sivan22/shulchan-aruch · Datasets at Hugging Face

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:	ג.	נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידו הרי ידו טמאה כמו שהיתה דאין נטילה לחצאין ואם עדיין יש על מקצת היד שנטל בתחלה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה במה דברים אמורים במים ראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:	ד.	שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה לא עלתה לו נטילה אפילו שפך באחרונה על שתי ידיו לפי שהמים ששפך על ידו אחת נטמאו וכששפשפה נטמאת חברתה ואין מים שניים מטהרים אלא המים שנטמאו מחמת היד עצמה ולא הבאים מחמת היד האחרת הלכך השופך מהכלי על ידו אחת ושפשף בחברתה צריך לנגב ידיו ולחזור וליטלם כראוי לפיכך הנוטל ידיו צריך שישפוך לו אחר עליהם ואם אין לו אחר יאחוז הכלי בראשי אצבעותיו וישפוך על שתי ידיו כאחד או ישפוך על כל אחת רביעית ואחר כך ישפשפם שהשופך רביעית כאחד אין צריך מים שניים לטהרם שעשו רביעית בבת אחת כמו טבילה שאין צריך שטיפה ב' פעמים. אם נגע בהם אחר שלא נטל ידיו בעודן לחות מן המים צריך לנגבם ולחזור וליטול שהרי זה טמאם על ידי המים שעליהם לכך צריך ליזהר כששופך מים שלישית שהם שניים לבד מהראשונים שלא יגע יד בחברתה עד שישפוך גם זה על השניה או שישפוך מתחלה על שתיהן כאחד ואם נטל כל יד מרביעית אין צריך לכל זה:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:	ה.	מתוך מה שכתבנו יתבאר לך דהא דיד נטמאה בשפשוף חברתה דוקא בנוטל ידו אחת ואחר כך שפשפה בחברתה אבל אם רצה ליטול בתחלה שתי ידיו כאחת נוטל דשתיהן נחשבות כיד אחת ואינן מטמאות זו את זו ואפילו ד' או ה' שהניחו ידיהם זה בצד זה או זה על גב זה כיד אחת חשיבי ואינן מטמאות זו את זו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:	ו.	נטל שתי ידיו זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך (פירוש נתיעץ) כשנטל המים השניים והגיע ידיו זו לזו ושפך על שתיהן כאחת ידיו טמאות מפני שכשצירף ידיו זו לזו לקבל המים השניים נטמאו ידיו בנגיעתם זו לזו דמים שעל גב יד זו מטמאים מים שעל גבי חברתה וגם את היד וכשנטל את השניים לא טיהרו את הראשונים כיון שנטמאת מחמת חברתה אלא אדרבה גם השניים נטמאו בהן וצריך לנגב ידיו וליטול שתיהן כאחת: {הגה: וכל שכן ליזהר שלא יגע בידו ששפך עליה פעם אחד לידו השנית ששפך עליה שתי פעמים (מרדכי פרק אלו דברים):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:	ז.	אם שפשף ידיו זו בזו יזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו מים מפני שהן מטמאות זו את זו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:	ח.	נטל ידו אחת ושפשפה בראשו (פירוש כדי לנגבה ולפיכך לא נטמא ידו מה שאין כן בסימן קס''ד סעיף ב' שחיכך בראשו) או בכותל ואחר כך חזר ונגע באותן מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמאה שאותם מים טמאים חזרו וטמאו את היד שנגע בהם אף על גב דכל כמה דלא שפשף מטהרים בשפשוף השתא דחזר ונגע גרע וכבר נתבאר שהשופך רביעית כאחת אינו בכלל כל אלו דאין שם מים טמאים כלל:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:	ט.	כששופך מים ראשונים על ידיו צריך ליזהר שלא ישאר על ידו צרור או קיסם או שום דבר אחר שאין מים מטהרין אלא מים שעל גבי היד ולא המים שעל הצרור ואם שופך רביעית מים כאחת על ידו אינו צריך ליזהר בכך:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:	י.	מי שיש לו מכה בידו ורטיה (פירוש אינגונט''ו בלע''ז) עליה די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה וצריך ליזהר שלא יגע ברטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד או ישפוך רביעית על היד כאחת שאז לא נטמאו המים. נוטלים מים ראשונים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע (טור):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים. ובו ב' סעיפים:	א.	אם אין מים מצויים לפניו ברחוק יותר מארבעה מילין ולאחריו מיל יטול ידיו במפה ואוכל פת או דבר שטיבולו במשקה (או אוכל על ידי כף):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים. ובו ב' סעיפים:	ב.	המאכיל לאחרים אין צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל והוא הדין לאוכל במגרפה (פירוש כלי שיש לו שינים, פירי''ק בלע''ז) שצריך נטילת ידים. (ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עור לא תתן מכשול) (הר''י סוף פרק אלו דברים):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסד - דין שיכול להתנות על הנטילה. ובו ב' סעיפים:	א.	נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום אפילו שלא בשעת הדחק ובלבד שלא יסיח דעתו מהם (ולא יטנפם) (טור). ואם מים מצויים לו טוב שיחזור ויטול ידיו אבל לא יברך: {הגה: והא דמהני תנאי דוקא בנטילה שאינה צורך אכילה דומיא דנטילת שחרית אבל אם נוטל לצורך אכילה לא מהני תנאי באותה נטילה (בית יוסף בשם הר''י):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסד - דין שיכול להתנות על הנטילה. ובו ב' סעיפים:	ב.	מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב''ן סימן קנ''ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכול. ובו ב' סעיפים:	א.	העושה צרכיו ורוצה לאכול יטול ב' פעמים על הראשונה מברך אשר יצר ועל השניה מברך על נטילת ידים. ואם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף יברך אשר יצר ואחר כך בשעת ניגוב יברך על נטילת ידים:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות נטילת ידים	סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכול. ובו ב' סעיפים:	ב.	אם רבים מסובין בסעודה הגדול נוטל ידיו תחלה והרא''ש היה רגיל ליטול באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסו - דין הפסקה בין בציעה לנטילה. ובו סעיף אחד:	א.	יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא ויש אומרים שצריך ליזהר וטוב ליזהר. ואם שהה כדי הילוך כ''ב אמה מקרי הפסק (תוספות פרק אלו נאמרים):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	א.	בוצע בפת במקום שנאפה היטב (ובפת דידן יש לבצוע בצד הפת ויחתוך מעט מצד העליון והתחתון) (הגהות מיימוני פרק ז' מהלכות ברכות). ויחתוך פרוסת הבציעה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר ככר עמו שאם לא כן חשוב כפרוסה ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם ולא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן: {הגה: ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלימות (תוספות ומרדכי פרק כיצד מברכין). ומכל מקום אם שכח וחתך כמו בחול אינו מזיק (מרדכי). ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה היינו דוקא בחול ואוכל לבדו אבל בשבת או שאוכל עם הרבה בני אדם וצריך ליתן מן הפרוסה לכל אחד כזית מותר לבצוע כפי מה שצריך לו. ועיין לקמן סימן רע''ד:}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	ב.	יברך המוציא לחם מן הארץ. (ואם רבים מסובים יכוונו לבם לשמוע ברכה ויענו אמן והמברך יכוין לאמן שאומרים) (אור זרוע). ויתן ריוח בין לחם ובין מן:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	ג.	אין לברך קודם שיתפוס הלחם:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	ד.	יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בהן י' אצבעות כנגד י' מצות התלויות בפת ולכך יש י' תיבות בברכת המוציא וי' תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה וי' תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו וי' תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה וי' תיבות בפסוק ויתן לך:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	ה.	לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן (פירש רש''י כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקיה או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוון לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין: {הגה: ומכל מקום מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח (בית יוסף בשם שבלי הלקט) והוא מגין מן הפורעניות (תוספות והגהות אשירי פרק כיצד מברכין. ועיין לקמן סוף סימן ק''ע):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	ו.	יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור ולברך אלא אם כן היתה השיחה בדברים מענין דברים שמברכין עליו כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך: {הגה: ומכל מקום לכתחלה לא יפסיק כלל (כל בו). והא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך היינו דוקא ששח קודם שאכל הבוצע אבל אחר כך לא הוי שיחה הפסק אף על פי שעדיין לא אכלו אחרים המסובים כבר יצאו כולם באכילת הבוצע כי אין צריכים כולם לאכול מן פרוסת הבוצע רק שעושין כן לחבוב מצוה (רוקח ואור זרוע):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	ז.	ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה ויעקב היה מברך המוציא ונתכוון להוציא השומעים ואחר כך ניגב ראובן ידיו ובירך על נטילת ידים לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב ואינו צריך לחזור ולברך ברכת המוציא:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	ח.	שכח ואכל ולא בירך המוציא אם נזכר בתוך הסעודה מברך ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו אינו מברך:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	ט.	אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו אינו חוזר ומברך:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	י.	אם במקום ברכת המוציא בירך שהכל נהיה בדברו או שאמר בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא יצא:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	יא.	אם היו שנים או רבים אחד מברך לכולם ודוקא הסיבו שהוא דרך קבע (או בעל הבית עם בני ביתו דהוי כהסיבו) (טור), אבל אם היו יושבים בלא הסיבה כיון שאינם נקבעים יחד כל אחד מברך לעצמו ואם אמרו נאכל כאן או במקום פלוני כיון שהכינו מקום לאכילתן הוי קבע ואפילו בלא הסיבה והאידנא שאין אנו רגילים בהסיבה ישיבה דידן בשלחן אחד או בלא שלחן במפה אחת הוי קביעות ואפילו לבני חבורה כהסיבה דידהו דמי ולדידן אפילו קבעו מקום לאכילתן או בעל הבית עם בני ביתו לא מהני אלא אם כן ישבו בשלחן אחד או במפה אחת:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	יב.	אם היו רוכבים ואמרו נאכל אף על פי שכל אחד אוכל מככרו שלא ירדו מהבהמות מצטרפין כיון שעמדו במקום אחד אבל אם היו אוכלים והולכים לא ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים אף על פי שאוכלים כלם בשעה אחת ומככר אחד כיון שלא קבעו מקום ואוכלים מפוזרים אינם מצטרפין:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	יג.	היכא דלא קבעו מקום דאמרינן שכל אחד מברך לעצמו אם כוון המברך להוציאם והם נתכוונו לצאת יצאו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	יד.	אם המסובים רבים גדול שבכלם בוצע: {הגה: ואם הם שוים ואחד מהן כהן מצוה להקדימו ואם הכהן עם הארץ תלמיד חכם קודם לו ואם הכהן גם כן תלמיד חכם אלא שהוא פחות מן השני טוב להקדימו אבל אין חיוב בדבר. ועיין לקמן סימן ר''א (מרדכי פרק בני העיר בית יוסף סימן קל''ה בשם רשב''א):} ואם יש עמהם בעל הבית הוא בוצע, ואפילו אם האורח גדול. (והמברך יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי) (אור זרוע ובית יוסף בשם שבולי לקט):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	טו.	אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע. (אבל מותר לתת לכל אחד חלקו קודם שיאכל הוא והם ימתינו עד שיאכל הוא) (תוספות ומרדכי פרק שלשה שאכלו). ואם כל אחד אוכל מככרו ואין כלם זקוקים לככר שביד הבוצע רשאים לטעום קודם ואם הוא שבת צריך שיהא לפני המסובים לחם משנה חוץ ממה שלפני הבוצע ואז יהיו רשאים לטעום קודם הבוצע:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	טז.	אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	יז.	הבוצע פושט ידו תחלה לקערה לאכול ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו רשאי:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	יח.	הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד והאחד נוטל פרוסה בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא אם כן היה אבל. (פרשה ציון בידיה רמז לפרוסת המוציא שנותנין בידו בשעת אבילות) (בית יוסף ואבודרהם בשם רמב''ם פרק ז' מהלכות ברכות ותשובות הרשב''א):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	יט.	מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא האוכלים אבל לקטנים יכול לברך אף על פי שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:	כ.	אפילו בשבת שהוא חייב לאכול פת לא יברך לו חבירו ברכת המוציא אם אינו אוכל ולא שרי לברך לאחרים אף על פי שאינו טועם אלא ברכת המוציא דמצה בליל ראשון של פסח וברכת היין דקידוש בין של לילה בין של יום: {הגה: ויש לאכול הפרוסה שבצע עליה קודם שיאכל פת אחר שתהא נאכלת לתאבון והוא משום חבוב מצוה (אגור ובית יוסף בשם שבולי לקט):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	א.	היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם הכל ממין אחד מברך על השלם אפילו הוא פת קיבר (פירוש לחם שאינו נקי) וקטן והחתיכות פת נקיה וגדולה אבל אם השלם משעורים והחתיכות מחטים אפילו היא קטנה מניח הפרוסה תחת השלמה ובוצע משתיהן יחד: {הגה: וכל זה כשרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחד יבצע עליו ואין לחוש לשני אף על פי שחשוב או חביב עליו (תרומת הדשן סימן ל''ב):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	ב.	אם ב' שלימות ממין אחד אחת גדולה ואחת קטנה מברך על הגדולה אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כדין שלם ואפילו בשבת יכול לחברם:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	ג.	שני גלוסקאות הדבוקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשניה נשארה שלמה טוב להפריד החתיכה מהשלמה כדי שתהא נראית שלמה ממה שיניחנה דבוק בה אף על פי שנראית יותר גדולה: {הגה: ולא יבצע ממנה במקום שהיתה דבוקה בחברתה ששם נראית כפרוסה אלא יבצע ממקום השלם שבה (מהרי''ל):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	ד.	פת שעורין ופת כוסמין מברך על של שעורים כיון שהוא ממין שבעה אף על פי שהכוסמין יפים פת נקיה ופת קיבר מברך על הנקיה ואם שתיהן נקיות וזו לבנה יותר מזו מברך על הלבנה יותר:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	ה.	פת עובד כוכבים נקיה ופת קיבר של ישראל אם אינו נזהר מפת עובד כוכבים מברך על איזה מהם שירצה ואם הוא נזהר מפת עובד כוכבים מסלק פת נקי של עובד כוכבים מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא ואם בעל הבית אינו נזהר מפת עובד כוכבים ואין דעתו לאכול כל הסעודה רק פת עובד כוכבים כי היא נקיה אבל בני ביתו אכלו מפת שאינו נקי של ישראל ושתי הלחם מונחים על השלחן צריך לבצוע על פת נקיה של עובד כוכבים הואיל והוא הבוצע ואין דעתו לאכול אלא מאותו פת ואם בעל הבית נזהר מפת עובד כוכבים וישראל שאינו נזהר בכך מסב עמו על השלחן כיון דמצוה מוטלת על בעל הבית יבצע מן היפה של עובד כוכבים וכיון שהותר לבצוע הותר לכל הסעודה: {הגה: ודוקא שחביב עליו אותו פת אבל אם אינו חביב עליו בלא איסור פת של עובד כוכבים אינו צריך להקדימו (תרומת הדשן סימן ל''ב):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	ו.	פת הבאה בכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה אחת מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו אף על פי שהוא לא שבע ממנו מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור שאחרים קובעים עליו יברך עליו ברכת המזון אף על פי שלא ברך המוציא תחלה ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו אף על פי שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש דבטלה דעתו אצל כל אדם:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	ז.	פת הבאה בכיסנין יש מפרשים פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין והם הנקראים רישקולא''ש ריאלחש''ו, ויש אומרים שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה (ויש אומרים שזה נקרא פת גמור אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי''ך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר וכן נוהגים) (רש''י וערוך וכן יש לפרש דעת רמב''ם). ויש מפרשים שהוא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם והם הנקראים בישקוני''ש והלכה כדברי כולם שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	ח.	לחמניות אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא''ש לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא וברכת המזון ואותן שבלילתן רכה ודקים מאד שקורין ניבלא''ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם אבל אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	ט.	פת גמור אפילו פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל לאחריו אינו מברך כלום כל שלא אכל כזית:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	י.	חביצ''א דהיינו פירורי לחם שנדבקים יחד על ידי מרק אם נתבשל אם יש בהם כזית אף על פי שאין בו תואר לחם מברך המוציא וברכת המזון. ואם אין בהם כזית אף על פי שנראה שיש בו תואר לחם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו מבושל אלא שהוא מחובר על ידי דבש או מרק אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אפילו אין לו תואר לחם ואם אין בהם כזית אם יש בהם תואר לחם דהיינו שהוא ניכר וידוע שהוא לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם אין בהם תואר לחם מברך בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו לא מבושל ולא מחובר אלא מפורר דק דק אף על פי שאין בו כזית ולא תואר לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון (ועיין לקמן סימן קפ''ד כמה שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	יא.	יש מי שאומר דפירורין שנותנין במים והמים מתלבנים מחמת הפירורין אזיל ליה תוריתא (פירוש כאילו אמר תואריתא כלומר תואר הלחם) דנהמא ואין מברך עליה אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	יב.	יש מי שאומר שפת השרוי ביין (אדום) אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ונראה שאין דבריו אמורים אלא בפירורין או בפרוסות שאין בכל אחת כזית:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	יג.	אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא אפילו שיש עליה תורייתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה ויש חולקין ואומרים דכל שתחלת העיסה עבה אפילו ריככה אחר כך במים ועשאה סופגנין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן מברך עליה המוציא (ונהגו להקל). וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה: {(הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאית ביה לאחר אפיה תואר לחם (לשון הטור והפוסקים) אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי''ן שקורין ורומזליך לכולי עלמא אין מברכין עליהם המוציא ולא ג' ברכות דלא מיקרי לחם אבל פשטיד''א וקרעפלי''ך מקרי תואר לחם (מרדכי פרק כל שעה) ואין לאכלם אלא אם כן בירך על שאר הפת תחלה. וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו אלא שמטוגן בהן אבל אם נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	יד.	חלוט (פירוש כמין פת חולטין אותו ברותחין) שאחר כך אפאו בתנור פת גמור הוא ומברך עליו המוציא: {הגה: וכן דבר שבלילתו רכה שאפאו בתנור בלא משקה דינו כפת ומברך עליו המוציא ושלש ברכות וכן אם אפאו באילפס בלא משקה (תוספות והרא''ש והר''ן פרק כל שעה ורמב''ם פרק ו' מהלכות חלה ושאלתות וטור). ומעט משקה שמושחין בו האילפס שלא ישרף העיסה לא מיקרי משקה (הגהות מיימוני פרק ג' מהלכות ברכות), אבל דבר שבלילתו רכה וטגנו במשקה לכולי עלמא לאו לחם הוא (תוספות והרא''ש והר''ן ור''י פרק כיצד מברכין):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	טו.	טרוקנין דהיינו שעושין גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבין בה ונאפה שם מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון אבל טריתא דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואפילו קבע סעודתו עליו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	טז.	נהמא דהנדקא והוא לחם שאופין בשפוד ומושחין אותו בשמן או במי ביצים וכן לחם העשוי לכותח שאין אופין אותו בתנור אלא בחמה מברך עליו בורא מיני מזונות:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות בציעת הפת	סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:	יז.	פשטיד''א הנאפה בתנור בבשר או בדגים או בגבינה מברך עליו המוציא וברכת המזון: {הגה: ודוקא שאפאו בתנור בלא משקה אבל אם אפאו במחבת במשקה אין לברך עליו ואין לאכלו רק תוך הסעודה כמו שנתבאר (דעת עצמו):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קסט - דין שמש הסעודה. ובו ג' סעיפים:	א.	כל דבר שמביאין לפני האדם שיש לו ריח והאדם תאב לו צריך ליתן ממנו לשמש מיד ומדת חסידות הוא ליתן לו מיד מכל מין ומין ולא יתן לו כל זמן שהכוס בידו או ביד בעל הבית (ודוקא לשמש אבל לאחר שבסעודה מותר ליתן בכי האי גונא) (הר''י סוף פרק אלו דברים). ואסור ליתן לו פרוסת פת אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קסט - דין שמש הסעודה. ובו ג' סעיפים:	ב.	לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה (הר''י סוף פרק אלו דברים):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קסט - דין שמש הסעודה. ובו ג' סעיפים:	ג.	השמש מברך בורא פרי הגפן על (כל) כוס וכוס שיתנו לו לפי שהוא כנמלך וברכה אחרונה אינו מברך אלא לבסוף ואינו צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה אם יש אדם חשוב בסעודה שיודע שיתנו לו כל צרכו מפת ואם אין אדם חשוב בסעודה צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה כמו על היין: {הגה: שנים שהיו אוכלין ביחד השמש אוכל עמהם בלא נטילת רשות כדי שיצטרפו לזימון. ועיין לקמן סימן ק''ע סעיף כ''א:}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	א.	אין משיחין בסעודה שמא יקדים קנה לושט ואפילו מי שנתעטש (פירוש שטארנודאר''י בלע''ז) בסעודה, אסור לומר לו אסותא היו מסובין בסעודה ויצא אחד להטיל מים נוטל ידו אחת ששפשף בה ואינו נוטל אלא בפני כולם שלא יחשדוהו שלא נטל: {הגה: ואם לא שפשף אינו נוטל כלל אם לא נגע במקום טנופת אבל אם עשה צרכיו ודאי צריך נטילה (הגהות אשירי פרק ב' דברכות):} והני מילי לשתות אבל לאכול נוטל אפילו בחוץ דמידע ידעי דאנינא דעתיה (פירוש, שמתטרפת ומתבלבלת דעתו) ולא אכל בלא נטילה ואם דבר עם חבירו והפליג נוטל שתי ידיו כיון שהסיח דעתו: {הגה: והא דבעינן נטילה לשתיה היינו בתוך הסעודה דחיישינן שמא יאכל אבל בלאו הכי אין צריך נטילה לשתיה (הר''י סוף פרק אלו דברים ורש''י פרק אמר להם הממונה):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	ב.	שנים ממתינים זה את זה בקערה שכשהאחד מסלק ידו מן הקערה לשתות חבירו מפסיק מלאכול עד שיגמור השתיה אבל אם הם שלשה אין השנים פוסקין בשביל האחד:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	ג.	משיירין פאה בקערה כל אחד מהאוכלים והוא מאכל השמש אבל כשהשמש מערה מן האילפס לתוך הקערה אין דרך להניח באילפס כלום לצרכו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	ד.	אין מסתכלין בפני האוכל ולא במנתו שלא לביישו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	ה.	הנכנס לבית כל מה שיאמר לו בעל הבית יעשה:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	ו.	לא יהא אדם קפדן (פירוש כעסן או רגזן) בסעודה:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	ז.	לא יאכל אדם פרוסה כביצה ואם אכל (הרי) זה גרגרן:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	ח.	לא ישתה כוסו בבת אחת ואם שתה הרי זה גרגרן שנים דרך ארץ שלשה הרי זה מגסי הרוח: {הגה: מיהו כוס קטן מאד מותר לשתותו בבת אחת (בית יוסף), וכן גדול מאד בשלשה או ארבעה פעמים (דברי עצמו):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	ט.	לא יאכל שום או בצל מראשו אלא מעליו ואם אכל הרי זה רעבתן: {הגה: ולא יאכל דרך רעבתנות ולא יאחוז המאכל בידו אחת ויתלוש ממנו בידו השניה (טור):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	י.	לא ישוך פרוסה ויניחנה על גבי השלחן:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	יא.	לא ישתה אדם שני כוסות בבת אחת בתוך סעודתו ויברך ברכת המזון מפני שנראה כגרגרן:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	יב.	שנים שיושבין על השלחן הגדול פושט ידו תחלה והשולח ידו בפני מי שגדול ממנו הרי זה גרגרן:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	יג.	הנכנס לבית לא יאמר תנו לי לאכול עד שיאמרו הם: {הגה: לא יאמר אדם לחבירו בא ואכול עמי מה שהאכלתני דהוי כפורע לו חובו ונראה כאלו הלוה לו ויש לחוש שיאכילהו יותר ואית ביה משום רבית אבל מותר לומר לו בא ואכול עמי ואאכול עמך בפעם אחרת ומותר לאכול עמו אחר כך אפילו בסעודה יותר גדולה (דברי עצמו לפירוש הטור):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	יד.	לא יפרוס אדם פרוסה על גבי הקערה אבל מקנח הקערה בפרוסה:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	טו.	לא ילקט פירורין ויניח על גבי השלחן מפני שהוא ממחה (פירוש מטריד) דעתו של חבירו ולא ישוך פרוסה ויתננה לפני חבירו או לתוך הקערה לפי שאין דעת כל הבריות שוה:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	טז.	לא ישתה מהכוס ויתן לחבירו מפני סכנת נפשות:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	יז.	ולא ישתה כוס ויניחנו על השלחן אלא יאחזנו בידו עד שיבא השמש ויתננו לו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	יח.	הנכנס לסעודה לא יקח חלקו ויתננו לשמש שמא יארע דבר קלקול בסעודה אלא יקחנו ויניחנו ואחר כך יתננו לו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	יט.	אורחים הנכנסין אצל בעל הבית אינם רשאים ליטול מלפניהם וליתן לבנו או לעבדו של בעל הבית אלא אם כן נטלו רשות מבעל הבית:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	כ.	נקיי הדעת שבירושלים לא היו מסובין בסעודה אלא אם כן יודעים מי מיסב עמהם מפני שגנאי הוא לתלמיד חכם לישב אצל עם הארץ בסעודה:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	כא.	השמש שהיה משמש על שנים הרי זה אוכל עמהם אף על פי שלא נתנו לו רשות היה משמש על שלשה אינו אוכל עמהם אלא אם כן נתנו לו רשות:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קע - דברי מוסר שינהג אדם בסעודה. ובו כ''ב סעיפים:	כב.	אחר ששתית ונשאר יין בכוס לשתיית חבירך קנח מקום נשיקת הפה משום מיאוס ולא תשפוך משום בל תשחית אבל אחר שתיית מים שפוך מהם דרך שם: {הגה: אחר כל אכילתך אכול מלח ולאחר כל שתייתך שתה מים וכמו שיתבאר לקמן סימן קע''ט. ונראה לי דוקא שלא היה מלח בפת או במאכלים שאכל וכן שלא שתה משקה שיש בו מים אבל בלאו הכי ליכא למיחש. וכן נוהגין שלא ליזהר באכילת מלח ושתיית מים אחר הסעודה מטעם שנתבאר:}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעא - שלא לנהוג בזיון באוכלין. ובו ה' סעיפים:	א.	עושה אדם צרכיו בפת והני מילי דלא ממאיס ביה אבל מידי דממאיס ביה לא הילכך אין מניחין עליו בשר חי ואין מעבירין עליו כוס מלא ואין סומכין בו הקערה אם היא מלאה דבר שאם יפול על הפת ימאס ואין נוטלין הידים ביין בין חי ובין מזוג אפילו נטילה שאינה צורך אכילה ואין זורקין הפת משום בזיון אוכלים וכשם שאין זורקין את הפת כך אין זורקין אוכלין הנמאסים על ידי זריקה אבל מידי דלא ממאיס כגון אגוזים ורמונים וחבושים שרי:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעא - שלא לנהוג בזיון באוכלין. ובו ה' סעיפים:	ב.	לא ישב אדם על קופה מלאה תאנים וגרוגרות אבל יושב הוא על עיגול של דבילה או על קופה מלאה קטניות:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעא - שלא לנהוג בזיון באוכלין. ובו ה' סעיפים:	ג.	מותר לאכול דייסא (פירוש החטה הנקלפת ומבושלת) בפת במקום כף והוא שיאכל הפת אחר כך והמדקדקים אוכלים בכל פעם שמכניסים לתוך פיהם מעט מן הפת עם הדייסא: {הגה: והנשאר מן הפת אחר כך אוכלים אותו (בית יוסף):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעא - שלא לנהוג בזיון באוכלין. ובו ה' סעיפים:	ד.	ממשיכין יין בצנורות לפני חתן וכלה והוא שיקבלנו בכלי בפי הצנור. וזורקין לפניהם קליות ואגוזים בימות החמה שאינם נמאסים אבל לא בימות הגשמים מפני שנמאסים אבל לא גלוסקאות לעולם:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעא - שלא לנהוג בזיון באוכלין. ובו ה' סעיפים:	ה.	הזורקים חטים לפני חתנים צריך ליזהר שלא יזרקו אלא במקום נקי וגם יכבדו אותו משם כדי שלא ידרסו עליהם:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעב - מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה. ובו ב' סעיפים:	א.	שכח והכניס משקין לתוך פיו בלא ברכה בולען ואינו מברך עליהם ברכה ראשונה: {הגה: ויש אומרים דמברך עליהם וכן נראה עיקר (הרשב''א בשם הראב''ד והרא''ש פרק שלשה שאכלו וכן דברי הרמב''ם פרק ח' מהלכות ברכות):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעב - מי שהכניס אוכלין ומשקין לפיו בלא ברכה. ובו ב' סעיפים:	ב.	שכח והכניס אוכלין לתוך פיו בלא ברכה אם הוא דבר שאינו נמאס אם יפלטנו יפלטנו ויברך עליו ואם הוא דבר שנמאס מסלקו לצד אחר ומברך:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעג - דין מים אמצעיים. ובו ג' סעיפים:	א.	מים אמצעיים רשות והני מילי בין תבשיל לתבשיל אבל בין תבשיל לגבינה חובה (עיין ביורה דעה סימן פ''ט):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעג - דין מים אמצעיים. ובו ג' סעיפים:	ב.	בין בשר לדגים חובה ליטול משום דקשה לדבר אחר וחמירא סכנתא מאיסורא (ועיין יורה דעה סימן קט''ז):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעג - דין מים אמצעיים. ובו ג' סעיפים:	ג.	כל הדברים הנוהגים באחרונים נוהגים באמצעיים בין להקל בין להחמיר חוץ מהיסח הדעת שפוסל באמצעיים מפני שעדיין רוצה לאכול וידיו צריכים שימור וחוץ מניגוב הידים שאמצעיים צריכים ניגוב כראשונים: {הגה: ויש שאמרו שאמצעיים צריכים דוקא מים מה שאין כן באחרונים כדלקמן סימן קפ''א (בית יוסף בשם אורחות חיים):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:	א.	יין שבתוך הסעודה מברך עליו בורא פרי הגפן ואין הפת פוטרו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:	ב.	יין פוטר כל מיני משקין: {הגה: אפילו מברכה ראשונה (הר''י פרק כיצד מברכין ובית יוסף בשם הפוסקים):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:	ג.	אם אין לו אלא כוס אחד מניחו עד לאחר המזון ומברך עליו:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:	ד.	אם קבע לשתות לפני המזון אין צריך לברך על יין שבתוך המזון דיין שלפני המזון פוטרו וכן יין של קידוש פוטר יין שבתוך המזון וכן המבדיל על השלחן פוטר היין שבתוך המזון ויש אומרים שאין ברכת יין הבדלה פוטר אלא אם כן נטל ידיו קודם הבדלה הילכך המבדיל קודם נטילה יכוין שלא להוציא יין (ועיין לקמן סימן רצ''ט סעיף ז') שבתוך הסעודה ובדיעבד שלא כוון כך פוטר יין שבתוך הסעודה דספק ברכות דרבנן להקל:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:	ה.	כל מה ששותה בתוך הסעודה די לו בברכה אחת אלא אם כן כשבירך לא היה דעתו לשתות אלא אותו הכוס ונמלך לשתות אחר: {הגה: וכן מי שבא לסעודה ומושיטין לו הרבה כוסות מברך על כל אחד ואחד דהוי נמלך (כל בו). ועיין לקמן סימן קע''ט. וכן מי שבירך על כוס ברכת נשואין ואינו יודע להיכן יגיע הכוס כל אחד צריך לברך דמקרי נמלך (אגודה פרק ערבי פסחים ועיין לקמן סימן ק''צ):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:	ו.	אין לברך אחר יין שבסעודה דברכת המזון פוטרתו וכן פוטרת יין שלפני המזון ואפילו [לא] היה לו יין בתוך המזון (ועיין לקמן סוף סימן רע''ב). ולענין יין של הבדלה שלפני המזון (עיין לקמן סימן רצ''ט סעיף ח'):
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:	ז.	אם אין לו יין ושותה מים או שאר משקה אין לברך עליהם דחשיבי כבאים מחמת הסעודה לפי שאין דרך לאכול בלא שתיה ואף יין לא היה צריך ברכה לפניו אלא מפני שהוא חשוב קובע ברכה לעצמו אבל מים או שאר משקים לא חשיבי ואינם טעונים ברכה ואפילו אם היה צמא קודם סעודה כיון שלא רצה לשתות אז כדי שלא יזיקו לו המים נמצא כי שתית המים בסבת הפת היא ופת פוטרתם ויש אומרים לברך על המים שבסעודה ויש מחמירין עוד לברך עליהם בכל פעם דסתמא נמלך הוא בכל פעם והרוצה להסתלק מן הספק ישב קודם נטילה במקום סעודתו ויברך על דעת לשתות בתוך סעודתו: {הגה: והמנהג כסברא הראשונה:}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעד - דין ברכת היין בסעודה. ובו ח' סעיפים:	ח.	על יין שבתוך המזון כל אחד ואחד מברך לעצמו אפילו הסיבו יחד: {הגה: דלא יכולין לענות אמן (טור):} משום דחיישינן שמא יקדים קנה לוושט: {הגה: ויש אומרים דאם אמר להם סברי רבותי וישמעו ויכוונו לברכה ולא יאכלו אז ויענו אמן אחד מברך לכולם וכן נוהגין (הגהות מיימוני פרק ז' מהלכות ברכות ומרדכי סוף פרק כיצד מברכין וטור בשם רש''י). ויאמר סברי רבותי רוצה לומר סוברים אתם לצאת בברכה זו ולא יאמר ברשות רבותי וכן כל מקום שמברכין על היין משום ברכת היין שבתוך הסעודה אין אומרים ברשות אלא סברי מטעם שנתבאר (בית יוסף סימן קפ''ז בשם שבולי הלקט):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין. ובו ו' סעיפים:	א.	הביאו להם יין אחר אינו מברך בורא פרי הגפן אבל מברך עליו הטוב והמטיב: {הגה: אף על גב שאין לו עוד מן הראשון (בית יוסף):} ולאו דוקא הביאו להם מחדש אלא הוא הדין אם היה להם מתחלה שתי יינות מברכין על השני הטוב והמטיב: {הגה: ודוקא שלא היו לפניו יחד כשבירך בורא פרי הגפן אבל היו ביחד אינו צריך לברך אלא בורא פרי הגפן כמו שיתבאר סעיף ג' (דברי עצמו להשוות הטור עם מרדכי פרק הרואה) (בית יוסף):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין. ובו ו' סעיפים:	ב.	מברכין הטוב והמטיב על כל שינוי יין מן הסתם אפילו אינו יודע שהשני משובח מהראשון כל שאינו יודע שהוא גרוע ממנו: {הגה: ואין חילוק בין שניהם חדשים או אחד חדש ואחד ישן (בית יוסף בשם תוספות פרק הרואה וטור ותרומת הדשן סימן ל''ד), ואפילו שתה ממנו תוך שלשים יום. יש אומרים דאם שתה תחלה יין אדום והביאו לו יין לבן אף על פי שהוא יותר גרוע מברך הטוב והמטיב לפי שהוא בריא לגוף יותר מן האדום (מרדכי פרק ערבי פסחים):}
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין. ובו ו' סעיפים:	ג.	הביאו לו יין רע ויין טוב כאחד יברך מיד בורא פרי הגפן על הטוב ופוטר את הרע ולא יברך על הרע תחלה בורא פרי הגפן כדי לברך אחריו הטוב והמטיב כי לעולם יש לברך על העיקר ועל החביב תחלה:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין. ובו ו' סעיפים:	ד.	אין לברך הטוב והמטיב אלא אם כן יש אחר עמו דהכי משמע הטוב לו והמטיב לחבירו והוא הדין אם אשתו ובניו עמו אבל אם הוא יחידי לא:
שלחן ערוך - אורח חיים	הלכות דברים הנוהגים בסעודה	סימן קעה - דיני ברכת הטוב והמטיב על היין. ובו ו' סעיפים:	ה.	אם רבים מסובים בסעודה כל אחד מברך לעצמו הטוב והמטיב ולא יברך אחד לכלם דחיישינן שמא יקדימו קנה לושט כשיענו אמן: {הגה: אבל היו מסובים לשתות בלא אכילה אחד מברך לכולם (ועיין לעיל סוף סימן קע''ד):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:

ג.

נטל מקצת ידו וחזר והוסיף ונטל הנשאר מידו הרי ידו טמאה כמו שהיתה דאין נטילה לחצאין ואם עדיין יש על מקצת היד שנטל בתחלה טופח על מנת להטפיח הרי זו טהורה במה דברים אמורים במים ראשונים אבל בשניים נוטל מקצת ידיו וחוזר ומוסיף על מקצתן:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:

ד.

שפך מים על ידו אחת ושפשפה בחברתה לא עלתה לו נטילה אפילו שפך באחרונה על שתי ידיו לפי שהמים ששפך על ידו אחת נטמאו וכששפשפה נטמאת חברתה ואין מים שניים מטהרים אלא המים שנטמאו מחמת היד עצמה ולא הבאים מחמת היד האחרת הלכך השופך מהכלי על ידו אחת ושפשף בחברתה צריך לנגב ידיו ולחזור וליטלם כראוי לפיכך הנוטל ידיו צריך שישפוך לו אחר עליהם ואם אין לו אחר יאחוז הכלי בראשי אצבעותיו וישפוך על שתי ידיו כאחד או ישפוך על כל אחת רביעית ואחר כך ישפשפם שהשופך רביעית כאחד אין צריך מים שניים לטהרם שעשו רביעית בבת אחת כמו טבילה שאין צריך שטיפה ב' פעמים. אם נגע בהם אחר שלא נטל ידיו בעודן לחות מן המים צריך לנגבם ולחזור וליטול שהרי זה טמאם על ידי המים שעליהם לכך צריך ליזהר כששופך מים שלישית שהם שניים לבד מהראשונים שלא יגע יד בחברתה עד שישפוך גם זה על השניה או שישפוך מתחלה על שתיהן כאחד ואם נטל כל יד מרביעית אין צריך לכל זה:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:

ה.

מתוך מה שכתבנו יתבאר לך דהא דיד נטמאה בשפשוף חברתה דוקא בנוטל ידו אחת ואחר כך שפשפה בחברתה אבל אם רצה ליטול בתחלה שתי ידיו כאחת נוטל דשתיהן נחשבות כיד אחת ואינן מטמאות זו את זו ואפילו ד' או ה' שהניחו ידיהם זה בצד זה או זה על גב זה כיד אחת חשיבי ואינן מטמאות זו את זו:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:

ו.

נטל שתי ידיו זו לעצמה וזו לעצמה ונמלך (פירוש נתיעץ) כשנטל המים השניים והגיע ידיו זו לזו ושפך על שתיהן כאחת ידיו טמאות מפני שכשצירף ידיו זו לזו לקבל המים השניים נטמאו ידיו בנגיעתם זו לזו דמים שעל גב יד זו מטמאים מים שעל גבי חברתה וגם את היד וכשנטל את השניים לא טיהרו את הראשונים כיון שנטמאת מחמת חברתה אלא אדרבה גם השניים נטמאו בהן וצריך לנגב ידיו וליטול שתיהן כאחת: {הגה: וכל שכן ליזהר שלא יגע בידו ששפך עליה פעם אחד לידו השנית ששפך עליה שתי פעמים (מרדכי פרק אלו דברים):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:

ז.

אם שפשף ידיו זו בזו יזהר שלא יגע חוץ ממקום שנפלו בו מים מפני שהן מטמאות זו את זו:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:

ח.

נטל ידו אחת ושפשפה בראשו (פירוש כדי לנגבה ולפיכך לא נטמא ידו מה שאין כן בסימן קס''ד סעיף ב' שחיכך בראשו) או בכותל ואחר כך חזר ונגע באותן מים שבאו מידו על הראש ועל הכותל טמאה שאותם מים טמאים חזרו וטמאו את היד שנגע בהם אף על גב דכל כמה דלא שפשף מטהרים בשפשוף השתא דחזר ונגע גרע וכבר נתבאר שהשופך רביעית כאחת אינו בכלל כל אלו דאין שם מים טמאים כלל:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:

ט.

כששופך מים ראשונים על ידיו צריך ליזהר שלא ישאר על ידו צרור או קיסם או שום דבר אחר שאין מים מטהרין אלא מים שעל גבי היד ולא המים שעל הצרור ואם שופך רביעית מים כאחת על ידו אינו צריך ליזהר בכך:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים:

י.

מי שיש לו מכה בידו ורטיה (פירוש אינגונט''ו בלע''ז) עליה די לו שיטול שאר היד שלא במקום הרטיה וצריך ליזהר שלא יגע ברטיה שלא יחזרו המים שעל הרטיה ויטמאו היד או ישפוך רביעית על היד כאחת שאז לא נטמאו המים. נוטלים מים ראשונים בין על גבי כלי בין על גבי קרקע (טור):

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים. ובו ב' סעיפים:

א.

אם אין מים מצויים לפניו ברחוק יותר מארבעה מילין ולאחריו מיל יטול ידיו במפה ואוכל פת או דבר שטיבולו במשקה (או אוכל על ידי כף):

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסג - דין מי שאין לו מים, והמאכיל לאחרים. ובו ב' סעיפים:

ב.

המאכיל לאחרים אין צריך נטילת ידים והאוכל צריך נטילת ידים אף על פי שאחר נותן לתוך פיו ואינו נוגע במאכל והוא הדין לאוכל במגרפה (פירוש כלי שיש לו שינים, פירי''ק בלע''ז) שצריך נטילת ידים. (ואסור להאכיל למי שלא נטל ידיו משום לפני עור לא תתן מכשול) (הר''י סוף פרק אלו דברים):

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסד - דין שיכול להתנות על הנטילה. ובו ב' סעיפים:

א.

נוטל אדם ידיו שחרית ומתנה עליהם כל היום אפילו שלא בשעת הדחק ובלבד שלא יסיח דעתו מהם (ולא יטנפם) (טור). ואם מים מצויים לו טוב שיחזור ויטול ידיו אבל לא יברך: {הגה: והא דמהני תנאי דוקא בנטילה שאינה צורך אכילה דומיא דנטילת שחרית אבל אם נוטל לצורך אכילה לא מהני תנאי באותה נטילה (בית יוסף בשם הר''י):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסד - דין שיכול להתנות על הנטילה. ובו ב' סעיפים:

ב.

מי שעומד בסעודה ונזכר שנגע בשוק וירך ומקומות המכוסים באדם או שחיכך בראשו וכל כיוצא בזה, (ובמקומות המטונפים שיש בהם מלמולי זיעה) (תשובת הרמב''ן סימן קנ''ה), צריך לחזור וליטול ידיו ויברך על נטילת ידים:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכול. ובו ב' סעיפים:

א.

העושה צרכיו ורוצה לאכול יטול ב' פעמים על הראשונה מברך אשר יצר ועל השניה מברך על נטילת ידים. ואם אינו רוצה ליטול אלא פעם אחת לאחר ששפך פעם אחת על ידיו ומשפשף יברך אשר יצר ואחר כך בשעת ניגוב יברך על נטילת ידים:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות נטילת ידים

סימן קסה - דין העושה צרכיו ורוצה לאכול. ובו ב' סעיפים:

ב.

אם רבים מסובין בסעודה הגדול נוטל ידיו תחלה והרא''ש היה רגיל ליטול באחרונה שלא להפסיק ושלא לדבר:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסו - דין הפסקה בין בציעה לנטילה. ובו סעיף אחד:

א.

יש אומרים שאין צריך ליזהר מלהפסיק בין נטילה להמוציא ויש אומרים שצריך ליזהר וטוב ליזהר. ואם שהה כדי הילוך כ''ב אמה מקרי הפסק (תוספות פרק אלו נאמרים):

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

א.

בוצע בפת במקום שנאפה היטב (ובפת דידן יש לבצוע בצד הפת ויחתוך מעט מצד העליון והתחתון) (הגהות מיימוני פרק ז' מהלכות ברכות). ויחתוך פרוסת הבציעה וצריך לחתוך מעט שאם יאחוז בפרוסה יעלה שאר ככר עמו שאם לא כן חשוב כפרוסה ויניחנה מחוברת לפת ויתחיל לברך ואחר שסיים הברכה יפרידנה כדי שתכלה הברכה בעוד שהפת שלם ולא יבצע פרוסה קטנה מפני שנראה כצר עין ולא פרוסה יותר מכביצה מפני שנראה כרעבתן: {הגה: ובשבת לא יחתוך בככר עד אחר הברכה כדי שיהיו הככרות שלימות (תוספות ומרדכי פרק כיצד מברכין). ומכל מקום אם שכח וחתך כמו בחול אינו מזיק (מרדכי). ונראה הא דלא יבצע יותר מכביצה היינו דוקא בחול ואוכל לבדו אבל בשבת או שאוכל עם הרבה בני אדם וצריך ליתן מן הפרוסה לכל אחד כזית מותר לבצוע כפי מה שצריך לו. ועיין לקמן סימן רע''ד:}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

ב.

יברך המוציא לחם מן הארץ. (ואם רבים מסובים יכוונו לבם לשמוע ברכה ויענו אמן והמברך יכוין לאמן שאומרים) (אור זרוע). ויתן ריוח בין לחם ובין מן:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

ג.

אין לברך קודם שיתפוס הלחם:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

ד.

יתן שתי ידיו על הפת בשעת ברכה שיש בהן י' אצבעות כנגד י' מצות התלויות בפת ולכך יש י' תיבות בברכת המוציא וי' תיבות בפסוק מצמיח חציר לבהמה וי' תיבות בפסוק עיני כל אליך ישברו וי' תיבות בפסוק ארץ חטה ושעורה וי' תיבות בפסוק ויתן לך:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

ה.

לא יבצע עד שיביאו לפניו מלח או ליפתן (פירש רש''י כל דבר הנאכל עם הפת) ללפת בו פרוסת הבציעה ואם היא נקיה או שהיא מתובלת בתבלין או במלח כעין שלנו או שנתכוון לאכול פת חריבה אינו צריך להמתין: {הגה: ומכל מקום מצוה להביא על כל שלחן מלח קודם שיבצע כי השלחן דומה למזבח והאכילה כקרבן ונאמר על כל קרבנך תקריב מלח (בית יוסף בשם שבלי הלקט) והוא מגין מן הפורעניות (תוספות והגהות אשירי פרק כיצד מברכין. ועיין לקמן סוף סימן ק''ע):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

ו.

יאכל מיד ולא ישיח בין ברכה לאכילה ואם שח צריך לחזור ולברך אלא אם כן היתה השיחה בדברים מענין דברים שמברכין עליו כגון שבירך על הפת וקודם שאכל אמר הביאו מלח או ליפתן תנו לפלוני לאכול תנו מאכל לבהמה וכיוצא באלו אינו צריך לברך: {הגה: ומכל מקום לכתחלה לא יפסיק כלל (כל בו). והא דאם שח דברים בטלים צריך לחזור ולברך היינו דוקא ששח קודם שאכל הבוצע אבל אחר כך לא הוי שיחה הפסק אף על פי שעדיין לא אכלו אחרים המסובים כבר יצאו כולם באכילת הבוצע כי אין צריכים כולם לאכול מן פרוסת הבוצע רק שעושין כן לחבוב מצוה (רוקח ואור זרוע):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

ז.

ראובן שהיה נוטל ידיו לאכילה ויעקב היה מברך המוציא ונתכוון להוציא השומעים ואחר כך ניגב ראובן ידיו ובירך על נטילת ידים לא הוי הפסק ויוצא בברכת יעקב ואינו צריך לחזור ולברך ברכת המוציא:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

ח.

שכח ואכל ולא בירך המוציא אם נזכר בתוך הסעודה מברך ואם לא נזכר עד שגמר סעודתו אינו מברך:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

ט.

אם הוא מסופק אם בירך המוציא אם לאו אינו חוזר ומברך:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

י.

אם במקום ברכת המוציא בירך שהכל נהיה בדברו או שאמר בריך רחמנא מלכא מאריה דהאי פיתא יצא:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

יא.

אם היו שנים או רבים אחד מברך לכולם ודוקא הסיבו שהוא דרך קבע (או בעל הבית עם בני ביתו דהוי כהסיבו) (טור), אבל אם היו יושבים בלא הסיבה כיון שאינם נקבעים יחד כל אחד מברך לעצמו ואם אמרו נאכל כאן או במקום פלוני כיון שהכינו מקום לאכילתן הוי קבע ואפילו בלא הסיבה והאידנא שאין אנו רגילים בהסיבה ישיבה דידן בשלחן אחד או בלא שלחן במפה אחת הוי קביעות ואפילו לבני חבורה כהסיבה דידהו דמי ולדידן אפילו קבעו מקום לאכילתן או בעל הבית עם בני ביתו לא מהני אלא אם כן ישבו בשלחן אחד או במפה אחת:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

יב.

אם היו רוכבים ואמרו נאכל אף על פי שכל אחד אוכל מככרו שלא ירדו מהבהמות מצטרפין כיון שעמדו במקום אחד אבל אם היו אוכלים והולכים לא ואם היו אוכלים בשדה מפוזרים ומפורדים אף על פי שאוכלים כלם בשעה אחת ומככר אחד כיון שלא קבעו מקום ואוכלים מפוזרים אינם מצטרפין:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

יג.

היכא דלא קבעו מקום דאמרינן שכל אחד מברך לעצמו אם כוון המברך להוציאם והם נתכוונו לצאת יצאו:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

יד.

אם המסובים רבים גדול שבכלם בוצע: {הגה: ואם הם שוים ואחד מהן כהן מצוה להקדימו ואם הכהן עם הארץ תלמיד חכם קודם לו ואם הכהן גם כן תלמיד חכם אלא שהוא פחות מן השני טוב להקדימו אבל אין חיוב בדבר. ועיין לקמן סימן ר''א (מרדכי פרק בני העיר בית יוסף סימן קל''ה בשם רשב''א):} ואם יש עמהם בעל הבית הוא בוצע, ואפילו אם האורח גדול. (והמברך יאמר תחלה ברשות מורי ורבותי) (אור זרוע ובית יוסף בשם שבולי לקט):

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

טו.

אין המסובין רשאים לטעום עד שיטעום הבוצע. (אבל מותר לתת לכל אחד חלקו קודם שיאכל הוא והם ימתינו עד שיאכל הוא) (תוספות ומרדכי פרק שלשה שאכלו). ואם כל אחד אוכל מככרו ואין כלם זקוקים לככר שביד הבוצע רשאים לטעום קודם ואם הוא שבת צריך שיהא לפני המסובים לחם משנה חוץ ממה שלפני הבוצע ואז יהיו רשאים לטעום קודם הבוצע:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

טז.

אין הבוצע רשאי לבצוע עד שיכלה אמן מפי רוב העונים:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

יז.

הבוצע פושט ידו תחלה לקערה לאכול ואם בא לחלוק כבוד למי שגדול ממנו רשאי:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

יח.

הבוצע נותן פרוסה לפני כל אחד והאחד נוטל פרוסה בידו ואין הבוצע נותן ביד האוכל אלא אם כן היה אבל. (פרשה ציון בידיה רמז לפרוסת המוציא שנותנין בידו בשעת אבילות) (בית יוסף ואבודרהם בשם רמב''ם פרק ז' מהלכות ברכות ותשובות הרשב''א):

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

יט.

מי שאינו אוכל אינו יכול לברך ברכת המוציא להוציא האוכלים אבל לקטנים יכול לברך אף על פי שאינו אוכל עמהם כדי לחנכם במצות:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסז - מקום וזמן הבציעה, ומי הוא הבוצע. ובו כ' סעיפים:

כ.

אפילו בשבת שהוא חייב לאכול פת לא יברך לו חבירו ברכת המוציא אם אינו אוכל ולא שרי לברך לאחרים אף על פי שאינו טועם אלא ברכת המוציא דמצה בליל ראשון של פסח וברכת היין דקידוש בין של לילה בין של יום: {הגה: ויש לאכול הפרוסה שבצע עליה קודם שיאכל פת אחר שתהא נאכלת לתאבון והוא משום חבוב מצוה (אגור ובית יוסף בשם שבולי לקט):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

א.

היו לפניו חתיכות של פת ופת שלם הכל ממין אחד מברך על השלם אפילו הוא פת קיבר (פירוש לחם שאינו נקי) וקטן והחתיכות פת נקיה וגדולה אבל אם השלם משעורים והחתיכות מחטים אפילו היא קטנה מניח הפרוסה תחת השלמה ובוצע משתיהן יחד: {הגה: וכל זה כשרוצה לאכול משניהם אבל אם אינו רוצה לאכול אלא מאחד יבצע עליו ואין לחוש לשני אף על פי שחשוב או חביב עליו (תרומת הדשן סימן ל''ב):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

ב.

אם ב' שלימות ממין אחד אחת גדולה ואחת קטנה מברך על הגדולה אם יש לאדם שני חצאי לחם ואין לו לחם שלם יחברם יחד בעץ או בשום דבר שלא יהא נראה ודינו כדין שלם ואפילו בשבת יכול לחברם:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

ג.

שני גלוסקאות הדבוקים יחד שנאפו ונחתך מן האחת והשניה נשארה שלמה טוב להפריד החתיכה מהשלמה כדי שתהא נראית שלמה ממה שיניחנה דבוק בה אף על פי שנראית יותר גדולה: {הגה: ולא יבצע ממנה במקום שהיתה דבוקה בחברתה ששם נראית כפרוסה אלא יבצע ממקום השלם שבה (מהרי''ל):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

ד.

פת שעורין ופת כוסמין מברך על של שעורים כיון שהוא ממין שבעה אף על פי שהכוסמין יפים פת נקיה ופת קיבר מברך על הנקיה ואם שתיהן נקיות וזו לבנה יותר מזו מברך על הלבנה יותר:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

ה.

פת עובד כוכבים נקיה ופת קיבר של ישראל אם אינו נזהר מפת עובד כוכבים מברך על איזה מהם שירצה ואם הוא נזהר מפת עובד כוכבים מסלק פת נקי של עובד כוכבים מעל השלחן עד לאחר ברכת המוציא ואם בעל הבית אינו נזהר מפת עובד כוכבים ואין דעתו לאכול כל הסעודה רק פת עובד כוכבים כי היא נקיה אבל בני ביתו אכלו מפת שאינו נקי של ישראל ושתי הלחם מונחים על השלחן צריך לבצוע על פת נקיה של עובד כוכבים הואיל והוא הבוצע ואין דעתו לאכול אלא מאותו פת ואם בעל הבית נזהר מפת עובד כוכבים וישראל שאינו נזהר בכך מסב עמו על השלחן כיון דמצוה מוטלת על בעל הבית יבצע מן היפה של עובד כוכבים וכיון שהותר לבצוע הותר לכל הסעודה: {הגה: ודוקא שחביב עליו אותו פת אבל אם אינו חביב עליו בלא איסור פת של עובד כוכבים אינו צריך להקדימו (תרומת הדשן סימן ל''ב):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

ו.

פת הבאה בכיסנין מברך עליו בורא מיני מזונות ולאחריו ברכה אחת מעין שלש ואם אכל ממנו שיעור שאחרים רגילים לקבוע עליו אף על פי שהוא לא שבע ממנו מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם מתחלה היה בדעתו לאכול ממנו מעט וברך בורא מיני מזונות ואחר כך אכל שיעור שאחרים קובעים עליו יברך עליו ברכת המזון אף על פי שלא ברך המוציא תחלה ואם אכל שיעור שאחרים אין קובעים עליו אף על פי שהוא קובע עליו אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש דבטלה דעתו אצל כל אדם:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

ז.

פת הבאה בכיסנין יש מפרשים פת שעשוי כמין כיסים שממלאים אותם דבש או סוקר ואגוזים ושקדים ותבלין והם הנקראים רישקולא''ש ריאלחש''ו, ויש אומרים שהיא עיסה שעירב בה דבש או שמן או חלב או מיני תבלין ואפאה והוא שיהיה טעם תערובת המי פירות או התבלין ניכר בעיסה (ויש אומרים שזה נקרא פת גמור אלא אם כן יש בהם הרבה תבלין או דבש כמיני מתיקה שקורין לעקי''ך שכמעט הדבש והתבלין הם עיקר וכן נוהגים) (רש''י וערוך וכן יש לפרש דעת רמב''ם). ויש מפרשים שהוא פת בין מתובלת בין שאינה מתובלת שעושים אותם כעבים יבשים וכוססין אותם והם הנקראים בישקוני''ש והלכה כדברי כולם שלכל אלו הדברים נותנים להם דינים שאמרנו בפת הבאה בכסנין:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

ח.

לחמניות אותן שבלילתן עבה שקורין אובליא''ש לחם גמור הוא ומברך עליו המוציא וברכת המזון ואותן שבלילתן רכה ודקים מאד שקורין ניבלא''ש מברך עליהם בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליהם מברך המוציא וברכת המזון ואי אכיל להו בתוך הסעודה שלא מחמת הסעודה טעונים ברכה לפניהם ולא לאחריהם אבל אותם רקיקים דקים שנותנים מרקחת עליהם הם טפילים לגבי המרקחת וברכת המרקחת פוטרתן:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

ט.

פת גמור אפילו פחות מכזית מברך עליו המוציא אבל לאחריו אינו מברך כלום כל שלא אכל כזית:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

י.

חביצ''א דהיינו פירורי לחם שנדבקים יחד על ידי מרק אם נתבשל אם יש בהם כזית אף על פי שאין בו תואר לחם מברך המוציא וברכת המזון. ואם אין בהם כזית אף על פי שנראה שיש בו תואר לחם אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו מבושל אלא שהוא מחובר על ידי דבש או מרק אם יש בפרוסות כזית מברך עליו המוציא אפילו אין לו תואר לחם ואם אין בהם כזית אם יש בהם תואר לחם דהיינו שהוא ניכר וידוע שהוא לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון ואם אין בהם תואר לחם מברך בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם אינו לא מבושל ולא מחובר אלא מפורר דק דק אף על פי שאין בו כזית ולא תואר לחם מברך עליו המוציא וברכת המזון (ועיין לקמן סימן קפ''ד כמה שיעור אכילה לברך עליה ברכת המזון):

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

יא.

יש מי שאומר דפירורין שנותנין במים והמים מתלבנים מחמת הפירורין אזיל ליה תוריתא (פירוש כאילו אמר תואריתא כלומר תואר הלחם) דנהמא ואין מברך עליה אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

יב.

יש מי שאומר שפת השרוי ביין (אדום) אינו מברך אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ונראה שאין דבריו אמורים אלא בפירורין או בפרוסות שאין בכל אחת כזית:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

יג.

אפילו דבר שבלילתו (פירוש לישת הקמח במים) עבה אם בשלה או טגנה אין מברך עליה המוציא אפילו שיש עליה תורייתא דנהמא ואפילו נתחייבה בחלה דברכת המוציא אינו הולך אלא אחר שעת אפייה ויש חולקין ואומרים דכל שתחלת העיסה עבה אפילו ריככה אחר כך במים ועשאה סופגנין (פירוש עיסה שלשוה ועשאוה כמין ספוג) ובשלה במים או טגנה בשמן מברך עליה המוציא (ונהגו להקל). וירא שמים יצא ידי שניהם ולא יאכל אלא על ידי שיברך על לחם אחר תחלה: {(הגה: וכל זה לא מיירי אלא בדאית ביה לאחר אפיה תואר לחם (לשון הטור והפוסקים) אבל אי לית ביה תואר לחם כגון לאקשי''ן שקורין ורומזליך לכולי עלמא אין מברכין עליהם המוציא ולא ג' ברכות דלא מיקרי לחם אבל פשטיד''א וקרעפלי''ך מקרי תואר לחם (מרדכי פרק כל שעה) ואין לאכלם אלא אם כן בירך על שאר הפת תחלה. וכל זה לא מיירי אלא בעיסה שאין בה שמן ודבש וכיוצא בו אלא שמטוגן בהן אבל אם נילוש בהן כבר נתבאר דינו אצל פת הבאה בכיסנין):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

יד.

חלוט (פירוש כמין פת חולטין אותו ברותחין) שאחר כך אפאו בתנור פת גמור הוא ומברך עליו המוציא: {הגה: וכן דבר שבלילתו רכה שאפאו בתנור בלא משקה דינו כפת ומברך עליו המוציא ושלש ברכות וכן אם אפאו באילפס בלא משקה (תוספות והרא''ש והר''ן פרק כל שעה ורמב''ם פרק ו' מהלכות חלה ושאלתות וטור). ומעט משקה שמושחין בו האילפס שלא ישרף העיסה לא מיקרי משקה (הגהות מיימוני פרק ג' מהלכות ברכות), אבל דבר שבלילתו רכה וטגנו במשקה לכולי עלמא לאו לחם הוא (תוספות והרא''ש והר''ן ור''י פרק כיצד מברכין):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

טו.

טרוקנין דהיינו שעושין גומא בכירה ונותנים בה קמח ומים מעורבין בה ונאפה שם מברך עליו בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואם קבע סעודתו עליו מברך המוציא וברכת המזון אבל טריתא דהיינו שלוקחין קמח ומים ומערבים אותה ושופכים על הכירה והוא מתפשט ונאפה אין עליו תורת לחם כלל ואין מברכים עליו אלא בורא מיני מזונות וברכה אחת מעין שלש ואפילו קבע סעודתו עליו:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

טז.

נהמא דהנדקא והוא לחם שאופין בשפוד ומושחין אותו בשמן או במי ביצים וכן לחם העשוי לכותח שאין אופין אותו בתנור אלא בחמה מברך עליו בורא מיני מזונות:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות בציעת הפת

סימן קסח - על איזה מיני פת מברכין. ובו י''ז סעיפים:

יז.

פשטיד''א הנאפה בתנור בבשר או בדגים או בגבינה מברך עליו המוציא וברכת המזון: {הגה: ודוקא שאפאו בתנור בלא משקה אבל אם אפאו במחבת במשקה אין לברך עליו ואין לאכלו רק תוך הסעודה כמו שנתבאר (דעת עצמו):}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קסט - דין שמש הסעודה. ובו ג' סעיפים:

א.

כל דבר שמביאין לפני האדם שיש לו ריח והאדם תאב לו צריך ליתן ממנו לשמש מיד ומדת חסידות הוא ליתן לו מיד מכל מין ומין ולא יתן לו כל זמן שהכוס בידו או ביד בעל הבית (ודוקא לשמש אבל לאחר שבסעודה מותר ליתן בכי האי גונא) (הר''י סוף פרק אלו דברים). ואסור ליתן לו פרוסת פת אלא אם כן יודע בו שנטל ידיו:

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קסט - דין שמש הסעודה. ובו ג' סעיפים:

ב.

לא יתן לאכול אלא למי שיודע בו שיברך. ויש מקילין אם נותן לעני בתורת צדקה (הר''י סוף פרק אלו דברים):

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות דברים הנוהגים בסעודה

סימן קסט - דין שמש הסעודה. ובו ג' סעיפים:

ג.

השמש מברך בורא פרי הגפן על (כל) כוס וכוס שיתנו לו לפי שהוא כנמלך וברכה אחרונה אינו מברך אלא לבסוף ואינו צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה אם יש אדם חשוב בסעודה שיודע שיתנו לו כל צרכו מפת ואם אין אדם חשוב בסעודה צריך לברך על כל פרוסה ופרוסה כמו על היין: {הגה: שנים שהיו אוכלין ביחד השמש אוכל עמהם בלא נטילת רשות כדי שיצטרפו לזימון. ועיין לקמן סימן ק''ע סעיף כ''א:}

שלחן ערוך - אורח חיים

הלכות דברים הנוהגים בסעודה