bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | כז. | היתה שדהו זרועה מין ממיני ירקות ובקש לזרוע בתוכה שורות שורות של דלועים עוקר מהירק מקום שזורע בו שורה של דילועין ומבדיל בינה ובין הירק כתלם ומניח מן הירק רוחב י"ב אמה ועושה שורה שניה של דילועים ומבדיל בינה ובין הירק כתלם וכן עד מקום שירצה שנמצא בין כל שתי שורות של דילועין י"ב אמה אבל פחות מכאן אסור מפני העלין שמסתבכין מכאן ומכאן בירק שביניהם ונראה הכל כאילו נזרע בערבוביא: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | כח. | היתה שורה של דלעת זרועה אפי' דלעת יחידית ובא לזרוע בצדה תבואה מרחיק בית רובע שהרי נמשכו עליה והחזיקה מקום גדול: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | כט. | כל דבר שיהיה בתוך בית רובע שמרחיקין בין שני המינים עולה מן המדה כגון הקבר והסלעים וכיוצא בהן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | ל. | התלם או אמת המים שהם עמוקים טפח זורעים לתוכו ג' מיני זרעים אחד על שפת התלם מכאן ואחד מכאן ואחד באמצע: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לא. | מותר לנטוע שני מינים בתוך גומא אחת ואפי' קישות ודלעת והוא שיהיה מין זה נוטה מעל שפת הגומא לכאן והמין האחר נוטה לצד השני ויראו נבדלין זה מזה וכן אם נטע ארבעה מינים בתוך הגומא והפכן לד' רוחותיה הרי זה מותר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לב. | הרוצה לזרוע שדהו משר משר (פי' ערוגות ערוגות) מכל מין ומין מרחיק בין כל משר ומשר ב' אמות על ב' אמות ומיצר והולך עד שלא ישאר ביניהם בסוף המשר אלא כל שהוא שהרי הם נראים שלא נזרעו בערבוביא: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לג. | רצה לעשות שדהו קרחת קרחת מכל מין ומין לא יעשה בתוך כל בית סאה יותר על ט' קרחות כל קרחת מהן בית רובע ונמצא רחוק בין קרחת וקרחת קרוב לי' אמות פחות רביע שכל בית סאה נ' על נ' ומה בין המשר לקרחת שהמשר ארוך והקרחת מרובעת: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לד. | מיני ירקות שאין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא מעט מותר לזרוע מהם אפילו חמשה מינים בתוך ערוגה אחת שהיא ו' על ו' טפחים והוא שיזרע ד' מינים על ד' רוחות הערוגה ואחת באמצע וירחיק בין מין ומין כמו טפח ומחצה כדי שלא יינקו זה מזה אבל יותר על ה' מינים לא יזרע אע"פ שמרחיק ביניהם לפי שמינים הרבה בערוגה כזו הרי [הם] כנטועים בערבוביא: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לה. | במה דברים אמורים בערוגה שהיא בחורבה ואין שם זרע חוצה לה אבל ערוגה בין ערוגות אסור לזרוע בה חמשה מינים שאם יזרע בכל רוח מערוגה זו ובכל רוח מערוגה שסביבותיה יראה הכל כמעורב ואם הטה עלין שבערוגה זו לכאן ועלין שבערוגה שבצדה מכאן עד שיראו מובדלין מותר וכן אם עשה תלם בין כל ערוגה וערוגה מותר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לו. | אסור לזרוע חוץ לערוגה בלא תלם ובלא נטיה ואפי' כנגד הקרנות של ערוגה שאין בה זרע גזירה שמא יזרע ד' המינים בד' זויות הערוגה ויזרע מינים אחרים חוצה לה כנגד הזויות ונמצא הכל כמעורב: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לז. | היתה הערוגה ו' על ו' והי' לה גבול גבוה טפח ורחב טפח סביב מותר לזרוע בה אפי' שמונה עשר מינים ג' על כל גבול וגבול וששה באמצע וירחיק בין כל מין ומין טפח ומחצה ולא יזרע ראש הלפת בתוך הגבול שמא ימלאהו יותר על זה לא יזרע ואסור לזרוע בערוגה מיני זרעים בענין זה מפני שהם נראים כלאים אבל מיני ירקות הואיל ואין דרך בני אדם לזרוע מהם אלא מעט מעט הרי זה מותר כמו שנתבאר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לח. | גבול שהיה גבוה טפח וזרעו בו מינים הרבה כמו שנתבאר ונתמעט מטפח מאחר שנזרע בו כשר שהיה כשר מתחלתו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | לט. | הרוצה למלאות כל גינתו ירקות רבות ולא ירחיק ביניהם עושה כל הגינה ערוגות מרובעות אפי' ו' על ו' ועושה בכל ערוגה חמשה עיגולין ד' בד' רוחותיה ואחד באמצע וזורע מין בכל עיגול וזורע ד' מינים אחרים בד' קרנות ערוגה נמצאו ט' מינים בכל ערוגה והם נראים מובדלים זה מזה ואינו מפסיד אלא מה שבין העיגולים בלבד שהוא מניחו חרב כדי שיראו העיגולים מובדלים מן הקרנות ומובדלים זה מזה ואם רצה שלא יפסיד כלום אם היו העיגולים זרועים שתי זורע מה שביניהם ערב ואם היו זרועים ערב זורע מה שביניהם שתי כדי שיראו מובדלים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי זרעים | סימן רצז - דיני כלאי זרעים ופרטיהם. ובו מ' סעיפים: | מ. | מכל אלו הדברים נתבאר שבזמן שיש בין ב' המינים הרחקה הראויה להם כדי שלא יינקו זה מזה אין חוששין למראית העין ובזמן שיראו מובדלים זה מזה אין חוששין ליניקתן אפילו הם זה בצד זה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | א. | המרכיב זכר על נקבה שאינו מינו בין בבהמה בין בחיה ובעופות ואפי' במיני חיה שבים הרי זה לוקה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | ב. | אינו לוקה עד שיכניס בידו כמכחול בשפופרת אבל אם העלם זה על זה בלבד או שעוררם בקול היו מכין אותו מכת מרדות: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | ג. | מותר להכניס שני מינים לדיר אחד ואם ראה אותם רובעים זה את זה אינו זקוק להפרישם. (ובמקום דאיכא למיחש לפריצותא דעבדי איסור אסור להכניסם אפילו לדיר) (נ"י פרק השוכר): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | ד. | אסור לישראל ליתן בהמתו לעובד כוכבים להרביעה (וכן כל אמירה לעובד כוכבים אפילו באיסור לאו אסורה (שם) אם לא שהעובד כוכבים עושה להנאת עצמו) (הגהות מרדכי דשבת): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | ה. | מי שעבר והרכיב בהמתו כלאים הרי הנולד מהם מותר בהנאה ואם היה מין טהורה עם מין טהורה מותר באכילה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | ו. | כל ב' מיני בהמה או חיה אע"פ שדומין זה לזה וגדלים זה עם זה ומתעברים זה מזה הואיל והם ב' מינים אסורים משום כלאים כיצד הזאב עם הכלב וכלב כופרי (פי' כלב שמגדלין בני הכפרים והוא קטן ודומה לשועל) עם השועל העזים עם הצבאים היעלים עם הרחלים הסוס עם הפרד הפרד עם החמור החמור עם הערוד (פי' חמור הבר שגדל במדבר) כלאים זה עם זה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | ז. | מין שיש בו מדברי וישובי כגון שור הבר עם השור והרמך (פירוש סוס מן בני הרמכים) עם הסוס מותרים זה עם זה אבל האווז עם אווז הבר כלאים זה בזה מפני שהאווז ביציו מבפנים ואווז הבר ביציו מבחוץ מכלל שהם ב' מינים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | ח. | הכוי כלאים עם החיה ועם הבהמה ואין לוקין עליו מפני שהוא ספק: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | ט. | הנולדים מן הכלאים אם היו אמותיהן מין אחד מותר להרכיבן זה על זה ואם היו אמותיהן שני מינים אסור להרכיבן זה על זה אף ע"פ שאבותיהם מין אחד ואסור להרכיב זה הנולד אפי' על מין אמו כיצד פרד שאמו חמורה מותר להרכיבו על פרדה שאמה חמורה ואסור להרכיבו אפילו על החמורה אבל פרד שאמו סוסיה אסור להרכיבו על פרדה שאמה חמורה וכן כל כיוצא בזה לפיכך הרוצה להרכיב פרד על פרדה או למשוך בשתי פרדות בודק בסימני אזנים וזנב וקול אם דומים זה לזה בידוע שאמן ממין אחד ומותרים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | י. | אסור לעשות מלאכה בשני מינין כגון לחרוש ולמשוך בקרון וכיוצא בזה בין שאחד טמא ואחד טהור בין ששניהם טמאי' בין ששניהם טהורים בין בהמה עם בהמה כחזיר עם הכבש או חיה עם חיה כיחמור עם הפיל או חיה עם בהמה ככלב עם [העז] או צבי עם החזיר וכיוצא בהן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | יא. | אחד החורש או הזורע או המושך בהם עגלה או אבן כא' או הנהיגם כאחד ואפילו בקול לוקה: {הגה: עובד כוכבים המנהיג בכלאים מותר לישראל לפרוס לו שלום או לדבר עמו בקול רם דלא חישינן שמא ילכו הבהמות משום קולו דבכל האיסורין דבר שאינו מתכוין שרי אם אינו פסיק רישא אבל אם ישראל הולך עם העובד כוכבים בדרך ומשא של ישראל על העגלה של עובד כוכבים שמנהיגה כלאים לא ילך הישראל סמוך לעגלה דלפעמים העגלה נכבשת והוא יצעק על הבהמות שילכו במהרה וזהו אסור משום מנהיג בכלאים (ת"ה סי' רצ"ח): } אבל המזווגן פטור עד שימשוך או עד שינהיג: {הגה: ויש אומרים דאינו אסור להנהיגן או להמשיכן רק בקשורין יחד (טור בשם הרא"ש) ולכן מותר לרוכב למשוך בחבל כלב אצל הסוס (שם בשם אבי העזרי) ויש חולקים (שם בשם ר' אפרים): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | יב. | עגלה שהיו מושכין אותה כלאים אסור לישב בה אע''פ שלא הנהיג מפני שישיבתו גורמת להם שימשכו העגלה וכן אסור להיות אחד יושב בעגלה ואחד מנהיג: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | יג. | אפילו מאה שהנהיגו כאחד לוקים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | יד. | קשר שני סוסים בקרון אחד אסור לקשור עמהם חמור אף ע"פ ששני הסוסים יכולין למשכו בלא החמור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | טו. | עגלה המושכת בקרון במין אחד לא יקשור מין אחר בחבל לא בצדי הקרון ולא אחר הקרון. (מפני שדוחה הקרון בהליכתה) (טור): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בהמה | סימן רצז - דיני הרבעת והנהגת כלאי בהמה. ובו ט"ז סעיפים: | טז. | מותר לעשות מלאכה באדם ובבהמה או חיה כאחד כגון אדם שחורש עם שור או מושך עגלה עם חמור וכיוצא בו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן רצח - דברים האסורים משום כלאי בגדים. ובו ב' סעיפים: | א. | אין אסור משום כלאים אלא צמר רחלים ואילים עם פשתן אבל צמר גמלים וצמר ארנבים ונוצה של עזים וכל שאר מינים מותרים בפשתן ובן קנבוס וצמר גפן וכל שאר מינים מותרים אפי' בצמר רחלים ואילים וחכמים אסרו מפני מראית העין משי עם צמר לפי שדומה לפשתים וכן כלך והוא מין שגדל בכרכי הים על האבנים שבים ודומה לצמר אסרוהו מפני מראית העין עם הפשתן והאידנא משי מצוי בינינו והכל מכירים בו לפיכך אין בו משום מראית העין ומותר עם הצמר ועם הפשתן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן רצח - דברים האסורים משום כלאי בגדים. ובו ב' סעיפים: | ב. | רחל בת עז צמרה אסור עם פשתן מפני מראית העין: {הגה: ואסור לתפור בגד קנבוס תחת בגד צמר במקום דלא שכיח קנבוס משום מראית העין (טור בשם הרא"ש) ובמקום דשכיח שרי: } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן רצט - באיזו מינים נוהג בהם כלאים. ובו ב"ס: | א. | צמר רחלים וצמר גמלים וכיוצא בו שטרפן זה בזה וטוה מהם טווי אם היה החצי מהרחלים הרי הכל כצמר והרי הוא כלאים עם הפשתן ואם היה הרוב מהגמלים מותר לערבו עם הפשתן מפני שצורת הכל צורת צמר גמלים ואין חוששין לנימות של צמר המעורבים בהם מפני שאינם חוטי צמר לפיכך עורות הכבשים שעושים מהם מלבושים מותר לתפרן בחוטי פשתן ואין חוששין לנימות של צמר אע"פ [שנכרכו] בכלל חוט הפשתן שתפרו בו שהרי בטלו במיעוטן וכן הקנבוס והפשתן שטרפן זה בזה אם רוב מהקנבוס מותר לארוג הטווי מהם עם חוטי צמר ואם היו מחצה למחצה אסור הילכך מי שנתערב לו צמר עם פשתן מביא מין אחר ומערבו עמהם ומבטל אחד מהם ולא שייך בהו ביטול אלא קודם שיעשו חוטים אבל אחר שנעשו חוטים אין לכלאים שיעור אפי' חוט כל שהוא של צמר בבגד גדול של פשתן או של פשתן בצמר אסור: {הגה: ואפי' נאבד החוט ולא ידענו מקומו לא שייך ביה ביטול ואסור (רשב"א סי' רנ"ט וכ"כ הב"י בשם התוספות והרא"ש וסמ"ג) בגד שהשתי של משי והערב של פשתן אסור לתפרו עם הצמר אע"פ שרובו של משי (טור) ולכן אסור לעשות טליתות מבגדים שקורין פירכו''ט כי הערב של פשתן והוי כלאים עם הציצית. (דעת עצמו): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן רצט - באיזו מינים נוהג בהם כלאים. ובו ב"ס: | ב. | העושה בגד כולו צמר גמלים או ארנבים או קנבוס וארג בו חוט של צמר מצד זה וחוט של פשתן מצד זה הרי זה אסור משום כלאים: {הגה: וי"א דשרי בכה"ג אלא אם כן ארג חוט של צמר אצל החוט של פשתים אבל אם אינם נוגעים יחד שרי (ב"י בשם הרא"ש ור"ש) ועיין לקמן סימן ש' דנוהגין להקל: } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן. ובו ז' סעיפים: | א. | כיון שנתחבר הצמר עם הפשתן צד חיבור בעולם אסור משום כלאים כיצד צמר ופשתים שטרפן זה עם ושע אותם ועשה מהם לבדים או שטרפן וטוה אותם כאחד וארג בגד מטוי זה או שתפר בגד צמר בשל פשתן אפי' תפרן בחוטי משי וקנבוס או שתפר בגד צמר בחוטי פשתן או בגד פשתן בחוטי צמר או קשר חוטי צמר בחוטי פשתן או גדלן הרי זה כלאים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן. ובו ז' סעיפים: | ב. | בגד צמר שחברו עם בגד פשתן כתכיפה אחת (פי' בתחיבה אחת שתחב המחט בבגד) אינו חיבור ואין זה כלאים קבץ שני ראשי החוט כאחד או שתכף שתי תכיפות הרי זה כלאים (ויש אומרים דלא הוי כלאים אלא בב' תכיפות וקשר ב' ראשי החוט) (טור בשם הרא"ש): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן. ובו ז' סעיפים: | ג. | בגד צמר שנפרם (פי' נקרע) מותר לפרוף (פי' לחבר) אותו בחוטי פשתן וקושר אבל לא יתפור: {הגה: וכן מותר ליתן צמר בכר או כסת של פשתן אע"פ שתופר כל סביביו ואינו יכול להוציא הצמר הוי כשק של פשתים שממלאו צמר ותפר פיו שאין בזה משום כלאים (כן הוא בטור) ואפי' (תחב) התפירה בצמר עצמו מותר דהרי יכול ליקח הצמר משם בלא התרת התפירה אבל בבלאי בגדים של צמר אסור בכה"ג שהרי א"א ליקח משם הבגדים בלא התרת התפירה (ד"ע ומרדכי פ' במה אשה ותוס' ספ"ק דביצה) וכן מותר לחבר בתי זרועות של צמר שיש בהם קשרים או קרסים בבתי נפש של פשתן שיש בו נקבים ומכניס הקשרים או הקרסים תוך הנקבים הואיל והם רפויים ויכול להוציאן משם באצבעו וא"צ לקרוע הנקבים אע"פ שמניחן כך תמיד אבל אם הם אדוקים כ"כ שא"א להוציאן משם בלתי קריעת הנקבים הוי חבור ואסור (ת''ה סי' רנ"ו): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן. ובו ז' סעיפים: | ד. | מותר ללבוש חלוק של צמר על גבי חלוק של פשתן ולקשרם יחד אע"פ שאינו יכול לפשטן בלא התרת הקשר ואפילו הוא קשר של קיימא ובלבד שלא יחברם זה לזה עם המשיחה בשתי תכיפות ויש אוסרים בקשר של קיימא: {הגה: ונ"ל דאותן בתי שוקיים שעושין במדינות אלו וקורין אותו פורטקי דהיינו שעשויין של צמר ועושים בהם משיחה שעוברת בהן הנה והנה כמו רצועה במעברתא דתפילין דמותר אפי' המשיחה של פשתן או איפכא דמאחר דאפשר להוציא משם המשיחה בלא התרת התפירה אינו אלא כחוגר במשיחה של פשתן על גבי חלוק של צמר ואע"פ שקושר המשיחה כשלבשן לא מקרי קשר של קיימא אבל אם עושה קשרים בב' ראשי המשיחה נראה דאסור דהא א"א להוציא משם (הכל סברת הרב) י"א דאסור ללבוש ב' בתי שוקיים א' של פשתן וא' של צמר זו על זו (הגהות אשיר"י פ"ק דביצה) דמאחר דא"א לפשוט התחתונה בלא העליונה הוי כחבור ולא דמי לב' חלוקים זו על זו דאפשר לפשוט התחתון בלא העליון (כך מצא הטעם בא"ז) ונכון ליזהר: } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן. ובו ז' סעיפים: | ה. | רצועה אחת של צמר והשניה של פשתן אסור לחגור בה אע"פ שרצועה של עור באמצע מפני שקושר שני ראשיה ביחד כשחוגר בה אבל אם באמצעיתה צמר במקום אחד ופשתן במקום אחר ואינם זה אצל זה מותר ולפי זה מותר לחבר עורות התפורות בפשתן תחת בגדי צמר ואע"פ שאפשר שיכניס חוט הקנבוס של התפירה שמחבר העור עם הבגד בתוך חוט של תפירת העור (ר' ירוחם ות"ה סי' רצ"ז) ולהרמב"ם כל זה כלאים מן התורה ואפי' נתן צמר ופשתים בשק או קופה וכרכן הוי כלאים מדאורייתא (והמנהג כסברא ראשונה) (טור וכ"כ הרמב"ן והרשב"א סימן ש"ס ות"ה שם): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן. ובו ז' סעיפים: | ו. | המנהיג בהמות ומכניס חבלים לתוך ידו מהם פשתים ומהם צמר ה"ז מותר ואע"פ שכורכן על ידו אבל אם קשרם כולם נעשו כלאים ואסור לו לכרכם על ידו (ויש מתירין הואיל ואינו מתכוין) (הגהות אשיר"י ורבינו ירוחם ני"ט) (ועיין לקמן סימן ש"א): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן ש - איזו כלאים דאורייתא ואיזו דרבנן. ובו ז' סעיפים: | ז. | השק והקופה מצטרפין לכלאים: {הגה: וכן טוב אב ובנו מצטרפים לכלאים כיצד היה חתיכת צמר באחד מהם וחתיכת פשתן בשני ותפרן ביחד הוי כלאים (טור): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | א. | מותר מן התורה לישב על מצעות של כלאים שנא' לא יעלה עליך אבל אתה מציעו תחתיך: {הגה: וכן מותר להעלותם עליו שלא בדרך חמום כגון לפרוס עלוי אהל של כלאים (טור) וכן לפרוס בגד כלאים על גיגית שרוחץ בה כדי להעמיד החום (מרדכי פ"ק דביצה ובהגהות אשיר"י שם) דאינו אסור אלא דרך לבישה או להעלותם עליו דרך חמום: } ומדברי סופרים אפי' עשר מצעות זו על גבי זו והתחתון שבהם כלאים אסור לישב על העליון שמא תכרך נימא על בשרו בד"א ברכין כגון יריעות ושמלות אבל כרים וכסתות שהם קשים וליכא למיחש שמא תכרך נימא עליו מותר לישן עליהם ובלבד שלא יהא בשרו נוגע בהם בד"א כשהם ריקנים ונתונים על גבי איצטבא של עץ או של אבן אבל אם הם מלאים או אפי' ריקנים אם הם נתונים על גבי מטה או על גבי תבן אסור לפי שנכפף תחתיו ונכרך על בשרו: {הגה: וי"א דכל זה מיירי בכלאים דאורייתא אבל בכלאים דרבנן והם קשים מותר לישב עליהם בכל ענין דהואיל וכשרכים הם אינו רק דרבנן בקשים לא גזרו (רשב"א סי' תשס"ב) ומ"מ לכתחילה לא יעשה של כלאים (כל בו): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | ב. | הני קאפאנאג"ש דידן אם הם תפורין בפשתן יש ליזהר מלהעלותם עליו ואפילו מלהציען תחתיו עד שיתפרם במשי או קנבוס: {הגה: כל בגדים הקשים מותרים בהצעה מתחתיו ואסור ללבשן והלבדים הקשים מותרים אפילו בלבישה הואיל ואפילו רכים אינם אלא מדרבנן (טור) ויש מחמירין בלבישת הלבדים (ב"י בשם הרמב"ם): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | ג. | בגד גדול וכלאים מצד אחד אסור ללובשו אפי' מצדו הב' אע"פ שהצד שבו הכלאים נגרר על גבי הקרקע: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | ד. | אסור ללבוש כלאים אפי' דרך עראי כגון טלית של קטן אע"פ שאין הגדול יוצא בה עראי: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | ה. | לא ילבש אדם כלאים עראי ואפי' על גבי עשרה בגדים שאינו מהנהו כלום ואפילו לגנוב את המכס: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | ו. | תופרי כסות תופרים כדרכם ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועין תופרין בארץ וכן מוכרי כסות מוכרין כדרכן ובלבד שלא יתכוונו בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים והצנועים מפשילין במקל: {הגה: ויש מתירין אפי' ללבוש כלאים כל שאינו מכוין להנאתו כגון שלובש כלאים להעביר בו המכס או שלובשן כדי להראות מדתן אם רוצה למכרן וכדומה (טור והרא"ש והסמ''ג): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | ז. | תכריכי המת מותר לעשותן מכלאים אפילו לקברו בהם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | ח. | מרדעת החמור מותר לעשותה מכלאים ויושב עליה והוא שלא יהיה בשרו נוגע בה ולא יניח מרדעת זו על כתפו אפי' להוציא עליה את הזבל ודוקא שכלאים ניכרים וידועים בבגד אבל בגד שאבד בו כלאים ואין מקומו ניכר אסור לעשות ממנו מרדעת לחמור דכיון שאין מקומו ניכר שמא ישכח ויקח ממנו טלאי לתפרו על גבי בגדו ולא ימכרנו לעובד כוכבים שמא יחזור וימכרנו לישראל: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | ט. | מטפחות שמקנחים בהם את הידים ומטפחות שמסתפגים בהם הכלים והקרקעות ושמסתפגים בהם אחר הרחיצה ומטפחות ספרים אסורים משום כלאים שהרי הידים נוגעות בהם והם נכרכים על היד תמיד ומתחממין: {הגה: וכן אסור לעשות מטפחות שפורסים על השלחן שאוכלין עליו (הרא"ש כלל ו' וחידושי אגודה סוף ביצה) או שקורין עליו בבית הכנסת מכלאים (הגהות אשר"י פ' בני העיר) מפני שלפעמים מקנח בהם ידיו ומתחמם בהם:} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | י. | מטפחות שמסתפרין בהם אם יש לו בית ראש ולובשין אותו כדרך לבישה אסור משום כלאים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | יא. | וילון אם הוא רך אסור לעשותו מכלאים מפני שהשמש מתחמם בו לפעמים ואם היה קשה מותר: {הגה: אבל פרוכת שלפני ארון הקודש או המפות שפורסין בארון או סביב התורה מותר להיות מכלאים (שם בהגהות אשיר"י): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | יב. | לא יקח אדם ביצה חמה בבגד כלאים בידו שכיון שהוא ניצול מליכוות בחום הביצה חשיבה הנאה כמניעת הקור: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | יג. | ערדילרין (פירוש כלי שלובשין אותו תחת המנעל ויש שעושין אותן של צמר כנגד העקב אין בהם משום כלאים דקשין הן) (מפי' רש"י בשם תשובת הגאונים) אין בהם משום כלאים: {הגה: מנעל שהוא כלאים ואין לו עקב מותר ללבשו שעור הרגל קשה ואינו נהנה כשאר עור הגוף (טור): } |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | יד. | אין אסור משום כלאים אלא בגדים שהן דרך חמום כגון הכתונת והמצנפת והמכנסים והאבנט והשמלה ובגדים שמחפין בהם השוקים ואת הידים וכיוצא בהם אבל צלצלים קטנים שעושים אותם העם בבית יד שלהם לצרור בהם מעות או תבלין וסמרטוט שמניחים עליו רטיה או מלוגמא או אספלנית וכיוצא בהם הרי אלו מותרים אע"פ שבשרו נוגע בהם שאין דרך חימום בכך ציץ של עור או משי וכיוצא בהם שתלה בה חוטי צמר וחוטי פשתן מדולדלים על פני האדם כדי להפריח הזבובים אין בו משום כלאים שאין דרך חימום בכך: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שא - אם מותר להציע כלאים תחתיו ודין מרדעת ותכריכים. ובו ט''ו סעיפים: | טו. | אותות שעושים הכובסים והגרדים (פי' מעשה אורג ת"י גירדי) בבגדים כדי שיהיה מכיר כל א' את שלו אם היתה אות של צמר בפשתן או פשתן בצמר הרי זה אסור אע"פ שאינו חשוב אצלו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שב - דין בגד שאבד בו כלאים. ובו ב' סעיפים: | א. | בגד צמר שאבד בו חוט של פשתן או בגד פשתן שאבד בו חוט של צמד צובעו שאין הצמר והפשתן עולים בצבע אחד ומיד הוא ניכר לו ושומטו ואם לא ניכר הרי זה מותר שמא נשמט והלך לו שהרי בדק ולא מצאו. (בד"א בכלאים דרבנן אבל כלאים דאורייתא אין הולכין להקל בספיקן) (טור): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שב - דין בגד שאבד בו כלאים. ובו ב' סעיפים: | ב. | הלוקח כלי צמר מהעובד כוכבים צריך לבדקן יפה יפה שמא הם תפורים בפשתן (והקונה בגדים מן העובד כוכבים צריך להתיר תפירתן ולתפרן בקנבוס) (טור) ואפי' אם העובד כוכבים מסיח לפי תומו שתפרן בקנבוס אינו נאמן ובמקומות שהפשתן ביוקר מן הקנבוס יש לסמוך להתיר: {הגה: ואסור לומר לעובד כוכבים לתפור לו בגדים בחוטי קנבוס אע"פ שפשתן יותר ביוקר דנקל לתפור בפשתן מבקנבוס (רשב"א סימן שס"א) אבל אם נותן לו חוטי קנבוס שרי ולא חיישינן לאחלופי מאחר שיש לעמוד על הדבר שחוטי פשתן כשמדליק כבה מהר ושל קנבוס הולך ושורף (כן משמע במ"מ פ''ח דמ"א) * וכן נוהגין אע"פ שיש מחמירין (רשב"א הנ"ל) וישראל החשוד לתפור כלאים דינו כעובד כוכבים יש מחמירין דלא יתפור בגד צמר בקנבוס לבן שלא יחשדוהו שהוא פשתן ולכן צובעין הקנבוס (מהרי"ל): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שב - דין בגד שאבד בו כלאים. ובו ב' סעיפים: | ב. | [* עיין בלח"מ פ"ח ממ"א הל' י' וצ"ע. וע"ש בכ"מ (מראה זקן)*]} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שג - שמותר לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק. ובו ב' סעיפים: | א. | הרואה כלאים של תורה על חבירו אפילו היה מהלך בשוק קופץ לו וקורעו מעליו מיד ואפילו היה רבו (וי"א דאם היה הלובש שוגג אין צ"ל לו בשוק דמשום כבוד הבריות ישתוק ואל יפרישנו משוגג) (טור בשם הרא"ש) ואם היה של דבריהם אינו קורעו מעליו ואינו פושטו בשוק עד שמגיע לביתו (וכן בבית המדרש אין צריך למהר לצאת) (טור) ואם היה של תורה פושטו מיד: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן שג - שמותר לפשוט כלאים מחבירו אפילו בשוק. ובו ב' סעיפים: | ב. | אסור להלביש את חבירו כלאים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות כלאי בגדים | סימן דש - ובו סעיף אחד: | א. | כלאי בגדים מותר לעשותם ולקיימם ואינם אסורים אלא בלבישה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | א. | מצות עשה לפדות כל איש מישראל בנו שהוא בכור לאמו הישראלית בה' סלעים שהם ק"כ מעים שהם שלשים דרהמים כסף מזוקק: (וע"ל סי' רצ"ד כמה היא המעה וי"א שה' סלעים הם בערך שני זהובים רייני"ש שהם ב' זהובים פולניש) (פסקי מהרא"י סי' מ"ח): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ב. | אין האשה חייבת לפדות את בנה. (ל' רמב"ם פ' י"א מהלכות בכורים ד"ב): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ג. | אלו החמשה סלעים נותנן לכהן בכסף או בשוה כסף מכל דבר שירצה חוץ מקרקעות ועבדים ושטרות ואם פדהו בהם אינו פדוי: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ד. | כתב לכהן שהוא חייב לו חמשה סלעים בשביל פדיון בנו חייב ליתנם לו ובנו אינו פדוי (טור בשם ה"ג). ((אמר לכהן שנותן לו לפדות את בנו אסור לחזור בו מיהו אם חזר הוי חזרה)) (מרדכי ס"פ כל הגט) (ועיין לעיל סי' רס"ד): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ה. | נתן לו כלי שאינו שוה בשוק חמשה סלעים וקבלו הכהן בחמשה סלעים הרי בנוי פדוי (רמב"ם שם) והוא שישוה חמשה סלעים לשום אדם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ו. | נתן לו כלי בפדיון בנו סתם אם הוא שוה ה' סלעים אע"פ שלא שמו אותו בתחלה בנו פדוי: {הגה: ואם אינו שוה אין בנו פדוי (טור) ואם הכהן רוצה להחזיק בכלי א"צ להחזיר לו והוא ישלים לו עד ה' סלעים (מהרי"ל):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ז. | נתן ה' סלעים אפילו לעשרה כהנים בין בבת אחת בין בזה אחר זה בנו פדוי: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ח. | אם רצה הכהן להחזיר לו הפדיון רשאי (ל' רמב"ם שם ד"ח) אבל לא יתן הוא לכהן ע"מ שיחזיר לו ואם עשה כן והחזיר לו (ודעת הכהן היתה מתחלה שלא לקבלה על מנת להחזיר) (כך משמע בב"י) אין בנו פדוי עד שיגמור בלבו ליתן לו מתנה גמורה ואם רצה הכהן אח"כ להחזיר יחזיר ולא יהא הכהן רגיל להחזיר לכל שלא להפסיד לשאר כהנים שמתוך כך לא יתנו הכל פדיוני בכוריהם אלא לו אבל לעניים רשאי להחזיר בכל פעם וכל שכן שמזה הטעם לא יקבלם על מנת להחזיר ומ"מ אם עבר וקבלם ופירש שנותן לו על מנת להחזיר הבן פדוי דמתנה על מנת להחזיר שמה מתנה (ודוקא שאמר ע"מ להחזיר אבל אי אמר הא לך ה' סלעים ותחזירם לי לא הוי מתנה ואין בנו פדוי) (רשב"א סי' קצ"ח ותשנ"ט): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ט. | הפריש חמשה סלעים לפדיון בנו ונאבדו חייב באחריותן עד שיבואו ליד כהן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | י. | בשעה שנותן הפדיון לכהן מברך אקב"ו על פדיון הבן וחוזר ומברך שהחיינו ואח"כ נותן הפדיון לכהן ואם פודה עצמו מברך אשר קדשנו במצותיו וצונו לפדות הבכור ומברך שהחיינו. (רמב"ם שם ד"ה): {הגה: וי"א דאף הפודה עצמו מברך על פדיון הבכור וכן נוהגין (טור וריב"ש סי' קל"א) וע"ל סי' רס"ה י"א דמייתי ליה לבכור קמי כהן ומודיע ליה שהוא בכור פטר רחם והכהן שואל אותו במאי בעית טפי בבנך בכורך או חמש סלעים דמחייבת לפדות בהן והאב אומר בבני בכורי והילך ה' סלעים בפדיונו ובהדי שנותן לו המעות מברך ברכות הנזכרות (טור ורא"ש בשם הגאונים) וכן נוהגין במדינות אלו אם האב אצל הבן אבל אם אינו אצלו פודה אותו בלאו הכי אלא אומר לכהן שיש לו בכור לפדותו והוא אומר במאי בעית טפי וכו' (כן הוא בהגהת מרדכי ס"פ האשה וכ"כ הב"י בשם סמ"ק) ואם האב היה רוצה להניח הבן לכהן אינו יוצא רק צריך לפדותו (פסקי מהרא"י סי' קל"א) ויש שכתבו שנהגו לעשות סעודה בשעת הפדיון (שם בהגהות מרדכי ומהרי"ל ות"ה סי' רס"ט) ואם יין בעיר מברך הכהן על היין מיד אחר הפדיון (מהרי"ל) וכן נוהגין עכשיו כדי לפרסומי מלתא ואין נוהגין לברך שהשמחה במעונו (אבודרהם) ואין האב יכול לפדות על ידי שליח וגם אין ב"ד פודין אותו בלא האב (ריב"ש סי' קל"א):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | יא. | אין הבכור ראוי לפדיון עד שיעברו עליו שלשים יום ואחר שלשים יום יפדנו מיד שלא ישהה המצוה ואם חל יום ל"א להיות בשבת אין פודין אותו בשבת אלא ימתין עד יום א' (י"א דאין לעשות פדיון הבן בחול המועד (במהרי"ו בשם ספר המצות מצור"ך) ויש מתירין) (תוספות פ"ק דמ"ק) ((וכן עיקר)): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | יב. | מת הבן בתוך שלשים ואפי' ביום שלשים וכן אם נעשה טריפה קודם שעברו עליו שלשים יום אינו חייב בפדיון ואפילו הקדים ונתן לכהן הפדיון יחזירנו לו: (מת לאחר שלשים חייב לפדותו (טור) ולברך על הפדיון אבל לא יברך שהחיינו) (ד"ע וכן הוא במהרי"ק סוף שורש מ"ט): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | יג. | מי שפדה בנו בתוך שלשים יום אם אמר ליה מעכשיו אין בנו פדוי ואם א"ל לאחר שלשים יום בנו פדוי ואע"פ שאין המעות קיימים לאחר ל' יום: {הגה: וי"א דאם אין המעות קיימים או שהחזירן לאב תוך ל' אפילו בדיעבד אין בנו פדוי (מהרא"י בת"ה סימן רס"ד ובכתביו סימן רל"ד) וטוב להחמיר לחזור לפדותו:} מי שהוא ספק אם הוא חייב בפדיון פטור שהמוציא מחבירו עליו הראיה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | יד. | מת האב בתוך שלשים יום הרי הבן בחזקת שלא נפדה עד שיביא ראיה שפדאו אביו ואם מת האב לאחר שלשים יום בחזקת שנפדה עד שיודיעוהו שצוה בשעת מיתה ואמר שלא נפדה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | טו. | עבר האב ולא פדה את בנו כשיגדיל חייב לפדות עצמו (ויש מי שכתב דכותבין לו על טס של כסף שאינו נפדה ותולין לו בצוארו כדי שידע לפדות עצמו כשיגדיל) (מהרי"ל) היה הוא לפדות ובנו לפדות יפדה עצמו תחלה ואח"כ יפדה את בנו ואם אין לו אלא כדי פדיון אחד יפדה עצמו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | טז. | אם אין לו נכסים בני חורין כדי פדיון אין הכהן גובה מהמשועבדים אף על פי שקדם חוב הפדיון לחוב הבעל חוב: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | יז. | אין פדיון הבכור תלוי אלא בפטר רחם שאם אינו בכור לאם אע"פ שהוא בכור לאב אינו חייב בפדיון ואם יש לו כמה נשים ויש לו בכור מכל אחת ואחת חייב לפדות את כולם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | יח. | כהנים ולוים פטורים מפדיון הבן ואפי' כהנת ולויה נשואה לישראל אין הבן חייב בפדיון שאין הדבר תלוי באב אלא באם שנאמר פטר רחם בישראל ואם נתעברה מעובד כוכבים בן הלויה פטור מפדיון ובן הכהנת חייב בפדיון שהרי נתחללה אמו מן הכהונה בבעילת העובד כוכבים: {הגה: ואם היא אומרת שמישראל נתעברה והישראל מכחישה ואומר שמעובד כוכבים נתעברה הבן פטור מן הפדיון (ת"ה סימן רס"ד):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | יט. | כהן שנולד לו בן חלל מת האב בתוך שלשים יום חייב הבן לפדות את עצמו שלא זכה האב בפדיונו ואם מת האב לאחר שלשים יום כבר זכה האב בפדיונו וירשו בנו ממנו הלכך יפריש הפדיון ויעכבנו לעצמו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כ. | השפחה שנשתחררה וכותית שנתגיירה כשהן מעוברות וילדו אע"פ שהורתו שלא בקדושה הואיל ונולד בקדושה חייב שנאמר פטר רחם בישראל והרי פטרו רחם בישראל אין ידוע אם קודם שנתגיירה או אחר שנתגיירה המע"ה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כא. | הכותית והשפחה שילדו ואח"כ נתגיירו ונשתחררו וילדו אחר כך פטור שאין זה פטר רחם: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כב. | בן ח' חדשים שהוציא ראשו והוא חי והחזירו ומת או בן ט' שהוציא ראשו אפילו אחר שמת והוחזר ואח"כ יצא אחיו וילדה ולד קיימא אינו פטר רחם שהרי נפטר בראשו של ראשון ומשתצא פדחתו פוטר הבא אחריו וכן המפלת כמין בהמה חיה ועוף שחצי פרצוף פניהם דומה לצורת אדם או סנדל או שליא או שפיר מרוקם (פי' חתיכה של בשר כצורת סנדל. ופי' שליא הכיס שהעובר מונח בתוכו. ופי' שפיר מרוקם חתיכה של בשר ויש בה צורת אדם. ערוך) או שיצא הולד מחותך איברים איברים הנולד אחר כל אחד מאלו אינו פטר רחם: (לשון טור): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כג. | בן ח' חדשים שהוציא ראשו מת והמפלת שפיר מלא דם או מלא מים או מלא גוונים והמפלת כמין דגים וחגבים שקצים ורמשים והמפלת ליום ארבעים הנולד אחר כל אלו בכור לפדיון. (וכל זמן שאין איבריו מרוקמים אין פוטר הבא אחריו ואפילו בזמן הזה סומכין על זה) (מהרי"ק שורש קמ"ג): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כד. | יוצא דופן והנולד אחריו כדרכו שניהם פטורין הראשון מפני שלא יצא מהרחם והשני מפני שקדמו אחר: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כה. | מי שלא בכרה אשתו וילדה זכר ונקבה ואין ידוע איזה מהם יצא ראשון אין כאן לכהן כלום ילדה שני זכרים אע"פ שאין ידוע איזה מהם הבכור נותן ה' סלעים לכהן מת אחד מהם בתוך ל' יום פטור דשמא הבכור מת והמוציא מחבירו עליו הראיה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כו. | מת האב קודם שפדאן בין מת תוך ל' בין מת לאחר ל' והבנים קיימין נותנין בין שניהם ה' סלעים אפי' חלקו כבר הנכסים: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כז. | שתי נשיו שלא בכרו וילדו שני זכרים נותן עשר סלעים לכהן מת אחד מהם בתוך ל' יום אם לכהן אחד נתן יחזיר לו ה' סלעים ואם לשני כהנים נתן אינו יכול להוציא מהם שהרי לא עיין פדיון זה על בן זה וכל אחד יאמר אני תופס בשביל החי ילדו זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה נותן ה' סלעים לכהן ואם מת אחד מהזכרים תוך ל' יום אינו נותן לכהן כלום ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות ואין ידוע איזה נולד ראשון אין כאן לכהן כלום שאני אומר נקבה נולדה תחלה ואחריה זכר. (ל' טור): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כח. | שתי נשיו אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים ונתערבו נותן ה' סלעים לכהן ואם מת אחד מהם בתוך ל' אין כאן לכהן כלום ואם מת האב נותנים בין שניהם ה' סלעים זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | כט. | שתי נשים של שני אנשים שלא בכרו וילדו שני זכרים ונתערבו זה נותן ה' סלעים וזה נותן ה' סלעים נתנו ואח"כ מת אחד מהבנים בתוך ל' יום אם לשני כהנים נתנו אינם יכולים להוציא מידן ואם לכהן אחד נתנו כותב אחד מהם הרשאה לחבירו וילך זה בהרשאה ויוציא מהכהן ה' סלעים ואם ילדו זכר ונקבה ואין ידוע איזו ילדה זכר ואיזו ילדה נקבה או שילדו שני זכרים ונתערבו ומת אחד מהם האבות פטורים והבן חייב לפדות את עצמו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | ל. | וכן מבכרת שלא שהתה אחר בעלה ג' חדשים ונשאה וילדה זכר ספק בן ט' לראשון או בן ז' לאחרון האבות פטורין והבן חייב לפדות את עצמו ואם ילדו שתי נקבות וזכר או שני זכרים ושתי נקבות אין כאן לכהן כלום: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות פדיון בכור | סימן שה - מי חייב בפדיון בכור ומתי ראוי לפדיון וכל דיניו. ובו ל"א סעיפים: | לא. | שתי נשים של שני אנשים אחת בכרה ואחת לא בכרה וילדו שני זכרים זה שלא בכרה אשתו נותן ה' סלעים לכהן זכר ונקבה או שני זכרים ונקבה אין כאן לכהן כלום: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות בכור בהמה טהורה | סימן שו - דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג. ובו י"ב סעיפים: | א. | בכור בהמה טהורה נוהג בזכרים ולא בנקבות ונוהג אפילו שלא בזמן הבית בין בארץ בין בחוצה לארץ ומצוה להקדישו ולומר הרי זה קודש שנאמר תקדיש לה' אלהיך ואם לא הקדישו מתקדש מאליו מרחם: (נותנין אותו לכהן ולא לכהנת) (טור): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות בכור בהמה טהורה | סימן שו - דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג. ובו י"ב סעיפים: | ב. | אין נותנין הבכור לכהן כשיולד שאין זו גדולה לכהן אלא יטפל בו בעליו עד שיגדיל מעט ועד כמה ישראל חייבים להטפל בו בדקה ל' יום ובגסה חמשים יום ואם אין לו כהן מצוי חייב להטפל בו עד שיזדמן לו כהן: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות בכור בהמה טהורה | סימן שו - דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג. ובו י"ב סעיפים: | ג. | אמר ליה הכהן תנהו לי תוך זמן זה ואני אטפל לעצמי אינו רשאי ליתנו לו שזה כמו מסייע על מתנותיו ואם היה בעל מום ואמר ליה תוך זמן זה תנהו לי שאוכלנו עתה רשאי ליתנו לו: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות בכור בהמה טהורה | סימן שו - דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג. ובו י"ב סעיפים: | ד. | אם הכהן מסרב מלקבלו מפני שיש בו טורח גדול בזמן הזה להטפל בו עד שיפול בו מום אינו רשאי מפני שנראה כמבזה מתנות כהונה: {הגה: ואפי' ספק בכור צריך הכהן לקבלו מיד ישראל הנותן לו (פסקי מהרא"י סימן קס"ז ומהרי"ל סי' ר"ד) ודוקא בספק שבא מעצמו אבל במקום שפשע הישראל כגון שקנה פרה חולבת מן העובד כוכבים או שהיה יכול למכור הבכור לעובד כוכבים קודם שנולד ולא עשה אין הכהן צריך לקבלו (שם) ואפי' במקום שצריך לקבל אסור לישראל ליתן לו להקניטו או לנקום ממנו (ג"ז שם בשם מוהר"ם):} |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות בכור בהמה טהורה | סימן שו - דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג. ובו י"ב סעיפים: | ה. | הבכור בזמן הזה ישהנו עד שיפול בו מום ושוחטו על פי מומחה ואוכלו [בכל מקום] ומאכילו אפילו לעובד כוכבים (או לכלבים) (הגהות מרדכי פ' האשה שהלכה): |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות בכור בהמה טהורה | סימן שו - דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג. ובו י"ב סעיפים: | ו. | הבכור בזמן הזה מוכר אותו הכהן אפילו לישראל תמים חי ובעל מום חי ושחוט ומקדש בו את האשה שהוא כשאר ממונו אבל אינו נמכר במקולין ואינו נשקל בליטרא ומכל מקום מותר לשקול בו מנה כנגד מנה וכנגד כלי וקופיץ (פי' כמו סכין גדול ורחב וחידודו בולט באמצעיתו) והני מילי בשרו אבל חלבו ודמו וגידו וקרניו נמכרים במקולין ונשקלין בליטרא ושמנו של גיד דינו כבשר כיון שהוא מותר מן התורה: |
שלחן ערוך - יורה דעה | הלכות בכור בהמה טהורה | סימן שו - דין בכור בהמה טהורה באיזה זמן ובאיזה מקום נוהג. ובו י"ב סעיפים: | ז. | הבכור אפילו בעל מום נאכל תוך שנתו ומאימתי מונה לו אם נולד בעל מום מונה לו מיום שנולד והוא שיודע שכלו לו חדשיו שהרי נראה לאכילה ביום לידתו אבל אם לא ידע בודאי שכלו לו חדשיו מונה לו מיום שמיני: |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.