sivan22/yalkut-yosef · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 9.3k	bookname stringclasses 1 value	topic stringclasses 1 value	siman stringlengths 1 8	sek stringlengths 2 5	text stringlengths 11 3.21k
800	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	לט	א	אבל אסור להניח תפילין ביום הראשון לאבלותו, ואפילו לאחר הקבורה. והיינו ביום מיתה וקבורה, ואפילו אם הנפטר מת בלילה ונקבר בלילה, לא יניח תפילין למחרת. והטעם הוא מפני שהוא מעולל בעפר קרנו, ואין זה כבוד לתפילין שנקראו פאר, כמו שכתוב פארך חבוש עליך. וביום השני לאבלותו מניח תפילין אחר הנץ החמה. וכל זה כשנקבר באותו יום שמת, אבל אם מת לו מת ביום אחד, ונקבר למחרתו ביום אחר, נחלקו רבותינו האחרונים אם מניח תפילין ביום הקבורה. ולהלכה נראה שיניח תפילין בצינעא בלא ברכה, וספק ברכות להקל. וכן ראוי לעשות.
801	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	לט	ב	מי שמת לו מת ביום ראשון, ונקבר ביום ראשון בבין השמשות <small><small>[תוך י''ג דקות וחצי לאחר השקיעה בשעות זמניות]</small></small> יש לו להניח תפילין למחרת, יום שני, אחר הנץ החמה בברכה. <small><small>[כן כתב בשו''ת בית יהודה עייאש ח''ב ס''ס נז. דשמא יום קבורה שאינו יום מיתה צריך להניח, ושמא בין השמשות יום הוא, ושמא נקבר ביום א'. ילקו''י הלכות תפילין, במהדורא האחרונה עמוד תרעו]</small></small>.
802	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	לט	ג	מי שמת לו מת בשבת, ונקבר במוצאי שבת, מכיון שלא נהג אבלות בשבת כלל, יש להחמיר שלא יניח תפילין ביום ראשון כלל, אפילו בלי ברכה. וביום שני יניח תפילין דוקא לאחר הזריחה, ואף על פי שאין למחות באבל הרוצה להניח תפילין ביום שני קודם הנץ החמה, מכל מקום הבא לשאול יש להורות לו כאמור, שיניחן אחר הנץ. <small><small>[ילקו''י על הלכות תפילין במהדורא האחרונה עמ' תרעז]</small></small>.
803	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	לט	ד	האבל מניח תפילין דרבינו תם גם בשבעת ימי אבלו. <small><small>[כ''ד הרש''ש הובא בברכ''י סי' לח סק''ד. ילקו''י תפילין עמ' תרעח]</small></small>.
804	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	לט	ה	האבל חייב בהנחת תפילין ביום פורים אפילו הוא יום ראשון של האבלות, שהוא יום קבורה. ומיהו אם הוא גם יום המיתה לא יניח תפילין אפילו לאחר קבורה. <small><small>[ילקו''י על הל' תפילין עמו' תרעח]</small></small>.
805	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	לט	ו	מי שהודיעוהו שמת קרובו לפני פחות משלשים יום, שזוהי שמועה קרובה, שצריך להתאבל שבעה ימים ושלשים יום, לא יניח תפילין ביום ההוא. <small><small>[ילקו''י תפילין עמוד תרעח]</small></small>.
806	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מ	א	אסור לתלות את התפילין על היתד, <small><small>[או מתלה]</small></small> כיון שהוא דרך בזיון. בין שהבתים תלויים למטה, בין שהרצועות תלויות למטה. ויש אומרים שאם הוא באקראי בעלמא, וכגון שאוחז את התפילין בידו והרצועות תלויות למטה לצורך הנחת התפילין, אין להקפיד. אך דעת כמה פוסקים להחמיר בזה שלא לאחוז בקשר התפילין גם בעת שמניח התפילין, באופן שלא יהיו התפילין תלויין. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן מ' הערה א'. ועיין בגמרא ברכות כד. שלחן ערוך סימן מ סעיף א'. מגן אברהם שם. בן איש חי פרשת חיי שרה אות יג. מטה יהודה, חסד לאלפים, שו''ת בן פורת יוסף סימן ה']</small></small>.
807	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מ	ב	כבר פשט המנהג לכתוב פסוקים ודברי תורה ותולין אותן בכתלי בית הכנסת, וכן תולין על הכתלים נוסח בריך שמיה, ושויתי ה' לנגדי תמיד עם נוסח למנצח, ואין בזה כל חשש של תליית דברי תורה, אחר שנעשה בדרך כבוד. <small><small>[שערי תשובה סימן מ. ילקו''י על הלכות תפילין סימן מ' הערה ב']</small></small>.
808	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מ	ג	אסיר שנמצא בבית האסורים ולא איפשרו לו להכניס לשם תפילין, מותר לזרוק לו תפילין מהרחוב לחלון הכלא, כדי שיוכל להניחן. <small><small>[ברכות יח. ש''ע יו''ד סי' רפב ס''ג. ב''ח וש''ך שם. ילקו''י על תפילין סי' מ' הע' ג']</small></small>.
809	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מ	ד	חדר שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו, עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי, והוא שאין השני מיוחד להם, שאם הוא מיוחד אפילו מאה כלים חשובים כאחד. <small><small>[ש''ע סי' מ. ילקו''י תפילין סי' מ' הע' ד]</small></small>.
810	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מ	ה	אפילו להניח בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו, וכן אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו, ואפילו בכלי תחת כלי, ואפילו אין אשתו עמו. אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר, ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי. <small><small>[ש''ע סי' מ ס''ג. ילקו''י על תפילין סי' מ' הערה ה'. שו''ת בית יצחק ח''ב סי' לז.]</small></small>.
811	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מ	ו	הנכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה וחוזר ומניחן. אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן. <small><small>[שלחן ערוך סימן מ' סעיף ח']</small></small>.
812	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מ	ז	מי שנוהג ללמוד איזה זמן קבוע בתפילין ורוצה לטעום מידי דמיכל <small><small>[אכילת עראי]</small></small> או לשתות קפה, יכול לאכול ולשתות בעודם עליו, ויזהר שלא יסיח דעתו מהם. <small><small>[ואין זו חומרא לסלקן מעליו, אלא קולא בקיום מצות תפילין, שכל רגע מקיים מצוה דאורייתא]</small></small>. וכל זה במי שיש לו לימוד אחר התפלה עם התפילין, הא לאו הכי נכון שלא להקל אפילו בסעודת עראי. אולם אין לאכול סעודת קבע <small><small>[כביצה. מג''א ס''ק יז]</small></small> עם תפילין, משום חשש שכרות, וכן אסור לשתות משקה המשכר שיעור רביעית כשתפילין עליו. אבל מותר לשתות מעט יין או שכר כמו שנוהגים בכמה קהלות ליתן לקהל אחר התפלה ביום היאר-צייט, לברך לע''נ הנפטר. <small><small>[ילקו''י תפילין סי' מ' הע' ז'. עמ' תרפד במהדורא האחרונה. שאר''י א עמ' תיג]</small></small>.
813	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מ	ח	הקובע לימוד אחר התפלה, ורגיל לעשן סיגריה כדי להתרכז בלימודו, מותר לו לעשן גם כשהוא מעוטר בתפילין. <small><small>[אלא דבלאו הכי ראוי ונכון מאד שלא לעשן כלל, אחר שרופאים הוכיחו שהעישון גורם למחלות איומות ה' ירחם]</small></small>. <small><small>[ילקו''י על תפילין סי' מ' הערה ח']</small></small>.
814	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מב	א	אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד, ואפילו ליקח רצועה מהן וליתן בשל יד אסור, מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ושל ראש קדושתו חמורה יותר, שרובו של שם שדי בשל ראש ואמנם אם אין לו תפילין של יד וגם אינו יכול להשיג בהשאלה, אפשר שיהיה מותר להוריד הרצועה של ראש לשל יד. שבאופן כזה אין איסור הורדה אלא מדרבנן, ואיך יבטל מצות עשה של תפילין בשביל איסור דרבנן. ומיהו בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן לא משמע כן. <small><small>[ילקו''י על הלכות תפילין סימן מב הערה א'. שארית יוסף חלק א עמוד תסב]</small></small>.
815	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מב	ב	אסור לשנות הרצועות והבתים של תפילין של רש''י לעשותם תפילין של רבינו תם, וכל שכן שאסור לשנות תפילין של רבינו תם לעשותם לתפילין של רש''י. וגם הכיס שמניח בו התפילין, לא יחליפנו של רש''י לעשותו של ר''ת, וכן להיפך, שכל זוג תפילין קובע קדושה בפני עצמו. <small><small>[ילקו''י על תפילין סי' מב הערה ב. שארית יוסף ח''א עמוד תסג]</small></small>.
816	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מב	ג	אם נפסקה הרצועה של יד סמוך לקשר, מותר להפוך הקצה של הרצועה שלמטה ולעשות בה קשר של יו''ד, ויניחה למעלה, והרצועה שלמעלה שהיה בה הקשר של יו''ד תהיה למטה. דנכון להפוך הרצועה ולעשות בה קדושה קלה מאשר לגונזה. <small><small>[ילקו''י על תפילין סי' מב הע' ג'. שאר''י א עמ' תסד]</small></small>.
817	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מב	ד	יש מתירים להצניע דברי חולין בכיס התפילין, <small><small>[משום לב בית דין מתנה עליהם]</small></small>. ויש אומרים שלא התירו בזה אלא בכיס גדול שמונח בו הטלית, וגם התפילין בתוך תיק נפרד. אבל בתיק התפילין ממש אין להתיר. ולדינא יש ליזהר לכתחלה. <small><small>[ילקו''י על תפילין סי' מב הער' ד'. שאר''י ח''א עמ' תסד]</small></small>.
818	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מד	א	כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהם, אפילו שינת עראי. אלא אם כן הניח עליהם סודר, או שכיסה התפילין בטלית לגמרי, ומניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן. <small><small>[כדי שלא יגיע למצב של שינת קבע]</small></small>. ובלבד שלא ישכב לישן על מטה, שיש לחוש שמא ירדם וישן שינת קבע. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן מד הערה א'. שארית יוסף ח''א עמוד תסה]</small></small>.
819	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מד	ב	ישמור התפילין כדי שלא יפלו מידיו לארץ. ומי שנפלו מידיו התפילין של יד או של ראש לארץ, ואפילו אם נפלו מגובה שהוא פחות מעשרה טפחים לקרקע, צריך להתענות יום אחד, כדי לכפר על התקלה שבאה לידו. וטוב שיקבל עליו התענית באותו היום במנחה, ויתענה למחרת, ולא ידחה התענית לאחר כמה ימים. אך אם הוא שבת או יום טוב, ידחה התענית מיד לאחר מכן. ובזמן הזה שירדה חולשה לעולם, אם קשה התענית עליו, או שימעט מלימודו אם יתענה, או שהוא פועל שכיר ויבוא למעט במלאכת בעל הבית, או שהוא מלמד תינוקות וכדומה, או שהוא בן ישיבה שתורתו אומנותו, יפדה התענית בצדקה, <small><small>(כשיעור ארוחה אחת)</small></small>, ויכופר לו. ואם היו התפילין בתוך הכיס שלהם בשעה שנפלו, די בנתינת מעות לצדקה בכל אדם. <small><small>[ילקו''י תפילין סי' מד הע' ב'. שאר''י ח''א עמ' תסו]</small></small>.
820	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מד	ג	הרואה תפילין שנפלו מיד חבירו, אינו צריך להתענות. ובפרט בן ישיבה שאין לו להתענות. וטוב שיתן פרוטה לצדקה. <small><small>[חיים שאל ח''א סי' יב. ילקו''י על תפילין סי' מד הערה ג'. שאר''י ח''א עמ' תסח]</small></small>.
821	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מד	ד	מי שראה בחלום שנפלו לו התפילין או ס''ת מידו, אין צריך להחמיר ולהתענות כלל. <small><small>[ילקו''י שם הערה ד'. שאר''י חלק א' עמ' תסח. מרן במגיד מישרים (פרשת ויקהל) שלא להתענות]</small></small>.
822	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מד	ה	סומא שהרגיש בחוש השמע שלו שהתפילין נפלו לארץ, אינו צריך להתענות. וכ''ש אם רק שמע שהתפילין נפלו, שלא צריך להתענות, כי בלאו הכי אף הרואה תפילין שנפלו מיד אחר אינו צריך להתענות. <small><small>[שו''ת פרי השדה ח''ב סי' עב. ערוגת הבושם סי' ב'. מאזנים למשפט סי' ה'. עיקרי הד''ט או''ח סי' ב אות טו. ילקו''י תפילין סי' מד הע' ה, עמ' תרצה במהדורא האחרונה]</small></small>.
823	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מד	ו	ספר תורה שנפל לארץ, הקהל הרואים בנפילת הספר תורה צריכים להתענות. אולם אין זה חיוב מן הדין, ולכן יש להקל בזה לתשושי כח, ולתלמידי חכמים ובני ישיבות ומלמדי תינוקות, וכן לפועלים שכירים שלא יוכלו לעשות מלאכתם נאמנה, ויש בזה חשש גזל שממעיטים ממלאכת בעל הבית. ולכן יתנו פדיון התענית לצדקה. ומה טוב שקהל בית הכנסת שאירע בו כן יתאספו כולם בבית הכנסת וינהגו תענית דיבור, וילמדו שם במשך כל היום, וזה הרבה יותר חשוב מתענית שאין העיקר לסגף את עצמו בתענית, אלא ברסן פיו ותאוותיו. <small><small>[ילקו''י על תפילין סי' מד הערה ו]</small></small>.
824	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מד	ז	מי ששוכב בבית חולים למחלות מדבקות ל''ע, ומבקש שיביאו לו תפילין, ועל פי החוק כל הדברים שמשתמשים בהם בעת החולי, שורפים אותם כשהחולה עוזב את בית החולים, יש אומרים שמותר למסור לו התפילין בשביל לקיים המצוה אף שגורם על ידי זה שלאחר מכן ישרפו את התפילין. ויש אומרים שאין להביא לו תפילין, אלא אם כן יש חשש שצער זה יגרום לדרדור במצבו הגופני ויבוא לידי סכנה, שאז יש להקל להביא לו את התפילין, אף שידוע שישרפו את התפילין. ואם הוא גורם שהשריפה תהיה על ידי גוי יש להקל גם שלא במקום סכנה, כדי שלא יתבטל ממצות עשה של מצות תפילין. <small><small>[ובכל אופן ישתדל שהשריפה תהיה על ידי ישראל. ואם אפשר יש לשכנעם שיסתפקו בקבורת התפילין ולא בשריפתם]</small></small>. <small><small>[שם סי' מד הערה ז'. עמוד תרצ'ו במהדורא האחרונה. ילקו''י ח''ב הל' קריאת התורה עמ' שכא]</small></small>.
825	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מה	א	אסור להכנס לבית הקברות או לתוך ד' אמות של מת, כשתפילין בזרועו או בראשו, משום לועג לרש, אך אם התפילין מכוסות, מותר. ובחדר שיש בו מת, יש אומרים שאסור לעמוד שם עם תפילין אפילו רחוק ד' אמות מהמת. ויש חולקים ואומרים שאינו אסור אלא בתוך ד' אמות למת. <small><small>[ש''ע סי' מה ס''א. כה''ח אות א'. שו''ת בצל החכמה ח''א סי' יד. ילקו''י על תפילין סי' מה הע' א'. עמ' תרצח במהדורא האחרונה. שאר''י ח''א עמ' תע]</small></small>.
826	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מה	ב	אסור להכנס עם התפילין שעליו אל החדר הפנימי של בית המרחץ, שכל העומדים שם אינם לבושים, ואפילו אין שם אדם, כי דין בית המרחץ כדין בית הכסא, מפני ההבל והזוהמא שבו, ובעינן ''והיה מחניך קדוש'' וליכא. <small><small>[ושלא כמי שהתיר בזה]</small></small>. ואפילו אם נכנס ליקח משם איזה חפץ וכדומה, אין לו להכנס עם התפילין, בין כשהם עליו בין כשהם בכיסן. אבל במקוה שהמים שם לעולם צוננים, ואין שם זוהמא של רחצה, מותר להכנס לשם עם תפילין כשאין שם בני אדם לא לבושים. ואם הוא בבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים, אינו יכול להניחן לכתחלה, אך אם היו בראשו אינו צריך לחלצן. ובבית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים יכולים להניח שם תפילין לכתחלה. <small><small>[ילקוט יוסף על תפילין סימן מה. שארית יוסף חלק א' עמוד תסח]</small></small>
827	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מה	ב	@ הלכות ברכות השחר ושאר ברכות
828	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	א	טוב ונכון אם יוכל האדם שלא לדבר דברים בטלים עם הקיצו, ותהיה תחילת דיבורו בעומדו משנתו במצוה, לברך ליוצר נשמתו, ברכות השחר וברכות התורה בתחלה, ואחר כך סדר התפלה. <small><small>[ילקוט יוסף, ספר על הל' ברכות התורה ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד א]</small></small>
829	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ב	בברכת אלהי נשמה יש להפסיק מעט בין אלהי לנשמה, שלא ישמע שהנשמה היא אלוהיו. ואין לומר טהורה היא, רק טהורה, אתה בראתה וכו'. וכן המנהג. <small><small>[שם, עמוד א]</small></small>.
830	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ג	מנהגינו לומר בברכת המכין מצעדי ''גָבר'' הגימ''ל בקמ''ץ. וכן מברכים שלא עשני''עָבֶד'' העי''ן בקמ''ץ. ויש נוהגים לברך בנוסח ''אשר הכין מצעדי גבר''. אולם אין לנו לשנות מהמנהג, אלא יש להמשיך לברך המכין מצעדי גבר. <small><small>[ילקוט יוסף, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד א]</small></small>
831	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ד	בברכת שעשה לי כל ''צרכי'' יש לומר הכ''ף בחיריק, וכ''ף דגושה. <small><small>[שם, תשס''ד עמוד ב]</small></small>
832	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ה	בברכת המעביר חבלי שינה מנהגינו לומר בלשון יחיד, ''מעיני ותנומה מעפעפי וכו'''. וכן בהמשך: שתרגילני בתורתך, ותדביקני וכו', הכל בלשון יחיד. ומכל מקום מי שהורגל לומר ברכה זו בלשון רבים, המעביר חבלי שינה מעינינו ותנומה מעפעפינו, יש לו על מה שיסמוך. <small><small>[שם עמוד ג]</small></small>
833	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ו	טעה והקדים ברכת זוקף כפופים לברכת מתיר אסורים, שוב לא יברך ברכת מתיר אסורים. ואף שיש חולקים על זה, מכל מקום ספק ברכות להקל. <small><small>[ילקו''י, ספר הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמו' ד]</small></small>
834	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ז	טעה והקדים ברכת שלא עשני אשה קודם שבירך ברכת שלא עשני גוי, ושלא עשני עבד, אף על פי כן רשאי לברך לאחר מכן שלא עשני גוי ושלא עשני עבד, ויש לו על מה שיסמוך. <small><small>[שם עמ' י']</small></small>
835	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ח	יש לברך כל ברכות השחר אפילו באופן שלא נתחייב בהן כלל, כגון שלא שמע קול תרנגול, או שלא לבש מלבושיו, ולא חגר חגורתו, שהברכות הן על מנהגו של עולם. ואף על פי שאין זו דעתו של מרן השלחן ערוך, מכל מקום הואיל ופשט המנהג לברך, ספק ברכות להקל במקום מנהג לא אמרינן. ומה גם שכן דעת רבותינו המקובלים. <small><small>[ילקו''י, ספר הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד יא]</small></small>
836	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ט	לפיכך הניעור כל הלילה מברך כל ברכות השחר, מלבד ברכת ''על נטילת ידים'', ו''אשר יצר''. ורק אם הוצרך לנקביו יברך אשר יצר, אבל נוטל ידיו בלי ברכה, שכבר פשט המנהג לברך בשחר כל ברכות השחר אף שלא נתחייב בהם. <small><small>[ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד יג]</small></small>
837	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	י	מי שדעתו ללכת לישון אחר חצות הלילה, אינו מברך ברכות השחר אחר חצות לילה, אלא מברך בבוקר בקומו משנתו, וכן המנהג. <small><small>[ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד טו]</small></small>
838	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	יא	מי שנשאר ער כל הלילה, צריך לברך ברכות התורה בעלות השחר <small><small>[שהוא שעה ושתים עשרה דקות בשעות זמניות קודם זריחת השמש]</small></small>. ולא יברך קודם עלות השחר, אלא ימתין עד שיעלה עמוד השחר. ואם היה עוסק בתורה, והגיע זמן עלות השחר, ראה להלן בסימן מז. <small><small>[ילקו''י שם עמוד טו]</small></small>
839	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	יב	יש נוהגים שביום הכפורים ובתשעה באב אין מברכים ברכת ''שעשה לי כל צרכי'', שנתקנה על לבישת נעלים, <small><small>(כמבואר בברכות דף ס:)</small></small>, וימים אלו אסורים בנעילת הסנדל, לכן אין מקום לברך ברכה זו. אולם יש אומרים שצריך לברך ברכה זו גם בימים אלה, שעל מנהגו של עולם הוא מברך, והברכה היא גם על שאר צרכים, ועוד שרגילים לנעול נעלים שאינם של עור, שמותרים גם בימים אלה, וגם יש נועלים מנעלים של עור במוצאי יום הכפורים ובמוצאי תשעה באב עם צאת הכוכבים. וגם יש פוסקים שהעידו שכן המנהג, וידוע שבמקום מנהג אין אנו חוששין לספק ברכות, לפיכך אפשר לברך ברכה זו גם בתשעה באב וביום הכפורים. <small><small>[ילקוט יוסף, ספר על הלכות פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד טז]</small></small>
840	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	יג	ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה, וברכות ההודאות אינן פותחות בברוך. ומכל מקום טוב ונכון להסמיך ברכת אלהי-נשמה לאשר יצר, או לברכה הפותחת בברוך. אך אין למחות במי שעושה כדעת מרן השלחן ערוך ואינו מסמיך אשר יצר לברכה זו. <small><small>[ילקוט יוסף שם עמוד כא]</small></small>
841	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	יד	יש נוהגים שאחד מהקהל מברך ברכות השחר בקול רם, וכולם עונים אחריו אמן, ושוב חוזר אחד מן השומעים ומברך גם כן ברכות השחר, ועונים אחריו אמן, וכן על זה הדרך, עד שכל אחד מהקהל מברך ברכות השחר. ויש מהפוסקים שכתבו לערער על מנהג זה בטענה שכבר יצאו ידי חובה מהמברך הראשון, שהשומע כעונה, וכשחוזרים לברך הרי זו ברכה שאינה צריכה. אולם מרן השלחן ערוך <small><small>(סימן ו' סעיף ד)</small></small> דחה דברי המערערים בזה, משום שאין המברך מכוין להוציא את השומעים ידי חובה, ועוד שגם הם אינם מתכוונים לצאת ידי חובה בברכתו. ואף למי שאומר מצות אין צריכות כוונה, זהו כשעושה המצוה בסתם, אבל כאן הרי הם כמתכוונים בפירוש שלא לצאת ידי חובה, ולכן המנהג בזה יסודתו בהררי קודש. וכן הסכימו שאר הפוסקים. וכן עיקר למעשה. <small><small>[ילקו''י שם עמוד כב]</small></small>
842	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	טו	ברכות השחר אין צריך לאומרם בעמידה, אלא רשאי לברך כל ברכות השחר בין עומד בין יושב. <small><small>[ילקו''י שם עמוד כב]</small></small>
843	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	טז	יש לברך ברכת ''הנותן ליעף כח'' עם ברכות השחר. ואף על פי שלא נזכרה ברכה זו בתלמוד, וכתב מרן בשלחן ערוך שמטעם זה לא יברכו ברכה זו בשם ומלכות, וכן נהגו הפרי חדש והגאון רבי אליהו מוילנא, מכל מקום הואיל והגאונים הראשונים הביאוה, ואפשר שכך היתה נוסחתם בגמרא, ועוד, שפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לאומרה בשם ומלכות, ומה גם שרבותינו המקובלים סמכו ידיהם על אמירתה, לפיכך יש לאומרה בשם ומלכות. <small><small>[ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמ' כד]</small></small>
844	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	יז	נשים חייבות לברך כל ברכות השחר, כמו שמבואר בתשובות הגאונים, מפני שאינן בכלל מצות עשה שהזמן גרמא, חוץ מברכת ''שלא עשני אשה'', שבמקומה תאמרנה ''ברוך שעשני כרצונו'' בלי הזכרת שם ומלכות. והמורות והמדריכות של בתי הספר לבנות חייבות להזהיר את תלמידותיהן לבל תברכנה ברכת שעשני כרצונו עם הזכרת השם, שזוהי ברכה לבטלה. אולם הברכות ''שלא עשני גוי'', ו''שלא עשני עבד'', תאמרנה גם הנשים בשם ומלכות, בנוסח: ''שלא עשני גויה'', ''שלא עשני שפחה''. וכן המנהג. <small><small>[ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד כו]</small></small>
845	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	יח	סומא שרצה לברך ברכת ''פוקח עורים'' בברכות השחר, אין מוחים בידו, שיש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום אם בא לשאול מורים לו שלא יברך ברכה זו, שספק ברכות להקל. אבל ברכת ''הנותן לשכוי בינה'', לכל הדעות סומא מברך ברכה זו. <small><small>[ילקוט יוסף על הלכות ברכות השחר ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד כז]</small></small>.
846	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	יט	חרש, יש אומרים שלא יברך ''הנותן לשכוי בינה'', שברכה זו נתקנה על שמיעת קול התרנגול, והרי הוא חרש שאינו שומע. ויש חולקים וסוברים שכיון שהברכה היא על מנהגו של עולם, רשאי אף החרש לברך. וכן עיקר, שגם החרש רשאי לברך ברכה זו. <small><small>[ילקוט יוסף, ספר על הלכות ברכות השחר וברכות התורה ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד ל]</small></small>.
847	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	כ	צריך לברך בכל יום שלש ברכות, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, ושלא עשני אשה. <small><small>[שם עמ' לא]</small></small>.
848	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	כא	גר צדק אינו מברך ''שלא עשני גוי''. ואם ירצה יברך בלא שם ומלכות. <small><small>[ילקו''י שם עמוד לא]</small></small>.
849	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	כב	מי ששכח לברך ברכות השחר, ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, אף על פי שמעיקר הדין מותר להפסיק לברכם באמצע פסוקי דזמרה, בין מזמור למזמור, מכל מקום לכתחלה לא יפסיק באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור, כדי לברך ברכות השחר, כיון שיכול לומר אותן אחר תפלת שמונה עשרה. וברכת ''אלהי נשמה'', שחותמת ''המחזיר נשמות לפגרים מתים'', יאמרנה בין ישתבח ליוצר, ששם מותר להפסיק לדבר מצוה. <small><small>[שאם יניחנה לאחר תפלת שמונה עשרה יפסיד ברכה זו, שהרי יוצא ידי חובתו בברכת ''מחיה המתים'' שבתפלת שמונה עשרה]</small></small>. ושאר הברכות יאמר אותן אחר תפלת שמונה עשרה. <small><small>[ולענין ברכות התורה, אם שכח לברך ברכות התורה ונזכר בפסוקי דזמרה, ראה להלן בדיני ברכות התורה סימן מז סעיף יג]</small></small>. <small><small>[ילקו''י, ספר על פסוד''ז, מהדורת תשס''ד עמ' לג]</small></small>.
850	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	כג	מי ששכח לברך ברכת ''אלהי נשמה'', ונזכר באמצע יוצר, רשאי לאומרה בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע, וכן בבין הפרקים של קריאת שמע, שנחשבת למצוה עוברת, שאם לא יברכנה עכשיו לא יוכל לאומרה אחר תפלת שמונה עשרה, וכנ''ל. <small><small>[ילקו''י, ספר על פסוד''ז, מהדורת תשס''ד עמוד לד]</small></small>.
851	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	כד	מי ששכח לברך ברכות השחר, ונזכר לאחר תפלת שחרית, לא יברך ברכת ''אלהי נשמה'' שחתימתה ''המחזיר נשמות לפגרים מתים'', שהרי כבר יצא ידי חובה בברכת ''מחיה המתים''. ואף על פי שיש חולקים בזה, מכל מקום ''ספק ברכות להקל''. אבל כל יתר ברכות השחר, לרבות ברכת ''מתיר אסורים'', <small><small>[אף על פי שהיא כלולה באמצע ברכת ''אתה גבור'' שבתפלה]</small></small>, יש לאומרם אחר התפלה בשם ומלכות, ושלא כמי שחולק בזה. <small><small>[וכן לא יברך ברכות התורה, שכבר נפטר באהבת עולם]</small></small>. <small><small>[ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד לה]</small></small>.
852	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	כה	מי שנאנס ולא בירך ברכות השחר בבוקר, יכול לברך את כולן במשך כל היום. ויש אומרים שיכול לברך אותן גם אחר צאת הכוכבים עד שעה שילך לישון. ויש אומרים שאינו יכול לברך ברכות השחר אחר צאת הכוכבים. והמברך יש לו על מה לסמוך. <small><small>[ילקו''י שם עמוד לו]</small></small>.
853	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	כו	מי שלא בירך ברכת ''אשר יצר'' בבוקר, ונזכר אחר תפלת שחרית, רשאי לברך ברכת אשר יצר בתוך שעה וחומש משעה שנתחייב בברכה זו. אבל אם מרגיש שהוא צריך עוד פעם לנקביו, לא יברך אלא לאחר מכן. <small><small>[ילקוט יוסף, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד לח]</small></small>.
854	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	כז	אונן שעדיין לא נקבר מתו, אינו מברך ברכות השחר, ולאחר קבורה רשאי לברך ברכות השחר במשך כל היום, לרבות ברכות התורה. <small><small>[ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד לח]</small></small>.
855	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	א	חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, ואם יאכל ג' סעודות ביום, הרי שיוצא ידי חובת מאה ברכות בתפלות ובברכת המזון. ויש אומרים שחיוב מאה ברכות בכל יום הוא מן התורה, ויש חולקים ואומרים שהוא מדרבנן. ויש שכתבו שטעם המאה ברכות הוא כדי להגן על צ''ח קללות שבמשנה תורה, וכתיב כל חולי וכל מכה, הרי זה מאה. ונכון להוסיף על המאה ברכות. <small><small>[ילקוט יוסף ספר על ברכות השחר ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד מ']</small></small>.
856	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ב	בשבת וביום טוב שחסרות לו ברכות בתפלה, צריך שישלימן בברכות על פירות ומגדנות. ואם אין לו פירות ומגדנות, יברך על לימון ברכת הנותן ריח טוב בפירות, <small><small>[לאחר שישפשף בקליפה ויצא ממנו ריח טוב]</small></small>, ועל עצי בשמים, ועל עשבי בשמים, בליל שבת, ולמחרתו. ואם לא השלים בזה למאה ברכות, יוצא במה שיכוין לשמוע ברכות התורה שמברכים העולים לספר תורה, וברכות ההפטרה. וכן ביום הכפורים יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכות כנז'. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הלכות ברכות השחר ופסד''ז, סימן מו הערה ב]</small></small>.
857	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ג	את חשבון המאה ברכות מונים מערב ועד ערב, בליל שבת ויומו. וראוי שכל אחד ימנה את הברכות שמברך בשבת, כדי שיגיע למנין מאה ברכות. ואם יודע לקרוא את ההפטרה היטב, יעלה מפטיר וירויח הברכות של ההפטרה. וכן אם עולה כשליח צבור מרויח הברכות של החזרה. <small><small>[שם]</small></small>.
858	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ד	ולכן מי שהאריך בסעודה שלישית של שבת וכבר שקעה החמה, אך על פי כן הברכות שמברך בסעודה עם ברכת המזון עולות לו למנין מאה ברכות של יום שבת, שהרי הכל מתוספת שבת הוא. ורק אם התפלל ערבית של מוצאי שבת, אין הברכות שמברך לאחר מכן מצטרפות לחשבון מאה ברכות של יום שבת. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מו הערה ד עמוד מו]</small></small>.
859	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ה	גם הנשים צריכות להשתדל לברך מאה ברכות בכל יום, מאחר וחיוב מאה ברכות בכל יום אין לו זמן קבוע, והוא חיוב מתחדש מידי יום ביומו, וממילא אין שום סיבה לפטור את הנשים מחיוב זה, שלא נפטרו הנשים אלא ממצוות שהזמן גרמא. ואף על פי שהנשים אינן חייבות להתפלל ג' תפלות ביום, וגם אסור להן לברך ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע של שחרית וערבית, מכל מקום צריכות להשלים מאה ברכות בברכות שתברכנה על מגדנות, וכן הרי הן רשאות להתפלל גם מנחה וערבית <small><small>[תפלת שמונה עשרה]</small></small> ולהשלים מאה ברכות. וכן ברכות השחר וברכות התורה, ברכת על נטילת ידים והמוציא, וברכת המזון. <small><small>[ילקו''י שם עמוד מז]</small></small>.
860	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ו	יש אומרים שמי שאין לו אפשרות לברך בכל יום מאה ברכות, יוצא ידי חובה בעניית אמן אחר ברכות השליח צבור בחזרת השליח צבור, וכן יוצא ידי חובה באמירת ''ויציב ונכון'' <small><small>[דמועיל לו לט''ו ברכות]</small></small>, ובאמירת ''אין כאלהינו'' שאומרים בכל יום בסיום התפלה, וכן האומר מודים בכוונה הראויה מועיל לו במקום מאה ברכות. וכן האומר ט''ו שיר המעלות עולה לו למנין מאה ברכות, אחר שכל אלה דברי שבח גדולים הם לבורא יתב', ונחשבים כברכות. אולם מדברי מרן הבית יוסף נראה שכל זה אינו מועיל, ולכן לכתחלה על כל אחד להשתדל בכל עוז להגיע גם בשבתות וימים טובים למאה ברכות. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, עמוד נ', סי' מו הערה ו]</small></small>.
861	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ז	כיון שבשבת ויום טוב חסרים כמה ברכות, יש להשתדל לברך על מיני מגדנות, או ברכת הריח, כדי להגיע למאה ברכות. וטוב שיברך על הבשמים ברכת הריח קודם הקידוש, וגם אחר ברכת המזון. ואמנם היודע בעצמו שהוא עתיד להריח אחר ברכת המזון, אפילו אם הסירו הבשמים מעל השלחן וחזרו והביאום על השלחן אחר ברכת המזון, אינו רשאי לברך עליהם, אם לא הסיח דעתו מהם. ואף על פי שיש אומרים שברכת המזון נחשבת היסח הדעת לענין ברכת הריח, מכל מקום כיון שיש חולקים, לא יהא אלא ספק וקיימא לן ספק ברכות להקל. <small><small>[ילקו''י סי' מו הערה ז, עמוד נב]</small></small>.
862	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ח	כשמגישים פירות בסעודות שבת ויום טוב לברך עליהם, מותר להניחם עד לאחר ברכת המזון כדי לברך לפניהם ולאחריהם, ולהשלים מנין מאה ברכות, ואין לחוש בזה לאיסור גורם ברכה שאינה צריכה. שבמקום מצות מאה ברכות מותר לגרום לברכה שאינה צריכה <small><small>[דחשיבא כברכה הצריכה]</small></small>. וטוב שיצווה לבני ביתו להביאם לפניו רק לאחר ברכת המזון. והנוהגים לברך על דגים וכיו''ב לאחר הקידוש קודם ברכת המוציא, יש להם על מה שיסמוכו. <small><small>[ילקו''י תשס''ד, ספר הל' פסד''ז, סי' מו הע' ח, עמו' נג]</small></small>.
863	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	ט	הרוצה להשלים מנין מאה ברכות בשבת וביום טוב, מותר לו לברך ברכת האילנות בשבת, ואין לחוש למי שהחמיר בזה. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מו הערה ט, עמוד נד]</small></small>.
864	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מו	י	כבר ביארנו לעיל <small><small>(סימן ה')</small></small> שיש ליזהר הרבה בשעת אמירת הברכות לכוין פירוש התיבות, ושלא יחסר מהן שום תיבה או אות, כי ענוש יענש, ובפרט כשמזכיר שם ה' בפיו, שיירא מאד ויזדעזעו איבריו מפחד ה' והדר גאונו, אשר האדם ילוד אשה ומזכיר את השם הקדוש הגדול הגבור והנורא, אשר מלאכים קדושים ונוראים פוחדים ורועשים ומתרגשים בהזכירם אותו, ויקח קל וחומר בן בנו של קל וחומר לנפשו. ויזהר בכל עת שמוציא את שם ה' בשפתיו שיהא באימה וביראה ופחד. <small><small>[שם עמ' נה]</small></small>
865	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	א	ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד, שאסור לעסוק בדברי תורה עד שיברך ברכות התורה <small><small>(נדרים פא.)</small></small>. וצריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לתלמוד ופוסקים ובין למדרשי חז''ל. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הע' א, עמ' נו. ושם בהערה שע''י ברכה''ת זוכה לבנים ת''ח, ועוד שם חיוב נשים בלימוד תורה]</small></small>.
866	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ב	יש אומרים שברכות התורה הם מן התורה, ולדעתם מי שנסתפק אם בירך ברכות התורה או לא, יש לו לברך מספק. ויש חולקים ואומרים שברכות התורה הם מדרבנן, ולדבריהם אם נסתפק אם בירך ברכות התורה או לא, אינו חוזר לברך מספק. וכיון דקיימא לן דספק ברכות להקל, לפיכך העיקר לדינא שאם נסתפק אם בירך ברכות התורה או לא, אינו חוזר לברך. ואם יש שם אחד שעדיין לא בירך ברכות התורה, יבקש ממנו שיכוין עליו להוציאו ידי חובה, וגם הוא יתכוין לצאת ידי חובה, ויצא ידי חובה מספק בשמיעה. ואם אין שם מי שיוציא אותו ידי חובה, הנכון הוא שיתן דעתו לצאת ידי חובה בברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע. <small><small>[וטוב שאחר התפלה ילמוד מעט בדברי תורה]</small></small>. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' תעו. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה ב, עמ' ס']</small></small>.
867	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ג	מותר להרהר בדברי תורה אפילו קודם שיברך ברכות התורה, מפני שעיקר מצות תלמוד תורה היא כשמוציא בשפתיו, וכמו שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. וכן דרשו חז''ל <small><small>(עירובין נד.)</small></small> מהפסוק, כי קרוב אליך הדבר מאד, אימתי, בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. ונאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך. וכן נאמר כי חיים היא למוצאיהם, קרי בה למוציאיהם בפה. ונאמר ערוכה בכל ושמורה, אם היא ערוכה ברמ''ח איבריו, שמבטא אותה בשפתיו, אז היא שמורה בזכרונו. ולכן לא תיקנו לברך ברכות התורה על המהרהר בדברי תורה. ועוד שלא תיקנו ברכה על מחשבה והרהור הלב בלבד. אבל הכותב דברי תורה לכתחלה אין לו לכתוב אלא אם כן יברך קודם ברכות התורה. וראוי שכל אחד שכותב דברי תורה יוציא בפיו כמה תיבות, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות. <small><small>[אחר שעושה מעשה בכתיבתו, וניכר שלומד תורה, וגם הוא מועיל בזה גם לאחרים הלומדים מתוך כתביו]</small></small>. ובלאו הכי לא חיישינן לספק ברכות, שהרי אנו סומכים לברכות התורה פרשת ברכת כהנים כנהוג. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סימן מז הערה ג, עמוד פא]</small></small>.
868	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ד	מי שישן בלילה שינת קבע, וקם משינתו קודם שהגיע זמן תפלה, וכותב ספר תורה תפילין ומזוזות, אף שאינו כותב לשם לימוד תורה, מכל מקום יברך קודם ברכות התורה ויאמר פרשת ברכת כהנים, ואחר כך יכתוב. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסוקי דזמרה, סי' מו הערה ד.עמוד פג]</small></small>.
869	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ה	השומע דברי תורה מחבירו, או שיעור תורה מפי תלמיד חכם, נכון שיברך תחלה ברכות התורה, ויסמוך להן פרשת ברכת כהנים כנהוג. ואחר כך יקשיב וישמע לכל הדעות. וגם השומע דברי תורה מרשם קול, <small><small>[שלא שייך בזה שומע כעונה]</small></small>, וכן השומע דברי תורה ממי שאינו בר חיובא, נכון שיברך תחלה ברכות התורה. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, הל' פסד''ז, סי' מז הערה ה, עמוד פד]</small></small>.
870	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ו	המעיין בספר, נכון שיברך ברכות התורה תחלה, כי יש מקום לומר שהעיון מתוך ספר נחשב כדיבור, ולכן טוב שיברך ברכות התורה תחלה ויסמוך להן פר' ברכת כהנים, או שבשעה שיעיין בספר יוציא בשפתיו. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה ו, עמוד פה]</small></small>.
871	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ז	אפילו לפסוק הלכה בלי טעם נכון להחמיר שלא יעשה כן קודם שיברך ברכות התורה, כי הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, והואיל ויש אומרים שברכות התורה מדאורייתא, ראוי להחמיר, ועוד שיש אומרים שאפילו הרהור בלבד בדברי תורה טעון ברכות התורה, וכל שכן פסיקת דין שאי אפשר בלא הרהור והוי כעין ספק ספיקא להחמיר. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הע' ז, עמוד פה]</small></small>.
872	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ח	הניעור כל הלילה, וכמו שנהגו ישראל קדושים בלילי חג השבועות והושענא רבה, וכן בלילי תיקון כרת, וכיוצא בזה, חייב לברך ברכות התורה בזמן עלות השחר, שכן דעת מרן ורוב הפוסקים, וכן הסכים האר''י ז''ל, ונמשכו אחריו כל גדולי המקובלים. וכן פשט המנהג בכל תפוצות ספרד. וידוע שבמקום מנהג אין אומרים ''ספק ברכות להקל''. ואין צורך ''להדר'' ולשמוע ברכות התורה מאדם אחר שישן שנת קבע בלילה, ואדרבה מצוה בו יותר מבשלוחו. אמנם יש מאחינו האשכנזים וגדוליהם שנוהגים להקפיד לכתחלה לשמוע הברכות מאדם אחר שישן בלילה. ומכל מקום אם קשה להם למצוא אדם שישן להוציאם ידי חובה, יברכו ברכות התורה בעצמם. ומה גם שיש גם בקהלות אשכנז שנהגו לברך ברכות התורה בעצמם לכתחלה <small><small>[וכמו שכתב בספר ערוך השלחן (סימן מז סעיף כז). וראה עוד בשו''ת השיב משה (אורח חיים סימן ב). ע''ש]</small></small>. ועל צד היותר טוב יכוונו בברכות התורה של היום הקודם שאינם רוצים לפטור עצמם אלא עד עלות השחר למחרת היום. <small><small>[ילקו''י שם סי' מז הערה ח, עמ' פו]</small></small>.
873	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ט	הניעור כל הלילה יברך רק לאחר שיגיע עמוד השחר, שהוא שעה ושתים עשרה דקות, בשעות זמניות, קודם זריחת השמש. ולא יברך קודם עמוד השחר, אלא ימתין עד שבודאי יעלה השחר. <small><small>[אולם הישן בלילה שינת קבע, וקם ללמוד קודם עמוד השחר, צריך לברך ברכות התורה אף קודם עמוד השחר, קודם שלומד]</small></small>. ואם עבר ובירך קודם עמוד השחר, יש להסתפק אם יצא ידי חובה, ויש מי שאומר שחייב לחזור ולברך ברכות התורה כשיגיע זמן עמוד השחר. ולכן יחזר אחר מי שעדיין לא בירך ברכות התורה, ויכוין להוציאו ידי חובת הברכות, ואם לא מצא מי שיוציאו ידי חובה, יתכוין באהבת עולם לצאת ידי חובת ברכות התורה. <small><small>[ואף שאומר ברייתא דפטום הקטורת ואיזהו מקומן וכו', מכל מקום הרי מחמת הספק אינו יכול לברך]</small></small>. <small><small>[שאר''י ח''א עמ' תפא. ילקו''י מהדורת תשס''ד, סי' מז הע' ט]</small></small>.
874	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	י	המשכים קום בבוקר, ורוצה לקרוא תהלים לפני התפלה, וכן האומר פסוקים דרך תפלה ותחנונים, ולא בדרך קריאה ולימוד, יש אומרים שמותר לאומרם קודם ברכות התורה, וכן דעת מרן השלחן ערוך ויש חולקים, והנכון לחוש לסברא זו ולא לומר שום פסוק אפילו דרך בקשה ותחנונים אלא עד לאחר שיברך ברכות התורה. לפיכך הקמים באשמורת הבוקר לומר סליחות, יברכו כל ברכות השחר עם ברכות התורה, ורק לאחר מכן יאמרו הסליחות הכוללות מזמורים ופסוקים. וכן האומרים פסוקי ''ותתפלל חנה'' וכדומה, לא יאמרו אותם אלא עד לאחר ברכות התורה. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה י', עמוד פט]</small></small>.
875	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	יא	השומע קדושה משליח צבור קודם שבירך ברכות התורה, ואין לו פנאי לברך קודם פסוקי הקדושה, מותר לו לענות פסוקי הקדושה ''קדוש וברוך'' עם הצבור, שהרי אין כוונתו לקרוא פסוקים דרך לימוד, אלא להצטרף לצבור אשר יקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו. והואיל והיא מצוה עוברת, יש לסמוך על עיקר ההלכה בזה. ופסוק ''ימלוך'' יהרהר בלבו ודיו. <small><small>[ואין לו להרהר את כל הקדושה בלבו, [כדי שלא לעבור על דברי האומרים שאפילו לומר פסוקים דרך שבח ותחנונים אסור קודם ברכות התורה], מאחר שרוב ככל הפוסקים סוברים שהרהור לאו כדיבור דמי]</small></small>. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה יא, עמוד צ']</small></small>.
876	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	יב	וכן השומע י''ג מידות מהצבור קודם שיברך ברכות התורה, יכול לענות י''ג מדות עם הצבור, הואיל ויש לזה חשיבות כדברים שבקדושה, ומכיון שהוא דרך תחנה ובקשה, שפיר דמי. וכן השומע פסוק שמע ישראל, מהצבור קודם שבירך ברכות התורה, יאמר עמהם פסוק שמע ישראל כדי לקבל עול מלכות שמים עם הצבור. <small><small>[אך לא יאמר יותר מפסוק ראשון]</small></small>. <small><small>[שם, סי' מז הע' יב עמ' צא]</small></small>.
877	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	יג	מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, יברך ברכה אחת שהיא ברכת ''אשר בחר בנו מכל העמים'' <small><small>(שבגמרא ברכות יא: נקראת ''המעולה שבברכות'')</small></small>, וימשיך בפסוקי דזמרה, עד סוף ישתבח. ובין ישתבח ליוצר יברך: אשר קדשנו במצוותיו וצונו על דברי תורה, והערב נא וכו', עד ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל, ואחר כך ימשיך בברכת יוצר והלאה. <small><small>[ילקו''י שם סי' מז הערה יג עמוד צב]</small></small>.
878	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	יד	מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר רק אחר שהתחיל ברכת יוצר, יש לו לברך ברכות התורה בבין הפרקים שבין ברכת ''יוצר המאורות'', לבין ברכת ''אהבת עולם'', שהואיל ולאחר ברכת אהבת עולם לא יכול יותר לברך ברכות התורה, נחשב הדבר למצוה עוברת, ורשאי להפסיק בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע לברכה שעובר זמנה. ואין צריך שיקרא פסוקי ברכת כהנים בין יוצר המאורות לאהבת עולם, אלא יסמוך על קריאת שמע, או על מה שילמד מעט אחר התפלה. <small><small>[ילקו''י שם עמוד צג]</small></small>.
879	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	טו	ברכות התורה רשאי לברך בין כשהוא עומד ובין כשהוא יושב. <small><small>[ילקו''י שם סי' מז הע' טו. עמ' צד]</small></small>.
880	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	טז	הלילה הולך אחר היום שלפניו, לפיכך רשאי ללמוד בלילה על סמך ברכות התורה שבירך ביום שלפניו, כל זמן שלא ישן שינת קבע בלילה. וגם מה שהולך באמצע היום לבית הכסא ולבית המרחץ, אין זה נחשב כהפסק שיצטרך לברך שנית ברכות התורה. ושינת קבע הוי כל שעולה למטה לישון, ואין בזה שיעור שינה. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הע' טז עמוד צה]</small></small>.
881	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	יז	הלומד ואינו מבין מה שלומד, אף על פי כן צריך לברך ברכות התורה. <small><small>[ובלאו הכי הרי הוא אומר מיד אחר ברכות התורה פרשת ברכת כהנים, ואת זה הוא מבין בכללות הענין]</small></small>. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה יז. עמוד צו]</small></small>.
882	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	יח	גם הנשים מברכות ברכות התורה בכל יום, שהרי יש בברכות התורה גם שבח להבורא יתב', <small><small>[אשר בחר בנו]</small></small> על אשר הבדילנו מאומות העולם על ידי מתן תורה, וגם הנשים שייכות בשבח זה. ועוד, מפני שאומרות פרשת הקרבנות בכל יום, וגם אשה שאינה אומרת פרשת הקרבנות, מברכת ברכות התורה, מפני שהנשים צריכות ללמוד הדינים וההלכות השייכות להן, כגון הלכות תפלה וברכות ושבת, והלכות נדה וחלה ושאר הלכות איסור והיתר. וגם מקיימות מצוות שהן חייבות בהן, כמו חלה, ונוסח ברכת על דברי תורה כולל על חיוב עשיית המצוות. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה יח. עמוד צז]</small></small>.
883	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	יט	נשים שנסתפקו אם בירכו ברכות התורה, לכל הדעות אינן צריכות לברך ברכות התורה. <small><small>[שם]</small></small>.
884	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כ	מנהגינו לחתום בברכת התורה ''על דברי תורה''. ומנהג האשכנזים לחתום ''לעסוק בדברי תורה''. ואין לשנות מן המנהג. ומכל מקום בדיעבד אם טעו והחליפו הנוסח, אין צריך לחזור ולברך. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כ. עמוד קג]</small></small>.
885	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כא	בנוסח ברכות התורה צריך לומר ''והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו, ובפיפיות עמך בית ישראל''. ויש מי שכתב שצריך לומר ובפי כל עמך ישראל, אך הנוסחא הנכונה היא כמנהגינו, לומר ובפיפיות עמך בית ישראל. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' תעה. ילקו''י שם, סי' מז הע' כא. עמ' קה]</small></small>.
886	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כב	צריך לומר והערב נא עם וא''ו. ואם טעה ואמר הערב נא, יצא. ויש אומרים שאין לענות אמן אחר ברכת על דברי תורה, אלא אחר ברכת המלמד תורה לעמו ישראל. ויש חולקים ואומרים שיענה אמן אחר ברכת על דברי תורה. וכן עיקר, ואין לחוש בזה לספק. <small><small>[ילקו''י שם סי' מז הע' כב. עמוד קה]</small></small>.
887	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כג	מנהגינו לומר: ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו, וצאצאי עמך בית ישראל וכו'. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד תעה. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כג. עמוד קח]</small></small>
888	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כד	נוסח חתימת ברכת והערב נא הוא ''המלמד תורה לעמו ישראל''. <small><small>[ויש מהראשונים שכתבו שצריך לחתום ''למדני חוקיך'' או ''נותן התורה''. אך מנהגינו כאמור לחתום המלמד תורה לעמו ישראל]</small></small>. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כד. עמוד קח]</small></small>.
889	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כה	מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר אחר שחרית, לא יברך שוב ברכות התורה, שהרי יצא ידי חובתו בברכת אהבת עולם, ואפילו שלא כיון באהבת עולם לצאת ידי חובה. ואין ראוי לכוין בפירוש בברכת אהבת עולם שאינו יוצא בה ידי חובת ברכות התורה, <small><small>[ומכוין שהברכה היא רק לברכות קריאת שמע]</small></small>. ומיד לאחר החזרה טוב שילמד איזה דבר. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד תפב. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כה. עמוד קט]</small></small>.
890	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כו	אם ישן שינת קבע ביום על מטתו, אינו מברך ברכות התורה, אפילו אם החליף בגדיו. ונכון שיברך ברכות התורה בהרהור בלבו. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד תעט. ילקו''י שם עמוד קיב]</small></small>.
891	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כז	הישן שינת קבע בלילה על מטתו, וקם משינתו ללמוד תורה, בין שהתעורר קודם חצות הלילה, ובין שהתעורר אחר חצות, צריך לברך ברכות התורה קודם לימודו. ואין הבדל בזה בין שפשט מלבושיו קודם שישן, ובין שישן בבגדיו. וכל שישן על מטתו, אפילו ישן זמן מועט נחשבת שינת קבע, וצריך לברך ברכות התורה. <small><small>[וראה להלן סעיף כט אם יפטור עצמו מברכות התורה בתפלת ערבית]</small></small>. <small><small>[שאר''י ח''א עמוד תעט. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כז]</small></small>.
892	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כח	הישן בלילה שינת קבע על מטתו, וקם משינתו ללמוד תורה, ובירך ברכות התורה, ואחר כך חזר לישון בעוד לילה על מטתו, צריך לחזור ולברך ברכות התורה בבוקר, הואיל והפסיק בשינת קבע של לילה. אבל אם אחר שקם משינתו בלילה, ובירך ברכות התורה, חזר לישון רק לאחר שעלה עמוד השחר, כשיקום אינו צריך לחזור ולברך ברכות התורה, שהרי ישן שינת קבע ביום <small><small>[אחר עמוד השחר]</small></small> דלא הויא הפסק, ואינו מברך. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמ' תפ. ילקו''י שם, סי' מז הע' כח]</small></small>
893	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	כט	מי שלא התפלל ערבית, ונרדם בתחלת הלילה, וקם אפילו קודם חצות, יש מי שאומר שיכוין לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת אהבת עולם של ערבית, שהיא פוטרתו מברכות התורה, אף אם לא כיון לצאת בזה ידי חובת ברכות התורה, מכל מקום לא יברך אחר כך ברכות התורה. ויש אומרים שגם באופן שלא התפלל ערבית יכול לברך ברכות התורה, וכנזכר לעיל סעיף כו. וכן עיקר לדינא שיכול לברך ברכות התורה אף קודם ערבית. וכל שכן אם התפלל ערבית מבעוד יום, ואחר כך קם משינת קבע אפילו קודם חצות, שיברך ברכות התורה קודם שילמד. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד תפא. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כט]</small></small>.
894	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	ל	אם ישן בתחלת הלילה שינת קבע, ולא בירך ברכות התורה, ואחר כך התפלל ערבית, יצא ידי חובת ברכת התורה בברכת אהבת עולם, אפילו אם לא כיוון בפירוש לצאת ידי חובה בברכת אהבת עולם. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה ל]</small></small>.
895	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	לא	מי שהתפלל ערבית מבעוד יום, ונרדם על מטתו <small><small>[שינת קבע]</small></small> קודם שקרא קריאת שמע בעונתה, וניעור בחצות לילה, כשמתעורר משינתו ורוצה לקרוא קריאת שמע בעונתה, יברך קודם ברכות התורה, ואחר כך יקרא קריאת שמע, ויכוין בקריאתה גם לצאת בה ידי חובת לימוד תורה. ואמנם כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות ילמד לאחר מכן מעט משנה או גמרא, או פסוקי ברכת כהנים. <small><small>[שארית יוסף ח''א עמוד תפא. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לא]</small></small>.
896	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	לב	הניעור כל הלילה והגיע זמן עמוד השחר והוא באמצע לימודו, יפסיק ויברך ברכות התורה. ומכל מקום אם הוא מסופק אימתי הוא הזמן המדוייק של עלות השחר, והוא באמצע לימודו, הואיל והתחיל בהיתר קודם עלות השחר רשאי להמשיך בלימודו עד שידע בבירור שכבר עלה עמוד השחר, ואז יפסיק ויברך ברכות התורה. וראוי יותר לעשות כן, ממה שיפסיק בלימודו ויאמר פיוטים ושירות ותשבחות עד אחר שיעלה עמוד השחר. ואמנם הקורא תהלים ובאמצע קריאתו נכנס לבית הספק אם הגיע זמן עמוד השחר או לא <small><small>[באופן שהיה ניעור כל הלילה]</small></small>, יכול לסיים את הפרק שהתחיל בו, ואחר כך יברך ברכות התורה, דכיון שהתחיל בהיתר, וגם יש אומרים שמותר לקרוא פרקי תהלים קודם ברכות התורה, לכן יכול להמשיך ולסיים את הפרק שהתחיל בו. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לב, וזה דלא כמ''ו שכתבנו בשארית יוסף חלק א' עמוד תפב]</small></small>
897	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	לג	קטן שהגדיל ומלאו לו שלש עשרה שנה תמימות, יש מקום לומר שבלילה הראשונה של שנת הארבע עשרה, שאז דינו כגדול, ומתחייב בכל המצות, אין לו ללמוד בלי ברכות התורה, שאף על פי שכבר בירך ברכות התורה ביום שמלאו לו י''ג שנה בבוקר, כמו שנהג לברך בכל יום ברכות השחר עם ברכות התורה, משום מצות חינוך, מכל מקום פטור היה מן המצות באותה שעה, כי אין מצות חינוך על הקטן עצמו אלא על אביו, ואין הברכה שבירך בזמן היותו פטור מן המצות, פוטרת אותו מלברך ברכות התורה בליל הכנסו למצות, לפיכך צריך שיכוין לבו לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע של ערבית, <small><small>(שגם היא פוטרת מברכות התורה, כמו שכתבו תלמידי רבינו יונה ריש ברכות)</small></small>, ותיכף אחר התפלה ילמוד מעט, כדי לצאת ידי חובת התלמוד ירושלמי ''והוא ששנה על אתר''. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על פסד''ז, סימן מז הערה לג]</small></small>
898	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	לד	גר צדק שעלה מן הטבילה לשם גירות, יש לו לברך ברכות התורה קודם שיעסוק באיזה פסק או דברי תורה, אפילו אם בירך ברכות התורה בבוקר. <small><small>[שארית יוסף חלק א' עמוד תפג. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לד]</small></small>
899	קיצור ש''ע ילקוט יוסף	אורח חיים	מז	לה	גר צדק יכול לומר בברכת התורה נוסח ''אשר בחר בנו מכל העמים''. וכן אין צריך שישנה בנוסח ממצרים גאלתנו וכו', וכן אלהי אברהם ואלהי יצחק וכו', וכל כיוצא בזה. וגר צדק שנתגייר בגיל מבוגר, והגיע לגיל זקנה, צריך לעמוד מפניו ככל זקן. <small><small>[ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לה. ולגבי שמות הגרים ראה בהערה]</small></small>.

800

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

לט

א

אבל אסור להניח תפילין ביום הראשון לאבלותו, ואפילו לאחר הקבורה. והיינו ביום מיתה וקבורה, ואפילו אם הנפטר מת בלילה ונקבר בלילה, לא יניח תפילין למחרת. והטעם הוא מפני שהוא מעולל בעפר קרנו, ואין זה כבוד לתפילין שנקראו פאר, כמו שכתוב פארך חבוש עליך. וביום השני לאבלותו מניח תפילין אחר הנץ החמה. וכל זה כשנקבר באותו יום שמת, אבל אם מת לו מת ביום אחד, ונקבר למחרתו ביום אחר, נחלקו רבותינו האחרונים אם מניח תפילין ביום הקבורה. ולהלכה נראה שיניח תפילין בצינעא בלא ברכה, וספק ברכות להקל. וכן ראוי לעשות.

801

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

לט

ב

מי שמת לו מת ביום ראשון, ונקבר ביום ראשון בבין השמשות [תוך י''ג דקות וחצי לאחר השקיעה בשעות זמניות] יש לו להניח תפילין למחרת, יום שני, אחר הנץ החמה בברכה. [כן כתב בשו''ת בית יהודה עייאש ח''ב ס''ס נז. דשמא יום קבורה שאינו יום מיתה צריך להניח, ושמא בין השמשות יום הוא, ושמא נקבר ביום א'. ילקו''י הלכות תפילין, במהדורא האחרונה עמוד תרעו].

802

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

לט

ג

מי שמת לו מת בשבת, ונקבר במוצאי שבת, מכיון שלא נהג אבלות בשבת כלל, יש להחמיר שלא יניח תפילין ביום ראשון כלל, אפילו בלי ברכה. וביום שני יניח תפילין דוקא לאחר הזריחה, ואף על פי שאין למחות באבל הרוצה להניח תפילין ביום שני קודם הנץ החמה, מכל מקום הבא לשאול יש להורות לו כאמור, שיניחן אחר הנץ. [ילקו''י על הלכות תפילין במהדורא האחרונה עמ' תרעז].

803

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

לט

ד

האבל מניח תפילין דרבינו תם גם בשבעת ימי אבלו. [כ''ד הרש''ש הובא בברכ''י סי' לח סק''ד. ילקו''י תפילין עמ' תרעח].

804

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

לט

ה

האבל חייב בהנחת תפילין ביום פורים אפילו הוא יום ראשון של האבלות, שהוא יום קבורה. ומיהו אם הוא גם יום המיתה לא יניח תפילין אפילו לאחר קבורה. [ילקו''י על הל' תפילין עמו' תרעח].

805

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

לט

ו

מי שהודיעוהו שמת קרובו לפני פחות משלשים יום, שזוהי שמועה קרובה, שצריך להתאבל שבעה ימים ושלשים יום, לא יניח תפילין ביום ההוא. [ילקו''י תפילין עמוד תרעח].

806

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מ

א

אסור לתלות את התפילין על היתד, [או מתלה] כיון שהוא דרך בזיון. בין שהבתים תלויים למטה, בין שהרצועות תלויות למטה. ויש אומרים שאם הוא באקראי בעלמא, וכגון שאוחז את התפילין בידו והרצועות תלויות למטה לצורך הנחת התפילין, אין להקפיד. אך דעת כמה פוסקים להחמיר בזה שלא לאחוז בקשר התפילין גם בעת שמניח התפילין, באופן שלא יהיו התפילין תלויין. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן מ' הערה א'. ועיין בגמרא ברכות כד. שלחן ערוך סימן מ סעיף א'. מגן אברהם שם. בן איש חי פרשת חיי שרה אות יג. מטה יהודה, חסד לאלפים, שו''ת בן פורת יוסף סימן ה'].

807

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מ

ב

כבר פשט המנהג לכתוב פסוקים ודברי תורה ותולין אותן בכתלי בית הכנסת, וכן תולין על הכתלים נוסח בריך שמיה, ושויתי ה' לנגדי תמיד עם נוסח למנצח, ואין בזה כל חשש של תליית דברי תורה, אחר שנעשה בדרך כבוד. [שערי תשובה סימן מ. ילקו''י על הלכות תפילין סימן מ' הערה ב'].

808

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מ

ג

אסיר שנמצא בבית האסורים ולא איפשרו לו להכניס לשם תפילין, מותר לזרוק לו תפילין מהרחוב לחלון הכלא, כדי שיוכל להניחן. [ברכות יח. ש''ע יו''ד סי' רפב ס''ג. ב''ח וש''ך שם. ילקו''י על תפילין סי' מ' הע' ג'].

809

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מ

ד

חדר שיש בו תפילין אסור לשמש בו מטתו, עד שיוציאם או שיניחם בכלי תוך כלי, והוא שאין השני מיוחד להם, שאם הוא מיוחד אפילו מאה כלים חשובים כאחד. [ש''ע סי' מ. ילקו''י תפילין סי' מ' הע' ד].

810

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מ

ה

אפילו להניח בכלי תוך כלי אסור להניחם תחת מרגלותיו, וכן אסור להניחם תחת מראשותיו כנגד ראשו, ואפילו בכלי תחת כלי, ואפילו אין אשתו עמו. אבל שלא כנגד ראשו אם אין אשתו עמו מותר, ואם אשתו עמו צריך כלי בתוך כלי. [ש''ע סי' מ ס''ג. ילקו''י על תפילין סי' מ' הערה ה'. שו''ת בית יצחק ח''ב סי' לז.].

811

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מ

ו

הנכנס לסעודת קבע חולצן ומניחן על השלחן עד זמן ברכה וחוזר ומניחן. אבל לאכילת עראי אין צריך לחלצן. [שלחן ערוך סימן מ' סעיף ח'].

812

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מ

ז

מי שנוהג ללמוד איזה זמן קבוע בתפילין ורוצה לטעום מידי דמיכל [אכילת עראי] או לשתות קפה, יכול לאכול ולשתות בעודם עליו, ויזהר שלא יסיח דעתו מהם. [ואין זו חומרא לסלקן מעליו, אלא קולא בקיום מצות תפילין, שכל רגע מקיים מצוה דאורייתא]. וכל זה במי שיש לו לימוד אחר התפלה עם התפילין, הא לאו הכי נכון שלא להקל אפילו בסעודת עראי. אולם אין לאכול סעודת קבע [כביצה. מג''א ס''ק יז] עם תפילין, משום חשש שכרות, וכן אסור לשתות משקה המשכר שיעור רביעית כשתפילין עליו. אבל מותר לשתות מעט יין או שכר כמו שנוהגים בכמה קהלות ליתן לקהל אחר התפלה ביום היאר-צייט, לברך לע''נ הנפטר. [ילקו''י תפילין סי' מ' הע' ז'. עמ' תרפד במהדורא האחרונה. שאר''י א עמ' תיג].

813

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מ

ח

הקובע לימוד אחר התפלה, ורגיל לעשן סיגריה כדי להתרכז בלימודו, מותר לו לעשן גם כשהוא מעוטר בתפילין. [אלא דבלאו הכי ראוי ונכון מאד שלא לעשן כלל, אחר שרופאים הוכיחו שהעישון גורם למחלות איומות ה' ירחם]. [ילקו''י על תפילין סי' מ' הערה ח'].

814

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מב

א

אסור לשנות תפילין של ראש לעשותן של יד, ואפילו ליקח רצועה מהן וליתן בשל יד אסור, מפני שאין מורידין מקדושה חמורה לקדושה קלה. ושל ראש קדושתו חמורה יותר, שרובו של שם שדי בשל ראש ואמנם אם אין לו תפילין של יד וגם אינו יכול להשיג בהשאלה, אפשר שיהיה מותר להוריד הרצועה של ראש לשל יד. שבאופן כזה אין איסור הורדה אלא מדרבנן, ואיך יבטל מצות עשה של תפילין בשביל איסור דרבנן. ומיהו בשלחן ערוך הגאון רבי זלמן לא משמע כן. [ילקו''י על הלכות תפילין סימן מב הערה א'. שארית יוסף חלק א עמוד תסב].

815

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מב

ב

אסור לשנות הרצועות והבתים של תפילין של רש''י לעשותם תפילין של רבינו תם, וכל שכן שאסור לשנות תפילין של רבינו תם לעשותם לתפילין של רש''י. וגם הכיס שמניח בו התפילין, לא יחליפנו של רש''י לעשותו של ר''ת, וכן להיפך, שכל זוג תפילין קובע קדושה בפני עצמו. [ילקו''י על תפילין סי' מב הערה ב. שארית יוסף ח''א עמוד תסג].

816

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מב

ג

אם נפסקה הרצועה של יד סמוך לקשר, מותר להפוך הקצה של הרצועה שלמטה ולעשות בה קשר של יו''ד, ויניחה למעלה, והרצועה שלמעלה שהיה בה הקשר של יו''ד תהיה למטה. דנכון להפוך הרצועה ולעשות בה קדושה קלה מאשר לגונזה. [ילקו''י על תפילין סי' מב הע' ג'. שאר''י א עמ' תסד].

817

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מב

ד

יש מתירים להצניע דברי חולין בכיס התפילין, [משום לב בית דין מתנה עליהם]. ויש אומרים שלא התירו בזה אלא בכיס גדול שמונח בו הטלית, וגם התפילין בתוך תיק נפרד. אבל בתיק התפילין ממש אין להתיר. ולדינא יש ליזהר לכתחלה. [ילקו''י על תפילין סי' מב הער' ד'. שאר''י ח''א עמ' תסד].

818

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מד

א

כל זמן שהתפילין בראשו או בזרועו אסור לישן בהם, אפילו שינת עראי. אלא אם כן הניח עליהם סודר, או שכיסה התפילין בטלית לגמרי, ומניח ראשו בין ברכיו והוא יושב וישן. [כדי שלא יגיע למצב של שינת קבע]. ובלבד שלא ישכב לישן על מטה, שיש לחוש שמא ירדם וישן שינת קבע. [ילקוט יוסף על הלכות תפילין סימן מד הערה א'. שארית יוסף ח''א עמוד תסה].

819

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מד

ב

ישמור התפילין כדי שלא יפלו מידיו לארץ. ומי שנפלו מידיו התפילין של יד או של ראש לארץ, ואפילו אם נפלו מגובה שהוא פחות מעשרה טפחים לקרקע, צריך להתענות יום אחד, כדי לכפר על התקלה שבאה לידו. וטוב שיקבל עליו התענית באותו היום במנחה, ויתענה למחרת, ולא ידחה התענית לאחר כמה ימים. אך אם הוא שבת או יום טוב, ידחה התענית מיד לאחר מכן. ובזמן הזה שירדה חולשה לעולם, אם קשה התענית עליו, או שימעט מלימודו אם יתענה, או שהוא פועל שכיר ויבוא למעט במלאכת בעל הבית, או שהוא מלמד תינוקות וכדומה, או שהוא בן ישיבה שתורתו אומנותו, יפדה התענית בצדקה, (כשיעור ארוחה אחת), ויכופר לו. ואם היו התפילין בתוך הכיס שלהם בשעה שנפלו, די בנתינת מעות לצדקה בכל אדם. [ילקו''י תפילין סי' מד הע' ב'. שאר''י ח''א עמ' תסו].

820

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מד

ג

הרואה תפילין שנפלו מיד חבירו, אינו צריך להתענות. ובפרט בן ישיבה שאין לו להתענות. וטוב שיתן פרוטה לצדקה. [חיים שאל ח''א סי' יב. ילקו''י על תפילין סי' מד הערה ג'. שאר''י ח''א עמ' תסח].

821

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מד

ד

מי שראה בחלום שנפלו לו התפילין או ס''ת מידו, אין צריך להחמיר ולהתענות כלל. [ילקו''י שם הערה ד'. שאר''י חלק א' עמ' תסח. מרן במגיד מישרים (פרשת ויקהל) שלא להתענות].

822

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מד

ה

סומא שהרגיש בחוש השמע שלו שהתפילין נפלו לארץ, אינו צריך להתענות. וכ''ש אם רק שמע שהתפילין נפלו, שלא צריך להתענות, כי בלאו הכי אף הרואה תפילין שנפלו מיד אחר אינו צריך להתענות. [שו''ת פרי השדה ח''ב סי' עב. ערוגת הבושם סי' ב'. מאזנים למשפט סי' ה'. עיקרי הד''ט או''ח סי' ב אות טו. ילקו''י תפילין סי' מד הע' ה, עמ' תרצה במהדורא האחרונה].

823

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מד

ו

ספר תורה שנפל לארץ, הקהל הרואים בנפילת הספר תורה צריכים להתענות. אולם אין זה חיוב מן הדין, ולכן יש להקל בזה לתשושי כח, ולתלמידי חכמים ובני ישיבות ומלמדי תינוקות, וכן לפועלים שכירים שלא יוכלו לעשות מלאכתם נאמנה, ויש בזה חשש גזל שממעיטים ממלאכת בעל הבית. ולכן יתנו פדיון התענית לצדקה. ומה טוב שקהל בית הכנסת שאירע בו כן יתאספו כולם בבית הכנסת וינהגו תענית דיבור, וילמדו שם במשך כל היום, וזה הרבה יותר חשוב מתענית שאין העיקר לסגף את עצמו בתענית, אלא ברסן פיו ותאוותיו. [ילקו''י על תפילין סי' מד הערה ו].

824

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מד

ז

מי ששוכב בבית חולים למחלות מדבקות ל''ע, ומבקש שיביאו לו תפילין, ועל פי החוק כל הדברים שמשתמשים בהם בעת החולי, שורפים אותם כשהחולה עוזב את בית החולים, יש אומרים שמותר למסור לו התפילין בשביל לקיים המצוה אף שגורם על ידי זה שלאחר מכן ישרפו את התפילין. ויש אומרים שאין להביא לו תפילין, אלא אם כן יש חשש שצער זה יגרום לדרדור במצבו הגופני ויבוא לידי סכנה, שאז יש להקל להביא לו את התפילין, אף שידוע שישרפו את התפילין. ואם הוא גורם שהשריפה תהיה על ידי גוי יש להקל גם שלא במקום סכנה, כדי שלא יתבטל ממצות עשה של מצות תפילין. [ובכל אופן ישתדל שהשריפה תהיה על ידי ישראל. ואם אפשר יש לשכנעם שיסתפקו בקבורת התפילין ולא בשריפתם]. [שם סי' מד הערה ז'. עמוד תרצ'ו במהדורא האחרונה. ילקו''י ח''ב הל' קריאת התורה עמ' שכא].

825

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מה

א

אסור להכנס לבית הקברות או לתוך ד' אמות של מת, כשתפילין בזרועו או בראשו, משום לועג לרש, אך אם התפילין מכוסות, מותר. ובחדר שיש בו מת, יש אומרים שאסור לעמוד שם עם תפילין אפילו רחוק ד' אמות מהמת. ויש חולקים ואומרים שאינו אסור אלא בתוך ד' אמות למת. [ש''ע סי' מה ס''א. כה''ח אות א'. שו''ת בצל החכמה ח''א סי' יד. ילקו''י על תפילין סי' מה הע' א'. עמ' תרצח במהדורא האחרונה. שאר''י ח''א עמ' תע].

826

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מה

ב

אסור להכנס עם התפילין שעליו אל החדר הפנימי של בית המרחץ, שכל העומדים שם אינם לבושים, ואפילו אין שם אדם, כי דין בית המרחץ כדין בית הכסא, מפני ההבל והזוהמא שבו, ובעינן ''והיה מחניך קדוש'' וליכא. [ושלא כמי שהתיר בזה]. ואפילו אם נכנס ליקח משם איזה חפץ וכדומה, אין לו להכנס עם התפילין, בין כשהם עליו בין כשהם בכיסן. אבל במקוה שהמים שם לעולם צוננים, ואין שם זוהמא של רחצה, מותר להכנס לשם עם תפילין כשאין שם בני אדם לא לבושים. ואם הוא בבית האמצעי שמקצת בני אדם עומדים שם לבושים ומקצתן ערומים, אינו יכול להניחן לכתחלה, אך אם היו בראשו אינו צריך לחלצן. ובבית החיצון שכל העומדים בו הם לבושים יכולים להניח שם תפילין לכתחלה. [ילקוט יוסף על תפילין סימן מה. שארית יוסף חלק א' עמוד תסח]

827

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מה

ב

@ הלכות ברכות השחר ושאר ברכות

828

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

א

טוב ונכון אם יוכל האדם שלא לדבר דברים בטלים עם הקיצו, ותהיה תחילת דיבורו בעומדו משנתו במצוה, לברך ליוצר נשמתו, ברכות השחר וברכות התורה בתחלה, ואחר כך סדר התפלה. [ילקוט יוסף, ספר על הל' ברכות התורה ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד א]

829

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ב

בברכת אלהי נשמה יש להפסיק מעט בין אלהי לנשמה, שלא ישמע שהנשמה היא אלוהיו. ואין לומר טהורה היא, רק טהורה, אתה בראתה וכו'. וכן המנהג. [שם, עמוד א].

830

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ג

מנהגינו לומר בברכת המכין מצעדי ''גָבר'' הגימ''ל בקמ''ץ. וכן מברכים שלא עשני''עָבֶד'' העי''ן בקמ''ץ. ויש נוהגים לברך בנוסח ''אשר הכין מצעדי גבר''. אולם אין לנו לשנות מהמנהג, אלא יש להמשיך לברך המכין מצעדי גבר. [ילקוט יוסף, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד א]

831

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ד

בברכת שעשה לי כל ''צרכי'' יש לומר הכ''ף בחיריק, וכ''ף דגושה. [שם, תשס''ד עמוד ב]

832

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ה

בברכת המעביר חבלי שינה מנהגינו לומר בלשון יחיד, ''מעיני ותנומה מעפעפי וכו'''. וכן בהמשך: שתרגילני בתורתך, ותדביקני וכו', הכל בלשון יחיד. ומכל מקום מי שהורגל לומר ברכה זו בלשון רבים, המעביר חבלי שינה מעינינו ותנומה מעפעפינו, יש לו על מה שיסמוך. [שם עמוד ג]

833

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ו

טעה והקדים ברכת זוקף כפופים לברכת מתיר אסורים, שוב לא יברך ברכת מתיר אסורים. ואף שיש חולקים על זה, מכל מקום ספק ברכות להקל. [ילקו''י, ספר הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמו' ד]

834

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ז

טעה והקדים ברכת שלא עשני אשה קודם שבירך ברכת שלא עשני גוי, ושלא עשני עבד, אף על פי כן רשאי לברך לאחר מכן שלא עשני גוי ושלא עשני עבד, ויש לו על מה שיסמוך. [שם עמ' י']

835

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ח

יש לברך כל ברכות השחר אפילו באופן שלא נתחייב בהן כלל, כגון שלא שמע קול תרנגול, או שלא לבש מלבושיו, ולא חגר חגורתו, שהברכות הן על מנהגו של עולם. ואף על פי שאין זו דעתו של מרן השלחן ערוך, מכל מקום הואיל ופשט המנהג לברך, ספק ברכות להקל במקום מנהג לא אמרינן. ומה גם שכן דעת רבותינו המקובלים. [ילקו''י, ספר הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד יא]

836

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ט

לפיכך הניעור כל הלילה מברך כל ברכות השחר, מלבד ברכת ''על נטילת ידים'', ו''אשר יצר''. ורק אם הוצרך לנקביו יברך אשר יצר, אבל נוטל ידיו בלי ברכה, שכבר פשט המנהג לברך בשחר כל ברכות השחר אף שלא נתחייב בהם. [ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד יג]

837

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

י

מי שדעתו ללכת לישון אחר חצות הלילה, אינו מברך ברכות השחר אחר חצות לילה, אלא מברך בבוקר בקומו משנתו, וכן המנהג. [ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד טו]

838

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

יא

מי שנשאר ער כל הלילה, צריך לברך ברכות התורה בעלות השחר [שהוא שעה ושתים עשרה דקות בשעות זמניות קודם זריחת השמש]. ולא יברך קודם עלות השחר, אלא ימתין עד שיעלה עמוד השחר. ואם היה עוסק בתורה, והגיע זמן עלות השחר, ראה להלן בסימן מז. [ילקו''י שם עמוד טו]

839

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

יב

יש נוהגים שביום הכפורים ובתשעה באב אין מברכים ברכת ''שעשה לי כל צרכי'', שנתקנה על לבישת נעלים, (כמבואר בברכות דף ס:), וימים אלו אסורים בנעילת הסנדל, לכן אין מקום לברך ברכה זו. אולם יש אומרים שצריך לברך ברכה זו גם בימים אלה, שעל מנהגו של עולם הוא מברך, והברכה היא גם על שאר צרכים, ועוד שרגילים לנעול נעלים שאינם של עור, שמותרים גם בימים אלה, וגם יש נועלים מנעלים של עור במוצאי יום הכפורים ובמוצאי תשעה באב עם צאת הכוכבים. וגם יש פוסקים שהעידו שכן המנהג, וידוע שבמקום מנהג אין אנו חוששין לספק ברכות, לפיכך אפשר לברך ברכה זו גם בתשעה באב וביום הכפורים. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד טז]

840

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

יג

ברכת אלהי נשמה אינה פותחת בברוך מפני שהיא ברכת ההודאה, וברכות ההודאות אינן פותחות בברוך. ומכל מקום טוב ונכון להסמיך ברכת אלהי-נשמה לאשר יצר, או לברכה הפותחת בברוך. אך אין למחות במי שעושה כדעת מרן השלחן ערוך ואינו מסמיך אשר יצר לברכה זו. [ילקוט יוסף שם עמוד כא]

841

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

יד

יש נוהגים שאחד מהקהל מברך ברכות השחר בקול רם, וכולם עונים אחריו אמן, ושוב חוזר אחד מן השומעים ומברך גם כן ברכות השחר, ועונים אחריו אמן, וכן על זה הדרך, עד שכל אחד מהקהל מברך ברכות השחר. ויש מהפוסקים שכתבו לערער על מנהג זה בטענה שכבר יצאו ידי חובה מהמברך הראשון, שהשומע כעונה, וכשחוזרים לברך הרי זו ברכה שאינה צריכה. אולם מרן השלחן ערוך (סימן ו' סעיף ד) דחה דברי המערערים בזה, משום שאין המברך מכוין להוציא את השומעים ידי חובה, ועוד שגם הם אינם מתכוונים לצאת ידי חובה בברכתו. ואף למי שאומר מצות אין צריכות כוונה, זהו כשעושה המצוה בסתם, אבל כאן הרי הם כמתכוונים בפירוש שלא לצאת ידי חובה, ולכן המנהג בזה יסודתו בהררי קודש. וכן הסכימו שאר הפוסקים. וכן עיקר למעשה. [ילקו''י שם עמוד כב]

842

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

טו

ברכות השחר אין צריך לאומרם בעמידה, אלא רשאי לברך כל ברכות השחר בין עומד בין יושב. [ילקו''י שם עמוד כב]

843

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

טז

יש לברך ברכת ''הנותן ליעף כח'' עם ברכות השחר. ואף על פי שלא נזכרה ברכה זו בתלמוד, וכתב מרן בשלחן ערוך שמטעם זה לא יברכו ברכה זו בשם ומלכות, וכן נהגו הפרי חדש והגאון רבי אליהו מוילנא, מכל מקום הואיל והגאונים הראשונים הביאוה, ואפשר שכך היתה נוסחתם בגמרא, ועוד, שפשט המנהג בכל תפוצות ישראל לאומרה בשם ומלכות, ומה גם שרבותינו המקובלים סמכו ידיהם על אמירתה, לפיכך יש לאומרה בשם ומלכות. [ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמ' כד]

844

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

יז

נשים חייבות לברך כל ברכות השחר, כמו שמבואר בתשובות הגאונים, מפני שאינן בכלל מצות עשה שהזמן גרמא, חוץ מברכת ''שלא עשני אשה'', שבמקומה תאמרנה ''ברוך שעשני כרצונו'' בלי הזכרת שם ומלכות. והמורות והמדריכות של בתי הספר לבנות חייבות להזהיר את תלמידותיהן לבל תברכנה ברכת שעשני כרצונו עם הזכרת השם, שזוהי ברכה לבטלה. אולם הברכות ''שלא עשני גוי'', ו''שלא עשני עבד'', תאמרנה גם הנשים בשם ומלכות, בנוסח: ''שלא עשני גויה'', ''שלא עשני שפחה''. וכן המנהג. [ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד כו]

845

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

יח

סומא שרצה לברך ברכת ''פוקח עורים'' בברכות השחר, אין מוחים בידו, שיש לו על מה שיסמוך. ומכל מקום אם בא לשאול מורים לו שלא יברך ברכה זו, שספק ברכות להקל. אבל ברכת ''הנותן לשכוי בינה'', לכל הדעות סומא מברך ברכה זו. [ילקוט יוסף על הלכות ברכות השחר ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד כז].

846

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

יט

חרש, יש אומרים שלא יברך ''הנותן לשכוי בינה'', שברכה זו נתקנה על שמיעת קול התרנגול, והרי הוא חרש שאינו שומע. ויש חולקים וסוברים שכיון שהברכה היא על מנהגו של עולם, רשאי אף החרש לברך. וכן עיקר, שגם החרש רשאי לברך ברכה זו. [ילקוט יוסף, ספר על הלכות ברכות השחר וברכות התורה ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד ל].

847

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

כ

צריך לברך בכל יום שלש ברכות, שלא עשני גוי, שלא עשני עבד, ושלא עשני אשה. [שם עמ' לא].

848

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

כא

גר צדק אינו מברך ''שלא עשני גוי''. ואם ירצה יברך בלא שם ומלכות. [ילקו''י שם עמוד לא].

849

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

כב

מי ששכח לברך ברכות השחר, ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, אף על פי שמעיקר הדין מותר להפסיק לברכם באמצע פסוקי דזמרה, בין מזמור למזמור, מכל מקום לכתחלה לא יפסיק באמצע פסוקי דזמרה, ואפילו בין מזמור למזמור, כדי לברך ברכות השחר, כיון שיכול לומר אותן אחר תפלת שמונה עשרה. וברכת ''אלהי נשמה'', שחותמת ''המחזיר נשמות לפגרים מתים'', יאמרנה בין ישתבח ליוצר, ששם מותר להפסיק לדבר מצוה. [שאם יניחנה לאחר תפלת שמונה עשרה יפסיד ברכה זו, שהרי יוצא ידי חובתו בברכת ''מחיה המתים'' שבתפלת שמונה עשרה]. ושאר הברכות יאמר אותן אחר תפלת שמונה עשרה. [ולענין ברכות התורה, אם שכח לברך ברכות התורה ונזכר בפסוקי דזמרה, ראה להלן בדיני ברכות התורה סימן מז סעיף יג]. [ילקו''י, ספר על פסוד''ז, מהדורת תשס''ד עמ' לג].

850

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

כג

מי ששכח לברך ברכת ''אלהי נשמה'', ונזכר באמצע יוצר, רשאי לאומרה בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע, וכן בבין הפרקים של קריאת שמע, שנחשבת למצוה עוברת, שאם לא יברכנה עכשיו לא יוכל לאומרה אחר תפלת שמונה עשרה, וכנ''ל. [ילקו''י, ספר על פסוד''ז, מהדורת תשס''ד עמוד לד].

851

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

כד

מי ששכח לברך ברכות השחר, ונזכר לאחר תפלת שחרית, לא יברך ברכת ''אלהי נשמה'' שחתימתה ''המחזיר נשמות לפגרים מתים'', שהרי כבר יצא ידי חובה בברכת ''מחיה המתים''. ואף על פי שיש חולקים בזה, מכל מקום ''ספק ברכות להקל''. אבל כל יתר ברכות השחר, לרבות ברכת ''מתיר אסורים'', [אף על פי שהיא כלולה באמצע ברכת ''אתה גבור'' שבתפלה], יש לאומרם אחר התפלה בשם ומלכות, ושלא כמי שחולק בזה. [וכן לא יברך ברכות התורה, שכבר נפטר באהבת עולם]. [ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד לה].

852

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

כה

מי שנאנס ולא בירך ברכות השחר בבוקר, יכול לברך את כולן במשך כל היום. ויש אומרים שיכול לברך אותן גם אחר צאת הכוכבים עד שעה שילך לישון. ויש אומרים שאינו יכול לברך ברכות השחר אחר צאת הכוכבים. והמברך יש לו על מה לסמוך. [ילקו''י שם עמוד לו].

853

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

כו

מי שלא בירך ברכת ''אשר יצר'' בבוקר, ונזכר אחר תפלת שחרית, רשאי לברך ברכת אשר יצר בתוך שעה וחומש משעה שנתחייב בברכה זו. אבל אם מרגיש שהוא צריך עוד פעם לנקביו, לא יברך אלא לאחר מכן. [ילקוט יוסף, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד לח].

854

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

כז

אונן שעדיין לא נקבר מתו, אינו מברך ברכות השחר, ולאחר קבורה רשאי לברך ברכות השחר במשך כל היום, לרבות ברכות התורה. [ילקו''י, ספר על הל' פסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד עמוד לח].

855

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

א

חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום, ואם יאכל ג' סעודות ביום, הרי שיוצא ידי חובת מאה ברכות בתפלות ובברכת המזון. ויש אומרים שחיוב מאה ברכות בכל יום הוא מן התורה, ויש חולקים ואומרים שהוא מדרבנן. ויש שכתבו שטעם המאה ברכות הוא כדי להגן על צ''ח קללות שבמשנה תורה, וכתיב כל חולי וכל מכה, הרי זה מאה. ונכון להוסיף על המאה ברכות. [ילקוט יוסף ספר על ברכות השחר ופסוקי דזמרה, מהדורת תשס''ד, עמוד מ'].

856

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ב

בשבת וביום טוב שחסרות לו ברכות בתפלה, צריך שישלימן בברכות על פירות ומגדנות. ואם אין לו פירות ומגדנות, יברך על לימון ברכת הנותן ריח טוב בפירות, [לאחר שישפשף בקליפה ויצא ממנו ריח טוב], ועל עצי בשמים, ועל עשבי בשמים, בליל שבת, ולמחרתו. ואם לא השלים בזה למאה ברכות, יוצא במה שיכוין לשמוע ברכות התורה שמברכים העולים לספר תורה, וברכות ההפטרה. וכן ביום הכפורים יוצא ידי חובתו בשמיעת הברכות כנז'. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הלכות ברכות השחר ופסד''ז, סימן מו הערה ב].

857

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ג

את חשבון המאה ברכות מונים מערב ועד ערב, בליל שבת ויומו. וראוי שכל אחד ימנה את הברכות שמברך בשבת, כדי שיגיע למנין מאה ברכות. ואם יודע לקרוא את ההפטרה היטב, יעלה מפטיר וירויח הברכות של ההפטרה. וכן אם עולה כשליח צבור מרויח הברכות של החזרה. [שם].

858

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ד

ולכן מי שהאריך בסעודה שלישית של שבת וכבר שקעה החמה, אך על פי כן הברכות שמברך בסעודה עם ברכת המזון עולות לו למנין מאה ברכות של יום שבת, שהרי הכל מתוספת שבת הוא. ורק אם התפלל ערבית של מוצאי שבת, אין הברכות שמברך לאחר מכן מצטרפות לחשבון מאה ברכות של יום שבת. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מו הערה ד עמוד מו].

859

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ה

גם הנשים צריכות להשתדל לברך מאה ברכות בכל יום, מאחר וחיוב מאה ברכות בכל יום אין לו זמן קבוע, והוא חיוב מתחדש מידי יום ביומו, וממילא אין שום סיבה לפטור את הנשים מחיוב זה, שלא נפטרו הנשים אלא ממצוות שהזמן גרמא. ואף על פי שהנשים אינן חייבות להתפלל ג' תפלות ביום, וגם אסור להן לברך ברכות פסוקי דזמרה וברכות קריאת שמע של שחרית וערבית, מכל מקום צריכות להשלים מאה ברכות בברכות שתברכנה על מגדנות, וכן הרי הן רשאות להתפלל גם מנחה וערבית [תפלת שמונה עשרה] ולהשלים מאה ברכות. וכן ברכות השחר וברכות התורה, ברכת על נטילת ידים והמוציא, וברכת המזון. [ילקו''י שם עמוד מז].

860

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ו

יש אומרים שמי שאין לו אפשרות לברך בכל יום מאה ברכות, יוצא ידי חובה בעניית אמן אחר ברכות השליח צבור בחזרת השליח צבור, וכן יוצא ידי חובה באמירת ''ויציב ונכון'' [דמועיל לו לט''ו ברכות], ובאמירת ''אין כאלהינו'' שאומרים בכל יום בסיום התפלה, וכן האומר מודים בכוונה הראויה מועיל לו במקום מאה ברכות. וכן האומר ט''ו שיר המעלות עולה לו למנין מאה ברכות, אחר שכל אלה דברי שבח גדולים הם לבורא יתב', ונחשבים כברכות. אולם מדברי מרן הבית יוסף נראה שכל זה אינו מועיל, ולכן לכתחלה על כל אחד להשתדל בכל עוז להגיע גם בשבתות וימים טובים למאה ברכות. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, עמוד נ', סי' מו הערה ו].

861

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ז

כיון שבשבת ויום טוב חסרים כמה ברכות, יש להשתדל לברך על מיני מגדנות, או ברכת הריח, כדי להגיע למאה ברכות. וטוב שיברך על הבשמים ברכת הריח קודם הקידוש, וגם אחר ברכת המזון. ואמנם היודע בעצמו שהוא עתיד להריח אחר ברכת המזון, אפילו אם הסירו הבשמים מעל השלחן וחזרו והביאום על השלחן אחר ברכת המזון, אינו רשאי לברך עליהם, אם לא הסיח דעתו מהם. ואף על פי שיש אומרים שברכת המזון נחשבת היסח הדעת לענין ברכת הריח, מכל מקום כיון שיש חולקים, לא יהא אלא ספק וקיימא לן ספק ברכות להקל. [ילקו''י סי' מו הערה ז, עמוד נב].

862

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ח

כשמגישים פירות בסעודות שבת ויום טוב לברך עליהם, מותר להניחם עד לאחר ברכת המזון כדי לברך לפניהם ולאחריהם, ולהשלים מנין מאה ברכות, ואין לחוש בזה לאיסור גורם ברכה שאינה צריכה. שבמקום מצות מאה ברכות מותר לגרום לברכה שאינה צריכה [דחשיבא כברכה הצריכה]. וטוב שיצווה לבני ביתו להביאם לפניו רק לאחר ברכת המזון. והנוהגים לברך על דגים וכיו''ב לאחר הקידוש קודם ברכת המוציא, יש להם על מה שיסמוכו. [ילקו''י תשס''ד, ספר הל' פסד''ז, סי' מו הע' ח, עמו' נג].

863

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

ט

הרוצה להשלים מנין מאה ברכות בשבת וביום טוב, מותר לו לברך ברכת האילנות בשבת, ואין לחוש למי שהחמיר בזה. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מו הערה ט, עמוד נד].

864

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מו

י

כבר ביארנו לעיל (סימן ה') שיש ליזהר הרבה בשעת אמירת הברכות לכוין פירוש התיבות, ושלא יחסר מהן שום תיבה או אות, כי ענוש יענש, ובפרט כשמזכיר שם ה' בפיו, שיירא מאד ויזדעזעו איבריו מפחד ה' והדר גאונו, אשר האדם ילוד אשה ומזכיר את השם הקדוש הגדול הגבור והנורא, אשר מלאכים קדושים ונוראים פוחדים ורועשים ומתרגשים בהזכירם אותו, ויקח קל וחומר בן בנו של קל וחומר לנפשו. ויזהר בכל עת שמוציא את שם ה' בשפתיו שיהא באימה וביראה ופחד. [שם עמ' נה]

865

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

א

ברכת התורה צריך ליזהר בה מאד, שאסור לעסוק בדברי תורה עד שיברך ברכות התורה (נדרים פא.). וצריך לברך בין למקרא בין למשנה בין לתלמוד ופוסקים ובין למדרשי חז''ל. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הע' א, עמ' נו. ושם בהערה שע''י ברכה''ת זוכה לבנים ת''ח, ועוד שם חיוב נשים בלימוד תורה].

866

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ב

יש אומרים שברכות התורה הם מן התורה, ולדעתם מי שנסתפק אם בירך ברכות התורה או לא, יש לו לברך מספק. ויש חולקים ואומרים שברכות התורה הם מדרבנן, ולדבריהם אם נסתפק אם בירך ברכות התורה או לא, אינו חוזר לברך מספק. וכיון דקיימא לן דספק ברכות להקל, לפיכך העיקר לדינא שאם נסתפק אם בירך ברכות התורה או לא, אינו חוזר לברך. ואם יש שם אחד שעדיין לא בירך ברכות התורה, יבקש ממנו שיכוין עליו להוציאו ידי חובה, וגם הוא יתכוין לצאת ידי חובה, ויצא ידי חובה מספק בשמיעה. ואם אין שם מי שיוציא אותו ידי חובה, הנכון הוא שיתן דעתו לצאת ידי חובה בברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע. [וטוב שאחר התפלה ילמוד מעט בדברי תורה]. [שארית יוסף ח''א עמ' תעו. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה ב, עמ' ס'].

867

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ג

מותר להרהר בדברי תורה אפילו קודם שיברך ברכות התורה, מפני שעיקר מצות תלמוד תורה היא כשמוציא בשפתיו, וכמו שנאמר: לא ימוש ספר התורה הזה מפיך. וכן דרשו חז''ל (עירובין נד.) מהפסוק, כי קרוב אליך הדבר מאד, אימתי, בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו. ונאמר כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדו על שפתיך. וכן נאמר כי חיים היא למוצאיהם, קרי בה למוציאיהם בפה. ונאמר ערוכה בכל ושמורה, אם היא ערוכה ברמ''ח איבריו, שמבטא אותה בשפתיו, אז היא שמורה בזכרונו. ולכן לא תיקנו לברך ברכות התורה על המהרהר בדברי תורה. ועוד שלא תיקנו ברכה על מחשבה והרהור הלב בלבד. אבל הכותב דברי תורה לכתחלה אין לו לכתוב אלא אם כן יברך קודם ברכות התורה. וראוי שכל אחד שכותב דברי תורה יוציא בפיו כמה תיבות, כדי לצאת ידי חובת כל הדעות. [אחר שעושה מעשה בכתיבתו, וניכר שלומד תורה, וגם הוא מועיל בזה גם לאחרים הלומדים מתוך כתביו]. ובלאו הכי לא חיישינן לספק ברכות, שהרי אנו סומכים לברכות התורה פרשת ברכת כהנים כנהוג. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סימן מז הערה ג, עמוד פא].

868

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ד

מי שישן בלילה שינת קבע, וקם משינתו קודם שהגיע זמן תפלה, וכותב ספר תורה תפילין ומזוזות, אף שאינו כותב לשם לימוד תורה, מכל מקום יברך קודם ברכות התורה ויאמר פרשת ברכת כהנים, ואחר כך יכתוב. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסוקי דזמרה, סי' מו הערה ד.עמוד פג].

869

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ה

השומע דברי תורה מחבירו, או שיעור תורה מפי תלמיד חכם, נכון שיברך תחלה ברכות התורה, ויסמוך להן פרשת ברכת כהנים כנהוג. ואחר כך יקשיב וישמע לכל הדעות. וגם השומע דברי תורה מרשם קול, [שלא שייך בזה שומע כעונה], וכן השומע דברי תורה ממי שאינו בר חיובא, נכון שיברך תחלה ברכות התורה. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, הל' פסד''ז, סי' מז הערה ה, עמוד פד].

870

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ו

המעיין בספר, נכון שיברך ברכות התורה תחלה, כי יש מקום לומר שהעיון מתוך ספר נחשב כדיבור, ולכן טוב שיברך ברכות התורה תחלה ויסמוך להן פר' ברכת כהנים, או שבשעה שיעיין בספר יוציא בשפתיו. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה ו, עמוד פה].

871

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ז

אפילו לפסוק הלכה בלי טעם נכון להחמיר שלא יעשה כן קודם שיברך ברכות התורה, כי הדבר שנוי במחלוקת הפוסקים, והואיל ויש אומרים שברכות התורה מדאורייתא, ראוי להחמיר, ועוד שיש אומרים שאפילו הרהור בלבד בדברי תורה טעון ברכות התורה, וכל שכן פסיקת דין שאי אפשר בלא הרהור והוי כעין ספק ספיקא להחמיר. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הע' ז, עמוד פה].

872

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ח

הניעור כל הלילה, וכמו שנהגו ישראל קדושים בלילי חג השבועות והושענא רבה, וכן בלילי תיקון כרת, וכיוצא בזה, חייב לברך ברכות התורה בזמן עלות השחר, שכן דעת מרן ורוב הפוסקים, וכן הסכים האר''י ז''ל, ונמשכו אחריו כל גדולי המקובלים. וכן פשט המנהג בכל תפוצות ספרד. וידוע שבמקום מנהג אין אומרים ''ספק ברכות להקל''. ואין צורך ''להדר'' ולשמוע ברכות התורה מאדם אחר שישן שנת קבע בלילה, ואדרבה מצוה בו יותר מבשלוחו. אמנם יש מאחינו האשכנזים וגדוליהם שנוהגים להקפיד לכתחלה לשמוע הברכות מאדם אחר שישן בלילה. ומכל מקום אם קשה להם למצוא אדם שישן להוציאם ידי חובה, יברכו ברכות התורה בעצמם. ומה גם שיש גם בקהלות אשכנז שנהגו לברך ברכות התורה בעצמם לכתחלה [וכמו שכתב בספר ערוך השלחן (סימן מז סעיף כז). וראה עוד בשו''ת השיב משה (אורח חיים סימן ב). ע''ש]. ועל צד היותר טוב יכוונו בברכות התורה של היום הקודם שאינם רוצים לפטור עצמם אלא עד עלות השחר למחרת היום. [ילקו''י שם סי' מז הערה ח, עמ' פו].

873

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ט

הניעור כל הלילה יברך רק לאחר שיגיע עמוד השחר, שהוא שעה ושתים עשרה דקות, בשעות זמניות, קודם זריחת השמש. ולא יברך קודם עמוד השחר, אלא ימתין עד שבודאי יעלה השחר. [אולם הישן בלילה שינת קבע, וקם ללמוד קודם עמוד השחר, צריך לברך ברכות התורה אף קודם עמוד השחר, קודם שלומד]. ואם עבר ובירך קודם עמוד השחר, יש להסתפק אם יצא ידי חובה, ויש מי שאומר שחייב לחזור ולברך ברכות התורה כשיגיע זמן עמוד השחר. ולכן יחזר אחר מי שעדיין לא בירך ברכות התורה, ויכוין להוציאו ידי חובת הברכות, ואם לא מצא מי שיוציאו ידי חובה, יתכוין באהבת עולם לצאת ידי חובת ברכות התורה. [ואף שאומר ברייתא דפטום הקטורת ואיזהו מקומן וכו', מכל מקום הרי מחמת הספק אינו יכול לברך]. [שאר''י ח''א עמ' תפא. ילקו''י מהדורת תשס''ד, סי' מז הע' ט].

874

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

י

המשכים קום בבוקר, ורוצה לקרוא תהלים לפני התפלה, וכן האומר פסוקים דרך תפלה ותחנונים, ולא בדרך קריאה ולימוד, יש אומרים שמותר לאומרם קודם ברכות התורה, וכן דעת מרן השלחן ערוך ויש חולקים, והנכון לחוש לסברא זו ולא לומר שום פסוק אפילו דרך בקשה ותחנונים אלא עד לאחר שיברך ברכות התורה. לפיכך הקמים באשמורת הבוקר לומר סליחות, יברכו כל ברכות השחר עם ברכות התורה, ורק לאחר מכן יאמרו הסליחות הכוללות מזמורים ופסוקים. וכן האומרים פסוקי ''ותתפלל חנה'' וכדומה, לא יאמרו אותם אלא עד לאחר ברכות התורה. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה י', עמוד פט].

875

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

יא

השומע קדושה משליח צבור קודם שבירך ברכות התורה, ואין לו פנאי לברך קודם פסוקי הקדושה, מותר לו לענות פסוקי הקדושה ''קדוש וברוך'' עם הצבור, שהרי אין כוונתו לקרוא פסוקים דרך לימוד, אלא להצטרף לצבור אשר יקדישו את קדוש יעקב ואת אלהי ישראל יעריצו. והואיל והיא מצוה עוברת, יש לסמוך על עיקר ההלכה בזה. ופסוק ''ימלוך'' יהרהר בלבו ודיו. [ואין לו להרהר את כל הקדושה בלבו, [כדי שלא לעבור על דברי האומרים שאפילו לומר פסוקים דרך שבח ותחנונים אסור קודם ברכות התורה], מאחר שרוב ככל הפוסקים סוברים שהרהור לאו כדיבור דמי]. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה יא, עמוד צ'].

876

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

יב

וכן השומע י''ג מידות מהצבור קודם שיברך ברכות התורה, יכול לענות י''ג מדות עם הצבור, הואיל ויש לזה חשיבות כדברים שבקדושה, ומכיון שהוא דרך תחנה ובקשה, שפיר דמי. וכן השומע פסוק שמע ישראל, מהצבור קודם שבירך ברכות התורה, יאמר עמהם פסוק שמע ישראל כדי לקבל עול מלכות שמים עם הצבור. [אך לא יאמר יותר מפסוק ראשון]. [שם, סי' מז הע' יב עמ' צא].

877

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

יג

מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר באמצע פסוקי דזמרה, יברך ברכה אחת שהיא ברכת ''אשר בחר בנו מכל העמים'' (שבגמרא ברכות יא: נקראת ''המעולה שבברכות''), וימשיך בפסוקי דזמרה, עד סוף ישתבח. ובין ישתבח ליוצר יברך: אשר קדשנו במצוותיו וצונו על דברי תורה, והערב נא וכו', עד ברוך אתה ה' המלמד תורה לעמו ישראל, ואחר כך ימשיך בברכת יוצר והלאה. [ילקו''י שם סי' מז הערה יג עמוד צב].

878

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

יד

מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר רק אחר שהתחיל ברכת יוצר, יש לו לברך ברכות התורה בבין הפרקים שבין ברכת ''יוצר המאורות'', לבין ברכת ''אהבת עולם'', שהואיל ולאחר ברכת אהבת עולם לא יכול יותר לברך ברכות התורה, נחשב הדבר למצוה עוברת, ורשאי להפסיק בבין הפרקים של ברכות קריאת שמע לברכה שעובר זמנה. ואין צריך שיקרא פסוקי ברכת כהנים בין יוצר המאורות לאהבת עולם, אלא יסמוך על קריאת שמע, או על מה שילמד מעט אחר התפלה. [ילקו''י שם עמוד צג].

879

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

טו

ברכות התורה רשאי לברך בין כשהוא עומד ובין כשהוא יושב. [ילקו''י שם סי' מז הע' טו. עמ' צד].

880

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

טז

הלילה הולך אחר היום שלפניו, לפיכך רשאי ללמוד בלילה על סמך ברכות התורה שבירך ביום שלפניו, כל זמן שלא ישן שינת קבע בלילה. וגם מה שהולך באמצע היום לבית הכסא ולבית המרחץ, אין זה נחשב כהפסק שיצטרך לברך שנית ברכות התורה. ושינת קבע הוי כל שעולה למטה לישון, ואין בזה שיעור שינה. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הע' טז עמוד צה].

881

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

יז

הלומד ואינו מבין מה שלומד, אף על פי כן צריך לברך ברכות התורה. [ובלאו הכי הרי הוא אומר מיד אחר ברכות התורה פרשת ברכת כהנים, ואת זה הוא מבין בכללות הענין]. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה יז. עמוד צו].

882

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

יח

גם הנשים מברכות ברכות התורה בכל יום, שהרי יש בברכות התורה גם שבח להבורא יתב', [אשר בחר בנו] על אשר הבדילנו מאומות העולם על ידי מתן תורה, וגם הנשים שייכות בשבח זה. ועוד, מפני שאומרות פרשת הקרבנות בכל יום, וגם אשה שאינה אומרת פרשת הקרבנות, מברכת ברכות התורה, מפני שהנשים צריכות ללמוד הדינים וההלכות השייכות להן, כגון הלכות תפלה וברכות ושבת, והלכות נדה וחלה ושאר הלכות איסור והיתר. וגם מקיימות מצוות שהן חייבות בהן, כמו חלה, ונוסח ברכת על דברי תורה כולל על חיוב עשיית המצוות. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה יח. עמוד צז].

883

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

יט

נשים שנסתפקו אם בירכו ברכות התורה, לכל הדעות אינן צריכות לברך ברכות התורה. [שם].

884

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כ

מנהגינו לחתום בברכת התורה ''על דברי תורה''. ומנהג האשכנזים לחתום ''לעסוק בדברי תורה''. ואין לשנות מן המנהג. ומכל מקום בדיעבד אם טעו והחליפו הנוסח, אין צריך לחזור ולברך. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כ. עמוד קג].

885

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כא

בנוסח ברכות התורה צריך לומר ''והערב נא ה' אלוקינו את דברי תורתך בפינו, ובפיפיות עמך בית ישראל''. ויש מי שכתב שצריך לומר ובפי כל עמך ישראל, אך הנוסחא הנכונה היא כמנהגינו, לומר ובפיפיות עמך בית ישראל. [שארית יוסף ח''א עמ' תעה. ילקו''י שם, סי' מז הע' כא. עמ' קה].

886

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כב

צריך לומר והערב נא עם וא''ו. ואם טעה ואמר הערב נא, יצא. ויש אומרים שאין לענות אמן אחר ברכת על דברי תורה, אלא אחר ברכת המלמד תורה לעמו ישראל. ויש חולקים ואומרים שיענה אמן אחר ברכת על דברי תורה. וכן עיקר, ואין לחוש בזה לספק. [ילקו''י שם סי' מז הע' כב. עמוד קה].

887

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כג

מנהגינו לומר: ונהיה אנחנו וצאצאינו וצאצאי צאצאינו, וצאצאי עמך בית ישראל וכו'. [שארית יוסף ח''א עמוד תעה. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כג. עמוד קח]

888

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כד

נוסח חתימת ברכת והערב נא הוא ''המלמד תורה לעמו ישראל''. [ויש מהראשונים שכתבו שצריך לחתום ''למדני חוקיך'' או ''נותן התורה''. אך מנהגינו כאמור לחתום המלמד תורה לעמו ישראל]. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כד. עמוד קח].

889

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כה

מי ששכח לברך ברכות התורה, ונזכר אחר שחרית, לא יברך שוב ברכות התורה, שהרי יצא ידי חובתו בברכת אהבת עולם, ואפילו שלא כיון באהבת עולם לצאת ידי חובה. ואין ראוי לכוין בפירוש בברכת אהבת עולם שאינו יוצא בה ידי חובת ברכות התורה, [ומכוין שהברכה היא רק לברכות קריאת שמע]. ומיד לאחר החזרה טוב שילמד איזה דבר. [שארית יוסף חלק א' עמוד תפב. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כה. עמוד קט].

890

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כו

אם ישן שינת קבע ביום על מטתו, אינו מברך ברכות התורה, אפילו אם החליף בגדיו. ונכון שיברך ברכות התורה בהרהור בלבו. [שארית יוסף חלק א' עמוד תעט. ילקו''י שם עמוד קיב].

891

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כז

הישן שינת קבע בלילה על מטתו, וקם משינתו ללמוד תורה, בין שהתעורר קודם חצות הלילה, ובין שהתעורר אחר חצות, צריך לברך ברכות התורה קודם לימודו. ואין הבדל בזה בין שפשט מלבושיו קודם שישן, ובין שישן בבגדיו. וכל שישן על מטתו, אפילו ישן זמן מועט נחשבת שינת קבע, וצריך לברך ברכות התורה. [וראה להלן סעיף כט אם יפטור עצמו מברכות התורה בתפלת ערבית]. [שאר''י ח''א עמוד תעט. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כז].

892

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כח

הישן בלילה שינת קבע על מטתו, וקם משינתו ללמוד תורה, ובירך ברכות התורה, ואחר כך חזר לישון בעוד לילה על מטתו, צריך לחזור ולברך ברכות התורה בבוקר, הואיל והפסיק בשינת קבע של לילה. אבל אם אחר שקם משינתו בלילה, ובירך ברכות התורה, חזר לישון רק לאחר שעלה עמוד השחר, כשיקום אינו צריך לחזור ולברך ברכות התורה, שהרי ישן שינת קבע ביום [אחר עמוד השחר] דלא הויא הפסק, ואינו מברך. [שארית יוסף ח''א עמ' תפ. ילקו''י שם, סי' מז הע' כח]

893

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

כט

מי שלא התפלל ערבית, ונרדם בתחלת הלילה, וקם אפילו קודם חצות, יש מי שאומר שיכוין לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת אהבת עולם של ערבית, שהיא פוטרתו מברכות התורה, אף אם לא כיון לצאת בזה ידי חובת ברכות התורה, מכל מקום לא יברך אחר כך ברכות התורה. ויש אומרים שגם באופן שלא התפלל ערבית יכול לברך ברכות התורה, וכנזכר לעיל סעיף כו. וכן עיקר לדינא שיכול לברך ברכות התורה אף קודם ערבית. וכל שכן אם התפלל ערבית מבעוד יום, ואחר כך קם משינת קבע אפילו קודם חצות, שיברך ברכות התורה קודם שילמד. [שארית יוסף ח''א עמוד תפא. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה כט].

894

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

ל

אם ישן בתחלת הלילה שינת קבע, ולא בירך ברכות התורה, ואחר כך התפלל ערבית, יצא ידי חובת ברכת התורה בברכת אהבת עולם, אפילו אם לא כיוון בפירוש לצאת ידי חובה בברכת אהבת עולם. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה ל].

895

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

לא

מי שהתפלל ערבית מבעוד יום, ונרדם על מטתו [שינת קבע] קודם שקרא קריאת שמע בעונתה, וניעור בחצות לילה, כשמתעורר משינתו ורוצה לקרוא קריאת שמע בעונתה, יברך קודם ברכות התורה, ואחר כך יקרא קריאת שמע, ויכוין בקריאתה גם לצאת בה ידי חובת לימוד תורה. ואמנם כדי לצאת ידי חובת כל הדיעות ילמד לאחר מכן מעט משנה או גמרא, או פסוקי ברכת כהנים. [שארית יוסף ח''א עמוד תפא. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לא].

896

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

לב

הניעור כל הלילה והגיע זמן עמוד השחר והוא באמצע לימודו, יפסיק ויברך ברכות התורה. ומכל מקום אם הוא מסופק אימתי הוא הזמן המדוייק של עלות השחר, והוא באמצע לימודו, הואיל והתחיל בהיתר קודם עלות השחר רשאי להמשיך בלימודו עד שידע בבירור שכבר עלה עמוד השחר, ואז יפסיק ויברך ברכות התורה. וראוי יותר לעשות כן, ממה שיפסיק בלימודו ויאמר פיוטים ושירות ותשבחות עד אחר שיעלה עמוד השחר. ואמנם הקורא תהלים ובאמצע קריאתו נכנס לבית הספק אם הגיע זמן עמוד השחר או לא [באופן שהיה ניעור כל הלילה], יכול לסיים את הפרק שהתחיל בו, ואחר כך יברך ברכות התורה, דכיון שהתחיל בהיתר, וגם יש אומרים שמותר לקרוא פרקי תהלים קודם ברכות התורה, לכן יכול להמשיך ולסיים את הפרק שהתחיל בו. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לב, וזה דלא כמ''ו שכתבנו בשארית יוסף חלק א' עמוד תפב]

897

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

לג

קטן שהגדיל ומלאו לו שלש עשרה שנה תמימות, יש מקום לומר שבלילה הראשונה של שנת הארבע עשרה, שאז דינו כגדול, ומתחייב בכל המצות, אין לו ללמוד בלי ברכות התורה, שאף על פי שכבר בירך ברכות התורה ביום שמלאו לו י''ג שנה בבוקר, כמו שנהג לברך בכל יום ברכות השחר עם ברכות התורה, משום מצות חינוך, מכל מקום פטור היה מן המצות באותה שעה, כי אין מצות חינוך על הקטן עצמו אלא על אביו, ואין הברכה שבירך בזמן היותו פטור מן המצות, פוטרת אותו מלברך ברכות התורה בליל הכנסו למצות, לפיכך צריך שיכוין לבו לצאת ידי חובת ברכות התורה בברכת אהבת עולם שלפני קריאת שמע של ערבית, (שגם היא פוטרת מברכות התורה, כמו שכתבו תלמידי רבינו יונה ריש ברכות), ותיכף אחר התפלה ילמוד מעט, כדי לצאת ידי חובת התלמוד ירושלמי ''והוא ששנה על אתר''. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על פסד''ז, סימן מז הערה לג]

898

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

לד

גר צדק שעלה מן הטבילה לשם גירות, יש לו לברך ברכות התורה קודם שיעסוק באיזה פסק או דברי תורה, אפילו אם בירך ברכות התורה בבוקר. [שארית יוסף חלק א' עמוד תפג. ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לד]

899

קיצור ש''ע ילקוט יוסף

אורח חיים

מז

לה

גר צדק יכול לומר בברכת התורה נוסח ''אשר בחר בנו מכל העמים''. וכן אין צריך שישנה בנוסח ממצרים גאלתנו וכו', וכן אלהי אברהם ואלהי יצחק וכו', וכל כיוצא בזה. וגר צדק שנתגייר בגיל מבוגר, והגיע לגיל זקנה, צריך לעמוד מפניו ככל זקן. [ילקו''י מהדורת תשס''ד, ספר על הל' פסד''ז, סי' מז הערה לה. ולגבי שמות הגרים ראה בהערה].