Datasets:
sivan22
/
shulchan-aruch

Dataset card Data Studio Files Community
1
bookname
stringclasses
3 values
topic
stringlengths
9
45
siman
stringlengths
16
159
seif
stringlengths
1
5
text
stringlengths
1
4.82k
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
מג.
השאילתו לבעלת הכתם, בין שהיתה יושבת כבר על הכתם קודם שאלה בין שראתה כתם בחלוק אחר לאחר ששאלה את זה, אין תולות זו בזו ולא זו בזו ושתיהן צריכות לחוש. וכל שכן אם השאילה לטהורה, וחזרה ולבשתו, ששתיהן צריכות לחוש (טור וכן מורים בפשיטות בש''ס ופוסקים טובי זימני):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
מד.
לבשה חלוק בימי נדתה ולא בדקתו, ולבשתו בימי טהרתה ונמצא בו כתם, תולה שמימי נדותה הוא:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
מה.
לבשה חלוק קודם שהיתה מעוברת, ואחר שנתעברה לבשתו בלא בדיקה ומצאה עליו כתם, תולה בלבישת הימים שלא היתה מעוברת. וכן המניקה, תולה בעצמה כמו שתולה בחברתה. (וכן זקנה תולה בעצמה בימים שלא היתה זקנה) (בית יוסף בשם הרשב''א):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
מו.
חלוק שלבשתו בימי נדתה ונתכבס, וחזרה ולבשתו בזמן שהיא טהורה בלא בדיקה, אם נתכבס על ידי ישראלית ואינה בפנינו לשאול, חזקה בדקתו בשעת כיבוס, ואינה תולה בו. ואם היא בפנינו ואומרת שלא בדקתו, תולה לומר שמתחילה היה ולא עבר על ידי הכיבוס. ואם נתכבס על ידי שפחה או עובדת כוכבים, אפילו אינה לפנינו, תולה לומר שמתחילה היה. ואם אפשר לעמוד על הבירור, כגון שמכרת במראיתו, אם מקדיר דהיינו שנכנס לתוך הבגד, בידוע שקודם כיבוס היה. ואם מגליד, דהיינו שאינו נכנס לתוך הבגד, בידוע שאחר כיבוס היה. ואם אינה בקיאה בכך, חוששת להחמיר (דעת הראב''ד):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
מז.
לבשה חלוק הבדוק לה, ופשטתו וכבסתו והשאילתו לחבירתה, ונמצא עליו כתם, אם מגליד, בידוע שמהשניה היא והיא טמאה והראשונה טהורה. ואם הוא מקדיר, בידוע שמהראשונה היא, והיא טמאה והשניה טהורה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
מח.
שתי נשים שלבשו חלוק אחד בדוק ונמצא בו כתם, אם הוא מהחגור ולמטה לשתיהן, שתיהן טמאות. ואם הוא למעלה מהחגור לשתיהן, שתיהן טהורות. היתה אחת ארוכה ואחת קצרה, אם הוא מהחגור ולמטה לארוכה כשם שהוא לקצרה, שתיהן טמאות. ואם הוא מהחגור ולמטה לקצרה, ולמעלה מהחגור לארוכה, קצרה טמאה, וארוכה טהורה. במה דברים אמורים, כשלא פשטו אותו בלילה לכסות בו את ראשן, אבל אם כיסו בו את ראשן, שתיהן טמאות. כיסתה אחת מהן את ראשה ולא השניה, אותה שכיסתה את ראשה טמאה, וחבירתה טהורה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
מט.
שלש נשים שלבשו חלוק אחד, או שישבו על ספסל אחד זו אחר זו, ואחר כך נמצא עליו כתם, כולן טמאות והוא שיהא הספסל מדבר המקבל טומאה. במה דברים אמורים, בזמן שכולן שוות. אבל אם היתה אחת מהן ראוייה לראות יותר מחברתה, כגון שהיא זקנה או מעוברת או מניקה או שלא ראתה דם מימיה אף על פי שנשואה, אותה שאינה ראויה לראות תולה בראויה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
נ.
שלש נשים שישנות במטה אחת ומשולבות, (פירוש תכופות ודבוקות יחד כשליבות הסולם), שרגליהן מעורות זו בזו ונמצא דם תחת אחת מהן, כולן טמאות. ואם אינן משולבות זו בזו ונמצא דם תחת האמצעית, כולן טמאות. נמצא תחת הפנימית, היא ואמצעית טמאה, והחיצונה טהורה. נמצא תחת החיצונה, היא והאמצעית טמאה, והפנימית טהורה. במה דברים אמורים, כשעלו דרך מרגלות המטה, אבל אם עלו דרך החיצונה, כולן טמאות, שאולי דרך עברתה נטף ממנה. והני מילי כשלא נמצא על סדין העליון (טור בשם הרא''ש), אבל אם נמצא בו, בין כך ובין כך כולם טמאות, מפני שהוא עשוי להתהפך אילך ואילך:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
נא.
כל זה מיירי שלא בדקה שום אחת מהן, או שבדקו שלשתן ומצאו טהורות, אבל אם בדקה אחת או שתים ומצאו טהורות, הן טהורות והאחרת שלא בדקה, טמאה. ואם בדקה גם השלישית ומצאה טהורה, כולן טמאות. ואם בדקה אחת ומצאה טמאה, האחרות שלא בדקו תולות בה, והן טהורות. בדקו שתים ומצאו טמאות, הן טמאות, והשלישית טהורה, מפני שתולה בהן. והא דתלינן באותה שמצאה טמאה, לטהר האחרת, וכן הא דמטהרינן לאותה שמצאה טהורה, דוקא שקנחה עצמה בעד שבידה מיד תיכף למציאת הדם, אבל אם שהתה כדי שיעור בדיקה, דהיינו כדי שתקנח בחורין ובסדקים, אין הבדיקה מועלת לטמאה לטהר האחרת, ולא לטהורה לטהר עצמה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
נב.
במה דברים אמורים, כשכולן שוות. אבל אם אחת ראויה לראות יותר מחבירתה, שאינה ראויה תולה בראויה. כיצד, אחת זקנה שעברו עליה שלשה עונות ולא ראתה, ואחת ילדה, זקנה טהורה, וילדה טמאה. אחת מעוברת שהוכר עוברה, ואחת שאינה מעוברת, מעוברת טהורה, ושאינה מעוברת, טמאה. אחת בתולת דמים שלא ראתה מעולם, ואחת שראתה, שלא ראתה, טהורה. ושראתה, טמאה. אחת מניקה ואחת שאינה מניקה, מניקה, טהורה, ושאינה מניקה, טמאה. וכשם שתולה בחברתה כך תולה בעצמה, שאם לבשה חלוק בזמן שאינה מעוברת, ואחר כך לבשתו בזמן שהיא מעוברת, ונמצא עליו דם, תולה בימים הראשונים שלא היתה מעוברת, וכן מניקה וזקנה, וטהורה. ואם היו כולן שוות מניקות או זקנות או אחת זקנה ואחת מניקה, אין תולות זו בזו. היו שלשתן ערומות ושוכבות על המטה או יושבות על הספסל כאחת, ונמצא דם תחת אחת מהן, אפילו תחת האמצעית, כיון שכל אחת מכרת מקומה אותה שתאמר: ברי לי שלא באתי למקום שנמצא הדם, טהורה. ואם נמצא ביניהן, השתים שנמצא ביניהן טמאות, והאחרת טהורה. ואם עלו דרך החיצונה ונמצא תחת החיצונה, כולן טמאות. תחת האמצעית, אמצעית ופנימית טמאות, והחיצונה טהורה. תחת הפנימית, היא לבדה טמאה, ושתים החיצונות טהורות. ואם היה להן עסק לצד פנים שדרכן לקרב לצד הפנימי, כגון שהן טוחנות ברחים, ונמצא דם תחת הפנימית, שתים הפנימיות טמאות, ואם נמצא תחת החיצונה, היא טמאה ופנימית טהורה, שאין פנימית דוחקת לבא לצד החיצונה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
נג.
הא דאמרינן: נמצא דם בחלוק או מטה או ספסל כולן טמאות, אם נתעסקה אחת בכתמים, כולן טהורות, שכולן תולות בה והיא תולה בכתמים:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצ - דיני כתמים ובדיקת האשה, ובו נ''ד סעיפים:
נד.
אין בכתמים משום וסת. כיצד, מצאה כתם בראש חודש, אפילו שלש פעמים, לא קבעתו ולא עוקרתו. חוץ מכתמי עד הבדוק לה, שהם מטמאים בכל שהן, והרי הן כראייות לכל דבר:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצא - דין אשה שמצאה דם בהשתנה, ובו סעיף אחד:
א.
האשה שהשתינה מים ויצא דם עם מי רגליה, בין שהשתינה והיא עומדת, בין שהשתינה והיא יושבת, הרי זו טהורה. ואפילו הרגישה גופה ונזדעזעה, אינה חוששת, שהרגשת מי רגליה היא זו שאין מי רגלים מן החדר, ודם זה דם מכה הוא בחלחולת או בכוליא. {הגה: ויש אומרים דאין להתירה אלא ביושבת והשתינה, אבל בעומדת, אם מקלחת לתוך הספל ונמצא שם דם, טהורה. אבל אם שותתת על שפת הספל ונמצא שם דם, טמאה, דהואיל [והמקום] צר חוזרין למקור ומביאים דם (הטור בשם הרא''ש). ויש אומרים דאפילו ביושבת אין להתיר אלא במקלחת ונמצא הדם תוך הספל, אבל על שפת הספל, טמאה. ובעומדת, בכל ענין, טמאה (מרדכי הלכות נדה ובית יוסף בשם הגהות מיימוני ושערי דורא וב''ז סימן ק''צ וכן משמע מתשובת הר''ן ומהר''ם בתשובות סימן תר''ל ואגודה והגהות שערי דורא בשם מהר''ט), והכי נהוג. ודוקא כשנמצא הדם בספל שהיא משתנת שם לחוד, דידוע שהוא ממנה, אבל אם נמצא בספל שאיש ואשה מטילין שם מים, טהורה בכל ענין (טור ופוסקים מהש''ס). וכל זה אם נמצא דם במקרה, אבל אשה שרגילה לראות דם במי רגלים ומרגשת כאב בשעה שמטלת מים כגון החולי שקורין (הארי''ן וינ''ד), נראה דיש להתיר בכל ענין, דהא איכא ידים מוכיחות שיש לה מכה המכאיב אותה בהטלת מי רגלים וממנו הדם יוצא. ואפילו אם מצאה דם אחר הטלת מי רגלים, כשמקנחת עצמה, טהורה, דמאחר דמרגשת כאב ואינה מוצאה דם רק אחר הטלת מי רגלים, ודאי דם מכה הוא (בהגהות שערי דורא בשם מהרי''ל והוא בתשובת מהרי''ל סימן ר''ג שכן כתב בשם מהר''ש ובית יוסף בשם אגור בשם מהר''ש). אך יש מחמירין שלא להתיר רק באשה שיש לה וסת ולהצריכה בדיקה (דעת מהרי''ל שם), דהיינו קודם שתשתין, תבדוק עצמה היטב בחורין ובסדקין ואם לא תמצא דם תכניס מוך נקי על המקור בפנים, ותשתין ותקנח עצמה יפה ממי רגליה ותוציא המוך, אם נקיה היא הוכחה גדולה דאין הדם מן המקור (שם ובמהרי''ו), והכי נהוג. ואם בדקה עצמה ג' פעמים בכהאי גווני ומצאה המוך נקי, מותרת אחר כך בלא בדיקה שלא בשעת וסתה, דחזקה דדם מכה הוא מאחר שאינה מוצאה אותו רק אחר שהשתינה. וכל זה דוקא שמרגשת כאב עם מי רגליה, אבל אם אינה מרגשת כאב ובודקת עצמה אחר הטלת מים ומוצאה דם, אם לא מצאה דם במי רגליה ודאי טמאה (כן משמע שם ובהגהות מיימוני ובמרדכי שם). אבל אם מצאה דם תוך מי רגליה וגם על העד שבדקה עצמה בו, יש אומרים דהיא טמאה, דלא התירו רק דם שנמצא תוך מי רגליה (מרדכי הלכות נדה). ויש אומרים שהיא טהורה דדם שנמצא תולין שעדיין נשאר מתמצית מי רגליה (בית יוסף ממשמעות הרא''ש והר''ן). ויש להחמיר, מיהו אינה צריכה לבדוק אחר זה. ואפילו אם היתה רגילה לראות אם בדקה עצמה שלש פעמים ומצאה טהורה, שוב אינה צריכה בדיקה (שם במרדכי). ואם אינה רגילה לראות רק לפרקים, קובעת לה וסת אם הוא בדרך קבע, בין וסת שוה בין וסת דילוגין (שם). ואם אינה מוצאה דם אחר כך כשבודקת עצמה, רק קרטין קרטין כמו חול וחצץ אדום, ונמצא כזה גם כן במי רגליה ובשעת וסתה, או לפעמים אחרים רואה דם ממש כשאר נשים, ואינה מוצאת אותו חול רק אחר מי רגליה, טהורה, דאינו דם רק חול שדרכו להוולד בכליות (בית יוסף בשם תשובת הר''ן):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצב - דיני כלה הנכנסת לחופה, ובו ה' סעיפים:
א.
תבעוה לינשא ונתפייסה, צריכה לישב שבעה נקיים, בין גדולה בין קטנה, ואפילו בדקה עצמה בשעת תביעה ומצאה טהורה, שמא מחמת חימוד ראתה טיפת דם כחרדל ולא הרגישה בו. ומונה ז' ממחרת יום התביעה ואינה צריכה הפסק טהרה, שאף על פי שלא בדקה ביום התביעה להפסיק בטהרה, מונה מיום המחרת ז' נקיים. ומיהו צריכה בדיקה תוך ז' (כל יום לכתחלה (בית יוסף בשם הרא''ש וב''ח שגם כן דעת רמב''ן), מיהו בדיעבד אם לא בדקה עצמה רק פעם אחת תוך ז' סגי) (בית יוסף והאחרונים):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצב - דיני כלה הנכנסת לחופה, ובו ה' סעיפים:
ב.
שבעת ימים הללו מונים אותה משעה שהיא סומכת בדעתה ומכינה עצמה לחופה, אף על פי שלא נתקדשה עדיין. {הגה: ויש לסמוך הטבילה סמוך לבעילת מצוה בכל מה דאפשר (כך משמע במרדכי בשם רשב''ם ור''מ ורוקח בשם אביו ורבותיו ובהגהת מיימוני פרק י''א דהלכות איסורי ביאה), והמנהג לטבול הכלה ליל ד' אף על פי שלא תבעל קודם מוצאי שבת (מרדכי שם), אבל אין להרחיק הטבילה מן הבעילה יותר מזה. ואם לא תבעל במוצאי שבת, יש לה לבדוק עצמה בכל יום עד בעילת מצוה (שם בהג''ה ובתוספות פרק קמא דיומא דף י''ח), ודוקא לכתחלה, אבל בדיעבד אין להחמיר אם בדקה רק פעם אחת תוך ז' (בית יוסף). וכל חתן ישאל לכלה קודם שיגע בה, אם שמרה ז' נקיים, (הגהות שערי דורא):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצב - דיני כלה הנכנסת לחופה, ובו ה' סעיפים:
ג.
אם דחו הנשואין מחמת איזה סבה אף על פי שישבה ז' נקיים צריכה לחזור ולישב ז' נקיים (ולטבול) כשיתפשרו לעשות הנשואין, (אף על פי שבדקה עצמה תמיד בימים שבינתיים, לא מהני), (מרדכי הלכות נדה ובמהרי''ק שורש קנ''ט):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצב - דיני כלה הנכנסת לחופה, ובו ה' סעיפים:
ד.
עבר וכנסה תוך זמן זה, וכן חתן שפירסה כלתו נדה קודם שבא עליה, לא יתייחד עמה, אלא הוא ישן בין האנשים והיא ישנה בין הנשים. {הגה: יש אומרים אם היתה טהורה כשנשאת ולא בא עליה, ופירסה נדה אחר כך, אינה צריכה שימור עוד (תרומת הדשן סימן רנ''ג והגהות אלפסי), והמחמיר תבא עליו ברכה (תרומת הדשן שם). ואין לחלק בזה בין בחור לאלמון או בתולה לאלמנה (רבינו ירוחם נתיב כ''ו). יש אומרים שאסורה ליחד עמו ביום, כמו בלילה, ואין צריך להיות שתי שמירות, רק הוא בין האנשים או היא בין הנשים (טור בשם הרא''ש). ואם אינם ישנים בחדר אחד אינן צריכים שימור כלל (בית יוסף בשם הרשב''א). ויש אומרים דבלילה צריך שתי שמירות, וביום מותר להתייחד (הראב''ד). והמנהג ליקח קטן אצל החתן וקטנה אצל הכלה, ואין מתיחדין ביום בלא קטן או קטנה:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצב - דיני כלה הנכנסת לחופה, ובו ה' סעיפים:
ה.
מחזיר גרושתו צריכה לישב שבעה נקיים:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצג - דין דם בתולים, ובו סעיף אחד:
א.
הכונס את הבתולה, בועל בעילת מצוה וגומר ביאתו ופורש מיד. אפילו היא קטנה שלא הגיע זמנה לראות ולא ראתה, ואפילו בדקה ולא מצאה דם, טמאה שמא ראתה טיפת דם כחרדל וחיפהו שכבת זרע. {הגה: ויש מקילין אם לא ראתה דם (הגהות מיימוני), ונהגו להקל אם לא גמר ביאה רק הערה בה ולא ראתה דם, אבל אם בא עליה ביאה ממש, צריך לפרוש ממנה אף על פי שלא ראתה דם (טור ובית יוסף בשם רוב הפוסקים). ובעל נפש יחוש לעצמו שלא לשחוק בתינוקות.} וצריכה שתפסוק בטהרה ותבדוק כל שבעה, ולא תתחיל למנות עד יום ה' לשימושה. ונוהג עמה בכל דיני נדה לענין הרחקה, אלא שנדה גמורה אסור לו לישן על מטתה אפילו כשאינה במטה, וזו מותר לו לישן באותה מטה, לאחר שעמדה מאצלו, ואפילו בסדין שהדם עליו:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
א.
יולדת, אפילו לא ראתה דם, טמאה כנדה, בין ילדה חי, בין ילדה מת ואפילו נפל. וכמה הם ימי טומאתה, עכשיו בזמן הזה כל היולדות חשובות יולדות בזוב וצריכות לספור שבעה נקיים, נמצאת אומר שיולדת זכר יושבת ז' ללידה וז' לנקיים לזיבה, והיולדת נקבה יושבת שבועים ללידה וז' נקיים לזיבה. ימי לידה, שהם ז' לזכר וי''ד לנקבה, אם לא ראתה בהן עולים לספירת זיבתה, ואם שלמו ז' נקיים בתוך י''ד לנקבה, הרי זו אסורה עד ליל ט''ו, ואם טבלה קודם לכן, לא עלתה לה טבילה. {הגה: ולאחר ז' לזכר וי''ד לנקבה, מותרת לבעלה מיד, מאחר שספרה ז' נקיים ולא חזרה וראתה. מיהו יש מקומות שנוהגין שאין טובלין תוך מ' לזכר ושמונים לנקבה (בית יוסף בשם מהרי''ק שהביא התניא ובאגודה פרק ע''פ ובמהרי''ל), ואין להתיר במקום שנהגו להחמיר (ריב''ש), אבל במקום שאין מנהג, אין להחמיר כלל רק מיד שלא ראתה דם אחר ז' לזכר וי''ד לנקבה וספרה ז' נקיים, מותרת לבעלה (תרומת הדשן סימן רנ''ה). אבל אם חזרה וראתה, אפילו טפת דם כחרדל, טמאה אף על גב דמדאורייתא דם טהור הוא כבר פשט המנהג בכל ישראל שאין בועלין על דם טהור (בית יוסף ואגור וטור ופוסקים בשם הגאונים), ודינו כשאר דם לכל דבר:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
ב.
המפלת בתוך מ' אינה חוששת לולד אבל חוששת משום נדה, אפילו לא ראתה. {הגה: מפני שאי אפשר לפתיחת הקבר בלא דם, ונפקא מינה דמיד לאחר שספרה ז' נקיים מותרת ואינה חוששת לולד (דברי עצמו):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
ג.
המפלת כמין בהמה חיה ועוף או כמין דגים וחגבים ושקצים ורמשים, וכל צורת ולד או שפיר או שליא או חתיכה שקרעוה ויש בה עצם עכשיו שאין אנו בקיאין בצורות, חוששת לולד, ואם כלו ז' נקיים בתוך י''ד יום, אם טבלה קודם ליל ט''ו לא עלתה לה טבילה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
ד.
ילדה ולד חי ואחר כך הפילה שליא, אינה חוששת לולד אחר אלא תולה אותה בולד שילדה כבר, עד כ''ג יום, אבל אם הפילה נפל תחלה, אין תולין בו השליא שהפילה אחר כך וחוששת לשליא ליתן לה ימי טומאה של נקבה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
ה.
יצאה השליא תחילה, אין תולין אותה בולד שתלד אחר כך, אפילו הוא בן קיימא, וחוששת לשליא ליתן לה ימי טומאה של נקבה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
ו.
יצאה מקצת שליא ביום ראשון, ולא נגמרה יציאתה עד יום ב', חוששת מיום ראשון אבל אינה מונה אלא מיום שני:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
ז.
המפלת דמות בהמה חיה ועוף, ושליא קשורה בה, אינה חוששת לולד אחר, ואם אינה קשורה בה, חוששת לולד אחר, ואף על פי שהולד הנדמה זכר, חוששין ליתן לה ימי טומאה של נקבה בשביל השליא:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
ח.
היולדת טומטום או אנדרוגינוס, נותנין לה ימי טומאה של נקבה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
ט.
הרגישה שהפילה ואינה יודעת מה, אפילו לא היתה בחזקת מעוברת הרי זו טמאה לידה וחוששת שמא נקבה היתה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
י.
נחתך הולד במעיה ויצא אבר אבר, בין שיצא על סדר האברים כגון שיצא הרגל ואחריה השוק ואחריה הירך, בין שיצא שלא על הסדר, אינה טמאה לידה עד שיצא רובו, ואם יצא ראשו כולו כאחד, הרי זה כרובו, ואם לא נתחתך, ויצא כדרכו, משתצא פדחתו הרי זה כילוד אף על פי שנחתך אחר כך. ולא סוף דבר שיצא לחוץ ממש, אלא אפילו משיצא חוץ לפרוזדור:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
יא.
הוציא העובר את ידו והחזירה, אמו טמאה לידה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
יב.
היתה מקשה לילד ושמעה קולו של ולד, חשוב כילוד שאי אפשר שלא הוציא ראשו חוץ לפרוזדור:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
יג.
היולדת תאומים ושהה ולד אחר חבירו, כגון האחד קודם שקיעת החמה והאחר אחר שקיעת החמה, משיצא הראשון טמאה לידה ומונין ימי טומאה משיצא האחרון, ואם הראשון ניכר שהוא זכר והשני ניכר שהוא נקבה, או שאינו ניכר שני זה אם הוא זכר או נקבה, מונה משיצא השני ימי טומאה לנקבה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצד - דיני יולדת ומפלת, ובו י''ד סעיפים:
יד.
יוצא דופן, אם לא יצא דם אלא דרך דופן, אמו טהורה מלידה ומנדה ומזיבה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
א.
חייב אדם לפרוש מאשתו בימי טומאתה עד שתספור ותטבול. (ואפילו שהתה זמן ארוך ולא טבלה, תמיד היא בנדתה עד שתטבול) (בית יוסף בשם הפוסקים). ולא ישחוק ולא יקל ראש עמה (אפילו בדברים) (טור ובית יוסף בשם רשב''א מאבות דרבי נתן) שמא ירגיל לעבירה, אבל מותר להתייחד עמה, דכיון שבא עליה פעם אחת תו לא תקיף יצריה (לשון עצמו):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
ב.
לא יגע בה אפילו באצבע קטנה, ולא יושיט מידו לידה שום דבר ולא יקבלנו מידה, שמא יגע בבשרה. (וכן על ידי זריקה מידו לידה או להיפך, אסור) (בית יוסף והגהות שערי דורא בשם המהר''ם):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
ג.
לא יאכל עמה על השלחן אלא אם כן יש שום שינוי שיהיה שום דבר מפסיק בין קערה שלו לקערה שלה, לחם או קנקן, או שיאכל כל אחד במפה שלו. {הגה: ויש אומרים הא דצריכין הפסק בין קערה שלו לקערה שלה היינו דוקא כשאינן אוכלין בקערה אחת כשהיא טהורה, אבל אם אוכלין בקערה אחת כשהיא טהורה סגי אם אוכלת בקערה בפני עצמה, ואין צריך היכר אחר (הגהות אשרי בשם ר''י והגהות אלפסי), וכן נוהגין. יש אומרים שאסור לו לאכול משיורי מאכל שלה (מצא בקונטרס דהלכות נדה), כמו שאסור לשתות משיורי כוס שלה, וכמו שיתבאר:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
ד.
לא ישתה משיורי כוס ששתתה היא. {הגה: אם לא שמפסיק אדם אחר ביניהם (טור בשם סמ''ג), או שהורק מכוס זה אל כוס אחר אפילו הוחזר לכוס ראשון (הגהמי''י בשם רא''ם ורוקח סימן שי''ח ומרדכי ואגודה פרק קמא דשבת), ואם שתתה והוא אינו יודע ורוצה לשתות מכוס שלה, אינה צריכה להגיד לו שלא ישתה (שם), והיא מותרת לשתות מכוס ששתה הוא (גם זה שם). ואם שתתה מכוס והלכה לה, יש אומרים שמותר לו לשתות המותר, דמאחר שכבר הלכה אין כאן חבה (בקונטרס הנ''ל):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
ה.
לא ישב במטה המיוחדת לה, אפילו שלא בפניה. {הגה: ואסור לישב על ספסל ארוך שמתנדדת ואינה מחוברת לכותל, כשאשתו נדה יושבת עליו (מרדכי פרק קמא דשבת בשם צפנת פענח בשם רש''י). ויש מתירים כשאדם אחר מפסיק ויושב ביניהן (אגודה פרק התינוקת ותרומת הדשן סימן רנ''א). וכן לא ילך עם אשתו בעגלה אחת או בספינה אחת, אם הולך רק דרך טיול כגון לגנות ופרדסים וכיוצא בזה, אבל אם הולך מעיר לעיר לצרכיו, מותר אף על פי שהוא ואשתו הם לבדן, ובלבד שישבו בדרך שלא יגעו זה בזה (כל זה בתרומת הדשן סימן רנ''א):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
ו.
לא יישן עמה במטה, אפילו כל אחד בבגדו ואין נוגעין זה בזה. {הגה: ואפילו יש לכל אחד מצע בפני עצמו, ואפילו אם שוכבים בשתי מטות והמטות נוגעות זו בזו, אסור (מרדכי פרק קמא דשבת בשם הר''מ):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
ז.
לא יסתכל אפילו בעקבה, ולא במקומות המכוסים שבה. (אבל מותר להסתכל בה במקומות הגלוים אף על פי שנהנה בראייתה) (בית יוסף בשם הרמב''ם):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
ח.
ראויה לה שתייחד לה בגדים לימי נדותה, כדי שיהיו שניהם זוכרים תמיד שהיא נדה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
ט.
בקושי התירו לה להתקשט בימי נדתה, אלא כדי שלא תתגנה על בעלה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
י.
כל מלאכות שהאשה עושה לבעלה נדה, עושה לו, חוץ ממזיגת הכוס, שאסורה למזוג הכוס (בפניו) (בית יוסף וכן משמע ממרדכי פרק קמא דשבועות וכן משמע מדברי הפוסקים) ולהניחו לפניו על השלחן אלא אם כן תעשה שום היכר, כגון שתניחנו על השלחן ביד שמאל או תניחנו על הכר או על הכסת, אפילו ביד ימינה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
יא.
אסורה להציע מטתו בפניו, ודוקא פריסת סדינים והמכסה שהוא דרך חבה, אבל הצעת הכרים והכסתות שהוא טורח ואינה דרך חבה, שרי. ושלא בפניו, הכל מותר אפילו הוא יודע שהיא מצעת אותם:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
יב.
אסורה ליצוק לו מים לרחוץ פניו ידיו ורגליו, אפילו אינה נוגעת בו ואפילו הם מים צוננים:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
יג.
כשם שאסורה למזוג לו כך הוא אסור למזוג לה, ולא עוד, אלא אפילו לשלוח לה כוס של יין אסור, לא שנא כוס של ברכה לא שנא כוס אחר, אם הוא מיוחד לה, אבל אם שותים הם מאותו הכוס ושתית איהי אבתרייהו, לית לן בה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
יד.
כל אלו ההרחקות צריך להרחיק בין בימי נדותה בין בימי ליבונה, שהם כל ימי ספירתה, ואין חילוק בכל אלו בין רואה ממש למוצאת כתם. {הגה: ויש אומרים דאין להחמיר בימי ליבונה בענין איסור אכילה עמו בקערה (הגה במרדכי בשם ראבי''ה), וכן נוהגין להקל בזה, ויש להחמיר:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
טו.
אם הוא חולה ואין לו מי שישמשנו זולתה, מותרת לשמשו רק שתזהר ביותר שתוכל להזהר מהרחצת פניו ידיו ורגליו והצעת המטה בפניו:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
טז.
אשה חולה והיא נדה, אסור לבעלה ליגע בה כדי לשמשה, כגון להקימה ולהשכיבה ולסמכה. (ויש אומרים דאם אין לה מי שישמשנה, מותר בכל (הגהות שערי דורא והגהות מרדכי פרק קמא דשבת בשם הר''מ), וכן נוהגין אם צריכה הרבה לכך):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצה - דברים האסורים בזמן נדותה, ובו י''ז סעיפים:
יז.
אם בעלה רופא, אסור למשש לה הדפק. {הגה: ולפי מה שכתבתי דנוהגין היתר אם צריכה אליו דמשמש לה, כ''ש דמותר למשש לה הדפק אם אין רופא אחר וצריכה אליו ויש סכנה בחליה (כך דקדק הבית יוסף מלשון הרמב''ן סימן קכ''ז), ועיין באורח חיים סימן פ''ח אם מותר לנדה ליכנס לבית הכנסת ולהתפלל:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
א.
שבעה ימים שהזבה סופרת מתחילין ממחרת יום שפסקה בו. וכך משפטה, אם תראה ב' ימים או ג' ופסקה מלראות, בודקת ביום שפסקה כדי שתפסוק בטהרה, ובדיקה זו תהיה סמוך לבין השמשות, (וכן נוהגין לכתחלה, ובדיעבד, אפילו לא בדקה עצמה רק שחרית ומצאה עצמה טהורה, סגי בכך) (טור בשם הרשב''א ובית יוסף אף לפי דברי (הראב''ד) [הרא''ש]). ולעולם ילמד אדם (להחמיר לכתחלה) בתוך ביתו שתהא בודקת ביום הפסק טהרתה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות, שזו הבדיקה מוציאה מידי כל ספק (רשב''א בתה''ק). {הגה: יש אומרים אם התפללו הקהל ערבית ועוד היום גדול, אינה יכולה לבדוק (או) [אז] ללבוש לבנים ולהתחיל ולמנות מיום המחרת, מאחר דהקהל כבר עשו אותו לילה (תרומת הדשן), ויש אומרים דמותר אפילו עשו הקהל שבת (אגור בשם מהרי''ל), ונוהגין לכתחלה ליזהר, ובדיעבד אין לחוש. ומקצת נשים נוהגות שאם פסקה קודם ברכו וחזרה לראות כתם או דם תוך ימי ספירתה, אז מפסיקין אפילו לאחר ברכו אם נתקלקלה סמוך לערב, וחושבים דבר זה לדיעבד, ואין למחות בידם, כי כן קבלו מאיזה חכם שהורה להן, והוא מנהג ותיקין:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
ב.
ראתה יום אחד בלבד ופסקה בו ביום, צריכה לבדוק עצמה במוך דחוק ושיהא שם כל בין השמשות. {הגה: ובדיעבד אם בדקה עצמה סמוך לבין השמשות ומצאה עצמה טהורה, אף על פי שלא היה המוך אצלה כל בין השמשות, סגי (טור בשם הרשב''א וה''ה בשם רמב''ן ובית יוסף להרמב''ם וכ''מ בש''ס). אבל בדיקת שחרית לא מהני, הואיל ולא ראתה רק יום אחד (רשב''א ורמב''ן בשם יש אומרים וכן דברי רמב''ם פרק ו' מהלכות איסורי ביאה ובפירוש משנה סוף פרק ד' וברטנורה שם):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
ג.
ביום שפסקה מלראות ובודקת עצמה כאמור, תלבש חלוק הבדוק לה שאין בו כתם, ובלילה תשים סדינים הבדוקים מכתמים, ומיום המחרת תתחיל לספור שבעה נקיים. {הגה: ומנהג כשר הוא כשהאשה פוסקת בטהרה שתרחץ ולובשת לבנים, אמנם אם לא רחצה רק פניה של מטה, די בכך (מרדכי בשם רוקח), וכן נוהגין ואין לשנות, אבל בשעת הדחק, כגון אשה ההולכת בדרך ואין לה בגדים, תוכל לספור ז' נקיים רק שהחלוק יהיה נקי ובדוק מדם (אגור והגהות שערי דורא ס''ס י''ט):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
ד.
בכל יום מז' ימי הספירה צריכה להיות בודקת לכתחלה פעמים בכל יום, אחת שחרית ואחת סמוך לבין השמשות (טור בשם סה''ת וע''פ), ואם לא בדקה בכל השבעה אלא פעם אחת, לא שנא בדקה ביום ראשון של השבעה או ביום השביעי או באחד מהאמצעים, מאחר שבדקה ביום שקודם השביעי ומצאה טהורה, עלו לה. אבל אם לא בדקה בכל הז', וביום השמיני בדקה ומצאה טהורה, אין לה אלא יום ח' בלבד ומשלמת עליו. ויש אומרים שצריך שתבדוק ביום ראשון מהשבעה וביום השביעי, ואין להקל. והבדיקה תהיה לאור היום ולא לאור הנר (תולדות אדם וחוה נתיב כ''ו והרשב''א בתורת הבית), ובדיעבד מהני אפילו לאור הנר (כן משמע בבית יוסף):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
ה.
בדקה עצמה ביום שפסקה מלראות ומצאה טמאה, ובדקה לאחר שלשה או ד' ימים ומצאה טהורה, הרי זו בחזקת טמאה עד שתפסוק בטהרה, שלעולם אינה סופרת עד שתבדוק אם פסקה, ואז מונה למחרתו:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
ו.
כל בדיקות אלו, בין בדיקת הפסק טהרה בין בדיקת כל השבעה, צריכות להיות בבגד פשתן לבן ישן, או בצמר גפן, או בצמר לבן נקי ורך, ותכניסנו באותו מקום בעומק לחורים ולסדקים עד מקום שהשמש דש ותראה אם יש בו שום מראה אדמומית, ולא שתכניסהו מעט לקנח עצמה. ואם יקשה בעיניה מאוד להכניסו כל כך בעומק, לפחות בדיקה של יום הפסק טהרה ובדיקה של יום ראשון מהשבעה תהיינה עד מקום שהשמש דש. {הגה: ואם לא עשתה כן בבדיקת יום ראשון, תעשה פעם אחת כן מבדיקות שאר הימים (בית יוסף), מיהו בדיעבד אם לא עשתה כן כלל רק שבדקה עצמה יפה בחורין ובסדקין בעומק היטב כפי כחה, אף על פי שלא הגיע למקום שהשמש דש, סגי לה (בית יוסף שכן דברי רוב הפוסקים וכן מהרא''י בפסקיו סימן ע''ז וב''ח):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
ז.
הסומא בודקת עצמה ומראה לחבירתה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
ח.
החרשת ששומעת ואינה מדברת או שמדברת ואינה שומעת, הרי הן כפקחות, אבל אם אינה שומעת ואינה מדברת, וכן השוטה או שנטרפה דעתה מחמת חולי, צריכות פקחות לבדוק אותן ולקבוע להן וסתות כדי שתהיינה מותרות לבעליהן. הוקבע להן וסת, הרי הן כשאר כל הנשים, לא הוקבע להן, חוששות משלשים יום לשלשים יום ובודקות על ידי פקחות:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
ט.
האשה שמרבה לבדוק, בין בימי ספירתה בין בימים שלא ראתה בהם, הרי זו משובחת אף על פי שיש לה וסת קבוע:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
י.
השבעה נקיים צריך שיהיו רצופים שלא תראה דם בהם, שאם ראתה דם אפילו בסוף יום השביעי סתרה כל הימים וצריכה לפסוק בטהרה ולחזור ולמנות שבעה נקיים. {הגה: יש אומרים דבשלשה ימים ראשונים של ימי הספירה אם מצאה כתם אין תולין אותו להקל כמו שתולין שאר כתמים, דג' ימים ראשונים צריכים להיות נקיים לגמרי (מרדכי הלכות נדה ובהגהות מיימוני פרק ט' דאיסורי ביאה ותרומת הדשן סימן רמ''ט ואגור פרק תינוקת וא''ח ור''ף), אבל אחר כך דינו כשאר כתם, וכן נוהגין. ודוקא כתם שהוא יותר מכגריס ועוד, אבל פחות מכגריס ועוד תולה בכינה אפילו בג' ימים ראשונים (תרומת הדשן שם). והוא הדין אם היה לה מכה בגופה ויודעת שמוציאה דם, תולה בה אפילו ביתר מכגריס ועוד (סברת הרב וכן משמע לשון המרדכי), אלא שאין מקילין בשלשה ימים הראשונים לתלות במכה שאין ידוע שמוציאה דם או בשאר דברים שתלינן בהם כתם, כמבואר לעיל סימן ק''צ:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
יא.
הפולטת שכבת זרע בימי ספירתה, אם הוא תוך ו' עונות לשמושה סותרת אותו יום. לפיכך המשמשת מטתה וראתה אחר כך ופסקה, אינה מתחלת לספור שבעה נקיים עד שיעברו עליה ו' עונות שלימות שמא תפלוט, לפיכך אינה מתחלת לספור עד יום ה' לשמושה, כגון אם שמשה במוצאי שבת אינה מתחלת לספור עד יום ה', דקיימא לן אין שכבת זרע מסריח עד שיעברו עליו שש עונות שלימות מעת לעת, ואם שמשה במוצאי שבת ופלטה ליל ד', קודם עת שימושה במוצאי שבת, עדיין היא עומדת בתוך עונה ששית לשמושה וסותרת, הילכך יום ה' יהיה יום ראשון לספירתה. {הגה: ותפסוק יום ד' לעת ערב, ויום ה' עולה למנין. ויש שכתבו שיש להמתין עוד יום אחד, דהיינו שלא תתחיל למנות עד יום הששי והוא יהיה יום ראשון לספירתה, דחיישינן שמא תשמש ביום ראשון בין השמשות ותסבור שהוא יום, ואפשר שהוא לילה, ואם תתחיל למנות מיום חמישי יהיה תוך ששה עונות לשמושה, על כן יש להוסיף עוד יום אחד, דמעתה אי אפשר לבא לידי טעות (תרומת הדשן סימן רמ''ה והאגור בשם מהרי''ל ושערי דורא וכן כתב מהרא''י ומהרי''ק שורש ל''ה), וכן נוהגין בכל מדינות אלו, ואין לשנות. ויש נשים שנהגו להחמיר עוד להמתין עד שבעה ימים (שם בתרומת הדשן), ואין טעם בדבר והמחמיר יחמיר והמיקל נשכר להקדים עצמו למצוה. ויש שכתבו שעכשיו אין לחלק בין שמשה עם בעלה ללא שמשה, וכל אשה שרואה, אפילו כתם, צריכה להמתין ה' ימים עם יום שראתה בו ותפסוק לעת ערב ותספור ז' נקיים (שם בתרומת הדשן בשם א''ז ומהרי''ק), וכן נוהגין במדינות אלו ואין לשנות (סה''ת וסמ''ג):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
יב.
אם טעתה במנין יום אחד וטבלה ושמשה, צריכה להמתין ששה עונות שלימות ואחר כך תמנה יום אחד נקי ותטבול, אך סתירה שלאחר שבעה, כגון שלא טבלה כראוי ושמשה, הרי זו טובלת בכל עת:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצו - דיני לבישת הלבון ובדיקתה, ובו י''ג סעיפים:
יג.
האשה ששמשה מטתה וראתה אחר כך ופסקה, ורוצה לספור מיום מחרת ראייתה, תקנח יפה יפה אותו מקום במוך או בבגד להפליט כל הזרע או תרחוץ במים חמין והם יפליטו כל הזרע. {הגה: ויש אומרים דאין אנו בקיאין בזמן הזה ואין לסמוך על זה (הגהות מיימוני פרק ו' וסמ''ק), והכי נהוג דהרי כבר נתבאר שאנו נוהגין להמתין אפילו לא שמשה כלל, כדי שלא לחלק בין ספירה לספירה, כל שכן בכהאי גוונא, וכל הפורץ גדר בדברים אלו במקום שנהגו להחמיר, ישכנו נחש:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצז - דין שלא תטבול האשה ביום, ובו ה' סעיפים:
א.
אין הנדה והזבה והיולדת עולות מטומאתן בלא טבילה, שאפילו אחר כמה שנים חייב כרת הבא על אחת מהן אלא אם כן טבלו כראוי במקוה הראוי:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצז - דין שלא תטבול האשה ביום, ובו ה' סעיפים:
ב.
אם בעלה בעיר, מצוה לטבול בזמנה שלא לבטל מפריה ורביה אפילו לילה אחד. {הגה: ומותרת לטבול ליל שבת (ר''ח ור' אליה וא''ז ובה''ג וסה''ת וסמ''ג בשם ר' שמואל שהנהיג כך בתו) אם לא יכלה לטבול קודם לכן (בית יוסף ומרדכי בשם כמה רבוותא ע''ש). ודוקא אם בעלה בעיר, אבל בלאו הכי אסור (כן משמע בתרומת הדשן סימן רצ''ה). ואם היה אפשר לה לטבול קודם לכן, כגון שהיה אחר לידה או שלא היה בעלה בעיר ובא בערב שבת, יש אומרים שאסורה לטבול (שם ובמהרי''ו בפסקיו סימן מ''ח כדעת בית יוסף), וכן נהגו במקצת מקומות, אבל במקום שאין מנהג אין להחמיר, ובמקום שנהגו להחמיר, גם במוצאי שבת לא תטבול, דמאחר שהיה אפשר לה לטבול קודם לכן אין מרחיקין הטבילה מן החפיפה (אגור ובמהרי''ל). וכן אלמנה שאסורה לטבול טבילה ראשונה בליל שבת, משום דאסור לבא עליה ביאה ראשונה בשבת, אסורה לטבול גם כן במוצאי שבת (מהרי''ל). ויש מקילין ומתירין לטבול במוצאי שבת, הואיל שלא טבלה בשבת משום חשש איסור (בית יוסף):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצז - דין שלא תטבול האשה ביום, ובו ה' סעיפים:
ג.
אסורה לטבול ביום ז', ואפילו אם ממתנת מלטבול עד יום ח' או ט' אינה יכולה לטבול ביום משום סרך בתה, (פירוש דבוק הבת וקורבתה לעשות כמעשה האם שתטבול ביום כמוה ולא תבחין שאמה לאחר שבעה טבלה ולא בשביעי עצמו). {הגה: והכלות הטובלות קודם החופה יכולות לטבול ביום דהא לא באין אצל החתן עד הלילה, אבל אחר החופה דינן כשאר נשים (מהרי''ל):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצז - דין שלא תטבול האשה ביום, ובו ה' סעיפים:
ד.
היכא דאיכא אונס, כגון שיראה לטבול בלילה מחמת צינה או פחד גנבים וכיוצא בו, או שסוגרין שערי העיר, יכולה לטבול בשמיני מבעוד יום, אבל בשביעי לא תטבול מבעוד יום אף על גב דאיכא אונס:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצז - דין שלא תטבול האשה ביום, ובו ה' סעיפים:
ה.
אם עברה וטבלה בח' ביום בלא אונס, אפילו הכי עלתה לה טבילה, וכן אם עברה וטבלה בז' ביום, עלתה לה טבילה. {הגה: ומכל מקום לא תשמש אפילו בשמיני עד הלילה, ותסתיר טבילתה מבעלה עד הלילה (בית יוסף בשם האגור):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
א.
צריכה שתטבול כל גופה בפעם אחת, לפיכך צריך שלא יהיה עליה שום דבר החוצץ. ואפילו כל שהוא, אם דרך בני אדם לפעמים להקפיד עליו, חוצץ, אפילו אם אינה מקפדת עליו עתה, או אפילו אינה מקפדת עליו לעולם כיון שדרך רוב בני אדם להקפיד עליו, חוצץ, ואם הוא חופה רוב הגוף, אפילו אין דרך בני אדם להקפיד בכך, חוצץ. {הגה: ולכתחלה לא תטבול אפילו בדברים שאינן חוצצין, גזרה אטו דברים החוצצין (הגהות שערי דורא):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ב.
אלו הדברים שחוצצין, חוטי צמר וחוטי פשתן ורצועות שכורכין בהם השיער בראש, לא תטבול בהם עד שתרפם, ואם הם בתוך קליעת שערה אינו מועיל בהם רפיון. ואם הם כרוכים בשאר מקומות בגוף, לא תטבול בהם עד שתרפם, חוץ מאם הם כרוכים בצואר, שאינם חוצצין, לפי שאינה מהדקן, אבל קטלא, שהיא רצועה חלקה ורחבה שכורכת סביב צוארה, חוצצת, מפני שחונקת עצמה בחוזק כדי שיהיה בשרה בולט ותראה בעלת בשר, ומתוך שהרצועה חלקה ורחבה אינה מזיקתה (רש''י):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ג.
אם החוטין האלו חלולין, עשוי מעשה רשת, אינם חוצצין (טור בשם ראב''ד):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ד.
חוטי שער אינם חוצצין. {הגה: ואם היו מוזהבות, חוצצין, דמקפדת עליהם שלא תטנפם, וכן אם היו מטונפים תחלה, מקפדת עליהם שלא תתלכלך מהן במים, וחוצצין (טור):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ה.
שתי שערות או יותר שהיו קשורים כאחד קשר אחד, אינם חוצצין. {הגה: ואין חילוק בין אם קשר ב' שערות עם שתי שערות, או שקשר ב' שערות בפני עצמן (בית יוסף בשם רשב''א ור''ן),} ושערה אחת שנקשרה, חוצצת והוא שתהא מקפדת עליה, אבל אם אינה מקפדת עליה עלתה לה טבילה עד שיהא רוב שערה קשור נימא נימא בפני עצמו:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ו.
שיער שכנגד הלב ושבזקן הנדבק זה בזה מחמת זיעה, חוצץ, שבראש ושבבית השחי, אינו חוצץ, ושבאותו מקום, באיש אינו חוצץ, ובאשה, בנשואה חוצץ, בפנויה אינו חוצץ. {הגה: ואותן שיש להן כמין קליעות שערות דבוקות זו בזו, ונעשית בלילה על ידי שד וסכנה להסירם, לא חייצי (מרדכי הלכות נדה בשם ראב''יה ובאגור ובהגהות שערי דורא):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ז.
לפלוף (פירוש צואת העין) שחוץ לעין, חוצץ אפילו הוא לח, ולפלוף שבעין אינו חוצץ, ואם הוא יבש, חוצץ, והוא שהתחיל להוריק (כן דברי התוספות וסמ''ג בשם ר''ת ורמב''ם):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ח.
כחול שבעין אינו חוצץ, ושחוץ לעין חוצץ, ואם היתה פותחת ועוצמת (פירוש וסוגרת) עיניה תדיר, אף שחוץ לעין אינו חוצץ:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ט.
דם יבש שעל המכה, חוצץ, וריר שבתוכה, אינו חוצץ. יצא הריר מתוכה, כל תוך ג' ימים לח הוא ואינו חוצץ, לאחר מכאן, יבש הוא וחוצץ. לפיכך אשה בעלת חטטים צריכה לחוף במים עד שיתרככו:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
י.
רטיה שעל המכה, חוצצת:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
יא.
חץ או קוץ התחוב בבשר, אם נראה מבחוץ, חוצץ, ואם אינו נראה, אינו חוצץ:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
יב.
לכלוכי צואה שעל הבשר מחמת זיעה, אינם חוצצין, נגלד כגליד, חוצץ:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
יג.
מלמולין שעל הבשר, חוצצין:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
יד.
טיט היון וטיט היוצרים וטיט דרכים הנמצא שם תמיד, אפילו בימות החמה, כל אלו חוצצין, ושאר כל הטיט, כשהוא לח אינו חוצץ שהרי הוא נמחה במים, וכשהוא יבש, חוצץ (רמב''ם וסמ''ג), (מיהו אם היא מקפדת אפילו בדבר לח חוצץ) (רוקח ומרדכי הלכות נדה):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
טו.
הדיו, החלב והדבש והדם, שרף התאנה ושרף התות ושרף החרוב ושרף השקמה (פירוש מין ממיני התאנים), יבשים, חוצצין, לחים, אינם חוצצין. ושאר כל השרפים, אפילו לחים, חוצצין:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
טז.
דם שנסרך בבשר, אפילו לח, חוצץ:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
יז.
צבע שצובעות הנשים על פניהן וידיהן ושער ראשן, אינו חוצץ. וכן מי שהוא צובע וידיו צבועות, אינו חוצץ. {הגה: וכן מי שאומנותו להיות שוחט או קצב וידיו תמיד מלוכלכות בדם, אינו חוצץ, שרוב בני אומנות זו אינן מקפידים (בית יוסף בשם ר''י):}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
יח.
צואה שתחת הצפורן שלא כנגד הבשר, חוצץ, כנגד הבשר, אינו חוצץ. ובצק שתחת הצפורן, אפילו כנגד הבשר חוצץ. ואיזהו שלא כנגד הבשר, זה שהצפורן עודף על הבשר. ולפי שאינן יכולות לכוין מה נקרא כנגד הבשר או שלא כנגדו, נהגו הנשים ליטול צפרניהם בשעת טבילה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
יט.
אם יש לה נפח על מקום הצפורן ואינה יכולה לא לחתוך ולא לחטט, אם נפוחה כל כך שאין הטיט שתחת הצפורן נראה, אינו חוצץ:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כ.
דוקא בצק שתחת הצפורן חוצץ, אבל הצפורן עצמה אינה חוצצת. ואפילו אם היתה גדולה ועומדת ליחתך ופורחת ועוברת מכנגד הבשר, אינה חוצצת. {הגה: מיהו כל זה דוקא שאין צואה או בצק תחתיו בשעה שטבלה. ומאחר דכבר נהגו ליטול הצפרנים, אפילו אם צפורן אחת נשאר בידה וטבלה, צריכה טבילה אחרת (הגהות שערי דורא). וכן נוהגין:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כא.
צפורן המדולדלת שפירשה מיעוטה, חוצצת, פירשה רובה, אינה חוצצת:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כב.
אבר ובשר המדולדלים, חוצצים. (אבל יבלת או יתרת ואינן מדולדלין, אינן חוצצים) (בית יוסף בשם סמ''ג סימן רמ''ח בשם ר''י):
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כג.
השירים והנזמים והטבעות והקטלאות אם הם רפויים, אינם חוצצים, ואם הם מהודקים, חוצצים. וכן הדין באגד של המכה וקשקשים שעל השבר:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כד.
צריכה לחצוץ שיניה שלא יהא בהם דבר חוצץ, שאם טבלה ונמצא שום דבר דבוק בהם לא עלתה לה טבילה. ויש נוהגות שלא לאכול בשר ביום לכתן לבית הטבילה, מפני שהוא נכנס בין השינים יותר ממאכל אחר, ואף על פי שבודקות וחוצצות השינים, חוששות דילמא תשתייר מיניה ולאו אדעתה, ומנהג יפה הוא. {הגה: ואין לה לאכול בין הרחיצה לטבילה (הרא''ש בהלכות נדה), ואין לה לעסוק כל היום קודם הטבילה בבצק או בנרות של שעוה, שלא ידבק בה (שערי דורא), וכן נהגו:}
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כה.
אם לא הדיחה בית הסתרים ובית הקמטים שלה ונמצא בהם דבר חוצץ, לא עלתה לה טבילה. ואם לא נמצא עליה דבר חוצץ, אף על פי שלא בדקה קודם טבילה עלתה לה טבילה, ואינו דומה לבדיקת הגוף וחפיפת הראש:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כו.
אם לא בדקה קודם טבילה בין שיניה ולא בית הסתרים שלה, ואחר טבילה נמי לא בדקה עד שנתעסקה בכתמים ובתבשילין, ואחר כך בדקה ומצאה עצם בין שיניה או דבר חוצץ בין סתריה, תלינן לקולא ואמרינן דבתר טבילה עיילי בה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כז.
נתנה שערה בפיה או קרצה שפתותיה או קפצה ידה בענין שלא באו המים בהם, לא עלתה לה טבילה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כח.
לא תאחוז בה חברתה בידיה בשעת טבילה אלא אם כן רפתה ידה, כדי שיבואו המים במקום אחיזת ידיה, ואם הדיחה ידיה במים תחלה, שרי, שמשקה טופח שעל ידיה חבור למי המקוה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
כט.
הטובל במקוה שאין בה אלא מ' סאה מצומצמין, אם אמר לחבירו: כבוש ידך עלי במקוה, הרי זה מגונה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
ל.
אינה צריכה להגביה רגליה בשעת טבילתה אם אין שם טיט, אף על פי שדורסת על הרצפה אין כאן חציצה, מפני שהמים מקדמים לרגליה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
לא.
אין טובלין בכלים. לפיכך אם היה טיט במקום שטובלת, לא תעמוד על גבי כלי עץ שמקבלין טומאה מגבן, ולא על גבי נסרים שראוים למדרסות ולא על שום כלי הראוי למדרס ותטבול, משום גזירת מרחצאות של כלים, עברה וטבלה, לא עלתה לה טבילה. אבל נותנת היא חבילי זמורות תחת רגליה, מפני הטיט. וכן לא תעמוד על גבי כלי חרס ולא על גבי בקעת ותטבול, ואף על פי שאין כלי חרס מטמא מגבו ולא ראוי למדרס חשש חכמים הוא שמא תפחד שלא תפול ולא תטבול כראוי. עברה וטבלה על גבי אלו, עלתה לה טבילה, ולפי זה מקוה שיש בו שליבות (פירוש מדרגות) של עץ, אם טבלה על גבי השליבות (אפילו אם הם מחוברים לכותלי המקוה) (תשובת הרשב''א) לא עלתה לה טבילה דפשוטי כלי עץ הם, וצריך לעשות במקומן מדרגה של אבנים ותהיה המדרגה רחבה ד', מקום הנחת הרגל, כדי שיהא בה שיעור מקוה לבל תפחד ליפול ממנה:
שלחן ערוך - יורה דעה
הלכות טהרה
סימן קצח - דיני טבילה וחציצתה, ובו מ''ח סעיפים:
לב.
סילון של עץ הקבוע בקרקעית הטבילה, אם אין לו לבזבז (פירוש מסגרת שאז אין לו בית קבול), מותרת לעמוד עליו ולטבול: