bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג. ובו ד' סעיפים: | ג. | אם היה ישן עם בניו בעודם קטנים מותר לקרות בחזרת פנים בלא הפסקת טלית ואם הם גדולים צריך להפסקת טלית: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עג - הישן עם אשתו ובניו איך יתנהג. ובו ד' סעיפים: | ד. | עד כמה הם חשובים קטנים התינוק עד שיהיו לו י''ב שנים והתינוקת עד שיהיו לה י''א שנים ואפילו הביאו ב' שערות מותר ובשנת י''ג לתינוק וי''ב לתינוקת אם הביאו ב' שערות אסור בלא הפסק ואם לא הביאו ב' שערות מותר ומשנת י''ג ואילך לתינוק וי''ב לתינוקת אפילו לא הביאו ב' שערות אסור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה. ובו ו' סעיפים: | א. | היה ישן ערום בטליתו צריך לחוץ בטלית על לבו ואז יקרא משום דלבו רואה את הערוה אסור: {הגה: והוא הדין אם לבו רואה ערות חבירו אסור (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה. ובו ו' סעיפים: | ב. | הרוחץ ערום במים צלולים ורוצה לשתות יכסה בבגד ממטה ללבו כדי שלא יהא לבו רואה את הערוה כשיברך ודוקא בבגד אבל בידים לא הוי כיסוי: {הגה: והוא הדין אם מכסה ראשו בידיו לא מיקרי כסוי הראש ועיין לקמן סימן צ''א (תרומת הדשן בשם אור זרוע):} ואם היו המים עכורים שאין איבריו נראים בהן מותר לקרות והוא בתוכן והוא שלא יהא ריחן רע (ואם אין לבו בתוך המים רק למעלה מן המים אף בצלולים שרי) (דברי עצמו): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה. ובו ו' סעיפים: | ג. | אם האדם מחבק גופו בזרועותיו דיינינן ליה כהפסקה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה. ובו ו' סעיפים: | ד. | יש מי שאומר שהנשים יכולות לברך ולהתפלל כשהן לבושות החלוק אף על פי שאינן מפסיקות למטה מהלב: {הגה: ואם הן ערומות צריך שתהא ערוה שלהן טוחות בקרקע או שיושבות על שאר דבר דאז אין לבן רואה ערוה שלהן מה שאין כן באיש (בית יוסף בשם אורחות חיים ועיין לקמן סימן ר''ו סעיף ג'):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה. ובו ו' סעיפים: | ה. | שאר אבריו רואים את הערוה מותר אבל אם איזה מאבריו נוגע בין בערותו בין בערות חבירו אסור לקרות קריאת שמע או להתפלל וירכותיו שהערוה שוכבת עליהן צריך להפסיקן בבגד או להרחיקן בענין שלא יגע הגיד בהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עד - שלא לברך כשאבריו רואים את הערוה. ובו ו' סעיפים: | ו. | היתה טליתו חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אף על פי שממתניו ולמעלה הוא ערום מותר לקרות קריאת שמע אבל להתפלל אסור עד שיכסה לבו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה. ובו ו' סעיפים: | א. | טפח מגולה באשה במקום שדרכה לכסותו אפילו היא אשתו אסור לקרות קריאת שמע כנגדה: {הגה: ויש אומרים דוקא באשתו אבל באשה אחרת אפילו פחות מטפח הוי ערוה (הגהות מיימוני פרק ג'). ונראה מדברי הרא''ש דטפח באשה ערוה אפילו לאשה אחרת רק שבעצמה יכולה לקרות אף על פי שהיא ערומה כדלעיל סימן ע''ד:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה. ובו ו' סעיפים: | ב. | שער של אשה שדרכה לכסותו אסור לקרות כנגדו: {הגה: אפילו אשתו. אבל בתולות שדרכן לילך פרועות הראש מותר:} {הגה: והוא הדין השערות של נשים שרגילין לצאת מחוץ לצמתן (בית יוסף בשם הרשב''א) וכל שכן שער נכרית אפילו דרכה לכסות (הגהות אלפסי החדשים):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה. ובו ו' סעיפים: | ג. | יש ליזהר משמיעת קול זמר אשה בשעת קריאת שמע: {הגה: ואפילו באשתו. אבל קול הרגיל בו אינו ערוה (בית יוסף בשם אהל מועד והגהות מיימוני):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה. ובו ו' סעיפים: | ד. | אסור לקרות כנגד ערוה אפילו של גוי וכן כנגד ערות קטן אסור. ((ויש מתירין נגד ערות קטן כל זמן שאינו ראוי לביאה (רבינו ירוחם והרא''ש פרק מי שמתו ומהר''א מפראג). וכן עיקר )) (עיין ביורה דעה סימן רס''ה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה. ובו ו' סעיפים: | ה. | ערוה בעששית ורואה אותה דרך דפנותיה אסור לקרות כנגדה דכתיב ולא יראה בך ערות דבר והא מתחזיא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עה - להזהר מגלוי שער וקול אשה בשעת קריאת שמע, וכן שלא לקרותה כנגד הערוה. ובו ו' סעיפים: | ו. | היתה ערוה כנגדו והחזיר פניו ממנה או שעצם עיניו או שהוא בלילה או שהוא סומא מותר לקרות דבראיה תלה רחמנא והא לא חזי לה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע. ובו ח' סעיפים: | א. | צואה בעששית מותר לקרות כנגדה אף על פי שרואה אותה דרך דפנותיה משום דבכסוי תלה רחמנא דכתיב וכסית את צאתך והא מתכסיא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע. ובו ח' סעיפים: | ב. | צואה בגומא מניח סנדלו עליה וקורא דחשיבא כמכוסה וכיון שאין ריח רע מגיע לו מותר והוא שלא יהא סנדלו נוגע בה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע. ובו ח' סעיפים: | ג. | העבירו צואה לפניו אסור לקרות כנגדה ופי חזיר כצואה עוברת דמי אפילו עולה מן הנהר אין הרחיצה מועלת לו דהוי כגרף של רעי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע. ובו ח' סעיפים: | ד. | היתה צואה על בשרו ומכוסה בבגדיו או שהכניס ידיו בבית הכסא דרך חור ואינו מריח ריח רע יש מתירים לקרות ויש אוסרים ויש אומרים שלא התיר המתיר בצואה על בשרו אלא במקום שהיא נכסה מאליה בלא מלבוש כגון אצילי ידיו ונכון לעשות כדברי המחמיר: {הגה: ושכבת זרע על בשרו דינו כצואה (מהרי''ל הלכות יום כיפור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע. ובו ח' סעיפים: | ה. | צואה בפי טבעת אפילו היא מכוסה אסור לקרות לדברי הכל אפילו אינה נראית כשהוא עומד ונראית כשהוא יושב: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע. ובו ח' סעיפים: | ו. | היה לפניו מעט צואה יכול לבטלה ברוק שירוק בה ויקרא כנגדה והוא שיהא הרוק עבה ואין הביטול מועיל אלא לפי שעה אבל אם לא יקרא מיד והרוק נימוח ונבלע בה לא בטלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע. ובו ח' סעיפים: | ז. | ספק אם צואה בבית מותר לקרות דחזקת בית שאין בו צואה ספק אם צואה באשפה אסור משום דחזקת אשפה שיש בה צואה אבל ספק מי רגלים אפילו באשפה מותר משום דלא אסרה תורה לקרות כנגד מי רגלים אלא כנגד עמוד של קלוח ואחר שנפל לא מיתסר אלא מדרבנן ובספיקן לא גזרו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עו - להזהר מצואה בשעת קריאת שמע. ובו ח' סעיפים: | ח. | קרא במקום שראוי להסתפק בצואה ומצאה אחר כך צריך לחזור ולקרות אבל אם אין המקום ראוי להסתפק בו אין צריך לחזור ולקרות ומי רגלים אפילו מצאן במקום שראוי להסתפק אין צריך לחזור ולקרות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים. ובו ב' סעיפים: | א. | אסור לקרות כנגד מי רגלים עד שיטיל לתוכן רביעית מים ואז מותר ולא שנא על גבי קרקע לא שנא בכלי ובלבד שלא יהא עביט המיוחד להם (ודין עביט עיין לקמן סימן פ''ז). לא שנא היו הם בכלי תחלה ונותן עליהם מים לא שנא היו המים בכלי תחלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עז - שלא לקרות כנגד מי רגלים. ובו ב' סעיפים: | ב. | רביעית שאמרו למי רגלים של פעם אחת ולשל שני פעמים שתי רביעיות ולשל שלש שלשה: {(הגה: וכן לעולם):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עח - מי שנצרך להטיל מים בשעת קריאה. ובו סעיף אחד: | א. | היה קורא והתחילו מי רגליו שותתין על ברכיו פוסק עד שיכלו המים וחוזר לקרות אפילו אם נפלו על בגדיו ויש בהם טופח על מנת להטפיח כיון שהם מכוסים בבגדו. ואם נפלו מי רגלים בארץ מרחיק מהם ד' אמות: {הגה: או כשיעור שיתבאר לקמן סימן פרק ב' או ממתין עד שיבלעו בקרקע (הר''י פרק ב' דברכות):} ואפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק: {הגה: ויש אומרים דאם שהה כדי לגמור את כולה חוזר לראש וכן עיקר וכמו שכתבתי לעיל סימן ס''ה, ומשערין לפי הקורא:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | א. | היתה צואת אדם מאחריו צריך להרחיק ד' אמות ממקום שכלה הריח אפילו אם יש לו חולי שאינו מריח צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח למי שמריח ומלפניו צריך להרחיק מלא עיניו אפילו בלילה ((או שהוא סומא)) (תשובת הרשב''א סימן קס''ה ובית יוסף בשם הר''י) שאינו רואה אותה צריך להרחיק עד מקום שאינו יכול לראות ביום ואם הוא מצדו דינו כמלאחריו: {הגה: שליח ציבור המתפלל וצואה בבית הכנסת או בבית שמתפלל שם אפילו הוא לאחריו בכל הבית צריך לשתוק עד שיוציאנה מאחר שמוציא רבים ידי חובתן ואי אפשר שלא יהא מן הקהל בתוך ד' אמות של הצואה (הגהות מרדכי החדשים פרק תפלת השחר). ועיין לקמן סוף סימן צ' (ועיין לקמן סימן פ''ז בדין צואה בבית):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | ב. | היתה במקום גבוה עשרה טפחים או נמוך עשרה או שהיתה בבית אחד והוא בבית אחר אפילו הפתח פתוח ויושב בצדה ורואה אותה אם אין לה ריח יכול לקרות דכיון שהיא ברשות אחרת קרינן ביה שפיר והיה מחניך קדוש להרא''ש אבל להרשב''א דוקא כשאינו רואה אותה. ואם יש לה ריח לא מהני הפסקה ולא שינוי רשות. ויש אומרים דכי היכי דהפסקה מועלת לצואה עצמה הכי נמי מועלת לריח רע שלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | ג. | חצר קטנה שנפרצה במלואה לגדולה והגדולה עודפת עליה מן הצדדים קטנה לא חשיבא כבית בפני עצמה כיון שנפרצה במלואה לגדולה אבל הגדולה כיון שכתליה עודפים על של קטנה מצד זה ומצד זה חשיבא כבית בפני עצמה הלכך אם צואה בגדולה אסור לקרות בקטנה עד שירחיק כשיעור ואם צואה בקטנה מותר לקרות בגדולה בלא הרחקה אם אין מגיע לו ריח רע: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | ד. | צואת כלב וחזיר אם נתן בהם עורות מרחיקים מהם כמו מצואת אדם ואם לאו דינם כדין צואת שאר בהמה חיה ועוף שאין צריך להרחיק מהם אם אין בהם ריח רע ואם יש בהם ריח רע דינם כצואת אדם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | ה. | צואת חמור הרכה לאחר שבא מהדרך וצואת חתול ונמיה ונבלה מסרחת דינם כצואת אדם וההולך בדרך אף על פי שרואה צואת בהמה כנגדו אם אין הריח בא לו אינו חושש למיעוט לתלותה בשל חמור ובסמוך לעיר יש אומרים שיש לחוש לפי שרוב הבהמות המצויות שם הם חמורים: {הגה: במקום דשכיחי חמורים:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | ו. | בירושלמי אוסר לקרות כנגד מי רגלי חמור הבא מן הדרך וכנגד צואת תרנגולים אדומה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | ז. | צואת תרנגולים ההולכים בבית דינה כצואת בהמה חיה ועוף אבל הלול שלהם יש בו סרחון ודינו כצואת אדם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | ח. | אסור לקרות כנגד אשפה שריחה רע: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן עט - מי שנזדמן לו צואה בשעת קריאה. ובו ט' סעיפים: | ט. | יצא ממנו ריח מלמטה אסור בדברי תורה עד שיכלה הריח ואם יצא מחבירו מותר בדברי תורה משום דאי אפשר שהתלמידים קצתם גורסים וקצתם ישנים ומפיחים בתוך השינה אבל לקרות קריאת שמע אסור עד שיכלה הריח: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פ - מי שאינו יכול להשמר מהפיח. ובו סעיף אחד: | א. | מי שברי לו שאינו יכול לעמוד על עצמו מלהפיח עד שיגמור קריאת שמע ותפלה מוטב שיעבור זמן קריאת שמע ותפלה ולא יתפלל ממה שיתפלל בלא גוף נקי ואם עבר זמן תפלה אנוס הוא ומתפלל מנחה שתים ואם יראה לו שיכול לעמוד על עצמו בשעת קריאת שמע יניח תפילין בין אהבה לקריאת שמע: {הגה: ומברך עליהם (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פא - דין צואת קטן. ובו ב' סעיפים: | א. | קטן שהגיע לכלל שאחר כיוצא בו יכול לאכול כזית דגן בכדי שיוכל גדול לאכול אכילת פרס מרחיקין מצואתו או ממימי רגליו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פא - דין צואת קטן. ובו ב' סעיפים: | ב. | היה קורא וראה צואה כנגדו ילך כדי שיזרקנה מאחריו ארבע אמות ואם אי אפשר כגון שיש לפניו נהר או דבר אחר המעכב ילך כדי שיניחנה לצדדין ד' אמות ואין צריך לחזור אלא למקום שפסק ולהר''ר יונה אם היה במקום שהיה לו לתת אל לבו שיש שם צואה צריך לחזור לראש. (ועיין לעיל סימן ע''ו סעיף ח'): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פב - דין צואה יבשה. ובו ב' סעיפים: | א. | צואה יבשה כל כך שאם יזרקנה תתפרך הרי היא כעפר ומותר לקרות כנגדה והוא שלא יהיה בה ריח רע: {הגה: ויש אומרים דלא הוי כעפר רק אם נפרכת על ידי גלילה בלא זריקה, וכן עיקר (רש''י והרא''ש פרק מי שמתו) (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פב - דין צואה יבשה. ובו ב' סעיפים: | ב. | מי רגלים שנבלעו בקרקע אם היו מרטיבין היד אסור לקרות כנגדם, ((ויש אומרים דאינו אסור רק בטופח על מנת להטפיח ויש לסמוך על זה:)) |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע. ובו ה' סעיפים: | א. | אסור לקרות כנגד בית הכסא ישן אפילו פינו ממנו הצואה ויראה לי דהיינו כשאין לו מחיצות אבל אם יש לו מחיצות אף על פי שיש בו צואה קורא כנגדו בסמוך ואינו חושש אם אין מגיע לו ריח רע: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע. ובו ה' סעיפים: | ב. | הזמינו לבית הכסא ועדיין לא נשתמשו בו מותר לקרות כנגדו אבל לא בתוכו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע. ובו ה' סעיפים: | ג. | אמר בית זה יהא לבית הכסא ואמר על בית אחר וגם זה דינם שוה. ואם אמר על השני ובית זה ולא אמר וגם זה הרי השני ספק אם הזמינו לכך אם לאו לפיכך אין קורין בו לכתחלה ואם קרא בו יצא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע. ובו ה' סעיפים: | ד. | בית הכסא שהוא בחפירה ופיו ברחוק ד' אמות מן הגומא והוא עשוי במדרון בענין שהרעי מתגלגל ונופל מיד למרחוק וכן המי רגלים יורדים מיד לגומא כסתום דמי ומותר לקרות בו אם אין בו ריח רע וגם אין משתינין בו חוץ לגומא: {הגה: אבל אם משתינין בהם לפעמים אסור להרהר בהם בדברי תורה כל שכן לקרות קריאת שמע (הגהות מיימוני):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פג - דיני בית הכסא בקריאת שמע. ובו ה' סעיפים: | ה. | בני אדם שיש להם ספסל נקוב ונפנין עליו מותר לקרות קריאת שמע כנגדו כיון שאין הצואה על הנקב וגם אין הגרף תחת הנקב ועוד שהנקב תמיד מכוסה בדף. (וכל מי שקורא במקום שאין קורין חוזר וקורא) (מיימוני פרק ג'): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פד - אם מותר לקרות במרחץ. ובו סעיף אחד: | א. | מרחץ חדש שלא רחצו בו מותר לקרות בו ובישן בבית החיצון שכל העומדין שם לבושים מותר ובאמצעי שקצת העומדין שם לבושים וקצת ערומים יש שם שאילת שלום אבל לא קריאת שמע ותפלה: {הגה: ומותר להרהר שם בדברי תורה (ר''ן בפרק קמא דשבת ופרק כל הצלמים):} ובפנימי שכולם עומדים שם ערומים אפילו שאלת שלום אסור. (ואסור לענות אמן בבית המרחץ) (ר''ן פרק כירה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע. ובו ב' סעיפים: | א. | לא ילך אדם במבואות המטונפות ויניח ידו על פיו ויקרא קריאת שמע ואפילו אם היה קורא ובא צריך להפסיק כשיגיע למבוי המטונף וכשיצא משם אפילו שהה כדי לגמור את כולה אינו צריך לחזור אלא למקום שפסק: {הגה: ויש אומרים שחוזר לראש וכן עיקר (ועיין לעיל סימן ס''ה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פה - באיזה מקומות אסור לקרות קריאת שמע. ובו ב' סעיפים: | ב. | אפילו להרהר בדברי תורה אסור בבית הכסא ובבית המרחץ ומקום הטינופת והוא המקום שיש בו צואה ומי רגלים: {הגה: ואפילו הלכות המרחץ אסור ללמוד במרחץ (ר''ן פרק כירה ובית יוסף בשם אורחות חיים):} דברים של חול מותר לאמרם שם בלשון הקדש. וכן הכנויים כגון רחום נאמן וכיוצא בהם מותר לאמרם שם אבל השמות שאינם נמחקין אסור להזכירם שם ואם נזדמן לו שם להפריש מדבר האסור מפריש ואפילו בלשון הקודש ובענייני קודש: {הגה: ובמקום שמותר להרהר בו בדברי תורה מותר לפסוק דין ובלבד שלא יאמר טעמו של דבר (ר''ן פרק קמא דשבת ובפרק כל הצלמים):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פו - שצריך להרחיק מן מים סרוחים. ובו סעיף אחד: | א. | מים סרוחים או מי משרה ששורין בהן פשתן או קנבוס צריך להרחיק מהם כמו מן הצואה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי. ובו ג' סעיפים: | א. | גרף של רעי ועביט של מי רגלים של חרס או של עץ צריך להרחיק מהם כמו מצואה אפילו הטיל בהם מים אבל אם הן של מתכת או של זכוכית או של חרס מצופה מותר אם הם רחוצים יפה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי. ובו ג' סעיפים: | ב. | גרף ועביט של חרס או של עץ שכפאו על פיו יש מתירין ויש אוסרין והלכה כדברי האוסרים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פז - כמה צריך להרחיק בשעת קריאת שמע מן גרף של רעי. ובו ג' סעיפים: | ג. | מותר לקרות קריאת שמע בבית שיש בו צואה ומי רגלים או גרף ועביט כיון שהרחיק מהם כשיעור שנתבאר בסימן ע''ט וכן אם כפה עליהם כלי אף על פי שהם עמו בבית הרי אלו כקבורים ומותר לקרות כנגדו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות קריאת שמע | סימן פח - בעל קרי מותר בקריאת שמע. ובו סעיף אחד: | א. | כל הטמאים קורין בתורה וקורין קריאת שמע ומתפללין חוץ מבעל קרי שהוציאו עזרא מכל הטמאים ואסרו בין בדברי תורה בין בקריאת שמע ותפלה עד שיטבול כדי שלא יהיו תלמידי חכמים מצויין אצל נשותיהן כתרנגולין ואחר כך בטלו אותה תקנה והעמידו הדבר על הדין שאף בעל קרי מותר בדברי תורה ובקריאת שמע ובתפלה בלא טבילה ובלא רחיצה דתשעה קבין וכן פשט המנהג: {הגה: יש שכתבו שאין לאשה נדה בימי ראייתה ליכנס לבית הכנסת או להתפלל או להזכיר השם או ליגע בספר (הגהות מיימוני פרק ד'). ויש אומרים שמותרת בכל וכן עיקר (רש''י הלכות נדה). אבל המנהג במדינות אלו כסברא ראשונה. ובימי לבון נהגו היתר ואפילו במקום שנהגו להחמיר בימים נוראים וכהאי גוונא שרבים מתאספים לילך לבית הכנסת מותרין לילך לבית הכנסת כשאר נשים כי הוא להן עצבון גדול שהכל מתאספים והן יעמדו חוץ (פסקי מהרא''י סימן קל''ב):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן פט - הלכות תפלה וזמנה. ובו ח' סעיפים: | א. | זמן תפלת השחר מצוותה שיתחיל עם הנץ החמה כדכתיב ייראוך עם שמש ואם התפלל משעלה עמוד השחר והאיר פני המזרח יצא ונמשך זמנה עד סוף ד' שעות שהוא שליש היום ואם טעה או עבר והתפלל אחר ד' שעות עד חצות אף על פי שאין לו שכר כתפלה בזמנה שכר תפלה מיהא איכא: {הגה: ואחר חצות אסור להתפלל תפלת שחרית (בית יוסף בשם הרשב''א פרק תפלת השחר). ועיין לקמן ריש סימן ק''ח:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן פט - הלכות תפלה וזמנה. ובו ח' סעיפים: | ב. | כיון שהגיע זמן תפלה אסור לאדם להקדים לפתח חבירו ליתן לו שלום משום דשמו של הקב''ה שלום אבל מותר לומר לו צפרא דמרי טב ואפילו זה אינו מותר אלא כשהוצרך ללכת לראות איזה עסק אבל אם אינו הולך אלא להקביל פניו קודם תפלה אפילו זה הלשון אסור וכן אסור לכרוע לו כשמשכים לפתחו ויש אומרים דכריעה אסורה אפילו בלא משכים לפתחו ואם התחיל לברך הברכות (אחר כך) אין לחוש כל כך ואם אינו משכים לפתחו אלא שפגע בו בדרך מותר ליתן לו שלום ויש אומרים שאפילו במוצא חבירו בשוק לא יאמר לו אלא צפרא דמרי טב כדי שיתן לב שהוא אסור להתעכב בדברים אחרים כלל עד שיתפלל: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן פט - הלכות תפלה וזמנה. ובו ח' סעיפים: | ג. | אסור לו להתעסק בצרכיו או לילך לדרך עד שיתפלל תפלת שמונה עשרה (ויש מקילין לאחר שאמרו מקצת ברכות קודם שאמרו ברוך שאמר וטוב להחמיר בזה) (תרומת הדשן סימן י''ח) ולא לאכול ולא לשתות אבל מים מותר לשתות קודם תפלה בין בחול ובין בשבת ויום טוב וכן אוכלים ומשקין לרפואה מותר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן פט - הלכות תפלה וזמנה. ובו ח' סעיפים: | ד. | הצמא והרעב הרי הם בכלל החולים אם יש בו יכולת לכוין דעתו יתפלל ואם לאו אם רצה אל יתפלל עד שיאכל וישתה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן פט - הלכות תפלה וזמנה. ובו ח' סעיפים: | ה. | ואם התחיל לאכול קודם עלות השחר צריך להפסיק ויש אומרים שאין צריך להפסיק: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן פט - הלכות תפלה וזמנה. ובו ח' סעיפים: | ו. | אפילו ללמוד אסור משיגיע זמן תפלה והיינו מי שרגיל להתפלל בבית מדרשו ואינו רגיל לילך לבית הכנסת דאיכא למיחש דלמא מטריד בגירסיה ויעבור זמן קריאת שמע ותפלה אבל מי שרגיל לילך לבית הכנסת מותר ואם הוא מלמד לאחרים אפילו אם אינו רגיל לילך לבית הכנסת מותר כיון שהשעה עוברת דזכות הרבים דבר גדול הוא ואם לא ילמדו עכשיו יתבטלו ולא יוכל ללמוד (עיין לקמן סימן ק''ו): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן פט - הלכות תפלה וזמנה. ובו ח' סעיפים: | ז. | מותר להסתפר וליכנס למרחץ שלא גזרו אלא סמוך למנחה שהוא דבר המצוי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן פט - הלכות תפלה וזמנה. ובו ח' סעיפים: | ח. | בשעת הדחק כגון שצריך להשכים לדרך יכול להתפלל משעלה עמוד השחר וימתין מלקרות קריאת שמע עד שיגיע זמנה (אם אפשר לו לקרות קריאת שמע על הדרך דהיינו שיתכוין בפסוק ראשון וכמו שנתבאר לעיל סימן נ''ח) (בית יוסף בשם הרשב''א). ואף על פי שאינו סומך גאולה לתפלה הכי עדיף טפי שיתפלל בביתו מעומד ממה שיתפלל בזמנה והוא מהלך ויסמוך גאולה לתפלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | א. | המתפלל לא יעמוד על גבי מטה ולא על גבי כסא ולא על גבי ספסל (ואפילו אינן גבוהין ג') (בית יוסף בשם מהרי''א), ולא על גבי מקום גבוה אלא אם כן היה זקן או חולה או שהיה כוונתו להשמיע לצבור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | ב. | שיעור מקום גבוה שאמרו ג' טפחים היה גבוה ג' ויש בו ד' אמות על ד' אמות הרי הוא כעלייה ומותר להתפלל בו וכן אם היה מוקף מחיצות אף על פי שאין בו ד' על ד' מותר להתפלל בו שאין גובהו ניכר כיון שחלק רשות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | ג. | האומנין שעושין מלאכה לבעל הבית יכולין להתפלל בראש הזית ובראש התאנה ואין בזה משום לא יעמוד על גבי מקום גבוה ויתפלל דכיון שעלו לעשות מלאכתם הוי כמו שעלה לעלייה ובשאר אילנות צריכים לירד והטעם שנשתנה הזית משאר אילנות מפני שיש להם ענפים הרבה יותר משאר אילנות ויש טורח גדול בעלייתם ובירידתם ויתבטלו ממלאכתם ולפיכך אמרו שיתפללו שם אבל שאר אילנות דליכא ביטול ירדו ובעל הבית אפילו מראש הזית והתאנה צריך לירד להתפלל דהא אינו משועבד למלאכה שהוא ברשות עצמו ואם הקילו אצל פועלים מפני ביטול מלאכה לא הקילו אצל בעל הבית: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | ד. | צריך לפתוח פתחים או חלונות כנגד ירושלים כדי להתפלל כנגדן וטוב שיהיה בבית הכנסת י''ב חלונות: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | ה. | לא יתפלל במקום פרוץ כמו בשדה מפני שכשהוא במקום צניעות חלה עליו אימת מלך ולבו נשבר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | ו. | ולא בחורבה מפני חשד ומפני המפולת ומפני המזיקים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | ז. | ולא אחורי בית הכנסת אם אינו מחזיר פניו לבית הכנסת ואחורי בית הכנסת הוא הצד שהפתח פתוח בו והוא הפך הצד שפונים אליו הקהל כשמתפללים. ויש מפרשים בהפך. וראוי לחוש לדברי שניהם וגם כשמתפלל בשאר צדדים חוץ לבית הכנסת יש להחמיר שיחזיר פניו לבית הכנסת. וכל זה כשניכר שמחזיר אחוריו לבית הכנסת אבל אם הוא מתפלל בבית הסמוך לבית הכנסת פניו כנגד ארץ ישראל כראוי ואחוריו לכותל ביתו שהוא כותל בית הכנסת מותר שאינו ניכר שמחזיר פניו מבית הכנסת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | ח. | אסור לעבור חוץ לבית הכנסת בצד שהפתח פתוח בו בשעה שהצבור מתפללים מפני שנראה ככופר כיון שאינו נכנס להתפלל ואם נושא משאוי או שלבוש תפלין או שיש בית הכנסת אחר בעיר או שיש לבית הכנסת זה פתח אחר (או שרוכב על הבהמה) מותר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | ט. | ישתדל אדם להתפלל בבית הכנסת עם הצבור ואם הוא אנוס שאינו יכול לבוא לבית הכנסת יכוין להתפלל בשעה שהצבור מתפללים (והוא הדין בני אדם הדרים בישובים ואין להם מנין מכל מקום יתפללו שחרית וערבית בזמן שהצבור מתפללים. סמ''ג). וכן אם נאנס ולא התפלל בשעה שהתפללו הצבור והוא מתפלל ביחיד אף על פי כן יתפלל בבית הכנסת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | י. | כשעומד עם הצבור אסור לו להקדים תפלתו לתפלת צבור אלא אם כן השעה עוברת ואין הצבור מתפללין לפי שמאריכין בפיוטים או לסבה אחרת. (אבל בלא שעה עוברת יתפלל הפיוטים והתחינות עם הצבור ולא יפרוש מן הצבור אפילו לעסוק בדברי תורה. ועיין לעיל סימן מ''ח): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | יא. | מי שיש לו בית הכנסת בעירו ואינו נכנס בו להתפלל נקרא שכן רע וגורם גלות לו ולבניו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | יב. | מצוה לרוץ כשהולך לבית הכנסת וכן לכל דבר מצוה אפילו בשבת שאסור לפסוע פסיעה גסה אבל כשיצא מבית הכנסת אסור לרוץ: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | יג. | מותר לרוק בבית הכנסת ודורסו ברגליו או מכסהו בגמי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | יד. | ישכים אדם לבית הכנסת כדי שימנה עם היו''ד הראשונים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | טו. | אם נשאר אדם יחידי מתפלל בבית הכנסת שבשדות או אפילו בבית הכנסת שבעיר אם היא תפלת ערבית (שמתפללים בלילה) חייב חבירו להמתין לו עד שיסיים תפלתו כדי שלא יתבלבל בתפלתו. (ויש מחמירין אפילו ביום ובבית הכנסת שלנו שהם בעיר) (הטור ומרדכי בשם ר''י והר''י פרק קמא דברכות). ואם מאריך בבקשות ותחנונים אינו חייב להמתין לו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | טז. | ההולך בדרך והגיע לעיר ורוצה ללון בה אם לפניו עד ד' מילין מקום שמתפללים בי' צריך לילך שם ולאחריו צריך לחזור עד מיל כדי להתפלל בי': |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | יז. | יש מי שאומר שמכל שכן שלא ישכים אדם לילך מעיר שמתפללים בה בי' אם יכול לבוא למחוז חפצו בעוד היום גדול ושלא יהא צריך ללכת יחידי אחר התפלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | יח. | בית המדרש קבוע קדוש יותר מבית הכנסת ומצוה להתפלל בו יותר מבית הכנסת והוא שיתפלל בי': {הגה: ויש אומרים דאפילו בלא י' עדיף להתפלל בבית המדרש הקבוע לו, ודוקא מי שתורתו אומנתו ואינו מתבטל בלאו הכי (הר''י פרק קמא דברכות). ואפילו הכי לא ירגיל עצמו לעשות כן שלא ילמדו עמי הארץ ממנו ויתבטלו מבית הכנסת (תשובת הרא''ש כלל ד' והטור). וכל שכן שלא יעסוק בתורה בבית הכנסת בזמן שהצבור אומרים סליחות ותחנות (הגהות אלפסי החדשים):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | יט. | יקבע מקום לתפלתו שלא ישנהו אם לא לצורך ואין די במה שיקבע לו בית הכנסת להתפלל אלא גם בבית הכנסת שקבוע בה צריך שיהיה לו מקום קבוע: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | כ. | יכנס שיעור שני פתחים ואחר כך יתפלל. יש מפרשים שיעור שני פתחים דהיינו ח' טפחים יכנס לפנים שלא ישב אצל הפתח שנראה כמשאוי ישיבת בית הכנסת ולפי זה אם יש לו מקום מיוחד אצל הפתח אין בכך כלום ויש מפרשים שהטעם מפני שמביט לחוץ ואינו יכול לכוין ולפי זה אם אינו פתוח לרשות הרבים אין בכך כלום ויש מפרשים שלא ימהר להתפלל מיד כשנכנס אלא ישהה שיעור שני פתחים ונכון לחוש לכל הפירושים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | כא. | צריך שלא יהא דבר חוצץ בינו ובין הקיר ודבר קבוע כגון ארון ותיבה אינם חוצצים (ולא חשיב מחיצה רק בדבר גדול שגבהו י' ורחבו ד' אבל דבר קטן לא חשיב הפסק) (אבודרהם ואורחות חיים בשם הראב''ד). וכן בעלי חיים אינם חוצצים אפילו אדם אינו חוצץ: {הגה: ולי נראה דבעלי חיים חוצצים ואדם אינו חוצץ וכן נראה סברת הפוסקים ואפשר דנפל טעות בספרים:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | כב. | ויש מי שאומר שיש ליזהר מלהתפלל אחורי שום אדם וטוב לחוש לדבריו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | כג. | הבגדים המצויירים אף על פי שאינם בולטות אין נכון להתפלל כנגדם ואם יקרה לו להתפלל כנגד בגד או כותל מצויר יעלים עיניו: {הגה: ולכן אסור גם כן לצייר ציורים בספרים שמתפללין בהם שלא תתבטל הכוונה (מרדכי ריש פרק כל הצלמים). אבל בגדים שמצוייר עליהם דברי תפלות אפילו לישב עליהם בבית הכנסת אסור (תשובת הרא''ש סימן ב' כלל ה'):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | כד. | לא יתפלל בצד רבו ולא אחורי רבו ולא לפניו (יש אומרים דכל זה לא מיירי אלא להתפלל ביחיד אבל בצבור אם כך הוא סדר ישיבתו אין לחוש אם מתפלל לפניו או אחריו) (בית יוסף בשם מהרי''א ואוהל מועד) (ואף על פי שטוב להחמיר המנהג להקל). אם הרחיק ד' אמות מותר. (ועיין ביורה דעה סימן רמ''ב סעיף ט''ז): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | כה. | תלמיד חבר מותר להתפלל אחורי רבו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | כו. | כל מקום שאין קורין בו קריאת שמע אין מתפללים בו וכשם שמרחיקים מצואה ומי רגלים וריח רע ומן המת ומראיית הערוה לקריאת שמע כך מרחיקים לתפלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צ - מקום הראוי להתפלל עם הצבור, ודין ההולך בדרך. ובו כ''ז סעיפים: | כז. | היה עומד בתפלה והשתין תינוק בבית הכנסת ישתוק עד שיביאו מים להטיל על המי רגלים או יהלך לפניו ד' אמות או לצדדיו או יצא מבית הכנסת ויגמור תפלתו: {הגה: ויותר טוב לילך למקום אחר ולא לשתוק שמא ישהה כדי לגמור את כולה ויצטרך לחזור לראש (בית יוסף בשם רוקח סימן רכ''ד ועיין לעיל סימן ע''ט):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו' סעיפים: | א. | היתה טלית חגורה על מתניו לכסותו ממתניו ולמטה אסור להתפלל עד שיכסה לבו ואם לא כסה את לבו או שנאנס ואין לו במה יתכסה הואיל וכסה ערותו והתפלל יצא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו' סעיפים: | ב. | צריך לאזור אזור בשעת התפלה אפילו יש לו אבנט שאין לבו רואה את הערוה משום הכון אבל שאר ברכות מותר לברך בלא חגורה מאחר שיש לו מכנסיים: {הגה: ואין לבו רואה את הערוה (ר''ן פרק קמא דשבת והרא''ש פרק הרואה והגהות מיימוני פרק ה' מהלכות תפלה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו' סעיפים: | ג. | יש אומרים שאסור להוציא אזכרה מפיו בראש מגולה ויש אומרים שיש למחות שלא ליכנס בבית הכנסת בגלוי הראש: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו' סעיפים: | ד. | כובעים (קאפיל''ה בלע''ז) הקלועים מקש חשיבא כסוי אבל הנחת יד על הראש לא חשיבא כסוי ואם אחר מניח ידו על ראשו של זה משמע דחשיבא כסוי: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו' סעיפים: | ה. | לא יעמוד באפונדתו (טאסק''ה בלע''ז) ולא בראש מגולה ולא ברגלים מגולים אם דרך אנשי המקום שלא יעמדו לפני הגדולים אלא בבתי רגלים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צא - שיאזור מתניו ויכסה ראשו בשעת תפלה. ובו ו' סעיפים: | ו. | דרך החכמים ותלמידיהם שלא יתפללו אלא כשהם עטופים: {הגה: ובעת זעם יש לחבק הידים בשעת התפלה כעבדא קמיה מאריה ובעת שלום יש להתקשט בבגדים נאים ולהתפלל (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י' סעיפים: | א. | היה צריך לנקביו אל יתפלל ואם התפלל תפלתו תועבה וצריך לחזור ולהתפלל, והני מילי שאינו יכול לעמוד עצמו שיעור הילוך פרסה אבל אם יכול להעמיד עצמו שיעור פרסה יצא בדיעבד אבל לכתחלה לא יתפלל עד שיבדוק עצמו תחלה יפה: {הגה: וכל הנצרך לנקביו אסור אפילו בדברי תורה כל זמן שגופו משוקץ מן הנקבים (הגהות מיימוני פרק ד' מהלכות תפלה):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י' סעיפים: | ב. | אם באמצע תפלתו נתעורר לו תאוה יעמיד עצמו עד שיגמור ולא יפסיק ואם בשעת קריאת שמע וברכותיה נתעורר בין לקטנים בין לגדולים קורא כדרכו: {הגה: ודוקא שאינו מתאוה כל כך דאית ביה משום בל תשקצו אבל בלאו הכי יותר טוב להפסיק (תשובת הרשב''א סימן קל''א פסק דמותר, ותרומת הדשן סימן ט''ז פסק דאסור וצריך לחלק כך):} ואם רצה להרחיק ולהטיל מים עושה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י' סעיפים: | ג. | צריך קודם תפלה להסיר כיחו וניעו וכל דבר הטורדו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י' סעיפים: | ד. | צריך לרחוץ ידיו במים אם יש לו ואם אין לו צריך לחזור אחריהם עד פרסה והני מילי כשהוא הולך בדרך והמים נמצאים לפניו אבל אם צריך לחזור לאחוריו למקום מים עד מיל חוזר יותר ממיל אינו חוזר ואם מתירא שיעבור זמן התפלה ינקה ידיו בצרור או בעפר או בכל מידי דמנקי (ועיין לקמן סימן רל''ג): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י' סעיפים: | ה. | רחץ ידיו שחרית והסיח דעתו צריכים נטילה לתפלה אם יש לו מים אף על פי שאינו יודע להם שום לכלוך ולא יברך ואם אין לו מים מזומנים אין צריך לחזור וליטול: {הגה: ואפילו היו ידיו מלוכלכות ונוטלן לתפלה אינו מברך וכדלעיל סימן ו':} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י' סעיפים: | ו. | העומד בתפלה ונזכר שנגע במקום מטונף די בנקיון עפר או צרורות או מחכך ידיו בכותל: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות תפלה | סימן צב - הנצרך לנקביו, ודין רחיצה לתפלה ושאר הכנות לתפלה. ובו י' סעיפים: | ז. | מקום מטונף היינו מקומות המכוסין באדם לפי שיש בהם מלמולי זיעה וכן אם חיכך הראש: {הגה: ולכן אסור ליגע במקומות אלו בשעה שעומדים בתפלה או עוסק בתורה (כל בו). וכן בצואת האוזן והאף כי אם על ידי בגד (מהרי''ל):} |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.