Datasets:

LevMuchnik

/

SupremeCourtOfIsrael

like 6

HebrewVerdicts\22\200\056\o02\22056200.O02

בע"מ 5620/22

HebrewVerdicts\22\200\056\o02

היועצת המשפטית לממשלה נ. פלוני

22056200.O02

22056200.O02.docx

החלטה

0bd2122428becb75f72948389634a3961cdde0b38a9c5a4bfef56f904696b9b1

בבית המשפט העליון בע"מ 5620/22 - א' לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקשת: היועצת המשפטית לממשלה נ ג ד המשיבים: 1. פלוני 2. פלונית בקשה לעיכוב ביצוע פסק הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 11.7.2022 ברמ"ש 45733-06-19 שניתן על-ידי כבוד השופט נ' שילה בשם המבקשת: עו"ד יסכה פישר-יוסף החלטה תגובת המשיבים לבקשה לעיכוב ביצוע תוגש עד יום 20.10.2022. ניתן בזאת צו ארעי, שלפיו יעוכבו הליכי האימוץ בעניינו של הקטין, עד למתן החלטה אחרת. ניתנה היום, ‏כ"ד באלול התשפ"ב (‏20.9.2022). ש ו פ ט _________________________ 22056200_O02.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בע"מ 5620/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\210\056\p01\22056210.P01

בש"פ 5621/22

HebrewVerdicts\22\210\056\p01

עדי משרקי נ. מדינת ישראל

22056210.P01

22056210.P01.docx

החלטה

dfca108b546bc6198247e94f90815aa3921cfb247737eb83be648b81eb68cc79

בבית המשפט העליון בש"פ 5621/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: עדי משרקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.7.2022 במ"ת 59002-05-22 שניתנה על ידי כב' השופטת נ' אבו טהה תאריך הישיבה: כ"ח באב התשפ"ב (25.8.2022) בשם העורר: עו"ד ליאור חיימוביץ' בשם המשיבה: עו"ד מוחמד סראחנה החלטה לאחר שבא כוח המשיבה הסכים בהגינותו לקבלת הערר, הערר מתקבל במובן זה שהעורר ישוחרר ממעצר בית שנקבע בעניינו, וכאשר במסגרת תנאי השחרור יומר סכום ההפקדה שנקבע על ידי בית המשפט קמא והעורר יפקיד במקומו תוך שבעה ימים מהיום סכום נוסף של 10,000 ₪, היינו בסך הכל 20,000 ₪. יתר תנאי השחרור יוותרו בעינם. ההפקדה תוכל להתבצע בבית משפט השלום באשקלון. לאור העובדה שאחיו של העורר חזר בו מבקשתו לפטור אותו מערבות, הבקשה הזו תדחה ומזכירות בית משפט המחוזי בבאר שבע תפעל בהקשר זה כמבוקש. ניתנה היום, ‏כ"ח באב התשפ"ב (‏25.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056210_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5621/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\210\056\p02\22056210.P02

בש"פ 5621/22

HebrewVerdicts\22\210\056\p02

עדי משרקי נ. מדינת ישראל

22056210.P02

22056210.P02.docx

החלטה

2037be58fc837f7ca5841ff3440e10fdac68c22b583fd2ab970df527c5c3d841

בבית המשפט העליון בש"פ 5621/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: עדי משרקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.7.2022 במ"ת 59002-05-22 שניתנה על ידי כב' השופטת נ' אבו טהה תאריך הישיבה: כ"ח באב התשפ"ב (25.8.2022) בשם העורר: עו"ד ליאור חיימוביץ' בשם המשיבה: עו"ד מוחמד סראחנה החלטה לאחר שהעורר הפקיד את העירבון כנדרש, הוא זכאי להשתחרר בהתאם לתנאים שנקבעו בהחלטתי מהיום, 25.8.2022. ניתנה היום, ‏כ"ח באב התשפ"ב (‏25.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056210_P02.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5621/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\230\056\p01\22056230.P01

בג"ץ 5623/22

HebrewVerdicts\22\230\056\p01

ישראל שמחה בלעיש נ. מפקד יחידת מיטב

22056230.P01

22056230.P01.docx

החלטה

b948322f44f4fa1fcdab8ebcf7c59563ccd614255a8fedcabcaddaa683d0a951

בבית המשפט העליון בג"ץ 5623/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העותר: ישראל שמחה בלעיש נ ג ד המשיבים: 1. מפקד יחידת מיטב 2. סגנית פקד יחידת מיטב עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: בעצמו החלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים עד ליום ד', 7.9.2022. ניתן בזאת צו ארעי לפיו יעוכב גיוסו של העותר לשירות צבאי עד למתן החלטה אחרת. ניתנה היום, ‏כ"ו באב התשפ"ב (‏23.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056230_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5623/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\230\056\p02\22056230.P02

בג"ץ 5623/22

HebrewVerdicts\22\230\056\p02

ישראל שמחה בלעיש נ. מפקד יחידת מיטב

22056230.P02

22056230.P02.docx

החלטה

4afb5fc4e80bcf474bbca59d735d8476abf00301b69282555e6a59aeed2f08dc

בבית המשפט העליון בג"ץ 5623/22 - ג' לפני: כבוד השופטת ר' רונן העותר: ישראל שמחה בלעיש נ ג ד המשיבים: 1. מפקד יחידת מיטב 2. סגנית פקד יחידת מיטב בקשה מוסכמת להארכת מועד להגשת תגובה מטעם המשיבים בשם העותר: בעצמו בשם המשיבים: עו"ד יובל שפיצר החלטה כמבוקש וכמוסכם, המשיבים יגישו את תגובתם עד ליום ד', 2.11.2022. ניתנה היום, ‏ט"ז באלול התשפ"ב (‏12.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056230_P02.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5623/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\240\056\p01\22056240.P01

בש"פ 5624/22

HebrewVerdicts\22\240\056\p01

אלעד בן חמו נ. מדינת ישראל

22056240.P01

22056240.P01.docx

החלטה

8372d3117ebc4ef86b9d21c5068f32a26c8d837c1d575428fc8aa386f17fdbda

בבית המשפט העליון בש"פ 5624/22 - ב' לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: אלעד בן חמו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מטעם העורר לקיום דיון בהיוועדות חזותית בשם העורר: עו"ד רובי גלבוע החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ‏כ"ח באב התשפ"ב (‏25.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056240_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5624/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\240\056\p02\22056240.P02

בש"פ 5624/22

HebrewVerdicts\22\240\056\p02

אלעד בן חמו נ. מדינת ישראל

22056240.P02

22056240.P02.docx

החלטה

700bb0d7cdd44cb22e70fb8c22bec497d9b22b0967b6c4cc3e4d8fd433927a1e

בבית המשפט העליון בש"פ 5624/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: אלעד בן חמו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 62121-07-22 מיום 22.8.2022 שניתנה על ידי כב' השופט י' עטר תאריך הישיבה: א' באלול התשפ"ב (28.8.2022) בשם העורר: עו"ד רובי גלבוע בשם המשיבה: עו"ד עודד ציון החלטה נדחה לעיון. ניתנה היום, ‏א' באלול התשפ"ב (‏28.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056240_P02.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5624/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\240\056\p03\22056240.P03

בש"פ 5624/22

HebrewVerdicts\22\240\056\p03

אלעד בן חמו נ. מדינת ישראל

22056240.P03

22056240.P03.docx

החלטה

6929b9a64b63c592e4f61ce08adf8e70ccf8647ee78218b0e8ad447ba03b9647

בבית המשפט העליון בש"פ 5624/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: אלעד בן חמו נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 62121-07-22 מיום 22.8.2022, שניתנה על ידי כב' השופט י' עטר תאריך הישיבה: א' באלול התשפ"ב (28.8.2022) בשם העורר: עו"ד רובי גלבוע בשם המשיבה: עו"ד עודד ציון החלטה לפניי ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע (השופט י' עטר ) מיום 22.8.2022 במ"ת 62121-07-22, בגדרה קבע בית המשפט קמא כי נגד העורר קיימת תשתית ראייתית לכאורית, וכי יש להותירו במעצר עד לקבלת תסקיר שירות המבחן בעניינו. כתב האישום 1. ביום 31.7.2022 הוגש נגד העורר ונגד אדם נוסף (להלן: הנאשם השני ; וביחד: הנאשמים ) כתב אישום המייחס להם עבירות נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק ); ירי באזור מגורים לפי סעיף 340א לחוק; שינוי זהות של רכב לפי סעיף 413ט לחוק; קבלת חלק גנוב של רכב לפי סעיף 413י לחוק; היזק במזיד לפי סעיף 452 לחוק; הפרעה לשוטר במילוי תפקידו לפי סעיף 275 לחוק; והסתייעות ברכב לביצוע פשע לפי סעיף 43 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים. בהתאם לעובדות כתב האישום, חבר העורר לנאשם השני ולאדם נוסף שזהותו אינה ידועה (להלן: השותף הנוסף ), והשלושה הצטיידו ברכבו של הנאשם השני וכן בנשק היורה קליעים בקוטר של 22 LR (להלן: הרכב ו- הנשק , בהתאמה). ביום 14.7.2022, סמוך לפני השעה 14:00, נסעו הנאשמים מביתו של הנאשם השני לאחר שהחליפו את לוחיות הרישוי של הרכב בלוחיות של רכב אחר שנגנבו קודם לכן. הם נכנסו לחניה של בניין בעיר שדרות, ושם ירה אחד הנאשמים בנשק 6-5 יריות לעבר הבניינים ולעברו של אדם שעבד במקום באותה עת. על פי כתב האישום, לאחר שהנאשמים והשותף הנוסף נמלטו מהמקום, ירד השותף הנוסף בביתו של הנאשם השני, בעוד שהנאשמים החליפו את לוחיות הרישוי והמשיכו לנסוע ברכב לעיר אשקלון. שם, שוטרים שהבחינו ברכב סימנו להם לעצור, אך הם לא עשו כן. השוטרים עקפו את הנאשמים וחסמו את הרכב, ואולם הם לא עצרו עד שאחד השוטרים דפק בידו על מכסה המנוע וצעק לעברם. כאשר הם נעצרו בסופו של דבר, נתפסו הנאשמים כשהם נושאים עמם ברכב גרזן ושני שכפ"צים ממוגני ירי. בנוסף, העורר הסתיר אולר בבגדיו התחתונים. ביום 18.8.2022 התקיים דיון בפני בית המשפט קמא בבקשה למעצרו של העורר עד תום ההליכים, ובו טענו הצדדים ביחס לקיומן של ראיות לכאורה להוכחת המיוחס לעורר בכתב האישום. החלטתו של בית המשפט קמא 2. בהחלטתו מיום 22.8.2022, קבע בית המשפט קמא כי אף שאין ראיות ישירות הקושרות את העורר לירי שבוצע כמפורט בכתב האישום, הרי שהתשתית הראייתית מבוססת על שילוב של ראיות נסיבתיות שדי בהן כדי לבסס תשתית ראייתית לכאורית נגד העורר, תשתית שבית המשפט ציין כי היא "בעלת כרסום מסוים". בית המשפט פירט את מכלול הראיות הקיימות בתיק החקירה, ובכלל זה ראיות המצביעות על התרחשותו של הירי, ראיות ביחס לזיהוי המכונית שממנה נעשה הירי, ראיות בדבר גניבת לוחיות הזיהוי, וראיות ביחס למעצרם של העורר ושל הנאשם השני. בית המשפט התייחס גם לעובדה שעל העורר, כמו גם על הנאשם השני וברכב, נמצאו שרידי ירי, ואולם ציין כי מחוות דעת של המחלקה לזיהוי פלילי עולה כי מדובר בשרידי ירי שאינם משויכים לנשק ממנו נורו שני התרמילים שנמצאו בזירה (להלן: חוו"ד מז"פ ). כן צוין כי העורר נחקר ודבק בזכות השתיקה. בנוסף, הפנה בית המשפט למזכר שנערך על ידי השוטר פחימה, בו הוא ציין מידיעה אישית כי קיים סכסוך בין העורר והנאשם השני לבין המעסיק של העובד שהיריות נורו לעברו. בית המשפט ציין כי אין מחלוקת שאין ראיות ישירות הקושרות את העורר לירי נושא כתב האישום, וכי הראיות לכאורה מבוססות על שילוב של ראיות נסיבתיות. כך, העורר נתפס ברכב אשר על פי חומרי החקירה הוא הרכב ממנו בוצע הירי, וזאת – זמן לא רב לאחר האירוע המפורט בכתב האישום. לעורר לא היה הסבר להימצאותו ברכב, נמצאו עליו סימני ירי, וישנן ראיות ביחס לסכסוך בינו לבין המעסיק של העובד אליו כוון הירי המתואר בכתב האישום. מעבר לכל אלה, עמד בית המשפט על כך שהעורר דבק בזכות השתיקה, עניין המהווה כשלעצמו חיזוק לראיות נגדו. לצד דברים אלו, התייחס בית המשפט קמא לחוו"ד מז"פ, ממנה עלה כאמור כי מקורם של שרידי הירי שנמצאו ברכב ועל הנאשמים אינו בתחמושת שנמצאה בזירה. בית המשפט סבר כי אין בחוות דעת זו כדי לגרוע מהמשקל של הראיה הנסיבתית הנובעת מעצם הימצאותם של שרידי הירי. זאת, שכן מחומר הראיות עולה כי נורו בזירת האירוע מספר רב יותר של יריות (מעבר לשני התרמילים שנמצאו בזירה), וכן כי מהודעות העדים עולה שטרם הגעת השוטרים למקום, נלקחו תרמילים מהזירה. משכך, מצא בית המשפט כי עשויות להיות אפשרויות נוספות המסבירות את היעדר התאמתם של שרידי הירי שאותרו לתחמושת שנמצאה בזירה. כך למשל, ייתכן כי היו בזירה תרמילים של נשק נוסף שנלקחו ממנה טרם הגעת השוטרים, או כי היו תרמילים נוספים שנותרו ברכב ונעלמו ביחד עם הנשק עובר לתפיסת הרכב על ידי השוטרים. בית המשפט ציין בהקשר זה כי השותף הנוסף ירד מהרכב בשלב מסוים, וכן כי הנשק ממנו בוצע הירי נושא כתב האישום לא נתפס. אף על פי כן, סבר בית המשפט כי יש בחוות הדעת האמורה כדי להביא לכרסום מסוים בעוצמת הראיות. לאור המכלול האמור, ולאחר שנלקח בחשבון גם עברו הפלילי של העורר, נקבע כי ספק רב אם ישנה הצדקה לבחינת חלופת מעצר בעניינו של העורר. לצד זאת, סבר בית המשפט כי הכרסום האמור בעוצמת הראיות, אף אם אין בו לבדו כדי להצדיק את שחרור העורר לחלופת מעצר, יש בו כדי להצדיק בחינה זהירה של אפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר על דרך של קבלת תסקיר שירות המבחן. משכך, הותיר בית המשפט את העורר במעצר עד להחלטה אחרת, ובמקביל הפנה את עניינו לשירות המבחן להכנת תסקיר מעצר. בהתאם, קבע בית המשפט דיון נוסף בעניינו של עורר ביום 22.9.2022. טענות העורר 3. בערר הנוכחי טוען העורר כי שגה בית המשפט קמא כשקבע שקיימת תשתית ראייתית לכאורית בעניינו וכשהחליט בשל כך להותירו במעצר עד לקבלת תסקיר מבחן. לגופו של עניין, העורר טוען כי הראיות נגדו הן ראיות נסיבתיות גרידא, הכוללות את מעצרו ברכב של אדם אחר, בעיר אחרת (ולא זו בה בוצע הירי), כשעתיים לאחר שבוצעו ברכב הזה לכאורה העבירות; וכן את הימצאות שרידי ירי עליו, שרידים שלפי חוו"ד מז"פ כלל אינם תואמים את התחמושת בזירה. לטענת העורר אין בראיות הללו, ואף לא בהצטברותן, כדי לבסס סיכוי סביר להרשעתו בעבירות המיוחסות לו בכתב האישום. לגישתו, מדובר בראיות נסיבתיות שאין בהן על פני הדברים העוצמה הנדרשת כדי להוביל למסקנה לכאורית ברורה בדבר סיכויי ההרשעה. העורר מדגיש כי למסקנתו והשערתו של בית המשפט קמא לפיה ייתכן כי נעשה שימוש בכלי נשק נוסף, אין ביסוס ראייתי או אזכור בכתב האישום ובבקשה למעצר עד תום ההליכים, וכי מסקנה זו היא מרחיקת לכת. עוד הוא מוסיף כי אין די בהשערה בעלמא כדי למלא את הריק הראייתי וליצור יש מאין "ראיות לכאורה". מצב הדברים לשיטת העורר הוא כי אין כל ראיה הקושרת אותו לאירוע שבגינו הוגש נגדו כתב אישום, פרט להימצאותו ברכב ממנו בוצע הירי וזאת שעתיים לאחר מועד העבירה. עוד נטען כי שרידי ירי הם ראיה פורנזית והם היו יכולים "לנדוד" מהרכב אל העורר. זאת בעיקר בהתחשב בעובדה שהעורר הובל ברכב זה ממקום המעצר באשקלון לתחנת המשטרה כשהוא יושב בספסל האחורי בו – כפי שניתן ללמוד מדוחות הפעולה. בנסיבות אלה טוען העורר כי אין יכולת להוכיח את נוכחותו ברכב בזירת האירוע במועד בו בוצעו לכאורה העבירות, ונחלשת משמעותית האפשרות כי ניתן יהיה להביא להרשעתו בעבירות המיוחסות לו. אם כן, לגישת העורר אין די בראיות הקיימות בתיק כדי להוכיח את העבירות המיוחסות לו בכתב האישום, ובית המשפט קמא שגה כאשר שיווה לשתיקתו בחקירות משקל של ממש בעניין הקביעה לגבי קיומן של ראיות לכאורה נגדו. העורר אף מציין כי בית המשפט קמא התבסס על מזכר של השוטר פחימה, מבלי שישנם תימוכין בראיות לנאמר בו. אשר על כן, העורר מבקש לקבל את הערר שהגיש ולקבוע כי לא קיימת תשתית ראייתית לכאורית נגדו המצדיקה את מעצרו. לחלופין, הוא מבקש לקבוע כי קיים כרסום ראייתי משמעותי באופן שלא מצדיק את המשך מעצרו. הבקשה לדחיית הערר על הסף 4. המדינה ביקשה כי בית המשפט יורה על דחיית הערר על הסף עוד לפני הדיון בו לגופו של עניין. זאת מאחר שבית המשפט קמא טרם נתן החלטה סופית ביחס למעצרו של העורר. כך, בית המשפט קבע בהחלטתו כי ישנו כרסום מסוים בחומר הראייתי – שאף אם אין בו לבדו כדי להצדיק את שחרור העורר לחלופת מעצר, הוא מצדיק בחינה זהירה של אפשרות שחרורו לחלופה על דרך של קבלת תסקיר של שירות המבחן בעניינו. בשל כך נדחה הדיון ליום 22.9.2022 לצורך קבלת תסקיר כאמור, על מנת לברר את התאמתו של העורר למעצר בפיקוח אלקטרוני או את היתכנותה של חלופת מעצר אחרת. המדינה טענה כי בהתאם לפסיקתו של בית משפט זה, אין מקום להידרש לערר על החלטת ביניים, ויש להמתין עד שבית המשפט קמא יסיים את מלאכתו. זאת, אלא אם כן מתקיימות נסיבות חריגות או שנפלה "טעות ברורה" בהחלטה. במקרה דנן, מדובר בהחלטה מפורטת ומנומקת, שאין בה טעות ברורה על פניה. בית המשפט אומנם קבע בהחלטה כי יש כרסום מסוים בחומר הראיות, אולם הוא הוסיף כי לאור מכלול הנסיבות, ובכלל זה קיומו של סכסוך ועברו הפלילי של העורר, יש מקום לערוך איזון בין השיקולים ולשקול אפשרות לשחרר את העורר לחלופת מעצר רק לאחר קבלת תסקיר של שירות המבחן. משכך, סבורה המדינה כי יש לדחות את הערר על הסף. תשובת העורר לבקשה לדחייה על הסף 5. העורר טען כי ההחלטה נושא הערר אינה החלטת ביניים אלא החלטה סופית בנוגע לקיומן של ראיות לכאורה. עוד הוא הוסיף כי קיימת פסיקה בה נדחתה עמדת המדינה לפיה על העורר להמתין להחלטה סופית בשאלת שחרורו לחלופת מעצר, ורק לאחר מכן לערור על הקביעות בדבר קיומן של ראיות לכאורה. העורר הדגיש כי משמעות החלטתו של בית המשפט קמא היא המשך שלילת חירותו של אדם והותרתו מאחורי סורג ובריח למשך תקופה ממושכת, כאשר יתכן כי תקופה זו אף תתארך ככל ששירות המבחן לא יגיש את התסקיר במועד שנקבע. על כן, יש להתיר לו לטעון נגד ההחלטה כבר בשלב זה, שכן ככל שטענותיו יתקבלו תישמט העילה למעצרו. 6. בדיון שהתקיים לפניי ביום 28.8.2022, חזרו הצדדים בעל פה על טענותיהם ביחס לאפשרות של דחיית הערר על הסף, וכן העלו טענות ביחס לקיומן של ראיות לכאורה בעניינו של העורר. בהקשר זה חזר העורר וטען כי לא קיימות ראיות לכאורה המצדיקות את המשך מעצרו. מנגד, טענה המדינה כי על אף שהראיות הקושרות את העורר לעבירות המיוחסות לו הן נסיבתיות, די בהן כדי להצדיק את המשך מעצרו בשלב זה של הדיון. דיון והכרעה 7. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים בכתב ובעל פה, הגעתי למסקנה לפיה דין הערר להתקבל באופן חלקי. זאת, חרף העובדה שמדובר בערר על החלטה הנוגעת אך לקיומן של ראיות לכאורה, שהוגש בטרם ניתנה החלטה סופית בשאלה האם ניתן לשחרר את העורר לחלופת מעצר. בהקשר זה אני סבורה, כפי שיפורט להלן, כי חומר הראיות הקיים בעניינו של העורר הוא גבולי, מה שמחייב בחינה מידית של חלופת מעצר בדמות מעצר בית מלא. האם יש מקום לדחות את הערר על הסף? 8. כפי שהובהר לעיל, החלטתו של בית המשפט קמא לא סיימה את הדיון בבקשה למעצר העורר עד תום ההליכים. בית המשפט התכוון לקבל החלטה סופית לעניין זה לאחר שיוגש תסקיר שירות המבחן בעניין העורר, כאשר יתכן שלאור האמור בתסקיר ולאור עוצמת הראיות לכאורה כפי שהוא ראה אותה, הוא היה מחליט על מעצר העורר בפיקוח אלקטרוני או על שחרורו בתנאים מגבילים. 9. כפי שקבע בית משפט זה לא אחת, דיון בהכרעת ביניים במסגרת בקשה למעצר עד תום ההליכים איננו הכלל אלא החריג. סעיף 21(ב) לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים) התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ), קובע כי תנאי למעצרו של נאשם עד תום ההליכים הוא כי בית המשפט " נוכח, לאחר ששמע את הצדדים, שיש ראיות לכאורה להוכחת האשמה... ". בנוסף, אם קיימות ראיות כאלה, על בית המשפט לבחון האם ישנה עילת מעצר (סעיף 21(א) לחוק), וכן האם ניתן להשיג את מטרת המעצר בדרך של שחרור הנאשם בערובה ובתנאים מגבילים, באופן שיביא לפגיעה פחותה בחירותו (סעיף 21(ב)(1) לחוק). מדובר אם כן במספר תנאים שעל בית המשפט לבחון את קיומם בטרם מתקבלת החלטה בדבר מעצר עד תום ההליכים. בבש"פ 4026/15 מזאריב נ' מדינת ישראל (15.6.2015) (להלן: עניין מזאריב ) קבע בית המשפט ( השופט ע' פוגלמן ) כי פעמים רבות לא עולה בידי הערכאה הדיונית שדנה בבקשת המעצר, לבחון בעת ובעונה אחת את קיומם של כל התנאים הללו, והיא דנה לכן בבקשה בדיון "דו שלבי". כך, בשלב הראשון מכריע בית המשפט בדבר קיומן של ראיות לכאורה, ואילו ההכרעה ביחס לאפשרות לשחרר את הנאשם בתנאים מגבילים (שחרור ל"חלופת מעצר") נדחית לדיון נפרד. זאת, בדרך כלל בשל רצונו של בית המשפט להכריע בנושא זה לאחר קבלת תסקיר משירות המבחן. עוד נקבע בעניין מזאריב כי " אחת מתוצאותיו של הדיון ה'דו שלבי' היא הגשת 'עררי ביניים' שבהם משיג הנאשם על הקביעה שלפיה ישנה עילת מעצר וקיימות ראיות לכאורה עוד בטרם התקבלה החלטה בדבר האפשרות לשחררו לחלופת מעצר ". ערר כזה יידון, כך נקבע שם, רק כאשר קיימות נסיבות מיוחדות, ובכלל זה כאשר " נפלה טעות ברורה בהחלטה הנוגעת לקיומה של עילת מעצר או לקיומן של ראיות לכאורה, או כאשר מתעורר חשש ממשי כי מעצרו של העורר אינו חוקי מסיבה אחרת " (שם, בפסקה 5). בהקשר זה צוינו בין היתר החיסכון האפשרי בזמן שיפוטי ושיקולי היעילות הדיונית המצדיקים שלא לקיים דיון בערר בטרם התקבלה ההחלטה הסופית של בית המשפט המחוזי בבקשה למעצר עד תום ההליכים. 10. בבש"פ 5588/12 ניאמצ'יק נ' מדינת ישראל (24.9.2012), הבחין השופט נ' הנדל בין שלושה מצבים אפשריים העשויים להתקיים בשלב בחינת קיומן של ראיות לכאורה כאשר הראיות הקיימות הן נסיבתיות: האחד – כאשר הראיות הנסיבתיות מגבשות בבירור מסקנה מרשיעה לגבי הנאשם; השני – כאשר ישנן ראיות נסיבתיות גבוליות, היינו כאלה שלאחר שיעובדו בהליך משפטי עשויות להביא להרשעה, וזאת ברמה של סיכוי סביר; ו השלישי – כאשר הראיות הנסיבתיות אינן מובילות למסקנה מרשיעה, וזאת גם אם יינתן להן מלוא המשקל, ואף בהערכה שכך יהיה לאחר סיום ההליך העיקרי (שם, בפסקה 8). כפי שיובהר להלן, אני סבורה כי ענייננו במקרה מהסוג השני, היינו כי המדינה עמדה בנטל והוכיחה קיומן של ראיות לכאורה, אולם ראיות אלה הן גבוליות. לקביעה זו יש השלכה משמעותית על מקבילית הכוחות בהתייחס לאפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר. לכן, וכדי להבטיח כי אפשרות שחרורו של העורר תיבחן במועד מוקדם ככל הניתן, אני סבורה כי יש לקבל את הערר כבר בשלב זה ולהחזיר את הדיון לבית המשפט המחוזי כדי שידון בתנאי השחרור של העורר לחלופת מעצר, הכול כפי שאפרט בהמשך. האם קיימות ראיות לכאורה הקושרות את העורר לעבירה המיוחסת לו? 11. אין מחלוקת בין הצדדים כי אין ראיות ישירות הקושרות את העורר לעובדות כתב האישום וכי חומר הראיות מבוסס על ראיות נסיבתיות בלבד. נסקור אם כן את הראיות הללו. ראיה אחת עליה נסמכה המדינה בבקשתה למעצרו של העורר עד תום ההליכים היא הימצאותם של שרידי ירי על גופו של העורר. יחד עם זאת – ולעניין זה יש חשיבות רבה: אין מחלוקת כי שרידי הירי שנמצאו על גופו של העורר לא תאמו את הקליעים שנמצאו בזירה, כלומר אין מדובר בשרידי ירי שניתן לקשור אותם לירי בזירה. בית המשפט קמא בהחלטתו היה מודע לעניין זה וציין כי הראיות מלמדות על מספר רב יותר של יריות שנורו בזירת האירוע. עוד צוין כי לפני הגעתם של השוטרים לזירה נלקחו ממנה תרמילים, והמשטרה מצאה בזירה שני תרמילים בלבד (אף שבפועל נורו 6-5 יריות); כי השותף הנוסף שהיה ברכב ירד ממנו בשלב מסוים; וכי הנשק באמצעותו בוצע הירי נושא כתב האישום לא נתפס. בית המשפט קבע לאור האמור כי ישנן אפשרויות עובדתיות נוספות העשויות להסביר את קיומם של שרידי ירי מנשק אחר – " בין אם כי היו תרמילים נוספים של נשק נוסף שנלקחו מהזירה ובין אם היו תרמילים נוספים שנותרו בתוך הרכב עצמו ונעלמו ביחד עם הנשק עובר לתפיסת הרכב על ידי השוטרים " (ראו פסקה 17 להחלטת בית המשפט קמא). היינו, בית המשפט הניח את האפשרות של קיומו של נשק נוסף שממנו נורו יריות. ואולם, כפי שטען גם ב"כ העורר, האפשרות לפיה נורו בזירה יריות ממספר כלי נשק ולא רק מאחד, היא אפשרות שלא צוינה בכתב האישום. כך, בכתב האישום נאמר כי " מי מהנאשמים והאחר (השותף הנוסף – ר.ר.) , ירה באקדח 5-6 יריות לעבר הבניינים ולעברו של אדי אגייב " (סעיף 6 לכתב האישום). מדובר אם כן – בהתאם לכתב האישום – באקדח אחד בו ירה אחד הנאשמים, אקדח שיורה קליעים בקוטר 22 LR (ושכונה בכתב האישום הנשק – ראו סעיף 4 לכתב האישום). ישנו קושי בנסיבות כאלה בהוספת ההשערה של בית המשפט בדבר קיומו של כלי נשק נוסף שממנו נורו יריות שכתוצאה מהן היו על גופו של העורר שרידי הירי. לכן, אני סבורה כי במארג הכולל של הראיות יש לתת משקל מצומצם בלבד לכך שעל גופו של העורר נמצאו שרידי ירי, ככל שמבקשים לעשות שימוש בראיה זו להוכחת קשרו של העורר לעבירות נושא כתב האישום. 12. ראיה נוספת שהובאה בחשבון על ידי בית המשפט קמא הייתה העובדה – שאינה שנויה במחלוקת, שהעורר נמצא ברכב ממנו בוצע הירי וזאת כשעתיים (או לגרסת המדינה – כשעה) לאחר ביצועו. כנזכר לעיל, הירי בוצע בעיר שדרות, והעורר נתפס ברכב בעיר אשקלון. אומנם, אין מדובר ב"ראיית זהב" שכן ישנה אפשרות שהעורר הגיע למכונית רק לאחר הירי. למרות זאת מדובר בראיה רלוונטית שאינה נטולת משקל, ויש להביאה בחשבון במסגרת המארג הראייתי הכולל. עוד יוער בהקשר זה כי העורר, ששתק בחקירתו, לא נתן כל הסבר לעובדה שהוא היה ברכב (ואף לא הבהיר מתי לגישתו הוא נכנס אליו). לכל האמור יש להוסיף את העובדה שהנאשמים לא עצרו את הרכב כאשר התבקשו לעשות כן על ידי השוטרים, וכי ברכב נמצאו בעת מעצרם גרזן ושני שכפ"צים ממוגני ירי. ראיות נוספות אליהן הפנתה המדינה נוגעות לקיומו הנטען של סכסוך (שטיבו לא הובהר) בין העורר לבין המעסיק של האדם שלעברו נורו היריות, ועברו הפלילי של העורר. 13. מהו המשקל של מכלול הראיות האמור? כאמור, בשלב זה אין בית המשפט נדרש לבסס את הכרעתו בהתאם לרף הראייתי שיידרש במשפט הפלילי עצמו, קרי הוכחה מעבר לספק סביר, אלא די בכך שהתביעה תציג ראיות שיש בהן פוטנציאל סביר להביא להרשעת הנאשם בתום ההליך המשפטי (ראו למשל: בש"פ 3161/10 מדינת ישראל נ' מהרבנד , פסקה 14 (2.5.2010)). על בית המשפט לבצע הערכה ראשונית ולכאורית של סיכויי ההרשעה בעבירות המיוחסות לנאשם, המתבססת על חומר הראיות הקיים באותה העת, שעל פיו תיבחן השאלה האם יש בראיות הגולמיות פוטנציאל הוכחתי אשר די בו כדי לבסס סיכוי סביר להרשעה (ראו: בש"פ 8087/95 זאדה נ' מדינת ישראל , פ"ד נ(2) 133, 146-143 (1996); בש"פ 2563/19 ניאזוב נ' מדינת ישראל , פסקה 26 (18.4.2019); בש"פ 4698/20 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 22 (16.8.2020); בש"פ 4444/22 מהרי נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (5.7.2022)). אני סבורה כי המסקנה העולה ממכלול המארג הראייתי שנזכר לעיל היא כי חומר הראיות עליו מבססת המדינה את טענותיה – הוא חומר ראיות גבולי המצוי ברף הנמוך של הראיות לכאורה. כידוע, בין עוצמת הראיות לכאורה לבין מידת הנכונות של בית המשפט לשקול חלופת מעצר, מתקיימת "מקבילית כוחות": ככל שעוצמת הראיות גבוהה, תקטן הנכונות לבחון חלופת מעצר, ולהיפך. בהתאם, כאשר ישנן ראיות נסיבתיות העשויות לכאורה לקשור את הנאשם לעובדות כתב האישום, אך יחד עם זאת מתנוסס סימן שאלה בנוגע לעוצמתן המצטברת או שיש בהן חוסר או חולשה מסוימים, נדרש בית המשפט לשקול האם ניתן להורות על מעצרו של הנאשם עד תום ההליכים או שניתן להסתפק בחלופת מעצר (ראו: בש"פ 6722/15 ניג'ם נ' מדינת ישראל , פסקה 10 והאסמכתאות שנזכרו שם (26.10.2015); בש"פ 2577/19 מדינת ישראל נ' אבו חדיר , פסקה 18 (15.4.2019)). 14. כאמור חומר הראיות במקרה דנן הוא כזה שמתנוסס סימן שאלה ביחס לעוצמתו. לכן – וכפי שקבע גם בית המשפט קמא, יש לשקול חלופת מעצר. יחד עם זאת, בשונה מבית המשפט קמא, אני סבורה כי בנסיבות העניין היה עליו לדון בחלופה כזו עוד בטרם קבלת התסקיר של שירות המבחן. זאת, חרף החומרה הכרוכה במעשים המיוחסים לעורר ובשל החולשה בעוצמת הראיות. קיומו של דיון כזה היה עשוי לאפשר לעורר להשתחרר במועד מוקדם יותר לחלופת מעצר ולא לשהות פרק זמן ממושך מאחורי סורג ובריח. עוד יובהר כי לטעמי אין מקום בנסיבות המקרה דנן להורות על מעצרו של העורר מאחורי סורג ובריח, ואף לא על מעצרו בפיקוח אלקטרוני, אף זאת לאור חולשת הראיות שקיימות לגביו. אני סבורה לכן, לאור מכלול הנסיבות נושא המקרה דנן ושקלולן, כי על בית המשפט קמא לקיים דיון בחלופת מעצר ולאפשר לעורר להשתחרר לחלופה של מעצר בית מלא, וזאת בתנאים שייקבעו על ידו, ולאחר בחינת המפקחים שיוצעו על ידי העורר. יודגש בהקשר זה כי כפי שנפסק לא אחת, בית המשפט רשאי לקבל החלטה בדבר שחרור בתנאים מגבילים גם ללא תסקיר של שירות המבחן, ובמקרה דנן – לאור מכלול הנסיבות שפירטתי, אני סבורה כי כך עליו לעשות. 15. לכן, הערר מתקבל במובן זה שהדיון מוחזר לבית המשפט המחוזי כדי שיקיים בהקדם האפשרי דיון באפשרות שחרורו של העורר לחלופת מעצר של מעצר בית מלא. העורר יציע לקראת הדיון מפקחים שיפקחו עליו במהלך מעצר הבית, בית המשפט יבחן את התאמתם של מפקחים אלו, ובהתאם יקבע את מכלול תנאי השחרור. למען הסר ספק – העורר יישאר עצור עד להחלטה אחרת. ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"ב (‏30.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056240_P03.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5624/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\250\056\x02\22056250.X02

בש"פ 5625/22

HebrewVerdicts\22\250\056\x02

בדרם יצחק נ. מדינת ישראל

22056250.X02

22056250.X02.docx

החלטה

919bf3d9a3c0e9b8704d02ed4f71dce29e8b44ab548609e75584f9ddfe6a8061

בבית המשפט העליון בש"פ 5625/22 לפני: כבוד השופטת ג' כנפי-שטייניץ המבקש: יצחק בדרם נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה להעברת מקום דיון בשם המבקש: עו"ד גיא סגל החלטה 1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת הדיון בת"ד 907-05-19 מבית משפט השלום לתעבורה בירושלים לבית משפט השלום לתעבורה באשדוד. 2. ביום 30.5.2022 הגיש המבקש בקשה ראשונה להעברת מקום הדיון בהליך, וזו נדחתה בהחלטתו של בית משפט זה מיום 12.6.2022, מן הטעמים שפורטו בהחלטה (בש"פ 3595/22 בדרם נ' מדינת ישראל ). 3. ביום 23.8.2022 הגיש המבקש בקשה שנייה להעברת מקום הדיון, היא הבקשה שלפניי, בה הצהיר כי בכוונתו להודות במיוחס לו בכתב האישום, באופן שמייתר שמיעת עדים. 4. לנוכח האמור, דין הבקשה להתקבל. 5. הדיון בת"ד 907-05-19 יועבר אפוא לבית משפט השלום לתעבורה באשדוד. ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"ב (‏30.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056250_X02.docx עכב מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5625/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\260\056\p01\22056260.P01

בג"ץ 5626/22

HebrewVerdicts\22\260\056\p01

קיבוץ נחשונים, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ. שרת הפנים

22056260.P01

22056260.P01.docx

החלטה

767514ae742c9498a4ee00ff09574eaad3a844a65f582e7077b1de56e548300d

בבית המשפט העליון בג"ץ 5626/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העותרת: קיבוץ נחשונים, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שרת הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. הועדה הגאוגרפית מרכז 4. עיריית אלעד 5. המועצה האזורית חבל מודיעין 6. המועצה האזורית דרום השרון 7. עיריית פתח תקוה 8. קרן קיימת לישראל 9. החברה להגנת הטבע עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותרת: עו"ד שרי סימנר החלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים עד ליום ד', 21.9.2022. בשלב זה לא ראיתי מקום למתן צו ארעי במעמד צד אחד. ניתנה היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056260_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5626/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\260\056\p02\22056260.P02

בג"ץ 5626/22

HebrewVerdicts\22\260\056\p02

קיבוץ נחשונים, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ. שרת הפנים

22056260.P02

22056260.P02.docx

החלטה

d20de0ac9b9ac1f53c377d4b0563b0939bff791ae0bb7558258814645adf3871

בבית המשפט העליון בג"ץ 5626/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העותרת: קיבוץ נחשונים, אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ ג ד המשיבים: 1. שרת הפנים 2. מנכ"ל משרד הפנים 3. הוועדה הגאוגרפית מרכז 4. עיריית אלעד 5. המועצה האזורית חבל מודיעין 6. המועצה האזורית דרום השרון 7. עיריית פתח תקוה 8. קרן קיימת לישראל 9. החברה להגנת הטבע בקשה מטעם המשיבים 3-1 להארכת מועד להגשת תגובה מקדמית בשם המשיבים 3-1: עו"ד יונתן נד"ב בשם העותרת: עו"ד שרי סימנר החלטה בשים לב להתחייבות המדינה ולהסכמת העותרת, יוארך המועד להגשת תגובה מקדמית לעתירה עד ליום ג', 29.11.2022. ניתנה היום, ‏כ"ה באלול התשפ"ב (‏21.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056260_P02.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5626/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\270\056\p01\22056270.P01

בש"פ 5627/22

HebrewVerdicts\22\270\056\p01

זיו מיודיק נ. מדינת ישראל

22056270.P01

22056270.P01.docx

החלטה

76efabe3462326dd86c2f89734ccb166cf36e90d479a21dad181e163827f291b

בבית המשפט העליון בש"פ 5627/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: זיו מיודיק נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 3.8.2022 במ"ת 13951-04-22, שניתנה על ידי כב' השופטת ר' תורן בשם העורר: עו"ד ירום הלוי החלטה ב"כ העורר יגיש את טיעוני הערר תוך 3 שבועות ולאחר מכן ייקבע מועד לדיון. ניתנה היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056270_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5627/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\280\056\p01\22056280.P01

רע"א 5628/22

HebrewVerdicts\22\280\056\p01

עוואד סאלם פריג' אלח'ורטי נ. מדינת ישראל

22056280.P01

22056280.P01.docx

החלטה

f7f938d2a4a9664232b9ed506d8e43e2eefdd0edeacaf6dd7ebf7fff7fb757be

בבית המשפט העליון רע"א 5628/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשים: 1. עוואד סאלם פריג' אלח'ורטי 2. בניה סאלם פריג' אלח'ורטי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 7.8.2022 ומיום 17.8.2022 בת"א 52297-09-20; 52258-09-20; 52211-09-20 ו-52130-09-20, שניתנו על ידי כב' השופט י' דנינו בשם המבקשים: עו"ד סאלח אבו-חוסיין החלטה לפניי בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' דנינו ) מהימים 7.8.2022 ו-17.8.2022 בת"א 52297-09-20, 52258-09-20, 52211-09-20 ו-52130-09-20, במסגרתן דחה בית המשפט את בקשת המבקשים להתיר את עדכון חוות דעת המומחה שהוגשה מטעמם בהתבסס על ראיות חדשות שהגיעו לידיהם. רקע והשתלשלות העניינים 1. בין המבקשים – עוואד ובניה סאלם פריג' אלח'ורטי ז"ל (באמצעות יורשיהם), לבין המשיבה (היא מדינת ישראל; להלן: המדינה ), מתנהל הליך בבית המשפט המחוזי שעניינו זכויות הבעלות בחלקות מקרקעין הידועות כחלקה 46 בגוש 401047, חלקה 47 בגוש 401048, חלקה 48 בגוש 401049 וחלקה 49 בגוש 401050 (להלן: החלקות ). מקור ההליך בתביעות סותרות שהגישו הצדדים ביחס לחלקות לפקיד הסדר המקרקעין באזור הדרום, במסגרת הליכי הסדר מקרקעין מכוח פקודת הסדר זכויות במקרקעין [נוסח חדש], התשכ"ט-1969 (להלן: פקודת ההסדר ). התביעות הסותרות הועברו ביום 23.9.2020 להכרעת בית המשפט קמא בהתאם לסעיף 43 לפקודת ההסדר. המבקשים מצדם טוענים לזכויות בעלות במקרקעין מכוח תזכירי תביעה שהוגשו בשנת 1974; ואילו המדינה טוענת כי מאחר שמדובר בקרקע שרובה מסוג "מואת" ומקצתה מסוג "מתרוקה", הרי שהחלקות מצויות בבעלות המדינה וכך גם נרשמו כבר בשנת 1963. במוקד המחלוקת בין הצדדים בהליך קמא מצויה שאלת סיווג החלקות – האם כטענת המדינה מדובר בקרקע מסוג "מואת" בלתי רשומה ובלתי מוקצית; או שמא, כטענת המבקשים, מדובר בקרקע מסוג "מירי" שהוחזקה ועובדה בשנים עברו על ידי בני משפחתם של המבקשים? 2. בהתאם להחלטת בית המשפט קמא ולאחר מספר בקשות ארכה שהתקבלו, הגישו המבקשים ביום 12.8.2021 את ראיותיהם. בין היתר, הוגשה חוות דעתו של המומחה ד"ר אחמד אמארה (להלן: חוו"ד אמארה ו- ד"ר אמארה , בהתאמה) על פיה מדובר בחלקות קרקע מסוג "מירי" שהוחזקו ועובדו דרך קבע על ידי הבדואים בנגב, ובפרט על ידי בני משפחת המבקשים. עוד נמצא בחוו"ד אמארה כי החלקות הוכרו – הן בתקופת הממשל העות'מאני, הן בתקופת המנדט הבריטי והן בשנים הראשונות להקמת המדינה – כקרקעות בבעלות פרטית של הבדואים. ביום 1.12.2021 הגישה המדינה את ראיותיה, ובכלל זאת את חוות דעתה של המומחית פרופ' רות קרק (להלן: חוו"ד קרק ). על פי חוו"ד קרק, באזור החלקות שבמחלוקת לא נמצאו כל יישובי קבע עד לסוף תקופת המנדט, והאזור היה שומם. בהתאם, נמצא כי מדובר בחלקות קרקע מסוג "מואת", אשר לא נרשמו מעולם על שם השבטים הבדואים באזור. עוד קבעה חוו"ד קרק כי בשל מיעוט הגשמים באזור החלקות לא הייתה בהן חקלאות רציפה, וכל שנמצא הן עדויות לעיבודים ארעיים של הקרקע בשנים 1939 ו-1945. לבסוף, צוין בחוות הדעת כי לא נמצא כל אזכור של שם משפחת המבקשים במקורות הרבים שנבדקו, ואף לא הקצאה או רישום של החלקות על שמם. 3. ביום 6.1.2022 התקיים דיון במעמד הצדדים (להלן: הדיון מיום 6.1.2022 ). במסגרת הדיון, טען בא כוח המבקשים – עו"ד סאלח אבו חוסיין (להלן: ב"כ המבקשים או עו"ד אבו חוסיין ), כי לאחר הגשת חוו"ד אמארה, הוא נחשף למסמכים שהובאו מאנגליה ומתורכיה, ואשר יש בהם כדי להוכיח את טענותיו לגבי קיומו של יישוב קבע בדואי באזור החלקות. בהתאם, ביקש ב"כ המבקשים כי בית המשפט יתיר לו להגיש עדכון לחוו"ד אמארה שיכלול התייחסות למסמכים הנוספים שהתגלו, וציין כי יגיש בקשה בעניין בתוך 10 ימים. בתום הדיון, קבע בית המשפט כי בשל נכונות הצדדים לבוא בדברים ולבחון האם ניתן להגיע להסכמות שייתרו את המשך ההליך, הם יודיעו עד ליום 6.2.2022 האם הצליחו להגיע להסכמות כאמור. כן קבע בית המשפט כי בכל הנוגע למסמכים הנוספים שהתגלו לכאורה, על ב"כ המבקשים להגיש בקשה להגשת ראיות נוספות לא יאוחר מיום 20.1.2022, במסגרתה ינמק מדוע לא הוגשו הראיות עד כה, ויסביר מה טיבן של ראיות אלו. בקשה כאמור לא הוגשה. 4. לאחר שהודיעו הצדדים כי לא עלה בידם להגיע להסכמות, קבע בית המשפט קמא ביום 1.3.2022 כי דיוני ההוכחות בתיק יתקיימו בימים 11.9.2022 ו-19.9.2022. בחלוף כחמישה חודשים, הגישו המבקשים ביום 7.8.2022 בקשה להתיר את עדכון חוו"ד אמארה (להלן: בקשת העדכון ). במסגרת בקשת העדכון, נטען כי בחודש מאי 2022 הגיעו לידיו של ד"ר אמארה, באמצעות ב"כ המבקשים, אטלס בו מפורטים הכפרים והישובים שהיו קיימים בארץ ישראל בתקופה העות'מאנית (להלן: האטלס ), וכן מפות ותרשימים של ארץ ישראל בשנים 1877-1871 (להלן: המפות והתרשימים , וביחד עם האטלס, יכונו: הראיות הנוספות ). על פי הנטען, האטלס אשר יצא לאור בתורכיה בשנת 2020, והמפות והתרשימים אשר לקוחים מאטלס שיצא לאור באנגליה בחודש מאי 2020, כוללים מידע הסותר את האמור בחוו"ד קרק, לפיו היו קיימים עשרות יישובים וכפרים בהם התגוררו הבדואים בנגב. כן נטען כי לצורך אימות המידע והעובדות שפורטו באטלס, ביקר ד"ר אמארה בחודשים יולי-אוגוסט 2022 בארכיב העות'מני, במשרדי הטאבו וכן באוניברסיטאות ובמרכזי מחקר בתורכיה. לצד בקשת העדכון הוגש תצהיר ב"כ המבקשים, לפיו בחודש מאי 2022 התקבל במשרדו האטלס שיצא לאור בשנת 2020, ואשר בו פורטו הכפרים שהיו קיימים בנגב בתקופה העות'מאנית, בהתאם למידע המופיע בפנקסי מקרקעין השמורים בארכיב העות'מאני. כן נטען כי ד"ר אמארה נסע לתורכיה כדי לאמת את הרשום באטלס, וכי אכן עלה בידו לקבל מפות של ארץ ישראל ולעיין בפנקסי המקרקעין האמורים. 5. להשלמת התמונה, יצוין כי במקביל להליך נושא בקשת רשות הערעור שלפניי, התקיים בפני אותו מותב בבית המשפט המחוזי בבאר שבע הליך דומה, אשר גם במסגרתו יוצגו התובעים על ידי ב"כ המבקשים דכאן – עו"ד אבו חוסיין (ת"א 48918-02-19. להלן: ההליך האחר ). לאחר סיום שלב ההוכחות בהליך האחר, הגיש עו"ד אבו חוסיין ביום 10.5.2022 בקשה להתיר הגשת ראיה נוספת, בה הוא ציין כי במהלך הכנת סיכומי הטענות מטעם התובעים, נודע לו על קיומו של אטלס שיצא לאור בשנת 2020, הכולל את שמות הכפרים בארץ ישראל וכן מפות של ארץ ישראל מהתקופה העות'מאנית. כן צוין כי האטלס התקבל במשרדו של עו"ד אבו חוסיין ביום 4.5.2020 ונמסר לעיונו של ד"ר אמארה (שהגיש חוות דעת גם בהליך האחר). לאחר שהוגשה תשובת המדינה, בית המשפט דחה ביום 23.5.2022 את הבקשה. על החלטה זו הוגשה בקשת רשות ערעור לבית משפט זה, אשר נדחתה אף היא בהחלטת השופט ע' גרוסקופף מיום 5.7.2022 (רע"א 3863/22 עזבון המנוח סבאח עודה קבועה נ' מדינת ישראל (5.7.2022). להלן: החלטת השופט גרוסקופף מיום 5.7.2022 ). בנמקו את החלטתו, ציין השופט גרוסקופף כי " אין ספק שהבקשה הוגשה לבית המשפט קמא בשיהוי ניכר – האטלס התפרסם עוד בשנת 2020, ולא מצאתי בטיעוניהם של המבקשים, הן במסגרת הבקשה שהוגשה לבית המשפט קמא והן בבקשה שלפניי, הסבר מספק לסיבה בעטיה דבר קיומו התברר להם בעת האחרונה בלבד, ומדוע לא הייתה להם ולמומחה מטעמם יכולת לגלות את דבר קיומו בשלב מוקדם יותר, למצער בטרם העדת המומחים " (שם, בפסקה 8). כן צוין כי הגשת האטלס בשלב זה של ההליך תגרום להסגתו לאחור, שכן יהיה צורך בקבלת התייחסותה של המומחית מטעם המדינה, ויתכן שאף בחקירה חוזרת של מומחי הצדדים. לבסוף, ציין השופט גרוסקופף כי אין בחשיבותה ובאופייה של הראיה כדי להטות את הכף לטובת התרת הגשתה, וזאת " בין היתר, כיוון שמדובר במסמך ממקור זר, שלא הוברר מי הגוף אשר עומד מאחוריו, וכן לאור הספקות שהועלו בתגובת המשיבה לבקשה בבית המשפט קמא, ביחס לקשר שבין המידע הקיים באטלס לבין החלקה שבמוקד התביעה, לאופי ההתיישבות הנטענת ולתקופה הרלוונטית " (שם). 6. נשוב לענייננו. ביום 7.8.2022 דחה בית המשפט קמא את בקשת העדכון, מבלי שנתבקשה תשובת המדינה (להלן: ההחלטה מיום 7.8.2022 ). בהחלטתו, ציין בית המשפט כי לא ברור מדוע הבקשה מוגשת רק בעת הזו, כאשר על פי הנטען הראיות הנוספות עליהן היא מבוססת הגיעו לידי המבקשים כבר בחודש מאי 2022, והתפרסמו עוד בשנת 2020. כן ציין בית המשפט כי היעתרות לבקשה תחייב מתן אפשרות למדינה להגיש חוות דעת מעודכנת מטעמה, וכפועל יוצא תביא לסרבול ההליך ולדחיית מועדי ההוכחות שנקבעו לחודש ספטמבר 2022. בית המשפט הוסיף כי השיהוי בהגשת בקשת העדכון מתעצם על רקע העובדה שבמסגרת ההליך האחר הגיש ב"כ המבקשים בקשה זהה כבר ביום 10.5.2022, ואף על פי כן הוא לא סיפק כל הסבר מדוע לא הוגשה גם בקשת העדכון בהליך דנן באותו מועד. לגופו של עניין, קבע בית המשפט כי גם אם נכונה הטענה לפיה יש במסמכים הנוספים כדי להוכיח שהיו בנגב יישובים בדואיים רבים, אין בה בהכרח כדי ללמד כי אחד היישובים היה מצוי על החלקות נושא ההליך, באופן שמשפיע על שאלת סיווג הקרקע. לבסוף, ציין בית המשפט כי בדומה להליך האחר, גם במסגרת בקשת העדכון לא הוברר מקורן של הראיות הנוספות. 7. ביום 9.8.2022 הגישו המבקשים בקשה לעיון חוזר בהחלטה מיום 7.8.2022 (להלן: הבקשה לעיון חוזר ). בתוך כך, הבהירו המבקשים כי הם נמנעו מלהגיש הודעת עדכון לחוו"ד אמארה בטרם יעיין ד"ר אמארה בעצמו בפנקסי המקרקעין בארכיב העות'מאני; וכי מיד לאחר שד"ר אמארה עשה כן הוגשה בקשת העדכון. לעניין זה, צוין כי הואיל ובמסגרת החלטת השופט גרוסקופף מיום 5.7.2022 נקבע כי האטלס הוא בבחינת " מסמך ממקור זר שלא הובהר כי הגוף העומד מאחוריו ", החליט ד"ר אמארה לאמת את האמור באטלס בעצמו. כן נטען כי בשונה מההליך האחר – שם הוגשה הבקשה להוספת ראיות לאחר שכבר הסתיימה שמיעת הראיות – בהליך דנן טרם החלה שמיעת הראיות. ביום 15.8.2022 הגישה המדינה את תשובתה לבקשה לעיון חוזר. בכל הנוגע למפות והתרשימים, אשר מקורם באטלס שיצא לאור באנגליה בשנת 2020, הרי שעל פי דברי ב"כ המבקשים בדיון מיום 6.1.2022, מסמכים אלו כבר היו ברשות המבקשים במועד זה, ובית המשפט הורה על הגשת בקשה בעניינם עד ליום 20.1.2022. חרף זאת, לא הגישו המבקשים בקשה כאמור בסד הזמנים שנקבע, ודי בכך כדי לדחות את בקשתם. באשר לאטלס, נטען כי מדברי ב"כ המבקשים עולה כי זה הגיע לידיו כבר בחודש מאי 2022. משכך, טענה המדינה כי בסמוך לאחר מכן היה על המבקשים להגיש הודעה בדבר הגעת האטלס לחזקתם, וכן לעדכן בדבר כוונתם להגיש בקשה להוספת האטלס כראיה, ובדבר הפעולות שהם מתכוונים לנקוט קודם לכן. באופן כללי, טענה המדינה כי התרת עדכון חוו"ד אמארה תחייב אותה להגיש חוות דעת משלימה אשר כרוכה בחודשים רבים של עבודה ובעלויות נוספות; כי הראיות הנוספות הן בגדר "תעודות חוץ" ותעודות ציבוריות שמקורן זר, ואשר יש לאמתן על ידי נציג דיפלומטי או קונסולרי ישראלי, כאמור בסעיף 30 לפקודת הראיות [נוסח חדש], התשל"א-1971; כי חלק מהמסמכים ערוכים בשפה התורכית ודורשים תרגום נוטריוני; כי המבקשים לא מפרטים מהם המסמכים הספציפיים אותם הם מבקשים לצרף; וכי התצהיר של ב"כ המבקשים, שצורף לבקשת העדכון, לא יכול לאמת את העובדות האמורות בה בדבר ביקורו של ד"ר אמארה בתורכיה. לנוכח דברים אלו, סברה המדינה כי יש לדחות את הבקשה לעיון חוזר. 8. ביום 17.8.2022 דחה בית המשפט קמא את הבקשה לעיון חוזר. בנמקו את החלטתו, עמד בית המשפט על מספר טעמים: ראשית , ציין בית המשפט קמא כי המבקשים לא העלו בבקשתם טענה כי חל שינוי נסיבות כלשהו מאז ניתנה ההחלטה מיום 7.8.2022, או כי נפלה טעות בהחלטה. למעשה, המבקשים מודים כי כל תכליתה של הבקשה לעיון חוזר היא להבהיר את בקשת העדכון, בבחינת "מקצה שיפורים" לבקשה הראשונה. בית המשפט ציין כי ההליך הדיוני של בקשה לעיון חוזר לא נועד לאפשר לבעל דין להוסיף ולשפר טיעוניו כדי להתמודד עם נימוקי ההחלטה הקודמת, וכבר מטעם זה יש לדחות את הבקשה. שנית , בית המשפט סבר כי קבלת בקשת העדכון תביא לסרבול ועיכוב ההליך, ותביא לפגיעה באינטרס הציבורי לקיומו של דיון משפטי צודק, מהיר ויעיל, ולבזבוז משאבי זמן וכסף. זאת, שכן התרת עדכון חוו"ד אמארה תחייב לאפשר למדינה להגיש חוות דעת מעודכנת מטעמה, וכפועל יוצא לא יהיה מנוס מדחיית דיוני ההוכחות שנקבעו לחודש ספטמבר 2022 למועד מאוחר יותר. שלישית , ציין בית המשפט כי המבקשים לא הציגו טעם המצדיק את השיהוי שנפל בהגשת בקשת העדכון. כך, בכל הנוגע לאטלס, המבקשים נמנעו מלהסביר מדוע רק בחודש מאי 2022 נחשפו לקיומו, על אף שפורסם כבר בשנת 2020. כן ציין בית המשפט בהקשר זה כי המבקשים טענו שלאור החלטת השופט גרוסקופף מיום 5.7.2022, החליט ד"ר אמארה לאמת את האמור באטלס באמצעות ביקור בתורכיה. ואולם, המבקשים לא צירפו תצהיר מטעם ד"ר אמארה המאמת טענה זו. באשר למפות והתרשימים, המבקשים לא פירטו באופן ספציפי מהו טיבם והיקפם של מסמכים אלו, ואף לא הבהירו מהו מקורם. חשוב מכך, מדבריו של ב"כ המבקשים בדיון מיום 6.1.2022 עולה כי מסמכים אלו היו בידיו כבר באותה עת, ובהתאם להוראת בית המשפט היה עליו לפעול להגשת בקשה בעניינם לא יאוחר מיום 20.1.2022. חרף זאת, הוגשה הבקשה חודשים רבים לאחר מכן, מבלי להציג כל טעם המצדיק זאת. לבסוף , ציין בית המשפט קמא כי גם מידת תרומתן של הראיות הנוספות לחקר האמת לא התבררה עד תום. כך, אף אם ד"ר אמארה אכן עיין בפנקסי המקרקעין עליהם מבוסס האטלס בעת שביקר בתורכיה, הרי שעדיין מדובר במסמך ממקור זר, אשר לא הוברר מי ערך אותו, מתי נערך, מה היו נסיבות עריכתו ומהם המקורות ששימשו יסוד לעריכתו. משכך, לא ברור כי לאטלס כוח ראייתי עצמאי המאפשר לזקק ממנו מסקנות לצורך ההליך. בית המשפט הוסיף כי יש ממש בטענת המדינה לפיה הראיות הנוספות דורשות אימות כמצוות סעיף 30 לפקודת הראיות, תוך שהבהיר כי חוות דעת מומחה אינה יכולה להכשיר מסמכים שמקורם לא ידוע, כמסד לקביעת ממצאים, כאשר אין בידי הצד השני לעמוד על תוקפם וטיבם המלא. מכאן בקשת רשות הערעור שלפניי. נימוקי הבקשה 9. במסגרת בקשת רשות הערעור, חוזרים המבקשים על עיקרי טענותיהם בהליך קמא. בין היתר, נטען כי לא נפל שיהוי בהגשת בקשת העדכון שיש בו כדי לפגוע במדינה או בהליך שמיעת הראיות. זאת, שכן בשונה מהמצב בהליך האחר, בהליך דנן טרם החלה שמיעת הראיות, כך שלמומחית מטעם המדינה תהיה אפשרות לתקן את חוות דעתה ולהביא ראיות נוספות ככל שתחפוץ בכך. על כן, המבקשים סבורים כי אין זה צודק למנוע מהם את עדכון טענותיהם והבאת ראיות חדשות רק בשל מחדל בסדרי הדין. הדברים הללו יפים ביתר שאת, כך נטען, הואיל ועל הפרק עומדות זכויותיהם הקנייניות של המבקשים בחלקות. כן נטען כי הראיות הנוספות עליהן הם מבקשים להסתמך התגלו רק ביום 4.5.2022 בעקבות פרסומו של האטלס בתורכיה בשנת 2020, וכי ראיות אלו התגבשו סופית לאחר ביקורו של ד"ר אמארה בארכיב העות'מאני בתורכיה באוגוסט 2022. לשיטת המבקשים, מדובר בראיות הכוללות עובדות חדשות שיש בהן כדי להשליך על ההכרעה בהליך, והוספתן נדרשת לגילוי האמת שכן הן סותרות את האמור בחוו"ד קרק. כמו כן, נטען כי המבקשים לא יכלו לגלות את הראיות הללו בשקידה ראויה, שכן לא הייתה להם, לבא כוחם או למומחה מטעמם גישה לארכיב העות'מאני בתורכיה. לבסוף, טוענים המבקשים כי ככל שיתברר כי עדכון חוו"ד אמארה הוביל לסרבול ההליך או לעיכובו, באופן שגרם נזק למדינה, ניתן יהיה להטיל עליהם הוצאות. דיון והכרעה 10. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור על נספחיה, הגעתי למסקנה כי יש לדחותה ללא צורך בתשובת המדינה. כידוע, החלטות שעניינן הגשת ראיות נוספות הן מסוג ההחלטות הנוגעות לאופן ניהול ההליך ומסורות לשיקול דעתה הרחב של הערכאה הדיונית. על כן, ערכאת הערעור אינה נוטה להתערב בהחלטות כגון דא, אלא במקרים חריגים בהם מתעורר חשש לפגיעה ממשית בזכויות מי מהצדדים (ראו למשל: רע"א 1441/17 חברת אולמי אחים סעיד אל-דאהוד בע"מ נ' אולמות ומסעדות דאוד (2001) בע"מ , פסקה 7 (27.3.2017); רע"א 1396/18 פלוני נ' בנק דיסקונט לישראל בע"מ , פסקה 5 (13.3.2018); רע"א 8305/21 סמאר נ' סמאר , פסקה 13 (9.3.2022) (להלן: עניין סמאר )). בענייננו, בית המשפט קמא נתן דעתו למכלול טענות המבקשים, הן במסגרת בקשת העדכון והן במסגרת הבקשה לעיון חוזר, ובסופו של דבר הגיע למסקנה כי יש לדחותן. כפי שאבאר להלן, אני סבורה כי מדובר בהחלטה סבירה, וממילא אין היא נמנית עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבות ערכאת הערעור. 11. כלל הוא כי בעל דין נדרש להגיש את ראיותיו לבית המשפט "בחבילה אחת", במועד עליו הורה בית המשפט (ראו: תקנה 66 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018; רע"א 6840/21 גלבוע נ' המרכז הרפואי מאיר , פסקה 6 (20.10.2021) (להלן: עניין גלבוע ); עניין סמאר , בפסקה 14). על כן, לא בנקל ייעתר בית המשפט לבקשתו של בעל דין להגיש ראיות נוספות בשלב מאוחר יותר. בבואו לבחון בקשות מסוג זה, על בית המשפט לתת דעתו לשיקולים שונים, ובכללם: השלב בו מצוי ההליך; אופי הראיה הנוספת ומידת תרומתה לגילוי האמת; והמועד בו ידע המבקש, או היה עליו לדעת, על קיומה של הראיה הנוספת (ראו: עניין גלבוע , בפסקה 6; רע"א 8597/21 יעקב נ' נבואני , פסקה 15 (21.2.2022); עניין סמאר , בפסקה 14). כזכור, המבקשים הגישו את ראיותיהם ביום 12.8.2021, קרי לפני למעלה משנה, והמדינה הגישה את ראיותיה ביום 1.12.2021. בסמוך לאחר מכן, טען ב"כ המבקשים בדיון מיום 6.1.2022 כי בידיו מסמכים שהובאו מאנגליה ומתורכיה הסותרים את האמור בחוו"ד קרק, וכי בכוונתו להגיש בקשה לעדכון חוו"ד אמארה בתוך 10 ימים. על אף שבאותה עת כבר הגישו הצדדים את ראיותיהם, בית המשפט קמא בא לקראת המבקשים והתיר להם להגיש בקשה בעניין עד ליום 20.1.2022. אף על פי כן, נמנעו המבקשים מלהגיש בקשה כאמור, וזאת עד ליום 7.8.2022 – חודשים רבים לאחר שהסתיימו ההליכים המקדמיים בתיק, ובסמוך לפני שצפויים להתקיים דיוני ההוכחות בתיק (שנקבעו כבר ביום 1.3.2022). חרף זאת, לא הציגו המבקשים, לא במסגרת ההליך קמא ולא במסגרת הבקשה שלפניי, כל טעם שיש בו כדי להצדיק שיהוי ניכר זה בהגשת הבקשה. שיהוי זה מתחדד אף יותר על רקע העובדה שהמבקשים עצמם מודים כי מקורן של הראיות הנוספות באטלסים שפורסמו בתורכיה ובאנגליה כבר בשנת 2020 – עוד בטרם נפתח ההליך בבית המשפט קמא, ואף על פי כן הם לא מציגים כל הסבר מדוע לא היה ביכולתם לגלות על קיומם בשלב מוקדם יותר. ודוק, הטענה כי המבקשים ביקשו להמתין עם הגשת הראיות הנוספות עד לאחר שד"ר אמארה ייסע לתורכיה ויעיין בהן בעצמו, אין בכוחה לשנות את פני הדברים. ראשית , המבקשים לא מבהירים מדוע לא פעלו לצורך כך כבר בחודש ינואר 2022, כאשר על פי דבריו של ב"כ המבקשים בדיון מיום 6.1.2022, כבר במועד זה ידעו על דבר קיומן של הראיות החדשות או למצער על חלקן. שנית , גם אם ביקשו המבקשים לנקוט פעולות לצורך בירורן ואימותן של הראיות הנוספות בטרם הגשתן לבית המשפט, הרי שעדיין היה עליהם להגיש בקשה מתאימה בסד הזמנים שקבע בית המשפט, ובה לעדכן בדבר כוונתם לנקוט פעולות כאמור – בדבר טיבן של פעולות אלה, משמעותן ולוח הזמנים הצפוי לסיומן. לו היו המבקשים נוהגים כך, היה הדבר מאפשר לבית המשפט לבחון את הבקשה בשלב מוקדם יחסית בהליך ובטרם נקבעו דיוני הוכחות, וכן מאפשר למדינה לכלכל את צעדיה בהתאם. לכל המאוחר, היה על המבקשים להגיש בקשה כאמור בחודש מאי 2022, הוא המועד בו לטענתם הגיעו הראיות הנוספות לידיהם. לבסוף , המבקשים לא הבהירו כנדרש את אופיין וטיבן של הראיות הנוספות ואת מידת תרומתן לגילוי האמת. כך, מלבד טענות כלליות לפיהן הראיות הנוספות סותרות את האמור בחוו"ד קרק ומצביעות על קיומם של יישובי קבע בנגב, המבקשים אינם מבהירים האם ראיות אלו נוגעות באופן ספציפי לחלקות שבמחלוקת; והאם יש בהן כדי לבסס את זכויותיהם הנטענות של בני משפחת המבקשים בחלקות או למצער את עצם הימצאותם בחלקות בשנים עברו. המבקשים אף אינם מפרטים באופן ספציפי לאילו מסמכים בכוונתם להתייחס במסגרת עדכון חוו"ד אמארה. כך, בעוד שבקשת העדכון והבקשה לעיון חוזר מתייחסות לאטלס ולמפות והתרשימים, נראה כי הבקשה שלפניי מתמקדת דווקא בפנקסי המקרקעין בהם עיין ד"ר אמארה, על פי הנטען, במסגרת ביקורו בתורכיה (וראו פסקאות 9 ו-14 לבקשת רשות הערעור). ביחס למסמכים אלו אין גם הבהרה לגבי תוקפם הראייתי הנטען, האם – כטענת המדינה – הם דורשים אימות לאור מקורם הזר בהתאם לסעיף 30 לפקודת הראיות והאם מדובר במסמכים הערוכים בשפה זרה ודורשים תרגום. די בטעמים אלו כדי להצדיק את דחיית הבקשה. 12. למען הסר ספק יובהר כי לא נעלמה מעיניי העובדה שבשונה מהמצב בהליך האחר, בקשת העדכון בהליך דנן הוגשה עובר לתחילת שלב ההוכחות. יחד עם זאת, בשים לב לסמיכות הזמנים שבין הגשת הבקשה לבין מועדי ההוכחות שנקבעו ולכך שקבלתה צפויה לגרור עמה עיכוב ניכר בהמשך בירור ההליך; וכן בהתחשב במחדלם של המבקשים להסביר מדוע הוגשה בקשת העדכון רק בחודש אוגוסט 2022, כאשר על פני הדברים היה עליהם לדעת על דבר קיומן של הראיות הנוספות עוד בשנת 2020 – לא מצאתי מקום להתערב בהחלטת בית המשפט קמא. 13. בקשת רשות הערעור נדחית אפוא. משלא התבקשה תשובת המדינה – אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"ב (‏30.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056280_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק רע"א 5628/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\290\056\k01\22056290.K01

ע"פ 5629/22

HebrewVerdicts\22\290\056\k01

פלוני נ. מדינת ישראל

22056290.K01

22056290.K01.docx

החלטה

2e23e82c11dc830be27dffb74de3199a2ecf9e90d90a3e996d930adcfffd8def

ááéú äîùôè äòìéåï ò"ô 5629/22 ìôğé: ëáåã äøùîú ìéàåø îùàìé ùìåîàé äîòøòø: ôìåğé ğ â ã äîùéáä: îãéğú éùøàì äâùú ğéîå÷é òøòåø äçìèä ğéîå÷é äòøòåø éåâùå òã ìéåí 3.11.2022. ğéúğä äéåí, şç' áàìåì äúùô"á (ş4.9.2022). ìéàåø îùàìé ùìåîàé ø ù î ú _________________________ 22056290_K01.docx îù îøëæ îéãò, èì' 077-2703333, 3852* ; àúø àéğèøğè, https://supreme.court.gov.il

äçìèä áúé÷ ò"ô 5629/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\300\056\p01\22056300.P01

ע"פ 5630/22

HebrewVerdicts\22\300\056\p01

מיכאל קניובסקי נ. מדינת ישראל

22056300.P01

22056300.P01.docx

החלטה

d8a721e3f4f258f813f6019b3ad9a94a32c9c2e2fa8f33da8781c16e7d7d2fb6

בבית המשפט העליון ע"פ 5630/22 - א' לפני: כבוד השופטת ר' רונן המערער: מיכאל קניובסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר הדין של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.7.2022 בת"פ 73906-12-20 שניתן על-ידי כבוד השופט ב' שגיא – סג"נ בשם המערער: עו"ד ליאור שביט החלטה לתגובת המדינה עד יום 11.9.2022. דיון בבקשה יתקיים ביום 13.9.2022 בשעה 12:00. ביצוע עונש המאסר יעוכב עד להחלטה אחרת. ניתנה היום, כ"ח באב התשפ"ב (25.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056300_P01.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק ע"פ 5630/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\300\056\p02\22056300.P02

ע"פ 5630/22

HebrewVerdicts\22\300\056\p02

מיכאל קניובסקי נ. מדינת ישראל

22056300.P02

22056300.P02.docx

החלטה

24b5a97079dd9cb63bedf3313bd60b5c6a60adfa1fc55b04963423176197ca7c

בבית המשפט העליון ע"פ 5630/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: מיכאל קניובסקי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו מיום 10.7.2022 בת"פ 73906-12-20 שניתן על ידי כבוד השופט ב' שגיא תאריך הישיבה: י"ז באלול התשפ"ב (13.9.2022) בשם המבקש: עו"ד ליאור שביט בשם המשיבה: עו"ד טליה קצב החלטה בקשה לעיכוב ביצוע גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב מיום 10.7.2022 בת"פ 73906-12-20 (כבוד השופט ב' שגיא) שגזר על המבקש עונש מאסר של 30 חודשים. אף שככלל כאשר מדובר בעונש מאסר כזה, שניתן לאחר שהמבקש הודה בכתב האישום המיוחס לו, בית המשפט איננו מורה על עיכוב ביצוע, הרי שבנסיבות המיוחדות של מקרה זה אני סבורה כי יש להיעתר לבקשה. הטעם לכך הוא ששלושה תסקירים של שירות המבחן קבעו כי ניתן לתת אמון במבקש והמליצו על המרת עונש המאסר בעבודות שירות. אינני מחווה כל דעה לסיכויי הערעור לגופו ביחס לשאלה האם ראוי להתערב בעונש שנגזר על המבקש, עניין שיידון במסגרת הדיון בערעור. אולם בנסיבות המקרה ולאור מכלול העובדות שפורטו בתסקירים של שירות המבחן, אני סבורה כי לא ייגרם נזק משמעותי אם ביצוע גזר הדין יעוכב עד לאחר הדיון בערעור. מובהר בזאת כי עיכוב הביצוע לא נועד כדי להשלים את הליך השיקום אליו מתייחס שירות המבחן, והמבקש יכול לפעול בהקשר זה ככל שימצא לנכון. לכן ביצוע גזר הדין יעוכב עד להכרעה בערעור. ניתנה היום, ‏י"ז באלול התשפ"ב (‏13.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056300_P02.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק ע"פ 5630/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\310\056\p01\22056310.P01

בש"פ 5631/22

HebrewVerdicts\22\310\056\p01

מדינת ישראל נ. פלוני

22056310.P01

22056310.P01.docx

החלטה

ed0ff1311f336feba8573435ea4af4fcf110858d2c0ddae8b861e66646c77d00

בבית המשפט העליון בש"פ 5631/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה שמינית להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ט-1996 תאריך הישיבה: ג' באלול התשפ"ב (30.8.2022) בשם המבקשת: עו"ד אפרת גולדשטיין רוזן בשם המשיב: עו"ד אורי דייגי החלטה נדחה לעיון. באי כוח הצדדים מסכימים שההחלטה תינתן בכתב. ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"ב (‏30.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056310_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5631/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\310\056\p02\22056310.P02

בש"פ 5631/22

HebrewVerdicts\22\310\056\p02

מדינת ישראל נ. פלוני

22056310.P02

22056310.P02.docx

החלטה

70ff612288adb8f266da3eed119568baaf4a38cb2084ef612eaecdb9065c3b57

בבית המשפט העליון בש"פ 5631/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה שמינית להארכת מעצר על פי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 החלטה 1. לפניי בקשה שמינית להארכת מעצר בפיקוח אלקטרוני מעבר לתשעה חודשים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: החוק ). במסגרת הבקשה, עותרת המבקשת (להלן: המדינה ) להאריך את מעצרו של המשיב לפרק זמן של 90 ימים החל מיום 9.9.2022 או עד למתן פסק דין בת"פ 39563-03-20 בבית משפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. רקע והליכים קודמים 2. ביום 19.3.2020 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום נגד המשיב, המייחס לו עבירת אינוס לפי סעיף 345(א)(4) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין ); ועבירת כניסה והתפרצות למקום מגורים לפי סעיף 406(א) לחוק העונשין. על-פי העובדות שבכתב האישום, המשיב התפרץ לביתה של המתלוננת בעודה ישנה ובעל אותה, תוך ניצול מצב שמנע ממנה להגיב או לתת הסכמתה למעשים. 3. יחד עם הגשת כתב האישום, הוגשה לבית המשפט קמא בקשה לעצור את המשיב עד תום ההליכים המשפטיים נגדו. בבקשה נטען כי בידי המדינה ראיות לכאורה לאשמתו של המשיב וכי נגד המשיב קמה עילת מעצר בשל החשש שהוא יסכן את שלום הציבור, נוכח המסוכנות הנלמדת מאופי מעשיו והתנהגותו. עוד נטען כי מסוכנות המשיב נלמדת מעברו הפלילי הכולל 14 הרשעות קודמות, בין היתר בעבירות אלימות ורכוש; ומריצוי מאסר ומאסר מותנה העומד נגדו. כן נטען כי קמה עילת מעצר נגד המשיב בשל החשש להתחמקות מהדין, הנובע מכך שהמשיב התחמק ממשטרת ישראל במודע כאשר התחזה לאדם אחר בפני השוטרים שהגיעו לעצור אותו. ביום 29.3.2020 התקיים הדיון בבקשת המדינה. בית המשפט קמא קבע כי מתקיימות ראיות לכאורה והורה על מעצרו של המשיב עד תום ההליכים. 4. בהמשך, ולאור התארכות ההליכים בענייננו של המשיב, הגישה המדינה מספר בקשות לבית משפט זה להארכת מעצרו של המשיב ב-90 ימים. בהחלטתו מיום 15.12.2020, האריך בית המשפט (השופט ג' קרא ) את מעצרו של המשיב בהסכמתו ב-90 ימים (החל מיום 19.12.2020). 5. ביום 16.12.2020 הגיש ב"כ המשיב בקשה לעיון חוזר, והתייחס בה לכרסום בתשתית הראייתית בעקבות עדות המתלוננת; למשך הזמן שיידרש עד לסיום המשפט ולהתקדמות האיטית שלו; ולכך שלא קיים עוד חשש לשיבוש, שכן המתלוננת כבר העידה וחלופת המעצר המוצעת על ידי המשיב רחוקה ממקום מגוריה. המדינה טענה כי לא חל כרסום בראיות, ועמדה על כך שהתמשכות ההליכים רובצת לפתחו של המשיב. בהתייחס לחשש מפני שיבוש ההליכים, נטען כי באותה עת טרם העידו עדים המתגוררים באותה עיר בה ממוקמת חלופת המעצר המוצעת. בדיון שהתקיים ביום 31.12.2020 קבע בית המשפט קמא כי לא חל כל כרסום בראיות גם לאחר שמיעת עדות המתלוננת וכי בהינתן העובדה שהמשפט צפוי להימשך זמן רב, יש מקום להפנות את המשיב לקבלת תסקיר. 6. תסקיר שירות המבחן שהתקבל מיום 14.2.2021 פירט את עברו הפלילי של המשיב, הכולל כאמור 14 הרשעות קודמות בעבירות סמים ואלימות. כן צוין בתסקיר שהמשיב ריצה עונשי מאסר בפועל, כשהאחרון בהם הוא מאסר של ארבע שנים. המשיב לא שוחרר בשחרור מוקדם ממאסר זה בשל התנהגות אלימה בבית הסוהר והכשלת שוטר. שירות המבחן התרשם כי המשיב הפנים דפוסי חשיבה כוחניים וכי הוא פועל באלימות ובאגרסיביות כדי לשמר את מעמדו ולממש את צרכיו; כי המשיב אינו בשל לערוך שינוי בחייו ובדפוסי ההתנהגות שלו; וכי קיימת הסלמה במעשיו ובקשייו לשליטה עצמית עם השנים. לבסוף, צוין בתסקיר כי מן המשיב נשקפת רמת סיכון גבוהה להישנות התנהגות עבריינית. בהמשך הודיע שירות המבחן לבית המשפט כי התסקיר מיום 14.2.2021 הוא טיוטה בלבד שהוגשה לבית המשפט בשגגה. משכך, הוגש ביום 23.2.2020 התסקיר הסופי (שאיננו טיוטה) מיום 15.2.2020, ובו חזר שירות המבחן על האמור בטיוטה והוסיף כי לאור ההתרשמות מהבעייתיות שבגורמי הפיקוח המוצעים על ידי המשיב, אשר מתקשים לבחון את הבעייתיות בדפוסי התנהגותו וחשיבתו של המשיב, ההערכה היא כי הם אינם מהווים גורמי סמכות עבורו. לבסוף, העריך שירות המבחן בתסקיר הסופי כי אין בחלופה המוצעת כדי לתת מענה לרמת הסיכון הנשקפת מהמשיב, ולכן לא בא בהמלצה להורות על חלופת מעצר בעניינו של המשיב. 7. בהחלטה מיום 8.3.2021, האריך בית המשפט (השופט נ' סולברג ) את מעצרו של המשיב בהסכמתו ב-90 ימים נוספים (החל מיום 19.3.2021). בהחלטה נוספת מאותו מועד דחה בית המשפט קמא את בקשתו של המשיב לעיון חוזר וזאת לאור ההמלצה השלילית של שירות המבחן. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה ביום 21.3.2021, אך המשיב חזר בו מהערר בהמלצת בית המשפט (השופט ע' גרוסקופף ). הערר נדחה לכן, תוך שצוין בהחלטה כי ככל שהמשפט יתארך מעבר לצפוי, שמורה למשיב האפשרות להגיש בקשה לעיון חוזר. 8. ביום 20.4.2021 הגיש ב"כ המשיב בקשה נוספת לעיון חוזר. בהחלטה מיום 24.5.2021 דחה בית המשפט קמא את בקשתו של המשיב לעיון חוזר מהנימוקים שצוינו בהחלטות הקודמות בעניין זה; וכן משום שלשיטת בית המשפט קמא, אין בחלוף הזמן כשלעצמו להוות נסיבה חדשה המצדיקה עיון חדש. בית המשפט אף ציין כי ההליכים בעניינו של המשיב מתקדמים בקצב סביר. על החלטה זו הגיש ביום 30.5.2022 ערר נוסף לבית משפט זה, בו טען המשיב כי האחריות להתמשכות ההליכים רובצת לפתחה של המבקשת, וכי נקודת האיזון השתנתה ובשלה העת להורות על המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני. בהחלטה מיום 3.6.2021 קבע בית המשפט (השופט ע' גרוסקופף ), כי יש מקום לבחון את האפשרות להעביר את המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני, וכי יש להכין תסקיר מעצר משלים לצורך כך. 9. ביום 7.6.2021 ולאור העובדה שמשפטו של המשיב לא הסתיים, הוגשה בקשה שלישית להארכת מעצר. בית המשפט (השופט י' אלרון ) נעתר לבקשה בהסכמת המשיב, ומעצרו הוארך ב-90 יום החל מיום 17.6.202. 10. ביום 23.6.2021 הוגש תסקיר משלים בעניינו של המשיב, ובו נבחנה החלופה שהוצעה על ידיו - והיא מעצר בפיקוח אלקטרוני אצל דודו או אצל דודתו. שירות המבחן התרשם מדאגתם של המפקחים המוצעים למצבו ומרצונם לסייע לו, וסבר כי הם מתייחסים באופן ביקורתי למעשיו ולעברו הפלילי. הוא הוסיף כי כל עוד עומד המשיב בסירובו לקחת חלק במסגרת הטיפולית בתחום עבריינות המין, הרי שכל חלופה אנושית שתוצע אינה נותנת מענה טיפולי מתאים. לכן, לא המליץ שירות המבחן לשחרר את המשיב ממעצר. 11. ביום 12.7.2021 ניתנה החלטתו של בית המשפט המחוזי שהורה – לאור החלטתו של השופט ע' גרוסקופף מיום 4.6.2021 (בבש"פ 3769/21) וחרף התנגדות המדינה – על מעצרו בפיקוח אלקטרוני של המשיב, בכפוף לתנאים שנקבעו בהחלטה ותחת פיקוח מתאים. ביום 22.7.2021, לאחר שסכום ההפקדה (שהופחת) הופקד על ידי המשיב, הוא נעצר בפיקוח אלקטרוני והוא מצוי בפיקוח כזה מאז. 12. ביום 12.9.2021 הסכים ב"כ המשיב להארכת המעצר ובית המשפט (השופט ע' גרוסקופף) קיבל את הבקשה והאריך את המעצר בפיקוח אלקטרוני ב-90 ימים מיום 15.9.2021. 13. ביום 30.9.2021 הגיש ב"כ המשיב בקשה לשינוי הכתובת של המעצר בפיקוח אלקטרוני, ובית המשפט הורה על קבלת עמדת שירות המבחן ביחס לכך. ביום 1.12.2021 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המשיב, ובו צוין כי התחזקה התרשמותו ממאפייניו האלימים של המשיב. עוד נכתב בתסקיר כי המתלוננת חוששת ממפגש אקראי עם המשיב בעיר מגוריה. כן צוין כי שירות המבחן עיין בגיליון ההתנהגות של המשיב במסגרת הפיקוח האלקטרוני, וכי נרשמו לו שתי הפרות מהותיות וחמש חריגות מהזמנים שאושרו לו – כל זאת בלא שהוא לקח אחריות על אירועים אלו. נוכח כל האמור, שירות המבחן לא המליץ על שהותו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בעיר מגורי המתלוננת. ביום 7.12.2021 התקיים דיון בבקשת המשיב לשנות את הכתובת בה הוא ישהה בפיקוח אלקטרוני, ולאור תסקיר שירות המבחן דחה בית המשפט את הבקשה שהייתה כרוכה במעבר לעיר בה מתגוררת המתלוננת לסירוגין. 14. בהמשך ביקש המשיב מבית המשפט לאפשר לו לצאת לעבודה ולבטל את הפיקוח האלקטרוני. לאחר שהתקיים דיון בנושא זה, הורה בית המשפט על קבלת תסקיר משלים את שירות המבחן. ביום 22.5.2022 הגיש שירות המבחן תסקיר משלים בעניינו של המשיב. שירות המבחן חזר על עיקרי הדברים שצוינו על ידיו בתסקיר הקודם. בהתייחס לבקשת המשיב לצאת לעבוד, צוין כי לא הועברו פרטי מקום העבודה ופרטי ההתקשרות עם המפקח המוצע, ולכן לא ניתן היה לבחון את הבקשה. כן המליץ שירות המבחן בהתייחס לבקשת המשיב (שבהמשך הוא חזר בו ממנה), כי יאושר למשיב לצאת להתאווררות בליווי מפקח, כדי לבלות עם בנו. 15. ביום 25.5.2022 הגיש המשיב בהסכמת המבקשת בקשה לשינוי כתובת המעצר שלו בעיר מגוריו (לאחר שהמתלוננת חדלה לשהות בה). במסגרת זו הוא חזר בו מהבקשה לעיון חוזר בתנאי המעצר (בה הוא עתר לאפשר לו לצאת להתאווררות), והסכים להארכת המעצר בפיקוח אלקטרוני למשך 3 חודשים נוספים. מאחר שהיה מדובר בבקשה מוסכמת, בית המשפט נעתר לה כמבוקש בה. 16. עוד יצוין למען שלמות התמונה, כי משלא הסתיים משפטו של המשיב, האריך בית המשפט (השופטת ע' ברון ) את המעצר בפיקוח אלקטרוני בפעם החמישית, בהסכמת המשיב, ב-90 ימים החל מיום 14.12.2021; בפעם השישית (השופט א' שטיין ), החל מיום 14.3.2022; ובפעם השביעית (כב' השופטת ע' ברון ), החל מיום 11.6.2022. כאמור, הבקשה שלפניי היא הבקשה השמינית להארכת המעצר. טענות הצדדים 17. בבקשת המדינה נטען כי מסוכנותו של המשיב נלמדת הן מהמעשים המיוחסים לו בכתב האישום והן מעברו הפלילי הנכבד, הכולל 14 הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות וסמים, בגינן הוא ריצה עונשי מאסר ואף תלוי ועומד נגדו עונש מאסר מותנה של 12 חודשים שהוא בר הפעלה בגין כל עבירת אלימות מסוג פשע (ר' ת"פ 32618-7-11). עוד נטען כי מסוכנות המשיב אף מתחדדת מתסקירי שירות המבחן בעניינו, מהם עולה כי נשקפת ממנו רמת מסוכנות גבוהה להישנות התנהגות פלילית וכי ההערכה היא שהוא יתקשה להציב לעצמו גבולות פנימיים ולקבל גבולות חיצוניים שיוצבו לו לאורך זמן. כן נטען כי קיים חשש להתחמקות המשיב מאימת הדין, הנובע כאמור מכך שכאשר הוא נדרש לחקירה, הוא התחמק מהמשטרה במודע והתחזה לאחר בפני השוטרים שהגיעו לעצור אותו. 18. לבסוף, נטען כי הדיונים בתיק נדחו מעת לעת בשל בקשות דחייה של ההגנה לצורך לימוד חומר הראיות וכן בשל החלפת הייצוג. ביום 19.11.2020 החלו להישמע ההוכחות בתיק ופרשת התביעה הסתיימה לאחר שבעה מועדי הוכחות. בדיונים שהתקיימו בימים 30.11.2021 ו-7.12.2021, החלה להישמע פרשת ההגנה ונשמעה עדותם של המשיב ושל עדים נוספים. דיוני ההוכחות שנקבעו לימים 10.2.2022 ו-21.3.2022 לסיום פרשת ההגנה בוטלו בשל הקורונה, והדיון שנקבע ליום 7.7.2022 נדחה בשל מחלתה של ב"כ המדינה. כעת קבוע דיון הוכחות לסיום פרשת ההגנה ליום 25.10.2022. לאור כל המפורט לעיל, המדינה מבקשת כי בית המשפט יורה על הארכת מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בתשעים ימים. 19. ב"כ המשיב התנגד לבקשה. בדיון שנערך לפניי ביום 30.8.2022, הוא טען כי ההליך מתמשך לאורך פרק זמן משמעותי מאוד, וכי אין מדובר בעיכובים שיש לזקוף לחובת המשיב או בא כוחו. הוא הוסיף וציין את הקושי הכרוך במעצר בפיקוח אלקטרוני ועתר לכן כי בית המשפט יורה על כך שהמשיב ייעצר בתנאים של מעצר בית או לחלופין שייפתחו לו "חלונות איוורור" במסגרת המעצר בפיקוח האלקטרוני. דיון והכרעה 20. אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בהליך שמתמשך לאורך תקופת זמן ממושכת מאוד, ותעיד על כך העובדה שהבקשה שלפניי היא הבקשה השמינית להארכת מעצרו של המשיב. מאז ישיבת ההוכחות האחרונה שהתקיימה בהליך ועד למועד הדיון הבא שנקבע, יחלוף פרק זמן של 10 חודשים. יתרה מכך וכפי שטען ב"כ המשיב, לא ניתן לזקוף את התארכות ההליכים, לפחות לא בתקופה האחרונה, לחובת המשיב, כאשר מועדי הוכחות בוטלו בתיק הן בשל מגפת הקורונה והן לאחר מכן לאור מחלת ב"כ המבקשת. התארכות ההליכים ושלילת חירותו של מי שטרם הורשע, היא כידוע אחד השיקולים שעל בית המשפט להביא בחשבון בדיון בבקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק. את השיקול הזה על בית המשפט לאזן עם השיקול של השמירה על האינטרס הציבורי. לכן, מעבר לפרק הזמן שחלף מאז שוהה הנאשם במעצר, צריך בית המשפט להביא בחשבון גם את מידת המסוכנות הנשקפת ממנו, את חומרת העבירה המיוחסת לו ואת קצב התקדמות ההליך (בג"ץ 14/98 מנבר נ' מדינת ישראל , נב(1) 97, 106-105 (1998)‏‏; בש"פ 6581/14 ‏ מדינת ישראל נ' מונדר (2.11.2014); בש"פ 2848/15 מדינת ישראל נ' זוננשוילי (‏26.1.2015); בש"פ מדינת ישראל נ' מונה (7.5.2015); בש"פ 1452/17 מדינת ישראל נ' זליג (22.2.2017); בש"פ 1087/18 מדינת ישראל נ' פוגל , (1.3.2018)‏‏; בש"פ 85/21 מדינת ישראל נ' מחאג'נה (19.1.2021)‏). מהאמור לעיל עולה, אם כן, כי בכל בקשה נוספת להארכת מעצר, על בית המשפט לשוב ולערוך את האיזון בין מכלול השיקולים הרלוונטיים, כאשר ככל שההליך המשפטי בעניינו של הנאשם מתמשך, נוטה האיזון יותר לעבר זכותו של הנאשם לחירות. לכן, עם התארכות ההליכים, בית המשפט רשאי לבחון את האפשרות להורות בשלב מסוים על המרת המעצר בחלופת מעצר (ר' למשל בש"פ 9567/17 מדינת ישראל נ' פלוני , פס' 8 (19.12.2017); בש"פ 8769/18 מדינת ישראל נ' ותד , פס' 8 (2.1.2019)). במקרה דנן, המשיב לא הועבר לחלופת מעצר אם כי, כפי שהובהר בפירוט לעיל, הוא הועבר ממעצר מאחורי סורג ובריח למעצר בפיקוח אלקטרוני. 21. כאמור, מול השיקול של התארכות ההליכים, יש להביא בחשבון את השיקול של האינטרס הציבורי, כאשר בהקשר זה ישנן נסיבות כבדות משקל כנגד המשיב. נסיבות אלה עולות בבירור מכל התסקירים הרבים שניתנו בעניינו, מהם עולה עברו הפלילי המכביד; דפוסי החשיבה הכוחניים שלו; היעדר הבשלות שלו לערוך שינוי בחייו; וההסלמה במעשיו ובאפשרות שלו לשליטה עצמית עם השנים. כן מקשה על המשיב עברו הפלילי המכביד והעבירה המיוחסת לו נושא המעצר הנוכחי. מובן כי לשיקולים אלה יש משקל משמעותי מאוד כאשר עומדת על הפרק האפשרות לשחרר נאשם ממעצר – וזאת בין אם מדובר במעצר מאחורי סורג ובריח, ובין אם מדובר במי שהוא עצור בפיקוח אלקטרוני כמו המשיב דנן. העובדה שכיום המשיב אינו מאחורי סורג ובריח אלא בפיקוח אלקטרוני היא בעלת השלכה משמעותית לטעמי. אכן, אין להקל ראש גם במעצר כזה, שאף המחוקק עצמו ראה אותו כ"מעצר" והורה לבית המשפט לשוב ולהידרש לו ולשאלת האפשרות להאריכו אם ההליכים מתארכים. ב"כ המשיב הדגיש את הקושי הכרוך במעצר בפיקוח אלקטרוני לעומת שחרור בתנאים של מעצר בית. הוא ציין כי מי שעצור בפיקוח אלקטרוני הוא בחזקתו של השב"ס שיכול להפקיע את השחרור ללא החלטה של בית המשפט; לעצור כזה לא ניתנים על נקלה "חלונות" של שחרור או הקלות; והאפשרות של עצור כזה לחזור לחיים נורמטיביים ולצאת לעבודה היא מצומצמת מאוד. אולם חרף הקושי הלא מבוטל הכרוך במעצר כזה – מדובר בתנאים שהם לאין שיעור פשוטים יותר מאשר מעצר מאחורי סורג ובריח, ויעידו על כך בקשות רבות המופנות לבתי המשפט של עצירים (ובכלל זה המשיב עצמו) המבקשים להמיר את המעצר שלהם מאחורי סורג ובריח במעצר בפיקוח אלקטרוני (בש"פ 4658/15 פישר נ' מדינת ישראל , פס' 15-13 לפסק דינו של השופט י' עמית (9.7.2015); בש"פ 4831/16 מועלם נ' מדינת ישראל , פס' 10-6 לפסק דינו של השופט ע' פוגלמן (23.6.2016)‏‏; בש"פ 4449/16 שמאסנה נ' מדינת ישראל (9.6.2016); בש"פ 7738/17 מדינת ישראל נ' אברגיל , פס' 8 לפסק דינו של השופט מ' מזוז (18.10.2017); בש"פ 3176/19 ותד נ' מדינת ישראל , פס' 10-7 לפסק דינו של השופט א' שטיין (15.5.2019)‏‏). 22. מעבר לכך, לאור בקשותיו של המשיב, אף חל כאמור שינוי בתנאי מעצרו, כאשר הותר לו לעבור לדירה בעיר שהוא ביקש לשהות בה זה מכבר. ב"כ המשיב עתר למעשה כי בית המשפט יורה על הקלות נוספות בתנאי מעצרו של המשיב – וזאת על ידי שחרורו בתנאי של מעצר בית מלא, או למצער המשך מעצרו בפיקוח אלקטרוני תוך מתן אפשרות לאפשר לו "חלונות התאווררות". מובן כי ככל שתנאי המעצר בפיקוח אלקטרוני של המשיב הם מקלים יותר, כך פוחת משקלו של השיקול הנוגע לפגיעה בחירותו, וניתן לשים דגש על השיקול הציבורי הנובע מהמסוכנות הרבה של המשיב. 23. במקרה דנן, הגיש המשיב בעבר בקשה לאפשר לו "חלונות התאווררות" – כך שיותר לו לצאת שלוש פעמים בשבוע יחד עם מלווה כדי לבלות עם בנו. כפי שציינתי לעיל, בסופו של דבר חזר בו המשיב מהבקשה, כדי שתתקבל בקשתו לאפשר לו לחזור להתגורר בעיר מגוריו. יחד עם זאת, תסקיר שירות המבחן שניתן בהתייחס לבקשה זו המליץ על קבלתה. עוד יש לציין כי באי כוח שני הצדדים ציינו כי המשיב מבקש לעיתים תכופות לצאת מהבית לצורך קבלת טיפול רפואי שהוא זקוק לו, והמבקשת נעתרת לכל בקשותיו. מכאן עולה כי המשיב יצא מהבית פעמים רבות גם בתקופת מעצרו בפיקוח אלקטרוני. לעניין זה יש משמעות כפולה – מחד גיסא נובע ממנו כי המשיב קיבל אפשרויות לא מעטות לצאת מהבית, כך שהפגיעה בחירותו היא פחותה. מאידך גיסא, הדבר גם מעיד על כך שהאפשרות להקל עוד במקצת עם המשיב היא אפשרות מעשית שאף מתקיימת בפועל מזה זמן מה. 24. בנסיבות אלה, אני סבורה כי ניתן להיעתר לבקשתו של המשיב לקבל "חלונות התאווררות" במסגרת המעצר לפחות פעמיים בשבוע. אני סבורה כי יש לעשות זאת תוך פיקוח הדוק על המשיב, לאור המסוכנות הרבה הנובעת ממנו, ובהתאם לתנאים שייקבעו על ידי בית המשפט המחוזי. בכפוף לאמור, אני סבורה כי יש להאריך פעם נוספת את מעצרו בפיקוח אלקטרוני. עוד אוסיף כי בית המשפט קמא קבע מועד קרוב נוסף לסיום פרשת ההגנה, ליום 25.10.2022. יש לקוות כי במועד זה תסתיים פרשת ההגנה באופן שיאפשר את סיום ההליכים והכרעת דינו של המשיב במועד קרוב ככל האפשר. 25. סוף דבר – אני נעתרת לבקשת המבקשת כמבוקש בה. המשיב יפנה לבית המשפט המחוזי כדי שידון ויקבע את התנאים ליציאתו ל"התאווררות" (לפחות פעמיים בשבוע, או מעבר לכך אם בית המשפט המחוזי ימצא לנכון). מעצרו של המשיב מוארך בזאת ב-90 ימים החל מיום 9.9.2022 או עד למתן פסק דין בת"פ 39563-03-20 בבית המשפט המחוזי בבאר שבע, לפי המוקדם. ניתנה היום, ג' באלול התשפ"ב (‏30.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056310_P02.docx נא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5631/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\330\056\p01\22056330.P01

ע"פ 5633/22

HebrewVerdicts\22\330\056\p01

רמי סאלח אל דין נ. מדינת ישראל

22056330.P01

22056330.P01.docx

החלטה

9a1d748ce49a01ed735b3844ada6702528df31c813ff62c0d170d3fc6c94cbf2

בבית המשפט העליון ע"פ 5633/22 - א' לפני: כבוד השופטת ר' רונן המערער: רמי סאלח אל דין נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מטעם המערער לקביעת דיון דחוף בשם המערער: עו"ד מוחמד מחמוד החלטה לאחר עיון בערעור אינני סבורה כי ישנה דחיפות מיוחדת בדיון בו. מועד הדיון בערעור ייקבע לכן בהתאם ליומן. ניתנה היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056330_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק ע"פ 5633/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\340\056\p01\22056340.P01

בש"פ 5634/22

HebrewVerdicts\22\340\056\p01

מדינת ישראל נ. פלוני

22056340.P01

22056340.P01.docx

החלטה

1b8775639cf2fa87bb67a88882a6fa65347d8cab46df9860f5cc5a332720bd97

בבית המשפט העליון בש"פ 5634/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה להארכת מעצר ראשונה לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ט-1996 תאריך הישיבה: ג' באלול התשפ"ב (30.8.2022) בשם המבקשת: עו"ד אפרת גולדשטיין רוזן בשם המשיב: עו"ד דוד ברהום החלטה לאחר שבא כוח המשיב הסכים להצעת בית המשפט וחזר בו מהתנגדותו אני מורה על המשך מעצרו של המשיב בפיקוח אלקטרוני בתשעים ימים החל מיום 9.9.2022, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 5960-12-21 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם . מובן כי באמור לעיל אין כדי לשלול את זכותו של המשיב לשוב ולפנות לבית המשפט המחוזי בבקשה לעיון מחדש, בקשה שתדון על ידי בית המשפט המחוזי בהתאם לנסיבותיה. ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"ב (‏30.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056340_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5634/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\350\056\o01\22056350.O01

בע"מ 5635/22

HebrewVerdicts\22\350\056\o01

פלוני נ. פלוני

22056350.O01

22056350.O01.docx

החלטה

06683051e46d230226e094fd9f577f2c06ac841d5a458f0017ed103a1efee301

בבית המשפט העליון בע"מ 5635/22 לפני: כבוד השופט נ' סולברג המבקש: פלוני נ ג ד המשיבה: פלונית בקשת רשות ערעור על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה מיום 14.8.2022 בעמ"ש 5035-08-22 שניתן על-ידי כבוד השופט נ' סילמן בשם המבקש: בעצמו החלטה בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 14.8.2022, בעמ"ש 5035-08-22 (השופט נ' סילמן ), שבו נדחה ערעור המבקש על פסק הדין של בית המשפט לענייני משפחה בקריות, מיום 27.7.2022, בה"ט 7229-07-22 (השופטת מ' לוי ). לאחר שעיינתי בבקשת הרשות לערער, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות, אף מבלי להידרש לתשובה מאת המשיבה. זאת, בהתאם לסמכותי שלפי תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, אשר חלה גם על הבקשה שלפנַי, מכוח תקנה 44 לתקנות בית המשפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020. לא מצאתי כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית עקרונית, החורגת מעניינם הפרטני של הצדדים. מתן הרשות גם אינו דרוש כדי למנוע עיוות דין. הרקע לדברים, בבקשה שהגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה, למתן צו למניעת הטרדה מאיימת מצד המבקש. לאחר ששמע את טענות הצדדים, קבע בית המשפט לענייני משפחה, בין היתר, כי "קיים צורך בהפרדה פיסית בין הצדדים" , ואסר על המבקש "להיכנס למקום מגורי ה[משיבה] בפועל [בדירה מושא המחלוקת] או להימצא במרחק של 250 מטר מדירת מגורי ה[משיבה] הנ"ל או מכל מקום אחר בו ה[משיבה] נוהגת להימצא בקביעות" . המבקש הגיש ערעור על פסק הדין, אולם בית המשפט המחוזי לא מצא מקום להתערב בקביעה זו. בבקשה שלפנַי, המבקש אינו משיג על עצם הצו, אלא רק על הרחקתו מהדירה האמורה, אשר לשיטתו, נמצאת בבעלותו הבלעדית. לטענתו, הלכה למעשה, המשיבה כלל לא התגוררה בדירה, וכל מטרתה בהגשת הבקשה למתן הצו, היתה להשיג יתרון דיוני, ביחס להתדיינות עתידית לגבי הזכויות בדירה. מכאן, שהמשיבה נהגה בחוסר תום לב, תוך שימוש לרעה בהליכי משפט. בנוסף טוען המבקש, כי יש בקביעה האמורה כדי "להכשיר משפטית את מגורי המשיבה" בדירה, שעדיין נמצאת בבניה, וטרם ניתן אישור למגורים בה (טופס 4). טענות אלה – אין בידי לקבל. ראשית, בהתייחס לטענותיו של המבקש, נגד הקביעה כי המשיבה מתגוררת בדירה – מדובר בטענות עובדתיות , התוקפות קביעה עובדתית של בית המשפט לענייני משפחה. משכך, בדין קבע בית המשפט המחוזי, כי אין הצדקה להתערב בה; קל וחומר בענייננו, משמדובר ב'גלגול שלישי' ( רע"א 6823/19 שגיא נ' בר זכאי , פסקה 8 (6.11.2019)). גם בטענותיו האחרות של המבקש – לא מצאתי ממש. בית המשפט לענייני משפחה ציין במפורש, כי הכרעתו נעשית "מבלי להכריע בזכויות קנייניות ביחס ל[דירה]" , וכי אין בהחלטתו כדי "להכשיר משפטית את מגורי ה[משיבה] או אדם אחר בדירה [...] בניגוד לחוקי התכנון והבניה" . לא זו אף זו: בית המשפט המחוזי הוסיף והבהיר, כי אין בקביעות לכאוריות שקבע בית המשפט לענייני משפחה, בנוגע ל "סוגיות רכושיות מובהקות" , כדי "לחייב מי מהצדדים או כל ערכאה שהיא" . ברי אפוא, כי אין בהליך למתן צו למניעת הטרדה מאיימת, ולקביעות הנעשות בגדרו, כדי לבסס למשיבה כל זכות או טענה ביחס לדירה. ממילא, אף אם עומדת למבקש טענה הנוגעת לשימוש המשיבה בדירה, כעת ובכלל – עליו להגיש תביעה במסגרת הליך המתאים לכך; אין מקום לדון בסוגיה זו, במסגרת הליך שעניינו צו למניעת הטרדה מאיימת. אין הצדקה אפוא להתערבות ב'גלגול שלישי'. בקשת הרשות לערער – נדחית. משלא נתבקשה תשובה, לא אעשה צו להוצאות . ניתנה היום, ‏א' באלול התשפ"ב (‏28.8.2022). ש ו פ ט _________________________ 22056350_O01.docx עג מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בע"מ 5635/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\360\056\p01\22056360.P01

בש"פ 5636/22

HebrewVerdicts\22\360\056\p01

מדינת ישראל נ. פלוני

22056360.P01

22056360.P01.docx

החלטה

df4ee3da4da7ceec4c514a07d8845d9ba118e87ff21b8eafa3603854accf0dad

בבית המשפט העליון בש"פ 5636/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה שביעית להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בשם המבקשת: עו"ד עינת לב-ארי בשם המשיב: עו"ד שירן ברגמן החלטה לבקשת המדינה ובהסכמת בא כוח המשיב, מוארך בזאת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 13.9.2022, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 69274-06-20 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד, לפי המוקדם . ניתנה היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056360_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5636/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\370\056\a01\22056370.A01

בע"מ 5637/22

HebrewVerdicts\22\370\056\a01

פלוני נ. פלוני

22056370.A01

22056370.A01.docx

החלטה

a1ad8c4bec2fc385094e867f7bdef591e46a284c25795bd8f581ff4cb31d5391

בבית המשפט העליון בע"ם 5637/22 לפני: כבוד השופטת ד' ברק-ארז המבקש: פלוני נ ג ד המשיבים: 1. פלונית 2. פלוני 3. פלוני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.7.2022 בעמ"ש 8915-04-22 שניתן על- ידי כבוד השופטות ת' בזק רפפורט ו-ש' רנר והשופט א' סלע; ובקשה לסעד זמני בשם המבקש: עו"ד עודד הכהן, עו"ד יוסף בן דור החלטה 1. בפני בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים מיום 19.7.2022 (עמ"ש 8915-04-22, השופטות ת' בזק רפפורט ו- ש' רנר והשופט א' סלע ). בית המשפט המחוזי דחה ערעור על פסק דינו של בית משפט לענייני משפחה בירושלים מיום 22.2.2022 ( תמ"ש 37412-05-20, השופט הבכיר א' כץ ). 2. מקורה של הבקשה בסכסוך שנסב על ירושת המנוחה, אמם של שלושת המשיבים, שלא הותירה אחריה צוואה. המשיבה 1 (להלן: הבת ) היא בתם של המנוחה והמבקש, ואילו המשיבים 3-2 הם בניה של המנוחה מנישואים קודמים. המבקש והמנוחה נישאו זה לזו בשנת 1984, והתגרשו ביום 30.1.2018. השניים הוסיפו לחיות זה עם זו כידועים בציבור גם תקופה מסוימת לאחר מכן, כאשר המבקש והמשיבים חלוקים ביניהם לגבי משכה של תקופה זו. לשיטת המשיבים היא נמשכה עד ליום 23.1.2020, ואילו לשיטת המבקש השניים חיו כידועים בציבור עד יום מותה של המנוחה, שנפטרה מדום לב ביום 4.4.2020. מחלוקת עובדתית זו היא בעלת חשיבות מהיבטה של השאלה האם המבקש הוא אחד מיורשיה של המנוחה, בהתאם להוראת סעיף 55 לחוק הירושה, התשכ"ה-1965. להשלמת התמונה יוער כבר עתה כי לאחר מותה של המנוחה המבקש פלש לדירה. 3. בנוסף לכך, הצדדים חלוקים אף בשאלת הבעלות בדירה בירושלים הרשומה על שם הבת, ואשר בה התגוררה המנוחה עד פטירתה (להלן: הדירה ). לשיטת המבקש, הרישום אינו משקף את הבעלות, ולמעשה הדירה שייכת לו ולמנוחה בחלקים שווים. לעומת זאת, לשיטת המשיבים, המבקש ויתר על זכויותיו בדירה לטובת המנוחה, והדבר בא לידי ביטוי בשני הסכמים שונים שנחתמו בין השניים, האחד מיום 20.6.2009 והשני מיום 16.1.2018 (המכונה להלן: הסכם הגירושין ). לפיכך, לטענת המשיבים, המנוחה לבדה היא בעלת הדירה (כאשר הבת החזיקה בה בנאמנות בלבד). 4. ביום 18.5.2020 הגיש המבקש לבית המשפט לענייני משפחה תביעה שבה עתר למתן סעד הצהרתי הקובע כי לבת אין כל זכות בדירה, וכי הוא רשאי להוסיף ולהתגורר בה כבעלים וכיורש של המנוחה (תמ"ש 37412-05-20). בית המשפט לענייני משפחה דן בתביעה זו במשותף עם הליכים נוספים שעניינם ירושתה של המנוחה, ובכלל זה בקשה שהגיש המבקש למתן צו ירושה (ת"ע 25244-07-20), התנגדות לבקשה זו מטעם המשיבים (ת"ע 25300-07-20), וכן בקשה נוספת לצו ירושה שהגישה הבת, שבה צוינו שלושת המשיבים כיורשים, ללא המבקש (ת"ע 55169-01-21). הדיון בתיקים אלו אוחד גם עם תביעה שהגישו המשיבים לסילוק ידו של המבקש מהדירה (ת"ע 21553-07-20). 5. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי במועד פטירתה של המנוחה היא והמבקש לא היו עוד ידועים בציבור וכי לא היה ביניהם שיתוף רכושי. בין היתר, בית המשפט לענייני משפחה קבע, על סמך הראיות שנשמעו, כי המנוחה סילקה את המבקש מהדירה ביום 28.1.2020, לאחר שגילתה את זהותה של אישה שתקפה אותה בדקירות סכין מספר ימים קודם לכן (מי שהמבקש קיים עמה מערכת יחסים אינטימית, ואף נולדה לו ממנה ילדה). לנוכח מסקנתו זו, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את בקשתם של המשיבים למתן צו ירושה לטובתם, ודחה את בקשתו של המבקש להיות מוכר כאחד מהיורשים. 6. בית המשפט לענייני משפחה הוסיף ודחה את טענותיו של המבקש ביחס לבעלותו במחצית הזכויות בדירה. בקשר לכך, בית המשפט לענייני משפחה דחה את הטענה שהסכם הגירושין נחתם למראית עין בלבד, וקבע כי הגם שלא הובאו ראיות לכך שההסכם אושר על-ידי ערכאה שיפוטית, יש לתת לו תוקף מחייב, בין השאר מאחר שהוראותיו קוימו בפועל. לפיכך, הורה בית המשפט לענייני משפחה על סילוק ידו של המבקש מהדירה ש"אליה פרץ בכוח" לאחר פטירת המנוחה. בסיכומו של דבר, בית המשפט לענייני משפחה קבע כי על המבקש למסור את החזקה בדירה למשיבים לא יאוחר מ-10 ימים מיום מתן פסק דינו. 7. המבקש הגיש ערעור על כך, וזה נדחה. בית המשפט המחוזי קבע כי לא מצא מקום להתערב בממצאים העובדתיים של בית המשפט לענייני משפחה, כמו גם במסקנתו המשפטית. בין השאר, קבע בית המשפט המחוזי כי אין להתערב במסקנתו של בית המשפט לענייני משפחה בדבר זכויותיה הבלעדיות של המנוחה בדירה. בהמשך לכך, בית המשפט המחוזי קצב למבקש פרק זמן נוסף לפינוי הדירה, עד ליום 1.9.2022. 8. בקשת רשות הערעור שבפני מכוונת נגד פסק דינו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש מעלה טענות דומות לאלה שהעלה בערכאות הקודמות, ובפרט טוען כי היה מקום להכיר בו כידוע בציבור של המנוחה, וכי שגו הערכאות הקודמות כשקבעו כי הסכם הגירושין הוא בעל תוקף משפטי מחייב. לצד הבקשה לרשות ערעור הוגשה גם בקשה שהוכתרה בכותרת "בקשה בהולה למתן סעד זמני", המכוונת למניעת פינויו של המבקש מהדירה עד להכרעה בבקשת רשות הערעור. 9. לאחר שעיינתי בבקשת רשות הערעור ובנספחיה הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות בהתאם לתקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018, משאינה עומדת באמת המידה המחמירה למתן רשות ערעור ב"גלגול שלישי" (ראו למשל: בע"ם 1086/22 פלוני נ' פלוני , פסקה 14 (14.3.2022); בע"ם 3364/22 פלונית נ' פלונית , פסקה 8 (8.6.2022)). הבקשה נסבה על עניינם הקונקרטי של הצדדים ונטועה היטב בנסיבותיהם הפרטניות. הדברים אמורים גם בשים לב לכך ששלל טענותיו של המבקש, המבוססות על היבטים עובדתיים, נבחנו על-ידי הערכאות הקודמות ונדחו על-ידן. 10. סוף דבר: בקשת רשות הערעור נדחית. ממילא, נדחית גם הבקשה לסעד זמני. משלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות. 5 11. במכלול נסיבות העניין, ובמידה רבה לפנים משורת הדין, המבקש יפנה את הדירה וימסור את החזקה בה למשיבים לא יאוחר מיום 15.9.2022. ניתנה היום, ‏ג' באלול התשפ"ב (‏30.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056370_A01.docx עכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בע"מ 5637/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\380\056\p01\22056380.P01

בש"פ 5638/22

HebrewVerdicts\22\380\056\p01

מדינת ישראל נ. פלוני

22056380.P01

22056380.P01.docx

החלטה

aaf051ba6d06fd3af5839cfd1395bc46d279214856070099df3e60e4c081e90a

בבית המשפט העליון בש"פ 5638/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה שניה להארכת מעצר באיזוק אלקטרוני לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בשם המבקשת: עו"ד יערה ברזילי-כהן בשם המשיב: עו"ד שרון זלינגר החלטה לבקשת המדינה ובהסכמת בא כוח המשיב, מוארך בזאת מעצרו של המשיב באיזוק אלקטרוני בתשעים ימים החל מיום 31.8.2022, או עד למתן פסק דין בת"פ 31783-04-21 בבית המשפט המחוזי בנצרת, לפי המוקדם . ניתנה היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056380_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5638/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\390\056\p01\22056390.P01

בש"פ 5639/22

HebrewVerdicts\22\390\056\p01

מדינת ישראל נ. פלוני

22056390.P01

22056390.P01.docx

החלטה

31feedae23dbe0b61b24c0bc09acfb92758ae2078f783160e0c0bfca72e3b489

בבית המשפט העליון בש"פ 5639/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה ראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בשם המבקשת: עו"ד פנינה לוי בשם המשיב: עו"ד טלי גוטליב החלטה לבקשת המדינה ובהסכמת באת כוח המשיב, מוארך בזאת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 9.9.2022, או עד למתן פסק דין בתפ"ח 25838-12-21 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, לפי המוקדם . ניתנה היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056390_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5639/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\400\056\p01\22056400.P01

בש"פ 5640/22

HebrewVerdicts\22\400\056\p01

מדינת ישראל נ. פלוני

22056400.P01

22056400.P01.docx

החלטה

0b5d2de745c618387690cf8c1e6523d817a44a9470da33513dcae6ad847c6049

בבית המשפט העליון בש"פ 5640/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: פלוני בקשה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 תאריך הישיבה: ט' באלול התשפ"ב (5.9.2022) בשם המבקשת: עו"ד יצחק פרדמן בשם המשיב: עו"ד מונעם תאבת החלטה לאחר שהבקשה הוסברה למשיב ע"י בא כוחו בשפה הערבית והוא הסכים לה, אני מקבלת את הבקשה כמבוקש בה ומורה על הארכת מעצרו של המשיב לפרק זמן של תשעים יום החל מיום 9.9.2022 או עד למתן פסק דין בת"פ 27692-06-21 בבית המשפט המחוזי בירושלים, לפי המוקדם. ניתנה היום, ‏ט' באלול התשפ"ב (‏5.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056400_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5640/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\410\056\p01\22056410.P01

בש"פ 5641/22

HebrewVerdicts\22\410\056\p01

מדינת ישראל נ. ויצ'סלב בייסרון

22056410.P01

22056410.P01.docx

החלטה

0c1b20e7172425d3381b2f938ea725cf7fcce03aaa3c22a2d86a7a4f2e6f9206

בבית המשפט העליון בש"פ 5641/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקשת: מדינת ישראל נ ג ד המשיב: ויצ'סלב בייסרון בקשה ראשונה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 בשם המבקשת: עו"ד יצחק פדרמן בשם המשיב: עו"ד יפעת סיל החלטה לבקשת המדינה ובהסכמת באת כוח המשיב, מוארך בזאת מעצרו של המשיב בתשעים ימים החל מיום 5.9.2022, או עד למתן פסק דין בת"פ 7615-12-21 בבית משפט השלום בבאר שבע, לפי המוקדם . ניתנה היום, ‏א' באלול התשפ"ב (‏28.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056410_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5641/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\420\056\p01\22056420.P01

בג"ץ 5642/22

HebrewVerdicts\22\420\056\p01

פורום קהלת נ. ראש הממשלה

22056420.P01

22056420.P01.docx

פסק-דין

d40cb86525f6f22a775a0e34c3f15979c3112ebf83bcd0fbb305ae8aa68512e4

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק בג"ץ 5642/22 לפני: כבוד השופט ד' מינץ כבוד השופט ח' כבוב כבוד השופטת ר' רונן העותר: פורום קהלת נ ג ד המשיבים: 1. ראש הממשלה 2. ראש הממשלה החלופי 3. ממשלת ישראל 4. כנסת ישראל עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: עו"ד מאיר בוחניק; עו"ד אפרת סונא; עו"ד אריאל ארליך; עו"ד אריאלה סגל פסק-דין השופטת ר' רונן: 1. לפנינו עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים, במסגרתה מבקש העותר שנורה כי " המשיבים 3-1 מנועים מלחתום או לאשרר על הסכם או התחייבות שיש בהם גריעה או ויתור על שטח קרקעית הים ותת-הקרקע באזור שישראל קבעה כי נכלל בתוך המדף היבשתי שלה, המים הכלכליים שלה, והמים הטריטוריאליים שלה... אלא אם ינהגו כפי שמורה סעיף 1(א) לחוק יסוד: משאל עם ". העותר מבסס עתירתו על פרסומים בעיתונות מהעת האחרונה, לפיהם חלה התקדמות במשא ומתן בין מדינת ישראל לבין מדינת לבנון ביחס לשרטוט הגבול הימי ביניהן, אשר עשויה להוביל להסכמות בטווח הקרוב. מכך מסיק העותר כי החלטה בעניין עתידה להתקבל בזמן הקרוב; כי במסגרת החלטה זו תעביר ישראל ללבנון שטחים תת-ימיים הנחשבים לחלק משטחי המדינה; וכי החלטה זו צפויה להתקבל בהיעדר סמכות, תוך הפרת הוראות חוק יסוד: משאל עם. 2. דין העתירה להידחות על הסף, בהיותה עתירה מוקדמת ותיאורטית. כפי שציינתי אך לאחרונה: " בית המשפט העליון לא יידרש לעתירה המוגשת לפני שקיבלה הרשות המוסמכת החלטה סופית לגופו של עניין. הרציונל העומד בבסיס כלל זה הוא כי משטרם התקבלה כל החלטה, לא מתקיים הבסיס הנדרש לקיום ביקורת שיפוטית עליה. במקרים כאלה יש לתת לרשות המוסמכת הזדמנות להשלים את תהליך קבלת ההחלטות, אשר אף עשוי לייתר בסופו של דבר את הדיון בעתירה או למצער לחדד את המחלוקות כך שזו תתנהל בצורה יעילה יותר " (בג"ץ 5586/22 אגוד מכוני הרישוי בישראל נ' שר האוצר , פסקה 5 (24.8.2022). ראו גם: בג"ץ 2323/21 קוצ'וק נ' שר הביטחון (11.4.2021); בג"ץ 6272/21 לביא, זכויות אזרח, מינהל תקין ועידוד ההתיישבות נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 4 (14.9.2021); בג"ץ 2238/22 אה"ל – ארגון המתמחים לרפואה נ' מדינת ישראל – משרד האוצר (31.3.2022)). כך גם, בית משפט זה אינו נוהג לדון בעתירות בעלות אופי תיאורטי, המבוססות על עובדות משוערות והיפותטיות אשר אין כל וודאות שיתרחשו (ראו: בג"ץ 8145/19 ברי נ' היועץ המשפטי לממשלה , פסקה 8 (2.1.2020); בג"ץ 4812/21 אבו סלאח נ' ממשלת ישראל , פסקה 6 (12.8.2021)). בענייננו, טרם התקבלה כל החלטה עליה ניתן לקיים ביקורת שיפוטית, וכל טענותיו של העותר מבוססות על פרסומים עיתונאיים המצביעים לכאורה על אפשרות כי תתקבל החלטה בעתיד, לצד ספקולציות והשערות בדבר תוכנה והאופן בו היא צפויה להתקבל. נכון לעת הזו, אין כל ודאות כי החלטה כאמור אכן תתקבל. ממילא, תוכנה של החלטה עתידית ותיאורטית זו, כמו גם ההליך שיוביל לקבלתה, אינם ידועים בעת הזו ולא ניתן לבחון את חוקיותם. אלו יצטרכו להיבחן אם וכאשר תתקבל החלטה כאמור. למותר לציין כי כל החלטה שתתקבל תצטרך לעמוד בהוראות החוק ובכללי המנהל התקין, ובכלל זאת בהוראות חוק יסוד: משאל עם. 3. העתירה נדחית אפוא על הסף, וממילא נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות. ניתן היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ש ו פ ט ש ו פ ט ת 22056420_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

פסק-דין בתיק בג"ץ 5642/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\430\056\p01\22056430.P01

בש"פ 5643/22

HebrewVerdicts\22\430\056\p01

אולכסן וינוקור נ. מדינת ישראל

22056430.P01

22056430.P01.docx

החלטה

c737719d1ae718fc3077ec6e877b4342d423241fdac9006dab6890a1c67d44b0

בבית המשפט העליון בש"פ 5643/22 - ב' לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: אולכסן וינוקור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה מטעם ב"כ העורר, בהסכמה, לדחיית מועד הדיון הקבוע ליום 30.8.2022 בשם העורר: עו"ד משה גזלה החלטה הדיון ידחה ליום 5.9.2022 בשעה 10:00. ניתנה היום, כ"ח באב התשפ"ב (25.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056430_P01.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5643/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\430\056\p02\22056430.P02

בש"פ 5643/22

HebrewVerdicts\22\430\056\p02

אולכסן וינוקור נ. מדינת ישראל

22056430.P02

22056430.P02.docx

החלטה

736fdc8597cf8f3d768c9663b244866967663df9c9a5ef7201cbb48cad6e2619

בבית המשפט העליון בש"פ 5643/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: אולכסן וינוקור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 4324-05-22 מיום 21.8.2022 שניתנה על ידי כב' השופט יעקב פרסקי תאריך הישיבה: ט' באלול התשפ"ב (5.9.2022) בשם העורר: עו"ד אוהד חן בשם המשיבה: עו"ד יצחק פרדמן החלטה נדחה לעיון. ניתנה היום, ‏ט' באלול התשפ"ב (‏5.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056430_P02.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5643/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\430\056\p03\22056430.P03

בש"פ 5643/22

HebrewVerdicts\22\430\056\p03

אולכסן וינוקור נ. מדינת ישראל

22056430.P03

22056430.P03.docx

החלטה

6187cca980236eac1352682e4e93d3317bff18ad8eabb83c13ff3a49f818f9c6

בבית המשפט העליון בש"פ 5643/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: אולכסן וינוקור נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע במ"ת 4324-05-22 מיום 21.8.2022 שניתנה על ידי כב' השופט י' פרסקי תאריך הישיבה: ט' באלול התשפ"ב (5.9.2022) בשם העורר: עו"ד משה גזלה; עו"ד אוהד חן בשם המשיבה: עו"ד יצחק פרדמן החלטה בפניי ערר על החלטת בית המשפט המחוזי בבאר שבע (כב' השופט י' פרסקי ) במ"ת 4324-05-22 מיום 21.8.2022 בה דחה בית המשפט בקשה לעיון חוזר שעניינה בחלופת מעצר נוספת שהוצעה על ידי העורר. רקע והליכים קודמים 1. ביום 2.5.2022 הוגש נגד העורר כתב אישום בו הוא הואשם בעבירות של אינוס, מעשה סדום מעשה מגונה והדחה בחקירה כנגד המתלוננת. לפי כתב האישום, המתלוננת היא אזרחית אוקראינית ששהתה בישראל במועדים הרלוונטיים באשרת תיירת, לאחר שנמלטה מהמלחמה באוקראינה. בקצירת האומר יצוין כי בהתאם לכתב האישום, העורר פגש את המתלוננת בבית חברים והציע לסייע לה במציאת מקום עבודה בתחום הניקיון. לאחר שהודיע למתלוננת שהוא מצא עבורה מקום עבודה, נסעה המתלוננת עם העורר ביום 20.4.2022 למושב "משען" שם הוא אנס אותה וביצע בה מעשה סדום. הוא אף הניע אותה באיומים שלא תמסור הודעה. 2. בטרם ניתנה החלטה בבקשת המשיבה (להלן: המדינה ) למעצר העורר עד תום ההליכים, התקיים ביום 11.5.2022 דיון באפשרות לשחררו לחלופת מעצר. בהמשך, ביום 18.5.2022 הפנה בית המשפט את העורר לשירות המבחן לקבלת תסקיר. שירות המבחן העביר את התסקיר ולאחר מכן ניתנה ביום 21.7.2022 החלטתו של בית המשפט קמא (כב' השופט נ' אבו טהא ) בה נקבע כי יש לעצור את העורר עד תום ההליכים. זאת בין היתר לאור החומרה הרבה של העבירות שיוחסו לו ולאור עילת המסוכנות שהיא עילת המעצר העיקרית. עילה זו עומדת בעינה – כך נקבע – גם לאחר שהמתלוננת סיימה להעיד. 3. בית המשפט התייחס באותה החלטה גם לחלופת מעצר שהוצעה על ידי העורר ולעמדת שירות המבחן לגביה, וקבע כי אין טעמים כבדי משקל לסטות מההמלצה השלילית של שירות המבחן, וזאת ביתר שאת כאשר " שירות המבחן עמד על מאפייני אישיותו של המשיב כמי שנוטה למזער ולטשטש, מתנהל באופן מניפולטיבי ומתקשה לבחון את הצדדים השליליים בהתנהלותו ". יחד עם זאת, בית המשפט הותיר פתח לעורר לשוב ולעתור בבקשה לעיון חוזר כאשר תימצא חלופה הולמת. החלטת בית המשפט קמא 4. העורר אכן הגיש בקשה לעיון חוזר בה הוצע לשחררו לחלופת מעצר במקום בשם "בית חם למכור" בקריית אתא, בו יש פיקוח במשך 24 שעות ביממה ומצלמות במעגל סגור. ביום 21.8.2022 התקיים דיון בבקשה זו, ובית המשפט דחה אותה בהחלטה שהיא מושא הערר הנוכחי. בית המשפט סקר את ההליכים הקודמים ובכלל זה את ההחלטה שניתנה ביום 21.7.2022. הוא ציין כי שירות המבחן בדק את החלופה שהוצעה על די העורר וחזר על המלצתו השלילית מאחר שמדובר בחלופה שאינה מפוקחת על ידי גורמים רשמיים ומהווה חלופה הכרוכה בתשלום כספי. עוד ציין בית המשפט את התרשמותו השלילית של שירות המבחן מאישיותו של העורר, מהסיכון הנשקף ממנו ומהחשש לשיבוש הליכי משפט לאור טענות ללחץ שהופעל על המתלוננת. עוד הוסיף בית המשפט וציין כי ההחלטה הקודמת (קרי ההחלטה מיום 21.7.2022) ניתנה רק זמן קצר קודם לכן, וצוין בה כי אין מקום לסטות מההמלצה השלילית של שירות המבחן. בית המשפט אף הבהיר כי יש קושי בחלופה שכרוך בשהות בה שיקול כספי (מאחר שהעורר הוא שנושא בעלות השהייה שלו במקום). עוד נקבע בהחלטה כי מלבד עילת המסוכנות, ישנו גם חשש לשיבוש הליכי משפט וזאת כפי שפורט גם בהחלטה הקודמת מיום 21.7.2022. טענות הצדדים בערר 5. בערר הנוכחי טען ב"כ העורר כי שגה בית המשפט קמא כאשר לא אישר את חלופת המעצר המבוקשת. לטענתו אין לעורר כל עבר פלילי ועדותה של המתלוננת נמסרה כבר במלואה – כך שלא קיים עוד חשש לשיבוש הליכי משפט. ב"כ העורר הבהיר כי המקום בו מוצע כי העורר ישהה הוא מקום בעל מוניטין רב וותק של עשרות שנים. במקום ישנה מחלקה ייעודית לחלופת מעצר המצולמת כל העת, בנוסף לפיקוח האנושי המצוי בו לאורך כל שעות היממה. אין קושי בכך שמדובר במקום שהשהות בו כרוכה בתשלום כספי מאחר שמדובר במקום ששמו הולך לפניו, והוא לא יסכן את מעמדו תמורת הסכום הזעום שמשלם לו העורר. על כל פנים, ניתן לומר דברים דומים גם ביחס לפיקוח שמבוצע על ידי כל בן משפחה או חבר של נאשם. עוד צוין כי בהתייחס לחלופת המעצר הקודמת שאותה הציע העורר, שירות המבחן ציין כי המפקחים אינם מתאימים מאחר שהם אינם מודעים לחומרת העבירות שיוחסו לעורר. ואולם ביחס למפקחים במקום המוצע עתה, צוין כי הם מבינים את מהות הפיקוח. ב"כ העורר התייחס גם לקשיים בעדות המתלוננת. הוא הוסיף כי המתלוננת חזרה ארצה לאחר שעזבה את הארץ מאחר שיש לה כעת בן-זוג בישראל. עוד התייחס ב"כ העורר לכך שהעורר מוכן גם להפקיד ערבות כספית משמעותית, וכן טען כי העובדה שההליך הפלילי מתקדם ביעילות אינה צריכה להיזקף לחובת מרשו. בנסיבות אלה לא היה בית המשפט צריך לגישתו לאמץ את המלצת שירות המבחן, והיה עליו להיעתר לבקשת העורר ולהורות על שחרורו לחלופת המעצר המוצעת. 6. ב"כ המדינה התנגד לבקשה. הוא טען כי לעורר מיוחסות עבירות חמורות ביותר שבוצעו במי שהייתה פליטה מאוקראינה, תוך שהעורר ניצל את חולשתה. במקום המוצע על ידי העורר כחלופת מעצר ישנם מן הסתם אנשים ונשים נוספים, שאף הם אנשים מוחלשים, ולא ניתן לאיין את החשש שהעורר ינסה לפגוע גם בהם. עוד צוין החשש של המתלוננת מהעורר ומצבה הנפשי הקשה – שאף הם מהווים שיקול בבחינת האפשרות של שחרורו לחלופת מעצר. דיון והכרעה 7. לאחר שעיינתי בערר ושמעתי את טענות הצדדים, אני סבורה כי דין הערר להידחות. העורר הואשם בעבירות חמורות ביותר, שנעשו במי שהייתה באותה עת פליטה מאוקראינה, תוך שעל פי הנטען בכתב האישום, הוא ניצל בביצוע העבירות את חולשתה ונהג בה בכוחניות ובמניפולטיביות. לכן, ישנו חשש מובנה של מסוכנות ביחס לעורר כזה, חשש שכדי להפיג אותו נדרשת חלופת מעצר טובה ואמינה. החלופה שהוצעה על ידי העורר אינה כזו המתמודדת עם החששות הנובעים מהעורר, ששירות המבחן העריך אותו כמי שיש סיכון להישנות ההתנהלות הפוגענית שלו. עוד ציין שירות המבחן כי ניכרים ביחס לעורר עיוותי חשיבה כאשר הוא מייחס למתלוננת הדדיות, פתיינות וייחוס כוונות כלפיו. בנסיבות אלה, חלופת מעצר בה נמצאים מן הסתם אנשים ונשים אחרים, שקשה יהיה להפריד בין העורר לבינם, היא חלופה שכרוך בה מטיבה סיכון הדומה לסיכון נושא העבירה שבגינה הוגש נגד העורר כתב האישום. בנסיבות אלה, אינני סבורה כאמור כי די בחלופה זו כדי לאיין את הסיכון הנשקף ממנו, ולכן אני דוחה את הערר. 8. סוף דבר – הערר נדחה. מובן כי פתוחה הדלת בפני העורר לשוב ולפנות לבית המשפט בעתיד בבקשה לעיון חוזר, בקשה שתידון בהתאם לנסיבותיה. ניתנה היום, ‏י' באלול התשפ"ב (‏6.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056430_P03.docx שר מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5643/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\440\056\p01\22056440.P01

בש"פ 5644/22

HebrewVerdicts\22\440\056\p01

אופק לוי נ. מדינת ישראל

22056440.P01

22056440.P01.docx

החלטה

fcdbbe4a24ee787ecd58ec25e693db972ebe35504cd74bbfc0d26e1d2e9016ad

בבית המשפט העליון בש"פ 5644/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: אופק לוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה להעברת מקום דיון בשם המבקש: בעצמו החלטה על מנת שניתן יהיה לקבל החלטה בבקשת המבקש, הוא יבהיר בכתב עד ליום ד', 4.9.2022 האם הוא כופר או מודה בעובדות שבכתב האישום. ניתנה היום, ‏ב' באלול התשפ"ב (‏29.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056440_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5644/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\440\056\p02\22056440.P02

בש"פ 5644/22

HebrewVerdicts\22\440\056\p02

אופק לוי נ. מדינת ישראל

22056440.P02

22056440.P02.docx

החלטה

a6ea50722ed73afe19f0aa7e11009d746a8b02b1276c7e7fa9af290cc45216c6

בבית המשפט העליון בש"פ 5644/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המבקש: אופק לוי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל בקשה להעברת מקום דיון בשם המבקש: בעצמו החלטה 1. לפניי בקשה לפי סעיף 78 לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984, להעברת מקום הדיון בדו"ח משטרה מס' 30251722127 מבית משפט השלום לתעבורה באילת לבית משפט השלום בחיפה. 2. כפי שעולה מהבקשה ומנספחיה, המבקש מואשם בכך שנהג ביום 23.7.2022 בכביש 90 ליד מחסום הכניסה לאילת, בעודו מסיע 3 נוסעים אך כשבמושב שלצידו לא יושב מלווה, וזאת בניגוד לסעיף 12א2 לפקודת התעבורה [נוסח חדש]. 3. התיק נקבע לדיון בבית המשפט לתעבורה באילת ביום 13.9.2022 בשעה 09:00. המבקש מתגורר בקריית אתא, במרחק רב יחסית מבית משפט השלום לתעבורה באילת, העולה על 60 ק"מ, ומצהיר כי הוא מודה במיוחס לו בכתב האישום, באופן שמייתר את הצורך בשמיעת עדים בתיק. 4. לנוכח האמור, דין הבקשה להתקבל. אשר על כן, הדיון בתיק יועבר לבית משפט השלום לתעבורה בחיפה. מאחר שלא נתבקשה תגובת המדינה, אין צו להוצאות. ניתנה היום, ‏י' באלול התשפ"ב (‏6.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056440_P02.docx נא מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5644/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\450\056\p01\22056450.P01

בג"ץ 5645/22

HebrewVerdicts\22\450\056\p01

חג'אזי סאפי נ. שר התחבורה והבטיחות בדרכים

22056450.P01

22056450.P01.docx

החלטה

92a05c314b91b6365424007c234dd98a8d04950383ecabf2851fbfa6fe72b8f0

בבית המשפט העליון בג"ץ 5645/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העותר: חג'אזי סאפי נ ג ד המשיבים: 1. שר התחבורה והבטיחות בדרכים 2. שר המשפטים 3. רשות הרישוי עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים בשם העותר: בעצמו החלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה ולבקשה למתן צו ביניים עד ליום 25.9.2022. לא ראיתי לנכון ליתן צו ארעי כמבוקש על-ידי העותר, בעת הזו. ניתנה היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056450_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5645/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\450\056\k02\22056450.K02

בג"ץ 5645/22

HebrewVerdicts\22\450\056\k02

חג'אזי סאפי נ. שר התחבורה והבטיחות בדרכים

22056450.K02

22056450.K02.docx

החלטה

10e29702b32753715c29819727246926608416fbb668589539402d4965c828fb

בבית המשפט העליון בג"ץ 5645/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי העותר: חג'אזי סאפי נ ג ד המשיבים: 1. שר התחבורה והבטיחות בדרכים 2. שר המשפטים 3. רשות הרישוי בקשת העותר לפטור מתשלום אגרה מיום 24.8.2022 החלטה המשיבים רשאים להשיב לבקשה שבכותרת עד ליום 15.9.2022. ניתנה היום, ‏ה' באלול התשפ"ב (‏1.9.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22056450_K02.docx מנ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5645/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\450\056\k03\22056450.K03

בג"ץ 5645/22

HebrewVerdicts\22\450\056\k03

חג'אזי סאפי נ. שר התחבורה והבטיחות בדרכים

22056450.K03

22056450.K03.docx

החלטה

e4a4c1b0177024ec541e3581d30d04302f481c8057925dfc06115292f079159d

בבית המשפט העליון בג"ץ 5645/22 לפני: כבוד הרשמת ליאור משאלי שלומאי העותר: חג'אזי סאפי נ ג ד המשיבים: 1. שר התחבורה והבטיחות בדרכים 2. שר המשפטים 3. רשות הרישוי בקשת העותר לפטור מתשלום אגרה מיום 24.8.2022; תשובת המשיבים מיום 13.9.2022 החלטה בשים לב לכך שהמשיבים הותירו את ההחלטה בנדון לשיקול דעת בית המשפט, וכן לנוכח אינדיקציות לקשיים כלכליים, הפטור מתשלום אגרה ניתן כמבוקש. ניתנה היום, ‏י"ט באלול התשפ"ב (‏15.9.2022). ליאור משאלי שלומאי ר ש מ ת _________________________ 22056450_K03.docx מש מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5645/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\470\056\p01\22056470.P01

בש"פ 5647/22

HebrewVerdicts\22\470\056\p01

פלוני נ. ידיעות אחרונות

22056470.P01

22056470.P01.docx

החלטה

8a35156a8278144d45568feec36ed003709ffc31b5b3c43568a8b2ec24f8c296

בבית המשפט העליון בש"פ 5647/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: ידיעות אחרונות בקשת ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.8.2022 בת"פ 1074/02, שניתנה על ידי כב' השופט י' בן-חמו בשם המערער: עו"ד מיכאל ליטווק החלטה 1. ביצוע החלטת בית המשפט המחוזי מיום 23.8.2022 בדבר הפרסום – מעוכב עד להחלטה אחרת. 2. לתגובת המשיבה עד ליום 28.8.2022 בשעה 12:00. ניתנה היום, ‏כ"ז באב התשפ"ב (‏24.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056470_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5647/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\470\056\p02\22056470.P02

בש"פ 5647/22

HebrewVerdicts\22\470\056\p02

פלוני נ. ידיעות אחרונות

22056470.P02

22056470.P02.docx

החלטה

500b25b53a3e1ffa6edccd65a19ae7b2b36d9afdf991a65ffc20b24582c6e25c

בבית המשפט העליון בש"פ 5647/22 - ב' לפני: כבוד השופטת ר' רונן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: ידיעות אחרונות בקשה בהסכמה להארכת מועד להגשת תגובה מטעם המשיבה בשם המערער: עו"ד מיכאל ליטווק בשם המשיבה: עו"ד טל ליבליך; עו"ד מיה כץ החלטה כמבוקש. ניתנה היום, ‏א' באלול התשפ"ב (‏28.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056470_P02.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5647/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\470\056\p03\22056470.P03

בש"פ 5647/22

HebrewVerdicts\22\470\056\p03

פלוני נ. ידיעות אחרונות

22056470.P03

22056470.P03.docx

החלטה

20c718f7f7b628bc9f866f68233d229e859c8efb72306fe7ffa99470aa029bf6

בבית המשפט העליון בש"פ 5647/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: ידיעות אחרונות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בחיפה בת"פ 1074/02 מיום 23.8.2022 שניתנה על ידי כב' השופט ס' דבור תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשפ"ב (12.9.2022) בשם המערער: עו"ד מיכאל ליטווק בשם המשיבה: עו"ד טל ליבליך; עו"ד מיה כץ החלטה נדחה לעיון והחלטה. ניתנה היום, ‏י"ז באלול התשפ"ב (‏13.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056470_P03.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5647/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\470\056\p04\22056470.P04

בש"פ 5647/22

HebrewVerdicts\22\470\056\p04

פלוני נ. ידיעות אחרונות

22056470.P04

22056470.P04.docx

פסק-דין

6d963cf8c7f4965cc8c7051a2bbb1e5d0e98d14678db3a6704ddacb91ada1c4a

בבית המשפט העליון בש"פ 5647/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן המערער: פלוני נ ג ד המשיבה: ידיעות אחרונות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי בנצרת מיום 23.8.2022 בת"פ 1074-02, שניתנה על ידי כב' השופט ס' דבור תאריך הישיבה: ט"ז באלול התשפ"ב (12.9.2022) בשם המערער: עו"ד מיכאל ליטווק בשם המשיבה: עו"ד טל ליבליך פסק-דין לפניי ערעור לפי סעיף 70ד(א)(2) לחוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט או החוק ) על החלטת בית המשפט המחוזי בנצרת (כב' השופט ס' דבור ) מיום 23.8.2022 בת"פ 1074/02, במסגרתה התקבלה בקשת המשיבה להתיר את פרסום פסק הדין שניתן בתום ההליך הפלילי בעניינו של המערער. רקע והשתלשלות העניינים 1. ביום 9.10.2003 הורשע המערער בביצוע עבירות של מעשה סדום ומעשה מגונה בקטין שטרם מלאו לו ארבע עשרה שנים, לפי סעיפים 347(ב) ו-348(ב), בנסיבות סעיף 345(א)(3) לחוק העונשין, התשל"ז-1977. בגין מעשים אלה, נגזרו על המבקש 7 שנות מאסר בפועל, 36 חודשי מאסר על תנאי, ופיצוי לנפגע העבירה בסך 10,000 ש"ח. אין מחלוקת כי המערער השלים זה מכבר את ריצוי עונשו ושוחרר ממאסר. בשל אופי העבירות והיותו של נפגע העבירה קטין, נוהל ההליך הפלילי בעניינו של המערער בדלתיים סגורות ותחת צו איסור פרסום, ובפועל הכרעת הדין וגזר הדין שניתנו בעניינו (להלן יחד: פסק הדין ) לא פורסמו מעולם. 2. בחלוף כשני עשורים ממתן פסק הדין, הגישה המשיבה – ידיעות אחרונות בע"מ – בקשה להתיר את פרסומו, וזאת תוך השחרת פרטיו המזהים של נפגע העבירה. בבקשתה טענה המשיבה כי גם בהליכים המתנהלים בדלתיים סגורות, מותיר החוק בידי בית המשפט שיקול דעת להתיר את פרסום פסק הדין. המשיבה הדגישה כי פרסום פסק הדין יגשים את עיקרון פומביות הדיון ואת זכות הציבור לדעת, הנחשבים לעקרונות יסוד במשפט הישראלי – עקרונות שרק במקרים חריגים יש הצדקה לסטות מהם. באופן ספציפי, טענה המשיבה כי קיים אינטרס ציבורי ראשון במעלה להביא לידיעת הציבור פרטים שיש להם השפעה רחבה על קטינים הנתונים למרותם ולחסותם של אחרים, כמו גם פרטים על אודות התנהלותם ואורחות חייהם של עברייני מין הכפופים למגבלות על פי חוק. כן נטען כי בידי המשיבה ראיות ואסמכתאות שיש בהן כדי להצביע על החשיבות הציבורית הקיימת כיום בפרסום פסק הדין. 3. ביום 15.8.2022 הוגשה תגובת המדינה, שהתנגדה מלכתחילה לקבלת הבקשה משיקולים של הגנה על נפגע העבירה. בתגובתה, טענה המדינה כי המשיבה אינה מפרטת מהו העניין הציבורי שהתגלה לפתע בתיק שהסתיים לפני תקופה כה ממושכת, ואינה מסבירה מדוע יש להעדיף את האינטרס שלה לפרסם את פסק הדין על פני האינטרס שבהגנה על פרטיות נפגע העבירה. כן נטען כי לא ניתן להכריע בבקשה מבלי לקבל את עמדת נפגע העבירה – אשר צו איסור הפרסום נועד להגן על עניינו; וכי מעבר לעובדה שיהיה קשה לאתרו, פנייה אליו בעניין זה עשויה להציף טראומות עבר. עוד הוסיפה המדינה כי העלמת פרטיו המזהים של נפגע העבירה מפסק הדין באופן מלא היא בלתי אפשרית, וכי תמיד קיימת אפשרות שסביבתו הקרובה והרחוקה של נפגע העבירה תזהה במי מדובר ותיחשף לפרטים אינטימיים לגביו. לבסוף, נטען כי התרת הפרסום תפגע גם באינטרס הציבורי שבעידוד נפגעי עבירות מין להתלונן, שכן הידיעה כי בכל שלב בחייהם הם עשויים לעמוד בפני פרסום חושפני של הפרשה, עלולה להרתיע רבים מהם. 4. ביום 16.8.2022 הוגשה תגובת המערער. לטענתו, הבקשה הוגשה על ידי מי שאינה צד לתיק, ואין כל אינדיקציה כי נפגע העבירה מעוניין בפרסום פסק הדין. כן נטען כי המשיבה לא טרחה לפרט מהו אותו מידע המצוי בידה, אשר יש בו לכאורה כדי להקים אינטרס ציבורי בפרסום פסק הדין כיום – בחלוף למעלה מ-20 שנה מקרות הפרשה. עוד נטען כי פרסום פסק הדין צפוי להביא לפגיעה חמורה במערער ובמשפחתו, וזאת על אף שהוא נשא את עונשו במלואו, עבר הליך טיפול ושיקום ארוך, ולא ביצע כל עבירה נוספת במשך השנים. המערער הוסיף וטען כי על העבירות חלה התיישנות, וכי הוא פועל בימים אלה לצורך מחיקת הרישום הפלילי. על כן, התנגד המערער לקבלת הבקשה. 5. ביום 21.8.2022 הוגשה הודעה משותפת מטעם המשיבה והמדינה, בה נמסר כי לאור הסכמתו של נפגע העבירה לפרסום פסק הדין בכפוף להשחרת שמו ופרטים אחרים העלולים להוביל לזיהויו, המדינה אינה מתנגדת עוד לקבלת הבקשה. 6. ביום 22.8.2022 התקיים הדיון בבקשה בבית המשפט המחוזי במעמד הצדדים. במהלך הדיון ציינה באת כוח המשיבה כי הפרקליטה שטיפלה בזמנו בתיק, שוחחה עם נפגע העבירה וקיבלה את הסכמתו לפרסום פסק הדין. משכך, הרי שלא קיימת עוד שום עילה להימנע מפרסומו. עוד היא הוסיפה כי בפסיקה הוכר מעמדם המיוחד של גופי התקשורת, בהיותם צינור שבאמצעותו נשמרת זכות הציבור לדעת; וכי בניגוד לטענת המערער מדובר בעבירות אשר לא חלה עליהן התיישנות. אשר לחשיבות הציבורית שבפרסום, טענה באת כוח המשיבה כי אופי האירועים, ובכלל זאת העובדה שמדובר בנפגע עבירה קטין ובעבירות שבוצעו במוסד חינוך לצעירים, מעיד על קיומו של אינטרס ציבורי חשוב בפרסום פסק הדין. זאת, בפרט נוכח העובדה שאירועים מסוג זה חוזרים על עצמם, ובשל התועלת הציבורית הטמונה בחשיפתם של מקרים דומים. באופן ספציפי נטען כי מתחקיר עיתונאי שבוצע עולה כי קיימות אינדיקציות המצביעות על התנהלות מפוקפקת ובלתי תקינה של המערער ושל גורמים נוספים, וכן על קיומם של מעשים נוספים בעלי אופי מיני שביצע המערער. באת כוח המשיבה הביעה את נכונותה לחשוף בפני בית המשפט את המידע המצוי בידה, שיש בו לכאורה כדי להצביע על קיומו של אינטרס ציבורי רחב בפרסום, אך ביקשה לעשות כן במעמד צד אחד כדי שלא לחשוף את מקורות המידע (יוער כי המערער התנגד לכך, ובסופו של דבר לא הוצג המידע האמור). בא כוח המדינה טען באותו דיון כי לאור קבלת עמדת נפגע העבירה כפי שנמסרה לנציגת המדינה, המדינה אינה עומדת עוד על התנגדותה לפרסום פסק הדין, וזאת בכפוף להשחרת פרטיו של נפגע העבירה. בא כוח המדינה הוסיף כי במקום בו יש חשש להישנות עבירות פליליות דומות, קיימת חשיבות להביא את פרטי הפרשה לידיעת הציבור. בא כוח המערער טען מנגד כי במהלך השנים הרבות שחלפו מאז קרות הפרשה המערער השתקם והקים משפחה, וכיום הוא אדם נורמטיבי. כן נטען כי לא קיים מידע לפיו המערער ביצע מעשים דומים במהלך השנים, וכי פרסום פסק הדין צפוי להביא לפגיעה קשה מאוד בו ובמשפחתו. בא כוח המערער הוסיף וטען כי המשיבה לא הוכיחה כי אכן קיים אינטרס ציבורי משמעותי בפרסום פסק הדין, אשר יש בו כדי לגבור על זכותו של המערער לפרטיות. לצד האמור, ביקש בא כוח המערער כי ככל שיוחלט על פרסום פסק הדין, יושמטו ממנו שמו של המערער ופרטים מזהים אחרים לגביו. החלטת בית המשפט קמא 7. ביום 23.8.2022 נעתר בית המשפט קמא לבקשת המשיבה לפרסום פסק הדין. בהחלטתו, ציין בית המשפט כי על פי הפסיקה, לא כל אימת שהתנהל הליך משפטי בדלתיים סגורות, נכון יהיה להטיל מגבלות על פרסום פסק הדין, אלא הדבר נתון לשיקול דעתו של בית המשפט. בהפעילו שיקול דעת זה, על בית המשפט לערוך איזון בין עקרון פומביות הדיון וזכות הציבור לדעת, על החשיבות והאינטרס הציבורי הטמונים בהם; לבין אינטרס הפרט וזכותו לשמור על פרטיותו. במקרה דנן סבר בית המשפט כי איזון נכון בין השיקולים הרלוונטיים מוביל למסקנה כי יש להתיר את הפרסום, וזאת בשים לב להסכמתו של נפגע העבירה לפרסום תוך השחרת פרטיו המזהים. בית המשפט ציין כי אומנם התרת הפרסום תביא לפגיעה בפרטיותו של המערער, ולא מן הנמנע שתביא לפגיעה גם בבני משפחתו, ואולם מדובר בנזק שהוא תוצאת לוואי של מעשי העבירה שביצע המערער. כן קבע בית המשפט כי לאור החשיבות של עקרון פומביות הדיון, היה על המערער להצביע על נזק כבד במיוחד העלול להיגרם כתוצאה מהפרסום. לגישתו, נזק הכרוך בפרסום ההרשעה או גזר הדין שניתנו במסגרת ההליך הפלילי הוא תוצאת לוואי טבעית של ביצוע מעשי עבירה מהסוג שביצע המערער, ואין בו כדי לגבור על זכות הציבור לדעת. כן ציין בית המשפט כי בענייננו אין בהגנה על פרטיותו של מבצע העבירה כדי להצדיק את דחיית הבקשה. זאת, בשים לב לכך שמטיעוני המשיבה והנסיבות העומדות מאחורי הגשת בקשתה עולה כי החשיבות שבפרסום פסק הדין חורגת מעניינם המצומצם של הצדדים להליך ונוגעת לכלל הציבור. על כן, התיר בית המשפט את פרסום פסק הדין תוך השחרת פרטי נפגע העבירה, וקבע כי המדינה תגיש בתוך יומיים נוסח מתאים של פסק הדין לאישורו. בית המשפט עיכב את ביצוע החלטתו למשך 48 שעות. על החלטה זו הוגש הערעור שלפניי ולצדו בקשה לעיכוב ביצוע ההחלטה. בהחלטתי מיום 24.8.2022 הוריתי על עיכוב ביצוע ההחלטה עד למתן החלטה אחרת. הערעור 8. בערעורו, שב המערער על עיקרי טענותיו בהליך קמא. בתוך כך, נטען כי בעת ביצוע המעשים היה המערער כבן 18, ונסיבות חייו היו מורכבות; מאז ריצה המערער את עונשו, לקח אחריות על מעשיו, עבר שיקום ארוך, והצליח להקים משפחה ולחזור למוטב. כן נטען כי מאז קרות האירועים נושא פסק הדין המערער לא הסתבך בפלילים ולא נחקר בגין אף מקרה אחר. על רקע זה, טוען המערער כי יש לאפשר לו את "הזכות להישכח". לגישתו, תוצאה לפיה גם בחלוף שנים רבות ניתן יהיה לרדוף אדם שעבר עבירה ולחטט בעברו אינה ראויה ואף עלולה לפגוע בתמריץ של עבריינים להשתקם. זאת ועוד, המערער טוען כי המשיבה לא פירטה מהו אותו עניין ציבורי הטמון בפרסום פסק הדין בחלוף למעלה מ-20 שנה לאחר שניתן, ולא הציגה כל מידע קונקרטי או נסיבות חדשות שיש בהם כדי ללמד על תועלת כלשהי שתצמח מפרסומו בעת הזו. כן נטען כי גם הטענה כאילו נפגע העבירה הסכים לפרסום פסק הדין לא נתמכה בתצהיר, וכי חרף בקשות המערער הוא אף לא נכח בדיון. באשר לנזק שייגרם לו מהפרסום, טוען המערער כי הוא ואשתו מצויים במצב כלכלי קשה, והתרת הפרסום תגרום להם לאבד את מקומות עבודתם ולהיוותר ללא אפשרות לפרנס את משפחתם. בנוסף, נטען כי הפרסום ייפגע בילדיו של המערער, ובפרט באחד מילדיו הסובל מבעיות רפואיות וחברתיות קשות; וכן בהוריו של המערער, הסובלים אף הם ממצב רפואי קשה. בשולי הדברים, מוסיף המערער כי המשיבה אינה צד לתיק והיא אינה מציינת מטעם מי היא מגיעה; וכי בית המשפט התעלם מבקשתו החלופית להתיר את פרסום פסק הדין תוך השמטת פרטיו המזהים, על אף שזו מאזנת באופן נכון וראוי יותר בין האינטרסים המתנגשים. 9. בתשובתה לערעור, טוענת המשיבה כי החלטת בית המשפט קמא היא יסודית ומנומקת, ומיישמת בצורה ראויה ונכונה את ההלכות הנוהגות ביחס לעקרון פומביות הדיון. משכך, לא קמה כל הצדקה להתערבות ערכאת הערעור בה. לגופם של דברים, נטען כי על פי פסיקתו של בית משפט זה, אדם המבקש לאסור את פרסום שמו נדרש לעמוד בשני מבחנים מצטברים – תחילה, עליו להוכיח קיומה של פגיעה חמורה וחריגה בפרטיותו; בשלב השני, וככל שעמד במבחן הראשון, עליו להוכיח כי יש להעדיף את השמירה על פרטיותו על פני האינטרס הציבורי שבפרסום. בענייננו, כך נטען, לא צלח המערער את המבחן הראשון, שכן לא הביא ולו בדל של ראיה להוכחת פגיעה חריגה בפרטיותו אשר יש בה כדי לחרוג מהנזק הטבעי שנלווה לפרסום שמו של אדם שהורשע בעבירות מין חמורות בקטין. כל שהעלה המערער הן טענות בעלמא ביחס לפגיעה בו ובבני משפחתו, וזאת מבלי שצירף כל אסמכתא שיש בה כדי לתמוך בטענות אלה, ומבלי שעמד על קיומן של נסיבות פרטניות ייחודיות המבדלות את עניינו מעניינם של אחרים שהורשעו בעבירות דומות. עוד טוענת המשיבה כי "הזכות להישכח" לא הוכרה בשיטת המשפט הישראלית, אלא להיפך. כך, נטען כי בסעיף 24(א)(4)(ב) לחוק המידע הפלילי ותקנות השבים, התשע"ט-2019 – הקובע כי לא תחול התיישנות על עבירות של אינוס, מעשה סדום ומעשה מגונה בנסיבות מחמירות – הביע המחוקק הישראלי את עמדתו כי עברייני מין אינם זכאים להישכח. זאת ועוד, ביחס לאינטרס הציבורי הטמון בפרסום פסק הדין, טוענת המשיבה כי יש בידיה אינדיקציות בעלות משקל ראייתי משמעותי לפיהן המערער פגע בקטינים נוספים בנסיבות דומות ובמסגרת אותו מוסד חינוכי בו הוא ביצע את המעשים נושא פסק הדין; כי המערער וגורמים נוספים דאגו לשלם לנפגעים האחרים על מנת להשתיקם, כך שפרסום הדברים יכול להוביל לתלונות נוספות נגד המערער; וכי בניגוד לנטען הוגשה נגד המערער לפחות תביעה אזרחית אחת בגין פגיעה מינית נוספת שביצע. לגישתה, פרסום הפרשה עשוי להביא לכך שקורבנות נוספים ייחשפו – קורבנות שאינם מודעים לכך שהמערער הורשע. כן מציינת המשיבה כי במהלך הדיון לפני בית המשפט קמא היא הציעה להציג בפניו את הראיות שנאספו במסגרת תחקיר עיתונאי ואשר בגינן מתבקשת התרת פרסום פסק הדין, ואולם בית המשפט סבר כי אין בכך צורך. אשר לטענת המערער ביחס לעמדתו של נפגע העבירה, טוענת המשיבה כי בהתאם לעקרונות חוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2001, ברירת המחדל היא כי עמדתו של נפגע עבירה תובא בפני בית המשפט באמצעות המדינה, באשר היא זו שמייצגת את האינטרסים שלו בהליך הפלילי. המשיבה מוסיפה כי ידוע לה שהפרקליטה ששוחחה עם נפגע העבירה הבהירה לו את משמעויות הפרסום, ווידאה עמו באופן מעמיק כי הסכמתו ניתנת באופן חופשי, כשבפניו מונח כל המידע הרלוונטי. בנוסף, בכל הנוגע לטענות המערער בדבר מעמדה של המשיבה, נטען כי הן בחוק והן בפסיקה הוכרה זכותם של כלי תקשורת להגיש בקשות להתרת פרסום מן הסוג בו עסקינן. לבסוף, ביחס לאפשרות שהציע המערער כי פסק הדין יפורסם תוך השמטת פרטיו המזהים, נטען כי קיים אינטרס ציבורי מוגבר בפרסום זהותו של המערער, לנוכח העובדה שהוא עובד כיום בתפקיד ציבורי ומשמש כפקח בעיירת מגוריו, כך שבמסגרת תפקידו הוא מייצג את הרשות ובא במגע עם הציבור הרחב. כך גם, נטען כי פרסום זהות המערער והמוסד החינוכי בו ביצע את המעשים דרוש כדי להזהיר את הורי הקטינים אשר ילדיהם לומדים באותו מוסד שבחסותו התבצעו פגיעות חמורות בקטינים על ידי אנשי צוות וחינוך. 10. ביום 12.9.2022 נערך לפניי דיון בערעור, במסגרתו שבו הצדדים על עיקר טענותיהם בעל-פה. דיון והכרעה 11. לאחר שנתתי דעתי לטענות הצדדים בכתב ובעל-פה, הגעתי למסקנה כי דין הערעור להידחות, כך שהחלטת בית המשפט קמא להתיר את פרסום פסק הדין, בכפוף להשמטת פרטיו המזהים של נפגע העבירה – תיוותר על כנה. 12. כידוע, הכלל הצריך להנחות את בית המשפט בבואו להכריע בבקשות הנוגעות לפרסום הליכים משפטיים הוא עקרון פומביות הדיון. עקרון זה, המעוגן בסעיף 3 לחוק יסוד: השפיטה ובסעיף 68(א) לחוק בתי המשפט, הוא עקרון יסוד חוקתי בשיטתנו המשפטית, ולפיו כל הליך משפטי המתנהל בכותלי בית המשפט יידון בפומבי ופרטיו יהיו גלויים לציבור. בית משפט זה עמד לא אחת על חשיבותו הנעלית של עקרון זה, " המבטיח את שקיפות ההליך השיפוטי, מאפשר קיום מנגנוני בקרה וביקורת ומהווה רכיב חיוני במשטר דמוקרטי שבליבו חופש הביטוי וזכות הציבור לדעת " (בש"פ 6988/19 פלוני נ' הוצאת עיתון הארץ , פסקה 24 (26.11.2019) (להלן: עניין עיתון הארץ ). ראו גם: בש"פ 5759/04 תורג'מן נ' מדינת ישראל , פ"ד נח(6) 658, 663-662 (2004) (להלן: עניין תורג'מן ); בש"פ 8698/05 אזולאי נ' מדינת ישראל , פ"ד ס(3) 168, 172 (2005) (להלן: עניין אזולאי ); ע"פ 8755/07 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (7.11.2007) (להלן: ע"פ 8755/07 )). מעקרון פומביות הדיון נגזר גם החופש לפרסם את תכניו של ההליך השיפוטי, לרבות פסק הדין שניתן בסופו, ואת פרטיהם המזהים של הנוטלים בו חלק ( שם ). חרף מעמד הבכורה לו זוכה עקרון פומביות הדיון, בדומה לעקרונות אחרים במשפט כפוף גם עקרון זה לחריגים מסוימים שנקבעו בחוק. בתוך כך, קובע סעיף 68(ב) לחוק בתי המשפט כי בית המשפט רשאי לדון בעניין מסוים, כולו או מקצתו, בדלתיים סגורות, אם ראה בכך צורך לשם שמירה על זכויות ואינטרסים אחרים הראויים להגנה. במקרים אלה, חל גם איסור לפרסם כל פרט בנוגע להליך, אלא אם ניתנה לכך רשות בית המשפט (ראו סעיף 70(א) לחוק). כפי שחזר והבהיר בית משפט זה בפסיקתו, את החריגים לעקרון פומביות הדיון יש לפרש בצמצום, " ולעולם תיטה הכף אל עבר פומביות הדיון " (ראו: ע"א 5185/93 היועץ המשפטי לממשלה נ' מרום , פ"ד מט(1) 318, 341 (1995); עניין תורג'מן , בעמ' 664-663; עניין אזולאי , בעמוד 173; ע"פ 8755/07 , בפסקה 3; בש"פ 197/12 חדד נ' מדינת ישראל , פסקה 14 (16.2.2012) (להלן: עניין חדד ); עניין עיתון הארץ , בפסקה 26). כן הובהר בפסיקה כי דיון בדלתיים סגורות אין משמעו איסור פרסום אוטומטי וגורף, אלא על בית המשפט לבחון האם המטרה שבגינה נסגרו הדלתיים עומדת בעינו, וכן " להקפיד על כך שאיסור הפרסום יהיה במידה שאינה עולה על הנדרש, וכי מקום שניתן להשיג את התכלית שלשמה התקיים הדיון בדלתיים סגורות על ידי פרסום חלקי של פסק הדין, יורה בית המשפט על דרך זו " (ראו: עניין אזולאי , בעמוד 173. כן ראו: ע"א 2800/97 ליפסון נ' גהל , פ"ד נג(3) 714, 717 (1999); רע"א 3007/02 יצחק נ' מוזס , פ"ד נו(6) 592, 600 (2002); ע"פ 4430/14 חדשות 10 בע"מ (תוכנית מקור) נ' פלונית , פסקה 11 (6.9.2015); בש"פ 7630/16 מדינת ישראל נ' דרוקר , פסקה 16 (1.2.2017); בש"פ 3262/18 הוצאת עיתון הארץ בע"מ נ' מדינת ישראל , פסקה 7 (24.5.2018)). 13. במקרה דנן, במסגרת ההליך הפלילי שהתנהל נגד המערער, הואשם האחרון (ולבסוף גם הורשע) בביצוע עבירות מין בקטין. על כן, החריג הרלוונטי לענייננו הוא זה הקבוע בסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, לפיו רשאי בית המשפט להורות על קיום ההליך בדלתיים סגורות לשם " הגנה על ענינו של מתלונן או נאשם בעבירת מין או בעבירה על פי החוק למניעת הטרדה מינית, התשנ"ח-1998 ". מהחלטת בית המשפט קמא, כמו גם מעמדת המדינה במסגרת ההליך קמא, עולה כי הטעם שהוביל בזמנו לניהול ההליך בדלתיים סגורות הוא הצורך להגן על נפגע העבירה הקטין מפני הפגיעה הקשה שעלולה להיגרם לפרטיותו כתוצאה מחשיפת ההליך ותכניו. ואולם, על פי ההודעה המשותפת שהגישו המשיבה והמדינה לבית המשפט קמא ביום 21.8.2022 (ושהוצגה גם במסגרת הדיון שהתקיים לפניי), נפגע העבירה, אשר בגר בינתיים, נתן את הסכמתו " להתרת פרסום פסק הדין בהשחרת שמו ופרטים העלולים להוביל לזיהוי ". מכך עולה כי התכלית שלשמה נסגרו הדלתיים – הגנה על עניינו של המתלונן – ניתנת כיום להשגה באמצעות הטלת מגבלות על פרסום פסק הדין, ועל כן יש להעדיף תוצאה זו על פני איסור פרסום מוחלט (והשוו: עניין אזולאי , בעמודים 175-174; ע"פ 8755/07 , בפסקה 4). יוער למעלה מן הצורך כי בעניין אזולאי הביע בית המשפט (השופטת א' חיות ) את העמדה לפיה ההגנה המוקנית בסעיף 68(ב)(5) לחוק בתי המשפט, היא הגנה על עניינו של "נאשם" בלבד. משכך, לאחר שהנאשם הורשע והוא יוצא מגדר "נאשם", ההוראה האמורה איננה חלה עליו עוד (שם, בעמודים 174-173). מהדברים הללו עולה כי גם אילו היה בית המשפט מורה על איסור פרסום כדי להגן על עניינו של המערער, הגנה זו לא הייתה עומדת לו לאחר הרשעתו. אין צורך להידרש לשאלה זו שכן כאמור איסור הפרסום במקרה דנן לא נועד כדי להגן על המערער אלא על נפגע העבירה. 14. המערער מצדו טוען כי נוכח הזמן הרב שחלף מאז התקיים ההליך בעניינו, ובעיקר בשל הנזק שצפוי להיגרם לו ולבני משפחתו מפרסום פסק הדין, יש להותיר את איסור הפרסום המוחלט על כנו, או למצער לחסות את פרטיו המזהים של המערער. אינני מקבלת את הטענה. כפי שהובהר לעיל, לאור חשיבותו של עיקרון פומביות הדיון, הכלל הוא פרסום. לכן, הנטל להוכיח כי אין לפרסם את פסק הדין מוטל על המערער המבקש זאת ולא על המשיבה (ולכן אין גם מקום לקבל את טענת המערער לפיה היה על המשיבה להוכיח את קיומו של אינטרס ציבורי מיוחד בפרסום פסק הדין כעת). יתרה מכך, הנטל המוטל על המערער – המבקש לפגוע בעקרון פומביות הדיון – הוא נטל משמעותי וכבד להראות כי כתוצאה מהפרסום עלול להיגרם לו נזק חמור, החורג מגדר הרגיל; וכי הצורך במניעתו של נזק זה גובר על האינטרס הציבורי שבפרסום (ראו והשוו: עניין תורג'מן , בעמ' 668; בש"פ 1071/10 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 9 (25.2.2010); בש"פ 3205/13 פלוני נ' מדינת ישראל (9.10.2013) (להלן: בש"פ 3205/13 ); בש"פ 2211/15 פלוני נ' מדינת ישראל (14.4.2015) (להלן: בש"פ 2211/15 ); ע"פ 34/21 פלוני נ' מדינת ישראל (25.7.2021) (להלן: ע"פ 34/21 ); רע"פ 6792/21 פלוני נ' מדינת ישראל (18.10.2021)). נטל זה הופך כבד במיוחד כאשר מדובר בעבריין מורשע אשר כבר לא עומדת לו חזקת החפות (ראו: עניין אזולאי , בעמודים 174-173; ע"פ 8755/07 , בפסקה 4; בש"פ 3205/13 , בפסקה 5; רע"פ 1201/12 קטיעי נ' מדינת ישראל , פסקה 19 (9.1.2014); ע"פ 34/21 , בפסקה 16); ועל אחת כמה וכמה כשמדובר במי שהורשע בעבירות מין, אשר עוצמת האינטרס הציבורי בחשיפת זהותו היא רבה (ראו: עניין תורג'מן , בעמוד 667; עניין חדד , בפסקה 16; בש"פ 3205/13 , בפסקאות 6-5; בש"פ 2211/15 , בפסקה 11; רע"פ 4878/19 קולצ'ינסקי נ' מדינת ישראל , פסקה 3 (8.8.2019); עניין עיתון הארץ , בפסקה 41). אכן, אין ספק כי פרסום פסק הדין תוך חשיפת זהותו של המערער, צפוי להביא לפגיעה לא קלה בכבודו ובפרטיותו של המערער. כן הוא עלול לפגוע כמובן בכבודם ובפרטיותם של בני משפחתו שלא היה להם כל קשר לעבירה. אין להקל ראש בפגיעה זו, המתעצמת נוכח טענות המערער בדבר מצבם הבריאותי של ילדו ושל הוריו. הפגיעה האפשרית כתוצאה מהפרסום עלולה להיות כרוכה גם בפגיעה כלכלית בפרנסת המערער ובפרנסתה של אשתו – באופן שגם הוא ישליך על כל בני המשפחה. אולם הפגיעות הללו נובעות מנזק שאינו חורג מן הנזק הרגיל הנלווה להרשעה פלילית בעבירות מן הסוג שביצע המערער, והן היו נגרמות גם אילו היה מאן דהוא עותר לפרסום פסק הדין זה מכבר. טענות המערער לעניין הפגיעה הקשה שתיגרם לו ולקרוביו מן הפרסום אכן נוגעות ללב, ואולם עם כל הצער שבדבר מדובר בפגיעה הנלווית מטבע הדברים להרשעתו של המערער ונובעת מטיבן של העבירות שביצע, ואין בכוחה כדי להצדיק סטייה מהכלל של פומביות הדיון (ראו והשוו: עניין אזולאי , בעמוד 175; בש"פ 4814/05 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקאות 11-10 (26.7.2005); בש"פ 972/06 זריהן נ' מדינת ישראל , פסקה 8 (22.2.2006); בש"פ 9601/09 פלוני נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (28.12.2009) (להלן: בש"פ 9601/09 ); עניין חדד , בפסקה 17; בש"פ 2211/15 , בפסקה 10; עניין עיתון הארץ , בפסקה 43; ע"פ 34/21 , בפסקה 16). לכך יש להוסיף את האינטרס הציבורי כבד המשקל עליו מצביעה המשיבה בפרסום פרטי הפרשה בה היה מעורב המערער וזהותו של המערער, אשר עשוי להביא לחשיפתן של פרשות דומות נוספות ולחשיפתם של מעורבים נוספים בפרשה, ואף לעודד מתלוננים ומתלוננות אחרים שחוו מעשים דומים, ככל שישנם כאלה – בין אם באותו מוסד חינוכי בו ביצע המערער את העבירות ובין אם בנסיבות אחרות, לחשוף את שעל ליבם (ראו והשוו: בש"פ 9601/09 , בפסקה 4; בש"פ 2211/15 , בפסקה 11; רע"פ 130/18 שרביט נ' משטרת ישראל , פסקה 9 (10.1.2018) (להלן: עניין שרביט )). אשר על כן, לא שוכנעתי כי יש בנזק הצפוי להיגרם למערער כתוצאה מהפרסום כדי לגבור על האינטרס הציבורי הטמון בפומביות הדיון. אשר לטענות המערער בדבר הזמן שחלף – כפי שהובהר גם לעיל, אני ערה לפגיעה הכרוכה בפרסום פסק הדין שנים רבות לאחר הרשעתו של המערער, ובפרט כשעל פי טענתו הוא עבר הליך שיקום ארוך והצליח לחזור לדרך הישר, והיה סבור כי הצליח להותיר מאחור את המעשים החמורים שביצע בעברו. עם זאת, בפגיעה זו כשלעצמה, אשר אף היא איננה ייחודית לעניינו של המערער ונובעת מטיבן של העבירות שביצע, אין כדי להצדיק חריגה מהכלל של פומביות הדיון (ראו והשוו: עניין שרביט ; עניין עיתון הארץ , בפסקאות 35 ו-37). הדברים נכונים ביתר שאת כאשר מדובר בעבירות מין חמורות מן הסוג שביצע המערער, אשר ביחס אליהן קבע המחוקק כי לא תחול התיישנות לעולם (ראו סעיף 24(א)(4)(ב) לחוק המידע הפלילי ותקנות השבים). 15. סוף דבר : הערעור נדחה. החלטת בית המשפט קמא תיוותר על כנה, כך שפסק הדין יפורסם בכפוף להשחרת כל פרט מזהה ביחס לנפגע העבירה. כאמור בהחלטה, השחרת הפרטים האמורים בפסק הדין תבוצע על ידי המדינה, והוא יוגש לאישורו של בית המשפט קמא בטרם הפרסום. ניתן היום, ‏י"ח באלול התשפ"ב (‏14.9.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056470_P04.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5647/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\480\056\p01\22056480.P01

בג"ץ 5648/22

HebrewVerdicts\22\480\056\p01

איאד אסדי נ. משרד הבריאות

22056480.P01

22056480.P01.docx

החלטה

2d5a610c3bcdc4d7e0d8581ff6be19ea247918221c59537f0a0f6b1c9b490550

בבית המשפט העליון בג"ץ 5648/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העותר: איאד אסדי נ ג ד המשיבים: 1. משרד הבריאות 2. האגף לרישוי מקצועות רפואיים עתירה למתן צו על-תנאי בשם העותר: עו"ד קמאל מסאלחה החלטה המשיבים יגישו תגובה מקדמית לעתירה עד ליום א', 25.9.2022. ניתנה היום, כ"ח באב התשפ"ב (25.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056480_P01.docx שצ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בג"ץ 5648/22

Word.Document

HebrewVerdicts\22\490\056\p01\22056490.P01

בש"פ 5649/22

HebrewVerdicts\22\490\056\p01

עוז גבאי נ. מדינת ישראל

22056490.P01

22056490.P01.docx

החלטה

16a5e79b14fe7789a34bd9dae915e1c24607200b49a2a296cc0f14aec9f3cc01

בבית המשפט העליון בש"פ 5649/22 לפני: כבוד השופטת ר' רונן העורר: עוז גבאי נ ג ד המשיבה: מדינת ישראל ערר על החלטתו של בית המשפט המחוזי בבאר שבע מיום 24.8.2022 במ"ת 59461-07-22, שניתנה על ידי השופט י' דנינו בשם העורר: עו"ד טל ליטן החלטה לדיון היום, 25.8.2022 בשעה 15:00. ניתנה היום, ‏כ"ח באב התשפ"ב (‏25.8.2022). ש ו פ ט ת _________________________ 22056490_P01.docx יכ מרכז מידע, טל' 077-2703333, 3852* ; אתר אינטרנט, https://supreme.court.gov.il

החלטה בתיק בש"פ 5649/22

Word.Document