sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
3,400	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצה	ג	קדושה: דויהי נועם שייך למלאכת המשכן וע''י שרתה שכינה וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ט''ז:	*	הלכות שבת
3,401	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצה	ד	אליהו הנביא: עיין מ''א:	א	הלכות שבת
3,402	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	א	הבדלה: הרמב''ם פכ''ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי''א שהיא מדרבנן מ''מ שם ועי' סוף סי' זה:	א	הלכות שבת
3,403	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	ב	בכוס: פירוש העונים אמן. טור:	א	הלכות שבת
3,404	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	ג	פגום: כתב הט''ז דאין לזה פירוש ע''ש. ומ''א כתב דכך פירושו שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתהו ולכך שופכין קודם סיום הברכה. ומט''מ כתב דלא ישפוך בשעת ברכה אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ''כ בשל''ה והגהת י''נ וכ''כ הט''ז. ורש''ל וב''ש כתבו לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ''ש סי' קע''א. ולדידן צ''ל דדבר מועט אין קפידא. מ''א:	א	הלכות שבת
3,405	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	ד	מן הכוס: היינו לאחר שתיה כמש''ל משום הפסק:	א	הלכות שבת
3,406	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	ה	מצוה: נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה ועיין בשל''ה הטעם. כתב בשבלי הלקט כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני הבית וצריך לישב ולשתות. מט''מ:	א	הלכות שבת
3,407	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	ו	הפת: ול''ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין סעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה:	ב	הלכות שבת
3,408	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	ז	על שכר: דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ''ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,409	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	ח	עליו: ולמי שאין חביב עליו כמו יין יבדיל על היין ט''ז. אם מותר יין שמסריח קצת להבדלה עיין בתשוב' שער אפרים סי' י''ח וע''ל סי' רע''ב ס''ק ד':	ב	הלכות שבת
3,410	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	ט	לאכול: דדי לו בהבדלה שבתפלה. ובתשו' מהר''מ כתב שיאמר המבדיל בלא כוס:	ג	הלכות שבת
3,411	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	י	בימין: וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו:	ו	הלכות שבת
3,412	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצו	יא	האנשים: עי' סי' רצ''ט ס''י בהג''ה דיאמרו המבדיל בלא ברכה ויעשו מלאכה ועיין מ''א:	ח	הלכות שבת
3,413	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצז	א	הבשמים: כתב בשכנה''ג שמותר לברך על פלפל כתוש וכ''כ הט''ז בי''ד סי' ק''ח וכ''כ המ''א וכ''ה בפרח שושן כלל א' סי' י''ג וכ''כ ע''ש והש''ך בנקודות הכסף חולק וכתב דאין מברכין. (וכן הסכים בספר אליהו רבה ע''ש) וכתב הע''ש דה''ה על זנגביל שקורין אינגב''ר נמי יכול לברך ודוקא נמי בכתוש אבל כשהוא שלם אינו מריח כ''כ וכתב ט''ז דה''ה על עשבים שיש להם ריח טוב אפי' הם יבשים. וטוב שיניח בתוכה חתיכה שקורין פיזום כדי שיברך במ''ב מ''א ע''ש. מי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים דכיון שבאת הנשמה יתירה בליל שבת אינה הולכת עד מו''ש משא''כ ביה''כ. שכה''ג:	א	הלכות שבת
3,414	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצז	ב	אחרים: ואין כאן ברכה לבטלה דהא מותר לאדם לברך כמה פעמים ביום על הריח שמריח בכל פעם:	ב	הלכות שבת
3,415	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצז	ג	להריח בהם: שאין היין נותן בהם טעם אלא אדרבה הם נותנין טעם ביין:	ג	הלכות שבת
3,416	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצז	ד	עליהם: דמאיס לגבוה:	ג	הלכות שבת
3,417	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצז	ה	יודע: ט''ז חולק וכתב דוקא להוציא בני ביתו הקטנים כדי לחנכם במצות הוא דשרי אבל לא להוציא מי שאינו יודע דל''ד לקידוש והבדלה שהן חובה אבל זה אינו אלא מנהג ע''ש ומ''א כתב דמי שהבדיל כבר ובא להבדיל לאחרים יריח הוא עצמו פעם אחרת ובזה יוצא ידי הספק ע''ש:	ה	הלכות שבת
3,418	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	א	אחריו: להורות שיום זה קדוש משאר י''ט שנאסר להבעיר אור:	א	הלכות שבת
3,419	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	ב	על אבוקה: ודוקא של שעוה ספר הכונות ולא יקח עץ ששמו קי''ן בל''א להבדלה מפני שריחו רע ס''ח ועי' בכנה''ג:	ב	הלכות שבת
3,420	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	ג	אבוקה: ובנר של שעוה אם קלועים ב' יחד חשובים אבוקה אבל כל אחד בפ''ע לא חשיב אבוקה. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,421	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	ד	בכפות: ב''י בשם ש''ל כתב כך הוא המנהג תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומחשיך תחתיהן ואח''כ פושטן ונמצא אור במקום חשך ומברך שכך נאות מהאור עכ''ל. ובכונות כתב להחזיר אחורי האצבעות מקום הצפרנים כנגד האור ולא יראה אגודל חוצה ולא כי''מ להחזיר פנימיות האצבעות לכפותם וזה כמ''ש רמ''א ונ''ל דמש''ה נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ''ש רמ''א ואח''כ פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי שניהם. מ''א:	ג	הלכות שבת
3,422	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	ה	שלא שבת: ואפי' בדיעבד לא יצא. מ''א:	ה	הלכות שבת
3,423	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	ו	לחיה ולחולה: אם אין בהם סכנה דוקא ע''י עכו''ם ואם יש בו סכנה אפי' ע''י ישראל (ובספר אליהו רבה פסק דאם אין בו סכנה אף שהודלק ע''י עכו''ם אסור ע''ש שהביא ראיה לזה וכן משמע מלבוש ואם הדליק כותי ממדורה שלו לחיה או לחולה מברכין עליו דלא גזרו אלא כשהוא במ''ש ביד כותי וכ''מ בתוס' ברכות דלא כשו''ת מ''ע):	ה	הלכות שבת
3,424	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	ז	ע''א: דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של ע''א אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע''א שרי דשלהבת אין בו ממש יש''ש סוף ביצה ועי' יו''ד ריש סי' קמ''ב:	ה	הלכות שבת
3,425	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	ח	מברכין: דעל תוספת דהתירא הוא מברך:	ו	הלכות שבת
3,426	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	ט	אין מברכין: בגמ' פרכינן אי אתוספת דהתירא קא מברך א''ה נכרי מנכרי נמי ומשני אין ה''נ אלא גזירה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון. פי' שיבא לברך על של נכרי שהדליק מבע''י ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשיכה כגון סמוך לחשכה מיד ועי' ט''ז ובדיעבד יצא בזה כיון דאינו אלא גזירה מ''א. (הט''ז תמה על מ''ש המגיד דבמסיבה אסור משום ע''א אמאי נימא דמברך אתוספת היתר של ישראל כו' ומסיק להקל שלא במסיבה ולהחמיר במסיבה ותימא נפלאה על המחבר שכמותו שלא כתב המגיד לאסור משום ע''א אלא בכותי שהדליק מישראל שאסור במסיבה דעכשיו הוא במסיבת כותי כמ''ש הלבוש. אבל בישראל שהדליק אפי' מגוי ע''א ממש שרי והוא ברור. ע''ש בספר אליהו רבה):	ו	הלכות שבת
3,427	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	י	אין מברכין: הטעם בשם הרמב''ן שבשבת מותר מכח תוספת היתר דה''ל כאור היוצא מעצים ואבנים אבל ביו''כ אין מברכין אלא על אור ששבת ממש או על אור שהודלק ממנו עכ''ל:	ו	הלכות שבת
3,428	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	יא	אור: ויכול להשתמש לאורו כמ''ש ס''ד:	ז	הלכות שבת
3,429	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	יב	מברכין עליו: לפי שגם תחלת בריית האור היה במ''ש ע''י אדה''ר שהקיש אבנים זה בזה ואין שייך ביו''כ:	ח	הלכות שבת
3,430	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	יג	שאוכל: פי' בבית הסמוך לבה''כ כמ''ש סי' (רצ''ט) [רס''ט] וצ''ל דהחלונות פתוחים לבה''כ. מ''א:	יא	הלכות שבת
3,431	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	יד	של מתים: וה''ה נר של חתנים מ''א ובבאר היטב אשר לפני יש שם עירבוב ע''ש:	יב	הלכות שבת
3,432	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	טו	אינו מברך: דדוקא על הנר אינו מברך אבל שאר הבדלה אומר. מ''א:	יג	הלכות שבת
3,433	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצח	טז	לאורה: ואספקלריא של זכוכית מקרי שפיר רואה השלהבת ומשתמש לאורה עיין מ''א. כתב מט''מ ראיתי המדקדקים שמדליקין נרות במקום אופל דעי''ז זכה שאול למלוכה. וכתב צדה לדרך יש לכל אדם במ''ש להדליק נר יותר משאר לילות החול:	טו	הלכות שבת
3,434	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	א	משתחשך: אפי' בספק חשיכה מ''א וב''ח וט''ז כתב דשרי להתחיל הסעודה בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה יש למחות בידו ע''ש. ואם התפלל ערבית מבעוד יום אסור לאכול עד שיבדיל. מ''א:	א	הלכות שבת
3,435	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	ב	אין צריך להפסיק: ואם התפלל תוך הסעודה אסור לאכול עד שיבדיל. וכתב בשלחן ארבע שאם מפסיק נראה כמגרש המלך ובהגהת י''נ כתב שמהרש''א הפסיק בסעודות נשואין והלך לבה''כ ואח''כ חזר לסעודה ואפשר דס''ל כדעת הי''א ועיין מ''א ועי' סי' רל''ה ס''ב:	א	הלכות שבת
3,436	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	ג	שותים: וקשה הא אסור לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותים וצ''ל דמיירי כאן שאכלו תחלה ואח''כ שתו ועי' ט''ז ומ''א:	ב	הלכות שבת
3,437	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	ד	הבדלה: וכן דעת הט''ז וב''ח. ומ''א כתב דיש לזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה. גם יש מחלוקת אם יברך אח''כ המוציא כמ''ש סי' רע''ו ס''ו:	ג	הלכות שבת
3,438	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	ה	על הכוס: ומותר לשתות מכוס של בה''מ. ואם אינו נוהג בכל השנה לברך על הכוס דס''ל כמ''ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו. מ''א:	ד	הלכות שבת
3,439	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	ו	מאחרים: ובסי' תקנ''א ס''י משמע דמותר ליתן לאחרים לשתות וכ''כ בשל''ה:	ו	הלכות שבת
3,440	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	ז	בשבת: מבע''י אחר שהתפלל מעריב עי' סוף סי' רל''ג. ומותר לאכול אח''כ וה''ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע''י עיין מ''א:	ו	הלכות שבת
3,441	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	ח	שלחנו: נראה פשוט דבאותו חדר שרגילין להתפלל במ''ש ואח''כ מבדילין באותו חדר חשיב על שלחנו. דהא בדעתם לשתות אח''כ בסעודה שיאכלו אח''ז. ט''ז:	ז	הלכות שבת
3,442	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	ט	תחילה: זה קאי אם הבדיל קודם נטילה אע''פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה אח''כ תוך המזון מש''ה צריך לברך תוך הסעודה ע''כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה. ולהלכה ודאי ספק ברכה להקל. ט''ז ע''ש:	ז	הלכות שבת
3,443	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	י	של הבדלה: ול''ד לקידוש שא''צ לברך ברכה אחרונה דבה''מ פטרתו הבדלה שאני שאינו צורך סעודה. טור עיין מ''א:	ח	הלכות שבת
3,444	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	יא	המבדיל: ומ''מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס אבודרהם ר''ן. ובי''ט שחל במ''ש אומר המבדיל בין קודש לקודש. מהרי''ו מ''א:	י	הלכות שבת
3,445	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	יב	בתפלה: כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו בחובה והנשים לא קבלו עלייהו בחובה ואם לא יודעת לומר המבדיל אסורה במלאכה עד שתשמע מפי אחר:	י	הלכות שבת
3,446	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	יג	הנר: בתשובת גינת ורדים כלל ג' סי' כ''ה מתיר לשתות טיטו''ן קודם הבדלה דלאו מלאכה הוא ועי' בפרח שושן כלל ג' סימן ב':	י	הלכות שבת
3,447	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצט	יד	ברכו: היינו בנשים כיון שאין מבדילות בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט. ובזוהר במדבר מחמיר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה. אבל טלטול הנר שרי אחר שהבדיל בתפילה ויש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם שיאמרו המבדיל מפני שעושין מלאכות גמורות שמבעירין עצים ואש ומחממין מים מ''א ע''ש. מהרי''ל היה מקפל הטלית שלו בכל מ''ש כדי להתעסק במצות בהתחלת ימי החול. ויש לומר ק''ל פעמים אליהו הנביא קודם ההבדלה ואין לומר שום פסוקים ולא פרשת וישלח ולא פיטום הקטורת כנודע מהאר''י ז''ל רק אם יש לו דרך ליסע יאמר פרשת וישלח. כתב הרשב''א בתשובה מה ראו חז''ל שקבעו לברך על האור במ''ש מטעם שהיה תחלת ברייתו יותר משאר בריות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני תשובה לפי שנאסר בשבת ובמ''ש חוזר להתירו כאלו נתחדש ומשום כך מברכין עליו בי''כ מפני שביום נאסר ועתה נעשה היתר:	י	הלכות שבת
3,448	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	ש	א	שלחנו: פי' בפריסת מפה על השלחן ושאר מינים הנוהגים אצלו בעריכת השלחן משום כבוד שבת והזמירות יזמר אחר הבדלה עי' ט''ז. ויהדר לאכול מין מאכל שתאב עליו יותר אף שהוא ביוקר ובזמנינו שמאחרין כ''כ בסעודה ג' שאין יכולים לאכול במ''ש יכולין לקיימה בפירות מ''א. ובא''ז כתב שמעתי שאם ממשיך הסעודה ג' עד לאחר חשיכה א''צ לאכול עוד סעודה ד' במו''ש:	א	הלכות שבת
3,449	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	א	מאמה: פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף הרגל היא ג''כ חצי אמה עיין מ''א:	א	הלכות שבת
3,450	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ב	מותר: אפי' לכתחילה. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,451	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ג	לטייל: אפי' כוונתו להתחמם אבל לרוץ אסור אם עושה לרפואה. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,452	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ד	רבו: ואיש ואשה שוין בזה. ואם הרב צריך להתלמיד שרי ג''כ. ט''ז:	ד	הלכות שבת
3,453	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ה	לשמור: דשמירת ממונו נמי קצת מצוה הוא עי' סי' רמ''ח:	ו	הלכות שבת
3,454	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ו	חייב: פי' כרת במזיד ועי' סי' שמ''ה ס''ז דזה אינו בזה הזמן:	ז	הלכות שבת
3,455	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ז	שאין: וט''ז אוסר גם בזה ע''ש:	ז	הלכות שבת
3,456	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ח	בהפך: אבל בידו חייב בכל ענין. מ''א ועט''ז:	ח	הלכות שבת
3,457	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ט	צורות: שאינם בולטות דאל''כ אף בחול אסור כמ''ש ביו''ד סי' קמ''א ס''ה:	י	הלכות שבת
3,458	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	י	כסף: וה''ה נדן של כסף דרגילין להתקשט בו מ''ב. ואם יש בו סכין פשיטא דאסור. מ''א:	יא	הלכות שבת
3,459	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	יא	להתיר: ודוקא כשקבוע בראש החגורה ועשוי כמין זענקי''ל אבל כשקבוע באמצע חגורו אסור ב''ח. ואם תלוי המפתח בשלשלת כסף מותר עיין ט''ז:	יא	הלכות שבת
3,460	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	יב	פטור: דאין דרך הוצאה בכך אלא בידו ובמקום שדרך לתחוב בו בחול לפרקים חייב עיין מ''א:	יב	הלכות שבת
3,461	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	יג	בכיס: וה''ה אם קושר מטלית בפתילה של כובע כדי לקנח בו עיניו כמו כן אסור. ש''ג:	יג	הלכות שבת
3,462	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	יד	הדם: שלא יפול על בשרה ותתיבש עליה ונמצא מצערה. תוספות:	יג	הלכות שבת
3,463	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	טו	צעיפה: כתב ט''ז דוקא על הצעיף לחוד אבל אם מכסה גם הגוף הוי דרך מלבוש ע''ש. ומ''א כתב דאם כוונתה שלא יצערו אותה גשמים שרי בכל ענין וכן דעת שו''ת עבודת הגרשוני סי' פ' ע''ש:	יד	הלכות שבת
3,464	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	טז	ויש מחמירים: ואם שכח ויצא בהם אין צריך להסירן וט''ז מתיר בכל ענין:	טז	הלכות שבת
3,465	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	יז	להחזיק: נ''ל דאם הולך במקום שיש חשש שיפול כגון מחמת שירדו גשמים והמקום משופע או בחורף על המים הנגלדים שקורין איי''ז מותר לצאת במקל דבעית לילך שם. ט''ז:	יז	הלכות שבת
3,466	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	יח	במקל: כיון שיוכל לילך בלא מקל. וזקנים שמנענעים גופם אסורים לצאת במקלות כדי לילך דרך ישר אבל אם הזקין כל כך שאי אפשר לילך זולת המקל מותר לצאת בו. ופשוט מה שנהגו החשובים לילך במקל שבידם אסורים לצאת בהם בשבת. אבל במקום שיש עירוב נ''ל דמותר אבל איש בעלמא שאינו נושא לכבוד אפי' במקום שיש עירוב אסור דאיכא זילותא דשבת מ''א ע''ש. (ובספר אליהו רבה דחה ראיית מ''א ודעתו להקל ע''ש):	יח	הלכות שבת
3,467	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	יט	בשק: מפני שדרך לצאת בו מפני הגשמים ולכן אף בלא גשמים נמי שרי. הרא''ש:	כא	הלכות שבת
3,468	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כ	לכרוך חוט: דאינם בטלים לגבי ספוג כמו אגד של סמרטוטין. מ''א:	כב	הלכות שבת
3,469	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כא	פצולי''ט אם מחובר לכסות: דכל דבר המחובר לכסות הוא ככסות ואע''ג דהפצולי''ט לא הוי מלבוש ולא תכשיט מ''מ כיון דאינו חשוב בטיל הוא לגבי כסות. וכתב הב''ח דהיינו דוקא אם מחובר לכסות בתפירה ולקצת פוסקים בתפורה שתי תכיפות עיין כנה''ג ובאר שבע אז בטל לגבי בגד אבל באותן שמחברין הפצולי''ט בחגור בקשר שאסור להתירו בשבת איסור גמור הוא דאדרבה אמרינן דהחגור בטל לגבי הפצולי''ט ע''ש. וכתב ט''ז מי שרוצה להיות הפצולי''ט עמו אין לו היתר שיעשה ממנו כעין חגורה כיון שיש לו חגורה בלאו הכי וחגורה ע''ג חגורה אסור אלא יחבר ראש הפצולי''ט בראש החגורה בקשר שאינו של קיום ויהי' כחגורה ארוכה ויחגור עצמו כל זמן שהולך על הרחוב עכ''ל והיד אהרן כתב על הט''ז שדבריו המה תמוהים:	כג	הלכות שבת
3,470	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כב	ביחד: כגון שריפא באגרת א' לראובן ועוד אגרת לשמעון ועוד לשמעון ואח''כ ריפא באותו אגרת ללוי ונמצא באו ב' המחאות יחדו:	כה	הלכות שבת
3,471	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כג	רק בהמחאת הגברא: ונ''מ שאם הפסיד הרופא המחאתו כגון שכתב ג' אגרות ולא הועילו אז גם הקמיע אסורה משא''כ כשבאו שניהן ביחד או שבא המחאת קמיע תחלה אז אע''פ שהפסיד הרופא המחאתו המחאת קמיע במקומה עומדת:	כה	הלכות שבת
3,472	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כד	של כתב: ואם הוא מכתבי קודש אסור לצאת בה אא''כ מחופה כמ''ש ס''ז. מ''א:	כה	הלכות שבת
3,473	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כה	מרפא: משמע דאם אינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף אסור. מ''א:	כח	הלכות שבת
3,474	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כו	להתעטף: כתב כנה''ג נוהגים לכרוך הטלית כמין אזור ולחברו על בגדיו ולמאן דאוסר ב' חגורות אסור ע''ש:	כט	הלכות שבת
3,475	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כז	יעכבוהו: כתב מהרי''ל הני נשי שמפשילין ומקפלין בגדיהם תחת זרועותיהם להגביהם שלא יטנפו שוליהן אסורים דנעשים באמצע כמרזב אך יכולים להגביה בידן בלי שום קיפול עכ''ל. ועי' ט''ז באורך. הנשים שחוגרות ואח''כ מגביהים קצת הבגד וחוגרות שנית למטה אותו חלק המקופל הוי כמרזב ועל זה י''ל מוטב יהיו שוגגים:	לא	הלכות שבת
3,476	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כח	מנוקבים: פי' זהובים אדומים. וה''ה מטבע כסף ששייך שיתלה אותם על צוואר בתו לתכשיט ט''ז. מהרי''ל ז''ל התיר לשאת אצלו בשבת מטבעות מנוקבים כל שהוא בשעת הסכנה אך לא יוציאם חוץ לעירוב וי''א שהתיר בכה''ג גם כשאין מנוקבים ואם מתיירא מגזילה כגון שמחפשין עבדי המושל מותר להוציאן חוץ לעירוב עכ''ל. וכתב המ''א משמע מדבריו דלשאת אותן בידו אסור רק לשאת אצלו דהוי טלטול כלאחר יד:	לב	הלכות שבת
3,477	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	כט	ויש מתירים: אפי' באינם תפורים וא''כ במחזיק המעות בין בגדו לבשרו ה''נ שרי ט''ז. ומ''א כתב דוקא תפורים אבל אם אינם תפורים אסור ע''ש. ובלא פסידא אסור ללבוש הבגד עי' סי' ש''י סוף ס''ז:	לג	הלכות שבת
3,478	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	ל	שני חגורות: ואם צריך להם שרי. ט''ז:	לו	הלכות שבת
3,479	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	לא	וראוי לחוש: ועכשיו נהגו להקל כיון שאין לנו ר''ה וטוב להחמיר ב''ח וכתב הט''ז ונ''ל דדוקא בהענטשי''ך יש חשש זה דכשצריך להוציא יד אחת מהם אז נושא את ההענטשי''ך שחלץ בידו השנית ויש חשש שיעביר ד''א אבל בערבי''ל שלנו ששני הידים מתחממים בו ואף אם יצטרך להוציא יד אחת הרי הערבי''ל לבוש לידו השניה שעדיין בתוכה וגם לא חיישינן דלמא נפל דהא אוחזו בידו ואין כאן חשש כלל וכבר נהגו להקל לילך בערבי''ל בכל מקום וחלילה לומר שכולם יעשו שלא כדין אבל ודאי בהענטשי''ך ראוי ליזהר כמ''ש כאן וראוי לחוש וכו'. עיין שם ועיין בספר פני יהושע סי' י''ו שנטה דעתו להתיר אפילו בהענטשי''ך שיהיו כל אחד ביד אחד ע''ש ועיין בשכנה''ג:	לז	הלכות שבת
3,480	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	לב	אהל: ובסעיף שאח''ז מיירי שאין בו טפח. וכובע שקורין בריטל''ך בל''א אע''פ שמתפשט להלן מהראש טפח מ''מ כיון דאינו קשה ונכפף למטה אין בו חשש איסור והיינו כשאין בו נייר קשה ע''ת. והט''ז כתב עוד היתר משום דלא מתכוון רק לכסות ראשו ומסיים ע''כ נ''ל דמי שמצערין אותו הזבובים בשבת והוא אינו לבוש בבריט''ל ולוקח הבריט''ל להגן מפני הזבובים דבזה יש איסור גמור ע''ש. ומ''א כתב היתר אם הכובע קשה שיניחנו בשיפוע ע''ש. העושה טלית ממין הקשה כגון מה שקורין בל''א גרא''ב גרי''ן שהוא אינו נכפל אלא מונח בשוה אסור להוציא טפח חוץ לראשו דהוי כמו כובע ט''ז. יש נמנעים מלתת הטלית על ראשם כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות וכמ''ש סי' שט''ו עיין מ''א. ולענין איסור מחמת חשש שמא יפול ממנו ואתי לאתויי כמ''ש בסעיף שאח''ז לא חיישינן בבריט''ל לפי שאין דרך בני אדם לילך בגילוי הראש. ונ''ל דמי שיש לו כובע קטן תחת הבריט''ל כנהוג בינינו לא יצא בבריט''ל חוץ לעירוב דהא בזה ודאי חיישינן דלמא נפל ואתי לאתויי כיון שלא יהיה בגילוי הראש ט''ז. והאר''י ז''ל לא היה משים על ראשו הקאפלו''ש ביום השבת משום אוהל נגיד ומצוה ד' נ''ב ועיין בט''ז סי' שט''ו ס''ק א' וס''ק י''א שכתב עוד היתרים בבריט''ל וע''ש:	מ	הלכות שבת
3,481	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	לג	בחדרי חדרים: דוקא במקום שיחשדוהו שעושה איסור דאורייתא אסור בחדרי חדרים עיין מ''א:	מה	הלכות שבת
3,482	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	לד	חטטין: שמניחין פשתים שיהא נראה כשער:	מט	הלכות שבת
3,483	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שא	לה	בסמרטוטין: היינו שיצא בה שעה אחת מבע''י ט''ז. ומ''א כתב אפי' לא יצא בה שעה אחת מבע''י ע''ש. ועיין סעיף כ''ב. בתשובת דבר שמואל סי' מ''ח יורה צד איסור לצאת בשבת באותם כלים שמשימים ברגליהם רוכבי הסוסים שיש בתחתיהם כמין גלגל קטן ובו חדודי ברזל שמכים בהם הסוס והתיר באותם שאין להם אלו החדודים אלא כמין קשת של ברזל שמשתמשין בהם לנוי ולחבר בהם בתי השוקים של עור לבלתי יחלצו מרגליהם ע''ש:	נא	הלכות שבת
3,484	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	א	חדשה: שלא נשתמשו בה כ''כ אלא עדיין היא בחידושה. ב''י:	א	הלכות שבת
3,485	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	ב	חדש: לפי שמתקצר במים ואיסור זה שייך בכל הבגדים בין שחורים בין שאר צבעים. ספר הזכרונות עיין ע''ת:	א	הלכות שבת
3,486	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	ג	האבק: היינו דוקא בשחור וחדש. מ''א:	א	הלכות שבת
3,487	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	ד	הנוצות: ובספר הזכרונות חשש לאיסור הקורע אב מלאכה לפיכך מי שנסתבכו לו בגדיו בקוצים מפרישן ומתמהמה כדי שלא יקרעו ואם נקרעו אינו חייב שהרי לא נתכוין. מ''א:	א	הלכות שבת
3,488	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	ה	שיקפיד עליהם: פי' שמסירם בכוונה כדי ליפות הבגד ב''י. וקסמים הנשארים מהאריגה דינן כיבלת (טור) ובספר הזכרונות כתב אפילו אינו מקפיד אסור. ישב לו זרע פשתן או תבשיל על כסותו מותר לקלפו. ה''ג מ''א:	ב	הלכות שבת
3,489	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	ו	ביום: ולכן אסור לקפל הטלית אע''פ שמצות ציצית כל היום ויוכל להתעטף בו מ''מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף ש''ל. אין מציעין המטות משבת למו''ש. משנה ורמב''ם. וכתב המ''א ונ''ל דמטה העומדת בחדר שדר שם ואיכא בזיון ודבר מגונה שיעמוד כך מותר להציעו דלצורך שבת הוא ובס' ב''ש משמע דאף זה אסור וע''ל סי' רפ''ט ס''א. ומציעין המטות מלילי שבת לשבת ומ''מ טוב יותר להציעו מע''ש. אגודה:	ג	הלכות שבת
3,490	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	ז	ושל אומן: ואפי' היה מותר מע''ש אסור לשמוט כלים גזירה שמא יבא להתירו. והרמב''ם פי' משום שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו:	ד	הלכות שבת
3,491	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	ח	כלי פשתן: אסור להעמיד הענק שבצוואר שקורין קאלני''ר על עצים העשוים לכך כמ''ש סי' תקמ''א ס''ג וס''ס תקי''ט ע''ש (כתב מ''א מנהג העולם לכסכסן בידים אבל בש''ל אוסר וכן הסכים בס' אליהו רבא ע''ש):	ה	הלכות שבת
3,492	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	ט	חרס: וזה לכ''ע שרי:	ו	הלכות שבת
3,493	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	י	בצפורן: וה''ה בסכין אפי' בחודה. ב''י ד''מ:	ז	הלכות שבת
3,494	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	יא	טוחן: נ''ל דוקא ביש ממשות טיט על הבגד אבל אם אין שם אלא מראה הטיט והוא מגרר שם לבטל המראה אין זה דומה לטוחן ומטעם זה יש להתיר למי שחלוק שלו מטונף קצת ואין שם ממשות צואה והוא יבש יוכל לגרר בציפורן ולהסיר המראה כדי שיתפלל בנקיות. ט''ז:	ז	הלכות שבת
3,495	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	יב	העור: מהרי''ל היה מקנח מנעליו בברזל העשוי לפני בה''כ והיה עב ורחב לגרר בו השולים מהטיט. והב''ח מחמיר עיין מ''א וט''ז:	ח	הלכות שבת
3,496	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	יג	לכלוך: ומ''מ נ''ל דבדבר שמקפיד על מימיו אסור שמא יבוא לידי סחיטה וכמ''ש סי' ש''א ס''ג ובסעיף מ''ו:	י	הלכות שבת
3,497	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	יד	לנגב: וטוב שלא ליקח ילד בחיקו בשבת אם לא על כר ס''ח סי' רס''ז. הרוחץ ילד במים לא ישים הבגד במים ס''ח סי' רס''ד:	י	הלכות שבת
3,498	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	טו	מי רגלים: אבל כשיש צואה עליו אסור להעבירו בניגוב הידים וכמ''ש ס''ט. מ''א:	י	הלכות שבת
3,499	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	שב	טז	כדי לבטלם: עמ''ש המ''א ועי' בתשוב' חכם צבי סימן ק''ב:	י	הלכות שבת

3,400

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצה

ג

קדושה: דויהי נועם שייך למלאכת המשכן וע''י שרתה שכינה וזהו ואתה קדוש יושב תהלות ישראל. ט''ז:

*

הלכות שבת

3,401

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצה

ד

אליהו הנביא: עיין מ''א:

א

הלכות שבת

3,402

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

א

הבדלה: הרמב''ם פכ''ט כתב דהבדלה היא דאורייתא כמו קידוש וי''א שהיא מדרבנן מ''מ שם ועי' סוף סי' זה:

א

הלכות שבת

3,403

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

ב

בכוס: פירוש העונים אמן. טור:

א

הלכות שבת

3,404

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

ג

פגום: כתב הט''ז דאין לזה פירוש ע''ש. ומ''א כתב דכך פירושו שיש פגם וביזוי לכוס של ברכה כששופך ממנו קודם שישתהו ולכך שופכין קודם סיום הברכה. ומט''מ כתב דלא ישפוך בשעת ברכה אלא בשעה שמוזג ישפכנו מלא על כל גדותיו שישפך על הארץ וכ''כ בשל''ה והגהת י''נ וכ''כ הט''ז. ורש''ל וב''ש כתבו לבטל השפיכה לגמרי משום ביזוי משקה וכמ''ש סי' קע''א. ולדידן צ''ל דדבר מועט אין קפידא. מ''א:

א

הלכות שבת

3,405

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

ד

מן הכוס: היינו לאחר שתיה כמש''ל משום הפסק:

א

הלכות שבת

3,406

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

ה

מצוה: נהגו הנשים שלא לשתות מכוס הבדלה ועיין בשל''ה הטעם. כתב בשבלי הלקט כוס של הבדלה רגיל המבדיל לשתות כולו ואין משקה ממנו בני הבית וצריך לישב ולשתות. מט''מ:

א

הלכות שבת

3,407

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

ו

הפת: ול''ד לקידוש דכיון דאין קידוש אלא במקום סעודה פת מענין סעודה הוא אבל אינו מענין הבדלה:

ב

הלכות שבת

3,408

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

ז

על שכר: דוקא במקום דהוי שכר חמר מדינה אבל בארץ אשכנז אסור דהא אפי' אין לו יין כלל אסור להבדיל על השכר כ''ש היכא שיש לו ואינו חביב עליו. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,409

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

ח

עליו: ולמי שאין חביב עליו כמו יין יבדיל על היין ט''ז. אם מותר יין שמסריח קצת להבדלה עיין בתשוב' שער אפרים סי' י''ח וע''ל סי' רע''ב ס''ק ד':

ב

הלכות שבת

3,410

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

ט

לאכול: דדי לו בהבדלה שבתפלה. ובתשו' מהר''מ כתב שיאמר המבדיל בלא כוס:

ג

הלכות שבת

3,411

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

י

בימין: וכן בכל ברכה של מצוה ראוי לו שבימין יאחזנו:

ו

הלכות שבת

3,412

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצו

יא

האנשים: עי' סי' רצ''ט ס''י בהג''ה דיאמרו המבדיל בלא ברכה ויעשו מלאכה ועיין מ''א:

ח

הלכות שבת

3,413

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצז

א

הבשמים: כתב בשכנה''ג שמותר לברך על פלפל כתוש וכ''כ הט''ז בי''ד סי' ק''ח וכ''כ המ''א וכ''ה בפרח שושן כלל א' סי' י''ג וכ''כ ע''ש והש''ך בנקודות הכסף חולק וכתב דאין מברכין. (וכן הסכים בספר אליהו רבה ע''ש) וכתב הע''ש דה''ה על זנגביל שקורין אינגב''ר נמי יכול לברך ודוקא נמי בכתוש אבל כשהוא שלם אינו מריח כ''כ וכתב ט''ז דה''ה על עשבים שיש להם ריח טוב אפי' הם יבשים. וטוב שיניח בתוכה חתיכה שקורין פיזום כדי שיברך במ''ב מ''א ע''ש. מי שמתענה בשבת צריך לברך על הבשמים דכיון שבאת הנשמה יתירה בליל שבת אינה הולכת עד מו''ש משא''כ ביה''כ. שכה''ג:

א

הלכות שבת

3,414

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצז

ב

אחרים: ואין כאן ברכה לבטלה דהא מותר לאדם לברך כמה פעמים ביום על הריח שמריח בכל פעם:

ב

הלכות שבת

3,415

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצז

ג

להריח בהם: שאין היין נותן בהם טעם אלא אדרבה הם נותנין טעם ביין:

ג

הלכות שבת

3,416

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצז

ד

עליהם: דמאיס לגבוה:

ג

הלכות שבת

3,417

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצז

ה

יודע: ט''ז חולק וכתב דוקא להוציא בני ביתו הקטנים כדי לחנכם במצות הוא דשרי אבל לא להוציא מי שאינו יודע דל''ד לקידוש והבדלה שהן חובה אבל זה אינו אלא מנהג ע''ש ומ''א כתב דמי שהבדיל כבר ובא להבדיל לאחרים יריח הוא עצמו פעם אחרת ובזה יוצא ידי הספק ע''ש:

ה

הלכות שבת

3,418

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

א

אחריו: להורות שיום זה קדוש משאר י''ט שנאסר להבעיר אור:

א

הלכות שבת

3,419

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

ב

על אבוקה: ודוקא של שעוה ספר הכונות ולא יקח עץ ששמו קי''ן בל''א להבדלה מפני שריחו רע ס''ח ועי' בכנה''ג:

ב

הלכות שבת

3,420

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

ג

אבוקה: ובנר של שעוה אם קלועים ב' יחד חשובים אבוקה אבל כל אחד בפ''ע לא חשיב אבוקה. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,421

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

ד

בכפות: ב''י בשם ש''ל כתב כך הוא המנהג תחלה מכניס אצבעותיו לתוך ידו ומחשיך תחתיהן ואח''כ פושטן ונמצא אור במקום חשך ומברך שכך נאות מהאור עכ''ל. ובכונות כתב להחזיר אחורי האצבעות מקום הצפרנים כנגד האור ולא יראה אגודל חוצה ולא כי''מ להחזיר פנימיות האצבעות לכפותם וזה כמ''ש רמ''א ונ''ל דמש''ה נוהגין לכפות האצבעות לתוך היד כמ''ש רמ''א ואח''כ פושטין אותן ורואין מאחוריהן לצאת ידי שניהם. מ''א:

ג

הלכות שבת

3,422

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

ה

שלא שבת: ואפי' בדיעבד לא יצא. מ''א:

ה

הלכות שבת

3,423

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

ו

לחיה ולחולה: אם אין בהם סכנה דוקא ע''י עכו''ם ואם יש בו סכנה אפי' ע''י ישראל (ובספר אליהו רבה פסק דאם אין בו סכנה אף שהודלק ע''י עכו''ם אסור ע''ש שהביא ראיה לזה וכן משמע מלבוש ואם הדליק כותי ממדורה שלו לחיה או לחולה מברכין עליו דלא גזרו אלא כשהוא במ''ש ביד כותי וכ''מ בתוס' ברכות דלא כשו''ת מ''ע):

ה

הלכות שבת

3,424

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

ז

ע''א: דוקא כשהשלהבת קשורה בגחלת של ע''א אבל אם ישראל הדליק נר מנר של ע''א שרי דשלהבת אין בו ממש יש''ש סוף ביצה ועי' יו''ד ריש סי' קמ''ב:

ה

הלכות שבת

3,425

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

ח

מברכין: דעל תוספת דהתירא הוא מברך:

ו

הלכות שבת

3,426

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

ט

אין מברכין: בגמ' פרכינן אי אתוספת דהתירא קא מברך א''ה נכרי מנכרי נמי ומשני אין ה''נ אלא גזירה משום נכרי ראשון ועמוד ראשון. פי' שיבא לברך על של נכרי שהדליק מבע''י ובאותו אור עצמו שלא נתוסף משחשיכה כגון סמוך לחשכה מיד ועי' ט''ז ובדיעבד יצא בזה כיון דאינו אלא גזירה מ''א. (הט''ז תמה על מ''ש המגיד דבמסיבה אסור משום ע''א אמאי נימא דמברך אתוספת היתר של ישראל כו' ומסיק להקל שלא במסיבה ולהחמיר במסיבה ותימא נפלאה על המחבר שכמותו שלא כתב המגיד לאסור משום ע''א אלא בכותי שהדליק מישראל שאסור במסיבה דעכשיו הוא במסיבת כותי כמ''ש הלבוש. אבל בישראל שהדליק אפי' מגוי ע''א ממש שרי והוא ברור. ע''ש בספר אליהו רבה):

ו

הלכות שבת

3,427

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

י

אין מברכין: הטעם בשם הרמב''ן שבשבת מותר מכח תוספת היתר דה''ל כאור היוצא מעצים ואבנים אבל ביו''כ אין מברכין אלא על אור ששבת ממש או על אור שהודלק ממנו עכ''ל:

ו

הלכות שבת

3,428

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

יא

אור: ויכול להשתמש לאורו כמ''ש ס''ד:

ז

הלכות שבת

3,429

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

יב

מברכין עליו: לפי שגם תחלת בריית האור היה במ''ש ע''י אדה''ר שהקיש אבנים זה בזה ואין שייך ביו''כ:

ח

הלכות שבת

3,430

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

יג

שאוכל: פי' בבית הסמוך לבה''כ כמ''ש סי' (רצ''ט) [רס''ט] וצ''ל דהחלונות פתוחים לבה''כ. מ''א:

יא

הלכות שבת

3,431

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

יד

של מתים: וה''ה נר של חתנים מ''א ובבאר היטב אשר לפני יש שם עירבוב ע''ש:

יב

הלכות שבת

3,432

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

טו

אינו מברך: דדוקא על הנר אינו מברך אבל שאר הבדלה אומר. מ''א:

יג

הלכות שבת

3,433

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצח

טז

לאורה: ואספקלריא של זכוכית מקרי שפיר רואה השלהבת ומשתמש לאורה עיין מ''א. כתב מט''מ ראיתי המדקדקים שמדליקין נרות במקום אופל דעי''ז זכה שאול למלוכה. וכתב צדה לדרך יש לכל אדם במ''ש להדליק נר יותר משאר לילות החול:

טו

הלכות שבת

3,434

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

א

משתחשך: אפי' בספק חשיכה מ''א וב''ח וט''ז כתב דשרי להתחיל הסעודה בספק חשיכה אבל בודאי חשיכה יש למחות בידו ע''ש. ואם התפלל ערבית מבעוד יום אסור לאכול עד שיבדיל. מ''א:

א

הלכות שבת

3,435

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

ב

אין צריך להפסיק: ואם התפלל תוך הסעודה אסור לאכול עד שיבדיל. וכתב בשלחן ארבע שאם מפסיק נראה כמגרש המלך ובהגהת י''נ כתב שמהרש''א הפסיק בסעודות נשואין והלך לבה''כ ואח''כ חזר לסעודה ואפשר דס''ל כדעת הי''א ועיין מ''א ועי' סי' רל''ה ס''ב:

א

הלכות שבת

3,436

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

ג

שותים: וקשה הא אסור לשתות מכח חיוב הבדלה כיון שלא אכלו רק שותים וצ''ל דמיירי כאן שאכלו תחלה ואח''כ שתו ועי' ט''ז ומ''א:

ב

הלכות שבת

3,437

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

ד

הבדלה: וכן דעת הט''ז וב''ח. ומ''א כתב דיש לזהר שלא להבדיל באמצע הסעודה. גם יש מחלוקת אם יברך אח''כ המוציא כמ''ש סי' רע''ו ס''ו:

ג

הלכות שבת

3,438

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

ה

על הכוס: ומותר לשתות מכוס של בה''מ. ואם אינו נוהג בכל השנה לברך על הכוס דס''ל כמ''ד דאין טעון כוס גם עתה אסור לשתות ממנו. מ''א:

ד

הלכות שבת

3,439

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

ו

מאחרים: ובסי' תקנ''א ס''י משמע דמותר ליתן לאחרים לשתות וכ''כ בשל''ה:

ו

הלכות שבת

3,440

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

ז

בשבת: מבע''י אחר שהתפלל מעריב עי' סוף סי' רל''ג. ומותר לאכול אח''כ וה''ה בחול מותר לאכול אחר מעריב מבע''י עיין מ''א:

ו

הלכות שבת

3,441

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

ח

שלחנו: נראה פשוט דבאותו חדר שרגילין להתפלל במ''ש ואח''כ מבדילין באותו חדר חשיב על שלחנו. דהא בדעתם לשתות אח''כ בסעודה שיאכלו אח''ז. ט''ז:

ז

הלכות שבת

3,442

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

ט

תחילה: זה קאי אם הבדיל קודם נטילה אע''פ שהוא על שלחנו אינו שייך למה שישתה אח''כ תוך המזון מש''ה צריך לברך תוך הסעודה ע''כ חייב לברך ברכה אחרונה קודם הסעודה. ולהלכה ודאי ספק ברכה להקל. ט''ז ע''ש:

ז

הלכות שבת

3,443

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

י

של הבדלה: ול''ד לקידוש שא''צ לברך ברכה אחרונה דבה''מ פטרתו הבדלה שאני שאינו צורך סעודה. טור עיין מ''א:

ח

הלכות שבת

3,444

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

יא

המבדיל: ומ''מ אסור לאכול עד שיבדיל על הכוס אבודרהם ר''ן. ובי''ט שחל במ''ש אומר המבדיל בין קודש לקודש. מהרי''ו מ''א:

י

הלכות שבת

3,445

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

יב

בתפלה: כיון דתפלת ערבית רשות אלא דקבלו עלייהו בחובה והנשים לא קבלו עלייהו בחובה ואם לא יודעת לומר המבדיל אסורה במלאכה עד שתשמע מפי אחר:

י

הלכות שבת

3,446

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

יג

הנר: בתשובת גינת ורדים כלל ג' סי' כ''ה מתיר לשתות טיטו''ן קודם הבדלה דלאו מלאכה הוא ועי' בפרח שושן כלל ג' סימן ב':

י

הלכות שבת

3,447

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצט

יד

ברכו: היינו בנשים כיון שאין מבדילות בתפלה וגם אין בקיאות לומר המבדיל נוהגין להדליק אחר ברכו אבל אנשים אסורים עד אחר שהבדילו בתפלה וכן המנהג פשוט. ובזוהר במדבר מחמיר שלא להדליק עד אחר סדר קדושה. אבל טלטול הנר שרי אחר שהבדיל בתפילה ויש לדרוש ברבים שילמדו בנותיהם שיאמרו המבדיל מפני שעושין מלאכות גמורות שמבעירין עצים ואש ומחממין מים מ''א ע''ש. מהרי''ל היה מקפל הטלית שלו בכל מ''ש כדי להתעסק במצות בהתחלת ימי החול. ויש לומר ק''ל פעמים אליהו הנביא קודם ההבדלה ואין לומר שום פסוקים ולא פרשת וישלח ולא פיטום הקטורת כנודע מהאר''י ז''ל רק אם יש לו דרך ליסע יאמר פרשת וישלח. כתב הרשב''א בתשובה מה ראו חז''ל שקבעו לברך על האור במ''ש מטעם שהיה תחלת ברייתו יותר משאר בריות זה ביום פלוני וזה ביום פלוני תשובה לפי שנאסר בשבת ובמ''ש חוזר להתירו כאלו נתחדש ומשום כך מברכין עליו בי''כ מפני שביום נאסר ועתה נעשה היתר:

י

הלכות שבת

3,448

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

ש

א

שלחנו: פי' בפריסת מפה על השלחן ושאר מינים הנוהגים אצלו בעריכת השלחן משום כבוד שבת והזמירות יזמר אחר הבדלה עי' ט''ז. ויהדר לאכול מין מאכל שתאב עליו יותר אף שהוא ביוקר ובזמנינו שמאחרין כ''כ בסעודה ג' שאין יכולים לאכול במ''ש יכולין לקיימה בפירות מ''א. ובא''ז כתב שמעתי שאם ממשיך הסעודה ג' עד לאחר חשיכה א''צ לאכול עוד סעודה ד' במו''ש:

א

הלכות שבת

3,449

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

א

מאמה: פי' שיהא חצי אמה בין רגל לרגל וכף הרגל היא ג''כ חצי אמה עיין מ''א:

א

הלכות שבת

3,450

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ב

מותר: אפי' לכתחילה. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,451

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ג

לטייל: אפי' כוונתו להתחמם אבל לרוץ אסור אם עושה לרפואה. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,452

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ד

רבו: ואיש ואשה שוין בזה. ואם הרב צריך להתלמיד שרי ג''כ. ט''ז:

ד

הלכות שבת

3,453

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ה

לשמור: דשמירת ממונו נמי קצת מצוה הוא עי' סי' רמ''ח:

ו

הלכות שבת

3,454

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ו

חייב: פי' כרת במזיד ועי' סי' שמ''ה ס''ז דזה אינו בזה הזמן:

ז

הלכות שבת

3,455

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ז

שאין: וט''ז אוסר גם בזה ע''ש:

ז

הלכות שבת

3,456

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ח

בהפך: אבל בידו חייב בכל ענין. מ''א ועט''ז:

ח

הלכות שבת

3,457

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ט

צורות: שאינם בולטות דאל''כ אף בחול אסור כמ''ש ביו''ד סי' קמ''א ס''ה:

י

הלכות שבת

3,458

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

י

כסף: וה''ה נדן של כסף דרגילין להתקשט בו מ''ב. ואם יש בו סכין פשיטא דאסור. מ''א:

יא

הלכות שבת

3,459

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

יא

להתיר: ודוקא כשקבוע בראש החגורה ועשוי כמין זענקי''ל אבל כשקבוע באמצע חגורו אסור ב''ח. ואם תלוי המפתח בשלשלת כסף מותר עיין ט''ז:

יא

הלכות שבת

3,460

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

יב

פטור: דאין דרך הוצאה בכך אלא בידו ובמקום שדרך לתחוב בו בחול לפרקים חייב עיין מ''א:

יב

הלכות שבת

3,461

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

יג

בכיס: וה''ה אם קושר מטלית בפתילה של כובע כדי לקנח בו עיניו כמו כן אסור. ש''ג:

יג

הלכות שבת

3,462

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

יד

הדם: שלא יפול על בשרה ותתיבש עליה ונמצא מצערה. תוספות:

יג

הלכות שבת

3,463

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

טו

צעיפה: כתב ט''ז דוקא על הצעיף לחוד אבל אם מכסה גם הגוף הוי דרך מלבוש ע''ש. ומ''א כתב דאם כוונתה שלא יצערו אותה גשמים שרי בכל ענין וכן דעת שו''ת עבודת הגרשוני סי' פ' ע''ש:

יד

הלכות שבת

3,464

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

טז

ויש מחמירים: ואם שכח ויצא בהם אין צריך להסירן וט''ז מתיר בכל ענין:

טז

הלכות שבת

3,465

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

יז

להחזיק: נ''ל דאם הולך במקום שיש חשש שיפול כגון מחמת שירדו גשמים והמקום משופע או בחורף על המים הנגלדים שקורין איי''ז מותר לצאת במקל דבעית לילך שם. ט''ז:

יז

הלכות שבת

3,466

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

יח

במקל: כיון שיוכל לילך בלא מקל. וזקנים שמנענעים גופם אסורים לצאת במקלות כדי לילך דרך ישר אבל אם הזקין כל כך שאי אפשר לילך זולת המקל מותר לצאת בו. ופשוט מה שנהגו החשובים לילך במקל שבידם אסורים לצאת בהם בשבת. אבל במקום שיש עירוב נ''ל דמותר אבל איש בעלמא שאינו נושא לכבוד אפי' במקום שיש עירוב אסור דאיכא זילותא דשבת מ''א ע''ש. (ובספר אליהו רבה דחה ראיית מ''א ודעתו להקל ע''ש):

יח

הלכות שבת

3,467

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

יט

בשק: מפני שדרך לצאת בו מפני הגשמים ולכן אף בלא גשמים נמי שרי. הרא''ש:

כא

הלכות שבת

3,468

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כ

לכרוך חוט: דאינם בטלים לגבי ספוג כמו אגד של סמרטוטין. מ''א:

כב

הלכות שבת

3,469

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כא

פצולי''ט אם מחובר לכסות: דכל דבר המחובר לכסות הוא ככסות ואע''ג דהפצולי''ט לא הוי מלבוש ולא תכשיט מ''מ כיון דאינו חשוב בטיל הוא לגבי כסות. וכתב הב''ח דהיינו דוקא אם מחובר לכסות בתפירה ולקצת פוסקים בתפורה שתי תכיפות עיין כנה''ג ובאר שבע אז בטל לגבי בגד אבל באותן שמחברין הפצולי''ט בחגור בקשר שאסור להתירו בשבת איסור גמור הוא דאדרבה אמרינן דהחגור בטל לגבי הפצולי''ט ע''ש. וכתב ט''ז מי שרוצה להיות הפצולי''ט עמו אין לו היתר שיעשה ממנו כעין חגורה כיון שיש לו חגורה בלאו הכי וחגורה ע''ג חגורה אסור אלא יחבר ראש הפצולי''ט בראש החגורה בקשר שאינו של קיום ויהי' כחגורה ארוכה ויחגור עצמו כל זמן שהולך על הרחוב עכ''ל והיד אהרן כתב על הט''ז שדבריו המה תמוהים:

כג

הלכות שבת

3,470

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כב

ביחד: כגון שריפא באגרת א' לראובן ועוד אגרת לשמעון ועוד לשמעון ואח''כ ריפא באותו אגרת ללוי ונמצא באו ב' המחאות יחדו:

כה

הלכות שבת

3,471

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כג

רק בהמחאת הגברא: ונ''מ שאם הפסיד הרופא המחאתו כגון שכתב ג' אגרות ולא הועילו אז גם הקמיע אסורה משא''כ כשבאו שניהן ביחד או שבא המחאת קמיע תחלה אז אע''פ שהפסיד הרופא המחאתו המחאת קמיע במקומה עומדת:

כה

הלכות שבת

3,472

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כד

של כתב: ואם הוא מכתבי קודש אסור לצאת בה אא''כ מחופה כמ''ש ס''ז. מ''א:

כה

הלכות שבת

3,473

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כה

מרפא: משמע דאם אינו מרפא אלא שעושה כדי שלא ינגף אסור. מ''א:

כח

הלכות שבת

3,474

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כו

להתעטף: כתב כנה''ג נוהגים לכרוך הטלית כמין אזור ולחברו על בגדיו ולמאן דאוסר ב' חגורות אסור ע''ש:

כט

הלכות שבת

3,475

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כז

יעכבוהו: כתב מהרי''ל הני נשי שמפשילין ומקפלין בגדיהם תחת זרועותיהם להגביהם שלא יטנפו שוליהן אסורים דנעשים באמצע כמרזב אך יכולים להגביה בידן בלי שום קיפול עכ''ל. ועי' ט''ז באורך. הנשים שחוגרות ואח''כ מגביהים קצת הבגד וחוגרות שנית למטה אותו חלק המקופל הוי כמרזב ועל זה י''ל מוטב יהיו שוגגים:

לא

הלכות שבת

3,476

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כח

מנוקבים: פי' זהובים אדומים. וה''ה מטבע כסף ששייך שיתלה אותם על צוואר בתו לתכשיט ט''ז. מהרי''ל ז''ל התיר לשאת אצלו בשבת מטבעות מנוקבים כל שהוא בשעת הסכנה אך לא יוציאם חוץ לעירוב וי''א שהתיר בכה''ג גם כשאין מנוקבים ואם מתיירא מגזילה כגון שמחפשין עבדי המושל מותר להוציאן חוץ לעירוב עכ''ל. וכתב המ''א משמע מדבריו דלשאת אותן בידו אסור רק לשאת אצלו דהוי טלטול כלאחר יד:

לב

הלכות שבת

3,477

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

כט

ויש מתירים: אפי' באינם תפורים וא''כ במחזיק המעות בין בגדו לבשרו ה''נ שרי ט''ז. ומ''א כתב דוקא תפורים אבל אם אינם תפורים אסור ע''ש. ובלא פסידא אסור ללבוש הבגד עי' סי' ש''י סוף ס''ז:

לג

הלכות שבת

3,478

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

ל

שני חגורות: ואם צריך להם שרי. ט''ז:

לו

הלכות שבת

3,479

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

לא

וראוי לחוש: ועכשיו נהגו להקל כיון שאין לנו ר''ה וטוב להחמיר ב''ח וכתב הט''ז ונ''ל דדוקא בהענטשי''ך יש חשש זה דכשצריך להוציא יד אחת מהם אז נושא את ההענטשי''ך שחלץ בידו השנית ויש חשש שיעביר ד''א אבל בערבי''ל שלנו ששני הידים מתחממים בו ואף אם יצטרך להוציא יד אחת הרי הערבי''ל לבוש לידו השניה שעדיין בתוכה וגם לא חיישינן דלמא נפל דהא אוחזו בידו ואין כאן חשש כלל וכבר נהגו להקל לילך בערבי''ל בכל מקום וחלילה לומר שכולם יעשו שלא כדין אבל ודאי בהענטשי''ך ראוי ליזהר כמ''ש כאן וראוי לחוש וכו'. עיין שם ועיין בספר פני יהושע סי' י''ו שנטה דעתו להתיר אפילו בהענטשי''ך שיהיו כל אחד ביד אחד ע''ש ועיין בשכנה''ג:

לז

הלכות שבת

3,480

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

לב

אהל: ובסעיף שאח''ז מיירי שאין בו טפח. וכובע שקורין בריטל''ך בל''א אע''פ שמתפשט להלן מהראש טפח מ''מ כיון דאינו קשה ונכפף למטה אין בו חשש איסור והיינו כשאין בו נייר קשה ע''ת. והט''ז כתב עוד היתר משום דלא מתכוון רק לכסות ראשו ומסיים ע''כ נ''ל דמי שמצערין אותו הזבובים בשבת והוא אינו לבוש בבריט''ל ולוקח הבריט''ל להגן מפני הזבובים דבזה יש איסור גמור ע''ש. ומ''א כתב היתר אם הכובע קשה שיניחנו בשיפוע ע''ש. העושה טלית ממין הקשה כגון מה שקורין בל''א גרא''ב גרי''ן שהוא אינו נכפל אלא מונח בשוה אסור להוציא טפח חוץ לראשו דהוי כמו כובע ט''ז. יש נמנעים מלתת הטלית על ראשם כדי שלא יהיה הטלית מכאן ומכאן כמו דפנות וכמ''ש סי' שט''ו עיין מ''א. ולענין איסור מחמת חשש שמא יפול ממנו ואתי לאתויי כמ''ש בסעיף שאח''ז לא חיישינן בבריט''ל לפי שאין דרך בני אדם לילך בגילוי הראש. ונ''ל דמי שיש לו כובע קטן תחת הבריט''ל כנהוג בינינו לא יצא בבריט''ל חוץ לעירוב דהא בזה ודאי חיישינן דלמא נפל ואתי לאתויי כיון שלא יהיה בגילוי הראש ט''ז. והאר''י ז''ל לא היה משים על ראשו הקאפלו''ש ביום השבת משום אוהל נגיד ומצוה ד' נ''ב ועיין בט''ז סי' שט''ו ס''ק א' וס''ק י''א שכתב עוד היתרים בבריט''ל וע''ש:

מ

הלכות שבת

3,481

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

לג

בחדרי חדרים: דוקא במקום שיחשדוהו שעושה איסור דאורייתא אסור בחדרי חדרים עיין מ''א:

מה

הלכות שבת

3,482

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

לד

חטטין: שמניחין פשתים שיהא נראה כשער:

מט

הלכות שבת

3,483

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שא

לה

בסמרטוטין: היינו שיצא בה שעה אחת מבע''י ט''ז. ומ''א כתב אפי' לא יצא בה שעה אחת מבע''י ע''ש. ועיין סעיף כ''ב. בתשובת דבר שמואל סי' מ''ח יורה צד איסור לצאת בשבת באותם כלים שמשימים ברגליהם רוכבי הסוסים שיש בתחתיהם כמין גלגל קטן ובו חדודי ברזל שמכים בהם הסוס והתיר באותם שאין להם אלו החדודים אלא כמין קשת של ברזל שמשתמשין בהם לנוי ולחבר בהם בתי השוקים של עור לבלתי יחלצו מרגליהם ע''ש:

נא

הלכות שבת

3,484

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

א

חדשה: שלא נשתמשו בה כ''כ אלא עדיין היא בחידושה. ב''י:

א

הלכות שבת

3,485

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

ב

חדש: לפי שמתקצר במים ואיסור זה שייך בכל הבגדים בין שחורים בין שאר צבעים. ספר הזכרונות עיין ע''ת:

א

הלכות שבת

3,486

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

ג

האבק: היינו דוקא בשחור וחדש. מ''א:

א

הלכות שבת

3,487

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

ד

הנוצות: ובספר הזכרונות חשש לאיסור הקורע אב מלאכה לפיכך מי שנסתבכו לו בגדיו בקוצים מפרישן ומתמהמה כדי שלא יקרעו ואם נקרעו אינו חייב שהרי לא נתכוין. מ''א:

א

הלכות שבת

3,488

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

ה

שיקפיד עליהם: פי' שמסירם בכוונה כדי ליפות הבגד ב''י. וקסמים הנשארים מהאריגה דינן כיבלת (טור) ובספר הזכרונות כתב אפילו אינו מקפיד אסור. ישב לו זרע פשתן או תבשיל על כסותו מותר לקלפו. ה''ג מ''א:

ב

הלכות שבת

3,489

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

ו

ביום: ולכן אסור לקפל הטלית אע''פ שמצות ציצית כל היום ויוכל להתעטף בו מ''מ כיון שאין בדעתו להתעטף בו הוי כמי שיש לו להחליף ש''ל. אין מציעין המטות משבת למו''ש. משנה ורמב''ם. וכתב המ''א ונ''ל דמטה העומדת בחדר שדר שם ואיכא בזיון ודבר מגונה שיעמוד כך מותר להציעו דלצורך שבת הוא ובס' ב''ש משמע דאף זה אסור וע''ל סי' רפ''ט ס''א. ומציעין המטות מלילי שבת לשבת ומ''מ טוב יותר להציעו מע''ש. אגודה:

ג

הלכות שבת

3,490

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

ז

ושל אומן: ואפי' היה מותר מע''ש אסור לשמוט כלים גזירה שמא יבא להתירו. והרמב''ם פי' משום שהוא מוקצה מחמת חסרון כיס ואסור לטלטלו:

ד

הלכות שבת

3,491

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

ח

כלי פשתן: אסור להעמיד הענק שבצוואר שקורין קאלני''ר על עצים העשוים לכך כמ''ש סי' תקמ''א ס''ג וס''ס תקי''ט ע''ש (כתב מ''א מנהג העולם לכסכסן בידים אבל בש''ל אוסר וכן הסכים בס' אליהו רבא ע''ש):

ה

הלכות שבת

3,492

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

ט

חרס: וזה לכ''ע שרי:

ו

הלכות שבת

3,493

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

י

בצפורן: וה''ה בסכין אפי' בחודה. ב''י ד''מ:

ז

הלכות שבת

3,494

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

יא

טוחן: נ''ל דוקא ביש ממשות טיט על הבגד אבל אם אין שם אלא מראה הטיט והוא מגרר שם לבטל המראה אין זה דומה לטוחן ומטעם זה יש להתיר למי שחלוק שלו מטונף קצת ואין שם ממשות צואה והוא יבש יוכל לגרר בציפורן ולהסיר המראה כדי שיתפלל בנקיות. ט''ז:

ז

הלכות שבת

3,495

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

יב

העור: מהרי''ל היה מקנח מנעליו בברזל העשוי לפני בה''כ והיה עב ורחב לגרר בו השולים מהטיט. והב''ח מחמיר עיין מ''א וט''ז:

ח

הלכות שבת

3,496

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

יג

לכלוך: ומ''מ נ''ל דבדבר שמקפיד על מימיו אסור שמא יבוא לידי סחיטה וכמ''ש סי' ש''א ס''ג ובסעיף מ''ו:

י

הלכות שבת

3,497

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

יד

לנגב: וטוב שלא ליקח ילד בחיקו בשבת אם לא על כר ס''ח סי' רס''ז. הרוחץ ילד במים לא ישים הבגד במים ס''ח סי' רס''ד:

י

הלכות שבת

3,498

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

טו

מי רגלים: אבל כשיש צואה עליו אסור להעבירו בניגוב הידים וכמ''ש ס''ט. מ''א:

י

הלכות שבת

3,499

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

שב

טז

כדי לבטלם: עמ''ש המ''א ועי' בתשוב' חכם צבי סימן ק''ב:

י

הלכות שבת