bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | ד. | מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת מותר לעשות לו מחיצה של בני אדם שעירבו לאותו רוח ויכולים לילך שם ויעשו סביביו כמו מחיצה ויכנס ביניהם והוא שלא ידעו אותם שנעשית בהם המחיצה שלשם כך נקראו אבל אם יצא לדעת אסור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | ה. | מי שהוציאוהו חוץ לתחום עכו''ם או רוח רעה או שאר כל אונס או ששגג ויצא אין לו אלא ארבע אמות החזירוהו לתוך התחום כאילו לא יצא והרי כל העיר כד' אמות כבתחלה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח אבל אם חוזר לדעת אין לו אלא ארבע אמות: {הגה: וכן אם נכנס לספינה ויצאה הספינה חוץ לתחום וחזרה לאחוריה לנמל שהפליגה משם הרי הוא כאילו לא יצא דהוה ליה כמו שהוציאוהו עובדי כוכבים והחזירוהו (אור זרוע):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | ו. | נתנוהו עובדי כוכבים חוץ לתחום בדיר או בסהר ומערה או בעיר אחרת מוקפת חומה לדירה או שנאנס בשאר אונס או ששגג ויצא חוץ לתחום ונכנס לאחד מאלו ונזכר והוא בתוכו מהלך את כולו אבל אם יצא חוץ לתחומו לדעת אף על פי שהוא בתוך אחד מאלו אין לו אלא ד' אמות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | ז. | מי שהפליגה ספינתו בים מהלך את כולה הואיל ושבת באויר מחיצות ואם נפחתו דפני ספינה בשבת אם היא מהלכת מהלך את כולה ואם היא עומדת אינו מהלך בה אלא ד' אמות: {הגה: ואם באמצע יש לו מחיצות עשרה ובראשו אין לו אזלינן בתר אמצעי ואפילו אין לו כלל רק יש בו לחקוק עשרה דאמרינן חוקקין להשלים (אור זרוע):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | ח. | יצא לדעת והחזירוהו עובדי כוכבים אין לו אלא ד' אמות ומיהו אם החזירוהו לעירו (המוקפת מחיצות לדירה) (הרא''ש פרק מי שהוציאוהו ורבינו ירוחם חלק י''א ואור זרוע) כולה כארבע אמות ואפילו יצא לדעת וחזר לדעת (ועיין לעיל דין סתם עיירות סימן ת''א): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תה - דין היוצא חוץ לתחום. ובו ט' סעיפים: | ט. | פירות שהוציא חוץ לתחום והחזירם אפילו במזיד לא הפסידו מקומם שכל העיר להם כארבע אמות וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח כבתחלה אם הוא יום טוב ואם הוא שבת מותרין באכילה במקומם ואפילו לאותו ישראל שהחזירם לצרכו במזיד, מאי טעמא, אנוסים הם, וכל זמן שלא הוחזרו והם חוץ למקומם אם הוציאן בשוגג מותרים לאכלם ואסור לטלטלם חוץ לד' אמות ואם הוציאם במזיד אסור לאכלם אפילו מי שלא הוציאם ויש מתירים למי שלא הוציאם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תו - מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת. ובו סעיף אחד: | א. | מי שיצא חוץ לתחום שלא לדעת שאין לו אלא ד' אמות והוצרך לנקביו יכול לצאת מהם עד שימצא מקום צנוע לפנות ועצה טובה לו שיתקרב בצד תחומו שאם לא ימצא מקום צנוע עד תחומו יכול ליכנס ולאחר שנכנס הוי כאילו לא יצא כיון שנכנס ברשות אבל אם מצא מקום צנוע קודם לא יכנס אלא יפנה שם ויתרחק ממקום שנפנה עד שיכלה הריח ושם יש לו ד' אמות ואם נתרחק מהריח ונכנס בתחומו כאילו לא יצא ואם יצא לדעת אין לו תקנה. זה שאמרנו בהוצרך לנקביו יש אומרים אפילו לקטנים ויש אומרים דוקא לגדולים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום. ובו ג' סעיפים: | א. | מי שיצא חוץ לתחום ברשות כגון חכמה הבאה לילד וכיוצא בזה יש לו אלפים אמה לכל רוח באותו מקום שהגיע לו ואם הגיע לעיר הרי הוא כאנשי העיר ויש לו אלפים לכל רוח חוץ לעיר (עיין לעיל סוף סימן רמ''ח): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום. ובו ג' סעיפים: | ב. | היה יוצא ברשות והוא הולך בדרך ואמרו לו כבר נעשית המצוה שיצאת לעשות יש לו ממקומו אלפים אמה לכל רוח ואם היה מקצת התחום שיצא ממנו ברשות מובלע בתוך אלפים אמה שיש לו ממקומו הרי זה חוזר למקומו וכאילו לא יצא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תחומין | סימן תז - מי הם שיכולין לילך חוץ לתחום. ובו ג' סעיפים: | ג. | כל היוצאים להציל נפשות ישראל מיד עובדי כוכבים או מן הנהר או מן המפולת יש להם אלפים אמה לכל רוח ממקום שהצילו בו ואם היתה יד העובד כוכבים תקיפה והיו מפחדים לשבות במקום שהצילו הרי אלו חוזרים בשבת למקומם ובכלי זיינם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תח - דין הנחת העירוב וקניית השביתה. ובו ד' סעיפים: | א. | (מותר לערב עירובי תחומין ולקנות שביתה סוף התחום. ולכן) מי שיצא מהעיר בערב שבת והניח מזון שתי סעודות רחוק מהעיר בתוך התחום וקבע שביתתו שם אף על פי שחזר לעיר ולן בביתו נחשוב אותו כאילו שבת במקום שהניח בו השתי סעודות וזהו הנקרא עירובי תחומין ויש לו להלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה לכל רוח לפיכך כשהוא מהלך ממקום עירובו למחר אלפים אמה כנגד העיר אינו מהלך בעיר אלא עד סוף מדתו ואם היתה העיר מובלעת בתוך מדתו תחשב העיר כולה כד' אמות וישלים מדתו חוצה לה כיצד הרי שהניח את עירובו ברחוק אלף אמה מביתו שבעיר לרוח מזרח נמצא מהלך למחר ממקום עירובו אלפים אמה למזרח ומהלך ממקום עירובו אלפים אמה למערב אלף שמן העירוב עד ביתו ואלף אמה מביתו בתוך העיר ואינו מהלך בעיר אלא עד סוף האלף ואם היה מביתו עד סוף העיר פחות מאלף אפילו אמה אחת שנמצאת מדתו כלתה חוץ לעיר תחשב המדינה כולה כארבע אמות ויהלך חוצה לה תתקצ''ו אמה תשלום האלפים לפיכך אם הניח עירובו בריחוק אלפים אמה מביתו שבעיר הפסיד את כל העיר ונמצא מהלך מביתו עד עירובו אלפים אמה ואינו מהלך מביתו בעיר לרוח מערב אפילו אמה אחת: {הגה: ויש אומרים דאפילו כלתה מדתו באמצע העיר מהלך בכל העיר כולה אבל לא חוצה לה ויש להקל (טור והגהות מיימוני פרק כ''ז מהלכות שבת בשם סמ''ק ורש''י). ואם כלתה מדתו בסוף העיר ואף על גב דעדיין עיבור לפני העיר כל העיר כארבע אמות דלא אמרינן עיבור של העיר כעיר להחמיר (המגיד פרק כ''ז מהלכות שבת). כל מקום שהניח עירובי תחומין ויש לו אלפים לכל רוח אסור לו לילך לצפון ולדרום רק נגד רוחב המקום שקנה בו שביתה ואם אינו רק ארבע אמות כגון שאין העירוב ברשות היחיד אסור לו לילך לכל רוח אלפים רק ברוחב ארבע אמותיו עם זויותיהן כדלעיל סימן שצ''ח סעיף ב'. ומכל מקום אם כלתה המדה סוף העיר וכולה כארבע אמותיו מותר לילך כל רחבה ויש לו אלפים חוץ לעיר לצפון ולדרום אף על פי שאין לו רוחב כל כך נגד המקום שקנה בו עירוב (הר''ר יהונתן):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תח - דין הנחת העירוב וקניית השביתה. ובו ד' סעיפים: | ב. | המניח עירובו ברשות היחיד אפילו היתה מדינה גדולה כנינוה ואפילו עיר חריבה או מערה הראויה לדיורין מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תח - דין הנחת העירוב וקניית השביתה. ובו ד' סעיפים: | ג. | המניח עירובו בתוך העיר ששבת בה לא עשה כלום אין מודדין ממקום עירובו אלא הרי הוא כבני העיר כולם שיש להם אלפים אמה לכל רוח חוץ לעיר וכן אם נתן עירובו במקומות המצטרפים לעיר שמודדים התחום חוץ מהם הרי זה כנותנו בתוך העיר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תח - דין הנחת העירוב וקניית השביתה. ובו ד' סעיפים: | ד. | נתן עירובו חוץ לתחום אינו כלום (ויש לו תחום מביתו) (מיימוני והמגיד פרק ו' מהלכות עירובין): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | א. | הנותן עירובו בבית הקברות אינו עירוב לפי שבית הקברות אסור בהנאה וכיון שרוצה בקיום העירוב שם אחר קנייה הרי נהנה בו ואם נתנו בבית הפרס הרי זה עירוב ואפילו היה כהן מפני שיכול להכנס שם במגדל הפורח או שינפח והולך: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | ב. | צריך שיהא הוא ועירובו במקום אחד כדי שיהיה אפשר לו לאוכלו בין השמשות לפיכך אם נתכוין לשבות ברשות הרבים והניח עירובו ברשות היחיד או ברשות היחיד והניח עירובו ברשות הרבים אינו עירוב שאי אפשר לו להוציא מרשות היחיד לרשות הרבים בין השמשות אלא בעבירה אבל אם נתכוין לשבות ברשות היחיד או ברשות הרבים והניח עירובו בכרמלית או שנתכוון לשבות בכרמלית והניח עירובו ברשות היחיד או ברשות הרבים הרי זה עירוב שבשעת קניית העירוב שהוא בין השמשות מותר להוציא ולהכניס מכל אחד משתי הרשויות לכרמלית לדבר מצוה שכל דבר שהוא מדברי סופרים לא גזרו עליו בין השמשות במקום מצוה או בשעת הדחק: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | ג. | נתנו בראש הקנה או הקונדס הצומחים מן הארץ אינו עירוב מפני שמאחר שהם רכים ונוחים לקטום ויתחייב חטאת גזרו בהם (ואם הם רכים כירק עיין לעיל ריש סימן של''ו) אפילו בין השמשות אפילו במקום מצוה ואם היו תלושים ונעוצים הרי זה עירוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | ד. | נתנו במגדל ונעל בפניו ואבד המפתח מבעוד יום או שנפל עליו גל אם יכול להוציאו בלא עשיית מלאכה דאורייתא הרי זה עירוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | ה. | כל המניח עירובו במקום יש לו במקום עירובו ארבע אמות לפיכך המניח עירובי תחומין שלו בסוף התחום ונתגלגל בתוך ד' אמות הרי זה עירוב חוץ לארבע אמות אינו עירוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | ו. | אבד עירובו או נשרף או אם היה בסוף התחום ונתגלגל חוץ לד' אמות או שהיתה תרומה ונטמאת מבעוד יום אינו עירוב משחשיכה הרי זה עירוב שקניית העירוב בין השמשות אם ספק כשר שספק העירוב כשר והוא שיהיה לו חזקת כשרות כגון זה שהניחו שם ואירע בו ספק אבל אם לא היה לו חזקת כשרות כגון ספק אם הונח שם אם לאו לא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | ז. | כיצד עשיית עירוב אם רוצה לילך בסוף התחום או בתוכו ולהחשיך שם זה הוא עיקר מצותו ואפילו לא אמר שביתתי במקומי אלא החשיך שם ושתק לא שנא מי שיוצא מביתו להחשיך על התחום לא שנא מי שבא בדרך וחשכה לו קונה אלפים אמה בלא אמירה ואם אינו רוצה לטרוח להחשיך שם ילך מבעוד יום ויניח שם מזון שתי סעודות כל אחד ואחד כפי מזונו ואם הוא חולה או רעבתן שיעורו שתי סעודות בינוניות שהם כששה ביצים (ועיין לעיל סימן שס''ח סעיף ג') מפת או מכל דבר שמשתתפין בו שיתופי מבואות ואם הוא ליפתן בכדי לאכול בו שתי סעודות סגי ואומר בזה העירוב אהיה מותר לילך למחר אלפים אמה וחוזר ולן בביתו ואפילו הכי מודדים לו תחומו ממקום עירובו שאנו רואים כאילו דר שם אבל התלמידים האוכלים אצל בעלי בתים שבתיהם בשדה וחוזרים ולנים בבית רבם מודדין להם תחומם מבית רבם שהוא מקום לינתם שהוא להם עיקר ששם היו חפצים גם לאכול אילו היה שם מזונם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | ח. | אם ירצה ישלח העירוב על ידי שליח ויאמר בזה העירוב יהא פלוני מותר לילך ובלבד שלא יהא חרש שוטה וקטן או שאינו מודה בעירוב ואם שלחו על ידי חרש שוטה וקטן או עובד כוכבים או אחר שאינו מודה בעירוב אינו עירוב ואם אמר לאחר לקבלו ממנו ושלחו על ידי אחד מאלו ואפילו שלחו על הפיל או על הקוף וראה מרחוק שהגיע שם ונתנו לו הוי עירוב אף על פי שלא ראה שהניחו האחר דחזקה שליח עושה שליחותו וכן רבים שנשתתפו בעירובי תחומין ורצו לשלוח עירובם ביד אחר הרי אלו משלחין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | ט. | אחד או רבים שאמרו לאחד צא ערב עלינו ועירב עליהם באיזה רוח שירצה הרי זה עירוב ויוצאים בו שהרי לא ייחדו לו רוח: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | י. | האומר לחבירו ערב עלי בתמרים ועירב עליו בגרוגרות בגרוגרות ועירב עליו בתמרים אמר לו הנח עירובי במגדל והניחו בשובך בשובך והניחו במגדל בבית והניחו בעלייה בעלייה והניחו בבית אינו עירוב אבל אם אמר לו ערב עלי סתם ועירב עליו בין בגרוגרות בין בתמרים בין בבית בין בעלייה הרי זה עירוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | יא. | מי שבא בדרך ומכיר אילן או גדר בסוף אלפים אמה וירא שמא תחשך קודם שיגיע שם ואמר שביתתי תחתיו בעיקרו קנה שביתה בעיקרו ויש לו משם אלפים אמה אף על פי שאינו יכול להגיע שם מבעוד יום במהלך בינוני אלא אם כן ירוץ מותר לילך לשם בנחת אף על פי שאינו מגיע שם מבעוד יום אבל אם לא היה יכול להגיע שם כלל מבעוד יום לא יזוז ממקומו שהרי עקר דעתו מכאן וגם שם לא קנה ודוקא שייחד ד' אמות ההם בתוך אלפים אמה כגון שאמר שביתתי בעיקרו ומכאן עד עיקרו אין יותר מאלפים אבל אם אין כל האילן בתוך אלפים ולא ייחד מקום תחתיו לא קנה שביתה דשמא היה בדעתו על ארבע אמות שהם חוץ לאלפים וגם כאן לא קנה שהרי עקר דעתו מכאן ולא יזוז ממקומו ואם כולו עומד תוך אלפים ולא ייחד מקום שביתתו כגון שאמר שביתתי תחתיו יש לו ארבעה אלפים ממקומו לצד האילן חוץ משיעור משך תחתיו של אילן כגון אם שיעור האילן עשרים אמה יש לו שם אלפים פחות עשרים אמה ולהרמב''ם הקונה שביתה ברחוק מקום ולא סיים מקום שביתתו לא קנה שביתה שם אלא במקום שהיה עומד בו כשחשכה וכן אם אמר שביתתי במקום פלוני והוא רחוק ממנו יותר מאלפים קנה שביתה במקומו והאומר שביתתי תחת אילן פלוני אם יש תחתיו שמונה אמות או יותר לא קנה שביתה שהרי לא כוון מקום שביתתו לפיכך צריך להתכוין לשבות בעיקרו או בד' אמות שבצפונו או בדרומו ואם היה תחתיו פחות משמונה אמות ונתכוין לשבות תחתיו קנה שהרי מקצת מקומו מסוים וכן דעת הרי''ף בזה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | יב. | היו שנים אחד מכיר ואחד אינו מכיר שאינו מכיר מוסר שביתתו למכיר ואומר שביתתנו במקום פלוני: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תט - דין מקום נתינת העירוב. ובו י''ג סעיפים: | יג. | ודוקא לבא בדרך התירו לו כהאי גוונא אבל לא למי שהוא בביתו ואם אמר כן לא עלה לו ואין לו אלא שביתת ביתו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה. ובו ג' סעיפים: | א. | מי שנתכוין לקבוע שביתתו במקום ידוע אצלו והחזיק בדרך והלך כדי שיגיע לאותו מקום ויקנה בו שביתה אף על פי שלא הגיע ולא עמד שם אלא החזירו חבירו ללון אצלו או שחזר מעצמו ללון אצלו או שנתעכב יש לו להלך למחר עד מקום שנתכוין לו ומאותו המקום אלפים אמה לכל רוח שכיון שגמר בלבו לקבוע שם שביתתו והחזיק בדרך נעשה כמי שעמד שם או שהניח עירובו שם במה דברים אמורים בעני שאין מטריחין אותו להניח עירוב או ברחוק כגון שהיה בא בדרך אבל אם לא היה עני ולא רחוק לא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה. ובו ג' סעיפים: | ב. | זה שאמרנו שהקונה שביתה בריחוק מקום שיחזיק בדרך לא שיצא וילך בשדה אלא אפילו ירד מן העליה לילך לאותו מקום וקודם שיצא מפתח החצר החזירו חבירו הרי זה החזיק וקנה שביתה וכל הקונה שביתה בריחוק מקום אינו צריך לומר שביתתי במקום פלוני אלא כיון שגמר בלבו והחזיק בדרך כל שהוא קנה שם שביתה ואין צריך לומר מי שיצא ברגליו ועמד במקום שקונה בו שביתה שאינו צריך לומר כלום אלא כיון שגמר בלבו קנה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תי - דין המחזיק בדרך כדי לקנות שביתה. ובו ג' סעיפים: | ג. | אנשי העיר ששלחו אחד מהם להוליך להם עירובם למקום ידוע והחזיק בדרך והחזירו חבירו ולא הוליך עירובם הם לא קנו שביתה באותו מקום שהרי לא הונח שם עירובם ואין להם להלך במדינתם אלא אלפים אמה לכל רוח והוא קנה שם עירוב שהרי הוא בא בדרך ונתכוין לשבות שם והחזיק בדרך לפיכך יש לו לילך לאותו מקום למחר ולילך ממנו אלפים אמה לכל רוח: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תיא - מי שהיה ביתו במזרח ונתן העירוב במערב. ובו סעיף אחד: | א. | מי שהיה במזרח ביתו בשדה ואמר לשלוחו לערב לו במערב אם נתן העירוב מהלאה לביתו בענין שהוא רחוק ממנו יותר מאלפים וביתו קרוב לו בתוך אלפים העירוב אינו כלום ונשאר לו שביתת ביתו נתן העירוב בענין שהוא לו בתוך אלפים אף על פי שגם ביתו לו בתוך אלפים קנה שביתה במקום עירובו ולא בביתו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תיב - דין החולק עירובו. ובו סעיף אחד: | א. | עירב חצי היום הראשון לרוח צפון והשני לרוח דרום שטעה והיה סבור שאפשר לעשות כן או שאמר לשנים עירבו עלי אחד עירב עליו לצפון ואחד לדרום אם הניח כל אחד עירובו בסוף אלפים לא יזוז ממקומו שאין ידוע איזה עירוב קנה לו ואם לא נתנו העירובים בסוף אלפים הולך מה שאפשר לו לילך מכח שניהם כיצד נתן כל אחד עירובו לסוף אלף מביתו יש לו אלף אמה מביתו לכל אחד מהעירובים. נתן אחד למזרח לסוף אלף והשני למערב לסוף ת''ק הולך למערב אלף מכח מה ששייר לו העירוב שבמזרח ולמזרחו אלף ות''ק מכח מה ששייר לו העירוב שבמערב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תיג - דין המערב לרבים. ובו סעיף אחד: | א. | המערב לרבים משלו אומר הרי עירוב זה בשביל כל בני העיר ובלבד שיהא בו מזון שתי סעודות לכל אחד וכל מי שירצה יסמוך עליו וצריך לזכות להם על ידי אחר הראוי כמו בעירובי חצרות (ועיין לעיל סימן שס''ו סעיף י') וצריך להודיעם וכל מי שהודיעו מבעוד יום אפילו לא גמר בלבו לסמוך עליו מבעוד יום אלא לאחר שחשכה הוי עירוב אבל אם לא הודיעו מבעוד יום אינו יכול לסמוך עליו לאחר שתחשך וכן מי שהניח עירוב לכל שבתות השנה ואמר איזה מהם שארצה אלך ואסמוך עליו אף על פי שלא גמר בלבו עד למחר יכול לסמוך עליו וכן מי ששמע שיש לחכם לבוא ואינו יודע לאיזה רוח והניח שני עירובים ואמר לאותו צד שיבא החכם יקנה לי עירוב לרוח שבא לו החכם קנה לו או אם אמר אם לא יבא כלל אהיה כבני עירי או אם יבואו שנים למקום שארצה אלך הכל לפי תנאו וכן אם אמר לשנים או לשלשה הריני מערב על איזה מכם שארצה אף על פי שלא בירר את מי רצה עד שתחשך הוי עירוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תיד - שלא לערב אלא לדעתו. ובו ב' סעיפים: | א. | אין מערבין עירובי תחומין לאדם אלא לדעתו שמא אינו רוצה לערב באותו רוח שרצה זה חוץ מבנו ובתו הקטנים אפילו אינם סמוכים על שלחנו ועבדו ושפחתו הכנענים ואפילו מיחו בו שלא לערב עליו ואפילו עירבו הם עירוב אחר אינו כלום אבל בנו ובתו הגדולים אפילו סמוכים על שלחנו ועבדו ושפחתו העברים ואשתו אינו מערב עליהם אלא מדעתם ואם עירב עליהם ושמעו ושתקו ולא מיחו יוצאים בעירובו אבל אם מיחו בו או שעירבו הם עירוב אחר לעצמם אין עירובו עירוב להם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תיד - שלא לערב אלא לדעתו. ובו ב' סעיפים: | ב. | קטן בן שש שנים או פחות יוצא בעירוב אמו ואין צריך להניח עליו מזון שתי סעודות לעצמו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטו - שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה. ובו ד' סעיפים: | א. | אין מערבין עירובי תחומין אלא לדבר מצוה כגון שהיה רוצה לילך לבית האבל או לבית המשתה של נשואין או להקביל פני רבו או חבירו שבא מן הדרך וכיוצא באלו: {הגה: או שרוצה לילך לטייל ביום טוב או שבת בפרדס שיש בו שמחה וכיוצא בזה מקרי דבר מצוה (תרומת הדשן סימן ע''ז):} או מפני היראה כגון שהיה רוצה לברוח מן העובדי כוכבים או מן הלסטים וכיוצא בזה, (ואז מותר לו לילך אפילו לדבר הרשות) (טור והגהות אשירי פרק בכל מערבין). ואם עירב שלא לאחד מכל אלו אלא לדברי הרשות הרי זה עירוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטו - שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה. ובו ד' סעיפים: | ב. | אין מערבין עירובי תחומין בית השמשות ואם עירב עירובו עירוב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטו - שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה. ובו ד' סעיפים: | ג. | אמרו לו שנים צא וערב עלינו, אחד עירב עליו מבעוד יום ואחד עירב עליו בין השמשות זה שעירב עליו מבעוד יום נאכל עירובו בין השמשות וזה שעירב עליו בין השמשות נאכל עירובו משחשיכה שניהם קנו עירוב. ויש חולקים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטו - שלא לערב עירובי תחומין אלא לדבר מצוה. ובו ד' סעיפים: | ד. | כשמניח עירובי תחומין מברך על מצות עירוב ואומר בזה העירוב יהא מותר לי לילך ממקום פלוני אלפים אמה לכל רוח ואם מערב לרבים אומר יהא מותר לפלוני ולפלוני או לבני מקום פלוני: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטז - דין עירובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת. ובו ה' סעיפים: | א. | יום טוב שחל להיות סמוך לשבת בין מלפניה בין מלאחריה או שני ימים טובים של גליות יש לו לערב שני עירובין לשתי רוחות וסומך על איזה מהם שירצה ליום הראשון ועל העירוב שברוח השני ליום השני או מערב עירוב אחד לרוח אחת וסומך עליו לאחד משני הימים וביום השני יהיה כבני העיר וכאילו לא עשה עירוב ויש לו אלפים אמה לכל רוח במה דברים אמורים בשני ימים טובים של גליות אבל בשני ימים טובים של ראש השנה הרי הן כיום אחד ואינו מערב לשני ימים אלא לרוח אחת וכן מתנה אדם על עירובו ואומר עירובי לשבת זו אבל לא לשבת אחרת לשבת אחרת אבל לא לשבת זו לשבתות ולא לימים טובים ליום טוב ולא לשבתות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטז - דין עירובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת. ובו ה' סעיפים: | ב. | המערב לשני ימים טובים של גליות או לשבת ויום טוב אף על פי שהוא עירוב אחד לרוח אחת לשני הימים צריך שיהיה העירוב במקומו מצוי בליל הראשון ובליל ב' כל בין השמשות כיצד הוא עושה מוליכו בערב יום טוב או בערב שבת ומחשיך עליו ונוטלו בידו ובא לו אם היה ליל יום טוב ולמחר מוליכו לאותו מקום ומניחו שם עד שתחשך ואוכלו אם היה ליל שבת או מביאו אם היה ליל יום טוב מפני שהן שתי קדושות ואינם כיום אחד כדי שנאמר מליל ראשון קנה העירוב לשני ימים נאכל העירוב בראשון קנה העירוב לראשון ואינו עירוב לשני עירב ברגליו בראשון צריך לערב ברגליו בשני והוא שילך ויעמוד באותו מקום ויחשוב בלבו שיקנה שם שביתה ולא יאמר כלום מפני שאסור לעשות שום הכנה מיום טוב לשבת או משבת ליום טוב אפילו בדבור וכל שכן שאינו יכול לערב בפת שלא עירב בו כבר ביום הראשון מפני שהיה צריך לקרות עליו שם עירוב ונמצא מכין עירוב בראשון במאכל אם רצה לערב ברגליו בשני הרי זה עירוב ואם רצה לערב בפת צריך לערב באותה הפת עצמה שעירב בה בראשון שאינו צריך לומר כלום שכבר קרא שם עירוב ואם כן אינו מכין כלום: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטז - דין עירובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת. ובו ה' סעיפים: | ג. | זה שאמרנו שיש לו לערב ב' עירובין בשתי רוחות לשני הימים הוא שיהיה אפשר לו להגיע לכל אחד משני העירובים ביום הראשון אבל אם אי אפשר להגיע לעירוב של יום השני ביום הראשון אין עירוב השני עירוב שהעירוב מצותו שיהיה בסעודה הראויה מבעוד יום וזה הואיל ואינו יכול להגיע לזה העירוב ביום הראשון הרי זה אינה ראויה מבעוד יום כיצד הרי שהניח עירובו ברחוק אלפים אמה מביתו לרוח מזרח וסמך עליו ליום ראשון והניח עירוב שני ברחוק אמה אחת או מאה או אלף ברוח מערב וסמך אליו שהרי לא נשאר לו ברוח מערב כלום אבל אם הניח עירובו ברחוק אלף ות''ק מביתו ברוח מזרח וסמך עליו עליו ליום ראשון והניח עירוב שני רחוק מביתו לרוח מערב בתוך ת''ק אמה וסמך עליו ליום השני הרי זה עירוב שהרי אפשר שיגיע לו ביום הראשון: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטז - דין עירובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת. ובו ה' סעיפים: | ד. | יום הכיפורים הרי הוא כשבת בין לענין עירובי חצירות בין לענין עירובי תחומין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות עירובי תחומין | סימן תטז - דין עירובי תחומין ביום טוב שחל להיות סמוך לשבת. ובו ה' סעיפים: | ה. | יום טוב נוהג בו עירובי תחומין אבל לא עירובי חצרות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תיז - הלכות ראש חודש. ובו סעיף אחד: | א. | ראש חודש מותר בעשיית מלאכה והנשים שנוהגות שלא לעשות בו מלאכה הוא מנהג טוב: {הגה: ואם המנהג לעשות מקצת מלאכות ולא לעשות קצתן אזלינן בתר המנהג (בית יוסף):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תיח - דין תענית בראש חודש. ובו ה' סעיפים: | א. | ראש חודש אסור בתענית: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תיח - דין תענית בראש חודש. ובו ה' סעיפים: | ב. | אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים חנוכה ופורים ואם התחילו שגזרו להתענות כך וכך ימים והתחילו בהם קודם ראש חודש אפילו יום אחד אין מפסיקין ומתענין ומשלימין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תיח - דין תענית בראש חודש. ובו ה' סעיפים: | ג. | יחיד שקבל עליו תענית כך וכך ימים ופגע בו ראש חדש או שקבל עליו להתענות בראש חודש אם קבלו בלשון קבלת תענית בעלמא אינו צריך התרה ואם קבלו עליו בלשון הרי עלי שהוא לשון נדר צריך התרת חכם. (ועיין ביורה דעה סימן רט''ו סעיף ג'): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תיח - דין תענית בראש חודש. ובו ה' סעיפים: | ד. | אם נשבע להתענות כך וכך ימים ואירע בהם ראש חדש השבועה חלה עליו מטעם איסור כולל ואם נשבע בפירוש להתענות בראש חדש נראה לי שחלה עליו שבועה כיון שאינו אלא מדרבנן אלא שמדברי הרמב''ם נראה לכאורה שהוא מדאורייתא (ועיין לקמן סימן תק''ע): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תיח - דין תענית בראש חודש. ובו ה' סעיפים: | ה. | המתענה בראש חודש או בחנוכה ופורים תענית חלום צריך למיתב תענית לתעניתיה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תיט - ובו סעיף אחד: | א. | מצוה להרבות בסעודת ראש חודש: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חודש. ובו ב' סעיפים: | א. | על המת נשים מענות שכולן אומרות כאחד ומטפחות דהיינו להכות כף אל כף אבל לא מקוננות שתהא האחת אומרת והאחרות עונות אחריה ואחר שנקבר המת לא מענות ולא מטפחות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכ - אם הנשים רשאות לקונן בראש חודש. ובו ב' סעיפים: | ב. | אומרים צדוק הדין וקדיש: {הגה: ואין נוהגין כן, ועיין ביורה דעה סימן ת''א סעיף ו' בהג''ה. וכן בכל הימים שאין אומרים בהם תחנון (מנהגים). וכן בערב שבת אחר חצות. יש אומרים שאם קוברין מת בלילה שאין אומרים קדיש ולא צדוק הדין (כל בו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכא - קריאת ובראשי חדשיכם בפסוקי דזמרה. ובו סעיף אחד: | א. | נוהגין באשכנז שאומרים פרשת ובראשי חדשיכם שחרית אחר פרשת התמיד ובספרד אין נוהגין לאומרה לפי שעתידין לקרות אותה בספר תורה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש. ובו ז' סעיפים: | א. | ערבית שחרית ומנחה מתפללים שמונה עשרה ברכות ואומר יעלה ויבא ברצה ואם לא אמרו בערבית אין מחזירין אותו (ובאיזה מקום שנזכר שאינו חוזר עיין לעיל סימן רצ''ד סעיף ד' וה'), בין שראש חודש יום אחד בין שהם שני ימים מפני שאין מקדשין את החדש בלילה אבל אם לא אמרו שחרית ומנחה מחזירין אותו ואם נזכר קודם שהתחיל מודים אומר במקום שנזכר ואם לא נזכר עד אחר שהתחיל מודים אם נזכר קודם שהשלים תפלתו חוזר לרצה ואם לא נזכר עד שהשלים תפלתו חוזר לראש ואם הוא רגיל לומר תחנונים אחר תפלתו ונזכר אחר שהשלים תפלתו קודם שיעקור רגליו חוזר לרצה: {הגה: ואם הוא ספק אם הזכיר או לאו אין צריך לחזור (כל בו הלכות תפלה). ושליח ציבור ששכח מלהזכיר בשחרית עיין לעיל סימן קכ''ו:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש. ובו ז' סעיפים: | ב. | וקורים הלל בדילוג בין יחיד בין צבור ויש אומרים שהצבור מברכין עליו בתחלה לקרוא את ההלל (ואם בירך לגמור אין צריך לחזור) (מרדכי פרק במה מדליקין ושבולי לקט) ולבסוף יהללוך והיחיד אין מברך עליו ויש אומרים שאף הצבור אין מברכין עליו לא בתחלה ולא בסוף וזה דעת הרמב''ם וכן נוהגין בכל מלכות ארץ ישראל וסביבותיה: {הגה: ויש אומרים דגם יחיד מברך עליו (טור בשם הרא''ש ורבינו תם) וכן נוהגין במדינות אלו. ומכל מקום יזהר אדם לקרות בצבור כדי לברך עליו עם הצבור. ויש אומרים דכשיחיד קורא אומר לשנים שיאמרו עמו ראשי פרקים דאז הוי כרבים (מרדכי פרק במה מדליקין ואגור בשם שוחר טוב). ונהגו כן בהודו ולא באנא:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש. ובו ז' סעיפים: | ג. | בענין הפסוקים שכופלין בו וכן בפסוקים ששליח ציבור אומר והקהל עונים אחריו כל מקום כפי מנהגו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש. ובו ז' סעיפים: | ד. | לענין הפסקה אפילו באמצע שואל בשלום אדם שהוא צריך לנהוג בו כבוד ומשיב שלום לכל אדם אבל בענין אחר לא יפסיק: {הגה: ודוקא בראש חודש ופסח בימים שאין גומרים הלל אבל כשגומרים אותו לענין הפסקה דינו כמו בקריאת שמע. ועיין לקמן סימן תפ''ח סעיף א':} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש. ובו ז' סעיפים: | ה. | אם הפסיק בו ושהה אפילו שהה כדי לגמור כולו אינו צריך לחזור לראש: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש. ובו ז' סעיפים: | ו. | הקורא הלל למפרע לא יצא (טעה יחזור למקום שטעה בו) (רבינו ירוחם): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכב - סדר התפלה והלל בראש חודש. ובו ז' סעיפים: | ז. | מצות קריאת הלל מעומד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חודש. ובו ד' סעיפים: | א. | אומר קדיש תתקבל וכו' ומוציאין ספר תורה וקורים בו ד' אין פוחתין מהם ואין מוסיפין עליהם ואין מפטירין בנביא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חודש. ובו ד' סעיפים: | ב. | וקורא הכהן ג' פסוקים שהם וידבר צו ואמרת ולוי חוזר וקורא ואמרת וקורא את הכבש אחד ועשירית האיפה וישראל קורא עולת תמיד עד ובראשי חדשיכם ורביעי קורא ובראשי חדשיכם עד סוף: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חודש. ובו ד' סעיפים: | ג. | אומר קדיש ואשרי ובא לציון ואין אומרים יענך ה' ביום צרה ומחזיר ספר תורה למקומו ועומדים להתפלל תפלת מוסף ומחזיר שליח ציבור התפלה ואומר כתר וכשמגיע למלא כל הארץ כבודו אומר לעומתם משבחים כמו בקדושת שחרית ואחר שסיים חזרת התפלה אומר קדיש ואומר מזמור ברכי נפשי את ה': |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכג - סדר קריאת התורה בראש חודש. ובו ד' סעיפים: | ד. | נוהגים לחלוץ תפילין כשרוצים להתפלל מוסף: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכד - דין הזכרת יעלה ויבוא בברכת המזון. ובו סעיף אחד: | א. | מזכירין יעלה ויבא בברכת המזון ואם לא אמר אין מחזירין אותו ואם נזכר קודם שהתחיל הטוב והמטיב אומר ברוך שנתן ראש חודש לעמו ישראל לזכרון: {הגה: ועיין לעיל סימן קפ''ח סעיף ז':} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכה - דיני ראש חודש שחל להיות בשבת. ובו ג' סעיפים: | א. | ראש חודש שחל להיות בשבת ערבית שחרית ומנחה מתפלל שבע ואומר יעלה ויבא בעבודה ואינו מזכיר של שבת ביעלה ויבא ומוציאים שני ספרים וקורין בראשון שבעה בסדר היום ובשני קורא מפטיר וביום השבת ובראשי חדשיכם עד סוף הפרשה ומפטירין השמים כסאי (ואם מזכיר של ראש חודש עיין לעיל סימן רפ''ד סעיף ב') חוץ מראש חודש אלול שחל להיות בשבת שמפטירין עניה סוערה: {הגה: ויש אומרים השמים כסאי (טור ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים) וכן נוהגים במדינות אלו אבל ראש חדש אב שחל להיות בשבת מפטירין שמעו (אבודרהם ומרדכי פרק בני העיר ומנהגים) ויש אומרים השמים כסאי וכן עיקר במקום שאין מנהג (תרומת הדשן סימן י''ט ומנהגי מהרא''ק). ואם אירע ראש חודש בד' פרשיות מפטירין בשל פרשה (מנהגים). ועיין לקמן סימן תרפ''ה:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכה - דיני ראש חודש שחל להיות בשבת. ובו ג' סעיפים: | ב. | ראש חדש שחל להיות באחד בשבת מפטירין בשבת שלפניו ויאמר לו יהונתן מחר חדש (ואין דוחין עניה סוערה ולא שמעו משום מחר חדש) (מנהגים). ואם ראש חדש שני ימים שבת ויום ראשון מפטירין השמים כסאי ונוהגים לומר אחר כך פסוק ראשון ופסוק אחרון מהפטרת ויאמר לו יהונתן לזכר שמחר גם כן הוא ראש חודש: {הגה: ויש אומרים שאין להפסיק מנביא לנביא אומרים ואין אומרים רק הפטרת ראש חודש (תרומת הדשן סימן ב' ופסקיו סימן צ''ד) וכן נוהגין. אבל אם ההפטרה באותו נביא עושין כן וכן אם היה חתונה בראש חודש או בשאר שבתות שאין דוחין ההפטרה:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכה - דיני ראש חודש שחל להיות בשבת. ובו ג' סעיפים: | ג. | ראש חודש שחל להיות בשבת כולל במוסף בברכה רביעית שבת וראש חודש וחותם מקדש השבת וישראל וראשי חדשים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכו - דין ברכת הלבנה וזמנה. ובו ד' סעיפים: | א. | הרואה לבנה בחדושה מברך אשר במאמרו ברא שחקים וכו': {הגה: ואין לקדש החדש אלא בלילה בעת שהלבנה זורחת ונהנין מאורה (אגור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכו - דין ברכת הלבנה וזמנה. ובו ד' סעיפים: | ב. | אין מברכין על הירח אלא במוצאי שבת כשהוא מבושם ובגדיו נאים: {הגה: ודוקא אם ליל מוצאי שבת הוא קודם י' בחודש אז ממתינין עד מוצאי שבת אבל אם הוא אחר כך אין ממתינין עד מוצאי שבת שמא יהיו ב' לילות או ג' או ד' עננים ולא יראו הלבנה ויעבור הזמן וכשמקדשין אותה בחול יש ללבוש בגדים נאים (תרומת הדשן סימן ל''ה). אין מקדשין הלבנה קודם תשעה באב ולא קודם יום הכיפורים (מהרי''ל):} ובמוצאי יום הכיפורים מקדשין אותה דאז שורין בשמחה אבל לא במוצאי תשעה באב או שאר תענית (דברי עצמו). ואין מקדשין אותה במוצאי שבת שחל בו יום טוב (מהרי''ל הלכות יום טוב). ותולה עיניו ומיישר רגליו ומברך (מעומד) (טור). ואומר שלש פעמים סימן טוב תהיה לכל ישראל ברוך יוצרך וכו': {הגה: ורוקד ג' פעמים כנגדה ואומר כשם שאני רוקד כו' ואומר תפול עליהם וגו' ולמפרע כאבן ידמו כו' ג' פעמים ויאמר לחבירו ג' פעמים שלום עליך ומשיב הוי כשואל (טור). ונוהגין לומר דוד מלך ישראל חי וקיים, שמלכותו נמשל ללבנה ועתיד להתחדש כמותה וכנסת ישראל תחזור להתדבק בבעלה שהוא הקב''ה דוגמת הלבנה המתחדשת עם החמה שנאמר שמש ומגן ה' ולכן עושין שמחות וריקודין בקידוש החודש דוגמת שמחת נישואין (בחיי פרשת וישב ודברי עצמו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכו - דין ברכת הלבנה וזמנה. ובו ד' סעיפים: | ג. | עד אימתי מברכין עליה עד ט''ז מיום המולד ולא ט''ז בכלל (ואין לקדש אלא עד חצי כ''ט י''ב תשצ''ג מן המולד) (תשובת מהרי''ל): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכו - דין ברכת הלבנה וזמנה. ובו ד' סעיפים: | ד. | אין מברכין עליה עד שיעברו שבעת ימים עליה: {הגה: ואין מקדשין הלבנה תחת הגג (הגהות אלפסי החדשות):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכז - כשראש חודש ב' ימים, היאך כותבין בשטרות. ובו סעיף אחד: | א. | כשראש חודש שני ימים כותבין בשטרות ביום הראשון ביום ראש חודש שהוא יום שלשים לחודש שעבר (ומונין לחדש מיום השני וכותבין בו באחד לחודש) (טור): {הגה: כשמעברין השנה כותבין באדר ראשון אדר סתם ובשני אדר השני (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח' סעיפים: | א. | אלו הימים שאין קובעים בהם המועדים לא אד''ו ראש השנה ולא גא''ו יום הכיפורים ולא זב''ד פורים ולא בד''ו פסח ולא גה''ז עצרת והושענא רבה לא ג' חנוכה ולא אג''ו צום אסתר ולא בד''ו צום תמוז ואב. לעולם ביום שיהיה פורים יהיה ל''ג לעומר וסימן פל''ג וביום שיהיה חנוכה יהיה עצרת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח' סעיפים: | ב. | אלו הימים שהוקבעו בהם ראשי חדשים ולא בזולתם ניסן אגה''ז אייר בגה''ז סיון אגד''ו תמוז אגה''ו אב בדו''ז אלול אבד''ו תשרי בגה''ז מרחשון גדו''א כסליו א''ב ג''ד ה''ו טבת אבגד''ו שבט בגדה''ז אדר זבד''ו (ובעיבור אדר הראשון בדה''ז ושני בדו''ז): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח' סעיפים: | ג. | סימן לקביעת המועדים א''ת ב''ש ג''ר ד''ק ה''ץ ו''ף פירוש ביום ראשון של פסח יהיה לעולם תשעה באב וסימן על מצות ומרורים יאכלוהו ביום ב' בו שבועות וביום ג' בו ראש השנה ביום ד' בו קריאת התורה שהוא שמחת תורה ביום ה' בו צום כפור ביום ו' בו פורים שעבר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח' סעיפים: | ד. | לעולם קורין צו את אהרן קודם פסח בפשוטה ומצורע במעוברת חוץ מבה''ח מעוברת (וה''ש מעוברת) שקורין אחרי מות קודם הפסח ולעולם קורין פרשת במדבר סיני קודם עצרת ט' באב קודם ואתחנן אתם נצבים קודם ראש השנה ולכן כשראש השנה ביום ב''ג שיש שתי שבתות בין ראש השנה לסוכות צריכים לחלק נצבים וילך כדי שיקראו וילך בין ראש השנה לצום כפור והאזינו בין צום כפור לסוכות וסימן ב''ג המלך, פת וילך. אבל כשראש השנה ביום ה''ו אז אין בין ראש השנה לסוכות אלא שבת אחת שקורין בה האזינו אז וילך עם נצבים קודם ראש השנה וסימן לפשוטה פקדו ופסחו ולמעוברת סגרו ופסחו מנו ועצרו צומו וצלו קומו ותקעו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח' סעיפים: | ה. | פרשת האזינו מחלקים פרשיותיה כדרך שהיו מחלקין אותה במקדש שהיו קורין השירה פעם אחת לששת ימי השבוע וסימן הזי''ו ל''ך האזינו לך האזינו זכור ירכיבהו וירא לו חכמו כי אשא אל שמים עד סוף השירה והשביעי קורא מסוף השירה עד סוף הפרשה: {הגה: ודוקא בשבת מחלקין הפרשיות אבל במנחה בשבת וב' וה' אין לחוש (מרדכי פרק הקורא עומד):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח' סעיפים: | ו. | קללות שבתורת כהנים אין מפסיקין בהם אלא אחד קורא כולם ומתחילין בפסוקים שלפניהם ומסיים בפסוקים שלאחריהם אבל קללות שבמשנה תורה יכולין להפסיק בהם ואף על פי כן נהגו שלא להפסיק בהם (וכן נהגו שלא לקרות אחד בשמו לעלות אלא קורין מי שירצה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח' סעיפים: | ז. | שמונה פסוקים אחרונים שבתורה אין מפסיקין בהם אלא יחיד קורא את כולם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות ראש חודש | סימן תכח - סדר קביעת המועדים וקריאת הפרשיות. ובו ח' סעיפים: | ח. | מי''ז בתמוז ואילך מפטירין ג' דפורענותא ז' דנחמתא תרתי דתיובתא ג' דפורענותא דברי ירמיהו שמעו דבר ה' חזון ישעיהו שבע דנחמתא נחמו ותאמר ציון עניה סוערה אנכי רני עקרה קומי אורי שוש אשיש וביום צום גדליה במנחה מפטירין דרשו ובשבת שבין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין לעולם שובה וכשראש השנה בב''ג שיש שבת בין יום הכיפורים לסוכות וקורין בו האזינו מפטירין בו וידבר דוד ויש אומרים שכשראש השנה בב''ג שוילך בין ראש השנה ליום הכיפורים מפטירין בו דרשו ובשבת שבין יום הכיפורים לסוכות שקורין האזינו מפטירין שובה: {הגה: והמנהג כסברא הראשונה ובשאר שבתות השנה מפטירין מעין הפרשה (טור). וכשקורין שתי פרשיות מפטירין באחרונה (מרדכי פרק בני העיר) מלבד באחרי מות וקדושים דמפטירין הלא כבני כושיים שהיא הפטרת אחרי מות (מנהגים) ונוהגין להפטיר בחתונה שוש אשיש ואין דוחין מפניה שום ההפטרה הנזכרת כאן ולא של ד' פרשיות ולא של ראש חודש או מחר חודש או חנוכה או שירה (מרדכי פרק בני העיר והטור ומנהגים) אבל שאר הפטורות דוחין מפניה וכבר נתבאר לעיל סימן תכ''ה דאין מדלגין מנביא לנביא (וגם נתבאר שם סעיף ב' אם דוחין מפני של ראש חודש אחת מאלו הפטורות שנזכרות כאן):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תכט - שאין נופלין על פניהם כל ניסן. ובו ב' סעיפים: | א. | שואלים בהלכות פסח קודם לפסח שלשים יום: {הגה: ומנהג לקנות חטים לחלקן לעניים לצורך פסח וכל מי שדר בעיר י''ב חודש צריך ליתן לזה (אור זרוע):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תכט - שאין נופלין על פניהם כל ניסן. ובו ב' סעיפים: | ב. | אין נופלים על פניהם בכל חדש ניסן ואין אומרים צדקתך בשבת במנחה ואין מספידין בו ואין מתענין בו להזכיר בצבור והבכורות מתענים בו בערב פסח: {הגה: גם אין אומרים צדוק הדין בכל חדש ניסן ונהגו שאין מתענין בו תענית כלל אפילו יום שמת בו אביו או אמו אבל תענית חלום מתענין ואין אומרים מזמור לתודה ואל ארך אפים ולמנצח בערב פסח ולא ביום טוב (מנהגים). ונוהגין להרבות קצת באכילה ושתיה ביום אחר החג והוא אסרו חג (גמרא ורש''י פרק לולב):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תל - ובו סעיף אחד: | א. | שבת שלפני הפסח קורין אותו שבת הגדול מפני הנס שנעשה בו: {הגה: והמנהג לומר במנחה ההגדה מתחילת עבדים היינו עד לכפר על כל עונותינו ופוסקים לומר ברכי נפשי (מנהגים):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלא - זמן בדיקת החמץ. ובו ב' סעיפים: | א. | בתחילת ליל י''ד בניסן בודקין את החמץ לאור הנר בחורין ובסדקין בכל המקומות שדרך להכניס שם חמץ: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלא - זמן בדיקת החמץ. ובו ב' סעיפים: | ב. | יזהר כל אדם שלא יתחיל בשום מלאכה ולא יאכל עד שיבדוק ואפילו אם יש לו עת קבוע ללמוד לא ילמוד עד שיבדוק ואם התחיל ללמוד מבעוד יום אין צריך להפסיק. (ויש אומרים שצריך להפסיק וכן קודם נראה לי עיקר): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ. ובו ב' סעיפים: | א. | קודם שיתחיל לבדוק יברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על ביעור חמץ. ואם התחיל לבדוק בלא ברכה יברך כל זמן שלא סיים בדיקתו (כל בו). ויזהר שלא ידבר בין הברכה לתחילת הבדיקה וטוב שלא ידבר בדברים אחרים עד שיגמור כל הבדיקה כדי שישים אל לבו לבדוק בכל המקומות שמכניסין בו חמץ: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלב - דין ברכת בדיקת חמץ. ובו ב' סעיפים: | ב. | בברכה אחת יכול לבדוק כמה בתים ואם בעל הבית רוצה יעמיד מבני ביתו אצלו בשעה שהוא מברך ויתפזרו לבדוק איש איש במקומו על סמך ברכה שבירך בעל הבית: {הגה: ונוהגים להניח פתיתי חמץ במקום שימצאם הבודק כדי שלא יהא ברכתו לבטלה (מהר''י ברי''ן). ומיהו אם לא נתן לא עכב דדעת כל אדם עם הברכה לבער אם נמצא (כל בו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | א. | הבדיקה צריך שתהיה לאור הנר ולא לאור הלבנה ואם עבר ולא בדק ליל י''ד כשבודק ביום י''ד לא יבדוק לאור החמה אלא לאור הנר ואכסדרה שאורה רב אם בדקה לאור החמה דיו והוא הדין כנגד ארובה שבחדר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | ב. | אין בודקין לאור האבוקה אלא לאור הנר ולא בנר של חלב ולא של שומן ולא של שמן אלא בנר של שעוה: {(הגה: והוא יחידי אבל שתי נרות ביחד אפילו קלועים דינם כאבוקה) (מהרי''ל בשם אגודה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | ג. | בודק כל המקומות שיש לחוש שמא הכניסו בהם חמץ ולכן כל חדרי הבית והעליות צריכים בדיקה שפעמים אדם נכנס בהם ופתו בידו אבל אוצרות יין שאין מסתפק מהם וכן מתבן וכיוצא בו אינם צריכים בדיקה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | ד. | חורי הבית וזיזין הבולטים מהכתלים שאינם גבוהים הרבה ולא נמוכים הרבה צריכים בדיקה אבל הגבוהים שאין יד האדם מגעת שם והנמוכים פחות משלשה טפחים אינם צריכים בדיקה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | ה. | גג היציע והמגדל שגגיהם משופעים ומפני כך אין גגיהם ראויין לשום תשמיש אינם צריכין בדיקה אפילו הם בתוך הבית: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | ו. | רפת של בקר אינו צריך בדיקה שאם היה שם חמץ הבהמות יאכלוהו וכן לול של תרנגולים אינו צריך בדיקה מפני שאם היה שם חמץ התרנגולים יאכלוהו וכן אמצעה של חצר אינו צריך בדיקה שאם היה שם חמץ העורבים ושאר עופות המצויים שם יאכלוהו והני מילי מספק חמץ אבל ודאי חמץ לא: {הגה: אבל לקמן סימן תמ''ה סעיף ג' מבואר דמותר להשליך חמץ במקום שהעופות מצויים כל שכן שאין צריך לבער משם אפילו חמץ ודאי עד לאחר זמן איסורו:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | ז. | חור שבין יהודי לחבירו כל אחד בודק עד מקום שידו מגעת והשאר מבטל בלבו ודיו ושבין יהודי לעכו''ם אינו צריך בדיקה כלל שמא יאמר כשפים הוא עושה לי ונמצא בא לידי סכנה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | ח. | כותל שנשתמש בו חמץ בחורין ונפל ונעשה גל אפילו אינו גבוה ג' טפחים כדי חפישת הכלב אין צריך לבדוק תחתיו כיון שיש בו סכנת עקרב שמצויים בגלים חיישינן שמא אחר שישלים בדיקתו שאינו עוסק במצוה יחפש אחר מחט שנאבד לו ויבא לידי סכנה והני מילי בסתם אבל בידוע שיש תחתיו חמץ אם אין עליו גובה שלשה טפחים צריך להוציאו משם במרא וחצינא בענין שאין בו סכנה ואם יש עליו גובה שלשה טפחים מבטלו בלבו ודיו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | ט. | מרתף שמסדרין בו שורות של חביות זו אצל זו עד שנתמלא כולו וחוזרין ומסדרין שורות אחרות על התחתונות עד הקורה אין צריך לבדוק אלא שורה העליונה ואחרת למטה ממנה דהיינו שורה על פני רוחב המרתף ולא על כל שטח המרתף אלא העליונה הרואה את הקורה ואת הפתח ואחרת למטה ממנה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | י. | בתי כנסיות ובתי מדרשות צריכים בדיקה מפני שהתינוקות מכניסים בהם חמץ: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות פסח | סימן תלג - דיני בדיקת חמץ. ובו י''א סעיפים: | יא. | המכבד חדרו בי''ג בניסן ומכוין לבדוק החמץ ולבערו ונזהר שלא להכניס שם עוד חמץ אף על פי כן צריך לבדוק בליל י''ד: {הגה: וכל אדם צריך לכבד חדריו קודם הבדיקה (מרדכי ריש פסחים). והכיסים או בתי יד של בגדים שנותנים בהם לפעמים חמץ צריכין בדיקה (מהרי''ו):} |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.