bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שעט - דין ברכת המזון בבית האבל. ובו ה' סעיפים: | ה. | אבל מצטרף לתפלה ולזימון בין לג' בין לעשרה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | א. | אלו דברים שהאבל אסור בהם במלאכה ברחיצה וסיכה ונעילת הסנדל ותשמיש המטה ואסור לקרות בתורה ואסור בשאלת שלום ובכביסה וחייב בעטיפת הראש ובכפיית המטה כל שבעה ואסור להניח תפילין ביום הראשון ואסור בגיהוץ ובתספורת ושמחה ואיחוי קרע כל ל' יום (וכל דברי אבלות נוהגין בין ביום בין בלילה) (בתשובת הרשב"א סימן תמ"ה): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | ב. | מלאכה כיצד כל ג' ימים הראשונים אסור במלאכה אפי' עני המתפרנס מן הצדקה מכאן ואילך אם הוא עני ואין לו מה יאכל עושה בצינעא בתוך ביתו ואשה טווה בפלך בתוך ביתה אבל אמרו חכמים תבא מארה לשכיניו שהצריכוהו לכך: (כדרך שמותר לכתוב בחול המועד כך מותר לכתוב בימי אבלו אבל לא בענין אחר) (כל בו בשם הר"מ וב"י ס"ס זה): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | ג. | כשם שהוא אסור בעשיית מלאכה כך הוא אסור לישא וליתן בסחורה ולילך ממדינה למדינה בסחורה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | ד. | אפי' דבר האבד אסור האבל לעשות בין הוא בין עבדיו ושפחותיו ובניו ובנותיו שמעשה ידיהם שלו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | ה. | אסור לעשות מלאכתו ע"י אחרים (אפי' עובד כוכבים) (מרדכי ריש פרק מי שהפך) אלא אם כן הוא דבר האבד שדבר האבד מותר לאבל לעשות ע"י אחרים אפי' דבר האסור במועד משום טירחא מותר ואפילו הוא מעשה אומן: {הגה: וי"א דאם לא יוכל לעשות ע"י אחרים והוא דבר האבד מותר לעשות האבל בעצמו (טור בשם הרמב"ן והרא"ש וכן כתב רבינו ירוחם) ולאחר שלשה ימים הראשונים יש להקל ואפי' תוך ג' והוא הפסד מרובה:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | ו. | פרקמטיא שלו בדבר האבד שאם לא ימכור יפסיד מהקרן נמכרת על ידי אחרים אבל אם לא יפסיד מהקרן אלא שאם ימכרנה עתה ירויח בה יותר משאם ימכרנה אח"כ אסור ומ"מ אם שיירות או ספינות באו או שהם מבקשים לצאת ומוכרים בזול או לוקחים ביוקר מותר למכור ולקנות ע"י אחרים אפי' שלא לצורך תשמישו אלא לעשות סחורה להשתכר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | ז. | להלוות לעובדי כוכבים ברבית לאותם שרגילים ללוות ממנו מותר להלוות להם ע"י אחרים משום דהוי דבר האבד: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | ח. | אי מסיק זוזי באינשי והאידנא משכח להו ובתר הכי לא משכח להו שרי לשדורי עלייהו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | ט. | אם יש לו דין על אדם אינו תובע כל ז' ואם הוא דבר האבד כגון שביקש לילך למדינת הים או שעדיו חולים עושה מורשה ודן עמו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | י. | כל הדברים שהתירו במועד משום צורך המועד כולם אסורים באבל אפילו על ידי אחרים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | יא. | אבל ששדהו ביד אחרים באריסות או בחכירות או בקבלנות הרי אלו עובדין כדרכן בימי האבל של בעל השדה ואפילו נשלם זמן חכירותם קודם ונשארו בשדה כמו שהיו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | יב. | אם האבל הוא אריס בשדה של אחרים לא יעבוד הוא בעצמו אבל על ידי אחרים מותר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | יג. | אם יש שכיר יום שעובד שדה האבל אפילו בעיר אחרת לא יעשה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | יד. | אם יש לאבל חמור או ספינה מוחכר או מושכר ביד אחר הרי זה לא יעשה בימי אבלו של בעל החמור והספינה אם לא ששכרו קודם שהתחיל האבלות ועדיין לא כלה הזמן אבל אם כלה הזמן אסור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | טו. | אם היה החמור והספינה ביד אחרים למחצה לשליש ולרביע יש מתירים ויש אוסרין: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | טז. | אם האבל מושכר לאחר לא יעשה מלאכה בימי אבלו (אבל ע"י אחרים שרי) (זהו מהרא"ש): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | יז. | היתה מלאכת אחרים בידו אפילו בדבר תלוש כגון לארוג בין בקבלנות בין שלא בקבלנות לא יעשה: {הגה: ואם הוא דבר האבד יעשה על ידי אחרים (ד"ע) מותר לקבל מלאכה בימי אבלו לעשות אח"כ ובלבד שלא ישקול ולא ימדוד כדרך שהוא עושה בשאר פעמים (מרדכי הלכות אבל):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | יח. | היתה מלאכתו ביד אחרים בקבלנות בדבר תלוש בביתו לא יעשו בבית אחרים יעשו (ובלבד שקבלו המלאכה קודם שנעשה אבל) (מרדכי סוף מ"ק ור' ירוחם): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | יט. | היה לו בנין ביד אחרים בקבלנות בחול או בחול המועד לא יעשה אפילו הוא חוץ לתחום העיר ואם אלו הקבלנים עובדי כוכבים מותרים לבנותו בשבת ויו"ט שחלו בימי האבל אם הוא חוץ לתחום העיר ואין עיר אחרת שבה ישראל בתוך תחום של אותו בית: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | כ. | אם קבלו אחרים לחרוש ולזרוע שדהו י"א שמותרין לחרוש ולזרוע בימי אבלו של בעל השדה ויש מי שאוסר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | כא. | שני שותפים חנוונים שאירע אבל לאחד מהם נועלים חנותם שלא יעשה השותף בפרהסיא אבל יכול לעשות בצינעא בתוך ביתו אפילו בעסק השותפות ואם האבל אדם חשוב והשותפות נקרא על שמו שאפי' אם יעשהו בצינעא בתוך ביתו ידוע שיש לאבל חלק בו אסור לשני לעשות אפי' בתוך ביתו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | כב. | כבוד הבית הדחת כוסות והצעת המטות אין בהם משום מלאכה לאבל וכן מותר לאשה לאפות ולבשל בימי אבלה (כל הצריך לה אבל מה שאינו צריך לה אסור) וכן אשה המשרתת בבית בעל הבית אחד ואירעה אבל מותרת לאפות ולבשל ולעשות שאר צרכי הבית בין שהיא משרתת בחנם בין בשכר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | כג. | ההולך ממקום למקום לסחורה ושמע שמועה קרובה אם יכול למעט שלא לעשות שום עסק באותה העיר מוטב ואם לאו שאם לא יקנה באתה העיר לא ימצא יקנה לצורך הדרך דברים שיש בהם חיי נפש: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | כד. | על כל המתים רצה למעט בעסק סחורה המותרת לו כגון דבר האבד ימעט רצה אינו ממעט על אביו ואמו ימעט: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפ - דברים שהאבל אסור בהם. ובו כ"ה סעיפים: | כה. | על כל המתים אסור עד ל' יום לילך בסחורה למרחוק דאיכא פרסום גדול ודומה לשמחה שהולך בשיירא גדולה ושמחים הרבה בדרך באביו ואמו עד שיגערו בו חביריו ויאמרו לך עמנו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפא - איסור רחיצה וסיכה לאבל. ובו ו' סעיפים: | א. | רחיצה כיצד אסור לרחוץ כל גופו אפילו בצונן אבל פניו ידיו ורגליו בחמין אסור בצונן מותר ואם היה מלוכלך בטיט וצואה רוחץ כדרכו ואינו חושש: {הגה: וכל זה מדינא אינו אסור רק שבעה אבל אח"כ מותר ברחיצה אלא שנהגו האידנא לאסור כל רחיצה כל ל' יום (מהר"מ הלכות שמחות ובהגמי"י פ"ז מהל' י"ט ופ"י דהל' אבל) ואפי' לחוף הראש אסור (לקמן סי' ש"צ ובא"ז) ואין לשנות המנהג כי מנהג קדום הוא ונתייסד על פי ותיקין (א"ז בשם רשב"א):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפא - איסור רחיצה וסיכה לאבל. ובו ו' סעיפים: | ב. | סיכה כיצד אסור לסוך אפי' כל שהוא אם מכוין לתענוג אבל אם הוא להעביר הזוהמא מותר וא"צ לומר משום רפואה כגון שיש לו חטטין בראשו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפא - איסור רחיצה וסיכה לאבל. ובו ו' סעיפים: | ג. | יולדת אבלה שצריכה לרחוץ מותר וכן מאן דאית ליה ערבוביא ברישיה מותר לחוף ראשו בחמין דלא גרע מאסטניס (פי' קר הגוף ומצונן) שמותר לרחוץ כל גופו ולא כל מי שאמר אסטניס אני מתירין לו אלא דוקא שהוא ידוע שהוא אסטניס ומתנהג בנקיות ואם לא ירחץ יצטער הרבה ויבא לידי מיחוש: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפא - איסור רחיצה וסיכה לאבל. ובו ו' סעיפים: | ד. | מי שתכפוהו אביליו שאירעו שני אבילות זה אחר זה מותר לרחוץ כל גופו בצונן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפא - איסור רחיצה וסיכה לאבל. ובו ו' סעיפים: | ה. | נדה שנזדמנה זמן טבילתה בימי אבלה אינה טובלת (טור בשם ר"ת וע"פ ומהרי"ק שורש ל"ה): {הגה: וכל שכן שאינה רוחצת ללבוש לבנים אבל מיד אחר ז' אע"פ שנהגו איסור ברחיצה כל ל' מ"מ היא מותרת רק שתשנה רחיצה קצת (א"ז בסוף הלכות אבל) וחלוק לבן תלבוש וסדין לבן תציע שלא תבא לידי ספק (תשובת מהרי"ל סימן ט"ו):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפא - איסור רחיצה וסיכה לאבל. ובו ו' סעיפים: | ו. | אשה לא תכחול ולא תפרקס בימי אבלה שכל אלו אסורים כרחיצה ואשת איש אינה אסורה אלא תוך שבעה אבל אחר ז' מותרת בכל כדי שלא תתגנה על בעלה כלה שאירעה אבל תוך שלשים יום לחופתה מותרת להתקשט אפי' תוך ז' בוגרת שאירעה אבל כיון שעומדת לינשא מותרת בכיחול ופירקוס אבל אסורה ברחיצת חמין כל גופה נערה אבלה אסורה אפילו בכיחול ופירקוס: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפב - איסור נעילת הסנדל לאבל. ובו ה' סעיפים: | א. | SOאבלSC אסור בנעילת הסנדל דוקא של עור אבל באנפליא של בגד או של גמי או של שער או של עץ מותר שאין מנעל אלא של עור ואם הוא של עץ ומחופה עור אסור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפב - איסור נעילת הסנדל לאבל. ובו ה' סעיפים: | ב. | חיה מותרת לנעול כל ל' יום מפני שהצנה קשה לה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפב - איסור נעילת הסנדל לאבל. ובו ה' סעיפים: | ג. | כל אדם מותר לנעול במקום שיש סכנת עקרב: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפב - איסור נעילת הסנדל לאבל. ובו ה' סעיפים: | ד. | אבל ומנודה שהיו מהלכים בדרך מותרים בנעילת הסנדל וכשיגיעו לעיר חולצין ויש מי שאומר שאם היא עיר שרובה עובדי כוכבים אין חולצין עד שיכנסו לרחוב היהודים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפב - איסור נעילת הסנדל לאבל. ובו ה' סעיפים: | ה. | אם צריך לחלוץ מנעל בבית הקברות אחר שנקבר המת נתבאר בסימן שע"ה: {הגה: י"א שצריך לילך יחף מבית הקברות לביתו אם מת אביו או אמו (כל בו בשם ר"י) ולא ראיתי נוהגין כן:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפג - איסור תשמיש המטה לאבל. ובו ב' סעיפים: | א. | אבל אסור בתשמיש המטה אבל בשאר דבר קורבה מותר אפילו במזיגת הכוס והצעת המטה והרחצת פניו ידיו ורגליו בין באבלות דידיה בין באבלות דידה (אבל חבוק ונשוק יש להחמיר) (רבינו ירוחם) ומותרת לאכול עמו בקערה ומותר' לישן עמו הוא בבגדו והיא בבגדה ומיהו משום לך לך אמרינן נזירא יש להחמיר שלא ישן [עמה] במטה כלל: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפג - איסור תשמיש המטה לאבל. ובו ב' סעיפים: | ב. | במה דברים אמורים בשאר אבלות אבל אם מת אביו של חתן או אמה של כלה שמכניסין את המת לחדר ואת החתן ואת הכלה לחופה ובועל בעילת מצוה ופורש ונוהגים ז' ימי המשתה ואח"כ שבעת ימי אבלות אסור להתייחד עמה כל י"ד יום אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים כדאיתא בסימן שמ"ב אבל אם כנס לחופה והתחילו ימי המשתה שלו ואח"כ מת לו מת מותר להתייחד עמה כמו בשאר אבלות והוא שבעל אבל אם לא בעל אסור להתייחד עמה כל ימי האבל בין בחול בין בשבת: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפד - האבל אסור בתלמוד תורה. ובו ה' סעיפים: | א. | אבל כל שבעה ימים אסור לקרות בתורה נביאים וכתובים משנה גמרא הלכות ואגדות ואם רבים צריכים לו להתלמד מותר ובלבד שלא יעמיד תורגמן אלא יאמר לאחר והאחר לתורגמן ותורגמן ישמיע לרבים: {הגה: או ידרוש בעצמו (מרדכי הלכות אבל) ויכול לפסוק איסור והיתר ליחיד השואל אותו אם אין אחר אלא הוא וצריכין לו (בא"ז ור' ירוחם) אבל אסור לומר הלכה לתלמידיו וכן נוהגין אע"פ שיש מקילין (תא"ו בשם י"א):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפד - האבל אסור בתלמוד תורה. ובו ה' סעיפים: | ב. | אם האבל כהן ואין בב"ה כהן אחר אסור לו לעלות לקרות בתורה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפד - האבל אסור בתלמוד תורה. ובו ה' סעיפים: | ג. | אם אין שם מי שיתפלל להוציא את הרבים ידי חובתן יכול האבל להתפלל להוציאן: {הגה: ומצוה להתפלל שחרית וערבית במקום שמת שם אפילו אין אבל כי יש בזה נחת רוח לנשמה (א"ז) והאבל מצטרף למנין (שם):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפד - האבל אסור בתלמוד תורה. ובו ה' סעיפים: | ד. | אבל מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה ובהלכות אבלות (ועיין בא"ח סימן תקנ"ד סעיף ב') והני מילי בינו לבין עצמו אבל אינו לומד עם אחרים אלא הם יושבים ונושאים ונותנין בהלכות אבלות ואם טעו משיבן בשפה רפה והוא אינו שואל והני מילי שאין רבים צריכין לו אבל אם רבים צריכים לו אפי' בהלכות אחרות מותר כדאמרינן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפד - האבל אסור בתלמוד תורה. ובו ה' סעיפים: | ה. | אבל שיש לו בנים קטנים אין לו לבטלם מלימודם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפה - דין שאלת שלום באבל. ובו ג' סעיפים: | א. | אבל אסור בשאלת שלום כיצד שלשה ימים הראשונים אינו שואל בשלום כל אדם ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו לא ישיב להם שלום אלא יודיעם שהוא אבל מג' עד שבעה אינו שואל ואם אחרים לא ידעו שהוא אבל ושאלו בשלומו משיב להם משבעה עד ל' שואל בשלום אחרים שהם שרויים בשלום ואין אחרים שואלים בשלומו וכ"ש שמשיב למי ששואל בשלומו לאחר ל' יום הרי הוא כשאר כל אדם בד"א בשאר קרובים אבל על אביו ואמו שואל בשלום אחרים אחר שבעה ואין אחרים שואלים בשלומו עד אחר י"ב חדש: {הגה: ומאחר שאסור בשאלת שלום כ"ש שאסור להרבות בדברים (רמב"ם פ"ה וכל בו) ואם עושה לכבוד רבים כגון שרבים באים לנחמו מותר לומר להם לכו לבתיכם לשלום דלכבוד רבים שרי (נ"י פרק אין מגלחין ובהגהות מיי' ובמרדכי הלכות אבל) ויש מקילין האידנא בשאלת שלום האבל לאחר ל' ואין טעם להם אם לא שיחלקו לומר שזה מה שאנו נוהגים לא מקרי שאלת שלום שבימיהם (סברת הרב) ועיין בא"ח סימן פ"ג:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפה - דין שאלת שלום באבל. ובו ג' סעיפים: | ב. | המוצא את חבירו אבל בתוך ל' יום מדבר עמו תנחומין ואינו שואל בשלומו לאחר ל' יום שואל בשלומו ואינו מדבר עמו תנחומין כדרכו אלא מן הצד שאינו מזכיר לו שם המת אלא אומר לו תתנחם מתה אשתו ונשא אחרת אינו נכנס לביתו לדבר עמו תנחומין מצאו בשוק אומר לו תתנחם בשפה רפה ובכובד ראש אבל אם לא נשא אחרת מדבר עמו תנחומין עד שיעברו ג' רגלים ועל אביו ועל אמו מדבר עמו תנחומין כל י"ב חדש לאחר י"ב חדש מדבר עמו מן הצד: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפה - דין שאלת שלום באבל. ובו ג' סעיפים: | ג. | מקום שנהגו להיות שואלים בשלום אבלים בשבת שואלים וכתב הרמב"ם שהאבל נותן שלום לכל אדם בשבת שהוא מכלל דברים שבפרהסיא: {הגה: ואסור לשלוח מנות לאבל על אביו ואמו כל י"ב חודש ואפילו בשבת במקום שנהגו שלא לשאול בשלומו בשבת (תשובת מהרי"ל סי' ל"א) אבל במקום שנהגו לשאול בשלומו בשבת גם זה שרי:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפו - עטיפת הראש באבל. ובו סעיף אחד: | א. | אבל חייב בעטיפת הראש דהיינו שיכסה ראשו בטלית או בסודר ויחזיר קצתו על פיו ועל ראש החוטם והני מילי שצריך עטיפה בכל היום אבל כשבאין מנחמים אצלו מגלה ראשו לכבודם: {הגה: וי"א שאין נוהגין במדינות אלו בעטיפה (הגהות מיימוני פ"ה) וכן המנהג פשוט ואין להחמיר לשנות במה שלא נהגו אבותינו:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפז - דיני כפיית המטה. ובו ב' סעיפים: | א. | אבל חייב בכפיית המטה ובשעת שינה ואכילה יושב על מטה כפויה אבל כל היום אינו יושב אפילו על מטה כפויה אלא על גבי קרקע וכן המנחמים אינם רשאים לישב אלא ע"ג קרקע: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפז - דיני כפיית המטה. ובו ב' סעיפים: | ב. | עכשיו לא נהגו בכפיית המטה מפני שיאמרו העובדי כוכבים שהוא מכשפות ועוד שאין המטות שלנו עשויות כמטות שלהן כדי שיהא ניכר בהם כפייה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפח - אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין. ובו ב' סעיפים: | א. | אבל אסור להניח תפילין ביום ראשון ואחר שהנץ החמה ביום שני מותר להניחם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפח - אבל ביום ראשון אסור להניח תפילין. ובו ב' סעיפים: | ב. | מבעי ליה לאבל ליתובי דעתיה לכווני לביה לתפילין שלא יסיח דעתו מהם אבל בשעת הספד ובכי לא מנח להו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפט - אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים: | א. | אבל אסור לכבס כסותו כל שבעה ימים אפילו במים לבד ולאחר שבעה מותר וכשם שאסור לכבס כך אסור ללבוש המכובסים קודם לכן (ואחר ז' שרי והעולם נהגו בו איסור (כדעת ריב"א וסייעתו) ונוהגין שאדם אחר לובשם תחלה ואח"כ לובשם האבל והמנהג עיקר (טור בשם סמ"ק וכ"כ המרדכי ה"א וכל בו) וכן נוהגין במדינות אלו לאחר שבעה ואם לבשו אדם אחר רק שעה אחת די בכך) (כל בו וסמ"ק) וא"צ לומר שאסור ללבוש חדשים וגם הסדינים והמצעות של מטה אסור לכבסן ולהציע המכובסין וכן מטפחות הידים אע"פ שמותר לכבסן במועד וכן כל אותן ששנינו שמותר לכבס במועד כגון היוצא מבית השביה ומבית האסורים והמנודה שהתירו לו חכמים והנשאל לחכם והותר והבא ממדינת הים שהלך להרויח ולא היה לו פנאי לגלח אסורים בימי אבלו שאם אירעו אחד מהם קודם האבלות ונכנס מיד לתוך האבלות אסור לכבס אלא אם כן אירעו אחד מהם ותכפוהו מיד שני אבלות זה אחר זה אז מותר לכבס אף בנתר וחול ואפי' תוך שבעה ובלבד שיעשנו בצינעא בתוך ביתו ואחר שתכפוהו אביליו זה אחר זה מכבס במים אבל לא בנתר ואהל: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפט - אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים: | ב. | מותר לכבס בגדי קטנים שמת אביהם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפט - אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים: | ג. | אסור ללבוש תוך שבעה כלים חדשים צבועים וישנים יוצאים מתחת המכבש (פי' כלי לעצור בו הבגדים): {הגה: י"א דאסור ללבוש בגדי שבת תוך ד' שבועות הראשונים אבל אח"כ מותר אפילו על אביו ואמו וכן לעשות בגדים חדשים (כל בו בשם מוהר"ם) אבל נהגו איסור כל י"ב חודש:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפט - אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים: | ד. | אסור תוך שבעה לכבס ולהניח בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים ואם היתה כסותו בקבולת ביד אחרים מכבס אותו כדרכו כמו שאר מלאכתו בתלוש שביד אחרים בקבולת: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפט - אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים: | ה. | כל שלשים יום אסור ללבוש (או להציע תחתיו) (ב"י בשם רבינו ירוחם) בגד מגוהץ והוא שיהא לבן וחדש ואפילו הוא של פשתן ועל אביו ועל אמו אסור עד שיגיע הרגל אחר שלשים ויגערו בו חביריו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפט - אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים: | ו. | גיהוץ י"א צק"ל בלשון ערב וי"א דהיינו כיבוס במים ואפר או בנתר ובורית: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפט - אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים: | ז. | אחר שבעה מותר לגהץ בין לעצמו בין לאחרים לא אמרו שלשים יום לגיהוץ אלא ללבוש: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שפט - אבל אסור בכביסת כסותו ודין גיהוץ. ובו ח' סעיפים: | ח. | יש מי שאומר דהאידנא ליכא איסור גיהוץ שהרי אמרו גיהוץ שלנו ככיבוס שלהם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצ - דיני גילוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים: | א. | אבל אסור לגלח שערו אחד שער ראשו ואחד שער זקנו ואחד כל שער שבו ואפי' של בית הסתרים כל ל' יום ושער של השפה ומהצדדים כל שמעכב את האכילה תוך ז' אסור אחר שבעה מותר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצ - דיני גילוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים: | ב. | ישב לגלח ואמרו לו מת אביו הרי זה משלי' ראשו אחד המגלח ואחד המתגלח ומה שהספר גומר היינו בדליכא ספר אחר במתא: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצ - דיני גילוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים: | ג. | כל אותם שאמרו מותר לגלח בחול המועד אם אירעו אחד מאלו קודם האבילות ונכנס מיד תוך האבל אסור לגלח אבל אם אירעו אחד מאלו ותכפוהו מיד שני אבלות זה אחר זה מגלח כדרכו בין בתער בין במספרים ואפילו תוך שבעה ואדם אחד שתכפוהו אביליו זה אחר זה מיקל שערו בתער אבל לא במספרים (ובלבד שיעשנו בצינעא) (ב"י בשם הרמב"ן): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצ - דיני גילוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים: | ד. | על כל המתים מגלח לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו עד שיגערו בו חביריו: {הגה: ואין הרגל מהני אם פגע קודם שיגערו בו חביריו (טור) ועיין בא"ח סימן תקמ"ח ושיעור גערה יש בו פלוגתא ונוהגים בג' חדשים (כדעת מהרא"י בפסקיו ואגודה ומהרי"ל והר"ן) ובמקומות אלו נוהגין שאין מסתפרין על אב ואם כל י"ב חדש (מהרי"ל מנהג קצת מקומות) אם לא לצורך כגון שהכביד עליו שערו או שהולך בין העובדי כוכבים ומתנוול ביניהם בשערותיו דמותר לספר (כן השיב הא"ז):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצ - דיני גילוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים: | ה. | אשה מותרת בנטילת שער אחר ז': {הגה: SOויש אוסרים אף לאשה וכן עיקר:}SC |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצ - דיני גילוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים: | ו. | לסרוק [ראשו] במסרק מותר אפילו תוך שבעה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצ - דיני גילוח וסריקה באבל. ובו ז' סעיפים: | ז. | כשם שאסור לגלח כל שלשים יום כך אסור ליטול צפרנים בכלי אבל בידיו או בשיניו מותר אפי' תוך שבעה ואשה שאירע טבילתה אחר שבעה תוך שלשים אם תטול צפרניה בידיה או בשיניה אינה נוטלת יפה אלא תאמר לעובדת כוכבים ליטלם בתער או במספרים: {הגה: ולאו דוקא עובדת כוכבים אלא הוא הדין ישראלית וסרכא לישנא דחול המועד נקט (דעת עצמו):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצא - אבל אסור בכל מיני שמחה. ובו ג' סעיפים: | א. | אבל אסור בשמחה לפיכך לא יקח תינוק בחיקו כל שבעה שמא יבא לידי שחוק: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצא - אבל אסור בכל מיני שמחה. ובו ג' סעיפים: | ב. | על כל מתים נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום על אביו ועל אמו לאחר י"ב חדש ואף אם השנה מעוברת מותר לאחר י"ב חדש ומיהו שמחת מריעות שהיה חייב לפרוע אותה מיד מותר לעשותה מיד אחר שבעה אבל אם אינו חייב לפרעה אסור ליכנס לה עד ל' ועל אביו ועל אמו אע"פ שחייב לפרעה אסור (עד) לאחר י"ב חדש: {הגה: ובחבורת מצוה כגון שמשיא יתום ויתומה לשם שמים ואם לא יאכל שם יתבטל המעשה מותר לאחר ל' אבל תוך ל' אסור לכל סעודת מצוה שבעולם (טור בשם הראב"ד) אבל סעודת מצוה דלית ביה שמחה מותר ליכנס בה כגון פדיון הבן או סעודת ברית מילה מותר לאכול שם אפי' תוך שבעה ובלבד שלא יצא מפתח ביתו (ת"ה סי' רנ"א) ויש אוסרין בסעודת ברית מילה (מרדכי) והמנהג שלא לאכול בשום סעודה בעולם כל י"ב חדש אם הוא חוץ לביתו ובתוך הבית מקילין שאוכל בביתו בסעודת ברית מילה וכ"ש בשאר סעודות שאין בהם שמחה אבל בסעודת נישואין יש להחמיר כן נ"ל. אבל שהוא בעל ברית או מוהל ילבש בגדי שבת עד לאחר המילה ומותר ליכנס למילה לאכול שם אם הוא לאחר ל' אע"פ שאין המילה בביתו (ב"י בשם תשובת מהרי"ל):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצא - אבל אסור בכל מיני שמחה. ובו ג' סעיפים: | ג. | ליכנס לחופה שלא בשעת אכילה לשמוע הברכות יש מתירין ויש אוסרין אלא עומד חוץ לבית לשמוע הברכות: {הגה: אבל לא יכנס לבית כלל בשעה שעומדים במזמוטי חתן וכלה וכן נוהגים באשכנז (טור) ובמדינות אלו וכל זה בבית שעושין החתונה ואוכלין ושותין ושמחין שם אבל בחופה שעושין בבית הכנסת שמברכין שם ברכת אירוסין ונישואין ואין שמחה כלל מותר מיד אחר שבעה (הגהות מיימוני) ויש אוסרין עד שלשים (שם בשם ראבי"ה) וכן נראה לי ויש מקומות שמחמירין להיות האבל עומד כל י"ב חדש חוץ לבית הכנסת לשמוע הברכות (הגהות במהרי"ל) ומ"מ נראה דאבל יכול לברך ברכת אירוסין ונישואין תחת החופה שבבית הכנסת וכן יוכל להכניס חתן כדרך ארצנו ששני אנשים מכניסין החתן תחת החופה ויכול ללבוש קצת בגדי שבת בשעה שמכניסין ובלבד שיהא אחר ל' (ד"ע) וכן נוהגין. יש מתירין לאבל לאכול בסעודת נשואין או ברית מילה עם המשמשין ובלבד שלא יהא במקום שמחה כגון בבית אחר (כל בו וב"י בשם סמ"ק) ויש אוסרין (הגהות אשירי) וכן נוהגין רק שהאבל משמש שם אם ירצה ואוכל בביתו ממה ששולחין לו מן הסעודה יש מתירין לאבל לאכול באותה סעודה של דגים שעושים לאחר הנישואין כי מאחר שכבר פסקו לומר שהשמחה במעונו אית ליה היכר שאין שמחה באותה סעודה ושרי (בית יוסף בשם רוקח) יש אומרים דאסור לאכול בסעודה בלילה שביום המחרת מת אביו או אמו (בהגהות מנהגים בשם מהרי"ו):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצב - אבל אסור כל ל' יום לישא אשה. ובו ג' סעיפים: | א. | אסור לישא אשה כל ל' יום אפילו בלא סעודה ולאחר שלשים מותר אפי' על אביו ואמו ואפילו לעשות סעודה ומותר לקדש אשה אפילו ביום המיתה והוא שלא יעשה סעודה אלא אם כן עברו שלשים יום (וי"א דגם לארס אסור כל ל' יום) (טור והרא"ש והרמב"ן וכן עיקר): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצב - אבל אסור כל ל' יום לישא אשה. ובו ג' סעיפים: | ב. | מתה אשתו אסור לישא אחרת עד שיעברו עליה שלש רגלים (אבל ליכנס לבית המשתה דינו כמו בשאר קרובים) (טור) וראש השנה ויום כפורים אינם חשובי' כרגלים לענין זה ואם לא קיים מצות פריה ורביה או שיש לו בנים קטנים או שאין לו מי שישמשנו מותר לקדש מיד ולכנוס אחר שבעה ולא יבא עליה עד לאחר שלשים יום אלא אם כן לא קיים מצות פריה ורביה שאז מותר לבא עליה אחר ז': {הגה: והוא הדין בשאר אבלות אפילו באבלות דאביו ואמו מותר לישא ולבא עליה אחר שבעה אם לא קיים פריה ורביה. י"א דאף מי שהוא עשיר ויכולת בידו לשכור לו משרתים ומשרתות מכל מקום אם אין בתו או כלתו אצלו בביתו שתוכל לשמשו בחפיפת הראש או שאר דברים שמתבייש מאחרים מקרי אין לו מי שישמשנו וכל כיוצא בזה (פסקי מהרא"י סי"ג) ולכן נשתרבב המנהג שרבים מקילין בענין ונושאין נשים תוך שלש רגלים ובעל נפש יחוש לעצמו. מי שתפשו השר ואינו רוצה להניחו מתפיסתו עד שישא אשה תוך שלש רגלים אחר מיתת אשתו יש מתירין משום צער דידיה (ב"י) וכן נראה לי עיקר:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצב - אבל אסור כל ל' יום לישא אשה. ובו ג' סעיפים: | ג. | מי שלא קיים מצות פריה ורביה ושידך אשה ואחר שהכין צרכי חופה מת אחי המשודכת מותר לכנסה ולבא עליה אחר שבעה: {הגה: וכן אם יש לו בנים קטנים ונתרצה לאחות אשתו מותר לכנסה כי היא מרחמת על בני אחותה יותר מאחרת (כ"כ בפי' הרא"ש והגהות מיימוני ומרדכי):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצג - מתי האבל יכול לצאת מביתו. ובו ד' סעיפים: | א. | אבל ג' ימים הראשונים אינו יוצא לבית האבל ולא לבית הקברות מכאן ואילך אם מת לאחרים מת בשכונתו יוצא אחר המטה לבית הקברות ואינו יושב במקום המנחמים אלא במקום המתנחמים ואם אין שם כדי מטה וקובריה יוצא אפילו ביום ראשון ואפילו בשכונה אחרת: {הגה: ומקצת יום ג' הרי הוא ככולו (הגהות מיימוני פ"ז) ולא ראיתי נוהגין כן עכשיו כי אין אבל הולך לבית הקברות ולא לבית האבל כל שבעה ואפשר שלאו חיוב הוא אלא רשות ומאחר שעכשיו אין מתנחמים כמו בימיהם שב ואל תעשה עדיף:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצג - מתי האבל יכול לצאת מביתו. ובו ד' סעיפים: | ב. | אבל שבוע הראשון אינו יוצא מפתח ביתו ואפילו לשמוע ברכות חופה או ברכות המילה: {הגה: מיהו המיקל לצאת בלילה מפני הצורך לא הפסיד (ת"ה סימן ר"צ) והא דאסור לצאת חוץ לביתו היינו דוקא לטייל או למשא ומתן וכדומה אבל אם שלח מושל אחריו (מרדכי ה"א) או שצריך לילך בדרך או לשאר דברים הצריכים לו הרבה כגון דבר האבד מותר לו לצאת (תוס' סוף מ"ק) וכן נוהגין ודין נעילת סנדליו עיין לעיל סימן שפ"ב:} שניה יוצא ואינו יושב במקומו ואינו מדבר שלישי' יושב במקומו ואינו מדבר: {הגה: ואם רוצה שלא לישב במקומו בשבוע שלישית ולדבר הרשות בידו (הגמ"יי) ועכשיו נוהגין שאין יושבין במקומם כל שלשים ועל אביו ואמו כל י"ב חדש ואין למנהג זה עיקר מכל מקום אין לשנות מן המנהג כי כל מקום לפי מנהגו:} רביעית הרי הוא כשאר כל אדם אפילו לא שלמו שלשה שבועות כגון שמת באמצע שבוע מיד כשכלה אותו שבוע ושנים שאחריו חשוב שבוע הבא רביעית: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצג - מתי האבל יכול לצאת מביתו. ובו ד' סעיפים: | ג. | האבל אינו יוצא בחול לבית הכנסת אבל בשבת יוצא (וכן לבית המדרש) (ב"י) ואנו נוהגים שבכל יום קריאת התורה יוצא לב"ה: {הגה: ובמדינות אלו נוהגין שאין יוצא אלא בשבת ואם האבל מוהל או בעל ברית לאחר שלשה מתפלל בביתו. וכשמביאין התינוק למול הולך האבל לבית הכנסת (הגהות אשיר"י) אבל תוך שלשה לא יצא אא"כ אין מוהל אחר בעיר (א"ז) ויש מקילין אפי' תוך שלשה אפי' אם יש מוהל אחר בעיר (ב"י) ומותר לו לתקן הצפרנים ולגלח לצורך המילה אבל אם יש מוהל אחר אסור (סברת הרב דלא כא"ז דמתיר סתם) וכן כל דבר מצוה שא"א לעשות בלא האבל מותר לו לצאת לקיים המצוה (סברת הרב וב"י):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצג - מתי האבל יכול לצאת מביתו. ובו ד' סעיפים: | ד. | הנוהגים כשהם אבלים שלא לשנות מקומם בבית הכנסת בשבת יפה הם עושים: {הגה: ויש אומרים שגם בשבת ישנה מקומו (נ"י ס"פ המוכר פירות) וכן המנהג פשוט ואין לשנות המנהג:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצד - שלא להתקשות על המת יותר מדאי. ובו ו' סעיפים: | א. | אין מתקשין על המת יותר מדאי וכל המתקשה עליו יותר מדאי על מת אחר הוא בוכה אלא שלשה ימים לבכי שבעה להספד שלשים לתספורת ולגיהוץ: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצד - שלא להתקשות על המת יותר מדאי. ובו ו' סעיפים: | ב. | במה דברים אמורים בשאר העם אבל תלמידי חכמים הכל לפי חכמתם ואין בוכים עליהם יותר מל' יום ואין מספידין עליהם יותר מי"ב חדש וכן חכם שבא שמועתו לאחר י"ב חדש אין מספידין אותו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצד - שלא להתקשות על המת יותר מדאי. ובו ו' סעיפים: | ג. | יוצאין לבית הקברות ופוקדים על המתים שלשה ימים שמא עדיין הוא חי: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצד - שלא להתקשות על המת יותר מדאי. ובו ו' סעיפים: | ד. | כל שלשה ימים יראה האבל כאילו חרב מונחת לו בין כתפיו משלשה ועד שבעה כאילו זקוף כנגדו בקרן זוית משבעה ועד שלשים כאלו עובר לפניו בשוק וכל אותה השנה הדין מתוחה כנגד אותה משפחה ואם נולד בן זכר באותה משפחה נתרפאת כל המשפחה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצד - שלא להתקשות על המת יותר מדאי. ובו ו' סעיפים: | ה. | אחד מהחבורה שמת תדאג כל החבורה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצד - שלא להתקשות על המת יותר מדאי. ובו ו' סעיפים: | ו. | כל מי שאינו מתאבל כמו שצוו חכמים ה"ז אכזרי אלא יפחד וידאג ויפשפש במעשיו ויחזור בתשובה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצה - מקצת יום השבעה והשלשים ככולו. ובו ג' סעיפים: | א. | כיון שעמדו מנחמים מאצל האבל ביום שביעי מותר בכל דברים שאסור בהם תוך שבעה דמקצת היום ככולו לא שנא מקצת יום שביעי לא שנא מקצת יום שלשים כיון שהנץ החמה ביום שלשים בטלו ממנו גזרת שלשים (רא"ש ורבינו ירוחם): {הגה: ובמדינות אלו שאין המנחמין רגילין לבא ביום ז' צריך להמתין עד שעה שרגילין המנחמים לבא בשאר ימים דהיינו לאחר יציאה מבית הכנסת שרגילין לבא מנחמין כן נראה לי ודלא כמו שרגילין להמתין שעה על היום דאין הדבר תלוי רק בעמידת המנחמין (וכן משמע באשיר"י):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצה - מקצת יום השבעה והשלשים ככולו. ובו ג' סעיפים: | ב. | שמע שמועה רחוקה בלילה כיון דסגי בשעה אחת סלקא אפילו בלילה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצה - מקצת יום השבעה והשלשים ככולו. ובו ג' סעיפים: | ג. | מי שמת אביו או אמו בראש חדש ניסן לא אמרינן בכ"ט באדר שאחריו מקצת היום ככולו אלא צריך לנהוג דברים האסורים בי"ב חדש עד שיכנס ראש חדש ניסן: {הגה: ונהגו להוסיף עוד היום שמת בו האב או האם לנהוג בו דין י"ב חדש ונכון הוא:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצו - דין אבל שלא נהג אבלותו כל שבעה. ובו ג' סעיפים: | א. | אבל שלא נהג אבלותו תוך שבעה בין בשוגג בין במזיד משלים אותו כל שלשים חוץ מהקריעה שאם לא קרע בשעת חימום אינו קורע אלא תוך שבעה חוץ מאביו ואמו שקורע אפילו לאחר שבעה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצו - דין אבל שלא נהג אבלותו כל שבעה. ובו ג' סעיפים: | ב. | במה דברים אמורים בשלא נהג אבלות כלל כל שבעה אבל אם זלזל במקצת הימים ולא נהג בהם אבלות כגון מי שאמרו לו שמת לו מת ביום הא' והיה בעיר אחרת ולא נהג אבלות וביום השני בא לעירו ונהג אבלות אין צריך להשלים ומונה שבעה מיום הראשון: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצו - דין אבל שלא נהג אבלותו כל שבעה. ובו ג' סעיפים: | ג. | קטן שמת אביו ואמו אפילו הגדיל תוך שבעה בטל ממנו כל דין אבלות ואינו חייב בו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצז - דיני עדות לנהוג אבילות על פיהם. ובו ב' סעיפים: | א. | מתאבלין על פי עד אחד ועד מפי עד ועובד כוכבים מסיח לפי תומו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצז - דיני עדות לנהוג אבילות על פיהם. ובו ב' סעיפים: | ב. | שנים אומרים מת ושנים אומרים לא מת אינו מתאבל: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצח - אבלות יום ראשון דאורייתא. ובו סעיף א': | א. | אבלות יום ראשון אם הוא יום מיתה וקבורה הוי דאורייתא ושאר הימים מדרבנן במה דברים אמורים בשבעה מתים המפורשים בתורה שכהן מטמא להם אבל אותם שהוסיפו עליהם כדאיתא בסימן שע"ד אפי' ביום ראשון הם מדרבנן ויש אומרים שאף אבילות יום ראשון דמיתה וקבורה הוי דרבנן בכל המתים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצט - דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: | א. | הקובר מתו קודם הרגל בענין שחל עליו אבילות ונהג בו אפילו שעה אחת קודם הרגל מפסיק האבלות ומבטל ממנו גזרת שבעה וימי הרגל עולים לו למנין שלשים הרי שבעה לפני הרגל וימי הרגל ומשלים עליהם השלשים ודוקא שנהג אבלות באותה שעה אפילו לא נהג אלא דברים שבצינעא כגון ששמע שמועה קרובה ביום שבת שחל להיות בערב הרגל שאע"פ שאינו נוהג אלא דברים שבצינעא הרגל מפסיק אבל אם שגג (או) הזיד ולא נהג אבילות או שהיה קרוב לחשכה ולא היה יכול לנהוג אין הרגל מבטל האבלות וכ"ש אם לא ידע במיתת המת קודם הרגל שאין הרגל מבטלו אלא נוהג ברגל דברים שבצינעא ומונה שבעה אחר הרגל ובאותה השבעה מלאכתו נעשית ע"י אחרים ועבדיו ושפחותיו עושים בצינעה בתוך ביתו דכיון דכבר נתבטל בשבעת ימי הרגל ממלאכה אע"פ שלא נתבטל מחמת האבל אלא מחמת הרגל סוף סוף נהג בדין אבילות בענין מלאכה הילכך אין להחמיר בו כמו בשאר אבילות ומלאכתו נעשית ע"י אחרים וכל ימי הרגל רבים מתעסקים בו לנחמו הילכך אין מתעסקין בו לנחמו אחר הרגל ורגל עולה למנין שלשים שהרי דין שלשים דהיינו גיהוץ ותספורת נוהגים ברגל ולא מתורת רגל בלבד אסור בהם אלא אף מתורת אבל שהרי מתורת הרגל מותר ללבוש כלים מגוהצים חדשים ולבנים ונוטל צפרניו במספרים ושמח שמחת מריעות והבא ממדינת הים ומבית השביה והשאר שמנו חכמים מותרין לספר ולכבס ומדין אבילות אסור בכלם כמו בחול: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצט - דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: | ב. | הקובר מתו ברגל בחול המועד נוהג דין אנינות כ"ז שלא נקבר ולאחר שנקבר נוהג דברים שבצינעא (ומ"מ מותר לייחד עם אשתו (ב"י בשם הראב"ד והרא"ש) וע"ל סימן שפ"ג ובא"ח סימן תקמ"ח) והרגל עולה למנין שלשים שמשלים עליו שלשים אפילו קברו בחג הסכות לא אמרינן דשמיני עצרת מבטל ומתעסקים ברגל לנחמו: {הגה: וכל מלאכה המותרת לעשות לו במועד בדבר האבד מותר לעשות בעצמו ואם אין דבר האבד נעשית ע"י אחרים בבתיהם ועבדיו ושפחותיו עושין בצינעא תוך ביתו (ב"י בשם רבינו ירוחם):} ולאחר הרגל מתחיל למנות שבעה ולכשיכלו שבעה למיתת המת אע"פ שעדיין לא כלו שבעת ימי האבלות מלאכתו נעשית על ידי אחרים בבתיהם ועבדיו עושין לו בצינעא בתוך ביתו ואין רבים מתעסקים בו לנחמו אחר הרגל מנין הימים שניחמוהו ברגל אבל מראים לו פנים כגון אם קברו בשלשה ימים האחרונים של רגל מלאכתו נעשית ע"י אחרים בשלשה ימים אחרונים של אבל ובמקומות שעושים שני ימים מונה השבעה מיום טוב שני האחרון הואיל ומדבריהם הוא עולה מהמנין ומונה מאחריו ששה ימים בלבד: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצט - דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: | ג. | אם קבר את מתו שבעה ימים קודם הרגל ונהג בהם גזירת שבעה הרגל מבטל ממנו גזירת שלשים אפי' חל יום שביעי בערב הרגל דמקצת היום ככולו ועולה לכאן ולכאן ומותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב הרגל: {הגה: סמוך לחשיכה (טור) ובערב פסח מותר בכל אחר חצות דהיינו מזמן שחיטת הפסח ואילך ועדיף שיגלח קודם חצות הואיל ואחרים אסורים לגלח אחר חצות (תשובת ר"י מינץ ס"ד):} וכן אם חל שמיני בשבת שבערב הרגל מותר לכבס ולרחוץ ולספר בערב שבת ואם לא גילח בערב יום טוב או בערב שבת מותר לגלח אחר הרגל שכבר נתבטל ממנו גזירת שלשים אבל בחול המועד לא יגלח כיון שהיה אפשר לו לגלח קודם הרגל ואם חל שביעי שלו בשבת ערב הרגל אסור לגלח בערב שבת ומותר לגלח אחר הרגל וכן בחול המועד כיון שלא היה יכול לגלח קודם הרגל: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצט - דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: | ד. | הא דרגל מבטל גזירת שלשים בשאר מתים אבל באביו ואמו שאסור (לספר) עד שיגערו בו חביריו אפילו פגע בו הרגל לאחר ל' יום אינו מבטל: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצט - דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: | ה. | אם חל אחד מימי האבלות חוץ מהשביעי בערב הרגל מותר לכבס ולא ילבשנו עד הלילה וטוב ליזהר מלכבס עד אחר חצות כדי שיהא ניכר שמפני הרגל הוא מכבס אבל לרחוץ אסור עד הלילה ויש מתירין לרחוץ אחר תפלת המנחה סמוך לחשיכה (וכן נוהגין): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצט - דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: | ו. | ראש השנה ויום הכפורים חשובים כרגלים לבטל האבלות: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצט - דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: | ז. | נהג שעה אחת לפני הפסח אותה שעה חשובה כז' וח' ימי הפסח הרי ט"ו ומשלים עליהם ט"ו אחרים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות אבילות | סימן שצט - דיני אבלות ברגל בראש השנה וי"ט שני של גליות. ובו י"ד סעיפים: | ח. | שעה אחת לפני עצרת חשובה כשבעה ועצרת כיון שאם לא הקריב קרבנות עצרת בעצרת יש לו תשלומין כל שבעה חשוב כשבעה הרי י"ד ומשלים עליהם ט"ז אחרים ויום שני של עצרת עולה למנין הט"ז: |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.