bookname
stringclasses 3
values | topic
stringlengths 9
45
| siman
stringlengths 16
159
| seif
stringlengths 1
5
| text
stringlengths 1
4.82k
|
|---|---|---|---|---|
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנג - דין כירה ותנור ליתן עליה הקדירות בערב שבת. ובו ה' סעיפים: | ה. | מותר לתת על פי קדירת חמין בשבת תבשיל שנתבשל מערב שבת כל צרכו כגון פאנדי''ש וכיוצא בהן לחממן לפי שאין דרך בישול בכך אבל להטמין תחת הבגדים הנתונים על גבי המיחם ודאי אסור: {הגה: והוא הדין שאסור להניחו על גבי כירה אפילו גרופה וקטומה דלא התירו אלא חזרה וכדרך שנתבאר. ויש מתירין ליתן לתוך תנור שאפו בו מבעוד יום דמאחר שלא הטמינו בו רק אפו בו מבעוד יום לא נשאר בו רק הבל מעט ואין לחוש לבישול (כל בו) ובלבד שלא נצטנן לגמרי. ויש מחמירין בזה. ואם החום כל כך בתנור שהיד סולדת בו אסור. ועיין לקמן סימן שי''ח וכל הדברים שאסור לעשות מדברים אלו אסור לומר לאינו יהודי לעשות. לכן אסור לומר לאינו יהודי להחם הקדירה אם נצטנן ואם עשה כן אסור לאכלו אפילו צונן (בית יוסף והרשב''א בתשובה). אמנם אם לא נצטנן כל כך שעדיין ראויים לאכול אם חממו אותו האינם יהודים מותרין לאכול לכן נוהגין שהאינם יהודים מוציאים הקדירות מן התנורים שמטמינים בהן ומושיבין אותן אצל תנור בית החורף או עליו ומבערת השפחה אחר כך התנור ההוא ועל ידי זה הקדירות חוזרים ונרתחים. אבל על ידי ישראל אסור בכהאי גונא (תרומת הדשן). אבל אם הקדירות עדיין חמין מותר להעמידן אצל תנור בית החורף מאחר שנתבאר דתנורים שלנו יש להם דין כירה וסמיכה בכירה שאינה גרופה וקטומה כדין גרופה וקטומה לענין נתינה עליה וכבר נתבאר שנהגו להקל בחזרה בשבת אפילו הניחה על גבי קרקע והוא הדין לסמוך לתנור שאינו גרוף וקטום הואיל והקדירה עדיין חם ומבושל כל צרכו וכן המנהג פשוט להתיר ועיין לקמן סימן שי''ח:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | א. | אף על פי שבשר חי מותר להשהותו הני מילי בקדרה אבל בצלי שאצל האש אסור להניחו סמוך לחשיכה שממהר להתבשל ואתי לחתויי והני מילי בבשר שור או עז אבל בשר גדי ועוף שהם מנותחים לאברים מותר דלא חיישינן לחיתוי שאם יחתה בגחלים יתחרך (פירוש יצא מגדר הצלי ונכנס בגדר הנשרף) הבשר שאינו צריך אלא חמימות האש בלבד ואם הוא בתנור וטח פיו בטיט בין גדי ועוף שלמים בין בשר שור או עז מותר דלא חיישינן לחיתוי שאם בא לפתוח התנור ולחתות תכנס הרוח ויצטנן התנור ויתקשה הבשר ויפסיד: {הגה: ואין חילוק בזה אם הוא חי לגמרי או שנתבשל קצת (בית יוסף). וכל זמן שחלל הגוף שלם אף על פי שאין עליו ראשו וכרעיו מקרי שלם (הגהות מרדכי). ויש מחמירין וסוברין דבתנור טוח בטיט הכל שרי ועל גבי האש שהוא מגולה הכל אסור ובתנור שפיו מכוסה אלא שאינו טוח בטיט אז יש לחלק בין גדי ועוף לשאר בשר כדרך שנתבאר והכי נהוג כסברא זו (טור והגהות אשירי ובית יוסף בשם רש''י וסמ''ג וסמ''ק וסה''ת):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | ב. | אין צולין בצל וביצה או בשר על גבי גחלים אלא כדי שיצלה מבעוד יום משני צדדיו כמאכל בן דרוסאי שהוא חצי בשולו אפילו הוא בשר גדי דכיון שהניח על גבי גחלים אינו חושש אלא שיצלה מהרה ואף על פי שיתחרך חיישינן שמא יחתה אבל כשנצלה כמאכל בן דרוסאי לא חיישינן דלמא אתי לחתויי אפילו אם הוא בשר שור שמאחר שהוא ראוי לאכילה למה יחתה להפסידו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | ג. | אם עבר או שכח ונצלה בשבת באיסור אסור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | ד. | פירות שנאכלין חיין מותר ליתנם סביב הקדירה אף על פי שאי אפשר שיצלו קודם חשכה ומיהו צריך ליזהר שלא יחזיר הכיסוי אם נתגלה משחשיכה ושלא להוסיף עליו עד שיצולו מפני שממהר לגמור בשולם בשבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | ה. | אין נותנין סמוך לחשיכה פת לתנור אלא כדי שיקרמו (פירוש שיעלה על פני הלחם קרום וקליפה מחמת האש) פניה המדובקים בתנור ולא חררה על גבי גחלים אלא כדי שיקרמו פניה שכנגד האש: {הגה: וכל שפורסה ואין החוטין נמשכין קרוי קרימת פנים (הגהות מיימוני פרק ג'). ופשטיד''א או פלאדי''ן צריך שיקרמו פניה למעלה ולמטה ויתבשל מה שבתוכה כמאכל בן דרוסאי (בית יוסף בשם סמ''ג והגהות מיימוני):} ואם נתן אותם סמוך לחשיכה ולא קרמו פניהם אם במזיד אסור עד מוצאי שבת בכדי שיעשו ואם בשוגג אם אין לו מה יאכל מותר לו לרדות ממנו מזון שלש סעודות ואומר לאחרים שאין להם מה יאכלו בואו ורדו לכם מזון שלש סעודות וכשהוא רודה לא ירדה במרדה (פירוש ברחת ובמזרה תרגום מרדה פאל''ה בלע''ז) אלא בסכין וכיוצא בו שלא יעשה כדרך שעושה בחול ואם אי אפשר לרדות בשינוי ירדה במרדה ואם נתנה בכדי שיקרמו פניה כיון דלא עבד איסורא וצורך שבת הוא רודה כדרכו ושלא לצורך היום אסור אפילו בשינוי: {הגה: וכל זה בתנור שאינו טוח בטיט (הגהות אשירי) אבל אם הוא טוח בטיט או שאינו אופה לצורך שבת רק למוצאי שבת דיש לו זמן לאפותו מותר דלא גזרינן בכהאי גוונא שמא יחתה (כל בו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | ו. | ואם נתנו בשבת אפילו במזיד מותר לו לרדות קודם שיאפה כדי שלא יבא לידי איסור סקילה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | ז. | בתנורים שלנו שאין בהם רדייה מותר להוציא יותר משלש סעודות בסכין או בשום דבר שיתחוב בו ומכל מקום לא יוציא ברחת משום דמחזי כעובדין דחול: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | ח. | לא ימלא אדם קדירה עססיות (פירוש מיני קטניות הגדלות בארץ ישראל ולא בבבל) ותורמוסין ויתן לתוך התנור ערב שבת סמוך לחשיכה מפני שדברים אלו אינם צריכים בישול רב ודעתו עליהם לאכלם לאלתר ומפני כך אף על פי שלא נתבשלו כל עיקר הרי הם כשאר תבשיל שהתחיל להתבשל ולא נתבשל כל צרכו שאסור להשהותו והוא הדין לכירה וכופח: {הגה: כשאינן גרופים וקטומים ואפשר לחתות (בית יוסף ומגילה פרק ג'):} ואם עשה כן אפילו בשוגג אסורים למוצאי שבת עד כדי שיעשו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנד - דיני תבשילין המוכנים מערב שבת כדי להגמר בשבת. ובו ט' סעיפים: | ט. | כיוצא בו לא ימלא חבית של מים ויתן לתוך התנור ערב שבת עם חשיכה ואם עשה כן אסורים למוצאי שבת בכדי שיעשו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנה - הכנת האש קודם הכנסת שבת. ובו ג' סעיפים: | א. | אין עושין מדורה מעצים סמוך לחשיכה עד שיצית בהן האור בענין שתהא השלהבת עולה מאליה בלי סיוע עצים אחרים ואם הוא עץ יחידי צריך שיאחוז האור ברוב עביו וברוב היקפו ואם לא הודלקה כל כך אסור ליהנות בה בשבת גזירה שמא יחתה בה ויניד העצים כדי שתעלה השלהבת וכשהודלקה כשיעור יכול להתחמם כנגדה בשבת ולהשתמש לאורה בין אם הוא על גבי קרקע או על גבי המנורה ואפילו היא מדברים שאין עושין מהם פתילה לשבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנה - הכנת האש קודם הכנסת שבת. ובו ג' סעיפים: | ב. | יש אומרים שבפחמין אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא שרי מפני שהם דולקים והולכים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנה - הכנת האש קודם הכנסת שבת. ובו ג' סעיפים: | ג. | מדורה של זפת ושל גפרית ושל קש וגבבא אפילו לא אחז בהם האור אלא כל שהוא שרי וכן מדורה של קנים ושל גרעיני תמרים כשהם מפוזרים אבל אם הקנים אגודות והגרעינים בסל צריכים שיצית בהם האור עד שתהא השלהבת עולה מאליה ויש אומרים בהיפך: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנו - ששה תקיעות שהיו תוקעין בערב שבת. ובו סעיף אחד: | א. | כשהיו ישראל בישובן היו תוקעין בערב שבת שש תקיעות כדי להבדיל את העם מן המלאכה: {הגה: ונהגו בקהלות הקדושות שכל שהוא סמוך לשבת כחצי שעה או שעה שמכריז שליח ציבור להכין עצמן לשבת והוא במקום התקיעות בימיהם וכן ראוי לנהוג בכל מקום:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנז - דיני הטמנת חמין. ובו ח' סעיפים: | א. | אין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל אבל בספק חשיכה טומנין בו ואין טומנין בדבר המוסיף הבל אפילו מבעוד יום ואם הטמין בדבר המוסיף הבל התבשיל אסור אפילו בדיעבד ודוקא בצונן שנתחמם או שנצטמק ויפה לו אבל בעומד בחמימותו כשעה ראשונה מותר: {הגה: יש אומרים דאם שכח והטמין בשוגג בדבר המוסיף הבל שרי לאכול (הגהות מרדכי):} (ויש אומרים דכל זה אינו אסור אלא כשעושה לצורך לילה אבל כשמטמין לצורך מחר מותר להטמין מבעוד יום בדבר שמוסיף הבל (מרדכי ריש פרק כירה ובית יוסף סוף סימן רנ''ג בשם שבולי לקט) ובדיעבד יש לסמוך על זה ובלבד שלא יהא רגיל לעשות כן): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנז - דיני הטמנת חמין. ובו ח' סעיפים: | ב. | אפילו תבשיל שנתבשל כל צרכו אסור להטמין בשבת אפילו בדבר שאינו מוסיף הבל ומכל מקום לשום כלים על התבשיל כדי לשמרו מן העכברים או כדי שלא יתטנף בעפרורית שרי שאין זה כמטמין להחם אלא כשומר ונותן כיסוי על הקדירה (ועיין לעיל סימן רנ''ג): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנז - דיני הטמנת חמין. ובו ח' סעיפים: | ג. | אלו הם דברים המוסיפים הבל פסולת של זיתים או של שומשמין וזבל ומלח וסיד וחול בין לחים בין יבשים ותבן וזגין ומוכין ועשבים בזמן ששלשתן לחין ואלו דברים שאינם מוסיפים הבל כסות ופירות וכנפי יונה (או שאר נוצות מהרר''א בהגהות) ונעורת של פשתן ונסורת של חרשין (פירוש הקש הדק הנופל מן העץ כשמגררים אותו במגירה): {הגה: יש אומרים דמותר להטמין בסלעים אף על פי שמוסיפין הבל דמלתא דלא שכיחא לא גזרו ביה רבנן (תוספות ומרדכי ריש פרק לא יחפור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנז - דיני הטמנת חמין. ובו ח' סעיפים: | ד. | אף על פי שאין טומנין בשבת אפילו בדבר שאין מוסיף הבל אם טמן בו מבעוד יום ונתגלה משחשיכה מותר לחזור ולכסותו. וכן אם רצה להוסיף עליו בשבת מוסיף וכן אם רוצה ליטלו כולו ולתת אחר במקומו בין שהראשון חם יותר מהשני בין שהשני חם יותר מהראשון אפילו לא היה מכוסה אלא בסדין יכול ליטלו לכסותו בגלופקרין והוא שנתבשלה הקדירה כל צרכה אבל אם אינה מבושלת כל צרכה אפילו להוסיף על הכיסוי אסור שתוספת זה גורם לה להתבשל: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנז - דיני הטמנת חמין. ובו ח' סעיפים: | ה. | אם פינה התבשיל בשבת מקדירה שנתבשל בה לקדירה אחרת מותר להטמינו בדבר שאינו מוסיף הבל: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנז - דיני הטמנת חמין. ובו ח' סעיפים: | ו. | מותר להטמין בשבת דבר צונן בדבר שאינו מוסיף הבל כדי שלא יצטנן ביותר או כדי שתפיג צינתו אבל בדבר המוסיף הבל אפילו להטמין צונן גמור ואפילו מבעוד יום נמי אסור: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנז - דיני הטמנת חמין. ובו ח' סעיפים: | ז. | כל היכא דאסרינן הטמנה אפילו בקדירה מבושלת כל צרכה אסרינן ואפילו מצטמק ורע לו: {הגה: וכן עיקר ויש מקילין ואומרים דכל שהוא חי לגמרי או נתבשל כל צרכו מותר בהטמנה כמו בשיהוי וכמו שנתבאר לעיל סימן רנ''ג ובמקום שנהגו להקל על פי סברא זו אין למחות בידם אבל אין לנהוג כן בשאר מקומות:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנז - דיני הטמנת חמין. ובו ח' סעיפים: | ח. | אף על פי שמותר להשהות קדירה על גבי כירה שיש בה גחלים על פי הדרכים שנתבארו בסימן רנ''ג אם הוא מכוסה בבגדים אף על פי שהבגדים אינם מוסיפים הבל מחמת עצמן מכל מקום מחמת אש שתחתיהם מוסיף הבל (ואסור) ומיהו כל שהוא בענין שאין הבגדים נוגעים בקדירה אף על פי שיש אש תחתיה כיון שאין עושה דרך הטמנה שרי הלכך היכא שמעמיד קדירה על גבי כירה או כופח שיש בהם גחלים ואין שולי הקדירה נוגעים בגחלים שיהוי מקרי ומותר על פי הדרכים שנתבארו בסימן רנ''ג ואם נתן על הקדירה כלי רחב שאינו נוגע בצדי הקדירה ונתן בגדים על אותו כלי רחב מותר דכיון שאין הבגדים נתונים אלא על אותו כלי רחב שאינו נוגע בצדי קדירה אין כאן הטמנה וכן מותר להניח הקדירה בתנורים שלנו על ידי שיתן בתוכה חתיכה חיה והוא שלא תהא הקדירה נוגעת בגחלים ואף על פי שמכסה פי התנור בבגדים כיון שאין הבגדים נוגעים בקדירה לאו הטמנה היא ושרי: {הגה: והטמנה שעושין במדינות אלו שמטמינים בתנור וטחין פי התנור בטיט שרי לכולי עלמא (אור זרוע ותרומת הדשן סימן ס''ט ואגור) וכמו שנתבאר לעיל סוף סימן רנ''ד ויתבאר לקמן סוף סימן רנ''ט ומצוה להטמין לשבת כדי שיאכל חמין בשבת כי זהו מכבוד ועונג שבת וכל מי שאינו מאמין בדברי החכמים ואוסר אכילת חמין בשבת חיישינן שמא אפיקורוס הוא (הר''ן פרק במה טומנין וכל בו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנח - שמותר להשים ערב שבת דבר קר על קדירה חמה. ובו סעיף אחד: | א. | מותר להניח מבעוד יום כלי שיש בו דבר קר על גבי קדירה חמה שאין זה כטומן בדבר המוסיף הבל: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם. ובו ז' סעיפים: | א. | מוכין (פירוש כל דבר רך קרוי מוכין כגון צמר גפן ותלישי צמר רך של בהמה וגרירת בגדים בלוים) שטמן בהם דרך מקרה אסור לטלטלן אלא מנער הכיסוי והן נופלות וכגון שמקצתן מגולה שאין זה טלטול אלא מצדו ואם יחדן לכך מותר לטלטלן אבל אם טמן בגיזי צמר אפילו לא יחדן לכך מותר לטלטלן והני מילי סתם גיזין שאין עומדין לסחורה אבל אם נתנם לאוצר לסחורה צריכין יחוד ואם טמן בהם בלא יחוד מנער הכיסוי והן נופלות דהיינו לומר שנוטל כיסוי הקדירה שיש תורת כלי עליה ואף על פי שהם עליה לא איכפת לן דלא נעשית בסיס להן: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם. ובו ז' סעיפים: | ב. | הנותנים אבנים ולבנים סביב הקדירה צריך שייחדם לכך לעולם שהרי כל זמן שלא יחדן אינם חשובים לו ומשליכן הילכך אסור לטלטלן אם לא שיצניעם ומיחדן לכך: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם. ובו ז' סעיפים: | ג. | הטומן בקופה מלאה גיזי צמר שאסור לטלטל והוציא הקדירה כל זמן שלא נתקלקלה הגומא יכול להחזירה ואם נתקלקלה לא יחזירנה ואפילו לכתחלה יכול להוציא על דעת להחזירה אם לא תתקלקל ולא חיישינן שמא יחזירנה אף אם תתקלקל ויש אומרים שאפילו טמן בדבר שמותר לטלטל אם נתקלקל הגומא לא יחזיר מפני שתצטרך הקדירה לעשות לעצמה מקום כשמחזירה ונמצא כמי שטומן בשבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם. ובו ז' סעיפים: | ד. | טמן בדבר שאינו ניטל וכיסה פיה בדבר הניטל מגלה הכיסוי ואוחז בקדירה ומוציאה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם. ובו ז' סעיפים: | ה. | טמן וכיסה בדבר שאינו ניטל אם מקצת הקדירה מגולה נוטל ומחזיר ואם לאו אינו נוטל: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם. ובו ז' סעיפים: | ו. | יום טוב שחל להיות בערב שבת יש מי שאוסר להטמין באבנים משום דהוי כמו בנין ויש מתירים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רנט - כמה דיני הטמנה וטלטולם. ובו ז' סעיפים: | ז. | תנור שמניחים בו החמין וסותמין פיו בדף ושורקין (פירוש מחליקין) אותו בטיט מותר לסתור אותה סתימה כדי להוציא החמין ולחזור ולסותמו ואם יש בו גחלים לוחשות מותר על ידי אינו יהודי: {הגה: ויש מחמירין שלא לסתור סתימת התנור הטוח בטיט על ידי ישראל אם אפשר לעשות על ידי אינו יהודי וכן אם אפשר לעשותו על ידי ישראל קטן לא יעשה ישראל גדול ואם אי אפשר יעשה גדול על ידי שינוי קצת והכי נהוג (תרומת הדשן סימן ש''ה ואגור) ונראה לי הא דמותר לחזור לסתום התנור היינו ביום דכבר כל הקדירות מבושלות כל צרכן אבל בלילה סמוך להטמנתו דיש לספק שמא הקדירות עדיין אינן מבושלות כל צרכן אסור לסתום התנור דגורם בישול כמו שנתבאר סימן רנ''ז סעיף ד' ואפילו על ידי אינו יהודי אסור כמו שנתבאר לעיל סוף סימן רנ''ג. (ושאר דיני חזרה בשבת עיין לקמן סימן שי''ח):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רס - דיני הכנסת שבת. ובו ב' סעיפים: | א. | מצוה לרחוץ: {הגה: כל גופו ואם אי אפשר לו ירחוץ (טור):} פניו ידיו ורגליו בחמין בערב שבת ומצוה לחוף הראש ולגלח הצפרנים בערב שבת: {הגה: ואם היו שערות ראשו גדולות מצוה לגלחן (אור זרוע פרק אלו מגלחין) וכשנוטל צפרניו לא יטול אותן כסדרן ויתחיל בשמאל בקמיצה ובימין באצבע וסימן לזה דבהג''א בשמאלו ובדאג''ה בימין (אבודרהם וספר המוסר):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רס - דיני הכנסת שבת. ובו ב' סעיפים: | ב. | כשיהיה סמוך לחשיכה ישאל לאנשי ביתו בלשון רכה עשרתם ערבתם הפרשתם חלה ויאמר להם הדליקו את הנר. ((ובמקום שאין מעשרין אין צריך לומר עשרתם (טור):)) |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסא - זמן הדלקת הנרות לשבת. ובו ד' סעיפים: | א. | ספק חשיכה והוא בין השמשות (והיינו כדי שיעור הלוך ג' רבעי מיל אחר שקיעת החמה (טור בסימן רצ''ג וכדלקמן סוף סימן ב') ושיעור מיל הוא שליש שעה פחות חלק ל') אין מעשרין את הודאי ואין מטבילין את הכלים ואין מדליקין את הנרות ואין מערבין עירובי תחומין (ועיין לקמן סימן תט''ו סעיף ב') אבל מעשרין את הדמאי וטומנין את החמין ומערבין עירובי חצירות (ועיין לקמן סימן שצ''ג). ומותר לומר לאינו יהודי בין השמשות להדליק נר לצורך שבת וכן לומר לו לעשות כל מלאכה שהיא לצורך מצוה או שהוא טרוד ונחפז עליה: {הגה: וכן מי שקבל עליו שבת שעה או ב' קודם חשיכה יכול לומר לאינו יהודי להדליק הנר ושאר דברים שצריך (מהרי''ו סימן קי''ו) (ועיין לקמן סימן שמ''ב):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסא - זמן הדלקת הנרות לשבת. ובו ד' סעיפים: | ב. | יש אומרים שצריך להוסיף מחול על הקודש וזמן תוספת זה הוא מתחלת השקיעה שאין השמש נראית על הארץ עד זמן בין השמשות והזמן הזה שהוא ג' מילין ורביע רצה לעשותו כולו תוספת עושה רצה לעשות ממנו מקצת עושה ובלבד שיוסיף איזה זמן שיהיה ודאי יום מחול על הקודש. ושיעור זמן בין השמשות הוא ג' רבעי מיל שהם מהלך אלף ות''ק אמות קודם הלילה: {הגה: ואם רוצה להקדים ולקבל עליו השבת מפלג המנחה ואילך הרשות בידו (טור ואגור בשם תוספות פרק תפלת השחר) (ועיין לקמן סימן רס''ז):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסא - זמן הדלקת הנרות לשבת. ובו ד' סעיפים: | ג. | מי שאינו בקי בשיעור זה ידליק בעוד שהשמש בראש האילנות ואם הוא יום המעונן ידליק כשהתרנגולין יושבים על הקורה מבעוד יום ואם הוא בשדה שאין שם תרנגולים ידליק כשהעורבים יושבים מבעוד יום: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסא - זמן הדלקת הנרות לשבת. ובו ד' סעיפים: | ד. | אחר עניית ברכו אף על פי שעדיין יום הוא אין מערבין ואין טומנין משום דהוא קבליה לשבת עליה ולדידן הוי אמירת מזמור שיר ליום השבת כעניית ברכו לדידהו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסב - לקדש השבת בשולחן ערוך ובכסות נקיה. ובו ג' סעיפים: | א. | יסדר שלחנו ויציע המטות ויתקן כל ענייני הבית כדי שימצאנו ערוך ומסודר בבואו מבית הכנסת: {הגה: ויהיה שלחנו ערוך כל יום השבת וכן המנהג ואין לשנות (טור סוף סימן רפ''ט ומרדכי סוף פרק כל כתבי והגהות מרדכי פרק כ''ט דשבת):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסב - לקדש השבת בשולחן ערוך ובכסות נקיה. ובו ג' סעיפים: | ב. | ישתדל שיהיו לו בגדים נאים לשבת ואם אי אפשר לו לפחות ישלשל (פירוש ישלשלם כלפי מטה שיהיו ארוכים כמדת העשירים היושבים בביתם. רש''י שם) בגדיו למטה דרך כבוד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסב - לקדש השבת בשולחן ערוך ובכסות נקיה. ובו ג' סעיפים: | ג. | ילבש בגדיו הנאים וישמח בביאת שבת כיוצא לקראת המלך וכיוצא לקראת חתן וכלה דרבי חנינא מעטף וקאי בפניא דמעלי שבתא ואמר בואו ונצא לקראת שבת מלכתא. ר' ינאי אומר בואי כלה בואי כלה: {הגה: וילביש עצמו בבגדי שבת מיד אחר שרחץ עצמו וזהו כבוד השבת ועל כן לא ירחץ לשבת אלא סמוך לערב שילביש עצמו מיד (הגהות מרדכי החדשים):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | א. | יהא זהיר לעשות נר יפה ויש מכוונים לעשות שתי פתילות אחד כנגד זכור ואחד כנגד שמור: {הגה: ויכולין להוסיף ולהדליק ג' או ד' נרות וכן נהגו. האשה ששכחה פעם אחת להדליק מדלקת כל ימיה ג' נרות (מהרי''ל) כי יכולין להוסיף על דבר המכוון נגד דבר אחר ובלבד שלא יפחות (אשר''י ומרדכי מסכת ראש השנה וריש פרק יום טוב):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | ב. | אחד האנשים ואחד הנשים חייבים להיות בבתיהם נר דלוק בשבת. אפילו אין לו מה יאכל שואל על הפתחים ולוקח שמן ומדליק את הנר שזה בכלל עונג שבת הוא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | ג. | הנשים מוזהרות בו יותר מפני שמצויות בבית ועוסקות בצרכי הבית. אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ולקידוש היום נר שבת קודם וכן אם אין ידו משגת לקנות נר לשבת ונר לחנוכה נר שבת קודם משום שלום הבית דאין שלום בבית בלא נר (ואם אין ידו משגת לקנות יין לקידוש ולקנות נר חנוכה עיין לקמן סימן תרע''ה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | ד. | לא יקדים למהר להדליקו בעוד היום גדול שאז אינו ניכר שמדליקו לכבוד שבת וגם לא יאחר ואם רוצה להדליק נר בעוד היום גדול ולקבל עליו שבת מיד רשאי כי כיון שמקבל עליו שבת מיד אין זו הקדמה ובלבד שיהא מפלג המנחה ולמעלה שהוא שעה ורביע קודם הלילה: {הגה: ועיין לקמן סימן רס''ז ואם היה הנר דלוק מבעוד היום גדול יכבנו ויחזור וידליקנו לצורך שבת (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | ה. | כשידליק יברך ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק נר של שבת, אחד האיש ואחד האשה גם ביום טוב צריך לברך להדליק נר של יום טוב. וביום הכיפורים בלא שבת יש מי שאומר שלא יברך ועיין לקמן סימן תר''י: {הגה: יש מי שאומר שמברכין קודם ההדלקה ויש מי שאומר שמברך אחר ההדלקה (מרדכי סוף במה מדליקין) וכדי שיהא עובר לעשייתו לא יהנה ממנה עד לאחר הברכה ומשימין היד לפני הנר אחר הדלקה ומברכין ואחר כך מסלקין היד וזה מקרי עובר לעשייה וכן המנהג (מהרי''ל):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | ו. | בחורים ההולכים ללמוד חוץ לביתם צריכים להדליק נר שבת בחדרם ולברך עליו אבל מי שהוא אצל אשתו אין צריך להדליק בחדרו ולברך עליו לפי שאשתו מברכת בשבילו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | ז. | אורח שאין לו חדר מיוחד וגם אין מדליקין עליו בביתו צריך להשתתף בפרוטה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | ח. | ב' או ג' בעלי בתים אוכלים במקום אחד יש אומרים שכל אחד מברך על מנורה שלו ויש מגמגם בדבר ונכון ליזהר בספק ברכות ולא יברך אלא אחד: {הגה: אבל אנו אין נוהגין כן:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | ט. | המדליקין בזויות הבית ואוכלים בחצר אם אין הנרות ארוכות שדולקות עד הלילה הוי ברכה לבטלה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | י. | לבעל הלכות גדולות כיון שהדליק נר של שבת חל עליו שבת ונאסר במלאכה ועל פי זה נוהגות קצת נשים שאחר שברכו והדליקו הנרות משליכות לארץ הפתילה שבידן שהדליקו בה ואין מכבות אותה ויש אומרים שאם תתנה קודם שהדליקה שאינה מקבלת שבת עד שיאמר החזן ברכו מועיל ויש אומרים שאינו מועיל לה ויש חולקים על בעל הלכות גדולות ואומרים שאין קבלת שבת תלוי בהדלקת הנר אלא בתפלת ערבית שכיון שאמר החזן ברכו הכל פורשין ממלאכתם ולדידן כיון שהתחילו מזמור שיר ליום השבת הוי כברכו לדידהו: {הגה: והמנהג שאותה אשה המדלקת מקבלת שבת בהדלקה אם לא שתתנה תחלה ואפילו תנאי בלב סגי (מרדכי) אבל שאר בני הבית מותרין במלאכה עד ברכו ועיקר הדלקה תלויה בנרות שמדליקין על השלחן אבל לא בשאר הנרות שבבית (אור זרוע) וצריך להניח הנרות במקום שמדליקין לא להדליק במקום זה ולהניח במקום אחר (מרדכי פרק במה מדליקין):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | יא. | אף על פי שלא התפללו הקהל עדיין אם קדם היחיד והתפלל של שבת מבעוד יום חל עליו קבלת שבת ואסור בעשיית מלאכה ואפילו אם אומר שאינו רוצה לקבל שבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | יב. | אם רוב הקהל קבלו עליהם שבת המיעוט נמשכים אחריהם על כרחם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | יג. | אדם שבא לעיר בערב שבת וכבר קבלו אנשי העיר עליהם שבת אף על פי שעדיין היום גדול אם היו עליו מעות או שום חפץ מניחו ליפול: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | יד. | אם ביום המעונן טעו צבור וחשבו שחשיכה והדליקו נרות והתפללו תפלת ערבית של שבת ואחר כך נתפזרו העבים וזרחה חמה אינם צריכים לחזור ולהתפלל ערבית אם כשהתפללו היה מפלג המנחה ולמעלה ואם יחיד הוא שטעה בכך צריך הוא לחזור ולהתפלל תפלת ערבית ולענין עשיית מלאכה בין צבור בין יחיד מותרים דקבלת שבת היתה בטעות ויש אומרים שאותם שהדליקו נרות אסורים בעשיית מלאכה ושאר אנשי הבית מותרין ויש אומרים שאותו נר שהודלק לשם שבת אסור ליגע בו ולהוסיף בו שמן ואפילו אם כבה אסור לטלטלו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | טו. | מי ששהה להתפלל מנחה בערב שבת עד שקבלו הקהל שבת לא יתפלל מנחה באותו בית הכנסת אלא ילך חוץ לאותו בית הכנסת ויתפלל תפלה של חול והוא שלא קבל שבת עמהם אבל אם ענה וקבל שבת עמהם אינו יכול להתפלל תפלת חול אלא יתפלל ערבית שתים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | טז. | אם בא לבית הכנסת סמוך לקבלת הצבור שבת מתחיל להתפלל מנחה ואף על פי שבעודו מתפלל יקבלו הצבור שבת אין בכך כלום הואיל והתחיל בהיתר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסג - מי ומי המדליקין, ואם טעו ביום המעונן. ובו י''ז סעיפים: | יז. | יש אומרים שמי שקבל עליו שבת קודם שחשכה מותר לומר לישראל חבירו לעשות לו מלאכה: {הגה: ומותר ליהנות מאותה המלאכה בשבת וכל שכן במוצאי שבת. מי שמאחר להתפלל במוצאי שבת או שממשיך סעודתו בלילה מותר לומר לחבירו ישראל שכבר התפלל והבדיל לעשות לו מלאכתו להדליק לו נרות ולבשל לו ומותר ליהנות ולאכול ממלאכתו, כן נראה לי:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | א. | אין עושין פתילה לנר של שבת בין נר שעל השלחן בין כל נר שמדליק בבית מדבר שהאור אינו נאחז בו אלא נסרך סביביו והשלהבת קופצת כגון צמר ושער וכיוצא בהם אלא מדבר שהאור נתלה בו כגון פשתן נפוצה ובגד שש וצמר גפן וקנבוס וכיוצא בהן: {הגה: ואם הדליק בדברים האסורים אסור להשתמש לאורו (תשובת הרשב''א סימן קע''א) ויש אומרים דאם יש נר אחד מדברים המותרים מותר להשתמש לאור האחרים וכן דבר שאפשר בלא נר מותר לעשות אפילו אצל נרות האחרים ולצורך שבת יש להקל בדיעבד (הגהות מרדכי פרק קמא ופרק ב' דשבת):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | ב. | כרך דבר שמדליקין בו על דבר שאין מדליקין בו אם נתכוין להעבות (פירוש לעשותה עבה) הפתילה כדי להוסיף אורה אסור ואם נתכוון להקשות הפתילה כדי שתהא עומדת ולא תשלשל למטה מותר ומטעם זה מותר לכרוך דבר שמדליקין בו על גבי גמי או קש כדי ליתן הפתילה בעששית: {הגה: נותנין גרגיר של מלח וגריס של פול על פי הנר בערב שבת כדי שיהא דולק יפה בשבת (מיימוני פרק ה' וטור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | ג. | אין מדליקין נר לשבת אלא משמן הנמשך אחר הפתילה ולפיכך אין מדליקין בזפת ולא בשעוה ולא בשמן העשוי מצמר גפן ולא באליה ולא בחלב וכן אין מדליקין בעטרן מפני שריחו רע ויניחנו ויצא ולא בצרי מפני שריחו נודף שמא יסתפק ממנו ונמצא מתחייב משום מכבה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | ד. | אפילו נתן מעט שמן זית בשמנים אלו שאינם נמשכים ואז נמשכין אין מדליקין בהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | ה. | חלב מהותך וקרבי דגים אין מדליקין בהם ואם נתן בהם מעט מאחת משמנים שמדליקין בהם מותר להדליק בהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | ו. | שאר כל השמנים חוץ מאלו מדליקים בהם ומכל מקום שמן זית מצוה מן המובחר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | ז. | כרך זפת או שעוה או חלב סביב הפתילה מדליקין בהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | ח. | המדליק צריך שידליק רוב מה שיוצא מן הפתילה מהנר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | ט. | אין צריך להבהב הפתילה (פירוש ענין הבהוב יפול על דבר שאינו נשרף לגמרי וגם לא קיים לגמרי) (אל תאכלו ממנו נא תרגום יונתן מהבהב): {הגה: ומכל מקום נהגו להדליק הפתילה ולכבותה כדי שתהיה מחורכת ויאחז בה האור יפה (טור):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסד - דיני הפתילה והשמן. ובו י' סעיפים: | י. | אין מדליקין בסמרטוטין אפילו מחורכין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר. ובו ד' סעיפים: | א. | אין נותנין כלי מנוקב מלא שמן על פי הנר כדי שיהא נוטף בתוכו גזירה שמא יסתפק ממנו ויתחייב משום מכבה ואם חברו לו בסיד או בחרסית מותר דכיון שהוא כלי אחד בדיל מיניה משום איסור שבת: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר. ובו ד' סעיפים: | ב. | לא ימלא קערה שמן ויתננה בצד הנר ויתן ראש הפתילה בתוכה בשביל שתהא שואבת גזירה שמא יסתפק ממנו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר. ובו ד' סעיפים: | ג. | אין נותנין כלי בשבת תחת הנר לקבל שמן הנוטף מפני שהוא מבטל כלי מהיכנו ומותר ליתנו מבעוד יום והשמן הנוטף אסור להסתפק ממנו בשבת: {הגה: ואסור ליגע בנר דולק כשהוא תלוי אף על פי שאינו מטלטלו ואין בו משום מוקצה בנגיעה בעלמא מכל מקום אסור פן יתנדנד קצת מנגיעתו ויטה (אור זרוע):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסה - דין כלים הנתנים תחת הנר. ובו ד' סעיפים: | ד. | נותנים כלי תחת הנר לקבל נצוצות מפני שאין בהם ממש ואין כאן ביטול כלי מהיכנו אבל לא יתן לתוכו מים אפילו מבעוד יום מפני שמקרב זמן כיבוי הנצוצות ומכל מקום מותר ליתן מים בעששית שמדליקים בה בערב שבת כיון שאינו מתכוין לכבוי אלא להגביה השמן: {הגה: ויש אומרים אפילו מתכוין לכיבוי שרי מאחר שאין המים בעין אלא תחת השמן לא הוי אלא גרם כיבוי וכן נוהגין (סמ''ג):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | א. | מי שהיה בא בדרך וקדש עליו היום והיה עמו מעות ויש לו חמורו וגם יש עמו אינו יהודי לא יניח כיסו על חמורו מפני שהוא מצווה על שביתתו אלא נותן כיסו לאינו יהודי להוליכו לו ולמוצאי שבת לוקחו ממנו ואפילו לא נתן לו שכר על זה ואף על פי שנתנו לו משחשיכה מותר אבל אם מצא מציאה אינו יכול ליתנה לאינו יהודי אלא אם כן באה לידו מבעוד יום דהשתא הויא ככיסו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | ב. | אם אין עמו אינו יהודי מניחו על חמורו וכדי שלא יהא חייב משום מחמר (פירוש מנהיג את החמור) אי איכא עקירה והנחה מניחו לאחר שעקרה יד ורגל ללכת דלאו עקירה היא וכשהיא עומדת נוטל הימנה ולאחר שתחזור ותעקר רגלה יניחנו ויש אומרים שצריך ליזהר מלהנהיגה בקול רם כל זמן שהכיס עליה: {הגה: והוא לא ירכב על החמור אלא ילך ברגליו ואם הוא צריך לצאת חוץ לתחום מפני שמתיירא מן הלסטים או שאר סכנה ואפילו הוא תוך התחום יכול לישב על החמור ולרכוב (ריב''ש ובית יוסף בשם תשב''ץ):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | ג. | היה עמו חמורו וחרש שוטה וקטן יניחנו על החמור ולא יתננה לאחד מאלו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | ד. | היה עמו חרש ושוטה יתננו לשוטה לפי שאין לו דעת כלל: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | ה. | שוטה וקטן יתננו לשוטה שהקטן יבא לכלל דעת חרש וקטן יתננו למי שירצה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | ו. | ויש אומרים שכשנותנו לאחד מאלו מניחו עליו כשהוא מהלך ונוטלו ממנו כשהוא עומד: {הגה: ודוקא כשנותן להם משחשכה אבל כשנותן להם מבעוד יום מותר בכל ענין:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | ז. | אם אין עמו שום אחד מכל אלו יטלטלנו פחות פחות מארבע אמות ודוקא כיסו או מציאה שבאה לידו אבל אם לא באה לידו לא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | ח. | יש אומרים דדוקא מי שהחשיך לו בדרך שהיה סבור שעדיין יש שהות ביום אבל מי שיצא מביתו סמוך לחשכה ושכח והוציא לרשות הרבים לא התירו לו בשום אחד מהדרכים האלו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | ט. | הגיע לחצר החיצונה המשתמרת נוטל מעל החמור כלים הנטלים ושאינם נטלים מתיר את החבלים והשקים נופלים ואם היתה טעונה כלי זכוכית שאסור לטלטלם כגון שהם כוסות של מקיזי דם שאין ראוים בשבת לכלום לפי שהם מאוסים ואם יפלו לארץ ישברו מניח תחתיהם כרים וכסתות. ודוקא במשאות קטנים שיכול לשמטן מתחתיהן אבל אם הם גדולים שאינו יכול לשמוט הכרים מתחתיהן אסור להניחם תחתיהן מפני שמבטל כלי מהיכנו (פירוש מהתשמיש שהיה מוכן לו) אלא פורקן בנחת שלא ישברו ולא יניחם על הבהמה משום צער בעלי חיים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | י. | חשכה לו בדרך ותפלין בראשו או שיושב בבית המדרש בשדה וחשכה לו מניח ידו עליהם עד שמגיע לביתו ואם יש בית סמוך לחומה שנשמרים בתוכו מניחן שם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | יא. | היתה חבילתו מונחת על כתפו וקידש עליו היום רץ תחתיה עד ביתו ודוקא רץ אבל לילך לאט לא כיון דלית היכירא אתי למעבד עקירה והנחה דזמנין קאי ולאו אדעתיה אבל רץ אית ליה היכירא וכי מטי לביתיה כי היכי דלא קאי פורתא ואשתכח דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד זורק לה כלאחר יד דהיינו שלא כדרך זריקה כגון מכתפיו ולאחריו: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | יב. | יש אומרים דדוקא בחבילה התירו לעשות כן אבל לא בכיסו ויש אומרים דהוא הדין לכיסו: {הגה: ומי ששכח כיסו עליו בשבת אם הוא בביתו יכול לילך עמו לחדר להתיר חגורו וליפול שם להצניעו ואם הוא בשוק אסור להביאו לביתו רק מתיר חגורו בשוק והוא נופל ואומר לאינו יהודי לשמרו ואם מביאו אין לחוש (אגודה מסכת ביצה בית יוסף סימן ש''ט) ועיין לקמן סימן ש''י אם הכיס תפור בבגדו מה דינו:} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסו - דין מי שהחשיך לו בדרך. ובו י''ג סעיפים: | יג. | מצא ארנקי בשבת אסור ליטלו אף על פי שירא פן יקדמנו אחר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת. ובו ג' סעיפים: | א. | בתפלת המנחה בערב שבת אין נופלין על פניהם: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת. ובו ג' סעיפים: | ב. | מקדימין להתפלל ערבית יותר מבימות החול ובפלג המנחה יכול להדליק ולקבל שבת בתפלת ערבית ולאכול מיד (ועיין לעיל סימן רל''ג כיצד משערין שיעור פלג המנחה): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסז - דיני התפלה בערב שבת. ובו ג' סעיפים: | ג. | בברכת השכיבנו אינו חותם בה שומר עמו ישראל אלא כיון שהגיע לובצל כנפיך תסתירנו אומר ופרוס סכת שלום עלינו ועל ירושלים עירך ברוך אתה ה' הפורס סכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | א. | אומר ויכלו בתפלת ערבית: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | ב. | אם טעה והתחיל תפלת החול גומר אותה ברכה שנזכר בה שטעה ומתחיל של שבת לא שנא נזכר בברכת אתה חונן לא שנא נזכר בברכה אחת משאר הברכות בין בערבית בין בשחרית מוסף ומנחה ויש אומרים דבמוסף פוסק אפילו באמצע ברכה: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | ג. | אם היה סבור שהוא חול והתחיל אדעתא דחול ומיד כשאמר תיבת אתה נזכר קודם שאמר חונן הוה ליה התחיל בשל חול וגומר אותה ברכה אבל אם היה יודע שהוא שבת ושלא בכוונה התחיל תיבת אתה אפילו אם הוא בתפלת שחרית שאינה פותחת באתה אינו גומר ברכת אתה חונן דחשבינן ליה כטעה בתפלת שבת בין זו לזו: {הגה: דהרי יכול לומר אתה קדשת או אתה אחד (תרומת הדשן סימן י''ד):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | ד. | מי שהתפלל תפלה של חול בשבת ולא הזכיר של שבת לא יצא ואם הזכיר של שבת בתוך שמונה עשרה אף על פי שלא קבע ברכה לשבת יצא: {הגה: במוסף אפילו לא אמר רק ונעשה לפניך את חובותינו בתמידי יום ובקרבן מוסף יצא (בית יוסף בשם הרא''ש פרק מי שמתו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | ה. | טעה והתפלל של חול בשבת ולא הזכיר של שבת אם עקר רגליו חוזר לראש ואם לא עקר רגליו אף על פי שסיים תפלתו אינו חוזר אלא לשל שבת. (ושליח ציבור ששכח של שבת בשחרית עיין סימן קכ''ו): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | ו. | הטועה בתפלת שבת והחליף של זו בזו אינו חוזר ויש אומרים שאם החליף של מוסף באחרת או אחרת בשל מוסף חוזר: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | ז. | חוזרים לומר ויכלו משום יום טוב שחל להיות בשבת שאין אומרים אותו בתפלה וגם להוציא למי שאינו יודע ואומרים אותו בקול רם ומעומד: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | ח. | ואומר שליח ציבור ברכה אחת מעין שבע ואין היחיד אומר אותה: {הגה: מיהו אם היחיד רוצה להחמיר על עצמו יכול לאמרה בלא פתיחה ובלא חתימה וכן נוהגין הצבור לאמרה עם שליח ציבור בלא פתיחה וחתימה (אבודרהם וכל בו):} |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | ט. | יום טוב שחל להיות בשבת אינו מזכיר של יום טוב בברכה מעין שבע (פירוש ברכת אל עליון קונה וכו'): |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | י. | אין אומרים ברכה מעין שבע בבית חתנים ואבלים דליכא טעמא דמאחרין לבוא שיהיו ניזוקין: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | יא. | אף בשבת שאחר יום טוב אומרים ברכה מעין שבע: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | יב. | אין לדבר בשעה שאומרים ויכלו ולא בשעה שאומר שליח ציבור ברכה מעין שבע: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסח - דין הטועה בתפלת השבת. ובו י''ג סעיפים: | יג. | אם התפלל של חול ולא הזכיר של שבת או שלא התפלל כלל ושמע משליח ציבור ברכה מעין שבע מראש ועד סוף יצא: |
שלחן ערוך - אורח חיים | הלכות שבת | סימן רסט - דין הקידוש בבית הכנסת. ובו סעיף אחד: | א. | נוהגין לקדש בבית הכנסת ואין למקדש לטעום מיין הקידוש אלא מטעימו לקטן דאין קידוש אלא במקום סעודה (ועיין לקמן סימן רע''ג) ומעיקרא לא נתקן אלא בשביל אורחים דאכלי ושתי בבי כנישתא להוציאם ידי חובתם ועכשיו אף על גב דלא אכלי אורחים בבי כנישתא לא בטלה התקנה זהו טעם המקומות שנהגו לקדש בבית הכנסת אבל יותר טוב להנהיג שלא לקדש בבית הכנסת וכן מנהג ארץ ישראל: {הגה: ונהגו לעמוד בשעה שמקדשין בבית הכנסת:} |
Subsets and Splits
No community queries yet
The top public SQL queries from the community will appear here once available.