bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד. ובו י סעיפים: | ג. | אמר פלוני בני לא יירש אלא כך וכך או שאמר ראובן בני יירש חלקו וחלק שמעון או שאמר לא יירש שמעון אלא ראובן לא אמר כלום אבל אם אמר ראובן בני יירשני או יירש כל נכסי ולא יירש שמעון דבריו קיימים: {הגה: וכן אם אמר לא יירש שמעון וראובן יירש הכל דבריו קיימים (המגיד פ' י' דנחלות):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד. ובו י סעיפים: | ד. | בד''א בפשוטים אבל בבכור אם אמר יירש כפשוט או שאמר לא יטול פי שנים או לא יירש פי שנים לא אמר כלום שנאמר לא יוכל לבכר את בן האהובה: {הגה: ואפילו במקום שנהגו שאין הבכור נוטל פי שנים אין לילך אחר המנהג הואיל והוא נגד דין תורה (מהרי''ק שורש ח'):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד. ובו י סעיפים: | ה. | אם היה בריא אינו יכול להוסיף ולא לגרוע לא לבכור ולא לאחד משאר יורשים: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד. ובו י סעיפים: | ו. | שכיב מרע שיש לו בכור ופשוטים וריבה לאחד מהפשוטים בלשון ירושה כגון שאמר פלוני בני יירש כך וכך לא אמר כלום וי''א שחלוקת הפשוטים קיימת ומקבצים מכלם לפי חשבון ומשלימים לבכור: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד. ובו י סעיפים: | ז. | אין כל הדברים הללו אמורים אלא כשאמר לשון ירושה אבל אם אמר לשון מתנה דבריו קיימים לפיכך המחלק נכסיו על פיו כשהוא ש''מ וריבה לאחד ומיעט לאחד והשוה להם הבכור או שנתן למי שאינו ראוי ליורשו דבריו קיימים ואם אמר משום ירושה לא אמר כלום כתב בין בתחלה בין באמצע בין בסוף משום מתנה אע''פ שהזכיר לשון ירושה בתחלה ובסוף דבריו קיימים כיצד תנתן שדה פלונית לפלוני בני ויירשנה או שאמר יירשנה ותנתן לו ויירשנה או יירשנה ותנתן לו הואיל ויש שם לשון מתנה אע''פ שהזכיר לשון ירושה מתחלה ובסוף דבריו קיימים וכן אם היו ג' שדות לג' יורשים ואמר יירש פלוני שדה פלונית ותנתן לפלוני שדה פלונית ויירש פלוני שדה פלונית קנו אע''פ שזה שא''ל בלשון ירושה אינו זה שאמר ליה בלשון מתנה והוא שלא ישהה בין אמירה לאמירה כדי דבור אבל אם שהה צריך שיהיה לשון המתנה מעורב בשלשתן: {הגה: בד''א בג' שדות לג' בני אדם אבל אם נתנן לאדם אחד או שדה אחת לג' בני אדם אפילו לאחר כדי דיבור מהני (טור) וי''א דדוקא שאמר ותנתן בוי''ו אבל אם אמר תנתן בלא ו' לא מהני ללשון ירושה שלפניו (נ''י בשם רשב''א) הכותב לבתו שתקח לאחר מותו כחצי חלק זכר דינו כירושה בעלמא ובעל חוב וכתובה קודמין למתנה זו וכן עשור נכסי הבת וכל ימי חיי הנותן יכול למכור הנכסים אע''פ שכתב לה מהיום ולאחר מיתה ואין הבת נוטלת אלא בנכסים שהיו לו בשעת נתינה אבל לא אח''כ דאין אדם יכול להקנות דבר שלא בא לעולם (מרדכי פ' יש נוחלין) מיהו נ''ל דמה שנוהגין עכשיו לכתוב שטר חוב לבתו ולהתנות שאם יתן לבתו חלק חצי זכר יפטור מן החוב צריך ליתן לה בכל אשר לו דעיקר הוא החוב ולכן צריך לקיים תנאו או ישלמו החוב וכן המנהג כתב לבתו שטר חצי זכר וכתב לה ויוצאי חלציה בנותיה ובניה נוטלין בשוה הואיל ולא כ' יורשי' יוצאי חלציה (פסקי מהרא''י) התנ' שלא יהא חלק לבתו בספרי' והלו' על הספרי' אין בעל חוב קונה משכון ולכן יש לבת חלק בהן אבל אם הוחלטו הספרים בידו אין לבת חלק בהן (מהרי''ו סי' ק''ט):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד. ובו י סעיפים: | ח. | לשון יחזיק בנכסים הוי לשון מתנה וכן לשון יחלוקו הוי לשון מתנה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד. ובו י סעיפים: | ט. | חלק כל נכסיו לאחרים בלשון מתנה אע''פ שלא שייר כלום ליורש דבריו קיימים: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפא - המעביר נכסיו מבניו ליתנם לאחד. ובו י סעיפים: | י. | מי שהיו לו בני אחיות ובן אח ונתן מתנה לבן אח וכתב שבאותה מתנה סילק כל חלק וזכות מכל ירושתו ומת בן האח יורש הכל: {הגה: ארבע אחיות שהיה להן אח שאינו נוהג כשורה ורצו להבריח הירושה ממנו וכתבו שטר שכ''א מהן נותנת כל נכסיה לג' אחיותיה אין כאן מתנה כלל כי חזר כל הממון להיות של ארבעתן כבתחלה ואם היו המתנות שעה אחת קודם מיתתן אין האח יורש כי אם אחר מיתת האחרונה ולא אזלינן בתר אומדנא כהאי גוונא ואם כתוב בשטר שהראשונה נתנה לג' אחיותיה ואח''כ נתנה השנית ואח''כ השלישית ואח''כ הרביעית כל הקודמת חזרה וזכתה בנכסים שחזרו ונתנו להן (הרא''ש כלל פרק ד' סי' ה'):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפב - שלא להעביר נחלה ממי שראוי לירש. ובו סעיף א': | א. | כל הנותן נכסיו לאחרים והניח היורשים אע''פ שאין היורשים נוהגים בו כשורה אין רוח חכמים נוחה הימנו וזכו האחרים בכל מה שנתן להם ומדת חסידות שלא להעיד בצואה שמעבירין בה הירושה מהיורש אפי' מבן שאינו נוהג כשורה לאחיו חכם ונוהג כשורה: {הגה: מי שצוה לעשות בנכסיו הטוב שאפשר לעשות יתנהו ליורשיו כי אין טוב מזה (מרדכי פרק מי שמת):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפג - דין ירושת עכו''ם וגר וישראל מומר לעבודת כוכבים. ובו ג''ס: | א | העכו''ם יורש את אביו דבר תורה והגר אינו יורש את אביו עכו''ם אלא מדבריהם תקנו לו שיירש כשהיה שמא יחזור למרדו ותנאי מועיל בירושה זו הואיל ואין העכו''ם מחוייב לעמוד בתקנת חכמים ולא העכו''ם יורש את אביו הגר ולא גר את גר לא מדברי תורה ולא מדברי סופרים אפי' היה לו בן שלידתו בקדושה מאחר שהורתו שלא בקדושה אינו יורש את אביו ולא אביו יורשו: {הגה: וישראל שהיה חייב לעכו''ם ומת אם אין עכו''ם יודעין מזה אינו חייב לפרוע ליורשיו (מרדכי פרק קמא דקידושין):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפג - דין ירושת עכו''ם וגר וישראל מומר לעבודת כוכבים. ובו ג''ס: | ב | ישראל שהמיר לעכו''ם יורש את קרוביו הישראלים כשהיה ואם ראו ב''ד לאבד את ממונו ולקנסו שלא יירש שלא לחזק ידי הרשעים הרשות בידם ואם יש להן בנים בישראל תנתן ירושת אביהם המומר להם: {הגה: ואפילו נתן המומר הנכסים לאחרים אין במתנתו כלום דמיד נפלו נכסיו קמי יורשיו ואין לו כח בהן וי"א שמניחין הירושה בב''ד ואם יחזור בתשובה נותנין לו (הכל בטור ס''ה בשם תשובת הרא"ש) וישראל יורש קרובי המומר לעכו''ם (טור ס"ד בשם הרא"ש) אפילו הפקיד הממון ביד ישראלים אחרים ואפי' היו לו בנים בגיותו אבל אם הנפקדים שלחו יד בממון הפקדון בחיי המומר או שבקש הממון ולא רצו ליתנו לו ויש להן עדים על זה זכו במה שבידן ואין יורשיו יכולין להוציא מיד הנפקד הן בחיי המומר הן לאחר מותו דכל המוחזק בנכסיו יכול לזכות בהן כל זמן שהוא חי (מרדכי פ"ק דקידושין בשם רש"י) ישראל מומר שמתה לו אמו ויש לו קרובים מן האב אם המומר גדול שראוי לקנסו בירושתו גם יורשיו אינן יורשין ונשארה הירושה לשאר יורשי האם אם המומר קטן שאינו ראוי לקנוס יורשיו יורשין אמו ובעל יורש במקום אשתו המומרת אע"פ שמת אביה לאחר שהמירה לעכו''ם ומתה אח''כ הבעל יורש מאחר דידו כידה אין שייך קנס (מרדכי פ' הנ"ל ות"ה סי' שמ"ט):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפג - דין ירושת עכו''ם וגר וישראל מומר לעבודת כוכבים. ובו ג''ס: | ג | לאה נשבית ואמה קבצה מעות לפדיונה ואח''כ שמעה שהמירה ונטמעה בין העכו''ם אם א"א להחזיר לכל אחד מה שנתן יהיה הקרן קיים לפדיון שבוים ואם יתכן לפדות באחרית הימים אותה שבויה תפדה בהם (וע' בי"ד סי' רנ"ג סעיף ו'): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפד - אין צריך עדות ליורש שהוא קרוב וצריך עדות שמת. ובו ד סעיפים: | א. | {הגה: כל היורשין יורשין בחזקה שהעידו העדים שהוחזק להן שהוא פלוני אע''פ שאינן יודעין אמיתת יחוסו והוא הדין בשאר יורשין (טור) מי שהוא מוחזק באחד שהוא קרוב המת ואין אנו יודעין קרוב יותר ממנו הרי זה יורשו ולא חיישי' שמא יש קרוב יותר ממנו כל זמן שלא יודעין (הרא''ש כלל ת''ק סי' ט''ו ואגודה) ועיין לעיל סי' ר''פ סעיף ז' ולא מורידין קרוב לירושה על פי עד אחד (ריב''ש סימן מ''ו):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפד - אין צריך עדות ליורש שהוא קרוב וצריך עדות שמת. ובו ד סעיפים: | ב. | אין היורשים נוחלים עד שיביאו ראיה שמת מורישן אבל אם שמעו בו שמת או שבאו עכו''ם מסיחים לפי תומם אע''פ שמשיאין את אשתו על פיהם [ונוטלת את כתובתה] וכן האשה שבאה ואמרה מת בעלי אע''פ שהיא נאמנת ותנשא ותטול כתובתה אין היורשים נכנסים לנחלה על פיה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפד - אין צריך עדות ליורש שהוא קרוב וצריך עדות שמת. ובו ד סעיפים: | ג. | אמרה מת בעלי ונתיבמה הרי יבמה נכנס לנחלה על פיה שנאמר יקום על שם אחיו המת והרי קם: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפד - אין צריך עדות ליורש שהוא קרוב וצריך עדות שמת. ובו ד סעיפים: | ד. | מי שטבע במים שאין להם סוף ובאו עדים שטבע בפניהם ואמרו אבד זכרו אע''פ שאין משיאין את אשתו לכתחלה הרי היורשים נוחלים על פיהם וכן אם באו עדים שנפל לגוב אריות ונמרים או שראוהו צלוב והעוף אוכל בו או שנדקר במלחמה ומת או נהרג ולא הכירו פניו אבל היו לו סימנים מובהקים בגופו והכירו אותן בכל אלו הדברים וכיוצא בהם אם אבד זכרו אח''כ יורדים לנחלה בעדות זו אע''פ שאין משיאין את אשתו שלא החמירו בדברים אלו אלא מפני איסור כרת אבל לענין ממון אם העידו העדים בדברים שחזקתן למיתה והעידו שראו אותם הדברים ואבד זכרו ואח''כ נשמע שמת הרי אלו נוחלים על פיהם: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | א. | שבוי שנשבה ונשמע שמת וירדו יורשיו לנחלה וחלקו אותה ביניה' אין מוציאין אותה מידם וכן הבורח מחמת סכנה אבל היוצא לדעת ששמעו בו שמת וירדו יורשיו לנכסיו וחולקים מוציאים מידם עד שיביאו ראיה שמת מורישן: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | ב. | שבוי שנשבה ובורח מחמת סכנת נפשות חייבים ב''ד להתעסק בנכסיהם כיצד עושין כל המטלטלים יהיו מופקדים ביד נאמן ע''פ ב''ד ומורידין לתוך הקרקעות קרובים הראויים לירש כדי לעבוד הקרקעות ולהתעסק בהם עד שיוודע שמתו או עד שיבואו: {הגה: היו כאן יורשין הרבה קצתן עובדי אדמה וקצתן אינן עובדי אדמה מעמידין ביד עובדי אדמה (טור בשם הרא''ש):} וכשיבוא השבוי והבורח שמין אלו הקרובים שהורידו מה שעשו ומה שאכלו כמנהג כל האריסים של אותה מדינה: {הגה: וי''א דוקא בשבח שמין לו כאריס אבל פירות נוטל הכל (טור בשם ר''י והרא''ש) ואם שמעו שמת קודם שהורידוהו ואח''כ באו אין לו בשבח כלום אלא מה שאכל אכל ומה שהוציא הוציא (שם בשם הרא''ש):} ולמה לא יעמידו אפוטרופוס לעולם בין במטלטלין בין בקרקעות עד שיבאו הבעלים או עד שיודע בוודאי שמתו לפי שאין בית דין חייבים להעמיד אפוטרופוס לגדולים שהם בני דעת: {הגה: מיהו אם היה כאן מי שרוצה להיות אפוטרופוס לתקנת השבוי מעמידין אותו ואין תקנה גדולה מזו מיהו היורש יכול למחות שלא למנות אפוטרופוס (טור בשם הרא''ש ונ''י פ' המפקיד) וי''א דאין היורש יכול למחות (המגיד פ''ז דנחלה ומרדכי פרק המפקיד) שוטה דינו כקטן ומעמידין לו אפוטרופוס (ב''י בשם הרשב''א):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | ג. | נשבה השבוי וברח המסוכן והניח קמה לקצור וענבים לבצור תמרים לגדור וזיתים למסוק ב''ד יורדים לנכסיו ומעמידים להם אפוטרופוס וקוצר ובוצר וגודר ומוסק ומוכר הפירות ומניח דמיהם עם שאר המטלטלים בב''ד ואח''כ מורידין הקרוב לנכסיו שאם ירד תחלה שמא יתלוש אלו הפירות שהם כתלושים ויאכל אותם וה''ה בחצרות ופונדקאות חניות העשויות לשכר ואינם צריכים עבודה ולא טורח ואין אדם נותן אותם באריסות אין מורידין להם יורש שהרי גובה השכר ואוכל אלא כיצד עושין ב''ד מעמידין להם גבאי ויהיה השכר מונח בב''ד עד שיביא ראיה שמת או עד שיבא ויטול שלו ואין מורידין הקרוב לעולם אלא לשדות וגנות וכרמים וכיוצא בהם שיהיה בהם כאריס כדי שלא יפסדו ונמצאו בורים (פי' שוממים) ונשמים (פי' מענין והארץ הנשמה והם שמות נרדפים): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | ד. | מי שיצא לדעת והניח נכסיו ואין ידוע להיכן הלך ולא מה אירע לו אין מורידין קרוב לנכסיו ואם ירד מסלקין אותו ואין ב''ד צריכים להטפל בו ולהעמיד לו אפוטרופוס לא לקרקע ולא למטלטלין שהרי לדעתו יצא והניח נכסיו וכיצד יהיה דין נכסי זה מטלטלים יעמדו ביד זה שהם תחת ידו עד שיבא זה ויתבע או עד שימות ויתבעו היורשים והקרקעות מי שהניחו שכן (בהן) אין לוקחין ממנו שכר ושדה או כרם שהיה בהן אריס ישארו כמו שהניחם עד שיבא ושדה או כרם שהניחם בורים ישארו בורים שהרי הוא ברצונו איבד ממונו ואבידה לדעת אין אנו מצווין להחזירה: {הגה: מיהו אם נפלו לו נכסים בכאן שלא ידע בהן דינו כנכסי שבוי (רבי' ירוחם נכ''ו ח''ב) וכן אם הלך שלא במקום סכנה וחשב לחזור ולא חזר הוי כמי שיצא שלא לדעת (ב''י בשם הרמב''ם והרא''ש ונ''י בשם הרשב''א):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | ה. | שמעו בו שמת הרי ב''ד מוציאין כל המטלטלי' ומניחים אותן אצל נאמן על פיהם: {הגה: ודוקא בתורת קרוב אין נותנין מטלטלין לידו אבל יכול להיות אפוטרופוס כמו אחר (מהר''ם פדוואה) (ועיין לקמן סי' ר''ץ ס''ב ולקמן סי' זה סעיף ח'):} ומורידים הקרוב לשדות ולכרמים כאריס עד שיביא ראיה ברורה שמת או עד שיבא: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | ו. | כשמורידין קרוב לנכסי שבוי או בורח או לנכסי היוצא לדעת ששמעו בו שמת לא יורידו קטן שמא יפסיד הנכסים ואין מורידין קרוב לנכסי קטן שמא יטעון ויאמר זה חלקי המגיע לי בירושתי ואפי' קרוב מחמת קרוב אין מורידין כיצד היו שני אחים אחד גדול ואחד קטן ונשבה הקטן או ברח אין מורידין הגדול לתוך שדהו מפני שהקטן אינו יכול למחות ושמא יחזיק זה האח ולאחר שנים יאמר זה חלקי שהגיע בירושתי ואפי' בן אחיו של זה הקטן שנשבה אין מורידין אותו לנכסיו שמא יאמר מחמת אבי ירשתי חלק זה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | ז. | לעולם אין מורידין קרוב לנכסי קטן אפי' קרוב מחמת אחי האם (של הקטן) שאינם ראויים ליירש הרחקה יתירה היא זו ואפי' יש ביניהם שטר חלוקה בין בבתים בין בשדות לא ירד ואפי' אמר כתבו עלי שטר אריסות לא ירד שמא יאבדו השטרות ויאריכו הימי' ויטעון ויאמר שזה חלק ירושה בא לו מחמתו או מחמת מורישו: {הגה: וכל זה שאין מורידין קרוב לנכסי קטן היינו כשכבר אינן סמוכין על שלחן אחד וכבר חלקו אבל אם לא חלקו האחין עדיין וסמוכין על שלחן א' מעמידין קרוב לנכסי קטן (נ''י וריב''ש סי' קנ''ה וב''י סי' ר''צ בשם רשב''א) וי''א עוד הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן היינו כשאוכל הפירות אבל באפוטרופוס בעלמא שאין לו הנאה מיניה מותר (ב''י בשם הרשב''א) וכן אם לא היו הנכסים מירושת הקטן מותר להוריד קרוב (ב''י בשם רבינו ירוחם נכ''ו):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | ח. | הא דאין מורידין קרוב לנכסי קטן דוקא במקרקעי אבל מעות של קטן ממנים עליהם אפי' קרוב: {הגה: ועדיף טפי בקרוב מברחוק ולכן אם יש בהן קרוב ורחוק ושניהם נאמנים בשוה הקרוב קודם ומעמידין אותו אבל אם הקרוב אינו נאמן מעמידין רחוק הנאמן (הגהות מרדכי פ' המפקיד ומהר''ם פדוואה) וכן קטן שיש לו ממון מאבי אמו או ממקום אחר ואביו חי אין נותנין הנכסים ליד האב דאין מורידין קרוב לנכסי קטן אלא ב''ד מעמידין לו אפוטרופוס ואם הם מטלטלין ואביהן ראוי להיות אפוטרופוס עליהן נותנין לידו (הרא''ש כלל פ''ב סי' ב' וב''י סי' ר''ץ בשם הרשב''א) וי''א דאין ב''ד מחוייבין לחקור בקטנים שיש להן אב אא''כ אביהן מוחזק שאינו הולך בדרך טובים (ב''י סי' ר''נ בשם הרמב''ן והרא''ש):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | ט. | מעשה באשה אחת שהיו לה שלש בנות ונשבית הזקנה ובת אחת ומתה בת שניה והניחה בן קטן ואמרו חכמים אין מורידין את הבת הנשארת לנכסים שמא מתה הזקנה ונמצאו שליש נכסים אלו לקטן ואין מורידין קרוב לנכסי קטן וכן אין מורידין לזה הקטן בנכסים שמא עדיין הזקנה בחיים ואין מורידין קטן לנכסי שבוי כיצד עושים מתוך שצריך להעמיד אפוטרופוס לחצי של קטן מעמידים אפוטרופוס על כל נכסי הזקנה אחר זמן שמעו שמתה הזקנה אמרו חכמים תרד הבת הנשארת לשליש מנכסים שהוא חלק ירושתה וירד הקטן לשליש שהוא חלקו מנכסי הזקנה והשליש של בת השבויה השניה מעמידים לה אפוטרופוס מפני חלק הקטן שמא מתה גם הבת השבויה ויש לזה הקטן חצי השליש וכן כל כיוצא בזה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפה - שבוי שברח והיוצא לדעת מה יעשו בנכסים. ובו י''ס: | י. | שבויה שהמירה ונשאת לעכו''ם ויש לה כאן קרקעות ומטלטלין מתנהגי' בנכסי' כדין נכסי שבוי שלא המיר: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפו - יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם. ובו ה''ס: | א. | מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים או בנות גדולות וקטנות והגדולי' צריכי' להוציא יותר במלבושים והקטנים צריכים להוציא יותר במזונות אין ניזונים ולובשים מן האמצע אלא חולקין בשוה וכל אחד ילבוש ויזון משלו ודוקא בשמיחו (דמחאה מהני אפי' כולם גדולים) (המ''מ פ''ט מה' נחלות) אבל בסתם ניזונים ומתפרנסים אלו עם אלו דסתמן שותפים נינהו ומוחלים זה לזה ויש מי שחולק בזה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפו - יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם. ובו ה''ס: | ב. | בד''א שאין תועלת לקטנים במה שלובשים הגדולים אבל גדול האחים הנושא ונותן בנכסים ויש תועלת לקטנים במה שהוא מלובש יפה כדי שיהיו דבריו נשמעים ה''ז לובש מתפיסת הבית ואם מיחו בידו הרשות בידן: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפו - יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם. ובו ה''ס: | ג. | נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם ישאו הקטנים ג''כ מכלל הנכסים ואח''כ יחלוקו נשאו הגדולים בחיי אביהם ואמרו הקטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם נתן: {הגה: מי ששידך בנו וקצב ליתן נדוניא ומת קודם שנכנס לחופה אין נוטלין הנדוניא אלא מחלקו שהרי לא זכה בה בחיי אביו (תשובת מהרי''ו סי' קי''ד) מי שפדאו אביו מן התפיסה מנכין לו אח''כ מחלק ירושתו ולא אמרינן שאביו נתן לו מתנה רק הלוה לו אא''כ יש אומדן דעת שהאב נתן במתנה (שם סי' ק''י):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפו - יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם. ובו ה''ס: | ד. | השיא האב את בנו ועשה לו משתה והיתה ההוצאה משל אב ונשתלחה שושבינות לזה הבן בחיי האב כשהיה חוזרת לאחר מיתת האם חוזרת מן אמצע אבל אם הוציא הבן במשתה משלו אינו חוזר אלא SOמחלקSC הבן שנשתלחה לו בלבד: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפו - יתומים גדולים וקטנים היאך ניזונים מנכסיהם. ובו ה''ס: | ה. | האב ששלח שושבינות בשם אחד מבניו כשתחזור השושבינות לאותו הבן הרי היא שלו אבל אם שלחה האב בשם בניו סתם כשתחזור תחזור לאמצע ואין זה שנשתלחה לו חייב להחזירה עד שישמחו בו כלם שהרי כלם שושבינים שבשם כלם נשתלחה לפיכך אם שמח במקצתם מחזיר חלק זה ששמח עמו בלבד והרי הוא לאמצע: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפז - מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים. ובו ג סעיפים: | א. | מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים והשביחו הגדולים את הנכסים כל השבח לאמצע ואפי' שכר עמלם לא יטלו ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים השבח של משביח והוא שיהיה השבח מחמת הוצאה שהוציא המשביח אבל שבחו נכסים מחמת עצמן השבח לאמצע וכן אם היתה אשתו של מת היא היורשת בכלל אחיותיה או בכלל בנות דודיה והשביחה הנכסים השבח לאמצע ואם אמרה ראו מה שהניח לי בעלי הריני עושה ואוכלת והשביחה הנכסים מחמת הוצאה השבח שלה זהו דעת הרמב''ם לבדו ולא מצינו לו חבר אבל דעת הכל שזה שאמרנו ברישא שאם השביחו גדולים את הנכסים השביחו לאמצע היינו דוקא כששבחו הנכסים מחמת עצמן דהיינו ששכרו פועלי' מממון תפיסת הבית או שנשאו ונתנו בסחור' אבל אם השביחו ע''י שהוציאו הוצאו' משלהם או שטרחו בגופם לחפור ולבנות השבח לעצמן ואם השביחו בדבר שאם היו מודיעים לקטנים גם הם יכולים לעשותו כגון לשמור וכיוצא בו השבח לאמצע אע''פ שטרחו בגופם כיון שלא הודיעום תחלה ואם אמרו ראו מה שהניח לנו אבא הרי אנו עושים ואוכלים כל השבח שהשביחו בכל הנכסים אפי' בחלק האחים הוא של עצמם ואפי' השביחו מחמת נכסים: {הגה: ואם האחים גדולים א''צ לאומרו בב''ד רק בפני עדים אבל אם יש בהן יתומים קטנים צריך שיאמר אותו בפני ב''ד (טור בשם הרא''ש והמגיד פ''ט דנחלות וב''י בשם הר''ן) וכל זה באחין שניזונין יחד אבל אם אין ניזונין יחד אפילו השביח מחמת עצמו אינו נוטל רק כשאר יורד שלא ברשות לנכסי חבירו (טור בשם הראב''ד) אחד מן האחין שהיו לו בנים הרבה והשביחו הנכסים אינו יכול לומר תנו לי מה שהרויחו בני וכן האחרים אינן יכולין לומר תן לנו מה שאכלו בניך אלא הכל מן האמצע (המגיד פי''ח דנחלות) א' מן האחין שנתן מתנה לאחרים וראו האחין ושתקו הוי מחילה (נ''י פ''ק דב''ק):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפז - מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים. ובו ג סעיפים: | ב. | א' מהאחים שלקח מעות ועשה בהם סחורה אם היה תלמיד חכם גדול שאינו מניח תורתו שעה אחת הרי השכר שלו שאין זה מניח תורתו ומתעסק לצורך אחיו: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפז - מי שמת והניח בנים גדולים וקטנים. ובו ג סעיפים: | ג. | מי שירש את אביו והשביח הנכסים ונטע ובנה ואח''כ נודע שיש לו אחים במדינה אחרת אם קטנים הם השבח לאמצע ואם היו גדולים הואיל ולא נודע שיש לו אחים שמין לו כאריס וכן אח שירד לנכסי קטן והשביח אין שמין לו כאריס אלא השבח לאמצע שהרי לא ברשות ירד: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפח - היאך שמין מה שעל בניהם ובנותיהם כשחולקים. ובו ב סעיפים: | א. | האחים שחלקו שמין מה שעליהם (וי''א דגדול האחין אין שמין מה שעליו) (טור) אבל מה שעל בניהם ובנותיהם שקנו להם מתפיסת הבית אין שמין וכן מה שעל נשותיהם שכבר זכו בהם לעצמם בד''א בבגדי חול אבל בבגדי שבת ומועד שמין מה שעליהם: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפח - היאך שמין מה שעל בניהם ובנותיהם כשחולקים. ובו ב סעיפים: | ב. | מי שצוה בשעת מיתתו שיתנו לפלוני דקל או שדה מנכסיו וחלקו האחים ולא נתנו לו כלום החלוקה בטלה ויתנו לזה מה שצוה מורישן ואח''כ חוזרים וחולקים בתחלה: {הגה: ואם ירצה אחד לקיים החלוקה וליתן לו משלו וחבירו יתן לו מעות הרשות בידו (טור בשם הרא''ש):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפט - אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק. ובו ה סעיפים: | א. | מי שהניח יתומים מקצתן גדולים ומקצתם קטנים ורצו לחלוק בנכסי אביהם כדי שיטלו הגדולים חלקם מעמידים ב''ד אפוטרופוס לקטנים ובורר להם החלק היפה (וי''א דצריכים לחלוק בגורל) (טור) ואם הגדילו אינם יכולים למחות שהרי ע''פ ב''ד חלקו להם ואם טעו ב''ד בשומא ופחתו שתות יכולים למחות וחוזרים וחולקים חלוקה אחרת אחר שהגדילו: {הגה: אבל אפוטרופוס אפי' מינהו אבי יתומים אינו יכול לחלוק בלא ב''ד אא''כ נתמנה בפירוש לכך (תשובת הר''ן סי' ס') ואין לב''ד רשות לחלוק בדבר דשייך ביה גוד או אגוד (טור וכ''כ התוס' בפרק ב' דקידושין והרא''ש בפ' אלמנה ניזונית) וי''ח ומתירין (נ''י פרק הנ''ל ומרדכי שתי הדעות) היו האחין כולן קטנים אין חולקין להם עד שיגדילו אא''כ נראה לב''ד שיש להן תועלת בחלוקה (ב''י בשם הרא''ש והר''ן) וכל שהגיעו הקטנים לי''ג שנה יכולים לחלוק בעצמן דחלוקה לא הוי כמכר (ר''י נכ''ו ח''ב):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפט - אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק. ובו ה סעיפים: | ב. | אם לא היו כאן כל האחים ואותן שבכאן מבקשים לחלוק או שחלקו ובא אח או בעל חוב ונוטל חלק אחד מהם נתבאר בסימן קע''ה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפט - אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק. ובו ה סעיפים: | ג. | אחד מהאחים שירד לאומנות או חלה או רוצה לילך ללמוד נתבאר בסימן קע''ז: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפט - אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק. ובו ה סעיפים: | ג. | |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפט - אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק. ובו ה סעיפים: | ד. | אחד מהאחים שהיו שטרות יוצאים על שמו וטוען שלי הם נתבאר בסימן ס''ב: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות נחלות | סימן רפט - אחים גדולים וקטנים ורוצים לחלוק. ובו ה סעיפים: | ה. | יורשים שקצתם לקחו מנכסי מורישם בלא חלוקה וקצתם לא לקחו ויש ביד אחר מנכסי המת אם היורשים שלא לקחו מערערים שלא ליטול ממה שביד אותו אחר לקבורה הדין עמהם ויבואו לחשבון וכל אחד מהאחים יתן חלקו המגיע לו: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | א. | מי שמת והניח יורשים קטנים או שאשתו מעוברת או שהניח קטנים וגדולים צריך מורישם למנות להם אפוטרופוס שיתעסק בשביל הקטנים עד שיגדילו ואם לא מינהו ב''ד חייבים להעמיד להם אפוטרופוס עד שיגדילו שב''ד הוא אביהם של יתומים: {הגה: ואם הבית דין בעצמו רוצים להתעסק בצרכי היתומים הרשות בידן (רשב''א סי' תתקע''ד) מיהו אם צריכים לחלוק או לטעון עם אחרים מחמת היתומים י''א דצריכין להעמיד אפוטרופוס שלא יהיו נראין כעורכי הדיינים וע' לקמן סעיף ח' (ר''ן פ''ב דקידושין) והא דב''ד אביהן של יתומים היינו יתומים קטנים (ר''ן ר''פ שור שנגח ד' וה') וב''ד היינו הממונה בעירו או גדולי הדור אבל אין כח ביד שלשה בעלמא שיעשו עצמן ב''ד על היתומים (הרא''ש כלל פ''ה סי' כ''ו):} ואם צוה המוריש שינתן חלק הקטן ויעשה בו מה שירצה הרשות בידו וכן אם מינה המוריש אפוטרופוס על הקטנים קטן או אשה או עבד הרשות בידו: {הגה: אחד שאמר לש''מ רצונך שאהיה שליט בנכסיך ואמר הן ה''ז ל' אפוטרופוס (ריב''ש סי' ע' וב''י בשם רשב''א) מי שהיה לו אפוטרופוס על נכסיו ומת אין מניחין אותו אפוטרופוס על היתומים אלא ב''ד מעמידין הראוי דלא מקרי מינהו אבי יתומים אלא כשמינהו סמוך למיתתו (הרא''ש ריש כלל ס''ב) ואין מניחין לאדם שאינו ראוי להיות אפוטרופוס אע''פ שמוחזק בנכסים עד שיביא ראיה שמינהו אבי יתומים (מרדכי ר''פ הנזקין):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | ב. | אבל אין ב''ד ממנים אפוטרופס לא אשה לא עבד ולא קטן ולא עם הארץ שהוא בחזקת חשוד על העבירות אלא בודקין אדם נאמן ואיש חיל ויודע להפך בזכות היתומים וטוען טענתם ויש לו כח בעסקי העולם כדי לשמור הנכסים ולהרויח בהם ומעמידים אותו על הקטנים בין שיהיה רחוק בין שיהיה קרוב לקטן אלא שאם היה קרוב לא ירד לקרקעות כמו שנתבאר בסי' רפ''ה (ויכולין ב''ד למנות קרוב שלהן לאפוטרופוס אם ראוי לכך) (ב''י בשם הרשב''א): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | ג. | כשימנו אותו צריכין ב''ד לחשוב עמו ולכתוב חשבון המטלטלין והקרקעות והחובות וכל דבר שמוסרים בידו דהא על טענת ברי משביעינן ליה לכך צריך שידעו מה שמקבל ומה שמחזיר וכותבים ב' שטרות אות באות אחת לאפוטרופוס ואחד ביד ב''ד בשביל היתומים: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | ד. | רשאי האפוטרופוס ללבוש בגדים נאים מנכסי היתומים לתועלתם כדי שיהיו דבריו נשמעים והוא שיהי' ליתומים הנאה מנכסיהם בהיות דבריו נשמעים: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | ה. | ב''ד שהעמידו אפוטרופוס ושמעו עליו שהוא אוכל ושותה ומוציא הוצאות יותר מדבר שהיה אמוד בו יש להם לחוש לו שמא מנכסי יתומים הוא אוכל ומסלקין אותו ומעמידים אחר אבל אם מינהו אבי יתומים אין מסלקין אותו שמא מציאה מצא אבל אם באו עדים שהוא מפסיד נכסי היתומים מסלקין אותו ומשביעים אותו הואיל והוא מפסיד: {הגה: ויש חולקין דאף כשמינוהו ב''ד אין מסלקין אותו אא''כ באו עדים שהוא מפסיד (טור בשם הרא''ש) אפוטרופוס שמלוה מעות יתומים לאחרים שלא היה לו להלוות ב''ד מוציאין מיד הלוה ומחזירין ליתומים דמאחר דיכולין לסלק האפוטרופוס כל שכן הלוה שבא מחמתו (תשובת מיימוני סוף ספר משפטים):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | ו. | והוא הדין לאפוטרופוס שמינהו אבי היתומים והיתה שמועתו טובה והיה ישר ורודף מצות וחזר להיות זולל וסובא והולך בדרכי חשך או שפרוץ בנדרים ובאבק גזל ב''ד חייבים לסלק אותו ולהשביעו ולמצוא להם אפוטרופוס כשר וכל הדברים אלו כפי מה שיראה לדיין שכל ב''ד וב''ד הוא אביהם של יתומים: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | ז. | כשמעמידים בית דין אפוטרופוס ליתומי' מוסרים לו כל נכסי הקטן הקרקע והמטלטלים שלא נמכרו והוא מוציא ומכניס ובונה וסותר ושוכר ונוטע וזורע ועושה כפי מה שיראה שזה טוב ליתומים ומאכילן ומשקן ונותן להם כל ההוצאה כפי הממון וכפי הראוי להם ולא ירויח להם יותר מדאי ולא יצמצם עליהם יותר מדאי: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | ח. | מעות של יתומים שהניח להם אביהם אינם צריכים אפוטרופוס: {הגה: וי''א דגם במעות מעמידים אפוטרופוס שיותר ישתדל הוא בהן מבית דין (טור שם):} אלא כיצד עושים בהם בודקין מי שיש לו נכסים שיש להם אחריות ויהיו עידית ויהיה איש נאמן ושומר דברי תורה ומעולם לא קבל עליו נידוי נותנים אותם לו בבית דין קרוב לשכר ורחוק מהפסד (וע' בזה בי''ד סי' ק''ס) ואם אין לו קרקע ונתן להם משכון זהב משובר שאין בו סימן נותנין לו המעות קרוב לשכר ורחוק להפסד ויפסקו בשכר כפי מה שיראו הדיינים או שליש השכר או חציו אפי' רביע השכר ליתומים אם ראו שזו תקנה להם עושים לא מצאו אדם שיתנו לו המעות קרוב לשכר ורחוק להפסד האי אלו מוציאים למזונות מעט [מעט] עד שיקנו להם במעות קרקע וימסרו אותו ביד אפוטרופוס שיעמידו להם: {הגה: י''א כמו שהאפוטרופס יכול ליתנם לאחרים כך יכול לקבל המעות לעצמו ובלבד שיעשה בב''ד משום לזות שפתים (טור בשם ראב''ד וכ''כ נ''י בשמו בפ' מי שמת ובשם הריטב''א):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | ט. | כל המטלטלין של יתומים שמים אותם ומוכרים אותם בב''ד: {הגה: ודוקא שלא נתמנה עליהן אפוטרופוס אבל אפוטרופוס עושה בלא ב''ד כל מה שנראה בעיניו טובת היתומים (טור) ומי שהיו בידו מעות היתומים והלוה אותן על משכונות של עכו''ם ואח''כ בא אפוטרופוס של יתומים ואמר להוליכן למקום שדרין היתומים כי יוכל למכרן שם ביוקר והמלוה אומר שמתיירא מעלילות מן העכו''ם ורוצה ליתן בהם מה ששוין במקומו הדין עם היתומים (מרדכי פרק אלמנה ניזונית):} ואם היה השוק קרוב למדינה מוליכים אותם לשוק ומוכרים אותם ויצטרפו דמיהם עם המעות של יתומים מי שהיה בידו יין או שכר של יתומים אם יניחנו כאן עד שימכור שמא יחמיץ ואם יוליכנו לשוק שמא יארעו אונס בדרך ה''ז עושה בו כדרך שהוא עושה בשלו וכן כל כיוצא בזה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | י. | אין שולחים מטלטלים או סחורה של יתומים בדרך ים ולא בדרך שיש בה ספק אונס אלא שכר שיש בו חשש שמא יחמיץ כמו שנתבאר וכן כל כיוצא בזה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | יא. | יש לאפוטרופוס למכור בהמה ועבדים שדות וכרמים להאכיל ליתומים ((ומוכרים בהמה קודם לעבדים ועבדים קודם לבתים והכל לפי ראות האפוטרופוס שהוא תועלת היתומים)) (טור) אבל אין מוכרין ומניחים המעות ואין מוכרים שדות ליקח עבדים ולא עבדים ליקח שדות שמא לא יצליח (ויש מתירין למכור עבדים ולקנות שדות) (טור בשם הרא''ש והרמ''ה) אבל מוכרים שדה ליקח שוורים לעבודת שדות אחרות שהשוורים הם עיקר כל נכסי שדות ואינו רשאי למכור אפי' שדה רעה והרחוקה כדי לקנות בדמיה שדה טובה וקרובה שמא לא יצליח זה שקנה (אין אפוטרופוס יכול להקנות מעות יתומים במעמד שלשה אבל אם אחר מקנה ליתומים במעמד אפוטרופוס קנו) (ת''ה סי' שמ''ו): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | יב. | היה לאדם תביעה אצל היתומים אין לאפוטרופוס לטעון בשבילם לדון עמו שמא יתחייב בדין אבל אם ירד עמו לדין וטען בשבילם וזכה הדין קיים: {הגה: והאפוטרופוס נאמן אם ידוע שהמעות של יתומים שהרי אינו נוגע בדבר ולכן יוכל להעיד (מרדכי פרק איזהו נשך) כדלעיל סי' ל''ז סעיף ח' אע''ג דאין ב''ד טוענין ליתומים מילתא דלא שכיחא אע''ג דאבוהון הוי מצי למטען מ''מ אם טען אפוטרופוס טענתיה טענה (הרא''ש ריש כ' פ''ו וב''י בשם הרשב''ץ) והא דאמרינן טוענים ליורש ה''מ בשמא אבל אם הוא טוען ברי אין דנין אלא על פי טענותיו ולכן אין טוענין ליה עד ששומעין טענותיו תחלה (ב''י בשם הרשב''א ורבינו ירוחם נ''א ח''ב):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | יג. | אין האפוטרופסין רשאים להוציא עבדים לחירות אפי' לוקח מהעבד דמים שיצא לחירות אבל [לא] מוכרים אותם לאחרים ולוקחים מהם הדמים ע''מ שיוציאוהו לחירות ואותם האחרים הם שמשחררים אותם (וכל זה לא מיירי אלא בלא רשות ב''ד אבל אם נטלו רשות מב''ד מותר לעשות כל מה שירצה) (טור בשם הר''ן ור''ן פ' הניזקין): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | יד. | האפוטרופסין תורמין ומעשרין נכסי יתומים כדי להאכילן שאין מאכילין את היתומים דבר האסור אבל לא יעשרו ולא יתרומו כדי להניח פירות מתוקנים אלא ימכרו אותם טבל: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | טו. | האפוטרופסין עושים לקטנים לולב וסוכה וציצית ושופר וספר תורה ותפילין ומזוזות ומגילה כללו של דבר כל מצות עשה שיש לה קצבה בין שהיא מדברי תורה בין שהיא מדברי סופרים עושים להם אע''פ שאינם חייבים במצוה מכל אלו המצות אלא כדי לחנכן אבל אין פוסקים עליהם צדקה אפי' לפדיון שבוים מפני שמצות אלו אין להם קצבה מיהו אם פסק עליהם צדקה לאחשובינהו כדי שיצא עליהם שם טוב והם אמודים לכך שפיר דמי ומי שנשתטה או נתחרש ב''ד פוסקין עליו צדקה אם היה ראוי (ועיין לעיל סימן קס''ג סעיף ד'): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | טז. | כשיגדילו היתומים נותן להם ממון מורישן ואינו צריך לעשות להם חשבונות מה שהכניס והוציא אלא אומר להם זה הנשאר ונשבע בנקיטת חפץ שלא גזלם כלום בד''א כשמינוהו ב''ד אבל אפוטרופוס שמינהו אבי היתומים וכן שאר המורישין אין נשבע על טענת ספק: {הגה: וי''א דהואיל ואינו נשבע צריך ליתן חשבון במינהו אבי יתומים (מרדכי פ' הניזקין בשם העיטור) והכי יש לנהוג (מהר''ם פאדוואה סי' ל''ח) ומחרימין חרם סתם על מי שלקח משל יתומים (ב''י בשם הרשב''א) ראובן שאומר שיש לו בידו מעות של שמעון ואומר שציוהו לתת לבניו אם רוצה לתת לכל בניו בשוה אינן יכולין להשביעו דהו''ל כאפוטרופוס שמינהו אבי יתומים אבל אם רוצה ליתן לקצתן ולא לכולן א''כ לפי דבריו אינו אפוטרופוס עליהן ויכולין להשביעו שלא עכב כלום לעצמו ואם הם קטנים ב''ד מעמידין להם אפוטרופוס ומשביעין אותו (מרדכי פרק הנזקין):} אבל נשבע על טענת ודאי וכן אם אבד שום דבר מנכסי היתומים נשבע שבוע' השומרים ואם יש לאפוטרופוס חלק בריוח אפי' מינהו אבי היתומים נשבע אפי' על טענת ספק: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | יז. | אע''פ שאין האפוטרופוס צריך לעשות חשבון כמו שנתבאר צריך לחשוב בינו לבין עצמו לדקדק ולהזהר הרבה מאביהם של אלו היתומים שהוא רוכב ערבות שנא' סולו לרוכב בערבות וגו' אבי יתומים (אפוטרופוס שנתמנה ע''פ ערכאות של עכו''ם צריך ליתן חשבון כי הכי הוא בדיניהם) (ריב''ש סי' שכ''ד): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | יח. | אין ב''ד יכולים למנות אפוטרופוס להאמינו בלא שבועה אא''כ אינם מוציאים אדם הגון שירצה להיות אפוטרופוס אם לא יאמינוהו בלא שבועה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | יט. | כשמשביעין אפוטרופוס שבועת המשנה צריך שיטענוהו ב''ד או היתומים אפי' בטענת שמא שתי כסף ופרוטה ויכפור בשתי כסף ויודה בפרוטה אבל אם לא היתה טענה או כפירה והודאה כשיעור זה אם טוענין אותו טענת ודאי נשבע היסת ומגלגל עליו שלא עיכב בידו משלו כלום: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כ. | אפוטרופוס בין מינוהו ב''ד בין מינהו אבי יתומים פטור מגניבה ואבידה וחייב בפשיעה (אפוטרופוס שטען בב''ד מה שלא היה לו לטעון ועי''ז בא לזה שלכנגד היתומים השבועה ואילו טען כהוגן היה מגיע ליתומים השבועה לא מקרי פשיעה דמי יימר דמשתבע ולא מקרי פשיעה אלא אם נוטל זה בלא שבועה ואנו טען כהוגן היו נוטלים היתומים בלא שבועה) (מרדכי פ' המפקיד ותשובת רשב''א סי' אלף ק''ו): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כא. | אפוטרופוס של יתומים שקנה להם שור ולא היו לו שינים ונתנו הרועה עם השוורים ולא ידע שלא היה אוכל ומת אינה פשיעה לאפוטרופוס ופטור וממי משתלמים היתומים נתבאר בסי' רל''ב סעיף י''ח: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כב. | דין אפוטרופוס שלוה לצורך היתומים נתבאר בסי' ק''י: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כג. | אפוטרופוס בין מינוהו אבי היתומים בין מינוהו ב''ד עד שלא החזיק בנכסי היתומים (ולא נתעסק עדיין בצרכיהם) (ריב''ש סי' תפ''ט) יכול לחזור בו משהחזיק בנכסי היתומים (או התחיל להתעסק בצרכיהם) אינו יכול לחזור בו (ודווקא אם נשאר בעיר אבל אם הולך מן העיר מביא הנכסים לב''ד והם ממנין אחר) (ב''י בשם הרשב''ץ): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כד. | יתומים קטנים שסמכו אצל בעל הבית הם מעצמם ונשתדל בשלהם יש לו דין אפוטרופוס לכל דבר ואפי' סמכו אצל אשה וי''א שאין משביעין אותו וי''א שמשביעים אותו: {הגה: וקטן שסמוך אצל אמו וראו ב''ד להחמיר עליה שתתן חשבון או שאר חיזוקים מותר דליכא למיחש דמימנע ולא עבדא דודאי אמו דעתה קרובה אצל בנה ולא תמנע משום זה (ריב''ש סי' תצ''ה):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כה. | יתומים שסמכו אצל בעל הבית וזן אותם משלו לא הניח מעותיו על קרן הצבי (ועבי''ד סי' רנ''ג ס''ה) ((וה''ה אחד שאמר שהלוה ליתומים (ת''ה סי' שמ''ח) אבל אם פרנסם בתורת גמילות חסדים פטורים)) (ס' התרומות שער ס''ה ור''י ני''ט ח''א): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כו. | קטן שהגדיל אפי' היה אוכל ושותה יותר מדאי ומפסיד והולך בדרך רעה אין ב''ד מונעי' ממנו ממונו ואין מעמידים לו אפוטרופוס אא''כ צוה מורישו שלא יתנו אלא אם יהיה כשר ומצליח או שלא יתנו לו עד זמן מרובה ואע''פ כן מוכיחים אותו ומלמדין אותו ללכת בדרך ישרה ואורחו' צדיקי': {הגה: מי שמינה אפוטרופוס לבניו הגדולים יכולים לומר אין אנו צריכין אפוטרופוס אלא א''כ יש בו משום מצוה לקיים דברי המת (ר' ירוחם נכ''ו ח''א) (וע''ל סי' רנ''ב):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כז. | השוטה והחרש דינם כקטני' ומעמידים להם אפוטרופוס: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות אפוטרופוס | סימן רצ - דין אפוטרופוס מי ימנו וכיצד יתנהג וכל משפטיו. ובו כח סעיפים: | כח. | אפוטרופוס שמת והוציא בנו פנקס אביו שכתוב בו שהוציא בפרנסת היתומים מנה אין מוציאין מהיתומים בכך דשמא נתפרע ולא נמחק (אבל בעודו חי נאמן על מה שאומר שהלוה להן ונוטל בשבועה) (רמב''ן סי' נ'): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | א | שומר חנם פטור בשבוע' מגניב' ואביד' ואינו חייב לשלם כ"א בפשיעה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | ב | שומר חנם הוא שהפקיד אצלו כסף או כלים או בהמה או כל דבר לשמור והוא קבל עליו לשומרו ואפי' לא קיבל בפי' אלא שאמר לו הנח לפני הוא שומר חנם אבל אם אמר לו הנח לפניך או הנח סתם (או שאמר לו הרי הבית לפניך) (רמב"ם פ"ב מה' שכירות וטור) אפי' שומר חנם לא הוי ואינו חייב שבועה כלל אבל מחרים על מי שלקח פקדון שלו ולא יחזירנו לבעליו ומ''מ מי שהיה מהלך בדרך וא"ל חבירו הולך עמך אלו המנעלים ואמר לו הניחם כאן על החמור והניחם שם ולא קבלם הנפקד בידו אלא כמו שהניחם המפקיד על החמור כך הוליכם ולא קשרם והלך לו מן הצד להסך רגליו והניח החמור על אם הדרך ונאבדו המנעלים הוי שומר חנם והו''ל פושע וחייב לשלם: {הגה: דלא אמרי' דאם אמר הנח סתם לא הוי שומר חנם אלא במקום המשתמר אבל בדרך וכיוצא בו ודאי קבל עליו שמירה (טור בשם תשובת הרא"ש) ויש חולקין וסבירא להו דאפי' במקום שאינו משתמר לא הוי שומר חנם עד שיאמר הנח לפני (מרדכי פרק האומנין ודעת עצמו מגמרא דפרק האומנין אליבא דחכמים):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | ג | בקש מחבירו שיתן רשות להכניס בהמתו או פירותיו לחצירו ונתן לו רשות ולא פירש כלום בשמירתן אינו חייב בשמירתן כלל: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | ד | אפילו כשקיבל עליו אינו חייב אלא כפי שווי החפץ שקבל עליו לשמור שאם נתן לו לשמור דינר זהב ואמר לו הזהר בו של כסף הוא ופשע בו ונאבד אינו חייב אלא בשל כסף שיאמר לו לא קבלתי עלי אלא שמירת דינר של כסף וכן כל כיוצא בזה אבל אם הפסידו בידים משלם של זהב: {הגה: שמעון קבל ספרים מראובן להוליכם למקום אחר ונלקחו במכס ואומר שראובן פשע שאמר שאין נותנין מכס מספרים ובלא כן לא היה מקבל עליו השמירה כי אין רצונו לטרוח בדבר המכס הדין עם שמעון (מהרי''ק שורש קנ''ה):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | ה. | ויש מי שאומר שהשומר הזה מיד כשקבל עליו לשמור או שאמר הנח לפני ונסתלקו הבעלים משמירה חייב עליו אם פשע אע''פ שלא משך ויש מי שאומר שאינו חייב עד שימשוך ובמקום שמשיכה קונה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | ו. | אם פשע בו ולא שמרו כראוי לענין אחד אע''פ שלבסוף נאבד באונס בענין אחר חשיב פושע וחייב לשלם מעשה בא' שהפקיד מעות אצל חבירו והניחם במחיצה של קנים והיו טמונות בעובי המחיצה ונגנבו משם ואמרו חכמים אע''פ שזו שמירה מעולה לענין גניבה אינה שמירה כראוי לענין האש ומאחר שלא טמנו בקרקע או בכותל בנין פושע הוא וכל שתחלתו בפשיעה וסופו באונס חייב וכן כל כיוצא בזה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | ז. | המפקיד אצל חבירו בין כלים בין מעות ואמר תן לי פקדוני ואמר לו השומר איני יודע אנה הנחתי פקדון זה או באיזה מקום קברתי הכספים המתן לי עד שאבקש ואמצא ואחזיר לך ה''ז פושע וחייב לשלם מיד (מהר''ם פ' המפקיד): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | ח. | באו עליו גנבים וגנבו הפקדון ואלו צווח היו באים בני אדם להציל חייב דכיון שלא צווח פשע ואפי' אם באו אנסים צריך לצעוק ולבקש אנשים שיעזרוהו לעמוד כנגדם. ואם היה אפשר לו לעשות כן ולא עשה חייב ודוקא בחנם אבל אם לא היה מוצא מי שיבא לעזרו אלא בשכר פטור: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | ט. | פשע השומר ולא שמר הבהמה כראוי ויצאה לאגם ומתה שם כדרכה פטור אע''פ שתחלתו בפשיעה לענין זאבים וגנבים ואם טרפה זאב או נגנבה משם היה חייב עכשיו שמתה כדרכה פטור שלא גרמה לה יציאתה אבל אם גנבה גנב מהאגם ומתה כדרכה בבית הגנב הרי השומר חייב אע''פ שהוא שומר חנם שאפי' לא מתה הרי היא אבודה ביד הגנב ויציאתה גרמה לה להיגנב וכן כל כיוצא בזה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | י. | העלה הבהמה לראש ההר ונפלה ומתה ה''ז פשיעה מתה שם כדרכה פטור: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | יא. | עלתה מאליה אפי' לא עלתה בעל כרחו אין זו פשיעה אלא דומה לגניבה ופטור ש''ח: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | יב. | שומר חנם שהניח הבהמה ונכנס לעיר ובא ארי ודרסה זאב וטרפה אם נכנס בשעה שדרך בני אדם ליכנס פטור אפי' אם הי' יכול להציל אם היה שם ואם נכנס בשעה שאין דרך בני אדם ליכנס רואים אלו היה יכול להציל אם היה שם חייב ואם לאו פטור: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | יג. | כיצד דרך השומרים הכל לפי הפקדון יש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית שער כגון הקורות והאבנים ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בחצר כגון חבילות פשתן הגדולים וכיוצא בהן ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בבית כגון שמלה וטלית ויש פקדון שדרך שמירתו להניחו בתיבה או בארגז ונועל עליו כגון בגדי משי וכלי כסף וכלי זהב וכיוצא בהם: {הגה: י''א דסתם תיבות חתורות אצל עכברים וצריך להשים בגדים וכדומה על נס ולא להניח בתיבות (מרדכי פ' כיצד הרגל) והכל הוא לפי הענין (הגהות אלפסי החדשים פרק המפקיד):} |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | יד. | השומר שהניח הפקדון במקום שאינו ראוי לו ונגנב משם או אבד אפי' נאנס שם כגון שנפלה דליקה ושרף כל הבית ה''ז פושע וחייב לשלם ואע''פ שהניח הפקדון עם שלו אם ראוי לשמירה פטור ואם אין המקום ראוי לשמיר' חייב בשלו הוא רשאי ואינו רשאי בשל אחרים: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | טו. | הכספים והדינרים ולשונות של זהב ושל כסף ואבנים טובות אין להם שמירה אלא בקרקע ויתן עליהם טפח עפר או יטמינם בכותל בטפח התחתון הסמוך לקרקע או בטפח הסמוך לקורה אפי' לא יתנם באמצע עובי הכותל רק שיכניס טפח בתוכו אבל לא באמצע הכותל שמא יחפרו הגנבים ויגנבו אפי' נעל עליהם כראוי בתיבה או החביא אותם במקום שאין אדם מכירו ולא מרגיש בו ה''ז פושע וחייב לשלם: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | טז. | המפקיד אצל חבירו כספים ערב שבת סמוך לבין השמשות אינו חייב לטרוח ולקבור אותם עד מוצאי שבת ואם נתאחר למוצאי שבת כדי לקברם ולא קברם ונגנבו או נאנסו חייב ואם תלמיד חכם הוא המפקיד אינו חייב עד שישהא אחר שיבדיל כדי לקברן (וי''א דה''ה אם הנפקד ת''ח) (טור בשם הראב''ד): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | יז. | התנה הנפקד על מנת שלא אטמנם בקרקע וכן כל דבר ודבר שיניחנו עם שלו הכל לפי תנאו: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | יח. | בד''א שכספים אין להם שמירה אלא בקרקע בשעה שגנבים מצויים ואנשים רמאים שמחפשים אחריהם אבל במקום דליכא כל הני א''צ לכסותם בקרקע אלא מניחם במקום שמניח מעותיו ((ובמקום המשתמר כפי דרך המקום וכפי הזמן שהוא מפקיד)) (מרדכי פ' המפקיד וב''י): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | יט. | אפי' בשעה שגנבים מצויים לא אמרו כספים אין להם שמירה אלא בקרקע אלא במפקיד סתם אצל חבירו לשמרם אבל מפקיד מעות אצל חבירו כדי להתעסק בהם וירויח פשיטא דהוי כמו אמר לו בפירוש שאינו מצריכו לקברן בקרקע: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כ. | המפקיד כספים אצל חבירו בדרך להוליכם לביתו או ששלח עמו מעות ממקום למקום צריכים שיהיו צרורים ומונחים בידו או קשורים כראוי על בטנו מכנגד פניו עד שיגיע לביתו ויקברם כראוי ואם לא קשרם בדרך הזאת אפי' נאנסו חייב לשלם שהרי תחלתו בפשיעה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כא. | כל המפקיד אצל בעל הבית בין כלים בין מעות על דעת אשתו ובניו ובני ביתו [הגדולים] הוא מפקיד (וכן אם הנפקד החזיר הפקדון לאשת המפקיד פטור) (מרדכי פרק המפקיד) (וע''ל סי' ש''מ סעיף ח') אבל אם מסר לבניו ובני ביתו הקטנים או לעבדיו בין גדולים בין קטנים או לאחד מקרוביו שאינם שרויים עמו בבית ואין סומכין של שלחנו וא''צ לומר אם מסרם לאחר ה''ז פושע וחייב לשלם אא''כ הביא השומר השני ראייה שלא פשע (וכן אם הניח אחרים ליכנס במקום שהפקדון מונח אע''פ שאינן בחזקת גנבים אם נגנב חייב לשלם דהוי פשיעה) (ת''ה סי' של''ג): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כב. | מי שהוא ידוע בודאי שאינו רגיל לשמור הפקדון אלא למסרו ביד אחר שאינו שרוי בביתו ואינו סומך על שלחנו דינו כמוסר לבני ביתו: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כג. | מעשה בא' שהפקיד מעות אצל חבירו ונתנם השומר לאמו והחביאה אותם ולא טמנה אותם ונגנבו ואמרו חכמים אין השומר חייב לשלם מפני שנתנם לאמו שכל המפקיד על דעת בניו ובני ביתו הוא מפקיד ואע''פ שלא אמר להם פקדון הם יש לו לטעון כל שכן שהיתה נזהרת בהם אם היתה סבורה שהם שלו וכן אין אמו חייבת לשלם שהרי לא אמר לה שהם פקדון ואמרו חכמים ישבע השומר שאותם המעו' עצמם הם שנתן לאמו ותשבע אמו שהחביאה אותם ונגנבו ויפטרו שניהם וכן כל כיוצא בזה (ודוקא במעות וכיוצא בזה בדבר שאינו מסויים צריכין שניהם לישבע אבל אם הוא חפץ מסויים נשבע השני ולא הראשון) (המגיד פ''ד דשאלה ונ''י בשם הר''ן): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כד. | מכאן אתה למד שהשומר שמסר הפקדון לאשתו ובני ביתו והודיעם שהוא פקדון ולא שמרו כדרך השומרים שהם חייבים לשלם לבעל הפקדון ובעל הבית פטור שכל המפקיד על דעת אשתו ובניו הוא מפקיד ((ואם אין להם לשלם י''א דבעל הבית חייב לשלם (טור בשם הרא''ש ובסי' ע''ב בשם בה''ת) וי''א דפטור)) (טור בסי' זה בשם הרמב''ם והמגיד פ''ד דשאלה): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כה. | מעשה באחד שהפקיד כשות אצל א' והיה לשומר כשות אחרים ואמר לשמשו מזה הכשות תשליך לתוך השכר והלך השמש והשליך מכשות של פקדון אמרו חכמים השמש פטור שהרי לא אמר מזה תשליך ומזה אל תשליך ודימה שהוא מראה מקום ואינו מקפיד על זה וכן בעל הבית פטור שהרי אמר לו מזה תשליך ואינו משלם אלא דמי מה שנהנה בלבד לפיכך אם נעשה השכר חומץ פטור מלשלם בין כך ובין כך חייב השומר בשבועה שכך אירע וכן כל כיוצא בזה ואם היה כשות הפקדון רחוק ממקום הטלת השכר ושלו קרוב ושהה השליח לבא והיה שם בעל הבית ולא אמר ליה דבר חייב לפי שכשראה אותו שוהה ה''ל להעלות על דעתו קודם שישליכנו לתוך השכר שממקום רחוק הביאו ואם היה ש''ש יש מי שאומר שבין כך ובין כך חייב שהוה ליה לפרש ולומר לא תשליך מזה: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כו. | שומר שמסר לשומר חייב אפילו אם הוא שומר חנם ומסר לשומר שכר דא''ל את מהימן לי בשבועה היאך לא מהימן לי בשבועה אפי' אם ידוע לכל שהשני טוב וכשר יותר מראשון: {הגה: מיהו שומר שמסר לשומר לפני המפקיד ולא מיחה פטור (מרדכי פ' המפקיד):} לפיכך אם דרך הבעלים להפקיד תמיד דבר זה אצל השומר השני הרי השומר הראשון פטור מלשלם והוא שלא ימעט שמירתו אבל אם מיעט שמירתו כגון שהראשון היה ש''ש והשני ש''ח או שהראשון שואל והשני ש''ש פושע הוא הראשון ומשלם אע''פ ששאל או שכר בבעלים ואם יש עדים ששמר השני כראוי נפטר שומר ראשון ואפי' לא היו שם עדים אם השומר הראשון ראה ויכול הוא לישבע ה''ז נשבע ונפטר (וע' סי' ע''ב סעיף ל'): |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כז. | בד''א שאין ש''ח חייב אלא בפשיעה בסתם שומר אבל אם התנה שיתחייב אף באונסים חייב אף בדברים בלא קנין: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כז. | |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצא - דין שומר חנם מאימתי מתחייב בשמירה וכיצד הוא השמירה. ובו כח סעיפים: | כח. | המפקיד אצל חבירו בין בחנם בין בשכר או השאילו או השכירו אם שאל השומר את הבעלים אם הדבר שלהם או שכרם הרי השומר פטור מכלום אפי' פשע בדבר ששמר ואבד מחמת הפשיעה הרי זה פטור שנאמר אם בעליו עמו לא ישלם בד''א בששאל הבעלים או שכרן בעת שנטל החפץ או שהיו שאולים או שכורים אצלו מקודם לכן כיון שהם עמו במלאכתו בשעה שנטל אע''פ שלא היו עמו במלאכתו בשעה שנאבד פטור אבל אם נטל החפץ ונעשה עליו שומר תחלה ואח''כ שכר הבעלים או שאלם אע''פ שהיו הבעלים עמו במלאכתו בעת שנאבד חייב: |
שלחן ערוך - חשן משפט | הלכות פקדון | סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים: | א. | אין הנפקד רשאי לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד אפי' אינו מכוין לגוזלו אלא להשתמש בו קם ליה ברשותיה וחייב באונסים אע''פ שעדיין לא נשתמש בו דשליחות יד אינה צריכה חסרון רק שיגביהנה כדי להשתמש בה בתשמיש שמחסרו אז חייב כאילו חסרו אבל אם הגביהו לעשות בו תשמיש שאינו מחסרו אינו חייב משעת הגבהה אלא משעת תשמיש ולא משום שליחות יד שהרי אינו שולח בו יד כיון שאינו מחסרו אלא מפני שהוא שואל שלא מדעת דהוי כגזלן: {הגה: ואם החזירה למקום שנטלה משם חזר להיות דינו כשומר הואיל ולא הוי עליו מתחלה רק שואל בעלמא (מרדכי פ' הגוזל בתרא) ובמעות בכה''ג חייב באונסין (טור סי''א וע' לקמן ס''ו):} |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.