bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | ט. | חמשה חדרים בחצר אחד שוכר מהעכו''ם בשביל כולם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | י. | אם שכרו ממנו בעל כרחו אינו מועיל אף על פי שהיה רגיל להשכיר מקודם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | יא. | אבל מאשתו או משכירו ולקיטו שוכרים אף על פי שהוא מוחה (ושכירו של שכירו ולקיטו של בעל הבית הוא כשכיר בעל הבית עצמו) (ריב''ש סימן תכ''ז): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | יב. | אם אינו רוצה להשכיר יתקרב לו אחד מבני החצר עד שישאיל לו רשותו שיהא לו רשות להניח בו שום דבר דהוי ליה כשכירו ולקיטו ומשכיר שלא מדעת העכו''ם ויש אומרים שאינו צריך להשכיר אלא נותן עירובו ודיו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | יג. | אם ייחד לו מקום בבית שמשאיל לו כיון שאינו כשלוחו בכל הבית לא מהני: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | יד. | שכרו משכירו ולקיטו לזמן אף על פי שסילקו תוך הזמן מהיות שכירו ולקיטו מותרים עד תום הזמן. אבל אם שכרו ממנו סתם כיון שסילקו נתבטל השכירות: {הגה: והוא הדין אם שכרו מגזבר המלך ונסתלק לגמרי מן המלך אבל אם לא סלקו רק מן השכירורק מן הגזברות ועדיין אוכל פרס המלך עדיין מיקרי שכירו ולקיטו ויוכל לשכור ממנו ולכן גם שכירות הראשון עדיין קיים (בית יוסף בשם תשובת רשב''א):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | טו. | אם ישראל ועכו''ם דרים בבית אחד צריך לשכור מהעכו''ם ולערב עם הישראל: {הגה: אם יש לכל אחד דירה בפני עצמו והוא הדין שני (עכו''ם) הדרים בכהאי גוונא בבית אחד צריך לשכור (משניהם) (בית יוסף בשם הגהות אשירי):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | טז. | אם יש לעכו''ם ה' שכירים או לקיטים ישראלים דרים בביתו אין דירתם חשובה דירה שיאסרו זה על זה (דשכירות של עכו''ם אין אוסר אם שכרו מבעל הבית) (בית יוסף): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | יז. | שתי חצירות זו לפנים מזו ישראל ועכו''ם בפנימית ואפילו עכו''ם בפנימית ושני ישראלים בחיצונה אוסר בחיצונה וישראל בפנימית ואפילו אינו יהודי בפנימית ושני ישראלים בחיצונה אוסר ויש יש ויש מי שאומר שאפילו עכו''ם בפנימית וישראל אחד בחיצונה אוסר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | יח. | עכו''ם שהשכיר ביתו לחבירו עכו''ם אם נשאר לו שום תפיסה בבית שיש לו רשות להניח שם שום כלים יכולים לשכור ממנו ואם לא נשאר לו שום תפיסה אם יכול המשכיר לסלק השוכר תוך זמנו יכולים לשכור ממנו ואם לאו אינו מועיל אלא אם כן ישכרו מהשוכר: {הגה: והוא הדין איש אחר שיש לו תפיסה בבית יכולים לשכור ממנו דלא גרע משכירו ולקיטו (בית יוסף בשם ריב''ש סימן תנ''ז):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | יט. | חצר שישראל ועכו''ם דרים בה ובית אחד של ישראל אצל ביתו של זה ואינו פתוח לחצר וחלונות ביניהם אינו יכול לערב עמו דרך החלון שביניהם כדי להוציא כליו דרך בית שכנו הפתוח לחצר אבל אם פתח פתוח ביניהם מותר ויש מי שאומר דאף אם פתח פתוח ביניהם אסור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפב - אם דירת אינו יהודי מעכבת בעירובו. ובו כ' סעיפים: | כ. | חצר שישראל ועכו''ם שרוים בה והיו חלונות פתוחות מבית ישראל זה לבית ישראל זה ועשו עירוב דרך חלונות אף על פי שהם מותרים להוציא מבית לבית דרך חלונות הרי הם אסורים להוציא מבית לבית דרך פתחיהם מפני העכו''ם עד שישכיר: {הגה: ספינה שיש בה ישראלים רבים ויש להם בתים מיוחדים צריכים לערב ולשכור רשות מן העכו''ם בעל הספינה או להבליעו בשכר הספינה (בית יוסף בשם שבולי לקט) ועיין לעיל סימן שס''ו סעיף ב':} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפג - כשאין העכו''ם בבית אינו מעכב. ובו סעיף אחד: | א. | עכו''ם הדר עם שני ישראלים ואין העכו''ם בביתו אינו אוסר (עיין לעיל סימן שע''א) ויערבו ויהיו מותרים בא עכו''ם בשבת אוסר והעירוב בטל ומיהו יכולים לשכור ממנו בשבת ואחר כך יבטל האחד לחבירו ויהיה היחיד מותר וכל שכן אם העכו''ם בשבת שיבטל אחד לחבירו ויהיה היחיד מותר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפד - אינו יהודי אכסנאי אם מעכב. ובו ב' סעיפים: | א. | עכו''ם הנכנס לשם אכסנאות אם נכנס שלא ברשות אינו אוסר לעולם ואם נכנס ברשות אם הוא רגיל לבוא אוסר מיד ואם אינו רגיל אינו אוסר עד לאחר שלשים יום: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפד - אינו יהודי אכסנאי אם מעכב. ובו ב' סעיפים: | ב. | אנשי חיל המלך שנכנסו בבתי היהודים בין בחזקה בין ברצון אם יש לבעלי בתים באותם מקומות שנכנסו העכו''ם כלים שאסור לטלטלם בשבת אינם אוסרים עליהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפה - דין צדוקי ומומר בעירוב. ובו ד' סעיפים: | א. | צדוקי הרי הוא כישראל ומבטל רשות אבל עירוב אינו מועיל כיון שאינו מודה בעירוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפה - דין צדוקי ומומר בעירוב. ובו ד' סעיפים: | ב. | כותי הרי הוא כשאר עכו''ם ואין לו תקנה אלא בשכירות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפה - דין צדוקי ומומר בעירוב. ובו ד' סעיפים: | ג. | ישראל מומר לעבודת אלילים או לחלל שבתות בפרהסיא אפילו אינו מחללו אלא באיסור דרבנן הרי הוא כעכו''ם ואם אינו מחלל אלא בצינעה אפילו מחללו באיסור דאורייתא הרי הוא כישראל ומבטל רשות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפה - דין צדוקי ומומר בעירוב. ובו ד' סעיפים: | ד. | ישראל שהמיר והיו לו בתים בשכונת ישראל שעירבו לכל השנה אם אין לו פתח אחר כלל הוא אוסר בכל שבת שחל לאחר שהמיר אבל אם יש לו פתח אחר לשכונת העכו''ם אפילו הוא פתח קטן שלא היה רגיל בו מתחלה דוחין אותו אצל פתח הפתוח לשכונת העכו''ם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | א. | אסרו חכמים לטלטל מן החצרות למבוי והתירוהו על ידי שיתוף שגובין פת או דבר אחר ממיני מאכל מכל חצר וחצר ונותנים אותו באחד מן החצרות ואנו רואים כאלו פתוח כל המבוי לאותו חצר ומפני שאינו אלא לשתף החצרות יכולים ליתנו באויר החצר או בבית שאין בו ד' על ד' ואין צריכין ליתנו בבית רק שיהיה במקום המשתמר הילכך אין נותנין אותו באויר המבוי (ועיין לעיל סימן שס''ו): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | ב. | ישראלים שדרים בג' מקומות חלוקים ודלתות כל אחד מהמקומות נעולים בלילה והשמש גובה קמח מכולם אינו מועיל להם להשתתף ששיתוף מבוי צריך שיהיה מונח בחצר שבמבוי ואלו שנבדלים זה מזה ורחוקים אין שיתופן אחד ואין מבואיהן כאחד: {הגה: ואם עירבו במקום אחד אין האחרים שלא עירבו אוסרים עליהם הואיל ואין להם דריסת הרגל זה על זה כי אין כל העיר חשובה כמבוי אחד אף על פי שיושבין בהיקף חומה אחת (בית יוסף סימן שצ''ב בשם חזה התנופה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | ג. | ככל משפטי עירובי חצירות ושיעורו ושאשתו מערבת בשבילו ושמערבין שלא לדעתו אם אין הבית פתוח אלא לחצר אחת ושקטן יכול לגבותו ושיכול אחד לזכות לכלם (ושאם היו שותפין אין צריכין לערב) כך דיני שיתוף: {הגה: ואפילו היה משותף עם שכיניו בסחורה לזה ביין ולזה בשמן אין צריכין להשתתף והוא שיהיה בכלי אחד (טור סימן שס''ו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | ד. | משתתפין בכל מיני מאכל ואפילו ד' וה' מיני מאכל מצטרפין למזון שתי סעודות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | ה. | בכל מיני מאכל משתתפין חוץ מגודגדניות שהוקשו לזרע ותבלין ופולין יבשים ולא בעלי בצלים שלא גדלו אורך הזרת ולא בכמהין ופטריות ולא בכפניות ולא בעדשים ולא בחטים ושעורים ולא בירק שהוא בשיל ולא בשיל ולא במים לבדם ולא במלח לבדו אבל אם עירבם יחד משתתפין בהם ויש אומרים דדוקא כשנתן לתוכן שמן ויש אומרים שמערבין בתבלין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | ו. | כל דבר שרגילים ללפת בו את הפת שיעורו ללפת בו פת הנאכל לשני סעודות וכל שאין מלפתין בו הפת שיעורו כדי לאכול ממנו ב' סעודות ובשר חי לא הוי ליפתן וצריך כדי שיאכל ממנו ב' סעודות אבל צלי הוי ליפתן ושיעורו ללפת בו ב' סעודות חומץ הוי ליפתן וכן יין מבושל אבל יין חי לא הוי ליפתן ושיעורו שתי רביעיות וכן שיעור שאר משקים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | ז. | משתתפין בשני ביצים אפילו חיים בשני רמונים בחמשה אפרסקים בליטרא ירק בין חי בין מבושל בפולים לחים מלא היד בתפוחי יער מלא הקב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | ח. | משתתפין אפילו באוכל שאינו ראוי לו אם ראוי לשום אדם כגון לנזיר ביין ולישראל בתרומה וכן (הנודר) מאוכל או נשבע שלא יאכלנו משתתף בו ויש אומרים דהיינו דוקא כשנדר או נשבע שלא יאכלנו אבל אם נדר או נשבע שלא יהנה ממנו אין משתתפין לו בה (ואם אמר קונם הנאתו או אכילתו עלי לכולי עלמא אין משתתף בה) (טור): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפו - דיני שיתוף בעירוב. ובו ט' סעיפים: | ט. | אמר על ככר היום חול ולמחר קודש או קונם משתתפין לו בה שבין השמשות עדיין לא נתקדשה ודאי וראוי היתה מבעוד יום אבל אם אמר היום קונם ולמחר חול אין משתתפין לו בה שאינה ראויה עד שתחשך חצר הפתוח לשני מבואות ושיתף עם כל אחד מהם מותר עם כל אחד מהם לטלטל ממנו לחצר ומחצר לתוכו ואסור לטלטל כלים ששבתו במבוי זה למבוי האחר דרך החצר ואם לא שיתף עם שום אחד מהם אם הוא רגיל עם שניהם לצאת ולבוא בחול דרך עליהם אוסר על שניהם ואם הוא רגיל עם האחד ועם השני אינו רגיל אותו שרגיל אוסר ושאינו רגיל אינו אוסר ואם שיתף עם אותו שאינו רגיל הותר הרגיל לעצמו אם שיתפו ביניהם וכן אם היה רגיל עם שניהם ושיתף עם אחד מהם מותר השני שהרי סילק עצמו ממנו ואם המבוי שרגיל בו שיתפו ביניהם ואותו שאינו רגיל לא שיתפו והוא לא שיתף לא עם זה ולא עם זה דוחים אותו אצל שאינו רגיל ויסתלק מאותו שרגיל כדי שיהא מותר כיון שהוא אינו מפסיד בדבר שהרי לא שיתף עמהם ויש ריוח לאחרים שעל ידי זה יהיו מותרים כופין אותו על מדת סדום: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפז - שותפין במבוי צריכין לערב בחצירות. ובו סעיף אחד: | א. | המשתתפין במבוי צריכים לערב בחצירות כדי שלא ישכחו התינוקות תורת עירוב שהרי אין התינוקות מכירים מה נעשה במבוי לפיכך אם נשתתפו במבוי בפת סומכין עליו ואין צריכין לערב בחצירות שהרי התינוקות מכירים בפת ויש אומרים שאם לא עירבה כל חצר לעצמה אין סומכין על השיתוף אבל כשכל חצר עירבה לעצמה ואחר כך נשתתפו במבוי ולא עירבו דרך פתחים שביניהם מותרים להשתמש בחצירות שבמבוי דרך פתחים שביניהם שסומכים על שיתוף במקום עירוב ואם עירבו דרך פתחים שביניהם ולא נשתתפו במבוי מותר להשתמש החצרות במבוי שסומכים על עירוב שעירבו החצרות דרך פתחים במקום שיתוף: {הגה: ויש אומרים דסומכין אשיתוף במקום עירוב אפילו לא נשתתפו אלא ביין וכן סומכין אעירוב במקום שיתוף (הרא''ש ומרדכי פרק הדר וטור). ולעיל סימן שס''ו סעיף ו' בהג''ה כתבתי דאנו נוהגין לכתחילה שלא לעשות רק שיתוף אחד בקמח ונראה לי הטעם כי עירוב שלנו שכל אחד מבני החצר נותן לשיתוף הוי כעירוב ושיתוף ביחד ולכתחילה אין לעשות יותר. והא שהצריכו שיתוף ועירוב היינו בזמן הגמרא שבני החצר לא נתנו לשיתוף רק החצר עירבו ביחד ואחד מבני החצר נתן לשיתוף אבל בכהאי גוונא לכולי עלמא אין עושין רק שיתוף אחד ואי עביד יותר ובירך עליו הוי ברכה לבטלה (דברי עצמו ותשובת מהר''ם שהביא הבית יוסף):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפח - דין אם לא עירבו החצירות יחד וגם לא נשתתפו במבוי. ובו סעיף אחד: | א. | אם לא עירבו החצרות יחד וגם לא נשתתפו במבוי מותר לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו בין עירבו חצרות עם הבתים בין לא עירבו ולהרב רבינו משה בר מיימון (בפרק ה' מהלכות עירובין) דוקא כשלא עירבו חצירות עם הבתים אבל אם עירבו חצרות עם הבתים אין מטלטלין במבוי אלא בארבע אמות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שפט - אינו יהודי שיש לו חלון פתוח למבוי. ובו סעיף אחד: | א. | עכו''ם הדר במבוי ויש לו חלון אחורי ביתו פתוח לבקעה או לקרפף אפילו אין בו אלא ארבעה טפחים על ארבעה טפחים אינו אוסר על בני מבוי אפילו מכניס ומוציא גמלים וקרונות דרך המבוי כל היום שחפץ יותר באותו שפתוח לו מאחוריו לבדו שיש לו אויר והוי פתחו למבוי כמו שאינו רגיל שאינו אוסר והוא שיש בבקעה או בקרפף יותר מסאתים אבל אם אין בו אלא סאתים קטן הוא ולא ניחא ליה ביה וישראל שיש לו פתח למבוי ופתח מאחוריו לקרפף ושכח ולא עירב אם הקרפף יותר מסאתים אוסר לפי שאינו ראוי לו ואינו מסתלק מן המבוי ואם הוקף לדירה אפילו יותר מסאתים אינו אוסר כיון שראוי לו ויש מי שאומר דאדרבה אם הוקף לדירה אפילו בית סאתים אוסר שכיון שהוקף לדירה אין בו אויר ואינו חפץ בו להסתלק בשבילו מן המבוי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצ - מבוי שצדו אחד אינו יהודי וצדו אחד ישראל. ובו ב' סעיפים: | א. | מבוי שצדו אחד עכו''ם וצדו אחד ישראל ובית של ישראל אחד אצלו פתוח לרשות הרבים ולא למבוי וחלון בינו לבין ישראל הדר במבוי אינו יכול לערב דרך החלון שביניהם להוציא כליו למבוי דרך בית ישראל שכנו הפתוח למבוי אבל אם פתח ביניהם מותר ויש מי שאוסר אף בפתח פתוח ביניהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצ - מבוי שצדו אחד אינו יהודי וצדו אחד ישראל. ובו ב' סעיפים: | ב. | מבוי שצדו אחד עכו''ם וצדו אחד ישראלים והיו חלונות פתוחות מחצרו לחצר של ישראל ועירבו כולם דרך חלונות אף על פי שנעשו כאנשי בית אחד ומותרים להוציא ולהכניס דרך חלונות הרי אלו אסורים להשתמש במבוי דרך פתחים עד שישכרו מן העכו''ם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצא - דין ביטול רשות לאותן ששכחו לערב. ובו ב' סעיפים: | א. | ככל משפטי ביטול למי ששכח ולא עירב בחצירו כן היא במבוי שאם שכחה חצר אחת ולא נשתתפת מבטלת רשותה לשאר בני המבוי או הם לה אף על פי שהם רבים שבני החצר גבי מבוי חשובים כיחיד בחצר וככל משפטי ישראל בחצר עם העכו''ם כן הוא במבוי או בעיר שאין אסור לטלטל במבוי או בעיר המוקפת חומה עד שיהיו שתי חצרות של בתי ישראל בעיר אבל חצר אחת לא אפילו אם הרבה בתים של ישראל פתוחים לתוכה והוא שתהא העיר מוקפת חומה לדירה וסתם עיירות הן מוקפות לדירה וסתם מבצרים אינם מוקפים לדירה וכשיש שתי חצרות של בתי ישראל בעיר צריכים לשכור מכל חצר וחצר של עכו''ם ואין מספיק במה שישכור משר העיר: {הגה: ויש אומרים דדוקא לענין להוציא ולהכניס לרשות העכו''ם אבל לטלטל במבוי יכול לשכור מן השר שהרי דרך המבוי הוא של השר ויכול לסלק כל העכו''ם משם (ריב''ש סימן תש''י):} במה דברים אמורים בשר שאין הבתים שלו וגם אין לו רשות להשתמש בבתי בני העיר כלל אפילו בשעת מלחמה אבל במקום שכל צרכי העיר אינם נעשים אלא על פי השר או הממונה שלו ודאי ששכירות מהשר ההוא או משכירו ולקיטו מהני שהרי יש לו רשות להושיב אנשיו וכלי מלחמתו בבתי בני העיר בשעת מלחמה שלא מדעתם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצא - דין ביטול רשות לאותן ששכחו לערב. ובו ב' סעיפים: | ב. | ישראלים הדרים בחצר יחידי בעיר של עכו''ם שהיא מוקפת חומה ועברו יהודים אחרים דרך שם בשבת ונתאכסנו בחצר אחרת אינם אוסרים עליהם דאורח אינו אוסר ומותרים לטלטל בכל העיר. (ועיין לעיל סוף סימן ש''ע): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצב - דיני עירובין לעיר. ובו ח' סעיפים: | א. | עיר שהיתה קנין יחיד אפילו נעשית של רבים משתתפים כלם שיתוף אחד ויטלטלו בכל המדינה וכן אם היתה של רבים ויש לה פתח אחד משתתפים כולם שיתוף אחד אבל אם היתה של רבים ויש לה שני פתחים שהעם נכנסים בזה ויוצאים בזה אפילו נעשית של יחיד אין מערבין את כולה אלא מניחין ממנה מקום אחד אפילו חצר אחת ובית לתוכה ומשתתפין השאר ויהיו אלו המשתתפין כולם מותרים בכל העיר חוץ מאותו מקום ששיירו ויהיו אותם הנשארים מותרים במקומם בשיתוף שעושים לעצמם ואם היו הנשארים רבים אסורים לטלטל בשאר כל העיר ודבר זה משום היכר הוא כדי שידעו שהעירוב התיר להם לטלטל בעיר זה שרבים בוקעים בה שהרי המקום שנשאר ולא נשתתף עמהם אין מטלטלין בו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן ואם רצו לערב מבוי מבוי בפני עצמו כל שכן דמהני דאין שיור גדול מזה: {הגה: וצריך שיעשו ביניהם שני פסין של שני משהויין אם הוא רחב עשר אמות וביתר מעשר צריך צורת פתח (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצב - דיני עירובין לעיר. ובו ח' סעיפים: | ב. | עיר של רבים שיש לו פתח אחד וסולם במקום אחר מערבין את כולה ואינה צריכה שיור שאין הסולם שבחומה חשוב כפתח ואפילו העמיד הרבה סולמות זה בצד זה עד רוחב עשרה לא חשיב כפתח ואם יש לה שני פתחים ויש אשפה לפני אחד מהם כאילו אין שם אלא פתח אחד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצב - דיני עירובין לעיר. ובו ח' סעיפים: | ג. | הבתים שמניחים אותם שיור אף על פי שאינם פתוחים לעיר אלא אחוריהם לעיר ופניהם לחוץ ואפילו הוא (רק בית אחד אפילו) בית הבקר או בית התבן שאינם צריכים לערב עושים אותם שיור ומערבין את השאר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצב - דיני עירובין לעיר. ובו ח' סעיפים: | ד. | עיר שנשתתפו כל יושביה חוץ ממבוי אחד הרי זה אוסר על כולם ואם בנו מצבה על פתח המבוי אינו אוסר עליהם לפיכך עיר שהיתה קנין יחיד אפילו נעשית של רבים אין מערבין אותה לחצאין אלא או כולה או מבוי מבוי ובונה כל מבוי ומבוי מצבה (פירוש איצטבא) על פתחו אם רצה לחלוק רשותו מהם כדי שלא יאסור על שאר המבואות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצב - דיני עירובין לעיר. ובו ח' סעיפים: | ה. | במה דברים אמורים שאין מערבין אותה לחצאין בעיר מוקפת חומה גבוה י' טפחים ויש לה דלתות אבל אם לא היתה העיר כולה מוכשרת במחיצות ובאו להכשיר חציה ולערבה הרשות בידם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצב - דיני עירובין לעיר. ובו ח' סעיפים: | ו. | זה שאמרנו שאין מערבין אותה לחצאין היינו לומר שאין לחי וקורה מועיל לסלקם זה מזה אבל בפס ארבעה או בשני פסים שני משהויין נחלקים אלו מאלו ומערבין לחצאין ואם הוא רחב מעשר אמות עושה צורת פתח: {הגה: או יעשה מחיצה גבוה עשרה לפתח מבואו (טור). יש אומרים הא דעיר של יחיד אסור לחלק היינו לארכה מאחר דשניהם צריכים לילך לרשות הרבים שבתוכה אבל לרחבה ואלו יוצאים בשער זה ואלו יוצאים בשער זה ואין להם דריסת הרגל זה על זה מערבין לחצאין ועושין תקון ביניהם כמו שנתבאר לעיל סימן שס''ג דעד עשרה מהני לחי או קורה וביתר מעשרה צורת הפתח (הגהות מיימוני פרק ה' מהלכות עירובין והרא''ש והטור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצב - דיני עירובין לעיר. ובו ח' סעיפים: | ז. | עיר של רבים ונתמעטה ועמדה על חמשה דיורים אינה צריכה שיור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצב - דיני עירובין לעיר. ובו ח' סעיפים: | ח. | המזכה בשיתוף לכל בני העיר אם עירבו כולם עירוב אחד אינו צריך להודיעם שזכות הוא להם ודין מי ששכח ולא נשתתף עם בני העיר או מי שהלך לשבות בעיר אחרת או אינו יהודי שהיה עמהם בעיר דין הכל כדינם בחצר ומבוי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצג - דין עירוב ביום טוב שחל בערב שבת, ודין בין השמשות לערב. ובו ג' סעיפים: | א. | אין מערבין עירובי חצירות ושיתופי מבואות ביום טוב שחל להיות בערב שבת ואם שכח ולא עירב מערב יום טוב וחלו שני ימים טובים ביום החמישי ויום ששי יערב ביום טוב על תנאי שיאמר אם היום חול יהא זה עירוב ואם היום קודש אין בדברי כלום ולמחר יאמר אם היום קודש הרי עירבתי מאתמול ואם היום חול יהא זה עירוב והני מילי בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה לא דכיומא אריכתא דמי. (ועיין לקמן סימן תקנ''ח): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצג - דין עירוב ביום טוב שחל בערב שבת, ודין בין השמשות לערב. ובו ג' סעיפים: | ב. | אחד עירובי חצירות ואחד שתופי מבואות מערבין אותם בין השמשות ואפילו אם כבר קיבל עליו תוספות שבת ויש אוסרים אם קיבל עליו תוספת שבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצג - דין עירוב ביום טוב שחל בערב שבת, ודין בין השמשות לערב. ובו ג' סעיפים: | ג. | עירב לשנים לאחד מבעוד יום ונאכל העירוב בין השמשות ולאחד עירב בין השמשות שניהם קנו עירוב שלאותו שנאכל עירובו בין השמשות אנו חושבים אותו לילה ולאותו שהניח עירובו בין השמשות חושבים אותו יום יום אבל אם עירב עליו בין השמשות ונאכל עירובו בין השמשות אסור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצד - ספק עירוב מה דינו. ובו ג' סעיפים: | א. | ספק עירוב כגון ספק אם היה קיים בין השמשות אם לאו מותר והוא שיהי לו חזקת כשרות כגון שהניחו שם ואירע בו ספק אבל אם לא היה לו חזקת כשרות כגון ספק אם הונח שם אם לאו לא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצד - ספק עירוב מה דינו. ובו ג' סעיפים: | ב. | צריך שיהא העירוב בין השמשות במקום שראוי ליטלו הילכך אם נפל עליו גל ואינו יכול ליטלו בלא מרא וחצינא אסור: {הגה: והעירוב אינו צריך להיות קיים רק בין השמשות (טור) ויוכל לאכלו כשודאי חשיכה (הגהות אשירי והמרדכי פרק בכל מערבין). ויש לבצוע עליו בשחרית בשבת (מנהגים). ודוקא במקום שנוהגים לערב כל ערב שבת אבל עדיף טפי לערב על כל השנה בפעם אחת כדלעיל סימן שס''ח (בית יוסף):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצד - ספק עירוב מה דינו. ובו ג' סעיפים: | ג. | נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח קודם שחשכה אם אי אפשר להוציא העירוב אלא אם כן עשה מלאכה גמורה בין השמשות הרי זה כמו שאבד ואינו עירוב שהרי אי אפשר לאכלו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן שצה - דיני ברכת עירוב. ובו סעיף אחד: | א. | מצוה לחזור אחר שיתופי מבואות ומברך עליו על מצות עירוב ואומר בזה השיתוף יהיה מותר לכל בני המבוי להוציא ולהכניס מחצירות למבוי (ומהם לבתים) (בית יוסף בשם שבלי לקט) בשבת אימתי מברך עליו בשעה שמקבץ אותו מבני המבוי או בשעה שמזכה להם: {הגה: ואם גבו אותו לשם עירוב ושכחו ולא ברכו עליו הוי עירוב כי אין הברכה מעכבת (אגור ושבלי לקט, עיין סוף סימן שס''ו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצו - דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת. ובו ב' סעיפים: | א. | שבו איש תחתיו מכאן שכל אדם יש לו ד' אמות בכל מקום אפילו יצא חוץ לתחום ומודדים לכל אדם באמה שלו ואם היה ננם באיבריו נותנים לו ארבע אמות בינוניות של כל אדם שכל אחת מהן ששה טפחים: {הגה: ואלו ד' אמות מודדין לו מרווחות והוא באמצען (טור). ויש אומרים דמותר להלך ארבע אמות לכל צד אבל לטלטל אין לו רק ארבע אמות עם אלכסונן כמו שנתבאר לעיל סימן שמ''ט (טור בשם הרז''ה והמגיד פרק י''ב בשם רשב''א):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצו - דין ארבע אמות שיש לכל אדם בשבת. ובו ב' סעיפים: | ב. | בכל מקום שקדש היום עליו אם הוא מוקף לדירה אפילו אין בו עתה דיורין חשוב כולו כד' אמות ואם אינו מוקף לדירה עד סאתים חשוב כולו כד' אמות ואפילו שבת בתל גבוה ובקמה קצורה ושבלים מקיפות אותה חשיבי כארבע אמות עד סאתים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | א. | כל אדם יש לו אלפים אמה לכל רוח חוץ מארבע אמותיו או מהמקום ששבת בו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | ב. | קדש עליו היום בבקעה ואינו יודע תחום שבת מהלך אלפים פסיעות (בינוניות) (טור) שהם תחום שבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | ג. | כשם שאין אדם רשאי להלך בשבת וביום טוב אלא אלפים אמה לכל רוח כך כליו ובהמתו אין יכול שום אדם להוליכם חוץ לאלפים אמה של בעליהם. ואם עירבו בעליהם לרוח אחת אין שום אדם יכול להוליכם לרוח האחרת אפילו פסיעה אחת במקום שאין הבעלים יכולים לילך: {הגה: ועיין לעיל סוף סימן ש''ה אם מותר למסור בהמה לעכו''ם במקום שיש לחוש שיוציאנה חוץ לתחום:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | ד. | המוסר בהמתו לבנו הרי הוא כרגלי האב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | ה. | מסרה לרועה אפילו נתנה לו ביום טוב הרי היא כרגלי הרועה ואם מסרה לשני רועים הרי היא כרגלי בעליה מפני שלא קנה אחד מהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | ו. | שור של פטם כרגלי מי שלקחו לשחטו ביום טוב וכן אם שחטו בעליו ביום טוב ומכר בשרו כל אחד מהלוקחים מוליך מנתו למקום שהוא הולך: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | ז. | שור של רועה כרגלי אנשי אותה העיר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | ח. | כלים המיוחדים לאחד מהאחים שבבית הרי הם כרגליו ושאינם מיוחדים אין יכולים להוליכם אלא למקום שכולם יכולים לילך: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | ט. | שנים ששאלו חלוק זה לילך בו שחרית וזה לילך בו ערבית לא יוליכו אלא למקום ששניהם יכולים לילך ואם עירב זה לסוף אלפים למזרח וזה לסוף אלפים למערב לא יזיזוהו ממקומו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | י. | שנים שלקחו בהמה בשותפות ושחטוה ביום טוב אף על פי שלקח כל אחד מנתו הרי כל הבשר כרגלי שניהם אבל אם לקחו חבית של יין וחלקוה ביום טוב חלקו של כל אחד מהם כרגליו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | יא. | השואל כלי מחבירו מערב יום טוב אפילו לא לקחו עד הלילה הרי הוא כרגלי השואל ואם שאלו ממנו ביום טוב אף על פי שדרכו לשאלו ממנו בכל יום טוב הרי הוא כרגלי המשאיל: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | יב. | האשה ששאלה מחברתה מים ומלח לעיסתה ותבלין לקדירתה ביום טוב הרי העיסה ותבשיל כרגלי שתיהן: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | יג. | לקח מחבירו ביום טוב נחלת לא יוליכנה אלא כרגלי הנותן אבל אם הדליק נר או עץ משלהבת חבירו הרי הוא כרגלי זה שהדליק: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | יד. | בור של יחיד הרי הוא כרגלי בעליו ושל אותה העיר כרגלי אנשי אותה העיר ושל הפקר כרגלי הממלא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | טו. | נהרות המושכים ומעינות הנובעים הרי הם כרגלי הממלא היו באים מחוץ לתחום לתוך התחום ממלאים מהם בשבת ואין צריך לומר ביום טוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | טז. | מילא מים מבור של הפקר לצורך חבירו הרי הם כרגלי הממלא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | יז. | מי שהיו לו פירות מופקדים בעיר אחרת רחוקה ממנו ועירבו בני אותה העיר לבוא אצלו לא יביאו לו מפירותיו שפירותיו כמוהו במה דברים אמורים כשייחד להם קרן זויות אבל אם לא ייחד להם הרי הם כרגלי זה שהם מופקדים אצלו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצז - דין שביתת היחיד וכליו ומהלך אלפים אמה. ובו י''ח סעיפים: | יח. | מי שזימן אצלו אורחים ביום טוב לא יוליכו בידם מנות למקום שאין בעל הסעודה יכול לילך בו אלא אם כן זיכה להם מערב יום טוב על ידי אחר במנות אלו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | א. | הבא למדוד אלפים אמה של תחום העיר אם היתה העיר אריכא וקטינא או שהיתה מרובעת ולא לרבוע העולם הואיל ויש להם ארבע זויות שוות מניחים אותה כמות שהיא ומודדים לה אלפים אמה לכל רוח מארבע רוחותיה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | ב. | היתה עגולה עושין לה זויות ורואין אותה כאלו היא בתוך המרובע ומודדין חוץ מצלעות אותו מרובע אלפים אמה לכל רוח שנמצא משתכר הזויות וכן אם היתה העיר משולשת או שיש לה צלעות רבות מרבעין אותה ואחר כך מוציאין חוץ למרובע אלפים אמה לכל רוח: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | ג. | כשהוא מרבעה מרבעה בריבוע העולם כדי שתהא כל רוח ממנה משוכה כנגד רוח מרוחות העולם ומכוונת כנגדם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | ד. | היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד אחד רואין אותה כאילו כולה רחבה היתה עשויה כמין גם או כקשת אם יש בין שני ראשיה פחות מד' אלפים אמה מודדין לה מן היתר ורואין את כל הרוחב שבין היתר והקשת כאלו הוא מלא בתים ואם היה בין שני ראשיה ד' אלפים אין מודדין לה אלא מן הקשת: {הגה: ויש אומרים מן המקום שנתקצר שם הקשת שאין בו ארבע אלפים אמה וכל זה שיש בין הקשת והיתר יותר מאלפים אבל אם אין ביניהם אלפים מודדין בכל ענין מן היתר וכן נראה להקל (הגהות מיימוני פרק כ''ה מהלכות שבת והרא''ש והטור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | ה. | כל בית דירה שהוא יוצא מהעיר אם היה בינו ובין העיר שבעים אמה ושני שלישים שהוא צלע בית סאתים המרובעות או פחות מזה הרי זה מצטרף לעיר ונחשב ממנה וכשמודדין לה אלפים אמה לכל רוח מודדין חוץ מבית דירה זה: {הגה: ויש אומרים שאין מתחילין למדוד מיד מן הבית אלא מותחין חוט על פני רוחב העיר נגד הבית ומרחיקין משם שבעים אמה ושיריים ומתחילין וכן בכל מקום שמודדין (טור), וכן נראה לי להקל:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | ו. | היה בית קרוב לעיר בשבעים אמה ובית שני קרוב לבית הראשון בשבעים אמה ובית שלישי קרוב לשני בשבעים אמה וכן עד מהלך כמה ימים הרי הכל כעיר אחת וכשמודדין מודדין מחוץ לבית האחרון והוא שיהיה בית דירה זה ד' אמות על ד' אמות או יותר וכן בית הכנסת שיש בו בית דירה לחזנים ובית תפלה של אינם יהודים שיש בו בית דירה לכהניהם והאוצרות שיש בהם בית דירה והגשר והקבר שיש בהם בית דירה ושלש מחיצות שאין עליהם תקרה ויש בהם ד' אמות על ד' אמות והבית הבנוי בים ושתי מחיצות שיש עליהם תקרה ומעזיבה ומערה שיש בנין על פיה ויש בה בית דירה כל אלו מצטרפין עמה אם היו בתוך שבעים אמה ושירים ומאותו הבית היוצא רואים כאלו חוט מתוח על פני כל העיר ומודדין חוץ מאותו החוט אלפים אמה: {הגה: ואם היו שני בתים כאלו נגד העיר דינם כעיר העשויה כקשת (טור):} אבל שתי מחיצות שאין עליהם תקרה אף על פי שדרים ביניהם והגשר והקבר ובית הכנסת ובית עבודת אלילים והאוצרות שאין בהן בית דירה והבור והשיח והמערה והשובך ובית שבספינה כל אלו וכיוצא בהם אין מצטרפין עמה: {הגה: ואם היו שני בתים כאלו נגד העיר דינם כעיר העשויה כקשת (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | ז. | היו שתי עיירות זו סמוכה לזו קמ''א אמות ושליש כדי שיהיה שבעים אמה ושיריים לזו ושבעים אמה ושיריים לזו חשובים שתיהם כעיר אחת ונמצאת כל עיר מהן מהלכה את מהלכות את כל העיר וחוצה לה אלפים אמה: {הגה: וכן חומת העיר שנפרצה מב' רוחותיה זו כנגד זו וחרבו הבתים שביניהם עד קמ''א אמה ושליש דינו כסתום (טור). אבל בית אחד אפילו גדול הרבה אין לו דין עיר לתת לו שבעים אמה ושיריים (תוספות והרא''ש פרק כיצד מעברין וטור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | ח. | היו שלשה כפרים משולשים אם יש בין האמצעי ובין כל אחד מהחיצונים אלפים אמה או פחות מכאן ובין שנים החיצונים רפ''ג אמות פחות שליש (מלבד רוחב העיר האמצעי) (טור) כדי שיהיה בין כל אחד מהם ובין האמצעי כשתראה אותו כאלו הוא ביניהם קמ''א ושליש הרי שלשתן כמדינה אחת ומודדים להם אלפים אמה לכל רוח מחוץ לשלשתן (ויש אומרים דאין מודדין מן האמצעי רק מחומותיה) (תוספות והרא''ש פרק כיצד מעברין וטור): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | ט. | עיר שיושבת על שפת הנחל שרוב העתים הוא יבש ומשתמשים בו שאינו מלא אלא בשעת הגשם אם יש לפניה מצבה (פירוש איצטבא) רוחב ד' אמות על שפת הנחל כדי שיעמדו עליה וישתמשו בנחל נמצא הנחל בכלל העיר ומודדין לה אלפים אמה משפת הנחל השני ויעשה הנחל כולו בכלל העיר מפני המצבה הבנויה בצדה ואם לא היה שם מצבה אין מודדים להם אלא מפתח בתיהם ונמצא הנחל נמדד מן האלפים שלהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | י. | יושבי צריפים דהיינו שיושבים באהלים שעושין מהוצין וערבה אין להם דין עיר ולפיכך אין מודדין להם אלפים אמה אלא מפתח בתיהם (אם אין להם כמין היקף מחיצה י' או חריץ י' סביב בתיהם) (בית יוסף בשם שבולי לקט). ואם יש שם שלש חצירות של שני בתים קבועים של אבן או של נסרים אלו עושים את כלם קבע ויש להם דין עיר ומרבעים אותה ונותנין לה אלפים אמה לכל רוח כשאר העיירות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצח - דין היאך מודדין אלפים אמה. ובו י''א סעיפים: | יא. | עיר שהוקפה ואחר כך ישבה מודדין לה ממקום ישיבתה ישבה ואחר כך הוקפה מודדין לה מחומתה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | א. | אין מודדין תחום העיר אלא בחבל של פשתן של חמשים אמה לא פחות שהוא נמתח ביותר ולא ארוך יותר מפני שאינו נמתח כראוי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | ב. | אם יש נהר לפניו לסוף ע''ה אמה לאחר שמדד חמשים אמה חוזר לאחוריו כ''ה אמה כדי שיהא החבל של נ' אמה שלם עד הנהר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | ג. | ישים החבל כנגד לבו וימתחנו בכל כחו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | ד. | לא ימדוד אלא כנגד העיר אפילו אם יש הרים וגאיות כנגדה ולא ילך מכנגדה בצדה שהוא ישר וימדוד שם ויחזור כנגד העיר ולפי מדה שמדד שם אלא ימדוד כנגד העיר וכשיגיע להר אם הוא כל כך זקוף שאם יורידו חוט המשקולת מראשו לא יתרחק מכנגדו ולמטה בשיפולו ד' אמות אז אין צריך למדוד (כל כך) הירידה והעליה אלא אם יש מישור בראשו ואם אין מישור בראשו אינו מודד כלל ואם חוט מתרחק מכנגדו ארבע אמות ומתלקטים מתוך ה' דהיינו שבהילוך ה' אמות של שיפוע עולה עשרה טפחים אז רואים אם אין משפתו אל שפתו אלא נ' אמה מבליעו בחבל של נ' אמה שזוקף עץ גבוה בשפתו מזה ועץ אחר כנגדו בשפתו מזה ומותח חבל מזה לזה ואם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מודדו בחבל של ד' אמות וכך יעשה אחד עומד ברגלי ההר למטה ואחד למעלה ממנו ברחוק ד' אמות ונותן התחתון החבל כנגד לבו והעליון כנגד רגליו ועולה התחתון למקום שעומד העליון והעליון עולה ד' אמות ומודדין כבתחלה וכן יעשה עד שימדוד כולו ואם הוא משופע יותר שבהילוך ד' אמות עולה י' טפחים אז הקילו בו ולא הטריחוה להבליעו בחבל של נ' אמה על ידי קורות אלא אם אין בו אלא חמשים אמה ישער אותו כמה יש בו לפי אומד הדעת ואם יש בו יותר מנ' אמה מודדו בחבל של ארבע אמות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | ה. | הגיע לגיא אם חוט המשקולת מתרחק מכנגדו למטה ד' אמות אז רואים אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מבליעו ואם לאו מודדו בחבל של ד' אמות והוא שלא יהא עמוק יותר מאלפים אבל אם הוא עמוק יותר מאלפים מודד הירידה והעליה של כל השיפוע ואם אין החוט מתרחק מכנגדו ד' אמות אז אם יכול להבליעו בחבל של נ' אמה מבליעו ואם לאו אינו מודד כלל השיפוע של ירידה ועליה אלא המישור של מטה ואפילו אם עמוק יותר מאלפים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | ו. | הגיע להר (או לגיא) וכל מה שהוא ממנו מכנגד העיר הוא רחב מחמשים אמה שאינו יכול להבליעו וכגון שהוא במזרח העיר וכל אורך מזרח אינו יכול להבליעו אם יכול להבליעו בתוך אלפים של צד צפון או דרום ילך שם ויבליעו כיון שהוא עדיין בתוך התחום של צד העיר אבל אם אינו יכול להבליעו בתוך אלפים של צד העיר לא יתרחק יותר לצד העיר כדי להבליעו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | ז. | אין סומכין אלא על מדידת אדם מומחה שהוא יודע מדת הקרקע: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | ח. | היו לנו תחומי שבת מוחזקין ובא מומחה ומדד ריבה בתחום מהם ומיעט בתחום שומעין לו אף בתחום שריבה: {הגה: מדד ומצא מדתו במזרחית צפונית יתירה על שכנגדו במזרחית דרומית מותח החוט של סימן התחום מזה לזה באלכסון (הרא''ש וטור) ויש אומרים בשוה לפי המקום שריבה בו (בית יוסף בשם רש''י ורשב''א):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | ט. | אם באו שני מומחים ומדדו את התחום אחד ריבה ואחד מיעט שומעין למרבה ובלבד שלא ירבה יותר ממדת אלכסונה של עיר כיצד בעת שירבה זה נאמר שמא הראשון מקרן אלכסון של עיר מדד האלפים ולפיכך מיעט מדתו ונמצא צלע התחתון בינו ובין העיר פחות מאלפים וזה האחרון מדד אלפים מצלע העיר ואין מחזיקין על הראשון שטעה ביותר על זה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | י. | עושין התחומין כטבלא מרובעת דהיינו שמודד על פני כל אורך העיר למזרח אלפים אמה לחוץ וכן לצפון ואחר כך רואים כאילו היתה טבלא מרובעת בקרן למלאותו ונמצא התחום בקרן אלפים ואלכסונן שהם אלפים ות''ת אבל לא ימדוד מאמצע הקרן אלפים באלכסון וכן בקרן שכנגדו ויתן החוט מזה לזה שאין כן מפסיד הת''ת שבקרן וגם לא יהיה התחום כנגד העיר אלא אלף ותכ''ח: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן שצט - במה מודדין התחומין, ומקום המדידה, ומי הוא המודד. ובו י''א סעיפים: | יא. | אפילו עבד אפילו שפחה נאמנים לומר עד כאן תחום שבת אבל קטן לא בעודו קטן אבל נאמן הגדול לומר זכור אני שעד כאן היינו באים בשבת כשהייתי קטן וסומכין על עדותו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן ת - מי שישב לו בדרך לנוח, ולא ידע אם הוא בתחום אם לאו. ובו סעיף אחד: | א. | מי שהיה בא בדרך ליכנס לעיר וישב בדרך לנוח וחשכה לו ולא ידע שהוא בתחום העיר ואחר כך מצא עצמו בתחומה קנה שביתה בעיר ונכנס לתוכה בשבת ומהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח אבל אם לא היה דעתו ליכנס למדינה זו קנה שביתה במקומו ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח ואם כלים אלפים אמה ממקום שביתתו בחצי העיר אינו מהלך בעיר יותר מחציה: {הגה: והוא הדין אם היה דעתו ליכנס לעיר ואמר שביתתי במקומי נמי דינא הכי (המגיד פרק כ''ז):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תא - מי שישן בדרך וחשכה לו, קונה אלפים אמה לכל רוח. ובו סעיף אחד: | א. | מי שישן בדרך וחשכה לו קנה שביתה במקומו ויש לו אלפים אמה לכל רוח ודוקא באדם משום דהואיל ואם היה נעור היה קונה ישן נמי קונה אבל חפצי הפקר אינם קונים שביתה והם כרגלי הזוכה בהם תחלה שיכול להוליכן למקום שילך הוא אבל חפצי העכו''ם קונין שביתה במקומן אף על פי שבעליהם לאו בני שביתה נינהו גזירה חפצי עכו''ם אטו חפצי ישראל ואם הוציאן עכו''ם חוץ לתחומן והביאן לעיר יכולים לטלטל בכולה שכולה כארבע אמות ובלבד שתהא מוקפת לדירה וסתם עיירות מוקפות לדירה שבונים בתים תחלה ואחר כך מקיפים אותם אבל סתם מבצרים אינם מוקפים לדירה: {הגה: ולכן יש ליזהר ישראל שהשאיל כליו לנכרי והחזירן בשבת שלא לטלטלן חוץ מד' אמות אם אין העיר מוקף מחיצה שהרי הכלים קנו שביתה אצל העכו''ם (אור זרוע):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תב - דין חריץ מים בין שני תחומין. ובו סעיף אחד: | א. | חריץ מלא מים מכונסים שהוא בין שני תחומי שבת מקצתו בתחום עיר זה ומקצתו בתחום עיר אחרת שתי העיירות אסורות למלאות ממנו אפילו בתוך התחום שהמים שבתוך התחום קונים שביתת העיר ומתערבים אלו עם אלו וצריך לעשות מחיצה בסוף התחומין להפסיקן ואפילו היא תלויה שאינה מגעת לקרקע החריץ ושל קנים בעלמא סגי: {הגה: ובור של תבן העומדת בין שני תחומין אלו מאכילין מכאן ואלו מאכילין מכאן ואין חוששין שמא יקח אחד מחלק חבירו (גמרא פרק חלון):} ואם המים מושכין אין צריך שום תיקון שאינם קונים שביתה והרי הם כרגלי הממלא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תג - דין בקעה שהקיפוה נכרים. ובו סעיף אחד: | א. | שבת בבקעה והקיפוה עכו''ם בשבת מחיצות לדירה אינו הולך בה אלא אלפים אמה שאינה כולה כד' אמות כיון שלא שבת באויר המחיצות ומטלטל בכולה על ידי זריקה שיכול לזרוק אפילו חוץ לאלפים שהרי רשות היחיד גמור הוא כיון שהוקף לדירה. (אבל לטלטל ממש חוץ לארבע אמות אסור אפילו תוך אלפים) (בית יוסף בשם תוספות והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תד - דין אם יש תחומין למעלה מעשרה טפחים. ובו סעיף אחד: | א. | המהלך חוץ לתחום למעלה מעשרה טפחים כגון שקפץ על גבי עמודים שגבוהים עשרה ואין בכל אחד מהם ארבעה טפחים על ד' טפחים הרי זה ספק אם יש תחומין למעלה מעשרה או לאו ומה שיהיה בדרבנן יהיה ספיקו להקל: {הגה: מיהו אם היה הולך בדרך זה או על ידי קפיצת שם מתוך י''ב מיל חוץ לי''ב מיל אזלינן לחומרא למאן דאמר תחומין די''ב מיל הוי דאורייתא (דברי עצמו ותשובת רמב''ם):} והואיל ואין בימים ובנהרות איסור תחומין דאורייתא לדברי הכל לפי שאינם דומים לדגלי מדבר מי שבא בספינה בשבת והגיע לנמל אם משנכנס השבת עד שהגיע לנמל לעולם היתה למעלה מי' מקרקע הים או הנהר יורד ואינו נמנע ויש לו אלפים אמה ממקום שפגע בו למטה מי': {הגה: ואם הוא ספק אם הוא למעלה מעשרה או לא אזלינן לקולא (המגיד פרק כ''ז). ואם כבר יצא אלפים ממקום שפגע למטה מעשרה דאין לו רק ד' אמות מכל מקום אם צריך לצאת מן הספינה מכח גשמים שיורדים עליו או שהחמה זורחת עליו או שצריך לנקביו וצריך מכח זה ליכנס בעיר הוה ליה כל העיר כארבע אמותיו וכיון דעל על (אור זרוע ומרדכי והגהות אשירי פרק מי שהוציאוהו). ועיין לקמן סימן ת''ו. ועיין לעיל סימן רס''ו מי שרוכב בדרך וחשכה לו בערב שבת כיצד יעשה:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | א. | מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס להיות כבני העיר ואין לו אלא ד' אמות מעמידת רגליו ולחוץ: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | ב. | היתה רגלו אחת תוך התחום ורגלו אחת חוץ לתחום יכנס: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | ג. | מי שקידש עליו היום והוא חוץ לתחום העיר אפילו אמה אחת לא יכנס להיות כבני העיר ואינו מהלך אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שקידש עליו היום: |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.