Datasets:

sivan22
/

shulchan-aruch

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Split (1)

train · 11.4k rows

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ז - מי ראוי לדון והפסולים מחמת שנאה וקורבה. ובו י''ב סעיפים:	ט.	כל הפסולים (להעיד) מחמת קורבה או מחמת עבירה פסולים לדון (וע''ל סי' ל''ג ול''ד פרטי הפסולים לענין עדות וה''ה לענין דיינות שהדיינים לא יהיו קרובים זה לזה ולא לעדים) (ר''ן פ''ב דכתובות ותשובת רשב''א סי' תש''ץ) (ע''ל סי' ל''ג סעיף י''ז):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ז - מי ראוי לדון והפסולים מחמת שנאה וקורבה. ובו י''ב סעיפים:	י.	דיין שיודע בחבירו שהוא גזלן או רשע אין לו להצטרף עמו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ז - מי ראוי לדון והפסולים מחמת שנאה וקורבה. ובו י''ב סעיפים:	יא.	ב''ד של ג' צריך שיהיה בכל אחד מהם ז' דברים חכמה ענוה יראה שנאת ממון אהבת האמת אהבת הבריות להם בעלי שם טוב (וע''ל סי' ח' סעי' א'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ז - מי ראוי לדון והפסולים מחמת שנאה וקורבה. ובו י''ב סעיפים:	יב.	כל דבר שיש לדיין בו צד הנאה אינו יכול לדון עליו לפיכך בני העיר שנגנב ס"ת שלהם אין דנין אותו בדייני אותה העיר אא"כ יש להם ס''ת אחרת והאומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר (וע"ל סי' ד' דאם חד מחזיק בשלהם עבדי דינא לנפשייהו ועיין לקמן סי' ל''ז סעיף י''ט וסעיף כ' מאלו הדינים) ולפיכך עסקי המס אין דנין בדייני אות' העיר מפני שיש להם או לקרוביהם חלק בו (ואם הוא מס פרטי כגון שאינו נוהג אלא זמן קצוב יכולין קצת מן הקהל להסתלק ושלא יהיה להם הנאה מזה ודיינין) (תשו' הרא''ש כ"ו סי' י''ח כת' דלא מהני סילוק ובכלל צ''ט כתב דמהני וצריך לחלק בין מס פרטי) ואם עשו תקנה או שיש מנהג בעיר שדייני העיר ידונו אף על ענין המסים דינם דין (ועיין לקמן ס"ס ל''ז סעיף כ''ב מזה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ח - שלא למנות דיין שאינו הגון וגודל שכר הדיין ועונשו. ובו ה' סעיפים:	א.	כל המעמיד דיין שאינו הגון ואינו חכם בחכמת התורה ואינו ראוי להיות דיין אע''פ שהוא כולו מחמדים ויש בו טובות אחרות הרי זה שהעמידו עובר בל"ת: {הגה: ואסור להעמיד ע''ה לדיין על סמך שישאל כל פעם לחכם (ב''י) ועיירות שאין בהם חכמים הראוים להיות דיינים או שכולן עמי הארץ וצריכים להם דיינים שישפטו ביניהם שלא ילכו לפני ערכאות של עכו"ם ממנים הטובים והחכמים שבהם (לדעת אנשי העיר) אע''פ שאינם ראויים לדיינים וכיון שקבלו עליהם בני העיר אין אחר יכול לפוסלן וכן כל צבור יכולין לקבל עליהם ב''ד שאינם ראוים מן התורה (ב''י בשם תשו' הרשב''א) וכל דיין המתמנה בשביל כסף או זהב אסור לעמוד לפניו ולא עוד אלא שמצוה להקל ולזלזל בו (וע''ל ס"ס ג'):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ח - שלא למנות דיין שאינו הגון וגודל שכר הדיין ועונשו. ובו ה' סעיפים:	ב.	צריכים הדיינים לישב באימה וביראה בעטיפה ובכובד ראש ואסור להקל ראש ולישב לספר בדבר בטלה בב''ד ויראה הדיין כאילו חרב מונחת לו על צוארו וכאלו גיהנם פתוח לו מתחתיו וידע את מי הוא דן ולפני מי הוא דן ומי הוא עתיד להפרע ממנו אם נוטה מקו הדין וכל דיין שאינו דן דין אמת גורם לשכינה שתסתלק מישראל וכל דיין שנוטל ממון מזה ונותנו לזה שלא כדין הקב"ה נוטל ממנו נפשות וכל דיין שדן דין אמת לאמתו אפי' שעה אחת כאילו תיקן כל העולם כולו וגורם לשכינה שתשרה בישראל (שמא יאמר הדיין מה לי לצרה הזאת ת"ל ועמכם בדבר המשפט אין לדיין אלא מה שעיניו רואות) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ח - שלא למנות דיין שאינו הגון וגודל שכר הדיין ועונשו. ובו ה' סעיפים:	ג.	דרך חכמים הראשונים בורחים מלהתמנות ודוחקים עצמם הרבה שלא לישב בדין עד שידעו שאין שם ראוי כמוהו ושאם ימנעו עצמם מהדין תתקלקל השורה ואעפ"כ לא היו יושבים בדין עד שהיו מכבידים עליהם העם והזקינים ומפצירים בם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ח - שלא למנות דיין שאינו הגון וגודל שכר הדיין ועונשו. ובו ה' סעיפים:	ד.	אסור לדיין להתנהג בשררה וגסות על הצבור אלא בענוה ויראה וכל פרנס המטיל אימה יתירה על הצבור שלא לשם שמים אינו רואה בן ת''ח לעולם וכן אסור לנהוג בהם קלות ראש אע''פ שהם עמי הארץ ולא יפסיעו על ראשי עם קודש וצריך שיסבול טורח הצבור ומשאם ומצוה על הצבור לנהוג כבוד בדיין ויהיה אימתו עליהם וגם הוא לא יתבזה ולא ינהוג קלות ראש לפניהם שכיון שנתמנה אדם פרנס על הצבור אסור לו לעשות מלאכה בפני ג' כדי שלא יתבזה בפניהם וק"ו שאסור לו לאכול ולשתות (ולהשתכר טור) בפני רבים (כל דיין שאין לו מי שישמשנו אסור לו לקבל להיות דיין) (הגה"מ פכ''ה דסנהדרין):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ח - שלא למנות דיין שאינו הגון וגודל שכר הדיין ועונשו. ובו ה' סעיפים:	ה.	אף בשליח ב''ד אסור לנהוג קלות ראש והמצערו יש רשות לב''ד להכותו מכת מרדות והשליח נאמן כשנים להעיד שביזהו כדי לנדותו: {הגה: והשליח ב''ד יכול להגיד לב''ד ואין בזה משום לשון הרע (מיימוני פכ''ה דסנהדרין וגמ' פ' אלו מגלחין) וכן יכול בעצמו לעשות דין במסרב בו להכותו (וכן) אם הזיקו (בממונו) פטור (ר''י נתיב ל''א חלק ב' ונ''י ריש פרק המניח) וע''ל ריש סימן י''א:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ט - שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה. ובו ח' סעיפים:	א.	מאוד מאוד צריך הדיין ליזהר שלא ליקח שוחד אפי' לזכות את הזכאי ואם לקחו צריך להחזירו כשיתבענו הנותן וכשם שהלוקחו עובר בלא תעשה כך הנותנו עובר בלפני עור לא תתן מכשול ולא שוחד ממון בלבד אלא אפי' שוחד דברים וכל דיין ששאל שאלה פסול לדון לזה שהשאילו במה דברים כשלא היה לו לדיין להשאיל אבל היה לו להשאיל כשר שהרי גם זה שואל ממנו: {הגה: ודוקא ברגיל לשאול ממנו אבל באקראי בעלמא ולא מוכח שעושה משום הדין לא (מהרי''ק שורש י''ז):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ט - שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה. ובו ח' סעיפים:	ב.	אם קדם התובע ושלח מנחה לדיין קודם שיזמין לנתבע לדין אין הנתבע יכול לפוסלו אא"כ הדיין רוצה לחשוך עצמו מאותו דין ממדת חסידותו (כגון שיודע שנתקרב דעתו לזה) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ט - שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה. ובו ח' סעיפים:	ג.	נהגו לעשות לב''ד קופה שפוסקין ממון לפרנסת ב''ד ומגבין אותה בתחלת השנה או בסופה ואין בו משום תורת שוחד ותורת אגרא כי חובה על ישראל לפרנס דייניהם וחכמיהם וגם אם יש נדבות או הקדישות סתם לוקחים מהם: {הגה: ויותר טוב לגבות מתחלת השנה שיהא מוכן להם כדי שלא יצטרכו להחניף או להחזיק טובה לשום אדם (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ט - שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה. ובו ח' סעיפים:	ד.	כל דיין שיושב ומגדיל שכר לסופרים ולשמשים הרי זה בכלל הנוטים אחרי הבצע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ט - שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה. ובו ח' סעיפים:	ה.	הנוטל שכר לדון כל דיניו שדן בטלים אלא א''כ ידוע שלא נטל בהם שכר ואם אינו נוטל אלא שכר בטילתו מותר והוא שיהיה ניכר לכל שאינו נוטל אלא שכר בטלתו כגון שיש לו מלאכה ידועה לעשות בשעה שיש לו לדון אומר לבעלי הדין תנו לי שכר פעולה של אותה מלאכה שאתבטל ממנה והוא שיקבל משניהם בשוה אבל אם אינו ניכר כגון (שאין לו מלאכה ידועה אלא) שאומר שמא יזדמן לי שכר בקניית סחורה וסרסרות ובשביל זה מבקש שכר אסור (ע''ל סי' ל''ד סעי' י''ח):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ט - שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה. ובו ח' סעיפים:	ו.	אין לדיין להניח לתלמיד בור שישב לפניו שלא ישא ויתן עמו ויטה מדרך האמת:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ט - שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה. ובו ח' סעיפים:	ז.	תלמיד היושב בפני רבו ורואה זכות לעני והרב רוצה לחייבו חייב ללמד עליו זכות ואם שותק עובר משום בדבר שקר תרחק:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן ט - שלא ליקח שוחד והתרת שכר בטלה. ובו ח' סעיפים:	ח.	תלמיד היושב לפני רבו ורואה שטועה בדין אל יאמר אשתוק עד שיגמור הדין ואסתרנו ואחזור ואבננו כדי שיקרא על שמי אלא יאמר לו דרך כבוד רבי כך וכך למדתני:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן י - להיות מתון בדין ושימלך בגדול ממנו. ובו ד' סעיפים:	א.	צריך הדיין להיות מתון בדין שלא יפסיקנו עד שיחמיצנו וישא ויתן בו ויהיה ברור לו כשמש והגס לבו בהוראה וקופץ ופוסק הדין קודם שיחקרנו היטב בינו לבין עצמו עד שיהיה ברור לו כשמש הרי זה שוטה רשע וגס רוח:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן י - להיות מתון בדין ושימלך בגדול ממנו. ובו ד' סעיפים:	א.	! ב.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן י - להיות מתון בדין ושימלך בגדול ממנו. ובו ד' סעיפים:	א.	כל מי שבא לידו דין ומדמהו לדין אחר שבא לידו כבר ופסקו ויש עמו בעיר גדול ממנו בחכמה ואינו נמלך בו ה"ז בכלל הרשעים שלבם גס בהורא':
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן י - להיות מתון בדין ושימלך בגדול ממנו. ובו ד' סעיפים:	ג.	כי רבים חללים הפילה זה ת''ח שלא הגיע להוראה ומורה ועצומים כל הרוגיה זה שהגיע להוראה ואינו מורה והוא שיהיה הדור צריך לו אבל אם ידע שיש שם ראוי להוראה ומונע עצמו מההוראה ה''ז משובח וכל המונע עצמו מן הדין מונע ממנו איבה וגזל ושבועת שוא:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן י - להיות מתון בדין ושימלך בגדול ממנו. ובו ד' סעיפים:	ד.	יהיה בעיני הדיין דין של פרוטה כדין של מאה מנה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יא - כיצד מזמינים לדין ועל פי מי. ובו ו' סעיפים:	א.	כיצד מזמינים בעל דין לדין שולחים לו ב''ד שלוחם שיבא ליום המזומן לדין לא בא מזמינים אותו פעם שנית לא בא מזמינים אותו פעם שלישית לא בא ממתינים לו כל היום לא בא מנדין אותו למחרתו בד''א במי שהיה בכפרים ויוצא ונכנס אבל מי שהוא מצוי בעיר אין קובעים לו זמן אלא פעם אחת ואם לא בא כל אותו יום מנדין אותו למחרתו: {הגה: הלך הב''ד למקום אחר צריך לילך אחריהם ואם לא הלך מנדין אותו (ב''י):} והשליח ב''ד נאמן לומר הקלני או הקלה הדיין או לא רצה לבא לדין ומשמתין (פי' הנדוי או החרם שם מיתה) אותו על פיו אבל אין כותבין עליו פתיחא של שמתא עד שיבואו שנים ויעידו שנמנע לבא ואין שליח ב''ד חייב באמירת דברים משום לשון הרע: {הגה: מי שאומר שאינו חושש על גזירת ב''ד או חכם אע''פ שבא לב''ד מנדין אותו הואיל ואומר שלא בא מחמת גזירתו הוי אפקירותא וע' בי''ד סי' של''ד ואם אמר לא אדון לפניכם אלא לפני ב''ד אחר ע' לקמן סי' י''ד מי שלא יוכל לבא לב''ד כי צריך לילך למרחקים יש להודיע לב''ד ולשום התנצלותו ולבקש זמן אחר ואם לא עשה מנדין אותו אע''פ שלא היה יכול לבא (מהרי''ק שורש י''א) מי שקבל עליו ב''ד של שנים (בקנין) והזמינוהו ולא בא מנדין אותו בב''ד של שלשה (ב''י בשם תשו' הרשב''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יא - כיצד מזמינים לדין ועל פי מי. ובו ו' סעיפים:	ב.	שליח שאמר פלוני שלחני בשם א' מהדיינים ולא רצה לבוא אין כותבין עליו פתיחא של שמתא עד שיאמר בשם שלשתן (ואם יש בהם מומחה חולקין לו כבוד ומזכירין לו שם המומחה) (נ''י פ' אלו מגלחין) בד''א שהלך השליח ביום שאינו ידוע לישיבת הדיינים אבל ביום הידוע שהדיינים יושבים בו לדין הכל יודעים שכל הדיינים מקובצים ואע''פ שבא השליח בשם אחד כאילו בא בשם שלשתן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יא - כיצד מזמינים לדין ועל פי מי. ובו ו' סעיפים:	ג.	מי שהוא במדינה והלך שליח ב''ד ולא מצאו אין קובעים לו זמן עד שימצאנו השליח ויאמר לו היה בכפר אם דרכו לבא באותו היום אומר השליח אפי' לאחד מהשכנים אפי' אשה אם יבא פלו' הודיעוהו שב''ד קבעו לו זמן שיבא היום לב''ד ואם לא בא מנדין אותו לערב (וכ''ש ע"פ שליח ב''ד אע''פ שלא חזר ואמר עשיתי שליחותי) (טור) בד''א כשאין בדרך שדרכו לילך בה על מקום ב''ד אבל אם דרכו עליהם אין מנדין אותו עד שיודיעו השליח בעצמו שמא לא אמרו לו השכנים שהרי הם אומרים דרכו על פתח ב''ד וכבר הלך SOאליהםSC ונפטר וכן אם לא בא במדינה עד למחר אין סומכים על השכנים שמא שכחו ולא אמרו לו: {הגה: וכן אם היה בעיר אין סומכין על השכנים שיאמרו שמא השליח ב''ד מצאו ואמר לו (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יא - כיצד מזמינים לדין ועל פי מי. ובו ו' סעיפים:	ד.	מי שכתבו עליו נידוי על שלא בא ואמר אבוא אין קורעין כתב הנדוי עד שיבוא אבל מי שכתבו עליו נידוי על שהיה מסרב לעשות ציווי ב''ד מיד כשאומר הריני מקבל עלי לעשות צווי ב''ד קורעים כתב הנידוי והוא נותן שכר הסופר: {הגה: מי שכתבו עליו סרבנות וטען אח''כ שלא שמע אינו נאמן דמעשה ב''ד יש לו קול (מרדכי ר''פ שני ד''ג):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יא - כיצד מזמינים לדין ועל פי מי. ובו ו' סעיפים:	ה.	נשים יקרות (או ת''ח שתורתו אומנתו) אם מזמנים אותם לבא לב''ד וכן אם הנתבע יכול למנות שליח שיבא במקומו לב''ד יתבאר בסימן צ''ו ובסי' קכ''ד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יא - כיצד מזמינים לדין ועל פי מי. ובו ו' סעיפים:	ו.	הדיין יכול לחתום בשטר הזמנה מן הצד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	א.	שנים שבאו לפניך לדין א' רך וא' קשה עד שלא תשמע דבריהם או משתשמע דבריהם ואי אתה יודע להיכן הדין נוטה אתה רשאי לומר להם איני נזקק לכם שמא יתחייב הקשה ונמצא רודף אחר הדיין אבל משתשמע דבריהם ותדע להיכן הדין נוטה אי אתה רשאי לומר איני נזקק לכם ואם היה ממונה לרבים חייב להזקק להם: {הגה: וכן אם היו שניהם חזקים צריך לזקק להם (הגהות אשירי ריש סנהדרין וב''י בשם תו') ויש מי שכתב דמ"מ נוהגין עכשיו שלא למחות בעוברי עבירה משום שיש סכנה בדבר שלא ימסרנו למלכות (מהרי''ו):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	ב.	מצוה לומר לבעלי דינים בתחלה הדין אתם רוצים או הפשרה אם רצו בפשרה עושים ביניהם פשרה וכשם שמוזהר שלא להטות הדין כך מוזהר שלא יטה הפשרה לאחד יותר מחבירו וכל ב''ד שעושה פשרה תמיד הרי זה משובח בד''א קודם גמר דין אע''פ ששמע דבריהם ויודע להיכן הדין נוטה מצוה לבצוע אבל אחר שגמר הדין ואמר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב אינו רשאי לעשות פשרה ביניהם אבל אחר שאינו דיין רשאי לעשות פשרה ביניהם שלא במושב דין הקבוע למשפט ואם חייבו ב''ד שבועה לאחד מהם רשאי הב''ד לעשות פשרה ביניהם כדי ליפטר מעונש שבועה (ואין ב''ד יכולין לכוף ליכנס לפנים משורת הדין אע''פ שנראה להם שהוא מן הראוי) (ב''י בשם ר''י ובשם הרא''ש) וי"ח (מרדכי פ' ב' דמציעא):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	ג.	מותר לב''ד לוותר בממון היתומים חוץ מן הדין כדי להשקיטם ממריבות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	ד.	יש כח ביד ב''ד לגזור ולהחרים שתתקיים הפשרה ושלא יוכלו היתומים למחות כשיגדילו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	ה.	יש כח לדיין לעשות דין כעין הפשרה במקום שאין הדבר יכול להתברר ואינו רשאי להוציא הדין חלוק מתחת ידו בלי גמר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	ו.	מי שתובעים אותו ממון שהוא מוחזק בו אסור לבקש צדדים להשמט כדי שיתרצה הלה לעשות עמו פשרה וימחול לו על השאר: {הגה: ואם עבר ועשה אינו יוצא ידי שמים עד שיתן לו את שלו:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	ז.	אע''פ שנתרצו הבעלי דינין בפשרה בב''ד יכולים לחזור בהם כ"ז שלא קנו מידם דפשרה צריכה קנין אפי' בשלשה אבל אם קנו מידם אין יכולים לחזור בהם אפילו ביחיד וי"א דדוקא בשנים: {הגה: וקנין לאו דוקא אלא ה''ה אם נתן שטר עליו (ב''י בשם תשובת ריטב''א) או א' משאר דרכי הקניה (רשב''א בתשובת שאלה) י"א כשמקבל קנין על הפשרה צריך להקנות לו החפץ שלא יהא קנין דברים (מרדכי) כמו שיתבאר לקמן ריש סימן ר''ג:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	ח.	מחילה א"צ קניין (וע''ל סי' רמ''א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	ט.	שנים שקבלו פשרנים בקנין וקנס חמשים ואחר הפשרה אמר אחד מבעלי דינים אשלם הקנס ולא אקיים הפשרה אין בדבריו כלום:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	י.	אם טוען הבעל דין שלא קבעו עליו זמן הפשרנים שגזרו עליו לעשות ושהוא יעשה כשיזדמן אין דבריו כלום אלא יעשה מיד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	יא.	אם ראובן הפחיד את שמעון למסרו אם לא יתן לו ממון שהיו דנין עליו ואין לו בו זכות כפי הדין ועשו פשרה בקנין וביטול מודעא יכול לחזור:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	יב.	שנים חלוקים בבנין שבקרקע ופשרו ביניהם בלא קנין כיון שקבלו עליהם ובנה זה קצת וזה קצת כדברי הפשרנים אינם יכולים לחזור בהם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	יג.	פשרה בלא קנין וקבל הנתבע גזירתם ועשה שטר הן בלשון הודאה הן בלשון חיוב אינו יכול לחזור בו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	יד.	הכופר בפקדון ונתפשר עמו ומחל לו ואח''כ מצא עדים יכול לחזור בו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	טו.	וה"ה למי שנתפשר מפני שלא היה לו ראיה או שטר ואחר כך מצא:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	טז.	דין פשרה בטעות יתבאר בסוף סימן כ''ה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	יז.	מי שנתחייב שבועה לחבירו ופייסו התובע למחול לו ואמר לו יהי כדברך אינו יכול לחזור בו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	יח.	אם רבים הם הפשרנים י"א שאין הולכים אחר הרוב אלא צריך שיסכימו כולם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	יט.	פשרה בלא קנין ונתנו משכון ביד הפשרנים אינו כלום אא''כ אמרו דלא כאסמכתא או מעכשיו ואם היה המשכון שטר חוב אינו כלום:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יב - דיין שבאו לפניו רך וקשה וכל דיני פשרה. ובו כ' סעיפים:	כ.	צריכים הדיינים להתרחק בכל היכולת שלא יקבלו עליהם לדון דין תורה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יג - כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינין מסכימין יחד. ובו ז' סעיפים:	א.	א' מבעלי דינים שאמר איש פלוני ידון לי ואמר בעל דינו פלוני ידון לי הרי אלו שני דיינים שבררו זה א' וזה א' בוררים להם דיין שלישי וא"צ שיהי הדיין השלישי ברצון הבעלי דינים ושלשתם דנים אותם שמתוך כך יצא הדין לאמתו אפילו SOלאSC הי' הא' שבירר בעל הדין חכם גדול וסמוך אינו יכול לכוף את בעל דינו שידון אצל זה אלא גם הוא בורר מי שירצה: {הגה: שמתוך שזה בורר לו א' וזה בורר לו א' הבעלי דינים צייתין להם וגם הדיינים כל אחד מהפך בזכות אותו שברר אותו בכל מה שאפשר מצד הדין והג' שומע טענות שניהם ופוסקים האמת (טור) אם אינם יכולים להשוות עצמם לברור להם שלישי מנהיגי העיר יתנו להם ג' ואם אין מנהיגים בעיר ילך התובע לפני ג' ויכופו הנתבע לדון לפניהם וכן אם הנתבע מערים לברור דיין שאינו הגון כדי לשבת אצל דיין הגון כופין אותו לדון לפני ג' כמו שנתבאר לעיל סי' ג' או שיברור דיין הגון (טור) ואם השנים הבוררים יכולים להשוות עצמן י"א דא"צ לברור שלישי (מהרי"ו סי' י''א) וי"א דאם הנתבע אומר שהוא יברור שנים והתובע ג"כ שנים והם יבררו חמישי הרשות בידו דכל זמן שהדיינים רבים יותר יוצא הדין לאמתו (רמב''ן בפירושו לתורה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יג - כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינין מסכימין יחד. ובו ז' סעיפים:	ב.	כותבים פלוני בירר את פלוני ופלוני בירר את פלוני וכל זמן שלא כתבו יכולין לחזור בהם ומשכתבו אין יכולין לחזור בהם לפיכך אין כותבין אלא מדעת שניהם ושניהם נותנים שכר הסופר: {הגה: וה''ה אם קנו מידו (נ''י פ''ק דב''מ) וי''א דמשטענו בפניהם אינם יכולים לחזור אף ע''פ שלא כתבו (שם בשם הירושלמי) ונ''ל דבמקום שאין דרך לכתוב פלוני בירר פלוני וכו' משטענו בפניהם א"י לחזור לכ"ע וכ"מ שא"י לחזור לא יכול ג"כ לומר שיוסיפו הדיינים (ר''י נט''ו ת''ג):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יג - כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינין מסכימין יחד. ובו ז' סעיפים:	ג.	אין כופין את האדם שיתן טענותיו בכתב ואין לדיין לקבל טענות בכתב אלא ישמעו טענותיהם מפיהם ויצוו לסופר לכתבם ולא יכתבו אלא מדעת שניהם ושניהם נותנים שכר הסופר: (מיהו אם ב' בעלי דינים רוצים לטעון בכתב הרשות בידן וכל מה שכותבין אינן יכולים לחזור בהן) (נ''י פ' גט פשוט) (ע' לקמן סוף סימן פ'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יג - כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינין מסכימין יחד. ובו ז' סעיפים:	ד.	אם בא לפסול דיין שבירר חבירו בגזלנות או בפיסול משפחה אין שומעין לו אפי' ע"א מעיד כדבריו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יג - כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינין מסכימין יחד. ובו ז' סעיפים:	ה.	אם בירר הנתבע דיין היודע עדות לתובע דוחקים אותו לברור דיין אחר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יג - כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינין מסכימין יחד. ובו ז' סעיפים:	ו.	אם הוצרכו הדיינים לשאול דבר מב''ד הגדול כותבין ושולחין וב''ד הגדול מודיעים להם דעתם והם דנין אותם דליכא למימר שיפסקו ב''ד הגדול עליהם את הדין דהא בעינן שיהיו בעלי הדין עומדים לפני הדיינים: (ויכולים לשאול למי שירצו הברורים ואין צריכים דעת בעלי דינים בזה) (הגהות אשירי בד''מ בשם א''ז):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יג - כיצד בוררים הדיינים כשאין בעלי דינין מסכימין יחד. ובו ז' סעיפים:	ז.	אם ביררו להם עשרה אנשים שידונו להם בין בדין בין בפשרה ושאם לא יסכימו לדעת אחת ילכו אחר הרוב ונסתלק א' מהם ואינו אומר דעתו או שאומר איני יודע אפי' הסכימו התשעה כולם לדעת אחת אינו כלום: (ועיין לקמן סי' י''ח סעיף א'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני. ובו ח' סעיפים:	א.	שנים שנתעצמו בדין זה אומר נידון כאן וזה אומר נעלה לב''ד הגדול כופין אותו ודן בעירו ואם אמר כתבו ותנו לי מאיזה טעם דנתוני שמא טעיתם כותבים ונותנים לו ואח''כ מוציאים ממנו ואם הוצרך לשאול דבר מב''ד הגדול כותבים ושולחים ושואלים ודנין להם בעירם כפי מה שיבא בכתב ב''ד הגדול ושני בעלי דינים יפרעו שכר השליח: {הגה: מיהו אם א' מבעלי הדינים או הדייני' רוצה לשלוח למרחקים ויש חכם סמוך להם הראוי לדון שולחים לסמוך אע''פ שהרחוק יותר חכם דלאו כל כמיניה לגרום הפסד לבעל דין להרבות בשכר השליחות וכ''ש אם חכם אחר בעירן הראוי לדון (מרדכי ס"פ זה בורר) ואם שני חכמי' סמוכי' בשוה הולכין אחר הגדול (נ''י ר''פ זה בורר):} במה דברים אמורי' בשאר הדינים שזה טוען וזה טוען או שאמר המלוה נידון כאן והלוה אומר נלך לב''ד הגדול אבל אם אמר המלוה נלך לב''ד הגדול כופין את הלוה ועולה עמו וכן אם טען זה שהזיקו או גזלו ורצה הטוען לעלות כופין ב''ד שבעירו את הנטען לעלות עמו וכן כל כיוצא בזה בד''א כשהיו עדים או ראיה לנגזל או לניזק או למלוה אבל טענה רקנית אין מחייבין את הנטען לצאת כלל אלא נשבע במקומו ונפטר וכן הדין בזמן הזה שאין שם ב''ד הגדול (וי''א דב''ד חשוב שבכל דור ודור לפי מה שהוא מקרי ב''ד הגדול) (טור) אבל SOאםSC יש מקומות (באותה מדינה) שיש בהם חכמים גדולים מומחים לרבים ומקומות שיש בהם תלמידים שאינם כמותם אם אמר המלוה נלך למקום פלוני שבארץ פלוני לפלוני ופלוני הגדול ונדון לפניו כופין את הלוה והולך עמו: {הגה: אם יש (לתובע) עדים או ראיה ונראה לב''ד שבעירו שיש ממש בטענותיו אבל בלא"ה אין כופין אותו לילך עמו (טור) וי''א דלטענות נלך לב''ד הגדול אין חילוק בין תובע לנתבע וכל א' יכול לכוף חבירו לילך עמו (טור בשם ר''ת) וכל זה מדינא אבל כבר נהגו בזמן הזה שכ"ז שיש ב''ד בעיר אין א' יכול לכוף חבירו שילך עמו לב''ד אחר (מהרי''ק שורש כ''א) כי אין לנו עכשיו ב''ד הגדול או בית הועד ולכן לא יוכל לדחותו אבל יכול לדחותו שלא לדון עמו עד יום שלישי ומיד יבררו דיינים אבל אכסנאי שתובע לבני העיר או ב' אכסנאים צריך לדון עמו מיד ולא יוכל לדחותו (מרדכי בשם מהר''ש) וכן בן העיר שתובע לאכסנאי בכל מקום שימצאנו ויש שם ב''ד מכריחו שם לדין (מהרי''ק שורש י''ד) וכל זה כשיש ב''ד בעירן אבל אם אין ב''ד שם כל א' יוכל להכריח חבירו שילך עמו לב''ד לדון עמו (מרדכי ס''פ זה בורר ופסקי מהרא''י סי' ס''ה) התובע צריך לילך אחר הנתבע אם הוא בעיר אחרת אף ע''פ שבעיר התובע הב''ד יותר גדול (מהרי''ק שורש א') ואפי' היה לנתבע מעות בפקדון (בעיר התובע) או [בעיר] אחרת אא''כ יכול לעכב מעותיו בעירו אז צריך להודיע לנתבע ואז צריך לדון במקום שמעותיו שם (ת''ה סי' ש''ה ופסקיו סי' ס''ב) וע''ל סי' ע''ג כתבתי אימת יכול לעכב מעותיו. אב שיש לו תביעה על בנו צריך לילך הבן אע''פ שהוא הנתבע אחר אביו כמו שנתבאר (בי''ד סי' ר''מ) עשיר מוחזק ואלם בעירו מוציאין אותו לדון? בעיר אחרת אע''פ שהב''ד שבעירו יותר גדול (ב''ז סי' תי''ח):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני. ובו ח' סעיפים:	ב.	אם הא' ת''ח ויודע לכתוב ראיותיו ושכנגדו עם הארץ אין לת''ח לכתוב בעצמו כששולחים ב''ד לשאול מב''ד הגדול אלא הדיינים יעתיקו אותם (ושניהם פורעים שכר הסופר) (ריב''ש סי' תע''ה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני. ובו ח' סעיפים:	ג.	י"א שאם יש שני ת''ח בעיר אחת האחד גדול מחבירו יכול א' מבעלי דינים לומר לא אדון בפני זה אלא בפני זה ואע''פ שהוא קטן ממנו כיון ששניהם בעיר אחת: {הגה: ואם א' סילק עצמו מן הדין כמאן דליתא דמי ואם הזמינו השני ולא בא מנדה אותו (מהרי''ק שורש י''א) וכל מקום שאינו צריך לבא לפניו לדון א''צ לחוש כלל להזמנתו וא''צ לבא כלל (ב''י סי' י''א בשם התרומות):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני. ובו ח' סעיפים:	ד.	י''א שאם רואה הדיין שבעל דין חושדו שנוטה הדין כנגדו צריך להודיעו מאיזה טעם דנו אפי' אם לא שאל: {הגה: וכ''ש אם אומר כתבו לי מאיזה טעם דנתוני (טור) מיהו י"א דוקא אם דנו אותו ע''י כפייה אבל בלא''ה אין כותבין וכן עיקר (מרדכי נ''י פרק זה בורר ותוס' ור''ן פ' איזהו נשך) וכשצריכים לכתוב לו מאיזה טעם דנוהו אין קביעות זמן לדבר אלא כל זמן שבא לכתוב לו כותבין ונותנין לו (מרדכי ס''פ זה בורר) וא''צ לכתוב לו הטעמים והראיות רק כותבין להם הטענות והפסק דין (נ''י שם) וצריך לשלם מיד ואם יסתור הדין יחזרו לו (מרדכי פרק חזקת הבתים והגהות מיימוני פ''ו דסנהדרין ומהרי''ק שורש א' וב''י בשם הרמ''ה) וא''צ לכתוב לו אלא מב''ד קטן לב''ד גדול אבל ב''ד גדול שדנו א''צ לכתוב לו דלא חיישינן לטעותא דא''כ אין לדבר סוף (ב''י שכ''נ מדברי הרמב''ם):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני. ובו ח' סעיפים:	ה.	המתחייב בדין אינו חייב לשלם לשכנגדו יציאותיו אע''פ שהזקיקו לדון בעיר אחרת וה''מ דלא מסרב למיקם בדינא אלא שרוצה לדון בעיר אחרת אבל אם היה מסרב לבא לב''ד והוצרך התובע להוציא הוצאות לכופו לירד לדין חייב לפרוע לו כל הוצאותיו (שהוציא משעה שנעשה סרבן) (מהרי''ק שורש א' תמ''ד ונ''י פ' הגוזל בתרא ומהר''יו ותשובת הרא''ש כלל ק''ח וע''ג סי' ב') ויש מי שאומר שאם תבעו בערכאות והוציא הוצאות בדיינים וטוענים אע''פ שמתוך סרובו הוצרך להוליכו בערכאות אין חייב לשלם הוצאותיו: {הגה: ויש חולקין וס''ל דאם הוצרך להוציא עליו הוצאות לכופו על ידי ערכאות של עכו''ם חייב לשלם לו (תשובת הרא''ש כלל ע''ג סימן ב') וכן נ''ל עיקר ובלבד שעשאו ברשות ב''ד כדלקמן סי' כ''ו מי שאומר לחבירו שילכו לדון במקום אחר ואמר לו לך ואני אבוא אחריך והלך והשני לא הלך אחריו צריך לשלם לזה שהלך כל יציאותיו (מרדכי ס''פ זה בורר) כשהסרבן צריך לשלם ההוצאות אין אומרים שישבע כמה הוציא ויטול אלא צריך לברר כמה הוציא או הב''ד ישומו לו הוצאותיו וכזה ישלם לו (תשובת הרא''ש כלל ק''ז):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני. ובו ח' סעיפים:	ו.	חייבוהו ב''ד לפרוע ויצא וחזר ואמר פרעתי אם הוא נאמן יתבאר בסימן ע''ט:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני. ובו ח' סעיפים:	ז.	אם בא הזוכה בדין לב''ד ותובע שיכתבו לו פסק דין אם כותבין ונותנין לו גם זה שם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יד - אם אחד מבעלי דינין אומר נלך לבית דין הגדול ודין האומר מאיזה טעם דנתוני. ובו ח' סעיפים:	ח.	יש בידו פסק דין שחבירו חייב לו אם הלה נאמן לומר פרעתי בסימן ל''ט סעיף י':
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טו - איזה דין דנין תחלה ודין דין מרומה. ובו ה' סעיפים:	א.	צריך הדיין שיקדים לדון הדין שבא לפניו תחלה אבל צריך להקדים דין של תלמיד חכם אפילו בא לבסוף וכן מצוה עליו להפך בזכותו מה שיכול: {הגה: ואם הת''ח בעצמו לפני הדיינים אפי' פתחו כבר בדין אחר דנין אותו תחלה שלא יתבטל מלמודו אבל אם קרובו בא לדין אם פתחו בדין אחר אין צריכין לפסוק ואם לאו צריכין לדון אותו תחלה משום כבוד החכם (ב''י בשם הריטב''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טו - איזה דין דנין תחלה ודין דין מרומה. ובו ה' סעיפים:	ב.	היו לפניו דינים הרבה מקדימין דין היתום לדין האלמנה ודין האלמנה קודם לדין ת''ח ודין ת''ח קודם לדין עם הארץ ודין האשה קודם לדין האיש:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טו - איזה דין דנין תחלה ודין דין מרומה. ובו ה' סעיפים:	ג.	הדיין שבא לפניו דין שיודע שהוא מרומה לא יאמר אחתכנו ויהיה הקולר (פי' שלשלת העון) תלוי בצואר העדים כיצד יעשה ידרוש בו ויחקור הרבה בדרישה וחקירה של דיני נפשות: {הגה: ומ''מ אין דינו כדיני נפשות שאם אמר בא' מן החקירות אינו יודע שיתבטל העדות אלא ר''ל שיחקור בדין מרומה כל מה שאפשר (ריב''ש סי' רס''ו):} אם נראה לו לפי דעתו שיש בו רמאות או שאין דעתו סומכת על דברי העדים אע''פ שאינו יכול לפסלן או שדעתו נוטה שבע''ד זה רמאי ובעל ערמה והשיא את העדים אע''פ שהם כשרים ולפי תומם העידו וזה הטעם או שנראה לו מכלל הדברים שיש שם דברים אחרים מסותרים ואינם רוצים לגלותם כל אלו הדברי' וכיוצא בהם אסור לו לחתוך אותו הדין אלא יסלק עצמו מדין זה וידוננו מי שלבו שלם בדבר והרי הדברים מסורים ללב וכשהיה רואה הרא''ש באומדנא דמוכח שהדין מרומה הי' כותב ונותן ביד הנתבע שאין לשום דיין להשתדל בדין זה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טו - איזה דין דנין תחלה ודין דין מרומה. ובו ה' סעיפים:	ד.	במד''א כשהתובע רמאי אבל כשהנתבע רמאי אין הדיין יכול להסתלק שלא ישתכר הרמאי ברמאותו אלא ידרוש ויחקור יפה לבטל רמאותו ואם נראה לו באומדנא דמוכח שהוא חייב יחייבנו אם הוא דיין מומחה ויחיד בדורו: {הגה: ובדרך זה יוכל הדיין לומר להנתבע ג''כ שלא יתן לו זמן עד שיעמיד ערבות כי אין לדיין באלו הדברים רק מה שעיניו רואות (מהרי''ק שורש י''ד) ויכול אפילו להשביע במקום שאינו חייב שבועה מצד הדין אם עושה כדי לברר האמת (שם שורש קפ''ז):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טו - איזה דין דנין תחלה ודין דין מרומה. ובו ה' סעיפים:	ה.	יש לדיין לדון דיני ממונות ע''פ הדברים שדעתו נוטה להם שהם אמת והדבר חזק בלבו שהוא כך אע''פ שאין שם ראיה ברורה ומשרבו בתי דינים שאינם הגונים ובעלי בינה הסכימו שלא יהפכו שבועה אלא בראיה ברורה ולא יפגמו שטר ויפסידו חזקתו על פי עדות אשה או קרוב אע''פ שדעתו סומכת על דבריהם וכן אין מוציאים מהיתומים אלא בראיה ברורה לא בדעת הדיין ולא באומדן המת או הטוען ואעפ''כ אם העיד אדם נאמן בדבר מכל הדברים ונטתה דעת הדיין שאמת הוא אומר ממתין בדין ואינו דוחה עדותו ונושא ונותן עם בעלי דינים עד שיודו לדברי העד ודורש וחוקר עד שיתברר הדבר או יעשו פשרה או יסתלק מן הדין כמו שנתבאר: {הגה: ואם נראה לב''ד שאחד גוזל חבירו ולא יוכלו להוציאו ממנו בדין יכולין לגזור על שאר בני אדם שלא ישאו ויתנו עמו ואם היא אשה שלא תנשא לאיש ולא יעסקו בשידוכיה עד שתוציא מידה שאינו שלה (פסקי מהרא''י סי' ר''ס) וע''ל סימן שנ''ח סעיף ה':}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טז - כמה זמן נותנין להביא ראיה ודין הטלת חרם. ובו ה''ס:	א.	אמר אחד מבעלי הדין יש לי עדים להביא נותנין לו זמן ל' יום ולאחר ל' יום פוסקין הדין (וצריך לשלם) (מרדכי ס''פ ז''ב) ואם מביאן אח''כ יסתור הדין ואם גלוי וידוע לב''ד שפלוני ופלוני הם עדים בדבר והרחיקו נדוד נותנין לו זמן עד שיוכל להביא: ((והוא הדין אם ידוע לב''ד שיוכל לברר דבריו תוך שלשים אין נותנין לו זמן לבטלה (ב''י בשם הריטב''א) וע''ל סי' צ''ח סעיף ד':))
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טז - כמה זמן נותנין להביא ראיה ודין הטלת חרם. ובו ה''ס:	ב.	הא דיהבי זמן שלשים יום דוקא כשתבעוהו תחלה בלא ראיה וחייבוהו ב''ד שישבע וזה טוען יש לי ראיה ואינה מצויה עתה בידי ואיני רוצה לקבל שבועתו אז נותנין לו זמן שלושים יום אבל אם טען תחלה יש לי ראיה ואינה מצויה עתה בידי מה צורך ליתן לו זמן לכשיביא ישיב לו הנתבע וכל זמן שלא יביא לא ישיב לו טענה ואם חזר ואמר אין לי ראיה ישיב לו בלא ראיה יש מי שאומר שנשבע ונפטר ואינו נאמן להביא עוד ראיה: {הגה: ואם הנתבע מבקש זמן כדי להשיב על טענות התובע אם נראה לב''ד שאינו אלא דחייה אין נותנין לו זמן וצריך להשיב מיד אבל אם נראה לב''ד שצריך זמן כדי לחשוב ולשום לבו על דברים שבינו לבינו נותנין לו זמן כפי הצורך (ב''י בשם תשו' הרשב''א) אבל אם כתב בשטר שיפרע לו בלי דחייה כל תנאי שבממון קיים (ב''י בשם הריטב''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טז - כמה זמן נותנין להביא ראיה ודין הטלת חרם. ובו ה''ס:	ג.	טען אחד מבעלי דינים יש לי זכות בעדים או בראיה ואיני יודע ביד מי הוא חייב הדיין להטיל חרם על כל מי שיודע לו זכות בעדים או בראיה שיודיע לדיין אפי' אם הזכות של העדים והראיה יודע בהם מי שכנגדו חייב להגיד: {הגה: וע' ל' סי' ע''א סעיף ז' וח' כיצד נותנים חרם וע' ל' סי' צ''ב סעיף ו' אם טוען שכנגדו הוא פסול לישבע אם נותנים חרם על זה:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טז - כמה זמן נותנין להביא ראיה ודין הטלת חרם. ובו ה''ס:	ד.	האומר לחבירו שטר שבידך זכות יש לי בו אם הלה מודה שיש לזה בו זכות חייב להוציאו בב''ד וב''ד יעתיקו מה שכתוב בו מזכותו אבל אם הלה אומר שאין בידו שטר שיהא בו שום זכות לזה אין מחייבים אותו להראות שטר לשום אדם אבל אם ירצה זה להחרים חרם סתם על כל מי שיש בידו שטר שיש לו זכות בו שיראנו יחרים ואם טען זה בודאי שהוא יודע שהשטר שיש לו זכות בו הוא אצלו הרי זה נשבע היסת שאינו אצלו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן טז - כמה זמן נותנין להביא ראיה ודין הטלת חרם. ובו ה''ס:	ה.	המוציא שטר על חבירו והלה טוען שיש בו זיוף ושאל שיתנו לו הטפסת השטר כדי לדקדק בו נותנין לו אע''פ שכתוב בו בלא טפיסת טופס מזה השטר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	א.	בצדק תשפוט עמיתך איזהו צדק המשפט זו השוויית שני הבעלי דינים בכל דבר לא יהא א' מדבר כל צרכו וא' אומר SOלוSC קצר דברך ולא יסבירו פנים לא' וידבר לו רכות וירע פניו לאחר וידבר לו קשות ואם היה אחד מהם מלובש בגדים יקרים והשני מלובש בגדים בזויים אומרים למכובד או הלבישהו כמותך או לבוש כמוהו ולא יהא א' יושב וא' עומד אלא שניהם עומדים ואם רצו ב''ד להושיב את שניהם מושיבים ולא ישב א' למעלה וא' למטה אלא זה בצד זה בד''א בשעת משא ומתן (דהטענות) אבל בשעת גמר דין שניהם בעמידה לכתחלה איזהו גמר דין איש פלוני אתה זכאי איש פלו' אתה חייב והעדים לכתחלה לעולם בעמידה: {הגה: ועמידה ע''י סמיכה מקרי שפיר עמידה לענין זה (ריב''ש סי' רס''ו) וע''ל סי' כ''ח:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	ב.	ת''ח וע''ה שבאו לדין מושיבים את החכם ואומרים לע''ה שב ואם לא ישב אין מקפידין בכך: {הגה: ת''ח שבא לדין מותר לעמוד לפניו ולא חיישי' שיסתתמו טענות שכנגדו (ר''ן פ' שבועת העדות):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	ג.	כבר נהגו כל בתי דיני ישראל לאחר התלמוד שמושיבין בעלי דינים וגם העדים כדי להסיר המחלוקת שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	ד.	אם (התובעים רבים) והנתבע אומר אני חפץ שישבו אוהבי וקרובי אצלי כשאני טוען עמכם כדי שלא יסתתמו טענותי כי אתם הרבים הדין עמו (לכן) השותפים יבררו להם א' מהם לטעון בשביל כולם או יטעון כל א' לעצמו זה אחר זה וגם הנתבע לא יקח אוהביו אצלו וע''ל סי' קע''ו סל''ה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	ה.	אסור לדיין לשמוע דברי בעל דין האחד שלא בפני בעל דין חבירו: {הגה: ודוקא שיודע הדיין שיהיה דיין בדבר אבל אם שמע טענת הא' ואח''כ נתרצה השני לדון לפניו מותר להיות דיין בדבר (תשובת מהרי''ל קצ''ה) ולא יכתוב שום חכם פסק לא' מבעלי הדינין בדרך א''כ או שיכתוב לו דעתו בלא פסק כל זמן שלא שמע דברי שניהם שמא מתוך דבריו ילמדו לשקר גם משום שאח''כ יטעון השני בדרך אחר ויצטרך לכתוב להיפך ואיכא זילותא לחכם (רשב''א וריב''ש סימן קע''ט):} וכן הבעל דין מוזהר על כך ותלמיד שיש לו דין לפני רבו לא יקדים לבא קודם בעל דינו שלא יהא נראה כמקדים כדי לברר טענותיו שלא בפני חבירו ואם יש לו עת קבוע לבא ללמוד לפניו ובא העת ההיא מותר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	ו.	לא יהיה הדיין שומע מפי המתורגמן ואם היה מכיר בלשונם ושומע טענותיהם אבל אינו יודע בלשונם כל כך שידע להשיב להם ולהודיעם פסק הדין מותר להעמיד מתורגמן: {הגה: ע''ל סי' י''ג סעיף ג' אם טוענין בכתב אם א' רוצה לטעון בלשון א' והשני בלשון א' אין א' יכול לכוף חבירו (מהרי''ו סימן ק''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	ז.	צריך הדיין לשמוע דברי הבעלי דינים ולשנות אותם שנאמר ויאמר המלך זאת אומרת בני החי וגו' ומצדיק הדין בלבו ואח''כ חותכו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	ח.	דיין שדן דין ולבו נוקפו (פי' מכהו ונחבט בקרבו) לומר שהוא טועה לא יחזיק דבריו להביא ראיות להעמידם שהוא בוש לחזור אלא לכל הצדדים יחזור להוציא הדין לאמתו לא יעשה הדיין מליץ לדבריו של בע''ד אלא יאמר מה שנראה לו וישתוק ולא ילמד לא' מבעלי הדין כלל אפי' הביא א' מבעלי הדין עד א' לא יאמר לו אין מחייבין ממון ע''פ עד א' אלא יאמר לנטען הרי זה העיד עליך עד שיטעון ויאמר עד א' אינו נאמן עלי וכן כל כיוצא בזה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	ט.	ראה הדיין זכות לא' מהם ובע''ד מבקש לאמרו ואינו יודע לחבר הדברים או שראוהו מצטער להציל עצמו בטענות אמת ומפני החימה והכעס נסתלקה ממנו או נשתבש מפני הסכלות הרי זה מותר לסעדו ולהבינו תחלת הדבר משום פתח פיך לאלם וצריך להתיישב בדבר זה הרבה כדי שלא יהיה כעורכי הדיינים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	י.	אין לדיין לרחם בדין על דל שלא יאמר עני הוא זה ובעל דינו עשיר וחייב לפרנסו אזכנו בדין ונמצא מתפרנס בכבוד ולא להדר פני גדול שאם באו לפניו עשיר וחכם גדול עם עני והדיוט לא יכבדנו ולא ישאל בשלומו שלא יסתתמו דברי בעל דינו ולא יאמר היאך אחייבנו בדין ונמצא מתבייש אלא אפטרנו ואח''כ אומר לו שיתן לו את שלו אלא יחתוך הדין מיד לאמיתו ואם באו לפניו אחד כשר וא' רשע לא יאמר זה רשע וחזקתו משקר וזה בחזקת שאינו משנה בדבורו אטה הדין על הרשע אלא לעולם יהיו שני בעלי הדין בעיניו כרשעים ובחזקת שכל א' מהם טוען שקר וידון לפי מה שיראה לו מן הדברים וכשיפטרו מלפניו יהיו בעיניו ככשרים כשקבלו עליהם את הדין וידון כל אחד לכף זכות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	יא.	צריך הדיין לפסוק הדין מיד אחר שיתברר לו שאם מענה את הדין ומאריך בדברים הברורים כדי לצער א' מהבעלי הדינים הרי זה בכלל לא תעשו עול:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יז - להשוות הבעלי דינין בכל דבר. ובו י''א סעיפים:	יב.	כשא' מבעלי דינים מגזם לחבירו בפני הדיין ואומר לו כך וכך תתחייב לי בדין אם אין הדין כך צריך הדיין לומר לו שקר אתה דובר: {הגה: בעל דין שתבע חבירו בעד דבר מועט והדיין רואה שיתחייב לו על פי הדין יותר ממה שתבע אין לו לדיין לפסוק יותר ממה שתבע ואם פסק לו יותר הוי טעות בדין וחוזר (דעת עצמו מפ''ק דב''ב רוניא אקפיה רבינא וכו' וכ''כ הריב''ש בסימן רכ''ז):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יח - כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכים אחר הרוב. ובו ו"ס:	א.	הביא א' מהבעלי דינים עדים לדבריו מכניסין העדים ומקבלים עדותם כראוי כמו שיתבאר בסי' כ''ח ולאחר שיקבלו עדותם יוציאו כל אדם לחוץ וישאו ויתנו בדבר (י"א דטוב להתחיל מן הקטן) (נ''י פרק אד''מ) אם יסכימו לדעת אחת מוטב ואם לאו ילכו אחר הרוב שנים אומרים זכאי וא' אומר חייב זכאי. שנים אומרים חייב וא' אומר זכאי חייב. א' אומר זכאי וא' אומר חייב וא' אומר איני יודע ואפי' שנים אומרים זכאי או חייב וא' אומר איני יודע יוסיפו שני דיינים ונמצא שהם חמשה נושאים ונותנים בדבר אם ג' מזכים וב' מחייבים זכאי ואם ג' מחייבים ושנים מזכים חייב שנים אומרים זכאי ושנים אומרים חייב וא' אומר איני יודע יוסיפו עוד דיינים אבל ארבעה אומרים זכאי או חייב וא' אומר איני יודע או שאמרו שלשה זכאי וא' אומר חייב וא' אומר איני יודע בין שהוא אותו שאמר תחלה איני יודע בין שהוא אחר הולכים אחר הרוב: {הגה: וכן נ''ל עיקר דלא כמ''ש לעיל סי' י''ג סעיף ז' בהיפך והוא דעת החולקים ואפשר דעתו לחלק בין אם נתברר תחלה יותר מג' ובין ירדו מתחלה לג' אך אינו נ''ל רק שחולקים הא' דעת הרמב''ם והשני דעת הרשב''א קהל שבררו ד' או ה' בירורים אין הולכים אחר הרוב שאין רוב אלא בב''ד ואם אמרו הקהל שילכו אחר הרוב והם שקולים אין אומרים שיבאו אחרים ויכריעו שהרי הקהל לא לקחו רק אלו המבוררים אבל אלו המבוררים יכולים לשאול לאחרים ויפסקו על פיהם מה שירצו (ב''י ס"ס י''ג תש' הרשב''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יח - כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכים אחר הרוב. ובו ו"ס:	ב.	היו מחצה על מחצה וא' אומר איני יודע הרי אלו מוסיפין ב' אחרים וכן אם נסתפק הדבר מוסיפין והולכים עד ע''א הגיעו לע''א ואמרו ל''ה זכאי ול''ה חייב וא' אומר איני יודע נושאים ונותנים עמו עד שיחזור לצד הא' ונמצא ל''ו מזכין או מחייבין ואם לא חזר לא הוא ולא א' מהם הרי הממון ספק ומעמידים הממון בחזקת בעליו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יח - כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכים אחר הרוב. ובו ו"ס:	ג.	כל מי שאומר איני יודע א''צ לתת טעם לדבריו ולהודיע מאיזה טעם בא לו הספק כדרך שמראה המזכה מאיזה טעם מזכה והמחייב מאיזה טעם מחייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יח - כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכים אחר הרוב. ובו ו"ס:	ד.	שלשה שישבו לדין וסלק א' מהם עצמו אין השנים יכולים לגמור הדין: {הגה: והוא הדין אם נבררו מתחלה יותר מג' ונסתלק א' כמו שנתבאר לעיל ס"ס י''ג:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יח - כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכים אחר הרוב. ובו ו"ס:	ה.	הא דאמרי' בגמ' הרב ותלמידו אין מונים להם אלא אחד היינו דוקא בשעה שמלמדו הרב הדין ועל פיו סומך ואפי' בכהאי גוונא אם הוא תלמיד כרב אמי ורב אסי דלגמריה דרב הוו צריכי ולסברתיה לא הוו צריכי יכול ללמדו בשעת הדין ודן עמו אבל אם אין מלמדו בשעת הדין אע''פ שהוא תלמידו מונים להם שנים רק שיהיה לו קצת סברא להבין לישא וליתן: {הגה: ולענין איסור והיתר או דיני טומא' וטהר' אפי' צריך לסברתיה מונים להם שנים (נ''י):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יח - כיצד נושאין ונותנין בדבר ושהולכים אחר הרוב. ובו ו"ס:	ו.	ב''ד פוסקים בדיני ממונות דלא בפני בעל דין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יט - כיצד נותנין הפסק וסדר כתיבתו. ובו ג' סעיפים:	א.	אחר שנשאו ונתנו בדבר מכניסים הבעלי הדינים וגדול שבדיינים אומר איש פלוני אתה זכאי איש פלוני אתה חייב ואסור לדיין לומר כשיצא מב''ד אני הייתי מזכה אבל חבירי רבו עלי והעושה כן הרי הוא מכלל הולך רכיל מגלה סוד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יט - כיצד נותנין הפסק וסדר כתיבתו. ובו ג' סעיפים:	ב.	שאל אחד מבעלי הדין שיכתבו לו הפסק דין (כדרך שנתבאר לעיל סי' י''ד ס' ד') אין מזכירין שם המזכים ולא שם המחייבים אלא כותבים סתם פלוני בא עם פלוני בעל דינו לפני ב''ד ומדבריהם יצא פלו' זכאי ופלו' חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן יט - כיצד נותנין הפסק וסדר כתיבתו. ובו ג' סעיפים:	ג.	קיבל עליו את הדין ואמרו לו לשלם והלך ולא שלם אין מנדין אותו עד שיתרו בו בה''ב ואח''כ מנדין אותו עד שיתן מה שהוא חייב ואם עמד שלשים יום ולא תבע נידויו מחרימין אותו: {הגה: ואם אינו רוצה לקבל עליו הדין מנדין אותו מיד (ב''י) (וע' לקמן סי' ע''ט אם אומר אח''כ פרעתי):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כ - עד מתי יכול להביא ראיה לסתור הדין. ובו סעיף אחד:	א.	מי שנתחייב בב''ד והביא עדים או ראי' לזכותו סותר הדין וחוזר אע''פ שכבר נגמר ואפי' אם פרע כבר כל זמן שהוא מביא ראיה סותר אמרו לו הדיינים כל ראיות שיש לך הבא מכאן ועד ל' יום אע''פ שהביא ראיה לאחר ל' יום סותר את הדין שאל''כ מה יעשה אם לא מצא בתוך ל' ומצא לאחר ל' אבל אם אמרו לו להביא עדים או ראיה ואמר אין לי אע''פ שמצא אח''כ אינו כלום ואצ''ל אם אמרו לו יש לך עדים ואמר אין לי עדים יש לך ראיה אמר אין לי ראיה ודנו אותו וחייבוהו כיון שראה שנתחייב אמר קרבו איש פלו' ופלו' והעידוני או שהוציא ראיה מתוך אפונדתו (פירוש חלוק קטן בתפירות כעין כיסין) אין זה כלום ואין משגיחים עליו ועל ראיתו: {הגה: אבל אם לא אמר אין לי ראיה אע''פ ששתק עד שנתחייב בדין ואח''כ אמר קרבו פלוני ופלוני ויעידו סותר הדין (תשובת הרא''ש כ''ו וי''ג סי' י''ט):} בד''א כשהיתה הראיה אצלו והעדים עמו במדינה (אבל) אם אמר אין לי עדים ואין לי ראיה ולאחר מכאן באו לו עדים ממדינת הים או שהיתה דסקיא של אביו שיש שם השטרות מופקדת ביד אחרים (וי"א ה''ה שטרות שלו) (טור) ובא זה שהפקדון אצלו והוציא לו ראיותיו הרי זה מביא וסותר מפני שיכול לטעון ולומר זה שאמרתי אין לי עדים ואין לי ראיה מפני שלא היו מצויים אצלו (ודוקא שבאו עדים שאותן השטרות היו באותן שטרות המופקדים) (מרדכי ס''פ זה בורר) וכ''ז שיכול לטעון ולומר מפני כך וכך אמרתי אין לי עדים ואין לי ראיה והיה ממש בדבריו הרי זה לא סתר טענותיו וסותר לפיכך אם פירש ואמר אין לי עדים כלל לא הנה ולא במדינת הים ולא ראיה כלל לא בידי ולא ביד אחרים אינו יכול לסתור בד''א בגדול אבל יורש שהיה קטן כשמת מורישו ובאו עליו טענות מחמת מורישו אחר שהגדיל ואמר אין לי עדים ואין לי ראיה ואחר שיצא מב''ד חייב אמרו לו אחרים אנו יודעים לאביך עדות שתסתור בה דין זה או שאמר ליה אחד מורישך הפקיד ראיה זו הרי זה מביא מיד וסותר שאין היורש קטן יודע כל ראיות מורישו: {הגה: וכל זה בסתמא אבל אם הביא הגדול אח''כ ראיה ועדים שלא ידע מאלו עדים שהביא אח''כ או (קטן) שבאו עדים ואומרים ששטרות של אביו היו בידו וידע בהן כשירד לדין הולכים אחריהם (מרדכי ס''פ ז''ב):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כא - מי שקבל עליו להשלים הדין ליום ידוע ונאנס. ובו ס''א:	א.	מי שקנו מידו שאם לא יבא ביום פלו' וישבע יהיה חבירו נאמן בטענותיו ויטול כל מה שטען בלא שבועה או שאם לא יבא ביום פלו' וישבע ויטול אבד זכותו ואין לו כלום ויפטר חבירו ועבר היום ולא בא נתקיימו התנאים ואבד זכותו (מיד) (ואין נותנים לו זמן יותר) (ב''י בסי' י''ט בשם הרשב''א) ואם הביא ראיה שהיה אנוס באותו היום הרי זה פטור מקנין זה וישבע כשיתבענו חבירו כמו שהיה מקודם וכן כל כיוצא בזה (וכל זה כשקנו מידו אבל בלאו הכי לא דהוי אסמכתא) (מרדכי ריש סנהדרין ותשובת הרשב''א סי' תתצ''ט) ((וע' לקמן סי' ר''ז:))
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כב - מי שקבל עליו קרוב ופסול ודין שבועה והפוכה. ובו ג''ס:	א.	מי שקבל עליו קרוב או פסול בין להיותו דיין בין להיותו עד עליו: {הגה: ולא מקרי קבלה אא''כ קבלו לדונו אבל אם השליש בידו מעות שדנין עליו לא מקרי קבלה (ריב''ש סי' שי''א):} אפי' קבל א' מהפסולים בעבירה כשני עדים כשרים להעיד עליו או כג' ב''ד מומחים לדון לו: {הגה: וי''ח וס''ל דדוקא אם קבל קרוב או פסול בדיין א' או בעד א' אבל אם קבלו כתרי דאיכא תרתי לריעותא אפי' אחר גמר דין יכול לחזור בו וכן הסכמת רוב הפוסקים אבל אם קנו מידו בכל ענין לא יכול לחזור:} בין שקבל על עצמו לאבד זכיותיו ולמחול מה שהיה טוען על פיהן בין שקבל עליו שיתן כל מה שיטעון עליו חבירו בעדות זה הפסול או בדינו אם קנו מידו על זה אינו יכול לחזור בו אם לא קנו מידו יכול לחזור בו עד שיגמור הדין ((ולעיל סי' י''ב ס''ב נתבאר איזה מקרי גמר דין ולענין עדות מיד שהעידו לא יכול לחזור בו)) (ריב''ש סי' ת''ץ ומרדכי) נגמר הדין אינו יכול לחזור בו והוא שלא נודע שטעו (מיהו אם הם ממונים בעיר או טובי העיר לא יכול לחזור כי כן נוהגים דכל מה שאדם מקבל לפני ראשי העיר שלא יוכל לחזור בו) (תשו' מיימוני סוף שופטים) ואם כופר ואומר לא קבלתי עלי לדון ואין עדים בדבר ישבע שלא קבלו עליו אפי' אם הדיין מכחישו ואמר שקבלו עליו: (רבים שהמחו עליהם דיינים דלא גמירי אין בעלי דינין יכולים לעכב) ((ר' ירוחם נ''ב ח' י''ג)):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כב - מי שקבל עליו קרוב ופסול ודין שבועה והפוכה. ובו ג''ס:	ב.	אם קבל עליו עדות עכו''ם כמי שקיבל עליו עדות אחד מהפסולים אבל אם קבל עליו עכו''ם לדיין אפי' קנו מיניה אין הקנין כלום ואסור לדון לפניו (אבל אם כבר דן לפניו לא יוכל לחזור בו) (מרדכי ר''פ זה בורר):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כב - מי שקבל עליו קרוב ופסול ודין שבועה והפוכה. ובו ג''ס:	ג.	מי שנתחייב לחבירו שבועה בב''ד ואמר ליה השבע לי בחיי ראשך והפטר או השבע לי בחיי ראשך ואתן לך כל מה שתטעון אם קנו מידו אינו יכול לחזור בו ואם לא קנו מידו יכול לחזור בו עד שיגמר הדין נגמר הדין ונשבע כמו שאמר ליה א''י לחזור בו וחייב לשלם וה''ה למי שנתחייב שבועת היסת והפכה אם קנו מידו או אם נשבע זה שנהפכה עליו א''י לחזור בו וה''ה במי שלא היה חייב שבועה ואמר אשבע לך שבועה אם קנו מידו א''י לחזור בו ואם לא קנו מידו אע''פ שקבל בב''ד חוזר עד שיגמור הדין וישבע: {הגה: מי שמחוייב לישבע ואמר לפני ב''ד אינו רוצה לישבע אלא הריני משלם ויצא חוץ לב''ד אינו יכול לחזור בו דזה הוי גמר דין דידיה ויש חולקין (ע' בטור) מי שנתחייב לחבירו שבועה דאורייתא ואמר לחבירו השבע וטול ונשבע בלא נטילת חפץ לא יוכל לחזור בו (ב''י):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כג - עד מתי נאמן הדיין לומר לזה זכיתי. ובו סעיף אחד:	א.	כל זמן שבעלי דינים עומדים לפני הדיין נאמן לומר לזה חייבתי ולזה זכיתי נסתלקו מלפניו אינו נאמן אם אין בידו פסק דין ודוקא בשורא דדייני אבל דין התלוי בטענות לא שייך בו נאמנות שלפי הטענות יזכה הזוכה ובלבד שלא יסתור טענות הראשונות וכל זה דוקא בדיין א' אבל שנים נאמנים לעולם ואפילו אם יש ב' עדים שמכחישים אותם: {הגה: וה''ה אם קבלו עליהם פשרן לזמן כל מה שאומר תוך זמן נאמן אבל אם כבר כתב ונתן להן הפשרה אין לו רשות להוסיף או לגרוע (אפי' תוך הזמן) אע''פ שאומר שכך היתה כוונתו (ב''י בשם רשב''א):}

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.