bookname
stringclasses
3 values
topic
stringlengths
9
45
siman
stringlengths
16
159
seif
stringlengths
1
5
text
stringlengths
1
4.82k
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
ו.
לפיכך המוצא מעות מפוזרים ועיגולי דבילה וככרות של נחתום ומחרוזות של דגים שאין בהם סימן לא בקשרים ולא במנינם וחתיכות של בשר שאין בהם סימן ולשונות של ארגמן וגיזי צמר שאינם צבועים ואניצי פשתן הרי אלו שלו שבכל אלו מסתמא הרגישו הבעלים בנפילתם וכיון שאין בהם סימן מתייאש:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
ז.
מצא פירות מפוזרים אם דרך הנחה לא יגע בהם ואם דרך נפילה הרי הם שלו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
ח.
המוצא ככרות של בעל הבית וגיזי צמר הצבועים וחתיכות בשר או דג שיש בהן סימן וכן כל דבר שיש בו סימן חייב להכריז:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
ט.
מצא כריכות קטנות של שבלים בר"ה הרי אלו שלו שהרי אין בהם סימן ואם מצאם ברשות היחיד אם דרך נפילה הרי אלו שלו ואם דרך הנחה חייב להכריז שאע''פ שאין בהם סימן המקום הוי סימן אבל אם מצא אלומות בין ברשות היחיד בין ברשות הרבים נוטל ומכריז: {הגה: שמקומן סימן ומיהו במקום שהכל נותנין שם כגון חביות בשפת הנהר אינו סימן שהכל פורקין שם המוצא חביות של יין ושומן וכיוצא בזה קודם שנפתחו האוצרות חייב להכריז שיש ברישומן סימן לאחר שנפתחו האוצרות אין רישומן סי' ואין חייב להכריז (טור) ודוקא אם כל החביות שוין והן מלאים אבל אם חסרים הם יש סימן במדה במה שבהן (שם בשם ר"י): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
י.
המוצא צבורי פירות או פירות בכלי או כלי כמות שהוא חייב להכריז:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
יא.
המוצא מעות מפוזרים הרי אלו שלו אפי' היו מקצת מטבעות זה על גב זה הרי הם כמפוזרים אבל אם מצא צבור מעות חייב להכריז:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
יב.
מצא שלשה מטבעות זה על גב זה והם עשוים כמגדל: {הגה: דהיינו הרוחב למטה והאמצעי רחב מן העליון או שהיה מונחים כסולם דהיינו רובו של אמצעי על גבי תחתון ורובו של עליון על גבי האמצעי (טור): } או שהיו אחד מכאן ואחד מכאן ואחד על גביהם כדי שאם יכניס קיסם ביניהם ינטלו בבת אחת חייב להכריז היו עשויין כשיר (פי' כאצעדה שהוא עגול רש"י) או כשורה או כחצובה (פי' כג' רגלי הקנקן כל א' כנגד אויר של שני רש"י) ה"ז ספק ולא יטול:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
יג.
בד"א שמחזירים מטבע בסימנים שאמרנו אבל אם אין בו סימנים הללו אפי' אמר רשומה היא בחותם מלך פלוני או אפי' אמר שמי כתוב עליה אין מחזירין לו מפני שמטבע ניתן להוצאה ושמא הוציאה ומאחר נפלו ((וי''א דנסדק במטבע הוי סימן)) (נ"י וב"י בשם הרמב"ן):
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
יד.
ראה שנפל מטבע מחבירו בתוך החול או בתוך העפר מותר לקחתו שודאי נתייאש ואפי' ראהו שהביא כברה לכבור החול או העפר לחפשו אין חוששין לו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
טו.
מצא עיגול ובתוכו חרס ככר ובתוכו מעות (י"א דסי' הבא מאיליו לא הוי סימן) (טור בשם הרא"ש) חתיכת בשר משונה בחיתוכו דג נשוך וכן כל כיוצא באלו הואיל ויש בהם שינוי חייב להכריז שלא עשאם בעליהם אלא לסימן אבל חתיכת בשר שאינו משונה בחיתוכו הרי הוא שלו שאפי' יכוין זה ויאמר מהירך היא או מהצואר אינו סי':
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
טז.
המוצא מחטים וצינורות ומסמרים וכיוצא בהם מצאם אחת אחת הרי אלו שלו שנים שנים או יותר חייב להכריז שמנין סימן:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
יז.
הלוקח פירות מחבירו או ששגרם לו חבירו ומצא בהם מעות אם צרורי' הם חייב להכריז שהקשר סימן ואם הם מפוזרים הרי אלו שלו בד"א בלוקח מהתגר או מבעל הבית שלקחה מהתגר והוא הדין אם התגר עצמו מצאם אם שהו בידו כדי שיוכל לערבם עם פירותיו (ואפילו יודע של מי הוא דכבר נתייאשו ממנו הבעלים) (נ"י שם) אבל אם לקחה מב"ה שדש הפירות בעצמו או על ידי עבדיו ושפחותיו הכנענים חייב להחזיר:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
יח.
מצא חמור ואוכף עליו הנותן סי' באוכף מחזירין לו גם החמור:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
יט.
מצא כלי ולפניו פירות הפירות שלו והכלי נוטל ומכריז שאני אומר הכלי של א' והפירות של אחר והרי אין בהם סימן ואם מראים הדברים שהם של אדם אחד חייב להכריז כיצד היו אחורי הכלי לפני הפירות הרי אלו שלו היו פני הכלי לפני הפירות חוששין שמא מן הכלי נשפכו ואם היו [אוגנים (פי' שפת הכלי כפולים לתוכו רש"י)] לכלי אע"פ שפניו כלפי הפירות הרי אלו שלו שאילו נשפכו מהכלי היה נשאר מהם בתוכו מפני האוגנים היו מקצת הפירות בכלי ומקצתה בארץ חייב להכריז:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
כ.
מצא כיס ולפניו מעות מפוזרים הרי אלו שלו ואם מראים הדברים שהכיס ומעות של אדם אחד ומהכיס נפלו חייב להכריז:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסב - על איזה דבר חייב להכריז ואיזה דבר הוא של מוצאו. ובו כ"א סעיפים:
כא.
המוצא כלי מכלים שצורת כולם שוה אם כלי חדש הוא הרי הוא שלו ואם היה שטבעתו העין חייב להכריז שאם יבא תלמיד חכם ויאמר אע"פ שאיני יכול ליתן בכלי זה סי' יש לי בו טביעת עין חייב להראותו לו אם מכירו ואמר שלי הוא מחזירין אותו בד"א בתלמיד ותיק שאינו משנה בדיבורו כלל אלא בדברי שלום או במסכתא (פי' אם ישאלוהו על מסכתא אחת אם היא סדורה בידו יענה לאו דרך ענוה) או בפוריא (פי' אם שאלוהו חבירו שכבת על מטה זו יאמר לא פן יראו בה קרי ויתגנה תוס' וכן כתב הרמב"ם) או באושפיזא (פי' כדאמרינן בערכין מברך רעהו בקול גדול וגו' קללה תחשב לו שלא יספר בשבחו שקבלוהו בסבר פנים יפות בין בני אדם שאינם מהוגנים שלא יקפצו עליו ויכלו ממונו) (תוספות) וכשהוא מקפיד על חלוקו להפכו בענין שלא יראו התפירות המגונות: {הגה: ודוקא אם מצאו במקום שתלמידי חכמים מצויין כגון בבית המדרש אבל בלאו הכי אינו חייב להכריז (טור) וכל ת"ח הוא בחזקת שאינו משנה (כי אם) דברים הנזכרים לעיל עד שיבא המוצא ראיה שאינו נזהר (הגהות אשר"י פ" הנזכר): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסג - המוצא אבידה שמתבייש להשיבה. ובו ג' סעיפים:
א.
מצא שק או קופה אם היה חכם או זקן מכובד שאין דרכו ליטול כלים אלו בידו אינו חייב ליטפל בהם ואומד דעתו אילו היו שלו אם היה מחזירן לעצמו כך חייב להחזיר של חבירו ואם לא היה מוחל על כבודו אפי' היו שלו כך בשל חבירו אינו חייב להחזיר:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסג - המוצא אבידה שמתבייש להשיבה. ובו ג' סעיפים:
ב.
היה דרכו להחזיר כלים כאלו בשדה ואין דרכו להחזירן בעיר ומצאן בעיר אינו חייב להחזיר מצאם בשדה חייב להחזיר עד שיגיעו לרשות הבעלים ואע"פ שהרי נכנס בהם לעיר ואין דרכו בכך (וי"א דלא יחזיר בעיר אלא יכניסה מן השדה לעיר ויניחנה) (טור בשם הרא"ש) וכן אם מצא בהמה והכישה נתחייב ליטפל בה ולהחזירה אע"פ שאינה לפי כבודו שהרי התחיל במצוה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסג - המוצא אבידה שמתבייש להשיבה. ובו ג' סעיפים:
ג.
ההולך בדרך הטוב והישר ועושה לפנים משורת הדין מחזיר את האבידה בכל מקום ואע"פ שאינה לפי כבודו: {הגה: ויש חולקין ואוסרין להחזיר הואיל ואינו לפי כבודו אלא אם רוצה ליכנס לפנים מן השורה ישלם מכיסו (טור בשם הרא"ש סי' רע"ב): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח' סעיפים:
א.
מי שאבדה לו אבידה ופגע באבידתו ובאבידת חבירו אם יכול לחזור את שתיהן חייב להחזירם ואם לא יחזיר את שלו שאבידתו קודמת אפי' לאבידת אביו ורבו כדדרשינן מאפס לא יהיה בך אביון ואעפ"כ יש לו לאדם ליכנס לפנים משורת הדין ולא לדקדק ולומר שלי קודם אם לא בהפסד מוכח ואם תמיד מדקדק פורק ממנו עול גמילות חסדים וסוף שיצטרך לבריות:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח' סעיפים:
ב.
פגע באבידת אביו ובאבידת רבו אם היה אביו שקול כנגד רבו של אביו קודמת ואם לאו של רבו קודמת והוא שיהיה רבו מובהק שרוב חכמתו של תורה למד ממנו (ועבי"ד סי' רמ"ב סל"ד):
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח' סעיפים:
ג.
הניח אבידתו והחזיר אבידת חבירו אין לו אלא שכר הראוי לו כיצד שטף נהר חמורו וחמור חבירו שלו שוה מנה ושל חבירו ק"ק הניח שלו והציל של חבירו אין לו אלא שכר הראוי לו ואם אמר לו אציל את שלך ואתה נותן דמי שלי או שהתנה כן בפני ב"ד חייב ליתן לו דמי שלו ואע"פ שעלה חמורו מאיליו זכה במה שהתנה עמו: {הגה: מיהו הוא הפקר וכל הקודם בו זכה (נ"י פרק הגוזל בתרא) ואם אין הבעלים שם אע"פ שלא התנה כאילו התנה דמי (טור) ועיין לקמן סי' רס"ה:}
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח' סעיפים:
ד.
ירד להציל ולא הציל אין לו אלא שכרו הראוי לו: {הגה: ודוקא שהתנה עם הבעלים אבל לא התנה עם הבעלים וירד להציל ולא הציל אפילו שכרו אין לו דהא לא הועיל לו וכן אם עלה חמורו מאליו אבל אם הציל לא יוכל בעל החמור לומר חמורי היה עולה בלעדי הצלתך אלא חייב ליתן לו שכרו וכן שנים שנתפסו והוציא אחד הוצאות אם השני יצא מן המאסר בלא השתדלות חבירו אין חייב ליתן לחבירו כלום הואיל ולא התנה עמו ואם לא יצא רק ע"י השתדלות האחר לא יוכל לומר לא הייתי צריך להשתדלותך כי ידי תקיפה אע"פ שהאמת אתו מ"מ חייב ליתן לו כפי מה שנהנה לפי ראות ב"ד כן נ"ל (ועיין במרדכי פ' הגוזל בתרא תשובת מהר"ם ודלא כמהר"ם פאדוואה סי' ס"ג) ואם נראה לב"ד שלא הוצרך להרבות בהוצאות בשבילו דאפי' בשבילו לבדו היה צריך לכל הוצאות אלו אינו חייב ליתן לו כלום דזה נהנה וזה אינו חסר לכן יש מי שפסק מי שהציל ספריו וספרי חנירו אם לא הוצרך להרבות הוצאות בשביל חבירו אין חבירו חייב לשלם לו כלום (הגהות אלפסי פ' הגוזל) ונ"ל דווקא שירד תחלה להציל שלו אלא שהציל של חבירו עמו אבל אם ירד על דעת שניהן חייב ליתן לו מה שנהנה מאחר שהציל של חבירו וכמו שנתבאר כן נ"ל וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחינם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו (ר"ן פ' שני דייני גזירות): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח' סעיפים:
ה.
וכן שנים שהיו באים בדרך זה בחבית של יין וזה בכד של דבש ונסדק הכד של דבש וקודם שישפך הדבש לארץ שפך זה יינו והציל הדבש לתוך החבית אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם א"ל אציל את שלך ואתה נותן לי דמי שלי או שהתנה כן בפני ב"ד הרי זה חייב ליתן לו ובעל היין חייב לשפוך יינו כדי להציל דבש חבירו הואיל והבעלים אומרים לשלם לו (טור בסי' רע"ד בשם הרא"ש)(ויש חולקין) (שם בשם הרי"ף והרמ"ה) ואם נשפך הדבש לארץ הרי זה הפקר וכל המציל לעצמו מציל: {הגה: וי"א אפי' לא נשפך הדבש עדיין רק שנשבר הכד כל כך שהיה נשפך אם לא הציל זה הוי הפקר (טור וב"י בשם רש"י) וה"ה בכיוצא בזה כגון שהיה שריפה בעיר וברחו היהודים מן העיר מפחד הדליקה והציל אחד מה שהציל הוא שלו דהוי כזוכה מן ההפקר (מרדכי פרק הגוזל בתרא): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח' סעיפים:
ו.
היה זה בא בכד של דבש וזה בא בקנקנים ריקנים ונסדק כד הדבש ואמר לו בעל הקנקנים איני מציל לך דבש זה בקנקני עד שתתן לי חציו או שלישו או כך וכך דינרים וקבל עליו בעל הדבש ואמר לו הן הרי זה שחק בו ואינו נותן לו אלא שכרו הראוי לו שהרי לא הפסידו כלום:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח' סעיפים:
ז.
וכן מי שברח מבית האסורים והיתה מעבורת לפניו וא"ל העבירני ואני נותן לך דינר והעבירו אין לו אלא שכרו הראוי לו ואם היה צייד וא"ל בטל מצודתך והעבירני נותן לו כל מה שהתנה עמו וכן כל כיוצא בזה: {הגה: י"א הא דאין לו אלא שכרו היינו בדבר שאין רגילות ליתן עליו הרבה אבל בדבר שדרך ליתן הרבה כגון השבעת שדים או רפואה חייב ניתן לו כל מה שהתנה עמו (תוס' והרא"ש פרק מצות חליצה) ובשדכנות אין לו אלא שכרו אע"פ שהתנה עמו לתת לו הרבה (הרא"ש כלל ק"ה סי' א' ומרדכי פ' הגוזל בתרא בשם מוהר"ם): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסד - אבידתו קודמת לכל אדם אבידת רבו ואבידת אביו של מי קודמת. ובו ח' סעיפים:
ח.
בד"א בשלא נתן לו אבל אם נתן לו בכל אלו הדברים אינו יכול להוציא מידו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסה - אין ליטול שכר על האבידה. ובו סעיף אחד:
א.
הרואה אבידה חייב להחזיר בחנם אם הוא בטל אבל אם היה עוסק במלאכה ובטל ממלאכתו ששוה דינר והחזיר אבידה ששוה מאה דינר לא יאמר לו תן לי דינר שהפסדתי אלא נותן לו שכרו כפועל בטל שיבטל מאותה מלאכה שהיה עוסק בה: {הגה: ויש מפרשים כפועל בטל כפי מה שרוצה לבטל ולהתעסק בהשבתה כגון שהיה עוסק במלאכה שנותנין עליה ד' דינרין ואם היה בטל לגמרי נוטל דינר ולהתעסק בהשבתה נוטל שני דינרין צריך ליתן ב' דינרין אע"פ שמגיע לו דינר בשכר ההשבה ואם שכר ההשבה הוא יותר ממלאכתו א"צ ליתן לו רק כדי שכר מלאכתו והא דמותר ליקח שכר השבה היינו שאין הבעלים שם ועשה מעצמו והשיב אבל אם שם הבעלים ולא התנה איהו דאפסיד אנפשיה ואין לו אלא כפועל בטל לגמרי ולא מה שהיה נוטל לטרוח בהשבתה (טור):} ואם התנה עם הבעלים או בפני ב"ד שיטול מה שיפסיד והרשוהו ה"ז נוטל (וצריך להשיב מאחר שרוצין לשלם דמי הפסדו וגם הם מחויבים ליתן לו כל מה שפסקו ואפי' אם פסקו לו יותר מן הראוי) (טור) ואם אין שם בעלים ולא ב"ד שלו קודם:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסו - דין אבידת עוברי עבירה. ובו ה' סעיפים:
א.
אבידת העכו"ם מותרת שנא' אבידת אחיך והמחזירה ה"ז עובר עבירה מפני שהוא מחזיק ידי עוברי עבירה ואם החזירה לקדש את השם כדי שיפארו את ישראל וידעו שהם בעלי אמונה ה"ז משובח ובמקום שיש חילול השם אבידתו אסורה וחייב להחזירה ובכל מקום מכניסים כליהם ככלי ישראל מפני דרכי שלום:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסו - דין אבידת עוברי עבירה. ובו ה' סעיפים:
ב.
חייב להחזיר אבידת ישראל אפי' היה בעל האבידה רשע ואוכל נבילה לתיאבון אבל אוכל נבלה להכעיס הרי הוא אפיקורוס מישראל והאפיקורסים ועובדי עבודת עכו"ם וישראל מחללי שבת בפרהסיא אסור להחזיר להם אבידה כעכו"ם:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסו - דין אבידת עוברי עבירה. ובו ה' סעיפים:
ג.
דין המודר הנאה מחבירו לענין החזרת אבידה נתבאר בטור י"ד סי' רכ"א:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסו - דין אבידת עוברי עבירה. ובו ה' סעיפים:
ד.
חתול רע שמזיק לקטנים אין צריך להשיבו לבעלים אלא כל המוצאו הורגו וזוכה בעורו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסו - דין אבידת עוברי עבירה. ובו ה' סעיפים:
ה.
אמר לו אביו אל תחזיר את האבידה הרי זה לא ישמע לו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
א.
חייב ליטפל באבידה עד שיחזירנו לרשות בעליה במקום המשתמר אבל אם החזירה למקום שאינו משתמר כגון גנה וחורבה ואבדה משם חייב באחריותה החזיר את האבידה בשחרית למקום שהבעלים נכנסים ויוצאים שם בשחרית אינו חייב ליטפל בה שהרי הבעלים רואים אותה אע"פ שאינו מקום המשתמר אבל בבעלי חיים לעולם חייב ליטפל בה עד שיכניסנה לרשות הבעלים המשתמרת ואינו צריך דעת בעלים ראה בהמה שברחה מן הדיר והחזירה למקומה הרי זה קיים המצוה ואינו צריך דעת בעלים:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
ב.
החזירה וברחה אפי' מאה פעמים חייב להחזירה שנא' השב תשיבם השב אפי' מאה פעמים משמע:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
ג.
המוצא אבידה (ואינו מכיר את בעליה) (טור) מכריז עליה בבתי כנסיות ובבתי מדרשות ובזמן שיש אנשים שאומרים אבידה הנמצאת של מלך היא מודיע לשכניו ומיודעיו ודיו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
ד.
כיצד מכריז אם מצא מעות מכריז מי שאבד לו מטבע וכן מכריז מי שאבד לו כסות או בהמה או שטרות ויבא ויתן סימניה ויטול ואינו חושש (לרמאי) מפני שהודיע מין האבידה לפי שאינו מחזירה עד שיתן סימנים מובהקים:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
ה.
בא בעל האבידה ונתן סימנים שאינם מובהקים אין מחזירין והרמאי אע"פ שאמר סימנים מובהקים אין מחזירין לו עד שיביא עדים שהיא שלו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
ו.
בראשונה כל מי שאבד לו אבידה ובא ונתן סימנים מחזירים אותה לו אא"כ הוחזק רמאי משרבו הרמאים התקינו ב"ד שיהיו אומרים לו הבא עדים שאין אתה רמאי וטול: {הגה: וי"א דבסימן מובהק מחזירין אפי' בזמן הזה וא"צ לעדים שאינו רמאי (טור בשם הרא"ש): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
ז.
המדה או המשקל או המנין או מקום האבידה סימנים מובהקים הם:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
ח.
באו שנים זה נתן סימני האבידה וזה נתן סימני האבידה כמו שנתן האחר לא יתן לא לזה ולא לזה אלא תהא מונחת עד שיודה הא' לחבירו או יעשה פשרה ביניהם: {הגה: או שיביא האחד עדים (טור) הביא זה עדים וזה עדים וסימנים סימנים במקום עדים לאו כלום הוא ויהא מונח (ריש הגהות מרדכי דב"מ): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
ט.
נתן האחד סימנים והשני הביא עדים יתן לבעל העדים אפי' אין מעידים שנפלו ממנו אלא מעידים שמכירים שהוא שלו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
י.
זה נתן סימנים וזה נתן סימנים ועד אחד העד אחד כמי שאינו ויניח: {הגה: וי"א שזה שכנגד העד צריך לישבע שזה שלו הוא ואם אינו רוצה לישבע נותנין לבעל העד (טור בשם הרא"ש): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
יא.
מצא שמלה וכיוצא בה זה הביא עידי אריגה שארגוה לו וזה הביא עידי נפילה יתן למי שהביא עידי נפילה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
יב.
זה נתן מדת ארכה וזה נתן מדת רחבה יתן למי שנתן מדת ארכה שמדת רחבה אפשר לשערו כשהיה בעליה מתכסה בה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
יג.
זה נתן מדת ארכה ורחבה וזה נתן משקלה יתן למי שכיוון משקלה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
יד.
זה אומר כך ארכה וכך רחבה וזה אומר ארכה ורחבה כך וכך אבל איני יודע כמה באורך וכמה ברוחב ינתן למי שאמר כך ארכה וכך רחבה: {הגה: אחד אמר מדת ארכה ורחבה ואחד אמר המשקל ינתן לבעל המשקל שאין דרך לשקול טלית לפיכך הוי סימן מובהק (טור): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
טו.
הכריז ולא באו הבעלים תהא המציאה מונחת אצלו עד שיבא אליהו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
טז.
כל זמן שהאבידה אצלו אם נגנבה או אבדה חייב באחריותה כדין שומר שכר: {הגה: וי"א דשומר אבידה אינו אלא שומר חנם (טור בשם ר"י והרא"ש) ועיין לעיל סי' ע"ב סעיף ב' כיצד נקטינן לענין משכון והוא הדין כאן:}
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
יז.
כל זמן שהיא אצלו חייב להטפל בה שלא תפסד ולהשביחה כגון לגזוז הצאן ואפי' גיזת זנב השור שהוא דבר מועט חייב ליטפל בו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
יח.
וצריך לבקרה ולבדקה כדי שלא תפסד כיצד מצא כסות של צמר מנערה אחת לשלשים יום ולא ינערנה במקל ולא בשני בני אדם ושוטח' על גבי מטה לצרכה בלבד אבל לא לצרכה ולצרכו נזדמנו אורחים לא ישטחנה בפניהם ואפי' לצורכה שמא תגנב:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
יט.
מצא כלי עץ משתמש בהם לצורכן מעט כדי שלא ירקבו כלי נחשת משתמש בהם בחמין אבל לא ישים הכלי על גבי האור מפני שמשחיקן כלי כסף משתמש בהם בצונן אבל לא בחמין מפני שמשחירן מצא מגריפות (פי' כלים שגורפין ומסירין בהם הדשן) וקרדומות (פי' כלים שמבקעים בהם עצים) משתמש בהן ברך אבל לא בקשה מפני שמפחיתן מצא כלי זהב וכלי זכוכית וכסות של פשתן הרי זה לא יגע בהן עד שיבא אליהו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
כ.
ימצא ספרים קורא בהם אחת לשלשים יום ואם א"י לקרות גוללן כל ל' יום ולעולם לא ילמד בהם דבר שלא למד מעולם ולא יקרא פרשה וישנה ולא יקרא פרשה ויתרגם ולא יפתח בו יותר משלשה דפין ולא יהיו שנים קורין בשני ענינים אבל קורין בענין אחד שנים דוקא אבל לא שלשה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
כא.
מצא תפילין שם דמיהן ומניחן עליו מיד אם ירצה שדבר מצוי הוא לקנות בכל שעה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
כב.
מצא דבר שיש בו רוח חיים שהרי הוא צריך להאכילו אם היה דבר שעושה ואוכל כגון פרה וחמור מיטפל בהם י"ב חדש מיום המציאה ושוכרן ולוקח שכרן ומאכילן ואם היה שכרו יותר על אכילתם הרי היתר לבעלים וכן התרנגולת מוכר ביציהן ומאכילן כל י"ב חדש מכאן ואילך שם דמיהן עליו והרי הם שלו ושל בעלים בשותפות כדין כל השם מחבירו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
כג.
מצא עגלים וסייחים של רעי מיטפל בהם ג' חדשים ושל פטם ל' יום:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
כד.
אווזים ותרנגולים זכרים SOגדוליםSC מיטפל בהם ל' יום קטנים ביותר וכל דבר שטיפולו מרובה משכרו מיטפל בהם ג' ימים מכאן ואילך מוכרן בב"ד (וי"א דא"צ ב"ד ויכול לשומן ולקחתן באותן הדמים) (טור בשם ר"י והרא"ש):
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
כה.
מה יעשה בדמים ינתנו למוצא ויש לו רשות להשתמש בהם לפיכך אם נאנסו חייב לשלם ואע"פ שלא נשתמש בהם שכיון שיש לו רשות להשתמש בהם הרי הם אצלו כשאלה בד"א שיש לו רשות להשתמש בהם בדמי אבידה מפני שטרח להטפל בה אבל אם מצא מעות לא ישתמש בהם לפיכך אם אבדו באונס פטור שאינו עליהם אלא כשומר שכר: {הגה: וכבר נתבאר סעיף ט"ז דיש חולקין וסבירא להו דאינו אלא שומר חנם: }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
כו.
כל אותן הימים שמיטפל באבידה קודם שימכרנה בב"ד אם האכילן משלו נוטל מהבעלים בלא שבועה מפני תיקון העולם:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסז - כיצד מכריז וכיצד מטפל בה בעודו בידו. ובו כז סעיפים:
כז.
המוצא מציאה לא ישבע מפני תיקון העולם שאם אתה אומר ישבע יניח המציאה וילך לו כדי שלא ישבע אפי' מצא כיס וטען בעל המציאה ששני כיסים קשורים היו ואי אפשר שימצא האחד אא"כ נמצא האחר הקשור עמו ה"ז לא ישבע:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסח - דין קנייה בחצירו ובד' אמותיו. ובו ה' סעיפים:
א.
כל מציאה שאמרנו שהיא של מוצאה אינו זוכה בה עד שתגיע לידו או לרשותו אבל אם ראה את המציאה אפי' נפל עליה ובא אחר והחזיק בה זה שהחזיק בה זכה בה: {הגה: ודוקא בר"ה אבל במקום שארבע אמות קונות קנה ולא גרע משום דנפל עליה (טור וב"י בשם הרי"ף והרא"ש וכן נ"ל דעת הרמב"ם ור"ן בשם הרא"ה) ודלא כיש חולקין (ר"ן בשם הרשב"א ונ"י פ"ב דמציעא והמ"מ בפי"ז לדעת הרמב"ם): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסח - דין קנייה בחצירו ובד' אמותיו. ובו ה' סעיפים:
ב.
ד' אמות של אדם שהוא עומד בצדן הרי אלו קונים לו ואם הגיע המציאה לתוך ד' אמות שלו זכה בה וחכמים תקנו דבר זה כדי שלא יריבו המוצאים זה עם זה בד"א בסימטא או בצידי רשות הרבים שאין הרבים דוחקים בהם או בשדה שאין לה בעלים אבל העומד ברשות הרבים או בתוך שדה חבירו אין ד' אמות קונות לו ואינו קונה שם עד שתגיע מציאה לידו: {הגה: שנים שבאו כאחד לתוך ד' אמות או שעומדים שניהם ונפלה המציאה לתוך ד' אמותיהן קנו שניהן (טור): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסח - דין קנייה בחצירו ובד' אמותיו. ובו ה' סעיפים:
ג.
חצירו של אדם קונה לו שלא מדעתו ואם נפל בה מציאה הרי היא של בעל החצר בד"א בחצר המשתמרת (ואין חצירו קונה לו) (( אלא ביודע במציאה או דאסיק אדעתיה אבל בדבר שאינו רגיל לבא אין חצירו קונה לו אע"פ שבאה מציאה לשם ובא אחר ונטלה שם זכה הואיל ולא ידע בעל החצר במציאה אשר שם קודם שזכה בה השני (נ"י ומרדכי פ' אלו מציאות) וע' לעיל סי' רל"ב סעיף י"ח ואם סוחר א' הביא סחורה בזול למצירו של שמעון ובא שמעון ואמר תקנה לי חצירי ובא ראובן אח"כ ולקחה י"א דזכה ראובן דמאחר שאינו מציאה גמורה כי בעל החצר צריך לקנותה (במעות) לא זכתה לו חצירו וי"א דזכה בעל החצר (מרדכי פ"ק דמציעא ב' הדיעות) ואם אח"כ בא סחורה לחצירו של ראובן ואמר תקנה לי חצירי וקנאה שמעון וראובן אינו רוצה ליתן הסחורה לשמעון כי אמר שחצירו קנה לו ושמעון טוען ממה נפשך תתן לי הסחורה הראשונה או השנייה אם כבר נפסק הדין במעשה הראשון א"נ הוי המעשה השני לחוד והמוציא מחבירו עליו הראיה אבל אם לא נפסק הדין בראשונה עד שאירע מעשה שני צריך ראובן ליתן לשמעון סחורה אחת ממה נפשך (ת'"ה סי' ש"י) )) אבל בשדה וגנה וכיוצא בהן אם היה עומד בצד שדהו ואמר זכתה לי שדי זכה בהם ואם אינו עומד שם או שהיה עומד ולא אמר זכתה לי שדי כל הקודם זכה (וי"א דבעומד בצד שדהו לחוד סגי טור בשם הרא"ש והמגיד פי"ז דגזילה בשם רשב"א) ((וע' לעיל סי' ר')):
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסח - דין קנייה בחצירו ובד' אמותיו. ובו ה' סעיפים:
ד.
ראה אחרים רצים אחר המציאה והרי היא צבי שבור או גוזלות שלא פרחו אם היה עומד בצד שדהו שהם בתוכה ואלו היה רץ מגיען ואמר זכתה לי שדי זכתה לו שדהו ואם אינו יכול להגיען הרי אלו כצבי שהוא רץ כדרכו וכגוזלות המפריחים ולא אמר כלום אלא כל הקודם בהם זכה ואם נתנו לו במתנה הואיל ואחר הקנם לו והרי הם מתגלגלים בתוך שדהו קנה שדהו ואם היה צבי רץ כדרכו וגוזלות מפריחים לא קנתה לו שדהו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסח - דין קנייה בחצירו ובד' אמותיו. ובו ה' סעיפים:
ה.
קטנה יש לה חצר ויש לה ד' אמות אבל קטן אין לו חצר ואין לו ד' אמות:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסט - המגביה מציאה לחבירו ואם הגביהו חרש ופקח. ובו ו"ס:
א.
המגביה מציאה לחבירו אע"פ שלא אמר לו כלום זכה בה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסט - המגביה מציאה לחבירו ואם הגביהו חרש ופקח. ובו ו"ס:
ב.
שנים שהגביהו מציאה קנאוה שניהם:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסט - המגביה מציאה לחבירו ואם הגביהו חרש ופקח. ובו ו"ס:
ג.
הגביהה לו חרש או שוטה או קטן לא קנה הפקח לפי שאין להם דעת:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסט - המגביה מציאה לחבירו ואם הגביהו חרש ופקח. ובו ו"ס:
ד.
הגביהו חרש ופקח כאחד מתוך שלא קנה פקח (נ"י חרש) לא קנה חרש (פקח) והחוטפה מידם זכה ומיהו מה שביד כל אחד קנה ואם היו שניהם חרשים תקנו חכמים שיקנו כדי שלא יבאו להתקוטט:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסט - המגביה מציאה לחבירו ואם הגביהו חרש ופקח. ובו ו"ס:
ה.
טלית שמונח חציה על גבי עמוד שגבוה ג' טפחים וחציה על גבי קרקע ובא אחד והגביה ראש אחד שעל גבי קרקע וניתק ראש השני מעל גבי עמוד ונפל ע''ג קרקע קנאה כיון שראש האחד עדיין היא בידו וראש השני הי' מוגבהת מכחו ג' טפחים מהארץ אבל אם לא הי' ראש השני עדיין בידו בעוד שהטלית באויר לא קנאה ואע"פ שהיה מוגבה מכחו ג' טפחים כיון שעתה כולו בארץ וכן אפילו ראש האחד בידו ולא ניתק ראש השני מעל גבי העמוד לא קנה אע"פ שאילו נתקו הי' מוגבה מכחו ואם טלית מונח על גב דף והכה ועלה מכחו שלשה טפחים קנאו אבל אם לא עלה מכח הכאתו למעל' אלא נפל לארץ אפי' שהדף גבוה ג' טפחים לא קנה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רסט - המגביה מציאה לחבירו ואם הגביהו חרש ופקח. ובו ו"ס:
ו.
היה רוכב ע"ג בהמה וראה את המציאה ואמר לחבירו זכה לי בה כיון שהגביהה לו קנה הרוכב ואע"פ שלא הגיע לידו (ואין המגביה נאמן לומר לצרכי הגבהתיה אפי' בעודה בידו) [טור] ואם א"ל תנה לי ונטלה ואמר אני זכיתי בה זכה בה הנוטל ואם משנתנה לרוכב אמר אני זכיתי בה תחלה לא אמר כלום: {הגה: ראובן אמר לשמעון קנה לנו ביחד סחורה פלונית והלך שמעון וקנאה ואח"כ אמר דקנאה לעצמו י"א דצריך לחלוק עם ראובן דהו"ל כמגביה מציאה לחבירו (מרדכי פ"ק דמציעא בשם ראב"ן) וי"א דאם לא היו לראובן דמים זכה שמעון במה שקנה ואם נתרצה לקנות לשניהן הוי ליה כאלו זכה לשניהן (שם בשם ראבי"ה): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן ער - מציאת חרש שוטה וקטן ובנו ובתו ועבדו ושפחתו ואשתו ופועלו. ובו ג' סעיפים:
א.
מציאת חרש שוטה וקטן אין בה משום גזל אלא מפני דרכי שלום לפיכך אם עבר א' וגזלה מידם אינה יוצאה בדיינים: {הגה: ודוקא מציאה שאין דעת אחרת מקנה לו אבל שכירות של קטן וכיוצא בו מוציאין בדיינין (ב"י בשם הרשב"א): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן ער - מציאת חרש שוטה וקטן ובנו ובתו ועבדו ושפחתו ואשתו ופועלו. ובו ג' סעיפים:
ב.
מציאת בנו ובתו הסמוכים על שולחנו אע"פ שהם גדולים ומציאת בתו הנערה אע"פ שאינה סומכת על שולחנו ומציאת עבדו ושפחתו הכנענים ומציאת אשתו הרי אלו שלו (וה"ה אם הרויחו בסחורה או במלאכה (נ"י ססי' קע"ז בשם עיטור) אבל אם מת אינו מוריש מלאכת בן אחד לשאר יורשיו) (הגהות שניות דמרדכי דב"מ) אבל מציאת בנו שאינו סומך על שולחנו אע"פ שהוא קטן ומציאת עבדו ושפחתו העברים ומציאת אשתו שהיא מגורשת ואינה מגורשת אינה שלו ((ואם נתנו מתנה לקטן הסומך על שולחן אביו הרי היא של אביו אבל לא בבנו הגדול (נ"י פ"ק דמציעא) יתום הסמוך על שלחן אחרים מציאתו לעצמו)) (מרדכי ותוס' פ"ק דמציעא):
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן ער - מציאת חרש שוטה וקטן ובנו ובתו ועבדו ושפחתו ואשתו ופועלו. ובו ג' סעיפים:
ג.
מציאת פועל לעצמו אע"'פ שאמר לו עשה עמי מלאכה היום ואצ"ל אם א"ל עדור עמי היום אבל אם שכרו ללקט מציאות כגון שחסר הנהר ושכרו ללקט הדגים הנמצאים באגם הרי מציאותו לב"ה ואפי' מצא כיס מלא דינרים ויש אומרים דהוא הדין שכרו סתם ומראה לו ללקט מציאות (טור בשם הרמ"ה):
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רעא - מציאת בהמה ושט"ח ושובר וגט אשה. ובו ה"ס:
א.
ב' שראו גמל או חמור של מציאה וקדמו שניהם והנהיגוהו או משכוהו או שהיה אחד מנהיג ואחד מושך קנו שניהם בד"א בחמור אבל בגמל אם היה אחד מנהיג ואחד מושך המושך קנה אבל לא המנהיג:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רעא - מציאת בהמה ושט"ח ושובר וגט אשה. ובו ה"ס:
ב.
בהמת מציאה שקדם אחד ואחז במוסירה לא קנה עד שימשוך או ינהיג וכן בנכסי הגר אבל קנה המוסירה לבדו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רעא - מציאת בהמה ושט"ח ושובר וגט אשה. ובו ה"ס:
ג.
היה אחד רוכב ואחד אוחז במוסירה הרוכב קנה הבהמה והמוסירה שעל לחיי הבהמה בלבד וזה שאחז המוסירה קנה ממנה מה שאחז בידו ושאר המוסירה לא קנה שום אחד מהם: {הגה: היו שנים רוכבין קנו שניהן היה אחד רוככ ואחד מנהיג קנו שניהם ויחלוקו (טור סי' קנ"ז ס"ו בשם הרא"ש ורי"ו נ"י ח"ד):}
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רעא - מציאת בהמה ושט"ח ושובר וגט אשה. ובו ה"ס:
ד.
דין מציאות שטרות ושוברים נתבאר בסימן ס"ה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות אבידה ומציאה
סימן רעא - מציאת בהמה ושט"ח ושובר וגט אשה. ובו ה"ס:
ה.
דין מציאת גט נתבאר בטור א"ה סי' קל"ב וסי' קנ"ג:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
א.
מי שפגע בחבירו בדרך ובהמתו רובצת תחת משאה בין שהיה עליה משא הראוי לה בין שהיה עליה יותר ממשאה ה"ז מצוה לפרוק מעליה שנא' עזוב תעזוב עמו (היה דרך הבהמה לרבוץ תמיד תחת משאה או שהיא עומדת תחת משאה אינו חייב) (טור ס"ה) ולא יפרוק ויניחנו נבהל וילך אלא יקים עמו ויחזור ויטעון משאו עליו שנאמר הקם תקים ואם הניחו נבהל ולא פרק ולא טען ביטל מצות עשה ועבר על מצות ל"ת שנא' לא תראה את חמור אחיך:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
ב.
היה כהן והבהמה רובצת בין הקברות אינו מטמא לה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
ג.
וכן אם היה זקן שאין דרכו לפרוק ולטעון הואיל ואינה לפי כבודו פטור (טור ס"ח) זה הכלל כל שאילו היתה שלו היה פורק וטוען ה"ז חייב לטעון ולפרוק בשל חבירו ואם היה חסיד ועושה לפנים משורת הדין אפי' היה הנשיא הגדול וראה בהמת חבירו רובצת תחת משאה של תבן או של קנים וכיוצא בהם פורק וטוען עמו (ויש חולקין בזה כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רס"ג) (טור ס"ט בשם הרא"ש):
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
ד.
פרק וטען וחזרה ונפלה חייב לטעון ולפרוק פעם אחרת אפי' מאה פעמים שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים עמו לפיכך צריך לדדות עמו עד פרסה אא"כ אומר לו בעל המשא איני צריך לך:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
ה.
מאימתי יתחייב לפרוק ולטעון עמו משיראהו ראיה [שהיא] כפגיעה שהרי נאמר כי תראה ונאמר כי תפגע וכמה שיערו חכמים שיהיה ביניהם רס"ו אמה וב' שלישי אמה שהיא אחד מז' ומחצה במיל היה רחוק ממנו יותר מזה אינו זקוק לו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
ו.
מצוה מן התורה לפרוק עמו בחנם (כמו באבידה וע"ל סי' רס"ה) אבל לטעון עליו ה"ז מצוה ונוטל שכרו וכן בשעה שמדדה עמו עד פרסה יש לו שכר:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
ז.
מצא בהמת חבירו רבוצה אע"פ שאין הבעלים עמה מצוה לפרוק מעליה ולטעון עליה שנאמר עזוב תעזוב הקם תקים מ"מ א"כ למה נאמר עמו שאם היה בעל הבהמה שם והלך וישב לו ואמר לזה שפגע בו הואיל ועליך מצוה אם רצית לפרוק לבדך פרוק הרי זה פטור שנא' עמו ואם היה בעל הבהמה זקן או חולה חייב לטעון ולפרוק לבדו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
ח.
בהמת עכו"ם והמשא של ישראל אם היה העכו"ם מחמר אחר בהמתו אינו זקוק לה ואם לאו חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
ט.
וכן אם היתה הבהמה של ישראל והמשוי של עכו"ם חייב לפרוק ולטעון משום צער ישראל אבל בהמת עכו"ם ומשאו אינו חייב להטפל בו אלא משום איבה: {הגה: וי"א לפרוק חייב אפילו אין העכו"ם שם משום צער בעלי חיים דהוי דאורייתא וכן בכל מקום דפטור לפרוק מ"מ משום צער ב"ח מיהו חייב ונפקא מינה שיכול לקבל שכר (טור סי"ד): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
י.
הפוגע בשנים אחד רובץ תחת משאו וא' פרק מעליו ולא מצא מי שיטעון עמו מצוה לפרוק בתחלה משום צער בעלי חיים ואח"כ טוען בד"א כשהיו שניהם שונאים או אוהבים אבל אם היה אחד שונא ואחד אוהב מצוה לטעון עם השונא תחלה כדי לכוף את יצרו הרע: {הגה: ודוקא בשונא בעלמא דלא עבד איסורא אבל אם עביד איסורא ושונאו משום שעבר עבירה א"צ לטעון עמו כדי לכוף יצרו דהא יפה עושה ששונאו (נ"י פ' אלו מציאות): }
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
יא.
השונא האמור בתורה לא מעכו"ם הוא אלא מישראל והיאך יהיה לישראל שונא [מישראל] והכתוב אומר לא תשנא את אחיך בלבבך אמרו חכמים כגון שראהו לבדו שעבר עבירה והתרה בו ולא חזר הרי מצוה לשנאותו עד שיעשה תשובה וישוב מרשעתו ואע"פ שעדיין לא עשה תשובה אם מצאו נבהל במשאו מצוה לטעון ולפרוק עמו ולא יניחנו נוטה למות שמא ישהא בשביל ממונו ויבא לידי סכנה והתורה הקפידה על נפשות ישראל בין רשעים בין צדיקים מאחר שהם נלוים אל ה' ומאמינים בעיקר הדת שנאמר אמור אליהם חי אני נאם ה' אלהים אם אחפוץ במות הרשע כי אם בשוב רשע מדרכו וחיה:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
יב.
חמורים שרגליו של אחד מהם רעועות אינם רשאים חביריו להקדים ולעבור מעליו נפל רשאים לעבור מעליו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
יג.
היה אחד טעון ואחד רכוב והדרך צר מעבירים את הרכוב מפני הטעון אחד טעון ואחד ריקן מעבירים הריקן מפני הטעון שניהם טעונים שניהם רוכבים שניהם ריקנים עושים פשרה ביניהם:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
יד.
וכן שתי ספינות העוברות ופגעו זו בזו אם שתיהן עוברות [בבת אחת] שתיהן טובעות ואם בזו אחר זו עוברות וכן ב' גמלים העולים במעלה גבוהה ופגעו זה בזה אם עוברים שניהם בבת אחת נופלים ואם בזה אחר זה עולים כיצד הם עושים טעונה ושאינה טעונה תדחה שאינה טעונה מפני הטעונ' קרובה ודחוקה תדחה קרוב' מפני שאינה קרובה שתיהן רחוקות או שתיהן קרובות או טעונות הואיל וכולן בדוחק א' הטל פשרה ביניהם והם מעלים שכר זה לזה ובזה וכיוצא בו נאמר בצדק תשפוט עמיתך:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
טו.
שיירא שחנתה במדבר ועמד עליה גייס לטרפה ופסקו עם הגייס ממון מחשבין לפי ממונם ואין מחשבין לפי נפשות ואם שכרו תייר לפניהם להודיעם הדרך מחשבין לפי ממון ולפי נפשות ואל ישנו ממנהג החמרים:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
טז.
רשאים החמרים להתנות ביניהם כל מי שתאבד ממנו חמור מבני השיירא מעמידים לו חמור אחרת ואם פשע הוא ואבדה אין חייבין להעמיד לו אבדה חמורו ואמר תנו לי דמים ואיני רוצה ליקח חמור והריני שומר עמכם אין שומעין לו אלא מעמידין לו חמור אחרת כדי שיזדרז עצמו וישמור בהמתו ואפילו היתה לו בהמה אחרת בשיירא שיותר מוסר נפשו לשמור על שנים:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
יז.
ספינה שהיתה מהלכת בים ועמד עליה נחשול לטובע' והקילו ממשאה מחשבין לפי משאוי ואין מחשבין לפי ממון (וע"ל ש"א ס"א) ואל ישנה ממנהג הספנים:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות פריקה וטעינה ודין הולכי דרכים
סימן ערב - דין בהמות או ספינות שפגעו זה בזה. ובו יח סעיפים:
יח.
רשאים הספנים להתנות ביניהם כל מי שתאבד לו ספינה מעמידים לו ספינה אחרת פשע בה ואבדה או שפירש למקום שאין הולכין בו באותו זמן אין חייבין להעמיד לו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות הפקר ונכסי הגר
סימן רעג - דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד וכמה. ובו יח סעיפים:
א.
כל דבר של הפקר כל הקודם בו זכה בין שהוא דבר מופקר ועומד בין שהיו לו בעלים והפקירוהו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות הפקר ונכסי הגר
סימן רעג - דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד וכמה. ובו יח סעיפים:
ב.
ההפקר אף על פי שאינו נדר הרי הוא כמו נדר שאסור לחזור בו:
שלחן ערוך - חשן משפט
הלכות הפקר ונכסי הגר
סימן רעג - דין הזוכה מן ההפקר והפקר כיצד וכמה. ובו יח סעיפים:
ג.
ומה הוא ההפקר שיאמר אדם נכסי אלו הפקר לכל בין במטלטלים בין בקרקעות: