bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | לח. | חשב לשון הפרה בלבו ולא הוציאו בשפתיו אינו כלום בד"א שלא אמר לה טלי ואכלי אבל אם אמר לה טלי ואכלי וחשב לשון ההפרה בלבו הוי הפרה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | לט. | כל זמן שלא הפר הנדר לאשתו אינו יכול לכופה שתעבור על הנדר אלא אם כן אמר לה טלי ואכלי ויחשוב בלבו לשון הפרה ולהרמב"ם המבטל נדרי אשתו ובתו א"צ לומר כלום ונתבטלו כל הנדרים ומהו הבטול שיכוף אותה לעשותה דבר שאסרה אותו אבל ההפרה אינו כופה אותה אלא מפר לה ומניחה אם רצתה עושה ואם רצתה אינה עושה כיצד נדרה או נשבעה שלא תאכל או שלא תשתה ואמר לה מופר ליך הרי זה מופר ומותרת לאכול ולשתות. נטל ונתן לה ואמר לה טלי אכלי טלי ושתי הרי זו אוכלת ושותה והנדר בטל מאליו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מ. | המפר נדרי אשתו ובתו צריך להוציא בשפתיו ואם הפר בלבו אינו מופר אבל המבטל אינו צריך להוציא בשפתיו אלא מבטל בלבו בלבד וכופה אותה: {הגה: כל זה הוא סברת הרמב"ם אבל לסברא הראשונה אין חילוק בין הפרה לביטול ובשניהם אינו מופר או בטל (טור והרא"ש ותוס' ור"ן והראב"ד) רק כשמפר או מבטל בלבו ואמר לה טלי ואכלי וכן עיקר:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מא. | המקיים בלבו הרי זה קיום והמפר בלבו אינו מופר לפיכך אם הפר בלבו הרי זה יכול לחזור ולקיים ואם קיים בלבו אינו יכול לחזור ולהפר אלא אם חזר בתוך כדי דבור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מב. | אמרו לו אשתך נדרה ואמר בלבי היה להפר לה והפרתי לה שומעין לו. אמרו לו נדרה והוא אומר לא נדרה וכיון שרואה אותם העידו עליה אמר בלבי היה להפר אין שומעין לו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מג. | אמר לה קיים ליכי ומופר ליכי ולא תחול ההקמה אלא אם כן חלה הפרה הרי זה מופר (וי"א דהוי קיום) (טור בשם י"א ומסקנת הרא"ש): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מד. | אמר לה בבת אחת קיים ומופר ליכי (או שאמר לה קיים ליכי ומופר בבת אחת) (ר"ן הביא נוסחאות) אין כאן לא הקמה ולא הפרה ולהרמב"ם קיים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מה. | אמר לה קיים ליכי היום הרי זה קיים לעולם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מו. | אמר לה מופר ליכי למחר אינו מופר (וי"א דהוי קיום) (טור ורא"ש): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מז. | אמר לה קיים ליכי שעה אחת ועבר היום ולא הפר הרי זה קיים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מח. | אמר לה קיים ליכי שעה אחת וכשעברה השעה אמר לה מופר ליכי הרי זה ספק: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | מט. | המקיים נדרי בתו או אשתו וניחם הרי זה נשאל לחכם ומתיר לו הקמתו וחוזר ומפר לה בו ביום אבל אם הפר לה וניחם אינו יכול להשאל לחכם כדי שיחזור ויקיים וי"א שאינו יכול להשאל על ההקם אלא ביום השמיעה (ויש להחמיר כסברא האחרונה (ר"ן והתוספות וכ"כ ר' ירוחם ובת"ה בשם סמ"ק) ויתיר לה חכם ג"כ כדלעיל סעיף כ"ג): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נ. | אמר לה קיים ליכי שתי פעמים ונשאל על הראשון חל השני: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נא. | האשה שנדרה והתפיס אחר בנדרה או שאסרה עליה ככר בנדר ואחר התפיס בו והפר לה הבעל או האב היא מותרת והמתפיס בה אסור שאין הבעל והאב עוקרין הנדר מעיקרו כמו החכם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נב. | נדרה היא והתפיס בה הבעל או האב שוב אינם יכולים להפר דהוי כקיום: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נג. | נדר הוא והיא התפיסה בו מפר שלה ושלו קיים |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נד. | נדר לעצמו והדירה כמותו וגמר בלבו להדירה ואמרה אמן הרי זה אינו יכול להפר ואם נדר והדירה דרך שאלה לידע מה בלבה כגון שאמר לה התרצי בנדר זה להיות כמותי או לא ואמרה אמן הרי זה מפר לה כיצד אמר לה הריני נזיר ואת כלומר ואת נזירה כמותי ואמרה אמן אינו יכול להפר לה אמר לה הריני נזיר ומה תאמרי האת נזירה כמותי ואמרה אמן הרי זה יפר ואם הפר לה שלו בטל שזה כמו שתלה נדרו בנדרה אמרה לו הריני נזירה ואתה ואמר אמן אינו יכול להפר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נה. | אלו נדרים שהבעל מפר נדרים שיש בהם עינוי נפש ודברים שבינו לבינה אלא שנדרים שיש בהן עינוי נפש כשמתירים לה מותרת בהם לעולם ודברים שבינו לבינה אין ההתרה אלא לעצמו כל זמן שיש לו בו תועלת דהיינו כל זמן שהיא תחתיו ולאחר שתתגרש כל זמן שלא תנשא שאפשר שתחזור אליו אבל לאחר שתנשא חל הנדר גם לדידיה ונדרים שאין בהם עינוי נפש ואינם בינו לבינה אינו יכול להפר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נו. | הבעל נעשה שליח להשאל על נדרי אשתו ובלבד שמצא שלשה מקובצים אבל הוא לא יקבצם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נז. | אין הבעל מצטרף עם ב' להתיר נדרי אשתו בלשון התרה אבל האב מותר להתיר נדרי בתו בלשון התרה כשאר חכם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נח. | יש אומרים שגם האב אינו מפר נדרים שאין בהם עינוי נפש ויש מי שמתיר ויש מי שחילק שקודם שנתארסה מפר כל נדריה אבל נתארסה ומת הארוס וחזרה לרשותו אז אינו מפר אלא נדרי עינוי נפש: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | נט. | איזו הם דברים שיש בהם עינוי נפש כגון רחיצה וקישוט כיחול ופרכוס כגון שנשבעה שלא תרחץ או שלא תתקשט או שאמרה הנאת רחיצה וקישוט עלי אם ארחץ או אתקשט אפילו לא תלתה אלא ברחיצה וקישוט של היום ואפשר שלא תרחץ ולא תתקשט היום ולא תאסר הוי עינוי נפש אע"פ שאין חל הנדר אלא ליום א' וי"א דרחיצה וקישוט הוי דברים שבינו לבינה (עיין ס"ק ע"ג): {הגה: וכל זה לא מיירי אלא בקישוט הפנים אבל קישוט של מטה לכולי עלמא לא הוי דברים שבינו לבינה. (ב"י בשם הרב רבינו נסים):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | ס. | אמרה קונם פירות העולם עלי או אפילו פירות מדינה אחת או אפי' אסרה עליה פירות של איש אחד לבדו הוי עינוי נפש ואפי' אינו חנוני ולהרמב"ם אינם אלא דברים שבינו לבינה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סא. | אפי' נדרה ממין שהוא רע לה ולא טעמה אותו מעולם הוי עינוי נפש: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סב. | נדרה שלא תלך לבית האבל או לבית המשתה או לבית אביה ואמה או שלא תלך במחול או שלא לשורר או שלא לשמוע קול שיר הוי נדרי עינוי נפש: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סג. | נדרה משתי ככרות ביחד על אחד מצטערת אם לא תאכלנו ועל השני אינה מצטערת והפר לשתיהן על אותה שמצטערת חלה ההפרה ולא על אותה שאינה מצטערת: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סד. | אמרה קונם שאיני נהנה לבריות יש מי שאומר דהוי נדרי עינוי נפש ויש מי שאומר שאינם אלא דברים שבינו לבינה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סה. | נדרה שלא ליהנות לבריות ולא הפר לה מותרת ליהנות מהבעל כל זמן שהיא תחתיו שאינו בכלל הבריות ולאחר שתתגרש חל הנדר גם עליו ואי אפשר לה ליהנות אלא מלקט שכחה ופאה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סו. | נדרה מתשמיש וכיוצא בו דברים שגורמים איבה בינה לבינו הוי דברים שבינו לבינה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סז. | הא דחל נדר מתשמיש דוקא שאמרה הנאת תשמישך עלי אבל אמרה הנאת תשמישי עליך אינו צריך להפר שהיא משועבדת לו וכן הוא שאמר [הנאת] תשמישי עליך אינו נדר אבל אם אמר הנאת תשמישך עלי הוי נדר: {הגה: בעל שנדר שלא לקרב אל אשתו עד זמן פלוני אם עשה ברצון אשתו חל הנדר ואם לאו אינו חל (ב"י בשם הגהות מיי' פ"ד מהלכות אישות בשם הר"מ) האשה שבקשה מבעלה שלא לשמש עמה ובעלה כעס ונשבע שלא לשמש עמה וכראות האשה שבעלה כועס ורצה לישבע מיחתה בו חל הנדר דכיון שבקשה ממנו שלא לשמש עמה הרי מחלה לו שעבודו ומה שמיחתה בו לא עשתה רק שלא יכעוס (מהרי"ו סי' א'):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סח. | אסרה עליה תשמיש כל אדם שבעולם יפר חלקו ותהא משמשתו וכשימות או יגרשנה הרי היא אסורה בתשמיש כל אדם וכן כל כיוצא בזה: (ל' רמב"ם פ' י"ב מהל' נדרים דין ג'): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | סט. | אמרה קונם שאיני נהנית לאבא ולאביך אם אני עושה לך או קונם שאיני נהנית לך אם עושה אני לאבא ולאביך יכול להפר אע"פ שלא חל הנדר עדיין ודברים אלו הוי דברים שבינו לבינה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | ע. | אמרה קונם שאיני עושה על פי אבא ואביך או על פי אחי ועל פי אחיך אינו יכול להפר שאינה משועבדת להם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | עא. | אמרה קונם שאני עושה על פיך יפר אע"פ שהיא משועבדת לו שמא יגרשנה ואז יחול הנדר ולא יוכל להחזירה הלכך קרינן ביה השתא דברים שבינו לבינה: (ודוקא שאמרה יקדשו ידי לעושיהם) (בית יוסף וטור וש"ס ופוסקים ועיין באבן העזר סי' פ"א): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | עב. | נדרה שלא תתן לפני בקרו וכיוצא בדברים אלו שאין בהם עינוי נפש ואינם מדברים שבינו לבינה ואינם ממלאכות שהיא חייבת בהם אינו יכול להפר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | עג. | נדרה שלא לרחוץ פניו ידיו ורגליו או שלא למזוג לו הכוס ושלא להציע לו המטה אינו צריך להפר לפי שמשועבדת לו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלד- מתי האב והבעל מפירין ומתי מפירין שניהם יחד. ובו ע"ב סעיפים: | עד. | אשה שנדרה לשתות סם להתעבר אין הבעל יכול להפר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלה -המדיר אשתו מתשמיש או שלא תלך לבית אביה ודומיו. ובו ז' סעיפים: | א. | המדיר את אשתו מתשמיש המטה שאמר [קונם] תשמישך עלי יקיים אותה שבעה ימים בין שהדירה בפירוש לשבעה ימים או יותר או שהדירה סתם ולאחר שבעה ימים יוציא ויתן כתובתה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלה -המדיר אשתו מתשמיש או שלא תלך לבית אביה ודומיו. ובו ז' סעיפים: | ב. | הדירה שלא תהנה ממנו אינו חל שהרי הוא משועבד לה ואם אמר לה צאי [מעשה] ידיך במזונותיך והיא מספקת בהם לדברים גדולים ואינה מספקת לדברים קטנים אם כל משפחתה רגילין באותם דברים קטנים אינו חל שהרי הוא משועבד לה גם בהם ואם אין כל משפחתה רגילים בהם אלא העשירים ואביה עשיר ורגיל בהם ובעלה אינו עשיר ואינו רגיל בהם חל הנדר שהרי אינו חייב לה בהם ומכל מקום כיון שהדירה ממנו והיא חזרה לבית אביה הוא מתחייב לה עתה בהם הילכך עד ל' יום יפרנסנה באלו הדברים הקטנים על ידי פרנס שיאמר כל הזן אינו מפסיד ויזון אותה אחר ויקח מהבעל לא שנא הדירה שלשים [יום] או יותר או שהדירה סתם אחר שלשים יום יוציא ויתן כתובה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלה -המדיר אשתו מתשמיש או שלא תלך לבית אביה ודומיו. ובו ז' סעיפים: | ג. | הדירה שלא תתקשט או שלא תאכל אחד מהמינים אפילו הוא רע ולא טעמתו מעולם ותלאו בתשמיש שאמר קונם תשמישך עלי אם תתקשטי או תאכלי מין פלוני או שאמר קונם הנאת תשמישך עלי אם תלכי לבית אביך יותר מחדש אם הוא דר עמה בעיר או יותר מרגל אם הוא דר בעיר אחרת יקיים ז' ימים ואז יוציא ויתן כתובה ואם היא נדרה שאמרה קונם מין פלוני עלי או קונם שלא אתקשט בקישוט פלוני או שאמרה יאסר תשמישך עלי אם אוכל מין פלוני או אתקשט בקישוט פלוני או אם אלך לבית אבי והוא שמע ולא הפר לה יוציא מיד ויתן כתובה ולהרמב"ם בנדרה היא וקיים לה הוא אם רוצה לישב ולא תאכל מאותו המין תשב ואם הוא אומר אי איפשי באשה נדרנית יוציא ויתן כתובה והוא הדין אם נדרה שלא תלך לבית אביה שאמרה קונם תשמישך עלי אם אלך לבית אבי ושמע הבעל ולא הפר וכן אם אמרה קונם תשמישך עלי אם אלך לבית האבל או לבית המשתה ושמע ולא הפר לה והוא הדין אם אמרה קונם תשמישך עלי אם אעשה שום מלאכה ושמע ולא הפר לה והוא הדין אם אמרה קונם תשמישך עלי אם אשאל משכני כלום או אם אשאיל כלי ושמע ולא הפר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלה -המדיר אשתו מתשמיש או שלא תלך לבית אביה ודומיו. ובו ז' סעיפים: | ד. | נדרה נדר מדברים שבינו לבינה או של עינוי נפש והפר לה על מנת שתאמר לפלוני דבר של קלון או שתהא מתהפכת אחר התשמיש כדי שלא תתעבר או שתהא ממלאה עשרה כדי מים ותשפכם לאשפה והיא אינה רוצה לעשות אחד מאלו הדברים ונתקיים הנדר יוציא ויתן כתובה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלה -המדיר אשתו מתשמיש או שלא תלך לבית אביה ודומיו. ובו ז' סעיפים: | ה. | אסרה כלי שכניה עליה כדי שלא תשאל מהם או שנדרה שלא לארוג בגדים נאים לבנה אינו יכול להפר ואסורה לשאול משכניה ולארוג בגדים הילכך תצא בלא כתובה שמשיאו שם רע בשכניו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות נדרים | סימן רלה -המדיר אשתו מתשמיש או שלא תלך לבית אביה ודומיו. ובו ז' סעיפים: | ו. | בעל שאמר לאשתו אוסר אני [עליך] שלא תלך לבית אביך או שאמר לה קונם עליך בית אביך אינו כלום. (ועיין חילוקי דינים שבסימן זה בא"ה סימן ע"ד): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלו - מה היא שבועת ביטוי ושבועת שוא. ובו ו' סעיפים: | א. | נפש כי תשבע לבטא בשפתים היינו שנשבע בין על דבר שעבר כגון שנשבע שאכל ולא אכל או שלא אכל ואכל בין על דבר שהוא להבא כגון שאוכל ואינו אוכל או שלא אוכל ואוכל וכן כל דבר אפילו אין בו לא הרעה ולא הטבה כגון שזרקתי לים ולא זרקתי או שאזרוק ולא אזרוק ואפילו בדבר שאין בו ממש כגון שישנתי ולא ישנתי או שאישן ולא אישן ואפי' בדבר שאינו יכול לעשותו אלא ע"י אחרים כגון שנתתי לפלוני או שלא נתתי או שאתן לפלוני או שלא אתן ואפי' נשבע על אחרים כגון שזרק פלוני צרור לים או שלא זרק כל אלו שבועות ביטוי הן ואם שיקר בשבועתו חייב קרבן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלו - מה היא שבועת ביטוי ושבועת שוא. ובו ו' סעיפים: | ב. | יש דברים שאפי' שיקר בשבועתו אינו חייב קרבן כגון שנשבע לקיים המצוה ולא קיים או שנשבע להרע לפלוני כגון להכותו או לקללו (אבל אם נשבע להכות עצמו אע"פ שאינו רשאי חיילא שבועה) (ב"י בשם הר"ן פ"ג דשבועות) ונשבע שיעשה חבירו דבר פלוני כגון שיזרוק פלוני צרור לים או שלא יזרוק וכיוצא בו אבל עבירה איכא בכל דבר שמשקר בשבועתו וגם אין לו לישבע על חבירו שיעשה שום דבר שאינו ברשותו שיעשנו על כל פנים ואין חבירו מחויב לעשותו אלא אם כן יקבל שבועתו דהיינו שיאמר אמן או דבר שעניינו כענין אמן כגון שאמר הן או מחויב אני בשבועה זו או קבלתי עלי שבועה זו וכן כל כיוצא בזה ואע"פ שלא קבלו אותם האחרים בשבועה אם קיימו דבריו הרי אלו משובחים: {הגה: וכל שכן שהנשבע עצמו צריך לקיים שבועתו אם אפשר אע"פ שבתחילה היה שבועת שוא כגון שנשבע לישא אשה פלונית ושמא לא תתרצה ואיכא שבועת שוא מ"מ כשהיא רוצה צריך לקיים שבועתו (מהרי"ק שורש כ"ב) וי"א דבכי האי גוונא לא מקרי שבועת שוא רק שבועת ביטוי דהנשבע ליתן דבר לחבירו והוא אינו רוצה לקבלו פטור משבועתו והוא הדין אם אינה רוצה להנשא לו ולכן לא הוי רק שבועת ביטוי (כן משמע מתשובת ריב"ש סי' שפ"ז הביאו הב"י):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלו - מה היא שבועת ביטוי ושבועת שוא. ובו ו' סעיפים: | ג. | במה דברים אמורים שנשבע על דבר שאינו ברשותו כגון שנשבע על שמעון שלא ילך בסחורה וכיוצא בזה אבל אם משביעו על דבר שהוא שלו כגון שלא יכנס לביתו וכיוצא בו צריך ליזהר בשבועתו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלו - מה היא שבועת ביטוי ושבועת שוא. ובו ו' סעיפים: | ד. | נשבע לשנות את הידוע לאדם כגון על איש שהוא אשה או על אשה שהיא איש חייב משום שבועת שוא וכן אם נשבע לאמת האמת על דבר שהוא ידוע לכל כגון על שנים שהם שנים וכיוצא בו או על דבר שאי אפשר לעשותו כגון שלא אישן ג' ימים או שנשבע שלא יאכל ז' ימים או שנשבע שלא יאכל מכל פירות שבעולם הוי שבועת שוא ומלקין אותו וישן לאלתר ואוכל לאלתר: {הגה: נשבע סתם שלא יישן ושלא יאכל הוי כאילו נשבע שלא יעשה לעולם והוי שבועת שוא (ב"י וד"מ ס"ס רי"ג בשם ר' ירוחם וכ"כ הרא"ש פרק ג' דשבועות והט"ו ס"ס רי"ט): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלו - מה היא שבועת ביטוי ושבועת שוא. ובו ו' סעיפים: | ה. | נשבע שראה גמל פורח באויר הרי זה שבועת שוא אפילו אומר שראה לעוף גדול פורח והוא מכנהו גמל (הנשבע על דבר שהוא גוזמא קצת כדי להחזיק דבריו לא הוי שבועת שוא) (מרדכי פרק שבועות שתים) אמר שבועה שלא אוכל מצה אסור לאכול מצה בליל פסח שבועה שלא אוכל מצה בליל פסח לוקה ואוכל מצה בליל פסח שבועה שלא אשב בצל אסור לישב בצל סוכה שבועה שלא אשב בצל הסוכה לוקה וישב בצל סוכה (והא דשבועות חלין על דבר מצוה בכולל היינו דוקא במצות עשה אבל מצות לא תעשה לא) (מהר"ם מפדוואה סי' ע"ד וב"י בשם הריב"ש ורי"ף ותוס' פ"ג דשבועות דף כ"ד ע"א בשם ר"י): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלו - מה היא שבועת ביטוי ושבועת שוא. ובו ו' סעיפים: | ו. | שנים שנשבעו לעשות דבר אחד ועבר אחד מהם על השבועה השני פטור ואינו צריך התרה לפיכך איש ואשה שנשתדכו זה לזה וקבלו חרם לינשא לזמן קבוע מי שיעכב והעביר המועד אסור לינשא לאחר והלה מותר ואינו צריך התרה וגם המעכב עצמו מותר בלא התרה לאחר שנשא שכנגדו: {הגה: ואפילו אם טען זה העובר המועד שהיה אנוס אינו נאמן שיתחייב שכנגדו עדיין בשבועתו ומ"מ אם רצה זה לפטור משבועתו ילך אצל חכם ויתיר לו שבועתו שמא יביא זה שכנגדו עדים שהיה אנוס בדבר שהעביר המועד ונמצא עבר זה על שבועתו אם נשא בלא התרה (תשובת מהרי''ו סי' קל"ז) וכל זה לא מיירי אלא בשנים שנשבעו זה לזה אבל שנים שנשבעו יחד לעשות דבר כגון שלא לדבר עם פלוני ועבר אחד מהם השני חייב לקיים שבועתו ואפי' אם נשבעו זה לזה והם ג' או יותר שאף אם עובר האחד השבועה השנים הנשארים צריכין לקיים שבועתן (מהר"ם פאדואה סי' כ"ו ובריב"ש סי' תנ"ג) ונראה הא דאם נשבעו שנים ביחד ולא נשבעו זה לזה ועבר האחד השני חייב לקיים שבועתו היינו דוקא שאינן תלוין זה בזה אבל אם תלוין זה בזה ואי אפשר לאחד לקיים שבועתו בלא חבירו כגון שנשבעו לילך ביחד לארץ ישראל והאחד עובר וקשה לשני לילך לבד פטור גם כן וכמו שנתבאר לעיל סימן רכ"ח סעיף מ"ד (תשובת הרא"ש כלל ח'):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | א. | האומר אני נשבע שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו הרי זה שבועה אע"פ שלא הזכיר לא שם ולא כינוי: {הגה: ואין חלוק אם הוציא השבועה בלשון הקודש או בכל לשון שיאמרנה (תשובת הרשב"א סימן תתמ"ב ובמרדכי פ' שבועות שתים וברמב"ם פי"ב מהלכות שבועות): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | ב. | השביעו אחר שאמר לו אני משביעך שתעשה דבר פלוני או שלא תעשנו וענה אמן או דבר שנשמע ממנו שמקבל שבועתו כגון שאמר הן או קבלתי דבריך הוי כאלו נשבע בעצמו ואפילו השביעו עובד כוכבים או קטן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | ג. | אמר אהא באלה או בארור אם לא אעשה דבר פלוני או שאמר ליה אחר כן וקבל דבריו הוי כשבועה אף על פי שלא הזכיר לא שם ולא כינוי: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | ד. | האומר מבטא שאעשה דבר פלוני או שלא אעשנו הוי כאילו אומר שבועה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | ה. | האומר פעמים על דבר אחד אעשנו או לא אעשנו הוי שבועה והוא שיתכוין לשם שבועה במה דברים אמורים כשאמרם זה אחר זה בלא הפסק אבל אם מבקשים אותו עליו והוא אמר לא אעשנו ובקשוהו עוד ואמר לא אעשנו לא הוי שבועה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | ו. | מי שנשבע בשמים ובארץ ושמש וכיוצא בהם אע"פ שאין כונתו אלא למי שבראם אינה שבועה וה"ה לנשבע בנביא מהנביאים (או בשאר כתב מכתבי הקודש) (הרמב"ם) או בשלחן המקדש או באחד מכלי הקדש ואף ע"פ כן מאיימין עליהן ומראין להם שזו שבועה כדי שלא ינהגו קלות ראש בשבועות ומתירים להם: {הגה: וכל זה שלא נטל בידו אכל אם נטל בידו כתב אשורית אפילו אינו רק חכמה חיצונית או אל"ף בי"ת שאין בו רק אותיות אם נשבע בהן והן בידו הוי שבועה (סברת הב"י) וע"ל סי' רי"ב וה"ה אם לא אחזן בידו והיו מונחים לפניו ואמר במה שכתוב בהן: } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | ז. | הנשבע בעשרת הדברות שבועה גמורה היא (ועיין לעיל סימן רי"ב): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | ח. | ימין שבועה וכן שמאל דכתיב נשבע יי' בימינו ובזרוע עזו (והוא שיכוין ג"כ לימין ושמאל שאמר הקב"ה) (טור בשם הראב"ד): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | ט. | ידות שבועה כשבועה כיצד ידות אמר כנדר רשעים שלא אוכל ככר זה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | י. | כינוי שבועה כשבועה כיצד שבותה או שבוקה שלא אוכל ככר זה או מומי אומי אבל אמר באומתא או באומי בבי"ת אינו כלום ואלו הכנויים הם כפי זמנם לבני אדם שלא היו בקיאים בטיב לשון הקדש והכל לפי הזמן והמקום להוסיף בכינויים אלו או לגרוע מהם (ד"ע בב"י): {הגה: אותן שרגילין לומר בלשון הקודש אמונה אעשה או לא אעשה אף על פי שהן כנדרי זרוזין מ"מ בעי התרה. (הגהות מיימוני פ"ד דנדרים בשם מהר"מ): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | יא. | אמר לחבירו שבועה שאיני אוכל לך או השבועה לא אוכל לך או לשבועה לא אוכל לך אסור לאכול עמו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלז - הנשבע אם צריך לישבע בשם או בכינוי. ובו י"ב סעיפים: | יב. | אמר השבועה שאוכל לך נשבע שיאכל עמו ואין חילוק בין הפציר בו תחלה שיאכל עמו או לא הפציר ויש מי שאומר שאם הפציר בו תחלה שיאכל עמו ואמר שבועה שאוכל לך אסור לאכול עמו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | א. | שבועה שלא אוכל סתם אסור בכל שהוא אבל אינו חייב אלא על כזית ואם פירש כל שהוא או שאמר שלא אטעום חייב בכל שהוא: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | ב. | נשבע שלא לאכול אסור אף לשתות דשתיה בכלל אכילה אבל אם נשבע שלא לשתות מותר לאכול: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | ג. | שבועה שלא אוכל או שלא אשתה ואכל או שתה מאכלים או משקים רעים שאינם ראויים לאכילה ולשתיה פטור אבל אסור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | ד. | אמר שבועה שלא אוכל נבילות וטריפות ואכל אינו חייב משום שבועה שהרי מושבע ועומד מהר סיני הוא ואם אמר שבועה שלא אוכל כל שהוא מנבלות וטריפות ואכל פחות מכזית חייב על השבועה שהרי אינו מושבע מהר סיני על חצי שיעור וכן אם אמר שבועה שאוכל פחות מכזית נבילה וטריפה חייב על השבועה. (רמב"ם פ"ה מה"ש דין ח'): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | ה. | נשבע שיאכל נבילה וטריפה וכיוצא בהן מאיסורי תורה ה"ז לוקה משום שבועת שוא בין אכל בין לא אכל: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | ו. | שבועה שלא אוכל נבילה ושחוטה או אפי' אמר שבועה שלא אוכל סתם חלה השבועה גם על הנבילה וכן אם אמר שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שבועה שלא אוכל תאנים וענבי' חלו שתי השבועות על התאנים: {הגה: הנשבע לקדש אשה פלונית אם תרצה עד הפסח ואחר כך נשבע שלא לקדשה שבועה שניה חלה על ידי כולל שהרי אין מחויב לקדשה רק כשתרצה עד הפסח ובלאו הכי אינו מחויב ואם שביעה ראשונה היתה לתועלת האשה או ע"י שידוכין אין לו כח להפקיע זכותה לפיכך צריך להתיר השניה ולקיים הראשונה: (בית יוסף בשם תשובת הר"ן סי' פ"ב):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | ז. | אמר קונם אשתי נהנית לי אם אכלתי היום ואכל נבילות וטריפות אשתו אסורה דחשיב שפיר אכילה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | ח. | אמר שבועה שאוכל היום ואכל עפר יצא ידי שבועה דהא אחשביה אכילה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | ט. | שבועה שלא אוכל ואכל עפר פטור שאינו בכלל אכילה סתם ואם פירש שלא אוכל עפר ואכלו חייב בכזית ובפחות מכזית פטור אבל אסור וכן שבועה שלא אוכל חרצן פטור אבל אסור על פחות מכזית: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | י. | שבועה שלא אוכל ככר זו חייב על כל כזית וכזית שיאכל ממנה ואסור אפי' בכל שהוא שבועה שלא אוכלנה אינו חייב עד שיאכל כולה אבל אסור אפי' בכל שהוא ומכל מקום אם שייר ממנה פחות מכזית חייב כאילו אכלה כולה הלכך אם אמר שבועה שלא אוכלנה ואחר כך אמר שבועה שלא אוכל ככר זו גם השניה חלה שמתחילה לא נשבע אלא על כולה אבל מקצתה יכול לאכול ואח"כ נשבע על קצתה וכשאוכל כזית ממנה עבר על השניה וכשגומר לאכלה מתחייב בראשונה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | יא. | אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכלנה אין השניה חלה שאי אפשר לו לאכול כולה אם לא שיאכל מתחילה מקצתה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | יב. | שבועה שלא אוכל ט' וחזר ואמר שבועה שלא אוכל עשר אין השניה חלה אמר שבועה שלא אוכל ט' אלו שבועה שלא אוכל עשר גם השניה חלה ואם אכל ט' אלו ועוד אחד עובר על ב' השבועות: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | יג. | שבועה שלא אוכל עשר שבועה שלא אוכל ט' יש כאן שתי שבועות ואם אוכל ט' עובר על השניה וכשאוכל העשירית עובר גם על הראשונה והני מילי שלא נדר מככרות ידועות אבל אם נדר מככרות ידועות אינו חייב אלא אחת שהרי בשבועה ראשונה נאסר בכל אכילה ואכילה שבהם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | יד. | שבועה שלא אוכל ככר זו מקצתה נמי במשמע שנשבע על כל כזית וכזית ממנה שיאכלנה לפיכך נשרף מקצתה חייב לאכול המותר שהרי יוצא בו ידי שבועתו שנשבע על כל כזית וכזית ממנה שיאכלנה ומיהו כשהיא לפנינו צריך לאכול כולה |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | טו. | שבועה שאוכלנה לא יצא ידי חובתו עד שיאכל כולה לפיכך נשרף מקצתה אין צריך לאכול המותר שלא יצא בו ידי חובתו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | טז. | שבועה שאוכל ככר זו ואח"כ אמר שבועה שלא אוכלנה הראשונה שבועת ביטוי והשניה שבועת שוא שנשבע לבטל את המצוה לעבור על שבועתו ועבר מיד אפי' אם לא יאכלנה ואם יאכלנה קיים שבועתו הראשונה ואינו עובר אלא על השניה הלכך מוטב שיאכלנה כדי שלא יעבור גם על הראשונה ואם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שאוכלנה מיד עבר על השניה ואם יאכלנה יעבור גם על הראשונה הלכך מוטב שלא יאכלנה כדי שלא יעבור גם על הראשונה צבור שהחרימו על דבר ואחר כך החרימו על הפכו אם לא התירו החרם הראשון קודם שהחרימו השני אין השני כלום (ועיין לעיל סי' רכ"ח סעיף ל"ה): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | יז. | מי שנשבע על דבר וחזר ונשבע לבטל שבועה הראשונה ונשאל על שבועה ראשונה יש להסתפק אי אמרינן שנפטר מידי שבועת שוא ותחזור שבועה שניה משבועת שוא לשבועת ביטוי כיון שמצאה מקום לחול: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | יח. | הנשבע לפרוע לפלוני מנה בחדש אדר ואחר כך נשבע לפרוע לאחר באותו זמן וכתוב בשטר הראשון כל זמן שיתבענו וכן בשני ועכשיו בא השני לתובעו כל זמן שלא תבעו הראשון חייב לפרוע לשני שהרי מצאה השבועה מקום לחול אך אח"כ יש לו לקיים הראשונה אם יכול: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | יט. | נידוי או איסור חל על השבועה והאומר קונם אשתי אסורה לי אם לא אוכל היום נבילות וטריפות אם לא אכל אשתו אסורה וכן אם אמר הרי הוא מנודה אם לא יאכל היום נבילות וטריפות אם עבר היום ולא אכל הרי הוא מנודה ואין זה מתנה על מה שכתוב בתורה שאומרים לו לא תאכל ותתנדה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | כ. | נשבע על ככר זה שלא יאכלנו ואכלו אפילו כולו נשאל עליו ונפטר משבועתו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | כא. | שבועה שלא אוכל ככר זה שבועה שלא אוכל ככר זה אין השניה חלה ואם נשאל על הראשונה חלה השניה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | כב. | הרי שאכל באותו היום ואמר שבועה שלא אכלתי היום שבועה שלא אכלתי היום יש כאן עונש שתי שבועות לשקר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלח - דין שבועה שלא אוכל סתם או אם פירש. ובו כ''ג סעיפים: | כג. | מתנה על מנת להחזיר שמה מתנה אפי' בשבועות לפיכך אם נשבע ליתן שום מתנה יכול ליתנה כך: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | א. | דין השבועה כדין הנדר לכל דבר בין לענין שצריך שיוציא בשפתיו בין לענין שנתכוין לומר פת חטים ואמר פת שעורים או פת סתם בין שהולכין בה אחר לשון בני אדם בין לענין הקמתה וביטולה בין לענין תנאי וי''א שכשם שנדרי זרוזין והבאי ואונסים ושגגות מותרים הוא הדין לענין שבועה והוא שבשנשבע שבועת הבאי לא יהא מעמיד דבריו לומר שודאי ראה באותו דרך כיוצאי מצרים דאם כן אסור הוא וי"א דשבועות הבאי בכל גוונא אסורות ומדברי הרמב"ם נראה דשבועות זירוזין אסורות וגם בשאר שבועות נראה מדבריו שאף על פי שפטור מקרבן איסורא מיהא איכא: {הגה: יהודי שגנב לעובד כוכבים וחייבוהו לישבע במעמד שאר היהודים ויודעים שנשבע לשקר יכופוהו שיתפשר עם העובד כוכבים ולא ישבע לשקר אפי' אם היה אנוס על השבועה הואיל ויש חילול השם בשבועתו (תשובת מהר"ם והגהות אשיר"י ריש פ' שבועת העדות) ואם היה אנוס וליכא חילול השם בדבר מבטל השבועה בלבו הואיל והוא אנוס בשבועה כדלעיל סי' רל"ב. (ד"ע):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | ב. | תקיעת כף דינה כדין שאר שבועות ויש לה התרה (ולכתחלה לא יתירה רק במקום שמתירין שבועה) (טור והתוס' בשם ר"ת מחמירים בת"כ יותר משבועות) (וע"ל סימן ר"ב ור"ל) והני מילי כשהיא דרך שבועה אבל כשהיא כדרך הסוחרים שתוקעים כפם זה לזה לקיים המקח אין לה דין שבועה כלל: {הגה: הגביה ידו ואמר אני תוקע כפי לשמים או לצורי צריך התרה (במרדכי פ"ג דשבועות ותשובת ר"י ותשובת מיימ'). הנותן תקיעת כף לחבירו ותלה בדעתו יכול למחול לו ואם לא תלה בדעתו רק עשאו דרך שבועה לא יוכל למחול לו ובעי התרה. (גם זה שם):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | ג. | שבועה חלה על דבר שאין בו ממש כגון שנשבע שלא יישן או שלא ידבר: {הגה: נידוי יש לו דין שבועה (ב"י ס"ס ר"ו בשם ילמדנו) וי"א דדנין לחומרא שחל על כל דבר שחל עליו השבועה ועל כל דבר שחל עליו הנדר. (שם בשם רשב"ץ): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | ד. | שבועה אינה חלה על דבר מצוה בין שהוציאה בלשון שבועה שאמר שבועה שלא אשב בסוכה בין שהוציאה בלשון נדר שאמר ישיבת סוכה עלי בשבועה: {הגה: ודוקא בנשבע על המצוה לחוד אבל אם נשבע עליה בכולל חלה גם כן על דבר מצוה וכמו שנתבאר לעיל סימן רל"ו וסימן רל"ח: } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | ה. | מלמד שנשבע שאם לא יפרעוהו תוך ו' שבועות יבטל הילדים מלמודם עד שיפרעוהו השבועה חלה דמצוה לאו עליה רמיא אלא על אבות הנערים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | ו. | הנשבע על דבר מצוה דרבנן כגון שלא להדליק נר של חנוכה או שלא לקרוא המגילה השבועה חלה וכן אם נשבע לקיים מצוה דרבנן חייב משום שבועה אם מבטלה והוא הדין לדבר שהוא מדרש חכמים שאינו מפורש בתורה במה דברים אמורים בנשבע שלא לעשות מצוה דרבנן או לעשות אבל אם נשבע לעבור על מצות לא תעשה אפילו היא דרבנן לא חלה עליו שבועה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | ז. | הנשבע לחלוץ ליבמתו אין זה נשבע לבטל את המצוה דבדידיה תלה רחמנא אי ניחא ליה ליבם אי ניחא ליה לחלוץ: {הגה: י"א שהנשבע שלא לגלות לחבירו דבר שיצילנו מן ההפסד הוה נשבע לבטל מצוה ואינו חל (ב''י בשם הרא"ש כלל י"א) ומ"מ נראה לי דיש להתירה תחלה ואח"כ יגלה לו דלא עדיף ממה שהוא מדרש חכמים. קריאת התורה בצבור אינו אלא מדרבנן ושבועה או נדר חל עליו (ב"י בשם רשב"ץ):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | ח. | אם נשבע לדור במקום שנשא אשה אע"פ שע"י כך הוא מתבטל מכיבוד אב ואם לא הוי נשבע לבטל את המצוה כיון שלא היו נותנין לו אשה עד שישבע כן: {הגה: וכל שכן אם נשא אשה זקנה ונשבע לה שלא ישא אשה אחרת אע"פ שלא קיים פריה ורביה דחלה השבועה שהרי כלל בזה דברים שהשבועה חלה בהם על נשים שלא יוכל לקיים מצות פריה ורביה והוי כנשבע על דעת חבירו (ב"י סימן רכ"ח ורל"ב וריב"ש ורשב"ץ) (ועיין לעיל סי' רכ"ח דינו):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | ט. | מתפיס בשבועה כגון שנשבע שלא יאכל ככר זה ואמר על אחר יהא כמוהו אף על פי שפטור ממלקות ומקרבן על הככר המותפס איסורא מיהא איכא: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | י. | שמע חבירו שנשבע ואמר אני כמותך הרי הוא אסור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | יא. | שבועה שהוציאה בלשון נדר כגון שאמר אכילת ככר זה עלי שבועה אסור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | יב. | אמר הריני נזיר הריני נזיר חלו שניהם וצריך לנהוג שתי נזירות: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | יג. | אין שבועה חלה על שבועה שאם אמר שבועה שלא אוכל ככר זו שבועה שלא אוכל ככר זו אין השניה חלה אבל אם נשאל על הראשונה חלה השניה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | יד. | אמר שבועה שלא אוכל בשר עשרים יום וחזר ואמר שבועה שלא אוכל בשר כ"ב יום יש מי שאומר שאסור בבשר שנים וארבעים יום ואינו נראה לי אלא אינו אסור בבשר אלא כ"ב יום: {הגה: ודוקא במוסיף בנדר שני על נדר ראשון אבל אם אמר ב' פעמים עשרים יום ודאי לא כוון לימים הראשונים דאם כן נדרו למה לי ואסור בבשר מ' יום (כן דקדק מסוגית הגמרא פ"ב דנדרים) ואפילו אם מוסיף על נדרו י"א דאין עולים לו ימים הראשונים רק אם נדר ב' הנדרים ביום אחד (סברת התוספות פ' הריני נזיר ומרדכי סוף הל' אבלות) אבל אם כבר התחיל למנות עשרים יום הראשונים ואח"כ נדר כ"ב יום אין מנין הראשון עולה לו כלל ואסור בבשר מ"ב יום וראוי לחוש לזה וע"ל סוף סימן רי"ז עוד מזה:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | טו. | יש מי שאומר שאם אמר קונם ככר זו עלי וחזר ואמר קונם ככר זו עלי אינו חייב אלא אחת: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות שבועות | סימן רלט - נשבע על דבר שאין בו ממש או לבטל המצוה. ובו י"ז סעיפים: | טז. | כיון שנדרי שגגות מותרים אם נשבע שלא אוכל ככר זו אם פלוני אמר דבר זה ונמצא שאמרו מותר בככר וכן אם תלה ככר באחר שאמר שבועה שלא אוכל ככר זו אם אוכל זו ושכח ואכלה לא חלה עליו השבועה ויכול לאכול של תנאי תחילה ולא חיישינן שישכח ויאכל האיסור אחר כך אבל של איסור אסור לאכול שמא ישכח ויאכל של תנאי ואם אכל של תנאי תחלה בשוגג מותר בשניה ואם אכלה במזיד חייב על השניה: |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.