Datasets:

sivan22
/

shulchan-aruch

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Split (1)

train · 11.4k rows

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	טז.	אחד הממשכן את חבירו בב''ד וא' שמשכנו בידו מזרוע או מדעת הלוה אם איש עני הוא ומשכנו דבר שהוא צריך לו ה''ז מצוה להחזיר לו העבוט בעת שהוא צריך לו מחזיר לו את הכר בלילה כדי לישן עליו ואת המחרישה ביום כדי לעשות מלאכתו א''כ מה מועיל לו המשכון כדי שלא ישמיט החוב בשביעית ולא יעשה מטלטלי' אצל בניו אלא יפרע מהמשכון אחר שמת הלוה בד''א כשמשכנו שלא בשעת הלואתו אבל אם משכנו בשעת הלואתו אינו חייב להחזיר לו: {הגה: מצות השבת העבוט הוא מצות עשה שמתן שכרה כתוב בצדה ולכן אין ב''ד של מטה מחוייבין לכוף עליה אבל אם רוצים לכוף הרשות בידם (תשובת הרמב''ן סי' פ''ה) וע' בי''ד ריש סי' ר''מ:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	יז.	שליח ב''ד שבא למשכן לא ימשכן דברים שאי אפשר ליתן אותם משכון כגון בגד שעליו וכלי שאוכל בו וכיוצא באלו ומניח מטה לישב עליה ומטה ומצע הראויים לו לישן עליהם ואם היה עני מטה ומפץ לישן עליו וכל הנמצא בידו חוץ מאלו יש לו למשכנו ויחזיר לו כלי היום ביום וכלי הלילה בלילה וכן מחזיר לו כלי אומנות ביום:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	יח.	היו לו שני כלים נוטל א' ומחזיר א' עד מתי הוא חייב להחזיר וליקח עד לעולם ואם היה המשכון מדברים שאינו צריך להם ואין מניחים אותה ללוה ה''ז מניחו אצלו עד ל' יום ומשלשים יום ואילך מוכרו בב''ד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	יט.	אם מת הלוה אחר שהשיב לו המשכון שומטו מעל בניו ואינו מחזיר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כ.	אפילו הוא עשיר הרבה בקרקעות ואין לו מטלטלים אלא אלו שמשכן צריך להחזירם לו אבל אם יש לו מטלטלים אחרים שא''צ לאלו א''צ להחזיר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כא.	כשמחזיר המשכון צריך להחזיר לו בעדים ולהתרות בו אל תחזירהו לי אלא בפני עדים: {הגה: שאם לא כן היה נאמן לומר החזרתי או פרעתי במגו דהחזרתי (טור בשם ר''י ברצלוני) ובלבד שלא יהיה תוך זמנו (ב''י בשם התרומות כמו שנתבאר לעיל סי' ע''ח):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כב.	אינו יכול למכרו לעולם כיון שלקחו בתורת משכון אם (לא) שיחזירנו לו ע''מ שלא לחזור לקחתו בתורת משכון ומחזיר לו הכר אפי' ביום ומחרישה אפי' בלילה ובא לב''ד ומגבין לו חובו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כג.	(כשיגיע זמן הפרעון ובא לגבות חובו) (טור) מסדרין לבעל חוב כיצד אומרי' ללוה הבא כל המטלטלי' שיש לך ולא תניח אפילו מחט אחת (ואפילו כלי אוכל נפש) (נ''י ס''פ המקבל) ונותנין לו מהכל מזון ל' יום (כבינוני שבעיר אע''פ שאכל תחלה כעני) (נ''י פרק הנ''ל) וכסות שנים עשר חדש ולא שילבש בגדי משי או מצנפת זהובה אלא מעבירים אותה ממנו ונותנים לו כסות הראויה לו לי''ב חדש ומטה ליישב עליה ומטה ומצע (ושאר צרכי המטה) (טור) הראוים לו לישן עליהם ואם היה עני מטה ומפץ לישן עליו ואין נותנין כלום באלו לאשתו ובניו אע''פ שהם קטנים שהוא חייב במזונותיהם ונותנים לו סנדלו ותפיליו היה אומן נותנים לו שני כלי אומנות מכל מין ומין כגון שהיה חרש נותנין לו שני מעצדין (פירש''י דולדייר בלעז קטנה ומחלק בה את הנסרים) ושתי מגרות הי' לו מין א' מרובה ומין א' מועט נותנין לו שנים מן המרובה וכל שיש לו מהמועט ואין לוקחים לו כלים מדמי המרובה היה איכר או חמר אין נותנין לו לא צמדו ולא חמורו וכן אם היה ספן אין נותנין לו ספינתו אע''פ שאין לו מזונות (אלא) מאלו אין אלו כלים אלא נכסים וימכרו עם שאר המטלטלים בב''ד וינתנו לבעל חובו ואפילו אם הוא תלמיד חכם ותורתו אומנותו אין מניחים לו ספריו ואפילו ספר תורה לפי שהם כשאר נכסים שבעל חוב גובה מהם וה''ה למקומות בית הכנסת כשהם בכלל נכסים ובעל חוב גובה מהם חובו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כד.	אין צריך לומר שלא תטול אשתו ממזונותיה להבא אלא אפילו תפסה מנכסי בעלה כגון שהלך למדינת הים ותפסה מנכסיו שתזון מהם מוציאין מידה ונותנים למלוה שאין לאשה מזונו' לא מקרקעי ולא ממטלטלי עד שיפרע המלוה אפילו היתה קודמת ואפי' הלך בעלה למדינת הים ולותה בשטר ואכלה אע''פ שקדמה הלואת מזונותיה בשטר להלואתו של בעל השטר אין הלואת המזונו' נגבית עד שיפרע בעל השטר תחלה ואם המלוה שעל הבעל היתה על פה והיא לותה לצורך מזונותיה על פה או בשטר איזה מהם שיבא לגבות תחלה קודם ואם באו שניהם כאחד חולקים: {הגה: מיהו אם מעות נדוניאה עדיין בידה או ברשות אביה יכולה לתפסם למזונותיה (מרדכי ס''פ אע''פ) היה חייב לעובדי כוכבים ותבעוהו בדיני עכו''ם ובאתה האשה עם כתובתה וסלקה העכו''ם בעלי חובות כי כן הוא בדיניהם להגבות לאשה נדוניתה תחלה ובא אח''כ מלוה ישראל לתבוע חובו ולהוציא מיד האשה מה שגבתה בדיני עכו''ם הדין עם המלוה דהרי הכתובה והנדונינא לא נתנה לגבות מחיים (ר''י נכ''ג ח''י) (כמו שנתבאר באה''ע סי' נ''ג):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כה.	אין בעל חוב גובה מכסות אשתו ובניו של לוה ולא מבגדים צבועים שצבען לשמן אע''פ שעדיין לא לבשו אותם ולא מסנדלים חדשים שלקחן לשמן ולא מספרים שקנה לבניו ללמוד בהם אלא הרי אלו שלהם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כו.	בד''א בכלי חול אבל בגדי שבת ומועד גובה אותם בעל חוב (ויש חולקים) וא''צ לומר אם היו בהם טבעות וכלי זהב וכסף שהכל לבע''ח והוא שקנה לה הבעל אבל מה שהכניסה לו בין נכסי מלוג בין נכסי צ''ב אין בע''ח גובה ממנו אם ידוע שהוא ממה שהכניסה היא או ממה שפסק הבעל לה בשעת נישואין ואם אינו ידוע היא נאמנת בבגדים ותכשיטים שדרך האשה להכניס לבעלה אם הכניסה לו מעות בנדונייא בע''ח גובה מהם: {הגה: וי''א דמ''מ אם עדיין הנדונייא ברשותה או ברשות אביה אין בע''ח גובה מהן ואפילו נשבה בעלה ופדאוהו אין חוזרין וגובין מאלו הנכסים (מרדכי סוף פרק אף על פי):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כז.	אין חילוק בענין סידור בין מקרקעי למטלטלי שאפילו אין לו אלא קרקעות מניחים לו לצורך כל הדברים האמורים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כח.	התנה עמו שלא יסדרו לו בחוב זה תנאו קיים אבל במה ששעבד לו כל נכסיו אין בזה תנאי לבטל הסידור שלא היה בדעתו אלא על הנכסים הראויים לו ע''פ התורה עד שיזכור בהדיא תנאי הסדור ואפילו כתב מגלימא דאכתפאי לא אמר אלא על איצטלא (פי' תרגום אדרת שנער אצטלא בבלאה) בת מאה זוז שאינה כסות הראוייה לו שמוכרו ויתנו לו כסות הראויה לו ואם אמר על מנת שלא יהא בחוב זה דין סידור אינו מועיל דהוה ליה מתנה על מ''ש בתורה כמו ע''מ שלא תהא שביעית משמטתו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	כט.	יש מי שאומר שאין מסדרין בחוב שאינו דרך הלואה כגון שכירותו ושכירות בהמתו וכיוצא בהן אם לא זקפן עליו במלוה וכן כשבא ליפרע מהערב שאינו קבלן וי''א שגם באלו מסדרין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צז - להלוות לעני ושלא לנגשו ושלא לחבול כלי אוכל נפש ואלמנה והשבת העבוט ודין הסידור. ובו ל סעיפים:	ל.	הא דמסדרין דוקא בשלא נשבע לפרוע אבל אם נשבע לפרוע אין מסדרין לו והוא בעצמו חייב למכור כל מה שיש לו ואפי' חלוק ומכנסים ואבנט לפרוע לבעל חובו ויתפלש באפר ולא יעבור על שבועתו (וע''ל סי' זה סעיף ט''ו וע''ל סי' ע''ג בדין מי שנשבע לשלם לחבירו):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	א.	סדר גביית החוב כך הוא כשהמלוה מוציא שטר חוב מקוים אומרים ללוה שלם אפי' שהה כמה שנים ולא תבעו אין אומרים מחל לו כיון ששהה כל כך שנים ולא תבעו ואפי' שמענו שנתייאש (פי' תרגום ונואש ממני שאול וזה כי מי שלבו הומה על דבר מה ואח''כ נח ואינו חושב עוד בדבר ההוא יאמר עליו ל' יאוש) מהחוב לגמרי ואמר וי לחסרון כיס אינו יאוש (ואפילו ראה המלוה שכתב כל נכסיו לבניו ולא כתב למלוה רק קרקע כל שהוא ושתק אפ''ה לא אמרי' דמחל) (טור) ואפי' אין שטר חובו יוצא מתחת ידו אם החייב מודה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	ב.	צריך לעשות הדיין דרישה וחקירה בשטרות ישנים שמוציאים אותם למה לא תבעו עד עתה אם יראה לו צד רמאות כדי להוציא הדין לאמיתו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	ג.	אין יורדים לנכסיו עד שיודיעוהו תחלה אם הוא כאן או במקום קרוב ואם טעה הדיין והוריד לנכסיו קודם שיודיעוהו מסלקים אותו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	ד.	טען הלוה ואמר שטר זה שנתתקיים בפניכם מזוייף הוא אני אביא ראיה ואבטלנו ועדים במקום פלו' והם פלו' ופלו' אם נראה לדיינים שיש ממש בדבריו קובעים לו זמן להביא עידיו ואם נראה להם שאינו בא אלא בעלילות דברים ובטענות של דופי אומרים לו שלם ואחר כך אם יש לו ראיה יחזיר ואם היה המלוה אלם (פי' תקיף תרגום חזקו ואמצו תקיפו ואלימו) ושמא אינו יכול להוציאו מידו מניחין ע''י שליש (ומן הסתם נותנין לו זמן שלשים יום) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	ה.	קבעו לו זמן להביא ראייה לבטל השטר והגיע הזמן ולא בא ממתינין לו שני וחמישי ושני לא בא כותבין עליו פתיחה והיו משמתין אותו והוא בנידויו צ' יום שלמו צ' יום ולא בא ב''ד כותבים לו אדרכתא (פי' שטר שב''ד כותבים למלוה ומדריכין אותו שיפרע מחובו על נכסי הלוה) על נכסיו ומתירין לו נידויו ואין כותבין אדרכתא עד ששולחים ומודיעים לו והוא שיהא קרוב לב''ד יום אחד ויש מי שאומר שני ימים ואם היה רחוק יתר על זה אין צריכין להודיעו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	ו.	במה דברים אמורים כשהיה כל תשעים יום נשמט ואומר עתה אביא ראייה ואבטל השטר אבל אם אמר איני בא לב''ד מיד כותבין אדרכתא בין על הקרקעות (טור סעיף י''ב בשם הרמב''ם) בין על המטלטלין וכן אם השטר על פקדון אין ממתינין לו תשעים יום אלא כותבים אדרכתא על נכסיו מיד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	ז.	זה שאמרנו שאם לא בא בסוף התשעים כותבין אדרכתא על הקרקעות אבל על המטלטלים אפי' אחר תשעים יום כל זמן שהוא אומר עתה אביא ראיה ואבטל השטר אין מורידין המלוה למטלטלים שמא יאכל אותם ויביא זה ראיה ויבטל השטר ואם לא ימצא (המטלטלין) מה יטול ואפי' היה למלוה קרקע שמא תכסיף או תשתדף (פירש''י תבור ותפחת מדמי') ואע''ג דלא כתבינן אדרכתא אמטלטלי יהבינן להו ביד שליש ויהבינן זמן הראוי לב''ד אי מרע לשטרא בגו ההוא זמנא איתרע ואי לא יהבינן להו ביד המלוה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	ח.	אם המלוה אלם ולא יוכל הלוה להוציא הקרקעות מידו אחר שנפסל שטרו מאחרין האדרכתא עד שיודיעו ללוה אפי' אם הוא במקום רחוק שצריך לשהות י''ב חדש לילך ולבא שיירא משם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	ט.	כיצד כותבים האדרכתא אם לנכסים בני חורין הורידוהו כותבים איש פלו' נתחייב לפלו' בדין כך וכך ולא נתן לו מעצמו וכתבנו לו אדרכתא זו על שדה פלונית שלו ואח''כ שמין לו שלשה באותו שדה כנגד חובו ומכריזין עליהם כפי מה שיראה (ובטור סי' ק''ב ס''ב הביא זה ג''כ) עד שיפסקו המוסיפים ומורידין אותו בחובו לחלק ששמו אותו וקורעין שטר החוב אם היה שם שטר ואם לא היו לו נכסים בני חורין כותבין האדרכתא כך איש פלו' נתחייב לפלו' כך בשטר חוב שבידו ולא נתן לו חובו ולא מצינו לו נכסים בני חורין וכבר קרענו לשטר שיש לו עליו ונתננו לפלו' רשות לדרוש ולחקור ולהיות ידו נטויה על כל הנכסים שימצאו לו וכל הקרקעות שמכר מזמן פלו' והלאה יש לו רשות לגבות חובו מהכל ואחר שכותבין אדרכתא זו הולך המלוה ומחפש אם מצא לו נכסים בני חורין שמין לו מהם מצא לו נכסים משועבדים מאחר זמן שטרו טורף מהם וקורעים שטר האדרכתא וכותבין לו שטר הטרפא כיצד כותבין איש פלו' בן פלו' זכה בדין לטרוף בדין בחוב שפלו' חייב לו שהוא כו''כ בשדה פלונית שלקחה פלונ' בכך וכך מזמן פלו' וכבר קרענו האדרכתא שהיתה בידו והרשינוהו לטרוף מזה בכך וכך ואחר שכותבים הטירפא לטרוף מורידין ג' בקיאים לאותה שדה ושמין לו ממנה כשיעור חובו מהקרן וחצי השבח ומכריזין עליה שלשים יום כדרך שמכריזין על נכסי יתומים ואח''כ משביעין את הלוה שאין לו כלום אם היה הלוה עמנו במדינה ומשביעין את הטורף בנק''ח שלא נפרע חוב זה ולא מחלו ולא מכרו לאחר ואח''כ מורידים אותו לנכסי הלוקח בשומא שלו וכותבין הורדה וכיצד כותבין אחר ששמנו לפלו' בשומא שהיתה בידו והכרזנו ל' יום כראוי והשבענו את זה הטורף ואת הבעל חוב הורדנוהו לשדה פלונית להיות משתמש בה כדרך שאדם משתמש בקניינו ומאימתי אוכל הטורף פירות שדה זו משיפסקו ימי ההכרזה (שם בפ' הנושא) ואם יש טעות באדרכתא אינו אוכל פירות אפי' מיום ששלמו ימי ההכרזה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	י.	כל אדרכתא שאין כתוב בה קרענו לשטר הלואה אינה אדרכתא וכל טירפא שאין כתוב בה קרענו לאדרכתא אינה טירפא וכל שומא שאין כתוב בה קרענו לטירפא אינה שומא:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צח - סדר גביית החוב והמבקש זמן לפסול שטר ואם לא בא בזמנו. ובו יא סעיפים:	יא.	כיצד כותבין אדרכתא על נכסי יתומים יתבאר בסימן ק''ט:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה. ובו ח סעיפים:	א.	לא היה לו שום טענה כנגד השטר אלא שאמר שאין לו במה לפרוע אם לא נמצא ללוה כלום יתר על מה שמסדרין לו התקינו הגאונים שמשביעין את הלוה כעין של תורה בנקיטת חפץ שאין לו כלום יותר על מה שמסדרין לו ושלא החביא ביד אחרים ושלא נתן מתנה ע''מ להחזיר וכולל בשבועה זו שכל מה שירויח וכל שיבא לידו או לרשותו מאשר תשיג ידו לא יאכיל ממנו לא לאשתו ולא לבניו ולא ילביש אותם ולא יטפל בהם ולא יתן מתנה לאדם בעולם אלא יוציא מכל אשר תשיג ידו מזון ל' יום וכסות י''ב חדש מזון הראוי לו וכסות הראויה לו לא אכילת הזוללים והסובאים או בני מלכים ולא מלבושי הפחות והסגנים אלא כדרכו וכל היתר על צרכו יתן לבע''ח ראשון ראשון עד שיגבנו כל חובו: {הגה: לא נשבע להבא ליתן לו כל מה שתשיג ידו יוכל להשביעו כל ל' יום שאין לו (טור ס''ב):} ומחרימין תחלה על מי שיודע לפלו' נכסים גלויים או טמונים ולא יודיע לב''ד ואם יש לו בעלי חובות הרבה א''צ לישבע שבועה זו לכל א' וא' אלא שבועה אחת לכולם ואם נראה לו ממון (קודם שנשבע או) (טור ס''ט) אחר שנשבע שבועה זו (או שהיו שטרי חובות כתובים על שמו בידו) (תשו' הרשב''א בב''י ריש סי' צ''ח) ואמר של אחרים הוא (או שאמר יחדתי לאחרים שאני חייב להם) (תשו' הרא''ש כ' ע''ט סי'י''א) או עסק הוא בידי אין שומעין לו עד שיביא ראיה: {הגה: ואע''פ שיש לו מיגו שהיה יכול להחזירם או לומר להד''ם אינו נאמן דהוי מיגו במקום חזקה דכל מה שנמצא ביד אדם בחזקת שהוא שלו (המגיד פרק א' דמלוה דין ד') ויש חולקין בזה (תשובת הרא''ש כלל ע''ט סי' י''א וכן משמע מתשובת רשב''א שכתב ב''י ס''ס מ''ז ועיין ס''ק ו') מיהו אם ידוע שיש לו עיסקא מאחרים נאמן לומר על מעות שבידו אלו מעסק פלוני הם במיגו שהיה נותנן לו:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה. ובו ח סעיפים:	ב.	ראובן השביע לשמעון שבועה זה כתקנת הגאונים ולא השביעו להבא ואחר כך תבעו לוי ששטרו מאוחר והשביעו להבא מה שירויח יותר על הוצאתו שיתן לו אם לא שנשבע היו חולקים וכיון שנשבע לתתו ללוי צריך לקיים שבועתו כך כתב (הטור) בשם הרא''ש ולי נראה שבית דין יכופו ללוי ליתן החצי לראובן (וע''ל סימן ק''ד סעיף א' כתבתי בסברת הרא''ש):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה. ובו ח סעיפים:	ג.	ראובן נתן חפץ לשמעון למכור ובא לוי בעל חוב של שמעון ולקחו בחובו אם ידוע בעדים שחפץ זה של ראובן צריך להחזיר לו אבל אם אינו ידוע בעדים אע''פ ששמעון מודה שהוא של ראובן אין מוציאין מלוי ואם יטעון ראובן ללוי אתה יודע שזה החפץ שלי צריך לישבע היסת (תשו' הרא''ש מצאתיה בכלל ק''ה ס''ס ב') ואם שמעון הוא סרסור החפצים הנמצאים בביתו ושהוא רגיל למכרם אינם בחזקת שלו שימשכנם בע''חו (והסרסור או בעל החפץ נאמנים בשבועה) (טור והוא בתשובת הרא''ש שם) וכן אם מצא בבית בעל חבוו דברים העשויים להשאיל ולהשכיר ובא אחד ואמר שהשאילם או השכירם לו ויש לו שני עדים שהיו שלו נאמן ולא יוכל בעל חובו למשכנם בחובו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה. ובו ח סעיפים:	ד.	מי שהוחזק שהוא עני וכשר והולך בתום והדבר גלוי וידוע לדיין ולרוב העם ובא בעל חובו להשביעו בתקנה זו והוחזק התובע שאינו מסתפק בעניות זו אלא רוצה לצערו בשבועה זו להצר לו ולביישו ברבים כדי להנקם ממנו או כדי שילך וילוה מהעכו''ם או שיקח נכסי אשתו ויתן לו עד שינצל משבועה זו אסור לדיין להשביעו שבועה זו ואם השביעו ביטל לא תעשה של תורה לא תהיה לו כנושה ולא עוד אלא ראוי לדיין לגעור בתובע ולטורדו: {הגה: וע' בי''ד ס''ס רנ''ג עני שקבץ ממון בשטר קבוץ אם צריך לשלם לבעל חוב:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה. ובו ח סעיפים:	ה.	מי שהוחזק רמאי ודרכיו מקולקלים במשאו ומתנו והרי הוא אמוד שיש לו ממון וטוען שאין לו כלום והרי הוא רץ להשבע אין להשביעו: {הגה: ויש לדיין לנדותו או לכופו עד שיפרע (טור סי''ג ורמב''ם פ''ה דמלוה) וע' סי' צ''ז סעיף ט''ו:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה. ובו ח סעיפים:	ו.	החייב לחבירו ונתן כל אשר לו לאחר להפקיע חובו לא תועיל ערמתו ויגבה בעל חוב חובו אפי' הוא מלוה על פה ממקבל המתנה וישבע מקבל המתנה על דעת ב''ד בלא ערמה ומרמה כמה קבל מתנה מראובן ויגבו ב''ד לבעל החוב חובו מכל מה שקבל מראובן אבל אם הרויח כלום בסחורה או ברבית באותה מתנה אין ב''ד מגבין לו מהריוח דאפי' מקרקעי המשועבדים למלוה אם אכל לוקח או מקבל מתנה הפירות כמה שנים בא בעל חוב וגובה הקרקע כמו שהוא ואינו מוציא מידם הפירות שאכלו: {הגה: מיהו אם נראה לב''ד שלא כוונו לערמה רק למתנה גמורה קנה המקבל אע''ג שהיתה כוונתו להבריח (ב''י בשם רשב''א ותוס' ואשיר''י ומרדכי פרק האשה שנפלו):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה. ובו ח סעיפים:	ז.	הכותב כל נכסיו לאחר ואח''כ לוה מאחרים ובבוא המלוה לגבות חובו מצוה להוציא שטר מתנה שקדם לשטר החוב והכל רואים שאע''פ שכתב כל נכסיו לאחרים הוא מחזיק בהם ונושא ונותן בהם ומעולם לא יצאו מרשותו ולא נתכוין אלא להבריח מבעלי חוב שלא ימצאו ממה לגבות ויאכל ממון אחרים המתנה בטלה וגובה בע''ח ממנה אע''פ שקדמה להלואה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן צט - כיצד משביעין ללוה אם יש לו ומחרימים מי שיודע לו נכסים ואם הוא כשר או רמאי ואם נתן שלו במתנה. ובו ח סעיפים:	ח.	מי שקנה קרקע והתנה בשעת הקנין שלא יהא לאשתו שיעבוד כתובתה עליו או שקנה קרקע וצוה לכתוב השטר בשם אחיו כדי להפקיע ממנו שעבוד כתובתה לא הועיל כלום ואשתו גובה כתובתה מאותם קרקעות: {הגה: דכל מי שבא להפקיע תקנת חכמים בערמה ובתחבולה וכ''ש לגזול של חבירו חייבים חכמי הדור לבטל כוונתו אע''פ שאין כאן ראייה רק אומדנות המוכיחות היטב (טור בשם תשובת הרא''ש): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן ק - המבקש זמן לפרעון כמה זמן נותנים לו ואם לא בא בזמנו והמסרב צווי בית דין. ובו ג סעיפים:	א.	לוה שאמר הריני משלם קבעו לי זמן כדי שאלוה מאחר או אמשכן או אמכור ואביא מעות קובעין לו זמן ל' יום: {הגה: ואם נראה לדיין שלא יספיק לו ל' יום יוסיף לו ואם אינו צריך כל כך יפחות לו (טור בשם תשובת הרי''ף) ואם אמר התובע שצריך לילך לדרכו ולא יוכל להמתין על הזמן אומרים לו שיעשה שליח שימתין עד הזמן (שם תשובת הרא''ש כלל פ''א סי' ג'):} ואין מחייבים אותו ליתן משכון שאלו היו שם מטלטלים מיד היו ב''ד גובים מהם ואם רצה המלוה להחרים על מי שיש לו מעות או מטלטלים ומפליג אותו בדברים ה''ז מחרים ואין מחייבים הלוה להביא ערב עד שיתן אא''כ נראה לדיין שיש לחוש שמא יבריח או ישמט: {הגה: ודוקא לפרעון נותנין זמן אבל אין נותנין זמן לשבועה אלא ביום הכניסה הראשון יש לו לישבע (מרדכי פרק בתרא דב''מ) וכן אין נותנין זמן לשאר דברים ששעבד אדם עצמו לעשות דבר לזמן פלוני בקנס מיד שהגיע הזמן נתחייב בקנס או שיעשה מה שנתחייב (תשו' רשב''א אלף תתקל''ג):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן ק - המבקש זמן לפרעון כמה זמן נותנים לו ואם לא בא בזמנו והמסרב צווי בית דין. ובו ג סעיפים:	ב.	יש אומרים שהקובע זמן לפרעון חובו והגיע הזמן אין נותנים לו זמן אחר וי''א שגם לזה נותנים זמן ל' יום: {הגה: ואפי' בא ותבעו שלשים יום קודם הזמן מ''מ צריכים ליתן לו שלשים מיום הזמן (מרדכי פרק הנ''ל):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן ק - המבקש זמן לפרעון כמה זמן נותנים לו ואם לא בא בזמנו והמסרב צווי בית דין. ובו ג סעיפים:	ג.	שלמו השלשים יום ולא הביא ב''ד כותבין אדרכתא מיד על נכסיו ואם לא ימצאו לו נכסים אין מנדין אותו אבל אם יאמר איני רוצה לשלם כותבין אדרכתא על נכסיו ואם אין מוצאין לו נכסים מתרין בו בה''ב ואח''כ מנדין אותו ועומד [בנידויו] עד שישלם לו או עד שיטעון שאין לו כלום וישבע על זה ואם עמד בנדויו ל' יום ולא תבעו להתיר נדויו מנדין אותו ל' יום ואם עמד בהם מחרימים אותו ומשפטי הנידוי והחרם נתבאר בטור יורה דעה סי' של''ד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	א.	בא לפרוע אם יש לו מעות צריך ליתנם לו ואינו יכול לדחותו אצל מקרקעי או מטלטלי ואם אינו ידוע לנו שיש לו מעות אין משביעין אותו ואפילו חזינן שיש לו מעות והוא אומר אינם שלי אלא של פלוני לא משבעינן ליה אבל מחרימים על כל מי שיודע שיש לו מעות והיכא דאמר אין לי מעות ונמצא שקרן תו לא מהימן בזה החוב אם אומר אין לי מעות אלא צריך למטרח ולמזבן ולהביא מעות: {הגה: וכן אם נראה לב''ד שהוא משקר ויש לו מעות ואינו רוצה לשלם כופין אותו שישלם מעות (טור) ועיין למטה סעיף ז' ח':}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	ב.	אם אין לו מעות אינו צריך למכור כדי ליתן לו מעות אלא נותן לו ממה שיש לו ואם יש לו מטלטלים וקרקע וחפץ המלוה יותר במטלטלים מבקרקע צריך ליתן לו מטלטלים אלא שנותן לו מאיזה מטלטלים שירצה הוא ואין המלוה יכול לומר איני רוצה מטלטל זה אלא זה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	ג.	אם יש לו מעות וקרקע או מעות ומטלטלין הלוה אומר לפרעו במעות אין המלוה יכול לומר איני רוצה מעות אלא קרקע או מטלטלין SOוכןSC אם אין שם מעות אלא קרקע ומטלטלין והלוה רוצה ליתן לו מטלטלין אין המלוה יכול לומר איני רוצה אלא קרקע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	ד.	אם אין לו אלא קרקע ובא ליתנו לו ואמר המלוה איני רוצה אותו ואיני מבקש ממך עתה כלום אלא אמתין עד שיהיו לך מעות הדין עם המלוה: {הגה: וע''ל סימן ע''ד היו מעות הלוה מופקדות ביד אחר מוציאין אותם ונותנים למלוה אבל אם היו בידם בהלוואה אין מוציאין מידם קודם הזמן (תשובת רשב''א אלף קכ''ב): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	ה.	אם יש ללוה שטרי חובות על אחרים יכול להגבותם לו וישומו אותם כפי מה שהוא הלוה אם הוא אלם וכפי מה שהם נכסיו עידית או זיבורית (פי' המשובח שבקרקע שראוי לקבוע עליו דירה תרגום נאות יעקב עדית דבית יעקב. ופי' זיבורית החלק הגרוע שבקרקע מלשון זבורא שהוא מין מהבעלי חיים העוקצים): {הגה: ואפי' יש לו שאר מטלטלים יכול להגבות לו שטרות בשווים (דייק מהתרומות שהביא הב''י שכתב למ''ד אין גובין מיירי שיש נכסים אחרים ממילא למ''ד דגובין מיירי נמי בכה''ג):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	ו.	י''א דבמוכר סחורה אינו מורידו לשומא כלל אלא שנותן לו מעות כמו שהתנה ומאותו מטבע שהתנה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	ז.	אם יש מעות ללוה ותולה אותם בעכו''ם והמלוה חושש שהם שלו מחרימין על כל מי שיודע שיש לו ממון או מעות וי''א שאם הלוה אמוד אין שומעין לו וכופין אותו ליתן מעות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	ח.	אם נודע שהממון שלו ותלה אותו בעכו''ם ואינו יכול ליתן לו כי העכו''ם מעכב כופין למכור קרקע וליתן לבע''ח מעות וכן אם הדבר ידוע שיש לעכו''ם ערעור על נכסי הלוה וירא המלוה ליטול קרקע מיראת ערעורו של עכו''ם צריך הלוה לטרוח ולמכור וליתן המעות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	ט.	כל מה שיתן לו מקרקעי או מטלטלין ישומו לו כפי מה שיוכל למכרם מיד אפי' בביתו לפי השעה ולפי הזמן ולא שיצטרך לחזור למוכרו בעיירות ובשוקים או לעכבו עד שימצאו לו קונים או שיתייקר דאם כן נעלת דלת בפני לווים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	י.	מגבין למלוה כל המטלטלים שימצאו ללוה ואם לא הספיקו המטלטלים מגבים לו קרקע אחר שיחרימו על כל מי שיש לו מטלטלים או על כל מי שיודע שיש לו מטלטלים ואינו מביאם לב''ד (וכן עיקר ודלא כי''א שצריך לישבע על זה) (הרשב''א) וגובים כל הקרקע שיש לו אפילו הוא משועבד לכתובת אשה או לבע''ח שקדם מגבין לזה מיד ואם יבא ראשון ויטרוף יטרוף:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קא - מגבין לבעל חוב מעות או מטלטלין ואם תלה מעותיו בעכו''ם ואם יש עליו חובות לעכו''ם. ובו יא סעיפים:	יא.	היו לו מטלטלין או קרקע ויש עליו חובות לעכו''ם ואומר הרי כל נכסי משועבדים לעכו''ם ואם יטלו אותם ישראל יבואו העכו''ם ויאסרו אותי ואהיה בשביה אין שומעין לו אלא יגבה הישראל חובו ואם יאסרוהו העכו''ם הרי כל ישראל מצווים לפדותו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קב - מאיזה קרקע מגבין החוב לבעל החוב. ובו ה סעיפים:	א.	בא המלוה לגבות קרקע מגבין לו מן הבינונית שבנכסי הלוה דבשלו הם שמין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קב - מאיזה קרקע מגבין החוב לבעל החוב. ובו ה סעיפים:	ב.	היו לו שלשה או ארבע שדות בינונית לא יוכל המלוה לומר תן לי משדה פלונית שהיא חביבה עלי אלא ברשות הלוה הוא ליתן לו מאיזה שירצה אם חפץ המלוה בזיבורית ואומר לו תן לי זיבורית טפי פורתא שומעים לו ונוטלים בזילא דהשתא ולא ביוקרא דלקמיה: {הגה: ויש אומרים דאין כופין אותו ליתן לו זיבורית אלא אם רוצה ליתן לו ביוקרא דלקמיה כופין אותו ליתן לו בזולא דהשתא (טור בשם הרא''ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קב - מאיזה קרקע מגבין החוב לבעל החוב. ובו ה סעיפים:	ג.	אם אומר המלוה תן לי עידית בציר פורתא (פי' מעט פחות) אין כופין אותו ליתנה לו אפי' ביוקרא דלקמיה אם אין ללוה אלא עידית אינו יכול למכרה ולקנות בינונית להגבות לבעל חובו אלא מגבין לו מהעידית ואפי' יש לו עידית במקומו ובינונית במקום אחר א''י לומר לו שיטול מהבינונית שיש לו במקום אחר אלא צריך ליתן לו מעידית שבמקום הבעל חוב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קב - מאיזה קרקע מגבין החוב לבעל החוב. ובו ה סעיפים:	ד.	אין לו אלא עידית או בינונית או זיבורית יקחנה כמו שהיא אם יש לו עידית ובינונית יתן לו בינונית יש לו עידית וזיבורית לא יתן לו אלא זיבורית יש לו זיבורית ובינונית אם היתה לו עידית בשעה שלוה ומכרה צריך ליתן לו בינונית ואם לאו יתן לו זיבורית:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קב - מאיזה קרקע מגבין החוב לבעל החוב. ובו ה סעיפים:	ה.	היה לו עידית בינונית וזיבורית והתנה עמו לפרעו מהעידית והיתה לו עידי עידית ונפסדה קיימא עידית במקום עידי עידית ואינו פורעו אלא מהבינונית:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	א.	כששמין השלשה שמאין קרקע הלוה אין שמין אלא כפי הזמן וכפי השעה שנמכרים הקרקעות אז באותו מקום: {הגה: ואם אין הקרקע מגיע לו כולה כגון שאין לו בחוב אלא מנה והקרקע ביחד נישומת בחמש מאות זהובים אין אומרים לו תן לו חמישית הקרקע אלא שמין כמה שיכול למכור מזאת הקרקע או הבית בק' זהובים ונותנין למלוה כללו של דבר אין שמין לו אלא דבר שיכול למכור מיד ולגבות חובו ואין חוששין להפסד הלוה (תשובת הרא''ש כלל פ' סי' ט') (וע' לקמן סעיף ה'):} ואח''כ מכריזין עליה כפי מה שיראו עד שיפסקו המוסיפים ואם קרקע זה היה טורף המלוה מהלקוחות צריכים להכריז עליה שלשים יום כדרך שמכריזין על נכסי יתומים (ועיין לקמן ר''ס ק''ט) ובאים הלוקחים וקוצבים דמים כרצונם אם מצאו בה כשומת ב''ד או יתר לוקחים הדמים ונותנים אותם למלוה ואם רצה המלוה לקחתה באותו סך הוא קודם ואם לא מצאו בה כדי שומתן מחליטין אותם למלוה בכדי שומתן: {הגה: ויש חולקין וסבירא להו דהוא הדין אם בא לגבות מבני חרי כיון שנמכר שלא מדעתו בב''ד צריך שומא והכרזה כמו בשל יתומים (טור וב''י בשם התרומות):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	ב.	שלשה שירדו לשום אחד אומר במנה ושנים אומרים במאתים או אחד אומר בק''ק ושנים אומרים במנה בטל יחיד במיעוטו אחד אומר במנה ואחד אומר בשמנים ואחד אומר בק''כ נידון בק' מפני שאנו ממצעים מה שיש בין המועט למרובה ומוסיפין על המועט המחצית וגורעין מהמרובה המחצית וכיון שבין האומר שמנים לאומר ק''כ יש ארבעים כשאתה מוסיף על המועט המחצית וגורעין מהמרובה המחצית נמצא שהוא נידון במאה ולפי זה אם אחד אומר במנה וא' אומר בצ' וא' אומר בק''ל נידון בק''י ועל דרך זו שמין ביניהם לעולם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	ג.	שמאוה שלשה ואומר המלוה ישומו אותה שלשה אחרים הבקיאים יותר בשומא אין שומעין לו: {הגה: ויכולין אלו שלשה השמאים להיות קרובים זה לזה (כן כתב הר''י בן הרא''ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	ד.	ב''ד ששמו לטורף בנכסי לוקח וטעו בכל שהוא מכרן בטל אפי' הכריזו אבל אם היו נכסים בני חורין וטעו בשומא דינם כבית דין שמכרו נכסי יתומים וטעו שיתבאר בסימן ק''ט:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	ה.	אם החוב דבר מועט שלא יגיע למלוה בחובו חלק ראוי לפי מה שהוא קרקע בית או שדה או כרם כשיעור שיתבאר בסימן קע''א ואומר המלוה ללוה או מכור לי מהנשאר לך כדי שיגיע לי שיעור הראוי לי או פרע לי מעותי הדין עמו ואם אין המלוה רוצה לקנות יותר מכדי חובו ואומר פרע לי מעותי מאחר שמה שהוא כדי חובו אין בו שיעור הראוי הדין עמו וכופין את הלוה למכור הקרקע או למשכנו ויפרע לזה מעותיו: {הגה: ואין חוששין להפסד הלוה ואין מרחמים בדין לומר כיצד נוציא הלוה מביתו משום דבר מועט (הגהות רשב''א אלף קמ''ג):} אם היה הדבר בהפך שלא נשאר ללוה כשיעור אינו יכול לכוף למלוה שיקחנו במעות אם היה טורף מלוה קרקע מהלוקח וכשיגבה חובו לא נשאר ללוקח כשיעור יכול לכופו שיקחנו ממנו במעות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	ו.	קרקע שעשו ב''ד שומא והכרזה להוריד בו המלוה ואירע שנשתהה זמן שלא הורידוהו בו כל זמן שלא החליטו ב''ד הקרקע למלוה אי אייקר או זילי ברשות' דלוה קאי וצריך לעשות שומא אחרת והכרזה אחריו אם ירד המלוה לנכסי לוה והחזיק בהם או מכרן בלא ב''ד אינו כלום אפי' היתה משכונה בידו או אפותיקי מפורש כיון שיכול לשלם לו מעות ולסלקו וי''א שאם עבר הזמן שקבע לו לפרוע או שהיא משכונה מוחזקת ביד המלוה יכול למכרה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	ז.	מקום שנהגו לכתוב בשטרות שיוכל לירד לנכסי הלוה ולמכור בלא שומא והכרזה אם נהגו שלא לירד ולמכור כי אם בשומא והכרזה אין לירד ולמכור זולתם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	ח.	אם ירד מלוה לנכסי לוה בלא רשות בית דין אינו כלום וכל הפירות שאכל מנכין לו מחובו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	ט.	ב''ד ששמו קרקע לבעל חוב (אבל שומת מטלטלין לא הדרא) (טור סי''ח) בין בנכסי לוה בין במשועבדים שביד הלוקח ולאחר זמן השיגה ידו של לוה או של נטרף או של יורשיהם והביאו לבעל חובו מעותיו מסלקין אותו מאותה קרקע אפי' שהתה ביד הבע''ח כמה שנים: {הגה: וי''א דלוקח לא יוכל לסלק הבעל חוב לאחר שגבה את הקרקע דשומא לא הדרא אלא לבעליו כשגבה ממנו בני חורין אבל לא ללוקח (טור בשם הרא''ש פ' מי שהיה נשוי):} ואם המלוה סתר ובנה ולא השביח הקרקע בכך אינו נוטל הוצאתו ואם השביח מחמת הוצאה נשבע ונוטל כדין היורד ברשות ואם השביח מאליו כגון שנתייקר אינו נותן לו אלא דמי חובו בלבד: {הגה: וי''א דאם הוציא עליה והשביחה לא הדרא כלל ואם נתייקרה לא הדרא אלא כשעת היוקר (טור סכ''ח בשם הרא''ש פ' המפקיד):} ואם הוזל לא הפסיד המלוה ואם רוצים לסלקו צריך לתת לו כל דמי חובו ואם קנו מידו שלא לסלקו שוב אינם יכולין לסלקו: {הגה: הגבה הלוה למלוה עצמו מרצונו בלא ב''ד לא מהדרינן ליה (טור סכ''ו):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	י.	קרקע ששמו אותה לבעל חוב ואח''כ שמוה ב''ד לבעל חוב של זה המלוה הרי זו חוזרת ולא יהא כחו גדול מכח בע''ח הראשון ומיהו בזה יפה כחו שאם שמוה לראשון במאה ושמוה לשני בק''ק או אם שמוה לראשון בק''ק ולשני במאה לעולם לא יחזירנה אלא בק''ק קרקע ששמו לבע''ח ומכרה הבע''ח או נתנה במתנה או ששמוה לבעל חוב מדעתו (ר''ן ונ''י ותוס') או שמת והורישה אינה חוזרת: {הגה: וי''א דאם מת והורישה חוזרת אם אין כאן אלא יורש א' אבל אם היו כאן יורשין הרבה וחלקו ונפל לאחד בחלקו שוב אינה חוזרת (טור בשם הרא''ש):} שמו קרקע לאשה ונשאת או ששמו ממנה ונשאת בעל בנכסי אשתו כלוקח הוא ולא מחזיר ולא מחזירין לו (וי''א דוקא כשמתה האשה) (טור סכ''ח וב''י בשם רש''י והרא''ש):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קג - שמין קרקע של לוה ואם טעו בשומא ושומא הדרה לעולם. ובו יא סעיפים:	יא.	היתה השומא בטעות כגון שומר חנם שפשע וחייבוהו לשלם ושמו קרקע שלו ואחר כך נמצא שהפקדון היה ברשותו או שנאבד ומצאו לא הוי שומא והדרא אפי' מכרה הראשון או הורישה והוא הדין אם שמוה לב''ח בחובו ואח''כ נודע שהיו ללוה מעות מצויים דהוי שומא בטעות ואם ירצה המלוה יכוף ללוה שיקחנה ויתן לו מעותיו אבל אם העשיר אח''כ אינו יכול לכופו שיחזור ויקחנה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	א.	מי שיש עליו בעלי חובות הרבה כל מי שקדם זמן קנין של שטרו קודם הוא לגבות בין קרקע בין מטלטלים אפי' אם הגיע זמן פרעון של המאוחר קודם בין מלוה עצמו בין מלקוחות ואם קדם המאוחר וגבה קרקע אפי' הגבו לו בפני המוקדם ושתק מוציאין מידו: {הגה: מיהו כשבא לגבות גובין לו וכשיבא זמן הראשון לגבות יטרוף ממנו ודוקא כשבא לגבות מקרקע אבל כשבא לגבות מטלטלין יוכל בעל חוב הראשון לטעון שלא להגבותם פן יבריחם או יפסידם ועוד דאם יגבה המאוחר שוב לא יכול המוקדם להוציא ממנו אבל אם הלוה עצמו נותנם לו י''א דאין בעל חוב המוקדם יכול למחות (תשובת רשב''א אלף קי''א) וכל זה במלוה בשטר אבל מלוה על פה אם קדם המאוחר וגבה מה שגבה גבה (ר''ן פ' מי שהיה נשוי):} אלא אם כן גבה בעל חוב מאוחר בינונית והניח זיבורית לב''ח מוקדם דאז מה שגבה גבה ואם מכרם קודם שהספיק הראשון להוציאם מידו אין המוקדם חוזר עליו אפילו אם המעות עדיין בידו אלא חוזר על הלקוחות ששעבודו בידם ואם מכרם לעכו''ם שאינו יכול להוציאם מידו חייב לשלם לו אפילו אין המעות בידו מדינא דגרמי וכן אם הניח בע''ח מאוחר מטלטלין לבע''ח מוקדם מה שגבה גבה: {הגה: יש אומרים דבדבר שאינו עתה בעולם ועתיד לבא אח''כ לא שייך ביה דין קדימה ואם קודם שבא הדבר לעולם נשבע לתת אותו לבעל חוב מאוחר צריך לקיים שבועתו (תשובת חזה התנופה והביאו הטור סי' צ''ט ס''ו) וע' לעיל סי' צ''ט סעיף ב':}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	ב.	בעל חוב שגבה חובו מבתי שמעון בכתב שלטון העיר שעשו הכרזה יום אחד ואח''כ בא בע''ח (המוקדם) להוציא ממנו וטוען המאוחר כיון שלא ערערת בשעת הכרזה הפסדת בכך אם היה הכרוז יוצא כל מי שיש לו זכות ושעבוד על קרקע זה יבא ויערער וכל מי שלא יערער יבטלו זכיותיו אם נהגו כן דינא דמלכותא הוא ובטלו זכיותיו: {הגה: והוא הדין אם היו הבעלי חוב חלוקים וצוו להשכין או לעקל נכסי הלוה ולא ידענו מי הקודם והשוטר מעיד כדברי האחד נאמן מכח דינא דמלכותא אם המנהג כן (ב''י בשם תשו' שבסוף חזה התנופה וע''ל ס''ט שס''ט) וכן אם הא' גבה והשני טוען עליו שגבה שלא כדין ושלא היה חייב לו הואיל וגובה על פי דינא דמלכותא מה שגבה גבה (ת' הרשב''א סי' תתקמ''ו):} אבל אם בסתם הכריזו כל מי שיש לו זכות יבא ויערער לא בטלו זכיותיו בשביל שלא ערער: {הגה: ואם הכריזו שכל מי שלא יבא יאבד זכיותיו ואחד טען שלא שמע ההכרזה מהני טענה שלו ולא אמרינן חברא חברא אית ליה (תשובת רשב''א סימן תתנ''ג):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	ג.	במטלטלין וכן עבדים אין בהם דין קדימה לענין שאם קדם המאוחר וגבה אין מוציאין מידו ולא עוד אלא שאם עמד הראשון ותפס הב''ח המאוחר שקדם וגבה מוציא אותם בב''ד מידו (מיהו אם תפס שטרות אפי' המוקדם לא הוי כתפס הממון ויחלוקו) (רבינו ירוחם נתיב כ''ו חלק ג'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	ד.	לא מקרי גבייה אא''כ שמו ב''ד המטלטלין ונתנום בידו אבל אם סגר ב''ד חנותו של לוה בעד בע''ח מאוחר אין זו גבייה ובעל חוב המוקדם גובה מאותם המטלטלים: {הגה: ב''ד שעקלו מעות של ראובן שביד שמעון מכח שחייב ללוי ושמעון עבר ונתן לראובן (ע' לעיל סימן פ''ו סעיף ה'):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	ה.	שעבד לו מטלטלי אגב מקרקעי דינם כמקרקעי ואם קדם המאוחר וגבה מוציאין (ע' בד''מ ט''ז) מידו והוא שנתברר בעדים שמטלטלים אלו היו בידו קודם שלוה SOמשניהןSC אבל אם לא נתברר כן בעדים מחזיקים להו כלוה ולוה וקנה דקי''ל דיחלוקו ואם קדם השני וגבה זכה ואם קדם המאוחר וגבה מעות אין מוציאין מידו שהרי מטבע אין בו סימן שיוכלו העדים להעיד על אלו המעות שראו אותם עצמם ביד הלוה והוי להו כמו לוה ולוה באגב וקנה וחזר וקנה שזכה התופס בין אם הוא ראשון או אחרון ואם אפשר הדבר להתברר בעדים זכה הראשון והכל לפי ראות עיני הדיין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	ו.	הא דבמקרקעי שייך קדימה דוקא כשהיו בידו קודם שלוה אבל אם קנאם אחר שלו' מבעל חוב הרבה אע''פ ששעבד לכל אחד מהם מה שעתיד לקנות אין בהם דין קדימה אלא כולם שוי' וכל הקודם וגבה זכה אפילו הוא אחרון:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	ז.	לוה וכתב לו מה שאני עתיד לקנות משועבד לך ואח''כ קנה שדה וחזר ולוה מאחר השדה משועבד לראשון והוא קודם לגבות וכן אפי' היו מאה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	ח.	היו עליו בעלי חובות הרבה כולם ביום א' או בשעה אחת במקום שכותבין שעות אין בהם דין קדימה וכל הקודם לגבות זכה בין מקרקעי בין מטלטלי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	ט.	אם ב''ד מכרו קרקע של זה להגבות לבעל חוב מוקדם אין בעל חוב מאוחר יכול לטרוף (וע''ל סי' קי''א סעיף ל''ה) אבל אם הלוה מכרו כדי לפרוע לבעל חוב מוקדם בעל חוב מאוחר טורף מהלוקח:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	י.	שטרות שזמן כולם יום א' או שעה אחת במקום שכותבין שעות ובאו כולם ביחד לגבות וכן בעלי חובות שכל אחד מהם קודם לזמן חבירו שבאו לגבות מטלטלי שהרי אין בהם דין קדימה או שבאו לגבות מקרקעי שקנה הלוה לאחר שלוה מהאחרון שבהם ואין בנכסי' כדי שיגבה כל אחד מהם חובו מחלקים ביניהם כיצד חולקים אם כשיתחלק הממון הנמצא על מניינם יגיע לפחות שבהם כשיעור חובו SOאו פחות חולקים לפי מנינם בשוה ואם יגיע לפחות שבהם יותר על חובו חולקים מכל הממון ביניהם כדי שיגיע לפחות שבהם כשיעור חובוSC וחוזרים הנשארים מבעלי חובות וחולקים היתר ביניהם בדרך הזאת כיצד היו ג' חובות של זה ק' ושל זה ק''ק ושל זה ש' אם היה כל הנמצא שם ש' נוטלים ק''ק וכן אם נמצא שם פחות מש' חולקים בשוה נמצא שם יותר על ש' חולקים ש' בשוה ויסתלק בעל הק' ושאר הממון חולקים אותם השנים על אותו הדרך כיצד נמצאו שם ת''ק או פחות חולקים ש' בשוה ויסתלק הראשון וחוזרים וחולקים הק''ק או הפחות בשוה ויסתלק השני נמצא שם ת''ר חולקי' ש' בשוה ויסתלק בעל המנה וחוזרים וחולקים הק''ק בין השנים ויסתלק בעל הק''ק ונותנין הק' הנשארים לבעל הש' ונמצא בידו ש' ועל דרך זו חולקים אפי' הם מאה כשיבואו לגבות כאחד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	יא.	בכל מקום שאנו אומרים בזה יחלוקו או שזכה הראשון הזוכה בנכסים ישבע תחלה שעדיין לא נפרע מחובו ואפי' אם יש נאמנות בשטרו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	יב.	מי שהוציא ב' שטרי חובות על אחד שנעשו ביום אחד מסכום אחד הרי זה גובה שניהם ואין אומרים שניהם SOנעשוSC על הלואה אחת:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	יג.	מלוה בשטר ומלוה על פה מוקדמת מלוה על פה קודמת לגבות מבני חרי כיון שעדים מעידים שקדמה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	יד.	מלוה שלא מצא נכסים ללוה להפרע מהם חובו אלא מה שניתן לו על תנאי שאמר לו ואחריך לפלוני ובא לב''ד ליפרע מנכסי' אלו אע''פ שהראשון קיים אין ב''ד מגבין אותם מגוף הנכסים אלא מהפירות בלבד מת הראשון ובא בעל חוב לגבות מנכסים אלו אין מגבין לו כלום אפילו עשאן אפותיקי אלא הרי הם של שני:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	טו.	שנים שהלוו לעובד כוכבים בזה אחר זה ואין בנכסי העובד כוכבים כדי לזה ולזה וכשבא ראובן המוקדם לגבות שטרו קרן ורבית טען שמעון רבית שעלה בזמן השטר לא תגבה עד שאגבה קרן חובי לפי שלא חל חוב הרבית מזמן השטר אלא בכל יום הוא מתרבה אין בדברי שמעון כלום:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קד - דין ב''ח מאוחר שקדם וגבה מקרקעי או מטלטלי ומלוה ע''פ מוקדמת קודמת למלוה בשטר. ובו טז סעיפים:	טז.	(כפול לקמן ס''ס ר''פ סי''ב) לוה שאין לו ממה לפרוע ונפל הבית עליו ועל מורישיו ובני הלוה אומרים אבינו מת ראשון וירש את מורישו בקבר והורישו לנו ואין לבעל חוב ליטול כלום ממנו (שהרי אין בעל חוב נוטל בראוי) (טור ס''ס ז') והמלוה אומר המוריש מת ראשון ונמצא שזכה הלוה בנכסי' מחיים ובע''ד גובה מהיורשים הדין עם היורשים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קה - דין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ונפקד שתפס הפקדון בשביל הבעל חוב. ובו ו סעיפים:	א.	הלוה שחייב לשנים או יותר ואין לו כדי לפרוע לכולם וקדם אדם א' ותפס מהמטלטלים של לוה כדי לזכות לאחד מבעלי חובות לא זכה שכל התופס לב''ח במקום שיש עליו חוב לאחרים לא קנה ואפי' עשאו שליח וכתב לו הרשאה אבל אפוטרופוס קנה דיד בעלים הוא:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קה - דין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ונפקד שתפס הפקדון בשביל הבעל חוב. ובו ו סעיפים:	ב.	אם הלוה חייב גם לתופס זכה בתפיסתו מגו דאי בעי זכי לנפשיה זכי לחבריה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קה - דין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ונפקד שתפס הפקדון בשביל הבעל חוב. ובו ו סעיפים:	ג.	אם הלוה אמר לאדם אחר זכה בחפץ זה לפלוני או תן מנה זה לפלוני זכה לו ואפי' אין הזוכה מכיר לאותו פלוני ואין אחד מבעלי חובות יכולים לגבות מאלו שכבר זכה בהם אחר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קה - דין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ונפקד שתפס הפקדון בשביל הבעל חוב. ובו ו סעיפים:	ד.	אם אין עליו חוב לאחרים זכה התופס לב''ח ודוקא במקום דאיכא פסידא לב''ח כגון שהוא גברא דמפסיד נכסי או שהעני וירד מנכסיו ואפי' תוך זמן מהניא תפיסה אם אין לו נכסים אחרים ויפסיד המלוה אי לאו הך תפיסה ודוקא דנקיט ב''ח שטרא בידיה דיכול השתא לקיימו אבל אי לית ליה ראיה והלוה מכחיש מהדרי ממונא למריה ולא מצי למימר קבעו לי זמן דמייתינא ראייה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קה - דין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ונפקד שתפס הפקדון בשביל הבעל חוב. ובו ו סעיפים:	ה.	התופס לבע''ח במקום שאינו חב לאחרים חייב באחריותו (וי''א דאינו חייב באחריותו) (טור בשם הרא''ש) אם יאמר הלוה לתופס קבל עליך אחריות בפירוש או החזר לי מה שתפסת דלא מהימנת לי שומעין לו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קה - דין התופס לבעל חוב במקום שחב לאחרים ונפקד שתפס הפקדון בשביל הבעל חוב. ובו ו סעיפים:	ו.	נפקד שתפס בפקדון לתפסו לבעל חוב במקום שאינו חב לאחרים מועיל לו תפיסתו לענין זה שאם מת המפקיד אינו נעשה מטלטלין אצל בניו ושביעי' אינה משמטתו ואם נתנו באגב (פירוש אגב קרקע) או בקנין סודר או במתנת שכיב מרע לאחר אינו נתון ומ''מ אם אין בעל חוב כאן אין הנפקד יכול לעכב הפקדון בשבילו ואפילו אם הלוה מודה שהדין נותן בכל פקדון להחזירו למי שהפקידו אצלו ואם יש לאחרים זכות בו הרי הדין ביניהם ואם מסרו הנפקד ליד מלוה פטור ואפי' אם היה שומר שכר (דהא אף אם היה מחזירו למפקיד הוא היה צריך לשלם למלוה) (טור ס''ה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קו - דין הבא ליפרע שלא בפני בעל חובו. ובו ג סעיפים:	א.	מלוה שבא ליפרע בשטר מקויים שבידו שלא בפני לוה אם יכולים ב''ד לשלוח לו ולהודיעו עד שיעמוד עמו בדין שולחים ומודיעין לו אם הוא בכדי שילך השליח ויחזור תוך ל' יום והמלוה יתן שכר השליחות ויגבנו נוסף על חובו ואם הוא במקום שאין השליח יכול לילך ולחזור תוך ל' יום מגבין לו חובו מיד אחר שישבע המלוה ויטול בין מהמקרקעי (רשב''א) בין מהמטלטלים ואין חוששין לשובר ואם כתוב בשטר נאמנות בפירוש שאפי' יפרע שלא בפניו או שכתוב בו נאמנות עליו ועל באי כחו אינו צריך לישבע: {הגה: י''א דאין גובין שלא בפניו רק מלוה עצמו אבל לא מיורשיו אלא צריך לילך אחריהם (ריב''ש סימן שנ''ג) וע' לעיל סי' ע''ג סעיף י' וסימן י''ד סעיף א':}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קו - דין הבא ליפרע שלא בפני בעל חובו. ובו ג סעיפים:	ב.	שלשה ראיות צריך להביא לב''ד ואח''כ יפרע שלא בפניו ראיה ראשונה לקיים שטר שבידו שניה שבעל חובו במדינה אחרת רחוק יותר מכדי שילך השליח ויחזור תוך ל' יום שלישית שאלו הנכסים בחזקת פלוני הלוה הם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית מלוה	סימן קו - דין הבא ליפרע שלא בפני בעל חובו. ובו ג סעיפים:	ג.	הבא ליפרע שלא בפני לוה כשם שבית דין יכולים לפורעו מנכסיו שלא בפניו כך הם יכולים למשכן לבעל חוב קרקע בחובו שזה יותר טוב לו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	א.	מצוה על היורשים לפרוע חוב אביהם וכופים אותם בכך כמו שכופים את אביהם במה ד''א כשהניח קרקעות אבל אם לא הניח אלא מטלטלים אין כופין אותם לפרוע חוב אביהם מהם אבל מצוה עליהם לפרוע חוב אביהם מהם זהו מן הדין אבל הגאונים תקנו שיהא בעל חוב גובה מהיורשי' מטלטלים שהניח אביהם הילכך כופין אותם לפרוע חובות אביהם אפילו הוא מלוה על פה אף מהמטלטלים שהניח אביהם אפילו קנאם הלוה אחר שלוה ולא כתב דאיקני (ע''ל סי' קי''א) דיורש במקום אביו קאי וכן חייבים לפרוע חוב אביהם ממלוה שהיתה לאביהם ביד אחרים בין גבו קרקע בין גבו מעות ואם ירשו קרקע ומטלטלים ואין מפורש בשטר שיגבה מטלטלי בין בחייו בין במותו והיורשי' רוצים להגבות לבע''ח קרקע והוא רוצה לגבות מטלטלים הדין עם היורשים אבל אם לא ירשו כלום מאביהן אין חייבים לפרוע חוב אביהם ואפי' מצוה ליכא: {הגה: ירש קצת נכסים אין צריך לפרוע רק מה שירש (ריב''ש סי' תע''ח) ואם אומר איני יורש ואיני משלם עיין לקמן ס''ס רע''ח אם שומעין לו:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	ב.	טען היורש שאביו לא הניח לו ממון ואינו חייב לפרוע חוב אביו משלו אם טוען המלוה ודאי שאביו הורישו ממון נשבע היורש היסת ונפטר ואם טוען שמא אין עליו אלא חרם סתם: {הגה: כתבו הגהות אשיר''י פרק מי שמת בשם א''ז שכתב בשם רבינו תם ורבינו שמחה ראובן שהיה חייב לשמעון ומת ראובן יכול שמעון לעכב קבורתו עד שיפרעו ואם שמעון הוא קרובו של ראובן בני המשפחה מוחין בידו שלא לעכב קבורתו שלא לנוולו וכן אם בא בעל חוב וגבה כל נכסיו אין מחוייב לקברו: }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	ג.	יורש שמכר כל נכסי אביו ודאי ב''ח טורף הלקוחות אפי' אם יש ביד היורש נכסים קרקעות שלו לפי שנכסיו אינם משועבדים לחוב אביו ואפי' של אביו זיבורית ושלו עידית אינו יכול לסלקו בעידית שלו שלא מדעתו אבל אם רוצה לסלקו שלא יטרוף מהלקוחות ונותן לו מעות אע''פ שלא ירש המעות מאביו יכול לסלקו אא''כ עשה אביו נכסים אלו אפותיקי מפורש לב''ח:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	ד.	יורש שמכר כל נכסי אביו ואין ב''ח יכול לטרוף מהלקוחות כגון שמכרם לעובד כוכבים וכיוצא בזה יש מי שאומר שגובה מהדמים שביד היתומי' וי''א שאינו גובה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	ה.	האידנא שתקנו הגאונים לגבות מהיורשים אף מהמטלטלים שהניח אביהם אם תפס המלוה מטלטלי הלוה אפילו לאחר מיתה מהניא אפי' אין לו עדים על חובו שאם לא תפס לא היה מגבינן ליה והשתא דתפס נאמן לגבות מהם בשבועה במיגו דאי בעי אמר לא תפסתי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	ו.	היה על אביהם חוב של מנה ולא הניח לא מקרקעי ולא מטלטלי אלא קרקע שוה חמשים ובא בעל חוב וטרפה ונתנו לו היורשים חמשים משלהם אפילו לא אמרו לו שבדמי קרקע זה הם נותנים לו אינו יכול לחזור ולטרפה מהם בשארית חובו (וע''ל סימן קי''א ס''ט) וכן אין בעל חוב מאוחר ממנו יכול לטורפה דהוה ליה כמו שהגבו אותה לו בחובו וחזרו ולקחוה ממנו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	ז.	ירשו האחים קרקעות מאביהם וחלקום ובא ב''ח לטרוף אם לא ירשו אלא שתי שדות ולקח כל אחד אחת אינם יכולים לומר לב''ח קח מכל אחד חצי שדה אלא נוטל שדה אחד מאיזה מהם שירצה אבל אם ירשו ד' שדות וחובו כנגד ב' שדות אינו יכול לומר אקח מא' שתי שדות אלא יקח מכל א' שדה אחת אא''כ עשה לו אפותיקי השתי שדות שנפלו לאחד דאז נוטלם אפילו לא עשאם אפותיקי מפורש אלא שעבד לו כל נכסיו וסיים לו אותם שדות במצריהם להיות תחלה לפרעון:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	ח.	הניח להם אביהם מעות ומטלטלים וחלקו ובא בע''ח לגבות מהם אם הם מצויים לפנינו גובה מכל אחד חלקו ואם אין כולם מצויים לפנינו אינו צריך לחזור אחריהם אלא יקח כל חובו מאותו שלפנינו והוא יחזור אחר האחרים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	ט.	ירשו קרקעות וחלקום ומכר אחד מהם חלקו או נתנו במתנה ובא ב''ח של אביהם לגבות חובו טורף חצי החוב מהלוקח שקנה מהיורש והחצי מהיורש האחר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	י.	שמעון שאמר ליורשים מנה לי בידכם והודו לו בפני עדים וכשחזר לתובעם אמרו לו לא הודינו שאנו חייבי' לך אלא מחמת אבינו ולא הניח ממה לפרוע והוא אומר לא כי אלא מחמת עצמכם אתם חייבים לי מאחר שהודו סתם חייבים לפרעו (וע''ל סי' פ''א רשב''א) ואם הודו בפני עד א' והם אומרים שלא הודו נשבעים להכחיש העד ואם מודים שהודו בפני העד בסתם אלא שאומרים שלא נתכוונו להודות שחייבים מחמת עצמם אלא מחמת אביהם חייבים לשלם (וע''ל סימן ע''ה סעי' י''ג):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות גביית חוב מהיתומים	סימן קז - כופין את היתומים לפרוע חוב אביהם. ובו יב סעיפים:	יא.	הניח להם אביהם מטלטלין וקדמו ופרעו לב''ח מאוחר אין בעל חוב מוקדם יכול להוציא מידו:

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.