Datasets:

sivan22
/

shulchan-aruch

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Split (1)

train · 11.4k rows

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	טז.	מפריחי יונים (פי' שמלמדים אותם להביא יונים משובך הזולת) בישוב פסולים מפני שחזקתן שגוזלים יונים של אחרים וכן סוחרי שביעית והם בני אדם שיושבים בטלים וכיון שבאה שביעית פושטים ידיהם ומתחילים לישא וליתן בפירות שחזקת אלו שהם אוספים פירות שביעית ועושים בהן סחורה וכן משחק בקוביא והוא שלא תהיה לו אומנות אלא הוא הואיל ואינו עוסק בישובו של עולם ה''ז בחזקת שאוכל מן הקוביא שהוא אבק גזל ולא אקוביא בלבד אמרו אלא אפי' משחקים בקליפי אגוזים וקליפי רמונים וכן לא יונים בלבד אמרו אלא אפי' במשחקים בבהמה חיה ועוף ואומרים כל הקודם את חבירו או כל הנוצח את חבירו יטול בעליו שניהם וכל כיוצא בשחוק זה והוא שלא תהיה לו אומנות אלא שחוק זה הרי זה פסול וכל אלו פסולי' מדבריהם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	יז.	מי שאינו לא במקרא ולא במשנה ולא בדרך ארץ הרי זה בחזקת רשע ופסול לעדות מדבריהם לפיכך אין מוסרים עדות לעם הארץ ואין מקבלים ממנו עדות אלא א''כ הוחזק שעוסק במצות ובגמילות חסדים ונוהג בדרכי הישרים ויש בו דרך ארץ אע''פ שהוא ע''ה ואינו לא במקרא ולא במשנה נמצאת אומר כל ת''ח בחזקת כשר עד שיפסל וכל ע''ה בחזקת שהוא פסול עד שיוחזק שהולך בדרכי הישרי' וכל מי שמקבל עדות ע''ה קודם שתהיה לו חזקה זו או קודם שיבואו עדים ויעידו שהוא נוהג במצות ובד''א הרי זה הדיוט ועתיד ליתן את הדין שהרי מאבד ממונן של ישראל ע''פ רשעים (טור בשם הרמב''ם):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	יח.	הבזויים פסולים לעדות מדבריהם והם האנשים שהולכים ואוכלים בשוק מפני כל העם וכגון אלו שהולכים ערומים בשוק בעת שהם עסוקים במלאכה מנוולת וכיוצא באלו שאין מקפידים על הבושת שכל אלו חשובי' ככלב ואין מקפידי' על עדות שקר ומכלל אלו המקבלי' צדקה מן העכו''ם בפרהסיא אע''פ שאפשר להם שיזונו בצנעא מבזים עצמם ואינם חוששים כל אלו פסולים מדבריהם: {הגה: כל מי שנוטל שכר להעיד עדותו בטל כמו הנוטל שכר לדון כמו שנתבאר לעיל סי' ט' ס''ה (רמב''ן) ואינן צריכים הכרזה אלא הדין והעדות בטל מעצמו ואם החזיר הממון דינו ועדותיו קיימים שאין זה כשאר פסולים שצריכין הכרזה ותשובה אלא קנס קנסוהו חכמים שיתבטלו מעשיו כל זמן שנוטל שכר (ר''ן ס''פ האיש מקדש) וכל זה בעדים שכבר ראו המעשה ומחוייבים להעיד כמו שאדם מחוייב לדון בין אדם לחבירו אבל מי שאינו מחויב להעיד ונוטל שכר לילך ולראות הענין שיהיה עד מותר (ב''י סי' כ''ח בשם רשב''א) דיין שדן כבר ובא הבע''ד ליתן לו מתנה על שהפך בזכותו אסור לו לקבלו (כן משמע מאשיר''י ס''פ ז''ב) כל מה שאדם מעיד לסיבת יסורין ויראה אין בו ממש (מהרי''ק שורש ס''ח):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	יט.	עכו''ם ועבד פסולים לעדות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כ.	השונא לחבירו וא''ל בפני רבים אלך ואמסור ממונך פסול לעדות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כא.	ממזר ופצוע דכא וכרות שפכה וערל שמתו אחיו (מהרי''ק שורש פ''ה) מחמת מילה כשרי' לעדות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כב.	המוסרים והאפיקורסים והמומרים פחותים מהעכו''ם ופסולים לעדות: {הגה: ואפי' מחל לו הנמסר פסול עד שישוב בתשובה (ב''י בשם מ''כ ובדברי הרמב''ם בפי''ב וכן משמע באשרי פ' זה בורר) מומר שחזר בו וקבל עליו תשובה כשר מיד אע''פ שלא עשאה עדיין (מהרי''ק שורש פ''ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כג.	הפסול מן התורה שהעיד עדותו בטלה אע''פ שלא הכריזו עליו בבתי כנסיות ובבתי מדרשות והפסול מדבריהם העדות שהעיד קודם שהכריזו עליו כשרה: {הגה: ואפי' פסול מן התורה אין לפסלו אלא בודאי אבל לא מספק כגון שהעיד בב''ד ואח''כ באו עדים עליו שעבר עבירה שנפסל בה מן התורה אבל אם אין יודעין אם עבר קודם שהעיד או אח''כ מוקמינן גברא אחזקתו וכל מה שהעיד כשר עד דידעינן דעבר קודם לכן (ריב''ש סי' רס''ו) כל הפסולים מדרבנן שצריכים הכרזה אם הענישן ברבים על עבירתן כגון שהוציאן מב''ה הוי כאלו הכריזו עלייהו (מרדכי פרק זה בורר):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כד.	כל מי שהעידו עליו שעבר עבירה פלונית אע''פ שלא התרו בו שהרי אינו לוקה פסול והוא שעבר על דברים שפשט בישראל שהם עבירה אבל אם ראוהו עובר על דבר שקרוב העושה להיות שוגג צריכים להזהירו ואח''כ יפסול כיצד ראוהו קושר או מתיר בשבת צריכים להודיעו שזה חילול שבת מפני שרוב העם אינם יודעים זה וכן אם ראוהו עושה מלאכ' בשבת או בי''ט צריכים להודיעו שהיום שבת שמא שוכח הוא וכן המשחק בקוביא תמיד או מי שנעש' מוכס או גבאי שמוסיף לעצמו צריכים העדים להודיעו שהעושה דבר זה פסול לעדות שרוב העם אינם יודעים דברים אלו וכן כל כיוצא בזה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כה.	אין אדם נפסל בעבירה על פי עצמו אלא על פי עדים שיעידו עליו שאין אדם משים עצמו רשע: {הגה: (רמב''ם פכ''ב מטוען) ומ''מ אין עושין אותו עד לכתחלה כדלקמן סי' צ''ב סעיף ה' וכן אין נפסל על קול וחשד בעלמא כגון מי שחשוד על עריות שרגיל עם עריות ומתייחד עמהם וקול יוצא עליו כשר לכל עדות חוץ מלעדות אשה (טור ס''ט) וע' בדין החשודים בי''ד סי' קי''ט:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כו.	לוה שהעיד על המלוה שהלוה לו ברבית ויש עד אחר עמו מצטרפין לפוסלו אף ע''פ שעושה עצמו רשע פלגינן דיבוריה ומאמינים אותו לגבי מלוה ולא לגבי עצמו וכן אם העיד שפלוני רבעו אפילו לרצונו או שבא על אשתו או שרבע שורו הוא ואחר מצטרפין לפסלו (וה''ה שהנגזל יכול להעיד על הגזלן כמו הלוה על המלוה ובלבד שלא יהא לו הנאה מעדותו) (מרדכי פרק זה בורר):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כז.	י''א שהנשבע להכחיש העד העד ואותו שנשבע לו מצטרפים להעיד עליו לפוסלו: {הגה: וה''ה אם נשבע לשנים הם מעידים עליו לפסלו ואין חילוק אם נשבע להם כאחד או בזה אחר זה (מרדכי פ' ז''ב) ויש חולקים ואפי' אם היו ב' בע''ד ולכל א' עד א' אין מצטרפין אחר שעמד בדין ונשבע על עדותן אבל קודם לכן יכולין להעיד עליו (ריב''ש בסי' של''ט בשם תשובת רמב''ן סי' ק''ט):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כח.	שנים שהעידו בא' שהוא פסול בא' מאלו העבירות ובאו שנים והעידו שחזר בו ועשה תשובה או שלקה ה''ז כשר אבל אם באו שנים והכחישו' ואמרו לא עשה עבירה זו ולא נפסל הרי זה ספק פסול לפיכך לא יעיד ואין מוציאין ממון בעדותו ולא ידון עד שיוודע שעשה תשובה (ב' עדים שהעידו על אחד שהוא פסול כגון שאחד אומר שגנב והשני אומר שהלוה ברבית מצטרפים לפסלו) (מהר''מ פאדואה סי' ל''ו):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	כט.	כל מי שנתחייב מלקות כיון שלקה בבית דין חוזר לכשרותו אבל שאר פסולי עדות שהם פסולים משום ממון שחמסו או שגזלו אע''פ ששלמו צריכים תשובה והרי הם פסולים עד שיודע שחזרו בהם מדרכם הרעה מאימתי חזר' מלוה ברבי' משיקרעו שטרותיה' מעצמם ויחזרו בהם חזרה גמורה שלא ילוו ברבית אפי' לעכו''ם וצריך להחזיר כל מה שלקח ברבית לבעליהם ואם אינו יודע ממי לקח צריך לעשות בו צורכי רבים: {הגה: (העיטור) וי''א דכל זה דווקא במי שרגיל לגזול ולגנוב אבל מי שגנב וגזל באקראי בעלמא מיד שהחזיר מה שגנב וגזל הוי תשובה ודוקא אם החזירו מעצמו אבל אם לא החזיר רק ע''י כפיית ב''ד לא מהני החזרה עד שיעשה תשובה (טור סי' ט''ו והרא''ש כלל נ''ט) וכן נ''ל:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ל.	מאימתי חזרת המשחקים בקובי' משישברו פספסיהם (פי' כלי השחוק הנזכר והם הקוביאות) ויחזרו בהם חזרה גמור' שלא יעשו אפי' בחנם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	לא.	מאימתי חזרת מפריחי יונים משישברו הכלים שצדין בהם ויחזרו בהם חזרה גמורה שאפי' במדבר לא יעשו (וי''א דגם כאן ובמשחקים בקוביא צריכים להחזיר המעות שהרויחו) (ר''י נ''ב ח''ד וב''י בשם הרא''ש פ' זה בורר):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	לב.	מאימתי חזרת סוחרי שביעית משתגיע שביעית ויבדקו ולא חזרת דברים בלבד אלא כותב אני פלוני בן פלוני כנסתי ר' זוז מפירו' שביעי' והרי הם נתונים במתנה לעניים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	לג.	מאימתי חזרת המועל בשבועה משיבא לבית דין שאין מכירין אותו ויאמר להם חשוד אני או יתחייב שבועה בב''ד שאין מכירין אותו בממון חשוב וישלם ולא ירצה לישבע: {הגה: ודוקא מועלי שבועות אבל עבר על שאר עבירות מיד כשמקבל בב''ד שבעירו שלא לעשות עוד סגי ליה (ר''י נ''ב ח''ד ותוס') ודוקא שלא העבירוהו בשביל העבירה מאיזה אומנות אבל העבירוהו דינו כטבח שיתבאר בסמוך (ב''י):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	לד.	חזרת טבח שהיה בודק לעצמו ומוכר ויצא טריפה מתחת ידו שילבש שחורים ויתכסה שחורים וילך למקום שאין מכירים אתו ויחזיר אבידה בדבר חשוב או יוציא טריפה מתחת ידו בדבר חשוב (וע' בי''ד סי' קי''ט):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	לה.	חזרת עד זומם שילך למקום שאין מכירים אותו ונתנו לו ממון חשוב להעיד שקר ולא רצה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	לה.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	א.	קטן פסול להעיד אפי' היה נבון וחכם עד שיביא שתי שערות אחר י''ג שנים גמורות ואם שהו מלבודקו זמן רב אחר שהיה לו י''ג שנה ובדקוהו ונמצאו לו ב' שערות הוא בחזקת גדול משעה שהיה לו י''ג שנה ואם נתמלא זקנו אינו צריך בדיקה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	ב.	הגיע לעשרי' שנה ולא הביא ב' שערות ונולד בו סימן מסימני סריס הרי הוא גדול ויעיד ואם לא נולד בו לא יעיד עד רוב שנותיו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	ג.	בן י''ג שנה ויום א' שהביא ב' שערות ואינו יודע בטיב משא ומתן אין עדותו עדות בקרקעות אבל במטלטלים עדותו עדות:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	ד.	מי שהיה יודע בעדות כשהוא קטן והעיד בה כשהוא גדול אינו כלום ויש דברים שסומכים בהם על עדות שמעיד כשהוא גדול שראה בקטנות ואלו הם נאמן לומר זה כתב ידו של אבי או של רבי או של אחי ויש מי שאומר דעל כתב של אלו נאמן אבל לא על של אחרים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	ה.	ונאמן לומר זכורני באשת פלוני שנעשה לה מנהג הבתולות כשנשא' ונאמן לומר המקום הזה בית הפרס (פי' שדה שנאבד או שנחרש בה קבר והוא לשון פרוסה שנפרסו ונתרוצצו בה עצמות מתים):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	ו.	ונאמן לומר (ואפי' הוא לבדו) (טור) עד כאן היינו באים בשבת כיון שתחומים דרבנן (הגהות אלפסי פ''ב דכתובות) SOוה''ה בשאר איסורי דרבנןSC ונאמן לומר שהיה פלוני יוצא מבית הספר לטבול לאכול תרומתו לערב ושהיה חולק עמנו תרומה ושהיינו מוליכים חלה ומתנות לפלוני כהן על ידי עצמו ושאמר לי אבא משפחה זו כשרה משפחה זו פסולה (או שעשו איזה סי' להודיע שאחד מן המשפחה נשא פסולה) (טור כמו שנתבאר באה''ע סי' ב'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	ז.	וכל אלו אם עכו''ם או עבד ראה אותם והעיד אחר שנתגייר ונשתחרר אינו נאמן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	ח.	שוטה פסול ולא שוטה שהוא הולך ערום ומשבר כלים וזורק אבנים בלבד (אלא) כל מי שנטרפה דעתו ונמצאת דעתו משובשת תמיד בדבר מהדברים אף ע''פ שהוא מדבר ושואל כענין בשאר דברים הרי זה פסול ובכלל שוטים יחשב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	ט.	הנכפה (המוכרח ליפול לארץ מחמת חולי המשגע אותו לעתים) בעת כפייתו פסול ובעת שהוא בריא כשר ואחד הנכפה מזמן לזמן או הנכפה תמיד בלא עת קבוע והוא שלא תהיה דעתו משובשת תמיד שהרי יש נכפים שגם בעת בריאותם דעתם מטורפת וצריך להתיישב בעדות הנכפים הרבה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	י.	הפתאים ביותר שאין מכירין דברים שסותרים זה את זה ולא יבינו ענייני הדבר כדרך שמבינים שאר עם הארץ וכן המבוהלי' והנחפזים בדעת' והמשתגעי' ביותר הרי אלו בכלל השוטים ודבר זה לפי מה שיראה לדיין שאי אפשר לכוין הדעת בכתב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	יא.	חרש פסול אחד מדבר ואינו שומע או שומע ואינו מדבר ודעתו נכונה מפני שצריך להעיד בב''ד בפיו ושיהיה ראוי לשמוע דברי הדיינים והאיום שמאיימים עליו וכן אם נשתתק אע''פ שנבדק כדרך שבודקים לענין גיטין ונמצאת עדותו מכוונת והעיד בפנינו בכתב ידו אינו עדות כלל חוץ מעדות אשה לפי שבעגונה הקילו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	יב.	סומא בשתי עיניו אע''פ שמכיר הקול והאנשים ומכוונת עדותו פסול:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	יג.	היה חרש או שוטה או סומא בשעה שנמסר לו העדות ובריא בשעת העדאת העדות או איפכא פסולים אבל אם היה בריא בשעה שנמסר לו העדות ובשעת העדאת העדות אע''פ שבאמצע נתחרש או נשתטה או נסתמה מאחר שתחלתו וסופו בכשרות כשר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	יד.	אשה פסולה וטומטום ואנדרוגינוס פסולים מספק וכל מי שהוא ספק כשר ספק פסול הרי הוא פסול: {הגה: וכל אלו הפסולים פסולים אפי' במקום דלא שכיחא אנשים כשרים להעיד (הרשב''א בתשובה והרמב''ם בפ''ח מה' נזקי ממון וכ''כ הב''י) וכל זה מדינא אבל י''א דתקנת קדמונים הוא דבמקום שאין אנשים רגילין להיות כגון בב''ה של נשים או בשאר דבר אקראי שאשה רגילה ולא אנשים כגון לומר שבגדים אלו לבשה אשה פלונית והן שלה ואין רגילין אנשים לדקדק בזה נשים נאמנות (ת''ה סי' שנ''ג ואגודה פרק י' יוחסין) ולכן יש מי שכתב דאפי' אשה יחידה או קרוב או קטן נאמנים בענין הכאה ובזיון ת''ח או שאר קטטות ומסירות לפי שאין דרך להזמין עדים כשרים לזה ואין פנאי להזמין (מהרי''ק שורש קע''ט ומהר''ם מריזבורג וכלבו סי' קט''ז) והוא שהתובע טוען ברי (מהרי''ק שורש כ''ג) (וע''ל סכ''ח סט''ו בהג''ה):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לה - פסול סומא וחרש שוטה וקטן. ובו יד סעיפים:	יד.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לו - רבים שהעידו ונמצא א' מהם קרוב או פסול. ובו ב''ס:	א.	עדים רבים שנמצא א' מהם קרוב או פסול עדותן בטלה בד''א בזמן שנתכוונו כולן להעיד אבל אם לא נתכוונו כולם להעיד תתקיים העדות בשאר וכיצד בודקים הדבר אומרים להם בית דין כשראיתם דבר זה באתם כדי להעיד או כדי לראות בלבד כל מי שאומר להעיד באתי מפרישים אותו אם נמצא באלו שנתכוונו להעיד קרוב או פסול עדותן בטלה (אפי' לא ידעו זה מזה) (תוספות) ואם היו כל העדים כשרים אחד שנתכוון להעיד וא' שלא נתכוון להעיד וראה הדבר וכיוון עדותו חותכין הדין ע''פ עדותו: {הגה: אבל אינן יכולים לכתוב שטר על כך אע''פ שראו הקנין וסתם קנין לכתיבה עומד הואיל ולא הזמינם לכך (תשובת רשב''א סי' אלף וע''ג) (וע''ל סי' ל''ט סעיף ה'):} וי''א שאפי' כיוון לראות כדי להעיד אינו פוסל אא''כ בא לב''ד והעיד דתרתי בעינן כיוון לראות כדי להעיד ובא לב''ד והעיד: {הגה: שטר שחתם עליו עד פסול ונתבטל כל העדות מ''מ אם העדים הכשרים זוכרים העדות ע''י ראיית השטר יכולין לחזור ולהעיד לבד לפני ב''ד וב''ד יכתבו עדותן וחשוב שטר (תשו' הרא''ש כלל ס' סי' ה') תקנת הקהל שחתום עליה עד פסול או שטר שחתם עליו בעל דבר עצמו כשר באחרים דאלו לא נתכוונו להעיד (ריב''ש סוף סי' קצ''ה) (וע''ל סי' מ''ה סעיף י''ב וי''ג):} ואם הזמין התובע עדים כשרים ועמדו שם קרובים ופסולים אפי' נתכוונו להעיד והעידו לא נתבטלה עדות הכשרים וכן כשאדם צריך לעדות ומצוה להחרים SOעלSC כל מי שיודע לו עדות שיבוא ויעיד והעידו כשרים ופסולים לא נתבטלה עדות הכשרים שלא היתה כוונתו אלא בראויים להעיד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לו - רבים שהעידו ונמצא א' מהם קרוב או פסול. ובו ב''ס:	ב.	אם העיד קרוב עם רחוק ואין הרחוק יודע בקורבתו של זה (טור בשם הרי''ף וש''פ) יש אומרים שעדות הרחוק כשרה ומחייבו שבועה ונאמן לומר שלא הכיר והוא שאינו רגיל אצלו אבל אם הוא רגיל אצלו אינו נאמן ויש מי שחולק על זה ואומר שאפילו לא הכיר בקורבתו נתבטלה עדות הרחוק (כיון שהעיד הפסול עמו בב''ד) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לו - רבים שהעידו ונמצא א' מהם קרוב או פסול. ובו ב''ס:	ב.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	א.	כל עדות שיש לאדם הנאה בה פסול להעיד לפיכך קרקע של שני שותפים ובא האחד להוציא מתחת יד האחד לומר שאותו שמכרה להם גזלה ממנו אין שותפו מעיד לו עליה לפסול עידי המערער ואפילו על חלק השותף לא יועיל עדותו אא''כ סלק עצמו ממנה וקנו מידו שנתנו לשותף ואפילו לא סלק עצמו עד לאחר הערעור מהני וצריך שיקבל עליו שאם יבא בע''ח ויטרפנה מיד השותף ישלם לו דמיה וצריך להתנות שאם יבא לחטפה ממנו בטענות אחרות לומר שהיתה גזולה בידו וכיוצא בזה שאינו מקבל אחריות אבל אם אין המערער טוען אלא על חלק השותף בלבד כגון שטוען שמכרה לו השותף יכול להעיד לו שאז אינו נוגע בעדות כלל:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	ב.	העורר על השדה אם יש בה פירות אין האריס מעיד לו עליה שהרי רוצה האריס להעמידה ביד בעלי' כדי שיטול חלקו בפירות ואם אין בו פירות מעיד (נ''י בשם רמב''ם) ((אם אין לו הנא' אחרת מזה)) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	ג.	עדים שהודו שיש להם חלק באותו חוב שהעידו כבר עליו אין באותה הודאה ממש (אבל אם אמרו כן קודם שהעידו העדות בטל) (ב''י בשם תשובוה שבסוף חזה התנופה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	ד.	ראובן תבע לשנים שהלוה להם וכפר א' והודה השני שהוא וחבירו (חייבים) אם אותו ממון לקחו בשותפות אינו נאמן על חבירו והוא לבדו יתחייב בכל:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	ה.	המוציא שט''ח על ג' וטענו כולם פרענו אם כל אחד מהם חייב י' זהובים לעצמו ואין לחבירו בהם שותפות עדותו כשרה על חבירו (הגה''מ פ' י''ד דכתובות):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	ו.	אם טען א' מהשותפים דבר שהוא חובה לו ולחבירו נאמן כעד א' לחייב שבועה את חבירו ולפטור משבועה את שכנגדו ואם שני שותפים (([העידו])) חובתם נאמנים לחייב את חביריהם (וע''ל סי' ע''ז סעיף ה'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	ז.	המוכר שטר חוב לא' מהחתומי' בו שפיר דמי (וע''ל סי' קכ''ג סעיף י' וי''א וי''ב) ((אם קרובי המורשה)) (נ''א אם מורשה וקרוביו) ((יכולים להעיד)):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	ח.	פשרנים או דיינים או אפוטרופסי' כשרים להעיד (וע''ל סי' כ''ב בדין דיינים ופשרנים ולקמן סי' מ''ו סעיף כ''ד ובדין אפוטרופסים לקמן סי' ר''ץ):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	ט.	הגזברים כל זמן שאין להם ולא לקרוביהם שום זכות בנכסי ההקדש ולא בפירותיהם כשרי' להעיד: {הגה: וכ''ש שקרוביהם כשרים להעיד אע''פ שהגזבר מחלק הממון למי שירצה למ''ד טובת הנאה אינו ממון ואע''פ שנותן אח''כ לקרוביו עניים מ''מ אין מבטלים העדות משום זה מאחר שלא היה ההנאה ניכרת בשעת העדות (ב''י בשם הריטב''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	י.	כל היכא דהשתא אינו נוגע בעדות אע''פ שאם יתעשר יהנה בעדותו כשר להעיד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	יא.	ראובן שיש לו שטר חוב על שמעון ונתנו ללוי בכתיבה ומסירה והיה שמעון מעידי המתנה פסול (וע''ל סי' ס''ו סעיף כ''א וכ''ב אם עד החתום הקונה השטר מיקרי נוגע בעדות):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	יב.	השוכר אם לקח בידו השכירות ואמר כל מי שיתקיים קרקע זה בידו יטול הרי זה מעיד למשכיר ואם כבר נתן השכירות לבעל הקרקע אינו מעיד לו שאם תצא הקרקע למערער חייב לשלם השכירות פעם אחרת ואם לקח המשכיר דמי השכירות והחזירו לשוכר כדי שיתנהו למי שיזכה בדין הרי זה מעיד לו: {הגה: וכל זה שיש עדים שדר השוכר בבית אבל אי ליכא עדים נאמן בכל ענין במיגו דאי בעי שתיק (מרדכי):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	יג.	לוה שבאו לערער עליו להוציא קרקע שלו מידו אם לא ישאר בידו קרקע אחר כנגד החוב שיש למלוה עליו אין המלוה והערב יכולים להעיד לו להעמידה בידו ואם ישאר בידו קרקע אחר כנגד החוב יכולים להעיד לו ((וערב קבלן יש אומרים דאינו יכול להעיד בכל ענין)) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	יד.	לוקח ראשון מעיד ללוקח שני שלקח אחריו להעמידה בידו והוא שתשאר למוכר שדה אחרת בת חורין כנגד דמי שדה זו של לוקח ראשון או שתשאר שדה אחרת ביד שני: {הגה: וכן לוקח שני אינו מעיד ללוקח ראשון אא''כ נשאר ביד מוכר קרקע כדי דמי לוקח ראשון (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	טו.	ראובן שמכר שדה לשמעון שלא באחריות ובא יהודה לערער על שמעון להוציאה מתחת ידו אין ראובן מעיד לו עליה אף ע''פ שאין עליו אחריות הרי הוא רוצה שתעמוד ביד שמעון כדי שיבא בעל חוב של ראובן ויטרפנה בחובו ולא יהיה לוה רשע ולא ישלם ((ודוקא שבא יהודה לערער מכח המוכר אבל אם בא לערער מכח הלוקח שאמר שחייב לו אז יוכל המוכר להעיד עליה)) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	טז.	ראובן שמכר פרה או טלית לשמעון שלא באחריו' ובא יהודה לערער להוציא' מיד שמעון בטענה שקנאה מגזלן יכול ראובן להעיד לו שאין לו בזה שום הנאה שתשאר בידו שאפי' יבא בעל חובו אינו יכול לטרפה שאין ב''ח טורף ממטלטלים אפי' עשאם לו אפותיקי (היפאטעק בלע''ז כלומר לא יהא לך פרעון אלא מזה) ובזמן הזה אפי' שעבד לו מטלטלים אגב קרקע אינו טורף ממטלטלים שמכר: {הגה: אבל אם יהודה טוען שראובן גזלה בעצמו לא יוכל ראובן להעיד עליה במקום שהמערער צריך ליתן לשמעון מעותיו משום תקנת השוק ויכול יהודה לחזור ולהוציאה מראובן (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	יז.	ראובן שגזל טלית או שדה משמעון ובא יהודה וערער על ראובן ואמר שדה זו או טלית זו שלי היא אין שמעון יכול להעיד שאין זו השדה והטלית של יהודה שהרי שמעון רוצה להעמיד שדה זו או טלית זו ביד ראובן מפני שאפשר שנוח לו להוציאה מיד ראובן יותר מלהוציאה מיד יהודה וכן אם מכר ראובן השדה הגזולה או הורישה ללוי ובא יהודה לערער על לוי אין שמעון מעיד שאינה של יהודה ואם מכר הטלית הגזולה ללוי ונתיאש שמעון ממנה ובא יהודה לערער על לוי אם מת ראובן שמעון מעיד עליה שאינה של יהודה שהרי אין טלית זו חוזרת לשמעון לעולם שכבר קנאה הלוקח ביאוש ושינוי רשות וכבר מת ראובן הגזלן ואין לו ממי ליטול דמיה אבל אם עדיין ראובן קיים אין שמעון מעיד אף על הטלית שהנאה היא לו שלא תעמוד ביד יהודה כדי שיביא ראיה שראובן גזלה וישלם דמיה וכן אם היתה הטלית ביד יורשי ראובן אין שמעון מעיד עליה מפני שסופ' שאם תעמוד ביד היורש לחזור לו וכן כל כיוצא בזה ואפי' כשמת דדוקא שלא הניח אחריו' נכסים אבל אם הניח אחריות נכסים חייב ונמצא שזה נודע בעדות והאידנ' דתקינו רבנן לבעל חוב למגבי אפי' ממטלטלי דיתמי אע''פ שמת הגזלן ולא הניח אחריות נכסים אין הנגזל מעיד לו דאכתי נוגע בעדות הוא: {הגה: וכל זה ששמעון לא בא להעיד רק שהשדה או הטלית אינו של יהודה אבל אם בא להעיד שהוא של ראובן בכל ענין יכול להעיד שכיון שהודה על הדבר שהוא של ראובן שוב אינו יכול לערער עליו ולומר שהוא שלו ואינו נוגע בעדות (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	יח.	בני העיר שבא מערער לערער עליהם ממרחץ או ברחוב של עיר אין אחד מבני העיר מעיד בדבר זה ולא דן עד שיסתלק עצמו בקנין גמור: {הגה: וי''א דאי אפשר להסתלק מדבר שהוא צרכי בני העיר (טור ורמב''ם פט''ו מהל' עדות) אם לא שיש להם דבר אחר שהוא כיוצא בזה (תשובת הרא''ש כלל י''ג) וכן עיקר:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	יט.	בני העיר שנגנב ספר תורה שלהם הואיל ולשמיע' הוא עשוי שא''א לאדם לסלק עצמו ממנו אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאים ראיה מאנשי אותה העיר וכן כל כיוצא בזה: {הגה: ועיין לעיל סי' ז' סעיף י''ב דכשיש להם ס''ת אחרת מותר וה''ה כל כיוצא בזה כגון בית הכנסת או שאר ספרים וכדומה להם שבני העיר דיינים עליהם:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	כ.	האומר תנו מנה לעניי עירי אין דנין בדייני אותה העיר ואין מביאים ראי' מאנשי אותה העיר בד''א כשהיו העניים סמוכים עליהם ופוסקים עליהם צדקה אפילו אמרו שנים מאותה העיר אנו ניתן הדבר הקצוב עלינו ונעיד אין שומעין להם שהנאה הוא להם שיתעשרו העניים האלו הואיל והם סמוכים על בני העיר וכן כל כיוצא בזה (ועיין לעיל ס''ס ז' דיני מסים שבעיר):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	כא.	דברים אלו תלויים בדעת הדיין ועוצם בינתו שיבין עיקר המשפטים וידע דבר הגורם לדבר אחר ויעמיק לראות אם ימצא לזה העד צד הנאה בעדות זו אפי' בדרך רחוקה ונפלאה הרי זה לא יעיד בה וכן לא יהיה דיין בדבר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	כב.	עכשיו נהגו לקבל עדים מהקהל על תקנתם והסכמתם ועל ההקדשות ועל כל ענייניהם וכשרי' אפי' לקרוביהם כיון שקבלום עליהם: {הגה: כל דבר התלוי במנהג בני העיר אין אומרים בו תרי כמאה אלא אזלינן ביה בתר הרוב וכן כל כיוצא בזה שאין אנו צריכי' עדות ממש וכן לא אמרינן בכיוצא בזה לא ראינו אינו ראיה אלא הוי ראיה (מהרי''ק שורש קע''ג) ודנין בחזקת הישוב וכדומה לזה מצרכי העיר אפי' על פי עד מפי עד מפי הקבלה דהרי בלא''ה כולן נוגעין בדבר (תשובת מיימוני ה''ע סי' י''ג) ועיין לקמן סי' קנ''ז וקס''ג מדינין אלו טובי הקהל הממונים לעסוק בצרכי רבים או יחידים הרי הן כדיינים ואסורים להושיב ביניהם מי שפסול לדון משום רשעה:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לז - הפסולים מחמת הנאה. ובו כב סעיפים:	כב.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לח - קצת דיני הזמה. ובו סעיף אחד:	א.	שנים שהעידו באחד שחייב לפלוני מנה ובאו שנים והכחישום או הזימום ה''ז פטור עדים שהעידו בב''ד בא' שחייב לחבירו מנה ואח''כ אמרו שקר העדנו עדותם הראשונה קיימת דכיון שהגיד שוב אינו חוזר ומגיד אבל נאמנים לגבי עצמם לשלם לו כל מה שהפסידוהו: {הגה: הרב המחבר קיצר כאן במקום שהיה לו להאריך כי אע''פ שאין דנין דין עדים זוממים האידנא משום שהוא קנס מ''מ איכא נפקותא דעד זומם פסול להעיד כמו שנתבאר לעיל סי' ל''ד ועידי הכחשה כשרין כמו שנתבאר לעיל סי' ל''א וע''כ כתב בעל הטור הרבה דינים מעדים זוממים והרוצה לעמוד עליהם יע''ש:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	א.	המלוה את חבירו בעדים או שהודה בפני עדים שהוא חייב לו נקרא מלוה על פה ואינו גובה מהמשועבדים והמלוה את חבירו בשטר (גובה מן המשועבדים) אפילו לא כתב אחריות דקי"ל אחריות טעות סופר הוא ואם יש עדים שקנו מידו אפי' לא נכתב גובה ממשעבדי: {הגה: ועי' לקמן סי' ס"א ס"ב וסעיף י' איזה מיקרי שטר ועי' לקמן רסי' רכ"ה מדין אחריות טעות סופר:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	ב.	המלוה את חבירו בעדים אין כותבין עדותן ונותנין למלוה שלא יחזירו למלוה על פה מלוה בשטר עד שיאמר להם הלוה כתבו שטר וחתמו ותנו לו ואע"פ שאמר להם כן צריכים להמלך בו אחר שחתמו בשטר ואח"כ נותנים השטר ביד המלוה וי"א שאינם צריכים להמלך בו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	ג.	בד"א בשלא קנו מידו אבל אם קנו מידו שהוא חייב לו מנה הרי אלו כותבין ונותנין אע"פ שלא אמר להם כתבו שסתם קנין לכתיבה עומד ואפי' נשתהו זמן מרובה ואח"כ בא המלוה ותבעם שיכתבו לו הרי אלו יכתבו ויתנו ואין צריכים לחוש שמא פרע וכותבין זמן הקנין או יכתבו שטרא דנא איחרנוהו וכתבנוהו ואפילו מת הלוה קודם כתיבת השטר אפי' קבע לו זמן ועבר הזמן יכולים לכתבו אחר מותו וכן אם מת המלוה ובאו יורשיו לעדים שיכתבו להם השטר כותבים להם ויש חולקים ואומרים דאי משך מילתא טפי משלשים יום אין כותבין ואם קבע לו זמן לפרעון אין כותבין אחר אותו זמן דחיישינן שמא פרע: {הגה: וכל שלא אמר כתבו וחתמו אע"פ שכתבו בשטר אינו אלא כפנקס בעלמא (תשובת רשב"א סי' אלף רי"א) מיהו י"א דאם נתקיים דנין על פיו ועי' לעיל סי' מ"ו סעיף י' והא דבעי' דצריך לומר כתבו וחתמו היינו כשמתחייב עצמו אבל כשמוחל דבר לחבירו או פטרו א"צ וע"ל סי' פ"א סעיף כ"ט: }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	ד.	אם הלוה מוחה בעדים שלא יכתבו לו שטר י"א שאין כותבים ואפי' קנו מידו שלא יוכל למחות בהם מלכתוב אינו מועיל ( (ועי' לקמן סי' רמ"ג ס"ז) ) ואם יאמר המלוה כיון שאינך רוצה שיכתבו לי שטר תחזיר לי מעותי שומעין לו ואם עדיו רוצים לילך למדה"י יש מי שאומר שהולך לפני ב"ד וכותב לו אבל העדים אין רשאים לכתוב וי"א שאפי' עומד וצווח אל תכתבו לו שטר כותבים לו על כרחו אע"פ שאין עדיו רוצים לילך למ"ה יש מי שאומר דלא אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד אלא כשקנו ממנו בפני המלוה אבל אם קנו ממנו שלא בפני המלוה אין כותבים (ויש חולקים בזה) (נ"י פ' גט פשוט בשם הרשב"א והרא"ה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	ה.	העדים אינם צריכים להיות מזומנים אבל מ"מ אין יכולים לכתוב לו שטר כשהזמין אחרים בקניינו דכי אמרינן סתם קנין לכתיבה עומד ה"מ דמייחדי ועשאן שלוחים אבל אם העידו בעל פה עדותם עדות אם כפר זה בעיקר הדבר אבל באומר פרעתי נאמן ואפי תוך זמנו משום דריע טענתו של מלוה כשלא הוציא שטר אבל אם לא היה קנין ולא שטר והעידו שהוא תוך זמן גובה על פיהם (וע"ל רסי' ע'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	ו.	כל שכתבו וחתמו במקום שלא היה להם לכתוב ולחתום אין לו דין מלוה בשטר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	ז.	כל שלא קנו מידו ואפי' הודה בפני ב"ד של שלשה אם לא היו קבועים ולא שלחו לו אפי' קבץ אותם והושיבם והודה בפניהם ואמר להם הוו עלי דיינים אם בא אח"כ התובע ואמר כתבו לי הודאתו אין כותבין שמא יתן לו ונמצא זה תובע אותו בשטר אבל אם היו ב"ד של שלשה יושבים מעצמם במקום הקבוע להם ובא התובע וקבל לפניהם ושלחו שליח אצל הנתבע ובא והודה בפניהם הרי אלו כותבים הודאתו ונותנים לבעל דינו (ואפי' לא אמר אתם עדים) (טור) והוא שיהיו ב"ד מכירים את שניהם (רמב"ם) כדי שלא יערימו שניהם לחייב איש אחר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	ח.	בד"א שאין כותבין ההודאות כשלא קנו מידו שהודה לו במטלטלים אפי' הם בעין ואפי' הם של פקדון אבל אם הודה בקרקעות אפי' בפני ב' אע"פ שלא קנו מידו ולא אמר להם כתבו ותנו הרי אלו כותבין ונותנין שאין כאן לחוש שמא יתן לו ונמצא תובעו פעם שניה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	ט.	בד"א שכשהודה בב"ד הוא כמלוה הכתובה בשטר ולפיכך כותבים ונותנים לבעל דינו כשלא קיבל עליו את הדין עד ששלחו והביאוהו כמו שנתבאר אבל שנים שבאו לדין ותבע אחד מהם את חבירו וא"ל מנה לי בידך וא"ל הנתבע הן בין שאמרו הדיינים חייב אתה ליתן לו ובין שאמרו צא תן לו ויצא ואמר פרעתי נאמן וישבע היסת שפרעו לפיכך אם חזר התובע לדיינים ואמר כתבו לי הודאתו אין כותבין לו שמא פרעו ((ואפי' למאן דאמר שנאמן לומר פרעתי נגד פסק דין כמו שיתבאר בסמוך אפ"ה אין נותנין לו שמא כבר פרעו)):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	י.	אם יש בידו פסק דין אין הלוה נאמן לומר פרעתי: {הגה: ואם זה איחר כמה ימים הפסק דין בידו ולא תבעו סברא שפרעו מדשתק כולי האי והדיינים יש להם לומר לנתבע שנתנו הפסק דין לתובע ואם לא אמרו לו נאמן לומר פרעתי ואם שכחו אם אמרו לו או לא חזקה שכדין עשו ואמרו (הגהות מיימוני פרק ז' מה' טוען) וי"ח ואומרים דבכל ענין נאמן הנתבע לומר פרעתי נגד פסק דין (טור בשם אבי העזרי ומרדכי פ"ק דב"מ וב"י בשם רש"י) (עי' בשו"ת ר' לוי בן חביב סי' ק"ט): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	יא.	שטר הודאה שיצא ולא היה כתוב בו אמר לנו כתבו וחתמו ותנו לו ה"ז כשר שאלו לא אמר להם כתבו וחתמו ותנו לו לא היו נותנים וי"א שהסופרים שבזמן הזה חוששים לענין טריפת לקוחות שמא לא אמר להם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	יב.	היה כתוב בשטר הודה בפנינו ב"ד ואין חתומים בו אלא שנים אם אין כתוב דברים שמשמע מתוכן שהיו שלשה חוששין שמא שנים היו וטעו [לומר] שהודאה בפני שנים הוי הודאה בב"ד ולפיכך אין דנין בו דין שטר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	יג.	כותבין שטר ללוה אע"פ שאין המלוה עמו (מיהו אם המלוה מוחה שלא לכתוב השטר ללוה אין כותבין בעל כרחו) (תשובת רשב"א סי' אלף ל"ד) ואין כותבין שטר למלוה עד שיהא לוה עמו (הה"מ פכ"ג מה' מלוה) ואפי' אומר המלוה לעדים כתבו השטר וחתמוהו ויהיה בידכם ואם יבא הלוה להקנות ממנו תתנוהו לי ואם לאו תקרעוהו אין שומעין לו בד"א בשטר שיש בו קנין שהרי משעה שקנו מידו נשתעבדו נכסיו לו ( (או שכתב בשטר להדיא שהנכסים יהיו משועבדים לו מעכשיו) ) (ר"ן פ"ב דכתובות ונ"י פרק קמא דמציעא) אבל שטר שאין בו קנין אפי' מסר מעות ללוה בפנינו אין כותבין אפילו ללוה עד שיהיה מלוה עמו ויתן השטר ביד המלוה בפנינו שמא יכתוב עתה ללות ממנו בניסן ולא ילוה ממנו עד תשרי או SOילוה אבלSC לא ימסור לו השטר ונמצא המלוה טורף בשטר זה מניסן שלא כדין שלא הגיע לידו עד תשרי: {הגה: אמר קנו ממני שאני חייב לפלוני כך וכך וכתבו לו הרי אלו כותבין ונותנין לו ואין נותנין אותו ליד הלוה אבל אם אמר כתבו ותנו אותו בידי לא יתנו למלוה ולא יזכה המלוה עד שיצא מתחת יד הלוה (טור): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	יד.	חייב עצמו לשנים בקנין ואמר לעדים שיכתבו ויתנו בידו וכן עשו ומסר החייב השטר לא' מהם אע"פ שלא ידע האחר מזו המסירה ואפילו מת ולא ידע זכה בחלקו ויגבוהו היתומים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	טו.	עדים שראו קטן שקנו מידו לא יכתבו עליו שטר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	טז.	עדים שראו דבר לזכות לראובן ואין זכותו נגמר עד שיביא עדים שראו עוד דבר אחר אם כותבין העדים ונותנים מה שראו בסימן ר"ה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן לט - כותבין שטר ללוה בלא מלוה ועל איזה הודאה כותבין. ובו י"ז סעיפים:	יז.	לוה שבא לב"ד בשטר חוב שבידו לכפות את המלוה להלותו עד זמן שקבע אפי' נתברר שמדעת המלוה נכתב יכול לחזור בו (אבל אם אמר להלוות לו על משכון והחזיק במשכון לא יוכל לחזור בו) (תשובת רשב"א סי' אלף נ"ד) הלוה נותן שכר הסופר אפילו הוא שטר עיסקא ( (ואם המלוה אבד השטר וצריך לכתוב אחר הוא נותן השכר) ) (נ"י פ' גט פשוט והמגיד פכ"ד מה' מלוה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מ'- דין המחייב עצמו לחבירו. ובו ב' סעיפים:	א.	המחייב עצמו בממון לאחר בלא תנאי אע"פ שלא היה חייב לו כלום ה"ז חייב כיצד האומר לעדים הוו עלי עדים שאני חייב לפלוני מנה או שכתב לו בשטר הריני חייב לך מנה אע"פ שאין שם עדים או שאמר לו בפני עדים הריני חייב לך מנה בשטר אע"פ שלא אמר אתם עידי הואיל ואמר בשטר ה"ז כמו שאמר הוו עלי עדים וחייב לשלם אע"פ ששניהם מודים והעדים יודעים שלא היה לו אצלו כלום שהרי חייב עצמו כמו שישתעבד הערב ( (וכ"ש כשכותב לאחד קבלתי ממך כך וכך על החוב שיש בידך דהוי מחילה אע"ג דידעינן דלא קבל) ) (ב"י סי' ע"ג בשם הריטב"א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מ'- דין המחייב עצמו לחבירו. ובו ב' סעיפים:	ב.	לוה שכתב בכ"י והעיד בו עדים ונתנו למלוה ה"ז שטר כשר וכן אם כתב שטר אף ע"פ שאין בו עדים ונתנו למלוה בפני עדים ה"ז מלוה בשטר והוא שיהיה כתב ידו שאינו יכול להזדייף ויקראו אותו העדים שנמסר בפניהם ויש מהגאונים שהורו שצריך לומר לעדים שמסרו בפניהם חתמו והעידו שנמסר בפניכם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מא - דין מי שנמחק או אבד שטר חובו. ובו ד' סעיפים:	א.	מי שבלה שטר חובו והרי הוא הולך להמחק מעמיד עליו עדים ובא לב"ד והם עושים לו קיום: {הגה: וי"א אפי' נמחק לגמרי מאחר שהעדים יודעים מה היה כתוב בו (טור בשם הרמב"ם [הרשב"ם] ונ"י פ' גט פשוט) ועדות זו שמעידין על השטר יכולים להעיד שלא בפני בעל הדבר (ר' ירוחם בשם הרשב"א) } אבל עידי השטר עצמם אין כותבים לו שטר אחר אע"פ שנמחק בפניהם אבל באים לב"ד וב"ד עושים לו קיום כיצד מקיימים שטר זה כותבים שטר אחר ואומרים אנו ב"ד פלוני ופלוני ופלוני הוציא פלוני בן פלוני שטר נמחק לפנינו וזמנו ביום פלוני ופלוני ופלוני עדיו ואם כתבו והוזקקנו לעדותם של עדים ונמצאת מכוונת גובה בשטר זה שכתבו לו וא"צ קיום אחר ואם לא כתבו כן צריך להביא ראיה על העדים הראשונים עד שתתקיים עדותן ( ע"כ לשון הרמב"ם): {הגה: ואם אינן מקיימים הוי כאלו הוציא עליו שטר שאינו מקויים (המגיד פכ"ג) } ויש מי שאומר שצריך לכתוב בקיום שקרעו השטר הראשון דאל"כ פסול הוא דחיישינן שמא ילך לב"ד אחר ויעשו לו קיום אחר ויגבה ויחזור ויגבה אבל שטר מתנה שנמחק כותבים לו אחר אע"פ שלא נקרע הראשון: {הגה: וכותבין השטר מזמן הראשון ולא מזמן שכותבין לו ב"ד (ב"י בשם התוס') } אבל אם היה במתנה אחריות וכן בשטרי מקח וממכר צריך לקרוע הראשון או לכתוב בשני שטר זה לא נכתב לטרוף בו ממשעבדי ולא מבני חרי אלא כדי להעמיד שדה זו ביד מקבל המתנה או הלוקח שלא יוציאנו מידו הנותן או המוכר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מא - דין מי שנמחק או אבד שטר חובו. ובו ד' סעיפים:	ב.	מי שנמחק שטר חובו מעמיד עליו עדים לפני ב"ד ועושים לו קיומו ודוקא שיש עדים שנמחק באונס אבל מחקו מלוה מדעת או שהניחו במקום שאינו משתמר ונמחק אין עושים לו קיום דכיון שהניחו במקום שראוי להמחק ודאי פרעיה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מא - דין מי שנמחק או אבד שטר חובו. ובו ד' סעיפים:	ג.	מי שהיה לו שטר ואבד ובא לב"ד שיכתבו לו שטר אחר אין כותבין לו אפילו אם הביא עידי שטר הראשון ומעידים שכתבו ונתנו לו על כן אין לב"ד לכתוב העתקת שום שטר אם לא יראו שיש בו צורך כי ההיא דמי שנמחק שטר חובו ואם כתבו לאדם טופס שטר ובא לפני ב"ד אין ב"ד גובין בו עד שיוציא גוף השטר אם לא כתבו בו טעם למה עשו שטר אחר כי ההיא דנמחק שטר חובו וכיוצא בו כגון שידוע לעדים שאבד אבל אין ידוע לעדים לא יכתבו לו ואפילו נאבד בעדים אין כותבים לו דשמא ימצאנו אא"כ עדים מעידים שנשרף: {הגה: ודוקא בשטר הלואה אבל שטרי מקח ומתנה בלא אחריות כותבין לו אחר מאחר שנאבד אבל אין מטפיסין שום שטר ללא צורך (תשובת הרא"ש כלל ס"ח סי' י"ו וכ"א וכ"ג וכ"ז) שטר צוואה שכתוב בו מתנות לרבים ובא א' לב"ד שיכתבו לו לבדו חלקו במתנה כותבים לו דהא לאו לגוביינא קאי דהרי לאו שטרא הוא והיתומים יכולים למימר פרענו (תשובת הרשב"א סי' תתקע"ח ותשובת הרמב"ן סי' פ"ג) } ומיהו אם היה ביד אחר ונאבד משם כותבים לו אחר דליכא למיחש שמא ימצאנו (תשו' הרשב"א סי' תתקע"ח וכפול לקמן ס"ס רנ"ג וע"ש ס"ב) כיון שלא היה בידו ואם הלוה במדה"י והמלוה חושש שלא יוליך שטרו בידו שמא יאבד לו בדרך יבא לב"ד וכותבין לו אחר והוא מניח שטרו ביד ב"ד שבעירו וב"ד שבמקום שהלוה שם יודיע לבי"ד שבמקום המלוה שהוא נפרע מחובו וקורעים השטר הראשון שבידו ואם נאבד השטר שהטפיס כשהוא הולך לו אצל הלוה וידוע זה בעדים הולך לפני בי"ד ויעידו לפניהם שנאבד ויחזירו לו השטר שבידם: {הגה: (טור מבעה"ת) והוא מבעל העיטור אות ה' ר' ק"ז ע"ב וכל שטר שמטפיסין מעתיקין אותו אות באות משטר הראשון וכותבין בו שהוא העתק ואין צריכין בית דין להעתקת שטר אלא אפי' שני עדים יכולין להעתיקו (ואפילו הן קרובין זה לזה) (ריב"ש סי' תי"ג) (זהו הוספה מסמ"ע ואינו נכון כמ"ש בס"ק י"ח): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מא - דין מי שנמחק או אבד שטר חובו. ובו ד' סעיפים:	ד.	מי שהיה לו חוב על חבירו בשטר ואבד השטר והרי העדים קיימים אע"פ שקנו מידו אם טוען שפרע ה"ז נשבע היסת ואפי' היה החוב לזמן ועדיין לא הגיע זמנו להפרע הואיל וכתבו לו שטר ואינו בידו אם טען הלוה פרעתיו נאמן ונשבע היסת שפרעו שאנו חוששין שמא פרעו ולפיכך קרע השטר או שרפו ואפי' היה השטר יוצא מתחת ידי אחר והלוה טוען ממני נפל אחר שפרעתי אע"פ שהוא בתוך זמנו נשבע היסת ונפטר שכיון שאין השטר ביד המלוה אין שם חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו אבל אם הפקידו המלוה אצל אחר והוא יוצא מתחת ידי הנפקד אין הלוה נאמן לומר פרעתי וממני נפל ואתה מצאתו שלא הפקידו אצלו בעדים: {הגה: מי שהיו שטרותיו בעיר שכבשוה כרכום מסתמא הם בחזקת אבודים וכותבין לו שטר אחר ואפי' הלוה עומד ומוחה אין משגיחין בו (מהרי"ק שורש קי"ו): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	א.	אין כותבין שט"ח על דבר שיכול להזדייף ואם כתבו עליו פסול אפי' לגבות בו לאלתר ( (ודוקא שטרי חוב אבל שטר אקנייתא כשר (ר"ן פ"ב דגיטין) כל שטר שאינו עשוי כתקנת חכמים אע"פ שאין טעם לפסלו פסול ולכן אם עשה בזמן הזה שטר מקושר פסול (נ"י ר"פ ג"פ לדעת הרא"ש) וי"ח והכי קי"ל) ) (רמב"ן ועוד הרבה פוסקים) (ועיין לקמן סי' מ"ד סעיף א'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	ב.	נכתב בכל לשון וכל כתב ובלבד שידקדק הסופר בכתב ההוא שלא יהא בו שום שינוי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	ג.	מתיקון שטרות להתבונן בוואוי"ן וזייני"ן שלו שלא יהיו דחוקים בין התיבות שמא זייף והוסיף וא"ו או זיי"ן ולא יהיו מרוחקים שמא מחק אות אחת כגון ה"א או חי"ת והניח רגלה אחת מקום וא"ו וכל כיוצא בו מדקדקים בו בכל לשון (טור כאן) ובכל כתב לכן צריך הסופר ליזהר בכתיבת השטר שיהיו אותיותיו דומות זו לזו ויהיה הכתב מיושר ושוה בכל דבריו שלא ירחיק האותיות זו מזו יותר מדאי ואל ידחוק הכתב יותר מדאי ואל ידחוק במקום אחד וירחיק במקום אחר לפיכך אין העדים רשאים לחתום עד שידקדקו היטב בכל אותיותיו ולפיכך כשיבא השטר לפני הדיין צריך לעיין בכל אותיותיו ולדמות אות לאות ואם רואה בו שום שינוי לא יגבה בו עד שיבדוק הדבר היטב (וכל דבר שנוכל לתלות במחק תלינן) (נ"י פ' ג"פ ) ואם צריך לכוף בעל השטר ולהכותו כדי שיודה יעשה כדי שיוציא הדין לאמיתו ויש מי שאומר דה"מ היכא דאתי לאפוקי מיורשים או מלקוחות דקיי"ל טוענים ליורש וללוקח אבל היכא דאתי לאפוקי מלוה או ממוכר ומנותן גופייהו ולא טוען נתבע SOטענות דשייכיSC בההיא ריעותא דאשתכח בשטרא לא טענינן ליה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	ד.	צריך ליזהר שלא יכתוב בסוף שיטה משלש ועד עשר שמא יעשה מעשר עשרים ומשלש שלשים: {הגה: ואם כתב שלשה או עשרה שפיר דמי דהא ליכא למיחש לזיוף (ב"י בשם תוס' והגהמ"יי ) } ואם נזדמן לו בסוף שטה מחזיר הדבר פעמים הרבה עד שיבא בתוך שטה וכן יזהר שלא יכתוב החשבון באותיות כגון ב' או ד' שלא יעשו כ"ף או רי"ש: {הגה: ואם לא עשה כן הוי שטר שאפשר לזייף ופסול אבל אי כתב גמטריאות או ראשי תיבות [מדברים] שא"א לזייף כשר (הגהות מרדכי דגיטין): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	ה.	היה כתוב בו למעלה דבר אחד ולמטה דבר אחר ואפשר לקיימם (שניהם) מקיימים אותם אבל אם הם סותרים זה את זה כגון שכתוב למעלה מנה ולמטה מאתים או איפכא הולכים אחר התחתון והוא שלא יהיה בשטה אחרונה ואין כתוב בשטר והכל שריר וקיים: {הגה: מיהו לאפקועי מבעל השטר למדין ואפי' משיטה אחרונה (נ"י פרק ג"פ בשם ריטב"א והרמ"ה) ואם נמחק סכום של מטה הכל פסול דאפשר שהיה כתוב בו למטה רק דינר אחד (הגהות אשיר"י) } ויש מי שאומר שאם למעלה היה פורט והולך ולמטה כתוב סכום הכל כך וכך ופיחת או הוסיף בזה אנן אומרים ודאי טעה בחשבון ואחר הפרט אנו הולכים ונראין דבריו בד"א שהולכים אחר התחתון כשאין האחד תלוי בחבירו אבל אם היה כתוב בו מאה שהם מאתים או מאתים שהם מאה אינו גובה אלא מאה שהוא הפחות שבשניהם דיד בעל השטר על התחתונה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	ו.	אם נמחק מהתחתון אות אחת שאפשר להבין עניינו מהעליון למדין ממנו כגון שכתוב למעלה שנתחייב לחנני ולמטה כתוב לחנן ילמד תחתון מעליון וינתן לחנני אבל שני אותיות אין למדים כגון למעלה חנני ולמטה חן ואפילו אם יש בתיבה העליונה ששה אותיות ולא נמחק בתחתון אלא שתים אין למדין ממנו וכיון שאין למדין וידוע שנמחק השטר פסול ואין גובין בו אבל אות אחת למדין אפילו אין בעליון אלא שתי אותיות ואנו צריכים ללמוד חצי תיבה ואם היה חסרון בלא מחק שלמעלה כתב חנני ולמטה כתב חן ודאי חזרה היא שהסופר לא היה טועה שתי אותיות וינתן לחן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	ז.	כתוב בו מלמעלה ספל (פי' מדה שמחזקת סאה וחצי) ומלמטה קפל (פי' מדה שמחזקת קב וחצי בלבד) הכל הולך אחר התחתון שהקפל פחות מספל כתוב בו מלמעלה קפל ומלמטה ספל חוששים שמא זבוב הסיר רגל הקוף ונעשה סמך ואינו גובה אלא קפל וכן כל כיוצא בזה שיד בעל השטר על התחתונה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	ח.	בכל הני דאמרינן לעיל שיד בעל השטר על התחתונה אי תפס מטלטלים לא מפקינן מיניה: {הגה: וכ"ש שאומרים בשובר יד בעל השטר על העליונה הואיל והוא מוחזק (נ"י פ' ג"פ בשם הרא"ה) דלא כיש חולקין ואומרים דאפי' בשובר אמרינן ידו על התחתונה (שם בשם הריטב"א תלמידו): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	ט.	לא אמרינן יד בעל השטר על התחתונה אלא בכל כי הני גווני דלעיל שאין השטר בטל לגמרי אבל בדבר שהשטר בטל בו לא כגון שכתוב בשטר פלוני נתחייב לפלוני מנה לפרעו בפסח צריך לפרעו בפסח הבא ראשון ואינו יכול לומר לא אפרענו אלא לפסח שאחר כמה שנים וכן כל כיוצא בזה: {הגה: וי"א היינו דוקא בדבר דליכא למיתלי בטעות אבל בדבר שאפשר שטעה בו הנותן כגון דאמר לשון דלא מהני במתנה ודאי נתבטל השטר (תשו' הרשב"א מהרי"ק שורש צ"ד): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	י.	הרבה מהמפרשים כתבו שעכשיו שנהגו לכתוב דלא כאסמכתא ודלא כטופסי דשטרי אמרינן בכל לשון מסופק יד בעל השטר על העליונה: {הגה: וכל לשון שהוא כולל יותר ליפוי כח בעל השטר וסתמא משמע כך לפי דעת השומעים דנין אותו כך אפי' ליפוי בעל השטר (ב"י מחו' ה' בשם תשו' הרשב"א): }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	יא.	כתוב בשטר ממטבע פלוני דאינון כך וכך חייב פלוני לפלוני ונמחק אותו סכום ואינו ניכר אין לו אלא שנים מאותו מטבע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	יב.	כתוב בשטר סלעים מלוה אומר חמש ולוה אומר שתים נותן לו שתים ונשבע לו היסת על השאר ואי תפיס מפקינן מיניה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	יג.	כתוב בשטר פלוני לוה מפלוני כסף נותן לו חתיכה של כסף כל דהו פחות שבמשקלות כתוב בו מטבע של כסף אם פרוטות של כסף יוצאות באותו מקום נותן לו פרוטה ואם אין פרוטות של כסף יוצאות בו נותן לו מטבע של כסף הקטן שיוצא שם ואם כתוב בו דינרי כסף או כסף דינרי נותן לו ב' דינרין של כסף ואם כתוב בו כסף בדינרי נותן לו כסף ששוה שני דינרין של זהב ואם כתוב בו זהב בדינרי נותן לו דהבא פריכא שוה שני דינרי זהב ואם כתוב בו כסף בדינרים נותן לו שברי כסף ששוה שני דינרים של כסף ואם כתוב בו זהב נותן לו חתיכה של זהב פחות שבמשקלות ואם כתוב בו מטבע של זהב נותן לו מטבע קטן היוצא של זהב כתוב בו זהב דינרים או דינרי זהב נותן לו שני דינרי זהב ואם כתוב בו זהב בדינרים נותן לו זהב שוה שני דינרין של כסף (ועכשיו בזה"ז אין חילוק בין אמר דינרין לדינרי) (מגיד סוף ה' מלוה) (ונ"ל דנותן לו הפחות):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות הלואה	סימן מב - שכותבין השטר בכל לשון ודין אם אין המטבע מפורש. ובו טו סעיפים:	יד.	המוציא שטר חוב על חבירו בסך מאה דינרים או סלעים (ולא מתפרש איזה מטבע) (טור) אם היה כתוב בו בבבל מגבהו ממעות בבל ואם היה כתוב בא"י מגבהו ממעות א"י לא היה כתוב בשטר שם מקום והוציאו בבבל מגבהו ממעות בבל הוציאו בא"י מגבהו ממעות א"י בא לגבות ממעות המקום שיצא בו השטר וטען הלוה שהמעות שאני חייב לו מכסף שהוא פחות מזה המטבע ישבע המלוה ויטול: {הגה: מיהו אם הביא הלוה ראיה שהיו דרין תחילה במקום שהמטבע פחות מזו נותן לו פחות (ר"ן סוף כתובות) } ואם היה כתוב בו מאה כסף ולא פירש אם סלעים אם פונדיונים מה שירצה לוה מגבהו:

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.