Datasets:

sivan22
/

shulchan-aruch

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Split (1)

train · 11.4k rows

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	ב.	הטה את החבית ונטל ממנה רביעית ונשברה אינו חייב אלא ברביעית כיון שלא הגביהה אבל אם הגביהה כדי ליטול ממנה רביעית חייב אפי' לא נטל אבל אם הגביה את הכיס ליטול ממנה דינר וכיוצא בכיס מדברים שאינם גוף אחד הרי זה ספק אם נתחייב בכל הכיס או לא נתחייב אלא בדינר בלבד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	ג.	וכן אם הטה ונטל ממנה רביעית והחמיצה חייב בכולה שמחמת שחסרה החמיצה בד''א בחבית של יין שדרכו להחמיץ כשהוא חסר אבל שאר פירות ששלח יד במקצתם ולא הגביהן אינו מתחייב אלא כפי מה שנטל:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	ד.	אמר שרוצה לשלוח יד בפקדון אינו חייב אע''פ שאומר כן בפני עדים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	ה.	השולח יד בפקדון על ידו או ע''י שלוחו ה''ז גזלן ונתחייב באונסיו ונעשית הגזילה ברשותו ומשלם אותה כדין הגזלנים שיתבאר בהלכות גזילה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	ו.	המפקיד חבית אצל חבירו בין שייחדו לה הבעלים מקום בין שלא ייחדו לה מקום וטלטלה לצורכו ונשבר' בין קודם שהחזירה למקומה בין אחר שהחזירה למקום שיחדו לה חייב לשלם ואם טלטלה לצורכה בין שנשברה מתוך ידו בין שנשברה משהניחה במקום אחר פטור: {הגה: טלטלה לצורך מקומה חייב בפשיעה ופטור באונסי' ואם אירע האונס מחמת שינוי המקום אם ייחדו לה הבעלים מקום חייב אפי' משהניחה ואם לא ייחדו לה הבעלים מקום פטור משהניחה (טור בשם הרמ''ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	ז.	היה הנפקד שולחני או חנוני והופקד אצלו מעות אם אינם חתומים ולא קשורים קשר משונה אע''פ שהם צרורים מותר לו להשתמש בהם לפיכך נעשה עליהם ש''ש וחייב בגניבה ואבידה אפי' קודם שנשתמש בהם ואם כבר נשתמש בהם חייב גם באונסי' אפי' אחר שהחזירם למקומם עד שיחזירם לבעליהם ואם היו המעות צרורים וחתומים או קשורים קשר משונה לא ישתמש בהם לפיכך אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן ואם הופקדו אצל בעל הבית אפי' הם מותרים לא ישתמש בהם לפיכך אבדו או נגנבו אינו חייב באחריותן והוא שיטמנם בקרקע כמו שנתבאר (בסי' רצ''א סט''ו) ובעל הבית שרוב עסקיו בריבית דינו כשולחני לפי שצריך תמיד למעות: {הגה: ודוקא במעות ממש אבל בנסכא של כסף לא ומיהו הכל לפי הענין ואם הרויח במעות בין היה לו רשות להשתמש בהן או לא א''צ לתת מן הריוח לבעל הפקדון מיהו אם בא בעל הפקדון ואמר תן לי פקדוני ואני ארויח בהן לעצמי והלה מעכב בידו חייב ליתן הריוח מכאן ולהבא אבל אם אומר הנפקד הוצאתים בעסק אם תרצה קבל עליך העסק בין לשכר בין להפסד הדין עם הנפקד (מרדכי פ' הגוזל קמא וס''פ המפקיד) ואם נתעסק בהן לצורך בעל הפקדון הריוח שלו ואם גילה דעתו שעסק לצרכו או במקום שאסור להשתמש שמסתמא עסק בהן לצורך בעל הפקדון אינו נאמן לומר לעצמי עסקתי עד שיאמר כן לפני עדים (תשו' רשב''א סי' תתקל''ח):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	ח.	המפקיד אצל חבירו ממון או כלים חשובים ובאו עליו גנבים וקדם ונתן להם הפקדון להציל עצמו אם היה אמוד שהוא בעל ממון חייב שחזקתו שבגללו באו הגנבים ונמצא זה מציל עצמו בממון חבירו ואם אינו אמוד חזקתו שלא באו אלא לשמע הפקדון:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	ט.	הופקד אצלו ממון של פדיון שבויים ובאו עליו אנסים ונתנו להם להציל עצמו אם לא היה מצוי אצלו שם ממון אחר לפדות עצמו בו פטור שאין לך פדיון שבויים גדול מזה ודוקא שהיה ממון של פדיון שבויים סתם אבל אם היה של פדיון שבויים ידועים חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	י.	המפקיד פירות אצל חבירו ה''ז לא יערבם עם פירותיו עבר וערבם יחשוב כמה היה הפקדון ויראה כמה חסר הכל ויחשוב חסרון הפקדון ויתן לו אחר שישבע: {הגה: וכן אם נתן לו מעות להוליכו על אחריותו ונתנן עם מעותיו ונאבדו מקצת המעות ההפסד לפי ערך המעות ודוקא מעות וכיוצא בו שאינו דבר מסויים אבל אם נתן לו להוליך טבעיות של זהב וכיוצא בו וערבן עם שלו ונאבד א' מהן יכול המוחזק לומר לשאינו מוחזק דלמא שלך נאבד ואם שנים הפקידו אצל אחד ונאבד או נגנב אחד מהן אזלי' בתר רובא וכל דפריש מרובא קא פריש (ת''ה סי' שי''ד ותשובת מיימוני סי' ס''ח) ואם הוא קבוע כמחצה על מחצה דמי (שם ותשובת רשב''א סי' תתקס''ב):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	יא.	נסתפק מהם ולא ידע כמה נסתפק יוציא לו חסרונו לחטים ולאורז קלוף ד' קבים ומחצה לכל כור לשעורים ולדוחן ט' קבין לכל כור לכוסמין ולזרע פשתן בגבעוליו ולאורז שאינו קלוף ג' סאים לכל כור וכמדה הזו לכל שנה ושנה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	יב.	בד''א שמדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגורן אבל מדד לו בימות הגורן והחזיר לו בימות הגשמים אינו מוציא חסרונות מפני שהם מותירות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	יג.	וכן מוציא לו שתות ליין ושלשה לוגין שמן למאה לוגין לוג ומחצה שמרים ולוג ומחצה בלע ואם היה שמן מזוקק אינו מוציא לו שמרים ואם היו הקנקנים ישנים אינו מוציא לו בלע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	יד.	הפקיד אצלו פירות שאינם מדודין ועירבן עם פירותיו ולא מדדן ה''ז פושע ואם בעל הפקדון אומר כך וכך היו ושומר אומר איני יודע ישלם בלא שבועה שהרי חייב עצמו בתשלומין ואינו יודע כמה הוא חייב ונמצא חייב שבועה שאינו יכול לישבע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	טו.	לא ערבם עם פירותיו אע''פ שחסרים ומתמעטים והולכין לא יגע בהם בד''א כשחסרו חסרון הראוי להם בכל שנה אבל אם חסרו יותר מכדי חסרונן אם בעל הפקדון בעיר יודיענו ואם אינו בעיר מוכרן בב''ד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	טז.	המפקיד פירות אצל חבירו והרקיבו דבש ונפסד יין והחמיץ עושה תקנה לבעל הפקדון אם אינו בעיר ומוכרם בב''ד אע''פ שעמדו בהפסדן ואין ההפסד SOפושהSC בהם הרי הסלים והקנקנים מוסיפים הפסד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	יז.	המפקיד חמץ אצל חבירו והגיע פסח ה''ז לא יגע בו עד שעה חמישית ביום י''ד מכאן ואילך יוצא ומוכר בשוק לשעתו מפני השבת אבידה לבעלים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	יח.	וה''ה לשאר פקדונות שלא יגע בהם אע''פ שהוא יודע בודאי שיוזלו בזמן פלוני או יאנוס אותם המלך שמא יבאו בעליהם קודם ויטלו ממנו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	יט.	כל המוכר פקדון על פי ב''ד ה''ז מוכר לאחרים ואינו מוכר לעצמו מפני החשד והדמים יהיו מונחים אצלו ויש לו רשות להשתמש בהם לפיכך הרי הוא עליהם שומר שכר אע''פ שעדיין לא נשתמש בהם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	כ.	המפקיד ס''ת אצל חבירו גוללו פעם אחת לי''ב חדש ואם כשהוא גוללו פתחו וקרא בו מותר אבל לא יפתח בגלל עצמו ויקרא וה''ה שאר ספרים ואם פתח SOוקראSC וגלל בגלל עצמו הרי שלח יד בפקדון ונתחייב באונסים: {הגה: וכמו שאסור לקרות ממנו כך אסור להעתיק ממנו אות אחת והני מילי בעם הארץ אבל ת''ח שאין לו ספר כיוצא בזה מותר לקרות ולהעתיק ממנו כי ודאי אדעתא דהכי הפקידו אצלו (מרדכי ס''פ המפקיד) ובמקום בטול תורה שאין ספרים נמצאים יכולין ב''ד לכוף לא' להשאיל ספריו ללמוד מהן ובלבד שישלמו לו מה שיתקלקלו הספרים (תשו' הרא''ש כלל צ''ג סי' ג'):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	כא.	הפקיד אצלו כסות מנערה בענין שנתבאר בסי' רס''ז:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצב - שלא לשלוח יד בפקדון ואם שלח בו יד. ובו כב סעיפים:	כב.	בד''א בפקדון שהלכו בעליו למדינת הים אבל אם היו עמו באותה הארץ ה''ז לא יגע בו אע''פ שיאבד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצג - מתי ניתן הפקדון ליתבע ואם יכול להחזירו בכל מקום. ובו ד סעיפים:	א.	אין המפקיד יכול לתבוע הפקדון אלא במקום שהפקידו לשם שאם הפקידו אצלו בטבריא אינו יכול לתובעו בצפורי אבל בכל מקום שירצה הנפקד להחזיר למפקיד פקדונו צריך לקבלו אפי' נתנו לו בעל כרחו חשיבה נתינה ופטור (ודוקא שנתנו לו אבל אם אמר להביא לו והמפקיד הלך לו חייב הנפקד) (מרדכי פרק מי שאחזו) ואם הפקידו אצלו לזמן ידוע אינו יכול להכריחו לקבלו ממנו תוך הזמן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצג - מתי ניתן הפקדון ליתבע ואם יכול להחזירו בכל מקום. ובו ד סעיפים:	ב.	בד''א ביישוב אבל אם הפקיד אצלו בישוב והביא פקדונו במדבר אינו מקבלו ממנו אלא יאמר לו הרי הוא באחריותך עד שתחזירנו לי ביישוב כדרך שהפקדתיו אצלך ביישוב ואם כשהפקידו אצלו אמר לו אני רוצה לצאת למדבר והשיב הנפקד גם אני רוצה לילך למדבר הוי כאילו פירש לו על מנת שאחזירנו לך במדבר ויכול להחזיר לו במדבר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצג - מתי ניתן הפקדון ליתבע ואם יכול להחזירו בכל מקום. ובו ד סעיפים:	ג.	המפקיד אצל חבירו והלך בעל הפקדון למדינת הים והנפקד רוצה לפרש בים או לצאת בשיירא אם בא והביא הפקדון לב''ד נפטר מאחריות שמירתו שאין אוסרים זה במדינה זו מפני פקדון של זה שהלך [ואי אפשר] SOוא''אSC לו להוליכה עמו שמא יארע לו אונס ויהיה חייב באחריותו ב''ד מפקידים ביד אדם נאמן אצלם מפני השבת אבידה לבעלים: {הגה: ואם לא היה יכול להניחו בישוב והוצרך להוליכו עמו למדבר מכח סכנה או מכח שומר שמסר לשומר ונאנס מידו י''א דפטור הנפקד (מרדכי פ' הגוזל):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצג - מתי ניתן הפקדון ליתבע ואם יכול להחזירו בכל מקום. ובו ד סעיפים:	ד.	שלח לו פקדונו ע''י אחר בין שא''ל הולך לו או תן לו פקדונו חייב באחרייתו עד שיגיע ליד הבעלים כיון שבעל הפקדון לא עשאו שליח להביא לו לפיכך אם בא לחזור וליטול מיד השליח רשאי בד''א שלא הוחזק הנפקד כפרן אבל הוחזק כפרן זכה השליח מיד בשביל המפקיד ואין הנפקד יכול לחזור וליטלו מידו ומ''מ חייב באחריותו עד שיגיע ליד המפקיד (וע''ל סי' רצ''א סכ''א אם החזיר לאשת המפקיד) ויש מי שאומר דה''ה נמי אפי' לא הוחזק כפרן אלא שהיה רגיל בעל הפקדון להפקיד לזה שהופקד אצלו עתה באחרונה וכן נמי אי שדר ליה פלניא גברא מהימנא הוא אע''ג דלא פטרי' אינו יכול לחזור בו וחייב באחריותו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצד - הכופר בפקדון או שטוען נגנב. ובו ו סעיפים:	א.	תבעו הפקדון וכפר בו מיד נעשה עליו גזלן וחייב באונסים ופסול לעדות ולשבועה בד''א שיש עדים שבשעה שכפר בו היה ברשותו אבל אם אין עדים לא שמא נאבד ממנו ואמר אכפור בו ואדחנו עד שאמצאנו ואחזירנו לו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצד - הכופר בפקדון או שטוען נגנב. ובו ו סעיפים:	ב.	לא כפר בו אלא טען נגנב או נאבד אם אמר שאירע הדבר במקום שיש עדים מצויים יביא ראיה בעדים לדבריו ויפטר אפי' משבועה ואם לא יביא עדים לדבריו ישלם ואם הוא במקום שאין עדים מצויים ישבע שהוא כדבריו ומגלגלין עליו בשבועתו שלא פשע בשמירתו אלא ששמרו כדרך השומרים ושלא שלח בו יד קודם לכן שאם שלח בו יד קודם לכן ליהנות ממנו נתחייב אפי' נאנס: {הגה: וי''א דאפי' איכא עדים שנגנב או נאבד צריך לישבע שלא פשע ומגלגלין עליו שלא שלח בה יד אבל אי איכא עדים שלא פשע א''צ לישבע שלא שלח בה יד (טור בשם הירושלמי והרא''ש ורמב''ם בפ' ו' דשאלה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצד - הכופר בפקדון או שטוען נגנב. ובו ו סעיפים:	ג.	זה שאמרנו שבמקום שיש עדים מצוים אם לא הביא עדים שיעידו כדבריו ישלם ה''מ במידי דשלטא ביה עינא כגון מעביר חבית בשוק וכיוצא בו אבל מילתא דעביד דמתרמי דלא שלטא ביה עינא כגון מאן דנקט חפצא בידיה דאפשר שאע''פ שרבים מצויים שם ליתרע אונסא ולא ירגישו בו בני אדם דינו כמקו' שאין עדים מצוים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצד - הכופר בפקדון או שטוען נגנב. ובו ו סעיפים:	ד.	מי שהפקידו אצלו גלימא וטוען שנאנסה והביא עדים שנאנס לו גלימא אע''פ שלא ידעו אם היתה גלימת המפקיד פטור כיון שאילו היתה גלימא בידו ומפקיד אומר לא זו היא ונפקד אומר זו היא נאמן בשבועת היסת ואם המפקיד אומר שמא והנפקד אומר ברי אפי' היסת ליכא והכא כיון דמפקיד לא ידע האי גלימא דאיתניס אי דידיה היא או לא נפקד מהימן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצד - הכופר בפקדון או שטוען נגנב. ובו ו סעיפים:	ה.	אם התנה הנפקד שיהא פטור משבועה תנאו קיים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצד - הכופר בפקדון או שטוען נגנב. ובו ו סעיפים:	ו.	נגנב הפקדון באונס ואח''כ הוכר הגנב אחד שומר שכר ואחד שומר חנם עושה דין עם הגנב ואינו נשבע קדם ונשבע ואח''כ הוכר הגנב אם ש''ח הוא רצה עומד בשבועתו רצה עושה דין עם הגנב ואם ש''ש הוא עושה עמו דין: {הגה: ראובן המציא חוב בטוח לשמעון וקבל שכר על הסרסרות ואח''כ נתקלקל החוב וצריכין להשתדל עם השר בעד החוב ושמעון רוצה שראובן יטריח אותה טירחא הואיל וקבל שכר מן החוב י''א דהדין עם שמעון דומיא דהוכר הגנב (ת''ה סי' שכ''ד):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצה - שילם הנפקד כיצד משביעין אותו. ובו ג סעיפים:	א.	שומר חנם שאמר הריני משלם ואיני נשבע אם היה הפקדון דבר שכל מינו שוה ומצוי בשוק לקנות כמותו כגון פירות או יריעות של צמר ושל פשתן השוות בכל ענינם או קורות שאינם מצויירות וכל כיוצא בהם ה''ז משלם ואינו נשבע אבל אם היה הפקדון [בהמה או] בגד מצוייר או כלי מתוקן או דבר שאינו מוצא לקנות כמותו בשוק חוששין שמא עיניו נתן בו ומשביעים אותו בנקיטת חפץ שאינו ברשותו ואח''כ משלם וה''ה לשאר השומרים כגון השואל שאמר מתה או נגנבה ושומר שכר והשוכר שאמרו נגנבה או אבדה אע''פ שהם חייבים לשלם משביעים אותם שבועה שאינה ברשותם ואח''כ משלמים דמי הבהמה או החפץ שאנו חוששים לו שמא עיניו נתן בה ואם אמרו הבעלים יתר על זה היה שוה כולל בשבועתו שאינו שוה אלא כך וכך:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצה - שילם הנפקד כיצד משביעין אותו. ובו ג סעיפים:	ב.	נמצא כל שומר שנשבע שבועת השומרים כולל בשבועתו ג' דברים ששמר כדרך השומרים ושאירעו כך וכך ושאינו ברשותו ושלא שלח בו יד קודם שאירעו המאורע הפוטר אותו ואם רצה לשלם נשבע שאינו ברשותו וכולל בשבועתו שכך וכך הי' שוה ((שילם ולא רצה לישבע ואח''כ הוכר הגנב קנה כל שבח דאתי מעלמא אבל לא שבח דמגופא)) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצה - שילם הנפקד כיצד משביעין אותו. ובו ג סעיפים:	ג.	יש מי שאומר שאפי' היה הדבר המופקד או המושכר או השאול שוה פרוטה הרי השומר נשבע עליו ואין א' מהשומרים צריך להודאה במקצת ולא לכפירה במקצת ורבו החולקים עליו במה שכתב שאפי' היה הדבר המופקד שוה פרוטה נשבע עליו ואומרים שצריכים כפירת שתי כסף:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד''מ. ובו ח''ס:	א.	א' המפקיד או המשאיל או המשכיר את חבירו בעדים או שלא בעדים דין א' יש להם כיון שהודה זה מפי עצמו שהפקיד בידו או שהשאילו או שהשכירו ה''ז נשבע שבועת השומרים שאין אומרים מגו לפוטרו משבועה אלא לפוטרו מלשלם (וי''א דאמרינן מיגו ליפטור משבועה אלא שאין זה מיגו טוב לכן לא אמרינן ליה) (טור בשם הרא''ש ור''ן ר''פ הנשבעין והמגיד פ''ב דשכירות):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד''מ. ובו ח''ס:	ב.	אבל אם טען לא הפקדת בידי מאומה ולא השאלתני ולא השכרתני או שאמר אמת הפקדת בידי או השכרתני או השאלתני אבל החזרתי לך נשבע היסת ונפטר אפי' הפקיד בידו או השאילו או השכירו בשטר נאמן בשבועה בנקיטת חפץ לומר החזרתי לך במיגו שהיה יכול לומר נגנב אם הוא ש''ח או נאנס אם הוא ש''ש ומתה מחמת מלאכה אם הוא שואל וכשם שאם היה טוען כן היה צריך לישבע מן התורה בנקיטת חפץ כך כשטוען החזרתי צריך לישבע כעין של תורה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד''מ. ובו ח''ס:	ג.	בד''א כשהיה השומר יכול לטעון לומר נאנסו ולא נצרך אותו להביא ראיה על טענתו אבל אם היה חייב להביא ראיה על טענתו כגון שהיה במקום שעדים מצויים אינו נאמן לומר החזרתי אלא ישבע בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם והוא דאמר לו ישתבע לי שלא החזרתיו לך אבל אנן לכתחלה אמרינן ליה זיל שלים ליה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד''מ. ובו ח''ס:	ד.	בא להחזיר לו פקדונו וא''ל המפקיד אין זה פקדוני אלא אחר הוא או שלם היה ושברתו או חדש היה ונשתמשת בו מאה סאין הפקדתי אצלך ואין אלו אלא חמשים וב''ה אומר זהו שהפקדת בעצמך וזה שנתת אתה נוטל הרי השומר נשבע היסת כשאר כל הנשבעין שאין כל שומר נשבע שבועת השומרים האמורה בתורה אלא בזמן שמודה בעצמו על פקדון כמו שאמר המפקיד אלא שטוען שנגנב או אבד או נשבה אבל אם אמר זהו שהשאלתני או שהשכרת לי או שנטלתי שכר על שמירתו והבעלים אומרים אינו זה אלא אחר או נשתנה מכמות שהיה הרי השומר נשבע היסת או שבועת התורה אם הודה במקצת כיצד מאה סאה הפקדתי אצלך והשומר אומר לא הפקדת אצלי אלא חמשים נשבע שבועת התורה מפני שהודה במקצת לא משום שבועת השומרים מאה כור של חטים הפקדתי אצלך והוא אומר לא הפקדת אצלי אלא מאה של שעורים נשבע היסת כשאר כל הנשבעין בטענה כזו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד''מ. ובו ח''ס:	ה.	מתנה ש''ח להיות פטור משבועה והשואל להיות פטור מלשלם וכן מתנה בעל הפקדון על ש''ח או ש''ש ושוכר להיות חייבים בכל כשואל שכל תנאי בממון או בשבועת ממון קיים וא''צ לא קנין ולא עדים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד''מ. ובו ח''ס:	ו.	טען זה שהיה שם תנאי והשומר אומר לא היה שם תנאי נשבע השומר שבועת השומרים ומגלגל בה שלא היה שם תנאי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד''מ. ובו ח''ס:	ז.	טען שהפקיד אצלו וזה אמר לא אמרתי אלא הנח לפניך ולא נעשיתי לך שומר נשבע היסת שלא קבלו אלא בדרך זו וכולל בשבועתו שלא שלח בו יד ולא איבדו בידים ולא בגרם שגרם לו שיהיה חייב לשלם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצו - המפקיד בעדים וטוען הנפקד נגנב או להד''מ. ובו ח''ס:	ח.	הודה השומר שפשע וטען תנאי היה בינינו שלא אצטרך לשומרו כדרך השומרים והמפקיד אומר לא היה שם תנאי אע''פ שהפקיד אצלו בעדים שמעידים שדבר זה פקדון הוא אצל זה אבל לא ידענו אם היה בתנאי אם לאו השומר נאמן מתוך שהיה יכול לומר שמרתי כדרך השומרים ונאנסתי נאמן לומר שהיה ביניהם תנאי ולפיכך ישבע שלא שלח בו יד ושאינו ברשותו ושהיה בהם תנאי ואם הביא המפקיד עדים שפשע חייב השומר ואינו נאמן במה שטוען תנאי היה בינינו שהרי אין כאן מגו: {הגה: ודוקא שיודעין עדים שהיה שומר עליו אבל בלא זה אע''פ שפשע נאמן במגו שהיה יכול לומר לא הייתי שומר עליו דלא אמרתי אלא הא ביתא קמך (המגיד פ''ו דשאלה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצז - הכופר בפקדון אפי' נותן המפקיד סימן. ובו סעיף א':	א.	המפקיד אצל חבירו שלא בעדים נאמן לומר להד''מ אע''פ שאין הנפקד אמוד שיהא לו חפץ כזה והמפקיד נותן בו סימן ואפי' הפקיד אצלו בעדים אם לא ראו עתה בידו נאמן לומר החזרתיו לך או נתתו לי במתנה ואפי' אם טוען הפקדתי בידך חטים וזה אומר החזרתי לך והלה אומר והרי כך וכך היו ונתתם בחבית פלונית ונמצא כדבריו אפי' הכי נאמן הנפקד לומר החזרתי לך את שלך ואלו אחרים הם אפי' הפקידם בעדים אבל אם עדים מעידים שהפקיד בידו זה החפץ ורואים אותו עתה בידו אינו נאמן לומר חזרתי [ולקחתי ממך] או נתתו לי במתנה ולא מבעיא אם הוא חי שמוציאין אותו מידו אלא אפי' אם מת מוציאים אותו מהיורשי' אפי' בלא שבועה: {הגה: אמר המפקיד חפץ פלוני הפקדתי בעדים בידו שסימנו כך וכך ואנו רואים ביד היתומים חפץ כזה צריכין להראותו לעדים ואם עדים מעידים אותו שהוא זה מחזירין אותו ואם אמרו היתומים אבינו אמר שלו הוא נאמנים בשבועה (טור ס''ד):} ולא עוד אלא מי שבא ואמר כך וכך הפקדתי אצל אביכם ונתן סימנים מובהקים ונמצא הפקדון כמו שאמר והיה יודע הדיין שלא היה המת אמוד שזה הפקדון שלו יש לו לדיין הזה לתת הפקדון לזה שנתן סימניו והוא שלא יהיה המפקיד רגיל להכנס אצל זה שמת אבל אם היה רגיל להכנס אצלו שמא של אחר הוא והכיר הסימנים שלו באו עדים והעידו לדיין שאין זה אמוד אין מוציאין מיד היתומים בעדותן שאין זה ראיה ברורה ואומדן דעתם אינו אומד דעתו ואין לו לדיין אלא מה שדעתו סומכת עליו ומשרבו בתי דינים שאינם הגונים ואפי' יהיו הגונים במעשיהם אינם חכמים כראוי ובעלי בינה הסכימו רוב בתי דיני ישראל שאין מוציאים מהיתומים באומד דעתו של דיין (החזיר פקדון ע''פ ב''ד ואח''כ נודע שטעו הנפקד פטור) (ר' ירוחם נ''א חי''א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצח - נפקד אומר איני יודע כמה אני חייב והמפקיד טוען ברי. ובו ב סעיפים:	א.	כל שומר שנתחייב לשלם ואמר איני יודע כמה דמים אני חייב לשלם והבעלים אומרים אנו יודעים כך וכך היה שוה כגון שהפקיד אצלו כיס מלא זהובים ופשע בו הבעלים אומרים ק''ק דינרים היו והשומר אומר ודאי שהיו בו דינרים אבל איני יודע כמה היו נמצא זה כטוען ק''ק ומודה לו במקצת ואמר השאר איני יודע שהוא מחויב שבועה ואינו יכול לישבע ומשלם ולפיכך הבעלים יטלו בלא שבועה והוא שיטענו דבר שהם אמודים בו ויש לשומר להחרים על מי שלקח ממנו יותר מהראוי לו (וע''ל סי' צ' סעיף י'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצח - נפקד אומר איני יודע כמה אני חייב והמפקיד טוען ברי. ובו ב סעיפים:	ב.	מת אביו והניח לו שק צרור והפקידו אצל חבירו ופשע בו המפקיד אומר איני יודע מה היה בו שמא מרגליות היו בו וכן השומר אומר איני יודע כמה אני חייב לשלם שמא זכוכית היה מלא ישבע השומר כתקנת חכמים שאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שאינו יודע בודאי שהיה בו יותר על שוה כך וכך וישלם מה שהודה לו (מפקיד שאמר נגנב לי מן הפקדון והשומר אומר איני יודע נשבע שאינו יודע ופטור) (תשו' רשב''א סי' אלף קל''ד):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן רצט - שנים שהפקידו ביד אחד וא' מהם בא לתבוע. ובו ס''א:	א.	שנים שהפקידו אצל אחד ובא אחד מהם ליטול את שלו אין שומעין לו עד שיבא חבירו בד''א כשאין השני בעיר אבל אם הוא בעיר וידע שתבעו חבירו ולא בא ניחא ליה במאי דעביד חבריה ושליחותיה קא עביד ונתבארו פרטי דין זה בסי' קע''ו סעיף כ''ה ובסי' קכ''ב ((ואם הפקיד אצל שנים הוה כהלוה לשנים)) (נימוקי יוסף ריש פ' המפקיד) (וע' לעיל סי' ע''ז):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן ש - שנים שהפקידו א' ק' וא' ר' וכל אחד תובע ר'. ובו ד''ס:	א.	שנים שהפקידו אצל אחד זה מנה וזה מאתים וכל א' משניהם אומר אני הוא שהפקדתי המאתים והשומר אומר איני יודע ישבע כל א' מהם שהפקיד ק''ק ויתן ק''ק לזה וק''ק לזה ונמצא מפסיד מנה מביתו מפני שפשע שה''ל לכתוב שם כל א' על כיס שלו ואי אינהו לא תבעו ליה כל חד בברי אם בא לצאת ידי שמים חייב אבל בדיני אדם פטור לפיכך אם הביאו לו השנים כא' שלש מאות בכרך אחד ובאו ותבעו וכל א' אומר הק''ק שלי נותן מאה לזה ומאה לזה והשאר יהא מונח אצלו (וי''א דיהא מונח ביד ב''ד) (מרדכי פ' המפקיד ועיין בב''י) עד לעולם או עד שיודה האחד לחבירו שהרי הוא אומר להם כיון שראיתי שאינכם מקפידין זה על זה והבאתם בכרך א' לא הטרחתי עצמי לידע ולזכור תמיד מי בעל המאה ומי בעל המאתים ואפי' בבא לצאת ידי שמים פטור (וי''א דאם תבעו ליה חייב בבא לצאת ידי שמים אפי' בכי האי גוונא) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן ש - שנים שהפקידו א' ק' וא' ר' וכל אחד תובע ר'. ובו ד''ס:	ב.	וכן אם הפקידו אצלו שני כלים א' גדול וא' קטן וכל א' אומר אני בעל הגדול ישבעו שניהם ויתן הגדול לא' מהם ודמי הגדול לשני וישאר לו הקטן ואם הביאום בכרך א' כאחר נותן הקטן לאח' ודמי הקטן לשני והשאר יהיה מונח עד שיודה האחד לחבירו או עד לעולם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן ש - שנים שהפקידו א' ק' וא' ר' וכל אחד תובע ר'. ובו ד''ס:	ג.	וכן מי שתבעוהו שנים זה אומר אני הוא בעל הפקדון וזה אומר אני הוא והשומר אומר א' מכם הוא ואיני יודע מי הוא ישלם לשניהם: {הגה: ואי אינהו לא תבעי ליה פטור אפי' בבא לצאת ידי שמים אבל אם אמר אביכם של אחד מכם הפקיד אצלי ואיני יודע איזה מכם חייב בבא לצאת ידי שמים (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן ש - שנים שהפקידו א' ק' וא' ר' וכל אחד תובע ר'. ובו ד''ס:	ד.	וכן שנים שהפקידו שתי בהמות אצל רועה ומתה אחת מהן ואינו יודע של מי היתה ישלם לשניהם ואם הפקידו בעדרו שלא מדעתו מניח הבהמה ביניהם ומסתלק ותהיה מונחת עד שיודה האחד לחבירו או עד שירצו לחלק אותה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	א.	ג' דינים האמורים בתורה בארבעה שומרים אינם לא בקרקעות ולא בעבדים ולא בשטרות ולא בנכסי עכו''ם ולא בהקדשות הן של מזבח או של בדק הבית ש''ח אינו נשבע נושא שכר או שוכר או שואל אינם משלמים ומ''מ ש''ש מפסיד שכרו עד שישבע ששמר כראוי וכן פטורים אף מפשיעה (והכי קי''ל) ויש מחייבים בפשיעה וכל אלו חוץ מן ההקדשות פטורים אפילו משבועה שאינם ברשותו: {הגה: ועיין לעיל סי' ס''ו סעיף ל''ט שומר שמסר לשומר בדברים אלו חייב דגרע מפשיעה (הרא''ש כלל ל''ט סי' ב') ויש חולקין (מהרי''ק שורש ו' ועיין בר' ירוחם נ''ל ח''ב) השואל בית ונשרף פטור לשלם דה''ל קרקעות (מרדכי פ' הדיינים ושם בתוס'):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	ב.	הא דאין נשבעין על אלו ה''מ בפני עצמן אבל ע''י גלגול נשבעים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	ג.	אע''פ שאמרו שאין נשבעין על אלו הני מילי מדאורייתא אבל נשבעים עליהם היסת אם היתה שם טענת ודאי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	ד.	כל אלו אם קנו מידם להתחייב באחריותם חייבים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	ה.	המוסר לחברו לשמור דבר המחובר לקרקע דינו כקרקע אפי' ענבים העומדת ליבצר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	ו.	מי שהפקידו אצלו מעות עניים או פדיון שבויים ופשע בהם ונגנבו פטור שנא' לשמור ולא לחלק לעניים והרי הוא ממון שאין לו תובעין בד''א בשאין זה הממון מופקד לעניי מקום זה או לשבויים ידועים אבל אם היה לעניים אלו או לשבויים אלו והרי הוא קצוץ להם הרי זה הממון שיש לו תובעים וישלם אם פשע או ישבע שלא פשע כדרך כל השומרים ((וכן אם הגבאי אמר לשומר שמור לי חייב כשאר שומר)) (מרדכי פ' החובל):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	ז.	מי שהפקידו אצלו ממון פדיון שבויים ובאו עליו גנבים וקדם והציל עצמו בממון שבויים אם הוא פטור נתבאר בסימן רצ''ב סעיף ט':
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	ח.	מי שיש בידו מעות של יתומים דינו כדין מעות שאר כל אדם ואסור להשתמש בהם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	ט.	עכו''ם שהפקיד ואח''כ נתגייר אין לו כל דיני השומרים עד שיהיה תחלתו וסופו ישראל (וכן חולין ואח''כ הקדישן ביד השומר) (טור בשם רמב''ם פ''ב דשכירות):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שא - דין השומרים בעבדים וקרקעות ובהקדשות ובשל עניים. ובו י סעיפים:	י.	אין השומר חייב אא''כ נתנו לו בתורת שמירה אבל אם נתנו לו לאבד פטור דדרשינן לשמור ולא לקרוע ולא לאבד וה''מ דאתא לידיה מעיקרא בתורת קריעה ואיבוד אבל אי אתא לידי' מעיקרא בתורת שמירה והדר אמר ליה קרע חייב אי לא א''ל על מנת לפטור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שב - דיני שומרים א' האיש וא' האשה. ובו ב סעיפים:	א.	א' האיש וא' האשה בדיני השומרים בין שהיה הדבר שמור של האשה בין שהי' ביד האשה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות פקדון	סימן שב - דיני שומרים א' האיש וא' האשה. ובו ב סעיפים:	ב.	קטן שהפקיד או השאיל לגדול נשבע שבועת השומרים לקטן (ויש חולקין ועיין לעיל סוף סי' צ''ו):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	א.	שומר שכר גם הוא אינו מתחייב בשמירתו עד שימשוך במקום שראוי למשוך כמו שנתבאר בסי' רצ''א בש''ח: {הגה: י''א אדם ששולח לחבירו שום דבר להוליכו למקום אחד ובתוך כך שלח לו דורון הוי שומר שכר (הגהות מרדכי פרק איזהו נשך וע' בב''י) ראובן שאמר לשמעון יש לך חפץ פלוני למכור אשרתך ואמכרנו ושמעון אומר תנהו בכך וכך והמותר יהא שלך נעשה ראובן שומר שכר עליו אע''פ ששתק כשקבלו (מהרי''ק שורש קנ''ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	ב.	שומר שכר חייב בגניבה ואביד' וי''א שאפי' שמר כראוי ונתן הכספים תחת הקרקע בעומק מאה אמה שאי אפשר לגנבם משם אם לא ע''י מחילות או גם בעידנא דניימי אינשי ונגנבו או קפץ עליו חולי ולא יכול לשומרה וכל כיוצא בזה חייב ואפי' הקיפו חומה של ברזל ואפילו אם אילו היה שם לא היה יכול להציל חייב בגניבה ואבידה אא''כ היה שם ולא היה יכול להציל:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	ג.	שומר שכר פטור מאונסים איזהו אונס בא עליו לסטים מזויין אפי' אם גם הרועה מזויין לפי שהליסטים מוסר נפשו יותר: {הגה: אם נפלה דליקה בעיר ונשרפו החפצים שהיה ש''ש עליהם הוי אונס אם לא היה יכול להציל בעצמו ולא ע''י אחרים (מרדכי פ' המפקיד ופ' השואל) ודוקא שיודע בודאי שנשרפו אבל אם אינו יודע בבירור רק שהיו בבית שנשרף אינו יכול לישבע שנשרפו דדילמא עכו''ם נכנסו וגנבו אותו ולכן חייבים לשלם אא''כ עכו''ם הנכנסים הם ליסטים מזויינים דאז ישבע שנשרפו או נגנבו בלסטים מזויינים ופטור (שם):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	ד.	רועה שבאו זאבים וטרפו ממנו אם היה זאב אחד אינו אונס אפילו בשעת משלחת זאבים ואם היו שני זאבים הרי זה אונס שני כלבים אינם אונס אפי' באו משתי רוחות היו יותר על שנים ה''ז אונס:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	ה.	יש מי שאומר דכל מה דאמרינן דלא הוי אונס דוקא בשלא השתדל להציל אבל אם השתדל להציל ולא יוכל אין לך אונס גדול מזה ונשבע על זה ונפטר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	ו.	הארי והדוב והנמר והברדלס (פירש''י פוטווייש בלע''ז ובערוך פי' מין בעל חי שבז' שנים הוא זכר ונקרא צבוע ואח''כ יתהפך לנקבה נקרא לפרוא ואז היא יותר רע מקודם מבואר בפ''ק דב''ק דף ט''ז ע''א) והנחש הרי אלו אונסים בזמן שבאו מאליהם אבל אם הוליכן למקום גדודי חיה ולסטים אין אלו אונסים וחייב לשלם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	ז.	רועה שמצא גנב והתחיל להתגרות בו ולהראותו שאינו חושש ממנו וא''ל הרי אנו במקום פלוני כך וכך רועים אנחנו כך וכך כלי מלחמה יש לנו ובא אותו הלסטים ונצחו ולקח מהם הרי הרועה חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	ח.	רועה שהיה לו להציל הטריפה או השבוייה ברועים אחרים ובמקלות ולא קרא רועים אחרים ולא הביא מקלות להציל ה''ז חייב אחד ש''ח ואחד ש''ש אלא שש''ח קורא רועים ומביא מקלות בחנם ואם לא מצא פטור אבל שומר שכר חייב לשכור הרועים והמקלות עד כדי דמי הבהמה כדי להציל וחוזר ולוקח שכרן מבעל הבית ואם לא עשה כן והיה לו לשכור ולא שכר הרי זה פושע וחייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	ט.	רועה שטען הצלתי ע''י רועים בשכר נשבע ונוטל מה שטען שאינו יכול לטעון אלא עד כדי דמיהן ויכול היה לומר נטרפה וישבע בנקיטת חפץ:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	י.	רועה שהניח עדרו ובא לעיר בין בשעה שדרך הרועים להכנס בין בעת שאין דרך הרועים ליכנס ובא זאב וטרף ארי ודרס אין אומרים אילו היה שם היה מציל אלא אומדין אותו אם יכול להציל ע''י רועים ומקלות חייב ואם לאו פטור ואם אין הדבר ידוע חייב לשלם: {הגה: וי''א דאם נכנס בעת שאין דרך ליכנס חייב בכל ענין דהוי תחילתו בפשיעה וסופו באונס (טור והראב''ד) וע''ל סי' רצ''א סעיף י''ב:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	יא.	רועה שומר שכר שהעביר הבהמות על הגשר ודחפה אחת מהן לחבירתה ונפלה לשבולת נהר (פי' מקום שמים נגרים בכח) ה''ז חייב שהיה לו להעבירם אחת אחת שאין השומר נוטל שכר אלא לשמור שמירה מעולה הואיל ופשע בשמירתן בתחלה והעביר כאחד אע''פ שנאנס בסוף בעת הנפילה הרי הוא חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	יב.	מתה כדרכה פטור סיגפה ומתה כגון שהעמידה בחמה או בצינה אפי' לא מתה מיד חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	יג.	תקפתו ועלתה לראשי צוקין ותקפתו ונפלה ה''ז אונס:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	יד.	העלה לראשי הצוקין או שעלתה מאיליה והוא יכול למונעה ולא מנעה אע''פ שתקפתו ונפלה ומתה או נשברה חייב שכל שתחלתה בפשיעה וסופו באונס חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שג - שומר שכר באיזה דבר חייב או פטור ומאימתי מתחייב. ובו טו סעיפים:	טו.	העלה לראש ההר ומתה שם כדרכה או שפשע בה ולא שמרה כראוי ויצאה לאגם ומתה שם כדרכה פטור אבל אם נגנבה מהאגם ומתה בבית הגנב חייב (שומר שכר שכלה זמנו עיין לקמן סי' שמ''ג):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן דש - המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב. ובו ו''ס:	א.	המעביר חבית ממקום למקום בשכר ונשברה דין תורה הוא שישלם שאין זה אונס גדול והרי השבירה כגניבה ואבידה שהוא חייב בהן אבל תקנו חכמים שיהיה חייב שבועה שלא פשע בה שאם אתה אומר ישלם אין לך אדם שיעביר חבית לחבירו ולפיכך עשו בו שבירת החבית כמיתת הבהמה ושבירתה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן דש - המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב. ובו ו''ס:	ב.	ועוד תקנו בדבר זה שאם נשאו אותה שנים במוט ונשברה משלמים חצי הואיל ומשוי זה גדול לגבי אחד וקל לגבי שנים הוי כאונס ואינו אונס ומשלמים מחצה אם יש עדים שלא פשעו בה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן דש - המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב. ובו ו''ס:	ג.	נשברה במקום שאין עדים מצויים נשבעים שלא שברוה בפשיעה ומשלמים חצי דמיה שהרי לא היה לכל א' להעביר אלא משוי שהיה יכול להעביר בפ''ע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן דש - המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב. ובו ו''ס:	ד.	מכאן אתה למד שהאחד שהעביר חביות גדולה שאין דרך כל הסבלים להעבירה ביחיד שהוא פושע ואם נשברה בידו משלם הכל: {הגה: כל זה לשון הרמב''ם ודעתו אבל יש חולקים וסבירא להו דכל שהוא קל לשנים אע''פ שהוא כבד לאחד לא מקרי פושע גמור ואינו משלם רק מחצה (טור והמגיד ופ''ד דשכירות):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן דש - המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב. ובו ו''ס:	ה.	הסבל ששבר חבית של יין לחנוני ונתחייב לשלם והרי הוא שוה ביום השוק ד' ובשאר ימים ג' אם החזירו ביום השוק חייבים להחזיר חבית של יין או ישלמו לו ארבע והוא שלא היה לו יין למכור ביום השוק אבל אם היה לו יין מחזירין לו שלשה ואם החזירו לו בשאר ימים מחזירין לו שלשה ומנכין לו בכל זמן טורח שהיה טורח במכירתה ופגם הנקב שהיה נוקב החבית וכן כל כיוצא בזה: {הגה: גם זה ל' הרמב''ם ודעתו אבל רוב המפרשים חולקים וסבירא להו בהפך שאם שבר בשאר הימים משלם ג' ואם שברו ביום השוק אם בא לפורעו בשאר הימים צריך ליתן לו ארבע ואינו נפטר אם רוצה ליתן לו חבית אחר של יין אבל אם בא לפורע ביום השוק יכול להחזיר לו חבית אחר של יין והוא שאין לו יין אחר למכור בשוק אבל אם יש לו יין אחר הרי הוא אצלו כשאר ימים וצריך ליתן לו דמי היין (טור בשם הרא''ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן דש - המעביר חבית ממקום למקום ונשבר מתי חייב. ובו ו''ס:	ו.	ש''ש כיון שכלה זמנו כלתה שמירתו ואפי' היא עדיין בביתו אינו עליה אלא ש''ח:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שה - שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב. ובו ז סעיפים:	א.	שומר שכר דינו כש''ח לענין אם כפר או טענות אחרות שביניהם כגון אם אמר לו נשתמשת בחפץ וקלקלתו וכיוצא בזה נשבע היסת ונפטר ואם השומר טוען שנאנסה אם במקום שעדים מצויים יביא עדים ויפטר או ישלם ואם אין מצויים ישבע שהיא כדבריו ויכלול בשבועתו שלא שלח בה יד ושאינה ברשותו ואם טען נגנבה או אפי' שאומר פשעתי בה והריני משלם משביעין אותו שאינו ברשותו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שה - שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב. ובו ז סעיפים:	ב.	נגנבה בלסטים מזויין והוכר הגנב צריך לפרוע לבעל הבית והוא יעמיד הגנב בדין ואפילו אם נשבע כבר ונפטר קודם והוכר הגנב כיון שנמצא הגנב צריך להעמידו בדין והוא יפרע לבע''ה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שה - שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב. ובו ז סעיפים:	ג.	היו הבעלים עמו במלאכתו בשעה שמשך החפץ לשמור פטור אף מפשיעה כמו שנתבאר בדיני ש''ח:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שה - שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב. ובו ז סעיפים:	ד.	קבל עליו ש''ש להתחייב אף באונסים או שהתנה ליפטר מגנבה ואבידה ומשבועה הכל לפי תנאו (אמר סתם על מנת שלא אתחייב באחריותו פטור אפילו מפשיעה) (מרדכי ס''פ האומנים):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שה - שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב. ובו ז סעיפים:	ה.	שומר שכר שמסר לשומר אחר נתבאר משפטו בסימן רצ''א:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שה - שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב. ובו ז סעיפים:	ו.	האומר לחבירו שמור לי ואשמור לך (י''א דה''ה השאילני ואשאילך) (טור ס''ז בשם הרמ''ה ומהרי''ק שורש ע''ז) ה''ז שמירה בבעלים אמר ליה שמור לי היום ואשמור לך למחר השאילני היום ואני אשאילך למחר שמור לי היום ואשאילך למחר השאילני היום ואשמור לך למחר כולם נעשו שומרי שכר זה לזה: {הגה: וי''א (דהשאילני ואשאילך) ושמור לי ואשאילך או השאילני ואשמור לך אפי' בחד יומא הוי שומר שכר ולא מקרי שמירה בבעלים (טור ס''ז בשם רש''י ונ''י פרק האומנין ומרדכי פ' המפקיד):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שומר שכר	סימן שה - שומר שכופר או שטוען נאנס או נגנב. ובו ז סעיפים:	ז.	אמר לו השאילני גלימא שלך שהיא קלה וטול שלי שהיא כבדה ובאו לסטים ונטלו האחת הנשארת היא של בעל ראשון: {הגה: דהוי ליה השאילני ואשאילך דהוי שאילה בבעלים מיהו אם אין הדברים השאולים ביד השואלים אלא ביד אחרים כגון שראובן הניח המשכון ביד לוי בעד שמעון ושמעון השאיל דבר לראובן לא מקרי שאלה בבעלים דהא אין שמעון שומר לראובן והוו שומרי שכר זה לזה (מהרי''ק שורש קכ''ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות אומנים	סימן שו - האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שנבל. ובו ח סעיפים:	א.	כל האומנים שומרי שכר הם וכולם שאמרו טול את שלך והבא מעות או שא''ל האומן גמרתיו ולא לקחו הבעלים הכלי הרי האומן שומר חנם אבל אם אמר האומן הבא מעות וטול את שלך עדיין הוא שומר שכר כמו שהיה (ואם אמר טול את שלך ואיני שומרו עוד פטור) (ב''י בשם תלמידי הרשב''א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות אומנים	סימן שו - האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שנבל. ובו ח סעיפים:	ב.	נתן לאומנים לתקן וקלקלו חייבים לשלם כיצד נתן לחרש שידה תיבה ומגדל לקבוע בהם מסמר ושברו או נתן לו עצים לעשות מהם שידה תיבה ומגדל ונשברו אחר שנעשו משלם לו דמי שידה תיבה ומגדל שאין האומן קונה בשבח כלי ((ע' בא''ע סי' כ''ח סט''ו)): {הגה: הבנאי שקבל עליו לסתור הכותל ושבר האבנים או הזיקם חייב לשלם היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב (טור ס''ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות אומנים	סימן שו - האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שנבל. ובו ח סעיפים:	ג.	נתן צמר לצבע והקדיחתו יורה נותן לו דמי צמרו צבעו כעור או נתנו לו לצבעו אדום וצבעו שחור שחור וצבעו אדום נתן עצים לחרש לעשות מהם כסא נאה ועש' כסא רע או ספסל אם השבח יתר על ההוצאה נותן בעל הכלי את ההוצאה ואם ההוצאה יתירה על השבח נותן לו את השבח בלבד (ומה שהיה ראוי להשביח אילו לא שינה היא בכלל הקרן וחשבינן השבח (וההוצאה) בלא זה) (טור) אמר בעל הכלי איני רוצה בתקנה זו אלא יתן לי דמי הצמר או דמי העצים אין שומעין לו וכן אם אמר האומן הא לך דמי צמרך או דמי עציך ולך אין שומעין לו שאין האומן קונה בשבח כלי שעשה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות אומנים	סימן שו - האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שנבל. ובו ח סעיפים:	ד.	המוליך חטים לטחון ולא לתתן ועשאן סובין או מורסן נתן קמח לנחתום ועשאו פת נפולין בהמה לטבח וניבלה בשכר חייבים לשלם דמיהם ואם שחט בחנם אם היה טבח מומחה פטור ואם אינו מומחה חייב (והטבחים שלוקחין הכרכשאות מן הכשרות מקרי שכר ואם נבלו חייבים לשלם) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות אומנים	סימן שו - האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שנבל. ובו ח סעיפים:	ה.	בד''א שניבלה בוודאי אבל אם עשה בה טרפות הפוסלה מספק כגון ששהה במיעוט סימנים פטור וכן אם מצא הסכין פגום והוא בדקו תחלה כיון דאיכא למימר בעצם המפרקת נפגמה לענין ממון לא מפקינן מספק: {הגה: אע''ג דאנו נוהגין לאסרו אפ''ה פטור מממון וכן נ''ל ואע''פ שיש מי שחולק (תרומת הדשן סי' קפ''ו) ומ''מ שכרו הפסיד דדלמא בסכין פגום שחט (ב''י בשם ר' ירוחם והרא''ש):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות אומנים	סימן שו - האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שנבל. ובו ח סעיפים:	ו.	המראה דינר לשולחני ואמר לו יפה הוא ונמצא רע אם בשכר ראהו חייב לשלם אע''פ שהוא בקי ואינו צריך להתלמד ואם בחנם ראהו פטור והוא שיהיה בקי שאינו צריך להתלמד ואם אינו בקי חייב לשלם אע''פ שהוא בחנם והוא שיאמר לשולחני עליך אני סומך או שהיו הדברים מראים שהוא סומך על ראייתו ולא יראה לאחרים (וי''א דאפי' סתמא נמי חייב (טור בשם רבינו יצחק והרא''ש) ומ''מ הסברא הראשונה נראה עיקר):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות אומנים	סימן שו - האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שנבל. ובו ח סעיפים:	ז.	טבח שעושה בחנם וניבל וכן שולחני שאמר יפה ונמצא רע וכן כל כיוצא בזה עליהם להביא ראיה שהם מומחים ואם לא הביאו ראיה משלמין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות אומנים	סימן שו - האומנים שומרי שכר ואם קלקלו וטבח שנבל. ובו ח סעיפים:	ח.	הנוטע אילנות לבני המדינה שהפסיד (וי''א דהוא הדין ליחיד) (טור) וכן טבח של בני העיר שנבל הבהמות והמקיז דם שחבל והסופר שטעה בשטרות ומלמד תינוקות שפשע בתינוקות ולא למד (אפי' רק יום או יומים) (מרדכי שם) או למד בטעות וכל כיוצא כאלו והאומנים שאי אפשר שיחזרו ההפסד שהפסידו מסלקין אותם בלא התראה שהם כמותרים ועומדים עד שישתדלו במלאכתם הואיל והעמידו אותם הצבור עליהם: {הגה: וי''א דאע''פ שאין צריכין התראה מ''מ בעינן חזקה דעד שיהיו מוחזקין או שיתרו בהן לא מסלקינן להו (המגיד פ''י דשכירות ונ''י פרק המקבל) הנותן מעות לחבירו לכתוב לו ס''ת ונמצא בו טעות וצריך לשכור אחר שיגיה אותו אם הם טעיות שדרך סופרים לטעות אין הסופר חייב כלום אבל אם טעה כל כך שאין דרך לטעות חייב ומ''מ אזלינן בתר המנהג אם מנהג המקום שכותבי ספרים מגיהים אף זה צריך להגיה ובסתם המקומות שאין על הסופר להגיה אם עמד והגיה מעצמו חייבים הבעלים לשלם לו (תשו' רשב''א סי' א' נ''ו):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים:	א.	השוכר מחבירו בהמה או כלים דינו כשומר שכר להתחייב בגניבה ואבידה וליפטר מאונסין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות שוכר	סימן שז - דיני השוכר וחיובו ופטורו ואם השאיל או השכיר. ובו ז סעיפים:	ב.	יכולין המשכיר והשוכר לחזור בהם עד שימשוך או שיעשה א' מדרכי הקנין וכן אינו מתחייב בגניבה ואבידה עד שיעשה אחד מדרכי הקנייה וי''א שמשסילק הבעל שמירתו מעליה מדעת השומר נתחייב בשמירתה:

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.