bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנא - דיני קדושת בית הכנסת. ובו י''ב סעיפים: | ט. | נוהגים בהם כבוד לכבדן ולרבצן (פירוש כבוד נקוי הבית. ריבוץ זריקת המים על פני הקרקע). ונוהגין להדליק בהם נרות לכבדן: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנא - דיני קדושת בית הכנסת. ובו י''ב סעיפים: | י. | אפילו לאחר שחרבו עדיין הן בקדושתן וכשם שנוהגים בהם כבוד בישובן כך נוהגים בחרבנם חוץ מכבוד ורבוץ ואם עלו בהם עשבים תולשים אותם ומניחים אותם במקומן משום עגמת נפש כדי שיראו העם ותעיר רוחם וישתדלו לבנותם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנא - דיני קדושת בית הכנסת. ובו י''ב סעיפים: | יא. | אם בשעת בנין בית הכנסת התנו עליו להשתמש בו מותר להשתמש בו בחרבנו אבל בישובו לא מהני תנאי ואפילו בחרבנו לתשמיש מגונה כגון זריעה וחשבונות של רבים לא מהני תנאה במה דברים אמורים בבתי כנסיות שבחוצה לארץ אבל בבתי כנסיות שבארץ ישראל לא מהני שום תנאי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנא - דיני קדושת בית הכנסת. ובו י''ב סעיפים: | יב. | יש ליזהר מלהשתמש בעליה שעל גבי בית הכנסת תשמיש קבוע של גנאי כגון לשכב שם ושאר תשמישים יש להסתפק אם מותר להשתמש שם: {הגה: וכל זה דוקא בבית הכנסת קבוע שנבנה מתחלה לכך אבל בית שיחדו לאחר שנבנה לבית הכנסת מותר לשכב עליו (פסקי מהרי''א):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנב - שלא לסתור שום בית הכנסת. ובו סעיף אחד: | א. | אין סותרין בית הכנסת כדי לבנות בית הכנסת אחר שמא יארע להם אונס שלא יבנו האחר אלא בונים האחר תחלה ואחר כך סותרים הישן (ואפילו לא רצו לסתור רק מחיצה אחת להרחיבו נמי דינא הכי) (רבינו ירוחם נתיב ג' חלק ה' ובית יוסף בשם הרמב''ם). והני מילי שהיה הראשון חזק אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כתליו ליפול סותרים אותו מיד ומתחילין לבנות במהרה ביום ובלילה שמא תדחק השעה וישאר חרב: {הגה: ואסור ליקח אבנים מבית הכנסת הישנה כדי לבנות חדשה (הגהות אשירי פרק בני העיר). ואסור לסתור דבר מבית הכנסת אלא אם כן עושה על מנת לבנות (מרדכי פרק בני העיר):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | א. | מותר לעשות מבית הכנסת בית המדרש אבל לא מבית המדרש בית הכנסת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | ב. | בני העיר שמכרו בית הכנסת יכולים ליקח בדמיו תיבה דהיינו היכל שמניחין בו ספר תורה או לוח שמעמידין עליו ספר תורה מכרו תיבה יכולים ליקח בדמיו מטפחת של ספר תורה מכרו מטפחת לוקחין בדמיה ספרים דהיינו שכתוב כל חומש לבדו וכן נביאים וכתובים מכרו ספרים לוקחין בדמיהן ספר תורה אבל איפכא להורידן מקדושתן אסור ואפילו אם קנו בקצת המעות דבר שקדושתו חמורה אין יכולין לשנות המותר לקדושה קלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | ג. | ספר תורה שנמצא בו טעות דינו כחומשים (ועיין לעיל סימן קמ''ג): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | ד. | אם מותר לקנות בדמי קדושה אחת קדושה אחרת כיוצא בה יש אוסרים ויש מתירים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | ה. | אם גבו מעות לבנות בית הכנסת או בית המדרש או לקנות תיבה או מטפחת או ספר תורה ורצו לשנותו מלצורך מה שגבו אותם אין משנין אלא מקדושה קלה לחמורה אבל אם עשו בהם הדבר שגבו אותם בשבילו משנין המותר לכל מה שירצו ואם כשגבו המעות התנו לעשות חפצם ממותר הדמים אפילו קנו ומכרו וחזרו וקנו קדושה במקצת הדמים מותר להוריד המותר אבל אם לא התנו כשגבו אלא כשמכרו התנו אסור להורידם: {הגה: ואם קנו בדמים אלו שגבו עצים ואבנים חלה קדושת הדמים על העצים והאבנים ואסור לשנותן רק לקדושה חמורה ואם הביאו עצים ואבנים לצורך בנין בית הכנסת אם באו ליד גבאי אסור לשנותן רק לקדושה חמורה וקודם שבאו לידי גבאי מותר לשנותן אבל מכל מקום לא יוכל לחזור בו (בית יוסף וכן משמע במרדכי ריש פרק בני העיר):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | ו. | מוכרים בית הכנסת וכן שאר דברים שבקדושה ואפילו ספר תורה להספקת תלמידים או להשיא יתומים בדמיו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | ז. | והא דבית הכנסת נמכר הני מילי של כפרים שאין באים אנשים ממקומות אחרים שלא נעשית אלא לבני הכפרים לבדם, (ואפילו בנו אותה משל אחרים) (מרדכי ישן בשם ראבי''ה), ולכן יכולים למכרו ומכל מקום המעות נשארים בקדושתן ואינם רשאים להורידן מקדושתן והיינו כשמכרו בני העיר שלא מדעת פרנסיהם והוא הדין אם מכרו ז' טובי העיר שלא במעמד אנשי העיר אבל אם הסכימו ז' טובי העיר באותו מכר והיו במעמד אנשי העיר רשאים להוציא המעות לכל מה שירצו ואם קבלו עליהם בני העיר בפירוש במכר זה כל מה שיעשה אפילו יחיד מה שעשה עשוי: {הגה: וכל שז' טובי העיר מוכרים בפרסום מקרי במעמד אנשי העיר ואינן צריכין לומר הן או לאו (מרדכי):} אבל של כרכים שבאים שם ממקומות אחרים אפילו בנו אותו משלהם אינו נמכר אלא אם כן תלו אותו בדעת היחיד שאז יעשה בו היחיד מה שירצה בהסכמת הצבור והוא הדין לכל דברי קדושה שנזכרו כאן דכלהו גרירי בתר בית הכנסת: {הגה: יחיד שבנה בית הכנסת ונתנה לקהל דינה כבית הכנסת של קהל אבל אם שייר לעצמו בה שום כח אין לה מכר כי אם על פי הקהל ועל פיו או יורשיו (אור זרוע והגהות אשירי פרק בני העיר). וכל זה לא מיירי אלא כשיש להם בית הכנסת אחרת אבל אם אין להם רק בית הכנסת אחת אסור למכרו דהא אפילו לסתרו אסור עד שיבנו אחרת (רבינו ירוחם נתיב ב' חלק ח'). כל דבר שבקדושה שנמכר ומותר לשנותו נמכר בלא הכרזה ואין בו אונאה אבל דבר שאסור לשנותו לקדושה קלה צריך הכרזה (רשב''א סימן תרי''ז):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | ח. | בנו בית סתם והקדישוהו אחר כך לבית הכנסת דינו כבית הכנסת אבל אינו קדוש עד שיתפללו בו אפילו אם בנאוהו לשם בית הכנסת וכיון שהתפללו בו אפילו אורחים לפי שעה כיון שהיה מיוחד לתפלה קדוש ואם לפי שעה הקדישו הכל כפי מה שאמרו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | ט. | כשמוכרים אנשי הכפר בית הכנסת יכולים למכרו ממכר עולם והלוקח יעשה בו מה שירצה חוץ ממרחץ ובורסקי ובית טבילה ובית הכסא ואם מכרוהו ז' טובי העיר במעמד אנשי העיר יעשה הלוקח אפילו אלו ארבעה דברים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | י. | יש אומרים דיחיד בשלו אפילו ספר תורה מותר למכרו ולעשות בדמיו כל מה שירצה כל שלא הקדישו לקרות ברבים ויש מי שאוסר אלא אם כן ללמוד תורה או לישא אשה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | יא. | בית הכנסת או לבנים ועצים מבית הכנסת ישן שסתרו יכולים ליתן במתנה דאי לאו דהוה להו הנאה מניה לא הוו יהבי ליה הדר הוי ליה כמכר וכן יכולים להחליפן באחרים והם יוצאים לחולין אבל אסור למשכנן או להשכירן או להשאילן אפילו על ידי ז' טובי העיר שעדיין נשארים בקדושתן שאין כאן דבר אחר שתחול קדושתן עליו: {הגה: ודוקא בדרך שמורידן מקדושתן אבל מותר להשאיל אפילו ספר תורה לקרות בה אפילו משל רבים ליחיד (בית יוסף בשם אורחות חיים):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | יב. | מי שיש לו תנאי עם הקהל שלא יוכל לבנות בית הכנסת כי אם הוא וזרעו אינו יכול למכור זכותו לאחר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | יג. | גבו מעות לבנין בית הכנסת ובא להם דבר מצוה מוציאין בה המעות קנו אבנים וקורות לא ימכרום לדבר מצוה אלא לפדיון שבוים אף על פי שהביאו האבנים וגדרום ואת הקורות ופסלום והתקינו הכל לבנין בית הכנסת מוכרים הכל לפדיון שבוים בלבד אבל אם בנו וגמרו לא ימכרו בית הכנסת אלא יגבו לפדיון מן הצבור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | יד. | ראובן שאמר קרקע זו אני נותן לבנות עליה בית הכנסת ולא רצו עובדי כוכבים להניחן לבנות בית הכנסת והקהל אומרים לבנות עליה בית לתלמוד תורה וראובן אומר אדעתא דהכי לא נדרי לא מצי ראובן הדר ביה ואם ראובן לא היה דר שם היו יכולים לשנותה ואם הוא מבני אותה העיר אינם רשאים לשנותה אם הוא עומד וצווח (פירוש וצועק), אלא אם כן יש שם חבר עיר דכל מאן דאתי אדעתא דידיה אתי (וז' טובי העיר דינם כחבר עיר) (מרדכי ריש בני העיר): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | טו. | אין אדם יכול לאסור חלקו מבית הכנסת ולא מהספרים ואם אסר אינו כלום: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | טז. | מי שהשאיל ביתו לבית הכנסת ויש לו מריבה עם אחד מהקהל אינו יכול לאסרה אלא אם כן יאסרנה לכל הקהל כאחד: {הגה: ודוקא שהשאיל תחלה סתם אבל אם התנה מתחלה שכל זמן שירצה למחות יהא בידו למחות או שלא השאיל להם בפירוש אלא הניחם ליכנס לביתו הרשות בידו למחות במי שירצה (מהר''ם פאדוואה סימן פ''ה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | יז. | מי שהיה בביתו בית הכנסת ימים רבים אין הצבור רשאים לשנותו בבית אחר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | יח. | יש מי שאומר שכלי הקדש של כסף שנהגו להביא תמיד לבית הכנסת בחגים אין יכולים להוציא לחולין ולמכרם והקהל יכולים לתפשם שישארו בחזקת הקדש אחר מיתת המקדיש: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | יט. | יש מי שאומר שאם נמצא אחר מיתת אדם כתב כתוב שהקדיש כלים ואין עליו עדים ולא מסרו לקהל אפילו הכי הוי הקדש: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | כ. | יש מי שאומר שספר תורה שהוחזק שהיה של אבותיו של ראובן אין הצבור יכולים להחזיק בם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | כא. | אין לקנות מעילים שנשתמש בהם הדיוט לתשמיש קדושה: {הגה: אסור לעשות מאתנן זונה או מחיר כלב דבר של מצוה כגון בית הכנסת או ספר תורה ודוקא מהאתנן עצמה אבל אם נתנו לה מעות באתנן מותר לקנות בהן דבר מצוה. ולא מקרי זונה אלא איסור ערוה אבל אלו הפנויות הקדשות שמקדישות דבר מותר לקבל מהן (רבינו ירוחם נתיב ג' חלק א'):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנג - דיני בנין בית הכנסת. ובו כ''ב סעיפים: | כב. | אדם שהוא רגיל בשום מצוה כגון גלילה ואירעו אונס או עוני ונתנו הקהל המצוה לאחר ואחר כך העשיר ורצה שיחזירו לו המצוה אם בשעה שנתנו הקהל המצוה לשני היה ספוק ביד הראשון לתת מה שהיה נותן בכל שנה ולא חפץ בה ונתרצה הוא עם שאר הקהל לתת לאחר איבד זכותו אבל אם כשנתנו לשני לא היה ביד הראשון סיפוק לתת מה שהיה נותן ועתה שיש בידו רוצה לזכות במצותו ולחזור וליתן מה שהיה נותן תחלה חוזר למצותו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | א. | רחבה של עיר אף על פי שמתפללין בה בתעניות אין בה משום קדושה מפני שהוא עראי וכן בתים וחצרות שמתקבצים בהם להתפלל באקראי (פירוש דרך מקרה והזדמן לא דרך קביעות) אין בהם שום קדושה. |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | ב. | השוכרים בית ומתפללין בו אין לו דין בית הכנסת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | ג. | תשמישי קדושה כגון תיק של ספרים ומזוזות ורצועות תפלין וארגז שנותנין בו ספר תורה או חומש וכסא שנותנין עליו ספר תורה ווילון שתולין לפני ההיכל יש בהן קדושה וצריך לגנזן: {הגה: ודוקא הדבר שמניחין בהן דבר הקדושה בעצמו לפעמים או שנעשה לכבוד כגון המכסה שעל הקרשים של הספרים אבל אותו מכסה שהוא לשמור אותו מכסה שעל הקרשים לא מיקרי תשמיש דהוי תשמיש דתשמיש וכל כיוצא בזה:} {הגה: יש אומרים דלא מקרי ארון הקודש אלא אם הוא כמין ארגז שאינו עשוי רק לכבוד התורה אבל ארון הבנוי בחומה שנעשה לשמירה לא מקרי תשמישי קדושה וכל שכן אם הספרים מתקלקלים בו דמותר ליטלן משם (מרדכי והגהות אשירי פרק בני העיר). אסור לכבס מטפחת של ספר תורה במי רגלים מפני הכבוד (רבינו ירוחם נתיב ב' חלק ו' ור''ן מרדכי פרק קמא דמועד קטן):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | ד. | מטפחות ספר תורה שבלו יכולים לעשות מהם תכריכין למת מצוה וזו היא גניזתן: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | ה. | ספר תורה שבלה מניחין אותו בכלי חרס וגונזין אותו בקבר תלמיד חכם אפילו אינו אלא שונה הלכות ולא שימש תלמידי חכמים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | ו. | אין עושין מתיבה כסא לספר תורה אבל מותר לעשות מתיבה גדולה קטנה וכן מותר לעשות מכסא גדול כסא קטן אבל אסור לעשות ממנו שרפרף (פירוש כסא קטן) לכסא וכן מותר לעשות מוילון גדול וילון קטן או לעשות ממנו כיס לספר תורה אבל לעשות ממנו כיס לחומש אסור: {הגה: ופרוכת שאנחנו תולין לפני הארון אין לו קדושת ארון רק קדושת בית הכנסת וכן הכלונסות שבו תולין הפרוכת ומכל מקום אסור לעשות מהם העצים שמסמנים בו הקריאה לחובת היום שאינן קדושים כמו הם (פסקי מהרא''י סימן רכ''ה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | ז. | הבימה (פירוש מקום גבוה) כגון בימה שהיו עושים למלך אין בה קדושת ארון אלא קדושת בית הכנסת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | ח. | הארון וכל מה שעושים לספר תורה מועיל בו תנאי להשתמש בו שאר תשמיש אפילו דחול: {הגה: ונהגו ליהנות בכמה הנאות מדברי קדושה כגון מטפחות של ספרים ושלחן שבבית הכנסת ומעילים של ספר תורה וכתבו הטעם משום דכיון שנהגו כן ואי אפשר ליזהר לב בית דין מתנה עליהם מעיקרא כדי שלא יבאו בני אדם לידי תקלה ואף על גב דלא התנו כאלו התנו דמי (תרומת הדשן סימן רע''ג ובית יוסף):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | ט. | המתנדבים ספר תורה ומניחים מטפחות בבית הכנסת מותר להשתמש בהן כל ספר וספר שלדעת כולן הוקדשו אבל המניחים בביתם ואחר כך מקדישין כיון שעל דעת אותו ספר נעשה ונשתמש בו אותו ספר אסור להניחו בספר תורה אחר ויש מתירים (וכן נוהגין עכשיו משום לב בית דין מתנה עליהם לנהוג כך): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | י. | הנוהגים להניח עטרות ספר תורה בראש הקורא בסיום התורה אין מוחין בידם אבל המניחים אותם בראשי חתנים דעלמא מוחין בידם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | יא. | נרות של שעוה שנתנם כותי לעבודת אלילים וכיבן שמשן ונתנם או מכרן לישראל אסור להדליקם בבית הכנסת: {הגה: אף על פי שמותרים להדיוט. מומר עובד כוכבים שנתן שעוה או נר לבית הכנסת אסור להדליקו (פסקי מהרי''ו סימן ס''ד). ועיין ביורה דעה סימן קל''ט ורנ''ד בדינים אלו:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | יב. | עכבר שנמצא בשמן של בית הכנסת אם הוא מאוס אסור להדליקו בבית הכנסת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | יג. | נר של בית הכנסת מותר לקרות לאורו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | יד. | אין מדליקין נר של הדיוט מנר של בית הכנסת ויש מי שאומר דהני מילי בעוד שדולקין למצותן אבל כשצריך לכבותן מותר: {הגה: מיהו לא נהגו ליזהר בכך ומדליקין בהן נר שהוא לצורך גדול ואפשר גם כן שדעת בית דין מתנה בכך וכן בכל הדברים שנהגו להקל בדברים כאלו והוא מהאי טעמא (פסקי מהרא''י סימן רכ''ה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנד - דיני תשמישי קדושה ונרות בית הכנסת. ובו ט''ו סעיפים: | טו. | בני כרך שקנו ספר תורה והתנו שאם יצא אחד מהכרך שהנשארים יתנו לו חלקו והוקרו הספרים אם יצא אחד מהם אין נותנין לו אלא מה שנתן בלבד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנה - לילך מבית הכנסת לבית המדרש. ובו ב' סעיפים: | א. | אחר שיצא מבית הכנסת ילך לבית המדרש ויקבע עת ללמוד וצריך שאותו עת יהיה קבוע שלא יעבירנו אף אם הוא סבור להרויח הרבה: {הגה: ואף מי שאינו יודע ללמוד ילך לבית המדרש ושכר הליכה בידו או יקבע לו מקום וילמוד מעט במה שיודע ויחשוב בעניניו ויכנס בלבו יראת שמים (הר''י פרק קמא דברכות):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות בית הכנסת | סימן קנה - לילך מבית הכנסת לבית המדרש. ובו ב' סעיפים: | ב. | קודם שילך לבית המדרש יוכל לאכול פת שחרית אם הוא רגיל בו וטוב שירגיל בו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות משא ומתן | סימן קנו - סדר משא ומתן. ובו סעיף אחד: | א. | אחר כך ילך לעסקיו דכל תורה שאין עמה מלאכה סופה בטלה וגוררת עון כי העוני יעבירנו על דעת קונו ומכל מקום לא יעשה מלאכתו עיקר אלא עראי ותורתו קבע וזה וזה יתקיים בידו וישא ויתן באמונה ויזהר מלהזכיר שם שמים לבטלה שבכל מקום שהזכרת השם מצויה מיתה מצויה ויזהר מלישבע אפילו באמת שאלף עיירות היו לינאי המלך וכולם נחרבו בשביל שהיו נשבעים שבועות אף על פי שהיו מקיימים אותם ויזהר מלהשתתף עם הכותים שמא יתחייב לו שבועה ועובר משום לא ישמע על פיך: {הגה: ויש מקילין בעשיית שותפות עם הכותים בזמן הזה משום שאין הכותים בזמן הזה נשבעים בעבודת אלילים ואף על גב דמזכירין העבודה זרה מכל מקום כוונתם לעושה שמים וארץ אלא שמשתפין שם שמים ודבר אחר ולא מצינו שיש בזה משום לפני עור לא תתן מכשול דהרי אינם מוזהרין על השיתוף (ר''ן סוף פרק קמא דעבודה זרה, ורבינו ירוחם נתיב י''ז חלק ה'ותוספות ריש פרק קמא דבכורות). ולשאת ולתת עמהם בלא שותפות לכולי עלמא שרי בלא יום חגיהם (הגהות מיימוני פרק קמא מהלכות ע''ז) (ועיין ביורה דעה בהלכות ע''ז סימן קמ''ז):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנז - דיני זמן קביעות סעודה. ובו סעיף אחד: | א. | כשיגיע שעה רביעית יקבע סעודתו ואם הוא תלמיד חכם ועוסק בלמודו ימתין עד שעה ו'. ולא יאחר יותר דהוי כזורק אבן לחמת אם לא טעם מידי בצפרא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | א. | כשיבא לאכול פת שמברכין עליו המוציא יטול ידיו אפילו אינו יודע להם שום טומאה ויברך על נטילת ידים אבל לפת שאין מברכין עליו המוציא כגון לחמניות (פירוש סטורט''י בלע''ז) דקות או פת הבאה בכסנין (פירוש פת עשויה עם צוקארו ושקדים ואגוזים) ואינו קובע סעודתו עליהם אין צריך נטילת ידים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | ב. | יש מי שאומר שאם אינו אוכל אלא פחות מכביצה יטול ידיו ולא יברך: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | ג. | אם אוכל פחות מכזית יש מי שאומר שאין צריך נטילה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | ד. | אם אוכל דבר שטיבולו באחד משבעה משקין שסימנם י''ד שח''ט ד''ם (דהיינו יין דבש שמן חלב טל דם מים) ולא נתנגב ואפילו אין ידיו נוגעות במקום המשקה צריך נטילה בלא ברכה: {הגה: ואפילו אינו מטבל רק ראש הירק או הפרי אפילו הכי יטול בלא ברכה (בית יוסף):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | ה. | הנוטל ידיו לפירות הרי זה מגסי הרוח: {הגה: ודוקא שנוטלן בתורת חיוב אבל אם נוטלן משום נקיות שלא היו ידיו נקיות מותר (הגהת סמ''ק):} ובשר צלי יש מי שנראה מדבריו אף על פי שמוהל טופח עליו דינו כפירות ותבשיל מחטים והם נגובים דינו כפירות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | ו. | השותה אין צריך ליטול אפילו ידו אחת (ועיין לקמן סימן ק''ע): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | ז. | נטל ידיו לדבר שטיבולו במשקה ואחר כך רוצה לאכול לחם יש מי שנראה מדבריו שאין אותה נטילה עולה לו ואין צריך לומר אם נטל ידיו שלא לאכול ואחר כך נמלך ואכל: {הגה: ואם לא הסיח דעתו יטול בלא ברכה (דברי עצמו). אם נגע באכילתו במקומות המטונפות בגופו יחזור ויטול ידיו (תשובת רשב''א סימן קצ''ב וקצ''ג). ועיין לקמן סימן קס''ד (כפול לקמן, ושם נתבאר דצריך גם כן לחזור ולברך):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | ח. | מי שהיה במדבר או במקום סכנה ואין לו מים פטור מנטילת ידים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | ט. | צריך ליזהר בנטילת ידים שכל המזלזל בנטילת ידים חייב נידוי ובא לידי עניות ונעקר מן העולם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | י. | אף על פי ששיעורם ברביעית (פירוש רביעית הלוג דהיינו שיעור ביצה וחצי) יוסיף ליטול בשפע דאמר רב חסדא אנא משאי מלא חפני מיא ויהבו לי מלא חפני טיבותא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | יא. | מברך קודם נטילה שכל המצות מברך עליהם עובר לעשייתן ונהגו שלא לברך עד אחר נטילה משום דפעמים שאין ידיו נקיות ומפני כך מברכין עליהם אחר ששפשף ידיו שכבר ידיו נקיות קודם שיטיל עליהם מים שניים: {הגה: גם יכול לברך עליהם קודם נגוב שגם הנגוב מן המצוה ומקרי עובר לעשייתן (הגהות אשירי פרק קמא). ואם שכח לברך עד אחר נגוב מברך אחר כך:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | יב. | וינגבם היטב קודם שיבצע שהאוכל בלי נגוב ידים כאילו אוכל לחם טמא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנח - דיני נטילת ידים לסעודה. ובו י''ג סעיפים: | יג. | המטביל ידיו יכול לאכול בלא נגוב והוא הדין לנוטל ידיו בבת אחת ושופך עליהם רביעית מים בבת אחת או שנטל ידו אחת ושפך עליה רביעית וכן שפך על חברתה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | א. | אין נוטלים לידים אלא בכלי וכל הכלים כשרים אפילו כלי גללים (פירוש כלים עשויים מרפש בקר ועפר) וכלי אבנים וכלי אדמה וצריך שיהא מחזיק רביעית ואם ניקב בכונס משקה דהיינו שאם ישימו אותו על משקים יכנסו בתוכו דרך הנקב והוא גדול מנקב שהמשקים שבתוך הכלי יוצאים בו אז בטל מתורת כלי ואין נוטלים ממנו לידים ואפילו אם הוא מחזיק רביעית מן הנקב ולמטה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | ב. | והני מילי שנוטל דרך פיו למעלה שמה שממנו מן הנקב ולמעלה אינו חשוב ככלי ונמצא שאין המים באים על ידו מהכלי אבל אם נוטל דרך הנקב שרי כיון שמחזיק רביעית ממנו ולמטה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | ג. | כלי שמחזיק רביעית כשסומכים אותו ואם לא יסמכוהו ישפכו המים ולא ישאר בו רביעית אינו כלי הלכך מגופה של חבית שהיא חדה ואינה מקבלת רביעית שלא מסומכת אין נוטלים ממנה ואם הרחיבה מלמטה עד שמקבלת רביעית כשהיא יושבת שלא מסומכת נוטלים ממנה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | ד. | חמת וכפישה שהם מיני נאדות של עור שתקנן ועשה להם בית מושב נוטלים מהם אבל שק וקופה שהתקינן לשבת בלא סמיכה וזפתן בזפת עד שהם מקבלים משקים אין נוטלים מהם לידים לפי שאינם עשויין לקבל משקים והוא הדין לכובעים של לבדים (פירוש בגד קשה, פילטר"ו בלע"ז) אפילו כשהם קשים כל כך שמקבלים מים ואינם זבים מהם מכל מקום אינם עשוים לקבל מים ומכל מקום על ידי הדחק מותרים שעוברי דרכים רגילים לשתות בהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | ה. | כלי שתחלת תיקונו כך שאינו יכול לעמוד בלא סמיכה ואין משתמשין בו אלא על ידי סמיכה חשוב שפיר כלי לפיכך כלי שהוא מלא נקבים מתחתיו ופיו צר למעלה וכשמניח אדם אצבעו עליו אין המים יוצאים וכשמסירו המים יוצאים מותר ליטול ממנו אף על פי שאינו מחזיק כלום כיון שעשוי לקבלה בענין זה וזה עיקר תשמישו נקרא כלי: {הגה: וכל שכן כלי שיש בו ברזא למטה הואיל ומתחלה נעשה לקבל על ידי כך (טור ובית יוסף):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | ו. | לא יתן מים לחבירו בחפניו שאין נוטלים אלא מן הכלי והוא הדין אם נטל ידו אחת מהכלי ושפך ממנה לידו אחרת דאינו כלום ורבינו תם מתיר בזו כיון שתחלת נטילה לידו אחת היה מן הכלי והוא שהיתה ידו הראשונה טהורה כגון ששפך עליה רביעית בבת אחת: {הגה: ונהגו להקל כדברי רבינו תם אבל הסברא הראשונה היא עיקר ולכן יש להחמיר לכתחלה:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | ז. | צריך שיבואו המים מכח נותן לפיכך צנור שדולה מים מן היאור ושופך בו ונמשכים ממנו המים להשקות השדה אינו יכול ליתן ידיו לתוכו כדי שיקלחו המים עליהן מפני שאינם באים מכח אדם שכבר פסק כח השופך ואם משים ידיו קרוב ואם משים ידיו קרוב למקום השפיכה אף על פי שאינו משים אותה תחת השפיכה ממש עלתה לו נטילה דכל זמן שהם קרובים למקום השפיכה עדיין למקום השפיכה עדיין מכחו הם באים. ואם הטביל ידיו לתוך הצנור הזה אינם טהורות מכח טבילה מפני שהם שאובים והני מילי בדולה ששופך ונותן לתוך הצנור עצמו אבל אם נותן אותם חוץ לצנור וממשיך אותם לצנור והטביל בו ידיו טהורות דשאובים שהמשיכוה כשרה. ואפילו דולה ונותן לתוך החריץ עצמו אם הדלי נקוב מאחוריו בכונס משקה ובעוד ששופך דרך פיו לצנור מקלח מאחוריו ליאור מטביל בו את הידים וטהורות דחשיבי כאילו הטביל ביאור דנצוק זה מחבר הכלי ליאור וחשיבי מים שבצנור מחוברים למימי היאור אף על גב דנצוק כזה לא חשיב חבור לענין טבילה ויש חולקין בזה ואומרים דגם לנטילת ידים לא חשיב חיבור: {הגה: אין ליטול ידיו מאותן אבנים הקבועים לכותל ועשה להם בית קבול וברזא אבל אם היו כלי תחלה וחברם לכותל נוטלין ממנו (אגודה פרק המוכר בית):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | ח. | אם הכניס ידיו לתוך כלי של מים ושכשך ידיו בהם אם הכלי מחובר לקרקע לא עלתה לו נטילה ואם אינו מחובר לקרקע יש אומרים שעלתה לו נטילה ויש אומרים שלא עלתה לו ובשעת הדחק יכול לסמוך על דברי המתירים ואם אחר כך נזדמן לו ליטול בדרך נטילה נוטל בלא ברכה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | ט. | חבית שיש בה מים מניחה על ברכיו ונוטל ממנה לידים ואם היתה מוטה בארץ והמים מקלחים ממנה או שעומדת והמים יוצאים דרך נקב שבה ונתן ידיו שם לא עלתה לו נטילה ואם היתה ברזא (פירוש דבר סותם הנקב, ספינ"ה בלע"ז) בנקב והסירה וקבל המים על ידיו חשיב שפיר כח גברא וצריך להחזירה ולהסירה בכל שפיכה ושפיכה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | י. | אם הטה חבית מלאה מים והלך וישב לו והחבית שופכת מים כל היום מחמת הטייתו ונטל ידיו ממנו עלתה לו נטילה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | יא. | הכל כשרים ליתן מים לידים אפילו חרש, שוטה, וקטן, עובד גילולים, ונדה, (ואיכא מאן דאמר דקטן פחות מבן ששה דינו כקוף) (הגהות אשירי פרק ב' דברכות): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | יב. | אם הקוף (פירוש מין חיה, סימיא"ה בלע"ז) נותן מים לידים יש פוסלים ויש מכשירים ונראים דבריהם. (ומכל מקום יש להחמיר): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | יג. | ולכתחלה יכוין הנוטל לנטילה המכשרת לאכילה. (וכוונת נותן נמי מועיל אפילו לכתחלה אפילו שלא כוון הנוטל כלל) (תרומת הדשן סימן תק"י): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | יד. | הטביל ידיו במי מעין אפילו אין בו מ' סאה עלתה לו טבילה כל שמתכסין ידיו בהם בבת אחת ואם הטבילם במי מקוה יש אומרים שדינו כמעין ויש אומרים שצריך מ' סאה ונקטינן כדברי המיקל. (ויש להחמיר לכתחלה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | טו. | מי גשמים שהם זוחלים (פירוש נמשכים והולכים שאינם מכונסים) ויש בהם מ' סאה יש להסתפק אם טובל בהם ידיו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | טז. | מ' סאה מים שאובים שבקרקע להרמב"ם אין מטבילין בהם את הידים ולהראב"ד מטבילין ושאובה שהמשיכוה כולה גם להרמב"ם מטבילין בהם הידים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | יז. | לא יטול מהנהר מים בידו אחת ויתן על ידו השנית לפי שאין כאן לא נטילה ולא טבילה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | יח. | ידו אחת בנטילה וידו אחת בטבילה ידיו טהורות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | יט. | המטביל ידיו אין צריך שתי פעמים ולא ניגוב ולא להגביה ידיו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קנט - באיזה כלי נוטלין הידים, וכיצד יבואו המים לידיו. ובו כ' סעיפים: | כ. | המטביל ידיו אינו מברך על טבילת ידים אלא על נטילת ידים. (ויש אומרים דמברכין על טבילת ידים או על שטיפת ידים, וכן עיקר) (טור ומרדכי פרק אלו דברים וסמ"ג ואגור): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | א. | מים שנשתנו מראיהן בין מחמת עצמן בין מחמת דבר שנפל לתוכן בין מחמת מקומם פסולים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | ב. | עשה במים מלאכה או ששרה בהם פתו אפילו נתכוון לשרות בכלי זה ונפל לשני פסולים ואם צינן יין במים פסולים ואם הדיח בהם כלים פסולים ואם היו כלים מודחים או חדשים כשרים. ואם הטביל בהם הנחתום הגלוסקין (פירוש ככרות לחם) פסולים אבל אם טבל ידיו במים וטח פני הגלוסקין או שחפן מהם בחפניו המים הנשארים לא נעשה בהם מלאכה ולפיכך כשרים אם לא נשתנו מראיהן. (והוא הדין מים שהנחתום מדיח ידיו בהם מן הבצק הדבק בידיו) (בית יוסף בשם רבינו ירוחם): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | ג. | מים שלפני הנפח אף על פי שלא נשתנו מראיהם פסולים מפני שבידוע שנעשה בהם מלאכה דהיינו שכיבה בהם הברזל ושלפני הספר אם נשתנו מראיהם פסולים ואם לאו כשרים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | ד. | מים ששתו מהם התרנגולים או שלקק (פירוש שתיית הכלב נקרא לקיקה) מהם הכלב יש מי שפוסל ואין דבריו נראין אלא בין באלו בין בכל שאר בהמה חיה ועוף יש להכשיר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | ה. | אין מלאכה פוסלת אלא במים שאובים בין שהם בכלי בין שהם בקרקע אבל לא במי מקוה או מעין בעודם מחוברים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | ו. | חמי האור נוטלים מהם לידים אפילו הן חמין שהיד סולדת (פירוש כל שכריסו של תינוק נכוה הימנו) בהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | ז. | חמי טבריה יכול להטביל בהם את הידים אבל ליטול מהם בכלי לא ואם המשיך אותן בארץ דרך חריץ חוץ למקומם והפסיקן מהמעין הנובע אם יש בהם שיעור מקוה מטבילין בהם הידים ואם אין בהם שיעור מקוה לא ואם חריץ זה מימיו מחוברים למי המעין הנובע חם לרש''י והרשב''א אין מטבילין בו את הידים ולהרב רבינו יונה מטבילין בו את הידים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | ח. | טעם פיסול חמי טבריה לנטילה מפני שהן מרים ואינם ראויין לשתית הכלב אבל אם ימצאו מים חמין נובעין שהן ראויין לשתית הכלב נוטלים מהם לידים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | ט. | מים מלוחים או סרוחים או מרים שאין הכלב יכול לשתות מהם פסולים לנטילת ידים אף על פי שכשרים למי מקוה לטבילה ואם הם עכורים מחמת טיט שנתערב בהם אם הכלב יכול לשתות מהם כשרים בין לנטילת ידים בין למקוה ואם אינו יכול לשתות מהם פסולים לשניהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | י. | נוטלים לידים בכל דבר שתחלתו מן המים כגון יבחושים (פירוש תולעים) אדומים או שומן דג. ונראה דוקא אם ריסקן דלא עדיף משלג וכו': |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | יא. | מים שיש לו ספק אם נעשה בהם מלאכה או לאו או שיש לו ספק אם יש בהם כשיעור אם לאו או אם הם טמאים או טהורים או ספק אם נטל ידיו או לאו טהור (וכל ספק טהרה בידים טהור) (טור) ויש מי שאומר שעל כל זאת אם יש לו מים אחרים יטול ידיו ויוציא עצמו מן הספק: {הגה: מי שלא נטל ידיו ונגע במים לא נפסלו אותן מים לנטילה ולא מיקרי מים טמאים אבל אסור לרחוץ ידיו ממים שנטל בהם חבירו כבר (תרומת הדשן סימן רנ''ט):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | יב. | השלג והברד והכפור והגליד (פירוש המים הנקפים מרוב הקור) והמלח אם ריסקן עד שנעשו מים נוטלין מהם וטובלין בהם אם יש בהם כשיעור (עיין ביורה דעה סימן ר''א סעיף ל'). יש מי שאומר שאין נטילת מים ראשונים אלא במים בלבד ויש אומרים שהיין כשר לנטילת ידים בין נתן לתוכו מים בין לא נתן לתוכו מים אלא שאסור לעשות כן לכתחלה כדי שלא יהא כמזלזל בדבר חשוב שנשתנה לעילוי (פירוש לשבח) עד שקובע ברכה לעצמו. (ויש אומרים דוקא יין לבן אבל אדום לא) (מרדכי פרק אלו דברים). ויש מי שאומר שכל מי פירות ראויים לנטילת ידים בשעת הדחק. (וכל שכן דמותר ליטול ידים בשעת הדחק בשכר או במי דבש המבושלין דעיקרן מים) (הגהות אשירי): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | יג. | צריך שיהא במים רביעית והני מילי לאחד אבל לב' שבאו ליטול כאחד האחרון אין צריך ואפילו בזה אחר זה ובלבד שלא יפסיק הקילוח כיצד היה רביעית מים בכלי ופשט אחד ידיו ואחר יוצק על ידיו ובא שני ופשט ידיו למטה ממנו סמוך ליד הראשון וקילוח יורד על ידו של ראשון ולידו של שני שלמטה ממנו ידי שניהם טהורות אף על פי שפיחת שיעור הרביעית כשהם מגיעים לידיו של שני ידיו טהורות מפני שהם באים משיורי טהרה ויש מתירים אפילו כשנוטלים זה אחר זה הואיל ובשעה שהתחיל האחד ליטול מהם היה בהם רביעית גם לשני זה עולים מפני שבאו משיורי טהרה ועל דרך זה נוטלים מחצי לוג לג' ולד' ומלוג לכמה בני אדם כל זמן שמספיקים המים לשפוך כל אחד על ידיו ג' פעמים (והוא הדין) שיכולים להניח ד' וה' ידיהם זה בצד זה או זה על גב זה וליטול כאחד ובלבד שירפו ידיהם בענין שיגיעו המים לכל אחד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | יד. | צריך שיהא רביעית מכונס במקום אחד שאם נטל משמינית וחזר ונטל משמינית ידיו טמאות כשהיו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קס - איזו מים כשרים ואיזו פסולים לנטילה. ובו ט''ו סעיפים: | טו. | רביעית שאמרו בין לידיו של גדול בין לידיו של קטן נטלו ב' בני אדם זה ידו אחת וזה ידו אחת ואחר כך חזר השני ונטל ידו השניה הרי אלו כג' בני אדם ולפיכך אם היה בכלי חצי לוג ידיו טהורות ואם לאו אין ידו השניה טהורה שאין נוטלין בפחות מחצי לוג יותר משני בני אדם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קסא - דיני חציצה בנטילה. ובו ד' סעיפים: | א. | צריך ליזהר מחציצה שכל דבר שחוצץ בטבילה חוצץ בנטילה. כגון צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר ובצק שתחת הצפורן אפילו כנגד הבשר ורטיה שעל בשרו וטיט היון וטיט היוצרים אבל במיעוטו שאינו מקפיד אין לחוש: {הגה: ומשום הכי לא נהגו לנקר הטיט שתחת הצפרנים לנטילה משום דהוי כמיעוטו שאין מקפיד כי אין מקפידין על זה לנטילה (הגהות סמ''ק והגהות אשירי פרק אלו דברים) אבל אם היה מקפיד הוא צריך לנקרן וכן עיקר ואפשר שנהגו להקל בחציצה לענין נטילה כי יש אומרים שאין שייך חציצה לנטילה אבל העיקר כסברא הראשונה:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קסא - דיני חציצה בנטילה. ובו ד' סעיפים: | ב. | כל דבר שאינו מקפיד עליו אינו חוצץ היה דרכו של זה להקפיד וזה אין דרכו להקפיד למי שדרכו להקפיד חוצץ למי שאין דרכו להקפיד אינו חוצץ כיצד היה אחד צבע והיו ידיו צבועות אין הצבע חוצץ על ידיו אף על פי שיש על ידיו ממשות של צבעונים. לא היה צבע אם היו ידיו צבועות ויש ממש הצבע על ידיו הרי זה חוצץ שהדיו היבש חוצץ והלח אינו חוצץ וכן הנשים שדרכן לצבוע ידיהן לנוי וכיוצא בזה אין אותו צבע חוצץ (גלדי מכה שעל ידיו אם אינו מקפיד עליו אינן חוצצין ספר התרומה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קסא - דיני חציצה בנטילה. ובו ד' סעיפים: | ג. | צריך להסיר הטבעת מעל ידו בשעת נטילת ידים ((ואפילו הוא רפוי (בית יוסף) ואפילו אינו מקפיד עליו בשעת נטילה הואיל ומקפיד עליו בשעה שעושה מלאכה שלא יטנפו (הרא''ש פרק תינוקת). ונהגו קצת להקל אם הוא רפוי אבל יש להחמיר כי אין אנו בקיאים איזה מיקרי רפוי:)) |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קסא - דיני חציצה בנטילה. ובו ד' סעיפים: | ד. | שיעור נטילת ידים כל היד עד הקנה של זרוע ויש אומרים עד מקום חיבור האצבעות לכף היד וראוי לנהוג כדעת הראשון: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים: | א. | הנוטל צריך להגביה ידיו (דהיינו ראשי אצבעותיו) למעלה שלא יצאו מים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו את הידים: {הגה: והוא הדין אם משפילן מתחלת הנטילה עד סופה דשפיר דמי רק שיזהר שלא יגביה תחלה ראשי אצבעותיו ואחר כך ישפילם דאז יצאו המים חוץ לפרק ויחזרו ויטמאו הידים (בית יוסף בשם מהר''י בן חביב):} והיינו כשאינו נוטל כל היד עד מקום חבור היד עם הזרוע אבל אם נוטל עד שם אין צריך להגביה ידיו (ויש חולקים בזה). וכן אם שפך על שתי ידיו רביעית בפעם אחת כיון דאין שם מים טמאים כלל אין צריך להגביה ידיו וכן המטביל ידיו אין צריך להגביה ידיו. (יש אומרים דאם שופך על ידיו ג' פעמים אין צריך ליזהר בכל זה וכן נהגו להקל) (אגור בשם אור זרוע והגהות אשירי פרק כ''ה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות נטילת ידים | סימן קסב - הגבהה ושפשוף הידים בנטילה. ובו י' סעיפים: | ב. | הנוטל ידיו שופך עליהם קצת מהרביעית להסיר מהם הלכלוך וכל דבר שחוצץ ואחר כך שופך עליהם פעם שנית וגם אלו המים הם טמאים ואחר כך שופך עליהם פעם שלישית לטהר המים שעל גבי הידים ואם אין בידים לכלוך ודבר החוצץ שופך על שתי ידיו רביעית בבת אחת ואין צריך מים שניים: {הגה: והוא הדין אם היו לו מים רבים רוחץ תחלה מעט כדי להסיר הלכלוך ואחר כך שופך רביעית כאחד ואין צריך מים שלישים. הנוטל ידיו צריך לשפשפם זו בזו (מיימוני פרק י''א מהלכות מקואות וכל בו וסמ''ג והרא''ש פרק כל הבשר):} |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.