johnlockejrr/sofer_mahir · Datasets at Hugging Face

image imagewidth (px) 42 3.21k	text stringlengths 2 105
	לא ישמע ייי הא מה אני מקיים שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה
	פרי מחשבתם אלא מחשבה טובה המקום מצרפה עם המעשה ושאינה טובה
	אין המקום מצרפה למעשה ˙ נותן אדם פיאה מתחילת השדה ובאמצע
	ובסוף אם נתן בין בתחילה ובין בסוף יצא ר' שמעון אומ' אם נתן בין בתחילה ובין
	באמצע ובין בסוף הרי זו פיאה וצריך שיתן בסוף כשיעור ˙ ר' יהודה אומ' אם שייר
	קלח אחד סמוך לו נותן משום פיאה ואם לאו אין נותן אלא משום הפקר א' ר' יהודה
	ואו' חונה מלאך ייי סביב ליראיו ויחלצם ˙ [/]
	במה דברים אמורים בזמן שנתן את הפיאה ומבקש להוסיף לא נתן מן הקמה נותן
	מן העומרים ולא נתן מן העומרים נותן מן הגדיש לא נתן מן הגדיש נותן מן הכרי
	עד שלא מירחו ואם מרח מעשר [ונר] ונותן לו ˙ א' ר' שמעון מפני ארבעה
	דברים אמרה תורה לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני
	בטל עניים ומפני מראית העין ומפני הרמאים ˙ מפני גזל עניים כי זה צד
	שלא יראה שעה שאין אדם יאמר לעני קרובו בוא וטול לך פיאה זו ˙
	מפני בטל עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ויאמרו
	עכשיו נותן פיאה ועכשיו נותן פיאה אלא מתוך שנותנה בסוף הולך ועושה
	מלאכתו ובא ונוטלה באחרונה ˙ מפני מראית העין כיצד שלא יהו עוברין
	ושבים אומרין ראו פלוני שקצר את שדהו ולא נתן הימנו פיאה שהרי אמרה תורה
	סליק פירקא [/]
	לא תכלה פאת שדך ˙ מפני הרמאין כיצד שלא יאמרו כבר נתננו דבר אחר שלא
	יניח את היפה ויתן מן הרעה ˙ הירק אף על פי שלקיטתו כאחת אין מיכנסו לקייום
	והתאינים אף על פי שאין מיכנסן לקיום ואין לקיטתן כאחת ר' יוסי בר' יהודה או'
	רוטבות תמרה פטורות מן הפיאה שאין ראשון ממתין לאחרון ר' אלעזר בר' צדוק
	אומ' השיזפין חייבין בפיאה אחרים אומ' אף בנות שוח והלחלוחין ˙
	אילו מפסיקין לפיאה הנחל והשלולית דרך היחיד ודרך הרבים ושביל היחיד [וש']
	א'
	ושביל
	וסליקא מסכתא [/]
	דברים שאין להם שיעור הפיאה והביכורים והריאיון וגמילות חסד ותלמוד תורה ˙
	פיאה יש לה שיעור מלמטה ואין לה שיעור מלמעלה העושה כל שדהו פיאה אינו [פ']
	פיאה על אילו דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו בעולם הבא על
	עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל לשון הרע כנגד כולם ˙ זכות
	יש לה קרן ויש לה פירות שנ' אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ˙
	ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים הבור והניר ˙ וזרע אחר
	וקוצר לשחת ושלשה תלמים של פתיח ואמת המים שאינה יכולה ליקצר כאחד
	המשויר על מה ששייר א' ר' יהודה במה דבר' אמורים במידל לשוק אבל במידל
	בתוך ביתו נותן מן המשוייר על הכל ˙ היה מקטף ומכניס לתוך ביתו
	אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שיכחה ופיאה וחייב במעשרות ˙
	הכותב נכסיו לבניו ושייר לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה א' ר' יוסי במה
	דבר' אמור' בזמן שקיבלה עליה לשום כתובה אבל לא קיבלה עליה לשום כתובה
	מה שנתן נתן וגובה כתובתה משאר נכסים ˙ הכותב נכסיו לעבדו יצא בר
	חורין אם שייר קרקע כל שהוא לא יצא בר חורין ר' שמעון אומ' לעולם הוא בר
	חורין עד שיאמר כל נכסי נתתי לפלוני עבדי חוץ מאחד בריבוא שבהם לא א' כלום
	חוץ מעיר פלוני חוץ משדה פלוני אף על פי שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר
	זכה עבד בנכסים קנה עצמו בר חורין וכשנאמרו דברים בפני ר' יוסי אמ' שפתים
	ר' יהודה אומ' אם עומד באמצע קוצר מיכן ומיכן מפסיק ואם לאו אינו מפסיק
	יישק משיב דברים נכוחים [/]
	סליק פירקא [/]
	נטל מקצת פיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום ר' מאיר אומ' קונסין אותו [ונו']
	ונוטל הימנו זו וזו ˙ בעל הבית שנתן פיאה לעניים ובא עני אחד ונטלה [מא']
	מאחריהם הרי זה זכה שאין העני זוכה בלקט ובשיכחה ובפיאה ובסלע של
	מציאה עד שתיפול לתוך ידו ˙ פועלים שהיו קוצרין לתוך קופותיהן הרי [אי']
	אילו מעבירין אותן לא יטול בעל הבית לקט מן העניים על מנת ללקט מבין [העו']
	העומרין ˙ ר' יהודה אומ' שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה שילקטו
	עניים מן העומרים הרי זה הפקר ר' דוסא או' לעיתותי ערב וחכמ' אומ' הפקר [אונ']
	אונסין הפקר שאין אחריות לרמאין ˙ בעל הבית שנתן פיאה לעניים אמרו לו
	אכלה חגב אכלה גובאי וקירסמוה נמלין ושיברתו הרוח או בהמה הכל מודים
	תן לנו בצד הזה ונתן להם זה וזה הרי זה פיאה ˙ פועלים שהיו עושין אצל [בע']
	בעל הבית אינן רשאין לגמור את כל השדה אלא משיירין מדי פיאה ואינה
	פיאה עד שיפרישנו בעל הבית לשום פיאה ˙ עני שראה כדי פיאה בין
	בתבואה ובין באילן אינו רשאי ליגע בה אסורה משום גזל עד שתיוודע לו שהיא
	פיאה ˙ גוי שמכר קמתו לישר' לקצור חייב בפיאה וישראל שמכר קמתו
	לגוי לקצור פטור מן הפיאה ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו של ישרﭏ
	חייב וחלקו של גוי פטור ר' שמע' או' ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה פטור מן
	פיאה
	ב'
	שאם חדש מפסיק ואם לאו אינו מפסיק ˙ קצר חציה ומכר את הקציר [^^]
	קצר חציה והקדיש את הקציר נותן מן המשוייר על הכל מדריגות שגבוהים
	עשרה טפחים נותן פיאה מכל אחת ואחת אם היו ראשי שורות מעורבין נותן פאה
	מאחת על הכל ˙ המארג חייב בתחילתו וחייב בסופו ˙ היו לו ארבעה וחמשה
	גפנים ובוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן השיכחה ומן הפיאה
	חייב בעולילות אם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר והמידל נותן מן
	הפיאה אימתי בזמן שהגוי ממחא אין הגוי ממחא חייב בפאה ˙ גר שמת [יב']
	וביזבזו ישר' את נכסיו המחזיק במחובר לקרקע חייב בכל בתלוש מן הקרקע פטור
	שבישר' מוציא את שלו מתחת ידו ˙ מתנות כהונה ולויה כגון הזרוע והלחיים
	והקיבה יש בהן משום טובה ונותנן לכל כהן שירצה אין מוציאין לא של כהן מכהן ולא
	של לוי מלוי ˙ איזהו לקט הנושר בשעת קצירה ובשעת תלישה ר' יוסי אומ' אין
	לקט אלא נושר בשעת קצירה בלבד שנ' לקט קצירך לא תלקט ˙ שיבולת של קמה
	הרי היא של בעל הבית ושבקציר הרי היא של עניים חציה בקמה וחציה בקציר נוטלה
	ומשליכה לאחריו שספק לקט לקט ˙ חורי נמלים אסורין משום גזל ואם הפקירן
	בעל הבית מותרין משום גזל ר' שמע בן אלע' אם היו נקררן גזוזין אסורין משום גזל ˙
	בעל הבית שנתן כליכא לעני למלאות לו אין בו משום לקט שכחה ופיאה
	וחייב במעשרות ˙ עניים שהיו מחזירין בין הגרנות מעשרין ונותנין להם
	והצנועין מוציאין בידם מעות ודברים הנאכלים ונותנין לו דבר מועט כדי שיאכלנו
	מן הכל החזיק בקמה פטור מן הלקט שיכחה ופיאה וחייב במעשרות ˙
	עד שלא יגיע לעיר ושאר מתנות עני שבשדות שאין העני מקפיד עליהם הרי אילו
	של בעל הבית ˙ מאימתי שורפין הקשין שבשורות בשדה אילן עד עצרת [ב']
	בשדה לבן עד ראש השנה בית השלחין מיד דברי ר' יהודה וחכמ' אומ' בשדה לבן עד עצרת
	ובשדה אילן עד ראש השנה מפני גזל אדם ובהמה בית השלחין מיד ˙ המרביץ
	את שדהו עד שלא יכנסו עניים לתוכה אם היה הֵזֵיקוֹ מרובה על של עניים מותר אם
	היה היזק של עניים מרובה על שלו אסור ר' יהודה או' בין כך ובין כך מלקט ומניח
	על הגדר ועני בא ונוטל את שלו שובלין שבקשין ושבשורות הרי אילו של בעל הבית
	אמ' ר' עקיבא בזו נהגו בעלי בתים עין יפה ˙
	סליק פירקא [/] המקבל שדה לקצור
	לא ילקט בנו אחריו ר' יוסי אומ' ילקט בנו אחריו אבל האריסין והחכֿוֹרוֹת והמוכר
	ולקט ושכחה ופיאה של נכרי חייב במעשרות אימתי בזמן שהגוי ממחא אין הגוי
	קמתו לחבירו לקצור ילקט בנו אחריו היו שם עניים שאינן ראויין ללקט אם יכול
	בעל הבית למחות בידן ממחא בידן ואם לאו מניחן מפני דרכי שלום ˙ אין שוכרין
	פועלי גוים לפי שאינן פקיעין בלקט אין נותנין מעשר עני לעניי גוים אבל נותנין להן
	חולין מתוקנין לשום טובה בעל הבית שהיה עומד בעיר ואמ' יודע אני שהפועלים
	שוכחין עומר במקום פלוני ושכחוהו הרי זו שכחה ר' שמעון בן יהודה אומ' משום ר'

לא ישמע ייי הא מה אני מקיים שמעי הארץ הנה אנכי מביא רעה אל העם הזה

פרי מחשבתם אלא מחשבה טובה המקום מצרפה עם המעשה ושאינה טובה

אין המקום מצרפה למעשה ˙ נותן אדם פיאה מתחילת השדה ובאמצע

ובסוף אם נתן בין בתחילה ובין בסוף יצא ר' שמעון אומ' אם נתן בין בתחילה ובין

באמצע ובין בסוף הרי זו פיאה וצריך שיתן בסוף כשיעור ˙ ר' יהודה אומ' אם שייר

קלח אחד סמוך לו נותן משום פיאה ואם לאו אין נותן אלא משום הפקר א' ר' יהודה

ואו' חונה מלאך ייי סביב ליראיו ויחלצם ˙ [/]

במה דברים אמורים בזמן שנתן את הפיאה ומבקש להוסיף לא נתן מן הקמה נותן

מן העומרים ולא נתן מן העומרים נותן מן הגדיש לא נתן מן הגדיש נותן מן הכרי

עד שלא מירחו ואם מרח מעשר [ונר] ונותן לו ˙ א' ר' שמעון מפני ארבעה

דברים אמרה תורה לא יתן אדם פיאה אלא בסוף שדהו מפני גזל עניים ומפני

בטל עניים ומפני מראית העין ומפני הרמאים ˙ מפני גזל עניים כי זה צד

שלא יראה שעה שאין אדם יאמר לעני קרובו בוא וטול לך פיאה זו ˙

מפני בטל עניים כיצד שלא יהו עניים יושבין ומשמרין כל היום ויאמרו

עכשיו נותן פיאה ועכשיו נותן פיאה אלא מתוך שנותנה בסוף הולך ועושה

מלאכתו ובא ונוטלה באחרונה ˙ מפני מראית העין כיצד שלא יהו עוברין

ושבים אומרין ראו פלוני שקצר את שדהו ולא נתן הימנו פיאה שהרי אמרה תורה

סליק פירקא [/]

לא תכלה פאת שדך ˙ מפני הרמאין כיצד שלא יאמרו כבר נתננו דבר אחר שלא

יניח את היפה ויתן מן הרעה ˙ הירק אף על פי שלקיטתו כאחת אין מיכנסו לקייום

והתאינים אף על פי שאין מיכנסן לקיום ואין לקיטתן כאחת ר' יוסי בר' יהודה או'

רוטבות תמרה פטורות מן הפיאה שאין ראשון ממתין לאחרון ר' אלעזר בר' צדוק

אומ' השיזפין חייבין בפיאה אחרים אומ' אף בנות שוח והלחלוחין ˙

אילו מפסיקין לפיאה הנחל והשלולית דרך היחיד ודרך הרבים ושביל היחיד [וש']

א'

ושביל

וסליקא מסכתא [/]

דברים שאין להם שיעור הפיאה והביכורים והריאיון וגמילות חסד ותלמוד תורה ˙

פיאה יש לה שיעור מלמטה ואין לה שיעור מלמעלה העושה כל שדהו פיאה אינו [פ']

פיאה על אילו דברים נפרעין מן האדם בעולם הזה והקרן קיימת לו בעולם הבא על

עבודה זרה ועל גילוי עריות ועל שפיכות דמים ועל לשון הרע כנגד כולם ˙ זכות

יש לה קרן ויש לה פירות שנ' אמרו צדיק כי טוב כי פרי מעלליהם יאכלו ˙

ושביל הרבים הקבוע בימות החמה ובימות הגשמים הבור והניר ˙ וזרע אחר

וקוצר לשחת ושלשה תלמים של פתיח ואמת המים שאינה יכולה ליקצר כאחד

המשויר על מה ששייר א' ר' יהודה במה דבר' אמורים במידל לשוק אבל במידל

בתוך ביתו נותן מן המשוייר על הכל ˙ היה מקטף ומכניס לתוך ביתו

אפילו כל שדהו פטור מן הלקט שיכחה ופיאה וחייב במעשרות ˙

הכותב נכסיו לבניו ושייר לאשתו קרקע כל שהוא איבדה כתובתה א' ר' יוסי במה

דבר' אמור' בזמן שקיבלה עליה לשום כתובה אבל לא קיבלה עליה לשום כתובה

מה שנתן נתן וגובה כתובתה משאר נכסים ˙ הכותב נכסיו לעבדו יצא בר

חורין אם שייר קרקע כל שהוא לא יצא בר חורין ר' שמעון אומ' לעולם הוא בר

חורין עד שיאמר כל נכסי נתתי לפלוני עבדי חוץ מאחד בריבוא שבהם לא א' כלום

חוץ מעיר פלוני חוץ משדה פלוני אף על פי שאין שם אלא אותה שדה ואותה העיר

זכה עבד בנכסים קנה עצמו בר חורין וכשנאמרו דברים בפני ר' יוסי אמ' שפתים

ר' יהודה אומ' אם עומד באמצע קוצר מיכן ומיכן מפסיק ואם לאו אינו מפסיק

יישק משיב דברים נכוחים [/]

סליק פירקא [/]

נטל מקצת פיאה וזרק על השאר אין לו בה כלום ר' מאיר אומ' קונסין אותו [ונו']

ונוטל הימנו זו וזו ˙ בעל הבית שנתן פיאה לעניים ובא עני אחד ונטלה [מא']

מאחריהם הרי זה זכה שאין העני זוכה בלקט ובשיכחה ובפיאה ובסלע של

מציאה עד שתיפול לתוך ידו ˙ פועלים שהיו קוצרין לתוך קופותיהן הרי [אי']

אילו מעבירין אותן לא יטול בעל הבית לקט מן העניים על מנת ללקט מבין [העו']

העומרין ˙ ר' יהודה אומ' שחרית בעל הבית צריך שיאמר כל מה שילקטו

עניים מן העומרים הרי זה הפקר ר' דוסא או' לעיתותי ערב וחכמ' אומ' הפקר [אונ']

אונסין הפקר שאין אחריות לרמאין ˙ בעל הבית שנתן פיאה לעניים אמרו לו

אכלה חגב אכלה גובאי וקירסמוה נמלין ושיברתו הרוח או בהמה הכל מודים

תן לנו בצד הזה ונתן להם זה וזה הרי זה פיאה ˙ פועלים שהיו עושין אצל [בע']

בעל הבית אינן רשאין לגמור את כל השדה אלא משיירין מדי פיאה ואינה

פיאה עד שיפרישנו בעל הבית לשום פיאה ˙ עני שראה כדי פיאה בין

בתבואה ובין באילן אינו רשאי ליגע בה אסורה משום גזל עד שתיוודע לו שהיא

פיאה ˙ גוי שמכר קמתו לישר' לקצור חייב בפיאה וישראל שמכר קמתו

לגוי לקצור פטור מן הפיאה ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה חלקו של ישרﭏ

חייב וחלקו של גוי פטור ר' שמע' או' ישראל וגוי שהיו שותפין בקמה פטור מן

פיאה

ב'

שאם חדש מפסיק ואם לאו אינו מפסיק ˙ קצר חציה ומכר את הקציר [^^]

קצר חציה והקדיש את הקציר נותן מן המשוייר על הכל מדריגות שגבוהים

עשרה טפחים נותן פיאה מכל אחת ואחת אם היו ראשי שורות מעורבין נותן פאה

מאחת על הכל ˙ המארג חייב בתחילתו וחייב בסופו ˙ היו לו ארבעה וחמשה

גפנים ובוצרן ומכניסן לתוך ביתו פטור מן הפרט ומן השיכחה ומן הפיאה

חייב בעולילות אם שייר נותן מן המשוייר על מה ששייר והמידל נותן מן

הפיאה אימתי בזמן שהגוי ממחא אין הגוי ממחא חייב בפאה ˙ גר שמת [יב']

וביזבזו ישר' את נכסיו המחזיק במחובר לקרקע חייב בכל בתלוש מן הקרקע פטור

שבישר' מוציא את שלו מתחת ידו ˙ מתנות כהונה ולויה כגון הזרוע והלחיים

והקיבה יש בהן משום טובה ונותנן לכל כהן שירצה אין מוציאין לא של כהן מכהן ולא

של לוי מלוי ˙ איזהו לקט הנושר בשעת קצירה ובשעת תלישה ר' יוסי אומ' אין

לקט אלא נושר בשעת קצירה בלבד שנ' לקט קצירך לא תלקט ˙ שיבולת של קמה

הרי היא של בעל הבית ושבקציר הרי היא של עניים חציה בקמה וחציה בקציר נוטלה

ומשליכה לאחריו שספק לקט לקט ˙ חורי נמלים אסורין משום גזל ואם הפקירן

בעל הבית מותרין משום גזל ר' שמע בן אלע' אם היו נקררן גזוזין אסורין משום גזל ˙

בעל הבית שנתן כליכא לעני למלאות לו אין בו משום לקט שכחה ופיאה

וחייב במעשרות ˙ עניים שהיו מחזירין בין הגרנות מעשרין ונותנין להם

והצנועין מוציאין בידם מעות ודברים הנאכלים ונותנין לו דבר מועט כדי שיאכלנו

מן הכל החזיק בקמה פטור מן הלקט שיכחה ופיאה וחייב במעשרות ˙

עד שלא יגיע לעיר ושאר מתנות עני שבשדות שאין העני מקפיד עליהם הרי אילו

של בעל הבית ˙ מאימתי שורפין הקשין שבשורות בשדה אילן עד עצרת [ב']

בשדה לבן עד ראש השנה בית השלחין מיד דברי ר' יהודה וחכמ' אומ' בשדה לבן עד עצרת

ובשדה אילן עד ראש השנה מפני גזל אדם ובהמה בית השלחין מיד ˙ המרביץ

את שדהו עד שלא יכנסו עניים לתוכה אם היה הֵזֵיקוֹ מרובה על של עניים מותר אם

היה היזק של עניים מרובה על שלו אסור ר' יהודה או' בין כך ובין כך מלקט ומניח

על הגדר ועני בא ונוטל את שלו שובלין שבקשין ושבשורות הרי אילו של בעל הבית

אמ' ר' עקיבא בזו נהגו בעלי בתים עין יפה ˙

סליק פירקא [/] המקבל שדה לקצור

לא ילקט בנו אחריו ר' יוסי אומ' ילקט בנו אחריו אבל האריסין והחכֿוֹרוֹת והמוכר

ולקט ושכחה ופיאה של נכרי חייב במעשרות אימתי בזמן שהגוי ממחא אין הגוי

קמתו לחבירו לקצור ילקט בנו אחריו היו שם עניים שאינן ראויין ללקט אם יכול

בעל הבית למחות בידן ממחא בידן ואם לאו מניחן מפני דרכי שלום ˙ אין שוכרין

פועלי גוים לפי שאינן פקיעין בלקט אין נותנין מעשר עני לעניי גוים אבל נותנין להן

חולין מתוקנין לשום טובה בעל הבית שהיה עומד בעיר ואמ' יודע אני שהפועלים

שוכחין עומר במקום פלוני ושכחוהו הרי זו שכחה ר' שמעון בן יהודה אומ' משום ר'