Datasets:

sivan22
/

shulchan-aruch

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Split (1)

train · 11.4k rows

bookname stringclasses 3 values	topic stringlengths 9 45	siman stringlengths 16 159	seif stringlengths 1 5	text stringlengths 1 4.82k
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כד - שנזקקין לתובע תחלה. ובו סעיף אחד:	א.	אין נזקקין אלא SOלתובעSC תחלה ואם זיילי נכסי דנתבע נזקקין לו תחלה: {הגה: פירוש ראובן תובע שמעון בענין שלא יוכל לומר פרעתי ושמעון משיב יש לך משלי כל כך ומבקש זמן להביא עדים יותר מל' יום שהוא זמן ב''ד אע''פ שאנו יודעים שיש לו עדים שיודעים בדבר נזקקים לתובע וצריך לשלם לו מיד אם לא שזיילי נכסיה ויש היזק בזה לנתבע וה''ה אם התובע רוצה שישמעו דבריו תחלה קודם שישמעו דבריו של נתבע או שמבקש מהב''ד שלא יפסקו לו הדין עכשיו אלא כשירצה הוא (טור בשם הראב''ד) או שהנתבע חייב לו שבועה ואומר התובע שאינו רוצה שישבע לו עכשיו רק כשירצה (נ''י) וכל כיוצא בזה כגון שאומר שיש לו הרבה טענות על זה ואינו רוצה לטעון עכשיו שומעין לתובע אם לא שזיילי נכסי הנתבע (ב''י בשם הרשב''ץ) או שיש לנתבע היזק בזה כפי ראות עיני הדיינים:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כה - דיין שטעה מתי חוזר ומתי משלם. ובו ה' סעיפים:	א.	כל דיין שדן דיני ממונות וטעה אם טעה בדברים הגלויים והידועים כגון דינים המפורשים במשנה או בגמרא או בדברי הפוסקים חוזר הדין ודנין אותו כהלכה: {הגה: מיהו י''א דאם נראה לדיין ולבני דורו מכח ראיות מוכרחות שאין הדין כמו שהוזכר בפוסקים יכול לחלוק עליו מאחר שאינו נזכר בגמרא (טור) בשם הרא''ש מ''מ אין להקל בדבר שהחמירו בו החבורים שנתפשטו ברוב ישראל אם לא שקבל מרבותיו שאין נוהגין כאותה חומרא (פסקי מהרא''י סי' רמ''א):} ואם א''א לחזור כגון שהלך זה שנטל הממון שלא כדין למדינת הים או שהוא אלם או שטימא דבר הטהור או שהורה בכשרה שהיא טרפה והאכילוה לכלבים וכיוצא בזה הרי זה פטור מלשלם אע''פ שגרם להזיק לא נתכוין להזיק: {הגה: ויש חולקין (טור בשם הרא''ש) ועוד פוסקים ולענין הוראות איסור והיתר אם הגיע להוראה אע''פ שאינו סמוך דינו כמומחה (נ''י ר''פ אד''מ) ועיין בי''ד סי' רמ''ב מדין הסמיכות בזמן הזה:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כה - דיין שטעה מתי חוזר ומתי משלם. ובו ה' סעיפים:	ב.	טעה בשיקול הדעת כגון דבר שהיא מחלוקת תנאים או אמוראים ולא נפסקה ההלכה כא' מהם בפי' ועשה כאחד מהם ולא ידע שכבר פשט המעשה בכל העולם כדברי האחד אם היה זה דיין מומחה ונטל רשות מריש גלותא או שלא נטל רשות אבל קבלו אותו בעלי דינים עליהם הואיל והוא מומחה חוזר הדין ואם אי אפשר להחזיר פטור מלשלם: {הגה: וג' הדיוטות דינם כיחיד מומחה וע''ל ס"ס ג' כיצד נטילת רשות מן המלך מהני ולא יאמר האדם אפסוק כמי שארצה בדבר שיש בו מחלוקת ואם עושה כן הרי זה דין שקר אלא אם הוא חכם גדול ויודע להכריע בראיות הרשות בידו ואי לאו בר הכי הוא לא יוציא ממון מספק דכל היכא דאיכא ספיקא דדינא אין מוציאין ממון מיד המוחזק (טור) ואם הוא בהוראות איסור והיתר והוא דבר איסור דאורייתא ילך לחומרא ואי דבר דרבנן ילך אחר המיקל ודוקא אם ב' החולקים הן שוין אבל אין סומכין על דברי קטן נגד דברי גדול ממנו בחכמה ובמנין אפי' בשעת הדחק אא''כ היה ג''כ הפסד מרובה וכן אם היה יחיד נגד רבים הולכים אחר רבים בכל מקום (רש''בא סי' ר''ג) ואפי' אין הרבים מסכימים מטעם אחד אלא כל אחד יש לו טעם בפני עצמו הואיל והם מסכימים לענין הדין מיקרי רבים ואזלינן בתרייהו (מהרי''ק שורש מ''א) ואם היה מנהג בעיר להקל מפני שחכם אחד הורה להם כך הולכין אחר דעתו ואם חכם אחר בא לאסור מה שהם מתירין נהוג בו איסור (תשו' הרשב''א סי' רכ''ג) כל מקום שדברי הראשונים כתובים על ספר והם מפורסמים והפוסקים האחרונים חולקים עליהם כמו שלפעמים הפוסקים חולקים על הגאונים הולכים אחר האחרונים דהלכה כבתראי מאביי ורבא ואילך (מהרי''ק שורש פ''ד) אבל אם נמצא לפעמים תשובת גאון ולא עלה זכרונו על ספר ונמצאו אחרים חולקים עליו אין צריכים לפסוק כדברי האחרונים שאפשר שלא ידעו דברי הגאון ואי הוי שמיע להו הוי הדרי בהו (מהרי''ק שורש צ''ו):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כה - דיין שטעה מתי חוזר ומתי משלם. ובו ה' סעיפים:	ג.	היה הטועה מומחה בית דין ולא נטל רשות ולא קבלו אותו בעלי דינין עליהם או שלא היה מומחה אבל קבלו אותו בעלי דינים עליהם לדון להם בדין וטעה בשיקול הדעת אם נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואם לא נשא ונתן ביד יחזור הדין ואם אי אפשר להחזיר ישלם מביתו: {הגה: וי''א דאפי' לא נשא ונתן ביד מה שעשה עשוי וישלם מביתו ואין הדין חוזר (הרא''ש וטור ועוד הרבה פוסקים ע' סקי''ד אות א' וסוף ס''ק כ''ט) וכל זה כשלא קבלום עליהם בין לדין בין לטעות אבל אם קבלום עליהם בין לדין בין לטעות (טור והרא''ש) או בזמן הזה שמכריחין הקהל הדיינים ע''פ החרם שיהיו דיינים בעל כרחם לא ישלמו אפי' טעו דמה להם לעשות (שם) מ''מ יש להם לחזור אם טעו ואם אינן רוצים לחזור צריכין לשלם (מרדכי ריש סנהדרין) וכשטעו ומשלמין אם הסכימו כל הדיינים ביחד כולם משלמין ואם היו הדיינים רק שלשה והלכו אחר שנים שבהם הם משלמין ב' חלקים והחלק השלישי מפסיד הבעל דין אבל אם היו הדיינים חמשה והלכו אחר ג' שהם הרוב צריכים לשלם הכל (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כה - דיין שטעה מתי חוזר ומתי משלם. ובו ה' סעיפים:	ד.	אבל מי שאינו מומחה ולא קבלו אותו בעלי דינים אע''פ שנטל רשות הרי זה בכלל בעל זרוע ואינו בכלל הדיינים לפיכך אין דינו דין בין טעה בין לא טעה וכל אחד מבעלי דינים אם רצה חוזר ודן בפני ב''ד ואם טעה ונשא ונתן ביד חייב לשלם מביתו וחוזר ולוקח מבע''ד שנתן לו שלא כהלכה ואם אין לו להחזיר או שטמא או שהאכיל דבר המותר לכלבים ישלם כדין כל גורם להזיק שזה מתכוין להזיק הוא:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כה - דיין שטעה מתי חוזר ומתי משלם. ובו ה' סעיפים:	ה.	דיין שטעה וחייב שבועה למי שאינו חייב בה ועשה זה פשרה עם בעל דינו כדי שלא ישבע ואח''כ ידע שאינו בן שבועה אע''פ שקנו מידו על הפשרה אינה כלום דקנין בטעות הוא וחוזר (וכן כל כיוצא בזה ודוקא שגילה דעתו שעשה הפשרה משום השבועה או כדומה לזה) (עטור בשם הרי''ף):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כו - שלא לדון בדיני עכו''ם. ובו ד' סעיפים:	א.	אסור לדון בפני דייני עכו''ם ובערכאות שלהם (פי' מושב קבוע לשרים לדון בו) אפי' בדין שדנים בדיני ישראל ואפי' נתרצו ב' בעלי דינים לדון בפניהם אסור וכל הבא לדון בפניהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת מרע''ה: {הגה: ויש ביד ב''ד לנדותו ולהחרימו עד שיסלק יד עכו''ם מעל חבירו (מהרי''ק שורש קנ''ד) וכן מחרימין המחזיק ביד ההולך לפני עכו''ם (ריב''ש סי' ק''ב) ואפי' אינו דן לפני עכו''ם רק שכופהו על ידי עכו''ם שיעמוד עמו לדין ישראל ראוי למתחו על העמוד (מרדכי פרק הגוזל קמא) וע''ל סי' שפ''ח מי שהלך בערכאות של עכו''ם ונתחייב בדיניה' ואח''כ חזר ותבעו לפני דייני ישראל י"א שאין נזקקין לו (מהרי''ק שורש קפ''ח) וי"א דנזקקין לו (מרדכי בפרק הגוזל בתרא) אם לא שגרם הפסד לבעל דינו לפני עכו''ם (מהר''מ מירזבורג) והסברא ראשונה נ''ל עיקר:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כו - שלא לדון בדיני עכו''ם. ובו ד' סעיפים:	ב.	היתה יד עכו''ם תקיפה ובעל דינו אלם ואינו יכול להציל ממנו בדייני ישראל יתבענו לדייני ישראל תחלה אם לא רצה לבא נוטל רשות מב''ד ומציל בדיני עכו''ם מיד בעל דינו: {הגה: ויש רשות לב''ד לילך לפני עכו''ם ולהעיד שזה חייב לזה (בה''ת בשם ר' שרירא) וכל זה דוקא כשאינו רוצה להיות ציית דין אבל בלא''ה אסור לב''ד להרשות לדון לפני עכו''ם (מהרי''ק שורש א'):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כו - שלא לדון בדיני עכו''ם. ובו ד' סעיפים:	ג.	המקבל עליו בקנין לידון עם חבירו לפני עכו''ם אינו כלום ואסור לידון בפניהם ואם קבל עליו שאם לא ילך בפניהם יהיה עליו כך וכך לעניים אסור לילך לדון עמו לפני עכו''ם וחייב ליתן מה שקיבל עליו לעניים ויש מי שאומר שאין ב''ד מוציאין ממנו אלא מודיעין אותו שחל הנדר עליו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כו - שלא לדון בדיני עכו''ם. ובו ד' סעיפים:	ד.	שטר שכתוב שיוכל לתבעו בדיני העכו''ם אינו רשאי לתבעו בפניהם ואם מסר השטר לעכו''ם שיתבענו בדיניהם חייב לשלם לו כל מה שהפסיד יותר ממה שהוא חייב בדיני ישראל: {הגה: וכל זה שיוכל לכופו בדין ישראל אבל אם הלוה אלם מותר למכרו לעכו''ם (ב''י ס''ו בשם הריטב''א) וע''ל ס''ס שס''ט (הרא''ש בתשובה כלל י''ח סי' א') מדין עכו''ם המוכר שטר חוב לישראל על ישראל אחר אם דן הוא בדין עכו''ם: }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כז - שלא לקלל דיין ולא שום אחד מישראל. ובו ב' סעיפים:	א.	המקלל א' מישראל ((ואפילו מקלל עצמו)) (טור) בשם או בכינוי או בא' מהשמו' שקורים העכו''ם להקב''ה אם היה בעדי' והתראה לוקה אחת משום לא תקלל חרש ואם היה דיין לוקה עוד אחרת משום אלהים לא תקלל וארור הוי לשון קללה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות דיינים	סימן כז - שלא לקלל דיין ולא שום אחד מישראל. ובו ב' סעיפים:	ב.	אם לא היתה שם התראה או שקלל בלא שם ובלא כינוי או שהיתה הקללה באה מכלל הדברים כגון שאמר אל יהי פלוני ברוך לה' אינו לוקה (וה''ה המקלל את המת פטור) (טור) אבל איסורא מיהו איכא ואם חרף ת''ח מנדין אותו ואם רצו הדיינים להכותו מכת מרדות מכין ועונשין אותו כמה שיראו ואם חרף עם הארץ עונשין אותו כפי שהשעה צריכה (אפי' מחל המתחרף (נ''א המתקלל) עונשין אותו שכבר חטא ונתחייב) (טור) מי שנתחייב נדוי מפני שהפקיר בב''ד ורצו ב''ד למחול על כבודם ולא נידוהו הרשות בידם והוא שלא יהיה בדבר הפסד בכבוד הבורא כגון שהיו העם מבעטין בכבוד התורה ובדיינים הואיל ופקרו העם בדבר צריכי' לחזק ולענוש כפי מה שירא' להם:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	א.	כל מי שיודע עדות לחבירו וראוי להעידו ויש לחבירו תועלת בעדותו חייב להעיד אם יתבענו שיעיד לו (בב''ד תוס' וב''י) בין שיש עד א' עמו בין שהוא לבדו ואם כבש עדותו פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים: {הגה: ועד א' לא יעיד אלא בדבר ממון שמביא א' לידי שבועה או בדבר איסור ואפרושי מאיסורא אבל אם כבר נעשה האיסור לא יעיד דאינו אלא כמוציא שם רע על חבירו (הגהות מיימוני פ''ה מהלכות עדות) ואסור לאדם להעיד בדבר שאינו יודע אע''פ שאמר לו אדם שיודע בו שאינו משקר ואפי' אמר לו בא ועמוד עם עד א' שיש לי ולא תעיד רק שיפחד בעל חובי ויסבור שיש לי שני עדים ויודה לי לא ישמע לו. (טור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	ב.	אדם רשאי להחרים בבית הכנסת על כל מי שיודע לו עדות שיבא ויעיד: {הגה: אבל לא יוכל להשביען אלא אם לא יגיד ונשא עונו (תשובת רשב''א סי' תרנ''ח) מיהו אם נראה לב''ד צורך שעה להשביען שיגידו האמת הרשות בידן (ב''י בשם הרא''ש) וע''ל סימן י''ז סעיף ג' ולקמן סי' ע''א סעיף ז' ח' י''א כשנותנים חרם בעדות אף הקרובים צריכים להעיד (מרדכי ריש פ' שבועת העדות) ואפי' בעל דבר בעצמו צריך להעיד (טור סי' ע''ז) ויש חולקין (תשו' הרשב''א סי' תרכ''ז ותשו' הרא''ש סי' כ') וכן עיקר וע' בי''ד סי' רל''ב מלך שצוה לתת חרס בעדות:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	ג.	אם עכו''ם תובע ישראל ויש ישראל יודע עדות לעכו''ם נגד ישראל ואין עד אלא הוא והעכו''ם תובע שיעיד לו במקום שדיני העכו''ם לחייב ממון ע''פ עד א' אסור להעיד לו ואם העיד משמתין אותו: {הגה: אבל אינו חייב לשלם דיכול לומר אמת העדתי אבל אם יש לברר ששקר העיד חייב לשלם ואם בעל דבר מודה שאמת העיד אין משמתין אותו (הגהות מרדכי דבבא קמא):} ואם מתחלה יחדו העכו''ם לישראל להיות עד איכא חילול ה' אם לא יעיד לו (ויעיד לו):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	ד.	ישראל התובע לעכו''ם וכופר ויש לעכו''ם עד אחד מותר להעיד לו אם יתבעהו: {הגה: וכ''ש שב' עדים יכולין להעיד שהרי גם בדין ישראל יתחייב על פיהם וכן במקום שאין מוציאין ממון על פי עד אחד יכולים להעיד (שם בגמרא) ב' קרובים הרי הם כעד א' דהרי בדינינו אין אנו מוציאין ממון על פי עד אחד (הגהות מרדכי דב''ק):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	ה.	ת''ח שיודע עדות לישראל ותבעו שיעיד לפני ב''ד קטן ממנו אם הוא עדות ממון אינו חייב לילך להעיד (אלא הם שולחין אליו ומעיד) (רבינו ירוחם נ''ב ח' ב') אבל אם יש בו צד אפרושי מאיסורא חייב לילך ולהעיד וכל מי שיש לו ראיה בעדים מטפל בהם להביאם לב''ד ואם ידעו ב''ד שבעל דינו אלם וטען התובע שהעדים מפחדים מבעל דינו לבא להעיד (ויש הוכחה לדבריו) (טור) הרי ב''ד כופין את בעל דינו שיביא הוא העדים וכן כל כיוצא בדברים אלו דנין בהם לאלם צריכים העדים לכתחלה להעיד מעומד ואם העד ת''ח מושיבין אותו (וע''ל סוף סי' זה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	ו.	צריכי' הדיינים לכתחל' להיות יושבים בשעת קבלת העדות צריך שיבינו הדיינים לשון העדות שלא ישמעו מפי התורגמן ואם מבינים מה שהם אומרים אפי' אם אינם יודעים להשיב מותר להעמיד תורגמן ביניהם (וע''ל סי' י''ז סעיף ו'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	ז.	מאיימין (פי' מטילין אימה) על העדים בפני הכל ומודיעים אותם כח עדות שקר ובושת המעיד בה בעולם הזה ובעוה''ב ושהוא בזוי בעיני שוכריו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	ח.	אח''כ מוציאים את כל אדם לחוץ ומשיירים את הגדול שבעדים ואומרים לו אמור היאך אתה יודע שזה חייב אם אמר הוא אמר לי חייב אני לו או איש פלוני שהוא כשר ונאמן אמר לי שהוא חייב לו לא אמר כלום עד שיאמר שהוא בעצמו ראה שהלוה לו או שיאמר בפני הודה לו שהוא חייב:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	ט.	אח''כ מכניסין העד השני ובודקין אותו אם העיד כמו חבירו נושאים ונותנים בדבר וגומרים הדין:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	י.	אם העדים אומרים עדותן מכוונת בלשון אחד ממש יש לחוש שמשקרים ובעצה אחת כיוונו לשונם וצריך לחקרם ולדרוש אותם: {הגה: ואם העד האחד אמר עדותו והשני אמר אף אני כמוהו ידעתי לא מהני אא''כ הלך למדינת הים וא''א לו להעיד בפירוש (רבי' ירוחם נ''ב ח''ב ובמרדכי פרק נגמר הדין):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	יא.	העדים ששלחו עדותן בכתב לב''ד אינו עדות דכתיב על פי שנים עדים מפיהם ולא מפי כתבם: {הגה: וכן נוהגין ודלא כיש מכשירין אם העדים ראויין להעיד ואינם אלמים (טור בשם רבינו תם):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	יב.	חותכין דיני ממונות בעדות שבשטר אע''פ שאין העדים קיימין כדי שלא תנעול דלת בפני לוין (וע' לקמן סי' ס''א ס''ב איזה דבר מקרי שטר גם לקמן סי' מ''ו ס''י):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	יג.	כל זמן שזוכר האדם יכול להעיד לעולם ואינו חושש שמא מתוך שנתיישן הדבר הרבה אינו זוכרו על בוריו אפי' אינו נזכר לעדות אלא מתוך הכתב שכשמסרוהו לו כתבו בפנקסו לזכרון דברים ושכח הדבר ואינו נזכר אלא מתוך הכתב יכול להעיד והוא שאחר שראה הכתב נזכר לדבר (וע' לקמן סי' מ''ו סעיף י'):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	יד.	וכן אם נזכר לדבר ע''י אחר שהזכירו לו יכול להעיד אפי' היה המזכיר העד השני אבל אם הבעל דין בעצמו מזכירו ונזכר לא יעיד ואם העד ת''ח אף אם הבע''ד בעצמו מזכירו שפיר דמי שודאי אי לא היה נזכר לא היה מעיד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	טו.	אין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד ואם קבלו אין דנין על פיו: {הגה: וחוזרין ומגידין בפניו ואם שנו בעדותן בפעם שני ממה שהגידו בראשונה הולכין אחר העדות השני שהגידו בפניו אע''פ שהגידו בראשונה על פי החרם דכל שלא בפניו כחוץ לב''ד דמי וחוזרין ומגידין (ב''י בשם רבי מנחם) ויש חולקין ואומרים דאם נתקבל העדות שלא בפניו כשר בדיעבד (ר''י נ''ב ח''ב ומרדכי פרק הגוזל בתרא) ולכן אם הבעל דין הוא אלם והעדים יראים להגיד לפניו מקבלין העדות שלא בפניו ודנין על פיו (פסקי מהרא''י סי' קע''ה וקע''ז) מיהו אם אפשר לכוף האלם כדרך שנתבאר לעיל סי' זה ס''ה עדיף טפי י''א דלא אמרו אין מקבלין עדות אלא בפני ב''ד היינו בדיני ממונות אבל בקטטות ומריבות שיש לחוש שאם יעידו בפניהם יתקוטטו עם עדים גם יתקוטטו זה עם זה תקנו הגאונים שמקבלים העדות שלא בפניהם גם לא יגלו מי הם העדים (הגהת מרדכי) ול''נ דדוקא כשאין הב''ד רוצים לדון אחד מהם ע''פ הדין ולענוש רק להשקיט הקטטה ולהורות כפי צורך המריבה אבל כשרוצים לענוש ולדון אחד מהם אין לקבל העדות אלא בפניו וכמו שנתבאר באה''ע סי''א ס''ד: }
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	טז.	היה הבע''ד חולה או שהיו העדים חולים מקבלים שלא בפניו ואם היו העדים מבקשים לילך למדינת הים ושלחו לבעל דין ולא בא או שאינו מצוי בעיר הרי אלו מקבלים עדות שלא בפניו: {הגה: אבל אם לא הודיעו אותו לא (טור) ודוקא שאין לחוש שהעדים ילכו קודם שיודיעו אותו (מרדכי בשם ראב''ן ור''י) וכמו שיתבאר לקמן בסמוך ואם היה הנתבע חולה אין מקבלין עדות שלא בפניו אע''פ שיש לחוש שיפלו הנכסים קמי יתמי ולא יוכל לדון עמהם כמו שיתבאר בסי' ק''י (טור) וי''א דכל ששלחו אחריו ולא בא לב''ד מהני ומקבלין עדות שלא בפניו אם פתחו ליה בדינא או אפי' לא פתחו ליה בדינא וצריך לדון לפני אותן דיינים כדרך שנתבאר סי' י''ד (ר''י נתיב ב' ח''א) וכן אם היה דבר נחוץ וא''א לקבל העדות אח''כ כגון שהיו העדים חולים או התובע חולה ויש לחוש שימות (טור) וכן אם העדים הולכים למדינת הים ואין יכולין להמתין עד שיודיעו אותו מקבלין אע''פ שלא שלחו אליו (נ''י ומרדכי פ' הגוזל בתרא הראב''ד והרשב''א) וכן נראה ממה שפסק לקמן סי' ק''מ ס''י:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	יז.	ראובן שתובע את שמעון ועידיו במקום אחר יאמרו ב''ד לשמעון אם חפץ לילך במקום העדים ויעידו בפניו ואם לאו יקבלו ב''ד שבמקום העדים עדות שלא בפניו ויודיעו לבית דין שבמקום הבעלי דינין וידונו ע''פ אותה קבלה: {הגה: וכן אם מצא עדיו בעיר אחרת ואין שהות לשלוח אחריו או שלא ימצא העדות אח''כ גובין בפני ב''ד שלא בפני בע''ד ודנין ע''פ העדות ההוא (א''ז) וכן המנהג פשוט במדינות אלו אע''פ שיש חולקים וס''ל דאפי' במקום שיש לחוש שיפסיד העדות אם לא יקבלו שלא בפניו אין מקבלין אא''כ שלחו לו תחלה אין נוהגין כן אלא כאשר נתבאר:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	יח.	לא אמרו אין מקבלין עדים שלא בפני ב''ד אלא בתובע שמביא עדים על תביעתו אבל המביא עדים לפטור את עצמו מקבלים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	יט.	אין מקבלין עדות על קטן אפי' בפניו דכיון דקטן הוא בפניו כשלא בפניו דמי ויתבארו פרטי דין זה בסי' ק''י:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	כ.	אין שנים ראויין לקבלת עדות ואם קבלו לא עשו כלום:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	כא.	קבלת עדות צריך ג' מומחים יודעים הלכות עדות כשר ופסול וזהירין בקבלתן לכוין עדות כל א' כדתנן הוי זהיר בדבריך שמא מתוכן ילמדו לשקר וכל המקבל עדות ואינו ראוי לדון כאילו קבל עדות שקר ואינו ראוי לדון ע''פ אותו שטר (אלא סומכין על העדים עצמן) (טור):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	כב.	נכון למקבלי עדות לפרסם בשטר קבלת העדות מי הם העדים (מיהו אם לא כתבו מי הם העדים לא הפסידו) (שם בתשו' רמב''ן סי' קי''ד):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	כג.	אם רצו הצבור לתקן שהשני סופרים מקבלים עדות ומגבין על פיהם וכן אם רצו שאם יפטר העד שהוזמן להעיד עם הסופר שתעל' חתימ' הסופר כשני עדים תקנתם קיימת: {הגה: כי בכל דברים כאלה רשות לצבור לתקן בעירם הטוב בעיניהם:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	כד.	מי שטוען שיש לו שני כיתי עדים ואמר הכת האחת שאינם יודעים כלום לא הפסיד זכותו ומביא כת שנייה אין מקבלין עדות אלא ביום ואם קבלוהו בלילה אפי' היו עדיו רדופים לילך למדינת הים SOלאSC אין דנין על פי אותה קבלה: {הגה: מיהו אם קבלו עליהם בעלי הדינים לקבל העדות בלילה מקבלים אפי' לכתחלה (ב''י בשם הרשב''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	כה.	אין מקבלים עדות קודם שישיב הנתבע לתביעת התובע לפי שאולי יודה הנתבע ולא יהא צריך עדים ואטרוחי בית דין לא מטרחינן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	כו.	אם קבלו עדים מעומד מה שעשו עשוי ואם היו נסמכים על העמוד אפי' לכתחלה מותר דסמיכה כישיבה ובסימן י''ז נתבאר שעכשיו נהגו להושיב העדים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כח - כיצד מאיימין העדים ואין מקבלין עדות שלא בפני בע''ד. ובו כו סעיפים:	כו.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כט - שלא יוכלו העדים לחזור. ובו ג סעיפים:	א.	אחר שהעיד העד בבית דין (והוא לאחר כדי דבור) א''י לחזור בו כיצד אמר מוטעה הייתי שוגג הייתי ונזכרתי שאין הדבר כן לפחדו עשיתי אין שומעין לו אפי' נתן טעם לדבריו וכן אינו יכול להוסיף בעדותו תנאי (וי''א דיכול להוסיף בתנאי) (טור בשם הרא''ש) אבל בדבר שמוכיחו שטעה כגון שהזקיקוהו בית דין להבי' עדים שאינו רמאי והלך והביאם ואמרו להם הב''ד יודעים אתם בו שהוא רמאי ואמרו העדי' כן ואמר להן הבע''ד וכי אני רמאי ואמרו לא אמרנו אלא שאינך רמאי שומעין לדבריה' האחרונים משום דמסתמ' אין אדם מביא עד להעיד חובתו ובודאי טעו וכן בכל טעות שהעדים מצויים לטעות בו נאמנים הם בעצמם ואין בזה משום חוזר ומגיד וכן אם אינו סותר עיקר דבריו הראשונים כגון שהדברים סתומים וסובלים ביאור אחד משני ענייני משמעות א' קרוב וא' רחוק כל שאנו יכולי' לכוין דברי העד כדי שלא תהא עדותו מוכחש' יש לנו לכוין דבריו כשם שיש לנו לתרץ דברי שני עדים הנראים מכחישים זא''ז כדי שתהא עדות מכוונת: {הגה: כשנותנים חרם בבה''כ אחר עדות שיעידו קודם שיצאו מבהכ"נ ולאחר שיצאו באו עדים להגיד ואומרים לא שמנו לבנו אז להעיד ועתה זוכרין יכולין לחזור ולהעיד הואיל ושתקו תחלה ולא אמרו אין אנו יודעים (מרדכי פ' שבועת העדות) ואפי' אמרו אין אנו יודעים ונתנו אמתלא לדבריהם למה אמרו כך חוזרין ומגידין הואיל ולא אמרו בהיפך ממה שאומרים באחרונה (ב''י בשם הרמב''ם וטור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כט - שלא יוכלו העדים לחזור. ובו ג סעיפים:	ב.	עדים שאמרו שקר העדנו נאמנים לגבי עצמם וחייבים לשלם כל מה שגרמו להפסיד בעדותן:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כט - שלא יוכלו העדים לחזור. ובו ג סעיפים:	ג.	אע''ג דלא ראינו אינה ראיה היכא דתרוייהו כי הדדי SOנינהוSC ואמר האחד לא ראיתי הו''ל כאומר לחבירו לא ראית והו''ל הכחשה: {הגה: אבל אם אומר העד שפלוני היה עמו ואותו הפלוני אומר שלא היה עמו אין זה הכחשה דאין עד מדקדק מי עמו בשעת עדות (תשובת הרא''ש כ' נ''ט סי' א'):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן כט - שלא יוכלו העדים לחזור. ובו ג סעיפים:	ג.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	א.	עידי דיני ממונות חוץ מעידי חבלות אינם צריכים דרישה וחקירה כיצד אמרו העדים בפנינו הלוה זה את זה מנה בשנה פלונית אע''פ שלא כוונו החודש ולא המקום שהלוה בו ולא המנה אם היה ממטבע פלונית או ממטבע פלונית עדותן קיימת ואם נראה לדיין שהדין מרומה צריך דרישה וחקירה להוציא הדין לאמתו: {הגה: ע''ל סי' ט''ו ועדים המעידים על דבר איסור ע' באה''ע סי' י''ז סכ''א וסי' מ''ב ס''ד אם בעי' דרישה וחקירה וסי' י''א סעיף ס''ד:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	ב.	אע''פ שאין עידי דיני ממונות צריכין דרישה וחקיר' אם הכחישו זא''ז בדרישות או בחקירות עדותן בטלה ואם הכחישו זה את זה בבדיקות עדותן קיימת כיצד א' אומר בניסן לוה ממנו והשני אומר לא כי אלא באייר או שאמר האחד בירושלים והשני אמר לא כי אלא בלוד עדותן בטלה וכן אם אמר האחד חבית של יין הלוהו והשני אומר של שמן היתה עדותן בטלה שהרי הכחישו בדרישה אבל אם אמר הא' מנה שחור שהמעות הושחרו מחמת יושנן והשני אומר מנה לבן היה (וזה תובעו שניהם) (טור) או זה אומר בדיוטא העליונה היו כשהלוהו והשני אומר בדיוטא התחתונה היו עדותן קיימת (אם המקומות קרובים שאפשר לראות מזה לזה) (טור) אפי' אמר הא' מנה הלוהו והשני אומר ר' חייב לשלם מנה שיש בכלל ר' מנה וכן אם אמר הא' דמי חבית של יין יש לו בידו וזה אומר דמי חבית של שמן (והוא תבעו שניהם) (טור) משלם בפחות שבדמים (ר''ן בתשו' סי' מ') וכן כל כיוצא בזה (כל מקום שנוכל ליישב דברי העדים שאין מכחישין זה את זה מיישבין דבריהם וכמו שנתבאר סי' כ''ט ס''א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	ג.	ראובן תבע משמעון אלף ות''ק זהובים ומביא ה' עדים א' אומר ראיתי שהלוהו ק' וא' מעיד על ר' וא' מעיד על שי''ן וא' על ת' וא' על ת''ק אם העידו כל א' מהם בעדות מיוחדת כגון שאמר הראשון בא' בניסן בשנה הראשונה והב' אומר בזמן אחר וכן כולם משלם ת''ש וישבע שבועת התורה על מאה ויגלגל עליו הת''ש שנשארו אבל אם העידו כולם ביום א' בהכחשה אינו משלם אלא ר' וכן אם העידו סתם דנין הדבר כמכחישין להקל שהמע''ה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	ד.	עד שמעיד ראיתי דבר זה ופלוני היה עמי ואותו פלוני אומר לא ראיתי ולא הייתי עמך אין זו הכחשה (ועי''ל ס''ס כ''ט):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	ה.	מי שתבע את חבירו שיש לו בידו מאתים זהובי' בפקדון להשביחם לו והלה כופר בכל ועד אחד מעיד ששמע מפיו דהנפקד שהיו חמישים ועד אחר מעיד ששמע שהיו מאה וחמישים הוחזק כפרן לאותו ממון ומשלם ר':
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	ו.	בדיני ממונות אע''פ שלא ראו שני העדים המעשה כא' עדותן מצטרפת כיצד אמר האחד בפני הלוהו ביום פלוני או בפני הודה לו ואמר העד האח' בפני הלוהו ביום אח' או הודה לו הרי אלו מצטרפין וכן אם אמר הא' בפני הלוהו והשני אומר בפני הודה לו או שאומר הראשון בפני הודה לו והשני אומר אחר זמן הלוהו בפני הרי אלו מצטרפין (וכן דיני עדות דבר איסור) (מרדכי פ''ב דיבמות) (וע' באה''ז סי' י''א וסי' קמ''ג ס''י):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	ז.	הא דהלואה אחר הלואה מצטרפין כשתבע ממנו ב' מנין א' שהלוה לו בא' בשבת והמנה השני בשני בשבת אבל אם המלוה מודה שלא הלוה לו אלא מנה א' חזינן אי איכא למימר דטעי חד מנייהו בזימנא דהלואה כגון שאומר האחד בב' בחדש ואחד אומר בג' בחדש דאיכא למימר דתרוייהו אחד יומא מסהדי וטעו בעיבורא דירחא מצטרפי דאימור אחד מנה מסהדי ואי הוברר הדבר דבתרי מנה מסהדי הא ודאי חד מנייהו שקרן הילכך משתבע ליה שבועה דאורייתא ומפטר: {הגה: עד אחד העיד שראובן נתן לשמעון קרקע בקנין ועד אחד מעיד ששמעון החזיק בקרקע כראוי מצטרפין דהוי כהודאה אחר הלואה (תשו' הרא''ש כלל נ''ט סי' א'):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	ח.	תבעו ר' בשטר ואמר לו פרעתיך ומביא שני עדים אחד אומר בניסן פרעו ק' והשני אומר בתשרי מצטרפין ואם נעשה השטר קודם ניסן מחזיקים בפרוע ממנה וכן אם הודה בפני אחד שפרעו מנה בניסן והודה בפני השני שפרעו מנה בתשרי או אחד מעיד שפרעו מנה והשני מעיד לפני הודה שפרעו מנה מצטרפין ולא יוכל המלוה לומר סטראי נינהו (פי' מצד אחר הוא חייב אותם):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	ט.	בד''מ א''צ להעיד שני העדים כא' אלא יבא אחד בפני ב''ד ושומעין דבריו היום וכשיבא העד השני לאחר זמן שומעין דבריו ומצטרפים זה לזה ומוציאי' בהם הממון:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	י.	וכן אם היה עד א' בכתב ועד א' בעל פה מצטרפין ואם אמר זה שלא כתב עדותו אני קניתי מידו על דבר זה ולא בא המלוה הזה ולא שאל ממני לכתוב שניהם מצטרפים לעשות המלוה בשטר ואינו יכול לומר פרעתי (וע''ל ר''ס נ''א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	יא.	העיד האחד בב''ד זה והעיד השני בבית דין אחר יבא ב''ד אצל ב''ד ויצטרפו עדותן: {הגה: אבל אחרים ששמעו הענין אינן יכולין להצטרף דהוי עד מפי עד (ב''י בשם מרדכי ישן פרק גט פשוט):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	יב.	וכן אם העידו שני העדים בב''ד זה וחזרו והעידו בב''ד אחר וחזרו והעידו בב''ד ג' יבא א' מכל ב''ד ויצטרפו לעשות ב''ד חדש לדון על מה ששמעו אבל דיין שהעידו שנים לפניו אינו מצטרף עם עד א' מהעדים שהעידו לפניו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	יג.	צריך שיעיד כל א' על דבר שלם אבל אם העידו על חצי דבר אינו כלום כיצד בא להעיד על אחד שהוא גדול והעיד א' שראה לו שער א' בימינו והשני בשמאלו אינו כלום שכל א' לא העיד אלא על קצת הסימנים אפי' העידו שנים בשער א' ושנים בשני אינו כלום שהרי כל כת לא העידו אלא על חצי דבר אבל אם העיד עד א' שראה ב' שערות בימינו ועד א' העיד שראה שתי שערות בשמאלו מצטרפין וכן כל כיוצא בזה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	יד.	עדות בידיעה שלא בראייה יתבאר בסי' צ' (ס''ו וס''ז) שיש מי שאומר דהוי עדות (אין חילוק בדיני ממונות בין מילתא דעבידא לגלויי או לא) (רבינו יצחק בר ששת סי' קפ''א):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן ל - אין עדי ממונות צריכין דרישה וחקירה וצריך להיות עדות שלם. ובו יד סעיפים:	יד.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לא - דין הרבה כיתי עדיות. ובו ד סעיפים:	א.	שני כיתי עדים המכחישות זו את זו שבא עד א' מכת זו ועד א' מכת זו והעידו בעדות אחרת אין כאן עדות שהרי בודאי א' מהם שקר באה כת זו בפני עצמה והעידה עדות ובאה כת זו והעידה עדות אחרת בפני עצמה מקבלים כל אחת מהן בפני עצמה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לא - דין הרבה כיתי עדיות. ובו ד סעיפים:	ב.	מלוה שיש לו על לוה אחד שני שטרות א' במנה וא' בר' וכפר הלוה בשני השטרות וכת אחת מאלו חתומה בשטר זה וכת שנייה חתומה בשטר זה אם הוציאן כאחד לא ישלם אלא מנה וישבע על השאר בנקיט' חפץ ומוציאין שטר של ר' מידו וקורעין אותו ואם הוציא שטר א' בלבד גובה אותו ואם אח''כ הוציא השטר השני גובה אותו גם כן (וי''א דטוב לו שישרוף הקטן שלא ישביעהו הלוה שיש לו שני שטרות שאלו העדים חתומים עליו) שני מלוים שהוציאו כל א' שטר על לוה שאלו הכתות חתומים בו כל כת בשטר אחד והלוה כופר בשניהם זה נשבע ונוטל וזה נשבע ונוטל ואפי' כתוב נאמנות בשטרות צריכין לישבע:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לא - דין הרבה כיתי עדיות. ובו ד סעיפים:	ג.	מלוה אחד שהוציאם על שני לווים אם הוציאם כאחד ישבע כל א' היסת ויפטר ואי מודה חד מנייהו יגבה ממנו מבני חרי ואם הוציא שטר א' גובה בו ואח''כ מוציא השטר השני וגובה בו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לא - דין הרבה כיתי עדיות. ובו ד סעיפים:	ד.	מי שהביא עדים והוכחשו מתוך עדותן ואחר כך הביא עדים אחרים על אותה תביעה והוכחשו וכן עד מאה כת ואח''כ הביא עדים אחרים ונמצאת עדותן מכוונת דנין על פיהם אבל שטר שבאו שנים ואמרו ממנו שאל לזייף שטר זה אע''פ שנתקיים השטר בחותמיו אין גובים בו לעולם אלא א''כ באו עדי השטר והעידו הם בעצמם על כת''י:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לא - דין הרבה כיתי עדיות. ובו ד סעיפים:	ד.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לב - המודה בפני עדים שיאמרו דברים כהוייתן ואם אמר משטה אני בך. ובו ב סעיפים:	א.	אם אמר ראובן בפני עדים שהוא חייב לשמעון מנה לא יעידו בב''ד סתם שהודה בפניהם שהוא חייב לשמעון מנה אלא יאמרו דברים כהוייתן לפי שאפשר לו להפטר בטענת משטה הייתי בו או בטענות שלא להשביע את עצמי נתכוונתי על הדרך שיתבאר בסי' פ''א וב''ד יבחינו הדברים אם הם בענין שיועילו טענות אלו או לאו:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לב - המודה בפני עדים שיאמרו דברים כהוייתן ואם אמר משטה אני בך. ובו ב סעיפים:	ב.	השוכר עידי שקר להוציא מנה מראובן לשמעון פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים: {הגה: ודוקא שלא היה חייב לו אבל אם היה חייב לו רק שאלו העדים הם שקרים פטור מדיני שמים אבל עובר על מדבר שקר תרחק (נ''י פ' הכונס בשם הרא''ש) וכן אם לא שכרן אלא פיתה אותן בדברים שיעידו שקר (תוס' פ' הנ''ל) וכל זה בשוכר עדות שקר לחבריה והוא אינו מודה אבל אם שכר עדות שקר לעצמו והוציא ממון שלא כדין או שהבעל דין מודה (שם בש''ס) חייב להחזיר להוציא הגזילה מתחת ידו (ב''י) ואם הוא אמר שהוא כדין והעדים מודים שהעידו שקר העדים חייבים לשלם (נ''י בשם הרא''ה) כדלעיל סי' כ''ט סעיף ב' וכדלקמן סי' ל''ח:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לב - המודה בפני עדים שיאמרו דברים כהוייתן ואם אמר משטה אני בך. ובו ב סעיפים:	ב.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	א.	כל הפסולים לדון פסולים להעיד חוץ מאוהב ושונא שכשרים להעיד אע''פ שפסולין לדון:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	ב.	אלו הם הפסולים האחים זה עם זה בין מן האם בין מן האב הרי הם ראשון בראשון ובניהם זה עם זה שני בשני ובני בניהם זה עם זה שלישי בשלישי ולעולם שלישי בראשון כשר ואצ''ל שלישי בשני אבל שני בשני ואצ''ל שני בראשון שניהם פסולים לפיכך האב עם בן בנו פסול מפני שהאב ובנו ראשון בראשון כמו אח ואחיו ועם בן בן בנו שהוא רביעי ממנו כשר מפני שהוא שלישי בראשון וכן הדרך בנקבות כיצד שתי אחיות או אח ואחותו בין מן האב בין מן האם הרי הם ראשון בראשון בניהם בין זכרים בין נקבות שני בשני בני בניהם או בנות בנותיהם שלישי בשלישי (טור סי' ו' בשם ר''ח) וי''א דשלישי בראשון פסול: {הגה: וכן ראוי להורות וי''א דאינו פסול רק מדרבנן אע''ג דשאר פסולים מדאורייתא ונ''מ לענין עידי קדושין כמו שנתבאר בא''ה סי' מ''ב (מרדכי פ' זה בורר) וי''א דקרובי האם נמי אינם פסולים אלא מדרבנן (מיי' פי''ג מהל' עדות):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	ג.	כל אשה שאתה פסול לה אתה פסול לבעלה שהבעל כאשתו וכל בעל שאת' פסול לו כך אתה פסול לאשתו שהאשה כבעלה ולדעת הפוסלים שלישי בראשון מכשירים באשתו מפני שהוא מופלג (ומ''מ אם דנין על ממון שיש לבעלה הנאה ממנו פסול להעיד לה דמה שקנתה אשה קנה בעלה) (מרדכי פרק זה בורר):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	ד.	כל שתי נשים שהן זו עם זו שני בשני בעליהן מעידים זה לזה דתרי בעל כאשתו דשני בשני לא אמרינן (ומיהו לכתחלה לא יחתמו עצמן על שטר ביחד) (ת''ה סי' רכ''ו) אבל אם היו ראשון בראשון כגון שלקח זה אשה וזה בתה וכן בעלי אחיות פסולים זה לזה דאמרינן בהו תרי בעל כאשתו ואף בראשון בשני אמרינן בהו תרי בעל כאשתו שכשם שהוא פסול להעיד לבן אחות אשתו כך הוא פסול להעיד לבעל בת אחות אשתו אבל מעיד לבן בעל אחות אשתו שיש לו מאשה אחרת וי''א דבראשון בשני לא אמרינן תרי בעל כאשתו (וכן נ''ל להורות):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	ה.	כל איש שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך הרי אתה מעיד לשאר קרוביו כגון בנו ואחיו וכן כל אשה שאין אתה מעיד לה מפני שהיא אשת קרובך הרי אתה מעיד לשאר קרוביה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	ו.	אבי חתן ואבי כלה מעידים זה לזה: {הגה: וי''א אע''ג דלעדות כשרים אסורין לדון דה''ל כאוהב ושונא ואפי' הוא דיין קבוע יכול לומר אינו מקובל לי (הגהת מרדכי בשם עיטור) ונ''ל דבדיעבד דינו דין (מהרי''ק שורש כ''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	ז.	אחי האח מן האם מעידים זה לזה שהרי אין ביניהם קורבה כלל:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	ח.	האיש עם אשתו ראשון בראשון ולפיכך אינו מעיד לא לבנה ולא לאשת בנה ולא לבתה ולא לבעל בתה ולא לאביה ולא לאמה ולא לבעל אמה ולא לאשת אביה:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	ט.	הארוס פסול להעיד לארוסתו (שם ברמב''ם דף י''ד) אבל אם העיד לקרוביה אין פוסלין אותו עדות (ודוקא ארוסה אבל שידוכין בעלמא אינן פוסלים ומיהו אם רוצה להעיד שתזכה בממון אפשר דנוגע בדבר) (הגהות אשר''י):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	י.	זה שפסלה תורה עדות הקרובים לא מפני שהם בחזקת אוהבי' זה את זה שהרי פסולין להעיד לו בין לזכותו בין לחובתו ואפי' משה ואהרן אינם כשרי' להעיד זה לזה אלא גזירת הכתוב הוא:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	יא.	הגרים מעכו''ם אין להם קורבה אפי' שני אחים תאומים שנתגיירו מעידים זה לזה דגר שנתגייר כקטן שנולד דמי:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	יב.	כל מי שאין אתה מעיד לו מפני שהוא בעל קרובתך אם מתה אשתו אע''פ שהניחה לו בנים ה''ז נתרחק וכשר: {הגה: מיהו אם נפסק הדין כשהיה קרוב לא יוכל לחזור ולתבעו אחר כך בעדות זה שנתרחק דהואיל ונפסק הדין נפסק (ב''י):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	יג.	היה יודע לו בעדות עד שלא נעשה חתנו ונעש' חתנו פסול לו וכן אם ידע העדות כשהיה חתנו ומתה בתו פסול אבל אם ידע העדות בשעה שלא היה חתנו ונעשה חתנו ומתה בתו מאחר שתחלתו וסופו בכשרות אע''פ שנפסל בנתיים כשר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	יד.	שכיב מרע שצוה בפני עדים הקרובים לו ורחוקים מבניו אין הצוואה כלום כיון שהיו קרובים בשעה שנמסר להם העדות ויש מי שמכשיר:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	טו.	בפיסול ממון לא בעינן תחלתו וסופו בכשרו' שאם היה נוגע בדבר בשעת ראיית העדות מפני שהי' לו הנאה בדבר יכול להסתלק בענין שלא יהי' לו הנאה בדבר ויעיד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	טז.	עדים הקרובים לערב פסולים ללוה לא שנא אם הלוה בא ליפטר בטענת כפירה והם מעידים עליו שלוה או אם טוען שפרע והם מעידים עליו שהודה שלא פרע: {הגה: קרובי נרצח יכולין להעיד על הרוצח (הגהות אשרי ומרדכי פ' זה בורר) וכן קרובי המוכה יכולין להעיד על המכה לגרשו מב''ה או שאר עונש דומה לזה שאין תועלת למוכה בעדותו (הגהות מרדכי שם):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	יז.	העדים שקרובים זה לזה או שקרובים לדיינים פסולים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	יח.	אם הקהל מינו עדים ותקנו שלא ישוה שום עדות זולתם כשרים להעיד אפי' לקרוביהם כיון שקבלום עליהם (וע''ל סי' ל''ז סכ''ב): {הגה: אבל אם מינו סתם עדים בעיר אין כוונתם שיעידו לפסולים וכן דיינים הממונים בעיר לא ידונו לקרוביהם (ריב''ש סי' שי''א) וכן נוהגין:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לג - פסולי עדות מחמת קורבה ואשה ועבד. ובו יח סעיפים:	יח.
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	א.	רשע פסול לעדות ואפי' עד כשר שיודע בחבירו שהוא רשע ואין הדיינים מכירים רשעו אסור לו להעיד עמו אע''פ שהוא עדות (ל' הרמב''ם פ''י מעדות) אמת ואצ''ל עד כשר שהוא יודע בעדות לחבירו וידע שהעד השני שעמו עד שקר שאסור לו להעיד:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ב.	איזהו רשע כל שעבר עבירה שחייבים עליה מלקות ואצ''ל אם חייבים עליה מיתת ב''ד ל''ש אם עבר לתיאבון ל''ש אם עבר להכעיס: {הגה: עבר עבירה שאין בה מלקות פסול מדרבנן (רבינו ירוחם נ''ב ח''ד):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ג.	היתה העבירה שעבר מדרבנן פסול מדרבנן: {הגה: וי''א בדבר מדבריהם בעינן שעבר משום חימוד ממון (ר''י נ''ב ח''ד ותוס' פ' איזהו נשך ועיטור):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ד.	קוברי המת ביום טוב ראשון כשרים אפילו נידו אותם ושינו בדבר כשרים מפני שהם סוברי' שמצוה הם עושים ושלא נידו אותם אלא לכפרה: {הגה: וה''ה בשאר דבר איסור שנוכל לומר שעברו מכח טעות (ריב''ש סי' שי''א) וע''ל סעיף כ''ד המגביה ידו על חבירו להכותו פסול לעדות מדרבנן (ב''י):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ה.	העובר על השבועה א' שבועת שוא וא' שבועת שקר של ממון וביטוי פסול ואפי' עבר על חרם שהחרימו הקהל וי''א שאינו נפסל אלא דוקא בשבועה דלשעבר דבשעה שיצתה שבועה מפיו יצאה לשקר אבל בשבוע' דלהבא כגון שלא אוכל ואכל לא: {הגה: מי שבאו עדים שעבר על שבועתו אינו נאמן לומר שוגג או אנוס הייתי להכשיר עצמו (ב''י בשם רשב''א):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ו.	טבח שיצאתה נבילה או טריפה מתחת ידו פסול לעדות (וע' בי''ד סי' קי''ט נתבאר דין זה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ז.	גנב וכן גזלן פסולים לעדות מעת שגנב או גזל ואע''פ שהחזירו עד שיעשו תשובה (וע''ל סעיף כ''ט) ((החולק עם הגנב אינו נפסל)) (ריב''ש סי' רס''ו) (וע''ל סי' צ''ב הכופר בפקדון (או מלוה) אימת נפסל):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ח.	עד זומם אע''פ שהוזם בעדות ממון ושילם פסול מן התורה לכל עדות ומאימתי הוא נפסל מעת שהעיד בבית דין אע''פ שלא הוזם על אותה עדות אלא לאחר כמה ימים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	ט.	אין עידי השטר נעשים זוממים עד שיאמרו בב''ד שטר זה בזמנו כתבנוהו ולא איחרנוהו אבל אם (לא) אמרו כן אע''פ שזמנו של שטר בא' בניסן בירושלי' ובאו עדים והעידו שעידי השטר היו עמהם בבבל ביום זה השטר כשר והעדי' כשרים שאפשר שכתבוהו ואיחרוהו וכשהיו בירושלים בא' באדר כתבו שטר זה שם ואיחרו זמנו וכתבו זמנו בניסן ואם אמרו בזמנו כתבנוהו והוזמו אם יש שם עדים שיודעים היום שחתמו על זה השטר או עדים שראו זה השטר בחתימת ידם בו ביום פלו' כיון שהוזמו נפסלו למפרע מיום שנודע שחתמו על השטר שהעדים החתומים הרי הם כמי שנחקרה עדותן בב''ד בעת החתימה אבל אם אין עדים שראו עדותן ולא ראו השטר מקודם אינם נפסלים אלא מעת שהעידו בב''ד שזה כתב ידם ואמרו בזמנו כתבנוהו דאפשר שביום זה שהעידו בבית דין בו ביום חתמו על השטר שיש לו כמה שנים והם שקרו ואמרו בזמנו כתבנו (עדים שחתמו עצמם על שטר מוקדם במזיד פסולין לעדות) (המ''מ ריש פכ''ג מה' מלוה):
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	י.	המלוה ברבית פסול אחד המלוה ואחד הלוה אם ברבית קצוצה פסולים מן התורה ואם ברבית מדרבנן פסולים מדבריהם: {הגה: וי''א דבאבק רבית אינו נפסל אלא המלוה ולא הלוה (נ''י פרק זה בורר) ועיין בי''ד ריש סי' קס''א:}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	יא.	המלוה מעות יתומים אפי' ברבית קצוצה לא נפסל משום דסבר מצוה קא עבידנא להרויח נכסי היתומים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	יב.	עד החתום בשטר שמת והעידו עליו שהלוה לישראל ברבית קצוצה אם הוא מפורסם שהוא אפוטרופוס או סנטר של עכו''ם תולין דשל עכו''ם הלוה ברבית וכן אם הוא אפוטרופוס ליתומים תולים בשל יתומים אבל באינו מפורסם אין תולים בכך עד שיתברר אם העידו על אדם שמוחזק בכשרות שהלוה ברבית לא נפסל שתולים לומר בדרך שאין בו איסור הלוה או שהיה טועה וסבור שאין אסור בדרך ההוא:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	יג.	העובר על גזל של דבריהם פסול מדבריהם כיצד (כגון שגזל מציאת חרש שוטה וקטן או) (טור) החמסנים והם הלוקחים קרקע או מטלטלים שלא ברצון הבעלים אע''פ שנותנים הדמים וכן הרועים אחד רועי בהמה דקה ואחד רועי בהמה גסה של עצמם הרי הם פסולים שחזקתן פושטים ידיהם בגזל ומניחים בהמתן לרעות בשדות ובפרדסים של אחרים:
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	יד.	המוכסים סתמם פסולים מפני שחזקתן ליקח יותר מהקצוב להם בדין המלכות אבל גבאי מנת המלך סתמם כשרים ואם נודע שלקחו אפי' פעם אחת יותר מהראוי להם לגבות פסולים: {הגה: י''א דפי' מוכסים שגובה המכס לפי אומד דעתו ואין בדבר קצבה לפיכך מסתמא פסול דמסתמא נושאים פנים למקצת בני אדם ומכבידים על אחרים ולכן שמאי העיר שמטילים מס על בני העיר לפי אומד הדעת צריכין ליזהר שלא יחניפו לאחד ויכבידו על האחר שלא יפסלו לעדות ולשבועה (הגהות אשירי):}
שלחן ערוך - חשן משפט	הלכות עדות	סימן לד - עדים הפסולים מחמת עבירה. ובו לה סעיפים:	טו.	אריס שלקח דבר מועט מהפירות שבכרו ביומי ניסן ויומי תשרי קודם שתגמור מלאכתן (וי''א שנגמר מלאכתם) (טור ס''ך) אע''פ שלקח שלא מדעת בעל השדה אינו גנב וכשר לעדות שאין בעל השדה מקפיד עליו וכן כל כיוצא בזה:

Subsets and Splits

No community queries yet

The top public SQL queries from the community will appear here once available.