sivan22/orach-chaim · Datasets at Hugging Face

Unnamed: 0 int64 0 42.6k	bookname stringclasses 9 values	siman stringlengths 1 4	sek stringlengths 1 1.63k ⌀	text stringlengths 2 18.1k	seif stringlengths 1 3	topic stringlengths 10 32 ⌀
3,300	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	ז	לאור השני: עיין ט''ז שהעלה דלצורך גדול דהיינו שעונג שבת תלוי בזה המיקל בנרות אפי' אחר כיבוי הראשון ובמדורת אש ג''כ ולא חייש לשמא ירבה כמ''ש ס''א יש לו על מי לסמוך ע''ש. אותו נר שמדלקת השפחה כדי שתדיח כלי האכילה לא מיקרי לצורך ישראל. ט''ז:	ד	הלכות שבת
3,301	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	ח	נר: דוקא כשהנר של עכו''ם אבל כשהנר של ישראל צריך למחות כמ''ש בס''ק ב':	ד	הלכות שבת
3,302	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעו	ט	הקור גדול: ב''ח אוסר להחם בית החורף ב' פעמים בשבת כי די בפעם אחת והכל לפי הקור ולפי בית החורף עי' ע''ת וכתב המ''א ואפשר לומר כיון ששוכר העכו''ם להסיק כל ימות החורף ואף אם העכו''ם מסיק כשאין הקור גדול ה''ל כאלו עשה מדעתו וא''צ לצאת מביתו כמ''ש שס''א. ועכ''פ יזהרו שלא לומר בשבת להסיק:	ה	הלכות שבת
3,303	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעז	א	כדרכו: ט''ס הוא דאע''פ שפותח בנחת מ''מ הרוח מנשב ואסור והג''ה זו צ''ל בסוף הסעיף כשקבוע בדלת עצמה וכו' אסור לפתחו ולנעלו כדרכו אבל בנחת שרי ובדלת לא שייך בסיס לדבר האיסור דבטלה לגבי בית. מ''א:	א	הלכות שבת
3,304	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעז	ב	שמא יכבנו: ודוקא כשמונח נגד פתיחת הדלת ממש וקרוב אל הדלת וכמ''ש ס''ב. ב''ח:	א	הלכות שבת
3,305	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעז	ג	נוקשת: פירוש כשפותח הדלת נוגע בנר שאחוריה. ריב''ש:	א	הלכות שבת
3,306	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעז	ד	שעוה: נראה פשוט דאם הוא בענין שיש לחוש שיכבה לגמרי אפי' של שעוה אסור. ט''ז:	א	הלכות שבת
3,307	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעז	ה	עכו''ם: ואז אפי' בשל שמן שרי דפסיק רישיה שרי ע''י עכו''ם. מ''א:	ג	הלכות שבת
3,308	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעז	ו	היא בסיס: כתב הב''ח הנרות שאנו מניחין על השלחן דעתינו ליטול ע''י נכרי ודינו כשכח ולא נעשה בסיס עי' סי' ש''ד ס''ד. ובפרט אם הוא במקום הפסד שנפל על המטפחת אין להחמיר כלל וכתב הט''ז ול''נ דאם נפל ניצוץ מן הנר על המטפחת או אפי' הנר עצמו מותר לכ''ע לנער מקום ההוא דהא ודאי שם ל''ש לומר הניחו דהא בשבת נפל. ואם צריך למקום השלחן יטלטל השלחן אף שיש עליו נרות דאין נעשה בסיס. הואיל ואין דעתינו להניח הנרות שם כל היום אלא ע''ד שיסלקם הנכרי למחר ומכ''ש אם יש על השלחן דברים אחרים של היתר והם חשובים יותר מהנר דמותר לטלטלו אפי' הנרות על השלחן כמ''ש סי' ש''י ס''ח וכ''ה בתוס' דף מ''ז דאפי' כשהוא דולק שרי ע''ש ועיין מ''א וה''ה שיש לטלטל בבה''כ השטענד''ר אף כשהנר דולק עליו. א''ז:	ג	הלכות שבת
3,309	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעז	ז	במנורה: היינו בקבוע. אבל אם היא תלויה אפי' ליגע בה אסור שבקל ינענע. ט''ז עי' סי' ש''ח:	ג	הלכות שבת
3,310	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעז	ח	הנר: עי' סי' ש''י ס''ו. וצריך שיניח מעט אויר תחתיה דאל''כ יכבה הנר מ''א. מותר לכפות כלי על הנר כדי לשמש מטתו בין בשבת בין בי''ט. רש''ל פ''ב דביצה:	ה	הלכות שבת
3,311	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	א	לטלטלו: ואם יש אימת עכו''ם מותר לטלטלו אחר שכבה ש''ג. ולרש''י משמע דוקא במקום סכנה אבל שלא במקום סכנה אסור עיין מ''א:	א	הלכות שבת
3,312	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	ב	והמחמיר: ט''ס וצ''ל והמיקל לא הפסיד ב''ח עיין ט''ז. (ובספר אליהו רבה מקיים גירסא הישנה דפירושו המחמיר לא הפסיד ממצות ענג שבת ע''ש):	ב	הלכות שבת
3,313	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	ג	אסור: כיון דאתקצאי לבה''ש:	ג	הלכות שבת
3,314	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	ד	ע''י לחם זה: דהוי הנר בסיס לדבר האיסור ולהיתר כמ''ש סי' ש''י וא''כ אפי' בשעה שהוא דולק היה מותר לטלטלו ואין לסמוך עליו לפי שהשמן שבנר חשוב יותר עליו מן הלחם לפי שצריך לו וא''כ בטל דבר ההיתר נגד האיסור של הנר והוי בסיס לאיסור לחוד א''כ אפי' לאחר דכבה אסור:	ג	הלכות שבת
3,315	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	ה	תרל''ח: ר''ל דשם נתבאר שיעשהו קודם בה''ש. אבל הכא אינו יכול לומר איני בודל כל בה''ש דהא בה''ש הוא דולק ומש''ה לא מהני תנאי:	ד	הלכות שבת
3,316	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	ו	לעכו''ם: ואע''ג דבסי' רע''ו ס''ג מתיר לומר לעכו''ם וכו' היינו דוקא לצורך גופו שרי משום דהא אי בעי ישראל הוי מטלטל ליה טלטול מן הצד אבל הכא מיירי שאינו עושה אלא לצורך הנר שלא יגנב וזה אסור אפי' בטלטול מן הצד כמ''ש סי' שי''א ויש בו איסור אמירה מ''א ואם אין שם עכו''ם מותר לטלטל מן הצד ע''י ישראל המנורה שהדליקו בה בשבת כשיש צורך למקומה ט''ז בסי' שי''א ס''ט ע''ש:	ד	הלכות שבת
3,317	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	ז	לטלטלו: דאין מוקצה לחצי שבת אא''כ היה מוקצה בה''ש:	ה	הלכות שבת
3,318	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	ח	בשוגג: ה''ה במזיד שרי דלא מקרי דחיה בידים אא''כ הדליקו מע''ש מ''א ע''ש (וע''ת אוסר במזיד ע''ש):	ה	הלכות שבת
3,319	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	ט	לטלטלו: דוקא לצורך גופו או מקומו כמ''ש סי' ש''ח ס''ג:	ו	הלכות שבת
3,320	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	י	ותתפרק: קשה האיך משתמשים אנו בכוסות של כסף בשבת שרובן של פרקים ולא חיישינן לזה. ולפי מ''ש הטור בסי' שי''ג דבכוס אין דרך להדקו בחוזק ושרי ניחא. ט''ז:	ז	הלכות שבת
3,321	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	יא	עושה כלי: אע''ג דאין בנין בכלים שאני הכא דהוי שעושה כלי מחדש:	ז	הלכות שבת
3,322	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רעט	יב	אסור לטלטלה: ואם דרכה להיות רפוי שרי. מ''א עי' סי' שי''ג ס''ו וסי' תקי''ט ס''ב:	ז	הלכות שבת
3,323	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפ	א	מתענוגי שבת: ויהיה זהיר לקיים עונתו ומצוה לאכול שום וה''ה שאר דברים המרבים זרע רש''ל. וקודם הלילה חייב להראות אהבה וחבה עם אשתו:	א	הלכות שבת
3,324	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפ	ב	לבעול: כתב הב''ח דבמדינותינו נתפשט המנהג דאין בועלין ואין להורות היתר לבטל המנהג. אבל הט''ז כתב ואני אומר חלילה לעשות איסור בזה ובבירור שמעתי שהחסידים גאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה ע''כ אין כאן חשש חומרא כלל ואין ראיה ממה שנוהגים שלא לבעול בשבת הוא מפני הבושה ואפי' במ''ש רוב פעמים שאין בועלים והמחמיר הוא מן המתמיהין ועיין בשכנה''ג ובע''ש:	ב	הלכות שבת
3,325	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפא	א	מחזירין אותו: היינו שיאמר אחר התפלה משא''כ בשאר הזמירות שאינן אלא רשות אם רצה א''א כלל. מ''א:	א	הלכות שבת
3,326	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפא	ב	ולהנעים: דוקא בניגון שיש בו נעימה כעין שעושין בפסוקי דזמרה וכבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים המאריכים ומפרידים אות מחברתה. ומ''מ יזהרו לקרות ולהתפלל בזמנו ב''ח. אל אדון ב' חרוזות הראשונים בני ה' תיבות והשאר בני ד' תיבות וב' אחרונות בני ו' תיבות. זוהר והאר''י ז''ל:	א	הלכות שבת
3,327	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	א	מוציאין ס''ת: וי''ל בריך שמיה בין בשבת בין בחול האר''י ז''ל והנותן ס''ת והמקבלו צריך שיהא בימין. מסכת סופרים:	א	הלכות שבת
3,328	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	ב	שבעה: הטעם שאם יארע לאדם אונס ולא בא לבה''כ כל ז' ולא שמע ברכו יאזין אזנו לשמוע ז' פעמים ברכו ויצא י''ח. ועיין כנה''ג מ''ש בשם המבי''ט:	א	הלכות שבת
3,329	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	ג	מוסיף: והרשב''ץ כתב דעכשיו דכולן מברכין אין להוסיף משום ברכה שא''צ וכן ראוי לנהוג. והגאון מהר''ש תיקן בפראג שלא לקרות יותר מעשרה חוץ ממפטיר מפני טורח הציבור. א''ז. עיין בתשו' גנת ורדים סי' נ''ג בהלק''ט ח''ב סי' קנ''ג ועיין יד אהרן:	א	הלכות שבת
3,330	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	ד	להוסיף: וכשחל י''ט בשבת לכ''ע מותר להוסיף לבוש. כשחל יה''כ בשבת אין להוסיף משום שראשי הפרשיות מכוונים שמסיימין במילי דכפרה לכן טוב שלא לשנותם. מ''א:	א	הלכות שבת
3,331	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	ה	חוץ מבש''ת: וכן בחתונה ועיין ביד אהרן:	א	הלכות שבת
3,332	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	ו	למנין שבעה: אבל לא למנין שלשה. כנה''ג:	ג	הלכות שבת
3,333	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	ז	וקטן: אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיביא ב' שערות כנה''ג בשם תשו' ב''י. אם אין שם כהן אלא קטן קורין אותו עיין מ''א. ומשמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה וכ''כ במ''ס:	ג	הלכות שבת
3,334	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	ח	או בד' פרשיות: זולת פ' זכור שהוא לכ''ע מדאורייתא עי' סי' תרפ''ה וראיתי נוהגין שאין קטן מפטיר במרכבה ביום א' של שבועות ולא בז' של פסח. ומטה משה כתב שאין להפטיר בשבת שובה וכתב המ''א ונ''ל דכל זה בקטן שהגיע לחינוך שיודע לחתוך האותיות בטוב ודלא כאותם שמניחים קטנים הרבה לומר ההפטרה. ועיין תשו' ב''ח סי' קנ''ח. ובכנה''ג ובפרח שושן כלל א' סי' ח':	ד	הלכות שבת
3,335	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	ט	המפטיר: היינו בשבת אבל בחול שהמפטיר ממנין אומרים קדיש אחר המפטיר דא''א קדיש עד שנשלם המנין:	ד	הלכות שבת
3,336	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	י	או ג': כתב הלבוש שבשבת שקורים שתי פרשיות שיש לקרות מנין חצי הקרואים בכל סדרה וכתב ט''ז ונראה דהיינו מנין ז' אבל לא מה שמוסיפים דבזה אין שום חיוב מן הדין:	ד	הלכות שבת
3,337	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	יא	וסוף: וה''ה בשבת של חזון אפי' נמצא מי שיודע להפטיר רק שלא ידע לקונן כנהוג דינא הכי ריב''ש. ואפי' יש אחרים היודעים לקונן רשאי הרב לומר כיון שדרך הרב לעולם לאומרו מותר לכתחלה לעלות שלישי ומפטיר. ול''נ דלא יעלה שלישי כמ''ש רמ''א מ''א. אם קראוהו בבה''כ אחרת ונזדמנה לו אותה הפרשה צריך לחזור ולברך מ''כ:	ה	הלכות שבת
3,338	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	יב	לשביעי: ויאמר קדיש אחר ההפטרה. מ''א:	ה	הלכות שבת
3,339	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפב	יג	פסוק א': ה''ה תיב' א' וע''ל סי' קל''ז ועיין מ''א מענין הנהגות החיובים. כתב בספר הכוונות דהעולה ששי הוא המעולה שבקרואים:	ז	הלכות שבת
3,340	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפד	א	בנביא: הטעם שפעם א' גזרו גזירה שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מעניינה של פרשה כ''א פסוקים כמו אלו היו קוראים בתורה כ''א פסוקים ג''פ לכ''א מהז' שקראו בתורה. ולכך יברך המפטיר ז' ברכות נגד ז' שקראו בתורה ומה שקורין בנביאים ולא בכתובים מפני שלא תמצא שם מעין הענין פרשת התורה. כ' הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב הפטרות כדין ספר כי היה נ''ל שאין יוצאין כלל בקריאת הפטרה בחומשים הנדפסים ע''ש והט''ז ומ''א חולקים עליו ומתירין לקרות ההפטרה בחומשים הנדפסים ע''ש. אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבה''כ הולכין יו''ד ומפטירין בבית ששם החומש ואין קורין בע''פ. מ''א:	א	הלכות שבת
3,341	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפד	ב	אמן: ואין לענות אמן אחר שכל דבריו אמת וצדק שאינו סיום ברכה:	ג	הלכות שבת
3,342	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפד	ג	בפעם א': היינו בקול רם. אבל מחויב לקרות בלחש:	ה	הלכות שבת
3,343	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפד	ד	הגולל: כתב בש''ל בשם הגאונים שאין לסלק ספר הפטרה עד אחר הברכה כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר וכ''כ במט''מ:	ו	הלכות שבת
3,344	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפד	ה	צבור: ברגלים שנוהגין לומר מי שבירך לקברנים יאמרו קודם אשרי שלא להפסיק בין קדיש לאשרי מ''א וע''ל סי' רצ''ב:	ז	הלכות שבת
3,345	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפד	ו	החדש: ואין מזכירין נשמות רק למי שנקבר באותו שבוע. מהרי''ל:	ז	הלכות שבת
3,346	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפד	ז	בימי הספירה: ואפי' חל מילה בשבתות ההם אבל כשחל ר''ח בשבת א''א אותו עיין מ''א:	ז	הלכות שבת
3,347	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	א	תרגום: כתב של''ה שיקרא כל פרשה ב''פ ואח''כ התרגום עליה וכ''כ רש''ל. אבל הל''ח פסק דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו וכ''כ בהגהות י''נ בשם האר''י וסדה''י וכ''כ בכתבים וכ''כ בספר נגיד ומצוה ובספר משנת חסידים והפסוק האחרון יאמר אחר התרגום כדי לסיים בתורה. ומי שהוא בקי בטעמים ונקודות בע''פ מצוה לקרות בספר תורה מהרדב''ז והאר''י ז''ל תלמיד א' היה לפניו החומש וקרא לפניו. ואיסור גדול להפסיק בקריאת שמו''ת בדיבור. ויקוץ הצפרנים קודם שמו''ת. ועיקר המצוה לקרות אחר חצות ואחר שקרא ילך לבית המרחץ ויטבול. הכוונות:	א	הלכות שבת
3,348	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	ב	עטרות ודיבון: ר''ל אע''פ שאין בו תרגום וה''ה ראובן ושמעון צריך לקרותו ג''פ עיין ט''ז:	א	הלכות שבת
3,349	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	ג	פירוש רש''י: היינו מי שיכול להבין אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התורה שיש בלשון אשכנז כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו כדי שיבין ענין הפרשה ולפי חכמי הקבלה משמע דוקא תרגום. מי שאין בידו תרגום יקרא ב''פ מקרא ואח''כ כשיהיה לו תרגום יקרא סדה''י:	ב	הלכות שבת
3,350	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	ד	בשבת: היינו אם היה אונס גדול בע''ש. הכוונות:	ד	הלכות שבת
3,351	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	ה	עד שמ''ע: פי' שיש לקרות אז ב' מקרא וא' תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד:	ד	הלכות שבת
3,352	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	ו	התורה: ואם שמע פעם אחד מש''ץ וקרא פ''א יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה. ל''ח מ''א ועיין ט''ז:	ה	הלכות שבת
3,353	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	ז	תינוקות: דוקא בימיהם שהיו לומדין פי' המקרא עם התינוקות אבל אם לומד פי' המלות לחוד לא יצא ומ''מ די שיקרא עוד פעם א' מקרא דזה עולה לו במקום מקרא. מ''א:	ו	הלכות שבת
3,354	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	ח	פרשת י''ט: דהא כבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו ובערב ש''ת יקרא וזאת הברכה. הכוונות:	ז	הלכות שבת
3,355	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	ט	ההפטרה: פעם א' מקרא וא' תרגום ועיין של''ה:	ז	הלכות שבת
3,356	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפה	י	אשיש: ובד' פרשיות יקרא ההפטרה דד' פרשיות:	ז	הלכות שבת
3,357	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפו	א	לטעום: היינו כשמקדש אבל בלא קידוש אסור כמ''ש סי' רע''א. ע''ת:	ג	הלכות שבת
3,358	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפו	ב	פירות: אע''ג דאין קידוש אלא במקום סעודה ואכילת פירות לא מהני כמש''ל סי' רע''ג ס''ה. י''ל שישתה כוס יין אחריו כמ''ש שם:	ג	הלכות שבת
3,359	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפו	ג	פת מועט: אפי' כביצה כמש''ל סימן רל''ב כ''ג מ''א. והבאר היטב אשר לפני כתב נ''ל כזית ומרמז עיין סי' רע''ג ס''ה. כוונתו דשם סגי כזית לענין דלהוי קידוש במקום סעודה א''כ סבור הוא דה''ה כאן נמי לא יאכלו אלא כזית ולא דק:	ג	הלכות שבת
3,360	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפו	ד	אסורה: והב''ח כתב להתיר אפי' לקבוע סעודה קודם מוסף אם מקדש והט''ז אוסר מדינא לקבוע סעודה קודם מוסף ע''ש:	ג	הלכות שבת
3,361	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפו	ה	תחלה: ואם אין שהות להתפלל שתיהם יתפלל מוסף דמנחה יש לו תשלומין. מגן אברהם:	ד	הלכות שבת
3,362	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפז	א	לנחם אבלים: בשבת דף י''ב איתא בקושי התירו לנחם אבלים בשבת א''כ לא יפה עושים אותן שכל ימות השבוע אינן הולכין רק בשבת. מ''א:	א	הלכות שבת
3,363	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפז	ב	ורפואה: ולאבל יאמר שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא. ט''ז בשם ב''ח:	א	הלכות שבת
3,364	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	א	עד ו' שעות: ולשם תענית אפי' שעה א' אסור מהרי''ל. וא''כ שלא כדין עושין קצת קהלות שמתענים בשבת עד חצות על הגזרות מ''א. וכן הש''ץ דמנגן ואין יוצאין מבה''כ עד אחר שש ובפרט בחורף ומכ''ש ביו''ט מלבד בר''ה עי' סי' חקפ''ד סס''א:	א	הלכות שבת
3,365	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	ב	הצער מלבו: וט''ז כתב דוקא מחמת רוב דבקות בהקב''ה מותר לבכות וכ''ה מצוי במתפללים בכוונה אבל כדי שיצא הצער מלבו לא ע''ש (ובאליהו רבה התיר):	ב	הלכות שבת
3,366	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	ג	תענית חלום: ואם חבירו ראה עליו חלום רע אין להתענות בשבת שכנה''ג ע''ל סי' ר''ך. ויבלה כל היום בתורה ובתפלה ויוכל לומר חטאתי עויתי פשעתי. סדה''י. כתב הט''ז דאם הרהר ביום וחלם בלילה אין לו להתענות בשבת ע''ש ועיין בתשובות חינוך בית יהודה סי' ג' ובשבות יעקב סי' ל''ד:	ד	הלכות שבת
3,367	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	ד	ביום ראשון: ואם ביום ראשון הוא תענית חובה צריך להתענות יום אחר מ''ב סי' צ''ג ובש''ג פ''ג דשבועות כתב דא''צ תענית אחר. ויש להורות כמ''ש המ''ב וכן פסק הע''ת וכ''מ בסי' תקס''ח ס''ה ע''ש. וכנה''ג פסק כהש''ג מטעם ספק נפשות להקל וכ''פ הט''ז ע''ש שכתב דאפילו אם התענה בעי''כ א''צ למיתב תענית לתעניתו אפי' לא התענה בי''כ מחמת אונס ועיין בס' הלכה ברורה מה שהשיג עליו. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ט' הליץ בעדו ע''ש. ונ''ל דאם יום ראשון הוא יום ראשון של סליחות עולה לו לד''ה אם אינו רגיל להתענות כל שנה דהא אינו חובה כמ''ש סי' תקפ''א. אבל מי שיש לו מנהג להתענות ביום ראשון צריך להתענות תענית לתעניתו ביום אחר. מ''א ועיין בשכנה''ג:	ד	הלכות שבת
3,368	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	ה	חנוכה: אבל שאר ימים שאין מתענין בהם כגון יומי דניסן או סיון או א''ח יש להתענות בהם וה''ה בין יוה''כ לסוכות כנה''ג בשם הר''ש הלוי סי' ד' ובדרישה העתיק בשם רמ''א דביום שאין אומרים תחנון אין מתענין ובר''ח ניסן וה''ה ר''ח אב מתענין עי' סי' תקע''ג וסימן תק''פ וה''ה בע''פ. מ''א. ולענין כשמתענין באותן הימים על תענית חלום ודאי לא בעי למיתב תענית לתעניתו אבל בח''ה וי''ט שני צריך למיתב תענית לתעניתו. שכנה''ג ע''ש וכ''כ ע''ת:	ד	הלכות שבת
3,369	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	ו	היום: ואינו מתפלל עננו עי' סי' תקס''ב. מ''א. ובחול בכה''ג א''צ להתענות. מצאתי:	ד	הלכות שבת
3,370	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	ז	ס''ת: ה''ה תפילין. מ''א:	ה	הלכות שבת
3,371	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	ח	או יה''כ: בספר קרבן מנחה סי' שפ''ו כתב ואני כשרואה יה''כ עושה י''ט דרמז שמתכפרין לו עונותיו וכ''ש בשעת נעילה ע''ש:	ה	הלכות שבת
3,372	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	ט	או קורות: וברבה פרשת מקץ איתא שפתרו לאשה שתלד זכר וכן הוה לה:	ה	הלכות שבת
3,373	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	י	רעים: ועל הפסד ממון לא יתענה בשבת ס''ח סי' תתס''ח. כתב של''ה שאף באלו ג' החלומות אין להתענות בשבת אא''כ נפשו עגומה עליו וכשיתענה ימצא נחת רוח. וכששאלוהו על חלומות בשבת היה רגיל לפסוק שלא יתענה בשבת אלא יקבלו עליהם להתענות ב' ימים בחול וז''ל מג''מ יפה הורית שלא להתענות בשבת אלא אותן ג' בלבד ושלא להתענות אם ראה בחלום שנפל ס''ת מידו ע''כ וכתב הריב''ש אם מצטער בתענית יותר ממה שמצטער בפחד החלום אסור להתענות בשבת דאפי' בחול אינו מצוה עיין מ''א:	ה	הלכות שבת
3,374	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	יא	או לאחר: פי' שעה מועטת כדי שלא יצטער:	ז	הלכות שבת
3,375	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	יב	מהצרות: מותר ליפול על פניו ביחיד אם צריך לרחמים מהר''ם סי' תר''ג. מ''א:	ח	הלכות שבת
3,376	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפח	יג	המסוכן: אבל שאינו מסוכן ביומו אסור לברכו כ''כ מהרי''ו שהסכימו כל הרבנים וכ''כ ב''ח ולברך המקשה לילד לכ''ע מותר שהתינוק הוא צדיק ויכריע כל העולם לכף זכות מהר''י על שם הסמ''ג ול''נ דקטנים אינם נכנסים למנין דהא אינן בני עונשין מ''א. וי''ל בתוך מי שבירך לחולה שבת היא מלזעוק וכו' עיין מ''א:	י	הלכות שבת
3,377	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפט	א	מוצעת: היינו מע''ש או שישן בה בשבת אבל בלא''ה אסור. ויפרוס הסדין על המטה ולא יזיז הכסת. באר שבע דף ק''ד ועי' סי' ש''ב ס''ג מ''ש בשם המ''א ועי' סי' שט''ו ס''ד. כתב הבאר היטב אשר לפני וטוב ללמוד תורה במקצת יום שבת קודם אכילה ע''ש ומדברי רמ''א סי' רפ''ח ס''ח לא משמע כן ועי' יד אהרן סי' רפ''ח בהגהות. ב''י:	א	הלכות שבת
3,378	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפט	ב	קידושא רבה: וזה הקידוש אינו כלל דאורייתא רמב''ם פכ''ט:	א	הלכות שבת
3,379	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רפט	ג	קידוש: פי' כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל ד''א בלא קידוש. ומשמע בהרא''ש דה''ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש. ומ''מ נ''ל דאם מצפה שיביאו לו ימתין עכ''פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום א''צ עיין מ''א:	ב	הלכות שבת
3,380	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצ	א	צהרים: ולא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתינו בליל מ''ש שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול. ס''ח סי' רס''ו:	א	הלכות שבת
3,381	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצ	ב	ולדרוש: ואין להניח הדרשה בשביל סעודה ג' שמתו בניו של ר''מ מאותו חטא רוקח. (ובס' א''ר כתב דוקא שלא ירגיל לאכול סעודה ג' באותו שעה אבל באקראי שנמשך בדרשה כ''כ אין לבטל סעודה ג' משום זה. וכ''כ רוקח דלא כמ''א) ונ''ל שהדרשה תהא להורות לעם את חקי אלהים ולהכניס יראת אלקים בלבם ולא כמו שנוהגים עכשיו. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,382	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצא	א	בכביצה: לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מיקרי אכילת עראי כמ''ש סי' רל''ב מ''א ובספר אליהו רבה חולק עליו וכן משמע במרדכי כו' דהא לא עדיפא מליל שבת דאמרינן לעולם יסדר אדם שלחנו בליל שבת אפי' א''צ אלא לכזית מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה ס''ח סי' תרצ''א. ונ''ל דמכל מקום אם נמשכה סעודת הבוקר עד אחר חצות יחלק לשנים כמה שכתוב ס''ג דהא מ''מ ישבע כשאוכל שנית מ''א. ועי' סי' תמ''ד ס''א דאפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י''א דיוצא בזה ע''ש. (ובס' אליהו רבה חולק על מ''א במה דפסק לחלק סעודת שחרית לשנים גם לענין אם נמשכה סעודת שחרית עד לאחר חצות. ע''ש באריכות פילפול עמוק בזה):	א	הלכות שבת
3,383	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצא	ב	בליל שבת: ה''ה מי שלא אכל בליל יו''ט יאכל ב' סעודות ביום. וה''ה שאומר הקידוש של לילה. מ''א:	א	הלכות שבת
3,384	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצא	ג	בה''מ: וימתין מעט ביניהם שלא ליטול מיד אחר בה''מ וכן נוהגין להפסיק בד''ת או בטיול קצת. ב''ח בשם מהרש''ל:	ג	הלכות שבת
3,385	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצא	ד	גסה: כי כל זמן האכילה האצטומכא פתוחה משא''כ אחר הסעודה נסתמת:	ג	הלכות שבת
3,386	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצא	ה	לאכול: ואפי' חל יום טוב במ''ש אם יודע שיכול לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים. מ''א:	ג	הלכות שבת
3,387	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצא	ו	שתי ככרות: וכן נוהגים כל היראים ואין לקדש על היין רק בתוך הסעודה יברך על היין וישתה. ספר הכוונות ע''ש סודו:	ד	הלכות שבת
3,388	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצב	א	ואני תפלתי: לפי שישראל אומרים לפני הקב''ה אע''פ ששתינו אנו מתפללין לא כשאר אומות ט''ז. ובמנחה של י''ט א''א אותו כיון דאין קורין בתורה. ב''י ש''ל וא''כ אפשר דבמקום שאין ס''ת א''א אותו מ''א. ואין נוהגין כן:	א	הלכות שבת
3,389	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצב	ב	ג' אנשים: א''א קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י''ח. ואפי' במנחה בתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה והקדיש שלפני י''ח קאי אקריאה ואע''פ שמפסיקין בין הקריאה לקדיש עד שיגלול ס''ת לא חשיב הפסק עכ''ל הגמ''נ וכ''כ בליקוטי פרדס וכ''מ בלבוש. וכ' הריב''ש סי' שכ''א דבמקום שאין ס''ת א''א קדיש שלפני י''ח. וכ' המ''א ונ''ל שלא יאמרו ג''כ ואני תפלתי כמש''ל וגם כדי שלא להפסיק בין הקדיש אחר ובא לציון לתפלת י''ח. וא''ל שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו. דפסוק א' לא חשיב הפסק או יאמרוהו קודם הקדיש וכ''כ בסידור מהרר''ה שלעולם לא יתחילו י''ח בלא קדיש שלפניו ע''כ:	א	הלכות שבת
3,390	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצב	ג	צדקתך: דמתו בו יוסף משה ודוד. וב''ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע''ש מת ולא נקבר עד שבת למנחה ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנקבר. וי''מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שמחזירין לגיהנם במ''ש:	ב	הלכות שבת
3,391	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצב	ד	מדרש: ובמרדכי כ' שלא ללמוד כוונתו שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ''ש בי''ד סי' שמ''ד סעיף י''ח לכן המנהג לדרוש קודם המנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכה שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,392	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצג	א	ולהבדיל מיד: ומ''מ ימתין עם הק''ש עד צאת הכוכבים מ''א. ורש''ל וב''ח אוסרים שמא יקל גם כן במלאכה גם הוא דבר תמוה לרבים:	ג	הלכות שבת
3,393	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצד	א	ואינו חוזר: ועכ''פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ''ש סוף סי' רל''ט. ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב' ואינו מזכיר אתה חוננתנו רדב''ז כנה''ג. ומ''א הניח בצ''ע ע''ש:	א	הלכות שבת
3,394	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצד	ב	ואם טעם: כצ''ל:	א	הלכות שבת
3,395	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצד	ג	בתפלה: פי' יחזור ויתפלל ויבדיל בתפלה אע''ג דקי''ל טעם מבדיל עיין ט''ז ובהרא''ש:	א	הלכות שבת
3,396	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצד	ד	ולהתפלל: ונ''ל דאם נזכר קודם ש''ת יאמרנה בש''ת אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש''ת עיין ב''י. מ''א:	ב	הלכות שבת
3,397	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצד	ה	רשאי: בתורת נדבה ועי' סוף סי' ק''ז:	ה	הלכות שבת
3,398	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצה	א	ויהי נועם: וצריך לאומרו מעומד כתבים. ויש מקומות שא''א ויהי נועם בבית האבל רק מתחילין יושב בסתר כנה''ג. וכופלין הפסוק אורך ימים וגו' ועי' במט''מ שהאריך בזה ומתחילין ואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה וגם ואני זאת בריתי וגו' אין אומרים עי' ט''ז:	*	הלכות שבת
3,399	באר היטב - על שלחן ערוך או''ח	רצה	ב	בשבוע: אפי' ביום ו'. ט''ז:	*	הלכות שבת

3,300

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

ז

לאור השני: עיין ט''ז שהעלה דלצורך גדול דהיינו שעונג שבת תלוי בזה המיקל בנרות אפי' אחר כיבוי הראשון ובמדורת אש ג''כ ולא חייש לשמא ירבה כמ''ש ס''א יש לו על מי לסמוך ע''ש. אותו נר שמדלקת השפחה כדי שתדיח כלי האכילה לא מיקרי לצורך ישראל. ט''ז:

ד

הלכות שבת

3,301

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

ח

נר: דוקא כשהנר של עכו''ם אבל כשהנר של ישראל צריך למחות כמ''ש בס''ק ב':

ד

הלכות שבת

3,302

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעו

ט

הקור גדול: ב''ח אוסר להחם בית החורף ב' פעמים בשבת כי די בפעם אחת והכל לפי הקור ולפי בית החורף עי' ע''ת וכתב המ''א ואפשר לומר כיון ששוכר העכו''ם להסיק כל ימות החורף ואף אם העכו''ם מסיק כשאין הקור גדול ה''ל כאלו עשה מדעתו וא''צ לצאת מביתו כמ''ש שס''א. ועכ''פ יזהרו שלא לומר בשבת להסיק:

ה

הלכות שבת

3,303

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעז

א

כדרכו: ט''ס הוא דאע''פ שפותח בנחת מ''מ הרוח מנשב ואסור והג''ה זו צ''ל בסוף הסעיף כשקבוע בדלת עצמה וכו' אסור לפתחו ולנעלו כדרכו אבל בנחת שרי ובדלת לא שייך בסיס לדבר האיסור דבטלה לגבי בית. מ''א:

א

הלכות שבת

3,304

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעז

ב

שמא יכבנו: ודוקא כשמונח נגד פתיחת הדלת ממש וקרוב אל הדלת וכמ''ש ס''ב. ב''ח:

א

הלכות שבת

3,305

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעז

ג

נוקשת: פירוש כשפותח הדלת נוגע בנר שאחוריה. ריב''ש:

א

הלכות שבת

3,306

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעז

ד

שעוה: נראה פשוט דאם הוא בענין שיש לחוש שיכבה לגמרי אפי' של שעוה אסור. ט''ז:

א

הלכות שבת

3,307

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעז

ה

עכו''ם: ואז אפי' בשל שמן שרי דפסיק רישיה שרי ע''י עכו''ם. מ''א:

ג

הלכות שבת

3,308

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעז

ו

היא בסיס: כתב הב''ח הנרות שאנו מניחין על השלחן דעתינו ליטול ע''י נכרי ודינו כשכח ולא נעשה בסיס עי' סי' ש''ד ס''ד. ובפרט אם הוא במקום הפסד שנפל על המטפחת אין להחמיר כלל וכתב הט''ז ול''נ דאם נפל ניצוץ מן הנר על המטפחת או אפי' הנר עצמו מותר לכ''ע לנער מקום ההוא דהא ודאי שם ל''ש לומר הניחו דהא בשבת נפל. ואם צריך למקום השלחן יטלטל השלחן אף שיש עליו נרות דאין נעשה בסיס. הואיל ואין דעתינו להניח הנרות שם כל היום אלא ע''ד שיסלקם הנכרי למחר ומכ''ש אם יש על השלחן דברים אחרים של היתר והם חשובים יותר מהנר דמותר לטלטלו אפי' הנרות על השלחן כמ''ש סי' ש''י ס''ח וכ''ה בתוס' דף מ''ז דאפי' כשהוא דולק שרי ע''ש ועיין מ''א וה''ה שיש לטלטל בבה''כ השטענד''ר אף כשהנר דולק עליו. א''ז:

ג

הלכות שבת

3,309

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעז

ז

במנורה: היינו בקבוע. אבל אם היא תלויה אפי' ליגע בה אסור שבקל ינענע. ט''ז עי' סי' ש''ח:

ג

הלכות שבת

3,310

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעז

ח

הנר: עי' סי' ש''י ס''ו. וצריך שיניח מעט אויר תחתיה דאל''כ יכבה הנר מ''א. מותר לכפות כלי על הנר כדי לשמש מטתו בין בשבת בין בי''ט. רש''ל פ''ב דביצה:

ה

הלכות שבת

3,311

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

א

לטלטלו: ואם יש אימת עכו''ם מותר לטלטלו אחר שכבה ש''ג. ולרש''י משמע דוקא במקום סכנה אבל שלא במקום סכנה אסור עיין מ''א:

א

הלכות שבת

3,312

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

ב

והמחמיר: ט''ס וצ''ל והמיקל לא הפסיד ב''ח עיין ט''ז. (ובספר אליהו רבה מקיים גירסא הישנה דפירושו המחמיר לא הפסיד ממצות ענג שבת ע''ש):

ב

הלכות שבת

3,313

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

ג

אסור: כיון דאתקצאי לבה''ש:

ג

הלכות שבת

3,314

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

ד

ע''י לחם זה: דהוי הנר בסיס לדבר האיסור ולהיתר כמ''ש סי' ש''י וא''כ אפי' בשעה שהוא דולק היה מותר לטלטלו ואין לסמוך עליו לפי שהשמן שבנר חשוב יותר עליו מן הלחם לפי שצריך לו וא''כ בטל דבר ההיתר נגד האיסור של הנר והוי בסיס לאיסור לחוד א''כ אפי' לאחר דכבה אסור:

ג

הלכות שבת

3,315

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

ה

תרל''ח: ר''ל דשם נתבאר שיעשהו קודם בה''ש. אבל הכא אינו יכול לומר איני בודל כל בה''ש דהא בה''ש הוא דולק ומש''ה לא מהני תנאי:

ד

הלכות שבת

3,316

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

ו

לעכו''ם: ואע''ג דבסי' רע''ו ס''ג מתיר לומר לעכו''ם וכו' היינו דוקא לצורך גופו שרי משום דהא אי בעי ישראל הוי מטלטל ליה טלטול מן הצד אבל הכא מיירי שאינו עושה אלא לצורך הנר שלא יגנב וזה אסור אפי' בטלטול מן הצד כמ''ש סי' שי''א ויש בו איסור אמירה מ''א ואם אין שם עכו''ם מותר לטלטל מן הצד ע''י ישראל המנורה שהדליקו בה בשבת כשיש צורך למקומה ט''ז בסי' שי''א ס''ט ע''ש:

ד

הלכות שבת

3,317

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

ז

לטלטלו: דאין מוקצה לחצי שבת אא''כ היה מוקצה בה''ש:

ה

הלכות שבת

3,318

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

ח

בשוגג: ה''ה במזיד שרי דלא מקרי דחיה בידים אא''כ הדליקו מע''ש מ''א ע''ש (וע''ת אוסר במזיד ע''ש):

ה

הלכות שבת

3,319

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

ט

לטלטלו: דוקא לצורך גופו או מקומו כמ''ש סי' ש''ח ס''ג:

ו

הלכות שבת

3,320

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

י

ותתפרק: קשה האיך משתמשים אנו בכוסות של כסף בשבת שרובן של פרקים ולא חיישינן לזה. ולפי מ''ש הטור בסי' שי''ג דבכוס אין דרך להדקו בחוזק ושרי ניחא. ט''ז:

ז

הלכות שבת

3,321

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

יא

עושה כלי: אע''ג דאין בנין בכלים שאני הכא דהוי שעושה כלי מחדש:

ז

הלכות שבת

3,322

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רעט

יב

אסור לטלטלה: ואם דרכה להיות רפוי שרי. מ''א עי' סי' שי''ג ס''ו וסי' תקי''ט ס''ב:

ז

הלכות שבת

3,323

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפ

א

מתענוגי שבת: ויהיה זהיר לקיים עונתו ומצוה לאכול שום וה''ה שאר דברים המרבים זרע רש''ל. וקודם הלילה חייב להראות אהבה וחבה עם אשתו:

א

הלכות שבת

3,324

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפ

ב

לבעול: כתב הב''ח דבמדינותינו נתפשט המנהג דאין בועלין ואין להורות היתר לבטל המנהג. אבל הט''ז כתב ואני אומר חלילה לעשות איסור בזה ובבירור שמעתי שהחסידים גאוני עולם נהגו בעצמם היתר בזה ע''כ אין כאן חשש חומרא כלל ואין ראיה ממה שנוהגים שלא לבעול בשבת הוא מפני הבושה ואפי' במ''ש רוב פעמים שאין בועלים והמחמיר הוא מן המתמיהין ועיין בשכנה''ג ובע''ש:

ב

הלכות שבת

3,325

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפא

א

מחזירין אותו: היינו שיאמר אחר התפלה משא''כ בשאר הזמירות שאינן אלא רשות אם רצה א''א כלל. מ''א:

א

הלכות שבת

3,326

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפא

ב

ולהנעים: דוקא בניגון שיש בו נעימה כעין שעושין בפסוקי דזמרה וכבר הפליגו הקדמונים בגנות המשוררים המאריכים ומפרידים אות מחברתה. ומ''מ יזהרו לקרות ולהתפלל בזמנו ב''ח. אל אדון ב' חרוזות הראשונים בני ה' תיבות והשאר בני ד' תיבות וב' אחרונות בני ו' תיבות. זוהר והאר''י ז''ל:

א

הלכות שבת

3,327

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

א

מוציאין ס''ת: וי''ל בריך שמיה בין בשבת בין בחול האר''י ז''ל והנותן ס''ת והמקבלו צריך שיהא בימין. מסכת סופרים:

א

הלכות שבת

3,328

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

ב

שבעה: הטעם שאם יארע לאדם אונס ולא בא לבה''כ כל ז' ולא שמע ברכו יאזין אזנו לשמוע ז' פעמים ברכו ויצא י''ח. ועיין כנה''ג מ''ש בשם המבי''ט:

א

הלכות שבת

3,329

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

ג

מוסיף: והרשב''ץ כתב דעכשיו דכולן מברכין אין להוסיף משום ברכה שא''צ וכן ראוי לנהוג. והגאון מהר''ש תיקן בפראג שלא לקרות יותר מעשרה חוץ ממפטיר מפני טורח הציבור. א''ז. עיין בתשו' גנת ורדים סי' נ''ג בהלק''ט ח''ב סי' קנ''ג ועיין יד אהרן:

א

הלכות שבת

3,330

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

ד

להוסיף: וכשחל י''ט בשבת לכ''ע מותר להוסיף לבוש. כשחל יה''כ בשבת אין להוסיף משום שראשי הפרשיות מכוונים שמסיימין במילי דכפרה לכן טוב שלא לשנותם. מ''א:

א

הלכות שבת

3,331

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

ה

חוץ מבש''ת: וכן בחתונה ועיין ביד אהרן:

א

הלכות שבת

3,332

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

ו

למנין שבעה: אבל לא למנין שלשה. כנה''ג:

ג

הלכות שבת

3,333

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

ז

וקטן: אבל להיות הוא מקרא אינו יכול עד שיביא ב' שערות כנה''ג בשם תשו' ב''י. אם אין שם כהן אלא קטן קורין אותו עיין מ''א. ומשמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה וכ''כ במ''ס:

ג

הלכות שבת

3,334

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

ח

או בד' פרשיות: זולת פ' זכור שהוא לכ''ע מדאורייתא עי' סי' תרפ''ה וראיתי נוהגין שאין קטן מפטיר במרכבה ביום א' של שבועות ולא בז' של פסח. ומטה משה כתב שאין להפטיר בשבת שובה וכתב המ''א ונ''ל דכל זה בקטן שהגיע לחינוך שיודע לחתוך האותיות בטוב ודלא כאותם שמניחים קטנים הרבה לומר ההפטרה. ועיין תשו' ב''ח סי' קנ''ח. ובכנה''ג ובפרח שושן כלל א' סי' ח':

ד

הלכות שבת

3,335

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

ט

המפטיר: היינו בשבת אבל בחול שהמפטיר ממנין אומרים קדיש אחר המפטיר דא''א קדיש עד שנשלם המנין:

ד

הלכות שבת

3,336

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

י

או ג': כתב הלבוש שבשבת שקורים שתי פרשיות שיש לקרות מנין חצי הקרואים בכל סדרה וכתב ט''ז ונראה דהיינו מנין ז' אבל לא מה שמוסיפים דבזה אין שום חיוב מן הדין:

ד

הלכות שבת

3,337

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

יא

וסוף: וה''ה בשבת של חזון אפי' נמצא מי שיודע להפטיר רק שלא ידע לקונן כנהוג דינא הכי ריב''ש. ואפי' יש אחרים היודעים לקונן רשאי הרב לומר כיון שדרך הרב לעולם לאומרו מותר לכתחלה לעלות שלישי ומפטיר. ול''נ דלא יעלה שלישי כמ''ש רמ''א מ''א. אם קראוהו בבה''כ אחרת ונזדמנה לו אותה הפרשה צריך לחזור ולברך מ''כ:

ה

הלכות שבת

3,338

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

יב

לשביעי: ויאמר קדיש אחר ההפטרה. מ''א:

ה

הלכות שבת

3,339

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפב

יג

פסוק א': ה''ה תיב' א' וע''ל סי' קל''ז ועיין מ''א מענין הנהגות החיובים. כתב בספר הכוונות דהעולה ששי הוא המעולה שבקרואים:

ז

הלכות שבת

3,340

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפד

א

בנביא: הטעם שפעם א' גזרו גזירה שלא לקרות בתורה ותקנו לקרות בנביאים מעניינה של פרשה כ''א פסוקים כמו אלו היו קוראים בתורה כ''א פסוקים ג''פ לכ''א מהז' שקראו בתורה. ולכך יברך המפטיר ז' ברכות נגד ז' שקראו בתורה ומה שקורין בנביאים ולא בכתובים מפני שלא תמצא שם מעין הענין פרשת התורה. כ' הלבוש תמהתי על שלא ראיתי נוהגין לכתוב הפטרות כדין ספר כי היה נ''ל שאין יוצאין כלל בקריאת הפטרה בחומשים הנדפסים ע''ש והט''ז ומ''א חולקים עליו ומתירין לקרות ההפטרה בחומשים הנדפסים ע''ש. אם אין עירוב שיכולין להביא חומש בבה''כ הולכין יו''ד ומפטירין בבית ששם החומש ואין קורין בע''פ. מ''א:

א

הלכות שבת

3,341

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפד

ב

אמן: ואין לענות אמן אחר שכל דבריו אמת וצדק שאינו סיום ברכה:

ג

הלכות שבת

3,342

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפד

ג

בפעם א': היינו בקול רם. אבל מחויב לקרות בלחש:

ה

הלכות שבת

3,343

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפד

ד

הגולל: כתב בש''ל בשם הגאונים שאין לסלק ספר הפטרה עד אחר הברכה כדי שיראה ויברך על מה שהפטיר וכ''כ במט''מ:

ו

הלכות שבת

3,344

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפד

ה

צבור: ברגלים שנוהגין לומר מי שבירך לקברנים יאמרו קודם אשרי שלא להפסיק בין קדיש לאשרי מ''א וע''ל סי' רצ''ב:

ז

הלכות שבת

3,345

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפד

ו

החדש: ואין מזכירין נשמות רק למי שנקבר באותו שבוע. מהרי''ל:

ז

הלכות שבת

3,346

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפד

ז

בימי הספירה: ואפי' חל מילה בשבתות ההם אבל כשחל ר''ח בשבת א''א אותו עיין מ''א:

ז

הלכות שבת

3,347

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

א

תרגום: כתב של''ה שיקרא כל פרשה ב''פ ואח''כ התרגום עליה וכ''כ רש''ל. אבל הל''ח פסק דיקרא כל פסוק ב' פעמים והתרגום עליו וכ''כ בהגהות י''נ בשם האר''י וסדה''י וכ''כ בכתבים וכ''כ בספר נגיד ומצוה ובספר משנת חסידים והפסוק האחרון יאמר אחר התרגום כדי לסיים בתורה. ומי שהוא בקי בטעמים ונקודות בע''פ מצוה לקרות בספר תורה מהרדב''ז והאר''י ז''ל תלמיד א' היה לפניו החומש וקרא לפניו. ואיסור גדול להפסיק בקריאת שמו''ת בדיבור. ויקוץ הצפרנים קודם שמו''ת. ועיקר המצוה לקרות אחר חצות ואחר שקרא ילך לבית המרחץ ויטבול. הכוונות:

א

הלכות שבת

3,348

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

ב

עטרות ודיבון: ר''ל אע''פ שאין בו תרגום וה''ה ראובן ושמעון צריך לקרותו ג''פ עיין ט''ז:

א

הלכות שבת

3,349

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

ג

פירוש רש''י: היינו מי שיכול להבין אבל מי שאינו בר הכי ודאי ראוי לקרות בפי' התורה שיש בלשון אשכנז כגון ספר צאינה וראינה וכיוצא בו כדי שיבין ענין הפרשה ולפי חכמי הקבלה משמע דוקא תרגום. מי שאין בידו תרגום יקרא ב''פ מקרא ואח''כ כשיהיה לו תרגום יקרא סדה''י:

ב

הלכות שבת

3,350

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

ד

בשבת: היינו אם היה אונס גדול בע''ש. הכוונות:

ד

הלכות שבת

3,351

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

ה

עד שמ''ע: פי' שיש לקרות אז ב' מקרא וא' תרגום ודלא כאותן שקורין המקרא לחוד:

ד

הלכות שבת

3,352

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

ו

התורה: ואם שמע פעם אחד מש''ץ וקרא פ''א יצא אבל אין לסמוך לכתחלה על השמיעה. ל''ח מ''א ועיין ט''ז:

ה

הלכות שבת

3,353

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

ז

תינוקות: דוקא בימיהם שהיו לומדין פי' המקרא עם התינוקות אבל אם לומד פי' המלות לחוד לא יצא ומ''מ די שיקרא עוד פעם א' מקרא דזה עולה לו במקום מקרא. מ''א:

ו

הלכות שבת

3,354

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

ח

פרשת י''ט: דהא כבר קרא כל התורה מידי שבת בשבתו ובערב ש''ת יקרא וזאת הברכה. הכוונות:

ז

הלכות שבת

3,355

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

ט

ההפטרה: פעם א' מקרא וא' תרגום ועיין של''ה:

ז

הלכות שבת

3,356

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפה

י

אשיש: ובד' פרשיות יקרא ההפטרה דד' פרשיות:

ז

הלכות שבת

3,357

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפו

א

לטעום: היינו כשמקדש אבל בלא קידוש אסור כמ''ש סי' רע''א. ע''ת:

ג

הלכות שבת

3,358

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפו

ב

פירות: אע''ג דאין קידוש אלא במקום סעודה ואכילת פירות לא מהני כמש''ל סי' רע''ג ס''ה. י''ל שישתה כוס יין אחריו כמ''ש שם:

ג

הלכות שבת

3,359

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפו

ג

פת מועט: אפי' כביצה כמש''ל סימן רל''ב כ''ג מ''א. והבאר היטב אשר לפני כתב נ''ל כזית ומרמז עיין סי' רע''ג ס''ה. כוונתו דשם סגי כזית לענין דלהוי קידוש במקום סעודה א''כ סבור הוא דה''ה כאן נמי לא יאכלו אלא כזית ולא דק:

ג

הלכות שבת

3,360

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפו

ד

אסורה: והב''ח כתב להתיר אפי' לקבוע סעודה קודם מוסף אם מקדש והט''ז אוסר מדינא לקבוע סעודה קודם מוסף ע''ש:

ג

הלכות שבת

3,361

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפו

ה

תחלה: ואם אין שהות להתפלל שתיהם יתפלל מוסף דמנחה יש לו תשלומין. מגן אברהם:

ד

הלכות שבת

3,362

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפז

א

לנחם אבלים: בשבת דף י''ב איתא בקושי התירו לנחם אבלים בשבת א''כ לא יפה עושים אותן שכל ימות השבוע אינן הולכין רק בשבת. מ''א:

א

הלכות שבת

3,363

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפז

ב

ורפואה: ולאבל יאמר שבת היא מלנחם ונחמה קרובה לבא. ט''ז בשם ב''ח:

א

הלכות שבת

3,364

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

א

עד ו' שעות: ולשם תענית אפי' שעה א' אסור מהרי''ל. וא''כ שלא כדין עושין קצת קהלות שמתענים בשבת עד חצות על הגזרות מ''א. וכן הש''ץ דמנגן ואין יוצאין מבה''כ עד אחר שש ובפרט בחורף ומכ''ש ביו''ט מלבד בר''ה עי' סי' חקפ''ד סס''א:

א

הלכות שבת

3,365

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

ב

הצער מלבו: וט''ז כתב דוקא מחמת רוב דבקות בהקב''ה מותר לבכות וכ''ה מצוי במתפללים בכוונה אבל כדי שיצא הצער מלבו לא ע''ש (ובאליהו רבה התיר):

ב

הלכות שבת

3,366

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

ג

תענית חלום: ואם חבירו ראה עליו חלום רע אין להתענות בשבת שכנה''ג ע''ל סי' ר''ך. ויבלה כל היום בתורה ובתפלה ויוכל לומר חטאתי עויתי פשעתי. סדה''י. כתב הט''ז דאם הרהר ביום וחלם בלילה אין לו להתענות בשבת ע''ש ועיין בתשובות חינוך בית יהודה סי' ג' ובשבות יעקב סי' ל''ד:

ד

הלכות שבת

3,367

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

ד

ביום ראשון: ואם ביום ראשון הוא תענית חובה צריך להתענות יום אחר מ''ב סי' צ''ג ובש''ג פ''ג דשבועות כתב דא''צ תענית אחר. ויש להורות כמ''ש המ''ב וכן פסק הע''ת וכ''מ בסי' תקס''ח ס''ה ע''ש. וכנה''ג פסק כהש''ג מטעם ספק נפשות להקל וכ''פ הט''ז ע''ש שכתב דאפילו אם התענה בעי''כ א''צ למיתב תענית לתעניתו אפי' לא התענה בי''כ מחמת אונס ועיין בס' הלכה ברורה מה שהשיג עליו. ובתשובת שבות יעקב ח''ב סי' ט' הליץ בעדו ע''ש. ונ''ל דאם יום ראשון הוא יום ראשון של סליחות עולה לו לד''ה אם אינו רגיל להתענות כל שנה דהא אינו חובה כמ''ש סי' תקפ''א. אבל מי שיש לו מנהג להתענות ביום ראשון צריך להתענות תענית לתעניתו ביום אחר. מ''א ועיין בשכנה''ג:

ד

הלכות שבת

3,368

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

ה

חנוכה: אבל שאר ימים שאין מתענין בהם כגון יומי דניסן או סיון או א''ח יש להתענות בהם וה''ה בין יוה''כ לסוכות כנה''ג בשם הר''ש הלוי סי' ד' ובדרישה העתיק בשם רמ''א דביום שאין אומרים תחנון אין מתענין ובר''ח ניסן וה''ה ר''ח אב מתענין עי' סי' תקע''ג וסימן תק''פ וה''ה בע''פ. מ''א. ולענין כשמתענין באותן הימים על תענית חלום ודאי לא בעי למיתב תענית לתעניתו אבל בח''ה וי''ט שני צריך למיתב תענית לתעניתו. שכנה''ג ע''ש וכ''כ ע''ת:

ד

הלכות שבת

3,369

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

ו

היום: ואינו מתפלל עננו עי' סי' תקס''ב. מ''א. ובחול בכה''ג א''צ להתענות. מצאתי:

ד

הלכות שבת

3,370

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

ז

ס''ת: ה''ה תפילין. מ''א:

ה

הלכות שבת

3,371

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

ח

או יה''כ: בספר קרבן מנחה סי' שפ''ו כתב ואני כשרואה יה''כ עושה י''ט דרמז שמתכפרין לו עונותיו וכ''ש בשעת נעילה ע''ש:

ה

הלכות שבת

3,372

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

ט

או קורות: וברבה פרשת מקץ איתא שפתרו לאשה שתלד זכר וכן הוה לה:

ה

הלכות שבת

3,373

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

י

רעים: ועל הפסד ממון לא יתענה בשבת ס''ח סי' תתס''ח. כתב של''ה שאף באלו ג' החלומות אין להתענות בשבת אא''כ נפשו עגומה עליו וכשיתענה ימצא נחת רוח. וכששאלוהו על חלומות בשבת היה רגיל לפסוק שלא יתענה בשבת אלא יקבלו עליהם להתענות ב' ימים בחול וז''ל מג''מ יפה הורית שלא להתענות בשבת אלא אותן ג' בלבד ושלא להתענות אם ראה בחלום שנפל ס''ת מידו ע''כ וכתב הריב''ש אם מצטער בתענית יותר ממה שמצטער בפחד החלום אסור להתענות בשבת דאפי' בחול אינו מצוה עיין מ''א:

ה

הלכות שבת

3,374

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

יא

או לאחר: פי' שעה מועטת כדי שלא יצטער:

ז

הלכות שבת

3,375

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

יב

מהצרות: מותר ליפול על פניו ביחיד אם צריך לרחמים מהר''ם סי' תר''ג. מ''א:

ח

הלכות שבת

3,376

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפח

יג

המסוכן: אבל שאינו מסוכן ביומו אסור לברכו כ''כ מהרי''ו שהסכימו כל הרבנים וכ''כ ב''ח ולברך המקשה לילד לכ''ע מותר שהתינוק הוא צדיק ויכריע כל העולם לכף זכות מהר''י על שם הסמ''ג ול''נ דקטנים אינם נכנסים למנין דהא אינן בני עונשין מ''א. וי''ל בתוך מי שבירך לחולה שבת היא מלזעוק וכו' עיין מ''א:

י

הלכות שבת

3,377

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפט

א

מוצעת: היינו מע''ש או שישן בה בשבת אבל בלא''ה אסור. ויפרוס הסדין על המטה ולא יזיז הכסת. באר שבע דף ק''ד ועי' סי' ש''ב ס''ג מ''ש בשם המ''א ועי' סי' שט''ו ס''ד. כתב הבאר היטב אשר לפני וטוב ללמוד תורה במקצת יום שבת קודם אכילה ע''ש ומדברי רמ''א סי' רפ''ח ס''ח לא משמע כן ועי' יד אהרן סי' רפ''ח בהגהות. ב''י:

א

הלכות שבת

3,378

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפט

ב

קידושא רבה: וזה הקידוש אינו כלל דאורייתא רמב''ם פכ''ט:

א

הלכות שבת

3,379

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רפט

ג

קידוש: פי' כשיש לו פת אומר המוציא על הפת ואסור לאכול דבר אחר קודם לכן ואם אין לו פת אוכל ד''א בלא קידוש. ומשמע בהרא''ש דה''ה בקידוש הלילה אם אין לו פת אוכל בלא קידוש. ומ''מ נ''ל דאם מצפה שיביאו לו ימתין עכ''פ עד חצות לילה אבל בקידוש היום א''צ עיין מ''א:

ב

הלכות שבת

3,380

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצ

א

צהרים: ולא יאמר נלך ונישן כדי שנוכל לעשות מלאכתינו בליל מ''ש שמראה בזה שנח וישן בשביל ימות החול. ס''ח סי' רס''ו:

א

הלכות שבת

3,381

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצ

ב

ולדרוש: ואין להניח הדרשה בשביל סעודה ג' שמתו בניו של ר''מ מאותו חטא רוקח. (ובס' א''ר כתב דוקא שלא ירגיל לאכול סעודה ג' באותו שעה אבל באקראי שנמשך בדרשה כ''כ אין לבטל סעודה ג' משום זה. וכ''כ רוקח דלא כמ''א) ונ''ל שהדרשה תהא להורות לעם את חקי אלהים ולהכניס יראת אלקים בלבם ולא כמו שנוהגים עכשיו. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,382

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצא

א

בכביצה: לאו דוקא אלא יותר מעט מכביצה דכביצה מיקרי אכילת עראי כמ''ש סי' רל''ב מ''א ובספר אליהו רבה חולק עליו וכן משמע במרדכי כו' דהא לא עדיפא מליל שבת דאמרינן לעולם יסדר אדם שלחנו בליל שבת אפי' א''צ אלא לכזית מי שיש לו מזון ב' סעודות ואם יחלקם לג' סעודות לא יהיה לו לכל סעודה לשבעה מוטב שיאכל ב' סעודות לשבעה ס''ח סי' תרצ''א. ונ''ל דמכל מקום אם נמשכה סעודת הבוקר עד אחר חצות יחלק לשנים כמה שכתוב ס''ג דהא מ''מ ישבע כשאוכל שנית מ''א. ועי' סי' תמ''ד ס''א דאפי' קודם חצות יחלקה לשנים דהא י''א דיוצא בזה ע''ש. (ובס' אליהו רבה חולק על מ''א במה דפסק לחלק סעודת שחרית לשנים גם לענין אם נמשכה סעודת שחרית עד לאחר חצות. ע''ש באריכות פילפול עמוק בזה):

א

הלכות שבת

3,383

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצא

ב

בליל שבת: ה''ה מי שלא אכל בליל יו''ט יאכל ב' סעודות ביום. וה''ה שאומר הקידוש של לילה. מ''א:

א

הלכות שבת

3,384

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצא

ג

בה''מ: וימתין מעט ביניהם שלא ליטול מיד אחר בה''מ וכן נוהגין להפסיק בד''ת או בטיול קצת. ב''ח בשם מהרש''ל:

ג

הלכות שבת

3,385

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצא

ד

גסה: כי כל זמן האכילה האצטומכא פתוחה משא''כ אחר הסעודה נסתמת:

ג

הלכות שבת

3,386

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצא

ה

לאכול: ואפי' חל יום טוב במ''ש אם יודע שיכול לחזור ולאכול קודם שעה עשירית לא יחלק סעודת שחרית לשתים. מ''א:

ג

הלכות שבת

3,387

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצא

ו

שתי ככרות: וכן נוהגים כל היראים ואין לקדש על היין רק בתוך הסעודה יברך על היין וישתה. ספר הכוונות ע''ש סודו:

ד

הלכות שבת

3,388

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצב

א

ואני תפלתי: לפי שישראל אומרים לפני הקב''ה אע''פ ששתינו אנו מתפללין לא כשאר אומות ט''ז. ובמנחה של י''ט א''א אותו כיון דאין קורין בתורה. ב''י ש''ל וא''כ אפשר דבמקום שאין ס''ת א''א אותו מ''א. ואין נוהגין כן:

א

הלכות שבת

3,389

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצב

ב

ג' אנשים: א''א קדיש על התורה שאין כאן במה להפסיק בין קדיש זה לקדיש שקודם י''ח. ואפי' במנחה בתענית שמפטירין אין כאן הפסק דהפטרה שייכא אל הקריאה והקדיש שלפני י''ח קאי אקריאה ואע''פ שמפסיקין בין הקריאה לקדיש עד שיגלול ס''ת לא חשיב הפסק עכ''ל הגמ''נ וכ''כ בליקוטי פרדס וכ''מ בלבוש. וכ' הריב''ש סי' שכ''א דבמקום שאין ס''ת א''א קדיש שלפני י''ח. וכ' המ''א ונ''ל שלא יאמרו ג''כ ואני תפלתי כמש''ל וגם כדי שלא להפסיק בין הקדיש אחר ובא לציון לתפלת י''ח. וא''ל שיאמרו ואני תפלתי ויאמרו קדיש עליו. דפסוק א' לא חשיב הפסק או יאמרוהו קודם הקדיש וכ''כ בסידור מהרר''ה שלעולם לא יתחילו י''ח בלא קדיש שלפניו ע''כ:

א

הלכות שבת

3,390

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצב

ג

צדקתך: דמתו בו יוסף משה ודוד. וב''ח האריך להוכיח שלא מת משה בשבת רק בע''ש מת ולא נקבר עד שבת למנחה ואנו אומרים צדוק הדין עליו בזמן שנקבר. וי''מ דאומרים צדקתך להצדיק הדין על הרשעים שמחזירין לגיהנם במ''ש:

ב

הלכות שבת

3,391

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצב

ד

מדרש: ובמרדכי כ' שלא ללמוד כוונתו שלא ללמוד בחברותא אבל שנים שנים לומדים בבתיהם כמ''ש בי''ד סי' שמ''ד סעיף י''ח לכן המנהג לדרוש קודם המנחה ואם נמשכה עד סמוך לחשיכה שלא יוכלו לקיים סעודה ג' אזי לא יאמרו פרקים או שיר המעלות. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,392

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצג

א

ולהבדיל מיד: ומ''מ ימתין עם הק''ש עד צאת הכוכבים מ''א. ורש''ל וב''ח אוסרים שמא יקל גם כן במלאכה גם הוא דבר תמוה לרבים:

ג

הלכות שבת

3,393

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצד

א

ואינו חוזר: ועכ''פ אסור במלאכה עד שיאמר המבדיל כמ''ש סוף סי' רל''ט. ואם שכח להתפלל מתפלל שחרית ב' ואינו מזכיר אתה חוננתנו רדב''ז כנה''ג. ומ''א הניח בצ''ע ע''ש:

א

הלכות שבת

3,394

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצד

ב

ואם טעם: כצ''ל:

א

הלכות שבת

3,395

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצד

ג

בתפלה: פי' יחזור ויתפלל ויבדיל בתפלה אע''ג דקי''ל טעם מבדיל עיין ט''ז ובהרא''ש:

א

הלכות שבת

3,396

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצד

ד

ולהתפלל: ונ''ל דאם נזכר קודם ש''ת יאמרנה בש''ת אבל כשיש לו כוס לא יאמרו בש''ת עיין ב''י. מ''א:

ב

הלכות שבת

3,397

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצד

ה

רשאי: בתורת נדבה ועי' סוף סי' ק''ז:

ה

הלכות שבת

3,398

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצה

א

ויהי נועם: וצריך לאומרו מעומד כתבים. ויש מקומות שא''א ויהי נועם בבית האבל רק מתחילין יושב בסתר כנה''ג. וכופלין הפסוק אורך ימים וגו' ועי' במט''מ שהאריך בזה ומתחילין ואתה קדוש לפי שאין גאולה בלילה וגם ואני זאת בריתי וגו' אין אומרים עי' ט''ז:

*

הלכות שבת

3,399

באר היטב - על שלחן ערוך או''ח

רצה

ב

בשבוע: אפי' ביום ו'. ט''ז:

*

הלכות שבת