text
stringlengths 0
600k
|
|---|
Oudergem (current Dutch spelling) or Auderghem (French and former Dutch spelling) is one of the nineteen municipalities in the Brussels-Capital Region of Belgium.
In 2007, 29,681 people lived there.
It is at 50° 49 North, 04° 25 East.
References
Municipalities of Brussels-Capital Region |
Nuthalapati Venkata Ramana ([nuːtalapaːʈi venkaʈa ɾamaɳa]; born 27 August 1957) is an Indian judge who is serving as the 48th and current Chief Justice of India.
Previously, he was a Judge of Supreme Court of India, Chief Justice of Delhi High Court and the acting Chief Justice of Andhra Pradesh High Court. He has also served as the president of the Andhra Pradesh Judicial Academy.
References
1957 births
Living people |
Peterhof (or Petergof), meaning "Peter's Court" is a town in Saint Petersburg on the southern shore of the Gulf of Finland. It has a population of about 65,000. It hosts one of two campuses of Saint Petersburg State University. A series of palaces and gardens, laid out on the orders of Peter the Great, and sometimes called the "Russian Versailles", is also there. The palace-ensemble along with the city center is a UNESCO World Heritage Site.
In the time of Peter the Great, the sea floor just north of the Petergof site and to the east toward St. Petersburg was too shallow for commercial ships or warships. But to the west of Petergof, the sea floor dropped off to be deep enough for sea vessels. Accordingly, when Peter the Great decided to build St. Petersburg at the eastern end of the Gulf of Finland, he built the commercial harbor for St. Petersburg and the Kronstadt fort across the 20 kilometers (12 miles) of shallow sea to supply and defend his Navy.
Towns in Russia |
Mappsville is a census-designated place (CDP) in Accomack County, Virginia, United States. About 440 people lived here since the 2010 Census.
References
Census-designated places in Virginia |
<p>I have two tables Country and Region. A Region is a set of one or several Countries. Some Countries are in no Region.</p>
<p>How should I represent this in a relational database? I thought of the two following possibilities:</p>
<ul>
<li>Country has a Edition column that includes either null or the Edition that it belongs to. My problem with this: I have been taught nulls are evil in a database.</li>
<li>Edition has a Countries column that is an array of Country. My problem with this: I have been taught arrays are evil in a database.</li>
</ul>
<p>What's the best practice?</p> |
Rocksprings is a town in the U.S. state of Texas.
Towns in Texas
County seats in Texas |
Sarcohyla is a genus of frogs in the family Hylidae. These frogs live in Mexico and the hills and mountains between Durango in the north and Guerrero in the south. These frogs live in habitats that humans have not changed too much, near streams in pine-oak forests between above sea level. The name comes from the Greek sarkodes meaning "fleshy" and from Hylas. It is for the thick, glandular skin of most of the frogs in the genus.
Description
Sarcohyla are medium sized or large frogs. They have thick skin with glands. They have large thumbs and no projecting spine. The alary process of the premaxilla does not split into two pieces like it does in some other frogs.
Taxonomy
Scientists first invented Sarcohyla in 2016 using molecular data. The species in Sarcohyla had been in the Hyla bistincta, Hyla arborescandens and Plectrohyla bistincta groups. Sarcohyla'''s sister group is Plectrohyla. Not all species in Sarcohyla'' were included in the molecular analysis, so not all scientists are sure the genus is monophyletic.
Species
The genus has 26 species in it:
References
Animals of North America
Frogs |
Qormi ( ; in the Qormi dialect), also known by its title Città Pinto, is a city in the Southern Region of Malta, located southwest of Valletta in the centre of the island. It has a population of 16,779 (as of March 2014), which makes it the fifth largest locality in Malta.
References
Cities in Malta |
AUP pIe app. a
AAS thes al OS is Oral al
BETTONGIA FASCIATA.
. Banded Jerboa Kangaroo.
Spec. Char. —B. vellere longo molli, saturate fusco, pilis ad basin cinereis in medio albis; exinde ferrugineo-flavis, ad apicem
saturate fuscis ; vellere corporis superioris pilis longis albis sericeis, crebre adsperso ; dorso inferiore fasciis nigris vix
conspicuis, transversim notato ; spatio circumoculari flavescenti-fusco ; tarsis, et artubus posticis externe flavido lavatis.
Descer. —Fur long and soft; general colour deep brown grey at the base, white towards the apex of the hairs, and rusty
yellow shaded into dark brown at the point; fur of the upper surface interspersed with numerous long silky white
hairs ; on the lower half of the back are about twelve or thirteen, not very defined, transverse black bands, each
of which is bordered above with white, and below with rusty yellow; throat and under surface white; chin,
muzzle, and a space round the eye yellowish brown; tarsi and outer side of the legs tinged with yellow ; hair of
the hands and base of the toes whitish; internal surface of the ears white ; tail covered with short, adpressed,
grizzled grey and white, or in parts black and white hairs ; about an inch and a half of the apical portion covered
with longer black hairs. l
Male.
feet. inches.
Length from the tip of the nose to the extremity of the tal . . . . 2 4
o Grell Gods so 8 6 go 6 E . - 102
m „ tarsus and toes, including the nul... . . qi
se ans and hand imelidnathenailso cs . . . - 3
a » face from the tip of the nose to the base of the ear 3
a oy GIP o “6 8 o © so a ce DR l4
Kangurus fasciatus, Peron et Leseur, Voy. aux Terres Australes, tom. 1. p. 114; and Atlas, pl. 27.—Desm. Ency. Méth.
Mamm., p. 274.
Kanguroo elegant, Cuv. Coll. de Paris.
Halmaturus elegans, Cuv. Règne Anim., tom. i. p. 187.
Hypsiprymnus Leseuri, Quoy et Gaim. ?
Turer specimens of this elegant little animal form part of the collection of the museum at Paris, which, as far as I
am aware, are the only examples that have yet been brought to Europe: after a careful examination of them upon
two different occasions, I believe that they form part of that division of the family to which Mr. Gray has assigned
the generic title of Bettongia, and that the species is most nearly allied to Bettongia rufescens and B. Graii ; at the same
time it exhibits in the character of its hair, but not in the form and structure of its teeth, some affinity to the members
of the genus Lagorchestes.
The Banded Jerboa Kangaroo is a native of Dirk Hartogs, and other islands situated off the western coast of Au-
stralia : it was there observed in great abundance by Peron, whose notes are here given as comprising all that is at
present known respecting it :—
“ Tt inhabits the impenetrable low thickets, formed of a species of Mimosa, which are found in those islands; from these
bushes it cuts away the lower branches and spines so as to form galleries communicating one with another, and where it takes
refuge in time of danger. The females bring forth but one young at a time. Although abundant on the islands, none were to
be found on the main land. These little Kangaroos, like all feeble animals which have neither the power of attack nor of de-
fence, are extremely timid. The slightest noise caused them to take flight to the thick brushwood in which their galleries are
constructed, and where it is impossible to pursue them; hence, although very common, they are difficult to procure.
« The flesh of these animals is said to resemble that of the rabbit, but has a slight aromatic flavour, arising probably from
the nature of the plants on which they feed, nearly all of which are fragrant.
« All the females carried young in their pouch, and the devotedness with which they sought to save their offspring was truly
admirable. Although wounded they flew with the young in the pouch, and never left them until, overcome with fatigue and
loss of blood, they could no longer carry them ; they then stopped, and squatting themselves on the hind legs, helped the young
to get out of the pouch by means of the fore feet, and sought to place them in a situation favourable for retreat.”
|
Brazzers () is a Canadian pornographic production company. It is headquartered in Montreal, Quebec, Canada and has legal residence in Limassol, Cyprus. It is an online network that consists of thirty-one hardcore pornography websites. The company's slogan is "World's Best HD Porn Site!". The site contains 9729 videos, which were published by 33 different sites (December 2019).
References
Other websites
2005 establishments in Canada
MindGeek
MILF pornography
Pornographic movie studios
Companies of Canada
Montreal |
Lula (Lùvula) is a town and comune (municipality) in the Province of Nuoro in Sardinia, Italy. As of 2016, 1,397 people lived there. Its area is 148.72 km². It is 521 meters above sea level.
References
Other websites
Communes of Sardinia |
Ed "Stewpot" Stewart (23 April 1941 – 9 January 2016) was a British broadcaster. He was known for his work as a DJ on BBC Radio 1 (particularly the Saturday morning Junior Choice) and BBC Radio 2 and as a presenter for Top of the Pops and Crackerjack on BBC Television.
Stewart died in Bournemouth, Dorset from a stroke at the age of 74.
References
Other websites
Archive Ed Stewart images, bio and audio from Radio Rewind website
1941 births
2016 deaths
BBC radio presenters
BBC television presenters
Cardiovascular disease deaths in England
Deaths from stroke
English radio personalities
English television presenters
People from Devon |
צר %
- יר
יל+ר %"ל רל ל
וו
|
. . ו * / \' ?₪ ל ל
4 >יי'י.]! %- " ל של,לר ר\' ל א
. ' י. \> .
א % , % . יל. 0% 4%
7 ּ ו אל 0%
ו , ,+ אשי פר,יור5י ו .
. גב א ג ל 4 ר" ?> ל פ* . ו * %'%
+ ₪ . 5 0 . *>* ' %
2% . . 4 . \.
ור רל. \ ו . : !
: 0 . .
א .
.
' ..
. ;' \
ו .
. ' 0
9%
0
%
0
,
4
'"ן.
/ , / . + . 0% 7
!\ . % +* % -
. 6% . ור . וי-,
0% . . . ", יצ 4% %%-
1 . . ו .
'וו\וי, 0 . . "
)גוצי \ו 0 .
.+ 1% ל 1% 0
. ל + , , .
יא וי 0
\ יוו+': . \
0 ו*ו\ 2 , .
4 + .. % א
\ . * . % ₪ .
60008 160 הּ
מהט8ת8-8ת 81' בבגה[גש 5
19
66% אגפווץ שת 0
-).4 4 ] 0 25
"צס\אפח זסצ! סס =פגשוק
ב 196 סז \אסף?ז 5קוו5 005 5סק=6
-7---7-7----- ב
צהתפפו! סזאספסד זס צופפפצואט
0-7 ...בב
הר ו
7 בי
8 לופ ה . .6
6צוח6ז\ 61חז6זח! סחז עס 260חוסוס
החסזז סהוסחוז חזוצ\ 2011 חו
סזחסוסד 01 עזו5זסטוחו ו
ה טא!ע/5ו0/0619זס. 6עוחה6זה :סז
מ פרים
היוצאים לאור בפעם ראשונה ,
על ידי חברת
מקיצי ברו ס"ם
תחת השגחת ראשי החברה;
מושה מונטיפיורי בלאנדאן,
אברהם הכהן (המכונה ד"ר אלבערט כהן) בפאריז,
אליעזר הלוי (המכונה ד'ר לעווע) בברייטאן,
אליעזר ליפמאן זילבערמאן בליק.
שנה רביעית תרכ"ט-- תרל"א,
ויכוח על האהבה
מאת
דון יהודה בן יצחק אברבנאל ז"ל.
2-ו ו
-
נדפס מחדש בישראל
/ % שנת תשכ"ח
ו מע מ
השה הי , | 0
₪2 40 8 ₪
סישץח 'עיף ]
\ -.
ודוה 4 חאש חא 2%
: ₪08 ו 1 /
ו ציששא ץז ושושמי)) וע 4 בד ,
ואשי + שש ל וששטה) ישו ו
.= ]או אפ "ן
דד
תו 0
א'?7ה -76*4ה חוצ'םץ תווש
השחא 6 ושיו 2
חש ו + ₪ ] |
"שה סחצ' = הי ה 0 ]
| 2
ויכוח על האהבה
מאת
החכם החוקר הנכבר הפלוסוף המובהק והמשורר
הגדול.
דון יהורה בן יצחק אברבנאל ז'ל.
יוצא לאור בפעם ראשונה בשפת עברית מחוך כ"י
הנמצא באוצר הספרים של הגביר השוע הר"ר נפתלי הירץ גינצבורג בפארי
ונלוה לו חולדות המחבר מאת רור גארראן (סופר החברה),
על ידי חברת
מקיצי נררמים.
0 0
1
.זוזוזוות 10/79 38'01]6 5ם01ז \ 665 8670386ל[56 1 מ806268958ז116
(.ם8ע6מ₪11 .1)
ו 001 מסץ 00%ז0ת6886ז6[12מם56
. |
ו
/
ה
. ו ו
"ם העט 7 הסני ואו 600
, שוכ רוצ וחק יה ערו ו יוק
(ודמהה 08). חא זה ₪ "קחצ הווח ו
0 /
/ חישה יי ₪
\ 1
3 ב "צ'ףם
ו
0
= י"שר 1
י יי רו
₪ ג 287 301108 15/ אצ" | > 2
א\ \ / (" 5 / י
ו ות מ - 0 .
5 י
דברים אחדים בנוגע לקורות חיי המחבר.
מקורות חיי המחבר נורע לנו רק מעט אשר כתבו אדותיו שנים מחכמי בני
עמנו בדורנו זה, והם: התכם היקר הר'א כרמולי בספר ,אוצר נחמר" חלק שני
במאמרו הטוב והמועיל:,,תולדות החכם ה שלם דון יצחק אברבנאל"
אשר בהמשך ספור תולדות האב הזכיר בקצרה גם מעט מקורות בנו הוא המחבר
ספר הויכוח, השני אשר הודיע מעט מקורותיו הוא החכם הגדול ראש לכל כותבי
דברי הימים לבני ישראל הפראפעססאר המהולל הר'ח גרעטץ ני' בספר קורות
ישראל שלו חלק עשירי, שם דבר דבריו ארות המחבר גם על תכונת ספרו זה
היוצא עתה אור ע'י חברת מקיצי נררמים", גם מהמעט שכתבו שני התכמים
הנזכרים אדות המחבר, נראה רוב גודלו ויקרתו, וכי היה: | מבחר הפלוסופים
שבמרינת איטליה ברורו" כערות אביו השר דון יצחק אברבנאל עליו בתשובתו
אל החכם ר' שאול הכהן מקאנדיאה, והנה אין ספק כי מהחברים הנכברים של
חברת מק'נ יכפופו לדעת גם קורות חיי המחבר, - אחרי. כי: שני החבורים הנ'ל
אינם נמצאים ביר כל אחר מהם, ע'כ אמרתי כי לא למותר יהי' להציג בראש
החבור הזה את תולרות המחכר כפי שהובאו בשני החבורים הנזכרים , ואנכי לא
הוספתי הרבה על דבריהם כי אינני מבעלי החקירה בקדמוניות ותולדות גדולי
עמנו, גם אינם בירי הספרים בלשונות העמים אשר בתוכם ידובר מהמחבר, ותהי
לרצון לפני החברים מלאכתי זאת הלקוחה ממקור נאמן,
טקום וזמן הולרת המחבר לא נזכרו לא ברברי גרעטץ ולא אצל כרמולי,
אך אין ספק כי נולר בּעִיר לישבונה: בירת מלכות פארטוגאל עיר מולדת אביו
השר רון יצחק אברבנאל, מפני כי בעת שנגרש מעיר מולדתו ההיא כבר היו
בניו גדולים, וער זמן הגירוש ישב בעיר ההיא כנורע, שם המחבר הוא יהודא
א ב רבנאל ובפי חכמי הגוים היה נקרא ליאון מידיגו 1160180 ם1,60 (ר"ל
יהודא הרופא כי היה ג'כ רופא מפורסם), וזה לשון התכם כרמולי בבואו להזכיר
גם דברי ימי חיי בניו של השר דון יצחק אברבנאל;
ויולד יצחק שלשה בנים, את יהודא, את יוסף ואת שמואל. ויהי דון יהודא
המכונה ליאון, רופא מומחה פילופוף מובהק ומשורר גדול, בימי נעוריו כאשר
ברח אביו (הוא השר דון יצחק) לספרר בשנת רס'ג, וישם (גם יהודא) פעמיו
לארץ ההיא ושם לקח אשה והוליר שני בנים את יצחק ואת שמואל (כנראה
מהשיר ,ח ל ונ ה על הזמן" להחכם: דון יהודא, הובא ג'כ באוצר נחמר הנ'ל),
אחרי גירוש ספרר בשנת רנ"ב הלך עם אביו באניה לנאפוליש (68061א) במדינת
איטליא, שם קבע דירתו ער כי עלה עליה קרלו מלך צרפת וילכדה ונתנה
לשלל, ויברח יהודא לגינובה (08מ36)) ושם השלים בשנת רס'ב את ספרו אשר
| 26
6
כתב בלשון איטלקי, (הוא הספר אשר יוצא עחה לאור בפעם ראשונה בשפת
עבר *) והיה נקרא בשפת איטלקית 6זסגוזג 0 ו[₪ס!118 (ר'ל שיחות האהבה),
לתקופת השנה הזאת, שנת רס'ג כתב בלשון עברי ,תלונה על הזמן" אשר עד
הנה היתה טמונה וגנוזה באוצרותי, והוא שיר יפה אף נעים מק'"ל בתים, יספר
בו את כל התלאות המוצאות אותו מיום צאתו מפורטוגאל בשנת רמ'ג זה לו
עשרים שנה ומאורעות בנו הגדול יצחק אשר נולר בארץ ספרר בשנת רנ"א. ויהי
לתקופת השנה ההיא, שנת רנ'ב, בזמן הגירוש, שלח אותו עם מניקתו באישון
לילה לפורטוגאל והוא בן שנה, ויהי כאשר שמע המלך מפורטוגאל אשר מלך
בימים ההם, כי בא לארצו ובית אביו באיטליא, ויצו לעצרהו במלכותו. במות
המלך ההוא, בשנת רנ"ה, קם על כסאו המלך מנואל, איש ארוק מאר בדתו
אשר גרש את ישראל מארצו ולקח מהם בחזקה את בניהם והעבירם במים
וגם בנו יצחק בתוכם.
תודה וברכה נאותה להחכם כרמולי אשר הוציא לאור תעלומה ההיא והרפים
התלונה" הנזכרת בפעם ראשונה באוצר הנחמר חלק. ב', מהשיר' ההוא נראה
ער מה גדול היה כח דון יהורא אברבנאל גם בשיר העברי ער להפליא, מלבר
מה שמפופר לרור בשיר ההוא מתלאותיו וקורות חייו. כן נראה מהשיר אהבתו
הגדולה לעמו ורת קרשו, ואיך יזהיר את בנו בכורו, אשר לוקח ממנו בחזקת
היד להתגדל על ברכי אמונה אחרת, לחמור בתורת ר' וללמוד מקרא משנה
וגמרא, בשירו זה הוציא כל רוחו, רוח הומה בכאב עצום ונורא על המקרה האיום
אשר קרה לבנו בכורו; קינתו על זה פולחת כליות ולב , ומתחנן לבנו לעזוב
מקומו ולהמלט ולשוב לרת אבותיו, ליקרת השיר הזה ארמה כי לא למותר יהי'
בתתי לו מקום גם במקום הזה, כפי שנרפם בפ' אוצר נחמר הנ"ל, וזה הוא: .
חלונה על הזמן.
להחכם דון יהודה אברבנאל זלה'ה.
יסלר נס 5ת כל סתלסום סמונסות פותו מיוס סיופו וטלטולו ונכוש בָּכו סגלול ונולתו
סליו, וסוס:
זמן הכה בחץ שנון לבבי וכליותי יפלח בקרבי
והכני ומכתו אנושה ודכני ושם נצח כאבי
פצעני ובלע את בשרי ואכל כאכ דמי, וחלבי
וגרס כל עצמי בחמתו ויתנשא ויקום: בי כלביא
ולא די כי צנפני צנפה ושמני מגורש נר באיבי
וכשכיר הניעני בתבל והוא על פאתי ארץ מסיבי
והן זה לי כעשרים משנותי | אשר לא שקטו סופי ורכבי
ומרר
*) פס סמעסיק (עכלים סן5 (פי דעה ססכס גכען, | כ' יסודס ממודינס, | שן סיק
6 סלחד סמוכשל (מללכס ככדס כזו.
ומרד שעלו מים ועפרות
והבריח ידיד ממני וגלה
ולא אראה ולא אדע מיודעי
ופזר מחמדי זה לצפון
לבל עוד יובלו השקט זממי
ובהיות מועדות פני למזרה
ורגלי מִט ולבי נד ונודר
הלא כלה זמן לבי ושסע
והכיהו אנחות עם בהלות
בעיניו זה מעט מזער ובקש
ונולדו לי שני בנים זכרים
והקטן קראתיהו שמואל
והכהו לחמש משנותיו
והגדול אשר יצחק קראתיו
כשם גדול בישראל כהורו
בהולרו ראיתיו טוב לשכון
ובן שנה אהה מני הרפו
בעת גורשו בני גלות ספרד
לבל אצא ואעבור בין גזרים
להכניסו בדתו בעבורו
שלחתיו עם מניקתו באישון
לפורטונאל ושם מלך מנואל
ושם גדל כבוד אבי ועשרו
וזה קם זר בליעל ואכזר
ועת קשרו טגניו בו ואחיו ***)
ובקש בהרוג אחיו להרנו
7
ארצות כל והם כילו אביבי
בני גילי והרחיק עם קרובי
ואת אמי ואת אחי ואבי
וזה קרמה וזה אל מערבי
ולא אמצא מנוחה גם בחשבי
פרירתם תשוכני עקבי
ולא אבחן בלכתי או. בשובי
ונתחו כדובי או זאבי
בשוד שורר ובזת הון ובשבי
לכלני לכבות את שביבי
בני חמר בהוד ויקר וכצבי
וגבהו נוגשי ואורבי-
וגדל בעדו רגזי ועצבי
אברבנאל כמו צור מחצבי
כבן ישי *) והוא נר מערבי
בלבו בין וטוב הוריו וטובי
והדיחו זמן שונאי ועוקבי
יצו מלך להציב מארבי
ולקחת בני יונק חלבי
וגלה אזני איש טוב אהובי
חצות ליל כאלו הוא גנובי
אשר היה לפנים מחריבי
בחיי אביו **) והוא מלכי חשובי
ובוצע ואיש חמדן וכלבי
הלא ארם בקושרו שם בכוזבי
והצילו ממות רוכב כרובי
והוא נמלט לקאשטילייא אשר שם מקום הורי ושם בית חציבי
*] כסטר נלפס מספריו כי סלב לי" קסס 6 עמו כיחוסו ,מעוכט שי כים סנסמ".
**) סו סיס מלך טולן ספני ומכוסל סמלך 6תכיו כפנת 1499 סיס סי 6שקו סטכ
לק כו לכן כמוס ככו,
***) סוס קסעל ג180/\, + סי סמלכס. 5טת טולן ומכוסכ, ססר קטר קטר. ע( סמלך
שופן (סמיק 6ותו כפנת 1485 ונפגלס סדכר וסועת ועליס. סלכס סיו כקוטכיס וכולס. נגזכו
דינס מו (כלס קולות מלכום פסכטונלל מן ססכס טעפער ח'כ 638) וגס על סככ כי'6
?6 דכר סמלך לספית פותו. כי סטדו גס סוסו (סיות כקוטליס וכרה. לקטטינים וכן כסכ
לי" כסקדמתו לג'כ.
ואז
ואז שלל רכושי עד בלי די
ובראותו בני כי בא לארצו
עצרהו לבל ישוב וצוה
במותו אחריו מלך כסיל קם*)
ואנס כל ערת יעקב והעביר
ורבים הרגו עצמם לבלתי
ולוקח מחמר נפשי והומר
כבר הוא בן שתים עשרה עדן
ואהימה ועל ראשי חמסי
הניסותיו אלי פה מפחרים
אקוהו ותוחלתי משוכה
ולמה זה תרכא לב יולדך
ותחשיך בעריפי אור ותשים
ופהר יחשך חמיר בפני
ולא יאיר שביב חרפי בעוני
ולא תפרח חבצלת שרוני
ותגזול את שנת עיני בזכרך
ולא אטעם במאכלי ונופת
כעין אחלמה עוגת רצפים
ברמעה אמזגה מימי ואשתה
והייתי שתוי מים ונדוד
ועת כי אחלום שובך ואראה
חבלים נפלו לי בנעימים
וישנתי וערבה לי שנתי
ושתיתי ומימי לי ערבים
וכי אז אזכרה נודך כמו אש
והיה כאיש נדהם ונרדם
בזכרך ששוני עם יגוני
וצורתך עלי לבי חרותה
ויוחר מהיות לי מעליזי
פרי רתך תסכל את עצתי
8
ובו טובי וכספי עם זהבי
ובית אבי באיטלייא בחשבי
לבל יהיה לנחבי משיבי
והוא אדוק בדתו איש נבובי
עלי דת כל בני עמי נדיבי.
עבור תורת אלהים מרחיבי
שמו הטוב כפי צור נקובי
לא: ראיתיו בעון בצעי וחובי
ועל נפשי תלונתי וריבי
ומרשף שלחתיו תוך להבי
ולמה תאחר עופר אהבי
| ותהיה חץ בכליותי כמביא
זריחתו למול עיני כערבי
וככבי ישו נסתם בעבי
ולא יזרח באשנבי ונבי
ולא ירר עלי עשבי רביבי
ולא ארע בעת קומי ושכבי
לחכי מר וסף רעל ערבי
ובבכי אוכלה לחמי חרבי
ולא יבא במו פי דם ענבי
עדי בי חשבוני בן רכבי
תמונתך בעיני מחשבי
ופני לבשו מראה צהובי
הקיצותי שבע רצון וצבי
ונמתקילי בחברונך רגבי
לבבי חם ויכני שרבי
שפל קומה קצר ארכי ורחבי
צרי אתה ואת צרי ואויבי
ומרחקך בתוך לבי חטובי
דמותך נדורך מריבי
גרושך סך ועוה את נתיבי
ובעבורך
*) כוונקו ע? סמלך מנול? ססר גכט סיסודיס מפכנו כטנק 1496 ונקח מסס כחוקס
כל כניס וככום 6טר מספר מנותיסס "ד טנס ולמטס (סעכיר עליסס. סמיס סודוניס. וכותני
סקולוק סמכו כי (5 כזדון לכו עטס זסת, כק מתמלתו על סילדיס. סלכיס ק5יל. נפטוקיסס
מרדת שסת.
ובעבורך גאון נפשי מאר שח
ערי שקמים גבוהים מברושי
עדי גבה עלי נצי עטלף
וכנעורי יצורי נחלשים
ואמאס שיר ושברתי נבלי
והפכתי לקול בוכים זמירי
ועגורי נהפך קפור ותורי
ותעבתי בהבלי המלכים
= בני פרץ גרושך יפרצני
ושס מורך בתוך לבי ורוגז
ואשמע אמך כל יום מבכה
ומי זה מעלי חיקי גנבך
וכי לא אעצור כח לסובלה
עזבתיה והלכתי לשרת
וכן נרתי ולא נחתי ונעתי
ולא אמצא פזור אל מזורי
ומאסתי ימי עמל ולילות
וחיים כברו עלי וימים
ומה בצע בחיי היגונים
למר נפש הלא חיים תמותה
ומה אוחיל לרוב. ימים ושנים
ילירי יום בני אשפה וקשתם.
. והושמתי למטרה אליהם
אשובה נא לרבר אל יחידי
בכורי שב לבך רע הבי בן
והחכמה. ירושה לך ואל נא
ראה עתה בני חמוד ללמוד ,
9
והשפלתי בעבורך רהבי
עדי רם על ארזי עץ אזובי
ועל כנפי נשרי עף זבובי
וגבר על אריות כשבי
וכנורי תליתיו על ערבי
ועוגבי במכאובי כאובי
כתנים שב ויונתי כעורבי
ותאבתי שכון מרבר ערבי
ישופני ושם פחים סביבי
במורשי ובעצמי רקבי
בקוראה לך ידידי לבי רטיבי
ומי שמך פרי בטני עזובי
ולא לטמון דאגתי בחובי
פני מלבי נתנו אל מטיבי
ואשכון בין אדום תוך עם להבי
ומ יישיר זמן מתעי ועולבי
ומהם מותה אבחר ואבי *)
כחול ימים עלי שכמי וגבי
והגיע אלי קצי קצובי
ויש לי רב ומעוטי כרובי
ראות טובה ודוב שכול באורבי
ברום שחק זמן מורי ורובי
והמה סובבים על חוג קטבי
לבלתי יהיה עוד מאריבי
חכמים את מתוכמים כנביא
תאבר עוד ימי ילרות חביבי
קרא מקרא והבן מכתבי
שנות משנה למוד תלמוד במדות שלוש עשרה ותירוש עם מתיבי
ואיך.אוכל להתאפק בעוברו
וזה יקרע כתער השכירה
וזה יביא בלבתי אמולה
למי זה אמסרה רובי תבונות >
ומי יטעם ויאכל אתר עת
*) 5 6כי יכקן סיו (5וכ 'ד).
וזה חליי וחרחורי וחרבי
סגור לבי ולא תער גלבי
ברא חרבי בתוך בטני וקרבי
למי אשקה עמיס גתי ויקבי
פרירתי פרי דתי וכתובי
ומי
ומי יבין ספתי בין בספרי
ומי ישאב בצמא מי מקורו
ומי ילקוט לאט פרחי נטעי
ומי יעצור וישלים מתברותי
ומי יעדה עדי דתי במותי
לבר אתה ידיד נפשי ויורשי
לך צמא לך כמה בשרי
לך יאתה תבונתי הדורה
קצתה לי ירושת אב מאלפי
ומקצתה קנויה מיגיעי
ועמקו מחשבותי בה ותבמי
והלכתי בבתי מדרשיהם
אנצח אנוש ידום כנגדי
ומי זה יערב לבו להגיש
ולי נפש יתרה נהדרה
ולי צורה בעוז צורה בצורה
וכלתה תעלה על מדרגתו
ידורי מה לך בין עם טמא לב
ונפשך הטהורה בין עממים
נהג ולך ובא עדי נדודי
והלך לבית אב צור ילדך
והוא אלי יישר את נתיבך
ויתן ברכות הורי לראשך
ויאיר מחשך רוחי וישיב =
אני אפקור לאל רועי זרועי
ויראני צבי חשקי לפניו
ואז אשיר ליוצרי שיר ידידות
ואגישה לפניו מנחתי
ובה נפשי קשורה אל קדושי
וייטב לו לאלי מהללי
ויראני יקר ציון ויופיה
ויחדיו יהיו תמים בראשה.
ולא אויב יחרפה לדורים
10
תעודות מעשה אבי נציבי
ומי ישתה בציוני וחורבי
ועץ דעת יהי אורי וחוטבי
ומי יארוג שתי בגד וערבי
ומי ירכב על פרדי נצבי
אני חייב לצורי את ערבי
לך אשקה צמאי אף רעבי
| והוד דעי וחכמה נוססה בי
אבי חכמות והוא מרי ורבי
כבשתיה במו קשתי וחרבי
אדום היו בעיני כחגבי
ואין מי יערך אתי קרבי
ואכניע וארשיע מריבי
= יסוד ראשית וסוד מרכבי ורוכבי
עלי נפשות בני דורי עלובי
עצורה ואסורה תוך כלובי
וחשקתי תקומם על שלבי
כתפוח בתוך יערו חרבי
כשושנה בין חוחי ועשבי
ברח ודמה אלי עופר ולצבי
ישגבך אלהי משגבי
וממצר יביאך אל רחובי
ועוד לך ברכות אבי ושבי
= ברוב חסרו למישור את עקובי >
ואשיבה אלי אבי יהבי
אני קורא חמורי מקשיבי
אזמר לו בעודי שיר עגבי
ואערכה תשורתי להביא
ובה רכושי ושם עיני ולבי
ומשור פר זמירתי וניבי
בהוד מלכות ושם ממשח כרובי
שני אורים בנו דור ותשבי "
ולא יהל לעולם שם ערבי.
סיו פמספר סנתיס. ק"מ *)
% וכפלעס 6תס פו55 ק%'6.
1
, אל הנער החפללתי לאל במ-- דה במשקל
יצילהו ינהינהו ירכיבהו צור על עב כל
סיפן שני *)
כוסי לצור נסי כחסי מחפי חולצי ואל עושי אשו כוסי אני
צצי ובן אמצי.יהי מוציא חפשי הכי ימצי ראות חני בני
| סיפן שלשי .
חלקי ידידי חיקי צבי חשקי | שימה לאור חשקי ליום לול
על עב צלח ורכב לקראת אב | הכון והיית לבן חיל.
בנו זה היה בן י'ב שנים בעת כתב אביו את הדברים ההם בשיר התלונה
הנ"ל, והנה כותבי קורות חיי משפחת דון יצחק אברבנאל לא זכרו מאומה מה
היה סוף הנער, אם נשאר בדת הנוצרית אשר גודל בה באונס או נמלאה תקות
אביו שישוב עוד למקור מחצבתו, רק זה מצאתי להחר"א גייגער בא"נ 224 המדבד
גם ארות זה ואף אם לא הביא לנו רק השערתו בענין זה, אך השערתו ההיא
קרובה לאמת וז"ל: ולא אחדל מלהודיע מציאה יקרה בעיני והיא כי :החוקר
הנכבד ר' יהודא בן לשר דון יצחק אברבנאל, מלבד ספרו הדיאלוגי" (הוא ספר
הויכוח על האהבה הזה) חבר עור ספר בלשון לאטין אשר נשכח זכרו, ואולי
נאבר, קרא שמו: גותסמועס 2611) 86 (ר'ל: הארמאניע דעס היממעלס.,
חברו לבקשת השר די מיראנדולה והוא היה בידי נכדו הנקרא בשמו יהורא
אברבנאל אשר מת בשאלוניקי שנת שי"ט, וקרוב בעיני כי הנכד הזה להפלוסוף
ר' יהודא אברבנאל הוא בן לבנו יצחק, כי כאשר נראה מן שירו המכונה:
,תלונה על הזמן" היו לו שני בנים יצחק ושמואל, ובנו הקטן הוא ש מואל,
מת בן חמש שנים ורק הגדול הוא י צ חק נשאר לו, ויקונן עליו אָביו בכאב
אנוש ולב קרוע על כי הבן הזה אנוס הוא בספרר ולא שב אליו הביתה, ואם
כנים הדברים כי. ר' יהודח אברבנאל-האחרון אשר מת בשאלוניקי בימי בחורותיו
הוא בן לאותו האיש ר' יצחק אברבנאל בן המשורר והחוקר ר' יהודא אברבנאל,
א'כ ברור כי אתרי נכספה נפש אביו אליו כמו עשרים שנה והוא אחרי שנת
רס'ג הצליח בירי הבן יצחק ליפע מספרד; ויען כי אנוס היה, ירא לשבת בארץ
אשר בחרו בה אביו וקרוביו היא איטליאה וילך לתוגרמה ושם נולד לו בנו יהורא
ושם מת, וגם שם הנכד ההוא נזכר בכבוד, כל אלה למרתי מדברי הרופא
אמאטום לוזיטאנום, ואם תמאן ותאמר: מי הגיר לך כי ר' יהורא
אברבנאל האחרון הזה הוא בן לבן ר' יהודא הראשון? אולי הוא בן בתו ונישאה
גם היא לאיש ממשפחת אברבנאל? אומר לך כי מגורת האיש בארץ תוגרמה
היא בעיני כמעט מופת חותך על השערתי, עכ"ל הח' גייגער,
עתה נשובהּ לתולדות המחבר המובאות בפ' אוצר נחמד ע"י כרמולי, בשנת
רס"ר
*) ססימן סוס טמון ונעלס ממני (ס' 95סי יניס מטכי.
19
רס"ר בא דון יהודא לויניציאה , לקבל פני אביו, משם הלך לנאפוליש,להיות לרופא
לפרנאנרו גולסאב, המכונה שר הצבא הגרנול (קאפיטאנייו גרנרו) משנה למלך
בארץ נאפולי,
אחרי שנתים ימים בא מלך ספרר והוליך עמו את השר הצבא לספרר,
ושכ הרופא לבית אביו בוויניציאה, בעת ההיא הגיעו לאביו רון יצחק אברבנאל,
השאלות ששאל ממנו התכם ר' שאול מקאנריאה אשר באחת משאלותיו בקש
ממנו שיהי' המוציא לאור תעלוטות: ,הנשא וגבה מאר נעלה, החכם הכולל
ר' יהורא יצ'ו אם המצא ימצא שמה, הוא יהיה לי למשיב נפש בשאלותי
ולכלכל את שיבתי כי שמעתי אומרים י הודא יעלה בתחלה על כל חקירה
עיונית במסלה העולה בית נתיבות חכמת הפילוסוף ושרשיו ככתבם וכלשונם,
ופרשת גדולת המבאר אמריו עיוניו ודרשותיו" עכ"ל החכם ר' שאול, וזאת התשובה
אשר השיב לו יצחק ארות בנו וז"ל: ,ואתה תדע שבני יהורא אברבנאל לא חי'
בארץ הזאת שנתים ימים, כי היה בנאפוליש עם הקאפיטאנייו גררנו ועם מלך
ספרר שבא שמה, ועתה שהלכו שניהם, המלך ושר צבאו לארצות ספרר, בא
בני פה אל ביתי, וקראוהו בררך קדחת חדית ובא חולה וחלוש מאר, ועם חלשותו
למלאת רצונך רברתי עמו בררוש הזה, כי הוא בלי ספק מםבחר הפלוסופים
שבאיטליאה ברור הזה, וירני ויאמר לי שהי' דעת בן רשר יותר רב
הספיקות. והביטולים מכל שאר הדעות וכו'",
אחרי מות אביו בשנת רס"ח, ויקונן עליו בנו יהודא קינה גדולה שנשארה
בכתב. יר ככל שיריו, זולת השירים אשר כתב על ספרי אביו ואשר נרפסו בחייו,
אחרי כן הלך יהורא למסעיו בררך כל הארץ, אל המנוחה ואל הנחלה המתמרת
והנצחית , ויהי אחרי מותו בשנת ה' רצ'ה ויצא לאור בעיר רומי חבורו אשר
הודיע שמו ברבים: ,ר יא לוגי רי אמור" (ר'ל וכח אהבה) אך ירי זרים
שלטו בו והביאו לתוכו ענין אחד אשר ממנו למדו קצת חכמי הנוצרים שקר
שהחכם המחבר לא הלך בררכי אבותיו! גם זאת עשו, לכנות את המחבר בשם:
,ליאון היהודי" תחת ,ליאון אברבנאל" או יהודרא אברבנאל.
יהי' בזה איך שיהי' הכל יורעים שהמחבר הריאלוגי הוא בן רון יצחק אברבנאל
ולא כרעת בעל תולדות הרב דון יצחק אברבנאל אחר שהי' איש אחר, צא וראה דברי
החכם ר' ברוך עוזיאל חזקוטי אשר כתב בשנת שי"א אלה הרברים: והשר דון יהורא,
זכרו לברכה! בנו הגדול (של דון יצחק אברבנאל) הלך ביינווה (08/מ30)) אחרי שבי
וביזה בנאפוליש, והפליא לעשות במלאכת הרפואה. ויהודא גבר באחיו בכל חכמה ,
ומכותלי חבורו אשר עשה בלשון לעו הנקרא, דיאלוגי די אמורי" נכר מעלתו בחכמות
הרמות ונשגבות טבעיות ואל ק יות, ונועס שירו אשר עשה על חבורי אביו
ז'ל מורים על רוחב לבו ונודל תבונתו, ,אוהב התחקות על שרשי מחצב אנושתו"
עכ'ל, | הספר ברבר האהבה העליונה נחלק לשלשה חזקים כוללים, הביאו ר'
עזריה מן הארומים*), ור' גדליה [' יחייא מזכירו בשם ,ריאלוגו -/] היהורי"
א
*) כספכו סמפולר ,מלור עיניס' פ"ר כמלמכו על מסמר מז'9: ,טים סלפי טנין סוי
עלמף וחד מכיכ" ח"ל: לגס סמכס מיסיר ליפוני בעל ,סדיפלוגי פינון וסופיפס" סכי6 דעת
ספטון שנס סעמיס מעוחדיס. (סתכס, וססליך. סככס 0533 עסגלגוליס סכוכליס. טס קכפס
קדמוכיוס מסנוך ונם, ומסמטוות ססוכיות סמוזכום מפילס. מעכעס לפכעס וכו'.
8
הלא כה דבריו: ,ויהי לו (לרון יצחק אברבנאל) ב[ חכם ופלוסוף נפלא,
והוא חבר ספר נוצרי (כונתו ספר נכתב בלשון הנוצרים, איטלקית) הנקרא
,דיאלוגו דליאון היהורי* וכו נראה גדולת התפלספותו", עכ"ל. גם החכם עמנואל
אבוהב מרבה לספר בשבח החכם דון יהודא אברבנאל ובשבח ספרו הנזכר,
עתה נשמע מה בפי החכם והחוקר הגדול גרעטץ אדות המחבר אשר לפנינו,
הלא כה דברו בספרו קורות היהודים הג"ל ברברו ארות משפחת אברבנאל: ,בנו
בכורו (ר"ל של דון יצחק) יהודא ליאון מעדיגא א ברבנאל ישב זמן
מה בעיר גינובה (8ומ36)), ושם התעסק בעיון ציורים רוחניים ונעלים (אירעאלע)
אף כי היה תמיר נע ונר בארץ, ולבו כואב בקרבו מאר על בנו ילר קטן אשר
לוקח ממנו ונתגדל באונס בדת הנוצרית, ליאון אברבנאל היה חכם וחושב מחשבות
רמות ביתר שאת מאביו דון יצחק, ובכלל היה גדול בחכמה יותר מאביו, וראוי
הוא לשים לב אליו ביחוד ולא לרבר ממנו כטפל לאביו, ליאון אברבנאל התעסק
בחכמת הרפואה רק למצוא על ידה לחם חוקו, (ע'כ נקרא בשם מעריגא) אמנם
חכמות התכונה, הנדסה ומה שאחר הטבע היו שעשועי נפשו ובהן הגה תמיר
באהבה רבה, בהיותו באיטליאה המציא כלי בחכמת התכונה (אסטראנאמישעס
אינסטרוטענט) ועשה לו עי"ז שם גרול באיטליאה, הוא היה ממכירי ומיודעי החכם
הגרול פיקו רי מירונדולה זמן מעט לפני מות האחרון, ולבקשתו החל לחבר ספר
בחכמת הפלוסופיאה, ליאון מעריגא בא אח'כ בחברת אנשים שהיו ממכיריו בימי
ילדותו, עם גדולי ספרר גם עם מלך פערנאנדו בעצטו אשר גרש מארצו את בני
משפחתו והרבה מאות אלפים מבני עמו, והלכו לגולה ולמות. ליאון מעריגא נעשה
רופא לשר הצבא הגדול גאנזאלווא די קורדובה אשר כבש את מרינת נעאפעל
ונחמנה למשנה לטלך עליה. שר הצבא הגבור הזה היה איש נחמד ואהוב., ובלבו
לא הכתה שורש שנאת מלכו על היהודים, לשר הצבא ההוא היה ליאון, רופא
שנתים ימים משנת 1505 עד 1507, שם ראה אותו המלך פערנארא בבואו
לנעאפעל, אחרי שעזב הטלך את נעאפעל והסיר את שר הצבא מפקודתו, שב
ליאון אברבנאל אל בית אביו שחי אז בפיניציאה, מה שעשה אח'כ לא נודע.
לפי טבעו ותכונת רוחו היה חושב מחשבות (אירעאליסט) ופלוסוף ומשורר ורק
מעט התעסק בעניני העולם אשר תחת השמש בי פנה רק למעלה',
בצר 931 בספרו הנ"ל של החכם גרעטץ ברברו אדות מצב החכמה והפלוסופיא
בין אחב"י ברורו של המחבר, אומר: רוח צח ומשיב נפש מרוף על פני חבורו
בפילוסופיא של החכם ואיש-הרזח (גייסטפאללען) ליאון אברבנאל, אשר שמו :
,שיחות על האהבה" 6עסתג '0 1ג12:81001 מעיד עליו כי לא לקח לנושא עיוניו
וטחקריו את עניני הפילוסופים כאלה המתעסקים בדברים של מה בכך, לא עברו
לו עשר שנים מעת בריחתו מספרר ובואו לאיטליען והיה נחשב לאחר מחכמי
איטליען היותר נכבדים, והיה בכחו להתחרות בנוגע לטוב טעם ורעת עם תכמי
הארץ היותר מפורסמים, ועוד עלה על כלם ביתרון החכמות ויריעות הכוללות.
בהעט אשר כתב בו אזהרתו לבנו בכורו מחמר נפשו (שנתגדל באונס בדת הנוצרית)
ברברים קורעים כליות ולב, בשפת עברית ויבקשהו לזכור תמיד את מקור מחצבתו
ולשנות תמיר באהבת שפת עבר וספרותה, ולשוות נגד עיניו יגון ואבל אביו
ועצבון אמו אשר תבכה כל היום ותמאן להתנחם וקוראת את שמו תמיד, בהעט
ההוא בעצמו כתב את חבורו: שיחות האהבה" אשר כחוט השני תמשך בו
האהבה. הנשגבה של פהילא אל סופיאה. החבור הזה אשר למראית עין יוכל
להתחשב
14
להתחשב בין ספרי הרמונים (ראמאנע) אוצר בתוכו סגולת כל השיטה הפלוסופות
של המחבר, בימי נעוריו רכש לו לקנין רוחני את השיטה הפלוסופית של אריסטו
והרמב"ם, ואח'כ בבואו לאוטליאה העמיק עיונו בשיטת אפלטון במה שאחר '
הטבע, ובשכלו החד חבר את שתי השיטות לאגוה 'אחת למען הוציא אור את
האמת היותר גבוהה ונשגבה. את חבורו הנ'ל כתב בשפת איטלקית צחה ונעימה
מאד, בשיחות נעימות בין פהילא ופופיאה ירבר נשגבות ונכבדות מאר על
התעודה היותר גבוהה של האדם, |
תכלית עיונו בחבורו הנ"ל הוא: .יסוד ועיקר חיי כל הבריאה כלה היא
הא הבה הפנימית הרוחנית, ותשוקת וחמרת כל יצור נכרא לעזור ולחיות אחד
בער משנהו, האהבה הוא הרוח החי החורר כל הבריאה כלה, והקשר המאחר
את ה כל. באהבה יסר הבורא את עולמו, ובה שורר הוא ומקשר גם את העולט
הרוחני יחר, ומתאחר על ירה גם עם העולם החומרי, אמנם האהבה ההיא מוכרחת >
להיות משני הצררים יחד, נפש האדם מוכרחת להתקרב באהבה עצומה אל בוראה,
ורק אז היא מגעת אל יעודה ומטרתה, מטרת החיים אשר אליה תכסוף כל נפש
משכלת היא: הצרק ו ה חכמה, עי" יתקרב הארם לאושרו היותר. נשגב
ונעלה, והוא התענוג הנעלה מזיו השכינה והאלקותת, ע"י אהבת האדם להבורא,
יתרומם ויתנשא כל הטבע כלו, ותוביל למטרת ההתאחדות עם האל. זה הוא
הרעיון העקרי האצור בחבורו של ליאון אברבנאל, על האהבה, אין לכחר כי
בחבורו זה גבר הימיון על הרעיון ורבות ממחשבותיו הן יותר נעימות ונחמדות
מאשר הן אמיתיוה , קרוב להאמין כי המחבר כתב רעיוניו היותר עמוקים ואמתים
בחבורו כ"י הנקרא: ,הארמאניע רעס היממעלס" אשר נאבד ולא /נורעו עקבותיו,
בתבורו על האהבה לא רבר מעניני היודענטהום בפרט, אף כי מביא פעמים
אחדות מקראות מכתבי הקודש נם איזה מאמרי חז"ל מן התלמוד, בכל זאת במה
נחשבו לעומת המון הרעיונים המובאים בו משיטות הפלוסופיאה של אריסטוס
ופלאטון וביאורים שכלים על הגדות המיטאלאגיע, |
אמנם ברור הוא כי המחבר כבר מאר את ,האמת העברית" (העבראישע
ווארהייט) ומשתדל בספרו הנ"ל להחזיק בשתי ידיו באמיתת הבריאה מאין ככתוב
בתוה"ק, לעומת דעת פלופופי יון (מאמיני הקדמות או בחומר קרמון,) ומפני בי
עיקר חבורו מדבר בפילוסופיא ע'כב כבדו הנוצרים את חבורו יותר מהיהודים. '
בני איטליאה התגאו והתפארו בו, לראות בפעם ראשונה חבור בפילוסופיאה כתוב
בשפתם האהובה להם מאר, חכם רומי אחר, מאריאנו לענצי, הוציא לאור עולם
בפעם ראשונה את ,השיחות האלקיות" (כאשר קרא להן) לכבור אשה אחת כבודה
מבנות אצילי רומי, חבורו ההוא קראוהו כל חכמי לב באיטליאה, ובמשך עשרים
שנים נרפם חמש פעמים, שנים מחכמי צרפת , תרנמוהו לשפת צרפת, ואחר מהם
הדפיפו לכבור אִָם המלך שמשלה אז ממשל רב בצרפת הנורעת בשמה: ,קאטהא- ,
רינא די מיריצי", פופר אחר צרפתי תרגם את החבור ההוא לשפת רומית (לאטין)
והדפיסהו לכבור השר גראנוועללה יועץ למלך פהיליפ השני בשפאניען. לא ארכו
הימים אח"כ ויתרגם יהודי אחר ר' גדליה בן יחיא את הספר לשפו; ספררית
וידפיסהו לכבוד המלך האכזר הנזכר,: גם נעתק החבור לשפת עברית ע"י החכם
יהודא ממודינא אבל לא נרפם מעולם מפני שני טעמים, האחר, יען כי לפי הנזכר
איננו מדבר ביחור מתורת ורוח רת היהרות, והשני מפני כי אז אין חזון הפלוסופיא
נפרץ בין ישראל וימאפו בה", עכ"ל החכם גרעטץ, צ
וולת
15
זולת השיר: ,תלונה על הזמן' המובא בזה נרפסו מן המחבר בשפת עברית
שירים אחדים על ספרי אביו דון יצחק, והם: שיר מי"ט בתים בראש ספר
נחלת אבות"; שיר מן ו' בתים בתחלת החבור ,ראש אמונה"; שיר אחר מן ו'
בתים. בשער ספר ,זבח פסח'; ושיר גדול ממספר ב'ן בתים אשר עשה בתהלת
אביו ואשר נדפס בראש פירושו על נביאים אחרונים שהוציא לאור בשנת הת'פ
ליצירת העולם ברפוס שונצינו.
מכל האמור נראה כי המחבר היה שר וגדול ליהודים ,פילוסוף מובהק ומשורר
גדול" אשר גדול היה שמו בישראל ובעמים, והלך בדרכי אבותיו הצדיקים והיקרים ;
גם חבורו זה אשר לפנינו אף בי איננו מדבר בו ביחור מעניני חכמות ישראל
בכל זאת מדובר בו נשגבות בחכמות הרמות ונשגבות טבעיות ואלקיות , מתעודה
. הרמה של האדם ומקשר כל הבריאה,: וספרו זה עלה על שולחן מלכים ושרים
ובו התהללו והתפארו, ונעתק ונדפס בשפות המתהלכות בארץ ועשה לו שם גדול
לא יכרת בעולם החבמה והמדע, ועתה איפא מרוע תגרע נחלתנו אנתנו בני
ישראל שלא יפוצו מעינות חכמתו כי רבה היא גם בתוכנו בשפת קודש אשר
היתה אהובת נפש המחבר ז"ל? ע'כ התקוה תאמצנו כי גם רבים מהחברים
הנכבדים לחברתנו מק'נ (אף אם לא כלם) יתענגו מנועם אמריו ומרעיוניו הנשגבים
כי סוף סוף ברכה בהם לאוהבי החכמהּ בכלל, אף כי נניח כי ספרו זה איננו דבר
השוה לכל נפש איש איש מישראל, בי כל חיך יטעם טעם אחר,
.| לא נשאר לנו איפא כי אם לדבר דברים אחדים אדות ההעתקה העברית*
אשר ממנה נדפס החבור הזה ,אשר לפנינו, כל היודע ומבין: קושי מלאבת
ההעתקה מלשון אל לשון אף כי מאחת מהשפות המערביות לשפת עבר, ובפרט
ענינים נשגבים ורעיונות עמוקום כאלה אשר הביא המחבר בספרו זה, יודה ויאמר.
בי המעתיק עשה מלאכתו באמונה ובכשרון רב, לא בחר לו לשון ערומים , רק
שפה קלה צחה ומובנת לבָל, והעתקתו איננה מתנהגת בכבדות כמלאכת רוב
המעתיקים הקדמונים, שם עברִי לא נתן המעתיק לחבור זה, רק החליף שמות
המודברים בשמות עבר, ותחת השמות פהילא וסופיאה קרא להם חו ב ב ונ ע מה,
בירח אלול תרל"א פה ליק = דור גארראן.
(סופר לחברת מקיצי נרדמים).
.
"= ' רעי" ₪ .' 4 1
+ / . : "4"
יי ישן הד 7 0
יי 0%
\ / 3 / ו זע 9 . ל 1 .( \
| . : ' פי
| : :4 החייץ? | "אריו | 5 גנ
/ 0 . \ ,
ה 9%" : 8" "= 0% 79% 0
₪ . 1
: . . .
0% , 4 -< + 4 י%>+ - .
, . ₪
ו 6 2
. '"ז 3 3
"+ ,₪8 *שש [
ו + 4 4-10
?6 או שמ זצ: ו ה ב
| .+
| | 0 ₪ ףח ו 3' 0%
: | : \ 4
ְ / / ₪ - 4 ו 6
| בי לשב מוש שי הש בונ א
| 4 , , -
. ו בע בק ל
/ ד , - =
. .
' 0 0 - 5 ו
ל : : 4 ו
/ 4
-
, 4 וי
- .. , 7 (-.. 1 .
\ :
, 4 ו 1
*. \
: 0 / , 2
כ ד א
. ץ
.2 2 + = 4% :2 1
/ . - |
2 4 0% - 7 ;4 !
אש למטוק ל ו הו וצשיבי = -%
1 - אשי
1 4
4 - 1 שו
: 1 יי וי %> נוא 4%
/ 4 ₪< + - , 0
י ₪2 = 6% הדא
יי ְ י
| . . ' - דע 7 /; ג , 4 וש
0-3 . אי 6% וצ שי .₪
0% .ו 0-ה
0 - ל 0
אע ב4"ע 6)\
6 * 4'
\
₪ : 6 1
. - 0
ו
/ | , 5%
9 *ש
- ד חאו ל
4 ,
' ו ו
3 , .
ן א עני ל > >
2 " ו
= א + / . - .8
/ | -
\ \ וא -% צו
' 1 ל ה 0
בש א- ו( כ"
- * ישי '
. ₪
- י\'ר + יי 6
על /
, וו \ [
( : זא " כ - . נש ₪ .
ו שארו 9% 9
/" . יי
ספר הויכוח.
ו
חוב ב: ידיעתי אותך נעמה גורמת בי אהבה והמרה,
נעמה: בלתי מסכימים נראים לי חובב הפעליות אלו שידיעתך אותי גורמת
אותן בך, חוב ב: במה הם בלתי מסכימים שלא יצרקו יחד? נ ע מה: לפי שהן
הפעליות מן הרצון הפכיים לאהוב ולחמוד. ח ו ב ב: ולמה? נ ע מה: לפי שהרברים
שנשפטם טובים אנו אוהבים אותם שהם ברשותנו וחומדים אותם שיחסרו לנו:
באופן שמה שהוא נאהב הוא נחמר תחלה ואחר שהושג באה האהבה והחמרה
נעדרת,, ח וב ב: ומה הביאך לחשוב כזאת? נ ע מ ה: הנראה מהרברים הנאהבים
ונחמדים, אינך רואה שקודם שנשיג הבריאות נחמוד אותו ולא נאמר שנאהבהו
ואחר שנשיג אותו נאהבהו ולא נחמדהו וכן העושר והנכסים?
ח וב ב: אע"פ שרברים אלו א'א לאהוב אותם קודם השגתם הנה אנו אוהבים
להשיגם, נ ע מה: זהו מאמר בלתי מדוקרק לומר שאנו אוהבים כי הכוונה שאנו
חומרים להשיגם שהאהבה היא אל הרבר עצמו הנאהב והחמדה היא לקנות אותו,
ולכן נראה שלא יצדקו יחד, ח וב ב: טענותיך מוכיחות יותר על חריפות שכלך
מעל אמיתת דעהך, וזה שאם מה שנחמוד לא נאהבהו הנה נחמוד הבלתי נאהב
והוא השנאוי והמרוחק וזה בטל, נ עמה: אינני טועה בדעתי כי אני חזמדת הרבר
שאפ"י שאיני יכולה לאהוב. אותו מפני חסרונו ממני כשאשיגהו אוהב אותו ולא
אחמדנו עוד, והרי שאיני חומרת המתועב אצלי וגם לא האהוב מפני שהאהוב
הוא המושג והנחמר הוא הנחסר. ואיזו ראיה יותר מבוארת מהבנים שמי שאין לו
בנים אינו יכול לאהוב אותם והוא חומר ומתאוה להם ומי שישנם לו אינו מתאוה
אלא אוהב אותם, ח וב ב: כמו שהוכחת מהבנים למה לא נזכרת מהבעל שקודם
שתשיגנו האשה הוא נחמר ונאהב יחר ואחר שתושג תפסוק החמרה ולפעמים גם
האהבה אע'פ שיש רבים שלא בלבר היא נמשכת בהם אלא נוספת וכן יקרה
כמה פעמים מהבעל לאשתו וא"כ מדוע ראייתי זאת איננה חזקה בעיניך להוכיח
דעתי יותר מראייתך לטעון עליו?
נעמה: בזה הנחת דעתי בקצת ולא בהחלט. חובב: עתה אדבר יותר
בכלל, הנך יודעת שהאהבה היא אל הטוב או אל הנחשב טוב שכל טוב הוא
אהוב וכמו שהטוב משלשה מינים מועיל ערב ונאות (ר'ל נאות וטוב בעצמו) כן
האהבה ג' מינים אהבת המועיל הערב והנאות ובהכרח הם נאהבים באיזה זמן
או קודרם השנתם או אחרי כן, והנה הערב איננו אהוב אחדי השנתו כי כל מה
.אספוק 1 שיענג
--.. 7/----7-7כ7
ספר הויכוח
שיענג החושים החומרים מטבעו הוא שהאדם יקוץ בו, ולזה צריך שתודה שיש
דברים נערבים ונאהבים קודם השגהם והוא בעת שהם נחמרים ולפי שאחרי שהושגו
למספיק תעדר החמדה גם האהבה נעדרת לפי הרוב וא'כ יצרקו יחד אהבה וחמרה,
בע מה: לפ'ר טענותיך מספיקות להוכיח מאמרך הראשון, אמנם טענות
המנגדות אינן חלושות ומשוללי האמת וא"כ איך אפשר שהאמת ינגד את עצמו?
הוציאני נא מהמבוכה הזאת, ח וב ב: הנני בא אליך שתוציאני ממסגר ראגות
נפשי ואת שואלת ממני היתר ספיקות אולי תעשי זה להרחיק את חברתי הבלתי
ערבה לך או לפי שרברי רעתי הקצרה מתועבים אצלך לא פחות מהפעליות רצוני
הנאות, נ ע מה: אינני יכולה להכחיש שעניני השכל יעוררו אותי יותר מהאהבה
הנמשכת מהרצון ולא אחשוב בשביל זה לעשות לך שלא כרין בהחשיבי החלקי
המעולה שבך ואם אתה תאהבני כרבריך ראוי שתשתרל להשקיט שכלי ולא לעורר
תאותי ולכן השיבני על ספקותי,
חוב ב: אעפ'י שהדין יוכיח בהפך הנני מוכרח לעשות רצונך וזה בשביל
הנימו המונח מהאהובים הנוצחים אל האוהבים המנוצחים ואומר, כי יש חושבים
הפך רעתך בהחלט ואומרים שהאהבה והחמרה הוא דבר אחד בעצמו שכל נחטר
הוא נאהב, נ ע מה: הס טועים בוראי כי לו יונח שכל נחמר נאהב הנה הוא
מבואר שהרבה דברים הם נאהבים ולא נחמרים כמו בל הדרברים שהם כבר ברשות
הארם. ח וב ב: תשובתך נכונה אבל יש אחרים חושבים שהאהבה היא דבר כולל
כל הרברים הנחמרים גם שלא הושגו, וכן הדברים הטובים שהושגו שאינם-נהמרים
עוד, ג עמה; גם זה לא יאות אצלי לפי שהרבה דברים הם נחמרים שא"א היותם
נאהבים לפי שאינם נמצאים כי האהבה היא לרברים הנמצאים והחמדה היא מיוחדת.
לבלתי נמצאים כי איך נוכל לאהוב הבנים והבריאות אם לא יהיו לנו, ואעפ"כ
נחמוד אותם ולזה אחשוב כי האהבה והחמרה כמו כן להם, וזה לפי שכמו
שהאהבה מורה מציאת הדבר כן החמרה מורה העדרו, הובב: ולמה האהבה
מורה מציאת הרבר? נ ע מה: לפי שצריך שהקדם ההכרה אל האהבה כי א'א
שיהיה שום דבר נאהב אם לא יהיה ניכר תחלה ונראה טוב; וא"א שנכיר שום
דבר אם לא יהיה לו תחילה מציאות באמת כי השכל הוא כמו מראה ודוגמא או
דמות מהרברים שיש להם מציאות אמיתי באופן שא'א שיהיה שום דבר נאהב
אם לא יהיה לו תחלה מציאות. אמיתי, חו ב ב: צרקת בדבריך, אמנם מהטעם
הזה עצמו גם החמרה לא תפול אלא בדברים שיש להם מציאות כי. לא נחמור
אלא מה שנכירהו תחלה לטוב , ולכן הפילוסוף גדר הטוב שהוא אותו שהבל יכספוהו,
נבעמה: א'א להכחיש שההברה קורמת אל החמרה אך ראוי לומר שההכרה
היא ברברים בלתי נמצאים כמו בנמצאים כי השכל האנושי ישפוט שדבר פלוני
הוא כך ושדבר אוזר איננו כך וא"כ צריך שיכיר הרברים הנמצאים והבלתי נמצאים
ולכן אומר כי האהבה מורה הכרת הנמצא והחמרה מורה הכרת הבלתי נמצא
והנעדר לנו, ח וב ב: הנה לשניהם תקרם הכרת הרבר לטוב ולא לזולת טוב כי =
זה יביא למאום בו ולזה בין האהבה בין החמרה יורו על מציאות הדבר באמת
כפי מה שהוא ניכר, נע מה: אם החמדה מורה על מציאות הדבר (כפי מה שהוא
ניכר ונחשב) ימשך מזה שכאשר נשפוט על איזה דבר שהוא טוב ונחמר שיהיה
משפט זה צודק לעולם ואינך רואה שהרבה פעמים הוא שקר ואיננו כך במציאות?
ולכן יראה מזה שהחמרה לא תורה תמיד על מציאות הרבר הנחמר,
חובב: קושי זה יפול כמו כן באהבה כי כמה פעמים מה שנחשבהו טוב
ואהוב
ספר הויכוח : ב
| ואהוב הוא רע ומתועב וְבְמו שאמתת מְשפט הדברים יביא לחמרות הנאותות שמהם
ימשכו כל המעלות והמעשים המשובחים כך שקרותו סבה לאהבות המגונות שימשכו
מתם כל הפחיתיות והטעיות באופן פי זה וזה יורו על מציאות הדבר,
נעמה: אינני יכולה לעוף עמך חובב בגדולות ובנפלאות הריני רואה שכל
מה שנחמדהו יותר הוא בלתי נמצא ואזנו נאהב .. ח ו ב ב: אמת הוא שאנו חומדים
לעולם מה שאין לנו אך לא הבלתי נמצא, נ עמ ה: הנה החמדה-היא נם בבלתי
נמצא שנחמוד מציאותו ולא נחמור שיהיה לנו כמו המטר וזריחת השמש וביאת
איזה אוהב ושיהיה איזה עסק כרצוננו שאנו חומדים מציאות כל אלו מפני העדרם
כדי שימשך לנו איזה תועלת ולא לקנות ולהשיג אותם וא"כ החמרה היא אל הבלתי
נמצא, חוב ב: מה שאין לו מציאות כלל הוא אין ואפס והאפס כמו שלא נאהבחו
כך לא נחמרהו ולא נשיגהו והדברים שאמרת אע"פ שאינם בפועל כשנחמוד אותם
הרי הם אפשריים ומן המציאוח האפשרי נוכל לחמור שיגיעו אל המציאות בפועל
כמו שהנמצאים בפועל נחמור לקנותם ברשותנו וא'כ כל חמרה היא או שיהיה
מציאות אל הנעדר (האפשרי להיות) או לקנות החסר לנו והרי החמרה והאהבה
יורו על מציאות הרבר ולא על העדרו וצריך שיקדמו כסרר ג' תנאים אל הדבר
הנחמר, האחר המציאות השני האמתות השלישי שיהיה טוב ובזה הוא נאהב ונחמר
כי זה לא יהיה אם לא נחשבהו טוב וקודפ זה צריך שנחשבהו אמת וכדי שתצרק
הכרתנו צריך שיקרם מציאותו כי הרבר הוא תחילה במציאות ואח"כ נחשב לטוב
ולכסוף הוא נאהב ונחמר, ולז'א הפילוסוף כי היות מציאות הדבר אמת וטוב
הוא רבר אחר אלא שהמציאות הוא ברבר עצמו והאמת הוא בהיותו מצוייר בשכל
והטוב הוא כשימשך מהשכל והרצון לקנות אותו הדבר מצר האהבה והחמדה
באופן שהחטדה תורה מציאות הדבר כמו האהבה. נ ע מ ה: והרי נחמוד כמה
דברים שהם נעדרים בעצמם כמו הבריאות והבנים בהיותם בלתי נמצאים שבודאי
לא תפול עליהם אהבה אלא חמרה, חוב ב: מה שהוא נחמר עם היותו נעדר
מהחימד ואין לו מציאות בעצמו עב"ז איננו משולל בהחלט מהמציאות כדבריך
אבל בהכרח יש לו מציאות באיזה אופן עם שאיננו מציאות אמתי שאל'כ לא
יהיה ניכר לטוב ולא נחמד, וכן אומר כי הבריאות הבלתי נמצא בחולה יהמרהו
מפני היותוי ונמצא בבריאים וגם נמצַא אצלו קודם חליו וכן הבנים יש להם
מציאות אצל אחרים ולכן המשולל מהם יכיר אותם ויחשבם טוב ויחמדם כי מיני
המציאות הללו יספיקו אל ההכרה באופן שאהבה והחמרה הם לדברים שיש להם
מציאות באיזה אופן ונחשבים טובים אלא שהאהבה נראה היותה כוללת לכמה
דברים טובים מושנים או בלתי מושנים והחמרה לבלתי מושנים. נ עמה: לפי
רעתך ורבריך כל רבר נחמר יהיה אהוב כדעת אותם שזכרת ותהיה פוג כולל
הדברים הנחשבים טובים בין הנחמרים שלא הושנו ובין המושגים שאינם נחמרים
עור שכולם יהיו נאהבים והוא זה אצל הנעררים בהחלט כבריאות והבנים שאמרתי
יאהבם האדם כי המציאות שיש להם אצל זולתם לא יספיק אלא להבירם ולא
לאהוב אותס כי לא נאהב בני אחרים או בריאותם אלא של עצמנו ובהעדרם
איך נאהבם? ח וב ב: עכשיו אין אנו רחוקים מאר מן האמת כי כל הרברים
הנחמרים גם על. דרך העברה נאמר שהם נאהבים להיותם נחשבים טובים הגה
כשנרקרק בדבור א"א':שאותם שאין להם מציאות בעצמם יהיו נאהבים כבריאות
והבגִים בהעדרם מן הארם, ורצוני בזה אהבה אמיתית כי המרומה אפשר שתמצא
בכל מה שהוא נחמר בשביל המציאות שיש לו ברמיון כי מן המציאות המדומה
| ההוא
ספר הויכוח
ההוא יוולר מין האהבה שנושאח איננו הדבר האמיתי .עצמו הנחמר כי אין לו
מציאות אמיתי עדיין אלא ענין וציוד והרבר ההוא הנלקח ממציאותו המשותף
וזאת האהבה איננה אמיתית כיון שנושאה מדומה אלא הוא כמו כן מרומה ומצויירת
ולכן חמרת הרבו ההוא היא משוללת מאהבה אמיתית, . באופן כי יש בדברים
ג' מיני אהבה וחמדה, כי קצתם הם אהובים ונחמרים .יחר כמו האמת והחכמה
וארם מעולה שיחטר לנו וקצתם נאהבים ולא נחמרים כמו כל הדברים הטובים
אחר שהושגו, וקצתם נחמרים ולא נאהבים כמו הבריאות והבנים למשולל מהם
וכן שאר הדברים שאין להם מציאות אמיתי בעצמם, הרי שיש דברים נאהבים
ונחמדים יחר והם אותם הנחשבים טובים ויש להס מציאות בְעצמם ולא הושגו
עדיין ואלו בעצמם אחדי שהושגו הם נאהבים ולא נחמרים ואוהם שמלבר שלא
הושגו אין להם מציאות אמיתי שתפול בו אהבה הם נחמרים ולא נאהבים,
נעמה: הבנתי דבריך והם נאותים אצלי. אמנם אנכי רואה כמה דברים
שיש לרם מציאות אמיתי וקודם השגחם הם נחמרים ולא נאהבים ואחרי שהושגו
הם נאהבים ולא נחמרים כמו העושר וכמה מיני נכסים שבהיותם ברשות אחרים
הם נחמדים לא נאהבים בהיותם מהזולת ואחרי שיושגו תעדר חמרתס ותפול האהבה
בהם. הו בב: אמת הדבר ואני לא אמרתי שכל רבר נחמר שיש לו מציאות
יהיה נאהב אך כוונתי לומר שהנחמרים והנאהבים יש להם מציאות אמיתי כי
בזולת זה לא יהיו נאהבים גם שיהיו נחמדים ולכן לא לקחתי למשל מיני הנכסים
אלא המעלות והחכמה והאדם המעולה שאלו קורם שיושגו הם נחמרים ונאהבים
יחד, נ עמה: הגידה נא לי סיבת ההפרש הזה שיש בדברים הנמצאים בעצמם
כי בעת היותם נחמדים קצתם הם נאהבים ג"כ וקצחם לא, חוב ב: הסיבה היא
מצד הברל דברים הנצהבים כי כמו שירעת הם ג' מינים, מועיל ערב ונאות. והס
נברלים באהבה וחמרוז, נ ע מה: תפרש לי הבדליהם וכרי שאבין היטב את
כוונתך רצוני שתתן גדר אל האהבה ואל החמרה באופן שאמצא בגררן כל הנ'
מינים, חב ב: אין זה כ'כ נקל כמו שנראה לך לתת גדר אל האהבה ואל החמרה
שיאות לכל מיניהם כי טבע כולם הוא מתחלף בכל אחר מהן ולא נמצא לפלוספים
הקרמונים שנתנו להם גרר ב"כ כולל, ועכ"ז הנראה לי לפי עניינו עכשיו הוא
לנרר החמרח כי היא (כח) הפעליות רצוניי שימצא או שיושג הדכר שנשפטהו
טוב שיחסר לנו. ולנרר האהבה כי היא כח הפעליות רצוניי להתאחר ברבר שנשפטהו
טוב ומן הגדרים חללו תוכלי להבין לא לבר הבדל ההפעליות הללו שברצון
שהאחר הוא להתאחר עם הדבר והשני הוא שימצא או שיושג אלא תכירי ג"כ
טהם כי אם שהחטרה אפשר שתהיה ברברים הנחסרים לנו עכ'ז האהבה תפול
בין במושג וקנוי לנו ובין בבלתי מושג כי הפעליות הרצון להתאחר אפשר שיהיה
בכלל בין ברברים המושנים ובין בבלתי מושנים, נ ע טה: גם שהגדרים חללו
יצטרבו 0 יותר רחב מכל סקוט יספיק לי זה לבא להבין מה ששאלתיך .
מסיבת ההברל הנטצא בחמרת ואחבת הג' מינים שזכרת מועיל ערב ונאוח,: ולכן
תתתיל להשיבני, ח ו ב ב: המועיל כמו העושר וכל הנכפים אינם בשום זמן נאהבים
ונחמרים יחר כי קודם שיושגו הם נחמרים ולא גאהבים להיוחם מהזולת ואחר שיושגו
תכטל החטרה ויהיו נאהבים כיון שהם שלו ויהנה בהתאחרותם עמו, אמנם עם
שתעדר החמדה מאותם הנכסים הפרטיים שהושגו תתחרש מיר תאוה אל נכסים
אחרים, והאנשים שמגמתם אל המועיל יש לחם כמה וכמה תאוות ובהסתלק האחת
בהשגת כוונחס התחזק יותר האחרת ער שלא ישבעו לעולם וכפי מה שיקנו יותר
יחמדו
ספר הויכוח ג
יחמדו יותר והס כמי שמבקש לרוות צמאונו במים המלוחים כי לעולם ינדל יותר,
והחמדה הזאת נקראת בלעז קופיריטה (שפתרונה תאזה וחמדה חזקה) והמיצוע
בזה נקרא הסתפקות ר"ל הסיפוק בהכרחי והיא מעלה גדולה, ואז"ל איזהו עשיר
השמח בחלקו, וכמו שהקצה האחד מהמרה הזאת הוא חוזק התאוה במותר כן
הקצה השני הוא עזיבת החמרה מההכרחי ונקרא עצלה, נ ע מה: הנה היו כמה
> פלוספים שחשבו שראוי לעזוב*) כל מיני העושר עם שקצתם לא עזבום באמת,
חובב: זאת היא סברת הסטואיצי הם סיעתו של אפלטון אמנם.לא היתה
עצלה כי כוונתם היה להתעסק בחיים העיוניים בהרבקות עצום וראו שהעושר
מונע גרול. להם כי יבטלם מכוונתם ומעייונם שבו תלוי שלמותם והצלחתם אמנם
המשאיים פריפאטיטיצי (הם סיעת ארסטו) חשבו שראוי לבקש הממונות להיותם
הברחיים אל החיים המדותיים ואמרו אעפ'י שהעושר איננו מעלה הנה הוא כלי
אליה כי בזולתו א"א לנהוג הנריבות והסלסול והצדקה ושאר ג"ח.
נ עמה: ולא יספיק למעשים המדותיים הללו טוב הכוונה וההכנה לעשותם
כשיוכל באופן שבלא ממון יהיה הארם בעל מדות, ח וב ב: לא תספיק ההכנה
הזאת בלי מעשה לפי שמעלות המדות הם קניינים מעשיים שיקנה האדם יבהרגל
המעשים הטובים וכיון שהמעשים אלו הם נעדרים בהעדר הממון א'כ בהעדרו
א"א לקנות המעלות ההם, נ ע מה: ואיך לא הכירו זה סיעתו של אפלטון? וגם
המשאיים איך יוכלו להכחיש שהעושר לא ימנע העיון המעולה ,
= | חובב: הסטואיצי מודים כי כמו אלו המעלות לא יושנו בלי ממון-אמנם
. אין לחשוב שיחיה האושר נתלה בהם אלא בחיי העיון וההשכלה שבשבילם ראוי
לעזוב העושר וגם המעלות הנמשכות ממנו צריך להשמר שלא יתהפמו לפחיתיות
אלא למעלות יותר מעולות ויותר קרובות אל האושר האחרון וגם המשאיים לא
יוכלו להכתחיש זה, ואין הבדל ביניהם אלא שהסטואיצי בתשוקתם אל היותר
' מעולה לא חשבו כלום החכרחי אל המעלות המדותיות כמו שראוי אל האנשים
המעולים מאר בבקשם השגת האושר האחרון שבהיות לפניהם זוהר השמש לא
יבכשו אור הנר, ובפרט כי ידוע שהממונות לפי הרוב הם סכה לפחיתות יותר מאל
המעלות וגם המשאיים יסכימו בזה לבני עלייה שהם מועטים אבל הוכיחו צורך
.מציאות כמה מעלות (לפחותים מהם) הנקנים באמצעות הממוגות ואלו ואלו מודים
שהעצלה היא עזיבת החמדה מההכרחי להשגת .המעלות הבלתי עייוניות ואם כן
העצלה הקצה ההפכי לחוזק התשוקה בממונות וההסתפקות הוא המצוע שהיא מעלה
גדולה בחמרת המועיל. נע מה: כמו שנמצאו בחמרת .המועיל המצוע המעולה
והקצוות הפחותים הגירה לי אם אולי ימצאו כיוצא בהס באהבת המועיל המושג
| כבר, ח וב ב: מבואר הוא שהם נמצאים כי האהבה העצומה אל הממון המושג
הוא כלות שהוא ענין בזוי ומגונה כי אחבת העושר יותר מהצורך מביא להחזיק
אותו יותר מהראוי ושלא לחלק אותו כהוגן וכסדר השכלי והמצועי באהבה זאת
עם הנתינה כראוי היא מדה חשובה ונקראת נדיבות ומיעוט האהבה בממון הקנוי
ונתינתו שלא כראוי הוא הפזור הקצה השני חפחות הפך הבלות ושניהס רעים
ובאופן הזה תמצא אהבת המועיל מונבלת ובלתי מוגבלת,
נ עמה: הררך הזה ישר בעיני ורצוני שתשמיעני איך היא האהבה ברברים
הערבים שזה נראה יותר טתייחס לענייננו, חרב ב: כמו שבמועיל .לא תמצא
האהבה האמיתית עם החמרה כך בערב לא תפרר לעולם החמדה מהאהבה. כי
ה כל
*) בכ'י. בתוב. לססוכ.
ספר הזיכות
כל הרברים הערבים קודם שיושגו למספיק בכל עת שהם נחמדים הם נאהבים
כי הסובא יאהוב ויחמוד היין קודם שתייתו ער שישבע מ:מנו והזולל יחמוד ויאהב
המתוק קורם אכילתו עד שישבע כי הצמא בכל עת שיחמוד יאהב היין וכן הרעב
את המזון גם האיש יחמוד ויאהב האשה קודם שיקחנה וכן האשה לאיש, ולרברים
הערבים יש להם עוד סגולה זאת שאחרי שהושגו שכמו שתתבטל התמרה כך
תתבטל האהבה לפי הרוב, וגם הרבה פעמים תתהפך לשנאה ותיעוב כי הצמא
או הרעב אחרי שבעו לא יחמוד עוד האכילה והשתייה אבל יקוץ בהם וכן יארע
בשאר הדברים שתענוגם חומרי באופן שהחטרה והאהבה בערב יוולדו וג יתבטלו
יחד, אמנם יש באהבת הערב כמו במועיל מקצת אנשים משולחים שלא ישבעו
לעולם ולא יבקשו השביעה כמו הסובאים והגרגרנים שיארע בעיניהם השביעה
ומהרה חוזרים לחמרתם ולאהבתם והחמרה הזאת נקראת ביחוד אפיטינו תאוה,
וההפלגה בה נקרא לוסיריאה תאוה כלביית שהיא השיתוף באיזה ערבות חומרי
ובשרי וכשיהיה השכל מנגד בארם באיזה צר נגד היצר אע"פ שהוא מנוצח או
נקרא האדם ההוא בלתי כובש אינקונטינינטו, אבל אותס ששכלם לא ינגד כלל
אל היצר הם נקראים ריסטימפיראטי (ר"ל בלתי ממוזגים) ומשולחים בהחלט, וכמו
שזה הקצה בערב הוא פחיתות נערך אל חוזק החמרה והכילות במועיל כך הקצה
השני בהעדר הרגש ההנאה הוא פחיתות נערך אל הפיזור במועיל כי זה יעזוב
הממון ההכרחי וזוז יעזוב התענוג ההכרחי לקיום החי ולהתמדת הבריאות והמיצוע
בין שני קצוות אלו הוא מעלה גדולה ונקרא זהירות קונטינינצה (ר"ל כובש! וזה
בהיות הכח החמרי מנגד והשכל גובר וכשיתבטל היצר מלנגד אל השכל כלל נק' .
טימפיראנצא וזה וזה תלוי בהזהר להשתמש בהערב בהגבלה בלי המנע מההכרחי
ובלי השתמש מהמותר, וחז"ל קראו למידה זו גבורה באומרם איזהו גבור הכובש :
את יצרו כי הערב כחו גדול בטבע האנושי יותר מהמועיל לפי שבו מתקיים
מציאותו ולכן היכול להגביל החמדה הזאת ראוי שיקרא באמת נוצח את האויב
היותר חזק ופנימי, נ ע מ ה: נתעורר לי ספק במ"ש שהרברים הערבים הם נחמרים
ונאהבים קודם שיושגו ולא אח'"כ כי נ"ל שזה יצרק בענין החמדה לא באהבה
שהרי בעת השגת הערב הוא נאהב ולא קודם כי נראה הנאת טעימת הערב מעורר
אהבתו, ח וב ב: הוא מעורר החמרה ומחזיקה וכן האהבה ואת יודעת שאין החמרה
אלא קודם השגת הדבר, נ עמה: איך הוא הדבר הזה שהרברים הערבים מלבר
שהם נאהבים נחמדים ג"כ, א"כ מה שהוא מושג הוא בלתי מושנ ?
ח וב ב: האמת הוא כי דברים אלו בעת השנתם הם נאהבים ונחמדים אבל
לא אחר זה כשהושגו בשלמות לשבעה וזה לפי שבעת ההשגה בהתחלת ההנאה
תתחזק ההנאה בהתקרבות הערב אל הארם ובזה תתעורר התאוה יותר ותגבר
האהבה לסיבת הרגשת הערר הערב שלא הושלם השגתו כנפשו שבעו, אמנם בשבעו
ממנו חתבטל החמרה והאהבה בערב ההוא ויקוץ בו באופן שהחמדה והאהבה
הס חפרים יחד בעת חפרון הערב ולא אחר השגתו,
נעמה: רי לי בזה שאמרת ולפי ששמעתי כמה הם דומים הערב והמועיל
ובמה הס נבדלים וסיבת הדמיון ביניהם מפורסמת נשאר לי לרעת סיבת ההברל:
וההפכיות שביניהם רצוני למה במועיל אין האהבה עם החמרה יחר אלא בעת
החמדה לא תפול בו אהבה, ובסור החמדה תגיע האהבה ובערב הוא בהפך כי
בזמן היותו נחמר הוא נאהב ובהערר החמרה תתבטל גם האהבה ונפלאתי איך
בשני מיני אהבה כ"כ דוטים ימצא בהם כ"כ התנגדות ומה הפיבה לזה?
חובב
ספר הויכות פִּ
'חוב ב: הסיבה היא חלוף ההשתמש ואופן קבול ההנאה משני מיני דברים
הנחמרים והנאהבים הללו בהיות הנאת המועיל בהתמדת החזקה בו כי כפי מה
שיחזיקנו יותר יהנה יותר בתועלתו, לכן לא תגיע האהבה אלא אחר החזקה וההשגה
ואז תתמיר ובהעדר החזקה הסור האהבה ותבוא: החמרה, אבל'הערב אין הנאתו
תלויה בחזקה ובקנין אלא בהרגש הערבות מעורב ומחובר עם החסרון שבהשלמת
השנתו תתבטל ההנאה בערבותו, וכמו כן תתבטל החמרה והאהבה אליו,
= נעמה: יצרק בעיני שהחמרה היא בזמן חסרון הערב אמנם האהבה היה
נראה. שתהיה במציאותו כי א"א לאהוב הדבר הבלתי מושג ולכן אהבת הערב
ראוי שתהיה בלבר בעת היותו מהנה ומענג ולא קודם השגתו ולא אחר השביעה
ממנו, חובב: הטבת לשאול וגם צרקת: באמרך כי אין ראוי שתהיה אהבת
הערב. בעת חפרונו. אמנם צריך שתרעי כי בחמדת הערב עצמה יפול כמו תענוג
מרומה אף שאין הערבות עריין בפועל. משא'כ אצל המועיל כי אררבה חמרתו
תוליר צער ודאגה, ולכן תראי כלל האנשים חומדי הערב שהם שמחים וטובי לב
וחומדי המועיל הם עצבים ונאנחים, וסיבת זה לפי שהערב שלא הושג יש לו
כח אצל המחשבה יותר מהמועיל והמועיל יש לו כח אצלה אחרי ההשגה יותר
מהערב , באופן כי מפני שבערב לא תמצא תאוה בחפרונו בלי קצת עונג ולא
עונג בפועל בלי קצת העדר לכן בשניהם ימצאו החמרה והאהבה יחר אלא שכשיחסר
= התענוג מהיות עריין בפועל החמרה גרולה מאהבה ובהתענוג בפועל האהבה גדולה
. מהחמרה, נ ע ם ה: דבריך אלו נכנסו באזני כי אנו רואים שהחולם דברים מענגים
הרבה יולירו לו תענוג בפועל והחלומות ההם יגיעו לפעמים מחוזק המחשבה בהם,
מה שלא יארע במחשבת הדברים המועילים. אמנם נשאר לי לרעת בזה רבר אחר
מערך שבין שני מיני אהבות הללו' איזה מהן יותר כולל ואם אפשר היותן יחד
ברבר אתד, ח וב ב: הערב הוא כולל הרבה יותר כי. אין כל ערב מועיל אררבה
היותר ערב לגוף יש בו תועלת מעט בין לגוף בין לנכסים, אמנם הערבות והעונג
> נמשך ונמצא אל המועיל בפרט בעת קניינו והשגתו גם שבהתמרת החזקה בו לא
יענג כ'כ כי נראה שכל התענוג הוא בהשנת המועיל באופן שהוא תלוי בקניינו
יותר מבהחזיק בו, נ ע מ ה: שקטה נפשי במ"ש בעניין הערב וראוי שתרבר עתה
באהבת וחמדת הרברים' הנאותים שהן היותר מעולות וחשובות,
חובב: ודאי כי אהבת וחמרת הנאות (והיא חמרת ואהבת הטוב) יעשו
האדם מעולה לפי שזה המין מהאהבה ישלימו החלק הנכבר שבו שבשבילו הוא
ארם והוא החלק היותר רחוק מהחמריות והעבירות, ויותר קרוב אל הזוהר האלוקי
וזו היא הנפש המשכלת שהיא לברה מכל כחות וחלקי האדם תוכל להנצל מהמות
וחמרת ואהבת הנאות תלויים בשני תקוני השכל והם מעלות המרות והחכמה (ר"ל
מעשה ועיון) כי אלה הם יסור כל דבר נאות וטוב אמיתי המעולה יותר מתועלת
המועיל ומעונג הערב, לפי שעיקר הערב הוא אצל החוש והמועיל אצל המחשבה
והנאות הוא אצל השכל המעולה משאר הכחות וגם הנאות הוא התכלית שבשבילו
יסודרו האחרים כי המועיל יבוקש בשביל הערב שעם העושר יוכל הארם להתענג
בתענוגי הטבע והתענוג והערבות יבוקש לקיום הגוף והגוף הוא כלי משמש לנפש
השכלית בפעולותיה במדות ובחכמה, באופ[ כי תכלית האדם הוא בפעולות הנאותות
מדותיות ועיונייות העולות על כל שאר הפעולות. נעמה: הגה רברת במעלת
אהבת הנאות על המועיל והערב אמגם עסקנו הוא בעניין ההברל שבין חמרת
הנאות ובין האהבה לו ובמה ידמו ובמת יתחלפו אל המועיל והערב, חובב:
כבר
ספר הויכוח
כבר הייתי רוצה לומר לך אם לא היית נכנסת בתוך דברי וזה כי אהבת וחמרת
הדברים הגאותים ירמו בקצת למועיל ולערב יחד ובקצת דומים לערב ונברלים'
מהמועיל ובקצת דומים למועיל ונברלים מהערב ובקצת נברלים משניהם,
נעמה: תפרש לי בל א' מאלה בפרט, ח וב ב: הנאות הוא דומה למועיל
ולערב בחמדה כי היא לעולם בחפרונו שהמעלה והתכמה שלא הושגו הם נחמרים
והוא דומה אל הערב שתמצא בו האהבה עם החמרה קודם שיושג כי המעלות
והחכמה קודם שיושגו מלבר שהם נחמדים הם ג'כ נאהבים ובזה הוא נבדל ומתחלף
מהמועיל כי הרברים המועילים קורם שיושגו אינם נאהבים אלא נחמרים, ג ע מה:
איזוהי סבת הרמות הנאות אל הערב והתחלפו מהמועיל כי היה נראה שהרברים
הנאותים כמו המרות והחכמה לא יהיו נאהבים בהעדרם אלא נחמרים שהרי אין
להם אז שום מציאות בעצמם והם כמו הבריאות הבלתי מושגת וכיוצא ממה שאין
לו מציאות שיוכל להיות נאהבב, ח וב ב: המועיל קודם שיושג בפועל הוא זה
בהחלט מהחומר אותו ולכן עם היותו במציאות א"א שיהיה נאהב אמנם הערב
קודם שיושג בפועל המרתו תוליר קצת תענוג במחשבה שהוא נושא אל האהבה
כמו שביארנו כי אותו המציאות המרומה הוא מהאוהב עצמו, והנה יותר מזה חמדת
המרות והחכמה וכל הרברים הנאותים יולירו איזה מין מציאות מהדברים ההם
בנפש המשכלת. וזה כי ממדת המעלות והחכמה היא חכמה באמת והיא החמרה
היותר נאותה. והמציאות הזה מהרברים הנאותים הנחמדים שלא הושגו הוא בחלק
היותר נכבד שבנו ולכן ראוי שעם החמרה הזאת תמצא אהבה לא מעט באופן
שישתתף בזה עם הערב ומתחלף המועיל, ג עמה: די בזה ותפרש עתה השני
חלקים האחרים, חוב ב: הנאות ידמה אל המועיל באהבת הרבר אחר שהושג
בשלימות כי המעלות והחכמה אחר שהושגו הם נאהבים מאר ובזה הוא מתחלף
מהערב שאחרי שהושג למספיק איננו נאהב כלל וכן נמצא שהאהבת הנאות
תתחלף משניהם מאהבת המועיל והערב וזה כי אהבת הנאות היא תמיר בין
עם החמדה. קורם שיושג ובין אתר שיושג בהעדר החמדה מה שלא יוורע זה
לא במועיל ולא בערב, ומלבד זה הוא מתחלף עור משניהם בסגולה אחרת עקרית.
והיא כי המעלה במועיל ובערב תלויה באמצעי והיתרון הוא מהקצוות של האהבות
והחמרות ההן והקצוות הם רעים שימשכו מהם כל הפחיתיות האנושיות. אמנם
אהבת וחמדת הנאות כמה שהן יותר חזקות הם יותר משובחות וטובות ומיעוטן
הוא פחיתוה ומי שהוא משולל מהן מלבר שהוא פחות איננו ארם לפי שהנאות
הוא הטוב האמיתי והטוב (כמ"ש הפילוסוף) הוא אותו שכל האנשים יכספוהו וכל
ארם בטבע יכסוף הידיעה, ג ע מה: כמרומה לי ששמעתי החלוף הזה באופן אחר,
חובב: ואיך הוא? נ ע מה: אמרו כי בנאות קצה היתרון הוא המעלה כי
בהיות החמדה והאהבה והרריפה אל הטוב ואל הנאות יותר גדולים תהיה המעלה
יותר גדולה וקצה המיעוט הוא פחיתות כי אין פחיתות גדול מזה לאהוב מעט
את הנאות, ובטועיל וערב הרבר בהפך שהמעלה בהם היא בקצה המיעוט בחמרה
ואהבה להם והפחיתות הוא ביתרון אהבתם וחמרתם, ח ו ב ב: בקצת אנשים יצרקו
דבריך שהטעלה במועיל ובערב היא במיעוט אהבתם ורריפתם אבל לא יצרקו
בכללם כ* בחוי המעלה המרותית המעלה בשניהם הוא במיצוע ולא בקצוות, כי
כסו שיתרון האהבה בהם היא פחיתות, כך גם האהבה בהם פחות מהצריך הוא
פחיתזת כט"ש למטעלה, אסנם -כחיים העיוניים שבהם תלויה ההצלחה האנושית
אמת הוא שבקשה המועיל והערב אפי' במדרגה אמצעית היא פחיתות כי הצמצום הוא
" יתרבה ,
ספר הווכוח 6
הברחי בעיון המופלג וההשתמש ברבריט ההם הוא מונע!גדול וההכרחי למעיינים*)
הוא פחות הרבה מהצריך אלי חיי המעלה המרותית כמ"ש הסטואיצי, באופן בי
באלו תהיה המעלה במיצוע אצל המיעיל והערב ובאלו תהיה בקצה המיעוט והחסרון
בהם, נ ע מה: ראיתי איך יצרקו שתי. הרעות ועתה אמור לי סיבת ההתחלפות
הזה שבין הנאות ובין המועיל והערב ,. חו ב ב: הסיבה היא כי כמו שעוצם התאוה
המשולחת במועיל ובערב הוא סיבת השתקעות נפש השכלית בחמריות ולהוליך
הררת פניה בחושך הבשריי, כך חוזק והתלהבות אהבת החכמה והמעלה בנאות
הוא המגביה שכלנו למררגה אלוקית והגוף העכור הנפסר ישיבהו רותני וקרוש.
נעמה: ההגבלה במועיל ובערב לא תחשב נאותים? חובב: כיון שהם
מעלה למה לא יהיו נאותים? ג ע מה: ואם הם נאותים למה קצה היתרון שלהם
הוא פחיתות כי אתה אמרת שהמעלה בנאות הוא בקצה היתרון ולא במיעוט
ובמיצוע ועתה אמרת כי בהגדלת המועיל והערב אין יתרון האהבה בהמעלה,
חובב: כיון ששכלך חריף השתדלי לתכמו, הנה המעלה שבמועיל ובערב
איננה מטבעם כי רתענוג החומרי והתועלת המרומה הם מהרברים החצוניים הרחוקים
מהרוחניות השכלי שהוא מקור הרברים הנאותים ובו כמו שתהיה האהבה יותר
חזקה כך תהיה המעלה יותר חשובה, אמנם המועיל והערב אין להם צר שכלי
אלא בהגבלת האהבה והחמרה בהם שהיא המעלה שבהם והנטייה מהמיצוע ההוא
הוא פחיתות כי בהיות האהבות הללו משוללי השכל הם רעים ובהמיים והמצוע
שיעשה השכל בהם הוא בלבד אהבה נאמנה ובמיצוע ההוא יצרק שכפי מה שיהיה
יותר נאהב ונחמר בהפלגה תהיה המעלה יותר חשובה, וזה לפי שאין זה עור
חמרת מועיל וערב אלא הגבלה בהם שהיא מעלה שכלית ורבר נאות באמת,
נעמה, הנה הרוות את חשקי בהברלים הנמצאים באהבת וחמרת הרברים
הרצוניים ושמעתי סיבת ההבדלים בהם, עתה רצוני שתשמיעני עור מקצת דברים
נאהבים ונחמרים מאיזה מין הס מג' מיני אהבות שזכרת והם כמו הבריאות והבנים
הבעל והאשה, וכן היבולת והממשלה והמלכות והכבוד והשם טוב והתפארת שלא
נתבאר לי היטב אם הם מסוג המועיל או הערב או הנאות כי עם שנראה היותם
מהערב בשביל התענוג המושג בקניינם הנה מצר אחר נראה שאינם ממנו שהרי
הם נאהבים גם אחרי היותם ברשות הארם ולא ישכע ולא יקוץ מהם וזה נראה
מסוג המועיל והנאות, ח ו בב: הבריאות עם שיביא תועלת הוא מעצם הערב
ואפשר הוא שהרברים הערבים יהיו קצתם מועילים כמו שהרבה מהמועילים הם
ערבים וכ[ בשניהם ימצאו קצת שהם נאותים וא"כ הבריאות בעקרו יש בו ערבות
ולא בלבר הוא מועיל אלא הוא ג'כ נאות, ולפיכך לא יקוץ הארם השבע ממנו
כמו שאר הרברים שהם ערבים לבר, ועוד לסיבה אחרת לא יקוץ הארם בבריאות
לפי שהרנש העונג שלו איננו בלבר מצר החושים החיצוניים ההומרים כמו בטעם
ברברים הנאכלים ובמישוש בתענוגים הבשריים ובריח ברברים המוחרים שמהרה
יקוץ הארם בהם גם איננו אצל החושים הרוחניים שאינם שבעים כ'כ מהרה כי
איננו תלוי בשמע כמו הקולות הערבים וגם לא בראות כמו הצורות היפות אלא
עונג וערבות הבריאות הוא מושג בכל ההרגש האנושי החצוני כמו הפנימי וגם
במחשבה וכשהוא נערר הוא נחמר לא עם חמרת החוש לבר אלא גם עם הרצון
עצמו בהישרת השכל באופן שהוא ערבות נאות, עם היות שבהתמרתן החזקה
החזקה בו הוא נחשב מעט, נעמה: רי לי במה שאמרת מהבריאות והבנים ?
ה חובב
*) על גכ סמלס: (מעייניס , כקוכ : לחי סעיון. 2
6 הויבוח
ח וב ב: הבנים עם שלפעמים הם נחמרים בשביל התועלת כמו בעבור שירשו
תנכפים או כרי לקנותם מ'מ אהבתם היא טבעית וגם מענגת ואין כיוצא בה ב"בה
הבלתי מרברים שהעונג שלהם אינו מתפשט אלא בחמשה חושים החיצוניים שזכרנו,
כי גש שראיית ושמיעת הבנים יוליד תענוג לאבותיהם הנה החמרה להם בשביל
זה כי העוגג והערבות העקרי הוא אצל המחשבה שהוא כח רוחני יותר מהחושים
החיצוניים ולכן השביעה ברם לא תקוץ ותצער, וכ'ש כי יחמרו אותם לא עם
התאוה המשולחת החמרית אלא גם עם הרצון המיושר מהכוונה השכלית*) שהיא
מנהיג ישר אל הטבע. כי כמו שאמר הפילופוף בהיות שנערר מהב'ח הנצחיות
באיש והם מכירים בהפסרם לכן חומרים לפחות הנצחיות האפשרי להם בבנים,
ולפי שבזה עונג הבנים תתחלף משאר הרברים המענגים לכן לא יקוץ אביהם
בהם ובזה הם רומים לבריאות כי כשהושגו לא תסור האהבה אבל הם נאהבים
ונשמרים בזהירות עצום בשביל תאות הנצחיות העתיר באופן כי עונג הבנים להיותו
דבר נאות באנשים לכן הוא -מסוגל בהתמרת האהבה הנמצאת ברברים הנאותים
וכמו שיארע גם בבריאות, נ ע מה: אחרי ששמעתי מאהבת הבנים ספרה נא לי
מאהבת הבעל והאשה, ח וב ב: מבואר הוא שהיא מענגת אמנם ראוי שתחובר
עס הנאות ולכן אחרי השגת הערבות תשאר האהבה הסיבובית (ריציפרוקה)
קיימת וגם מתרבה תמיר בעבור הנאות שבה עוד באהבה הזווגית ישתתף התועלת
עם הערב והנאות כי האיש והאשה מקבלים תמיר תועלת זה מזה שזה סבה גרולה
להתמרת האהבה ביניהם, באופן כי עם היות האהבה הזווגית מהערב היא מתמרת
בשביל השתתפות הנאות או המועיל בה או שניהם יחד,
ג עמה: עכשיו הגירה לי מחמדת האנשים אל היכולת והממשלה ותמלכות
מאיזה מין מהאהבה הם, ח וב ב: אהבת וחמרת היכולת והממשלה היא מהערב
משותף עם המועיל, אמנם לפי שאין העונג שלהם חמרי אל החוש אלא רותני
| במחשבה וגם מפני התחברו אל המועיל, לכן המשיגים אותם לא ישבעו מהם
אלא אחרי שהושנו הם נאהבים ונשמרים בזריזות וזהירות עצום, לא מפני היותם
נאותים כי באמת במעט מהחמרות הללו ימצא הנאות אלא מפני שהרמיון האנושי
שבו תלוי העונג לא ישבע כמו החושים החמרים וכ"ש בהיות החמדות הללו גם
מהמועיל שהוא סיבה לאהוב המלכיות שהושגו ולשמרם עם התאוה להגרילם תמיר,
נע מה: עוד נשאר לי לדעת, הכבור, השם, והתפארת מאיזה ממיני אהבה הם,
הח וב ב: הכבוד שני מינים הא' כוזב ובלתי ראוי והשני צורק והגון, הכוזב
הוא חנופה אל בעל היכולת והצורק הוא שכר אל המעלות, הכבור הכוזב המבוקש
מבעלי היכולת הוא ממון הערב אבל מפני שערבותו איננו בחוש אלא במחשבה
לכן לא ישבעו ולא יקוצו בו, ואע"פ שבאמת הוא רחוק וזר מכל דבר נאות עכ"ו
אחרי שיושג הוא נשמר ונאהב עם תאוה משולחת להרבותו אמנם הכבור האמיתי
שכר אל המעלות הטובות גם שהוא ערב בטבעו הוא ערבות משותף עם הנאות,
ובשביל זה וגם בשביל היות הנושא שלו המחשבה הבלתי מוגבלת לכן אחרי
השגתו הוא נאהב בחמרת ההגדלה תמיר ולא ישבע הארם ממנו להשיגו כל ימי
חייו, אלא ישתדל לקנותו גם בער אחרי מותו והוא הנקרא באמת שם טוב (פאסא)
אמנם כי עם שזה הכבור הוא שכר המעלה הנה איננו תכלית חגון לפעולות חנאותות
והמדותיות ואין ראוי שיהיו נפעלים בשבילו כי תבלית הנאות תלוי בשלטות הנפש
המשכלת, ועם הפעולות המעולות היא נעשית אמיתית נקייה וברה ועם תוכמה
== > נעשית
*) ע'ג מנום מסכוונס. סטכנים כקוכ: מקט( סדכר.
ספר הויכוח :
נעשית מהודחת מציור אלוקי, ולכן א'א שיהיה גתלה אצל רעת האנשים המשימים
הכבור והתפארת בזכרון וכספר המקיימים השם, וגם א"א שהתכלית האמיתי מהדבר
הנאות יהיח תלוי אצל תענוג המחשביי שמקבל המפואר מהתפארת והמבובר מהשם,
כי אלו הם באמת שכר ראוי שיושג למעולים אבל לא התכלית שיגיעם לעשות
המעשים המעולים, כי ראוי להלל המדה המובה אבל אין ראוי לפעול הפעולה
המרותית. כדי להיות מהולל, ואע"פ שהמהללים חם סיבה להוסיף המעלה הנה יהיה
פחיתות אם ההלול יהיה תכלית הפעולה ומפני קשר התענוגים אלו עם הנאות
הס חשובים תמיד ונאהבים עם חמדה להגדילם.
נעמה: הרי השבת לכל שאלותי וראיתי איך כולם הם מהערבות המחשביי
אלא שיתערב. בקצחם המועיל ובקצתם הנאות ובקצתם שניהם ולכן לא יולידו
שובע וצער כלל, ונשאר לי עתה לרעת ממך מהאהבה האינושית ומהאהבה האלקית
מאיזה מין הם, ח ובב: אהבת האנשים היא לפעמים בשביל המועיל ולפעמים
בשביל הערב, אמנם אלה אינם אהובים שלמים ואיגה אהבה קיימת כי בסור סיבת
האהבות הללו רצוני בסור התועלת והערבות תתבטל האהבה המסובבת מהם אבל
האוהבה האינושית האמיתית היא הגולדת מאהבת הנאות ומהקשר המעלות שהוא
קשר בלתי מתמומט ומוליר אהבה קיימת ושלמה, וזו לברה הראויה והמשובתת
שבל האהב\ה האינושיות, והיא סיבה לקשור יחר את האוהבים כ"כ בחזקה שחטוב
ותרע של כל אחח מהם יהיה משותף לשניהם, ולפעמים הטוב יענג את האוהב
או הרע יצער אותו יותרשוהקבל אותם בעצמו. וררבה פעטים יקבל האדם מנזקי
אוחבו כדי להקל מעליו או כרי לסייעו בצרותיו, לפי שהחברה בצרות ממעטת
הרנשתם והפלוסוף גדר אהבות הללו באוּמרו שהאוהב האמיתי הוא איש אחד כנאהב
עצמו*) להורות שמי שיש לו אהבה אמיתית יש לו חיים כפולים משותפים בשני
גופים בשלו ובשל אוהבו באופן שאוהבו הוא איש אחר מעצמות הנאהב וכל א'
משניהם יש לו בעצמו שני חיים החיים שלו והחיים של אוהבו ובאהבה שוה אוחב
שני גופים ומקבל ומקיים שני החיים יחד, ולזה צותה התורה הקדושה באחבה
חאמיתית ואהבת לרעך כמוך רצונה שתהיה האהבה באופן שיתאחדו בשוה ושתהיה
אחבה אחת עצמה בנפש כל א' משני האוהבים וסבת האחדות והקשר הזה הוא
התייחסות או הצטרפות המעלה או החכמה של שני האוהבים שבשביל רוחניותהּ
והבדלח מחומר והפרדה מהנשמות תפור ותסלק התחלפות האישים ופירוד הנופים
ותוליד באוהבים מהות אחד רוחני מתקיים עם ידיעה ועם אהבה ורצון אחד משותף
לשניהם כ"כ נעדר מחילוף ופירוד כאלו היח באמת נושא האהבה נפש ומהות
אחוד לבר מתקיים בשני אישים ולא מתרבה בהם, וסוף סוף אני אומר כי האהבה
חנאותה עושה מאיש אחר שנים ומשנים אחד. נ ע מה: בקצור דברים השמעתני
פמה עניינים מהאחפה האינושית ועתה נבוא אל האלוקית שתאותי לדעתה בהיותה
חיותר מעולה ועליונח. ח וב ב: האחבה האלקית מלבָד שהיא נאותה היא כוללת
בעצמה הטוב והנאות שבכל הדברים לפי שהאלקית היא ראשית **) אמצע ותכלית
לכל הפעולות הנאותות, נ ע מ ה: אם הוא ראשית איך אפשר שיהיה תכלית וגם
אמצע? חוב 2: הוא ראשית לפי שממנו נאצלת הנפש הפועלת כל הטוב האנושי
והיא איננה אלא ניצוץ קטון מהזוהר האלקי הבַב"ת מיוחד אל הארם כדי לעשותו
שכלי נצחי ומאושר, וגם הנפש הזאת כדי לפעול הדברים הנאותים צריכה לקבל
מקאור חאלוקי, הנה בשביל חבורה עם הגוף והתקשרותה בחשכת החומר איננה
- יי וכולה
*) ע'ג עסי סמלוס כנפסכ ענמו כסוכ: מענמות סנלסב. **) ט'ג סמלס מלטית כתוב: ססמנס.
ספר הויכוח
יכולה להניע אל הקניינים המעולים מהמרות ואל העניינים המזהירים ובהירים מהחכמה
אלא בהיות האור האלקי מאיר אותה בהם, כי כמו שהעין עס שהוא בהיר בעצמו
איננו יכול לראות הגוונים והתמונות ושאר מוחשיות בלא אור השמש שבהיותו מתפשט
בעין עצמו ובנושא הנראה ובמרחק שביניהס הוא גורם הראייה בפועל, כך השכל
האנושי עם שהוא בהיר מעצמו חברת ועכירות החומר יעכבהו מאד בפעולות
הנאותות והשכליות עד שהוא צריך אל האור האלקי להוציאו אל הפועל בהאירו
המינים וצורות הדברים הנמשכים מהפועל המחשכיי האמצעים כין השכל והמינים
של המחשבה ויעשהו שכלי בפועל מבין וחכם נוטה לכל הרברים הנאותים ומתרחק
מהבלתי נאותים ובהסירו ממנו כל העכירות נשאר מאיר בפועל ושלם באופן כי
מכל צר האל ית' הוא הראשית שממנו נמשכים כל הדברים הנאותים של הארם
בין הכח בין הפועל שלהם, ובהיות האל הגדול עצם הטוב העליון והנאות והמעלה
לאין חכלית צריך שכל שאר טוביות ומעלה ימשכו ממנו כי הוא ההתחלה האמיתית
והסיבה לכל השלמות, ג ע מה: רין הוא שראשית והתחלת כל דבר נאות יהיה
בפועל העליון ולא היה בזה שום ספק אמנם איך הוא אמצעי ותכלית להם?
חב ב: הוא ית' אמצעי להוציא אל הפועל כל מעשה מעולה ונאות מפני
שבהיות ההשנחה האלוקית מיוחדת יותר בפרטות לאותם שקבלו מהמעלות האלקיות
ולעולם יותר פרטית כפי מה שקבלו מהם יותר, אין שוס ספק שהם נעזרים מאר
בפעולת המעלות ההם בסייעו אותם להשיג הפעולות הנאותות ולהביאם אל השלמות,
ועוד הוא ית' הוא אמצעי לפעולות אלו באופן אחר, וזה כי בהיותו כולל בעצמו
כל המעלות והשלמיות הנה הוא רונמא לכל המבקשים לפעול המעלות, כי איזהו
רחמנות וחנינה גדולה יותר מהאלקית? ואיזהו צדק יותר שלם מהנהנתו ית',. ומה
הוא הטוב יותר גדול והאמת היותר קיים והחכמה היותר עמוקה והתבונה היותר
ישרה מאותם שאנו מכירים בו ית'? ולא שנכיר אותם כפי מה שהם בעצמו אלא
ממעשיו שאנו רואים במציאות ובהנהנת בני העולם, באופן שההתבוננות במעלות
האלוקיות להיות לו רמות ורוגמא הם דרך ואמצעי למשוך האדם לכל המעשים
הטובים והמעולים ולכל עניני החכמה שתוכל להגיע המררגה האינושית באופן
כי האל מלבד שהוא אבינו בהווייה הוא ג'כ מלמד ומנהיג נפלא להגיענו לכל דבר
נאות (ונפלא) ומעולה. נ ע מה: מה טוב ומה נעים אצלי לדעת כי האל מלבר
היותו התחלה הוא עוד אמצעי לכל טובנו ועתה הודיעני איך הוא ג'כ תכלית,
חוב ב: הוא לברו ית' הוא תכלית מסורר לכל פועל אנושי לפי שהמועיל הוא
כדי לקנות הערבות הראוי והערבות ההכרחי הוא לקיום האדם שהוא בשביל שלמות
הנפש והיא נשלמת ראשונה בקניין המעלה ואחריו בבואה אל החכמה האמיתית
שתכליתה הוא הכרת האל ושהוא תכמה עליונה וטוביות עליון ומקור כל טוב וזאת
ההכרה תוליר בנו אהבה עצומה מלאה שלמות וטוביות כי כפי מה שהדבר נינר
לטוב כך תהיה שלמות האהבה אליו. ואהבת האל היא מעולה מכל אהבה אחרת
נאותה ומכל פועל נעלה .
נע מה: פעם אתרת שמעתי ממך שאטרת כי להיותו ית' בב"ת ובעוצם
השלמות אין כח להכירו בשכל בדעת האנושי שהוא בכל רבר בעל תכלית ומוגבל.
כי הדבר הניכר צריך שיושג ואיך יושג הבב"ת מהב"ת והגדול בתכלית מן הקטן?
וכיוון שא'א להכירו איך יהיה נאהבָ? שכבר אמרת כי הדבר הטוב צריך להכירו
קודם שיהיה נאהב. ח וב ב: האל ית' הוא נאהב כל מה (שהוא) ניכר וכמו
שא'א שבני הארם יכירוהו בשלמות ולא שישיגו חכמתו כך א"א היות נאהב מהם
באותה
ספר. הויכות ו
באותה מדרגה מאהבה הראויה לו מצד עצמו ודעתנו לא ישיג עוצם אהבה כזאת אלא
יכירהו כפי אפשרותנו ולא כפי מעלהו וכן רצוננו לא יאהבהו כפי הראוי לו אלא כפי
אפשרות כח האהבה שלנו, נ ע מה: א'כ אפשר להכיר דבר שהמכיר לא ישיגהו?
ח וב ב: די שיושג מהדבר אותו החלק הניכר כי הניכר יושג מהמכיר כפ'
יכולת המכיר ולא כפי הניכר, שהרי חמונת האדם היא תתחקה במראה לא כפי
שלמות עצמות האדם אלא כפי יכולת שלמות המראה שהוא מקבל הציור ולא.
המהות, וכן העין ישיג האש לא כפי טבעו הבוער שא'כ ישרפנו אלא כפי מראהו
ותמונתו. ומה נבקש משל יותר נכון מהיות חצי הנלגל הגדול מושג מרבר כ"כ
קטן כמו הבת עין כי לתכלית קטנותה היו מן החכמים שאמרו כי בלתי מקבלת
שום חלוקה טבעית א"כ העין משיג הדברים בפי כחו הרואה וכפי שעורו וטבעו
ולא כפי טבעי המוחשים עצמם וער"ז שכלנו הקצר משיג האל הבב"ח כפי כח
ההשכלה האינושית ולא כפי עומק מהונת האלקי וחכמתו ואל ההכרה הזאת נחשבת
האהבה האלקית כפי ערך יכולת הרצון האינושי ולא כערך טוביותו ית' הבב"ח,
נע מה: הודיעני נא אם תשתתף חמרה עם אהבה זאת, חובב: אהבת
האל איננה משוללת לעולם מכוסף ותאוה עצומה להשיג מה שחטר מהכרתו באופן
שבתוספת ההכרה תוסיף האהבה ולהיות מהותו ית' עודף על ההכרה האינושית
בלי שום ערך וכן טוביותו ית' על האהבה שיש לבני האדם אליו לכן נשאר
תמיר אל האדם חמדה מאושרת עצומה ונפלאת להוסיף תמיד ההכרה והאהבה
האלקית וזה התוספת אפשרית לעולם אל הארם מצר הנושא הניכר והנאהב אע"פ.
שמצד האדם אפשר שהיו דברים אלו (רצוני ההכרה והאהבה) מוגבלים באיזה
מררגה שלא יוכל לעבור אותה או שגם להגיעו במדרגה האחרונה ישאר לו כוסף
וחמדה לרעת מה שיחסר לו מבלי שיוכל להשיגו לעולם גם שיהיה מאושר וזה
לרוממות הנושא המושג על היכולת האינושי, וזה הכוסף הנשאר אין ראוי שיצער
את המאושרים על החסרון כיון שאין בחק האדם להשיג יותר אבל ראוי שיענגם
תענוג נפלא למה שהגיע לתכלית אפשרותם בהכרה ובאהבה האלקית, נע מה:
כיין שבאנו לענין זה רצוני שתודיעני במה הוא תלוי האושר האינושי.
חוב כ: דעות האנשים בזה מתחלפים כי רבים שמוהו במועיל ובקנות רבוי
הנכסים כל הימים אשר האדם חי, אמנם שקרות הרעת הלז הוא מבואר כי אלו
הטובות החצוניות הם בשביל הפנימיות והאושר ראוי שנתלה ביותר מעולה כי
הוא תכלית לכל השאר והוא איננו תכלית לזולתו וכ'ש כי הטובות החצוניות הם
תחת יד ההזרמן והאושר ראוי שיהיה תחת יכולת הארם, ואחרים חשבו כי האושר
תלוי בערב והם האפיקורסים המאמינים הפסר הנפש וחושבים שאין שום אושר
לארם אלא הערב והעונג מאיזה אופן שיהיה, וגם שקרות הרעת הזה איננו נעלם
לפי שהערב מפסיר א'ע כבואו לשבעה ולצער והאושר נותן עונג שלם וגמור,
וכבר אמרנו למעלה כי תכלית הערבות הוא הנאות והאושר איננו תכלית לרבר
זולתו אלא הוא סבה תכליתית לכל זולתו, ולכן אין ספק כי האושר נתלה אצל
הדברים הנאותים ואצל פעולות וקניני הנפש המשכלת שהם היותר מעולים ותכלית
שאר הקניינים האנושים והם אותם שבשבילם הארם הוא אדם ומעולה מכל בע'ח,
נעמה: כמה הם ומה הן הקניינים מהפעולות השכליות? ח וב ב: אומר
שהם חמשה, אומנות, תבונה, שכל, רעה, הכמה, ארטי, פרורינצא, אינטיליטו,
סיאינצה, ספיאינצא. נ ע מה: איזהו גדרם?
ח וב ב: האומנות הוא קנין מהמלאכות הנעשים כפי השכל בירים בפעולה .
גשמית
ספר הזיכוח
נשמית ונכללים בזה כל המלאכות הצריכות כלי גשמי. חתבונה היא קניין מחפעולוח
הנעשים כפי 'השכל והיא אצל פעולת המדות האנושית ובו נכללים כל חמעלות
המדוהיות \ הנעשים מצר הרצון 'וכן ההפעליות הרצוניים מאהבה וחמרה, השכל
הא התחלת ידיעה והוא קטין יריעות שהן מוסכמות וירועות לכל בטפע מיד-שיבין
הארם פתרוּן המלות כמוי החקדמה האומרת שראוי שיבוקש המוב וירוחק הדע
ושא"א שההפכים יעמדו יחד וכיוצא באלו שהכח השכלי. מתעפק בתם בתחילת
מציאותו, הדעה היא קניין מההכרה והתולדה (או המשפט) ואמשך מההתחלות
חנז ובו נכללן השבע (הכמות) ארשי ליביראלי, ובזה מתעסק ונפעל השכל באמצע
מציאותו, החכמה היא קניץ משותף משניהם כל מההתחלות ומוזמשפטים של כל
הדברים חנמצאים וזו החכמה היא המגעת אל ההשגה חיותר עליונת בדברים
הרוחניים וקראוה היווניס אלקית (טיאולתיאה) ונקרא פילוסופיאה ראשונה לחיותה
ראש לכל היריעות והשכל. האנושי נפעל ומתעסק בה בסוף מציאות. ובתכלית
שלמותו, ג ע מה: חנירה לי באיזה מאלו חקניינים תלוי האושר. חו ב ב+ סבואר
הוא שאינו תלו* באומנות ולא ברבר מלאכותי כי הם מעיקים ומרחיקים את חאושר
לא די שלא יולירן אותו. אלא הוא תלוי בְשאר הקניינים שפעולותיהם נפללות
במעלה מידותית או בחכמה שחאושר תלזי בהם באמת. |
נ'ע מ ה רצוני שתודיעני יותר בפרטות באיזה משתי אלו תלוי האושר לבסוף :
במעלה או בתכמה, ח ום ב: המעלות המדותיות הס חרכים חכרחיים אל האושר
אבל הנושא העצמי לו היא החכמה שא"א שתושנ בלי המרות ההם, כי מי שאין
לו מעלות המרות א"א שיחיה חכם כמו שהחכם א"א שיהיה משולל מהמעלות
המדותיות , באופ; שהמעלות הם דרך אל החכמה וההכמח הוא מקוס האושר.
ג ע מה: היריעות הם רבות ומיניחם מתחלפים כפי רבוי הרברים המושנים ופפי
חתחלפות אופן השנתם בשכל לכן הוריעני באיזה מהם ובכמה מהם נתלה חאושר
אם בחכרת כל הדבריס או במקצתם או בחכרת והשגת רבר אחר בלב ואיזה , >
דבר אפשר שיחיה זה שביריעתו יהיה שכלנו מאושר,
חובב: היו קצת מהתכמים שחשבו כי האושר תלוי בהשנת וצמת כל
הרברים אחר מהם לא נערר, נ עמה: ומה היא טענתם בקיום ואת חרעת ?
חוב ב: אמרו שהשכל האנושי בתחלתו הוא כחני בלבר אל ההשכלה \אותו
הכח איננו מיוחר לשום דבר פרטי אלא משותף וכולל לכלם. ותנח. (כמ"ש אריפטו)
שכלנו בטבעו הוא יכול לחשכיל. לחכיל ולקבל כל דבור כמו טבע השכל הפועל
שהוא עושה את הדברים מושכלים ומאיר מחס את שכלנו הכחני ומחקה בו כל
דבר שאין זה אלא יציאתו מאפלת כחניותו אל הפועל בהארת. חשכל תפועל. "
ונמשך מזה ששלמות האחרון ואושרו יהיה תלוי ביציאתו בשלמות מן הנח אל
הפועל, וכין שחוא כחניי לכל הרברים שבמציאות ראוי שיהיוה שלמותו ואושרו
בהכירו את כלם באופן שלא ישאר בו שום כחניות והסרון וזו היא החצלחה .
האחרונה והתכלית המאושר של השכל האנושי כי בזה חוא מהאחר ומתתפך
בשכל הפועל ע'י הסרת כל הכחניות שבו שחיה סיבת פרודו ובזה השכל חחיולואני
נעשה פועל גמור וההתאחרות הזה הוא שלמות אחרון ואושר אמיתי ונק' רבקות
השכל ההיולואני בשבל הפתל. | |
נ ע מה: טענות אלו נראים לי חזקות ובריאות אמָנם נראה שהן מורות יותר
על העדר האושר מעל מציאותו, ח ו ב ב: מפני מה? נ ע מה: מפני שאם א'א
שיהיה האדם מאושר עד שיביר כל הרברים א"א שיאושר לעולם כי חוא כמעט
נמנע
ספר הויכוח
נמנע שאדם אחר ישיג כל דבר טפני קוצר חייו והתהלפות ורבוי הנמצאות,
הובב: צרקת ברבריך והוא, מבואר שהיא מן הנמנע שאדם א' יכיר כל הנמצאות
בפרטות , לפי שבמקומות מתחלפים מן הארץ יש כמה מיני צמחים מתחלפים
וכן בעיח ומודכבים אחרים ואדם אחר איננו יכול לעבור בכל חוג הארץ להכירם
וכ'ש שאינו יכול לראות מצולות הים שיש שם מיני בע'ח הרבה יותר מאותם
שביבשה, ער שיסופק איזהו ממספר יותר גדול אם העינים או השערות שבמציאות
כי יש לחשוב שמפפר מיני הב"ח שבים איננו פחות משערות הב"ח שביבשה,
ואין צריך לבאר המנעות השגת הדברים השמיימים ומספר הכוכבים שבגלגל השמיני
ופבע ופגולת כל אחר מהם שמריבוים נתחברו המ"ח תמונות השממיות שהי"ב מהם
הם באזור(זוריאקו) שהוא הררך שבו ירוץ השמש (וכ'א מכוכבי הנבוכה) בתנועתו וכ"א
תמונות הם כלפי צפון מן הקו השוה עד הקוטב הצפוני הנראה לנוהנק' (טראמונטנה)
והש"ו אחרות- הם הנראיפ לנו כלפי דרום מן הקו השוה ער הקוטב הררומי הנסתר
לנו, ואין ספק כי בחלק ההוא כלפי הקוטב נמצאים כמה כוכבים אחרים בתמונות
בלתי נודעות לגו להיותם תמיר תחת האופק שלנו שסכלנו אוחם כמה אלפי שנים
גם שבזמננינו נודע מהם איזה דבר ע"י ספינות הפורטוגיסי והספררים שהלכו
שם, ואין צריך לזכור מה שנעלם מאתנו מעולם המלאכים הרוחני. והשכלי ומהדברים
האלקיים שהשנתנו בהם חיא קטנה יותר מטפה אחת בערך אל הים הגדול, גם
לא אספר.כמה הם הדברים שאנו רואים ואין אנו משיגים אותם ואפי' טהמיוחרים
אלינו עד שיש מי שיחשוב שההברלים האמתיים הם נעלמים מאחנו, אמנם לפחות
אין שפק שיש כמה דברים בעולם שא"א לראות ולהרגיש אוחם ולזה א"א להשיגם,
כי (כמ"ש הפילופוף) אין שום רבר בשכל שלא תהיה תחלה בחוש, נ עמה: ואיך
לא? אינך רואה שהרברים הרוחניים מושנים בשכל בלו שיהיו לעולם נראים או
מוותשים, ה וב ב: חרברים הרוחניים הם כולם שכל והאור השכלי הוא' בשכלנו
כפי מה שהוא בעצמו ע"י התאחדות והטבע שביניהם ואינם כמו הדברים המוחשים
שבהיותם צריבים אל השכל שישכילם הוא מקבלו אותם כמו דבר הנכלל .ברבר
אתר כי-בהיותם חומריים אמת הוא כי, א"א שיהיו בשכל אם לא יהיו תחלה בחוש
= שטכיר אותם באופן חמרי, נ ע מ ה: אתה חושב שכל המשיגים הדברים הרותניים
משיגים אותם ע'י אוהו ההתאחרות והטבע שביניהם?
חו ב ב: איני אומר כן עם היות שזו היא ההשגה השלמה לרדברים הרוחניים .
כי יש דרך אחרת ג'כ להביר הרברים הרוחנייש והיא ע"י פעולותיהם הנראים
או הנשמעים. כטו שאת רואה כי מתנועת הגלגל חתמידית יושג שהמניע איננו '
גשם ולא כח בגשם אלא שכל רוחני נברל מחומר. הרי שאם ענין תנועתו לא
היה תחלה בוש לא היה ניכר השכל המניע. זאחריזאת ההכרה וההשגה תגיע
השגה אחרת מהדברים הרוחניים היותר שלמה שהיא בהשיג שכלנו הדברים הרוחניים
בהיותם בעצמו כשהוא מגיע להיות שכל בפועל ע"י התאחרות להאותות ולהתרטות
הטבע שבין זה לזה,
נעמה: תבנתי זה עתה לא נעזיב הבוונה, אתה אמרת שהאושר א"א שיהוה
תלוי. בהשגת כל החברים כי זה גמנע א'כ איך קצת התכמים הניתן זה?
וב ב: התכמים ההּם לא כוונו שיהיה האושר תלוי בהכרת כל הבר בפחפות
אלא קראו ידיעת כל הדברים ידיעות כל החכפות השעיונות בכל הדברים עם
איזה טהר וכללות .כי מהוריעם .סיבות וטעמי כל הרברום וכל מיני מציאותם הרי
חש נוחגות. הכרה כוללת -טפולם אע'פ שקצתם אינם.נטעאים בחוש בפרטות
נעמה
ספר הויכוח
נע מה: והשנת כל ההכמות אפשר הוא לארם אחד? חו ב ב: אפשרות זה
רחוק מאור והפילוסוף אומר שמציאות כל החכמות הוא קרוב מצר ורחוק מצר
קרוב שימצאו בכל האנשים, ורחוק בארם אחר, ואם אולי ימצאו א"א שהאושר
יהיה תלוי בהכרת דברים רבים ומתחלפים יחר מפני כי (כמ"ש הפלוסוף) האושר
הוא תלוי בהיות לארם ההשנה וההכרה בפועל לא בהיות לו קניין ההשנה, כי
ההכם בהיותו ישן אינו מאושר אלא הוא מאושר כשהוא מתאחר.ומתענג בהשכלה
וא'כ בהכרח האושר נתלה בפועל א' לבר מההשכלה. כי אעפ'י שיחזיק הארם
הרבה קניינים יחד מהחבמהּ מ"מ א"א להשכיל בפועל אלא דבר אחד, באופן
שאין האושר תלוי בהשנת כל הרברים ולא בהשנת הרבה מהם אלא בהשגת דבר
אחר, אמנס האמת הוא שכרי להגיע אל האושר צריך תחלה שלמות נרול בכל
החכמות, תחלה במלאכת המופת והבדלת האמת מן השקר בכל מיני עיון וחקירה
הנקרא הגיון (לוייקא) ואח"כ בפילוסופיא המרותית (מוראלי) אובאופן ההשתמש בתבונה
ובפעולות המעלות וכן בפילוסופיא הטכעית המעיינת בטבע כל הדברים שיש להם
תנועה והתחלפות או השתנות וגם בפילוסופיאה הלמודית (מאטימאטיקאלי) שהיא
מהרברים שיש להם כמות של שעור או של מספר ואם היא מהמספר המוחלט
היא חכמת המספר (אריטמיטיקה) ואם היא ממספר קולות נקרא חכמת הניגון (מוזיקה)
ואם תעיין בשעור המוחלט היא חכמת השיעור (ייאומאטריאה) ואם בשיעור הגופים
השמיימים ותנועותיהם היא חכמת התבונה (אסטרולוייאה) ועל כולם צריך להיות
שלם באותו חלק מהחכמה היותר קרוב אל הרבקות המאושר שהוא הפילוסופיאה
הראשונה הנקרא ביחור חכמה ספיאינצא והיא המעיינת בכל הדברים שיש להם
מציאות וכפי מה שיהיה מציאותם יותר מעולה יהיה עקר עסקה בהם וזאת החכמה
לברה היא החוקרת בדברים הרותניים ונצחיים שמציאותם הוא יותר גדול וניכר
אצל הטבע ממציאות הרברים הגשמיים הנפסרים אע"פ שאצלנו הם ידועים פחות
מהגשמים לפי שאינם מושגים בחושים כמוהם באופן כי השכל האנושי בהשגה
הוא כמו עין העטלף אצל האור כי איננו יכול לראות אור השמש שהוא היותר
בהיר לפי שאין עינו יכול לקבל כ"כ בהירות, והוא רואה אור הלילה הנערך אליו
וזאת החכמה והפילוסופיאה הראשונה היא המגעת להשגת הרבריםהאלקיים האפשריים
אל השכל האנושי ולזה נקרא חכמת אלקית באופן כי יריעת החכמות המתהלפות
היא הכרחית אל האושר אמנם אין האושר תלוי בהם אלא בהשגה שלמה מדבר
א' בלבר, נ ע מה: תבאר לי איזה השגה היא זאת וממה היא שהיא לבדה חוכל
לעשות הארם מאושר כי איזו שתהיה קשה אצלי שבסיבת האושר תקרם (במעלה)
יריעת החלק ליריעת הבל כי הטענה הראשונה שבשבילה גזרו שהאושר תלוי להשיג
בפועל כל הדברים והחכמות אשר שכלנו הוא כחניי אליהם נראת לי צורקת,
כי כיון שהוא בכח לכולם ראוי שיהיה אושרו תלוי בהשיג אותם בפועל איך אפשר >
שהאושר יהיה בהשגת דבר א' לבר כמ"ש עכשיו?
ח וב ב: טענתך אמיתית וגם דברי צורכים, והנה האָמת א"א שיסתור את
עצמו ולכן צריך לתת מקום לשניהם, וראוי להבין כי האושר תלוי בהשנת דבר
אחר כי השגת כולם בפרטות הוא נמנע אמנם הוא בהשגת כלם ע"י השנת דבר
אחר שבו כל הנמצאות ובהשגת הרבר ההוא יושנו כלם יחר בפועל אחר ובשלמות
יותר ממה שיושגו כל אחר מהּם בפרטות.
נעמה: מה הוא הרבר הזה שבהיותו דבר אחר הוא כל הדברים יתר?
חוב ב: השכל טבעו המיוחר | .וא כי אין לו מציאות ועצמות פרטי אלא
הוא
ספר הויפוז ט
הוא כל הדברים ואס הוא שכל היולאני הוא כל הדברים בבח שנצחותו ומהותו
אינו אלא הכרת כל הרברים בכח ואם הוא שכל בפועל מהות פשוט וצורח פשוטה
הוא כולל בעצמו: מררגות כל הנמצאים והצורות והפעולות שבעולט כולס יחר
במהות באחרות בפשיטות גמור באופן כי מי שיכול להכירו ולהשיג מהותו הנה
הוא מכיר בראיה אחת ובהשגה פשוטה מציאות ומהות בל דברי העולם יחר ביותר
שלמות ופשיטות שכלי ממה שהם הנמצאים בעצמם, כי הרברים הגשמיים יש
להם מציאות הרבה יותר שלס בשכל שהוא בפועל מאותו שיש להם בעצמס, א"כ
בהשגת השכל בפועל בלבר חושג יריעת כל דבר ויאושר האדם.
נע מה: הודיעני איזהו השכל הוה שכשיושנ יביא האושר? חוב:ן יש
אומרים כי הוא השכל הפועל שבהתדבקו עם שכלנו ההיולאני יושגו יחר כל הדברים
בפועל בראייה אחת רוחנית ובהירה שבה יאושר הארם, ואחרים אומָרים כי
האושר הוא בהיות שכלנו מאיר כלו מדבקות השכל הפועל ונעשה בלו פועַל בלי
שום כחניות שאז רואה בעצמו כפי שפלות מהותו השכלי כל הרברים באופן רוחני
והמשכיל עצמו הוא המושכל וההשכלה יחר בלי שום הברל והפוד, ועוד אומר
כי בשנתעצם שכלנו באופן הזה הנה הוא נעשה ונשאר במהות ומציאות אתר
עם השכל הפועל מבלי שישאר ביניהם שוס הפרש וריבוי ועל החרכים הללו
הפילוסופים המעולים מרברים באושר, ויהיה ספור ארוך ובלתי מתייחס אל כוונתנו
לבאר עתה מה שאמור בקיום ובסתירת דברים אלו, אמנם מה שאספר לך הוא
כי אחרים המעיינים יותר באלקות (ואני עמהם יחר) אומרים כי השכָל שהוא
בפועל המאיר את שכלנו ההיולאני הוא האל יתעלה, וכן.מאמינים בודאי שהאושר
תלוי בהשגת השכל האלקיי שבו הם כל הרברים בראשונה ובשלמות יותר ממה
שהם בשום שכל נברא לפי שכל הרברים הם בו בעצם לא לבר בררך השכלת
אלא בכחינת סיבה כי הוא הפיבה הראשונה ואמיתית לכל הנמצאות באופן שהוא
הסיבה המאצלת ופועלת אותם והצורה המציירם והם נעשים בשביל התכלית שהוא
מיישירם. וממנו באו ובו ישובו בסוף כִי הוא התכלית האחרון האמיתי והאושר
הכולל, הוא הנמצא הראשון ומהשפעת מציאותו נמצאים כל הדברים הוא השכל
העליון הפועל הגמור שממנו נמשך כל שכל ופועל ושלמות ואליו מתיישרים כי
הוא התכלית השלם והם עומרים בו באופן רוחני בלי שום פרור או ריבוי אלא
באחרות פשוטה, הוא המאושר האמיתי הכל צריכים לו והוא אינו צריך לזולתו
בהשיגו את עצמו הוא משיג את כולם ובהשיגו הוא מושג מן עצמו, וההשגה
אותו היא כולה אחדות גמורה למי שיכול להשיגו וגם שא"א להשיגו בשלמות
ישיגהו כפי יכולתו, וכשישיג השכל האנושי או המלאכיי כפי כחו ויכולתו את
כל הרברים בתכלית השלמות יניע אל הצלחתו ואושרו ובזה ישאר מאושר כָפי
מררגת מציאותו, ולא אאריך עור בזה כי אינו מכוונתנו בספור הלו וגם לפי
שהלשון האנושי לא תספיק לומר בשלמות מה שנורע מזה אצל השכל והריבור
החמרי איננו יכול לבאר הפשיטות השכלי של הרברים האלקיים, ודי שתרעי כי
האושר שלנו תלוי בהכרת והשנת האלקות שבו נראים*) בשלמות כל הדברים,
נעמה: לא אוסיף לשאול ממך עור בזה כי יספיק זה לכח השנתי ואולי הוא
יותר מראי אלא שיש לי ספק אחר כי כבר שמעתי שהאושר איננו תלוי בפרטות
בהכרת האל אלא באחבה אותו ובהתענג בו, |
ה חובב
*) ע'ג סמלס כפוכ : מוטגיס.
יו 3
ספר הויכוח
ח וב ב: בהיות האל לברו הנושא האמיתי אל הצלחתנו אנו אוהבים אותו
ודי לך שתרעי כי שניהם הכרחיים אל האושר,
נעמה: תפצי לרעת טענות כל א' משני דעות אלו, חו ב ב: האומרים
שהאושר תלוי באהבת האל טענתם הוא כי האושר הוא בפועל האחרון שתעשה
הנפש כלפי האל לפי שהוא התכלית האנושי האחרון שתחלה צריך להכירו ואח"כ
לאהבו, נמשך מזה שהאושר איננו תלוי בהכנה אלא באהבה שהוא הפועל האחרון
עוד מביאים סיוע לזה מהעונג שהוא עקר וראשיי באושר והוא מהרצון ולכן אומר
שהפועל האמתי של האושר הוא רצוניי ר"ל האהבה שבה תלוי העוגג לא בפועל
ההשכלה שאין בו כ'כ תענוג, ואחרים טוענים בהפך ואומרים כי האושר תלוי בפעולת
הכח היותר ראשיי ורוחני שבנפשנו וכיון שהכח השכלי הוא יותר מעולה מהרצון
ויותר נברל מחומר נמשך מזה שאין האושר תלוי בפועל הרצון שהוא האהבה
אלא אומרים כי האהבה והתענוג נמשכים אל ההכרה אבל אינם התכלית הראשיי,
נעמה: הרי כל טענה מהם חזקה ועתה הודיעני את רעהך,
חוב ב: קשה הוא לפסוק רבר שנחלקו בו כ"כ הפילוספים הקדמונים והאחרונים
אמנס להפים דעתך אומר לך דבר זה בלבר בספור הלז שבו הפסקת את כוונתי
להגיד לך איך הוא חמרת אהבתי נגדך, נ ע מה: תאמר זה בלבד ואחר שנהיה
שבעים מהדברים האלקיים נוכל לדבר יותר באמת מאהבתנו האנושית, ח וב ב:
מן הגזרות האמיתיות וההכרחיות אחת מהן הוא כי האושר תלוי בפועל האחרון
של הנפש להיותו התכלית האמיתי והשנית היא שהוא תלוי בפועל הכח מהנפש
היותר מעולה ורוחני והוא השכל, גם א"א להכחיש שתקדם ההכרה אל האהבה
אבל לא ימשך מזה שתהיה האהבה פועל הנפש האחדות כי צריך שתרעי כי יש
שני מיני הכרה בכל הרברים הנאהבים ונחמרים, האחת קודם אל האהבה הנמשכת
ממנה ואיננה הכרה שלמה אחדיית (אוניטיווה) והשנית היא אחר האהבה ומסובבת
מן האהבה והיא הכרה ל עונג אחדיית שלמה, והמשל כי הכרת הלחם תחילה
הוא סיבה שיהיה נאהב. ונחמר אל הרעב שאם לא יכירנו בחוש לא יוכל לחמור
ולאהוב אותו וע'י אהבה וחמדה זאת הוא מגיע אל ההכרה האמיתית האחריית
של הלחם שהיא בעת היותו נאכל בפועל, כי הכרת הלחם האמיתית היא בטעום
אותו וכן יארע באיש עס האשה בי בהכירו אותה יאהבה ויחמדה ומתוך האהבה
יגיע אל ההכרה האחדיית (אוניטיווה) שהִיא התכלית אל החמדה. וכן בכל דבר
אהוב ונחמר כי בכולם האהבה והחמרה הם אמצעיים להביאנו מההכרה הבלתי
שלמה אל השלמה האחדית שזה הוא התכלית האמיתי אל האהבה והחמרה שהם
הפעליות של הרצון המביאים מן ההכרה הנפרדת אל ההכרה באחרות ודבקות
שלם. וכאשר תביני זה הטבע הפנימי תכירי כי (ההפעליות הנזכרים) אינם רתוקים
מחמרה ואהבה שכלית, עם היות שלמעלה באופן כולל ומשותף ספרנו אותם
בררך אחר באופן שנוכל לגדור את האהבה באמת שהיא חמדה להתענג באחדות
עם הדבר הניכר לנו*) טוב וגם שהחמרה מורה העדר הרבר הנחמר כמיש למעלה.
עתה -אומר כי עם שהדבר הטוב ימצא ויהיה מושנ מ"מ אפשר שיהיה נחמר לא
להשיגו כי כבר הושג אלא להתענג בו בהברה אחריית שזה העונג העתיר יתכן
להפוד אותו כי איננו עדיין והחמרה הזאת נקראת אהבה והיא לדבר בלתי מושנ
שיחמוד להשיגו או לדבר מושג שיחמוד להתענג בו באחרות ושניהם נקראים בעצם
חמרה אלא שהשנית יותר ביחור נקרא אהבה, באופן שנגדור אהבה כי היא
--₪-7 | חמרה
*) ע'ג סמלות סכיכר. לכו כתוכ : שנשפעסו.
ספר הויכוח .
חמדה להתענג: עם אחריות או חמרה להתהפך באחריות ברבר הנאחב, ואחזור
אל כוונתי ואומר כי תחלה תהיה ההכרה לאל כפי האפשל' אל דבר נכבר ונעלה,
ובהיותנו מכירים שלמותו בזולתו לפי שלא נוכל להכירו בעצמותו אנו אוהבים
אותו בתמרה להתענ! בו בהכרה אחדיית היותר שלמה שאפשר, וזאת האהבה
והחמדה העצומה היא סיבה שנפלינ בעיון כ"כ גדול עד שיתעלה שכלנו באופן
שבהיותו מקכל הארה מחן פרטיי אלקי הוא: מגיע להכיר יותר למעלה מהיכולת
והעיון האנושי והוא מתאחד ומתרבק כ"כ עם האל עד שהוא .מכיר בעצמו כי
הוא ניצוץ וחלק אלקי יותר משכל אנושי ואו ישבע תשוקתו ואהבתו בעונג יותר
עצום מאותו שהיה לו בהכרה הראשונה ובאהבה הקורמת, ואפשר שתשאר האהבה
והחמרה להתמיר העונג באחדות הזהּ האלקי שהיא אהבה אמיתית, וגם לא אגזור
אומר שיורגש תענוג בזה המציאות המאושר אלא בעת וזמן השגת האושר שאז
ימצא העונג בשביל השנת הרבר הנחמר. אבל בהמשך מציאות האושר וההצלחה
האחריית אין שם שום רושם של חפרון (וכמו כן אין לומר שיהיה שם עונג)
אלא אחדות שלם מספיק ומשביע שהוא למעלה מכל עונג שמחה וששון. ובכלל
אומר לך שאין האושר תלוי באותו פועל של הכרת האל המוליר האהבה ונס לא
באהבה הנמשכת מאותה החכרה אלא הוא תלוי בפועל הרבקות מההכרה האלקיית
האחריית והפנימית שהיא תכלית שלמות השכל הנברא והוא הפועל האחרון והתכלית
המאושר שאז השכל הוא אלקי יותר מאנושי, ולכן אחרי שהזהירה אותנו תורתנו
הקרושה להכיר שלמות ופשיטות אחרות האל ואח"כ לאהבה אותו יותר מתועלת
המועיל ועונג הערב ומכל דבר אחר. טוב ונאות אל הנפש והרצון השכלי אמרה
לתבלית אחרון ובו הרבק ובמקום אחד בייערה האושר האחרון אמרה ובו תדבקון
בלי יעוד דבר אחר כמו חיים ותפארת ועונג מתמיד ואורה ושמחה וכיוצא, לפי
שהדבקות הוא שם יותר טיוחד ועצמי הרומז האושר וההצלחה הכולל. כל טוב
ושלמות הנפש המשכלה כו הוא אושר האמיתי, אמנם באלו החיים איננו נקל
להשיג: אושר כזה וגם שיושג איננו נקל להתמיר בו לעולם וזה לפי שבעודנו כאן
יש לשכלנו קצת התאחדות עם החומר הנופני, ולפיכך מי שהשיג הדבקות הזה
בחייו לא התמיר בו אלא חור להשגת הרברים הגשמיים כבתחלה זולתי בסוף
ימיו שבהיות נפשו שבקה עזבה את הגוף בהחלט ונשארה עמו ית' בתכלית האושר
והנפש ההיא אחרי הפררה מהחומר עם כ"כ עילוי וחשיבות היא משתעשעת
ומתעלסת לנצח בליי שום מונע בדבקותה המאושר בזיו האלקי, באופן שמתעלסים
בו המלאכים העליונים והשכלים הנברלים מניעי הגרמים השממיים כל אחד כפי
מררגת שלמותו לנצח, ותנה רעיתי נראה לי שראוי שיספיק לך זה המעט מהענוינים
הרוחניים, ואשוב אל כוונתי לאמר ראי אם אוכל למצוא תקנה אל הצער אשר
הפעליותי הרצוניים מולידים בי כרי שתתקיים נשמתי בי,
| נעמה: רצוני שתודיעני תחלה מאיזה מין היא האהבה שיש לך עמדי כי
אחרי שהשמעתני איכות כמה אהבות ותאות מתחלפות באנשים וחלקת אותם לנ'
מינים ראוי שתוריעני עתה מאיזה מין היא אהבתך זאת,
וב ב: מין אהבתי זאת איני יכול להכירה ואיני יודע להגידר הריני מרגיש
יכולתה ואיני משיגה כי בהיותה כ'כ חזקה נעשית מושלת עלי ועל כל כחותי
והיא כמו מנהיג ראשיי מכרת אותי ואני עבר משועבר איני יכול להכירה אמנם
אני מכיר כי חמרתי תבקש את הערב,
נכעמה: אכ אין ראוי לך שתבקש שאמלא רצונך ולא להאשימני אס לא
| אסכים
ספול הויכוה
אמכיט לך 55 אתה הוריתני שבהשנת הערב מלבר שתפסק החמדה עוד תעדר
האהבה |תתהפך לשנאה, תוב ב! אינך רוצה לבחור מספורנו זה פרי מוק
לחכך ונעיש לנפשי ומי יחן שלא תבחדי פרי רע ומר כדי לררגיזני ולא חהיי בזה
טמשלמי סובה וממלאי חסד ורחמים אחדי כי החץ- אשר ידיתי בקשתי לעשות
בקשרך תרצי להביאנו בבליותי ולבי, ג ע מה: אם אהבתך לי הוא יקר אצלך
כמו שאחשוב היאות שאגרום העדרה בעשותי רצונך הלא לאכזריות יחשב גם
לי גם לך כי אבמל אהבתך והיותי נאהבת לכן אהיה יותר מלאה רחמים כשלא .
אמלא תכלית האוהך המשולחת כרי שלא לתת חבלית וטוב אל האהבה הנעימה,
חרוב ב: את מועה או רוצה להשעותני בעשוחך הנחה כוזבת לאמור כי
אטרתי לך שבקשת הרבר הנחמר יפסיק האהבה ויוליר שנאה ואין דבר בטל
חר טוה נ ע טה! מרוע בטל? הלא בפיך טלאת לאמור כי סגולת הערב הוא
שהשביעה ממנו יבטל האהבה ויוליד שנאה. ח וב ב: לא כל ערב יגרום זה כי
המעלה והחכמוק עדבים למוציאיהם ולא יקוצו בהם לעולם אבל יבקשו לההבותם
וזה גם בדברים שאינם ממין הנאות כטו הגבורה והעושר והכבור,
נע טחף: נראה שדבריך סותרים מה שכבר אמרת מהערב. חובב: מה
שכבר אמרתי לך הוא שהערב אל החושים החצונים בלבד ובפרט אל החמריים
כסו הטשוש והטעס יקוצו בעליו בשבעם ממנו אמנם מה שיערב אל שאר החושים
כמו הראוח והשמע והריח לא יביאם כ"כ לשבעה, ושלמה אמר לא חשבע עין
לראות ולא תסלא אוון משמוע ופחות מזה ישבעו המחשבה והדמיון מהדברים
שיערבו להם כטו העושר והכבוד והממשלה, ועור פחות הרבה מכולם ישבעו
והשכל בפעולות המעלה והחכמה שהבלתי הסתפקות בהם הוא יותר נאות
0 נעסה: הבנתי שכפי היות העונג והערבות בכח יותר רוחני הוא יותר
בלתי מספיק ומשביע, אמנם הערבות שתבכש ממני הוא לפי המפורסם מהמשוש
שהוא השבע במהרה ולכן ראוי שאכחד אותו ממך.
חוב ב: מבואר הוא כי המשוש והטעם בין כל שאר החושים נעשו לא
לקיום האיש הפרטי בלבר אלא גם לקיוס המין האנושי עם ההולרה ברומה שהוא
מפעלות המשוש, והטבע שם גבול וחק לפעולות אלו השנים יותר מלזולתם שהס
הראות והשמע והריח, והסיבה לזה כי אלו הג' אינם הְכרחיים לקיום האיש וגם
לא לקיום המין אלא הם ע"צ התועלת והיותר טוב אל האנשים והב"ח השלמים,
ולכן כמו שאין מציאותם הכדחי כך אין צורך להגביל את פעולותיהם כי כמו
שהעדר השטיעה והראיה וההרחה לא יפסידו חיי האדם כך רבוי הראיה והפלגת
השטיעה והתטרת ההרתה לא יפסידום אם לא במקרה אבל הטעם והמשוש כמו
שטציאותם הכרחי אל החיים ואל קיום המין כך ההפלנה בהם יחייבו המות וההפסר
כי רבוי האכילה והשתייה יזיק כמו הרעב והצמא, וכן התמרת התשמיש ותגבורת
חחום או חקור בטישוש יפפידוהו, והנה בהיות התענוג יותר חזק בשני חושים אלו
לצורך קיום האיש והמין הוצרך הטבע להגבילם, כדי שאם חוזק התענוג. יוציאם
אל קצה היתרון יחזרו אל המצוע במתג ורסן ההגבלה הטבעית כרי שלא יפסרו,
באופן שנתפרסמה חכמת הטבע בשומו הגבלה טבעית אל הטעם והמשוש יותר
טלזולתם כטו שנתפרסמה בהמציאו אותם, ואע"פ שתשבע חמרת החושק בהתאחדו
עם חשוקתו ותתבטל מיד תאותו ותשוקתו לא מפני זה תתבטל האהבה אבל תתקשר
יותר באחדות האפשרי שבו יתהפכו בפועל האוהבים זה בזה או העשות משנים
אחד כהסיר הבדלם והתחלפם בכל האפשרי, והנה בהשאר הארבה ביותר אחדות
ושלמות
ספר הזיכות יא
ושלטות תשאר החמדה תמיד להתענג באחדות עם הנאהב שזה הגדר האמיתי אל
האהבה, נ ע מה: א"כ תכלית חמרתך תלוי בתוש היותר חמרי ובהיות האהבה
כ"כ רוחנית כמ"ש נפלאתי שתשים תכליתה ברבר כ"כ גרוע, ח\ב ב: לא גזרתי
שיהיה מזה תכלית האהבה השלמה אבל אמותי כי הפועל הזה לא יבטל האהבה
השלמה אבל יקשרהו יותר בפעולות הגופניות המבוקשות מפני היותם אותות
ומופתים להתהפכות וצרופיות האהבה בין שני האוהבים, וגם מפני שבהיות הגפשות
מתאחרות באהבה רוחנית גם הגופים מבקשים להשיג האחדות האפשרי כרי שלא
ישאר שום הבדל ופירוד ויהיה אחדות שלם וכ"ש כי עם הסכמת האחדות הגופני.
תרבה האהבה הרוחנית ותהיה יותר שלמה כמו שהתבונה תהיה שלימה כשיסכימו
עמה המעשים הראויים, ובכלל אומר לך כי אע'פ שעשינו גדר האהבה בשתוף
וכללות הנה הגרר המיוחד אל האהבה השלמה שבין האיש והאשה הוא התהפכות
האוהב באהוב עט תאוה שיתהפך האהוב באוהב, ובהיות אהבה זאת שוה בשניהם
יהיה גדרה התהפכות אוהב אחר בחבירו,
נעמה: עם היות טענותיך נוצחות ודקות הנני שופטת כפי הנסיון שאליו
ראוי להביט יותר מלכל הטענות והוא כי הרבה מהאוהבים כשהשיגו מאהובתם
מה שיחמדו מהפעולות הגופניות מלבר שתסור תאותם עור תפסק אהבתם בהחלט
ופעמים תתהפך לשנאה כמו שאירע באהבת אמנון לתמר,
ח וב ב: האהבה משני מינים, האחת נולרת מן התאוה החמרית כי כאשר
יחמוד איש את זולתו יאהבהו והיא בלתי שלמה כיון שנמשכת מסבה גרוע בהיותה
נולדת מן החמדה וזאת היתה אהבת אמנון לתמר ובה יצדקו דבריך כי בהבטל
הסבה יבטל המסובב ולפעמים תתהפך לשנאה כמו שאירע במעשה אמנון, אמנם
האהבה אחרת היא המולירה את החמרה בנאהב כי כח האהבה השלמה הקודמת
יוליד חמדת האתרות הרוחני והגשמי בנאהב באופן כי כמו שהאהבה הראשונה
היא מסובבת מחמדה כך זאת היא סיבה לחמדה וכשתשיג את מבוקשה לא תחבטל
עם שתפסק החמרה והתאוה כי לא בהבטל המסובב חבטל הסיבה וכ"ש כי כמ"ש
החמרה. האמיתית לא תפסק לעולם שהיא להתענג באחרות עם הנאהב לפי שזאת
החמרה נקשרת תמיד עס האהבה והיא מעצמותה ומהותה, אמנם תסור מיד החמרה
הפרטית מהפעולות הגופניות בשביל ההגבלה שהניח בהם הטבע. ואע'פ שאינם
מתמידים עכ'ז הם מחזיקים אותה האהבה ולא מפסידים אותה באופן שאין לך
להתנצל מהאהבה השלימה שיש לי אליך עם התפרון הנמצא בבלתי שלמה, כי =
אהבתי לך אינה מסובבת מהחמרח אלא ההטרה מסובבת ממנה ותחלת דברי.
אליך שהכרתי אותך גרמה בי אהבה וחמדה ולא אמרתי חמדה ואהבה לפי שהאהבתי
לא נמשכה לעולם מהחטרה אלא קדמה לה,
נעמה: אם אהבתך לי לא נמשכה מחמדה ותאוה גופנית הודיעני נא מה
הוליר אותה כי אין ספק שכל אהבה אנושית היא הווה ונולדת מחדש ולכל נלד
יש מוליר כי לא ימצא בן בלא אב ולא מסובב בלא סבה,
ח וב ב: האהבה האמיתית והשלמה שהיא אותה שיש לי אליך היא אב
אל החמדה וכן אל השכל ונולדה בי' מן השכל הישר כי בהכירי ימצא בך מעלה
ושכל וחן נפלא שפטתי בשכלי משפט צודק היוחך שלמה ומעולה מכל צר ובחינה
וראויה להיות נאהבת וההפעלות והאהבה הזאת המה שחחזירוני בעצמותך והולידו
בי תאוה שתתהפכי בעצמותי כרי שאהיה לבשר ועצם אחד אתך ובאהבה שוה
יחזרו שתי הנפשות אחת ויוכלו לכלכל ולהחיות שני הגופים באופן שוה וחטריות
ספר הויכוח
החמרה הזאת תכסוף האחרות הגשמי למען ישינו הנופים באמצעיתו כל האתדוח
האפשרי, הלא בעיניך תביטי כי האמת אחז ררכו ומפני שמן ההכרה השכלית
נמשכה האהבה וממנה החמדה לכן שפתי מתחלה ברור מללו שהכרתי אותך
גרמה בי אהבה וחמרה.
נעמה: איך תאמר כי האהבה האמיתית נמשנת מהשכל? ואני שמעתי כי
האהכה השלמה א"א שתהיה משוערת ומוגבלת מן השכל בשום אופן ולכן יקראוה
משולחת ונעזבת כי השכל לא יוכל להביאה בכפל רסנו,
חוב ב: האמת אתך, ואם אמרתי שאהבתי נולדה מהשכל לא גזרתי אומר
שתהיה מוגבלת ממנו אלא אני אומר כי אחרי צאתה מבטן ההכרה השכלית לא
תכנע לשמוע מוסר השכל אלא תפרוץ גדרו בלי מתג ורסן עד היותה לאבן נגף
ולצור מכשול ונזק אל האוהב, כי האוהב כראוי שונא את עצמו שהוא רבר חוץ
מכל מושכל כי האהבה והחסר ראוי שיתחילו תחלה באדם אל עצמו ואין אנו
עושים כן כי אנו אוהבים זולתנו יותר מעצמנו ולהיות האהבה אחרי הוולדה
משוללת מהגבלת השכל לכן יתארוה כסומא בלי עינים, ולפי שעיני נוגה אמה
יפים לכן תחמוד את היפה והשכל ישפוט את היפה טוב ונאהב ומזה תוולר האהבה.
נס יציירוה כנער ערום לפי שהאהבה החזקה א"א להעלימה עם השכל ולא לכסותה
עם התבונה מפני חוזק הצער הנמשך ממנה והוא נער קטן לפי שנערר ממנה
רתבונה ולו כנפים על כי האהבה קל מהרה תכנס בנפשות ותעוררם לרוץ למצוא
את הנאהב ולעזוב את גופם, ועל כן אמר איוריפידי כי האוהב. חי בגוף של זולתו.
עוד יעשוהו מורה חצים להיותה מכה ברחוק בלב החושק וגם לפי שמכת האהבה
היא כמכת החץ פתאומית ונקב צר ועמיק ובלתי נקלה להראות וקשה להרפאות
ורחוק להעלות ארוכה נראית מעט מבחוץ והיא מפוכנת מאר מבפנים והרבה פעמים :
נהפכת לשחין בלתי נרפא וגם כמו שלא תתרפא בשבירת הקשת ובחתיכת היתר
שירו את החץ כך פצע וחבורת: האהבה האמיתית לא תקבל תקנה משום הענונ "
מתענוני הזמן ולא ממה שיקבל מהאהוב וגם לא תפסק בהערר האהוב. וא'כ לא
יפלא בעיניך איך עם היות האהבה השלמה נמשכת מהשכל איננה מסודרת ומוגבלת
מאתו, נ ע מ ה: אבל אפלא מאור שקהיה אהבה משובחת אותה הבלתי מסודרת
מהשכל והתבונה כי הייתי חושבת שזה יהיה ההברל בין האהבה המעולה ובין
המכוערת המשולחת ובלתי מוגבלת ועתה אני מפופקת איזו תהיה השלימה,
חרב ב: אין הדבר כמו שחשבת כי השילוח איננו מסוגל אל אהבת הכיעור אבל
הוא סגולת כל אהבה עזה שתהיה מהנאות או מהבלתי נאות אלא כי השילוח
בנאות יגריל המעלה ובבלהי נאות יוסיף החטא ומי זה יאמר כי באהבות הנאותות
לא המצא חמדה משולחת ובלתי מוגבלת ? ואיזו אהבה היא יותר גאותה מאהבת
האל ואיזו היא יותר עזה ומשולחת ממנה? שהרי אינה מסוררת מן השכל המנהיג
ומקיים את הארם כי רבים הם שאינם מחשיבים את עצמם בעבור אהבת האל
ומבקשים למות וכמה הם שבעבור עוצם אהבת האל אינם אוהבים את עצמם.
כמו שכמה רשעים לגודל אהבת עצמם אינם אוהבים האל, ועוד ראי כמה הם
שבקשו לכלות את חייהם ולהמית את עצמם מפני התלהבותם באהבת המעלה
והשם הטוב ? שהשכל לא יסכים בזה אלא כל הישרותיו הם לקיים החיים הנאותים
(להתקיים בחיים הנאותים), ועוד רבים בקשו בשמחה גדולה למות בשביל אוהביהם
הנאותים כמו שהייתי יכול לתת לך כמה ראיות בזה אלא שאין רצוני להאריך.
והנה לא אחשוב שיגונה חזוק האהבה והתלהבות הרצון מהאיש אל האשה כמו
ספר הויכות יב
שלא יגוגה בין האנשים האוהבים זה לוה ובר שתמשך מהכרה אמיתית שישפוט
אותה ראויה להיות נאהבת שאהבה כזאת איננה מהנאות פחות ממה שהיא מהערב.
נ ע מה: מ'מ הייתי רוצה שתהיה אהבתך מסודרת מהשכל שהולידה שהוא
המנהיג אל רבר נאות. . 2
חובב: האהבה המסודרת אינה מכרחת את האוהב ואע'פ שיש לה שם
אהבה אין לה פעולות האַהבה כי האהבה האמיחית מכרחת את השכל והאוהב '
בהכרח עצום ובחוזק נפלא והיא מטררת את הרעה יותר מכל דבר אחר ומשכחת
כל רבר זולת האהוב ובכל מכל כל תעשה את הארם זר ורחוק אצל עצמו ומיוחד
> וקרוב אל האהוב ישנא התענונים והחברה ויאהב ההתבודרות והעצבות הוא מלא
כאב מוקף דאגות מוררף מענויים מוכה מהחמרה ניזון מתקוה ניזוק מדאגה טרוד
במחשבות מבולבל מאכזריות מעונה מהחשרים נגוע מהקנאה יוצר בלא נייתא
עמל בלא מנותה נקשר תמיר עם הינונות מלא אנחות רק בעיניו עמל וכעס יביט
מה אוכל עוד לומר אלא שהאהבה תתמיר להמית את החיות ולהחיות מיתת האוהב
והיותר נפלא בעיני הוא כי עם היותה כ'כ עזה וחזקה בכאב אנוש לא יוחיל
הרצון ולא יחמוד לצאת ממנה אבל ישנא מאר כל יועץ עוזר וסומך אותו להנצל
ועתה הנר' לך שבמאורעות כאלה יוכל הארם להביט אלני מוסי השכל וסררי התבונה?
נעמה: אל תנדיל כ'כ הענין כי ידעתי גם אני שהאוהבים יאריכו לשון
יותר מהדאגות שבלבם,
ח ו בב: זהו מופת עליך שלא תרגישם ביון שלא תאמיני לרברים כי א"א
שיאמין גורל עצבון האוהב אלא המשתתף בו ואם היית מרגשת בצערי לא בלבר
תאטיני לרברי אלא להרבה יותר, כי מה שאני מרגיש איני יודע להגידו ולא
לשחוק ממנו ומ"ש אינו חלק קטן מצערי. ואיך תוכלי לחשוב כי בהיות האוהב
בצערו כלו נעכר ושכלו מבולבל וזכרונו טרוד ומתשבתו נכריה והרגשתו מעונה
בעמל ומכאוב יוכל עכ"ז להשאר חפשי בלשונו לרבר צחות וחנופה? מה שאני.
אומר הוא מה שיספיקו שפתי להוריע ולשוני לספר, והשאר יבינהו מי שמזלו הרע
הרגישהו אליו, ומי שטעם גודל מרירות נועם האהבה ולא ידע ולא רצה ולא יפול
להרחיק את ,מרירות לענתו מעליו, כי באמת אין לי דרך ואיני מוצא אופן לבאר
אותו, רוחי בוער ולבי נאכל וכל גופי כדליקה והנמצא במדרגה זו לא תאמיני
שינצל אם יוכל? אמנם איננו זכול כ אין לו חפשיות להנצל ולא לבקש הצלה
וא'כ איך יוכל להתנהג בשכל הבלתי אדון לעצמו ? כי כל השעבודים הגופניים
יניחו הרצון לבדו חפשי ושעבוד האהבה ישעבד תחלה רצון האוהב ואח"כ כל עצמותו,
נעמה: אין ספק שהאוהבים יסבלו הרבה כאבים ער שישיגו את אשר
יתאוו יותר אבל אח"כ יתוקן כל דבר באופן שכל מכאוביהם נמשכים מחמרת
> הבלְתי מושג ולא מאמיתת אהבתם אליו, |
חוב ב: גם בזה לא נסיתי כי האוהבים שיסור צערם בהשיגם התענוג הבשרי
| אין אהבתם נמשכת מהשכל אלא מהתאוה הבשרית (וכמו שכבר- אמרתי לך) כל
מכאוביהם הם חמריים ולא רוחניים כאותם שאהבתם נמשכת מהשכל שהם חזקים
ומפעפעים ויורדים חררי בטן קשים לסבול ולא יקבלו תקון בתענוג הבשרי ולא
השקט אל אהבתם, אבל אומר ואגזור בהפך שאם מכאוביהם היו חזקים מתחלה
יגדלו יותר אחר ההתאחרות ויצערום הרבה מאר, ג ע מה: ומאיזה טעם? בהשיג
תאותם יגדל צערם? חובב: מפני שאהבה זאת היא חמרת התאחרות שלם
מהאוהב באהוב שהוא בלתי אפשר להכנים זה בזה בעצם ובהחלט, אמנם זה
אפשרי
ספר הויכות
אפשרי כנפשות שהן רוחניות כי הרוחניים בחוזק פעולותוהם יכולים להכנס ולהתאחד
ולהתהפך באחר, אבל לא הגופים הנפרדים שכל א' מהם צריך למקום מיוחד,
ולכן אחרי היחור הבשרי נשארת החמרה יותר חזקה אל אותו האחדות הבלתי
אפשרי להשיגו בשלמות ועס השתרלות מגמתה חמיר בתשלום ההתהפכות בעצם
הנאהב היא עוזבת את עצם האוהב לעולם יותר בצער על חפרון ההתאחדות
ואין כח בשכל ולא ברצון ולא בתבונה להגבילה ולהעמידה.
נעמה: הגני מתחלת להסכים לטענותיך אבל עדיין נשאר דבר אחד זר
אצלי להסכים עליו, והוא שתמצא אהבה או שום דבר טוב באדם או בעולם שלא
ינהגהו השכל שהוא המסרר והמנהיג כל רבר טוב ומהולל והרבר הוא הגון כשהוא
מסודר ממנו וא'כ איך תגזור על האהבה השלמה שלא ינהיגנה השכל?
חובב: כיון שזה בלבר מסופק לך זה בלבד אפרש לך. ראוי שתרעי כי
יש באנשים שני מיני שכל האחר נקרא נהוג ורגיל, והשני בלתי רגיל, הראשון
כוונתו להנהיג ולקיים את האדם בחיים הנאותים וכל שאר הרברים פונים לתכלית
זה וירחיק כל מנגד ומעכב וזהו אותו השכל שאמרתי שאינו יכול לסדר ולהגביל
האהבה השלמה, כי האהבה ההיא מצערת האוהב עצמו וחייו וטובו בנזקים חוקים
כרי לררוף את הנאהב. אמנם השכל השני הבלתי רגיל כוונתו ומגמתו להשיג
הנאהב ולא יביט לקיום דבריו העצמיים אבל יאחר אותם בשביל השגת הנאהב
כמו שראוי לאחר הפחות במעלה בשביל היותר חשוב, כי כמ"ש הפילוסוף הנאהב
הוא יותר שלם ומעולה מהאוהב כי הוא תכלית אליו והתכלית יותר מעולה ממה
שהוא בשביל התכלית. והנה ראוי ליגע ולעמול בשביל היותר מעולה וזה נודע
במשל טבעי ומרותיי, הטבעי כי מי שרואה מכה באה על ראשו ישים בטבע
את זרועו להגין על ראשו היותר חשוב, כן בהיות האוהב והאהוב עצם אחד הנה
האהוב החלק החשוב ולכן האוהב שהוא הפחות במעלה לא יעזוב מלסבול כל
צער וכאב כרי להשיג את האהוב ויררפהו בכל כחו וזריזותו בהיותו תכליתו
האמיתי ויעזוב כל צרכי עצמו כאלו הם של זולתו, והמשל המדותיי הוא כי כמו
שהשכל הראשון יצווה על שטירת הממונות לצרכנו המיוחד וזה לתכלית שנוכל
לחיות היטב ובהשקט כן השני יצווה לחלקם כראוי לזולתנו שהוא לתכלית יותר
מעולה והוא קנין מעלת הנדיבות וא"כ השכל הראשון יצוונו לבקש את המועיל
ואת התענוגים הנאותים והשני יצוונו להתעטל ולטרוח בעצמנו ובנפשנו בשביל
דבר יותר נכבד וראוי להיות נאהב,
נעמה: אל איזה משני מיני שכל הללו ראוי לשמוע כפי וזעחך? .
ח ו בב: השני הוא יותר נעלה ומרומם כמו שתכונת הנריב לחלק את הממונות
כפי המעלה היא יותר מעולה מתכונת הכלי לכנסם לצורך עצמו, כי עס היות
תבונה קנין הנכפים הנה היא יותר חשובה לחלקם בנריבות, והנה הארם שכפי
השכל טקיים אצל עצמו אהבה מעולה וחשובה בלי שישתפנה לזולתו הוא כאילן
גדול ורענן תמיר וענפיו מרובין אמנם בלי שום פרי שבאמת ראוי לקרותו עקר.
ובלי ספק מי שיחסר לו אהבה מעולה יש לו מעט מעלות אמנם מי שישים עצמו
לאהבה. מכועדת הנמשכת מתאוה בשרית בלי הסבמת השכל על היותו ראוי להיותו
נאהב הנה הוא אילן מוציא פרי שהוא ראש ולענה שנראה איזה מתיקות בקליפתו
אבל האהבה הראשונה הנבחרת טהשכל היא מתהפכת לנעימות גרול לא בלבר
בתאוה בשרית אלי גם בכוונה רוחנית בחשק בלתי משוער, וכשתרעי כמה האהמה
היא עקויית בכל העולם לא בלבר בגשמי אבל הרבה יותר ברותני. ואיך מן
הסיבה
ספר הזיכות יג
הסיבה הראשתה עד האחרון מהנבראים. אין שום רבר בלי אהבה אז תהיה האהבה
יותר חשובה בעיניך ואז תדעי את מולדתה היטב , ג ע מ ה: אם רצונך להפיס את
דעתי הודיעני גם את זה, ח וב ב: הזמן קצר אל הררוש הזה וכבר הגיעה שעה
לתת מנוח לנפשך הנריבה ולעזוב נפשי העצבה בכאבה הנהוג שעם היותה נשארת
לברה היא תמיר עס חברתך וגם שהיא מצערת היא חברה נעימה,
נעמה: שלום עליך חובב אתה עובר כאיש נדהם ונאלם, חובב: הנה
שואלת בשלומי השונאת את שלומי ועכ"ו שלום עליך נעמה מה תבקשי ממני.
נעמה: אני מבקשת שתזכור מה שאחה חייב לי כי נראה לי הזמן מזומן לפורעו
אס חרצה, ה וב ב: אני חייב לך? וממה? בוראי לא על שום טובה ונחת רות
כי רק מעמל וכעס את נדיבה אצלי, נע מה: הריני מורה שאינגו על טובה אבל
הוא חייוב של נרר ושעבור שעם שאיגנו כ"כ נכבר הוא חיוב יותר גרול,
ח וב ב: איני זוכר שנדרתי לך שום דבר אלא לאהוב אותך ולסבול את
קצפך ער אשר אשוב לעפר וגם שם אם יש לנפש שום הרגש לא חהיה משוללת
לעולם מצער ותוגה ומן הגדר הזה אין צורך שאזכרנו אחרי שאני פורע אותו יום
יום, נ עמה: או אתה שכחת או אתה מראה היות כן אין ראוי שהחייב יזכור
החוב פחות מבעל חובו ואינך זוכר כי לימים עברו בסוף ריבורנו על האהבה
וחחמדה נדרת לומר לי מקור הוויית האהבה ומולרותיה ? ואיך שכחת זה כ"כ מהרה?
חוב ב: זור אזכרנו ואל יפלא בעיניך אם אחרי שגנבת את זכרוני לא הייתי
זוכר כאלה היום, נ ע ם ה: אע'פ שגנבתיהו זהו ברברים הנכריים אך לא מדברים
שלי, חחוב ב: מהרברים שלך אין נפשי זוכרת אלא אותם הממלאים אותה אהבה,
ודאבה, ועצב , והשאר עם היותם שלך הם זרים אצלי,
נעמה: באיזה אופן שיהיה אני מוחלת על שכתתך אבל לא על נררך ואחרי .
היות הזמן נכון נשב תחת הצל הלז והגידה לי לידת האהבה ומקורה הראשון .
חוב ב: אם רצונך שנרבר במולר האהבה צריך שאומר לך בררוש הזה הראשון
גורל כללותה ומציאותה המשותף ופעם אחרת נרבר ממולרה, נ ע מ ה: מולד הדבר
>אינו קורם אל כללותו ? ח גב ב: הוא קודם במציאות אבל לא ביריעתנו, נ עמה;:
מרוע לא? ח וב ב: לפי ששתוף וכללות האהבה הוא מבואר לנו יותר ממולרה
ומהרברים הידועים נבוא להכיר הבלתי ירועים. ג ע מה: האמת אתך כי שתוף
האהבה הוא מפורסם מאור אחרי כי כמעט אין שום אדם משולל ממנה זכר או
נקכה בחיר או זקן ואפי' הילרים בתחלת הכרהם אוהבים אמותם ומניקתם,
חוב ב: לפי דבריך אין האהבה משוהפת אלא במין האנושי, נ ע מ ה:
. גם בכל הבע"ח המולירים נמצאת האהבה בין הוכרים והנקבות ובין הבנים ומולידיהס.
ח וב ב: אין ההולרה בלבר סבת האהבה הנמצאת באנשים ובשאר הב"ח אבל
יש הרבה סבות אחרות אמנם האהבה אינה בלבד בהם אלא היא משותפת וכוללת
הרבה דברים אחרים שבעולם. .'
נעמה: הגירה לי החילה שאר סבוה האהבה שבב"ח ואח'כ תודיעני איך
היא נמצאת גם בבלתי חיים, ח וב ב: הנני בא להנירם לך זה אהר זה, הבע"ח
מלבר כי בטבעם אוהבים את הראוי להס כרי לרדוף אותו כמו ששונאים את
הבלתי ראוי כרי לברוח ממנו עור הם אוהבים זה את זה באהבה מתהפכת או
צרופיית (ריציפריקה) לחמשה סבות. הראשונה לחמרת ותענוג ההולרה כמו הזכרים
8 4 אל
ספר הויכוח
אל הנקבות , השנית בשביל משך הזרע כמו המולירים אל בניהם. השלישית בשביל
ההטבה שהיא מולירה אהבה לא בלבר במקבל אל הנותן אלא גם בנותן אל
המקבל אפי' שיהיו ממינים שונים כאשר נראה שאם כלבה או עז יניקו ילר אחר
יש ביניהם אהבה עזה וכן בהניקם איזח בע'ח שלא ממינם. רביעת בשביל טבע
המי[ שלהם אל מין*) הדומה כי אנו רואים אישי כל מין מהב"ח הבלתי טורפים
שהם מתחכרים בשביל האהבה שביניהם, וגם הטורפים עם שאינם מתחברים כדי
לאכול כל אחר מהם מה שיצוד הוא לברו מ"מ הס מקפירים על בני מינם ואוהבים
אותכ. ולא ינהגו עמם טבעם האכזר, וגם במינים המתחלפים ימצא קצת דמיון
אהבה כמו רחי הנקרא (דילפינו) עם הארם, כמו שימצא ג'כ עם קצחם שנאה
טבעית כאפעה עם הארם כי עם ההבטה בלבר הם הורגים זה לזה, החמישית
בשביל התמרת החברה שתוליד אהבה לא באישי המין האחר לבר אלא גם באישי
המינים המתחלפים והאויבים בטבע כמו שנראה זאב עם כבש ואריה עם כלב
שבשביל רחברה נעשים אוהבים, נ ע מה: שמעתי סיבות אהבת הבע"ח עהה
הודיעני סיבות אהבת האנשים, :
חוב ב: סבות האהבה הצרופיית (ריציפריקה) מזה לזה שבין האנשים הן
בעצמן החמש הנוכרות אלא כי מצר השכל הן יותר פנימייות או רפות כדין או
שלא כרין כפי חלוף תכלית האנשים, נ ע מה: הודיעני ההבדל שימצא בכל אחר
מהן, חו ב ב: הראשונה שבשבי? עונג ההולדה היא באנשים אהבה יותר פנימית
וקיימת ומיוחדת אבל היא יותר מכוסה עם השכל. נעמה: תפרשי לי אלו
ההברלים יותר בפרטות, ח ובב: היא יותר פנימית כי הם אוהבים הנשים יותר
בחוזק ומבקשים אוהן יותר בזריזות ער שבשבילם יעזבו האכילה והשינה וכל
מנוחה והיא יוהר קיימת בהם כי היא מהמרת ביניהם יותר ולא תתבטל בשביעה
ולא בהסחר איש מרעהו ולא בזולה, והיא יותר מיוחדת ואמיתית כי כל איש
יש לו יחש ונטייה לאשה פרטית יותר מזכרי שאר בע'ח אל נקבותיהם , ואע"פ
שיש בקצחם איזה יחור הנה הוא יותר שלם ומוגבל באנשים גם היא יוהר מכוסה
לפי שהשכל מגביל את תוקפה כי התוקף ההוא ישפטהו מכוער בהיותו בלתי מסורר
מהשכל ובשביל התוקף והכח שיש לתאוה הזאת הבשרית באנשים ובשביל סירובה
אל השכל מכסים בני אדם איברי ההולרה כרברים מכוערים וממרים אל ההגבלה
הנאותה, נ ע מ ה: השמיע ההברל שבין האנשים והבע'ח בסבה השנית, ח וב ב:
בסבת המשך הזרע יש אהבה צרופיית בין הבנים ומוליריהם בלבר ובפרט עם
האם הזנה ומגדלת אוהם, או גם עם האב כשיזון אותם ולא זולת, אמנם האנשים
אוהבים המולידים וגם האחים ושאר הקרובים מצר קרבהם בלידה אבל לפעמים
בשביל הכיליות האנושי ושאר פחיתיות הם מפסידים לא אהבת הקרובים והאחים
בלבר אלא גם אהבת האבות והאמהות והנשים המיוחדות מה שלא יארע זה בבע"ח.
נעמה: אמור ההברל שבסיבה השלישית שהיא ההטבה, חובב: בזה
ישובחו הבע"ח יותר מהאנשים כי הבע"ח מקעוררים לאהוב לתגטול הטוב שקבלו
כבר יותר ממה שיעשו לתקות הקבול טוב בעתיר, אמנם האנשים הפחותים לכיליותם
יתעוררו לאהוב לתקות הטבה אחת יותר מה שיעשו להגמול כמה טובות שקבלו
כבר וזאת הסיבה מההטֶבה היא כ"כ כוללת שנראה שהיא מחבקת רוב שאר הסיבות,
נעמה: בסיבה הר' שהיא היוה האישים ממין אחר יש שום הבדל בין רארם
והב'ח? חוב ב: האנשים אוהבים זה לזה בטבע ובפרט אותם שהם ממשפחה או
4 | משבט
*) ע'ג סמלס כחוב: לסל,
ספר הזיכוח - -
משבט אהר או מארץ אחת אבל אינה אהבה כ'כ קיימת ואמיתית כמו בב"ח,
-כי היותֶר חזקים ואכזרים שבבע"ח לא יזיקו את בני מינם, האריה לא יטרוף האריה
והנחש לא ישוך את הנחש אבל האישים מקבלים היזק והריגות זה מזה יוחר ממה
שיקבלו מכל הבע'ח ומשאר הרברים שבעולם ההפכיים להם כי השנאה והתגר
והכח האנושי ימיתו אנשים יוחר ממה שימיתום כל שאר הדברים מקריים וטבעיים,
וההבלה והחריצות שבאנשים אל המותרות היא סיבת הפסר האהבה הטבעית
שביניהם ויולירו שנאה לא בין הרחוקים בלבר אלא גם בין בני מדינה ועיר
ומשפחה אחת ובין אחים ואבות ובנים ואיש ואשתו ומלבר זה יש עור כמה פחיתיות
אנושית המולירות שנאה אכזרית, נע מה: נשאר לך שתפרש ההברל שבסבה
החמישית שהיא החברה,
ח וב ב: החברה וההשהתפות כחם יותר גדול באהבה האנושית מבכ"ח להיותם
יותר פנימיים כי הריבור יחקה ויכנים אותם יותר בגופים ובנפשות ואע"פ שתפסק
החברה בהסתרם זה מזה תשאר חקויים בזכרון יותר ממה שתשאר בבע"ח,
נעמה: רצוני שתודיעני אם יש סכה אחרת לאהבת האנשים זולת אלו
החמשה שלא תמצא בבע'ח, הו ב ב: יש בהם שתי סיבות אחרות. נ ע מה:
ואלו הם? ח וב ב: האחת היא התייחדות הטבע והמזג שבין ארם אחר לחברו
כי בלי טעם אחר בתחלת הכרתם זה לזה נעשים אוהבים וכשלא נמצא לה סבה
אחרת נאמר שהם דומים במוגם -כי באמת יש איזה דמיון או יחס וערך בין שני
המזגים, כמו שנמצאת ג'כ שנאה בין אנשים בלי טעם ידוע שהיא נמשכת מהבדל
וחילוף משניהם והאצטגנינים אומרים שהאהבה הייחסית הזאת נמשכת מרמיון ויחס
מקומות הכוכבים והמזלות ברקיע בלידת האנשים ההם, כמו ששנאת ההתחלפות
נמשכת מהערר היחס והערך בכוכבים בעת לידתם, וסיבת האהבה הזאת נודעת
באנשים ולא בבע'ח, נעמה: ואיזו היא האחרת?
ח וב ב: היא המעלות המרותיות והשכליות שבשבילם המעולים הס נאהבים
מאר מהאנשים הטובים וזוהי האהבה הנאותה החשובה מכולם כי האנשים הטובים
בלי סיבה אחרת זולת בשביל החכמות והמהות נעשים אוהבים באהבה חזקה וקיימת
יותר מאותה שבשביל המועיל והערב שבאותם השנים נכללים כל החמש סיבות
האחרות, וזו בלבר היא אהבה נאותה ונולרת מהשכל הישר ולכן לא תמצא בב"חת. -
נעמה: הרי שמעתי כמה הם סבות האהבה באנשים ובשאר הב"ח אמנם.
לא תפול אחת מהן בגופים הבלתי חיים והנה אמרת שהאהבה היא משותפת גם
לשאר הגופים הבלתי מרגישים והוא זר אצלי, חובב: מרוע הוא זה, נ ע מה:
לפי שא'א לאהוב רבר אם אינו מוכר תחילה והגופים הכלתי מרגישים אין בהם
כח ההכרה וגם האהבה נמשכח מהרצון או החמרה ונכנסת בהרגש והגופים שאין
להם לא רצון ולא חמרה ולא הרגש איך ימצא בהם אהבה?
חובב: ההברה והחמרה וכמו כן האהבה היא בשלושה פנים, טבעית,
הרגשית, ושכלית עם רצון, נ ע מה: תבאר לי כל אחת מהן, חובב: ההכרה
או החמרה או האהבה הטבעית היא אותה הנמצאת בגופים בלתי מרגישים כמו
היפודות והמורכבים מהם הבלתי מרגישים כמו המהכות ומיני האבנים וגם הצמחים
העשבים או האילנות שיש לכולם הכרה טבעיה לאיזה תכלית ונטייה אליו, שהנטייה
ההיא מניעה אותם אל אותו התכלית כמו הגופים הכברים לררת למטה והקלים
לעלות למעלה מקום מיוחד ניכר ונחמד להם-וזאת הנטייה אני קורא אותה וכן
היא באמת חמרה ואהבה טבעית שהרגשית היא הנמצאת ה מרברים
ררוף
ספר הויכוח
לרדוף המועיל להם ולברוח מהמזיק כמו בקשת המזון וההולדה והמנוחה וכיוצא
מהדברים שצריך להכירם תחלה ואח"כ לחמור או לאהוב אותם ועם זה לררוף
אחריהם שאם לא יכירם הב"ח לא יחמרם ולא יאהבם ולא יררוף להשיגם ולא
יוכל להיות אמנם אין זאת הכרה שכלית וכן החמרה או האהבה אינה רצונית כי
הרצון לא ימצא בלי השכל אלא הם פעולות הכח המרניש ולזה נקראם הכרה או
אהבה הרגשית או ביותר ביחוד תאוה, ההכרה השכלית והרצונית היא באנשים
בלבד כי היא נמשכת ומסוררת מהשכל,
בעמה: אתה אמרת כי האהבה הרצונית היא באדם בלבר וההרגשית היא
בשאר הבע"ח והטבעית היא בגופים התחתונים הבלתי מרגישים , רצוני לרעת אם
אולי אותה הטבעית נמצאת גס בבע"ה עם ההרגשית וכן אם הטבעית וההרגשית
נמצאת גם בבני ארס עם הרצונית השכלית, ח וב ב: שאלת כהוגן וכן הוא כי
עס האהבה המעולה נמצאת הפחוחה אבל עם הפחותח לא תמצא תמיד המעולה,
באופן כי באנשים עס האהבה השכלית נמצאת ההרגשית לררוף המורגשות הראויות
אל החיים ולברוח מהבלתי: ראויות ונמצאת בהם גם הנטייה הטבעית כי בנפול
הארם ירד בטבעו מהגבוה אל הנמוך כמו גוף כבר וכן בב'ח יש בהס זאת הנטיה
הטבעית. נעמה, מאיזה טעם אתה קורא אהבה אל אלו הנטיות הטבעיות
וההרנשיות ? כי האהבה נראה היותה פועל הרצון והרצון הוא בארם בלבר בין
כל השפלים והשאר ראוי שתקראם נטייות או תאוות לא אהבה. -
חובב: הרברים ניכרים: ע"י הפכיהם כי כמ"ש אריסטו ידיעת ההפכים
אחת ואם ההפך של זה נקרא שנאה ראוי שוה יקרא אהבה כי כמו שבאנשים
השנאה הרצונית היא הפך האהבה כן בבע'ח שנאת הרברים המזיקים להם הוא
הפך. אהבת הרברים המועילים להסי והב"ח יברח מזה וירדוף את זה והשנאה סיבה
לברוח מזה כמו שהאהבה סיבה לררוף את זה, וגם הגופים הכבדים אוהבים המטה
ולפן יררפוהו כמו שבורחים מהמעלה מפני שישנאוהו, וההפך הגוף הקל אוהב .
המעלה ושונא המטה וכמו שנמצאת השנאה בכולם כן נמצאת ברם אהבה,
נ עמה: איך יוכלו לאהוב אוהם שאין להם הכרה? ח וב ב: אבל הם מכירים
כיון שהם אוהבים ושונאים. ג ע מה: ואיך המצא הכרה. למי שאין לו שכל ולא
הרגש ולא דמיון כמו אלו הגופים השפלים הבלתי מרגישים?
חוב ב: אע'פ שאין להם בעצמן אלו הכחות הנה הם מונהגים מהטבע
המכיר ומנהיג כל הנמצאים התחתונים או מנפש העולם עם הכרה ישרה וצורקת
מהדברים שלהם הטבעיים כרי לקיים ולהעמיר טבעס, נ עמ ה: איך הבלתי מרניש
יוכל להיות. אוהב? ח ו ב ב: כמו שהטכע מדריך ומיישיר הגופים השפלים להכיר
> תכליתם ומקומותיהם המיותרים , כן הוא מיישירם לאהוב ולחמר אותם ולהתנועע
| לבקשם בהיותם חוץ מהם , וכמו שהחץ מבקש ביושר את האות המכוון ע"י הכרת
היורה וזורק אותו, כן אלו הגופים מבקשים מקומם המיוחר ותכליחם בהברה הישרה
של הבורא שהושפעה בנפש העולם ובטבע הכולל של הרברים התחתונים. באופן
כי כמו שנטיית החץ נמשכת מהברה או אהבה וחמדה מלאכותית כך נטיית אלו
הנופים הבלתי בעלי שכל נמשכת מהכרה ואהבה שכלית,
נעסה: ישר בעיני אופן האהבה וההכרה הנמצאת בגופים הבלתי בעלי
נפש ורצוני לרעת אם אולי ימצא בהם אהכה או חמדה אחרת זולת אותה שיש
להם למקומם, ח וב ב: אהבת היסודות וכן. שאר הגופים המתים. למקימותיהם
ושנאתם אל ההפכיים היא כמו אהבת הבע"ח אל הראוי ושנאתם 4 הבלתי ראוו
ולכן
פפר הויכווח מו
ולכן בורחים מזה ורודפים את זה, ועוד אהבח זו היא ממין האחבה שיש לב'ח
הארציים אל הארץ והיימים אל המים והמעופפים אל האויר והסאלמָנדרא אל האש
שאומרים כי היא נולרת בו ושוכנת בתוכו ומלבד מין אהבה זאת שיש לגופים
וליפורות עוד יש להם כל שאר החמש סיבות מהאהבה הצרופיית שאמרנו שנמצאת
בב'ח, נ ע מה: תפרשם לי אחת לאחת,
חוב ב: אתחיל מן האחרונה שהיא אהבת המין להיותה היותר מפורסמת
כי אנו רואים שחלקי הארץ בהיוהם חוץ מהבל חס מתנועעים באהבה עזה כרי
להרבק בכל וכן האבנים המתהוים באויר מבקשים מיר הארץ. והנהרות ושאר
המימות המתהוים בעמקי הארץ מאדים המתקבצים שם ונעשים מים מיר שהם
נמצאים בשיעור מספיק הם רצים אל הים ואל יסוד-המים בשביל אהבהם אל
מינס, והאדים האויריים או הרוחות המתהוים בחדרי הארץ הם מתעצמים לצאֶת
עס רעם ורעש כדי להתדבק אל יסודם שהוא האויר. וכן האש המתהוה למטה
הוא מתנועע לעלות אל מקום יסוד האש כלפי מעלה בשביל אהבת מינו. ==
נעמה: שמעתי מהאהבה שיש ביסודות אל מינם עתה אמור לי משאר
חסבות, ח וב ב: אומר יאליך מההביעית שהיא מהחכרה לפי שגם חיא מפורסמת
בהיותה מהייחפת אל המקומות הטבעיים, נ ע מה: ומה היא החברה הנמצַאת
ביסורות. ובאלו הגופים ?
חובב: כל אחר מן הד' יטורות שהם אש, רוח מים ארץ הוא אוהב לנוח
אצל אחר מהשאר ולא אצל האחרים, הארץ בורחת מלהתקרב. אל הגלגל ואל
האש ומבקשת המרכז שהוא היותר רחוק מהגלגל, ונאה לה לעמור אצל המים
ואצל האויר מלמטה אבל לא מלמעלה כי בהיותה למעלה בירחה אל המטה ואינה
נחה לעולם עד התרחקה מהגלגל כל האפשר,
נעמה: ולמה תעשה כה שהרי כל טוב נמשך מרגלגל? חובב: היא
עושה כן מפני היותה היותר כבדה ועכורה מכל היסודות ובהיותה עצלה אוהבת
המנוחה יותר מכולם ולהיות הגלגל בתנועה מהמרת בלי מנוחה כלל לכן הארץ
כרי לנוח מתרחקת ממנו כל מה שתוכל ומוצאת מנוח במרכז בלבד שהוא היותר
רחוק והיא שם מוקפת במים מאיזה צר ובאויר מאיזה צר, נ עמה: הודיעני עתה
מהמים, ח וב ב : המים ג'כ כברים ועצלים אבל פחות מהארץ ויותר מהאויר והאש
ולכ ג"כ בורחים מהשמים כרי שלא להתנועע במהירות ומבקשים המטה ואוהבים
לעמוד אצל הארץ אבל מלמעלה ותחת האויר כי יש למים אהבה עמהם כמו שיש
להם שנאה עם האש ובורחים ומהרחקים ממנו ואינס יכולים לעמוד עמו אם לא
בחברת האחהים. נ ע מ ה: הגירה לי מהאויר, ח ו ב ב: מהאויר בשביל קלוהו ורקותו
אוהב טבע וקרבת השמים ובקלות יבקשהו' כפי האפשר לו ועולה למעלה לא אצל
הגלגל עצמו לבלתי היותו עצם כ"כ זך כמו האש הלוקח המקום הראשון ולכן
> האויר אוהב לעמור אצל האש מתחתיו וגם אוהב קרבת הארץ והמים אבל אינו
רוצה לעמוד תחתם אלא עליהם ובקלות הוא רודף תמידית תגועת הגלגל הסבובית.
והוא אוהב אל האש ואל המים כי מפני היוהם הפכיים הוא נכנם ביניהם כאוהב
לשניהם כרי שלא יזיקו זה לזה במלחמח תדירה. נ ע מה: נשאר לי לרעת מהאש,
חובב: האש הוא יותר דק זך וקל מכולם ואינו אוהב מכולם אלא האויר
שקרבהו נוטה אליו אבל רוצה לעמור עליו אוהב את הגלגל ולא ינוח לעולם
בשום מקום שימצא עד שיתקרב לו, זו היא האהבה מהחברה הנמצאת ביסורות
הארבעה, ג ע מה: נכון בעיני הרבר אמנם למה לא הגרת לי מאיזו פבה האש
כ'כ
ספר הויכוח
כ'כ חם והמים כ'כ קרים ואיכיות שאר היסורות. חו ב ב: לפי שאין זה מתייחס
לסיבת זאת האהבה אכל אודיעם לך לפי שינעיל לשאר הסיבות, דעי כל הגלגל
בתנועתו התמירית ועם ניצוצות השמש ושאר כוכבי לכת וכוכבי הגלגל השמיני
הס מחממים את החומר הממלא את כל קערירות גלגל הירה, והחלק הראש
מהחומר הזה היותר קרוב. אל רגלגל בהיותו מתחמם יותר הוא נעשה יותר זך -
ורק וחם. מאר ער שחממותו כ"כ חזק שהוא מכלה כל הלחות ונשאר ג"כ יב
וזהו האש. ובהתפשט החמיטות השמימי הזה עור אל החלק מזה החומר שתחת .
האש הוא מחממו ג"כ אבל לא כ'כ שיכלה הלחות וזהו האויר שהוא חם ולח
ובשביל החמימות הזה הוא ג'כ נעשה זך ורק ונשאר קל פחות מהאש ובהתפשט"
החום השממיי עוד -בזה רחומר שתחת האויר איננו כ'כ שיספיק לעשות יסור חם
אלא הוא נשאר קר מפני רחקו מהגלגל אמנם לא כ"כ שישאר בו דלחות וזהו
יסור המים קר ולח והוא נשאר כבר מפני העכירות הנמשך מהקור ומבקש המטה,
עיד נשאר הקרירות כ"כ גרול במותר החומר הזה שכלפי המרכז תחת המים שהוא
מקבץ את כל הלחות ונשאר גוף עב ועכור כבר מאוד קר ויבש והוא הארץ,
באופן כי האויר והאש מפני קרבתם מקבלים יותר מהחמימות והטוב השממיי
שהוא חיות הגופים השפלים והם אוהבים הגלגל יותר ומתקרבים לו ומתנועעים
עמו בסבובו והשנים האחרים ארץ ומים מפני שמקבלים מעט מהחום והחיות
השממיי אינם אוהבים אותו כ"כ ולא מתקרבים אליו אבל בורחים ממנו כדי לנוח
בהשקט בלי שיתנועעו עמו תמיר בסבוב. | |
נע מה: כיון שתארץ היא היותר שפלה ופחוחה שביסודות כמו שאמרת
ויותר רחוקה ממוצא החיים שהם השמים איך מתהוים בה כ"כ דברים מתחלפים
יותר מיסוד אחר, כמו האבנים מכמה מינים קצתם גדולים נקיים ויפים וקצחם
בהירים וטובים מאוד והמתכות לא פחותי הערך בלבר כמו הברזל והנחושת והבריל
והעופרת והכסף חי אלא גם החשובים מאר כמו הכסף והזהב , ועור כל העשבים :
למיניהם פרחים ואילנות ופירות ועוד רבוי הבע"ח המתחלפים שכלם דרים בארץ
כי. אע"פ שנמצאו בים קצת צמחים והרבה בע"ח מתחלפים וכן באויר מהמעופפים
הנה כלם מתייחסים אל הארץ ובה בפרט הם נחים, ועל הכל המין האנושי מתהוה
בארץ שחוא שלם מאר בין כל הגופים שתחת השמים, וא"כ איך אמרת שזהו
היפור היותר פהות ומשולל החיות מכלם? =
חו ב ב: גס שהארץ לרחוקה מן הגלגל היא בעצמה היותר עבה קרה ונמוכה >
ורחוקה מהחיות מ"מ להיותה מקובצת במרכז היא מקבלת בעצמה קבוץ בל ההשפעות
וניצוצות כל הכוכבים והמזלות והגרמים השממיים ומתמזגים שם ושולחים בה כח
של כל שאר היסודות עד שהם מתמזגים או מהערבים בה בכ"כ אופנים שונים
באופן שמתהוים כל הרברים שאמרת מה א זה באחר משאר. היסודות לפי
שאינם בית קכול כלול ומשותף ומקובץ מכל הכחות השממייות והיפודות כי הם
עוברים בלבר בשאר היסודות ואינס נחים ומתקבצים אלא בארץ בשביל עכירותה
וחיותה במרכז שהניצוצות מכים בה יותר בחוזק וא"כ היא האשה המיוחדת והקבועה.
אל הגרם השממיי ושאר היסודות הס כפלגשים שהרי בה מולירים השמים כל
תולרותיהם או רובם שבהם היא יפה ונאה כ'"כ,
נעסה: הנחת את רעתי על הספק שהיה לי ועתה נחזור לענינינו והגירה
לי משאר סבות אהבה באנשים ובבע'ח אם הן נמצאות ביסודות ובשאר הדוממים. :
ח וב ב: הסיבה השלישית מההטבת והשנית מהמשך התולרות הן סבה אחת
בעצמה
ספר הויכוח טז
בעצמה באלו הגופים וזה כי הנולר אוהב את המוליד שהטיב לו והמוליר אוהב
את הנולר המקכל טובו ואהבה זו מהמשך התולדות נמצאת בטתהוים מהיסודות
כמו שנראה המתהוים בחלק האויריי מן הארים העולים מהארץ והים שכשהם לחים
מתהוים מהם מטר ושלג וברר שמיר שנההוו הם יורדים באהבה עזה אל הים והארץ
חדר הורתם ואם הארים הם יבשים (הנקרא קיטור) יההוו מהם הרוחות והרברים :
המתלהבים והנה הרוחות הולכים אל האויר בנשיבתם, והרברים המתלהבים מתעלים
יותר אל האש שכל א' יניעהו אהבת מקורו שנתהווה ממנו, גם נראה האבנים
והמתכות שנתהוו מן הארץ כי בהיותם חוץ ממנה יבקשוה קל מהרה ולא ינוחו
ער שובם אליה כמו הבנים אל אמותם שלא ישקטו אלא אצלם והארץ גם היא
מולירתם באהבה ומקבלתם ומקיימתם, והצמחים והעשכים והאילנות הם אוהבים
כ'כ את הארץ אמם והורתם שאינם רוצים. להפרר ממנה בלי שיפסרו אלא בזרועות
שרשיהם מחבקים אוהה באהבה וחבה כמו היונק את שרי אמו וגם היא כמו אם
רחמניה ברחמים גדולים משגחת המיר לזון אוהם אחרי שהולירתם וזה עם לחיותיה
שתוציאם מחררי בטנה. כלפי שטתה כרי לקיימם כמו האם המוציאה החלב מקרבה
אל דריה כרי להניק בניה וכשיחסר הלחות אל הארץ היא בתחנה תבקשהו מן
השמים והאויר וקונה אותו בחליפין עם הארים העולים ממנה שיההוו מהם מי
גשמים לזון את הצמחים והבע"ח שלה ואיזו אם מרחמת יותר מזו?
נכעמה: באמת הוא ענין נפלא מאור המצא השגנחה זאת בגוף בלתי חי
כמו הארץ, ויותר הפלא ופלא הוא מהיוצר ברוך הוא שנהן בה כח כזה, ועתה .
נשאר לי לרעת עוד מהסיבה הראשונה מהאהבה שהיא חמרת עונג ההולרה איך
היא נמצאת ביסורים ובנופים הבלהי מרגישים.
חב ב: היא נמצאח ביסורות ובחומר התחתונים הרבה יותר מבכל שאר
הדברים, נ ע מה: איך היא בחומר? א"כ חומר כל הדברים התחתונים הוא רבר
זולת הר' יפורות? והלא אגו רואים כי מהם יתהוו כל שאר המתחווים. ח וב ב:
כך הוא אבל גם היפודות עצמט הם מתהוים ולכן צריך לחקור ממה הם מתהווים,
נעמה: ממה! אולי זה מוה שאנו רואים מים נעשים אויר ומהאויר מים
ומהאש אויר ומהאויר אש וכן בארץ, חוב כ: גם זה אמת אמנם הדברים המתהווים
מהיסודות היפודות עצמם הם חמרם ויסורם שנשארים בהם כולם יחד נאחזים
בב'ח, אבל כשיחהוה יסור. מחבירו: א'א זה כי כשהאש מתפך למים לא ישאר
האש כמים אלא הוא נפסר והמים מההוים, וא"כ צריך להת וליחד איזה חומר
משותף לכל היסודות שבו יוכלו לעשות שינוייהם אלו שאותו החומר בהיותו לפעמים
בצורה האוירית ע"י השהנות בעזבו צורת האויר יקבל צורת המים וכן השאר,
וזהו אותו שקראוהו הפילוסופים הומר ראשון והקרמוני (היולי קאוט) שפתרונו בלשון
יווני ערבוב (קונפוסיואני) לפי שכל הרברים הם בו בכח מעורבים יחר וממנו יההוו
כולם כל אהר בפרטות זה אחר זה, נ ע מה: ומה אהבה אפשר שתמצא בו?
חוב ב: הנה כמאמר אפלטון הוא חומר ואוהב כל צורות הדברים המתהוים
כאשה לאיש ולפי שמציאות הצורה האחת בפועל לא ישביע תשוקתו הוא מתאוה
וחומד האחרת הנעדרת ממנו ופושט זו ולובש זו, באופן כי מפני שאינו יכול
לקבל בל הצורות בפועל הוא מקבל את כולן זה אחר זה, וגם מקבל בחלקיו
הרבים כל הצורות יחד אבל מפני שכל חלק ממנו רוצה ליהנות מהאהבת כל
הצורות הן צריכות להשחנות תמיד זו בזו כי הצורה האחת מהן איננה מספקת
להשביע תאותו הבב'ת וכמו שוה החומר הוא סיבת ההוייה התמידית מהצורות
הנעררות
ספר הויכוח
הנעדרות ממנה כך הוא בעצמו סיבת ההפסר התמירי מהצורות שיש לו ולסבה
זו יש קוראים אותו אשה זונה שאין לה אהבה אחת וקיימת לאיש אחד אלא
באהבתה לאתר מהאוה ולעזוב אותו בשביל האתר ומ"מ ע"י אהבת הניאוף הזה
העולס התחתון יפה הדור ומפואר בכיכ התחלפות נפלא מככה .דברים בצורות
יפו, א'כ אהבת רהולדה שבזה החומר ותאותו התמידית לחלוף הצורות היא סיבת
הוויית כל הרברים ההוים,
נעמה: שמעתי ענין האהבה שבחומר הראשון ורצוני לדעת איך תמצא
בר' היסורות כיון שהם הפביים ביניהם, ח וב ב: אהבת ההולדה שכהם היא סיבת
הוויית כל המורכבים מהם, ג ע מה: תפרש לי באיזה אופן. ח וב ב: היסודות .
מפני הפכיותם הם חלוקים ונפררים כי להיות האש והאויר נוחים וקלים מבקשים
המעלה ובורחים מהמטה ולהיות המים והארץ קרים וכברים מבקשים חמטה ובורחים
מהמעלה ומ"מ באמצעות טוביות הגלגל ע"י הנועתו וניצוציו תם פעמים רבות
מתקבצים באהבה ומתערבים יחד ועס אהבה זו נעשים כמעט גוף אחר מתדמה
באיכיות מתרמים ובאהבה זאת ע"י כח הגלנל יכול החומר הראשון לקכל מדרגות
רבות משאר הצורות היותר שלמות מהיסודות עם השאר בו הר' יפודות מורכבים
ונמזניה, נע מה: אלו הן הצורות שמקבלים היסודות ע'י אהבהם וכמה מררגות ה[?
ח וב ב: במררגה הראשונה והיותר פחותה באהבה מקבלים צורות המורכבים
בלהי בעלי נפש כמו שהן צורות האבנים קצתם שחורות קצהם יותר בהירות
וקצתם מאירות וזכות, שהארץ נותנת בהם המקשיות והמים הזכות והאויר הסיפריות
או הבהירות והאש האור והזוהר הנמצאים באבנים הטובות גם מן המזג הראשון
הזה ביסורות נמשכות צורות המתכות קצתם עבים כמו ברזל ועופרת וקצתם יותר
נקיים כמו בריל ונחושת וכסף חי ואחרים ברים ויפים: כמו הכסף והזהב. והמים
כ"כ גוברים בכולם עד שהאש מתיך אותם ובכל אלה כפי מה שאהבת היסודית
היא בהם יותר גדולה ויותהר שוה כך הצורה היא יותר שלמה בו אבן או מתכת'
שיהיה וכשתהיה אהבת ד' יסודות אלו ההפכיים במררגה יותר גרולה ומתאחרת
בשיווי יותר מלבר קבול צורות המזג מקבלים עור צורות יותר שלימות והם הנפשות,
ותחלה הנפש הצומחת שהיא -סיבת הצמיחה בצמחים וההזנה והגירול וההולרה
ברומה עס זרע או נצר. ענף מהמוליר ומוה יתהוו כל מיני הצמחים שהעשבים
הם הפחותים שבהם והאילנות -יותר שלמים, וגם מיני האילנות שלמים זה יותר
מזה בנפש הצומחת כפי מה שהמצא אהבת אלו הר' יסודות יותר חזקה ויותר
שוה במין ההוא, וזו היא המררגה השנייה מאהבת היסודות, וכשתהיה אהבתם
יוהר שלימה שוה ומתאחרת מלבר קבול צורות המזג והצמח עור יקכלו צורות
הנפש המרגשת שממנה ההרגש והתנועה המקומית והמהשבה והתאוה וממררגת
אהבה זו מתהוים כל מיני הבע'ח הארציים והמיימיים והמעופפים ומהם שהם בָלתי
שלמים שאין להם שום תנועה ולא שוס הרגש אלא המשוש אבל הבע"ח השלמים
יש להם כל החושים והתנועות וכל מין מהם שלם מחבירו בפעולתו כפי היות בו
אהבת היפודות יותר מהאחדה ושוה ויוהר גדולה, וזו היא המררגה השלישית
מאהבת היפורות, והמררגה הרביעית והאתרונה שבהם היא שבהיותם בתכלית -
השיווי והאהבה האפשרית בהם מלבר פבול צורוה המזג והצומח וההרגש עם
התנזעות עוד הם מקבלים צורה שהיא רחוקה הרחק מאוד מפחיהות הגופים האלו
ההוים והנפסרים. אבל היא מצורות הגרמים השממיים הנצחיים וזו היא הנפש
המשכלת שאינה נמצאת אלא אל המין האנושי בלבר,
נעמה
ספר הויכוח .
נעמה: איך בהיות האדם מאלו היסודות עצמם ההפכיים והנפסרים קבל
צורה נצחית ושכלית מיוחדת אל הגרמים השמימיים? חובב: לפי שאהבת
היסודות שלו היא' כ'כ שוה מתדמה ושלמה שהיא מאחדת כל הפכיות היסודות
עד שנשאר גוף רחוק מכל הפכיות והתנגדות כמו הגרם. השמימיי המשולל מכל
התנגדות ולכן יקבל הצורה הנצחית והשבלית, נ ע מה: מעולם לא שמעתי מזאת
האהבה ביפודות אבל ירעתי שכפי שלמות המזג שלרם תהיה צורת המורכב
פחות או יותר שלמה,
חוב ב: מזג היסודות היא האהבה שלהם ועמידת ההפכים יחר בלי התקוטטות
והתנגדות אינו נראה לך אהבה אמיתית ? ויש שקוראים אהבה זו ערך ויחס
והסכמה והנה האהבה סיבת ההסכמה כמו שהשנאה סיבת העררה ולזה הפילופוף
(אמפירוקולי) אומר שסבות דהוייה וההפסר בכל התחתינים הם ששה, הר' יסודות ,
והאהבה, והשנאה, לפי שאהבת היסודות היא סיבת ההוייה לכל הגופים המורכבים
מהם והשנאה סבת הפפרם כי כפי ד' מררגות אהבה שוכרתי לך בהויוית כל
הגופים יש כנגרן ד' מררגות שנאה שהן סבת בטולן והפסרן באופן כי כמו שכל
נזק והפסר נמשכים משנאת אלו הד' יסורות כן כל טוב והויה נמשכים מן האהבה,
= נעמה: יפה בעיני בל: מה שאמרת מסבות ואופני האהבה הנמצאת בעה"ז
השפל ר"ל בכל ההוים ונפסרים כך בארם כמו בשאר הבע"ת ובצמחים ובבעלי
המזג הרוממים וכן בר' יסורות ובחומר הראשון המשותף לכולם, ואני רואה כי
כמו שמין אחר מהב"ח יאהב מין אתר ויהחבר עמו וישנא מין אחר ויתרחק ממנו
כך נמצאו בצמחים קצתס אוהבים לזולתם ונולדים ומתגדלים יחר ובהברחם צומחים
היטב והם שונאים לזולתם ונפסרים בחברתם וכן במתכות קצהם חברים לקצת
במחצבם וכן באבנים הטובות, ואנו רואים הברזל אוהב כ"כ המגניטס שעם כל
עביו וכברו הוא מהנועע והולך אליו, ובכלל אנכי רואה שאין שום גוף תתת
השמים בלא אהבה והמרה ותאוה טבעית או הרנשית ,או רצונית ושכלית כמו
שאמרת, אמנם בגרמים השמימיים וכשכלים הנכדלים רחוק בעיני שתמצא בהם
אהבה כיון שאין בהם מהפעליות של אלו הגופים ההוים,
חוב ב: בגרמים השממיים ובשכלים נמצאת האהבה כמו בהחתונים אבל
היא יותר עצומה ויותר. מעולה, נ ע מה: רצוני לרעת באיזה איפן, כי הסיבה
העקרית והיותר מפורסמת שאני רואה אל האהבה היא ההולרה וכיון שאינה נמצאת
בדברים הנצחיים איך תהיה בהם אהבה? ת וב ב: אין בהם הולרדה והויה כי
הם בלתי הווים בלתי נפסרים אמנם היויית הקחתוגים נמשכת מהגלגל שהוא כמו
אב אמיתי כמו שהחומר הוא האם הראשונה בהוויה ואתריו הר' יסודות ובפרט
הארץ שהיא האם היותר מפורסמת ומורעת זאת שאין האהבה באבות פחות
מבאמהות ואולי היא בהם יותר מעולה ושלימה,
נעמה: הגירה לי יותר בביאיר מואת האהבה שבשמים. חובב: אומר
לך בכלל כי הגלגל שהוא אב לכל ההוים בהנועתו התדירה והסבובית על כל
החומר הראשון הוא מניע ומערב את כל חלקיו והוא ר"ל החומר מוליר כל הסוגים
והמינים והפרטים שבעולם ההוויה הֶלז כמו שבהתנועע הזכר על הנקבה ויניע
אוהה תוליד בנים, ג ע מה: הודיעני זה יותר בפרטות ובביאור,
ח וב ב: החומר הא' כמו אשה יש לו גוף מקבל לחות שזן אותו רוח שנכנס
בקרבו חום טבעי המוזג אותו, נ ע מה: תפרש לי כל אחר מהם. חוב ב: הארץ
היא גוף החומר הראשון בית קבול לכל השפעות הזכר שהוא הגלגל. המים הם
16 5 הלחות
ספר הויכוח
הלחות הזן אותו האויר הרוח שבקרבו, האש הוא החום הטבעי המוזג אותו ומחיהוי
נעמה: איך שולח הגלגל שפעו בארץ, חוב ב: כל גרם הגלגל שהוא הזכר
מכפה ומסכב אותה בתנועה מחמדת והיא גם היותה נחה מתנועעת מעט בשביל
תנועת הזכר שלה אמנם לחותה שהוא המים ורוחה שהוא האויר וחומה הטבעי שרוא
האש הם מתנועעים בפועל בשביל תנועת ההזרעה מהגלגל הזנר כמו שמתנועעים
כל אלו הרברים באשה בעת הזרעה בשביל תנועת הזכר עם שהאשה בלתי מתנועעת
בגופה אלא היא נחה כרי לקבל זרע הזכר, י
נעמה: מהו הזרע ששולח הגלגל בארץ ואיך הוא יכול לשלוח אותו?
חוב ב: הזרע שמקכלת הארץ מן הגלגל הוא הטל והמטר שעם ניצוצות השמש
והירח ושאר הכוכבים הנבוכים והעומרים הוא מוליד ומרוה בארץ ובים כל המינים
והאישים מהגופים מורכבים בר' מררגות ההרכבה כמו שפרשתי לך, נ ע מה: אלו
הם ביחור בגלגל מוציא הזרע הזה?
חחובב: כל הגלגל מוציא אותו עם תנועתו התמירית כמו שכל גוף האדם
בכלל מוציא את הזרע וכמו שגוף הארם מורכב מחלקים מתרמים ר"ל בלתי כליים
כמי עצמות גירין וורירים קרומים ועורות (עצבים עורקים ומיתרים) מלבד הבשר
הממלא בין זה לזה, כן הגרם הגרול מהגלגל השמיני הוא מורכב מכוכבים עומרים
מתחלפי הטבעים והם נחלקים לחמשה שיעורים ולמין אחד מכוכבים כהים
ומשחירים מלבר עצם הגרם הספיריי מהגלגל המרבק וממלא בין זה לזה,
נעםה: ושבעה כוכבי הנבוכה מה היא פעולתם בתולדת הזרע הזה?
חוב ב: שבעה כוכבי הנבוכה הם שבעה אברים כליים עקריים בהולדת הזרע
הזה כמו אותם המולידים ומהוים הזרע בארם. נ ע מה: הודיעם אלי אחד אחר,
חובב: הווית הזרע בארם נמשכת ראשונה מהלב. הרוחניית (החיות) עם החום
הטבעי שהוא צורה אל הזרע השני הוא המוח הנוהן הלחות שהוא חומר הזרע
השלישי הכבד הממוג את הזרע עם בישול נאות ומחרש ומרבה אותו מהרם היותר
זך ומזוקק, הרביעי הטחול שאחרי ששאב וסינן וטיהר אותו מהשמרים ש? המרה
השחורה הוא מעבה אותו כמו רבק ואוירי החמישי הכליות שעם בישולם עושים
אותו חם וחד ומעורר ובפרט מצר חלק הליחה שיש להט תמיד מן המרה הששי
הבצים שמקבל בהם מזג שלם וטבע מזריע ומוליר. והשביעי והאחרון הוא השרביט
והאבר המכנים הזרע בנקבה המקבלת. נ'ע סה: שמעתי איך שבעה איברים
הכליים הללו משתתפים בהוויית הזרע המוליר אבל מה ענין איברים אלו עם ז'
כוכבי הנבוכה. חוב ב: כך משתתפים השבעה כוכבים ברקיע בהויית זרע
העולם, נ עמה: באיזה אופן?
חוב ב: השמש הוא לב השמים שממנו נמשך החום הטבעי הרוחניי המעלה
הארים מהארץ ומהים ומוליר הטל והמטר שתם הזרע וזה עם חלוף מצביו ובפרט
בשנוי הר' הקופות שהוא עושה בשנה אחת, הירח הוא מוח הנלגל סכת הלחות
שהוא הזרע המשוהף ובשביל שנוייו משהנים הרוחות ויורדים המים ועושה לחות
הלילה והטל שהוא הזנה זרעיית, צרק הוא כבר הגלגל שעם חומו ולחותו הנעים
הוא מועיל בהוויית המיים ובהמזגת האויר ובנעימות הזמנים, שבתאי הוא טחול
הגלגל כי עם קרירותו ויובשו הוא מעבה את האדים ומקפיא את המים ומניע
הרוחות הנושאות אותם וממזג תוקף החום, מאדים הוא המרה והכליות של הגלגל
כי עם חומו החזק מועיל בהעלות הארים ומתיך המים ומזככם ועושה אותם מפעפעים
ונותן להם חום זרעיי מעורר כרי שהקרירות של ירח ושל שבתאי . יעשה הזרע.
ו בלתי
ספר הויכוח יח
בלתי מוכן אל ההולדה לחסרון החמימות. נונה הוא הביצים של הגלגל כי. יש
לו כח גדול בהבאת המים הטובים ונאותים אל ההזרעה כי קרירותו ולחותו הוא
טוב ומבושל היטב ומוכן להוליד ההוייה הארציית, ומפני יחס וקורבת הכליות
אל הבצים כהויית הזרע אמרו המליצים כי מארים אוהב וחושק את נוגה כי האתר :
נותן ההתעוררות והשני נותן הלחות המוכן אל הזרע, כוכב הוא שרביט הגלגל
פעמים הוא ישר ופעטים שוכב פעם הוא סיבת המטר בפועל ופעם מעכב אותו
עקר תנועותיו בקרבת השמש ובמבטי הירח כמו שמתנועע השרביט מחמרת
והתעוררות הלב ומרמיון וזכרון המוח באופן כי הגלגל הוא איש ובעל שלם אל
הארץ שעם כל אבריו המתרמים והכליים הוא מתנועע ומשתרל לתת בה הזרע
ולהוליר בה כמה תולדות יפים כ"כ מתחלפים ואין את רואה כי:לא היה מתמיד
השתרלות כ"כ עצום והשנחה כ"כ פרטית אלא עם אהבה עזה ונפלאה מן הגלגל
שהוא כאיש מיוחר מוליר אל הארץ ושאר היסודות והחומר הראשון המשותף להם
באשה מיוחדת ואהובה או נשואה לו ויש לו אל הנולדים אהבה והשגחה נפלאת
בהונתם וקיומם כאב אל בניו המיוחרים והארץ והחומר יש להם אהבה אל הגלגל
כמו אל איש ובעל חביב אוהב ומטיב והדברים ההוים אוהבים הגלגל כאב ואפטרופוס
טוב ועם זאת האהבה הצרופיית מתאחר העולם הגשמי ומתיפה ומתקיים המציאות,
ואיזה אופן יותר גדול הבקשי אל שתוף וכללות האהבה ל
נעמה: נפלאה מאד האהבה הזווגית והצרופית של הארץ והגלגל, וכמו
שיש לארץ סגולות האשה עם שבעת הכוכבים המתייחסים אל האברים המשותפים
בהוויית זרע האדם, וכבר שמעתי שכל א' מז' כוכבים אלו יש לו רמז ורוגמא
על אחר מאיברי הארס כפי דעת האצטגנינים אבל לא איברים המיוחרים אל
ההולרה אלא אל האכרים החיצונים שבראש המשמשים אל ההכרה החושיית והפנימית,
חובב: אמת הוא כי ז' כוכבי הנבוכה רומזים על הז' נקכים שבראש,
השמש לעין הימני הירח-לשמאלי כי שניהם הם עיני השמים, שבתאי על האוון
הימנית וצרק על השמאלית וי"א בהפך, מארים על נקב האף הימני ונוגה על
0 וי"א בהפך. כוכב על הלשון והפה כי הוא על הדבור והחכמה, אמנם אין
ה מעבב שלא א יהיו ג'כ כרברי האצטגנינים רומזים אל שבעת כלי הגוף האחרים
המשתתפים בהולרה כנזכר,
נעמה: מאיזו סיבה מיחדים להם שני אופגי הרמזים הללו שהם נבדלים
באיברי הארם? ח ו ב ב: מפני כי שבעת כלי ההכרה. הללו הם מתייחסים. בארם
לשבעת כלי ההולרה, ג ע מה: באיזה אופן ל
חובב: הלב והמוח הם בגוף כמו העינים בראש הכבר והטחול כמו שתי
האזנים הכליות והבצים כמו נחירי ראף השרביט הוא מתייחס ונערך אל הלשון
באופן מצבו ובתמונתו ובההפשטותו ובהקבצותו, ובהיותו באמצע ובפעולה כי
כמו שבהתנועע השרביט הוא מיליד תולדות גשמים כן הלשון בהתנועעו יוליר
רוחניים עם דבור החכמה, הנשיקה משותפת לשנוהם האחר מעורר חבירו, . וכמו
שכל האחרים משמשים אל הלשון בהברה והוא התכלית אל ההשגה וההכרה כך
כל האחרים משמשים אל השרביט בהולדה ובו תלוי התכלית והתשמיש וכמו
שהלשון מונח בין שתי הידים שהם כלי הפעולה ממה שנשיג ונכיר ונדבר, כך
השרביש מונח. בין שתי הרגלים כלי התנועה להתקרב אל האשה,
נע מה: הבנתי הערך והיחס הזה שבין אברי הכרה שבראש ואברי ההולרה
שבגוף, ועתה הוריעני למה לא נמצאו בשמים שני מיני כוכביס ה א'
, .
ספר הויכוח
אל ההכרה וא' אל ההולרה כדי שיהיה הדמיון יותר שלם ? חו ב ב: הגלגל מפני
פשיטותו ורוחניותו עס אותםהבלים והאברים עצמם של ההכרה הוא מוליר הדברים
התחתונים באופן כי הלב והמות ממציאי זרע ההולדה שבגלגל הם העינים שבהם
הוא רואה והם השמש והירח, הכבד והטחול ממזגי הזרע הם האזנים שבהם שומע
והם שבתאי וצרק, הכליות והבצים משלימי הזרע הם נחירי האף שבהם הוא מריח
והם מאדים ונוגה, השרביט המושיט הורע. הוא הלשון והוא ככב מנהיג של
ההכרה. אבל בארם וכשאר הבע'ח אע"פ שהם דוגמת הגלגל הוצרך להבריל בהם
כלי ההכרה מכלי ההולרה ולשים אלו בחלק העליון מהראש ואלו בחלק התחתון
מהגוף עם התיחסות זה אל זה, נע מה: הנחת דעתי בזה אבל נשאר לי ספק
א' כי אתה הערכת הגלגל אל האיש והחומר והארץ ושאר היסודות אל הנקבה
ואני שמעתי תמיד שאומרים כי הארם הוא לא אל הגלגל בלבר אלא אל כל
המציאות גשמי ורותני,
חוב ב: האמת כן הוא שהאדם הוא דוגמת כל העולם ולכן קראוהו היוונים
(מיקרו קוסמוס) שפתרונו עולם קטן ומ"מ האדם וכן כל בע'ח שלם הוא כלול
מזכר ונקבה לפי שמינו מחקיים בשניהם ולא בא' מהם לבר, ולכן לא בלשון
הלאטינו לבר שם ארם מורה זכר ונקבה אלא גט בלשון העכרי הקדוש מקור כל
הלשונות שם ארם מורה זכר ונקבה ובפתרונו האמיתי כולל את שניהם, והפלוסופים
הסכימו כי הגלגל הוא בע'ח שלם אחר בלבר, ופיטאגורה הניח שימצאו בו הימין
והשמאל כמו בכל בע"ח שלם באומרו כי חצי הגלגל שמן הקו השוה עד הקוטב
הצפוני הוא ימין הנלגל לפי שמן הקו השוה ער אותו הקוטב היה רואה שם
הרבה כוכבים עומדים ויותר מאירים ויותר גדולים מאותם שהיה רואה מהקו השוה
כלפי הקוטב הדרומי וגם היה נראה לו כ היה סיבה להוית דברים מועילים ורבים
בחלק הארץ כלפי צפון יותר מבחלק האחר, וקרא לחצי הגלגל השני שמן הקו
השוה ער הקוטב האחר הדרומי הבלתי נראה לנו שמאל הגלגל, אמנם אריסטו'
הסכים היות הגלגל בע'ח אחר ואמר כי מלבר המצא בו שני צרדים אלו ימין
ושמאל עור יש לו שאר צדרי הבע'ח שים ר"ל קדרם ואחור שהם פנים ועורף
עליון ותחתון שהם ראש ורגלים כי בב"ח כל צררים וחלקים אלו הם נברלים
ומחחלפים והימין והשמאל הם חלקי רוחב גוף הבע'ח והמעלה והמטה שהם הראש
והרגלים הם חלקי וצררי האורך שהוא קורם בטבע א" הרוחב , והפנים והאחור
הם חלקי וצררי העומק והעובי מגוף הב'ח שהוא יסוד אל האורך והרוחב , באופן
כי בהמצא הימין והשמאל בגלגל כמאמר (פיטגורה) צריך שימצאו בו הארבעה
צררים אחרים ואומר אריסטו שאין ימין הגלגל הקוטב הצפוני ולא שמאלו הררומי
כדברי פיטאגורה וזה שא"כ לא היה הברל ומעלת הנלגל בחלק האחר על השני
מצר עצמו אלא כערך אלינו או לפי הנראה ואולי כי בחלק האחר. בלתי נודע
לנו ימצאו כוכבים עומרים יותר ומקומות מיושבים בארץ יותר, והנה קרוב לזמנינו
הוכיח הנסיון מקצת זה במהלך אניות (הפורטוגיסי) והספררים, ולכן , ארסטו אומר
כי המזרח הוא ימין הגלגל והמערב השמאל והניח כל הגלגל גוף בע"ח אחר ראשו
הקוטב הררומי הנסתר לנו ורגליו הקוטב הצפוני ונמשך מזה כי הימין הוא במורח
והשמאל במערב. הפנים הם אותו החלק הנמשך ומתפשט למטה ממערב למזרח,
א"כ בהיות כל העולם אדם'או בע"ח א' הכולל זכר ונקבה והגלגל הוא אחר מהם
שלם בבל חלקיו ודאי ראוי להאמין כי הוא הזכר והאש והארץ ושאר היסודות
עם החומר הראשון הם הנקבה והאשה ושהם תמיר מחוברים שניהם באהבה זווגית
וצרופית
ספר הויכוח יט
וצרופית כשני אוהבים אמיתיים כמו שאמרתי, נ ע מה: נכון בעיני מה שאמרת
מארסטו שהגלגל הוא בע'ח א' בששה צדרים הנברלים בב"ח בטבע, בי אע'פ
שימצָאו בצמחים הבדל המעלה והמטה שהם הראש והרגלים כי השרשים הם הראש
והענפים הם הרגלים ובזה הם כבע"ח הפוך הנה לא ימצאו בהם הברלי שאר
המצבים הצרדים כי אין להס פנים ואחור ימין ושמאל, אמנם בזה שאמר כי
המזרח הוא הימין והמערב השמאל יש לי ספק והוא כי המזרח והמערב איננו
אחר בעצמו לכל יושבי הארץ אבל המזרח שלנו הוא המערב ליושבים תחתינו
הנקרא (אנטיפידי) (ר'ל נכחי רגלנו) והמערב שלנו הוא מזרח אליהם וכל חלקי
כדוריות הגלגל מהמזרח אל המערב הם מזרח לקצת שוכני ארץ ומערב לקצתם
וא'"כ איזה מזרח מכל אלו יהיה הימין ולמה זה יותר מזה? ואם כל מזרח הוא
ימין יהיה מקום א' בעצמו ימין ושמאל, השיבני על זה כי הוא קשה בעיני.
ח וב ב: הספק שלך איננו נקל להתירו, יש אומרים כי המזרח שהוא ימין הגלגל
הוא מורח של השוכנים באמצע אורך ישוב העולם מהמזרח אל המערב לפי שהם
מאמינים כי חצי האורך הוא מיושם וארץ מגולה ולכל א' מהם מזרח מיוחר ואין
ראוי שיהיה האחר ימין יותר מזולתו, וכ"ש כי החלק המזרחי לאחר הוא מערבי
לאחר ובאופן זה יהיה המזרח האחר עצמו ימין ושמאל כמו שאמרת, ולכן י"א
כי מזל טלה הוא ימין הגלגל ומאזנים הוא שמאלו,
נעמה: מאיזה טעם? ח וב ב; לפי שבהיות השמש בטלה יש לו כח גדול
ואז נולרים כל הצמחים וכבמעט מתחדש כל העולם ובהיותו במאזנים הכל מתייבש
ומזקין. נע מה: גם שיהיה כן לא בשביל זה יהיה הימין טלה כיון שאיננו חמיר
במזרח אלא הוא לפעמים במערב וכשהוא מזרחי לאחר הוא מערבי לאחר, וארסטו
אמר כי המזרח הוא הימין, :
חב ב: האמת אתך וכ"ש כי בהיות השמש בטלה איננו כ"כ מטיב ומועיל
לכל יושבי הארץ כי אותם השוכנים בתצי האחר מן הארץ והלאה מהקו השוה
ורואים הקוטב הררומי יש להם תועלת האביב בהיות השמש במאזנים כי אז הוא
מתחיל להתקרב אליהם ויש להם גזק החורף בהיותו בטלה כי אז 'הוא מתרחק
'מהם וא"כ הימין שלנו יהיה השמאל להם והנה ימין הבע'ח הוא ימין בערך אל
הכל וכן השמאל,
נע מה: אין ספק שהוא כן כי כבר שמעתי שהשוכנים בקצוות הררומיים
יש להם תקופות השנה בזמנים הפכיים אשר לנו ובבקשה ממך חובב לא הניח
הספק הזה בלא תשובה נכונה, ח וב ב: המפרשים לארסטו לא מצאו אופן אתר
להשיב בזה זולת השנים הנזכרים ועם שהרגישו בחלשתם נחו ועמרו במה שהואי
גנות יותר מעט ואת נעמה תסתפקי במה שנסתפקו הם חיודעים יוהר. ממך.
נבעמה: דעתי נוחה במה שהוא ערב לי לא בערב לזולתי ואנכי רואה שאתה
מכיר בחולשת השובות אלו יותר ממני וכרי שאשקוט ואנוח צריך שתודה לי
שארסטו מיורעך טעהּ או תתן לי תשובה יותר מספקת.
חובב: כיון שרעתי נתהפך בך א'א ששום אחר מרעותי יהיה נעלם ממך
אני מבין דברי אריסטו באופן אתר כי הוא מפרש ומבאר היטב פעולות ששה
צררים אלו בגלגל כמו בכל ב'ח שלם ואומר כי המעלה והראש שהוא תחלת אורך
הב'ח הוא החלק שעיקר כח התנועה נמשך ממנו ובוראי כי מן הראש או המוח
באים הגירים והכחות המניעות והימין הוא הצד שזאת התנועה מתחלת ממנו
כמ"ש מפורסם בארם והפנים הם הצר שאליו הולכת ופונה תנועת הימין והג'
צררים
ספר הויכוח
צרדים אחרים הם הנכחיים לאלו באלו הפעולות, נע מה: הכנתי זה ועתה בא
לתשובת הספק. חו ב ב: אומר אריסטו כי ימין הוא החלק שבו זורחים: השמש
ושאר הכוכבים והיא המזרח ואומר שאין זה מיוחר לחלק פרטי בחומר רמוז אלא
הוא בכולם בכח מצר היותם מזרח לפונים והולכים כלפי מערב ולא בהפך בתנועת
כוכבי הנבוכה שוזיא ממערב למזרח והיא תנועה שמאלית ,ומצר שמאל והיא כמו
התנועה. הזסרה והחלושה מיר הארם השמאלית כמו שהתנועה ממזרח למערב בכל
חלק מהגלנל היא תנועה ימנית ומהצר הימני מפני שבהיות ראש הגלגל הקוטב
הררומי והרגלינ הצפוני כפי דבריו ובהיות כל הגלגל המיר פונה והולך בכל חלק
ממנו מן המזרח אל המערב צריך לומר שתהיה אותה התנועה מהחלק הימני
והנכחית תהיה מהשמאלי ונשארו הפנים באותו חלק שמן המזרח אל המערב
למעלה כלפי הצר שהולך הגלגל בתנועה הימנית והעורף והאחור הוא החלק הנשאר
אחורי המזרח מלמטה שמשם נברל החלק המזרחי מהחלק הנקרא אחור כמו שהימין
בארם נברלת מהאחור.
נע טה: שמחתי לשמוע תשובתך ולפי זה לא יהיו נחלפים בחומר הגלגל
אלא המעלה והמטה בלבר שהם הראש והרגלים והם כשני הקטרים והארבעה
צררים אחרים הם מתחלפים באופן צוריי לבר בערך פניית התנועה,
חובב: כן הוא והבנת הרבר על בוריו, נ ע מה: עכ'ז בב"ח הנה כל
הצררים הם נבדלים בחומר מיוחר הוריעני למה הגלנל מתחלף מהם בזה, חוב ב:
לפי שהב"ח הוא מתנועע ביושר ממקום למקום וחלקיו מהאורך והרוחב. הם חלוקים
ונפררים אבל בגלנל שהוא מתנועע תנועה סבובית מן עצמו אל עצמו. כי הוא
מחוייב שחלקים וצָררים אלו בו יהיה החלק והצר האחר הוא עצמו בחומר החלק
והצר האחר וכולם בכולו ושיהיו נברלים בלבר בצורת ופניית התנועה, ולכן ראש
ורגלי הנלגל שהם השני קוטבים לפי שאינם מתחלפים לעולם זה בזה הם נברלים
בחומר כמו בבע"ח,
נעמה: אם האחד עצמו הוא מורח ומערב הרי זה מוכיח שהאחר עצמו
הוא ימין ושמאל, חוב ב: אין הרבר כן בי אע"פ שחלק אחר רמוז בחומר הגלגל
הוא מזרח לקצת ומערב: לקצת מ'מ לפי אופן התנועה שעושה הגלגל כולו עם
כל חלקיו אותו החלק. הרמוז הוא מזרח לכל בני העולם בהגיעו במזרח שלהם
והוא ימין לעולם ולא שמאל בשום פנים שהרי לעולם אין הגלגל ולא שום אחר
מחלקיו מתנועע בהפך מזאת התנועה הימנית כמו שעושים תמיר כוכבי הנבוכה
שתנועתם היא שמאלית וזה כרי לעשות הפך פעולת החנועה הימנית וכדי להועיל
אל ההפכים התחתונים ולסכב בהם ההוייה התמידית, נ ע מה: הבנתי כוונתך
ורעתי מיושבת מהספק שהיה לי אמנם רצוני עור שחבאר לי איך אמרו הפלוסופים
שארם אחר לברו הוא דוגמת כל העולם בין השפל מההויה וההפסר בין השמימיי
והרוחני והאלקי, חובב: הנה בזה אצא מעט מכוונתנו שהיא בענין כללות
ושתוף האהבה אבל כיון שיש איזה השתלשלות לוה מזה אומר לך זה בקיצור,
הנה שלשה עולמות אלו ההוה ונפסר והשמימיי והשכלי הם נכללים בארם שהוא
עולם קטן והס נברלים בו לא בכח ובפעולה לבר אלא גם באברים וחלקים ומקומות
מנופו. נ ע סה: הוריעם לי בפרטות, |
ח ו בב: הוף האנושי מתחלק לג' חלקים כמו כל המציאות זה על זה והחלק
האחרון היותר שפל הוא מן מסך וקרום אחר החולק את הגוף באמצעו במקום
החגורה ונקרא מסך זה (ריאפגרמטה) ער הרנלים. החלק השני - הוא
מעלה
ספר הויכוח 5
למעלה מזה המסך ער הראש, יוהשלישי היותר עליון הוא הראש, והנה אותו החלק
הראשון הוא כולל איברי ההזנה וההולדה והם אצטומכא וכבר מרה וטחול כליות
ובצים ושרביט וכיוצא וזהו החלק שכנגד העולם השפל מההויה וכמו שמתהוים
בו מהחומר הראשון הר' יסודות ארמ"ע כך בחלק הזה יתהווה מהמזון שהוא חומר
ראשון אל הר' ליחות ליחה חמה יבשה גרקה , מאיכות האש דם חם ולח מזוג
כהוגן, מאיכות האויר מרה קרה ולחה מאיכות המים ליחה שחורה קרה ויבשה
מאיכות הארץ וכמו שמן הד' יסורות מקהוים נפשות: הבע"ח שמלבר ההזנה והגדול
יש להם ההרגש והתנועה והצמחים שאין להם אלא ההזנה והגדול ומורכבים
אחרים בלי נפש שאין להם שים אחר מכוחות אלו אלא הם כמו שמרים וסיג
מהיסודות והם האכנים והמתכות וכיוצא כך מהד' ליחות הללו שנתהוו בחלק הזה
הראשון מתהוים מהם אברים שיש להם הזנה וגדול הרגש ותנועה והם הגידים
והעצבים והעורקים והקרומים וכיוצא ואברים אחרים בלא הרגש ותנועה כמו העצמות
והוורירים וכיוצא עור רברים נעדרים מכל אלו שהם מותר ושמרי המאכל והליחות
כמו הרעי והשתן והזיעה ומי החטום והאזנים, וכמו שבעולם השפל יתהוו קצת >
ב'ח מן העפושים שהרבה מהם ארסיים כך מעפושי הליחות יתהוו בע"ח מכמה
מינים שקצתם ארסיים, וכמו שבעולם השפל עם השתתפות השמימיית לבסוף יתהווה
האדם שהוא ב"ף רוחני כך מהמשובח שבלחות מהחלק האדיי והיותר דק מתהוים
רוחות דקות וזכות שהם נעשים בהשתתפות וכח הרוחות. החיוניות העומרים בלב
שהם מתחלק השני מגוף הארם המתייחס לעולם השמימיי כמו שנזכיר,
נ עמה: הבנתי היטב התייחפות החלק התחתון שבארם אל. העולם השפל
הזה .ועתה הגירה לי מהנערך אל השמימיי, |
= חובב: החלק השני מגוף האנושי כולל האברים הרוחניים אשר ממעל
לקרום ומסך הנזכר ער כל הצואר והם הלב ושתי אומות הריאה הימנית והשמאלית
בימנית יש שלשה אונות נברלות זו מזו ובשמאלית שנים והם מתייחסים אל העולם
השמימיי, הלב הוא הגלגל השמיני המסובב עם הגלגל היומי שעליו שהוא המניע
כל הבר בשוה בסבוב באופן אחר ובזה הוא מעמיר כל הרברים הגשמיים שבעולם
וכל תנועה מתמרת הנמצאת בכוכבי הנבוכה וביסודות נמשכת ממנו וכן הוא הלב
כי הוא מתנועע תמיד תנועה סבובית ושוה ואינו נח לעולם ועם תנועתו מקיים
בחיות כל הגוף האנושי והוא סבת התמרת התנועה לכנפי הריאה ולכל עורקי
הגוף וכל הרוחות והכחות האנושיים נמצאים בלב כמו שנמצאים בגלגל ההוא
כמה כוכבים בהירים גרולים ובינוניים וקטנים וכמה המונות שמימייות שהן נקשרות
מהגלגל הזה עם העליון היומי שבעה כוכבים הנבוכים שנקראים כן לפי שנבוכים
בתנועתם כמו טועים כי פעמים הם הולכים ביושר ופעטים הם. שבים לאתור
פעם מהירים ופעם מאותרים ובולם נמשכים אל הגלגל הראשון כך הם כנפי הריאה
ההולכים אחר הלב ועוברים אותו בתנועתו התדירה ומפני שהם ספוגיים הם מתפשטים
ומתכווצים פעם במהירות ופעם באיחור כמו כוכבי הנבוכה וכמו שהראשיים מהם
בהנהגת העולם הם שני המאורות שמש וירח ועל השמש שלשה כוכבים עליונים
מאדים צרק שבתאי וכן ממעל לירח שנים כוכב. ונוגה כך מהאומה הימנית היותר
"עקרית והיא דוגמת השמש יש עמה ג' אונות גבדלות זו מזו ונמשכות מהאומה
והשמאלית רוגמת הירח יש עמה. שתי אונות שבין כולם הם ז', וכמו שהעולם
השמימיי עם ניצוציו ותנועתו התמירית מקיים העולם השפל הזה בהשפיעו אליהם
על ירם החום החיוני הרוח התנועה כך הלב עם כנפי הריאה מעטיר כל הגוף
| שי
ספר הויכוח
ע"י הוורידים והקנוקנות שבאמצעותם מחלק לכולן את החום והרוח החיוני ותנועתו
התדירה באופן כי הרוגמא נאותה בכול,
נע מה: ישר בעיני התייחסות איברים אלו עם העולם השמימיי והשפעותיו
בעולם השפל ואם רצונך למלאות חפצי אמור לי עוד התייחפות עולם הרוחני
בגוף הארם,
חוב ב: הראש הוא החלק העליון מהגוף האנושי והוא דוגמת העולם הרוחני
שלפי רעת אפלטון האלקי (ואיננו רחוק מאר מאריסטי) יש לו ג' מררגות נפש
ושכל ואלקות, הנפש היא שממנה נמשכת הנועת הגלגל והיא המשפעת והמנהגת
טבע העולם השפל כמו שהטבע מנהיג החומר הראשון וזו היא כנגד המוח בארם
עם שני כחותיו מההרגש והנועה הרצונית שהם נכללים בנפש המרגשת המתייחסת
לנפש העולם המשפעת והמניעה את הגופים, אחר זה יש באדם השכל ההיולאני
הכחניי שהוא הצורה האנושיית האחרונה והוא נערך אל שכל העולם שנכללים
בו בל השכלים הנברלים ולבסוף יש באדם השכל הפועל וכשמתרבק עמו ההיולאני
הוא נעשה שכל בפועל מלא שלמות ושפע אלקי נדבק עם קרושתו וזהו הכח
שבאדם המתייחס אל ההתחלה הראשונה שממנו התחלת כל הנמצאים וכולם מתיישרים
אליו ונחים בו והוא התכלית האחרון להם. זהו מה שראוי שתספיק לך נעמה
מרבורנו הבלתי מיוחר לזה מרוגמת הארם לכל המציאות שברין קראוהו עולם
קטן ויש עוד כמה דוגמות פרטיות שיארך סירורם ויהיו חוץ מענינינו ויצטרך
לנו זה שאמרנו כשנרבר ממולר האהבה ומקורה ואז תרעי כי לא לחנם הנמצאים
אוהבים זה לזה העליונים את ההחתונים וההחחונים את העליונים כיון שהם כולם
הלקי גוף אחר מתייחסים לאחרות ושלמות אחד,
ג עמה: הריבור בזה הוציאנו קצת חוץ לענינינו ועתה חובב נחזור לכוונתנו
אתה הוכחת כמה היא אהבת הגלגל כמו איש המוליד אל הארץ והחומר הראשון
מהיסודות שהם כאשה מיוחדת מקבלת תולרתו ואין ספק לפי זה שנם הגלגל יאהב
כל הנולרים וההוים מהארץ או מחומר היפורות כאב לבנום וזאת האהבה מפורסמת
בהשגחתו לקיימם ולזונם בהורידו מי הגשמים להזנת הצמחים והצמחים להזנת
הב"ח וזה וזה להונת וצורך האדם שהוא הבן הבכור, הוא מחליף ד' זמני השנה
אביב וקיץ וחורף וסתיו בשביל לירת והזנת הדברים וכרי למזוג האויר לצורך
חייהם וכרי להשוות את מזגיהם גם נראה שהדברים ההוים אוהבים הגלגל כמו
לאב רחמן ממה שנראה שמחת הב"ח באור השמש ועליית היום וצערם ואסיפתם
בחשכת השמים בבוא הלילה, וירעתי שהיית יכול להגיר לי עור מזה כמה דברים
אמנם מספיק לי מה שאמרת מהאהבה הצרופיית הנמצאת בשמים ובארץ כאיש
ואשה ומאהבת כל א' מהם אל ההווים כאב ואם אל הבנים ואהבת ההווים להם
כבנים אל מוליריהם, אבל מה שרצוני לרעת ממך הוא אם הגופים השמימיים
אוהבים זה את זה מלבר אהבתם אל התחתונים וזה כי אחרי שאין ביניהם הולרה
שנ"ל שהיא הסיבה היותר חזקה לשהבת הנמצאים היה נראה מזה שלא ימצא
ביניהם הצרופיית והתענוג המתהפך מזה לזה,
חובב: גם שאין הולרה בין הגופים השמימיים לא מפני זה נעדר מהם
האהבה הצרופיית והשלמה, והסיבה הראשית שהוכיח לנו אהבתם היא ההתיחסות
והערך זההסכמה הנמצאת בהם המיר, כי את יורעת שכל הסכמה נמשכת מאהבה
אמיתית ואם הסתכל נעמה היחפ והסכמה שבתנועות הגרמים השמימיים מהראשונים
המתנועעים ממזרח למערב ומהאחרים המתנועעים בהפך ממערב למזרח האהר
בתנועה
ספר הויכוח כא
בתנועה מהירה והאחד בפחות האחד מאוחר והאחר יותר מאוחר ואיך פעטים
הולכים ישרים ופעמים שובבים פעם הם כמו נחים בעמידהם סמוך למהלך הישר
וסמיך אל השובב ופעם נוטים כלפי צפון ופעם כלפי דרוס ופעם הם באמצע
האזור ואחר מהּם והוא השמש אינו נוסע לעולם מהמסלול הישר שבאמצע האזור
ואינו נוטה לעולם כלפי צפון ולא כלפי דגום כשאר כוכבי הנבוכה, ואם תדעי
מספר הגלנלים השמימיים הצריכים להתחלפות התנועות שעוריהם ותמונותיהס ומצבירם
וקוטביהם וגלגלי הקפה ויוצאי מרכז שלהם האחר העולה והאחר יורר האחר מזרתי
לשמש והאחר מערבי עס כמה דברים אתרים שיארך כפורם במקום זה מדברים
אלו היית רואה התיחסות כ"כ נפלא מהסכמת גופים מתחלפים ותנועות גברלות
אל מזג אחד ער שתהיי משתאה ונבהלת על השנחת וחכמת המסרר, ואיזה מופת
יותר גדול על מציאות אהבה אמיתית ועונג שלם מזה לזה ממה שנראה ערך כ"כ
נעים נמצא בין כ"כ רברים מתחלפים ? פיטא:ורה היה אומר שהגרמים השמימיים :
בהתנועעם היו מולירים קולות מועילים נערכים זה עם זה בהסכמת זמר וניגון
ואותו הזמר השמיטיי היה אומר שהוא סיבת כל המציאית במשקלו ובמספרו ובשיעורו
והי מבאר איזה הקול המיוחר לכל גלנל ולכל אחר מכוכבי הנכוכה והיה מפרש
אופן הזמר הנמשך מכלם ואומר שהסיבה שלא ישמע לנו הזמר הזה הוא רוחק
הגלנל או ההרנל כמי שיקרה לשוכָנים אצל הים שאינם שומעים קול המונו מפני
הרגלם, וא"כ כיון שהאהבה הוא סיבת כל הה<כמות ונמצאת בגרמים השמימיים
הסכמה יותר גדולה ויותר קיימת ויותר שלמה מבכל הגופים התחתונים נמשך מזה
שתהיהי ביניהם אהבה יותר גדולה וחבה יותר שלמה מאותה שהיא בגופים התחתונים,
ג ע מה: היחס וההסכמה שבי[ הגרמיס השמימיים נראה לי היותם פועל נמשף
מאהבתם ומופת עליה אבל לא סבה לה ואני מבקשת לרעת סבת האהבה הצרופיית
שביניהם, שכיון שנערר מהם ענין המשך הרולרה שהיא הסבה היותר חזקה
לאהבה של הב"ח ושל האנשים וגם שום א' משאר הסיבותּ אין נראהּ לי שיאות
לשמימיים לא הטבה רצונית מזה לזה כי ענינירם הם מנהגים והרגלים ולא היוהם
ממין א' בי לפי מה ששמעתי אין בשמימיים מינים ולא סוגים ולא אישיים באמת
או שאם נמצאו בהם הנה כל גרם שמימיי הוא מין מיוחד בפני עצמו וגם לא
החברה והריעות כי אנו רואים בסדר תנועותיהם שפעם הם מתחברים ופעם מתפררים
ואין לומר שתוולר מזה אחבה חרשה או שנאה כיון שהם מנהגים תרירים בלי
נטיה רצונית, |
חוב ב: עם שלא נמצאו בשמים שום א' מחמש סבות האהבה המשותפות
אל הב"ח ואל האנשים אולי נמצאו בהם השתים המיוחרות באנשים.
נעמה: באיזה אופן? ח וב ב; הפבה העקרית מהאהבה הנמצאת בגופים
השמימים היא שיווי והתייחסות ודמיון הטבע כמו שיווי המזג באנשים כי יש בין
הגלגלים והבוכבים הנבוכים והעומדים התייחסות: בטבעם ומהותם עד כי בתנועות
ובפעולות שלהם הם מתייחסים עם ערך כ'כ גרול שנעשה מהם מזג וזמר אחר
עד שעם היותם נבדלים נראים כמו איברים מתחלפים מגוף אחר כליי, וכמו שמקולות
מתחלפים אחד חד ואחר כבר יתהווה זמר אתר נעים אל האוזן ובהערר אחר מן
הקולות נפסר כל השיר והזמר כך מאלו הגופים השמימיים המהחלפים בשעור ובתנועה
מהירית ומאותרת מפני הערך והדמיון שביניהם מתהווה מהם יחס וזמר אהר כ"כ נערך
ונקשר שָאם יערר החלק היותר קטן מהם יפסר הכל וא"כ זה ההרמות בטבע היא
הסיבה באהבת הגרמים השמימיים לא בלבד כמו בין אישים מהחלפים אלא כמו
לח 6 | באברים
ספר הויכוח
באברים מאיש אחר עצמו, כי כמו שהלב אוהב המוח ושאר האיברים וממציא
להם החיות והרוח והחום השבעי והמוח נוהן לאחרים הגירים וההרגש והתנועה
והכבר נותן הדם והוורידים מצר האהבה. שיש בין זה לזה ושיש לכל א' אל
עצמו (כי כל א' מהם הוא חלק לחברו וחבירו הלק' אליו) שהיא אהבה יותר
חזקה מכל אהבה שבין איש לזולתו כי חלקי השמים אוהבים האחד לחבירו
בהרמותם בטבע ובהיותם משתתפים כולם בפעולה ותכלית אחר והם משמשים
זה את זה ומסתייעים בעת הצורך, באופן כי מחבורם הם עושים גוף אחר שמימיו
בשלמות מתוקן, עור נמצאת בהם הסיבה השנית לאהבה האנושית שהיא מצד
המעלות המרותיות כי יש בכל גוף שמימיי (מעלה) או כח חשוב ונעלה שהוא
הכרחי למציאות כל השמים וכל העולם ולהיות הכח ההוא נודע וניכר אל האחרים
הם איהבים הגוף ההוא, ואומר עור כי הם אוהבים אותו לא בשביל ההטבה
הפרטית והמיוחרת לאחר מהם אלא בשביל הכללית לכל המציאות כי בלתה יפסר
הכל ומזה המין היא אהבת האנשים המעולים ר"ל בשביל הטוב שמטיבים לעולם
לא בשביל הטבה פרטית שהיא אהבת המועיל באופן כי הגופים השמימיים בהיותם
שלמים יותר מהב"ח נמצאו. בהם שתי סבות האהכה הנמצאות באנשים שהם
המין מהב"ח היותר שלם, נע מה: כיון שלפי רבריך יש כ"כ אהבה בין הגרמים
השמימיים א"כ פה שאמרו המליצים מאהבת הכחות השמימייות שקראום אלקות
אפשר שלא יהיה שוא ותפל אלא שהם הניחו ראהבה ההיא כמו בשריית כוכר
לנקבה קצתם זוגיית וקצתם בניאוף וגם הניחו לירת שאר אלוקות שרברים אלו
הם ודאי רחוקים מאר מטבע השמיטיים אלא כמאמר ההמון רבים הם כזבי המליצים,
חוב ב: המליצים לא אמרו בזה שקר וכזב כמו שתחשוב: ג ע מה: ואיך לא?
התאמין כיוצא ברברים באלקות השממיים. חוב ב: אני מאמין אותם לפי שאני
מבינס וגם את תאמינם אם חביני אותם. נ ע מה: א'כ הוריעם לי כרי שאאמינם,
חובב: המליציס הקדמונים ברבריהם לא כוונו ענין אחד לבר אלא רבים
וכראו אותם ענינים וכוונות וררכים (סינסי) יניחו תחלה בררך הפשט כמו קליפה
חצוניה סיפור ענין איזה אדם ומעשיו הראויים להזכר בספר ואח"כ באותו הסיפור
עצמו יניחו כמו קליפה יותר פנימית ויותר קרובה אל המוח ענין מרותיי מועיל
לארם במעשיו בהלול הפעולות המעולות וגנות הפחיתיות ומלבד זה ברכרים ההם
עצמם ירמוו איזה חכמה אמיתית מהרברים הטבעיים או מהתכוניים או מהאלקיים
ולפעמים יכללו בספור אחר שנים או כל השלשה כוונות העיוניות כמו מוחות
הפרי הוך הקליפות ואלו הכוונות הפנימיות קראום ציוריים (אליגוריצי).
נעמה: לא רבר קטן ולא חכמה מועטת היא זו לכלול בספור אחר אמיתי .
או מרומה כ"כ דברים מתחלפים וטעולים, רצוני שתשמיעני איזה דבר מהם כדי
שיתאמת יוהר אצלי,
ח וב ב: האמיני בודאי נעמה כי הקרמונים ההם כיוונו בזה להרגיל השבל
בהשגה האמיתית לרברים העיוניים כמו שביוונו להרגילו במלאכת ההלצה וספור
התכמות ברמז ואהן לך משל אחד בזה, אמרו כי (פירסיאו) בנו של (ייווי) הרג
(גורגוני) ובנצחונו עלה (באיטרי) שהוא גובה השמים, פשט הסיפור הוא כי האיש
ההוא הנקרא בנו. של (ייווי) מפני כחות של צרק שהם מושפעים בו או מפני
היותו מזרע אחר ממלבי (קריטה) או (אטינה) או (ארקאריאה) שנקראו (ייווי) הרג
את (גורגוני) שהיה איש עריץ בארץ כי מלת נורגוני בלשון יוון ריל ארץ ומפני
מעלותיו המדותיות רוממוהו האנשים ער לשמים, גם ירמוז בררך מדותיי אל
הארם
ספר הויכוח כב
הארם הנבון בנו של צדק שהוא מוכתר בכחותיו והָוּא בהרגוּ את הפחיתיות
הארציות וחמריות הנרמזות בארץ עלה אל גובה שטי המעלות . עור ירמוז לפי
הדרך הצוריי תחלה כי השכל האנושי בנו של צרק בהיותו נוצח והורג הטבע
הארציי והחמרי הוא' עולה אל עיון הדברים השמימיים העליונים ונצחיים שבעיון
ההוא תלוי השלמות האנושי, והררך הצוריי הזה הוא טבעי כי הארם הוא מהדברים
הטבעיים, וירמוז עוד דרך אחר תכוניי והוא כי עם היות הטבע השמימיי בנו
של צרק עם תנועתו התמידית סיבת המיתה וההפסר לגופים הארציים התחתונים
הנה הטבע השמימיי ההוא הוא נוצח את התחתונים והוא מתפרר מהם ומתעלה
ונשאר בלתי נפסר, ורומז עור ררך שלישי ציורי בחכמת האלקות והוא כי הטבע
המלאכיי והשכלי בנו של צרק הרומז אל האלוקי העליון הבורא את הכל הרג
והסיר ממנו כל החמריות והארציות ועלה בגובה השמים כי השכלים הנברלים הם
המניעים תמיד את הגלגלים, |
נעמה: דבר נפלא הוא להניח בספור מאורע ופועל א' כ"כ קצר כמה כוונות
מחכמות אמיתיות זו מעולה מזו, אמנם הגידה נא לי למה לא פירשו חכמתם
בביאור, ח ובב; הם רצו לומר דברים אלו במלאכה כ"כ עמוקה ובקצור לסבות
רבוח, ראשונה חשבו היות מרוחק אצל הטבע ואצל האל גלוי הסורות המופלאות
לכל. ארם ובודאי שהיה להם דין בזה לפי שהרחבת הביאור בתכמה האמיתית
והעמוקה הוא אם ילמדוה הבלתי ראויים להו אז היא נפסרת בשכלם ומתקלקלת
כמו שיעשה היין הטוב בחבית רע. ומהקלקול ההוא ימשך בחכמה הפסר כולל
אצל כל האנשים וככל שעה מתקלקל יותר בלבחה: משכל בלתי מוכן והגון אל
אחר כיוצא בו וזה החלי הרע נמשך מן הרחבת הביאור ברברים העיוניים ובזמננו
אלו מפני. הרחבת ספרי האחרונים נתפשט כ"כ שכמעט לא ימצא יין שבלי ראוי
לשתייה שלא יהיה מקולקל, אמנם בימים הקדמונים היו מכניסים ההשגות השכליות
בתוך קליפות ספורי המאורעים במלאכה עמוקה כרי שלא יוכל להכנס בהבנתם
אלא שכל מוכן אל הרברים האלקיים והשכליים ומי שיקיים החכמה ולא מי שיפסירנה,
נ עמה: נכון בעיני הטעם הזה כי הרברים העליונים וחשובים ראוי למסור אותם
אל השכלים הזכים והמוכנים כי בזולתם הם -פוחתים והולכים ועתה הודיעני שאר
הסיבות בחירות המליצים,
חובב: עור להם בזה ארבע סיבות ואחת והיא השנית בשביל הקצור
לכלול הרבה חכמית ברברים מעטים והקצור מועיל מאור לקיים הדברים בזכרון
וכ"ש ע"י מלאבה זו שע"י זכרון ענין המאורע יזכרו כל הכוונות הנכללות בספור
ההוא , השלישית כרי לערב עונג יריעת המאורעות ההם עם העונג האמיתי השכלי
ולכלול הקל עם הקשה באופן כי בהמשך לב האדם תחילה אל תענוג וקלות ידיעת
המאורע יכנים בשכלו אמיתת החכמות כמו שירגילו ההנוקות בתכמוה ובמוסרים
בהתחיל בקל ראשונה וכ"ש בהיותם זה עם זה האחר בקליפה והאחר כמוח כדברי
המליצים, הרביעית בשביל קיום החכמות שלא יתחלפו בהמשך הזמן ברענת האנשים
המתחלפים כי בהיותם מכוסים תחת הספורים הללו א"א להוציאם מגבולם ועור
לחזק הקיום הזה סיפרו המאורע בדרך שיריי במשקל ומשורה כי באופן זה קשה
לשנותם ער שקלקול הסופרים והפסר השכלים לא יובלו בנקל לשנות הכוונה,
החמישית והאחרונה כדי שיוכלו עם מאכל אתר לזון ולהאכיל אנשים רבים דברים
מתחלפים בטעמם כי השכלים הפחותים אינם יכולים לקבל מהמליצים אלא סיפור
המאורעות ביפוי השיר ומתיקותו והיותר שלמים מענין זה טועמים הענינים המרותיים
והיותר
ספר הויכוח
והיוחר חשובים מאלו יכולים לאכול מהמזון הציוריי לא מהחכמה הטבעית בלבר
אלא גם מהתכונה ומהאלקית ונוסף לזה תכלית אחר כי בהיות הספוויים ההלציים
מאכל משותף לכל מיני האנשים יתקיימו תטיר ברעות ההמון כי הרברים הקשים
מאר מעט הם הטועמים אותם והזכרון נאבר מהרה מהמעטים בהגיע דור שיתרחקו
מהחכמות, כמו שראינו בקצת הארצות והאומות כמו ביוונים ובערביים שאחרי
היותם חכמים מחוכמים כמעט שאברו החכמה בהחלט וכן היה במחוז איטליא בזמן
היוונים ואח"כ נתחדשה ממנה אוהו המעט הנמצא בו עכשיו והתקנה אל הסכנה
הזאת היא מלאכת הנחת החכמות החת השירים ההמשליים כי ע"י עונג וערבות
השיר יתקיימו המיר בפי ההמון אנשים ונשים,
נ עמה: צורקות בעיני כל הסיבות הללו אבל אמור נא לי למה זה אפלטון
וארסטו חשובי הפלוסופים הא' מהס אע"פ שנשתמש בספור החרות לא רצה להשתמש
בשיר אלא ברבור פשוט בררך מופתי?
חוב כ: הקטנים מעולם לא ספרו חק ונימוס אלא הגרולים , אפלטון האלקי
ברצוחו להרחיב החכמה הפיר ממנה מנעול אחר והוא השיר אכל לא השני מהדבור
בחירות באופן כי הוא התחיל להפר קצת המנרג והחק בקיום מהחכמות אמנם
הניח אותה כ"כ סגורה בדרך החירה שהספיק זה לקיימה, ארסטו שהתאוה יותר
והשהרל להרחיב החכמה רצה להסיר גם מסגר החידה עם דרך והמצאה חרשה
והשלים להפר כל הרת והנימוס הקרמות ודבר בררך מופתי פשוט אמנם כי נהג
דרך נפלא בדבורו כ"כ בקיצור וכ'"כ בעומק וקושי שהספיק זה בקיום החכמות
במקום השיר והחירה ולזה בהשיבו לאלכסנררום מוקרון תלמירו שכתב לו שהיה
תמה עליו איך פרסם ספרי וסורות הפילוספיאה השיב לו כי ספריו היו מפורשים
בלבר לאותם ששמעו מטנו, ומזה תשיתי אל לבך נעמה הקושי והעומק שיש
ברברי ארסטו, נ ע םה: שמעתי והיא נפלאת בעיני שיאמר כי לא יבינם אלא
מי ששמעם ממנו שהרי כמה פילוסופים שהיו אחריו הבינום כולם או רובם ולזה
דברים אלה בעיני כוזבים וגם דברי גאוה לפי שאם דבריו נכונים ראוי שיהיו מובנים
אל השכלים הטובים כי רברי הספר אינס בשביל הנמצאים לנוכח המחבר אלא
בשביל הרחוקים בזמן והבלתי נמצאים לנוכח וא'כ למה לא יוכלו השכקים המעולים
להבין ספרי ארסטו אע"פ שלא שמעו ממנו? ח רב ב: באמת שיהיה מאמר ארסטו
הלז זר מאר אם יכוון בו רק דבר אחר,
נעמה: ומה כיוון? ח וב ב: הוא קורא שומע ממנו אל האיש ששכלו מבין
ומשכיל ומעיין כמו השכל שלו ריל של ארסטו באיזה זמן או באיזה מקום שימצא
ור'ל שרבריו שכהב לא יעשו כל ארם פלוסוף אלא מי ששכלו מוכן להשגת הפלוסופיאה
כמוהו והוא יבינם ולא אהר כמו שיארע בפלוסופיאה הנעלמת ברברי ההלצה.
נעמה: לפי זה לא עשה ארסטו שלא כהוגן להסיר קושי . השיר והחירה כיון
שהניח את החכמה כ"כ נעלמת שהספיק לקיימה ברעות המוכנים,
חוב ב: לא עשה שלא כהוגן לפי שתקן הרבר בעומק שכלו אבל פתח השער
לבלתי רוטים לו לכתוב הפלוסופיאה בדרך פשוט מאוד וגרם שבהשתלשלותה
ממחבר למחבר בבואה ברעות בלתי מוכנים נעשית כוזבת מופסרת וטקולקלת ,
נע מה: הרבה אמרת לי בזה ועתה נחזור לאהבות השמימיים שהניחו המליצים
מה האמר מהם? ח וב ב: תחילה צריך שתרעי אלו הם ומכמה מינים הם האלוקות
שהניחו המליצים ואו ו'כ מאהבתם, נ ע מה: צרקת ברבריך ולכן הגירה לי תחילה
מה הם אלוקות אלו? ח וב ב: האלקים הראשון אצלם הוא הראשונה הממציאה
והמקיימת
ספר הויכוח כג
והמקיימת כל דכרי העולם וכולם בכלל קראוהו (יופיטיר) שפתרונו אב מועיל להיותו
אב מועיל לבל הנבראים והדברים כי עשאם מאין והמציאם והרומיים קוראים אותו
(אוטימו גרנריסימו) (טוב גרול) לפי שכל טוב וכל מציאות נמשך ממנו והיוונים
קראוהו (זיפיס+ שפתרונו חיים כי ממנו חיים כל הדברים והוא חיות כל דבר.
אמנם שם זה (יופיטיר) הושאל אל קצת מהנבראים היותר מעולים. בעולם השמימיי
ייחסו שם זה אל הכוכב השני מהכוכבים הנבוכים והוא צרק שקראוהו (יופיטיר)
להיותו בהיר ומזל גדול ויש לו פעולות חשובות וטובות בעולם התחתון והוא בהוראתו
ושפעו עושה האנשים היותר מצליחים והיותר מעולים, גם בעולם השפל האש
היסורי נק' (יופיטיר) בשביל היותו היותר זך והפועל הגדול יותר מכל היסודות
וחיות כל הרברים השפלים כי כמ"ש ארסטו עם החום יחיה החי, עוד השם הזה
נתייחס לאנשים לקצת מהיותר חשובים שהועילו מאר אל המין האנושי כמו שהיה
אותו (ליסאניאה מארקריאה) כי בלכתו (לאטינה) ומצא העמים ההם גסים במנהגים
בהמיים ונתן להם לא הנימוס והדת האינושי בלבר אלא ג'כ הורה להם מציאות
האלוקי ולכן הם קכלוהו למלך ואלוק ותארוהו בשם (יופיטיר) מצר מעלתו וכן
(יופיטיר קריטינסי) בנו של (סאטורנו) מפני הנהגתו לאומות ההם במנעו אותם
מאכילת בשר אדם ומשאר פחיתיות בהמיים ולמר להם מרות אנושיות ועינוים
אלוקיים הארוהו בשם זה ועברוהו כאלוק כי נראה להם היותו שליח האל ורומה
לו, נ עס ה: המליצים מתארים האל העליון בשם אחד מיוחר? חו ב ב: קוראים
אותו ביחור (דימוגורגוני) שפתרונו אלקי הארץ ר"ל העולם או פתרונו אלוק נורא
בשביל היותו גדול מכל ואמרו שזה בורא הכל.
נעמה: אחרי האל הגדול מה הם האלקות שמניחים המליצים? חובב:
תחילה מניחים האלוקות השמימיים כמו (פולו צילו איטירי) ושבעה כוכבי הנבוכה
שהם שצ"ם חנכ"ל שקורים את כולם אלקים ואלקות, נ ע מ ה: מאיזה טעם מיחסים
האלוקוה לגשמיים כאלה? |
ח וב ב: מפני נצחיותם אורם :גודל שעורם ועוצם כחם בעולם ובפרט מפני
נפשותיהן האלקות שהן שכלים נברלים מחומר פשוטים בפועל תמיר, נע מ ה:
שם האלקות מתפשט יותר בדברי הקרמונים? ה ו ב ב: הוא יורר ג'כ בעולם השפל
כי המליצים קוראים אלוקות אל היסודות והימים והנהרות וההרים הגדולים שבעה"ז
והם קוראים יסוד האש (יופיטר) והאויר (יאוני) והמים והים (ניטאו) והארץ (ציריס)
ולתחתית עמקה (פלוטוני) ואל האש המורכב (קומבורינטי) ובתוך הארץ (וואלקאנו)
וכן כמה אלוקות אחרים מחלק הארץ והמים . |
נעמה: זהו זר מאוד שיקראו אלוקות אל הגופים חבלתי חיים ומרגישים
נעררי הנפש. ח וב ב: קוראים אותם אלוקות מפני גודל כמותם ופרסומם ופעולתם
וראשיותם שיש להם בעה"ז השפל וגם מפני שחשבו שבל אחר מאלה הוא מונהג
ע"י כח רוחני משותף משכל אלקי או (כפי דעת אפלטון) שיש לכל יסור התחלה
אחת צוריית נברלת מחומר שמצרה הם מקכלים טבעיהם המיוחרים והיה קורא
אותן ההתחלות (אידיאי) (דוגמות) וחשב שדוגמת האש הוא אש אמיתי במציאות
צוריי ושהאש היפודי הוא אש מצר מה שמקבל מן הרונמא ההיא וכן כל שאר
הרברים ולכן איננו רחוק שיתארו הארוקות לרוגמות הדברים והנה היו מניחים
אלקות גם בצמחים ובפרט באותם שהם מאכל וכזון יוחר משותף וכולל ויותר
מועיל לאנשים כמו שקראו (צירירי) אל הקבואות (בקו) אל היין מפני התועלת
הגללי והצורך לבני ארם מהם וזה כי גם הצמחים יש להם דוגמות איריאי מיוחדות
כמו
ספר הויכוח
כמו שיש ליסורות ומפני הטעם הזה ג"כ קראו אלקים ואלוקות אל המעלות ואל
הפחיתיות ואל ההפעלייות האנושיות כי מלבר שאלו בשביל חשיבותם ואלו בשביל
יכולתם יש להם קצת אלקות מ'מ הסיבה העיקרית שקראום אלוקות היא מפני שכל
א' מהמדות וכל א' מהפחיהיות וכל א' מההפעליות האנושיות יש לו בכלל רוגמא
אחר מיוחדת שטצר מה שיקבלו ממנה האנשים פחות או יתר ימצאו בהם דברים
אלו יותר חזקים או יותר חלשים ומפני זה שמו בכלל האלוקות השם הטוב, האהבה,
החן, התאוה, הרצון, השנאה. הטורח, הקנאה, החמס. העזות. הכלות, והרבה
כיוצא באלו כיון שיש לכל א' מהם דוגמא והתחלה נברלת מחומר כמו שאמרתי,
נע מה: גם שהמעלות בשביל חשיבותן יש להן הדוגמות הנה הפחיתיות וההפעליות
הרעים איך יהיו להם רוגמות ?
חובב: כמו שהאלוקות השמימיים קצתם הם טובים ומצליחים מאור כמו
צרק ונוגה שימשכו מהם תמיר כמה טובות וקצתם הם רעים ומזיקים כמו שבתאי
ומארים שכל רע נמשך על ירם כך בדוגמות או בצורות האפלטוניות יש מהם
התחלות אל הטוב והמעלות ויש מהם התחלות אל הרע והפחיתיות, כי המציאות
צריך לקיומו לוה ולזה ובערך אל הצורך הזה כל רע הוא טוב כי כל מה שהוא
הכרחי למציאות העולם בוראי הוא טוב כיון שמציאות העולם טוב, באופן כי הרע
וההפסר הם הכרחיים למציאות העולם כמו הטוב וההוייה כי הא' מכין את חבירו
והיא דרך אליו וא'כ אל תתמהי אם יש לכל אחר מהם התחלה אלקית צורה או
דוגמא נברלת. נ ע מ ה: אמנם אני שמעתי כי הרעות והפחיתיות הם נתלים בהעררים
ונמשכים מהחסרון שבחומר הראשון ומפחיתיות מציאותו הכחניי וא'כ איך יש להם
התחלות אלוקיות? ח וב ב: גם שיהיה כן כדעת המשאיים א"א להכחיש שלא
יהיה החומר ההוא נמשך ומסודר מהבוונה האלקית ושכל פעולותיו וחסרונותיו לא
יהיו מונהגים ומיושרים מן התכמה העליונה כיון שהם הכרחיים אל מציאות הבולל
מהעולם השפל והארם ולזה ייחר להם האל דוגמות שיהיו התחלות להם לא חמריות
אלא צוריות פועלות שהם סיבת מציאות אלו הדברים החסרים המיוסרים בהעדר,
כעמה: הנחת את רעתי בזה עתה נחזור לעניננו ואמור לי אם שם האלקות
הוא כולל ומשותף עוד אצל המליצים? חו ב ב: עור לבסוף רצו לשתפו גם בפרט
לאנשים לאותם שנמצאת להם איזה מעלה חשובה ועשו פעולות דומות אל האלקיות
ורברים גדולים ראוים להזכר המיד כמו האלקים. נ ע מה: ומפני ההתדמות הזה
בלבר מתארים האלקות אל האנשים הנפסרים?
חוב ב: מצר החלק שהם בו מתים ונפסרים לא יקראום אלוקות אלא מצר
החלק שהם בו בלתי נפסרים שהיא הנפש המשכלת, ג עמה: זו נמצאת בכל
האנשים והרי לא נקראו כולם אלקות. ח וב ב: איננה מעולה אלקית בכלם בשוה
ומן הפעולות נכיר מררגות נפש הארם ונפשות אותם שבמרותיהם ובמעשיהם רומים
אל האלקיים יש להן צר אלקית בפועל והן כמו ניצוץ ממנו ולכן לא בלי טעם
קראום אלוקות וקצת מהאנשים החשובים ההם לגורל מעלתם קראום בשם אלוקות
שמימיים כמו (יופיטיר) צרק, (סטורנו) שבתאי, (אפולו) שמש, (מרטי) מאדים,
(ווינירי) נוגה, (מירוקריאו) כוכב, (ריאנה) ירח, (צילו פולו איטירי) ושמות אחרים
מהכוכבים העומרים שבתמונות הגלגל המכוכב ואחרים נקראו בנים לאלו כמו
(אירקולי) בנו של צרק, (ניטאו) בנו של שבתאי, ואחרים שלא נתעלו כ'ב נק'
בשם האלוקות ההחתונים כמו (אוציאנו טירה צירה צירירי בקו) וכיוצא או נקראו
בנים להם ומהם קצתם שהאב והאם היו אלוקוה וקצתם שהאם לא היתה אלקית
ואחרים
ספר הויכוח כר
ואחרים שהאב היה אלוק שמימיי והאם אלוק תחחון, ובאופן זהשררו חידות ומשלי
המליצים על האנשים המעולים שנקראו אלוקות כיכשיספרוחייהם ומעשיהם ומאורעיהם
ירמז דברים מהפלוסופיא המרינית והמרותית וכשיזכירוס מצר מעלותיהם או פחיתיותיהם
והפעליותיהם ירמזו רברים מהפלוספיא הטבעית וכשיזכירום בשם אלוקות מהעולם
השפל ירמזו חכמת התכונה והשמים וכשיתארום בשם אלוקות שמימיים יכוונו לחבמת
האלקות ועולם השכלי באופן כי החירות ההם היו בחכמה גדולה ברבוי שם האלוקות,
נעמה: רי לי בענין טבע אלו האלוקות וריבויים ועהה הוריעני מאהבהם
שהיא המכוונת לענינינו ואיך יצויר בהם חכור בהולדה והמשך תולדות כמי שיניחו
המליצים לא בלבר באוהם האנשים החשובים שקראום אלוקות, אלא גם באלוקות
השמימיים. והתחחונים שנראה רחוק מאר מהם הההחברות והזיווג בררך אנשים
שספרו עליהם, ח וב ב: כבר הגיע הזמן שאספר לך ואבאר איזה חלק מהאהבות
שביניהס ומהולרותם,. דעי נעמה שאין כל הולרה פועל חומרי וזווג נשמי כי ההולרה
באופן זה הוא בארם ובשאר הב'ח בלבר, והגה ההולדה היא משותפת לכל הרברים
והנמצאים מהאל העליון ער הרבר האחרון שבעולם אלא כי הוא יתעלה הוא מוליר
בלבד לא נולר ושארי הרברים הן כולם נולדים ורובם ג"כ מולידים ורוב. הנולרים
יש שתי התחלות להווייתם האחת צוריית והשנית חמרית או האחת נותחנת והשנית
מקבלת (ריציפיאינטי) ומפני השתתפות שתי התחלות אלו בהוויית כל הווה או
נולר הוא מוכרח שיאהבו זו את זו ויהחברו יחר ע"י האהבה כדי להמציא ולהוליר
את הנולר כמו שעושים האב והאם מהארם ושאר הב"ח וכשיהיה חבור זה מההתחלות
נהוג ומורגל בטבע קראוהו המליצים זווגיי (מאטרימוינאלי) והאתר נקרא בעל והאחרת
אשה אבל כשיהיה חבור בלתי מורגל ונהוג הוא נקרא חבור חשק וניאוף והמולירים
נקראים אוהבים וחושקים וא'כ תוכל לתסכים על מציאות האהבות והזוונים וההולדה
והקרבה במשפחות האלוקות השמימיים והתחתונים בלי שתתמהי על זה, נע מה:
שמעתי ונכון בעיני היסור הזה הכולל בענין אהבת האלקות אמנם רצוני שתבאר
לי יותר בפרטות האהבה שבין קצתם לפחות מהיותר חשובים ומתולרותיהם ויכשר
בעיני שתתחיל מתולרות (דימוגורגוני) שאמרת כי הוא האל העליון כי שמעתי
שהוליר בנים בררך זר מאר לכן הגירה נא לי מה שתרע בזה,
חובב: אומר לך מה ששמעתי והוא כי המליץ (פרונאפירי) בסיפרו הנק'
(פרוטוקוסמו) אמר כי בהיות דימוגורגוני שוקט בנצחיותו שמע קול רעש בבטן
ההיולי וכרי לסייעו פשט את ירו ופתח בטן ההיולי והוציא ממנו (הליטיגייו) (ר'ל
המחלוקת) בקול רעש עם פנים כעורים ובלתי נאותים (ורוצה)לעוף למעלה ודימוגורגוני
השליכו למטה ובהשאר ההיולי עור כבר (ומצטער) מזיעות ואנחות בוערות רימוגורגוני
לא השיב יהו אליו ער שהוציא מבטנו גם פאן עם שלש אחיות שנקרא
(פארקי) ומפני שפאן נראה אל דימוגורגוני היותר נאה שבכל הרברים שנולרו עשאו
מנהיג הבית ונתן לו במתנה שלשת אחיותיו לשפחות ורעיות וכשההיולי ראה את
עצמו חפשי מכברותו שם את (פאן) על כסאו בציווי של דימוגורגוני, זו היא
החירה של דימוגורגוני גם (שאומירו) ייחס לידת המחלוקת אל צדק ואמר שהיא
בתו ואמר כי מפני שעשתה רע בעיני (יאוני) בעת לירת (איווריסמיאו ואורקולי)
נזרקה משמים לארץ עור אומר כי רימונורגוני הוליר את (פולי ופיטוני טירה ואיריבה),
געמה: הגירה לי רמז החידה הזאת מתולדות דימוגורגוני, חוב ב: היא
רומזת בריאת כל הגמצאים מהבורא יתעלה ואמרו שהנצחיות היה מחובר עמו לפי
שחוא לברו הנצחי באמת אחרי שהוא היה ויהיה לעולם התחלת וסיבת כל הדברים
| בלי
ספר הויכות
בלי שיהיה נופל פלל תחת הזמן גם נותנים לו לחברה נצחית את ההיולי שהוא
כמו שפירש (אווידיאו) החומר המשותף המעורב מכל הרברים שהקדמונים הניחוהו
נצחי עם האל וממנו הוא יתעלה כשרצה הוליד את כל הנבראים כי הוא אב אמיתי
לכול והחומר היא האם המשוהפת לכל הווה ונולר באופן כי לפי דברי אלו הם
מניחים שני אלו בלבד נצחיים ובלתי נולרים האב והאם אמגם מניחים האב סיבה
ראשיית וההיולי סיבה שנייה ומתחברת (לאב) ונראה שאפלטון (ביטימיאו) יסכים
לזה בקצת בחדוש הרברים מההיולי הנצחי אמנם ראויים הם לתוכחת ברבריהם
אלו כי בהיות האל ממציא כל הרברים צריך לומר שהמציא נם החומר שהם
מתהווים ממנו. אמנם ראוי להבין שכוונתם באומרם כי ההיולי היה בחברת האל
לנצח היא לומר כי ההיולי היה לנצח נולר ממנו ושהאל המציא כל שאר הדברים
מן ההיולי ההוא מחרש בהתחלה זמנית כפי סברת אפלטון וקוראים אותו חבר
לאל עס שהיא נולר לפי שהוא נולר לנצח ונמצא תמיר בחכרת האל ועוד מפני
שהוא חבר לאל בבריאה ובהמצאת הדברים כולם וכמו אשה אליו כיון שתוא נאצל
ראשונה מהאל ושאר כל הרברים נאצלו ונמשכו מהאל ומההיולי ולזה ראוי שיקרא
חברה לאל אבל לא יאמר מפני זה שלא יהיה נאצל ממנו לנצח כמו שחוה עם
היתה נבראת מארם היתה אשתו וחכרתו ושאר כל האנשים נולרו משניהם, נ ע מ ה:
באמת נראה שכונתם לרמוז בספור זה הויית העולם מהאל ומהחומך הראשון אמנם
הוריעני נא איזה דבר מרמז פרטי הספור ההוא רצוני מההמייה בבטן ההיולי
ומשלוח הירד ומלירת המהלוקת וזולתו.
ח וב ב: ההמייה ששמע רימוגורגוני בכטן ההיולי הוא כחנייות ותאות החומר
המעורב להויית ולידת הרברים נבדלים זה מזה כי ההבדל הוא סיבת המייה ורעש
ושלוח היר לפתוח בטן ההיולי הוא היכולת האלקי שרצה להוציא הכחניות הכולל
מההיולי אל ההבדל והפירור בפועל שהוא פתיחת בטן הררה להוציא מה שהוא
נעלם בתוכו וציירו זה האופן הזר מההולרה עם היר ולא עם האבר המוליר לפי
הנהוג כדי לרמוז שהוויית הרברים בראשונה לא היה בּררך ההוייה הטבעית הנהוגה
ונמשכת אחר הבריאה אלא היתה זרה ונפלאת ביד וכח אלקי ואמרו כי מה שיצא
ראשונה מההיולי היה המחלוקת לפי שמה שיצא מתחלה מחומר הראשון היה חלוק
הרברים שהיו בו בכח בלתי נברלים ובשעת לרהו נולרו ונברלו ונחלקו בכח ויד
האל וקראו זאת ההברלה מחלוקת לפי שהיא בין רהפכיים ר"ל בין הר' יסודות
שזה הפכי לזה וציירו לו פנים כעורות כי באמת המחלוקת וההפכיות הוא חפרון
כמו שההסכמה והאחרות הוא שלמות ואמר שרצה המחלוקת לעלות בשמים והושלך
למטה לפי שאין בשטים מחלוקת והפכיות כלל לפ'ד המשאייםולכן הגרמים השמימיים
אונם נפסרים אלא התתחונים בשביל ההפכיות שביניהם שההפכיות הוא סיבת
ההפסר ורצונם במה שהושלך משמים ארץ הוא כי השמים סיבת כל ההפכיות
שבתחתונים והוא משולל מהפכיות,
נעמה: וא'כ איך יוכל לסבב אותו? ח וב ב: ע"י הפכיות הנועות כוכבי
הנבוכה והכוכבִים והתמונות השמימייות והפכיוּת תנועות הגלגלים זו ממזרח למערב
וזו ממערב למזרח זו נוטה לצפון וזו לררום וגס בשביל הפכיות מצב ומקום הגרמים
התחתונים שבתוך קערירות גלנל הירח כי הקרובים לשטח הגלגל הם קלים והרחוקים
המהקרבים אל המרכז הם יותר כברים, ומההפכיות הזה נמשך כל שאר הפכיות
שביסורות, ואפשר עוד שירמוז לאותו הרעת הקרמות מהאפקטוניים שהכוכבים
והמזלות עשויים מאש מפגי האור שבהם ושאר הגרם השממיי ממים מפני ספיריותו
ובהירותו
ספר הויכות כה
ובהירותו ולכן נקראו שמים בלשון עברי שר"ל אש ומים ולפי זה המחלוקת וההפכייות
היו בבריאה הראשונה ועלו השמימה לפי שהם נעשים מאש ומים אבל לא נשארו
שם אח'כ אלא הושלכו מן השמים לשבת בארץ תמיד שיש בה המשך ההויה
בהתמדת ההפכיות, נ ע מ ה: רחוק אצלי שימצאו בשמים טבעים מיסודות הפכיים
כמו אש ומים, ח וב ב: אם החומר הראשון הוא משותף לעליונים ותחתונים כרעת
אלו ודעת אפלטון איננו רחוק שימצא איזה הפכיות יסודי גם בשמים, ג ע מ ה;
א"כ מרוע אינם נפסרים?
ח וב ב: אפלטון אמר כי השמים מעצמם הם נפסרים אמנם היכולת האלקי
עושה אותם קיימים עם הצורות השכליות בפועל שהם צורוהם, ועוד לפי שאלו
היסורות השמימיים הם יותר זכים וכמעט נפשות אל היסורות ההחתונים ובשמים
אינם-מעורבים יחר כמו בתחתונים המורכבים כי האש הוא במאירים בלבר והמים
בספיריים באופן כי המחלוקת אע"פ שבתחילת יציאתו מבטן ההיולי עלה למעלה
הנה הושלך למטה בעולם השפל אשר הוא עורנו שם, אח"כ אמרו שבהיות עור
ההיולי כבר בעצמו עם זיעות ואנחית בוערות הוסיף עור ירו דימוגורגוני והוציא
מבטנו פאן עם שלש אחיות (פארקי) הנקראות (קלוטוס לאקסיס ואטרופוס) והפילוסוף
(סיניקה) כורא אותם (פאטי) ורצו לרמוז בהם ג' סררי הרברים הזמניים ההוה
ועתיד העבר שהאל עשאם רורפים ונמשכים אל הטבע הכולל כי שם (קלוטוס)
רומז עשיית הדברים הנמצאים בהוה והיא השוזרת החיט הנטווה בהווה, (ולאקסים)
רומו לבריאת ולירת העתיר והיא השומרת ההוט הנשאר לטוות בפלך (ואטרופוס)
פתרונו בלי חזרה רומז אל העבר שא"א להחזירו והיא אותה שעשהה המטוה שהוא
כבר על הכישור. ואמרו עור כי פאן הועמר בכפא בצווי דימוגורגוני לפי שהטבע
עושה צָווִי האל והנהגתו בנמצאים. אחרי כן נמשך בלירת דימוגורגוני בן ששי
נק' (פולו) שרומז לגלגל האחרון המובב על שני קוטבים (פולי) צפוני ודרומי ובן
שביעי נק' (פיטוני) הא השמש והשמינית נקבה (טירה) היא הארץ שהיא מרכז
העולם וזאת הארץ אמרו שילרה הלילה לפי שצל הארץ הוא סיבת הלילה וגם
כוונתם בלילה על הפסר והעדר הצורות המאירות הנמשך מהחומר החשוך, ואמרו
כי השס (פאמה) היא הבת השניה לארץ לפי שהארץ מקיימת שם המתים אחרי
שנקברו בה ובנה הג' היה (טרטארו) ר"ל הגיהנם לפי שכל הגופים ההוים חוזרים
לתחתית בטן דארץ ואומר כי הארץ הולירה בנים אלו וזולהם בלי אב לפי שאלו
הם הסרונות והעררים מן המציאות הנמשכים מעכירות ההומר ולא משום צורה
הבן האחרון לרימוגורגוני היה (איריבו) שר"ל (אינאירינציאה) נטייה כלומר הכחניית
הטבעית הנוטה לכל הרברים התחתונים והוא סיבת ההוייה וההפסר וחילוף ושינוי
כל הרברים התחתונים ולכן אומר כיי(איריבו) הוליר כמה בנים והם אהבה (אמורי) עמל
(פאטיקה)קנאה אינויריאה פחד (פאוורה) שוד (דולו)חמס (פראוורו) עזות (פירטינאצי)
כילות (מיסיריאה)רעב (פאמי) תרעומת (קויריליו) טינוף (מורבו)הולי זקנהחושך שינה
מיתה (קרונטי) שכחה (דיאי איטיר) ,
נעמה: ומה המה כל אלה, ח וב ב: הלילה בת הארץ ממנה הוליר איריבו
כל אלה, נ ע מה: למה יתיחסו כל אלה לשנים הנזכרים, ח וב ב: לפי שכולם
נמשכים מהכחניות הנוטה לכל דבר ומחשכת וליל ההעדר בין בעולם השפל הגדול
ובין באינושי הקטן, נ ע מה: הודיעני באיזה אופן*
חובב: האהבה ר'ל החמדה נולרת מנטיית הכה ומההעדר כי החומר כמאמר
הפילוסוף מתהווה כל הצורות שהוא משולל מהט, החן הוא הרבר הנחמר או נאהב
.05 / והוא
ספר הויכות
והוא נמצא ועומד ברעת החומד, העמל הוא טורח וצער החומר להשיג מה שהוא
מתאוה. הקנאה היא מהחומד אל בעל הרבר, הפחר הוא פחר לאבר הדבר המושג
מחדש כי כל קנין אפשר שיאבר או יהיה הפחר שלא יוכל לקנות הדבר הנחמר
העזות או ההתעצמות הוא ברריפה אחר הקנין העוני הבָילות והרעב הם חפרונות
החומ"ים , החולי והזקנה והירקון הם הבנות האיבוד וההפסר מהרברים שהושגו
החושך והשינה הם התחלת האיבוד והמיתה היא ההפסר האחרון השכחה היא הנמשכת
אחרי הפסר ואבידת המושג, דיאי היא הצורה המאירה שיכָולה הכחניות החמרית
להניע לה והיא הצורה השכלית האנושית/ובאדם היא , הארת המעלה והחכמה
שרצון השלמים וחמרתם נוטים ופונים להם, איטיה הוא הרות השמימִיי השכלי שהוא
תכלית מה שיכולה להשיג הכחניות החמרית גם אפשר .פי שני בְנים אחרונים אלו
ירמזו שני טְבעִי השמים: המאיר מהכוכבים והמזלות הנק' /דיאי) והסיפריי מהגלגלים
הנק' (איטיר), נעמה: מָהּ ענין שני טבעים אלו השמימיים עם (אוריבו) שהוא
חומר ההוים ונפסדים ואיך יהיו בניו? חו ב ב: לפי שהרבה מהקדמונים ואפלטון
עמהם אמרו שהשמימיים נעשו מחומר הגופים התחהונים באופן שאלו הם הבנים
היותר חשובים של (אירבו). ,
נעמה: מה שאמרת לי בַקיצור מתולרות דימוגורגוני מספיק. לי ונשאר לי
לרעת מהרברים המתיחסים אל האהבה כמי מהאהבה של (פאן) הוא הבן השני
עם (סירינגה), חו ב ב: המליצים מציירים (פאן) בשני קרנים בראשו מגיעים אל
השמים פנים בוערות עס זקן ארוך נטוי על החזה ובירו שבט וכלי אַחר (פיסטולה)
עם שבעה קנים ועליו עור אחר עם כמה בהרות ומראוה ואבריו נמוכים חזקים
וגסים ורגלָו כרגלי עזים ואמרו כי כשבא (פאן) להתווכח עם (קופירו) (ר"ל התאוה1
קופידי גבר עליו והוכרח לאהוב "את (סרינגה) בתולה (מארקאריאה) ובהיות (פאן)
רודף אותה בברחה עכב אותה הנהר (לארוני) ובשאלה עורה משאר הבתולות נהפכה
לקנים הנולרים באגם וכששמע (פאן) הרודפה את הניגון שהיה מוליד האויר והרוח
הנושב בקנים ההם שמע נינון כ"כ ערב שבשביל עונג רניגון ואהבת הבתולה
לקח שבעה מהם וחברם יחר בשעוה ועשה (הפיסטולה) שהוא כלי ניגון נאות מאר,
נע מה: רצוני לדעת אם כיונו המליצים לרמוז בזה איזה ענין ציורי,
ח ו ב ב: מלבר פשט הסיפור מאיש אחר חושק שנטה למלאכת הניגון והמציאה
כלי הנז' עם ז' קנים מחוברים בשעוה אין ספק שיש בזה כוונה אחרת עליונה
וציורית והיא כי (פאן) שפתרונו כל בלשון יון הוא הטבע הכולל המסדר כל
רברי העולם ושני קרניו שבמצחו המגיעים לשמים הס שני קטבי הגלגל צפוני
וררומי, והעור שעלוו בכמה גוונים הוא הגלגל השמיני מלא כוככים הפנים הבוערות
הוא השמש עם כוכבי הנבוכה שבין כולם הם שבעה כמו שיש בפנים שבעה
כלים והם שתי עינים שתי אזנים שני נחירי האף והפה והם כטה שכתוםב |
למעלה רומזים לשבעה כוכבי לכת השערות והזקן הארוך המגיע ער ההזה הם
ניצוצות השמש ושאר הכוכבים המגיעים בעולם השפל לעשות כל הווייה והמזגה
האברים הנמוכים וגסים הם היפורות והגופים התחתונים המלאים גסות ועכירות
בערך אל השמימים ובין האברים רגליו ברגלי עזים לפי שהעזים לעולם אינם
הולכים בררך ישר אלא מרלגים והולכים בלי סרר וכך הם רגלי העולם השפל
ותנועותיו ושינויו ממציאות למציאוה בעקמימות בלי סדר קיים שהגרמים השמימיים
הס משוללים מכיוצא בזה זהו המונתו של (פאן); נ ע מה: נכון הוא בעיני, אמנם
תודיעני ג'כ רמז אהבתו עם (סירינגה) שהוא מתיחס יותר לעניננו, חובב:
אומרים
ספר הויכות כו
אומרים עוד כי זה הטבע הכולל כ"כ גדול חזק נעלה ונפלא, א"א שיהיה משולל
מאהבה ולכן אהכ את הבתולה התמימה השלמה ר"ל הסדר הקיים ובלתי נפסד
מרברי העולם כי הטבע אוהב היותר טוב ושלם וברודפו אחריו היה בורח להיות
העולם השפל כ"כ מתמוטט ומשתנה תמיר בלי סרר כרגלי העזים והנהר לארוני
עכב בריחת הבתולה ר"ל הגלגל הרץ המיד כנהר ועל ידו מתקים התמוטטות הגופים
התחתונים ואע"פ שהנלגל משתנה תמיר בתנועתו התרירה המקומית הנה שינויו
הוא מפודר ונצחי כבתולה שלמה בלי הפסר והדברים המתחלפים שבו הם מסודרים
בערך והתיחסות נפלא כמו שוכרנר למעלה מניגון וזמר הגופים השמימיים ואלו
הם הקנים מהנהר שהבתולה נההפכה בהם והרוח הוליר בהם ניגון ערב כי הרוח
השכלי המניע הגלגלים הוא הגורם בהם הסכמת התיחפות הניגון (ופאן) עשה
אותו הכלי משבעה מאלה הקנים לרמוז לקבוץ ז' גלגלי הכוכבים והתיחסותם
הנגוניי הנפלא ולכן אומרים כי (פאן) נושא תמיד את השבט והכלי ההוא ומנגן
בו תמיר לפי שהטבע משתמש תמיר מהשינוי המסודר של ז' כוכבי הנבוכה בשנויים
הנעשים תמיר בעולם השפל, ראי נעמה איך אמרתי לך בקיצור כוונת האהבה שבין
(פאן וסיריניגה), :
נעמה: יפה הוא בעיני ורצוני לדעת עור תולדות וזווגי וניאופי ואהבות
שאר האלוקות השמימים ורמזיהם, ח ו ב ב: אגיר לך קצתם בקיצור כי סיפור כולם
יהיה ארוך ומטריד, התחלת השמימיים נמשכת מרימוגורגוני ומשני נכריו בני (איריבו)
או לפי דברִי אחרים 'בניו עצמם והם (איטיר ודיאי) אתותו ואשתו ומשני אלו
אחרי שנולר (ציליאו) או (ציאלו) וזה השם נקרא בו (אוראניאו) אבי (סאטורנו)
להיותו מעולה כ"כ במירות ובשכל עמוק שהיה נראה שמימיי וראוי להיות בנו
| של (איטיר וריאי) כי היה כלול ומשותף מהרוחניות של (איטיר) בשכל ומהאור האיקי
של (דיאי) במרותיו ורמז הספור הזה הוא מבואר מאר והוא כי (ציאלו) הגלגל המקיף
את הכל הוא בנו של (איטיר ודיאי) לפי שהוא מורכב משבעו של איטיר בסיפריותו
הרק והרוחני ומהטבע האלקי של (דיאי) בכוכביו המאירים (והאיטיר) נקרא אב להיותו
החלק הראשיי בגלגל בין מצר גורל שיעורו הכולל כל הגלגלים בין מצר מה שאמר
(פלוטינו) מוסכם (מפלאטוני) כי משתלשל ומפלש בכל המציאות שהוא מלא מרוחניות
(איטיריאו) אלא שהנופים המאירים הם גופים פרטיים מהגלגל כמו האשה שהיא
חלק מהאיש שהוא הכל וגם להיות האיטיר גרם יותר רק ורוחני מגרם הכוכבים
והמזלות עצמם המאירים. ולכן אמר אריסטו כי להיות הכוכבים מגוף יותר עב
ומקשיי משאר הגלגל לכן הם יכולים לקבל ולהחזיק האור בעצמם מה שא"א ביתר
גוף הנלגל מפני ספיריות דקוחו (ופלוטינו) אומר כי רקות האיטיר הוא כ'כ רק
שהוא מפלש כל הגופים הנמצאים בין החתנים בין עליונים ועומד. בהם בלי שיגריל
הגשמיות באופן כי האיטיר רומה לבעל ואיש רוחני ודיאי אשה יותר חומרית ומשני
טבעים הללו הורכב הגלגל, נ עמה: ומי נולר (מצילו)?
ח וב ב: (סאטורנו), ג ע מה: ואמה מי היהה? ח וב ב: סטורנו מלך (קריטה)
היח בנו של (אוראניאו) ושל (יויסטה) ולפי (שאיראניאו) בשביל מעלתו נקרא
(צילו) נקרא (וויסטה) אשתו (טירה) להיותה יולרת כמה בנים ובפרט סאטורנו
שבתאי שקיה נוטה לדברים הארציים וְהמציא כמה דברים מועילים לעבורת הארמה
וגם הוא שבתאי הוא מטבע מאוחר עצל ושחור כמו הארץ ובררך, רמז הארץ היא
אשת הגלגל בהוויית כל התחתונים במ"ש,
נעמה? כיון ששבהאי הוא כוכב אחר איך אפשר שנולר מהארץ?
חובב
ספר הויכות
חוב ב: פעס נקרא בן הגלגל לפי שהוא הראשון -מכוכבי הנבוכה ויותר
קרוב אל ה:לגל המבוכב והוא הנקרא גלגל בהחלט ומקיף את כל כוכבי הנבוכה
כמו אב. אמנם יש לשבהאי דמיונים רבים אל הארץ ראשונה במראהו (העפרי)
הנוטה אל הארצי ועור הוא היותר מאוחר בתנועתו מכל כוכבי הנבוכה כמו שהארץ
יותר כבדה מכל היסודות וזה כי שבתאי מתעכב בתנועהו שלשים שנה וצרק שנים
עשר מאדים שנים בקרוב ושמש ונוגה וכוכב בשנה אחת והירח בחדש אחר ומלבר
זה שבהאי דומה אל הארץ במזג הנשפע ממנו שהוא קר ויבש כמוה ועושה האנשים
שהיא שולט ברם שחוריים עצבים כברים מאוחרים ומגוון של עפר נוטים לעבורת
הארץ ולבנינים ולמעשים ארציים וגם הוא שולט בכל אלו הרברים הארציים ומצירים
אותו זקן עצב כעור במראהו מחושב לבוש קרעים וטגל בידו לפי שכך הוא עושה
האנשים שתחת ממשלתו והמגל הוא א' מכלי עבורת האדמה שהוא מדריך אליה
ועור הוא נותן שכל גדול ומחשבה עמיקה חכמה אמיתית עצות נכונות וחזוק כח
(אנימו) מפני היותו מורכב מטבע האב השמימיי עם האם הארציית וכלל הדברים
כי מצר האב הוא נותן רוחניות הנפש ומצר האם כעירות ונזק הגוף ולוה הוא
מורה. עוני מיתה קכורה ורברים נסתרים תחת הארץ בלי מראה והרר גשמי ולכן
ציירו ששכתאי היה אוכל כל הבנים הזכרים לא הנקכות לפי שהוא מפסיר כל
האישים ומקיים שרשיהם הארציים שהם אמם באופן כי מן הרין נקרא בן מהשמים
ומהארץ, נ ע מה: ומי היה בנו של שבתאי? חוב ב: המליצים מיחסים לו כמה
בנים ובנות כמו (קרונוס) שפתרונו זמן מוגבל או הקף זמני כמו שהוא גם כן
השנה שהיא זמן הקיף השמש שאומרים שהוא בנו של שכתאי וזה לפי שההקיף
הזמני היותר-גדול שיוכל הארם לראות בהייו הוא הקיף של שבתאי רנעשה בשלשים
שנה כנז', ג עמ ה: מי היחה אשת שבתאי? ח וב ב: אשתו שהיא אמו של קרונוס
ושאר בניו היתה (אופים) אחותו בת אביו שמים וארץ אמו, |
נעמה: הוריעני אם כיונוי המליצים בשם (אופיס) לדבר אחר זולת אשת
שבתאי האמיתית מלך (קריטה), חוב ב: הרמז הוא כי (אופיס) פתרונו פעולה
ורומז לעבורת האדמה ולבנין הערים והמקומות, והוא מן הדין אתותו ואשתו של :
שבתאי אחותו להיותה בתו של שמים שהוא סיבה ראשית לעבורות השרה ולבנינים
באופן שמולירי (אופים) הם עצמם מולירי שבתאי שהם שמים וארץ גם היא אשתו
לפי ששבתאי מוליר הבנינים ועבורות הארמה כמו פועל (ואופים) כמו מקבל
ומתפעל וחימרית, נ ע מ ה: היו לשבתאי בנים אחרים מאופיסל
ח וב ב: היה לו (פלוטאני) הרומז לתהוס הים כי שבהאי שולט בשניהם וגם
מיחסים לו בנים אחרים אמנם נחזור לדברים השמימיים שהם לענינינו ואומר לך
כי צרק היה בנו של שבתאי והוא הכוכב הסמוך לו תחתיו כי צרק נמשך אחרי
שבתאי בסרר השמימי כמו שנמשך (יופיטיר) מלך (קריטה) אחרי (סטורנו) אביו
ושניהם זכו לשמות אלו מפני שלמות וחשיבות פעולותיהם וקבלו טבע של שני
כוכבים אלו כאלו ירדו הם מן השמים ונעשו אנשים גם נרמו לשני כוכבים אלו
כמה שאירע לכל א' מהם בפגי עצמו ולוה עם זה,
נעמה: כבר אמרת מה שיספיק מענין שבתאי הודיעני עתה מצרק רמז
הענינים שאירעו לו עס אביו וגם לו ביחור, ח וב ב: איזה ממאורעות תרצי שאגיר
לך? נע מה: ממה שאמרו כי בעת לדתו הסתירוהו משבתאי אביו שהיה הורג
כל בניו, חו ב ב: הרמו הוא כי שבתאי הורם. כל היופי וכל המעלות הבאים בעולם
השפל מְשאר הכובבים ובפרט הבאים מצרק שהם הראשונים והיותר חשובים כמו
הצרק
ספר הויכות כו
הצרק והנריבות החשיבות והפרישות ההדר והזיו היופי והאהבה החן והלב טוב
ההצלחה והעושר והשמחה וביוצא ושבהאי הוא המפסיר ומכלה את כולם והאנשים
שבמולרם יהיה שבתאי שולט על צרק יזיק ויפסיר בהם את כל אלה או ימנע
ויסתיר אותם כמו שאירע לבנו של מלך (קריטה) שבהיוהו תנוק וחלש הסתירוהו
מאביו שהיה רוצה להרגו על שהיה יכולתו של אביו עליו, נ עמה: ומה רמזו
באומרם כי בהיות שבתאי בבית האפורים של (טיאאנו) הצילהו צרק בנו בכח גדול?
חובב: כונתם כי בהיות צרק חזק במולדו של ארם או בהתחלת איזה
בנין או איזה פעולה גדולה אם ימצא במצב טוב גובר לשבתאי יציל האדם ההוא
מכל דוחק ועוני ויסורין ומונע כל נזקיו, נ ע מה: ומה שאמרו כי אחרי שצרק
הציל שבתאי לקח ממנו המלוכה ותגבילו בארץ תחתית (אינפירנו) מה ירמוז?
חובב: פפור המעשה הוא כי צדק אחרי שהציל אביו ממאסר (טיטאני) לקח
ממנו המלוכה והבריחהו לאיטאליאה ומלך שם בחברתו של (יאנו) והתחיל לבנות עיר
אחת במקום שהיא רומי עכשיו ובהיותו נעצר שם מת, המליצים קוראים ארץ
תחתית לאיטאליאה אם מפני שבזמן ההוא היתה גרועה מארץ (קריטה) והמלך
שבתאי חשבה כמו שאול תחתית בערך אל מלכותו ואם מפני כי באמת איטאליאה
היא למטה ומתחת לארץ יוון בהיותה יותר מערבית כי המזרח הוא עליון אל
המערב, אמנם הרמז והררך הציורי הוא כי בהיות כחו של צרק יותר משל שבתאי
באיזו ארם או באיזה פעולה הוא מסיר ממשלת שבתאי מהרבר ההוא ועושה השפעתו
פחותה, וירמוז עור בכלל כי בשלוט שבתאי תחלה בענין ההולרה בשמרו הזרעים
תחת הקרקע ובהקפיאו הזרע בתחלה יצירת הב'ח הנה אח'כ בזמן צמיחת ויופי
הדברום הנולרים.יהיה צרק הגובר והמולך ומסיר שבתאי ממלכותו ומגבילהו בשאול
תחתית כלומר במקומות חשוכים שנסתרים שם זרעוני הדברים בתחלת היצירה
שעל הזרעים ההם הוא שליטת שבתאי ביחור,
נעמה: מתישבים בשכלי מאר רמזי מאורעות אלו של צרק עם שבתאי
וליו שנמצאו באלו רמזים דקים כ"ש שימצאו במה שיזכירו ממרותיו ונצחונו של
צרק ונדיבתו וחסירותו,
חובב: כן הוא כי אומרים שהוא חורה לבני העולם אופן החיים הנאותים
ומנע מהם כמה פחתיות שהיו אוכלים בשר ארם וזובחים אותו וזה רומז כי כוכב
צרק לטובתו אוסר*) אל האנשים כל אכזריות ועושה אותם רחמנים ומאריך
ומקיים חייהם ומצילם מהמות ולכן צרק בלשון יוון נק' (זיפום) שפזרונו חיים. עור
אומרים שהוא נתן תורות וחוקים ועשה היכלות לפי שכוכב צרק משפיע דברים
אלו באנשים בעשותו אותם מפודרים מוגבלים פרושים לעבודה האלקית ואומרים
כי קנה רוב העולם וחלק. אותו בין אחיו בניו קרוביו ומיורעיו ובחר לעצמו את
ההר (אולימפו) בלבר ששם היה בית הועד שלו והאנשים היו הולכים לשאול
ריניו הישרים והוא היה עושה משפט ורין לכל עשוק וזה רמז כי כוכב צרק הוא
נותן נצחות עושר ונחלות בנדיבות למושפעים ממנו והוא עצמו עצם נקי וטבע
זך לחוק מכל כילות וכיעור ועושה האנשים הצריקים אוהבי חמרות המעולות והרינים
הישרים ולכן נקרא בלשון עברי צרק.
נעמה: כל ררמזים הללו נאותים אצלי ומה תאמר חובב מאהבתו של צרק
לא בלבר דרך זיווג עם (יונוני) אלא גם בניאוף, שזה יותר מהייחם לענינינו.
חוב ב: אמרו כי צרק יש לו לאשה (יונוני) אחותו בת שבהאי וואופים)
ו שניהם
*) ע'ג סמנק לוסר. כתוכ. מונע.
ספר הויכות
שניהם במולר אחר והיא נולדה ראשונה, וביאיר הענין יש אומרים כי יונוני היא
הארץ והמים וצדק האויר והאש ואחרים אומרים.כי יונוני היא האויר וצרק האש
שנראה היות ביניהם קכוץ של אחוה ואחרים אומרים שהיא הירת וכל א' מתקן
ספורי מאורעותיה לפי דרכו, ן
נעמה: ואתה חובב לפי דעתך מה הוא הרמז ביונוני? ח וב ב: רומז הכח
המנהיג העולם השפל וכל היסורות ובפרט האויר המקיף וסובב המים ומפלש ונכנס
בכל הארץ כי יסור האש לא היה נודע ונמצא אצל הקדמונים והיו מאמנים שיסור
האויר סמוך לגלגל הירח אלא שהחלק הראשון ממנו מצר קרבתו אל הגלגל בשביל
תנועתו הוא היותר חם, ולכן מפני כללות האויר בכל החומר התחתון הוא היוהר
מיוחר ליונוני שהוא הכח המנהיג כל עולם ההויה והיסודות כמו שצרק הוא הכח
המנהיג את הגופים השמימיים ואותו הכח מתייחם אל צרק לפי שהוא היותר טוב
ומעולה והיותר עליון אחרי שבתאי אביו ורצוני על השכל המוליר נפשות השמים
ואופים אמי היא מרכז הארץ וחומר הראשון ונשאר צרק אמצעי בחלק השמימיי
כי הוא התחלה ואב לשאר כוכבי הנבוכה ואל (צילו) ונמצא שהוא באמצע בין
הכח והשכל המנהיג השמימיים ובין אחותו יונוני הבוללת כל מה שמן מרכז הארץ
ער הגלגל ומפני היותם סמוכים זה לזה נקראים אח ואחות ואומר כי נולרו שניהם
יחר להורות כי העולם השטימי והיסודי נתהוו יחד מהשכל שהוא האב ומהחומר
שהוא האם כרברי (אנסגורה) וכרברי התורה הקרושה בבריאת העולם שאמרה
בראשית כלומר עס ראשית והתחלה או זרע אחר מהרברים ברא אלקים את השמים
ואת הארץ, ואמרו כי יונוני יצאה תחלה מבטן אמה בי לפי דעתם התחיל כל
המציאות להתהוות ולהצטייר מהמרכז ואח"כ נמשך ונתפשט למעלה ער ההיקף
האחרון מהגלגל כמו אילן שהולך ומתגרל ער ראשו כמו שנאמר ביום עשות ה'
אלקים ארץ ושמים שהקרים בסדר הבריאה התחתון אל העליון ונקראים חברים
בזווג לפי שכמ"ש לך למעלה, העולם השמימיי הוא בעל אמיתי אל עולם היסורי
שהוא אשתו האמיתית האחר פועל והאחר מקבכל ונקרא יונוני (לשון תועלת) לפי
שהוא מועיל כמעט כמו השפעת צרק בי שניהם מועילים להויית הרברים האחר
כאב והשני כאס, והנה יונוני נקראת אלוק הזיווגית וחכמה ומילדת אל היולרות
לפי שהוא כח המנהיג עולם קבוץ היפורות. נ ע מ ה: זה מספיק לי מענין זיווגס
הודיעני עתה מתולרוהם (מאיבו) נקכה וממרטו זכר חובב: אמרו כי בשבת
אפולו בבית צרק אביו נתן לאכול אל יונוני אשת אביו חזרת ובוסר בין שאר
זרברים והיתה עקרה סתחלה ומיר נתעברה וילרה בת הנק' (איבי) שמפני יופיה
נעשית אלוק של הבחרות ונשאת לאירקולי, נ ע מה: מהו צורת הסיפור הלז?
חוב ב: בהיות השמש המכונה (אפולינו) בבית צרק אביו ר"ל במזל קשת
שהוא הבית "הראשון לצרק ומשם ער דגים שהוא הבית השני לצרק באזור וזה
הוא מחצי חרש (נווימיר) עד חצי (מרצו) מפני גודל קרירות ורוב לחות החרשים
ההם מתעברת יונוני שהיא העולם היסירי וזהו אומרם שראכיל לה חזרה ובוסר
שהם קרים ולחים מאר ושני לחיות אלו עושים שהתעבר הארץ אחרי עקרותה
בסוף הקיץ (אווטונו) שעבר ושרשי זרעוני הדכרים מתחילים או לקבל כח הצמיחה
שהוא עבור אמיתי ואח"כ יולרים בזמן האביב שהוא כשעובר השמש מרגים אל
טלה ומפני כי בעת ההיא כל הנטיעות צומחים וכל הרברים כמעט מתחדשים לכן
נקראת אלוק הבחרות בי באמת (איבי) הוא כח הצמיחה באכיב הנולר מצרק
השסימיי ומיונוני הארציית באמצעות השמש ואומר שנישאת (לאירקולי) לפי
שהאנשים
ספר הויכוח , כּחה
שהאנשים המעולים בעלי שם במרות נק' (אירקולי) בעבור כי שס האנשיס ההם
חדש המיד ולעולם אינו מת ומזקי[; נ ע מ ה: אתרי ששמעתי עניני (איבי) הודיעני
(ממרטי) מארים הבן שלהם. ח וב ב: מאדים כמו שירעת הוא כוכב חס ומוליד
חמימות בעולם השפל ואותו חמימות מעורב עם הלחות הנרמז (באיבי) עושה הויית
העולם השפל הזה:הנרמזת ביונוני וא"כ זה הבן וזאת הבת ילדם יונוני מצרק השכימיי
שעל ירם נעשים כל ההויות שבכאן. עוד אומרים כי כמו (שאיבי) רומזת ההוייה
כוללת כך מארים שהוא שורף ומכלה רומז אל ההפסר המגיע בפרט מרוב. חום
הקיץ המייבש כל לחות וא"כ שנים אלה בני צרק ויונוני הם הויית והפסד הרברים
שעל ידם מתמיר העולם השפל ומפני שההפסד איננו מגיע מהתחלה שמימיית אלא
במקרה כי הפעולהּ המיוחדת והמכוונת היא ההוייה לכן אומר כי יונוני ילדה את
מארים מהכאת ררחם לפי שההפסר בא מהחפרון והכאת החומר לא מכוונת הפועל.
נ ע מ ה: יפה בעיני רמז הזיווג והתולדה הישרה של צרק ויונוני רצוני שתוריעני
איזה דבר מאהבתם ותולדותיהם הזרים ובלהי מורגלים כמו של (לאטונה) ושל
(אלקומינה) וזולהם. חו ב ב: אומרים כי צרק השק ואהב ולאטונה) הבתולה והרתה
ומפני הזעם הגדול של יונוני על זה לא בלבר הרעישה נגרה כל חלקי הארץ באופן
ששום אחר מהם לא יקבלנה אבל עור שלחה את (פיטוני) נחש גדול לררוף אחריה
והיה מגרשה מכל מקום ער כי בברחה באתה אל אי של (רילוס) שקבלתה ושם
ולדה את (דיאנה) ואת (אפולינו) אמנם ריאנה יצאה תחלה וסייעה את אמה כמו
טילדת אפולינו והוא אחרי הולדו עם קשתו וחציו הרג את הנחש הנזכר, נ ע מה:
הגירה לי הרמו,
חובב: ירמוז כי במבול וגם אחרי כן בסמוך היה האויר כ'כ עב בשביל
הארים של המים המכסים הארץ מסיבת רבוי והתמרת הגשמים שהיו במבול ער
שלא היה נראה בעולם האור הירחי והשמשי כי ניצוציהם לא היו יכולים לפלש
.בעכירות האויר ואמר כי (לאטונה) שהיא היקף הגלגל שיש בו דרך העיגול החלבי
(לאטיאה) היתה הרה מצרק אהובה וברצותה לילר בעולם אור הירח והשמש אחרי
המבול יונוני שהיא האויר והמים והארץ בזעמה על ההריון ההוא היתה 'מעכבת
בעביה ועם האידים שלה את לירת (לאטונה) והראות השמש והירח בעולם באופן
כי לא היו נראים ומקבלים בשום חלק מן הארץ ומלבד זה אותו הנחש שהוא
ריבוי הלחות שנשאר מהמבול היה רודף אותה בעליית האדים תמיד עד שלא היו
מניחים שיולרו ויראו ניצוצי .הירח והשמש וקראו נחש לרבוי הלחות הקוא לפי
שהיה סיבת הפסר הַצמחים וכל הב"ח הארציים ולבסוף באי של (רילום) ששם
נזרכך האויר תחלה מפני יובש מליחות הים ילדה (לאטונה) אם (דיאנה ואפילינו)
כי היוונים אומרים שאחרי המבול נראו השמש והירח תחלה ברילום ואומרים כי
נולד הירח תחלה לפי שתחלה נראה הירח בלילה ובבוקר נראה השמש באופן כי
הראות הירח הכין האויר אל שיראה השמש כאלו סייע אמו בלידתו וכשנולד (אפולינו)
אומר שהרג הנחש בקשתו ובהציו הכוונה שהשמש בהראותו ייבש עם ניצוציו
את הליחות שהיתה מעכבת הויית הב"ח והצמחים.
נעמה: איזהו קשת השמש? חוב ב: הייתי יכול לומר שהוא היקף גוף
השמש שיוצאים ממנו הניצוצות כמו חצִים כי החצים מורים על מציאות הקשת
אמנם קשה השמש באמת הוא דבר אחר יותר מיוחד שאבארנו לך כשנדבר מאהבות
שלו והייתי יכול לומר לך רמז אחר יותר קרמון אמיתי וצודק בלירת הירח והשמש,
נעסה: בבקשה ממך הוריעהו לי,
חובב
ספר הויכות
ח וב ב: הוא מורה על יצירתם בבריאת העולם כפי הוראת התורה הקדושה, ג ע מה:
באיזה אופן? ח וב ב: כתב משה כי כשברא אלקים את העולם העליון השמימיי
והתחתון הארצי היה הארצי עס כל היסודות מעורב ועשוי כמו תהום חשוך ואפל
ובהיוה רוח אלכקים מרהפת על מי התהום הוליד את האור והיה לילה החלה ואח"כ
בקר יום ראשון זהו רמז החירה מלירת (לאטונה) שהיא העצם השמימי כי צרק
שהוא האל העליון בורא כל היה איהב אותה ונהן לה הריון מגופים מאידים בפועל
ובפרט מהשמש והירח ומפני הערר הסכמת יונוני שהיא גרם היסודות המעורב
לא היו הגופים המאירים יכולים לפלש אותו עם ניצוציהם אלא היו משולחים ומגורשים
מכל צר, ומלבר זה הנחש שהיא תהום המים עיכב את הגלגל מלירת אור השמש
והירח על הארץ ולבסוף באי של (רילום) שהיא מקום הגלות היבשה שמתחלה
היה מעט כמו אי בהוך הים שם נראו ההלה מפני גילוי היבשה ומפני ששם
לא היה האויר עב כ'כ, והנה בסיפור הבריאה בהורה אמר כי אחרי הבראות ביום
הראשון הלילה והיום ביוס השני נברא ונמתח הרקיע השמימי האויריי (פירמאמאמינטו
איטיריאו) שהוא חלוק האויר המים ורארץ ואח'כ ביום השלישי נראית היבשה והתחיל
צמיחות הנטיעות וברביעי נראו השמש והירח על הארץ המגולה. זהו רמז הספור
הזה ונמצא היות ההריון ביום ראשון והלידרה ברביעי מששת ימי הבריאה ואומר
כי הירח יצא החלה וסייע בלירת השמש מפני שהלילה קודם אל היום בימי הבריאה
וניצוצות הירח התחילו להבין האויר אל קיבול ניצוצות השמש והשמש הרג הנחש
שהוא התהום כי הוא עם ניצוציו היה תמיר מייבש ומגלה את הארץ בכל שעה
יותר מוכך את האויר ממעט את המים ומכלה הלחות רהוא שנשאר מן התהום
בכל אותו החומר שזה היה מעכב בריאת הצומחים להיוהם יותר לחים, והנה ביום
החמישי מהבריאה שהוא אחרי יום הראות המאורות נבראו עופות האויר והמים
שהם פחותי השלמות וביום הששי ואחרון נוצר הארם שהוא יוהר שלם מכל התחתונים
כי אז השמש והגלגל כבר הכינו היפודוה ומזגים בהרכבהם באופן שהיהה הרכבה
ראויה לעשוה ממנה ב'ח שיתערב בו הרוחני עם הגשמי והאלקי עם הארצי והנצחי
עם הנפסר בהיכבה נפלאה ,
נעמה: נכון מאר אצלי הרמז הזה והסכמהו עם ספור הבריאה שבתורת
משה הקרושה והמשך ששת הימים. זה אחר זה וכאמת ראוי להפלא איך אפשר,
להסתיר. רברים כ"כ גרולים ועליוגים בהוך סיפ'רי האהבות הבשריות של צרק
הודיעני עוד אם באותם של (אלקומינה) יש איזה רמז,
חוב ב: הענ הוא שאמרו כי צרק אהב (אלקומינה) ושמש עמה ברמות
(אנפיטריאוני) בעלה ונילר ממנה (ארקולי) וכבר ירעת כי שם (ארקולי) אצל היוונים
ר'ל איש חשוב ומעולה במרות ואלו הא:שים נולרים מנשים טובי המזג יפות וטיבות
כמו אלקומינה שקיתה צנועה ויפת תואר אוהבת את בעלה ויולר אהבה בצרק
לנשים ה-ן ומשפיע בהם מרותיו וכחותיו באופן שעקר הריונה הוא מן צרק והבעל
שלהם הוא כמו כלי (ואמצעי) אל ההריון וזהו רמז אומרם כי צרק שמש עם האשה
ההיא ברמות בעלה כי זרע הבעל לא היה יכול להוליר ממנה (אירקולי) אם לא
היה כחו ושפעו של: צרק שהשפיע בו מרותיו האלוקיות ולכן היה באמת בנו של
צרק ובררך כלי ואמצעי בנו של (אנפיטריאוני) וכן ראוי לומר בכל שאר האנשים
הנקרא' אירקולי כמוהו.
נעמה: הנה צרק אהב את אחרים והוליר מהם כמה בנים הגידה לי איזה
דבר מהם, ה וב ב: הרבה אהבות אהרוה טיחסים אל צרק וסבת זה לפי שכוכב
צרק
ספר הויכוח כט
צדק הוא אהוב ונעים מעצמו ונוטה אנשיו לאהבה וריעות ואע"פ שאהבתו היא
אהבת הטוב והנאות מ'מ הנולרים תחת ממשלתו. ושפעו שהטליצים קוראים אותם
בניו כשיש לו בעת מולרם שתוף וחברה עם איזה משאר כוככי חנבוכה הוא עושה
אותם אוהבים הרברים רטיבים בחברת אותם שהם מטבע הכוכב האחר, ולכןלפעמים
נותן אהבה תמימה זכה ונודעת. ונעימה כפי טבעו המיוחר, ומזה האופ[ ציירו שאהב
את (לירא) ושמש עמה ברמות וצורת תנשמה (צינייו)לפי שהתנשמת לבן זך ונקי בעל
זמר נעים ולכן האשה ההיא אהזתו ואח'כ נמצאת אחוזה ונלכרת ממנו וילרה ממנז
את (קסטורי) ואת (פולוצי) בבת אחק שנק' בני צרק לפי שהיו מעולים במדותיהם
וכמו כן גם (אילינה) לרוב יופיה כמו תנשמת ושני אהיה הנזכרים הפך אותם צרק
במזל תאומים לפי שתאומים ביתו של כוכב הנותן צחות הלשון הנעים הנרמז
בנעימות זמר התנשמת להורות שטוהר וזכות הנפש עם מתיקות הרבור הוא סבה
גרולה אל האהבה והריעות, ולפעמים צרק נותן האהבה הנאותה אבל לא כ"כ גלויה
ומפורסמת אלא מעוננת מכוסה ופנימית ולכן אומ- שאהכ בתו של (ינקו) ובא אליה
ברמות ענן ואם צרק הוא בהברת נוגה עושה האהבה נוטה אל הערך ולזה אומר
שאהב והשיג את (איברופה) ברמות שור יפה לפי שמזל שור הוא ביהו של ניעה
ואם ימצא בחברת כוכב נותן אהבה נוטה אל המועיל לפי שכוכב הוא סניגור ומליץ
אל השובע ולז"א שאהב ונהנה מן (רנאי) בדמות גשם ומטר של זהב לפי שחלוקת
הממונות בנדיבות הוא סיבה שיהיה הארם נאהב מהמוצרכים המקכלים אותם כמו
מטר וכשיש לו חברת. השמש נוהן אהבה אל (קנין) ארצות וממשלות וגדולות
ורמז זה באומרם שאהב את (אסטיריאי) ושמש עמה ברמות נשר וכשיתחבר עם
הירח הוא עושה אהבה רכה ורתמנות כאותה של האם והאומנת אל ההתינוק ולזה
אמר שאהב את (סימילי) בת (קארמו) ושמש עמה בדמות (בירואי) אומנתה וכשהוא
ממוזג עם מארים עושה אהבה המה ורולקת ושורפת ולז'א שאהב והשיג את (איינה)
ברמות ברק ובהתערבו: עם שבהאי הוא מוליר אהבה מורככת מטוביות ומכיעור
בקצת היא אנושית שכלית*ובקצהּ היא עכורה וטמאה ולפיכך אמר שאהב ושמש
עם (אנטיאופה) ברמות שעיר (סאטריאו) שחציו העליון ארם והתחתון עז לפי
שמזל גרי הוא בית שבהאי, גם אם ימצא צרק בטול נקביי הוא נותן אהבה נקביית
ולו"א שאהב. את (קליסטוני) והיה עמה בדמות נקבה , ואם הוא במזל זכרי ובפרט
בבית שבתאי והוא דלי הוא נוהן אהבה זכריית ולז'א שאהב את (גנימרו) התינוק
והפך אותו אל מזל דלי ביתו של שבתאי ובכל אהבות אלו וזולתם מצרק הייתי
יכול להגיד לך כמה רמזים ואשתוק מהם להיותם בלתי הכרתיים מאר וכרי שלא
להוליר אריכות ודי שתרעי כי כל האהבות שלו מורות אופני ומיני אהבה נמשכים
משפעו של צרק באותם שהוא שולט בהם במולרם ואותו השפע פעמים הוא נוהנו
בפני עצמו ופעמים מורכב כפי המצאו במזלות ומתהלפים כהוראת רוב בניו המתחלפים
וסיפור מאורעי אותם שקבלו כחו של צרק בחלוף זה. מזה ואופני הקבולים ההם,
נעמה: הרבה אמרת מאהבות של צרק, אמור לי עור כאותה האהבה המעולה
של מארים בנו עם נוגה, |
חובב: כבר שמעת למעלה מולרו של מאדים מהכאוה רחמה של (יאוני)
הרומו שכוכב. מאדים הוא חם מאר הר ומעורר אל ההולרה וההוייה מהעולם השפל
הנק' (יאוני) והוא בנו של צרק כי הוא הבוכב רקרוב לו תחתיו, וכוככי נוגה לרעת
הקרמונים היה באמצע אחרי מארים ואחריו כוכב ואחריו השמש ואחריו הירח .
אמנם בעלי התכונה האהרונים מניחים השמש בין מארים וגוגה ורמליצים מציירים
לת 8 ומדמים
ספר הויכות
ומרמים מנוגה הרבה דברים פעמים יקראוהו (מאנייה, מרוממה ביחסם אליה הדברים
היותר מעולים שבטבע ושהיא בתו של (ציאלי וראי) (לשון יום) כי אומר (שצילו)
הוא האב לפי שנונה הוא אחר מו' כוכבי השמים הנבוכים ויום הוא האם לפי
שהוא בהיר ומאיר מאר וכשהוא בקרי הוא מקרים את היום וכשהוא ערבי הוא
מאריך אותו ואומר כי נוגה ילדה האהבה ההאומה של צרק !הג' אחיות הנק' חנינות
(גראציאי) וזה לרמוז כי האהבה בתחתונים נמשכת משני הקרובים הטובים הנקי
מזלות (פורטוני) מצרק מזל הגדול ומנוגה מזל הקטן וצרק הוא האב למעלתו וחשיבותו
הזכרי ונוגה האם להיותו יותר קטן ותחתון ונקבי ועור כי אהבת צרק היא נאותה
שלמה וזכריית ושל נוגה עריבה בשרית פחותה ונקביית ולכן מציירים האהבה
" הנולרת משניהם תאומה להיותה מורכבת מהנאות ומהערב וגם לפי שהאהבה האמיתית
ראוי שתהיה מתאמת וצרופיית בין שני האוהבים באופן שמולירים ביניהם החן
כי האהבה איננה לעולם בלי החק של שני החלקים, ואומרים כי בכוא נוגה בביתו
של מארים גרם בבית חפזון ומהירות לרמוז כי כשימצא נוגה במולדו של איזה
ארם באחר משני הבתים של מארים והם טלה ועקרב רוא מוליר אוהבים נחפזים
באהכה רולקת ובוערת מפני חמימותו של מארים וכן הוא כשיש לנוגה מבט עם
מארים ומציירים את גוגה חגור בסל בעשותו זווגים ונישואין להורות על גודל הקשר
הבלתי נפסק שנותן נוגה בין המזדוגים באהבה ומכל הב"ח מייחסים לנוגה את
היונים להיותם ארוקים מארד בזווג האהבה ומהעשבים מייהסים לו ההרס (מירטו)
אט לנעימות ריחו ואם להיותו ירוק תמיד כמו האהכה וגם לפי שמין ההרס ההוא
נמשבים עליו שנים שנים זה אחר זה והאהבה היא האומה לעולם וצרופיית גם
הפרי שלו הוא שחור להורות שהאהבה נותנת פרי שחורי ומעציב ומהפרתים מייתסים
לו השושנה בשביל יופיה ונעימות ריחה וגם מפני היותה מוקפת מקוצים חרים
והאהבה היא מוקפת מראגות וכאבים וצירים חרים,
נ ע מה: אותה (הוינירי) נוגה שמצירים אותה ערומה בים שטה בתוך אניה
אחת היא זאת עצמה?
ח וב ב: באמת (ויגירי) האנושית היתה בתו של (ייוני ודיאוני) וציירו שנישאת
עם (ווילקאנו) אבל באמת נשאת עם (ארוני) וזאת היתה מלכה (בציפרי) והיחה
כ"כ אדוקה אל האהבה הבשריית שהתירה אל הנשים הזונות . ולגודל יופיה וזיו
פניה נקראת נוגה לרמיון זיו הכוכב ההוא בחשבם שהבוכב ההוא השפיע בה לא
בלבד הו גדול אלא ג'כ תאוה עצומה כפי מה שהוא מוליר בטבעו בעולם השפל
חיי עונג ותולרות המריות וזאת האשה בציפרי עשאוה החלה אלוק וכברוה בהיכלות
אבל המליצים תחת משל של זאת אמרו שהרבה כיוצא בה הם דוגמת הטבע
והמזג והפעולות של נוגה שבשמים וכחותיו המעולים נרמזו בשם נוגה המרוממה
בתו של שמים ויום כמו שכבר זכרתי לך, אמנם היותו מעורר אל התאוה הבשריית
הורו זה המליצים בספרם מולרו באופן אחר כי אומרים ששבתאי עם המגל שלו
חקך את (ביצי) אביו (צילו) ואחרים אומרים כי צרק היה שתתכם לשבתאי אביו
במגלו עצמו וזרקם לים וטרמם עם סיג וחלאת הים נולרה נוגה ולכן מצירים אותה
ערומה בתוך אניה בים,
נעמה: ומהּ הוא הרמז המולר הזר הזה, ח וב ב: ביצי השמים הם הבח
המוליר הנמשך מהשמים בעולם השפל שנוגה הוא אליו הכלי המיוחר בהיותו נותן
התאוה וכח ההולרה בב"ח ואמרו בי שבהאי חתכם במגלו לפי (שסטרנו) שבתאי
בל' יוון ר'ל (קורונוס) שפתרונו זמן שהוא סבת ההולרה בעולם השפל לפי שהרברים
הזמגיים
ספר הויכוח .
הזמניים שבו מפני שאינם נצחיים צריך שיהיה להם ראשית ושהיו נולדים וגם
לפי שהזמן מפסיר הרברים- הנופלים תחתיו וכל נפסר הוא הווה ונולד וא"ב הזמן "
רנרמז בשכתאי באמצעות נוגה נשא והביא את ההוייה בעולם השפל הנק' יום
לפי שיש בו שינוי מתמיד מצורה לצורה עס התמרת ההויה וההפסר והיה זה ע"י
קציצית הביצים במגל לפי שע"י ההפסר נעשית ההויה בעוה"ז גם הטבע המיוחד
לשבתאי הוא: להפסיד כמו שטבעו של נוגה הוא להוליד ולהיות כי זה סיבת הלירה
זה סיבת המיתה שאם לא יפסרו הרברים לא יתהוו, לכן אמרו ששבהאי עס מגלו
שבו הוא: מפסיר ומכלה הבל קצץ את ביצי שמים אביו וזרקם לים העה"ז ונתהווה
מהם נוגה הנותן אל התחתונים כח ההולדה מורכב עם כח ההפסר בשביל קציצת
הביצים והאומרים שביצי שבתאי הם שנקצצו ירמזו כי שבהאי מונע ההולרה מפני :
שצרק קצץ את ביציו ולכן נשאר בלתי ראוי להוליד, אמנם מן כלי ההולרה שחפרו
משבתאי צירו ועשו את נוגה שהוא כל סיבת ההולרה, עוד רומזים כי שבהאי
הוא הכוכב הראשון שאחרי הורעת הזרע גורם ההריון וזה כי הוא מקפיא הזרע
ולכן הוא מושל בחרש הראשון מההריון אמנם צרק מיר הוא לוקח ממשלת ההריון
בציירו הוולר בחדש השני שהוא שולט בו וזהו רמז קציצת כלי ההולרה משבתאי
אביו הראשון בהריון ואומרים כי מהם מתהווה נוגה לפי שהוא עקרי בהולרה וגם
כי הוא שולט בחרש החמישי ומשלים כל ציור ויופי הוולר ואומרים כי נתהווה
מדם הבצים ומחלאת הים לרמוז כי הוולד מתהווה מזרע הזכר שהוא דם הביצים
ומהזרע הרק מהנקכה שהוא ברמות. חלאה או רצונס בחלאה לרמוז זרע הזכר שהוא
לבן כמג קצף וחלאה והדם הוא זרע הנקבה שמ:נו ניזון הולד, אמנם יצירוה ערומה
לפי שהאהבה א"א לכסותה וגס שהיא בשרית ולפי שהאוהבים ראוי שימצאו ערומים.
היא שטה בים מפני שאהבת ההולרה מחפשת בכל העה'ז המשתנה תמיד כמו הים
וגם מפני שהאהבה עושה את האוהבים בלתי שוקטים מסופקים מתנדנדים מחושבים
זועמים כמו ים, נ ע מה: שמעתי למספיק ממולר נוגה עתה ראוי שארע מהאהבה
שלו עם מארים,
-חוב ב: אומרים כי נוגה נישאת (לוילקאנו) ולפי שהיה חיגר היא אהבה
את מאדים חזק ואמיץ בכלי זיין ובהיותה משמשת עמו בסתר השמש ראה אוהה
והלשינה (לווילקאנו) והוא שם-בסתר רשתות ומצורות של ברזל בלתי נראים סביבות
המטה שהיו שוכבים בה שניהם ונלכרו בה ערומים וקרא וולקאנו את האלוקות
ובפרט (ניטונו) כוכב והשמש והראה להם כארים ונוגה ערומים נלכרים ברשתות
ברזל ואז האלוקות כסו פניחם מפני הבושה אבל (ניטוני) לברו נתחנן כ"כ (לוולקאנו)
שבשביל החנוניו ניצולו מאדים ונוגה ומפני זה לעולם שנאה אח'כ נוגה את השמש
וכל משפתתו ועשתה. באופן שכל בנותיו ניאפו, |
נעמה: ומה חאמר חובב מכיוצא באלו התאוות. והניאופים בין האלוקות
השמימיים? ח וב ב: רמז הסיפור הזה מלבד שהוא דבר חכמה הוא מועיל ג'כ
כי הוא מורה שריבוי התאוה הבשרית מלבר שהיא מוקת את כל כחות גוף האדם
עוד גורמת חסרון והפסר באותו הפועל עצמו להמעיטן מהנהוג, נ ע מה: תפרשהו
לי בפרטות, חו ב ב: נוגה הוא רמז לתאוות הארם הגופנית והחמרית שהיא נמשכת
מנוגה כי כפי חוזק השפעתו בעת המולר כך היא יותר גדולה ופנימית ונוגה זאת
היא נשואה (לוולקאנו) שהוא אלוק האש התחתון שהוא בארם חומו הטבעי המגביל
את התאוה ומביאה אל הפועל וכמו בעל אליה הוא דבק תמיר עמה בפועל ואומרים
שהוא בנו של צרק ושל (יונוני) ולפי שהיה חגר השליכוהו מן השמים (וטיטידי)
הניקתו
ספר הויכות
הניקתו והוא חרש .אומן) של צרק העושה את מלאכותיו ורוצים לרמוז בזה שהחום
הטבעי שבארם ושאר הב'ח הוא בן של צדק ושל (יונוני) לפי שהוא שמימי מעורב
עם החומריות ומצר היותו מחלק צרק ושמימיי הוא נושא אל הכח הטבעי של
הב'ח ומפני ערובו עם החומר איננו נצחי כמו החום הפועל של השמש ושאר
הגרמים השמימים ואיננו חזק תמיר בגוף הארם ולא לעולם באופן אחר אלא כמו
החגר מתרבה ואח"כ מתמעט מתגרל ואח"כ נפחת בפי התחלפוה שנות האדם ותכונותיו
וז"א שמפני היותו חגר נשלך מן השמים כי החום ושאר הרברים השמימיים הם
שוים תמיר ובלתי מתמוטטים כתחתונים ואמרו כי (טיטירי) הניקתהו שהוא הים
כי בבע'ח ובארץ החום הזה הוא ניזון מהלחות והוא מקיימו והוא חזק או הלש
כפי מה שהלחות הטבעי הנערך לו הוא מספיק או בלתי מספיק, ואומר כי הוא
חרש אומן של צרק לפי שהוא מנהיג אל הרבה פעולות נפלאות הנמצאות בגוף
האנושי וכיון שכן (שהקונקופיטינציאה) התאוה הבשרית היא נשואה ורבוקה עם
התום הטבעי היא אוהבת את מאדים שהוא תגבורת התאוה כי הוא משפיע חשק
עו ודולק עצום ובלתי מוגבל ולכ"א שלא נולד מזרעו של צרק ולא קבל ממנו רבר
טוב אלא נולד מהכאת הרחם של (יונוני) ר"ל תגבורת הרע שבנירות האם לפי
שמארים עם התעוררתו השורף הוא מ:ביר כח החומר של (יונוני) על הרוחניות
של צרק באופן כי התאוה הבשרית של נוגה אהבה את מארים הגבור ולכן האצטגנינים
מניחים אהבה גדולה בין שני כוכבים הללו ואומרים שנוגה מתקן כל הרע של
מאדים עם מבטו הטוב ובהתגבר התאוה מפני הרכבת שניהם השמש שהוא השכל
האינושי הזך הוא מלשין אותם אל (ווולקאנו) ומוריע שמפני התגבורת ההוא יפסר
= החום הטבעי ומניח שלשלאות נעלמות שנלכרים בהם שני הנואפים בבושה וכלימה
כי בהערר החום הטבעי יערר כח התאוה והחמרות החזקות נמצאות נלכרות ואסורות
בלי יכולת ורשות ערומים מפעולה ונכלמים עם עונש ובחרפה ההיא (ווילקאנו)
מראה אותם אל האלוקות ר"ל שמרגיש הפסר *) החום הטבעי אל כל הכחות האינושיות
שמפני חשיבות פעולותיהם נקראים אלוקות וכולם נשארים חסרים בהערר החום
הטבעי ובפרט שלשה מהם (ניטונו)*כוכב ושמש שהם ג' כחות ראשיים מהגוף
האינושי כי (ניטוני) הוא הכה**) הזן עם הכחות הטבעיים הנמשכים מהכבר שהם
מתהוים מריבוי הלהיות (שניטונו) ממונה עליהם, כוכב הוא הנפש המרגשת הכוללת
ההרגש התנועה וההכרה הנמשכת מהמוח והם מיוחדים לכוכב השמש הוא הנפש
החיונית המתנועעת השולחת החיות והחום הטבעי בורירים והתחלתם מן הלב כי
כמו שהורעתיך למעלה הלב בארם הוא כמו השמש בעולם וא"כ מתוקפ ההאוה
ימשך היזק ובושת אל הלב אל המוח אל הכבד ואל כחוהיהם ולא יכול שום א'
מהם לרצות את (ווילקאנו) ולתקן את חפרונו אלא (ניטונו) שהוא כח הון ישעם
מזונו הלח הוא יכול לקנות את החום הטבעי הנפטר ולהחזיר כח התאוה ברשותו
ואומרים כי נוגה שנא מאר למשפחת השמש ער שעשה את בנוהיו נואפות בהפכו
אוהן אל טבעו לפי שהאהבה היא שונאה את השכל והתאוה היא הפך התבונה
ומלבר שאינה שומעת להם עוד היא עוברת על רצינם ומנאפת את כל עצוהם
ומשפטיהם בהפכה אותם אל נטייתו שהיא וכל פעולותיה נראים בעיניה טובים
וראוים להעשות ולכן עושה אותם בהשתדלות גדול, נ ע ם ה: שמעתי היטב ממארים
ונוגה ולזה אפשר שהמליצים אמרו שנולר מהם חוזק החמרה (קופיריני),
חובב: כך הוא, כי תוקפ החמדה והתאוה הגמורה היא נולדת מההעוררות
0 הזימה
*) ע'ג סנק ספסד כסוכ: מסכון . **) ע'ג מלם סכם כתוכ: נפם.
ספר הויכוח לא
הזימה (לסיוניאה) של נוגה ומתקפו של מארים ולכן מציירים החמרה: החזקה כתינוק
ערום סומא עם כנפים ומורה חיצים כי היותו חינוק רומז כי האהבה מתגדלת
המיד והיא בלי מעצור כתינוקות וערום לפי שא"א לכסותה ולהתניפה וסומא לפי
שאינו רואה שום טענה מנגדת לרצונו כי הפעליותו מסמא אותו ויש לו כנפים
מפני שהאהבה קלה מאר כי האוהב הוא מעופף במחשבהו ועומר חמיד עם האהוב
ומתהפך בו והחיצים שכהם היא מפלשת בלב האוהבים והחל עושה מכתו צרה
ועמוקה ובלהי מקבלת רפואה והם באים לפי דרוב מניצוצי הבטת האוהבים זל"ו
שתם כמו חץ (הירוי מקשת),
נעמה: הגירה נא לי עור איך נוגה ילדה מכוכב את (האירמאפרודיטו).
חובב: ראוי שתרעי כי המליצים אומרים כי כוכב מן (צילו) ומן (דיאו) והוא
אחיה של נוגה ואחרים עושים אותו בנו של צרק (ויונוני) היתה אומנהו ואומרים
כי כוכב הוא אלוק של צחות הרבור והלשון (אלוקוינצא) ואלוק התכמות.: ובפרט
מהלימודיות שהיא המספר והשיעור והניגון והתכונה ואלוק התרופות והתגרים והגנכים
שליח של צרק ומליץ של כל האלוקות והרגל או הנם שלו הוא מטה מוקפ מנחש
אתר ועל ענינים אלו נכתבו הרבה חידות עליו והאמת הוא שכוכב משפיע רברים
אלו כפי מה שתהיה תכונתו בעת מולר הארם שאם הוא חוק ובמבט טוב הוא
נותן צחות הלשון ורבור נעים ונכון חכמה ומוסר בחכמות הלימוריות וכשהוא במבט
עס צרק עושה האנשים פלוסופים ואלקים ובמבט טוב עם מארים עושה רופאים
אמיתים ובמבט רע. עושה ננכים או רופאים רעים ובפרט כשהוא נסחר כסבת
מאור השמש ומוה נולדה החידה שהוא גגב הפרות של השמש ואומרים שהגליר
(אנטולומו) הגנב (מליקיאוני). ועס נוגה עושה מליצים בעלי שיר ואמיהים ועם
הירת עושה פיחרים ותגרים ועם שכתאי נותן חכמה עטוקה ויריעת העתירות כי
הוא בטבעו משתנה בטבע הכוכב שימצא בחבָרתו ובהתחברו עם כוכב זכריהוא
זכר ועם נקבי הוא נקבה והרבה אנשים נקראו (מירקוריאי) כוכב ובפרט קצת
חנמי מצרים ורופאים שקבלו כחות של כוכב ומפני שבוכבב הוא כוכב מאיר אומר
שהוא בנו של (צילו) ושל (ריאי) כי יש בו מהעצם השמימי עם האור היומי לפי
שהאור של כל הבוכבים נמשבת מהשמש העושה את היום והוא אחיו של נוגה
לפי שהם סמוכים זה לזה וכל א' מהם מניע את גלגלו כמעט בזמן אחר ר"ל בשנה
אחת והם הולכים תמיר אצל השמש כלי שיתרחקו מטגו הרבה, ואחרים אומרים
שכוכב הוא בנו של צרק מפני תכמתו האלקית ומרותיו ואומרים שהוא ניזון מן
(יונוני) לפי שהחכמה האינושית נמשכת מהאלקית והיא מתקיימת בכתב החומרי
הנרמז (ביונוני) וקוראים אותו שליח של צרק לפי שהוא מבשר ואומר העתירות
שהאל רוצה לעשות ומפני זה ומפני צחות לשונו נקרא מליץ האלוקות, המטה שלו
הוא יושר השכל שהוא נותן בתכמות והנחש המקיפו הוא רקות המחקר שהוא סביב
השכל הישר או שהמטה רומו אל השכל העיוני מהחכמות והנהש הוא השכל המעשי
מהתבונה במעלות המרות כו הנחש מצר חריפותו הוא רומז אל: ההבונה והמטה
מצר יושרו וקיום עמידתו הוא רומז החכמה, נ ע מה: שמעתי כי המטה ניהן לו
מהשמש (אפולינו),
חובב, החירה היא כי כוכב גנב הפרות של השמש ולפי שראהו אחר
הנק' (באטו) נתן לו פרה אחת כרי שישתוק אבל מפני פחרו רצה לנסות האיש
ההוא ונתהפך לאיש אחר והלך אליו ונדרר לו שור א' אם מגיר לו מי גנב הפרות
ומיר הגיד לו את הכל ואז כוכב בהיותו ירא מהשמש הפך האיש ההוא בסלע
אחר
ספר הויכוח
אחד ולבסוף להיות האמת מצד רוחניות עצמו נודע לשמש לקח הקשת לירות חצים
לכוכב והוא נתעלם מן העין ולא יכול להשיגו ואח"כ כשנתפשרו ביניהם בוכב נתן
כנור (ציטירה) אחר דורון אל השמש והשמש נתן לו המטה ואחרים אומרים כי
כשירע כוכב כעס וחמת השמש הלך בסתר ולקח חציו מאשפתו וכשראה השמש
דבר זה שחק מערמתו של כוכב ומחל לו ונתן אליו המטה וקבל ממנו הכנור.
נעמה: מהו רמז החידה הזאת, חובב: הרמז הוא כי אנשי כוכב הם
עניים אבל הם ערומים לקנות במרמה ובסתר מהעושר המשופע של המלכים והגדולים
כי הם רגילים להיות מנהיגים ובעלי סור שלהם בשביל כח כוכב המושפע בהם
וז'א כי כוכב גנב פרות השמש לפי שהשמש רומז ועושה האדונים החזקים והפרות
הם העושר שלהם וכשהשרים הם בכעם עליהם בשביל גנבתם הם ניצולים מהם
בערמותו של כוכב בהיותם מבטלים מהס הסיבות שאפשר שיענשו על ידם ובהסירם
כעס ארוניהם הם נשארים בעיניהם כמוצאי חן גם מצר היותם שפלים הוא סבת
הנצלם מכעס חמת האדונים כי אינם מתאמצים להלחם עם ארוניהם כי כן כוכב
הוא הקטן מכל כוכבי הנבוכה ולכן ניצוצות השמש מזיקין לו יותר מעט מאל כל
שאר הכוכבים כשהם בהסכמה יחר ואמרם שכוכב נתן הכינור אל השמש והשמש
נתן לו המטה הכונה שהתכם המושפע מכוכב הוא עובר את השר עם תבונה ועם
דברים צחים נערבים ונעימים הנרמזים בכנור והשר נותן אל החכם כח ויכולת
ומביא חשיבות ומעלה אל חכמתו ולכ"א אפלטון שהחכמה והיכולת ראוי שיחבקו
זה לזה לפי שהחכמה מוזגת את היכולת והיכולת מועיל אל החכמה, גם ירמוז כי
בהיות השמש וכוכב מסכימים בקבוץ שלם במצב טוב במולדו של ארם ונמצאים
במזל טוב הם עושים האיש החכם בעל יכולת והשר והאיש היל נבון וחכם ובעל
לשון צחה, נע מה: הרבה אמרת לי מלירת כוכב וראוי עתה שתבאר לי מה
ששאלתי ממך והוא איך נולר ממנו ומנוגה (האירמפרודיטו),
תוב ב: זהו שאמר טולו מיאו בצינטילוקויאו שלו כי האדם שבעת מולרו
ימצא נוגה בבית כוכב וכוכב בבית נוגה וכ"ש אם יהיו שניהם מקובצים יחד הם
עושים אותו נוטה לתאוה מכוערת ובלתי טבעית ויש מהם אוהביה זכרים ואינם
מתבישים להיות פועלים ונם מתפעלים יחד ואיש כזה יקראוהו (אירמאפרוריטו)
שר'ל בריח זכר ונקבה והאמת אתם שהוא נולר מקבוץ של נוגה וכוכב וסבת זה
לפי ששני כוכבים אלו אינם מתמזגים יחד היטב ובררך טבע מפני היות כוכב
כלו שכלי ונוגה כלו חמרי ולכן שני הטבעים בהתחברם יחר מולידים תאוה זרה
ובלתי טבעית. נעמ ה: הנה מאהבות וזווגי ותולרות השמימים ומטבעיהם כבר
אמרת לי מה שיש בו די בין מהאב הבולל (דימונורגוני) ובין מהאהבות השמימיים
(איטיר וצילו) ומהכוכבים הנמשכים מהם ואחריהם ר"ל שבתאי צרק מארים נוגה
וכוכב ולא נשאר לי לרעת אלא מבני (לאטונה ויוני) והם שמש וירח אע'פ שאין
לבקש דבר מהירח כי כמו שאמרו היתה בתולה לעולם ורצוני לדעת בלבר מאהבת
השמש אל (ראפני) שאמרו כי בברחה ממנו נהפכה בעץ של יער לאוורו, חובב:
כבר דיברנו למעלה מלירת השמש והירח מה שמפפיק ואומר שהירח (ריאנה) היא
| בתולה לפי שרוב קרירות הירח הוא מסיר תוקפף התאוה הבשרית מאותם שהוא
מושל עילהם בעת ל וקוראים אותו אלקי הרים ושרות לפי שיש לירת כח
גדול בצמיחת העשבים והאילנות שמהם רועים וניזונים הב'ח המרברים וקוראים
אותו ציר לפי שאורה מועיל לצידים בלילה וג"כ יקראוהו שומר הררכים כי ע'י
אורו בלילה עושה הולכי הדרך יותר בטוחים, ואומרים שהוא 9 קשת וחצים
, פי
ספר הויכות <<
לפי שניצוציו מזיקים מאר לב"ח ובפרט בהכנסם דרך נקבים צרים כמו החיצים
ומציירים לו קרון אחד שאילים לבנים מוליכים אותו כי עס קלותם מורים שתנועת
הירח היא מהירה יותר מכל שאר הגלגלים כי הוא משלים סבובו בחדש אהד
והלובן הוא מראהו המיוחד ונקרא (לאונה) בעבור כי בחדושו הוא מאיר בתחלת
הלילה (לשעה א') ונקרא (דיאנה) כי כשהוא ירח ישן הוא מקרים אל היום ומאיר
קורם זריחת השמש ונם מפני שהרבה פעמים הוא נראה ביום.
נע מה: רי מ"ש מהירח הוריעני עתה מהשמש (אפולינו) ומאהבתו כי לא
נשאר לי לרעת מאהבת האלוקות השמימיים אלא ממנו, חוב ב: השמש אצל
המליצים הוא אלוק החכמה והרפואה ויש לו הכינור שנהן אליו כוכב והוא ממונה
על הניגון והזמר וטיחסים לו העץ הנקרא (ערלאוורו) והקרן ואומרים שהוא נושא
קשת וחצים, נע מ ה: רצוני לרעת הרמז,
חוב ב: הוא אלוק החכמה לפי שהוא מושל על הלב בפרט ומאיר את הרוחות
(ספיריטי) שהם סבת ההכרה והחכמה האנושית וגם לפי שע"י אורו נראים ומושגים
הרברים המוחשים שההכרה והחכמה נמשכת מהם והוא אלוק התרופה מפני שכח
הלב וחומו הטבעי הנמשך ממנו בכל הגוף הוא מעמיד הבריאות ומבריא את החולאים
וגם מפני שחום השמש הממוזג באביב הוא מבריא החלאים הארוכים שנשארו
מימות הפתיו והחורף כי מפני הקור שבזמנים ההם חום השמש הוא חלוש ומעט
ולכן מתהוים כמה חלאים בימים ההם ועם חרוש החום באביב הם מבריאים, נותנים
לו הכנור ואומרים שהוא אלוק הניגון לפי שהוא עושה ערך ניגון הכאת הרפקים
הנמשכת מכחות הלב בכל הגוף האנושי והנגון ההוא נורע בשלמות אל הרופאים
המעולים וגם מפני שהניגון השמימיי הנעשה מההחלפות תנועות הגלגלים שלפי רברי
(פיתגורה) כמ"ש לך יוצא מהם הסכמת 2,ל ניגון הנה השמש להיותו היותר גדול
והיותר מאיר והראשי לכל כוכבי הנבוכ.ז כמו ראש לכולם הוא המנהיג את כל
הניגון, ולכן מיחסים לו רכנור ואומר כי כוכב נתנו לו לפי שכוכב הוא נותן ההסכמה
והמשקל הנגוני אבל השמש שהוא ראשי הוא מנהיג את הניגון השמימיי וכן ראוי
לו אחרי שתנועתו היא היותר מסודרת מכל השאר כי הוא הולך תמיר באמצע
האזור בלי נטייה באופן שהוא מרה אל שאר תנועות הכוכבים כמו שהוא הנותן
האור לכולם וזה כונת אומרם שהוא ממונה על המזמרים שהם תשעה והם התשעה
גלגלים שהוא מתקן את הסכמתם הכללית, החצים שלו הם ניצוציו שהרבה פעמים
הם מזיקים לריבוי חומם או מפני ארסיות האויר ולכ"א שהוא פועל (הרבר) ומיחרים
לו עץ (הלאורו) מפני היותו חם ותרופי וירוק תמיד ומפני שמעטרים ממנו המליצים
החכמים והקיסרים הנוצחים שהם כולם תחת ממשלת השמש שהוא אלוק החכמות
וסבת הנצחונות ועילוי המלכיות ועור מיחסים לו העץ הזה לטיבה אחרת כי להיותו
אלוק החכמה הוא משפיע הקסם (ויריעת: העתירוה) ואומרים כי כשהרג הנחש
(פיטוני) התחיל להאיר (ברילום) ונמצא כתוב כי כשהארם ישן וראשו מוקף מענפי
העץ הזה הוא חולם דברים צורקים והם כמו קסם ולוזה מיחפים לו העורב (קורוו)
בי אומרים שיש לו ששים וארבעה קולות מתחלפים שממנו היו לוקחים קסם ונחש
יותר מכל שאר הב"ח,
נעמה: די לי בזה מטבע השמש, הגירה עתה אלי מאהבתו עם (דאפני).
חובב: ההירה היא כי בהיות השמש בפני האהבה (קופירו) מתהלל מכח קשתו
וחציו שהרג בהם את (פיטוני) שהוא נחש ארסי מאור היה נראה בלתי מחשיב
כח קשת האהבה וחציה בהיותם כלי זיין של תינוק בלתי מוכנים לפעולות נוראות
כאלה
ספר הויכוח
כאלה והאהבה כעסה מזה והכה את השמש בחץ אחר של זהב ואת (דאפני) בתו
של הנהר (פיניאו) מחץ אחר של עופרח באופן שהשמש אהב את הבתולה (ראפני)
וררף אותה כמו שרודפים את הזהב ותכבר על (ראפנו) אחכה זו ככַפַרָּוה העופרת
והיתה בורחת תמיר אבל בראותה שהשמש כמעש השיגתה שאלה עזרת (מפיניאו)
אביה ולשאר הנהרות והם כרי להצילה הפכוה לעץ (לאוורו) וכשמצאה השמש כן
היה עכ"ז מחבקה והיא היתה מרתתת מפחרו ולבסוף לקח השמש מענפי העץ ההוא
ויפה והירר בהם את כנורו ואשפהו ויחר אותו העץ אליו ומזה (ראפני) נשארה
נצוחה ממנו, נ ע מה: החירה היא יפה ומהו הרמז שלה?. + "
חוב ב: רצונס להורות כמה הוא גדול וכללי כח האהבה אפי' בּגדול וביכול
שבכל האלוקות השמימיים שהוא השמש ולכן מצירים שהוא היה מתהלל שעם
קשהו והציו שהם ניצוציו החמים הרג הנחש הגדול שהיה הורג את הכל והוא רמז
למי המבול שנשארו על פני כל הארץ והיו מונעים: הוית והזנת הארם וכל שאר
הב"ח והשמש בניצוציו השורפים יבש אותם וגרם החיוה אל הנמצאים בארץ כמ"ש
לך למעלה וכרי שתרעי נעמק מהו קשת השמש בפרטות מלבר מרוצתו והיקפ
.גופו שעכם הסיר. נזק המבול והצלנו מהנחש הגרול אומר לך שהוא אוהו הקשת
האמיתי מגונים מתחלפים הנראה באויר מנגד השמש בעת הגשם והלחות והוא הנק'
בלשון יון(איריס) והוא רומז מה שסיפרה התורה הקרושה בפ' בראשיה שאחרי שעבר
המבול ונשאר אך נח איש צריק עם שלשת בניו ונשיהם שניצולו בהיבה עם זכר
ונקבה מכל הכ"ח הארצים הבטיחו האל שלא יהיה עור מבול ונהן לו לאות על
זה הקשת אשר יתהוה בענן ביום הגשם והוא הבטחה שלא יהיה עוד מבול ולהיות
שהקשת הזה הוא מתהוה מהתנוצצות (כלומר שילוח ניצוצות) היקף גוף השמש
בעננים הלחים ועבים ושהתחלפות הגונים היא מסבת התחלפות עובי העננים כי
כן יהחלף החקוי בהם נמשך מזה כי קשת השמש הוא זה העושה בגזירתו יהעלה
הבטחה וקיו= שלא יהיה עו" מבול,
נעמה: איך השמש עושה הבטחה זו עם הקשת? הח וב ב; כשהשמש מוליר
הקשת איננו מתחקה באויר הזך והטהור אלא בעב ולח ואם יהיה עביו רב ועכור
מאר מספיק להביא מבול ברוב גשמים לא היה מוכן לקבל התחקות השמש ולהוליר
הקשת באופן שהואות ההתחקות והקשת הזה הוא הבטחה שאין בעננים עובי
מספיק להביא מבול. וכח השמש הוא סבת זה שהוא מטהר כ"כ את העננים ומזכך
אוהם באופן שיתחקה בהם את היקפו ולא יהיו מספיקים להביא מבול ולבן בדין
ובחכמה אמרו שהשמש הרנ הנחש בקשתו ובחציו ובהיות השמש מתגאה בפעולהו
זאת שהוא הטבע השמשי לא מפני זה יכול להציל את עצמו ממכת קשת וחץ
האהבה וזה כי האהבה מלבר שהיא מכרחת התחהונים לאהוב העליונים גם היא
מושכת העליונים לאהוב התחתונים ולזה אמר כי השמש אהב את (דאפני) בהו של
> הנהר (פיניאו) שהוא לחות הארץ הטבעי הנמשך מהנהרות העוברים בה והשמש
אוהב הלחות הזה ושולח לו את ניצוציו החמים ומבקש למושכו אליו בהיותו מהפך
אותו לקיטורים (וואפורי) והיה אפשר לומר שהכלית פעולה זו יהיה מזון השמימיים
כי המליצים אומרים שהס ניזונים מהקט רים וההבל היוצאים מהארץ העולים מליחות
הארץ אבל להיות שגם זה חירה ומשל ראוי להבין שבפרט השמש והכוכבים הנבוכים
הם מתקימים בתפקירם ובפעולתם המיוחדת שהיא להנהיג ולקים את העולם השפל
, וכמו כן כל המציאות ע'י עליית הקטורים והארים הלחים ולכן הוא אוהב הליחות
כרי למושכו אלא כשיצטרך לו (להנהיג ולקיים בו העה"ז) אמנם הוא בורח מהשטש
לפי
ספר הויכות לי
לפי שכל רבר בורח מהמבלה אותו ועוד כי ניצוצי השמש מכניסים הלחות בתוך
הארץ והוא בורח משטח הארץ ובהיותו בתוך הארץ ואיננו יכול לברוח עוד
מחשמש הוא מתהפך באילנות וצמחים ע"י סיוע ושפע האלוקות השמימיים מולודי .
הרברים וע'י סיוע הנהרות המסייעים ומחזיקים אותו מהיזק השמש, ואומר בחירה
ההיא שנהפכה (דאפני) באילן של (לאוורו) והוא אילן חשוב מתקיים הרבה ירוק
תמיד בעל ריח ותם באופן כי בהויתו מתפרסם השתתפות ניצוצי השמש עם הלחות
הארצי יותר מבכל שאר האילנות ואמרו כי היא בתה של הנהר (פיניאו) מפני
שהארץ שהוא עובר בה מולירה הרבה מן אלו האילנות של (לאורו) ואמרו שהשמש
נתן מענפיו סביב אל כנורו ואשפתו לנאותם להורות שהמליצים המעולים הנרמזים
בכנור השמש וראשי הצבא הנוצחים והקסרים החקזים הנרמזים באשפתו כי הוא
המשפיע אוהם הם לברם הטעוטרים בענפי העץ הזה הרומז כבוד והרר נצחי כי
כמו שהעץ הזה הוא מהקיים הרבה כך שם החכמים והנוצחים הוא נצחי וכמו
שהעץ הזה הוא ירוק תמיר כך שם האנשים הללו הוא תמיר כמו חרש ובלתי מזקין
ויבש וכמו שהעץ הזה הם ובעל ריח כן הנפשות החריפות של אלו נותנות ריח
נעים במקומות הרחוקים בקצות הארץ ולכן נקרא האילן הזה (לאוורו) (ר'ל זהב
בלשון לעז) להיותו בין שאר האילנות כמו הזהב בין המתכות ועור כי נמצא כתוב
שהקדמונים היו קוראים אותו (לאוורו) מפני שבחיו ולפי שעם עליו היו מעטרים
הראוים לשבחים נצחים ולכן זה האילן הוא מיוחר אל השמש ואומרים שהאבנים
| היוררים מן השמים אינס יכולים להכותו .וזה כי השם טוב מהמעלות אין הזמן
יכול להפסידו ולא התנ עות והשינוים השמימים המפסירים והמשכחים כל שאר
דברי העולם השפל, נע מה: הנחת את רעתי בענין אהבות האלוקות השמימיים
בין מהגלגלים בין. מהז' כוכבי הנבוכה ואיני רוצה להטריחך באהבת שאר האלוקות
הארציים לפי שאין זה הכרחי מאר אל התכמה, אמגם רצוני שתבאר לי בלי חידה
ומשל דעת חכמי התבונה באהבת ושנאת הגרמים השמימיים זהּ לזה בפרטות,
ח וב ב: אומר לך בקצרה מה ששאלת כי ספור הכל יהיה ארוך מאד. הגלגלים
השמיטיים שחכמי התבונה יכלו להכיר הם תשעה השבעה הקרובים לנו הם גלגלי
כוכבי לכת והשנים העליונים האחד הוא. גלגל השמיני שקבועים בו הכוכבים הרבים
הגראים והאחרון הוא הגלגל היומי המקיף בערב ובבוקר יום אחר שהוא כ"ר שעות
ובזמן התוא מניע עמו גם כל שאר הגרמים השמיט ים והיקפם של אלו הגלנלים
העליונים הוא נחלק לשיעור של ש"ס טעלות. ונחלקים לי"ב חלקים (הנק' מזלות)
שלושים מעלות לבל וולק וזה ההיקף נק' (זוריאקו) (והוא האזור והאפורה) שר"ל
ענול הב'ח לפי שאותם הייב חלקים הם כצורת ב"ח והם ט'ש'ת' מ'ע'ק' ג'ר'רי
ס'א'ב'' שהשלושה מהם הם מטבע האש חטים ויבשים והם ט'א'ק' וג' מטבע הארץ
קרים ויפשים והם ב'ש'ג' ושלשה מטבע האויר חמים ולחים והם ת'מ' דלי וג'
מטבע המים קרים ולחים והם ס'ע'ר', ואלו המזלות יש ביניהם אהבה ושנאה כי
כל ג' שהם ממזג אחד הם חולקים הגלגל לג' (חלקים) שלישים והם רחוקים ק"ב
מעלות בלבד, ולכן הם אוהבים שלמים כְמו שהוא טלה עם א'ק' שור עם ב'ג'
תאומיס עם מאזנים ורלי סרטן עם עקרב ודגים כי השתתפות המביט השלישי
(שרינו) עם שיווי הטבע הוא מסכים אותם באהכה שלימה והמולות החולקים האזור
לששה חלקים שהם רחוקים זה מזה ששים טעלות יש להם חצי אהבה "ר"ל בלתי
= שלמה כמו ט' עם ת' ת' עם א' א' עם ס' ם' עס ק' ק' עם דלי דלי עם טלה
שאלו .מלבר שיתופם. במבט הששי (סיסטילי) עור הם מתרטים במה שהם כולם
.ות 2 זכרים
ספר הויכוח
זכרים ומאיכות א' פועלת ריל שהם חמים או עם יובש מטבע האש או עם לחות
מטבע האויר כי באמת האש והאויר יש להם אהבה והקדמות בינוני אע"פ שהם
יסודות וזה היחם עצמו וההתדמות הוא בין שאר המזלות מטבע הארץ והמים כי
נס ביניהם יש יחס בינוני ריל שור עם סרטן ס' עס ב' ב' עם ע' ע' עם ג' ג'
עם רגים די עם ש' כי יש לכולם מבט ששי והוא מרחק של ששים מעלות והם
נקבות עם איכות א' פועלת ר"ל קרים אע'פ שהם מתחלפים באיבות המתפעלת
מיובש ללחות כמו התחלפות הארץ מהמים ולנן הם כחצי אהבה ר"ל בלתי שלימה
ומ"ם אס המזלות הם נכחיים באזור בתכלית המרחק האפשרי להמצא בין זה לזה
והוא ק'פ מעלות יש-ביניהם שנאה ואיבה גמורה לפי שמצב האחר הוא נכחי
והפכי בהחלט אל האחר וכשהאחר עולה השני יורר וכשהאחר הוא על הארץ השני
תחתיה ואע"פ שהם שניהם מאיכות אחר פועלת. ר'ל או שניהם חמים או שניהם
קרים הנה באיכות התפעלות הם לעולם הפכיים שאם האחר לח השני יבש וזה
מחובר עם נכיות המרחק והמבט עושה אוהם אויבים גמורים כמו טלה עם מאזנים
ש' עס ע' ה' עם ק' ס' עם ג' אריה עם רלי בתולה עם רגים וכשהם רחוקים
זה מזה רביע האזור שהוא תשעים מעלות הם חצי אויבים 5פני שאותו המרחק
הס חצי הנכחיות או גם מפני שטבעם הוא הפכי לעולם בשני האיכיות פועלת
ומתפעלת שאם האחר הוא אישיי (אינייאו) חס ויבש השני הוא מימיי קר ולח
ואם האחר הָוא אוירי חם ולח השני הוא ארצי קר ויבש כמו שהוא ט' עם ס'
א' עם ע' קשת עם דגים שהאחר אשיי והשני מימיי וכמו שהם ה' עם ב' מ'
עם ג' רלי עם ש' שהאחר הוא אוירי והשני עם ארצי או שהם הפכיים לפחות
באיכות הפועלה שאם האחר חם השני הוא קר כמו ש' עם א' ב' עס ק' ג' עם
ט' וכן ס' עם מ' ע' עם דלי דגים עם ת' כי יש לכל אלו הפכיות באיכות הפועלת
עם מבט רביעי (קווארראטו) שהוא מחצי שנאה,
נעמה: הבנתי היטב איך נמצאו בין הי'ב מולות אהבה ושנאה שלמה
ובלתי שלמה ורצוני שתוריעני עתה אם נמצאו גם בין הכוכבים הגבוכים,
חובב: כוכבי הנבוכה אוהבים וה לזה כשהם מביטים זה לזה במבט טוב
ר"ל מבט שלישי שהוא מרחק של ק"כ מעלות והוא מבט אהבה שלמה או במבט
ששי שהוא חצי המרחק הזה ר'ל של ששים מעלות מוה לוה שהוא מבט אהבה
רפה או חצי אהבה אמנם הם נעשים אויבים ושונאים זה לזה כשהם משקיפים זה
את זה במבט נכחיי בתכלית המרחק האפשר להמצא בגלגל ר'ל של ק'פ מעלות
שהוא מבט של שנאה גטורה ונכחיות שלם וגם בטבט דביעי של תשעים מעלות
מזה לזה הוא מביט של חצי האיבה ושנאה רפה,
נע מה: אתה אמרת במבטים שהשלישי והששי נוהגים אהבה והנכחי והרביעי
שנאה הגירה עהה עתה לי כשהם מקובצים אם הם באהכה או בהפך.
ח וב ב: קבוץ שני כוכבים מהנבוכים גורס אהכה או שנאה מפני טבע שני
המתקבצים שאם מתקכצים יחר שני כוכבים הטובים שנק' (פורטוני) וה= צרק
ונוגה הם גורמים אהבה זה לזה ואם הירח מתקבץ עס כל א' מהם הוא עושה
קבוץ של שלום ואהבה ואם יהקבץ השמש עמהם עושה קבוץ של נזק ושנאה
מפני שהוא עושה אוהם שרופים כהים ומעוטי כח אע"פ שהוא טוב מעט אבל
לא הרבה מפני כהייתם כוכבָ עס צרק עושה קכוץ טוב ושל אהבה ועם נוגה עושהו
של אהבה אך לא הגונה מאר ועם הירח הוא של אהבה בינוניה אבל עס השמש
הוא נכהה וקבוצו הוא של אהבה טעט זולת אם יהיו מקובצים כאחר בשלמות
בגופט
ספר הויכוח : לב
בגופם שאז יהיה קבוץ מעולה ושל אהבה גדולה ובו מתגבר ,כח השמש כאלו היו
שני גופים שמשים שבשמים. קבוץ השמש עם הירח הוא של שנאה מאר אע"פ
שבהיוהם מהקבצים יחר קבוץ גמור זבגופם קצת של האצטגנינים אומרים שהוא
של אהבה ובפרט לרברים הנסתרים והסורים אמנם קבוץ כל. א' מהשני כוכבים
המזיקים (אינפורטוני) שבתאי ומארים. עם כל. האחרים הוא של שנאה זולתי של
מאדים עם נוגה שהוא גורם אהבה בשרית חזקה ושל שבתאי עם צרק הוא של
אהבה לשבתאי ושל שנאה לצרק אבל קבוצה עם השמש כמו שהוא מזיק אל
השמש כן הוא מזיק לעצמם לפי שהשמש שורף אותם ומחליש את כחם גם עם
כוכב ועם הירח קבוצם רע מאר וגם בלתי מועיל לעצמם .
<< נע מה;:כמו שהקבוצים הס מתחלפים בטוב וברע כפי טבע הכוככים המתקכצים
הודיעני ג'כ אם המבטים הטובים והרעים הם מתחלפים כפי טבע שני הכוכבים
המביטים זה לזה? ח וב ב: המבטים הטובים וכן הרעים הם מתחלפים ברב או
במעט כפי מה שיהיו איתם הכוכבים המביטים זה לזה כי שני הכוכבים הטובים
צרק ונוגה כשהם מביטים זח לזה במבט שלישי או ששי הוא מבט טוב מאר ואם
הוא נכחי או רביעי הוא של שנאה אך לא ישפיעו שום רע' אלא טוב מעט ובקושי
וכן כשאתר מהם מכיט את הירח או את כוכב או השמש במבט אהבה ירמוז טיבה
ממין הטבע שלו ואם במבט של איבה ירמיז טוב מעט ובקושי אמנם אם שני
אלו הטובים מבישים את שני המזיקים שבתאי ומארים במטב טוב הם נותנים
טוב בינוני וזה עם קצת יראה וצער ואם מביטים אותם במבט רע הם נותנים
רעה ונראית כאלו היא טובה זולתי מארים עם נוגה שיש להם מזג כ"כ טוב שכשהם
במבט טוב הם עוזרים מאר ובפרט ברברי אהבה ונם צרק עם שבתאי בהביטם
זה לזה עם מכט טוב הוא עושה רברים אלקים עליונים וטובים רחוקים מהחימריות
וגם צרק בטבעו מפשר קושיו של שבתאי ונוגה. כשהוא במקום טוב מתקן
אכזריותו ורעהו של מארים וכוכב בהיותו במבט טוב עם מארים או שבתאי עושה
מעט טוב ובמבט רע עושה רעה גרולה לפי שהוא מתהפך בטבע אותו הכוכב.
שהוא מתערב עמו ועם הירת הוא טוב אם המבט טוב, ורע עם מבט רע ושני
המזיקים עם הירח במבט רע הם מזיקים מאר ובמבט טוב אינם טובים אלא ממוזגים
את הרעות וכך הם עם השמש והשמש עם הירח במבט אהבה הם טובים מאד
והם מתקנים את כל הנזקים והמכשולות של מארים ושבתאי אבל במבט רע הם
קשים ובלתי טובים, זהו כלל החלופים שבמבטיהס, ג ע מה: די לי חובב במ"ש -
מאהבת ושנאה הי"ב. מזלות שבאזור בין זה לזה וכן כוכבי הנבוכה, עתה הוריעני
| נא אם כוכבי הנבוכה יש עור להם אהבה ושנאה אל מזל אחד יותר מאל זולתו,
חוב ב: בודאי שיש להם כי הי'ב מזלות הם בתים ומרורות לשבעה בוכבי
הנבוכה וכל א' אוהב את ביתו כי בהמצאו במזל ההוא הוא יותר חוק בכחו והוא
שונא המזל הנכחי אל ביתו לפי שבהמצאו בו נחלש כחו, |
נעמה: באיזה סדר נחלקים הי"ב מזלות להיות בתים לז' כוכבים הנבוכים?
ח וב ב: השמש והירח יש לכל א' מהם בית אהר בשמים אוהו של השמש הוא
- אריה ושל הירח סרטן וחמשה כוכבי לבת הנשארים יש להם שני בתים לכל אחד
שבהאי יש לו גדי ורלי צרק, קשת ורגים מארים, טלה ועקרב נוגה שור ומאזנים ,
כוכב תאומים ובתולה, נ ע מה: הגירה לי אם נוחנים איזוסיבה לאופן*) החלוקה הזאת,
חורב ב: סיבת סרה מקומות כוכבי הנבוכה אצל הקדמונים היא שהיותר עליון
והוא
ְ [ ע'ג סעס לסופ כפוכ: (סדל.
ספר הויכות
והוא שבתאי מפני חוזק קרירותו לקח לו לבתים גדי ודלי שהם השני מזלות שבהיות
השמש נמצא בהם שהוא מחצי חדש דיציט' עד חצי פיברארו אז הזמן הוא יוהר
כר וסוער טכל ימות השנה והוא הענין המיוחר אל טבעו של שבהאי וצרק מפני
שהוא השני הסמוך לשבתאי שני הבתים שלו באזור הם סמוכים לאותם של שבתאי
והם קשת לפני גדי ודגים אחרי דלי ומארים שהוא השלישי סמוך לצרק יש לו
שני בתיו קרובים לו עקרב קודם לקשת וטלה אחרי דגים ונוגה שלפ"ר הקרמונים
היה הרביעי ואצל מארים שני בתיו הם קרובים לאותם של מארים, מאזנים לפני
עקרב ושור אחרי טלה וכוכב שהוא החמישי לפ"ר הקרמונים ג"כ אצל נוגה יש
לו שני בתיו סמוכים לו בתולה לפני מאזנים ומאזנים אחרי שור, השמש שהיה
הכוכב הששי לפ"ר אצל כוכב יש לו בית אחר בלבר לפני בתולה בין הראשי
לכוכב והירח שהוא האחרון ביתו הוא אחרי תאומים בית שני של כוכב וא"כ לא
בהזרמן אלא בסרר יקכלו הכוכבים את בתיהם באזור,
נעמה: זה הסרר נכון אצלי והוא כפי הנחת הכוכבים הנבוכים לרעת הקרמונים
שהיו מניחים השמש החת נונה וכוכב, אמגם כפי בעלי התכונה האחרונים המניחיס
אותו סמוך אל מארים ואל נוגה לא יהיה הסרר הזה ישר וצורק.
חוב ב: הסרר הזה יצרק גם לאחרונים כשנתחיל לא משבהאי אלא מהשמש
והירח ובתיהם כיון שהם השני מאורות הגדולים בשמים והשאר נמשכים אתריהס
והם שיש להם השגחה ראשית בחיות העולם השפל. נ ע מ ה: תבאר לי הסרר הזה,
ח וב ב: כמו שהקדמונים התחילו מגרי שהוא מקום (הסולסטיציאו) (ר"ל עמידת
השמש) החורפי כשמחחילין הימים להתארך כך עתה נתחיל מסרטן שהוא עמידת =
השמש הקיצי כשהימים הם היותר. ארוכים שבשנה בסוף אריכותם שוה המזל סרטן
מפני היותו קר ולח מטבע הירח הוא בית הירח ואריה הסמוך לו מפני היותו חם
ויבש כטבע השמש ומפני שבהיות השמש בו הוא חזק מאר לכן נעשה בית השמש,
נעמה: א'כ אתה מקדים הירח אל השמש. ח וב ב: אל תתמהי על זה כי בבריאת
העולם הנזכרת בתורתנו הקרושה הלילה קורם אל היום וכמ"ש לך גם לרעת המליצים
הירח היה כמו מילרח בלירת השמש ולכן יצרק שסרטן בית הירח יקדם לאריה
בית השמש ואצל שני בתי כוכב שהוא היותר קרוב אל הירח והוא השני ממטה
למעלה כי הבתים שלו הם תאומים קורם לסרטן ובהולה אחרי אריה ונוגה השלישי
למעלה מכוכב הבתים שלו קרובים לשל כוכב שור לפני תאומים ומאזנים אחרי בתולה
מארים החמישי למעלה מנוגה ומהשמש בתיו סמוכים לשל נונה טלה לפני שור
ועקרב אחרי מאזנים, צרק הששי שהוא על מאדים בתיו הם סמוכים לו, דגים לפני
טלה וקשת אחרי עקרב שבתאי השביעי והיותר עליון על צרק בתיו הם סמוכים
לשל צרק, דלי לפני רגים וגדי אחרי קשת באופן שהם סמוכים זה לזה כי הם המזלות
האחרונים הנכחים והיותר רחוקים מאותם של השמש והירח שהם סרטן ואריה. >
נעסה: הנחת את רעתי מסדר בתי הכוכבים הנביכים בי"ב מזלות והדין
נותן שיהיה לכל אחר אהבה אל ביתו ושנאה אל הנכחית לו כמ"ש, אמנם רצוני
לרעת ממך אם זה הנכחית של המזלות הוא מתייחס להתחלפות והפכיות של אוהם
הכוכבים שאלו המזלות הנכחים הם בתים להם, ח וב ב: הם מסכימים בוראי כיי
הפכיות הכוכבים הוא מסכים לנכחיות המזלות שהם להם לבתים כי שני בתי שבהאי
נדי ודלי הם נכחים לאותם של שני המאורות שמש וירח שהם סרטן ואריה מפני
הפכיות שפעו וטכעו של שבתאי לאותו של שני המאורות, נ ע מה: באיזה אופן ?
חוב ב: מפני שכמו שהמאורות הם סבת חיות העולם השפל הזה מהצמחים
| מהב"ת
ספר הויכוח , לה
מהב"ח מהאנשים בהיות השמש נותן האום הטבעי והירח הלוחות השרשי כי ע"י
החום הוא החיות וע"י הלחות הוא ההזנה כך שבתאי הוא סבת המיהה והפסר
אל התחתונים עם איכיותיו ההפכיים מקיר ויבש ושני בתי כוכב תאומים ובתולה
הם הפכיים לאותם של צדק קשת ודגים מפני הפכיות שבהם,
= | נעמה: מההוא? חוב ב: צרק נותן נטיה לקנות עושר בשופע ולכן הנולדים
החתיו הם לפי הרוב עשירים ורמים ונישאים אבל כוכב מפני.שרוא נותן נטייה
לחקור חכמות עמוקות ועיונים שכלים הוא' מסיר הנפש והרצון בקנין הממון ולכן
לפי הרוב יש מעט עושר לחכמים ולעשירים מעט חכמה לפי שהחכמות נקנים עם
השכל העיוני והממונות עם המעשי, ולהיות נפש האנושית אחת כשהיא נוטה לחיי
המעשה היא מתרחקה מחיי העיון וכשהיא מתעסקת בעיון איננה מחשיבה העסקים
הזמנים. ואלו האנשים הם עניים בבחירה ורצון לפי שהעניות ההוא שוה יותר
מקנין הממון ולכן הבתים של. כוכב. דין הוא שיהיו נכחים לשל צרק והאָנשים
שבמולדם יהיו הבתים של א' מאלו עולים על הארץ יהיו הבתים של השני יוררים
תחתיה, באופן שעל המעט האיש המושפע היטב מצרק יהיה מושפע היטב מכוכב
| וכן ההפך, ועחה נשארו שני בתי נוגה שור ומאזנים שהם נכחים לשל מארים עקרב
וטלה מפני הפכיות ההמוגי שיש בין'ל"ז, נ ע מה: איך הוא הפכיות? והלא היא
אהבה והתיחסות טוב כי במיש מארים הוא אוהב נוגה ושניהם ממתקנים היטב יחר.
חובב: אין הפכיות בשפעם כמו של צרק לכוכב אלא הוא במזג כמו של
שבתאי למאורות אע'פ שהם ג"כ (כמ"ש לך) הפכיים גם בשפעם אבל מאדים ונוגה
= הם הפכים בלבר במזג האיכות כי מארים הוא. יבש חם ודולק ונוגה הוא קר ולח
ממוזג לא כמו הירח שהוא קר ולח בהפלגה, והנה הם מארים ונוג מתיחפים היטב
כמו שני הפכים מההרכבה שנמשך מהם פועל ממוזג ובפרט בפעולות ההזנה וההויה
שהא' מהם נותן החום שהוא הסיבה הפועלת בשניהם והשני נותן הלחות המזוג
שהוא הסיבה שלהם המתפעלת ואעפ"י שחומו של מארים הוא מופלג ברליקה הנה
הקרירות המזוג של נוגה מוזג אותו ועושהו ראוי ומתייחס לפעולות ההם באופן
כי בהפכיות הזה הלוי התיחסות האהבה של מאדים ונונה ובשביל זה בהיהם הם
נכחים באזור, ג ע מ ה: נאותה בעיני זאת הסיבה לנכחיות המזלות: בשביל שנאת
או הפכיות הכוכבים שהם בהים להס, הגירה נא לי אם יש ג"כ בסדר ובנכחיות
שלהם איזה סימן לאהבתם ואחותם כמו שיש לשנאה ולהפכיות, ח וב ב: כן הוא
שנראית בהם ובפרט במאורות הראי כי להיות צרק המטיב (פורטונה) הגדול לכן
אין שום אחר מבתיו מביט במבט של שנאה את בתי שני המאורות כמו ששבהאי
המזיק הגדול אין שום א' מבתיו מביט אוהם של המאורות במבט טוב אלא במבט
נכחי שהוא של שנאה גמורה , אבל הבית הראשון לצרק והוא קשת מביט במבט
שלישי של אהבה שלימה את אריה בית השמש המאור הגדול וביתו השני שהוא
דגים מביט לסרטן בית הירח מאור הקטן ג'כ במבט שלישי של אהבה גמורה גם
אין לשום א' מבתי כוכב מבט של האיבה עם בתי השמש והירח להיותו בן
בית אליו אלא הבית הראשון שלו שהוא האומים מביט במבט ששי של חצי אהבה
את אריה בית השמש וביתו השני בתולה מביט כמו כן את סרטן בית הירח במבט
ששי ונשארו בתי נוגה המטיב (הפורטונה) הקטן ושל מארים המזיק הקטן שאלו
הכוכבים כמו שהם דומים בהשפעה אחת כך בשוה יש לבתיהם אהבה בינונית
לאותם של השמש והירח כי טלה בית הראשון של מארים יש לו מבט שלישי
- עם אריה כית השמש מפני היות שני הכוכבים תם שני המזלות ממזג א' בעצמו
| -
ספר הויכוח
חם ויבש ויש להם מביט. רביעי של חצי איבה עם סרטן בית הירח טפני
היות מארים וביתו טלה שהם חמים ויבשים מאיכות הפכי ולירח ולביהו פרטן
שהם קרים. ולחים ועקרב הבית השני של מאדים יש לו מבט שלישי של אהבה
שלימה עם סרטן בית הירח לפי ששניהם מזלות בעלי מזג א' קרים ולחים אבל
יש לו עם אריה בית השמש מביט רביעי מפני הפכיותם של חם ויבש, מאדים
אל הקר ולח של עקרב וכמעט באופן זה הם בתי נוגה עם בתי המאורות כי שור
-ביח ראשון של נוגה מביט לסרטן בית הירח במבט ששי של אהבה ושניהם הם
קרים ומביט לאריה בית השמש במבט רביעי של חצי שנאה שהוא הפכי אליו
להיותו חם וכן מאזנים בית שני לנונה מביט לאריה במבט ששי של חצי אהבה
לפי ששניהם חמים ומביט לסרטן מפני היותו קר במבט רביעי של חצי איבה
באופן כי שני כוכבים אלו מארים ונוגה הס אמצעים לשבתאי ולצרק ולכן בתיהם
מעורבם מאהבה עס אוהם של השמש והירח, והרבה יחסים וערכים אחרים הייתי
| יכול לתגיד לךָ' נעמה מהאהבוה ומשנאות של השמימיים אמנס רצונו להניחם מפני
שהיתי מאריך בפפורי מאר ועושהו עמוק וקשה, :
* נעמה: רצוני שהגיר לי בלבד עור בענין הזה אם יש לכוכבי הנבוכה מין
אחר אהבה או שנאה אל המזלות זולת של היותם בתיחם או היותס נכחים לבתיהם,
חוב ב: בוראי שיש להם ראשונה ספני (האיסאלאציאוני) (ר"ל איסאלאציאוני
ועילוי) של הכוכבים הנבוכים כי יש לכל א' מהם מול א' שיש לו כח של (איסאלאצאוני)
השמש בטלה הירח בשור שבתאי במאונים צרק בסרטן מארים בגדי נוגה ברגים
כוכב בבקולח עם שתוא א' מבתיו, עור יש להם כח של שלישיות (טריפליציטה)
והוא הכה שיש לשלושהּ מהבוכבים בקצת המזלות ר"ל השמש וצרק ושבהאי בג'
המזלות האישים שקם מהששה הוכרים טלה אריה קשת נוגה אריה הירח ומארים
יש להם הַבַח הזה במזלות הנקבים בשלושה מרס הארציים שור בתולה גדי ובשלשה
המימים סרטן עקרב הגים ושבהאי וכוכב וצרק יש. להם': הכח הנז' בג' המזלות
האתרים הזכרים תאומים מאזנים דלי. ולא אספר לך בפהטוה סבת ההלוקות האלו כדי
שלא להאריך אלא אומר לך כי ה:' כוכבים הזכהים יש להם שלישיות במזלות הזכרים
וכן הג' כוכבים הנקבים במזלות הנקבים, עוד יש לכוכבי הנבוכה אהבה אל הפנים
שלהם וכל עשרה מעלות מהאזור הם פנים לאיזו כוכב מהם העשרה מעלות הראשונים
מעלה הם פנים למארים והשניות לשמש והשלישיות לנוגה וכן בהמשך. זה אחר
זה כסרר הבוכבים הנבוכים וסרר המולות עד המעלות האחרונוה שהם כמו כן גם
הם פנים למארים, עור כוככי הנבוכה זולת השמש והירח יש להם אהבה אל הגדולים
שלהם כי כל א' מהחמשה כוכבים האחרים וש לו קצת מעלות מוגבלות בכל א'
מהמזלות, עור לכל כוכבי הנכוכה יש להם אהבה אל המעלות המאירות והעוזרות
ושנאה אל החשוכות והמונעות ויש להם אהבה אל הבוכבים העומרים כשהם מחקבצים
עמהם ובפרט כשתם מהגרולים והמאירים ר"ל מהשיעור והגודל הראשון והשני ויש
להם שנאה לאוהם הכופבים הקימים שהם מטבע הפכי להם, ועתה נראה לי שהגדתי
לך מאהבות ושנאות השמימיות מה שיספיק: בדבורנו הלז,
נע מה: שמעתי הרבה באהבות השמימיות ורצוני לרעת עכשיו אם השכלים .
הרוחנים השמימיים הם ג"כ נקשרים באהבה כשאר הנבראים הגשמים או אם להיותם
נכדלים מחומר הם ניתרים מקשרי האהבה,
חחובב; גם שהאהבה נמצאת בגשמים איננה מיוחרת ומסונלת להם אלא
כמו שהמציאות נהמזנן והשבל וכל שלמות אחר וטוב ויופי הם נמשכים מהרותנים
ספר הויכות לו
אל החמרים באופן כיי כל 6 הללו נמצאים ברוחנים קודם מציאותם בגשמים
כך האהבה היא נמצאת בראשונה ובמציאות יותר אמיתי. בעולם השכלי וממנן
היא נמשבת בגשמי,
נעמה:, הגירה לי הטעם, חוב ב: אולי יש לך איוה טענה מגדת לזה,
נעמה: זו היא מזומנת אצלי כי אתה הראת לי שהאהבה היא תאוה להתאחד
(עם: האהוב) והמתאוה הוא חסר מה שמתאוה והחכרון איננו ברוחנים אלא הוא
מיוחר לחומר ולכן אין ראוי שימצָא בהם אהבה, וגס מפני שרחמרים להיותם חסרים
הם הומדים ומתאוים להתאחר עם הרוחנים שהס שלמים אבל השלימים איך יתאוו
לההאחד עם הבלתי שלמים? -
ה וב ב: הרותנים לא בלבר הם אוהבים זה את זה אלא גם הגשמים ההמרים
ומ"ש שהאהבה היא חמרה ותאוה וההאוה מירה חפרון אמת, אמנם ביון שיש ברוחנים
סרר מררגות של שלמות אין להפלא % זה שלם יותר מזה וממהות יותר זך ועליון
והתחתון הפחות יאהב העליון המעולה ויתאוה להתאחר עמו ולכן כולם אוהבים
מאר מאר אל העליון השלם בתכלית כי הוא המקור שכל המציאות והטוב נמשך
ממנו והכל מתאוים מאד הההאחרות עמו ומבקשים אותו תמיר בכל פעולותיהס
השכליות, נ ע מה: אני אורה לך שהרורנים אוהבים זה לזה התחתון לעליון אבל
לא העליון לתחתון וכ"ש הרוחנים לגשמים אחרי שהם יותר שלמים, ח וב ב: כבר
הייתי מזומן להשיבך ע"ז אם לא שהפסקת את דבורי, עהה רעי לך כי כמו שהתחַהונים
אוהבים העליונים בהיותם מתאוים להתאחר עמהם לפי שהם חסרים משלמותם כך
העליונים אוהבים התחתונים ומתאוים להתאחר עמהם כרי שיהיו יותר שלמים וההאוה
או החמרה חזאת היא מורה על הסרון לא בעליון המתאוה אלא בתחתון הצריך
כי העליון בהיותו אוהב לתהתון הוא מתאוה להשלים עם עלויו מה שחפר אל התחהון
ובאופן הזה הרוחנים אוהבים: את הגשמים והחומרים ,
נעמה: לרעתך אוזו היא אהבה יותר שלמה ואמיתית של העליון לתחתון
או של התחתון לעליון? ח וב ב: אותח של העליון להחתון ושל הרוחני לגשמי,
נעמה:: מאיזה טעם? ח ובב: טפני שהאחת היא לקבל והשנית לתת, הרוחני
העליון אוהב את התחתון כאב לבן והתחון אוהב העליון כבן אל האב וכבר ירעת
כמה אהבת האב היא יותר שלמה מאהבת הבן גם אהבת העולם הרוחני אל הגשמי
הוא רומה לאהבת הזכר אל הנקכה ואיתה של הגשמי לרוחני דומה לאהבת הנקבה
אל הזכר כמו שכבר ביארתי לך למעלה, וצריך שתסכימי נעמה כי הזכר הנוהן
הוא אוהב בשלמות יוהר מהנקבה המקכלת, וכן באנשים נמצא המטיבים אוהבים
מקבל המתנה והטובה יותר ממה שאוהבים המקבלים את המטיבים לפי שאלו אוהבי
בשביל התועלת ואלו בשביל המרות הטובות שהוא אהבת הטוב והנאות. ואת יודעת
כמה היא מעולה אהבת הטוב יותר מהמועיל, וכיון שכן האמת אתי במ"ש שאהבה
ברוחניים היא מעולה ושלמה מאר כלפי הנשמים יותר ממה שהיא בגשמים כלפי
הרוחנים, נ ע מ ה: מ"ש הוא מתיישב ברעתי. אמנם יש לי עוד שני ספקות האחר
כי התאוה מורה על חפרון וראוי שיהיה באוהב ובתומר שהוא חס דבר הנחמר
ולא שיהיה הסרון ברבר רנחמר משלמות החומר כנראה מדבריך שהחפרון הוא
בתחתון הנחמר והאהוב. והספק האחר הוא שאני שמעתי כי הנאהב מצר שהוא
נאהב הוא יותר שלם מהאוהב לפי שהאהבה היא לרברים הטובים והנאהב היא
כונת ותכלית האוהב. והתכלית הוא יותר נכבר וא"כ איך יתכן שהבלתי שלם יהי'
אהוב מהשלם במ"של
תובב
ספר הויכות
ח וב ב: ספקותיך הזקים והיתר הראשון הוא כי בסדר המציאות התחתון
נמשך מהעליון והגשמי מהרוחני באופן כי חסרון התחתון יורה. חסרון אל העליון
כי גרעון העלול מורה גריעות בעילה וא"כ כשהעילה אוהבת העלול שלו והעליון
את התחתון הנה מתאוה שלמות התחחון וליחר אותו עמו כרי שינצל מהחפרון
והגריעות לפי שבזה ינצל הוא עצמו מחסרון והערר שלמות, וא'כ כשהתחתון לא
יתאחר עם העליון הנה נשאר חסר ובלתי מאושר לא הוא בלבר אלא גם העליון
נשאר פגוס כי יחסר שלמותו המעולה כי האב א'א שיהיה אב מאושר בהיות הבן
בלתי שלם, ולפיכך אמרו הקדמונים שהחוטא נותן פגם (כביכול) באלקות ומצער
אותו כמו שהצריק מרומם ומנשא אותו באופן כי דין הוא שלא בלבד התחתון
יאהב העליון ויהאוה להתאחד עמו אלא שנם העליון יאהב ויתאוה ליחר. עמו
התחתון כרי שכל א' מהם יהיה שלם במררגתו בלי חסרון וכרי שהמציאות יתאחר
ויתקשר יחר בקשר האהבה המיחר העולם הגשמי עם הרוחני והתחתונים עם העליונים
שזה האחרות הוא הכלית ראשי של הפועל הפעולה והאל הנורא בבריאת העולם
בהתחלפות מסודר וברבוי אחרי,
נעמה: שמעתי היתר הספק הראשון ועתה התר לי השני, חובב: ארסטו
התיר אותו כי אחרי שהוכיח שאוהם המניעים לנצח את הגרמים השמימייס הם
נפשיות שבליות נבדלות מתומר אחר שרם מניעים אותם בשביל איזו כונה ותכלית
ואמר שאותו התכלית הוא יותר חשיב ומעולה מהמניע עצמו לפי שתכלית הרבר
הוא יוהר חשוב מהרבר והארבעה סבות של הרברים הטבעים שהן החומרית הצורית
הפעולה *) והתכליהית שריא המניעה את הפועל לפעול הנה החמרית היא גרועה
מכולם והצורית השובה יותר מהחמרית והפועל הוא טוב ויותר חשוב משתיהן לפי
שהוא סיבה להן והתכליתית היא החשובה והמעולה מכולם כי היא יוהר חשובה
מהפועל הוא מתנועע בשביל התכלית וכל התכלית נקרא,סיבת כל הסיבות, ולזה
גזר ואמר שאותו שהוא תכלית שבשבילו הנפש המשכלת של כל א' מהגלנלים
מניעה אה גלגלה הוא. יותר מעולה לא בלבר מגרם הגלגל אלא גם יותר מהנפש
ההיא, ואמר אריסטו כיזה שהוא תכלית אהוב ונחמר מנפש הגלגל ההיא בשביל
אהבתו היא מניעה לנצח הגלגל המיוהד לה באהבה קיימת ותאוה. מתמרת ואוהב
אותו ומחייהו אע"פ שהוא גרוע ושפל ממנה שהרי הוא גוף והיא שכול ועקר עשותה
זה הוא בשביל האהבה שיש לה אל אהובה העליון והיותר מעולה בהיותה מתאוה
להתאחר עמו לנצח ולהיות מאוחרת בהתאחדות ההוא כדרך אוהבת אמיתית עם
אהובה, ומזה תוכלי נעמה לידע שהעליונים אוהבים התחתונים והרוחנים הגשמים.
בעבור אהבתם אל היותר עליונים מהם וכרי להאחר עמהם ובשביל זה מטיבים
אל התחתונים מהם. נ ע מ ה: בבקשה ממך הגירה לי מי המה אלֶו היותר חשובים
מהנפשות השכליות מניעי הגלגלים שיוכלו לאהוב אותם ולחמוד ההתאחרות בהם
שבזה תהיינה מאושרות ושכשבילו הן ג"כ זריזות להניע לנצח את נלגליהם וגם
צריך שתאמר לי איך בהיות העליונים אוהבים התחתונים הם משיגים ההתאחרות
בעליונים שעליהם כי לא נודע לי טעם לזה, חוב ב: בענין שאלתך הראשונה
הפלוסופים מפרשי ארסטו משתדלים לרעת אלו הם הרברים האלו החשובים שהם
תכליות אל הנפשות השכליות מניעי השטיםוהכת הראשונה מהערביאים (אלפאראביאו)
\ן[' סנה (ואלנאזיילי) ורמב"ם בס' המורה אומרים כי נתייחדו לכל גלגלי שני שכלים
האחר. הוא מניעו בפועל והיא נפש שכלית מניעה הגלגל ההוא והשני הוא מניעו
מ800. 0% . ע'צ
*) על תגליון כתוכ: סעועס 5 פניע 5 סדכל.
ספר הויכוח ' לז
ע'צ התכלית שבשבילו נפש הגלגל מניעה לנצח את גלגלה והוא אהוב אל הנפש
ההיא להיותו שכל חשוב יותר ממנה ולכן היא מתאוה להתאחר עמו ובשבילו מניעה
את הגלגל, נע מה: א"כ איך יצרק המאמר מהפלוסופים שמספר המלאכים או
השכלים הנברלים מניעי השמים הוא כמספר הגלגלים ולא יותרל שלפי דברי אלו
יהיו השכלים כפלים מהגלגלים. :
חוב ב: אומרים כי אותו המאמר צודק בכל א' משני מיני שכלים הללו
ר"ל המניעים בפועל והמניעים ע"צ התכלית כי צריך שיהיו המניעים בפועל כמספר
הגלגלים וכמו כן האחרים המניעים ע"צ יהתכלית, נ ע מה: ודאי הם משנים כונת
המאמר הקרמון ההוא בהיותם כופלים המספר אבל מה יאמרו במניע רראשון של
הגלגל העליון שלפי רעתנו הוא האל? הנה זה הוא נמנע שהיה להכלית דבר
אחר מעולה ממנו, חובב: אלו הערביאים רעתם הוא שהמניע הראשון איננו
האל יתעלה שא"כ יהיה האל נפש מיוחדת לגלגל אחר כמו שאר השכלים המניעים
וההתיחרות והשווי הזה באל יהיה זה מאד אלא אומרים שהתכלית שבשבילו יניע
האל הראשון הוא האל העליון.
נע מה: והרעת הזה מוסכם הוא מהפלוסופים? חו ב ב: לא באמת כי [' רשר
וזולתו שפירשו אח"כ ספרי אריסטו דעתס שהשכלים הם כמספר הגלגלים ולא יותר
ושהמניע הראשון הוא האל העליון ואמר [' רשר כי איננו מגונה באל התיחדותו
אל הגלגל כמו נפש או צורה נותנת המציאות אל הגלגל העליון אחרי כי הנפשות
הללו הן נברלות מחומר וכיון שהגלגל שלו הוא כולל כל המציאות ומחבק ומניע
בתנועתו כל שאר הנלגלים הנה השכל שהוא צורה לזה הגלגל ומניע אותו ונותן
לו המציאות ראוי שיהיה האל העליון ולא זולת כי שעם הוא מניע איננו מפני
זה משתוה לזולתו אבל הוא נשאר יותר גבוה ומרומם כמו שגלגלו הוא יותר עליון
טנלגלי שאר השכלים וכמו שתגלגל. שלו כולל וחובק כל האחרים כך כחו הוא כולל
את כח כל שאר המניעים ואם בעבור היותו נקרא מניע כמוהם יהיה שוה להם
א גם לפי דברי הראשונים יהיה שוה אל שאר השכלים המניעים ע"צ התכלית
כיון שגם הוא הוא התכלית אל המניע הראשון (באופן שהוא מניע אותו הגלגל
הראשון גם לפי דבריהם ע"צ התכלית) והכלל שאמר [' רש"ר שהנחת שכלים נבדלים
יותר ממה שיוכיח כח הטענה השכלית איננו. משפט *) של פלסוף כי אין לקיים
אלא מה שיורה (ויכריח) השכל עליו, נעמה: הרעת הזה נ"ל יותר נכון אך יאמרו
אלו במה שקיים ארסטו' והשכל יורה עליו כי מה שהוא תכלית למניע הגלגל הוא
מעולה יותר ממנו ר"ל מהמניע ?
חוב ב: אומר [' רש'ר שכונת ארסטו היא שהשכל עצמו המניע הוא תכלית
| אל עצמו בתנועתו התרירה כיון שהוא מניע. הגלגל כדי לגמור את שלמותו וכפי
זה הוא יותר חשוב בהיותו תכלית אל התנועה ממה שהוא בהיותו פועל אותה
באופן כי מאמר זה של ארסטו יהיה (מכוון) יותר אל הערך שבין שני מיני הסבות
הנמצאות בשכל אחר עצמו רצוני הפועלת והתכליתית ממה שיהיה (מכון) אל הערך
שבין שכל אחד לשכל אחר כדברי הראשונים,.
נע מה: רחוק הוא בעיני מאר שבשביל בחינות אלו יאמר אריסטו שהשכל
האחר בעצמו יהיה שלם יותר מעצמו, חוב ב: גם אצלי הוא זר שמאמר אחר
הערכי בהחלט כזה של ארסטו יובן בבחינות שונות בשכל א' בעצמו ואע"פ שמאמר
7 /
*) ע'ג סמפס כתוכ: פוק.
לחנ 10
[' רש'ר הוא אמיתי ובפרט במניע הראשון כי כיון שהוא האל צריך שיהיה הוא
עצמו תכלית לתנועתו ולפעולותיו וגם הוא אמת שהפיבה התכליתית היא נכבדת
יותר מהפועלת מ'מ אין נראה לי שתהיה כונת ארסטו במאמר ההוא להורות זה
הענין, ג ע מה: א'כ מה היא כונתו לרעתך?
ח ו בב: היא להוכיח שתכלית כל מניעי השמים הוא שכל אחד עליון וגבוה
יותר מכולם אהוב מן כולם עם תאוה להתאחר עמו כי האושר שלהם תלוי בו וזה
הוא האל העליון, ג ע מה: ולפי רעתך הוא המניע הראשון ? חו ב ב: יהיה ענין
ארוך להגיר לך מה שאפשר לומר בזה ואולי יתיחס לעזות שאקיים אני רעת אחת
על זולתה, אמנם אם אסכים לך שרעת אריסטו הוא שיהיה האל המניע הראשון
אומר לך כי לפי רעתו יהיה הוא תכלית כל המניעים והשוב ומעולה מהם אבל
לא אמר שיהיה מעולה יותר מעצמו אע"פ שהיותו סבה תכליתית לכל דבר היא
(בו בחינה) יוהר עקרית וראשית מפני שהאחר הוא התכלית שאליו יהישר האחר,
נכעמה: ואתח מכחיש היות שאר המנגעים מניעים את השמים כרִי למלאות
את שלמוהם שהם מבקשים כמ"ש [' רש'ר? חו ב ב: אינני מכחיש זה והרי אני
אומר שהם מתאוים לאחר נפשותם עם האל כרי למלאות שלמותם וא'כ תכליתם
האחרון וכונתם היא השלמות שלהם אמנם מפני שזה השלמות רוא תלוי בהתאחרם
עם הָאלוקות נמשך מזה שתכליתם האחרון הוא באלקות ולא בעצמם ולכן אמר
ארסטו כי האלקות הוא תכלית עליון וחשוב יותר משלהם ולא שיבוין בתבלית
העליון שוכר אל השכלים עצמם בבחינת שלמותם שהם תכלית לעצמט כמו שחשב
רשיד, נ ע מה: הודיעני אתה אם אושר הנפשות האנושיות והכליתם האחרון
הוא מפני הטעם הזה בהתאחרות האלקי (נ"ל פירושו כלומר אם תכליתם הוא
השלמות שלהם והשלמות שלהם תלוי בהתאחרם עם האל כמו שאמר מהמניעים),
חורב ב: לא בוראי כי שלמותם האחרון ותכליתם ואשרם האמיתי איננו תלוי
בנפשות הללו בעצמן אלא בהתעלותן והתאחרן עם האלקות ובמציאות ומהות
האושר הנפש האנושית איננה אז עור בעצמה אלא באל הנותן האושר בהתאחר
עמו ובזה תלוי תכליתה האחרון ואושרה לא בעצמה כשאין לה הההאחרות המאושר
הזה אבל שאר השכלים עם היות שהאל הוא התבלית והאושר של כולם עכ'ז השלמות
של עצמם הוא תכליתם האחרון (כך ג"ל עם היות הלשון והענין עמוק לקוצר שכלי),
נעמה: הריוק הזה הוא ערב לי והריני מיושבת כרעתי משאלתי הראשונה
ועתה נבוא אל השנית, ח וב ב: רצונך שאומר לך איך השכל בהיותו אוהב ומניע
הגלל השמימיי החמר' הגרוע ממנו יתעלה ויתרומם באהבת האל ויגיע לאחרותו
המאושר? ג ע מה: זהו מה שאני מבקשת ממך.
ח ובב: הנה הספק הוא עוד יותר גרול (ממה ששאלת) וז וזה כי הפועל המיוחד
והעצמי של השכל הנברל הוא השכלת עצמו ובעצמו ישכיל כל דבר יחר בהיות
המהות האלוקי מאיר בו כמו השמש במראה מצוחצחת והוא כולל מהות כל הרברים
וסכה להם ובזה הפועל ראוי שיהיה תלוי האושר שלו ותכליתו האחרון לא בהנעת
גרם השמימיי שהוא רבר חומרי ופועל חצוני ממהותו האמיתי,
נ ע מה: ישר בעיני שהגרלת המכה כרי לרפאותה היטב א'ב יש לנו התקון
בזה, וב ב: ככר שמעת ממני נעמה כי המצִיאות כולו הוא איש אחר וכל א'
מהגשמים והרוחנים הנצחים והנפסהים הוא אבר וחלק מהאיש הגרול הזה ובהיות
כולו וכל א' מחלקיו נברא מהאל לתכלית אחד משותף בכל עם הכלית אחר מיוחר
לכל חלק נמשך מזה כי הכל והחלקים הם שלמים ומאושרים כפי מה שהם עושים
ביושר
ספר הויכוח לה
ביושר את הפעולות שהישירן להן האל יתעלה התכלית המשותף אל הכל הוא
אחדות השלמות מהמציאות כולו הרשום ומבון מהאומן \עליון והתכלית של כל א'
מהחלקים איננו שלמות החלק ההוא בעצמו לבר אלא שישמש וישרת היטב אל
שלמות הכל שהוא התכלית הכולל והבונה הראשית מהאלקות ובעבור התכלית
המשותף הזה יותר מבעבור המיוחר נסרר ונעשה ונתקן כל א' מהחלקים באופן
שאם איזה חלק יחסר משימושו זה בפעולות המיחסות אל שלמות המציאות יהיה
זה לו יותר פגם וי-.יה בלתי מאושר יותר ממה שיהיה אם יחסר לו פעולתו המיוחדת
וכן הוא עושה מאושר בשביל הפועל המשותף יותר מבשביל המיוחד. כמו פרטי
אחר מהאנשים ששלמות אחר מחלקיו כמו העין או היר עקרו אינו תלוי בלבר בהיות
העין יפה או היר ולא בהיות העין רואה הרבה וגם לא בעשות היד מלאכות רבות
אבל עקרו תלוי בשיהיה העין רואה והיר עושה מה שיאות אל טוב כל האיש
בכללו ואותו החלק נעשה חשוב ומעולה ע"י השימוש הישר שהוא משמש אל האיש
כולו יותר מע"י היופי המיוחר והפועל הפרטי שלו ולכן הרבה פעמים יזרמן ויכין
עצמו החלק בטבעו לסכנה כרי להציל הכל כמו שנראה הזרוע שהוא מזרמן אל
מכת החרב כרי להציל ולהגין על הראש, וכיון שכך הוא המנהיג והנימוס בכל המציאות
-לבן השכל הנברל ישיג האושר בהנעת הנלגל שהוא פועל הכרחי אל מציאות הבל
עם שהוא פועל חצוני גשמי יותר ממה שישיג בהשכלתו הפנימית העצמית שהוא
הפועל המיוחר אליו וזהו מה שכיון ארסטו באומר שהשכל מניע בשביל תכלית
יותר עליון ומעולה שהוא האל וזה בהמשיכו ובקיימו גזרתו ורצונו בעולם ואם כן
בהיותו אוהב ומניע הגלגל הוא קושר אחדות העולם וע"י זה הוא משיג בעצם
האהבה וההתאחרות והחן האלקי המחיה כל העולם שזה הוא תכליתו האחרון ואושרו
המכון, נ ע מ ה: נכון בעיני, ולפי דעתי לסיבה זו בעצמה הנפש המשכלת האנושית
היא נקשרת בגוף הנגוף הזה כדי לקים הגזרה האלקית בקשר ואחרות כל המציאות,
חובב: יפה אמרת וכן הוא האמת כי כיון שנפשנו היא רוחנית ושבלית
לא יגיע לה מהחברה הגופנית שום טוב שלא יאות יותר מאר לה אם היתה ( במציאותה
הראשון) עס פועל ההשכלה שלה הפנימי והפשוט, אמנם היא נכנסת בגוף בעבור
אהבת ועבורת הבורא יתעלה לבר להמשיך ולהביא החיות וההכרה השכלית והאור
האלקי מן העולם הנצחי העליון אל הנפסר התתתון כרי שזה החלק מהמציאות
היותר שפל לא יהיה משולל מהחן והטוב האלקי והחיות הנצחי וכדי שהאיש
הגדול הזה לא יהיה לו שום חלק בלתי חי ומשכיל כמו שהוא בכללו ובהיות נפשנו
מקימת הנזרה והרצון האלקי בהתאחדות המציאות כולו שהוא תכלית משותף וראשי
אל בריאת הנמצאות הרי היא משגת היטב האהבה האלקית והיא מגעת להתאחר
עם האל אחרי הפררה מהגוף וזהו תכליתה האחרון, אמנם אם היא טועה וחוטאת
מהעבורה והשירות הזה הרי היא נעדרת ומשוללת מזאת האהבה ומזה ההתאחרות
האלקי וזהו לה עונש מופלג ונצחי לפי שבהיותה יכולה לעלות בגובהי שמים ע"י
יושר הנהגתה ועבורתה בגוף הנה ע"י רשעה וחטאה היא נשארת בעמקי שאול
מרוחקת לנצח מההתאחרות האלקי ומהאושר ש"ה אם לא שהאל בגודל רהמיו
יחון אותה איזה דרך ואופן להתקן. ,
נע מה: האל יצילנו מטעות כזה ויעשה אותני ממשרתיו הישרים עושי רצונו
הקדוש וגזרתו האלקית, וב ב: כן יעשה האל אבל כבר ידעת נעמה שא"א
זה בלי אהבה, נ עמה: באמת כי האהבה בעולם לא בלבר היא משותפת לכל
דבר אבל היא ג'כ הכרחית מאר כיון שא"א ששום אחר היה מאושר בלי אהבה,
חובב
ספר הזיכוח
חוב ב: לא בלבד יחסר האושר אם תעדר האהבה אבל גם העולם לא יהיה
לו מציאות ושום א' מהרברים שבו לא יתהוה אם לא תמצא האהבה,
נעמה: ולמה זה? ח וב ב: מפני שהעולם והרברים שבו יש להם מציאות
כשהוא מתאחר ונקשר עם כל חלקיו כמו אברי איש אחר ובלי זה יהיה הפירוד
סיבת הפסרו המוחלט וכיון שאין שום דבר שיאחר ויקשור המציאות עם כל חלקיו
המתחלפים אלא האהבה נמשך מזה כי האהבה היא. סיבת מציאות העולם וכל
הדברים שבו, נ ע מה: הודיעני איך האהבה מאחרת העולם ועושה הרבה דברים
מתחלפים דבר אחד לבד,
חוב ב: ממיש תוכלי להשיג בנקל כי האל העליון עס אהבתו הוא בורא ומנחיג
| העולם וקושר אותו באחרות וזה כי בהיות האל אחר באחדות פשוטה גם הנמשך
ממנו צריך שיהיה אחד באחדות גמורה כיון שהוא נמשך מאחר פשוט גם העולם
הרוחני מתיחר עס הנשמי ע'י האהבה כי השכלים הנברלים או המלאכים לעולם
לא יתאחדו עם הגרמים השמימיים ולא יהיו צורה אליהם ולא נפש נותנת להם
החיות אם לא יאהכו אותם וכן הנפשות השכליות לא יתאחרו עם הגופים האינושים
לעשותס משכילים אם לא היתה האהבה מכרחת אותם לזה ולא תתאחר נפש העולם
בזה החומר ההוה והנפסר אם לא בעבור האהבה גם התחתונים הם מתאחרים עס
עליונים העולם הגשמי עס הרוחני והנפסר עם הנצחי והמציאות כולו עס בוראו
ע'י האהבה שאוהב אותו ותאותו להתיחר עמו ולהעשות מאושר בו.
נעמה: כן הוא כי האהבה היא רוח חיים הנכנס ומפלש בכל העולם והוא
קשר המיחד כל המציאות , :
וב ב: כיון שאת יודעת מהאהבה כל ;ה אין צורך שארבר עור לך משתופה
וכללותה שנתעסקנו בזה כל היום הלז, נע מה: הלא נשאר לך עריין להוריעני
מולר האהבה כמו .שנדרת לי כי משתופה וכללותה בעולם ובכל הלקיו אמרת לי
הרבה ואנוכי רואה בוראי כי מי שאין לו אהבה אין לו מציאות בעולם ונשאר
לי בלבר לרעת לירת האהבה ומקורה ואיזה דבר מפעולותיה הטוביפ והרעים,
חובב: אני הייב לרבר לך ממולר האהבה אמנם מפעולותיה היא שאלה חרשה
ועכשיו אין זמן לא לזה ולא לזה כי השעה היא דחוקה להתחיל ענין חדש לכן
התרצי להמתין לי ליום אחר איזה שתרצי אמנם אמרי לי נעמה איך בהיות האהבת
כ"כ משותפת אינה נמצאת בך.
נעמה: ואתה חובב באמת אתה איהב אותי הרבה, חוב ב: את רואה או
יודעת זה, נ ע מה: כיון שטבע האהבה לקיות צרופית ומתהפכת (כמו ששמעתי
ממך כמה פעמים) או אתה .מחניף האהבה עמי או אני מחניף אותה עמך,
ח ובב: היה מספיק לי שיהיו דבריך כ"כ כוזבים כמו שצורקים דברי, אמנם
ירא אני שרבריך צודקים כמו דברי (כלומר שהנראה מרבריך שאין את אוהבני
הוא אמת כנ"ל) כי האהבה א"א להכחיש ולהסתיר אותה כ"כ זמן,
נעמה: אם יש לך אהבה אמיתית א'א שאהיה אני משוללת ממנה: חוב ב
מה שאינך רוצה לאומרו כרי שלא לומר כזב את רוצה שאאמין אותו מכח היקש
הריני אומר לך שאהבתי היא אמיתית אבל היא עקרה כיון שאינה יכולה להוליוי
בך כיוצא בה והיא מספקת לקשור אוָתי אבל לא לקשור אוהך, נ ע מ ה: ואיך
לא והלא טבע האהבה כטבע אבן השואבת שהיא מאחרת המתחלפים ומקרבת
הרחוקים ומושכת הכבר, ּ
ח וב ב: אע"פ שהאהבה היא מושכת יותר מהמגניטם בוראי מי שאינו רוצה
זוב
ספר הויכות לט
לאהוב הוא הרבה יותר כבד וקשה מהברזל, נ ע מה: אינך יכול להכחיש שאהאבה
לא תאחר האוהבים, ח וב ב: זהו כששניהם הם אוהבים הריני אוהב ולא אהוב
ואת אהובק בלבר ולא אוהבת ואיך תרצי שהא-בה תייאד אותנו?
נבעמה: מי ראה לעולם אוהב ביתי נאחב ?. ח וב ב : לפי רעתי אני עמך
כמו (אפולינו) עם (דאפני), נ עמה: א"כ אתה רוצה לומר שהאהבה הכה אוהך
בחץ של זהב ואותי בשל עופרת, ח ו ב ב: אני לא היהי רוצה בזה אבל הרי אני
רואה אותו לפי שאהבתך אני חומר אותה יותר מהזהב ואהבתי כברה עליך יותר
מהעופרת, נ ע מה: אם אני הייתי אצלך (ראפני) הייתי נהפכת בעץ ( הלאורו) מיראת
רבריך יותר בנקלה יותר ממה שעשתה היא מפחד חיצי (אפולו).
ח וב ב: מוער הוא כח הרברים הבלתי יכולים לעשות מה שרגילים לעשות
העינים בהבטה אחת בלבר ר"ל האהבה הצרופית ו מ"מ בקושיך
נגרי אני רואה אותך נהפכת בעץ (הלאורו) בלתי זזה ממקומך כמוהו. ובלתי
מחלפת ענין וקשה למושכך אל תאותי אף על פי שאני מתקרב בכל שעה
אל תאותך ובאופן זה את כמו (הלאורו) הירוק לעולם ובעל ריח ובפריו: אין שום
טעם אלא מרירות עזה מורכב עם ארסיות מזיק לטועם אותו וא"כ הרי נהפכת אצלי
לעץ (לאורו) ואם תרצי מופת על זה הביטי את כנורי שאיני מנגן אם לא יהיה
מהורר מענפיך היפים,
נע מה: שאני אוהבת אותך חובב לא יתכן לי להודות וגם אולי לא להכחישו
האמן מה שיהיישב יותר בשכלך אע"פ שאתה ירא מההפך, וכיון שהזמן הוא כבמעט
קורא לך אל המנוחה ראוי שכל אחר ממנו ילך מהרה לקבלה ואת"כ נתראה פנים
ובין כך השתרל לשקוט וזכור נררך והאל עמך,
נעמה;: חובב אינך שומע? או אינך רוצה להשיב? חוב ב: מי מק
אלי? נ ע ם ה; אל תעבור כ'כ בנחיצה האזין מעט, ח וב ב: את כאן נעמה ל
היתי רואה אותך כי היתי עובר בלי השקפה, נ ע מה: לאן אתה הולך כ"כ בכונה
שאינך מרבר ולא שומע ולא רואה האוהבים אשר מסביב, חזב ב: אני הולך
לצורך החלק הפחוה , נ ע מ ה: הפחות? א"א שיהיה פחות בך אצלך מה שהוא
מוקדם אל הראיה בעיניך הפקוחות ואל השמיעה באזניך הבלהי סתומות,
חוב ב: אותו החלק איננו שוה בי יותר מבאיש אחר וגם איננו נחשב
אצלי יותר מהראוי ולא אלו הצרכים הם כ"כ עקרים שיוכלו להטריר כ"כ מחשבתי
באופן כי הדברים שהייתי הולך בשבילם אינם (כמו שתחשובי) סבת התנכריתי.
נע מה: הגירה נא א"כ סיבת זה, ח וב ב: בהיות נפשי מצירה מהעסקים
הזמנים בהצטרכה לפעולות כ"כ פחותות כרי להנצל היא מתקבצת בעצמה, נ ע מה:
לעשות מהם? ח ב ב: תכלית ומגמת מחשבותי את יודעת אותו. נ עמה: אם
ירעתיו לא הייתי שואלת אותך עליו, ח וב ב: אם אינך יורעתו ראוי היה שתרעהו, *
נעמה: ולמה? חוב ב: מפני שהמכיר להסבה ראוי שיכיר המסובב, ג ע מה;
ואיך ירעת שאני מכרת סבת מחשבוהיך, חוב ב: אנכי היורע שאה מכרת את
עצמך יותר מזולתך, נ ע מה: אנכי מברת את עצמי גם שאינה הכרה שלמה כ"כ
כרצוני ולא מפני זה אכיר שאהיה אני סבת מחשבותיך,
חובב: ות הוא מנהנכן ארובות היפות שבהכירכן צער החושקים אתן
מראות ..
ספר הויכוח
מראות (עצמיבן) שלא להבירו אמנס כמו שאת יפה ונעלית על האחרות היה ראוי
שתהי ג"כ יותר אמיתית וכיון שסגולתך להיות בלי מום ראוי שלא יפגום בך המנהג
ההמוני, נ ע מה: כבר ראיתי חובב שאינך מוצא איפן אחר להמלט מהתרעומת
שלי אלא בהתרעמך עלי, נעזוב עכשיו אם יש לי יריעה בצערך אם לא ואמור לי
בפירוש למה הית'עתה כ"כ מחושב וטרור, ח וב ב: כיון שרצונך שאומר לך מה
מה שאת יורעת, הרני אומר לך כי נפשי המתבוררת כמו הגה לעיין ביופיך
המחוקה בה ונחשק לה תמיר הוא הסיר ממני ההרגשים ההצונים.
נעמה: מלאת שחוק פי איך אפשר שיתחקה בנפש ובמחשבה כ'כ בחוזק
מה שאיננו יכול להכנס בעינים הפקוחות בהיותו נגדם,
חובב: האמת אהך נעמה דאם יופיך המזהיר לא נכנס בעיני לא היה יכול
להכנס ב"כ בהרגש ובמחשבה כמו שעשה ולפלש בחררי לבי ולא היה לוקח את
נפשי למשכן ולבית נצחי כמו שלקח ומלא אותה חקוי מתמונתך כי ניצוצות השמש
אינס מפלשים כ"כ מהרה את הגרמים השמימיים או את היסודות אשר מתחת ער
הארץ כמו שעשתה בי תמונת יפעתך ער שהגיעה במרכז הלב ובלב הנפש,
נכעסה: אם יצרקו דבריך היה ראוי להפלא יוהר איך בהיותי כ'כ בפנימיות
נפשך וחררי לבך עתה בטורח גדול נפתחו לי דלתי עיניך ואזניך, חובב: ואם
הייתי ישן היית מזרעמת מזה. עלי? ג ע מה: לא כי השינה היתת התנצלות לך
שהיא מסִירה ההרגשים,
חובב: גם הסיבה שהסירתם ממני תנצל אותי כמו השינה, נ ע מ ה: מהו
זה שיוכל להסירם כמו השינה שהיא חצי מיתה? חו ב ב: הטררה וההתנכרות
הנמשך מן מחשבת האהבה שהיא יותר מחצי מיתה, נ ע ם ה: איך חוכל המחשבה
לסלק ההרגש מן הארם יותר מהשינה שעושה את הישן מוטל כמו גוף בלי חיים?
חהובב: השינה היא גורמת החים לא מסירה אותם מש"כ טרדת האהבה,
נעמה; באיזה אופן? חוב ב: השינה מועילה בשני פנים והטבע הוליר
אותה לשתי תכליות, האחד כדי שינוחו: כלי ההרגשות וההנועות החצונות וכדי
שיתחזקו הכוחות הפועלות אותם שלא יפסרו ויתבטלו בטורח ההתמרה בעת היקיצה
והשני הוא כרי שיוכל להשתמש מטבע הכחות והרוחות (ספיריטי) ההם ומהחום
הטבעי בעכול המזון שכדי לעשותו בשלמות מביא את השינה לבטל ההרגשים
והתנועות החצונות ולהמשיך הכחות אל פנימיות הגוף למען יתעסקו כולם יחד
בהזנת ובהחזקת הבע"ח והראוה לזה כי את. רואה השמים שלפי שאינם אוכלים
ולא יגעים בתנועותיהם התדירות הם נעורים תמיר ולא ישנים לעולם באופן שהשינה
לב'ח היא יותר סבה לחים ממה שהוא רומה למות, אמנם ההתנכרות הנמשך
ממחשבת האהבה הוא עס בטול ההרגשות והתנועות לא ביטול טבעי אלא הכרחי
ואין ההרגשות שוקטות בו ולא הָנוף מהחזק אלא בהפך בי העכול מעוכב והגוף
הולך וכלה ולכן אם השינה תנצלני על מה שלא דברתי לך ולא ראיתיך הרבה
יוחר ראוי שיגצלני התנכרות וטרדת האהבה, נ ע מה: תאמר שהנעור החושב ישן
יותר מהישן, חוב ב: אומר שהוא מרגיש פחות מהישן כי בטרדות אלו כמו, בשינה
הכחות הם נכנסות לפנים וכוזבים החושים בלי הרגש והאברים בלי תנועה מפני
שהנפש או השכל מתקבץ בעצמי לעין בנושא כ'ב פנימי ונכבר*) שהנפש בלה
טרודה בו ומתנכרת כמו שעשה בי עכשיו העיון ביפעת תמונתך מגמת תאותי,
נעמה: רחוק בעיני שהמחשבה תביא אותה ההתנכרות הנולר בשינה העמוקה
ו שהרי
*) ענ סגליון. כפוכ: \נסמד.
שפד הוימוח מ
שתרי אינני*) רואה בי בהיזתנו מחשבים אנחנו יכולים לרבר לשמוע ולהתנועע
ולע'א כי פעולות אלו א"א לעשוהם בשלמות ובסרר בלי מחשבה,
ח וב ב: הרעת והנפש היא המנהגת ההרגשות ומסררת את התנועות החצוניות
של האנשים וכרי לעשות זה צריך שתצא מפנימיות הגוף אל החלקים החצונים
למצוא את הכלים העושים פעולות אלו ולההקרב אל מוחשי החושים שהם מחוץ
ואז עם המחשבה יתכן לראות לשמוע ולרבר בלי מונע. אמנם כשהנפש מתקבצת
בעצמה בפנים לעין בעומק גדול ובאחדות איזה דבר נאהב אז היא בורחת מהחלקים
החצונים ועזיבת החושים והתנועות והיא מהקבצת עסרוב הכוהות במחשבהובהתבודדות
ההוא בלי שתעזוב בגוף כח אחר אלא אותו שלא היה אפשר להתקיים בהיים זולתו
והוא הכח החיוני מהתנועה התרירה שבלב ונשימת הרוחות ררך הורירין למשוך
דאויר הקר מחוץ כרי להוציא הקר שבפנִים זה הכח לבדו הוא הנשאר עס מעט
מהכח הזן כי רובו הוא טרור בעומק המחשבה ולכן המעינים מעט מזון יקים אותם
זמן ארוך וכמו שהשינה בהתחזק הכח הזן היא מסירה ומבטלת ומטדרת את יושר
מחשבת הנפש בהתבלבל המחשבה בעלית הארים מן המוח מהמזון המתבשל שהם
סבת החלומוה המשונים והבלתי מסודרים כך העיון והמחשבה הפנימית והעמוקה
מפירה ומטררת את השינה וההזנה ועבול המזון,
נע מה: מצר אחר אתה תרמה יחר השינה והעיין כי זה וזה מבטלים ההרגשות
והתנועות ומושכים את הכחות בפנים ומצר אחר אתה עושה אותם הפכים באמרך
שהאחד מסיר ומטריר את. חבירו, ח ו ב ב: כן הוא באמת כי בקצת דברים הם
דומים ובקצתם בלתי דומים הם דומים במה שהם עוזבים ובלתי .רומים במה שהם
קונים, ג ע מה: באיזה אופן?
חובב: שניהם בשוה עוזבים ומסירים ההרגש והתנועה אמנם השינה עוזבתן
בהחזיקה כח הזן והעיון עוזבם בהחזיקו הכח המחשב, עור הם דומים במה ששניהם
מושכים הכח או הרוח מחצוניות ושטחיות הגוף אל פנימיותו, והם בלתי רומים לפי
שהשינה מושכתם אל החלק התחהון מהגוף החת החזה ר"ל אל הבטן אשר שם
כלי ההזנה האצטומכא וכבד וכיוצא כי שם הם מתעסקים בבישול המאכל בשביל
ההזנה והעיון מושכם אל החלק היותר עליון שבגוף שהוא למעלה מהחזה ר'ל אל
המוח שהוא מושב הכח המחשב (קומטטיוה) ומשכן הנפש או הרעת ר"ל השכל
כרי לעשות ההתבוננות (מידיטאציאוני) כלומר העיון בשלמות, עור כונת צורך
משיכת הכחות היא מתחלפת בהם כי השינה מושכתם לפנים כדי למשוך עמהם
החום הטבעי שהוא צורך גדול אל העיכול הנעשה בעת השינה והעיון מושכם לא
כדי למשוך החום הטבעי אלא כדי למשוך כל כחות הנפש שתתאחר הנפש כלה
ותתחזק כרי לעיין היטב ברבר הנחמר ולכן כיון שיש כ"כ חלופים בין השינה
והעיון בדין ה שהאחר יסיר ויטריר את חבירו אמנם בביטול ההרגשות והתנועות
העיון שוה אל השינה ואולי שהוא מבטל אותם בחוזק ובכח יותר גדול.
נע מה: ואצלו אינו נראה שהמחשב יפסיר ההרגשור. כמו הישן ולא תוכל
להכחיש כי האוהב בעת טררתו (איסטאסי) לא תשאר לו המחשבה בכח גרול
בחברת ההרגשות ואל הישן לא ישאר מזה כל זולת ההזנה שאין לה התיחפות
עם ההרגשות כי היא נמצאת גם בצמחים,
ח וב ב: אם תתבונני היטב תמצאי שהרבר בהפך כי אע'פ שיהבטל בשינה
אדגש חראות והשמע והטעם והריח הגה לא יתבטל המשוש כי יורגש בשינה החום
והקור
*) ענ שגנון <פוב: סככי,
=
ספר הויכוח
והקור וגם המחשבה נשארת בהרבה דברים גט שהיא בלתי מסודרת כי החלומות
לפי הרוב הם מהרברים הרגילים בהקיץ, אמנם בהעמקת העיון גם הרגשות החום
והקור היא בטלה:עם שאר ההרגשות וכן מחשבת כל שאר הדברים נאברת זולתי
אותה שהעיון בה וגם המחשבה הואת הנשארת לברה אל המעיין איננה שלו אלא
של הרבר הנאהב ובהתעסקו בזאת המחשבה גם הוא איננו בעצמו אלא חוץ מעצמו
ברבר שהוא מעין וחושק כי כשאוהב טרור בעיון הנאהב אין לו שום השגהה
וזכרון מעצמו ואינו פועל לתועיתו שום פעולה מפעולות השבע וההרגש והתנועה
או השכל אלא הוא בכלל רחיק ותוץ (מרעהו) מעצמו ומיוחד ועצמי אל הנארב
שמעיין עליו ובו הוא נהפך בהחלט כי מהות הגפש ופועלה המיוחד הוא שאם היא
מתאחרת בעצמה לעיין בעומק איזה נושא היא במהותה נעתקת בנושא ההוא והוא
העצמות שלה ואיננה עור נפש ומחות. האוהב אלא היא בפועל מהרבר הנאהב
והרי בטול ההרגשות בטרדת האהבה הוא יותר הרבה מבשל השינה וא'כ באיזה
טענה תוכל נעמה להתרעם עלי אם לא ראיתיך או לא רברהי לך, '/
נעמה: א"א להבחיש שלא נראה בבל עת כי עומק עיון הנפש מבטל ההרגשות
אמנם רצוני לדעת הטעם יוחר בביאור לכן הגירה לי למה בהיות המחשבה עמוקה
מאר לא ישארו ההרגשוה? כי הנפש איננה צריכה להשתמש מהם כרי לעיין אחרי
שאין להם התיחפות בפעולתה גם איננוז צריכה לרבוי"החום הטבעי כמו בבשול
המזון ולא לכחות המשמשות אל החושים כי הנפש איננה פועלת באמצעות הגשמיות
להיותה נברלת מחומר וא"כ מה צורך אל העיון והמחשבה לבטול ההרגשות ולמה
הוא מבטלם או מושכם?
ח וב ב: הנפש היא אחת בעצמה ובלתי מתחלקת ומפני התפשטה בכחה
בכל הגוף וחלקיו החצונים נאמר שהיא מתחלקת בעבור קצת פעולות המתיחסות
אל ההרגש והתנועה וההזנה ע"י כלים מתחלפים ובכחות רבים ונבדלים כמו שיארע
אל השמש כי בהיותו אחר הוא נחלק ומתרבה בההפשטות וריבוי ניצוציו כפי
מספר וחלוף המקומות שהוא מכה בהם, א"כ בזמן שהנפש השכלית (שהיא לב הלב
ונפש הנפש) ע"י כח החמרה היא מתקבצת בעצמה לעיין בנושא עמוק ואהוב היא
מאספת אליה כל כחותיה ומצטמצמת באהרותה הבלתי מתחלק. ונמשכים אליה
| כל הכחות אף על פי שאינה משתמשת מהם ומתקבצים באמצע הראש מקום
המחשבה או במרכז הלב אשר שם החטרה והחשק בעוזבם העינים. בלי ראות
והאזנים בלי שמע וכן שאר הכלים בלי הרגש או הנועה וגם האיברים: הפנימים
מההזנה הם מתרחקים מפעולתם ההכרחית והתרירה של העכול וחלוק המזון אלא
היא מפקרת שמירת הגוף האנושי אל הכח החיוני שבלב שכבר אמרתי לך שהוא
שומר החיים וזה הבח הוא אמצעי במקום ובמעלה בכחות הגוף האנושי וקושר
החלק העליון עם התחתון,
נעמה: באיזה איפן? חח ובב: מקום הכח החיוני הוא בלב העומר בחזה
שהוא אמצעי בין החלק התחתון מהארם שהוא הבטן ובין העליון שהוא הראש, וכן
הוא אמצעי בין חלק הון התחתון שהוא בבטן ובין חלק ההכרה העליון שהוא
בראש באופן כי באמצעותו מתקשרים שני חלקים וכחות הללו במהות האנושי ולכן
אם לא הכח הקושר הזה הנה הנפש נהנשמה שלנו היתה נעתקת מגופינו בעייונים
החזקים ופורחת מאתגו ער שישאר הגוף-נערר ממנה, נ ע מה: האם אפשר בעיונים
אלו להתעלות כ"כ הנפש ער שתמשוך עמה גם קשר החיים הלז? חוב ב: אפשר
שיהיה החשק כ"כ חזק והעיון כ"כ עמוק ער שתתפרש ותמשך ל מן הגוף
בהחלט
ספר הויכוח מא
בהחלט בהתבטל הרוחות מפני חוזק התאחרם באופן כי בהתדבק הנפש בעוצם
החשק והתאוה עם הנושא שהיא אוהבת ומעיינת בו תוכל במהרה לעזוב הגוף
המשולל ממנה בהחלט, נ ע מה: מתוקה תהיה מיהה כזאת.
חוב ב: כך היתה מיתת המאושרים שלנו כי בהיותם מעיינים בתכלית החשק
את היופי האלוקי בהתהפך כל נפשם בו עזבו את הגוף ולכן תורתנו הקדושה
בספרה מיתת שני הרועים הקדושים משה ואהרן אמרה שמתו על פי ה' והחכמים
אמרו ע"ר חידה שמתו בנשיקה האלקית ר'ל שלוקחו ונמשכו מהעיון הנאהב
וההתאחרות. האלקי כמו ששמעת,
נ עמה: רבר גדול הוא בעיני שנ"כ בנקלה תוכל נפשנו לעופף אל הרברים
הרוחנים ושעס היוהה אחת ובלתי מתחלקת כמו שאמרת תוכל להתעסק בדברים
שהם בתכלית ההפך והמרחק כמו שהם הגשמים מהרוחנים, רצוני חובב שתתן לי
איזה טעם שבו תוכל רעתי להבין היטב זו ההתהפכות והסבוב הנפלא אשר לנפשנו
והגידה לי באיזה ררך היא עוזבת ולוקחת את ההרגשות מתעסקת ומבטלת מהעיון
בכל עת שתרצה כאשר אמרת,
חובב: הנפש היא בזה למטה מהשכל הנברל לפי שהשכל הוא כולו מתרמה
(אוניפורמי) בלי התנועע מרבר אל רבר ולא מעצמו אל זולתו ולכן הנפש שהיא
למטה ממנו (לפי שממנו היא נמשכת) איננה מתרמה אלא בהיותה אמצעי בין
העולם השכלי והרוחני (רצוני אמצעי והקשר שבה הם נקשרים זה עם זה) צריך
שיהיה לה טבע מורכב משכל רוחני ושנוי גשמי כי זולת זה לא תוכל להכנס בגופים
ולכן יאָרע שכמה פעמים היא יוצא משכלה אל הדברים הגשמים כדי להתעסק
בקיום הגוף עם כחות ההזנה וגם כדי להביר הרברים התצונים ההכרחיים אל החיים
ואל (העיון או) המחשבה ע'י כח ופעולות ההרגשה , אמנם לפעמים היא מתקבצת
בעצמה וחוזרת אל ההשכלה ונקשרת ומתאחרת עם השכל הנברל שעליה וגם משם
היא יוצאת אל הגשמיות ואח'כ חוזרת אל המושכלות כפי צורך נטיותיה. ולכן אפלטון
היה אומר שהנפש היא מורכבת מעצמה ומזולחה מבלתי נבָאה ומנראה ואומר שהיא
מספר המניע את עצמו ר"ל שאיננה מטבע מתרמה כמו השכל הפשוט אלא ממספ
של טבעים אוננה גשמית ולא רוחנית והיא מתנועעת מזה לזה תמיד ואומר שתנועתה
היא סבובית ותדירה לא מפני שתתנועע ממקום למקום תנועה גופנית אלא רוחנית
ע"י פעולותיה שהיא מתנועעת מעצמה בעצמה ר"ל מטבעה השכלי אל טבעה הגשמי
ואח"כ אל השכלי וכן תמיר חלילה בסבוב,
| עמה: במעט נמנע לו להבין ההברל הזה שאתה עושה בטבע הנפש 7
אם תמצא איזה משל נאות כרי להשקיט יותר את רעתי יהיה יקר בעיני, ח וב ב:
איזהו משל יותר טוב מאותו של שני השרים השמימיים שעשאם הבורא יתעלה
דוגמות אל השכל והנפש? נ ע מ ה: אלו הםל ח וב ב: שני המאורות הגדול המשרה
ביום והקטן המשרת 0 נעמה: רצונך לומר השמש והירח
הובב: כן, נעמה: מה ענינם עם השבל ותנפש? ח וב ב: השמש היא
תמונת ודוגמת השכל האלקי שממנו נאצלים כל השכלים והירה הוא דוגמת נפש
העולם שממנה נמשכות כל הנפשות, ג ע מה: באיזה אופן? חובב: הרי את
יורעת כי העולם שנברא הוא 1% לגשמי ורוחני ר"ל בלתי גשמי, ג ע מה: ידעתי
זה, חב ב: וגם את יורעת שהעולם הגשמי הוא מורגש והבלתי גשמי הוא מושכל.
נעמה: גם זה ירעתי, חוב ב: וצריך שתרעי כי מחמשת החושים ראות העין
בלבר הוא העושה שיהיה העולם הגשמי מורגש כמו שהראות השכלי עושה את
.18 11 הבלתי
ספר הויכות
הבלתי גשמי שיהיה מושכל, נ ע מה: והארבעה חושים אחרים שמע משוש טעם
וריח א"כ למה הם? חו ב ב: הראות בלבד הוא המכיר את כל הגשמים או הגופים
והשמע הוא מסייע להכרת והשגת הדברים לא שיקח רהכרה ויקבלה מהרברים
עצמם כמו העין אלא יקבלנה מאחר שהכיר ע"י הלשון ואותו האחר הכיר ע'י הראות
או הבינהו ממה שראה באופן שהראות קודם אל השמע לעולם בהיותו המקור הראשון
אל ההכרה השכלית והג' חושים אחרים הם כלם גשמים שנעשו להכרת ושמוש
הרברים ההכרחים לקיום הבע"ח יותר מלצורך ההשגה השכליה,
נעמה: הבע'ח שאין להם שכל יש להם גם את הראות והשמע, חובב:
אמת הוא זה אבל הוא לפי שהם צריכים ג"כ להם בעבור קיום הגוף אמנם בארם
מלבר הועילם אל קיומו הם הכרחים בעצם להשגת הנפש וזה כי ע"י הרכרים
הגשמים נורעים הסלתי גשמים והנפש מקכלת אותם מהשמע ע"י מה שיאמרו
הזולת ומהראות ע"י העין של גופם עצמו. ג ע סה: הבנהי זה היטב ועהה המשך
לכונתיך. ח ו,ב ב: אין שום אחר משני ראות הללו גשמי ושכלי יכול לראות בלי
אור שיהיה מאיר, הראות הנשמי אינו יכול לראות בלי אור השמש שיאיר העין
והנושא המובט והאמצעי שיהיה אויר או מים או איזה גוף אהר ספירי, ג ע מה;
האש ושאר הדברים המזהירים הרי גם מאירים ועושים שנראה?
חוב ב: כן הוא אבל לא בשלמות אלא כפי מה שהם מקכלים מאור השמש
שהוא המאיר הראשון ובלערי האור הנמשך ממנו בראשונר או מזולתו שקבלתו
ממנו לצורה לעולם לא היה העין יכול לראות ולהבין הרברים והענינים הבלתי
גשמים והכוללים אם לא יקבל ראור מהשכל האלקי ולא הוא בלבר אלא גם המנים
שהם ברמיון (שמהם הבח השכלי מקכל ההבר.ז השכלית) (והם האמצעי כנ"ל) יאירו
מהמינים הנצחים שהם בשכל האלקי (והם הנושא המושג כנ"ל) שהם הרוגמות מכל
הרברים הנבראים והם הנמצאים בשכל האלקי כררך שנמצאים ועומרים המינים
שהם דוגמות הרברים המלאכותים בשכל האומן והם המלאכה או האומגות (ארטי)
עצמה ואלו המינים בלבר הם שקראם אפלטון (איריאי) דוגמת באופן כי הראות
השכלי והנושא וגם האמצעי אל פועל ההשכלה הכל יאיר אותם השכל האלקי
כמו שיאיר השמש את הראות הגשמי עם הנושא והאמצעי שלו וא"כ הוא מבואר
שהשמש בעולם הגשטי הנראה הוא דוגמת השבל האלקי בעולם הקותני.
געמה: יפת בעיני רמיון השמש אל השכל האלקי ואע'ם שהאור האמיתי
הוא אור השמש הנה גם שפע השכל ראלקי יאות מאור לקרותו אור כמו שאתה קוו"א,
חוב ב: הלא יוהר ראוי שיקרא אור והוא באמת יותר אמיתי זה של השכל
מאותו של השמש, נ ע מ ה: יוהר אמיתי למה? ח ו ב ב: כמו שהכח השכלי הוא יותר
מעולה ויש לו הכרה יותר אטיתית ושלמה מכח הראות כך האור המאיר הראות השכלי
הוא יותר שלם ויותר אמיהי מאור השמש המאיר העין, ועור אומר לך כי האור השמש
איננו גוף ולא התפעלות ואיכות או מקרה של גוף כמו שהשבו קצת מפחותי הפלוסופים
אבל באמת איננו אלא צל מהאור השכלי או ווהר שלו בגוף היותר נכבר, ולכן משה
נביאנו בתחילת בריאת העולם אמר שבהיוה כל הדברים האלה אחר. חשוך ואפל
כמו תהום של מים ברתף הרוח האלקי במי ההיולי ברא את האור ור'ל כי מן
השכל המאיר האלקי נברא האור הנראה ביום הראשון מהבריאה וביום הרביעי
נתיחר אל השמש והירח והכוכבים,
|| נעמה: איך אפשר שאור הגופים יהיה דבר בלתי גשמי וכמעט שכלי? ואם
הא גשמי איך תוכל להכחיש שלא יהיה או גשם או איכות או מקרה גשמי?
י חובב
ספר הויכוח : מב
חובב: האור בשמש איננו מקרה אלא צורה רוחנית אליו נאצלת ומצוירת
מהאור השכלי והאלקי ובשאר הכוכבים הוא צורה ג'כ אבל נמשך מאור השמש ועוד
הוא נאצל בררך יותר גשמי ופחות להיות כמו צורה באש ובגופים המאירים אשר
בעולם השפל ובגופים הספירים וזכים כמו האויר והמים יתראה בהם האור של הגוף
המאיר כמו פועל וענין נברל ורוחני ולא גשמי כמו איכות או הפעלות והגשם הספירי
הוא מעבר (וואיקולו) בלבד אל האור ולא נושא אליו,
נעמה: ולמה לא? חוב ב: אם היה האור בגשם הספירי איכות בנושא
יהיו לו תנאיו שהם ששה, ראשונה יהי' מתפשט בנושא חלק אחר חלק אמנם האור
הוא מפלש פתאום בכל הגשם הפפירי, שנית כי האיכות המגיע הוא משנה ההכנה
הטבעית של הנושא אמנם האור אינו עושה שום שינוי בסיפרי שלישית שראיכות
היא מתפשטת במרחק מוגבל אבל האור מתפשט בספירי בלי הגבלה ושיעור, רביעית
שאחרי התרחק פועל ונותן האיכות ישאר לעולם בנושא קצת ממנו איזה זמן כמו
שישאר החום במים אחרי הפררם מהאש אבל בהתרחק נפסדת המאור לא ישאר
בספירי אור, כלל חמשית כי האיכות הוא מתנועע עס הנושא אמנם האור מצד
שהוא מאיר איננו מתנועע בתנועת האויר או המים שהיא נמצא בהס, ששית כי
האיכיות הרבים ממין אתר כשהם בנושא אחר הם מתערבים או נעשים הרכבה
| אחת אבל אורות רבים אינם נעשים אחד והראיה לזה שאם תלכי לאור של שני
נרות תראי כי יעשו שני צללים ואם יותר יותר גם אם נשים ג' נרות או יותר
(בפירטוסו) (אולי הוא פינס) אחר קטן בצדרים מתחלפים נראה כי יעשו ג' אורות
נברלים, כל זה יורה לנו שהאור בגשם הפפירי או בגוף המאיר איננו איכות או
הפעלית גשמי אלא מציאות ופועל רוחני הפועל בספירי בהמצא המאיר ומסתלק
בסלוקו, ואין האור עומר בספירי באופן אחר ממה שיעמור השכל או הנפש המשכלת
בגוף שיש לו עמה הקשר מציאות ועטירה לא הקשר עירוב (עיין בפירוש השם
טוב בהקדמה י"א מהקדמות הח"ב מהמורה) ולכן איננו משתנה בשינוי הגוף ולא
נפסרת בהפסרו באופן כי האור האמיתי הוא השכלי שהוא מאיר בעצם את העולם
הגשמי והבלתי גשמי ובאדם הוא מאיר את הנפש והראות השכלי ומהאור הזה
נמשך אור השמש המאיר בצורה ובפועל העולם הגשמי ובארם נוהן אור אל ראות
העין שיוכל להשיג כל הגופיס לא בלבר אותס שבעולם ההויה השפל (כמו שעושים
גם כל שאר החושים) אלא גם הגופים האלקים ונצחים מהעולס האמתי שהס עקר
סבת ההכרה השכלית בארם מהרברים הנבדלים כי מראית הבוכבים והגלגלים תמיר
בתנועה אנו באים להכיר שמניעיהם הם שכלים ונברלים וחכמת ויכולת הבורא העושה
אותם (כמ"ש דוד) כי אראה שמיך מעשה אצבעותיך וגו', ג ע מה: אקה עושה
כח הראות הרבה יותר נעלה מכל שאר החושים יחר, והנה השאר ובפרט המישוש
והטעם אנכי רואה שהם יותר הכרחים לחיי הארס,
חוב ב: הם יותר הכרחים לחיי הגופ והראות אל החיים הרוחנים מההשכלה
ולכן הוא יותר חשוב ונכבר בכלי ובנושא ובאמצעי ובפועל.
נעמה: תפרש לי ד' מעלות אלו, חובב: הכלי את רואה כמה הוא זך
ורוחני ועשוי באומנות יותר מכלי כל שאר החושים כי העינים הם בלהי דומים
לשאר כל חלקי הגוף אינם בעלי בשר אלא מאירים ספירים ורוחנים נראים ככוכבים
ועורפים ביופי מכל שארחלקי הגוף. המלאכה שבהם נודעת בהרכבת טבע הלחיות
או הרקנות שלהם שהוא ענין נפלא יותר מכל שאר האיברים או הכלים, נושא
הראות הוא כל העולם הגשמי כך השמימיי כמו השפל הזה ושאר א אינם
%" יכולים
ספר הויכוח
יכולים להשיג אלא איזה חלק ,מהעולם. השפל ולא בשלימות, האמצעי של שאר
החושים הוא בשר כמו במשוש או אידים כמו בריח או לחין במו בטעם או אויר
מתנועע במו בשמע, אמנם האמצעי של הראות הוא הפפירי הבהיר והרוחני "ל
אויר מונהר מהאור השמימיי העודף ביופי אל כל שאר חלקי העולם כמו העין, .
המעריף על כל שאר חלקי גוף החי הפועל של שאר החושים הוא מתפשט בדברים
מועטים מהגופים שהם משיגים, הריח הוא מרגיש חריפות או חירור ועקיצת הארים
בלבר והטעם חריפות לחות המאכל והמשקה והמשוש חריפות האיכיות המתפעלות
עס מעט חוש הרגש משותף חומרי ובלתי שלם באופן כי מיני (פעולות) שלשה
חושיש הללו הרי הן הן פעליות ועקיצות קרובות והשמע עס שחהוא' יותר רוחני
ורחוק מ"מ הוא מרגיש ההכאות הכבדות והמרות מהאויר המתנועע מהקשת גוף
אחר בחבירו וזה קצר ומיניו הם מעורבים הרבה עם התפעלות ההכאה ועם החנועה
הגשמית. אמנם העין רואה הדברים אשר בשטח האחרון מהעולם ובמים העליונים "
וכל הגופים הרחוקנם והקרובים הוא משיגם ע'י האור ומשיג את כל טיניהם בלי
שום הפעלות הוא מכיר את מרחקיהם את מראיהם ואורם ואת שעוריהם ותמונותיהם
ומספרם ומצבס ותנועותיהם וכל דבר מהעה"ז עם כמה הברלים פרטים כאלו היה
התיר של השכל ושל כל הדברים המושכלים ולכן אמר ארסטו שאנחנו אוהבים
את הראות יותר מכל שאר החושים לפי שהוא עושה אותנו בעלי השגה יותר מכל
האחרים, וא"כ כמו שבאדם (שהוא עולם קטן) העין בין כל חלקיו הגשמים הוא
כמו השבל בין כל כחות הנפש ודוגמא לו ונמשך אחריו כך בעולט הגרול השמש
בין כל הגשמים הוא כמו השכל האלקי בין כל הרוחנים דוגמא שלו ונמשך אחריו
וכמו שאור וראות עין האדם הוא נמשך ונאצל עם הרבה הבדליו מהאור השכלי
לראותו, כך אור השמש הוא נמשך ונאצל מהאור הראשון והאמתי של השכל האלקי
וא'כ תוכלי להכיר היטב כי השמש הוא דוגמא אמתית אל השכל האלקי ועל הכל
הוא דומה אליו ביופי כי כמו שתכלית היופי הוא תלוי בשכל האלקי שכל המציאות
הוא מצויר בו ביופי גדול כך בעולם הגשמי יופי השמש הוא קבלת היופי כי הוא
מיפה ומאיר כל המציאות, ג ע מה: בודאי השמש הוא רוגמא אמתית מהשכל
האנושי כמו שאמרת ובאמת יש דמיון גדול אל השכל האנושי והעין הגשמי עם
השכל האלקי ועם השמש, אמנם נראה לי שיש הברל בין העין האנושי והשמש
שאיננו כן בין שכלינו והשבל האלקי והוא כי שכלינו דומה אל האלקי במה שכל
אחר מהם רואה ומאיר כי כמו שהאלקי מלבר שהיא מבין כל מיני הרברים הנמצאים
בו עור הוא מאיר כל שאר השכלים עם הרוגמות (איריאי) שלו המאירים והנצחים
כך שכלנו מלבד שהוא מבין מיני כל הדברים עור הוא מאיר כל שאר כוחות
ההשגות שבאדם כדי שעם שהשגתם והכרהם היא פרטית וחומרית תהיה מיושבת
מן השכל ולא בהמית כמו בשאר הב"ח אבל העין והשמש אינם דומים ביניהם כך
בי העין הוא רואה ואינו מאיר והשמש הוא מאיר ואינו רואה,
חוב ב: אולי כי גם בזה אינם בלתי דומים וזה כי העין איננו רואה עס ההארה
הכוללת של (האמצעי) הספירי אלא גם עם ההארה הפרטית מהניצוצין המאירים
הנמשכין מהעין עצמו על הנושא שהם בלברם אינס מספיקים להאיר האמצעי
והנושא אבל מ"מ בלערם לא היה האור הכולל מספיק לעשות פועל הראיה,
נע מה: א"כ רעתך הוא שהעין רואה ע'י שולחו ניצוציו כנושא?
חורב ב: כך הוא דעתי, נ ע מה: הנה בזה אינך מכת המסאים ואריסטו יסתיר
זה ואומר שהראיה נעשית ע"י התחקות מן הנושא ההוא בבת העין ולא בשילוח
הניצוצין
ספר הויכות מנ
הניצוצין כדברי אפלטון, חוב ב: אריסטו לא עשה מופת לזה נגד אפלטון כי
לפ דעתי שני הדברים הס הכרחים בפועל הראות ר"ל הליכת נצוצי העין להשיג
ולהאיר הנושא וכן התחקות מן הנושא בבת העין וגם שתי תנועות הפכיות אלו
אינ] מספיקות אל הראות בלי רבר אתר שלישי ואחרון והוא שהעין ע"י נצוציו
שעל הנושא יעריך וירמה מן הנושא שהשיג (ונתחקה בבת עין) עם הנושא החצוני
ובפועל השלישי הזה תלויה הסיבה האמתית של הראיה,
נעמה: דעתך זו נראית לי חרשה, ח ו ב ב: אמנם הנה קדומה כמו האמת
עצמו ומה שרצוני להוכיח הוא כי העין מלבד שהוא רואה הוא ג'כ מאיר תחלה
כל מה שהוא רואה ולכן אל תאמיני שהשמש הוא מאיר בלבד ולא רואה שראוי
= להאמין כי מכל החושים אותו של הראות בלבר הוא נמצא בשמים והרבה יותר
בשלימות ממה שהוא באדם ובשאר הב'ח, נ ע מה: באיזה אופן השמים רואים
כמונו. חחוב ב: יותר ממנו, ג ע מ ה: יש להם עינים? |
ח וב ב: ואלו הם העינים יותר טובים מהשמש והבוכבים שנקראו בתורה עיני
ה' מפני ראותם יאמר הנביא על ז' כוכבי לכת שבעה אלה עיני ה' המשוטטים
בכל הארץ ונביא אחר אמר על הגלגל המכוכב וגבותם מלאות עינים (או והאופגים
מלאים עינים סביב) וקוראין השמש עין כאמרם עין השמש ואלו העינים השמימיים
כמו שהם מאירין בך הם ג'כ רואים וע"י הראות הם משיגים ומכירים כל רְבָרִי העולם
הגשמי והתחלפותם,
נעמה: וכיון שאין להם אלא הראות איך יכולים להשיג דברי שאר החושים?
חובב: הדברים התלוים בהפעלות מוחלט אינם משיגים אוהם באופן ההוא כי
אינם משיגים הטעמים בטעימה ולא האיכיות במשוש ולא האדים בהריח אלא
מצד שהשמימיים הם סבות לטבעי ולאכיות היסורות (אשר מהם נמשכים הרברים
ההם) הם מכירים בררך סיבה כל אותם הדברים וגם ע"י הראות משיגים הרברים
העושים אלו ההתפעליות , ג ע מ ה: ומהשמע מה דעתך תאמר שהם שומעים?
חוב ב: לא ע"י כלי ואבר מיוחר כי אין להם אלא אותו של הראות אבל
בראותם תנועות הגופים והשפתים והלשון ושאר כלי הקולות הם משיגים את ענינם
ורמזם כמו שתראי כמה אנשים: חרי הראות שבראותם תנועת השפתים והפה בלי
שמיעת קול ישיגו מה שידובר וכמה יוכל לעשות זה יותר היטב הראות של הכוכבים
הגדולים והבהירים ובפרט אותו של השמש כי לפי רעתי עמו בלבר הוא מפלט
ונכנס בכל גופי העולם גם בארץ המקשית כמו שנראה מהחום הטבעי שמשפיע
השמש ער מרכז הארץ ובאופן זה כל הרברים האיכיות וההפעליות והמלאכות של
העולם הגשמי הוא משיגם ברקרוק ובשלימות עם כח הראות בלבר וא"כ כמו ששכלינו
דומה אל האלקי בהיותו רואה ומאיר וכמו שהעין דומה אל השמש בשהוא ג'ב
רואה ומאיר וכמו שהעין דומה אל שכלינו בשני דברים בראיה ובהערה כך השמש
הוא דומה אל השכל האלקי. בראית ובהארת הרברים.
| נעמה: כי מה שאמרת לי מדמיון השמש אל השכל האלקי עתה אמור לי
איזה רבר מהדמיון שאמרת שיש לירח אל נפש העלום;* - >>
ח וב ב: כמו שהנפש היא אמצעית בין השכל +הגוף והיא מורכבת ועשויה
מהאחרים וקיום השכלי ומההתחלפות והשנוי הגשמי כך +הירח הוא אמצעי בין
השמש שהוא דוגמת השכל ובין הארץ הגשמית וכך הוא מורכב ונעשה מאור השמש
האחרדי והקיים ומאופל הארץ המתחלף והמשתנה. ,
נעמה: הבנתי אוהך. ח וב ב. אם הבנת אותי תפרשי מהשאמרת, נ ע מ ה;
שהירת
ספר הזיכות .
שהירח אמצעי בין השמש ובין הארץ הוא מבואר לפי מקומו הוא תחת השמש
וממעל לארץ באופן כי הוא באמצע שניהם ובפרט לדברי הקרמונים שאמרו כי
השמש הוא מיר למעלה סמוך על הירח וכן שהרכבת הירח הוא מאור שמשי ואופל
ארצי זה נראה מהכתמים השחורים הנראים בתוך הירח בהיותן במילאו באופן
שאורו הוא מעורב באופל, :ְ
ח וב ב: הבנת קצת ממה שאמרתי והיותר נקל אמנם העיקר חסר לך, נ ע מ ה:
א'כ תפרש השאר, ח וב ב: מלבר מה שאמרת האור עצמי של הירח להיותו חלש
בזוהרו הרי הוא אמצעי בין בהירת אור השמש והאופל הארצי וגם הירח עצמו
הוא מירכב תמיר מאור וחושך כי לעולם (זולת בשעת לקותו) החצי ממנו הוא
מאיר מאור השמש והחצי שני הוא אופל וחושך, וכבר היתי יכול להגיר לך בהרכבה
זאת הרבה פרטים מדמיון הירח אל הנפש בהיותו רונמא אמיהית אליה אם לא
שאני ירא להאריך, ּ
נעמה: בבקשה ממך הגידה לי כרי שלא ישאר לי דרוש זה בלתי שלם
כי הוא יפה בעיני ולא שמעתיהו מזולתך וחרי היום ארוך שיספיק אל הכ",
ח ובב: הירח הוא עגול כמו כרור ולעולם (אם איננו לקוי) מקבל האור מהשמש
בחציו וחצי גופו השני הבלתי רואה את השמש הוא לעולם' חשוך,
נעמה: הלא אינו נראה שיהיה חצי הירח מאיר תטיד אלא פעמים מועטות
והוא בעת מילואו בלבר ובשאר הזמנים אין האור מחזיק חצי גופו אלא חלק ממנו
פעם גדול ופעם קטון כפי תוספת ומיעוט הירח ולפעמים נראה שאין לו אור.כלל
והוא בעת המולד ויום אחר לפניו ויום אחר לאחוריו שלא נראה אור בשום חלק
ממנו, חוב ב: דבריך צורקים לפי הנראה אבל באמת לעולם חצי גופו מאיר מן
השמש, נע מת: ומרוע אינו נראה כן? חוב ב: מפני שבהתנועע הירח תמיר
בהתרחק. או היוקרב אל השמש הוא משתנה באותו אור המאיר לעולם את חציו
בסבוב מחלק אל חלק ר"ל מהחלק העליון שלו אל התחתון או מהתחהון אל העליון
(שלו), נ ע מה: איזהו הנקרא עליון ואיזהו הנקרא התחתון ? |
חוב ב: חלק הירח התחתון הוא אותו שכלפי הארץ המביט עלינו ואנו רואים
אותו בהיותו מאיר כלו או מקצתו והחלק העליון הוא אותו שכלפי גלגל השמש
שעליו ואין אנו יכולים לראותו גם שיהיה מאיר א"כ הנה פעם אחר בחורש כל
החצי התחתון הוא מאיר מהשמש ואנו רואים אותו מלא אור וזה בחמשה עשר
לחורש לפי שאז הירח הוא נכחי אל פני השמש ופעם אחר הירח הוא מאיר בחציו
האחר ר*ל העליון וזהו בעת קבוצו עם השמש שעליו והוא נותן האור אל כל החלק
העליון מהירח והתחתון שפונה אליו הוא נשאר כלו אופל ואז כשיעור שני ימים
אין הירח נראה לנו ובשאר ימי החודש האור הוא הולך ומתחלף בחצי גרם הירתי
כי מעת הקבוץ האור מתחיל להתמעט מהחלק העליון ולבא אל התחתון הפונה
אליו מעט מעט כפי התרחקו מהשמש אבל לעולם כל החצי ממנו הוא מאיר מפני
= כי מה שחסר מן האור מהחלק התחתון הוא בעליון הבלתי נראה לנו וכן הולך
ונוסם בתחתון ער יום הט'ו שאז כל החלק התחתון הוא מאיר והעליון אפל ואוז'כ
מתחיל האור להעתיק אל החלק העליון בהיותו נחסר מעט מעט מהתחתון ער עת
הקבוץ והוא המולר שאז כל החלק התחתון הנראח לנו הוא משולל כלו מאורה
והעליון הבלתי נראה הוא כלו מלא אור,
נעמה: הבנתי היטיב מהלך והעתק אור חצי הירת ואופל החצי האחר
מהחלק העליון שכלפי הגלגל אל התחתון המביט לנו וכן ההפך, אמנם הגידה לי
איך
ספר הויכוח מד
איך בזה הוא דוגמא אל הנפט, ה וב ב: אור השכל הוא קיים ומה שיאצלו
ממנו בנפש הוא נעשה משתנה ומורכב עם אפל טפני היותה מורכבת מאור שכלי
ואופל וחשך גשמי כמו שהירח מורכב מאור שמשי ומאופל גשמי ושנוי אור
הנפש הוא כשינוי אור הירח מהחלק העליון אל התחתון וכן בהפך לפי שהנפש
לפעמים היא משתמשת בכל אור ההשַגה שיש לשכל בהנהגת הדברים הגשמים
ל אפלה בהחלט בחלק העליון השכלי ערומה מעיון משוללת מחכמה אמיתית
כולה מלאה מערמות ומנהגים גשמים, וכמו כי בעת שהירח הוא במלואו ונכחי אל
השמש האצטגנינים אומרים שאז הוא במבט של שנאה נמורה עם השמש כך בעת
שהנפש לוקחת כל האור שיש לה מהשכל בהלק התחתון כלפי הגוף הרי היא בנכחיות
של שנאה עס השכל ומתרחקת ממנו בכל מכל ובהפך מזה הוא בהיות הנפש
מקבלת אור השכל' בחלק העליון הבלתי גשמי כלפי השכל והיא מתאחרה עמו
כמו הירח עם השמש בזמן הקיבוץ, האמנה כי הרבוק האלקי ההוא היא סיבה
שתעזוב הרברים הגשמים והשגחתם ונשארת חשובה כמו הירח בחלק התחהון המביט
אלינו ובהיות הנפש נברלת אל העיון והרבוק עם השכל אין דברי הגוף מונהגים
ונעשים כהוגן אך כרי שלא יבטל כל החלק הגשמי מוכרח הוא שתפרר הנפש
מרבוקה עם השכל בנתינת האור אל החלק התחהון כך יחסר מהעליון. ומפני שהדבוק. .
השלם א"א שימצא עם ההשגחה ברברים הגשמים לכן הנפש נותנת אורה והכרתה
בגשמיות ומסירתו מהאלקית מעט מעט כמו הירח ער שתשים כל השגחתה בגוף
ותניח בהחלט את העיון ואז היא במו הירח בחצי החורש מלא אור בחציו התחתון
וחשוך בחציו העליון, עור ימשך שהנפש כמו הירח תמשוך האור מהעולם התחתון
ותחזירנו אל העליון האלקי מעט מעט עד שתחזיר לפעמים לאותו הרבוק השלם
והשכלי עם חשק גמור אל הגוף וכן תמיר זה אחר זה ישתנה אור השכל בנפש
מחלק אל חלק וכן החשך הנכחי כמו אור השמש בירח עם דוגמא ורמיון נפלא,
נעמה: אשוב אתפלא בי ואשמח על ראותי איך בחכמה עליונה עשה היוצר
והבורא יתעלה דוגמת חוקי שני המאורות הרוחנים בשני המאורות השמימים השמש
והירח כרי שבראותנו אלה שא"א שיהעלמו מעין הארם יוכלו עיני נפשינו לראות
אותם הרוחנים שא"א שיהיו מושגים אלא אליהם, אמנם להשלמת זה הענין יותר
רצוני כי כמו שהגרת לי רמיון קבוץ הירת עם השמש ונכחיותם תאמר לי ג"כ
איזה רבר מרמיון שני המבטים המרובעים הנקרא רביעי הירח שהאחד הוא ז' '
ימים אחרי הקבוץ והשני ז' ימים אתרי הנכיות ותודיעני אם אולי יש להם ג'כ
איזה רמז בשנוי הנפש,
חובב: ודאי יש להם כי אותם המבטים המרובעים הם בהיות הירח בכון
מאיר בחצי מהחלק העליון ובחצי מהחלק התחתון והאצטגנינים אומרים שהמביט
המרובע הוא של חצי שנאה ומחלוקת והוא כי בהיות שני החלקים ההפכים שוים
זה לוה ובחלק שוה מהאור הם במחלוקת איזה מהם יקבל המותה וכן בהיות אור
הנפש השכלי נחלק בשוה בחלק העליון מהרעת ובחלק התחתון מהמוחשות יש
מחלוקת איזה יגבר וימשול אם השכל על החוש או החוש .על השכל.
נע מה: ומה ירמוז היות המרובעים שנים? ח וב ב: האחר הוא אחרי הקבוץ
שממנו יתחיל החלק התחתון להתגבר באור יותר מהעליון וכן הוא בנפש בבָואה
מן הרבקות אל הנכחיות שאחרי שהיו שני החלקים שוים באור התחתון. יגבר על
העליון כי החוש החמרי ימשול על השכל והשני הוא אחרי הנכחיות שממנו יתחיל
החלק, העליון להתגבר באור על התחתון 4 יארע בנפש בבואה מן הנכחיות אל
הרבקות
ספר הויכוח
הדבקות השכלי שאחרי שהיו שני החלקים שוים באור יתחיל להתגבר החלק העליון
השכלי על התהתון המוחש, נ ע מה: באמת דבר זה לא היה ראוי לשחוק ממנו
והודיעני עור אם יש לך בארבעה המבטים של אהבה מהירח עם השמש איזה
דמיון בשינוי הנפש והם שני מבטים ששים ושנים שלשים.
ח וב ב: המבט הששי הראשון מהירח אל השמש הוא חמשה ימים אחר הקכוץ
והוא של אהבה מפני שהחלק העליון הוא מאיר בלי מחלוקת מההחתון כי עדיין
העליון נוצח והתחקון משועבר תחתיו וכן בנפש בצאתה מהרבקות היא מחלקת
מעט מאורה אל הרברים הגשמים לצרכם וערין השכל גובר ולכן הרברים הגשמים
אז כחושים ורזים ולכן האצטגנונים השופטים שובע הדברים הגשמים אומרים שהוא
מבט של אהבה שנתמעט והמבט השלישי הראשי מהירח עם השמש הוא עשרה
ימים אחהי הקבוץ ורוב האור כבר הוא בחלק התחתון אבל העליון אינו משולל
כלו מהאור אלא שהוא משועבר אל התחתון וכן בנפש בלכתה מן הרביע הראשון
אל הנכחיות שאע'פ שאין השכל משולל מן האור מ"מ רוב הפעולות מן הגשמיות
נעשות בלי מחלוקת וטפני שבעת ההיא הרברים הגשמים הם בשופע ורבוי לכן
האצטגנינים אומרים כי המבט השלישי הוא של אהבה שלמה והמבט שלישי הבא
שנית הוא בעשרים לחרש אחרי הנכחיות וקורם הרביע השני וכבר האור התחיל
להעחק אל החלק העליון אבל בלי מחלוקת כי רוב האור עדיין הוא בחלק התחתון
וכן הוא בנפש אחרי היות כולה ארוקה בגשמיות ותעתק לתת חלק אל השכל
באופן כי בהיות עריין הרברים הגשמים בשופע האור השכלי הוא רבק בהם והוא
המבט השני של אהבה שלמה אצל האצטגנינים, המבט ששי השני בירח הוא
בכ'ה לחרש אחרי הרביע השני קודם הקבוץ העתיר והחלק העליון מהירח כבר
קנה רוב האור עם שנשאר עדיין אל התחתון חלק מספיק ממנו אכל באופן שבלי
מחלוקת הוא משועבר אל העליון וכן הנפש בהפררה מהגשמיות מלבר שהוא יכולה
להגביר השכל על המוחשות עור תעשהו עליון בלי מלחמה מהחוש עם שתשגיח
עריין לרברי הגוף כפי הצורך בהיוהו משועבר אל השכל הישר אבל מפני שבענין
זה הדברים הגשמים הם כחושים ובצמצום לכ; האצטגנינים קוראים לה מבט אהבה +
שנתמעטה ואח'כ מהמבט הרביעי הזה ממבטי אהבה הנפש נוטה אל הרוחניות
ובאה אל הדבוק האלקי שהיא תכלית אשרה ומעוט הרברים הגשמים ובאופן הזה
נעמָה תמצאי שהנפש הוא מספר המניע אה עצמו בתנועה סבובית וסכום המספרים
הוא כמספר המבטים הירחים עם השמש שהם שבעה והקכוץ (רומז) העשר אחרי
ראשית וסוף לשבע המספרים כמו שהקבוץ הוא ראש וסוף קשבע המבטים. "
נעסה: די לי במ"ש מרוגמת הירח לנפש האנושית רצוני לויעת אם יש
איזה רמיון בלקיות הירח לרברי הנפש,
ח וב ב: גם בזה הפליא לעשות היוצר העליון.לקות הירח הוא מפני עמירת
והפסק הארץ בינו ובין השמש המאיר אוחו ומפני צלה נשאר הירח חשוך מכל
צר מהתחתון ומהעליון ולכן נאמר או שהוא לוקה מפני שהוא מפסיר כל האור
מפני חלקיו וכן יארע אל הנפש בהפסקת הגשם והארציות בינה ובין השכל שהיא
מפפרת כל האור שהיתה מקבלת מן השכל לא בלבר מהחלק העליון אלא גם מהחלק
המעשי הגשמי והתחתון. י
3 עמה: איך הגשמיות תוכל להתמצע ולהפסיק בינה ובין השכל? ח וב ב:
כשהנפש נוטה ביותר בלי הגבלה אל הרברים החמרים ונטבעות בהם היא מפסרת
את האור השכלי בהחלט וזה כי מלבר שהיא מפסרת הרבקות האלקי והעיון השכלי
עור
ספר הויכוח מה
עוד ג בענינים המעשים היא נעשית בהמית בהחלט ובלתי אנושית ואין לשכל
שום מקום במנהגיה הפחותים, והנה נפש כזאת היא שוה לנפש הבהמות ונעשית
מטבעם ומאלו אמר פיתגורה שהם מתגלנלים בגוף הבהמית והבע"ח אמנם כי כמו
שהיריח פעם ילקה כולו ופעם קצתו כך הנפש פעם הפסיד אור השכל בכל פעולתיה
ופעם בְמקצהן לא בכלן אבל איך שיהיה הבהמיות בכל או במקצת הוא תכלית
הכליון ועוצם הפחיתות לנפש ולזה אמר דוד המלך ע'ה בהתחנו לאל הצילה מחרב
נפשי מיר כלב יחירתי, נ ע מה: יפה מאור בעיני מותר הרמיון הזה מהנפש הנפסרת
החשוכה ובהמית אל הירה הלקוי והודיעני נא אס בלקות השמש יש לו ג'כ איזה
רמז כיוצא בזה, = = י:
חח וב ב: לקות להשמש איננו חסרון אור בגרם השמש כמו לקות הירח
וזה כי השמש איננו משולל לעולם מאורו כיון. שהאור הוא עצמיתו המיוחה אבל
החפרון הוא אלינו יושבי הארץ-כי מפני עמידת והתמצעות הירח בינינו ובינו אנו
חסרים מאורו ונשארים בחושך,
נעמה: הבנתי זה אמנם הגירה לי מה רמיון יש לו עם השכל, חובב:
כך השכל איננו משולל לעולם ולא חסר מאורו השכלי כמו שיארע לנפש וזה פי
האור השכלי הוא מעצמות השכל וזולתו אין לשכל שום מהות ומציאות אבל הנפש
היא מקבלתו מן השכל ולכן בהפסק המוחשות החמריות בינה ובין השכל היא לוקה
כמו הירח ונעשית השוכה ומשוללת אור כמ"ש לך, נ עמ ה: אנכי רואה היטב כי
השמש והשכל הם דומים בשלילת התפרון מעצמם אבל בחסרון האור לנו בסיבת
הלקות השמשי מפני הפסק הירח בינינו ובינו איזה דמיון יש לו בזה עם השכל,
ח ו ב ב; כמו שבעמירת הירח בין גוף השמש ובינינו יושבי ארץ הוא מונע
לנו אור השמש והוא ר'ל הירח מקבל את כלו בחלקו העליון ונשאר משוך בחלק
התחתון המביט לנו כך בעטירת והפסק הנפש בין השכל ובין הגוף ר"ל בהתרבקה
-
והתאחרה עם השכל אז הנפש מקבלת כל האור השכלי בחלקה העליון ובחלקה
התחתון כלפי הגוף נשארת אפלה והגוף כשאינה מקבל אור ממנה מאבד מציאותו
והיא נעדרת ממנו וזו היא המיתה המאושרת הנמשכת בסבת דבקות הנפש עם
השכל והיא שטעמו אותה המאושרים הקדמונים שלנו משה ואהרן וזולתם שאמרה
עליהם התורה שמתו ע"פ ה' בנשיקתם האלקות כמ"ש לך למעלה,
נעמה: טוב בעיני הרמיון ובאמת הוא מן הרין שבהתאחר הנפש כ"כ
בשלמות עם השכל האלקי מההקש שיש לה עם הגוף באופן כי הלקות הזה הוא
אל הגוף בלבר ולא אל השכל שהוא לעולם בלתי משתנה וגם לא אל הנפש כי
בו הוא מתאשרת כמו שלקות השמש חוא אלינו בלבד ולא: אל השמש שאינו
נחשך לעולם וגם לא אל הירח כי אז היא מקבלת ומחזקת בחלקה העליון כל אור
השמש, והאל יעשה את נפשותנו זוכות לתכלית מאושר כזה, אמנם אמור נא לי
בהיות הנפש רוחנית מה חפרון או הפעלות יש בה שיחייב לה כ'כ שינוים פעם
כלפי הגוף ופעם כלפי השכל? כי בירח התנועה המקומית מקרובו ורחוקו אל השמש
היא סבה מפורסמת אל שינוי כלפי השמש וכלפי הארץ ולא נמצאת סיבה זו בנפש
הרוחנית. וב ב: סיבת כל שנוי הנפש היא האהבה התאומה (יימיני) (כלומר
הפעולה) הנמצאת בהי נ ע מה: איזו אהבה נמצאת לנפש ואיך היא תאומה ?
ח וב ב: בהיות היופי והשלם והמעולה בשכל האלקי לכן הנפש שהיא זוהר
נאצל ממנו היא אוהבת אותו היופי השכלי שהיא מקורה העליון כמו שהאשה
הבלתי שלמה. תאהב הזכר המשלים אותה ומתאוה להעשות מאושרת בהתאחרה
.את 1902 עמו
ספר הויכוח
עמו לנצח ותתחבר עם זו אהבה אחרת תאומה שיש לנפש אל העולם הנשמי
שלמטה ממנה כמו אהבת הזכר לנקיבה וזה כדי, להשלים אוהו בנתינתה בו היופי
שקבלה מהשכל ע"י האהבה הראשונה כאלו הנפש הרה מיופי השכל ומתאוה ללדת
אותו בעולם הגשמי או שהיא לוקחת זרע היופי ההוא כדי להצמיחו בגוף או כמו
אומן היא לוקחת דוגמות היופי האלקי השכלי כדי לחקות ולצייר כרמותם בגופים
וזה לא יארע בנפש העולם בלבר אלא גם בנפש הארם עם שכלה בעולם הקטן
ולכן בהיות אהבת הנפש האנושית כפולה ותאומה (יימיני) שהיא נוטה לא אל;:
היופי השכלי בלבר אלא גם אל היופי המצויר בגוף נמשך מזה לפעמים כי בהיותה
משכת מאוד לאהבת יופי השכל היא עוזבת בהחלט אהבת נטייתה אל הגוף כ"כ
ער שהיא נפררת כלה. ממנו ונמשך מזה אל הארם המיתה המאושרת מהדבקות
(כמ'ש בלקות השמש) ולפעמים יארע לה בהיפך שתמשך יוהר מהראוי אל אהבת
היופי הגשמי ותעזוב כל נטייתה ואהבתה ליופי השכל ובזה היא נסתרת מהשכל
העליון שעליה ונעשית כלה גשמית ומשוללת אור ויופי שכלי פמ"ש לך בלקות הירח,
ופעמים התפעל הנפש בער שתי האהבות שכלית וגופניה וזה יהיה או במזג שוי
ואז השכל הוא במחלוקת עם החמרזות (וכמ"ש בשני המבטים המרובעים מהירח
עם השמש) או שתהיה נוטה אל אחת מהאבות כמ"ש לך בארבעת המבטים של
אהבה שעם שלישים ושנים ששים וכשהנטיה תהיה אל האהבה השכלית אס הנטיה
היא מעט וגם עם התנגדות החמריות הארם נקרא כובש (קונטיניינטי) ואס הנטיה
היא רבה ובלי התנגדות החמריות אז נקרא הארם מסתפק (טימפיראטו) אבל אם
הנטיה היא יותר אל האהבה הגשמית אז הוא בהיפך כי בהיותה נוטה מעט עם
השאר עדין ההנגדות השכל אז הארם נקרא בלתי בובש (אינקונטינינטי) ואס הוא
נוטה הרבה ער שהשכל לא ינגר כלל אז האדם נקרא בלתי מסתפק , (אינטימפיראט),
נע מה: מאר נאות בעיני הסבה הזאת לשנוי הנפש ר"ל לאהבת היופי השכלי
והיופי הגשמי ונמשך מזה כי כמו שנמצאו בארם שתי אהבות נברלות כך נמצאו
שני מיני יופי מתחלפים שכלי וגשמי, ואני מכרת כמה היופי השכלי הוא יותר
מעולה מהגשמי וכמה הוא יותר טוב הדרת היופי השכלי מאותו של רגשמי ,אבל
נשאר לי לרעת ממך אם אולי גם הירח כמו הנפש יש לו אלו הנטיות מהאהבה
כלפי השמש וכלפי הארץ באופן שיהיה הירח גם בזה דוגמא אל הנפש,
חובב: אין ספק כי גס בזה היא דוגמא לה כי אהבת הירח לשמש הנותן
לו האור והחיות והשלמות הוא כאהבת הנקיבה לזכר ובשביל זאת האהבה הוא
מזדרז להתאחר עם השמש ועור הירח אוהב העולם השפל כמו זכר לנקיבה כדי
לעשותו שלם עם האור והשפע שיש לו מהשמש. ולכן הירח עושה תנועותיו כתנועות
הנפש שלא אשתדל לבאר אוהן במשל כרי שלא להאריך עוד בפירוש זה, לבר
אני אומר לך כי כמו שהנפש עם שנויה היא מעחקת ומביאה אור השכל בעולם
הנשמי בעבור האהבה שיש לה לשניהם כך הירח הוא מביא אור השמש לעולם
השפל בשביל אהבתו לשניהם,
נבעמה: השלמת הרמיון הזה נכון מאר ובאמת בררוש הזה הנחת את רעתי
הרבה, חוב ב: הנראה אליך (או) נעמה אחרי הספור הארוך הלז להסכים לי
שבהיות הנפש האנושית מעיינת בעומק ואהבה גרולה איזה נושא היא עוזבת את
החושים ושאר כחות גשמיות? נ ע מה: ראוי להפכים על זה בלי ספק.
חובב: א"כ לא צרקה תלונותיך נגדי כי כאשר ראית אותי מתבורד בלי
הרגש היתה נפשי עם כל כחותיה נאספת בעצמה לעין את חמונת יפעתך עד היות
הראות
ספר הויכות מו
הראות וחשמע עם התנועה נעזבים והכח החיוני בלבר שהוא משותף לשאר הבע"ת
הוא היה מוליך אותי בררך אשר כונתי יק וא"כ אם תרצי להתרעם תתרעם
מעצמך כי סגרת הרלת בעדך.
נ ע מה: מ'מ-אני מתרעמת שיגדל נא כח תמונתי בך יותר מעצמי. חוב ב:
זה הוא לפי שהמציאות והחקוי הפנימי בנפש הוא קודם אל אשר מחוץ כי להיותו
בפנים כבר הוא מושל בכל הכחות הפנימיות אמנם נעמה תוכלי לשפוט שאם
תמונתך אינה רוצה לקכלך עמה מן הנמנע הוא שתקבל בחברתה את הזולת;
נעמה: אתה מצירני עזה ואכזריות ,.
חובב: אמנם! עזה מאר כי את גונבת אותי ואותך וכל הזולת, נ ע מ:ה:
לפתות אני לך תועלת ותשועה כי אני מסירה ממך כמה מחשבות רעות ומזיקות,
חב ב: אבל את ארסיית, נ ע מה: איך ארסיית, חוב ב: ארסיית מארס שיש :
לו פָחת תקנה מכל הארפים שבעולם כי כמו שהארס הולך בכיון תחילה אל הלב
נאינו נוסע משם ער כלותו את כל הכחות הנמשכים אתריו ובהסרת הרפקים וקירור
הנוף הוא ממית בהחלט אם לא יקרב אליו איזו תקנה ותרופה מחוץ כך תמונתך
היא בתוך נפשי ולא תמוש משם לעולם והיא מושכת אליה כל הכחות וגם את
החיים עמהם תספה אלא שאת עומרת מחוץ ופורה ומצלת את כחותי והרגשותי
בהפירך מירה את השבי ואת השלל כרי להעמירני. = >
נעמה: א'כ יפיז אמרת שאני תשועתך כי אם תמונתי הנעלמת היא לך
לארם אנכי היושבת לנגרך צרי למכאובך, ח וב ב: את לקחת השבי מיר תאותך
מפני שהיא היתה מונעת ומערבת את כניסתך לפנים ובאמת לא. עשית להועילני
אלא מפחרך שאם יכלו חיי יכלו גם ארסיותך, ומפני שרצונך להתמיר את רעתי
אינך רוצה שארסיות תמונתך ימיתני כו כפי התמדת הרע יותר הוא יותר גדול.
נ עמה: איני יורעת להסכים יחר את דבריך חובב פעם תחשבני אלקית וחשוקה
= מאד אצלך ופעם תמציאני ארסיית ,
ח ו בב: הכל אמת וזה וזה צודק כי הארסיות בך הוא מסובב מהאלקות,
נעמה: איך הוא אפשר שמן הטוב יבא רע, חו ב ב: אפשר שיארע אבל בררך
לא סלולה והוא מצר שתוף התאוה המשולחת שעמו, נ ע מ ה: באיזה אופן? ח וב ב :
יופיך הוא מתראה לי אלקי יותר מאנושי אך מפני התחבר תמיר עמו תאוה עזה
ועצומה הוא מתהפך בקרבי לארם חזק וממית באופן כי כפי מה שיופיך הוא יותר
גדול כך הוא מוליר בי תאוה וחמרה יותר קשה וארסית ועמירתך לנגרי הוא צרי
למכאובי מצר מה שתעמידני בחיים ולא לבטל הארס אלא להמשיכו ולקיימו כי
ראיתי אותך מעכבת את מיתתי שהיתה קץ וגבול אל עוצם תשוקתי ומנוחה ומרגוע
לנפשי הנאנחה, נ ע מה: כבר התנצלת הרבה על התנכרותך אלי ואינני רוצה עוד
לרקרק ולפשפש אחריו כי לסבה אחרת קראתיך ורבר אחר אני מבקשת ממך,
חובב: מה תבקשי?
נ עמה: זור תָזכור מה שנדרת לי זה פעמים להוריעני מולר האהבה ומקורה
האלקי וגם רמזת להראיתני פעולותיה באוהבים ועתה נראה לי הזמן מוכן ונאות
ואתה אמרת שאינך הולך לעסקים עקרים לכן מוצא שפתיך עתה תשמור ועשית ,
חובב: הריני צריך עכשיו יותר למצוא מי שילוני מלפרוע חובותי ואם
מצאתי חן בעיניך תסיעני לעשות חובות חרשים ולא תכריחני לפרוע הישנים.
נעמה: אמר מה צרכך, ח וב ב: גדול, נעמה: אמור מה? חוב ב: איזהו
יוחר גדול מלמצוא תקנה לחיי הנאנחים וחנאנקים? נ ע מה: רצונך שאיעצך?
חובב
ספר הויכווז
חובב: ממך היתי רוצה לקבל חמיר עצה וחיים, ג ע מה: אם תפרע את המועט
תמיד כשתרצם תמצא מי שיאמין לך על המרובה כי טי שהוא פרען מוב הוא '
קונה את הזולת, חוב ב: תחשבי את שאלתך דבר מועט. |
נעסה: היא מעט בערך למה שאתה שואל. חוב ב: למה? ג עמה: כי
יותר נקל הוא לך לתת מה שביכלתך לחת מלקבל מה שאין ביכלתך לקבל.
ח וב ב: זאת. הטענה עצמה תכריח אותך שתתני לי תקנה תחילה כ"ש שרטוב
יהיה משותף כל אחר ראוי שיחן ממה שיש לו ושיקכל מה שחסר ממנו ושהוא:
צריך לו, נע מה: באופן זה לא תהיה נחינהך פרעון ולא מהנה חנם כי אני רואה
שתרצה למכור מחרש מה שכבר הוא משועבר. תפרע תחלה החוב ואח"כ תאמר
איך ראוי שיוחלקו הטובות המשותפים, ח וב ב: והרי יש כמה דברים שהם חוב >
בלי שום נרר והבטחה,
גבעסה: אמר נא לי איזה מהם, חוב ב: לעזור האוהבים ממה שאפשר
אינו נראה לך חוב? נ ע מה: הוא חנינה ולא חוב, ח וב ב: חנינה הוא לעזור
הנכרים שאינם אוהבים אבל לאוהבים הוא חוב וההמנע מזה הוא פחיתת של חסרון
אמנה אכזריות ונבלה, נ עם ה: אפילו שזה יקרא חוב לא תוכל להכחיש שבין כל
החובות ראוי לפרוע תחלה אותו שיש עליו נדר והבטחה קודם לזולת,
חוב ב: גם בזה לא אסכים לך כי מן הראוי הוא לפרוע החלה מה שהוא
חוב מעצמו בלי שום נרר כי באמת מה שהוא חוב בלי נרר הוא קודם לאותו
שאיננו חוב אלא מחמת ההבשחה והנדר, וא"כ הפתכלי כי נתינתך תקנה לרעתי:
הוא חוב אמיתי כיון שאנו אוהבים גם שלא הבטחתני בזה אמגם הבטחתי אליך
לא היחה חוב אלא חנם, וגם איננה הכרחית לך הרבה שהרי אינה להצילך מסכנה
או נזק כלל אלא לשעשעך ולהפיס דעתך ולכן ראוי שיקרים פרעון חובך הבלתי
מובטח אל הבטחתי הרצונית, |
נע מה: ההבטחה לברה היא תעשה את החוב בלי צורך שיעבוד אתר,
חוב ב: יוחר ראוי הוא שהחוב לבדו יעשה ההבטחה והשעבור מעצמו בלי שיצטיך
הבטחה אחרת, נ ע מה: הן גם יהי כדבריך אינך רואה כי מה שאני טבקשת
ממך הוא ידיעת ועיון ענין האהבה, ומה שאתה מבקש ממני הוא הפועל וההרגל
שלה וא"א שתכחיש כי לעולם ידיעת והכרת הרבר קודמת.אל המעשה לפי שבאגשים
השכל הוא המישר את המעשה, וכיון שכבר נתת לי איזה רמז מהאהכה ממהותה
ומשתופה נראה שהעקר חפר אם לא אכיר יריעת מולרה ופעולהיה ולכן בלי שום
איחור ראוי שתשלם מה שהתחלת כבר ולמלאות את השוקתי, כי אם כדבריך שאתה
אוהבני באמת הגה ראוי שתאהב את הנפש יוהר מהגויה וא'כ אל תעזבני מסופקת .
ברבר כ"כ גרול ומעולה ואִם הרצה לכורות על האמת תסכים לי כי בזה מוטל
עליך החוב יחד עם ההבטחה ולכן מוטל עליך הפרעון תחלה ואם הפרעון שלי לא
ימשך יהיה יותר הדין עמך להתרעם. |
ח וב ב: אא להתוכח עמך נעמה כשחשבתי שיהיו כל דרכי ההתנצלות
סגורים בערך את בורחת באורח חרש ולכן צריך לעשות הפצך ועקר הסבה בזה
היא שאנו הוא: האוהב ואת הנאהבת ועליך לגזור אומר ועלי להקים לך וכבר
הייתי רוצה למלאת חשקך ולהגיר לך איזה רבר ממולר האהבה ומהפעולות הנמשכות
ממנה, אבל איני יורע לנזור בלבי איך ארבר סמנה אם לְשבחה אם לגנותה כי
מצר מעלתה היא ראויה לשבח ומצר תוקף פעולותיה בפרש עמרי היא ראויה לגנות,
נעסה: אמור האמת בין לשבח בין לגנאי כי לא תוכל ₪ הובב:
ספר הויכוח מז
להלל עושה רע לא יכשד, לנגות האמיץ כח הוא דבר מסוכן, והרי אני נכוך ואיגי
יורע לגזור מה לי לעשות אמרי לי את נעמה איזהו הרע היותר מעט, נ עמה:
לעולם האמת הוא יוהר מעט רע מהשקר, חו בב: לעולם הבטחה הוא יותר מעט
רע מחסכנה, נ ע מ ה+ אתה פילוסוף: ואתה מפהר לומר האמק ?
חו בב: אעפ"י שלא יאות אל המעולה לומר השקר (גם שיהיה מועיל) לא
יאות גם לנבון להגיר האמת שימשך ממנה נזק וסכנה. כי האמת שהגרתי מיקת
הכמה לשהוק ממנה וסכלות להגיר אותו, נ ע מה: הנה היראה מהגדת האמת לא
נראית אלא נאותה, ח וב ב: אינני ירא מהגדת האמת אלא מהנזק שיוכל להגיע
לי מאמירתו, ג ע מה: כיון שאתה (לפי דבריך) מוכה כ"כ מהאהבה מה הפחר
עור ממנה מה תוכל להרע לך שלא הרעה כבר ובמה חוכל להזיקך שלא הזיקך
כבר? חוב ב: הריני ירא מעונש חרש,
נעמה: מהו זה שיהי' חרש אצלך, חוב ב: ירא אנכי שלא יארע לי מה
שכבר אירע אל (אומירוי) שמפני היותו מזמר בגנות האהבה אבר את ראותו,
נעמה: מעתה אין לך לירא עור מזה כי כבר האהבה (בלי שתספר בגנוחה)
הטיחה את עיניך מראות כי זה מעט היית עובר ועיניך עקומות ולא ראיהני.
ח וב ב: אם לפי שנתרעמתי ביני לבין עצטי בלבר מהחמס ומהצער המניע
לי מהאחבה היא רומזת להפיר את ראותי מה תעשי אם אחרף אותה ברבים ואגנה
את פעולותיה, 1 ע מה: (אומירו) נענש ברין כי היה מחרף נגר הדין מה שלא
הזיק לו כלל אבל אתה אם תרבר רע על האהבה הרין עמך אחרי שהגדילה להרע
לך בכל יכלתה,-ח ו ב ב: הבעלי יכולת שאינם רחמנים הם מענישים פתאום ובמהרות
יותר מבצרק ומשפט ואת הרין תתנקם ממני. יותר (מאוטירו) לפי שאני מעבדיה
מה שלא היה הוא ואם אותו ענשהו לבלתי התנהגו כאיש נריבות הרבה יותר הענישני
מצר זה וגם ממה שאהיה מורר כנגרה,
= נעמה: אמור אתה דבריך ואם תראה שתתקצף תתחרטי מהם ותשאלי ממנה
מחילה, ח וב ב: את רוצה שאנסה בעצמי כמו שעשה (טיסוקורו). נ ע מה: מה
עשה? חו בב: היה משורר נגד אהבת (אילינה ופריש) ומגנה אותה ואחרי שקבל
העונש עצמו של (אומירו) פרה עצמו תיכף ומיד בעשותו שיר הפך הראשון בשבח
והלול (אילינא) ואהבתה ותיכף אורו עִיניו כבתחלה, נ ע מה: כיון שכן הרי תוכל
לרבר כרְצונך כי כבר ירעת אופן הצלתך. = |
חובב: לא אנפה בעצמי בי יודע אני שתהיה אכזרית נגדי הרבה יותר,
כי חשא העברים הוא מקציף לארונים ומביאים לאכזריות יותר מחטא זולתם אך
אני רוצה בזה להתתכם יותר מהם וארבר עכשיו בכניעה ובענוה ממולדה וממוקרה
הקרום אבל מפעולותיה הטובות והרעות לא ארבר לך עכשיו כלל באופן שאצטרך
להלל אותם מפחר ולא לגנותם בעזות מצח, |
= | נעמה: לא הייתי רוצה שתניח זה הדרוש בלתי שלם כי כמו' שראשית
האהבה הלוי במולרה כך תכליתה תלוי במעשיה ואס הפחר מונע אותך טלהגיר
גנוהם לפהות תגיר את שבחם אולי בדרך זה תוכל למצוא חן בעיניה להשלים עמה
ותטיב לך כי דרך הבלתי משוערים בנהינת העונשים שהם נדיבים במלאת משאלות
המתחננים. ח ו ב ב: זה היא אם היו שבחים אמיתים אבל כשלא יהיו יהיה חניפות.
| נעמה: ם'מ צריך להתניף את בעלי היכולת, ח וב פ: אם להחניף פועלי הטוב
הוא מגונה כמה מגונה יותר להחניף פועלי הרע? נ עמה: בלי שתשקיף לנזקיך
ואל מה שבינך ובין האהבה הודיעני נא באמת אלו הם חרבים מפעולות האהבח
אם
ספר הויכות
אם רטובות או הרעות, ה וב ב: בהביטי אל האמת ולא אל הנזק והצער שלי
אמצא שהראויות לשבח הם יותר מהראויות לגנאי לא בלבר במספר אלא גם במעלה
וחשיבות, נ ע מה: א'כ שפעולותיה הטובות הם יותר מהרעוח בכמית ובאיכות
אמור את הכל כי חמצא חן בעיניה בפרסם גודל טובותיה יותר משתענישך על
אמרך באמת את מעוט רעותיה ואם היה מכלל האלוקות השמימיים אין ראוי שירע
בעיניה האמת כי האמת מחובר תמיר אל האלקות והיא אתות של כל האלוקות.
ח וב ב: יספיק שנרבר היום ונמתין ליום אחר לרבר טמעשיה הטובים והרעים
ואולי אסכים אז להפיס דעתך ולומר הכל ואם האהבה תקצוף נגדי אקח האמת
שהיא אחותה ונם לך שאת בתה ורומה אל אמה להליץ בערי,
נעמה: אני משלמת תודות לך על נרבתך ומרצת לתת לך זמן וכרי שלא
יכלה היום בדברים כאלה' הגירה לי אם נולרה האהבה ואימתי נולדה ובאיזה
מקום וממי ולמה, ח וב ב: שאלת חכמה עם צחות וקצור היא שאלתך זאת ממולר
האהבה בחמשה הלוקין ואתת לאחת אזכרם לראות אם הבנתי כונתך, נ ע מ ה:
ירעתי בודאי שהבנת אותי אמנם יהיו לרצון לפני אם תפרשם,
ח ובב: את שואלת ראשונה אם האהבה היא הוה ונולדת ונמשכת מזולת
או אם היא בלתי הוה ולא נמשכה משום דבר קורם, שנית כשיונח שנולרה אימתי >
נולדה אם מולרה והשתלשלותה מהזולת הוא נצחי או זמני ואם הוא זמני באיזה
זמן היה אש אולי בזמן בריאת העולם ויצורת כל הדברים או אח'כ באיזה זמן
אחר, שלישית באיזה מקום נולרה ובאיזה מהשלש עולמות היתה התחלתה אם בעולם
השפל או בשמימיי או אולי ברוחני מהשכלים והאלקות, הרביעית מי הס מולירה
אם היה לה אב בלבר או אם או אם נולדה מן שניהם ומי היו אלקים או אנושים
או מטבע אחר, וגם הם ממי נולדו עור חמישית לאיזה תכלית נולדה האהבה
והצורך שנולרה בשבילו כי הסבה התכליתית היא שבשבילה נתהוה כל הוה ותכלית
ההוה הוא קורם במחשבת ובכונת המהוה והפועל אע"פ שהוא בסוף המעשה. אמר,
נעמה אלו הם חמש שאלותיך במלת האהבה,
בע מה: אלו הם בודאי ואנכי עשיתי השאלה אבל אתה הרחבת אותה ה באיפן
שנתת לי תקוה טובה מהתשובה שאני מבקשת כי כמו שהמכות הפחותת ונראות
היטב הן נרפאות יותר כהוגן כך הספקות כשהם נחלקים היטב ונפרדים יותרו
יור בשלמות ולכן נבא אל התשובה שאני מצפה מאר אותה, חובב: הנך
יורעת כי ברצותנו לשפוט על דברים מתיחסים ללירת האהבה צריך להניח תחלה
ולהסכים שהיא נמצאת ולרעת איזהו מהותה, נ ע מה: מציאותה הוא מבואר וכל
אחר ממנו יוכל להעיר על זה ואין גם אחר שלא ירגישנה בעצמו ולא יראנה ואיזהו
מהותה נראה לי שרברת על זו הרבה מאותו יום שרברנו מהאהכה והחמרה,
ח וב ב: איננְו מועט אצלי זה שאת מורה להרגיש בעצמך שהאהבה היא
נמצאת כי היתי מפחר שבעבור הערר הנסיון לך תשאל לי מופת על מציאותה
ולמי שלא ירגישנה (כמו שהייתי חושב אותך) לא יהיה נקל לעשות לו מופת,
נעמה: כבר סלקתי ממך הפחר הזה, ח ו:ב ב: אחרי שהונח מציאות האהבה
אמרי נא אם הרברים מתיחסיס למהותה שהגדתי לך כבר מזומנים הם ברעפך?
נ ע מה: אני חושבת היותם בזכרוני אך לא יקשה עליך רצוני שתחזור לי בקיצור
מה. שצריך להיות מזומן מהם בזכרוני .:רי שאוכל להבין היטב מה שהאמר מילירת
האהבה, ח ו ב ב: גם בזה יהיה רצוני להפיס דעחך אמנם איני זוכר היטב הרברים
ההם. ג ע מה! אתה חשבת את עצמך בזכרון טוב, אם אינך זוכר מדברי עצמך
אד
ספר הויכוח מח
איך הזכור מהזולת? ח ו ב ב: אם זכרוני הוא לזולתי איך יוכל לשמש לי ברברי?
ואם איני זוכר מעצמי איך אזכור מהסיפורים שעברו, נ ע מה: זרהוא אצלי שהמאמרים
אשר ירעת להמציאם לא תוכל לזכור אוהם,
ח וב ב: כשהייתי מדבר עמך בעת ההוא היתה נפשי מציירת ומסרת הטענות
ולשוני המלות היוצאות החוצה אבל העינים והאזנים היו פועלים בהפך ומושכים
את תמונתיך. בתוך נפשי עם תנועותיך ואמריך ורמיזותיך שהם בלבד נשארו
חקוקים בזכרוני ואלו בלבר הם שלי ואותם של עצמי הם זרים ממני אם יהיה
מי שירצה מאלו הבאים ממך אני זוכרם אבל מאותם שיצאו ממני לתוץ יזכרם
מי שירצם, נע מה: איך שיהיה האמת הוא לעולם אחד בעצמו אם מה שאמרת
לי בשכבר היוהם בזה הענין הוא אמת גם שהזכרון לא ישרת לך לשנותו תשרת
לך הנפש להגיד מחרש האמת ההוא עצמו, ח וב ב: זה אפשר לעשותו אך לא
באותו האופן והצורה והסרר שעשיתי אז ולא אכלול אותם הפרטים כי באמת איני
זוכרם. נ ע מה: אמור אותם באיזה אופן שתרצה כי חלוף התמונה והסרר לא
יעכב אחרי שעצם הענין הוא אחר ואנכי הזוכרת מרבריך יותר ממך ארקרק עליך
במה שתשמיש או תחליף, כיון שרצונך שאגיר לך מה היא האהבה אומר לך בקיצור
ובכללות כי אהבה בשיתוף ר"ל חמרת איזה רבר,
| נע מה: הייתי יכול לגדרה יותר בקיצור ולומר בלבר כי האהבה היא חמרה
שכיון שהיא חמרה צריך שתהיה מאיזה דבר נחמר כמו שהאהבה היא לאיזה דבר
נאהב, ח\ ב ב: הרין עמך אבל הביאור איננו חסרון. נ ע מ ה: לא אבל אם הָיית
מגדר האהבה בשיהוף שהיא חמרה היית צריף לומר שכל אהבה היא תאוה וחמדה
ושכל חמרה היא אהבה, ח וב ב: כך הוא לפי שהגדר הוא מההפך עם הנגדר
ושניהם כוללים בשוה, נ ע מה: באופן אחר אמרת לי ביום שעבר ר"ל כי האהבה
איננה לעולם תאוה וזה כי הרבה פעמים היא אל הרברים שהם נמצאים והם תחת
יר האךם כמו אהבת האבות לבנים ואהבת הבריאות המושג והנכסים הקנוים אבל
החמרה היא המיר מהרברים שאינם נמצאים או שאינם ברשות החומד כי מה
שיחפר לנו נתאוה שימצא אס אינו נמצא ושנשיגהו אם לא השגנוהו אבל הדברים
או האנשים שאנו אוהבים אותם יש להם מציאות והם שלנו לפי הרוב והבלתי
נמצאים מעולם לא נאהבם וא"כ איך תאמר שכל אהבה היא חמרה,
ח וב ב: עור עלה בזכרוני כי מתחלה גדרנו האהבה באופן אחר מגדר החמרה
כי אמרנו שהחמרה היא הפעלות רצוני להתאחר ברבר הנחשם טוב אמנם ביארנו
אח'כ כי עם היות החמרה בדברים הנחסרים מ"מ היא מורה אל איזה מציאות
כמו האהבה כי אם הרבר ההוא חסר לנו הוא נמצא אצל אחרים או אצל עצמו
בכח אם לא בפועל ואם אין לו מציאות אמיתו לפחות יש לו מציאות מרומה
ומחשבי, וגם ביארנו כי עס היות האהבה לפעמים לרברים המושנים מ'מ היא
מורה תמיר איזה חסרון והערר כמו החמרה, והוא מפני שהאוהב אין לו עריין
אחזות שלם עם הרבר הנאהב ולכן הוא אוהב וחומר האחרות השלם עמו או אעפיי
שהוא נהנה ומתאחד בו עתה הנה יחסר לו ההתאחרות וההנאה העתירה ולוה הוא
חומר ומתאוה לה וא"כ בטוב העיון החמרה והאהבה הם רבר אחר בעצמו אעפ"י
שלפי הלשון והרבור ההמוני יש לכל אחד איזה הברל כמו שאמת ולכן בסוף
הסיפור ההוא גדרנו שהאהכה היא חמרה להתאחר עם הנאהב ובארנו איך כל
חמרה היא אהבה. וכל אהבה חמרה ועל הדרך ההוא גדרתי לך עכשיו בכלל כי
האהבה היא חמדת איזה רבר,
נעמה
ספר הויכות
נ עמה: בהיות האהבה והחמרה שני שמות שכמה פעמים הם רומזים דברים
מתחלפים איני יורעת איך אתה יכול לעשות כל אחר כי עם שאפשר לומר שרבר
אחר בעצמו הוא אהוב "ונחמר הנה יורו על שתי המעליות מהנפש ברבר ההוא =
האהר לאהב והשני לחמוד אוקו, \
ח וב ב: אופן הרבור מראה לך זה. וכבר יש קצת מהאלקים האחרונים שמניחים
איזה הבדל עצמו ביגיהם באמרם שהאהבה היא ראשית האוה כי באהבת הדבר
תחיה נבוא אח'כ לחמוד אותו, נ ע ם ה: באיזה טעס הם עושים האהבה התחלת
חמרה? ח וב ב: ראשונה הס מגדרים האהבה שהיא רצוי והאותות בנפש (כלומר
מציאת חן) מהדבר הגראה טוב ומהאותות-והרצוי ההוא נמשכת החמרה לרבר הנרצה
והחמרה היא תנועה לרבר הנאהב וא"כ האהבה היא התחלת תנועת החימור,
נע מה: האהבה הזאת תהיה בדברים הנחסרים שאינם מושגים שחמשך
אחריה תנועת החמרה אבל אהבת הרברים המושגים שא"א שתהיה התחלת חמרה ,
מה הוא לפי רבריהם, חו ב ב: אומרים כי כמו שהאהבת הרבר החסר מהאוהב
היא האותות הרבר בנפש האוהב והתחלת תנועת החמרה כך אהבת הדבר המושג
אינה אלא התענוג והשמחה המגעה בשביל ההנאה מהרבר הנאהב והיא תכלית
וגבול לתנועת החמרה ואחרית מנוהתה, ע ט ה: א"כ הם עושים האהבה שני מינים
הא' התחלת תנועת חמרה שהיא לרברים הבלתי מושגים והשני תכלית וגבול והיא
| השמחה והתענוג שהיא לרברים המושנים, והנה זה המי השני נראה שהוא דבר
- זולת החמרה כיון שהוא נמשך אחריה אבל רראשון איננו נראה נכדל מהתמרה
כי שניהם הם אל הרברים הבלתי מושגים ועתה יש להם טענה אחרת בהברל
שתי הפעליות הללו אהבה וחמרה ? ו
הובב: יש להס טענה אחרת נוסרת בהפכים של שתי אלו שהם נברלים
כי הפך האהבה היא השנאה והפך החמרה אומרים שהיא בריחת הרבר השנאוי
ולכן אונורים כי כמו שהאהבה היא התחלת חמרה כך השנאה היא התחלת בריחה
וכמו שהאהבה והחמדה הם שתי הפעליות להשיג הרבר הטוב כך השנאה והבריחה
הם שתי הפעליות להנצל מהרבר הרע ואומרים כי כמו שהשמחה והעגג הם תכלית
הסיבה אל האהבה והחמרה כך היגון והצער הם סיבת השנאה והבריחה וכמו שהתקוה
היא אמצעית בין האהבה והחמרה ובין העונג (כי התקוה היא אל הטוב העתיר
והרחוק והשמחה והעונג הם בטוב ההוה והרבק) כך היראה היא אמצעית בין היגון
או הצער ובין השנאה והבריחה כי היראה היא מהרע העתיד והרחק והיגון והצער
הם מהרע הנמצא והדבק באופן כי אלה החכמים עושין החמרה נברלת מאהבה מכל
וכל בין מהאהבה שהיא התחלה לחטרה והיא נקראת ריצוי והאותות(קופפלאציינציאה)
ובין מאותה שהיא תכלית לה הנקרא שמתה או עונג, |
נעמה: ההברל הזה נראה לי צווק ואתה חובב מרוע אינך מסכים בו?
שאתה מניח האהבה והחמרה דבר אהר בעצמו, -ח ו ב ב: גם אלו החכמים מוטעים
מחלוף השמות שאצל ההמון ורוצים להניח הברל בהפעליות הנפש שאיננו בם
באמת, נ ע מה: באיזה אופן ?
חובב: הם מגיחים הברל עצמי בין האהבה והחמדה שהם. בעצמוהם דבר
אחר לבר ועושים הפרש בין אהבת הרבר הבלתי מושג ובין המושג עם היות האחת
אחת -בעצמה, נ עמה: אם אינך מכחיש שהאהבה היא האותות הרבר האהוב
שהוא גורם החמרה אינך יכול להכחיש שלא תהיה האהבה רבר זולת החמטרה ר"ל
התחלת לה באופן שהיא התחלת תנועה,
חובב
ספר הויכוח מט
חובב: האותות וריצוי הדבר האהוב איננו אהבה אלא סבה לה כמו שהיא
ג'כ סיבת החמרה כי האהבה אינה דבר זולת חמרת הדבר הנרצה באופן כי האותות
והריצוי הם סיבות החמרה והאהבה וא"כ האהבה והחמרה הם דבר אחר באמת
ושניהם מורים על האותות ורצוי הקורם. והחטרה אם היא תנועה היא תנועת הנפש
בדרבר הנחמר וכן האהבה היא תנועת הנפש ברבר האהוב, והאותות הוא התחלת
התנועה הזאת הנקרא אהבה או חמרה.
נעמה: אם היו האהבה והחמרה דבר אחר לא יהיו ההפכים שלהם נברלים
והשנאה היא הפך האהבה והבריחה היא הפך החמרה, ח וב ב: גם בזה אין האמת
כדבריהם, כי הבריחה היא הנועה גשמית הפכית אל הרריפה שאחרי החמרה לא
אל החמדה והפך ההמרה היא המאוס והתעוב שהם השנאה עצמה ההפכית אל
האהבה, באופן כי כמו שהם דבר אחר כך ההפכים שלהם (שהם המאוס והשנאה)
הם דבר אחר בעצמו, נ עמה: אנכי רואה כי האהבה והחמרה הם רבר אהר
וכן ההפפים שלהם אבל אהבת המושג והבלתי מושג נראים לי נבדלים כרבריהם.
ח ו ב ב: נראים הס נברלים ואינם כן כי אחהבת המושג איננו העונג ושמחת
ההנאה במושג כרבריהם כי המשיג מתענג ונהנה במושג, אבל ההנאה והעונג אינם
אהבה כי א"א שהאהבה שהיא הנועה או התחלת הנועה תהיה דבר אחר בעצמו
עם העונג והשמחה שהם מנוחה תכלית וגבול התנועה וכ'ש שיש להם מהלכים
הפכים כי האהבה היא באה מהאוהב אל האהוב והעונג הוא נמשך מהאהוב להאוהב
ובפרט מפני שהעונג הוא מהדבר המושג והאהבה היא תמיר אל הנחסר מהאוהב
והיא לעולם אחת עם החמרה,
נעמה: הנה האהבה היא גם לדברים המושנים, ח וב ב: ההשנה והקנין
התוה איננו חסר אבל התמרת עמירתן בעתיר היא הפרה והיא הנחמרת והנאהבת
מבעל הקנין ההוה באופן כי השגת הרבר בהוה היא המענגת והעתירה היא הנחמרת
והנאהבת וא"כ בין אהבת המושג ובין אהבת הבלתי מושג הוא דבר אחר בעצמו
עם החמרה אבל היא נברלת מהעונג כמו שהעצב והיגון הם זולת השנאה או
המיאוס כי העצב הוא מהרע ההוה והשנאה היא כרי שלא לקבלו בעתיר, נ ע מה:
איך אתה מניח סדר אלו ההפעליות ? ח ו ב ב: הראשון הוא אהבת וחמרת הרבר הטוב
והופכו הוא שנאה ומאוס הדבר הרע, התקוה היא באה אחרי הארבה והחמרה שהיא
לדבר טוב עתיר או נפרר, והיראה היא הפכה שהיא מהרע העתיר או נפרר וכשתתחבר
התקוה עם האהבה והחמרה ימשך רדיפת הרבר הטוב הנאהב, כמו כשתתחבר היראה
עם השנאה והתעוב ימשך בריחת הרע השנאיי. התענוג והשמחה הם מהרבר הטוב
הנמצא והדבק והפכם הוא הצער והיגון שהם מהרבר הרע ההוה והרבק וההפעלות
הזה האחרון ר"ל השמחה והעונג הוא הראשון במחשבה כי כדי להשיגו הארם
אוהב וחומר ומקוה ורודף ולכן תנוח ותשקוט הנפש בו וכשהושג בהוה הוא אהוב
ונחמר בעיקר באופן כי בטוב ההשקפה והעיון, האהבה והחמרה הס בכל צר דבר
אחר בעצמותם, גם שכפי דבור ההמון מין אתר מהאבה נקרא יותר ביחור חמר
ומין אהר נקרא יותר ביחוד אהבה ולא שני שמות אלו בלבר אלא אחרים ג'כ
הם רומזים כלם על רבר אחר כי באמת מה שהוא נאהב הוא לפעמים נחשק ונרצה
ונתפץ ונתאב וכן הוא נחמר וכל אלו השמות ואחרים כיוצא בהס אעפ'י שבל אחר
מהם יתיחר למין אתר מאהבה יותר מלזולתו מ"מ כולם הם מורים בעצמוהם דבר
אחד שהוא חמחת הרבר הנחסר כי מה שהוא מושג איננו נחמר ונאהב אלא החמד
והאהבה הם לעולם לרבר חסר לאוהב שהוא נראה לו טוב ולכן יחמוד ויאהב אם
.פנונת 18 אינו
ספר הויכוח
אינו נמצא שימצא באמת חוץ לנפש כמו שהוא בנפש ושיהיה בפועל כמו שהוא
בכח, ואם הוא בפועל ואינו מושג שיהיה מושג, ואם הוא מושג בהוה שיהיה מושג
לעולם בי ההשגה הזאת העתירה איננה עדיין במציאות והיא החסרה ומהמין הזה
היא אהבת האבות והבנים זה לזה כי הם חומדים ליהנות תמיד זה מזה בעתיר
כמו שהם בהוה, וכן היא אהבת הבריא את הבריאות והעשיר את העושר כי איננו
מתאוה להרבותו בלבד אלא ליהנות ג'כ בו בעתיד כמו בהוה וא"כ האהבה כמו
החמרה בהכרת היא לרברים החסרים באיזה צר, ולכן אפלטון גרר האהבה שהיא
האות הרבר הטוב ליהנות בו ולעולם כי במלת עולם נכלל חסרון ההתמרה,
נעמה: עם היות שיתחבר עם האהבה איזה חסרון החמרה הנה היא מורה
מציאות הרבר כי האהבה לעולם היא לרברים הנמצאים אבל החמרה באמת היא
לרבריס הבלתי מושגים וגם פעמים הרבה לבלתי נמצאים. |
חוב ב;: במה שאמרת שהאהבה היא לדברים הנמצאים האמת אתך לפי
שהבלתי נמצא א"א להבירו ומה שאינו ניכר א'א לאהוב אותו, אמנם מה שאמרת
שהחמרה היא לפעמים לבלתי נמצאים שימצאו איננו אמת בהחלט. לפי שמה שאין
בו שום צר מציאות. א"א להכירו ומה שא"א להכירו א"א ג"כ לחמור אותו וא"כ
כל מה שנחמור צריך שיהיה לו מציאות בנפש ואם הוא בנפש צריך ג"כ שיהיה
חוץ לנפש באמת אם לא בפועל לפחות בכח בסבותיו שאל"כ חהיה ההכרה כוזבת
א'כ מכל צר אין האהבה זולת החמרה,
נעמה: הנה בארת לי היטב שכל אהבה היא חמרה ושהם לרברים שעם
היות להם מציאות באיזה אופן, מ"מ יש להם איזה חפרון בהוה או בעהיר, אמנם.
שאר לי ספק אחר כי עם שכל אהבה היא חמרה הנה לא נאמר שכל חמרה
תהיה אהבה לפי שהאהבה נראה שאיננה מתפשטת אלא לאנשים או לדברים הגורמים
איזה מין שלימות כמו הבריאות המעלה העושר החכמה הכבוד התפארה כי המנהג
לאהוב ולחמור דברים כאלה אבל יש כמה דברים אחרים מקרים ופעולות שכאשר
יחסרו לא נאמר לעולם לאהוב אלא לחמוד אותם,
ח וב ב: אל יטעוך השמות המורגלים אצל ההמון כי כמה פעמים שם אחר
המשותף לענינים רבים הוא מתיחר לא' מהס בלבר וכן יקרה באהבה,
נעמה: הן לי איזה דוגמא בזה, חובב: שם הפרש הוא על כל רוכב
בהמה אמנם הוא מתיחר לחרוצים וחומרי מלחמה על סוסים ושם הסוחר הוא לכל
קונה איזה דבר אבל יתיחר לאשר אין להם אומנות זולתי המקח והממכר להרויח,
כך שם אהבה עם היותו כולל לכל דבר נחמר הוא מתיחר לאנשים או לרברים
הראשים שיש להם מציאות יותר קים ושאר הדברים נאמר שנחמוד אותם ולא שנאהבם
להיות מציאותם יותר חלושה אבל באמת הם כלם נאהבים כי עם שלא אומר לאהוב
הדבר שערין איננו נמצא אומר שאאהב שימצא ואם לא קניתיו שאאהב לקנותו
שזו היא כמו כן עצס בחינת החומר בחמרתי ר"ל שאם הרבר בלתי נמצא יחמור
שימצא ואס הוא בלתי מושג: שישיגוהו ומ"מ להיות שם אהבה יותר נכבר הוא
מתיחר בראשונה לאנשים הנמצאים ולדברים המעולים המושגים ולשאר הרברים
נאמר שנאוה או נחמודר או נכסוף אותם יותר משנאמר שנאהוב ונחשוק אותם
שהם שמות מורים על נושא יותר חזק וחשוב. וכן המנהג ליחס האהבה אל הדברים
והחמרה אל ענין המצאם או השגהם אעפ"י שבעצם רמו וכונת השמות היא אחת,
נכעמה: גם בזה הנחת את דעתי והריני מסכמת כי באנשים כל אהבה היא חמרה
וכל חמרה היא אהבה אמגם בבע"ח הבלתי מדברים מה תאמר? כי אנו רואים
שהם
ספר הויכוח נ
שהם חומרים מה שיחסר להם כרי לאכול או לשתות או כדי להתענג או החפשיות
בהיותם נלכדים אכל אינם אוהבים אלא את הנמצא לפניהם בהוה כבניהם ואמותס
והנקבות והמאכילים אוהם,
חובב: גם הבע'ח מה שהם חומרים אוהבים שימצא להם ומה שהם אוהבים:
חומדים שלא יאבד מהן וא"כ בכל רבר האהבה היא משתתפת עם החמרה והקאוה.
נע מה: אמנם אומר לך חובב אהבה שא"א לקרותה חמרה, חוב ב: איזו היא?
נ ע מה: האהבה האלקית, ח ו ב ב: אבל זו היא חמרה יותר באמת כי האלקות
הוא נחמר לאוהבים אותו יותר מכל שאר הרברים, נעמה: לא הבנתי אותי,
אינני אומרת מאהבתנו אל האל אלא מאהבתו אלינו ואל כל יצוריו. כי אמרת
לי בספורנו השני שהאל אוהב מאר את כל מה שהמציא ואהבה זאת בוראי לא
תוכל לומר שתורה שום חסרון כי האל הוא בתכלית השלמות ולא יחסר לו שום
דבר וכיון שאינה מורה שום חפרון א'א שתהיה חמדה שהיא לעולם (לפי דבריך)
אל הרבר הבלתי מושג,
חוב ב: רצונך לשוטט בעמקי תהומות במים ארירים, דעי כי כל רבר שיאמר
ויהיחס אלינו ואליו ית' איננו נבדל ורחוק ברמיזתו פחות ממה שהוא רחוק רוממוהו
משפלותינו, נ ע מה: הבאר כונתך יותר, חובב: נאמר שארם אחר הוא טוב
וחכם וזה .ממה שנאמר. גם על האל, אמנם אחרית החכמות והטוב האלקי הוא כ'כ
נברל במעלה מהאנושי כערך מעלת האל על הארם כך האהבה שיש לאל אל
הנברא אינה ממין אהבתנו וכן החמרה וזה כי שניהם הם הפעליות בנו ומורים
על חסרון איזה רבר ובו יתעלה נמצא בל שלימות,
נעמה: אני מאמינה לדבריך אבל אין תשובתך מספקת לשאלתי. וזה שאם
יש לאל אהבה צריך שיאהב ואם יש לו חמדה שיחמור ואם הוא חימר יחמוד
מה שהוא חסר באיזה צר, ח וב ב: האמת הוא שהאל אוהב וחומר לא מה שחסר
לו אלא החסר למי שהוא אוהב והוא מתאוה שכל הרברים שנמצאו מאתו יגיעו
אל השלימות ובפרט לאותו שלמות שבחוקם להשיג ע"י פעולוהם ומעשיהם, כמו
באנשים ע'י מעשיהם המעולים וע"י חכמתם, וא"כ החמדה האלקית איננה הפעלות
בו ואינה מורה אליו שום חפרון אבל לעוצם שלמותו הוא אוהב ומקאוה שיגיעו
נבראיו לתכלית מררגת שלמותם אם הוא בלתי מושג להם ואם השיגוהו שיתענגו
ויתאשרר בו לעולם, ובשביל זה הוא נותן להם המיד כל עזר וסיוע, ועתה נעמי
תספיק לך זה? נע מה: הוא נאות בעיני אבל אינו מספיק לי מכל וכל,
חובב: מה הרצי עוד? נ ע מה: הגירה לי מה הוא המכריה אותנו ליחס
לאל אהבה וחטרה בשביל חפרון זולתו כיון שאליו לא יגרע מאומה כי זה איננו
נראה צורק מאד, ח וב ב: רעי כי טענה זאת הכריחה את אפלטון לקים שהאלקות
אין להם אהבה ושהאהבה איננה אלוק ולא דוגמא (איריאה) מהשכל העליון וזה
כי להיות האהבה לפי מה שנררה הוא חמרת דבר יפה הנחפר הנה האלקות שהם
יפים מאר ובלי חסרון א"א שיהיה להם אהבה ולכן רעתו היא שהאהבה היא (דימוניאי)
שר גרול אמצעי ביןהאלקות והאנשים והוא הנושא ומעלה המעשיםהטובים והמחשבות
הטהורות מהאנשים אל האלקות ומביא מתנות ודרונות מהאלקות לאנשים לפי
שהבל נעשה באמצעות האהבה ורעתו הוא שהאהבה אינה יפה בפועל שאם היתה
כן לא. תאהב את היפה ולא תחמרנו כי לא יחמור איש את המושג לו אבל היא
יפה בכח ואוהבת וחומרת את היופי בפועל באופן שהיא או אמצעי בין היפה
ומכוער או מורכב משניהם כמו שתכח הוא מורכב בין המציאות וההערר,
נעמה
נבעמה: ואתה מדוע אינך פקי8 הדעת והטענות הללו של אפלטון שאהבת
אותו 5'כ, ח וב ב: איני מקיים העתו בדפר זה פי (במ"ש עליר אריסמו תלמידו)
אעפ"י שאפלטון אהובנו האמת הוא יותר אהוב אצלינו, ג ע מה: ולעהו זו מדוע .
אינה אמת אצלך? ח וב ב: לפי שהיא עצמה סותרת את זה במקום אחר בהיותו
מקיים שהמתבודרים בעומק את היופי האלקי נעשים אוהבים לאל, הראית לעולם
נעמה אותב שלא יהיה נאהב מאהובו? גם אריפטו בספר המרוו! אמר שבעל המדות
והחכמה הוא מאושר ונעשה אוהב האל והאל אוהם אוחו בהיותו דומה לו,. ובכתבי
הקרש נאמר שהאל הוא צריק ואוחב הצדיקים ואומר שאוהב. את כל אוהביו ואומף
שהאנשים הטובים הם בנים לה" והוא אוהּב: אוהם כאב וא"כ אי תרצי להכחיש
מציאות האהבה באל, נעפה: ראה רבריך טובים אבל אינס מישבים את הרעת
בלי ראיה ואנכי לא שאלתיך שי הוא המניח מציאות אהבה באל אלא איזו טענה
מכרחת להניח אותה בו כיון שהוא יותר נראו כרברי אפלטון שאינה נמצאת בו,
חובב: כבר נמצאת טענה מכרחת לזה. נ ע מה: הגירה נא לי? חוב בו
האל המציא כל הרברים, נ ע מה! זה אמת, ח וב ב: ותמיר הוא מקימם שאם
יעזבם כרגע מיד יהיו כולם לאין, ג ע מה: גם זה אמת, ח וב ב: א'כ הוא אב
אמת שהוא מוליר את בניו ואח'כּ בהשתרלות גדולה מחיה אותם, נעמה: אב
אמיתי, חחוב ב: א'כ אמרי נא אם האב לא יתאוה איך יוליר לעולם? ואם לא
יאהב הכנים הנולדים איך יקיימם תמיר בתכלית ההשתכלות?
נעסה: הרין עמך חובב ואנכי רואה שאהכת האל לנפראים היא גדולה
מאהבת הגבראים זה לזה ולאל כמו שהיא אהּבת האב והאחים האחד לחבירו
אמנם זה שיקשה לי הוא כי האהבה ותתמרח המורים תמיר על חסרון אין אצלי
גם אחר שתורה אותו באהוב ולא באוהב כמו שאמרת שהיא באל, הגירה נא אם
ידעת כיוצא בה אצלינו,
חרב ב: דותמת אחבת האל לתתתונים היא אהבת האב אל הבן הגשמי או
הרב אל התלמיד שהוא בנו הרוחני וכן ידמה לה אהבת אוהב מעולה לחבירו,
ג ע מה: באיזה אופ[? והרי אינם דופים במה שחמרת האב להיות לעולם עס בנו
והאוחב עם אוהבו, כי זה מורה חפרון הנאה מתמרת באוהב מה שלא יצרק באל,
חובב: גם שלא תרמה לח בזה מ"8₪ הרמה לאלקית במה שאהבת האב היא
חלויה מאר בהיותו חומר שיחיה לבן כל טו5 שיחסר לו שזה מורה חסרון בבן
האהוב ולא באב האוהב וכן הרב מתאוה מעלת וחכמת התלמיר שהם חסרים מהתלמיר
ולא מהרב ואוהב אחר מתאוה שאהובו ישיג האושר החסר לו ויהנה בו לעולם
האחת כי אלו אוחבים כשתניע תאותם פטוב האהובים הם משיגים שמתה מענגת
שלא חיתה להם קודם וזה לא יארע באל כי מההתחרשות שלימות נבראים האהובים
א'א שיניע ל1 שום שמחה ותענוג חרש או הפעלות \שינוי אחר לפי שהוא חפשי
מכל השעלות ובלתי משתנה לעולם ומלא שמחה וחרוה ערבה ועונג נצחי, זולתי
ברתחלפות הוא בזח כי שמחתו חיא מתגלה ומאירה בבניו ואוהביו כשהם שלמים
ולא בהיוים פלתי שלפים,
נ ע6 ה: מאר נאות אלי הענין חזה אבל איך 68לטון המפורסם בחכמה הכחיש
מציאות אהבה באל? ה ו ב ב: ממין האהבה שרטר אפלטון בספרו המכונה (קוגויויאו)
(וסימפוטיאו) שהיא חאהבה המשותפת לאנשים צרקו לבריו שא'א שתמצא באל.
אבל מחאהבה. הכוללת שאנו מדברים בח 'היה כז2 המאמר שלא תמצא באל,
בע מהו תבאר לי הברל הזף;
חובב
ספר הויכוח נא
ח וב ב: אפלטון לא דבר בס' ההוא אלא ממין האהכה הנמצאת באנשים
הנגבלת באוהב ולא באהוב כי זאת היא הנקרא אהבה בעצם וראשונה ואותה
הנגבלת באהוב נקרא (אמיציציאה וביניוולינציאה) וזאת (ר"ל הנגבלת באוהכ) היא
| שברין גדרה שהיא חמרת יופי ואחר שאינה נמצאת באל לפי שהחומר היופי הוא
בלתי מושג לו ואיננו יפה והאל שהוא היפה בתכלית לא. חסר אליו יופי וא'א
שיהאוה לו אבל אנחנו שאנו מרברים מאהבה בשיתוף צריך שנכלול בה רנגבלת
באוהב המורה חפרון בו והנגבלת באהוב המורה חפרון בו ולא באוהב ולכן לא
גררנו אותה שתהיה ממרת רבר יפה (כרבר אפלטון) אלא אמרנו שהיא חמרת
איזה דבר טוב שאפשר שלא יחסר לאוהב שכיוצא בה היא אהבת האל ליצוריו
חמדת הטוב שלהם לא את שלו, ומהמין השני הזה מאהבה מסכים ואומר אפלטון
וכן אריסטו שהאנשים המעולים והחכמים הם אוהבי האל ואהובים מאתו מאור מפני
שהאל אוהב וחומד תמיר בלי שוס הפעלות את שלמותם ואשרם, וכבר ביאר אפלטון
כי שם אהבה כולל כל חמרה מאיזה דבר ומאיזה חמור אלא שבפרט נאמר לחמרת
דבר יפה בלבר. באופן כי הוא לא הרחיק ושלל כל מין אהבה מהאל אלא זאת
הפרטית שהיא חמרת יופי, 8%
נעמה: טוב בעיני שישאר אפלטון צודק במאמרו בלי סהירה. אבל אינו
נראה שהגרר שנהן הוא אל האהבה לא יכלול אהבת האל כמו שכיון כי נראה
לי שיכללנה כמו הגרר שנתת אתה, | :
חובב: באיזה אופן, נ ע מ ה: כמו שאתה (באמרך שהאהבה הוא לרבר
טוב) רצונך שיחפר לאוהב או לזולתו האהוב ממנו כך באמרי שהאבה היא חמרת
רבר יפה כרברי אפלטון ארצה שהיופי ההוא יחפר אל האוהב או לזולתו האהוב
מאתו לא לאוהב ובזה יהיה גדר כולל אהבת האל, ח וב ב: את טועה כי תאמיני
שהיפה והטוב הם רבר אחר מכל צר,
נע מה: ואולי אתה עושה איזה הבדל בין הטוב והיפה? ח ו ב ב: כן בוראי,
נעמה; באיזה אופן? ח וב ב: הטוב יוכל החומר לחמוד אותז לעְצמו או לאהובו,
אבל היפה בעצם יחמרנו לעצמו בלבר, נ ע מ ה: מאיזה טעם? ח ו ב ב: לפי שהיפה
הוא מיוחר לאוהב אותו כי מה שהוא נראה יפה לאחר אינו נראה כן לאחר ולכן
היפה אצל אחר אינו יפה אצל אחר אמנם הטוב הוא משותף ולפי הרוב מה שהוא
הטוב הוא טוב אצל רבים וא"כ החומר את היפה לעולם הוא חומרו לעצמו כי
יחסר לו אבל החומד הטוב אפשר שיחמרנו לעצמו או לאהובו. 1 עם ה: איני
רואה זה ההברל, כי כמו שאתה אומר שהיפה הוא נראה כן לאחר ולא לאחר כך
אומר גם אני באמת שאיזה רבר יראה טוב לאחר ולא לאחר והנך רואה כי ארם
בעל פחיתות שופט את הרע טוב ולכן יררפנו, והטוב רע ובורח ממנן וההפך בבעל
מעלה באופן כי מה שיארע אל היפה יארע גם אל הטום :
ח ובב: כל הברואים בשכלם ושרצונם ישר וממוזג שופטים הטוב לטוב והרע
לרע כמו שכל הברואים בחוש הטעם ימתיק להם המתוק ויימר להם המר, אבל
לחולים ונפסרים בשכלם ושרצונם בלתי ישר נראה להם הטוב רע והרע טוב,
כמו שלחולים ימר להם המתוק ולפעמים ימתק להם המר וכמו שהמתוק אעפ'י שיימר
לחולה אינו כן-באמת כך הטוב עס שהנפסר בשכלו יחשבהו רע באמה אינגו כך,
נבעמה: ואין הרבר כן ביפה? ח וב ב: לא בוראי לפי שהיפה איננו אחר
בעצמו אצל כל המעולים והבריאים ברעהם כי עם שהיפה הוא טוב אצל הכל הנה
אצל אחר מהטעולים הוא כ"ב יפה שהוא מתעורר לאהוב אותו ואצל אחר הוא
טוב
ספר הויכוחת
מוב אבל לא יפה ולא יתעורר לאהוב אותו וכמו שהטוב והרע ברצון דומים אל המתוק
והמר בטעס, כך היפה והבלתי יפה ברצון דומים אכ הערב והבלתי ערב בטעם והכעור
דומה אל הנתאב המתועב והנמאס בחוש הטעם. ולכן כמו שנמצא דבר שאצל כל
הבריאים הוא מתוק אבל יהיה ערב לאחר ולא לאחר כך נמצא איזה דבר או איזה ארם
שיהיה טוב אצל כל המעולים אבל לאחד יהיה נראה יפה כ"כ עד שיתעורר לאהוב אותו
"ולאחר לא יהיה כן, ולכן הראי שהאהבה הפעלית המעוררת את האוהב היא לעולם אל
רבר יפה וממנה בלבר דבר אפלטון (ושללה מהאל) וגדר אותה שהיא חמרת יופי ר"ל
חמרה להַתאחר עס בריה יפה או עם דבר יפה כרי להשיגו כמו עיר יפה גן יפה סוס יפה
עץ יפה' מלבוש יפה מרגלית יפה שרברים הללו יחמוד הארם להשיגם או כשהשיגם
להתאחד בהם תמיד והם מורים תמיר על חסרון בהוה ובעתיר באוהב ואהבה
זאת היא שאמר אפלטון שאיננה באל לא שלא ימצא שום אהבה באל אלא שלל
ממנה זאת לפי שאינה בלי כחניות הפעלות וחסרון הבלתי נמצאים באל ואמר
שהוא שר (רימוניאו) גרול לפי שהשר לרעהו הוא אמצעי בין הרוחני ושלס בהחלט
ובין הגשמי בהחלט הבלתי שלם וכן כחות והפעליות הנפש האנושית הם אמצעים
בין הפעולות הגשמיות בהחלט ובין הפעולות השכליות האלקיוה ובין היופי והביעור
לפי שהכח הוא אמצעי בין ההערה ובין המציאות בפועל. ומפני שאהכה היא הגדולה
שבהפעליות הנעשיות לכן קראה שר גדול אמנם האהבה בשיתוף ובכלל אינה
ברברים הטובים והיפים בלבר אלא גם בטובים שאינם יפים והיא נחשבת אל הטוב
בכל כללותו יהיה יפה או מועיל או נאות או ערב ממין אחר שימצא ולכן תהיה
לפעמים לדברים טובים החסרים לאוהב ולפעמים החסרים לאהוב ומזה המין השני
היא אהבת האל ליצוריו כדי להשלימם בכל דבר טוב שיחפר להס, נעמה: יש
שום אחר מהקרמונים שגדר האהבה בשיתופה נמשבת אל הטוב בכל כללותו,
חוב ב: מה נבקש ומה נדרוש יותר ממיש אריסטו במירות? כי האהבה
אינה אלא רצון טוב לאיזה דבר ר"ל לעצמו או לזולתו, ראי איך כדי לעשותה
משותפת לכל מין אהבה לא גדרה ביופי אלא בטוב ובלשין צח וקצר כלל שני
מיני האהבה בגדר הזה, כי אם האוהב רוצה הטוב אל עצמו הוא חסר לאוהב ואם
ירצהו לזולחו הוא חסר לאהוב בלבר כמו שהיא אהבת האל, א'כ אריסטו שגדר
האהבה בכלל בטוב כלל האהבה האלוקית ואפלטון אשר גררח בפרט ביופי לא
כלל אותה לפי שהיפה אינו מורה חסרון אלא באוהב שהדבר ההוא נראה יפה,
נ ע מה: הגדר הזה של אריסטו איננו מתישב אצלי כ'כ כמו אצלך, חוב ב:
למה זה. נע מ ה: לפי שהאהבה האמיתית נראה לי שהיא לעולם לרצון טוב לעצמו
ולא לזולתו וזה כי התכליה המיותר והאחרון לפעולות האדם או זולתו הוא להשיג
העונג והשלימות והטוב המיוחר לו ובשביל זה יפעל כל פועל ואם הוא רוצה טוב
לזולתו הוא בשביל העונג הנמשך לו מהטוב של הזולת ההוא, וא"כ כונתו באהבה
היא העונג שלו אבל לא של זולהו כמאמר אריסטו,
חוב ב: צורק ועמוק הוא מאמרך זה כי התכלית המיוחר והאחרון לפעולת
כל פועל הוא שלמותו וענונו והצלחחו וטובו ולא בלבר הטוב שרוצה האוהב לאהובו
הוא בשביל העונג שהוא משיג בו אבל גם לפי שהוא מקבל אותו הטוב עצמו
שמקבל אהובו אחרי כי הוא אינו אוהב של אהובו בלבר אבל הוא ג'כ עצס האהוב
לכן הטוב של האהוב הוא שלו בי צס, וא"כ בהיותו חפץ טוב האהוכ הוא חפץ
את שלו ואת יודעת כי האוהב הוא מתהפך ומשחנה בעצם האהוב, ולכן אומר עור
טובות האהוב הם של האוהב יותר מטובות האוהב עצמם והם שלו באמת יותר
ממה
ספר הויכות נב
ממה שיהיו של האהוב אם האהוב הוא אוהב את האוהב בצרופיות והתהפכות לפי
שאז הטוב של כל אחר מהם הוא בעצם של חבירו ונברל מאתו, ולכן שנים האוהבים
זה לזה בהתהפכוה וסבוב אינם באמת שנים,
נעמה: וכמה הם? חוב ב: או אחד בלבר או ארבעה, ג ע מָה: שהשנים
יהיו אחר ירעתי זה לפי שאהבה מאחדת שני האוהבים ועושה אוהם אחר אמנם
איך יהיו ארבעה? ח וב ב: בהתהפך כל אחר מהם בחבירו כל אחר מהם נעשה
שנים ר"ל אהוב ואוהב יחר וב' פעמים שנים הם ארבעה וא"כ כל אחד מהם הוא
שנים ושנירם רם אהד וארבעה, נע מה: יפה בעיני האחדות והריבוי של שני
האוהבים אבל לזה הוא יותר זר בעיני שיאמר ארסטו שאחר ממיני האהבה הוא לרצון
טוב לזולתו. חו ב ב: ארסטו כבר רניח שתכלית האהבה הוא לעולם טוב האוהב
אלא שזה או הוא טוב לו מיד או הוא טיב לו ע"י הזולת שהוא ראהוב והוא
מבאר שהאהוב הוא עצמו האוהב, נ עמ ה: הבאור הזה לגרר של ארסטו אסכים
לך עליו אבל א"כ הוא לא יכלול האהבה ראלקית כמו שאמרת. =
חובב: למהל נ ע מה: לפי שאם ראל אוהב את טוב יצוריו כאשר אמרת
הנה בזה יאהב את טובו ולא יור על חפרון הטוב ההוא הנחמר בנוצר לבר אבל
גם בעצמו והוא שקר, וב ב: כבר רמזתי אליך במה שקרם כי חפרון ופחיתות
הפעול מביא כרמות רושם של פחיתות או פגם לא בפועל אלא בהצטרפות המעשה
שיש לו עם הפעול, ובאופן זה יתכן לומר כי בהיות האל אוהב את שלמות נבראין
הוא אוהב את שלמות ההצטרפות של פעולותיו ראלקיות שהפחיתות של הנברא
מביא בו כמו רושם של פחיתות והשלמות שלו מורה שלמות ההצטרפות ההוא,
ולכן הקרמונים אומרים שהצריק משלים את זוהר האלקות והרשע פוגם אותו וא'ב
אסכים לך כי בהיות האל אוהב את שלמות מעשהו האלקי והוראת ההסרון שבאהבה
זו אינו במהותו (חלילה) אלא בצל ההצטרפות של הבורא לנברא כי בהיותו אפשר
להתפגם בשביל פחיתות ברואיו הוא מתאוה שלמותו שיהיה בלי פגם ע"י ההאותו
שלמות ברואיו, נ עמ ה: יפה בעיני הריוק הזה, אמגם אתה אמרת בפפורנו הראשון
כי האהבה היא חמרת אחרות והגדר הזה יחבק אהבת האל שהוא אהבת טוב יצוריו
אבל לא להתאחר עמהם כי אין גם אהר שיחמוד להתאחר אלא עם מי שיחשבהו
יותר שלם ממנו, חוב כ: אין אחד שיחמור להתאחר אלא עם מי שבהיותו מתאחר
עמו יהיה שלם יותר ממה שהוא בלי התאחרותו וכבר אמרתי לך שההצטרפות
של המעשים האלקים הוא יותר שלם כאשר הנבראים בשביל שלמותם הם מתאחדים
עם הבורא, אמנם האל אינו מהאוה ההאחרו עם ברואיו כשאר האוהבים עם אהוביהם
אלא הוא חומר ומתאוה אחרית הנבראים באלקותו כרי שבזה יהיו שלמים לעולם
ותהיה בלתי פגומה ההצטרפות של פעולת הבורא אל ברואיו.
נעמה: נתישבה רעתי בזה אבל מה שערין יש לי בו מבוכה הוא כי אתה
עושה הברל גרול בין היפה שגרר בו אפלטון את האהבה ובין הטוב שגדר בו
ארסטו ולי נרא5 כי באמת היפה והטוב הם דבר אחר בעצמו,
חוב ב: את טועה בזה. נ ע מה: איך תכחיש שכל יפה לא יהיה טוב?
ח וב ב: איני מכחישו אבל המנהג המוני להכחישו, נ ע מ ה: באיזה אופן? ח ו בב:
אומרים שכל יפה איננו טוב לפי שיש איזה דבר הנראה יפה והוא רע באמת וכן
איזה יבר הנראה כעור הוא טוב, ג ע מה: אין מקום לוה המאמר וזה כי למי
שנראה לו הרבר יפה ג"כ נראה לו טוב מהצר שהוא יפה ואם באמת הוא טוב הוא
באמת יפה והרבר הנראה כעור נראה ג'כ רע מהצר שהוא כעור ואם באמת הוא
טוב
ספר הויכוח
טוב באמת אינו כעור, ה ו ב ב: היטבת לטעון נגדם, אם כי כמו שאמרתי בנראה
יש מקום אל היפה יותר מאל הטוב ובמהות יש מקום אל הטוב יותר מאל היפה
אמנם להשיב לך אומר כי גם שבל יפה הוא טוב כמו שאמרת או שיהיה כן במהות
או לפי הנפאה הנה אין כל טוב יפה.
נעמה: אזו טוב איננו יפה, חו בב: המאכל והמשקה המתוק והבריא
הריח הערב האויר הממוזג הם טובים ואינם נקראים יפים, נ ע מ ה: גם שלא נקראים
יפים אאמין שהם יפים שאל"כ יהיו כעורים והיות הרבר טוב וכעור נראה לי סתִיָרה,:
ח וב ב: ראיי שתרקרקי יותר בריבורך נעמק כי טוב וכעור יחר לא יצרק
באמת 8בל לא יתאמת שכל דבר בלתי יפה יהיה כעור, נ ע מה: א"כ מה הוא?
חובב: רוא לא יפה ולא כעור כמו שאת רואה באנשים שהטוב והיפה נופל
בהם ויש קצתם שאינם יפים ולא כעורים כל שכן בכמה מיני רברים טובים שא!]
יופי וכעירות נופל בתס כאותם שזכרתי לך שבאמת אינם יפים ולא כעורים. אמנם
יש הברל בין האנשים ואותם הדברים כי כאנשים נאמר שאינם יפים ולא כעורים
כשהם יפים מצר אחר וכעורים מצר אחר באופן שאינם כלם יפים ולא כלם כעורים
אבל הדברים הטובים שאמרתי לך אינם יפים ולא כעורים לא בכל ולא במקצת.
נ ע מה: ההרכבה מהיופי והבעירות באנשים א'א להכחישה אבל ההרכבה
מהדברים הטובים שאינם י>ים ולא כעורים רצוני שתתן לי ממנה איזה משל או
הוכחה יוהר מבוארת , ח ו ב ב : אינך רואה רבים שאינם חכמים ולא סכלים ? נ ע מה;
וא'כ מה הם? חוב ב: הם מאמיני האמת וצודקי הרעת לפי שמאמיני האמת אינם
חכמים בעבור שאינם יורעים מצר המחקר והחכמה ואינם סכלים לפי שהס מאמיני
האמת ודעהם צורקת בו כך יש כמה דברים טובים שאינם יפים ולא כעורים,
נע סה: א"ה היפה איננו בלבר טיב אלא טוב עם איזה תואר או תוספות?
ח ו בב: כן הוא, נ ע מ ה: ואיזוהי התוספת ? חו ב ב: היופי, לפי שהיפה
הוא טוב אחר שיש לו יופי והטוב שהוא בלתו איננו יפה. ג ע מה: מהו היופיל
נותן הוא תוספת אל הטוב טלבר הטוב שלו, חובב: יצטרך רכוש גדול לבאר
או לגדר מהו היופי כי רבים רואים אותו ומרברים בו ואינם מכירים אותו,
נע מה: מי הוא זה שאינו ימבחין בין היפה והביעור, חובב: כל ארם
מכיר היפה אמנם מעטים הם המנירים איזהו אותו דבר שבשבילו כל היפים הם
יפים והוא הנקרא יופי, | נ ע מה: הגידהו לי, חובב: הרעות מתחלפות מאר
בגדרו ונראה לי שאִינו מן הרכרח להוריעם לך עכשיו ולברר הצודק מן הכוזב
כי אין זה מתיחס מאר לעניננו וכיש כי במה שיבוא אולי נצטרך לדבר ביופי
יותר באורך, ועתה אומר לך בלבר הגדר הכולל והאמיתי שלו, היופי הוא חן שבהיותו
מענג את הרצון בהכרתו הוא מעוררהו לאהוב ואותו הדבר או האדם הטוכ שנמצא
בו זה החן הוא יפה, אמנם הרבר הטוב שאיננו בו איננו יפה ולא כעור, איננו
יפה לפי שאין בו חן ולא כעור לפי שלא הסר ממנו הטוביות, אמנם הדבר שיחסרו
ממנו שניהם החן והטוביות אינו בלבר בלתי יפח אבל הוא רע וכעור כי בין
היפה והכעור יש אמצעי אבל בין הטוב והרע אין אמצעי באמת, לפי שהטוב
-הוא מציאות והרע הוא העדר, ג ע מה: לא אמרת לי שהכת הוא אמצעי בין
המציאות ותהעדר? ה ו ב ב: הוא אמצעי בין המציאות בפועל השלם ובין חהערר
-המוחלט אבל הכח הוא מציאות בערך אל ההערר המוחלט והוא העדר בערך .אל
המציאות בפועל, באופן שהוא אמצע" נערך מורכב מההעדר ומהמציאות -בפועל
'כמו שחאחבה (כנזכר למעלה בשם אפלטון) היא אמצעי בין היפה יו אבל
א
פפר תויכוח נב
לא מפני זה יפול אמצעי בין המציאות וההעדר שלו כי בין הקנין וההעדר שלו
א'א שימצא אמצעי לפי שהם סותרים זה את זה והכח הוא קנין בערך אל ההעדר
המוחלט וא"א שיפול אמצעי ביניהם, וכן הוא הערר בערך אל הקנין הנמצא בפועל
וא'א כמו כן היות אמצעי ביניהם, ולכן ימצא אמצעי בין היפה והכיעור אבל לא
בין הטוב והרע המוחלט , נע מ ה: נכון בעיני הגדר הזה אבל רצוני לירע מרוע
אין החן הזה נמצא בכל דבר טוב.
ח וב ב: במוחשי כל החושים החצונים נמצאו רברים טובים מועילים ממוזגים
וערבים, אמנם החן שיענג ויעורר הנפש לאהוב (שהוא נקרא יופי) אינו נמצא
במוחשי השלשה חושים החמרים שהם הטעס והריח והמשוש אלא במוחש שני החושים
הרוחניים בלבר והם הראות והשמע באופן כי האוכל והמשקה המתוק והבריא
והריח הערב ואויר הנעים ופועל התשמיש הממוזג עם כל טוביותם מתיקותם וערבותם
ותועלתם ההכרחי לחיי הארם והבע"ח אינם מפני זה יפים לפי שבמוחשים החמרים
ההם לא נמצא חן או יופי כי בחושים הגסים הללו לא יוכל לעבור החן והיופי
אל הנפש לענגה או לעוררה לאהוב את היפה אבָל הוא נמצא בלבר במוחשי
הראות כמו שהם הצורות והדמיונות היפות וציורים יפים וסרר יפה בחלקים
בעצמם בערך אל הכל וכלים יפים ונערכים ומראים יפים ואור יפה ובהיר ושמש
יפה וירח יפה וכוכבים יפים ורקיע יפה כי במוחש הראות לרוחניותו נמצא בו
החן שהוא נכנס ועובר בעינים הרוחניים ובהירים לענג את הנפש ולעוררה לאהוב
המוחש ההוא והוא הנקרא יופי, ופן הוא נמצא במוחש השמע כמו מליצה יפה קול
יפה רבור יפה שיר יפה נגון יפה ערך ויחם יפה כי ברוחניותם של אלו נמצא
חן שהוא מעורר את הנפש אל העונג והאהבה ע"י החוש הרוחני שהוא השמע
וא'כ ברברים הטובי; שיש להם רוחניות והם מוחשי החושים הרוחניים נמצא בהם
חן ויופי, אמנם ברברים הטובים החמרים מאר ובמוחשי החושים החמרים לא נמצא
בהס חן של יופי ולכן גם שהם טובים אינם יפים,
נעמה: אולי יש בארם כח אחר שישיג היפה מלבר הראות והשמע? חו ב ב:
כחות ההכרה שהם רוחנים יותר מאלו מכירים את היפה יותר מאלו. נ ע מה: אלו הם?
ח ו ב ב: הרמיון שהוא מרכיב ומבחין וחושב דברי החושים הוא מכיר כמה מעשים
ופעולות ודברים פרטים בעלי חן ויפים שהם מעוררים את הנפש לתענוג של אהבה
והרי אומרים מחשבה יפה המצאה יפה וכיוצא. ויותר מאר מזה הכח. השכלי הוא
מכיר את היפה כי הוא משיג חן ויופי כולל בלתי נשמי ובלתי נפסר בגופים
הפרטים הנפסרים המעורר יותר את הנפש אל התענוג והאהבה כמו שהם הלמודים
והתורות והמעלות והחכמות האנושיות שכלם נקראים יפים ונאים כמו שנאמר למור
יפה תורה יפה חכמה יפה, אמנם ההכרה העליונה שבארם היא בהתפשט והפרר
השכל מהגשמיות כי בעיונו בחכמת האל וברברים הנברלים מהחומר הוא מתעננ .
ומתעורר לאהוב את החן והיופי העליון שבבורא וביוצר הכל שע'י זה הוא מגיע
להצלחתו (העליונה) האחרונה, א'כ נפשנו היא מתעוררת מן החן והיופי הנכנס
אליה בעינים ובשמע ובמחשבה ובכח השכלי ובשכל המופשט לפי שבמושניתם
של. אלו לרוחניותם נמצא בהם חן המענג ומעורר הנפש לאהוב מה שלא נמצא
במושניהם של שאר כחות הנפש מפני חמריותם, וא'כ הטוב כרי שיהיה יפה אעפ"י
שהוא גשמי צריך שיהיה לו עם הטוביות איזה צר רוחניות של חן באופן שבעברו
ע'י הבחות הרוהנים והכנסו בנפש יוכל לענגה ולעוררה לאהוב הרבר היפה ההוא
וא'כ האהבה האנושית שכה הוא עיקרדבורנו היא באמת חמרת רבר יפה (כמאמר
108 14 אפלטון
ספר הויכות
אפלטון) ובכלל ושתוף היא חמרת דבר טוב (כמאמר ארסטו), נע מה: די לי
בסיפור זה ממהות האהבה שיהיה לי מבוא לדבר על מולדה ועתה בוא להשלים
כונתי והשיבני על החמש שאלות ששאלתי לך בזה, ח וב ב: שאלחך הראשונה
היתה אם האהבה נולדה ר"ל אם יש לה התחלה וסבה פועלת או אס היא ראשונה
נצחית בלתי נבראת מזולת ? ואני משיב לך כי הוא מחויב שתהיה האהבה נמשכת
מזולתה ושא"א בשום אופן שתהיה ראשונה בנצחיות אלא צריך. להאמין שיהיו
אחרים קודמים לה בסדר וסבה, ו
נעמה: הוריעני הטעם, חוב ב: יש לזה כמה טענות, ראשונה לפי שהאוהב
קודם לאהבה כמו הפועל לפעול וכן האוהב הראשון צריך שיקרם ויסבב האהבה
הראשונה, נ ע מה: נכון הוא זה שיקרים האוהב אל האהבה שהוא מוליר באוהבו
לכן הארם יכול להמצא בלי אהבה אבל לא האהבה בלי הארם ועתה הגירה לי
שאר הטענות,
ח וב ב: כמו שהאוהב קורם אל האהבה כך האהוב קורם לה שאם לא ימצא
תחילה ארם או דבר נאהב לא היה אפשר לאהוב ולא תמצא האהבה, נעמה:
גם בזה הדין עמך כי האהבה תסובב מהאוהב כמו מהנאהבים כי א"א שתמצא
בלי אדם או דבר נאהב, אמנם הדבר הנאהב אפשר שימצא בלי אהבה ר"ל בלי
היותו נאהב, ובאמת נראה כי האוהב והנאהב הם התחלות וסבה אל האהבה,
חוב ב: מה הפרש נראה לך נעמה שימצא בזה בין האוהב והנאהב ואיזה משניהם
נראה לך שיהיה סבה ראשונה אל האהכה?
נע מה: האוהב נראה לי שהוא הפועל כמו אב ושהנאהב המקבל והמהפעל
כמו האם כי כפי השמות אוהב הוא פועל ונאהב מתפעל וא"כ האוהב הוא סבה
ראשונה אל האהבה והנאהב סבה שנית,
חובב: יותר את יודעת לשאול מלהשיב כי הרבר בהפך לפי שהנאהב
הוא סבה פועלת מוליר האהבה באוהב והאוהב מקכל אהבת הנאהב באופן כי בנפש
הנאהב הוא האב האמתי לאהבה שהוא מוליר בנפש האוהב שהיא האם היולרת
את האהבה שנתעברה הימנה מהנאהב והאהבה היא נגבלת בנאהב שהוא היה
התחלתו בהולרה וא"כ הנאהב הוא סבה ראשונה פועלת צורית ותכליתית אל האהבה
כמו אב שלם והאוהב הוא סבה חמרית בלבר כמו אם מעוברת ויולדת וזהו מה
שרצה אפלטון כשאמר שהאהבה היא לירה (פרטו) ביפה ואת יורעת כי היפה הוא
הנאהב שבהיות האוהב מעובר ממנו הוא יולר את האהבה ברוגמת האב היפה
והנאהב ואליו הוא מישר ומדריך אותו שהוא הכליתו האחרון,
נע מ ה: היתי טועה בזה וטוב בעיני לדעת האמת אבל מה תאמר מרמז
ופתרון השמות שהטעו אותי? כי אוהב ר"ל פועל ונאהב מהפעל?
חוב ב: כך הוא האמת לפי' שהאוהב הוא פועל אל עבודת האהבה אבל
לא אל הויחה, והאהוב הוא מקכל עבורת האוהב ואני שואל מאתך איזהו יותר
חשוב העבר או הנעכד המרוצה או המרצה המכבר או המכובר? בודאי שתאמרי
כי אלו הפועלים הם למטה (ר"ל פחותים) מאלו המקבלים כך הוא האוהב כלפי
הנאהב כי האוהב הוא עובר ומכבר ועושה רצון הנאהב , נ ע מה: זה יצרק באוהבים
שהם פחותי הערך מהנאהבים אבל כשהאוהב הוא באמת יותר מעולה מהאהוב ראוי
שיהיה המאמר בהיפך ר"ל שהאוהב ראוי שיהיה כאב וראש אל האהבה והנאהב כמו
אם פחותה, ח וב ב: עם שיש מהאוהבים אשר בעם יותר חשובים מהאהובים
כמו הבעל מהאשה |האב מהבן והרב מהתלמיר והמטיב מהמקבל הטוב ובררך
יותר
ספר הויכות נר
יותר כולל העולם השמימי מהארצי והרוחני מהגשמי ולבסוף האל מברואיו הנאהבים
מאתו מ'מ כל אוהב מצר שהוא אוהב הוא נוטה אל האהוב ועומר לפניו כמו הפחות
אל המעולה לפי שהאחוב מוליר ומניע האהבה והאוהב הוא מתנועע ממנו, נ ע מה:
ואיך יתכן שהעליון יהיה נטוי ומשועבר אל התחתון? ן
ח ובב: כבר אמרתי לך שכל מי שאוהב ועושה איזה דבר הוא בשביל
שלמות עצמו ושמחתו ועונגו ואעפ'י שהדבר הנאהב בעצמו איננו כ"כ שלם כמו
האוהב, הוא נשאר יותר שלם כשהוא מאחד עמו הנאהב או לפחות הוא בשמחה
ועונג יותר, והשלמות הזו החרשה והשמחה או העונג שקונה האוהב באחדות הנאהב
בין שיהיה יותר חשוב או פחות, הוא העושה אותו שיהיה נטוי לאותו הנאהב ולא
מפני וה הוא נשאר חסר ופחות במעלה או שלמות אבל הוא נשאר ביותר בעבור
אחרותו עם הנאהב, באופן כי לא בלבר האוהב לאיזה אדם הוא נוטה אליו בשביל
השלמות או השמחה שהוא משיג באחרותו אבל גם מי שיאהב כל איזה דבר הוא
נוטה אליו להשיגו בעבור מה שהוא מרויח בעצמו כשישיגהו,
נע מה: הבנתי זה, אמנם מה תאמר כשהם שנים האוהבים זה את זה האהבה
מתהפכת וכל אחר מהם הוא אוהב ונאהב בשוה? האם כל אחר הוא תחתון ועליון
אל חבירו שהוא מאמר הסותר את עצמו?
חובב: אין זה סתירה אכל הוא אמת שכל אחר מהם מצר שהוא אוהב
הוא פחות מחבירו ומצר שהוא נאהב הוא נעלה ממנו,
נעמה: א" יהיה האחר עצמו מעולה יותר מעצמו? חוב ב: גם זה אמת
שכל אהוב (שהוא ג'כ אוהב) הוא עליון אל עצמו מצד שהוא אהוב ואם אולי
יאהב אחר לעצמו יהיה עליון עצמו -הנאהב אל עצמו האוהב וכבר אמרתי לך
כשרברנו משותף האהבה כי ארסטו (לרעת בן רשר) פובר שראל הוא מניע את
הגלגל הראשון היומי והוא מניע בעבור אהבת דבר יותר מעולה כמו יתר הנברלים
מניעי שאר הכרורים, ולהיות שאין שום נמצא מעולה מ-אל אלא פחות ממנו צריך
לומר שהאל מניע הנלגל העליון ההוא בעבור אהבת עצמו ושהיות האל נאהב את
עצמו היא (בחינה) יותר מעולה מהיותו אוהב את עצמו עם שמהוקו היא אחרות
פשוטה כפי מה ששמעת ממני אז יותר באורך, ולכן אם האל אחדותו הפשוט הוא
עליון ונעלה מצר שהוא נאהב מעצמו יותר ממה שהוא מצר היותו אוהב את עצמו
כ"ש שיהיה זה בשני אוהבים אחרים שכל אחר יוכל להיות יותר נעלה בהיותו
נאהב מבהיותָו אוהב ולא בלבר לזולתו אלא גם לעצמו. נ עמ ה: כבר נתישבו
אצלי טענותיך אם לא הייתי רואה אפלטון אומר ההיפך בפירוש,
חובב: מהו זה שאומר בהפך. נ ע מה: בספר שריו המכונה (קונויטו) אמר
כי האוהב הוא אלוקי יותר מהנאהב אתרי כי האוהב להיותוא והב הוא יותר רצוי לאל
ולז'א שהאלוקות הם יותר קרובים ומטיבים אל האוהבים העושים דברים גדולים
בער האוהבים ממה שהם אל האוהבים בעשותם דברים עצומים בעבור האוהבים
ונתן דוגמא (מאלנסטיי) כי מפני שרצה למות בשביל אהובו גדלוהו האלוקות
והררוהו אבל לא הוליכוהו באיים המעולים כמו שעשו (לאקיליי) לפי שרצה למות
בשביל אוהבו, ח ו ב ב: אליו הדברים שזכר אפלטון הם מהבחור (פיררו) תלמידו
של (סוקראמו) שהיה אומר כי האהבה היא אלוק גדול יפה בתכלית ולהיותו יפה
מאר הוא אוהב הרברים היפים ובעבור שהאהבה היא באוהב כי הוא נושאה המיוחר
שוכנת בתוך לבו כמו הולד בכטן אמו היה אומר (פיררו) כי האוהב בעבור האהבה
האלקית שיש לו הוא נעשה אלוקי יותר מהאהוב שאין לו בעצמו -- אלא הוא
מולירה
ספר הויכוה
מולירה באוהב בלבר ולכן האלוק של האהבה עוזר האוהב יותר מהאהוב ולכ
האלקות עוזרים האהובים העוברים את אוהביהם כנראה (מאקילו) יותר מו
העוברים אהוביהם כנראה (מאלציסטי),
נע מה: וטענה זו איננה צודקת בעיניך חובב? ח וב ב: איננה צורקת
אצלי וגם לא ישרה בעיני סיקראטו, נ ע מ ה: ולמה?
חובב: סוקראטו בטענו נגר אגאטוני המליץ שגם הוא היה סובר כי
האהבה הוא אלוק גדול ויפה מאר, הוכיח שהאהבה איננה אלוק כיון שאיננה יפה
וכל האלקות הם יפים והוכיח שאיננה יפה לפי שהיא חמרת היפה ומה שהוא נחמד
הוא חפר "אל החומר כי מה שהוא מושג איננו נחמר ולכ'א (סוקראטו) שהאהכה אינה
אלוק אבל היא שר גרול אמצעי בין האלוקות העליוגים ובין האנשים התחתונים
ועם שאיננו יפה כמו האלוק וגם איננו מכוער כמו התחתונים אלא אמצעי בין
היופי והבעירות כי החימור עם שאיננו בפועל מה שהוא חומד הנה הוא בכח וכן
האהבה אם היא חמדת היפה היא יפה בכת ולא בפועל כמו שהם האלוקות ,
ג עמה: מה כונתך בזה חובב? ח וב ב: רצוני להראותך היות האלוקות תלוי
בנאהב ולא באוהב וזה כי הנאהב הוא יפה בפועל כמו האלוק והאוהב התומר
אותו הוא יפה בכח בלבר וע"י התמרה ההיא אעפ"י שהוא נעשה אלוק הנה איננו
אלוק כמו הנאהב. ולזה תראי כי הנאהב הוא מכובר בנפש האוהב ומושכל ונחשב
כאלק ויופיו באיהב נחשב אלקי ער שאין לו דבר. שוה לו א'כ לא תסכימי נעמה
שהנאהב קורם במעלה ובסיבת אהבת האוהב ושהוא יותר חשוב? נ ע מה: כן
הוא באמת אך מה תאמר ממעשה אקילי ואלצייסטי,
ח וב ב: (אלצייסטי) שמת בשביל אהובו לא כברוהו כ"כ כמו (לאקילו) שמת
בעבור אוהבו לפי שהאוהב הוא מוכרח לעבור אהובו שהוא כמו אלוקו והוא מוכרח
למות בשבילו ואינו יכול לעשות זולת זה אם הוא אוהב באמת לפי שהיא נתחלף
כבר בעצם האהוב והצלחתו תלויה בו וכמעט שהטוב שלו אינני עור בעצמו, אמנס
האהוב אינו משועכר כלל אל האוהב ואין האהבה מכריחתו למות בשבילו ואם
אולי יתרצה לעשות זה כמו שעשה (אקיליי ) הוא פועל חפשי ונריבות מוחלט ולכן
ראוי שיקכל שכר יותר מהאל כמו שקבל אקיליי,
נעסה: דבריך נכונים בעיני אבל אינו מתישב אצלי להאמין שאם (אקיליי)
לא היה אוהב ג"כ לאהובו כמו שהיה נאהב שהיה מת בעבורו, חוב ב: אני
אומר ושאקיליי) לא הִיה אוהב לאהובו כיון שרצה למות בשבילו אמנם האהבה
ההיא היתה אהבה מתתפכת מסובבת ונמשכת מאהבת אוהבו אליו ולכן יצרק אומרו
כי מ בשביל האהבה שהיתה לאוהבו אליו שהיתה. הסיבה הראשונה ולא בשביל
אהבתו אל אוהבו שהיתה מסוכבת מהראשונה,
נעמה: נכון אצלי הטעם שוכה (אקילי) לשכר יותר (מאלצייסטו)
אמגם איך יתכן שהנאהב יהיה לעולם אלוק של האוהב כי ימשך מזה שהנברא
הנאהב מהאל יהיה אלוק אל האל והוא כזב ולא בלבר מהאל אל ברואיו אלא נם
מהרותני אל הגשמי ומהעליון אל התחתון ומהחשוב אל הפחות,
ח וב ב: האהבה שבין הנבראים מזה לזה היא מורה על חסרון ולא אהבת
העליונים אל העליונים בלבר אבל גם אהבת העליונים אל התחתונים היא מורה
חסרון, וזה כי אין שום נברא שלם בתכלית ולא בלבד בהיותם אוהבים העליונים
להם אבל גם באהבתם התחתונים הם מוסיפים שלמות לא בלבר בעצמו אלא גם
בעולם כלו שהוא התכלית הגרול כמ"ש לך ובשביל תוספת השלמות הזו בו ובעולם
גם
ספר הויכוח - נה
גם הנאהב התחתון נעשה אלקי כאוחב העליון אחרי כי בהיותו נאהב הוא דומה
אל האל העליון שהוא הראשון והנאהב בתכלית ומצדו כל נאהב הוא אלקי לפי
שבהיותו הוא היפה בתכלית כל יפה הוא מקבל ממנו וכל אוהב בהיותו אוהב
איזה יפה עם שהוא פחות ממנו הוא מתקרב אל האל ובזה האוהב מוסיף ביופי
ובאלקות וכן היא מוסיף את העולם ולכן הוא נעשה אוהב יוחר אמתי ציוהר קרוב
אל היפה בתכלית, :
נעמה: הנה השבת לי מאהבת העליון אל התחתון בין הנבראים אבל לא
מאהבת האל אל הנבראים שבה תלוי עיקר הספק שלי,
חוב ב: כבר הייתי מוכן להשיבך, דעי כי האהבה כמו כל שאר הפעולות
והתוארים הנאמרים באל ובנבראים ודאי אינם נאמרים בו על הכונת)שהם נאמרים
בנבראים, וכבר אמרתי לך המשל בזה בקצת תוארים ואת יודעת כי האהבה בכל
הנבראים היא מורה חסרון אפילו בשמימיים וברוחנים לפי שכלם הם חפרים מהשלמות
העליון האלקי וכל פעולותיהם תאותיהם ואהבוחם הם כרי להתקרב ל כפי היכולת
האמנם כי בתחתונים מלבר שהאהבה מורה חסרון היא ג'כ בקצתם הפעלות כמו
באנשים ובב"ת ובזולתם היא נטיה טבעית כמו ביסורות ובמורכבים הדוממים
אבל באל אין האחבה מורה הפעלות ולא נטיה טבעית ולא חסרון כלל אחרי כי
הוא חפשי מכל הפעלות ובתכלית השלמות שא"א שיחסר לו שום רבר,
נעמה: א'כ שם זה של אהבה מהו מורה באל? חוב ב: הוא מורה על"
רצוגו לחטיב לנבראיו. ולכל המציאות ולהוסיף את שלמותם כפי מה שיהיה בטבעם
לקבל וככר אמרתי לך כי האהבה שבאל מורה חסרון בנאהבים לא באוהב והאהבה
שבנבראים הוא בהפך אעפ"י שבשלמות ההיא שנתוספה אל הנבראים ע"י אהבת
האל אליהם, האל שש ושמת אם יתכן ליחם אליו שמחה ובזה שלמותו העליונה מזהירה
יותר כמו שכבר אמרתי לך ולכן אמר המשורר ישמח ה' במעשיו, וזה התוספת
טחשלמות והשמחה באלקות איננו בו ר"ל באל בהחלט אלא הוא באותו ההצטרפות
שבינו לבין נבראיו באופן כי כמ"ש לך איננו מורה בו בהחלט שום צר חפרון
אלא מורה אותו בהצטרפות שיש לו לנבראיו, וזה השלמות של ההצטרפות ההיא
הוא תכלית אהבת האל לעולמו ולכל אחר מחלקיו ובשבילו השלמות העליון לי
הוא בתכלית השלמות וזהו תכלית האהבה האלקית והנכסף מאתו ובשבילו
הוא ממציא את הכל ומקיים הכל ומנהיג הכל ומניע הכל, ולהיות כי באלקות הפשוט
יש בהכרח אוהב ואהוב זהו היותר אלקי שבאלקות כמו שהוא ררך להיות כל
אחוב יותר אלקי מאוהבו, ג ע מה: נכון זה בעיני וכבר נתישב ברעתי קדימת
הנאהב לאוהב במולר האהבה וזה מספיק לשאלתי הראשונה אם נולדה האהבה
ר'ל אם היא היה מזולתה או היא בלתי הוה כי אני רואה בבירור שהאהכה היא
הוה ונמשכת ונאצלת מן האהוב והאוהב כמו מאב ואם, עתה רצוני שתשוב לשאלתי.
השניה אימתי נולרה ראהבה תחלה, אם אולי נולדה מקרם לנצח מן אוהבים ואהוביס
נצחים או נולרה באיזה זמן. -ואם היה זה בההילת הבריאה או אח"כ ובאיזה זמן?
חוב ב: שאלתך זאת השנית איננה מעטית הקושי והספק, נע מה: למה
תניח ספק בזאת יותר מבראשונה? חו ב ב: לפי שנראה לאנשים שהאהבה הראשונה
ודאי היא האלקית שבשבילה נאצל העולם מן האל ונראה להם שזאת היא האהבה
| שנולדה ראשונה (עם שאינו כן כי האהבה הראשונה הפנימת בעצמות האל במ"ש
לפנים) וכיון שהוא מסופק אצל האנשים זה כמה אלפי שנים אימתי נתהוה העולם
נשאר ג'כ בספק אימתי נולדה האהבה,
. נעמה
ספול הזיכות
נעמה: הגירה לי הספק שבין האנשים באימתי נעשה העולם ומזה אבין
הספק הנופל באימתי נולרה האהבה, ואחרי שיוכר הספק תמצא יותר בקלות הדרך
להשיב אלי, ח וב ב: בהיות כל האנשים מסכימים שהאל עליון יוצר ופועל הכל :
הנא נצחי בלי שום התחלה-זמנית נחלקו במציאןת העולם אם הוא קדמון או מאיזה
זמן. רבים מהפילסופים חושבים שהוא קמרון נמשך מהאל ולא היה לו מעולם התחלה
זמנית כמו שלא היה לאל וזהו דעת הפילסוף הגדול (ארסטו) וכל המשאים. נ ע מ ה:
וא'כ מה הברל יש בין האל והעולם אם שניהם קדמונים?
ח ורבב: ישאר ביניהם הבדל גדול שהרי יהיה האל ממציא קדמון והעולם
נמצא קדמון, האחר סבה קרומה והאחר מסובב קרום, אמנם הנאמנים וכל מאמיני
תורת משה הקדושה מאמינים שאין העולס קרמון אלא נברא מאין בהתוחלה זמנית
וגם קצת מהפילסופים נראה שמסכימים לוזה (בצר מה) ומהם הוא אפלטון האלקי
כי בספרו המכונה (טימיאי) הניח היות העולם נוצר ועשוי מהאל נעשה מן ההיולי
קאוס שהוא התומר המעורבב שממנו נתהוו הרכרים ועם (שפלטוינו) הנמשך אחריו
רצה להפוך את רעתו לרעת הקדמות באומרו שאותה ההויה והעשיה הכונה שהיה
זה מקרם לנצח מ"מ דברי אפלטון הם מורים על התחלה זמנית. וכן הבינו דברין
המעולים מהנמשכים אחריו, אמנם ההיולי שממנו נעשו הנמצאות הוא. מניח אותו
קדום ר'ל שנאצל מהאל מקרם כמש'כ דעת הנאמנים כי הם מאמינים שער שעת
הבריאה היה: האל לברו בלי עולם ובלא ההיולי ושהכח האלקי המציא כל הדברים
מאין בהתחלה זמנית כי באמת אינו נראה בתורת משה שהניח חומר קדום עם
האל, נ ע מה: א'כ שלשה דעות הם. ראשונה דעת ארסטו המניח כל העולם קדמון
והשני דעת אפלטון המניח הקדמות בהמצאת החומר לבד אבל העולם נמצא בהתחלה
זמנית, והשלישי רעת הנאמנים שהכל נברא מאין בהתחלה זמנית ועתה חובב
התוכל להודיעני טענות כל אחד מהם? חו ב ב: אומר לך קצתם בקיצור כי סיפור
הכל יהיה ארוך מאד. אריסטו חשב כי הרברים בעולם הם באופן שינגד לטבעם
אם תהיה להם התְחלה ושיהיה להם תכלה כמו החומר הראשון והתמרת הוית
והפסר הדברים והטבע השמימי והתנועה ובפרט הסבובית והזמן , ו
נעסה: איך היות התחלה לחמשה דברים הללו ינגר לטבעס? מדוע החומר
הראשון עם ההויה וההפסר א'א שהיו מחרש? ולמה לא יתכן שהיתה התחלה
זמנית אל הגלגל ואל תנועתו הסכובית ואל הזמן הנמשך ממנה?
ח וב ב: כיון שרצונך לרעת טעם לזה צריך אני להודיעו לך עם שנצא מעט
מהמכון, ארסטו אמר כי החומר הראשון א'א שיהיה מחורש כי כל נעשה עשוי
מאיוה דבר שהכל מסכימים כי א'א להעשות שום דבר מאין, ואם היה החומר
הראשון נעשה היה נעשה מאיזה רבר אחר והוא היה חומר ראשון ולא זה ומפני
שא'א להמשיך זה לאין תכלית צריך להניח חומר אחר ראשון באמת בלתי נעשה
סעולם וא'כ החומר הראשון הוא קדמון נצחי, וכן ההויה והפסר הנעשים ממנו וזה
כי להיות החומר הראשון ממציאות חסר מחויב שימצא לעולם תחת איזו צורד
עצמית והוית המתורש הוא הפסר הנמצא, ולכן לכל הויה צריך שיקדים לה הוזפסר
ולכל הפסר (תמשך) הויה כי הוית האפרוח היא בהפסר הביצה וא'כ ההויה
וההפסר הם מהדברים הנצחים בלי התחלה באופן שכל ביצה נולדה מתרנגולת
וכל תרנגולת מביצה ולא היה שום אחר מהם ראשון בהחלט, הנלגל הוא מעצמו
נראה נצחי שאם היה הוה יהיה ג'כ נפסר וא"א שיהיה נפפר לפי שאין לו הפך
כיסודות והמורכבים מהם, וההפסר נמשך מתגבורת ההפך וגם ההויה הוא תנועה
מהפך
ספר הויכוח גו
מהפך אל הפך, ושהנלגל אין לו הפך זה נראה בהיותו בלתי מתפעל ובלתי משתנה
בעצמות ובאיכות ותמונתו הסבובית היא לברה בין כל שאר התמונית משוללת
מהפכיוח, ונמשך מזה כמו כן שהיות התחלה לתנועה הסבובית הוא דבר מנגד
לטבעה כי :כמו שהתמונה הסבובית שהיא השמימיית אין לה התחלה וכל חלק
ממנה הוא התחלה וסוף ועוד ההנועה הראשונה אם היא הויה הנה ההויה שלה
שהיא תנועה היתה ראשונה לראשונה שהוא נמנע, ומפני שא"א לילך לאין תכלית
בתנועות ]ההוה צריך להגיע לתנועה הראשונה קרומה, גם הומן שהוא נמשך אל
התנואה הראשונה לפי שהוא ספירת הקודם והמתאחר מהתנועה, צריך שיהיה
נצחי כמוה כי כל עתה הוא סוף זמן העבר ותחילת העתיר באופן ש"א ליחר שום
עתה שיהיה התחלה ראשונה, וא"ב הזמן הוא קרמון בלי התחלה מעולם,
נ ע מה: הבנתי הטענות שהביאו לאריסטו להניח החומר הראש ן והגלגלים
עצמם נצחים וההויה וההפסר והתנועה הסבובית והזמן נצחי בבוא זה אחר סור
וה, ועתה היש לו טענות זולת אלו להכריח קדמות העולם?
חב ב: אלו שהגדתי לך הם טענותיו הטבעיות, ועור טיענים המשאים שתי
| טענות אלקיות- בקיום זה, האחת לקוחה מטבע הפועל והאחרת מתכלית פעולתו,
נעמה: השמיעני גם אלה, ח ו ב ב: אומרים כי להיות שהפועל הוא האל
הקרמון ובלתי משתנה צריך שהפעולה שהיא העולם תהיה עשויה מקדם לנצח
באופן אחר כי הרבר הנפעל ראוי שיסכים לטבע הפועל, ועור שתכלית הבורא
בבריאות העולם לא היה אלא רצותו להטיב וא'כ למה אין ראוי שהטוב הזה יהיה
עשוי מקרם לנצח? שהרי א'א שהיה שום מונע אל האל האמיץ שהוא השלם
בתכלית, נ עמ ה: הטענות המשאיות הללו אינן נראות בלתי חזקות ובפרט האלקיות
מטבע הפועל שהוא נצחי ומתכלית פעולתו הרצונית ומה יאמרו סיעתו של אפלטון
וכלנו אנחנו המאמינים בתורת משה הקרושה שהיא מנחת בריאת כל הדברים
מאין בהתחלה זמנית,
חוב ב: אנתנו אומרים כמה רברים בקיום דעתנו אנחנו מסכימים שא"א
להעשות שום רבר מן האין דרך טבע אבל בדרך נס בכח אלוקי, אנו סאמינים
שאפשר לעשות הרברים מאין ולא שהאין יהיה חומר אל הרברים כמו העץ אל
השולחן והכסא אלא (רצוננו) שהאל יכול לעשות הרברים מחרש בלי קדימת שום
חומר ואנו אומרים כי אע'פ שהגלגל והחומר הראשון לפי הטבע הם בלתי הוים
ונפסרים מ"מ בררך נס ביכולת אלקי נבראו בתחלה מאין בהחלט, ואעפ"י שהמשך
הוית הדברים והתנועה הסבובית והזמן לפי הטבע הם מנגדים אל שהיתה להם
התחלה מ"מ היתה להם בבריאה הנפלאה, וזה שהרי הם נמשכים אל החומר הראשון
ואל הנלגל שנבראו מחרש ובענין טבע הפועל אנו אומרים כי האל הנצחי הוא
פועל לא בהברח וחיוב אלא ביכולת ורצון חפשי, וכמו שהיה חפשי. בתכונת העולם
במספר הגלגלים והכוכבים ובגודל הכרורים השמימים והיסודיים ובמספר ובשיעור
ובאיכות של כל הדברים כך היה חפשי ברצותו לתת התחלה זמנית אל הבריאה
גם שהיה יכול לעשותה נצחית כמוהו, ובענין תכלית פעולתו אנו אומרים שאעפ"י .
> שתכליתו בבריאה היה להטיב והטוב הנצחי הוא אצלנו יותר טוב מהזמני הנה
כמו שאין אנחנו מגיעים להכיר חכמתו העצמית כך אין אנו יכולים להגיע להכיר
ה'זכלית העצמי שלה בפעולותיה ואולי כי אצל חכמתו יתעלה הטוב הזמני בבריאת
העולם הוא קורם אל הנצחי כיון שבזה יתפרסם יותר היכולת האלקי ורצוני החפשי
לברוא הכל מאין ממה שהיה אם הכל היה נעשה מאתו מקדם לנצח, לפי שאז היה
. נראה
ספר הויכוח
נראה כי המציאות נמשך ממנו בהכרוו כהתמרת המשך האור מהשמש ולא היה
מתפרסם היות העולם נעשה בחסר גמור והסבה הפשית כמאמר דוד אמרתי עולם
חסר יבנה, נ ע מ ה: הלה היה נראה יכולת יותר גדולה לעשות הרבר הטוב נצחי
מלעשותו זמני. ח ו ב.ב: יבולת יותר גדולה הוא לעשותו זמני ונצחי ביחד4
נע מה: איך העולם יכול להיות זמני ונצחי יחד? ח וב ב: הוא זמני מפני
שהיה לו התחלה זמנית ונצחי לפי שאיננו מעותר אל ההפסר לרעת הרבה מאלקיים
שלנו וכמו שתתפרסם היכולת האלקי בהתחלה הזמנית כך מתפרסמת הטוביות
הגרולה בקיום הנצחי לעולם, ובכלל אומר אל הפלוסוף המשאי איך מהחכמה האלקית
העליונה אשר יושנ ממנה כ"כ מעט הוא יכול להוכיח את כונתה תכליתה ועניינה?
באופן כו בהכרח נוכל לגזור כמאטר הנביא בשם האל כי גבהו שמים מארץ כן
גבהו דרכי מררכיכם ומחשבותי ממחשבותיכם. : ע מ ה: טענותיך מספיקות להנצל
מהמשאי אך לא לטעון נגדי וזהו בעצמו מה שיטעון אפלטון בקיום דעתו, אמנם
מי הבריחהו להניח ההיולי קרוס כיון שהיכולת האלקי יכול לעשותו מאין וממנו
יעשה את הכל כפי רעתנו?
חוב ב: כן הוא כי מספיק לנו שהשכל לא ינגר אל האמונה ואין צורך
להוכיתה במופת שא"כ תהיה אז חכמה ולא אמונה ורי להאמין נאמנה מה שאין
השכל סותרו ומוכיח הפכו והחומר הראשון שאפלטון מניח אוהו קדום הוא כדי
שהבריאה הנזכרת בתורת משה לא תהיה משוללת מסברא פלוסופית כי הוא רצה
להיות פלוסוף יותר מהיותו ממאמיני התורה, .
נעמה: איך אפלטון יכול לחבר לבריאת העולם התחלה זמנית בהיותו מניח
החומר או ההיולי נמשך מהאל מקרם? ומה הוא מרויח בהניחו ההיולי קרום א
הוא מניח שהעולם נעשה מחרש?
ח וב ב: אשיב על האתרונה כי הוא מרויח החלה שאינו סותר אותו מאמר
המוסכס מהקדמונים שא"א לעשות דבר מאין ואעפ"י שהוא מניח העולם מחורש
אינו מניח שנעשה מאין אלא מההיולי הקדמון שהוא חומר ואָם אל. כל הדברים
שנעשו ונוצרו ואת יודעת כי הראשונים שרברו מהאלקות בהורה הם מניחים שקודם
העולם היה בלבר האל הגרול (רימוגורגוני) עם ההיולי והנצחיות שהיו לו חבירים,
נעמה: זה המאמר הקרמון שאין שום דבר נעשה מאין ואפ יש בו שום
ראיה שכלית זולת היותו מוסכם מן הקרמונים? ח וב ב: אני אגירה לך ותהיה
תשובה לא בלבר לחלק השני משאלתך אלא גם הראשון יחר עם השני ותראי
טענה אחת שהכריחה לאפלטון להניח העולם מחודש וההיולי וחומר העולם נאצל
מהאל מקדם לנצח, נ ע מה: תאותי גדולה לשמוע זה,
ח וב ב: בראות אפלטון שהעולם כלו הוא עצם אחר משותף בעל צורה וכל
אחר מחלקיו הוא חלק מאותו העצם המשותף בעל צורה מיוחרת הכיר ברין ואמת
כי הכל כמו כל א' מהחלקים היה מורכב מרבר ועצם אחר משולל צורה ומשותף
לכל ומצורה אחת מיוחדת המלבישהו צורה,
נעמה: הרין עמך והמשך סיפורך. חוב ב: שפט בשכלו כי לבישת צורה
זו לרברים בין הכל בין כל אחר מהחלקים היה דבר חרש בהברח ולא קרמון ,
נעמה: למה זה? חו ב ב: לפי שהוא מחויב כי משולל הצורה ימצא קודם אל
המלובָש צורה, אם הראי נעמה מצבת עץ לא תשפוטי כי העץ נמצא בה תחילה
משולל מצורת המצבה קוּרֶם שנתלבש בה? ג עמ הו כן בוראג? ה וב ב: וכן
ההיולי צריך לשפוט שהיה נמצא' משולל צורה קורם שלבש 7- צורה וא"כ
בישת
ספר הויכוח נז
לבישת העולם צורה מורה. על חדושו והמשולל צורה שהוא מה שממנו נעשה הוא
מורה קרמות נצחי ולא חדוש, נמשך מזה (לפי דעתם) שצריך להסכים כי כמו"
+ שהעולם המלובש צורה נעשה מחרש כך ההיולי המשולל צורה לא היה מעולם
חרש אלא היה לו מציאות קדום. ומזה תכירי טעם המאמר ההוא מהקדמונים כי
מהאין א'א לעשות שום דבר לפי שהעשיה מורה חדוש לבישת צורה ולבישת צורה
הוא ענין צרופה אל המשולל צורה שמקבל אותה כי כשאין שום משולל צורה א"א
לעשות שום מלובש צורה א"כ הוא מוכרח כי כמו שהעולם המלובש צורה נעשה
מחרש כך ההיולי המשולל צורה היה נאצל כן האל מקרם לנצח, נעמה: ג
שאסכים לך כי ההיולי נעשה מקדם לא אסכים לך שיהיה נאצל ונמשך מהאל,
ח וב ב: צריך שתסכימי בזה לפי שההיולי הוא משולל צורה משלמות וצריך
ליחר לו סבה פועלת שתהיה שלמות וצורה כללית כמו שהוא משולל צורה ושלמות
בכלל וזו היא האל,
נעמה: באיזה אופן? היש לאל צורה? יהיה א'כ מלובש צורה ומחודש שהוא
כזב, ח וב ב: האל איננו מלובש צורה ואין לו צורה אבל הוא בעצם מקור הצורה
שההיולי וכל חלקיו קבלו הצורה ממנו, ומשניהם נעשה העולם וכל חלקיו מלובש
צורה שהאב שלהם הוא אותו האלקות מקור הצורות והאם הוא ההיולי שניהם
נצחים מקדם אלא שהאב השלם האציל והמשיך מאתו העצמות לבר שהוא האם
הבלתי שלמה ומשניהם נעשו ונלבשו צורה מחדש כל הבנים ר"ל נמצאות העולם
שעם החומר יש להם צורה שמצר האב, וא"כ מכח הטענה הזאת הבלתי רקנית
קים אפלטון שההיולי נאצל מהאל מקדם ושהעולם עם חלקיו נעשה מאתו ולבש
צורה מחרש בבריאה, ננע מה: יקר בעיני מאר לשמוע טענה זאת של אפלטון,
אבל נשאר לי לטעון נגדו כי הוא מניח שהמשולל צורה חויב שימצא תחלה בלי
התלבשות צורה, וזאת הקדימה עם שראוי להסכים עליה לפי הטבע אין להסכים
' בה בהמשך זמני, וזה לפי שא"א להמצא ולהתקיים משולל צורה בהחלט בלי. צורה
והצורה היא שבשבילה נמצא המשולל צורה, ולכן יש לומר או שהם שניהם קדומים
ר"ל הצורה והחומר. וכל העולם (כרעת ארסטו) או ששניהס נבראים מהדש כרעת
המאמינים, ובכן לכל א' משני הפנים החומר קורם כסרר הטבע אבל לא בקרימה
זמנית כמו שקים אפלטון.
חוב ב: שיהיה לחומר קרימה טבעית אל הצורה כמו הנושא אל מה שהוא
נושא לו הרי זה מבואר, אבל מלבד זה צריך עוד לרסכים שהחומר יהיה קודם
בזמן לכל פועל וצורה שהוא מתלבש בה וזה הורהו אריסטו לפי שהחומר צריך
שתחקלה בזמן יהיה כחני לכל איזו צורה נשואה בחומר והיציאה לפועל (כמ"ש
ארוסטו) אין ענינו אלא הפרת כל טבע החומר והכחניות,
נעמה: א'כ אין אריסטו מניח העולם מלובש צורה מקדם לנצח? חו ב ב:
לא כי איננו מניח החומר הראשון משותף לכל העולם אלא לעולם השפל מההויה
וההפסר בלבר, שבו הוא מניח החומר הראשון קרמון בלי שום צורה קדמונית עמי
אלא כל אחת מחורשת בו ע'י ההויה בהשחהת האהרת ע"י ההפסר ומניח המשך
הצורות הרבות המתחלפות נצחי עם הויה והפסר נצחים אבל כל אחת מהם בפרט
היא מחורשת הוה ונפסרת, נ ע מה: א'כ השמים שאין בהם הויה אריסטו אין
מניח בהם חומר? ח וב ב: בשום אופן איננו רוצה שיהיה לגלגלים ולכוכבים חומה
עצמי שא"כ יהיו הוים ונפסריס כגופים התחתונים אבל הם גוף נצחי בלבד שהוא
חומר של תנועה ולא של הויה, נ ע מה: ואפלטון מרוע איננו מניה הגרם השמימי
.וכ 15 קרמון
ספר הויכות
קדמון (פי" כיון שאיננו בעל חומר, כך נ"ל לפי ענין הסיפור עם שלשון הספר
שלפני איננו מסכים). חוב ב: לאפלטון נראה דבר נמנע שאיזה גוף בעל צורה
לא יהיה עשוי מחומר משולל צורה ולכן הגלגל השמש והכוככים שהם בעלי צורה
יפה הוא מקים שנעשו מחומר משולל צורה כמו כל הגופים התחתונים, ג ע מה:
וחומר השמימים הוא בעצמו מחומר התחתונים או הוא לזולתו ?
חוב ב: א'א שיהיה זולת החומר הראשון המשולל צורה מכל צר לפי שאין
שם אופן ודרך שיתרבה ויתחלף (פי' כיון שאין לו שום צורה שבה יתחלף מהזולת)
ונראה לי הגון ויאות שכל העולם כמו שיש לו אב אחר משותף שהוא האל כך
יהיה לו אם אחת משותפת לכל חלקיו שהוא ההיולי והעולם הוא בן של שניהם.
ג עמה: א'כ המלאכים ושכלים הפשוטים צריך שיהיו מורכבים מחימר, ח ו ב ב:
כבר נמצאו קצת הנמשכים אחר אפלטון שאמרו כי ההיולי יש לו חלק במלאכים
ובשאר הרוחנים כי הוא נותן בהם העצם המקבל צורה מהאל באופן שכלי בלו
גשמות באופן כי המלאכים יש להם חומר בלהי גשטי והגלגלים יש לרם חומר
גשמי בלתי נפסר בהמשך והתחתונים יש להם חומר הוה ונפסר, אמנם המאמינים
שהשכלים הם נפשות וצורות לגרם השמימי די להם מציאות החומר בהרכבת
הגרם השמימי ולא בשכלים שהם נפשותם, ג עמה: א"כ הגלגלים לרעת אפלטון
הם נעשים מהתומר שיש לנו,
ח וב ב: מאותו החומר עצמו, ג ע מה: א'כ איך יכולים הם להיות נצחים?
חובב: לכן אפלטון הוא אומר שנם השטים נעשו מחרש מחומר משולל צורה
קרום עם האל, נ ע מה: זה נכון אבל צריך עוד שיאמר כי הם נפסרים כמו
התחתונים כי החומר צריך שילבש צורה פעמים רבות זה אחר זה, חובב: גם
רעתי הוא שהשמים בעצמם הם בעלי פירוק כי כל עשוי מחומר וצורה הוא מתפרק
(דיסולובילי) אם לא היה היכולת האלקי שעושה אותם בלתי מהפרקים,
ג עמה: אתה מאמין שהאל שעשה טבעם מתפרק ינגר את פעולתו זאת
הטבעית ויעשם בלתי מתפרקים שזה נראה כמו התנגרות אל עצמו,
חובב: טענתך עמוקה וט"מ אמר (בטימיאו) שלו כי האל העליון בדברו
עם השמימים אומר להם אתם מעשה שלי ומתפרקים מצר עצמיכם אבל לפי שהוא
מגונה שהיפה מתפרק בכח גזרתי היו בלתי מתפרקים כי היכולת שלי גרול על
טבע חלשתכם. אמנם לפי דעתי בי ברברים אלו אין אפלטון מניח הגלגלים בלתי
מתפרקים לנצח אלא כונתו להורות הסבה למה אינם הוים ונפסרים בהמשך זה
אחר זה ומעטי הקיום כמו השפלים עם היוה כי כולם עשוים מחומר אחר בעצמו
הגורם החדוש והפרוק, ואמר כי עם היות שלפי טבעם החמרי היו ראוים להיות
כן, מ"מ מפני גורל יופים הצורי שקבלו מהאל הם מתקיימים הרבה,
נעמה: א'< הגלגלים הם עתידים להתפרק לדעת אפלטון? חוב ב: כן.
נעמה: ויודע אתה לומר לי אימתי הוא מאמין שיהיה זה?
ח וב ב: כאשר יושלם קצב קיומם הטבעי שהוא מוגבל להם כמו לכל אחר
מהגופים התחתונים אבל יותר ארוך מאר, נ ע מה: נמצא שום אחר שייוחר אליהם
שעור זמן? ח וב ב: כבר האלקים הקורמים לאפלטון שהוא היה הלמירם אומרים
שהעולם השפל הוא נפסר ומתחרש לשבעת אלפים שנה. ג ע מה: וכמה הוא עומר
נפסר ? וב ב: ששת אלפים מהשבעה אלפי שנים ההיולי מהגופים השפלים מוליר
תמיר ואומרים שאח"כ בהיותו מאסף בעצמו את הכל הוא שובת ונח באלף
השביעי ובעת ההוא הוא מתעבר להויה חדשה בער ששת אלפים שנים אחרים,
נעמה
מער' הויבוח נח
נע מה: וכמה יש לנו ענשיו מאלו חשבעה אלפי שנים? ח וב ב: לפי האטונה
העברית הרי אנו עומדים בשנת מאתים וששים ושנים מהאלף חששי לבריאה
וכשישלמו ששת אלפים שנה יפסד העולם השפל, ג ע מ ה: ומה חוא שיפָסיד אותו?
ח וב ב: ההפסר יהיה בשביל תגבורת אחר מהד' יסורות ובפרט מהאש או
אולי מהמים, נ ע מ ה: הנלגלים, אימתי יפסדו? ח וב ב: אומרים שאחרי שיפסר
העולם השפל שבע פעמים משבעת אלפים לשבעת אלפים שנה יניע הפסר לגלגל
עם כל מלואו וחוזר הכל אל ההיולי ואל החומר הראשון באופן שיהיה זה פעם
אתת אחרי שעברו מ'ט אלפי שנה,
נעמה: ואח"כ איך הם מאמינים שימשכו הדברים? חובב: עם שהוא
עזות לרבר ברברים כ"כ גביהים וסתומים אגידם לך, הם סוברים שאחרי עמור
ההיולי שוב איזה שיעור שיהיה הוא חוזר להתעבר מהאלקות ולהוליד העולם
ולהת"בש צורה פעם אתרת, נ ע מה: וזה העולם נעשה פעמים אחדות ?
חובב: להיות ההיולי אָס נצחית מקדם הנה לירתו מכח האב הנצחי שהוא
האל מניחים אותה נצחית ר"ל שהיתה לפעמים בב"ת זה אחר זה זה העולם השפל
משבע אלפים לשבע אלפים שנה והשמימי עם כל מלואו מחמישים לחמישים אלף
שנים. נ ע מ ה: הנפשית השכליות והמלאכים והשכלים הפשוטים איך תם נמצאים
בהפסר העולם? ח ו ב ב: אם אינם מורכבים מחומר וצורה ואין להם חלק מההיולי
הם נמצאים נבדלים מגוף במהותם העצמי מעיינים באלקות ואס גם הם מורכבים
מחימר וצורה הנה כמו שהס מקבלים צורתם מהאל העליון שהוא האב המשותף
כך הס מקבלים עצם ותומר בלתי גשמי מההיולי אם המשותפת כמו שהניח (אביזיברון)
בספרו המכונח מקור חיים, ולכן גם הם ישיבו חלקיהם לכל אחר מהשני יולרים
באלף חמשים ר'ל העצם והחומר אל ההיולי שאז הוא מקבץ בעצמו החלק שיש
לו בכל הבנים והצורות השכליות אל האל העליון האב הנוהן אותם והן מתקיימות
בהירות ברוגמות (איריאי) העליונות של השכל האלקי ער שובם מחדש בבריאח
הבוללת והוית העולם שאז כבר ההיולי מעובר מהאלקות מוליר עצמים חומרים
מלובשים צורה מכל הרוגמות בעולם השפל (מוליר אותם) גשמים הוים ונפסרים
זה אחר סור זה ובעולם השמימי גשמים מתנועעים בסיבוב בלא המשך הויה והפסָר
= ובעולם השכלי חומר עצמי בלתי גשמי ובלתי מתנועע ולא הוה ונפסר עם היות
כי בסוף המציאות הם כולם מתפרקים וחוזרים למולידיהם הראשונים כמו שאמרתי לך.
נעמה: אם השמים ומלואם הם מתפרקים אחרי עבור המ"ט אלף שנים כדברי
אלו א"כ הגלגל השמיני שבו כי בו הכוכבים העומרים לפי איחור הנועתו יעשה
סבובים מועטים בכל משך ימי העולם כי לפי מה שכבר שמעתי ממך אומרים
בעלי התכונה כי הוא משלים היקף אחר בל'ו אלף שנים ואחרים אומרים ביותר
מארבעים אלף וא"כ מעט יותר מסבוב אתר יוכל לעשות בכל ימי עולם וזה נראה
רחוק. וב ב: לפי רעתם של אלו קיום הגלגל השמיני וכל יתר המציאות איננו
כלל יותר מזמן סבוב אחר שלו בלבר כי באמת עם שבעלי התכונה הקרמונים
מניחים סכוב זה הגלגל השמיני בל"ו אלף שנים והיותר קרמונים בפחות הנה
רעת האחרונים שראוי שנסמוך עליהם יותר לפי שהם יכלו לבחון הרבר באורך
יותר מהם חם מניחים שהוא עוש; סבוב אחר במ"ט אלף שנים וא"כ בעלי החכמה
האלקים אומרים כי חיי העולם הם זמן השלמת הגלגל תשמיני היקף אחר ואח"ב
מתפרק היא עם כל השאר וחוזרין הצורות באלקות והחומר בהיולי אשר בהיותו
שוכת אזף שנִים הוא חוזר ומתעבר מְַהשַבָל האלקי לקכל צָורה מבל הרוגמות שלו
ואחר
ספר הויכוח
ואחר " אלף שנים הוא שב פעם אחרת להוליר השמים והארץ וכל צבאם, וכבר
אמרו בעלי התכונה ברמזם לזה כי בהקף הגלגל הח' פעם אחת כל הרכרים חוזרים
כבראשונה , נ ע מה: הרי בעלי התכונה א"כ מסכימים אל מאמר אלו האלקים
אבל הוריעני אם כמו שקיום ופירוק הכל הוא נמשך לסבוב תגלגל השמיני לפי
שהם כמעט מסובבים ממנו כך קיום והפסר העולם השפל מז' אלף לז' אלף שעס
אולי גם הוא מסובב מאיזה היקף שמיטי?
חובב: כן הוא נמשך ממהלך זה הגלגל השמיני שתנועתו נותנת תוספת :
וגרעון כח מז' אלף לז' אלף שנים ז' פעמים בסבוב אחר שכל פעם הוא מפרק
העולם השפל וחוזר לחרושו ובהגיע אל השביעי מתפרק גם השמימי אתרי מ"ט
אלף שנים שהם ז' פעמים ז' בט"ש לך.
נעמה: ואת ההסכמה מבעלי התכונה היא הוכחה לא מעטה אמנס הגירה
לי אם אלו התוכנים יש להם רעת זו מסברה בלבר או מלמוד וקבלה צורקת ,
ח וב ב: כבר אמרתי לך כ* בהניחם העולם נפסר יש להם טענות שכליות
לפי רעתם אבל בהגבלת הזמן זולת ההוכחה התוכנית יקשה למצוא טענות פלסופיות
אמנם אלו ואלו אומרים שיש להס זה מלמור אלקי לא בלבר ממשה נותן התורה
האלקית אבל גם עד מארם הראשון שהגיע ממנו לא בכתב אלא בעל פה (שזה
נקרא בלשין עברי ביחוד קבלה) לחנוך שהיה בימיו וממנו אל נח שאחרי המבול
מפני המצאתו את היין נקרא (יאנו) מלשון יין ומציירים אותו בשני פנים
הפוכים לפי שהיה קורם אל המבול ואחריו ונח הלז הניח זה עם כמה יריעות
אלקיות ואנושיות אחרות אל היותר חכם מבניו שהיה שם ואל בן בנו עבר שהם
היו רבותיו של אברהם הנקרא עברי מלשון עבר זקנו ורבו וגם הוא ראה את נח
שמת בהיות אכרהם בן נ'ט שנים ומאברהם נמשך ע"י יצחק ויעקב ולוי והגיע
הדבר לפי מה שאמרו אל חכמי היהודים הנקראים מקובלים שהם אומרים כי משה
קיים הרבר מפי האל לא בלבר בע"פ אבל גם בתורה הקרושה במקומות מתחלפים
רמו הענין בררכים נאותים,
נעמה: אם דברים אלו הם נרמזים היטב בתורה שיש לה אמות חזק יטב
בעיניך לבארם לי,
ח ובב: אגיר לך כל מה שהם אומרים ואיני מעורר אוהך לקבל דעתם לפי
שראיתם מהכוכבים אינה ברורה אלא ררך רמז, אמגם אפר לך זה להפים את
רעתך עם שנצא קצת מכונתינו, משה א.מר כמו שירעה שהאל ברא העולם בששת'.
ימים ונח בשביעי מכל מלאכה ולזכר זה צוה לנו כי ששת ימים נעשה מלאכה
ונשבות בשביעי ואלו המקובלים האלקים אומרים שאלו הימים האלקים מבריאת
העולם השפל הכונה בכל יום אלף שנים כמאמר דור כי אלף שנים בעיניך כיום
א"כ הששה ימים טבעים ממלאכת הבריאה יש להם כ אל ששת אלפי שנה בקיום
ההויה בעולם השפל ויום שביעי של מנוחה נתן אל ההיולי שלא יפעל הויות בעולם
השפל, עוד צותה ההורה לכפור מיום יציאת מצרים שבעה שבועות הם מיט יום
וביום חמישים שהוא חג נתינת התורה שבו רצה האל להשתתף (ולהתרבק) אל
כל (האומה) יחר (שכלם נהנבאו) ואימרים שזה רמז לשכעה הקפים מהעולם השפל
במיט אלף שנים, ואימרים כי טלבר שמשה רמז זה במספר של ימים עוד רמז
אותו במספר של שנים.בל שנה בי:ר אלף שנים כי השנה השמימית הנדולה אצל
בעלי התכונה היא אלף שנים כי צוה בתורה שתהיה הארץ עוברת ששה שנים
ותשבוה בשביעי מכל מלאכת עבודה ואומרים כי הארץ רומות אל ההיולי שהעברים
קורין
ספר הויכוח נט
קורין אותו ארץ וכן הכשרים ושאר אומות וזהו רמז כי ההיולי יוליר הדברים ההוים
ששה אלפי שנים ובאלף השביעי ינוח עם כל הרברים מעורבים יחד בלי שום
הברל, וכן צוה שבשנה הזאת השביעית יושמטו החובות והשעבודים שעל השדות
ויחזור הכל לכמות שהיה ולכן קוראים לשנה זאת שמיטה שפתרונו עזיבה הרומז
לעזיבת הרברים את עצמותם וסגולתם באלף השביעי וחזרתם בהיולי הראשון. וזאת
השמיטה הוא כמו השבת בימי השבוע, עור אמרה חורה שכשיעברו שבע שמיטות
שהם מ'ט שנים שתהיה שנת החמישים יובל שגם בלשון לאטיני מורה חזרה לפי
שבשנה ההיא היתה המנוחה שלמה מכל הרברים בין מעבורת הארמה מכל העסקים
וכל עבר יוצא לחירות וכל חוב היה נמחל הארץ לא היתה נעברת הפירות היו
הפקר וכל אחוזת נחלה היתה חוזרת לבעליה הראשונים אעפ"י שהיו עליה כמה
שעבורים והיתה נקראת שנת דרור והכתוב אומר בשנת היובל הזאת השובו. איש
אל אחוזתו וקראתם דרור בארץ באופן כי באותה שנה הדברים שעברו היו בטלים
והיה מתחיל (כמו) עולם חדש בער חמשים שנים אחרים כראשונים וזה היובל
אומרים שרומז אל האלף החמישים מהשנים שבו מתחדש כל העולם העליון והתחתון
והרבה דברים אחרים הייתי יכול לומר לך בזה אבל ראוי שיספיק לך זה לרעת
הנחת אלו האלקים וסבת הכנסם לרבר בהגבלת זמן וחיי העולם,
נעמה: איך יכולים למשוך רברי משה לדעתם כי הוא אומר בפירוש כי
בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ שנראה שהוא מניח בריאת ההיולי
עם הכל יחר?
חוב ב: זאת המלה בראשיוז יכולה לרמוז בלשון העברי לשון תחלה ויאמר
א'כ תחלת וקודם שהפריר אלקים את ההיולי את השמים ואת הארץ ר'ל העולם
הארצי והשמימי הארץ ר'ל ההיולי היתה תהו ובוהו ר"ל מעורבת ונעלמת והיתה
כתהום .של מים רבים חשוכים שבהיות הרוח האלקי מרחף עליו כמו רוח גדול
על פלנ :גדול של מים שהוא מאיר נתיב המים הפנימים האפלים ונעלמים ומוציאם
החוצה חלק אחר חלק כך עשה הרוח האלקי שהוא השכל העליון מלא דוגמות
(אירְאי) שבהשתתפו אל ההיולי החשוך ברא בו את האור בהוצאת העצמים הנעלמים
מאירים מלבישת הצורה שבדוגמות. וביום השני נתן את הרקיע שהוא הנלגל בין
המים העליונים שהם העצמים השכלים כי הם המים העליונים אשר בתהומות ההיולי
ובין המים התחתונים שהם עצמי העולם השפל ההוה ונפסר, ובזה חלק ההיולי
בשלשה עולמות שכלי שמימי ונפסר ואח"כ רבריל היסורות רתחתונים המים והארץ
ובהגלות היבשה הוצאת דשאים ואילנות בהמה ורמש וחיתו ארץ ועופות ואח'"כ
ביום הששי באחרית הכל ברא האדם ובזה האופן בכלל אלו התכמים הם מפרשים
הבריאה הנזכרת בתורה משה ואומרים שתרמוז כי ההיולי היה קורם הבריאה מעורב
ובבריאה נפרר ונתחלק בכל המציאות,
נ עמה: נאות בעיני לראות אפלטון נעשה מאנשי משה ומכת המקובלים
ודי לי בזה כמו שאמרת , כיון שאין טענה מכרחת ולא שרש אמוני שיכריחני להאמין
רברים כאלה אמגם הוריעני נא אם אולי עם הנחותם אלה יכולים הם להתיר הקושיות
של ארסטו אנזכר למעלה יותר ממה שעושים הנאמנים המאמינים בריאת העולם
פעם אחת לבר?
םוב ב: ארסטו עצמו הוא מודה כי הרעת הקדומה שקורם העולם הזה היה
עולם אחר וכן אחריו ימשכו תמיר זה אחר זה עולמות מעשה ירי אלקים, הוא
יותר נכון מהדעת המניח שזה העולם מחודש ושלא היה דבר קודם לו כלל וזה
, 5
ספר הויכוח
כי הדעת הראשונה מניחה סדר נמשך נצחי בהוית העולם ומורה שא'א לעשות שום
רבר מאין מש"כ הרעת השנית ואי נגר הדעת ההיא אין מקום אל היותר חזקות
מקושיותיו ורם כי מן האין יעשה אין ואפם ושהחומר הראשון א"א שיהיה מחורש
ונששה כי הנחות אלו אפלטון מניח ומסכים אותם וכן עור אותן השתי קושיות
מתחכמה האלקית והם שהפעולה האלקית ראוי שתהיה נצחית כמו הפועל ושתכלית
פעולתו שהוא הטוב ראוי שיהיה נצחי כי שתי הנחות הללו אפלטון מסכים עליהם
מצר הפועל שהוא האל אבל הוא אומר כי האל נותן ומשפיע את נצחיותו אל
מי שהוא יכול לקבלו כמו שהוא השכל אשר בו הדוגמות והחומר הראשון שהוא
ההיולי לפי שהאחר הוא חומר וצורה פשוטה והאחר כחניות פשוטה וחומר משולל
צורה בהחלט האזר הוא אב כללי לכל הרברים והאחר אם משותפת לכלם אלו
הם לברם שיכלו לקבל הנצחיות האלקי בהיות נאצלים מאחו לנצח, אבל בניהם
שעשאם האל באמצעות שנים אלו וה'בישם צורה כמו שהוא המציאות וכל אחר
מחלקיו אין באפשרותם לקבל הנצחיות לפי שכל עשוי ומלובש צורה ר"ל מורכב
מחומר ההיולי ומצורת הרוגמא השכלית צריך שיהיה לו ראשית וסוף זמני כמו
שאמרתי לך למעלה, א"כ רפעולה והתכלית באצילות האלקי היו נצחים בנאצלים
הו אשונים אבל לא בעולם המלובש צורה בפרטות והיו נצחים בהמשך הנצחי מרבוי
העולמות במיש שארסטו מניח בעולם השפל שאין שום אחר מאישיו נצחי וההויה
והחומר הראשון שלהם הם נצחים,
נע סה: הנני רואה תשובה אל הטענות האלקיות מארסטו ואל הראשונה
מהטבעיות אמנם איך ינצל אפלטון מהארבעה הטבעיות הנשארות?
חוב ב: אפלטון איננו מסכים עס אריסטו שההיולי לא יוכל להמצא בלי
צורה. אבל הוא אומר כי אחרי שהוליר זמן רב הוא מקכץ בעצמו כל הרברים
והוא נח עמהם איזה משך זמן בהיותו מתעבר מהרוגמות עד שהוא חוזר אח"כב
להוליר ולהצמיח המציאות מחדש והוא מורה שההויה היא נצחית בעולמות רבים
הנמשכים זה אתר זה אבל לא באחר מהגלגל (הוא אוטר) כי ההפכיות שבשבילו
יהך ויתפרק הוא היןתו עשוי ומורכב מחומר וצורה כי כל מה שהוא כך חויב שיתפרק
ובכן תתבטל תנועתו הסבובית עם היות שהתנועה בכלל היא נצחית ע"י נצחיות
הוית העולמות הנמשכת מההיולי, ובענין הזמן אומר שהוא נצחי לא מצד תנועת
הגלגל אלא מצר תנועת ההויה הנצחית של ההיולי בהמשך.
נעמה: יקר מאר בעיני היתר הקשיות של ארסטו כפי ררך אפלטון וכי
מה שהורעתני באופן מציאות העולם כפי כל השלש דעות הקדמות לארסטו בעולם
אחר ולאפלטון הקרמות בהמשך עולמות רבות זה אחר סור זה ובריאת עולם אחד
לבר לדעת הנאמנים, ועחה ראוי שנחזור לענינינו מאהבה ושתשיב אל שאלתי
השניה שהיא אימתי נולדרה האהבה ואיזו היתה האהבה הראשונה,
חוב ב: האהכה הראשונה היא אותה של האוהב הראשון בנאהב הראשון
אבל כיון ששום אחר מאלו לא נולר מעולם אלא שניהם הם נצהים צריך לומר
כי גם אהבתם שהיא הראשונה לא נולרה מעולם אלא היא נצהית כמותם ונאצלת
מהם מקדם לנצח,
נ ע מה: תגירה לי מה הם האהוב והאוהב הראשונים אשר בהכירי את אהבתם
אדע איזוהי האהבה רראשונה?
ח וב ב: האיהב הראשון הוא האל המכיר והרוצה והאהוב. הראשון הוא ג"כ
האל עצמו היפה בתבלית,
נעמה
ספר ההצוח ס
נעמה: א'כ האהבה הראשונה היא מהאל אל עצמו. וב ב: כן בוראיי
נ עמה: הרבה דברים שהס בטלים ומתנגדים ימשכו מזה ראשונה שהמהות האלקית
הפשוט מַתחלק לחלק אוהב ולא אהוב ולחלק אהוב, ולא אוהב שנית כי האל האוהב
יהיה גרוע ופחוה מעצמו האהוב כי לפי מה ש-דורתני כל אוהב מצר היותו אוהב
הוא פתות וגרוע אצל אהובו לפי שאם האהבה היא חמרת ההתאחרוה (כמו שאמרתי)
בהיות האל אוהב יחמוד להתאהר עם עצמו וכיון שהוא תמיר אחר בעצמו יהיה
זה מורה שיהיה האל חסר את עצמי כי האהבה זאת מורה הפרון והרבה בטולים
אחרים כאלו ימשכו מזה שלא אאריך בסיפורם לפי שאליך ולכל מי ששמע התנאים
שהנחת באהבה הם גלוים מאר,
חובב: נעמה אינו מותר לרבר מהאהבה הפנימית של האל האוהב והאהוב
עם אותו הלשון ואותן השפתים שאנו מדברים בהם מהאבות העולם כי היותו
אוהב ואהוב אינו עושה בו התחלפות כלל ולע"א שזו ההצטרפות הפנימית היא עושה
אחדותו יותר שלם ופשוט לפי שמהוהו העליון לא יהיה בהכלית האחדות אם לא
יהיה זורח ומתנוצץ בעצמו מהיופי או החכמה הנאהכת את החכסם האוהב ומשניהם
האהבה המעולה וכמו שבו יה' המכיר והרבר הניכר וההכרה עצמה הם כלם רבר
אחר בעצמו עם שאנו אומרים שהמכיר הוא משתלם יותר ע"י הדבר הניכר וההכרה
מגעת משניהם כך בו האוהב והאהוב והאהבה הם דבר אחר ואעפ"י שאנו מונים
שלשה ואומרים כי האוהב מתלבש צורה מן האהוב ומשניהם נמשכת האהבה (כמו
מאב ואם) הכל הוא אחרות ומהות פשוטה או טבע בלתי מתחלק ומתרבה בשום
אופן, נ ע מה: אם אין בו אלא אחרות פשוטה מהיכן מגיע זה הההנוצצות המשולש
נו אומרים בו? ח וב ב: כשבירותו הפשוטה מתרחקה במחזה אחר שבלי עושה
תנוצצות המשולש ששמעה,
נעמה: א'כ הברתנו זאת אליו כזב ושקר כיון שהיא עושה שלשה את
האתר הפשוט, חוב ב: איננה כוזבת אלא שכלינו אינו יכול להשיג ולקבל האלקות
שהוא בב"ת כפי מה שהוא בעצמו והנה את לא תאמרי שיהיה העין או המחזה
כו[ב אם אינו משיג, את השמש עם בהירותו וגדלו וכן את האש עם גדלו וטבעו
הרולק כי רי שיקבלם כפי יכולת טבע העין או המחזה ובכן הם משיגים ומקבלים
אמתים עם שאינם יכולים לקבל כל טבע הרבר המושג כך המחזה השכלי שלנו -
די לו לקבל ולשער ולצייר המהות העליון האלקי כפי יכולת טבעו אעפ'י שהוא
לאין תכלית בלתי שוה לו ומתחלף מטבע המושנ, נ ע מה: זהו לענין שאינו יכול
לקבל כ"כ כפי מה שהוא הנושא המושג, אבל לא לעשות מן האחר הפשוט שלשה,
חוב ב: לפי שאיננו יכול לקבל האחרות הפשוט של הנושא האלקי הוא
מרבה אותו בררך הצטרפות והתנוצצות בשלשה כי הדבר הבהיר ופשוט איננו
יכול להתחקות בדבר בהיר פחות ממגו אלא בהיותו אורו העצום מתרבה באורות
מתחלפים פחותים ממנו בכהירות, הביטי אל השמש כשהוא מתחקה בעננים ומוליר
את הקשת בכמה גונים הוא מתראה בעננים המקבלים אותו או במים או במחזה
אחר עם שהוא בהירות אחת פשוט בלי גוון מיוחר אלא מחבק וכולל כל הגוונים
כך מקור הצורות העליון שהוא אחר פשוט בתכלית איננו יכול להתראות אלא
באור מתגוצץ ומתרבה. |
נע מה: ומרוע השכל שלנו עושה מן האחר שלשה ולא מספר אחר? ח ו ב ב:
לשי שהאחר הוא ראשית המפפרים כי אחר מורה צורה ראשונה ושנים חומר ראשון
ושלשה הוא הטצוי הראשון המורכב משניהם ובהיות שכלינו הוא בעצמו משולש
ומורכב
ספר הויכוח
ומורכב ראשון איננו יכול לקבל ולהשיג האחדות בלי שלש צרופי לא שיעשה
האתר שלשה אלא הוא משיג האחר בבחינה משולשת ושופט כי בנושא האלקי
האחרות הוא פשוט בתכלית ובאותו הפשיטות העליון הוא כולל את טבע האהוב
והאוהב והאהבה בלי שום רבוי וחילוק כלל כמו שאור השמש כולל כל הויות
האורות והגוונים הפרטים עם בהירות אחר עצום ופשוט אבל יש בעצמו האהכה
האחרות בבחינה משולשת מאהוב ואוהכ ואהבה שלשתם יחר וזהו בלבר מפני
שפלות וחולשת כח המשיג אוהו ועם זה נעמה תוכל לתקן כל הספיקות שאמרת
וכל אותם שיוכלו להתחרש לך באהבה הפנימית של האל האוהב את עצמו האהוב,
נעמה: נראה לי להבין דבריך, אמנם יהיה יותר לוצון לפני אם תוכל לבאר לי
קצת יותר איך האהוב והאוהב והאהבה הם באל דבר אחד,
חוב ב: כמו שהמשכיל והרבר המושכל וההשכלה הם נפררים בלבר כשהם
בכח והם אחר כשהם בפועל כך האהוב והאוהב והאהבה הם שלשה ונבדלים
כשהם בכח והם דבר אחד בעצמו בלהי מתחלק כשהם בפועל. ואם היותם בפועל
עושה איתם אחד בלתי מתחלק א"כ בהיותם באל שהוא הנמצא בפועל בתכלית
הפשיטות הם אחד באחדות פשוטה ונמורה ובכל נמצא זולהו אין אחרותם כ"כ
פשוטה ומשוללת מהטבע המשולל :ל האהבה והשכלי,
נעמה: טוב מאר בעיני הפשיטות הזו שזכרת אבל קשה לי על זה כי גם
שאורה לך כי השכל האנושי מקבל האחדות האלקי המחבק וכולל בפשיטות גמור
כל שלשה טכעי האהבה אהוב ואוהב ואהבה בבחינה משולשת צרופית הנה לא
אורה לך שיבין ויקכל שהאחר משלשק טבעים הללו יאצל וימשך מחבירו ר'ל
האוהב מהאהוב ושהשלישי שהוא האהבה יולר משנים אלו הראשונים כמו מאב
ואם כדרך שאמרת, וזה כי כל אצילות ולידה רחוק מאר והפכי אל האחרות האלקי
הפשוט, חו בב: גם בוה האופן מההמשך ורהתאצלות לא בלבר הוא מותר אבל
הוא מחוייב שיתחקה בשכלנו האחדות האלקי וזה כי כמו שצריך שיחרבה בו
האחר בשלשה כך צריך שיקבל הטבע המשולש טרינה ההוא בררך המשך והתאצלות
שאל'כ ישארו שלשה טבעים מקחלפים ולא אחר בלבד ועור שיהיה שכלנו כוזב
וא"א לצייר האחרות אם הרבוי ההוא לא יקבל האחרות עש ההתאצלות האחדי
ולכן אמרתי לך כי באלקות השכל או החכמה האוהבת נמשכה מקרם לנצת
מהיופי האהוב והאהבה נולדה משניהם ג'כ מקרם מן היופי האהוב כמו מאב ומהחכם
האוהב כמו מאם, ואמרתי שהאוהב נמשך ונאצל ולא שנולר לפי שלא נמצאו קודם
לו השנים ההכרחים אל הלירה אלא אחר בלבר כמו האם חוה שנאצלה מהאב
ארם וכן ההיולי שהוא החומר והאם המשותפת מן השכל האלקי שהוא אב כללי
אמנם האהבה אמרתי שנולדה לפי שנמשכה מאב. אהוב ומאם אוהבת כמו כל
האנשים מאדם וחוה וכל העולם מהשכל והחומר. ומזה שאמרתי לך אם חרצי נעמה
להתבודר קצת בשכלך הראי מאין בא התמשכותך ורבוי הרברים, נ ע מ ה: תבאר
לי גם את זה כי אינה מבינה אותו מעצמי,
חובב: מהזוהר היופי האלקי הנאהב נמשך השכל הכולל עם כל הרוגמות
שהוא אב אל המציאות וצורה ובעל ואהוב אל ההיולי ומן השכל האלקי הבהיר
והחכם האוהב. נמשך ההיולי אם העולם אוהבת ואשת השכל הראשון, ומן האהבה
האלקית המזהרת שנולרה משניהס נמשך המציאות הנעים שנולד באופן זה מר
שהוא השכל ומהאם שהיא ההיולי, ומזה הענין הייתי יכול לספר לך הרבה שהיה
מגביה ומרומם את השכל אבל יהיה רחוק. מאוד מכונתינו ודי עכשיו בזה,
נעמה
ספר הויכות סא
נעמה: רצוני עוד שתבאר לי יותר. חובב: הארס חוא .משכיל וטבע
האש הוא רבה מושכל מאתו אם הם בכח הם שני דברים מתחלפים ארם ואש
וההשכלה ג'כ בכה הוא דבר אחר שלישי אבל כשהכל האנושי משכיל את האש
בעפול הוא מתאחר עם מהות האש והרי הוא דבר אחד בעצמו עם האש המושכל
וכן ההשכלה עצמה (שהיא השבל) בפועל היא הרבר האחר בעצמו עם השכל
(האנושי המשכיל) ועם האש המושכל בלי שום חלוק וכן האזהב בכח הוא דבר
זולת האהוב בכח והם שני אישים והאהכה בכח היא רבר אחר שלישי שאינה
לא האהוב ולא האוהב אבל כשהוא אוהב בפועל הוא נעשה אחד בעצמו עם
האהוב ועם האהבה ואחרי שאת רואה שהשלשה טבעים המתחלפים נעשים אחר
ע"י היותם בפועל, הנה כ'ש בהיותם באל שהוא תמי בפועל גמור שהם טבע
אתר פשוט בהחלט בלי שום חלוק, נ ע מה: שמעתי ממך מהאהבה הפנימית
של האל כי עם שאנו מיחפים לה לירה ואומרים שנולרה מהאל עצמו שהוא האוהכ
והאהוב מ"מ אותה האהבה נולדה מקדם לנצה ממנו והיא נאחזת באחדותו נצחית
בנצחיותו וא"כ אין לשאול בהאהבה זאת אימתי נולדה כי האל עצמו קדמון שלא
נולר מעולם, אמנם אנכי שואלת מאתך מהאהבה הראשונה של העולם שהיא אחרי
הפנימית הזאת אימתי נולרה,
חובב: האהבה הראשונה אחרי אותה הפנימית שאמרתי היא אותה שבשבילה
נאצל ונעשה העולם ונולרה כשנולר העולם, כי להיותה סבה ללידת העולם מחויב
הוא שהסיבה המיוחדת והקרובה תמצא עם המסובב והמסובב עם הסיבה,
נעמה: איך האהבה היא סיבת לידת (והוית) העולם? ח וב ב: כל דבר
עשוי ונולד כמו- העולם הוא נולר משני מולידים אב ואם, ולא היה אפשר שיולר
ויההוה מהם אלא ע"י אהבה שבניהם המאחרת אותם בפועל ההולרה. נע מה:
מי הם שני אלו הקרובים או המולירים?
חוב ב: הקרובים הראשינים הם האל האחר כמו שכבר אמרתי לך והם היפה
העליון או הטוב העליון (כמו שקורא אותו אפלטון) שהוא אב אמתי אהוב ראשון
והאוהב הוא אחד בעצמו באלקות או בחכמה ומזה נמשכת האהבה הפנימית (שזכרנו
למעלה) והאם הראשונה עם האב הם דבר אחר בעצמו באלקות ובהיות א"כ האלקות
אוהב את היופי שלו חמד (והתאוה כביכול) להוליר ולהמציא בן ברמותו וזאת
החמרה היתה האהבה הראשונה החצונית ר"ל מהאל אל העולם הגאצל שכשנולרה
היתה סבה לאצילות רראשון של שני הקרובים העולמים ושל העולם עצמו,
נעמה: למי אתה קורא קרובים אחרים של העולם? הוב ב: אל השנים
הראשונים שנתהו מהאל בבריאת העולם רצוני השכל הראשון שוודחים בו כל
הדוגמות של הפועל העליון שהוא אב נוהן צורה ומהוה את העולם וההיולי שיש
בו צל מצל כל הדוגמות וכולל כל החויות שלהן והוא אם העולם ובאמצעות שני
אלו שהם כמו כלים ראשונים להויה עס החמרה (הנזכרת) ברא האל ויצר וצייר
כל העולם לרמיון היופי והחכמה או המהות האלקי ונמצאת עור בבריאה הזאת
אהבה אחרת שנית זולת האלקות החצונית הזאת והיא מההיולי אל השבל כמו
מהאשה אל בעלה והיא צרופית מהשכל אליו כמו מרבעל אל האשה שע"י זה
נתהוה העולם, עור אהבה אחרת שלישית הוצרכה בבריאת ומציאות העולם והיא
הא"בה שיש אל כל חלקיו זה עם זה ועם הכל כמ"ש לך באורך כשרברנו בשיהוף
האהבה, כל שלשה אהבות אלו נולדו כשנולד העולם או כשנולרו השני קוזביס
הראשונים (העולמים) א"כ אם העולם קרמון כרעת ארסטו. האהבות הללו נולדו
.08 16 מקרם
ספר הויכות
מקדם כלן עם הפנימית. האלקית שהיא אחת בעצמה עם האל שאין לדבר בה
ואם העולם ושני הקרובים שלו הם ברואים בהתחלה זמנית, כמו שאנחנו הנאמנים
מאמינים א"כ שלשה אהבות ראשונות הללו נולדו בתחילת הבריאה זה אחר זה
והוא כי בתחלה אותה האהבה נולרה אותה האהבה מהחמרה האלקית לבריאת
העולם כדמות היופי והחכמה שלו. ובשניה אחרי מציאות שני הקרובים הראשונים
(העולמים) נולדה האהבה הצרופית ש"הם שהיא השניה, ואחרי שנתלבש צורת כל
העולם עם חלקיו נולדה האהבה השלישית האחרית של העולם ואם אולי נעשה
העולם בזמן של שני הקרובים הנצחים (העולמים) כהנחת אפלטון, הגה א תה האהבה
של האל שהמציאה והולידה הכלים או הקרובים הראשונים של העולם ר"ל השכל
וההיולי נולדה מקרם עם אותה הקרובים העולמים ושתי האהבות האחרות נולדו
בהתחלה זמניח כשנעשה העולם, האחת ר"ל אותה שבין שני הקרובים נולרה בתחלת
עשית העולם ואוהה האחרת בסוף היצירה וכפי הפעמים שנעשה העולם, כך צריך
שיהיו הרעות באימתי נולדה האהבה ואת נעמה שאת מן הנאמנים צריך שתאמיני
כי האהבה האלקית החצונית והשתים הנמשכות אחריה נולרו בזמן שנברא העולם
מאתו מאין, נ ע מה: בענין אימתי נולרה האהבה טוב בעיני מה ששמעתי ממך
לא בלבר חלוף דעות החכמים אלא גם מה שראוי שאנחנו הנאמנים נסמוך עליו
וזה מספיק לשאלתי השניה ועתה נבא אל השלישית והבאר לי (אם הוא מן הצורך)
היכן נולדה האהבה אם אולי בעולם השפל של ההויה וההפסר או בשמימי של
התנועה התרירה או ברוחני של ההשגה השכלית הפשוטה,
ח וב ב: כיון ששמעת כי האהבה הראשונה שנולדה היתה האהבה ראלקית
החצונית שאז ברא האל את העולם ראוי שיהיה מבואר לך כי האהבה נולרה אצל האל,
נע מה: ירעתי זה, אמנם אינני שואלת לך מהאהבה ראלקית הפנימית ולא
מהחיצונ'ת להיוהה ענין גבוה יותר ממה שיר שכלי מגעת אלא אנכי שואלת לך
מהאהבה העולמית, חוב ב : ומהאהבה העולמית אמרתי לך כי הראשונה היתה
האהבה הצרופית שנולרה בין השכל הראשון וההיולי וא'כ אצלם נולרה האהבה
תחלה, נע מה: גם זה שמעהי, אמנם זאת האהבה היא למולירי העולם אב ואם
כמו שאמרת ולא לחלקיו ואני רוצה לרעת האהבה הנמצאת בעולם הנברא באיזה
מחלקיו נולדה בתחלה אם בחלק הנפסר או בשמימי או במלאכי ובאיזה חלק פרטי.
מאתר החלקים הנזכרים, חו ב ב: כפי מה שתהיה השאלה יותר מבוארת ההיה
התשובה יותר ברורה, הריני משיב לך כי האהבה נולרה תחלה בעולם המלאכים
וממנו קבלוה בשמימי ובנפסר, נ ע מה: מה העיר אותך לשפ ט הרין כך?
חוב ב: בהיות האהבה נמשכת מהיופי כמו שאמרתי לך לכן כאשר היופי
הוא יותר עליון ויותר קרמון ונצחי שם ראוי לרין שנולרה האהבה החלה,
נעמה: נראה שאהה רוצה להטעותני, ח וב ב: באיזה אופן? ג עמ ה:
שאתה אומר כי באשר היא היופי שם היא האהבה וכבר הורתני כי האהבה היא
במקום שיחסר היופי,
ח ובב: אינני מטעה אותך את הוא המטעה את עצמך אני לא אמרתי לך
שתהיה האהבה תלויה ביופי אלא שהיא נמשכת ממנו ושהאהבה נמצאת באשר
הוא היופי המסבב אותה לא שתהיה ביופי עצמו אלא במי שיחסר לו והוא חומר
אותו, נ ע מה: א"כ במקוס שיחפר היופי יוהר ראוי שתהיה שם אהבה יותר וראוי
להאמין כי שם נולרה בתהילה , חוב ב: עריין אני מוצא אוהך נעמה יותר
מחודרת מחכמה וכמו שזכרון מ"ש משמש לך לסתור האמת היתי רוצה יותר שישטש
לך
ספר הויכוח סב
לך למצוא אותו, אינך רואה כי לא חסרון היופי בלבר גורם האהבה והחמרה אליו
אלא העיקר הוא כשהוא ניכר וידוע אל האוהב שהיופי חסר ממנו והוא שופט
אותו טוב ונעים ונתמר ויפה ואז הוא חומר להשיגו וכפי מה שהכרתי יותר ברורה
לאוהב כך החמרה היא יותר פנימית והאהבה יותר שלמה. אמרי לי א"כ נעמה
במי נמצאת ההכרה הזאת יותר שלמה בעולם המלאכים או השפל?
נעמה: בוראי בעולם המלאכים, ח וב ב: א'כ בעולם המלאנים האהבה
היא יותר שלמק ושם נולרה בתחלה, נ עמ ה: אם האהבה היא באוהב כפי ההכרה
הרין עמך לשום התחלתה בעולם המלאכים, אבל אנכי רואה כי אין האחבה מורה
פתות על חסרון יופי מעל הכרתו ואינה נמשכת מזה יותר מזה ולע"א שנראה בי
החפרון הוא התנאי והסכה הראשונה אל האהבה ואח"כ השניה שהיא הכרת היופי
החסר בבחינת היותו יפה ונחמר, א'כ השכל נותן כי במקים שהתסרון הוא יותר
נדול שם נולרה האהבה ר"ל בעולס השפל כי עם שאין שם כ'ב הברה כמו בשכלי
מ"מ יש שם החסרון יותר גדול שהוא העקר הראשון בהולדת האחבה,
ח ובב: עם שהתפרון והכרת היפה הם סבה פועלת אל האהבה הנה לא
בלבר אין החסרון קודם בסיבתה אל ההברה אבל איננו אפילו שוה לה,
נעסה: ואיך לא? והרי החסרון צריך שיקדם אל דהכרה כי כמו שיקרם
מציאות הרבר אל היותו נורע כן צריך שיחסר הרבר קודם שיוכר חפרונו.
חוב ב: אמת הוא שהחפרון קורם אל היריעה בזמן או במציאות כי צריך
שיתסר הרבר כמו שאמרת קורם שיהיה ניבר שהוא חסר, אמנם איננו קורם במעלה
בסיבת האהבה לפי שהחפרון בלי הכרה איננו מביא שום אהבה או המרה אל
דבר טוב או יפה ולכן תראי כי האנשים שהם משוללי השכל וההכרה שהם ג'ב
משוללי אהבת התכמה וחמרת הלמור אבל כשיצורף אל החסרון הכרת היפה או
הטוב החסר אותה ההכרה היא העיקר המביא את האהבה והחמרה לרבר היפה א'כ
במקים שימצא הכרה זאת עם חפרון איזו מררגה של יופי כמו בעולם המלאכים
שס נולדה האהבה ולא בשפל אשר בו התסרון הוא גדול וההכרה היא מעט.
נעמה: עריין לא נצתהני ואינני רוצה להסכים לך שההכרה תקרם כ'ב אל
החפרון בסבת האהבה, וזה כי ההכרה היא יכולה להמצא ולעמור יחד עם חיופי
ולע'א כי בעולם אותם שיש להם יופי יותר יש להם הכרה יותר ואיזהו יופי יותר
מעולה מההכרה עצמה? באופן כי ההכרה היא נמצאת עם היופי יותר מעם החפרון
וכפי מה שהיא יותר גדולה כך היפה הוא חסר פחות, וא'כ במקים שההכרה היא
גדולה כמו בעולם המלאכים מעט חסרון יוכל להמצא שם וכמו מעט חמרה ואהבה
כי מי שיש לו חסרון מעט הוא חומר מעט, אבל בעולם השפל שהחפרון בו גדול
וההכרה והיופי הט מעט שם ראוי שתהיה החמדה והאהבה יותר עצומה ונולרת תחלה,
ח וב ב: טוב בעינינעמה שאין רעתך מתישבת ער שיאות לי מכל צר האמת
המבוקש ובספקך הלז את משקמשת מענינים (או משמות) משותפים שהם מחזיקים
לך הספק קצת באמרך כי ההכרה נמצאת יחר עם היופי ושהיא היופי עצמי ושאינה
נמצאת עם חסרון היופי, והנה צרקת בהכרה שהיא בקנין (ר"ל בפועל) שהיא היותר
שלמה אבל לא בהכרה שהיא בכח מהרבר החסר.
נעסה: תבאר לי ההברל. הזה היטב כי אינני מבינה אותו כראוי. חו ב ב:
יופי מעולה הוא אותו המביר אתע צמו (שהוא יפה) והיא היא הכרה העליונה שהיא
אל היופי שלו וההכרה הזאת איננה מורה חפרון אלא קנין של רבר יפה שהוא
הנושא של ההכרה ובעולם כפי מה שהיופי הוא יותר מעולה כך הוא (היופי) מכיר
| את
ספר הויכוח
-
את עצמו יותר וזאת ההכרה אינה מביאה חמדה ואהבה אם לא אולי בררך התנוצצות
מתהפך צרופי בעצמו (ר'ל בעצמו של המכיר) ויש הכרה אחרת שהנושא שלה
איננו היופי שיש אל המכיר, אלא אותו החסר לו וזוהי המולירה רחמרה והאהבה
בכל הרכרים שהם אחרי היפה העליון. נ ע מה: וזאת ההכרה השנית כיון שהיא
מורה חפרון יופי היה ראוי שתוליר אהבה בעולם השפל שחפר בו היופי יותר
מבעולם המלאכים שהתסרון שם מעט, לפי שזאת ההכרה ראוי שתהיה נערכת אל
היופי הנושא החסר שהוא הנושא שלה ,
חוב ב: זהו הטעות השנית שלך, רעי כי כמו שההכרה הראשונה הקנינית
היא יותר מעולה ביותר יפה ר"ל בעולם המלאכים יותר מבשפל כך ההכרה השנית
ההעדרית היא הרבה יותר גרולה בעליונים מבתחתונים זולתי באל העליון שאין
בו שום הכרה העררית לפי שהכרתו היא אל היופי העליון שלו שאין נגרע ממנו
שום מררגת שלמות,
נ ע מה: מ'מ לא תכחיש כי היופי יחסר אל העליונים פחות ממה שיחסר
אל התחתונים ולכן חמרת היופי החסר ראוי שתהיה בעניים השפלים יותר מבעשירים
העליונים, חו ב ב: התולרה שלך אינה צודקת כי לא מי שחפר לו הטוב יוהר
חומד יותר אותו הטוב החסר לו אלא מי שמכיר יותר את הטוב החפר לו הוא
החומר אותו יותר, הביטי בוהתחלפות הדברים התחתונים כי חלקי היסורות והאבנים
והמתכות שהם חסרים הדבה מדרגות של יופי והם חומדים אותו מעט או לא כלל. .
לפי שאין להם הכרה בו, ג ע טה: הנה הראית לי שנס הם יש להם אהבה וחמרה
מבעית, חוב ב: כן הוא אבל היא בלבר אל אותה מררגה של שלמות הטבעית
להם כמו הכבד אל המרכז והקל אל המקיף והברזל אל המגניטם הקרוב,, נ ע מה:
ועכ"ז אין להם הכרה ?
ח וב ב: כבר אמרתי לך כי הברת הטבע המהוה אותם היא המררכת אוזם
אל השלימות הטבעיות שלהם בלי הכרה אחרת טיוחרת ולכן האהבה והחמרה שלהם
אינה שכלית ולא הרגשית א"א טבעית בלבר ר"ל מודרכת מן הטבע ולא מעצמה
וכן הצמחים שהם פחותי השלמות מהבע"ח עם היותם חסרים מהיופי מאר לפי
שאינם מכירים אותו אינם חומרים ממנו אלא אותו המעט המתיחם אל שלמוהם
הטבעי והב"ח שחסר להם היופי והשלטות הרבה מאר מהאנשים השכלים אין להם
אל הטוב החסר מהם חלק קטן של חמרה ואהבה שיש לאנשים לפי שהכרתם לאותו
היופי החסר פהם היא מעטה ואיננה מקפשטת אלא בצרכיהם המורגשים ובהיות
אהבתם הרגשית אינה יכולה לחמור היופי השכלי החסר להם שהוא היותר נעלה
גם באנשים עצמם כמיש לך אותם ששכלם הוא יותר חלש ויש להם פחות הכרה
הם אותם שחפר להם יותר היופי השכלי והשלמות וחומרים אותו מעט ונפי מה
שהם יותר בעלי שכל וחכטים שהשלמות השכלי היפה חסר להם פחות הם אוהבים
אותו יותר בחיזק ותומרים אותי מאר ולכן (פיטגורה) היה קורא לחכמים פלוסופים
שפתרונו אוהבי או חומרי החכמה לפי שמי שיש לו חכמה יותר הוא מביר יותר
פה שהפר לו משלמותה (ר"ל משלמות התכמה) וכך חומר אותה יותר כי להיות
החכמה הרבה יותר רחבה ועמוקה מן השכל האנושי מי שהוא שט יותר במימיה
האלקים הוא מכיר יוהר את רחבה ועמקה וכך היא חומר יותר להגיע אל גבוליה
השלמיס האפשריים אליו ומימיה הם' כמו המים המלוחים שהשותה מהם יותר הוא
צמא יותר, וזה כי תענוגי החכמה אינם משביעים (באופן שיקוץ השכל בהם) כמו
כל שאר התענוגים אלא בל שעה הם יותר נחמרים ובלתי משביעים ולכן שלמה
במשליו
ספר הזיכוח. : סה
במשליו אמר על החכמה אילת אהבים ויעלת חן דריה (לשון רוד ואהבה) יענגו
אותך בשופע בכל עת באהבתה תשנה המיר ועתה נעמה אם חעלי בדרך זו אל
העולם השמימי והרוחני תמצאי שאותם שקבלו יותר יופי שכלי מהיפה העליון
הם מכירים יותר כמה היותר שלס שבנבראים הוא חסר מהיופי של בוראו וכך
הם אוהבים אותו יותר וחומרים לנצה ליהנות בו במדרגה היויזר גדולה מהקבול
וההתאחרות האפשרי להם שבו תלויה ההצלחה האחרונה שלהם באופן כי האהבה
עקרה היא באותו השכל הראשון העלול היותר שלם שבשבילה הוא נהנה (ומשיג)
בהתאחרות - את היופי העליון של. בוראו אשר מאתו הוא נאצל וממנו נמשכים
בהשתלשלות זה אחר זה שאר השכלים והנבראים השמימים בירידתם ממררגה
למררגה ער העולם השפל שאין בו אלא הארם בלבד שיוכל להדמות לו באהבת
היופי האלקי מפני השכל הנצחי שרצה הבורא להשפיע בגוף נפסד ובלבר ע"י
אהבה זו של הארם אל היופי האלקי מתאחר העולם השפל שנעשה כלי בשביל
רארם עם האלקות שהוא סבה ראשונה ותכלית אחרון אל המציאות והוא היופי
העליון האהוב והנחמר אל הכל, ובזולת זה יהיה העילם השפל נפרר מן האל בהחלט
א'כ בעולם הנברא נולרה האהבה בחלק המלאכיי ומשם הגיעה לזולהם,
נע מה: כבר ישקוט השבל בזה ויסכים שהאהבה נולדה תחלה בעולם המלאכים
וכי שם היא יותר עצומה אלא שרחוק אצלי כי עם החפרון היותר מעט מהיןפי
נשים הכרה וחמרה יותר גדולה אל התפרון ההוא כמו שאתה גוזר שהוא.כן בעולם
השכלי. וזה כי (כמ"ש לך כבר) היה ראוי שיהיו דברים אלו נערכים ר'ל שכפי
החפרון תהיה ההכרה והחטרה אל היופי החסר ועם היות שאהה חובב עם חריפותך
אתה מוביח בהפך וא"א לי לסתור טטנותיך ט"מ גזרתך זאת שהחפרון יהיה בלתי
נערך אל ההכרה והחמרה אליו נראית הפכית.
חובב: גם שאמרנו כי בעולם המלאכים להיותו יותר יפה מהנפסר חסרון
היופי בו הוא פחות מבעולם הנפסר כי במקים שהשלמות יותר גדול העדר וחסרון
היופי הוא פחות: מ"מ כשתעייני ענין חסרון היופי בבחינתו אל האהבה והחמדה
שהוא גורם תמצאי כי עולם המלאכים לא בלבר הוא שוה בחסרון היופי אל התחתונים
אלא הוא עורף ג"כ והחפרון שלא הוא יותר בהיותו מביא בהם אהבה וחמדה יותר
מבנפסרים, נ ע מה: זה ג'כ יותר רחוק בעיני הוריעני נא טעם שווי התסרון בשני
העולמות וגם (אם הוא אפשר) תופפת חסרון עולם המלאכים אל הנפסר, ח ו ב ב:
בהיות יופי הבורא נעלה על כל יופי אחר נכרא והוא בלברו יופי שלם צריך
שתסכימי שיהיה הוא המרה לכל יופי אחר ובו ישוערו כל החפרונות של שלמיות
שאר הנמצאים,
נעמה: בזה אסכים לך לפי שהוא כן בפועל כי היופי האלקי הוא סבה
ותבלית ומדה אל כל יופי נברא אמנם המשך פפורך,
חוב ב: תסכימי ג'כ כי היופי האלקי הוא עצום ובב"ת ולכן אין לו שום
ערך של מרה (שימררנו) עם היופי היותר מעולה על שום נברא,
נעסה;: גם זה נראה לי מוכרח שהבורא לא יהיה לו ערך ביופי לשום נברא
כי היופי והחכמה וכל שלמות אחרת שיש לו אין לו יחס עם אותו הנמצא בשום
נברא. אמנם זה התיאר של בב"ת שאתה נותן אל היופי שלו אינני מבינה אותו
לפי שהבמות השלם יש לו גבולים העושים אותו שלם ובהיות היופי האלקי שלם
מאר ראוי שיהיה שלם וגמור עם כל גבוליו ולא בב"ת (כמיש) וכ"ש כי ענין הב'ת
והבב"ת הם תנאי כמות הנמדר או הנמנה שאיננו נמצא אלא בגופים וכיון שהיופי
0 2
ספר הויכות
האלקי איננו גוף והוא נפרר מכל הפעליות נופני איני יודעת איך אפשר לקרא
אותו בב"ת, חוב ב: אל יטעה אומך פתרון ורמז השם הוה ר"ל בכ'ת הרומז
אל כמות בלתי מוגבל ובלתי שלם, כי היופי האלקי רחוק מאר מזה ואין אנו
יכולים לדבר מהאל והרברים הבלתי גשמים אלא עם מלות ושמות גשמים במקצת
לפי שהלשון עצמו והרביר שלנו הוא גשמי והרי גם ענין שלמית הוא שם ותואר
בלתי נאות אל האלקות לפי שמלה שלמות (פריפיטו) ר'ל עשוי גמור ואין שום
עשיה באלקות, אמנם רצוננו בתוארנו אותו שהוא שלם לומר שהוא נערר מכל
חסרון ושהוא כולל כל שלמות וכן רצוננו בתואר בב"ת לומר כי השלמות והתכמה
והיופי של האל הבורא הוא בלתי נערך ובלתי מתיחס לשום יופי אתר נברא זה
כי מי שמן האין ברא הכל צריך שיעריף בשלמות לכל נבראיו שהם מעצמם אין
ואפס כפי מה שיעריך המציאו אל האפס המוחלט שהיא הערפה בלתי משוערת
בשום ערך ויחם כלל, והוא מה שאנו קיראים אותו בב'ת עם היות שהוא בעצמו
הוא שלם מאר, עור היופי והחכמה והמציאות וכל מעלה אלקית הם נקראים בב"ת
לפי שאינם נשיאים ודבוקיס לשום מהות מיוחר ולא לשום נושא מוגבל, אלא כל
השלמיות בו הם נברלים ונפררים מחומר (ר"ל לענ'ר שהם עצם האלקות ולא רבר
נוסף) ולכן הם בב'ת לפי שאינם נגמרים וכלים בנושא ומהות מיוחר כמו שהם
נגסרים המציאות והיופי של כל רבר נברא במהותו המיוחר, ג עם ה: יקר בעיני
לרעת באיזה אופן אנו מתארים השלמות האלקי שהוא בב'ת והמשך עתה רבורך
להוביח איך חסרון היופי בעולם המלאכים הוא שוה אל החסרון אשר בעולם הנפסר.
חוב ב: הבב'ת הוא רחוק בשוה מכל ב'ת בין שיהיה גרול בין שיהיה
קטן וזה כי כך הוא בלתי משוער מהב'ת גדול כמו מהקטן,
נעסה: רבר זה נראה צורק מ'מ הוא קשה אצל המחשבה והרמיון שהרבר
הגרול לא יהיה לו ערך וקרוב עם הבב"ת יותר מהקטן ושלא יוכל לשער אותו
היטב לכן תבאר נא אלי המשפט או הגזירה הזאת יותר.
ח וב ב: אין ראוי שהרמיון יעכב את השכל בכיוצא בך נעמה והנך רואה
היטב כי הבב'ת הוא בלתי משוער משום מרה ושעור גרול או קטן שאם ישוער
באיזה מהם יהיה ב'ת ולא בב"ת ולכן א"א לעולם ליחם וליחר אל מה שהוא בב"ת
לא חצי ולא שליש ולא רביע ולא חלק אחר כי בחלק ההוא יהיה. משוער ונמרר
וא'כ הוא בלתי מתחלק ובלתי מתפרק ובלתי משוער בלא גביל ובלא תכלית ואין
שום רבר בעל תכלית נערך אליו בשום ערך גם שיהיה גדול ונעלה,
נעמה: תתן לי איזה רוגמא כרי שחתישב בו המחשבה יותר, חוב ב:
הזמן לפי הפלסופים הוא בב"ת ולא היה לו ראשית ולא יהיה לו לעולם תכלית
עם שאנו מאמינים בהפך אבל לפי רעתם להיות הזמן בב'ת הוא בלתי משוער
משום כמות של זמן בעל תכלית, גרול או קטן שיהיה ולכן הבמות של אלף שנים
הוא בלתי נערך לו ובלתי משער א תו כמו הכמות של שעה אחת, באופן כי
הזמן הבב"ת איננו עורף וכולל ומחבק פחות מספר אלפי שנים ממספר שעות כי
לא זה ולא זה יכול לשער אותו א'כ לא תכחישי נעמה כי הזמן הבב"ת איננו
פחות עורף ועובר אלף שנים מאל שעה אחת, נ ע מה: א"א להכחיש כי הערפת
הבב"ת היא באופן א' הערפת בב'ת אל הנרול כמו אל הקטן.
חוב ב: א"כ היופי האלקי שהוא בב'ת.איננו עורף על היותר יפה מהשכלים
הנברלים פתות ממה שהוא עורף על היפה הקטן מן הגופים הנפסרים, בהיותו הוא
שעור וטרה לכלם ואין שום אחר מהם מרה אליו וא"כ כך חסר ו
ה
ספר הויכוח סר
המלאך הראשון כמו אל היותר גרוע מהתולעים שבארץ וא'כ הם חסרונות שוים
ר"ל שחסרון היופי של כל נברא בערך ליופי הבורא הוא הפרון בב"ת והבב"ת -
הוא שוה אל הבב"ת בצר מה מהדיבור עס היות שהשוי הוא ענין נופל בבעל
תכלית ובהיות היופי ראלקי נפרד בשלמותו מכל נושא והגבלה מיוחדת אין לו
שום ערך עם איזה יופי נברא ומוגבל כמו שאין שום ערך לבב"ת עם הב"ת.
נע מה: נראה לי מוכרח שיהיו החפרונות שוים באופן א' אבל נשארו אצלי
שני ספיקות בזה הא' שאם עולם המלאכים והשפל הם רחוקים בשוה מהיופי ראלקי
העליון לא היה ראוי שיהיה האחר יותר שלם מחבירו מפני ששלמות הנבראים
נראה שהוא תלוי בהתקרבות אל הבורא פחות ויתר, הב' הוא שאמרת כי אין שום
נברא שיהיה לו ערך עם האל ואיך אפשר זה כיון שאמר הכהוב שרא3%ם הוא
עשוי בדמות וצלם אלקים? וכבר שמעתי ממך כי העולם ה א צלם ודמות האל
ואין ספק כי עולם המלאכים הוא דומה הרבה יותר אל האלקות מכל השאר ועוד
ראוי שהצלם יהיה נערך אל מה שהוא צלם אליו והרמות אל מה שהוא לו דמות
א': הנבראים יש להם ערך עם הבורא כיון שהם דמות לו,
חוב ב: ספקותיך מורים על שכלך אמגם תשובהם אינה קשה, עם היות
שהיופי האלקי בעצמו הוא עצום ובבית הנה אותו החלק שרצה להשפיע אל המציאות
שברא הוא ב"ת והוא מושפע בכמה מרריגות שהם ב"ת בפחות ויתר וזה כי. כל
יופי נברא הוא מחובר אל מהות מיוחר ונושא מוגבל והוא כלה ונגמר בו ועולם
המלאפים קבל החלק היותר גד ל ואח"כ השמימי ואח'כ הנפסר ואלו החלקים הם
נערכים בעצמם ומי שיש לו ממנו חלק יותר נאמר שהושפע (בו) מהיופי האלקי
יותר והוא יותר קרוב אליו, לא מפני שהיא נערך יוהר אל האלקות בב"ת כי אין
שום ערך בין הב"ת והבב"ת אלא מפני שקבל מהיופי האלקי שהושפע בעולם
מהבורא מררגה יותר גדולה ובזה נשאר פחות מוגבל במהותו המיוחר. א"כ כשנ:א:ר
היות איז נכרא מתקרב לבורא יותר מחבירו איננו מפני היותו נערך אליו כמו
שנראה אליך בספקך הראשון אלא מפני היותו מושפע יותר מנדיבות האלקיות,
ובזה יותר ספקך השני כי יש בריות צלם ודמות אלקים באוהו היופי הב'ת המושפע
מהיפה העליון בנבראים וצריך שיהיה ב"ת שאל"כ לא יהיה צלם ותמונה (כי הבב"ת
לא יצויר לו שום תמונה) אבל מה שהוא צלם אלקי הוא בב"ת (באופן) כי היופי
הבב"ת של הבורא היא מצטייר ומחרמה ביופי הב"ת הנברא כמו תמונה יפה
בתוך מחזה אחד, אבל לא מפני זה ישער וימדור זה הדמות את מה שהוא דמות
לו. אמנם הוא דוגמא ורמות וצלם אליו (כי ע'י יוכר היופי הבכ'ת. הנרמה בו) א'כ
יוכל האדם והעולם הגברא ובפרט הרותני להיות דמות וצלס אלקים בלו שיהיה
לו ער של שיעור ומרה אל יופיו העליון כמו שאמרתי לך והנביא אומר ואל מי
תרמיון אל ומה דמות תערכו לו? ואמר עוד ואל מי תדמיוני ואשוה ? יאמר קדוש
(כלומר שאין לו רמות נערך ושוה אליו) שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה
המוציא במספר צבאם לכלם בשם יקרא מרוב אונים ואמיץ כח איש לא. נעדר
הביטי נעמה כמה בבירור הורה זה הנביא החכם את העילוי הבב'ת והבלתי נערך
שיש לבורא על ברואיו גם על השמימים והרוחנים שאמר שהוציא ר"ל המציא
אותם במספר כל אחר מהם במהות ובשם מיוחד ובשביל אמיצותו וכחו העליון
'ש להם מציאות ואינם נעררים כי הם מעצמם אין ואפם וא"כ איזה יחס וערך
יש אל האפס עם מקור המציאות כי מה שהוא אפם בעצמו הוא נותן לו מציאות
כמה מרריגות של שלמות, ולכן אמרה חנה בקבלתה אין קרוש כ"ה 2 אין מציאות
שום
ספר הויכות
.לשום דבר בלתך רצונה לומר שא"א להעריך מקבל המציאות עם הנותנו, ג עמ ה:
אתה הורתני שוי חסרון היופי בעולם המלאכים ובנפסר נשאר לך להורותיני איך
עוד בעולם המלאכים הוא יותר גדול כי זה מלבר שהוא זר גראה שהוא סותר
את עצמו כי אם הם שוים אין ראוי שיהיה האחר גדול מחבירו,
חוב ב: טעם השוי כבר שמעת אותו ואני אמרתי לך עוד כי חסרון היופי. .
הוא יותר גדול בעולם המלאכים לפי שהם מכירים אותו כי בהיות חסרון אחר
בעצמו בשני בריוח הוא נעשה יותר גרול במי שיכירנו יותר ומביא בו האוה יותר
גדולה אל מה שחסר לו כשההבשיטים וההדורים הנאים הם חסרים אל איש נכבד
ואל איש נקלה באיזה מהם הם עושים חפרון יותר גדול בנכבר שהוא מכיר החפרון
שגורמים לו או בנקלה שאיננו יורע מה הם ואיזה מהם חומר אותם יוהר,
נעמה: בנכבר בודאי כי הבלתי מרניש אין לו חסרון ולא תאוה אל מה
שחסר לו, ה וב ב: כך עם היוה כי מה שחסר מהיופי העליון לעולם המלאכים
והשפל הוא חסרון בב"ת בשוה מ'מ בעולם המלאכים שמכירים יותר את היופי
העליון שהסר להם החסרון הוא נעשה בהם יותר גרול בהיותו מעורר חמרה יותר
גדולה ומביא בם אהבה יותר עזה מבעולם מָשפל שעם היות בו החסרון שוה בערך
אל היופי האלקי הנה מפני הערר ההכרה ההסרון הוא יותר קטן וכן החמרה והאהבה
שלו הם יותר חלושים באופן כי שוי החפרון בשני העולטות הוא בבחינת הרבר
החפר שהוא בב"ת בשוה והפחות והיתר הוא בבהינת אותם שהוא חסר מהם כפי
מה שהם מכירים וחומרים אותו יותר או פחות, נ ע מ ה: הבנתי היטב איך חסרון
היופי בעולם המלאכים איננו בלבר שוה לאותו שבעולם השפל אבל עור הוא יותר
גדול ממנו ולכן מן הרין יש בו ההמרה והאהבה יותר חזקה ויותר פנימית ויותר
מעולה ובָדין יש לגזור שנולרה שם תחלה אבל עריין אין רעתי נוחה מפני. מעלת
עולם המלאכים וזה כי להיות שחפרון היופי הוא גרעון שלמות הנה במקום שהחפרקן
הוא יותר הוא ג'כ יותר גרעון שלמות ולכן ימשך מזה כי עולם המלאבים שהיופי
חפר לו יותר לפי רעתך יהיה גרוע ופחות שלש מהנפסר וזה מאמר בטל,
חו ב ב: זה הבטול ימשך אם אותו החפרון יופי שאמרתי לך בעולם המלאכים
היה חסרון העררי בהחלט כי וה באמת הוא מכיא פגם במי שהוא נמצא בו כפי
מה שהוא יותר גדול אבל אני לא אמרתי לך שתפרון כזה יהיה גדול בעולם המלאכים
אלא בלבר אותו החסרון המעורר והמגליר אהבה וחמרה שהוא אינגו גריעות ופגם
אבל הוא שלמות ולכן ברין הוא שיה*%' גדול בעולם המלאכים יותר מבשפל,
נעמה: הברל השטות אינו מספיק לי באר אלי שני מיני החפרון הללו
ר"ל ההעדרי והמוליר אהבה והברל שביניהם.
ח וב ב: החתסרון של כל איזה שלמית אפשר שיהיה בפועל בלבד אבל ימצא
הכחניות. אליו וזה נקרא הסרון (סתם) ואפשר שיחסר הפועל והכח יחר וזה נקרא
הערר החלטי, נעמה: אמר לי איזה משל משניהם. הובב: הנה בדברים
המלאכותים תראי עץ אחר בלתי מתוקן שיחסר ממנו יופי התמונה של דיוקן הארם
ומ"מ הוא בכח אליה אבל כמות של מים כיוצא בו כשם שהוא נערר בפועל מתמונת
הארם כך הוא נערר ממנה בכח כי א"א לעשות תמונת ארם במים, אותו החפרון
הראשון שאיננו מש.לל הכחניות הוא נקרא חסרון (סתם) והשני שהוא הסרון
הפועל והכח יחר הוא נקרא העדר גמור וברברים הטבעים החומר הראשון שהוא
באש או במים אעפ"י שתסר ממנו צורת ומהות האויר בפועל הנה איננה חסרה
לו בכח כי האש אפשר שיעשה אויר וכן המים, אבל חסר ממנו . כוכב וגלנל
א
=.
ספר הויכוח סה
לא בלבר בפועל כי אם גם בכח כי אין לחימוד הראשון כחניות להיות כוכב או
נלגל. זהו ההבדל שיש בחסרון היופי בין עולם המלאכים והשפל כי החסרון של
המלאכים הוא חסרון בפועל בלבר, אבל אינם חסרים בהכרה ובנטיה שזהו כמו
| הכחניות בחומר הראשון וכמו שבו (ר"ל בחומר הראשון) חסרון הפועל נותן אליו
נטיה ותשוקה לכל צורה שהוא בכח אליה כך ההכרה והנטייה של המלאכים
אל היופי העליון החסר להם היא נותנת להם אהבה עצומה וחמדה עזה וזה החפרון
אוננו העדר גמור לפי שמי שהוא מכיר ומתאוה מה שחפר לו איננו משולל ממנו
בהחלט, כי ההכרה הוא מציאות כחני מאותו רבר החסר וכן הם האהבה והחמרה
אבל בעולם השפל שאין בו זאת ההכרה והחמדה מהיופי העליון הנה חפר ממנו
הפועל והכח וזה החסרון הוא הערר גמור ופגם אמיתי ואיננו חסרון עם הכרה
המעורר ומוליר אהבה כי אותו הוא שלמות בנבראים ובדברים היותר מעולים
אותו התסרון הוא. יותר גרול ר"ל. שהוא עם יותר ההכרה ומוליר אהבה יותר
מבשפלים וההעררי הוא פחות ובעולם השפל הוא בהפך שההחספרון המעורר הוא
קטן וההעררי הוא יותר גרול ולכן הוא פחות שלם ויותר פגום,
נעמה: הנה ראיתי ההבדל שבין חסרון היופי עם ההכרה המוליר אהבה
שהוא יותר גדול בעולם השכלי ובין אותו ההעררי המשולל הכרה ואהבה שהוא
יוהר גדול בעולם הנפסר, והכרתי איך האחר מורה שלמות והשני פגם, אמנם
נשארו לי שלש ספקות: ראשונה כי החסרון שבעולם השפל א'א לקרותו העדרי
בהחלט וזה כי היופי האלקי גם בו הוא ניכר ונחמר מן האנשים שהם אחר מחלקיו,
שנית שאותו החסרון עם הכרה וחמרה אל היופי העליון איו נראה שיוכל להמצא
עם הכח אל הרבר שהוא חסר בפועל כמו שאמרתי שהרי הכח אפשר לצאת אל
הפועל ואין שום יפה ב"ת שיוכל להמצא לו יופי בב"ת שהוא היופי שאמרת שהוא
מכיר ומתאוה, השלישית, הוא שנראה זר אצלי שיניח האל בשום נברא הכרה
וחמדה לרבר שיחסר לו ויהיה נמנע אליו להשיגו, כמו שיהיה בעולם המלאכי לפי
מה שאמרת לכן חובב תשיב על ספקות הללו כדי שתניח יותר רעתי בענין זה
של מקום לירת אהבה,
חוב ב: כיוצא בספקות אלו היתי ממתין שתשאלי ממני והם נאותים כפי הענין
כי בהתרתם הכירי יותר בשלימות שהאהבה נולדה בעולם המלאכים כמ"ש לך
ועל הראשונה אומר כי אין בעולם השפל הכרה ברורה מהיופי העליון האלקי וזה
כי א"א שתמצא אלא בשכל בפועל נברל מחומר שהוא מראה מוכן לקבל דיוקן
יופי האלקי ושכל כוה איננו נמצא בעולם השפל כי היפודות והמורכבים הדוממים
והצמחים והבע'ח הם משוללי שכל והארם שיש לו שכל הוא שכל כחני המשיג
מהות הרברים הגשמים לקוחים מהחושים ותכלית עלויו כשנזון מחכמה אמתית הוא
לבא להכרת מהות הרברים הנבדלים מגשם באמצעות הגשמים כמו שע"י תנועת
הגלגלים יבא להכיר את מניעיהם שהם כחות בלתי גשמים אלא שכלים וכן יעלה
מזה לוה ער שיכיר הסבה הראשונה והמניע הראשון, אמגם זה הוא בראית הגרם
השמשי הבהיר בתוך המים או דבר אחר ספיריי לפי שהראות החלש איננו יכול
לראות השמש עצמו כבראשונה, וכן הוא השכל האנושי כי מתוך הרברים הגשמים
רואה הבלתי גשמים ואעפ"י שהוא מכיר כי הסכה הראשונה היא עליונה ובב"ת
היא מכיר אותה מצר פעולתה שהוא העולם הגשמי ומן הפעולה הוא מכיר האומן
אבל אינו מכיר אותו בראשונה בעצמו ר'ל בראיית החכמה והמלאבה שלו בעצם
ל 17 כמו
ספר תויכז
כמו המלאכים שבהיותם נבדלים מחומר יש באפשרותם לקכל או שיתחקה בהם
בעצם וראשונה היופי האלקי הבהיר כמו עין הנשר שיש באפשרותו לראות השמש
הזך ביושר ולא ע"י אמצעי,
נעמה: ואתה לא הורתני שהשכל האנושי לפעמים הוא מגיע לכ'כ שלמות
שהוא יכול להתעלות אל דבקות השכל האלקי או הרוחני הנברל מחומר ולהשיג
אותו בפועל בראותו אותו ביושר ולא באמצעות מחקר כחני ואמצעי גשמי?
חוב ב: האמת כן הוא ודעת הפלסופים הוא שהשכל האנושי הוא יכול
להרבק עם השכל הפועל הנברל מחומר שהוא מעולם המלאכים, אמנם כשהוא בא
למררגה. זו איננו עוד שכל אנושי כחני ולא גשמי מעולם השפל אלא או הוא
כבר נעשה מעולם המלאכים או הוא אמצעי בין שכל הארם והמלאך?
נ ע מה: למה הוא אמצעי ולא כלו מעולם המלאכים? ח וב ב: לפי שבהרבקו
עס שכל המלאך צריך שיהיה למטה ממנו כי המתרבק הוא למטה מאותו שנרבק
עמו כמו שהמלאך הוא לסטה מהיופי האלקי אשר בהיותו מהקרב בו הוא מוצלח
באופן כי השכל האנושי בדבוקו הוא אצל שכל המלאך כמעט כמו המלאך אצל
השכל האלקי והוא אמצעי בין השכל האנושי והמלאכי והמלאכי הוא אמצעי בינו
ובין האלקי עם שהאלקי להיותו בב'ת אין לומר אצלו אמצעי כי הוא בתכלית
העלוי והמררגה אחרונה של יופי בלתי נערך לזולתו א"כ הם ארבע מררגות של
שכל ר"ל האנושי והמדובק והמלאכי והאלקי, והאנושי הוא נחלק לשנים ר"ל בכח
כמו אותו של השכל ובקנין כמו אותו של החכם באופן שהם חמשה ולכן תרעי
כי כי השכל האנושי אפילו המתדבק לפ"ר הפלוסוף אינו יכול להשיג את היופי
האלקי ביושר ובראשונה ולראות ולהכיר אתו ולפיכך החמרה והאהבה שלו אינם
יכולים להתיישר באותו היופי הבלתי ניכר אלא תהיה לו ההכרה מהסיבה והמניע
הראשון באמצעות הרברים הגשמים שאינה הכרה שלימה ולא ביושר וראשונה
ואינה יכולה להוליר אותה האהבה עזה והחמרה העצומה הראויה לאותו היופי העליון
ומ"מ באותו הדבקות הוא יכול להביר את מהות השכל הפועל שהיות שלו הוא ב"ת
ואצלו הוא מישיר האהבה והחמרה שלו ובאמצעותו או בו הוא רואה וחומר היופי
האלקי כמו באמצעי ספירי או מראה בהיר אבל איננו רואה אותו היופי האלקי
עצמו בראשונה כמו השכל המלאכי.. נ ע מה: הריני זוכרת שאמרת כי נפשות
האבות הקדושים הנביאים נתדבקו עם האלקות עצמו,
ח ובב: מה שאני אומר לך עכשיו הוא לדעת הפלסוף החוקר בשלימות
היותר גדול שיוכל האדם אליו להגיע בטבע, אמנם התורה הקרושה הראתה לנו
כי השכל האנושי יכול להתנשא הרבה יותר כשהוא נעשה נביא ברצון אלקי לפי
שאז הוא יכול להתדבק עם היופי האלקי בראשונה עם מררגת איזה מלאך שיהיה,
בע מה: וכל נביא הגיע למררגה כזאת של מחזה אלקים? תוב ב: לא,
' זולתי משה שהיא רבן של נביאים וזה כי כולם קבלו התורה ע"י מלאך והכח
המרמה שלהם היה מעורב עם השכל בעת הרבקות ולכן נבואתם לפי הרוב היתה
באה בחלום ובתנומות עם תמונות וציורים דמיונים ומשה היה מתנבא בהקיץ עם
שכל ברור ונקי מרמיון דבק עם האלקות בלא אמצעות מלאך ובלי תמינות ודמיונות
כלל זולתי בפעם הראשונה להיות אז חרש ולכן כשנתרעמו עליו אהרן ומרים באמרם
שגם הם היו נביאים כמוהו אמר להם האל שלא היו שוים באומר אם היה נביאכם
ה' וגו' כלומר. אם ה' מנבא אתכם הוא במראה ובחלום ר"ל םאמצעות המראה
שהוא המלאך ובהברת הרמיון השולט בשינה, ואמר אח"כ לא כן עברי משה בכל
ביתי
ספר הויכוח סו
ביתי נאמן הוא פה אל פה ארבר בו ומראה ולא בחידות ותמונת ה' יביט ר"ל
שהוא מכיר אמתי ונאמן מכל הדוגמות (אידיא) שהם בשכל האלקי ושהיה מתנבא
פה אל פה ולא ע"י מלאך אלא במראה שכלי בהיר בלי חלום וחידות ובכלל מביט
תמונת ה' כמו המלאך הראשון, והנה ממשה לברו ירענו שהיה לו ההשגה האלקיות
כמו השבל הכלאביי ולכן אמרה עליו תורתנו שה' היה מדבר אליו פנים אל פנים
כאשר ירבר איש אל רעהו ר"ל שבהתנבאו היה רואה ביושר ובראשונה הראייה
האלקית, נ.ע מ ה: מי שבחייו הגיע לכ'כ עילוי מה נחשוב שהיה אחר המות שאז
הנפש נפררת ממסגר הגוף?
ח וב ב: האמיני בוראי כי אז יוחר בקלות היה דבקותו יותר פנימי עם האלקות
ובאחדות יותר גדולה ובהתמדה עולמית בלי הפסק מה שלא היה אפשר בחיים
אלו, ולא משה בלבו אנו מאמינים כי במותו נדבק עם האלקות בלי אמצעות אלא
הרבה ג'כ משאר הנביאים ואבות הקדושים השיגו זה במות אבל בחיים לא השיגו
זולת זה, נ ע מה: שמעתי למספיק היתר הספק הראשון. רצוני שתתיר השני והוא
איך אפשר שיהיה המלאך כחני ע"י ההכרה התשוקית אל היופי הבב"ת שהוא
נמנע להשיגו בפועל, חו ב ב: נמנע הוא שהב"ת יבא להיות בב'ת כמו שהוא
נמנע שהנברא יהיה הוא בורא ואין בנפש המאושרים כחניות לקנות זה אלא כחניותם
הוא אל הדבקות וההתאחרות אל היופי האלקי הבב'ת עם שהם ב"ת ולזה תועיל
הכרה שיש להם אל היופי העליון והאהבה והנטיה מרריכים אותם בו. *
נעמה: איך אפשר שהבב"ת יהיה ניכר אל ב"ת והיופי הבב"ת איך
יכול להתחקות בשכל ב'ת? ח ו ב ב: אין זה רחוק לפי שהדבר הניכר הוא עומד
ומתחקה במכיר כפי טכעו ודרכו 'של המכיר. ראי שכל חצי כדור השמימי הוא
נראה לעין ומתחקה בבת עין הקטנה לא כפי הטבע השמימי וגדלו לא כפי אפשרות
הכמות והכח של הבת עין, כך היופי הבב"ת הוא מתחקה בשכל המלאכיי או
המאושר הב"ת לא כפי טבע הבלתי ב"ת אלא כפי יכולת השכל ב"ת המכיר אותו
כי עין הנשר רואה ומצטייר את השמש הגדול והבהיר ביושר לא כמו שהוא בעצמו
אלא כפי מה שעין הנשר יכול לקבל ויש ההברה אחרת אל היופי העליון האלקי
שהיא שוה אליו והיא אותה של האל העליון אל יופיו העליון והיא כמו אם השמש
עם זוהרו הנראה. היה רואה את עצמו כי אותה ראיה תהיה שלימה שההכרה נשתוה
אל הניכר א"כ יש שלשה מיני ראיה אל האל הפחותה היא מהשכל האנושי שהוא
רואה היופי האלקי בחידות ובאמצעת העולם הגשמי שהוא דמות שלו כמו שהעין
האנושי רואה את גוף השמש המאיר מצטייר במים או בגוף אחר ספירי כי אין
לו כח לראותו ביושר ובראשונה, השנית היא מהשכל המלאכי הרואה היופי האלקי
העליון ביושר בלי שישוה אל הנושא המושג אלא מקבל אותו כפי יכולתו הב"ת
כמו שעין הנשר רואה את השמש הברור, השלישית היא ראיית השכל האלקי אל
יופיו העליון שהוא משתוה עם המושג כאלו היה השמש רואה את עצמו,
נעמה: נאותה אצלי תשובתך אל הספק השני הזה אבל נשאר קשה כי
בהיות המלאכים בלתי משתנים ולעולם הם במררגה אחת מההצלחה איך אפשר
שיהיו כחנים לאיזה שלמות שיגיע לפועל כמו שאמרת מרבקותם האלקי? ואס
הם דבקים תמיר עם האלקות אין צורך לחמרה ואהבה אל מה שיש להם לעולם
כי (במ"ש) החמרה היא אל מה שהוא חסר ולא אל מה שהוא מושג תמיד.
ח ובב: בהיות הנושא הניכר כ"כ נעלה יותר מהמכיר איננו זר שההכרה
< וההתאחרות הדבוקי של השכל הב"ת עם היופי הבב"ת יוכלו להיות נוספים תמיר
ע"י
ספר הויכוח
ע"י החמרה והאהבה הנולרת מגודל החסרון מן היופי העליון הניכר כדי להשינ '
תמיד יותר הרבקות והעיון האחרי בו וגם שהמלאכים אינס זמנים הנצחיות שלהם
איננה בב"ת ולא כלו יחד בלי התמשכות כמו שהיא הנצחיות האלקי ולכן גם שהם
בלתי גשמים ואין להם חנועה גשמית מ"מ יש להם תנועה שכליות בסיבחם הראשונה
ותכלית האחרון שלהם בעיון ורבקות המשכי וזה ההמשך קורין לו רפלסופים אי"ו
מלאכי שהוא ענין אמצעי בין זמן העולם הגשמי והנצחיות האלקי ובהמשך ההוא
יתכן היות בו כחניות אהבה וחמרה שכלית והתקרבות (ארירינציאה) המשכי ואחדי
(כמו שאמרהי לך) ועור אפילו שאסכים לך שהם עומרים תמיר במררגה אחת של
דבקות לא מפני זה יחסר אהבת וחמדת ההתמרה בו לנצח בי (כמו שאמרתי לך(
הדברים הטובים המושגים הם נאהבים עם חמרה להיות בהם לעולם בהענוג נצחי
באופן כי האהבה המלאכית היא מוררכת ופונה תמיר ביופי האלקי,
נעמה: הריני נוחה מהספק השני אמור איזה דבר מהשלישי, חוב ב:
עם מה ששמעה בתשובת השני הנה היתר השלישי מבואר, אני מסכים לך כי
האל והטבע אינם נוחנים בשום נברא אהבה גמורה וחמרה או נטיה או התקרבות
אלא להשיג או להיות רבר אפשרי לא אל הנמנע הגמור המבואר, ולכן הראי שאין
שום ארם שיחמוד להלוך ברגליו אל השמים או לעוף באויר או להיות כוכב או
לאחוז כוכב בידיו ולא כל כיוצא בזה כי אעפ"י שאלו הם דברים מעולים והם
חסרים אל האדם ומעלתם ניכרת, מ"מ אינם נחמרים מפני היות מבואר שהם נמנעים
ולכן בסלוק תקות השגתם מסתלקת החמרה וזה כי תקות השגת רבר מעונג הניכר
מעודר אהבה וחמרה להשיגו, וכשהתקוה היא חלושה לעולם אין האהבה עזה ולא
החמרה חזקה וכשתעדר התקוה להיות ההשגה נמנעת תערר גם אהבה וחמדת המכיר
אבל האהבה והחמרה המלאכית להשיג היופי העליון האלקי אינם על דבר נמנע
להם ונערר התקוה בי (כמ"ש לך) הם יכולים ומקוים להשיגו וליהנות בו שזו היא
הצלחתם המיוחרת, ואל היופי ההוא הם פונים תמיד ובו הם מתהפכים כי הוא
תכליתם האחרון עם היותם ב"ת והמלאכים הם בב"ת, נ ע מ ה: הבנתי הישב תשובת
הספק השלישי והנני רואה שאתה מוסיף באהבה תנאי רביעי וזה כי מלבר שצריך
שהדבר יהיה יפה נניכר אל האוהב ושיהיה חסר לו באיזה צר או שיוכל לחסור
אליו, עור צריך (לפי רבריך) שיהיה אפשרי ההשגה ושיהיה תקיה להשיגו וזה נראה
שהוא מן הרין, אבל מצאנו הנסיון יוכיח בהפך ורואים אנו שהאנשים הם בטבע
מתאוים שלא למות לעולם שהוא דבר נמנע בביאור ובלי חקוה.
חוב ב: החומדים זה אינם חושבים בהחלט שיהיה נמנע ושמעו המאורעים
שספרה תורה כי חנוך ואליהו הם קימים לנצה בגוף ונפש ואעפ'י שרואים שיהיה
זה דרך נס כל אחר מהם חושב שיוכל האל לעשות לרם נס כיוצא בו, ולכן תתחב
עם האפשרות הזו תקוה רחוקה המעוררת תאוה חלושה ובפרט מפני היות המות
דבר מבעית וההפסר הוא שנאוי ומתועב לכל נמצא ואין תאוה זו לקנות רבר
חרש אלא שלא להפפיר החיות הנמצא שבהיותו מושג בהוה קרוב הוא שיטעה
הארם לחמור שלא יאבר אעפ"י שבררך טבע הוא נמנע, וחמדה זו היא כ'כחלושה
שאפשר שתהיה לדבר נמנע ומרומה (ובפרט) מפני היותו כ"כ עקרי אל החומר. :
ועודר אומר לך כי יפור החמרה הזאת אינו בטל בעצמו עם שהוא מוטעה בקצת
וזה כי חמדת הארם להיות בלתי מת הוא באמת אפשרי כי מהות הארם (כפי מה
שכרין רצה אפלטון) איננו דבר זולת נפשו המשכלת שעם המעלה והתכמה וההכרה
והאהבה האלקית היא נעשית מאושרת ובלתי מתה כי אותם שהס -- לא קראם |
= בלתי
ספר הויכוח סז
בלתי מתים בהחלט מפני שהעונש הוא העדר הראיה האלקית שזה אפשר שיחשב
מיתה אל הנפש עם שאיננה בטלה בהחלט והאנשים הטועים בחשבם שמציאותם
הנשמית היא מהותם האמיתי הם חושבים שהחמרה הטכעית להיות בלתי מת היא
במהותם הגשמי, וזה איננו באמת אלא במהותם הרוחני כמו שאמרתי לך, ומזה
תביני נעמה אמיתת (קיום) הנפש המשכלת האנושית שאם הארם לא היה באמת
בלתי מת מצר הנפש המשכלת שהוא האדם באמת לא היו כל האנשים חומרים
להיות בלתי מתים כי שאר הב"ה כמו שהם מתים בהחלט כך תוכלי לשפוט שהם
אינם חושבים ולא מכירים ולא חומרים ולא מקוים להיות בלתי מתים ואולי ג"כ
אינם מכירים מה היא המיתה עם שהם בורחים מן הנזק והכאב כי יריעת ההפכים
היא אחת בעצמה הארם שהוא מכיר המיתה היה מכיר ומשתרל להיות בלתי מת
ר'ל מצר נפשו ולא היה עושה זה אם לא היה דבר אפשרי ההשגה באופן שאמרתי
לך, ומהחמדה האמיתית הזאת תמשך החמדה הכוזבת שיהיה הגוף בלתי מת מצורף
לשאר הסבות שאמרתי,
נעמה: הרי רעתי נוחה בהתר הספיקות ששאלתי ואנכי מכרת כי אהבת
העולם הנברא נולדה באמת בעולם המלאכים אלא שנשאר אצלי מנגד לזה מ"ש
לי מאפלטון שהוא אומר כי האהבה איננה אלוק אלא שר (דימוניאי) גדול, וככר
שמעתי ממך כי סרר ומדרגות השרים אפלטון מניח אותו למטה אל האלקות ר'ל
המלאכים א"כ לפי דעתו אין האהבה מתחלת בעולם המלאכים אלא בשל השרים
ומטעם זה ראוי שיהיו המלאכים נעררים בהחלט מן האהבה, וזה כי אינו מן
הראוי שהשר שהוא תחתון ישפיע אהבה בעליונים שעליו ר"ל במלאכים כמו שמשפיע
באנשים שהוא עליון עליהם,
חו ב ב: אנחנו דברנו באהבת העולם יותר בכללות ממה שעשה אפלמון
בספרו המכונה (קונויניאו) וזה כי אנחנו פה עוסקים בהתחלת האהבה בכל העולם
הנברא והוא לא דבר שם אלא מהתחלת האהבה האנושית שהיא היפה לדעת קצת
אלוק אחר המשפיע תמיר אהבה זאת באנשים ואפלטון טען כנגדם שא"א שתהיה
אלוק לפי שהאלוקות הם משפיעים שלמות ויופי קנייני כמותם כי הם באמת שלמים
ויפים אבל האהבה באנשים איננה קנין ולא יופי בשלמות אלא חמדת היופי החסר :
ולכן האהבה היא יופי בכח בלבר ולא בפועל ובקנין כאותו של המלאכים ואמר
כי באמת האהבה היא הפעלית הראשון של הנפש שמציאות תלוי בהתקרבות
כחני אל היופי הנאהב, ולכן אפלטון הניח התחלתה למטה מהאלקות ר"ל השרד
שהיופי שלו הוא בכח בבחינת יופי המלאכים שהוא בפועל וכמו שאפלטון אל
השלימות שהם בפועל כמו החכמות והידיעות האנושיות הניח הדוגמות (שקראום
האלקות) להתחלות אליהם כך אל הכחות וההפעליות של הנפש הניח להם להתחלות
השרים שהם למטה מהאלוקות, ולהיות האהבה (כמ"ש לך) ההפעלות הראשון
של הנפש הניח שיהיה התחלתה שר אחר ראשון וגדול אבל האהבה שאנו מרברים
בה איננה במלאכים הפעליות גשמי אלא התקרבות שכלי ביופי העליון ולכן הוא
(ענין) קודם אל השדים והאנשים יחר והוא התחלת האהבה בעולם הנברא ואין
אפלטון מכחיש זה כי הוא עצמו מניח אהבה באל העליון מגעת אל שאר האלוקות
כמו אותה של השר לאנשים אבל מפני היותה יותר עליונה לא דבר משתיהן
בשיתוף כמו שעשינו אנחנו,
נעמה: גם בְזה הספק האחרון הנחת את דעתי ועתה רצוני עור לרעת בלבד
ממך בחלק הזה איך האהבה שנולרה בעולם המלאכים נמשכת משם ומגעת אל
: כל
ספר הויכות
כל המציאות הנברא ואם יש לכל המלאבים האהבה אל היופי האלקי מיר בראשונה
או אם היא לאחר ע"י חבירו שלמעלה ממנו,
חוב ב: המלאכים יש להם האהבה האלקית באותו אופן שהם זוכים להתאחר
עמו ובזה הפלסופים האלקיס הערביים הם חלוקים מאר כי הנמשכים לרעת [' פנ'ה
ואלגזיל והרמב"ם וזולתם חושבים כי הם הסבה הראשונה היא על כל השכלים"
מניעי השמים סבה תכלית נאהב מכולם , והיא בהיותה פשוטה מאר נאחרת באהבת
היופי העליון של עצמה משפעת ומאצלת מעצמה מיר השכל הראשון מניע הגלגל
הראשון וזה השכל לברו משיג הראיה וההאחרות האלקי מיר בראשונה אחרי כי
אהבתו נוטה מיר באלקות שהוא סיבתו המיוחדת ותכליתו המאוצלת והשכל הזה יש
לו שתי השכלות הא' אל היופי של סיבתו אשר בעבור אהבתו אליו משפיע גם
הוא השכל השני והשנית היא השכלת חיופי של עצמו, ובעבור אהבתו הוא משפיע
הגלנל הראשון המורכב מנשם בלתי נפסר סיבובי ומנפש שכלית אוהבת את השכל
שהוא סיבתה ומניע נצחי לה בשביל שהוא תכליתה אחרון הנאהב (כי התכלית
נקרא מניע לפי שהמתנועע מתנועע בשבילו) והשכל השני הוא משכיל היופי האלקי
לא מיד אלא באמצעות הראשון, כמו שיראה אור השמש באמצעות זכוכית ספירי
וגם השכל הזה יש לו שתי השכלות האחת אל יופי סיבתו ובשביל אהבתו משפיע
השכל השלישי, והשנית אל היופי של עצמו ובשבילו הוא משפיע הגלגל השני
המיוחר לו בתנועה תרירה ובאופן הזה הם מניחים השפעת והשכלת כל השכלים
והגלגלים השמימים בהמשך והשתלשלות ובין שיהיו שמנה גלגלים כדעת היונים
או חשעה כדעת הערביים או עשרה כרעת העברים הקרמונים וקצת מהאחרונים
הנה מספר השכלים המניעים באמצעות הנפשות הם כמספר הגלגלים המתנועעים
תמיד על עצמם בסבוב בשביל ההכרה והאהבה שיש לנפשם אל השכל שלה ואל
היופי העליון המזהיר בו שכולם רודפים אותו כדי להרבק ולהתאחר בו שהוא תכליתם
האחרון והמאוצלת והמניע האחרון ר"ל אותו של גלגל הירח בעבור השכלת ואהבת
היופי שלו הוא משפיע את גלגל הירח שהוא מניעו תמיד ובעבור השכלת יופי
סבתו אומרים שהוא משפיע השכל הפועל שהוא השכל של העולם השפל והוא
כמעט נפש העולם, וזה (כפי דעת אפלטון) אומריס שהשכל הזה אחרון הוא נותן
כל הצורות במררנות ומינים מתחלפים של העולם השפל בחומוי הראשון, וזה בשביל
השכלת ואהבת היופי של עצמו והוא מניע אותו (החומר) לעולם מצורה לצורה בעבור
ההויה וההמשך התמידי ובעבור השכלת ואהבת יופי סבתו הוא משפיע השכל
האנושי שהוא אחרון השכלים והוא הראשון בכחניות ואחר כך בהאירו אותו הוא
מביאו אל הפועל ובקנין החכמה, באופן שהוא יכול להתעלות בכח אהבה וחמרה
להתרבק עם השכל הפועל עצמו ולראות כמו במראה פפירי ואמצעי אחרון את
היופי העליון האלקי ולהתאשר בו עס תענוג נפלא ונצחי, כי הוא התכלית האחרון
של כל המציאות הנברא באופן כי אחרי שיררו הנמצאים הנבראים ממררנה למררגה
לא בלבר ער הגלגל הירח האחרון אלא גם ער החומר. הראשון התחתון הנה החומר
הראשון ההוא הוא חוזר להתעלוף עם נטיה אהבה וחטרה להתקרב. אל השלמות
האלקי שהוא בתכלית המרחק ממנו בעליתו ממדרגה למררגה בשלימה הצורות
ראשונה בצורות היסודות שניח בצורות המורכבים הרוממים שלישית באותן של
הצמחים רביעית בשל מיני הבע'ח, חמשית בצורה האנושית השכלית בכח ששית.
אל השכל בפועל או בקנין שביעית אל השכל המתדבק עם היופי העליון באמצעות
השכל הפועל, ומן האופן והסדר הזה עושים הערביים קו אחר פבובי המציאות
2 שההתחלה
ספר הויכוח סח
שההתחלה שלו הוא האלקות וממנו נמשך בהשתלשלות זה מזה, עד שמגיע אל
החומר הראשון שהוא יותר דחוק ממנו ומשם חוזר לעלות ולהתקרב ממררגה למררגה
עד שהוא כלה ונגמר באותה הנקורה שהיתה ההתחלה ר"ל' ביופי האלקי ע"י
דבקות השכל האנושי עמו,
נ ע מה: הבנתי איך אלו הערביים חושבים שהאהבה היא יוררת מראש העולם
המלאכי עד סוף העולם השפל ואה"כ עולה ער התחלתו הראשונה הכל בהמשך
ממררגה למדרגה עם סרר נפלא בתמונה סבובית עם התחלה מסוימת ואינני רוצה
לרין עבשיו כמה יש אל הרעת הזו (מעט) מהאמת אבל היא יפה ומהודרת מאר
מאר ויש לה פנים מסבירות ועתה הגירה לי דעת החולקים בזה משאר העבריים,
חוב ב: כבר אמרתי לך פעם אחרת כי בן רש'ד להיותו מהנמשכים אחרי ארסטו
לכן הרברים שלא מצא בספרי ארסטו או מפני שלא הגיעו לירו כל ספריו ובפרט
אותם ממה שאחר הטבע ר"ל החכמה האלקית או מפני שלא הסכים לרעתו ולסברתו
נשתרל לסתור אותם ולבטלם, ולפי שלא מצא בו זו ההשתלשלות מהמציאות סתר
בזה רעת הערביים הקודמים לו באומרו שאין זה מן הפלוסופיא ומרעת ארסטו
לפי שאינו דבר רחוק אצלו כי מן האל האחר והפשוט ימשך מיר הריבוי המסודר
של הנמצאים כיון שהם כולם מתאחרים כמו איברי איש אחר ובשביל האחרות
הכוללת ההיא אפשר שכל חלקי המציאות יהיו מושפעים ונמשכים יחד מן האחרות
האלקי הפשוט כי כל המציאות הוא רשום ומצויר בשכלו כמו צורת הנפעל המלאכותי
בשכל האומן וזאת הצורה איננה מורה רבוי רברים באל אלא היא אחת בו והיא
מתרבה בנפעל מפני התסרון שיש לו משלמות האומן באופן כי ההשמים והרוגמות
(איריאי) האלקיות מפני היחם שיש להם אל הנמצאים הנבראים הם רבות אבל
מפני היותן בשכל אלקי הן דבר אחר עמו, לכן אמר [ן' רש"ר שהיופי האלקי הוא
מתחקה בבל השכלים מניעי הגלגלים מיר בראשונה וכולם עם גלגליהם הן נמשכים
ממנו מיד וכן החומר הראשון וכל המינים והשכל האנושי שהם לברם הנצחים
בעולם השפל אבל אמר כי החקוי הזה עם שהוא מושפע מיר בכל המציאות, מ'ם
הוא הררגי לפי הסרר בפחות ויתר וזה כי היופי האלקי הוא מתחקה בשכל הראשון
יותר בעלוי ורוחניות ובשלמות ובאופן שהוא נעשה בצלם ודמות יותר מבשני
ובשכל השני יותר מבשלישי וכן בהמשך ער השכל האנושי שהוא אחרון השכלים
ובגופים הוא מתחקה בהם באופן יותר שפל לפי שהוא נעשה בהם בעל שעור
ומתחלק. ומ"מ הוא מתחקה בשלמות בגלגל הראשון יותר מבשני וכן בהמשך ער
אחרי גלגל הירח אל החומר הראשון שמתחקים בו ג'כ כל הרוגמות של היופי
האלקי כמו בכל אחר מהשכלים המניעים ונפשות הגלגלים וכמו בשכל הפועל והאנושי
החכם' אבל לא באותו הזכות והבהירות אלא באופן (חשוך כמו) צל, רצה לומר
בכחניות גשמי והחקוי של החומר הראשון בערך לאותו של הגרמים השמימים רומה
אל החקוי של השכל הכחני האנושי בערך לכל שאר השכלים שהם בפועל, ואין
בשני חקוים הללו הבדל אחר אלא שבחומר הראשון כל הדוגמות הצוריות הם
חקוים בו בכחניות גשמי להיוחו היותר שפל שבגשמים ובשכל הכחני הם חקויים
בו כולם בכחניות בלתי גשמי אלא רוחני ר'ל שכלי וכפי ההררגה הזאת ההמשכית
מחוקי היופי האלקי נמשכה האהבה והחמרה אליו בעולם השכלי ממררגה למררגה
מן השבל הראשון ער השכל הכחני האנושי שהוא היותר גרוע ושפל, ובעולם הגשמי
שבו האהבה נמשכת מן השכל, כך היא נמשכת מהגלנל הראשון והעליון בהדרגה
ער החומר הראשון, וכמו שכל אחר מהגלגלים השמימים בעבור אוחה האהבה הבלתי
נפסקת
- ספר זויכוח
נפסקת שיש לו אל היופי האלקי וכרי לקבל אותו ולהשיגו יותר הוא מתנועע בסבוב
חמיד בלי מנוחה כך החומר הראשון עם תאוה בלתי נפסקת לקבל היופי הא"קי
עס קבלת הצורות הוא מתנועע תמיד מצורה לצורה בתנועה סבובית מהויה והפסר
בלי הפסק לעולם. והיתי יכול לומר לך פרטים אחרים בכל אחת משתי רעות אלו
באופן המשך הנמצאים והאהבות בעולם בהברלים שביניהם ובטענות שכל אחר
מביא בקיום סברתו ובבטול האחרת אבל אניח אותם כרי שלא להאריך בדבר
בלתי הכרחי לעניננו די לך שכל אחר משתי דעות אלו יוכיח לך תשובת שאלתך
שהיא באיזה אופן נמשכת האהבה מעולם המלאכים שנולרה בו אל העולם השמימי
והשפל ער שהיא משהתפת לכל המציאות הנברא,
נ ע מ ה: הבנתי הברל ההמשך טחקוי היופי האלקי ומהאהבה אליו במדרגות השכלים
שבמציאות שבין שני דעות אלו מהערביים, ונראה לי כי הרעת הראשונה היא
כמו חקוי השמש בזכוכית בהיר ובאמצעותו מתחקה באחר הבהיר פחות וכן בהמשך
ער השכל האנושי שהוא האחרון והפחות בהיר מכלם והשני הוא ג'כ כמו חקוי
השמש מיר בכמה מראות של זכוכית שהאחת פחות בהיר מחבירו בהדרגה מהשכל
הראשון עד השכל האנושי ולכל אחר מהדעות אני רואה כי האהבה נמשכת מעולם
המלאכים בכל המציאות הנברא ולכן דעתי נוחה היטב משאלתי זאת השלישית
היכן נולרה האהבה ובאמת אני מכירה שמולדה הראשון והתחלתה בעולם הנברא
היה בשכל הראשון ראש לעולם המלאבים כמ"ש, ומעתה ראוי שתשיב אל שאלתי
הרביעית שהיא ממי נולרה האהבה ואלו היו וכמה היו מולידיהם.
ח וב ב: המליצים היונים ופלאטיני שמנו את האהבה בין האלקות רבים מהם
ייחסו לה מולירים מתחלפים קצתם קורין אותו (קופידו) וקצתם אהבה ומהקופירני
(ר"ל חמדה) מניחים מהם רבים אבל הראשי הוא אותו הילר הסומא ערום עס
כנפים הנושא קשת וחיצים ואומרים שהוא בנו של מארים ונוגה ואחרים אומרים
שנולר מנוגה בלא אב,
נעמה: מה רוצים להורות בזה? ח ו ב ב: קופידו אלוק האהבה היא אהבת הערון
והערבות ומיוחר אל שתוף הזנות (והתשמיש) ולכן מרמים שהערוה היא בתו והיא
נמצאת חזקה ותקפה באנשים אשר בעת מולרם היו מאדים ונוגה בגבורתם ומשותפים
כמבט או בחבור טוב זה לזה לפי שנוגה נותן לחות הטבעי בשופע ראוי ומוכן
אל התשמיש ומארים נותן את החום ותוקף החמרה וההתעוררות באופן שהאחר
נותן היכולת והאחד נותן הרצון החזק, המליצים קורים אב אל מארים נותן החום
לפי שהחום פועל ואם אל נוגה בעבור כי הלחות הוא חמרי ומתפעל והאומרים
שהוא בלי אב רצונם להורות כי עוצם תאות התשמיש אין לו אב שהוא השכל
וההתבוננות המישיר ההפעליות הרצונית ויש לה האם בַלבר שהיא כוכב של נוגה
אלוק העדונים של התשמיש הקופיריני (ר'ל החכמה) האחר אומרים שהיה בן של
כוכב וירח ואומרים שהוא בעל כנפים והם רומזים בזה חמרת הממונות והקנינים
והיא אהבת המועיל העושה את האנשים קלים וכמעט מעופפים לקנותם והיא חזקה
באנשים שכוכב וירת היו בעת מולדם היותר חזקים בהוראת המערכת מחוברים
במבטים טובים ובסקומות חזקים וזה כי כוכב עושה אותם אחרים זריזים וחרים
והירח משפיע להם מהקנינים הזמנים ולכן המליצים קוראים לכוכב שהוא הפועל.
אב "התועלת , ואם אל הירח (הנותנת) החומר המתפעל, |
נעמה: משלשה מיני האהבה ערב מועיל ונאות ציירו להם המליצים שני
(קויפידיני) האחר אל הערב והאחר אל המועיל ועתה אולי דימו 9 עור אתר
4
ספר הויכוח | סט
' אלוק אל הנאות? ח ו ב ב: לא, לפי ששם (קופירו) מורה תגבורת חמרה בלתי
מסודרת ובלי: הנבלה והתגבורת והרבוי הנוסף נמצאים בערב ובמועיל אבל לא
בנאות כי הנאות מורה הגבלה והמזגה וסדר כי גם שיהיה הנאות הרבה מאד,
א'א שיהיה מיותר ובלי המזגה אבל כשרברו המליצים טמולר האהבה לפעמים
ציירו אהבת הנאות בלבר ולפעמים כלן יחד, נ ע מה: א'כ הגירה לי מה שהם
אומרים ממולירי האהכה כמו שאמרת מהקופידיני,
חוב ב: כבר היתי מזומן לאומרו לך, יש קצת שמניחים כי האהבה היא
בן של (איריבו) והלילה ומהרבה בנים שיש לו (כמו שספרתי לך כשרברנו כשיתוף
האהבה) אומרים שהאהבה היא הבן הבכור אליו,
נעמה: מאיזו הם מרברים ומה הם רומזים בשני מולירים הללו ?
ח ובב: הם מרברים מהאהבה בשיתוף שהיא הראשונה מהפעליות הנפש
וכמו שכבר אמרתי לך הם מדמים כי (איריבו) הוא אלוק לכל הפעליות הנפש,
וכן לכחניות החומר ומפני שהראשון להפעליות הנפש היא האהבה לכן הם מרמים
שהיא הבן הבכור (לאיריבו) ומיחסים לו בנים אחרים שהם בנים נמשכים אל
האהבה כמו שככר בארהתי לך, ואוטרים שהלילה היא אם אהבה להורות שהאהכה
היא מתאוה מההעדר וחסרון יופי עם קורבה ונטיה אליו לפי שהלילה היא העדר
אור היום היפה ובזה משתתפים כל שלשה מיני האהבה יחר בלי הפרש ואח"כ
מדמים אלוק אחר של אהבה בנו של צרק ושל נוגה הגדולה שאומרים שהיה
כפול (ימיני) תאומי.
נעמה: איזה ממיני האהבה הוא זה ומח הם רומזים במוליריו אלה?
ח ו בב: הם מורים בזה האהבה הנאותה והממוגה בהשנת כל רבר בין שהוא
דבר גשמי מועיל או ערב כי המזג וההגבלה עושה אהבת הדברים הגשמים נאותה
ובין שיהיה דבר בלתי גשמי מעולה ושכלי שהנאות שלהם הלוי בשתהיה האהבה
יותר עצומה וחזקה ככל האפשר והעדר המזג או היות בלתי נאות אינו בהם אלא
היות האהבה חלושה וכפויה ונותנים לה צרק לאב שהוא (מורה) אצל המליצים
האל העליון כי זאת האהבה הנאותה היא אלקיות ותכלית חמרתה היא עיון היופי
של צרק הגדול, וכבר אמרתי לך כי הנאהכ הוא אב האהבה וראוהב הוא אָם
ונותנים לה לְאָם נוגה הגרולה כי איננה אוהה המשפעת התאות הבשריות אלא
השכל שלה שהוא הנותן התאות הנאותות השכליות והמרותיות כמו אִם חומרת
-את יופי צרק בעלה אב אל האהבה הנאותה-ולרעת בעלי התכונה כאשר צרק
ונוגה הם עם חבור ומבט נעים הזקים ובעלי ההוראה במולר איזה ארם מפני שהם
כוכבים טובים ושניהם מצליחים (פורטיני) הם עושים אותו טוב ומצליח ואוהב
כל טוב ומעלה ונותנים לו אהבה נאותה ורוחנית כמיש לך וזה לפי שנוגה נותן
החמרה ברברים הגשמים וצרק עושה אותה נאותה, וברברים השכלים צרק נותן
את הנחמר ונוגה את החמרה האהר כמו אב והאהר כאם אל האהבה הנאותה.
כי במו שנוגה עם חבור ועם כח מארים הוא עושה את התאות האנושית תקיפות
ומגונות כך עם קבוץ וזווג של צרק עושה אותן נאותות ומעולות,
נעמה: שמעתי איך האהבה הנאותה הוא בן של צרק ונוגה, הוריעני עתה
למה הם מניחים אותה כפולה.
= | חובב: אפלטון בקונויויאו שלו סיפר מאמר אחר של (פאווסאניאה) באמרו
שהאהבה היא כפולה לפי שבאמת האהבות הם שתים כמו שהנקראים נוגה הם
שתים כי כל נוגה היא אם אהבה ולכן כיון שיש שתי נוגה צריך שנם האהבות
ל 18 יהיו
ספר הויכות
יהיו שתים ולפי שהראשונה היא נוגה הגדולה מ"אניה השמימית והאלקות בנה היא
האהבה הנאותה והאחרת שהיא נוגה התחתונה המגונה הבן שלה היא אהבה
מכוערת ולפיכך האהבה היא כפולה נאותה וכעורה,
נעמה: א' אין-זאת האהבה הכפולה ממין הנאותה בלבר כמו שאמרה,
חוב ב: הרעת הזה הוא מחבר באהבה הכפולה החמרה (קופידיני) שהוא בן של
נוגה התחתונה ושל מארים עם האהבה שהיא בן של נוגה הגדולה ושל צרק אבל
אני נמשך לדעת המניחים שהאהבה הכפולה והתאומה היא אוהה בלבר שהיא בן
של נוגה הגדולה של צרק והיא אוהבת הנאות. נ ע מ ה: א"כ איך היא לברה כפולה,
חוב ב: הם מרמים שזאת האהבה היא כפולה לפי שבמו ששמעת האהבה
הנאותה היא ברברים הגשמים להתקין ולהגביל המעט וברוחנים להוסיף כמו האפשר
ומי שהוא נאות והגון כאחר הוא כמו כן נאות באחר כי כמו שאמר ארסטו כל
חכם הוא טוב וכל טוב הוא חכם באופן שהוא כפול בגשמי וברוחני יחר עור
הכופל הוא מתיחס אל האוהבים זה לזה באהבת הנאות לפי שהיא לעולם צרופית
וחוזרת (ריציפריקא) כי (כמו שאומר טויליאו) האהבה היא בין בני המעלות המרותיות
ובשביל הרברים המרותים ולכן בררך חלוף האוהבים הם אוהבים זה לוה בשביל
המרות של כל אחר מהם עור היא כפולה בכל אחר מהאוהבים לפי שכל אחר
מהם הוא הוא עצמו ואהובו מפני כי האהבה של נפש האוהב הוא אהובו בעצמו,
נע מ ה: שמעתי מי הם המולירים שמרמים המליצים אל האהבה, רצוני לרעת
המולירים שמניחים לה הפלסופים,
ח וב ב: מצינו אפלטון שנם הוא ברברו בחירה ייחד התחלות אחרות למולר
האהבה כי הוא אמר (בקוינויואו) בשם (אריסטופאני) שמקור ומולר האהבה היה
בעוה"ז להיות כי בראשיה האנשים נמצא סוג שלישי מהם ר"ל לא אנשים לבר
ולא נשים לבר אלא אותו שהיו קורים לו אנדרוינו (אנדרוגינוס) שהיה זכר
ונקבה יחר וכמו שהאיש נמשך מהשמש והאשה מהארץ כך הוא היה נמשך
מהירח שהירח מקובץ משמש וארץ והנה אותו האנדרוגינוס היה גדול ונורא וזה
כי היו לו שני גופים אנושים דבוקים במקום החזה ושני ראשים דבוקים בצואר,
פרצוף (ר"ל פנים) אחר לצר אחר מהכתפים והאתחר לצר האחר ארבעה עינים
וארבעה אזנים ושתי לשונות וכן כל ההולכה כפולים היו לו ארבע זרועות עם
הידים וארבע שוקים עם הרגלים באופן שהיה כמעט בצורה סבובית היו מתנועע
בקלות מאר לא בלבר לכל אחר משני הצררים אלא גם בתנועה סבובית עם
ארבעה רגלים וארבעה ידים עם חוזק ומהירות גרול ובגאותו של כוחותיו העיז
לחלוק (ולהלחם) עם האלוקות ולהיות מנגד ומיצר להם, ולכן כאשר נתיעץ צרק
עם שאר האלוקות על זה אחרי שאמרו דעות מתחלפות נראה בעיניו שלא להשמירם
כי אם יחסר הפוג האנושי לא יהיה מי שיכבר האלוקות, וגם לא נראה לו להניחו
בגאונו כי לסבול אותו יהיה גנאי וחרפה אל האלקים ולכן גזר שיהיו נחלקים
ושלח אפוליני שיחלוק אותם באמצע באורך ושיעשה מן האחר שנים כרי שיוכלו
להלך ביושר לצר אחר בלבר על שני רגלים בההראתו אליהם שאם יחטאו עור
נגד האלוקות שיהחזרו לחלוק עור כל אחר מהחצאים לשנים וישארו עם עין אחר
ואוזן אחר חצי ראש וחצי פרצוף עם יר אחר ורגל אחר שיהלכו בו מדלגים
כפסחים וישארו כאנשים המצוירים בעמודים בחצי פרצוף ואפוליני חלק אותם
באופן הזה בצר החזה והבטן והפך הפנים לצר רחתך כרי שבראותם החתך יזכרו
חטאם וגם כרי שיוכלו לראות היטב החלק החתך והנענש ונהן עור על עצם החזה
ואחו
ספר הויכוח ע
ואחו כל הצדרים החתוכים מן הבטן וקבצם יחר וקשרם באמצעותו שהקשר ההוא
נקרא טבור והניח אצלו קצת קמטים שנעשו מרשמי החתוך כדי שכשיראם הארם
יזכור עונו וענשו וכראות כל אחר מהחצאים את עצמו חסר בהתאותו לחזור
ולהשתלם היה מתקרב אל חציו האחר ובהתחבקם היו מתאחדים יחר בחזקה והיו
עומרים כך בלא אכילה ושתיה ער שהיו מתים, כלי ההולרה שלהם היו לצד הכתפים
שבתחלה היה צר הפנים ולכן בהוציאם הזרע החגצה היה נופל לארץ והיה מוליר
דוראים (מאנדרגולי) ולכן כשראה צרק שהסוג האנושי היה כלה בהחלט שלח את
אפולינו שיחזיר להם כלי ההולרה לצר הפנים של הבטן שעל ידם בהיותם מתאחרים
היו מולידים כרומה להם ובהתפייסם מזה היו מבקשים הרברים ההכרחים לקיום
החיוה, מן הזמן הזה והלאה נתהותה האהבה בין האנשים שהיא חזרת והשלמת
הטבע רקרום והחוזר לעשות השנים אחר, הוא הקון החטא שעשה כשנעשה
האחר שנים, א"כ האהבה היא בכל אחר מהאנשים זכר ונקבה כי כל אחר מהם
הוא חצי ארם ולא ארם שלם ולזה כל אחד מהחצאים מתאוה השלמתו עם החצי
האחר א"כ לפי החירה הזאת האהבה האנושית נולרה מחלוקת האדם ומולידיה
היו שני החצאים שלו הזכר והנקבה ותכליתם ההשלמה זה בזה,
נעםמה: החידה היא יפה והדורה ואין לחשוב שלא הרמוז איזו חכמה נאה.
ובהיות אפלטון המחבר (בפרט) אותח בספרו המכונה (סימפוסיאו) בשם (אריסטובני)
ולכן חובב הגירה איזה רבר אלי מרבריה מרמזיה.
= חוב ב; התירה יוצאה ממחכר יותר קדמון מהיונים ר"ל מתורת משה הקרושה
בספור בריאת הקרובים הראשונים האנושים שהם אדם וחוה,
נעמָה: מעולם לא שמעתי שרבר משה בזאת , ח וב ב: לא דבר אותו באופן
זה עם אלו הפרטים בדיוק, אבל הניח עיקר הענין ואפלטון קבלו ממנו והרחיב
ויפה אותו כמנהג ההלצה היונית ועשה בזה חבור מורכב מרברי העברים,
נע מה: באיזה אופן? ח וב ב: ביום ששי לבריאת העולם היתה בריאת
הארם שהוא חלק האחרון של העולם וכך אמר משה בזה ויברא אלקים את הארם
בצלמו בצלם אלהים ברא אותו זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותם אלקים ויאמר
להם אלקים פרו ורבו ומלאו את הארץ וכבשה ואח'כ ספר גמר המציאות והשלמתו
בסוף יום ששי ומנוחת השבת יום השביעי וברכתו, ואח'כ אמר איך העולם התחיל
להוציא צמחיו ע"י עלית הארים מן הארץ והוית הגשמים ואמר איך יצר ה' אלקים
את הארם עפר מן הארמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי הארם לנפש חיה ושנטע
האל גן בערן מכל עץ נחמר למראה וטוב למאכל עם עץ החיים ועץ הרעת טוב
ורע והניח בו את האדם אשר יצר לעברה ולשמרה וזוהי שיאכל מכל עץ הגן
זולתי עץ הרעת טוב ורע: שלא יאכל ממנו כי ביום אכלו ממנו ימות ואחר זה
כמיב ויאמר ה' אלקים לא טוב היות הארם לברו אעשה לו עזר כנגדו ולהיות
שאז כבר ברא האל כל חית השרה וכל עוף השמים הביאם אל הארם לראות מד
(ר"ל איזה מהם) יקרא לו (ר'ל ייחד לעצמו) והוא קרא לכל אחר את שמו ולעצמ
לא מצא הארם עור כנגדו, ולכן הפיל ה' אלקים תרדמה עליו וישן ויקח אחו
מצלעותיו (ר"ל מחלקיו) ויסגור בשר תחתנה ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקו
מן הארם לאשה ויביאה אל האדם ויאמר הארם זאת הפעם (הוא) עצם מעצט
ובשר- מבשרי לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת על כן יעזוב איש את אבי
ואת אמו ודבק באשתו והיו לבשר אחד, ואח"כ נמשך לספר הטעאת הנחש וחטא
ארם וחוה באכילת עץ הרעת טוב ורע הנאסר להם ואח"ז אמר כי האדם ירע
. את
מפר תויכות
את חוה אשתו ותלד את קין ואחריו הבל וספר איך הרג קין את הבל ונתקלל .
לגלות וספר תולרות' קין ואח'"כ אמר בזה הלשון זה ספר חולרות אדם ביום ברוא
אלקים ארם ברמות אלקים עשה אותו זכר ונקבה ברא אותם ויברך אותס ויקרא
את שמם ארם ביום הבראם,
נעמה: מה הכונה בזה הספור הקדוש מכריאות אדם וחוה? חובב: יש
לך להרגיש כי הספור הזה סותר את עצמו כי אמר תחלה שהאל ברא הארם ביום
הששי זכר ונקיבה ואח'כ אמר אלקים לא טוב היות האדם לברו אעשה לו עזר
כננדו ר"ל בריאת הנקיבה שאמר שעשאה בעת תרדמתו מאחה מצלעותוו א"כ לא
נעשית מתחלה כמו שאמר כבר, גם בסוף כשסיפר הולרות אדם אמר שבראם אלקים
בצלמו זכר ונקכה ברא אותם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם שמוה נראה כי
מתחלת בריאתם מיד היו זכר ונקבה, עוד כל אחר משני סיפורים אלו סוהר את
עצמו סתירה מבוארת, תחלה אמר שברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלקים
ברא אותו זכר ונקיבה ברא אותם ויברך אותם וגו', כי אדם היה שם מיוחד אל
הזכר הראשון והנקכה נקראת חוה כשנעשיה אחרי כן, א"כ כשברא אלקים ארם
ולא חוה לא ברא אלא זכר ולא זכר ונקיבה כמו שאמר ועוד הוא יותר קשה מ"ש
בסוף תולדות אדם ביום ברוא אלהים ברמות אלקים עשה אותו זכר ונקבה ברא
אותם, ויברך אותם ויקרא את שמם ארם ביום הבראם ראו שאמר כי כשברא
אלקים ארם עשה זכר ונקבה ואמר שקרא את שם שניהם אדם ביום הבראם ולא
זכר חוה כלל שהוא שם הנקבה שלו ואמר זה אחרי שספר כבר שבהיות ארם
לברו בלי נקבה בראה אלקים מאחת מצלעותיו וקראה חוה, דברים אלו אינס
נראים אליך נעמה סתירה נרולה בדברי משה הקדושים?
נעמה: הם אצלי סתירות גדולות באמת ואין לחשוב שיהיה משה סותר
דבריו כ"כ בביאור שנראה שהוא משתרל להורות סתירה ולזה ראוי להאמין שרצונו
לרמוז איזה סור נעלם ברמז הפתירה המבוארת ,
חובב: יפה דנת כי באמת הוא רוצה שנרגיש שיש בו פתירה ושנבקש
הסיבה לוה, נע מה: מה הוא רוצה לרמוז? ח ו בב: המפרשים בעלי הפשט
משתרלים מאר להסכים יחר אלו הכתובים באמרם כי בתחלה דבר בבריאת שניהם
בבלל ואח"כ ספר אופן הרבר בפרט שהאשה נעשית מצלע הארם אבל באמת
אין זה מספיק וזה כי מתחלה רצה להורות סתירה באותו הכלל שלא אמר כי
בראשונה ברא אלקים ארם וחוה, אלא ארם לבדו זכר ונקבה וכן קים זה בסוף
ויקרא את שסם ארם ביום הבראם ולא זכר את חוה בזה הכלל, זולתו אתרי כן
בלקיחת הצלע ולכן קושי הפתירה עומר בטקומי, יְ
נעמה: לפי רעתך א"כ מהו הרמז בסתירת אותם השמות? רצוני לומר
שאותו ארה'ר שברא אלקים ביום ששי לבריאה בהיותו גוף אחד אנושי היה כולל
בעצמו זכר ונקבה בלי פרור, ולבן אמר שברא אלקים ארם בצלם אלקים זכר
ונקבה ברא אותם פעם קראו בלשון יחיר ארם ר"ל איש אחר ופעם קראו לשון
רבים זכר ונקבה ברא אותם להורות שעם היותו גוף אחר היה כולל זכר ונקבה
יחר, ולכן פרשו כאן המפרשים העברים הקרמונים בלשון כשרי באמרם ארם דו
פרצופין נברא מצר אחר זכר ומצר אחר נקבה שזהו מה' שביאר הכהוב בסוף
כאומרו שברא אלהים את הארם וכר ונקבה וקרא את שמם ארם שביאר היות
אדם לברו כולל את שניהם ושהגוף הכולל. ההוא היה קרוי ארם, כי לא נקראת
הנקבה חוה עד שנפררה מן הזכר ומזה לקחו אפלטון והיונים (ענין) אותו האנדרונינוס
הקרום
מפר הויבוח עא
הקרום חציו זכר וחציו נקבה, אח'כ אמר אלקים לא טוב היות הארם לברו אעשה
לו עזר כנגרו ר"ל שלא היה נראה הגון היות אדם זכר ונקבה בגוף אחר קשור
בכתפים פא פנים אל פנים שהיה יוהר טוב שתהיה הנקבה נחלקת ושתבוא
לנגדו פנים אל פנים להיות לו לעזר ולכן הרדים אותו ולקח אחת מצלעותיו וצלע
בל"ע הוא שם משותף אל הצר ואל הצלעות הם העצמות המחוברים. בשררה וכאן
ובמקומות אחרים פתרונו צד ועבר ר"ל גוף הנקבה שהיה אחרי כתפיו של אדם
וחתכו ממנו ומלא הבשר את מקום החתך ואותחו הצלע נעשה נקבה בפני עצמה
ונקראת חוה אז אחרי שנחלקה ולא קודם וכאשר עשה אותה אלקים הביאה אל
הארם שהיה נעור משנתו והוא אמר זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי לזאת
יקרא אשה כי מאיש לקחה זאת ואמר עור על כן יעווב איש את אביו ואת אמו
ודבק באשהו והיו לבשר אחר ר"ל כי להיות שהאיש והאשה נפררו מגוף אהד
בעצמו הם חוזרים להתאחד בנישואין ובזיוג בגוף אחד בלתי מתחלק ומכאן למר
אפלטון חלוק האררוגינוס בשני חצאים נפררים זכר ונקבה ומולר האהכה שהיא
הנטייה הנשארת לכל אחר מהחצאין להשתלם עם חבירו ולהיות בשר אהד אבל
גמצא זה החלוף ביניהם כי משה הניח החלוק ליותר טוב כי אמר לא טוב היות
הארם לברו אעשה לו עזר כנגדו, ואחרי הפירוד זכר החטא הראשון של ארם
וחוה באכלם מעץ הרעת הנאסר שעל זה נותן לכל אחר עונש מיוחר אבל אפלטון
אמר שתטא האדם תחילה בהיותו מחובר מזכר ונקבה ובעונש החטא נחלק לשני
חצאים במו ששמעת,
נעמה: טוב בעיני לראות שאפלטון שתה ממעייני החורה הקדושה אבל
מאין בא זה החלוף שהוא מניח פרור הארם בשביל חטא הקורם נגד ספור התורה
חמנחת הפרוד לטוב ועזר אל הארם ואח'כ נמשך החטא?
ח+ב ב: אין החילום ב'כ גרול כמ"ש נראה אם תתבונני היטב ואפלטון בזה
רצונו יותר לפרש פפור התורה טלפתור אותה,
געמה: באיזה אופן? ח וב ב: באמת החטא הוא החולק את הארם ומניח
בו פירור והיושר האמיתי עושהו אחד ומקיים אחרותו וגם אנו יכולים לומר באמת
שהיותו הארם נחלק הוא סיבה שיתטא כי מצר שהוא נאחר אין לו נטיה לחטוא
ולא להתפרר מאחדות באופן כי להיות שהתטא ופירור הארם הם כמעט דבר אחר
בעצמו או שני רברים בלתי נפרדים והם מתהפכים זה עם זה לכן יאות לומר
כי מן הפירור נמשך החטא בספור התורה וכי מהחטא בא הפירור כטאמר אפלטון,
נ עמה: רצוני שתבאר לי יותר אופן ההסכמה הזאת,
חוב ב: אומר לך תחלה המופ] מספור התורה ואח"ב כונת חידת אפלטון,
ראשונה בהיות הארם נברא זכר מחובר עם נקבה כמו שהגדתי לך לא היה צר
שיחטא וזה כי לא היה הנחש יכול להטעות האשה בהיותה מחוברת עם האדם
כמו שעשה אחר שנפררה ממנו ולהטעות שניהם יחד לא היה לו כח וערמה מספיקים
לוה אבל כשנחלקו בפרוד האלקי לתכלית טוב שיוכל לעזור זה את זה בזיוג
בשביל ההולרה שהיא כונת הבורא הראשונה מהחלוק הזה נמשך אפשרות החטא
כי הספיק כח הנחש להטעות האשה הנחלקת מהאיש באכילת עץ הרעת והאשה
האכילה ממנו גם אל הארם ובזה נשתתפו בחטא גם בעונש לכן ראי שספרה
תחלה בריאת ג'ע תחתון ושהארם המחובר מזכר ונקבה הונח בו לעברה ולשמרח
והצוי שנצטוה שלא לאכול מעץ הרעת טוב ורע ומיר ספרה חלוק הארם בזכר
ונקבה נפרדים ותיכף אחרי הפירוד זכרה הטעאת הנחש וחטא ארם וחוה וענשם
באופן
ספר הויכוח
באופן כי בררך ספור התורה היה מחויב שיקרם הפירור אל החטא אבל חירתו
של אפלטון עם שלקח אותה מהתורה היא באופן אחר והכונה היא אחת כי הוא
מניח החטא בהיות האדם מחובר מפני שרצה להלחם עס האלוקות ולכן נחל
לעונש גאונו ונאוחו ונפרר לשנים זכר ונקבה ומניח חיקון כלי ההולדה להגון ל
ביטולם ומיתתם כמו ששמעת ואם תכירי נעמה הרמז הנסתר. בכל אחר משני
הספורים תראי כי אם היות הדרכים מתחלפים הכונה היא אחת בעצמה,
נעמה: לא בלבר החידה של אפלטון מורה על היוחה נענשת לאיזה רמז
של חכמה אבל גם ספור התורה באותו האחדות הקודם ואח"כ חלוק הארם הוא
מורה שרצונה לרמוז מטבע הארם ענין זולת פשט הסיפור, כי לפי רעתי האיש
והאשה לא היו בשום זמן אלא בשני גופים נפררים כמו שהם עכשיו ולכן בבקשה
ממך חובב הודיעני רמו כל א' מהן,
ח וב ב: המכון הראשון בהורה הוא להורות כי כשנברא הארם במצב האושר
והונח בג"ע הארצי עם שהיה זכר ונקבה (לפי שמין האדם אינו מתקים באיש
אחר אלא בשנים ר"ל בזכר ונקבה ושניהם יחר הם עושים הארם אחר וגם שלימות
המין והמהות האנושי) אעפ"כ שני חלקים האנושים הללו באותו המצב המאושר
היו רבוקים בכתפיהם ולא פנים אל פנים ר"ל שתכונתם לא היתה נוטה אל פועל
התשמיש וההולדה ולא היו פניהם זה כנגר זה כמנהג בפועל ההוא אלא היו רחוקים
מנטיה זאת ולכן אמר שאחדותם היה עם פניהם זה שלא כנגד זה ולא היו אחדים
בגוף אלא במהות האנושי ובנטיה השכלית ר"ל שהיו שניהם נוטים אל ההשכלה
האלקית המאושרת ולא היו יושבים יחד בשביל תענוג ותשמיש בשרי אלא כדי
שיוכלו לסיע וה את זה, והאשה מוטעת מהנחש גרמה חטא בעלה ואכלו מעץ
הרעת טוב ורע שהוא התענוג הבשרי שהוא טוב לפי הנראה בתחלה ולבסוף
הוא רע בעצמותו כיון שמסיר הארם מחיות הנצחי ועושהו. בן מות ולז'א הכתוב
כי כשחטאו ירעו כי ערומים הם ובקשו לכסות איברי ההולדה בעלי חאנה שהיו
נראים להם לחופה לפי שמסירים האדם מהנטיה הרוחנית שבתחלה היו מאושרים
בה ולעונש החטא גורשו מהגן שהיה נתלה בו התענוג הרוחני ושולחו לעבוד את
את הארמה בעמל ובזיעת אפים כי כל התענוגים החמרים הם בעמל ויגיעה ונתן
להם ההשתרלות בהולרה ובקשת הבנים לתקון נזק המות ולזה לא נזכרו תולרות
מארם וחוה אלא אחרי שגורשו מהגן שהתחיל ואמר וארם ידע את חוה אשתו
ותקר ותלר קין להיות שנחן האל הבח ואפשרות אל הפירוד כרי שיוכלו לנטות
פנים אל פנים אל החיבור -הנגשמי בנקלה כשתתהפך נטית הדברים הרוחנים אל
הנשמים, זהו המכון הראשון בספור משה מהאחרות והפירוד האנושי בחטאם וענשם,
נעמה: זה הפירוש היה נאות אצלי אלא שקשה לומר שהאלקים עשה
האיש והאשה שלא יולידו ושהחטא היה סבת ההולרה שהיא כ'כ הכרחית לקיום
הנצחי מהמין האנושי. ן
חורב ב: האלקים עשה הארם והאשה באופן שהיו יכולים להוליר אבל התכלית
המיוחד לארם איננו ההולדה אלא קנותו ההצלחה בהשכלה האלקית ובעדן האלקי
ואם היו עושים כן היו נשארים בלתי מתים ולא היו צריבים אל ההולרה כי היה
העצמות והמין האנושי מתקיים בהם לנצח ואין צורך הולרה אל הבלתי מתים.
שהרי המלאכים והכוכבים והמאודות והגלנלים שאינם מולידים בנים למיניהם וההולרה
כמ"ש ארסטו היתה תקון למיתה ולכן האדם כל עור שהיה בלתי מת לא הוליר
אבל כשנעשה בן מות ע"י החטא נתקים ע"י ההולרה ברומה ג נתן לו כח
2 וה
ספר הויכוח / עב
לזה כדי שבכל אופן שיהיה (כלומר או צריק או חוטא) לא יתבטל המין האנושי.
נ עמ ה: הרמז הראשון הזה ישר בעיני והוא מביאני להתאות לשמוע השני שהערתני
עליו ולכן הגידהו לי, חוב ב: הארה'ר וכל ארם אחר מאותם שאת רואה נעשה
כמאמר הכתוב בצלם ובדמות אלקים זכר ונקבה, נ ע מה: רצונך באומרך כל
אדם כל זכר או כל נקבה? חוב ב: כן,
ג עמה: איך יתכן שנקבה לברה (או זכר לבר\ יהיה זכר ונקבה יחר? חוב ב:
כל אחר מהם יש לו חלק זכרי שלם ופועל ר"ל השכל וחלק נקני מתפעל ובלתי
שלם ר"ל הגוף והחומר, באופן שהצלם האלקי חקוי בחומר וזה כי הצורה שהוא
הזכר הוא השכל והמלובש צורה שהוא הנקבה הוא הגוף. והנה בתהלה שני חלקים
הללו זכרי ונקבי היו בארם השלם שעשה האל נאחרים באחרות שלם באופן
שהגשמי המוחש נקבי היה עובר ונמשך אל השכל הזכרי ולכן לא היה בארם
שום התהלפות היו חִיָיו רוחנים מכל וכל והונח בג"ע הארץ שהיו בו כל האלנות
היפים ונחמרים ועץ החים היותר מעולה שביניהם כמו שבשכל החכם שהיה אותו
של ארה"ר ושל כל שלם כמוהו נמצאים בו כל הידיעות הנצחיות והאלקית למעלה
מכלם בחיו האמיתים וצוה אלקים לארם שיאכל מכל אילנות הללו של הגן ומאותו
של חחים כי יגרוט לו חיים נצחים לפי שהשכל ע'י יריעות נצחיות ובפרט אלקיות
הוא נעשה נצחי ובלתי מת ומגיע להצלחתו המיוחדת ולא יאכל מעץ הרעת טוב
ורע לפי שימיתנו והכונה שלא יהפוך השכל אל פעולות מוחשות וצורכי הגוף
כמו שהם התענוגים החומרים וקנין הרברים המועילים שהם טובים לפי הנראה
ורעים בעצם ועוד הם נקראים עצי הדעת טוב ורע לפי שלא יתכן לומר בידיעתם
אמת או שקר כמו בדברים השכלים והנצחים אלא יאמר בהם טוב ורע בלבר
כפי מה שיאותו לתאות הארם, וזה כי היות השמש גדול מהארץ לא יאמר בזה
שהוא טוב או רע אלא שהוא אמת או שקר אבל קנין הנכסים לא יאמר שהוא
אמת או שקר אלא טוב או רע ורריפת אלו היריעות הגשמיות המונעים את השכל
מאותן שהצלחתו המיוחרת תלויה בהן הוא עץ הרעת טוב ורע שנאסר לאדם כי
+ זה לבדו יוכל להמיתו, כי כמו שהרברים האלקים אמיתים ונצחים עושים שיהיה
| השכל אלקי ונצחי כמוהם כך הרברים הגשמים חומרים ונפסדים עושים אותו חומרי
| ונפסר כהם, אמנם בראות האלקים שזה האופן מאחרות שני חלקי האדם והשמעות
הגשמי הנקבי אל השכלי הזכרי עם שהיה משים את האדם מאושר ועושה עצמותו
שהיה נפשו המשכלת קים לנצח, הנה היה מפסיד החלק הגשמי הנקבי וזהו באיש
הפרטי כי בשהשכל מתלהב ביריעת ואהבת הרברים הנצחים האלקים הוא עוזב
שמירת הגוף ומניחו שימות קודם עחו וכן יעזוב המשך המין האנושי כי אותם
שהם ארוקים מאר במושכלות האמיתיות מבזים האהבות הגשמיות ובורחים מהפועל
הבשרי של החולרה באופן כי השלמות השכלי הזה יהיה סיבת ביטול המין האנושי
לפיכך הסכים האל לשום איזה פרוד ממוזג בין החלק הנקבי הגשמי והחלק הזכרי
השכלי במשוך החוש את השכל לקצת תא ופעולות גשמיות הכרחיות לקיום
הגשמי האישי ולהמשך המין. וזהו מה שרמז הכתוב באומרו לא טוב היות האדם
לבדו אעשה לו עזר כנגדו ר"ל שהחלק הגשמי הנקבי לא יהיה רודף כ"כ את
השכלי ער שלא יעשה לו איזה התנגדות או עכוב וזה בשימשוך אותו בקצת אל
הדברים ועזר קיום מציאת האיש והמין, ולכן בהראותו כל הבע"ח כשהביר בכולם
| איך כל אחר היה נוטה אל קיום הגשמי ואל ההולדה בדומה התחיל הארם למצוא
| את עצמו חסר לבלתי היות לו זה הדבר מהנטיה אל החלק 8 הגופני ואל
ההולדה .
ספר הויכוח
ההולרה בדומה ואז הסכים ה' אלקים כמאמר הכתוב שיפול תרדמה על הארם
ובהיותו ישן הפריר החלק הנקבי מהזכרי ורארם מאז והלאה הכיר אותו שהוא
אשה 1 מעצמו ר'ל כי בבוא אליו תרדמה בלתי נהוגה שהיא העדר וביטול
מאותה היקיצה השכלית הראשונה ומאותו העיון החזק התחיל השכל לנטות אל
החלק הגשמי כמו הבעל אל אשתו ולהיות לו שמירה ממוזגת (כלומר בשיעור
מספיק) אל קיום החלק ההוא להיותו חלק מיוחר ממנו ולהמשך ההולרה ברומה
לקיום המין באופן כי הפירור בין החלק. הזכרי והנקבי נעשה לתכלית טוב והכרתי
ונמשך מזה התנגרות החומר הנקבי ונטית השכל הזכרי אליו מלבר השיעור המספיק
לצורך ההכרחי אל החומרי ולא ישאר עוד מוגבל מהשכל כמו שהיה ראוי וכפי
הכונה האלקית ובהשתעבר השכל בחומר והשקעו במוחשות נמשך החטא האנושי
וזהו מה שרמז הכתוב כשאמר שהנחש הטעה את האשה באומרו לה שתאכל מהעץ
הנאסר שהוא עץ הרעת טוב ורע כי כשיאכלו ממנו יפקחו עיניהם ויהיו כאלקים
יודעים טוב ורע, והאשה בראותה העץ טוב למאכל יפה ומענג ונחמר להשכיל
אכלה מפריו והאכילה ממנו גם לבעלה ותפקחנה עיני שניהם וירעו כי ערומים
הם ויהפרו עלי תאנה ויעשו להם חגורות, הנחש הוא התאוה הבשרית המעוררת
ומטעה תחלה החלק הגשמי הנקבי כשמוצאתו נפרר קצת מהשכל שהוא הבעל
ומתנגד אל ההנהגות המוגבלות והמצומצמות שלו כרי שיטנף זה החלק בתענוגים
הבשרים ושישקע בענין הנכסים הרבים שנקרא עץ הרעת טוב ורע מפני שני הטעמים
שזכרתי לך בהראותה אליו שבזה יפקתו עיניהם ר"ל שיכירו כמה דברים כיוצא
באלו שלא הכירו מתחלה ר"ל כמה ערמות ויריעות מתיחסות אל התענוג הבשרי
והשגת הממונות שטתחלה היו משוללים מהם. ואמר שכזה יהיו כאלקים ר"ל בהפלגת
ההולרה כיי כמו שהאל וחשכלים ותגלגלים הם סיבות להולרת הנמצאים התחתונים
כך הארם ע"י התמרת התענוגים הבשרים יהיה מוליד כמה תולרות, והחלק הגשמי
הנקבי הזה לא בלבר לא הניח שהשכל שהוא הבעל יסדר וינהוג אותו בזה כמו
שהיה ראוי אלא שמשך גם אותו להשתקע בדברים הגשמים באכלו עמו מפרי
העץ הנאסר ומיר נפקחו עיניהם לא השכלים כי אותם נסתמו יותר אלא עיני
המחשבה (והרצון) הגשמי בעסקי הפעולות הבשריות הפחותות. והנה הכירו היותם
ערומים ר"ל סירוב השמעות הפעולות הבשריות אל השכל ולכן בקשו לכסות את
איברי ההולרה בהיותם חרפה ומוררים אל השכל והתכמה. אח'כ אמר מי מיד
שמעו את קול ה' אלהים ונחבאו ר"ל כי בהכירם הרברים האלקים שאברו נתבוששו
ואתר החטא נמשך העונש, וסיפרה התורה בפרטית עונש הנחש והאשה והארם
קלל הנחש מכל החיות ועשהו הולך על גחון ואוכל עפר כל ימי חיו בשיתו איבה
בינו ובין האשה ובין זרעו ובין זרעה באופן כי הארם ישופו ראש והוא ישופנו
עקב - שהתאוה הבשרית שבארם הוא יותר משולחת מאותה של כל בעל חי
זולתו ואמר שנחונו ר"ל החזה שלו הוא על הארץ לרמוז שאותה התאוה מושכת
הלב לנטות אל הדברים הארצים |לברוח מהשטימים ואוכל עפר כל ימי חייו כי
הוא ניזון מהדברים היותר שפלים וגרועים שבמציאות והאיבה היא מפני שהתאוה
הבשרית פוגמת את החלק הגשמי ומפסירהו עם המותרות שנמשכים מהם כמה
חמרונם וחלאים ומות ג"כ וגם מזה התאוה הבשרית עצמה נשחתת כי הוא נחלשת
תאבחת בשביל ביטול מזג הגוף ותחלואיו והעניש האשה בריבוי עצבון והריון
ושתלר בנים בעצב ושתהיה תשוקתה אל אישה והוא ימשול בה ר'ל שתחיי התאוה
והתענוג גורמים עצבון אל הגוף וכל הנאה שבהם הוא בצער וכל תולרותיהם
וכל
שפר הויכות ב
וכל הנמשך מהם הם עמל. ורעות רוח, ומ"מ בהיות החלק הנשמי חושק ואוהב
את השכלי שהוא הבעל, ישאר אל השכל יכולת עליו לסררו ולמזג אזתו בפעולות
הגופנים, ואל האדם מפני ששמע לקול אשתו ואפָּל מהעץ הנאפר לו אמר שתהיה
האדמה ארורה בעבורו ובעצבון יאכלנה כל ימי חייו וקוץ ורררר הצמיח לו ויאכל
את עשב השדה ובזיעת אפיו יאכל לחם ער שובו אל הארמה אשר ממנו לוקח
כי עפר הוא ואל עפר ישוב, ר"ל שהרברים הארצים יהיו מקוללים ומזיקים אל השכל
ויהיו לו מזון ומאכל מעציב ורע בהיותם גורמים מיחה אל מה שבטבעו הוא בלתי
מת, והנמשך ממעשיו הארצים יהיה דבר מכאיב ונוקב כקוצים ומאכלו יהיה עשב
השרה שַהוא מאכל בהמה, וזה מפני כי כמוהו כבהמה שם את חיו במוחשות גלד
ואם ירצה לאכול לחם יהיה בזיעת אפיו ר'ל שאם ירצה לאכול מאכל אנושי א
בהמי ולעשות פעולות אנושיות יקשה לו בעבורו הקנין ההפכי שכבר החויכ. בו
ר"ל במוהשות הבהמיות, ואמר שימשכו לו מן החטא כל אלו הנזקין ער שוב! אל
האדמה אשר ממנה לוקח ורורם מכל שאר הארצים המתים בהיותו נעשה ;.לתי
מת במתנה אלקית , ועכ"ז הוא רצה להיות עפר ארצי בהשקעו והטבעו בתטאים
הגשמים וגרם לו זה שיצטרך להזור עפר כבתחילה וישוה במיתתו אל הבהמות
הארצים. ומיר אמר הכתוב כי אדם קרא שם אשתו חוה מלשון בעל חי כי היא
היתה אם כל חי, ר"ל שקרא החלק הגשמי בשם שוה אל שאר הבע"ח לפי שהיתה
סיבה להביא ולהוליר בארם כל פחיתות בהמי והורה כי לפי ששב וחזר שכלם
מעיוני אל מעשי ושפל להתעסק בנשמיות לכן האלקים התחיל ללמוד להם המלאכות
בעשוהו להם כתנות עור להלבישם וגרשם מהגן לעבור את האדמה ר"ל שיהיר
מסולק מן ההשכלה כרי לעסוק ברברים הארציום עם הניחו אליו כח ואפשרות
לחזור ולאכול מעץ החי 1 לעולם, שבשביל ענין זה אמר שהאלקים השכין
מקרם לגן עדן את הכרובים ואת להט החרב המתהפכת (כרי שיוכל) לשמור את
דרך עץ החיים, הכרובים רומזים אל שני מיני השכל המלאכים שהופקרו בארם
והם הכחני והפועל והחרב המתהפכת ומולידה להט היא המחשבה האנושית המתהפכת
מהנשמות לבקש הלהט הרוחני כדי שע'י הררך ההוא בצאתו מהרעש יוכל לשמור
ולהכריח את דרך עץ החיים להעשות נצחי ע"י ההשכלה, ומ"מ האדם בהיותו מגורש
מהגן עם משפט מות נשתדל בהמשך וקיום המין ע"י ההולרה ברומה, אבל בהיותו
אז חוטא היה קין בנו הראשון חוטא והרג את אחיו והשני היה הבל שפתרונו
אין ואפס שכן הוא היה לאין כי מת מהרה ע'י אחיו, אמגם אח"כ שכבר נתקרר >
מהחטא בהיותו בן ק"ל שנים בחזרתו בקצת אל ההשכלה האנושית ברמות, האלקות
הוליר הבן השלישי בצלמו השכלי ונקרא שת שפתרונו שימה והנחה באומרו כי שת
אלקים לי זרע תחת הבל כי הרגו קין, ומן הבן הזה נמשכה הולדה אנושית ובעלת
מדות כמו שסיפר הכתוב וממנו ה לקרוא בשם ה' והכונה כי האיש שחמא
עושה תולרותיו ופעולותיו הראשונים. רעים כמו קין שרומז קנין רע וכשמקרחק
יותר מהחטא עושה אותם בלתי מועילים כמו הבל שפתרונו אין אבל כשחוזר
בחיים שכלים ובהכרת שם האל אז תולרותיו הם מועילים ונצחים כענין שת. זאיז
היא נעמה החכמה הנסתרת שרומז סיפור משה מאחרות האדם זכר ונקבה והנחתו
בג"ע יצוויו והחלקו לשנים וחטאם בהטעאת הנחש וחטא שלשתם ואפשרות החקון
והתולדות הרעים הגרועים והתולרות השלימים שנמשכו משניהם שהם דברים שארעו
בפועל לארה'ר בגופו ממש והם מורים בדרך הסור החיים ומאורעות של כל האנשים
ומה הוא תכליהם המאושר, וכל המצמרך להכרח האנושית והמאורע מהחטא הגדול
לו 9ן והעונש
ספר הויכוח
והעונש שהניע ממנו עם האפשרות באחרונה אל התיקון, ואם תבינו הענין היטב
תראי כמו במראה אחד חיי כל האנשים והטוב והרע שלהם ותכירי הדרך שראוי
לברוח ממנה ואותו שראוי לררוף כרי לבוא אל האושר הנצחי בלי מתה לעולם,
נע מה: חן חן לך, ובאמת רצוני להתישב ולהבין היטב הביאור הזה מסיפור
התורה אבל איני רוצה שתשכח מפני זה להוריעני הפירוש המתיחפ לזה בחירת
האנדרוגינום של אפלטון שהוציאה מזה,
ח וב ב: אחרי שהבנת הרמז המכון בסיפור משה בבריאת הארם הראשון
יקל אליך לרעת המכון מחירתו של אפלטון שאמר כי האנשים מתחלה היו כפולים
חצים זכרים וחצים נקבות יחר בגוף אחר רצוני שהחלק השכלי והגשמי המוחש
היו אחדים בארם כפי הבונה הראשונה בבריאתו באופן שהחלק הגשמי הנקבי
היה מסכים בכל אל השכלי הזכרי בלי שום חלוק ועכוב כלל ואמר שהטע הזכרי
בא מהשמש והנקבי מהארץ והאנדרוגינוס השלם המורכב משניהם מן הירח, וזה
כי (כמ'ש לך) השמש הוא רוגמה ודמות אל השכל והארץ אל החלק הגשמי והירת
הוא דוגמא אל הנפש הכוללת את השכלי ואת הגשמי יחר שהוא המחות האנושי
כלו כמו שהירח הוא כולל האור הנמשך מהשמש והחומר העב הרומה אל הארצי
כפי דעת ארסטו, ואמר שבהיות כחות האנדרוגינוס חזקים בא להלחם נגר האלוקות
ר"ל שבהיותו נמשך אל החלק השכלי ואל חיי העין בלי התנגדות ועכוב כלל מהחלק
הגשמי הנה היה כמעט שוה אל השכלים הנברלים כמאמר דור בבריאת הארם
ותחסרהו מעט מאלקים ומשה בשם האלקים אמר הן הארם היה כאחר ממנו ר"ל
קודם שחטא ואמר כי כשנתיעץ צרק לעשות תקנה לוה חלקו לשני חצאים זכר
ונקבה ואין שני החצאים הללו השכל המושפע והכחני (כמו שחשבו קצה) אלא
השכלי הוא הזכר והנשמי הנקכה שמהם נעשה ארם שלם, וזה כי בהיות הארם
כלו שכלי היה מפוג המלאכים והרוחנים חוץ מכונת הבורא שרצה שיהיה מורכב
משכל וגוף, ובהיותו מתהפך כולו לרוחני היה מפסיר הכונה האנושית וקיום הפרטים
והמשך המין וזאת היתה מלחמתו נגד האלוקות שאמר אפלטון, ולכן עשה שיתחלקו
ר"ל שהגוף עשה קצת התנגדות אל השכל ושהשכל נטה אל ההשנחות ההכרחיות
אל הגוף ואל טבעו כרי שיהיו חייו חיים אנושים ולא מלאכים ואמר שמהחלק הזה
נולדה האהבה כי כל אחד מהחצאים אוהב להשתלם עם החצי הנשאר ר"ל כי
באמת השכל לא יהיה לו השגחה לעולם אל הגוף אם לא בשביל האהבה שיש
לו אל אשתו שהיא החצי הגשמי הנקבי וכן הגוף לא יתנהג ע"פ השכל אם לא
בשביל אהבתו אל הבעל שלו שהוא החצי הזכרי, ובמה שאמר כי בהתאחר החצי
האחר עם האחר בעבור האהבה לא היו מבקשים הרברים ההכרחים לקיומם והיו
כלים ונעררים ולתקן זה החזיר צרק כלי ההולרה שלהם רמז בזה שתכלית חלוקהם
בחלק השכלי והגשמי היה כרי שבהתפיסם מהתענוגים הגשמים יתקימו האישים
ויולירו הרומה לקיום המין לנצח הוכיח אותם אח"כ שלא יחטאו כדי שלא יתחלק
כל חצי מהם וישאר רביע ארם, כונתו שאם החלק השכלי איננו אחרי אלא מתחלק
עם ידיעות ועצות בלתי שלמים הוא נשאר חלש בטבעו ובלתי שלם וזה כי האחרות
הוא עושה אותו חזק ושלם והחלוקה מפירה את. כחו ושלמותו, וכן החלק הגשמי
כשהוא אחרי בבקשת המוכרח הוא שלם וכשהוא נחלק בקנין המותרות שלו הוא
נשאר דל וחלוש ובלתי שלם באופן כי בהיות זה הפירוד והחילוק באחר מהחלקים
נעשה הארם חסר לא בלבר מאותו האחרות הראשון השכלי של האנדרוגינוס אלא
גם בהיותו הצי כראוי בחיים האנושים אלא נשאר חצי מהחצי בהיותו רורף חיי
התענוג
ספר הויכות ער
התענוג הבשרי והחמא , זהו הנרמו בחירתו של אפלטון ושאר הפרטים שכתב באופן
החלוקה והעצה וכיוצא הם יפוים .אל החירה שיהיו לה*8ני ההראות יותר,
נעמה: טוב בעיני גם הרמז הזה בחירתו של אפלטון מהאנדרוגינוס, אמנם
רצוני שנחזור לענינינו ושתאמר לי חובב מהו הכלל היוצא ממנה בררושנו על
מולר האהבה, :
חובב: הכלל היוצא מזה הוא שכל האהבות והתאות האנושיות הן נולרות
מן החלוק הקרמון של השכל הנוף האנושי וזה כי השכל בהיותו נוטה אל הגוף
שלו (כמו הזכר אל הנקבה) הוא חומר ואוהב את הרברים הצריכים לו ואם הם
הכרחים ומשוערים הם חמרות ואהבות נאותות בשביל השערתם והמזגתם, ואם
הם יתרונות הרי הם נטיות בשריות בלתי נאוחות ופעולות של חטא כי גם הגוף בהיותו
אוהב השכל כאשה את בעלה הזכר הנה הוא מתעלה לחמוד את השלמיות שלו בהיותו
מזרז- עם הרגשותיו עם העינים והאזנים והחוש (המשותף) המחשבה והזכרון להשיג
ההכרחי ליריעות הצורקות והקנינים השכלים הנצחים שהשכלו האנושי נעשה מאושר
על ירס, ואלו הם חמרות ואהבות נאותות בהחלט, וכפי מה שהם יותר עצומות כך
הם יותר משובחות ושלמות באופן כי אפלטון הורה לנו בזה מולד כל האהבות
האנושיות בלבר ושהמולידים שלהם הם החלק השכלי כמו אב והגשמי כמו אם
והאהבה הראשונה של הארם היא האהבה הצרופית הזאת בין חלק אחד לחבירו
כמו האהבה שבין הזכר לנקבה ואחרי האהבה הואת הראשונה נולרים משני המולדים
הללו כל החמרות והאהבות האינושיות לכל הדברים והן נכללות בשלשה מינים
ר"ל או שכליות שהן בהחלט נאותות כמו שהיה חיות האדם המחובר בראשונה
כשהיה בג"ע מאושר או הן כולם : גשמיות הכרחיות ומשוערות שההמזגה עושה
אותן נאותות כמו שהיה חיות הארם כשנחלק בשביל העזר ההכרחי או הן כולן
גשמיות יתרונות בלתי משוערות שהן מגונות וחטאות ובלתי נאותות כמו שהיו
חיי האדם אחרי שנטבע ביריעת הטוב והרע שטופים בתאות הבשריות ובקנין
ההטא וכל| נמשכין מאותה האהבה החלופית (מוטואו) שבין החלק השכלי והגשמי
כמה שאמרתי לך,
| נכע מה: הרי ידעתי מי הם מולידי האהבה האנושית לרעת אפלטון שהוא
אופן נאות, רצוני עור לירע ממך אם נמצא לו שייחר גם הקרובים (ר'ל המולרים)
הראשונים אל האחבה הכוללת של כל העולם הגדול הגשמי הנברא,
חובב: אחרי שייחר אפלטון המולירים של האהבה האנושית בספר
(הקונויויאו) בשם (אריסטופאני) כמו ששמעת נסתכל גיכ ליחר הקרובים הראשונים
מהאהבה הכוללת של כל העולם הגשמי בשם האשה (דיאטימה) שהיחה מלמרת של"
סוקראטו ביריעות האהבה והוא ספרה לו שמולר האהבה היה באופן זה כשנולר נוגה
היו כל האלקות במשתה והיה עמם (מוטידיס) והוא (פורו) בנו של (קונסילייו) שר'ל
אלוק החשפעה ואחרי שסערו בערב באה אליה פיניאה ריל העוני כרמות עניה כדי
לקבל איזה דכר לאכול מהתבשילים הרבים שבמשתה האלוקות וה"קה עומרת כדרך
עניים המרולרלים לשאול חוץ לפתח ובהיות פורו שיכור מהניטארי (כי עדיין
לא היה יין מצוי) הלך לישן בגן של צרק ופיניאה מלחץ הרוחק חשבה באיזה
אופן תוכל להתעבר עם איזו ערוה מבן אחר (מפורו) ולכן הלכה.לשכב אצלו
ונתעברה ממנו ונולרה מהם האהבה המורה חיצים והיא נמשכת לנוגה לפי שנולרה
בעת לירתו ולעולם יש לה חמרה לרברים היפים מפני שנוגה היא יפה ובעבור
= היותה בן של האל (פורו) ושל העניה (פיניאה) קבלה- הטבע של שניהם וזה כי
בההתחלה
ספר הויכות
בההתחלה היא יבשה ומטונפת ברגלים ערומות מועפפת חמיר בארץ בלי בית
ומרור בלי מטה ומכסה כלל ישנה בררכים מגולים בהמשכה לטבע האם המוצרכת
תמיר וכפי טבע האב היא חומרת הדברים היפים והטובים בעלת נ<ש ועזות ויורעת
לצור ציד חושבת לעולם נכלים וערמומיות בעלת הבונה גרולה ומתפלספי חמיר
מכשפת וחוברת חבר ומטעה וגורעת מהבטחתה וכפי טבעה המוככב איננה כלה
מתה ולא בלתי מתה אלא מהרה ביום א' עצמו היא מתה וחיה ואם חוזרת לחיות
פעם אחת היא נעדרת פעם אחרת וכן עושה כמה פעמים מפני עירוב טבע האב
והאם כל מה שקונה היא אוברת ומה שאוברת היא קונה ולפיכך אינה לעולם
עשירה ולא בגדר האביון שהוא תכלית העוני וג'כ היא עומדת בין החכמה והסכלות
וזה כי אין שום אלוק מתפלסף ולא חומר להתחכם שכבר הוא חכם ובאמת אין
שום חכם מתפלסף וגם לא הסכלים מכל וכל כי הם אינם חומדים לעולם להיות
חכמים. ובאמת זה היותר רע של (החכם) הסכל שאיננו חכם וגם אינו מתאוה
להתחכם כי הבלתי מכיר הדברים החפרים ממנו אינו חומר אותם לעולם, א"כ
הפלוסוף אמצעי בין הסכל והחכם, ולפי שאינו יפה כמו החכם הוא חומד רחכמה
(בי זהו פתרון שם פלוסוף חומר החכמה) החפרה לו ואינני מכוער כמו הסכל שטלבר
שחסר לו יופי החכמה חסר ממנו גם החמדה אליה א"כ האהבה היא אמצעית בין
המבוער והיפה באמת,
ננע מה: החירה מחוברת היטב והרבה הוא מבואר ונראה בתנאי ואופני
האאבה טבע האב העשיר והאם הענייה מעורב יחר, אבל רצוני לידע הרמז בהיות
פור"ו האב ופניאה האם והזמן והמקום והאופן מלירת האהבה בן שלהם,
ח וב ב: בש:ל טוב הראתה לנו התכמה (ריאוטימא) בחירה הזאת מי הם
מולידי האהבה ואיך נולדה מהם ואיזה טבע קבלה מהם, אמרה תחלה שנולרה
בהיות האלוקות יחר במשתה לירת נוגה, יש אומרים שהככוון במולר נוגה הוא
על שפע ההשכלה במלאך תחלה ואח'כ בנפש העולם אחרי שהושפע כבר החיים
של צרק והמחות של שבתאי והמציאות הראשון של (ציליאו) שהיו השלשה
אלוקות של המשתה הקודם למולד נוגה הגדולה במלאך ובנפש העולם אבל אנחנו
לא נחוש אל הרמזים הרחוקים כ"כ ובלתי מונבלים ובלהי מתייחפים לפשט הסיפור
דיאטימא כמו ששמעת היא עצמה כיארה שבוונתה בנוגה היא על היופי ולבן
אמרה שהאהבה אוהבה לעולם את היפה מפני שנולר במולר נוגה היפה א"ב. ,
רמזה שהאהבה נולרה כשנולד היופי כי כל אהבה היא לדבר נאהב וכל רבר נאהב
הוא. יפה ומפני היותו או הראותו יפיה הוא נאהב כי האהבה היא חמדת היפה
ואמרה בהיות האלוקות במשתה כשנולדה נוגה היחה (פיניאה) העניה מבחוץ כדי
לקכל איזה מותר ממטעמי האלוקות והאל (פורו) בנו של (קונסלייו) בהיותו שכור
(מהניטארי) יצא מהבית אשר היה בו במשתה עם שאר האלוקות והלך לישן בגן
ובהתאוות פיניאה שיהיה לה בן ממנו הלכה לשכב אצלו ונתעברה מאהבה רצונה. ,
לומר כי בהיות האל עם עולם המלאכים משפיעים יופי דומה להם בעו"ם הגשמי
הנברא שבו היו משתתפים יחר בהשפיע מתנות גרולות ובשמהה כמו במשתה על
לירתו (כלומר בריאתו) נזרמן שם החסרון של כח החומר הכחניי החומר לקבל הצורות .
היפות והשלמיות האלקיים והמלאכים ופורו הוא השכל המשפיע בהיותו שכור
מהניטאר"י ר"ל דוגמות והצורות האלקייות התאוה להשפיע לעולם השפל כרי להטיב
לו עם שנטיתו אל התחתון היה חפרון אליו,. וזהו שאמרה שה-ך לישן בגן של צרק
ר"ל שהרדים את יריעתו היקיצה והנעורה בפנותואותה אל העולם הגשמי מהתנועה. .
וההויה
ספף הויכוח עה
וההוייה שהוא הגן של צרק, וזה כי השכל השמימיי הוא בית וטרקלין של צרק
שבו נעשה המשתה ושתיית הניטארי האלקי שהוא ההשכלה הנצחיות והחמדה; אל
היופי העליון האלקי וכשרצה השכל בנו של קונסילייו שתוא האל העליון להשתהף
העולם אל התחתון נקרבה אצלו פוניאה העניה המוצרכת ר'ל כחנית החומר החומר
השלמות ונתעבר ממנו שהיה שכור (ורוה) מתאות השלמת הגשמי וישן קצת
מההשכלה הנצחית האלקית שלו ונפסק ממנה קצת כרי להשפיע שלמות אל החומר
המוצרך ומשניהם נולרה האהבה כי האהבה היא מורה שלמות בכח ולא בפועל וכך
הוא השכל בגשם ההוה שהוא צורה כחניות ושכל מתפעל ובשביל היותו שכל הוא
מכיר הרברים היפים ובשביל היותו כחניות חסר לו השגתם וחומר היופי בפועל
וזה אמירה שהיא אמצעי בין היפה והכיעור לפי שהשכל המתפעל והצורות
החומריות הם אמצעים בין החומר הגמור המשולל צורה בהחלט ובין הצורת
הנבדלות והשכלים המלאכיים שהם בפועל ויפים באמת ולכן דיאוטימא יהפר
בשוה התנאים והחסרונות של החומר. הגשמי המוצרך והמשתנה והנפסר ובלתי
שלם לאם: אל האהבה והתנאים והשלימות של השכל המשפיע לאב אליה ואמרה
שהיא מהפלספת ולא חכמה לפי שהשכל הכחני חומר החכמה והוא בכח אליה
כי איננו חכם בפועל כמו שכל תמלאך וא'כ ביארה לנו ריאטימא בחירתה זאת
שהשכל הכחני היא מושפע מהשכל שהוא בפועל או מלאכיי או אלקיי והשכחניות
איננו מגיע לו מצר טבעו השכלי בעצמו כמו שחשבו כצת אלא בלבר מצר
חכרת החומר המוצרך הנעדר מכל פועל והוא כחניות גמור ולמרה אותנו שהמוליר
הראשון אל האהבה הילורה הוא היופי הנולד והמולידים המיוחרים לה הם הכרת
היופי שהוא האב והחסרון ממנו שהוא האם וזה כי כל מה שהוא נאהב. ונחמר
צריך שיהיה ניכר היותו יפה ושיחסר או שיוכל לחפור ויחמור שיתקיים לעולם
וא"כ נעמה ירעת כי האב של האהבה הכללית בעולם השפל הוא הכרה היופי
והאם הוא החפרון.
נעמה: הבנתי זה אבל אלו המולירים הם מיוחסים לא אל העולם הגשמי
בלבר אלא גם בעולם המלאכים וייחדת אליה אלו השתי סיבות עצמן שהם
הכרת היופי וחחסרון, ח וב ב: אמת שהאהבה היא לא בעולם השפל בלבר אלא
גם בעולם המלאכים ובעצם וראשונה היא בשביל הכרת היופי ההפר אבל אותו
הוא היופי העליון האלקי שכל השכלים הנבראים הם חסרים ממנו ומכירים
ואוהכים וח'מדים אותו והוא היופי שקראו אפלטון נוגה הגדולה ר'ל יופי העולם
השכלי והוא לא נולר בזמן בי הוא נצחי ובלתי משתנה וכן אין לאהבה שלו
לירה מחורשת אלא אם נולרה נולרה לנצח וקרם באותו העולם האלקיי והמולד
שלה איננו מצר חברת החומר המוצרך עם השכל כי לא נמצא חומר בעולם
ההוא אלא הוא. מצר התפרון הנמצא בנברא להיותו נברא מהשלמות העליון של
בוראו או ממעלת יופיו על יופי הנבראים באופן כי המולירים שאמרנו הם מיוחרים
אל האהבה הנולרת בעולם השפל בלירת נוגה התחתונה ר"ל היופי המושפע אל
הגופים ההווים ולא אל האהבה של העולם המלאכים שהוא למעלה (מפורו) השיכור בגן
של צרק ורחוק (מפיניאה) המוצרכה, נ ע מה: הרי שמעתי מה שאמרו המליצים
וההפלופופים בחירותיהם בלירת האהבה ובמוליריה והחכמה הנרמזת בחירותיהם
רצוני עתה לרעת מאתך בררך פשוטה ומבוארת מי הם המולירים הראשונים (כי
עד הנה רברנו מהמיוחרים לא מהראשונים והכוללים) של האהבה כך מהאנושית
כמו גם מהבוללת של כל המציאות, :
חובב
ספר הויכות
ח וב ב; אומר תחלה אותם שהם בכלל לפי רעתי אב ואם לכל אהבה ואת"כ
אם תרצי תייחרי אותם אל האנושית וגם אל העולם, נ ע מה: נכון בעיני סרר
זה לפי שו;יריעה הכוללת ראוי להקדימה אל הפרטית, אמור א'כ מי הם האב
והאם של כל אהבה, חובב: הנה אינני מניח שהחסרון הגמור יהיה האם
וההכרה האב כרעת ריאטימא וגם אינני מניח היופוּ (שבעולם הנשמי) כמו
מולדת בהויתה כמו שהניח אפלטון במקום אחר כיון שזה אינו אב ולא אם כי
האהבה לדעת הכל הוא בן של נוגה ולרעת קצת היא בלי שום אב אחר אמנם
בעזבי החידות והדיעות של אחרים הריני אומר לך שהאב המשותף אל כל אהבה
הוא היפה והאם המשותפת היא הכרת היפה מעורבת עם חסרון, ומשני אלו כמו
מן אב ואם אמיתים מתהוה האהבה והחמרה , וזה כי היפה הניכר אל מי שהוא
חסר לו מיר הוא נאהב ונחמר מן המכיר האוהב וחומר היפה ההוא ובכן האהבה
מתילדת והווה מן היפה בשכל המכירו וחומרו לפי שחסר ממינו א'כ היפה הנאהב
הוא אב ומוליר אל האהבה והאם הוא שכל האוהב המתעבר מזרע היפה שהזרע
הוא ציור היופי בשכל המכיר ובהיותו מעובר ממנו מתאוה להתאחר עם היפה ההוא
או הולדת הדומה וכבר שמעת למעלה איך הנאהב יש לו טבע האב המוליד והאוהב
יש לו טבע האם המתעברת מן האהוב ומתאוה הלידה ביפה כמ"ש אפלטון.
נעמה: טוב בעיני המשפט המבואר והמוחלט הזה מהאב והאם של האהבה
בשיתוף אבל קודם שאשאל ממך ביאור אחר צריך שתתקן לי סתירה אחת הנראית,
בדבריך. אתה אומר שאָם האהבה היא הכרת היפה החפר ומצר אחר אתה אומר
שהיא מעוברת תחלה מצורת היפה ולפיכך היא חומדת ואוהבת אותה והפתירה
היא שאם שכל המכיר הוא מעובר מהיפה הרי איננו חסר אליו אבל הוא נמצא
לו כי המעוברת יש לה הבן, חו בב: אם צורת היפה לא היתה בשכל האוהב
בכחינת דבר יפה וטוב ונעים לא היה היפה נאהב מאתו לעולם כי הנעדרים
בהחלט מן היופי אינם אוהבים ולא חומרים היפה אבל החומר אותו אינו נעדר
ממנו בהחלט שהרי יש לו ההכרה אליו ושכלו הוא מעובר מצורת היופי שלו אבל
מפני שחסר ממנו העיקר שהוא ההתאחדות השלם עם היפה ההוא באה לו חמדת
הענין העקרי החפר וחומד להשיג היפה בהתאחרות כי צורתו התקויה 5שכלו מעוררת
אותו כמו שהמעוברת מתאוה לילר ולהוציא לאור את הנעלם בקרבה באופן כי
האוהב אם האהבה עס שהוא נערר מאחרות השלם עם הנאהכ איננו נערר מהצורה
שהוא ציור יופיו והוא סיבת היותו אוהכ וחומר להחאחר עם היפה ההוא החסר לו,
נעמה: טובים רבריך בעיני אבל יקשה לי על זה שנראה כי האם האוהבת המעוברת
מתאב היפה תלר לה הבן האב עצמו שהרי אתה אומר כי הלידה אינה אלא אחדות
והשגת האב עצמו בפועל, -
ח וב ב: העמקת להקשות נעמה אבל אם היית יותר עמוקה היית רואה התשובה
פי פועל השגת היפה באחרות איננו בעצם ובהחלט הוא בעצמי עם שהוא דומה
לו כמו הבן /האמיתי אל האב מ"מ יתחבר עם הרימוי ההוא מהאב איזה.: חיקוי
מההכרה האוהבת שהיא האם כי לא יהיו פועל של השגה אם לא יגיע מהאוהב
המכיר ביפה הניכר הנאהב וא"כ הוא בן אמיתי של שניהם ויש לו החלק החומרי
מההכרה שהוא האם והצורי: מהיופי שהוא האב וכמו שהוכיח אפלטון האהבה היא
המרת עבור כרי להוליר יפה רומה אל האב וזה איננו בלבר באהבה השכלית אלא
גם במוחשת , נ ע מ ה: תפרש לי איך יש בכל אחת מאהבות הללו העבור עם חמרה
להוליר היפה ולמה לירה כזאת היא כ"כ נחמרה?
חובב
ספר הויכוח ו עו
' חובב: את רואה לא בלבד באנשים אלא גם בכל שאר בע'ח כָמה היא
תאותם להוליר בדומה וכמה טרדות וצרות וסכנות סובלים המולידים ובפרט האמהות
בשביל לידת וגידול בניהם ער שנמסרים אל המות בשבילם, התכלית הראשון היא
לירת היפה דומה לאותו שהאָם היא מעוברת ממנו והתכלית האחרון הוא הקיום
הנצחי הנחמר כי כמיש ארסטו לפי שאישי הבע"ח אינם יכולים להיות נצחים הם
מתאוים ומשתרלים להעשות נצחים בהולרת הדוטה והרבה פעטים הם מבקשים
מציאות וחיי הבן יותר משל עצמם בעבור שנראה להם כי מציאותם כבר הוא
עובר ומציאות הבן הוא החלק שלהם העתיר להיות ולעשות חייהם קיימים לער
עם ההמשך הרומה והתריר וגם אלו התבליות הם נופלים בנפש האגושית כי בהיותה
הרה מהיופי והמעלה והחכמה השכלית היא חומרת לעולם להוליד יפים בדומה להם
והם הפעולות המעולות והקניינים של חכמה לפי שעם ההולרה האמיתית של אלו
היא קונה לעצמה הקיום הנצחי האמיתי כך ויותר ממה שגופי הבע'ח קונים אותו
בהולרת ב"ח דומים להס וכמו שהשארות האבות במיתתם הוא תלוי ומתקים ע"י
הבגים כך מעלות הנפש אעפ"י שהן נפסקות הן מתקימות לנצח בעבור המעשים
המעולים והקנינים השכלים הגורמים להן נצחיות, הרי א'כ שמעת איך אב האהבה
הוא היפה הנאהב והאם הוא המכיר אותו שבהיותה הרה ממנו היא אוהבת וחומרת
לילר יפה רומה לו שעל ירו היא מתאחרת ומשגת לנצח את היופי,
נעמה: נראה לי שהבנתי היטב איך היפה או היופי הוא אב אל האהבה
והמכיר והחומד אותו הוא האם שבהיותה מעוברת ממנו היא חומרת לירת הרומה
שהוא אחדות והשגת היפה ההוא, אבל אנכי רואה שבהיות כן הנה כל דבר תלוי
ביופי וזה כי האב הוא היפה ואם ההרה היא ציור הצורה המכרת אותו והבן הנחמר
היא ההחזרה (וההתהפכות) ביפה ההוא ע'י השגה אחרית. ותהמהתי בעצמי שאתה
עושה כ"כ עיקר מהיופי וזה כי בהיותו קודם לכל אהבה יחויב שיקרם לא בלבד
אל העולם השפל ואל השכל הנברל של האנשים אבל גם אל העולם השמימי ולכל
הרותני אחרי כי במו שכבר אמרת בכל אתר מהם נמצאת האהבה והם כולם באמת
נאהבים. ועוד אם באלקות העליון כמ'ש לפעמים יש בו אהבה לברואיו והוא נאהב
מן עצמו כמו שכתוב בספרי הקורש איך אפשר לצייר קרימת יופי לאותו שיש לו
קרימה אצל הכל?
חובב: אל תתמהי נעמה שהיופי הוא יהיה העושה כל נאהב נאהב וכל
אוהב אוהב ושיהיה ראשית ואמצעי ותכלית לכל אהבה , ר"ל בנאהב ואמצעי בזריחתו
באהוב ותכלית בהשנת ואחדות האוהב בהתחלתו שהוא הנאהב, וזה כי בהיות
שהיפה הראשון הוא הפועל העליון של המציאות הנה היופי של כל דבר נברא
הוא שלמות הפעולה הנעשית בו מהאומן העליון והוא הרבר שהפעול משתתף בו
ודומה יותר אל הפועל והנברא אל הבורא. וכיון שזה (ר"ל היופי) הוא האלקות
המושפע בבל חלקי המציאות איננו רחוק אבל הוא ברין שיהיה קורם לכל דבר
שבו ושיהיה הוא העושה את הרברים שהוא נמצא בהם נאהבים והמכירים אותו
אוהבים וחומדים להשיג אותם ולהתאחר בם ובאמצעותם ישיגו היופי האלקי הפועל
את כולם שהוא היופי הקודם לא בלבר לאהבה הנמצאת ברברים הנבראים בין
שהם גשמים נפסרים ושמימים או שהם בלתי גשמים רוחנים ושכלים אלא הוא
קודם ג'כ אל האהבה הבא מן האלו בנבראים וזה כי אין האהבה ההיא אלא רצון
וחפץ שירבה יופי הנבראים וירמה אל היופי העליון של בוראם שהם נבראו בצלמו
באופן כי באל היופי הוא קורם האהבה והיות יפה ונאהב קודם אל היות אוהב.
נעמה
ספר חויכות
נעמה: הנני רואה מה שאתה משיב אל שאלתי, וגם שהוא נראה מספיק
הנה מ"מ אותה המעלה ורוב העילוי של היופי הזה איני משגת אוהו היטב ואיני
רואה איך הוא כ'כ עיקרי שיהיה ראוי להיות התחלה לכל הרברים המעולים ושלמים
כמו שאהה עושהו, רצוני שתישב דעתי יותר במהות היופו הזה, והריני זוכרת היטב
כי פעם אחת גדרת אותו באומרך שהיופי הוא חן שבהיותו מענג הנפש בהכירה
אוהו מעוררת אותה לאהוב, אבל נשאר לי בהכרת כהות החן הזה וגודל עיקרו
בבורא ובכל המציאות אוהה התאוה עצמה שהיתה לי בהכרת היופי עצמו הנגדר,
חובב: גם אני זוכר שהראיתי לך קצת מהמהות הרוחני של היופי, וזה כי
הראיתי לך כי מהחמשה הושים החצונים אין היופי נכֶנם בנפש הארם בשלשה
החמרים מהם שהם המשוש הטעם והריח כי האיכיות המזוגים והמשושים הבשרים
המענגים אינם נקראים יפים וגם הטעמים המתוקים והרוחנים הנעימים לא יאמר
'הם יפים אלא בשנים הרוחנים בלבד ר'ל קצתו בשמע ע"י הרבורים והסיפורים
והשירים היפים והניגונים היפים ויופי הסבמת הקולות והרוב בעינים בתמונות היפות
והגוונים היפים וההרכבות הנערכים והאור היפה וכיוצא, שוה מורה לך כמה היופי
הוא דבר רוחני ונברל מגשם. גם הראותי לך שהרברים היותר יפים הם תלוים בחלקי
הנפש היותר נפררים מהחומר כמו שהם ראשונה המרמה עס המחשבות וההמצאות
היפים ויותר מזה בחלק השכלי ה:ברל מחומר עם יופי הלימודים והמלאכות והפעולות
הקנינים של המעלות ושל החכמה ויותר בשלימות בשכל הנפרר (של הארם) עם
החכמה הראשונה (ר"ל האלקית) שהיא דמות אמיתי של היופי העליון, באופן כי
מזה תתחיל להביר כמה היופי בעצמו הוא רחוק מהחומר והגשמות ואיך הוא מושפע
בהם באופן רותני,
נעמה: הנה מ"מ הרעת ההמוני בכלל הוא מניח עקר היופי בגופים כאלו
הוא מיוחד ומסיגל אליהם ובאמת נראה היותו יותר ראוי להם ואם הרברים שאינם
גשם נקראים יפים נראה שהיא לרמיון של היופי הגשמי כמו שנקראים ג"כ גדולים
באמרנו נפש גרולה שָכל גדול זכרון גדול אומנות גדולה לרמיון הגופים כי ברברים
שהם בלתי גוף כיון שאין בהם כמות ומרה א'א שיהיו לא גדולים ולא קטנים
באמ ולא: לרמיון הגופים המשוערים, ובאופן זה עצמו נראה שהיופי הוא מיוחר
אל הגופים ובלתי עצמי אל הנבדלים מגוף אלא לרמיון בעלי הגוף.
חובב: גם שיארע זה בגורל מפני.היות הגודל מיוחר אל הכמות והכמות
אל הגוף איזו טענה יש לך לומר שיהיה כן היופי ?
נ ע מה: מלבר הרגל שם היופי שהוא מתייחד אל הגופים הנה ההמון חושבים
היותו הוא היופי יותר אמיתי ועור יש איזו טענה כי היופי נראה שהוא התייחפות
החלקים אל הכל וערך הכל אליהם וכן גדרוהו הרבה מהמתפלספים וא"כ הוא מיוחד
ועצמי אל הגוף שהוא בעל שיעור ואל הכל המורכב עם הלקיו והוא מורה על כמות
בגוף באמת ואם הוא נאמר ברברים הבלתי גשמיים הוא מפני שיש להם חלקים כרמות
הגוף והם מורכבים עם יחס וערך בסרר כמו שהן הניגון והסיפור המסודר ולכן נקראים
יפים לדמיון הגוף המורכב והנערך.. וכן בהשערות המחשביות הנפשיות והשכליות
פרור חלקיהם אל הכל הוא כרמות הגוף המורכב באמת מחלקים בעלי שיעור
הנקראים יפים באופן כי עצמותו של היופי נראה היותו בגוף כמו הגורל שהוא
הננשא המיוחר והעצמי של הכמות והרכבת החלקים, ,
ח וב ב: הרגל שם היפה אצל ההמין הוא כפי ההכרה שלהם אל היופי כי לפי
שאינם יכולים להשיג יופיי אחר זולת אותו שמשיגים העינים או האזנים הגשמים ,,
חושבים
ספר; הויכוח עז
חושבים שאין יופי אחר זולתו אלא איזה דבר מדומה או מחשבי אבל אותם שעיני
שכלם פקוחים ועמם רואים יותר מעם הגשמיים הם מכירים מהיופי הבלתי גשמי
הרבח יותר ממה שמבירים עיני בשר מהיופי הגשמי. ומכירים שהיופי הנמצא בגופים
הוא שפל קטן ושטחי בערך לאותו הנמצא בנבדלים מגוף והם יודעים שהיופי
הגשמי הוא צל ותמונה של הרוחני ומושפע ממנו ואיננו אלא התנוצצות והבהקה
שהעולם הרוחני נוהן אל הגשמי ורואים שיופי הנופים אינו בא מהגשמות או החומר
שלהם שאם היה כן כל גוף וכל דבר חמרי יהיה יפה באופן אחד אחרי כי החומר
והגשמות הוא אחר בכל הגופים או שבגופים הגדול מהם יהיה היותר יפהי והוא
שקר הרבה פעמים. וזה כי אל היופי צריך שימצא בגוף שיעור בינוני והיתר או
הפחות הוא גנאי ולכן הם מכירים שהיופי מגיע בגופים מהשפעת הנברלים מגשם
העליונים מהם וכפי מה שהגופים חסרים מהשפעתם כך הם חסרי הצורה באופן כי
הסרון הצורה הוא דבר עצמיי אל הגוף והיופי הוא דבר זר אליו מושפע בו מהמשיג
הרוחני שלו א"כ לא יספיקו לך נעמה העינים הגשמיים לראות הדברים היפים אלא
הביטי אותם בבלתי גשמיים ותכירי הרברים היפים באמת שאין ההמון יכולים
להכירם, כי כמו שהעורים בעיני בשר אינם יכולים להשיג התמונות: והגוונים
היפים, כך הסומים בעיני השכל אינם יכולים להשיג היופי הרוחני הבהיר ולא
להתענג בו שאין היופי מענג אלא למכיר אותו והבלתי טועם אותו הוא משולל
מעונג נעים מאר שהרי אם היופי הגשמי שהוא צל מהרוחני הוא מענג כ'כ את
הרואה אותו ער כי הוא אוחז אותו ומהפכהו בעצמו ומסיר את חפשיותו ועכ"ז
הוא רוצה וחפץ בו מה יעשה היופי השבלי הבהיר אל הזכאים לראותו, את נעמה
תהיי א"כ מאותם שאין היופי המדומה אוחז ולוקח אותם אלא היותר עליון ממנו
ביופי ובעונג, ג ע מ ה: די לי בזה שלא יטענו ההמון במה שהם קוראים יופי
אבל רצוני שתשיב לי על טענות החייהסות החלקים אל הכל שהיא מסייעת אותם
ומורה שהיופי מיוחר אל הגשמיים ולא לבלתי גשמיים אלא ע"צ הרמיון, חוב ב;
הגדר ההוא אל היופי שגדרוהו קצת מהחכמים האחרונים המתפלספים איננו עצמי
ולא הגון ושלם שאם היה כן לא היה שום גוף פשוט ובלתי מורכב מחלקים נבדלים
ונערכים שיהיה נקרא יפה וא'כ השמש והירח והכוכבים ונוגה הבהיר וצרק המזהיר
לא יהיו יפים, נ עמ ה: גם אלו הדברים יש להם יופי התמונה הסבובית שהיא
היותר יפה שבתמונות שהיה בעצמה כל, וכוללת חלקים, ח וב ב : התמונה הסיבובית
היא יפה בעצמה אבל יופיה איננו ערך והתייחסות החלקים זה לזה ולא אל הכל
וזה כי חלקיה הם שוים ומתרמים שאין שום ערך ויחס נופל בהם וגם אין יופי
התמונה הסבובית הוא העושה יפה השמש והירח והכוכבים שא"כ כל גשם כדורי
יהיה לו יופי השמש אבל יופים הוא ההארה שהיא בעצמה איננה תמונה ואין
לה חלקים נערכים, וכן האש המתלהט והזהב המבהיק והמרגליות המאירות כי הם
כולם פשוטים ומטבע אחר החלקים והכל בלי הברל הערכי גם לפי דבריהם הכל
בלבר יהיה יפה (לא שום אחר מהחלקים אלא ביחם וערך אל הכל. עור הראי
פרצוף אחר שפעמים יהיה יפה ופעמים לא יהיה עס היות ערך החלקים אל הבל
לעולם אחר בעצמו. א'כ נראה שאין היופי בערך אל החלקים אלא דבר זולהו
ועוד כי לפי רעתם הגוונים החמודים לא יהיו יפים והאור (שהוא היותר יפה שבעולם
הגשמי) והנותן לו היופי לא יאוח לקוראו יפה, וכן בחוש השמע הקול הנעים לא
יאמר לו (כמו שאומרים) שהוא יפה ואם יופי הניגון רוצים שיהיה הסכמח החלקים
איזה יהיה היופי השכלי? ואם יאמרו שהוא סדר הנפש השכלית מה יאמרו מהשכלת
.וע 20 הדברים
ספר הויכות
הדברים הפשוטים והאלקות הפשוטה שהוא יופי עליון? וא'ב אם תתבונני היטב
תמצאי כי עם היות שנמצא היופי ברברים הנערכים והמסכימים הנה היופי הוא
זולת הערך שלהם ולכן הוא נמצא לא בלכר במורכבים הנערכים אלא גם בפשוטים
ויותר, נע מה: א"כ הבלתי נערכים יוכלו להיות יפים ?
ח וב ב: לא כן כי הבלתי נערכים הם פגומים ורעים ואין שום רע יפה אבל
לא מפני זה יהיה הערך עצם היופי כי יש שאינם לא נערכים ולא בלתי נערכים
מפני שאינם מורכבים והם יפים מאר, ועוד כי יש קצת מהנערכים והמסכימים
שאינם יפים לפי שבל יפה הוא טוב והערך והסכמה נמצאים גם בדברים הרעים
ואומרים שהיראה מתחברת עם האכזריות והפיזור עם הגזל, וא"כ אין כל יפה
נערך ולא כל נערך יפה,
נע מה: אכ יופי הדברים הגשמים מה הוא? ומי הוא העושה' שהתמונות
והנופים הנערכים היטב יהיו יפים אם היופי איננו הערך?
ח ובב: רעי שהחומר יסור כל הגופים מעצמו הוא משולל צורה הוא וסיבת
כל חסרון צורה (יגנאי דיפורמיטא) שבהם אבל בהלבשו צורה בכל החלקים בהשפעת
העולם הרוחני הוא נעשה יפה באופן כי הצורות הנשלחות בו מהשכל האלקי
ומנפש העולם או מהעולם הרוחני והשמימי הן הן מסלקות חפרון הצורה ונותנת
בו היופי, וא'כ היופי בעולם השפל הוא בא מהעולם הרוני והשמימי כמו שהכיעור
וחסרון הצורה היא עצמית לו מן החומר שלו המשולל צורה והבלתי שלם שממנו
נעשים כל הגופים שבו, :
נעמה: א כל גוף יהיה יפח בשוה מפני שכל גוף הוא מלובש צורה
מהעולם העליון, חוב ב: אנני מסכים לומר שכל גוף יש לו איזה יופי בו אליו
מהצורה הלובשת החומר הערום שלו, אבל אינם יפים בשוה מפני שהצורות אינם
מלבישות כל הגופים התחתונים באופן אחר מהשלמות ואינן מסלקות חפרון הצורה
של החומר מכלם באופן אחר אלא בקצתם מפלקות ממנו חלק קטן ובזולתם יותר
וכפי מה שתפפיק הצורה יותר לסלק החפרון צורה מהחומר כך תעשה הגוף יותר
יפה וכפי מה שתסלקנו פחות יהיה פחות יפה ויותר הסר צורה. וההברל והחילוף
הזה איננו בלבר במינים נבדלים מגופי העולם השפל אבל הוא גם באישים הנברלים
של מין אחר כי ארם אחד. יפה מאחר וסוס אחר מאחר לפי שצורתו העצמית
שלטה וגברה יותר את החומר ולכן יכלה לסלק מחסרונו חלק יותר גדול ולעשותו
יותר יפה, נ ע מ ה: ומאין בא שהגופים הנערכים נראים לנו יפים?
ח וב ב: מפני שהצורה המתלבשת בחומר יותר היטב עושה שחלקי הגוף.
יהיו זה עם זה ועם הכל נערכים ומסוררים באופן שכלי ומוכנים היטב. אל הפעולות
והתכליתות המיוחרות להם בהחיותה את הבל ואת החלקים באופן היותר נאות
שאפשר בין שיהיו מתחלפים או מתרמים כרי שהכל יהיה אחר ומלובש צורה
בשלימות ובכן הוא נעשה יפה, וכשהחומר הוא בלתי נכנע ונשמע אין הצורה יבולה
לאחר כ'כ ולסרר את החלקים בכל באופן שכלי ואו הוא נשאר פחות יפה ויותר
חסר צורה בשביל הבלתי השמעת והכנעת החומר המשולל צורה אל הצורה המתלבשת
והמיפה. נ ע מה: טוב בעיני להביר איזה הוא היופי בגופים התחתונים ומי הוא
העושהו ומאין בא, אבל נשאר לי ספק אחר שהוא חלק מהספקות שלך נגד האומרים
שהיופי הוא הערך וזה כי הגוונים המענגים הם יפים ואינם נאחרים ע'"י צורה וכן
האור הוא יפה מאד ואין לו: חלקים מלובשים צורה ונאחרים בכל וגם השמש
והירח והכוכבים עם שהם נופים אין להם חומר משולל צורה ולא צורה שתלבישם
שג 8 -
ספר הויכות - עח
א'כ מרוע הם יפים ? ומלבר זה הניגון והזמר והסכמת הקולות והקול הנעים והספורים
הנאותים והשירים השקולים הרי אין להם חומר משולל צורה 0 צורה שתלבישם
ועכ"ז הם יפים, ועוד הרברים היפים של המחשבה והנפש והשכל האנושי שאמרת
הרי אין להם הרכבת חומר ולא צורה עם שהם היותר יפים שבעולם השפל.
ח וב ב: היטבת לשאול וכבר היתי מוכן לבאר לך היופי שלהם, הנה בעולם
השפל כל היופי הוא של הצורות כמ"ש לך שכשהן כובשות היטב את החומר
ושולטות את הגשמות הנס הן עושות את הגופים יפים ומן הרין הוא שהן בעצמן
יהיו יותר יפות או יהיו יופי כיון שהן מספיקות ליפות את הכעור שאם לא יהיו
יפות תהינה אי כעורות או לא יפות ולא כעורות ואם הם כעורות איך ייפו את
הגופים בעצמותן כי ההפך האחד א"א שיפעל עס עצמותו ההפך שלו אבל יותר ראוי
שיפעל את הדומה לו, ואם הן לא יפות ולא כעורות למה הן עושות את הגופים יפים יותר
מעשות אותם כעורים? וזה דבר נמשך תמיד לעולם בכלן א"כ הוא מחויב לומר
שהצורות הן יפות יותר מהמלובשים מהן, א"כ הגוונים הם יפים מפני שהם צורות
ואם הגופים הצבועים היטב נעשים יפים בשבילם כל שכן ראוי שיהיו הם בעצמם
יפים או יופי, והרבה יותר האור עצמו שהוא מיפה כל גוון וכל בעל מראה והוא
בעצם צורה בגופים נברל ובלתי מתערב עם הגשמות כמו ששמעת כבר ואם האור
מכונה אם אל כל יופי שבעולם השפל ברין שיהיה הוא יפה מאר, השמש הירת
והכוכבים הם יפים בשביל האור שלהם ויש לו דין צורה בכלם והם עצמם (במ'ש
טימיפטיאו) ראוי לקרותס צורה יותר מלקרותם גופים המלובשים צורה והשמש בהיותו
אב לאורות היפים ברין הוא שיהיה הוא ראש אל היופי הגשמי ואח"כ שאר הגופים
השמימים המאירים המקבלים ראשונה האור ממנו לעולם ואח'כ הוא מיפה גם כל
הגופים התחתונים המאירים ובעלי מראה , ובפרט האש הלוהט המתלקח בהיותו
יותר צורי ופחות גשמי בשביל רקותו וקלותו ובשביל קבלתו יותר האור השמשי
ויתרון צורתו ניכר במה שאינו מניח אל שום יסור אחר הפכי לא שיעשה לו
הכרח או השתנות בל עור שאיננו נפסר בהחלט, וזה כי אין שום יסוד אח"כ יבול
לקרר ולא ללחלח אותו ולא להביא בו איכות הפכי לטבעו המיוחד בעוד היותו
אש כמו שהוא עושה לשאר היפודות כי הוא מחמם המים והארץ ומיבש את האויר
נגר טבעם המיוחד, ובכלל האור בכל העולם השפל הוא צורה שהוא מסיר כעור
חשכת החומר המשולל צורה ולכן הגופים המקבלים ממנו יותר נעשים בזה יותר
יפים ולכן הוא בדין שיהיה הוא בעצמו יופי אמיתי והשמש שהאור נמשך ממנו
הוא עין ומקור היופי והכוכבים והירח הם הראשונים המקבלים מאותו יותר, הניגון
הוא יפה מפני שהוא צורה רוחנית מסדרת ומאחדת את הקולות הרבים והמתחלפים
בהסכמה שלמה ואחרות באופן שכלי והקולות הנעימים הם חלק מהכל ומשתתפים
ביופי שלו ויופי הרבור והספור בא מהיופי הרוחני המסרר והמאחד המלות החומריות
הרבות והמתחלפות באחרות שלם שכלי עם איזה חלק מיופי הזמר באופן כי ברין
הוא לקרותו יפה יותר משאר הדברים הגשמים, וכן השירים שיש בהם היופי השכלי
יש להם מיופי הזמר יותר ויופי המחשכה והנפש המשכלת, והשכל האנושי מבואר
הוא שהם קורמים לכל יופי גשמי וזה כי אלו הם צורות באמת ורוחנים והם
מסררים ומאחדים הענינים הרבים והכונות המתחלפות שבנפש מורגשים ושכלים
וגם הם נותנים ומשפיעים יופי הלימור בשכלים המוכנים לקבל יופי, ר"ל כמו הרב
אל התלמיר המוכן ועוד הם מכיאים יופי מלאכותי בכל הגופים הנעשים יפים ע"י
מלאכה א'כ היופי בכל העולם התחתון נמשך מהעולם הרוחני בצורות וע"י הצורות
בגופים
ספר הויכוח
בגופים שאותן הצורות או היופו הצורי הן לעולם נבדלין מחומר כי אין להן חברת
חומר משולל צורה שיעכב את יופין לעולם ולכן המעלות והחכמות הן לעולם יפים
אבל הגופים הלבושים צורה פעם הם יפים ופעם לא כפי מה שימצא החומר נשמע
או מנגד אל היופי הצורי,
נעמה: הבנתי איך כל היופי הטבעי של העולם הגשמי בא מן הצורות
הלובשות הגופים אבל נשאר לי לרעת מאין בא היופי של הרברים המלאכותים
כיון שאיננו בא מהמקור הרוחני או השמימי של הצורות הטבעיות ואינו מהן ומטבען.
ח וב ב: כמו שיופי הרברים הטבעים מגיע מן הצורות הטבעיות העצמיות
או המקריות כך יופי הדברים המלאכותים מגיע מהצורות המלאכותיות ולכן שני
מיני היופי הללו טבעי ומלאכותי יש להם גדר אחר לעצמו מתיחס לשניהם,
נעמה, איזהו הגדר שלהם? חוב ב, חן צורי המענג ומעורר את המכירו
לאהוב וזה החן הצורי כמו שביפים הטבעים הוא מצורה טבעית כך ביפים המלאכותים
הוא מצורה מלאכותית, וכדי להכיר שיופי הגופים המלאכותים בא מצורת המלאכה
חרמי במחשבתך שני חלקי עץ שוים ויצויר באחר תמונה יפה של נונה וישאר
האחר כמו שהיה ותכירי כי יופי הריוקן שָל נוגה איננו בא מן העץ שהרי האחר
השוה לו איננו יפה ויחויב א"כ שהצורה או התמונה המלאכותות ויופיה היא העושה
אותו הדיוקן יפה. וכמו שהצורות הטבעיות של הגופים באות ממקור רותני ובלתי
נשמי שהוא נפש העולם ולמעלה ממנה מן השכל הראשון האלקי כי באלו השנים
הראשונים עומדות כל הצורות בהם עם מציאות ושלמות ויופי יותר גדול ממה
שהם בגופים הנפררים, כך הצורות המלאכותיות הן באות משכל האומן האנושי
שהם עומרת בו.תחילה עם שלמות ויופי יותר גדול ממה שהן אח'כ בגוף המיופה
ע"י המלאכה, וכמו שכשיוסר עם המחשבה הגשמיות מן היפה המלאכותי לא ישאר
אלא הדוגמא (אירי"אה) והרושם שהוא בשכל ונפש האומן כך כשיוסר החומר
מהיפים הטבעים ישארו בלבד הצורות הרוגמיות (אידיאלי) העומדות בשכל הראשון
וממנו בנפש העולם, והנה נעמה תוכלי להכיר היטב כמה ראוי שתהיה הרוגמא
של המלאכה הנאחרת בשכל האומן עתר יפה ממה שהיא בהמצאה נחלקת ומתוקנת
בגוף, וזה כי ההתאחרות מוסיף ומרבה כל יופי ושלמות והפירוד גורר אותם וחלקי
היופי של ריוקן נוגה בעץ הם נחלקים כל אחר לעצמו ולכן הם מחלשים ומרפים
היופי שלו בערך אותו שבנפש האומן כי שם דוגמת המלאכה עומרת עם כל
החלקים הנאחזים יחד באופן שהחלק האחר עוזר את האתר ומוסיף ביופיו והיופי
של כלם יחד הוא עומר בכל אחר מהם ואותו של כל אחר מהם עומר בכלם בלי
שוס חלוק ופירוד באופן כי אם יוכל איש לראוה זח וזה יכיר שהמלאכה היא בלי
ערך יותר יפה מהרבר הטלאכותי ובהתחברה לגופים אוברת משלמותה כשעור מה
שהגופים קונים בה כי כפי מה שהצורה מושכת (אצלה וכובשת) יותר את הגוף
הגס כך היא עושה הרבר המלאכותי יותר יפה, וכפי מה שהנוף מושך ומעכב יותר
את הצורה כך המורכב המלאכותי הוא נשאר פחות יפה, א'כ הוא מבואר שהצורה
בלי הגוף היא יפה מאד כמו שהגוף בלי צורה הוא מכוער מאר, וכמו הרברים
המלאכותים כך הם הטבעים שהצורות המיפות הגופים הטבעים נמצאות יותר יפות
הרבה בשכל האוטן העליון והאמתי ר'ל בשכל האלקי, וזה כי הן עומרות כולן
שם נברלות מחומר ומחלוף והשתנות ומכל חלוק וריבוי והיופי 5 כלן יחר הוא
טיפת .את כל אחת מהן והיופי של כל אחת מהן נמצא בכלן אח'כ כל הצורות
הן נמצאות ועומרות בנפש העולם שהיא האומן השני שלו ר"ל של העולם ובודאי
אינן
ספר הויכוח . עט:
אינן נמצאות בה באותה מררינה של יופי שהן בשכל הראשון וזה כי אינן בה
באותה האחרות הפשוטה אלא עם איזה ריבוי והתחלפות מסודר וזה כי היא באמצע
בין האומן הראשון והרברים הנפעלים אבל הן שם במררגה גדולה של יופי יותר
מאר טמה שהן ברברים הטבעים עצמם, וזה כי הן נמצאות שס באופן רוחני כולן
באחרות מפודרת נברלות מחמר ומהשתנות ותנועה וממנה (ר"ל מנפש העולם) יוצאות
כל הנפשות והצורות הטבעיות בעולם השפל נחלקות בנופים המתחלפים שבו
משועברות כולן אל ההשתנות והתנועה עם המשך ההויה וההפסר זולתו הנפש
המשכלת האנושית בלבד שהיא חפשית מהפסר והשתנות ותנועה גשמית אלא
היא עם איזו תנועה מחקרית וקבלת המינים באופן רוחני וזה כי היא איננה מעורבת
עם הגוף כמו שאר הנפשות והצורות הטבעיות שגם הן (כמ"ש במלאכותיות) אותן
הפחות מעורבות עם הגוף הן פחות יפות בעצמן ואינן מיפות הגופים שלהם וההפך
בגופים שהיותר מסולק מהצורה ויוחר נכנע אליה הוא יותר יפה וכשהוא מנגד
לצורתו ומושכה אליו הוא יותר כעור ואת נעמה תוכילי להכיר מזה הדרוש איך
יופי הגופים התחתונים הטבעים והמלאכותים איננו אלא החן שיש לכל אחר ואתר
מהם בצורתו המיוחדת שתהיה עצמית או מקרית או שתהיה מלאכותית, ותדעי
שהצורות בעצמן מאיזה מין שתהינה הן יותר יפות מהגופים המלובשים מהן
ובמציאותן הרוחני הן מעולות ביופי הרבה יותר מבמציאות חגשמי (כי היופי
הגשמי) מושג עם העינים הגשמים וקצתו עם האזנים ולא כן הרוחני שהוא מושג
בעיני הנפש או השכל הנערכים אליו וזכאים לראוחו, נ ע מ ה: באיזה אופן עיני
הנפש והשכל שלנו הם כ"כ נערכים אל חיופי הרוחני,
ח וב ב: מפני שהנפש המשכלת שלנו להיותה דוגמת נפש העולם היא מצוירת
מכל הצורות הנמצאות בה באופן נסתר ולפיכך בהיותן דומות לה היא מכרת
אותן בפרטות עם מתק שכלי וטועמת את יופין ואוהבת אותו והשכל הפשוט
הזורח בנו הוא כמו כן דמות של השכל הפשוט האלקי מצויר מהאחדות של כל
הדוגמות שהוא בסוף החקירות השכליות שלנו מראה לנו את מציאות הדוגמות
בראיה אחרית ובהכרה רוחנית ונברלת מאד מהגשמים כשנפשנו המתוקנת יפה
היא ראויה לכך א'כ עם עיני השכל אנו יכולים לראות בהבטה אחת היופי העליון
של השכל הראשון והרוגמות האלקיות ובראותנו אותו הוא מענג אותנו ואנו אוהבים
אותו ועם עיני נפשנו רמשכלת עם מחקר מסורר אנו יכולים לראות יופי נפש
העולם ובו כל הצורות המהודרות שזה ג"כ מענג אותנו מאד ומעירר לאהוב.. עור
שני מיני היופי הגשמים ר"ל המושג בראות והמושג בשמע הם נערכים אל שני
מיני היופי הרוחנים שזכרנו של השכל הראשון ושל נפש העולם בהיותם דמות
ותבנית שלהם אותו של הראות הוא הבנית יופי השכל וזה כי הוא כלו תלוי
באור וע'י האור הוא מושג, וכתב ידעת שהשמש והאור שלו הוא דמות השכל
הראשון, ולכן כמו שהשכל הראשון מאיר עם יופיו את עיני שכלינו וממלא אותם
יופי כך השמש שהוא דמותו עם אורו שהיא זוהר והתנוצצות השכל ההוא שנעשה
צורה ומהות ועצמות השמש הוא מאיר את עינינו באופן שהם משיגים כל היופי
הנשמי המאיר והיופי המושג ע"י השמע הוא דמות ליופי של גפש העולם וזה כי
הוא תלוי בהסכמה וזמר וסרר כמו שהצורות נמצאות בה באחדות מסודר וכמו
שאותו סדר מהצורות שהוא בנפש העולם הוא מיפה את נפשנו והוא מושג אליה
כך סידור הקולות שבזמר הניגון ובסיפור המתוקן או בשיר הוא מושג אל השמש
וע'י הוא מענג את נפשנו בשביל ההסכמה והסדר שיש בה מנפש העולם,
נעמה
ספר הויכות
נ עמה: הנה נא ידעתי איך היופי הגשמי כך מהראות כמו מהשמע הוא
רמות אל היופי רוחני של השכל הראשון ונפש העולם וכמו שהעינים והאזנים
הם המשיגים שני מיני היופי הגשמי כך נפשנו המשכלת והשכל הם המשיגים
שני מיני היופי הרוחני אבל נשאר לי ספק אחר והוא שאנכי רואה כי הנפש
והשכל שלנו הם הם שמכירים ושופטים היופי הגשמי ע"י העינים והאזנים ומתענגים
בו ואוהבים אותו, ושהעינים והאזנים עצמס נראה שאינם אלא דרכים ומבוא אל
היופי בנפש ובשכל וא'כ יראה שהם (ר"ל הנפש והשכל) יהיו נוטים ופונים בעצם
אל היופי הגשמי יוחר מאל הרוחני כמו שאמרת,
ח וב ב: אין ספק שהנפש היא המכרת ושופטת ומשגת כל יופי גשמי ומתענגת
בו ואוהבת אותו ולא העינים והאזנים אעפ"י שהם המביאים אותו וזה שאם אלו
יהיו מכירי ואוהבי היופי ימשך מזה שכל אדם בשוה יהיה מכיר יופי הרברים
הגשמים ויתענג מהם בשוה ויאהב אותם כי כל ארם יש לו עינים ואזנים והרי
את רואה כמה רברים יפים שאינם נכרים לעינים רבים שהם בהִירים ואינם מביאים
אל הרואים אותם תענוג ולא אהבה וכמה אנשים טובי השמע תראי שאינם טועמים
הזמר ואינו נראה להם יפה ואינם אוהבים אותו וכן זולתם שהסיפורים והשירים
היפים נראים להם בלתי מועילים, א"כ נראה שהכרת היופי הגשמי והתענוג שלו
והאהבה אליו איננה תלויה בעינים ובאזנים שהוא עובר בהם אלא בנפש שהוא
הולך אליה, :
נ עמה: גם שבזה אתה מחזיק הספק שלי אפסיק את דבריך מלהשיב עליו
ער שתאמר לי הטעם למה אין לכל הנפשות בשוה הכרה ותענוג ואהבה אל
היפה כיון שכל העינים והאזנים הם מביאין אותו אליהן ?
חובב: התשובה לזה תשמענה יחד עם התרת הספק שלך אם תניחני
לרבר, את יודעת כי היופי הגשמי הוא חן צורי וכבר אמרתי לך שכל הצורות
נבדלות בסרר מתאחר הן נמצאות באופן רוחני בנפש העולם שנפשנו המשבלת
הזא דמות אליה, וזה כי מהותה ועצמותה הוא ציור אחד וסתר וטמון של כל אותו
הצורות הרוחניות בשביל חקוי עשוי בה מנפש העולם שהיא מקורה וזה הציור
הנסתר או הנחבא הוא אותו שקראוהו ארסטו כח והכנה כוללת בשכל המתפעל
לקכל ולהבין ולהשכיל את כל אחת מהן בפועל ובקיום. ואפלטון אמר שהמחקר
וההבנה האנושית היא הזכרת הרברים העומרים .מקרם בנפש שהם כמו נשכחים
שהוא הכחניות עצמו שאמר ארסטו והאופן הנסתר שאני אומר לך, א"כ תכירי
מזה כי כל הצורות והמינים אינם מרלגים ונעתקים מהגופים בנפש האנושית כי
ההעתק מנושא לנושא הוא נמנע אלא בהיותם מזרמנים לה ע'י החושים הם עושים
שיאירו אותן העצמים והצורות עצמן שהיו מאירות מקודם בנפשנו. וזאת ההארה
קראה ארסטו פועל ההבנה וחידיעה ואפלטון קראה זכירה וכונהם אחת עם מאמרים
מתחלפים, א"כ נפשנו מלאה ממיני היופי הצורי והם הם מהותה האמתי ואם הם
נסתרים בה אין ההסתרה מצר עצמה אלא מצר החכור והאחרות שיש לה עם הנוף
והחומר האנושי. כי אעפ'י שאיננה מעורבת עמו הנה האחרות וההקשר שיש לה
עמו גורם למהותה שיהיה אפל וחשוך באופן שצריך הזמנת מיני היופי הנחלקים
בגופים להאיר אותם הנחבאים בנפש, אמנם להיות ההסתרה וההחשבה הזאת מתחלפת
מאר בנפשות האנשים כפי חלוף השמעות והכנעות הגופים והחמרים שלהם לנפשותם
נמשך מזה שנפש האחר מכרת את מיני היופי בנקלה ונפש האחר עם קושי יותר
ונפש האחר אינה יכולה להבירם בשום אופן מפני גסות חומרה הבלתי מניח להאיר
החושך
ספר הויכות פּ
החושך שהוא גורם בנפש, ולכן תראי שאדם אחר יכירם מיד ומעצמו ואחר יצטרך
למור ואחר לא ילמוד לעולם. עוד תראי נפש אחת שתכיר קצת מיני יופי בנקלה
וקצתם בקושי. וזה להיות חמרה נערך ודומה לקצת גופים ודברים יפים יותר מלזולתם
ולכן הסתרת וחשכת מיני היופי בה איננו שוה בכולם ולוה מכרת קצת מהם
= יותר מקצתם ובזה יש כמה אופני התחלפות באנשים שאין להם חקר א'כ
תוכלי להכיר שכל מיני היופי הטבעים של נפשנו נמשכות מהגופים הם אותם
מיני היופי הצורים שקבלה נפש העולם מן השכל וחלקה אותם בגופים שבעולם
והם אותם מיני היופי עצמם שציירה מהם את נפשנו המרברת לרמותה ולתבניתה
וא'כ בקלות נוכל לבוא מהכרת היופי הגשמי להברת יופי נפשנו המשכלת ויופי
נפש העולם וממנו נבוא ע"י שכלנו הפשוט להכיר היופי העליון של השכל הראשון
האלקי כמו מהכרת הרמות להכרת מה שהוא דמות אליו, א"כ מיני היופי הגשמים
הם רוחנים בשכלנו ובבחינה ההיא הם נכרים אליו, ולוה אמרתי .לך שעיני הנפש
והשכל שלנו מכירים מיני היופי הרוחנים אבל הנפש היא מכרת יופי הצורות שהם
בנפש העולם ע'י המחקר שהיא עושה במיני היופי הגשטים שבעולם שהם דמותה
ונמשכים ממנה, אמגם השכל הפשוט שבנו מכיר ביושר בהבטה אחת היופי האחדי
של כל הדברים ברוגמות של השכל הראשון שזהו תכלית האושר האנושי, ותרעי
שהנפשות המכירות בקושי את היופי הגשמי ר"ל הרוחניות שבו ובקושי יכולות
להפרידו מן הכעירות והחומריות והפחיתות הגשמי יקשה להן ג"כ להביר מיני היופי
הרוחני של הנפש עצמה ר'ל המעלות וחידיעות והחכמות וכמו שאעפ"י שכל מי
שיש לו עינים רואה מיני היופי הגשמי, מ'מ לא מפני זה כולם מכירים ויודעים
אותם שהם יפים ולא מתענגים בהם אלא האוהבים בלבד וגם זה אוהב אותם
יותר מזה כפי מה שיש לו מטבע האהבה יותר כך אעפ'י שכל הנפשות מבירות
מיני היופי הרוחנים הנה אין כולן חושבות אותם יפים באופן אחר ואין השנתם
מענגת לכלן אלא אל הנפשות האוהבות בלבר ולזו יותר מזו כפי מה שיש להן נטיה
יותר אל האהבה הרוחנית, |
נעמה: הבנתי באיזה אופן מכרת נפשנו מיני היופי בדרך רוחני תחלה
הגשמים ואח"כ באמצעותם הבלתי גשמים הנמצאים בשכל הראשון ובנפש העולם
באופן בהיר ומזהיר וזורח בנפשנו המשכלת החשוכה ומסותרת, והבנתי כי כמו
שהמכירים יותר בשלמות היופי הגשמי הם אוהבים אותו ולא האחרים כך המכירים
יותר את הבלתי גשמי הם אוהבים אותו מאר ולא זולתם, ואמרת לי עוד שהמכירים
היטב מיני היופי הגשמים ומשיגים אותם בקלות הם ג'כ המכירים יותר/ ובנקלה
את מיני היופי הבלתי גשמים של השכל והנפש העליונים והנה נשאר לי נגד זה
\ ספק אחד לא מעט וזה שאם אהבת היופי היא נמשכת מההכרה השלמה אליו
ימשך מזה כי כמו שהמכירים היטב היופי הגשמי הם המכירים היטב הבלתי גשמי
כמו החכמה והמעלה, וזה מבואר שהוא בהפך כי האוהבים מאר מיני היופי הגשמים
הם ערומים ומשוללים מהכרת ואהבת מיני היופי השכלים וכמעט סומים בהם, וכן
האוהבים בחוזק מיני היופי השכלים מנהגם לבזות הגשמים ולעזוב ולשנוא אותם
ולברוח מהם, | | |
חוב ב: טוב בעיני לשמוע הספק שלך לפי שתשובתו תורה לך באיזה
אופן ראוי להביר מיני היופי הגשמים ולאהוב אותם ובאיזה אופן ראוי לברוח
מהם ולשנוא אותם ואיזו היא הכוזבת והמוטעת והמרומה, וזה כי כבר שמעת שהנפש.
היא אמצעית בין השכל והגוף, ולא נפש -העולם בלבר אלא נם--נפשנו שהיא
= דמות
ספר הויכוח
דמות לה א'ב. יש לנפשנו שני פנים או פרצופים כמ"ש לך מהירח כלפי השמש
והארץ, הפן האחד כלפי השכל העליון לה והשני כלפי הגוף השפל ממנה הפנים
הראשונים אל השכל הם הכח השכלי שבה שעמו היא חוקרת עם יריעות כלליות
ורוחניות בהפשטן הצורות והעצמים השכלים מהגופים המוחשים הפרטים בהיותה
מחזרת תמיד העולם הגשמי בשכלי, הפנים השנים שכלפי הגוף הם החוש שהיא
יריעה פרטית מהרברים הגשמים מחוברת ומעורבת לחומריות הרברים הגשמים
הנודעים ושני פנים הללו יש להם תנועות הפכיות ונכחיות וכמו שנפשנו עם הפנים
הראשונים או היריעה המחקרית היא עושה את הגשמי בלתי גשמי כך עם הפנים
השנים או הידיעה המוחשת בהיותה מתקרבת אל הגופים המוחשים ובהתערבה
עמהם היא מחזרת את הבלתי גשמי לגשמי, והנה מיני היופי הגשמים הם ניכרים
לנפשנו בשני אופני היריעה הללו עם כל א' מהפנים ר"ל בררך גשמי ומוחש
או ברך מחקרי ושכלי, וכפי כל א' משהי היריעות הללו אל מיני היופי הגשמים
תולד בנפש האהבה להם, ר"ל ע"י הידיעה המוחשת אהבה מוחשת וע"י היריעה
השכלית אהבה רוחנית, ויש רבים שפני נפשם שכלפי הגוף הם מאירים ואותם
שבלפי הנפש חשוכים, וזה מפני היות נפשם שקועה וקרובה מאר אל הגוף והגוף
הוא בלתי נשמע ונכבש תחת הנפש, ואנשים אלו כל ההכרה שלהם אל היופי
הגשמי היא הכרה חושית, וכן כל האהבה שלהם אליו היא מוחשת גמורה ואינם
מכירים ולא אוהבים. היופי הרוחני ולא מתענגים בו ואינם חושבים אותו ראוי
להיות נאהב, ואלו הם האנשים הרחוקים מהאושר ונברלים מעט מחית הארץ ויתרונם
עליהם הם תאות בשריות וחמדת מגונות ויצר רע וכילות ונבלה והפעליות אחרים
העושים האנשים לא בלבד פחותים ובלתי מעולים אלא ג'כ עמלים ועיפים ובלתי
שבעים והם נאנקים תמיד בלי מנוחה וקורת רוח והתפייסות כלל, וזה כי הבלתי
שלמות של התאוה והתענוגים הללו הוא מסיר מהם כל תכלית טוב וכל מנוחה
מרגוע והשקט כפי טבע החומד הבלתי שקט שהוא אם אל היופי המוחש, ויש
אחרים שיותר באמת ראוי לקרותם אנשים והם אותם שפני נפשם שכלפי השכל
אינם מאירים פחות מאותם שכלפי הגוף וקצתם שהם יוחר מאירים ואלו פונים
ההכרה החושית אל השכלית שהיא התכלית האמיתי והם מחשיבים היופי המוחש
עם הפנים התחתונים כשעור מה שיוקח ויקובל ממנו היופי הרוחני עם הפנים
העליונים שהוא היופי האמיתי כמ"ש לך, ואעפ'י שהם מקריבים את הנפש עם
הפנים התחתונים אל הגופים לקבל יריעה חושית מיופים מיר בתנועה הפכית הם
הנושאים את המינים המוחשים עם מיני הנפש העליונים בהפשיט ולקיחת מהם
הצורות והמינים המושכלים בהכירם שזו היא הברתם האמיתית אל היופי ובעזבם
הגשמית מהמוחש להיותה מכוער וקליפה לבלתי גשמי או צל או דמות אליו ובאותו
אופן שהם פונים ומחזירים היריעה האחת אל האחרת כך הם מחזירים האהבה
האחת אל האחרת ר"ל המוחשת אל הרוחנית, כי הם אוהבים היופי המוחש כשיעור
מה שיריעתו מביאה ליריעת ואהבת הרוחני הבלתי מוחש ואותו בלבר הם אוהבים
להיותו יופי אמיתי ובהשנתו הם מתענגים ובשאר הגשמית והמוחש לא בלבד
שאין להם אהכה אליו ולא תענוג בו, "אבל הם עור שונאים אותו להיותו חומרי
מכוער ובורחים ממנו כמו מדבר הפכי מזיק מפני שעירוב הרברים הגשמים הוא
מונע הצלחת הנפש כי ע'י האור המוחש של פנים התחתונים הוא שולל ומפשיט
אותה מהאור השכלי בפנים העליונים שהוא אושרה האמיתי, וכמו הזהב כשיש בו
הקשר ותערובת המתכות העבים והחלקים הארצים א"א שיהיה יפה . שלם וטהור
פי
ספר הויכוה פא
1 \
לפי שטוביותו תלוי בשיהיה טהור ונקי מכל הקשר וערוב גס, כך הנפש המעורבת
באהבת היופי המוחש, אינה יכולה להיות יפה ולא טהורה, ולא להגיע להצלחה,
אלא אחרי שתהיה מנוקה ומטוהרה , מההתעוררות אל היופי המוחש , שאז היא
משגת האור השכלי האמיתי שלה בלי שום מונע כלל, שזו היא ההצלחה, א"כ
טעית נעמה בהכרת הידיעה, וההכרה היותר גדולה של היופי המוחש, כי חשבת
שהיא נמצאת במי שמכיר אותה בררך מוחש והומרי, בלי שיפשוט ויקח מהם היופי
הרוחני, ושגית בזה, כי זו היא הכרה בלתי שלמה אל היופי הגשמי, כי העושה
הטפל עיקר, איננו מכיר היטב, והמניח האור בשביל הצל, איננו רואה היטיב,
והמניח מלאהוב הצורה העיקרית כרי לאהוב את דיוקנה ודמותה, הוא שונא את
עצמו , וזה כי ההכרה השלמה של היופי הגשמי, היא ההכרה באופן שיוכל להפשיט
וליקח ממנו בנקלה היופי הבלתי גשמי, והפנים התחתונים של נפשנו שהם כלפי
הנוף, יש להם האור הראוי להם, כשהם משרתים אל הפנים העליונים, השכליים
והעקריים, והם חלק שפל ותחתון אליהם, והם אינם נשפעים להם, אז שניהם הם
בלתי שלמים, והנפש נשארת בלתי נערכת , ובלהי מוצלחת , א"כ אהבת היופי
התחתון היא הגונה וטובה כשהיא להזיל וליקה ממנו היופי הרוחני בלבר שהוא
הנאהב באמת ועיקר האהבה היא בו וברברים חגשמים הפחותים היא בעבורו כי
כמו שהבתי עינים הם טובים ויפים ונאהבים כשפפריותם הוא נערך אל הראות
והעינים ומשרתים כהוגן בהקרבת הנראים וכשהם מעט נראים ובלתי נערכים הם
רעים ולא בלבר בלתי מועילים אבל מזיקים ומעכבים הראות כך הברת היופי המוחש
היא טובה וסיבת אהבה ועונג כשהיא פונה להכרת היופי השכלי ומביאה האהבה
אליו וההשגה אותו וכשהיא בלתי נערכת ובלתי פונה לזה היא מזקת ומונעת את
יופי האור השכלי שתכלית הקורם תלוי בו, הזהרי א'כ נעמה שלא תתלכלכי באהבת
ובתענוג היופי המוחש במשוך והסיר נפשך מהתחלתה השכלית היפה להשקיעה
במצולות הגוף המשולל צורה והחימר הכעור ולא יקרך מה שאמרו המושלים שקרה
לאותו שראה צורות יפות חקויות במים עכורים ופנה ערפו אלו העקריות האמתיות
וברך את צלליהן ורמותן והפיל עצמו ונטבע ביניהן במים הרעים,
נעמה: מוסרך נאות בעיני ותאותי לקימו ורכרתי כמה טעות אפשר שיפול
בהכרת ואהבת היופי הגשמי והסכנה הגדולה שבה, והריני רואה בבירור את היופי
הנשמי כי מהצר שהוא יופי איננו גשמי אלא הוא בלבר ההלק והשיתוף שיש
לגשמים עם הבלתי גשמים או ההארה שמשפיעים הרוחנים בגופים התחתונים
שהיופי שלהם הוא באמת צל ודמות של היופי השכלי הבלתי גשמי ושטוב הנפש
האנושית הוא העליה מהיופי הגשמי אל הרוחני ולהגיר היופי השכלי העליון ע"י
התתתון המוחש, אבל עב"ז נשאר לי חשק לרעת ולהביר מה הוא היופי הזה הרוחני
המיפה את כל מהבלתי גשמים וגם הוא משתתף אל הגשמים ולא בלבד אל
השמימים בשיעור גרול אלא גם אל התחחונים והנפסרים הוא מושפע בהם בפחות
ויתר, ויותר מכולם אל הארם ובעצם לנפשו המרברת ורעתו השכלי מה הוא זה
היופי שב"ב הוא מתפזר ומתפשט בכל רמציאות ובכל אחר מחלקיו ? ובשבילו
היפים כלם וכל אחר מהם נעשה יפה? כי אעפיי שבארת לי כי היופי הוא חן
צורי שההכרה אליו מעוררת לאהוב הנה זהו בלבר יופי של הגופים המלובשים
צורה ושל צורותיהם בלבר אבל בהיות שוה היופי הוא צל ודמות של הבלתי
גשמי רצוני לרעת בפרטות מה הוא זה היופי הבלתי גשמי שתגשמי נמשך ממנו
כי כשארע זה אכיר מה הוא היופי האמיתי המתחלק והמתפשט בכל ולא אצטרך
ווה 21 ליריעת
ספר הויכות
לידיעת ולגדר פרטי מהיופי הגשמי שנתת לי וזה כי גדר הגשמי איננו גרר אל
היופי בעצמו אלא אל מציאותו בגשם ואיני יודעת היופי עצמו מהו במהותו חוץ
מהנופים וזהו עיקר מה שאני מתאוה לרעת ובבקשה ממך הבינני גם את זה עם
שאר הדברים,
ח וב ב: כמו שביפים המלאכותים (כפי מה שכבר אמרהי לך) היופי איננו
רבר זולת מלאכת האומן שקבלו בפרטות הגופים המלאכוהים ההם וחלקיהם ולכן
היופי המלאכותי הראשון והאמתי היא המלאכה המחשבית עצמה הנמצאת בשכל
האומן שיופי הגופים המלאכותים נמשך ממנה שהיא הרוגמא (איריאה) הראשונה
שלהם משותפת לכולם כך יופי כל הגופים הטבעים איננו רבר אלא זוהר הדוגמות
שלהם, ולכן הרוגמות עצמן הן היופי האמתי שבשבילן כל הנופין הן יפים,
נעמה: אתה מבאר לי הדבר עם מה שאיננו נעלם פחות ממני אתה אומר
לי שמיני היופי האמיתים הם הדוגמות (איריאי) ואין עצמות הדוגמות מבוארת אצלי
יותר מהיופי וכל שכן כי מציאות הרוגמות כמו שאתה יורע היא נעלמת מאתנו
הרבה יותר ממציאות היופי. א"כ אתה רוצה לבאר היותר מפורפם עם הנעלם וכ"ש
כי מלבר שמציאות הרוגמות הוא נעלם יותר ממציאות היופי הוא גיכ הרבה יותר
מסופק ובלתי ודאי וזה כי הכל מסכימים על מציאות יופי אחר אמתי שממנו נמשך
כל השאר והרבה מהפלסופים אנשי השם מכחישים מציאות הרוגמות האפלטניות
כמו ארסטו וכל הנמשכים אחריו, א'כ איך תרצה לבאר לי הוראי במסופק והיותר
מפורסם בנעלם,
ח וב ב: הרוגמות אינן אלא היריעות מהמציאות הנברא עם כל חלקיו הנמצאות
ועומרות בשכל האומן העליון בורא העולם ומציאותן א'א שיכחישנו השכל בשום
אופן, ג ע מ ה: מרוע א'א להכחישו. ח ו ב ב: מפני שאם אין העולם עשוי במקרה
כמו שמתבאר מהסרור הנמצא בכל ובחלקיו צריך שיהיה עשוי משכל חכם המוליר
וממציא אותו באותו הסרר השלם וההסכמה הנערכת שאת וכל הכם לב מכירים
בו שהוא סרר שאיננו נפלא בכללו בלבר אלא גם ביותר קטנים שבחלקיו בעיני
כל חכם המתכון בהם וישוב יתפלא בו כי יראה בכל אחר מהם השלמות העליונה
משכל האומן של כל המציאות והחבמה הבב'ת מהבורא ,
נעמה: לא אכחיש זה ולא אחשוב שיהיה אפשר להכחישו אחרי כי בי
בעצמי ובכל אחר מאברי אנכי רואה גודל ידיעת בורא הבל העולה היא למעלה
מהשגתי ומהשגת כל חכם לב.
חורב ב: הטבה לראות ובפרט אם היית רואה הניתוח מהגוף האנושי ומכל
אחר מחלקיו עם כמה הכמה ורקות מלאכה הוא מורכב ומצויר כי כל אחד מהם
היה מפרסם לך החכמה העליונה והשגחת האל היוצר אוחנו כמ"ש איוב ומכשרי
אחזה אלוק. דפ
נעמה: נבוא לענין הרוגמות, ח וב ב: אם החכמה והמלאכה של האומן
העליון עשתה המציאות עם כל חלקיו וחלקי חלקיו בהסכמה וסרר ואופן שלם
מאר, צריך שכל ידיעות הדברים הנעשים תהינה נמצאות עם כל שלמות בשכל
האומן הזה הבורא כמו שיריעות המלאכות של הדברים המלאכותים צריך שתמצאנה
בשבל האומן שלהם ובזולת זה לא תהינה מלאכותים אלא על צר הקרי וההזרמן
ואלו "היריעות מהמציאות ומחלקיו הנמצאות בשכל האלקי הן הן שקוראים אותו
(אידיאי) דוגמות ר"ל יריעות אלקיות מהרברים הנבראים הרי שמעת מה הן הדוגמת
ואיך הן נמצאות באמת ,
נעמה
ספר הויכוח פב
נע מה: הבנתי אותן בכירור, אמנם הנידה לי איך ארסטו וסיעתו יכולים
להבחישן, ח וב ב: יצטרך דרוש גדול להודיע לך המחלוקת שבין ארסטו ואפלטון
רבו על דבר הדוגמות במה הוא תלוי והטענות של כל אחר מהם והיותר מוכרחית
ועתה לא אומר אותם לך כי היתי יוצא הרבה מענינים ומאריך אח ספורינו הלז
והריני אומר לך בלבד כרי להפיס דעתך כי מה שאמרתי לך מהדוגמות לא הכחישו
ארסטו ואינו יכול להכחישו אעפ"י שהוא איננו קורא אותן דוגמות וזה כי הוא
מניח שנמצא בשכל האלקי הנימוס מהמציאות ר"ל הסרר המושכל שלו שמן הסרר
ההוא מניע שלמות וסידור העולם וכל חלקיו כמו שנמצא בשכל הרוכוס ושר הצבא
סדר כל החיל ומן הסירור ההוא נמשך הסידור והמעשים של כל חילו ושל כל
אחר מחלקיו באופן כי באמת בשמות נברלים ובמשלים מתחלפים ארסטו מסכים
אל הרוגמות האפלטוניות בשכל האלקי.
נעמה: הבנתי ההסכמה, אמנם הגירה לי איזה דבר מההפרש שביניהם
במציאות הרונמות כי ארסטו וסיעתו כ'כ נשתדלו להכחישן .
ח וב ב: אנירנו לך, דעי כי אפלטון הניח בדוגמות כל מהות ועצמות הדברים
באופן כי כל מה שנברא ונאצל מהם בעולם הנשמי חשוב (שראוי לומר) שהוא צל
של עצמות ומהות יותר משיאמר מהות ועצם באמת ולכן הוא מגנה ומבזה את
מיני היופי הגשמי בעצמם באומרו כי כיון שאינם אלא להראות ולהביא להכרת
היופי האמיתי הרוחני של הרוגמות הרי הם בעצמם כמעט כאין ואפס, וארסטו
רצה להיות בזה יותר ממוזג וזה כי נראה לו שהשלמות העליון של האומן ראוי
שימציא פעולות שלמים בעצמם ולז'א כי יש בעולם הגשמי ובחלקיו המהוה והעצם
האמיתי של כל אחד מהם. ושהיריעות והדוגמות אינן המהות והעצמות של הרברים
אלא סיבות ממציאות: ומסררות אותם ולכן הוא חושב שהעצמים הראשונים הם
האישים הפרטים ושמהות המינים הוא מתקיים בכל אחד מהם והכוללים של המינים
לפי דעחו אינם הדוגמות שהן סיבות אל האישים האמיתיים אלא הם בלבר עניינים
שבליים של נפשינו המשכלת לקוחים מן העצם והמהות הנמצא בכל אחר מהאישים
האמיתיים ולזה הוא קורא אותם העניינים הכוללים עצמים שנוים מפני שהשכל
האנושי מקבל ומפריר אותן מן העצמים הראשונים האישיים והוא אינו רוצה
שתהיונה הרוגמות עצמים ראשונים כרברי אפלטין וגם לא השנוים אלא הם סבות
ראשונות אל כל העצמים הגשמיים ולכל* חמהות שלהם המורכב מחומר וצורה
וזה כי רעתו הוא שהחומר והצורה נכנסים שניהם במהות ובעצמות של הדברים
הגשמיים ושבגדר של כל איזה מהות הנעשה מסוג והבדל יכנם בו תחלה החומר
או הגשמות או הצורה החמרית המשותפת לסוג והצורה המינית להבדל אחרי כי
העצם והמהות הוא מחובר משניהם מחומר וצורה, וכיון שאין בדוגמות חומר וגוף
לכן לפי רעתו לא יפול בהם מהות ועצמות אלא הם ההתחלה האלקית שבל עצם
ומהות נמשכים ממנה ר"ל הראשונים הם עלולים ראשונים גשמיים והשניים כמו
דמות רוחני שלהם א'כ מיני היופי של העולם הגשמי לפי דעתו הם יופי אמיתי.
אבל הם מסובבים ונמשכים ממיני היופי הראשונים שהם הדוגמות של השכל הראשון
האלקי וכל שאר החילופים או ההפרשות שיש בין שני הפליסופים הלו בענין
הדוגמות וגס רוב החילופים שיש ביניהם באלקיות ובטבעיות נולדו ונמשכו מן
התולוף או ההבדל הזה שזכרנו. >
| נעמה: חביבה היא אצלי יריעת ההפרש שביניהם וגם תאותי לדעת את
דעתך לאיזה משני אלו הפלוסופים :היא נוטה,
חובב
ספר הויכוח
ח ו ב ב: גם החילוף הוח שביניהם כשהתבונני בו היטב תמצא שהוא כמעט
הלוי ברמז וכוונת השמות ובאיזה אופן ראוי להשתמש מהם ר"ל מהו פתרון מהות
ועצם ואחדות אמת וטוב ויופי וכיוצא משאר השמות הנהוגים באמתת הדברים
באופן כי במשפט הדבר אנכי מסכים עם שניהם כיון שכוונחם אתת ובהשתמש
מן השמות אולי שהוא ראוי יותר לנהוג כארסטו לפי שהאחדות בזמן הגא מתקן
יותר את הלשון ומיחר השמות אל הדברים יותר ברקדוק ופרטות. אמנט אומר לך
כי להיות שאפלטון מצא הפלוסופים הראשונים היוונים שלא היו חושבים (שימצאו)
לא מהות ולא עצם ולא יופי אחר אלא הגשמיים והיו חושבים הכל אין ואפס
זולת הגופים הוצרך לרפאת אותם בהפך כמנהג הרופא האמיתי בהראוחו להם
שהגופים מעצמם. אין להם שום מהות ושום עצמות ושום יופי כמו שהוא האמת
ואין להם אלא צל מהמהות והיופי הבלתי גשמי מהרוגמות של שכל האומן העליון
הבורא, וארסטו שמצא שע'י למיר אפלטון הפליסופים כבר היו רחוקים מכל וכל
מן הגופים בחשבם שכל יופי ומהות ועצמות יהיה בדוגמות ושהעולם הגשמי הוא
אפס בראותו שבשביל זה היו מתעצלים ביריעת הדברים הגשמיים ובפעולות שלהם
וכתנורות והשתנות הטבעי ובסבות ההוייה וההפסר שלהם ומן העצלות הזה היה
נמשך פגם וחסרון ביריעה הנברלת מההתחלות הרוחניות שלהם וגס כי גורל הידיעה
במסובבים לבסוף היא מביאה יריעה שלמה בסבותיהם לכן ראה שהיה עת למזוג
את הלימור שהיה בקצה האחרון כי אולי בהמשך הזמן יהיו יוצאים חוץ מכוונת
אפלטון, והוכיח כמ"ש לך כי יש באמת בעולם הגשמי עצם ומהות נמשך וטסובב
מהרוגמות ושיש בו ג"כ יופי אמיתי עם שהוא נמשך מן הפשוט והשלם של הרוגמות
באופן כי אפלטון היה רופא שריפא את החולי עם הקצה האחרון וארסטו היה
רופא מעמיד את הבריאות שהגיע כבר ממעשה אפלטון עם הררך הממוזג האמצעי,
נעמה: ששתי מאר לרעת מה הן הרוגמות ואיך מציאותן מחוייב ושגם
ארסטו אינו מכחישן בהחלט וההפרש שבינו ובין אפלטין ברברם הם ולא אשאל
עור לך מזה כרי שלא להוציאך מענינינו על היופי. ובשובנו אליו אומר כי אתה
אמרת לי שמיני היופי האמיתיים הם הרוגמות השכליות או היריעות שהן ציור
זפרר המציאות וחלקיו העומדות בשכל העליון ר'ל בשכל הראשון האלקי ובזה
אעפ"י שנראה לי להודות שיש בהן יופי יותר גדול וקורם אל הגשמי בהיותן סבה
אליו הנה לא נראה לי להפכים על שתהיינה הרוגמות היופי האמיתי והראשון
בהחלט שבשבילו יהיה יפה או יופי כל דבר אחר וזה כי הרוגמות הן רבות כמו
שצריך לומר שהן היריעות הצוריות של המציאות ושל כל חלקיו שהם כ"כ שכמעט
הם בלא מספר ואם כל אחת מהדוגמות היה יפה או יופי צריך שהיופי הראשון
האמיתי יהיה דבר יותר עליון מהרוגמות שמצר השפעתו תהיה כל רוגמא יפה או
יופי לפי שאם היופי האמיתי יהיה מיוחד לאחת מאתן הרוגמות הנה שום אחת
מהאחרות לא תהיה יופי אמיתי וראשון אלא במררגה שנייה מושפעת מהיופי הראשון
א"כ צריך שתבאר לי איזהו היופי הראשין האמיתי שהרוגמות כלן מקבלות ממנו
כיון שיופי הרוגמות לא יתכן שיהיה זה בשביל ריבויו,
הובב: טוב בעיני שהערת הספק הזה כי התרתו יגמור להשביע ולרוות
השוקתך בידיעת היופי הראשון האמיתי. ותחלה אומר לך שלא תטעי אה עצמך
להאמין שימצא ברוגמות חלוף ורבוי -נפרר כמו בחלקי העולם הנמשכים מהם מפני
שהתפרונות או הפגם שבמסובבים אינם נמצאים ואינם באים מסבותיהם השלימות
אלא הם במסובבים מצר עצמם בעבור שהם מסובבים ולזה 9 רחוקים מאור
משלימות
ספר הויכוח פגנ
משלימות הסיבה ונופל בהם פגם וחפרונות שאינס נמצאים ואינם נמשכים מסבותיהם.
נעטה: והלא נראה כי מן הסיבות הטובות באים המסובבים הטובים והמסובבים
ראוי שיהיו כ"כ דומים לסבות עד שבאמצעותם תהיינה הסבות ניכרות .
חוב ב: אעפ"י שמעילה וסיבה טובה מגיע עלול טוב לא מפני זה ישוה
טוביות ושלמות העלול לאותו של העילה וגם שהעלול דומה לעלתו לא מפני זה
הוא שוה לה בשלמות. האמת הוא כי שלמות העילה מביאה שלמות בעלול נערך
ומתיחס אליו אבל לא שוה לשלמות העילה מפני שא"כ העלול יהיה עילה ולא
עלול, או העילה תהיה עלול ולא עילה האמגם כי כך הוא טוב ושלם העלול
בבחינת היותו לול כמו העילה בבחינת שהיא עילה אבל אינם שוים בשלמות
כי העלול חסר הרבה משלמות עילתו ולכך נמצאים בו פגם וחסרונות שאינם
נמצאים בעילה,
נע מה: הבנתי הטעם אבל רצוני לשמוע בזה איזה משל. חובב: הנך
יודעת כי העולם הגשמי נמשך מהבלתי גשמי בעלול האמיתי מעילתו ופועלו ומ"מ
אין הנשמי כולל השלמות של הבלתי גשמי ואת רואה כמה הנוף חסר וגרוע מן
השכל ואם תמצאי כמה חסרונות בגשם כמו שמקבל המרה והחלוק וקצתם ההשתנות
וההפסר לא מפני זה תשפוט שימצאו בסבותיהם השכליות בדרך חפרון אלא תחשוב
שיהיה זה כעלול בלבר בשביל גריעותו מן העילה כך הריבוי והפירוד והחילוף
הנמצאים ברברים שבעולם אל תאמיני שימצאו ביריעות וברוגמות שלהן אלא מה
שהוא אחר בלתי מהחלק בשכל האלקי הוא מתרבה אצל חלקי העולם העלולים
ובערך אליהן הרוגמות הן רבות אבל בשכל האלקי היא אחת בלתי מתחלקת, נעמה:
איך תרצה שהיריעות של דברים רבים ומתחלפים תהיה אחת בעצמה?
ח וב ב: אלו הרברים הרבים אינם חלקי המציאות? נע מה: הם חלקיו.
חו ב ב: וכל המציאות עם כל חלקיו אינו אחר בעצמו? נ ע מה: הוא אחד באמת.
ח וב ב: א'כ יריעת המציאות והרוגמא שלו היא אחת בעצמה ולא רבות,
נעמה: כן. אבל כמו שהמציאות עם היותו אחד יש לו חלקים רבים מתחלפי
המהות כך אותה היריעה והרוגמא של המציאות יהיו בעצמה הרבה דוגמות מתחלפות .
חוב ב; גם אם הייתי מסכים לך שהרוגמא מהמציאות תכלול בעצמה הרבה
דוגמות מתחלפות של חלקי המציאות אין ספק בי כמו שיופי המציאות קודם ליופי
של חלקיו אחרי כי היופי של כל אחר מהם הוא מושפע מהיופי של הכל כך יופי
הרוגמי של כל המציאות יקדם ליופי הרוגמות החלקיות והיא תהיה היופי האמיתי
הראשון שבהיותו מושפע לשאר הרוגמות הוא מיפה אותן וכ"ש כי אין להסכים על
ריבוי הרוגמות בפירור וזה כי גם שהרוגמא הראשונה מהמציאות שהיא בשכל האומן
היא על כמה פנים מתחלפים מסוררים, עכ"ז אין ההתחלפות ההיא מביא בה חלוף
ופרור עצמי ולא חלוק של שיעור ומספר נפרר כמו שהוא מביא בחלקי המציאות
אלא ההתחלפות שלה היא באופן שהיא נשארה בלתי מתחלקת בעצמה ופשוטה
מאר ובאחרות שלם כולל הריבוי של כל המציאות הנברא יחר עם כל סדר מדרגותיו
באופן כי הרוגמות הן כולן במקום אחר וכולן אינן מפלקות אחרות האחת ושם
ההפך האחר איננו נברל. מהאחר במקום ולא מתחלף במהות מתנגר אלא הרוגמא
של המציאות כולו היא יחר באותה של האש ובאותה של המים ובאותה של הפשוט
ובאותה של הטורכב ובאותה של כל אחר מהחלקים ואותה של כל אחר מהחלקים
היא באותה של הכל באופן כי הריבוי בשכל האומן הראשון הוא האחרות הפשוט
וההתחלפות הוא הרמות האמיתי באופן כי הדבר הזה יותר יכול האדם להשיגו
עם
ספר הויכות
עם השכל הנפרר ממה שיכול לאומרו עס הלשון הגשמי וזה כי חמריות המלות
מעכבת הביאור האמיתי של הפשיטות הגמורה הזו הרחוקה מאר מהציור הנשמי,
נעמה: נל להבין המושכל העליון הזה איך ריבוי התחלפות הסבות הוא
תלוי באחרות ואיך נמשכים מהאחר הפשוט כמה דברים נברלים ונפררים אכל
אם תתן לי איזהָ משל מוחש יטב מאד בעיני.
חוב ב: הריני זוכר שכבר נתתי לך בזה משל נגלה מהשמש עם כל הגונים
והאורות הפרטים וזה כי כל עצמות הגונים והאורות של המציאות עם כל מדרנותיהם
הם נמשכים ממנו ותלוים בו כמו בדוגמא אחת ומ'מ אינס בו רבים ונפרדים כמו
שהם בגופים התחתונים המאירים ממנו אלא הם באור שמשי אחר בעצם שעם
אחרותו הוא כולל כל מררגות וחלוף הגוָנים והאורות שבמציאות, ולכן תראי כי
בעת שהשמש הפשוט הוא מתחקה בענינים הלחים הנכחים הוא מוליר הקשת הנקראא
(איריס) שהוא מורכב מגוונים רבים מתחלפים ומרובקים באופן שלא תוכלי להכיר
אלא את כולם יחר בכל אחר מהם בעצמו. וכן בהיות השמש נראה לעין הארם
מוליר בבת עין רבוי אחר של גונים ואורות מתחלפים כולם יחד באופן שאנו
מרגישים שהריבוי הוא עם האחרות בלי שנוכל לחת ביניהם שום תלוף והברל
נפרר, וכן עושה כל רבר מאיר המתחקה באויר ובמים עם ריבוי גונים ואורות יחד
בלי פירוד בהיות האור המתחקה אחר פשוט. א'כ האור השמשי הפשוט מפני שהוא
כולל באחרות בעצמו כל מדרגות האורות והגונים הוא נראה ומתחקה עם ריבוי
גונים ואורות בפירור בגופים הנפררים אמנם בבת עין וברברים ספירים כמו באויר
ובמים הוא מתחקה בהם עם התחלפות אורות וגוונים יחד וזה מפני שתספפירי הוא
רחוק מפשיטות השמש פחות מהמקשי ולכן הוא יכול לקבלו ביחר, בזה האופן
מחקה השכל של האומן את הרוגמא הפשוטה היפה שלו הכוללת כל המררגות
העצמים מיופי הגופים של המציאות והיא נראית בשכל האנושי ובשאר הרוחנים
והשמימים עס יופי מתחלף אחרי בלי שום חלוק נפרד ולעולם הריבוי הוא יותר
אחרי כפי מה שהשכל המקבלה הוא יותר מעולה במציאות בפועל ובזכות וגודל
האחדות גורם לו יופי יותר גדול ויותר קרוב אל היופי הראשון האמתי של הרוגמא
השכלית שבשכל האלקי, וכרי להשקיט יותר דעחך מלבר זה המשל מהשמש אומר
לך משל אחר מהשכל האנושי שהוא מתיחס בטבע אל הנמשל, הנך רואה שענין
(קונציטו) אחד שכלי פשוט הוא מתחקה במחשבתנו או מתקיים בזכרוננו לא באותה
הפשיטות האחרית אלא ברמיון אחד אחדי מתחלף היוצא מן הענין האחר הפשוט
והוא מתחקה בדבורנו עם רבוי נפרר של קולות נברלים במפפר. וזה כי חקוי
הענין השכלי במחשבתנו או זכרוננו הוא כמו חקוי השמש בספירי וחקוי היופי
האלקי בשכל נכרא וחקוי הענין ההוא ברבור הוא כחקוי אור השמש בגופים
המקשים וחקוי היופי והחכמה האלקית בחלקי העולם הנבדלים באופן כי תוכלי
להכיר דרך השפעת החכמה והיופי העליון בנמצאים לא בלבר במשל מהאור חשמשי
אלא גם במעלה יותר נאותה מחקוי הענינים השכלים בחוש הפנימי ובדבור החצוני,
נעמה: שמחתי מאר במשל זה שנתת לי מחקוי האור השמשי בשני מיני
מקבלים בסיפרי הדק ובמקשי הגס כחקוי הרוגמא האלקית השכלית בעולם הנברא
בשני הטבעים המקבלים הרותני השכלי והגשמי, והשמש הזה עם אורו כמו שכבר
אמרת לי איננו בלבר משל אל הרוגמא והשכל האלקי אלא הוא ג"כ דמות אמיתי
עשוי מאתו בצלמו, וזה כי באותו אופן שהשמש משפיע יופיו המאיר בפירור וחלוק
לגופים נבדלים עבים ומקשים משפיע השכל האלקי את הרוגמא והיופי /" בפירוד
בכ
ספר הויכוח פר
בכל העצמים הנבדלים שבחלקי העולם הגשמים ובאותו אופן שהשמש משפיע
יופי אורו המזהיר עם התחלפות אחרית בגופים הספירים הדקים כך משפיע השכל
האלקי את יופי הדוגמא שלו עם התחלפות אחרי בשכלים הנבראים אנושים שמימים
ומלאכים, אבל דבר אחר אני מתאוה לרעת בענין היופי הראשון כי אתה מניח
אותו שהוא צורה מצוירת או דונמא מכל המציאות הנברא גשמי ורוהני, ר"ל היריעה
והפרר שלו הנמצא בשכל האלקי שכפי אותו הסדר נברא הוא וכל חלקיו, ובהיות
הרוגמא הזאת של המציאות היופי הראשון והאמיתי כמו שאמרת ימשך מזה שיופי
העולם שהוא זאת הרוגמא על כל יופי אחר בהיותו ראשון וזה רבר בלתי נאות
בעיני, וזה כי חיופי של השכל האלקי עצמו הוא קודם בוראי ליופי הרוגמא והיריעה
הציורית הנמצאת בו והמושפעת ממנו כמו שיופי הסיבה להפועלת קודם ליופי
הפעול א"כ אין הרוגמא ההיא היופי הראשון כמו שאמרת אלא אותו של השכל
שממנו יצאת הרונמא ויופיה הוא הראשון.
חוב ב: הספק שלך מגיע מיריעה והבנה כוזבת נמשכת מצורך ההשתמש
במלות בדרך העברה, וזה כי מפני אמרנו שרוגמת העולם היא בשכל האלקי חשבת
שהרוגמא הוא דבר אחר זולת השכל שהיא בו,
נעמה: והרי הוא מחויב לומר כן כי הרבר הנמצא ברבר הוא בהכרח דבר
זולת אותו שהוא נמצא בו.
חובב: זה יהיה אם יעמר בו באמת אמנם הרוגמא איננה נמצאת באמת
בשכל האלקי אבל חוא השכל עצמו וזה כי דוגמת העולם היא החכמה העליונה
שבה נעשה העולם והחכמה האלקית היא הרבור והשכל שלו בעצמו וזה כי לא
בלבר בו אלא גם בכל שכל נמצא בפועל החכמה (ר"ל המושכל) והמשכיל (ר"ל
ההשכלה) והשכל עצמו הם דבר אחר בעצמו ואצלנו בלבר נראה אחרותו הפשוטה
בשלשה פנים אלו וכ"ש בשכל העליון האלקי הפשוט מאר שהוא מכל צר אחד
בעצמו עם החכמה שהוא הרוגמא א"כ יופי הרוגמא הוא היופי עצמו של השכל
ולא שהיופי יהיה בו כמו בנושא אלא עצמו או הרוגמא הוא היופי הראשון עצמו
שבשבילו כל דבר הוא יפה, |
נעמה: א לפי רעתך השכל האלקי איננו אלא ציור המציאות שבשבילו
נברא, חו בב: אננו דבר אחר באמת, נע מה: נמשך א"כ כי השבל האלקי
= יהיה בלבד לצורך מציאות העולם כיון שאיננו אלא הציור לברא אותו ובעצמו
לא יהיה לו שום מעלה,
ח וב ב: זה איננו נמשך כי השכל האלקי הוא בעצמו מעולה ועליון מאר
על כל המציאות הנברא וגם שאמרתי לך שהוא הציור שלו אין רצוני לומר שיהיה
נמצא בשבילו כמו כלי ותבנית אל הרברים המלאכותים אלא אני אומר כי בהיותו
שלם סאר נאצל ונמשך ממנו כל המציאות ברמותו וצלטו והרי הוא כ"כ יותר
מעולה מהמציאות כי כפי מה שהארם האמיתי הוא יותר מעולה מהדיוקן והדמות
שלו והאור יותר מהצל החופה עליו ולכן היופי העליון שבו הוא פשוט ובאחרות
שלם מאר, ובעולם הוא נמצא עם התחלפות אחרי מהכל האחרי עם החלקים הרבים
*חוק מאר מן השלמות שלו כמרחק העלול להסיבה הראשונה כפי מ"ש לך,
נ עמ ה: האחרות הפשוטה והאלקית הזו מישבת את רעהי ואנכי מכרת שהיופי
העליון הוא התכמה הראשונה ובהיותה מושפעת במציאות כלו ובכל אחר מחלקיו
מיפה אותם באופ]ן כי אין יופי אחר זולת חכמה משפעת או מושפעת, האחת ממציאה
והאחרת מוצאת, האחת פשוטה מאר ואחרית בתכלית והאחרת מתחלפת מתפזרת
מתחלקת
ספר הויכווז
מתחלקת ומתרבה אבל חיא לעולם ברמות אותה החכמה הראשנה והיופי העליון
האמיתי אבל מרבר אחד בלבר רצוני שתניח עור את רעתי וזה כי בהיות שהיופי
הראשון כמ"ש הוא תוכמה האלקית דונמת המציאות או השכל הנאצל שלו היה
נראה שהיופי של האל עצמו יקרם לזה ושיהיה הוא היופי העליון הראשון והאמתי
ואותו שאתה עושהו ראשון נראה יותר שהוא שני, וזה כי החכם קורם אל החכמה
והמשכיל אל השכל, א'כ היופי להראשון ראוי שיהיה אותו של השכל ותחכמה
שלו וכ"ש בהיות החכמה ההיא דוגמת המציאות חבנית וציור העולם הנברא כמ"ש
כי צריך שתודה שהאומן העליון הוא קודם לה וזה כי האומן צריך שיקרם אל
ציור התבנית של הפועל שלו ושהציור יהיה עלול תחלה מן האומן ועל הפעול
נעשה אח"כ ממנו ובהיות האומן העליון קורם לדוגמת המציאות צריך שהיופי
שלו יקרם אל הדוגמא ויופי הדוגמא הוא היופי הראשון של עולם הנברא, א"כ
היופי של הדוגמא והשכל הראשון או החכמה האלקית הוא השני בסרר היופי ולא
הראשון, והראשון יהיה אותו של האומן העליון ולא של הדוגמא כדבריך.
ח וב ב: יקר בעיני שהערת גם הספק הלז כי החרתו יביאך אל הנבול האחרון
מהענין הזה וישלים אותך בידיעת היופי העליון והאמיתי והראשון הקורם לכל
זולתו א'כ אתיר תחלה הספק שלך בנקלה בהראותי לך שהשכל הראשון לרעת
ארסטו הוא אחר בעצמו עם האל העליון בלתי נבדל טמנו ברבר אלא בטמלות
ובאופני דבורנויבאתרותו הפשוטה, וזה כי לפי דעתו המהות האלקי איננו אלא חכמה
עליונה ושכל שבהיותו אחרות פשוטה מאר הוא משפיע העולם האתו' עם כל חלקיו
מפוררים באחדות של הכל וכמו שמשפיע אותו הוא מכיר את כולו וכל החלקים
שלו וחלקי החלקים ביריעה אחת פשוטה, ר"ל בידיעתו את עצמו שהיא התכמה
העליונה שהכל נמשך טמנה כמו רמות וצלם אליו ובו היורע והידיעה הם רבר
אחר והחכם והחכמה והמשכיל והשכל והמושכל טמנו, ובהיות יריעתו אחת פשוטה
מאד בלי שום ריבוי לכן היא יריעה שלמה מהמציאות כולו ומכל אחר מהדברים
הנבראים והוא הרבה יותר עליונה ומעולה וברורה ובאופן יותר יקר מאר מהיריעה
הלקוחה מהרברים עצמם בפרטות מכל אחר, וזה כי הידיעה ההיא היא נמשכת
מהרברים הידועים ובהיותה נחלקת כמוחם היא מתרבה ובלתי שלמה. אבל יריעת
האל היא סיבה ראשונה לכל המציאות ולכל אחר מחלקיו ולמצך היא חפשית
מן ההפעליות. בהכרתו אותם ועם אחרות ופשיטות השכל יש לו יריעה שלמה
ובב'ת מהמציאות ומכל אחר מהנבראים ער החלק האחרון שלו. וא'כ כשנעין
במהות האלקי בררך הזה של ארסטו התר הספק שלך הוא מבואר כי בהיות שהאל
הוא בעצם החכמה שלו והוא השכל הראשון ודוגמת המציאות הנה היופי שלו
הוא עצמו יופי החכטה והשכל והרוגמא, והוא כמו שאמרתי היופי הראשון האמיתי
שכפי המושפע ממנו בפחות ויתר כל רבר מהמציאות הוא פחות או יותר יפה וכל
המציאות בכללו הוא היותר יפה בהיותו רמות אליו ומכל חלקיו חלק הטבע השכלי
הוא היותר דומה שהיופי מתחקה בו יותר בשלמות והוא המקבל מניצוציו יותר,
נעמה: אחר זה התשלום אינני צמא לשתות יותר בענין זה כי הרויתני כ'כ
בתשובתך זאת האחרונה שתאוותי הוא ששכלי ישיגנה ויתעצם בה יותר מלבקש
עור רברים אחרים, ומ"מ מפני שקראת הדרך הזה הראשון לתשובתך דרך ארסטו אם
אולי יש ררך אחר שאצטרך אליו נא תודיענו לי אעפ"י שאיננו ראוי לי מצר שכלי,
חוב ב: יש דרך להשיב אל הספק שלך בהסכים אליך על שהחכמה והשכל
האלקי רוגמת המציאות היא באיזה בחינה נברלת מהאל העליון והוא זולתו בי
נראה
ספר הויכוח | פה
נראה שכן קיים אפלטון וזה כי דעתו הוא שהשכל והחכמה האלקית (שהוא דבור
האל) איננה האל בעצמו וגם לא בהחלט דבר זולתו ונפרד ממנו אלא הוא דבר
אחר נמשך ויוצא ממנו בלתי נפרר ונבדל מאתו באמת כמו אור השמש, והשבָל "
הזה או החכמה הזאת הוא קורא אותה אומנת של המציאות ודוגמא שלה וכוללת
בפשיטותה ואחרותה כל העצמים והצורות של המציאות שהוא קוראן דוגמות ר"ל
כי כל היריעות של המציאות ושל כל חלקיה הן נכללין בתכמה העליונה ומן הידיעות
ההן כל הדברים הם מושפעים ונודעים ביתר והאל העליון (שלפעמים הוא קוראו
אותו הטוב העליון) אומר שהוא למעלה מהשכל הראשון והוא המקור שהשכל העליון
יוצא ממנו ואומר שאיננו אונטי (ר"ל מהוה) אלא הוא למעלה מהמהות כי העצם
הראשון הוא אונט"י המהות הראשון והשכל הראשון והדוגמא הראשונה והאל היה
מוצא אותו כ'כ נעלם מהשכל האנושי שכמעט לא מצא שם לייחם אליו ולכן רוב
הפעמים היה קורא אותו איפס"י (שפחרונו הוא איסו) בלי שם אחר מיוחר כי כל
שם שהשכל האנושי יכול להמציא ושהלשון החמרי יכול לרבר היה ירא שלא יתייחם
לשום תואר העליון (כמ"ש נורא תהלות) וכבר רצו קצת מהמשאיים (גם שלא בשלמות)
לילך בדרך זו כמו שהיו ן[' סנה ואלגזאלי והרמב"ם והנמשכים אחרירם האומרים
כי מניע הנלגל הראשון המחבק כל המציאות איננו הסיבה הראשונה אלא השכל
הראשון המושפע מיר מהסיבה הראשונה שהוא למעלה מכל שכל ולמעלה מכל
מניעי הגרמים השממים כמו ששמעת כבר כשרברנו בשתוף האהבה, אמנם אני לא
ארבר לך כלל על זה הרעת כי הוא דרך מורכב משני הדרכים של ארסטו ואפלטון
והוא יותר גרוע ופחות מכל אחר מהם,
נעמה: כפי הררך הזה של אפלטון נראה שהפפק שלי הוא חזק מאד וזה
כי בהיות האל העליון קידם אל השכל הראשון ראוי שהיופי שלו יהיה האמיתי
והראשון ולא אותו של השבכל הראשון כמו שאמרת ,
חובב: כבר הייתי מזומן להשיב עליו, דעי שהאל העליון אינו יופי אלא
מקור קודם אל היופי שלו והיופי שלו ר'ל היוצא ראשונה מאתו הא חכמתו העליונה. .
והרוגמא השכלית, וא"כ אעפ"י שזה הוא יוצא מהאל ונמשך ממנו מ"מ הוא היופי \
= האלקי הראשון והאמיתי אחרי כי האל איננו יופי אלא מקור אל היופי שלו הראשון
והאמיתי שהוא החכמה העליונה והדוגמא השכלית שלו, וא'כ גם שיונח שהאל החכם
או המשכיל יקדם (בבחינת מעלה) לשכלו או לחכמתו העַליונה לא מפני זה ראוי
לומר שיופיו יקרם אל יופי חכמתו עליונה לפי שתכמתו היא בעצמה היופי שלו
והקרימה שיש לאל ולתכמתו היא גם ליופיו שהוא היופי הראשון והאמיתי והוא
בהיותו ממציא את התכמה איננו יופי ולא חכמה אלא מעיין שממנו יוצא היופי
הראשון והחכמה העליונה, והיופי הוא בעצמו התכמה שבהיותה מושפעת לזולתו
היא מיפה את המציאית עם כל חלקיה באופן כי יש בעולם ג' מררגות ביופי הממציא
אותו והוא עצמו והטושפעים ממנו ר'ל יפה מיפה ויופי ויפה מיופה היפה המיפה
אב אל היופי הוא האל העליון והיופי הוא החכמה העליונה והרוגמא השכלית הראשונה
והיפה מיופה בן של היופי הוא המציאות הנבראת.
נע מה: הפשיטות העליונה שיש בררך זה השני של התרת הספק שלי היא
מגביה כ"כ את שבלי שבמעט אינו נראה לי היותו שלש אלא יותר נדמה לי היותו
ניצוץ מאותו השכל הראשון האלקי והחכמה העליונה, אמנם להניח את רעתי אמור
למה אין אתה קורא את העליון יופי כמו שאתה קורא לשכל הראשון שלו שלא,
הצטרך לתת אז מקור והתחלה אחרת ליופי כמו שאתה נותן.
.קסגות כל חובב
ספר הויכות
חוב ב: מפני שהחכמה זאת שתהיה היופי האמיתי ולא החכם שממנו היא
יוצאת , והטעם הוא כי היופי הוא דבר נראה או עם עיני הגוף או עם עיני השכל
מפני האותות והחן והאהבה והעונג שהוא מוליד ברואה הוא נקרא יופי, והנה
(במיש לך) אין שום ראיה שכלית ברואה יכולה להשיג אלא בחכמה האלקית אבל
בהתחלה הראשונה שלה אעפ"י שאפשר להכיר שהיא נמצאת ע"י הכרת החכמה
הנה.א"א לבחון ולהשיג בה דבר שיוכל להקרא יופי, ולכן הוא מתאר אותו היפה
העליון מקור והתחלה אל היופי והחכמה שהיא ניכרת ע'י הפועל שלה המסוהרו"
עס חלקיו הנערכים ברין הוא קוראה -יופי ראשון ואמיתי, וזה כי באחרותה והיותה
כוללת כל מררגות המהות או הרוגמות היא נראית יפה מאר בשכלים היכולים לעיין
בה, אמנם א"א להשיג יופי באופן זה באותה ההתחלה והמקור שלה הפשוט והנעלם
שאם א'א לקרא אותו בשם שיורה אותו בעצם, איך נוכל לייחס אליו יופי? וכבר
אוכל לתת לך המשל בזה השמש שהוא רמות גשמי מהאלקות הבלתי גשמי וזה
כ היופי היותר גדול שיכולים עיני הגוף לראוה מהשמש הוא אורו המקיף אותו
וגם בקושי גדול יכולים עיני בשר להביט בו היטב כרי להשיגו ומ"מ הם מכירים
שהוא האור העליון והראשון של העולם שכל אור אחר שבעולם נמשך ממנו כמו
שעושים העינים השכליים בתכמה העליונה היופי הראשון, אבל בעצמות הפנימי
של השמש שאותו האור הראשון המקיף והנקשר הוא נמשך טמנו אין עיני הבשר
יכולים להשיג בו שום הארה או יופי או זולת אלא לרעת שהוא גוף או עצם אחר
הנותן והמשפיע אותו האור היפה הרבוק עמו שממנו נמשכים כל האורות והיופי
שבעולם הגשמי, כמו שעיני השכל אינם יכולים לרעת דבר זולת היופי והחכמה
העליונה אלא שיש יפה וחכם אחר עליון שהוא מקורה, וכמו שאותו היופי הראשון
מהשמש הוא מושפע מהמאיר הראשון והוא משפיע ומוליר כל המאורים שהם היפים
הגשמיים שבמציאות כך היופי והחכמה העליונה ההיא היא נמשכת מהיפה או
מהמיפה העליון, והיא עם השפעתה עושה את כל היפים וזגשמיים והבלתי גשמיים
שבעולם הנברא.
נבע מה: אחרי זאת לא נשאר לי לשאול דבר ממך אלא שתאמר לי איזהו
משני אלו הררכים המתיישב בשכל יותר.
חוב ב: להיות שאני בעל תורת משה בחכמה האלקית אני אוחז הררך
השני כי הוא באמת מחכמת משה ואפלטון לפי שהיה לו יריעה בזאת החכמה
הקרומה יותר מארסטו לכן ררף אחריה וארסטו שהבטתו בדברים הנבדלים היהה
יותר חלושה לבלשי היות לו הלימור מקדמונינו המקובלים כאפלטון הכחיש את
הנעלם שלא הספיק להביטו והגיע אל היופי הראשון והחכמה העליונה, ובהיות שכלו
שבע ומסתפק בה לבלתי השיגו יותר גזר היותה ההתחלה הראשונה. לכל הרברים
אבל אפלטין לפי שלמר מן הזקנים במצרים הספיק לעיין יותר ולראוה ההתחלה
הנעלמת של החכמה העליונה או היופי הראשון ועשה החכמה התחלה שניה אל
המציאות נמשכת מהאל העליון שהוא התחלת כל הרברים. ואעפ"י שאפלטון היה
רבו של ארסטו כטה שנים מ"מ בהיות אפלטון תלמיר של זקנינו בדברים האלקיים
למר יותר. וממלמרים יותר חשובים ממה שעשה ארסטו ממנו כי התלמיר של התלמיר
אינו יכול להניע אל המלמר של התלמיה ועם שארסטו היה חריף מאר לפי דעתו
לא הספיק שכלו להתעלות בהשגת הרברים הנברלים כ"כ כשכלו של אפלטון והוא
לא רצה כמנהג האחרים להאמין אל רבו מה שכח שכלו לא היה מוכיח אליו. =
| נעמה;: אמנם אנכי אעשה כן בהמשכי אחר למורך בררכו של אפלטון, אבי[
. מה
ספר הויכות פו
מה שאוכל ואאמין לך בשאר בהיותך משיג יותר היטב ולמעלה ממני אבל רצוני
שתראה לי היכן רמז משה ושאר הנביאים הקדושים זו הרעת הצורקת של אפלטון,
חו בב, הרבורים הראשונים שכתב משה הם בראשית ברא אלקים את השמים
ואת הארץ והתרגום הירושלמי פירש מלת בראשית בחוכמא ואמר בחוכטא ברא
אלקים ית שמייא וית ארעא, מפני שהחכמה בלשון עברי נקראת ראשית כמאמר
שלמה ראשית חכמה ואות הבי"ת יש לפוחרה עם, הביטי איך בראשונה הורה לנו
שהעולם נברא בתכמה ושהתכמה היתה ההתחלה הראשונה לבריאה כי האל העליון
הבורא ע"י חכמתו העליונה שהיא היופי הראשון ברא ועשה כל המציאות הנברא
יפה באָופן כי המלות הראשונות של תורת משה הורו לנו השלשה מררגות שהם
האל היפה, והחכמה ורעולם והחכם שלמה ע'ה תלמירו של משה ונמשך אחריו ביאר
את דבריו אלו הראשונים בספר משלי באומרו ה' בחכמה יסר ארץ כונן שמים
בתבונה בדעתו תהומות נבקעו ושחקים ירעיפו של ושם למד דעֶת ואמר בני אל
יליזו מעיניך נצוד תושיה ומזימה ויהיו חיים לנפשך וגו' הנה שלא היה אפשר
לכתוב זה הרבר יותר מבואר,
נעמה: גם ארסטו מודה שהאלקים עשה הכל בתכמה כמו אפלטון אלא
ההפרש שביניהם הוא כי הוא מניח היות החכמה והאל דבר אחד בעצמו ואפלטון
אמר שהחבמה נמשכת מהאל ואתה אמרת שרעת אפלטון בזה הוא רעת משה
רצוני שתראני ההפרש הזה מבואר בכתובים, . :
ח וב ב: קדמונינו ז'ל דברו בזה בבירור לא אמרו האל החכם ברא או בררך
של. חכמה ברא אלא אמרו בחכמה שר"ל עם חכמה ברא אלקים להורות שהאל
הוא הבורא העליון והקכמה הוא כלי ואמצעי שע"י היתה הבריאה, ותראי זה יותר
מבואר במאמר החפיר רהע"ה שאמר ברבר ה' שמים נעשו וברוה פיו כל צבאם
הדבור הוא ההכמה ודימה אותה אל הרוח היוצא מהפה שכך התכמה יוצאה מהחכם
הראשון ואין שניהם דבר אחר כמו שהניח ארסטו, ולברר, הענין יותר ראי כמה
בביאור דבר שלמה במשליו ג"כ שהתחיל באומרו אני חכמה ופירש איך היא
כוללת כל המעלות והיופי שבעולם הכמות תבונות מלאכות ומציאות המעלות ולבסוף
אמר ל*"עצה ותושיה אני בינה לי גבורה בי מלכים יטלוכו ורוזנים יחוקקו צרק
אני אוהבי אהב ומשחרי ימצאנני עושר וכבור אתי הון עתק וצרקה וגו' להנחיל
אוהבי יש ואוצרותיהם אמלא , ואחרי שסיפר כמו שראית איך כל יריעח ומעלה
ויופי שבמציאות באים מהחכמה האלקית שהיא נותנת אותם בשופע לאוהביה בהיותו
מבאר מאין יצאת התכמה העליונה נמשך ואמר ה' קנני (ר"ל המציאני) ראשית
דרכו קרס מפעליו מאז מעולם נסבתי מראש מקרטי ארץ. באין תהוטות חוללתי
באין מעינות נכברי מים, בטרם הרים הטבעו לפני גבעות חוללתי ער לא עשה
ארץ וחוצות וראש עפרות תבל, בהכינו שמים שם אני בחוקו חוג על פני תהום בשומו
לים חוקו ומים לא יעברו פיו בחוקו מיסדי ארץ ואהיה אצלו אמון (ר"ל אומנות) ואהיה
שעשועים יום יום משחקת לפניו בכל עת משחקת בתבל ארצו ושעשועי את בני
אדם ועתה בנים שמעו לי ואשרי דרכי ישמורו וגו', -הביטי נעמה כמה בבירור
חורה לנו שלמה המלך ע'ה שהתכמה העליונה היא יוצאת ונאצלת מהאל העליון
ואינם דבר אחר בעצמו כרעת ארסטו וקראה ראשית דרכו מפני שררך האל היא
בריאת העולם והתכמה העליונה היא ראשיחה שעמה נברא העולם והוא מבאר
שהתכמה היא מאמר משה בראשית ברא וכו'. וביאר שואת החכמה הראשונה היא
ההשפעה
ספר הויכוח
ההשפעה הראשונה האלקית קודמת לבריאת המציאות כי על ירה נברא העולם
וכל חלקיו. וקרא אותה כמו שקרא אפלטון אמון אומנות כי היא האומנות או
המלאכה שעשה בה האל כל המציאות ר'ל שהיא הריוקן או הציור שלו ואמר
שהיתה אצלו להורות שהנאצל אינו נפרד בעצם ממקורו אלא הם דבוקים, ואמר
שכל הרברים היפים המענגים בשעשוע ושחוק הם נמשכים ממנה בין בעולם השמימי
בין בארצי, וביאר שכל היופי שלה בארצים הוא שפל וכמו שחוק בערך אותו
שהיא משפעת בבני ארם וזה כי כמו שאמרתי לך כמו שיופי השמש הבהיר הוא
מתחקה בספירים הדקים יותר בשלימות מבגוף המקשי כך היופי הראשון שהוא
החכמה. העליונה הוא מתחקה בשכלים הנבראים מלאכים ואנושים הרבה יותר
בשלמות ובאמת ממה שהיא עושה בכל שאר הגופים שבמציאוה, והחכם המעולה
הזה שהע'ה לא בלבר ביאר אצילות הרוגמא הזאת שהיא התחלה וראשית אל
הבריאה בתואר ובשם חכמה אבל ביאר אותה ג"כ בתואר ובשם יופי בשיר השירים
שבהיותו מרבר בה אמר כולך יפה רעיתי ומוס אין בך, הביטי כמה בביאור הורה
את היופי העליון מהדונמא של החכמה האלקית בהיותו מניח היופי בכולה בלִי
ערוב של שום פגם מה שא"א לומר משום דבר יפה המקבל מזולתו, וזה כי מצד
הקבלה אין המקבל יפה אלא הוא בעל חפרון באותה בחינה באופן כי מקבל
היופי איננו כולו יפה וקראה רעיה לפי שהיתה רעיה וחברה לו בבריאת העולם
כמו המלאכה אל האומן. ובמקום אחר פירש האחרות והפשיטות שלה כשאמר ששים
המה מלכות וכו' אחת היא יונתי תמתי וגו' ואמר' עוד יונתי בחגוי הסלע בסתר
המררגה הראיני את מראיך השמיעני את קולך כי קולך ערב ומראך נאוה. ביאר
האחרוה הפשוט של היופי העליון ואין הוא נסתר במררגה העליונה אשר לו על
כל הנמצאים הנבראים. ואמר לו שירצה להשפיע היופי בגופים שבמציאות במראה
כלומר באופן נראה ונגלה ואמר עור שישפיענו בדרך קול וריבור ר"ל בררך חכמה
אל השכלים הנכראים, וכמה דברים אחרים כתב המלך החושק הזה מהיופי העליון
בשירתו שאניחם כרי שלא להאריך ואומר לך בלבר כי כמו שהורה היות החכמה
מהרוגמא האלקית יופי עליון כך קרא יפה את האל העליון שהיופי יוצא ממנגו
באומרו הנך יפה דורי אף נעים אף ערשנו רעננה. ר"ל שאיננו יפה מצר קבלתו
היופי כמו האחרים אלא הוא עליון משפיע היופי והורה הקשר ודבקות חיופי
העליון המישפע עם היפה העליון המשפיעו באומרו אף ערשנו רעננה, ר"ל שרבקות
האל עם היופי העליון עושה כל המציאות רענן ויפה, ועור הוא ג'כ מבאר בפ'
קהלת היופי המושפע בכל המציאות באמרו את הכל עשה יפה בעתו, ולקח זה
המאמר ממשה שאמר וירא אלקים את כל אשר עשה והנה טוב מאר. כי בכל
חלק מהעולם אמר וירא אלקים כי טוב ובכל אמר טוב מאר וטוב ר'ל יפה שלכן
אמר בו לשון ראיה כי לעולם הטוביות הנראה הוא יופי ואמר שראהו אלקים כי
טוב להורות שהראיה האלקית וחכמתו העליונה עשתה כל חלק מן העולם היפה
בהשפיעה אליו יופי ועשתה את כולו יפה וטוב מאר בהשפיעה בו כל התכמה
והיופי האלקי בחבור אחד יחר,
נעמה: הנני משלמת תודה לך על תשובהך אל הספק שלי ויוהר על היותה
עם הוראה כ"כ מבוארת ועליונה מהחכמה האלקית הקרומה של משה והריני מפויסת
ביריעת היופי הראשון כי הכרתי שהיא +באטת החכמה האלקיה העליונה הזורחת
בכל המציאות והמיפה כל אחד מהלקיו עם כלו ורצוני שתאמר לי בלבר איך
המלך שלמה בשיר השירים מניח אהבח בין היפה העליון והיופי העליין וזה כי
בהיותו
ספר הויכוח פו
בהיותו אוהב. יהיה למטה (במררגה) מהיופי הנאהב כפי מה שהורתני, ואתה מניח
עתה שהוא הקורם הממציא אותו וזה נראה סתירה,
חובב: נם את זה אגיר לך כרי להפים דעתך, הנך יודעת כי שלמה ושאר
חכמי תורת משה רעתם הוא שהעולם מושפע כמו בן מהיפה העליון כמו מן האב
ומהחכמה העליונה יופי האמיתי כמו מן האֶם, ואומרים שהחבמה העליונה חושקת
ואוהבת היפה העליון כמו הנקבה אל הזכר השלם ובהיות היפה העליון מחזיר
האהבה אליה היא מתעברת מהיכולת העליון של היפה העליון ויולדת את המציאות
היפה בן השלם שלהם עם כל חלקיו, וזהו רמז האהבה והחשק שאמר שלמה בשיר
| השירים מהרעיה עם היפה הנאהב, ולפי שיש לו אצלה דין נאהב בהיותו התחלה
וממציא אליה יותר ממה שיש לה אצלו בהיותה עלולה ומושפעת ממנו לכן תראי
= כי לעולם היא קוראה אותו דוד ר'ל נאהב כמו השפל אל המעולה והוא איננו
קורא אותה דודה או נאהבת אלא רעיתי יונתי תמתי אחותי כררך המעולה אל
השפל וזה כי היא עם האהבה שלו נעשית שלמה ומסירה את עקרותה בהתעברה
ויולדת את שלמות המציאות, אבל האהבה בו איננה לקנות שלמות כי א"א להוסיף
אליו אלא להקנותו אל המציאות בהולידו אותו שהוא כמו בן לשניהם אעפ"י
שגם בו נולרה שלמות צרופית לפי שהבן השלם הוא משלים את האב אבל לא שלמות
עצמית ואמתית כמו בחכמה עצמה ולרמיון זה נולד האדם שהוא עולם קשן מהזכר
השלם ומהנקבה הבלתי שלמה, וגם בשמים יש השמש והירח שבהיותם כמו איש
| ואשה אוהבים זה לזה (כמי שכבר אמרתי לך) הם מולידים כל הרברים בעולם השפל,
נעמה: אכ זיוג האיש והאשה הוא דמות אל זיוג הקרוש האלקי מהיפה
העליון והיופי והחכמה העליונה שממנו נולרה כל המציאות אלא שיש הפרש זה
בחכמה העליונה כי מלבר שהיא אשת היפה העליון היא ג'כ בן נאצלת ממנו
ראשונה. ח וב ב. גם מזה תראי דמיונו בזיוג האנושי הראשון כי חוה לוקחת
תחלה מארם כאלו היא בתו באמת ואחר כך היתה לו לאשה בזיוג ומכל הרכוש
הלז אחשוב שתכירי היטב איך האהכה של המציאות נולדה מן החכמה והיופי
העליון שהוא כאב ומההכרה שיש אל השכל הראשון הנברא המניע את הגלגל
העליון אל זה היופי והוא מתאוה וחומר אל מה שחסר לו מהיופי העליון ומההכרה
אליו שזה השכל הוא כמו אִם, וכן כל אהבה פרטית היא נולרת טמקבל היופי
העליון ומההכרה שיש אליו למי שחסר ממנו והוא מתאוה להתאחר עמו והאהבה
היא לעולם יותר גדולה כפי היות קבלת היופי העליון וההכרה לו למי שחסר
ממנו יותר גדולים והאוהב הוא יותר מעולה כפי היות היופי הנאהב יותר גדול
כי הרברים היפים מאר הם עושים את אוהביהם יפים מאר. א"כ ברין הוא נעמה
שנעזוב מיני היופי הקטנים המעורבים עם שלילת צורה ופגם וכעירות כמו שהם
כל מיני היופי החמרים והגשמים וכך ראוי שנאהב מהם כשיעור שיספיק להביאנו
להכרת ולאהבת מיני היופי השלמים הבלתי גשמים וכך נשנאם ונברח מהם כפי
מה שהם מונעים לנו השגת הטובים הרוחנים ושעיקר אהבתנו ההיה למדרגות היופי
הנפרר מהחומר משולל צורה ומהגשם הבעור כמו שהם המעלות והחכמות שהם
יפים לעולם ונעדרים מכיעור והפרון וגם בהם נעלה ממיני היופי הקטנים אל
הגדולים ומהבהירים אל היותר בהירים באופן שיביאו אותגו אל ההכרה ואהבת
לא בלבר אל השכלים היפים נפשות ומניעי הגרמים השמימים אלא גם אל היופי
העליון ואל היפה העליון הנותן כל יופי וחיים ושכל ומציאות ונוכל לעשות זה
כשנעזוב המלבושים הגשמים וההפעליות החמרים לא בלבר בבזותנו היופי הקטן
שלהם
ספר הויכוח
שלהם. בעכור אותו העליון שממנו יותר הוא והיותר טעולים ממנו אלא שג"כ
נשנאהו ונברח ממנו להיותו המונע אותנו מהגעחנו אל היופי האמיתי שהטוב שלנו
חלוי בו וכרי לראות אותו צריך שנלבש מלבושים רוחנים טהורים וזכים בעשותנו
כמו הכהן הגרול שכשהיה נכנס ביוה'כ בבית קרש הקרשים היה עוזב בגרי הזהכ
המשובצים באבנים טובות והיה משיג החן האלקי והפליחה עם בגרי הלבן הזכים
כי בשתגיע רבקותינו אל היופי העליון ואל היפה העליון תהיה אהבתנו בו כ"כ
חזקה שנעזוב כל דבר אחר כדי לאהוב אותו בלבר עם כל כחות נפשנו המשכלת
המתאחדת בשכלה הפשוט וע"י זה נהיה יפים מאוד כי האוהבים של היפה העליון
הם נעשים יפים מאר ביופיו העליון וא נשיג את אחדותו הנעים שהיא ההצלחה
האחרונה והאושר הנחמר אל הנפשות הזכות והשכלים הפשוטים, וזה כי בהיות
היפה הראשון המוליר אותנו והיופי הראשון הוא יולרתנו והחכמה העליונה בן
אבינו אשר יצאנו משם לכן הטוב והאושר שלנו הוא תלוי בחזרתגו בה ובהתקרבנו
אל קרובים בהיותנו מוצלחים במחזה הנעים ובאחדות המנהיג שלהם,
נ עמה. יעשה האל שלא נשאר בדרך נעררים מעונג נעים כזה ושנהיה מאותם
שהם נבחרים להגיע אל ההצלחה האחרונה והאושר התכליתי. וה:ה משאלתי הרביעית
שהיא ממי נולרה האהבה אני מפוייסת ממך כמו מהשלשה הראשונות שהן אם נולדה
ואימתי נולדה והיכן נולדה האהבה, ונשאר לך בלבר להשיב לשאלתי החמישית
שהיא למוה זה נולרה האהבה במציאות ואיזהו התכלית שבעבורו נמצאת,
ח וב ב: אחרי מה ששמעת בתשובת הארבע שאלות הקורמות במולד האהבה
אין צורך להאריך בתשובת האררונה הזאת, התכלית שבשבילו נולרה האהבה בכל
המציאות נוכל להכירו בנקלה כשנעיין לתכלית האהבה המיוחדת לכל אחר מהפרטים
האנושיים וזולתם, את רואה כי תכלית כל אהבה הוא תענוג האוהב ברבר הנאהב
כטו שתבלית השנאה הוא מניעת הבאב שנותן הרבר השנאוי וזה כי התכלית המושג
ע'י האהבה הוא הפך לאותו שמונעת השנאה וכן האמצעיים שלהם הם הפכיים
כי האמצעיים של האהבה הם חקות ורריפת העונג, של השנאה הם יראת ובריחת
הכאב, א"כ אם תכלית השנאה הואה רחקת הכאב בהיותו רע וכעור הנה תכלית
האהבה הוא ההתקרבות על העונג להיותו טוב ויפה, 9
נעמה: אכ חובכ אתה גוזר שתכלית כל האהבה הוא העונג? חו ב ב, כן
אנכי גוזר בוודאי, נ ע מה: א'כ אין כל אהבה חמרת דבר יפה כמו שגדרת אותה,
חוב ב: איך ימשך זה? גנ עמה: לפי שיש כמה תענונים שאין היופי נופל
בהם ולע"א כי אותם המענגים יותר בשלמות כאותם של הטעם עם המתיקות ושל
הריח עם הנעימות ושל המשוש לא בלבר עם ההמזגה הנאותה המתקנת תגבורת
ההפך האחר עם האחר בהביאה אותם אל המזג כמו החום עס הקור והקוך עם
החום והיבש עם הלח והלח עם היבש וזולתם אלא בפרט התענוג החזק הבשרי
מהתשטיש העורף לכל תענוג אחר גשמי, הנה אין היופי נופל בשום אחר מהם
ולא יאות לקרותם יפים ולא כעורים וקצתם הם מונחים תכליתיות אל האהבה וזה
כי כולם הם מושגים ע"י רצון וחמרה, א"כ הגרר האמיתי אל האהבה איננו חמרת
יפה כמ"ש אלא חמרת עונג בין שיהיה יפה או בלתי יפה. חוב ב: גם כי (כמו,
שכבר אמרתי לך) אהבה חמרה תאוה ורצון ושמות אחרים הדומים להס הרבה'
פעמים משתמשים בהם בהרחבה בכוונה אחת מ"מ בהיות הדברים הנאמרים בכוין
ובדווק יהיה איזה הברל ברמזים שלהם שקצתם יהיו מתחלפים וקצתם יהיו פחות
או יותר כוללים, האטת הוא שכל אהבה היא חמרה אבל אין כל חמדה אהבה
אמיתית
ספר הויכוח פח
אמיתית משובחת שהיא אותה שגדרתי לך, וזה כי עס כל תענוג יש חמדה וכל
חמדה היא לתענוג אבל לא עם כל תענוג יש אהבה אעפ'י שעם כל אהבה יש
התענוג בהיותה תכליתה המיוחד א'כ קצת מהתענוגים הם תכליות לכל אהבה והם
כלם תכליתות לחמרה והחמרה היא כמו סוג משותף לאהבה ולבלתי אהבה,
נעמה: א'כ האהבה היא אתת ממיני החמרה? חוב ב: כן באמת, נעמה,
והמין האחר שאיננו אהבה איך תקראנו? חו ב ב: אקראנו תאוה בשרית, נ עמה:
איוה הבל אתה עושה בין האהבה והתאוה אם התכלית של שניהם אחר בעצמו ר"ל
העונגא"כ איך אתה עושה אותם כ"כ מתחלפים?
= | חובב: אמת הוא כי תכלית כל אחר מהם הוא התענוג אבל הכלית האהבה
הוא התענוג חשָה ושל התאוה הוא התענוג הבלתי יפה, נ ע מה: אם תכלית התאוה
יהיה התענוג הבלתי יפה הנה יהיה מכוער ומלבר שהוא זר שתכיעור יענג כי הטבע
בורח ממנו שהוא כמו הפכו ורורף את היפה שהוא נאהב , עור הוא נמנע, וזה כי
כל מכוער הוא רע כמו שכל יפה הוא טוב והחמרה איננה לעולם רעה כי ארסטו
אומר שהטוב הוא אשר הכל יכספוהו ויחמרוהו, חו ב ב: פעם אחרת הוכחתיך על
השיבוש הזה שחשבת בי כל בלתי יפה הוא מכוער ואינו כן, כי יש כמה דברים
שאינם יפים ולא כעורים כי לא בטבעם שום אחד משני הפנים ר"ל יופי וכיעור
ועכ"ז הם כולם תענוגים כמו כל אותם שזכרת, נע מה: הרי לא תכחיש שכל
יפה טוב, חוב ב: לא, נ עמה: א'כ הבלתי יפה הוא בלתי טוב הוא רע ואותם
התענוגים הבלתי יפים יהיו רעים והוא שקר וזה כי הם נחמדים וכל נחמר הוא
טוב, חובב: גם בזה את טועה כי אעפ"י שכל יפה הוא טוב אין כל טוב יפה
ואעפ"י שכל בלתי טוב הוא רע ובלתי יפה אין כל בלתי יפה רע ובלתי טוב, וזה
כי הטוב הוא כולל יוהר מהיפה ולכן יש איזה טוב יפה ואיזה טוב בלתי יפה
וכל תענונ הוא טוב מצר שהוא מענג, ולכן הוא נחמר אבל אין כל תענוג יפה
אלא יש תענוגים טובים ויפים ואלו הם תכליתות לחמדה שאיננה אהבה אלא
תאוה בשרית ביחור,
נעמה: הבנתי היטב ההברל שאהה מניח בין חמדת האהבה והתאוה כי
לאוחה של אהבה תכליתיותיה הם התענוגים הטובים והיפים ולאותה של התאוה
הטובים ובלתי יפים, ונפלאתי למה הסכמת לדברי והנחת שכל תענוג הוא טוב
מפני שהוא נחמר וכל נחמר הוא נחמר וזה אם שהוא לקוח מרברי ארסטו שגרר
הטוב הוא אשר הוא נחמר ונכסף ובשביל התהפכות הגדר עם הנגדר כמו שכל
טוב הוא נחמר צריך שכל נחמד יהיה טוב, מ"מ אנו רואים בהפך כי הרבה
תענוגים אינם טובים אבל רעים ומזיקים לא בלבר אל הבריאות והחיים של הגוף
האנושי אלא גם לתשועת נפשו וחייה ועכ"ז הם נחמרים לרבים שאל'כ, לא יררפו
אותם, וא'כ כל המדה איננה לרבר טוב ואין כל חמרה טובה ולא כל תענוג הוא
טוב אלא הרבה חמרות ותענוגים הם הפכים זּמפסיָדים לטוב האנושי,
חוב ב: בעבור מאמר ארסטו לא היף מחויב לחסכים שבל חמרה תהיה
טובה וזה כי הוא לא אמר שהטוב 81 אֶשר נחמל ונְכְסף אלא שהטוב הוא אשר
הכל חומרים אותו, והגדר הזה הַוּא: מתהפך היטב עם הטוב הנגדר וזה כי מה
שהכל חומרים אותו הוא באמת טוב.. > ] |
נ עמה: ומהו הטוב הלו שהכל יחמדוהו ? ח וב ב: ארסטו עצמו ביאר.
אותחו ואמר שהוא הידיעה והתחיל ספרו במה שאחר הטבע כל האנשים חומרים
לדעת וזה אינו בלבר טוב אבל אמת ויפה לעולם, והרי שאין גנ מכריח אותגו
ש ומר
.,
ספר הויכות
לומד שכל נחמר רוא טוב, ג ע מה: א'כ למה הסכמת לי עליו וגם קימת אותו?
ח וב ב: מפני שכן היא באמת, כי תכלית הרצון והחמדה הוא הטוב וכן מה שהוא
נחמר הוא נחמד בבחינה שהוא טוב ומענג וכן כל מענג (מצר היותו מענג) צריך
שיהיה טוב ונחמר, אמנם החמרות וההענוגים הנחמרים הם כמו החומרים שקצתם
הם ממוזגים בעצמם וכן החמדות שלהם הם הענוגים ממוזגים ויש חומרים אחרים
שהם בעצמם בלתי ממוזגים וכן החמרות שלהם הם לתענוגים בלתי ממוזגים,
נעמה: א'כ לא יהיו טובים, חוב ב: אינם טובים בעצמם באמת אבפ
הם טובים להם לפי שנראים לרם טובים ובבחינה ההיא הם חומדים אותם, וזה
כי תבונתם הבלהי ממוזגת מטעה אותם תחלה בשכלם בשפטם ואח'כ בחמרה
ובתענוג הנחמר שבהיותו רע יחשבוהו טוב, א'כ הרי יש תענוגים שאינם טובים
גם שנראים טובים וכן יש חמריות לרברים בלתי טובים שהוא הפך אל מה שהסכמת
לי עליו וקימת אותו,
חובב: כמו שכל תענוג הוא נראה טוב כך יש בו איזה דבר טוב שהוא
המראה אותו טוב והחמדה נוטה אליו מצר הטוב שיש בו, ואת רואה כי התענוג
(מצר שהוא תענוג) הוא דבר טוב כמו שהצער והכאב ההפכי לו (מצר שהוא
כאב) הוא רע, א'כ ברין הוא שכמו שכל כאב הוא צער הארם מתעב וירא ובורח
אותו שכך יחמוד ויקוה וירדוף כל תענוג,
נ עמה: א'כ איך אמרת שיש כמה תענוגים רעים ובלתי ממוזגים ושכך הס
החמרות והחומדים שלהם ?
חוב ב: יתכן שימצא בנושא אחד רע וטוב לא בצר אחר אלא בצררים
מתחלפים כי רבר אחד אפשר שיהיה טוב בחלק אחר ממנו קטן ונגלה אבל הוא
רע ברובו ובפנימיותו ועצמותו וכך הם התענונים הרעים ובלתי ממווגים שמצר
שהם מענגים הס טובים ונראים טובים אבל בעצמם הם רעים, וזה כי הטוב שיש
להם בצורתם הוא מחובר עם רוע החומר ושקוע בתוכו ולכן הם בעצמס רעים
ויש להם איזה דבר טוב בנגלה שהוא מענג וגם זה איננו טוב גמור ולא נראה
ומענג אל הכל אלא בלבר אל הבלתי ממוזגים החומרים "אותו שהטוב המעט
שבהם מושך אותם בלי התבוננות אל הרע המרובה העומר תחתיו, אבל אותו
הטוב המעט החיצוני אינו מטעה הממוזגים לפי שהם מכירים הרע הגדול המעורב
בו, ולכן אינם שופטים היותו מענג ולא נחמר אלא כוזב אמיתי שראוי לתעבו
ולירא ממנו ולברוח אותו. ויש מאלו ררבה בתאוה הבשרית כי רוב תענוגי הטעם
והמשוש במשנל ושאר שעשועים הם רעים ומזיקים,
נ ע מה: והרי יש קצת מאלו התענוגים הבשרים שהם באמת טובים, חוב ב:
הם אותם שהם ממוזגים ההכרחים אל החיות האנושי ואל התולרה כי עם שהם
תענונים בשרים הם נאותים, לפי שהם משוערים וממוזגים מן השכל שהוא מקור
הרברים הנאותים והחומדים והחמרות של אלו הם באמת מעולים ונאותים, נ ע מה:
ההברל הזה מטובים ורעים אולי נמצא בתענוגים היפים כמו בבלתי יפים?
חוב ב: הוא גדול בהם וזה כי יש כמה דברים נאהבים בבחינת יפים שאעפ"י
שיש להם איזו צורת יופי מדומה שעושה אותם נאהבים הנה היופי הרוא הוא
כ'כ מנוצח מהגנאי והכעור של חמרם שהם באמת כעורים ולא נאהבים אלא
ראוים להיות שנואים ומרוחקים, ומזה המין הוא יופי הזהב והקשוטים והמרגליות
ושאר הדברים החמרים המותרים ובלתי הכרחים אל החיות שהאהבה שלהם נקראת
באמת (קופידיטה) וכילות וכך הם הספורים וההלצות והשירים היפים שהם שקולים
ועם
ספר הויכוח "פט
ועם חרוזים וענינם הס דברים מגונים וכעורים וכן כל המחשבות הנאות והציורים
הנאים לפי הנגלה, והשכל חושבם כעורים, ומזה המין הם הכבוד וההתפארות הבלתי
הגון והממשלה והממלכות שלא כרין שלהיותם יפים לפי הנראה הם נחמרים עם
שהם בעצמם כעורים ובלתי נאותים והאהבה שלהם נקרא גאה גאון וחמדת כל
מיני הרברים הנחמרים שהם יפים וטובים מדומים (לפי הנראה) ולא בעצם הם
נקראיט בכלל (ליביריני) יצרים,
נעמה: א'כ לפי זה יש ארבעה פנים של תענוגים שנים טובים ויפים
ושנים טובים ולא יפים האחר מהטובים והיפים הוא בעצם והאחר מרומה וכן
מהאחד הטובים ובלתי יפים הוא טוב בעצם והאחד טוב מדומה ועתה ההברלים
בחמרות ובחומרים הם אולי כמספר הזה?
חוב ב: בחמרות כך הוא, שיש בהם כל הד' הבדלים של התענוגים התמודים
אבל בחומרים אין להניח מהם אלא שני מינים ר'ל ממוזג ובלתי ממוזג או נאות
ובלתי נאות, הממוזגים הם חומדים התענוגים שהם בעצם יפים וטובים או טובים
ובלתי יפים והבלתי ממוזגים חומרים אותם שהם כך לפי הנראה אבל לא בעצם
ובאמת וההברל הוה נמשך מהטוביות והיופי הנמצא בנפש של החומדים כי אותו
שהוא טוב ויפה הוא אוהב התענוגים שהם יפים באמת וחומד את הטובים באמת
ואותו שאין לו טוביות ויופי בעצם אלא בנגלה הוא אוהב התענוגים היפים לפי
הנראה ולא בעצם גם כי בין שני המינים אלו יש אמצעים מורכבים משניהם כי
יש אנשים שהם ממוזגים ונאותים במקצת תענוגים ובלתי ממוזגים באחרים ויש
שהם ממוזגים ברובם ובלתי ממוזגים במעוטם ויש אחרים שהם בהפך ומ"מ ראוי
שיתוארו בשם אותו הצר שהם נוטים אליו יותר נאות או בלתי נאות.
נעמה: הבנתי איך כל תענוג הוא טוב מרומה או עצמי ולכן הוא נחמר,
ואותם שמלבר היותם טובים הם ג'כ יפים מרומים או אמתים, לא בלבר הם
נחמרים אבל הם ג'כ נאהבים ולפיכך אמרת שתכלית האהבה הוא התענוג האוהב
בדבר הנאהב וכן ראוי שיהיה תכלית החמרה עונג החומר ברבר הנחמד כיון שאין
ביניהם הבדל אחר אלא שהחומד הבלתי אוהב הוא חומר הרבר בבחינת שהוא
טוב והוא בלתי יפה בעצם או לפי הנראה לו והחומר האוהב הוא אוהב הרבר
= בבחינת שהוא טוב והוא יפה באמת או לפי הנראה לו אמנם רצוני לדעת ממך
חובב איך זה התכלית של האהבה יתיחם עם אותו שאמרת לי בגררה הראשון
שהוא חמרת התאחרות כי ההתאחרות נראה שהוא דבר זולת התענוג. =
חור בב, אבל הוא רבר אחר בעצמו כי התענוג איננו אלא התאחרות המענג
והמתענג כמו שאמרתי לך בין שיהיה טוב בלבר בין שיהיה ג'כ יפה או שיראה
כך אל החומר באופן כי אמרנו בתכלית האהבה שהוא התעננות האוהב ברבר
הנאהב הוא כאומרנו שהוא התאחדות האוהב עם הרבר הנאהב,
נעמה: הבנהי גם את זה, אבל נשאר לי עוד ספק אחר שאתה עושה התענוג
תכלית לכל אהבה ובאופן זה כל אהבה תהיה מן הערב וכבר אמרת לי כי דעת
ארסטו שהם ג' מיגי אהבה ערב ומועיל ונאות א'כ איך אתה עוזב השנוים העקרים
ועושה את כול -- והעונג בהיותך מניח שהעונג לברו הוא תכלית לכל אהבה,
חובב: אעפ'י שארסטו הוא מחלק האהבה בשלש מינים כמ"ש וקרא
אתר מהם בלבר ערב, דעי כי"תכלית כל אחר משלשתם הוא הערבות והעונג. וזה
כי האוהב התענוגים הגשמים הוא משתרל להתענג בהתאחדותו ברברים ההם
והאוהב הדברים המועילים וחומר לקנותם הוא בעבור העונג שמשיג בקנינם והמצאי
.קסוע 5 רבים
רבים שריח המועיל מענג להם הרבה יותר מהמאכלים והמשקים המתוקים ומפועל
התשמיש הבשרי ולכן כמה פעמים הם מניחים דברים אלו כרי לרדוף התועלת
וכן ענין הנאות לאוהב. אותו הוא מענג מאר והאוהב הוא חומר להשיג תענוג הקנין
הנאות א"כ התכלית של כל אתחת מהאהבות הללו לבסוף הוא התענג האוהב באחדות
הדבר הנאהב בין שיהיה ערב או מועיל או נאות,
נעמה: א'כ ארסטו למה קרא. לאחת מהן בלבר ערב ותאר את השאר
בשמות אחרים?
וב ב: מפני שלפי ההרגל ההמוני התענוגים הבשרים הס הנקראים מוחזקים
אצלם לתענוג באמת ולא שבאמת הס כך כי העונג ההלוי בהם הוא היותר קטן
להיותם שפלים וחומרים ורובם הם משוללים מיופי והם נחמדים יותר מהיותם
נאהבים כמו ששמעת. ואם יש להם איזה יופי הוא כבוש בשפלות החומר שהוא
שקוע בכעירותו וטוביותם מתבטל ברוע שבהם ולכן הטוביות והיופי הנמצא בהם
הוא בלבר לפי הנראה לא בעצם, אמנם ארסטו תואר אוחם כפי דעת ההמון בשם
הערב. והמועיל אעפ"י' שאיננו מענג אל רבים פחות מהערב הבריל אותו לקרותו
בשם מועיל אם להיות התועלת אצלו במררגה מהתענוג יותר גדולה ואם באמת
מפני שהתענוג שלו להיותו כדמיון הרותני איננו כ'כ חמרי ומוחש כמו התענוג
הבשרי והנאות אעפ"י שהוא מענג הרבה יותר ויותר באמת מהשנים האחרים
קראהו נאות אם מפני שהאותות הוא הברלו המיוחר ואם מפני שהתענוג שלו
להיותו בשכל הרוחני איננו מורגש אצל ההמון כמו התענוג הבשרי, שהוא כמ"ש
לך עם שהוא היותר נראה להמון האנשים וגם לבהמות הוא באמת מעט או לא
כלל טוב ויפה בעצם.
גכעסה: ואיך לא, אינך רואה שיש מהתענוגים הבשרים' הרבה מהם שהם
הכרחים לקיום האיש ולהעמדת המין, ולכן הטבע בהסכמת האומן העליון עם
אומנות נפלא ותכמה. רקה סידר ויחר אותם בכליהם המיוחרים עם תענוג נעים
מאר, א'כ איך התענוגים הללו ג שהם בשרים אינם טובים באמת אלא מרומים
לבר כמו שאמרת זה ודאי אינו מתישב,
חובב: זה המין מהתענוגים לא אמרתי מעולם שהם רעים וטובים לפי
הנראה לבר אבל אני מקיים שהם טובים באמת,
נעמה: והרי הם תענוגים בשרים אבל אינם ממין הערב לבר אלא בהיותם
כמ'ש ממוונים כפי הצורך להעמרת האיש ולקיום המין הם באמת ממין הנאות
וכשהם יוצאים מהמוג הזה הם בלתי נאותים ובלתי ממוזגים והם מיוחרים למין
הערב בלבד בלי שום האותות והטוביות והיופי שלהם או הוא לפי הנראה לבר
ולא בעצם, נ עמה: איך אתה מסלק התענוגים הבשרים מחלק הערב ומכניסם
בנאות בשביל היותם ממוזנים הנה אינו נראה ברין שתוציאם מסוג הערב שלהם.
חוב ב: איני מוציאם מהסוג ההוא בהחלט אלא אני אומר שאינם מהערב
בלבר ר"ל מאותו הערב שאין בו האותות כי אלו הם תענוגים נאותים,
נעמה: א'כ תענוג אחר בעצמו נכנם בשני סוגי אהבה בערב ובנאות,
תוב ב: כך הוא באמת אבל מצררים מתחלפים לפי שאלו התענוגים ההברחים
אעפ"י שיש להם החלק החומרי מן הערב יש להם החלק הצורי מן הנאות שהוא
המזג שלהם הראוי אל התכליתיות ההכרחים ודטובים שהם פונים אליהם מהעמרת
האיש וקיום המין וכן יארע בסוג אהבת המועיל כי יקרא מועיל לבר אותן המין
ממנו שהוא משולל מהאותות ר'ל שהוא בלתי ממוזג ובלתי נערך לצורך התיות
והפעולות
ספר הויכות צ
והפעולות המעולות והוא טוב ויפה לפי הנראה בלבר ובעצם הוא רע ומזיק שהוא
הנבלה והכילות אבל כשהוא ממוזג והגון אל שני תכליתיות אלו אז הוא באמת
טוב ויפה והוא נכנם בשני סוגי אהבה במועיל ובנאות וזה כי החומר שלו הוא
מהמועיל וצורת המזג שלו הוא מהנאות. נ ע מה: א'כ האהבה הנאותה מצר
החומר היא לפעמים מהערב ולפעמים מהמועיל ועתה יש אולי איזו אהבה שתהיה
נאותה מצר החומר ומצר הצורה בלי שתכנס כלל בשני הפוגים האחרים?
== חובב: האהבה הנאותה היא אהבת המעלות המדומיות והשכליות ומפני
"שהמרומיות הס בפעולות הארם צריך שיהיה חומרן כפי טבע אותן הפעולות
שהמעלה נמצאת בהן, ולכן מעלת הכבישה והמזג בתענוגים הבשרים החומר שלה
הוא התענוג הגשמי והצורה היא הכבישה והמזג בו והיא מביאה באוהבים תענוג
כ'כ. יותר, גדול ויותר מעולה ממה שמביא החלק החומרי כפי מה שהרוחניות הוא
יותר מעולה בנו מהגשמות, וכן מעלת הנריבות והכבישה והפרישות מהמוחר בקנין
הממונות החומר שלהם הוא המועיל והצורה היא ההתפייסות (ר"ל ההפתפקות)
והפרישות הממוזג מהמותר עס הנתינה מהם בנדיבות. שבזה האוהב הנאות הוא
מרניש תענוג בדבר המועיל וכן כל שאר המעלות הפחתיות שהן בפעולות האנושיות
כמו שהן הגבורה הצרק והתבונה וזולתן החומ שלהן הוא מטבע הפעולה והצורה
היא הקנין ההגון במזג שלה (ר"ל של הפעולה) אבל המעלות השכליות הן כולן
נאותות ואין להן דבר חמרי, וזה כי אינן תלויות בפעולות ובתענוגים גשמים שיוכלו
לקבל מהן חומריות אלא הן תלויות ברברים נצחים נברלים מחומר משכלים ולכן
הן כולן צורות שכליות בלי שיתוף חומר והן נאותות באמת ובהחלט מצר עצמן
ולא. מצד קבלתן מזולת כאחרות ולכן האהבה שלהן קראה אפלטון אלקית. *
נעמה: ושאר מיני האהבה איך קראם אפלטון? חו בב: הוא מחלק את
טוגי האהבה בשלשה כארסטו אבל באופן אחר ר"ל אהבה בהמית אנושית אלקית
הוא קורא בהמית לחוזק האהבה לדברים הגשמים בלי המזגות הנאות ובלי השערת
השכל הישר בין בתענוגים הבשרים המותרים ובין בנבלה ובכילות במועיל ושאר
גאות ממשכיות וזה כי בהערר הגבלת והמזנת השכל האנושי בכל אלה הן נשארות
אהבות של בע'ח בלתי שכלי ובהמיות באמת וקורא אהבה אנושית לאותה שהיה
במעלות המדותיות הממזגות כל הפעולות המוחשות והמחשביות של הארם ומגבילות
התענוג שלהם וזאת האהבה מפני שחומרה הוא גשמי וצורתה שכלית ונאותה
הוא קוראה אהבה אינושית להיות שהאדם מורכב מגוף ושכל וקורא אהבה אלקית
לאהבת החכמה והיריעות הנצחיות שמפני היותה כולה שכלית ונאותה וכולה צורית
בלי שיתוף חומר גשמי כלל קראה אלקית כי בזה בלבר יש באנשים היופי האלקי
וכפי מה שהאהבה האנושית עודפת על הבהמית כך העונג של האוהב בנאהב
שהוא תכליתה הוא יותר גדול ויותר מעולה מהתענוגים הבהמים הגשמיס והמותרים
שהם נמצאים אצל ההמון העקרים בעונג עם שהס באמת שפלים ומעטים בו וכן
תוכלי ג'כ להבין כי כפי מה שהאהבה האלקית היא יותר עליונה מהאנושית כך
התענוג שלה הוא יותר גדול ויותר נעים ויותר משביע ויותר נחמר בחוזק מן
המכיר אותו ממה שהוא התענוג של המעלות המדותיות ושאר האהבות האנושיות
באופן כי בין שתתחלק האהבה כרעת ארסטו או כרעת אפלטון לא תמצא שום
אהבה שלא יהיה תכליתה התענוג האוהב ברבר הנאהב כמ"ש לף,
נע מה: אני רואה באמת כי כן הוא שתכלית נל האהבה פרטית הוא תענוג
האָוהב באאחרות הרבר הנאהב, עתה תוכל לבא לתשובת שאלתי %/ התכלית
הכו
ספר חויכוח
הכולל אשר בשבילו נולדה האהבה במציאות כי אינו נראה לי כ'כ נקל להניח
העונג תכלית אליה כמו באהבות הפרטיות של האנשים ושל שאר הבע'ח,
ח ו ב ב: באמת עת הוא שאגידנו לךָ, את יודעת שהבורא העליון המציא העולם
ע"י אהבה, וזה כי בראות הטוב העליון את יופיו המרומם ובאהבתו אותו והיופי
אליו שהוא היפה העליון האציל או הוליד את המציאות היפה ברמות היופי שלו
וזה כי תכלית האהבה הוא (כמ"ש אפלטון) לירה ביפה א"כ כשהושפע המציאות
מהבורא העליון בדמות או בדמיון החכמה העליונה שלו נולרה אהבת הבורא
למציאות לא כאהבת הבלתי שלם לשלם אלא מן השלם העליון אל הפחות שלם
התחתון כמו מהאב אל הבן ומהפיבה אל המסובב שלו, ולכן תכלית זאת האהבה
איננו לקנות יופי חסר אל האוהב ולא התענוג באחדות הנאהב אלא הוא כדי
להקנות השלמות היותר גדול אל הנאהב שאם לא יקנהו ע"י אהבת האוהב. אליו
יהיה חפר ממנו וכדי להתענג הוא שהוא האוהב האלקי ביופי הגדול שהמציאות
הנאהב קונה ע"י אהבתו האלקית כמו שהוא בכל האהבות של הסיבות לארבעה
המסובבים שלהן שהן מן העליוני< לתחתונים מן האבות לבנים מן המלמר לתלמיד
ומכל המטיבים למקבלי הטוב שהאהבה שלהן היא חמדה שהפחות יגיע למררגה
של שלימות ויופי יותר גדול ובהתאחר השלמות ההוא עם הנאהב מתענג האוהב
והתענוג הזה של האוהב בשלימות ויופי הנאהב הוא תכלית אהבת האוהב ,
נעמה: זוכרת אנכי כי בררוש הזה כבר אמרת לי זה החילוק שבין אהבת
העליון לתחתון ואהבת התחתון לעליון והורית: לי זה המשפט עצמו עם שהיה
במלות שונות ובענין אחר והריני מכרת כי אעפ"י שתכלית כל אחת משתי אהבות
אלו הוא תענוג האוהב בהשנת היופי של הנאהב מ"מ אהבת התחתון אל העליון
היא בעבור היופי הנאהב של העליון המושג אל האוהב התחתון שהיה תפר לו
והתכלית לאהבתו הוא התענוג האוהב בהתאחרות היופי של הנאהב העליון שהיה
חפר, אבל אהבת העליון אל התחתון הוא בעבור היופי שקונה התחתון הנאהב
שהיה חפר לו ובקנין ההוא מתענג גם האוהב להיותו התכלית של אהבתו כמו
שמתענג הנאהב בהיותו קונה ומתאחר ביופי שהיה אוהב וחומר לפי שהיה חפר
לו. והנני מכרת שמזה המין היא אהבת הבורא אל המציאות הנברא והחלוף הזה
בה הוא צודק ואמיתי יותר מבכל אהבה אחרת של עליון לתחתון וכ"ש כי האהבה
האלקית להמציאות (כמו שאמרת) היא שע"י קונה המציאות המדרגה העליונה
של היופי האפשרי אליו כנראה באהבת המלמר אל התלמיר שהיא אמצעי להגדיל
התלמיר בשלימות וביופי שבלי מש'כ באהבה של הרבה משאר העליונים אל התחתונים
והנה האהבה הזאת האלקית לא בלבר איננה מורה חפרון באל העליון האוהב
אבל מורה שלמות עליון במדרגה היותר גדולה שאפשר מושפע במציאות הנברא
אבל לא יהיה אופן של חסרון מחשבי צרופי הנרמז מהעלול בעילה כפי מ"ש לי
פעם אחרת, הנראה לך חובב שהבנתי זה החילוק הרק שאתה עושה באהבת העליון
לתחתון עם התענוג המשותף בזה ובזה?
ח וב ב: כן נראה לי, שהרי ספרת אותו היטב אבל מה רצונך לומר? נעמה;
רצוני לומר שאין זה מספיק לשאלתי כי איני שואלת ממך התכלית שבשבילו
נולרה האהבה האלקית שנולרה כשנברא העולם אלא שאלתי היא למה נולרה האהבה
של המציאות הנברא (ר"ל אהבתו לאל ולזולתו) ואיזהו תכליתה, חובב: גם
בזה אפים דעתך ומ"ש הוצרך להיות כמו הקדמה אליו בהיות האהבה האלקית
הראשונה אותה של האל העליון אל היופי והחכמה העליונה ו היתה סיבה
ושפעת
ספר הויכוח צא
להשפעת המציאות ברמותה (ר"ל ברמות החכמה) עם קיומו התמירי, וזה כי האהבה
שהשפיעה אותו בתחילה היא מקיימתו בהשפיעה תמיר כדי שלא תתבטל האהבה
האלקית השניה שהיא אל המציאות הנברא היא המביאתו לשלמוועו האחרון, וזה
כי כמו שהמציאות הראשונה של העולם מגיע מאותה האהבה הראשונה הקודמת
לו כך המציאות השלם והאהרון שלו הוא נמשך ובא מהאחבה האלקית השניה
ר"ל אותה שיש לו אל העולם שהוא בדמותו אחר שנולר כי בהיותו אוהב תחלה
את עצמו הוא חומר להוליר ביפה את דמותו, וע"י זאת האהבה הקורמת מוליד
את הבן ואח"כ בהיותו קונה עם הבן אהבה שנות מחודשת אליו ע'י האהבה השניה
הזאת הוא משתדל להביא זה הבן הנאהב לשלמותו האחרון ולמדרגה היותר גרולה
מהיופי האפשרי,
נעמה: הבנתי גם את זה והוא יקר מאר אצלי, ומ'מ אין זה עדיין מורה
לי התכלית שבשבילו נולרה האהכה של המציאות אעפ"י שמורה לי שני התכליתיות
של שתי האהבות האלקיות של הראשונה ההשפעה ושל השנייה השלמות של
העולם, א"כ נשאר לך להודיעני התכלית שבשבילו נולרה האהבה של המציאוה,
ח וב ב: הריני מוכן להודיעו לך ובזה צריך שתביני תחלה מהו אותו הרבר
ששלמות העולם הנברא תלוי בו,
3 עמה: כבר הבנתי זה היטב ואיני צריכה בעבורו לימוד אחר וזה כי
בהיות המציאות מושפע בצלם ובדמות החכמה העליונה הנה שלמותו תלוי בשיהיה
באמה דמות אליו וזהו עצטו תכלית המשפיע אותו כמו שהוא בכל דבר מלאכותי
ששלמותו תלוי בהיותו דומה באמת לצורת המלאכה שהוא בשכל האומן וזהו
עצמו תכלית האומן בעשייתו וכן ראוי שיהיה בענין העולם הנברא.
| ח וב ב; אמת הוא שזהו השלמות הראשון של המציאות המישפע והתכלית
הראשון של המשפיע העליון בהשפיעו אותו כמו שהמשלת היטב בכל דבר מלאכותיי
ר"ל שיהיה רומה באמת כל האפשר לחכמת האומן העליון אבל אין זה התכלית
האחרון והשלמות האחרון שלו וזה כי כמו שבכל רבר מלאכותי, והמשל כוס אתר,
השלמות והתכלית הראשון שלו הוא היותו עשוי באמת ברבר המיוחד שנעשה
בשבילו והיא השתייה בו ומשנים אלו השלמות הראשון הוא תבלית אל הפעולה
והאחרון הוא הכלית של הפעול, כך בעולם המושפע התכלית הראשון של המשפיע
וחשלמות הראשון שלו (ר"ל של העולם) הוא תלוי בשלימוה הפעולה האלקיית
בשתהיה דמות אמיתי אל החכמה האלקית אבל התכלית והשלמות שלו הוא תלוי
בהיותו משמש ועושה הפועל שבשבילו נברא והוא התכלית שלו שהוא הפעול וזה כי
מציאת הפעול הוא תכלית אל פעולת הפעול ופעולת הפעול הוא תכלית המציאות שלו,
נעמה: א'כ איזהו הפועל: או הפעולה שהיא התכלית של העולם הנברא
והשלמות שלו האחרון?
ח וב ב: הרבה פעולת של שלימות הן נמצאות בעולם אבל שלמותו האחרון הוא
תלוי בפועל האחרון והיותר שלם שבהם והאחרים הם ררך וסולם להגיע אל האחרון
השלם מאד, אבל הם משותפים כולם בזה, כי כמו שהמציאות של העולם הוא תלוי
בהשפעת האלקית בו כך הפעולות של השלמות שלו תלוים בהחזרה האמיתית של -
העולם באלקות עצמו שהושפע ממנו בראשונה באופן כי כמו שהוא היה בראשונה
ההתחלה הפועלת שלו כך הוא בעצמו הוא תכליתו האחרון כי האל העליון לא
בלבר רצה להיות אל העולם סיבה פועלת אלא ג"כ סיבה צוריית וסיבה הכליתית
כי הוא סיבה פועלת בהמציאו אוהו סיבה צוריית בקיימו אותו במציאותו האמיתי
וסיבה
, ספר הויכוח
וסיבה תכליתית בהחזירו אותו בעצמו שהוא התכלית והשלמות האחרון ע"י הפעולות
השלמות שלו ר"ל של העולם.
נעמה: שמעתי היטב איך האל העליון בשלשה פנים הוא סבה לעולם
פועלת צוריית וחכליתית. הפן האחד בהשפעה השני בקיום והעמרה והשלישי בהחזרה
השלמה, אמנם הגידה לי אלו הן הפעולות או המעשים השלמים של העולם הגורמים
חזרתו ותשובתו בבוראו, ואיזהו הפועל היותר שלם שלהן שבו תלוי שלמותו האחרון ?
חוב ב: פעולת העולם קצתן גשמיות וקצתן בלתי גשמיות ובודאי כי חזרתו
באל העליון איננה תלויה בגשמיות שהרי בהן הוא מתרחק מאלקותו הפשוטה
אבל היא תלויה בבלתי גשמיות הנמשכות מן השכל הנפרר מהחומר. א"כ כל העולם
הנברא הוא חוזר ושב בבוראו ע'י החלק השכלי שרצה להשפיע בו ובאמצעות פעולותיו,
נעמה: השכל יש לו פועל אחר זולת ההשכלה? חובב: לא, נעמה:
א"כ הפעולות המשלימות את העולם אינן רבות אלא פועל אחר לבדו שהוא ההשכלה,
חובב: גם כשאסכים לך שהשכל אין לו פועל אחר אלא ההשכלה הנה
השכלת הרברים המתחלפים הן פעולות שכליות מתחלפות ואעפ"י שהן כולן פעולות
משלימות מסייעות להחזיר הנברא בבוראו, מ"מ הפועל המיוחר השכלי הגורם ההחזרה
ביושר הוא אותו שהנושא שלו הוא המהות האלקי וחכמתו העליונה כי בזה (כמו
שכבר אמרתי לך במקום אהר) תלוי ונכלל כל רבר מושכל וכל מרדגת השכלה
וזהו הפועל שהוא יכול להביא השכל (המתפעל) הכחני כפי כל עצמותו בפועל
גמור ושאר השכלים המושפעים בפועל במררגה העליונה משלמותם ונם בזה יש
מררגות שהן סולם זו לזו שאפשר ג'כ לקרותחם פעולות מתחלפות וכבר ביארתי
לך בסיפורנו הראשון שנפשנו המשכלה היא שבה וחוזרת בבוראה העליון ע"י
שלשה פעולות השכלה אהבה והשגת התאחדות,
נעמה: א אתה מניח בשכל פועל אחר זולת ההשכלה? חובב: כבר
ירעת כי אעפ"י שבדברים הגשמיים האהבה מתחלפת מההשכלה באחד משאר
רתפעלות הגשמיים מן הפועל הבלתי נשמי, הנה בנמצאים השכליים ובלתי חמריים
רם עומרים יחר כי האהבה שלהם היא שכלית והשכלתם הדברים העליונים היא
עם אהבה ואין ביניהם אלא איזה הברל בבחינות שונות אבל לא בעצם ובאמת
והשגת ההתאחרות היא ההשכלה האחרונה והשלמה מאר, וזה כי כפי מה שפועל
ההשכלה הוא יותר שלם כך התאחרות השכל המשכיל והדבר המושכל הוא יותר
נדול ויותר שלם, נ ע מה: א"כ יספיק זה הפועל השכלי להיות תכלית ושלמות
אחרון של המציאות בלי זכירת האחרים?
ח וב ב: אינני מספיק לפי שזה השלישי אינו יכול להגיע אלא ע"י השנים
האחרים וזה כי (כמ"ש לך) היריעות קצתן הן זולת אהבה וקצתן עם אהבה ומאות[
שהן עם אהבה האחת היא קורמת אל האהבה והאהבה היא תכלית לה והאחרת
שאהבה קודמת לה היא תכלית אל האהבה.
נעמה: חזור להזכירן אלי בקיצור נפררות זו מזו, חובב: הידיעות שאין האהבה
נופלת בהן הן אותן של הדברים הטובים ובלתי יפים וכמוכן אינם נהמריםאו שלהיותם
רעים וכעורים הם שנואים או אולי שמפני שאינם באמת או שאינם נראים יפים ולא
כעורים אינם נחמרים ולא מתועבים וכל שאר הידיעות או ההכרות שהן אל הרברים
הטובים ויפים הרי הן או מאותן שהאהבה או החמרה היא תכליתן כמו שהיא הכרת
המזון כי בעת הצטרף לו החמרה נמשכת אחריה או מאותן שהס תכלית אל החמרה
כמו שהיא השגת אותו המזון עם התאחרות, ואין ספק שזו של ההתאחרות היא
ההכרה
ספר תויכוח צב
ההכרה השלימה אל המזון ולכן עמה תפסק החמרה הקורמות אבל ההכרה הראשונה
לו היתה בלתי שלימה לבלתי היותה עדיין עם התאחרות ולחסרון ההתאחדות
היתה החמרה נמשכת אחריה שהיא המביאה אותה אל שלמות ההתאחדות ואז
היא נפסקת בהפסק החפרון באופן כי החמרה והאהבה אינן אלא הררך המביאה
את היריעה אל ההכרה הבלתי שלימה אל השלימה מהההאחרות. ובזה האופן הן
באמת פעולות המשלימות בהשכלת העולם אל הסיבה הראשונה. וזה כי הפועל
הראשון להחזיר הנברא בבורא היא ידיעתו ראשונה את חכמתו העליונה ויופיו
העליון ובהרגישו את עצמו רחוק מאחרותו עמה אוהב אותה וחומד לבוא להשיגה
בהתאחדות שלם בהתהפך הוא שהוא האוהב ביפה הנאהב וע"י אהבה וחמרה זו
אל האלקות הוא מגיע לאותו התכליה השלם והאחרון מההתאחרוה. שהוא הפועל
האתרון השלם מאר שתלוי בו לא בלבר אותו השכל שכבר נההפך ונתאחד
בו (ר"ל באלקותו) ונעשה אלקי אלא גם השלימות וההצלחה האחרונה של כל
העולם הנברא שאותו השכל הוא החלק הראשי שלו והיותר עצמי ובאמצעותו
כללות העולם זוכה להתאחר עם התחלתו העליונה ולהעשות שלם ולהתאשר בהשגת
התאחדותו האלקי, נ ע מה: הבנתי איך השלמות האחרון של כל המציאות הנברא
הו תלוי בזה הפועל האתרון מהשגת ההקאחרות של השכל המושפע במשפיעו
העליון, ומזה כבר אני מתבוננת תכלית כל אהבה שבמציאות והצורך שבשבילו
נולדה וזה כי אני רואה כי אותו הפועל האחרון המאחר והמשלים של המציאות
הוא מביא בו האהבה השלימה והוא הוא התכלית של האהבה הקודמת לו וא'כ
הוא מבואר שהתכלית של האהבה הזאת של העולם הוא שלמותו האחרון שהוא
הפועל האחרון והשגת ההתאחרות שלו עם בוראו אבל יש בעולם אהבות אחרות
זולת זו של הטבע השכלי המושפע בסיבתו הראשונה ורצוני שתגיד לי התכלית
המשותף שבשבילו נולדה כל אהבה בעולם הנברא שיכלול כל אהבה פרטית שלו,
= חובב: כמו שמררגות המציאות בעולם מסודרוות מזו לוו בהמשכת מן הראשונה
אל האחרונה ומן התחתונה אל העליונה, כי מציאות החומר הראשון הוא מסודר
אל, מציאות היסודות והוא אל מציאות המורכבים הרומים והוא אל מציאות בעלי
הנפש הצומחת והוא אל מציאות הבע'ח ומציאות בע'ח אל מציאות הארם שחוא
אחרון ועליון בעולם השפל, וגם באדם עצמו המעלות שלו הן באופן זה מסוררות
התחתונות אל העליונות ר"ל אותו של הנפש הצומחת לאותו של המרגשת ושל
המרגשת לאותו של המשכלת שהיא המעלה האחרונה והעליונה לא של הארם בלבר
אלא של כל העולם השפל, וגם במעלה הזאת השכלית הפעולות השכליות הן מסוררות
מהתחתונה אל העליונה כמו מררגות הרברים המושכלים שהם הנושא שלהן מהתחתון
אל העליון וכן ער העליון המרומם והמושכל האחרון שכמו שהוא איניטי מהות
עליון ותכלית אחרון שכולם מסודרים אליו, כך אותו פועל וההשכלה האנושית
והמלאכיית שהוא הוא הנושא שלו הרי הוא הפועל השכלי העליון של השכל האנושי
והשמימי והמלאכי שכל שאר (הפעולות) הן מסודרות אליו שהוא ההכלית והשלמות
האחרון של המציאות הנברא כך צריך שתתבונני כי האהבות שבעולם הנברא הן
מסודרות באופן הזה עצמו התחתונה אל העליונה עד האחרונה המרוממת שהיא
האהבה שיש למציאות אל בוראו ומהאהבה ההיא תמשך השגת התאחרו בו שהוא
תכליתה והוא שלמות האחרון במ"ש לך באופן כי התכלית של האהבה העליונה האחרונה
של המציאות הנברא הוא תכלית אחרון של כל האהבות של המציאות בשיתוף,
נעמה: הגגי. מכרת שהוא כן כי השגת ההתאחרות של הנברא השכלי
בבוראו
ספר הויכוח
בבוראו איננה בלבר חכלית אל האהבה שלו אלא אל כל האהבות של העולם
הנברא בכלל, אמנס ייטב מאור בעיני בי במו שהורתני סרר המררגות של המציאות
שבעולם ער הנמצא האחרון המרומם כך תראני סרר האהבות שלו מן הראשונה
אל האחרונה .
חוב ב: מה רצונך לירע נעמה, החצי עגול בלבר מסרר האהבות של העולם
כאותו שהורתי לך מהנמצאים שבו, או העגול השלם כלו כסרר?
נבעמה: אעפ"י שאיני יודעת מה ר"ל חצי ענול ולא עגול שלם באהבות
העולם ולא למה זה הסידור ממררגות הנמצאים שאמרת לי הוא חצי עגול ולא
עגול שלם מ"מ לפי שמן הטוב יותר טוב הכל מהחלק, רצוני שאם אותו של הנמצאים
הוא חצי שתשלים אותו ושתראני באהבות אותו הענול השלם שאתה אומר,
ח וב ב: העגול של כל הרברים הוא אותו המתחיל בהדרגה מו<התחלה הראשונה
שלהם ובהיותו סובכ בהמשך בכולם הוא שב וחוזר באותו ההתחלה עצמה שהיא
התכלית האחרון בהיותו כל מררגות הרברים באופן סבובי ועגול שהנקורה ממנו
שהיא ההתחלה חוזרת להיות סוף ותכלית זה העגול יש לו שני חצאים האחר הוא
מן הנקורה שהיא התחלה ער הנקודה .היותר רחוקה ממנה שהיא בחצי הענול
והחצי השני הוא מן אותה הנקודה היותר רחוקה ער שוב אל נקודת ההתחלה.
נעמה: בתמונת העגול הוא כן, אבל הגידה לי איך הוא כן בעגול של
כל הדברים? 'ְ
ה וב ב: בהיות הממציא העליון ההתחלה והתכלית של העיגול החצי של
הוא בירידה ממנו ער האחרון השפל היותר רחוק משלמותו העליון וזה כי נמשך
ממנו ראשונה הטבע המלאכי במררגותיו המסודרות מהגרולה אל הקטנה ואחריו
הטבע השמימיי במדרגותיו הנמשכות מן שמי השמים הנקרא אימפיריאו שהוא
היותר גרול ער היותר קטן שהוא גלגל הירח ומשם בא אל החומר היוחר שפל
ר"ל אל החומר הראשון שהוא הפחות שלם שבעצמים הנצחיים והיותר רחוק מהשלמות
העליון של הבורא, וזה כי כמו שהוא הפועל הגמור כך החומר הוא הכחניות המוחלט
ובו נגבל ונגמר החצי הראשון מעגול הנמצאים אינטי היוררים מן הבורא במררגות
מפוררות מן הגרול אל הקטן עד החומר הראשון הזה הפחות שבכל מררגות המציאות
וממנו חוזר העיגול בחצי השני לעלות מן הקטן אל הגרול כמ"ש לך למעלה ר"ל
מן החומר הראשון אל היפורות ואח"כ אל הרוממים ואח"כ אל הצמחים ואח"כ אל
הבע'ח ואח"כ אל הארם, ובארם מן הנפש הצומחת אל המרגשת וממנה אל המשכלת
ובפעולות השכליות מן המושכל אחר קטון ואחר גדול ער הפועל השכלי של
המושכל העליון האלקי שהוא הפועל האחרון המאחר לא בלבר עם הטבע המלאכיי
אלא באמצעותו גם עם האלקות העליון נצחי הביטי איך החצי השני של העגול
בהיותו עולה במררגות הנמצאים הוא מגיע להיות נגבל בהתחלה האלקית שהיא
התכלית האחרון ומשלים העיגול השלם ההררגי של כל הנמצאים,
נעמה: רואה אני את תשלים העיגול הנפלא שלהנמצאים בסידורו ההררגי
ואעפ"י שרמות אותו לי פעם אחרת בענין אחר הוא כ'כ נאות בעיני ומענג את
שכלי שהוא נ'ל חרש לעולם, ואתה תוכל להראותני עגול האהבות בסרר הררגי
שהוא הענין שאנחנו בו,
חוב ב: כמו שבחצי הענול הראשון המציאות הוא נמשך ביריחה באופן
יציאה והשפעה מן הנמצא הראשון מן הגדול אל הקטן עד החומר או ההיולי
השפל, ובחצי ענול האחר הוא חוזר מטנו לעלות מן הקטן אל הגדול באופן השבה
והחזרה /
ספר הויכוח צנ
והחזרה באותו שיצא ממנו בתחלה, כך האהבה יש לו מקור והתחלה מהאב הראשון
של העולם וממנו היא באה בהמשך בבחינת אב ויוררת תמיד מן הגדול אל הקטן
ומשלם לבלתי שלם, ויצרק יותר שנאמר מיותר יפה לפחות יפה כרי לתת לו את
שלמותו ולהשפיע אליו יופיו כפי האפשר והיא יוררת במררגות הנמצאים כך
בעולם המלאכים כמו בשמימי שכל אחר מהם כאב רחמן הוא המסבב לידת הנמשך
אחריו התחתון ממנו ומשפיע לו את מציאותו או את היופי כמו אב אעפ'י שהוא
(נותן לו) מררגה פחות ממנו שהוא מן הראוי, וכן הולך הסרר בכל החצי עגול
הראשון ער ההיולי שהוא המדרגה הפחותה מהנמצאים וממנו מתחלת האהבה
לעלות בחצי עגול השני מהתחתון אל העליון ומהבלתי שלם אל השלם כרי להגיע
אל שלימותו ומפחות יפה ליותר יפה כרי להשיג את יופיו, וזה כי החומר הראשון
בטבע הוא מתאוה וחומר את הצורות היסוריות להיותן יפות ויותר שלמות וצורות
היסודות חומרות את צורות הרוממים והצמחים והמרגישים הם אוהבים באהבה
מוחשת את הצורה השכלית שהיא עם אהבה שכלית עולה מפועל אחר אל השכלת
מושכל אחר פחות יפה אל אחר יותר יפה ער הפועל השכלי האחרון של המושכל
העליון האלקי עם האחבה האחרונה אל יופיו העליון שעשה עגול האהבה הוא
נגמר בטוב העליון נאהב אחרון שהוא היה האוהב הראשון והאב הבורא,
נע מה: א'כ החצי עגול הראשון של האהבות הוא מהיותר יפים אל הפחות
יפים ומהשלמים אל הבלתי שלמים והחצי עגול האחר הוא בהפך באהבה והפחות
יפים אל היותר יפים ומלבר שהוא זר שתהיה האהבה עצומה מן היותר יפה אל
הפחות כי אין שום אחר חומר את הפחות ממנו עוד הוא זר ורחוק. ג'כ שהעולם
יהיה נחלק כלו בשני חצאים משני אופנים של אהבות הללו, לכן רצוני שתבאר
לי סיבת זה, 5 ו
ח וב ב: אהבת האב אל הבן והמלמר אל התלמיר והעילה אל העלול איננה
פחות עזה ואולי שהיא יותר מאותה שיש לאלו אל העליונים שלהם כיון שהם
עושים דברים גדולים בהמציא ובהוליר ובהטיב להם' יותר ממה שעושים הם אל
עליוניהם שאינם אלא חומרים להתקרב אל שלמותם והעליונים אעפ'י שאין לתחתונים
יופי שיחסר להם שמפני חמדתם אותו יאהבום הנה הם אוהבים היופי של עצכם
כדי להשפיע אותו אל התחתונים שעם ההשפעה ההיא העליונים ההם נשארים
יותר יפים בהיית התחתונים מיופים מהם וגם בשביל היופי של כל העולם כמו
שככר אמרתי לך יותר באורך וכל החצי עגול הראשון הוא מזאת האהבה מהעליון
היותר יפה אל התחתון הפחות יפה, וזה כי כל החצי ההוא הוא תלוי באצילות
והשפעה והמשפיע והמוליר הוא יותר יפה מהמושפע והאהבה היא הפיבה שישפיע
ויחלק לו את יופיו וכך הוא מהמשפיע הראשון ער החומר שהוא המושפע האחרון
כי אהבת הגדול אל הקטן הוא אמצעי וסיבה אל ההשפעה אבל בחצי עגול האתר
מן החומר הראשון עד הטוב העליון מפני היותו חזרה בדרך עליה משלמת מהתחתון
אל העליון צריך שתהיה האהבה מן הפחות יפה אל היותר יפה כרי לקנות מהיופי
שלו ולהתאחד עמו וכך הוא ממררגה למררגה עליונה בהמשך ער התאחרות הטבע
השכלי הנברא עס היופי העליון ורבקותו עם הטוב העליון ע'י האהבה האחרונה
שלו שהיא סיבת פועל ההתאחדות של העולם עם בוראו שהוא השלמות האחרונה שלו,
. בע מה: יקר בעיני מאר לרעת העיגול השלם מאהבות של העולם מתיחס
לו, ועם זה אנכי מנרת שהתכלית של אהבות"העולם הוא בשביל הפועל האחרון
מההתאחדות עם בוראו, מפני שהאהבות של ההשפעה הן בשביל אותן של ההחזרה
.קָסאות 2 ואותן
ספר הויכוח
ואותן של ההחזרה. הן כולן בהמשך בשביל האהבה האחרונה המביאה הפועל
האחרון מהתאחדות העולם עם הטוב העליון שהוא שלמותו האחרון באופן כי כל
מה שיצא מן האחרות הגמור היפה האלקי היה כדי שבהתאסף העולם יחזור באחדות
ההוא האלקי, שבו יתאשר הכל בהיותו שלם. אמנם תזכור חובב שאמרת לי כי
התבלית של כל אהבה הוא העונג של האוהב בדבר הנאהב ואמרת שתכלית
האהבה של המציאות הוא מהמין ההוא עצמו ועתה אתה מניח שהוא בפועל ההתאחרות
עס ההתחלה האלקית שנראה היותו דבר אחר,
ח וב ב: איננו דבר אתר אבל כפי מה שהפועל הזה הוא יותר עליון להיותו
המיחר המציאות עם היופי העליון כך העונג הנמצא בו שהוא התכלית המיוחר
של האהבה היא יותר גדול בלי ערך ויותר נשגב ועליון לכל התענוגים של הדברים
הגבראים, וכבר אמרתי לך שתענוג האוהב אינם רבר אחר אל אחדותו עם היופי
הנאהב וכשהיופי ההוא הוא ב'ת גם הוא התענוג הוא ב"ת הרבה או מעט כפי
מה שהוא היופי וכשהוא בב"ת כמו שהוא באהבה האחרונה של המציאות הנברא
ריל של החלק השכלי שלו אל הטוב העליון צריך שהתכלית של האהבה ההיא
יהיה תענוג נשגב ובב"ת שהוא תבלית כל האהבה של העולם הנברא שבשבילו
נולרה האהבה בו ר'ל בעולם מפני שבזולת אהבה וחמדה לשוב ולחזור ביופי
העליון היה נמנע שיצאו הרברים במציאותם בהיותם מתרחקים מן האלקות ובזולת
אהבה כאהבת האב וחמרת השפעה דומה אל האלקית היה נמנע שימשך מדרגה
אחת מהמציאות המושפע מן העליון שעליו ויתרחק מן האלקות בהמשך באופן
הזה ממררגה למררגה ער החומר הראשון כי האהבה של השפעה והולרה היא
אותה של כל החצי הראשון מהעיגול מהנמצא העליון ער ההיולי האחרון וכן
לא היה אפשר שהנמצאים המושפעים יוכלו לחזור להתאהר עם האלקות ולקנות
אותו התענוג העליון ששלמות והצלחת כל העולם תלויה בו בהיותם בתכלית \
המרחק ממנו בחומר הראשון ההוא אם לא היתה האהבה והחמרה לחזור בו שהוא |
שלמותם האחרון שזאת האהצה היא המביאה אותם ער הפועל האחרון מההצלחה ,
של העולם באופן כי בהיות אהבת ההשפעה של החצי עגול הראשון בשביל אהבת
ההחורה של השני ואותה של השני בשביל האושר והשלימות האחרון של המציאות
נמשך מזה כי האהבה של המציאית נולדה כרי להביא אליו ההצלחה האחרונה.
נעמה: אנכי מכרת בודאי כי האהבה נולדה במציאות תחלה כדי להרחיב
ולהגדיל בהמשך את השפעתו ואח'כ כדי לאשר אותו עם תענוג העליון בהיותה
מביאה אחרותו עם הטוב העליון שהוא התחלתו הראשונה. ובזה הנחת את רעתי
בשאלתי החמישית שהיא למה נולרה האהבה במציאות ושלשה רברים בלבר
נשארו לי לרעת בענין הררוש הזה, האחר כי העונג אעפ"י שראוי שיהיה תכלית
אל האהבה הטבעית או המוחשת ר"ל אותה האהבה המגעת מן הכח הנשמי, הנה
אינו נראה מן הראוי שיהיו תכלית ג'כ אל האהבה השכלית. וזה כי התענוג הוא
התפעלות והשכל הנברל מחומר איננו מתפעל ואינו מן הרין שיהיה משועבר לשום
הפעלות וכש"כ השכל המלאכי והאלקי ולכן אין ראוי שיהיה העוננ תכלית מיוחר
להם וא"כ איננו הוא התבלית המשותף לכל אהבה כמו שאמרה, הרבר השני הוא
כי אעפ'י שהתכלית מכל האהבות של ההחזרה הוא העונג כמו, שאמרת הנה
האהבות של ההשפעה אינו נראה שיהיה זה תבליתם וזה כי, שום דבר איננו
מתענג בהתקרבו אל הבלתי יפה ולזה הוא נראה שתכלית אהבות ההם הוא נתינה
והשפעת יופי במקום שאינו שם יותר משיהיה תענוג כמו שאמרת בי א"א להתענג
עם
ספר הויכוח צר
עם מי שאין לו יופי בעצמו. הרבר השלישי הוא כי אתה אמרת למעלה שהאהבה
שיש לבורא אל המציאות הנברא היא אותה המביאתו לשלמוחו כמו שהאהבה
שיש לו אל יופיו היא המשפיעה אותו ועתה אתה אומר לי שהאהבה המביאתו
בשלמותו המיוחדת היא אותה שיש אל המציאות ע"י החלק השכלי שלו אל היופי
העליון האלקי. א"כ אין אהבת האל אל המציאות המביאתו אל השלימות אלא
היא אותה של המציאות אל האל, התר לי שלשה ספקות אלו ואהיה מפויסת
מסך ממה שנתחיבת לי לומר במולר האהבה,
חו בב: בשביל. זה המעט הנשאר איני רוצה שלא לצאת מהחיוב הזה,
העונג המיחש הוא הפעלות בנפש המרגשת כמו שהאהבה המוחשת היא ג"כ הפעלות
שלה אלא שהאהבה הוא ראשון מההפעליות שלה והעונג הוא האחרון ותכלית
של אותה אהבה, אבל העונג השכלי איננו הפעלות בשכל האוהב ואם את טורה
שתהיה האהבה בנמצאים השכלים שאיננה הפעלות צריך שתסכימי ג'כ שיהיה
בהם עונג בלי הפעלות, שהוא תכלית אל אהבתם והוא יותר שלם ויוחר נפרר
מהפעליות ממה שהוא פועל האהבה עצמו,
נעמה: אם האהבה והעונג של השכלים אינם הפעלות א'כ מה הם?
ח וב ב: הם פעולת שכליות כמ"ש לך רחוקות מכל הפעלות טבעיות אעפ"י
שאין לנו שמות אחרים ליחר להן (אלא אלו) שהם מורים הפעלות במוחשים וכבר
אמרתי לך שהאהבה בשכל הנברא,
נבעמה; ומה הם בשכל האלקי? חוב ב: האהבה האלקית היא התפשטות
חכמתו היפה ברמותו היפה ר"ל במציאות המושפע ממנו עם החזרתו אותו בהתאחדות
היופי שלו העליון והעונג שלו הוא ההתאחרות השלם של הדמות שלו בעצמו
ר"ל של עולמו המושפע בו שהוא המשפיע. ולכן אמר דור ישמח (ר"ל יתענג) ה'
במעשיו מפני שבהתאחדות ההוא של הנברא בבורא לא בלבד תלוי בו עונג
ותשועת הנברא כמ"ש רורד ונפשי תגיל בה' תשיש בישועתו אבל תלוי בו גם
העונג האלקי הצרופי בשביל הצלחת הפועל שלו. ואל יקשה אצלך כי האל יתענג
כי הוא היא העוגג העליון של המציאות ובשביל האהבה נצחית של יופיו צריך
שיהיה בו ממנו ואל עצמי עונג עליון, ולכן הנהיגו קרמונינו בזמן איזו שמחה
לומר ברוך שהשמחה (ר'ל העונג) במעונו והעונג בו הוא דבר אחד בעצמו עם
המענג ועם המתענג. ואיננו זר אמרנו שהוא מתענג בשלמות הנברא שלו בראותנו
כי התורה הקרושה בחטא הכולל של בני הארם שבשבילו בא המבול אמרה וירא
ה' כי רבה רעת הארם בארץ וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום וינחם ה'
כי עשה את האדם בארץ ויתעצב אל לבו ויאמר אמחה את הארם אשר בראתי
מעל פני הארמה מארם וכו' א'כ אם רעת הארם מעצבת פנימיות ולב האלקות,
השלמות והאושר שלו כמה ראוי שיענג אותו? אמנם באמת העצב והעונג אינם
הפעליות בו אלא העונג הוא ההתיחפות ההגונה של שלימות הפעול שלו והעצב
הוא העררו מצר הפעול,
נע מה: נתפיסתי מהספק הראשון שלי והכרתי כי עונג השכלים שאין הפעלות
נופל בו הוא יותר גרול ותענוג אמיתי יותר משל הנשמים שהרפעלות נופל בו
וכן איך האהכה שלהם להיותה בלי הפעלות היא יותר גרולה ויותֶר אמיתית
מאותה של הגשמים בעלי הפעלות, עחה השיבני על השני.
חוב ב: ממה שאמרתי לך בראשון יקל להשיב על השני כשהעליון אוהב
את התחתון בכל חצי הענול הראשון מן האל ער התומר הראשון אין העונג
שהוא
ספר הויכות
(שהוא התכלית שלהם) תלוי בהתאחדות עם הבלתי יפה או פחוח יפה התחחון
כמו שהקשיתי לשאול אלא הוא תלוי לאחר עמו הבלתי יפה או הפחות יפה
ביפות או בהשלים אותו בהשפיע לו היופי שזה נותן שלמות מענג לא:בלבר
אל הפעול התחתון אבל גם אל סיבתו בשביל ההצטרפות של עלולה כי העלול
היפה והשלם עושה את העילה יותר שלמה ויותר יפה ומתענג ביופי הנוסף מצר
ההצטרפות כמו שכבר אמרתי לך. ואם אני הראיתי לך שהאל מתענג עם שלמות
מעשיו ומתעצב בחסרונם כ"ש הוא צורק בכל נמצא מהנבראים שיתענג בטוב
של העלול ממנו ושיהעצב ברעתו,
נעמה: גם בזה הספק השני הנחת את דעתי ואני רואה איך התכלית
לכל אהבה שבעולם הוא תענוג האוהכ בהתאחדו בנאהב בין שיהיה תחתון או
עליון אליו, ונשאר לך בלבר להשיב על הספק השלישי והוא שאם אהבת המציאות
היא המביאתו בשלימותו האחרון שהוא ההתאחדות באל איך אמרת מקורם שאהבת
הבורא אל המציאות היא הגורמת זה ומביאתו אל התכלית המאושר מההתאחרות
עם היופי העליון?
חו בב: א'א להכחיש כי כמו שהאהבה של המציאות היא המביאתו להתאחד
עם הבורא בעונג והצלחה כך אהבת האל אל המציאות היא המושכתו אל ההתאחדות
האלקי שבו הוא מתאשר עם עונג עליון, וזה כי כמו שבאב האהבה של הולדת
הבן איננה אהבת הבן שערין איננו אלא היא אהבת עצמי שבשביל שלמותו הוא
תאב להיות אב בהולידו בן ברמותו ואהבה אחרת שנית שהיא אל הבן אחר
שנולר היא סיבה שיגדלהו וילמרהו ויביאהו אל השלמות האפשרי, כך אהבת
ההשפעה של האל איננה האהבה שיש לו אל המציאות אלא היא אחרת קורמת
לה שהיא אהבת עצמו בהיותו חומר להשפיע את יופיו בעולמו המושפע ברמותו
וצלמו, וזה כי אין שום שלמות ולא יופי שלא יתרבה בהיותו משתתף לזולת
שהאילן העושה פרי לעולם הוא יותר יפה מהבלתי עושה והמים הנובעים וההולכים
הם יותר מעולים מן הנקוים ועומרים תוך;מקורם וכשהושפעה המציאות נולרה עמו
אהבת האל אליו כמו מהאב אל הבן שנולר והיא לא היתה בלבר לקימו במצב
הראשון שהושפע אלא גם ויותר בָאמת כרי להביאו לשלמותו האחרון בהתאחדות
המוצלח עם היופי האלקי,
נעמה: אעפ'"י שמרמיון האב נראה שהאהבה האלקית אל המציאות היא
המביאתו לתכליתו חאחרון השלם מ"מ נראה כי פעולת ועשית זה הוא מיוחד
אל אהבת העולם ליופי האלקי, וזה כי על ירה הוא בא להתאחר מיד עם היופי
ההוא שבו הוא מוצלח והאהבה האחרת ר'ל אותה של האל לעולם עם שנראה
שנס היא ראוי שתהיה יסיבת זה הנה הפועל המיוחד לה בזה איננו עדיין נודע לי,
חוב ב: פועל אהבת האל בסיבת ההצלחה שלנו ושל כל המציאות היא
כמו פעולת השמש להיות סיבה שנראה אותו. אין ספק כי עינינו וכח הראות שלנו
עם התאוה להרגיש האור הם מביאים אותנו לראות האור וגוף השמש שאנו מתענגים
בו מ'מ אם לא יהיה השמש עצמו ואורו מאיר עינינו תחלה לא הינו אנחנו יכולים
לעולם להגיע לראותו. וזה כי בלי השמש נמנע הוא שיהיה השמש נראה כי עם
השמש הוא נראה כך אעפ"י שהאהבה שלנו ושל המציאות אל היופי העליון
האלקי היא המביאה אותנו להתאחר עמו עם עונג עליון מ"מ לא אנתנו
ולא העולם ולא האהבה שלנו ולא שלו יספיקו להגיע אל ההתאחרות הזו
לעולם ולא יוכלו לכא במררגה כ"כ גרולה משלמות מענג אם לא היה הכח השכלי
שלנו
שר הויכוח 0-0
שלנו מקבל עזר וסיוע ואורה מהיופי העליון האלקי ומהאהבה שיש לו אל העולם
שהיא נוחנת חיות ורוממות לאהבה של העולם בהיותה מאירה את החלק השכלי
שלו כדי שהוא יוכל להביא אל ההצלחה מההתאחרות אל היופי העליון. ועל זה
אמר דור באורך נראה אור ואמר הנביא השיכנו ה' אליך ונשובה ונביא אחר
אמר השיבני ואשובה כי אתה ה' אלקי וזה כי בלי עזרה לשוב אליו ובו היה
נמנע אלינו לברינו לשוב ולחזור בו, ויותר בפרטות ביאר זה שהע"ה בשיר השירים
בשם הנפש המשכלת האוהבת את היופי האלקי באומרו משכני אחריך נרוצה
הביאני המלך חרריו נגילה ונשמחה בך נזכירה דודיך מיין מישרים אהבוך, הביטי
איך הנפש המשכלת מבקשת תחלה שהאהבה האלקית. תמשוך אותה ושאז היא
עם אהבתה החזקה תרוץ אחריו ואומרת כי בהיותה מובאת מיד המלך אל חדריו
ר"ל כי בהיותה נאחדת מצד ההסר האלקי בפנימיות יופי המלך האלקי תשיג בו
הגילה והעונג העליון שהוא תכלית אהכתה אל האל, ואומרת שתזכיר דודיו יותר
מיין ר"ל שהאהבה האלקית תהיה לעולם נמצאת ונזכרת בשכלה יותר מאהבות
דברי העולם שהן מאיכות אהבת היין המשכר את האדם ומפיר אותו מיושר השכל
ולכן סיים מישרים אהבוך, ר"ל אינך נאהב מבלי ישרות הנפש כמו שהן האהבות
הבשריות אלא יושר הנפש בעצמו היא האוהב אותך, הסתכלי איך התחיל בלשון
יחיר באומר משכני ומיר אמר בלשון רבים אחריך נרוצה וחזר לומר בלשון יחיר
הביאני המלך חרריו ואח'כ בלשון רבים נגילה ונשמחה בך נזכירה דוריך מיין
להורות כי עם התאתרות החלק השכלי מהאדם ומהעולם הנברא יצלח ויתענג לא
החלק ההוא בלבר אלא כל חלקי המציאות עמו, שאמר עליהם בלשון רבים מישרים
אהבוך מפני שכולם משתתפים באהבה האלקית ע"י החלק השכלי, א"כ פועל זריחת
האהבה האלקית בנו הוא המנהיג אותנו תחלה באושר ואחריו הוא הפועל החזק
של אהכתנו אליו המביאנו להתאחר ולהתאשר עם יופיו העליון. וכרי שתביני
זה יותר הביטי את דמיונו בין שני אוהבים שלמים איש ואשה כִי אעפ'י שהאיש
האוהב יש לו אהבה עזה אל האשה הנאהבת אין לו לעולם אופן ואפשרות להשיג
ההתאחרות המענג עמה שהוא תכלית אהבתו אם לא שהיא עם ניצוצי עיני
אהבה ועם דברים מתוקים וענינים נעימים ורמזים נאותים וסימני אהבה תראה
אליו ענין רצוי והסכמת אהבה שיעוררהו ויחזיק אהבתו ויורהו ויתן לו אפשרות
להניע באחדות המענג של הנאהבת שהוא תכלית משלים לאהבתו העצומה,
נעמה: פייסת אותי בשלימות מספקותי אלו ומהחיוב שהיה לך להוריעני
ממולר האהבה כבר נפטרת ממני כדרך שנפטרת תחלה ממהות האהבה וחמרה
ואח"כ משתוף האהבה. ובזה הדרוש השלישי אנכי מכרת איך האהבה נולרה באמת
ומכרת איך אותה של האל אל המציאות ועל המציאות אליו נולרו כשנולר המציאות
וכן האהבה הצרופית של חלקיו זה לזה, וכן אני מכרת איך התחלת הולרה במציאות
היה בעולם המלאכים ובזה אני יודעת את מולרה החשוב והנכבר ושמוליריה הם
ההכרה והיופי והמסיע בלירתה הוא החסרון ולבסוף הכרתי שהתכלית שלה הוא
התענג האוהב בהשנת ההתאחדות אל היופי שהוא התכלית האחרון של העולם
ביופי העליון שהוא תכלית אחרון המוצלח לכל הדברים שהאל העליון ירצה לזכותינו
אליו, אעפ"י שהיתי חושבת חובב שהתכלית שבשבילו נולדה האהבה יהיה גם
לפעמים לענות ולצער את האוהבים האוהבים מאר את אהובותיהם.
חוב ב: גם כי מביאה עמה עינוי-וצער ויגון וכמה טררות יארך סיפורם,
הנה אינם התכלית המיותר לה אבל הוא העונג הנעים ההפכי לאלו. ומ"מ צרקת
ברבריך
ספר הויכוח
בדבריך בלבר באהבתי אליך שת.ליתה לא היה מעולם עונג ושמחי: אלא הראש
והאמצעי והסוף שלה אני רואה שהם כולם עמל וצער וכאב אלי,
נכע מה: א'כ איך המנהג כוזב בך? ואיך אהבתך נעדרת ממה שראוי לה להשי ?
חו בב: דבר זה ראוי שתשאלהו לעצמך ולא לי, עלי מוטל לאהוב אותך
ככל האפשר לי ואם את עושה האהבה עקרה ונעדרת מתכליתה המחויב רוצה
את שאני אבקש את התנצלוהך?
נעמה;: אני רוצה שתבקש ההתנצלות שלך כי בהיות אהבתך משוללת
מהתכלית שנתת אל האהבה צריך שלא תהיה אהבתך אמיתית או שזה לא יהיה
תכליתה האמיתי,
ח ו ב ב: התכלית לכל אהבה הוא העונג והאהבה שלי היא אמיתית ותכליתה
הוא להשיג אותך עם אחרות מענג , ואל התכלית הזה מכונים האוהב והאהבה
ומ"מ לא בל מי שטבקש איזה תכלית הוא משיג אותו, וכ"ש כשפועל השגת התכלית
ההוא צריך שיבא מיר אחרים כמו שהוא עונג האוהב שהוא התכלית שאהבתו
מכונת אליו ולעולם לא יבא אם האהבה הצירופית של אהובתו לא יביאנו אליו
באופן כי העדר התכלית של אהבתי בך הוא לפי שהאהבה הצירופית שלך גורעת
מחיובה, כי אם האהבה נולדה במציאות ובכל אחר מחלקיו נ'ל כי בך בלבר לא
נולרה לעולם, נ ע מ ה: אולי לא נולדה לפי שלא נזרעה היטב, ח וב ב: לא נזרעה
היטב מפני שהקרקע לא רצה לקבל הזרע השלם, נ ע מ ה: א'כ הוא גרוע ופגום.
חוב ב: כן הוא באמת בזה, נ ע מה: כל פנום הוא מכוער א'כ איך אתה
אוהב המכוער אם מפני שהוא נראה לך יפה א"כ אין אהבתך אמיתית כמו שאתה
אומר, חחוב ב: אין שום רבר כ"כ יפה שלא יהיה לו איזה פגם אלא היפה העליון
ויש בך כ'כ יופי בי עם שיש עמו זה הפגם המונע הצלחתי הנה גורל היופי
יש לו יכולת להעירני לאהוב אוחך הרבה יותר ממה שיוכל החסרון הקטן (עם
שחוא מזיק אלי מאד) לעשות שאשנאך.
נעמה: אני יודעת מה יוכל להיות זה היופי שלי המעוררך כ"כ לאהוב
אותי. אתה הראת לי שהיופי האמיתי היא החכמה ואין בי ממנה אלא החלק
שאתה משפיע בי, א'כ בך הוא היופי ולא בי ולזה ראוי שאהיה אני אוהבת אותך
ולא אתה אותי.
חובב: די לומר הפיבה שאני אוהב אותך בלי שאבקש הסיבה למה אינך
איהבת אותי כי איני יורע דבר אחר אלא שאהבתי אותך היא כ"כ גדולה שאינה
מנח בך שום חלק שבו תוכלי לאהבני,
נכעמה: רי שתאמר לי איך אתה אוהבני בלתי היתי יפה או צריך שהיופי
יהיה רבר זולת החכמה שאין אתה אוהב אותי באמת.
חוב ב: האמת הוא שאמרתי לך כי היופי העליון היא החכמה האלקית ובך
בצורת ובחן הגוף ובהכנה המלאכית של הנפש (עם שנחסר בה איזה רבר מההרגל
והלימוד) היא זורחת ומאירה כ'כ באופן שתמונתך בשכלי היא נעשית ונחשבת
אלקית, נ ע מ ה: לא חשבתי שימצא חנפות בפיך ולא שתשמש ממנו נגדי לעולם
אני לפי רעתך איני יכולה להיות יפה לפי שאין בי חכמה ואתה אומר לי שאני
אלקית , חוב ב: הכנת החכמה הוא היופי שנתן האל לנפשות כשהמציאן וכפי
מה שהנפש יותר מוכנת לה כך היא יותר יפה, ונפשך קכלה מזה (ר"ל מההכנה)
חלק גרול והעשות הנפש חכמה בפועל הוא דבר תלוי בלמוד ובהרגל החכמות ,
שהוא כמו היופי המלאכותי הנוסף על הטבעי, רצונך שאהיה 5 סכל שאניח
מלאהוב
ספר הויכוח צו
מלאהוב יופי גדול טבעי מפני שיחסר ממנו קצת מהמלאכותי ומההשתרלות ? רצוני
לאהוב יפה אחת טבעית בלתי מקושטת יותר מאחת מקושטת בלתי יפה ומה
שאתה קוראה אותו חנפות איננו כי באמת אם היופי שלך לא היה חשוב אלקי
אצלי לא היתה אהבתך מעולם מסירה את שכלי מכל דבר זולתי ממך כמו שעשתה,
נעמה: אם איננו חנפות א'כ חוא טעות שבריה קלה כמותי תההפך בך
בצורה אלקית, 2
חובב: גם זה לא אסכים לך שיהיה טעות וזה כי הוא מסוגל אל האוהבים
והדברים הנאהבים שהנאהב נחשב ונעשה אלקי בשכל האוהב .
נעמה: א"כ הוא טעות בכולם, חובב: א"א שיהיה טעות בכולם אם
האהבה עצמה לא תהיה טעות, ג עמ הָ: איך בלי טעות נעשה זה הזילוף מהדבר
הנאהב אל תמונתו בנפש האוהב כי מאנושי הוא חוזר אלקי ?
חוב ב: בהיות נפשנו רמות מצויר מהיופי האלקי ובהיוהה חומדת בטבע
לשוב בעצם האלקות היא נשארת לעולם הרה מאותה החמרה הטבעית שבשבילה
כשהיא רואה לבריה אחת יפה בעצמה מהיופי ההגון לה היא מכרת בה ובאמצעותה
את היופי האלקי, וזה כי גם הבריה ההיא היא דמות היופי האלקי ודמות הבריה
ההיא הנאהבת בשכל האוהב עם יופיו הוא מעורר ונותן כמעט חיות לאותו היופי
האלקי הנסתר שהוא עצמות הנפש, ונותן לה מציאות בפועל באותו אופן שהיה
נותן לה היופי האלקי עצמו שהוא כדמותו, ולכן הוא (ר'ל אותו הרמות) נעשה
אלקי והוא נוסף ונעשה יותֶר גדול ביופיו כפי מה שהיופי האלקי גדול מהאנושי
ולפיכך האהבה אליו היא נעשית כ'כ: פנימית עזה ועצומה שהיא מסלקת ההרגשות
והמחשבה וכל השכל כמו שעושה היופי האלקי עצמו שמושך אליו בעת העיון
את הנפש האנושית, וכפי מה שיופי הבריה הנאהבת הוא בנפשה ובגופה יותר
גדול ומעולה ורומה אל היופי האלקי ומאיר בו יותר חכמתו העליונה כך דמותה
הוא נחשב לאֶלקי בשכל האוהב, ומצורף לזה טבע שכל ונפש האוהב המקבלת
ההוא, וזה שאם היופי האלקי שבה הוא שקוע ונסתר הרבה מפני היות החומר
והגוף שולט בה הנה גם שהנאהב יהיה יפה מאר מעט יוכל לתחשב בה אלקי
מפני מעט האלקות המאיר בנפש ההיא וגם היא אינה יכולה לראות ביפה הנאהב
כמה הוא יופיו ולהכיר מררגתו ולכן יארע מעט שהנפשות השפלות והשקועות
בחומר תאהבנה את מיני היופי הגדולים והאמיתים ושתהיה אהבתן גדולה ונעלות
אבל כשהבריה הנאהבת היפה מאר היא נאהבת מנפש יקרה וברה ונפררת מחומר
שהיופי האלקי זורח ומאיר בה הרבה אז היא נעשית בה אלקית מאד והיא חושבתה
אלקית ואהבתו! היא פנימית הרבה ועזה ועצומה, ועתה אהבתי אליך נעמה גורל
הארת יופיך. הרוחני והגשמי הוא העושה אותה אלקית ואעפ"י שהזכות ובהירות
של שכלי איננו נערך ולא' מספיק לעשותה אלקית כפי מה שהיה ראוי הנה עילוי
יופיך משלים אל חפרון שכלי האפל,
נעמה: א'כ אין ראוי שאאהב מי שאינו עושה את הנאהב אלקי כהוגן
אחרי כי כן טבע האהבה נותן, וגם איננו טעות כיון שהוא בא מטבע היפה
והנפש אבל הנני רואה היטב כי סיבת התהפכותי בך מאינושית לאלקית היא
מצר אלקיות שכלך החכם יותר ממה שהוא מצר יופי הגרוע.
חובב: טעותך זה בי היתי חפץ יותר שיגרום שתאהב אותי בנפשך בבחינה
ההיא שזה היה מן הרין אם תחשבני כך יוחר ממה שתאמרהו אלי בלשונך, ואם
אולי אינך חושב את שכלי אלקי (כמו שהוא האמת) אין את יכולה :להכחיש כי
היופי
ספר הויכוח
היופי העליון האלקי" שהוא היותר גדול ומעולה מכל השאר לאין חכלית הוא נמשך
מן האהבה של נפש אחת אנושית שפלה ובעלת תכלית האוהבת אותו לחזור
ולאהוב אותה ולמושכה (ע"י האהבה שיש לה אליו) בהצלחתה בעונג, ההתאחדות
ואת שבין האנושים דומה כ"כ אל היופי העליון ההוא מדוע אינך רוצה להרמות
אליו גם בזה האופן מהחזרת האהבה. "
נעמה: בזה אני חושבת להיות הרבה בלתי דומה אליו, וזה כי כמו שהוא
איננו מושך את האוהב להתאחרות אחר זולתי לאותו: הרוחני של השכל ולכן הוא
חוזר לאהוב אותו כך אינני רוצה להכתוש ולומר שאיני אוהבת ;אותך, וחומדת
להתאחרות שכלך לא שלך עם שלי אלא שלי עם שלך שהוא היותר שלם ואין
לך לספק בזה אחרי ראותך זריזותי לעיין ולהתבונן .את עניני וררושי שכלך ולקנות
את חכמתך שבזה אני מקבלת עונג גדול ומהההאחדות האהר הגשמי שרגילים
לחמור האהובים איני חושבת ולא היתי רוצה שימצא בך או בי שום תאוה אליו
כי כמו שהאהבה הרוחנית היא כולה מלאה טובות ויופי וכל פעולותיה הן הגונות
ומאושרות כך הגשמית אני חושבת שהיא רעה וכעורה ופעולותיה לפי הרוב מכאיבות
ומזיקות, וכדי שאוכל להשיבך מזה יותר היטב, הגירה נא לי (כמו שכבר נדרת
אלי) מפעולות האהבה האנושית, אלו הן הטובות והמשובחות ואלו הן המזיקות
והמגונות ואיזה חלק מהן הוא יותר גדול במספר כי עם התשלום הזה תגמור לצאת
מכל התיובים שנשתעבדת אלי בנדרך.
ח וב ב: אנכי הרואה נעמה כי כרי לברוח מתלונותי הצורקות את שואלת
לי פרעון מותר החוב ואני זוכר שלא נשתעכדתי לך בוה בבירור, ועתה הנך
רואה כי אינו עת לפרוע לפי שנתעכבנו מאר בסיפור הזה ממולר האהבה וכבר
הוא זמן להניחך שתנותי, ושימי את מחשבתך לפרוע אלי החיובים שהאהבה
\השכל והמעלה משעברים אותך בהם כי אני אם יהיה לי זמן לא אמנע מלפרוע
לך מה ששעבודי ועבודתי אליך הנאהבת מחיבים אותי בערם, ויהי ה' עס הטוב,
ה" של לי :2
%--.--
ל וו*: <:לוש
= = לשל * וש
. ו .
ה מש
-
\ ל 98
'- הד, לו קן
וכל ;0
/ שא % 6
ב ?
. 5 - [ 1 ,
. /\ 602 0 ו וש . -
ו 1% 1
0 ל - ו ,
:ו-2 עשכ ו
| " / ו ל / %
, % 7 ו / .
1) 4 ₪
יי .6 %
7 4
/ | |
1
4
|"
דל
] ו
\
-
.
ו 0
4 7 41
,שו" )%
- .
0 1
2% ן
. |
-
.
0
!
3
ו 4 . .>
/
+
]2 / 4
ור / 2 יָ
/ 0
\ 3ּ) . 4
5 1% 4 ה'. / -
0 21 | ,
ו ג , / , 9 ' ,
לו 1 שי 1 ו . \ / 7 39
7 / יי יי ים יְ 7
|
<p>I am working on a simple home library web application using Java EE, Servlets, JSP, and MySQL. My Create, Read, and Delete are working fine but Update is not working. I am not using any form of design patterns, just servlets and POJO. All examples i try to learn from seem to have used MVC and DAO design patterns. Is there any way to achieve the CRUD application <strong>without using MVC and DAO</strong> patterns? What is the recommended and best practice for such a simple application?</p>
<p>here is code:
<strong>UpdateBook.jsp</strong></p>
<pre><code><%@ page language="java" contentType="text/html; charset=gbk"
pageEncoding="gbk"%>
<%@ page import ="java.util.ArrayList"%>
<%@page import="book.Book"%>
<!DOCTYPE html PUBLIC "-//W3C//DTD HTML 4.01 Transitional//EN" "http://www.w3.org/TR/html4/loose.dtd">
<html>
<head>
<meta http-equiv="Content-Type" content="text/html; charset=gbk">
<link rel="stylesheet" type="text/css" href="../css/styles.css" />
<title>Updated Library Collection</title>
</head>
<body>
<div id="container">
<div id="header"><h1 align="center" style="color:blue">Edit Library Collection</h1></div>
<div id="wrapper">
<div id="content" align="center">
<%
request.setCharacterEncoding("gbk");
String ISBN=request.getParameter("Isbn");
String BookTitle=request.getParameter("Title");
String BookAuthor=request.getParameter("Author");
String Category=request.getParameter("Category");
String Description=request.getParameter("Description");
%>
<table width="100%" border="0" cellspacing="0" cellpadding="4" align="center" >
<tr>
<td width="100%" bgcolor="#EAEAEA" colspan="2">
<form name="bookUpdate" action="/homelibrary/UpdateBookServlet" method="POST">
<p>
<label for="Isbn">ISBN: </label>
<input type="text"readonly name="Isbn" id="Isbn" value=<%=ISBN%> >
<br><br>
<label for="Title">Title: </label>
<input type="text" name="Title" id="Title" value=<%=BookTitle%>>
<br><br>
<label for="Author">Author: </label>
<input type="text" name="Author" id="Author" value=<%=BookAuthor%>>
<br><br>
<label for="Category">Category: </label>
<input type="text" name="Category" id="Category" value=<%=Category%>>
<br><br>
<label for="Description">Description: </label>
<input type="text" name="Description" id="Description" value=<%=Description%>>
<br><br>
<p>
<input type="submit" name="Submit" value="Submit" onclick="goto">
<input type="button" name="Cancel" value="Cancel" onclick="javascript:history.go(-1);">
</p>
</form>
</td>
</tr>
</table>
</div>
</div>
<div id="footer" align="center">
<p>&copy; Home Library</p>
</div>
</body>
</html>
</code></pre>
<p><strong>UpdateBookServlet.java</strong></p>
<pre><code>package book;
import java.io.IOException;
import java.sql.Connection;
import java.sql.DriverManager;
import java.sql.PreparedStatement;
import java.sql.ResultSet;
import java.sql.SQLException;
import javax.servlet.RequestDispatcher;
import javax.servlet.ServletException;
import javax.servlet.annotation.WebServlet;
import javax.servlet.http.HttpServlet;
import javax.servlet.http.HttpServletRequest;
import javax.servlet.http.HttpServletResponse;
@WebServlet("/UpdateBookServlet")
public class UpdateBookServlet extends HttpServlet {
private static final long serialVersionUID = 1L;
public UpdateBookServlet(){
super();
}
protected void doGet(HttpServletRequest request, HttpServletResponse response) throws ServletException, IOException {
//String forward="";
String action = request.getParameter("action");
if (action == ("edit")){
String Isbn = request.getParameter("Isbn");
Book book = null;
try {
book = this.getBookByIsbn(Isbn);
} catch (ClassNotFoundException e) {
// TODO Auto-generated catch block
e.printStackTrace();
}
request.setAttribute("book", book);
}
RequestDispatcher dispatcher = getServletContext().getRequestDispatcher("/Book/UpdateBook.jsp");
dispatcher.forward(request,response);
}
//@SuppressWarnings("unused")
public void doPost(HttpServletRequest request, HttpServletResponse response)
throws ServletException, IOException {
Book book = new Book();
response.setContentType("text/html");
request.setCharacterEncoding("gbk");
//Get data from form data
String ISBN = request.getParameter("Isbn");
String BookTitle = request.getParameter("Title");
String BookAuthor = request.getParameter("Author");
String Category = request.getParameter("Category");
String Description = request.getParameter("Description");
//@SuppressWarnings("unused")
//PreparedStatement preStmt = null;
//Connection cn =null;
try {
//Create a java MySQL database connection
Class.forName("com.mysql.jdbc.Driver");
String url = "jdbc:mysql://localhost:3306/ebookstore";
Connection cn = DriverManager.getConnection(url, "admin", "admin");
PreparedStatement prepStmt= null;
if(ISBN != null)
// create the java MySQL update PreparedStatement
prepStmt = cn.prepareStatement("UPDATE book SET Title=?,Author=?,Category=?,Description=? "+" where Isbn=?");
//String update = "UPDATE book SET Title=?,Author=?,Category=?,Description=? "+" where Isbn=1111";
//prepStmt = cn.prepareStatement(update);
prepStmt.setString(1, book.getTitle());
prepStmt.setString(2, book.getAuthor());
prepStmt.setString(3, book.getCategory());
prepStmt.setString(4, book.getDescription());
prepStmt.setInt(5, Integer.parseInt(book.getISBN()));
//execute the java preparedStatment
prepStmt.executeUpdate();
cn.close();
prepStmt.close();
} catch (Exception e) {
System.err.println("Got an exception! ");
System.err.println(e.getMessage());
}
//forwarding from Servlet to a JSP
RequestDispatcher dispatcher = getServletContext().getRequestDispatcher("/Book/QueryBook.jsp");
dispatcher.forward(request,response);
}
public Book getBookByIsbn(String isbn) throws ClassNotFoundException {
Book book = new Book();
try {
//Create a java MySQL database connection
Class.forName("com.mysql.jdbc.Driver");
String url = "jdbc:mysql://localhost:3306/homelib";
Connection cn = DriverManager.getConnection(url, "root", "admin");
PreparedStatement preparedStatement = cn.
prepareStatement("SELECT * FROM book where Isbn=?");
preparedStatement.setString(1, isbn);
ResultSet rs = preparedStatement.executeQuery();
if (rs.next()) {
book.setISBN(rs.getString("Isbn"));
book.setTitle(rs.getString("Title"));
book.setAuthor(rs.getString("Author"));
book.setCategory(rs.getString("Category"));
book.setDescription(rs.getString("Description"));
}
} catch (SQLException e) {
e.printStackTrace();
}
return book;
}
}
</code></pre>
<p>Button in <strong>QueryBook.jsp</strong></p>
<pre><code><td><a href="/homelibrary/UpdateBookServlet?action=edit&Isbn=<c:out value="${book.Isbn}"/>">Update</a></td>
</code></pre> |
<p>I would like to add a checkbox control to a listbox control.</p>
<p>The listbox has to contain A couple of tasks, and I have to check if a tasks has been opened before.</p>
<p>I have a code sample, but it adds the checkbox as an object, not as a control</p>
<pre><code>while (reader.Read())
{
CheckBox c = new CheckBox().Enabled = false;
c.Text = reader.GetString(0) + ". " + reader.GetString(1);
try
{
if (int.Parse(reader.GetString(2)) > 1) c.Checked = true;
}
catch(Exception ex)
{
MessageBox.Show(ex.Message);
}
listTasks.Items.Add(c);
}
</code></pre>
<p>Can someone help me out</p>
<p>Thnx,
Ruben</p> |
Limousin is a former administrative region of France. It is now part of the administrative region of Nouvelle-Aquitaine. Its capital was Limoges. With 42 people per square kilometer, this was one of the least populated regions. About 710,000 people lived on roughly .
The departments in the region were Corrèze, Creuse, and Haute-Vienne.
The local economy had been recentered around services.
Former administrative regions of France |
<p>Instead of any additional blob detection library, how do I use the <code>cv::SimpleBlobDetector</code> class and its function <code>detectblobs()</code>?</p> |
Mamie Van Doren (born Joan Lucille Olander; February 6, 1931) is an American actress and model. She acts primarily in movies. She is also a singer. Her many movies include Untamed Youth (1957). Many times, she would play a bad girl within her movies. Van Doren has been oftentimes compared against other blonde actresses, in particular, Marilyn Monroe. Mamie was born in Rowena, South Dakota.
Background
In 1946, Doren began working at the Pantages Theatre as an usher in Hollywood. Where in the following year, she had a part on an early television series. She sang with Ted Fio Rito's band and entered several beauty contests.
Doren was 17 years old when she got married to Jack Newman in Santa Barbara, California, but because of his abusive nature the marriage didn't last long. Doren won the titles Miss Eight Ball and Miss Palm Springs at the age of 18 years.
References
Biography
American movie actors
Models from South Dakota
1931 births
Living people
American bloggers |
Year 16 BC was either a common year starting on Monday, Tuesday or Wednesday or a leap year starting on Monday or Tuesday of the Julian calendar. At the time, it was known as the Year of the Consulship of Ahenobarbus and Scipio.
Events
Noricum is added the Roman Empire
Caesar Augustus makes Trier the capital of German provinces
Deaths
Cornelia Scipio, daughter of Publius Cornelius Scipio Salvito and Scribonia (b. c. 46 BC)
Empress Wang |
Baudinard-sur-Verdon is a commune of 229 people (2018). It is in Provence-Alpes-Côte d'Azur in the Var department in southeast France.
References
Communes in Var |
QUELQUES PROPOSITIONS
SUR.
L'HYGIÈNE
EN GÉNÉRAL, ia
Présentées et soutenues à l'École de Médecine de Mont-
pellier; le : juillet 1807.
Par Marmeu ANDRE, de Marseille,
( A „des Bouches du Rhône >
Pour obtenir le titre de Docteur en Médecine:
D I EE SR PER RE D EEE
Cest'un plus grand service de soutenir
quelqu'un qui est dans le cas de faire une
chúte , que de relever celui qui est tombé.
SENEQUE,
lu 2 PERRIER LIN] EDR AREA ERIN ATP UTIL
A MONTPELLIER.
PEA
1807.
"MM. LES PROFESSEURS.
LA AAA 22 AA "2
o ž T : Med. légale, histoire
Directeur de l'École. . . A J Médecine,
P. M. Aucuste BROUSSONET, Directeur nr í
Botanique.
du Jardin. E TE T E
Méd. Clin. pour les ma-
ladies réputées incuras
bles.
G. Josrru VIRENQUE, i ic: : 5 . | Chimie, Pharmacie.
Pierre LAFABRIE. 5
J. L. Vicroz BROUSSONET, _
Jean POUTINGON,
Anpré MÉJAN. ; ES
J. B. Timoruíx. BAUMES. LL. | Nosologie, Patholog.
: Thérapeutigue, Ma-
J. Nicoras BERTHE. : wr ; oda
itutsd deci
J. M. Joicum VIGAROUS, : : 0 A
Hygiėne,
A. Lovis MONTABRÉ. . . . . . | Chirurgie, Méd.opér.
Anatomie , Physiologie;
C. Louis DUMAS. ;
š $ Clinique interne.
; $ Clinique externe.
MM. LES. PROFESSEURS-HONORAIRES.
ANTOINE GOUAN. . : : . Æx-Professeur de Botanique:
J. Antoms CHAPTAL, . . Ex-Professeur de Chimie.
A MONSIEUR
Jacques - Joseph THULIS,
DIRECTEUR de PObservatoire Impérial
de Marseille, Correspondant de l’Ins—
titut, Membre de lAcadémie des
Sciences, Belles—Lettres et Arts de Mar-
seille et de la Société de Médecine de
Marseille, Associé de celle d'¿mulation
du département du Var, de PAthėnėe
de Vaucluse et de lAcadémie de
Gottingen ;
Comme un témoignage d'amitié et de considération.
ANDRÉ.
masea = 2a0po4l,
SN gio sit css ro) pa
ke
(5)
OUELOUES PROPOSITIONS
%
SUR
L'HYGIENE EN GÉNÉRAL.
PASE ER RO
tea est cette partie de la médecine, dont le but
est la conservation de la santé. Elle suppose la connais-
sance de l’homme et des moyens qui Vinfluencent en
bien et en mal. |
Dans l’univers, tous les êtres sont liés à tout ce qui
les entoure. l’ordre universel, qui en résulte et qui forme
un enchainement parfait, conduit à des considérations trės-
étendues sur l’homme; lequel examiné collectivement ou
individuellement sert à établir les deux divisions d'Hygiène
publique et d'Hygiène privée.
Nous allons présenter , sous forme de propositions,
quelques considérations générales sur cette branche inté-
ressante de la médecine. Mais ce sujet, pour être bien
traité, exigerait une plume savante, de grandes connais-
sances et un tems plus long que celui que nous avons
pu y consacrer; aussi nous sollicitons pour notre travail
Vindulgence des Professeurs de cette célèbre Ecole, à la-
quelle nous avons l'honneur de le présenter.
(6)
7 L
1, Sujet de l'Hygiène. 1
L'homme a la propriété de supporter les températures
extrėmes, de pouvoir vivre dans diverses régions du globe ;
dans les plus hautes élévations, comme dans les plus
grandes profondeurs; dans les fours čchaufiės , comme
dans les glaces. La température de son corps ne change
8 p Į 8
presque pas, et se maintient, dans toutes ces situations,
au 29% degré environ (1 ).
IL
Les Européens se distinguent par la sensibilité et la
mobilité. Des prodiges de leur intelligence, de leur imagi-
nation, de la combinaison des conditions physiques et
morales , résulte un genre de maladies nerveusés, toujours
en proportion avec la civilisation, plus communes aujour-
d'hui que chez les anciens, dans les villes que dans les
campagnes.
è
ER 2 D E A DR A A NE IEP DIE RA
(1) En Sibérie, le: froid est quelquefois: de Go degrés aw dessous
de -zéro, A ce degré le mercure se coagule et ne diminue plus de.volume,
Duhamel a démontré qu’on peut vivre dans une étuve au degré de l’eau
bouillante. Le célèbre Boërhaave pensait qu'un animal ne pouvait vivre
dans une température au dessous de la sienne. Il cite l'expérience d'un
chien, d'un oiseau , etc. qui.: moururent abandonnés dans une étuve de
raffinerie. Mais du tems de Boérhaave on connaissait encore mal les difs
férences qui distinguent les gaz élastiques non respirables > de l'air pus
et de Pair athmosphérique,
(7)
TII.
2. Matière de l Hygiène.
< (8 1°, Circumfusa. ) L'air est ce fluide élastique, invi-
sible par sa transparence , qui nous environne et dans lequel
nous vivons. II est nécessaire à la conservation de la vie. Ses
effets sont généralement les mêmes sur tous les -animaux:
IY.
Une multitude de substances, répandues et dissoutes
dans, Vair athmosphérique, n’altère point les. signes apparens
de sa vitalité. Des émanations odorantes , des substances
subtiles qui n’affectent même aucun de nos sens, telles
que les différens miasmes contagieux , sont unis à Vair,
le rendent délétère et funeste dans une multitude de cir-
constances, sans qu'il soit moins propre à la respiration
et à la combustion et sans qu'aucun des eudiomètres connus
en puisse décéler l'existence.
y
C'est moins l’eudiométrie que le mauvais état de nos
fonctions qui nous avertit de l'influence nuisible de cer-
taines émanations. Les principales sont les émanations
animales putrides, trės-nuisibles , quoique répandues en
quantité inappréciable aux instrumens: on a cherché les
(8)
moyens de détruire ; chimiquement dans l'air, ces émas
nations dangereuses (2).
VE
Le corps humain placé dans Vathmosphére y éprouve
d’abord les mêmes conditions que les corps inorganiques;
mais ces puissances purement physiques, qu'il partage
avec les corps inorganiques , sont celles qui doivent tenir
le dernier rang dans les effets qui l’influencent.
VII.
L'homme a des facultés particulières, dépendantes de la
structure des organes sensitifs et locomoteurs, qui le séparent
des autres corps de la nature. Le concours de Porgane
musculaire et de l'organe nerveux est sujet à recevoir dė
Fathmosphère des stimulans qui n’ont rien de particulier
avec les phénomènes chimiques et physiques. Ces derniers
sont entièrement modifiés par la puissance organique.
( 2) Le procédé le plus généralement employé pour désinfecter l'air
et pour arrêter les progrès de la centagion est celui que. M. Guitton de
Moiveaw a ‘indiqué le premier en 1774. Smith, après lui, a employé un
autre procédé , que les: Anglais ont: beaucoup exalté. Mais on doit donner
la préférence à celui du chimiste français. Lorsque la science était moins
avancée , on employait les fumigations , les parfums , moyens inutiles et
quelquefois dangereux, que l'on pratique encore de nos jours, dans un
hôpital d'une de nos grandes villes:
Loy J
VIH
L'air en contact avec les organes pulmonaire et cu-
tané de l’homme vivant, se charge plus ou moins,
suivant les circonstances, d’une certaine quantité d'acide
carbonique. Partout où lair vital se combine de manière
à former de cet acide dans l’économie, il y a production
de calorique. |
1X. =
Nulle qualité constante dans Pathmosphèré n’est nuisible
par elle-même, à moins qu'elle ne soit excessive et dé-
létère. Ainsi le corps et la constitution des hommes se
font aux ‘choses qui les environnent constamment et qui
sont toujours Îles mêmes,
La sécheresse et l'humidité de Fair sont uñe des prim
cipales propriétés qui influent sur l’état des corps. Plus
Vair est chargé d'humidité, moins il peut dissoudre d’eau
et moins la dissolution des émanations de la peau est
parfaite, Sous ce rapport, le corps. humain nous présénte
de Vanalogie avec les corps hygromėteigues (3). |
(3) Le meilleur hygrométre est encore celui d’où Pon est parti. C'est
celui de Leroy de Montpellier. Ž
(103
XL
La chaleur seule ne dispose pas par elle-même, dans
les corps organisės et vivans, les humeurs A la putréfaction,
Les maladies, quí attaquent les colons ou les voyageurs ,
sont évidemment dues, non à la température de l'air,
mais aux émanations des lieux marécageux et aux vapeurs
humides qui se condensent le soir et dans la nuit.
XII.
Le froid humide augmente les urines, occasionne un
reflux vers les voies intestinales , produit , plus qu'aucun
autre température, les douleurs des articles, les affections
rhumatismales , les inflammations catarrhales et les fluxions
sur les poumons et sur la membrane pituitaire.
XIII.
Un air trop sec, tel que celui que Von respire dans des
endroits fortement ėchauffės par des poëles, dessèche les
poumons, irrite l'organe cutané et peut occasionner des
maladies inflammatoires.
XIV.
- Dans les hôpitaux, les prisons, la cale des vaisseaux
et en général dans tous les lieux. où les hommes sont
rassemblés en trop grande quantité, Vair acquiert une fé-
tidité , suivie d'une action plus ou moins dangereuse sur
l’économie animale.
CI)
XV.
La disposition de Pair , dans les hôpitaux, influe d'une
manière insensible sur toutes les maladies aigües et chro-
niques. Les femmes en couches y sont plus exposées à ce
qu'on appelle fiévre puerpérale. Les plaies de têtes ne se
guérissent que très-difficilement. Les fièvres dites putrides
y sont graves ; enfin on y voit naître ces fièvres, carac-
térisées par le désordre des fonctions nerveuses, et aux-
quelles- on donne le nom de fièvres malignes d'hôpital,
XVI
La rigueur d'une saison froide est moins À craindre
pour les malades exposés à son impression, qu’un air chaud
et humide, chargé des exhalaisons d’un grand nombre de
corps, et des miasmes développés par l'effet des maladies
dans les hôpitaux.
ANAL
Les causes des maladies des hommes sont: presque
toutes. dans les : vicissitudes et les changemens ;. soit que
ces vicissitudes soient dans l’athmosphère, soit qu’elles aient
lieu: dans le nombre de choses dont l’homme fait usage
Le)
et qui servent à sa vie, à sa nourriture ou à ses plaisirs (4).
SOCH y Hippocrate a dit: 5 Ce sont principalement les changemnens de
p tems qui engendrent les maladies »,
Cuy
XVIII,
Les infirmités, en affaiblissant l’homme, en donnant
à ses organes moins de vigueur, en diminuant l'égalité
de la chaleur vitale et de sa distribution à la circonférence
du corps, exigent qu’on le mette davantage à l'abri des
impressions qui peuvent lui nuire, et surtout du froid humide,
XIX.
L'enfant nouveau-né, à peine couvert d'une épiderme ,
sortant de l’eau d'une miente de 28 à 30 degrés, est
tout nerveux , il a besoin d’être préservé du froid , d’être
confié au sein de sa mère, et il a d’autant plus besoin
de la chaleur de ce sein, dans lequel il doit trouver sa
nourriture, qu'il est plus faible et plus délicat.
Les personnes d’un tempérament sec, irritable , dont la
poitrine est disposée à la pulmonie, à la phlogose lente,
éprouvent de mauvais effets de lair vif, des lieux élevés;
elles se trouvent bien d’un air un peu humide et tranquille,
Au contraire, Vair humide des lieux bas, du voisinage
des rivières, des étangs, est préjudiciable aux personnes
d'un tempérament Inpapkstigugs et es de maladies
séreuses, etc,
(13)
XXL:
On doit mettre beaucoup de prudence et de soin dans
le choix des habitations. Les hommes, gui habitent les
montagnes, les collines éloignées des eaux en stagnation,
des étangs, des marais, sont ordinairement bien portans,
vigoureux et de belle stature; ceux des pays bas, pe
marécageux, présentent un tableau contraire.
XXII.
Les habitations humides sont trės-dangereuses. On y
élève difficilement les enfans : ils y sont sujets aux obs-
tructions des viscères de l’abdomen, aux écrouelles. Les
filles y sont attaquées de páles-couleurs. Les femmes plus
sujètes à avorter, et après leurs couches plus exposées à
des accidens souvent funestes.
XXIII.
Il est dangereux d'occuper une maison nouvellement
bâtie. On doit attendre que les murs soient bien secs (5);
autrement on est ‘exposé‘à des douleurs rhumatismales, à des
maladies de poitrine, au scorbut, à la goutte, à des fièvres
intermittentes, etc.
a
SSY Les Romains avaient déterminé 5 années avant d'occuper une maisoti“
neuve, {
(14)
XXIV.
( $. 2. Applicata ). Le bain, en général, est Vimmersion
totale ou partielle du corps dans un fluide quelconque,
ll agit différemment sur l'économie animale, suivant la
nature du fluide, sa température, les pratiques accessoires
affectées A l'usage des bains et la susceptibilité. de V'in-
dividu (6). ||
XXV.
Les bains sont utiles à l’homme dės les premiers momens
de son existence. Ceux d’eau tiède conviennent généralement
et doivent être employés dans un grand nombre de maladies.
Les bains froids sont bons dans la plupart des maladies
nerveuses, pour les enfans rachitiques, etc. Ils conviennent
peu aux vieillards.
XXVI.
($. 3. Ingesta ). L'aliment est un, l'espèce est plusieurs,
a dit Hippocrate. Pour trouver la matière qui nourrit, il
faut chercher la matière qui est rėparėe. Il y-a dans: le
dernier degré d’alimentation autant de parties nutritives,
qu'il y en a dans chaque organe, quand même on aurait
une unité d'aliment primitive. i
s
(6) L'usage des bains-a été fort négligé dans ces derniers siècles. Mais
depuis quelques années ils sont devenus tellement à la mode, que nous
ne désespérons pas qu'avant peu, ils n'aient chez les modernes, la même
vogue qu'ils ont eu chez les anciens.
€ 15)
XXVII.
Les conditions essentielles, qui rendent les. substances
plus ou moins nutritives, sont les combinaisons avec d’autres
corps, la dissolubilité et la fermentescibilité : plus les
matières sont altérables, plus elles sont nourrissantes. Portées
dans l'estomac, aux poumons et sous la pean, elles sont
soumises à l’action de l’eau et de Vair, les deux plus puissans
agens des mouvemens chimiques de la nature et finissent
par donner de la gélatine, de l’abbamine, de la fibrine, etc.
par une puissance dont le secret appartient à à la nature.
XXVII
Dans le choix des alimens, on doit toujours préférer
ce qui est le plus conforme au tempérament et à l’usage
ordinaire, qui n’a pas été essentiellement nuisible. Il est
également important d'établir une proportion raisonnable
entre la quantité des alimens que l’on prend, et celle des
mouvemens, de l'exercice du corps, que l'on est en état
de faire.
XXIX,
Pour soutenir, pour réparer, pour augmenter, il faut
des corps qui soient de même nature que le nôtre; autre-
ment la substance changerait tous les jours. La matière de
l'aliment est évidemment différente de celle qui constitue
notre corps. Il faut que cette matière perde sa forme pri-
mitive et se change en notre propre substance,
(16 5
XXX.
La différence qui existe entre la substance de nos
alimens et celle de nos organes, consiste uniquement dans
un ordre de combinaison ou de proportion qui manque á
nos alimens, et qu'ils prennent au dedans de nous, en
s'assimilant aux différentes parties de notre corps.
FIN.
|
<p>After compiling and running my program, i run into runtime error 1010:</p>
<pre><code>TypeError: Error #1010: A term is undefined and has no properties.
at DC/updateScore()[DC::frame74:36]
</code></pre>
<p>This is the piece of code:</p>
<pre><code>function updateScore(e:MouseEvent) {
var i:uint=0;
for(;i<balls.length;i++)
if(balls[i]==e.target)
break;
if(balls[i].isCorrect) {
score++;
timeField.text = new String(score);
}
else {
score--;
timeField.text = new String(score);
}
}
</code></pre>
<p>What's the problem? I'm using updateScore function for MouseEvent listener, as you can see.</p> |
G-Unit Records is a record label started by the musician 50 Cent. It specializes in hip hop and rap music. It was started in 2005 and is part of the Universal Music Group. The company is based in New York City.
It has so far signed artists such as G-Unit, Lloyd Banks and Tony Yayo.
Other websites
Official website
American record labels
Hip hop |
Alfred is a village in Allegany County, New York.
Villages in New York |
Anthony Robert Kushner (born July 16, 1956) is an American author, playwright, and screenwriter. He won the Pulitzer Prize and the Tony Award for Best Play in 1993 for his play Angels in America. He also wrote the screenplays for Munich (2005), Lincoln (2012), and West Side Story (2021). He also won an Emmy Award in 2004.
References
1956 births
Living people
American playwrights
Screenwriters from New York City
American novelists
LGBT screenwriters
LGBT novelists
LGBT playwrights
Gay men
LGBT people from New York City
Pulitzer Prize winners
Tony Award winners
Emmy Award winners |
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES.
BY
D. F. A. HERVEY.
| The valuable geographical knowledge obtained by Mr. HERVEY
in this journey is shewn in the trace of the Éndau River and its
tributaries as laid down in the new map of the Malay Peninsula
published last year under the auspices of this Society.— EDITOR.
1st January, 1882.)
ç
y
y
3
es
he + m ; ' ' :
yee N August, 1579, being obliged to seek relaxation from
a work, I determined to try and clear up the point sug-
gested by Loaay’s account of the two rivers Sém-
S
a x E
UICE
? Lyi
Coe brong,(*) which he supposed to be one and the same
H stream connecting the Endau, and the Batu Pahat(?)—
e flowing respectively into the China Sea and into the
Malacca Straits—and thus giving a navigable passage between
the two seas. I had also in view the object of collecting such rem-
nants as might still be obtainable of the Jakun dialects of Johor,
more particularly that of a small tribe on the Madek, one of the
tributaries of the Endau, which I had been assured by the Dato’
of the Lénggiu (?) Jakuns (on my trip to Blümut, early in 1879)
differed from that of all the other Jakun tribes in Johor.
(2) See p.p. 101 aud 103, Journal of the Straits Branch of the
Royal Asiatic Society, No. 3, July, 1879.
(*) * Batu Pahat," the hewn rock. A chisel and other instruments
are said to have been found by some Malays digging in the neigh-
bourhood many years ago. ‘This particular chiselling has been
attributed to the Siamese. There is also a tradition that it was
here the Portuguese got their stone for the Malacca Fort, but I
believe it was obtained much nearer Malacca.
(3) I could not obtain any clue to the origin of this name from
either Malays or Jukuus; bnt it may be well to draw attention to
the Siamese word “ Khlang Kiau," which is asserted in the “Scjarah
Malayu” to have been the origin of the name of a portion of the
Johor country. I believe there is a place in Pahang bearing a very
similar, if not identically the same, name.
94 THE ÉNDAU AND ITS TRIBUTARIES.
On the night of the 13th August, I left Singapore in a yébeng,
lent me by Ungku Mésrp, brother of the Maharaja, with Cur
Misa, an Official of the Moar River, who was familiar with the
Endau, and a motley crew of eight Malays, comprising natives of
Johor, Pahang, Trengganu and Kelantan, The Pahang men, as is
natural, approximate most nearly in speech to the Johor dialect,
but I noticed differences such as “‘ sungal" for “sungei,” &e. The
Trčnggânu men have a sharp, narrow accent, and a way of shorten-
ing off their words at the end, such as “sampa” for '" sampei;"
they have also a nasal ending as “tiain” (“ain” as in French
* bain") for “tian.” The Johor men were constantly laughing at
the others for their outlandish aecent, but, as they said, what else
could be expected from orang bárat—those western folk. (+)
About 3 P.M. on the 16th, or about 3% days after leaving
Singapore, we reached the mouth of the Endau, and at 11 A.M. on
the 17th, we were alongide the steps of the Cne Ma Arr's Police
Station, which is conveniently situated on a point of land between
the converging streams Éndau and Sémbrong.
After consultation with Cur Ma Arr I decided to ascend the
Stmbrong first, and make for its source, this being the trip which
would absorb the greater portion of my time. I found it necessary
to give up the idea of going to Günong Banang on the Batu Pahat
River, in order to make time for a visit to the Màdek Jakuns on
my rehun from Hulu SCmbrong. The account given of Günong
Jining, which was ascended by Macrav, made me wish very much
to attempt the ascent. I was told that ladders had to be constructed
to enable them to scale the rocks in some places; that the rocks were
very fine, and plants flourished there which were not to be found in
other parts of the jungle; while the view from the top was well
vorth seeing. In that neighbourhood too, on Sungei Mas, resided
the Raja Benak, he having removed a year or two before from the
Mádek, and a visit to him would probably afford the best opportu-
1) This may, at first sight, seem a rather strange expression, but
a glance at the map will show that, though we may be accustomed
to think of these countries as lying to the North and perhaps a
little East of us, they really lie to the West of Singapore, or, what
is the same thing, Johor Bharu. The same misconception is some-
tines found ot prevail regarding the relative positions of Liverpool
and Edinburgh.
THK ÉNDAU AND ITS TRIBUTARTES. 95
nity of rescuing from oblivion a good deal of interesting informa-
tion about his branch of the Jakun tribe. I may take this opportu-
nity of correcting an erroneous statement I made in my account of
a trip to Blimut,(?) that Ginong Janing was in Pahang territory :
it lies in Jchor territory on the right bank of the Upper Éndau.
As the Malays required a day or two to prepare a good-sized
jalor for the ascent of the Stmbrong, I occupied the 18th with
a visit to à hill called Tanah Abang,(?) a mile or two below the
station, with the object of getting compass-bearings from the top.
The first part of the way took us through alternate hillocks and
hollows of a black springy soil. This turned out, however, to be the
wrong path, and we went back up the river a bit, and landed this
time on the right track, coming, shortly after landing, upon old
tin-workings, but I could detect no trace of tin in the granite and
sand; there were a few plantain trees—relies of human cultiva-
tion; a little further off there were, I was told, other tin-workings,
which had been undertaken by a Singapore man, and were satis-
factory, but had to be abandoned for want of funds. We found
here a very pretty small plant with white-striped leaves growing
by the roots of a tree; it is edible, having a pleasant acid flavour
like the sorrel leaf, and is used by the natives with the areca nut
when they cannot get the betel leaf; it is called daun chéru. Wo
reached the top of the hill in an hour or so, but I was obliged to
give up the idea of taking bearings, the hill being very steep, and
its sides being covered with big trees near enough the summit to
block up the view in all directions in spite of several of the smaller
ones being eut down.
One of our party said that he knew of a spot which had been
mentioned by some rang hulu, i.e., Jakuns, where they had lit
a fire on a hill.side in the jungle to cook their food, using some
black rocks, which they found there, to support their rice-pot, and
the man added that, after their meal, they noticed that some of the
rock had melted and was trickling down in a dark shining stream.
The next day, accordingly, I got my informant to shew me the
spot, which proved to be on the side of Bikit Langkap, a short way
(+) Journal of the Straits Branch of the Royal Asiatic Society,
mo. 3, July, 1879.
(?) “Tanah Abang,” red earth.
96 - THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES.
up the river beyond the station ; I found some weather-worn and
honeycombed rocks cropping up from the surface; I broke off some
pieces with my hammer and chisel with much difficulty, the rock
being exceedingly hard, and from this, and its colour and weight,
I took it to be oxide of iron of good quality. Whether this would
have melted under the degree of heat to which it was probably
subjected may be doubtful. This hill appeared to me to be merely
a southern continuation of the Tanah Abang ridge. Its name
derives from a tree—Langkap. (+)
The next day, 20th, we started in a jalor—Cmg Mosa, CHE
Yüsvr, myself and five: paddlers—for Hlu Sémbrong. About
noon we observed a large black monkey, about the size of a
medium béruk (the cocoanut monkey) up in a tree; he had a long
tail and very white teeth ; he was making loud, guttural noises, and
was evidently under the influence of some emotion; the men said a
tiger was near, which caused him to give vent to his alarm in this
way ; they called him cheng kok.
21st. Early this morning saw a red-headed snake, about four
feet long, go into the water; no one could name it. River very
winding so far.
22nd. The river being very narrow, winding and rapid, we
started with poles to-day, and made much better progress. So far,
I calculate, we have made at the rate of twelve to fourteen
miles a day. To-day snags and shallows are troublesome, to say
nothing of being constantly on the look-out for the ónak (long
thorny trailers) of the rattan. About 11.50 got into a fine, straight
bit of the river, where we put on a spurt. The foliage on the banks
was beautiful, being charmingly diversified with the feathery fronds
of the rattan; the river continued wide for about a couple of hours,
and later became too deep for the poles once or twice. We stopped
for the night near the junction of the Séngkar with the Sémbrong,
but the Séngkar, though boasting a name of its own, scems to be
but a trísan of the Sémbrong. A Malay trader with Jakuns
passed just before 6 r.m., saying they would reach Kumbang about
5 P.M., à contrast to the leisurely progression of a Malay crew, with
which I had to be contented.
23rd. To-day, for the first two hours, the course was very nar-
(1) The “genggong,” a sort of native jew’s harp is made by the
aborigines of this wood. | i i
THE ÉNDAU AND ITS TRIBUTARIES. 97
row, after which we got into a fine broad stream, just before reach-
ing Tamok, which was a settlement in Locaw's time. 82 years
ago, but is now abandoned; after the labyrinth through which we
had been groping our way, the view which now burst upon us was
like enchantment, with its broad lake-hke stream, enclosed, so far as
the eye could see, by the jungle-clad base of Jákas; twenty-five
minutes with the paddles and a southward turn brought into view
the fine hill of Pérgákar Btsar, while the stream slightly narrowed ;
afew minutes more. and with Paloh Tampui begins, if possible, still
more enchanting scenery, a string of lakes filled with islets of
rásaw, mingled with other growths; in three-quarters of an hour
the stream narrows a little more, but is still forty yards wide; here
I found nearly four fathoms of water; another quarter of an hour
and the lakes came to an end, and we once more had to squeeze
and twist our way about for ten minutes along a stream which was
barely wide enough for our boat; then again it widened to some
fifty yards across, and a quarter of an hour with the paddles
brought us to Kumbang. Here are five Jakun huts in a tapioca
plantation running down the river's cdge: behind them I found two
or threetombs, of one of which I. attempted a sketch; it was that of
the Jüro-krah, one of the subordinate Jakun chiefs. The illustra-
tion represents the pëndam or tomb of the Juro-krah—the head
of this Jakun settlement—who died of fever nine days before my
visit. The body lies about three feet under ground, the tomb, which
is made of earth battened smooth, rising about the same height
above the surface. A little ditch runs round the grave, wherein
the spirit may paddle his canoe. The body lies with the feet
pointing towards the West. The ornamental pieces at each end
of the grave answer to tombstones and are called aésan, which
is borrowed from Malay; on the other side of them are seen the
small, plain, upright sticks, called tangga sémdugat (the spirit or
life steps) to enable the spirit to leave the grave when he requires.
It will be seen that there are four horizontal beams on each side
of the grave, joined in a framework, making sixteen in all, laid on
the top of the grave, and so forming a sort of enclosure, in which
are placed, for the use of the deceased, a témnpitrong (cocoanut shell
to drink from), a damar (or torch)in its kéké (or stand) of rattan, a
béliong (adze) handle, and a kwZli (or cooking-pan) ; while outside
this framework hangs the ambong (or basket worn on the back
98 THE ENDAT AND ITS TRIBUTARIES.
with shoulder-straps, and made of méranti or some other jungle-tree
bark) for the deceased to carry his firewood in. Close by the tomb
of the Jüro-krah was that of his niece. I noted three points of
difference between them: the first was that the framework on the
top of the niece's grave consisted of three horizontal beams, instead
of four, or twelve instead of sixteen ; 2ndly, one of the ornamental
head-pieces was shaped as in figure 2, the other as in that of her
uncle; 3rdly, that inside the framework were placed only a cocoa-
nut shell, a torch on its stand, and a little sugar-cane. Not far
off was a site marked off for a child’s grave by a cocoanut shell and
some cloth hung upon sticks. In another direction was a child’s
grave half-finished, the lower framework being in position and
some earth being loosely heaped up in its enclosed space, while a
small framework, intended for the top, lay close by.
The Jakuns of this settlement were engaged by Malays in pro-
curing rattans.
I stopped here about a couple of hours, but did not find any one
conversable, partly owing, no doubt, to their having never before
seen a European, and partly, perhaps, to our numbers and the size
of our boat, which may have suggested some suspicion as to the
object of our visit. After we had been a quarter of an hour on our
way, the river again became a fine broad stream; ten minutes later
I found 74 fathoms of water at Péngkalan Pómang; and twenty
minutes more paddling ended what may be called the second set
of lakes. We now had to force our painful way through a wilder-
ness of résau and rótan, which fortunately was soon accomplished,
and we were comparatively at our ease for a short time ; and then
had another short struggle, and another equally short respite, after
which the remaining one and a half hours’ work was through the
narrows. We put up for the night near a dilapidated hut. "The
sound of elephants was once heard, but they did not come near
enough to disturb us.
24th.—We were eleven hours on the move yesterday, amd did not
get off till after nine this morning. By 11 o'clock, i.e., just before
we reached Londang, the river suddenly widened to 50 yards, or
more, and we shortly took to poling; the stream narrows again before
Kénálau, which we reached about 12.20. This Jakun kampong, the
largest on the Sémbrong, is presided over by the Béntára, who came
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. 99
to see me on board the jalur; he is a fine-looking man, powerfully
built, very dark, and speaks Malay, like the rest of his race, with
a very broad accent, but there is something pleasing in their into-
nation, which seems, in a way, to suggest their natural simplicity of
character. He promised me men with a smaller jalor to take me
further up the stream, which grows too small for our boat, next
day. Later, I visited him at his own house, a good-sized one, raised
about six feet from the ground, in a kampong 200 or 300 yards from
the river, and tried to extract a vocabulary of lis native dialect
from him, but it was a failure, with the exception of the following
words :—
English. Sëmbrong.
Woman i Bétinak (*)
Father | Émbei
Aut Mérét
Dog Kóyok
Elephant Péehem bésar
Mosquito . Réngit (?)
Cocoanut Niu (3)
Honey Manisan lébah (*)
Yesterday Kémaghik (?)
Cold Sédék
Come Kia
Here Ké-éng
(+) Malay with “k” added. “ Bétina" in Malay means properly
the female of animals, * Pérampüan" being used to designate
womankind, but * Bétina " is often used in place of it.
(*) In Malay, a small fresh-water shell.
Aalay * Nior.”
(+) Malay periphrasis.
(*) Malay “ Kélmárin."
100 THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES.
English. Sëmbrong.
One Sa (1)
Branch (of ariverortree) Chédang
Green, raw, (in taste) Méét
Grave (tomb) Péndam
A few days’ longer sojourn would, no doubt, have brought a few
more words to light, but the fact is that the Jakun dialect, with
but one or two exceptions, is a thing of the past, not only in this
part of the country, but throughout that portion of the Peninsula
which lies South of Malacca, having completely disappeared before
the influence of the Malays, which has been at work for a time
which may be reckoned by centuries. Amongst themselves the
Jakuns speak Malay only, a relic of their old tongue but seldom
cropping up in their conversation; and these are the only traces of
it remaining, unless we except the pantang kdpur or bhdsa
kápur as Locaw calls it. In that peculiar vocabulary (excepting
of course words of Malay origin and manufacture), I have no
doubt that we find embalmed relics of the aboriginal tongue, which,
but for the existence of a curious superstition, would have been
lost to us.
This practically complete disappearance of the Jakun dialects in
the South of the Peninsula is owing, doubtless, to the more complete
intercourse between the aborigines and the Malays, which has been
rendered practicable, both from the East and the West, by the nar-
rowness of this part of the Peninsula, and the easy means of tra-
versing it afforded by the rivers in the absence of any extensive
central mountain ranges.
There are still several Jakun settlements in Johor, viz., those on
the Sayong and the Lénggiu (the main confluents which form the
Johor River) on the Bénut, the Pontian, and the Batu Pahat rivers
flowing into the Straits of Malacca: on the eastern side are various
little settlements on the Sémbrong and its tributaries, including
the small community, the greater portion of which are settled on
(+) Malay “Satu” (?).
THE ÉNDAU AND ITS TRIBUTARIES. 101
the Madek, while the remainder, with their Raja, occupy the Mas,
a tributary of the Upper Éndau. The foregoing may be described
as the drung luilu jinak, or the tame tribes of the interior.
There are, however, within the limits of the Johor territory, I be-
lieve, a few representatives also of the óraug liar, or wild men,
as the tamer tribes, conscious of their own superior civilization,
are proud to call them; these reside near the source of the Endau,
among the Ségamat hills, and, being out of the ordinary course of
the Malay trader, have not altogether lost their hold of their own
language.
The Batin Tüha of the Lónggiu and Siyong Jukuns, a man of
great age, had no recollection of a dialect peculiar to his own race,
the only non-Malay words in use among them being that for dog,
viz., *kóyok," which recalls *kayape" given by Rarrrts in his
short list for the same animal. (+)
MAcray, six or seven years ago, passing through the same country,
seems to have experienced the same difficulty that I have in discov-
ering traces of the aboriginal dialect; and forty years ago Loan
noticed the fact that Malay had superseded it, while the list of
Jokang (Jakun?) words given by RarrLEs in 1809 (1) shews that
the process of decay was already far advanced amongst the tribes
in the immediate vicinity of Malacca.
Malay camphor has been highly prized by the Chinese from an
early period, and the Malays must, at the outset, have had recourse
to the aborigines to help them in their search for this precious
article of commerce.
Reasons are not wanting which point to the conclusion that in
the pantung képur we find relies of tno Jukun dialects. I use the
plural advisedly, for those of the Pontian and Mádek are different
from the rest.
The reasons may be stated as follows. The Malays are not the
originators of the pantang kápur, but learn it from the Jakuns,
who may prémá facie be assumed to be unequal to the coinage
of a special language to suit their object in this case, while it is
not at all unlikely that those of them who had dealings with the
Malays should become aware of the advantages of their position,
(‘) No. 4 Journal, Straits Branch of the Royal Asiatic Society,
December, 1879, p. 6.
102 THE ÉNDAU AND ITS TRIBUTARIES.
and turn their language to account in the search for camphor, by
representing it as a charm, without which all search would be un-
availing. Thus, while self-interest would prompt the retention
and handing down of a sufficient vocabulary to meet their wants
in this respect, their constantly increasing intercourse with the
Malays would inevitably prove fatal to the rest of their language.
The vocabulary of the paniang kdpur itself, too, would, in the
lapse of time, naturally suffer diminution by the death of noted
collectors and the loss occurring through transmission from gen-
eration to generation, and their own language being forgotten,
the Jukuns would have recourse to the Malay periphrases which
now form so large a portion of it, and which shew them to have
been unequal to the invention of a special vocabulary for a particu-
lar purpose, .
But more to the point than any theories on the subject, is the
fact, that some of the older or non-Malay words are identical with
words of the same meaning in some of the aboriginal dialects fur-
ther North; the following are instances :—
JÓ'-oh to Drink
Chendia a Hut
Tongkat the Sun
Sclimma Tiger
while the following shew signs of connection :—
English. Pantang kapur. Semang.
Deer Sésunggong Sig, Sug
White Pintul Pélétan, Déltan
Tongue Pélen, Lin Lentak, Lentek
Jakun.
Pic E Simungko Kimo, Kumoku
These examples are but few, doubtless, but, pending further col-
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. 103
lection and comparison of aboriginal dialects and pantang képur,
may, I think, be accepted as sufficiently confirming my view of the
matter.
M. Mrkrzvuuo-Macrav also regards the pantang képur as being
a relie of the old aboriginal tongue (Journal No. 1, Straits
Braneh of the Royal Asiatie Society, July, 1878, p.p. 39-40),
dissenting from the view of Locaw, who seems to look upon it
as having been manufactured expressly in accordance with the
superstition, for he says (Journal of the Indian Archipelago, Vol. I.,
p. 263) “whoever may have been the originator of this super-
* stition, it is evidently based on the fact that although camphor
* trees are abundant, it very frequently happens that no camphor
“can be obtained from them." ‘ Were it otherwise," said an old
Béntia, who was singularly free from superstitions of any kind,
“camphor is so valuable that not a single full-grown tree would
“be left in the forest.” .Locax mentions the eating of earth as a
concomitant of the use of pantang kápur; another sacrifice
required by this superstition is the complete abstention, while in
search of camphor, from bathing or washing. These acconpani-
ments of the superstition may be considered perhaps to bear against
the theory I have advocated, but without them the pantang
kápur would hardly be complete, and they would readily be sug-
gested by the poyangs, to whose cunning and influence over the
Malays, Locaw bears striking testimony. I have myself observed
the complete belicf the latter have in their powers, the Malays at
Kwála Mádek, for instance, asserted of the Jüro-krah resident there,
that he used to walk round the kampony at night and drive away
the tigers without any weapons.
At this place, Kampong Kénalau, I found a clearing, but no culti-
vation; on asking the. reason, I was told they were too busy get-
ting rattans for the Malays, which they do at a fixed price in rice
and other articles, such as clothing, crockery, pérangs, salt, and
tobacco. They have become Malays as to dress as well as in lan-
guage.
One young girl rather amused my men by the affectation of con-
cealing her face with her kain t/dong kepéla after the Malay
fashion; they likewise imitate the Malays in the occasional intro-
duction of an Allah into their conyersation, but they have no
104 THE ÉNDAU AND ITS TRIBUTARIES,
religion, not having adopted Mahomedanism as yet (the legends I
referred to in my trip to Blimut seem to be quite unknown to the
body of the people), though such women as are married to Malays
have to be formally converted, not, however, unless they are really
married.
The Béntàra presented me with a fragment of a very fine
prism of smoky quartz, which he said had been brought to him by
one of his men some time previously. Two ofthem were at the foot
of Günong Béchtak, (!) when a large boulder came rolling down
the steep, they saw something glittering become detached from it
in its downward course, and secured it; but thinking it too bulky,
they smashed it and brought home only the fragment which was
given tome; the original prism must have been 7 or 8 inches long
by 3 or 4 in diameter.
On the 25th, I started in a small ja/or with two Malays and four
Jakuns for the source of the Stmbrong, and after 34 hours’ work
along a very winding, narrow and often blocked-up stream, reached
the landing-place, Péngkálan Tongkes, where our boat-work ended.
About 1 hour 40 minutes from Keénalau we came upon what was
called kéyu télékong, a tree stem sunk in the stream; it used
to overhang the river, and was said to be pudka, or haunted by
an evil-spirit who was certain to cause death or illness to any one
who should eut it. After 14 hours’ smart walking from Pengkalan
Tongkes we reached Ulu Mélétir. Cur Musa told me a story, the
second day of our ascent of the Sémbrong, about the sav sãíwa
réndam (water python),(?) which I heard at the time with some
incredulity ; subsequent personal experience, however, induced me
to be less sceptical. Cur Musa’s story was that a Malay of his ac-
quaintance was asleep one night in his boat on a river when he was
disturbed by a pull at his sleeping-cloth, on rousing himself he
found the intruder to be a water python, which, finding itself
observed, got away before the Malay could get hold of his pérang
(^) A two-peaked mountain of the Bélimut range.
(2) This is rendered “water python," being, according to the
Malays, the water variety of the `“ ûlar sáwa," which is their name
for the "python," but itis hardly necessary to observe that they
are unsafe authorities on such points.
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. 105
(wood-eutting knife). Taving placed his knife conveniently, the
man went to sleep again, but before the night was past, he was
again disturbed in the same way: this time he got hold of his
pérang in time to make a cut at the reptile through the awning
of his boat, over which he saw it making its escape, and when day-
light came he found traces of blood about the gash he had made in
the awning. My own experience was as follows: On the evening
of our arrival at Kénilan, Iwas lying in the middle of the boat just
dozing off, while two or three of the men were discussing their rice
forward; all of a sudden 1 heard in my sleep cries of “ dar, tían,
ilar” (“a snake, Sir, a snake!") repeated with increasing energy,
till I thought I was being pursued by some huge serpent, and
awaked finding myself running into the middle of the men’s rice :
on enquiring what it was, the youth who had cried out said that
happening to look in my direction he had seen a large snake on the
horizontal support of the awning within a yard of my face swaying
to and fro, looking alternately at the lamp which was hanging at
my feet, and at me, (my spectacles, which no doubt reflected the lamp,
probably attracted his attention), and the youth was then so horror-
stricken that he could do nothing but shriek at mc, thinking every
moment I should be attacked; while he was telling me this, one
of the others went at the beast with his pérang, but was too late
to get near it. When Cur Mvsa came on board and heard of this,
he was quite excited, said at once that it was a water python
(which recalled the story he had told me three days before) and
had the boat moved a little further up the stream where the river
was a little more open. l
At Mélétir, we found a good-sized déda lang (+) hut. Here we
decided to put up for the night, as we wanted a clear day to get
to the s/^mpe? and return. The next morning, half an hour’s rapid
walking through very wet jungle, full of swamps and slippery roots,
brought us to a small shallow stream about six feet wide flowing
through rasau tíkus(?) (a small graceful variety of the résan which
grows so abundantly in the Johor river) ; this was called the Pang-
gong and issued from a swamp which was described by the Jakuns
(*) * Dada lang," breast of a kite; 7.c., a half-roof or *lean-to."
(?*) “Tikus,” rat. is commonly used to indicate a small variety of
anything.
106 THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES.
as very extensive, and so full of dense undergrowth and rattans,
that it had never been penetrated.
Just North of where we came upon it, the Panggong bifurcated,
itself flowing northward, till it joined the Mélétir, while the other
branch, which was the source of the Batu Pahat Sémbrong, flowed at
first westward and then northward for some distance parallel with
the Panggong, making a series of curious loops called by the Malays
simpei or hoops. A Malay once thought he would facilitate the
communication between the two sides of the Peninsula by cutting
a channel which should connect the Sémbrong (Batu Pahat) and
the langgong, but he had no sooner set to work than he was taken
ill, which was a clear warning that the powers of the jungle were
unfavourable to his undertaking, and he accordingly abandoned it.
After the simpei the Sémbrong and Panggong flow westward
and eastward, towards the Batu Pahat and Mélétir, respectively.
It will be seen, from what has been stated above, that if we consider
the swamp as water, the space between the Panggong and the
Mélétir may be regarded as an island. Though the names change
before we reach the source, it is clear that the two Sémbrongs have
a common source, afterwards separating; and though they may
thus be said to be originally one and the same stream, yet it was
hardly in this way that they were regarded by Logan, who seems
to have looked upon them as a sort of canal across the Peninsula ;
whereas really they issue as one stream from a swamp on rising
ground and bifurcate immediately afterwards. None the less, of
course, is Johor, literally speaking, an island.
Having satisfied myself on these points, and being pressed for
time, I gave up the idea of going to the simpei, and we made our way
back to Póngkálan Tongkes and reached Kénalau in the middle of
the afternoon. Started on our return journey about noon the fol-
lowing day, the 27th, and reached the Kwala Sémbrong Station just
before 11 p.m. on the 28th, z.e., did in thirty-five hours a distance
we had taken five and a half days to cover in the ascent !—forty-two
hours actually on the way.
About 9 r.m. on the 29th, I started down the Éndau to take the
course from the mouth up to the Station which I had been unable
to do on the way up. I returned on the afternoon of the 31st,
having succeeded in my object. At the Padang Police Station, or
TILE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. 107
rather at Kampong Padang, about three-quarters of a mile from the
mouth of the Endan, I found a Tréngginu Chinaman just started
with a new house, and cultivating the ground round him; he an-
nounced his intention of putting up fishing stakes till the N. E.
monsoon set in. He is, I believe, the only Chinaman on the Johor
side of the Éndau; he was a Tréngginu born man, and had
kept a shop and opened à gambier plantation there, but he
said he could not stand the ways of ihe present Sultan, and
had resolved to try his luck elsewhere; though he described
the country as a fine one, and likely to be prosperous and open-
ed up if industrious folk get a fair chance. If this were a soli-
tary case, the story might raise suspicion against the narrator, but I
believe no one has a good word to say for the present Sultan of
Trénggünu. With regard to the Kwala Endau, and the N. E. mon-
soon, which, of course, greatly hampers communication and trade,
our friend the Chinaman said that vessels lie behind Tanjong Kém-
pit for water, and it is not impossible that the extension of a small
breakwater beyond it, or from Kéban Darat, might make a safe
place even during the N. E. monsoon.
On the 2nd September, having re-ascended the S¢mbrong a bit,
we entered the Kahang, a stream which takes its rise in Günong
Bliimut, and about 3.15 r.m. we reached Kwala Madek (Jakun
kampong). Here we put up for the night, and were detained till
the 4th, Cue Manomep Aut’s promised Jakuns not being ready,
but engaged at another kampong preparing for a rattan-collecting
expedition into the jungle on behalf of some Malay traders we
found here. These latter, however, went up the river after them
the evening of our arrival, and succeeded in stopping them, to my
satisfaction, for my time was drawing very short. One of these
traders was a Batu Bahára man; he seemed to be quite a travelled
man, knowing a good deal of the Peninsula, as well as Sumatra.
Among his experiences in the latter country, was three years’ trading
in the Battak country. He described the Battaks as being divided
into three tribes, and spoke highly of their prosperity and power ;
the mountain tribes he praised as remarkably good horsemen, stating
that they rode their ponies recklessly down steep slopes at full
speed, and sometimes stood on their ponies’ backs, instead of riding
astride them. He was very enthusiastic on the Achinese question,
108 THE EXDAU AND 1TS TRIBUTARIES.
affirming that the Dutch could never do much harm so long as the
Battaks supported the Achinese: they could furnish them all sorts
of supplies, including gunpowder, and the blockade was useless ;
while he went on to add that if the Battaks should decide upon
giving the Achinese active assistance, the Dutch would have
seriously to look to themselves; for, in his opinion, if the Battaks
chose to set to work, they could drive the Dutch clean out of the
country, such a high estimate had he formed of their resources
aud warlike capabilities, not to mention the very large population
of the country.
This trader accompanied me up the river, in order to get the
labour of the Jakwas on their return trip, after leaving-me. I
found one or two Yakuns here suffering from what must have
been rheumatism, or the results of ague, and left sal volatile and
quinine with them. On the morning of the 4th got off at last, had
to stop half an hour on account of the rain, and, after an hour and
twenty minutes’ progress, entered on our left a channel connecting
the Madek with the Kahang, the passage of which into the Madek
took us about 20 minutes. A heavy shower detained us at Péngkálan
Dürian, aud we prevailed upon one of the Jakuns to get the honey-
comb from a bees’ nest in a tree close by; it was rather old and
dry, but I got half a cup of honey from it of a rather peculiar fla-
vour, which my Chinese boy appreciated more than I did; we
moored for the night opposite Padang Jérkeh.
About an hour and a half before stopping for the night we had
put on shore a couple of men with dogs to hunt p?landok,(*) as they
call the ndpoh, which is what they mostly catch, and is a size
larger than the p/landok. Our men succeeded in securing a young
nípoh. A good lot of snags to-day, and river very winding, banks
high a great part of the way. Caught a frog perched on a log in
the stream, the variety of kdtak called bak, from the noise
he makes probably—a high soprano—* wak, wak, wak,” which con-
trasts curiously with the deep notes of some of his relations; I
measured him and found his dimensions as follows: body 4 inches
long, 14 inches broad, head across the eyes ll inches; forelegs 8
inches long at stretch; hind legs 6 inches long at stretch. His
(3) *Pélandok" seems to be used generically oftener than spe-
cifically. :
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. 109
skin was rugged, and of a blackish-brown colour, developing a
yellowish tint towards the hind quarters, he had 4 toes in the fore
feet which were not webbed, while the hind feet, containing 5 toes,
were webbed. All the Jakwas, on being questioned after dinner,
professed complete ignorance of the route via Blümut or Chimun-
dong, but, Lam afraid, suspicions as to the duration of the rice sup-
ply had something to do with their ignorance, as the route in
question involved one or perhaps two days’ additional travelling.
oth September.—Though eight and a half hours elapsed from the
time of starting in the morning to our anchoring in the afternoon,
some idea of the slowness of our progress may be formed from the
fact that we were in motion little move than half of the time, over
four hours being spent in getting on to and off snags, and cutting
through them, and grounding on shallows. Caught ikan pétong,
and than umbut-umbut or kéwan:as it is also called; the former
"un to the size of about eight to the kati, the latter to about four to
the kati, and have a dark brownish-black upper part, belly of a
white hue, tail pinkish-red. The pelandok hunt was going on
in the morning, and the finish of one of the chases took place close
to our boat; the victim, being hard pressed by the dogs, in
hopes of spoiling the scent, took to the water, only keeping its
head just above the surface in a hollow in the bank; it was suc-
cessful in its object: the dogs were puzzled and passed the spot :
but the prey was not to escape, for CHE Mvsa got into the water
and dived, coming up just at the right spot, and captured the
wretched animal while still intent upen the dogs. whose vells of
excitement were still audible. l
Saw the first b?rtam plant in these parts. Jungle a good deal
more open the last day or two, at all events for some distance from
the river banks, otherwise the pelandek chase would hardly have
been practicable. .
Tth Septenber.—Vo-day again out of 8t hours’ boating, more than
44 were taken up with snags, shallows, &c., though part of the
remaining time we travelled a fair pace.
On stopping for the night, found one of the boats had secured a
fine téman or túman of some five hati in weight: it was very good
with chili, though having little flavour of its own, This fish runs
to forty kat? in weight and devours its own young.
110 THE ÉNDAU AND ITS TRIBUTARIES.
7th September.—To-day 44 hours brought us to Chéndia Bémban,
the end of our boating journey; of this 14 hours were lost in the
usual way.
Passed some wild pinang trees. After passing a snag, some
overhanging branches which obstructed our progress had to be cut
away, and when they began to fall, an clar sawa rëndam, or water
python, some seven feet long and remarkably handsome with his
blue and orange markings, dropped into the water, having been
disturbed apparently in the middle of a comfortable snooze, though
he had chosen an odd place for the purpose: it seemed a more
suitable situation for offensive operations. He was badly eut by
one or two of the men before he could get away, bearing too bad
a character to be treated with any consideration. An kan kélah,
weighing about two hati, was secured by spear, that of the dex-
terous Agor, a Jakun to whose skill we owed most of the game
and fish procured on our way up the river. | »
As we could not reach the first resting place before dark, it was
decided to put off our start till next morning. The banks of the
river at this place, Chéndia Bémban, were covered with elephant
tracks, and the bushes and ferns were crushed flat where they had
been lying down. In the afternoon, one or two of the party who
had been away to a little distance brought the news that there were
elephants not far off, and the exeitement which this caused was
inereased when it was observed, towards dusk, that the river had
suddenly become muddy, a sign that some of the huge creatures
were having a bath not very far up the stream ; this kept the party
on the alert, to be ready to do what they could to frighten away
the herd should they come in our direction, as they have a way
sometimes of advancing down-stream, and unless they could be
diverted from their course, they would walk right through and over
us, quite unconscious of such petty obstacles as canoes and bageage.
The night, however, passed quietly without any disturbance. Du-
ring the evening a very unpleasant low sound was heard, something
between a growl and a chuckle, which some of the Malays thought
came from an approaching elephant, while I thought of a tiger; but
the Jakuns knew better, it was a frog giving vent to his feelings
in the bank; Acor went and secured him; he was a smooth-skinned
variety, with very long legs and of large size, upper part dark
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. tre
greenish brown, paling at the sides, belly white; this was quite a
young specimen, not full-grown. Acor said that a full-grown
specimen would be very much larger. This certainly was nearly the
biggest frog I had ever seen, so that the species is probably one of
the largest in the Peninsula; it is called bong diduk (*) in Malay.
bébap being the Jakun term, which appears to be a generic one
for frog. The noise this species makes is almost unearthly, and
quite disagreeable ; there is one other sound I noticed in the jungle
at night-time, which, though otherwise different, resembles it in
this peculiar way; it is that made by the hantu sciuambs, which is
very weird, consisting of three or four long-drawn notes rising and
falling but slightly, but the effect it is impossible to describe; the
Jakuns say it is a weather guide. Further inquiry regarding the
route to Chimundong only elicited the statement that if we followed
the course of the Madek for seven or eight days we should reach it,
or might do so in four days through the jungle, but that there was
no regular path toit. I have already hinted reasons why the true
facts were probably withheld from me, but want of time obliged
me to forego the application of any test as to the truth of the state-
ments made.
A cousin of Cuz Musa, named MÉrav, whom he had brought
with him from the Ltnggor, stated that a few months before, he
had gone with a party of Jakuns from Kenalau (the chief Jakun
settlement on the Sémbrong) to the source of the Kahang at the
foot of Günong Blümut, a six days’ journey (probably circuitous)
through the jungle; and that half way they came upon the remains
of an extensive building surrounded with brick walls, not very far
from the river: there were also, he said, plenty of cultivated fruit
trees about: he mentioned, I think, the dürim and manggostin
among others. The Jukuus called the place Délek, but could tell
him nothing about the building. Now Locas, in his account of the
Kahang, mentions Danlek as being a place on that river whither
the Jakuns habitually resorted to enjoy themselves in quiet during
the dürian season: there can be no doubt that Dilek and Danlek
are one and the same, but Locan seems to have heard nothing
about the ruins in the neighbourhood. In his paper “ Ethnological
Excursions in the Malay Peninsula” (Journal Straits Branch of the
(1) “ Baong,” usually a fish in Malay.
TI THE ENDAU AND ITS TRIBU TARIES.
Royal Asiatic Society, No. 2, p. 229, and footnote) MacraAy mentions
Tandiong (tanjong?) Genteng on the Kahang river as the old scat;
according to Jakun tradition, of the Raja Bénta, and says that “it
“was merely a large plain, clear of all trees close to the river.” He
also suggests burning the lelang (wild grass) and jungle with a view
to a search for tools, arms and coins; but he was evidently told no-
thing about ruins. MÉLAN was much crossquestioned on the subject
by myself as weil as Cus Musa and Cnr Max’ Att, but adhered
strictly to his statement about the ruins. During the various vi-
cissitudes of the Johor dynasty, the sovereigns, according to tradi-
tion, sometimes took refuge in the interior of Johor, when they did
not go as far as Pahang, and these ruins may be the remains of
some such asylum. The Jakuas state that their line of Rájas, t.e.,
Raja Bënûa, is descended from the Malays in this way; that a queen
of Johor, having been obliged by her enemies to flee into the in-
terior, remained there and wedded a Jakun chief, their progeny
assuming the title of Rája “ Dénüak," as they themselves call it.
It is not impossible that this tradition may be well-founded,
à royal caprice would, under such circumstances, have little to res-
train it, whether before or after Mahomedan days.
The short time I spent in the company of members of the Madek
community, sufficiently accounts for the meagre information I was
able to gather from them, especially as to their dialect, of which
speeimens could only be found few and far between, scattered
throughout the general body of Malay, which is now their native
tongue. Of the hundred words given in the Vocabulary prepared
bv the Society for the collectors of dialects, most have only Malay
equivalents, pronounced with that broad and sometimes slightly
nasal accent which characterises all the Jakuns I have met. I
have inserted a few of them in the table, to illustrate the difference
between their pronunciation and that of the ordinary Malay.
Curiously enough the Socicty’s vocabulary omits the “ tiger” from
its list.
Man Ürang (Malay “ Orang.”)
Woman . “Bétinak,” and “Amei” (The latter the
ordinary mode of addressing women of
middle or more advanced age; -the
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. TIS
literal meaning is “aunt.” )
[N. B.—Most words ending with short
“a” are sounded as if ending with a
partly sounded “k.” |
Child Anak (!)) C)[Broad sound]. (These
. | are all Malay words, (?)
Male child Awans (7) > “laki-laki” or “jantan ” in
| Malay (°) “ pérampitan”
- Female child © Dayang(*)J or “bétina” in Malay.)
Friend Sábeh [i=aw] (From “sohbat” a corrup-
tion of Malay * sahábat.")
LEye-brow | Lális.
Forehead | Kéning (Malay for **eye-brow.")
er pe more- j Gigi rambut (Malay * teeth of hair.")
Knee | To’-ot (cf. Malay “ lütut." )
Heel Tumbit (Malay * tûmit.” )
Ant Mërêt [Second syllable prolonged with a
broad sound. Sémbrong dialect, ditto, |
Dog l Kôyok (Common to all the Johor Jakuns.)
Elephant Pêchem bësar.
Mosquito Réngit [Second syllable prolonged broad.]
Pig Jokot {Second syllable broad prolonged].
(This is the red-haired variety of the
wild pig; the ordinary black kind is
* Babi” as in Malay.)
Frog Bébap.
Lizard Dangkui (A black and orange variety.)
Large water lizard Gériang (Larger than ^ biàwak.”)
114
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES.
Tortoise (small)
Fish (fresh-water)
Jahük.
Jangkeng.
{ Nom
Bégahak
Séngárat
Tüman
Sébárau
} (These are Malay.)
Beast, (or dragon?) Rëmañ [“ ñ” like final “gne” in French. ]
To break the neck
of a fish
To angle
Bark (of a tree)
Grater
Cocoanut shell
Firewood
Fishing-basket
(with bait in
the mouth)
Fishing-basket
(with thorns)
Blowpipe
Waist-cloth
River
Sea
: Kleng.
Mépas. (Pérak Malay.)
Kélüpak (*Külüpak or Kélópak bunga,”
Malay, calyx and petals of a flower.)
Lagan.
Diisar. (Malay, after use. Unused, “ tem-
pürong.")
Ché-lehér.
Ségel. (Basket, Malay, of rattan or wood
mals in.)
j to keep things or trapped ani-
Séntapok. (^ Tapok.’’)
Témiang. (A variety of ^ büluh" or
bambu.)
Béngkong, (Malay.)
Ayer (Malay.)
Baruh (Used in nearly the same sense by
the Malays of Province Wellesley, im-
plying rather the shore than the sea
itself. Also used by Malays of the sea-
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. TS
Valley
Eclipse (sun)
Eclipse (moon)
Sign, sound
Yesterday
Yes
No
Never
Dead (wife)
Dead (child)
Small
Female
Affectionate
Angry
Pleasant
Divorced
Will, pleasure
board as against the interior. Also “a
little below " South as against North.)
Charuk ( cf. Malay “ chéruk” corner.)
Mata hari tangkak rčmâñ.
Bulan tangkak réman (The sun or moon
being caught by the beast. First two
words Malay, “tangkak” being a cor-
rupted form of “ tangkap.")
Pagam.
Kémaghik (Corrupted from Malay “ Kél-
máàrin.")
Yak (Malay “ y8.")
Bê.
Béstiah (Perhaps compound word, first
syllable being originally “bê.” )
Baluk. (Malay, to cry or wail several
together.)
Mantai [“ ai” broad. |
Kécho, [n nasal twang to vowel.] (Malay
* Kéchil.")
Bétinak (Malay “ bétina" with “k” added.)
Sérót.
Silei (Rather like a Chinese attempt at
** Chérei.")
Méjen,
116
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARTES.
Not get, unsuc-
cessful
Raw, green (of
taste)
Don’t know
Feeble
Come
Go
Drink
This
That
} Po-his.
| Juhit.
Bódok (Malay “bédoh” unlearned
norant ?)
1%
me
Kébok. (Malay ?)
Bé-rot.
Bé-alah.
Kiah.
Jok.
Jo-óh (The
same word as in pantang ká-
pur with same meaning.) Journal S.
B., R. A. S., No. 8, July, 1879 spans
Yak.
Endoh.
Grave (burial-place) Péndam.
To tie acloth round the neck
with intent to strangle
one’s self
Biüjirót [Last syllable broad. |
(Form of lamentation at
death of relation prac-
tised by women. Malay
" chérut " to strangle :
one's self with a cloth ?).
A comparison of the Stmbrong and Mádek lists of words, shews
that, while a general agreement subsists between them, there are,
notwithstanding, local differences, as follows :—
Sémbrong.
Mbei
Médek.
English.
Bapa (Malay) Father
Kain gtnding (Malay) Bingkong (Malay) Waist-cloth
TIE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. 1
Sédek Séjok (Malay) Cold
Ké-tng |. Sini (Malay) Here, hither
Me-¢t Juhüt Raw, green (in taste)
Further investigation would, no doubt, bring this out more clearly.
A reference to Macrav's “Dialects of the Orang Hütan of Johor "
and “of the Mixed Tribes of the Orang Hütan of the Interior”
(Journal of the Straits Branch of the Royal Asiatic Society, No. 1,
July, 1878, pp. £1, £2, and 44) shews only two words common to
his and my lists—^ Mbai,” father, in the Stmbrong dialect, and
* Amei,” woman, in the Mádek dialect. I went through Macrav's
lists with both the tribes, but these were the only words they re-
cognised ; of the others they professed complete ignorance. In his
paper (already referred to, p. 40) Macrav says: “I found it im-
** possible to ascertain sufficiently the number and limitation of the
“different dialects. That more have existed is probable. I have
"arranged, somewhat arbitrarily, the following words into two
“dialects. I have only noted down (as said before) those words
“which appeared to me not Malay." And in a note to the foregoing
paragraph he further says: “ As the Orang Hütan are nomads, it
“appears to me quite immaterial to specify the place in which I
“have taken down the words.”
It is certainly to be regretted that M. Macrax did not give what-
ever information he had gained regarding the number and limita-
tion of the dialects, however incomplete. The plan of “ arbitrary
arrangement” leaves us quite in the dark as to whether the dialects
given come from North, South, or Central Johor. It is true that
the “Orang Hûtan” are nomads, but only within their own dis-
tricts, the intrusion into which, for any purpose other than mere
thoroughfare, by members of another tribe, is greatly resented,
and sometimes leads to quarrels, which are so rare amongst these
people. The insertion of the place where the words were taken
down would have shewn to which tribe the people belonged.
There still appear to be several words in M. Macrav's list which
are—some certainly, others possibly—of Malay origin ; of the first
class are the following :—
Mouth Bîbir (Malay for “lips,” part for the whole.)
118 THE ÉNDAU AND ITS TRIBUTARIES.
Leg Betit, lütat (“ bétis" and “ litut " Malay for calf of
| leg and knee, respectively.)
Two Dua
Moon Bulatnah (corrupt form of Malay * bulan.")
Under the second I would place :—
Sun Matbri, tonkat (Malay “ tongkat.’’)
Head Bübon (Malay * übon-übon.")
Eyes Med, mot, padingo (Malay “ mata," “ pénengok ”
from * tengok,” to see.)
Stomach — Lopot (Malay * prut,” by metathesis ?)
Iu *matbri" we have “ mat "—'' mata" eye, “bri” either the word
in the list for * forest" or a corrupt form of “ hari.”
Whether “tonkat,” or “ tongkat” which means “ walking stick”
in Malay, is more than a mere coincidence is a matter for conjec-
tirer
* Dübon" is, in all probability, a contraction from the Malay,
* (ibon-übon," the crown of the head: “ üban" is grey hairs.
“Med” and “mot” are probably different forms of * mata,” the
eye; while “padingo” suggests the idea that it derives from the
Malay “tengok,” being a corrupt form of the verbal substantive
&pénengok" which is the equivalent for "eye" in pantang kápur.
"If Macrav was careful to distinguish, when collecting words,
between the old dialect and the pantang kápur, the occurrence
in a list, purporting to belong to the former, of words formed from
Malayan cpithets, is a strong argument in favour of the latter being
a relic of it. |
The Midek tribe, with the exception of that portion which re-
moved recently to Sungei Mas on the Upper Endau, seems to be con-
fined to the watershed of the Kahang and Madek with their tribu-
taries. Their numbers are now very limited, comprising no more
than thirty souls. They are not uniform in type, even their limited
community presenting several varieties, which is accounted for by
the intermarriage with Malays; the Chinese have, I believe, had
little, if amy, intercourse with this tribe.
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. 119
One chief characteristic which distinguishes the Mádek tribe
from Jakiuns of other tribes, is the absence of any rite resembling
circumcision; while tze Stmbrong tribe make an incision, but do
not cireumcise. The Mádek people, however, relate that they used
to observe the custom, but that it was given up owing to unto-
ward circumstances, which took -place two or three hundred
years ago as follows. On one occasion when the rite was observed,
several of the tribe died of the effects: it was ascertained that the
knives used for the purpose had been accidentally placed in a ves-
sel containing /poA, the poison with which their blowpipe arrows
are habitually tipped: from that time the observance of the rite
was discontinued.
On the death of a man, tobacco and betel-leaf are placed on his
chest, and the relations weep and wail, at the same time knock-
ing their heads against the wall: while the women tie a cloth
round their necks to strangle themselves (b7j/rót), but the men in-
terfere before any harm is done nowadays, though, in former times,
the women are said to have actually strangled themselves on such
occasions. The burial usually takes place next day, sometimes
on the second day, if there be any reason for delay. All the pro-
perty of the deceased, comprising his weapons, a cup and plate, and
clothing, are buried witu him, together with some rice. The depth
of the grave is up to the breasts. An axo, torch in stand, cocoanut
shell gourd, and pan are placed on the top of the grave.
Póéyang bisar is à pogaug who reaches heaven by disappearing
without death, or who cn sickening to death requests Aëčmnian
to be burnt over him for two days after his (apparent) death,
instead of being wept over and buried, when he comes to life
again.
The tribe used io live up the Kahang, but Cur Ma’ Art ithe head
of the Kwála Stmbrong Station) insisted on their removing, for
his convenience, to Kwála Mádek.
The kdyu kélondeng, or g?loudanag, as it is also called, which
is struck by the attendants of the póyaug when the latter is
exercising his skill on behalf of a sick man, must, among the Mádek
people, be of mèčráwan wood and no other. While his attendants
strike the kyn E?londang, the poyang waves a spray of the chéwak
tree, at the same time making his incantations.
120 THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES,
If a man dics in debt, his debts are paid to the extent of one half,
the creditor losing the other half, even though there be property
enough left to pay the whole; the balance goes to the next of kin,
to the widow, if there be one, in preference to a grown-up son,
but aman can leave his property to any relation he pleases.
A curious superstition prevails among the Madek people, which,
so long as children are unable to walk, prevents their parents from
using as food certain fish and animals; as soon as the littlé ones
have acquired the use of their legs this restriction is removed, and
the parents are once inore able to indulge in what has so long
been pantang or “forbidden.” Should this superstition not be
complied with, and any parent eat of any of the forbidden creatures
during the period of restriction, the children are supposed to be lia-
ble to an illness called b//song,(*) arising, according to the Malays,
from prát kumbong or swollen stomach. Protuberant bellies
seem to be the striking feature of most native children of whatever
race in these countries. 'The following is the list of fish and
animals which are pantang under the above circumstances :—
Fish—nóm, bégéhak, sengdrut, timan, and scbérau; eggs, and fowls ;
beasts—the deer (both rása and kijang) the pélandok (ncludmg
the ndpoh), the jókót, and babi, the bidwak (water lizard), géríang
(large water lizard), the kira-kira (land-tortoise), bdning (variety
of the preceding, but larger, and shell flatter), bi£ku (like péniu
tuntong, a freshwater turtle, but long-necked, perches on dead wood
in the rivers), j«hík, (a small tortoise.)
The Jakuns of Johor though, as has been noticed, no longer pos-
sessing a distinct language of their own, and but few members of a
pure Jakun type, none the less consider themselves to be, and are
still held to be, a race apart and distinct. The Malays, of course,
look down upon them, and shew it by their treatment of them. I
am desirous of drawing public attention to this treatment of a sim-
ple, laborious, and inoffensive people in the hope of thereby secur-
ing an amelioration of their condition.
Some few years back, the Jukuns on the Éndau, that is to say, the
Éndau, Sémbrong, and their tributaries, were in comparatively
comfortable circumstances, procuring the produce of the jungle for
traders, and receiving the ordinary returns in kind, or planting
(!) A foaming yellow stool.
THE ÉNDAU AND ITS TRIBUTARIES. T2
tapioca, klédek, sugar-canc, and plantains; they finding Johor rule
comparatively quiet, rather took to the Johor side of the Endau, to
the annoyance of the Pahang authorities. These latter in their
jealousy issued an attractive but deceitful proclamation intended to
draw back the runaway Jakun into Pahang territory on pretence of
celebrating some ancestral feast, but in reality with the intention
of enslaving them: the Jukuus were induced to go into Pahang, but
got wind of what was likely to happen in time for some of them to
get away. On another occasion, some Pahang Jakuns crossed over
into Johor territory; Cue Nexu Da, of Pianggu, who is the local
chief on the Pahang side, ordered them to return, and shot one of
them who did so; nor are the foregoing solitary instances of the
inhuman treatment suffered by these tribes, as by similar tribes in
the North of the Peninsula, at the hands of the Malays; but it is
needless to multiply instances, the fact that it is systematic is al-
ready sufficiently well-known and authenticated, though it has been
hitherto allowed (except in Perak) to remain an unnoticed fact.
What is required is that steps should be taken to make the
ruling powers in Malay States aware that we can no longer view
with indifference any toleration by them of misconduct by any of
their subjects towards the aborigines residing in their territories,
and that we shall expect severe measures to be adopted against
any offending in this way.
The Malays of Johor, though they have not imitated the brutal con-
duet of the Pahangites, have nevertheless taken advantage, though
not perhaps more than is natural, of their superior position in their
dealings with the Jakuns. They do not give them the fair market
value in kind for the jungle produce they receive from them, and
are not content with an exchange which brings them less than 100
to 200 per cent. profit; by this means they keep the Jakun con-
stantly in their debt; he has learnt wants now which he has to
work so hard to satisfy that he has little or no time left for the
cultivation which would formerly have kept him in comfort: still
more is this the case, where they are forced to work for a local
Malay official, not at the ordinary rates of exchange in kind, but
merely for sufficient rice to keep body and soul together, while they
toil to satisfy his grasping greed. Treatment such as this elicits
comment even from the apathetic Malay, especially when he is a
fellow-sufferer, perhaps a constable on a station drawing a monthly
123 THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES.
salary, which he seldom, if ever, enjoys the sight of, though it is, no
doubt, transmitted regularly from Singapore. But this is merely
by the way, an illustration of personal characteristics waich do not
end with the Jakuns.
Now the Jakuns cannot get on without rice, of which the Malays
have taught them the value, but which was not originally in their
list of articles of food; they have gone so far as to cultivate it for
the last 30 years when allowed the needful leisure. During our
ascent of the Stmbrong, we met a dilapidated Jakun in a more
dilapidated canoe, who told us he had had no rice for three days
with the air of one starved, and so the poor creature looked. We
gave him temporary supplies.
On the 8th September. we left our Batu Bahara friend in posses-
sion of the jalor at Chéndia Bémban, and six hours’ walking brought
us to Ayér Jamban, our resting place for the night. Our course for
the first hour or so was in a South-East direction, it then turned
South, and later South-South-West. The country was undulating,
rising nowhere above 150 fcet, though the gradients were some-
times pretty steep; the low grounds were mostly swamps, occa-
sionally made more cheerful by a small stream, but more often
remarkable for their plentiful supply of thorny rattans. The nar-
row pass of Bukit Péótódak was the stony bed of a stream, strewn
with quartz, sandstone, and a little iron ore. Almost the whole
way the path was fairly wide and clear, being a “ dénei" or wild
beast path; it was marked throughout by elephant tracks, and
occasionally we came upon another diverging track, shewing the
recent passage of elephants by its newly broken boughs and fresh
fallen leaves scattered about. The vegetation was luxuriant, ferns,
lycopodiums and various plants with handsome leaves in many
places completely covering the ground; I noticed a standard varie-
ty of lycopodium rising as high as the waist. The Aytr Jamban
is a tributary of the Sédili, and is large and deep enough to be use-
ful were it cleared of cbstructions, From a hill not far off, the
Jakuns procured a good supply of dun pdyong (or umbrella
leaves) to roof their huts with for the night, but I noticed that,
like those in the kampong at Kwála Madek, they were much smaller
than the variety growing on Günong Méntahak, and so, I gathered,
were all the déwn péyong in this part of the country. Six hours’
THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES. 125
more walking next day (9th) brought us to Péngkalan Tébà,
(the Jakun kampong at the head of the Lénggiu river) which
we found almost deserted, the bulk of the able-bodied of the kam-
pong having been transported to Kota Tinggi, to make a road thence
to Günong Panti for the convenience of coffee planters who were
intending to try their luck there, after favourable reports by ex-
plorers from Ceylon. Having, so far, no boat at our disposal, we
were compelled to wait at Ptngkalan Téba till one could be pro-
eured from Tunku, a new settlement of rattan-collectors a little
way down the Lënggiu, so I spent the next day (10th) in the as-
cent of Bukit Püpur (1,350 fect), the high hill behind the house of
the Batin. The way at first lies on the path to the Madek, but soon
leaves that on the left, and shortly becomes less smooth; at the
last, just short of the summit, is a perpendicular wall of rock,
which has to be climbed by the help of roots and tree stems; on
these rocks grow small plants with beautifully marked and tinted
leaves; the ferns were conspicuous by their absence. The rocks
on this hill were à blue granite, said by Mr. HLL to resemble that
found in Ceylon, and a rather soft sandy-brown sandstone, with
red streaks, disposed to come away in lamina. Near the summit
both tiger and rhinoceros tracks were observed. The top was
covered with too dense a growth of trees to allow of any clear
view, but I was able to get a glimpse in a South direction of what
were no doubt the two peaks of Günong Pülei. Cre Mcsa climbed a
high tree on the western edge, and saw several hills North of West,
which I took to be the ridges of Ptninjau and Péstlangan, but he
then went on to describe clearings as existing near the foot of
these; all, however, knowing that there was no cultivation going on
in that part of the country by Europeans, Malays, or natives of any
race, it was unanimously agreed that this must be the work of the
rang biinyian. It occurred to me, that perhaps these might be
the beginning of Mr. Warson’s clearings on the slopes of Günong
Banang near the mouth of the Batu Pahat.
The jalor having been prepared, we started down the river next
morning (the 11th) and reached Singapore on the evening of the
14th, soon after dark, having changed boat twice on the way, once
at Sélüang, and again at Kóta Tinggi, where Cur Hussey, the officer
“in charge of Séltiang (being here to supervise the arrangements for
12: THE ENDAU AND ITS TRIBUTARIES.
the reception of the Maharaja) kindly handed me over his gébeng
to take me to Singapore. The rockiness of the river-banks between
Péngkalan Tébà and Sélüang was quite a feature in the scenery on
this trip down the stream. On my previous trip (returning from
Blümut) they were all concealed by the floods. On the banks of the
Lénggiu I found growing in one place a quantity of dwarf bambu
and a very graceful fern [Polypodium (dipteris) bifurcatum ?].
Batu Hampar was quite bare this time, and was surrounded with
sticks bearing bits of white cloth, placed by those who had paid
their vows there. I stopped a short time at Panti to talk with
the Batin Tuba (of Péngkalan Tébà Jakuns), who was lodging
there, but could get nothing out of him; the presence of so many
strange Malays seemed to tie up his tongue, but he was pleased to
see me again. |
The new godown at Kóta Tinggi commands a very good view of
Günong Panti, the site is an eminence above the river, the centre,
no doubt, of the old kota; round its base is a creek which used to
be the périt or moat, the southern end of which joins the main
river, while the other probably communicates with Sungei Péman-
dian. At Panchur, where I also touched on my way down the
river, the high bank, which affords such a pretty view of the river
and more distant scenery, is the site of an old fort, traces of where
the guns were placed are still visible, but part of the site is now
used as a burial ground. Very fine specimens of iron ore are occa-
sionally washed out from under the banks at the landing place.
ITINERARY FROM SINGAPORE
~ TO THE SOURCE
OF THE SÉMBRONG AND UP THE MÁDEK.
EE 0 —
FTER leaving Singapore, the first point we passed was
Tanjong Raménia (1) (commonly known as Romania
Point) or Pényüsok, which we reached in five and-a-half
hours ; shortly after, we passed Pülau Lima, not far from
which could be seen the wreck of the “ Kingston.”
* Here," said the men, * many vessels are wrecked.”
At Sungei Punggei (°) we were detained by a strong squall.
Two hours up this river is a Chinese gambier plantation. Before
reaching Tanjong Lémau, the next noticeable promontory, the
striking peak of Pûlau Tinggi comes into view, bearing about 70?
from Tanjong Tčnggâroh, the next headland. Two hours further
on is the mouth of Sungei Mčrčsing (5), and just beyond it lies
Tanjong Sétindan.(*) From here Pülau Tióman (*) can be well seen,
and at daybreak J had a beautiful view of it, with its wonderfully
fantastic peaks raising high their sombre-tinted heads above the
fleecy veil which concealed its base. It is strange that so little is
known of this grand island, which, unlike most of the neighbouring
(1). “ Raménia" or more commonly “ Rumnia " is a fruit used
as à pickle by the Malays, either in the achar or the jéruk form.
* Süsok ” to clear jungle the first time, or perhaps from * süsor
ményüsor" to skirt the shore in a boat.
(3). "Punggei" a tree, the wood of which is used in boat and
house-building, and the bark for flooring.
(3). ‘“ Mérésing,” smelling offensively.
(+) “Sétindan,” a row, a series.
(*). 'Tióman was given to Dáek or Lingga, so it is said, by the
Raja of Pahang, who married the former's daughter, as amis
kdwin, and the name is fancifully derived from “ timbangan.”
126 > ITINERARY.
formations, consists chiefly of trap rock. It is well worth a visit,
both from the artist’s and the naturalist’s point of view. A full
account of it is still a desideratum, M. THomson’s visit in 184—
having been but a hasty one. i
The fine succession of rocky points, which bear the name of Tan-
jong Sétindan, are a striking feature in the scenery of the coast
line, which is characteristically terminated by the bold rock known
as Batu Gajah (Elephant Rock). In the centre of the bay which
succeeds Tanjong Sétindan is a remarkable row of wooded cliffs,
which stand out like ramparts beyond the line of the bay. A few
miles further on, the sea is studded with various islets, which lie off
the mouth of the Endau. The chief of these, as a watering-place,
is Pülau Acheh, a little gem of an island, rising abruptly some 150
to 200 feet from the sea, with its spring of clear water, its luxu-
riant vegetation, and peculiar-looking rocks, some orange, and some
chocolate-tinted, others of a whitish shale, traversed here by bands
of yellowish-grey quartz, there by bands of iron oxide, the junction
of the two being signalised by the appearance of glittering crys-
tals. The islands to the left, on proceeding to the Éndau, were :
Pülau Kéban, Pülau Tüdong Kéban (+), Pülau Ujul (7), Palau
Pényábong (*), Pülau Lalang (*), and Pülau Kémpit (5) ; to the
right was Pülau Láyak (°).
(1). *Kéban," work basket. * Tüdong Kéban," work-basket lid.
(2). Said to be like a fruit of that name in shape.
(3). Cock-fighters’ island, “Sabong,” ''Meny&bong," to cock-
fight. 'The pirates used to come and cock-fight here. On shore, near
this island, is Prigi China, a well made by Chinese wangkang crews
on their way to Singapore. .
(i). *Lálang," the wild grass which overruns all clearings left to
themselves. This island, says the old legend, issued originally from
the river Tériang Bésar hard by, in the form of a huge crocodile, and
was turned into an island when it reached its present position.
(5). This island is a krémat, a sacred spot where vows are
registered and prayers offered up. Tradition relates that Kémpit
and his six brothers, while anchored off Pirgang were drawn out to
sea by rough weather, and their boat was capsized ; they all perish-
ed, and on the spot where the fatal accident happened arose the
island of Kémpit.
(9). Láyak, a fibrous climbing plant, the trailers of which are
used for string. we -
ITINERARY, 127
The following list gives the names of all the places up the Endau
River. The abbreviations are :—
S. for Sungei ; Tg. for Tanjong; P. for Pûlau ; T. for Téluk ;
G. for Günong; Bt. for Bukit; K. for Kampong; B. for Batu;
Kw. for Kwala; Pn. for Péngkálan ; L. for Lübok.
Right bank :—
Three-quarters of a mile up Pádang (Police Station here):
Guantan Kéchil, S. Guantan Bésar, S. Nior (source behind Padang
Station), S. Bésut (+), S. Scmáloi, S. Ngang (one hour's ascent),
K. and Bt. Brüang, T. Gódang, T. Apit, B. and S. Lábong (latter
one day's ascent), Tg. Kérlih, Düsun Tinggi, T. Nibong Patah,
T. Jéjawi (here begins Rantau Panjang, and a fine long reach it is),
T. Dangkil, Rantau Ranggam (2), S. Pélajar (3) (half-an-hour's
ascent), S. Bárau (+) (half-an-hour’s ascent), S. and T. Palas (ë).
T. B. Pütih, S. Térsap (*) (two days’ ascent, source at Tanah
Abang), Bt. Jürak, S. Járak (half-an-hour's ascent), T. Bérang (7),
S. Pélàwan (^) (half-an-hour to Tanah Abang), S. Pasir (a small
creek leading to Tanah Abang: tin used to be worked here), S.
Bong Lei (?) (to Tanah Abang, and to other old tin-workings).
Left bank :—
Tg. Gémuk, Tg. Malang Gáding, S. Anak Endau (three days’
5
foe Besut,” to strike.
(*). “Rangeam,” a shrub with a short stem, like the “ Salak,”’
and leaves resembling those of the cocoa-palm, hard brown fruit,
eaten both ripe and unripe with salt.
(3). “Pélajar,” a tree, giving from the stem an oil which is
used for s#kit losong, a disease causing white spots.
(+). “ Bárau-bárau," is perhaps the finest singing-bird in the
Peninsula. “Scbarau” is a fish. Dâru, a shrub on sea-shore from
which rope is made, it has a yellow flower.
(3). “ Palas,” that curious plant, the leaves of which are used
by Malays for the covering of their roko, and do not terminate
either in à curve or a point, ‘but look as though their ends had been
chopped off, leaving a straight saw-like edge.
oo. “ Résap” = "lésap," to disappear, used of losingthe path, or of
anything disappeared from its place.
(7). “ Bérang,” a tree bearing a fruit which is eaten when fried.
aS). “ P3làwan," à very hard wood, used for making oars and
paddles.
(°). “Bong Lei," a variety of ginger.
128 ITINERARY.
ascent, source at Bt. Kéndok, (*) afine hill visible from the mouth
of Endau just North of G. Jáning (°), which latter bears
about 5? N. of S. W., from the mouth of Endan), twenty minutes
further on formerly K. Tambang, S. Lantang (°), a quarter of-an-
hour higher K. Pianggu (+) (residence of Cuz Éxcxv Da, nephew
of the Béindahára of Pahang), Olak (*) Gol (°) a broad bend,
one and-a-quarter hours higher T. Rédang (7), S. Késik (9),
S. Johor (one hour's ascent), S. Kéméntas (three hours’ ascent),
Tunjang Pélandok (?), T. Tungku Bélinggang, S. Nangka (half-an-
hour's ascent), S. Kambar (two days’ ascent, source at Bt. Kéndok),
Guntong (19), B. Buáya (one hour's ascent, course parallel with
Endau), S. Méntélong (two days’ ascent, source in a swamp behind
Bt. Kéndok), T. Kapar (11) (from T. Dangkil, right bank, to this
one great bend: this was the execution place in the time of the
grandfather of the present Bendahara), T. Lárak (17), Rantau Bû-
(1). * Kéndok " a grass. |
(2). In wet seasons, an anchor with a rope is said to appear to
prevent this mountain being carried away.
(3). “Lantang,” clear, open, nothing in sight.
(+). "Pianggu," a tree bearing an edible but very astringent
fruit, which, with the shoots, is used with salt and chili as a sambal.
(5). “Olak,” ripple, or agitation.
(9). “Gol,” sound of head-knocking, fish-biting.
(7). A tree with wide leaves and fine branches. * Rédan" a
tree with edible fruits like rambutan, but without the bristles ;
wood useful.
(€). " Késik-késik," used of whispering or any small noise.
(°). “Tunjang,” hoof marks, but it means literally anything
raised above the surface; this is the place whence a pélandok
started in flight on being chased, and is celebrated in pantuns, for
instance :— 2
(exl Pas qo» Ghd Aue gis Rd A
ple damp fay Ch Aaly JA. ASK ay
(9). A creek.
(11). "Kápar, or "Képar" as it is elsewhere called, is a
curious-looking stumpy palm, not rising above twenty-five feet
in height; itis not very common. “ Kápar" also means scattered
about, perhaps referring to snags in the stream.
(13). " Lárak" an “akar,” or monkey-rope, giving forth on
being tapped a rather green-flavoured water. ''Lárak" also means
close together, as the seeds of a dürian, without much pulp.
ITINERARY. 129
nyian (!), Risau Büsu, Tg. Tian (a krémat), Olak Béndahára
(in ten minutes right Kw. Sémbrong Station), S. Endau Mati
(which ends in the résaw near the Station ; this was the old course
of the Endau confluent before it cut its way through the tanjong
and took its present course). Reach Station twenty minutes after
sighting it.
20th August.—(For Hülu Sémbrong)—We passed on the right
bank the following places :—
Eun ussor(O), Pn. Lanjut (3), S. Nior (+), Pn. Kijang (°).
Left bank :—
S. Lénga (one day's ascent, four or five Jakun houses, Pn.
inuer(5). L. Tálam (7).
The 21st we passed the following places :—
Right bank :—
P. Bukit, Kéliling Sélat (extensions ofthe stream enclosing is-
lands; the meaning is, if you go round it is but a strait), P. Mati
Anak (a small lump sticking up in the stream, said to be
floating whatever the state of the river, so named from the death
of a Malay child at its birth), S. Tébang Kasing (8) (one and-a- DE
(1). £e. “Rantau Orang Hue Or the reach of ee invisi-
blé folk. This is a race of beings held to live like the rest of the
world, but apart from and invisible to them ; though they are to be
seen occasionally, but only to disappear if sought for. They are said
to possess this power from invariably speaking the truth ; they only
live in the jungle.
(?). There are some Jakuns up this river, whence there is a
pathway to the Sédili Bésar, and, I believe, to the Madek.
(3). “Lanjut” is a tree, the fruit of which is in much favour
with Malays.
(+). “Nior,” cocoa-nut tree, a sign of former occupation.
(5). “ Kijang," a deer about the size of a goat.
(9). This word “dénei” is used for a mountain pass or gully,
but also, and particularly in this part of the country, scems to be
used of the well-worn tracks of the wild beasts of the jungle, which
usually lead to water, and are freely used by the collectors of jungle
produce.
(^). “Tray hole," where some one lost his tray in the water,
or from its shape.
(*). A tree, useful to the carpenter,
130 i ITINERARY.
days’ ascent), L. Mak Sénei, Pn. Pélépah (*) (sago-palm leaves
procured here), L. Sélam Bédil or Mériam (here, it is said, was sunk
a piece of cannon in the time of Kiris, Raja of Pahang), L. Pényf
(turtle-hole), T. Pélépah (+) (a broad deep bay, conjecturally 300
yards by 100, narrowing at the finish), S. Kahang (?) (the Madek
is a tributary of this river).
Left bank :—
S. Sélondok, S. Atap Liyar, L. Pongkor, S. Barang, P. Gagak
(crow landing-place), S. Hàrus Dras (swift current river).
22nd. Left bank :—
The trésan (channel junction with main stream) of S. Hárus
Dras, Jébul Kédah, Paloh (3) Méngkwang, other end of Jébul
Kédah, Chédang Dita (Jakun for Chabang dia, or the bifurcation
where S. Hárus Dras leaves the Stmbrong [2nd S. Harus Dras ?]).
Pásir Kijang, S. Kémbar, S. Bétok (*) (used to be a kampong of
20 Jakuns here 10 years ago), S. Banteian (5).
Right. bank :—
S. Béhei, P. Biüku (a variety of tortoise), Danau Miang (the itch-
giving lake: whether this referred to the water, mud, or some
weed, I did not learn), L. Dinding Papan (this would naturally
mean the plank-walled hole, and may be supposed to refer to an
artificially constructed bathing-place for a Raja in former days),
S. Kémbar (flows into Sémbrong just opposite river of same name
on the other bank, hence the name, the * twin streams").
29rda lett bank :—
S. Séngkar (7) (up which we proceed, as being easier to get
through than the Sémbrong), S. Séhlei (back into the Stmbrong
in about 50 minutes from start); large clearing, formerly Jakun
padi-land), 8. Tàmok, B. Jakas (a variety of méngkwang), then
(+) * Pélépah,” this word signifies the branch-leaf of trees of the
palm-kind, plantain and cocoa-nut trees, &c.
(2) Strong-smelling, next to “ Mérésing."
(3) A hollow in the bed of the sea, or a hollow on land filled
with water.
(4) A fish.
(5) “ Bantei,” to strike; “ banting,” to take up and dash down.
(6) A cross bar connecting the ends of the gdding in a boat.
ITINERARY. y 181
-rásau islets, Paloh Kóchek (+) (Jakun settlement), S. Méngkélah
(a fish), L. Lésong (mortar hole), 3. and Pn. Pondok (“ pondok,”
hut) (a Jakun settlement).
Right bank :—
An hour after coming back into the Sémbrong, L. Pasar,
Pàloh Tampui (*tampui, an edible fruit like the manggostin in
construction, but light-brown in colour); three Jakun huts shortly
after; an hour later, Kumbang (a Jakun settlement), Pn. Pô-
mang (?).
24th. Right bank :---
D Biione (° INS. Pesolot (4), S. Ayer Riwa (*) Jl
Left bank :—
P. Déndang (°), Londaug (7), Pn. Kénalau (the chief Jakun
settlement on the Sémbrong).
25th. Left bank :—
S. Bëtong (5), S. Mélctir(®) (this is really the Stmbrong, the
stream we ascend now being S. Kélambu), Pn. Tongkes (+°).
2nd September. (From Kwala Kahang).
Right bank :-—
S. Songsang Lanjut, Parit Siam (the Siamese moat), K. Tébang
Said (the kampong cleared by the Said), Kubbür Dato’ Said (1+)
(the tomb of Dato’ Said), Kw. Madek.
4th. (Ascending Kahang.)
Right bank :—
Trisan or channel from Kahang leading into Madek, which we
' (1) “ Kochek,” pocket.
(2) * Pomang," a wood used for general purposes.
(*) * Chàong," a useful wood.
(*) “ Pésólot," a creek, shorter than guntong.
(5) * Ràwa," a tree producing edible fruit and a fine wood.
(°) *Déndang," a crow. Tradition relates that a Bugis vessel
thus named was here changed into an island.
(7) *Londang," a larger “ Páloh."—12 years ago this was a
thriving settlement, but is now deserted.
(5) A variety of bambu.
(°) A tree used for firewood.
(+°) A tree used for firewood.
(11) He is said to have been a Siamese turned Mahomedan.
52 - ITINERARY.
enter, leaving Kahang on right, and, after entering Madek in 20
minutes, pass the following places :—
Tampui Mambong (a creek) (i.e. the empty tampui fruit), Pn.
Dürian, S. Küchang, S. Kladi Mérah (bank bright red clay here),
Padang Jérkeh.
Left bank :—
S. Jérang Blanga, S. Kématir (one day's ascent). The half-
hours course up to this point 1s one long reach called Rantau
Kémaátir.
oth. Right bank :—
S. Chérlang, S. Sol Nyungsan, B. Küau, (argus-pheasant hill),
S. Lésong (here begins Rantau To’ Oh), S. and B. Sérdang (a fine
palm with grand leaves forming capital temporary thatch.)
Left bank :—
Páloh Ráneh, Pn. To’ Oh, S. Junting, S. Réndam Séligi.
6th. Right bank :—
L. Képong (the hole surrounded or fenced in), S. Blat (* blat,"
a weir), S. Lémémet.
Tth. Left bank:
S. Médang,() Danau Chéruk (the lake in the corner), Chéndia
Bémban (in pantang kdpur “chéndia” means house, hut; “bém-
ban" is a tree with hollow stem containing pith; a lotion for the
eyes is made from its buds).
Right bank :—
Gantong lambei (hanging signal, “lambei,” to beckon), Pn.
Bémban (opposite Chéndia Bemban).
(:)9 Meding,” 2 tree; or which there are several varieties used
in carpentering.
|
Galion is a city in the U.S. state of Ohio. It is in Crawford, Morrow, and Richland counties. The population was 10,512 at the 2010 census. Galion is the second-largest city in Crawford County, after Bucyrus.
Cities in Ohio |
The arrondissement of Brignoles is an arrondissement of France, in the Var department, Provence-Alpes-Côte d'Azur region. Its capital is the city of Brignoles.
History
When the Var department was created on 1800, the arrondissement of Brignoles was part of that original department.
The arrondissement was eliminated in 1926 but it was made again an arrondissement in 1974.
Geography
The arrondissement of Brignoles is in the northwest of the Var department. It is bordered to the north by the Alpes-de-Haute-Provence department, to the east by the Draguignan arrondissement, to the south by the Toulon arrondissement and to the west by the Bouches-du-Rhône department.
The arrondissement of Brignoles is the second largest arrondissement of the department in area, , but the one with fewest people living in it (150,974 inhabitants).
Composition
Cantons
After the reorganisation of the cantons in France, cantons are not subdivisions of the arrondissements so they could have communes that belong to different arrondissements.
In the arrondissement of Brignoles there are 6 cantons but only 2 of them have all their communes in the arrondissement:
Brignoles (8301)
Flayosc (8304) (partly)
Garéoult (8307) (partly)
Le Luc (8309) (partly)
Saint-Cyr-sur-Mer (8312) (partly)
Saint-Maximin-la-Sainte-Baume (8314)
Communes
The arrondissement of Brignoles has 67 communes; they are (with their INSEE codes)ː
Aiguines (83002)
Artignosc-sur-Verdon (83005)
Artigues (83006)
Aups (83007)
Barjols (83012)
Baudinard-sur-Verdon (83014)
Bauduen (83015)
Besse-sur-Issole (83018)
Bras (83021)
Brignoles (83023)
Brue-Auriac (83025)
Cabasse (83026)
Camps-la-Source (83030)
Le Cannet-des-Maures (83031)
Carcès (83032)
Carnoules (83033)
La Celle (83037)
Châteauvert (83039)
Correns (83045)
Cotignac (83046)
Entrecasteaux (83051)
Esparron (83052)
Flassans-sur-Issole (83057)
Forcalqueiret (83059)
Fox-Amphoux (83060)
Garéoult (83064)
Ginasservis (83066)
Gonfaron (83067)
Le Luc (83073)
Les Mayons (83075)
Mazaugues (83076)
Méounes-lès-Montrieux (83077)
Moissac-Bellevue (83078)
Montfort-sur-Argens (83083)
Montmeyan (83084)
Nans-les-Pins (83087)
Néoules (83088)
Ollières (83089)
Pignans (83092)
Plan-d'Aups-Sainte-Baume (83093)
Pontevès (83095)
Pourcieux (83096)
Pourrières (83097)
Puget-Ville (83100)
Régusse (83102)
Rians (83104)
Rocbaron (83106)
La Roquebrussanne (83108)
Rougiers (83110)
Sainte-Anastasie-sur-Issole (83111)
Saint-Julien (83113)
Saint-Martin-de-Pallières (83114)
Saint-Maximin-la-Sainte-Baume (83116)
Saint-Zacharie (83120)
Les Salles-sur-Verdon (83122)
Seillons-Source-d'Argens (83125)
Tavernes (83135)
Le Thoronet (83136)
Tourtour (83139)
Tourves (83140)
Le Val (83143)
Varages (83145)
La Verdière (83146)
Vérignon (83147)
Villecroze (83149)
Vinon-sur-Verdon (83150)
Vins-sur-Caramy (83151)
The communes with more inhabitants in the arrondissement are:
Related pages
Arrondissements of the Var department
List of arrondissements of France
References
Brignoles |
<p>We are running into unusually high memory usage issues. And I observed that many places in our code we are pulling 100s of records from DB, packing it in custom data objects, adding it to an arraylist and storing in session. I wish to know what is the recommended upper limit storing data in session. Just a good practice bad practice kind of thing.</p>
<p>I am using JRockit 1.5 and 1.6GB of RAM. I did profiling with Jprobe and found that some parts of app have very heavy memory footprint. Most of this data is being into session to be used later.</p> |
<p>I try to bind campaign data from the OData service <strong>CUAN_CAMPAIGN_SRV</strong> to a TableSelectDialog element. In my view I have an Input field with input help:</p>
<pre><code><form:FormElement visible="true">
<form:label>
<Label text="Campaign" design="Standard" width="100%" required="false" textAlign="Begin" textDirection="Inherit"/>
</form:label>
<form:fields>
<Input id="campaignId" type="Text" enabled="true" visible="true" width="auto" editable="true" showValueHelp="true" valueHelpOnly="true" valueHelpRequest="handleValueHelp"/>
</form:fields>
</code></pre>
<p></p>
<p>The value help calls the function <strong>handleValueHelp</strong> in my controller:</p>
<pre><code>handleValueHelp: function(oController) {
this.inputId = oController.oSource.sId;
// create value help dialog
if (!this._valueHelpDialog) {
this._valueHelpDialog = sap.ui.xmlfragment(
"my.view.Campaigns",
this
);
this.getView().addDependent(this._valueHelpDialog);
}
// open value help dialog
this._valueHelpDialog.open();
}
</code></pre>
<p>This is when my <strong>table dialog (fragment)</strong> pops up:</p>
<pre><code><core:FragmentDefinition xmlns="sap.m" xmlns:core="sap.ui.core">
<TableSelectDialog id="campaignSelect" title="Select campaign" items="{path:'/CampaignSet'}" growingThreshold="5">
<columns>
<Column>
<Text text="Name"/>
</Column>
<Column>
<Text text="ID"/>
</Column>
<Column>
<Text text="Created at"/>
</Column>
<Column>
<Text text="Created by"/>
</Column>
</columns>
<items>
<ColumnListItem>
<Text text="{CampaignName}"/>
<Text text="{CampaignId}"/>
<Text text="{CreatedOn}"/>
<Text text="{CreatedBy}"/>
</ColumnListItem>
</items>
</TableSelectDialog>
</code></pre>
<p></p>
<p>So I tried to bind the EntitySet <strong>CampaignSet</strong> from OData Service CUAN_CAMPAIGN_SRV to the table. Therefore I added this code to my <strong>init() function</strong> of the controller:</p>
<pre><code>var uname = "UNAME";
var pw = "PW";
var oModel = new sap.ui.model.odata.v2.ODataModel("https://host:port/sap/opu/odata/sap/CUAN_CAMPAIGN_SRV/",
true, uname, pw);
this.getView().setModel(oModel);
</code></pre>
<p><strong>The problem is:</strong> the table contains no data and this error shows up in the console:</p>
<p><a href="https://i.stack.imgur.com/zpY9i.png" rel="nofollow noreferrer"><img src="https://i.stack.imgur.com/zpY9i.png" alt="Developer Console Error Log"></a></p>
<blockquote>
<p>Translated from german: "In the context of Data Services an unknown internal server error occured"</p>
</blockquote>
<p><strong>iwfnd/error_log says this:</strong></p>
<blockquote>
<p>Invalid format (return table): Row Number 1, Property Name
'ChangedOn', Property Value '0 '</p>
</blockquote>
<p>Why does ChangedOn even matter if I don't want to bind this property?</p>
<p>I can call something like below <strong>directly in browser</strong> with success:</p>
<p><a href="https://host:port/sap/opu/odata/sap/CUAN_CAMPAIGN_SRV/CampaignSet" rel="nofollow noreferrer">https://host:port/sap/opu/odata/sap/CUAN_CAMPAIGN_SRV/CampaignSet</a>('100001625')/CampaignName</p>
<p>What do I do wrong? Thank you for every hint!</p>
<hr>
<p>ChangedOn is set to Nullable in the service definition:</p>
<p><a href="https://i.stack.imgur.com/CaISW.png" rel="nofollow noreferrer"><img src="https://i.stack.imgur.com/CaISW.png" alt="ChangedOn segw"></a></p> |
In thermodynamics, an isobaric process is a process, where the pressure stays constant. To get an ideal gas to a different temperature, more heat is needed, because some heat will be used to expand the gas. This is different in an isochoric process, where the volume of the gas does not change.
Thermodynamics |
Échallon is a commune. It is found in the region Auvergne-Rhône-Alpes in the Ain department in the east of France.
Communes in Ain |
Joe Frank Harris (born February 16, 1936) is an American Democratic politician. He served as the 78th Governor of the U.S. state of Georgia from 1983 to 1991.
References
Other websites
New Georgia Encyclopedia Article .
1936 births
Living people
Governors of Georgia (U.S. state)
US Democratic Party politicians |
ARIETTE DES PETITS OISEAUX.
Avec ee qnem. ‘de Har npe ou Claoectn..
; | eeu HE Lip PR LO
eet "T . 9 LA O a yg 2 —— [33 — 4
A arr i E x 3 | AAA uo
AA s pu LR 9-291 — eee
A AV GE. Zn Fulco LS 947) vum — AAA Y m C ——
, . . , /, ra
> , H 2 i ) > / Wy * 7 2 = J c 277. =
Quand je vos urpell oıseau que va vol fgeand sur Cormeau ZA avec. compagne ft
da
IOTER ee Pee] a 9 —$! BEA ER 4
I —h5— a a St ES E POP EEE CONCERN UUERUNEC/NG ER TITTEN. DEU eee)
IW A —— ——————L—pP—de——L————ÉeÉ—-pPpL-—i p Ics plc yu ——cc e ^am
= del = de, C2 v rg leur sortmesenble Pe ah que leur sort me semble beau, $ sau =
7
\
|
|
|
3 = 3 3 3 3 mes?
Wks PE ZA m eee NO 2 - CMCNDACRMOKOS INS ee a
4 " ot Seg we AE POR «-" PF ITI LINE DS EN ANA DA Re ou cdi NP
Ge —. JUAS SE OW Te GS AAN A MN A MPA TIA -0——)
UV A a AAA A a ES o E E E — —— -e— '-e——Vu——- 9.8.
= «t Le, l ga «route 4 dl fo- -lilre, A appelt e. e s v la sud la tent il la
m e”
er sa uu ur = otha’. A y "-—— A ad
ee E UM 74 PUM mE — »H— —E Mir ZTEN IN END lene es NN
AE a O A A — — Eee ee A A ee
AA A A IA 9 9| A 731 8| 74 NM. 041.8. a
Ma -— c M D ME eee —— ey RBA? AAA DAC Ee. Kio
3 3
n —
Oe ER NOR TOS ORO a MEE CN Y 22 re ey O 3
SON 1s 9-209 09-0 F 9 10 0 ba RADO
€ LF..T A hel ss - | Pees
jc, DEM? mad EOI AL eo ee IZ EZ "Y,
Tan amd nei oe I Ts Y AA, va Heep a an a K — a SA
suit. dl la tentd la Lent, 4 luc ch crete quelle fall la paix : o qud 5 elle, fat la pare avec elle pues o sur cha =
ae
a
"E MEET aa te ae la UU FL —h ll 22S) we PEA A A a
y A AI TAL LA” 1| 919-9» LAN O ATA E m 1
fas | Bete ee I——H——rF—E——E— ==
IE
|
ú
E
i
i
ik
L
le
à
|
i
\
Mil
E
|
|
i
i
4
cam
Le 9 * oso LC a SANE ENS ee BE TS CSI Inner wu OE On BEE 9
E = = ae Be Pe > e Lug
2 Oto» All VE a a PA MAL. A | Lm ooo | << oe |PP 1
ag —.— <2 AAA ES H^ oe ES SY al
Cut -
est un plausir QUJOUTS NOU -veau, 20 ciel un plausır c'est un plausır COUJOUTS nou =
= que FUNEAU
Y. ATI
Lig vadam
/ MA P
I aR BEER" a a m3 re ee ee PD HT FM
Ta. a ui FS penu
9 —— 2 \ 9
8 28 A - ee m
P B Ad . E . . 2 ^
=veau ceslun pla - ww toujours ROUT” th, LOUZOYTS nou venu,bujours NOUVEAU, c est un pla -|
vr Sm AA
rit Oe tt Oe ui
aoe NARRA FZ f NN
= EM Ais Y N N }
e > |
EUR: a CANES SANI Ea en E [IJ
See AAA E
ee
II LI M AO
¡ATAN e [sd
eh Te re e Esc —
AAA DE Hum ERE UNSER
ae er et Pigh ES DAT we HN EN
725403 IAE A
.
» . ^ » . r . ,
-ow buJouns nouveau,lowours nouveau,towpours Nouveau. Jene SCALSL COSE cares se, Je ne
537777 a ae ARE ee Vo NA E nee.
A TR o Nu u. TE mL
SY AINE se NER NN DES SEA A | A O —À OP
A = * FI ae
~ <= tite, ~~ N — 4 N Ir —
Litouffe ,
A O RARA Y MELIA ETT ESOS DPI MC TIP DAR CIP DO DADO REG | > CR A > Te
q RQRo— gg a HH AAA
EN A A O Dres], DA
AS er a es ee
bond... et — :
!
eee TA eT SN PRA Co TS o
Tu Ga LE. AR dy HEY =
y 2 " , 4 E , ^ , .
SEAL SUC ESE ea -resse, MALS Je re-pe-te SANS case, je voudrows bien élre un ol-seat, e vou
[es
li
fom IUE CET Ce AP US ERE Ec ISSNUPSRUNCUNNE TE n> re qo ane Qu
AR (RE SEs DS SE ee WO. ey See EDO TAE PA A REN A E a6
97 BE. PARC IE. ROT), EC a a UO 934 20 ci Eee -* .
ii ERG ee —
va” AE SY B.
al ig AE VA | OR CEE m E. A AE UI
ESO PERE EB ERTL. TEEN A EA EA MOTE > nn
Y PLS De IU GS O 70 0020 0 RED A AAA 098057 Mn d WEE Ludo cio ee TOPE as CIPUE IE LE TR
. . . .
. ^
- 1
yr
DIT SEA wu INFE: a ANNAN | 2 Ta ip P. T. Te T
Lh 9—89— 9-8 AS A. I 24 L—1 CANTA -——916 HU ME > Wi
AY GARA GO 5 EN a EEE mar Sul N BI. SA PEONES!
AL cy) NAAA YAA [S Pe a is 8 A MAR ee ai NN CS SS ER NT
" MP. i; N
x
SN S
e A
Wii. E ss o dica [os r2 ¿LOS ToS 1" ILI AS PET PTI | OE LL ETC O
FOSSE, Ct pay E RS oy wa A a A RESET" eS CR S| SSE EURE TE
(ae L4 14V A: 7 29 777 TAE | ARIS ER. ERIGE LE ZN mu
E NE i rum
IUD CERA A o BO »
SE A EO TIA FIT BEMA ENG
IN rs Ad =
ARES. AA E 03 1,1 Y” ee
Chez Durieu Mide Musique, rue Dauphine, au Goul du pour: i
|
The 2012–13 UEFA Champions League was the 58th UEFA Champions League. The champions were FC Bayern Munich. No third place match was played, as usual, but the teams defeated in the semi-finals were Real Madrid and FC Barcelona. Chelsea was the defending champions, but they were eliminated in the group stage.
The final was the first ever all German competition. FC Bayern Munich defeated FC Barcelona 7-0 in aggregate. This one one of Barcelonas worst defeat in the Champions League. Borussia Dortmund defeated Real Madrid 4-3 in aggregate.
Knockout Stage
Round of 16
|}
Quarter Finals
|}
Semi Finals
|}
Final
Statistics
Hat-tricks
4Player scored four goals.
UEFA Champions League seasons
2012 in association football
2013 in association football |
Spam is a canned meat food made by the Hormel Foods Corporation. It is made from pork shoulder meat and ham. Spam Lite, a newer kind of Spam, is made with pork and chicken.
There have been many ideas about what the word "Spam" means. The Hormel Foods Corporation once said that it means "Shoulder of Pork and Ham", but in some dictionaries "Spam" means "spiced ham".
Members of staff at the SPAM museum say it stands for Specially Produced American Meat.
In 2019, Spam began making advertisements containing the definition “Sizzle Pork And Mmmm”.
Spam was used a lot in World War II, as there wasn't proper meat. Because of that, spam was used as a rationed item.
Jokes about Spam
The British comedy group Monty Python created a short play about Spam in 1970. In it, a lady who does not like Spam is talking to a waitress in a restaurant when a bunch of Vikings cut their conversation by singing the word "Spam" over and over again. The lady does not like what is happening and eventually the word "Spam" became widely used to mean unwanted email messages.
There is also a song called Spam. It was sung by Weird Al Yankovic and first recorded in 1988.
Pork |
Events
Up to 1800
293 - Emperor Diocletian and Maximian appoint Constantius Chlorus and Galerius as Caesars.
1457 - The Unitas Fratrum is established in the village of Kunvald, Bohemian-Moravian Borderland. To date, it is the second-oldest Protestant denomination.
1476 - Battle of Toro: Forces of the Catholic Monarchs of Spain engage the combined Portuguese-Castilian armies of Afonso V of Portugal and the future-John II of Portugal.
1562 – Over 1,000 Huguenots are massacred by Catholics in Wassy, France marking the start of the French Wars of Religion.
1565 – The city of Rio de Janeiro is founded.
1593 - The Uppsala Synod is summoned to confirm the exact form of the Lutheran Church in Sweden.
1628 – Writs are issued in February by Charles I of England that every county in England (not just seaport towns) pay ship tax by this date.
1633 – Samuel de Champlain reclaims his role as commander of New France on behalf of Cardinal Richelieu.
1642 – Georgeana, Massachusetts (now known as York, Maine) becomes the first incorporated city in America.
1692 – The Salem witch trials begin in Salem Village, Massachusetts.
1694 - A major storm in the Strait of Gibraltar sinks a total of nine ships, including seven English warships, killing 823 people.
1700 – Sweden introduces its own Swedish calendar, in an attempt to reform into the Gregorian calendar, then reverts to the Julian calendar on this date in 1712, and then introduces the Gregorian Calendar on this date in 1753.
1781 – The Continental Congress adopts the Articles of Confederation.
1790 – The first United States census is authorized.
1801 1900
1803 – Ohio is admitted as the 17th U.S. state.
1805 – Justice Samuel Chase is acquitted at the end of his impeachment trial by the U.S. Senate.
1809 - The Illinois Territory is separated from the Indiana Territory.
1811 – Leaders of the Mameluke dynasty are killed by Egyptian ruler Muhammad Ali.
1815 – Napoleon returns to France from his banishment on Elba.
1836 – A Convention of delegates from 57 Texas communities convenes in Washington-on-the-Brazos, Texas, to deliberate independence from Mexico.
1840 – Adolphe Thiers becomes prime minister of France.
1845 – US President John Tyler signs a bill authorizing the United States to annex the Republic of Texas.
1847 - The State of Michigan officially gets rid of capital punishment.
1852 – Archibald William Montgomerie, 13th Earl of Eglinton appointed Lord Lieutenant of Ireland.
1854 – German psychologist Friedrich Eduard Beneke disappears; two years later his remains are found in the canal near Charlottenburg.
1867 – Nebraska becomes the 37th U.S. state; Lancaster, Nebraska is renamed Lincoln and becomes the state capital.
1870 - The death of President Francisco Solano Lopez of Paraguay ends the War of the Triple Alliance.
1872 – Yellowstone National Park is established as the world's first national park.
1873 – E. Remington and Sons in Ilion, New York, start production of the first practical typewriter.
1873 – Henry Comstock discovers the Comstock Lode in Virginia City, Nevada.
1879 - War of the Pacific: Bolivia declares war on Chile after its occupation of the port city of Antofagasta.
1886 – Anglo-Chinese School was founded in Singapore by Bishop William Oldham.
1893 - Nikola Tesla gives the first public demonstration of radio in St. Louis, Missouri.
1896 – Battle of Adowa, in which Ethiopia defended its independence against Italy, begins. The Italian invasion, with 100,000 troops, is defeated, ending the First Italo-Abyssinian War.
1896 – Henri Becquerel discovers radioactivity.
1901 - 1950
1901 - The Australian Army is founded.
1910 - The deadliest avalanche in US history buries a Great Northern Railway train in Wellington, Northeastern King County, Washington, killing 96 people.
1912 – Albert Berry makes the first parachute jump from a moving airplane.
1914 – The Republic of China joins the Universal Postal Union.
1917 – U.S. government releases the plaintext of the Zimmermann Telegram to the public.
1918 – German submarine Unterseeboot 19 (U-19) sinks HMS Calgarian off Rathlin Island.
1919 – March 1st Movement begins in Korea.
1920 - Hungary's parliament elects Miklos Horthy as regent.
1921 - The Australian cricket team wins all of its games in The Ashes series against England, while being captained by Warwick Armstrong. They do not repeat this feat again until the beginning of 2007.
1925 - The Schilling becomes the official currency of Austria.
1932 – The son of Charles Lindbergh, Charles Augustus Lindbergh III, is kidnapped. He is later found dead.
1936 – The Hoover Dam is completed, on the border of Arizona and Nevada.
1939 - A Japanese Imperial Army ammunition dump explodes at Hirakata, Osaka, killing 94 people.
1941 – World War II: Bulgaria signs the Tripartite Pact thus joining the Axis powers.
1941 – W47NV (now known as WSM-FM) begins operations in Nashville, Tennessee, becoming the first FM radio station in the U.S..
1946 – The Bank of England is nationalised.
1947 – The International Monetary Fund begins financial operations.
1949 – Indonesia seizes Yogyakarta from the Dutch.
1950 - Chiang Kai-shek declares the Republic of China on Taiwan.
1950 – Cold War: Klaus Fuchs is convicted of spying for the Soviet Union by giving them top secret atomic bomb data.
1951 2000
1953 – Joseph Stalin collapses, having suffered a stroke. He dies four days later.
1954 – Nuclear testing: The Castle Bravo, a 15-megaton hydrogen bomb, is detonated on Bikini Atoll in the Pacific Ocean, resulting in the worst radioactive contamination ever caused by the United States.
1954 – Puerto Rican nationalists attack the United States Capitol building, injuring five Representatives.
1955 – Allen Fieldhouse at the University of Kansas hosts its first college basketball game.
1956 – The International Air Transport Association finalizes a draft of the Radiotelephony spelling alphabet for the International Civil Aviation Organization.
1958 – Samuel Alphonsus Stritch, is appointed Pro-Perfect of the Propagation of Faith and thus becomes the first American member of the Roman Curia.
1961 – President of the United States John F. Kennedy establishes the Peace Corps.
1961 – Uganda becomes self-governing as its first elections held.
1962 – American Airlines Flight 1 crashes on takeoff in New York.
1966 – Venera 3 Soviet space probe crashes on Venus becoming the first spacecraft to land on another planet's surface.
1966 – The Ba'ath Party takes power in Syria.
1969 – During a performance at Miami's Dinner Key Auditorium, Jim Morrison of the Doors is arrested for exposing himself during the show.
1969 – John Kerry officially leaves active duty in Vietnam.
1971 – A bomb explodes in a men's room in the White House; the Weather Underground claims responsibility.
1971 – Pakistani President Yahya Khan indefinitely postponed the pending national assembly session, precipitating massive civil disobedience in East Pakistan.
1972 – The Thai province of Yasothon is created after being split off from the Ubon Ratchathani province.
1974 – Watergate scandal: Seven are indicted for their role in the Watergate break-in and charged with conspiracy to obstruct justice.
1975 – Colour television transmissions begin in Australia.
1978 – Charlie Chaplin's coffin is stolen from a Swiss cemetery.
1979 - In a devolution referendum, a majority of voters in Scotland support the proposal for more powers, but this is rejected because of a low turnout. A similar proposal in Wales is rejected by a majority of voters.
1980 – Voyager 1 probe confirms that Janus (moon of Saturn) exists.
1983 – Swatch introduces their first timepieces.
1989 – The United States becomes a member of the Berne Convention copyright treaty.
1989 - Beer is legalised in Iceland.
1990 – Steve Jackson Games is raided by the United States Secret Service, prompting the later formation of the Electronic Frontier Foundation.
1992 - Bosnia and Herzegovina declares independence.
1994 - South Africa hands Walvis Bay over to Namibian control.
1994 – Seattle grunge band Nirvana play their last show in Munich, Germany.
1995 – Polish Prime Minister Waldemar Pawlak resigns from parliament and is replaced by ex-communist Józef Oleksy.
1995 - Yahoo! is incorporated.
1998 - Titanic becomes the first movie to earn over a billion United States Dollars worldwide.
2000 – The Constitution of Finland is rewritten. On the same day, Tarja Halonen becomes Finland's first female President.
2000 – Hans Blix assumes the position of Executive Chairman of UNMOVIC.
From 2001
2002 – United States war in Afghanistan: Operation Anaconda begins in eastern Afghanistan.
2002 – The Envisat environmental satellite successfully reaches an orbit 800 kilometers (500 miles) above the Earth on its 11th launch, carrying the heaviest payload to date at 8500 kilograms (9.5 tons).
2002 – The peseta is discontinued as official currency of Spain and is replaced with the euro (€). The same happens with the old currencies of the then-12 other Eurozone countries.
2003 – Management of the United States Customs Service and the United States Secret Service move to the United States Department of Homeland Security.
2004 – Terry Nichols is convicted of state murder charges and accomplice to the Oklahoma City bomber Timothy McVeigh starts his trial in McAlester, Oklahoma.
2004 – The TV game show The Price is Right airs its 6,000th episode.
2004 – Punycode adopted by the national registrars of Germany, Austria, and Switzerland.
2004 – Mohammed Bahr al-Uloum becomes President of Iraq.
2005 - Tabaré Vazquez becomes President of Uruguay.
2006 – The English-language Wikipedia publishes its 1,000,000th article, on Jordanhill Railway Station in Scotland.
2006 - The Senedd building in Cardiff, housing the Welsh National Assembly, is officially opened by Queen Elizabeth II.
2007 - A tornado outbreak in the Southern United States kills 20 people, including 8 at a High School in Enterprise, Alabama.
2007 - "Squatters" are evicted from Ungdomshuset in Copenhagen, Denmark. Riots start shortly after.
2008 - Armenian police clash with a peaceful protest against disputed election results. 10 people are killed.
2010 - José Mujica becomes President of Uruguay.
2012 - Sauli Niinistö becomes President of Finland, succeeding Tarja Halonen.
2014 - Euromaidan: Russia decides to intervene in Ukraine.
2014 - A knife attack at a station in Kunming, Southwestern China, kills 30 people.
2015 - Tabaré Vazquez becomes President of Uruguay for a second time.
2017 - Same-sex marriage becomes legal in Finland.
2018 - Carles Puigdemont gives up in his attempt to be reinstated as President of Catalonia, having been removed from this office by the Spanish government following the region's disputed referendum on independence from Spain in October 2017, and the resulting declaration of independence.
Births
Up to 1900
40 – Martial, Roman poet (d. 102)
1389 - Antonius of Florence, Archbishop of Florence (d. 1459)
1432 - Isabel of Coimbra, Queen of Portugal (d. 1455)
1445 – Sandro Botticelli, Italian painter (d. 1510)
1456 – Ladislaus II of Bohemia and Hungary (d. 1516)
1547 - Rudolph Goclenius, German philosopher (d. 1628)
1597 – Jean-Charles de la Faille, Flemish mathematician (d. 1652)
1611 - John Pell, English mathematician (d. 1685)
1644 - Simon Foucher, French philosopher (d. 1696)
1657 – Samuel Werenfels, Swiss theologian (d. 1740)
1683 – Caroline of Ansbach Queen Consort of George II of Great Britain and Ireland (d. 1737)
1683 – Tsangyang Gyatso, 6th Dalai Lama, Tibetan religious leader (d. 1706)
1732 – William Cushing, American jurist (d. 1810)
1760 - Francois Nicolas Leonard Buzot, French revolutionary (d. 1794)
1807 - Wilford Woodruff, American Mormon leader (d. 1898)
1808 - Edward "Ned" Kendall, American bandleader and instrumentalist (d. 1861)
1810 – Frédéric Chopin, Polish-French composer and pianist (d. 1849)
1812 – Augustus Pugin, English-born architect (d. 1852)
1812 - Nicolae Cretulescu, Prime Minister of Romania (d. 1900)
1837 - William Dean Howells, American writer and literary critic (d. 1920)
1841 - Blanche Bruce, American politician (d. 1898)
1842 - Nikolaos Gyzis, Greek artist (d. 1901)
1852 – Théophile Delcassé, French statesman (d. 1923)
1858 - Georg Simmel, German sociologist and philosopher (d. 1918)
1863 - Alexander Golovin, Russian painter (d. 1930)
1868 – Sophie, Duchess of Hohenberg, Bohemian noblewoman (d. 1914)
1875 – Sigurdur Eggerz, Prime Minister of Iceland (d. 1945)
1876 – Henri de Baillet-Latour, Belgian Olympic official (d. 1942)
1880 – Lytton Strachey, British writer (d. 1932)
1886 – Oskar Kokoschka, Austrian painter (d. 1980)
1889 – Watsuji Tetsuro, Japanese philosopher (d. 1960)
1892 – Ryunosuke Akutagawa, Japanese writer (d. 1927)
1897 - Shoghi Effendi, head of the Baha'i faith (d. 1957)
1899 - Erich von dem Bach-Zelewski, German SS officer (d. 1972)
1901 1925
1904 – Glenn Miller, American bandleader (d. 1944)
1904 – Paul Hartman, American actor (d. 1973)
1906 - Pham Van Dong, Prime Minister of North Vietnam (d. 2000)
1910 – Archer John Porter Martin, British chemist (d. 2002)
1910 – David Niven, British actor (d. 1983)
1911 - Harry Golombek, British chess player (d. 1995)
1912 – Boris Chertok, Russian rocket scientist (d. 2011)
1912 - Mario Genta, Italian footballer (d. 1993)
1913 – Olafur Johannesson, Prime Minister of Iceland (d. 1984)
1914 – Ralph Ellison, American writer (d. 1994)
1918 - Marie-Louise Berneri, Italian anarchist and author (d. 1949)
1918 – Joao Goulart, President of Brazil (d. 1976)
1920 - Simon Pimenta, Indian cardinal (d. 2013)
1921 – Jack Clayton, British movie director (d. 1995)
1921 - Cameron Argetsinger, American racing driver, lawyer and auto racing executive (d. 2008)
1921 - Terence Cooke, American cardinal (d. 1985)
1922 – Yitzhak Rabin, Prime Minister of Israel, recipient of the Nobel Peace Prize (d. 1995)
1922 - William Gaines, founder of MAD Magazine (d. 1992)
1924 - Deke Slayton, American soldier, pilot and astronaut (d. 1993)
1925 - Keith Harvey Miller, American politician, Governor of Alaska (d. 2019)
1925 - Alexandre do Nascimento, Angolan cardinal
1926 1950
1926 - Allan Stanley, Canadian ice hockey player
1927 – Harry Belafonte, American singer, musician and activist
1927 - Robert Bork, American legal scholar (d. 2012)
1927 - George O. Abell, American astronomer (d. 1983)
1928 - Jacques Rivette, French director and screenwriter (d. 2016)
1929 – Georgi Markov, Bulgarian dissident (d. 1978)
1931 – Lamberto Dini, Italian politician, 51st Prime Minister of Italy
1934 - Joan Hackett, American actress (d. 1983)
1935 - Jed Allan, American actor (d. 2019)
1935 - Robert Conrad, American actor
1936 - Luc Jochimsen, German journalist, sociologist and politician
1938 – Tufuga Efi, Samoan Head of State
1939 - Leo Brouwer, Cuban composer, conductor and classical guitarist
1940 - Robert Grossman, American painter, sculptor and author
1942 - Atanase Sciotnic, Romanian sprint canoeist (d. 2017)
1943 - Franz Hohler, Swiss singer and writer
1943 - Rashid Sunyaev, Russian-German astronomer
1943 - Jose Angel Iribar, Spanish footballer
1944 – Roger Daltrey, founder and lead singer of English rock band The Who
1944 – Mike d'Abo, British singer
1944 - Buddhadeb Bhattacharjee, Indian politician, Chief Minister of West Bengal
1945 - Uriarte, Spanish footballer
1946 - Jim Crace, English author
1946 - Lana Wood, American actress
1947 – Alan Thicke, Canadian actor and songwriter (d. 2016)
1949 – Carlos Soria, Argentine politician (d. 2012)
1951 1975
1952 – Martin O'Neill, Northern Irish football manager
1953 - Carlos Queiroz, Portuguese football manager
1954 – Ron Howard, American actor, director, and producer
1954 - Catherine Bach, American actress
1955 - Denis Mukwege, Congolese gynecologist and activist
1955 - Timothy Laurence, husband of Anne, Princess Royal
1956 – Dalia Grybauskaite, President of Lithuania
1956 - Helen Boaden, British BBC executive
1956 - Tim Daly, American actor
1958 – Bertrand Piccard, Swiss balloonist and psychiatrist
1958 - Nik Kersham, English singer-songwriter, guitarist and producer
1958 - Chosei Komatsu, Japanese conductor
1959 – Nick Griffin, British politician, leader of the British National Party
1961 - Koichi Hashiratani, Japanese footballer
1963 – Thomas Anders, German singer
1963 - Ron Francis, Canadian ice hockey player
1964 – Paul Le Guen, French football manager
1965 - Booker T, American professional wrestler
1966 - Zack Snyder, American director, producer and screenwriter
1967 - Yelena Afanasyeva, Russian athlete
1967 - George Eads, American actor
1967 – Aron Winter, Dutch footballer
1969 – Javier Bardem, Spanish actor
1969 – Dafydd Ieuan, Welsh musician
1971 - Tyler Hamilton, American cyclist
1973 – Ryan Peake, Canadian guitarist (Nickelback)
1973 – Chris Webber, American basketball player
1975 - Francesco Mazzariol, Italian rugby player
1975 - Valentina Monetta, Sammarinese singer
From 1976
1979 - Bruno Langlois, Canadian racing cyclist
1980 - Manmeet Bhullar, Canadian politician (d. 2015)
1980 – Djimi Traoré, Malian footballer
1980 - Anna Semenovich, Russian ice skater and singer
1981 - Brad Winchester, American ice hockey player
1982 - Juan Manuel Ortiz, Spanish footballer
1982 - Kim Min-hee, South Korean actress and model
1983 - Davey Richards, American wrestler
1983 - Lupita Nyong'o, Kenyan-Mexican actress
1983 - Daniel Carvalho, Brazilian footballer
1984 - Naima Mora, American model
1984 - Alexander Steen, Canadian-born Swedish ice hockey player
1984 – Patrick Helmes, German footballer
1985 – Andreas Ottl, German footballer
1985 - Yun Ok-Hee, South Korean archer
1986 - Big E Langston, American professional wrestler
1986 - Jonathan Spector, American footballer
1987 – Kesha, American singer
1987 – Sammie, American singer
1989 – Carlos Vela, Mexican footballer
1989 - Daniella Monet, American actress
1990 – Harry Eden, English actor
1990 - Qandeel Baloch, Pakistani singer, activist and internet celebrity (d. 2016)
1993 - Josh McEachran, British footballer
1993 – Syuusuke Saito, Japanese actor and singer
1993 - Michael Conforto, American baseball player
1994 - Justin Bieber, Canadian singer
1995 - Genta Miura, Japanese footballer
1996 - Ye Shiwen, Chinese swimmer
Deaths
Up to 1900
317 – Valerius Valens, Roman Emperor
492 - Pope Felix III
589 – Saint David, Patron Saint of Wales (b. 500)
986 – King Lothair of France (b. 941)
1131 – King Stephen II of Hungary (b. 1104)
1233 - Count Thomas I of Savoy (b. 1178)
1244 - Gruffydd ap Llywelyn Fawr, son of Llywelyn the Great of Wales (b. 1200)
1320 - Buyantu Khagan, Mongolian Emperor (b. 1286)
1383 – Amadeus VI of Savoy (b. 1334)
1510 – Francisco de Almeida, Portuguese soldier and explorer
1546 – George Wishart, Scottish religious reformer (b. 1513)
1633 - George Herbert, English poet (b. 1593)
1643 - Girolamo Frescobaldi, Italian composer (b. 1583)
1697 - Francesco Redi, Italian physician (b. 1626)
1773 - Luigi Vanvitelli, Italian architect (b. 1700)
1792 – Leopold II, Holy Roman Emperor (b. 1747)
1865 - Grand Duchess Anna Pavlovna of Russia, Queen of the Netherlands (b. 1795)
1865 - William Cannon, Governor of Delaware (b. 1809)
1870 - Francisco Solano Lopez, President of Paraguay (b. 1827)
1882 - Theodor Kullak, German pianist, composer and educator (b. 1818)
1884 - Isaac Todhunter, English mathematician (b. 1820)
1895 - Pauline Musters, Dutch shortest woman (b. 1876)
1901 2000
1906 - Jose Maria de Pereda, Spanish novelist (b. 1833)
1910 - Jose Domingo de Obaldia, 2nd President of Panama (b. 1845)
1911 – Jacobus Henricus van 't Hoff, Dutch chemist (b. 1852)
1914 - Gilbert-Elliot-Murray-Kyrnynmound, 4th Earl of Minto, 8th Governor-General of Canada (b. 1845)
1920 - John H. Bankhead, United States Senator (b. 1842)
1920 - Joseph Trumpeldor, Russian soldier and activist (b. 1880)
1922 – Rafael Moreno Aranzadi, Spanish footballer (b. 1892)
1924 - Louis Perée, French fencer (b. 1871)
1924 - Princess Louise of Belgium (b. 1858)
1932 – Charles Augustus Lindbergh III, son of Charles Lindbergh (b. 1930)
1936 - Mikhail Kuzmin, Russian writer (b. 1871)
1938 – Gabriele D'Annunzio, Italian writer and politician (b. 1863)
1940 – Anton Hansen Tammsaare, Estonian writer (b. 1878)
1952 – Mariano Azuela, Mexican writer (b. 1873)
1952 - Masao Kume, Japanese writer (b. 1891)
1966 - Fritz Houtermans, German physicist (b. 1903)
1970 - Lucille Hegamin, American singer and entertainer (b. 1894)
1970 - Toshio Iwatani, Japanese footballer (b. 1925)
1974 - Bobby Timmons, American jazz pianist (b. 1935)
1976 - Jean Martinon, French conductor and composer (b. 1910)
1978 - Paul Scott, British writer (b. 1920)
1979 - Mustafa Barzani, Kurdish politician (b. 1903)
1979 - Dolores Costello, American actress (b. 1903)
1980 – Dixie Dean, English footballer (b. 1907)
1981 - Roberto Francisco Chiari Remon, 31st President of Panama (b. 1905)
1984 – Jackie Coogan, American actor (b. 1914)
1987 - Bertrand de Jouvenel, French writer and philosopher (b. 1903)
1989 - Vasantdala Patil, Indian politician, 5th Chief Minister of Maharashtra (b. 1917)
1991 – Edwin H. Land, American scientist and inventor (b. 1909)
1995 – Vladislav Listyev, Russian journalist (b. 1956)
1995 – Georges J.F. Kohler, German biologist (b. 1946)
1998 - Archie Goodwin, American comic book writer, editor and artist (b. 1937)
From 2001
2002 - C. Farris Bryant, Governor of Florida (b. 1914)
2006 – Peter Osgood, English footballer (b. 1947)
2006 – Johnny Jackson, American musician (b. 1951)
2008 – Raul Reyes, Colombian FARC guerrilla (b. 1948)
2010 – Vladimir Ilyushin, Russian pilot (b. 1927)
2010 – Kristian Digby, British television presenter and director (b. 1977)
2011 - John Michael Lounge, American astronaut (b. 1946)
2012 – Lucio Dalla, Italian singer-songwriter and musician (b. 1943)
2013 - Bonnie Franklin, American actress (b. 1944)
2014 - Bangaru Laxman, Indian politician (b. 1939)
2014 - Alain Resnais, French movie director (b. 1922)
2014 - Nancy Charest, Canadian politician (b. 1959)
2014 - Werner Uebelmann, Swiss entrepreneur and writer (b. 1921)
2014 - Alejandro Zaffaroni, Uruguayan-American chemist and entrepreneur (b. 1923)
2015 - Wolfram Wuttke, German footballer (b. 1961)
2015 - Orrin Keepnews, American jazz record producer (b. 1923)
2015 - Minnie Miñoso, Cuban-American baseball player (b. 1925)
2015 - Joshua Fishman, American linguist (b. 1926)
2015 - Carel Visser, Dutch artist and sculptor (b. 1928)
2016 - Jean Miotte, French painter (b. 1926)
2016 - Martha Wright, American actress (b. 1923)
2017 - Tania Dalton, New Zealand netball player (b. 1971)
2017 - Taarak Mehta, Indian playwright and humourist (b. 1929)
2017 - John Hampshire, English cricketer (b. 1941)
2017 - Gustav Metzger, German-British artist and political activist (b. 1924)
2017 - David Rubinger, Austrian-born Israeli photographer (b. 1924)
2017 - Jins Shamsuddin, Malaysian actor, director and politician (b. 1935)
2017 - Paula Fox, American writer (b. 1923)
2017 - Pierre Guénin, French journalist and activist (b. 1927)
2017 - Yasuyuki Kuwahara, Japanese footballer (b. 1942)
2017 - Michael M. Ryan, American actor (b. 1929)
2017 - Alejandra Soler, Spanish politician (b. 1913)
2018 - Dorne Dibble, American football player (b. 1929)
2018 - Anatoly Lein, Russian-American chess player (b. 1931)
2018 - Luigi Taveri, Swiss motorcycle road racer (b. 1929)
2018 - Arabinda Muduli, Indian singer-songwriter (b. 1961)
2019 - Zhores Alferov, Soviet-Russian physicist (b. 1930)
2019 - Kumar Bhattacharyya, Baron Bhattacharyya, British-Indian engineer and politician (b. 1940)
2019 - Elly Mayday, Canadian model and women's health advocate (b. 1988)
2019 - Kevin Roche, Irish-American architect (b. 1922)
2019 - Peter van Gestel, Dutch children's writer (b. 1937)
Observances
Saint David's Day in Wales
Beer Day in Iceland
Independence Day in Bosnia and Herzegovina
March 1st Movement Remembrance Day (South Korea)
Balearic Islands Day
March 01 |
Idolatry is the worship of statues or images as gods. It is also used as a metaphor for other extreme devotion to a person of thing.
Literal Meaning of Idolatry
Idolatry is the worship of an idol or image, being a picture, a statue, or a person in place of God. In Judaism, Christianity and Islam, idolatry means worshiping something that is not God. These religions teach that there is only one God. Idolatry is said to be the "worship of false gods". It is forbidden by religious rules such as the Ten Commandments. There it says, "You shall not make a carved image (as a God)" and "You shall not have any other god ahead of Me (the only God). The monotheistic religions all have such rules.
The strict understanding of these rules would not allow religious statues of any kind. People who hold these views think that such statues should be destroyed. Others would say that worshipers must understand that the statue is only a symbol for God. They say that the image or statue is not the god. This has long been accompanied with violence between religious groups that forbid idol worship and those who have accepted icons, images and idols for worship. In many Indian religions, such as theistic and non-theistic forms of Hinduism, Buddhism and Jainism, idols (murti) are to be considered as symbolism for the absolute but not The Absolute. In the traditional religions of ancient Egypt, Greece, Rome, Africa, Asia, the Americas and elsewhere, the reverence of an image or statue has been a common practice. These statues or images have carried different meanings and significance.
The definition of idolatry has been a contested topic within Abrahamic religions, with many Muslims and Protestant Christians condemning the Catholic veneration of the Virgin Mary as a form of idolatry. This veneration of Mary and other Saints often involves statues. In the Orthodox churches, flat painted images are common, instead of carved statues. These are called Icons.
In history, many religions have accused others of idolatry. These accusations are that statues and images are devoid of symbolism. They say that many people believe the idol, statue or image is a god. Different groups often think that icons or statues in their religion have meaningful symbolism, but another person's religious images do not.
Idolatry as a Metaphor
Religious leaders have used the idea of Idolatry (literal worship of statues or images) as a metaphor. They call anything that comes ahead of God an Idol. Saint Paul writes that "covetousness" (wanting material things) is idolatry. Jesus preached that "you cannot serve God and Mammon". Mammon was the Syrian God of riches. Muslim writers warn of making idols of material things or even political ideologies. Eastern religions have also warned about making material things one's god.
"Idolizing" persons, such as rock stars can also be seen as a form of idolatry. The popular TV show "American Idol" seems to use the term in a positive way. But this has been questioned even by non religious persons. Billy Graham has warned against various things that become idols in a person's life.
References
religion |
THE LIBRARY OF THE
UNIVERSITY OF
NORTH CAROLINA
ENDOWED BY THE
DIALECTIC AND PHILANTHROPIC
SOCIETIES
MUSIC LIBRARY
M1503
.BU56
Lh
UNIVERSITY OF N C AT CHAPEL HILL
00011130028
Digitized by the Internet Archive
in 2011 with funding from
University of North Carolina at Chapel Hill
http://www.archive.org/details/lejlavelikoperOObend
■
£
Dle novelly Buiwerovy
sepsala
hudbu složil
wm <&* >v^ ffji^ \ *vr^f ^?P
»;• :
Klavirni výtah se zpěyy »pravil skladatel.
(JEDNANÍ I. II.)
Nákladem JaticelwdeMYPraze ." ^ . ,.
MajetekJíatiCpl
řJfegArena:8zl,?0frankii.fimbli
ifll jiných úprav
Íebnrv^zeproveškerézemě.s^ra^VSe
a překladů.
V komisí kněMupedvi ď. Ed.Grégra a F.Dattla
v Praze.
u
pánu, panu
€%%/% i
tai 'i fr t if ,^ i'A 'I
JL M JLJ 4Jr W M
V HLUBOKÉ Ü C T
SKLADATEL.
*f4.
Sepsala ELIŠKA IÍRÁSNOHORSKÁ.
-xes^íT^-J- 530^2^=5^=*^-
Jednání první.
(Zahrada před domem Lejliným. V pozadí zeď,
v ní vrátka, v levo dani a před ním besídka.)
Podvečer.
Výstup první.
Almamen, později Lejla.
Almamen
(vchází zadními vrátky. Naslouchá a skrývá se, by
nebyl viděn.)
Pusto vůkol! v bezpečí a skrytě
přicházím. Zda bdí as moje dítě?
Nikdo kol ó žel, že na svůj práh
tajně jen se plížím jako vrah;
ó že nejdražší své radosti
užít smím jen v trapné úzkosti ! .
[Ze svého doma vyjde Lejhij
Lejla.
Byl to mého otce tichý krok?
Almamen (zahlídne Lejlu).
Dítě mé !
(Obejme Lejlu.)
Lejla.
Můj otče!
Almamen.
Bůh ti žehnej dítě mé !
Leč — co znamená těch slzí tok?
Lejla.
Rozkoš, otče, tebe zříti zas !
tesknila jsem, ach! po dlouhý čas.
Almamen.
Díté mé ! mně srdce krvácí,
slovo tvé co bouř' v něm burácí !
Kruto, že té musím opouštět
v teskné samotě
a že kradmo jen smím k tobě spét
v noční temnotě.
Lejla.
Ó proč tajné smíš jen přicházet?
a kdy v dál tvé cesty volají té,
proč tě nesmí Lejla provázet?
Almamen.
Proč? — jen bych tě zachránil, mé dítě!
Sic by Mauři, lidu mého vrazi
jako jedovatí plazi
v útočiště mé se vloudili
a mne o můj poklad zloupili.
Co mi nad vše draho,
nejvyšší své blaho,
co mi v hloubi srdce sváto
musím kryti, jakby bylo klato;
domov, tebe, dcero přeubohá
očím světa musím zastírat ;
běda mne! i víru svou i boha
Hospodina mrzce zapírat. -
Lejla.
Víru svou?
Almamen.
.... Před světa lící
zapírám, jen tak ji spasím !
kdy se kořím půlměsíci,
tak, jen tak lesk jeho shasím !
Tak jen královým jsem rádcem,
tak jsem vrahů maurskýeh vládcem ;
za svůj národ ujařmený
v prach a krev svou porazeny,
strašnou na nich pomstu vykonám,
strašný, strašný nástroj v ruce mám;
křesťanský to král se svými voji
slouží pomstě mojí!
Lejla.
Běda! k děsnému to čelí boji!
Almamen.
K boji? Ne! jen k hanebnému vzdání,
vůli mé král zbabělý se sklání:
bez ochrany klesne nečinně!
Jediný jest Maur, jenž hrdinně
Granadu by spasil, krále chránil,
do posledních sil svůj národ bránil ;
mým však cílům v oběť padne Múza!
Lejla.
Ne! probůh! ach on? 6 hrůza!
Almamen (udivené).
Ha! co želíš Israele vraha?
Lejla.
Ach, ta oběť, ta mi příliš drahá.
Almamen.
Nešťastná, co dis?
Lejla.
Ach, v obět mej
žití mé, jen zachraň jej! (Klekne.)
Almameu.
Ha ! či mne to přelud pekla mámí.
Lejla.
Milost otče ! ach milost s námi !
Almamen (zoufale).
Jak mne trestáš ruko Hospodina !
Tak bud trestána i její vina!
Před očima tvýma Múza padne !
Lejla.
Ú pak nebudeš mít dcery žádné !
Almameu.
Nemám dcery již !
Lejla.
Můj otče! slyš! neodříkej se své lásky již!
(Lejla vztáhne kAlmamenu ruce, on ji odstrčí.)
Almamen.
Ha! pryč nevěrná! pryč odrodilá!
ty, jenž jsi víru otcův zradila!
Ty, jejíž srdce pohan otevřel,
ty, za niž hanbou rdí se Israel!
Kleč, zoufej, kvílej, trhej roucho své !
snad vejde pravda v bídné srdce tvé!
Lejla.
Můj otče ! milost, odpuštění !
Já miluji, ach! ve mne viny není!
Almameu.
Ha zrádkyně, tvé rty se rouhají!
Lejla.
Jsem čistá, otče můj! já miluji!
Almameu.
Ó falešná! ty myješ ruce své
ve proudu vášně hříšné, nešťastné?
Lejla.
Ó milosrdenství! ať zahynu,
až smířeného otce k sobě přivinu!
(Lejla chce jej obejmout, on ji prudce odstrčí a
sahá po dýce.)
Ó znič mne, nevyslyšíš-li mne,
uvrhni mne u věčnou smrť!
Chceš zdrtit-li mé lásky símě,
tož celé moje žití zdrť!
Tvá dcera z nebe vyvržena
ach! v jiném nebi bloudila
a nyní obou pozbavena,
víru i lásku pohřbila !
Nemožno více se navrátit
ve víry opuštěny chrám,
a musím všecky květy sklátit,
jež v lásky-plném srdci mám.
Almamen.
Jen pohřbi vše! propadlas mému soudu,
ty křesťanskému králi zástavou
za mojí zrády opravdivost budeš,
kteroužto hrdopyšné Maury zaprodám
do rukou Španělů!
Dnes v noci do tábora té Španělského odvedu.
1
Almamen a Lejla.
Já (Ty) pěstoval jsem (jsi) v tobě (ve mně) víru
vyvoleného národa,
jest zrazena ve vášně víru.
Tys (Jsem) poskvrněná nádoba.
Nepřítel lidu Siónského,
za jehož pád bych (bys) hlavu dal
a pohan modlou srdce tvého (mého)
a terčem pomsty se mi (ti) stal.
Almamen.
Kleč, zoufej, skláněj hlavu hříšnou,
v níž zhasla božské víry zář.
já ji tu nevěrnou a pyšnou
co oběť kladu na oltář.
Lejla.
Já zoufám, skláním hlavu hříšnou.
Almamen.
, Ty modlitbou a hořem
a žhavých slzí mořem
svou vinu musíš s duše smýt,
jen pak chci zas tvým otcem být.
(Almamen odchází v hněvu a žalu. — Múza vchází.
Almamcu jej spatři.)
Lejla.
Jsem ztracena, já nešťastná!
(Klesne plačíc v besídce na sedadlo.)
(Stmělo se úplně.)
Almamen (pro sebe).
Ha on!
ó samo peklo jej zkáze jeho vstříc
sem posýlá! ó že nemám zbraně,
bych jej zničil hned! jen okamžik
a bude v moci mé!
(Almamen odchází tiše zadním vchodem, nechávaje
vrátka pootevřena.)
Výstup druhý.
Múza, Lejla.
Múza.
Již kyne chvíle blažená,
kdy ji uzriin, milostnou Lejlu !
Kol ticho ! nikdo nezaslechne lásky tajný hlas !
Když nezřím tě, tu oko mé
si marné cíle hledá;
po nebi bloudí zmatené
jsi ty ta hvězda bledá?
A hlasu tvého zlatý lad
když ke mně nezaznívá.
tu chci tě v háji vyhledat,
kde slavík sladce zpívá!
Ó přistup sem a otevři
milosti zlatá zřídla,
nechť se v ně navždy ponoří
toužebné duše křídla.
O děvo má, znáš touhu mou,
toť pouště žízeň žhoucí,
ó přines vlahu milostnou
v mé srdce láskou mroucí!
Ó přistup sem, ó přistup sem!
(Lejla z počátku naslouchavši, povstala, jevíc vnitřní
boj : několikráte chtěla k Mužovi vyjít a zase se
vrátila ; konečně vyjde mu vstříc.)
Lejla.
Jak odolat, kdy slovo tvé
mne volá do mého nebe!
vždyť i mé sny i žití mé
jsou věčně Múzo u tebe!
. Což byla bych já ubohá,
kdyby mně bůh mou lásku vzal?
bludička smutná, neblahá,
až by mne zhasil stesk i žal.
Však nikdy láska nezhyne
a pokud blažíš ty mne jen,
ó ty koruno duše mé !
pohrdám štěstím královen !
Múza a Lejla.
Blahem se chvěje rosy května skrýš —
tak plesá srdce mé, že ty v něm dlis!
Mezi hvězdami je tkáno
našich srdcí spojení,
jaké blaho nám tu dáno,
v stejném sladkém horlení!
Tajná moc, lesk čarodějný
hled ku hledu poutají;
ústa dýší zápal stejný —
pojď, nechať se zlíbají!
Jak jsou šťastna lásky hnutí,
kdy je sdílíš srdečně!
jenom ve tvé obejmutí
přitulím se bezpečně.
Lejla.
Ustaů! o běda! jak můj ret
tu zvěst muž' povědět?
Miláčku můj, jsme zrazeni.
a zbývá nám jen loučení.
Múza.
O co to díš? jsme zrazeni?
Ó proč se míjet
a srdce více nerozvíjet
v milostném věrném nadšení?
proč zbavit svět nejdražších krás?
proč loučit se? kdo loučí nás?
Lejla.
Ó Múzo, tot sám otec můj !
Múza.
Předrahá dívko, důvěřuj !
Nech otce svého jen mne znáti.
on neodolá prosbě mé;
on blaho milosti nám vrátí
a nebe lásky blažené.
Lejla.
To klamná naděj, reku můj !
Múza.
Ó Lejlo, kdo jest otec tvůj ?
Proč mi to vždy tví rtové taji.
proč kryješ temnem lásku svou?
Lejla.
Nechť hvězdy odpověď dají,
mí rtové dát ji nemohou!
Múza.
Proč srdce naše, jež se znají,
se přece poznat nemohou?
Lejla.
To, co má duše v hloubce tají,
to neznezjasní se láskou tvou !
Múza.
Otevři duši milovanou,
zjev mi tajemství, svěř se mi!
Lejla.
Hle, hvězdy na nebesích planou,
leč oblak plyne výšemi.
Lejla a Múza. .
A naší lásku nebem danou
pokalí (nezkalí) osud na zemi.
(Za scěuou slyšeti hluk.)
Maurští vojínové (za scénou).
Kde Múza dlí, o rychle jen
dejme mu zvěst !
Múza.
O skryj se drahá.
Mí vojínové mne hledají.
(Odvede Lejlu do vnitř domu, vrátí se zpět a otevře
zadní vrátka, vojínové vejdou.)
Výstup třetí.
Múza, Maurští vojínové.
Múza.
Zde jsem! co žádáte mí věrní!
Maurští vojínové.
( ) prchni vůdce milený !
Bouř nad tvou hlavou duje.
Almamen hněvem zjitřený
sem tebe následuje!
Jej slyšeli jsme stráži kázat,
by v tato místa spěchala
zde tebe zajmout, tebe svázat.
Ó prchni, my tě prosíme!
Múza.
Ne! bázeň sluch váš klamala!
Ha! prchnout já. kdy vlasti mé
jest třeba mužů proti nepříteli?
Ne! vlasti hlas mi zůstat velí!
Maurští vojínové.
Zdar tobe! zdar tvé hrdinnosti!
Proč král však dřímá v nečinnosti.
kdy město naše ve svou zkázu klesá,
nepřítel již před hradbami plesá!
Proč staví bojovnosti naší hráz?
proč proti Španělůni nevede nás ?
Múza.
Kiál čeká, až mu činu doba nastane;
neb ještě že nepřišla, zvěstuje
Almamen mu, přemocny kouzelník,
jehožto slovům král jen věří.
Maurští vojínové.
Nuž ty nás Múzo věď! nechť král
s marnými kouzly sobě hrál :
svým věrným pokyn vojíuům
a veď nás proti křesťanům!
Výstup čtvrtý.
Předešlí. Almamen s královskou stráží přikvapí
zadními vrátky.
Almamen.
Ha zrádce! již neujdeš soudu! Sem!
Sem spěšte služebníci královi !
zde ten jest, kterého hledáte!
on soudu propad — chopte jej !
Biřic.
Ve jménu krále tebe do žaláře
co lstného zrádce, buřiče a lháře
v té chvíli máme provodit!
Múza (udiveně).
Ve jménu krále mne do žaláře
co lstného zrádce, buřiče a lháře —
jaký to děsný klam!
ó zda vám věřit mám?
Král může ke mně záští chovat,
o věrnosti mé pochybovat ?
On, jemuž vše jsem věnoval,
za nějž bych krev i život dal!
on, jenž tak milován, jenž trůní
ve srdce mého věrné tůni !
v tom srdci, jež se jemu položí
co krvepurpurové podnoží!
Nechť pozná, jak jej Múza v srdci nosí,
odveďte mne! váš vězeň o to prosí;
tisíckrát život svému národu,
a králi v oběť kladu svobodu !
(Stráž chce Múzu odvésti, maurští vojínovo však se
mezi ně vrhnou a obstoupí Múza.)
Maurští vojínové.
Ty nepůjdeš, ó vůdce náš,
my bezpečná jsme tvoje stráž!
Almamen a biřici.
Ha ustupte vy zuřiví!
Syn smrti jest, kdo se nám protiví.
Maurští vojínové.
Náš jesti Múza, běda ruce té,
jež se ho tkne ve zvůli prokleté !
Teti mužům volným otroci se braňte,
neb stihne pomsta vás !
Náš jesti Muza, a zemřít chceme zaň!
Almameu a biřici.
Ve jménu krále odporu se chraňte,
neb stihne pomsta vás
ó zbůjci! zrádce zkrotí zbraň!
(Všichni chopí se zbraně.)
Muezín z minaretu (za scénou):
Věřící skloňte hlavy k modlitbě!
(Muza uprostřed bojujících skloní se k modlitbě;
stráž i vojínové uschovají zbraně, všickni pokleknou;
Almamen postaví se stranou.)
Muezín.
Klekejte před bohem, Allah vás volá!
vzývejte jej a modlete se jemu !
Maurští vojínové a biřici.
Dej nám svou ochranu, Allah !
chraň město Úpicí, Allah!
znič sílu křesťanů. Allah !
posilni věřící, Allah !
Ať Španělům moc naše odolá.
Allah jest veliký! Allah!
Almamen (pro sebe).
0 kloňte se jen v mrzké modloslužbě!
však v modlitbě se vznáší i můj duch,
ó v strašné modlitbě, v sladké tužbě:
kéž zatratí vás Israele bůh!
(Všickni se poznenáhla zvedají.)
Muza (k bincům).
Nuž veďte mne, kam král mi káže jít,
Zaň chtěl jsem ve zbrani, chci zaň i v poutech
mřít !
Buď s vámi bůh, mí věrní přátelé !
Maurští vojínové.
To uzří svět, že jsme tví mstitelé !
(Muza odchází se stráží; maurští vojínové jej ná-
sledují. U okna vidět klesající Lejlu.)
Lejla.
On zemřít má ! Zhyn srdce zoufalé !
(Klesne.)
Výstup pátý.
Alnami u.
Almamen (za odcházejícím Múzou).
Jdi pohane! jdi svému pádu vstříc!
má pomsta s tebou věčně buď!
Ty musíš klesnout! židů los to velí,
a s tebou klesne národ Maurů celý!
O soudce králů! Bože lidu mého,
proč kletbou stíháš bídné syny své?
O zatřes srdcem světa vražedného,
jenž po nás šlape, na nás peklo štve!
O Israeli, rode mučedníků,
Bůh, za nějž trpíš, tebe opustil!
on neochromí ruky vražedníků,
on nezbaví jich zničujících sil.
Nechť bůh i na lid kleslý zapomíná —
žár svatý v tomto srdci neshasíná,
má ruka strhá silné řetězy,
a Israel nad katy zvítězí!
(Opona spadne).
Jednáni druhé.
Královský stan v španělském táboře.
Výstup první.
Král Ferdinand, Junu a španělští rytíři
(sedí kolem štolu hodujíce).
Rytíři.
Poháry vysoko zvedejme
a rozkoš bohatýrskou znejme !
vždy v mysli boj a na rtu mějme
tok ohnivý, tok ruměnný!
pryč strast, jež jako stín se vleče !
jen vzhůru mysle! a do seče
než nám zahřímá: vzhůru meče,
tož vzhůru pohár zpěněny!
Ferdinand.
Mí přátelé a věrní bojovníci
uež vytasíte meče k vítězství,
Granada bude naše lstí a zradou
spojence našeho!
Rytíři.
Jakého získala si spojence
španělská koruna v Granadě ?
Ferdinand.
Muž, jenž vše to. co se činí
vnitř Alhambry, ví a zná,
jenžto Maurským králem nyní
mocí kouzel ovládá,
ten se zradou přetajemnou
Maurům a jich králi mstí,
jejich pád umlouvá se mnou,
a nám jisti vítězství.
Juan a Ferdinand,
Krále s Múzou on rozdvojí,
Múzu křivdě podrobí,
vyštve Maury ku odboji,
vojsko vůdce pozbaví.
Juan, Ferdinand a rytíři.
Pakli slavný Muza klesne,
jenž co pravý rek se skví,
Maurům vzejdou chvíle děsné,
naše bude vítězství!
Ferdinand a Juan.
Naše sláva, naše Granada!
Rytíři.
Naše sláva, naše Granada !
Výstup druhý.
Torquemada. Předešlí.
Torquemada (ku králi.)
Synu věřící, již přichází
spojenec tvůj z prokletého lidu
Israelského ; s ním dívka přišla
závojem zastřená.
Ferdinand.
Toť jeho dcera, již co zástavu
za pravdivost svých slibů přivádí.
Nechť vejdou!
Torquemada (k rytířům).
Vy odstupte!
(Rytíři a Torquemada odejdou.)
Juan.
Znám otče králi, tvoje zámysl) ;
neděsí zráda tvého svědomí?
Ferdinand.
Ne, dětský smělče, ty, leč svatá církev
mé činy soudit bude!
(Odejdou jinou stranou).
Výstup třetí.
Almamen, L. jla.
(Almamen přivádí Lejlu zastřenou závojem a hořce
plačící.)
Almameu.
Zde jest náš cíl ! Kéž Hospodin
co svatou oběť přijme tento čin!
Zde zůstavím tě samu, bůh to suď!
Zde opustím tě dcero, s bohem buď!
Lejla (odhrne závoj).
Jak hořké jest mi rozloučení
bez tvého odpuštění — !
Mne trestej, nejbídnější dceru,
jen ach ! mne neopouštěj v hněvu !
Jsem dítě tvé a cizí jest mi svět;
ó žehnej mi své lásky velebou,
ó žehnej mi, vždyť klečím přeď tebou,
snad v žití naposled.
Almamen.
Ha naposled! ne ne!
já tebe ztratit, dítě mé!
ač zbloudila jsi, tys mi věčné drahá
a bez tebe tu není pro mne blaha!
Jen na krátko té opouštím
a na věky ti odpouštím !
Lejla.
Můj otče! jaká slast!
Almameu (žehnaje Lejle).
Buď požehnána!
jež trpět za svůj lid jsi povolána!
0 losu zlému vyrvi jej,
a na své dráze vytrvej !
Pak míru veškerou tvé věrnosti
Bůh tobě oplatí svou milostí.
Však svede-li té liché mámení
1*
s té dráhy bozi, s dráhy spasení
a zradíš-] i ten svatý úkol svůj,
toz pamatuj, ha na vždy pamatuj :
že nehodna-Ii svého povolání
se sřekneš víry, k níž tě stvořil Bůh,
pak budeš kleta, kleta do skonání,
neb Israele Bůh jest pomsty Bůh !
(Lojla naslouchá s ustrnutím.)
Výstup čtvrtý.
Předešlí. Ferdinand, Juni, Torquemada.
Ferdinand.
Ty plníš slib, ty dceru svou
svěřuješ rukouni královským,
nuž, vyslov nyní zprávu svou,
zda hrozí osud Granadským?
Almamen.
T)ík bohu lidu mého! Maurové,
jiz vraždili nešťastny Israel,
jdou zkáze vstříc a věčné zhoubě své:
neb Múza jediný je spasit mel,
a Múza v žaláři jiz těsném úpí:
naň král svou nenávist a zlobu kupí.
a pomstit miláčka se zvedne lid,
bez vůdce vojsko slepě bude zuřit,
krev proudem téci, bouř se bude chmuřit,
s osudem marně Islam zápolit.
Tak klesne Israele nepřítel,
a tobě k nohoum klesne Israel.
Ferdinand.
Nadějná věštba tvá je prorocká,
leč odměna též bude královská.
Než prozatím nechať tě odmění
mých díků toto slabé znamení.
(Král sejme E šije své zlatý řetěz a podává jej Al-
mamenovi. Chi jim mrští o zem.)
Alraamen.
Pryč s vilným zlatem ! ha ty víš.
čím služby moje odměníš!
ze lidu mému stejných práv
s křesťany musíš dáti.
a ze je královský tvůj háv
do ochrany má bráti :
že uštvaný židovský lid
pod žezlem tvým chce nalézt klid.
ze nalézti chce mír a čest,
a k výši člověka se vznést.
Co žádám, co jsi slíbil, vis;
zde králi viz a podepiš!
(Almamen vyňal ■/. šatu listinu, již králi předkládá.)
Ferdinand.
Ha, podepsat? což slovo mé nestačí?
Almamen.
Spěí !
Ferdinand.
Nikoliv !
Almamen.
Nuž nemáme
nic více, pane, spolu k jednání.
1'ojď dcero! již mi nejsi ztracena
a Granada je Maurům vrácena.
(Almamen chce s Lejlou odejít.)
Torquemada (tiše ku králi i.
Ty's věrný církve syn,
a smlouvu s nevércem
muž' svatá církev zrušit.
(Ferdinand podepíše.)
Ferdinand.
Stůj, zůstan !
Zde máš úpis svůj !
zůstav zde dceru, vrať se zpět.
(Almamen vrátí se a vezme z rukou královských
úpis, jejž políbí.)
Almamen.
Bože, králi králů, hlasné kvílení
lidu tvého v ples se promění!
A triu; dcero! Bůh má v moci své.
on chraniz srdce mladistvé.
Quintetto.
Torquemada.
Kuli nás v zalíbení má
zbožnou horlivost,
nechť i lstí se vykoná
svatá povinnost.
Zraďme židy, nevěrce,
Bůh to ví. Bůh to chce.
Ferdinand.
Tato smlouva bezbožná
uezkalí mou cnost :
Bůh, jenž moje srdce zná,
čte v něm oddanost.
Zradím židy, nevěrce,
Bůh to ví, Bůh to chce!
Juan.
Děvo rajsky spanilá
zanech truchlivost !
mučíš mne. a ústa má
prosí o milost.
T. - mi vnikla do srdce.
Bůh to ví, Bůh to chci- !
Almamen.
K sutu mluvit počíná
Bozi všemocnost !
Israeli ztracená
zkvétá budoucnost.
Dcero, nelkej pro otce.
Bůh to ví, Bull to chce !
Lejla.
Láska má je ztracená,
svěf je štěstí prost!
kéž mne vede cesta má
\ smrti blaženost!
Otče, trpím přehořce,
Bůh to ví, Bůh to chce!
Lejla, Juan, Ferdinand, Torquemada.
Almamen.
On uniírní milostí
pochylieitství boj,
zbav se, srdce, úzkostí,
nadějí se koj.
Bůh to ví. Bulí to chce
on jest velký ochrance.
(Almamen odchází v jednu, Torquemada s Lejlou
v drahou stranu, náhle však Lejla ohlednuvši se,
vrací se k Almamenu, jenž políbiv ji v čelo, jí
žehná, načež rychle odejde; Lejla klečíc toužebně
za ním hledí; Torquemada pak přistoupí k ní. aby
ji odvedl. i
Opona spadne.
V Granadě, v
Jednání třetí.
Výstup první.
síni paláce Alliambry.
Almamen.
JBoabdU,
Boabdil spočívaje v lenbšce, nahlíží do pergamenu
Vstoupí Almamen. Boabdil odloží pergaoien.)
Boabdil.
'» těšiteli vytoužený, co přinášíš?
Almamen.
Tobe, drahý králi, bezpečnost
před nepřáteli skrytými!
mám dobré zprávy.
Boabdil.
Mluv. mistře kouzelníku !
Almamen.
.liz zrádce tvůj se v poutech svíjí,
již Múza zbaven moci své,
lest jeho ale nepomíjí,
on volá s úctou jméno tvé.
leč pomsta vře mu tajné v útrobái
(hran Múzy se na trůnu výšinách.
Boabdil.
I)ík tobě, věrny králův r.
mne zbavils úhlavního zrádce;
leč službu jeste jednu jen
mi prokaž v tento šťastny den.
Almamen.
Tvé přání jest mi rozkazem.
Boabdil.
I) dovoliž mně věštba t
do ohnivého vtrhnout boje!
ó nech mne býti vítězem!
Rci, že jiz přišla doba činu,
ať v čele věrných vlasti synů
ohájím vlast, tu krásnou zem.
ó nech mne býti vít.
Almamen.
Ha, ustaň ! brdinnosti nával
v útrobě potlač zjařené:
zvěsť. kterou ze hvězd jsem poznával,
ti ještě k činu nekyne.
(Almamen se vzdálí.)
Výstup druhý.
Boabdil.
O, ještě čekat ! kletby osudu
té zdlouhavé, ó kdy jí pozbudu?
(Vezme pergamen a čte.)
Ty listy moudrosti — ó, čemu učí ?
že koruny a žezla lichý klam.
a srdce jediným že trůnem světa!
a každý smí se k této pravdě znát,
jen král se jí má odříkat
V líbezném klidu, v míru spanilém
se rozkochat, se rozplynout,
a v lásce zplanout sladkým zápalem,
jen k tomu cíli lne mé touhy proud.
Leč osud můj mne na trůn vrhá.
obtíživ hlavu korunou,
mne světa vír od štěstí trhá.
hluk války ruší lásku blaženou.
Mne národ volá a mne děva poutá.
mne volá boj, mne věštba k míru poutá,
mne volá čin, mne nerozhodnost poutá,
mne volá osud, a mne osud pouta.
Jsem otrokem, ó jaký vír v mé hlavě,
a jaká mdloba v srdci mém !
snad zpěv a láska žal můj hravě
rozplaší ladným hlaholeni. (Dá znamení za scénu.)
Zorajda s družkami svými ať vejde!
Výstup třetí.
Boábdil, Zorajda s loutnou a jiné otrokyně
tančlci e tamburinami.
(Vše se před Boabdilem hluboce ukláníj
Zorajda a dívky.
Slavík zpívá mezi květy,
po nebi jdou zlatě světy.
rosa líbá růži vonnou,
širá zem se usmívá ;
láska hoří jemnou září
na červánku vnadné tváři,
láska vesmír ovívá.
Přijmi zpěvu pozdravení
a červánků políbení,
zapomeň na mračné pluky,
jako nebe blankytné ;
zakryj srdce usmíváním.
sice zhyne naříkáním;
šípem hrozí z něžné ruky
lásky bůže udatné.
(Xa znamení Boabdilovo vzdáli se dívky.)
Výstup čtvrtý.
Zorajda a Boabdil.
Zorajda.
Ty nejsi šťasten! duši tvou
neznámé žaly tísní.
a v srdci tvém se neozvou
ohlasy našich písní.
Boabdil.
Jen ty mi pěj. ty jediná
mi můžeš nebe otevřít,
ty jediná, ty milená
v mé choré srdce umíš zřít.
Jen ty mi pěj !
Romance.
Zorajda (k loutně.)
Vadla růže v slunce svitu.
smutné hlavu klonila.
z hloubky truchlych. teskných citů
slze z ohně ronila.
Jako v poušti žhavém písku
žárem život její mřel,
až své větve ji na blízku
stíhly lavrín rozestřel.
Štíhlý lavřín v modré výši
zpěvným vánkem opojen.
dal jí v jarém stínu skrýši,
zašeptal jí slávy sen.
Ó milence, sáhni směle
po lavřínu slávy výš,
v jeho stínu na svém čele
růže lásky omladíš!
Boabdil.
Ach, ty též k činu napomínáš?
že ještě jednat nesmím, zapomínáš ?
Almamen ještě čekat velí!
Zorajda.
O zanech kouzel neblahých
a nevěř věštbám zkázným !
jen v čele bojovníků svých
odpověz slovům pražným.
Ve války vír tě národ zve,
ó rozviň mužné síly své!
ó skvěj se, milence můj.
ve věnci slávy bojovné !
co král, co rek před světem stůj,
jak již jsi králem v duši mé.
Boabdil.
Zorajdo má. tys anděl můj,
ó posvěť ty mne k činu!
Zorajda.
O zbroj se již, milence můj,
ať věnce slávy vinu!
Zorajda. Boabdil.
Ty srdce, které zodpovíš
mé duše temné vždy otázky,
ó jak se milokrásuě skvíš
ve věnci blaha, v slávě lásky!
(Boabdil pohlížeje do pozadí, spatři Mizící se Maury.)
Boabdil.
S tebou, milá, loučívám se jenom s tíží:
odejdi — hle! Maurové se moji blíží.
(Zorajda odchází.)
Výstup pátý.
Boabdil, Múza a Maurští rytíři.
Maurové.
Králi náš! tvou milost,
srdce tvého ušlechtilost
vyzýváme, abys klidem
ducha sklonil ku smíření,
příčiny kdy hněvu není.
V míru plesej se svým lidem.
s čela svého svrhej hrůzu,
hleď na nevinného Múzu!
(Múza předstoupí a hluboce před králem se ukloní.)
Boabdil.
Ha. bídníče! ty sproštěn pout
se přede mne odvažuješ?
jsi v moci mé. poznej můj hněv!
( »ilveďte jej ! jdi smrti vstříc !
íNa znamení královo vystoupí aethiopská stráž.)
Maurští rytíři (vstoupivše stráži v cestu).
Ne, ne! my také páže silné máme,
pin Múzu my je pozvedáme;
mi jesti nejvěrnější druh.
nejlepší z poddaných ti sluli.
Zkroť králi, svůj přenáhly hněv,
vztyč jasnou smíru korouhev!
Boabdil.
Ha, vzdorní otroci! proč vůdce váš
nedlí ve vězení? kdo strhal jeho pouta ?
Múza.
Lid, králi ! lid to učinil !
mne vyprostila z vazby
mohutná lidu vůle
a bojovníků láska.
Boabdil.
Ta láska, o kterous oloupil krále!
Ó že jsem tobě věřil!
tys lidu zášť uvalil na mne!
však smrti neujdeš.
Múza.
Ó čití s mým životem, co můžeš,
mé lásky k tobě nepřemůžeš!
chovám ji věrnou, nezměunou,
byť smrť mi byla odměnou!
Jsem srdcem, žitím, celým myšlením
tvůj, věčně tvůj, i vzdechem posledním.
Boabdil.
o kéž bych věděl, že tvé srdce
tnu řeči mluví, jako ústa tvá.
ť> rci — leč klam jsou slova tvá!
Múza.
Příteli nejdražší, již zapomněl jsi
na chvíle mladosti, na lásku naši
tu důvěrnou a něžnou?
Múza.
Ó milený, ať do smrti
mne kletba stíhá v zápětí.
pak-li již nejsem věrné tvůj —
ó milený, jen důvěřuj !
hleď v oko mé, poslyš můj hlas.
hleď do duše — ty cílíš tam zas.
Boabdil.
Ó nebesa! tot Múza můj.
ty rozbouřené srdce, stůj !
toť jeho hled, tot jeho hlas.
z nich jeho láska září zas.
Ó milený, nic do smrti
té lásky pouta nezdrtí.
Maurové.
Ó věř, ont věrný do smrti,
on život svůj ti zasvětí.
Ó králi náš, jen důvěřuj,
vždy miloval tě Múza tvůj.
Tot jeho hled, toť jeho hlas,
z nich jeho láska září zas.
Boabdil.
Ó pojď. a vroucné objetí
ať naši lásku zasvětí.
(Boabdil obejme Múzu.)
Maurové.
Dík, dík za ono objetí!
zdar půjde jemu v zápětí.
Král věří našim srdcím zas,
a neslyší zlých kouzel hlas.
Již zhasl záští plamen,
jej z rozeplál Almamen!
Boabdil.
Almamen pravdivý je věštec, ale Múzo
ty znova šálíš mne! mne varoval
Almamen !
Výstup šestý.
Předri!', Zorajda s dívkami přikvapí.
Zorajda.
Almamen jest zrádce,
ó slyš mne, náš vládce !
Dívky.
Almameu jest zrádce,
ó slyš ji, náš vládce!
Boabdil.
Mluv. co jest s Almamenem!
Zorajdo. přistup blíže!
Ballada.
Zorajda.
Z pavlánu hledím s dívkami,
klid rozkládá se nivami,
jen tam i tu se z úkrytu
vyloudí blesk, to zbrané lesk!
— 6 —
Dívky.
Aj jak je krásny zbraně lesk
a v dálce táhlý trouby vřesk !
vysoko prapor k nebi vlá,
do boje vlasť kdy zavolá.
Zorajda.
To Maurská zbraň, leč z daleka
roj cizích kopí vyniká;
to křesťané, i nastane
vítězná seč pro maurský meč.
Dívky.
Aj jak je krásny atd.
Zorajda.
Ku zemi klesal mnohý rek,
leč marný Spanělů byl vztek ;
křesťansky voj co ptactva roj
při dešti střel se rozpršel.
Almamen prchal zlekaný
do tábora za křesťany,
on zrádce jest! a Maurů česť
ty hájit máš, ty v boj se dáš!
Dívky a rytíři.
Aj jak je krásný a t. d.
Múza.
O pane náš. nemeškej již
ať mečem zrádě odpovíš!
Múza. Maurové. Dívky.
Radostné blesky ať na nebi planou!
ó bojuj, králi, za vlasť milovanou,
hrdinsky vládce, pravici pozvedni.
na bojovníky své pohledni!
Co mečů. tolik mužných srdcí jest.
a každé chce svou krev do boje v obět nést.
O jaká rozkoš, jaká slast,
lesknoucím mečem v boji vlast!
a vítězit při plesu národa,
kdy v krásnou vlasť se vrací svoboda!
Ó kráčej králi k vítězství,
slyš, oč tě prosí věrní tví !
a v páši meč a v srdci sílu
již pokroč k bojovnému dílu,
falešná věštba budiž zničena,
neb tobě věstí lidu srdce nadšená !
Boabdil (k stráži aethiopské).
Oznamtež vojínům, že přišla doba činu!
já s Múzou sám se postavím
v jich čelo ! v bitvu rozhodnou
je povedu !
(Stráž odejde.)
Sbor.
* i vítej v srdci lidu, králi,
pozvedni svůj památný meč,
ti, již při tobě věrně stáli,
zvou tebe jásajíce v seč !
Zorajda. Múza. BoabCü. Sbor.
Bůh s námi jest a naše díky
kéž přijme všemocný Allah !
on zostří naše bystré dýky,
Allah nás k slávě povolá!
Bud věčně veleben Allah!
Allah jest veliký, Allah!
(ZorajiLt a Múza podávají Boabdilovi jeho přílbici a
památný mec i štít. Král ozbrojiv se, postaví se vo-
jínům ■. čelo a kyne jim, by jej následovali do boje.)
Opona spadne.
Jednání čtvrté.
Před Granadou. Španělský tábor.
V levo v předu stan královský, proti němu stan Lejly.
v právo v zadu černý stan inkvisice, na něm černý
prapor s bíle vetkaným křížem.
Výstup první-
Lejla (vystoupí ze stanu).
Ten pestrý život, ruch ten bojovný
nemůž přehlušit bouře v nitru mém!
ó kéžbych v tichu osamělé skrýše
ztracené blaho mohla oplakávat!
Mně není dána blaha část,
jenž v každém srdci kyne;
do hrobu musím lásku klást.
a s láskou blaho hyne.
Bůh srdce naše spojil milostí,
Bůh roztrhl to pouto lásky naší!
zda lásku víra z duše vykostí?
která jest Bohu, která srdci dražší?
Ó víra duši nebi zasvěcuje,
leč láska srdce blahem rozněcuje,
mé nebe, láska má, je zašlý sen.
a zoufání mi zbylo jen!
Múzo, reku spanilý,
zvadly naší lásky věnce!
pohřbi čas ten rozmilý,
s bohem pošli své milence.
Vánky, vlajte v širý svět,
zvadly mého blaha vínky!
roznášejte uschlý květ, —
s bohem buďte upomínky.
Ještě se mi otvíráš,
ráji lásky! ve snu mnohém,
ale rychle umíráš,
s bohem lásko, věčně s bohem!
Mně nikdy již se nezjasní
to srdce zatemnělé ;
milostné světlo, uhasni
v mém pláči, v rose vřelé.
Ach, nikdy již nevzejde
mně lásky úsvit ruměnný;
poslední paprslek již zemdlený
do hrobu noci vejde.
Pohřbené slunce v srdci přeubohém,
buď s bohem, ó bud s bohem!
Výstup druhý.
Lejla. Juan.
Juan.
Znáš lásky sílu ?
Lejla.
Kdo jsi?
Juan.
Znáš lásky zázraky?
Lejla.
Znám její bol!
Láska má je ztracena!
Co žádáš ode mne?
Juau.
Ty dítě tajemné,
já tebe miluji !
Lejla.
O zanech naději !
již láska zvadla mi!
Juan.
Ke, to němuž býti !
Slunce zas vysvítí,
radost se rozzáří
na tvé krásné tváři!
Lejlo, Lejlo, hled mne,
u tvých nohou klečím,
k cíli mému veď mne.
ku rozkošem větším.
Na slaveném trůnu
královskou korunu
na tvou hlavu vložím,
jen mi pohled přej !
Neb rozbořím trůny,
odvrhám koniny,
meč ti k nohoum složím,
jen mi lásku dej !
Výstup třeti.
Předešlí. Torquemada a mniSi vystoupí ze
stanu inkvisičního.
Torquemada (k Juanovi).
Stůj, nešťastný, v zem upři zrak,
a hanbi se, žes mluvil tak!
Lejla.
Muži velebný, do vaší ochrany se vzdám.
Torqueuiada.
Ha, děcko ! někdo blízko tebe jest,
kdo zlomit může mladistvou tvou pýchu
a zlému hříchu'
připravit hrůzný trest !
Křesťanský kníže židovce se koří
a hříšnou láskou k bídné hoří!
Jdi, koř se Bohu, chraň se!
(Juan odchází zahanben.)
Torquemada k Lijle).
Dcero nevěrce, zde jista
nejsi v hlučném táboru;
bys se zachovala cista,
svěřím tebe klášteru.
Lejla.
O, přej mi útulek, o dej mi mír!
odved mne odtud jen ! snad klášter
mně bude tichým hrobem.
Torquemada (k jednomu z mnkl.
Odved tu pannu k jasné králové,
at hned se vypraví na cestu
do kláštera; já sluha boží
tak velím!
i Mnich odvede Lejlo
Výstup čtvrtý.
Torquemada a mniši.
Torquemada.
Nyní, bratři, modleme se
za zdar našich bojovníků,
ať se s vítězstvím navrátí
z boje dnešního!
Torquemada. Mniši (pokleknouce).
Dej pane sílu našim bojovníkům,
at odolají krutým protivníkům,
požehnej nám, jenž naši víru znáš.
popřej nám vítězství, ó Pane náš !
(Z dálky slyšeti válečnou troubu.)
Torquemada.
.laky to zvuk? poslyšte bratři v Pánu.
Mniši.
Dejž Bůh, by dobré bylo znamení!
to naše voje jsou! to naše bubny!
Torqucmada.
Hle, tamo již se blíží ověnčení,
vesele vlají prapory !
Mniši.
Jdou s vítězstvím! dík Bohu bud!
již jásot plní každou hruď!
Výstup pátý.
Předešli. Španělští bojovnici s ověnčenými ko-
rouhvemi. Kriil Ferdinand vystoupí ze svého
stanu a usedne na připravené křeslo.
Bojovnici.
Nad Granadou kříž se skví,
naše jesti vítězství!
Jásot Španělů zní v dál;
sláva španělské koruně,
a na našem trůně
ať žije král!
(Tanec vojínů a hry se zbraněmi.)
Výstup šestý.
Předešlí. Vůdce Španělů a spoutaný Almarnen
veden několika Spaněly.
Vůdce Španělů.
Slyš, králi náš ! radostnou zvésf,
vítězně vlaje prapor náš
již nad Granadou ! Maurů zástupy
prchají v Boabdila nové sídlo
i Múza též!
Ferdinand.
Vítejte, hrdinové ! a můj dík
přijměte za zástavu slavné odměny,
za vítězství to krásné! '
Vůdce (vezme Almamenaza ruku a předvádí jej králi).
A zde, můj králi stojí
žid, jenžto lhal, že v žaláři dlí Múza,
kdež Múza čacký v čele voje stál!
Ferdinand (k Almamenovi).
Soud tebe nemine, neb tys mne zklamal!
smrt jesti malý trest takému zrádci,
a protož ještě před smrtí vyzradit musíš
v Granadě všecky skrýše pokladů
a zlata, jež tam židé skrývají.
Almanicu.
Ha, zrádní krkavci! pod rumy trůnů
a chrámů vašich chci vám zjevit skrýše!
O králi, toť má odměna? to smlouvy splnění?
Ferdinand. Torqucmada. Sbor.
Slyš. a vydej smlouvu zpět,
nechat nezví o ní svět,
taká smlouva neplatí,
církve soud ji rozdrtí.
Almarnen
(vyjme smlouvu ze šatu a mrští ní k nohoum královým).
Zde vaše smlouva, lháři kletí,
leč nyní navraťte mi dceru mou !
Torqucmada.
Tvá dcera zbavena zlé pýchy,
v klášteře smíří otcův hříchy.
Našeho boha vzývajíc
nesmí se k tobě vrátit víc.
Almarnen (zoufale).
Má dcera v klášteře! ó tygrové!
poslední poklad v sluji jedové!
Ferdinand.
Leč protos před nás povolán, bys odpovídal,
kde židů poklady jsou skryty ! nechceš-li
být nám po vůli, tedy pohleď tamo,
jaká tě zkouška očekává!
Almarnen.
O hanba vám, o hanba vám!
ó zrádci, věčná hanba vám!
Nehasí krev tvou žízeň, králi,
jíž proudy proléváš,
že lačníš po zlatě?
Můj poklad jediný jest v srdci mém,
to jest — má pomsta!
Mniši.
On se rouhá,
podlost pouhá
jesti jeho řeč,
protož v muka
naše ruka
proklatého vleč.
Torquemada. Ferdinand.
Nevěřící,
musíš říci,
kde jsou poklady,
sice hrozná
muka pozná
tělo. Mluv tedy!
(Torquemada dá znamení, by odhrnuli oponu stanu
inkvisióního, tam se objeví uprostřed nástrojů k mu-
čeni pochopové k práci připravení.)
Mniši.
Tamo hled!
Almarnen
(přetvařuje se, jako by jej hrůza jímala).
Ustaňte ! popřejte mi oddechu!
jen chvíli k rozmyšlení, otcové.
Torquemada. Ferdinand a mniši.
Nuž, vejdi do sebe,
jsme milosrdní!
(Almarnen jako v zamyšleni přitiskne spoutané ruce
k prsoum, náhle roztrhne pouta, odhodí je na zem,
prchá; vojínové staví se mu v cestu, on jednomu vy-
trhne meč a dva skolí, zmizí v pozadí. Ze stanů
počnou šlehat plameny, rudá záře se rozšiřuje.
Tábor hoří.)
Vojínové.
To padne zpět na hlavu tvou,
bezbožný Israeli!
plameny, jež nám stany rvou,
plamennou pomstu velí.
Ferdinand. Torquemada. Mniši.
Bůh kyne rukou ohnivou
a chvěje svět se celý:
on pomstu zve na hlavu tvou,
bezbožný Israeli!
Vojínové. Mniši.
Bůh kyne nám, toť božská zvěst!
Bůh žádá nevěřících trest.
Hle, rudý plápol sahá do nebe
pro pomstu, Israeli, na tebe!
A pomsta, která vře v tom plameni,
tě stihne, až tě v popel promění.
(Všichni odcházejí z tábora.)
Opona spadne.
Výstup sedmý.
Ferdinand. Torquemada. Mniši.
bojovníci.
Španělští
Jednáni páté.
Torqucmada.
Satan byl mezi námi !
on zkazí nás, hle v požáru
již kácejí se stany, polní chrámy,
" běda nám!
Mniši a bojovníci.
O běda nám !
Torquemada.
Almarnen děsný čaroděj
štve na nás četných kouzel moci
tu zkázu hroznou bez pomoci!
Hle plameny ty skryly jej, v nich uniknul,
jej stíhat nelze nám
leč kletbou věčnou!
Bůh jej tresci sám — !
Ferdinand.
To byla židů nástraha, leč pomsta jim!
soud církve nechať soudí nevěrce.
Klášterní zahrada, v zadu chrám, v právo křídlo klá-
štera, v levo mřížová vrata zahradní.
Výstup první.
Lejla, abatyše, Torquemada a jeptišky.
Abatyše.
Má dcero, zkoušelas svou víru a své srdce?
jsi hodná posvěcení? můžeš vstoupit
s pokojnou duší ve .klášterní řád?
Lejla.
Nic mne neodvrátí od svatého cíle!
Službou boží mír vykoupím,
do vašeho řádu vstoupím.
Torquemada.
Vzdáš se, Lejlo, otce svého,
všeho, co ti předrahého,
tajných srdce hnutí,
vroucných vzpomenutí?
Lejla.
Jen velký žal mé vzpomínání,
jen muka moje milování,
snad Bůj je sejme s duše mé
a dá mi blaho pokojné.
Lejla. Abatyše. Torquemada.
Bůh, jenž dýše širým světem,
hvězdami i zemským květem,
z krutých muk mne (tě) vyprostí,
mír se v srdci uhostí.
Torquemada.
Takž Bůh tě žehnej! pojď, má dcero,
již svaty obřad započne, jímž do řádu
tě přijmeme. Bůh posilni tvou duši.
(Abatyše, Torquemada a jeptišky odcházejí do chrámu.
Lejla chce za nimi.)
Výstup druhý.
Lejla, Juan.
(Juan co mnich zakuklen otevře tiše mřížová vrata
a vstoupí. Blíží se k Lejle a zadrží ji. Stmívá se.)
Juan.
O zkoušelas své srdce ? můžeš opouštět
bez touhy žalostné ten krásný svět?
8 —
Lejla.
Můj otče veletmý —
Juan.
Milenko krásná!
Lejla.
Probůh! tot Múzy mého hlas!
Juan (poklekne před Lejlou a odhodí kapuci).
O viz mne! n tvých nohou klečím zas!
uprchni se mnou, pokud ještě čas!
Lejla.
Ty prchni sám! nesváděj mě,
má cesta vede do klášterní svatyně!
Juan.
Ú měj s mou láskou smilování,
slyš, jak tě prosím o milost!
Lejla.
Pryč, smělče! ještě k vytrvání
mám síly dost!
(Odejde do chrámu.)
Juan (opět se zakuklí),
o marná byla prosba má,
již Lejla pro mne ztracena !
Výstup třetí.
Juan, Múza, později sám.
Muza (vejde pootevřenou mříží).
Ó rci, mnichu ! není-li zde útulku
pro Maury prchající, zemdlené?
Juan.
Ó nikoliv! zde klášter jest, a přístřeší
zde. nenalezne moslemín!
Leč jinou útěchu ti dáni: zde Lejla dlí
a tebe, Múzo, ještě miluje.
(Odejde.)
Múza.
Zde Lejla dlí! o jaká slast!
zas k životu mne poutá naděje !
neztratil vše jsem, ztrativ vlast, —
mne Lejla ještě miluje.
(Setmí se úplně.)
Píseň Mužova.
Kdo láskou srdce konejší,
ó Lejlo má!
poznává život krásnější,
ó Lejlo má !
Kéž ještě jednou tebe zřím,
že v ráji dlím, pak uvěřím,
ó Lejlo má!
Slyš prosby rtů horoucích jen,
ó Lejlo má!
Dech každý tebou opojen,
ó Lejlo má!
V tvé záři růže rozkvétá,
tvůj chlad ji opět rozmetá,
ó Lejlo má!
Ku nohoum tvým vše pokládám.
ó Lejlo má!
Květ blaha, růže své tu mám,
ó Lejlo má!
Usměj se na ten něžný květ,
ten poslední, jejž chová svět,
ó Lejlo má!
Výstup čtvrtý.
Dvojřcéna chrámová.
Před chrámem (na scéně).
Múza, Zorajda s Boab-
dilein, později Alma mm.
V chrámě (za scénou).
Lejla, abatyše, Tor-
quemada, jeptišky.
Boabdil.
Vyzkoumal jsi, ó Múzo, bude-li
zde přáno přístřeší mým věrným Maurům,
Zorajdě i mně?
Múza.
Můj králi nešťastný, zde místo není vlídné —
v křesťanském dlíme klášteře!
(V chrámě zavzní varhany.)
Boabdil.
O slyš!
Múza.
Jak z hrobu zní tento zvuk !
Zorajda.
Tak žalný jest. jak z hloubi srdce muk.
Múza.
Tak ty mé srdce pěješ!
Boabdil.
Proč Múzo tak se chvěješ?
Múza.
Proč chví se vzduch co vzdechy loučení?
ach, ve mně víří hrozné tušení.
Alniamen (vystoupí nepozorován).
Vím, že ji uzřím, zde
nešťastnou Lejlu!
o Bože lidu Siónského
chraň ji před nepřáteli krutými.
Jeptišky (v chrámě).
Dominus fortitudo plebis suae
et propter salvationem Christi sni est.
Salvum fac popudům tmím Domine,
et benedic haereditati tuae,
et rege eos et, extolle illos usque in
aeternum.
Muza.
O běda, běda děsné poznání,
již poslední mi klesá doufání,
ó znič mne hrůzo !
Boabdil.
Pojď odtud Múzo!
Muza.
Ó nikdy tu, kde. Lejla dlí!
bych ukončil ten život uvadlý!
Alniamen.
Zmař Hospodine svůdné volání
tvých nepřátel, v jichž rukou dcera má !
af ruka tvá ji pádu uchrání.
Muza.
Proč srdce mé tak zvolna umíráš?
Alniamen.
O, pane, zdaž mé dítě zastíráš,
ať nezhubí jej katané
a tobě nevyrvou ho křesťané.
Muza.
Jak zapudit ten strašný sen?
Boabdil.
Pojď odtud jen!
Muza.
Spíš umru!
Boabdil.
Co té zde poutá ?
Muza.
Mé srdce zmírající.
Alniamen.
A nezachrání-li ji Hospodin,
ó strašný bude mojí pomsty čin.
Abatyše iv chrámě).
Zaslib se nám svatou přísahou,
ať tě poznáme co sestru svou.
Torquemada (v chrámě).
Přísahej, že věrně vytrváš
ve svátosti, jíž se oddáváš.
Lejla iv chrámi
Přísahám, že v Bohu jen chci žíti,
že chci věrnou dcerou řádu býti.
Muza (k Boabdil
Neuí to Lejliu hlas?
Alniamen pro
To jesti oua pozdě již.
Boabdil (k Mužovi).
Ty klesáš — co tak té děsí?
Muza.
IIa. běda, suke rvou mi běsi.
Boabdil.
Jaké tě jímá šílení?
Muza.
Ó rci, že jest to klam i sen.
že zmámilo mne vidění.
že slyším Lejlu ve snu jen!
Torquemada v chrámě).
Zasvěcena buď svatému povolání.
s tebou budiž Boží požehnáni !
Alniamen.
To byla ona, to byla Lejla
a přísahala — běda jí!
Muza.
Co křesťanku ji uzřím !
ó veta po mé naději !
ó strašné losu tajemství!
Boabdil.
Probuď se z bolu šílenství !
Jeptišky (v chrámě).
Memor erit in saeculum testameuti sui,
annuutiabit virtutem operum suorum populo
tuo.
Almameu.
Ach, jali ji, tu oběť nevinnou,
a odňali jí svatou víru mou.
Ha, již ji vlekou, mou nešťastnou dcer.!
Výstup pátý.
Zorajda, Muza, Boabdil, Alniamen. Z chrámu
vyšly mezi zpěvem jeptišky s rozžatými svícemi,
v jich středu Lejla pod závojem, za nimi oio-
tyše a Torquemada.
Alniamen (přikvapi a chopí se Lejly.)
Stůj! jsi-li Lejla, já jsem otec tvůj,
a nebi, zemi, peklu
tě vyrvat chci!
— 9
Múza (zahlídne Almamena).
Toť její otec — toť zrádce Almamen!
Lejla.
Můj otec!
Abatyše. Torquemada. Jeptišky.
Běda tobě, nešťastníku smělý,
svatozrádce ustup nám!
Almamen
Nikdy !
Torquemada.
Nezachránil svět tě celý,
jménem církve tebe v moci mám.
Almamen.
Bůh to slyš — chci umřít nastokrát,
než vám dceru svoji dát.
Abatyše. Torquemada. Jeptišky.
Bůh to slyš! to není dcera tvá,
dcerou církve jest a zůstat má!
Almamen (strhne Lejle závoj).
Pohleď na mne, Lejlo nevěrná,
mluv před Bohem svým, jsi dcera má?
Lejla.
Bože, jaký vír mne pojímá !
Múza.
Nebesa, toť Lejla milená!
lejla.
Múzo můj, jak úpí duše má!
Múza.
K tobě spěji, slasti jediná !
Abatyše. Jeptišky.
Chraň ji, Bože! onať nevinná!
(Almamen chce unášet Lejlu. Múza mu v tom zabráni. I
Torquemada ik Mužovi).
Chraň ji, ona klesat počíná !
Boabdil.
Tot Almamen! znič jej pomsto má!
(Tasí meč.)
Múza (k Aünanienovi).
Zrádce, zda tě zkrotí ocel má!
(Tasí meč.)
Almamen.
Pojď, ať zbraň mé dílo dokoná!
(Tasí
'Múza, Boabdil a Almamen zápasí.)
Výstup šestý.
Juan, předešli.
(Juan přikvapí mezi zápasem k jeptiškám.)
Juan.
Zachraňte se, posvátné panny ! tamo blíží se
Maurů zástupy.
Jeptišky.
Pros za nás Maria vznešená í
(Jeptišky prchají dn kláštera, I
(Mezi zápasící se vrhnou Zorajda a Lejla. Zoraida
staví se prert Boabdila a Lejla mezi Almamena
a Múzu.)
lejla. Zorajda.
Probůh! zanechte boje!
Lejla.
A má-li krev být prolita,
bodejte v srdce moje,
ať zhynu, v náručí otcovském objata,
naposled žehnána, neb prokleta ! '
(Múza. Boabdil a Almamen zanechají boje.)
Octetto.
Abatyše (k Lejle).
Ó běda tobe, srdce rozervané,
že Boha svého opouštíš !
navrať ji k sobě všemohoucí Pane,
neb ty jí v nebi ještě odpouštíš!
Boj lásky zemské víry svrchované
jí zbavil. Hrůzně se, ty lásko, mstíš!
Zorajda (k Boabdilovi).
O běda tobě, srdce rozervané!
proč milku věrnou opouštíš?
proč v boj se vrháš? pojď v mé lokty chrauné,
jich pout ať nikdy víc se nespouštíš,
jen padlé vlasti láska tvoje plane —
a na mně hrůzné se, ó lásko, mstíš!
Lejla.
O běda tobé, srdce rozervané!
ó Bože proč mne opouštíš?
Miluji tebe, Múzo, tebe Pane,
i tebe otče! zda mi odpouštíš?
Boj lásky různé stejně svrchované
mé zdrtí. Hrůzně se, ty lásko, mstíš !
Juan (k Lejle).
O běda tobě, srdce rezervané,
jež světa slasti opouštíš!
Pohrobíš na vždy vnady milované
aneb mne miluješ, mně odpouštíš?
Boj lásky jiné v síle svrchované
| té chvátí. Hrůzně se, ty lásko, mstíš !
Múza (k Lejle).
0 běda tobě, srdce rozervané !
ó Lejlo, proč mne opouštíš ?
Ty přede mne miluješ ! tvé srdce plane,
ty losu protivnému odpouštíš.
Boj lásky chce vítězství svrchované,
leč mamě ! hrůzně se, ty lásko, mstíš !
Boabdil.
O běda tobé, srdce rozervané !
Proč sílo teď mne opouštíš !
Ó proč před zrádcem vlasti milované
malátně ustoupit mně dopouštíš?
Boj lásky k vlasti v hoře svrchované
rozplynul. Hrůzné se, ty lásko, mstíš.
Torquemada (k Almamenovi).
Ó běda tobé, srdce rozervané,
jež hříchu svých se nespouštíš !
pokoř se v prachu! zda mu ještě, Pane,
ty milosrdný vládce, odpouštíš'.-'
Tvé hříchy, nevěrče, jsou svrchované,
o chvěj se! Hrůzně se, ty hříchu, mstíš!
Almamen (k Lejle).
<> běda tobě, srdce rozervaní'.
jež víru otcův opouštíš!
mé odpuštění se ti nedostane,
zda ty jí, Bože, odpouštíš?
Boj lásky otcovské, té svrchované,
e skončen! Hrůzně se. ty lásko, mstíš!
Almamen
(vezme Lejlu za ruku a postoupí s ní vpřed i.
Dcero! naposled mluv pravdu nezměnnou :
| zda co křesťanka tu stojíš přede mnou?
Lejla.
Víru křesťanskou jsem přijala,
vstoupila jsem ve klášterní řád.
Múza.
1 * běda mi !
Almamen.
Kdo tě přinutil? či upjala
sama jsi se v pouta zlořečená?
Lejla.
Sama jen po klidu roztoužená,
v Bohu jsem jej nalezla!
Zapřela jsem víru dávnější,
přijala jsem novou krásnější,
v ní chci žíti, v ní umříti!
Almamen.
Buď kleta nastokrát!
Tys chtěla! stalo se! ha, staň se ještě více!
buď kleta, lásky prázná odpadlice!
Buď kleta se svým srdcem jedovým,
propadni peklu, křivopřísežnice,
buď kleta i s falešným bohem svým!
Zrádkyně, zmije, otrokyné hříchu,
svíjej se v plamenech, buď s tebou Boží hněv!
■Jen Bůh můž odpustit tvou hanbu a tvou pýchu,
leč otce tvého smíří jeu tvá krev !
Ha, umři, bídnice ty plná podlosti,
bud kleta ve smrti a véčnosti!
(Almamen probodne Lejlu, ona klesá k zemi.)
Zorajda. Abatyše. Juan. Múza. Boabdil.
Torquemada.
Hrůza! pekelný to čin! nešťastná Lejlo!
Lejla.
S bohem, živote ty krátký,
s bohem Múzo, můj milence sladký !
naposled na tebe zrak svůj upírám —
s tebou v srdci umírám.
(Klesne a zemře.
Zorajda. Abatyše. Juan. Boabdil. Torquemada.
Pokoj budiž v nebi čisté duši její,
tam kde andělé ve sladkém snění spějí!
Bože, buď jí milostiv!
Múza.
S bohem, Lejlo, štěstí poslední!
co mi zbývá? pláč a želení.
Klesla vlasť má, zvadl lásky květ —
hrobeni bud mi šírý dálný svět.
(Múza, Juan a abatyše odcházejí, každý jinou stranou.)
Výstup sedmý.
Zorajda. Boabdil. Torquemada. Almamen a
prchající Maurové.
Boabdil (1; Zorajdě).
A kde tvůj je cd můj anděli?
cesta má jde v pustou cizinu,
los můj oplakávat otéinu.
2
— 10 —
Zorajda.
S tebou drahý půjdu kamkoli,
v žalu jsem tvá, jak v blahosti jsem byla.
Boabdil.
Nuže v osud můj mne provoď, družko milá.
(Boabdil a Zorajda odcházejí. Torquemada je zastaví
a upozorňuje na odcházejícího Almamena.)
Torquemada.
Nenech si zrádce uniknout!
tvá budiž pomsta, náš byl soud.
Onť zrádcem vaším,
tak jako naším,
neb tento zrádce jesti žid!
(Odejde do kláštera.)
(Mezi tím co chce Almamen odejiti, vystoupí prchající
Maurové mřížovými vraty a zastoupí Almamenovi cestu.)
Boabdil.
Ha, zrádce, neuprchneš nám!
Mí Maurové, zde tento žid jest zrádce váš!
Trestejte nevěrce, já vám jej odevzdávám.
(Boabdil a Zorajdon odejde.)
Maurové.
Ha, zrádce tento jesti žid !
smrt jemu! klet bud jeho lid!
Almamen.
Jsem žid, jsem zrádce váš, ó vrahové,
a klesnu, jako klesnul Israel!
Leč Bůh můj vidí činy krvavé —
on spasí mne a pomstí Israel!
Maurové (dorážejí na Almamena).
Stůj ! tisíc mečů tebe probodá
a tisíc úst ti kletbu ve hrob dá!
(Několik Maurů probodne Almamena.)
Smrť jemu bud. a kleto jméno zrádce,
smrt. tisícerá smrť ! již klesá v sinrti noc !
(Almamen těžce poraněn klesne a zemře.)
Opona spadne.
Tiskem dra. Ed. Grégra v Praze 1874. — Nákladem „Matice Hudební.'
»*4.
Ans dem Böhmischen tibersetzt von J. J. SRB.
^<>§gOO«—
Erster Akt.
Ein Garten vor dem Hanse Lejlas. Im Hintergründe
eine Mauer, in welcher eine Thür; links ein Haus,
vor demselben eine Laube.
(Abenddämmerung.)
Erste Scene.
Almamen. Lejla.
Almamen
(kommt durch die Hinterthüre, horcht und verbirgt
sich, um nicht gesehen zu werden.)
Still und einsam! nur die traute Nacht
Verleiht mir Schutz. Ob mein theu'res Kind
wohl wacht?
Nicht ein Laut; o weh! dass ich zu dir
Wie ein Dieb nur schleichend komm' zur Thür ;
O dass meine schönste Freudenzeit
Trübt das Schicksal schwer mit Herzeleid!
Lejla (aus dem Hause hervorkommend).
Ist es meines lieben Vaters Tritt?
Almamen.
Theu'res Kind!
(Umarmt sie.)
Lejla.
Mein Vater ! mein Vater !
Almamen.
Sei gegrüsst, mein theu'res Kind!
Doch, was deutet deines Auges Schmerz?
Lejla.
Freude Vater, öffnet mir das Herz,
Dich hier zu seh'n, ach! nach so langer Zeit!
Almamen.
O mein Kind, du darfst nicht mehr klagen,
Deinen Schmerz könnte ich nicht ertragen:
Wehe, dass ich dich verlassen muss einsam,
unbewacht,
Und ich heimlich nur darf zu dir kommen
In dunkler Nacht!
Lejla.
Warum darfst du nur heimlich kommen?
Warum darf, wohin dich Sorgen tragen,
Niemals deine Lejla befragen?
Almamen.
Warum? um nur dir zu frommen
Mein theures Kind!
Denn die Mauren, listig und verwegen
Sind mir nah' auf allen Wegen;
Sollten sie dich jemals bei mir sehn.
Um dich, theu're Tochter, wär's geschehen!
Dich, mein einzig Leben,
Meiner Hoffnung Streben,
Meine Wonne im Erblühen
Muss mein Herz blutend wieder Hieben ;
Deine Statte vor den Schergen
Und Feinden verheimlichend verbergen.
Wehe mir! ich muss auch Gott Jehova,
Gott und meinen Glauben verläugnen !
Lejla.
Deinen Glauben?
Almamen.
Um ihn zu retten
Auf ewig vor Sklavenketten;
Doch den Halbmond muss ich ehren,
L'm durch List ihn zu zerstören;
So kann ich den Maurenkönig leiten,
Seines Volkes Fall bereiten.
Für mein Volk, das sie todt geglaubt,
Dem sie alle Freiheit geraubt,
Schrecklich wird des Schicksals Rache sein !
Mit dem König im Verein,
Der mit seiner Christenschaar erschienen,
Meiner Rache zu dienen!
Lejla.
Wehe, dass ich diesen Kampf soll schauen!
Almamen.
Den Kampf ? Nein, nur schmachvolles Ergeben ;
Denn in meiner Macht steht des Königs Leben ;
Feige wird er fliehen, ohne Muth ;
Doch lebt ein Maur', der niemals ruht
Granada vor Feinden im Kampf zu stützen,
Seinen König und sein Volk zu schützen.
Doch Musa wird als Racheopfer fallen!
Lejla.
Nein! verschone ihn — ach, die Qualen!
Almamen (erstaunt).
Ha, dich jammert, der uns Tod geschworen ?
Lejla.
Ach dies' Opfer hast du auserkoren!
Almamen.
Unglücksel'ges Kind !
Lejla.
Sieh' meine Thräiv.
Für sein Leben lass' mich fleh'n !
(Kniet nieder.)
Almamen.
Ha, der Hölle falsches Traumgebilde!
Lejla.
Gnade ! Vater ; lass walten Gnaď und Milde !
Almamen (voll Verzweiflung).
Strafe sendet Gott in seiner Huld.
Nun sei gestraft auch deine Schuld;
Vor deinen Augen wird dein Musa sterben.
Lejla.
So stürzt auch die Tochter ins Verderben!
Almamen.
Verloren ist mein Kind !
Lejla.
Mein Vater, lass mich in dein Antlitz schauen,
Höre mich!
(Sie streckt ihre Hände gegen Almamen, er stosst
sie von sich.)
Almamen.
Ha, unwürdige! flieh' vor meiner Wuth!
Du hast geschändet deines Stammes Blut,
Du hast dein Herz dem Heiden anvertraut,
Vor i leren Schande Israel es graut;
Kniee, rase, flehe, zerr' nun dein Gewand,
Bevor die Wahrheit ganz dem Herz' entschwand!
Lejla.
Mein Vater, o Gnade! lass mich hoffen,
Ich liebe ihn, mein Herz ist vor dir offen !
Almamen.
Verbrecherin! dein Wort ist Lästerung!
Lejla.
Unschuldig ist mein Sinn,
Ich liebe ihn, ich liebe ihn!
Almamen.
O falsche Brut! unschuldig willst du sein,
Berückend dich ereilt des Lasters Schein!
Lejla.
() erhöre mein Fleh'n, Verstösse mich
Bis ich versöhnt des Vaters Groll, erbarme dich !
(Sie will ihn umarmen, er stosst sie von sich und
greift nach dem Dolche.)
Vernichte mich, willst du mich schuldig nennen ;
Verstösse mich zum Tod verhasst,
Wenn du vermagst die Lieb' zu trennen;
Dass Leben ist mir eine Last!
Von dir, meinem Himmel so geschieden,
Geträumt hab' ich vom fernen Glück,
Von beiden nun getäuscht hiernieden,
Klage und Ton ist mein Geschick ! —
Unmöglich ist es rückzukehren
Zum Glaubensherd' mit frohem Blick ;
Des Lebens Quell' muss ich zerstören,
Den aufgebaut der Liebe Glück!
Almamen.
Begraben ist dein Traum in dem Verbrechen !
Du wirst ein Pfand dem Christenkönig' sein
Für mein Versprechen,
Das ich ihm gegeben, die stolzen Mauren
auszuliefern
Seiner Hand — für sicheres Lösegeld !
Noch heute in der Nacht
Ins' Lagerzelt des Königs wirst du gebracht ! —
2*
12
Alnianien und Lejla.
Den wahren Glauben meiner Almen
Hab' ich (hast du) gepflegt in deiner (meiner)
Brust ;
Berauscht vom Wahn, in falschen Bahnen
Hast du (háb' ich) gefrühnt der Sinne Lust,
Mein (dein) Feind, ein ungläubiger Heide,
Dem alle meine (deine) Rache gilt,
Ist deines (meines) Herzens höchste Freude
Und deines (meines) Glückes Zauberbild!
Kniee. zweifle, schmachte schuldbeladen
(Ich kniee, schmachte schuldbeladen)
In Frevel ist dein (mein) Haupt gehüllt.
Verlustig bist du (bin ich) aller Gnaden,
Mit Gram und Schmerz mein Herz erfüllt!
Alnianien.
Durch Klage und bitt're Thränen
Sollst du die Schuld versöhnen,
Der Tugend deine Seele weih'n,
Nur so kann ich dein Vater sein!
(Er entfernt sich voll Schmerz und Grimm. Musa
kommt gerade von der entgegengesetzten Seite herein.
Almamen erblickt ihn.)
Lejla.
Ich kann nicht mehr,
Mein Los ist schwer.
(Sie sinkt weinend vor Schmerz in der Laubhütte
auf einen Stuhl zusammen.)
Almanien (für sich).
Ha er! bei Gott, mein Todfeind!
Die Hölle seiht hat ihn ausgeliefert!
0 dass ihn mein Blick nicht gleich vernichten
kann!
Erwarte mich; du bist in meiner Macht!
(Entfernt sich langsam durch die Hinterthüre und
lässt dieselbe zur Hälfte offen. Volle Dunkelheit
tritt ein.)
Zweite Scene.
Musa, Lejla.
Musa.
Es naht der süsse Augenblick,
Wo ich meine geliebte Lejla finde!
So einsam;
Niemand störet meiner Liebe trautes Wort!
So heinilich! —
Wenn ich dir fern, mein Auge lauscht
Im Kreis der trauten Sterne;
Vom Wonnehauch der Lieb' umrauscht
Seh' ich dein Bild von ferne!
Wenn deiner Stimme Zauberklang
Mein Herz nicht kann ersehnen.
Klagt mir der Nachtigall Gesang
Das Leid in Trauertöneu! —
0 komm herbei und zage nicht
Der Wonne reinstes Wesen;
Du allein kannst mit Liebeslicht
Mein blutend Herz erlösen! —
Der Liebe Macht kannst du vertrau'n.
Zu mir wird sie dich lenken;
Ich muss den Quell der Liebe schau'n
Und ewig dein gedenken! —
(Lejla, die Stimme vernommen, hört anfangs auf-
merksam zu, steht auf und zeigt einen inneren Kampf,
will mehrmals zum Musa hinausgehen, doch kehrt sie
immer wieder zurück; endlich geht sie ihm entgegen.)
Lejla.
Ich kann nicht mehr, dir widersteh'n,
Es ruft mich dein Wort, dein Sehnen!
Dein Antlitz darf ich wieder seh'n,
An deine Brust mich lehnen.
Was für ein Loos war' mir gewährt
Ohne der Liebe Zaubermacht;
Ich war' ein Wesen ohne Werth.
Weder zur Lust, noch Freud' erwacht!
Doch bleibt mir wahre Liebe nur.
So lang du treu erfüllst den Schwur.
Du bereitest mir Seligkeit
Du bist mein Heil in Ewigkeit.
Musa und Lejla.
Zu dir neigt sich mein Herz erfüllt mit Muth
Und frohlockt freudig auf in Liebesgluth !
In den Sternen ist geschrieben
Treu zu wandeln auf der Bahn;
Welche Wonne dich zu lieben.
Uns berauscht kein leerer Wahn.
Mächtig wirkt der Sterne Schimmer.
Unser Herz keimt seine Macht;
Denn im Busen pocht es immer,
Wenn der Liebe Gluth erwacht !
O wie beglückend ist der Liebe
Zauberstrahl, so gnadenreich,
Deines Herzens edle Triebe
Sind mein Traum, mein Himmelreich!
Lejla.
0 halte ein! o wehe!
Ich bin schwach zu sagen dieses Wort!
O Musa! Geliebter mein! uns droht Verrath.
Nur Trennung unser Heil und Rath!
Musa.
Was sprichst du aus? wo ist Verrath'/
Warum uns trennen
Und heisse Liebe nicht bekennen ?
Wie sollte das ersehnte Glück
Verscheuchen grauses Missgeschick!
Warum entflielm? wer will uns trennen?
Lejla.
Sieh' meinen Stern durch Wolken rauschen,
Er ist geborgen meinem Blick!
Musa und Lejla.
Uns hat die Liebe Gott gegeben!
Musa.
Sie ist allein das wahre Glück!
Lejla.
Doch ist dahin das wahre Glück!
(Hinter der Scene hört man Lärm.)
Maurische Soldaten (hinter der Scene).
Wo Musa weilt, dahin
Zu warnen ihn, schnell dahin!
Musa.
hör' die Stimme meiner
Kampfgenossen.
das Innere des Hauses, kehrt
die Hinterpforte : die Soldaten
treten ein.)
0 eile hinweg!
(Er führt Lejla in
zurück und öffnet
Dritte Scene.
Musa. Maurische Soldaten.
Musa.
Hier bin ich ! Was verlaugt ihr.
treue Freunde ?
Lejla.
Musa, weh mir! mein eigen Vater selbst!
Musa.
Vertraue mir und klage nicht:
Lass' deinen Vater mich erkennen.
Er wird der Liebe nicht widersteh'n,
Gerührt, wird er die Freud' bekennen,
Uns Glück und Heil von Gott erfleh'n!
Lejla.
Du hoffst unmögliches! o du irrst!
Musa.
O sprich nur, wer dein Vater ist?
Warum kann ihn dein Mund nicht nennen
Warum trübt sich dein Aug' so hell?
Lejla.
Die Sterne Antwort dir geben können
Das vermag nicht der Sprache Quell'!
Musa.
Warum soll nie mein Herz erschauen
Was deiner Seele offenbar?
Lejla.
Was meinen Busen füllt mit Grauen,
Das bleibt nur meinem Geiste klar!
Musa.
Warum kann es dein Mund nicht nennen?
Lejla.
Die Sterne antworten können!
Musa.
Lass' deiner Seele Drang belauschen,
Erschliesse mir dein Missgeschick!
Maurische Soldaten.
O fliehe, fliehe, glaube der Gefahr,
Wir wollen dich geleiten;
Almanien eilt mit seiner Schaar.
Um deinem Haupt Verderben zu bereiten !
Ihn hörten wir zur Wache sagen,
Hierher zu eilen ohne Zagen
Und mit Gewalt dich zu ergreifen!
Musa.
0 nein! seid getrost! wer kauu es wagen?
Maurische Soldaten.
O fliehe, folg' unserem Rathe!
Musa.
Ha. ich soll tiieh'n?
1 Wenn meine Heimat in Gefahr.
| Soll ich dem Kampfe mich entzieh'n ?
Nein ! meine Pflicht ! ich darf nicht weichen !
Maurische Soldaten.
Heil dir du Held!
Heil deiner Kraft und Tugend!
Doch sage, warum bleibt der König
In der Alhambra feige, unentschlossen?
Da der Christenfeind die Stadt hält um-
schlossen!
Warum weckt er nicht der Maureu Kampfes-
wuth
Wider die Spanier mit Wort und Muth?
Musa.
Er wartet, bis die Zeit zur That wird güustig
sein;
Dass sie noch nicht erschienen
Kündet frei Almamen ihm
Nach seiner Zauberkunst,
Und seinen Worten glaubt der König!
Maurische Soldaten.
Nun führ' uns Musa frei!
Der König spielt mit eitler Zauberei,
Führ' uns zum Kampf ohne Gefahr,
Führ' deine treue Heldenschaar!
— 13
Vierte Scene.
Die Vorigen. Almamen begleitet von der kö-
niglichen Wache stürzt durch die Hinterpforte
herein.
Almamen.
Ha, Frevler! du bist mir geliefert;
Hierher ! eilet herbei vom König ausgesandt,
Hier ist der, nach dem ihr gefahndet!
Er ist des Todes, greifet ihn!
Anführer der Wache.
Im Namen des Königs bist du uns gegeben !
Für deinen Meineid, Trug und Widerstreben
Wirst du zum Kerker abgeführt !
Musa (verwundert).
Im Namen des Königs bin ich euch gegeben !
Für meinen Meineid , Trug und Wider-
streben! —
Ist dies' ein leerer Wahn
Was ich von euch vernahm V —
Mein König sollte mir misstrauen,
Und auf meine Treue nicht mehr bauen;
Er, dessen Blick für mich Geheiss,
Für den mein Leben gab ich preis?
Er, von mir so geliebt, der meinen
Busen erfüllt mit süssen Träumen,
Mein glühend Herz und.Sein war ihm geweiht,
Und dessen Thron ich mit dem Blut' emeu't !
Er soll erkennen meines Herzens Triebe ;
Entführet mich, das Opfer treuer Liebe;
Dem Vaterland weih' ich all' meine Kraft,
Die Freiheit sei dem König dargebracht!
(Die Wache will Musa gefangen nehmen, doch die
maurischen Soldaten stürzen auf dieselbe los und um-
stellen Musa.)
Maurische Soldaten.
Du darfst nicht geh'n,
Wir wollen tapfer bei dir steh'n!
Almamen und die Wache.
Ha, gebt ihn frei, ihr von Wuth gehetzt!
Der ist des Todes, der sich widersetzt!
Maurische Soldaten.
Ha, lasst ihn frei, ihr von Wuth gehetzt,
Der ist des Todes, der sich widersetzt!
Almamen und die Wache.
Unser ist Musa, wehe jener Hand,
Die sich erdreisten soll zum Widerstand!
Almamen.
Im Namen des Königs! Niemand darf uns
stören !
Maurische Soldaten.
Euch feige Sklaven werden wir abwehren!
Almamen und die Wache.
Im Namen des Königs, Niemand darf uns
stören !
Sonst trifft die Rache ihn
Für sein Vergeh'n!
Im Namen des Königs, fürchtet seine Macht !
Maurische Soldaten.
Unser ist Musa, wir wollen für ihn kämpfen,
Für ihn wollen wir sterben, zum Tode geh'n
Der Freiheit Kraft vernichtet eu're Macht!
(Alle greifen zu den Waffen.)
Muezzin (aus dem Minaret, hinter der Scene).
Gläubige! neiget zum Gebet das Haupt!
(Musa in der Mitte der Kämpfenden neigt sich zum
Gebet, die Wache und Soldaten verwahren die Waffen.
alle knien nieder. Almamen stellt sich seitwärts.)
Muezzin.
In Andacht vor Gott!
Allah ruft euch alle! betet ihn an.
Und preiset seine Macht!
Allah ruft euch alle! Allah!
Alle Soldaten.
Verleih' uns deine Kraft! Allah!
Erhöre unser Fleh'n!
Stürze des Kreuzes Macht !
Lass' uns den Kampf besteh'n ! Allah !
Erhöre uns, stärke die Gläubigen !
Allah ist unser Gott! Allah!
Almamen (für sich).
O neiget euch nur im Frevel zum Gebete:
Denn zum Gebet erhebt sich auch mein Geist ;
Zum schrecklichen Gebet,
Zur süssen Rache! Gott vernichte euch!
Meines Volkes Gott, er vernichte euch!
(Alle erheben sich langsam vom Gebete.)
Musa (zur Wache).
Ich bin bereit,
Ihm gab ich mein Leben,
Im sei mein Tod geweiht!
Ihr treuen Freunde, lebet alle wohl !
Maurische Soldaten.
Wir schwören ewige Rache, lebe wohl!
(Musa entfernt sich mit der Wache: die Soldaten
folgen ihm.)
Lejla.
Sein Loos ist Tod; mein Herz dem Tod
geweiht !
(Mau sieht Lejla am Fenster ihres Hauses zusam-
mensinken.)
Fünfte Scene.
Almamen (Musa nachrufend).
Ungläubiger ! du bist dem Tode nah' !
Mein Fluch wird mit dir ewig sein!
Entfliehen sollst du nicht dem Schicksals-
schlage,
Gezählt sind auch des Maurenstammes Tage !
O Gott der Gnade! höre meine Stimme,
Warum verschmachten soll dein treuer Sohn ?
Erzittern mach' die Welt im frevlen Grimme,
Die uns verfluchend, preis gibt jedem Hohn !
O Israel! dem Jammer nur geboren,
Gott, den du anrufst, hört die Stimme nicht;
Dir hat der Menschheit. Rache Tod geschworen
Du sollst nicht schauen deines Glückes Licht !
Wenn auch verblutend wir von Gott verlassen,
Doch nie wird meines Herzeus Gluth erblassen ;
Entrissen wird das Volk der Mörderhand
Und Israel verlieh'n des Sieges Pfand!
(Der Vorhang fällt.)
Zweiter Akt.
Ein Königszelt im spanischen Lager.
Erste Scene.
König Ferdinand. Juan und spanische Ritter
sitzen beim fröhlichen Mahle.
Chor der Ritter.
Erheben wir nun die Pokale
Bei uns'rem ritterlichen Mahle!
Der Freude Lust im Antlitz strahle !
Es fliesst so rein der feur'ge Wein!
Der Trauer Qual soll uns nicht leiten;
Zum Kampfe lasst uns muthig schreiten!
Bevor ertönt der Ruf zum Streiten,
Der Wein soll uns're Labung sein!
Zum Kampf und Siegesruhm, hoch der Pokal !
Ferdinand.
O Freunde ihr und treue Kampfgenossen !
Ehe das Schwert zum Kampfe wird gezückt,
Granada wird erobert durch List
Und durch Verrath unseres Verbündeten!
Ritter.
Welchen Verbündeten hat Gott erweckt
Der Krone Spaniens in Granada ?
Ferdinand.
Ein Mann, der weiss, was in der Alhambra
der Mauren Plan;
Und der mit seiner Zauberkraft
Den Maurenkönig hat in seiner Macht,
Der sich insgeheim am König
Und den Mauren rächen will ;
Sie zu vernichten wünscht er, wie wir
Und verheisst uns Sieg.
.Mit dem König wird er Musa entzwei'n
Musa dem Verderben weih'n;
Durch den Aufruhr wird der Mauren Macht
Gestürzt, gelähmt, zum Fall gebracht !
Ferdinand. Juan und Ritter.
Wird der treue Musa scheiden,
Der bekannt als Siegesheld;
Jammer bleibt der Mauren Antheil,
Unser wird das Siegesfeld!
Ferdinand und Juan.
Unser Ruhm, unser wird Granada!
Ritter.
Unser Ruhm, unser wird Granada !
Zweite Scene.
Die Vorigen. Torquemada.
Torquemada (zum König).
Mein treuer Sohn!
Gekommen ist dein Verbündeter
Aus dem Stamme Israel, des Verfluchten.
Mit ihm ein Mädchen, verhüllt im Angesicht!
Ferdinand.
Seine Tochter ist es, die als Bürge er ge-
bracht
Zum Pfand der Wahrheit seines Wortes.
Er trete ein!
Torquemada izu den Rittern).
Ihr entfernet euch !
(Die Ritter und Torquemada entfernen sich.)
Juan.
Wohl kenn' ich Vater deine Absichten,
Erzittert nicht dein Herz vor dem Verrath?
Ferdinand.
Nein! einfältiges Kind;
Die heil'ge Kirche wird meine Thaten prüfen !
(Entfernen sich.)
Dritte Scene.
Almamen. Lejla (tief verschlenert.)
Almamen.
Hier unser Ziel!
Hier muss ich dich verlassen, o mein Kind !
Hier wirst du nun verweilen; lebe wohl!
— 14
Lejla (entschleiert sich).
Bevor noch wirst du verlassen mich,
um deinen Segen flehe ich!
O strafe mich nach deinem Willen
Doch ach ! die Rache lass mich nicht fühlen.
Ich bin dein Kind, ein Fremdling überall ;
0 segne mich, mein einzig Schutz und Hort,
O segne mich mit süssem Vaterwort
Im Leben wohl zum letztenmal !
Alniamen.
Ha, zum letztenmal!
O nein! o nein!
Dich meine Tochter nicht mehr seh'n?
Wenn auch du geirrt, bist mein Trost im
Leben,
Und ausser dich kann mir die Welt nichts
geben.
Zeitlich nur scheidest du von mir;
Doch auf ewig verzeih' ich dir!
Lejla.
Mein Vater, ewig mein!
Alniamen (sie segnend).
O sei gesegnet, die von Gott auserwählt,
Dein Volk zu retten ;
Entreisse es dem Jammergeschick,
Vollführ' die That mit Muth und Glück!
Der Liebe Übermass, die du gebracht
Jehova lohnen wird nach seiner Macht! —
Doch solltest du verblendet in deinem Sinn,
Nun dieses heilige Ziel verlassend, flieh 'u;
Entflammen durch Verrath Jehovas Groll,
Dann wehe dir! dann merke wohl;
Wenn unwürdig du wirst der hohen Gnade,
Den Glauben läugnend, den verleihet Gott,
Dann sei verflucht, verflucht zum Todes-
pfade ;
Denn deines Volkes Gott ist der Rache Gott!
(Lejla hürt ihn mit Entsetzen an.)
Vierte Scene.
Du Vorigen. Ferdinand. Juan. Torquemada.
Ferdinand.
Du bringst dein Kind zu mir als Pfand
Vertrauend meiner Königshand! —
Erzähle nun. was du geseh'n
Wird wohl Granada den Kampf besteh 'n?
Alniamen.
Dir Dank, Gott meines Volkes!
Das Maurenvolk, das blutdürstig hat Israel
verfolgt
In seinem Wah'u ist dem Verderben geweiht.
Denn Musa der einzige konnte es retten;
Doch gefesselt schmachtet er in Ketten,
Vom König Verstössen, zehrt ihn der Neid.
Seinen Liebling zu rächen droht das Volk;
Des Führers los, wird jede Schranke fallen,
Des Jammers Klage fruchtlos wird erschallen
Und vom Geschick ereilt des Islams Kraft.
Zu Grunde geh'n Israels alter Todfeind,
Und dir zu Füssen fallen Israel!
Ferdinand.
Die Nachricht, die du gebracht,
Hat dich geehrt ;
Docli auch dein Lohn, er sei des Königs werth.
Aus meiner Hand nimm dies' indess als Lohn,
Den du verdient um meinen Königsthron!
(Er nimmt die goldene Kette von seinem Halse und
reicht sie Almamen.)
Alniamen (wirft die Kette zürnend weg
Weh! ist dies' mein Lohn? o bedenk',
Was du versprachst für ein Geschenk! —
Dass mit den Christen gleiches Recht
Wirst meinem Volke geben ;
Dass deines Thrones Majestät
Uns zu Mensehen wird erheben;
Dass nun mein Volk, früher verhöhnt,
Mit Freiheit. Macht von dir wird gekrönt;
Dass Israel frei von Gefahr,
Der Menschheit Heiligthum bewahr'!
Was du versprachst, ist dir bekannt:
Hier, deine Schrift ! zum Unterpfand !
(Er nimmt eine Schrift heraus und halt sie dem
Könige vor.)
Ferdinand.
Ha, meine Schrift!
Giebt die Gewähr nicht mein Wort?
Hier!
Almamen.
Ferdinand.
Nein! Nein!
Alniamen.
Nun vergeblich hat mein müdes Haupt ge-
winkt
Ohne Rast. Komm mein theu'res Kind !
Du bist nun wieder mein.
Und Granada kann des Sieges sicher sein !
(Will sich mit Lejla entfernen.)
Torquemada (leise zum König).
Im Glauben treu und gross, mein Sohn!
Die Kirche kann den Vertrag mit dem Ketzer
tilgen !
Ferdinand (unterschreibt die Schrift).
( ) bleibe steh'n ! hier nimm die Schrift !
Verlass' die Tochter, komm' zurück!
(Almamen nimmt die Schrift vom König und küsst sie.)
Alniamen.
Grosser Gott der Gnade hat den Traum
erfüllt.
Meines Volkes Schmerz mit Freud' gestillt !
Du. meine Tochter, bist in Gottes Macht
Er leihet deiner Seele Muth und Kraft.
Quintette
Torquemada.
Gott lohnt wahre ( Haubenstreu'
Eifer. Muth und Kraft;
Wer im Kampf durch List wird frei
Von des Ketzers Macht.
Fluch den Ketzern, Tod ihr Lohn,
Ruhm sei Gott und seinem Thron !
Ferdinand.
Gottes Gnade stand mir bei,
Dass ich durch der Kirche Macht
Des Wortes los bin und frei.
Ich sprachs wohlbedacht.
Rache sei der Ketzer Lohn.
Preis und Ruhm Gott im Himmelsthron!
Juan.
Dich zu lieben werth zu sein
Strebet meine Kraft;
Deines Auges klarer Sehein
Kennt der Liebe Macht.
Deine Liebe wird mein Lohn,
Ruhm sei Gott und seinem Thron !
Almamen.
Wahres Heil erwirbt die Treu'.
Freude. Glück und Macht:
Israel ist wieder frei
Von dem Totl erwacht !
Seligkeit ist nun sein Lohn,
Ruhm sei Gott und seinem Thron!
Lejla.
Meiner Liebe Wiederschein
Hat verscheucht die Nacht,
Aus des Lebens Qual und Pein
Hilft mir Gottes Macht.
Täuschung ist des Lebens Lohn.
Ruhm sei Gott am Himmelsthron.
Alle.
Gott in seiner Herlichkeit waltet alle Zeit.
Wem er seine Gnade leiht, lebt in Ewigkeit :
Seligkeit ist des Glaubens Lohn.
Ruhm sei Gott am Himmelsthron!
(Almamen entfernt sich langsam auf der einen, Tor-
quemada mit Lejla auf der entgegengesetzten Seite.
Leila wendet sich plötzlich von ihm weg und eilt
zum Almamen zurück; er küsst sie an die Stirne und
segnet sie. darauf entfernt er sich schnell: Lejla
blickt ihm wehmüthig nach ; Torquemada tritt zu ihr
und fuhrt sie hinweg.
(Der Vorhang fällt.)
Dritter Akt.
Ein Gemach im Königspalast Alhamlua.
Erste Scene-
Boabdü. Almami n.
Boabdi]
(auf einem Lehnstuhl ruhend, blickt vertieft in eine
Pergamentrolle. Alniamen tritt ein.)
O mir zum Tröste du heute gesandt.
Was bringst du wohl?
Almamen.
Dir, o theurer König, Sicherheit
Vor Feinden, die dir nicht bekannt.
Sei ohne Sorgen !
Boalidil.
O sprich. Meister, sprich, w7as mir verborgen '
Alniamen.
Dein grösster Feind liegt schon in Ketten,
Von Musa ist das Volk getrennt.
Mit List noch hofft er sich zu retten.
Wenn er mit Ehrenscheu' dich nennt.
Doch Rache brütend, flucht er uns mit Huhn.
Vor seiner Wutb behüte deinen Thron!
Boalidil.
Sei dir gedankt für dein edles Streben.
Vor Tod und Rache wahrst du mein Leben .
Doch einen Wunsch erfüll' mir heut'
Zum Trost in dieser frohen Zeit !
Almamen.
Dein Wort und Wunsch ist mir Befehl!
Was verlangst du ?
Boabdil.
O gewähre mir deine Weisheit
Zum heissen Kampfe mich zu rüsten ;
O lass mich kämpfend Sieger sein!
Sprich, dass die Zeit der That gekommen.
Wo ich dem Maurenstamm kann frommen.
Dem Vaterland mein Leben weih'n.
O lass mich kämpfend Sieger sein!
15 —
Almameu.
O halte ein! lass' dich nicht verleiten
Vom Augenblick' und falschen Rath,
Sieh doch die Macht der Sterne, sie deuten :
Noch ist nicht da die Zeit zur That!
'Kntfernt sich.)
Zweite Scene.
Boabdi/ allein.
Boabdil.
Ich muss noch warten !
Fluch dem Schicksalspiel,
Das mich entfernt von dem ersehnten Ziel!
(Nimmt die Pergamentrolle in die Hand und liest.)
Was sagt, der Weisheitspruch und seine
Lehre ?
Dass Ruhm und alle Macht nur eitler
Wahn ! —
Das Herz nur ist des Weltalls Thron und
Wahrheit !
Und dieser Trost ist allen frei erlaubt:
Allein dem König, mir geraubt! —
In süsser Wonne, wo der Friede blüht,
Dem Traulichkeit entschwebt und Lust:
Wo aus der Freude -heiss die Lieb' erglüht.
Das Ziel allein ersehnet meine Brust.
Doch auf den Thron lenkt mich das Schicksal.
Schwer ist die Krone für mein Haupt.
Die Freude wandelt sich in Trübsal.
Des Kampfes Wuth hat meine Lieb' geraubt !
Mich ruft die Heimat
Und mich trennt die Liebe:
Mich ruft, der Kampf,
Den Frieden beut die Deutung;
Mich ruft die That,
Ich zage im Entschliessen :
Das Schicksal zwingt mich ■
Und mir wehrt das Schicksal !
Ich bin ein Sklave! o welche Pein im Buseu !
Mein krankes Herz ist voll von Schmerz ! -
Gesang und Liebe soll verscheuchen diese
Qual
Mit ihrem trauten Scherz !
(Gibt ein Zeichen.)
Zorajda mit ihrem Geleite erscheine!
Dritte Scene
Boabdil. Zorajda mit der Laute uud die tau-
zendeu SMamnnem, mit Tamburinen.
(Alle verbeugen sich tief vor Boabdil.)
Zorajda und Maurische Mädchen.
In den Sternen tönen Lieder.
Ihr Zauberklang schwebet hernieder;
Morgenroth küsst freundlich den Thau
Auf der weiten Weltenau'!
Liebesglühen im Entzücken
Weckt die Flamme in den Blicken,
Mutbeseelt und freudig erwacht
All' umrauscht der Liebe Macht!
Nimm von uns die Liebesgrüsse
Uud Zephyrens Morgenküsse:
Lass' der Zeit die fahlen Sorgen,
Blick zum heitren Himmelszelt;
Tauch' dein Herz in Wonnefreuden,
Willst du Schmerz und Gram vermeiden:
Mit dem Pfeil im Wind verborgen
Lauscht der schlaue Liebesheld!
(Die Sklavinnen entfernen sich.)
Vierte Scene.
Zorajda. Boabdil.
Zorajda.
Du bist nicht glücklich! gramerfüllt
Ist deine kranke Seele,
Dein Herz hast du vor mir verhüllt
Verschmähend uns'rer Lieder Quelle!
Boabdil.
Nur dein Gesang, nur du allein
Machst mir den Himmel offenbar;
Nur du allein kannst mich erfreu'n,
Dein holdes Auge schaut so klar!
Nur dein Gesaug kann mich erfreu'n!
Romanze.
Zorajda (mit der Laute.)
Einsam welkt in Gluth der Sonne
Eine Rose traurig still;
Klagend aus dem Kelch der Wonne
Ihre letzte Thräne fiel!
Und versengt die Blüthenhalme
Sinken in den wüsten Sand.
Bis in ihrer Näh' die Palme
Kühlung spendend, neu erstand!
Um die Palmenkrone rauschen
Lieblich Winde mit Gesang.
Und der Rose Blüthen lauschen
Frohbewegt dem Freudenklang !
O Geliebter, lass' nicht fliehen
Deine Ruhmespalme weit,
Ihrem Schatten wird erblühen
Neuer Liebe Rosenzeit !
Boabdil.
Ach ! auch du mahnest mich zur Pflicht !
Dass ich nicht frei darf handeln, erwägst
du nicht?
Mein Freund gebietet mir noch zu warten !
Zorajda.
Ü lass' die eitle Zauberei,
Glaub' nicht dem Sternenspruche!
Ergreif das Schwert zum Kampfe frei;
Verschmachte nicht im Fluche !
Zum Kampfe ist dein Volk bereit,
Erfass' mit Muth und Kraft die Zeit;
Bedeck' dein Haupt im Feld
Mit Ruhmesglanz im Feuerschein,
Als König und als Siegesheld,
Ein Abgott ewig mir zu sein!
Boabdil.
Zorajda, ewig bist du mein, auf ewig mein !
Zorajda.
Zum Kampfe mein Geliebter wirst du bereit
nun sein!
Boabdil.
O gieb zur That den Segen!
Zorajda.
Den Ruhmeskranz zu weben !
Zorajda. Boabdil.
Nur du allein kannst mich versteh'n !
Umschwebend meines Herzens Triebe:
Mit dir vereinigt, darf ich steh'n
Verklärt am Ziel im Traum der Liebe!
(Boabdil seitwärts blickend sieht seine Mauren
kommen.)
Fünfte Scene.
Boabdil. Musa und maurische Ritter.
Boabdil.
Deine Trennung macht mein Herz tief be-
klommen!
Verlass mich nun, sieh meine Mauren zu
mir kommen!
(Zorajda entfernt sich.)
Maurische Ritter.
Höre uns o König! deines edlen Herzens
■n. n , . Stimme
ürnenen wir, neige deinen Sinn
Zum Frieden, vom Uugestümm ;
Ohue Grund folgst du dem Grimm!
Lass' dein Volk in Jubeltönen
Deinen Grimm und Hass versöhnen!
Ohne alle Schuld ist Musa.
(Musa verneigt sich vor Boabdil.)
Boabdil.
Ha, treuloser Wicht! wagst du sogar
Mein Auge zu betrüben? du wirst gewahr
Des Königs Macht!
(Auf ein Zeichen erscheint die [aethiopische Leib-
wache des Königs.)
Entführet ihn ! (zu Musa) : dein Loos ist Tod !
Maurische Ritter (vertreten der 'Wache den Weg).
Nein, nein !
Das Schwert zum Kampfe für sein Leben,
Für Musa wollen wir erheben!
Er ist dem Freund, dir zugethan,
Granadas treu'ster Unterthan!
Verscheuche deines Zornes Gluth
Und neig' zum Frieden deinen Muth!
Boabdil.
Ha, freche Sklaven ihr!
Warum entfloh' er heimlich seiner Haft?
Wer machte ihn frei von Ketten?
Musa.
Granadas Volk hat es vollbracht!
Dem Kerkertod entriss mich des Volkes Macht
Und Liebe, die Treue meiner Freunde!
Boabdil.
Die Liebe, um die du beraubt den König!
O dass ich dir geglaubt!
Meines Volkes Groll hast du verschuldet;
Dafür sei Tod dein Lohn!
Musa.
Mein Leben kannst du schuldig finden;
Doch meine Liebe nicht überwinden;
Ich hab' die Treue dir bewahrt.
Mit Liebe war sie stets gepaart.
Mein Herz, mein Leben war dir zugethan,
Dein Heil, dein Friede war mein Wunsch,
mein Wahn !
Boabdil.
O wenn ich wüsste, dass dein Busen
Die Treue berget, wie du gesagt!
Sprich! — doch Täuschung ist. dein Ziel!
Musa.
O der Freunde Liebster! denkst du nicht
mehr
An die frohe Jugendzeit, den Mai des Lebens,
Den wir gelebt in Liebe?
Mein trauter Freund! vom Fluch ereilt,
Treff mich das Urtheil unverweilt,
Wenn ich die Treu' gebrochen dir!
O trau' dem Wort, vertraue mir!
16 —
Boabdil.
O grosser Gott sieh! Musa mir
Mit Liebe lohnt die Rachegier!
Sein Aug' so mild, die Stimme klar,
Wie immer seine Liebe war!
Musa.
Siehe mein Aug' es spricht so klar;
Mein ganzes Herz ist dir offenbar!
Boabdil und Musa.
Mein trauter Freund ! der Tod allein
Kann meiner Liebe Trennung sein !
Maurische Ritter.
Dein treuer Jugendfreund steht hier.
Und seines Lebens Kraft weih't er nur dir!
Mit Liebe lohnt er Rachegier!
Musa.
Nun ist mein Herz dir offenbar,
Nimm es als Opfer von mir dar!
Meine Liebe ist, wie sie war.
Maurische Ritter.
Sein Aug' so mild, die Stimme klar,
Trau' seinem Wort, es spricht so wahr !
Er ist dein Freund, wie er es war.
Er liebt dich treu und wahr!
Boabdil.
O komm' an mein Herz : es sei nun kund
Der neuen Freundschaft Liebesbund!
(Uniarait Musa.)
Maurische Ritter.
Dank. Heil dem neuen Freundschaftsband!
Des Friedens Macht wird stärken eu're
Hand !
Der König glaubt uns, sein Herz ist wieder
frei :
Er traut nicht mehr der Zauberei !
Gelöscht sind der Zwietracht Flammen.
Die angefacht Almamen.
Sechste Sceue.
Die Vorigen. Zorajda und die Sklavinnen.
Boabdil.
Almamen ist der Wahrheit Seher !
Doch Musa kann mich wieder täuschen.
Gewarnt hat mich Alinamen !
Zorajda.
O höre mich, mein König!
Almamen ist ein Verräther !
Maurische Mädchen.
Almamen ist. ein Heuchler!
Musa.
O höre mich, mein König!
Maurische Mädchen und Ritter.
O höre sie, theu'rer König!
Boabdil.
Sprich, was ist. Almamens Schuld?
Zorajda ! lass' mich hören !
Zorajda.
Vor meinen Augen liegt das Thal
Und Euhe lagert überall;
Doch eine dunkle Wolke schwebt,
Aus der sich Waffenglanz erhebt!
Weithin erstrahlt der Waffenglanz.
Er lohnt den Held mit Ruhm und Kranz;
Hoch schwebt die Fahne auf zur Luft.
Wenn in den Kampf die Heimat ruft!
l'hor der Mädchen.
Weithin erstrahlt der Waffenglanz, u. s. w.
Zorajda.
Ich wähn' der Mauren Schwertgeklirr ;
Doch fremd ist mir das Kampfgewirr;
Ein Christenheer — der Maureaschaar
Siegreich bewältigt die Gefahr!
Zorajda und Chor der Mädchen.
Weithin erstrahlt der Waffenglanz u. s. w.
Zorajda,
Zur Erde sank manch' tapferer Held :
Doch unser war das Siegesfeld.
Es tönt der Mauren Waffenlied,
Die Christenschaar geschlagen flieht.
Almamen mit verstörtem Blick
Floh zu dem Christenheer zurück !
Er plant Verrath ! der Mauren Herd
Beschütze du mit deinem Schwert !
Maurische Ritter.
Hoch schwebt die Fahne auf zur Luft,
Wenn in den Kampf die Heimat ruft!
Zum Kampfe auf! die Heimat ruft!
Musa.
0 säume nicht, diesen Verrath
Zu rächen, mit dem Schwert der Thai ! —
Ich seh' am Himmel Morgenroth erglühen
Und meinen König zum Kampfe ziehen ;
Er wird vereint mit seinem Volke siegen,
Der Feinde Macht muss ihm erliegen !
So viel der Helden stehen kampfbereit,
Ihr letztes Blut ist uns'rem Vaterland ge-
weiht!
O welche Lust wird uns erfreu'n
Im Waffenschmuck vereint zu sein ;
Der Freiheit Strahl des Volkes Muth bewacht.
Das Vaterland ersteht zur neuen Kraft ! ■
Ritter und Mädchen.
O neig' zum Kampfe deinen Sinn.
O König, eil' zum Siege hin!
Dein Herz und Aug' wenn uns geleiten.
Sind wir bereit, siegreich zu streiten.
Des Zaubers Macht ist nur zerstört.
Des Volkes Treu' und Liebe hat sich stets
bewährt !
Boabdil (zur aeťhiopischen Wache).
Die Zeit der That ist da!
Verkündet meinen Schaaren :
Mit Musa im Verein will ich sie führen.
Siegreich soll der Kampf entschieden sein.
(Die aethiopische Wache entfernt sich.)
Mädchen und Ritter.
O sei gegrüsst dein edles Streben!
Ergreif der Ahnen Siegesschwert ;
Wir sind bereit, mit dir zu sterben,
Zu fallen für Granadas Herd!
Gott ist mit uns und unser Flehen
Höret allmächtig Allah !
Zorajda.
Gott ist mit uns. er höret unser Flehen :
Gelobt sei Gott, Allah !
Musa und Boabdil.
Gott ist mit uns. er höret unser Flehen !
Gelobt sei Gott, Allah!
Er wird im Kampfe bei uns stehen:
Allah wird uns den Sieg verleih'n !
Ewig sei Lob und Preis Allah!
Allah ist unser Gott, Allah!
Mädchen und Ritter.
Ewig sei Lob und Preis Allah!
Allah ist unser Gott. Allah!
(Zorajda und Musa reichen Boabdil den Helm, >chi!d
und das Schwert des Propheten; der König legt die
Rüstung an, stellt sich an die Spitze seiner Schaaren
und fuhrt sie in den Kampf.)
(Der Vorhang fallt.)
Vierter Akt.
Vor Granada ; das Laser der Spanier ; link- im Vorder-
gründe das koniglichť Zelt, ihm gegenüber das Zelt
Lejla's ; rechts im Hintergründe das schwarze Inqui-
sitionszelt, auf dessen Spitze eine schwarze Fahne
mit einem in der Mitte befindlichen weissen Kreuze.)'
Erste Scene.
Lejla (aus ihrem Zelte heraustretend).
Das freudige Leben, heut' so kriegerisch,
Kann nicht erleichtern meines Herzens Gram !
O wenn ich einsam mein verlornes Glück
Vun aller Welt entfernt, könnte beweinen I
Entschwunden ist der Freudenlaut.
Der jedem Herzen beschieden :
Dem Grab' ist meine Lieb' getraut.
Und mit der Lieb' der Frieden.
Gott pflanzt in unser Herz der Liebe Macht,
Gott kann den Liebesbund zerstören.
Wird frei von Liebe meines Glaubens Kraft ?
Die kann nur Gott, und sie das Herz ver-
mehren.
Der Glaube weiht die Seeledeu Himmelsfreuden
Doch der Liebe Heil entreisst das Herz den
Leiden.
Mein Heil, die Liebe, ist nun längst dahin,
Verzweiflung nur wahrt mein Herz, mein Sinn !
Musa mein geliebter Held,
Welk ist unser Kranz der Liebe;
Nach dem stillen Trauerfeld
Sehnen sich des Herzens Triebe.
Wehet leise Zephvrslüfte,
Welk sind meine Roseubäume,
den Duft in stille Grüfte:
Lebet wohl ihr fernen Träume!
Nur im Traume hör' ich wieder
Lauschen meiue Liebeslieder;
Doch sie schwinden allzubald,
Wenn das „Lebewohl" verhallt.
Erhellen wird sich nimmermehr
Das Herz mit Gram erfüllt :
Doch stirbt der Keim der Liebe schwer
In Schmerz und Trauer tief gehüllt.
Ach niemals, nimmermehr zu schauen
Vermag ich holder Liebe Kranz,
Dem letzten Scheine wollt" ich trauen :
Doch in das Grab versinkt sein Glanz!
Der Liebe Strahl, der meinem Herzen entquoll.
Es lebe ewig, auf ewig lebe wohl !
Zweite Scene.
Lejla. ./"
Juan.
Keimst du der Liebe Macht?
Kennst du den Wunderborn?
Lejla.
Wer bist du?
Ich kenn' der Liebe Qual und Schmerz.
Meine Liebe ist dahin!
Doch sage, was du von mir verlangst?
17
Juan.
Du wunderbares Kind ! ich liebe dich,
Ich liebe dich mit heisser Liebe!
Lejla.
0 lass den Hoffnungsstrahl!
Dahin ist meine Liebe!
O fliehe ! verschone mich mit dieser Qual !
Juan.
O fass' Vertrauen, verzage nicht,
Dir erglänzt der Hoffnung Licht,
Freudiges Entzücken
Strahlt am deinen Blicken!
Sieh' mich Lejla knieend vor dir schmachten !
Zum frohen Ziele führ' mein rastlos' Trachten.
Vom Königsthrone
Meiner Ahnen Krone
Bring' ich dir zum Pfand';
Neig' den Blick zu mir!
Entiiieh'n will ich vom Throne,
Vernichten meine Krone!
Um der Liebe Band
Flehe ich zu dir!
Alles will ich opfern
Neig' den Blick zu mir!
Dritte Scene.
Juan. Lejla. Torquemada und Mönche treten
aus dem Inqnisitionszelte hervor.
Torquemada (zum Juan).
Unglückseliger, sieh' deine Schmach!
Verhüll' dein Aug' ob solcher Sprach'!
Lejla.
Hoehwürdiger Herr !
Euch flehe ich um Schutz und Gnade !
Torquemada.
O Knabe, einer weilt in deiner Niilť,
Dess' Macht kann deinen stolzen Sinn ver-
scheuchen,
Dass du um Gnade flehen wirst mit Weh' !
Ein Christenfürst neigt, sich vor einer Jüdin,
In frevler Liebe beugt er sich vor ihr!
Geh' ! flehe Gott an, hüte dich ! —
(Juan beschämt, entfernt sieh.)
(Zur Lejla.)
Du des Ketzers Kind, nicht bleiben
Darfst du hier im Lagerfeld;
Dass du entgehst des Lasters Treiben.
Führe ich dich zur Klosterwelt.
Lejla.
O gib mir Schutz und wahre Sicherheit;
Das Kloster wird des Grames Labung sein.
Torquemada (zu einem der Mönche).
Führe das Mädchen zur edlen Königin,
Auf dass sie gleich bereit
Zu gehen zu dem Kloster hin!
Ich Gottes Diener, befehle es!
(Der Mönch fuhrt Lejla hinweg.)
Vierte Scene
Torquemada und Mönche.
Torquemada.
Nun o Brüder beten wir zu Gott
Für unsere Waffenbrüder!
Dass vom Kampfplatz heut'
Torquemada und Mönche.
O Gott, leihe deinen Segen uns'ren Waffen,
Lass' ungläubigen Uebermuth bestrafen!
O segne uns, gieb deinem Volke Kraft,
Verleih' uns Sieg über der Feinde Macht!
(Aus der Ferne hört man TrompetengeschmetteI')
Torquemada.
Welches Geräusch? o höret, liebe Brüder!
Mouche.
O Gott, was deutet wohl die Botschaft uns?
Unsere Kriegerschaar ! der Freunde Waffen!
Torquemada.
Mit Ruhm gekrönt erscheinen sie insgesammt ;
Hoch flattern alle Fahnen auf!
Gott sei gedankt für diesen Sieg.
Mit Freude füllt sich jede Brust!
Fünfte Scene-
Torquemada. Mönche. Spanische Krieger (mit
bekränzten Standarten und Fahnen). König Fer-
dinand tritt aus seinem Zelte und lässt sich
auf dem bereitgehaltenen Thronsessel nieder.
Krieger.
In Granada stolz und weit
Glänzt das Kreuz vom Sieg erneut ;
Jubel Spaniens Gaue durchschallt,
Freude strömt vom Königsthrone!
Heil und Preis der neuen Krone!
Dem Konig Heil stets wiederhallt!
(Waffentanz der Krieger.)
Sechste Scene.
Torquemada. Mönche. Spanische Krieger.
Ferdinand. Anführer der Spanier. Almamen
gefesselt.
Anführer der Spanier.
Vernimm, o König, die frohe Botschaft!
Siegreich erglänzt Spaniens Fahne in Granada.
Und das Maurenvolk flieht verwirrt in weite
Lände
Und Musa auch !
Ferdinand.
Willkommen, ihr tapfer'n Helden!
Meinen Dank nehmt von mir als Unterpfand
Eueres Lohnes, für eu'ren Heldemnuth!
(Der Anführer fasst Ahnamen an der Hand und
tritt mit ihm vor den König.)
Anführer.
Doch hier, o König, steht eiu Juď,
Der vorgab, Musa war' in Ketten;
Doch Musa war der erste in dem Kampf'!
Ferdinand (zu Almamen).
Schwer sollst du büssen dies'!
Du hast gelogen ; Tod ist geringe Strafe
Für diesen Frevel. —
Doch vor dem Tode sollst, du noch aus-
sagen.
Wo in Granada alle Schätze heimlich sind
vergraben,
Von Juden aulbewahrt!
Almamen.
Ha, schamloses Diebsgeschlecht!
Nur unter den Trümmern euerer Häuser
Will ich euch die Schätze zeigen !
0 König! dies' ist mein Dank?
So wird dein Wort erfüllt?
Ferdinand.
Gieb zurück das Unterpfand,
Eh' die Welt es noch erkannt!
Wertlos ist des Wortes Kraft,
Das zerstört der Kirche Macht!
Mönche und Soldaten.
Gieb zurück das Unterpfand,
Eh' die Welt es noch erkannt.
Wertlos ist des Wortes Kraft,
Das zerstört der Kirche Macht!
(Almamen nimmt die Rolle mit der Unterschrift des
Königs hervor und schleudert sie zu den Fassen
des Königs.)
Almamen.
Hier nehmt das Pfand, ihr falschen Lügner!
Doch gebt auch meine Tochter mir zurück!
Torquemada.
Die Tochter weit der Welt verweilet
In einem Kloster, Gott geweiht;
Dem Gott der Wahrheit dienet sie;
Doch zu dir kommen kann sie nie!
Almameu (in Verzweiflung).
Im Kloster ist mein Kind?
O Weh' über euer Haupt!
Mein letzter Schatz ist rechtlos mir geraubt!
Ferdinand.
Doch darum stehst du nun vor uns,
Antwort zu geben, wo der Juden Schätze
aufbewahrt !
Und willst du Antwort verweigern,
Nun, dann siehe hin, welch' Schicksal
Dorten deiner harret !
Almamen.
O Schmach über, euch! Schmach über euch!
Verflucht seid all" Verräther ihr !
Löscht, deinen Blutdurst nicht die Habgier,
Mit der du uns verfolgst, o König,
Dass du noch Gold verlangst?
In meinem Herzen liegt mein einzig" Schatz
Und der heisst: die Rache!
Ritter und Mönche.
Ha, er lästert Gott
Noch am Grabesrande!
Darum sei er geweiht
Der Menschheit. Schande
Dem Flammentod !
Ferdinand und Torquemada.
Ungläubiger! du sollst sagen.
Wo die Schätze sind;
Sonst wirst du gezwungen durch die Folter!
So sprich doch !
Mönche.
Sei bereit !
(Auf ein Zeichen Torquemadas wird der Vorhang
vom Inquisitionszelt abgehoben; dort sieht man die
Häscher zur Execution bereit stehen.)
Almameu (stellt sich ergriffen und bestürzt).
O wehe! Gnade flehe ich von euch!
Nur eine Weile gönnt mir zum Entschluss!
Ferdinand. Torquemada. Mönche.
Nun denn, entschliesse dich!
Langmüthig sind wir!
(Almamen in Gedanken versunken, drückt seine ge-
fesselten Hände an die Brust; reisst plötzlich die
Ketten entzwei, schleudert sie zu Boden und ergreift
die Flucht; die Soldaten stellen sich ihm entgegen,
er entreisst einem von ihnen das Schwert, streckt
seine Gegner zu Boden und verschwindet. Plötzlich
-chlagi'ii aus den Zelten Flammen empor, die das
ganze Lager ergreifen und zerstören.)
18 —
Siebente Scene.
Ferdinand. Torquemada. Mönche. Spanische
Soldaten.
Torquemada.
O weh'! der Hölle Sohn ist er,
Ein Satan selbst !
Ha. der Flamme Gluth ergreift die Zelte
Unser Lager! o wehe uns!
Chor.
t ) wehe uns !
Torquemada.
Álmamen ist der Hölle Sohn,
Er strafet uns mit seiner Zauberkraft,
Wir sind verloren, ohne Macht!
Die Flammengluth barg seine Spur,
Von Rächewuth getrieben floh er hin;
Doch Gottes Allmacht wird bestrafen ihn!
Ferdinand.
Dies' war der Juden heimlich Plan:
O wehe ihnen!
Die Kirche wird sie richten selbst, Ungläu-
bige!
Soldaten.
Dein eigen Haupt wird bald erreicht
Ungläubiges Volk Israel;
Die Flammengluth verschwindet leicht:
Doch sie ist eu'res Unheils Quell'!
Mönche.
Wenn Gottes Hand sich strafend hebt.
Das Weltenall erdröhnet ;
Vor seiner Allmacht zitternd bebt.
. Der ungläubig ihn höhnet!
Soldaten.
Gott fordert Strafe; denn er winkt
Und Israel zum Tod' versinkt !
Empor zum Himmel schlägt des Feuers Gluth,
Sie fleht um Rache für deines Stammes Wuth!
Die Rache, die aus dieser Flamme droht,
Zur Sühne fordert deinen Jammertod!
(Alle entfernen sich aus <lem Lager.)
(Der Vorhang fallt.)
Fünfter Akt.
(Ein Klostergarten, im Hintergründe eine Kirche,
rechts ein Klosterflügel. links eine Gitterthür zum
Garten.)
Erste Scene.
Lejla. Aebtissin. Torquemada und Nonnen.
Aebtissiu.
Mein Kind! hast du geprüft dein Herz
Und deinen Glauben V
Bist du des Segens würdig?
Hast du frei mit reiner Seele unser Kloster
gewählt ?
Lejla.
Nichts kann mich abwenden von dem heil'gen
Ziele!
Meine Kraft will ich Gott weihen;
Er wird meine Schuld verzeihen!
Torquemada.
Von dem Vater wirst du scheiden,
Alles, was dir theuer, meiden.
Opfern alle Gefühle
Deinem höh'ren Ziele!
Lejla.
Nur Leid und Schmerz war mir hiernieden
Nur Qual im Leben stets beschieden:
Doch Gott kann mich der Pein befrei'n
Und meiner Seele Frieden leih'n.
Lejla. Aebtissin und Torquemada.
Gott, vor dem sich alle Sterne
Beugen in des Weltalls Ferne;
Er nur kann dein (mein) Retter sein.
Dich (mich) erlösen von der Pein!
Torquemada.
Nun sei gesegnet! komm' mein Kind!
Die heilige Handlung beginnt.
Durch sie bist du uns anvertraut:
Gott beschirme deinen fieist!
(Aebtissin, Torquemada und die Können entfernen
sich in die Kirche, Lejla will ihnen folgen.)
Zweite Scene.
Lejla. Juan.
Juan
(wie ein Mönch vermummt öffnet die Gitterthür und
hält Lejla zurück. Es wird nach und nach dunkel.)
Hast du dein Herz geprüfet V
Kannst du verlassen ohne all' Gefühl
Die schöne Welt?
Lejla.
Mein ehrwürdiger Herr!
Juan.
Mein liebstes Wesen du!
Lejla.
O Gott, die Stimme Musa's ruft!
(Juan nimmt die Kapuze ab und kniet vor Lejla nieder. I
Juan.
< > sieh' mich knieend, dir klag' ich mein Leid!
O flieh' mit mir; so lange es noch Zeit:
Lejla.
0 fliehe selbst, ich höre nicht.
Zur Klosterzelle ruft mich warnend meine
Pflicht !
Juan.
Lass ab von deinem Widerstreben
Schenk' mir nur einen Liebesblick!
Lejla.
Schamloser Heuchler!
Nicht vereiteln sollst du meinen Eutschluss!
(Sie entfernt sich in die Kirche.)
Juan.
Umsonst war meiner Worte Kraft.
Dahin ist Lejla's Liebesmacht!
(Juan legt die Kapuze wieder an.;
Dritte Scene.
Juan. Musa tritt durch die halbgeöffnete Gitter-
thür ein.
Musa.
«) sage mir, ob Unterkunft hier finden kann
Auf seiner Flucht das müde Maurenvolk?
Juau.
O nimmermehr! ein Kloster ist es
Und keine Zuflucht darf ein Moslim hier er-
fieh'n !
Doch ein and'rer Trost sei dir gewährt!
Hier Lejla weilt und dich o Musa liebet sie.
fEntfernt sich.)
Musa.
Hier Lejla weilt! o welches Glück!
Es steigt ein neuer Hoffnungsstrahl empor;
Noch kanu ich hoffen, wenn auch heimatlos;
Denn Lejla liebt mich immer noch!
Lied Muzas.
(Es wird völlig dunkel.)
Das Herz, dem Liebe Trost gewährt.
O Lejla du!
Erkennt des Lebens höchsten Werth:
O Lejla du!
Zu Gott will ich inbrünstig fleh'n.
Dich Liebste nur noch einmal seh'n!
O Lejla du! O Lejla du!
Hol-' meiner Lippen Flammenwort,
O Lejla du!
Du bist mein Trost, des Lebens Hort !
O Leila du!
In deiner Näh' die Rosen blühn ;
Doch muss ich ihre Reize flielT'n!
O Lejla du! O Lejla du!
Als Opfer sei dir alle Zeit.
O Lejla du!
Des Lebens Blumenkranz geweiht,
<) Lejla du!
Vernimm' von mir den letzten Gruss;
Im Zephvrhauch den Liebeskuss!
O Lejia du! O Lejla du!
Vierte Scene.
Eine Doi^pelscene vor und in der KLirche.
Vor der Kirche auf der In der Kirche (hinter der
Scene). Si ene).
Boabdil, Musa, Zo- Lejla, Aebtissin, Tor-
rajda, Ah, mm. n. qut marin und Nonnt «.
Boabdil.
Hast flu erforscht o Musa !
Ob hier gewährt wird Unterkunft
Den lieben Mauren, Zorajda und mir?
Musa.
Mein theu'rer Königsfreund !
Hier ist nicht onser's Bleibens!
Ln Christenkloster weilen wir!
(Aus der Kirche ertönen Orgelktai-
Boabdil.
O höre doch !
Musa.
Wie aus dem Grabe tönt Gesang!
So tönt es auch in meinem Busen!
Zorajda.
So schmerzhaft, wie des wunden Herzens Klang !
Boabdil.
Warum o Musa bebst du V
Musa.
Der Klageton erweckt im Busen Schmerz.
Ach! Todesahnung fühlt mein armes Herz!
Almamen.
Gewiss erspäh' ich sie hier.
Die theuere Lejla !
O Gott! meines Volkes Retter!
Beschütze sie vor allen meinen Feinden!
Chor der Jionnen (in der Kirche).
Dominus fortitudo plebis suae
et propter salvationem Christi sui est.
Salvum fac populum tuum
Domine, et benedic hereditati tttae.
et rege eos et extolle
illos usque in aeternum.
Almameu.
Ha ! ein Klostersang ertönt !
Musa.
0 wehe ! wehe ! was muss ich hören !
All' meine Hoffnung seh' ich zerstören!
( ) Todesqualen !
Boabdil.
0 fliehe Musa!
Musa.
Ich bleibe da. wo Lejla weilt!
Hier will ich meines Lebens Pein beenden.
Warum doch schmachtend, kann ich nicht
sterben.
Verscheuchen kann ich nicht den Traum!
O wehe mir!
O fol;
Boabdil.
;e nur! was hält dich zurück V
Musa.
Mein sterbend Herz gebietet !
Almameu.
Vernichte o Gott die frevlen Gebete
Der Feinde, in deren Macht die Tochter seufzt !
Nur deine starke Hand kann sie erretten.
O grosser Gott, mach' frei mein einziges Kind !
Es schwebt in Gefahr,
Verderben soll es durch die Christenschaar !
Doch, kann es Gott nicht retten aus der
Pein,
Schrecklich soll dann meiner Rache Opfer
sein !
Aebtissin (in der Kirche).
Den heiligen Schwur sollst du schwören.
Gott allein fort an zu gehören!
Xorquemada (in der Kirche).
Schwöre ! dass du auszuharren
Willig bist in dem heil'gen Stande!
Lejla (in der Kirche).
Ich schwöre ! ich schwöre !
Gott allein zu leben ;
Ich schwüre hier, allein
Dem Kloster mich zu ergeben!
Almameu.
Sie ist es wahrlich !
Weh' mir, est ist zu spat !
Musa.
Ist es nicht Lejla's Stimme ?
Boabdil.
Warum klagst du? o fasse Mnth!
Musa.
O horch!
Mein Herz erfüllt des Todes Gluth!
Boabdil.
Was peinigt deine arme Seele ?
Musa.
O sprich, dass es ein Trugbild ist!
Dass mich Verblendung hier getäuscht :
Dass es ein Traum ist, leer und wüst!
Toi'quemada (in der Kirche).
Du bist nun geweiht dem heiligen Ziel allein !
Gottes Segen sei fortan mit dir!
Almamen.
Ja, es war Lejla. meine Tochter!
Sie hat geschworen! Wehe ihr!
Musa.
Als Christin seh' ich sie !
All' meine Hoffnung ist dahin!
O schrecklich ist des Schicksals Grimm!
Chor der Jiouuen (in der Kirche).
Memor erit in saeculum testamenti sui. an-
nuntiabit virtutem operum suorum populo tuo.
Boabdil
Erwach' zum Loben, lass" den Traum!
Almameu.
Geraubt ist sie, als Opfer dargebracht.
Der Ahnen (Hauben ward in ihr verlacht !
Ha. meine Tochter wird gewaltsam entführet !
Fünfte Scene.
Zorajda. Musa. Boabdil. Ahy.am.en. Aus der
Kirche kommen die Aebtissin, Torquemada und
Nonnen, in ihrer Mitte Lejla tief verschleiert.
Almameu isturzt Lejla entgegen und ergreift sie).
Ha, bist du cs. Lejla V
Kennst du mich nicht mehr?
Musa (Almamen erblickend).
Das ist ihr Vater!
Almamen, der Verräther!
Lejla.
Mein Vater!
Almameu.
Den Höllepforten muss ich dich entreissen!
Aebtissiu.
Wehe dir. du Unglücksel'ger!
Fliehe hinweg !
Nonnen.
Wehe dir. du unglücksel'ger Frevler!
Gottesläugner. fliehe hinweg !
Almameu.
Niemals !
Torquemada.
Wehe dir, du Unglücksel'ger!
Fruchtlos ist dein Widerstreben
Das Gesetz giebt dich in meine Macht !
Almameu
Ich schwör cs Gott !
Mein Leben sollt ihr haben;
Doch meine Tochter nicht !
Aebtissiu und Torquemada.
Sie ist nicht mehr dein Kind,
Unserer Kirche ist sie nun geweiht !
Xonneu.
Grosser Gott ! sie ist nicht mehr dein Kind .
Unserer Kirche ist sie nun geweiht!
Almamen (reisst Lejla den Schleier herab).
Sieh' mich Lejla. unglückliches Weib!
Sprich vor deinem Gott!
Bist du mein Kind V Sprich !
Lejla.
O Gott, der Leidenkelch war mir bereit !
Musa.
Welche Wonne Lejla, dich zu seh'n!
Lejla.
Dir o Musa, klage ich mein Leid!
Musa.
Ewig will ich deine Lieb' erfleh'n !
Aebtissin und Sionueu.
Stärke sie, o Gott, mit neuer Kraft !
Torquemada (zu Musa).
Musa, steh' ihr bei, sieh' ihre Pein!
Boabdil.
Ha. Almamen wird meine Rache seh'n!
(greift zum Schwert.)
Musa (zu Almamen).
Du Verräther. wirst mir nicht entgeh'n !
(greift zum Schwert.)
Almameu.
Dein Geschick soll hier vollendet sein!
(greift zum Schwert.)
(Musa. Boabdil und Almamen kämpfen.)
Sechste Scene.
Lejla. Zorajda. Aebtissin. Musa. Boabdil. Tor-
quemada. Almamen. Juan stürzt während des
Kampfes zu den Nonnen.
Juan.
Entfernet euch, ehrwürdige Frauen !
Es nah't eiligst der Mauren Schaar herbei!
Sionueu.
O heilige Maria, bitt für uns!
(Sie fliehen in das Kloster.)
i Lejla und Zorajda stürzen unter die Kämpfenden;
Zorajda stellt sich vor Boabdil, Lejla zwischen Musa
und Almamen.)
Zorajda,
Lass't ab vom Kampfe !
Lejla.
Lass't ab vom Kampfe!
Doch soll das Blut vergossen sein.
Mein Herz will ich als Opfer weih'n!
Vom Vaterhauch beglückt im Sterben,
Zuletzt gesegnet, oder verfluchet sein !
(Alle lassen von Kampfe ab.)
Octetto.
Aebtissin (zur Lejla).
O weh' dem kranken, unglücklichen Herzen,
Das seinen Gott verlassen will!
Liebreicher Vater, heile ihre Schmerzen,
Nur bei dir findet sie des Friedens Ziel !
Der wahre Glaube soll im Kampf erglänzen
Der Liebe Rache lenkt das Schicksalspiel!
Zorajda izu Boabdil).
O weh' dem kranken, unglücklichen Herzen,
Das von dem Liebchen scheiden will!
Dein rastlos Kämpfen mehret deine Schmerzen ;
In meinen Armen findest du dein Ziel!
Die ferne Heimat willst du neu bekränzen!
Der Liebe Rache lenkt das Schicksalspiel!
Lejla.
O weh' dem kranken, unglücklichen Herzen,
Dass mich mein <iott Verstössen will!
Ich liebe dich, o Musa, meine Schmerzen,
Die ich ertrage, sind des Lebens Ziel !
Doch wahrer Glaube wird mir neu erglänzen;
Der Liebe Rache lenkt das Schicksalspiel!
Juan (zur Lejla.)
O weh' dem kranken, unglücklichen Herzen,
Das verzweifelnd, seine Lieb' verlassen will !
Nur in Freude sehwinden deine Schmerzen ;
Nur wahre Liebe führt zu dem ersehnten Ziel!
Der Liebe Macht wird ewig neu erglänzen;
Der Liebe Rache lenkt das Schicksalspiel!
20
Musa (zur Lejla).
O wehe deinem unglücklichen Herzen,
Das mich verlassend, meiden will!
Du liebst mich immer noch, doch deine
Schmerzen
Verscheucht der Hoffhungstrahl, der führt
zum Ziel !
Der Liebe Macht wird neu im Sieg' erglänzen ;
Die Rache ist des Schicksals letztes Spiel.
Boabdil.
O weh' dem kranken, unglücklichen Herzen,
Das mich im Kampf verlassen will!
O könnte ich des Vaterlandes Schmerzen
Mit meinem Blut befrei'n vom Schicksalspiel !
Der Kampf der Liebe wird doch neu erglänzen ;
Der Liebe Heil ist des Lebens höchstes Ziel !
Torquemada (zu Almamen).
O weh' dem kranken, unglücklichen Herzen,
Das der Sünde Pfad nicht meiden will!
Neig' dich im Staube, der Busse Schmerzen
Führen dich allein zum Heil, zum Ziel!
Denn deiner Sünden Zahl wird sich neu er-
gänzen ;
Des Glaubens Macht ist deines Sinnes Spiel !
Almainen (zur Lejla.)
O weh' dem kranken, unglücklichen Herzen,
Das seinen Glauben höhnen will !
Ohne Verzeihung, im Bangen und Schmerzen
Sollst du erfleh'n dein Heil, dein Ziel!
Der Glaubenskampf wird neu im Sieg' er-
glänzen,
Und Gottes Macht lenkt frei des Schicksals
Spiel !
(Er fasst Lejla au der Hand und tritt mit ihr vor.)
Nun zum letztenmal o Tochter, sprich die
Wahrheit!
Ob du hier vor mir als wahre Christin stehst ?
^ Lejla.
Das Christenthum hab' ich gewählt
Und dem Klosterleben mich geweiht!
Musa.
0 wehe mir!
Almameu.
Wer zwang dich dazu? oder nahmst du frei-
willig
Das Joch des falschen Glaubens an?
Lejla.
Nur ich selbst ; den Frieden hab' ich gesucht.
Gott allein kann ihn verleih'n.
Für den Glauben meiner Ahnenwelt
Einen schöneren hab' ich gewählt!
So will ich leben und so sterben !
Almameu.
Verflucht sei auf ewig! dein Frevel
Ist zu gross! ha freche Sünderin!
Verflucht sei dein Gedanke, du Verbrecherin !
Sei verflucht dein ganzes Leben bis zum Tod !
Für deinen Meineid, für deinen Widersinn;
Verflucht sei Alles, auch dein falscher Gott !
Du Schlangenbrut, der Sünde längst ergeben,
Auf dein verruchtes Haupt falle der Hölle
^ Gluth.
Nur Gott kann deine Sünde, deine Schuld
vergeben ;
Doch deinen Vater versöhnt nur dein Blut!
Ha, Tod ist dein Geschick! für deine Schänd-
lichkeit
Sei verdammt ! im Tod. in Ewigkeit !
Er -tosst Lejla mit dem Dolche nieder.)
Zorajda. Aebtlssin. Musa. Juan. Boabdil.
Torquemada.
O Unheil! o wehe! diese freche That!
Unglückliche Lejla !
Lejla lim Todeskampfe).
Von euch muss ich nun heute scheiden!
All ihr Freunde, lebet alle wohl!
Zum letztenmal kann sich mein Auge weiden
An Musa's Blick! o leb' ewig wohl!
i Stirbt.)
Zorajda. Aebtyssiu. Boabdil. Juan. Torquemada.
Ihre Seele ruhe sanft im Frieden,
Seligkeit ist ihr am Himmelsthron beschieden !
Musa.
Lebe wohl o du mein letztes Glück!
Mein Loos ist Qual und Missgeschick!
Meine Heimat, meiner Liebe Traum
Auf ewig zerstört im Weltenraum!
Zorajda. Aebtyssiu. Torquemada.
O Gott, sei ihr gnädig!
(Juan. Musa und die Aebtissin entfernen sich.)
Siebente Scene.
Zorajda. Boabdil. Torquemada. Almamen
später fliehende Mauren.
Boabdil.
Wo ist dein Ziel, mein Engel du? .
Vom Schicksal ist mir zuerkannt
Zu beweinen mein fernes Heimatland!
Zorajda.
Wo du weilen wirst im fernen Land,
Bin ich mit dir, mit dir in Freud' und Leid.
Boabdil.
Nun begleite mich, du meines Lehens Engel!
(Boabdil und Zorajda entfernen sich: Torquemada
hält sie zurück und macht sie aufmerksam auf
Almamen.)
Torquemada (zu Boabdil).
Lass nicht entflieh'n den Bösewicht!
Er hat verrathen uns und euch
Und straflos bleibet nicht sein ruchlos Streben;
Denn dieser Verräther ist ein Jud!
(Während sich Almamen entfernen will, treten die
Schaaren fliehender Mauren durch die Gitterthür ein
und vertreten Almamen den Weg.)
Boabdil.
Ha Verräther ! du entgehst uns nicht !
Mein Maurenvolk ! der euch verrathen.
Ist ein Jud! Vertilget ihn!
Er ist euch freigegeben!
(Entfernt sich mit Zorajda.)
Mauren.
Ha, dieser Frevler ist ein Jud!
1'ödtet ihn! sein Name sei verflucht!
Almameu.
Ich bin ein Jud! bin euer Feind!
Verbrecher ihr; Fluch sei euch!
Ich sterbe, sowie mein Volk Israel!
Doch alle eu're Schande sieht mein Gott;
Er tröstet mich und rächen wird er mein
Volk Israel !
I Die Mauren stürzen auf Almamen und tödteu ihn.)
Mauren.
Hier wirst du deinen letzten Kampf b'esteh'n;
Doch uns'rer Rache sollst du nicht entgeh'n!
Verflucht sei dein Geschlecht und dein Ver-
brechen ;
Busse es mit dem Tod! Ereilt hat ihn des
Todes Macht!
(Almamen sinkt, schwer verwundet, zusammen
und stirbt.)
iDer Vorhang fallt.)
Dnick von Dr. Ed. Grégr in Prag, 1874. — Verlag der , Matice Hudební/
Osoby.
Ferdinand, král s'pane'lsky
Jüan , jeho syn
Tomáš z Torquemady, ve/kjinkvuitor
Bnabdil el CMC O, král Maurů r> Granadě
Mu za Ben Abil Gazan,jeho pHtei a vojevůdce
A ' /mámen , důvěrník Boahdilůo
Lej/a, jeho dcera
Zorajda, otrokt/né a milenka Boahdilora
Abatyše
MueZM-, provolávaé t minaretu
Biřic
flidce španělský
fajinoeé a rytíři maursti i španě/šti,
mniši, jeptišky, otrokyně ßoaodi/ory,
óiřiei, stráž aithiopská.
Dějiště: Granada a oko/ i. Rok um.
Personen.
baryton Ferdinand, Konisvon Spanien.
tenor Juan, sein Sohn,
bas Thomas v. Torqnemada, Grossinquisitor.
baryfon Boabdil el ChÍCO, Hiinlsr der Mauren In Granada.
tenor Musa Ben Abil Gazan,seln Freund und Feldherr.
bas Allliamen. Rathereber des Maurenkönlers.
Sopran Le'ila« seine Tochter.
Sopran Zora i da, Sklavin und Geliebte Boabdi K
alt Aebtissin .
tenor Muezzin im Minaret.
bas Ein Herold .
tenor Anführer der Spanier .
Maurische Soldaten und Ritter, Sklaven, Sklavineu
des Mauienkonigx, aethiopische Wachen,
spanische Ritter, Soldaten, Mönche und Nuniieu .
Ort und Zeit der Handlung
Granada
und Umgebung lni Jahre I4äi.
Seznam výstupu.
Yerzeichniss der Scenen.
Jednání první.
Předehra strana 3.
Jystiipl. Almamen, Lejla 7.
II. Múza, Lejla 27.
>> III Mi/za maursti vojínové 4G.
,, II' Miiza maursti vojínové, Almamen, biřic s kra' -
lovskou stráži. Muezin 59.
,< f. Almamen 73.
\
Erster Akt .
Vorspiel Seite 3.
Scenel. Almamen, Leila 7.
» II. Mnsa, Leila 27.
" III. Musa, Maurische Soldaten 4«.
» IV. Musa, Maurische Soldaten, Almamen, Herold mit
der königlichen Wache. Muezzin. . . .59.
i> V. Almamen 73.
Jednání druhé .
/'//stapl Král Ferdinand, Juanu španělští' rytíři. . . 78.
„ II Ferdinand, Juan, španělští' rytíři, Torquemada. 94.
>> III Almamen, Lejla 9(>.
,, II. Ferdinand, Juan, Torquemada, Almamen, Lejla. 102.
Zweiter Akt.
Scenel. König Ferdinand, Juan und spanische Ritter. . 78.
» II. Ferdinand, Juau spanische Ritter, Torquemada. .94.'
i) HI. Almamen, Leila 9G.
•• IV. Ferdinand, Juan, Torquemada, Almamen, Leda. .102.
Předehra.
Vorspiel
Grave.
Viol.
a
M
j
""in^Ti^^mil
^Ě
^- *■■ ' „ ru*
Piano.
j^=y
fe
i
Ú-M
%
jjiiiuccelfr.
**-
IžMTOfr
m
ps
«p
šf#%
Ě^3
para
m
£pp
&
^[itf
fi$nů\tt)&M
i. egm
m t^. ... ^
g — j t
r bt
ť/r Aťď/ť
ď» i A malío
É=Ě
Ü
r=E3T
isr
s9e
-i
mmk tkwk*.
Jednání první.
rýstup první .
Zahrada před domem Lejliiit/m. /pozadí zed mi
vrátku, v léto dům, phd nim iesídka. Podcečer.
4/ mámen. Lejln.
Erster Akt.
Erste Scene.
Ein Garten vurdem Hnuse Lejla's. Im HIiidergTimde
eine Mauer, in welcher eine Thii r, linka ein Hitu-., vor
demselben eine Laube. Abenddámmeruns:.
Almaineii. Lejla.
Lento.
Almamen rcházi zadními rrátky.
Almamen kúrami durch die Thiir Im Hlndergriind .
Piano.
Naslouchá a skrýt* á se, />y něhy! ridén .
Er horcht, sich vejbererend, um nicht gesehen zu werden.
E 4 fm
mM^m
H
/
m
^Ä
f
ěMm
$^m
HI
ALMAMEN.
a tempo p
P P P. V f-
Boez-pe-ci a skr//-
■ te pH - chä - zim!
nur die trau-te Nacht ver - leiht mir Schutz!
m
mm
a
Zda bdi as? mo -je di - té?
Ob mein theu- res Kind wohl wacht?
m
ß 1 Ü Mm
ö
f
iSaT «at
^m
pp
±
j 1 »p r gg Phpj i; ^ i) >>[^^
3
yV>" - kdo
Nicht ein
Laut!
ó žel, ze na stůj práfi tuj-né jen se plť '- zim
o »eh! dass Ich zu dir, wie ein Dieb uur schiei-cheiid
*li l>
P
fe.
I
i
säe
řS5
^^
tet -dra.
g— g-
±
> -
komm'
zur Thiiť;
» ^í" nej-draz-si sté ra-do -sti u -žit s/nim jen ttrap-né
u dass mei - ue schiin - ste Fťeu - den - zeit ti'übt da^ Schick - sal schwer mit
jjg ^
s
^p
3?
pil! »10 (ü
Ze stého domu vyjde Lejla . LEJLA.
Aus ihrem Hause kommt L ej 1 a ■ P
jpg J i^i^
vBul-to mé- ho ot-ce ti-chu
1K
á - zkosti!
Her . ze-leid! <:on espress.
*St^
t-k-ffŠR
Byl-to mé- ho ot-ce li-cný
Ist es uiei-nes Iie-ben Ya-ters
Egg!
*v
p
iiS"i
==g
p^
acce
le
ran
,do
too
mm
krok?
Tritt?
.//mámen lahlidne L ej l n .
Almamen erblickt Lejla.
Ot -
Mein Va -
ée, můj ot
ter, mein Va
íe.
ter!
P
Ž==á
E
3B
^
•^/7.'
ßi - té mé!
Theu-res Kind!
s
acce
3 le
raus
m
( Oie/m* Lej/n.)
(tmarmt Lella.)
Bte
a tempu
V
te me
p p a a p^
řw zJia-me-ná těch s/ - //
Bůh ti žeh - nej di - lé mé! Lee, co zha-me - ilá těch st -Jí
Sei ge - griisst mein theu - res Kind! Doch, was deu- tet dei-ues Au- ges
a tempo
tok?
Schmerz?
fíoz-koš. ot
Freu-rie Va
cť,
ter,
%
te-6e zri - ci zas! te
pťf-net mir das Herz! dich
I:
gfajgi
mg&JTr, r r!f i
s^w'- ta jsem, ach! po dfoti-hý
hier zu seh'n, ach! nach so lan -ger
ßo (
ffiV \
■f- , »
!ȣ
^
^jftft-f
T ft^PH»^;
ALMAME
P
^
,!UAMEN.
p, ii t pr r
/«? S/v/ - tvy AVVtf - ci
^m
ff*s.' /?/ - té mé! mite' srd - ce Krrd - ci s/o-ro tvé co bouřeném bu-rá-ci!
Zeit! 0 mein Kind! du darfst nicht wehkla - gen dei-iien Schmerz Koiin-te ich nicht mehr tra- gen!
-#-fei» ■ m m i f V'
%" y^f
P
WT**
HĚ
ýtŤrítiv
&
4 tizw^ri-
sg
'-b-*-
^
~^
r£y£y£'^
10
Tempo I
a j) r pJ^i j r * hb\r i jij> j>i> N i p p
ží
«
pivčtaj-ně smíš jeapři - ehá-xet? a kdy rdél tvé ces-ty eo-lti - ji té, proc-té nesmi
ruin darfst rtu iiur heimlich hum-meu? W;uiu'iu darf, wu - hin dich Sur-geu tra-gvu, uie-mals dei-ne
chrd - nil mé
froni-meu, mein
té. Sic 6y Mau-ři ii - au mé- ho vra - zi,
theu • res Kind. Denn die Mnu - reu li- sti^ und ror-we - isen,
ja-ko
sind mii
*~T* T*
— ■ Vlc. e F^t.
m m mrm H " L - r scen ' - - do
i^l* fWr \ \Y p p P p p |f tir r *»n
je-do-ta-fi plti
lud) auf al- len We
ZI
soll
> "ffl ffl fiWJj
rt? - čiš - té mé se clou - di - li
ten sie je - imtls bei mir dich setín, uju
fflfliJTlrfJIli
rf BWW*
f »r <r
ívy?,, — = — ! — -^ scen . -
</</
^
P
fr nr r i «r a
g tempo /*
dich theu - re Tuch
X/W .r/W - /?/' - li.
ter, wiirs £e-scheh'n!
Co mi
Dich meiu
■ß-ß-
bia - ňo,
Stře - beii
co mi rhlou-bi srd - ce sra - to, mu- sim krýt, jak by by - lo
Äiei - no Wou - ne im Eť - blii - hen, muss uieiii Herz biu - tend wie - der
f \r f nr^-i
Se=^:
moto m e^ . ^.cre
¥=^
n
I
ÍE
f~ff4
poco
a poco £
Ü
4*
ÉU
■^^
ffi
ÉWéW -
úfc
www mosso
P 1 1 tg 6 « fr =s
p p »r ppi r p i p p-f^
rť^ - w /w - u - no - há o - ölm srě - ta tnu - si»,
kla - to-, do - mor, fe - be dce - ro pi-e - u - bo - há o - ölm sre - ta mu - sim
řlie - hen-, dei - »e Stiit - te vor den Scher - gen mid Feiii - den ver-heiiu -li- ehend ver
|jř *r> n i- é !r~ ts .» i 1 b>
lüpf
i — zz
i
F
3
^
É
ÜÜ
/aéwv mosso
Ö
¥
P
1
3*
*w=*
acceferando
Vi
ALMAMEN .
/p»pflpi^r M
P, *ß ři n n
^^
5?
ř==ř
Tempo I.
Pl-ed scě - ta //' ci za-pi - ram,
Um ihn zu ret - ten auf e - wig
£
^^
,/<svi /ff/- Ji spasiml ./idy se
vor Skla - veu - Ret - ten; duch den
7?7č Wft
p y # "
iá
HĚ
y^I FtE » ' ,lf
r
A
ko- řím pul-ihé-si - ci tak, jen tak
Halbmond iniiss ich eh - reu, tun durch List
povgjnü
WflB
i
lesk je- ho sha-siml
ihn zu zer-?-t(J - reu!
m
m
}.
6*~
marcato
311
ünp
s
:/i
rs*
I
***=f
Nöusso .
c.p.
üü
H*^
n i p p
^
/ff/- /•>'<?//
75?/" /ew /vff - lo - tým jsem rád- cem,
So deu Mau - ren'-kü - Uig lei - ten,
iak jsem tra -hu maur-ských c/ád - cem-,
sei -lies Vol-kes Fall be - rei - teil:
v&
SS
Ä
4-
S
jj
i
*r* — r
s^
HS-
Andante. pietoso
f
/in poco p/U
ir?irrr T\T^fri\i *f p ^
P=F
5E
ř
r< ^
-p
za SBŮj iiá-rad u -jař-me-ný, rpratha krev stou pa-ra- zený
für mein Volk, das sie todt ge- glaubt, dem sie al - le Frei-heit geraubt,
Andante.
sfra-šniiii na nich pomstu
schrecklich wird desSchicksals
cre
Seen
i" Tf f
,do >
«F
ti/ - ko - nám,
Ra - ehe sein,
r cre
stra -sny ruí - stroj eru-ce mám,
mit dem Kü - nig im Ver - ein,
do
ac i - ve le - ran . - do
tó
13
A
feEÉ
i
křesťan -ský (o král se stý - ad co - ji
s/ou - z i pum - sté mo - ji!
der mil sul -Her Chi'i.-steii-sehiiar er-sehie - neu, , in e i - uer Ra-che zu die r .neu!
&: ,%:
ffi
i
ypp
^m
f
ü?
ír^
j^
ífiá
I.EJLA.
^
^S
V~MI
ALMAMEN.
i=éé
to ée
p fj
5P^
P P
m pí <\
ße- da! fídés-né-mu to
ti bo -
Wc - hť!i rlítss ich die - sen Kampf soll schau
ß!
£#. !'■
fibo - ji?
Den Kampf'
r^rm,
i
rnfrn.t
/«-
■t: 1
NeinL
_ to
fefc
:
»-£
*
^
jif r £t
s*
Ute
^
^?
p
^f
..Allegro moderato.
g#=fr*
i
p p*pr r
p
^
^
,/iř// kha -ne-bné-mu rzdá - ni
Nur sehmachvoi - ies Er-g;e - heil;
Allegro moderato
rii - li mé král
denn in mei-uer Macht.
zba-bé-lý se sklá - ni.
steht des Kü-nfesLe - hen;
pP P Pi f f g
^~
bez o-bra-ny kle - sne
Fei - tce wird er f'lie - heu
ne - - ein - tlSl
dh - - ne Muth! • 3
ffoiiMff, jLIgíifegJ fff^,rr-n
S
í
'
i
3;
1
s:
£
^?V
P
Maestoso.
M
éé i p p r 0
s
r
/•#.
Maestoso
Je - di - ný jest Maar, jene Ar- din - ně t?ra - ná -du by
Duch lebt ein Maur', der nie-iiials ruht, Gra - na - da zu
14
;^ P p á r
É=uÉ
spa-sil,
stii-tzen,
fara - le chrá - til/,
im Kampf wir Fein de»
| g i g P P^=
do po - sled- nich sil seůj nú - rod
sei - neu Kü - \\\% unii sei» Volk zn
SEDC
/- sra - e - le tra-hn? sfcfi!
der uns Tud ge-sihwu-re». Arn!
In o - Sei',
dies 0 - pfer
hast
du
/?//' - liš dra-há!
ans - er - hu - re»!
, TOl
ALMAMEN.&fr -ß^°-0- C° ig gg .lllJLA. ^W
eťe
pí r p p x
Nestas-tná, co disr 4ch i obět' měj zi - tf mé, .
Un-ghich-sel - ges Kind? Sieh! iiiei-ne Thriiif, Fůr seiu Le
r-r- «p - 1 fr
15
/«« zachraň jej! (klekne)
hell liiüs «lieh fletjli! (kniet
nieder»
te
Allegro moderalo.
p p i rjr i
é p r p r V #
P
t re- stá -na i je - ji ci - na! Před o
ci - »ta řey - /na
sei ge- »traft auch (lei- ne Schuld! Vor dei- neu Au - gen wirrt dein
lín
Mu
•í/7
sa
S^EE^
i i i p r p^
»
i
# yW/{- ne - bu - des mit dce . ry sád - ně!
Dann sťurtzl auch die Turh-ter iu's Ver - der - ben!
marcato
marcú
áé
^=fc%
s
i-
rter - beiH
ifea
3
M=?
fe*-
.1 ř-- mám dce - ry
Ver - lo - reu hab irh
^Ě
řiii lí^T*
Pg
3Í3
Ä
/
i
%
0 0-
tat— %
i/Kífo" ot- ée slyš, ne - od- ri - ke? se své lá - sky ju
Máj ot- če slyš, ne - od- ri - kej se své
Mein Va-ter! lass mich in dein Aiit-litz schaiftl,
lá - sku Již! ,
nu - re iiiietl! , , ;, ...
(Lejln streckt ihie
»): P
již!
dich!
ftV' J1^ JlJ f\< !>"
i
M
^
,o
ÍPSP
r^n
>T\
XT
Zk
wm
^
11 ciJLf
k Jlmamemruce,on ji odstrčí.)
Handy gegen A 1 mámen , er stüsst sie von sich hinweg. |
rr'vpif'-fl np pifipr
ě
^^
v^/ pryč ne- iér-ná! pryc od - ro- di- lá!
Ha! Un - wiir-di - ge! flieb' vur uiei-nerWulh!
fy, jenž jsi
Dii harf se -
a
a^s
a
^
^^
[5E
ritard.
si— * fe
č¥^*
Měno mosso.
1
SSO.
k-ca^r r 'T- p
/<? - iiž srd - ce no - han
0 _
»•v' - r« ot - ci/D zra - di - la!
Mhán - det dei - nes Stam - mes Blut!
i.V, je - ji* srd - ce po - han
Du hart dein Herz dem Hei - den
Meno mosso.
Maestoso.
>
h'ler':, zou -ßy, kii
Ku: - e, rii - se, fle
- he,
1
tr-hej rau-cho sré! snad iej-de
zer- re (teil! Ge - wand! be - vor die
*5
Í
SĚEž
€=?
M!
e
^ ''ř
1 JmW9
wm
w?
n
w
"m
\ A
9 (3-
Tromb
'řfJ
rjf?
SĚ
f
#=ž»
I
fr^ft
S
«:
ř?
I II JMM'O pfÚ.
m , g
* n,. iiJ * iy^^
ÍĚ3EÉ
■*• A
w 1 ,J
Mein Vn . - teť!
mi - lont!
Gna - de!
od
lass
/W -
mich
3é
-e-
prav-da chid-ne srd-ce tré!
Wahrheit ganz dem Herz' ent- schwand!
Uli pot'o pitK
Clar.
IS
:í
p Měno mosso
maz
m
w
^g
i
P' J* J *
■Ať/// A« - Z*?, <// - ťí? ///('V/'/ _/« //«' - iti
Un - Äch a] - ditr ist mein Sinu! irh lie - be
^ž
zrád-ky- ně!
bre-cher- biu!
tré rty se rotí - An - jí!
de in Wort ist Lii - ster - uiijf!
B fii\\r
rit.
Piu Allegro.
3
ř
ihn! irh lie
/# - ji!
be ihn!
Si
Cftt
*™|P P f *l^^
scén
p »
a
trrJJ?
i
/« - /í"Ar - ná!
O fíd - sehe Brut!
Piu Allegro.
ty mý - ješ ru - ce sré te prou -du
mi - schul - rtit; willst du sein, be - ni - rkeinl
Ě
fea
EJZ
£ Ej9"
«
3 w
SB
Q
rit.
mk
cre - scén
do
TU
m
%>.
s
Mř
f
%>.
%ö.
%>.
. _n Lry ^ifr) | fT^i^j) ji jniJ> g
a
f^S
dich er - eilt des Lii - - sters Schein!
O hi - lo - sr - den-stci! ať
0 er- hör' mein Fle - heu, ver
i^JT^p p ^i't^^p 'iJ'' J'ip;i
' - /fy - «#, nz s/m -re - né - Ao ot - ce Á srd- ci p'ri - vi
rr\
za - Ay - n/t, tiž smi -re - ně - Ao ot - ce Á srd-ci p'ri- vi - nu!
štos -sc mich, eh' ich ver- söhnt des Va ters Groll, er- bar- me dich!
/r\
^»Andante.
19
%
ffi^
*:
tne, ne- cus-ly - sis - li ///ne,' u-
Bt
Lejla chce jej odejmout; on ji prudce odstrčí a sáhnu jjori ýce. ß zn(,. mne, /W- CUS-lu -SIS -
Lejla will ihn umarmen, er stösst sie von sich und greift nach seinem Dolch. Vit- nicil - tu m ich willst du mi'eh schul-
tfe
m-i^s
^^J^irf-
^^
ŠA-. Andanti
difi neu-iiKii, M
+^% +
H
w
w=%
Wr
pp
Ju
#/"/ř
^nn
i
i
Kß
í^g^
/jlJ
#-s#
P
s
*ff7' *á h*
?
"Fast.
J> «'
P' > j n.MrJii j- t-r*
ř-
wví - /«' /////*• u cév - höh smrt!
stür-tze mich zum Tod ver - hasst!
§
chces zdr- lit - li mé lá - sky
wenn du ver - maust die Lieh zu
a
Mf l%?
3
fff
m
r.
m
T?
\9-
i
^O
gg
y
Ě
m
YT
povo :ril
ffc
Andante.
1
» ■
5
«' - /Ať, O/r <•«• - /**' ///ö - je
treu-neu, das Le - heu ist mir
ZI
ei
áS
Clar.
^=
#
Last.
Andante
fe
^S
±fc^
8=
poco rit.
*
f^^
p <?<?* dolore
m
^m
UJM
m
m
BÖ;
w::.wttk
t EiV
— •
dolente
=0?:
Í
fei
^ f
i
lfg!žř,f
i
Viol.
7W
Vuu
Ě
agg
^P#
EIříŤ5
Ufa
Si
=>
ííi
|!
*t~
a^i
e
s
7C 7
m
r> J> p p \r r. * r-if
s
1
f
7=Í=P
ť/ťť - fa V z ne - 6e cy - cr . že na
dir mel- ueiu Him -mel su ge-x-liiě - den,
at'/i o ji - ném ne - ói ilou
Iräiiml hal) ieh vum IV
ti
neu
SÍO
ů
&
la
Glück
-J-J-^Prl
^*=F
a ny - tli o-6o/( po-zóa . re - ná
run bei - den nu» getauscht hie - nie - (ten
IP« ir pb^b j> }j\
ei - ru i fás- ku po - Ařbi-
Kl;i - gtí mid Tod ist mein Ge-
2
£
p
m.
Ji. ßVi SB.
&M
■^sré-^rifiř
ggp^g
f=i*
i
3f=E
* J> f r
m
£
&/
32
^
schick!
Uu - mötr
ziio Pí
lieh, ist
es
sť //<? - vra - tit
rück zu keh - reu
*ju /J>J>p fřPif ß P p r
a... ....** &-• „^^/ # a.« : ««,
1
fe^g
i
Jenpohr- 6 i vše! pro -pud - las mé- mu sou - du, ty
Ue _ jcia - ben ist rtein TY.iuni in dem Ver-bre - eben, du
kre-sfan-skě - mu
wirst ein P/'and dem
*MTP
^^
J> J) p pj
^3
£
ř^5
mm
0 — 0
■«■ — k
w ď - , i/ o - ptt - sté - ný chrám,
zum Gl.iii-bens- hnit mit fit) - hem Blick,
a mu - si'm eše - cky kié- fy
des Le - bens Quell mnss ich zer
•r-A f p K Ji Vř i
•f f r ir if
^2
Se
kra- li zá - sta - tou
Chii - sten - kij - iiíjí sein
za 7/io
für mein
ji zra
Ver - spre
dy
inen,
W^W^
?
* — f-é
*"A * ff ^
E3=
äü^E
üH
^
m
'vii 7 r
m
ri.
0 C
*//'
vlásky - pl
atď - gu baut
nein
der
</ff/ť
STY/
Lie
ď« # tempo
-m m-
ci mami
be Glück!
MJ^ir r^rTjj
^q
5
s
J/5aw - /;/ za- pro-dám do ru-koii Spa-ttS- lit.
lie - fern sei - wer Hand für sicli-res L'6 - se - geld!
S^ I l^j^. i^^. I ajempo
rff J-J-5^ gf|
•ti/ r ' r
pi^
S
ÉÉÉ
rffiTJEJJPP
ke
ff^
^ÍS
ií
7 V BD 7 g
Al.MVMKN:
S
I
« »
PJ^=
^
f=e=č
Dnes
Heuť
e no - (
in der Na
I
tín
*lfiu}~ffi'Jt}\\>Á
gg#%
í/í> A/ - óo-ra (e
ins La - ger-zelt des
" ■ i
^jjj
1/ i,?ig^p
a
M
^^lř *MEpP^
povo cre - scén -
1
*=^£
r£
J
^=^
F
(ard.
fP
•^ * T»
Č^ff
Ě
motto
_Í2_
í
P
m
f
^
Den
Ay»« - ně/ - ské -ho od - - ve - d/t.
Kü - - nijcs wirst du _^ ge - brachtL^ y
S^
WPf
a:
j-ejf^^y
r-qirr *
ě
</o
HnÉŠ
tfíTďJt
^
kg /V -jy/ff/rf. -^ |y"»<
ZE
s
Z'l
Allegro ina noii tanto.
JĚ-
lpi ^^ir— jLi^^m
visto- tat jsi re mné ci -. ru rv-ro-le
sí
7^ pisto- rat Jsi re mné cí ru
Den wah-ien Glau-ben dei - nee Ah - neu
ry-ro-
h.i>t d» jre-
ggüg rjri^M
* T P P B
ÉÉÉll
pé-sto- vat jsem v to - t)é ti - ru
wah-ien Glau-ben me.i - uer Ah - ne»
Allegro ma lion fa ni«
ry- ro -ie - né - ho ná
h;»b ieh Ke-plletrt in (lei
ro
ller
f=3F=f
n 7T " i ^v -? i ^ r M »'» m *
Ö
Ě
S
s
k5=rp
B
• • E
^=n^
K
«ď - ^0 ná - /w - afr,
pflegt in mei »er Brust,
»
i g ž g
r pf/PifT?|f^
y«*/ >?/vz - ze - na re ras - né
be- rauscht «mi Wahn, in fal- sehen
m
&
da,
Bru>t,
jest zra - ze - na re ráš - né vi - ru,
be- rausrht vumWahn, in fal - sehen Bah - neu,
I
I
fa J. , l.i
•Y . . h
U^Ě
&
*=T^
^S
V/tlfJ
^J^
s
<:•/# - sceh - do
WÄ
JSjUR
r
i
S
Äö
:&03r
ŠĚŠ?
a
7 t i
:*ř=*:
r
^
ů
tt=
j jiP-p ^IU p^
Bah
neu,
_/S«H po-škvr - ně - ná ná
hab* ge - flöh nt der Sin
do - ňuf
ne Lust!
^
^^ T P Q J>
I
eě
t—T-t
2
T
T.
tys po-skor- né - ná ná -
hast ee- Mhlít der Sin -
9o - ba.
ne Lust!
Xe -"při
Mein Feind .
- tet
ein
ö^
TÜ^P
ippf
«uTii i i
MjmMM
^^
EJJ r f Hrrr^i
ÜFEF
«3
i»
mm
*hi=-*r\ i *t i
m
R.i - che
m i g
cil)
>t mei - nes
mod-tou srd - ce
Hit- zt'iis htieh - ste
si
»M p 6 i«r
^-'IPV J>
a ter - a
ha, po - hri/i
ist dři - nes
///««/. tou .srd - ce
Her- zells hüeh- ste
H
ttě - ho
Freu - de,
■;em
und dei - nes
g 1 i i i ij
SB
j Ěj £
g
«a
s JirJJJ
l
mé - ho a ter - čem
Freu - de Und Inei - nes
po -msty se ti stal..
Glii - ekes Ziiu - her - bild ! .
3ffi r r
Ě
fe
Ö
^-*
Je/, skláněj
po - msty
Glii - ckes
Sř mí stal.
Zlili - her bild?
Knie,
jtoti-jej, sfilaněj h/a - - tu
zweit'- le srhiiuiehte schuld - be-
«4
*J Já zou -fám sklá - nim
r p ir
/!? zou - fám sklá - nim Ala - vu křís - nou,
leh zwtif - le, schmach - te schuld- be - la - den,
* i > J>IJ JHf, *p
ir/«'i zhns-la tož - ská
in Fre - vel i«t mein
SÍĚ
tli 'P
ĚfeÉ
i
Ans
la
nou,
den,
f/«'i zhasla ůož-ské ei
iu Fre - vel ist dein Haupt .
^=^g
hüllt,.
fcfefe
aü
rai i r p r p
>á n tu ne - věr- nou a
Tu
et
Haupt
y zar—
ge - hüllt,.
ja ji tu ne - ver- nou a
ver - lu - stiff bili ich id - ler
r^iJPto^i^
'■:
3=^ň
Sffi
ver - lu - stis; bist du al -
a />i/s
ler Gua
nou,
den.
co
mit
pMm
|ü^
i
fflg
***
p^a
fS
?
a
w
*
Ü
Í3
r
*-#
# — #-#
♦ .♦
m
Ě
Xr
í-5 £
rrr, i» f
u v ii r
co o - ok
pys - nou,
Gua - den,
wr /•/« .
mit Schmerz und Gram .
. du na
.mein Herz
Ol
er
•m f P r p
M
jC
<s> - ^r A5? - tf« na ol
Gram und Schmerz mein Herz er
füllt,.
co o - óéf kla - du na ol
mit Schmerz und Gram mein Herz er
#=
l^r * * * i^uüiL 1= — =5 , _i b
*áfe
-« — <^-
ö
PS
np
Ü '«:
BBl
sei
ÉÉ
r, p r p iě
tár, ho o - ůěř kia .
fiillt,uii( Schmerz und Gram
JEz
ritard.
«5
Ä
ť^=^
« tempo
du
mein Herz
/í«
pí i* |T r r PiCfpg-r^irr |f
er - füllt.
.O
m
tál; _
füllt,.
ý,'i)- jjg JJj ijf^||
<?ö ö - _S_V kia - du na o i - túr, co o - ňéť kia -du na ol - tár.
mit Schmerz und GrainmeinHerz er- füllt, mit Schmerz und Gram mein Herz er - füllt.
ritard. rT\ jfxi-hfL
ß-ß-ß-
Ezt
zu
s
> ywr flt\
£
iS
rt"\
P
« ifey/jitw
«
9^
£
I
3
II *• *• \
vre
scen
S
- do fm m TI - i
P i r p r pff P iy_
í
*
^o - &xn í? žha-výeh st - zi mo - rem svou ví- nu mu - sis sdu-se s/nýt, jen
Thrii - neu sollst du die Schuld ver - süh - neu, der Tu- geud dei - ne See- le weilni, nur
Ö
3
Ě
s
=£^
p
^
c=r
üi
I
r
cre
3±
[scen
■»'
Í
</ö
X
J
/v
^
3^i5
/»_=____, a tempo
J- ,' l?(f *_
'
^
77
< » r
M
Jse
sem ztra
Ich kann
ce na!
nicht mehr!
J«
tar
dun
do
m
éEZ%
m
Ortchtizi v hnčm a inlu ■ Muxa tc/iii -
Er entfernt sich voll Grimm und Schmerz. Mnsa kommt
pak chci zas tvým ot
Kanu ich dein Va
A
^m
cem f>j/t.
ter sein.
______ i a tempo
m
£n
^
99*
uy <u j
tar
da/t -
fei" d<>
\^
\
^M
fr
^
P
y i y
mt
%
~7
%i
20
£fc
dtrd.
wm
Lento.
Z ej In pluéic, k/esite o besídce na sertadlo .
Lcjla sinkt weinend in der Laubhütte auf einen Stuhl zusammen.
:£
ne
sfast - - ná!
i-t schwer!
'Stmělo se úplné.)
( Es wurde vollends dunkel. I
ti t froté strany, d /mámen jej spatři.} (prou/ir.j
gerade von der rechten Selte. Almamen erblickt ihn.) ALMAMEN. ^ für sich- > '
£
^m
EĚ
»
*=^ř
&
^^
^r
Wf
Lento.
on:
Ha, er!
O Sil - /««/
hei Gült! mein
m
^
g
J-n i
£?=*
Í
fr E?
TF*
/#/■</ ý»
.f.
n 'J
3SL
-t
«&a.
«bT
#
iE
P^g
i
6BÍF
■? P P P t
je~Ao~
pe - k/o
Tod - feind!
yty zká-xe Je - Ao vstříc
die Hül - le selbst hat ihn
sem jio - si. - lál
ans - ee - lie - fert!
»Jih vT P P P P P i P P
fcrf
P P f»p"P P
S
^
; i r k-. v i ? r r - =£
iv «-ď ne -mám zňra-ně, bjfeh jej zni -či/ hned! jen O-ka-mzik a bu - de tmo - ci
0 diiss ihn mein Bück nicht gleich ver- iiirh-ten kann! er - war-te mich! du bist in mei - nei
leid
J> 'k
i
*
Í2Z
(Almamen tiše odcháii zadním vchodem, nechávaje iritka pootevřená.)
(AI mámen entfernt sich langsam durch dle Hlnterthiire und lässt dieselbe etwas offen.)
«7
Pystup druhý.
Muza.Lejía.
Zweite Scene.
Musa. Lejla.
\Con met».
PP
Múza.
Pian».
^
r r r ir r r
*
Con m»t».
ť
:FŤř
# ♦
^iř /íy - ne chví- ie bia že -
Es naht rtir sii - s«,e Au - ífeii -
Ö
^žiď- ď~Tf
ií_
?=ípf
tet
J=i
£
Si
3
;4M
(rem: u " ,/, ^'-^ i
Meli» UIOSSO
w,
ř -
«
IM,
blich,
kdy ji uzřím
wo ich nici-iiH
milostnou Lrj
ge-lieb-te Lej -
fiu -del
\f eno mosso
So
g^Si J^TT *^^í;
ä
S
w
tu
feĚ
*H i
rnf*r
5^f^
cre.se.
u
&M
%
rit.
i*i
PP
« r
*!
Sto.
TY
i
'to.
r g pipppp p p p.p. i r "
-*»-
EÍEEE
P
ti - rho, ni -kdo ne -zaslechne lásky taj -ný A/os,
ein sani; Nie mami sto- ret mei-ner Lie-be trau4es Wort,
J> ■ A
- i * =
kol ňm -
»o heim -
cho!
lích!
i - - i i é i
E
9— *t
Ě
KNF
£
#v
A>/>
její ip
I
ř
se
p
ff^f 8
*
\[i'f;in(in«i.
«\p ir^piijTJpir^- Ji
P r t p, r, r p
SV W/7/' - //!? tíž - Ye
fídyé ne - zřim tě,_
Wenn ich dir fern
rTs Andantino
tu o
llieill All
Xö ///ř s; wff/" - //ř fiř - xe
Ke lauscht im Kreis der trau - ten
2*
Í=E
nQ-JíJVirfrJiJ^ir r ^fff
m
M
*
Sterne;
po ne
TOM Woll
30
ói ilou-di zrna - te.né, Jsi fy fa Aee - zda óle-dá?
tle -hauch der Lieb' - um-rauseht.seh' ii'h dein Bild vnu fer - ue!
^pf
J
fP
1
rrfi\t.n
t3>
gl S 5 Po
fr IC g
P^M
ih^jr -r !p^£
f
es^
ö
T
f
-y
r~r-r
j> p P P P P J^
./ h/n ».< Auf *,. ^/, /,;
? — r
Ě5
£=£
ř=z
^/ hlasu tvé ho zla -fy lad
Wenn dei-uer Stimme Zati-ber- klanu
miin_
aw /ää^ ne.za
Herz nicht kann er
^Eř
^ J-J
seh - - uni,
ř P «p L/
ö
*^r rJr
^
un pocapiu
wm
m
£=fcl£:
f^g
tfás^M
¥
>-,
"A,
- fftm\\
-p p p p r .M i J t * -r \y P č^f
(n chci tě p háji ry-hlc - dat,
MhjíI mir der Narh-ti - j<all Ge _ saug
kde
das
SÄ - rik slad-cc zpi
l.cid in Trau-er - tu
^Offf*
feozt7
# //// - a////1 sem a o
0 komm' her- bei und za
Tempo I
«i nielit-
rterWuu-ue reinstes We
=P=
^=^
$44=
o
m
«i un
ífcj
SPP
Éfcu
[r=^
^
r
*=»-
fTFF7
¥=&£
rm
í
¥
=ř=£
= /L
ĚU
W
rtfiiyin'11 dur
mi - lost - lion orné srdce lá
\Af - be schau'» und e-wbf dein.
;rf 'ť
^s
-^-t
^=4
skon
f=_ g Ff-f-a
*^ t£a.
i
:/•
* j2.
£
ItE
F^
m
?
^
■*
S». ^ 'Sa. J). <&>. 'äö. ífia. $&
Lejfa zpočátku MslpuchacH potstala, ječte cuithii ioj. uéko/ikkiátcktéla k Mitzori vyjit u zu.se se tratila-, konrraé
>'!/jde mu vstříc.
Lejla steht, nachdem nie den Gesang vernommen, auf und zeiíít einen inneren Kamur, mehrmalii wollte hie schon zum
Musa heraustreten, doch kehrt sie immer wieder zurückj endlich ^eht sie ihm entť;eííí-ii.
p utijmsp int>>{° i PP
^w
m
m
mrou _
den -
- cff
O při - stup. sem, ó při
^hi=4
keu. 0 komm htT-bei,
u/i poeo měno
u kumm
stup sem.'
her - bei!
r^f
^S
í
Vrt
T
-»-
m
■»■ #
i^i
rt
^
i
iS
s
ü
^
;-^>
h* ■ ^
:t
i Con moto.
LEJLA
I
Jfu -%o/ %
Brost mich leh
te
be.
neu:
■ Conioto.
lu bt/rn,
Voz by
Was für ein Lun.s -
m
m
s
nr).sn
já u - 60 -
wiiruiir B»-
Tyr-T^-i:
hfe^
i
^
íí
-*
rw
a 1 1 1
rr
W^f
rW-
iiiifrriíř
*
Hü
m
^^
xl:
P^
- p -±~p áfty =
»j
w<? ^/c/4 /híw lá - sku czul? bia dič.ka srnu - tná, ne - biu - ká, až by mat
* há,
währt
kdy-by mně buk mou lá - sku czul? bltt-diě-ka srnu - tná, ne - biu - há,
uh - ue der Lie - be Zim - ber- macht? Ich war' ein We - sen (jh - ne Werth,
ni by mne
we-der zur
PT, nJrJiJ-J)
m
^
Wm
y ^-b\i:—M
T=^
ř>rffn? f
^iiřtff f
^5
UJUJ
ae
PÜ
• 'if •' ' »f: oy
1
11 ,m f„,-o pih f hA- > . :
i
?:
í
=f
í/í<? - sil stesk i zul.
fStk ni - kdy lá
Duch bleibt mir wah
sku ne - zhy - ne,
re Eie - be nur
"m j i* p i r p f ff
a po - ki/d 6tfi _
so 1iiii>í du treu _
£
J ■> i t^¥
- zfí ty mne jen,
er- füllst den Schwül'!
u
Du
(y
šfe - stán krd - lo - cen,
Heil in E - wij; - keit,
Él M H III t.
po - kud bia - i/s ty mne jen,
mei - ue Woun und Se . liK . keit.
jjo-hr-dám sté - stím Jtrá- lo
du bist mein Hril in E - wiir
i
w,
m
m
hj'ul
ě
M
r^jf^j
s
¥=^=t
^
Š
m^
' poto plit
t
Ě
£^Ö
*
ren,
keit,
po-kud bla - i>'x tu
mei - ue Woini und Se -
mne
lte
jen.
klil! MI-ZA. I>
fr^g
feü
1Ü
F^r
Zu
tf/< poeo piü
hem
dir
se
neigt
nc
w
^t
w
-** i -> i M
r
S
5
S
r^
ito.
%a.
*=^£
P
#-»-
ft-i»*
cAre
sieh
je
mein
ro - sy krět-iiá skrýš, tak
Hei'z er- lullt mit Muth und
pte
floh
sa
loekt
ar/v/ - řť /«<?
freu - di£ auf,
asj
t
scén -
^
d„
*l- m- ~zw ~_ — zzzz
mjz m • i
ji/n - kern se rhré - je
Zu dir neigt sich mein
1 rr Pír pr ^
/•» - A'y Xv«-'/- /<«' skrýš, tuk ple - sá
Hnz er- füllt mil Mnth, uiul ťruh-loťkt
do
^M
SS
)M-
e
#<?/// a/v
^
in Lie bi's irlulh! Zu
/í^/< se chvě - je ro - sy krét ' - nň skrýš, tak ple - sá
•II i- neigt suli ui'iii lli'ra iT-řiitll mil Muth, uud froh-loi-kt
A±A
mm
t7\
u
U
j v r \r ^
srdce mď,
freudig auf!
m
&
ze ty eném dt/'s, tak jj/e - sá
iu Lie - bes - iduth; za «-li i- uelgl
Ě
f v * . ?
i gg
5E
^
srdce me]
freudig auf!
^<? /"y 0/<m dl/s,
in Lie - b«s - gluth!
rak ple - s/i
zu diř neigt
fefeÉ
%a. $a.
\rt_-_Jar- daydo a tempo
m
+-*-&-*■
i
srd-ce me', ze ty rnemdl/s.
sieh mein Herz, und früh - - loekt auf!
/'/ - lar dando a tempo
h=^
0^ ß*
P*—P
srd - ce
sich nii'iu
me', ze ty, ze (y ene'mdlts.
Herz, und frohlockt freu-dig auf!
a temp"
%s. '&ö. %). %a
33
Allegro.
r Pír Vf j)Uj'j *
t i j i>!
J/'- - ja" ^w'- zäami je tká - no
1 11 (teil Ster - n«-n i-~t £>• - srhrlu-btMi
im - sich sr
treu z« wíiii
tei
if r pír -iwif j i j jij
Allegro
J^- - z/\ heé-zdumi je tká - no
I» ff*-ii Ster - neu i»t Ke - sehťíe - bell
r yr 'Ji
J Ji J J)
d&
§0
J- r i
*^-
A/ - Ar
mit" der Biibu,
y// - ke bin - ho nám tu
wel - che Won - ne ilirh zu
dá - no,
lie - b.-n!
i
ŠÉ
J J-if »pr p
< 1 J
r r ;,ir p?
av - _ de i spo - je- ni
j *>
♦-^
«« - šie/i sr
treu zu wíiii
zcv .v/v« - y^- w,
dein iiuf derUiihn,
y/ - ke Sin _ /í« juái» tu dá - no,
wel - ehe Won - ne dich zu lie - bell!
AJ-1J }>
±£S^
m Ji
ř
^
FS
M
c/řEf
CT
ř
J"3 «y/3
r— T
£E*
PS
^
^^
MM
Ě
J ,f*
f^
r
r
«to.
tte.
«a. %.
=*=É
fe
l=É
»*/g?"
aí"/a .s/W- AV/« hor - - & - «/?
be-riuisehtkeiii lee - - rer Wihii!
p 1*3 iQ
&
r ■?< t
í' .vAy' - něm, sind- kein hor -
uns be - i'iiiiseht hehl lee -
le - ni!
rer W.hit!
rxi rr? rM
<&a. «JĚa. '.to. <&>. %>. <£«>.
:c.
i
J^
m
• íí
%
t jiij" jij^
Taj - ná mor lesk ca - ro - dřj - ny
Mürh - ti«- wiikt der Ster - ue Srhiiu-uitT
m
=*=^
KZM
S
Taj - ná mor lr.sk ca - ro-
MmYIi - tiir wirkt děr Ster - ne
i
«
p ir f ^
i
?
T < V =*
f=č
hlrd ku hle - du pnu - (a - ji;
un - ser Herz kennt sei - ue M;irht;
Ú - sta dý -
rtenil im llu -
si za - pa/
se» pocht es
JrJ t I* ?
r P I r * rf y
ř
dij - uý
Schiiu - mer
hlrd ku hle - du pou - fa - jí;
un - ser Herz kennt »ei .. ne Macht;
ĚEE
£
slrj-ný, pojd,
im -mer. wenn
nech ať se zli - ba - jř.'
der Lie-be Gluth er - wacht!
ús-ta
«lenu im
ě
Si
^3
ISLlí
II- s/a dý
denn im Ru
- si
- se»
35
É
diy
Hu
r~pi'r r
f.
•
^
7 * 7
Sl
»im
poi'Ilf
pul
stej ný, pojd, nechat
im - imi', \wnii der Lie
A'^ S#" - íll j'l'.'
beGluih ei'- wacht!
fej^
Öl
7 t 7
e
p« pal steý-ný, pojd.
porht rs im -Hut, weini.
nechat se eil - ba -
der Lie - be Glut h er -
WMihl!
I
fei
É
mé
m
r^^) 7 7 JpFf
^
^ 7 7
¥
T^T
r
p
aa
B
*=*#
mm»
teti,*
i
im
%
é**ě
1
•-#_«
CCl
ffi
gfr
□^
7_7 ^;7 7
SS
listesso tempo.
MKJfrf
£
Ojakj'nou slast - ná lits-ky
0 w ie be - fflii - ckeud ist der
*» >ftP P
^^
ott^r
P
^
A
0 Jnk jsousfast - mí lás-ky
0 wie be . £Üi - ekend Ut dir
listessotenipo.
a
aT;
m y _> gr
^
^Pf
il
T <>>
^^
r
Ä
— *
Jí
J_7 _
SS
7J.
'lícf&f r
^s
7Í
í ■»
^m
j j
^m
-Sil
Ě
.7 J
36
Ů
/;
£=*=ft
P
o- bej- mu - ti
ed . le Tri« - bi-
P
*J=Č
ph'- tu - ti'm
sind mein Tratuu,,
v y p y I r
_ .w bezpe - oné.
_ mein Himmel - reich!
PP
^^
=Ě
O jakjsuu
O wie be -
^m
^m
pp
Ö
m
.r^z.
czrt
o bej'- mu - ti
ed - le Trie - be
při- tu - tón
miii! mein Traum,
se bezpe - ůné.
mein 1 1 i 1 1 1 1 1 x < l - reich!
O jaJcjsou
O wie be -
usmt
3 3
JL
j=v=^
li
wir, 6
S
^P
uch jen re trěitl
ach dei-nes Hit - zens
e^
it
etl - le Trie - be,
při- tu lim
sind mein Traum,
. se bezpe
UieinHŮlimc
/ P P ir
á==
^s
P P P ''P
ach jen re trém
iich dei-nes Her - zens
0 - ^y - mu - ti
ed - le Trie - be,
při- tu lim
sind mein 'Tr;tnin, .
se bez-pe
mein Himmel
i
Tempo I.
a 7
nr r rif iiPif mm
.'-.-•;-
aie.
reich!
m
cne.
1-
77// - ná nwc, lesk ca - ro déj - uý
Mäch - tiu wirkt deröter - ne Schim-nier,
r pír "pv j?
y^' - ää moc; lesk ca - ro
Mäch - tis wirkt derStur - nu
i
í
' ^J JSI J- J
^
50
■*=*
hled ku hle - du pnu - (a ji;
mi - ser Herz kennt séi - ne Macht;
li - s/u dý - si
denn im Hu - seu
J J ) J 7 I 4 7
i
ĚĚ
i
m
i
?=é
ai
</#> - fíý
Sihim - nice,
hled ku hle - dupou - tu - ji; ů - sin dý - si 'zfí - pul
nu sta' Herz keuutsei - ne Macht; den» im Uu - - seu pocht es
^m
fL-.
far p r f
r PIT1, f; W
^m
za
pucht e>
pni
sie/
Im
ny P"jd, nech al
iíh; wenn der Lie
£N^
r pír- j
sezli-ba -ji, u
beGluthei-wacht; denn
Jf.
sin dý - si
illl Her-Zen
IÉÉ
SÉ
£
•^í/- *# /"y^-
ini - mer, wenn.
neeh at se zli - bu . ji, ň
derJLití-be Ghith er - wacht; denn
i
n#
w
,y/« «Jž - si
im Her -zen
ř
fflz
/
m
w
Sii
fttt,'tt
&?
m
í^
^p
n (emp >o
3»
é
a tempu
F^
i
ni.
Rirth.
/■i /.„ k. JSA* r. I.... '., .'.-» ií ./.../. T_ 3 .-..., .. ....v .... ...'
r
# Av (o dis* Jsme zra-xe-ni? i) p/ oč se mí - jeř a srd-ce
Was sprichst dli aus? Wo ist Vér-ruth? Wii-niih uns h'cn-neii und hei - smí
it tempo
Li.
ce ne- ?'o
be nicht be
zhnn't stet ' nef-dniz -
scheuchen liiaubt.'s Miss _
steh krás?
i,re - schick''
proi'i lau - cit- se? prod loa - cit se?
WA - nim nun t'lieh'n? wa - ruin ent-flk'li'u?
i^rW
s = »' ti
WO.
^dsr
eg r
f' "Mi^f
»
n^r-y
-V-
tp
2*
J y 1 y J y g
-f»«-
-*-
l\ i Y "f V
6^ J/// - - .«■//, »' JA - .zw, tot sám o - - tec
O Mu - - sa, weh mir! mein ei - fícu Vil - - ter
♦5-
-:-
JZ
fcí»
kdulini-ěi nás?
werwill mis tťeu-lien?
i
1=
H.
&—<4j__m
m^
+=2
Effi
%
25ffi3
'»#
3E
!
>y '=,» * ^
58
SE
^
^TTTť
,P~r.n
f
je
'i-*
ii
10
H r i -
muj!
selbst!
"= «r =z ff f y e
/í« ä^/'i" - - X// ífo - - ce-rúj.' nerk
e mir y uiifi bia - - yeniiht! l:i>.s
/w» « /w<w /v» moto
^
Pře-d/a-há die
Ver-trmi - e, mir
wž i
m
^ ^ f iJé
J?z
iĚU
-J\J'^f)"H
m
ÍE
i^
mne jen zna
midi er - ken -
ti,
neu,
on ne-O-ďo - íú
wird der Lie-be . nirht
pro - sbě - mé,
ui - <!<-!• - stetíll,
on btti -ho
ge-riihrt wird
7?> klam-há m - Wé-je,
Du boffst uii- mog - li-ches,
re - ku mu}.'
o du ířrst!
kdo jest o - iec
wer drin Va - tiT
41
Andante
n b ^ n p ir i, J) j) ptr, j> j, n p ir ^ ^^
a s *y
Proemi (<> oidy tri rto - eé ta - j/', proc - kiy-ješ tem - nein In - skti svou?
Wíi-1'uin kiinii ihn dein Mund nicht neu -neu, wu _ ruin trübt sich dein Aug' ,, p so hei"
Andante. ^. . . /£££ /ááá si. ÍĚí
Nee fit hvězdy to - be od -po -vedeta - ji, mi rto-ré dát ji ne - mo hou ne.ino
Die Sler.ne Ant .- wort dir gt! - hen kun - neu, das veť-imig nicht, ver- mag nicht der Spin - ehe
t^Mř
ž?i
M
Z
l
0$é
/
rtl
W&
a
^-^^
;s
^
2=Í
Í3É
+Í
r
"^ř
«a.
'%&
'As.
ífta.
ífia.
I'&a.
E^
/V.~
3E£
hoU.
Qu. II
Was
fe^W^
J. ^ ^: wTň J>
p i p «' ;i j ■
Ü
^
F»F
Pročsrd-ce nu - -ie, jez
Wa-l'iini ^<ill tli«; uniu Ueťz
er-schnu-en, w
pred-ee po - znát ne mo-
di'i - uer See - li: of fen -
hou?
bar?
fr. .fflUg
w^^
*
3
gyr ^
%!.
^rfVň
^ö£
I, j.|TTp rrrrn
ftf /«c/ ď# - *v? rhaiió - t:e ta - ji, to
inei-neii. Bu - sen füllt mit Grau-eu, iliis_
mm
_ ^j_* « = — m
ne- zjasni se iá . skout cou!
bleibt nur mei - není Gei . ste klar!
Nerhf hcé - zdy od - po-cěd
Die Ster - - ne aut- wor-ten
Procitli to
Wa- rum kanil
ridjj (ti rtu - cé (tt '- ji, .
es . dein Mllllil liirht lun - iien,_
í
£=£
jř bf iíi
^
da
kun
i
neu,
á
íf ip üp'cJr *r it »b'p^TTp 'rf^f
aa
c%ti (i
O - ter-ři du
Lass1 ilei-ner See
si ml -
le DraiiK
(o -ru - noii, zjev^
he-lau- scheu, er
mi f n -jem - stei,
sehlie-sse mir dein
. ^h
mm
mé
ML
m
é=*á
£ jflj Tjf?
ffCai r s
^ll fcfi
*t
«&*.
*fe.
%>.
%a.
f
^
1
«a
%&
43
ik
///. t,..: _v i_ Ji 1./. .... / > / /_ /. i
Hle Acé
Sictf mci
íáfy /i« /;*• - de - sieh, planou, leč o - blak j?ly - ne
neu Stern durch Wol - keu rauschen, er i«,t ge. - buc - geu
«řco.
$& *to. «fo. '&ö. '£a. ♦&>.
Z,
P^.j^rir ^plp ^r
^
fc*
»
^
»* *
p
kll-lí (/ - *v/f/ /í/í ze - ni); a
i>t du - hin il;is» w;ih - ťtí Glück: uns
'ÉĚ^
fr^VjH^T^f
21
«« - óv' lá
h;it die Lie
he
ne
Gott.
bcti,
;gšĚ#
»
5 B
=^g
^
p±
- zktl-ií o - sad na ze - mi;
ist iil - lein das wsih - re GliiiK':
a nu - si lá
im* h;it die Lie
_ sku ne
- he Gott
ňem da
T fr E Ě 4^
beu,
f
í£M±MMá
^*— — - ^ • s
rifni'd 'motto
\ ,A i
L-te
(Slyšrfi hluk zu xir/iou) Milurit/ tnjinoté
(Hinrtf :• de r Sceiie holt man Lamí ) (za scénou )
TEN. II.
hdť Jfn - zn
p Vh Mu - s;t
^ It/j Ji
^
Maurische Soldaten
(hinter der Scene.)
Ä
BASS I.
Wo Mu - s:i
Ě
Ö
i>m
3
ÍS:
bass n
Wo Mu -
z/i d/i? kde
s>a weilt? da .
45
JOa
*
«
iirZAUc Leße.)
Ml'SA (zmLejIa.)
F. F P F l i>EFEp
6> skryjse dra - /r/7 óvy.v, ^/
fcrá
O skrjfjse dra - há!
0 ei - lt! hin - wejr!
lys, Uli
hiir' die
2E
<///:* i/ /yrA - le Jen/
weilt? o schnell du - hin!
dej - ine
zu war
mit
neu
zečst!
ihn!
:'P. \ ^ jg
*EEE
^
dli?
weilt?
Sfi
,zu will' - - neu
i í.\k neu - - 111 ii
ihn!
Äi
< 1
HH
hin?
3^
zu war _ neu
zcéstP
ihn!
<Hp-fJft-^
5 fc Í
I
B^
weilt?
cy ryefi - le
J-Ú-A
Xfr
MM
k k K
Ale -da - ji.
'jďifztt odeede Zejlu do dumu.)
(Miis;i führt Lejla in das innere des Hauses.)
Ä
co - ji - no - eé mne hie - da - ji!
Stini-ine mei _ uer Kuniuf-ge - uus - sen!
P,
' i-lJ. J
1
^
%ß
Ade
Du
f>4
dliJL
hin!_
l , i "},
^^
i i
Ä'de
Du
dl//
hin!
Ě
Du - hin! _
EU
gg *
r
*
Kde dli?-
Du - hin!—
^^
Ä=ÖS
c=Tt
W
^^1
'Äa.
i r.
np treti.
Múza, Man rétť vojinuir.
M//:a se opřtrrtitiu ofrrře zadu i tretka d"/ioian.
Musa kehrt wieder zurück und lässt die Hintei thüre eanz offen.
Driltc Sccnc.
Musa, Maurische Soldaten.
.Allegro conbrio
Múza
Pianu
M tiďír rr
^
ril#p<if%«ff#gfgi
ďEfeijS
3a
«• a -^"'
MM^
y^Ě
M'1'nšti rojinoré rsfoupi.
Die mauri-.chen Soldaten treten vor.
P P- fl jM *i
iö
</■/- /h mí věr
ihr tit'U-e Fii'iin
1/1/
Ě
í
FS
MMäMMU
t SíiUtttti**
9- 0 0 0 0*00 *■» 0 0 0
1 i i i i n i "! i I
I ' I ' I !—
Muuršti ťojinoič.
Maurische Soldaten
'é TEXORI
*&&
«ia.
«Sto.
ÉEĚ
E«h Jn 1-^
1Ni#^ tQ-kji
"
l
j^-
nuď trou
wul - li-n
BASSI, «i
O prrA-ni, přeAni med- cemi-le- nýf
0 flie- he, flie-he! g](ui - be der Ge - fahr!
$+-jt*w tm^
Bouř
Wir
^P
,
»
O tli.-
i
*4=ř
fe
* #
chni, prchni vtitď - re mi - fe - i/ý.'
he, flie-he! sdau - b.' drv Gr - tah
fíour
Wir
/w</ Szt0#
Wol - Irlr
Í
I
SÖ
É=lg
í
03
«^
ggjj|
*«■#*
*
•Sto. , «to.
ir^í *!I/P
řE
«to.
%a.
47
P
& f f \ i
W'W ^
>
dich gV - li'i ten;
9#^: g p r i i
-dř/- ma-men ňnerem zji
AI - ma-me.li eilt uiit sei
//V- «ý
ner Schaar.
Ä
frt
ňfa
dich
lei - trii;
j4t- mtt-měn liněrem zji
k\ - ma- 111**11 ťilt mit sei
re- rty
hit Schaar.
\
u=
p^' ^ ^-? HH
^T=?
se/lS tc - be ?iá
Vcr- der- bcii zu
mM
A
M
sie - dít
be-rci - ten!
P'?ir; H j i*
Ihn
sly - A»-// jsme
htir-ten wir zuř
Má
m
^
sem fe - «V. on sem te - be ná - sie - drr
um ilei - nein Haupt Vit- der-ben zu be - rej
je!
ten!
jej s/y-se-li jsme
Ihn hiir-ten wir zftr
U:
tQt i* •> f mftr M'P
s
»
stra
Wa
J. J>
éi ká - zař,
ehe mi - gen
4y e fa - to mi -sta spé - efta-la,
hier - her zu ei - len ob ne Za-grii,
É
■S=J-
u --rn ^ m p i
jf^/y/ - -i/' /// - zal,
Wii - che sa - gen,
^y í'A/ - to mi - sir/
hierher zu ei - len
spé - cAa-la, '
ih - ne Za- gen
fl s.T* C
'ag
f cj eJ >
4M
y=
MTZA.
^
Nein!
M
.seid
zeits/itcň ráš k/a - jw«
av- trust! wit bann ks
zde te-ňe saj-motif,te-be srá - zat.
und mit Gewalt dich zu er - ifrt'i - fen!
:^,Wf PPP#
äti
de fe-öe z(tj-mout,te-ée srri
und mit Gewalt dich zu er - irivl
A
M
o
o
mi
«žn.fř^a
=5?=
»j i:- > • ĚB
Ü
■ gp
f^
5*
i
^^^
r
r
w
I
s
Hü
fy v* v
m=^.
v
pofo
P P r T - p pí
7=f
la.
vva - Ken»
mm
ps-i
ySW prcňiwiit já? kdyrfas-fť
Ha! ich s«»ll flii'h'n? wwui mi;i-ue
ir/i _ av _ _ »t*>'
-
as
he,
f
tlie - he, folg
.iA
uns' - rem
ti/
Ra
the!
ř p1 ^ i ^t^==5e
«e?
Ilie - he, fulg
té pro
OUs' - rem
*7
Ka
A,
tne:
the!
w
tf pui-o /■/ - /ar - i dan - do
p p p p r p p ß i p p p" p
Modcrato.
fr/so/i/fo
Ä
ps
///ř _/<?*/ tře-ótt mu - .*« proti
Hei - mat in Ge-fahr, soll ieh dem
//ř - prí-te-fi?
Kampf«! mieli entzieh n?
Ale! elas - ti A/as
>*eill! mei - ne Pflicht!
mi z tis -tat
ieh darf nicht
a , A3Io(lcrato.
M M.ZM. p. S * — - A a a .
~ElE£ £ £i± £i#-#i£ aa a ^
:■ g Hfr t . ?? — fcJ— ! — , r- irfp — ■» - m — «-
ffriíard.
A
Tempo I.
49
SÉ
BASSI.
/s
w
Zdorfo-éé zdfir!
iil dir du Held!
#v' Ardin - no - uff!
Heil deiner Tu - ffend!
m
i i
éd
Zdar
dir
1^
=T
Zdar f o - f>ě zdar!
Heil dir du Held!
A TY'DipO I
^Vw frp Ar - </<w - no - stí!
50
lé
^#A
#0 - *A,
Kö - úig
kdy město na -se re srou zkázu klesá,
iii der AI - hambra fei-ge un-eiit - Schlüssen!
a nepři- tel již před
dli der Chrlsteuťciud die
m
^^
s-te
£*
P
%
4e-
f=&
MIJ^J B
$
í
iTi|í
«-
# *
a^
»
g||
4
*£-
^^
^8
i
*-^*
—i ' "-
É*
fTlMM ř
P
±
^5
í
? r ' fy ?
i ňráz? nročnro-ii
3tí
^M4v
Proč sta - rí
Warum weckt ei'
io -jov-no -sfi
uiiht der Mau -reu
m
na - s
Kampfes - vnrtJi?
prorpro-
wi-der die
«í
iÉÉÉ
o-sti na -si nrá-
U
hrad-6a- mi p/e - sá?
Stadt hält um-svfalosseii!
Proč sta - ri 6o -jor - no - si i
Wa- rum weckt er nicht uu-s'rt
ha - si Aráz?
Kampfes - wnth?
proč pro -ti
wi-dcr dit
m
M
4=&
f=m
f
t í j i s m
*&
§sá
* 3
#
.vrzj.
KITSA.
J J U J J J
^
iffpf W'Hie
Král če-ká, až mu či - nu ao - 6a na -sta
Er war-tet, bis die Zeit zur Thutwird püiis-ti^
Spa-néltim
Spa - ui - er
wm.
£
ne-re- de nás?
mit Wort und Muth?
he/ um ne-re -de
Ú
f
Spa -he/um
Spa- ui- er
ne-re -de näs?
mit Wort und Muth?
51
1 J * i É É É j
m
m
ne, neiješ-fé -ée ne - pri-šla zvé-sfu -je *-//-?na
sein, dass sie lioch nicht er - .schienen, kiin-det frei AI - ma
£
men
inen
W
W
rilard.
BASS II. PP
k
p»p, ptpif ^ p pir p p, rr ri;J ' '^ g
>- env kouzel - nik, je-ňo£-to slo-vům král Jen vé - ři. Nuž
mit, přemo - rný kouzel - nik, )'e-Áož-'lo slo-vům král Jen vé - ři.
ihm, nach sěi-ner Zau-ber-fcunst, und sei-neii Wur-ten glaubt der Ki) - nig.
*., ú mm, naci
Nuž
Nim
^^
i i gg
ta
-o-
f
m > < j »
m
=3
rifard. i
r
w?
^ j)7 gS jjg
*
i 1 i
i
Moderato.
^
^
S
P I P P P J
# 1»
ptr ' * r
P S:
£
fy nás J/h
führ' uns Mu
Moderato.
ňú Moderato.
-jo ved,
sa frei.
«i°ř"// král s mar -ný mi kwtz-ly so-běňrál! Nuž
der Kü - nig .spielt mit eit-ler Zaii-be-rei! Nim
i*Fé i
i -^ B
^^
-iž =r-=
í
|§ |§ jš p | 7 [4)7 JT JH Ml «^ jjj j>7 J)? 1 k? gjjglllp
^
BASS I.
A
Z'
i J ir f r'l
yifesř /y wra J/it - . a»
Nun führ' uns Mu - sa
a
íi r r r- pír j. f iPP p-pr r ' r r r
ja
I
# ^
/y /rář J// - «ö red,necM král smarný-mi 'kouz-ly so - bé král.
fühl' uns Mil - sa frei, der Kü - Ilig spielt mit eít - ler Zau-be-rei.
5!í
'm
i=É
r- p i«p p iip %0
p-»^
frei!
»«äir král s mar- ný - mi kouzly so - bě Arál,nuz
der Kii - DÍK spielt mil eif - ler Zau - be - rei, nun
ir r r r
führ' uns Mu - sa
SH
J' i r r r«
=<=^
r r r' pi^p^PP
v
f
pfl
tes
f=P*=
#
j^j'u a
«?
ZIT
mí k^ i)^k4^-^i" j'*j>
I
* »
ffl fr t?
-A^ hj> t X J)
-síFf-
$
f
TEN. II.
uí£-
!,
P^^P
■>:»ii r r r prr p p »r f iějép
A5lM? // WM Ml( - ZO
>*un führ' uns Mu sa
jiá
&-
*=£
I
l-
Frei! der Kö
gJPP
snutmý- mi ko/i - zly so - óé hrál. A už fy nás Mu - zo
uiíí spielt mit eit - ler Zau - be - rei. JYun führ' uns Mu sa
mi
P P «p p 4řř
c
-+- — ■ — ->, — i —
*=
^^\}:yt£"iy\tví «'
f=«=^
'^ j1 ., Js ^ |
i
^č#
Vl
)rtl ^ i>
*i á/' *;
r^
n
b '»*'«' J
fiOCO
poco
srp//
do
r i" p i p p r JP
i
í
reď,
frei,
ncc/iť
der
poco
král smnr-ny
Kö - lüg spielt
•^i r ■ ifg
# — »
ajř' kouzly so -be hrál nuž ty nás Mu - zo
mil eit-ler Zau-be-rei, nun führ' uns Mu - sa
poro cre scén do
PIP P P
* — *■
ÉM
f r
%
reď,
frei,
wm
nechť král smnr-ný - mi kouzly so- bě král, nuž ty nás Mu - zo
der Kö - «ig spielt mit eit-ler Zau -be - rei, nun ■ führ' uns Mu sa
poco ^ iL a poco cre - scén , - , do
m
p
píp p p p*
p
?t
fti j i m
é
4-J
'/ r f/vi " se
s
«r É",ť i
iřVN^ =B
r:=Sif=?
í
^
* — r
-* — r
'3$
poco
vet
k
F^
* — ^
.-»3
TENOR 1.
Ji
^
-• •-
^gj^
Ö
ti r,J }\ i ppp pr J 'r rb^^
/l>/ř fy nás Mu - zo red!
Nun t'iihi' uns Mu - sa frei!
nrrAf
der
ÍĚEÉ
red! nechť král
frei! der Kü
a f r f
.smarný-mi kouzly so- bč hrál.
niu -|ii»'ll mit i'it - ler Zau - b<- - rei.
g B w w ř
"
r
r ir r r f if r r r ir rp r
-t-
.8 marný -mi kouzly so - óě hrál. Nui ty nás Mu -zo veď! fy ňás vedlnecM
niff spielt mit eit - lur Zau -be - rei. Nun führ' un.s Mu - sa frei! führ'niis selbslíder
ved! nechť král-
frei! der Kíi
m
*-+*
"pjjijJ r ir r J r |T r r r
^
=
^M
Xkg^i
UÉÉ
^rt
^ _ _ ?
f
r=— :
y
^ji m^-4*
>j r ^ if Jh k
\ *h *H C v
fe
p
¥r^
fe
fe^
**
FP
P
F 3 * ^ ^ * * P
PP
# ^
frrrff
# — ^
r PK r
^^
králstnar-ný - mi kouzly so -oé hrál; nuz fy ňás J/u - zo ved, nechf král-
' Kü - »ig spiell niil eii-ler Zan-be-reij nun führ' uns Mu - sa frei von Zau
iÉ
0 — #■
r p i r p p p ^^
p
^ r r r p i p p *p p p r i f r r- p i r i i r
král s mar- ný - mi kouzly so -6ě hrál; nuz
Kíi - uig spielt mit eit-lér Zau- be -rei; nun
ty nás 3íu - zo
führ' uns Mu - sa
řed!
frei!
Nun
P I F P p p
•£-
M^ř
ÍEEÍE
^=ž=rf
^
K
3«
«^
tH-j i
^
*
«
=**
f !4 ^
^
f
7
I
h 7 l
:ř::±::p:
é#l
5»
&#
ém
SI
Ani//
rri!
fy ntisred!
Führ'uns frei!
if jj^rif n-- ifi r i iJir^^
fy nás red!t//tž fy nás M/t - zo red!
führ1 uns frei, nun führ'uns Mu - sa frei!
a i g ě
£
m
JL
**-*
£=£
Ü2-
nechť krát s marný - mi
drr Küllifi spirit mit
'00 0 ß-
■^
I
^
^ nás M/t
führ'uns Mu
ggj^g
^», fy nás red! nid fy nás Mit - zo red!'
sa, führ uns frrünun führ'uns Mu - sa frei!
I
3
rrrrr r *p
necňf král s marný - mi
der König- spirit mit
Bř
%
m
&&
i-rž*+
^P
****
ö
i
AM; J)
Í2S
*3-:
f^Tr
=P=
#F#
^
■ ■
I i ?i
*jUA^ «r «Í*
tß$$
-f— »
Ut
-r-jr
4
r**| i»
£z
Ss*
»- »r Irr'
^9
■ a i.
*±*=
í3
^^
í» — é m 0
Vr
• U
Y V
y y
Y V
éfa:
fe^
/HICO
pur o
0 0-
Í
5
i
w w
-H tr~
17?
£
$E
$F
^5«? /^ /(VW JA
>'im führ' uns Mu
zo ved!
sa fiii!
a
^__^ L~= /'PCO ff p^
JVttž ty nás M/t - zo ved!
>'iiu führ' unsMu - sa fn-i!
poeo ere sren
M
m
0 ß-
-t — i-
/■re
ko/isfy so-děňtál,
řit-ler Zaube-i'ci,
zĚz
poeo
JJ/lCft
srp/t
a p p p g \ >r*T^^^ 'ti1'' f p * " i "* ^ f fl- *
koi/zly so-6ěňrát,Hii&
ťit-ler Zaubc-rei, nun
39ĚE
AI
// nás Mit
führ' uns Mu
*» í1^' ^ Ws mai'-i l/í-i // nás Mi/ - zo red!
sa fivi! führ'uns sclhst!ifun führ' unsMu-sa frei!
ĚĚÉĚ
Jt
;•:••
gg t>
—
FWK
c=e
£
3^=2
:z=
poeo
seeii
*M
1 ^S^JtM^W^B^!: a
K Js_ui
rfi\í>i:Aa
IM
^
^^
«SP
ff^P
^=*
tg:
f
7^
poco
poro
rre
sren
4>tjJM'
P i I u J l^rz:
:i±^*2
{Us
^^a
i
iJV^J)*. i N*r, S*.
HF »
ť*:*^V-^*^
fe
"■~»~g
u1 J 'LJ' J''l '11 ^' ''H> i i 1"!" '^:
rrf
^
fe=^
do
*
fy nás
führ' mi?.
do
m
_* «_
«a?
fit-i!
rif»
nui fy násMu - zo ved!
Nun führ' uns Mu - sn frei!
nui ty násMu
Nun führ' uns Mu
1
zo'
Sil
Ě£-Eif' ' ř
» »
í
aö
do
*
^
^Ť^TT
Ě
ř-**-
e
řZ
führ'
«ff*
uns
O
ff/v
raa£' «?«r // násMu - zo ředí
frei! Nun führ' uns Mu - sa frei!
«//i # nás Mu
Nun führ' uns Mu ■
^
*'ji j jj. au i'mm
m
i^
* *
.&,
jíí
führ uns seihst!
w
*f f r E
Í
P
f
»
-P-
mm
= /
s
I
öS
BEB
g
«to.
'to.
fr?
frei!
m
tlPffit Ä/Y//
zum Kiunpf!
smar - ny-mi Äouz-fy so
der Kü-nifi spielt mit Zun
de
be
hrdls
soym
Zum
r r r r
Z2
as
3ü|
j r if r r r
*
red!
frei!
»«s4^ kráf smar - itý- mi koug-fy so - öe král; svým
zum Kampf! der Kö - llipr spielt mit Zau - be - rei. Zum
■)'«« ,1 P' c
1
i
p
fuhr uns selbst!
S
B
sem/» ff
Tmím
m
— -
i
řtf^rn
i[EH^'
*ww
T+
5fi
^w
%F^
rér - nym po-kyň
heil' - gen Kam-pfe
ro
uhii'
Ge
num a red nás
falu- führ' dei - (ip
^
Ire« - i-
SEE
P^P
zz:
?E
S
f&
r r r r
H 1 1 1—
Ě
e=
f lf I
¥:
rér - ný/n po- ky/t, po-Ay/ó ro - ji
heil' - gBll Kam-pfe führ' uns uhlí' Ge
rtům o red nás
fahr führ' dei - ne
pro - ff
treu - e
mm
A
=F=
E
fe*^
ÜE8B
g p* p» m
rrT^
lt+tt
4 d*%»%\
SF
S?
^g
Jrď>hJlj*^
• i «
■"ML* i
fffi^
v^#~
35p« W
ig 3 |pi %3* : %. ž, v <&>. &
h
-o-
J!? JÍ//1K í-jVtJ' ri'c a ric dorážejíce.
Den Mus» immer mehr und mehr bedrängend.
Allegro.
- sempref
r r r ir,' r e
^
X
11. 1
fe^
sfa
den
nům. Ty nás
sehaar! Füh - re
— sempref
red! fy nos red.' fy nos
uns! in den Kampf! füh - re
S
*ü
i — r
0 90
3CZ^
m
-e-
^
sempref
m 0
^m
r—t
• 0
kře
Hel
sta
den
num. Ty nos red! fy nos red! fy nos
sehaar! Fiih - re uns! in den Kampf! füh - re
sempref
Allegro.
»rTW
-PŽ&
-0-0 — : — —
Üfl
^B
sempref
?■
+•:
m
WŽfmW^M
m
t
?n * 7
»
k=±
>wf B ■
Ae
«■!.*-[ E
* a » 1 - l - L a
Pf
^
^
«ft
3».
Sa.
HÍ
sň
ff^Fp
^^ä
poro
/tóro
ved! fy nás ved! soým
uns! in den Kampf! zum
vrr - nym
heil' - pn
/tóro
/to - Áyťt
K;mi])f, zum
o
^
vo
heil
J*
-.•ii
/tor//
mim, a
Kampf, führ'
cre
0^
• ;>»
/////■o
/tóro
i
Ě
^=#
ř
ved! fy nás ved.' soým
uns! in den Kampf! zum
vér - /tým po - Ay/i
heil' - jfi'ii Kampf, zum
/tóro a
vo -Ji - mim, a
heil' - fii'ii Kampf, fiihi
poco
- areu
do
a %.r/
Jk
411
/toru a /tóro rrr
zOz
#
ved nos
dei - nu
- scén
pro -
tlťll
.do
fi
Ě
h»-
Jk
■ S/to
Hel
ně -/um! Svým vér - ttým po - Ayň
deusehíiar! Zum heil' - gfeii Kampf ge -
»> poro a ^ poro cre
^m
rt rj -p-
-zr
- srrtt
do
m
f f if f
/.
IX
4L:
poro o poro rrr -
Ě
rrd
dei
-.smi
tu/s pro
ne tnu
m
■fre" tjf
//v I
r? 2.
Spri
Hel
£
né-lion! Svým vér - ným po - Ay/i
densehaar! Zum heil' - jren Kampf g-e -
poro it poro rrr >
g
e
\
m^
í=£
£5**
^
äl
tři
i** 1
S^
^
./
•1» >>■?
♦
£
£
^ÍWo <7'<?
U=r
W*
=t 'ZT
«■
V
%>.
í
•scén
do
£
m
JHol ^,- to
ň
Vít.-
ro - ji - mim, a red nás pro - ti
sceli das Kreuz, führ' dei - ne tmi - e
- scén -w- ^do > ^=-mol >- /V
>a i ffl g
kre
Hel
£
Ě
p-'p^-
.?/<?- num,
den-schaiiť!
A
tozs
Ji*
red
Zinu
A
i i jg
91
lí
Ví'«"«
i/7A.
&.- ů.d» e. Umot a.- to a. a. J^u- jl
tt*v
:> v-
/o - ji _ num, u red nás pro - ti kře
ST»'.« dus Kreuz, führ' dei - . lit* triii - e Hel
-ßcen ^- Umol^- /o ^ ~==jffj,A.
sta - ní/m,
deii-sehaur!
A
red
Zum
A
JI
- sten
a
w
?fa faWftftfáčféĚm
do
■Ť^l a.
I
mol - /"
M
i
ff
*
g ULfl
i/f
IffiE
^
jfet
Ü
^^
Ssp
ri
* »
fe
Ea
*». <te.=-<Sa. «&,. -fe^^I^'W
n
■90-.
10 0
%ö.
\
^
In*
gg -^
\dan-do Modcrato.
^^
/MS,
K.iiiiiif!
A
red
Zum
A
Sh:
M/S
Kiunpf!
A
pro
fühl-'
die
, /V - A /W
>(•/<? - sta - m/m!
Hel - den - sehaai'!
t. da n- do
-»-
£«-
iE
f;- r»«*- r
^z=
a
-»-
6-**-
H*-
feJS
A /V
- A />?/"
A i/'WA <fe
E
kie-sfa - num!
Hi'1-ileii - whiinr!
- A-dan-do
fy stup čtvrt y.
Pi-edtiti, *Jtm amen -i kniforxkoii striii.
Zaduim vchodem přiktapi .4/ mámen s krtüocsko// .stráii '.
Vierte Scéně.
Dle Vorigen, Almniuen und dle königliche Wache.
A I mámen stürzt, herleitet \on der kulliiíllrhen Wa-
che, durch die Hlntcrpfurte herein .
59
Allegro.
ALMAMEN
A' Mitznci.
Almameu.
Piano.
^m
l\lt> B B P P^
sou- tfu! Sem! Sem! Sem spěš- le slit -ze- óni-cř frrá-lo —vi! zde jest fen,
lie-fert hier - her! Ei - M hier-her vunt Kíi-nitf aus - Ke-saiirit! ^h'1'1' M dwj
iJeŽŽTr^
^3
í
i
gg
*^fir;:
va
*£-&
JI
1
-?>
P
^=^
£
* SF?
\3
\Aen ma rento
tfj A A A A
«íí" vro-pnd! cnop-ie
Ale - ré - ho hie -dá -vle.'
liaťh dem ihr Ke-fahn - drti
on so/i-d/t pro-padl cnop-ie Jg!
er i>t de* To-des! grei-fel ihn!
/<? jme-ňit Ará-le fe- óe do ža-
lm Na-nien des Kü-niKs bist du uns £<• -
Ke- beii !
<tw Isfněho zrád-ce, óu-ři-ce a Ihn -re rte chrt -li ma-me pro -to - dít!
für dei-neii Meiu-eid, Trus nud Wi -der- stre-beu, wirst du zum Ker-krr ab - pe - führt!
60
á
Mu za v udiveni.
f?\ ,»»» M u s h verVriuťdert ■
í
ÉEÉ
m
-&■ —&
^
f» — i»
1
£
; r f p
•jme -nu ' kra-fe
Im Na-men des Kö-ii'>'- '
Fl
mne do za - /á - ie,
euch nur g« - ^e - ben !
/•vv fsfné-Ao z rad -ve
für nii'i - neu Mi in - liil ,
<í,y - ři - ce a //>ri - re!
Triiif und Wi-der- etre -beul
i wj H'if
Ja - ký (o dá.s-itý k/am! ó zda rám té- rif mám?
IVIi'DO '** (lies ein lee-rer Wahn, was ich von euch ver- nahm?
Oi
m
ipüpg
o»
m
ň i
Moderato.
]> h J> J> I J J iE
^
^^
mit - ze
Ural m/t -ie ke mně zá - s/i eňo - vat,
Mein Kü - niii soll mir nun miss - trau - eu,
Moderato
o věr - no - *ti mé
und auf mei - ue Treu'
po - cAy
nicht mehr
baii-en?
'O/i, je- nutz rie jsem rě - ho-raf, za ne/z /lythkrer i z/- - rof
Er, de- sseu Blick für mich Ge-heiss, für den mein Le - ben aah ich
*£
mffctywm
L un poco nit'iio moto.
se
±
žrM^
É
■nz fr tt - hi
da/!
preis
On, jč"ž /ak mi - /o - rán,
Er, voll mir so £B - liebt,
ml poco iiifiio moto.
.a7
der mei - neu
Bii - sen er - füllt mit »ii - sseii Triin -
jež -sff je -
mein filü - herní Herz und Sein war
*J //o - Yo - zf
ihm ge-weihl
co /er -
mul de -ssen Thron' ieh mil dem 'Klnt er- nent !
*J iVéchf /jo - žitá, jak j~j Mu - za vsr - an na - üi
Er .sull er - k'en - neu inei - nes Her - zens TWi; - be
Trpot> t
s Her - zens Irje - ne
od- re<ť- te mne, ras
ent - füll - ret mich , das
É
l
Š
m
~t=%gi
W:
^
S
Eil
i^fffilflfĚ^
1
f
I
f-t »-
^Ě
E=E
^
Ě
j?
^^1
r ,r. p. f-p
tE^EEM
■*
té - zen v fo pro - si!
- pfer treu - er Lie - he !
m
$
'Y - sie - Aräf ei - i'or éeé
Dem Va - ter-land' weih' ieh
m
É
mit
ail'
tut -
lliei
- ro-du,
- ne Kraft !
^=^
^i
F
i=
*•*:
jtfjülE
,/*
iü
- _ 1^.
i=3F
i^
r
ÍEEŽE=E\
V
m
c_ p r. r i m^
&-äLXJ
=F
(i - si'e - trrát zi
dem Vi
rof sre - mit
*ftřg
(er -. lii inl1 weih' ieh all ine
Í
f
na /" - du, n
inei - ne Kraft, die
Avti - />' r o- 6éť A/a - du
Frei - heil sei dem Kö - lli£
^E
i* \ \
i
n
ä
££
m
éB
W
* — d- » +.
6«
A
i:
^
m
sto - - do - du!
dar - fif - bracht !
S/ráž se chce Mu ry chupit, aršuk M. vjinoté trhnou se mezi ně.
Die Wache will ,'Miisa ífefaniren nehmen, duch die Maur. Soldaten stürzen auf dieselbe.
fr ■ tf | f^
rnwi
m
MauriU tojinoté. W ne-půj-deš, o rud-ce nás, my óes-peč-ná Jsme, tco-je strúi!
Maurische Soldaten Du darfst uiehtgBlm, du darfst nicht genu, wir wol-.leii ta-pfor bei dir stchii !
r-úik -
Díl flailsl
i
č###
řhM
Ä
*
^g
á:
^
Piu Allegro.
.AI.MAMEN
Ö
4E-P-P P P i f E#é
p pf PPT i
v%, # - s/up - /e ry zu - ff - ti!
Hii! gebt ihn frei, von Wnth £«- hetzt!
•Sý/^ smr-tijesf, kdo senám
Der ist des Tu - des der sieh
P
rr/i'inr
P
Z£/ u-stup-ie, ty zun - - ri!
Ha! lasst ihn frei, von Wuth ge-hetzt!
i
^i
Biřici.
Die Wache.
^^
Vm^rrt
±
f ff Hf
^ u-s(up - fey ty zu - ri - ri!
Ha! gebt (hu fre}) vou Wuth jfe- hetzt!
-S]jw «kt- tijesf, kdo se nám
Der ist des To - des, der sich
Piu Allogro
63
BEÉ
■ m
fT^T j \yjfWWl
pro - ti -ti!
wi - der-setzt !
í^4
$W MMM
Aus je - sti J/u - za! 6é - da ru - ee té, jez se ho
Mit uns ffehl Mu - sa! We - ne Je - i]ěi'Hntiď,die sí<'h er-
i
s
?
pp
Syn smr - fij/^it, kdo se nám pro - fi ti!
Der ist des To -des, der sieh wie - der-setzt!
É=á
u>
iJ
y1/M: t/ě- - afí Mu
Mit uns fř''ht Mu
vé - do ru - ee
J J>
Wfe - hf j»' - uer
^^
B
^4v
\T'> .. .,.. !/• , »< _» _ i' •< .._ <.
/vw - fi- ti!
w i - der-setzt !
Aaš je - sti J/u - za!
Mit uns seht Mu
ggf ^gfefey «,*£ f'a |lU£_lgg%
nr^Mf f- ff
^ - da ru - ee té, jez ne ho
W« - V je - nerHaud,die sieh er -
i Ug g£ g
%s.
<&>.
RBffi^
A>-wr nr-pp^
^
É
£
/Xv/<? <iv? zvu - fip/o-kfe - té!
drei- sten soll zumWi-dei- - *t:ind !
Im i\u
té, jež se ho (hie ve zru
Hiilld.diesich ei-drei-stensull
pro
zoníWi-dei-staiid !
m
^mM
^j
k
££
tkne ce zvu - ti pro-kfe - té!
drei-sten suli zumWi-der - stund !
*± **- :
/é jme
Im ' Nu
nu
lliell de
^•PP
as
Se
Ur
■t
=?■
^
SgP
tea
ffiS
^Ě
čfrfrtor
iPPpii
3.JJ
W^
k
ÍS
•i i
m\ T f
P
s
mm&
Kli
Ze-/
od ■
Nit-
/»» - rit ne cňmn - (e!
mand darf mis sto - - re n !
=Ä
P=ř
7«''/ //"/ - htm
Euch fei - ^e
=51
Éíé
*i
ť ^ IM* fr
*-^-frf-fr£
p
S^
re Jménu krtí -Ze! od ' - po- rit se chraň
lni Nn-mendťsKii - nies! NiV-iuanddarf unsstii -
(e!
neb sfih-ne pomstu
soust trifft ilii- Ra-rhi-
i
i
P»
Kr
£
m^
rol
Skla
ny/n
veu
- //w- řv' *•«> - Artiň - - (e!
- den wir ab - weh - - reu!
^
B=
Ä f
Y
$J >J JAM
.
Mai
re jmeiui krä - /t>! od - po-ru se cňrttn -
Im Na-meiidcsKö - uifrs ! Niemand darf uns stü -
A
fe!
neň sfi/i-ne pomsf/t
sousl trifft die Ra-chr
fbčg
& f b. f 4
S
/
&*
ř-fc!
I
P
fpyg
%
m
i
S
T^irf
5T^
«=£i
«.-.
m
n
fe
eurh !
A
üL
E
^n
nef) stik-ne pomstit cás!
soust trifft die Ra-rhe euci !
A
Jě Jme-tiit krtf-te!
Im Na-uien dus Kii-M£N !
^
PÍ
^^^
3^
ytíív Je-sti A/u
Mu - sa ist uii
A
zni
náš Je-sti Mu
Mu - sa ist un
A,
•877/
/W.V
wir
m
i
r r
^
Sä
M
^#fr^
ÖE
cás!
eurh !
/<<?<í sfíh-ne pomsta cás!
soust trifft diKRa-ohe euch!
ji. CcrErr gj
tg?
'j
ĚftJ
ÉfÉÉil
í
*p*.
^m
mm?tt
šém
/é Jme-iut krá-te!
I ni Namen de-, Ko-ni^s!
ÄT
wm
•%t
'■:/?
Ž3
^S^
^^yyyiyi
J) J)J> e A i
i V V-^l
^M
od - po - rit se cAra/t-te!
Nie - mand darf uns sto - reu!
ce Jme -mi krá-te!
Im IVa-iuen des Kö'-nifis!
ÉŘE
*
neň stiA-ne pomsto
soust trifft die Rji - ehe
mm
*4-f . i r T^W
Je - - sti
wol
Leu
9ä
r r it
Je - sti Mit - zo!
für ihn kam - pt'eii !
zem - rit eAee me,
für ihn ster - beu,
e/ne-me
und zum
ihJ—L rtHh
-,/ ^^ ^rN , r^rW^
JVie - mand darf uns stii - reu !
ce Jme -nu krá-te!
Im Sfii-meii 'des Kö-iiiffs!
neo stih - ne pomsta
Solist trifft die" Ra -i:he
É
, f — f-f-if V řitř — ř-f
■.»;
Con fuoco:
UJ*
m
?*-
«
«w«
W.9, ř> ZOIIJ - Cl
eueh für sein Ver
zun!
- geh« !
Im Nil - měn des Kö
/ť/
S
é
m
S
f
zem
Tu
«5ř
de
ffuh'u !
Ted mu - zum
Vin' ruch ihr
m
ik
*&-
*=%
^f
c*
&
\"
i j j ;
MS, ö -řW£>
Biřici a rojinozé taxi proti soóé i/»an .
Dle Warne und die Soldaten «Triff n zu den Waffen
!E£
1
flieh, für sein Ver
A A A
geh 11!
fé jme - nu km - - te!
Confuocof,u Na-mend* Kíi - - uigs!
r^f f f f if - r « i* f f T-ťHF^-*
oř/ - j)o - ru se chraň
Nie - mand darf uns stü -
te!
g fa g W=tf
V
/í(?/í ,v// - //«? porn - sta eäs!
sonst trifft die Rh - ehe. eurh !
w
j, tf* I I'«»
»
f
•v;/ - ným,
Sklu - ven,
f J
wer - den wir uns
bran - te!
weh - reu !
f-R-#
Wa1 _/(? - a//,
für Mn - mi
Z n
B
? " ? ,? ,'
^^
fe
?ť .y-^f
ÍVie - mand darf uus
chraň
stü
te!
neb stí - hne porn - sta rás!
sonst trifft die Ra - che euch !
g* f ^T f T
f yf f »f p*H^#
IMÉá
H
Hri y t
ms
67
ly i n 5
i
ÍŽEEÉ
feá
A? ,///;<? - nu Ära - - fe!
Im Nm - me ii des Kö - - iiitfs !
ie jme - tue Árii - - fe!
Im Na - men des Kö - - iiijřs !
^
r 'r r *-f
i=ö
l
í^
/w* ./<? - a// A/ii - zu a zem - rit chce - ffie
wol - - len wir ster - hen für ihn wot - len wir
^ lJ ij W ^=^=T
zan,
ster - hen ,
der
!Ť T Ť Ť l'f^
rg^"" > i #
fefe^
S
|
^ * | * 5
JE3frr¥
pfej
ra jme - im Ära - - fe!
Im Nu - Bleu des Kö - - liifis !
ve jme - nu Ära - - fe!
Im N;i - men des Kö - - uigs !
U'liiiiJiiiUiii
^ «L Ä
PfPI
6*
HIEZIN.
i minaretu ta scénou.
aus dem Minaret hinter der Scene.
ri - ftir - dan
Mu ta uprostřed 'zápasících sk/oni 'se v modlitbě, rojinnré nsehorajť zírané, Uříci (či,
rf0 Mus a in der Mitte der Kämpfenden neigt sieh zum Gebet, die Wache und die Soldaten
o o » i Dlvoto. l j^> o
in—
ü
É
r f r rir-iij|ii.,j,ujiiK-r r- pTT^j r r -cf^f J^rä"
3
sMon-ie Afa - ry v modät - 6ě! AYe - kej - fe //red ňo-ňem, s//-/ttA.
uei-jcet zum Ge - bet das Haupt! In Aii-darht vor Gott AI -Iah.
Divoto.^
ras
ruft eurh
tí
ršic/ini klekají, ^i/m amen jde stranou
verwahren die Waffen, alle knieen nieder, A Im amen stellt sich seitwärts
oo
o-
m
o.
*•<? - iá! czý-cej- te jry\
al - le! be -tet ihn an .
a mo-d/e-te ae fe-mii! Al\lfdk.
unii pi''i-set sei - ue Marht ! AI -i Iah.
.4
-i-fi
s
Oi
Ov
C
O O
Oi o. « — rj — r '
^gpw~j^^
o 0
♦í!f
Grave.
IB
stranou ,
ALMAMEN. 6řItwiirts. Ü
h.pp p p p.ir^
OJcioH-te ten secmr-zke mo - dlo
n\
{Hatirétl rojiiioeé.)
(MaurSche Soldaten .)
I; „ V
řTs P
Okíoii-te Jen sermr-zké mo - dfo-s/iti- iěf
0 ne i - grt euch im Fre-vel zum Ge - be - te!
&—0
mm
Í=H*
? - SlO
p:
Z/ef nám srotí o-cAra-nu, chraň -
Ver- leih' uns dui - ne Kraft, /-^ Er
tne
hö
M
'ti - jttt - CIS
e uii - si;r Fletíu! ^» O
M
30
fc
±E5
§Bě
Ai-luh!
Binci. f
Die Wache. J M
M
A
.4/ -tuh!
Al-lah!
tT\
Ü
EfežE
0' nei - £et euch nur,
ö Xvfe/í - (e se jen/
o nei - get euch, nur!
iř
^p
í
• #
S ét-
- si/ - ni
P
zníc
stih'
P
*7 /!/ kře -sin - nu,
ze des Kreu-zes Mm-hf ,
po - - sil - ni.
lass uns den.
ÉĚ
^í' - rt-ci!
Kampf be-stehn!
A
Üü
i
^E
±t
\
A\ - lah!
AI- luhj
^
P
Ü
A
Mm
4/-foh!
AI - luh!
AI lah!
ů
M- &-
4L -^.
í
M
r11!
05
^
BS
/:
?
si
¥
'to.
«Ba.
70
'>V' *f P P*g^#
I
s?\
s
rf P p ß P F i
E!&£ cmo-dfít - Óé se tznri
denn zum Ge-bet er - hebt
■ sifhaufhmciu Geist,
ó vstra-šné mo-dfif - 6é,
ziiinsrhrerk-li-rheii Ge- bet,
er -
. Sjja -ne-řum moc
■ ho - re mis, stär
na- se o - ao - /»!
ke dieGISu-bi - ffen! ^
m
ist uii - ser
ÍE5
A
A/- A/A!
AI -luh!
.O
M
?:ř
3a
É J j
V--
m
-f
A/M!
AI - luh !
c
Ov
fc==
■r 's*-
KE
n\
A
ÍP P P P P *
o
i P P P P P
ř7\
A
ó rsbrdke tu - zbě /
zur sii-ssen Ra-ťhe!
teE
I
šÉ
o
fíéz za
Gott ver-
- tra - ti
nich - tet
3^
i
/íy/
Gott !
A
řT\
At- /tf/í
AI - luh
ÉÉ
ist uii - ser Gott !
A
O AI - luh
ÉÉ
gj,1' * r
fcě
/i
Ať ta A!
AI - lah!
V?!,'' i r
M
A
At-laA!
AI - luh !
IÉ
335
á
AI -lah!
AI - lah !
tT\
-&-
A
-9 9-
Aé '-/a A!
AI - luh !
^
,o
A
o
-Ö-
\
3E
WWmtt^
kéž za-tra-tí r/tsf- sra-e- íe Bt/A.'_
lliei-nes Vol-kes Gull,i'iÉ vcr-niih-tet euííhl—
—^ ßst ce- ň - ků!
%
_q:
*>
-«^
o>
ife=E
É
-jest ce- /i - Aý.
ist im -ser Gott!
A\ - l;th!
Allegro agitato
Mu za,rnjinové u Uříci poznenáhla povstanou .
Mus a, die Wache und die Soldaten erheben sich langsam wieder vom Gehet.
72
ÉŠÉĚĚ
zan <?hté~l jsem ve xOra - ni,
Ihm líni) ich mein Le - beu,
w» - ni, cňci zan i
c/ici
ihm
^
zan i opon - (ech
sei mein Tud f?e
mřít!
weiht !
ja« - - mi Buh, mi věr- ni přá
treu - - eii Fiemi-de, le - bet al •
Maursti vojínové
J ň /»Maurische Soldaten, m
/»Maurische Soldaten, m -
gpf| jpg f^
m
le - le!
le mihl !
JT« »í odchází x Uříci, r/jinové odcházejí za nimi.
Mus a entfernt sich mit der Wache,dle Soldaten folgen ihm nach .
3T
To u-zrí svět, ie jsme tví msti- - te - - lé!
Wir sehwli-reii ew'-ge Ru-che! le - - be wuhl.'
*f r f r rp ř p p
»VI
^v
4>
gfŠ
á
^ff#
Modcrato.
fc
ÍEÍE
&£
^
yp ^
S
s
^ r tir Ur
fc
4. * *
^
i
ns»->
LEJLj4. i okna stého domu
IjE.ILA von dem neuster Ihres Hauses.
P
srä-ce zou - Ja - té! , .,. ,, ...
Herz dem Tod ge - weiht! ^knaadehk/csaßnlcj/a.
Man sieht am Fenster Lejla ziisammeiisinken.
f
?ggg SžgggTI §7£7§tl7
ürifr
P
73
f't/stup pátý.
Atmamen .
Fünfte Scene.
Alinamen.
ALMAMEN.
Almitmeii.
Piano.
Za odcházejícím Mu »"* .
Zu Mu i
si X
AliegTO. 2u MUga, der abeefiihrtwlid.
a/fettuoso
* *
í=f
Allegro .
■/sS", /w - ha - ne! jdi sté- mu pá - du vstříc! má kle - tba ste - bou
Un - gliiu - bi - per! du bist děni To - de nah! mein Fluch wird mit dir
d&
?S3
atm
*L-
F
rw
*ŘT H
ÍEE^
Allegro moderato.
tot
.TP?
re
e
gg
«?«•
wig sein !
bud!
i
Ú
Allegro moderato^
»H<
!
I» Vť ?
^ ^~^r^
,JI, ^i«-»v l
n
£
p *ß r ;
Ty musíš kle-snout! zi - du tos
Ent- flie- hen sulM du nicht dem Schick
fo ve ti,
sals-schla - ge,
i ste -bou kfe - sne na - rod Mau - - rit cely!
ge-ziihlt sind auch des Mau - reu - stam - - mes Ta - ge !
O soud-ce krti - tu Bo - že
0 Gott der Gna - de! hö - re
p-ßmf
n ; rT^~
:
ig,
^M
ihm
pH» JTFjfp
i S~T1 1
m
Ě
i^
r*
74
~Ti - 'du mé- ho/ proč klet- bou /ti- hášbi-dné sy - ny své?
uii'i - neStim-me! «a- rum ver-schumchteii dMl dein treu - er Sühn?
O za-tres srd-éem své- ta
Er-zit-tern uiKch die Welt in
ěé t;l: \é ^^i
^r?
p^
Tili iif \m
m
? jz i j
^
^
PPFf
JT1 7 r^
f=
T^t
^ r p • «P r J
g «p r i i v?
ä*
Ěfe
Pí
« ■
^
P
-/>_>
dem Hohn ! O Golt der Gua - de
vra - íe-dné-ho, jenž po nás šla - pe, na nás pe -
frev - lem Grimme, die uns ver-flu-eheiid preis girbt je
Bo - že li - du mé -ho/ proč klet- bou si/'- has bi sy '- ny sve.'
hü - re mei - ne Stim - ine ! wa - rum veF-schmaeh-ten soll dein treu - er Sohn ?
J» j, j, měno moto
proč klet - ňou stí- hás bi - dné sy - ny své? ó sou-dce krá-lu! Bo
Wh - rum' ver-schmaeh-teu soll dein treu - er Sunu? o Gott ilty." Gua - de! hü
ze
re
&
?W
YT
po
CO
po -
üS
r
CO
mftt
ri
\'ar0T
PT t P
dan
I
do
=Ö
r Y
li - du me ho,
inei - ne Stiiu - ine!
proč klet - bou stí- hás bi - dné sy - ny své?
WH - rum versehmnchteii soll dein treu - er Sohn?
75
Temp« I
a j P > J» n n p, p I Ti- Hp f J I ^ }[ kp f,p p p P
ť/ .*«- Mm érd-ěem své- ta vra - - Se-d/ié -/to,
Tempo 1. Er- zit - ttmi mach' die Welt in frev - lem Grim - mé*
jenž po nás s/a - pe, na nás
die uns ver - flu - eheiid preis Riebt
pe - - AYo sfte,
je - dem Hohn !
ó za-třes srd - cem své - ta vra - ze -eine - - ňo,
er- zit - lern much' die Welt in frev - lem Grim - - me,
dl ťíi t^J»j
J=J
m
^
■*■*■*
m
^m
fk
rPif r.
i
jenž po nás s/a - pe, na nás pe - - k/o štve!
die uns ver - flu -ehend preis jfiebt je - - dem Hutíu !
6' <* *?
m
m
£
rfe^
^^
M
í
?m
y
WhfVjjffP
P^^
0 / - s/a
0 I - SIM
Andante.
li
dem
ro - de mu - ce - dni
Jam - iner imr ge - bo
kli/ Bith,
ren ! Gutf
za ne/z
den du
i, i i
U.U. UUU) «KU UU
>ď
v-
m
7«
ď=-
m
mi
řr - jns,
aň - rufst,
^m
Ě
te - be o - pu
hört die Štim -nie
3r
stí/.'.
nicht!
v ■
Biifi,
Goti ,
PMč
¥
za nejz tr - piš, te - be
den du kii - rufst, hört die
o
Stirn
- pu - stí f.
- lue nicht !
on ne - o - ňiu - mi rit - ku
Dir hat der Mensch-heit R;t - che
*=í
^
r:
£
a
decresc.
l
000000
L4 4 Xjk
¥
W1
Ío.
%a
Ö
cresc. e ritard- mo/to
rr^
ne - zba
dni -
schwn -
ku\
on ne - zba - vi
du sollst nicht schau
jich zní cu - ji - cír/i sil!
en dei - nes Glii - rfces Licht ! .
'id k/e-s/i/ za - po-mi-ná, tór sva-tý ttom-fo sr-dei ne - s/ia-sí- ná,
Wenn auch ver- bhi-tend wir von Gott ver-las-sen, doch nie wird uiei -nes Her-zeus Gluth er-blas-seu!
Tempo I.
5^?ť
r
$$ttt
a
h
ř ' r r i ■
m
ti
f A A A ^—— JIT
má r>t-ka str-hne vil - ně re - té - zy a I-sra él nad ka-ty zvi
Eut-ris - sen wird mein Volk der Mör-der-haud, und [-sra-el vei-lieh'n des Sie -
té- zi, má
- ges Pfmid,eiif -
ru - ka str hne rif - -ne ré - té - zy a / - sra - el nad ka - ty zví - té -
lis - sen wirrt wem Volk der Mor - der-haiid, »lid I sni - el ver - lietin des Sie - jjes
A A
í
fe?
í
E^3E
W*
■
sempře f
31 Qí
r i r i
á
/o
«» — <i
a
^
A ^ poco n -
A A A
«ř *
te -
nu
do
^-^H
ZI ,
Pfilllll,
a
und
/ - sra
I - Slil
A A
et nad ka - ty zei
el ver - lieh'il des Sie
te
P'S
-m^i^mM
^jMy
^
Tromb.
■*r- f ; f
É
£-í
poco
A A
»
^
A
O
o-
Pfaud !
fel
£**fe£
i^*
Opími spadne. ,
Der Vorhang- fallt
aA A
*^
i<£-«fe
»ŽttK
Ä=
,A
te
^
fWz
jy~ 'a tempo
ggf:
mmm
5a
f
fefe-^g
> *
í
"TiíTl Iflflt
%a.
<&a.
¥
'&>.
a
1*2
*&*.
TT
28
Jednání druhé.
Výstup první .
Král Ferdinand ; Juan a španělští rytíři.
Allegro ron fuoeo
Zweiter Akt .
Erste Seen«'.
König Ferdinand; Juan und spanische Ritter.
Piano
1
m
5
-Ě-P-Ř-
m
a
S5
sempře f
m
^
*=4=*
J-
rrnrnri
f ' p ' - J
A • :
^
*=H^f
3F=
řf^f
ff
L
J r A
iS>-
3=
^
^
»
^^
P
^m
rrnm
*=t
W#
5
*==*
(Opniia se zdvihne.) (Královský stau v spuii .táboře.) FerdinatUt,Juan a rytíři šedi kolem stnlu,tindujire .
(Der Vorbang wird aufgezogen .) ( Dat. Konigszelt im spanischen Lag-er.) Ferdinand, Juan und Ritter sitzen heim fröhlichen Mahle.
iNf tíiiif mmmmmm
Wm
Poznenáhla vstanou a vstoupí ku předu.
I.antsanj erheben sie »ich und treten vor.
79
^
TEN. I.
^=^
i if Ji i irj
»/■ /y/V/V. /V* ^-^ - »y W - so - ko zve - dej- me!
beii wir nun die Pu - ka - le!
TEN. II.
«*
^f f J I f J J ^^
m
BASS I.
0r~»
T ß *
v pr r
Chor der Ritter. ffPo-ká-ry vy -so -ho zre - dej-me!
•'*' Ei-he-be» wir nun die Pu - ka - le!
BASS II.
m
r p r r i ' r r r
0 »
/J/ - hó - ry vy-so-ko
h
zve-
Er - he -ben wir nun die Po-
m * J r 'r i r r r J i r r
a rag -kos bo -ha -týrskon znej-mef
Bei uns'- rem rit-ter- li -eben Mah - le!
\h i J
£^é
m
ÉĚ
*<u r r r i r r f r ^^
«^
a roz-koš bo - ha - týrskou znej-mei
Bei uns'- rem rit-ter- li -rhen Mah-le!
iLf. P P 9
Í5É
Ěpí
í=£
dej
ka
Wi-V
i? /wz- Xv« znej-me,
Bei un>'- rem Mah - le,
a roz - koš bo-ha-týrskou
bei uns.'- rem rit-ter -Ji -eheu
m
m ititniFy
-«-
~CÍ~
» p
7
■
#— É-
ß 0 F F
$
ffi^w^
HO
a
fc*g
■ »
r r^rr r r nrpr r i r g
g H-_g
pzdyvtnysti boj, a na rterh měj - tne tok o-hni-rý, tok rit-měnný, tok o -hni- rý, tok
Der Freude Lust im Aut-litz strah - le; es f Messt so rein der feur'- £eWein, es flieot so rein rtef
A
fr< r r»J|r f r r|l;J r'rir f rr|llP- f^ttTT3?
e
.):>„ i tf r f ,:. m »r i^r r * r i«r r »r r |T_i?r T\f r r r
a
rždy r mysli boj, a na rtech měj - me tok o -hni-rý, tok ru-ménný, tok o -hni -vy, tok
Per Freude Lust iui Airt-litz »trab - le; es fliesst su lein der feur'- ffeWeiu,es fliesst su rein der
-•% f j j j i Jur ritr i r r*r i p '"Mr iF'I]3í; n r r r^
i
znej - me! v mysli boj,
Mah - le! Freude Lust
A
É
£ÉÉf*
iP
Ä
gs
dM
éÉÉÉ
gii
li
v
5#
a
5Í^
ďBBEÍ*
^M
>^^~T
j j 4 4
i
3^E?
^ř
é£fc
s
Pf rir^r-fe
feur'
; r
- ww/ - ity,
- Ke. Wein!
r f i^
Po-há-ry ry-so-ko zre-dej-me!
Er-be-ben wir nun die Po-ka-le!
ü
Ü
»mé
m m
="
ß m
^s
=•=*=
t.
-A 1 U
feur'- - ge Wein!
Po-hit - ry ry - so -ko z re- dej- me!
Er-he-beii wir uuu die Po- ka-le!
Hl
i
É
II
_• «_
• i f
a roz-koš bo-ha-týrskou znejme!
Bei uiis'ri'iii rlt-tiT - li - rhi'ii Mah-le!
r r #r ' r r v^^
m
P^m
a roz-kos bo-ha-týrskou znejme!
Bei uus'rem rit-ter- li-chen Mah-le!
•>■■%[ j J>p p p i"T r- \t r r r ir r i r i%
ř'ppr p1
yí« - yy vy-so-ko zre-dej
he - ben wir nun die Po- Ka
tf roz-koš znejme, a
Bei uns -rum Mah-le, bei
rozkoš bo-ha-fýr - skon
untrem ritfep- li - chci
\ v^pr j i r r yhri J%~- iv^
A
1»-
S
i
jenvzMt-ru my -sie a do se - ie!
Zum Kam - pfu lasst uns mu-thig schreiten!
neznám za- nrí-?ná:„vzkit-rrt me - ée."
Be-vur er -tüiit der Ruf zum Strei-tcn,
r> f
m
u
áu
•
\
5
^č^č
É
n r p r r
* p •
rif^r- h-^r ri^rr r-E
jenrzhn-rx my sie a do se - re!
ZaiuKtiiD-pfe lasstuiis mu-thig schreiten!
neznám za- hri-mň:„rzhu-ru me - ée!"
Be-vur er- tum der Ruf zum Strei-teii,
'W l;JJ|l;JJipi
s=^
Mé
p r r i r r
ÖE
I
znej
Mali
/nejen rzhíi-rn a do se - ve!
Ie, zum Kam-pfe lasst uns schreiten!
^S
ɧf
ÉH
M
A
Ä
?ř
i
B
FF?fí
P^
§
4
«u i
sempře f A
^^
rpf >r ipJ^FP^F
der Wein
sempře \f a
- ru po-hár zpě -ně - ný!
soli uns'-iv La-bungsein!
J |MJ>J>
derWrin
ru po-hár zpě- ně - ný! jen
sol) uns'-re Labung t-rhi! Zum
J>yp r r
^E
^
^
sempře f ^
m
w^
# *
£££?
S
tos tahů -
derWein
sempře f A
/?/ po-hár zpě- ně- ný!
suli uns-re La-bungseiii!
foz rzhú - - ru po-hár zpě-ně-ný! jen
derWein suli uns'-re Labung sein! Zum
^
j'P«f. p r r
pf r 'pppfp
ÉÉ!
A ,\ A A
ÜÜ
í
s
/'^w. - /v/ my - sie a do se- ěe!
Kam- - pfe lasst uns mu - thig schreiten!
A. A A A A
%
■ f _-
a
jp
, A A A lA
fr ř r Y i*
#- -#■
Kam -
Nflf
- 77/ my - sie a do se- ve!
- pfe lasst uns mu - thig schreiten!
I
A ß \>ß
ß — P-
^m
^m
Jen rzhu - ru do se-ěe!
Nur mu - thig auf zuniKampf!
i
^ft-*"** Í*wí
M3
É
jen rzhu
■.''nu Kam
$
ru, jen
pťe, zum
3
CW -
- seen .
m
ť-jr-ltr-*
/2 # tf
Ě
-do
# •-
y>« rzhii - rit,
inu - thiK zum
a»ÍK - ra, jen rzAů
Kam- pfe,zum Kam
ru, Jen
pfe, zum
h * j r r i P P r - i * ^
tfr i tir; e
r r r i
yl?/< řs/í// - r« </w se-ěe!
nur mu - thitr auf zum Kampf!
_/-
S
/
=0=
J£
FJiJ ' J 1J, J lj Jjl U"|IJ
~* ~~, '■ — i — ', "^
pasu! Prgfá strast, jenž ja . ko stín se
gesťuhin! Dor Trau . er Qual suli uns nicht
rzhu - ru a Aza
Kampf unii zum Sie -
pzAit - ru n km
Kampf und zum Sie
J.
va-su! Pryč strast, jenž ja . ko st/n se
- gesruhin! Der Trau - er Qual soll uns nicht
3
g^4
JJL
P^
É
^B J J J ^
*#** qp
ÍS
ttö
J J J J
TMT^
rmr?
rr^r
I
//
d>
i
¥Ff¥
t
jt4\nS
^£=p I4^i^
t
am
im
*
S4
rle - ce,
l.i - ten,
r r iJ.~pj * i* r r r |Jrr" * ' ^ rP^
jen rzhu-ru my - sie,
mri-thíg zum Kam - pfü
jrnrzhu-ru my - sie, rzhu - ru jen do
iuu-tliig zum Kam- pfe' uiu - thf jtr auf zum
*f=r .1 u r r rlJ~fJ * " r r riJ;~pJ ' i J r'fl,r
a
i
fr nf> i m fr rif pr * i=f=HHf
?/<? - ce,
lei - telí,
jen rzhu-ru my - sie,
mu-thii; zum Kam - pfe!
m
i
jen rzhu-ru my - sie,
jiiu-thi£ zum Kam- pfe!
M.
rzhu-ru jen do
mu - thiuauf zum
fr nOr > h ■ r r i r" 'Pr * |g=m
í
MU >i
ř
^ua I
se
Kam
pfe!
jen
auf
m
do se-
v .um Kam -
pfe!
/>/y<" si rast, jen z
Der Trau - er
/vy
M-y^
P^Ě
É
^ r |f r;
^
p^ě
Der Trati -
yii.ii
to
sul
* fr
85
ft J ~r r
ž^w
-JHJ i ii
lirhl lei
ce;
ten ;
r r ij- 7
,/íw vzhu-TU my - sie!
um — I h i tc zum Kam - pfr!
* Uß
P^
jen vzhii-nt my - sie!
niu-thij; zum Kam - picí
m
i r r r 'J'~rJ * " r r'r 'r^ff5^
^^
ä
fe^^
éž
if rfirfrr
g^
Still
uns _
nicht lei
'■'■i
trii;
_/!?« tzhii-ru my . sie!
mu - 1 hití zum Kain - pfc!
jenvzAů-ru my - sie!
lliu-thig zum Kam - pfc!
Bg
r f if f i< f r r iQf * ii f rtirfrfe*
-wr^7]j^
l^ii i ypf|Ťi
-# — #
í
^%~< rp
Bc- vor
A
?
za - hh' - mir. vzhu -ru me - ce! rzhn - - ru po-hár!
er - tönt der Ruf zum Stťci- ten! hoch der I'o-kal!
*;f.
J |J JrJTTl
íž
•*»» i y-y
m
1» »
ÉĚ
leÜ
I
| i vfa
Bc_ vor
A
zu - Ah' - má: czfw - ru me - ce! rzntt -
er- tönt der Ruf zum Strei-tenJ hoch
H — H8-
j j J »cjr
ru po-hár!
der Po_ kal!
^W
»B
ĚĚipig
rzhu - ru po-hár!
hoch der Po-kal!
vzhu - rit po- hár
hoch der Po kal!
jen rzhu-ru, rzhu - ru po - har
der Wein,der Wein soll uns'- re
<flN Jrplf
^^
-O-
r r »r r ir při
a
jgi
r r ,-P]f t prr r r |f pí
rzhu - rn po-hár!
hoch der Po-kal!
rzhů - m po. hár
hoch der Po kal!
jen rzhu-rx, rzhu . rit po - hór
der Wein, der Wein soll uns' - re
'"Pii f p vaif ■ if r ^lO'ifr r r r ir pr p
»
i.»«.»»
j * ' v|
Ö
íO
Žll»8
BS
^
m
šm
w^
M. Jt
P
t
jdJOUjjrVi J ' "L
»
*
*Ȥ
1*
ĚÉÉ
Piu moro
A
šl
Ět
^
A A A A
A A
i •
g
Lh.
- #ť - ný; jen rzhu - ru!
-hmiti seiii.ZuiiiKain - pfe!
A
jen rzhu - r«/
zum Kam - pfe!
A
jenrzhit - rit po - hór
der Wein soll uns' - re
A A A A
3BE
zpe -ne -
La-buiiií
A A
m
t- j h«p
*. « g>
5S»
É
^
^
K
i
A
a=e
A LA LA
A A
£
r^f
zpe-
La-
ggj
- «<?- - ný; jenrzhit - ru! jenrzhit - rit!
-buiiff sein.ZuuiKam - pfe! zum Kam - pfe!
A A
jen rzhu - ru po - hár zpá-jiě -
der Wein soll uns»' - re La-bunic
_A A A A A A
w=^m
r i g
fijpf r nTpr r |r p
B<
Piu moro
P
£
i
&
ř^Pe
^^
M
ßßm
ĚÉě-
5
1S
rfllffin
#
#
W
á
•— F
rrw
gfS
m
S
ffi
<&a.
*
87
g^TTT
sc
I
r i v p f p ^
A A .A
-É &#-
ný; a rzhurii me -
seiu. Hiiiiah zum Kain.
fr 1 JJ J ^
-oř/ jénvzňu - ra/ jenrzhii - ru! jenrzhit - ru pohár zpe - ně -
- pfr! zuiuKtuu - píV! zum Kmih- pře! derWeiu soli mis'- r» Líi _ buiij,
A r-, * r— . * A UA A tfA
í
pf JIT-pr ^
!** r; plf
.,- f. r r i v'p r =fs^
ři^te
A A A
-É ß-
é
ný,- a rzhuru tne- -ce! jenvzhh - ru! jenrzhíi - /•//.' jenrzhu - ru pohár zpě - ně
sein. HuiTHh zum Kam- -pfe! zum Kam - pfe! zuinKam- pfť! dt'i'Wein soll uns'- re La - bunft
_A A
A A
ÚhV r |T — rjirr-
"y;
h
m
jen rzhu -
Hur - rah
A A
ru do se-/je!
zum Kämpft:
Ě
P f -
S
Ě
i
ĚE
W
- A
Hur - rah _
A A
Í^Eř
ru do se- re!
— zum Kämpft;!
1
Mez, ť dohrán povstane řěi Ferd.a Juan a postaví se v stírá1 rytiht .
Wahrend rte- Vu-h^pfelo erhebt hírhaurh Ferdinand und Juan, beide treten In die Witte der Ritter.
t
88
Ferdinand.
Piano.
Maestoso
É»
Maestoso.
M
0
g%^jffi
^
^
^3
i
F
papö
^P
r
^;y-wf
3^3
P?
> , BBIIE
^^TTTf p p p i r r ■ p ? P i ^' ? p ? p fri
»/•« - ře - té a ver - ni bo - jo - oni - ei! nez ry - ta - si - (e me - ce kn - řez .
pra - re - ie a rer- ni vi/ - jo - on
Freuii-de ihr und treu-e Kampf- $*■ - uos-st-u!
he das Schwert zum Kam - pf'e. wird g>-
s^
(
m r< *nf f Mg
áé=Ě
.v/Vv'. Gia-na^da fat^de na - se
zückt, 6ra- na-da wird er - o - bert
A
i-: r ' r gi p r ^
lstí a zra don Spo - Jen - ce
durch List und durch Ver - rath un-se-rrs Ver-
»fr P71 r -~
na- še- ho!
biiu-dc-tcn!
Uj/tifi. Ja-ké-ho zi - ska-la si spo- Jen - ce bpa - nil-ská ko-ra-na vGra-
fíytivi
Die Ritter. Welchen Ver- hüll
ce Spa - tief- ská ku - rn- na r Gra
de-ten hat Gott er - weckt der Hm - ue Spa- ni-eiis in Gra-
mß
Ä
m
^r=
^
^
Ja- ké - ho zi - ska - la si spo-jen-ee Spa-nel-aka ko-ru-na
Welchen Ver-büii- de -ten hat Gott erweckt der Kro-tie Spa- ni - ens in Gra-
=^=
*9
Si
FE HI).
'+*-
/ím* rífť to, co se ťi- ni mit '/*■// - kam-brv ti, a
<-
l
$
Muž, jenž tse i o, co še ci- ni mitr .■// - kam-bry ri, a
Kin -Mann, dem nichts, was in der Al-ham-bra gti- St-hieht, eut-geht, und
m
Si
na- da?
g) J
*
*
a tempo
*#//, jenžto Maurským kra - tem ny - ni mo - ci kou - ze/ o - tfá
J-
y ,/ r '. ' , ' =
enzio Maurským kra - lem ny - ni
mit des Zau-bcrs Kraft den Mau- mi
a tempo
z na,
drr
mo - ci kou i zkf o - rlá .
kii - nitr hält in sei-ner Macht.
da.
*
^ar^M^^?- p i T «r p
giNg
P" ^P
/ísví s<? zra-dou p/'e - ta - je - mnou Maa-rňm a jirh Ära ■
cier sich ins - j;e- hciui am Ko - uig und den Mau-rcn rä
li msti, jich
chci) will; sic
pád U - mhu -lá se mnou, a nám
zu vcí- nich- ten wünscht er wie wi
jis-ti ri-
und ver - hcisst
tez
UM»
»o
Mono moto.« , , k i
5^S
mm
stií. Krá-le sMa-.zou on r o zde o - ji,
Si«'fí- Mit dem Kií-uijíwird er Mu -«a ent - zwefn,
Měno moto.
Mu - zu kiirdé po-dro
Mu - sa dem Vrr-diT-brii
J W-\ ji j 5
4:
PP
i
^
i
^=s^
síp;
V IJ3 'i
LMM j
r r p p r- m t =
fe^f
2c
Ě
ř
s
weih'il
ryšfťe Mauři/ ku od-6o - ji, roj -
dni'1'bdi'n Aufruhr wird der Maunti Macht
- sko rud - ce po - zba
K'estürzt, fíe-lahrat zum Fall «e
i
1
»
33IÜ
£
ĚSB;
i
í^5*
swŠnSHFFÍŤŘršř
i*
\'h i Fc^č^i: <?j i
■•/-♦■•/
-
a „j
; ?;#*/,'•
jrAN.
É
X
Ě^Ě
Seö
?
*
Krá-le
Mit dum
FERI).
sJfu- zrní on rozdru - jí,
Kii - uifí Mu - sa. eii( - zwei'u,
X
i
Jí/ - zu k/i - rdě po - dro
Mu - sa dem Vit - der - biu
r f PpPTlP'ßr i
# »-
feE^E
ri.
bracht
Krá - /c sMu-zouon rozdro-ji,
Mit drní Kiiuifí wird er ihn entzwei»,
i//// - *w kiir - dé
Mu - sa dem Ver
91
(Jl AN.
J j. 3IJ i
rád - re po - zba ti.
liiliml zum Kall ge - bracht.
FERD..
*=
^jW^r^
1
Ť.
m
roj -ská rud- ee po - zia - ti.
lahm -gelegt zumKall ge - bracht.
UJL
H i \t «hJfei
r ť ip p ř:^
t f í • . t ' mm
jeitz co pra - ry
der bekannt ais
T"
//
der
Rytihi.
Dir Ritter.
Wird
*/«7 - ///y J/w
treu - ť Mi)
sa sehe
sne,
den.
W^t
H^^-\
m
ß — — ^
r s \f t
»/
r ffff r fcft jSjg
fe
ř ♦
£
r-ťř=
^
! rrr — T . ■
J/uu - rum rzejdou rknVe dě - - sné,
Jam- nur bleibt der Mauren An- -fhe.il,
-4+ 0-
==¥-
S
tíff-se bn-de ri - iez.
unser wird das Sie - ges
gig^
Mau - rum vzejdou chrile de - - sně,
Jam- mer bleibt der Mauren An - -theil,
* P P : N
na.se ri . (ez.
Uli - ser Sie - «es-
'fit *
'r
rek se skr/',
Sie - geS-held>
m
Š
^
m̱*m
0-9-
iá
TJ^Í
<£%
éSBžíěi
m
7, hp Wr
-Ti i
fc=
^1§
/
«Äö.
tř
3a.
;Eř
9*
Piu AINjjrro
sfri.
IVld
Na - be
1
*
^
» j
sfri.
IVld.
*^ Maii^ruin rzejdou chvíle dě - - sne, na-se bu-de /■/' fez . sfri.
Jam - mer bleibt der Mauren Au - tbeil, un-ser wird das Sie - ge» - leid
Na -se
Uli - ser
Pili Allegro.
:ri i í iM'oV
f^g
un-ser wird das Sie - j;es - ťeld.
mm
ů
JL
ys
V=T~f
na - se
nu - g«r
m
m
slá - ra.
Kulim,
Ě
0 0
na - se slá . ra,
uii - s.t Kuhm,
ra, na - se Gra - na-
uii - ser wiid Gra - na-
lili.
da!
da!
na - se slá - ra,
un - ü«r Kulili),
1^
i=#
ÉÉ
£-
^f~ri
~F
#— — ßßßß -0
W
3 A
B
?r
r
'•"^ HĚPF E£.řč
i
. • • hen mnrinřfj.
P
!
«
Sf2^
Mv ni area (o.
^nrl
-»-
^^=
3
■n i r
«« - av /?/y/ - na .
un - >tr Gra - na -
A
- da!
- da:
Í^P^E
• #
1
i
#^
»<Z _ aV ťr/W - //tf -
un - str Gra - na
A
4£
da!
^m
T=J
0 0
na - se Gin
un - »ii Gra
w 1 1
na -
na -
A
- da!
- da!
fe^ES
-O-
ů
;>i
3 b
iii
*í
EE ^Zn
pfe
g-rf
í
B:
A
hrpHr
*H» 1»
3ř
ř^f^
^§
IP
s
I'-»- *■ v V
Se
i?*?
Fystup druhy.
Ferdinand, Jimn,ryfíh';. Torguemada.
Sostcnuto.
EXEZ
Torqueuiada.
Zweite Scene.
Ferdinand, Juan, Ritter; Toru.uemada .
Piano.
^
U=Ě
Sostenuto.
A »osle
^r - ^^Vf^
.ü
TiíT
WX^Í!
^ß
3 3 2
Ü
Sy - mi
Mein
5?S
rf 1 í
^PitpriP í|řT77Y pg
í»_ /■/'- cil j/z při
Ť=¥&
již při - chá - zí spojenec truj z li - du prok- le- tě-ko J - srn- el ■
treu-er Slilin! unii er- sehei-iiet dein Ver - biin-de-ter aus di-m Stam-me I - Kra- eis des ver-
73?
^
ti
FERDISAN
p- A é) ú é) |
i
m
*E
iE
a tempo
EÉ¥
j >! 8
É
7V je- ho dre-rn,
Shí-iu' Toeh-ter,
Ü
B=
±
z éř - ro - ,/<?/# íí7 - stře- na .
ver-deckt im Au - ffe-sieht.
sŘé- ho,
riuchten,
a tempo
s nim dir
niit ihm
ka při - sta
ein Mäd-ehrii
Již ro za - sta - rit za prav - di - rošt sryeh s/i - ha
die als Bür-Ke er ge - bracht zum Pfand der Wahr- heit
při - rá - di.
sei - nes Wor- tes.
A echt
Kr
ů
( ku králi.)
JIAN. (z,,niKiiiii(r.)
V-
95
,S
-p-p r p J| r^
s et p r1 -
Ziinm uf - cp Aiyí - li tro - jp
Wohl keim' 1. 1, \a-ter dei - ne
re - Jdou'.
( k rytířům.)
tie-t« eill! TORgiEMADA. (zudenRiltern.)
m
d:
2
p
fy od - - - sfup
Und ihr ent - fer
lir»
(p! (fiffifi odcháxeji, zu nimi tři Tvrijtlťmada . )
, , (I)ieRillere]ill.-iuen*lch,njllihiienaufhT<jruiie-
Uen! . . '
niada.)
za-my-s/v; np-dp-si zra- da tré - ha siě-do-mi,
zá-my- s/y
Ab-sieh-teli;
np-dp-si zra- da tré - ho srp- da- mi'.9
tir-zit-tert nicht dein Herz vor die- sem Rat h?
m
FERJI
n p p »* -p
ilN
yte, děf-ský smid-rr
Nwill, ein _ fäll - »i _ j-'ijri
-Ol
^^
s
&
p
|^
-w^
BHf
(Ftrrf. uili hati r hařťu . :« «ab /;/«« z/i/ian/>r>i. )
(Zürnend entfern» sieh Ferdinand; beschämt folgt ihm Juan nach.;
96
Postup třeii.
AiiiKimei^Lfj/u.
Almamen přícádf L>j/u zastřenou xácnjeui u kuřce p/áčfci.
Alraameu führt Lejla,die lief verschleiert ist und weüieud schluchzt.
Lento.
Dritte Scene,
Almameiij Lejbi.
Uiiiameii
Piano
o - bét přijme (en- (o eilt!
die - >e Thatvou mir iíe - bracht!-
a
T^JtCJ
Sffli
Zdezústa-cřm tě
Hifrniuř» iihdiih v«t
TI r-==„
m
^
4-3-4 J i
-o-
5E
'As.
fžhhr-frf
i r pprPif
a
las -sin, ach,mein Kind!
Zde o -pustím fé dce
Hier wirst du nun ver-wei
ro,
lni,
«y<íí> - hem
W - hc
JfflfRrcrffi
I El I A (oilMt stou ttái:)
(Lfjla entschleiert ihr Gesicht.-
97
=É
^
m 0
W
£^N>
"-
f—tii
r ^ r m Tt
f^
^feX- koř - ké Jest mi ro - zlou - ée - id óez teé ho od - pu - sté -
B>- v"> uodh wirst du ver - las - sen mich, um dei - uen Sn-ireii fleh' ich
m
zsn
bud!
Wnhj!
A-
£=m?
r^
/
=i
TT
T5
*Fm
_u_
É
Adagio pesante.
cuii i espjress.
ß
J///^ trestej nej-Řídněj - šť dé-ru, jen ach! mne ne- i
M
íP^
#?'/ Jfft« trestej nej-bidiuj - ši dé - ni, jen ach! mne ne- o -pouštěj tkné-vu! jsem
dich! 0 stra-1'c mich nach dii-mii Wíl-leu; dmh ach! die Rache las* nicht füh-len! Ich
Adagio pesante
Ä
ž-Tr- ^ r 7 p i p p p P r "^+^
«fftýíte
^
Ěg ^ *
£=«
dt - té tvé a <i - zi jest mi srét; ó že
bin dein Kind, und f remt ist mir dit;W-Itj " >-<
I
hnej ' mi scé trž - sky ve -
i,"ne mich mein ein - zii," Schutz
te - 6ou, ó
und Hort, i>
ze
hmj ' mitridt/t 'klenut před te-6ou snad rzr
i,'ue mii h mit sii-sseiD Va - - ferwurt im L«
: ti na po
belizillll letz - ten
V— <■
ito. *&a. cta.
»*
(sklím >' sť před ni ni hluěnkn^
(slebruet sich tief vor ihm nieder.)
0
ú u un pocn put
V sled!
mal! .
Hn,iui-poded? ne, ne! ne, ne!
Zinu letz-tenmal? «i nein! »nein1
ritard.
r^4 ,4 % „bj
ft=ft^
-£z.z=z.<£r.?.
r^
Já te -be ztratit di - té mé? 4c
duh Illei-lieToi liter nicht mehr seh'n* Wemi
Andant<
LP p r^ p »P i r; p/ f1 p i f ? p p p ^ P *p i<f r ž
s
zblou dť- l<i jsi, tys mi eéé - ne din -hit, a bez te - be tu ne - /ti jj/o mne
auch du ge-irrt, bist mein Trust im Le-beu, nud an - sser dich tawu mir die Welt nichts ge - ben!
f.
^izpp r p pif P r i ^lyS ^ r \r r \i
LEJLA.Í f
i
Jen naklát ko tě o-pou-štim, ti na té ky ti od - poU-štím!
zeit lieh nur scheidest du von mir; doch auf . e . wijí vw - zeih' ich dir!
*
!>
Mein
ZŽ=*
f
f
^
5E
&
^
l
/
í . iS-
ti
^
U1SZ22I
t \r rři
«/ _ _ re,
Va _ - tet!
ja - /w slast!
e - wie melu!
•ilnrd. , jl, i^f*1 ^.
U2IZ11I tmt-T rrrrrrr r UISUH
Adagio mollo.
{IťhnajejY.)
Al.yiAME\.u,lr„ei „v .,
99
5S
Ě
p p p pp r ir f Krt
* ?
ß ud pn - že
O sei jře
Adagio mol (o.
hmi
mi,
Kiiet
,/éwi ir.pét za sctij tid
die du von Gott er-wühlt
jsi po- co - lá - na/'
dein Volk zu let _ ten!
•>\ i P P f r r^
j-, ir r r r;
y_m r je?
a íó-su zlé - mu vy -rci r y^
Eut-rei-sse es dein grauaeui Ge-schicfc,
mi ncé dni
führ die Thiit
Iltl)
^
jjíit leiiřo
\h
í *p i p^^m
m
vre
mí - - lo -stí/
sei - - uer Minht!
f§ak sce-dě-li tě li - cké má - . me-ni, stě
Doch soll-test rtu verbleu - (let rt>i - _ iieiiSiuii, diesV.
s
=zs=n
put tento
i
i*
k
cre
í
t^re^ t^^rtirti; mmmm
sten
My^M
ifc
</í/ (,.
i
i
v o/
i
to
$eMe$
ě
±
E
33
ř
drá-hy bo-ží,sdrd - >íy
ho- he,heil'- jře Zirl ver
.sy/«
[as -
A
í
3E5
še - ni a zru - dítLti fen seu - tý
seiirtflietín, ent - flaiu-wudurehVer-rath Je
M
%
¥
£
*
v — tf&>
4
sren .
do
mol
#
to
sjfF^
TJU m; ELT LLf ' [^^f^r^j^^CITffi
ff=*
^
3*
^ Ü
/v" - - tur - - dun
av,
s
á
tf -
ho _
kolsrňj] loz pa-mu-tuj, haJna ridy pn-mu-taj:
vas Groll, dawi we. he (til! haldami be _ - deii-kewohl:
-,-51
Í
te
ze
WeUll
w
m
mm
iř
!-^
u
:#-
JJ\.rť
"7777^
^/
ac
í
2=*
^
CT/LLT CXTCU
I
2
1
< j t ■> i
miuiiiiu
ÍM-^ttt
Moderato.
$=^
O. (eillUoďejla naslouchá mistr nutím)
(Lrlla hoi't Ihn stumm mit Schaudei'und Entsetzen an.)
3E5
3
msty Bůh!
- . ťhii Gott'
— * A i'l iťiiipii
in;
Fýstup čtvrtý. Vierte Scene.
Ferdinand, Juan, Torqueinada, Almaraen, Lejla.
Andantino.
Ferdinand .
Piano .
*T
3Ě
\k Af/uamtnuot.\
( zu Almamen .)
v
^
Ě
*
Andantino.
Ty fit - tifs s/iň,
Du briím-i dein Kind
S
ÍE
zu mir als Pfand
SE
^
SS
sc
r:=:=i=
C.fB.
P^
=5"*
I
TO
t*
77
wm
m?:
^m
& *
^
9
^
i
#
Ě
ÍE
ÍÉÉÉ
ge^
Í
s? é - hi - jek rit - koum
ver- tmu - Bild inei - nei*
kr« - top -skytn i
Kö - iiiffs-baud!
tmm
\
tmi cy-stor ny - ni zprÚBu
dorn su-gti nun, »iis du říe
m
%
n
±A=i
f
■J
o - sud tím - nud
tut - da den Kampf
skýtu."
be- stehVí
f r M L_LÜJlEll
P
í^^^c^e
.O
ALMAMEN.
^=^
^
f f Mir r ■ l^ ^
* F>
Í
feÖ
Dik
Dir
^« - /i// // - t/u mé - Au!
Dank! Gott mei - ne-. Vol - kes!
^F2 /
i
J/w - /*? - cé, již
\ Das Mau - reu - volí;, da>
1
ö
I
3ÍĚ
^^gH
m
j
:3z
^
3E
1
Wt"1^7^.
Í
r
/»aco put
■>: P í> P P ff^$
±é
!<»:{
craz-di - li n&Masfaiý J '- srn - et, jdou zkri - ze esfříc a ré-c/té zhou - - - óé
blut-diir-stlg hat I - sni - el ver - ťulpt, i ti sei - nein Wahn i-t dem Ver - der - bell se-
P
ú
fd>.
£
Sfc J^-lJ fla^
% -i
^
*^
r
tep
* ě ž ,aj i r
«#— #
*
U/T
pf r,j>P Mr f r^ri^-ry J
AVY'i /<ť^ J/tf - - «? /<? - di-/iý je sptt-sif měl a Mu -za ezalú - i i i/z
weihtj denn Mu - - s;i der 'Ein-zi-ife huuu-te es ret - ten, duch «v - fes - seit sehninchfrt
A A £ ^. — A A
/v<t/ - /"ť /v//' - sko sie - jyé 6u - de zu - lit,
Fiih - irrs In-, wird je de Sehriui - ke řnl ^ len,
XYčV proil - tffe/A
des J.1111 - uiers
104
FERDINAND.
5E
JL
ÉÉ
105
m
m
i f |T p p f^fEĚ
ř=
Na-dě-jná vě-itňa tvá je pro-ročká, leč o -dme -na těžbu- de
Die Nachricht die du gebracht hat duh geehrt, doch mich dein Luhn er sei des
.Oboe
^
i
ffilf
^
WĚ
i
im
j"' - p"!
1
Í
s
m
J
%a.
OT .. -j.. I urr ivuiiiij uimiui TOD
/... ' / /. : i*.' _,. /.'... /. .f i\ T
{Král ni jme n šije své zláti/ řetěz it fmrtu rii jij .■/tma/urnu.)
fDer Künisf nimmt von seinem Halse die ffcildene Kette unrt leicht sie Almamen^.
_ [jj. m - sven - _ do
kr/t - locská.iVez pro -xn- tím nech-at té o - dmé-ni mých di-ku to -to stu - óé
Kü - niiís wert. Aus mei- Her Haml nimm dies in - dess als Lohn den iln lerdicnt uin Blei - neu
zna -ine-n\.
{ Jimamen nim mršti o zun.)
Kü - uiiísthroll. (Almamen v.irft dir Kette zürnend «fs;.i
P
ALMAMEN.
'f iffyhp M^' yrffř
tšZ ~^<
Pryč s-cilnym zťt - tem! hu fy cis, čím slu-žby mo - je
Weh! i>t dies* mein Lohn!' 0 be - denk! was du verspracht für
9EEg
dun
d<>
Moderato. .
m
A A A
g^Ě
m — •-
i
0 m
tet
rimdufo
od-thé-nis! Ze ti -du mé - mu stej-nýrh práv
ein Oe-sehenk: Dassmit den Chri-sten giei-ehes Recht
s \ ^-Ar^ Moderato. a a
i HÍB-f
im
Ě
M
skře-sfa- ny mu - sis
wirst uiei-ueiu Vol - be
a A A
Se
m
t
úfe« _ <?V
flaUž
P
Trpt
Troi
rth
rp
PfflmJ i».
fípé
p
1*"
A
-o-
n
PS
"F
3E
A
^5-
-O-
íoe
ftt^t
i* — &-
*ř-i ¥tf i«r> «
1
Ar
«-
0 itf /J? //ví /m> - ský tvítj háv
dass (Iri-itťS Thro-nes M;i -je - stát
I
m
do o - chrň - ny má brá - li,
uns zu Menschen wird er - he - bell;
n-
A A
H
&
?pP
^
^
ft
v v
A A
m
rV^
A
lag
-O-
TT
-ö-
3T
1» ß ß
■ nrr r
«t— el
Ě
^
Clar
že u-štvn - ny
dass nun mein Volk,
ži-duv-ský lid
frü - hei- ver - höhnt,
pod že-zlem tcýin chce na - lézt' klid, že
mit Frei-heit, Macht vun dir wird ge - krönt; dass
m
3E
-e-
~rr
4fc
f*F
L'ul\
^
^T
TT
^T
*E-frf
-Ö-
351
h«-
3E
-«-
^W-
tn:
-w-
3E
-Ö-
Fagt. ' JpX"
*p° j©.- <é/ £, n \ po -a ř'0 íw - *Yw< - - ^
^^
« |V
ť°yj {? $
m
nu - le - zd chce mir n čest', a k vy - si clo - vé-kn
Is - in el frei von Ge - fahr, der Menschheit Hei - lijíthuui
A
se vznésti
be - wahr!
C.řB.
W=^
III
iFyňal i šatu liftinu, jii králi předkládá.)
(Ev nimmt eine Schrift heraus und hält sie dem Könie vor. )
^
m
ii" PHHü
Ě
P
te
ß» žň-dám, co jsi s/l - bil vis,
Was du versprachst, ist dir be - kanut!
zde kr á - 11 viz a
Gieb dei - ne Schrift mir zum
2
/Yn, po-de-psat!
Ha mei- ne Schrift1.
což slo - vo mé
giebt die Ge - währ
ne - sta - et?
nicht mein Wurt? <
ö
I« -
¥
po-de -piš!
lTn - ter - pfaud!
Allegro.
^
er
BÍ
x
ggf
Spes!
Hierl
J I 1
i
3:
:s:
*fc3 %>;
«**
ä
ä
/C\ Měno moto.
107
ŠĚ
Ni-ko-fir!
Neil»! JVjmii! jj
*>' * i *^
J-^J»
ÜÜ!
l>« , i>
%
Ö
vT-í/i #<? //<« - me nie vi - ce pn - ne
Nun ver - geb - lieh hat uiein mii - des
n\ Mono moto.
P'T. P P ^
le-dnu ' ' - in!
spo - lu kje- dilti -T r - hü Pojď
Haupt ge- wirkt uh - ne Elast! Komin'
dee '- rol již mi ne - jsi zim - ce - ná n Gm -na - do je Mnu - rum
theu - res Kind! du bist wie - der mein und Gra - ua - da kann des Sie - ges
H
m
TORQIEMADA.
Toruuemadaf/'«' *" *"'({■ >
[leise zum hunli?
4yi u pw , u ,
^
' Chce s Lejlou odejit.)
(Will sich mit Lfjla entfernen
Im Glau- bell treu und stark, mein
er» - ce - ttn .
si - - , eher sein.
&3
^tÚ^d
m
v
m
m
*S£
WZ
***' »J*/
^
VIL
WL~"iMwy^w*
«u — j-
ÍSĚZ
pP^ř
*
J' 'j; f> ^ S
fPf
f -
smlott - ca
Suhu!
.v ne - rer - cem nluz' Y Y sva - tu cir - ker
die Kir - che kann den Ver - trag mit dein Ket- zer
zru - šiti . , . , .
( poaepise. )
lü - sin! (Ferdinand initerschreibt . )
w
=*3
w-
j)7 ^
f»^fg
yPffi'ff ff pOCO
m
?• ,iJÜ?3Jf j^^
^
^^^ýt^^y
»>ry:^^£=
•^ V i
10»
FERDINAND.
Ě
kUi
^fN^
I?« bp ^
g
Äft?/, zůstaň! Zde máš ú - pis stůj! zh -stač zde dce - ru, trať
O blei - be! Hier nimm die Schrift! Vel'-- lassí die Toeb - ter, kuiuni
(.41 mámen cráti se a řežme z rukou králových iiph,jejz jiuliii.)
(Almamen kehrt zurück, nimmt aus der Hand des KünisN die Schrift und küsst sie.\ »
se
zu ■
^
4=5=^
A
hě-
t
f-
i
s?g
^
►*-=-
3 b* b? ^
S
Andante.
FERDINAND.
V»-
zpet!
£
ÉE
ŽE
fl
S
ßn - ze krá
Gro - sser Gott
Andante.
li
der
krá
Gna
de
/{//?■' - */itf Xv7- - le - tu
hat den Traum er - füllt und
i-
8=
i r i i
aLüitm
1 r ř Mr ff f f f
ö
l
PffPi
^'''j j j ^
^
■9 f
l>: fr | | 1 ^pP
f>r L-jle.)
( Zur Lejla.ji
p p p r p
li - du tvé - ho b ples se pro -mé - ni!
ruei - nes Vol - kes Quid mit Freud ne - *tillt!
.-/ te - he dee - ro
Du üiei - ue Toeh - ter
■>■■ ^p PbpJ j |Ai.r hr i ry
poco ri - (nr drin
-kV
Ě
3EZI
*£
Bůftmávmo-ci sré, on chrň - - niž srd-ee min
hi*t iu Got-tes Maeht, er' lei - - het dei-iier See
di
le
±
3^
1^Aii,J.-MJ
I
sn
m
*
la
1-f
Sf¥
íf ~
*éé
^
/wťú» J /■/ -Y tar dan
do
m
Quintetto
l<>9
Andante con mulo.
Torquemada.
Almamen.
110
Sě
FERU. PP.
To - to smtou - va
Gut - tes Gllil - lit;
3S^
f%
^^
t
Buk
Hutnil
to
VI,
Gutt
B/U to
und sei - nem
cAce.'
Thron !
í
^ j^Jf?jJ^|^Jv^JJy^
i
p
F^e
a
*r
3^
/íř -' ZÓO - Z/lÓ,
stand mir bei,
jm
ne - zht - ti mo - ji most, Buh,
dass durch der Kir - che Macht des
jenž me
W'or - tes bin
P I P P P (i
:feS
f=ř
*tc
Gntt luh - liet
rzn - ti - 6e ni má
wah - re Glau - bens - treu'
zoo - žnou Aor - ti
FJi - tii-, Muth und
ifc
j^hhi
fnÉÉ
W]i\*
1 7
g*y " l"V^
%H\h í * -^
*
p
^ ■?
fc
^s
í
&1 i ^e^
I
Ä
:i
s
=ř=
Ě
KÍT
los
und frei,
íV<? rnijiii od - do - nost,
ich sprachs nu - be - dacht ,
zra - dim ži - dy
Ra - che wird der
?m r, p,f \. J J - p i r. * r
pv w ti
fel
p«»/, necAt i lsti se
Kraft, wěr im Kampf durch
vy - ko - na
List wird frei,
sea - fa
voll des
ffe
SO
i
po - vin - Most; zrod- nie ži - dy
Ket - zers Macht ; Fluch den Ket - zern,
J.
P 7 f " P
FfN
^5
E^E^^
P * fr
Ü
:í±tí=:^3
-K «*■
5=fe
K
SX-
111
A
^
ne - ter - ce,
Ket - zer Luhu,
f f-^
BuA (o vff
Ruhm sei Gott!
•\ , A A
A sei - nein
JUAN,
zur Lejl.i. - — j-
í
»p p p
Dirh zu lie - ben weith zu sein
za- neck tru - cAti ' - tost)
stře - bet mei - ne Kraft,
PJPP
I
£
B
9*
dei
/A: /««<? # ú - s(a má
nes Au - ges klu - rer §ehein
kennt der
i frfrpPi a
Lie - - be, (ter Lie - be
Ö
cAce!
TJiruii !
zra-dím ii - dy ne
Tori rieu Ket -zeni, Tori.
ihr
P^g
^^Jp-ŤS
fettfe
^
B
zrna- me
Fluch unii
Thron !
k^=^ß
m
1f v p
£=
p?
ZfoJh-j^J.
%&.
^^^
1 ^'^r§
Tort.
ihr
J^H^g
' 'Sa.
F
áslĚ
7 |>ÍU j> ^tji) 7*^~
¥
^^tp-^4¥S
II«
SEE
^
* P JME
Miieht .
i^i^
/?<* - w spa - ni - id
Dei - ner werth zu sein
m
rp p F M ř
^ř? - - neck
stře - - bell
ce:
Luhu!
77/ - /» smfou-rn óez- io - zná
Gut - tes Gna - du stand mir bei
ne - z/ea-ií mou
durch der Kir- che
P ' Ji h i*
ĚS
'/// ////.v s-ř// - //' - 6e - ni má
Gott lohnt wnh - re Glau-bens - treu
zio - žnou Aor-fí-
Ei - fei- Mut h und
ALM.
mm
ě£
^
Ě
Ku
?f
físrě - tu mfu-vit /jo čí - ná 60
Wah - res Heil er - wirbt die Treu', Freu
zi vse - mo
de, Glück und
\
^ =
Ž==3?
^rffpig
ü.
s
IUP
s-
** '<_ #
iü*
(ru-ckti vost!
uiei - im Kraft !
#F
m
ctnost-,
Macht!
9
iää
&
*
CS
^SÉÉ
// - - stu nui pro - si o
Dein Au - «e dein Au - (je kennt
////
die
tost!
Macht !
%
ÉÉĚ
e
s»
zia-dim ži -dy,zra-dtm
Ted den Ketzern, Ra - che
sei_
ihr
ť?i?, ./»V//Í &
Lehn, Ruhm sei
^P
J J ^S
^É
SÉ
m
tost,
Kraft .
?ffi
^=
zrad- nie ei- dy zrad-me ne -
Fluch den Ket-zernfluchiiud Ted — ihr
Luhii,Riihin sei
I
MVi»
$m
znost, / - sru - e - fiztm-ce - ná zkré-tá Su
Macht, I - sra - el ist wie-der frei vuu dem Ted.
doli
er
ciiost!
wacht !
M
VJJTi,
ro ' rty -sAy sp/t-ni - (a
zu lie - beii weil h zu sein
^^
P
Dich
za
stře
nechíra-cAfi - tost, mu -
hen měj - n« Kraft, Hei -
Cis
MÉ
* _ rO rb
fefc^^
?
pí/
Gott!
v5^ívř A* ckfje!
unii sej - není Tinou .
iS
Gott !
Biiň fo chce!
und sei - nein Thl'un .
m
m
físcé - - tu m/u-tit po - - er - na 60 - £t
With - - res Heil er -wirbt die Treu' Freu - de
2ä
3k %a. • r
B 'S f ^ t
2 J) ifriJ)
—C <L r Y
^i)^y 1 -^
1:p^-'p
T
f&i
LA.ILA. />-
Qrr%.Wp-
- í/fe /W/7 /É1 í//V? ř'í
^^^
M
La -__-■-._ *,<•/? maj'e.zira ce na
Mei ------ ner Lie-heWie-der-srhein
ac
^^
fr p'ip p
E£3e
«
»
S
mne a u - sta ma pro-si o mi
Au - jjes klu- ler Schein kennt der Lie - he
a^
m
lost,
Macht.
Dich zu lie -
sky spa-ni - uz,
ben wert h zu sein,
£
* *
zra-dim zi - dy
Tod den Ket-zern
ne - ver - ee
Tod ihr Lohn!
•*>.'
S^
rjWT--
« AJ>I J '1
zrad-me ži - dy
Fluch den Ket-zern
«<?
<>•(?/' - i-ev
Tod ihr Lohn!
ai
i tä i $ yWJfi
^ ~~ť =l&ík
X^iih_jG
?
r
^ , i ,^7^
*
ss
'
?
«&&
«a.
j#H
0, 4
mm
~~3
í
ife
nosí!
Mucht •
^
í
ft&
Dsmr
hilft
ff /í// - .27?
mir Gut - tes.
BEj^
e
«
#
M.-i
- íiřr Lit; - bi;
m
rusí!
Kraft!
Dě -
Di.h _
att
/>
zu lit- - ben werth zu sein,
p^m
rf— ÍHH^:
gtós
Ta - to suitou -ta f>e - zóo
Gut - tes Giií> - rte -stund mir
2-
znó ue - zAu - ti mou
bei, rtineh der Kir - ehe
# 0 ß 0
S
m
S=ft
ö
Aíví wís fw - ti - Se ni
Gott Icihnt wah - re Glmi - bens
má zAo-žnou ňor - fi
treu', Ei - Ter Muth und
rrrr
T ' í. P P Wf
•nie! ň see - tu mtu - cit po
ti, Baň
Gott , sei
to ci, fíúk to chce! fisré - 'tu mtu - cit Juo - či" - na 6p - ží tše - mo
něm Thron,Ruhm sei Gott! W;ih - res Heil ei- wirbt die Treu', Freu - de, Gliieh muri
^Ä7i
1 Jl 7 J) 7 J) 7
7 ? Wp^f-
7 > ; Ji;J)^
83
STT*
Ě
1
^£
P
?
f1
$a.
«to.
ÉÉ
;EB
Ö -«//// - ce - ná,
Wie - der- schrill,
hat_
I
íÉ*
1i5
je šfe - siť prost,
ver-scheucht die Nacht,
P
f^r-p er p. -i^kJ-
ÍÉS
3=
stře
y^ft *r -p=p
- hct ničí - nu Kraft
M ß
ĚEEĚE
£
mu
•lei
JHM^
vis mne u
nes Au - jro
o
ctnost, ßiiAjenz mo - je
Macht, hin des Wýr- - tes
_* m_
»frf V ?
sr - dře zná,
los nud fi-i,
feĚ
«í? mčwí »«f - - dn
ich sprachs im - - be
p m-
tost, neiAt i /stí se vy - Ao - ná
Kraft, wer im Kampf durch List wird frei
sm - tri jjo - ein
von des Ket - zers
■rih'T P P
y.ß 0 F
£
gnast,
Macht,
/ - srn - e
I - sia - el
ist
ztra - ce - na
wie - der frei
A=d
m
^^
J— ;±3 **
zA'fe - tri 6n - dou -
viui dem Ted er -
í-ty i ^ i p 7 p1
rr^f
:£ 7|r 7TT1
^u-^fr^
7 jb_jg J) y J) 7 'J)
^2)y'J)r ~J)'i ' £
3Sfc
TéřM' J)' y "j)
7ff7 U 7
Í
?
////•
«£/«
öfe
p t P P P P" i tir -1=
ma
aus.
P=T~ i> J ^
//w<? &v? - <&• <?<? - íA' mri esmr - ti ňta - ze - /irrst.
des Le beus Qual und Pein hilft mir Got tes Macht.
P
i^
ú - - sfa mrt, u - sta ma pro - ,sv *
kla - - rer Schein, kennt der Lie - - he, der Li« -
mt
f
tost'
Macht.
i
ŮEÉŘ
JĚ1
nost, zra - dim ii - dy ne - cěr - ce,
dacht, Ra - che wird der Ket-zer Lohn,
m
1» — fc
r, r, :*
v v y.
F^=#
ßriA-
Ruhui.
to ri, ßi/A fo
sei Gult, sei - nein
~gy
44^f#
cAce! Trr frr
Thron! Gut" - - tes
««ff*
/tost; z/n - dim zi - dy ne - rer - r;e
Macht.Fluch den Ket - zeiu, Ted ihr Lohn,
ftuA.
R11I1111.
fo ri, /)'///> fo
sei tiult , sei - nein
ehre! ßiiA uns
Thron! Gült lohnt
m^=^m3rT7— ^^^HLti'^r ^^
»
enosf, dr-e - ro ne - tAef pro ot - ce
wacht! Se - lis - Keit wird dir zum Lohn,
A
:£Ě
Bůh.
Ruhm.
/o ri, ßiiA to
i'i Outt, sei - nein
cAre! Ä'srS - tu
Thron! Win -res
^S
n v g v ■* ^-f^p
Ě
/
do
gfei v-^-^^
r?
SEI
sf\tar
*f- - dnn
%.
*
~%i.
Ö
Ě
frÜkP**
Lá -
M.-i-
•**■? //w y<? ^//w - ce - na,
ner Lie - be Wie - der -schein
5«
/?ď - -to řtít-sky spa - ni - ta
3*
Dich
fáj-sky spa - ni - fa',
ZU lie - bell werlh ZU sein
stře
g»^
ri in zu »nu, a ^. sire -
f P P P f i»r b p r
#<ř«í tru-cňti-
beii mei - ne
smtoit - ta ňe - zňo
Gilit - rte stand mir
zná ne- zka - fí mou
bei rtu ich rter Kir - ehe
_* m * m 0-
cnosí, BúAjeni mo - je
Macht, bin des Wir - tes
* lít
m
pza - ti - óe - ní
wah - re Ginu - beus
ma
třen'
zio žnou Aor - ti
Ei - fer Muth unrt
tost, neckt i tstť se
Kraft, wer im Kampf dureh
iE
mm
aß-
m
y:
mfa - vit po - čí - ná
Heil er -wirbt die Treu',
6o - zi rse - mo
Freu - rte Glück und
znost,
Mneht,
I
sra
srn
e -
el
- fí
ist
U
wm
1r.
a/empf y J\ J) J J) 7 ^ y J) 7 ?
^sy)7 fl 7 :^^==^::=y==^ 7- Bin 7
=J
CT jT^
7 «p 7 Xft 1 f^$
poco
h 7 J) 7g2) y j)
eosf,
Kraft, # «
■mí'« f f r
De
gtt
£=^H^
<?Ä' otä(? # w - - «fr jw/i, « - sfa
lies Au - ges hla - - irr Schein, kennt der
*P P P v P P;
los und frei,
a
nh r r
ich sprach's Uli - - be
- noat; zra - dán ži - dy ne - rěr
- dacht; Ra - che wirrt der Ket - zer
NP
P P \ P
ey - ko - ná
List wird frei ,
sra - ta po - ein
WH des Ket - zers
pfe
Ě
/kw# i/>? - dme ži - </y «í» - věr ■
Macht, Fluch den Ket - zein, Tod ihr
J, J> J> J> J> J>
wie - rter frei ,
«fcifc
B
33
^n
zkré - tá 6u - dou
von dem Tod er
^
cnost, dt-e - ro ne - /kty. pro ot -
wacht , Se - Ute - keif wird dir zum
fJ~2tJ~T~$
poco í 'i ' \cre - 'i
f
- • iscem-i - ' i - ao '.
k^F^
i
*=
joco i 'i i <re- - i
ST 7 f 7 ^T; 7 W
s^
f
p v i v ^
m
i
^p
£ee§
* r
P
- far - - - //on - do mo/ - 1"
ce- sta má vsmr-ti hfa - že - nosf; fit ' - ce tr ~pím prS-Aoř - ce, oř ce tr -/tůn pre-Ror-
Qtnil und Pein, hilft mir Gut - 'tes Kriďt; Tjiuschanelsl des Le-bens Luhu, Tau -srhum? ist dus Le-beus
„ „ //'i •?- ..1 tii-LÄ A .. A_ , i A A A
El f. Pf , r =g=
*J tn/i prosí o tni -
Líh - - be, der. Lie - - be
^e^H^S^^
/ostí tys mi vni-kla- do sr - dcejys mi \vni-kia do sr-
Miieht, rtei- ne Lie - be wird mein L"hn, <!<'i - ue Li«- be wird mein
-/ i*.. .. . A . A A , i fiO
«?, BiiA to rí, BtiA to chce/ zra-diňi ži - du ne - pér - ce, /fuň m n, Btth
S^
ce, Btth
Luhu, Ruhm
"V. —
X
/ís» i-v', Btth to cAte/ zi»rdim ži-dy ne -fér
sei Gott, sel- nein Thron! Rsi-che sei der Ket-zer
#
E^T/P-ft plž
«p, ßiin fo
Luhu, Ruhm sei
Pí', Buk to
Gull und sei - uem
^
sei - nein
m
i? r
»
«swfi
j r
Btth.
Luhu,. Ruhm
to pí, BtiA to cňce! zta-dme ži-dy ne-pér
. sei Gott, sei- neai Thron, Fluch den Ket-zeru,Tud ihr
•1 - •* * - ff\ .? A u* LuA A
to
Luhu, Ruhm sei
A
fei Ä
G>itt und sei - uem
A- _A
sei - nein
ce,
Luhu,
Buk*.
Ruhm
to ri, BÍ/A fo c/ice! dce-ro ne-tbef pro ot
sei Gott, sei - uem Thron! Se - litr- keit wird dir zum
■e, Biiň to
Luhu, Ruhm sei
PI, Bit A to
Gott und sei - nein
Stt^
dce, Bith to pi, BiiA fo
Lohn, Ruhm sei Gott und sei - nein
t?
chce!
Thron !
fft r ,f r^
/5/v u-mi-fni mi - fo
Gott in sei - ner Herr- lieh
IS
i*
chce!
Thron!
Un tt-mi - rni
Gott in sei - ner
mi - to - sti,
Herr - lieh - keit
m^
I
ĚĚÉ
:«*
m^
cAce!
Thron!
Op. u - mi - mi
Gutt In sei - ner
mi - to
Herr - lieh
sti,
keit
g^r^
tepl
i
>tí
s
chce!
Thron !
#- 'i -:
mm
Ön ii -mi - rni
Gott in sei - ner
Mi'no niosso.
mi - to
Herr- liih
sti,
keil
Mt'ji
*
B
1*
3*
S
/ö
f/ii/t .
w=
^
Ö
%á
P
fe^
^
118
i
keit
.* p p r nr
pocAu-bensttl boj
porny- >
Wal-tet !tl -
Zeit,
j g P T ppft
•jAst Sť a/v/ - re
wem er sei - iii'm
A
-U-
jS s
?/ - zkos/i.
Bej - »tand
^
8$:
£^f=^
r-f,rrirnnfTf ^
»» - rhy-ben - sfri boj,
wal - tt;t al - le Zeit,
.z^//' se srdce, zboř se srd-ve
wem er sei- neu Bei - st and, sei -neu
Sj r- p fir^rg
r-pff i"TTrÜ
?/ - zko
Bei - stand
_A
^H2 #■
^
/w - chy- ben - sfri' boj,
wal . tet al - 1<: Zeit ,
zbar se srd-ce, zbor se srd- ce
Wem er sei. neu Bei - staud,-ei - neu
II
Bei
zko -
stand
mri^kt^
m
m
wm
po - chy-ben - síci boj,
wal - tet al - le Zeit,
zbav se srd-ce, zbar se srd- ce ii - zko
wem er sei-nen Bei - staiid,sei-neu Bei . >tand
m.
Tn J- J i J
pp^
rr
s~
m tj_ Fgf
r ?
»
1 Y
ÉĚI
J I j- J> J P'
s
Í
i=^?
Gott
iřř >ei - ner
in) - /o-sfi po-chy
Herr - lieb-keit wal-tel
ben
sfri
— le
fl^' - y7 se
n E - wijc
/•«/,• on
keil; Gott
w - mir - in
in sei - ner
mi - lo- st i po - cby
Herr . liih-K.it wal -tet
?nr i f m
sfi, na
leiht, lebt.
de - ji se
in E-wijj
^TTWl
0 — *
m
P f' T P
Aj/i w" k -mir- ni mi - /o-sfi po-rfiy
keit; Gull in sei . ner Herr - II eh -keit wal-tet
ben
al
gm
le
m
f f
r p r t P
^
%
ó//, «tf - de'-ji se
leiht, lebt in E-wiff
koj; Oll
keil; Glitt
tf - mir- in
in sei - ner
mi - fo - sti po-chy
Herr - lith-k.it wal-tel
ben
al
sfri
le
Tip U4 p p i J ? ? r r -iJ-^-r-^
í
SÄ", «tf - de'-ji se
leiht, lebt in E-wig'
koj; Oll
keit; Glitt
ii - mir- m
in sei - ner
mi - lo - sti po- cfiy . ben
Herr - lieh-keit wal -tet al
Sfri
le
í
TT
m
f u n poco piti
119
rif.
JP
boj,
Zeit,
fp K-
m
n tempo
na -
lebt i II
dě - ji se koj;
- wip - keit;
mm
es
■ ■
a
P^P
Ayj sAvr s« srd-re, zbar se ú-zko- s/i, ná-
Zeit, wem er sei-iien, sei . neu Beistand leiht, lebt in
i/p - y'/ se koj; zbar se
E- - wiff ■ Vieit ; wem er
tó
rf r p.rp r ffe
Ä — i»
m
$
is
^«/, .Z^W AT?
Zeil, wem er
srd-re, zbar se ú-zko- sti, tut ■
sei-nen, sei - neu Btiistíllld leiht, lebt
dě - ji se
E - - wig
koj; zbav se
keit ; wem er
r r i p- p
* aß
• — ß-
mz
2ffi
boj, zbar se
Zeit, wem er
-£ «-
■svař- ffe, Ä^/7r se ii - zko - sli, na -'
sei-nen, sei . neu Beistand leiht, lebt in
dě - jí se koj; zbav se
E- - wig - keit; wem er
s
7?-
v
päü
* é
m 0>
m m
boj, zbii v se srd-re, zbar se ii - zko- sti, ' na I -
Zeit, wem er sei _ neu, sei . neu Beistand leiht, lebt in
^ tl/l poco pi/i
de - ji se koj; zbar se
E- -wij; _ ke.if ■ wem er
/•/'/. a tempo
w
^m
^
m
^
Í5
-xv
^
Ü ''j
*Y
±
±
X
ÍSXĚL
&F
ŤJ-J. jS
JL
di/n- e p'tard.
Eä
±n
§
na
lebt in
E-
*far r rpir'P r Mrir-n8-*
^ ť/v/ • •*> !r///i' vy> j/ ^rjlvi tf// ří/7 y// _ iV c^
*v koj,
wig - keit.
na
ze - ji _
bet früh
TV7— ^
1 Wiml ,<■' ritant. I j-
srd-ee, zbar se
sei-nen, sei - neu
// - zko - sti, na - dě
Beistand leiht, der lebt
JI se
froh die
koj,
Z.'it,_
dě
JJ
bet froh
se
die
s
y *
W^
üM
EU
r
r^l? , I»
P i "P I;«
ĚĚ
S
srd-re, zbar se
sei-nen, sei- neu
ii. zko - sti, na - dě
Beistand leiht, der lebt
g riffifd-
Jl se
froh die
si r r " p i r r
^
=*^=£
X
Zeit,,
MI
dě
JI
bet früh.
se
die
==
srd-re, zbar se
sei-nen, sei - Hell
ú -zko -sti, na - dě
Beistand leiht, der lebt
Ji se
froh die
n% j j j-J.ip-p r i í in' i
Ii
koj, _
Zeit,,
s
EC
/W
r , 1 1 . . r r i
\dwke ritard. — I
«<? - // se
Ji
bet froh
se
die
^177fi i'f ■
■ ■
srd-re, zbar se
sei-nen, sei - Hell
u- zko -sti, na -de
Beistand leiht, der lebt
JI se
froh die
koj,
Zeil,
mi - dě .ji se
lebt in E-win-
lao
Andante.
Ů
St
m
li
Jfap7
Zeit!
Uf
*
koj!
Zeit!
3ffi
a$
Zeil!
^m.
koj!
Zeil !
S
-C
£
I
5
m
*, — ^
Xřy'/ físré-tit mhi-tit po - čí . «»'
keit! Wah-ies Heil erwirbt die Treu',
Andante.
Av - ii rše
Fivu-de, Glück
mo - - snosí, I - srn
und Macht: I -. sra
^ra
LE1LA.
PL
Lit - ska má je zfra-re-M,
Mei . nei'Lie-be Wiederscheiu
srel je sie - stí prost,
hat verscheucht die Nacht,
kéž mne ve- de re -sta má rsmr- ti bia
aus des LebeiisQiial und Pein, hilft mir Got -
-xe
-tes
ÉE#
#^i
!^
fec
FF
•SF
^m
[tí?=z
f
jj jj j ^ij^g^f
Sil
B#^
%.
Dě.
Dich
- ro rajsky sp/t ni- lň _
_ zu licí- bell weith zu sein,
o za-nefA, stínech tru
will er - reichen mři
FERD.
fíhli
- ne
SSB
r rfffff
a$=
Tli
Ä
BIJ. P1
fi;i-
t/im zi <ty
che sul der
í*řltf.
^frťf?
EĚSte
Zriui-
Fllirh.
WC i/ ^
'&>. ť£a. <&
Sa. 'Äa. řM %äT
qi*
J. J^tslĚg
e
É
s^
3 , |»
^^
=Ě
.SV>ťV
hat
wr- srheuelil die
a// prost.
St! ffHcfat,
rkt» — i?
/<7 - - ,S'//7 ////i je
mel - - nur Lii' - bc
ú - sin má pru _ ,sv « />// .
5=F
rast,
Kraft,
nes Au -pes
pru - ,sv a mi
klu - icr Schein Kennt der Lie-be
2
' l"i'l
ne
rer- re:
Ket - zerLohn!
Vce -
Se-
- ro ne - tkej pra
liti-Keit wild dir
zum Liihii,„ Ruhm sei
l'l,
Gott und
sei - nein
■Šígig
3a. %a. 'to
Vi*
91 r/n
zfra - ce - na !
Wie - der - schein!
m
aar
Buh
Hu hm
to ci, Buk to
sei Gott, Sei - nem
chce; tu - to smlon - va be - zbo
Thron; Gut - tes Gna - de stand mir
^ t 7 iJ P P r,T IM/$W p p p p=^g
¥
Bůh
Ruhm
Ä> ej£ Buh to
sei Gott, Sei - nem
chce-, Bůh nás rzn - li - be - ni
Thriin ; Gntt lohnt «ah - re Glau-beiis
W&
fi nie - tu m/u - rit go - et
chce!
Thron!
ftsre- fit m/u - rit j)o - vi
Wah-res Heil er - wirbt die
nh ' ff? ? i'r P P r =k
ť=^
žnu, ne-zkati mou ctnost, Bůh,jenž tno - je srd
bei, duích der Kir - che Macht, bin des Wor - tes los
ce zun,
und frei.
»>a r p p r
ÍMNE
á=
i=i
/w/7, zbo -hnou hor - li
treu', Ei - fei, Muth und
i'osf, necht i lsti se
Kraft, wer im Kampf durch
ry - ho - /tu
List wird frei,
nh\ p p p
m
/ - sra
nu, ho - zi rse - mo - znost, I- -srn - e - li
Treu', Freu-de, Glück und Macht; I - sra - el ist
t
éťnm
St
rül L
zfra - ce na,
wie - der frei,
*• T ' m"mm
— -tili,
}. fc^ffr érři
ä
^
a^
,, „, rinn g
rs-Fiji B
r* PPP*
1Ü3
<rc- ce7$~ta~~~m?i vsmrti bta
m
7/me re -de ce- sta má vsmr-ti bta - ze
des Le-beus Qual und Pelu, hilft mir Got - tes
*
Ö
mu
dei
- «a- mne a u -
- nes Au-ťes bia -
SÉ
- sta ma,
- rer Schein,
rre.fr.
kla- rer
ma
Schein
pro -si o mi -
kennt der Lie - be J
Kw i?' - «V /í(? - *•<?/• - ce, Buh to ví, Bíih fo
čte vněm od - da
ich spracht! un - be
nos/; zra- dím ii - dy ne- věr - ce,
dacht; Ra-chewird der Ket-Zer Lohn;
mm
cresc.
m
if—A
Ruhm sei Gott.sei -něm
A- ^ 3 k 1 A
I
^m
^m
í#=£
sra - ta po
Voll des Ket
Tin
zers
nosf; zrad-me zi - dy ne- Ter - ce,
Macht , Fluch den Ket-ze'rn,Tod ihr Lohn;
atte
j6W _
Kuhm
. fo ti, Buh fo
.Sei Gott,sei-neni
jpj^ ^i r ^'^fpf ^
s
jrXv^' - f/i bu
von dem. Tod
doli
er
most; dce-ro ne- tkej pro of - /?<?,
wacht; Sc - liif-keit wird dir zum Lohn;
Bi't/i _ _ fo vi, Bi/fi fo
Ruhm sei Gott,sci-nem
nosf, of ce fr - pim pre- hor
Kraft, Täuschung ist des Le - bens
Lohn; Ruhm sei Gott, sei - neni
\*-> _8 «_^ \ A
%r ^rP'P^P^i»? p>r P f f ,-V [ ^ .M:-
f
/»A'^, ^Š /»/ Mfílř - /ff äfe AV
Macht, dei - ue, Lie - be wird mein
A 4* Li* ,ltA
rfír-ť, /fo/í to ri, Butt fo
Lohn; Ruhm sei Gott, sei - nem
-J — i — «i_jtř
TS* r -^r p j ¥"f' »p i «? foy ? r r *P I te <h
ťM?. žra-dím zi - dy iie - Ter - ce, Hüft _Z__ to 777 Buh fo
chce!
Thron!
%
chce, zra -dím ii - dy ne- Ter
Thron, Ra - che sei der Ket - zer
ff_ 3 A ^A LaA A
Lohn; Ruhm sei Gott, sei - nem
A 3 A nA Üi
nh r ■t'rrn "Pi,sp^ i h ft>f b i r 'P P fttepE
^A^i zrad-me ii - du TieTrer- ce, 'Buh mmmi to 77, Bah to
chce!
Thron!
chce, zrad-me ii - dy ne - rěr
Thron, Fluch den Ket- zern, Tod ihr
3 A n A LuA , A
->■%' ^r-TP'Wfop iitp p
Lohn; Ruhm sei Gott, sei - nem
chce!
Thron!
P 1 llVVih
rn^i
m
^5
f/íťť, ö^'^- rö ne-tkej pro of
Thron, Sc - lig- - bei t wird dir zum
& o 4 uA
f
Lohn; Ruhm sei Gott, sei - nem
E£
chce!
Thron!
i L Alleerio con bri
1
T=y
i
ÜP'""F J"p i» -h^WHjJF
%n - tím
"i g f j
fe % «&
^^
1!Í4
^ÍC^
c/irmi - re.
Lohn.
Hulím
Nllí-f f?
■T ,ir TiffrYif s
to ehre! Buh to ti, Buhto ri,
ii. m Thron!. Pni* und Hulím k.í Gi»tt!
ihr/in - ce. Buh
Lohn Kutím
_^ A HU
Pif i ir" -m^i^r^^^
s.i Gott.'
BW>
iei .
\
to chce.'BM to Ti,JWhto ti,
uemThrou!PreÍ8__ _undKuhm sei_Goft!
A,
4Ü«
A A
íd5=
Ě
o-ch/áit-ce/
lütdejn Lohnl
A
Bůh
Ruhm
to ci\
sei Gott!
Bůh
33:
to ehre/ Bůh to
M
n
t
Ů^EEEJ
ffr-r
-j — i — t — i —
v(, Bůh to
ijeinThroii!A Ruhm sei Gott uudseiiieui
Sk? f irr
Bůh to ehre/
sei nein Thron!
A a A
Bůh
Kutnu
to N,
sei Gútt!
žm
ÖJ
i
Ä?/4 /<y ehee/Bůh to et, Buh to
sei - - ueillThroiiIRuhlu seiG/itt sei - - ueui
t
n
í=
y^m-
Bůh to ehee!
sei něm Thron!
A A A
Ruhm
A
sei Gott!
5B§*
£
í
i
Bůh
sei -
A
/<y ehre/
iieniThiiui!
£
>5V/ř /"<? cí, Bůh to
Ruhm sei Gott, sei -nein
-0L.
f tir rl
at
5ES
Bůh to ehee/
sei nein Thron!
j?Ä4
Ruhm
A
A1 ft£
sei Gott!
s
i
sei -
A
A/ ehee/
nein Thron!
>5M /iv «J
Ruhm sei Gott.
i
8
Ě
^
•/5V?/4 to ehee/
sei nein Thron!
Bůh to et,
Ruhm sei Gott!
to ehee/
neiuThron!
m*^
mez
^"i.^fffi.
$
ehee, on jest ret - ký,
Thron!Se-li.-^ fcjflfß*
jest celky o - eh rán - ee/
i
m
011
Qlau - .. bens,istdes Glau - beus
A A 'A A
Lohn!-
m
-**-
ki
*»-
**-
Ě
«iw, ö/i y<w/ cel - ký on jest rel - ký
Throii'.Se - li^-keit ,de,s Glaubens, Ist des
3ffl
Ýff fffff
o - ehrán
Glau - bens
A
il
ee/
Lohn!.
Ě
*
ehee, on jest cel _ Xý, . c//< jest cel - ký
Thron! Se-lii;- keif des Glaubens, ist des
* - chrán _ ee/_
Glau - bens Lohn!
*& r r r
Ě=faf
-«-
+>-
:£
íw jest cel - ký, on jest cel - ký
Se - liif - keit des Glaubens, ist des
Wčftm v a a
ee/
rr nu
o - ehrán _
Glau - bens Lohn!.
A
-»-
m
$ř=ř*
s
^77
11 _
■«-
o
ac/í w /"/í<'^ on jest, on jest cel - ký
Ruhm' sei Gotť. iSe-liar - keit ist des treu- en
1
JJ^
4^
«^
o - ehrán - í'í/_
Glau - bens Lohn!
I +
I
fe
!3
í
i^
Př
^^S^
^í
tdř
ĚĚI
^Lé:
J»
//«
EÉ
///fl/
g —
a
'o\ p a tenipm
ÜPIP
gjjgjTi
127
«te
Afmiimen odchází ijed/iu, Tori/ueinada sLejlouodruhuu stranu, nähte ts«k Lej/a oh/ediiucsi se,crúcí ' se k A/inamviui, jeni jí
Almamen entfernt dich iantrsaiu auf der einen, Tu rqueniada mit l-cjla auf der cntRefíeiiíicselzlen Seite; l.ejla wendet hin plötzlich
i
mm
A
I
ÉÉÉÉ
U
-v-
*=?
»to JfljJJTj
^g£
5n?n
ffSH?3
Í*
*^~»
.
-rirjr
oijťmáájí žehná, načež rychle odejde-, Lejía k/ee/č/o ižehuě za ním h/edí; Torottemada pak přistoupí k n',6y ji odvedl.
von ihm »fj und eilt zum Almamen zurück; er kiisst und segnet sie; darauf entfernt er sich schnell; Lejla blickt ihm wehmüthi,
měno Mox.se/ i i^ř _■?
?
itUltU ß.g. áttl M.M.
üü
i
mm
i
■? . <}0
i — ^hsh
mm
ygy
na
*£=fi»
^B
r ccf lt r
^
mffisŠfft
m
• *=* *
e
m
^
ffi£
uach,Torquemada tritt zu ihr und führt sie hiiivvftf
ri'iard. a, f^
?* '*
i Piu Allegro.
IS
i
M
I
gSi
••#•
§4
P
C
A , A
^^
^
as
l
sempře^
fff f
•=W^=T
^i-r^
J_J-JJ-1jJ
%>. '&&
A ó a r
r r
VELIKÁ OPERA ¥ PATERU JEDNANÍ.
:"-^tt-^:; .'■...■-■■■.
Dle novelly Bulwerovy sepsala
ELIŠKA KRA SN OKO RSKA.
Hin.l'iu složil
KAREL BENDL.
Klavírní výtah se zpěvy upravil skladatel.
JEDNANÍ III., IV. a V.
M
"v Praze, gfe
wj Cena 8 zlatých, 20 franku, 6 rul.
w
Majetek „Matice hudební" v Praze pro veškeré země, s vyhrazením všech jiných úprav a překladů.
' •:
V FRÄSE.
Komisionář- FR. A. URBÁNEK knihkupec.
Hudební sklad.
Seznam výstupů.
Jednání třetí.
Předehra
Výstup 1 Boabdil, Almamen
//. Boabdil
///. Boabdil, Zorajda a otroky ně .
„ IV. Zorajda, Boabdil ....
V. Boabdil, Masa a maurští rytíři
VI. Předešlí, Zorajda a otrokyně .
Strana 128
130
„ 134
140
148
162
178
Verzeichniss der Seenen.
Dritter Act.
Vorspiel
Scéně I. Boabdil, Alinameu
„ //. Boabdil
///. Boabdil, Zorajda u. die Sklavinnen
IV. Boabdil, Zorajda ....
,, 1". Boabdil, Musa u. Maurische Bitter
VI. Die Vorigen, Zorajda, Sclavinnen
.Seite
128
130
134
140
148
li 12
178
Jednání čtvrté.
ystup I. Lejla
//. Lejla, Juan
„ ///. Juan, Lejla, Torqueinada n mniši
TV. Torquemada a mniši .
V. Předešlí, Španělští bojovnici
a král Ferdinand ....
VI. Předešlí, vůdce Španělů a Alma-
men
VII. Předešlí
Alinamena
Strana 213
220
225
227
,. 231
243
.. 254
Vierter Act.
Scene /- Lejla
//. Lejla, Juan
„ lil. Juan, Lejla, Torquemada u.Mönche
„ TV. Torquemada und Mönche .
1". Die Vorigen, Spanische Krieger u.
König Ferdinand ...
„ 1 7. 1 )ie Vorigen, Anführer der Spanier
und Almamen
„ VII Die Vorigen oliue Almamen
Seite
213
220
225
227
231
213
254
Jednání páté.
Fünfter Act.
Výstup I. Lejla, Abatyše a Torquemada Strana 266
II. Lejla, Juan 271
III. Juan, Múza později Múza sám . .. 273
TV. (Dvojsečná chrámová.)
Před chrámem fua scené):
Boabdil, Múza, Zorajda, Almamen
I " chrámě (za scénou i :
Lejla, Torquemada, Abatyše, jep-
tišky ....'.. „ 279
V. Zorajda, Múza, Boabdil, Alma-
men, Lejla, Abatyše. Torque-
mada a jeptišky .... , 289
VI. Předešlí, Juan 294
VII. Zorajda, Boabdil, Torquemada
■■•■ Almanieii, později Maurové . 325
Scene I. Lejla, Aebtissin mni Torquemada Seite 266
//. Lejla, Juan 271
///. Juan, Musa: später Musa allein . „ 273
„ IV. Doppelsceiie, vor u.iitd. Kirche
Var der Kinhe (auf der Scene):
Boabdil, Musa Zorajda Almamen
In der Kirche (hinter der Scene):
Lejla. Torquemada, Aebtissin,
Nonnen 279
V. Zorajda, Musa, Boabdil, Almamen,
Lejla. Aebtissin, Torquemada und
Nonnen 289
VI. Die Vorigen, Juan .... _ 294
VII. Zorajda. Boabdil, Torquemada,
Almamen, später die Maureu 325
~^-<ij»i^
^i^äfes1» ■
/
128
Jednáni třetí.
Předehra.
Andante.
Dritter Akt.
Vorspiel.
Corui
±^\ ±
f^ i
Piano
Ryli a tiskli Enjfrlm&nu á. MUtibt-rř v Lipsku.
Stirb nad Druck vm KnéHm&nu 4 MubJbtrÉ In ieipzlé.
IÜ9
130
Výstup první.
V Granadě, v síni paláce Alhambry.
Boabdil, Almamen.
Erste Scene.
Granada; ein Geuiaeh iin KSliigspalast Alhauibra.
Boabdil, Almamen.
Boabdil.
Piano.
Andante.
m
£
■M
Opona se zdvihne.) {Boabdil spořívaje v lenoice, náhliti do pergamenu . AI
Der Vornan11 wird auféezuáen.) ( Boabdil ruht in seiner Otein.me und hli«:kl vertieft in ei -
í—3 X7 ~T~> k
BOABDIL:
m
( k Almamenu.) P
( nu Almawen.)
j'i rr^Mfrw,riW--==i
|> marněn estuttpi. ßoabtfif1
odlozi pergamen. J O té - si . te - li vy - tou-xe-ný, co při- ncí.šisf
ne Pergamenti-ulle; Almamen Q mir zum TrO-ste d« Jmtť gesandt, was bringst du Wühl»
Itritt ein; Buabdil legt die Rollewjg.J p_ ^
:-yfyfyfy tta*f
ALMAMEN.
»
=g
ÉÉ
SE
E^^Ě
To - tV rfra - hý
Dir o theu.rer
Ära
Kö
li
nig
»e - pro - te - li
Fein-den, die dir
^m
í
^=
mms
rrr^
í
Z * • f g -
1 •»••!» »
ife.
1
Mi
m
t,
*■ * i u
ALMAMEN.
^3f
gs
u *
*• ♦ - f.
^s
£
Si
oÄ"^ - tff
nicht be
BUABDIL.
Ulli
kannt!
mám du -brč
sei
lo-bré zprávy!
oh- ne Sur- gen!
t
IS-
\' 1 ^ P |f
F
Jí/u» mi -stře, mluv kouzel - ni
Sprich, Alei- ster sprich, was mir ver- bor
131
ALMAMEN. * * cre . s<rf/j
Plh (' ^HH^TTTT }< p w p i » p| f Ji p p p p p p |
Am/ Již zrádce tvůj se v poutech sví -ji, již Mu - za zbaven mo-ci své, lest"
gen! Deingrösster Feind liegt schon in Ket-ten, von Mu . sa ist das Volk getrennt-, mit
je -ho a- le ne- po-mi-jí , on vo-lá s ú-ctou jméno tvé,
List hofft er sich noch zu retten , wenn er mit Ehren scheu dich nennt;
r^
S
/«ť? pomsta vře mu
, doch Ra-che brütend
a tempo
do
^^
*&řf^
g
f r fiW^
mm
f
•>:A F P P- F
3E=22Z
f p p n i p e
£ BOADBIL.
Ä
í
-r
£
^
r«; . né v ů . trobdck ;
flucht er uns mit Hohn ;
3
c^ra« Mu - zy se na
vor sei - ner Wuth be
^ 3 ,
trů-tiu vý - si- nach! Dik
hü - te dei-nen Thron! Sei
to bé vér-ný krá-luv rád-cef mne zbaviís ú - hlavni - ho zrádce;
dir gedankt für dein herz-lich Streben, vor Tod und Hache wahrst mein Le-ben;
lec
doch
s
-*— * — F-
r i r- r
* «
£
r±:
£
4*=
^
slui-bu je - sté je . dnu jen mi pro-kaž v ten - to sta - siný den !
ei - nen Wunsch er - füll' mir heuť zum Trost in die- ser ťro - hen Zeit!
^
w&
m
Ž
A
-ff-
i
f
133
ALM AMEN.
m
ÍŠÉÉ
r p p r i < r hj
» • _
p£
Tvé pfd-ni jest mi ro-zkazem, mluv, co zá-dášf
^DeinWort und Wunsch ist mir Be-fehl, sprich, was Ter. langst du?
piu allegro
k>A <r r i r
accellerando
- \,t
Mr r r ITT r ' lr
s
^L
?p
»/ - stá« tvo-je
dei - ne Weis heit
do o- hni - ve' - ho vtrhnout bo-je! o
zum heissen Kain-pfe mich zu ríi_ - sten! o
..,„..,//.,.•„„./„ -— "— -^-^ . , | - ^^TT^
I 3 ^ 44g
«<?ťA mne hý - ti ví - té. zem!
lass' mich kam - pfend Sie . ger sein '
Piu Allegro '
Rci, ze jiz při - šla do - ba
Sprich , dass die Zeit der That ge .
K
É
či - nu ať v če - le věr- ných via - sti sy - nů o - chrd - nim vlast", tu
kommen! wo ich dem Mau-ren-stamnť kann frommen, dem Va _- ter _- land mein
I meno mosso
ö
PWüttrM
^m
w^
•m -f i f 7Ff ^^
£
T
133
f.
m
t.
ritard.
ff f i r ¥ i r~ r i -i
Un poco piu raosso.
ALMAMEN. m
m
i
-r-
stait!
nicht!
m
zem
reih' n ,
weinn,
o ««$ z»«f éy - f » »í - té - zrn /
o lass' mich kam - pfend Sie - ger sein!
ritard.
Ha. u
0 klag'
f
t
m
ifc«
^
l
r
^
g-
fs=3t
f
A. Moderator
•m p" P p p nri'r f
p- >i j ji 1 1 ■ m r r r
3EEÉ
Ar - di - no-sti nä - val v ú - iro-bé po -tlač zja- ře-né; zvěsť,
lass' dich nicht ver - lei - ten vom Au -genblick und falschem Rath ; Sieh'!
ritard. \ i i
kte - rou ze
die Macht d»>r
m
hvézd jsem po - zná - val, ti je - sté k či - nu ne - ky - ne
Ster - ne, sie deu - ten : Noch ist nicht da die Zeit zur That !
I, ,^7T~
^
^
3t
í3^
3§
^m
'Mjf
=8=fe
^&
lpí
Wf
ö
t£Df
i:ti
Výstup druhý.
Buabdit.
Moderato
Zweite Scene.
Boabdil.
Boabdil.W^ - \ P P P | p fl * P" P P ^ ^^
0 /V . sté ce . kat ! kle ■ tbu o - tu - du té
Piano.
O je . sté
Ich muss noch
ce . kat ! kle - tby o ■ su - du té
war- ten! Fluch dem Schick .sals - spiel, das
i
s^
i
>m v \j i i ^
r*
m
\J \? "f
f
asgrfr p r i • p p ^
J23T
P
zdlou- ha . vé!
mich ent - fernt
ó kdy ji
von dem er
po
sehn
zbu
ten
dut
Ziel?
piu accellerando e cresc.
5Ě
É
=£
í
S=5
J 1-
i
, , , ,
m
35=
^O
<&>.
ro —
<&>.
1
2P»=
(Vezme pergamen do ruky a čte.)
(Nimmt die Pergamentrolle in die Hand und liest.)
fr -fr
£
*
i
gp
Ez=E*
o
^J^i
, j J J J)
mc
«Sfc
s
1«5
f- P r r p r m?-p p ^ P fe
!«*==*=
a
Ty li- sty mou-dro - sti
Was sagt der Weisheit« -Spruch
o ce . mu u • či? ze
und sei - ne Leh - re ? dass
i
■■—■ t
mzaz
*
^m
t&
'.o
%2.
\ o
<fó.
w p p p p í+ f p i r 7 f r r i p
*
ko - ru - ny a ze . zřu li . chý klam, a srd - ff« /e - «í- «ý#2 já» tru - nem
Ruhm und al - le Macht nur eit - 1er Wahn, das Herz nur ist des Welt - alls Thron und
fefc
i
■Á
f
i#7
F
^^
-o-
1
kw r ' *
f ? f f-f--p-T" p i r ee^
Wahr-heit!
/> espress
ii> * J
iE
Ä-« - zdý smi sc k té - to pru ■ rdě znát,
und die- ser Trost ist al - len frei er - laubt,
-,
* ^r p "f ~y
wm
V
r=f
%s
%!.
SS
^
&a.
<S>
52a.
ň
é
ĚP§
král
lein
Ý1' y f g » 'f ~f
dem Kö
fÖ
nig, mir
rí - kat!
ge . raubt
^^4
i
Sfff
ŤTŤ
f 1' f ? 'i T"
I cresc. Y - . - ,
136
Adagio.
pp dolet
zpla
Freu
ttoui
de
4
sla - dkým zd.pu- km, jen k to. mu ci
heiss die Lieb' er- glüht, das Ziel al - lein
lue mé tou-hy
seh -net iuei-ne
zd - pa- lem, jen kto . mu ci
Lieb' er- glüht, das Ziel al - lein
U
er
Ine
seh
mé tou - hy
uet mei - ne
proud,
Brust,.
^m
£$k
3EĚ
rit a id.
i
jen k to - mu ci
das Ziel al - lein
'
4 \j i
J^
137
// lne mé tou
er- seh - net mei
hy proud!
ne Brust !
^ - i//// ?/<«/ w/iť mi trůn rr- liá, ob - ti - iiv Ida - i>u ko - ru - uou, mne
auf dVíi Tkruu lenkt mich das Schicksal, schwer ist die Kro - ne für mein Haupt, die
fe£
PW
V
H ÍM!
if
^H"4l*-Í
» < « d^^
i#
*lF*-f^r
H¥Tra
Frell-de vaii-delt sich in
tr. hä, Muk vdl-kj/ ru-si ld
Trüb-sal, des Kampfes Wuth hat mei
m
sku bia - že.
ne Lieb' ge .
I. '{8
ä tempo
poco ritenuto
pou - td,
schlie - ssen,
mne co ■ Id
das Schicksal
o . sud, a mne o - tt/rf pou-td!
ruft mich und mir wehrt das Schicksal !
>U
^Mg
* * 0 • 4-
ffS-
d
fry f
te#
SMĚ
feE
T^
gf?
■K-St1
ř
^^
£
M
ritard.
tě
p
ww
3É
wm
Tempo I
^¥^f
'Sta.
r p " p i r
í
Holce
^ES
Bíšě
In sii - sser
kli . - rf« v mi - ru spa-ni - lem, se ro . zko.chat se
Won - - ne, wo der Frie-de blüht, dem Trau-lich-keit ent -
sla . dkým
heiss di<^
zá . pa. lem, jen k to - mu ci
Lieb' er- glüht, das Ziel al - lein
li lne mé tou
er - seh - net mei
:jí>
mm^k
//// proud!
ne lirust!
4
ss
^W
1 Jsem
ÄEin
m
Í.Í3
i.1' ■— čJt P r-^
^=«p
£V^Ě
S
531
i
■J
^
i
^
^n
1
pp
m
TPPP
m
M
■^^
g^p^
"<&&
£
tö
ad lib.
o-tro-kem; ó ia-ky vir v mé hla-ve, a ja.ka
4>
^
fc> - tru -kern;
Sklav' biu ich;
d ja-ký vir v mé hla.ve, a ja.kd mdlo.ba vsr-dci mém!
o welche Pein im Bu-sen; mein kran-kes Herz ist voll von Schmerz!
shadxpév a lá.ska zul můj hra - vé rozpla-ši la-dným lila -ho -lem! (Dá znamení za
Ge-sang und Lie.be soll ver- scheu- chen die -se Qual mitih-rem trau-ten Scherzi (Giebt ein Zeic,ien
aas
W^i
1
t4?-
a
s
P f ? ? P ti p r »r i? p i r ri
scénu.)
hinter die Scene.;
i#g^
ifo - raj - rfa sdruzka . mi svý . mi ať ve . jde !
Zo - raj - da mit dem Ge . lei - te soll er - schei - neu !
-" 1 ĚJH^
140
Výstup třeti.
Boubdil, Zorajda a otroky ne.
Dritte Scene.
Boabdil, Zorajda und die Sklavinen.
Allegro scherzando e graeioso.
Piano,
'^f\xV*'f
m
0.00
í
—*+• *}m 0-
í
=ř
u i. r.
=f==
^*rv$*r
iú+ >
=i=i=
( l ystoupi Zorajda s loutnou ti jiné otrokgné tanciéi s tambur indmi.J
(Zorajda erscheint init einer Laute in der Hand; die sie begleitenden Sclavine.n mit Tamburinen führen
(Fse sc jiřed BoabdUem hluboce kloní. Boubdil usedne nu otomuu.) einen Tanz auf.)
i Alle Yi'rueigeu^j-lch tief vor Boabdil; er lässt =iih auf den Divan nieder.) i i i
* y r 4t? » ■ rií i *
141
P
LáA.
A
ro . A-« li - bá ru - i i von.nou,
Mor - gen - rothküsst freundlich der Thau,
IP?
E^
^^
JY-^í-f
r •
li - bá
«
r
/•o . Art li . on
Mor - gen - roth kiisst
ru - zi von- no u,
freundlich der Thau ,
li . bá ru
freund-lich der
-\i i j. i.
m
Zi,
Thau,
i) J d <
^=^
d) •'
*=££
í
frW-£
Si
éém
^^^v^
Ä
í
=fc
i
f^
ĚS
> * Ť * ^'
<£&
i>|pp U P
ÉÉ
^-
p
±^=k
si . ra í«>< se u . sna - va;
auf der wei -ten Wel - ten . au;
wm
$
üg^
ü
%
rň=^
p. r p
S2 . /V? Zß«! Aí'
auf der wei . ten
= — r,
zem se u - stni
auf der Wel - ten
?/ - smi - v a
Wel . ten . au
va ;
au;
i.
a»
=sei
^é
P j> j j, ÉgEEE^
fe
Ä
^=a
»«' .L
P
£¥
/rt - sA-rt /«o - r/
* Lie - bes - glii . hen
je . mnou za
im Ent - zii
ri
cken ,
na cer - ván - ku
weckt die Flám - nie
vna - dně tvá
aus den Bii
K7
rt,
cken,
J i, J .': I ^^
m dl
O }, j Ji
liíí
ÉÉ
crc .
scén
p r p
ť sladkém zá
mutb, - be - seelt
und
^T P ř
vánky to.nou,
freu-dig erwacht,
» sladkém zá
muth - be - seelt
C^TTMf
und
ván-ky to - nou _
freu-dié er - wacht .
'tyX-u±t.
-m.
Lá - ska ho
Lie - bes - glii
mm.
ca,
^
f * '1 ^
tó . ska ve - smír
all . um -rauscht der
o
Lie
vt
be
Macht ;
Lie . bes . glii . hen
im
mnou za
Ent - zii
n
cken,
na cer . váti - ku
weckt die Flám - me
vna - dně tvá - ři,
.aus den Bii - cken,
v sladkém zá - ru
muth - be - seelt und
cre
scén
S
kťh
p r p
*( p pTT fr ěéé
14»
£
L
v slad- kern, v slad . kém zá - ru ván-ky to . tiou, lá - ska ve - smír
freu- dig, muth . be.seelt und freu-dig er-wacht^— all . umrauscht der
scen . do ^ ' Z^-"*!^, fm
^^
m
$
$
ván.ky to . nou,
freu-dig er. wacht,
v slad - kém zá
muth - be . seelt
ru
und
ván-ky to . nou,
freu-dig er . wacht, .
lá
all
ska ve - smir
umrauseht der
lít
i
p
y ij i
Při - jmi zpe-vu po-zdra-ve - ni,
Nimm von uns die Lie-bes-érii - sse.
ff rT f
-r
^0 - zdra-ve
Lie - bes-grii
P/V . /wí ^p/ - ow
Nimm von uns die
//*,
při - jmi po-zdra
nimm die Lie - bes
grii
m,
sse,
L
mm
FF^F
a cw- t«// - ku
und Ze . fy - rens
É=í
EÖ
po - li - be . nij
Mor- gen - kü - sse 5
X L-
po . /?' - *<> - tu';
a cer. eán . ku
und Ze - fy - rens
po
Mor
// . be
gen -kü
ni,
sse,
a cer- ván . ku
und Ze - fy - rens
po.
Mor -gen- klí - ssej
za - po-men na
lass' der Zeit die
ýJ i'
mra . cné plu - ky,
fah - len Sor . gen,
Ují
ŽE
za - po - men,
lass' der Zeit,
T^sn
za - po-men,
lass' der Zeit ,
■MJ * Jk $
m
145
F^ff
w=*
m
L
3=Ž
ja . ko ne . be' blan
blick zum heiť- rcn Him -
ky-
mels.
m
i
f
^
r p r p
-ť r
/a - A-« ne - be
blick zum heiť - ren
blan - ky tne,
Him - mels-zelt,
ja ■ ko ne . be _
blick zum heiť- reu
blan - ky-tné;
Him . melszelt:
tí
-f — B-
^
f
^
^=Ě
tne;
zeit;
z« - kryj sr . dce
Tauch' dein Herz in
$
I tt-t
u - snn. va - nun,
Won - ne- freu, den,
Í.
1
=f>=
mm,
den,
vi*
Äsry> sr
dein Herz
Freu
za .
tauch'
dce
in
Won - ne. freu -den,
za - kryj sr - dce
tauch' dein Herz in
$
zhy . ne na - ri - kti
willst du Gram ver- mei .
5Ě
nim; za - kryj
den : tauch' dein
É
'-hl — ±
^
^
*3E
^
si - ce zlty - ne
willst du Schmerz und
na - H- A« - nim,
Gram ver- mei - den,
na - ri- ktt
Gram ver- mei
nim; za - kryj
den; tauch dein
* ř 4 * ^.
14G
sr . «fa? u - smi . vá - ním, si . ce zhy . ne na - H - ká . nim; ii . pem
Herz in Won - ne - freu . den, willst du Gram und Schmerz ver . mei . den; mit dem
=kj=s m m~ * i i k t, r-5 k T— t— k I =k
m
ÍE3E
j\i *■ J ť
f=
» >
f
sr . dce u . smi
Herz in Won - ne
FT . Y
vä . nim, si - ce
freu - den , willst du
zhy . nv na
Gram und Schmerz ver
6,
ká - nim; si . pem
mei - den; mit dem
—
T
i ;,i i-
m
p=%
"F"
é=S^
mu^iT'
r y r =s=
px»ÍL.f:
^* fe'
£
ů
^
¥
3£
i
///•o - aa z né . z//ť r« - ky lá -
Pfeil im Wind ver - bor- gen lauscht
sky
der
ö« . Zť
schlau - e
Lie
Í
*=*
ř/rt
bes
tue,
. held,
r
sí . ^/w« /*ro - ze z né . žne ru . ky lá -
mit dem Pfeil im Wind ver - bor - gen, lauscht
^^ k , - - I k
f
*
W^
77
A/w - z« z niß - z/ie
Pfeil im Wind ver
i
bů - ze
schlau - e
« ■
Lie
da
bes
tue,
held,
mit
dem
ky lii
bor - gen, lauscht
pp
;
W
áu
_Si_
147
íěp
sky bu -
der schlau
4.
1 ¥' i ,-
ze t< . da.
e Lie-bťs-
V w
tne!
hold!
^
held !
i:>.
■1
i.
S
W| j 'TO^^
Wi
s
^n i
gfe^foJ <j^
.S
i±
syj (IV*/ znamení Buabdilu vzduli
ÍAuf ein ZHi-hen Boabdils entfernen sich alle
! I .. k.
É
se i//«ifý neeňavse Boobdila a Zorajiu
Sklavinen; Boabdil ijnd Zo
?- #'
i 0 • - zrn* » ,$mn
o ■
ýc~
f
=e#
Ú
^
wp^
f>
:¥Š=ř
^
V Trt 7
z*£k
r
^>r
o Síí má té.)
rajda bleiben alloin.)
i-
^s
-»* — «p-
v
i>
pp
ppp
^=4=F
T£y
.xxíj^
/TS
77* 7
14H
Výsttip čtvrtý.
Zora jda, Boabdil.
Vierte Sceue.
Zorajda. Boabdil.
Piauo.
Andante con moto.
t**f
s
#-o-
S
i 7j~iT7J
U;r cr+
a:
s
^
jl^£3 7 ' fi ,=jj£
~U~t~^r.^řTTř
ZORAJDA.
P
-7 p r p r p 5
Pě
x:
Ty ne -jsi sta -sten!
Du bist nicht glücklich!
rfw - si tvou ne - 2«a - mé za ■ tt/ ti
|rani - er - füllt ist de i - ne kran - ke See
S
» i J i
=¥=řF
^
it
rt v sr - dci tvém se
das Herz hast du vor
ne - o - zrou
mir ver - hüllt,
o - /i/<r - sy na - s'ic/i
verschmähend an - s'rer
*f
t
a
ritard.
S^Š^
tó
g \m a
Un poco piii moto.
i í 9
»7
^^
m
Lie . der
BOABDIL.
£*
sni.'
Quel le!
row espressione n
É=
ť» T P P
a^
Nur dein Ge - sáné
fy J'' ■ & - ná—
nur du al - lein.
53
f
$m
i
ppř!
Si
#*
ritard.
expres.
^f^t
S
tt
P
^-^
P
¥=
řStL*JL
fe#
/v
M
A
\
rt tempo
P^F
Ě
»i? »i« ■ z^s ne - be o - te - ivV/(
— machst mir den Him - mel of - fen - bar,
Ü iL— r— """l I ~=*1 i " . .""--- . , «, tempo_
ty je - di -
nur du al -
m
z
m
r
ry^=f
^—f
w
ri
te
nu
to
?mř$
^^
mm
Ě^^P
$-
Ť
poco
o co n
r f f Jf
lein.
ty mi - le - ná,
kannst mich er - i'rcu'n.
V me
dein
^m
±
cho - ré sr - dce
hol - des Au - ge
^
f
? ri
T~f f
TTZ
mm
4Á.
^a
azi
poco
:• i*
TZ
w
#^
T
^
T
tar
da/t
mm
Ol
m
i^E*
do
te
B
t-
u
schaut
m/s
so
znt:
klar.
Jen ty
nur dein
-sJL— 4-
tat
FFF
^^n j^
P
//// jBi{/' ,/>« # mi
Gc_- sang kann mich er
Ü
¥
TFltoJT^-g:
i
rfo
/TN
¥
T
^=^^
fe
É3
150
Romance.
Comodo.
Romanze.
srnu - lne ni
ei - ne R
ttoco^. ~- ri
tne hlavu klo-ni . /«_
ne Ro - se traurig still
^
^
P
hlou - bky truchlých,
klu - gend aus dera
a tenípo
í
\'QiT*\
^zjf é
* *M
'B
««
^ — • V' -*' % — -
P
J7_
/3 j^n 7 j-g /T3
^=^ ^ * n • -> — ^r- — .
^
=ff
P- ^' \
P
/v
r j IC
tar
é — *- — <V
4=
dan
do
ffr-m
í
£
5
/V - mných ci tů
Kelch der Won - ne
^m
si
ih.
ze z ohně ro-ni - (a!
re letzte Thräne fiel!
tar da
^^m
an
v^
m
do
J J> g r*
.-f ::t
ai
-rT^ 7
r?» -^ v:
i
ť^s-
irsfi-jj^ij^a
n- ■-"
TT» =" v ^ A i — w
^
E
_£pih_
mosso
PP
měno mosso
W^
J^l
mosso
PP
měno mosso
^
i* r r •*
t« f r scz=^
Ü
T li s f ^p
Und ve i- sengt die
— f-* — rr-hzar
i/ta - vem pí
Rlü - ten -hal
3S
me sin - ken in den
Pf:
je -ji mřel,
wii - sten Sand ,
^
Wl
tm
^fmi
E
±
sfe
M
j.pik mosso -
'zi iá ^a
PPmeno mosso
i*i~l i y
f, pih mosso
vom >« i
Z*^ měno mosso
Ppi
^n ě
$a
P
^f7~
Ei
«a
E
<&>.
6Ěa
pitt Hl OS SO
fc yr\
měno mosso
*
\>» 1
jti/« moSSO
ritard. tito /to
151
i tp hp 1 1 1 1 ¥^^r 't li i~r 't { !!■
i/i« -vémpi- sku za - rem zi - vot je - ji mřel.
ja - ko v poušti
und vor -sengt dit
i/i« - vém pí - sku
Blii - ten -nal - rae
za ■ rem zi - vot
sin - keii in den
je - n mřel,
wu - sten Sand,
P
^_ /v - tar -
-pr j Ir r r j Ir r p »Ji j' ^
f
Šti - híý la - vrhl v mo - are
Um die Pal - men - kro - ne
vý - ši zpé - mým vánkem o - po-
rau - sehen fie - bheh' Win - de mit fío -
w
mm
v
~.
i*n r*
Z
^=r^
Ě
— ' 77
i
V^H
=*=*
^
-ff»-
5l:
/?«7"3
r? /n ,7 ^ 05
T Jrí-
7 j^^"7g 7 n ^"3^
ä
JE
do P a tempu
m
í
tí
«
r p r
í
*
jeti —
sang.
2EÜ
dal ji v ja rem st i
und der Ro - se Blü
a tempo
nu škrt/ - se
ten lau - sehen
^s^n.Tii^i^m
m
*Ö
tý—+?
*=ÉZ
^
i/i7/i
<io.
I L\.J ^— <
j?^3 ^ /?»<31
Ě
J? ^ J.J? «?7 1 ^ ^ j^3 ^
Ü
15Ü
u
&
fi/l/ 7H0SS0
PP
mĚ
:f=t
za - se -ptal ji
froh be -wegt den
piu mosso
slá - vy den!
Freu - den - klang!
*í
na svém
wir.d cv
ce - le
blii - hen
rň - ze lá
neu - er Lie
sky omla - díš-
be Ro-sen - zeit;
m
a
Ur
I
f
EFUřnSTUř
mm
m
m
• 000
jTjipjTj^^
*
f^^11
^
ja
e
^
^^
o
o
////
Ge
len
lieb
ter
sa
lass'
A«/' s//i^ - Ir
nicht flie - hen
po
dei
fa
ne
ř/7
Ruh
nu
raes
153
b
^ilfiißifii
'"j;f^rn/7i
Ji&lvn
%
f
^
"&). *1
Ba
tó
* * ^ r Jt^t
dan
rfo
fl tempo
<&>.
*&).
*
/v?:v Id ski/ o - mla dis!
icb.i
ti, ta>-
lieb-er- ni'u't die tío -sen -zeit!
dan i?, do á tempo
t^M:h"\Í
m
1
WH
v.
-6*
^=
~^\
f
semprejf
t:
fly'iff j;^-ii
imprejj
?
o
*ä
Si
BOABDIL. /T\
■ »i - i p p iM
¥
PiN
**± ?!?«■*
ÜP
Ž
3feí
S
Ach, auch
3S
a*
V • *
f= ^>^7--J
tv^.
I
4-^ r J tg4
y
^=^
»
ř^C^
S§
xn-
9
s
m
^g
Allegro.
~ «•
g^
fi r i r f r [i 7 NM
^
^
féi? £ Si - nu na - po - mí náš?
du mahnest mich zur Pflicht?
ze je - sté jednat nesmím,
dass ich nicht frei darf handeln ,
za - po
erwiigst du
Í5E
titf-
sJ
ď
W^
i } ^ i
p
m
m
£
f
Ě
^m
#
mi - nas:
nicht?
neb rá - dCe můj je - sté
Mein Freund £e - bie - tet mir
ce
noch
kat re - li!
zu war - ten!
n
¥ *
F=g=
f
4 'J'J'iri
f
5^
* •
^
P
f.
154
Dvojzpév .
Duetto.
ritard. zorajda. p Allegretto.
É J^J J ir- m
J J \r ;-, JiJ'IJ^J f p I p' F p Ji p fi I»; t f
/c// a ne - ver xéstbám zkázným! jen vce- le bo - Jo -tmí -tu svých od -
i i, trau' nicht dem Sternen -Spruche, er - greif 'das Schwert zum Kampfe frei! ver-
r-TT-ii — >4— ] .iin rj"7i , JTT^F" s J. 3 «. j J.j J.^
neblahých
Zaubere1
jt/o - p«ř slovům prá-ztiúm. 0 za - nech kouzel neblahých a
schmachte nicht im Flu - che. 0 lass- die eit-le Zauberei, trau
np
nicht
věr věštbám
dem Sternen-
zkázným, jen v er - le bo - jo-vní-ků svých, jen v cele bo -jo -vin -ku svých, c
spruche, er -greif das Schwert zum Kampfe frei, er^ greif 'das Sehwert zum Kampfe frei, v
od-
er
po- vez s/o - vinu pra - :n//w
schmachte nicht im Flu - che.
r_L= f
155
|ji * 7 /■ I JrJrritf i r ^^
^* / « lu* / Iři/ •»««■ /^y >J/í »•/»/"/
J 1 1. J-: r i
/V p«7 - ky vír té ná - rod zve.
Zum Kämpft' eilt dein Volk be reit
o ro - zvin mit - zne
er - fass' mit Muth und
vén - ci s/a - ry bo
Ruhmesglanz im Feu
- jo vne, co kral.co rekpředsyé-iem sttri,
ies - hold,
CO
als
král, co rekpřed svSfetu stůj,
Kö - nig und als Sieges - held.
jak již jsi krá- lemvdu - si mé_
ein Ab-gott e - wig mir zu sein
jak
. ein
ÜP
www
TO
m
£
i^
SĚÉEÍ
ff
i
rfrtrt
^
i/o
-2>-
rnolto
m
m
již jsi krá- lem v du ■ si
Ab - gott e - wig mir zu
^=1
nie.
sein.
/«* /«■ js( krá - lem v dir . si
ein Ab - gott e - wi£ mir zu
156
Mono niosso.
m
m
me!
sein!
BOABDIL.
ss
fT if Pf
O zbroj se již tni - len - čc
Zum Kampfe mein Ge-lieb-ter
f IM r ff Ir * *
Zoraj - do má, tys anděl můj, ty's an - dél můj,
Zoraj- da e - wig bist du mein, auf e - wig mein.
;!
f
3E
MPiWpSB
?
£FÖ
s
aä
,«»
v
í
r
m
^^£
^m
i i
pm
můj, mi - len - ce můj,
wirst be-reit nun sein,
ať vén-ce slá - vy vi -nu,
den Rukmeskranz zu we -bcn.
m
#F=ft
^^
S
Ö
S
o posvěť ty mne k či -nu,
o gieb zurTíiatden Se -gen,
ó posvěť, ty mne
o gieb zur That den
é /'iď ?:
^ ^ tbj
i
^
s
*3ŽE
U r r
^
t
r/r
seen
*J ^
g=F=ř
#
£^ř
h hr I f
ff^r f,-
PLJ,
^^
s^
«/" <•?'// <v slá -vy vi -nu!
den Ruhmeskranz zu we-ben!
i»'
5EXJL-1 i.
r r if r ^:
Ozbroj se
ZumKam{iiV
:t
s
^
£=gt
í
# ěi -nu!
Se -gen!
Zoraj- do má, tys anděl můj, ty's an - del můj.
Mein En -gel, e - wig bist du mein, Zo-raj - da mein!
£e=Ö
i wrj to
i/o
7 K7 K 7
Ff
-9*ß-
m
m
n
j a — ■=
157
m
g^
Ä^.U<
^^
již mi- letí -če můj, milen - ce můj,
mein Ge-lieb-ter wirst be-reit nuu sein,
ať vén-ce slá - vy
den Ruhmes- kränz zu
P^g
£
l i
ss
ó posvěť ty mne kci - nu,
o gieb zuř That den Se - gen.
B B
SW@
^^
i
^Ť
« g*
?
c/v
^P^
ül
j j I , P^fe^
4
/v
tar
dan
i
I
ř
PP
:f
^S*
w - nu,
we-ben.
ať vétice slá - vy vitiu.zbrojsejiz mi - leň - ce můj, ať věnče
den Ruhmeskranz zu weben, zu dem Kampf be-reit zusein, den Ruhmes-
^m
iMd
zz
k
ff— ft
LZJ *
f F Pf f
ó posvěť ty mne kci -nu,
o gieb zur That den Se -gen.
Zo-raj- do má, tys anděl můj
Zo- raj - damein, auf e - wigmein
ó posvěť
o gieb zur
rr\
do a tempo
PP
j^Tf * M* ? J^p Jj l J. gj
U'Vp
slá
vy ví
Kranz zu we
mm/
ben!
Ty sr - tfrč-, #&- . ré zod - po - vis, ty sr - dce
Nur du al - lein kannst mich ver-steh'n, nur du al -
S
*ŽH*
£ řlriT i i ii f? P f |f feág
i
eü
# — — »wir XrV - ««/
That__ den Se - gen!
f*\ a tempo
Ty sr - dce, kte - ré zod- po - víš, ty sr dce
Nur du al -• lein kannst mich ver-steh'n, nur du al-
Em
y
r\
do
1
I
tpo
fffff
J.JJ J J
üiJ I i
Ä»
r ř ř e r
15*
^p
'/ é)
P P hp I
/•te /v' zod - po - vis
lein kannst mich ver - steh'n,
mé du ■ še te - mně vidy o - tá - zky,
um - schwebend mei - nes Her - zens Trie - be,
%
^^
^^
m
kte - ré zod - po - víš
lein kannst mich ver - stehu.
-^m
řmm
4^:
.'E_F "U
me
um
rrrřrr
f f f gf -p--
UOJJJ J i
EüÜ
P
it
r/V
scen
^^
Ö
rfo
F=fc
nur
sr
du
dce,
al
ÁYť - ré
lein kannst
Zuří' . po - víš
mich verstehn,
£
ĚU1
V
^±
rfw - še temné vždy o - tá - zky,
schwebend mei -nes Her -zens Trie - be,
Pi i J i i I
^p
ÜP1
nur
^P
I
«
r/r
scen
g^f
?*/•
ritard.
m
w=*
t
F
rrř
scen
do
nie
um
£
schwe
bend mei -pes
tftf - sř ^ - mně vidy o -
Herzens, mei- nes Herzens
mm
m
ě
^
r-
ritard.
sr - dce. kte - ré zod - po -víš mé du - še te-tnné, du- še temné vždy o-
du al - lein kannst mich verstehn, um - schwe - bend mei-nes Herzens, mei-ne.s Herzens
do
m
&
m
^m
\) 0*-
m
^
H^4rfí
^
í
¥
"rt'lqrd..
3
3T •
159
atrmjjo PP
tá - zky,
.Trie - bě.
t-^-H— ^W
q jak
mit dir
pp kí
tf] ^
nu - lo - krá
ver ei - nigt werď
sné
ich
skvíš,
steh'n.
o
mit
i^ízg^gr^ f , r ^P f p
m
ťa - zky,
Trie - bě.
ř/ ,/Vř/í- se
mit dir ver
<ř tempo
mi - lo - krá - sné skvíš. 6 jak se
ei - nigt werď ich steh'n, mit dir ver -
1*
1
pp
m
\>j j r f f.
-*-ff-^-P-^
r f rrr-t.
Hl
P=K
^^
Č7V
seen
5
7 I J * J l J-. ^4p-f r^F
■■■ - fc
«/ - lo - krá - sne skvíš, vén -ei b'a -ha, v slá - vé lä
ei - nigt werď ich steh'n, ver - klärt am Ziel im Traum der Lie
sky,
be,
ve
ver
^Ll(M^^-^f=^=l
E
P |? fr P f' I
«TT
»</' - lo - krá - sne skvíš,
ei - nigt werď ich steh'n.
ve
ver
vén -ei blu - ha, v slá - vé
klärt am Ziel im Traum der
do
t
JL
m
w^
s?
vén -ei bla - ha, v slá - vé (á
klärt am Ziel im Traum der Lie
sky!
be!
fe^É
-*-'
Ty sr-dce kte-ré zod-po-
Nur du al - lein kannstmich ver-
r * 1 * i
=35=
p FT \
tr-
ní
scén
lá -
Lie -
be
ve
ver
vén-ci bia- ha, v slá - vé lá - sky;
klärt am Ziel im Traum der Lie-be'
Ty
Nur
Ür~jj^
#=j=^
m
■=♦
do
seen
m
r
ÍeeS
.TP"3 ■!
ciiliier"
wh^ž
160
3SgE
^
i
^^
VIS
steh'n,
mé du -se te - »i«ř pzrfy o - lá
um - schwebend mei - nes Her - zens Trie
zty;
be,
o
mit
p y f f i y
y | f P p ^gEg
sr - dce, kte - ré zod - po - vis ,
du al -lein kannst mich ver - steh'n.
tne du - se le-mné vidy o-
uin - schwe-bend mei -nes Iler -zens
0
— .*=*=?
9 — ►
H=^
MHH-f^H
ritm
Vi
^m
m
iar
dan
do
g íř
mol
P
_í m r «_
m
f " J J- N i i
=*=
/rtA- se «</- /o - krásné
. dir ver - ei - nigt werď ich
r? -
é
tí
skvis-
steh'n-
ve ven - ci bia
ver- klärt am Ziel
dan
ha, v slá - vé
im Traum der
do
(a - sky. ve
Lie - be, ver -
tnol.
p iT frjrř
m— t
rři? r r
i
i
ftí - zky; ó Jak se
Trie - be, ver- klärt am
skvíš.
Ziel_
ve vén - ci bia
ver- klärt am Ziel
ha, v slá - ve lá - skyt ve
im Traum der Lie - be, ver-
fffff
±E£
1
W9l
far
í
X"
m
77
i
dan -
35
*
ř/0
i . mol
te
*
/o
*/ ť
í
™'-cí ÁV **•£*!* ~ Ť* iá- "íV Měno mo sso.
klart am Ziel im Traum der Lie - be!
-»^to^. Ä A k». _ J ■+ P
fr f f fr p i r Mf p |f M
"Ž/
?r« - «' ä/at - ä«,z' slá - vé lá - sky! Zo-raj - do
klärt am Ziel im Traum der Lie- bfe! Zo-raj - da
má, ty's andel muj, ty's an - del
e - wig bist du mein, auf e - wig
y-r- • J
m
1o
&
0 í " \i
r r
m
^
H
ká
1G1
^==^
Ó zdroj se již
Zum Kampf be - reit.
*
-trr
mi - len- ce můj, mi -len - ce můj!
zum Kamp 1' be - reit wirst du nun sein!
m
^
ff=#F
-f
tmij!
mein!
ó po - svěť ty mne
o gieb zuř That den
m
tř*3t£]
m
f
j
ňU Lip
w
m
cre
¥
m?
0 — 0
3^m
^
ať ven- ce sla - vy vi- nu,
den Ruh- mes- kränz zu we - ben;
ať vén - ce slá - vy
den Ruh- mes -kränz zu
k vi - nu,
Se - gen,
ó po -svěť ty mne k ci . nu,
o gieb zur That den Se - gen,
vi -nu, zbroj se jii mi - len ■ če můj, ať věn-ce slá - vy vi
we-ben, zu dem Kampf be - reit zusein, den Ruhmes - kränz uzu Lwe
nu !
ben!
*>, f p ff r [f'T r f ff i£
Mf-rE
Zo-raj-do má. ty 's
Zo - raj - da mein , auf
k J.
anděl, můj, ó posvěť ty
e - wig mein, o gieb zuř That
^^
L
$
ÜPP*
B
*
i
?////(" ke i
den Se
nul
gen'
/? tempo
f -=-
Ar;
1.
**
W§*
^
r/<7«
* ťfo
^
♦ ■»**-
ěÉěé
Ö
^
^
^
irt
fe3
/'
^ . t
^m
1
Kv b i M r* »
\ \ \
5
&-<&r\
W
^
ř^ř
:
süfS
JJ
p^
1B
JŽJTJi
^
!
»
+•'
a
í^v-i
pf
^7'
^
1 — y?
v
l<;:
Výstup pátý.
Buabdil . Musa a mnuršti rytíři.
Tempo di marzia.
Fünfte Scene.
Boabdil. Musa und Maurische Ritter.
(/■ Zora jde.)
(zu Zorajda.)
ad lib.
Boabdil.
Piano.
W¥$
m^f
BOABDIL. lP"*fi*fJ' d" *"***'>
(zum Hinterraum sehend)
™ tiBJí
pp .
ClttJ f f
3,
Stebou milá . Ion - ci - vám se jenom stíži-.
Deine Treiiuuiigiiiaditmt'iii Herz tief beklommen:
3P
TT^T j
ew ^h: ,
)m ß m zm
ŠĚ=
r
.tzzi
ii~ n ilriili' Alf Miinrn vé <ie mo-ii blíži' udchazijedinni. Mina a mnursti rytin
jl~ o - uejii. nie iuauio-ie se mo ji uuzi. ZOHAJDA. fstoap/ druhou stranou.
ent-i'er-ne dich! sieh' meine Miiuren zu mir kommen! entfernt sich, von der andern Seite treten
a temiio Mnsa und Maurische Ritter ein.. ^^^ y
~rrrt
tre - ho u - sie
-.echtitosf vxý - ráme. a - bys klidem du -chci sklonil ku smíre - ní.
ed- len Herzens Stimme er - flehen wir. neié' deinen Sinn zum Frieden vom Un.eestüin.
\ v k v k i. k— ^ — \ — i k-5 — , j. Li. i — i — ^ — k—k — k k i
m « ß x ß m—ri
__ 103
- — «=-"" „/ l ^ i . /> r/v- sty?« -
phctnu kdu hnént nr-ni-jiní-ru plrsejse svúmíi -dem, s cela své -ho svr- hej hrůzu,
oluieGTundfolgstdudt!inGrimmi';lahS'deiii Volk in Jubel- tö - m-n deines Herzens Hass ver - söhnen,
SS
ÉÉÉ
Ä
7>
CÍV
1» — ß
Y
scen .
^ř
::■=
i i
BOABIUL.
^
s
s
IeQeE
Allegro.
5-ft-
Ě
• »
2=2
He - w« - ně -ho hleď
\ oh - ne al - le Schuld
yn i i i-rj <hj ' k
//ř/.' bi dni -ec! tysproštén
Ha! treu - lo ser Wicht ! wa£>t du .so-
4
iMuza předstoupí ii hluboce vřed králem se ukloní.')
(Musa stej.lt sieh vor den K<<niS und verneigt sich tief vor ihm.)
Allegro
fefe
gg
fc_ř*
i
a-
*ř
f f ř »t
i
* 1 0 0Jfí
m
m^
m
w '"
tot^f r r r ^p
•ĚEĚ
í
±=F
pout se před mne odru - zuješ?
£,ir meiu Au - g,e zu be - trüben?
jst r mo ci me,
du wirst ée - wahr
des
Ko
mul hněv'. (3>? znamení kraloto rystot/pí aethitipská strni.')
nigs Macht! ? (Auf ein Zeichen des Königs erscheint die aethiop i sehe Leibwache.)
02
7 ^ ^
£&X
ieo.
ff-^SJl
164
(/v/ strtiii:)
(zur Wache.-)
( k Mhziiví)
(zu Musa)
gg
(.Mmiršti rytin zastoupí stráži cest//.')
(Die Maur. Ritter vertreten der Wache den Weg.)
Maur, rytíři
ae, tle! iny ta - ká itá - ze sil-tié má - >ň/\
Mein .nein'.das Schwert zum Kampfe, für sein Le ■ ben
s
Maur. Kitter. Ne, ne!— myta - TtF
Nein, nein! da> Schwert zum
pro Mu zu my je po
für Musa werden wir
zve - da - tue,
er - he - ben,
on jf - sti něj - Der.
er, ,is,t dein Freund, dir
.s7 druh.
nt'j - le - psi zod - da - ných
Gra-na -das treu'ster
tn
ti
ter
sluh
than
fej¥ MW^g
/■
k
:f
EMMA
165
Zkroť krá - li svůj pře -ná -hlýhnbt
Verscheu - che deines Zor- nes Glut
vztyč jasnou smi -ru ko- rou-hev!
und neig 'zum Frieden dei -neu Mut!
iA"«o mosso.
& « * ■
^f„>Lin »i^f |>fff^r|f=Wč
Havzdorni o-troci! proč vůdce vás
Ha, freche Sklaven ihr! warum entfloh
»oř/f žv z'i? - ze -ni? Kdo sír- hal pouta
er heimlich sei - ner Haft? Wer macht ihn frei von
j * t H
■srn:
m
fcg
mfr-t"*— *•
I
^^
/ř'//.
jg j i
=•
MUZJ.
ÍUSA.
s
m
É?
i?
'y ^ r * «Q
Gra-na -das Volk
hat
u - činil! mne
es vollbracht! dem
^^m^
je- ho?
leiten?
vy -pro -stí- la zva - zbij mo - hutná li - du vů ■ le
Kerker - tod ent-riss mich des Volkes Macht und Lie-be,
a
die
ho
Treu
jo -vm- kii
e meiner
k^±^
.
^f it n t-rn=*
W^
! ' I
P
P
F
160
BOABDIL \C<J" ""jto-
Ta tá - sket, a ktrroiis oluu - pil kra - ď: ó
Die Lie - be, um d i«* du beraubt den Krú - niá! o
Con moto
že jsem tu - be ve- rif! (y's li - dtt zášť u - va - lil na mne! vsak smrti
dass ich dir geglaubt! mei-nes Vol -ke. s Groll hast du ver - schul-det; da- für sei
teä
žše
rt
^*^r
1^
^=P
t_LJ i\jHF=r
sc en
do
^m
f
f
nl
F^
m
^=^
MÜZA.
MÜSA.
ist
m
-B-
m
p
ne - u- jdeš.'
Tod dein Lohn!
^^
é
Püf
fe^
o
Mein.
&=$
-<v-
M
r I j- /
^
ff 3 3
^^ = ^
mm
T
ff
#i=#
i,::
Í
o
o
Ě
P3
^^
aa
i
Moderato*. *£&.
«Ea.
%x
J«
_ řv« .v mi/mzt - co - tem, co
IFT~F
^
I
-i.
éé
*
£?/>{ s hupni i - w - tem, co
Le - beň kannst du schuldig
«iřť -iři, w<c; lásky k to ■ bé ne -vre.
fin - den, doch mei-fie Lie - be nicht ti -her-
PQR l ř-4ffli f-l^íia
Cr
^HhA
i=±
l
f
^fcz:
fJffi-f
s
<£a
fgffliS
7 p i)j) ^_f- p i * ^-^\ r ^
m/í - z es,
win - den ,
cho
ich
«•«»/ .// ver ■ nou,
hab' die Treu
Pf#
«c - zmennou, byť
dir be - wahrt. mit
*é l
*EÖ
f f 7fpzf:
:í yj I ^:
167
smrť i nu - In od - mé - not
ere
scén
t f r p i r~
smrť i hi/ - fit od - mé-nouf Jsem srdcem, zi
Lie - be war sie stets ge . paart! Mein Herz, mein Le
tim , ce - lym my - šle
ben war dir zu - ée -
pvjjrh^-^
^
i
^
ťťiflr^
s
^ £?
3 řw
^^m^
ÍEĚ
á i>»
scén
í
é
Yl f
m
f3£
T-*—f
t
&
W
do
m ß
s
m
+ řr
r.tif ^tr^
=-^
4» W
fc=^ r '=t
í=í
«/>>/ í^řřy, věčné tvůj i vzde
than.dein Heil, dein Friede ivar„
chcm posle - dním jsem věcné tvůj i vzdechem
mein Wiuisch, mein Wahn, dein Heil.dein Friede war mein
m
ÍT^i
3 a 3 j 3
^
S^5
^;L^-i fa
f
~k\i 7 j^
32
■•ŽJ
f^
?«/•
/v
da»
i
do
¥
^
1
Wunsch, mein Wahn! pr
BOABDIL. Y- -fr 0
P P P 7
BZř
0 #i;i eye// 0.0 - ř/r/. «v? ftv? sr - dee ton re - ci
0 wenn ich wu-sste, dass dein Bu - sen die Treu.e
fe
MUZA.
MÜSA.
P
kk
:£=fI
J»
w
WFf-r-ft
^
í
^
p r f r
P/v'
Ach.
3?
ber
PI.
gef,
ev? » - sfo ttál O rcť. lec klam jsou s/o - va
wie du nun sagst! 0 sprich,- doch Täuschung ist dein
tvál
Ziel!
168 Allegro.
r *r. r. |r.J i P P 'r .^r". «hipp^
i*«
des
iřť - // nej
der Freun - de
draz-šíl jiz za.jto . mil jsi na chvi
Liebster! denkst du nicht mehr andie fro
le mla-dosti, na lá
he Jugendzeit, den Mai
na- St,
Lebens,
■f^m
a w
*+
tu dň-vérnou a nežnou ?
den wir ge.lebt in Lie.be?
ný , ať
Mein trauterFreund vom
JiiJ J~J\T1
m
i
M
krr?
W=£
mm^
mm
VT JiU i
f=f
ÍT «■
1-
^^
.v JÍ!
rWSl J?
pp
Ei
i
p
i^ ?
3E*E
Í
^
HD
^
do smrti mm kle- 1 ba sti - há vzá.pe . ti,
Fluch ereilt, treifniich das In - heil un .verweilt,
pak-li jii ne - jsem re' . etié
wenn ich die Treu' ge . bro . chen
tvui
dir ^
ó mi-le ./i//, jen du
o trau'demWbrt, ver.trau
re - ruj :
e mir!
[ý-ltfttfimffl
tf ne.6e.ta! foť
O grosserGottísieh
1—9-
^^T< pr f
~a.t trr ff|fr. rr Pn
Mu.za muj, tyroz-bou. re. né sr.dce stůj! toť je . ho Med, tot' je . //o
Mu.sa mir, mitLie.be lohnt die Ra.che - gier! sein Aug' so mild, die Stirn - me
f
W
m
1 " \>a*
*• *• BP
=♦=
169
m
pur fliVT Pr^f
MUSA .
pih mosso
^m
ě
hlas, znichje . ho lá . ska zá. ři za.i!
klar, wie im - mer sei . ne Lie.be war!
Hleď v o . ko mé,
Sie . he mein Aug',
po. slyš mňj
es spricht so
iii i í i
ÍP
ržFjJTl
ff^^Ťfr
sž±
^ rrr
jw/y »10. sso
T^~
*=*
BllAB.
MUSA.
BOAH .
HÍ-^rnr-f-fh^^
JE
PfflJXf
/i/rt.v; toťje.ho hledjoť je . //« A/as; MV rfo du.se, ty dlis tamzas- zttich je . ho
klar; sein Äug' so mild, die Stirn . nie klar; mein £an. zes Herz ist dir of . fen. bar; wie im. mer
láska zá . ři zas-, hleď vo.ko mé, poslyš můj hlas; toťje.ho hled, toťje _
seLne Lie . be war,- sie. he mein Aug', es spricht so klar; seinAu^'so mild, die Stim .
f^ rit. =
iMm
JžfTrdfS
ho
me
I
fei
,.♦•#
£=£
r Po}
*=^
iGz«
• «-*—
</ tempo
^
s*m
Ü
f;pff |f *^|f^ffl? |
Í
MI'SA.
/
^-Ttt-M^T
r prT'r
^
#/«/! r/V; ///e . .sV, fy ř///.sr faz« trtí .'
Mein gan-zes Herz ist dir of - fen - bar!
BOAB p
no
É
ce -
le
ran
do
^P
r «Air t 7-
o
Mein
í
^
W^Č
J» at- . . ce -
le
mi . le . «y/
trau.ter Freund !
der Tod.
m
do
do
al.
Ö
<*
r tur-p* 7-
^^
war. Mein
wi? . le . ny!
trau.ter Freund!
nic .
der Tod
úfo smrti
al . lein,
1' ***, ßm~ mm
m
na
_i*
£=*
j.1
^LífTtr-žf
ÉÉÉ
w
ß- \>ß'
"
3Z^
f
^L
-fiM—
/•/ . te - nu
to
ir
d tempo
'ß 7 7 p
PP
• * >
Ä
.svw. f/ />' /«'
lein, kann rnei
y b, jt 7???
i
,vX-y pnu .tu ne . zdn ti!
ner Lie . be Trennung sein!
rt * .
a tempo
P-l ■»" p-
=žě
fJOCO
=?5=
kanu mei
.v/-// pou.ta ne. zdi: ti.'
ner TLie. be Trennung sein!
E
^^
^^
S
brtumt
■0--+-J- -eß-'-ß -m-
^.♦^^.♦♦t>^i>JT*-
TTT
rs:
*
mtza.
MUS A.
^s r
^
r^^f r'
iii
O mi . le.ný! ať
Mťin trau.ter Freund! vom
do smr.it
Fluch er.eilt
miiekle.lba
tretfiuieh das
wunitiL.
-f-HTf
S
Ö w . he . sa '. toť
O gro.sser Gott! mein
Mu
Mu
za
sa
MAURSTI RYTIRI
PP
h
m
±
i
* ?* Fj
P
r
MAURISCHE RITTER.
wm
O ver,-
Dein Ju
PP,
ÍSÉ
onťvér. ný do
gendl re und st eht h i e r
k
É
und sei . nes
P»
^^P
?
m
1S3
\
h J73
V ^f i §
J.'
u
TT
WĚ
^
psí
■tir
■P
j 7 | 7 ■*=
W
jhjfrjTj jt:i
171
M
P
-m-1-
* 7 * ?" J)jQ
lín
/i« c zá . pé . ti,
heil un .ver. weilt,
f-
PP^
pak. (i ze ne . jsem vé . cně"
wenn ich die Treu' ge . bio . chen
i ,cp\T ?V ťr~-f p
■>->P»r p
mir,
fy roz.bou-ře . né sr
mit Lie . be lohnt die Ra
m
che - gier !
ó ne . be.
o gro - sser
^ Pf. <'tWtiW r I
Zl
Le
»0? 90«/
bens Kraft
ti
weiht
za
er_
sre.ti.
nur dir.
Ö krá-li nás jen du . vi
0 ti'au'dcmFreund,vertrau . e
,:„ ;. ,j. J: ^ |/-C^H
j J>j j> j
i=ftj^
r p r p r
ÉS
ä
j jjsiigg
^^
ŽS
í£r
i*-*-
^ " • ájfl m ' fUfiiu'U W
,Fü,^ffl^
^
ju«řo rit.
poco a poco pni
173
mosso.
TTnr
^
lite.
po
es
slyš
spricht
máj
SO
hlas,
klar,
3^
jjg* ^'
Ée
&£
i
hled,
mild ,
mosso.
foť je
die ist im
//o
mé
hlas ,
klar,
lÜE
E
I— M<-A
Ö
I
Sein Aug' so mild,
±=*t
^
£
for
die
£
tim
//o
me
i
s
=fc
*
íee
mosso
i
^£=7=
a /Ir
r r if
r i : j
* ?■■
rfo du
nun ist
A A
3f^
r r r
mein Herz
J-0-
ty dlíi tam zas!
dir oť . fen. bar!
&
Ji. *■ A
A A
ritavd.
f rf p i r- ? ?frf ff b|
ü nich
wie
.)>■
im
mer
lá
sei
«ta zá.vi zas, z nich je .ho lá.skazá . ři
ne Lie-be war, wie immer sei. ne Lie - be
m
a
f 1 1 t
vitavd.
*
hlas,
klar,
m
on
er
.vfo' . lý
ist dein
^ i.
-L=r i;
tf/v/// jest tvůj,
treu . er Freund ,
I I
o
trau'
dtí . ve
sei . nem
7 i 7
E^
f rětawt-z
i— —rtuti**. ■ r—
fa£
i*
ritavd .
***£
ÜÖS
íljžli 1 Ü
173
a tempo
poco a poco ptu mosso e crese._
|ť i 1
• r i -
^^
/jf/frf* p o - ko mé,—
Sie . he mein Aug,'.
po . slyš muj
es spricht so
s
p < p f ' r
^ jt ? -
fes
zas!
wiii!
IW
rt tempo
poco a i
Sein Aug'
poco
ho
so
mild.
«1
jt/<« mosso e crese.
m
a
/v//7 Toť.
Wort! Sein _
Aug'
80
/</W, foť!
mild, es
PĚ
J f l|J- tj- , .-J
p t i -- --i I [ze
^^r- <f; tg
Ji
1
4P
ffY^Vff
S
i
#
rfF> ^řf> ^f^ , ^»vFfA ^fYf^
se
cu/mrci/^*
■>.f fW'ff
!.ffM 1 1J
I
* ? -
Íeeee
*3
hlas,
klar,
nimm
du
hin
mein
Herz
ty
als
* ■ 7 * '?
fefcĚ:
JÜ
^^
— — \lf 11
toť je . . ho
die Stimm' so
hlas, z nich
klar, wie
J«
im
ho
mer
lá
sei
I
^ , j: ?» ?
^
^:
fcOD
5T1
spricht
ä
VTW
so
///c/.v, % nich je
klar, er ist
4#
i
míc/í 7V . ho lá
er ist dein- Fr
Freund .
k\\0ß\\ß.+ \T++\r\r\\ pp rr.griinřfis
174
BQAB.
m
M
-■l 7 g@
mm
s
»
t
:£?
íi
s
f
■FP
P
m
ffiíŤliirílíJH
^
^
s
É
*p» * ^f
«Sk
• v
T
Colla parte
«*
:&í.
<&X
*Ba
T=?
CWa parte , . -^V^ ~V > i
m* p1- p ^ ^ i ?• p r ■ y p m i f ' p *Q ii^
pojď, a vroucné
komm' an mein Herz! es
n . bje . ti ! ať na . Si
sei nun kund ! der neu - en
lá . .ikii za . své .
Freund . schaft Lie . bes .
I
m
jlA-
&=
5?:
jH
colla parte
^
/
= 22
£*
£
175
Allegro con moto.
^m
ti!
bund!
BOABDIL^Äfcj
I
*á
/
1eEEE$
i.
ěé^á
m
í
aá
Maur. ryt.
Maur. Ritt.
Dik,
Heil
i-
rf/A,
und
Dank,
z« o - no o . bje.
dem neu-enFreundschaßs.
ffiS
r
7"
Ä
gro con moto.
» íttj i&
ér£f fžč*r
tfř^^J^hrsa
ä
^g
^
ý*^'^
^á
a
f=f=t
i
Q
st
Ü
ffi
w.
M— / ř1 f1 i? ^ ^ .^
?£
tJ
á
ti! zdarpvj.de, zdar
band! des Friedens Macht
wird be
stär
fe»E
Ü
ÉiÉĚ
ken
4
i
»za
eu
re Hand!
I
ffl rT^rrr
»,h
att
£=H
ÉĚSÍ
I^XElĚ
•
i#
^^
?
ffiV ^ n1; ^i^:
3*^
íeee
¥
Dík, dík,
Heil und
#4=^
dik,
Dank,
z« o - no o . é;V - /?'.'
dem neu. en Freundschaftsband!
král re . rí
Des Kö - nigs
J J J
Des Kü-nigs,
P^ö
ÖP
mm
^
n
ilá
ál
=0?
É
:i — c
176
k±±
u
= f\
i ri y
tri
í
^
feaá
P
naJtim srdcím zas, a
Herz ist wie.der frei, er
— = = /
nesly. M zlých kou
glaubt nicht mehr die Z au
i J *J J , j "
i*7 A/flr.y.'
be . rei !
tf^-^j
DU; dik,
Heil und
r r 'r-
*
*&
SÜP
fřť^litrrf¥ft
g
#?řg&
ÜäA,
UxrifTf
m
gpa
^
»<-•
tó
£*
^-A
rf^
*
&
fmi
&
*Jt
I
M
f/i'- ,) h1^ fefe
i
á
n
£
P
PF
rf/A- za o . no o . bje ti, zdur půjde je.mu v zá . pé.ti;zdarpůjde je. muvzá.pě.
Dank dem neu.en Freundschaffc-bandldesFriedensMirhtstärirteu . reHand-.desFriedensMaehtstärkt eu _ re
{\Hi- hu * h^?4M
*¥&
EfcE
u
e
§»p
r1»»1»
fBS
ggfgff
^
te-
^M
Já
i
í
f=*
Eü
£CD úuJ \
m
m4-H
£4
\ \
7 1 j ú i --i ä. =
É
» _
X
Pf
tt. Jiz sha . si zá.šti plamen,
Hand. Ge. löscht sind der Zwietracht Flammen,
SO
p
pä
ĚÉ
ö:^&
5t=t
/^/* ro.ze.pla/ ALtnamen ;
die an . ée . facht AI . mamen ;
A A
eh e a , «L « —
ü»
^
fe
i r/fg up
t
~W
Ff^Ž
Í
ř g li- *
^ül^
i
äE*
j j:
í
S
Öf
fe
Í«-
HP
paflf
St
177
J-&A
É
sempře Jf \ A
^^
^#^
sempře Jj
jiz slin
$e . löscht
m
'ák
si
der
4-
Zfl-sti pla . men,
Zwietracht Flám . men ,
M
É
P
\
A A
\ \ A
;#
*=*-£
fňftff
ÉiÉ
UÉ
ip#Ěg
m
si
b#4f
vtt/pre
Jf
I
éi
A, , A
fr4^
^
fegd
^5
ya
-i.
^ 1^ ffl^ ;i Hipl?
sěe^e
die
ro
an
plál
facht
AI
ma
tne ti
men
/jz .s/írt . si
ge . löscht der
ml , *
p
j.
yy=
ÍPɧ
Mi
Wř^
*m&
*
i
«*
MÄ
A A
i
fT V I fl ÍJ S
A A
l
4
f'i'ii i'ií; i
zá—ští pla . »i««,
Zwietracht Flám . men,
A, K
Jejž ro . ze plál,
die an - ge . facht,
4 m -i . d
ro.ze . plál
an.ge . facht
AI. matněn!
AI . mámen!
Í78
Výstup šestý.
Předešli. Zorajda s družkami.
Sechste Scene.
Die Vorigen. Zorajda und die Sklavinnen.
Alleüro moderato.
Boabdil. l^fl'V r (i f
Piano.
AI . mit
AI - ma
tuen
men
[i P P P P P P P
jW/Vř - wři - tfý je vé . /feff,- a . le
ist der Wahr.heit Se - her; doch du
vjěůl ? p p p p i r f i T^iMf ^
J/// - 20, zno . va ty mne šá . liš!
Mu - sa willst mich wie . der tau - sehen !
mne ra - ro - tat AI
ge - warnt hat mich AI
t
«*
»if
p¥^
M^ *
J^1»^t>*S
^
tw
;ün
o^
-a
ZORAJDA .
^
m^
p
J *J * r li
'% - *
?
.•// . ma . men jest zrň . dee, ó
0 hö - re mein Ge . lieh . ter! AI
slt/f; mne můj
ma - men ist ein Ver.
179
I
vládce!
rá.ter!
Mrz A.
Mť.SA •
po co
ritard.
m
UM pr r |J^
^4
Sbor divi'k .
f - t
4=E3Í
^
0 slyš ji náš vládce!
0 hö . re sie Ge . bie.ter!
. po co ritard.
} ' tW
m
m
pe?eeě?
F3^
AI . ma . men jest zrá.dctt!
AI - ma-men ist ein Wr - rä-ter!
ó slyš Ji tiaš vládce!
o ho.re sie Ge _ bie.terj
,Chor der Miidrhen.
i
ifeÜ^
» - i
i f»
r r p3^ rfg^
Fč
y/
^
Maur. rvt.
^
//oco ritard.
ěěá
m
^ö
T-"
f
vládce!.
Ge . bie.ter!
Ö slyš ji nás.
O hö - re sie
Maur. Ritt.
P
í*
? r i^
^j&i
é
-
1=
I
3T
ř~\ ř^\ ^ f^
BOABDIL.
/ m
Moderato.
\9*/ f Trp p p 4 P' p r - h'p (i [i Mrirr-
Mluv, co jest s AI . ma.me.nem!
.Sprich, was ist AI . mamens Schuld?
Zo.raj-do při. stup bií. ze!
Zo. raj . da, lass' mich ho.ren!
fe*=l
S
P
Ž
^
í
3
1$?
*f
r
r
W+-
tí
W
2
^
ISO
Balada.
Allegretto.
Ballade.
Zorajda
Piano.
i
p.
i
wnw
m
TfnTT.
¥
Ä
FT7"
77 iT ;
?
=
i
r^
77
?
77 i TT
2
wm
H L7 1
/?\
ĚšfeÉ
1
iif2
B
«H*^f
w*
m
hjff
-jS i J ;<r p
Zpa-rlá.nu hle.dim sdí. vka-mi, klid roz - klá. dá se
Vor meLnen Au . gen liegt das Thal, und Ru -he la . gert
ni . va.tni, jen tam i tu se zú. kry tu vy. loa . dí blesk, to zbra.né lesk!
ii . ber. all, doch ei - ne dun .kle Wol - ke schwebt,auf der sich Waf. fen.glanz er . hebt!
p|||
f LéL 1 S ^3.
fSŤg?
Allegro moderato
M^pr «pír Pr Mprir *p\r Pr 'tyti*
Ji iak ie krá - snů zbra. ne' lesk a v dál . ce tá . hlú trou. bu vřesk! vu . so . ko
e
*Mk
r
Aj jak je krá - snů zbra.né lesk a vdal . ce tá . hlý trou. by vřesk! vy.so.koprá.por
WeiLhin erstrahlt děr Waf. fen Glanz, er schmückt den Held mít Ruhm und Kranz! hoch schvvebtjlieTah . n^
itf'K n j\ti(r\\\ iV i\vlv
Aj jak je krá - sný zbra.né lesk a vdal. ce tá - hlý trou. by vřesk! vy.so.koprá.por
Wěit-hin erstrahlt děr Waf. fen Glanz, er schmückt den Held mit Ruhm uňdKranz! hochschwebMjeFah.ne
INI
ffi' r Pr; i^^f r p ir Jy T'P? r/tu-r £r "^
ktie - bi vití, do bo. je vlasť kdy za . vo.lä ! Aj Jak Je krá . sný zbra.ně lesk a
auf zuř Luft, wenn in den Kampf die Hei. mat ruft! Weit.hin erstrahlt der Waf. fen Glanz, er
i
hH'MMj'i i'll
!)J rlj-,
řřhHH-
r
Aj jak Je krá . stu
a
kne.bi via, an bo .je vlast" kdy za. vo.lá! Aj Jak je krá . sný zbra.nélesk a
auf zur Luft, wenn in denKampf die Hei. mat ruft! Weit-hin erstrahlt der Waf . fen Glanz, er
iM^7W WM W'p'1 W ^ I
>-?
^^
ě
jTj^.
JL #-
s
J j i LÜ?
3: -^
P^
p r J)|T T p|f y*p|»-»-|J. v»J)|plg
« ř/řř/ - ť<; tá - hl/'/ trou . by třesk, do bo .
schmückt den Held mit Ruhm und Kranz, zum Kam.
p iWT\j n
=$=é
je vlasť
pfe auf !
kdy za . to . lá!
diě Hei. mat ruft!
To
Ich
ů
é
. ^ r/ff.í^ My .jvr . v o . Id.'
J. t y
orfflí/ - ee Ar' - hlý trou . by iřesk, uo bo .
schmückt denllcld mit Ruhm undKranz.zum Kam
pfe auf !
Hei. mat ruft!
*
Tempo I.
J-^M-P
m
}i u }> pjžĚ
ŠP^¥
ř
r
inaur- ská zbraň, led zda . le . ka roj ei - zieh ko . pi vy . ni.ká; to
wiihif der Mau - ren Schwert . ge. klirr; duch fremd ist mir das Kampf . ge. wirr, ein
18»
r ?r~p
3^£á
poco riten .
tf
m
P P r p
äi
•• »
Chri . sten.heer, der Maa - renschaar
vý . /ť?'- zná ser pro materský meéJL
sieg, reich be . wäl . tigt die Ge . fahrL
/OBA JDA.
P I1 jl ? r. *P, ' r p.r J)' ,r: p r «p i r p r ?ifoA=pĚig
4/ jak ji- krá . sný zbra.nělesk a vdál.ce tá . ňlý trou-byvresk, vy.so. ko pra-por
Weit. hin erstrahlt der Waf - fenglanz, er schmückt den Held mit Ruhm und Kranz , hoch schwebt die Fah.ne
Jf\j. úSbor divky.
m
i
m
T
tj MfihW H^ß
m&
I
b
Mj jak je kra. sny zbra.ne lesk a vdál.ce tá . hlý trou-byvresk, vy.so . ko pra-por
Weit.hin erstrahlt der Waf . fenglanz, er schmückt den Held mit Ruhm undKranz , hoch schwebt die Fah . ne
| ú. g Chor der Mädchen
WW$
^^
ö
m
j^y«?
pr i7»Jlp r^^P
bi via, do bo . je vlast kdu zi
FT=3
y*
k ne . bi via,
auf zur Luft,
to bo. je vlast kdy
wenn in den Kampf die
lál
ruft!
ne . Di via, ao bo . je vlast Kay za . vo.la! Aj jaK je Kra. sny zbra.ne tesK a
uf zur Luft, wenn in den Kampf die Hei. mat ruft! Weithin erstrahlt der Wafi.fenGlanz,er
bra.ne lesk a
Waf l. fenGlanz.er
kne . bi vlá, do bo.je vlasť kdy za. vo.lál
auf zur Luft, wenn in den Kampf die Hei. mat ruft!
"p* U]} F^r El
ij jak jo krá. sny
Weit hin erstrahlt der
zbra.ne" lesk a
Waf .fenGlanz.er
^ur^fif ^#f
ť l t i
«*
f 7 ff 7
=£=2=
* $- • i F
^^
«Sa.
s
^
«— ;
Š
A
p r *p i r p r jt)
y^ — >>
183
A A
2
:? í
ffii
^^
v dál . ce tá . klů trou . by vřesk,do bo .
schmückt den Held mit Ruhm und Kranz zum Kampf
mm.
i>4 w
i^Ei
,/> vlasť kdy za.vo . lál Ku
zum Kampf die Hei. mat ruft! Zur
» rfž/V - ce tá . Idy trou . by vřesk do bo
schmückt den Held mit Ruhm und Kranz zum Kampf,
je vlasť kdy za.vo _ lál
zumKampf die HVLmat rul'tl
A_
nr-p-p-r-r
ze . mi kle . aal mno . hý rek; leč
Er - de sank manch' tapf'- rer Held; doch
mar.ný Špa. ne . lu byl vztek; křesťanský voj co
un . ser war das Sie. ges.iVld ; es tönt derMau.ren
yta . ctva roj při de . šti střel se
Sie . é«1« - lied , die Chri- stenscbaar ge
řo . z p r. sel-, Ät.ma . menpr. chul zle . kaný do
schla, gen flieht; AI . ma - men mit ver.sťiir -tem Blick, floh
nu . to
tá . bo.ra za kře . stá. nu, on
zu demChri . sten-heer1 zu_rück, er
zrá - dce jest! a Man. rů cest' ty há . jit máš, ty
plant Ver. rath! der Mau . renHeid be. schü - tze du mit
184
Allegro nioderato.
i
nem Schwert!
Aj jak je krá . sný zhra.né lesk a vdttl.ee tá . hlý
g Weithin erstrahlt der Wat". fen Glanz, er lohnt den Held mit
*
ifuza.
Musa.
Äj jak je krá . sný zbra . nSlesk a v dál. ce tá . hlý
Weitjiin erstrahlt der Wat - fenGliinz, er lohnt denHeld mí*
š^g
aer Wat - lenManz, er
■„„z. '„ ,., TZ;/
3
I
Chor der Mädchen
»-1 (' Y ' ř-1 F-i u ■ gj k ' , f-
Aj jak je krá- sný zbra. ne* lesk a v adl.ee ta . hlý
Weithin erstrahlt der Waf. fenGlanz, er lohnt denHeld mit
á
trou . by třesk,
Ruhm und Kranz,
I
Vy . so . ko pra . por k ne . bi vlá,
hoch schwebt die Fah . ne auf zur Luft
bi vlá, do bo.je vlasť Řdi
•j'r p r i\% t g r iHf-E^
wenn in den Kampf die
J2
z a . vo.lá!
Hei. mat ruft!
h|J n J *
£
ao bo.
ř
p
iro« . oy vresk,
Ruhm und Kranz,
n
1
y
ty . *o - Zw wra . jt/o/- k ne . bi rlá,
hoch schwebt_di£ Tai - net auf zur Luft,
ry- so - ko i
b
=
io 6o. jf vlasť kdy
weiui in den Kampf die
z« . vo.lá!
Hei. mat ruft!
«o bo.ie vlasť kdu za . vo.lt
3
5
P
o.lä!
trou . by vřesk,
Ruhm und Kranz ,
pj JJ
ry. So . Xo pra. por k ne . bi vlá,
hoch schwebtdie Fah. ne auf zur Luft,
vlasť kdy
wenn in den Kampf die
za
Hei .mat ruft!
'V rV i^f hjjj \Y;l ijLu
iro« . oy vresk,
Ruhm und Kranz,
ry. so . kopra . por kne. bi vlá,
hoch schwebt die Fah - ne auf zurLuft,
do bo.je vlasť kdy
wenn in den Kampf die
za . vo.lá!
Hei- mat ruft !
Ruhm und Kranz, hoch schwebt die Fah - ne auf zurLuft, wenn in denKampfdie Hei- matru
%ii É fr^
^:jj_i £j>
0
1*
m
íii>š~*
*=SF
1
t*—r
i t fT
*^±
É
Mm
-f-^-
-* — # — •-
CJJEi'
185
fnjiM, >f.ir Ur J)i^rr'Pir p, ^ ppjpi
*-* í/ í í/tZ* í"/> /*/•/* e«-»/ rhfn tn> lnvie n n Hni í>o fn hin i-Vívii htt Witvle mši vn Jen ttfn rinr*
U^ů
Ajjak je krá . snů zbra.né lesk a vdái.ce tá . klů trou -by třesk, by. so. ko vrá.por
Wéit_hin erstrahlt "Ser Waí. fen Glanz, er lohnt den, Held mit Ruhiu und Kranz, hoch schwebtdie Tah. ne
U?r p IT p r tiiriT Pir- ?[ ifn p ui
4j jak je krá . snů zhra . ně lesk a v dál. ve tá . hlú trou. by vřesk, vy. so - ko prá.vo,
L
Aj jak je krá - snú zhra. ně lesk a vdái.ce tá. hlú trou .by vřesk, vy. so - ko prá.por
WeiOiii erstrahlt dei; Waf. fei( Glanz, er lohnt den, Held mit Ruhin und Kranz, hochschwebtdieTah.ni)
weiLnin erstrahlt der Waf. fen Glanz, er lohnt den .Held mit
J*! 'iah íť lern v an ?hrn iit> Iwle In » tinl no tri hl ú
|1V y f?> P' fi fft
Afj jak je krá . sny zhra . ně lesk u vdái.ce tá . hlý trou. by vřesk, vy. so . ko prá.por
Weit.hin erstrahlt der Waf- fen Glanz, er lohnt den Held mit Ruhm und Kranz, hoch sehwebt die Fah.ne
-yu^
H^'W fjh'M'1 QMg'i
rťi v ;■ i'^fv11 \ft}™
mA
Aj mk je. krá . sny zbra.né lesk a vdái.ce tá - hlý trou.by rřesk, vy.so.ko prá.por
Weit.hiu erstrahlt der Wat. fen Glanz, er lohnt den Held mit Ruhm und Kranz , hoch sehwebt die rah.ne
«h J) h J J),J J)J A,7"?IÍ J> i i Ml j> j *
p r g r i pTTLt p i t 7 r fp :> p r »p i r p q
kne.bi via, i/o bo.j'e vlasf kdv za . vo.lál vu.so . ko pra- vor k ne . bi via, —
k ne . bi via
auf zur Luft
do bo.je vlasf kdy za. vo.lál
wenn in den Kampf die Hei. mat ruft!
k ne _ bi via
, auf zur Luft,
m
do bo.je rla.sť kr/y za . vo.lál vy. so . ko pra-por k ne . bi vlá,-
wenn in den Kampf die Hei - mat ruft! hoch sehwebt die Fah . ne auf zur Luft
P
'eiin in uen nampi die
?
ha
kne.bi via, do bo.je vlast' kdy za . vo.lál
auf zur Luft, wenn in den Kampf die Hei. mat ruft!
A
\ VT>3 J\ J- k I
JjrX
• r i y n
^U)
ř
^3
?y. I« . ko pra-por k ne . bi vlá,^.
hoch schwebt die Fah- ne auf zur Luft
k ne. bi vlá
auf zur Luft
do bo.je vlasf kdy za. vo.lál
wenn in den Kampf die Hei. mat ruft!
WA) *>.._
186
4A
U
T=?=£
je
?e
ř
p i) p r p i r p er p i r
ry - *o - #o >t//ff jwor k ne . o? pfó. i/o bo
10 bo - je
zum Kam - pfe
A
vlast" kdy
auf! die
za - vo
Hei . mat
A A
>y - so . «o pra por k ne . bi vlá, I/o bo . je
hoťhschwebtdieFah- ue auf zur Lut't, zum Kam . pfe
má 1 =— ^ ■ % -1-
i
auf! die
i i i ťfi>i r
ÉUÉ
Hei . mat
\) A
£
I
'o 00 . 7V
zum Kam . pfe
Ä
3b
vlast kdy
auf ! die
ÉUÉ
íel
t=3
vo
at
< .-y j.
p
?
i
tou,^? ^^^fei
át
Ü.
SE
řo . ko pra
f U
¥
řy. ffo - tfo ý»ra jyor # /<«■ . i/
hoehscbwebtdieKah - ne auf z
M*^
fe
ě
Luft, zum Kam . pfe
má
vlasť kdy
auf ! die
za
ie Hei
vo
mat
=tít
j» jjj fjj I jff jg-p^- i^
f
Wlk
wm
u±
*
w Fi_FI- b
* #•*
i
tujN 'j
5=^
yut
y r r
^
hir r iT 3
p~r
£
?
lá.
do bo . je
tó
ruft, zum Kam . pfe
vlasť kily za
auf ! die Hei
ff^ r r gi
=^
mat ruft!
m
a
«...
^/o bo . je
i
kA
ruft, zum Kam . pfe
íi
pf. £
vlasť kdy
auf! die
1
za
Hei
ro
mat
ÉUÉ
ruft ! .
U
T=fe
tó, «O bo . je
ruft, zum Kam - pfe
4^W4
rAwf kdy za
auf ! die Hei
i
=*2=
^f^m
P~^
m
e
ruft
o Ao . ,/V
«£
auf! die
z«
ruft, zum Kam. pfe auf! die Hpi
mat ruft !
Ai
I
-2b
--J.
S
pnr r m
f^
yyL
ÜFtg
ťiíií
m
r»
-&.
r
ffi^g
ti t f
i§
23=
^T P
i=3=ü
3B
:5?=f
I
i
#^#
ftp
ff
187
MÚZA
Allegro moderato. wa
m - y MMn\\-
:az
^^
i
1
0 säu.me nicht.
<ie . meškej jiz,
die. sen Ver.rat
zu
?'?.v .'
me.éem zradé od - po.
riLchen mit demSebwertder That !
r l p ě g i < .^*T i ř í#- g tťěáfa* lit1
Un poco měno raosso.
f
'adostné
Ich seh' am
*
t^L
a i j
ble.sky ať na ne-bi pla.nou, ó bo.juj krá
Him-mel Mougenroth er.glii. hen, undmeLnen K'ó
-A >.
SES
&£
1 i i
wfimPř *
li za vlast mi-
nig zum KanLpťe
gH a g gd I »f*j #
*ot^isw
Ví^VíH-ů *
ten.
ten.
ten.
mF^wrrmv^
gg
^
^s
ř?^
b
Ěttfe
i__ j
a— fr
18S
^^
í
■ ■
PWf
P
na
^m
i
p
lo.vanou,
zie . hen;
hrdinský vlá - dce pra.vi.ci po-zve . dni,
er wird ver. eint mit sei-nemVol-ke sie - gen.
iabo.jo.vní-ky své po
derFnindeMachtniussihm unter.
ß,ß ,|» — ß-
hle - dni!
Iie - gen!
Co me - ců, to . lik mužných sr - dcijest,
So viel der Hel - di-n ste - hen kampfbe-reit,
a Aa- zdě chce svou krev do bo - je vo - bet nést;
ihr Mz- tes Blut ist uns"-rein Va . terland ge -weiht.
co me . ců.to - lik mu . zných
so viel derlíel - den ste . hen
sr - dbijěst 'a ka. zdě chce svou krev do bo - je vo -
kämpf- he- reit, Ihr letz -tes Blut ist uns" _ rem Va - ter-land
bét nést!
ge - weiht!
ja - ka ro . . zkos, ja
0 wt-1 - ehe Lust wird uns
kd s/ast.
er - freu'n.
lesknoucím me - čem
im Waf.fen - schmuck ver
^ inj j &m
3
*
■ . m i m ' ■
s
6te
Fi*
1
m
1**9
m
f A
» PP" pp; 11 1 «M^-p
/;
3 r-
vbo
eint
fc=J
/» r/rfí//
zu sein;
a w . tě-zit, a ví - tě.zit při ple - su ná . ro-da, kdy
der Frei -heitStrahl, der Frei . heitStrah],des Vol - kesMut erwacht, da,s
« vi - té.zit při ple - su ná - ro.da,
derFrei . heitStrahl.desVol - kes Mut erwacht,
kdy vkrá - stwuvlasfse vra.cí
dat< Va - ter - land er. steht in
W^f
i
m tir ti SlEg
m
w
mm
3E
^
P
ö
/
/
poco rit.
ß v ř
31
m
^n
i
_ __,
TI
Sěě
a tempo
m
&
svo - bo - da!
. neu - er Macht!
JQ I PIVKY.
i
MADCH.
yc
ÉÉ
MAUB.BYT. Ten.
m
a tempo
MAUIÍ.RITT. Ba*',. P
poco
m
f-
Ff^?
•SYy.s, of' fe' ^wo - si
0 KÖ - ni£ eil' zum
pocom
m
x
O krá - črj krá
0 neig" zum Kam
li krt
pfe dei
téz-stvi,
nen Sinu,
190
m
pm
ß ß g -
Slyš, oč té pro - si
0 Kö - nig, eil' zum
á
cej krt
P^P
#
í?r?
6> Ará - ťv/ kra - li kvi
0 neig' zum Kam - pfe dei
SCCll
tézstvi,
nenSinn,
do
B
m
z^m
P^PP
rir - ni tri/ 0 krá - cpj krA
Sie . ge hin! 0 neig' zum Kam
m
li kvi - tézstri, slyš, oč té pro . si
pfe dei - nenSinn, o Kři - nig, eil' zum
gmp
m
m
pír pr r
É
J±=J
/
§ p; p r^ *-p p^
Npp- p ir r y pp' ß
TířV - tli ti'?',
Sie . ge hm!
*
£
« v pa - ii meč .
dein Herz und Aug' .
f
a vsr - lid si - lu,
wenn uns ge - lei - ten
A
j'iz po.kroč
sind wir be-
P pr VPP pir p+PP' pír r •>- ^
m
ßr~ß
A
^m
hhh j>
■';> < -g
Sie - ge hin!
a v pa- zt mec
dein Herz und Aug' .
f A
a vsr -dcť si - lu,.
wenn uns év - lei - ten .
r.»i
A
JĚL.
kbo . Jo
reit, sieg
A
vne
reich
É
i
A A
zu sťrei
A A
X
^^
luj fa-le . sná ve
ten; desZau-bers Macht
f
- štba zni . ífe -
ist nun zer-
r'r r rí'p- P
^^
»
1,'rp^'f pp" i^^
A
JgPp
3±
y/i po-kroc kbo -jo-rné - tnu di
sind wir be.reit siegreich zu strei
n, | «T> p- P p' #^#
ten;
A
fa-le - sná ve .
desZau - bers Macht
*' PP' p
fr'1' g
*w
ffi
um
rr
s
f f r
r
*
m
m
m
;a|i
í
fczczS
:cz3t
S±
yO i, A
ir Jr i a íe
p-Pir pp- np- Pp. j,u j 7m-
^
na,
stört,
neb to - br ve - st i li
des Vol - kes Treu' und Lie
du sr - dcenad-se - ndl
be hat sich stets be . währt
,', a
^ PIP" hp P ' PP' ^
s
A J)A ^ P" ßiP" ''PP' PP
MDZA
MDSA
^£
et
štba zni - ce-iia,
ist nun zer-stört,
/ö - be' ve - stí li - du sr - ďce nad - se - nd!
dei - nes Vol - kes Lie . be hat sich stets be- wahrt.
\
Wi.T w p'f VJf PP" W'^
fip
0
o
I
i=J:
Ě
*
'
^ppi
i
m
m
I? i*
r
r
192
Ö
J^
f
É!
krá - dej krá - ti Rvi
neig1 zum Kam - pfe dei
2pc
te
těz-stvi, slyi.
nen Sinn, o
E
^
i
oí?7</ />ra . s/ ř'#> . ni tví!
Konig, eil' zum Síp - ge hin!
&
^F^f
s
# »
,'* *
S
ÍP
f
Ära - ťv/ Ära . ti kvi - téz-ství slyš.
neig' zum Kam - pfe dei . nen Sinn, o
octe" pro - si věr .ní tví!
König, eil1 zum Sie - ge hin! /■
S
m
s
p
§É
s
Dein
^
W-
ÍJein
te
f:
s
ffe pro - si
t
£
#
Ära" - fvy Ära
neig' zum Kam
//' k vi
pfe dei
tez-stvi, s/ys,
nen Sinn, o
*
octe pro - Si vér - tií tví.'
König, eil' zum Sie - ge hin!
Ü J hJ
§
:*J-
#1
£
±
I
f. f. r
2«!
^
Ära - <%' Ära - // kvi - tez-stvi,
neig' zum Kam - pfe dei - nen Sinn,
bete pro . si vir - ní tví/
König, eil' zum Sie - ge hin!
}ß ß
?ß ß
i
P^¥
n
¥
fct
r
, r-m i hj i .u i j i, i-rn rrn T373
S
3a:
^a
i
3?a:
U"' 'J.
iiw.
II
Si
#1
=^
g»=^jj=^
ř*^
s
i%
J
rö
r bf i».
P^PP
*» — if
6 1 riWP'frfS^
/w, jiz pokroč kbojovné-mu di - i
Sop.
193
t\h
vpa . zi med a vsr - dci si - lu,
Herz und Aug' wenn uns ge - lei - ten.
jiz pokroč ' kbojovné-mu dí - lu,-
sind wir bereit siegreich zu strei - ten,-
@
itr t y ii
as
Hg b" 1 p; pUf^
iii pokroč kbojovné-mu dí - lu
a
dein
w/T Itvn.
ztíjí
E> "'i T
■ cäoir
vpd - zi med a vsr - dci st . lu,
Herz und Aug' wenn uns ge - lei . ten,
jii pokroč kbojovné-mu dí - lu,- a
sind wir bereit siegreichzu strei -ten,- dein
É
v pa - zi meč a vsr - dci si - lu,
Herz und Aug' wenn uns ge - lei - ten,
i cre - - - scen i do
i
W T Pf
jiz po - kroc kbo-jo-vné-mudí - lu,
sind wir be - reit siegreich zu strei -ten,
j § ||J i.J lJř£É#
í
fei
scen
do
u m
f
r, iP'pfiFf
roc A bo io-vné- mu dt
\
i 6 r
¥
?/;« - íí /««? fl ps;' - rfctf «?' - lu,
Herz undAug' wenn uns ge - lei . ten,
P
yÜ ^w - kroc kbojo.vné-mudí - lu,
sind wir be - reit siegreich zu strei -ten,
x^> r
£
í^5
ť#^£
?£
#^
'* 1
WH
L2B K
35
tep?
a
BE
scen
f^^P
/
• • «_*
3
CCEI
e r*ri*
1
S
*' *■'
Sf
5É3
f-*j-f-*}- +
* ^ '
*+ -t
79
P
P
É
*
o
-E
?nu í
iSVy.«?, oč té pro - si věr
O Kó' - nig eil' zum Sie
p. i r; p
#
u' Äv7 O
ge hin! O
^^
?=*
po co
-PWQ-
Krá . čij krá
neig' zum Kam
pfe dci
tó ství,
neu Sinn
li) 4
m
#
scén
do
m JiJ
y
p;pr, Tfp;^
s/yí ť?c // pro . si vér.nitví, a vpct-ži
o Kö - nig eil' zum Sie.ge hin! Deinlltrzund
f
PP
p- pr Wf
É
neig' zum Kaní
sem
li kvi - iéz-ství,
pfedei - nenSinn.
- do
i
m
■ — ^
krá - écj krá .
neig' zum Kam -
- li kvi - (ťZ-stvi, slyš", oč té pro- si ver-nítvi,
- pfe dfi - nenSinn, o Kö - nig eil' zum .Sie -ge hin,
m
m
pír- pr r i'
' z
v
^S=
*s
Si
3£3
do
r— s
ig'7Tf>rJ
y
si:
SIS
S
Ä
p^
ESE
ír-*
ES
*#
*
HP' Pí r
P*PP' p
_ a vsr-aci
dt±
É
mec _
Aug'_
A^-
a rsr- a« si
wenn uns ge - lei
A
lu,
ten.
A
y/i jyo - kročk bo - jo - vně .
sindwir be.reit sieg - reich
Č^f
#^
zu
P
P
pt
dt±
f
A
^m
ééš
PfP'p- pp p^
E5
Ě£
dein Herz und Aug'
f
a vsr . rfa s?"
weimuns ge-]ri
lu.
jiz po - krock bo -jo.vne . mu
sindwir be-reit siegreich zu
195
I
2P=*=
f
B
EE
rf?' - /«,
strei - ten,
A A_
W1
fa le.sná vé .
desZaubers Macht.
A
i I p; i
. štbazni - be
X
štbaxni - Ce . ti a,
ist nun zer. stört,
A
des
irtf r rPP'p
p~ P p1 p
.Ä
Í
WS
v=pt
5
fg
di . ///.
strei - ten,
A A
m m
fa.le- sná vé -
desZau-bers Macht.
f *
štbaxni- če-na,
neb
ist nun zerstört, des
P p P" p
I
É
P
É
jy 1 nü
f r r
rr
# — •■
a
Ä
H
P==s
Í
FT»
Í
2 SC
»~^F
z. £_
b pjjjn^i
BKfcfc
ÉÉ
0/rt . ká ro - zkos,
0 wel - che Lust wird
M. p
SS
£^
m
w
3±
t
u
É1É
PPPP
0/a. A« ro - zkos,
O wel .che Lust wird
du
\€Z'.
to . bé véMí li-äu sr-dcenad
Vül - kes Treu'uudLiebe hat sich stets
A A \ l i . A
se - náf
be - wahrt!
frJ 'f fr^iuf U)
iArA 'f pppp
A /i
w
f=
to - bé véMí li-du šr.ďcenad
Vol . kes Treu'uudLiebe hat sich stets
% A . " A
s<? - na:
á!
be . wahrt!
A
196
m
«-=■
les
Ö
i
/:
I
uns
M.
ká slast',
er - freu'n,
esknou.cím ine - čem
in Wal' - fen - schmuck ver
vbo .
eint
ji vlast!
zu sein,
m
Ě
a
der
m
^
£
7«
uns
tó slasť,
er - freu'n,
lesknou. cím me - čem
in Waf - fen - schmuck ver
vbo .
eint
- ji vlast!
zu sein,
a
der
m
luuii:)''
N^
r ?/ rwifř1!?
$/■ fr p p" p p- p p^i ji. „ÄJ- p f r 1 ir P P' p [Effi^
i'/ . í/.zí/, rt pf- ř/z/iř ßft' o/*- suná-ro-da, kdyvkrásnouvlasf,kdyvkrásnouvlasťse
vi - tě-zit, a ví - re' zit při ple . suna - ro-da,
Frei-heit.Strahl.derFrei-heitStrahl.des Vol- kes.Mut erwacht,
\
kdy v krásnou vlctsť,kdy v krásnou vlast' se
das Va - ter-land, das Va - ter-land er-
A i-
ji t p p' p p- p p' i>i ^ iM p~r •'■ rir p p" p p'f?^
»ž" - ££.;»?. a w - //«/ itáť /?/<?- suná-ro-da, kdy v krásnou vlast kdy v k řásnou vlasťse
ví - té- zit, a ví - té zit při ple - su ná - ro.da,
Frei - heitStrahl,derFrei-heitStrahl,des Vol- kesMut erwacht.
kdy v krásnou rlasť.kdy v krásnou vlasťse
das Va - ter-land, das Va - ter_land er-
|'53'^í *jf* *
ýi y^i)
pr i Iv pP" pp' pP' PlP'pP^i
oo-da, a ví - té- zit při ple . su ná - ro-da.
f
vra - ci svo - bo-da,
steht in neu - er Macht
a ví - té- zit při ple- su ná - ro-da,
der Frei . heit 8trahl,des Vol - kes Mut erwacht.
#
jJiJvpr * h- pP' pp' pT PiP' pr t
ci svo - oo-da, a ví - té- zit při ple - su ná - ro.da.
rjj£
das
pra - ci svo - oo-da,
steht in neu - er Macht,
ar vi' - té- zit při ple - su ná - ro-da,
der Frei - heitStrahl,des Vol - kes Mut erwacht,
Uy
EB
m
^^
w
il
ÉÍ
i^
ř=é
3^j
\m
197
l^foco ri . te . nu - . to
í' í/ví - siiou vlast" se vra - ei svo - .00- da!
to á tempo
v krá
snouvlasťse vra- a
ter-land er- steht in
te
sco . .bo- da!
neu - - er Kraft!
nu . .to
A i JÍ..V0C0 +. -ri re . nu . .to
ýU 1 PfjJ)i|- P ji
v krá . . snouvlasťse vra.cí svo - - ho - da!
é&A
v krá . . snouvlasťse vra.cí
Va - - ter-land er- steht in
SVO -
neu - - er Kraft!
m
á tempo
^m
ÉÉ
Alt.
V ja - kd ro . zkus,
0 wel - che Lust wird
Ö
=i±
f
^
á tempa
Ten.
fFSP
m
d£z
I
r0 ja - kii ro - zkos",
0 wel _ che Lust wird
Bas*
J
I JiHř j
f
Ě
Ä
S
E
Z
■Ť — E
y« - Air s/«s£
ans er - freun,
lesknoU-Ctm me - čem v ho - ji vlast!
im Waf- fen -schmuck ver - eint zusein:
gA I flI~~~~J j Ir pj), ^JTT^4J
rt
der
PF
g £
F
SEg
/r
^
f=Pf
f
í^5
lesknoH-ctm ine
ja . kd slast,
uns er - freun,
me - cem
im Waf - fen - schmuck ver
vbo
eint
ji vlast!
zu sein;
a
der
198
á
Éi=Ě
ví - té. zit, a ví
Frei - heit Strahl, der Frei
^É=£
W^?
Ě
fó- zíV při ple
heit Strahl, des Vol
kes Mut
ro - «a,
er-war-ht,
m
}>■ Ji />• J)
Ä
I
My
das
p P" P p'
f
i
fa$
V'p' gl p' EEffEf
té- zit při ple - su no
ň
m
m
£
ffl
Frei
heit Strahl, der Frei
heit Strahl,
Vol
ro - da,
er-wacht,
Ji
<t-E f p- p p- a »■ Ji i j). ltJ) A p r
r Ará - snou vlasť, kdu v krá - silou vlasť se vra . cí svo - bo - di
v krá - snou vlasť, kdy v krá - snou vlasť se vra . cí svo - bo - da,
Va - ter-land, das Va - ter - laiid er - steht in neu - er Kraft,
k==EEi
p p- p p- J' «fr «hl }>• 1) J). h
w^
. >>,,
^ p- '|?'P' ß P" p ^ pln- >|J> p- »i J <
?>A-ra - snou vlasť, kdy v krá- snou vlasť se vra - cí svo - bo-da,
Va - ter-land, das Va - ter-land er - steht in neu - er Kraft,
gSPp
^^
£
P
fJ P' F P' f
* kj* *
ri
. 1 A
tar dan .
m i p pp- pP" píp; m * v- Pif'P p j u
IP
a ví - te- zit přťp/e - s« m« - ro.da,
der Frei - heit Strahl.des Vol - kes Mut er.waeht,
é&
kdy vkrásnou vlast' se vra-ď
das Va - ter - land er- steht in
JXf i a \ \ ^ \ \
pit p p m
gPVFLOi
m
3E
. rí - far . rfnfn
* * A
p v pp pp pp- píp- pr * i p i r p p j p p
« pí' - /ä'_ *řiř příple . su ná - ro-da,
der Frei- heit Strahl.des Vol - kes Mut er-wacht,
kdy v krásnou vlast" se vra-ci
das Va - ter. land er -steht in
\ \ A
ÉÉ
3'pi '3i ' S* *
do ^ ä tempo
£
SDÖ -
- bo
- dn!
neu -
- er
Kraft!
A
A
V B
# *
</o
s
^ ä tempo
m
SVO
r
io - a«/
er Kraft!
in
ÉÉ
á tempo
_*
*iu ♦
I
* :t
=£
r
do
S
//
[rif r jjl i
fei
^^
200
Allegro.
BOABDIL. fm
M
+- *■ ■»■
WW*
Pf
(k Aithkifiům)
(zu der Aithiojieriwai'he
O.ztiam.tfiZ to . ji. utnu,
Die Zeit der That ist da!
r r/j^JT^S
» pfi. sla do . /?řř
ver . kiin-det ni'i.ni'ii
z
~3^
y
"/•A ť ^[ryfr_yP[yc
g=
r7~7*r'r^
» *?
»~^F
2Z1
Je
!=É
ff^lt-ffpppfl^
m
ci . nu!
Schaa . ren:
já sMu.zou sám se pojstavímvjieh ce . lo!
Ich will ver. eint mit Mu.sa sif an . füll .ren!
ff r rif ni r#g
s
feji
UH^'V^f^
i
Vbi-tru ro.zhodmm je po. re. du!
Siegreich soll der Kampf ent . schieden sein!
P=
?' J Jfl^fJ=Í
3
•M m frf
is
ÉÉE
ff
Í3E
^á^t£
Allegro con fuoeo.
Ž s°p~
201
Sß't
É
ř
• • , ^ ■ • . ten .
p r r i r f r r i v p r p f p r p i r «
ví - tejvsr.dci li
sei ge_griisstdein ed
$*$ J- J>J J |1 J' j J | vil
du. krá . li, po.zve . dni sviij pn.má . tný meč, ti,
les Stre.ben, ergreif der Ah . nen Sie . ges . sehwert , wir
ti' II ■
É
P' ? ť F P
I '^ r p^w-N
^//.
p F~ p p- p r p
H t-
sei
tej r sr. dci li
gp.gnisstdcin P(j
rf«, Ar/ví . li,
les Stre.ben,
po.zve. dni srlif pa.má -tný mír, ti,
ergreif der Ah. nen Sie . ges _ schwert, wir
ten.
/4tt >
¥
^^
f^ř
-fti-
E
ÉĚ
í™
=
42=4*
/& ju/v' A> _ &# r«r _ ně stá . li,
sind be.reit mit Freud' zu ster.ben,
í
4i-
zrou te . be já . sa.jí . ve
zu fal . len für Gra_na - das
fe
m
J J | T- }> p- p p' p J. Ji | J
»*«?/ 0
Herd! 0
ten.
>sm-
Ö
?E
i
«» 1»
'■ p P' P MM
éz
ten.
Wm
3"
sind
>
y//7 ftj _ bé rér . ně stá . //,
be.reit mit Freud zu ster.ben.
zrou te . be já . sa.jí . ce
zu fal _ li'ii für Gra.na _ das
V sec!
Herd!
teti.
ř r i r p ř r h- r> f1' Pf P p' p i T <
o
o
202
M p r r i?- p r ř h- i 1 1 re 1 1
á
*Jr-
ten.
Z*?
i
pí . ftý s/-_ rfe/ W . du, kra. I i,
sei ge-griisst dein *d - lťs Stre.ben,
^o . zr<? . rf«< «v// pa . má . tný ?nec, ti,
er. greif' der Ah - nen Sie - ges - gehwert, wir
ten.
Ž I J 1 J. i, i i 1 g j ^ a g B g É
^
P" P " P
Ü=ä
£=F
^
<'
i
*4
P: f TT lf! P TT !•• p F' p rp r p IM J
vi . řřý .«r. dei li . rf«, kra.lt,
sei ge.£riÍKst dein ed . les Stre.ben,
m
0 — ß-
po . zce . dni stůj pa . má . tný vire, ti,
er. greif' der Ali. nen Sie . ges . schwert, wir
ten.
p f f h- p p'ppt p- Pir<
fc
\
jj ■' tď Kif I č£Íf ^
H ES
i
^
y fi
p r r i p- p r r ir B p- p f'^^
/««.
-«■
jYz jö/V to . be rér . tié stá . li,
sind be.reit mit Freud zu ster.ben,
zi ott te . be já . sa.jí . ce v sec!
zu fal . len für Gra.na . das Herd!
ten.
P J. J>J J |J. J>J J | r i, r pp- p Ji J^
'fl
p: p t t i r p t t 1 1 p r p p ^
t
ten.
m
jiz pri to . bé vér . né stá . li,
sind be.reit mit Freud' zu ster.ben.
zrou te . be já . sa.jí . ce v sec!
zu fal . len für Gra.na . da's Herd!
ten.
•y*í r f ř r if p p r h- g | tf pr p
Ä i***
2o:t
J-i
é
4&
iá
šfefe
v pg p r
O r/ . JVy jí/*, //ff/ // . //«
(I H'i £egrus>tdein ed.. les
kfá
Str.-
ben,
£
Ö
BO *
*
'
^
fe
fFFF333
1
3£É
Ó ťí. /<y »T. drť li - rf« ÁVYÍ - //',
0 sei ^cgriisstdťined. les Stře . ben,
8=£
FT f)iß-
^=y
É=*
řj ř V r y=y.
\
i
»a '-*■
:flH|Í fJlUfJFli :ÍTH ffH ffllffÜ
g " * fJftf"?
SE
^
g?g
Bi
*
♦4-
f ?3 FS Fi >s
■hř
<•*>
■&ÜL
V
=tí=
rP rp p'ig p' g
^ * \ V P \\
po --zvedni svůj pajná. tnij
er-greif 'der Ah.nen Siemes .
=tí=
mec;_
=^^=
ÉSÉ
sehwert !
^
F
=tf=
5PP
^
s
s
^
F?
s
I*
mtr!
po.zvedni.svHJ pa.mň.tný
er.£mf'dťr Ah.nen Sie.ges . schwert!.
g=ü
^3=«
S
V V \1
±z
\
M
MM
-•i
PH
*
PS
5^F
*B*
B
»T
r tx- *
P
ř $fíf
i: i: ;:
tt
?
1
y ?r
r
Ü04
J t>
sempře f
Bůh s na
Gott ist
\ r r r \\
-t
P P l'lf;
i«/ jest a na . s<? dí . A:y ^r< - jme vse . mo . city
mit uns, und un . ser Fle - hen hö . ret all _ mä - chti.si.
: ; ^ij-j-TT^W
AI .
í
33Ě
v*:
f 7
sempře f
A
#*
*
i É i v— ±m
« « [Hh
Éia
^
31
sempře f
i^Y
^
Ruh s na
Gott ist
A
/mí /«íf a na _ s« rf/ _ ky pri - jme vse . mo
mit uns, und un . ser Fle . hen hó" - ret all - mä
7*
staccato
J,
*&
Sft33C
r r i'r
Se
Ě
lah,
lak,
éÉ
ÄÄA
Gott
A
sna - mi /ňrf a na _ 8«
ist mit uns, und un . ser
dí . ky při - jme vse
Fle . hen hö . ret all .
ř: gif H J 'fi l!P F £g
Sr
3T
«=
ĚS
b
f r i'f f ' ? ft
KE
**-
lah,
lah,
5
B^=^
Gott
s wá . mi jest a na . se di - ky při - jme vse
ist mit uns, und un . ser Fle . hen hö . ret all
ÍEEEEÍ
a
p^
\
Ů
Mfr— rf
i
!^ i M B
a
Ť
W
7
»v g 8
§
hJÍÉÍÉííÉjÉě
^^rw-TTTT^
5 Jim'iftd
44*111*4»
ii#^#ii
HE
sf?t2n
tj'7^^7jtj^i;
ep
•&?.
iL
**=
mä
í"/<ý y//_ In/i!
chtig AI . lah!
/A
jVlf ^ vJili
AI _ lah!
ĚÉgÉ
^EÉ
^// . faA/_
AI . lah!.
É
205
^
zrn
y
^^
^
£=
I
^
i
»
9^f
«o - «»ý Jí/ _ lah!
mä - cht ig AI . lah!
i
AI . lah!
tu
AI . lah!-
SE*
-«-
S
P^'í>
I^^JVJ^J!
ťl>* ■«-'
■«-
3
Ü
a:
a
•N«-
#2 i* jT^"
-*¥
Ě
■yft." °
m
Ě
*£
» . m
m
^s
^
P
a ott.
Š
H^t^^^f
i-i ' M i i
«or,
ß y z*
PW^
2:
x
3S
3t
iTf
3t
Khhsná.mi jest a
Gott ist mit uns! er
/^ OKU 1SI Hill Uli
//« . se
hört un-ser
rf/ . ky kn přijme rse . mo
Fle . hěn. Eh ,. re und Ruhm sei
É u j ir r
1 B I ? P
<v<ý AI. Iah!
Goft, AI .lah!
3E
S
Ě
=F
Ruh sitá.mi jest a
Gott ist mit uns! er
//ff - . se
hört un-ser
ff"/ . ky
Fle. heu,
Ar; pri.jme rse . mo
Eh . re und Ruhm sei
wty y r- p | r r 1 ^ r^ r 1 [t ? ' 1 f T ' ?
cny AI Jahl
Gott, AI -Iah!
m
~*>
Ä«A snami jest a
Gott ist mit uns! er
na . s* di . ky kéz pri.jme vse . w/o
hört un.ser Fle. hen. Eh. re und Ruhm sei
Goft,
AI . Iah!
=M=g£
Ü
ä
i
§£=§
PH
ü
££
É
Ü
»-»
f¥?
w
f»ff
77p
s
4-^4
3
l
44
^ i^
a
j
é: rj
3É
^L*
^TbT^iy
£^
ste - heu.
^
*-*
Ť
^
s
o/< z o _ s/ri
er wird im
Í?
Art . SC
Íam.pfe
J
ft# . s//v
bei uns
r r 1 r r i iir ^^
^///rt/í nás k slá . vi
Allah wird uns den
vo . vo
rer . leih'n!
33=
Ě
na . se fcy . stré dý . ky.
Kam-pfe bei uns ste . hen,
^
Alláh nás k slá . ve
Allah wird uns den
gl
o« z 0 . s/n
er wird im
=4=
i
po . ro - lat,
Sieg ver . leihn!
on z o. stři na.se by. stré dý . ky,
er wird im Kam.pfe bei uns ste . hen,
fcffl
jjfggf: ,^ffff Jffff
^//ff/i was Ar slá . vé jpo . vo . lál
Allah wird uns den Sieg ver - leih'n!
Eip
§»
Í£Ž£Ž fcfff JĚ**É
i
i
1
!i i I i-
E=E
ÉÉ
řff
s
*ř
1»
;♦ *
í^
*t
J ^ J. J| 1 f y I p r=pj
hidveZcne teile . hen AI.
seen
do
i
l^ašé
I
s
#
E . wig sei
re . le . den
Lob und Preis
giE^g
I
AI. lahl AI. lah jest
AI - lah! AI . Iah ist
cre _ - scén
lp 1 r~ rp
ve . li
un . ser
do
Mu
Gott,
AI.
J1
r <^
?=
g
^
^//rf' IV . cné
E _ wig sei
re . le . hen
Lob und ' Preis
lah!
lah!
AI . lah jest
AI - lah ist
re . li
un . ser
ky, Al.
Gott, AI
vP.if ,ft'í r ir [ Pr iv?
tó
Si
Buď ré . cné
E . wig sei
re . le . hen
Lob und Preis
*=E
üü
>//. Ar/í/ ^//. /«A 7>sí
AI . Iah! AI _ lah ist
! IUI ifiJ
p« . li
un . ser
Sě
3^
cre
i
i
Sťť«
±=c
:«zb=b=
I
«4«
'Í07
SD A* tto
ffi-K
I
Divkv
p r rif f r r i y ^ p- p P p p
Infi!
Iah!
áfe
o
o
í>l -
sei
fr; ťsr. dci
g^grusst dein
ed
du, kra . li,
les Stře -ben,
po-Xve . dni svůj pajnaJný
er-greif ' Jer Ah . nen »Si«_gcs _
MKdeh.
j j [ J. J. J
É
fc
P' P ř; P P'
30
m
zsn
=éf
>!. rvt.
j 'j ir pt t i^
^ T | y ^ ^'
3E
f
Ö
pojivé - dni svůj pa.tná- tný
er_£reif der Ah- nen Sie-ges .
lahl
lah!
0 ví
0 sei
'M.Rift
tej v sr - dci li
£e_grüsst dein ed
du, kra _ //,
les Stre.ben,
-/,
4Í
fr«.
* *
r r i^vpq»^
#^
i
í
í
í
zt'O« fr _ tV jVí . sa y?' . <?ř
zu fal . len für Gra_na . das
Ú
»tec,
schwert,
*4_fr/i
ti,
wir
JI*
sind
pri to . be
be . reit mit
irr -
Freud
ne sta . li,
zu ster _ ben.
m
i
* j < N- ^ j J h- Vpp'^
jnz
^
lÉÉÉ
ten. -^
r * J i r p ^
^ppi
a
ftj-
?
5-:
inec,
schwert ,
ten.
ti, ji" P>'i 1° . be ver . ne stá . li,
wir sind be - reit mit Freud' zu ster _ ben.
zvou te . be ja . sa ji . ce
zu fal - len für Gra_na - das
WJT7
ß ß
P ř r h-pp'pfpp'p
208
m
v sec!
Herd!
ten.
f
4
^
ÉÉ
/#«.
^^
T
ém
i
0 pí _ ťj rsr. dci li . du
O sei &e_ grübst (j,.in e(j _ iPS
V tflťi
fr J) l ia Js
i:
fe
^=^
P^
g '"' '
m
v seč!
Herd!
ten.
O rí . tej rsr. dci li . du
O sei ge-grüsstdein ed lies
7- p P p P' p llfl^Ě
=tó
V br V br >T V
'' J M± *1 Ml MÍ.
ém Mm
.? r ff g pf
PS
*f f IfWif
uíí
^
*-*-£-
w
WlW
d ji i! i
W *"• TT
I
;# Yé *é =*?
%>.
-/<
&
i'Wy P'^p'$
tó
Am
Stře
ben,
pozvejdni svůj památný
ergreif der Ah . nenSieges.
"'IP P' p p' ^ ^
&
v HP' B ■*'iigFfti^
p i^T?:?
krá
Stře
ben,
pozvedni svůj památný
ergreiťder Ah . nenSie^es.
g|
VPP'Pp-p
\
*É
:fflH:Sl| iffllSll ilSiffll ^Hl SU
*f-M**ffr*r
1 I 'E*ď
• «
f
li il il r«
m
á
I
Š B B 13
ř t ?r
209
mec,
schwert.
üä;
ÉĚ=í
Bůh
Gott
A
sna
ist
mi
mit
r r r r i'r r r^
,/Včtf a «« - s/> dl . Ary při .jme vsu.
uns, und un . ser Fle_ hen ho . ret all
r- ^ i f p 'ij j i j j jd J1 j
^
t=É
g m r i? f t^
schwert,
/?///( s ná - mí /ř*/ « na . se. dí - ky při. jme vše
Gott ist - mit uns, und un . ser Fl? . hen hö - ret all
m
r ff n1 11'^ m
\
m
,SiliS~H3
í
^
Ü?ö
T
A.
m
*
í
■F
ťPfwfrí
( Zora jda a Múza podávají Boabdilori jeho přilbici a památný slit ameé; král ozbrojiv sr, postaví ge vojínům v cela, a
( Zorajda und Musa reichen Boahdil seinen Helm und des Propheten Schild und Schwert; der König legt die Rüstung an, stellt äich an
§§§|
33=
I É r r
$
AI . Iah!
wo
mä
cny
chtig
ÄwA
Gott
A
swá . mi jest a na . se
ist mit uns, und un . ser
f— p EM=£^
^:
3H
^4
fffiy
UE
ÍE
!Ö^
Püp
p=p
¥
mä
cht'ig
^/ . /rt/t/
AI . Iah!
\
É
ÄMÄ
Gott
A
s na . mí /ř*ř a na . se
ist mit uns, und un . ser
-e-
r nf fi'
#
Wp
rs:
E-H-*
SS
£-
w^^*
r
]"!^±Mmm
s
Jg™fl3^3B?
210
kyne jim, by jej nusledoiali do boje)
die Spitze seiner Schaaren nad führt sie íd d>>n Kampf.)
J A a » úl L JJ*
tf i„ 7r Kř^
m
i
EfE
3±±z
f f
dí . ky pri . jme vse . mo
Fle . hen hö . ret all - ma
m
m
cnif AI . lah!
chtig AI . lah!
AI.
AI
lah!
lah!
AI.
AI .
Éá
É
^■=3T
g^=?
^
2E
/
M
ff.
SS
lErf
=ÉÉ
^3
rfi . Ay jwV . jme vse . ///o
Fle _ hen hö _ ret all - mä
&
p p
í
ený AI. lah!
chtig AI . lah!
IL
AI.
AI.
lah!
lah!
AI.
AI .
m
mm
*=n*
s
P=F
#*N
I
i
i
r arr 7 1
C£fr ' p
SI ^S
y es
1
T
ff
mim W
m
^m
m ísn
i?r^
fn
^
ÉÉ
Íe
lah!
ÉÉ
ZEE
3E
TT
TZZ
^^ i* # ■«■"
Ě
Ě
lak!
lah!
1
íž
^v
-o-
í
•
^-*T*
3*^
FTOvťrft
í=ř
wm
e£ fe
1
3ÍI
MjBbÉLstl á *fl~1*' S
ežB
05
ÉÉ
1»TF
u;:#^J4-f^
2^3
^[jjv
211
J
w
*
Z2fc
i
^
i
A A
* »
É
« y
Buď vé.ctie ■ ve.le . hen
E . wig sei Lob und Preis
ff\ A A A A A
ß, | <l
AI . lah!
A
É
a
w
\'
^
Jg^-
A A
J J I J J
^^
3E
• I f.
ř=
1
E£t
/ř«rf' p«L c/<l t». /<? . iw< y// . lak!
E _ wig sei Lob und Preis AI . Iah!
ff< \ * A A A
-Q-
»
r r r t r r
\
tó*
_A
ZO=
A A A A . A A
3^0
J r.P lT
7- í
AI _ lah jest ve. li _ ký! AI. lah!
AI . lah ist un . ser Gott! AI . lah!
A A A A A A
ESÍ
fc*á=
AI.
AI .
33Z
V
^=JP,
-0 — * — w
A A A
iřtó
i
A
33=
i=É
A A A
j j ,.r i r
É
^
^ži
«E^
#3
_A~
AI . lah jest re . li . ký! AI . lah!
AI _ lah ist un . ser Gott! AI . lah!
A A A A A A *
AI.
AI .
Eg3
ÉS
r r r ' r
s
'Sei.
MM4kß4Z
£
' i s^m
sW-fflV^
tt^ttf^l
^
^
r**
^
* *
fe^?Wfi;ii#
Y*$*$F$
W1^1^^
jpg
&
-©■
Jednání čtvrté.
Vřed Granadou. Španělský tábor. Vlevo v předu stan kra .
lorský, proti němu stan Lejty, v právo černý stan inkvizice,
na nem černý prapor s bite vet kaným křižem.
Výstup první.
Lejla .
Vierter Akt.
21»
Vor Granada; das Lager der Spanier; links im Vordergründe
das königliche Zelt; ihm gegenüber das Zelt Lejlas; reehts im
Hintergründe das schwarze Jnquisitioiiszelt, auf dessen Spitze
eine schwarze Fahne mit einem in der Mitte eingewirkten wei.
ssen Kreuze.
Erste Scene.
Lejla.
Piano
Ten pe. strý ii . rot,
Das re . ge Le_ben,
>m - 1
ruch
heut'
ten bo.jo.rni/
so kriegerisch,
ne. múz' prehl u.šit bou.re vni . tru
kann nicht verscheuchen mei.ne See_ len
3E
n
-©-
i
s
Ä
7} 3
£
314
m
tne tu!
pein/
) é 4 I
ó kez bych vti . ehu skrý
o wenn ich .ein _ sam mein .
m
ppco
se o . sa.me . lé
_ ver.lor'nes Glück
ttra
von
f ťjf f ž
^
^
s
fe
*=
pp
pp
\ft }y M tf
77
poco
¥=$?
mž
7 N? V B
7 N ? K? KS
m
g^Bg
^
r
3 3
? i
r/r
scén
do
1
6SE
iĚ
cjt r
al
ler
Welt
Ao
ent
fernt könn . te
íí
ÜP
É^
&
vat!-
i. . ,i — kr-
ása
t=M
Ö
*y
3
í
f— JTg
^^
O
kfe
27"
w
scén
i/o
\V J>7 J" Jv ])7
^m P?3
«^ i)7 ]■; «y
h*J? ;^iv
j^^P?
f^
r
» #
Měno.
I I I Ji Ji Ji ^
53C
-E-P^A
iV/^?
121
Meno.
Mite nu. ni dá. na bin. ha cánť,
Ent . schwunden ist der Freuden . laut.
jez v každém sr . dci
d>T jeL^ dum ist be .
m^
iplfr lij J |^
r V Ž
£
tar
p
- — = — "-*#-* — <-é-. — : — =; r ' | , — : — - — ■ — ^ — j—
do hrorbu musím líí ,- skuk/ast, a slá .skoubla.ho hy . ne l
dem Grab ist mei.ne Lieb ge .traut, da - hin des Le_bens Fřie.den!
ki/ - ne;
schie -Jgn,
fcS
^pi
raö ist
m
^m
m
m
• , y I, JťT
^!^
m
535
é|
*
i
£j3f
E3
^^
fe
42,
EESÉI3S
ť '* 1 Yt
BE
SEE
a*
T
c/v - scfeit - rfo | <? — ^ — ^
> 1^ řirr- u |J^"pf' PiP'pr ^jf h P p r
/fr/A šr . dce na _ av .s'tfo . iVZ mi-lo.stí a la . sAv/«/
2Z21
vth šr . rfřr «« _ se spo
Jiott pflanzt in un . ser Herz
jil mi.lo-sti a lá
der Liebe Macht, er kann.
skynajst pou . to
denLifbes. band zer.
215
kte . ra sr . Aci dra
sie das Herz ver . nich
si:
rt-n!
O vi. ra du. si ne . bi za. své _
Der Glau.be weiht die Seel' den Himmels .
cu - Je,
freu . di'n ,
lec
doch der
émB^
lá . ska sr . dce bia . hem ro . zné . cu . je;
Lie . be Traum ent _ reisst das Herz den Lei . den:
^
3ffi
w
&ť*Fť
i
fe je
Tempo^JL
j I f T
£
^P
f=
r ' r ť=j
mein Trost, die
lá . ska ma je
Lie . be ist nun
ea _ slý
längst da
seit
hin,
a zón . yä' . ni mi
Ver . zweif, lun£ wahrt mein
=P'
JŽ:
fc^L
Ä
-P-
s
Í3É
*v
:r f fr
v
«Iß
fí\
j 1 itfj
zftý. i« jfe»/
Herz, mein Sinn,',
Largo.
s
Adagio
£
ffil'; B
itf// . 20 r# . *« spa - /m _ /ý, z?« . <% wa. .« /a . sky ven . cel
Mu . sa mein ge.lieb . terHeld, welk ist un.ser Kranz der Lie - be;
m
ra . alu
m
po . hřbi cas ten ro . zmi . lý
nach dem stil . len Trau . er . feld
r y v
Šli své Y
s bo . hnu po . šli átv r mi . len . ce;
seh . nen sich des Her.zens Trie . be;
Mu . zo re . ku spa . ni . lý,
Mu . sa mein &e . lieb . ter Held,
diu
zva . diu na
welk ist un
si lá . sky vén - ce!
_ser Kranz der Lie - be;
|g#_C£ť
ö
/wo a; yoro ivr.sc.
/>w mosso
@Ě
I
ritard .
F Jf p- *B !.jv^ rrřf%^4^
±u
m—-m
nz:
y - v
pohřbi cas ten ro.xmi lý sbo.hem polit, sbo.hem po-sli sré mi.ten.ce.
nach dem stulen Trau. er . féld seh . nen sHimin. seh_ nen sich des Her - zens Triebe.
cuTiit.
iOf
\^tJjj[iiím^
PIU W/O.S.Sv,
m
00
Adagio
an
'&*>.
*J es» - - rú Jat zva. dlí/ mé . Äo Wa~ . hoviti . kul roiilá . sej . le
i'-s« - r - /y Av/, «fa. dly mé . ho bia . ha vin . ky! roztla . sej te
Ze . fyrs.lii . fte, welk sind mei .ne Ro . sen. bau . me, tragt den Duft in
<££>. <£&
<£& '&Í.
\> r 19 r , p I fJlHrf-frtj I J ^
k . sthly květ, sbo.hhn budíte ú . po . tutu : t^
stil . le Grjj . fte, le . bet wohl ihr fernen Trau -
m
ky!
me!
Je
sie se. mi o . tri ras
rä . ji lä . sky ve . snu mno . hem
Nur im Trau . me hör' ich wie . der, rau . sehen sü_ . sse Lie . bes . lie . der;
a . le ry - chic a . mirás". s bohem lá
doch sie schwinden all . zu.bald.wenu das „Le
sko cé . tue .« ho . hem!
be - wohl" ver . hallt.
211
Ini.ráš, sbo.hen
^Ffí?
I
a . /*• /y - ff/i/f u
doch sie schwinden all
_ .he/n lä
zu. bald, wenn das ,,Lt»
sko, s bo
be^. wohl
Ter,
«i . kdy jii se ne-zja . sni
he . ben wird sich nimmer, mehr
tu sr . dce za . temne
mein Herz mit Gram so er
li —
füllt.
TT
im
doch
S
ě
=5=t
é=y
^k
^
m^
=?=?=
^=?
c&3.
<to.
c5a.
<£a.
CO
■£a.
syt^=
/o . sbí« seetlJ
cre
t^
J~ JU^-
-• — »^
? *>,4
öS
i/o
*
smésvěTw
^
/o . sbí« světlo u - hasni,
stirbt der Keim der Lie.be schwer.
mi . /o . soí« své.tlo u.ha -sni
doch stirbt der Keim der Liebe schwer
v mem
in
plá . ci, 'v ró . se
Schmerz und Trauer ge
T^-
vrele
hüllt.
Ach
Ach
iy, ni ■ kliy jiz ne . vzejde.
nie . mals, nim. mer. mehr zu schauen
mne
ver .
219
/ rumě.nú L vo.sle-dm va.br. stek ni
hol. der Lie.be Kranz, dem letz . ten Scheine wollt' ich
mm
7
ny i» ; , n-|t
4áfc
eN*
3
^
w*
i
*8a
i&ö.
<&>.
^a
te^p
É^
f.
£
a# - mdle. ay
trau . . en,
doch in das Grab
« tv f7. jde.
ver . sinkt sein Glanz. Der
1
Pohřbe. ně slunce v srdci vře. u. bo.hém, buď sbohem, ó buď s bo
Lie . be Strahl, der meinem Her. zen ent. quoll, er le.be e . wig, e
wig
8íiO
Výstup druhý.
Lejla. Juan.
Andante.
Zweite Scene.
Lejla. Juan.
Lejla.
Juan.
Piano.
^
^=f
o*
y=
Kdo jsi?
Wer bist du?
Z/íás' Id. sky si . lu
X:
-fe
22
?
Kennst du der
Andante.
"W* ■
ff
s^^
sí . tut
Lie.be Macht?
Znáš lá . ski/
Kennst du den
my» i
M&4
/
m
* 0 » ß* *
Ttt£tt #Ěffii
^m
ppü
iN
Tp i u J- i» J J uj- J) j 'tT^p i-AäM^
Ljj r ?*
Zwawí /» ji bol! znám je . jí zul! lá ska má je ztra. ce
Ich kenn der Lie . be Qual und Schmerz, mei . ne Lie . be ist da
zá . zraky t
Wun.der. born?
*
Ja
o
rzi
^M
^=^
m i *
S
w
¥
U- m 1>Á
fr
W
A
*
s
!'»■ f
.?"<
j t H <
g
r
93E
-=— f » ,5'?
ritard.
17 ^UJ CLLř
221
Allegro nioderato.
£
ö=
^
^a
rfí
wun
der
ta je. mne,
ba .res Kind,
ty
du
di
wun
té ta . je -mne/
der . ba . res Kind!
Allegro moderat o
i J f P
Ě
S
ffiEi
i>
£
o
p.fř jTppí:lí,|. p i j
fe. o« »44 . . tu. ji, já te. ne mi . tu . ji!
za . ti ech
lass dein
ja
ich
fe
tV. Oř »44
lie.be dich
•H*
/»./i, já te. be mi
ich lie.be dich mit hei
U ■ jü
sser Lie . be!
\ \ „ 2:
m
^m
ä
: m m—M
JU-J '
-j&uu-
\>m*Jř-Jř-
'-ß&ß
p
rt
itid>\i*i>{*-
± + * >»
m m m
B
P
F
T
EÜl
f 1>« J7# &
S
E^=^
^
5^
?#
«a . «V jV/
Wort so kühn!
*
* i,i>g i't' ^ r ==ř
o za . neck na . lie'. je! jiz lá . ska
0 lass' dein Wort, so kühn! meine Lie . be
ts_k
&Ě
m
?
5EEÍ
di . té ta . jemné!
wunder . ba. res Kind!
j*
té tni . lu.ji!
ich lie . be dich!
'^ L-Zlf;
P'-f r r P ^
Ě
iö*
feft.
fcgŽSFB
S
SH5S
j 33 fu
* — *«I.J i
33.
y~é mm
'mir
<&>.
«Sa».
'<&&
c?
£&
'ts>
•&&
%r
ffi
zva
ist
ala //ti.
-0é-
E
=§ž
rit.
Ha
da
hin,
Jtz
mei . ne
Lit»
be ist
diu
da
12?.
Sř
ja
ich
mi . íu ji!
lit» . be dich!
Ne _
Fass'
^
6^£
Lirr^
i
^***t
m
Sii55
Ö
g
* *
*»
^
«7.
-# — •-
?
0 0 0
3E^E
^fcfc
~fer
i
ti
ä tempo
'Sei.
*8a.
'to.
É^
^
hin!
0 ?'irffl/ se
O flie . he
t
^
^=^
^¥^
to ne . w»wz'
Mut, Vertrau, ver
^J3fi
4-^k^^
*ý - - ta
za . ge nicht!
sftí/i . ce zas' vy . sví . ti;
dir erglänzt der Hoffnung Licht:
«E2i
'^73 .„ —
P^^F
*•• f f 'Ig
i*f^É
^F
, « teiitpo
m
im
#*
«ü
m
ffl
Jj</^
:*
r-
gip
< ifW
i
scho. ne mich!
f
ó vzdal se,
o flie . he,
gr^ň
i ! _L >—j k»X LJj =
ra . uíosť se roz . zá . ./'■/,
freu . di . ges Ent . zu . cken,
na tvé krá . sně tvá . ři!
strahlt aus dei . nen Bli.cken!
TtÉTKi
m
ga
^s*
CT^
tóJ
i r " r
^
r
i r " r-
EF
fi%Pž
r
223
Un poco měno.
mě
g r t i r, * - i
he die . sen Ort!
]Hp r" ~ iH p p g ^ J~J J hh f í r
LM. lo hleď mne, u tvých no. hou kle . čím kcí - li mé . mu,
Sieh mich Lej . la, knieend vor dir schmachten, führ mich zum Zie . le
vzdal, ó vzdal se
flie . he die . sen
P
^
Tempo
*^n
4 p p r r i^N
NÖ
ma
mei.ne
i/róM
fe»
S^M
iVrt slavném tru . nu
Vom Kö. nigs - thro . ne
fc
]'j7t\*
~T^Ti
Ä
Ar« . loi'skbu ko . ru. nu
mei . ner Ah . nen kro . ne
A
íTzn .n
r é Vr vr r
/,
fr *
tó
i=^
-*
7 ft 7
224
*J /. lr„ /...','... „• ; ,.., 7,7. j ...'...-i »TI Z TX i'/... *_ä ...
p r ^r Ip
^==^
Lie
be
z):a _ diu mi,
ist da. hin,
ŽEE3
r-ff-f-
^
ó trcr/ai Siř,
o flie . he!
risoluto
o vzdalse.
O flie- he!
I
m
%
p
nu tvou hla.vu vlozitn, jen mi po . hled přeji
bring' ich dir als Pfand, neig' den Blick zu mir!
ÄfeA ro - zbo . Hut trii . nyl
Ent . flieh'u will ich vom Throne, ver
V
l>, :$ .
ß 0 0
f
?
=S*
f
tl
IHff
*"
/
T
=r
i
^^
,*fo f-i^t
ww
i
a
k^Sá
/
S
M
:» — t
^
S=^
%a.
t
*
á;
i*
fe£
g p ; ^ ^ p i ?• g
o flie . he. ei . ligst
rf«/" se
feÜ
i>rM«) " >A
o
die
sen Ort!
EU
fe^#g
Mfe
o weh' ver
i
m
rzz:
nichten
F=^
ft kno/iou slozit/i, jen mi la . sku dejl
der Lie.be Band einigt mich mit dir!
harn ko . ru - ny,
mei.ne Kro . ne,
3
mec
wenn
P Í: Í\ í\ Í:
±
feE
-ř — *— +
H
ü
^r^t
^
<»;>'&/"»
^^
é
TfißniTviAni * m/l'*' VJ/StOHpi ze stanu i/iijiiisičnino.
lUK^LfcMAUA Uhij |iie NI1-|R.he trete]l aus dw„ l„uui=iti01is:
szelte hervor.
scho
de mne.'
ne mich!
i ri i _ tar . . dan . . do
''? P p n ^ i p ? r 't
# k nohoum složím. Vit mi Ja '. 7kii
ä tempo
^
S
vse
AI
\
sku dej!
les will ich wa . gen, neig' den Blick zu mir!
m
É
?<
♦y
W^
f
ď
^g
r
ff i .? .? .? .?
. =7
5=^
Ä
# *• A- #'
Výstup třetí.
Juan, Lejta. Turquemmia n mniši.
^^_ Meno niosso.
Torquemada.
Piano.
¥^
Dritte Scene. '"*
Juan, L-)Jla, Torquemada und Mönche.
ltí
-». — &-
^S
*- ř
ztec
llilSl=?i
-f —
(k Juanuii) Stůj iw . šťastny! vzemu.pn
(zum Juan) Un.gluck . se li - £er! sieh (lei. ne
3H ■- fp ifTttf^
w^m
rf=^
LEJLA
« i't"'(> . ri . te - . . . nu .
s
i*
^n^M^3
J,
jW« . zi ve . lebnýl do va - si o . chraity se
Wiir . de - vol.ler Mann! Euch fle.he ich um Schutz und
P^
zrak. a han.bi se. žes mluvil tak'.
Schmach! Ver . hüll dein Aug ob solcher Sprach!
\ J > >- r> \
iW!ini !
*=
ga h>
^ 'flH
zu
&
i
yjri'T lp
ti
/IM
£==
< r i
ün poco piii.
-©-
V'
vzdá
Gna .
^^
I ue
vam!
de!
I'ff^f »folfr.l^fl Bt-B f
r ' g * 'T. P I" ! ^' r I >' r?'g pfrfl
m? /if'rao bli.zkote.be jest, kdo zlomit může tteJtast/w
(Juanoci) Ha. de" . Ci
(Zum Juan; 0 Kna . be
te.be jest, kdo zlomit múze neJtast/ioutvou
ei-iier weilt in deiner Näh. dessen Macht kann deinen stolzen Sinn ver.
jwe
jrv
m
i
p I1'.? g Mp p'#=i
re; «7 . rfo . ivte se ko . ři a
Js -tfT>*-
é
p^p^
Křesťan ■ shý kní . ze zi . do . vbe se ko . ri a
Ein ChrLsten. fürst neigt sich vor ei. ntr Jii . din, in
h'ri . snou In . skou
frey . 1er Lie - be
a
k bi - dné ho . Hl
beugt er sich vor ihr!
Jdi, kor se Bo .
Geh, fle. he Gott an, ,
\ \ V
^&
^jf^-l
\ \
ehr an še.'
hü . te dich!
\ v \
f
ÉEÉ
-# #
&
W
? [g
i?p
(zur Lejlu) [ ■#--»■ It
Uce.ro ne . vé . rce, zde ji . sta ne . jsi v hlučném tá . bt
V:
(Juan odchází zahanben.) Ďce.h ne. vé . rce, zde ji - sta ne. jsi v hlučném tá . ho . rit;
(Juan beschämt, entfernt sichO Du des Ketzers Kind, nicht "blei . ben darfst du hier im La.ger.feld;
s
#v
fT^jTHg^j
ö
p *
piü moto.
Mir r r
to
^
Ě
Aj/A"' Sť řa . cho.va. la ci . slá, sie' . Hm te . be klá _ sie . ru!
dass du ent . gehst des La. sters Trei . ben, send ich dich zur Klo . ster . weit!
♦ O
^S
Q:
*P^f
lü
3SI
*
1
/>
^
* /.
*35
*>
-©-
-e-
-ö-
EÖE
ip
Ě
T==lF
^
¥
LEJLA
ÉĚĚ
tóĚÉ
mi u .. zu
W
^
Í
• - #
ö üty; wii '«.. _, tu . lek, ó dej
O gieb mir Schutz und wah.re Si
mi mir, od- veď mne odtuď jen!
eher, heit; doch füh . ret mich hin .weg!
snad
das
HB
m
i&P
^
S
±
ŤORO kjediwmu z mnichu)
"' zu einem der Munčhe) I
__ , , a «2
227
fee#
tu .de Ti .
2
*): ßßß
>/?
-yoeo a poco\ pm
A«w/ Odveď tu pan . «« k ja. sne
bung sein! Füh.re das Mädchen zuř ed . len
Klo
sto* é« _ «V fí . chýin hro
ster wird des Gra. nies La
krá.lo.vé, ať hned se vy. pra. ví
Ko . ni. gin, auf dass sie gleich be.reit,
na ce . síu do klá . šte . ra !
zu ge . hen zum Klo. ster hin!
Já si u. ha
kh Got.tes
bo . ži lak ve . lim 1 'Mnich odvede Lejlu.)
Die.ner be - fehl" es! ( Ein Mönch führt Lgla hinweg.)
^U J^-H^
lLjl. ^.
£
m>
h&
&
«H «T1 * v
Jít-
^«M
nini s
J J J
~» — »-
p1
Výstup čtvrtý.
Turquemudii ti mniši.
Torquemada.
Piano.
^
(X' mnichům.)
LU pOCO pili. (zu Jen München.)-» .» iSŤ=T" P
Vierte Scene.
Torquemada und Mönche.
po CO
-Ti"" r r i r ?-ff
a i n ř£
ĚE
O I o
illllr
Sy.ní bra.tři. modleme se za zdar našich ho Jo
Nun o Preun.de, be.tenwirzu Gott für unsre Waffen.
la.3
231
a poco
cre
'
13=
ls
3X31
-«V-
Í5Ě
ÍF
E
w i r*P g i r- p r 'irr :J i^
l scen
n m A "
í/O
/:
*r>
e
vni.kh ať se sví. tězstcbn na - vrá . ti z boje dne . sni . ho!
brüder. dass Tom Kampfplatz heut" mit Sieg' gekrönt al.le heim . keh . ren!
238
Andante religioso.
P.
Torquemada. ^}^ Ci
I
55 TA*
Dej pa.ne si . lu na . šim bo.jo . vni.khm!
Gott füh.re un.s're Schaar zu fro.hen Sie. gen!
Mniši.
Die Mönche.
PP
Piano.
gm
mm
Andante religioso.
Dej pa . ne si . lu
Gott fiih . re un . s're
r\
Ée£
0 •
^
f
kui
m
s
ttn
nechť o . do . la . jí kru. tým pro . ti . vní.kům!
lass'dei.ne Fein.de in dem Kampf' er . lie.gen!
£=
na . šim bo.jo . v ní - kam!
Schaar zu fro.hen Sie . gen!
nechť o. do
lass de i. ne
i
4-X4^-^
j^
Si
Wf
?rn
m
"
Cs
gg^
f
£S
Ff
3J
'&ÖL
^P
r r if <
m
3T
po . žehnej nám, jenž na. si vi. ru znáš!
o segne uns, ver . leih dem Glau.ben Kraftí
W#^
C\
m
la . jí kru -ti/m pro . ti . v ni . kům!
Fein . de in dem Kampf er . lie . gen!
3E^5
^
J^L
ö
es
Wff
i
%
vrr
**f
mm
'igflf^
^
Ä
zrr
P
f ^
229
•>v
?k
S
/TN
fr r r i r • p r^
popřej nám vi . tézstvi ó
gieb mis den Sieg nach dei.ner
Á
po . žehnej nám. jenž na. si ví. ru . znáš!
o segne uns, ver . leih dem Glauben Kraft!
f
_Ä_
iT
* K-f-f--
J
Hz
m
TrrYi i 1 »^
Eü
»/
^
^
tsp
iSa.
m
m
pa . ne nas!
Weis . heit Macht!
"<A
E£
? r r i r
/TN
É
37.
-O-
¥*
popřej nám ví . tézstvi ó pa . ne nás!
éieb uns den Sieé nach dei . ner Weis . heit Macht!
^ 1 I -4— r ■ , , _ _«-
ä
m
m,
r r ii? *f
rscw
T3T
^^
^3
^
K
Tempo di marzia.
%a
.c/
f P P P ? j -H?TP|f f/g P^g
iřť
i
S
/a . ký to zvuk ?
^ WelcH fro. her Klang?
aj sli/. šte bratři v Pá . nu!
o ho . ret lie . be Brii . der !
~XZ dálky slyšeti válečnou troubu.)
CAus der Ferne hört man Trompetengeschall. i
Tempo di iiiarzia.
r\
Dejz
Ö
k
ßjr^n
ff t JlJ^
ín i ! r
kv ilv i
~v —
m
jPTromb.
/TN
É
f-
^=^
m
m
/(«/i, oy Mohre oy . lo zua.me.nl! to na. se vo.'je jsou! tona.se bubni,
woh
Gott! was deutet wohl die Botschaft uns?
P*
f^
m
mj, i
v i
J)7 t l r.j
r < -
i
Je /So«.' to na.še bubny!
es kommt die Kriegerschaar! im Sieges, jubel!
m
33
0'0
k
53C
H^r*
23,0
Me
m
i=£
se o// . íť o . ven . ce.iiil
',e, ta.mo jiz
MitRuhmge . 'krönt
fi
se bií . zí o . věn . 'ce.nil
erscheint sie vom Kampf.gewuhl!
PÜ
é
Ú
rö
=?=^
e/r
í
j^i)7"|TtÍ)7J'7J)7 jt
scén
do
P^P
s
^
^^
r ^r
m
ve . se
fe^
m
ve . se . le vlaji pra
hoch flattern al.le Fah
po
nen
ryl
Jdou
* Gott
ME
É
fT^flfliflfl flp
tesg
/
a rJ^r
é
ž
s
I
žil
í^uč
^
piú allegro
'SD.
S
£>
Ě
Ě
ÍTť
i
PS
I
ř
für
die
hu
sen
3í£=
éwrf7
Sieé!
cre
Jlz.
mít
í
s vi
sei
tězstvim !
ge . dankt!
Dík Bo . hu buď!
für die . sen Sieg!
piů allegro.
JXZ
mit
scén
*yfc f T
<fo
a
rrrr
/a
/fí . soí ^uí . ni každou
Treu . de füllt sich je . de
scen Sr do
hruď!
Brust!
*h fSCm f d° \f=tt
r£=
^
CT
^
*
s<tf »/ . «t každou
de füllt -sich je . de
hruď!
Brust!
BEülf
ÜB
m
Wirt
3 3 3 3
^a
*m*
^
i
jt j*^
^.^Fzi^F^.
Ě^g
i5^
rr?
vpipip i
«;n
Výstup pátý. Fünfte Scene.
Torquemada, mniši. Spa/iéláti bojovnici a král Ferdinand. Torquemada. Mönch«, Spanisch» Krieger und König Ferdinand.
Španěl. bojovn.
j ß^ Allegro moderato.
Spanische Krieger.
Í
3EE
Z_
*E
TT
u
Aad Gra.na.dou křiž se
In Gra.na.da stolz und
Piano.
Španělští bojovníci sureněenf/mi korouhvemi.
Spanisch« Kri«4«r mit bekränzten Standarten und Fahnen.
Allegro moderato.
£#Ü!
jMM
> g%>
ft
t*±í
/ , — v- ===== ^| ^r
3QĚ
Ü
'mVi' i
á
PP*
P3
stet, «a . se je . sf< w .
wt'it, glänzt das Kreuz vom Sieg
tez
st vi!
neut!
B
Í * tM
é
Aad Granadou knz se
In Gra.na.da stolz und
tttrH}
\
*rn
Král Ferdinand vystoupl ze svého stanu a usedne na připravené křeslo.
Kuliié Ferdinand tritt aus seinem Zelte und liisst sich auf den bereitgehalten«!! Thronsessel nieder.
■kFF *#■•■*
w ^uu
Hrf f ^
á— ^
i
FF
» l 1
S=í
■r*-
ö
*3f
HEile
f-aff-
^ — *
«• ■
p»
JxAJa
mm
m
^^P
-f-
í
skví.
weit.
WM
na . se je . sti vi . tez
glänzt das Kreuz vom Sieg er .
y- >■ t; t> *
StVl!
neu t !
éÉéá
./a . sot Špa.ne. lů zní
Ju . bei Spaniens Gau'durch
*P£
F
f^i
M
a
ife»
sempře f
* k
Tl 1
^-V*j--3fL
>#'^3J^3 J aJ
2:i 3
fed
k^
á
h K
i^mm
á
v p i
sld.ua bpa.nélské ko
Freu.de strömt vorn Königs
v dál.
schallt,
!
ru . ne,
tliru . ue,
a na. na . sem
Heil der- neu . en
wm
Egpř
^
r ? t p
^
=F=F
>,.H I *. JÍ
^£
^tf B n^ř
*==^
a
fet
á
T±$dytt_ «-g^«-
1
-^h*
T"T*
• ^Jm^é-é^f-
jfl T-JWJ j
P
fc-d*
*2£
E=2
121
5 I
t f r^ I í' T
T
-*) -&-
^m
tru
Kro
ne, ať
ne, dem
zi
Ko
nig
A-ra7.'
Heil!
ať
dei
Ko
iS
ÉÉ
*
nig
é=k
:jF=ř*
p^Ě
US
=s=?:
♦*
^
*í
fr
r
«
U
gs^i
J*
=*=3t
** ^
fe
^i*r^j*' f^* ^J*
■ j m | j
l'ßm'imm'tmmlm
x^
m
ife
i
m
yi
í=k
i
4
■f
ř
^jj-4'
F=?=
Avá/.'
Heil!
Aat! Qra.7ia.dou kríz se
In Gra.na.da stolz und
sfot,
weit.
=fc
^
«a . se je . sti eí
glänzt das Kreuz vom Sieg'
K
m
U=4
th
er
t*p±
I
^
* * fiSi *
Ě
g^F^^=?
UT
ÜEE£
5
^f=3
i^
T*-
Z-M
feÉ
štvi !
neuť.
%
loni Qranadoi
isbÉ
•anadou kríi te
in Gra.na.da stul/, und
t=k
k > J n
^m
Sfafť,
weit,
u
«a . .se jť . sfí ví . téz .
Ju . bel Spa.niens Gau' durch
£*•*■$ t --4
^m
)
V
■i B »o-H «4- r1! ( —
i
^^
ffiäp=p
a
a
1=*=
IT** C * -
3
^^
y
m
TJ.JT 1
P
sempře Jf
t m +
^
B
3EEř
T
Heil — der
stn!
schallt!
^^
Kro
ne !
ať zi . je
dem Kö . nig
áÉÉá
T
ÍEE£
^
sempře J)T
*L-
i^Mhmirrm
M-
sempre Jf
PÍ
#» »« «# 3 eSSějěJěIz«;
v #• r
fr=^
» r-
»rfi^T
<v
:*a.
gd^
<&&
234
Tatutc Vojínů a hry se zbraněmi
Allegro moderato.
Waffentanz der Krieger,
Piano.
Tempo di marzia.. (s i i *
4 i2
Oboi.
*.rJU-
^Hff=t
4.
:e
í riU-
ɧ
tJ'lH^frlffi^
£^7 p?ß*
i», i*
.W flj -
^
Si
-■ J. -á- -4 — ^**
M
m
^"■-a =~
;^ J)y j)yj^
5 3
23:
I
^m
♦ WJ J
m
m
±
■8a
/
pr^řra
m
mm
Äs
iiiir
pg^^n
r
t^gjji-rj-ť
»i 'jffPfr
^ffŽSW
-=£
^mfm.
i
j
^PIP
'f^/jj?
f ^f- ^
=ag
iMákÉ
ot ga n|
-4Í
riffi?
::
r ry ciir IV >g
pm
p
s
^^
»5
fe
#r1T-i»
^ĚJSfcŽ
IP^P
ugÉA&tfcj>
-^M*
3=
«*! 1'^*
$
A
Jt M.
237
Z%=^Jé «E3
ÉEI
*ř j
pfl
*
s
35
Ji
MUl
n
TÉT
r
-5
^y
■• y m
^
i
p ~ %p
238
\
érMtiiIÍii^^
^n n n i
a
S3B
t
3^
w) t i y pF=f=¥
V
fe=^
l'i *f H
f
i 1 y
i.
g^P*
i
Ě=
?ILartMl =
:E c
■> bj 1
w
:Úé4
ÉÉÉ
p
J
i
^"Ji^ijjj
3äE5
l=fe
pul
f
n-
s
s
II
»
fiftffláffljjl>i -;
m mummm
239
;É jT^ij^
.»M Éfe
^
f
i
■«j^V^V
a&
^
rtf^r^
f'f^f'ir'f" r'f'irr>V
4á
tu
*
r
*• **'--*jfcf f <>.
it^glffHfťfii, f ,*7>fTf £te Eil
%
I
i
Ě
m 'ti'i *id
cre
3
4u\^'4
m
rV\V 'r'1 Fr *> 7 ď ' r *r
en - . -do
das=
!gg
ůfi^lr^r- »pfctcirptJJ'ft-Sjnj
éSé
^mk
a
^Me
\i)vtJ)vi
r r > v
AÉ
f
*#
crč _ ser« -
í
r r ^r r
r' i r r
ř^pf
r
rfrf?ť.ffi fll Míč ř,.,f¥.^
«7 ^ ^ř^ ii— :=£—
240
F#
m
{rfffi^n^in^:
f
ÍUM
i-Wtl*-^
I
Hf > p
s=^
ÉE
w
r
;
l-w -H ?<£
PPfPi
f^
^
=#
?*
Ö
r=r
rrmtrm
1
7
%
^m
MÁí
±+i±+i*+i±-±iuffi} íTJíTiiiéi±± í^i^^fů
n-ý^\
%
f
#-i-
m
?
■?■
*
cr* -
scén
f
^ y bJi y^J
^
*
=3=
¥
**
i
y ff y
i
T=^ř=*:
m
do
Z
^
F- ^ ~*
ffm Í3Ě335ĚI353I33 íl@^l!ll'5^l!^
£
i
P
5
"
?
frč
scén
»
P^
l|J * * * **
pi*
ir T f Ti
i
gg
3EE*
P
'4
Un poco piü.
2*1
g^Ě
j tJT3.
ř ř '7 — ř- Lf ' r
i >Jfi-
^^
f
.* m
lííSltSJ
f*¥„f JgUS|
242
a
*Ěá
í^7}f^jj
j^^jTtn
é ' i i
SE
Ä
^
^SS:
cr» _ sei?«
«fc
P
# M1-
• *9
Ht tt -?
fc*M
Sfef
ttf At»fM , íáMMMd , í i fa í Ji
!
£##$#
:ě»
►i-»-»
a
5S
BS
á
£j£
y
.v
7*
a
<&>.
9 9
f J ist te
#H> JJl^i^FF^
l
m
\
A
f^fe
-o-
=8=
•):,!. f ttm
i
yir
v v v
v \
4 — 4
\fš^$
I
í^#7
%).
# v ■+ *
v \ v
o
W
Výstup šestý.
Torquemada, mniši, Xpanélšti bojovnici, Ferdinand,
rudce Spanélů a spoutaný Almitmen veden
několika Spanéli/.
É Allegro moderato.
Sechste Scene.
Torquemada, Münche, Spanische Krieger,
Ferdinand, Anführer der Spanier,
Almamen gefesselt.
243
Piano.
±S=J
r p p p p p pi^ p r, irrt pp
Ví-tě-zné vlá - je prapor nás! jiz nad lira - na-dou! Mauři
Vi-tě-zně vlá - je prapor nás! jiz nad lira - na-dou! Mauru
Siegreich er-glänzt die Fah-ne Spa-ni-ens in Gra - na -da! und das
^^UrjTp
i
i^''
mě
jp
t
í?
=f*
ffi O" J* J y J) ^^
^ p p. p r V.
2?o - ab-di - fa no - ve
j M ligE^
S&t
=P
zá- stupy pr-cha-ji v Ěo- ab-di - fa no-vé si - dlo
Mau-ren-Yolk gc-scMagen flieht verwirrt in wei-te Lan - de
i Mu . za
und Mu _ sa
tr
auch!
Vi
Seid
tej - te, hr . di - no - ve'!
mir ge - griisst ihr Hel . den!
a můj dík
mei-nen Dank
Pf
Iffffi
mmm
7 i y K y p?
¥
jSy jS 7 j)7j^g
pí
if
r~r
'y"4 *y p * m
3=
I » —
ÉÉ
SJLÍ_Ž
mm
^^F
F
r
« — « — #
2ÍÍ
m^i pj p p; i;J i* r p o- p r i * r f 'f r, r j';
šla -v.
\
pr i -jme.tr za zá - sta-vu
nehmt von mir als Lohn zum Pfand
<±r— t « k-
vne od - tne - ny,
ob der Hei - den-that,
z« vi
für eu
i^
^ff
p^
üüi
tézstvi to
re Sie - ges.
^S
1
m
^
f. y ř? f
^ P y "F
?
^S
^
^^4
(J'UDCE vezme Almnniena za ruku a předvádí jej králi.)
(DER ANFÜHRER fasst Almamen an der Hand und tritt mit ihm vnr di>n König.)
^ " i ř; $* 7J) i r Ťp p p p p, i r t£lm P p P, p ^J
ät« - sne.' 4 zde, můj kra -h sto - ji zid. tenz-to lhal, ze v za - lá - řt dlí
kra - sne'.'
Lot - schaft
"" ' K — 7 — r — r — Y , I r-vr ■ ■, r t , Y '. c
^ «rfíe. /w«/* kra -li sto - Jí zid, jenz.to lhal, ze v za- lá - ři dli
Und hier, o Kö-nig steht ein Jud' weLcher vor- gab, Mu - sa war' in
I
m
t^
o
ähr"
fe
f.
*YU -
3
fä*
^
»
^
o-
a
y
FERDINAND.
<2 r.
r r 7 ?,-?=£
Mu - za, kdez Mu - za
* -#■
P P P P
/# - be
sollst du
Jfo - za, kdez Mu - za Ca - cký v ce - le v o -je stál!
Ket-ten, doch Mu - sa focht im Kampf mit sei.ner Schaar!
* — *
Soud
Schwer
PPi
:i
JhjHr-
I
m
/
?/
% — ^
^
4 — •
w
E!3
3=^
* — *-
&
«<•- »» - «f- neb tu''
ĚĚĚS
p ff I P Pf ?^p£
;? - sft ma - lý trest, ta - ke'- mi,
ne - mi - ne,- neb tys mne zklamal!
bü-ssen dies'; du hast ge - lo - gen!
\fT~m
* J>? >J)y .h y 1 «hygž
> - sti
ist ge
war - lý trest, ta - Kg- mu
rin-ge Straf für die-sen
SS
f
ťťťš'-
S^S
I
17 M V J- ^
7^
^ J J
Maestoso. 7 k k k k 1 i?^b
^r r t p p p ir r p^fr-rVMfJ1 r^ ^ P"
zrá - dci!
Fre - vel!
^/ pro-toz je - sté před smr.tť ey
Doch vor dem To - de sollst du nochuns kund
zra - dit mu - sis v dra.
thun, wo in G'ra -
ÉÉ
f i! j) ? ; v^
^yypp* ^ i|N ^
>í
F
zfea:
v
245
i'M„ *r ir ^-Hr^P i t fr p * V-n-rt\-f
na - de vse - cky skrý- še po - kla - dti a zla - ta,
na . da al . le Sehii-tze hťim-lic-h sind ver-gra-ben.
jez (am ii - dé
und von Ju - den
246
Sf
TQRQUEMADA.
<S7y/ ff py
Gieb zu-riick
risoluto
dej smlou. . vu zpět,
as Uii - ter.pfand,
£
Al.MAMEN.
Í7ys ^ ?y
Gieb zu-riick
<fty smlou - vu zpét,
dus Un - ter-pfand,
spi. tiě.tií?
Wort er.íullt?
í*
H
i
^
risoluto
ül=
PJ^JJ- P
ji
Sgl
ž=ř^
É
feE
ft-jjft^
^bfe^
•Ja. "Sa
^=£
gB r1>-P-^
S^£
išř^S
< I?
f
//i"r/í ať ne - zí?'
eh' die Welt es
o «i srét;
noch er - kanut.
In - ká smlou . v a
wert-los ist des
ln\ * p p r ^
* i« b p-r
1
ß ř ß
t^B
W«7* ff/' W« - Z?1?'
eh' die Welt es
o ní svět;
noch er - kanut.
ta . Ayí smlou - va
wert- los ist des
jty VTJT-J ^ ;j
FP*
?;
í
s
ffrgtufcjfr
tó^^
áfefeíÉ^
ř3^^^
•ŠB.
<fca
m
é
i i i ip i'
^ p t^r
Mg - />/Vř - &
Wor - tes Kraft,
cir-kre soud.
das zer - stört -
ji ro . zdr - ti!
der Kir - che Macht!
»
M, r .
ééé
p •
ÍE^^
m* _ pla - n,
Wor - tes Kraft,
cír-kve soud
das zer - stört
ji ro - zdr - ti!
der Kir - che Macht!
&F
m
i r > ffi ~p
^-^>
^^
i
i
a^
ÄBMÜS
rft^jja^z
un
%í.
%).
%S.
T
$&
247
§g
m
i
Ite
Vy-dqj smlouvu zpět,
Gieb zurück d;ts Pfand,
/?/' o ní nezvi
noch e- he es be.
ga
EP
s
m
^
e=toj
.VxV/s/, rew.v/.
///-dej smlouvu zpět,
Gieb zu rück d;is Pfand,
ať o ni nezví
noch e-hť es bc.
m
$
2=á:
.
wm
d=^b
MÖNCHE u. íi/y.v a vy _ dej
SOLDATEN. Gieb zurück dus
Bas.
vu zpět,
smlou - Vu zpi
Cn - terpfand,
^
nech ať ne - zvi
e - he es die
^
o «/ svět;
Welt er . kanut;
;Wl r i
tu-ká smlouva
wertlos ist des
fcff-
wi" - jt/A? - ft', wrtí soud ji ro . zdr
Wor - tes Kraft dich straft der Kir - che
PM^
ß m
m
I
m
v]
J-
svet,
kanut;
ta.ká smlouva
wertlos, ist des
ne . pla - ti, nás soud ji ro - zdr
War - tes Kraft dich straft der Kir - che
Ú&
^
ö
J.
m
i
Ö
ffrt»
Ff
ta-ka
^■t
cirkve soud ji
dich bestraft der
ta-ká smlouva
wertlos ist des
ne . pla - ti,
Wor. tes Kraft,
PP tfJJ;
ÉIÉ
Kir - che Macht!
#r ILl
I>48
»
EP
Miicht!
m.
m
tu
Macht!
(vyjme smlouvu ze šatu a mrští ni k nohoum královým.)
' (nimiut dle Bolle hervor und schleudert sie zu den Füssen des Königs.)
-H\\ tb pp r PiÖlrp f' jj t i mJ; p p PPP p ir i|Jy *
z«<; ra-.sV smlou - va Ihä - rt kle - ti! lec nv-ni Havranu mi der . ru »tou!
tde va-se smlou - va IM - ri kle - ti.' lec ny-ní Havranu tni der ru mou!
Hier ist dasPíaiid, ihr fal - schenLüg - ner! doch gebt auch meincToehter mir zu-riiek!
m^
Tvá (In- - ra zba-ve-na zlépý-chy v klá-šte-h. smi . ři ot - eův/éichy-,
Deine Toch - ter hat ihrSein undStre-hen geweiht dem from - men Klo - ster-le-beii; ^>
ŽEE£g
Almamen:
pmm
&-
^^
m
S
(zoufale) Má
(in Verzweiflung) Im
l
mwfi
&
7 ? *^L
f£f-ff>
MtM
iéáá
F^f^?
rr
<&>.
•&.
XiC.
■Ja.
^ŽĚHFP=?=F
¥3^
£f E P P 1*
±*
fey
iW/ - šr - ho bo
DemGott der Wahr
rzý - vtt-jie,
die - net sie,
nesmí se kto - be vrátit
und zu dir kommen kann sie
zm
FEHDIXAXD. Hif
JL * ß.
249
t y"> P P^M 16 g r ?P^^
S$e
Wťř.'
Leé pro-to^ před nás po-vo-lán, bys od - po
Doch da-rum stehst du nun vor uns, Antwort zu
^e
P
7"
mir
kk
do - i'?'S
ge-raubt!
S-
w
SNÍM
IM
i
as
ffiá^^fg^
»</*
I
P
äp
P
«a
AtO.
%í.
%)
as
ňw, av/V po - kla - du jsou zi -
k
Ä « *
^^É
ví - dal,
ge - ben,
kde po - kla - du Jsou zi - dů skry - ty! ne . chceš, li
wo der Ju _ den Schii - tze auf- ge- - spei-ehert! und wirst du
s * > F r 't i P" p r
Má dce . ra
Ira Klo - ster
m
v klá - šte - re!
ist mein Kind!
1_ A
h
i
^
1*
»
i-i.
*. *•
w
4 i g • g
cp
:Jto.
cjfe
%>.
S
r: — P- 1 f P
g. p >p p
p p p p TOzEzf^i
ř
Ä^
//a'»/ Aý/ y>w <v? - //,- to. dy po. hleď 'ta - wo,
Aus - kunft ver - wei-gern, nun dann, sie- he bin, welch'
ja - ká té zkou-ika o . ť-r .
Schicksal dor - ten dei _ ner
*<&>,
250
ag ?"
i^Ě
^___^ mf
\f i v p r i \ i\ ß
Cná han. ba vám! Ar - ha-si
P fr P P
o zrádci, ve - cná han -ba vám!
* Ver. rä . ther ihr, o Schande euch!
Ar - hasí krev tvou ii - zen,
Löscht deinen Blutdurst nicht die
krá - li, již proudy pro . té- vás, ze la-vnis po zlatě? Mtij
Hub - gier, mit der du uns verfolgst, dass du noch Gold verhingst? In
iH ■ i ^ iT~Fj
po - klad Je - di - ný jest v srdci tne'?//, a to jest
raei . nera Her- zen liegt mein einzig Schatz, der ist
má pomsta!
die Ra-cheL^lki
p^
JTí
jg p ET-r-^* J fr P
£
231
íí' - ťř hrozná mu-ka
sonst wirst du ge - zwungen
po. zná té - lo.
durch die Fol - ter.
^#r~- IMFi^ >fe
É=
si - ee hrozná
sonst wirst du ge
^ J) jS jS
rnu-ka
zwangen
N
po -zná té - lo.
durch diť> Fol - tor.
gJPP
feEEĚ
ritttrd.
í
Ste3
M»0 ^ - flfy.'
So sprich nun!
_♦_ ritard.
ž=Ž
m
m
ö
i So sprich nun!
m ř *
vlec!
tod!
fSP#
(MNIŠI ukazuji na stan inquisicní.)
(MÖ.VCIrE auf das Inquisitionszelt zeigend.)
p ritard \
t
m
Tn . nio hled'.'
Sie - he hin!
(Turquemada dú znamení, bi/ odhrnuli oponu sta-
(Auf ein Zeichen Torqueniadas wird der Vorhang vom
//// inquisičnihoi tam se objeví uprostřed nástn/jů k mučení pochopové k práci připraveni.)
Inquisitionszelt aufgehoben; dort sieht man die Hascher zur Execution bereit stehen.)
~~ molto
^HHHt
JT
Heer esc.
SS
&=&M=m
ÚJ $J úy »■> \
Egg
252
(přetvařuje se, jako by jej hrůzu jímala. J
ALMAMEX (stellt sich ergriffen und bestürzt.)
m^J r pT| p p p MH^-hT ř P * Yy^pp^ÉB
p
ppSiäiEjES
h>3.
&
^P
F- staňte! po-phjte mi od- dechu! jen chri-li roziny šle -ni ot - ro - ve!
O We-he! Gna-de fle-he ich von euch! ei - ne Wei-le gü'nut zum Ent- schlus-se mir!
r\
m*
BT
/T\
rl
%3l
FKBDIXAXP
^T f f|Hf^
^ f j ,\k -)hhz
IS
Nůx, ve . jdi
Nun denn, ent
TOBQ.
do se - be!
schlie-sse dich!
r i \ p r -
jsme mi - l o - sr.dni!
Lang-mü- thig sind wir!
k
r>
W
w
Nůž, ve - jdi
Nun • denn, ent
MNIŠI.
MÖNCHE
do se . be!
schlie-sse dich!
jsme mi - lo sr-dni!
Lang - mii-thig sind wir!
»
J'j J i i) i) fe
í
i=
/7\
EP
Wf
~r^r
p P r
schlie-sse dich!
Nun denn, ent
jsme mi - to - sr.dni!
Lang - mü - thig sind wir!
£/Ví£« r zamyšlení přitiskne spoutané ruce k prsoum, náhle roztrhne pouta, odhodí je na zem, prchá; vojínové
ALMAMEX (jm Gedanken versunken, drückt sein« gefesselten Hände au die Brust; relsst plötzlich die Ketten entzwei, schleudert sie
te
Allegro.
jß^^e^k
h
^>r r*lrr^g
f
m%\)iui
ZrZZ
+-+1
£ — gt: t
f: ?f: H=ffi=f
253
Staví se mu ti cestu, on jednomu vytrhne meč, dva skolí, a zmizí v pozadí.)
zu Boden und ergreift die Flucht; die Soldaten stejltui sich ihm entgegen, er antretest einem von ihnen das .Sehwert, streckt zwei Geg-
fe*Rř
W^
ä
iSfYf. .\*e—r*-
vre
:=£=^= ťf — f-
jgjrf * ItpM
v~P*
seen
ff^ffffff }}}
mm
do
moll o
'-9-' 9-9* 9^*^ 9-7' 0
1
.{ ■?
ner zu Boden und verschwindet.)
Ze stand počnou šlehati plameny, rudá záře se roz-
(riótzlich schlagen aus den Zelten Flammen empor, die das
.?
pKf^i^lM
JžfeMř^^Él
Ěmí
IIa
MMhÉá
-,f±=±+$:
WF^
éiřuje. Táhor hoři.)
ganze Lager ergreifen und zerstören.)
354
Výstup sedmý.
Pťrdinand, Torquemada, mniši, spán. bojovnici.
Siebente Scene.
Ferdinand, Torquemada, Münche, Spanische Krieger.
Allegro.
Torquemada
Piano
m
fe
w^
srn
•f
í
P
^
on zka-zí násy
ja Sa-tan selbst!
É
^ f "^ i f^ f^ f^ i f^. O
1HP
hle, vpo-za-ru již ká-ce-ji se sta. ny, pol -ni chrámy,
ha, der Flamme Glut er-griff die Zel - te, uns-re Schätze,
düy
po
co
poco
cre
scén
do
m
m
vi tftfr
PŠ^fg
51
b
mil
2-
rit.
S
^^
o be-da námi
0 we.he uns!
Ifl llJ bj
-»-
fe
o ^xt
Span, a mniši:
Spanier n.Mö'nche:
0 hě - da nám !
0 we - he uns !
mm
Allegro moderato
TORG^
í—g^ff
pťzzžr3řte^
-1
^
^//- ma-mett dé - sný ca - ro . dej,
AI- ina-men ist d<T Hol - le So,
i/, V I T3 — l-TTiJ-g:
tín,
er geisselt uns mit
t*t**
m
md
j £3
SP*
f=f
r^f
ISO
^==feEJ£g
&>.
»,* -a
g=F=^
*
^?
J^^
1
P
sei
zel mo - «',
ner Zau- ber-kraft,
tu zká - zu hro - žnou
wir sind ver - lo
bez
ren.
^áá^éln-=^
250
m
(ecKleJböu vi - mou Bůh ho tresci
lečkle.tbou vi - cnou Bůh ho tresci säm
dochGot-tes Stra - fe komme ü- ber ihn
m
To by - la ii - dů ná - stra- ha,
Diess' war der Ju - den heim -lieh Plan,
leč po
o we
^
i
IFf
W9'-
w
Ú
^pf
%m
ff
#
fefc
ws^/ /im ! Sowrf ťír - Äw tiech ať sou - di
he ih-nen! die Kir-che wird sie rich-ten selbst
m
i
ne - ver
Ln - |läu-bi -
^
káM^
sp
fi=l
fö>
p^p
1
ff
^y
0
-jgpppl
Ě
he-
¥=&
EÖ
»
roz
P jt*
#*=
#ř 'f
Allegro
con fuoco.
*J • . To padne zpit ha hla- vutvou, be-zboinü I-ira- e *^™ li
í
u.
To padne zpit na
Dein ei-gen Haupt wird
hla- vutvou,
bald er-reicht,
be-zbozný I-ira- e t^ li!
un-gläubi-gesVolk I - sra - el!
d »3 Dein ei-gen Haupt wird bald er-reicht, un-glaubi-gesvoiK i - sra -
FERD.I ^s
| ?T7p p piniLF-L-U i
Žfl ff * ■ • if.^
ii
^^
To padne zpět tut
Dein ei -gen Haupt wird
Afa - tu tvou,
bald er-reicht,
be-zbozný I- zra- e - lil
un-glääbi-gesVolk T _. sra - el !
91
-ftiju t yt',?-p-p p i r Fr < i< » p«p p p pirrV
Allegro con fuoco
257
'f^ ^iv^^^TTp^ p^p p r 1'P'P
*5
• — ß
pla-me- ny, jez tiám stany rvou, pla-me-ny, jez nám stany rvou, pla-me - nou pomstu
Flammenglut, die ent-fesselt leicht, Flammenglut, die ent-fesselt leicht, ist eu - res Un-heils
ffifarjrftprt) J> Ji j 1 p p p iii'p p p r j^^J-J.
yM p p p>p ppp r ipp p'ppPp r i.Bl-Q
pla-me-ny, jez nám stany rvou, pla-me-ny, jež nám stany rvou,
Flammenglut, die ent-fesselt leicht, Flammenglut, die ent-fesselt leicht,
3
pla- me - /tou pomstu
ist eu - res Un-heils
^ o p pifřŤti^ i P P P »p PáP-F-hď
te=á
P-^P-f-^z
Ě*pí
=tí
£
f
n
3
#— i>\d 0
£Ě^
T*iT?g
PPPl
-»- =fc
^^
^4^»
**
W^
to#
MOMr^
Ť?
• T ?~^
A
tó*H^
.Us J) jjji J) ^ i' J i p p p ffr p p p
Quell;
pla-me -ny, jez nám sta- ny rvou, pla-me-ny, jez nám sta- ny rvou,
Flammenglut, die ent-fes-selt leicht, Flammenglut, die ent-fes-selt leicht,
mm
JUVJhJt
^m
«J)B P f
ppp »"p
*.
3fc£i-T^=Hrp p »ip p-P p r i P P P «P P v v r
Quell;
pgg
é
pla-me-ny, jez nám sta-ny rvou, pla-me-ny, jez nám sta- ny rvou,
Flammenglut, die ent-fes-selt leicht, Flammenglut, die ent-fes-selt leicht,
p-fyip pJ P r i g_g_P H' P *^g
« 7 -
3aiz±iB^
^^
TTT
-* — »-
^4&^
ié--HJ-r
Ť=
258
m Tp p pr r
Ju
£#p^
Ju
pla-me-Hou pomstu ve- li;
ist eu.re8 Un-heils Quell;
M - d r> ň r tfp _i_ftJ-
r yP p~fl
pla-me-nou pomstu ve . li;
ist eu-res Uii-heils Q.ui'11;
3U
I
* 0-
1
Jt=I
S
i±
fc
g^yí ,f?T fcfe^
JU
*-$* P
JU
d£±z
pla-me-nou pomstu ve -li;
ist eu-res Un-heils Quell;
i'^nit , i> »p p r j i j^j
pla-me-nou pomstu ve - li;
ist eu-res Un-heils Quell;
tfp, P, f I . -A
^
:2==:
•t* y -
¥ 1 »11 r^f-Hff
M^
=:
i
T «tf f "ř
BPÜ
i
■=*
«
S
ras
i
m
th
Su^ĚÍ
£
*
v^
Un poeo raeno
^3^
#*
v
* 3 •
Ä
TORQ
« •
r r i'r f
Ě
Si
Mniíi-
Bůh ky-ne ru - Aw/ o - hni - vou,
Wenn Got-tes Hand sich stra- feud hebt,
jtzzm.
í^
das
chve-je
Wel-ten-
í
♦- ♦--
Mönche, ßfifo ky-ne ru - kou o - hni - vou,
Wenn Got-tes Hand sich stra-fend hebt,
a
das
chvé-je
Wel-ten-
áá
pla-me-nou pomstu ve- lil
ist eu-res Un-heils Quell!
$m
±i
e
.yy ,p»p ^^^
pla-me-nou pomstu ve -li!
ist eu-res Un-heils Quell!
^ , p*p ěj-jjji^
Hj-Pf
Un poco měno.
É
^
m
p
Q-
m^m
i
¥ *
25t»
^¥^
svět se ce
all er - diiih
I
#
EU
lý ; on pomstu štve na hla-vu tvou
net; vor sei-ner Allmacht zit-ternd bebt,
3Ü
i^ž
4 1 I f~
be - zhi) iný
der un-glitu-
svét se ce -
all er - droh
-u.
- lý : on pomstu štve na hla-vu tvou be . zbožný
net: vor sei-ner Allmacht zit-ternd bebt, der un-gliiu-
Ü
s»
m
m
píl|>
1
IfřčfB
•-
Wf
f**í**iT
i3o
^
P
ä
^
P
p
SÜ
Tempo I.
eg
m
^
I - zra
big ihn
e
höh
ft.'
net!
má
fl
Bůh
Wenn
(9
ky
Got
ne
tes
-/"
big ihn
e
höh -
li!
net!
Wenn
ty
Got
ne
tes
^*t
i
I
l)B J-JL
-pfV^
g=
±4
Z? «A Ary . «* nám, tot božská zvěst!
Gott for- dert Stra- fe, so er winkt!
J J l^Jl pj)p i *
T
m£
Span, vojínové'.
Spanische Krieger.
^^
É
^
2?wA Ay - «ř' wrt/Ať, tot bož-ská zvěst!
Gott for- dert Stra-fe, so er winkt!
PI
Tempo I
> r-^=#
^JigJLcju
200
S
**
r« -
Haiid
kou
sich
o
stra
hni
fend
tou,
hebt,
a
das
m
chvě
Wel
ten
EEĚ
í
Hand
Atom
sich
o
stra
feud
VOU ,
hebt,
ff
das
Wel
je
ten
^M J i
4
«#
l^ř
J=i
feé
^
F^É
í=F
y?
řf
ÄtfA
I
zař - dá ne-te- ří-cích trest,
sra - el in den Tod ver-sinkt !
1
Bůh
Gott
ky - ne nám, tut božská zvéstl
for- dert Stra-fe, so er winkt!
m$
_Q_
g
#
ŠH*É
svét se
all er
Q—
ce
drob
_Q
lý:
net ;
vor
TBi
all
er
droh
nct ;
on
vor
^M
hftV'iV '■■MTPié
eeb ■
r r r 'p
Zřfc r«-//y plá-pol sa - ha do ne-be;
Emporzura Himmelschliigt die Feu-erg]ut ;
ZřwA zá-dá ne-vé '- rí- cích trest!
I - sra - el in den Tod versinkt !
Ji»;i
m
po
sei
mstu
ner
štve
All
na
IDitcfat
hla
laut
WĚ
I
£
m
l u
los
É
Si'i
mstu
ner
štve
Ali
na
macht
A/a
laut
/_
4*
y=F
^
MÉ*
í
ÍOB
pro pomstu I-sra-e- li na te-be, pro po - mstu I
und Ra-ehe fordert deines Stammes- Wut, und Ra - ehe for
Ü*
V
^4^--^-^
Pfl
U
«TB -
dert
rTTT rf
fPffl
*/.
^
ffG
m
■ß- -^ +■ _ +■ -=- -f-
ö^f
ül
Sa
SÉ
^
1
A
isr:
/l>OW .'
bebt !
mmĚ
Bůh
Wenn
ky
Got
ne
tes
\ \
ru
Hand
A
kou
sieh
A
Ě
tvou!
bebt!
Wenn
Ary
Got
tes
ru
Hand
sieh
tf=^=^i
i
ä
V^i^M,'
e
dei
nes
Art te - be !
Stammes Wut !
To pa-dne zpH tut hla - vu tvou,
Dein ei - gen Haupt wird bald erreicht,
202
SÉ
m
ÉL
o
stra
&4—
hni
fend
A
- vou.
EĚ
hebt,
A
a
das
chvi - je
Wel - ten
o
stra
=«t
hni
fend
hebt,
a
das
Wel - ten
i=4mptai \ih>i)!i
my. t '/ t-r-
pla me-ny, jez ttam sta-ny rvou,
Flammenglut, die ent - fes-selt leicht,
bez- božný I - sra - e li !
un - gläu-bi - ges Volk I - sra - el !
4JQL
m
feÉ
Ě
m
É
svět
all
A
m
ta
se
er
A
ce
droh
A
£
net ,
A
=22=
O«
vor
svět
all
er
i
fcfc
W
net,
iÉfefe
on
vor
1
pla nie. ny, jez nám stany rvou
Flammen-glut, die ent - fes-selt leicht
pla. tne- nou po . mstu
ist eu - res Un - heils
ve . li;
uell,
za-.i
mm
po
sei
A
mstu
ner
4
atí=
m
é
_J2_
ZW
All
A
-Q.
na
- macht
A
lila -
laut .
A
É
vu
los
po .
sei -
mstu
ner
zve
All
na
macht
Ida
laut
É%
o^ff?
£
vu
los
> ^ * iJ
^
ř^
t
ffW yTt-
pla-me-ny, jeznám stany rvou, pla-me-ny, jeznám stany rvou,
Flanimenglut, die ent- fesselt leicht, Flammenglut, die ent - fesselt leicht,
pta- me. nou po.mstu
ist eu - res L'n- heils
m^m^^v^ m * i - ^#
4É
übtt^,jT-fn
J~J J ttJ=g
m Cj r
": *s t } *}
W$
I
5/
3
1*
^
**
SÉ
Piü mosso
A A
V
tvou , be .
bebt, der
A A
zbo
un
A
zny
gl'äu
É
/
big
A
AT« - ť
ihn höh
A^
li!
net!
Wenn
že
gg^
<*
t
I
bebt, der un - - gläu - big
sra - e
ihn höh
tf^T
1
éé
JU
net!
i
BříM^
Wenn
^
Quell,
pla- me-noit pomstu ve - li ,
ist eu-res Un-heils Quell,
p/a-wte-nou pomstu
ist eu-res Unheils
ve. li l
Quell !
A
Die
ÉÉÉ
OT
i/S
p -3 ^*^
f=
lotete
Jh*?TÝJ
#?f *
^Riffi
* *
^2?
4^*!*
Piů mosso.
f
É
rrir^s
%mmm^m¥w^
sempře f
§
#»
00 00 0
gl
$ä>.
ííl.4
SI
Got
Ä
ne
tes
A
A
ru - kou
Hand sich
A A
0
li
stra
A
Ji-
hni
fend
A
A
\
3C
Ě
fOM a
hebt, das
chvi
Wel
A
A
j2_
je
ten.
A
^
ky
Got
tes
ru
Hand
sich
o
stra
jf-tí i j J J ,j jMd
A//i - t'OM a
fend hebt, das
HÜ
i-J
^=^
cAr/ . Je
Weí - ten-
F^m
ßr-ß-
ŽE2
po -mata, kte - rá vře vtom pla-me -ni,
Ra- che, die aus die- ser Flamme droht,
te' stihne, az té vpo-pel promění,
zur Süh-ne for-dert dei-nen Jammertod,
m
TT T
Ě
m
svet
all
A
se
er
A
ce - lý ; on po
droh - net ; vor sei
A A
mstu zve na hla - vu
ner All- macht zit - ternd
TT T
fe§E
svit
all
á=
se
er
ce - lý;
droh - net ;
on
vor
po
sei
tnstu zve na hla - vu
ner All -macht zit - ternd
Ü
l^Jl
m
4 j, ,a
i
ZC
J.
I
ai ti v po - pel
for- dert dei - nen
pro-mi- ni, az ti vpo - pel
Jammer -tod, for - dert dei - nen
£#.***• ^jü
Tempo I.
2(i5
fefeäfe
Egs
♦ *
,.*?*•
?WT
Nfffa^i
A
A A
^
Fp
ST
♦♦í^. ■»•'-»
^É
Ä
■jj**nM
e4ž
H
A .
8
iía
ř
ř
I
*
A A
í
=W
5 «*??£*
JLÍ/
r
■Ä8. ^ <&ö. ^
M>
SeÖ.
ari:
Ai
<*
^
t>66
Jednání páté
Klášterní zahrada, vzadu chrám, v právu křidlu kláštera,
v levu mřížová vrata zahradní.
Výstup první.
Lejla, Abatyíe, Torquemada, a jeptišky vystoupí z kláštera.
Fünfter Akt.
Ein Klostergarten, rückwärts eine Kirche, rechts der
Flügel eines Klusters, links eine Gitterthüre zum Garten.
Erste Scene.
Lejla, Aebtissiu, Torquemada uud die Nonnen treten aus dem
Kloster heraus.
Allegro
Piano.
4v ipv
á tempo
HPü
f
■9- gN
f^b
&SIZÉ-A-
&
i
1
n
«Trn rm
in?
=*
i
5
S
3E
JEŽÍ
r
ř
i"
(Opona se zdvihne.)
(Der Vorhang wird aufgezogen.)
Andante.
2«7
wmm,
'lf«**HU
^
"**"
?
?
♦ ti»
P * ř
ABATYŠE.
p AEBTIHtilN.
^
S
I J
^£i
*=*
» •
Ao - rf/ja pošvě . cť «íí*
du der Weihe wür . digtf
Mtizes vsiou
ha^t du frei
pit spo . kojnou du
mit jeiner See . le un
fe
LEJLA.
■ 7>
=«£=*:
ÍÍE
=zfc
Si
_ s7 v klá . ster. ni řádí
. ser Klo - ster ge . wählt?
37ť?_
Nichts .
mne ne . od - vrá ti ód sva . té . ho
kanu mich ab . wenden von dem heil. gen
-n i' jj_)fl
--.;
'H *V^*
KT-
t f f
♦ ¥
t FfF
m gjllli
nTTT^
-•„*>/»
rryvr
»yryj y' y_yj^
7* 7*7 «7
-»T*
7*7*7 ]7j7^^
«=^F
5±*f^
<r-^
1»-^
fVi '^/^T5
# *
;o
Zie
fr/
le!
Službou bo .
Mei.ne Kraft
22 w/i/* ty .
will ich Gott
kou . pitn, službou bo .
wei _ hen, mei.ne Kraft
z% mir vy -
will ich Gott
2Ü8
*J Zw«. u im. do vaTseThora . d/<
in:
m
ZSXL
kou . pim
wei . neu,
se . ho hi . du vsioa
er wird mei . ne Schuld Ter zei
pim!
. nt-n!
TORQ P»^-
poco
cm
m
m
Vzdá» se uf . ce
Von dem Va - ter wirst du
jfäTirinrrrr
iM^ťHrrr^
p puco —?,''" '
*^> - S - i fr j?* 5 3 ^
i »■ * * ^
p ?ll
SCWI
i/w
s
E*^
-9
A
m
sf<? . Ät». všeho; co ti pře. dra - hé . ho, tajných sr
schei den, AI . les, was dir theu.er mei . den, ó . pfern all'
dce
Ge
a
i LJVJ7 477^^7 UJw^7J7 47^ Jy^Hy^yJyij? ^^fflyJy^y^y
p#
< j*
s
ť=rf
-I2 — £
LEJLA
%
iVí*
A//M . ft', vroucných vxpo
fiih . le dei.nem hiíli
/;« . ti? " ./řv/ iW . Aý £rt/ ?//í; vzpomi .
Zie . le? Nur Leid und .Schmerz war mein hie .
ĚĚ
*E=fe
£
3=31
^
ta:
/WA /<<? s# . jme s du . te mé,
Gott kann mich der Pein be.freih
a dá titi hin. ho po.koj . ne!
und mei . ner See . le Frie.den leih'n!
aus*
#«/<, jenz
Gott, vor
-ö-
zaz
dý . se
dem sich
si .
al
ĚĚ
rum
le
:SL-*
dem sich
m
ß/Vt, jenz
Gott-, vor
PP
si
rum
le
Ěg
-e-
Í
Bůh, jenz
Gott, vor
dý ■- se
dem sich
ifel
B
al
rym
le
Ö
s
«
5;
VtflfrT
SS
ra^
:*=*
p
g5 j 7 *!?*7l 7*19-4*
» — » — » — v — • — r—
pE
ff^gg
-*-=?-
-e-
¥
-ÖT
»'/
ZOT
33Z=fZ:
^¥?
znz
-o-
světem, hvězda . mi i zemským květem,
Ster. ne beu.gen in des Welt . all« Fer.ne,
kru - tých
er nur
m£
muk »me
kann mein
vy. pro .
Ret . ter
Í
É
J*=g=
P
-ET
3n
světem, hvězda . mi i zemským květem,
Ster. ne b<u.gen in des Welt . alls Fer.ne,
m
o a
ZXd
Ě
z Ar«- řýcA
er nur
muk mne
kann mein
EÉ
vy. pro.
Ret. ter
-©-
-cr
světe tem.
Ster . ne
hvězda . tni i
beu.gen in des
zemským kvé - tem. z kru . tých muk mne vy. pro.
Welt . alls Fer . ne, er nur kann mein Ret. ter
Ö
FSĚ
^m
FE
5^
ÖE
H
TT— r
5Tt ?P
:^:^w:
351
353
3H
-€»-
3E
ZS3Z
t
sti,
sein,
mir se v sr. dci u
mich er . lö . sen von
ho
der
sti,
Pein,
z kru . tych muk mne vy . pro.
er nur kann mein Ret ter
M r.
m
zsn
m fl'J 1 o%'i \r)
»
35Z
2C
-«►-
O f) -
i Ar«. $ťA muk mne
er nur kann mein
m
sti.
sein.
mír se v sr. dci
mich er . lö . sen
ho . sti,
der Pein,
g3Z
vu . pro .
titst . ter
3E
^2Z
m
sti, mir se v sr. dci
sein, mich er . lü . sen
» tfg
u . ho . sti, z krutých, z kru. tých muk mne
von der Pein, er kann, er nur kann mein
TT
_l_
351
Í^P
w . pro
Ret . ter
=*=±
:F=^
S
270
Ů
riten. « tempo
zu
« rj
ZSSZ
i
sti, mir
sein, mich
v sr. dci
lö . sen
u . ho
von der
riten.
—KT,
SÍl!
Pein!
á tempo
^
^
von der
riten.
sti, mír
sein, mich
. lö . sen
^
O o
.VI ?
— o
stí!
Pein!
a tempo
TORQ.
P+
^^
-©-
stí, mir
sein, mich
v sr. dci
. lü . sen
u . ho
von der
sti !
Pein!
a tempo
^
Toki Bůh.
Nun sei _
té
fr
Ä
Ť**
* *»'VA
~TT-
w
1*-
o
riten.
PP_
-e-
>*/*7*7^3
~n~
/>/>
^ry .1 f .'> «Vr J7p 7 r ? !\i,.tlfi?^
ze . amč/.'
se . gnet!
pojď má dce.ro. jú svatý ob . rad za . pocue, jimi do řá . du té
komm' mein Kind, die heilige Handlung be . ginnt; durch sie bist uns
P
5
^
m
m
**
*zx
1*
m
3 4*
PI
1^7*1 7 « 7^7,7
Ji 4 i i
* * * * r
^^
gr^^r
zaz
pri . jmeme!
an - vertraut!
Bůh po . sil . ni
Gott be - schir . me
au. ši tvou!
dei.nen Geist!
^5
¥
¥*
> &K«
ps;
¥S
¥*^
^
r?
p
pp
.i i
^ ?7l7 r[7Eýi <w-^j^?yi?!|j^?i / J * S
-?|7f yiyf-Tr?
s
/O
e
abatyše. Turquemada a jeptišky udcházeji du chrámu.Lejla chce za nimi.
Aebtissin, Torquemada und die Können entfernen sich in die Kirche, Lejla will Ihnen nachfolgen.
r\
1'ýstup druhý,
hejla, Juan.
Zweite Scene.
Lejla, Juan.
«71
ii'av lf" m"u'h zakuklen otevře tiše mřížová vrata, a vstoupí. Btiii se k Lejle a zadrží ji.)
'wie ein Mondi vermummt. Offnet die Gitterthüre und hält Leila, die sich entfernen will, zurück.)
Juan
Piano.
*
V U) b*3
^
o
(tjt/niva se.) LEJLA.
(.Es wird nach und nach dunkel.)
m
Y-
-t .
iOi
mu . zeš o. pouštět bez louhy za.iostné trn krá . mý svět?
kannst du ver.las.sen oh. ne all' Gefühl die schö . ne Welt?
Ol ä tempo
3EŽ
s
Můj ot . be
.Du gott . ge
EE
P
m
JT\
fJ7T2J7TZ
S^
»
X-
ritard. m .
^m
Meno mosso
T^
Pro
te . lehnt/!
weihter Mann!
Ů
±
Buh! toť Mu.zy me.ho hlas!
0 Gott! die Stimme Mu.sas ruft!
ritard.
-ß^
0
0
Mi Im . ko krá snd!
Mein lieb . stes We . sen du!
ritard.
Meno mosso
*£
... „ poklekne před Lejlou a odhodí kapuci.)
' nimmt die Kapuze ab und kniet vor Lejla nieder.)
h
2A.S-J! I -' J'
*
üü
Tjf
0
V^FŽ^E
E
=^
-*- Y Y,
Ö
£:
m
4
IEEE*
i^
W
-6-
j=pi
«s íín/iť, m řťyrA no.hou kle. čim zas! 6 . pr - chni semnou pokud je . šié čas!
sieh mich, kniend klag' ich dir mein Leid! u flieh' mit mir so lan.ge es noch Zeit!
j=J .^-l_ 'J J-r-t I I r ,■1 I J J J
=
=p^
«72
ĚgĚg
1
r itp-Ji
i J 1 1 p p Ji J'i Ji J) J'l I i
JllwJiJ -
'rchni sám! ne . svá.déj mne,
flie.he selbst, ich hü .re nicht,
ma ce.sta ve.de do klá. éter. ní sva.iy.tte/
zur Klo.ster.zfl.le ruft mich warnend inei.ne Pflicht!
Ö w<^" srnou
Lass' ab von
B J-T-J,
I»-' ■ *
■»■ ,. - 1 r- —
f »fQrr
7
^gj__^_
iocff:
s=S
dost!
Glück!
{Odejde du chrámu.)
(Entfernt sich in die Kirche.)
(Juan opět se zakuklí.)
(Juan le£t die Kapuze wieder an.)
t ; 1 1 = — k
Andante.
O marná by . la prosba má.
Ver . geb. lieh war der Wor . te Macht,
—ú — i» — • — L~~ — = — '- •' — r> — w —
jiz Lejla promne ztra . ce . tuti
da. hin ist Lejlaä Lieh und Kraft!
^"^ £T7L7ř7C7H j*P:3F:^^E
pp
f?f7i*?f?kgg
Múza.
Musa.
Piano.
Výstup třetí.
Juan.Muzit, později Múza sám
Moderato.
Drifte Scene.
-I :i .» 11 . Musa; »pater Musa allttiii.
«7a
f -
O rci mi mni '. chu! tie. id. li zde
0 sa^' mir, ob Un . ter . kunlt heu.te hier
:h\> *' '■
I
ÉÉ
^m
t
j p J ,^fV^i^
Ů*
^
u . tul. ku pro Mau . ry pr . c/ta.ji . cí zemdle . né?
fin . den kann auf aei . ner Flucht das mii.de Mau.ren.volk?
»i« moto _ M
±*
ÍE
Mf
pB
JUAN.
Ó /(/' . ko . lid zde klá . ster jest c
ä
k*
O nim . mer. mehr ! ein Klo . ster isťs und
s
^íi-n^?F^
i
*
y# p i-)ff44
A
k*
f^f2
3Z:
*=*^
#
fefei
ĚH
Ü
měno moto
3
V ? '7 fl-^
E^ř
í
Doch ein
kei
stře . ší zde
ne Zu . flucht
/íf . Ha . le . žne Mo - s/e . min!
darf ein Mos . lim hier er . flehn!
t
Me
m
m
s
*m^
ď
-^-0-
f
|é
-• — -#-
^m^
*> 1 1 j ij* l r 7
// (/«/// : zde her - la
ÍE
#
,/i . wo« « - tě . chu
and. rer Trost sei dir ge • währt:
zde
hier
Lej
Lej
la
dlí,
weilt.
a
und
te . be
dich 0
kfe
^
Pf
IS
S
TJ
1 »
* 1»V •• .£
IS
7*=
s
.1^7?
■» -r
«74
fcfe
ptu mosso
^^
jivsA appassio/tato
jí a ~«
f^^4
3E
T
í
Ě
ifo . ití //<ť . /« . /«/ (Odejde.) Zde Lej
Mu. za lie . bet sie! ( (Entfernt sich.) Hier Lej .
jyíw mosso
ta dlí', ó ja . ká
la weilt! o welch ein
slast'!
Trost!
zas
es
kzi - 10 . tu mne pou
steigt ein neu . er Huff
td na . de . Je!
nungs . strahl em . por!
•. fTf'f f Tfr
'Ja. '»
VÝ ^B
^
zzr
É*
:*=•=
:'
/(ť. ztratil vse jsem, ztra - Uo dra . hou v/asť,
noch darf ich hof . fen, wenn auch hei . mat . los;
275
Pini'ii Mu://.
Adagio.
Musa's Lied.
M«s"a. á^e^m^^m
Piano.
Kilo luskou srdce ko - taj . si
Das Herz.dem Liebe Trost ge -währt,
feEE^
LcJ-lo mit,
Lej • la du!
zná-vá ií - vot krásnéj - ,s/_
kennt des Lebens höchsten Wert
ó Lej - lo
o Lej - b
Mit
du.
.' Kř i je - stě je - ihiuu
! Zu Gott will ich in -
&m
S
feto
i»
£
■SĚ
te ■ be zřím, že trá - ji dlím. pak it - ve - i- im. ó Lej
briin - stig i'leh'n. dich Lieb- ste nur noch ein - mal sehn, o Lej
lo
la
r r I
^TTJj^
F^F^^f
3Eä
^
CCS
feäi
/>
B
ii
{^
fc
2=
f
r
<&\ cJto. *&&
*&>.<£& 'Sa
%a
ä£E
PP
P
ac
3^
o p
'
ř
du.
Lej
la
Wflf/
du!
Ké z je - stě je - dnou
Zu Gott will ich in -
^-rrn
W
m^rf^
=Ě
H
f-^»
feig
«;
íf
^ff^
5
^
276
a tempo
ac
ce
le
217
ran .
ů
^=s
^
^m
jcrqe
H
ta
Lej
Lej
lo
la
; '
dMz=
ma
du!
r íř zá - ri rů - ze roz-kvě -tá. tvůj chlad ji za - se
In dei-ner Näh' die Ro -sen blüh'n, doch ich muss ih - re
mm
rm
■■éTTl j^Sšjtí
*
le - r
íf*
m^.
ac ^ -
ce
ÉĚZĚ
FCS
e - rat/ ^
MM
-it
do
tt
r r ?nr
jo á tem po
ě
rit.
SÜ
zor
rozme- tá, ó Lej
Rei-ze fliehn, o Lej
lo má,
la du ,
Lej
Lej
l o má!
la du !
a tempo
Tempo I. p
' r i r J i' Ji p^
^^
^
P^f
A'// no-houmtvýmvse po -klá - dám
Als 0-pfer sei dir al - le Zeit,
la
mal
du!
kvét
des
Tempo I.
*l a. v tfijs v a .
S
fcĚ=&
5^E
P
fa»
j5. ít
^
i
PP dolce
m&
i — n
^^
£
<&>.
^
<&>.
&
<&>.
Ä
^a
— s
378
pih moto
m
M ^ T
í
*
P' b r * r
£
sméjse na ten ne - zný květ,
nimm von mir den Lie-besgruss
f-f-7;, W1 p
^
ten po - slední, jejž cho - vá svět,
im Ze- fyrhauch den letz - ten Kuss,
B
t
fel
*
£
^S
[7!^
^
q •
si
^M#
p
i
I**
I
V-^
<&x 'Ba «Sa
<£& «JĚflL
<&>.
<&). <&>■
rtC
c*
^=g
«-^nr r r r
ö
Lej - la du.
o iřy - /o má! U - sinej se na ten
o Lej la du! Ver-nimm von mir den
rrlrrrArr
W^
^flg
ffř- ^^- ce ■■ „
//'
/•««
iJrrTT^=Fr r r r iT
do
>2M *L
VI
tav
*i i p-
fe
něžný květ, ten po - slední, jejž cho - vá svét, ó Lej
Liebes-gruss.im Ze - fyrhauch den letz- ten Kuss, o Lej
lo má,
la du.
laa
fnňrffá
u
^^
S»
X]3l^
rt
a : — zí
iä
tór
^
rfříw
ff«
*
02
tempo I.
m
«tat
m
>
Lej
Lej
/o »«?.'
la du!
tem J) o I.
m
~f'f\ n
&
■ dmi
do P
.íff
s
é=ě
3J§5
k H
321
^
^^?*
Výstup čtvrti/.
( Dvojscena ch rámová.)
Před chrámem: \
(na scéně.) \ ^oabdil. Múza, Zor ajda,Álmamen.
V chrámě . í , .,
(za scénou:) ^ejla.Abáiys«, Torquemada,Jepttsky.
279
Vierte Scene.
(Doppelsceue vor lind iu der Kirche.)
Vor der Kirche: \
(Auf der Scene:) jBoabdil. Musa Zurajda. Almamen.
In der Kirche: i_ .,.,,.. L . .,
.„. . „ ÍLeila.Aebtissin.rorquemada. Nonnen.
(Hinter der Scene J •> l
Alle éro
Piano.
BUAUDIL.j lllit Xorajda Iretčn auf.)
gg hf fg
>. Ví/ - skoumu! jsi. ó Mu - zo, bu-de-li zde práno přistrč - si mým věrným
■& Hast du erforscht o Mu- sa, ob hier ge - währt wird Un - terkunft. den treuen
■ Jř\\f,\, 2
ten.
S
S
S
%).
/- v, MÚZA. W
^1>^l^1>:r.h-,ff,Mlp,J:J)J:J
»v/7 . . de ? m»e'r Mul kr/i . // íiestnstim »///> tuistn mu.' rli
Mau - rum, Zo - raj
Mau - ren, Zo - raj
as
rfi" i m n ér Můj kra - li íieštastný, zde tni sto není vlídné/
da und mir? Mein theu-rer Königsfreund.hier istnichtiuisVesBleibeiis!
ä
S
i
i j i J 1 J *:
Í
¥^
6TFi
1?
F
w *r r-
^^
fc^
P
fr3?
-• — 0-
Grave.
PP
Ff-Fr^:
M/ZA.
KUBA.
^Tjjij-.n^'^ii^^J-
/)/?
Takzal- ný. jako
So schinerzhaft.wie des
ÜÜ
£
£ĚÍ^
§Ü
P křesťanském dlíme
im Christenkloster
BOABDIL.
kláste-ře!
weilen wir!
PP
Jakzhrobu zni ten - to zvuk!
Es wieder hallt wie Grabge- sang!
^Ä ■ -tlj
%
m
(V chrámě zazni varhany.) y sfys!
(Aus der Kirche ertönen Orgelklänge .) 0 horch!
Grave.
i
BSE
i
«
- - fZM t^^$
W^ i f*
Organo. jo
SS
m
-ev*
rzt
^
Ä
#Ä
yso
zhloubi sr- dce muk!
wunden Her-zensKlang!
w^
r~rT r i mm - "^
:¥=f
pä»
So tönt's in meinem Bu.sen!
S^
* r.i r r
^m>
/Vo<? e«pi sť vzduch co vzdechy
Der Kla- ge -tun er- weckt im
i
Proč 31 n
Was bebt
.:;> tak se chvé-ješ?
dein Herz o Mu - sa?
dd
.
^m
^jg
FÖ
f
w
é & u
f
r
*Wl C» j jU
^■^t
íí
^
i
-ty.
-vy-.
ALMAMENÄt,,::'
eMí
^s
^^^
vil
í-ta.
£0
^
£
fcte
louce- ní? ach vemne ví - ri hrozne (ušení!
Bu- sen Schmerz i ach To-des -ahnungdrückt mein armes Herz !
rhu.
Ge
^rrün
s
f^
=M*
g ' *
•'#
rr
• r > r f
5@
fet
fe
f
^^
^^
HP
^
E^^E
0=
»
hlubokém zamyšleni a nepozorován)
danken, und unbemerkt auf.)
mn ß o
ÉEEEÉ
i r r V 1 1 ^— ^
S^it
s
-#■ — •-
3^
.?«■ /i uzrtm zde, tieštastnou Lei - fe.'
wiss erspäh' ich sie hier. die theu're Lej - la!
b Iio - ze 1/ - du Si - on -
o Gott meines Vol-kes
(
^tTv^fT^rvTl "i 1 \
M^'ff f
■' . « =»
r--Jf f,f-i ter r f;f
V^h. J J J TJ
r~N>J ^u
Jrrrz
ga^=g
M-r fr
tf . •
V
~ö^
ské - ho.'
Ret - ter.
chraň ji před ne - přá - te - ly kru - ty
schü -tze sie vor al - len meinen Fe'm
Jí
mm
䥣
É*É
Jeptišky v chrámě:
Nonnen in der Kirche:
Ďo - mi - nus for- ti
ř=f
*=F
i i-
^
^
w
tt=t
m
s
3L
í
*
-
So
o»
2SI
P
MÚZA.
MUS A.
É|
i * r r r r"
s
2==P
Ö //rrftf, běda'. drsně po - zná - ní!
O Wehe, Wehe! was muss ich ho - ren '.
již posledními kle -sadou
all' meine Hoffnungseh' Leh zer
9%
y=H*
*? p p P
de 11!
Zřa.' toť zpévy klá - ster ní!
Ha! ěin Kloster- san^ er - tönt!
ps a i i ij ^ i ^ |j -— * ř ! ^ ^"^^
tu
ÍÉÉ
do
ple - bis
su - ae.
et
protector salva - ti
f ' fi te ' P P
W
ti
«=^*
fe^^ft
^=
*
uč
331
m
X3?
-o-
Ö -©-
^s
'! • ! E i
r
í
.t :^
¥
-J?:
/"« - ní.' ó znič nie hrázo!
sto - ren! 0 To -des - imalen!
0 nikdy! t>i kde Lejla dlí.
Ich bleibe! da wo Lejla weilt;
BOABDIL.
^m
:E
Pojď odtud Miizo!
0 fliehe Musa!
«
S
P
2 63
S
i — |-
Sal - vum fac,
nem
C'hri - sti su
est.
ř
r r
3E
*
382
ta
* m
-& 9-
f; r i
^^
éyť/í u -kun. cil ten zi - vot ti - vadlý;
hier will ich meines Le - beiisPein be - en
den!
Prot sr-dce
Warum ver-
ALMAMEN.
mm
* ,) f< jjj^ ť i r fr *
Zmar Hospo - dt - ne
Ver - nichte o Gott die
svůdné
frevlen.
vo ■
Ge
m
-ö-
5=5;
ť>
^^
7 *) a) J; r
&>-
mé tak zvol -na u - mí
sehmach - tend, kann ich nicht ster
rás?
ben?
ViM- N i j 1 ^
ff ff
fe
# — •-
«/a/: «ra - pudit ten
Verscheuchen kann ich
&
láni tvých nepra - tel, v jichž ru - kou dcera má! ať ruka tvá
be-te der Fein -de in deren Macht die Tochter seufzt! nur dei- nestál-
il— J
m
.
l^: ^
±
w
kc
«^
51
O
et
et
po - pu - lum tu
vum fac!
um Do - mi - ne!
be
Pm
ne
m
Ji i1^ £-
a.
Ů
■hť^fe^
±
p
m
fei
■3-
iü
rx~
te i
pm
«S3
^
stra-sný seti!
nicht deuTi'iium!
WB
»'/
Spťs u - mra!
O weh' mir!
m
$==£
^=
Pojď od - tud jen !
O flieh' hin -weg!
affectuoso
Wfi J J ^^
r r r r f o^fe
/>« - </« k - chrá
Hand kann sie ret
ni!
ten!
ZJ
ÉS
Ó pa. ne, zdaž mé di - tě za-
0 grosser Gott, mach' frei mein
fefil 1 tj fi I ^
P^Í
tt
die-
ÍÉĚ
hue
re
dita - ti
tu - ae ,
et
f
■tat
00
fc£
F P 'ť
¥V
$t-
5£
idzf
P
P
*
33Z
=»5=
TT
-e^
t*
3SÄ
r r r ' i" r -i
S
*r rrfrW
Mein sterbend Herz.
ra
^
ťo te' zde pou - tál
Was fesselt deinen Sinn?
S
r-^r r jF<^|rJr^pr i u r rr yr
a q * *
su - ras,
einzig' Kind,
ať ne zhubí ho ka - ta-né,
es schwebt hilflos in Gefahr,
ať To-bé ne-vy- rvou ho křesta .
noch e - he es ver -tilgt die Christen-
y0
m
=±
f ff H7~rJiiiž#'
l- Lß
die.
hae - re - di - ta - ti tu - ae.
pm
3
et
^^
xn
ö
#
^^
5
f
'^
fHT^
Í ¥
=£=
f r f
r¥
r
=0=
TT
g
W
^
SS4
ji%4LJ
ji - cil
bie - tet!
SI
ĚĚif
* •__ #
p r r f i r ,i j j[3
za;
ne!
schaar!
.V nezachrání - li ji Hospodin, strašný ba -de moji po - visty
Doch wird es Gott nicht retten von der Pein.: schrecklich soll dannmeine Ra - che
h—H\ t H t wji? w
re-ée e-os, et ex - toi - le il - los us - uue in ae - ter
m
m
P
r r r r r
f ř 'ML^r
itn
s^Pü
n^
*
im
í
-^
ife
pm
ÜP
^
i^r?
3T
ABAT.
AEBT. J?
^
^J J r J i J
^^
« *
Za - s/ib se nám sva - toxi p'ri - sa - htm,
Den heil 'gen Schwur sollst du schwö - ren,
ať tě po - z na - me co
Gott ál - lein nur zu ge
^m
am
sein!
é^t^i
±d
\t~J rjgp
-©-
^
^U
-ti
ZZ
4^
áÉ
'o-
-j J J~-jl
SI
ÉÉ
^
i
S>^ r i i
se -stru ston.'
hö - ren!
TORQ
S^
fei
H H M
Přisa - ňej, ze re - čni- vy - tr - vás,
Schwüre, dass du aus -zu- harren wil
YT%
že sva- tg- stí jiz se od-
lig bist in dem heilten
. LEJLA .f
*) Pí/
2Sb
ICD
TOB.Q.
/Vv - sa - hám. pri - sa
Ich schwö - re . ich
zrnuji:
v
hám. že
schwö
33Z
P Rn
m
1 ' ;
hu jen
nur Gott f
ALMAMEN.
chci
al
P??? J
g ť>
=BZ^
dá tas!
Stande!
7b 7>'s// 0 - na po - zdě
Sie ist es wahrlich weh' mir
*
A/"- «?' fo Lej-lin hlas?
Ist es nicht Lejlas Stimme?
BOABDIL.
ó slyš!
o horch!
Ba! b'j - da srdce rvou mi
MeinHerz erfasstdes Todes
*£
TJ
mich
chci
al
lein
/l Ol/
dem
Klo
ster
É
F^J~-~
7 ^ « ^ ff , r i t v? :
í
J7^-f-
?
£=£
5=^
<^; - si!
Glut!
BOABDIL.
^m
a n \>? •
V
O rci že jest to klam a sen,
i, 0 sprich.dass es ein Truábild ist.
Že zmá-ini- lo mě
dass mich Verblendung
B
4t
r?
Ja -ke té jímá si- le - ni
Was peinigt deine ar - me See - le?
286
-ö-
ra
zu
é r f fr.
du
er
5
ttg
ben!
^^
Í
i
^^
W - «té - MI,
nur getäuscht
ic sly - sim Lej
dass ich ver - stört
m
In er
durch Traum
ALMAMES.
Í
^£
7o 6y- /« o - «a, /« Ay - la Lcj-la!
Ja es war Lej-la, mei-ne Tochter!
% i r f^ r
Z« - s«r - «r - /<n> buď
Du bist nun ge -weiht
—ß P :
svaté -mu po-vo- lá
fort, an dem beil'gei: Ziel ;il
a prt
sie bat
sa - ha-la!
ge - schworen!
#
m
JĚEJi
*+
%=f
0»r r ^r
"r^
S
1?
-e-
i=±
f ' rVr
Ö
"rr rltf
fir r p
I
MVZA.
MD SA.
* J J J J \*
TORQ.
-O-
Co kře - stánku ji
Sie ist nun ei - ne
m
^
J^-
S3.
£=t^
s tf - bou budiz bo
Got - - tes Se
>tl;
lein!
ALM.
ZI
gen
po
seu
ZI'
fort
S
=cn
tm
Bt
We
«7?
he
i In
i
-e-
Í
J . J j J
ifr 7 ? * 7
*t rW
Hr
=£
^Tf
— «^
=^+
t_
i*TT"~>J
f
'Aurjr PH8-S- I i' r»r r
^
SÉ
?
2*7
■mfř f p p p p i ^i^
ii-zrim! ú ve- fa po mé na- de- ji!
Christin! all' mei-iie Hoffnung ist da -hin!
-©-
■ ■
ó strašné 1 6
o schrecklich ist
SU
des
m
oo«
3E
hná
au
i.
mit
dir!
<ř f r f
* mě:
#=^
íě
Jeptišky
Noimeii.
Me
mor e - rit
111 Sil'
cu - lum
r f f r '^
^
a
*
^Ě
l=f
S
řp ř il
-7
Si
J- -J J J
Q.
-«V-
i
gs y g g
m
-«-
Cello pizz.
MÚZA.
IMÜSA.
-©-
m
3E
A/ -
Schick -
BOABDIL.
je - mstvi!
sals Grimra!
m
0 — * — •-
é
-i-
ALM.
~m^
Probuď se z bo - lit.
Erwach' zum Le - bon,
P — &
m
-«-
>
Ach ja - (i ji
Gc - raubt ist sie
tu o - béť nevin - ttou,
als O - pfer dargc - bracht,
hJ' hJrr^ t -^TTT^T
*=^
te
II
sta-iucn-ti su - i!
Mciuor e - rit in sae
cu - lum
Ä
^
&
P=Č
F
¥
^
IS
^
s
-ö-1-
-o-
ís£
m
tg !>•
yfrr^ryr?
£ »•»fy'FTfy
s
Es
?»
:^p^=
288
S
^^
P> p~
3L
s7 - /*« - atrií
lass' den Tni um!
e==2á
ÜI
a otf - «a - li ji srn - tou ví - rit mou!
der Ah - neu Glauben ward in ihr ver -lacht!
tyf f f m
g tf.
fi e u
ist
9 5^
te
¥
sta-men-ti su - i.
a - nun - ci
bit
r r f ^t ?
r r r
feť
S
w
ff
I
?
y t, 'f^ry r7? y'r y r y i f*r yfyrrryryM
1R
^4-yjyiijy^r^
"^n^
^^s^^3
s
^M-f-*4
#^#
r r r r f if
//a, a //* ,/Y vle-kou,mou nestastuou dce - /•«.'
IIa, gewaltsam wird entführt nun mei-ne Toeh - ter!
p
r \\H tTtt
?< g
ESE
í^3
vir - tu - tem o- pe-rum su - o - rum po - pu - lo tu
puru n poco cre - scen - - (lo
W >J I
zssz
1 i ■■! In
sa/'ii
S
do
•—+-
^j^7^^j^7jyj7jrl Cyjjlyf yp^yg
* »
Výstup pátý.
Znniji/ir, Múza, uoabdil, Almnmei).
7, chrámu ty/š/y mezi zpévem jeptišky s rozžatými sví-
cemi, a jii/i středu Lejln pm/ závojem, 'u nimi Abatyše
ii Tiirquemiitlii .
Alm amen
(iVittm/pi a c/mpí
se Lejly.)
(Stíirzt Lttjla entgegen
mul ergreift sie.)
Jeptišky.
Die Xonnen
Piano.
m^
Vivace. y*
Fünfte Scene. «8«
Zorajdu, Musa, Boabdil, Almameu.
Aus der Kirche sind wahrend des GegangeB dle Sonnen mil
brennenden Lielitpni in Ihrer Mitte Lejlu t!»f verschleiert, hervor.
getreten;ihnen folgen die Aebtissia und Tonrueinada.
l'ia.
P Pr.riMp r
isi.lt Lei Ja, já jsem o
Stá/.' Jsi. li LejJa, já jsem o - tec tvůj!
Hu! bist du es Lej-la, keimst du mich nicht mehr!
S
¥
Vi . - '' ^ '/ ^ '■* ,
jf nini'cato
\>-&y -us \-G-y -éy t>
MVZA (zahlidne Almumeiia.)
MUSA (Almamen erblickend)
>„-, v LBJLA.
•-»«to .in.iT.
AKUT
.s^^^ss
I
m
jménem rír - kre te - be v mo
dusGe . setz gab dich in mei
ALM.
v mam!
ne Macht!
• MilCBt!
^ě
ö£
Bfih t»
slyš!
Gott!
eÄei umřít
mein Le.bi'ii
ALM.
*E£
m
ááá^á
«i
?-+£- p r r^gü
•,".ti
na - sto- krát,
sollt ihr
«<?.» vám dce
ha - ben, doch mei
ru svo - ji
ii e Toch - ter
dát!
nicht!
./•k K
»:,i,Ti,r,p P P-r |ř p ^^M^
7« ne.fi/ dce - ra tvá,
Sie ist nicht mehr dein Kind,
dce - von cir.kve jest a zůstat má!
Gott ist sic . nun ge - weiht, be- stimmt!
A i) w f
I
• ; «
g^
ALM
1
Tb «c--«?' dce . ra tvá, dce - ro« cir.kve jest a zä-stat rná.'
Sie ist nicht mehr dein Kind, Gott ist sie nun ge - weiht, be -stimmt!
(strtine Lfjlf ziii'nj.J ' sr>^ ^ S A
ALMAMEX (rejsüt Lejla iloi Schlejpr hnrab.)
U=^-+-±
Í5É
/ix jUM i) i>
i*
¥-4hk-m-
Po
Sieh
mich Lej _ la,
ÉÉ
slys'.To he- ni dee-rc
*^S35
£č
s(ys!To he-ni dce- ra tvá,
weg! Sie ist nicht mehr dein Kind,
dce - von vir- Áve jest a
Gott ist .sie , nun ge
z a - stát ma!
weiht, be. stimmt!
ALM.
?
EĚ
metl o y
M ^ r i ^-4^eI
(9 /fo - že.
0 Gott, solch-
aa
Lej . ilo w# . rér-ná,
treu . e . lo . ses Weib,
mluv před Bo-Iiem svým, jsi dce - ra má?
sprich vor dei- nein Gott, bist du mein Kind?
t
.?
^m--
0<)0
^"fryiř
Ji« - ký vir mne po . jí
Lei. -den kelch war mir be
má!
reiť!
J/«zo můj, jak ú - pi
Dir o Mu- sa kla-ge,.
m
Múza. Ne - be - sa, toť Lej - la mi- le-ná!
Musa. Wel-ches Glück, dici Lej - la hier zu sehn!
^-f-pT
rf# . ■& má!
ich mein Leid
Kto - be spě ji. s/a
E - wig werď ich dei
ne
J"- -
Lieh'
li i- ná!
erfleh'n !
A i Abt. /
67<ra« ?V /?« - ze! o - nať ne, - li,
i \i i) J) .^^
Chrahji Bo - ze! o - nať ne - ltn-na!
AI/M. i Grosser Gott, steh' ihr im Uli - glück bei!
A A
m
ŠE^
chraň ji Bo-ie! o - nať
gro.sser Gott.stetí ihr im
k
Mluv!
Sprich!
^i, t ^f-{Lf^
*=^
tni ar před Ba - hem!
sprich vor Gott! ^___
É
0 « « c • Jt
1
í
r
P^P
Chraň ji Bo - ze! o- nať
Grosser Gott, steh' ihr im
P™fPPPff
'ie . vin -na!
Un . glück bei!
chraň ji Bo - ze! o - nať
gro-sser Gott, steh' ihr im
feá^
m
wm
m^m
£r: cü- r~r
^^
^
m
*
m
s
iHM
'&>.
«93
//# - vin .na!
l'n - glück bei!
BOABDIL.
35E
31
^áÉb
s
f/- Mužovi)
TOBQUEMADA \m Musa ,
/:
ZW/ tot " .41 -ma- in en !
Ha! AI - inu mm soli
W^-JifM
1
Chraň ji, o- na kle.sat po. ci-ná!
I
15 ť *p f p
Zra - tfrc, j«V/ tě
Du Ver - rä - tet,
(tttsi meřj
(greift zum Bdiwert )
zkro - ti
wirst mir
du - se má!
nicht ent-gehn!
m
znič jej pomsto má!
mei - ne Ra - che sehn! jfíT
Almamen.
£-P fr p hp p | P
(greift zum Sdiwert.)
*
*
f
tf
fei
s
ZVyV/,' ať zbraň mé di- to do . ko - ná! (Mitza.Bnabttil a Almamen zťtpnsi.)
Dein Geschick soll hier voll - en-det sein! lMnsa> Bpaban und Almamen käm-
pfen.)
J H I \M ^
r/z~ r/z
vv^^
m
ä
í
M-h+-
*mJ3
Act'.
Ö* ;^
r^g
i
I
/O
-^
AťO.
%A
2!»4
Juan
Výstup šestý.
Lejlu, Zi/iiiji/if, Ahiiti/šp; Mina, Botrb/íil '.
Tarquentitdti, Alnmmen, Juan, Jeptišky.
(pí-ikiapi mezi zápasem k jeptiškám.)
(eilt während des Kampfes zu den Nonnen.)
Vivo. _£_
Sechste Scene.
Lfjla, Zorajda, Äbtissin; Musa, Boabdil,
Torqnemada, Almamen, Juan, Nonnen.
Piano
^m
LEJLA.
Moderato.
2!t5
má - li krev být pro - li - ta. bo - dej
soll das Iílut vit - gos - sen sein, mein Heiz
před Bnabdila, Lejltr mezi Almamena a Múzu.) \
vor Boabdil, Li'jla zwischen AJmamen und Musa.)
te v sr - dce
will ich als
mo - je. (ršivhni xanechnji buje.) ať zhy
0 - pfer weitín, (Alle lassen vom Kampf« ab.) vom Va
Tpt.
nit v tta - ru - ci
ter - haueh zu -letzt
ot. co. vskěm,
Ster - ben, .
I 1 I t p, H U:
na - po - sied ze-llna '. 'na, neb
ge - se . gnet, o - der im Fluch ver
pro
der
kle
±
m
i
■, i j i
f
is
far
da/ilgf- l^f ■
'do
pp
r rj
Wk
I
%
Ä
•&>.
2ÍI0
Andante.
Octetto.
Lejla,
Piano.
mm
*J int
ta!
ben!
(k Lejla)
** /4^ 6* bé . da lo . bé, sr - dce ro - zc - rva - fie,
MH^i
weh' dem krau - kcn,
un - glück - li - chi'ii Her - zen,
ĚĚ
£
Ä ß!
^
^F
zc Bo - ha své - ho
dus sei - neu Gott ver
o - poit - slls!
las - sen will!
i i n ±j\3 y -í^j 7 $j
na - vrať ji k so - bé,
lieb - rei - eher Va . ter,
mm
m
É
É
m
m
(k Bmttiifilnri)
ZOHAJDA ,zu Boabdur
f
ho
vse - mo - hou - ci Pa - ne, neb ty ji v ne - bi ji - stc od - pu . stisi
hei - le ih - re Schmer- zen, nur bei dir fin - det sie des Tru - stes Ziel!
P=P
bé - da to . bé,
weh dem kran-ken,
sr - dce ro - zc - rva - ne'.' proč' mil
un - glück - li - chen Her - zen, das von
ku vér - noii
dem Lieb . ehen
t=5r> h h ii Ji * I J) J-i J;, i-, j, j) * I J> j, XT~i
\
O bé - da to - bé,
0 weli dem kran-ken,
sr - dce ro - zc . rva - ně!
un - glück- li - chen Her - zen.
tí-
ze Bo . ha své - ho
das sei - nen Gott ver .
i—i ' i \i i i ' i
m
2<»7
É^
'
P P J' í1 p^
O - //0iV - AÝ/.V.
schei.den will.
proč V boj se /■/• - hás,
doín rast - los kämpfen
pojď v lo . kty cli ran . ne, jich
mehr' de i - ne Schmer, zen, in
ř^fes
P^
W
i) i»y$>
frJM j) y J
v
o - poit - štis,
las - sen will,
(k hejle )
JÜAX (zu Lijlii)
%
na - vrať ji k so fič -
lieb . rei-cher Va - ter,_
vse.rno -hou-cí Pa - ne,
hei . le ih - re Schmer.zen.
\"-
bč .da to - bč,
h }> h iré
O bč . da to - bč, bč
0 weh' dem kranken, weh'
da, sr - dec ro - zc - reo
dem un . glück- li . chen Her
f*1— ť^Ú
'^^
^t!
:*►
mm
w^t
f p » Ě
?^E
pout
mei
ať ni - kdy ric sc ne
nen Ar - men fin-dest du
spotf
dein
silit!
Ziel!
^
7==fP
O bč - da
0 weh' dem
ÖÖÖi^
J) J h
t
ö
nur bei dir fin
bi
det
// - íaí od - /*// - .v/Z.sV
sie des Tro - stes Ziel!
O
0
É
i
SĚ
?_
?^£
B
^
be - da
weh' dem
.sw - ta, sve
wall - rer Lie
be
•V/rt
Won
stí dnes
ne nicht
o . ^ow
schau -en
stis!
will!
£P
ALMAME.V (zu L(-!jla ,
ß=i=M:
ÍSĚ
Et
%•-=?=
CT^ĚN
# bč . da to - be,
0 weh' dem kran-ken,
PET^Třt
89S
Z
^S
J) ilili
Ab.
to.be
kranken,
sr . dce ro.ze .
un - glück.li . chen
^
BE
Ě
3ĚŽEÍ
Ě
^
rva.ne,
Herzen.
proč mil. ku ver. nou
das von dem Lieb _ chen
o . pouštíš?
schei . den will!
í
W§
"M;,M, J'N
1
rva.ne,
Herzen,
0> 0>
io. bé
kranken,
sr . dce ro . xe
un_ glück -li _chen
~m —
pouštíš!
sen will!
«j Q"3 p p-p— ' l £J p
z« "bo. A« sve . ho o
das sei.nen Gott ver _ las
na .
lieb .
E£
fe^
da
hrbíš
ver
Alm.
wa i>zrfy,
schwinden.
vna . dy mi-lo . va . né a .
al - le dei . ne Schmer . zen-, denn
neb mne mi . ht-jes,
nur die Lie - bet die
^^
p pp f
dce ro.ze. rva
£&
P r r I 'TTT"p
#Při
sr . «<•« ro.ze. rva.ne,
un . glück, li. chen Her- zen,
jezri.ru ot . ch o .poustis;
das sei.nen Glaii-ben hüh.nen will;
mé od.pu.šté. ni se
oh . ne Ver.zeih.ung, im
^
^m
wm
r p ii.j"j «tJ> *J i
á
Ab.
dein rast . lo _ ses Kam . pfen, mehr dei
ať
m$
m
ni
Schmer
kdy
zen,
m
7 1 1) ii
p
bei dir
Vi
trať ji k so . bé
rei . eher Va . ter,
o pa . ne,
o Va . ter
neb
nur
ÍM mit k hejle).
bei
P
je
fin
ste
det
if Mii>a zur Eggffj
^^
bé . da
O
O
bé r da to _ bé,
weh dem kranJten,
PI
=F=ff
^S
m
Ě
E=ř
neb
Lie
A!m.
»í«í »<ř . /u.j'i's.
be führt dich zum
WM« .
Heil,
od
zum
pou
Ziel!
stisf
•n, Í1 p p f^^
5=
tu »
^^
3E
-—
3=32
A' ne . do . sta . ne, zda ty jí Ro
Ban . gen und Schmerzen sollst du er _ fleh'n
ze od . pu
dein Glück, dein
stišf
Ziel!
29!»
jßä
m
< l ^
i
Jj">; p
in
mei
ať ni - kdy víc se ne
nen Ar - men fin . dest du
spou
dein
stísí
Zi4!
Ab.
P
od - pu
i. V i» i
ihr
stís,
Ziel,
nur
ty
bei
dir fin
ste
det
orf
sie
pu
ihr
Í-JH3 ii ii p p tp
P
^
un
Alm.
rfe^ to . zé- _ rva
glück . li . chen Her
né, ó Lej . lo proč mne
zen, das Lej . la nun ver
o . poujtíš? ty
las _ sen will! du
')-■>, '11 p p p *p Ví
^p
=e
Ó tó . flfa to _ bé,
o »eli dem kran.ken,
sr . der. ro ze rva né, od .
un . glück , li . chen Her - zen, stets
p p p t r
Ě^^S
^
^
^
jich pout ať víc
in mei. nem Arm,
proerboj se vr
dein rast . los Kam
Ab.
has?
pfen?
pojďrlo _ kty chraň . nu,
mehr dt'i _ ne Schmer . zen,
se
da
přec mne jni-lu.jes, tve
liebst mich im- mer noch, denn
Alm.
sr _ dee pla-ne, ty
Qual und Schmerzen ver
*H \i> I t> b ~tri> \\1 ^
lo su pro . ti . nie .
scheucht der Hoff, minestrahl,
ast_u . l_
7)111
der
ÉĚg
SB
puste . tlí se
oh _ ne Ver . zei
ří «e _ do . sta _ ne, zda
hung im ban _ gen Schmerz, sollst
Bo . ze ty ^ jí
du er.flehn dein
300
ÉLE.JLA.
ZORAJDA.
ne . spu.sfisl
ist dein Ziel!
ABT.
^fl
pu . stlal
ihr Ziel!
ML'SA .
mm
*r p p
■9 — íi»
od .
iiilirt
/y« . stíš!
zum Ziel!
o
bé . da
weh' dem
Jl'AX.
wm
p^
BOAB .
g^
Í
É6
<7V
#
O bé . rfrf, o bé .da
O weh' dem kran - ken, dem
rfü
sm< .- - (10
p tp p I f* r fr =f=p
Ě
TORQ.
S
O well dem kranken.
.st. dce ro.ze ■ rca.né, proč
un . glück - li . chen Herzen, das
(k Almaiii)
( y.u Almaro*)-
p\
rrr
SCf/t
ft=M
I
V-^4
Ji? . lo
mich im
rfo
-?
S
^
ALM .
O
O
ft^ . rfrt to
weli dem kran
ken.
weh
dem
to . b^
kran . ken.
'^ r p-
1
Glück,
p« . stis!
dein Ziel!
O
O
bé . da
weh dem
to . bé,
kran . ken.
fe
TTOTf
3ř
SPI*
ft faž
rrf
s
OT
«Vrt
rfo.
s
SÉÉ
3*
n .,
S
£
# #
JIH
' fr f - F
301
£
sr . dce
^
É
řo . bé, sr . rfw ro. ze - rra.né!
kran - ken,un . éliick . li _ chen Her.zen !
P r ■ Pjfp- p n p 1'ip * 1
ío _ be sr . ace ro . ze . rva.né!
B
to - be sr . ace fo.iť . rva-tw!
kran _ ken. un . glück - li _ chen Her_zen[
m
poco
ÉPOCO - CM
p v p9n p
i
t
teď mne o . pou
Kampf ver.las _ sen
stis, ó proč
will, o koná
před
te
•/'/> pr
z/ví . dce m cla - stí tni .lo
ich dfs Va . ter.lan-des
Ö
1P I 1
ga -1
S/'
un
dee ro
éliick.li
2V?
chen
rva
Her
¥
i
Alm.
s=i
._ zen! nei
} y *p p p ^f
po.kor se r pra.chit,
neig' dich im Stau _ he,
>r «" Ji
PP
«
ar
.sr. ř/(r n> . ze . rr«
we.he dem kran - ken
ne, Jez vi.ru ot . cit 0-pou . stis!
Her.zen. das sei_nenGlau_ben höhnen will!
mé od-pu
oh _ ne Ver
m
wk
tJ-
w
%
•> r r ,
m
r=&
Ě
»</
6
»p-mf^
^^
proc
dass
o
nun
^
^
-2ft
Lej
lo, proč mne o _ pou
la mich ver - las _ sen
. stíš.pročó
will, dass o
J. J P
* m*a»T
£^
i i f»
Ě
das
g
g
^-Nf>
sw . tn sin
wah . rer Lie
scen
du
stí,
be
sre
Won
ne nicht
stí
er
0 - pou
schau . en
£
. stis,
will,
|i
1
33
p r p
va - ne ma
Schmerzen mit
T.
^Ějás
lá
mei
tne
nnm
// . stou . pit mne
Blut' be frein vom
a wf —
Ü P l>?
jt*rt - «ř, ;//<-?o
te=^
rfo _ pou
Schick . sals
štiš?
spiel!
-£
r r — rr.
£
der Bu.sse
Alm
jt>rt - /«?.
Schmer . zen
^
4 iiJiii
ni ' se ti ne. Ho
mi -lo .sr.dný vlá . dce
leLtendich al . lein zum
Id
Heil,
r
zum
stis?
Ziel!
í
e
ji Ho
E
s
j' * p j^
ě
zeih
uná im Ban
g,en^
und
. sía . «^ zrfrt /y j/ /ío _ ze
Schmer, zen sollst du er.flehn dein
od . pou
Glü'k, dein
stis .
Ziel .
mm ^m]'r ?
I
f^
j=^t^=^
s^//
i-rr-ť"
m
^
T ť I j
^
303
via. laJne u - stoupit
mit meinemBlut bělmi
do
Schick
salsspiel!
0 bé.da to .
0 wetídemkran -
i/
•' í % % p g
feĚ
m
p
m •
w
r i ^
pouštíš?
zum Ziel!
ty mi.lo-sr. dný vlá _ dce, od
sie lei.tendich al - lein zum Heil,
Bé
Weh'
da,
dem
zda ty ji Bo . ze
sollst du erflehn dein
od . pouštíš?
Glück, dein Ziel!
Ó bé da to . bé,
0 weh dem kran.ken,
MVA
^
Abt.
Ó
0
ÉÉ
&
á^£
^
¥
^=^
I
weh dem kran _ ken ,
un
dce ro
glück . li
ze .
che«
rra . ne,
Her. zen,
proc
das
e
J» J' *h «gflJj '
ar-i — ^
£
1? M.
dem kran
be. sr . dce ro
ken, un . glück - li
z* . /v« _ «ř'. Zří 6ü . ha
cht'ii Her - zen, das sei . nen
jJPP
sĚĚ3
^
ÖE
0
0
ft^.rfrt fo
weh' dem kran
bf,
ken
Her
rfflf,
zen,
jrN Ji >,%fpiC^J>lf^i
• s
sr . rfeéř ro.ze.rvajié,je% sve . ta sla . sW
weh dem kranken Herzen, das wah _ re Lie . be
o pou stis,
nicht schau _ en will!
ry Pflp
I
?;>«
iü
£
sr - rfee ro.ze.rra . «*,
un - glück.lichenHer . zen
proc si . lo teď mne o
das mich im Kampf ver . las
pouštíš?
sen will !
NU.
Mr p
m
e
s
kran
Í
Alm.
fV'.
ken ,
sr
un
dce
glück
ro. z«, rva. ne,
li - chen Her
ÍP^Č
i^W* j 7,^^
i^
^ur ^j
-f
'
ó řV . rfrt A) - be,
o weh dem kran . ken,
da to.be, srdce ro.ze . rva. ni,
dem kranken unglückli .chen Her. zen,
304
ú
m
cre . . scén . - do f -
mil - ku ver. nou.proc
von dem Lieb . chen, das
Abt.
é
cre
scén
mil . ku vlr.nou, proč
von dem Liebchen auf
- do
Él
ty
Z.
JI O
wig schei
pou
den
J J' i J j gii
w
sve
Gott
/(<> O
ver . las
sen
scén
stís;
will,
bei
ty
dir
.7»
nur
pa
fin
det es
pou
sein
«P P f P
we
rfw ro . ze. rva
he dir, we .he
dir.
o
dass
scén
m
po _ A/'A/.Nr řvi« . rfy »t»
da ver. schwin . den al
cre . scén
m
ta
w^f¥
lo . va - ně,
le Schmer - zen,
- do
=£
neb
nur
/
mne mi.lu.jes, mne od -pou.
die Lie.be führt al. lein zum
^ r i? p p
i
proč před zra . dcem via . sťi
o könnt ich des -Va . ter.
cre _ scén
mi . lo . va . ně
lan -des Schmerzen
u .
mit
stou. pit mne do . pou
mei _ nem Biu . te be
X, cre - _ scén - - . do r
'/•!> P P E P p ? I P' p P '? B p 1 J^^
po . kor se vpra.chu!
neig' dich im Stau . be!
zda mu
Reu . e
Alm. cre
scen
o pa . ne, o
und Schmerzen die
- do
1
f — -r V p
füh
ň
dee od
ren dich
pou
zum
Í
oh
od
ne
Ver
sie
zeih
W2
ung
sollst
ti
du
«« . do
er. f lehn
'dein
»05
0 bé .
0 wetí
m
da to . be,
dem kran_ken,
P
sr . dce ro _ ze _ rva . »ť/
un _ glück _ li -chen Her- zen!
dass
P P I P P T P* P p p
" r p ^j, ij
s/is, ji
will, nun
o . /KW
scheLden
»fis/
will!
O
bé . da
weh dem
to . 6^,
kranken,
sr . dra ro . ze .
un . glück.li . chen
Abt
É
p-
jí >) >i Ji i) ?M
TTÍ-
šfís/
Ziel!
O bé .
O weh'
P^
rfrt to . fci",
dem kran-ken,
P
sr - rfw ro . ze. na. ni,
un . glück, li - chen Her-zen,
ze
das
r p p ' J) J) T P' F P P
O n^ . da to - 6^. sr - rftv ro . ze
^
nun ver .
o . /«»/
las . sen
siis?
will!
/?
rif . rfrt
weh' dem
to - 6r
kranken,
sr - rfív ro - ze .
un - glück -li - chen
PPP
^S
O weh'
'P P f P
3ÉE
stís!
Ziel!
rfrt /o _ to»,
dem kran.ken,
sr . dce ro . 20 _ rar. «^, .?«?
un - glück- li . chen Her. zen, das
m i p
éeé
i
m
&
ě
SAS, ?///ftf
frei'n vom
rfo , />o«
Schick-sals
O
O
h*' - da
weh dem
A» . bé,
kranken,
sr - dce ro . ze .
un - glück. li . chen
stís?
Ziel!
Alm.
&
O wetí
rfrt /o _ be,
dem kran.ken,
sr . ďce ro . z*, rva. ně,
un - glück : li . chen Her. zen ,
jez
das
£
í
306
*
w
^m
éééé
PW
!s
^
Ö
Zřo - že, proč mne o _ pouštíš?
mich mein Gott ver - sto.ssenwill!
Mi Jit Ji te.be Mu . Z0; te . be pa.ne, i
leh lif _bf dich o Mu _ sa; doch die Schmerzen, die
Z.
g p g i r ? ür fr ' ^ y ^ * b J> ' J j^^-^
rva.né!
Herzen,
Abt.
proč mil.ku věr.nou o . pou.štís?
das von dem Liebchen schei . den will!
pojd'dokty mé, ó pojď, jich
in meinen Ar . men fin . de>t
?
h J-, J JilJ
mI d
+=*
Ro .
sei .
ha sve
nen Gott
ho o . poušti s!
ver - las. sen will!
na. vrať ji k so . hé, rše.mo . hou . vi
lieb . rei . eher Va . ter hei - le ih re
M.
p n r p
j*=ff
m
É
is=
£
i=2
-*^~
3ÉZ
rva.né!
Herzen,
o Lej.lol proč mne o . pou.štís?
dasLej.la nun ver. las- sen will!
Ty přec mne tni . In . jes! tvé
du liebst mich im . mer . noch! denn
*==■!
P?
m
p i r p "r p
^^
3=t=t
své - ta sla . st i o . pouštíš! po
wah . re Lieb nicht schau.en will! da
hrbíš na . vidy rna . dy tni . lo
ver . schwin - den al _ le dei . ne
^?? i P^
p r p ir p
rva.né! proč st . lo teď mne o . pou.šttš?
Herzen, das mich im Kampf ver _ las . sen will!
ó proé před zrád. cetn via . sti
o könnt' ich mei . nes Va - ter
^^M
I
m
?=
:±
I F
.sv r pru . chu, zda mu ó
im Stau . be, Bu . sse al
h'ri
nie
chu svých se ne. spouštíš! po. kor
der Sün . den mei. den will! neig' dich
Alm.
pr ri r r
j 7 P P P P '
^
E#=JHtef
=f
ir:
der
seLnen Glau
CM 0 - pouštíš!
ben höh. nen will!
mé od.pu.šte. ni
oh_ne Verzeihung
303
m
crr
?m
^
scén
— i —
É^P
do
—ßr
f.
rt
tar
T-
i— . tßW I r-
=É
^
Bpí
&=*x
te . be ot - ée, zda mi
ich er . tra _ ge, sind der
cre
od .
Stra
sre/i
pnu - stis?
fV Ziel!
i
duch
do
m
MJ J' r
^
/-
ne Schmerzen sind der
ri . tar
• í
^W^
^
^
rt/' «/ . Av/// píic se
dein Ziel, da fin.dest
cre
ne
du
s/jok . síís,
dein Ziel,
in
do
pout
mei
ať ni . kdy víc se
nen Ar.men fin.dest
^j r j-
s
/
! JiíJ #
fí
fa/'
«j«^**r
Schmer
od _ poustts
sie al . lein
ri
se ti ne - do . sta . ne,
sollst du dir er. fle _ hen
zda ty ji o
ja, sollst du er
t J , f.
*3E£
308
L.
dan
do
ŽĚS
Un poco piü mosso
P
ejTrTfr J)
ff
orf -
Stra
dan
P^
/?0M -
fe
do
štiš!
Ziel!
Boj
Des
lá -
Glau
sky rň - z«*',
bens Tu - gend
II
•\řT^>r i> 1 J
ücj a*
du
Abt. rfa}J
spon -
dein
do
ŠUS!—
Ziel!
Jen
Die
^/« - - die via
fer - - ne Hei
sti
mat
£
5S
^3=TO
-^-
P^ž
S£
■TC J1 O il
orf - - pou - štiš! Boj lá
Glück . und Ziel ! Der wah
M dan - do
sky zum - skr, vi - ry svr- cho-
re Glau - be soll im Kampf er-
i^S
tu - - sky chce.
■' 1 1. J) J
Ě
P
^
'*
/y od -pou
füh-ren dich zum
rfa - do
štiš!
Ziel ! _
Boj
Der
L^HviEg
Liebe Stral wird neu er
-, M
vi- tez-stvi
glän - zen
svr
wird
r/t o
er
*
fe2
# •-
Z
S
mm/ od -pou štiš ! —
füh-ret dich zum Ziel ! . —
dan - do
Boj
Der
lá - . sky vsi - le svr - cho-
Lie - - be Macht wird im - mer
jgC i » f . p \£~t i \i ■ £ i rO P i r ^ r p
dan
do - pou -
Schick- sals -
do
štiš!
spiel!
Boj
Der
lá - - sky v hofisor cho.
Lie - be Kampf hat kei - ne
^m
p\
t
^m
^
=&
Alm.
dan
od - pou -
und zum
- do
stišL
Ziel!.
Tvé
Die
hfi
Zahl
dei -
chy
ner
ne - verce
Sün-den wird
jsou
sich
svr- cho-
neu er -
m^
ä
od - pou
Glück und
štiš !-
Ziel!,
Un poco piü mosso.
i
Ü^l
Ú.
do
fFf^f
i
m n
a
m
ji
fe
i
/>
309
SCfll
do
ir PiCrCWifig
m
SB
t
stejné svr-cho - va
wird mir neu ér- glän
ne, ó hrů
zen, Ver - der
zu/, o hrů-zné se ty tá
ben, Ver - der-ben bringt die Ra
che,
láska Ivo -je plit
willst du neu be . krün
ne, ó hra
zen, Ver - der
zně, ó hrůzné se ty lá
ben , Ver - der-ben bringt die Ra
sko,
che,
Abt.
cre
scén
ppp
do . f
n^
va
glän
M.
né, hrůzně se mstiš,
zen, die Rache lenkt,
hrůzné se mstiš",
die Ra-che lenkt,
hrů-zné se ty lá - sko mstis -,
lenkt al- lein das Schicksals-spiel,
va ■
ne, o
zen, Ver
hru
der
cre
zné, ó hru
ben, Ver - der
scén
zné, ó hrů-zné se ty lá
ben, Ver- der-ben bringt die Ra
sko,
che,
do
$$-£-!-- -z^^
jl
r p t m r p
3=z
hrůzné se mstis, hrůzné se tust íš, hrůzné se ty lú-sko mstis,
die Rache lenkt, die Rache lenkt, lenkt al - lein das Schicksalsspiel,
cre - . scen - do
ten fr
/
ntr »iWH^-if P r thm
va -
Grer.
ne,
zen,
hrůzné se mstis,
die Rache lenkt,
hrůzně se mstis,
die Rache lenkt,
hrůzné se ty lá-sko mstiš,
lenkt al- lein das Schicksalsspiel,
T.
cre
scen
do
%:
hé
m m
r
0-p p r > ir pig_ pxr-ji ^j »
va
gän
ně; hrůzné se mstis,
zen; doch Rache lenkt,
hrůzně se mstiš,
doch Rache lenkt,
hrůzné se ty lá. sko mstiš,
lenkt al- lein das Schicksalsspiel,
Alm
cre . - scen - do /■
p p J'MJ. nithi,\r nl|J AJJl^J-i
^^¥
hrůzné se mstiš, hrůzné ó hrůzné se ty lá - sko mstiš,
des Glaubens Macht, des Glaubens Macht er-glänzt im Schicksalsspiel,
310
tur
.dan
. do
a tempo
ežťIHu
pfrp-p-Hg-fcp
i
3=^
hru -
Ra -
z. ri -
\
zně se ty lá - sko mstis;
che lenkt das Schicksals-spiel ;
buj
des
lá
Glau
sty
bens
tar
dan -
do
^^PPP
ÜRg^
Abt.
/<r« -
Ka -
ri .
zni se ty lá - sko mstis;
che lenkt das Schicksals-spiel ;
hoj
die
pa
fer
die
ne
tar
dan
do
3£;
^E
boj lá
der wah
hru, - zně se ty
lenkt das Schick
ri
tar
lá sko mstis;
sals - - spiel;
dan
sky
zem . ské
Glau - be
do
^4=^f^
=3£
P
^ı
**
Ra .
z//<? Ar /^ Ai . sko mstis,'
che lenkt das Schicksals- spiel;
boj lá . - sky chce
der Lie _ be, der
vi- tězstvi
Lie-be Strahl
:5
ssi
tar
dan
do
i
P
S=E
^*
Bi
/ 7>-
Ě^P
Ě
35
/>/•« - zně se ty lá - sko mstis;
lenkt al - lein das Schick- sals - spiel;
„ A ri . . tar . . ^dan
boj
der
Lie
be
iá
- ^řa« ->---> -do
1 marcato \^>' r H V7 — l -
//r« - z/ťť sř řy lá
lenkt al - lein, die Ra
sko, hrů-zně se
che lenkt das
T- A ri
tar
dan
Ě^
ty lá - sko ms tis; boj
Schick - sals-spiel; der
doP
lá
Lie
sku
bé
^m
p
# — I»
p
-
£
±
hru
lenkt
das Schick - sals- spiel;
tvé hří - c/iy
die Zahl dei - ner
ne - 1 er- ce
Siin-denwird
Alm.
ri
tar
dan
do
^m
p^
WTi-
hrů - zně se mstis;
glänzt im Schick - sals _ spiel;
Ml
h. cre
tar .
rů - zně, stej-uě
Tu - gend wird mir
vvr- cho
neu er -
va
glKn
né, strj
zen , nur
ne. siT-cho - va- né mne zdrtí, ó
die Tu-gend führt mich zum Zie-le ; Ver-
ri ^ tar —^
Abt.
via - sti
Hei - mat
cre
lá- ska
willst du
/ t- i - OL
scen
tvo-Je
neu be
do
plä
krän
ne, lá - ska tvo-je k vlasti jen pla-ne; ó
zen, nur die Heimat willst du be-kränzen,Ver-
p-p p r ^ftI
-Ü =-
. ťgr
soll im Kampf er - glän
né, hrůzně se mstís,
zen; die Ra_che lenkt,
hrůzně se mstís, hra - zně
die Ra-che lenkt, Ra - che
M. cre
í
svr - cho
wird er
j. cre
P — 0t
va
élan
scen
né, chce
zen, der
do
VI
Lie
te - zstvi
be, der
chce svr-cho - va - ně, leč marné, é>
Lie - be Strahlwird neu er-glänzen,Yer-
/_
w
mm
ä
rl
-h
tar
r
vsí-le ser
Macht wird im
cre
B.
cho- va
mer glän
scen
m
JeH^PtČ
né, hrůzné se mstís,
zen, die Ra. che lenkt,
f.
hrůzně se mstís, hru
die Ra-che lenkt , die
zne
do
fi-PEf ,i»1W-g^£
ri
!>■#.. - tar
vho.ře svr.
Kampf hat kei .
cho- va
ne Gren
scen
né, hrůzně se mstiš,
zen, die Ra-che lenkt,
hrůzně se jnstíš, hrů - - zné
die Ra-che lenkt, Ra - che
jsou svr -
sich neu
cho - va
er - gän
Alm.
né, hrůzné se mstís,
zen, doch Ra.che lenkt,
f.
hrůzné se mstís, hrů
doch Ra.che lenkt, Ra
zne
che
m
mm
m$
~-n-
S
ÍO¥-
£
hrůzné se mstís,
die Ha.che lenkt,
hrůzně se mstís, hrů - zné
die Ra -che lenkt, sie al
312
dan
do
t
2E
hrů-zně se ty lá
der- ben bringt die Ka
</a« - do S.
mol
MU
to
W
s/co,
che,
hrů
das
Schick
m
se
sals.
hrů-zně se ty lá
der- ben bringt die Ra
sJío,
che,
hrů
das
zne
Schick
se
sals .
Abt.
dan
do
m
feĚ
0-
se
lenkt
ty
das
lá -
Schick
s/co
sals
tnstis,.
spiel,_
o
al
hra -
lein das
zne
Schick
se
sals
dan - do
hru .zně se
der- ben bringt
ty lá
die Ra
sko,
che
*'
dan
&
do
P
£
hrů
das
> :
V/fa r ' i — |r*- — U — * '
//
m
se ty
Ra - che,
P==l=
die Ra
do *
('he
Ar« - ^wíT se ty
lenkt al-lein, die
mareat
lá -
Ra .
4'ío, hrů- zně ty se
che lenkt das Schicksals .
§k
T*7*
1
Ě
^
lenkt al
-^dan
m
£
lein
doff<
sko
das
A
m •
in s tis,
Schick
A
O
sals
hrů -
spiel, das
zne
Schick
se
sals.
wk
P
se ty
lenkt die
lá
Ra
Che
tnstis,
lenkt
o
al
Ar« -
lein das
zne
Schick
se
sals .
Alm.
dan
mm
J°fA
SP
É
PS
1*
^
lein die
Ra
che
tnstis,
lenkt
o
al
hrů
lein das
Schick
se
sals.
$a <£a
313
L.
Adagio.
jt 7.
PP
mstíš!
spiel !
f P p p * m
0 é/- rfrt to - i«,
0 weh' dem kranken,
sr
We
ťfcř ro-ze.rva-
he dem kranken
L1 1 ij^^^
f — ^h^=£
-f-f P P P
sr- úfce ro-ze.rva-
dem un-éluck-li-chi'n
mstíš! 0 bé - da to-bé,
spiel! 0 weh' dem kranken,
o
We
bé- da
he dem
ÍO- bé,
kranken ,
Abt.
*• * — d) d) I J) J) '
mstíš! 0 bé- da to - bé,
spiel! 0 weh' dem kranken,
bé - da
weh' dem
to - bé,
kranken,
sr- dce ro-ze.rva-
dem un-glück-li-chen
4
M.
^
mstíš!
spiel !
feg^ř
ÄP
^ i f ^
fe
P ß ?PP
mstíš!
spiel!
S
^
0
0
weh' dem
to - bé,
kranken,
PP.
*=jb=J^JJ_uiL£
sr- dce ro-ze.rva-
dem un-glück-li-chen
P P P M-
mstíš!
spiel !
0
0
bé - da
weh' dem
/o - bé,
kranken.
sr - dce ro.ze.rva.
d<"m un-glürk-li-chen
^^
mstíš !
spiel! _
mstíš!
spiel!
m
Adagio.
é
o
o
O bé - da to .
0 weh' o We
ig
m
pp
zggg— tt
:r*
I
314
PP
bé- da to
weh' dem Her
PP
^TtTT]
bet.
zen!
77* *! \
f
né, ó bé. da, bé
Herzen, o weh' dem kran
Abt.
da to .
ken Her -
PP
^m
bél_
zen!
J)77* 7 |
3tš
/té,
Her .
f
#
M.
Ö
4*
weh'
da
dem
/■o
Her
I
4<7_
zenL
PpS
P
p?t< »n
j.
í
i
o 4/- ^/ff, 4« -
o weh' dem kran
da
ken
to
Her
/5£_
4//_
zen ! .
P ^T< 7 1
ne,
Her
Her
T.
S
zen,
4/ -
weh'
da to -
dem Her- -
ó bé- da, bé- da to
zen, o weh' dem kranken Her
PP
4*7 _
zen!
zen!
p *»< * I
Ě
«-*-
bé
weh'
dem
Her
4«7_
zen!
Alm.
S
r~y * J)U i>Jj)l 4JJ)"' M
bé,
he,
o bé. da to - - bé! ^
o weh' dem Her- - zen!-
315
AI maním
Allegro.
t vezme Lejlu za ruku a postoupí smvpred. >
ALMAMKN |fMgt Lf,Jla an rfpr Hand md ,rju mit ihf yQJ. ^
^j^ma
Piano.
m
r ji jij^p piHnr ^iHr lj
Dce. rol na-po-sled ?nluv pravdu ne . zmén - nou, zda co
Nun zum letzten-mal o Toch-ter sprich die Wahrheit, ob
A A A A A
!* * f
ify
^mm.
^s
BB
A
S
ÉéĚ
Meno moto
LEJLA
Wß
LEJLA „ f-— ' |
:^^
křesťanka tu stojíš pře- de tunou?
du vor mir, als wahre Christin stehst?
Vi-ru kře. stan. skou jsem při -ja -ta,
Das Chri-sten - thum hab' ich frei ge -wählt,
4-
i^S
iö
rS*£,
¥=#
^
í*É
Ü
í=3f
äi
P
áfe
JftfZ^
s<
JĚL
E J'tf
s
Allegro.
#
3
" mtsa
vstoupí- ta jsem ve kláJter.ní řád!
unddemKlo- ster- le - ben mich ge- weiht!
O
0
bé - da
we - he
mne!
mir!
P
a
3*
í
m
f
"JTSTl-iiMZl
f^W^ř
«II 00 0
J, d
<S£
S^J^J«?
HK
€
s
fW*KT*
31C
ALM.
iá
u
,
rt
mr i 9 p ff-p Fi r p ^^^ri^O-J---pjr=žf
Kdo. té při-nu-til, ci u-pja-la sa.ma jsi ve pott-ta zlo - re- če - náf
Namst du frei-wil-lig o -der ge.zwun.gen das Jo ch de s fal-schen Glaubens an?
Sama Jen ; po
Freiwillig; denn
3
A7í - </« roztou-ze . na,
Seelentrost hab' ich ge - sucht,
U= -Ai>,a J"
vBu-hu jsem jej na-le.zla!
Gott al- lein kann ihnverleih'n!
5T
'i^n : n
=r
*
£^
p
i
f=
äH
»
g^
v ř
«
řrtr - «Vir
do
1 » .">
UEM-ip^
fe£
B
ü
Ü
fe
AJ < i Pto-^rr iii iuiiJ *
Za-pře - la jsem vi-ru dá-vnéj-ší, při- ja- la jsem ttc
Zapře- la jsem vi-ru dá-imej-
Fiir den Glau-ben meiner Ah - nen-welt,
při -ja- la jsem no - vou, krá-snéjší-,
ei- nen schUn'ren hab' ich nun gewählt,
fe=
äi
é
i
U
m
m
s
f^r
PĚ
r'"-t-T-r
r ? r
P=F
m
ae
Í
ü
!feS:
l>j"l
í
SI
» •— »
ALM.
so will ich le
ft", vtii u - mři
ben, mit ihm ster
til
ben!
Buď kle - ta!
Ver - flucht sei auf
tcrKTtcr
317
LiU
f.
Mela, stu Jo se! ha, stan se
fe=l
zttaz
A
^m
nastokrátl Ty's chtěla,
e _ w igl dein Freve
sta Jo se! ha,staítse je
ist zu gross! ha, freche Sün
sté
vi - ce !
Buď
de - rin ! Ver -
piü accelcrando
■?• #■•■ ■»- +• j*
« * < * ¥
Allegro moderato
mcf=£= t ? p i r
^
.v ' ■> ■
1
m^
od -Da - dh - Y ce
kte - ta,
flucht sei
ld-sky prä - zdím od-pa - dli . Y ce!
dein Ge . dan - ke, du Ver. bre . che-rin!
Buď
Seiver-
pe . klu
Mein - eid ,
kri . vo
für dein
I^JLX^^^^p
při - se. zni - ce, bud" kle
Wi - der-stre - ben, ver- flucht sei
i sfa-
al- les,
m
WlíTl
unii
His
7.
V
Tri
r?
9-.
V
s
r r
318
m
5=ÉÉ
^^
ie-sným bo
auch dein ___ fal
hem svým/
scher Gott!
Zrád - ky . ne, zrní - je, o
Du Schlangenbrut, der Sün
tro-ky . néhři-chu, zrád
de. längst er- £e . ben, du
ky - ne, zrní . je,
Schlangen-brut, der
o - tro-ky . ně hři . chu
Siin - de längst er- ge - ben.
říj
SVl
.auf
jej se vpla.me.nech, bud sfe.bou
dein ver - ruch -tes Haupt fal -Je der
Sví -jej se ve pla.me.nech,buďste-bou
auf dein ver - ruch-tes Haupt fal - le der
pih, rf.rrrr^fjg
m
mMm
%2.
1444
fll
PP
i=É
i: Á i-
s
'J V/-»ř ř *r;
r f r i p
• *
i
bo-zi hněv! Jen Bůh můi' od- pu-stit tvou han-bu a tvou pý . . chu, leč
Hol -le Glut! Nur Gott kann dei-ne Sün -de, dei - ne Schuld ver' - ge - - ben; doch
1
1
a
$^šm.
i 4: Ú
tm
8:
n
•H'lif {
^a
ÉH
3BS
^^
JM- J -J* 4
^»o - dlo . sti!
Schäiid - licb-keit!
éíťrt" M- - ta!
sei ver- flucht!
iwrf' kle - tu,
sei ver- flucht,
vr smr
zum To
9q^í
S
2 ríV.
(Almamen probodne Lrjlu.)
(Er stösst Lejla mit dein Dolche nieder.;
« tempo
^^
dt
de
ff*-
in E
cno
>',:rrrrr*rrrrrrrrff
ft i ti >)
«/
^ife-f ti y*
V
%
V
.{«O
L.
LEJLA. [kle?át k ze'ni>
famket nieder.)
#
JL
i? f i t ' r m
=f=r:
pp=í
tf Arů
O We
i«/
he!
O hrů
O We
ZÍT/
he!
pe - kel
die - se
«ý ťo cVn/
fre . che That!
feÉ
ff
^Sl
PP^l
E^^
p r i y i r r *r r r
O Arů
0 We"
z«.'
he!
0 hrů
0 We
Zrt/
he!
pe - kel
die - se
fre . ehe That!
*
± £T
]f 7 y n ř
E=2=£
p r j Mf pgpp
?
0 Ar«
0 We
za.'
ho!
0 Arů - z«/
0 We . he!
pe - kel
die - se
ný to ein!
fr.- - che That!
t
ff
v\> t y p r- j 7 i ? ? p p- ^ 7 i p p ^ ==p
0 Arů
0 We
Zrt/
he!
0 Arw
0 We
za.'
he!
/v - kel
die . Be
ný to ein/
fre - che That!
B. JJ+. ♦•
Ušij »T r ^
££
ťxYl f
ü
0 Arů
0 We
Zrt/
he!
0 Arů
0 We
za:
he!
pe - fte/
die - se
ný to ein!
fre . che That!
fA
9?F^
S=Ě
sÉU
r"r VT f
0 Arů
0 We
za/
he!
O hrů
0 We
za.'
he!
/«• - A?/
die _ se
ný to čin!
fre - che That!
m
AI.
A A A
I
* A A
i
•>fz
A
^
y i 7
É
n. i iii
%
jPUA
1^
7*7
üi
7 ž 7
7 j 7
A A A
m
<&*>.
li&ä"
A A A
/TI
%ď.
:i'2i
m
i
Ach!
Ach!
m
m
i
0 0
É
p h' J- < m
1ĚÍÉÉ
ne-šlct-stná Lej - /«/
ungliick-li - chť Lej - la!
2 i' , 2
P
:£=r*:
::e
?:
á
M.
ne-šta Jsíná' Lej . la!
uii^lůV-k-Ii - che Lej - la!
p — 0
tJ
80
4
Ä
^0
P
4
ne.šta-stná Lej - la!
ungliirk-li - che Lej . la!
i u i
äbgl.
Ä
e
s
ne-šfa-stná Lej - la!
ungliick-li r che Lej - la!
V
» 0
S
^^
Ö
E
*e£
S
ne.sťíi .siná Lj - la!
ungliick-li - che Lej - la!
2 2 I
Ä
« — »
^Eg
^
ne-šta -s/ná Lej
un£lu>k-li - che Lej
la!
la!
ritard.molto dim.
p-rri p p ir r p miU^-L^j j y<
krá-tký, sbo-hem Mu-zo,můj mi-len-ce sladký! na - po Ý- sled na te - be
scheiden, all' ihr Freunde, le - bet al - le wohl! zum letz -ten -mal kann iclu
333
i J i ji r
i
s»i<?r -
^««
r j <i< J4
(umřu.)
do (stirbt .)
n
zrak svůj u - pí - rám sď . bon
mein Au-ée wei - den an dir
vsr- dci
Mu - sa
TT=
m - mi - rám!
leb" e - wig wohl!
L^Ll/C-l/=mc
323
PP
2>/
wohl
du
sfí po - slediti!
mein Gliuk undlleil!
£
P
co mi zbý . vát pláč
der Ent . tau - schung Loos
a-
ward
ém
m
J:— ^Tiffi!
m
§
Wt$í'í{řtJ
Ertutffííf
**?:* f
s
^
ĚÉ
!Lf
W™^
ZLTUJZLIÍ1S tU
T
.? ,?
*
z.
ltf>
^
J J I J) J) JW)
# #
^
»' 0' — r
Tam kde an-dé-lé ve slad-kém sítě*- ni
Se - lig - keit ist ihr am Him . mels - thron be
PP
spe
schie
ji!
den!
li Ab.
7V///< Av/f an-dé-lé ve slad-kém sné - ní spé - ji!
Se - lig - keit ist ihr am Hirn - mel« - thron be - schie - den!
i
^m
t^^
ze-le
mir zu
ni!
Theil!
É
i i-
PP
^
J ii)i)i) K J
iE
Kle.sla
Mei - ne
;á
mm
Tam kde an -de', lé ve slad-kém sné - ní spé .
Se - lig - keit ist ihr am Hiin.mels - thron be . schie -
PP
fit
den!
# *■
P P P P
r, r rr
mm
Tam kde an-dé-lé ve slad-kém sné- ní spé - jí!
Se - lig . keit ist ihr am Him-mels - thron be - schie . - den!
PP
0 0-
P P P P
Č=Č
4
Tam kde an-dé-lé ve slad-kém sné. ní spé
Se. lig - keit ist ihr am Him-mels - thron be - schie
ß!
den!
?*rrfr' i
i
Á
I
É*
m
i ?
i ml t
i r
■&>.
324
325
Výstup sedmý.
Zorajda, Boabdil, Torquemada, Almamen-,
později prchající Maurové.
(k Zorajdé.)
(zur Zuiajda.)
Siebente Scene.
Zorajda, Boabdil, Torquemada, Almamen;
später fliehende Mauren.
Boabdu. ww /ß p p i r i f i f> r * i* 7 ? 7 p p »p
Piano
i
A kde tvůj cil, můj an . dé- li?
Wo ist dein Ziel, mein En - gel du?
Moderato. -^
ce - sta má jde v pustou
von dem Schicksal ist mir
^^
9*5*^
PS
o
-fc»-
*
tar
dan
k
do
Adagio.
zoiiAJDA. p con esprrsstone
feg
tfi - niü
S
t
12
Ü- nu, los můj
pla - kd . vat ot - či
zu - er.kannt,zu be - wei.nenmein theu-res Heimat - land!
S te. bou drahý pii.jdu kamko -
Wo du wei-len magst im fer- neu
&
BOABDIL.
frp PtJ i hc r Hp p 1 7pii fipr rf-i-f p^P
p 2« - /« jsem tva. v xa
bin ich mit dir, bin
hv,
Land!
w
mm
w
lu jsem tvá, jak v bia -hosti jsem by.la! Nů-že
ich mit dir in Freud' undLeid auf e-wig! Nun be .
k
g
iig; »tf
a
W
f
sei
m
p
rxc
^=P
y»i p p r 7Wp p p i r' fif r ny«
Allegro.
TORO ^ Boabdilovi:)
(zu Boabdil..)
^Nenech si
UioabdiltiZtjraid'Hidehtiir.Totffutmada-
vo-sudmůj mé provoď dru - zko mi-láf
glei-te mich du meines Le - bens En-gel!
je zastaví a upozorňuje na odcházejícího Alinamena.) J^gngJ-h si
(Boabdil u. Zorajda wollen .-ii-lieDtterneuiTorijuemadai , • ■, ,
hält sie zurück u. macht sie auf Almamen aufmerksam.)1-,ass lucnt eM "
■126
m
-0-1 — *
jppiÉip ?~PTP7p
u - nikiioitt. tvá nu-dii pomsta, mis by
/:
m
:
»O 0
A A m
0 . 0
■r
zrdi/re u . niknout, tvá hu-dii pomsta, náš byt soud! Onť zrá . denn va.šiai,
fliehn den Bö- se -wicht! stra- fend nun trifft ihm das Ge . rieht! Denn er hat ver - ra-then gleich
BOABDIL. <k Ahnamenovi.)
^■ndridf.) < zu Alinamen.)
-řTfnŤPTnf MHlf
-1
£
^
^//' ja.ko na-šhn-, neb zrá - die teti-to jesti iid! Ha! zra.de- ne.u-prchnes
uns, auch euch; und die - ser Ver - rä-therist ein Jud! Ha!Ver. rä-ther du ent-fliehe.st
(Mezitím <o Almiiiin'H odchází, vstoupí prchající Mnu int;' mřížovými vraty a zastoupí Almamenovi cestu.)
X3
KÉTX3
3
fWa'hrend sich Almami-n entfernen will, treten difSchaaren flifhendrr Mauren durch die Gifft-rfhür
\ _i L4_
'n\4 |) \f \4 iiip f
fin ul>1 vetrHnn Almames den
w
gp
(k Maurům.)
(zu d^d Mauren.)
,'ißf ß.
zu d^n Mauren.) ^.
/<«//</ itf/ Mnit.ro -re, zdeten-ta žid Jest zrád 'ee váš!
nicht! Mein Mau-renvolk! dereuchver- ra-then ist ein Jud!
Tle - Stej. te Jej, já
]ie - stru-fet ihn. er
jt > M. aVt^ temP°
^ffrfif
/<j n ,i
s
vám jej o - de. vzdávám!
ist euchfreige . ge-ben!
K
^
BOABDIIŮtf 2ora jdou odejde.-) Jsm žid!
- (.entfernt sieh mit Zorajda.) fchbinpin Jud !
r.n.Jín K K K K K K
5L
fcééW
^
:ř
£
afc
T^F
«f
rit. MAUROVE.k.Almameiiovi.) //,, zrd-dee ten-to je . st i z'id!
DIE MAUKEN (zu Almamen.) Ha, der Ver- rü-ther ist ein Jud!
mar ca to
:ȟ7
^WW
q p |?
jsem žid!
ein Jud!
fei
/svv« zrádce váš!
bin eu-erFeind!
^
1
A«, zní -der tm-fo je - sti zid!
ha, der Ver- rä-ther ist ein Jud!
smrť ji' - mu!
er ster - be!
ä
É
j
y.sw/ť zrádci' vás!
eu - er Ver-rä-fher!
>M
o vva-ho-vé!
Ver_ brecher ihr!
^
I
\a,cen-to zrádec je. sti zid!
ha,der Ver-räthiT ist ein Jud!
m
M
smrť je . mu,
er ster - be.
ásé
i
i Ý e
*•
ť£i£f :älK&
ms
^
Ö
S
-•^
1
NT
*/
*/?
H7
mfďk0
ac= — m
•• é
=tí
'
M
poco
~mm
poco
EĚE
# — ^
4
^
M^
4
kletba rám!
ich flu -che euch!
Nechť kle - snu ja - ko kle. si
Ich bin das 0 - pfer mei-ner
m
r=z.t
kletbud" je . Äo /W/
sei ver- flucht sein Stamm!
U=4
p
fclti IJMí é
poco
328 a měno mosso
m
Ě
m
i r if • p m r ifr p
ä
/ - . zra - #/,
Glau - bens -treu',-
Ö
tó^ £f?A mvjvi-di či -ny kr - va.vé, on
doch Gott sieht al - le eu.re Schiind- liehkeit, Ihm
3 3 3 3 3 3 3 3 3 3 3
I
#=•=•
i
ÉUÉ
8Ř
«EgEÍĚ
S
i
t=t
at-I
fffm
if
sempře staccato
UV V T
mm
*
j .? .?
A^„ f " *p r r i f ' f p p p p i r1- r H p
3
Tempo I.
_ť2 i
iiiř«
\ v tj —
spa . si mne, on spa - si mne a po-msti J . -y zra . ell
sei geklagt mein Leid undSdimerz.und rá-chen wird er J - sra _ elf K K K k k K. L.
h - i -■ i - -\,yfwm
MAUROr'E. (dorážejí niiAlmumena.)
MAUKEN, Cstürzdi auf Almainen los.;
Stůj, ti - sic me - č°t te - be
liier wirst du dei-ne.n letz-inn
K
marcatö
rV.5,
iL
(Maurové dorážejí nu AI mu ny na, probodnou jrjo^F ^ *
(Diu Mauren stürzen auf Ajmaipt'U ij. tö'dten pin.; j^ ^^^
if.u auf Almamt-ii u. tödten ihn.) l
%
s
?
P
*=ĚĚ1
jwo - mo.da,
Kampf bestehn,
a ti- sic úst ti kle.tbit re hťob ilá!
dochuns*rer Ra.che wirst du nicht eiit-éeh"n!
ř k W k k k
smrť
Tod
m
je - mu buď. a
ist dei Loos, ver
kle - to rnteJio je . ho-,
flucht sei dein \Vr-bre - dien:
J J J
vn
i J i 1
pfm
-JTimtJi^
s
Tod ist dein Loos,
■ ^- o ^ .? d^ 3 ^3 ^?
uimui
r r r ,x=
a;
— *~
ü
f »f f y pf <f f »f
ÚU> J) j) j) jtt j , J
i
m
329
um
*ÍP P Pi8-^
^
«iř-fc jme.no zrá
flucht seNein Ver-bre
t±=±
dce,
chen,
íwv/tf tisi.ee. - rá smrt'
Fluch dei-uerMis - se - that.
3E
*#
j-
jj
í^
*«*/•/,' ft'. «'- «? . ní
Fluch dei.nerMis - se
1
>■
{* [frfigf^
u?
í
mm
S
íř=
^
Semprejf
m
w%
eS
t ^ř
ALMA.MEN.
Hrf
(téiee poraněn Tilexne a umře.)
(sinkt ächu'T Vürwuiitlet Kusiinunen und stirbt.)
W^f
Me^
É*
tt=r=4
A
^m
smrť/
that!
J'*
er
kle . ,vi7,
stor - be.
JiZ
er
í/ť sa,
ster - be,
/«
kle. sá
V&Ž
i A , |i ,i «t
ge . weiht ist
J J
er
(V
des
1
4^ř
# — »«-
Rf=
*
ééé
¥
k
m.
^f
i»
*>* n*n i j j j
^Ü
ff
f?
^
*^^
^ -*
É
i=i
ae
oo
s
smr
To
1
*l:3.i g
ti
des
A
noci —
Macht!.
A
OO
\
Jt :z m
i
fli .1 ř řff 'ýf >
Ü
áiá
m
^=m.
m
M/r.
-L — ß ß 0 • «_•_
.? .? .?
%-$-%
■? ?
^Wř
PP
J é \* J
* ? u
-iU-Jg
^2
w
Ü
i
i*
A A A
*
\
M-
ř^5
A
-*>-
ff
Wpunu\"piiiine.) ^ I ^
\rD»r Yorhiiuá fällt .) A A
A A r
30
r
M
i A A A
wm
-o-
%>. <&>. %).
•^ ^ £«/<«?. Ende. O'
|
Richmond is a town in Cheshire County, New Hampshire, United States. As of the 2020 census, 1,197 people lived there.
Other websites
The Richmond Rooster
Towns in New Hampshire |
Gallery Dutta Geneve
The tachi is a Japanese sword, which has a strongly curved blade and is longer than a katana. It was used on the battlefield before katana was, so it is considered to be older. The word Tachi translates as "the soul of bushi" (soul of samurai).
When the katana began to be widely used the tachi sword became a court sword for ceremonies. It looks very richly decorated with traditional cord wrappings and a specially designed handle. The length of a tachi blade was around 30.70 inches (about 75cm) Because of its length the tachi was a cavalry sword and was mainly worn by horsemen. The strongly curved blade also made it easy to make slicing blows. Even if the tachi is a very long sword it is light enough to be handled with one hand. The tachi had a long enough hilt to hold it with two hands. It was especially useful for warriors who were not riding.
The tachi was worn hung to the belt with the cutting-edge down, unlike the katana which was worn with the cutting-edge pointing upwards. Not all tachi were the standard size. Small ones were called ko-dachi. If the sword was longer than the standard one it was called o-dachi.
The tachi that can be seen in museums have one or more chips along the back of the sword, while the cutting edge looks almost untouched and mirror polished. The experts explain that Samurai made the smallest possible moves with their tachi to kill the enemy. Thus when both swords were about to collide, the samurai both turned their swords and let only the blunt back (mune) of the blades hit one another. The cutting edge was used for finish touches, namely for cutting the human body.
Related pages
Katana
Samurai
Japanese sword schools
Japanese swords |
<p>Everything works very nice, but when you click outside the autocomplete input the text gets invisible, if you click in the input it goes black again and you see it is there.
Here is my html:</p>
<pre><code> <body ng-app='myapp' layout="column" ng-controller="autocompleteController as ctrl">
<md-content layout-align="center" layout="row">
<md-input-container style="background-color: #3C83E1; padding: 1vh 1vh 1vh 1vh" flex="33" class="md-whiteframe-4dp">
<div layout="row" layout-align="center center" style="margin-bottom: 1vh; margin-top: 1vh">
<img src="http://www.simplesdental.com/assets/img/simplesdental-logo-b.svg">
</div>
<md-autocomplete
md-no-cache="ctrl.noCache"
md-autoselect="true"
md-search-text="ctrl.searchText"
md-items="item in ctrl.queryProcurar(ctrl.searchText)"
md-item-text="item.name"
md-floating-label="Nome do Paciente"
>
<span md-highlight-text="ctrl.searchText">{{item.name}}</span>
<md-not-found>
N&atilde;o foi encontrado um paciente com o nome "{{ctrl.searchText}}".
</md-not-found>
</md-autocomplete>
</md-input-container>
</code></pre>
<p>
</p>
<p>and my js:</p>
<pre><code> angular.module('myapp', ['ngMaterial'])
.controller("autocompleteController", function ($http) {
Object.filter = function (obj, predicate) {
var result = {}, key;
for (key in obj) {
if (obj.hasOwnProperty(key) && !predicate(obj[key])) {
result[key] = obj[key];
}
}
return result;
};
this.queryProcurar = function (query) {
return $http.get("https://jsonplaceholder.typicode.com/users")
.then(function (response) {
var res = response.data.filter(function (obj) {
return obj.name.toLowerCase().indexOf(query.toLowerCase()) != -1;
});
return res;
})
}
})
</code></pre>
<p>here, a demo: <a href="http://codepen.io/iurypiva/pen/YZQeBN" rel="nofollow noreferrer">http://codepen.io/iurypiva/pen/YZQeBN</a></p> |
The Klingon language (tlhIngan Hol, ) is a language that was made for the Klingons in the Star Trek universe. It is a constructed language, not one that developed naturally. Only a few people can speak the Klingon language well enough to talk in it. The Klingon Language Institute helps people learn Klingon.
History
The first Klingon words were made by the actor James Doohan in 1979 for the first Star Trek movie. When they made the third movie in 1984, Gene Roddenberry wanted to have a real language for the Klingons. Marc Okrand, a linguist (a language scientist) made the Klingon language. He has written some books about the Klingon language.
Grammar
Marc Okrand wanted the language to be as complicated as possible. He did this to make it sound very alien. The word order in a sentence is always object-verb-subject. This is the opposite of English's word order, which is subject-verb-object. The English sentence "I see the cat" is said as "the cat see I" in Klingon.
This language uses affixation to denote the subject and negation:
Writing
When writing in Klingon, some letters are always in uppercase and some are lowercase. This never changes because the letters are spoken differently when they are written differently.
References
Star Trek
Constructed languages |
<p>I'm quite new to HBase and Phoenix.</p>
<p>But is there a way I can <strong>dump/export data to a text file?</strong> It would be highly appreciable if I can specify the field terminator, such as ',', '|>' etc.</p>
<p>Thanks.</p> |
<p>Im doing something like</p>
<pre><code>JSONArray json = uf.getAllRows();
(int x = 0; x <= json.length(); x++) {
JSONObject jo = json.getJSONObject(x); //Eclipse is suggesting that use try-catch here.
String name = jo.getString("username");
mainll[x] = new LinearLayout(this);
mainll[x].setId(x);
mainll[x].setLayoutParams(new LayoutParams(LayoutParams.FILL_PARENT, LayoutParams.WRAP_CONTENT));
mainll[x].setGravity(Gravity.CENTER);
.
.
.
.
}
</code></pre>
<p>if i use try catch than "jo" is not recognized at the following line:</p>
<pre><code>String name = jo.getString("username");
</code></pre>
<p>Can anyone please tell me how can i solve this problem?</p> |
Singer 2018''' is the second season of Chinese television series Singer, a rebranded version of I Am a Singer that will air on Hunan Television. It is produced by Hong Tao, and its music director is Hong Kong senior musician Kubert Leung. It will be recorded in the Hunan Broadcasting System Radio and Television Center, Changsha, Hunan on January 3, 2018 and aired from January 12 to April 20, 2018 on Hunan Television.
Results
{| class="wikitable sortable" style="text-align:center; font-size:80%"
|+
|-
! rowspan="4" width="20" | !! rowspan="4" width="250" class="unsortable" |Singer !! colspan="14" | Broadcast Date (2018)
! rowspan="4" | Average Ranking
|-
! Jan 12 !! Jan 19 !! Jan 26
! Feb 2 !! Feb 9 !! Feb 16
! Feb 23 !! Mar 9 !! Mar 16
! Mar 23 !! Mar 30
! Apr 6 !! colspan="2" |Apr 13
|-
! colspan="3" |1st round
! colspan="3" |2nd round
! colspan="3" |3rd round
! colspan="2" |4th round
! rowspan="2" |Breakout
! colspan="2" |Final Round
|-
! width="70" data-sort-type="text" |Qualifying!! width="70" data-sort-type="text" |Knockout !! width="70" data-sort-type="text" |Challenge !! width="70" data-sort-type="text" |Qualifying !! width="70" data-sort-type="text" |Knockout !! width="70" data-sort-type="text" |Challenge !! width="70" data-sort-type="text" |Match 1 !! width="70" data-sort-type="text" |Qualifying !! width="100" data-sort-type="text" |KnockoutChallenge !! width="70" data-sort-type="text" |Qualifying
!Knockout!! width="70" data-sort-type="text" | 1st round !! width="70" |2nd round
|-
| 1
| Jessie J
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: pink; color: black"| 3
| style="background:#F25B40; color: black" data-sort-value="8"| —
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: pink; color: black"| 3
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: pink; color: black" data-sort-value="11"| —
| style="background: pink; color: black" data-sort-value="1"| —
| style="background: lime; color: black"| 1
| 1.64
|-
| 2
| Hua Chenyu
| data-sort-value="10"| —
| data-sort-value="10"| —
| data-sort-value="10"| —
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: pink; color: black"| 3
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: pink; color: black"| 3
| style="background: pink; color: black"| 5
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background:#C697F3; color: black"| 1
| style="background: pink; color: black" data-sort-value="2"| —
| style="background: yellow; color: black"| 2
| 2.1
|-
| 3
| Wang Feng
| style="background: pink; color: black"| 4
| style="background: pink; color: black"| 3
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: pink; color: black"| 5
| style="background: pink; color: black"| 4
| style="background: pink; color: black"| 4
| style="background: pink; color: black"| 5
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: pink; color: black"| 4
| style="background: pink; color: black"| 6
| style="background: pink; color: black" data-sort-value="13"| —
| style="background: pink; color: black" data-sort-value="3"| —
| style="background: yellow; color: black"| 3
| 3.58
|-
| 4
| Teng Geer
| data-sort-value="12"| —
| data-sort-value="12"| —
| data-sort-value="12"| —
| data-sort-value="12"| —
| data-sort-value="12"| —
| data-sort-value="12"| —
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: pink; color: black"| 7
| style="background: blue; color: white"| 1
| style="background: pink; color: black"| 4
| style="background:#C697F3; color: black"| 3
| style="background: pink; color: black" data-sort-value="4"| —
| style="background: yellow; color: black"| 4
| 3.29
|-
| 5
| James Li
| data-sort-value="9"| —
| data-sort-value="9"| —
| style="background: pink; color: black" | 4
| style="background: pink; color: black" | 4
| style="background: pink; color: black" | 7
| style="background: pink; color: black" | 5
| style="background: red; color: white" | 7
| style="background: pink; color: black" | 5
| style="background: grey; color: white" | 6
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="8"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="8"| —
| style="background: #C697F3; color: black"| 2
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="5"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="5"| —
| 5
|-
| 6
| Angela Chang
| style="background: pink; color: black" | 5
| style="background: pink; color: black" | 2
| style="background: pink; color: black" | 6
| style="background: pink; color: black" | 3
| style="background: pink; color: black" | 6
| style="background: pink; color: black" | 3
| style="background: pink; color: black" | 6
| style="background: red; color: white" | 7
| style="background: pink; color: black" | 3
| style="background: pink; color: black"| 5
| style="background: pink; color: black"| 3
| style="background: pink; color: black" data-sort-value="12"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="6"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="6"| —
| 4.45
|-
| 7
| style="background:#92D3DA; color: black"| Henry Huo
| data-sort-value="13"| —
| data-sort-value="13"| —
| data-sort-value="13"| —
| data-sort-value="13"| —
| data-sort-value="13"| —
| data-sort-value="13"| —
| data-sort-value="13"| —
| style="background: pink; color: black" | 4
| style="background:#994299; color: white" | 4
| style="background: red; color: white" | 7
| style="background: pink; color: black" | 5
| style="background:#C697F3; color: black"| 4
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="7"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="7"| —
| 4.8
|-
| 8
| style="background:#92D3DA; color: black"| Juno Su
| data-sort-value="8"| —
| style="background: pink; color: black"| 5
| style="background: #994299; color: white"| 3
| style="background: pink; color: black"| 6
| style="background: pink; color: black"| 5
| style="background: grey; color: white" | 7
| style="background:#F89B40; color: black" data-sort-value="8"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="10"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background:#7FFFD4; color: black"| 5
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="8"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="8"| —
| 5.17
|-
| 9
| Yisa Yu
| data-sort-value="14"| —
| data-sort-value="14"| —
| data-sort-value="14"| —
| data-sort-value="14"| —
| data-sort-value="14"| —
| data-sort-value="14"| —
| data-sort-value="14"| —
| data-sort-value="14"| —
| data-sort-value="14"| —
| style="background: pink; color: black"| 6
| style="background: grey; color: white" | 7
| style="background:#7FFFD4; color: black"| 6
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| 6.33
|-
| 10
| style="background:#92D3DA; color: black"| KZ Tandingan
| data-sort-value="11"| —
| data-sort-value="11"| —
| data-sort-value="11"| —
| data-sort-value="11"| —
| style="background: blue; color: white" | 1
| style="background:#994299; color: white"| 6
| style="background: pink; color: black" | 4
| style="background: pink; color: black"| 6
| style="background: grey; color: white"| 8
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background:#7FFFD4; color: black"| 7
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="10"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="10"| —
| 5.33
|-
| 11
| Tien Chong
| style="background: pink; color: black"| 2
| style="background: red; color: white" | 8
| style="background: pink; color: black"| 5
| style="background: red; color: white" | 7
| style="background: grey; color: white" | 8
| style="background:#F89B40; color: black" data-sort-value="8"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="10"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="10"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background:#7FFFD4; color: black"| 8
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| 6.33
|-
| 12
| Sam Lee
| style="background: pink; color: black"| 6
| style="background: pink; color: black"| 6
| style="background: grey; color: white" | 7
| style="background:#F89B40; color: black" data-sort-value="8"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="10"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="12"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="12"| —
| style="background:#7FFFD4; color: black" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="12"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="12"| —
| 6.33
|-
| 13
| Li Xiaodong
| style="background: red; color: white" | 7
| style="background: grey; color: white" | 7
| style="background:#F89B40; color: black" data-sort-value="9"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="10"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="12"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="13"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="13"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="14"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="14"| —
| style="background:#7FFFD4; color: black" data-sort-value="10"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="13"| —
| style="background: grey; color: white" data-sort-value="13"| —
| 7
|-
| 14
| GAI
| style="background: pink; color: black"| 3
| style="background: pink; color: grey"| 4
| style="background: black; color: white" data-sort-value="9"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="10"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="11"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="12"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="13"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="13"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="14"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="14"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="14"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="14"| —
| style="background: black; color: white" data-sort-value="14"| —
| 3.5
|-
|}Notes: A. Average ranking is calculated using the weekly ranking, ignoring the bi-weekly overall ranking of each round
Details of competitions
1st round
Qualifying
This episode is the first episode of Singer 2018. It was recorded on January 3, 2017, and premiered on January 12, 2018 at 8:00 p.m. Beijing time on Hunan Television.
A. No.1 of pre-vote
B. Rap is written by GAI and Lin Du
C. Also for live pianist
Knockout
This episode is the second episode of Singer 2018. It was recorded on January 11, 2018, and was broadcast on January 19, 2018 at 8:00 p.m. Beijing time on Hunan Television. 1st round, Juno Su is going to participate challenge round, as the first challenge singer, at last she gets No.5 temporarily safe, and Li Xiaodong is the lowest percentages of votes in 1st round first two matches.
First two matches overall ranking
1st round, due to Juno Su gets No.5 temporarily safe in matches, Li Xiaodong is eliminated, as the lowest percentages of votes in 1st round first two matches.
Challenge
This episode is the third episode of Singer 2018. It was recorded on January 18, 2018, and was broadcast on January 26, 2018 at 8:00 p.m. Beijing time on Hunan Television. James Li joins the competition in the 1st challenge round, as the first substitute singer.
Percentages of votes
In match 3, Juno Su gets No.3 challenge success, as Sam Lee is No.7 in the episode thus eliminated.
{| width="100%" style="text-align:center"
|- style="background:#99CCFF"
| colspan="3" |Singer2018 1st Roung Match 3 Percentages of Votes
|- style="background:#99CCFF"
| style="width:33%"|Ranking || style="width:34%"|Singer || style="width:33%"|Percentages of Votes
|-
| 1 || Jessie J || 25.46%
|-
| 2 || Wang Feng || 18.17%
|-
| 3 || Juno Su || 16.61%
|-
| 4 || James Li || 13.07%
|-
| 5 || Tien Chong || 10.21%
|-
| 6 || Angela Chang || 9.53%
|-
| 7 || Sam Lee || 6.94%
|}
2nd round
Qualifying
This episode is the fourth episode of Singer 2018. It was recorded on January 25, 2018, and was broadcast on February 2, 2018 at 8:00 p.m. Beijing time on Hunan Television. In second round, Hua Chenyu joins the competition, as the second substitute singer.
Process of production
Preparation
At the end of Singer 2017, many many Weibo entertainment marketing accounts said that Singer 2017 as the last series of I Am a Singer and Singer, the series of the show will not be made from 2018. There are three reasons, first in the preparation and broadcasting of Singer 2017 faced a lot of uncertainty, second the invitation of competitors difficulties is harder than before, the last is the director Duyan and the screenwriter Sunli will leave after Singer 2017. However on 14 June of 2017, During the broadcast of Hunan Xinwen Lianbo, Hong Tao accepted the interview of Hunan TV reporter. He said Singer 2018'' has entered the preparation to repudiate the remour.
Sources
Other websites
Chinese music
2018 in television |
<p>I keep trying to register a Facebook game achievement (having successfully registered two others previously for the same app), but I am now getting this error:</p>
<pre><code>{
"error": {
"message": "The given selector string \"game:points\" is invalid for Ent with ID 10150677676736030.",
"type": "OGPropertySelectorInvalidException"
}
}
</code></pre>
<p>Has anyone else run into this problem or perhaps know what might be causing this? Like I said I was able to register two other achievements before this for the same app.</p> |
Shaun the Sheep is an animated children's program produced by Aardman Animations in Los Angeles. The program features Shaun, a troublesome sheep who lives on Mossy Bottom Farm with a gullible and lovable flock watched over by a worrisome but strict dog named Bitzer. The farm is run by a caring farmer who goes unnamed in the show. The show depicts the flock and its desire to have fun without being detected by the farmer.
Characters
Shaun
Shaun is a little young sheep with white wool; he is friends with all of the sheep on the farm located on the countryside. He likes to help his friends.
Shirley
Shirley is the biggest and strongest sheep on the farm. He is shown in the mobile game Home Sheep Home.
Bitzer
Bitzer is a yellow dog, he is a Shepherd, and he watches the sheep while The Farmer look the sheep meadow. Bitzer best friend is Shaun, first appeared on Season 1.
The Farmer
The Farmer has a sheep farmer and watch the sheep in the meadows, he live in his home next to the gate of sheep meadows. While his child lives in the new house, in episode, it's show that he likes to make cake, watch TV and hate sheep going to The Farmer House while Bitzer is away away
Timmy
Timmy is baby sheep, he live in his mommy sheep. He loves teddy bears and robots.
History
In February 2008, Aardman Animations was introduced on the mobile game Shaun The Sheep : Mobile Game. It was release on February 27, 2008 on Xbox 360. In late March 2008, it was announced that there would be a movie based on the Mobile Game Shaun the Sheep.
Shaun has created by Aardman Animations and first founded on May 2008, Shaun and his names breed of voice like sheep sounds. Season 1 has released on December 10, 2008. In January 2009, they start announced of Season 2 in Shaun the Sheep. On July 2009haun the Sheep has first appearance for Season 2, they will be release episode 1 on August 1, 2009.
In 2010, the oldest mobile games of Shaun the Sheep is Shaun The Sheep : Mobile Games has been discontinued on Xbox 360, replaced by Home Sheep Home and start release on March 6, 2013.
On January 12, 2015. While release of Shaun the Sheep : The Movie, Aardman Animations has introduced a new game Shaun the Sheep : The Games started release of Xbox One and Xbox Live on March 12, 2015.
Related pages
Aardman Animations
Animated television series |
Jim Magilton (born 6 May 1969 in Belfast) is a former association football manager. He used to play football and is the former manager of Ipswich Town F.C.
1969 births
Living people |
Ronald Stacey King (January 29, 1967) is an American who is the current announcer with Neil Funk for the NBA's Chicago Bulls. He is known to provide nicknames for many of the Bulls players. King's own nicknames are Sky and Pearl, named after Earl "The Pearl" Monroe.
King was born on January 29, 1967 in Lawton, Oklahoma. He was raised in Chicago, Illinois.
References
1967 births
Living people
African-American basketball players
National Basketball Association broadcasters
Sportspeople from Chicago
Sportspeople from Oklahoma
People from Lawton, Oklahoma
American basketball players |
<p><strong>Where to put files in a Tomcat Servlet application, such that they are relatively visible to the page??</strong></p>
<p>More detail:
I am developing a <strong>servlet</strong> page while using an <strong>external library</strong>. That library depends massively on external <strong>loaded XML files</strong> (relative file paths). So I need to put these XML files in the <strong>running directory</strong> of the servlet.</p>
<p>Is there a way in Tomcat server, where files can be accessible <strong>relatively</strong>?</p> |
<p>I have a listview of locations, from which I want users to select from.</p>
<p>After they select an item, I want the app to return specific entries based on that location..because I want to display a set of information in the ListView, I am using an Adapter; in the Result List, I am setting up to pass the array as a bundle:</p>
<pre><code>//when listItem is clicked
protected void onListItemClick(ListView l, View v, int position, long id) {
super.onListItemClick(l, v, position, id);
//in checked, in listview get Item positions for checked items
SparseBooleanArray checked = l.getCheckedItemPositions();
//assign selected items to new String ArrayList
List<String> selectedItem = new ArrayList<String>();
//determine size of items checked (number)
for (int i = 0; i < checked.size(); i++) {
// Item position in adapter
position = checked.keyAt(i);
// Add location if it is checked i.e.) == TRUE!
if (checked.valueAt(i))
//add selected items to madapter
selectedItem.add(madapter.getItem(position));
}
//create string output array, store new string array with selected items
String[] outputStrArr = new String[selectedItem.size()];
for (int i = 0; i < selectedItem.size(); i++) {
outputStrArr[i] = selectedItem.get(i);
}
Intent intent = new Intent(getApplicationContext(),
CustomMidwifeAdapter.class);
// Create a bundle object
Bundle b = new Bundle();
b.putStringArray("selectedItems", outputStrArr);
// Add the bundle to the intent.
intent.putExtras(b);
Intent intentstart = new Intent(getApplicationContext(),
MidwifeResultList.class);
// start the ResultActivity
startActivity(intentstart);
}
</code></pre>
<p>As you can see, my instincts are to pass the data to the adapter because that is where I am querying the Parse data:</p>
<pre><code>public class CustomMidwifeAdapter extends ParseQueryAdapter<ParseObject> {
public static final String TAG = CustomMidwifeAdapter.class.getSimpleName();
protected Context mContext;
protected List<ParseUser> mUsers;
protected ParseRelation<ParseObject> mMidwiferyfirm;
protected ParseUser mCurentUser;
Bundle b = getIntent().getExtras();
//store selected items in array
String[] resultArr = b.getStringArray("selectedItems");
public CustomMidwifeAdapter(Context context) {
super(context, new ParseQueryAdapter.QueryFactory<ParseObject>() {
public ParseQuery create() {
// Here we can configure a ParseQuery to display
// midwives
ParseQuery query = new ParseQuery("midwifefirm");
query.whereEqualTo("userType", "midwife");
return query;
}
});
}
</code></pre>
<p>However, I am getting an error, cannot resolve method getIntent...I am thinking this is because I am not able to use it unless within an Activity..I could pass it to my ListActivity, but then I am not sure how to use it in my ParseQuery.</p>
<p>I've looked around for answers, and there was some reference to needing to use the context, but not sure if that applied to my problem.</p>
<p>Here is my MidwifeListActivity</p>
<pre><code>public class MidwifeResultList extends ListActivity {
public static final String TAG = MidwifeResultList.class.getSimpleName();
private ParseQueryAdapter<ParseObject> mainAdapter;
protected ParseRelation<ParseUser> mPatientRelation;
protected ParseUser mCurrentUser;
protected List<ParseObject> mMidwife;
private CustomMidwifeAdapter midwifeListAdapter;
//calls Adapter; Adapter manages data model
//adapts it to individual entries in widget
//inflates, assigns it to rows
ArrayAdapter<String> madapter;
@Override
protected void onCreate(Bundle savedInstanceState) {
super.onCreate(savedInstanceState);
getListView().setChoiceMode(ListView.CHOICE_MODE_SINGLE);
//initialize main ParseQueryAdapter
mainAdapter = new CustomMidwifeAdapter(this);
//which keys in Midwife object
mainAdapter.setTextKey("practicename");
mainAdapter.setTextKey("education");
mainAdapter.setTextKey("yearsinpractice");
mainAdapter.setTextKey("practicephilosophy");
mCurrentUser = ParseUser.getCurrentUser();
mPatientRelation = mCurrentUser.getRelation(ParseConstants.KEY_PATIENT_RELATION);
setListAdapter(mainAdapter);
mainAdapter.loadObjects();
}
protected void onListItemClick (ListView l, View v, int position, long id) {
super.onListItemClick(l, v, position, id);
if (getListView().isItemChecked(position)) {
mCurrentUser.saveInBackground(new SaveCallback() {
@Override
public void done(ParseException e) {
if (e != null) {
Log.e(TAG, e.getMessage());
}
}
});
Intent intent = new Intent(this, SelectedMidwife.class);
intent.putExtra("practicename", "practicename");
startActivity(intent);
}
else {
//remove friend
}
}
}
</code></pre> |
<p>i currently focus the following problem:</p>
<p>i start an animation, where 2 objects-attributes are triggered.</p>
<p>the code is:</p>
<pre><code> [UIView animateWithDuration:0.3 animations:^{
greyscaleImage.alpha = 1;
activityIndicator.alpha = 1;
} completion:^(BOOL f){
if(f)
{
[activityIndicator startAnimating];
}
}];
</code></pre>
<p>which works fine.</p>
<p>the only problem i discovered is, that i have a 0.3 seconds change to crash the app when the view which holds this activityIndicator and greyscaleImage is deallocated. </p>
<p>To make it more clear please imagine a ViewController, its view presented via default iOS-modal-View ways. Now trigger that animation, which takes 2 minutes. before reaching that 2 minutes, you find that animation is quite boring and you want to dismiss that view. now, that the view, activityIndicator and greyscaleImage are released, the animation o/c cannot know what to do.</p>
<p>so i wonder, what to do here + why the debugger points to</p>
<pre><code> } completion:^(BOOL f){
</code></pre>
<p>instead of e.g. [activityIndicator ...</p>
<p>is there a way, to allow user to dismiss the view before the 2 minutes are over? </p>
<p>Best Regards</p> |
John Michael Doar (December 3, 1921 – November 11, 2014) was an American lawyer and senior counsel with the law firm Doar Rieck Kaley & Mack in New York. He was known as being the Assistant Attorney General for Civil Rights from 1960 to 1967, during the civil rights years of the administrations of presidents John F. Kennedy and Lyndon B. Johnson.
Doar died in New York City, New York from congestive heart failure, aged 92.
References
Other websites
1921 births
2014 deaths
Deaths from congestive heart failure
Lawyers from Minneapolis
American civil rights activists
Businesspeople from Minneapolis, Minnesota |
<p>I have got a Kendo grid that displays data with paging functionality enabled.</p>
<p>Clicking on the page number buttons changes the page with data however on clicking on the navigation buttons (next, previous, first, last) the grid gets empty with no records available message. </p>
<p>The snippet below is my grid code:</p>
<pre><code>function BindTranscript(ObjectData) {
$("#grid").kendoGrid({
noRecords: true,
dataSource: {
data: ObjectData,
pageSize: 20,
schema: {
model: {
fields: {
Heading: { type: "string", editable: false, nullable: true },
date: { type: "string", editable: false, nullable: true },
person: { type: "string", editable: false, nullable: true },
Visitor: { type: "string", editable: false, nullable: true },
Category: { type: "string", editable: false, nullable: true },
details: { type: "string", editable: false, nullable: true }
}
}
},
},
// height: 550,
// groupable: true,
sortable: true,
pageable: true,
dataBound: resizeGrid,
scrollable: true,
sortable: true,
columns: [{
template: "<div class='icon'>" +
"<span class='k-icon k-i-data'></span></div> #: heading #",
field: "heading",
title: "heading",
width: 240
}, {
field: "date",
title: "Date"
},
{
field: "person",
title: "person"
},
{
field: "Visitor",
title: "Visitor"
},
{
template: "<div class='category other'>" +
"<div class='cat-name'>#: Category #</div></div>",
field: "Category",
title: "Category"
},
{
field: "details",
title: "details"
}],
});
}
</code></pre>
<p><a href="https://i.stack.imgur.com/Qk9nz.png" rel="nofollow noreferrer">Object</a></p>
<p><a href="https://i.stack.imgur.com/KeAY5.png" rel="nofollow noreferrer">Data Grid With Page Numbers</a></p>
<p>Code Snippet for resizeGrid function:</p>
<pre><code>function resizeGrid() {
var gridElement = $("#datagrid"),
dataArea = gridElement.find(".k-grid-content"),
gridHeight = gridElement.innerHeight(),
otherElements = gridElement.children().not(".k-grid-content"),
otherElementsHeight = 0;
otherElements.each(function () {
otherElementsHeight += $(this).outerHeight();
});
dataArea.height(gridHeight - otherElementsHeight);
}
</code></pre> |
Didier Couécou (born 25 July 1944) is a retired French football player.
1944 births
Living people
French footballers
French football managers |
Ellen Barkin (April 16, 1954) is an American actress. She is a versatile actress who has been in many movies and television series. Barkin has played many lead roles as well as been a supporting actor. She also performs on the Broadway stage. She was born in the Bronx, New York City.
From 1988 to 1999, she was married to Irish actor Gabriel Byrne.
References
Actors from New York City
American movie actors
American stage actors
American television actors
1954 births
Living people |
Alberto Lleras Camargo (3 July 1906 – 4 January 1990) was a Colombian journalist and politician. He was the 20th President of Colombia (1958–1962), and the 1st Secretary General of the Organization of American States (1948–1954).
References
1906 births
1990 deaths
Presidents of Colombia
Secretaries General of the Organization of American States
People from Bogotá
Journalists |
Respiratory tract infection (RTI) refers to any of a number of infectious diseases involving the respiratory tract.
An infection of this type can be called as an upper respiratory tract infection (URI or URTI) or a lower respiratory tract infection (LRI or LRTI). Lower respiratory infections, such as pneumonia, tend to be far more serious conditions than upper respiratory infections, such as the common cold.
The lower respiratory tract consists of the trachea (wind pipe), bronchial tubes, the bronchioles, and the lungs. Lower respiratory tract infections are generally more serious than upper respiratory infections. LRIs are the leading cause of death among all infectious diseases. They can be bronchitis or pneumonia.
References
Infectious diseases |
Iroquois Falls is a small town in Northern Ontario, Canada. The Canada 2006 Census said that 4,729 people live there.
References
Other websites
Town of Iroquois Falls
Towns in Ontario |
Göfis is a municipality in Feldkirch in the Austrian state of Vorarlberg.
References
Settlements in Vorarlberg |
Paul Muegge (September 28, 1936 – August 16, 2021) was an American politician. He was a member of the Oklahoma Senate from the 20th district from 1990 to 2002. He was a member of the Democratic Party. Muegge was born in Lamont, Oklahoma.
Muegge died on August 16, 2021, in Tonkawa, Oklahoma at age 84.
References
1936 births
2021 deaths
State legislators of the United States
Politicians from Oklahoma
US Democratic Party politicians |
Ministry is an American industrial metal band from Chicago, Illinois. It was started in 1981 by musician Al Jourgensen. After 27 years and 11 albums, Al disbanded the group in 2008. However, the band reformed in 2011 for a new album and tour.
1981 establishments in the United States
1980s American music groups
1980s establishments in Illinois
1990s American music groups
2000s American music groups
2010s American music groups
American heavy metal bands
Electronic music bands
Musical groups established in 1981
Musical groups from Chicago
Thrash metal bands
Musical groups disestablished in 2008
2008 disestablishments in the United States
2000s disestablishments in Illinois
Musical groups established in 2011
2011 establishments in the United States
2010s establishments in Illinois |
Ueber eine neue Eintheilung der Tarantuliden
(Phrynidae aut.).
Von
Dr. F. Karsch,
Assistent am königl. zoolog. Museum zu Berlin.
Es möchte kaum eine zweite, so für sich abge-
schlossene und nach einem so einheitlichen Princip ge-
bildete Gruppe von Thieren geben, welche demungeachtet
so mathematisch bestimmte und so leicht erkennbare Merk-
male zu einer Abtheilung in Gattungen darböte, als dieses
für den Formenkreis derjenigen Arachniden der Fall ist,
welche seit Latreille unter dem Gattungsnamen Phrynus
zusammengefasst wurden. Wenn dennoch im Verlaufe
kaum eines Jahrhunderts ein Artenchaos geschaffen wor-
den ist, wie seinesgleichen kaum eine weit schwierigere
Thiergruppe aufzuweisen haben möchte: so liegt die Schuld
wohl namentlich in dem Umstande, dass die Artmerkmale
zu plastischer Natur sind, dass die vielfachen Abbildungen
dieser Thiere zu schlecht, die Beschreibungen zu ungenau
ausfielen und endlich daran, dass Exemplare dieser merk-
würdigen Thiere verhältnissmässig wenig in den Samm-
lungen vertreten sind. Da überdies eine Eintheilung
dieser Thiere in Gruppen von scharfer Umgrenzung
noch gar nicht versucht worden ist: so ist es kein Wun-
der, wenn selbst die neuesten Autoren nicht wissen, was
190 F. Karsch:
sie vor sich haben und keinen anderen Ausweg finden,
als jedes neue Exemplar mit neuem Namen zu belegen —
oder Gefahr zu laufen, neue Verwirrung in der Synonymie
hervorzurufen. Die Bemerkung, welche Blanchard über
die mangelhafte Kenntniss dieser Thierformen im Jahre
1852 in „L’Organisation du règne animal, Classe des
Arachnides“, p. 168 gemacht hat, ist auch heute noch
ebenso richtig.
Da mir das Material des berliner zoologischen
Museums, auf dessen Reichthum auch in Hinsicht der
alten Gattung Phrynus schon vor mehr denn 30 Jahren
J. van der Hoeven in Tijdsehrift voor Natuurlijke Ge-
schiedenis en Physiologie, IX, 1842, p. 92 aufmerksam
gemacht hat, zu Gebote stand und die Herren Dr. Ernst
Hofmann mit Material vom Naturaliencabinet in Stutt-
gart, Dr. Kriechbaumer mit den gütigst zur Ansicht
gesandten Typen des Münchener Museums der Akademie,
sowie Dr. Koelbl mit dem Material des Wiener k. k.
Hof-Museums mich in freundlichster Weise unterstützten,
wofür ich Ihnen meinen Dank hier ausspreche, so war es
mir möglich, einige Ordnung in das verwirrende Chaos zu
bringen und erlaube ich mir, das wesentlichste der erlang-
ten Resultate hier vorläufig zur öffentlichen Kenntniss zu
bringen.
Der Gattungsname Phrynus trat zum erstenmale auf
in Latreille’s „Histoire naturelle générale et particulière
des Crustacés et des Insectes.“ Tome troisicme, 1802,
p. 48, mit der typischen Art: Tarantula reniformis Fabr.,
nachdem schon im Jahre 1793 Fabricius in „Entomo-
logia systematiea“, II, Hafniae, auf dieselbe Art seine
wissenschaftliche Gattung Tarantula gebaut hatte. La-
treille will diesen letztern Gattungsnamen aus zweien
Gründen nicht gelten lassen: 1. habe Olivier vor längerer
Zeit diese Gattung unter dem Namen Phrynus bekannt
gegeben und 2. sei es ein Irrthum, dass das Wort Taran-
tula eine Art der Gattung Phrynus bezeichne. Allerdings
habe Browne den Namen Tarantula im Sinne des Kieler
Entomologen gebraucht, aber weil das die Bedeutung des
2. Grundes nicht aufhebe, welcher ihn veranlasse, diesen.
Ueber eine neue Eintheilung der Tarantuliden. 191
Namen als Gattungsnamen zurückzuweisen, so lasse er
den Olivier’ schen Phrynus bestehen. — Beide Gründe
aber sind hinfällig, indem ad 1 der Name Phrynus im
Sinne von Tarantula Fabr. vor 1802 nicht gedruckt zu
finden ist, und ad 2 die Bezeichnung Tarantula im Volks-
munde sehr verschiedene Dinge, unter anderem auch
einen Fisch bedeutet, und seiner unbestimmten Natur ent-
sprechend gar nicht im Stande ist, die Geltung eines
wissenschaftlichen Namens, als welcher Tarantula
Fabr. ohne Zweifel zu gelten hat, im geringsten zu be-
einträchtigen. Zwar hat sich auch Thorell mehrfach im
Sinne Latreille’s ausgesprochen (z. B. in „On European
Spiders“, 1869, p. 11); allein ohne die autoritative Bedeu-
tung dieses berühmten Arachnologen beanstanden zu wol-
len, glaube ich um so entschiedener, die Berechtigung
seines Ausnahmegesetzes bestreiten zu missen, als der
Name Tarantula oder Tarentula Thor. für die Formen,
auf welche Thorell denselben anwenden zu müssen
glaubte, späterhin von gewiegten Forschern, wie L. Koch,
E. Simon, als allzu wenig der Natur und den Regeln der
Gattungsbildung entsprechend, wieder fallen gelassen
wurde.
Es wird also Phrynus nur als synonymer Name zu
Tarantula Fabr. seine wissenschaftliche Bedeutung er-
halten und die Thiergruppe, zu welcher die Gattung Ta-
rantula Fabr. gehört, füglich als die der Tarantuliden be-
zeichnet werden dürfen.
Es liegen nun in der Literatur zwei unabhängige
Eintheilungsversuche der Tarantuliden vor.
Schon im Jahre 1850 drängte sich dem feinfühligen
Systematiker C. L. Koch die Nothwendigkeit der Grup-
pirung einer verhältnissmässig geringen Anzahl von For-
men, die ihm zu Gebote standen, in Abtheilungen auf und
er bildete drei verschiedene Gattungen daraus, welche
er wesentlich durch die verschiedene relative Länge ihrer
Palpen im Verhältniss zur Leibeslänge charakterisirte und
mit den Gattungsnamen: Phrynus (Oliv.) C. L. Koch,
Damon und Admetus belegte. Aber seine Eintheilung
ist durchaus unzureichend, denn sie ist auf missliche,
192 F, Karsch:
rein relative, in verschiedenen Altersstufen der Thiere
sich ändernde Verhältnisse gegründet, nicht auf abso-
lute Zahlen, während ihm doch solche, wie seine Ab-
bildungen hin und wieder zeigen, wohl zur Verfügung ge-
standen hätten. So ist es denn auch nicht zu verwundern,
dass er eine und dieselbe, in verschiedenen Altersstufen
unter verschiedenen Namen beschriebene Art auch in ver-
schiedene Gattungen brachte, wie dieses z. B. sein Damon
reniformis und Admetus pumilio beweisen.
Keiner der späteren Autoren hat ©. L. Koch’s in
der Uebersicht des Arachnidensystems, Fünftes Heft, Nürn-
berg, 1850, pp. 78—81 niedergelegte Eintheilung berück-
siehtigt, nicht einmal L. Koch (jun.), sonst würde er,
wohl ohne Zweifel, seinen „Phrynus australianus“ nicht in
das Genus Phrynus, sondern zu Admetus gestellt haben.
Der Unterschied von Phrynus und Admetus C. L. Koch
ist allerdings ein sehr in die Augen fallender, allein Da-
mon vermittelt so eng zwischen beiden, dass man oft nicht
im Stande ist, Phrynus von Damon, und Damon von Ad-
metus zu trennen. Dass man aber die Koch’sche Ein-
theilung nicht beachtete, geschah wohl weniger aus der
Erkenntniss ihrer Unzulänglichkeit, als, weil man sie nicht
kannte — denn auch Marshall’s Nomenelator Zoologieus
(1848—1868) bringt die Namen Damon und Admetus nicht.
Ueber Butler’s „A Monographic Revision of the Ge-
nus Phrynus etc.“ in Ann. and Magaz. of Nat. Hist. 4. ser.,
XII, 1873, pp. 117—125, Plates VI and VII, welche eben-
falls Koch’s Versuch ganz übergeht, lässt sich nur sagen,
dass die Arbeit trotz ihrer ziemlichen Vollständigkeit, doch
im Ganzen mehr irre, als zurecht führt. Butler’s Ein-
theilungsgrund in amerikanische, australische, asiatische
und afrikanische Formen halte ich für durchaus unthun-
lich, da diese geographischen Grenzen nicht für das,
was man unter Art versteht, existiren und auf die Bestim-
mung der Formen als solehe gar keine Verwendung finden.
Nichts destoweniger sind die Elemente zu einer ge-
nügenden, scharfen und leichten Eintheilung der Formen
in den Speeialarbeiten über Tarantuliden bereits enthalten.
Diese Grundzüge liegen aber überhaupt nicht in den rein
Ueber eine neue Eintheilung der Tarantuliden. 193
systematischen Werken der Autoren, sondern vielmehr
in den zwei Arbeiten, welche vorzugsweise anatomischen
oder wenigstens allgemeineren Inhalts sind, versteckt,
ohne bisher die geringste Beachtung, geschweige denn
Würdigung, gefunden zu haben. Diese. beiden Arbeiten sind:
1. J. van der Hoeven: „Bydragen tot de Kennis
von het geslacht Phrynus, Oliv.“ in Tijdschrift voor Na-
tuurlijke Geschiedenis en Physiologie. (Van Hoeven en
De Vriesde Tijdschrift.) Negende Deel, Te Leiden, 1842,
pp. 68—93, Pl. 1 und 2, und
2. Emile Blanchard: „L'Organisation du Règne Ani-
mal“, 2e Livraison, Arachnides, Paris, 1852—1864, Fa-
mille des Phrynéides, pp. 168—201, Pl. 10 bis, 11, 11 bis.
Beide Forscher knüpfen ihre Untersuchungen jeder
an eine besondere, ihm zu Gebote stehende Art. Ohne
die Richtigkeit oder Unrichtigkeit ihrer Deutungen vorerst
einer Prüfung zu unterziehen, ist zunächst klar, dass jeder
von ihnen eine ganz verschiedene Form vor sich ge-
habt. Denn ganz abgesehen von den Speeies- Merkmalen,
welche in der Bildung und Bezahnung der Palpen be-
ruhen, zeigen die Beine des vierten (letzten) Paares
(man vergleiche seine Abbildung Taf. 2, Fig.8 und „Ver-
klaring der Afbeeldingen“ p. 91) bei der van der Hoe-
ven’schen Art, abweichend von den zwei übrigen echten
Beinpaaren 4gliedrige Schienen, d. h, wie die übri-
gen Beine ein Vorderschienenglied und im Gegensatze zu
ihnen noch 3 kürzere Hinterschienenglieder, während Blan-
chard’s Art nur 3 Schienenglieder, also zwei solcher
Hinterschienenglieder besitzt, von denen das vordere,
auf die Vorderschiene folgende Glied, das kürzere ist
(Blanchard, loc. cit., Pl. 10 bis, Fig. 2) Wenn diese
Unterschiede nicht etwa unwesentlich, d. h. variabel sind,
oder bloss geschlechtliche Unterschiede repräsentiren, so
können beide Formen recht wohl als die Typen zweier
besonderen Genera hingestellt werden. Aber beginnen wir
zum Zwecke leichterer Uebersichtlichkeit und besserer
Klarheit mit der Prüfung und Kritik der späteren Arbeit
Blanchard’s, so weit sie systematischen Inhalts ist.
Blanchard identifieirt die von ihm untersuchte Art
Archiv für Naturg. XXXXV. Jahrg. 1. Bd, 15
194 F. Karsch:
mit Phalangium reniforme Pallas, gibt ihr aber gleich-
wohl den neuen Namen Phrynus Pallasii, indem er dieses
Verfabren dadurch motivirt, dass Pallas sein Phalan-
gium reniforme mit dem reniforme Linne’s, welches mit
lunatum Pallas identisch sei, fälschlich identificirt habe —
ein Irrthum, den schon Latreille (ef. Gen. Crust. et Ins.
I, 1806, p. 129) richtig erkannt, aber nicht richtig be-
seitist habe, da dem Linné für sein Phalangium reni-
forme unter allen Umständen die Priorität gebühre. —
Diese Verbesserung der Nomenclatur von Seiten Blan-
chard’s wäre ganz consequent, wenn er wirklich das
Thier vor sich gehabt hätte, was er umtaufen zu müssen
glaubte. Was ist aber Phrynus Pallasü Blanchard?
In Butler’s „A Monographie Revision etc.“ 1873 findet
man keine Auskunft, da in derselben dieser Name über-
haupt gar nicht erwähnt wird. Wenn man aber Herbst’s
Abbildungen in „Natursystem der ungeflügelten Insecten“.
Erstes Heft. Berlin, 1797, 3.—5. Tafel vergleicht, so findet
man, dass Phrynus Pallasii Bl, mit Ausschluss der von
Blanchard gegebenen Synonyma, ohne allen Zweifel mit
Phalangium palmatum Herbst zusammenfällt. Wenn man
ferner in den Sammlungen befindliche, auf palmatum Herbst
gedeutete Formen genauer betrachtet, so stellt sich auch die
Richtigkeit der Abbildung Blanchard’s in Bezug auf
die 3-Theiligkeit der Schienbeine des letzten Paares her-
aus. Allein die Sache wird dadurch etwas kritischer,
dass die von Pallas unter dem Namen Phalangium reni-
forme beschriebene Art, obwohl unzweifelhaft von palma-
tum Herbst verschieden in der Bildung der Paipen, doch
dieselbe Eigenthtimlichkeit in der Gliederzahl des vierten
Schienbeins besitzt. Diese Art also, Phalangium reniforme
Pallas (nee Linné), wurde von Fabricius als Type
seiner Gattung Tarantula loc. cit., 1793 aufgestellt, sowie
auch von Latreille 1802 als Type seines mit Tarantula
Fabr. synonymen Genus Phrynus und es müssen also
beide Arten, Phalangium reniforme Pall, Fabr. und pal-
matum Herbst als Arten dem Genus Tarantula Fabr. im
engeren Sinne verbleiben. — Deutet man ferner Pha-
langium reniforme Linne (nec Pallas, Fabr. ete.), so
Ueber eine neue Eintheilung der Tarantuliden. 195
stellt sich heraus, dass diese und alle ihr zunächst ver-
wandten Formen, wie Phrynus ceylonicus C. L. Koch,
bacillifer Gerstaecker, nigrimanus ©. L. Koch etc. eine
vollständig gleiche Bildung sämmtlicher beinförmigen Beine
untereinander zeigen, also keine Spur von Gliederung
an den Schienbeinen des letzten Beinpaares be-
sitzen. Ich habe für diese Abtheilung der Tarantuliden
den an Phrynus erinnernden. Gattungsnamen Phrynichus
gewählt; als typische Art des neuen Genus bleibt Phryni-
chus reniformis (L.) 1763 bestehen.
Es würde demnach angezeigt sein, für Tarantula reni-
formis (Pallas) 1772 einen anderen Artnamen zur Ver-
meidung von Verwechslungen zur Geltung zu bringen und
eine Anzahl späterer Synonyma überhebt denn auch der
Nothwendigkeit einer neuen Namenbildung. Denn was
C.L. Koch unter dem Namen Admetus pumilio (Die Arach-
niden, VIII, 1841, pp. 15—16, Fig. 602 und Uebersicht
des Arachnidensystems, V, 1850, p. 81) beschrieben hat,
ist, nach dem typischen Exemplare in der zool. Samml.
der Akademie in München, welches Herr Dr. Kriech-
baumer so gütig war, mir zur Ansicht mitzutheilen, zu
urtheilen, nichts als ein jüngeres Exemplar von Phalangium
reniforme Pallas. Auch ist mir nicht verständlich, auf
welche Weise Butler den spätern Phrynus gorgo Wood
von Phalangium reniforme Pallas zu trennen vermag. —
Endlich muss noch erwähnt werden, dass die jeder Defi-
nitionsschärfe ermangelnde Gattung Admetus C. L. Koch
1850, indem auch die drei übrigen Arten: fuscimanus, mar-
gine-maculatus und palmatus C. L. Koch sammt und son-
ders nach meinem Dafürhalten mit Tarantula palmata
(Herbst) nob. synonym sind, mit Tarantula Fabr. 1793
sich vollkommen deckt und also keine weitere Verwendung
mehr finden kann.
Gehen wir nun zur Besprechung von van der Hoe-
ven’s Untersuchungen über. Bringen wir zunächst für
das die dritte Tarantuliden-Gattung charakterisirende,
die 4Zahl der Schienbeinglieder der Beine des
hintersten Paares, den Namen Charon in Anwendung:
so fragt es sich, hat Hoeven unter dem von ihm abge-
196 - F. Karsch:
bildeten und beschriebenen Thiere wirklich das Phalan-
gium medium Herbst vor sich gehabt? Nach der Bildung
der Maxillarpalpen zu urtheilen, ist die Richtigkeit seiner
Deutung schon von vornherein im höchsten Grade unwahr-
scheinlich. Bestimmt man nun das reiche Material, welches
das zoolog. Museum Berlins zur Verfügung stellt, gewissen-
haft, so gewinnt man die Ueberzeugung, dass das echte
Phalangium medium Herbst einer ganz anderen Abthei-
lung angehört, als Phrynus medius Hoeven, und durch
Einzahl von Hinterschienengliedern des vierten Bein-
paares den Typus einer vierten Gattung bildet, während
Phrynus medius Hoeven (1842) mit Phrynus Grayi Ger-
vais (1842) identisch ist. Gerstaecker befindet sich im
Irrthume, wenn er (Sitzber. naturf. Fr. Berlin, 18. März,
1862, p.1) behauptet, dass „beim erwachsenen Thier kein
Unterschied zwischen den drei letzten Gliedmassenpaaren
besteht“. Indem nun das typische im Museum der Mün-
chener Akademie befindliche Exemplar von Perty’s Phry-
nus variegatus, welches C. L. Koch zum Repräsentanten
seines neuen Genus Damon (1850) erhob, nach meiner Ueber-
zeugung identisch ist mit Phalangium medium Herbst
und C. L. Koch, obwohl Butler aus der Koch’schen
amerikanischen Form, weil sie eben amerikanisch und
nicht afrikanisch ist, eine neue Art machen zu müssen
glaubt 1), die er Phrynus Kochii benennt und noch oben-
drein von variegatus Perty, ©. L. Koch getrennt hält;
so lasse ich für Phalangium medium Herbst den Gattungs-
namen Damon (C. L. Koch), natürlich in veränderter
Begriffsfassung, bestehen und wir haben nun eine Stu-
1) In der That gibt Butler loc. cit. anstatt irgend eines
bestimmten Unterscheidungsmerkmals nur an (l. c. p. 120): „Gervais
says that we once possessed a specimen of Phrynus medius from
Brazil; he probably means the P. medius of Koch, which is cer-
tainly distinct“. l
Dass C. L. Koch’s Phrynus medius mit medius Herbst in
eine und dieselbe Gattung, also zu Damon nob. gehört, beweist
seine Abbildung, in welcher (für Tarantula ist es niemals bei Koch
der Fall) das Zahlenverhältniss der Tibialglieder IV richtig darge-
stellt wurde.
Ueber eine neue Eintheilung der Tarantuliden. 197
fenreihe in der Vermehrung der Tibialglieder
der Beine des hintersten Paares ohne Sprung vor
uns, welche leicht zu übersehen ist:
1. Alle 6 echten Beine gleichgebildet, d.h.
das vierte Beinpaar ohne Hinterschienenglied:
Phrynichus nob.
Spec. typ.: Phryn. reniformis (Linn.), 1763.
Syn.: Phalangium lunatum Pallas (1772).
2. Die Beine des vierten Paares mit je einem
Hinterschienengliede:
Damon (C. L. Koch), 1850.
Spec. typ.: Damon medius (Herbst), 1797.
Syn.: Phrynus variegatus Perty (1830—84).
3. Die Beine des vierten Paares mit je zwei
Hinterschienengliedern, von denen das vordere
kürzer ist: Tarantula Fabr., 1793.
Spec. typ.: Tar. pumilio (C. L. Koch), 1841.
Syn.: Phalangium reniforme Pallas (1772).
4. Die Beine des vierten Paares mit je drei
Hinterschienengliedern: Charon nob.
Spec. typ.: Charon Grayi (Gerv.), 1842.
Syn.: Phrynus medius Hoeven (1842).
Von allen hat das Genus Phrynichus, wie es scheint,
die meisten Species aufzuweisen, alsdann Tarantula; zu
dem austral-asiatischen Genus Charon gehören zwei Arten,
ausser Grayi (Gerv.) noch australianus (L. Koch), 1867
(Verhandl. zool. bot. Ges. Wien. XVII, pp. 231—232) von
Upolu, und die Gattung Damon scheint nur in der einen
Art, dem medius (Herbst), vertreten zu sein. Da Butler
die charakteristischen Merkmale der Genera gar mit keiner
Silbe erwähnt und eine vollständige Abbildung nur von
seinem Phrynus Batesii liefert, nach welcher dieser in die
Gattung Phrynichus gehörte, falls die Abbildung der Natur
entsprechend wäre: so lassen sich die von ihm 1873 neu
beschriebenen Arten vorläufig nicht unterbringen, ebenso
wenig wie Phrynus diadema und tibialis E. Simon, welche
ich, gleichwie Phrynus bassamensis Lucas, der Beschrei-
bung nach, nicht speeifisch von Damon medius (Herbst),
zu scheiden im Stande bin.
|
Höchstädt im Fichtelgebirge is a municipality in Wunsiedel in Bavaria in Germany.
References
Wunsiedel (district) |
و 2ج ج27 كاوه ل امول عفد ودورت 59 1
0 9 ل
مح ل نونج حيو 0000 ل موجه بيثم 0 2 . ِ
7 تي ا ا 1 0 1 0 كم 325
جد
ع/اأحاعءظم أعصعاما عط /إه [0101112©0]
0 1010انا؟ طأأأنلا 2010 ا
1010| 05 لإأأ5اع/ ألا
مم م 0613/0 010.ع ٠/١ أحاع 1ق .للا لالالانا//: ماما
االذك1 185 اكلم مستتساسة
000111111
7017 1ثز8 1481 ]4150 1١
1114111 51315 انلذ8
11217
11101 © 141115
لل ل
141ةط1[رآ
1545 لخ 170 112158
11 1
الك
7
1111111111111
001111175
011111 الثاظ انفكا ارخف 11
111 4آ111 (ل3اة [لللم
111111
1 ١ 41115 ) ]11([
21001
, 17خ1ةه1]آ
00 لم ا 5ط
111
“5-7
كيه
/١ ١ ذايا كال
-توومحدمء “اتعطادي2 دعا نكا ه تستطعتك 4قمة تمصقظ 00
21م عه تدده 1111 .عع1 مالدععوهة 2 سدكة فطل 5تالتاحم هج غهء + تصحط
53 56( ,3 سذكن1 م1 هثللءل[قسعة 65 غ2351وامع
-عناء 28970 قتازه عمط غنا 16لتاترصة تصناء1تستصجدع تستاحسزدف أ سوامع ممم
عدء1طاة21 عقتعصطا صة تمن أمعضعء رةه ع100 دسعغداتلقه ند غععتللعة رمه
-20 226 تتنتالسصع0ه تاععنط تند دخآ[ 30 سسعلعةء ,)ته تا صمعم1 ددن تلممع
-مئ1[ وستسط © دصعنده1[ )اده 20 عقت صالتاصضعم حصتد تأصسفصة : غتعحصل
صر 211101 عتتلوطع]1 و أصسئعة1 عستعدفحط ددسم 2جنته ترصرمء صدد لمم عممع
-1أة تدوع حسد"تمتستء طاعاعء عسزدةتدرعوة 15لطتماعدضاععم كتاطتصم لامع هونن
5 15105 نا غ86 0110 و أتاعتطتاطء 2]185علأرعة 6ء 5عام1طاره لستترمء
“(ء 1001م 165 غ413 “تناع و[ععء0 بستتتدم تمد حتتامادلط عوع تا ستسسممع
مد قتلتطج”ع صصص عأ ,50132]ع تقناع صن[ صسقماة صد عخده[تاعمزة تستتطوسق
7م املعناآ عناعر[ .ل .© .0ه .عاء معصصيون) «اتعطمت صعط طهو0 .020 1
.3 عقلهة18 .عونووع .!1] .© .لع .عاء سعسعدن) ع«تقطه85-صعط أطهة) .1/48
591 ,1 اعع1*13 .له .دعم ن1اطتظ .ععط والقط؟1 1351 .05 2
سندلا آء دده 345زه8 .183,222 .“تة .سنسة© .امطامة ترعة5 16[ .015 3
1 .(247 ,1 45 دز .وقلده8) كمعتطقو1: ه؟ 15لا «مقططعلم 272 غدعدلوذبا
0 8250191554 م5 22481111132 تطصطدفك حصو 111 صط1 عنم 1ل أطت .1 1١ وتلمطكل
.ع1
انفرد بالفواكل الغريبة سذكنة سة ع2 غنه ٠١ .1 لإازم8 +
والمباحث الدلقيقة والاسقل رأكات الككيبة والتكحقيق البالغ
والاطلاع المغرط الخ
7
104]) تطتقتتن وقتلةاتلقت اه 5سعلصمم أ تأعطاقط قتام بجأمضعة بسعلصردء
وعءعطوسق ع000 عخاءة أاوع7عام1 ستصء تمعدلة .“تباوء710 عزعممرة متم
ناة41:5 71:0 2270115ع] ع3ان0 ,0151© ]2زم عتلعطعع ددنوئده0010زاة عمط مز
]210 تقلا تع 130 تدع زد عتاوغة رغخصتء 200135ع عهتان باصت رزععمم
63 1اةستسوتع برحغوطهام 5تاطتصصده طاح كتان رغطزة 31مع1081 تسعدرم توم
ماق تقكتالوقطاة 15امافتط
3 تتأصرةعمعءع؟ ,متمتدماقتط تسساجاوسق 20 عحنن ده تسعلتمسوء «معنجك]
110110 وأطاء ستاسعم قتاطعع 10 جخعاعء اه وسعترعاء؟ مستاسءمع ةم لسزمعمر
8 0ع5 و قتاتططع0 تتتنوناء جره 2015صتقتطلة قتاطتسن حده1دع3ل عووه
2 ععقط 20 5اطاتتان وتستخده؟تطتا تسسخده) لبجم مسو”اعن صسعنرءعستائج ععقط
تلمع اق تطةتء 20 عنومع10 : غتتاطتطه0 19م1120 وأء1155 5نادزه ع تطاتعمدر
115 310115ع12م قتاطتصحطدهة اج ع7 عقط ص1 000 صمص اع كترمء عصبر
مم ع«عع 1مقصة و5هئدطئ[ 5متسلذة1[نكهمع اه حصتصء 5معتاوم لنتاقط , تمعووء
عله 0100 تتتحتصنا عمط وقنغتلء مططة مستصحده كتدوتاء” هج 00نن لع5 ,نكمم
تتاكودا 510 ع3قء طتتاتتوتاء1 رصع تماعهت عضوم عه سعفاده حنن
]امهم سنن .1 0)0)0)58511) و,متمعلهة؟ عغعئن0مهء حصندة منول]
ع«تعلممء .ؤقجط ومعطت[ 05ئلج اعصلاة اتطتم عتحعكلج علط قمنن هودقتدةء
0118 : “تتاكتائص .هلآ م0016 «تطتخصةة ممصن دعمحم متأتلء , تع مؤمم تمر
لمعه[ أعداقط 135:عمءعة 12 تسقسن مخدطن[ عمط مز م6]مءء قتاستصد م1 بعصي
1006 روأقء قتتأماتعم 988 .ععط ملرسة .دلا .00ت ء حترولح .0001م
151 100116م طتععتط ص ختعطان[ 0ن قتاحرصعة أء حمعتواعهة فنك عرعامر
رلاع 11 فون قتعطعع قنالء 20116 ,غ0 7اتتعومعء1216122 امج عخره1 00236
(502 ,17 ومءعة011© 20958 تسناترعغاء؟ ستصدمغم 5 .8151 ) معملوؤادء 15 1
ع8 غعء 116215 15 1لط 373 77 1162م .ع وطصصمط 8 دز عرع000رى رخنت 1ط تمعوع0 نز
عطاوق 0م37 20384281 2وصمع20 :“تناع طاطم 10ل ذ5ناأم أعقصمء ع16106م عدمصر
:01 تطةعغ أسن (!) حتطوت صعط ططجكآ عخدمغعتج (!) /مل مم 35د[ن6 ل كنال 15أتصمم
38 20118223عع015ء واع امه م 5060م ع5م1 وتسعمم م10 .)1ن40 3نغع تصسمطج181
تطقتاع] 11 77م/ صد هتتن رتقطه العرجة (!) طمممطللق أعنجتم/ أء رغوطعاوة عنه0 جع دصي
سقطة 11 عدصط18 أقء 5نا رماع متصمة ومتططتدةء واأتاع داه 11 .استتسصلمقع0 قورع 5ع صصره
تأمسط0 ) 988 عتنتععط مصسة غلنة كتكوتروعء ععلمء 15 .تللح إع زنه سس سسدمع
““.6111[ع»ة1 عع1قك 11 غنا (1580
37
عتامء 15ط12 حطملتاحد 11605 قتاطاتطفحط تتاتاستستمط دسنحده6 05 منتعصز مع لمم أن
فنالقم1 3 طددة والقطكل 1841]] عادء) 0متن غتلعععج عمط .أعودمم عسعطوم)
عل 15 أقء هاعد اتتمأاطعء سصصامء ختتتاط عمدمغتيء ملنامركق15ل سؤوت؟ صط]
1011 211 1وء121 ددعلهنالء تند ]تتاستصستصة سدتاكن تعدطت[ حصنت مع
عطعط 551415 ,تتاططتندن10 7140 6 رتستطائءغ ععتلمء .كهولآ هع ددع اسمن ()
-<601 1870 امد و1ع10 قتللمعطتة صذ ذهأهت ,1كو نادت ع5ومم 1تكناةدمه
1نا7201 13تااعء1طمء ع لتتتوعدقة ع3نا )0 .أ]عتاعع01س1 عصمتاععم
لء* وأاصوععء0ععء وتاعء؟ وتناطاتين ص 71 وتتطسل [ع؟ صسعتمتج دزعه1 عل
سسسله5]اء 00 حستستء 5تائع 01 كه دسعغلدة تطتحطد متأملصعصء تستخممن
30 .ناة) .قد .00 سبك 5مع10 ذمط نا تكهعه متناو را ترءنء12 .لحاتيد1]
-06 112111115 0131201312 و فتاتطتتزةةتطتقصسط ذد مدن : أءسعكصمء (1430
حطقلأة81 ع2 3 طتنمعقطط غن كلاتادعهظم ذأ ومتخصعءؤةزل كعسطاتدصم مده
2 عع ةا .تعمل عدو تعمد تتعقله تتء غقمنام ععتاطلدم امسن مغتتعتصز
8660 1260 اع علالة رقمامءءء" .عتجدط .00 ع عكزة وعصصطده عناوماز
عسطاذةتاصعع11أ0 تسمعتلاتء مسعسدمتاه)امصلج ص كمتك عدوم نا مه)زدممم
: 1202610 كتمع 1ن لد 1اتعطدممط نتعمزوع1 منع 15السصدمم ع10 .تلصماءم
وفوايند 0 .1ع .ده 2101891 حطة50ااأنان طد 15غ01مء صطتهختن )متعم
-ة 20 كتاقتدع؟ و1[سمتتاعهة .ع .عاه زاكل 8 رخواكل 66 زايلة
أتنة علقط2 كتنج عمرعدة .00 ص حصت ,015151 مأمءءعء ةئم عموعتعصد وا
1نا 20 طتتدلنتعكمة .عاء معلوء0؟ عتاوتصع0 ,ناكأ ممتاعص 50ت مه مستصصره
علقتقئطة اأعتصعة قتسصده عقتان : ستكسعنيء068310 عموتطن ععع1 .0مك صد سحن
تلت ))اقع2م ععقط قتاطتسن صر ومعن1 وملماعصزة ستدعاة راي كتاوه عدقتامرءم
وطتعلصها 5عصمتتدأمصله 0مه0) .عالتادصة عدوكة غعدىء صسصدعده1 عتحعلاح
8عاطععع 1 تتن ععتلة قعه1 قت صذ ستاسعوعة م كه هها[تاصر دمص كحدن
1م10 اق تطتاعهج1 بطتعوم تعقصمء ععأتطهئج ,غمعء01155م 11ج:ممر
© رتتمللهة تس رفغتئلة عقاررء1 عه ماعط ه منامطءة .1 .1 مللقطك] ذهة8 1
1010م له عمعع2 غصذة سنننن ل0ء5 رغستاترعنا؟ وام ناعععه سةة 181 صط1 فلغي حص
00١ رأأنة1 تسعسم ل سعمر .طكل ذأقة8 هدو 06
7
83 :21111ناأنا 5قعطحسق وع تاه ستطوجتع 11 فتااتتان ععدامتاوء لتصعزة تسساعم؟
155 <22ع1110) عدذلا ع0 ع3 عدت عنع مسري عصلاوا
-أامكةنء0لمطم .كدلا عمععطأه اطاط صدعهة ممتاوئع أن أنه تناع
8ع ذاه عتاكاة :]نات 1151 122 1 قتان تتاعاة] تمقتصبط «رعادزمنام قتاطا
-000 وأغطهلسقصمء تضصمط دءندوطاج[ عط جمعاتوع كنز كنا سحاعم كتاطاتدماءع1
-ع2 و تطلتاع؟تنتوعط عتتاممضعم عأوااعمدم سناخده1010مطاجاة ماما ص1 حصتكب عنان
.أطونء] مستطج 0060
“00 [تتاتررء 07ل .فسمعتد كتخنأدما
1011411115 60111.
411014110 1114+
.5 .200 -ح 2 .إزولا .200 ح ىر
886 أصتاع ونكوضع]اتاطه .لخ نز .2 (لمزيذة ولف !1
1 (ورسوله سبيله 5 .1اطه .لة مز .ظ (النبى والرسول 4 .وطره؟
9-0 لاثاذه .له هذ .8 فأنى رضى 8-8 .اناده .لى صة
.2 .عوط انك وبالله (والله 16 .نناناه له مذ .8 (النى - يعضرتنه
.ل10مصعحة .لع .غ1ه ج1101 صسعامة5 .020 2 .ى هذا زهذ: 1
( يغنها 2 .354 .لاعطةط' .عه ل[معمعع دعل حك عءأوتععظط 10لع1سعادن 177
ومط عوة 4 .8 .عوط -.23 .عاك .310511 سؤاموة .050 18 .ى يغننها
: خطناة 0111111280 جدءغ31م تتاع101همد على 1 تاقد و1جرعععت .1 ع قناكترعى
للا أطتال1ع211 113 .ظ 11 0111 111205م 0005 طتاعغتتة 0251 معط
لو كنت امجب من شىء لامجينى من (0)
سعى الفتى وو مخكخبوء ل والقدر
0 هم وكال (وللة 58 .0أطتاة 11معءع6ع7 .8 »ع 5تاقتدء؟ 1ط 01311101 9
.620 عماتوء»*1 .0ه .عاك سمسقسصع"1 نطة .مقسدآ] .00 , جليدها
.أتاطه .ى مذ .8 فاغضيه (اغضبيه 10 .43 علدا (يسليوا 9 .4 .عوط
3 2112© عمط تتدع10 مدن (483 .لدادء) 0001-51 .قهلا .نه .00ت صل 14
وجروى (2 .01]) .1 ااأطتالته رع وناندء؟ ععقط ,دتااعستاصمء قتتامباعة تمساتودامصهة
سقاك ابو بكر بكاس رودة
قال كعب ... . فانشده ابو بكر
سقاك بها المامون
ذقاءت لم اقل عكذا يا رسول الله انها قلست
م1
سقاك أبو بكر بكاس روبة
وانهلك المامون منها وعلكا
.11 عماوءم1 .له .عك «منمطمق-صعط أطده0 .05 .زز .ى قاتل (قاثل 20
(الكاء 6 .م احزم (أحرم 4 .5 .وه - .ى خلف (خلق 25
الزيعرى .8 الزدعرى (الزبعرى 13 .4 لذى (لدى : .ى النجاد
ب[ .آوه81 .صصخ كلدناة ,38 10اعءع1دءأون 5١! .له سير ستقطء وت صطا] .01 .3ق
رين أبى وهب .اذ .25 .عهك .أقلع180 0اعلصعامن؟؟ ,71 .11181 .أمملة
(بينه وبينه 22 :8 كه .ى (أرجاف -عدوة 21 .4 بن وهب
(ذوضع يله فى يذه 3 .6 .ع5 - إل مز أوعءع0 ريها 5 .82 5ع .ىر
-.خ اوصل (وصل .10 .ى فعرض .8 (دعرض 60 للك فوضع فى يله
(كالجمر 8 .ة كسوالف (كسواقل 6 .4 هيوا (هم 4 .7 .ووط
رقيه مملمدعاذ1 .0 16 .ى البايعون .8 (البائعين 9 .١خ كالجمرة
(فيه 17 .235 عدم ,1858 غنم8 .عاك طهملونكء غدلسهم طقاتك]
3 عش طد غصدوع0 : خطئء؟ ععقط 5أمعءء .8 »ع اختصرتها
5" حاباب (حباب 8 .108.8 لابخ فيكون (فنتنكون
(تقدر 1 .9 عدط إلى ضمير الكرور (الضمير الكرور 15
طن طاقطه[اتمعه]8 مسلددلامم مخطذا ص سؤكن11 مط1 ددع3] 9 .3 يقدر
التنبعيض اتبت ذلك الاصبعى أعطقط ععقط رغتعه ياء هلنء تاعدم ع0
(فكاسا 11 .والفارسى والقتبى وابن مالك قيل والكوفيون الخ
.0.عوط -.ى أنقدت (انقذت 19 .4 يقول (تقول 8 .:.4م وكاسا
1 (قال- لعا 14-656 ح- إلى 1 أوءع06 .عع .8 هء (بالاقالة 18
الاضير نز .ىق المتنازع (التشازع 3 11 .عوط ,"نت هر العنهره
فقصيا بعيدا كرييا أو قريبا .مز .8 رقصيا الخ 1 ضمير
.69 .عاك .مقسد]] .010 .م3 غير هاشية .8 (وما لى الخ تا
تتستسعباءاءعء من (451 .عدم .لاد ) 1711:[ن)ن)ن) .ه١1 تمعاتتة .لت ص[
15اتاع05]1 112 ,'تتاأء 5 اتام 3 الشعر ل 09
وقال بس بن عاصم المنقرى (0* و5 .101) 61611"
خواعدل الشعر عن اببى العباس احيل دن اننتا1طاتاعءعقن1 عرع000 1
1
وانى لعيد الضيف من غير ريبة
وما فى الا تلك من شيم العبد
.2 بوط - الى ذوى أقاربه (أقاربة 21 .م قصبا (قصيا 20
. سباعية ... خماسية (سباعيه .... خباسيه 4 .4 وهى زوهو 5
كك 6-7 لل فيصير (فتصير 6 .4 فاعل (فاعلن .1
ص تال سناف؟ أحدلسمعدس 17 .لخ كما كاى حذف وى .282 ونعى
أقه قتاأم1ء5 .لكر
قد اشهك الغارة بالشعراء يدملنى
حرداء معروفة الحيينى وا
-206 أآطنا ثةىم حرفت الروى 0-4 رف اللام (يحصرف اللام 1-4 دا
تناح زد15] )40 معء10 عمط ع0 0 أ10؟ )15ت لعقتاطن ع20155ععرء ا[طااط
3تاأتعادءة أنا لالع [ززتاة 113 تصعدةء قتكتلطاه عستدعمتتعاصة عمسم طمعنرء ]1
4 |احنوهيا (احدها 00 ككىر تيع (يجبع 9 .اع :توأقصمء بسعتلوعم
كالكول 19 .4 حخدودشامة .8 الحذو ر شاقة (الحد ورشاقة 11
15 (بغيرهيا يبسببيهيا 14 .م كالتكول والذيول 5 لذبل
(رقطعوا 06 .ىر الوغدل عقن 0 إلى بعنى هيبا
(للقدر 14.1 تووم “اك لو 'الحلة (الحلنس: .وس : ها عطكيخ
.4 النوم فيه (التزم فيه 15 .4 بينونة (بييذونة 13 .4 للقدد
-دوموههة ده الى بينها .8 (بينهيا .1 .4 لنسلم (لتسلم 17
مسقل صحنتةاعء0 ستمسدام كثادة تمد بسعغلدة تطتحط حتعخد 20 غتتء تسصاصنة
لقعدفللا سسسلةع0امن تستخطنا سد عفن 0تتمأاسعسصسمق ع عتتعلمعم سدعن]
كه ) 0)0)05[1) .كه'! .0ت 1 متعلستةطآ صعط لعصسطف4 كنومتهة بلفحناء
3
ويعل حو كينونة أن اصله كونونة بالواو لانك . 101.70 (414 .عدم
ماخوذ من الكون مصدر كان يكون مع سكون الواو وانفقاح
ما غيلها وانتم قلمتم اذا كان كذلك لا يععل لان اصله اى اصل
||
يحيى تعلب رواية ابى عبيد الله بى عمر ابن موسى المرزبانى
حكناب ل ]5 ع3 ع83ه جدع10 قتامره عمط ستتفسصةغآطسل غعع ملعن عرزلا
6 .18062 .172 اعطوعر4ق ع0 تعاتتطء5 .سورع م016 , اععن1]81 .01 بالشع
,7 3118طكآ1 1م83 .05 1
4ت
لفظ كينونة كيونونة عند الكليل بوزن فيعلولة اجتبيعت
الواو والياء وسبقت احدذداهيا بالسكون وقلبت الواو ياء
فادغيت الياء فى الياء فصار كيّنونة كما ادغيت فى ميّت اصله
ميوت على وزن فيعل غلبت الواو ياء لما مر ثم ادغمت الياء فى
الياء فصار ميت ذم حففت الياء الثانية المتكركة التى هى
عين الفعل لانها لما تغيرت بالقلب من الواو انسهم هذا
التغيير عن التغيير الثانى بالحذف لدى التغيير يونسهم
بالتغيير فصار كينونة كما خففت تلك الياء نى ميت الا انهم
التزموا هذا التخفيف كينونة لكثرة حروف الكلبة مع
التانيث ولم يلتزمواأ فى ميت لعدم هذه العلة فيه والحاصل
أن كينونة مغير عن اصله بلا خلاف اذ ليس فى كلامهم
فعلولة الا نادرا كعصفورة فقال البصريون منهم الخليل انه
مغير من كينونة بجذن العين بدليل عوده اليه فى قوله
حنى يعود الوصل (7) كيّنونه ووجود فيعلولة كيتعورة وهو
كل شى لا يدوم على حالة واحدة ويضكل كالسراب قال الشاعر
كل أنقى وان بدا لك منها
اية الحب حبها خيتعور
وهل أى قال الكوفيون آصلهآ اى اصل كينوفة كوفرتة بصم
الكاف على وذزت سرجوجة وى الطبيعة ثم فح الكاف اى غير
بابدال الواو ياء كما عند البصريين حتى لا يصير الياء واوا
بصو ضار وضير ولعي كه تكن غات
يغيب والقيلولة مصدر قال يقيل اذ لو بقى على صيرورة مثلا
بالضم لزم قلب الياء واوا لسكونها وانضمام ما قبلها فيلتبس
بالواو ثم جعلت الواو فى الواويات ياء تبعا للياثيات ولم
يُعكس لكترتها اى الياتيات بالنسبة الى الواويات على ان
التخفيف اولى من التققيل وقوله حتى لا يصير الخ وغوله تبعا
1
للياكيات اشارة الى رت ما قيل من أ ن الامرانى هذا ١! و كان
كبا قاله الكوفيون لم يكن لابدال الواو ياء أو الضية فاكة
ل . ولاجل قلخ الواو ويات لا كى - مم .ن الواويسات غير
ا والديمومة مصدر دام يدوم والسيىودة8 مصدر
ساد يسود والهيعوعة مصدر صاع يهوع بمعنى فاء ال
1-2 .29.15 - برق موجب ( موجبة 5 .م انها ( أن 21
احداها ان 4 .١ه فبكحب (فتكب 2 ال ألزونسه 8 (ففيه هنل
.4 خبر لانشاء (خبر لا انشاء 15 .ى احدها ان ياتى (تاتى
اك زيل عيروأ (زيد وعمروًا 8 له ياتى (كتاقى 1017 ا
.مط «عطوضسة مع معاسطء85 .سصسوعع ء1لط[ .اعع15آ .ان 6 .16 .عوط
.ى احدهيا (احذاهيا 13 .4 وا جمع (وجيع 11 .249 .هدم ,1802
4 ا (البوحدة 2 .12 عوط - .ذه يقول ( تقال ا
8 والإن 15 .١ك الداهر (الدهر 3 الى الاغراض (الاعراض 12
4 والدهر (ودهر 7 له مفل يتل .8 (مفسل تثبل 16 2ه أن
أعوقء 0100 .ىم حذ وقَا (محذوف 1 .اثرها .ع1 .لخ (عنله 19
ب الايتداء سعلتنوزة (عامل) قامععةء عمزة حال ) كمغداه
ماوع 3اتتطه0ط 0110 نا حطذم اعطقط حطلوء 02 وغطوءه؟ كل
.4 أستبعلة (استعبده 2 .4 وجاثئز ( وهو جاتز 1[ .252-18
-0:1:تسة :0 مج101 ٍ 12 11 25 جزم (عُجزم 6 01 نم تيم 8
--101 غ1 :فاليوم 0 أقء طعطتها أطن 0" .عدم عصو[اة عل[ .له د5تدن
013 2222122 111 ضر ور 1 أناء أرع:1مه قناع لأ سطومرع قتتتوللة عدقةا
-16ع6 اصلاح الينطق 3 6 .16 .ى جاءة (خاوة 5 .ماتصء؟
.ى حفاء .2 (حفافا 19 .160 .1 .ره اءع1"15 .05 غلازوة5آ-سدط1 تستجوط
لكونه (كونه 4 .19 .عوط - .كه تبقى با راى (يتقى باثر .15
(استنقذة 10 .١ه ( يقغ 4 .20 عو الم يضمر (تضمر 13
:4 يكسر (تكسر 98 .هك يكون (تكون 18 .لك استتفكل”
#يعتيك سدسم .3 زيهنيك 6 .104 .مقسدك .رن اناما 3 .21 .عوطم
142010 خنالصق] صعصء زه هدعه1] 00متطامتن بشاكنا كك 120 رتبابيك 10
٠ 0 5 5 ب 2« . 1١
5 .قنؤسرةآآ أآننناة 5تاوند؟ 53ه11نسزكة 70:22 061173153 تعب 3 11111213
6ه
لتفاصة مسقاكه 11 كلحسي غدزصتامد طقنكا ذعة ععلمدعاء] ) عدتداصة" )ء
.واذا فزت بدار دك فارحل (21 عدم 1864 نتسلءظ .ع وطخ"
.ة يحسن (تحسى 22.11 .هوط الى .مستقيلين (متعاطسين
التكامة (التكيلة 26 .ى كقولهم (لقولهم 24 .ى كذلك (لذلك 23
"1 للازدواح (للا زد واج 1[ .28 عوط .111 .1 .ره اعع113 .5ن .ىم
.ل لكمزنه خطايا (همزته قاء كخطايطا 6 1ه يسكوقخ (كسكق 1
قانها 1-5 .24 .ودم .ل قالوا (قالا .م .ه انها (انهيا 20
فانها يقال عديات قيظ او عشيات اشتبه ل هذ .8 (ولا
.هم فحعلوه (فجعلوا 24 .4 يقول (تقول 12 .ولا
.هى احدها (احداها 15 .4 مغيرة (مغبرة 256-25
يه اطراف رطوقا 5 .كه التانى التالث (الثالتة ,الثانية 16
.ة لمذكور مبتدا (لمبتدا مذكورة .4 يترك (تنرك 2 .26 .و2
الوصل 18 .4 التعريف (لتعريف 14 .ى والمقدر راو لمقدر 4
(تكون 29 .١خ يحتمل (تحتمل 21 .569 .نك مقصد8 .050 .8 4ه .ىم
رمن الاول 12 م يكون زككون 2002 .123 .فر يكون
هد صسقذفتط صط1 دع10 .8 غء .م سغارًا (سفار 6 دلكى منى الكل
035م1 5تاطتستصمت عل حصنء : قطر الندى تناه 111[ 10-تم امع تصخحدمء
فان كان أخرة انه (168 .امل .اتدعملة .لاهن .طامتانائظ .4هه) انيه
0 | 23 . 53 216 5
يوائق اع زيمن على بنائه على الكسر ومنهم من لا يوافقهم
بل يلتزم الاعراب تمع الصرف عاء لعستولتسضقمه طلقاكا ركتعة لظ .0
ورطآآ][ .طقعتطة .انء 2:0 عدار« ]1 .-]ن) 17 .35 .عدم ,1863 غنملءظ8
اانه 8 غ331 رخناة, .م .يه يحون (نكون 21
(ساتر ل الك واذ) غن. .8( (وان اغن 16-:28 .هدم -, .ىه ان
.362 ,1 بوكلقطك]آ 8351 .02 1
40م
ه الا غمر (الى غيم 2-3 .298 .وم .م ساين
1 غزبان ( غربان 6 :50 22 .م يكخيصن (تتحكخيمن 05
ا ار القدير (القدر 1 للك غزب (غرب 18
4 يلزم رتلزم 192 .١ه اضيف (أاضيفت 11 4١ قتلةنا (قتلننا 9
.4 صيغة الاصلية (الصيغة الاصلية 15 .ك4 لم: يجوز زرلم يز 14
رتئدت 22 .39 .عوط -.الظبى الاغى .ع1 .ىم الظبى الا اغنى 17
(عود 15 .254.34 2ه كتكم (كتجم 95 .35 :و25 - اه يتين
د وانه (فانه 94 .ى اذا (أذ 16 .ى ترم (ثزم .عو .وه1
(اشهرهما 58 عه قَول رقولة 26١ .مه يدخل (توخل: 4 :305 جوم
.5 .11 علط ب«وناط عماو1 .0 16 .4 بقع ا 5 ذلك اسرهما
(فتكمل 19 .اثحه'!]' تاعدم مدعنت أعديه ظَلم أ اضمان تتساعنء طترعة 81
(تكن *3- عد يه كالكسسن (هكاكتسشب 36.1.4 اقوط يج .فى فك إن
(عامل 9 الى بجمع ( بجميع .ناز .لك فسر (فسرت 15 الى يكن
بهة001) .خآء عع0ه0ه 1]9. (.عاء نبل وه 2 22 اك لهم عناملا
زاكلة 1 الى يقع (تقع 5 باعش يكون (تكون 4 .955 ١ 5011
0 (ابن القوطية 6 .38 .هدط - ى زايدة بازق ( وبارق
.(قطرب 7 .262 الافعال وتصاريفها عناعمزه عل اه ,261 .1 .دره اعع 115
معقم كات فعل وأثشعل عتدءم0 ع0 نه و65 .1 .دره اعع15ظ1 .05
(الناقة 9 .39 .هوم .ى تكجها (تكجه 29 .م عليك (عليل 10
ى عنيرة (عنترة .10 .له تشربها (نشربها 4 .2.40 الى النافة
(اعدل 9 «ساتائهة .لق هذ معسمم عمط عنيزة سه عسوسحعام ها
(قتلت قتلت ,فهاتها :94 .لذ لومى (لوم 15 ح ل إغزل
ده بهذا (بهذين 412-353 جمدم ذ-.م قتلت فهاديا
2 ( اتيت :2< دناشى تبسكال ... فاجيعوا :>5
49 بوط .اك اثنين ... يات ولم مسال . .٠ ما حتمية]
.4 ضننت .8 (ضنت 9 .ىم يتعلق (تتعلق 2 .4 يققل (تقثل 1
.5 أء يلخ 11 فتاعتدء؟ قصحدج1]1 سمط[ علط «عاتسدم مارعععه وطمع7 هنال
110 سعامءة .010) 17 .ساسء 8د طاأطد[اتدمعه]8 ص قنطا صمم ععم
17
.3 (واولى للمعروف 8 .43 قوط .م عصير (عصين 19 .4 نه
1 (القليب 24 .4 ويمتنع ( وتمتنع 0 الى بواو لانه للمعروف
تقتصر على الواو او 26 .4 يتركهيا (تتركهما 25 .ى القلب
4 يضمر (تضمر ال كط" يقنصر على قل (على قل
لتتاتاع ]1[ ,'تتاسعلاج 232 .عدم .عاء تتا اتسة لل كأمذالا دز دددنم 18116 14
11 ا ثم اقول لا يعنينى 56ل0مم عمط سمت تاعتصسعغط فاه
.تناسب الجملتين ف المضارعية اسدءه» 4مس 10 عساءوطمط ها
(واحر 24 .الموحد (الموحدة .18 .خ بمادى (بباءً ذى 15
ادن الافسان .8 رمى.احسان 1 .45 بهد انه واخر
ششينا (صععيننا جزم 5 5 اليقرون .2 (المعرور”
فك امه تيوط ارمعا.م 2 (فتقرجم 0 .ه اجزم
(وجمعها 12 .ه بالقاصلة (القالصة 6 .خ فيه وبلدة (قال وبللة
(بعدها + .+4 .وه .ى ولذْلك (وكذلك 20 .4 وجبعه
(نكختلف 12 .4 ودخولها .2 (ووجه دحولها 7 .م بعذله
48 بهد بخ رضى عنه (رضى الله عنه 19 .م يخبلف
وعقسطء8 ,عله2310 .05 .ى وفى رحيلك .2 (وفغى رجليك 8
6 القراء (الفراء 1 .40 نتعطوضسة معناد عل عزوءعه20 عل دز تمتصروع1 نوج
الخبر (الخمر .اذ .4 يسمى (نسمى 15 انان وفك اامطار
سخع110 .8 كه .لح دأ (ما يطرا الخ 8-00 ستول تيل 16
1 باعتبار الصفات العارضة ما يطرأ الخ نع .كه وعودتلاعسء 10نونزاج
9 اهو .لل نفى إينغفى مغنى (نقى ينقفى بمعنى 42
.لاسة ترمد8 +2 01 10 . يجيع (تجمع 4 .كه حارا كم (جاركم 1
.ىم حقق (خفق 18 عملدس لءه بجدل امه ذطه 213 .سسدنو
54 (تقدى 1 .50 بوط .يم الشقوف ( الشفوقف 21
الالة بش يكون (تكون 13.14 ,11 ,هام 6 الى فيه زفيها 9
(الموخر وفيا 18 4.22 نقى (بغى تناف عدص جر هر سيل
227
(تقتضى 93 .ى بالحراب (بالضراب 29 .ه الموخر فيه
2هه الى جلة .8 (خلة 5 .52 بهوط .الى يقتضى
0122 كد مار وجُويق5 (وتويلة م يكن 0529
من 7 .ى ما ياتى (ما تاتى 5 .ى الاستوانة (الاسطوانة 92
5 .5228 - اك يعيل (بعيدك 17 .48 الى الانقلاب (الانقلاب
4 كلك إخلنفت 6 .افرط (افرطه 5 .4 السير (السيل 1
56 عوط أن الخ سهيم :8 (ساحيم 0 لك ففتم فق 17
رمقعل 11151112 ]جر امسرت بزيكل امرر بزيل 0 5
17 .دك واللام (فاللام 13 .ى وبمثلها (ومتلها8 .ه تقيل
(تغور 23 .6 .ودلله'2]0 سعامءة .02 17 .ى يدبل (يذبل 21
9 بعد الى ويريل (ويويل 5 .58 .عه .م يغور
(اذا سثئل اى اذا سثئل احسن 19 .4 وانيا وهو (وانيا هو 11
كتلء طتادة8 تتشطكام8 .05 14 .60 .هو - .ىم أذ سمل احسنى
(كونها 61..1 .هدم .ل انه (انها 18 .307 ,27 ,7111 .وقلد8
.ة زننه (زنة 2 .62 .وه .ىه بالقول (بالفعل 17 .4 كونه
(احواها...نات نر عه أربعة ( اربع 5 :هيفك (حفى 99
.نه ابن -الجالنك (ابن مالك 21 .ه احذيهما .. ياتى
يصيران واوا 8 .ك اذا (اذ 4 .ى والذى (فالذى 5 .635 .عمط
.ففسد]1 .0 لخ يزيل (تزيد 32 هلك قصير وأوا ويا .8 (وياء
(اغرب 18 .4 هيز احملفت .82 (همرة أاخلقت 15 .405 .عه
(ناطقة بالغاء 3 .64 .هه .8ه يكون (تكون 19 .4 أعزب
م" .عهم عصداة ء2 .له .نامعسخة: مقعنط +1 .05 9 .ى ناطقةغ بالغا
(يقول 1 .65 .عوط - الى وهو (هو .15 ١ه فاجر (لتاجر 14
رلحكيت 135 اله فد رزريفا نه م يفتقر (تفتقر 4م تقول
#جتيع ع٠ 1 .66 بهدط - بل انقتسره .8 (أقول 7 الى بماكرد
(لكنه 19 .هم عتقها (عنقها 2 الكتبيع الحبين .له ود زالحية
21
فاه :28الالنفيس ع ابننة. 5ع-ي .267 .5ط .مه لكنها
(تكون لي ا | يكن # يزل رزنكن ذزل 20
بيت الحماسى اليتليس .8 (بيت المتليس 10 .4 يكون
.ى اشقه (اشتقح 292 .97 .عك عدلسدظ ذوى «ولصمعاه1 .05 13
ان رمشيداك 8 .69 عو .كح بعلو .8 ([يعلو 23
.4 لوم زيمم 0.1 .عو -ل.162 .عدم رعد5 علط .له اعمط .ان 13
,11 .طوعة .ه20 ومانوء2 .00 ١109 وقال .8 (وقل 6
لط .97 ,155 .عه طتطدة تتقطادظ .05 17 .ى. لا ان (أن لا 16
-نده .188 (ولا نعلم_الجميع 24-25 .ى ولذلك (وكذلك
؟؟ «#عامهطم .لى غه .8 نئز 19 .لخ فقا (قفا 4 .71 .م2 ال إزه
أسد .39 موتلسذ]؟ أنمذك .0 فى كمت سملمعطتوة ,«مللذ1 تم سه
( رد اليه اللام ويقيت 1516 .هى عظام صسلدويع1
.3 (أاليدا 19 .ى يمنكونك (يمكوك 8 الى رد السلام وبقى
(مصدرا 12 .4 الاخلاى (الاخلاف ؟ ,6 .72 بعوط .له اليد
:3 2هة - دك و (أو 24 الى يدوم (تذوم 20 .م مصدر
(مضى فى 20-21 الى ورواة قد .8 (ورواة بعضهم قل 12
0 نماو أما للمص د رية (ما المصدرية 8 .م مضانى
#جزوم جازم ( مجروم #لحازء 65 [ففيكوق ار فكؤن 101
بالا دغام عت سك .ىم بالاذغام (بالادغام 9 .م عذن (كذن 9
3 بأ أنه تمسفعع معدن ندمو مكسواع قن ادغام قصحده”[ 012ختء قتااعده
اتفابها (اتوابها 25 سطناصعدله صسةؤن1 صطة عموسدعام عساتدمتستمه
.ة بعض (تنعض 15 .١ه الغايدة (الفاقدة 14 .75 6ه522 .م
3 ,17111 .عك اشلدة تتشطعاوظ .0 7 .76 .عوط عم بناره (بتاره 21
ينيال (بنبال 15 .4 اغيال (اغوال 13 .4 المشرقى (المشرقى 12,6
(المنسوب .4 يعطف (تعطف 17 .الا .عاء .وامعصة :0 سمسورطع1 .01 .ى
271
لوعتة .> خطلء 8 «عطعوةء 1"1آ .ماء 14 .203 ,1711 .عه لد لتقطعلسا8 .ما 8
(1863) .155!؟ .0 .طعقلاءوء © .قتاعة5 .كل مدعل عغطعتهء1 مد .علاعه مم
له 11 --8.2 تقود إل :وهل (تقول 3 .78 .هد .160-161
اناه 1 قطة و5متتسرة 20 غعستاععءظ .46 .1 .عاك .11551 .سصسة .لع 1لسنامق
-مسسقطه 11 تدماع تاءت وعطوسة4 أمعء10ؤأه عتناعتصم1 عن 1لاعة قاط 01 وقتامرع؟
2 537111 .© .11 .لآ .0 .ختطءقااءك ععاء8]010 .17 .127155 حطتاء 20ص
129 ضعتةن) .عك لو ةجمخحاه سازعة"1 تعلقاصة 10300 .تاء تصدعه1 عصسط 50 16
أ كالتى معام أطت ,5520 .هص 0لعأدعغمن؟؟ .له صقعا:المطكا .1 295 .عدم
وما تمسك 2 » 0 (واما_الامساك 8+ .29 بهدط كالذى
انسقكآ لدسدطه]ة .اه 11 بلك الا مشبها لهذا الامساك
حصطه؟؟ عزآ 104ء1دعء غ175 ,122-123 ,1 .رمعاط عواوعم1 ,92 أاع تا
.20-21 (1869 .عصنااة6)) عسصةاة .طوعحد مععسدنه لصح الآ لصن عمازة
«نة0) ثطثة1-اه عدماعده المستطرف فى كل غنى مستظرف اه 17
قعصملععة1 .قأعة2 0014353 738185 تسنتخط 1[ ستتسسوعععء 0ه وع15 عمط طم ١
-00 ودة؟ وعسملؤععة1 زفتاصوكه1*10 اه فزعت طمع6 720 تمدع 1121625مطصطمء تلتاععء در
ع[ عع تطء ملضعة1 .هته .سطاعزعمع '؟ علوحاطة4) عند أفدعصز اوضع ممتخدمعءط 1 تصصسر
.1 وئاء11[ ستععغاج .) هةغ11 متنتتتع1ج تامسن ,102 عع 101 مستاعيعظ بج .اطاط
18 5أسزوملمغءع00 قتااتصصده ق5ننطتمنو زأمعععج 0زع10ء صطءدساءغ85 5 (1«هموعوزوع0
ع0 صسساوة «مط تسن رمعطء 11415 قدستعدم ععمه1 560 .معة قفقغومع عء 1اطاتمر
تع 11[ مسقتطملع326 5ع تمده 13:511185م 213122 71123 رأ[تادمصسضلة عحم قباطاععد 1115 1تسصمم
[7 عقسن عوعتتوم لتاقط 2262034 5 أده تتناغع12 0نان رغ1رممع معع" نانع نع م رم سل
وههلء 11:23 تسنخدط1[ سد ومأتاء ستتسزد65م0م فعصط 1ع رعوأعطغممم 1ع ,001153
قسمع00 نع غغةأتلمقسسط سسستر معن وأعقعدعط كتلعز مغطفسن زعتطصععة1011
ددء 1900 .تتنوقمم عتدعقتصئزة 715 2ل حصزة قمئع41قط0 تستتسزذك ل طونوعهم
20131 تطناغطةة 86561105 60186م5011 تتعطق] زوندء 017 مم10 عمط طق ع0ه1 ع امطعمادج
118 15آ فتاطتتططده 02215515 راوع 7158 ععرء طاقط 241رع تص مط مطن1تغ0 3113 2115ع136ن
005 01011[ .51124 111161203 مستخدم1ترةئرطذ! موأغدعع تاععم 1ء؟ ع1515اء5هآ1 1ع
0182163 تسنتتوندع11[ «أعتتام عمعدة عأهم 5أعللمء عقط ص 7010 عووء 22021605
:عه تعددر رعرر ع5 .عغه تقل د رغهر 0 1165 2060 رعدقه 1559طخرعاع ةا[
-0ة3 ,غ116 ع5 ع218 1118أ ع5 تناع تطططة 0110 2151 رتطع ره 1ة155تتده مستانزماء :نام عصقط
-ع0 عع01ه0»ه هذ عتواطت عع .ءنة وعلوعه؟؟ .أعمك عذةء تناع مروع جرع مده ع12و201
8 111111111 [ع:1 223 016026 12 «نفاع1 3ن :ذل حصدز1 فتندصدد أروندع10ة
ماع توه عغة لمعنه 5تعتلمء
١
الا
.46 .1[د210 .طردتده'1 20 عكاذتع8 علج عحندن غهء ,298 ,11 (1279
1م 1103153تانتدم] 5تاعمم ع0 .ل عايس (عابس 16115
«طفتتة .كله ععل غأعطتاءعق عتل ععطنا صععصمععصعء8 خلسم حاطم عيع1
0 للنتسةء سعهةء متتتد عل أعء ,23 (1812 للهكحقلك6): رعاطاءعتلء ©
"٠ .8 موقلة8 .له ققصة0 رده .1 .طذ تلصعدطتط تعغلج ملمم عماعمم تسد
وعابس أ5© تطتامرع؟ لمعع ,عانس اع طاقط «تطعه]8 041زه5 سمل محصله سعسن
.388 .م ,1لا .10 ,لاعقصع ه170 .لع رطع طاععترة 15 .ومع 6 مأ معول .علق
عاء 5اأعمم عتطسةق أمعاعصة عدزة عطا 1ه وسووتدط عطئل لسو ساطة .مل 6
0 صد 1255 ,اع عصقاة علطا .له .واستصصط ,نم١ (1820 «دملصمرط)
-2 لطناخوء01ماطاج د11 60 .10اناناتص] تاعصحيةء عمط تسمتخوعطات[ سمط
رع11طه صنتاعع 120 اأى أع2 عط 1وع1ممتة زوق 6معع0 رسو 11 - .زروت
أقء تتعانة عاتستعتع حم[ .ماع د20 5تماعمج عمتاسعتمعة من
بلتتتاصء205 .عأ «سستقصع سك1 أء وقتاصمل ولتلحطك1ط تدمتستمه عصؤفنظ .1
5 18 حك قتنان زع[تطوستاعع0 اى 55 1م5612 2مالاطج لمستادلعره
تدان صة عد عقط مد ستكتمستصمه د ,تسأتسوع5 تتعصه تسصاحره طمععده ف وعععمر
)له 4فقجداة .> 15 - .41 (1282 .لم8) عه شدور الزذهب
.ة (وبهذًا 9 .8ه .ى فانفق (فانعق 4 .82 هوم - .هن ,111 .ماه
(تكن 153 .81 «القليل .ى (التقليل 68 .هدم - .1 «ولهذ!ا
511 اناه أء .00 آذ قلط مدقت خئغ1 روانت فيد يكن
تطتاتدء 216 تسعسة 1طة ,228 ,11 (1254 وقلقط) تشتماط مذ عفص .صتصرىي
أزوم ع5 ليكةذب ايعادى ويصدن موعدى مه سساطء تاتصعط
طعت عطعة طعذ زوافى إن ووناطعنظ ممه عنة طعذ عتلقط 17 ملكي .11
أ “عغ5011 «عدقوم[ صصتة صعل مه عمط وأن 20953117 035 514 درل
(1820 نتعتدظ) غتطد ]لاحل غتطسال تسمشافما8 ص ممتملسه] فصكتت؟ ها وموم
عدمه زوعك .؟ طبه (وقلة8) .عك طفطونةا-اه كتسذززه”1 كه وعك .7 اده
2 (15553 عدتالزومد]لا) .عاء شرع ديوان الفارض 1 6 ,هق )تار
ح- .وانى أذا اق ,ذا عماره»1 .له .غك عتقطمة صعط أطقة0 )ع
زيش إوعع32 (أما 17 - .346 ,آآ .+هع5 عماتوم1 .له 6 .83 .عوط
20004
510 511125 5تاأتاععة 010228تمره تستاطوسةق تعتل عده110ج20001 زا عمسن 5ك مز
اء 0ءه 18514 .عنهء اتسخكل 262 ,وآ «عطءدك1"1 .ل0ء .عاك أكقلتوظط سمناء
ح .1 .صحسك ,232 (1560 .عسصنخغأة6) رفسدعده0) دعل عاط تتاعوء 6 عع[ء21010
(أذكرت 87.5 .ط -- .181 .ع اتسفكآ مك سحهها عط قد 4 .86 بقدط
سونط .له .اطمسمته]! .480 ب1 عه تحفلونهة ؟ه رلى ذكرت .8 اذكرت
قكطة طكل-له 0100 5تاذتء؟ قتستسسيةء أنه 1625 .عاء اتسفكل ,223 إعنامه)
أىء أناتن ,309 .غك تعلقاسة 10800 .؟ وزالددممسرمء تطكلوب ا 0
.124 .تتاتدية 61 .لاصخ وعو5 عل[ .م 20 - 2 ما غفلت ومو
-تعه .ه .3 .عتاتتة عدزه عبل شيوس .إلى ذعيل .82 (معبل 2 .88 .12059
حتاناه 5عططاوضةق اده عءم20ع2238 قتذاتاء قتتتدء 5تاأه5 (عوء1]2 ) 21[ ددر
41.(5 ,1563 .قصط .طحسة .اكتتده؟ ععل درمتوتاعظ عتل عودات اطءسكل) داعم
.8 قتاصسة0 ١.؟) رأقسة21-1 أعذرعء تتعصدمه عمط عدو صسسامام تل عصتط
8نترعع 10 قناعاعه أتناة 2000 عدن (.سسخ بك[ ععقسلءظ عكاء 0510ل 1ه
عمط علط[ .289 (1866) تالعظ «عطعقتء1"] .؟ قسطتسن 06 .عه يوق ا
قبل أذنهم ارادوا .ع .ققسد11 15طه'1 أزد عبل شمس ع «تسرمم
هذة:الشمس! الظالعة :وقيل ابل«شيس امم والاول ا
لاع اط[ حاع 1 تساقاطء7 قتاصتحط مسحترعغاج وذقتوء ع0 مع حنان والتاويلين
عصتصمم 106011 اه 0000 تقلط ومع10؟ 202 تتكماعم1مرسسطة تسعحده واعتدر
ص1 «عمرصعة وتفلولضصط1 متم تتسفخئلة تطتلمستلخصسعسن وغوءستمططة
-تاء11 .7 تأوطقسنادتع عووء تعدصمم 10011 00215 حتن ورخقطءع01 ططلف1اصصص
نظ لالع8 ععاء11010 .مناء أه ,262 .عاك .طوعة ععل علتدمغعطظ ع1ط دعم
21011 ,2121101551128 012205113 شجس 013ات 8 تمد أترعلة .1 .1 اطععك]
ع12ط212 3ل تسمتحنده سعمم .متر8 مسمقخطورعء )كه ملنومواو8 حء داوع معغاصز
-20 10103 .“اتااء 260062 دينت الشئمس 2 211118 بيت شدهس
11155 511 12 لاعأتدم ونع تمعمطاط 0اجرج (.عتاتج عسزة) دج ننادنق برعصر
.1م51 اسمستمعوء ) .نزة فعقطء تسمعطاتة قعده 1 مرصعقص1 «سمخصماوء]
إلى شككية (نكية 9 - .وه 113 ,.1832 .102 .لطتاصمطط .معمطم
عناة) غسسطت205 موه عصصط .طذ عاك تمؤادم8 )ه عرقب .ة قتاطدة()
18 هك ,140 «تمتسم .0ه .“مط ترعد5 عط ,تذئفهدلاد حطتوط
ذم
22
5 1 كاتعصعظ .حاطة ع10؟ عصنلن تاضععمز عمط عل وق 'خحله ردّ45 ,1 .جممرم
1مك له مسحولة' عتم ذمط و65 .اذ مسحولق' عمتصمم كتاعمم ع0 غه
دسحولة" غتلسقصىء حطتدطن 6 حطداء حصسؤختط .1 عدعة)10 زوتتومع دمص
(ء| .عاك زط عطل” اتأطة) كماع ملصة عنتمم مذ نومع وستسط اطاج”1-1ج
وقد وعدتك موعد! لو وفغت به #6 كموعود عر شوب أخاة بيثرب
تستناداء تأقتسعغط قسلصط .10 .9 .عا أطاهد0) صذ 5تعع10؟ قموعء؟ ون 1تدرزة
(132 .غك تعلقاسة 103050) مسقعنط .ط هونا" غعطقط سمغدأمصسصز عرزو
حاء4م ودى رود 18 .غلرت وكان الغدر منك مكية أنه صسحه
تتصلدظ له كه 335 ,111 .تله .مقعه31) 6 كه عبيل: (عبتل 51
أع 2ط حسم له تسلج سعمان عبيل تكامنة 5 (اتتطغول غ01 (.10از
2237 .6 .21 .0.12 طءماك2 مذ سحاظ .) عيبل كدنامم عه رمقصة0
طذند تنا" ع1 .28 ,5 .مع «حدذ معتةنتاعط أقء تستعمةأمعفدوء (5838
11 6 222.89:518 تك .1,954 .عه أفتهدة ,616.8 1ه 62
-تا5 غ011 دقعم عمط ع0 عقن عععء1 تناز زقط 1ه ]ا مسوم 91 .11 عه
ع1 لغيرة قم 12 بصنا أطد ,358 .ستسحع .طتمة ررعدة ع مز دز
,90 قوط --.28 .فممظ .له لموموظدلة نط ,لعو ننه سسلمع
-010[ 066251026 1105© 165 13]) 016110 .ع .1 .ىر لمورد5 (بموردة 6
0123 3 11ا002031:31© ع7 و حناه (مضرب) أستاترع للج 0140 ممنزاعرع جر
3 أع .001) © تطناعن1[ 11 .(مورد) 010531 لمعستعتده مسساطمع رمام
ح .168 ,1 (1229 .*تهن)) .عاك صقنغ1 78044ره5 غهقلسد1 طتدسطاط طم
فلعتتتام 5ع0 5عصصحم؟ وع1 عتدة 8551 عنتتوطمععةء12 .8 هاء 1 .91 .عوط
6 .ه© .117 عط .تلطه .مه 15 - .102 (15867 قوط ) .ندج
؟0تتعكمة 013 15لعتد مأاسعصحده0) 11 16متقدرط .1 اشوى وأقفر 10
6 12 6ه .التمعساطة صذ سسذفتط .1 19 - .214 (1822 ووتلط) .عاه
عتاط رأع5قء 168 51 0100 واعء1 ومينا. | مبينا 27 اللاكن
101 3م015 .هء بط 11 .92 .عوط 0 0
لتعطتع010© .؟ كملظ طلخ عط 12 .ةد مم1م(ء؟ عواعووقة دعه
بصن طوعتقم صعل تغط تععلصصدةتتطاء اءععطعدسمة عع بطعوء 0 .2 ععمسالعءظ
اآطة ع 17 - .211 (1801) .لدكلةق .صعز؟!! .0 ..نوطوعمدمازة
60
0 .98 .عو - .هناونع وعلطة دنه 105تتنارة «عاصد رألاا .سالط عط
ده ,859 .عا .مقسم «اه 30 - .ى أبن الحواليقى (الحواليقى
203 شواهل ا عقيل صسهناء ٠. لض أو قناتاعدد يغشى مم
لتطةئ تلا 060مط متاعع1! ععقط دتعة! 3 .94 .عوط - .192 (1280
نه صلق عذقة]101 1ل “تدختسطت صتكته بلط ص٠طط ملمطم (142 لدومدلت31)
-0؟؟ .0ه .هال دعطعط 5ط صسخذقتط .1 .ماه 16 .]تمعوعهة لتطذئساط
كت .الاقى اع قط ا مهندم 199 ,1 .عاك 1كقلتدظ رده" 0اعلدة)
طخ[ 12 الشربينى 56611115 20201211026 طذ 18 .95 .عهوآ
3 وفاعل بوه راأعى :6101 متن ,24 (1283 801.2) شواهل القطر
ل 0م اأعاة راعى 1 كَكَال اه .لى ططناء أنه ممسملرعءعء1
.8 و"( مئاع .سالط عطك1 .عاطم .ان - يمست | دك كك الع شت 1ن
اه .نه 10 .96 .عوط إلى يثنى .1 .0 .8 (يثنينى 19
سوتاء ذا زنى حموها (حمها 8 .979 .عوط - .663 .11 .رورط
ان ,25 .036 528 ,111 .نه .طاوعءءتان) توعدة مآ جره «تكم0هج]1 فاذترمر
71 31تامحصباء() نقء تسح طتترعة عسلاعء1 [مممسطع4 ممم 522 .2284
طاء 17 118 1١, .قؤمد]لا ) ستمصتصةنا دءة صتحدةنا وطس ب بط تستصونا]
سستلصععء1 عصنط زفملصساه (17 .ءنء طاقاسالة انتايآ .صصح .ص 1مرمرمم
حيوها 115 5604 01111110111015 للاتاعتاء 12 عل ا أع 655
31101 101121112011313 تتناكتدء؟ 0متن أءطتطهدم «تتفخدعء1 حبها 10
لنسة ال كثقة لل 710 ,عه حم 2055 0161 حمو 0م دعوت مصيء 0 أن
-منتطن) عذل 1ع 1معادن آلآ ٠. (المسعى 0 - ص .هق .عات 5أمقؤافساظ ,9
.5 .0آل وعاعاء]8 .؟ صقا ,(1561 .2مط) .عغء دكعاكاء]1! 56306 .0 دععااضص
ل هلد ند ززإنصقط 5كائلة]21 صطآ1 ,152 ,51 .ع اتسفكا .م (يكحل 19
ح .318 6ه 205 و(1864) 2 مدص .تلع «عطءقزء11 ,15 عاعله؟ .0»©
ة مفعولة .8 (معمولكة 98.:14 .هه - لل مووهة .2 .0 (ظرف 20
يهو اح تعجر أق تككات ونام 1ن 380 .عاك اتسقكا .له 21
ع1 .عالق ص 5مغهغتاصدز لتطتصسصمه قنقنهمر 7٠. رعق تكن (يكنى 5
ركآ .عاك .فلتو رة .عاك .مقسدلط] ص تمتاطه1 .ذه 6 -.32 ,الا .زط
55-1
معاون يله .لمعتسا بنك 5 .100 .ودط .الخيو ميه1 (الخبر 15
-1103ة1 11 كتء .1010 ونء10 اء .و5183 .علوتن ا .ادج عدارء1 ,221
6 بصنا 97 .عاك .فقصسة]] ,نتتكهةمتاعصسم عمسلمم معتلهمهم ع تستودماعصر زوه
يكنون 1اأ616 016 5الاء6< يكنون عن الكل: بالمراة 10م 1151
12 .511 .عاك .مفسو]ة .له 7 .102 .عوط .عن المرأة بالكلة
2 واذا (. 42 .101 544 .نجه .كه؟ .0م ) صثرا-0ه علمه8 وطانع؟ مر
تقدم الفعل لم يجز الغاوة ومُوهم ذلك محيول إما على جعل
المفعول الاول ضميرٌ الشأن محذوفا والحملة المذكورة مفعول
قا كقوله ارجو وامل الم تقديره وما اخالة اى وما
أخال الامراو الشانى لدينا منك تنويل وإما على د 2 0
الفعل بلام الابتداء مقدرةً كيبا تعلق بها مظهرةً كقول
1 تطمتأسعامعة5 صزلط-0ج علد8 عسد] .الشاعر كذاك اديت الخ
مفعولها ( مفعوله 8 -.111 (1228 .سنة0) اثوة' دنا أده متطسدعمعع
104 ع1 2-7 .9) .عاك تكعلقاهف 12500 .ل 92-:103-.59ط ح .م
مله 8 - .108 .تعاع1لط .0ع .ططمصدتملة صذ تلتطة؟ -له .ملك 6
الا فا 27115550 نط 18 47 .11 عط1 .طاطم
.3 معو - .| .عدوم طؤؤأل1 .1 كتحولسد1[ دز صبا خل ال
-0101آ معتطة ال ع0 مؤكتل عط ععدمطمععء 1 زه صلط عط1 .عاطم .عل 8
ملآ .عاء .وعنطن) رعد8 126 ,6 .1مم 164 (1869 5تعدط) .عاك تصقر
زفلك- ©1) تتقطسة 6 غته صلم صل هصعسي بفتدن صخرت غي ليل :433
22 يعاء .[زنتصقط سالط -ل0ه علد8 .ساء ستعمدن ,ليس بمعدول 1
تتقطعة5 .ل طفتسة تتطلمق 11]3:5ل8جمه© .مله 3 .1006 .بعد 7 .23
دعع ءدااءطاءة 211 زلته تاعلط عطقط طاعارر ذلت 44 .156 (22.18562مط)
أعددعع 3[ 05 رتعأالقط عتلصء وخطامه ع1 ععتط سعغطة يع عأاءممط وأعدى
ل.1”[ “.2 ع01 م51 156 32511197 وذدعناء حصعده*]1 .1 ع01 5قد0 ,لامة معلمءبىو
بعد - .!4 .عاء دعاعءط 1038 تسمؤؤتظ دط1 .له 11 .102 .عو
أنات 242 ,1 .امعط عداوءم”1 6 - .22 .عاء لوووط عدمطامعءنء 1 .عاء 1
عصسةق 0200آ) سس نسسط»[ أتق .مطافل أو تسلمضععة1 مطافل 10
ونلنا سقاطا من حديث كانه جنى النحل (149 .31
2
أن لك مرضعا 01 نز 22006 النسطزة 17 - ممزوجا بماء الوفاتع
.259 .11 .عاء .تتقطعاماظ مرضعا أصوعة1 أتان أطناة فى ال حنة
.لى معات (معاوية 6 .110 بهوط .1.4 ,158 .هدم 20 .اك 1 .109
-عة 65356 قتاصت]1 24 .131 .عاك بطء5 .تصصسطد 1131461 .عه .28 معان
-20820 71 71016 مط 161 تسقسماء 00 عم عقط ع0 عآ11لة81 صط1ل مسماوسنه
ع0 206355 عقط ز(. 51 .101) رسالا -لن عتلفقظ مس مطل نتعرعاععم عخدة)
+عتعم طصعمد «اعغصععتلئتل سعلتسن آثوةف' ص٠ط1 عد كنا غىء تمساعه؟ وذكتةقء
-[5 .له .تتومعع .عط :5 علدت .لك 6 .112 .ع2 - .أتتء وواعدما
23 ل لكين 10 أوء الذذى (1.1556د8 .لعدط) هلمع
عاء علأامأاعغطط بععتطء]ظط .ماك 2 .114 .عوط - .21 ,11 .عاء أمصطة] .ماء 17
.ع011» 0» ه؟ سحعوكلة سحعو! عمنوتره الاضدأد صسصمط 12 .77 روم
... ومن ذلك .+ ,78 6 225:17 .د 1106 .عمدووءط ع0 عه
(المتلوني :2 9) أن ريشنى المتضاوان راسم 3 1 كا
واحد فيقال للصبح صريم ولليل صريم قال الله فاصبجحت
كالصريم أاى سوداء كالليل لان الليل ينصرم عن النهار
والنهار ينصرم عن الليل (345 ,11 .8214 .ه) وللظلمة سدفة
وللضوء سدذة واصل السدفة السترة فكان الظلام اذا اقيبل
سقر الضوء والضوء اذا اقبل ستر الظلام وللستغيث صارخ
وللمغيث صارخ لان المستنغيث 5 ف استغاتته والمغيث
حممه 5تأومط .121 سبك كفأمدع .طامع تنغ انسرزة صر باجابتنه الخ
ز(يبي 8 -.389 .طاطم ."11 ,11 .لسك .2 .طءومه]1 .سدرا8]ا و2 .؟ وغتدعر
-11 قن 91 .680-5117299 !تنسكا ع لها دفتم 2 يليم الاك
عندناه دعن لل .عاء 1 معة2 .268 .رعاء1لل .له .اطاقصةا
116 لك .(فت نكر بهه) .ى فذكر (وتلكر 11 - .15 .اك نهو125
598 ,7131م عرو15 عن 13 ابح لواخايلية .2 © (إقاتة ]|
برآ 1235 سةةخ8 .1 .له 2 .118 .عوط .هم فسقط (فاسقط 10
لاالطك .دك 11 .119 عوط - .1983 .صصخ عطء5 كا .110 5 - ,4م .عا
خلء 11 -.60-20 .عه اتصفكا .عاء 1 .120 .قوط ح .برعا .زرط مطل
7
مز .ى أتنه (أينكه 17 .387 .عك انسخع1 ,90 .عأ لذوةط عنام تاروع 12
ولتتطصا عصمتاداء2:م ص1 أن وعمسن كتأتلء بعماأوعس1 اء مناعر[ ه 5ز[تامطعم
8 .121.عة8 .عن ولله 685 ,ع1 قاأم«عععء سؤختط .1 .سحام
عه - .116 .ماه انصسقكا .له 17 .122 .هوم إلى مل (مدى
“ا 18 .147 (1277) .عك غلايل العقيان مقوفط]1 هذ1 .ىك 12 .124
"تقسطماء كع اهقطن ألمق اطق .لك » .1253 عوط - .19 ,1[ .عاه أكتروة
لنسةكة 21 .وعيسّة موي16 (وعيشّة 18 - .6ة (1859 .مول ه) .عه
.2 ح .15 ب .عاك داه ززتتوعة 21-0 .له 2.196.933 .114-115 .ماه
-515م ع5 معء صصتك ,11 تحمل معص ميل 12 0 م1 5 3
عاءعوقع 13 .ك2 أقطاءة سذختط صط1 عأفقط طاء تلاءص ]1,ى عدن تومتعة ل عع
طء :020 عع عع611 56 هذل حصدا و مع داع تتجاوقعع والماكل أنه أ والاميل
(اجد 8 .128 .هو 2 - ©4.مععاء00 3 دقتتج أكدطاءفصعع11 رماع سباءاءمءط
لصم 811طناء2 05تتامة «تعغخصة 114 .1ط ع1 .علاطة ععقن .خم أجدوا
38 أتتااعةم 1016355 تتعصم1قوءء0 تتغع مع بات 1ه 6 :قمع
أ ل الخليط اجدل البينى فانفرقا وعم .110) فدوععء؟ مسعلممء
(خغدلت 4 .228.129 + .واخلقتك ابنة البكرى ما وعدت 02ج
هعم ععده٠ة"| .عاك (.سستلطل اء .لتلهن)) 0تطاهرط ع0 .ودالده]8ة جعدة علا .عل
منك عووء تسملدععع1 فيك ورم 15 .صنا نطت ,60 «شغط0هة مسحؤنط .1 |١٠٠١ .1لده 131
65 .ل 13 .م ع (موضعا 6 .طعقاء11 ا1تاحده دمص 0ه عمط عاععم
عكاء 1210510 .؟ جبرتيل قصه] ع0 وأمامها أ معصطة اطان 51 .ع .111
عقمة لخم .11 توتو 13 .130 عوط عدءق .سمة 15 .0 .0 .تاك
عع عللتطءفمععاء 10 صصعل درم؟ عتوطدعكاه ععتط 04 ,لنعءدمفدصصهت عطعة جاعز
1220 016 وصصقعا معصمعمه طعءذ5اع1*1 غطاعتص طعه صقصصط عه رغغأة-علل1تطءع8م
.ه وصفكة طعتلامعوق ,موووتعط جلك ودمعادوتمعم غغلامه 15 .)دز
,ىر 0 131.4 عوط - “.نو 1اتدء13 .59 .0 بت «مطاعوم
.571 ,160 ,48 .عاك اتسقك1 .كه .كه فيخحصر (فجخصر 4 :159 256
بعك 29 .عره رقع .مك علط عط .ساطة .لك .ى وتحمل (و2مل 16
145 .عه .أعط8 عالط مسععطاء]ةا .عله 3 .133 .عوط - .208 ,1[ .عاهء قطتةط1
ع اكاء هذ 351-3825 بعاء .عكلقاصة 82300 عتتعصعع عمط عل .ماء 10 .154
267
-هدمء 003تاقتائتاط ستتتص ؤبعاك 36 ,1 .و8813 .0ه .2 1001 قامة الفية
4 .عة1 - .مغتطان0 ع210؟ أصتت كد م تاكن عواع0م تاوتاصة معدم اوسيوجر
ابى شيرمة 16 1 .135 هد - .302-308 .مك انصفكا .مه 15
.256 بعاء اتسقكا .ماء 5 .05غ02تتد1 .13010 ومءه1 اه 87 ,11 أمصطاة1 .مل
حتانصحصة لتطتصطدهلك 4 .136 .عد - .515 ,7 .419 ,1 .عه .م ةدا .ا 21
.عاء .17لا عطط1' .لطم مدجرة ناوعا مددعه؟ معتطة للعصه عنط فتاستارة قتكةا
لس رام سس
تالرء كام قلط حك ع7210 دما .ضوى أنه سملدء اتتعة أطن ع1
بآ .عاء .ل 1001 عطل' عصدط أءطاقط وعستلج «عغص1 قتتممستطهمم عل عحدينو
.لكت 10 .132 .1 ع .قلغم نوه مسملمعع»1 (.ى يذغم 0 - .عاك ,و5
-2.0 مدع نا وقتاععق .© .ذ أيا بصير 17 - .491 بكلوعةء .وعم .اروءع”1
-111111 ابو البيضاء كن ابو النياض دء 112 رابو هيا 75 1100113
عرء000) .12 عصول علا .له .عه كتسة نهم 1:مكتقتدط اطتلقة'1 .7 ,تتاخدمردهء
قال ابو بحيك عيل الله :6ءطقط ععقط 78 2 .88 .رزوءط عل .1آي
ابن مسلم بن قنيبة ومن المقلوب أن يوصف الشىء يضلك
صفتك للتنطير والتفاءل كقولهم للديغ سليم تطيرا من السقم
وقفاءلا بالسلامة (94 انسةك]آ .) وللعطشان ناهل اى سينهل
يعنون يروى وللفلاة مفازة اى مككاة وهى مهلكة الح.
تنه[ ملمصد .008 .894 .عك انسقع]1 .“اه .ى جول (حول 1 .138 .عدط
غود وده 6ه أرات لقد كان فى ثواء حول :ددن عمط عل غثة ومخدل
-10)عة1 تسمسن .خم يطبق 11 (يطيق 2 .مين التقديم والتاخير
15 واجم تنه (آىر .11 لومعم .يطبق كك ا ك1
أإتاقطع لت دصععلصمة رح تاعء"ازة نات برع دوع تطعع ددح بعتطقاصت ذدماط تتاعام
أعسدء اع معط فقعلول أعط تتمطامفحلخفى لينان 4 ,كررعل0ع نات ع تلفلسن
ليان 9 للا “منصرف 5 طاء تاعاس لقتاج ينانق
(1549 .ذهدط]لا) أقطعحة”1 .عتعدعط عه ٠. .م قناسسة0) ص1 ذأيء ننه حصلك د سعتن
قصطدآ اه قتتناعاعء موصتصصع1 قاستصدمط ق0اتتاط مقعرعاءء عرعام1 8 الي .م
ء (.قة 85 .أضق 123800) غقطفسد عأتلضومعل طشستقطنا 1 ذتد0) صسحدن
(25 .عدم ,1280 ءلق8 .لآ ) نوت ص اتستسعصر لتعخ"1 -1ج سآ دمتتك
ا
تتتااوعع1 اانا ,182 .7 “سق عداوء] .ما 9 مها قيس لبنى هام الخ
عصدط ماء 5قاط] عل زوبابيها يكنى 0 1115ك1 وبها 12 - تَقَضَم
.4 جمت (حمت 20 - إلى يعلم (نعلم 14 .28 ,2.1 1001
.12010 .ناء 13 ح- .وو 200 .عاهة .و8 .810104 .مله 6 .139 .عوط
له 18 .141 .هوط حا نه ووم .8 (أن 9 .140 .هدم .9217
وأزمان ابدت أ تسسلمعععء1 قاطت 465 ,16 را .عغاء .أعغطط عتلط معسطاء]ة
ا رم "اكد تسل اجشكنا » ,مسروجا لل
.كلدك .ما 9 الى وأنها 1 زرواما وطاءر منقول (منقولا 3
3أتكآا صا عط 1ن رم0أمءع22ه عصطةا وستالن رقمدذرء؟ 11055 .144 .ز0ر[ عطكل'
311 مد 0ه5 2505 ,11 رتفد 0 وأتتتداءعءعه عنمن تصقع خحلد
قلات 06 ركلة ع155دممتدمء 5م وُوصقطكا- 1ج تتءضخدع1 داكلوت كن
وأتاقطء 0177 .)1تاتانتحصط عأناممد صصناء 15[ [تاسنامد د «مكسسلج عحنن عأ"مدر
لةاعاظة .]1115 طلتطة ١, - 4)] عمواة عنآ .له .“سخ :.0 سمشؤحا»ط ع[ .“مل
رءةقتلاه داثقةف" تمعكمممم عهئام «تطقتل عسنعهانا .134 «عطءوك 1*1 .0ه
حتاه8 قتاطتت وتماتتغ مذ متعم مطعلد5 و سسحتارعصق عمرمدم .واستضصط لعة
وو اعسييب)) ثَّ (.7 .8 .283ة81) تملوظ -1ه 011 جنعمرعت أء رستها
ديار بفى سليم وهناك غير صر بن عمرو اخى الكنساء
تققد ةلل اء .عه ومء 0 .جعنل ,كطكلقسدت .429 .عاء .عع .لمعادن؟؟ .مك
تستاتسظ تمن لتقطلسطط 60«مغتصعة صذ نصدءه11همه سسعتخصممم عصسط (., .ه)
-16 05:طاتام 005ك صاصم ج11 ناونع بلسسقصسءء 5 .مستملاك تأاصعع أصوعه
حصث 050ة0آ مهجره ركلئلة8]1 .ط طاقسصسمظطضة أتخدمساقن 5ملهاسصصد معفزو
انعاءم وذقتجتل سطكلدت سصنضتجة مدر 308 .عدم لمن ,62 ,105 .عك كلها
فان تسالينى هل صبرت فاننى 6“ صبور على ريب الز مان
قتاناءع 12068 عفتسن 71 ه116ىمممتاة أطزة مستصارمء متعم عحدن :أريب
3 21101ناع01 05113 صم ع2 ه1اقوع06 تاتانتوتان ]زه حل ترعتاقط
حت ا باغو .مه .1017 عط .ك[اطكة .له 14 - بهتره:ة0155 816 نزهمووهء
ا 0ت عقل 4ه 0 م كك 0[ اى ع للك 2 .143 .عوط
6ن نانازةقنلق دلوةة01 مز 56 105,, 18 لخ قيل .”1 (قيل 5 .144 .1
دده رع10 عتل ساع ]ميقا سمضعةء 1لوضة2 دوودمع دعل 2ه 5لء ستسفطلت31
61
.1" “كا نالؤة القطءقمة5ةه مععفسدط1 عمصسمع عصة ععع دصق صك ١ ودع
دقع تمععصة عتاعسسة تاعع طعوضمرة دمعدارى .181 .سرعم (ركتلقية ) 5 .145 .عوط
.258 ,11 .عاء .تقطعلهد8 .نك 14 .147 .عوط - ».التتنية وعؤى «عممه
قلف طة .صتصدمء صذ تسقصدةنا نع لا( .عاك 1ثوخ”' .1 أسداعءتل ذغ1 .20
-611 1131255 بضط1؟ 1115© 112120 ,1ت أتاوعة (.7 00 1) مالط-لد .لو عموضعنان
“الا نعلم أنه مله لا نعلمد,, زلا تنعلم 16 .148 .عوط - .ازا
.92 و1 .107ل .اكوء171 ,18 نعاء. لتسقكل .عله :1 1 20 90 الك بارس
عاء سعط ع1 .لطى نه 6 - إلى شيانا (حوانا 2 .149 .عدم
تتتاناع1ء 286 ع0 لللتاعرى قطعوقء 6620م قم اعى مذ لا زيما ق٠طعةء؟ :4ثا
1
-.101 .عا .عانتعصء 1 .وحاطقة كه “ضيوت ترقصمء قتطضعغط مستمعة 5تدره 1س سر
شاية 0656٠ 16ل شامة م زحد 11 .متسملة .قة ,11 عك شطكط1 يك 13
.قططاه 11 16آ .لسمعامن 7لا .عآء مساءممن .5 .5 مقنصة0) .طؤعم][ لمعتسم
دهان ,تتاقطه دزتاء طتارر يكة دسوناء منكة 00محطد 1النسزه :6 .هذا ,6 .عغاء
0 يعو - .ل] .لصعزون!؟ .لء .عه جعلكاء]8 .56 .0 .طاءوء © دألآا[-ل»ء
ولاءة188 جعداعام لع تنطل طاعة عطقط 2 .رت ٠ذا .8 1.6[ .ومرك5 .ى رلعع 2
حا مأدفمعيع 6 هلد صعطء تتراءوعع لصكت نوداء1[ عتقد «عطج عأأقط
عدن 020 ته صءسقصصء طوأقطاعه8 016 طعتج صصوم دصصعط .1 .7 أعللفت
أ 50 و0طتة 5اطععلباءوء) تعطعتاناكء هله تعطء 1اصصهدمه [آطمدمة طعزم
1 رناء220 «تتتاج تاعسل تدع جه بعصدعععطءن] «عغطعقة2 50 صك حاعمل
عزء ناج 2 صل .225608512 ونتتاستلنءقج]8 صططتاج مستتستصتحيع"1 دده ونرعتط
ككة 1 اتحدوة طن حعنعء 1نم عستعصاط غيم 202 ضمير وول فاعل واه
علوسة1 بع صعععع عتمم استعباعة دعتاعتمغط تج أتده آلآ ععصوع قهل كناد
.تتصطة 6 لاعع1*10 .7 معدت عمط #اطاعاءه علط 21 .معدومؤةهتء؟ نات قتادوتاء1
-20 اه 5عدمتاءعءمء من (2 .مط .4نا11 ) داك قنام0 .2605-04 .اعم
.]1 112اتاتطمد ع عهحنن تطتمكوط1ة3 اانا طعاصيدم صصوء دز وأطع رمتل
دز اء ,55771 (آ .751 .00 مطتادره صة أقاقع ,“تتا أسعص امم أي قتصخده0]
عصدة كمالع مع ]1 كفا الاستدراك على ابنية سيبوبة» نال طاترعة
.تعدزل الم .238 11046) “لمأت ناخد 6)منال ده عأهلتدماعتنة كنتتاه ,نعطلا
38 ,197 .عاك .وقمد]ة .لاه 7 .4 صادف .11 (صادفت 1 .151 .8ه
الاك
عوسن 9 - .329 بعاء .كلتصوعطان) .(آ صعغمن؟؟ ,5ه1ه0هه1ط أطذ ومء10 ا
13 1]126811 م عتاط 002000 ,اهم عتط 1 ,100 .دم ع0 «ماعناة
.قمت85 .48 لدووسلاة هك .ىم رباء .1 (زباء 19 .10111180
ص1 ذازب ع1 تاعقط أعأدعلء١1 ,0 ةرات و2011 ,وممم7 ماعتااصعوك 00
دعأ لقطاء؟ طعتلمطاعةق .[عنء"تو[عةمعن 200 -مه”و (عصدرط .5) 0 أرب
0 5171171719 1011 عع سد دعملنء8 ع1 ع0 2مس 2 طعطء مانب 0[ صز 5
5٠ و56139 816 عرو رم وضاح (وضاع 9 .152 .عو - »““.ررم 27و
2101م ققدم .1 .1 و1لهطصجدال .0ع وعلقصصفق تستمقطةسلسطم .اء :وَضاح
وللعقدعغة0 !11 .0ه ورطعتاطعع]مة !1 .طاردسومعع 5أنعول اع ره" 6ه زه" .نر
4 دمع1110 .(93 10م أوء ستخدعتك 63 1طن) 11 .1 252 .م ,1] .701
حمل دع دا ترعم وضاح 9 .1 320 .م ,111 .1 واععطاط .0ه ركلمطن 183851
شواهد ابى 15 144 لتسسفكل تك 10 :1 “.وضاع مام أوء
#تآطة 9 - .143 .عاك انسخقع]1 .كه 4 .153 .عوط .46 .ناه عقيل
1 يماع .1019 عط .اطق .ل 18 - .غنذ| .عات .1019 ع1"
2 0026 727138 2عاع223 .16 .2 ,231 .عه .طؤلك عل .215آ[ معنا .طدعنء دا
أتكآ 11قة لل صا فتاكت «اماأصملسة] معتتلج رمعصملاعع1 «مكستحعكقة كترطنا مط
ستطط لتأسجبممط 1131 سد دسمم ععم 213 ,1835 أمعتوظ , لد0ج-21 لأصسئ وس
ص٠1 ع1 عسوتدءلط .156 .عدم .سلقلة8 .عا صقصكة 1ه غفسستطسحسر
.1 مسندعتاد [مجعصعط تطتدر معتو ه معدن وركتكد[اءمجج العمكة ,1240
أعطقط عكاظط 0 و(110 .034 .قتصدل' .0ع) 1مععع2 تنه متصصصمء اتتمسم
وذقفت لهم كسن:, 11081 15 سستطء ناة سعط حصان عسواة يعات
آنا ,332 .كلو ١ .مم نننوء1 .عله 1 .154 .ع2 ““الظنى مذى
]1801 .له رتطتاهسدغن8]1 .عله والوادى أ بينكم 5 2ا"1اع 2 بوأحروء
15 5 - .1 .2 رطا1ا10 كتوم جره مع اماك .عاء لتسفكا 6ه ,12-19 .1 1 .2
بلك .قدم لك يمتهنه رضرورة 6 :.0) .لآ .8 عل صدّ «بأسع27ج قممممه
المقدمة صسحدان! صذ تستناسدله3 .صدصمء مآ .40 .عاك «طءظ وعاء2310 نه
-ققة0) .اطزظ .0مع) قتاقتك؟ «تخصمل0مد1 هغز (80 .11 “المطكل .ئ13]) الجر ولية
ولبيس اليال 500066 بمال 34 ِ اخ انغفقن: ألا رت ب 5211| ل و6 113
21
الذى 10 #تنال به العلاء وتصطفيه #6 لاغرب أقربيك وللولى **#
عنط0ه5 مذ4 .155 .ه20 - .82 تغلى 4١. بقذى .0 .1 (تعدى 1
س0 ممتسط صسؤكنك؟ .1 .التمعدكة وعطئا م1 7 .وبلل8 عه 111 عه
أ 601 ع تل رععاء 010ل لنامرة لع5 بلتته ا عله .ا ونعدنا ' أهمتتصمه بسعخدمغع مج
.“1ت 7 .204.156 - .ممع طمص سك و(1568 .عصتاؤأة) .عه .ل] 5ع
بع .194 ,11 .عه زأفتهدة .396 د برعد8 16 .3099 ,رآ .روط باتروم1
1 فاه ” .152 بعة2 - .66 .عا كأع[هقط0) .عاطق .تك 16
.62 ,11 .عاك 1713861 .0ه أمتطة -1د طقات1 .لك 13 .ىق فان شاء
(الأاخضمر 5 .1538 هه - اك والمصطكم (واليمصطخل 16
ك8 «عطءمك1”1 .36 عه انسقع] .له 2 .1539 عوط إلى ألعخة
بوعة85 ع1[ .مك 5 .280 .ع طءوءع 0 عكلء85010 .143 (1563) 1 ست
نعم 100 .عاك لدومكسطاة اه 1ط1 6.5مم 182 ,11 .عءة .له ١ ته .ستصسسدم
أو قواطنا معدم ملاعع1 دم تاعحط نع خدهتادع 1 والحبى تاداكاعع1 مسوععم
ملسدعاة1 .لاه 192 - .إلى تلن (نلل 10 .160 .عوط .اوالفا
1 ,لآ 531151 13036 زأقعع0 فتاقتء؟ تتعغاج معان لناجرة رأذا .عا وعم
بر ( يفرغن 1 .ج23 - .يعاييب نأء قط يعاقيب فاده الكك
أتطد طاعسة خا طرق 211701 35لآررى .561 011 11.١ يطرفن 0
-ز11 .1 عدمذ ممص عمط 7 ».10 .2 " .8 .1 كشعلقلك .ه وتشةهدمء على
(الانشاديسى 60 .96 ,69 .عا «عمقطل0مة مذ أعوقة تسد مسصؤة
عع بع .010[ عط1 .اطخ .ما “1 هم انشاودين 1
000 أعقدطة'1 هكة 20 - .812 .عاك .مقسة]ط .ماء 6 .163 .عدآ
واليقلات مفعال من القلت ولعو أله عدقك (513 .عه .مقسة11)
.6 عوط - .31 .ماه .كللثة«ة6 .له 11 .164 .هدم - .الهلاك
1112و 16 معناة :105 32م 20 اك الم مطافل (مطافغيل 5
.401 .عاك انسقكا .كك 15 .11 “يسال عن معناة ندا «اءتلصطان نمع
لسن ,12 .2 | .8 لودمهكن]81 ا ا (ايكم 185
8 3 .2 .3239 .5 عاعن5 .3 علستعاطعدممة .طونج عمج ععفلصالءظ8 عمتعصر
1 .2 144 .8 ععاععة١«مط'1 .0؟ 5985مهوةق له غأدنصنط صذ استسد]ط تاعسق
ل ذاع رةه قله بنايكم تاعقصه وعسمتسة كلدك عطاءةء01 اتاعزع
2
لل “.أاعاع أيكم قاع الفتنة- اليفتون ده" أعءزا0 020 مخصوب
زيغرى 38 -ب.وو 325 (18606) 3 .]1 .ك8 .1"1 .مك 107.3 .عوط .م.م
1623 .وقدكسالا .كطعلفسدت دكتتدم صنت غء , 'لمى .ستلط عط1 .حاطة ماء
واطة .ما 19 .ليس كل من خلق يفرى سساانرع 01م عستط
(سائقة يه حم صابغ (سابغ 83 .168بعهو .برع يناه سوط وطلك
5م نوص الب لم مشقق :11 ازوشق 18 ايذ!.ى اضابغة
غذعلة1 .ىه (فطيية 4 ,3 .170 بعهدط - .11-12 ,11 .عه .تقطعلهد8
مطقتاء عوء1 4945 غه١ ادا .11 .عاه .خط .أدعنطن) جوعة5 106 .903 ,111
أ , العينى أو ا حنو هدم تاطس ره" --4!! .ومع .برعل .كطعكاصسد2
-0»ع ص لمان وفطيمة أ اك نطيية أ ضاحيةً 0 لتطوناء ندع
لهت 12 - ,تاتساعجم طآه أقء تلتاعج1 غطيمة أواة 212 .جرزعبل صرعل
اق ألع1رزوعء" عط 1285 ,11 .سقطكلد8 .هق 16 -ل.342 .عه اتسخفكل
حوالينا كذاك ولا علينا #6 (39 ,11 .عه كسدة )٠. تسفادة-قه
.نزو بويع .س2 عط .«حاطى “ا 18 .كفانا الله شرك من غمام
.11 .لآ .0 .تك .عاك تفع سفحله لتحت قطهة بتعطءقك1]1 .كك 13 .121 .عوط
ه25 -.22 .0 .0 بطعوء©) ععاء81010 .ماه .16 .65-66 ,511
75 0 . سبيل 55 202 ,292 ,1 .8810 أتناصسة علدسسععج كتاستالل8 2
لتستتين ةلطم لاعع . تعخصة .1310 دصع10 ز.ل[اءعققحط 5تتعمصعع 51تم عصمتاعع1
101885 عدن وتسدعلقظ عله انول صقتاء تكاج وعسماعية 0
5 70321111 0111 تتعامء5 للعاط1 فلن تسؤؤذتط .1 غدستسمم دمح
(وذهب 9 .لاه .عاء نلتقه1 صطط1 .سك 12 .أعصاطه «2مم حصدعو1
(يَسَعُونَ 7 .م عليه 191 (عليهم 5 .176 هوط .ل ذهب .11
.340 ,813 .عاء اتصسةكا .لله 13 إلى يعشون 1 دمسعون
لاء 152 .له 85 .١2؛ .تسد .طاسظ رعدة ء(1.عظء 5 .112 .عوط
و16 و1 .عاء .831039 .مله 6 128.2 .2282 - .10 9 .عله .261
حك و زر 52 بنرز (يستزر 16 - .لاا بعهواوع0] .0ه .عاهء تاه
الحكم .12 كمي والاولى قلن 19 م8 تخا" عدم" اتظة: 90
الع معطءو 81 .ته 20 - .ىا فى مقل قولك احسن اليك والاولى
256261
فعحاء العرب ولتكلي 80 وموم ا خا وموخوس 651ة 1 لوس د
حت اا مام ووو قله إن 7ت وعبق ته 14 ,رمع ]1 نمه امتشلطل لا
(أيقى 5 1821 هط -.153 .عاهء نسة"1-1ه .1 مطعددة اع 3 181 تعوط
.ومنت5 - لخ لعله .11 5 8 .188 .عو ل .اتقن ع1 .ىم
8 156 72.9 طعو< «2لعل علماعلةاء 2 هق عتعتط عغ[1امو مهالا . . ..ى .1ك
-اع0»ء وغمطاء© ع صاءع سعع11ج عغعءغطء عع :وطاعة دوغعاممعظ صعكل صد عت
قصة01] ع0 م1لع566 «عماععل ده وساءعلصقط حت لصن صتعءةى دجت بعتطغتاصم
عقا 25 سك عغلامة 05 لصن وععتط علموتعع 716 سعغطءه»معععدتتة عالسواة مه
تتعتط غمطاءع) عاءاطعاعع معغعطاممع ديعل ٠صة 3م0163 1ه وصلءة طاعتاعوصر
مقلم ول لعلة دعلاء تطاعقعع تعطق عطاقط طاع 1 2غعع11:ه؟ أمرتتخطاضوطن
حصت طاعمم مأ اعم فق فتن اك للتعظيم 120 للاعهتيام
لامر ما جدع دعاص معقاءع1 حصعلن 12 لامر عأطعةسعع معاد ستاوعطا
1 .143 .تم 450 .5 ,11 عدنيعءع1 .له .جمدم .اناوعرمق وقصيرو أنف:
011 غأقط (حقتتوء عصلة 7مط) علصندم) تمعنلمع 05هرى :]ترمد 156 دز
-03 نتتا تاعتاصقم - “معطت مج اأتسضاء180 عغمطعع عع تاحرمصظ ص سزعع
تاءخدت 0 تجقلصءطء سعطءدمء]8 «عغطء تلسطوجعع عصسغطء ممع ؟ 016 طعسن
ممع عتع مزع 1ك1 035 كتنة ترعددة) طدعل دده ددس[جاء5 صعطء تإستائهم معدم
٠ - 226.6 4 لمي ع عبعء1 وعم 10 “.2ععاع21070فتاق «ع اماع
-13118نمة اتطتصدمم 1285-1295 .عا 10طهنآ عتسة ععتاما8 وعو5 عل[ .نا 2
ععقط م 84 2 .1 .روط ع0 .1[امء .000 .262 ,آ1آ .كسدة فتاكتء؟ 10د[ 55خ
93 3 أ . 5 2
ات والاسم ديزاد قال ابو عشبل بسم الله انما عو تاللك :أ قط
عك انسفكا مله 3 .185 عوط .أسم ربك اى تبارك ربك
7-9 .186 .ووط - انبى القانى 3 (والثانى 16 ١ - .174
.ك اضمار (الاضمار 11 .8 .ى له فايهما .2 (له - فايهما
1 3 : 5 0
.01 97ع53 علآ ٠. وصساأزده م[ تصمء تمناتام 10م تع سدم يزيد هو .هء .ط 12
74 © 2012151 وستطمم ععقط زوه تتتالصح]30260 ان ,268 ,1 .ةق
(لم تنامون 10 .188 .ووط - .نزدموسرى جملة فعلية ,ناماه
©.
- .م بعينيها .121 ( بعينها 11 .خ كما ينامون .8 لم يناموا
غهع6 .2 (قبل 6 .2595© ,687 ,1 .07« .نم1 .له 1 .189 .قوط
ح .11 .اع زمه محل وف (منصوب 4 .لك هوءع0 .2 (عنك .4
222101 زوع نوع .كددططا: عغطئل اا تكراطلفب؟ داع 5 1225:190٠:
#تاطة نقء .18 .3 لعنتمر 1:1 لعنير (العنير 83 -.6تة بعك لعلهط©
.عة2 - .4" .عاك .28111 0 5 115[ ع0 .7 وها .عه 1ن[ ع1"
(انشد .2 (انشد: 8 .ى و(أو 2 .4.171 ءزدمه ظرف .لم (الظرف 1
5 2595 ك5 ازع دل ايسرذكل ان 192.135 .هد2 .مه
0 1706 ع0 عقتان ععع[ 1 .194 .عو - بتر عاك .الل عطط1 .رامق
تأءطقط ععقط .'[ .تروعط ع0 .1امء .000) .392 .ققسدط]ط تعصطة'1' صعاعم
وقال الاخر قل خالف الحيات الخ فنصب الافعوان والتجاع
10 1 0ك 1دع12 1/6 ( منصوب 8 .فاعلان ومفعولان
تاع:6]0ق ع5 م3 كتغلتء تصده1001 صصعسن ,زإقطط .ط سخ ع1[ .12
حتاة[ .15 ومعطتا غء .هه 227 يعك .لع8 .0 .0 اطاععكل ععه1 باأسسلقعة معطورم
.تعدا 1058 صسؤفت .1 ,1 .عق .دوءطن) عتلط 0لإعامع 5ن ؟آ سقتاء صم ردومخقل
وناك '؟ .101 ,11 .عا قتطتذطا1 اتا تعدقصوخ عع عمسن .5ه .ه للسصعاكن 11 .0ه
,]81111 :0617848 (102 ,!1) 0مة:ده0 ع رسيب السايبة (السوائب) الخ
ةا وطنةك] ع0 5ه0عاءء اه عصستاط دأهة 11ح 6 ,“4 1تسة كلا .ماء 20
.عا .ةعاط «اعسسسوآط علط مضعم 701005 كته لاع رورم
05 ف تطنهنا ولدان١.8 رن 'بطنها 2 .196,“نيمط .5945
1001 2 “تنوم تتاقد .أوتصتعغط سدضعفا[ح عدمء10 8545 اتصسخكا .ساء 10
(ومعناها 12 .ى رايتهم .2 .0 (رابتهم 3 .198 .قوط - .54 مك
كمعادن 777 .لء .عه ..كان[لهطع1 .1 .ماه 16 .199 .هوم .ل معناها
1 2و2 - .بعر .1019 عط .عاطم يع 20 .200 .د25 - .246 بصم
...بقوم يبه ويدبونه اذلة الخ أب (59 ,5) .00 5دعمرآ .8 .لل ذاذ 13
“ناء 2 .203 .يمآ ل أده كيونكم كه مغرد أده أذلة نطت
أدء )171705 ,92-93 ,152 بعاء .مقسدظ .نك 16 .اه .عه .علط عطاك .حاطمق
٠ .38م .لك 5 .204. .ع2 : - .231 .وع1آ
10/1
و9 - | .2328] تتاعاعتوم أناطئ! تع 10م ذل قتاتاعطءعقةة1"1 01135 105ل معصررط)
(065142351 .لآ بولا11 115و تلطقطمتة عمط 20 ,700116 1521 20دهة عحنن [1ع ]زر
بكرم 1 يكم تضم ااتطم 11,2 17 يل 1 ل 11"
هذا .1 هذ! 17 ولنبيهم .1 لنييهم 9 ,0 .مخبوء .1 مضو 99 ,1
1 ضراقها 5 ٠١, :18 لعذّى العدّى 1 وفقولا [ ملا 9"
التعلق ٠١ التعليق 22 ,ما 0 ! أزميّن ٠", .1 صَراتها
1 1 إمراة 8 1:1 سيل وميت. .1 شيل وميث.15 ,18 1
1 يلزم 5 ٠, .1 قولهم 1١ لقولهم 38 و امس 1 ل 0١ 0
0 ”1 شرط 1 اشرط 24 أتبلها ١ أبُتلهم 18 يلزم
٠ 0 1 4 استتفاء .مه 24 :.18 خفافا .1 حفافا 19
منصويا رتقع .1 يقع 4 ,ء" .كما تنازع ميطول 1٠. كبا ميطول 6
5 يشف .1 يشف 20 :1.0 الايتين .1 الايتينى 17 :منضوبة .1
رهام 18 )نباابنك”:1 تبايّك 20 :12 يهينك” 1 “يهتتليك أن م
.1 ستيه أسقيذ 4 ,ع" .فكان ل وكان 19 فقل ١ وفك 15
و9 1 منى .1 ى 14,ره" .قبلها' 1 قبله 18 :ات 1إذ! 20
فلت ا ا حرام وى 20ب 1 ديهم ١ ديهم 17
زايين .1 لين 4 ,ماس .. حاجبد .1 حاحبه. 8,,11ه .1 اعيلت
3 ترم اتوم 1١ نَرْم التَرّم 156 عتم «احختلف ١ ال 0ه
1 اذا 17 ,9 1 يجزون .1 يجهزون 21 زحماسى .1 حماسى 20
تان 5 + .عمرو .1[ عبر 12 ,1ن .أككى 1١ افكى 91 نوس انان
وا 86 يزيل .1 يريك 18 1 :8 الجر ٍ ا جرح 0 1
:الضبيرين ٠. افيه 1 باع .فكعلها .1 فجعلهيا 5
وبمنعان 17-:2 واولاة 1 واؤى 8 سا .5 إمهاناة 1 مهاياة 15
عار 20 ,4 .1 وان تتركهما 1١ ان تتركهيا 25 :1 وتمتنعان ٠١
1 ع 9 .اه .عتع 1 منك 8 رءه .داك ..1 ذلك 5] 61 .غاز .!
“ا تخطته 1٠. تحطعه 16 ,8ه 7 واخواتها .1 واخواتها 3 زعلى
6
.>.4
.1 تأنى 5 ,54 :. 17و اك واحها 4 نان فاختال 5 5
١ الأجرتك 4 كه الهم 1 لهما 135 واعيند:.1 اعل و :1 _يانى
احخت 24 :.7 تيم .1 قف 8 والفاسى..1 الفاشى 17 لأجرقة
وله .والتانى التاض ورومه :32 وها[ وياء 11 ويه .|إقصمثكم]
على 1 زنة 2 40 86 اربعة .1 ثلتة 6 9٠, .الثانى 0
مقلها مقي 15 ,0 .المقيلة .1 المقبيلة 20 ,1 .زنغ
1 مم "ضما 21 ومكطا 1 مكط 5 ,١ه .7 أن .1 اذا 17
بم 11 :جيع يجيع 4 ١١, الصواب 1 الصوب 12 "
ا
1518 و3 للو رم :لا ينتحونك له يمكدوك 158 :.18 ثم
.تآ الهديل هديل .1 الهذيل هذيل 13 ,9 :تغول .1 تغولت 7
0 © الاحعت [1 الياخيت 25 .نر 8 3 0 20
4 لما عامة 4 ١4 .مضارع 1 00 1 7 1 1
: عنهم اشخين 1[ عتف4 رفة .و 1 او192 .ولهذ! اك
قم 19 ,44 . بيشرب 1 بيثرب 10 ,حم .والاحلام .1 الاحلام
كيل ١ ايل 19 وه لابى .1 لابن 19 ,"4 0 1
:والفشل .1 الفشل 5 ,19 . تال .1 يخال 13 وصوانى .1 صواف 4
الاجتذاء :1 الابتداء 15 ,419 .قولك<.1 فوله 19 ,48 .وما .1 ما 11
رَمَاحَهمْ 16 ولاءا ل .[ كتيل 8 ,ه٠٠ .الخبر الخبر15 : دوبة
1 والإستدوق 5ؤلاا وَسَيت 1 وسمييت 0 و1ءا رَاحَهم 1
ار 1 كَذْرَ 8 ,سما .اطعمنا 1 اطعمنى ' 4 ١1١, .والتقديرى
من 15 ,رما للم ضادى لم ٠ وعيشة 1 وعيشة 18 رهما
4ه .لهم .1 لَهِمْ 18 ,ها .وَضَالُ .1 وضاع 9 ,ها .من ٠١
1 وابم 12 وها .اللبيان 1 اتقتطل 17 |4 .برى . [ بِرى 1
و2ن و5
وكلذا .ويويث 1 3 16 وغذاا ا 1 ولح 2 0 .واب
.اتقن .1 ايقن 15
مم61 مأوعء ٠ تلوف 15-17 ,21 “1 كونونة .1 كينونة 5 ارالك
»ؤم
المصدر على يفل عل زه بم وذا نون التوكيد بعل لا
نه برح 4ك]ض أصيغة المفعول منى| الناهية والناذية
تقزيم معيول اه الاعيان ٠٠١ .م ضزرم
المصدر علب 4 تقل يم المفعول اله اواو العطف 90 |٠١١4
"ا باز عووس أعرابه عو ) زيادتها برعم وعم
الفصل بينه وبين حذف المفعولينى |اسكان السواو 9
معيولد نوا فى باب ظطن| إبدالها همزةٌ .ما
حركات حرف| واخواتها دوه 194] قلبها ياء 4م وم
المضارعة 47-9 قصر الميدود ا 4
حذن المضاف ١! 9« امن عو واو الابتداء بم
ره قم وز 98 أمن ١س عرسم وسرراواو الحال مه
أتكامه ضام صم الوقف + هرم
أعادت» ١١ تسكين المنقوص هع اسكان الياء ع1 هو
تقل يم المعطوف على مهما ٠ تخفيفها ع٠
المعطوف عليه ٠٠5 حذف الموصوف 04 غلبها الفا 2
+ مع دام ابدال تاذ متلينى
حذنف المعطوف ١١ |احذف الموكل ٠٠١ | ياء وها
أنابخة المفرد عن |الندية 4 أحذنف ياءدى النسب
المثنى ه١١ 1٠ النسيب سا وم
مفاعيل ٠١١ مفعالاالنعت إءم يا النداء أو التنبية
ا خرج النون وم اه
مفعل ومفعل ٠١١ حذنها ١94 ع١ ايفاعيل عه
مفعلة مفعلة مم اذون التوكيد ١م عو زأايين سس
وعم
عطف اليمختلف فعل عوى بام حذف القول 4
اللفظ لا المعنى 1١ فعل مم١ اضمار الكاف سرس
عطف الانشاء على| فعل بمعنى مفعول «» أكل ١١١ (١١
ا خبر ه] ءم هلما نعلان جَيع فعل 9] كم رال
عطف الاسينة عكى ا تعلل وه؛ كما ساب عور ون
الفعلية ه!-ف| تعلول 4 كات الى 844
عطف بيان و1 افعلولة م٠ لا لنفى الخنس 05
عن ذا فعلوة 41 04
عفل .م زم فعلى مم لام التاكيد نم
جمع العوض والمعوض |فعول جيع قعل .م( |اتحام اللام 5
عله هل فعول .ما حذف لام الامو ,و
حذف العوض ١ أغفعيل مض م( لدن ؟و-مه
غير عوم| نعيل بمعنى مفعول|لدى 9-م5
اللا ل ]و ارو وس رس سمه مزعو« الكو ارس وب
زيادتها ؛ حذنها فعيل ١م لم .م
وس زم فعيلة بمعنى مفعلة | لما ه45
اعراب الفاعل عو 0 ا
ترك ذكر الفاعل ٠ فواعل جيع كتياضفل إن هد
فاعل بمعنى مفعول| «رس ..م ما اوحض
ا و نيعلولة فيلولة ا |ما التعحبية ٠
فعائل ضرم فى ا اسقاطها 2ه |إما امخازية 7
فعال مى فاعلى ش١١ القافية إن عون المتواتر سام
فعل وفعل بمعنّى ٠٠١ | قدام وما انابة” البق حملن
-00 القالب مما ظ المفرد ١١4
ذعل مم٠ القلب البيانى 5ه« | المصد, 48 م.م
تعل وفعل 1 ْ عوه| ددا حدبعة ١خ 11
و
رما
المقنى ١١14 هما وقوع الجملة الشرطية |الضرورة ١١ مس وس رن
حالا وى
جمع التعظيم "١ 4
اعتراض الجملة 8 المضارع ١٠
الجملة الشرطية ١5 الخبر |1 هاا 14
ها حذّفها ١1 15
ا دن
نعلنك .م سرس وو
مضارع متلاى ١٠4 أخفض الجوار ع -
حلت الجواب مه ||
الحال رمم وبر مرمو رم
"|
الىعاء ىا
عد ضور سرءر عون زنز | كأم من
4 الخال الموطئة
4 المترادفة +ه 41]
اليتل ا خل ١11٠:
عامل الخال ٠٠ هنهم
كتصضاك كك اتناك
كخرج الراء 4م
الرجوع عو. |
الحجع عوك وم
وعم وع,) رع| منع الصرف ع وعم
الربط بصاحب الحال سرعم عو|| نهم .4]|
10 الصفة وكين
وشوع الفككال عن وصفها ااأحما
اليضاف الإنداوم | ١ اقافتسهلفا الى
وقوع الماضى حالا 16٠ الموصوف 944
وشوع المضارع حالامه
ومعيولها حالا | الصفة المشبهة ]نمم
9 سيم ا
|
علد حنة ااا اخا كل
عمه| زء]
الضمير 41 4٠ /رزه "م
رار
عودة على التمييزة
عودة على الظاهر
الييدل مذكه 4
اتصال الضميرين سم
تناسب الضماتر 4
ضميم الشان -)١
نناء)| حلخة "ء| 44
انادغ الظاهر عمسن
المضمر "١ ه٠|
الظرف 8 ...| وم|
40 و4 | عميله
(١١ 14 4+ ||| عومم
العمل فيه +" 4
عدر 2
حنت: الماك 3
المنفصل مم سل
3
العطف عك المعنى
عوم|
العطف على مكل
اليلق |
عند
الاستياء | الستة .هب )ا
ااا
اسماء المكان 4 على
صيغة المصلك رهما
ل
الاسناد الجازى 111
الاشباع 1
الاشتغال ١٠١
الاشمام 44
الاضافخ ١م ىا
الاعتراض بين الناى
والمنفى :1 بين
حرف ومخحكويه 11
اعراب أ بصتارع
ب بالنون ٠م
عل جيع مَعل من
أفعلٌ ذم
اذعولة عم
الافتضار هه 4
آل 4 40 زياد تها سرهم
جعووم نيابتهاعن |د
١ ايت لطر عسن
المهضاف
الرحم بن
ال الموصولة الم
الالتفات مع عع,ه
إن
الخرارا
التقاء الساكني
4
الالغاء ه4و م١٠١
غلب الالفياء مو 1]
حذّنف الالف وه؛
اللتقوى٠اللاووى: م
آن وعم سو عون
أى "الوطلية ]|
: لم 1146م
ران
أن ٠4؟ - ىو عم عوى
ادر الكتره
١١١ أى
الباء ف هه “ال ه٠١ ى4||
زيادتها و مه سرى
ا
البدل دوب وس سام
ح عور( دز عو4 م
المسيط م١
بيان
ا
ع|..حللف. النباء
عونا اا
أ
الكريد |4
الكقير .“||
كنين |التذكير إعم تذكير
الفعل المسنل الى
ظاهر المكونت
الكازى هأ
1
الترصيع ا
التشبيب حال
التنشبيه عم وم بم
ع 177
اليوكل 1١
التشديلد ١اتشدل يل
ألك: شنبن:
التكثير الا «عو|
]512 التضيبينى
١84 44
التعجب هه-ؤه وه
التعليق هو ٠١٠١
التفسير ]|
تفعال م.م
التنازع 9 اننا 1ك
ار
حذف التنوين ع١
دوا اك واطر 1
ا جمع ءه| أناين» عن
امام
نكس انكاس ١168 2 اهات مم اما ميعاد مواعيد
نهل ٠١ انهل متهل أهامة ٠١ موعود (9-م1 ام
بوم وأحجى وس ولع ولع والع ولعة
نوع ١4 وجم واجم وجوم| ولعان "١
نوب 4١ نائب 4١ وضام مولى 1م
نا عت تنوح نوح وجناء وم عم | وجين | ويب ٠١
تنويل ]١١ واحذن حاد عو ويل »+ ويل امها
هب وس وخل يخدل وخل ه|| ويليها ويليه ١ه
قجنة فجين مكجنة وخيل عرعم| يل ١
عورم ووب أؤزك ورف ها 4هاأيرنكي ٠١١
هنيل ١٠١ ارق 4 يسر ونا ميسور 149
عدى ما أواش وشاة وشعسى| يسرات هما
علل تهليل ع٠٠ | يشى وشاية وشيا ايفع يافع ١45 يفاعه؟
مهدتل هند وأنى |١197 44 اينع يانع ١15
سن عم وغل ايعاد تاو عم ايوم 9 برا(
شهرست الاصطلاحات
الانتداء بالنكرة 4 أذا م عوص وس ١(ض|أسم التفضيل زع ||١
14 وسرم سرع من أفْعَلَ سم من
الأخبار بالزن عن |اسسستاف" "يتياتك| فعل سيول 0د
الجواهر | كءا ونخوى 1 4
الاختصار ه14 14 الاستثناء ٠١4 1 أأسماء الالع 4١
الاخل سه الاستعارة هم-وم 8١ اسماء الزمان 4-19٠
الادغام وض تيد على صيغة المصدر
أن ومؤسيم أسكان ١١ م | )ا
ثم
2 2 وب
خيم 1ع| .| ليث ه4ا أنيئكت نبكئت ٠١ ا
حس ل معنن ١١١ تنبال تنابيل اث
نجا نجاة نجاء ٠١
حيات ٠9
كبل كب ل كبل مكبّل إمَثَل مثل مقيل
»لإ مم تمثال تماثيل .؟
كل كل مكطول مز وم
أككل |م
208 كدت 00 تمساح اذ
أمر يمر "اعوم
اث
ماكر وعو|
نف اكشقف وق |مستك تينيتك.. اسك منازعة ىا
مكلب .م ىم
التكيفلة و17
كلم ٠ عو امسى |
كج كاح 1 مشى مشى و٠ عرو
بوش ووم ١ مشى أمشى ماش
لبان لبانة لبان ممش ماشية هوا
لبانات ١١ لبن ى|ماصحة وم
لل اد ف
مدل ملة لاه | ميلول
ململ علدت اقل
ملل ملال ملالة
4| لبان ا
تالحف (ها
لأحقخ معن
لحم الحم يلحم 41
ميان إم مَلَة ملة ١ه
لطيريخة عب امنية امانى ع
لعا ٠١ مهلا امهالا م١
لفاع تلفع زه ماء هع امواه مياه
تلقاء م.م ماءى ماوى اع
لهق لهاق لق "| اميل وهر 119 ميلاء
لهى الهى الهيته هى || ميل ممم
لوتة 51 44]
نساك الله :مه
0 ووث
١ منسم ام
انصاف نصفون
ناصف هرنئ,
منصل 7
ع كنا
7 0 عا
7
ناع ناعون نعاة ١494
نامل عن[
نغى ينفى مم-وع
تنقب “|
نقع أه|
ان
| 14
نكذلاء نكرل سن
عونم
غلباء غلب «"|أفصم ام تقصارة تقاصير
11 َعم قعم فعامة فعومة| .نم
اغنّ غنّاء عُنَ غنّة ,| مفعم ونا قصم هااا
غور ةا اغار مغار ١ه تقر فقير افتقر ما تقصم مسا|
غار وض أفقرد دو قطاب قطب قاطبة
تغول ١١ غول غيلان فلاح 04 49
اغوال ١4 ٠٠ غولاغفل مغلول «وسسو) |قطج ض.م
1179 فلنقس عمس تفعاء (ءم
غيب غائب غيوب اغم 15 قفى عم
13 فهر وس كَل دون اقلب 4
سا فأت مما قلت سورسعن
مغتول ١٠١ افاض اه مقلات هن
دون ققل وس قالصة وم
ههه
فتى فتية فتيان فتوأقدر اقتدر مقا ورا قنى اقنى قنواء «ع
فى مزح ووم قدير نسم اقود قوداء قود وس(
فقوة 111 تذفن معنا غارة قور مها
نجع فجع فجيعة ١ أقذى فدذأة فى 4م فوس قفووس أقوس
فدى فى فادى "٠ قذّى اقذى قذى فسى |١١٠١
قود غود قود فارد 00 قال قبل !١! ١١١ دا
فريك فردأن مفرد ١م أقرأن وا قول ا ه٠١( اا
فرط قارط قرط اقرب اقراب دوا مقال مقالة ما
فرط عو إن افرط غراد غردان دسم اقوال اقاويل ه.ا
ون إن عون ون مقرف تار كوم 11
خرى أقْرَى 4 رن م1 تسل نات ا
مفصل منفصسل 1 قصب اقتصاب اقيكل قاد ]١ قبودء ١١
سم مفاصل ٠١١ اأتقصار وما ٠م أقيلوا 4
تنام
طريق ا غعذافر علّافرة يعقوب يعاقيب ١٠١
مطعام مطاعيم /لاء| |1 -0
مطعان مطاعينى ١١ اعذاة ع.موات دن | معقول ]|
طغيا م١ عرد م.م العتان نه م دعبل
مطفل مطافيل ١٠١١ عريس عريسة ]| بسك بوسر معلول
طلم طليم اا عارض عارضة| معل وس يعلول
طيس يبطمس طيوس 0 سرس عوم | يعاليل عه
طامس اد م عرض وعم عجوم 14 |
طيبة ءة| «عو| عرضة لاوز علكوم 14
طير "١ عرفاء وشا علم اعلام ١1
ظلملت يظل ١١١ ظلل عرقوب 1م دام 000 عيلتة قمر
اا عردن 1٠١ عرنيان عائل عوذ عوذان ٠١١
ظَلْم ظلوم عوس ظليم عرانين 1-7 عيرانة +ع
ظليان م١ اعزل معز ال معازيل اعيش “1
عجل عبل! ععبكالة| 15 اعقدمة
ع4 مهال عسي تإعو] غديمر وه
عبلات هم عسر :ناا معسور 44 أغداة غدية غدايا
تكد يق 15ت ٠١١ عسعول :عش اقتبل ١١١ غعيل وق عم عيبم
عفاق ٠١ إن ننم غادية عه غدى
العجل ١١ غجول ١٠أاعصبة ١1١ م
عجاية عجاوة عجايات ا يعصم م.م عرب وم
ع أعضل معضل عضيل غرز يغرز غارز تإعو|
عدو عذّوة عذّية ب( > وس غض ور ا
عذّى وع] و إأعيطل سسب عن اييغلين علس
عاديات ١ه عظلم 4 غلب يغلِب غلبة
عيكةافرة أ عفر معفور 4 كلركن زم داش
وم *
نار
سعى, سعاية سعى 144 مشرق 74 أصرّى 4
008 فر له
غل عع شطرنج 1 الصفر ”
أسفى عرع| عشع شعشاع وهر أصافية صواف ه4
سكك سكاء استك اشغل يشغل مشغول اصوب!١ه-«ه اصاب"اه
]وم سار 0 أها
سكن عوع| مشقق ١4ا ضبع ضباع ضبعان
سامى ١" شك ..م م.م ضباعين ه4!
شّدت 17 نتديات ١١ -- ودر .ون خارمم
أسود سود م.م شمال شمائل ٠م| اضكى .١ه
أساورة م5 ا ضخكامة ضاخم
ساط يسوط سيط| شملل شيلال| اضاخم أضاخم
سوط 4١ شمليل شملة.وه).. ضخام سم
ساف اسنساف شاط مه ضرأوة 3١
يسيف سواف 110١ صقم وم ضغم ضيغم |4!
رك 4 لعفت 04 ضلال تضليل .4
ساتر 7 اصطخب 4ه ! ضيو؛ نم4
سيفنا 917 أكضد اصطخل 4ه أضمن 94
شبم شيم مم شيم اصطكم 4 مضوفة مضيفة "|
وعم صراء ه41 ضوى يضوى ٠ه |
شع يشج يكم صراط عور| 0 اطي .م
ا ين عم ود صيرف صيارف مصلين 14
شك ١4! اشَكَ اشل م4 صياريف ٠١١ «هه؟ أطرف عمط طصرف
شح اسيف هو" #مصدرم ه] طبروف طرفاء |
انام
خوذ خوذ تخويذ مذح 0 راح رياح راحة برس
وعم | ذابل ذواجل رعو | : رج رياح ارياح
اعت 4 ذغرى ذقر اذفر ذفر / ارواح 4 :
تخول اخول اخول| م١ ذغريات ذغار زار مزتر رثير زثر زاتر
تال ذفارى ها زارة ]4٠
واتبون عور يبرعو مذكرة | زرق 34"
كضوان قي باتكيهوان رآد عم لفحم زعم ولاح ١7
أاخونة خون | |مربوب ععم| زعامة 4
خيتعور ١1 راجل وجل ارجال ازهعر زعم .م
خيس 1١ أراجيل 19 زهلول زهاليل و١
اخيف خيفاء ه19 أرجاء .وو زور *ما
خال اخال ه910-9 أرحيب 4ل زال يزول زولوا :ا
درس درسان د ريس |رحين ١١ زال ١ه 1914 146 يزال
4 رخوة 45 زال زيل شر ييل
درع مدرع 41 رسلة مرسال را
درماء هوا مراسيل ٠١١ زجم +ع وع|
درهام دراهيم ٠١٠5 مرسن مما أسات امناة ضام
سو | مرضع مراضع 5 سابغ سوابغ وم
مد ثم م٠ رضى مها سبيل عو ورم
دغر د رام دفر عا رعبل رعابيل ذكاتة!|ا سل اسعق يق لايم
د 14*| أرعد يرعد /اما كك سرابيل وو"(
دفلى عو|| أرقط ورم سرج 00 إع|
ادلج 4غ1ا أرقل إرقال رقفل سعرك يسرى سرى ]بم
دم دماء دمنى ١ مرقال 11 سارية تق عون
دميان م.م ركض يركض ركض سطرج "
دواء عع 8 -.4| سعف «عر|
4
إن
بذى على أمرانه "اه الحيك أجنية جناب | حمولة ه4
2 1 جنابة جنبة 114 |الحيى 54
أبيض بيض عه "٠. |جور "١ حموة 191
بيضاء عه حون شرا عدن ككنية حصان ع
بان ع بيبن ١0 - انا حال احوال احولة
بينونة ٠ تبياناجيآل وس لإ فزي
وم حتف أنفيه 4! حول حوال اخوال
تبل متبول اتبل ١١ |احدب حدّب احدب| حولى حوالى ١٠١
قاجر جر تجرءه حدياء ١4 اسككى يستككى مم
ترقوة تراقى 4١ حربياء حرابى حدر خادر 4٠ ١14
1 اتق 4-١ حرباءة 4 مكنم م4
تام تيم كيم ٠١ حرتان «صن حخذى م6 يخذى
فتكاك. مت ااكيل 6 0 حيرف درسم خذى هذيان مع٠٠
مر تمر مر خماؤه تكبكر تمسر زيش حزان أحزة أحخردل 9-35 راذيل م4
أثمار ٠ه ] خرنوب ١م
حبكل حكبل حجبل معلا حزيم حيؤوم 4# اخصج عم
جندب جنادب 51 احص وس خصلة خصل مء ١
جذب جذب جذب| حقان ١م حخصم خصم 4١
دع | حالف +1 خطيئة م4
مجدول «18) إ.م|حلق حلقة حالق |خطم ٠١
جدالة سر مو ام اخلف 3 "0
متجرد ل احلمل الحاليل رانكن كلق ما
53-6 #جازيع 00-7 3 القسم بع أخلة نمحبه رم خلغ
دجلل معن 5 احلا لدم حالم خليل مسن
رك 0 جلاء دم ني 0-7 حلم حَلَم ع٠ كخلية عور
هما يم . اخنى خناء ه٠٠
حلم 46م
"4
قرو اللتكتيبع كتاب الضغاالععينى
للجرجانى ام
شرح الحباسة
اية
شرح غريب الحديث
لعبد اللط.يف
سدم عونم
م“ ولا لزء| أه|
أطوم .ض اط
أطوم أطام شم
35 ل دعا ءه) أكام
أكم اكية أكام |
الامل 91١ امل مامول
امل مومل مسو
انفان م١١
القبنكى صلالٍ
العسكرى هما
القران ١و هرو سر
الكامل للبيرد سن
ور وا يرا حرالسل
للزجاج د مغنى اللبيب فحن
كتاب العين لفخليل عشام ع4 ٠.١ ضروئ
8 : المنهم للاشمونى
الفضيز لتعلب 1١١ | 45
كتاب فَعَلنْت وَأَمْعَلْت االتْهَايَةُ لابن الخبّار
| لقطرب وم 4
د :© الداتماد
اصلى وس بضغ 44
أوب اياب المي اتطى طاح امإطم
اووات يداه تاوحت | هودع
3
أأس ايس ايس
تاييس إه١
الغ سوسوم
ادن 1
بذّل تبديل ١١
ابرج برجاء برج إع|
برطيل إعو|
بز هوا
بسم أبنسم سم اام
باطل اباطيل: .؟
بَطل ابطال ..م
|١١ تشبغيل
أبقل ده ه4١ داأقلل ه4)
11١ بقم
بكر و4 مكر
بكرة بكار بكارة
4]
بلغ بلغ ٠١١
اينات الزور وعم|
[ عه 2-2-2 _-
سفار م اخطبيية |٠٠١٠ منى 1 |
ألشَّام 44 تَلُح م أَلْيَوْعقُ 5
شَامَةٌ وفع لَبْنَانَ وس الهنلُ ١١
359 4 ككَنَةٌ فعا 3 ل
الطائف 5 لْمَدِينَةُ 1 1 وار 14
طَفِيِلٌ وما 4ن وا وَجِرَةٌ ٠لا
عَاقَل 4 مين السلام م4 ترب 11
عر 4 14٠ مرو الشاهجان 3 يُثْربَ 4ح 44
عرق عَوَمَاتَ وأ مزدلقة ءو] يديل /اه
عقون عا مقع 4 يا وع لم
عغكخاط و شاه مي | مك معو رهن افعو ونا
١44 |4484 |47 81 | نهإى
27 - 5 3 بن ا 0 26
السكيكت: مز زه لثايت عم
كتاب الأَمْعَالٍ لابن أكتاب التحفةسِرٌ الصِنَاعَةٍ لابن
القوطية وس للاسكندرى 1١ حنئ 1
الالفيّة لابن مالك تسهيل القَوَآئثٍ كِتَاب سيبويه ا" |٠١
»|| لابى مالك ١٠١١ 1ن ]
اعم عوس| لابن سيدة مم
كرا
ابو كوائنن رس ١ انك وعم 41 ١١ 32 بن كوي 11
”د السيرة س 9ك يريك بن معَاوِيَةَ وم
عبَيرة بن ابى وطبه ابى شام حجيال يزيل عَلَم مركب ١١
لْهْنَ4ُ 9٠ هو "| 9ا| اللو 6 | بقع جسعو قبن
5 5 0
"| ابى عشام 0 يعقوب "ىا
5 || 0 6 ١
بنو صديل ا أب علالٍ العسكرى يععوب صو ابن
الل كير 9 2-0
١ 3 | د اا هم
5 له-0
ا :
بو يععوب ع
1-2 2ه و 5
08-7
عشام الكُوفى © ||١ هنل ام وم وعم يض
ا داسو ه 116 إيوفس 9م رك
الاثْمِلُ ١١ تعشَار م.م حَضرمُوت وعم
626 3-0 من وه
بَذْر اها الحكفة ١ حنين ٠١
- تي 2
بَلْر 1٠ الجقار هه حَضْم 4
97 © 9؟ 2-6
البصرة إعم ع +ه]| الىعنا وس
بعاث ١٠١ جو اسم ذَات عرق 0
ل 00 ام
تبراك م.م الحجاز 11 ٠١ ذو المكاز وع١
تبوك وا حصن 11 رامتان ١14
4م
7 3 0-2 عاض لدت وك وه
لَبِيذْ بن ربيعة 4ا تحمل ١م عه سا أبن مقبل عمس
عو كمد هو ابى اق | الْيِقَدَانْ ١١ اها
لبينى ارال
الكحيَانى 19 سر بوم
ابن مَالِك 4 «» 9|مسلم ١
239035:191- 5 5
الكشّاب او ابى
ابو مكمن هو ابن أبن مكى هم
ع0 ريه وى
المكيون ءه]
ملاعب الْاسةةزة
أبو منْصور هو
الحواليقى
موسى 48 ون ٠١1 "اا
م[ نل 5
ن وشت ول
٠.
4م
نك وى إو هرو رهز زم مصعب بن الزبير ٠١» مَى اه 44
عو*]) :| ه14 هأ /اماأ مضر نغ م|
حدَنو
عات 5
الميرد ممعم 4 إر سارا اين مضي نال
3 هوج نأ
[1 عرو ضازم وزز هما المطرزى 48
1
4 معاوية 4 9 هم
غ٠ و رع2 9 2 25
المتاخرون عم .م |معل رس
هو > ين عه دن
المتليس 4١ 44 إسا | المعرى ع 19
جدة وم مين
3 وه
المتنيى عوعو عو|| اجن معط 3 4
0س بن 5
مَبَععْ عرم عرس وى إء|
00 ُُ 0 34
النَابِعَةٌ الجعدى عه
أبو تَصر عرس
ع 00-0 سَّ جه ٠, ترية م - 3 وعدت 9
المثقب العبدى ١١, معقل بنى ضرار بى ا نصيب "ا
تحَاهل ع4
و إن في حدة 0ح
نعمان 1م"
وام
مه 0 2 ج131 #4 6 3 خف الجر
عيرو 5 لكحى 4 الفاسى كه الكساتى هم 14 ضرمم
0ن 0 5 ل 5 1
ابو عمروا جن العلاء إوو*العريم هوا ابن| +141 كما
6] مع عون| إوم جنب كعب ءوس
4 0 عه_ نم - 0ن 2 925297
ابو عَمرو هواالقراء عم وم عم م كعب بن زمحير | م م
الشيبانى و مور فاضا دررال عن ه عيلة دتمم
ع له
أم عمرو "م 8 عهز 844( كما عوم كم عوعو برعم نناى
8 03 كا 20
عبيرة 1ه الفرزدن إقوجروع يقرن | روا مو ساف كر مياهزة
عه مس5 روبور داه 3
العتبر بن عمرو بنى]| «ضز .4 44 تو وو ىم رمع عونمم
- 3 7 - 12 ا
أثهيم 11١ الفزارى ٠١١ هف كم برض مسو ووم
ع هاعمو 5 مده 5ك 95 159 اط
عنترة نات .ع ٠١ |4||خقعس 44 كغعة بل بنتالك عه
14 1 القتبى ,م كلاب وم
1 ده هك اص ا ين
عَنَرَة 4 ريش ٠١ 44 ٠١ 1490 ابن الكلبى ١م
الك ادفو لقيع :د 5 ألكْمَيْتُ سن
لحرت حتييكررنا ْ لذميت
ا - هو تَّ
كن م القطامى 2م الكوفيون ؟ عم) 41م برعم
- 5 5؟©
عيبسى, ابن مريم 14ذاا قارب ل 0259 15
العدرق أسم -3 ك6 القوم طية نسم ألا »م هم 4خ ع1 م1
ابن قارس !| اا |كيس 41 9 مء| عومم وض وما
ع٠ 1-0
23 3 0 - : 1 2 /
الفارسى ةم روما قيار أسم رت 1م ابى كيسان 1 أه هما
بوهم عوعم وك بك ."| |أكيشّة بنت عمار ٠١
عرسرع زوز و4 ورم ابن كقير «» 1 البَلْ أسم نسي هء٠
ابن الْعَارضٍ اها كتير و 14و ضرء|
نا
التعسع
ابن عامر ٠١
ابن عَامِرٍ اخحن
القرّاء السقعو
عوم!
عَبَان بن سَلَيْمَانَ
]|
امن #عتاون باذ
ادو العباس هو المبرد
| نل سه
|0
بنو عبل شمس بن
-ه
م_- 0 5-0-0
تعلبة ١١
دات 09 5-3 -
عبق, الطحللك "يسن
العول سه أ
بنو عبك القيس "اه
عدم
عَبَقُ اللطيف مم عرس
ذرى اعوة. اما اله ايا
226 1216 اما
للها اها 44
١١ الله 55
الفا سى
و 02 و تت
عبل المطلب "ا
عبد الميلك هو ابن
»6 +خم
أبن عقيل ٠٠١١
5م ن
يبنو عقيلل صم
ليا
ععدءم
أبو عكرمة 1
م
0-0-9
هشام صاحب ا عَلْقَيَةُ الاشجعى ٠١
السيرة
د 0 5
حنم اعم
5ه
أبو عبيل ١م اها
و
ابو عبيدَّة دام سم
عَدِى بن وَيكِ ما
ا #ازرى
عرقوب م ع4
عنكان لله بن
على بن ابى طالِي
م هل +*ها
ار الاصتفافتي ١
الشطوبينى
عماون
العمَاليق العَمَالِقَةْ ٠
عر بي الطاب 7
رس ل
37 ازن. ا 30
عبر بن برييعة ١
ابى عير لاها
عروة بن اذَيِنَةَ وه عَمِرِو عن ون
م
عزلا و ضام
عه ون
العزى ه ءا
36 16 9ه
عمرو بن كلقوم نناءم
نوم
5 3
.وك (ك وك وك عربن| وعو ضرم سرعم برعو( الشافعى 0
----00
سرى] .| وعم 9 ابى ا وسرم
كَْ 1-5 سلا ابن جَدَدَلٍ ابن لحري 14 اعم
زقعير فز ع ى تزسم وو]| عوع| .كم مو سوق
كز موز .وا الفاغ الشكرى هم
ابووَيّنِ هو الانصارى |ابو سُلْمَى وال زهير| السَلْويِينِىٌ ٠
التكستانى رما 00 َلشَّمَاحْ 0 اا
كيم هه ل ا لال المسرك اا
بنو تيم ٠١ بو السئح عه ألشَيْبَانَيٌ عونمم وعو نزح
ابى آلسَرج د سر آل ا ل عون معل| اوم
2 59060 :5ه
14141 55 ها سرود مخ" |“ مث" | صعفوق ١م
سَرَجج إعم] برجو عوك 4 إلا عون لصفا م
سعات رع بم وم| وس ضرو مو (١: «نزاااينى الصلاح ,
وه 94.( وهل ول( رمم سوسم وعوم عوىم 32 برسم
| 4 48# ه4ز 994 )ابو طالِب 7
بو السعادَات هو| 19 ١لا ولا 4 أبو طالب 'العيوى
ابى التحرى ابى اليد ته 4 ]
ابو سكوك سيل م لض سيل درم انان طاهِرٍ ,ا
الاصيعى نه .كم ابى الطراوة 4ه 4(ا
خخ و رةه كد ات 5
السكاكى 1 ساد السيرافذى إن] طرفة سرار ا لاسرال
اجْنْ السكيت ١ عوس | ا لشَاطبى ا |طقيل .م مس
4
ارا
300 5
25 2 و -ه0
4 إن إن نز بن .سا | الخصينى بن الحمام ابى دريل 1 وم ه14
بن ) اغى]) وعم 6اع| دكن 4
520 -41 5
٠ه] "زه] 14٠ 06( ا|الخحخطبلة م مم وسمم إىعلٌ مهم
0 ده © و2
حاتم ون سن حفص عررا ابو دواد 4
2 00 2 ّ 5 6 5-2
0 حاتم عسو الماسى | ع0 ووإبذو دنيان |
التكستان سو وم مء) رمم سإو ينو ذهل بى شَييَاب
0 27 5 و سح نك
كن احاجن 4 حمير زلا اانا 14
7 و 00 5 0 ضاهًا
حارث ١ه خالل ١١١ ذو الرمغة هم وها
الحجازيون شن 47 ابى الكباز لل سال ابو د وييب ١44 ١+
عر - ابن حَروفٍ 1ه ٠٠١ عا | ربيعة افوس هاا
أ- ع
2 ع الاك أ 0 هه 0 ا -
حل بغة داهن أل زرج ا ربيعة بى رماح
الخريرى سك أبو المختطاب 44 نزى نام ىىم
9 .وا الخليل سرون عور ون ٠م الرِيَاشِى |
مسا ون باق تابت مو خزء] عرى| ابى الزبعرى 5"
7 0 0 2 3 0 9
.م رعو سرع سن 0( | دارم بن مالك ١45 |الزبيدىئ مها
---31 هو
| داود ٠م الزبير اها
المحسكن البُصرى عوعم الذبران أسم م ا |ابنى الزبير سنا|
سات دبي 091 الرَجَاج وس نإن إن ون
الاخغفش الخطاب الركتْشَرى ؟ هم وعم كن
"1
20 عه و
الاعلم تزه لإا البصريون عو مم كىن
23 0
أمامغ هرم مه 4٠ م4 إلا ٠م هم
ن وغ
إسرو انا هر ا ا ل 00
جنا جا دن ا ."| ون| وظ| ىما
مس تزعوع ورم ابو 0 أ كءا
11
ا أم /اء |
ابوبكر ابن الْاْبَارى | ابو بكر يِلْيِينُ عَاصم
هلم () عوثمم عوم هما
الْأَْبَارِيَ جم عوم 76
ا َ 0
الانصارى إن ||| عنا|||بنو بكر وما
بلال 5
غّآن و ن و
وس بن علباء ]م لْمَيْصَاوىٌ ارال
هما
1
ا ١441م التَبرِمِرَىَ عمس بع عوه 1م
حير ع ه ٠١ 0111| مزع معو زعم
الجخارى لآلا زا(
ولأ 114 147 مم
مالك إس مث الترمذى ٠١
ف برهان 5
0 يناب
لْبرَى عو"
تيم وعم و4 هاه|
ان و9 5 ين
نيم اللات 4
تابث ل
تَعْلَب انز سعر إن
ا
لجاب 19
| 4 اجَبْرَتِيل م سوم
جام نزم
جرد وم سرصم تم تزىم
4 114
ابن الْجَرَنَ الال
جعفر بن تحمل وغيل
ااا 2
له الصادق بارال
'(عخ| وعع| معز مها اما ابى جذى 9 شرن إن
عم ء+.| "[4| ه4|
الْجَوالِيقيَ مو سن
لْجَوْمَرىٌ و" وض وعر
|
وهل أردن وا يا حار لا 1 يريك به عها
وهل بليت م يا حبذا 4ذا يسعى الفتى س
وهم وردوأ اها يا صارغا ع م06 يشم رومس
وعن من ١١ يا عورو ا يشق الكيام 41
وعدن وقوف مو يا لبينى وا يغض الطرف ,نمم
ووخوك ف كارا يتطهرون ١ يقلب راسا مع
ويوم عقرت *ام يدزون من عمسم يقول راجى 1١
با بكر بكرين 9 أيحض على ١١ا يكاد يمسكه رم
يا بوس للحرب ا يذك.نيك حنين ١5١ دوما تركن 1٠
فهرست اسماء الرجال والنساء والقبائكل
ريم خليل الله الأَخْمَشُ الصغي صغير )| لأسو الْمربوعيَ 0
اد آَم 0 ا ا عا
إبرهيم 1١ زمرك 1 الأ موف اذ
إبليس مهم عا الْهُدَلِى ا الإِصَفَهَانِى 4
أحمة ين المعو لما إنحق 11 ما 3 الاصمعي ٠١11 ع زم
الأَحْطَل معنا إتحق الْموْصِكُ عس | مسن .سر إعن يعن
الأَخْمَشُ مم سوسم وعو| اين 55 س9 ٠9 لاه[ [11 47 اعم
6 دموعّ. ر 5
من سره عرو بو سر ]ابو إنحق هوالزجاج ابن الاعرابى ١
1 ع د
لم م4 |1١٠١ ""]|بنو أسيل 44 49 الاعشى 1١ 92 اث(
عل] اض| عرها 4و||الإسكنلرى ١ل رسع رز هوا
0 ا 5 1 م 3 م
]| أإسمعيل ١١١ اعشى باهلة ١٠١
وانا أمشى ٠
وان اقاه ىز
يان اتوك من
وان الذى ١٠١
وأن حد ينا ٠١١
وان شفاتى ٠١
وأنى أن م ١ا
وانى لعبل ١١
وبعض الحلم 9م ما
وبلدة قالصة بوم
وبلوتهم ٠ه
وتشكو بعين ١١ا
وتعرف فيه .مم
وجاللتهم هسم
وحلت بيوتى 15
وخيفاء القى عو
خرصت وزعمت .م
ودوية قفر ٠١
0 عطبا 1
ورتوا المكارم 1
ورمل كاوراك وم
وسالت باعناق مه
وشاهدنا الحل هو
وعلات وكان 44
ولى الارض وس(
وقال الله ١١١
مآ
وغل جعدت |4
وقك جعلت الا
وقل زعهت أنى ١١
وقل زعمت لك 1ه
وقل زعموأ عو |
وفغت بربع عوعم
وقوفا بها مسم
وقول لها "١
وقولا هو ضهنا
وكان فارة سرس
وكانوا اناسا بم
وكنت اذا مم
وكنت أل وس
وكنت أمشى اا
ولا اراها +411
ولا عيب فيهم وا
ولانت تغرى 41
ولبس عباءة وم
ولقد امر عوعو
ولقل جنينك مها
ولقد ذؤلت "ا"
ولقيت ما رس
ولكنى من 41]
ولى حتيتا ١و
ولم يستزر ١١
ولو ان مع
ولى دونكم وشا
وليس المال عره؛
وليس بذى ١
وما ادرى 14
وكا ان مره
وما زالت 7
وما زال تشرابى .ىن
ا علي وم
وما كان .س
وما كنت ضاء!
وما عاج
ومعنفى فى سان
ومقلة وحاجيا إ٠
وملكة ٠١
ومن دعا س
ع ||
و#سن لا يذد /
وحن لا يزل م
وان لا يصانع ١
ومن هاب م
ون يعغترب |
ومن فك "
ومهدية ه"[ هه|
ونخنصر مولانا عو"
كم يحون عمسم
كهزالردينى وما
لا تطلبن 11
ل تكترن 04
لخن كيق اده
لا تتكتر امور
لا صلم بيني زه
لهم لول ما
لا يتارى ٠١
لا يفرحون اهأ
لبيت تخفق 4
لدى يوم ه
لعا الاخاءى 0
لقد علمت 44
لقد فرق 5"
قد كان مم
لكل اخادا مه
لم تتلفع "|
لم يبق غير ١"
لم دركبوا 1]
لمية موحشا 11 ٠١
لنا غمراها إعو ووم
لهاق اتلالر ]م
لو اختصرتم ودع
لو ان حيا 4
”ا
لو تعلم 37
لو عليت عوا
لوكان عندى ٠١
لوكنت اعجب م
لولا الالاه ١و
لبت الغراب نوم
ليث بعثر 5١
ليس باسفى عرما
ليس نتميى ع لاع
ما خلت أن ه5؛
ما خلتنى زلت 14
ما زلت يوم لخدا
ما كان مين ام
ماء رواء 57
منى أوعدت ١١
منى تردن اث
متى ما افتالحك 02
مشعشعة كان وس
مضى زمن لاعو]
مطاعينى فى ءا
مطافيل ابكار ٠١١ ]|
مقالة السوء س
من ينتروك 37
من يفعل ١و |١١
مهها تعس برهم
نبت اخوالى ١١١
عجوم شهاء وم
نشاوى تسانوا برهم
نصرنا فما 4م
نعى النعاة 44
نفلق هاما ضر.م
نفى الل راهيم 4
ذوح أبنخ ع4
سريرة ودعها با
عرقت مير عرض
هل تعرف "وا
نكم الاعل وس
دهم اللاوون ام
هبا نفتاه؟
وأخر قلبام عع
واذا حللت ١
وأذا سحلت ١
واذا شربت ٠م
واذا عكوت مم
واذا نيا ١م
والباتعين نفوسهم ١
والفى قولها 14١
والجرء ما م
والا النعام ١١١
والناظرين باعين ١
والخل ينبت ٠١
على ان شرب ءا
عك حالة لو هسم
على كل ذى !!!
على مذهب م
عميرة ودع 9ه
عندها ظبى مس١
عهدتك ما س.ء؛
عهدى به شل !!!ا
غداة طفت مم
غفلت ثم ”7
فاخش سكوتى م
فازور من نس
فاستعحلونا اه
فاصبجم جاركم مم
فالسامع اللم م
فالعينى بعدهم ١4
قالفيتك غير ذا
فاليت ل١ عرو
فاليوم اشرب ١ا
فاى لفت
فان تصلينا م٠
فان جاء سنن
فان حلفت ١54
فانزن سكلينة ' 1
فان شكاءت "ا
فانعق بضانك ١"
لاءم]
فان الحق مس
فانك لم تبعل م١٠
فانك والكتاب ه٠
فان يك 25 1
فان يكن 194
فبتن جنابتى ١44
فتلقاه مروكوبا 4
فقى لم تلله وشا
فى يشترى داس( سما
جعلنى مدفع ١19
خليت بنفسة «دها
فددبنى زعير ه
فسقى ديارك اه
فشككت بالرمج ا
فطعننت ١4
فطلقها فلست ٠.
فظل طهاة .س
شغبرت بعل هدم 4
ذغدن كلا م١
نغخض الطرف ,نم
ففا رقت 3
فقالت سباك ٠/ا|
فقال فريق مم سرس
فقل حيبت ونا
فقلت لومم
فقل للشامتين ١١١
فلا لعا ٠١
فلست لانسى "اه
فلمسنا على سر.م
غلمااتقت إنا؛
فلو انا م4 عع.م
فلو كنت رسا
ثون يك 4
قو اسفا ها
فيا لك من ١ه
فى فتو انا ١4؟!
فيها الضفادع 4ها
قل اركب سن ورم
قل اشهل ما!
قل أغقسموا ١١
قل سالم عوا
قصيا كرييا 1
كل 3
قف بالديار ٠١
قلت لبواب 98
قواطنا مكة بم| و5١
كان 1ر3
كاق) قتن مد
كان قوب امم
كات كمه
كذاك أدبت "ءا
كل انقكق 09
4
اعافد
م
العبد والككينى عمس( | بايدى رجال ذا
ألم تعلمى ٠
المرء يأمل 4
المكرهين 1
ان الخول |
الى الله ه
أمسدت شلاء ١٠١٠١
انا النبى ١١١
اى كنت لذ امم
ان اباها ١لا
أن الى عت
ان الشتاتين مع
ان الخليط دما
أن الوسول 4
أن سليمى ”م
أن الشباب ١5١
أ الضفادع 4
ان العيون ١م
أن 1د فض
1 مع أليوم |
أن من صان عو
انى اتير وه!
ا 3 7
ايا بذ ١١
ايقتلنى 174
بانتن ثلث وعم
يطل كان تا عو]
بعكاظط يغشى و
بكل تداوينا ٠.
تاخرت استبقي خاءم
الله 9 يدن ٠١
قاميت فوادك 4
دن ل وم
كيالت من 4
تنا النبايوه
تخونها ذؤولى رعو |
ا ما لم
ترى الملوك ١4ا
تطاول ليلك ١١
تطيفف 55 رتم
تعاليت أن ه
تغير جسهيى 14
تقول سلكنا ١١
تقول يا شيم عم
تمتدى بها ه4]
تهنى ابنتاى نمم
ا غزالا ها
تنفى بداها تناح |
جاء الخلافة 9
حي لحقناهم عوم |
إئ
حلفت لنا ١4
حلت بارض ١٠١
حى العشية هاه
خلتك عوجا 4
خليلى هل طب 44
ذرينى انما ناه
رات رجلا 1
رايتك لما ع,.م
رب فاروضا
رحت وى مع
رحيب قطاب ه4؛
زباء شماء ١ه
زعمتنى شخا ١4
زيادتنا نعمان ١
سقاك بها ؟
سكن السماكان 14)
سل الههوم ا
سماحة 2٠13
سيفى وما عدا
شهدت لهم "اها
صاح شور 1418
ككيت لك اها
ضكم يحب هاما
بضاحبة مس
عاضها الله ١4
عال يقصر 1١
أان رات ل
ابالاراجيز 44
ابانا يقنلانا ١م
ابيتن الا ١٠م١
اتذكر يوم] سرس
أاتعرف شيا ما
أجارتنا تإعوم
أحارث انا )4
أاحب من .هس
اخ ماحل م١
إناافن احوى مم
اذا المرء مم
اذا الوحش ”م
أذا جاء ١4
أذا جرى «م
اذا ذقت عب
أذا عرد 4
أذا قامنا عب
اذا قات مم
| اذا كان أمر م
اذا كنت فى دار ام
اذا لسعته 4١
اذا لقام وه
اذا ما الغلام ١4
اذا ما بكى ١١١
اذا ما صنعت !!
اذا نفام طلم إسرم
ارمق العيش 414
أزمان أبل.ن إعما|
استغن ما وس
اسعى لد وب
اشاب الصغيم ع"
أظلل ارعى هه|
اظنى انهمال ]ا
أعلبه الرماية 7"
اقول لع عونم
اقول 5 4و9
اقوى واقفر 1١
أقيموأ بنى مها
ألا ايلغا خلتى لاه
ال ابلغا عنى م
الا ان عينا ١٠5
الا حبذلا را
الا قالن «اه
إلا قبم 4ه
ألا ليت 2 وا
ألا هي و
د
الا يا أسليى
يا هنل وعم
الا يا صبا ه؛
ألا 5 كخلة ٠٠١
الحيل للد هم١
را
عوىم
متكي كنا و بوط ا خدرعينا
صَدَدتٌ وَطِبْْتَ آلنَفْسَ يَا قيس عَنْ عَمْرِوا
ويروى بالمثئاة من كَث فالدما فاعل استَعيلَة مقصورًا وهو
الصّْلْ فيه وعليه قيل فى التثنية دَمَيّانٍ قال
قَلَو أنا على حَجَر ذَُيْنَا جرى الدَّمَيَان بالكبر اليَين
ولكن للاستعمال الكثير تحُنَفُ لامّه فى الإفراد والتثنية. تهليل
مصدر هلل عنى الشبىء اذا تاخر عنه يقول لا 1 00
حِيّاض الموت اذا تآخر غيرهم عنها وتخصٌ. وعن متعلق
بالتهليل وإن كان مصدرًا وقد مضى القول فى ذلك. وهذا آخر
6 لصم 3 شرج القصيدة المباركة وقل تطفلت بشرحها
حك 2 3 ب ب 50-0
رجى ان يصم قلبى ويَغْفِر ذَنَِيِى ويك يعم قصدى وبوفر من
20 2 ٍِ
:
إحسانه جدى وان يغفر زلقتى ويصلم 3 شى درجنى وأن
يفعل ذلك بجميع اعلى واحباتى وكافة المسليين
بِمَيَهِ وكَرَمِه والحبدٌ لله رب العاليين
1 17 5 وما
وآله وصحبه الطيبير
الطاهرين.
2
تت
و 0 رك عٍِ 2
١ حجعل ال زاكل 8 6 هذا البيت بناء عى راى البصريين
فى وجوب تنكير المميز المنصوب كتيل ايصناءإن) تقصون
النَفْسَ مفعولا لصَدّدتٌ فاعْلَمْ ذلك.
2
وَمَا زال تشرابى الخمور وَلذْتى
وبيعى وَإِنْقَاقِى طريفى ومتلدى
يكسر الناء. فال رضى الله عنه
2و2 0 د - 9-0 و
وَمَا لهم عن حياضٍ المَوتٍ تَهَليل
وصفهم بانهم لا ينهمزمون عَيْقَعَ الطعن فى ظهورم بل يقد مون
على أعدآتهم قَيَقَعْ الطعن فى نخورهم. روي أنه لما أَنْسَدَ هذا
البيت نظر عليه الصلوة والسلام والكية والرضوان الى من
و عن 3 0-5 5
كن الريك قول الحصين بن الكيام
ري 7 0 0 - 3 5 3
تاخرت أستبقى الحيوة فلم اجل
كن تل ان اتَعدْمنا
مَلَْسْنَا على الْأَعْقَابٍ تَذْمَى كُلَومُمَا
ٍ لحن 2 د 1762و 0 5ت
ولكن على اندامنا تقطر الذما
ل أخرة
١ 26 د ا اف 5 ك2
علينا وَهمْ كانوا اعق واظلما
بروى تقطر بالمتناة من عو فالدم إما مفعول به لانه يقال
قطم الدم وقطرتة والمعنى تقطر الكلوم الدم وإما تمييز على
ع
أن الآلف واللام راكد كقوله
بصفدم بامتداد القامة وعظم الخلق وبهياض البشرة والرئق
00 2 000
8 المشي وذلك دليل الوقار والسودد. والزعر جمع ازهر وهو
الأَبْيَمْن يعنى أتّهم سادات لا عبيد وعَرَبٌ لا أَعْرَابٌ. ومشى
مصدر مُبِيّن للفوع وو فى الأصل ناك عن صفة مصدر
مكل وف أى مقيا مثل مشي ٠. ولخصم يمتع ومذك ساوى 0
جبل يعصمنى من اليا والجيلة اك والمعنى يتبيهة منى
أراد طرب إنتهى. ولا معنى لهذة الرواية.. والسود جمع
أسودَ والتنابيل القصار والمفردٌ تِنْبَال والتاء فيه زآئد8 وهو
أحد ما جاء من الأسماء على تَفْعَالٍ بالكسر كالتمساح والاكثر
تمسح بالقصر والتبراك والتعشار لموضعين والقلقاء والتقصار
للقلادة الشبيهة بالكنقة ويقال تقصارة امنا وجيعهيا
تَقَاصِير. واذا كن التفعال مصدرا فهو دنجم الأول ل غير
كالتجوال والتطواك إلا كلبتين الثبيان والقلناك تال الله
تعالى تبيانا لكل شىء وتقول لقيثة تلقاء اى. لِقَاءَ وما قولة
تعالى تلقاء اككاب النار فهو من باب الأسماء وانتصابه على
الظرفية وقد خطى من ينْشِلْ قوله
نر
والمراث به هنا إدخال بعض الْحَلَقٍ فى بعض وإِنّما يكون ذلك
نى الذّرع المصاعقة. ويروى سكّت بالسين المهملة اى ضَيْقَتَ
يعنى ان حلق الدرع قل ضيّق بينها والسّكك الصَيّق
١ الت وهى الصضيقة من قولهم اسْتَكْتٍ الأذن اذا
استزّت وقيل إِنّبا الاذن السكاء التى لا يَبِينْ لها ثُوف كاذان
الطير. والجملة الفعليّة صفة ثالتة لسرابيل وا سمي 0
لخلق وا خلّق بفاكين جمبع حَلْكَةٍ بالاسكان على غير القياس
هذا هو العحي وَحَالفَ الأصمَعٌِ فى ال جبع فقال حِلَقٌ بكسر
ا حاء كبَّذْرَة وبر وقصعة وقِصّع وخالف أبْو عَمرِو فى المفرد
فقال حَلْدَة بالف وقال 2 1 الشَيْبَانِى ليس فى الكلام
حَلَعَة بالتحريك إِلَّا جَبْعْ حَالِقٍ. وَالقَفْعَاء بقاف بعدها فاء
بعدها عين مهيلة سجر ينبسط على وجه الأرض به د
كلق الدروع" والكيدول النككم' الصنعة. وفية ققدت
الوصف بالجيلة على الوصف بالبفرد وهو جائز فصجج ومن
قوله تعالى ياتى الله بقوم يجبهم ويحبونه. قال رضى اللمه عنه
يقول اذا ظفروا بِعَذُوهم لَمْ يَظهَر عليهم المَرَّحَ واذا ظَهَرَ
عليهم العَذُو لغ يخصل لهم الجزع يصفهم بالشجاعة وكبر
-
الهدّة وشدّة اش وقِلَّة المبّالاة بالخطوب. المجازيع جيع
ووم
شع -الْعَوَافِنْن ا أككدال لتبع سين
من نسم دَاوْدَ ف الْهَيْجَا سَوَابِيلُ
وهو الانف. والْأبْطَالُ جمع بَطَلٍ وهو الذى مَبْطْلْ عندة الدماء
21 لذ ع بح و هعهوه5 عٍِ ٠
الخيل ذلا يُوصَل اليه. واللبوس بفتم اللام ما يلبس من
الشلاح. والنسح المنسوج ودَاوْدْ النبج صلى اللمه عليه وسلم
الله عنه
بيض سَوابِعٌ كَلْ شكّث لَهَا حَلَق
كانهًَا حدق الْقَفْعَاء مَجْذُول
بيض سوابغ صفتان لسرابيل ومعتّى بيض مَجُلْوَة صافية
ومعنى سوابغ طوال قامة ومفرّدهما 0 وساب 0 السربال
مذكر وقَاعِلُ 28 على فَوَاعِلَ فى مسايّلَ منها أن يكون صفة
لما لا يَعْقَلُ كقوله
لَنَا تَمَرَاهَا وَالنَجوم صَوَالعْ.
وأصل السك إدخال الشىء فى الشىء ومنه قوله
سه سه
414]
دوع هدو
سَفَلَءُ. والكشف بضيّتين جيع اكشف وهو الذى لا ترس
معه ى الحرب. والميل جيع أَمْيّلَ وله معنيان كل منهما صا
هنا احدهبا الذى لا سيف معه والثانى الذى لا يسن
الركوبٌ ولا يستقر على ل قال جَرير يَخُجْو قوما
َمْ يرْكَبُوا اليل إلا بَعْدَ مَا هَرِمُوا
َهُمْ تقال عَلَى أَحْمَايِهَا مِيلْ
ومن يُجَوْرْ حَيْلَ المُشْتَركِ على معتَيَيْهِ او معانيه دَفْعَةَ جار
عَنَلَةالكبل عكى المغنيين مكا. ووزن ميل فعل بضم أوله
والكسرةٌ عارضّة لِتَسْلَمٌ اليآه ومثله عيش وبِيض. والمعازيل
جمعٌ مِعْوَالٍ وهو الذى لا سلاح معة والمشهور رَجْلْ أَعْوَلُ قال
1 كل لا ملق امرا بتوبد بعلت ينل بد وخر عل
0 لكدداى ولكن الشان فحذنه:. وتالوا لاحن
السَمَاكَيّن فى السياء السِمَاك الْأَعْرَلْ لأته لا رُم معه كبا
للشّماك الرامح وما أَحْسَنَ قَوْلَ المَعَرَىَ
3 َّ
5-5 اسرد عد ين 0 سس
َاتَطلْبَنَ مِقَيْر حَظآ رُنْبَةٌ عَلَمْ الْبَلِيعْ بِعَيْر حَط مُعَْلْ
سَكَنَ آلسِمَاكانٍ السب اهما هذا لَه رْمُمُ وَهذًا أَخْوّل
ويجوز أن يكون جمعًا لمعزال وهو الضعيف الاحمق والمعنى
زالوا من بطنى مك وليس فيهم من و بل هم أغْويَاة
ذوو سلاح فرسان عند اللّقاء. قال رضى الله عنه
2ن م
ايكون مَك الاسم ان لا يَعْمَلُ كيه ما كتله لأنه شط “له
لق
44
50000 تك
لآن أصله وى على مُعُولٍ فكان حقّهم أن يُبْدلُوا وآ 5 ياء
وكدعترهانة ذا ومن عو جل دمة
فلزأن بم تن كال عرز تال
3 ا الكريم وإن كان شيخا. صرت فى عصبةٍ وى
الجباعة من الناس ما بين. الء رة والا ربعين . والظرف
ل
والجملة الفعليّةٌ صفتان لفثّيّة او لعصبة. وهذا القاكل حمر
أبن الْضَطاب رضى الله عنه.. وزولوا انْتَقِلُوا من مُكَمَّ إلى
آلْمَدِينَةٍ يعنى ذلك الكجرة: قال رضى الله عنة
ا اهَمَا رَالَ ا للقت
عند الذقاء: ول ميل مَعَازِيِلُ
2-0
3 هذة تام ومعناها دَهبوا لي وى ل 0 0
0 البيت ١ عي ا - وقل أجتيع 0
تزولا ولمّن زالتا ان امسكهبا من آحك اى ما ييسكهيا من
احد وامًا الناقصةٌ فهى زال يزال ولا تقع إلا بِعْبَ نَفَى او تهى
كقوله طف د ك 0 0 2 ع
3 2 0 ست عام سم م
إن الرسول لسيعف يستصاء ب
1 ل
قال ابن 3 اشتقاق السيف من قولهم شاف ماله فى
هلك لان السيف سيب الهلاك وفيه نظر لان البعروف اناف
الرجِلٌ يُسيف اذا عَلَكَ ماله وساف المال يسوف بالواو هلك
حكاه يَعْقَوب ودكى ايضا وماد الله بالسواف ل أ
بالهلاك وحكاه الاصمعى بالسواف بالضم واتَقَقَا على الواو.
ايت و؟
1 . 1 2
الهند افضل السيوف. ويستضاء به يعنى يهنلى به كك
ل يكا ااستعارة (إنتهت- [رهذة! بن أصطلاح البيانيين
إِنَمَا سي تشبيهًا موكّدًا لا استعارةً إِذْ شرط الاستعارة عندم
5
0
339
ود سات
طى المشبة. ويروى
00 لال النبى صلك اللد عليه وسلم من سيوف اللك.
قال رضى الله عنه
ةرين ميش كال ايلع
بيطن مَكة لما اسلموا زولوا
خاي وو
فى فتية حبر آحر او متعلق بمسلول. والفتية والفتيان والغقو
والفقى بضم اول وبكسره كالعصى والعصي جمع -5 والاولان
قاكتاب الله تعالى وقال لقتيته وقال لفتيانة. والثالث شان
وم
44
الى باوتارها وهى تتكل من الامعاء يعنى ان الارنب تكب
بطنها نى هذه ف بطن حبك ذات نِقْلَيْن فى بطنها.
ان
0 تك 0-7 أرُجال د جبع أذْعام د حب حب» مع رجل
اكي :لباك رفي اللا كيه
هذ ! البيت اق توسّط حَبَرٍ زال بمنزلة قوله
أل يَا ا انينعي دار مي قح اليك
وَلا 0 0 0 0
به هنا 5 0 بتتجاعته ومطرح قرف الع 0017
0-1-8
نكرةً لآن إضافة مطرس ليست محضةً فهو تكرة ايضا. والبَرٌ
0 البز ل -- د الاول جنع درس بالكسر
ايضا وو 00 أى النوب لخت وح قل دوس رمتل
1 و
طفع افيه لاخو ثقة. قال رضى الله عنه
هه4]
ميش بها النّره ا تجسن قصضيها
كأ بَطن 0 ذَات ونين منَيُم
أى ورف وض ما اى ختلقة لون ازاهيرها وَل كختئلف
ا 00 اليفك والليت الاسن'اى إِنهنا مطرت بتر الأسّد
لدان صاحبُ الماضية الكثيرة يقال أَمْقنَى ومَشَّى بالتشدين
اذا 30 لاشيته كال
0 وإ أترى وامضى» سَتَضْكهَ عن الذّنْيَا مَنون
وقياس الوصيف منه ممش وقل سهع ولكن الاكثر ماش كايفع
هم بانع 3 0 فهو 0 دل ا نهو ساكل
6---
م اليئاشية وساءت الذى دعيت ماشيته. ولا د من
تقدير مصَاف اج ى كل مصرم أن فى البيت بت لف وَتَشْر ولا يستقيم
2 0 3 عت 9
7 مالك والد رماء بالدىال 0 ألا د رذب 0 للك
ري
1 فى ماله 5 3 2 0 3 1 فنجاء وهو
0 كنها من تقلها. والقصِب 0 م القاف وا كدان الصا
4
0 سد سا
لم آلحَيّاتِ مِنْهُ الْقَدَمَا الأتغوان وَآلتَحَاعَ آلشَمْعَمَا
(َ 6 -
وله قرتين صمور | ضِرزمًا
يِروَى ع الحيات الوق 0 إما 0 فعل 0
ممرفوعا لفطًا ل 0 معن ١ ويروى ينصب اك فلا
إِشَكالَ ى إبدال الانعوان منى قيل القدما ماعل مند 00
نوثه للضرورة وقيل إنّه جاء على نَصّبٍ الفاعل والمفعول معًا
أمْبَةِ من الإلْبّاس كما يجوز رفغهيا لذّلك كقوله
ابر ل ل
إن 5 صاد 1 وم كي من صاد عقعقان وتوم
0 يجوز ب -1 عذل أ اللسن أيضا 0
أ 0 جع إغوب الفاعل امول أربعة 7 وفعي
ا ا
0 0-0 ده نت 9 2 --_- 5
وعد القى الليث فيها ذراعه
ح ي4ظ (0© و ن
مركت وساءت 0 ماش ور
والمجرور بيقضاءة ع يكونَ الغاطل كنا أستكرامًا
للعذول ل عى عامل شريب ملفوظ أل دلوف ل
انلعل 000 ركة كل من الحيات والقدما فال زمنهال
ولا عَيْبَ فِيهِم غَيْرَ أن سيفمم
بهن لول من فراع الكتائب
56 ا
من تَطَلّ سباع الح صَامِوَة
0 ع بواديد الأراجيل
يَضفَ ععذ| الأسَنَ بآن الود لجان كانة. والأشرة اكد
منى هيبته 0 ممتنعة عن المشي 0 والجكو 0
6 وال زاى لله 8 يقال 00 ١١ لرجل ا 1
ينا اه
عت 0 م فيد 5“ وصموز كاك 1 يبصف احم
9-5
وَحَشٍ 3
و9 ا
العذَاة 3 المهيلة والذال. المعكبة 0 الطيية الت
وال 2 عل وأت وأموة متعضين بقضاءه مكنل وما د من
مَتَعلعَا ممنتطرن د يُفْصَلَ 2 دن المكيولة | رقال
الراجز يصف أَنْعَى
١ اى لا يُوْتَى بينهما بِأَجْتَبِيَ ويَلْرَمْ الفصل به إن مُدَرَ
ابر
الكا ) 2 متَعَلَقا ل - 0 د بع أو
4
و2606
والعيش هنا القوث كك قوثها لحم يذ 1 ٠ معفور أى ملقى
فى العفر يفتكحتين وهو القَرابُ. والخراذيل القطع يقال خرذلت
الحم بالذال الميكجية وبالدال المهيلة اذا قطعته صعغارا.
اذا يساور م لا ل ل
ان يترك القرن إلا وهو مجدول
د 0 0 1 القاف 0 لك فى تجاعة
0 0 3 0 من 0 0 لا
جل له اى لا يتاتى ل« ذلك حتى كانه بحرم علية. وفيه 3|
الظاهر. والميحك ول الملتى بالجدالة وهى ارا وبروى
0
١ الا جح أنه ري مَعَرَبٌ وإ "كان *ذانيا من اللمظكم
السوار وما هاه اكور فيصم كوثها عِوَضًا عن الياء إن أذْعِىَ
أسَاوير به 6 ل ولم يُشْهَنْ للك السماع أن ما ورد مسن
35 و ته و اث ا 5
لتحقيق التانيث لآن كل جمع مودت وأمًا الزنادقة فلا إِشكالَ
كون الهاء فيه للعوض لقولهم فى جبعه زناديق .
4
واشماء المكان واسماء الآلات لا تَعْمَلْ شينًا لا فى الظرف ولا
اى مكان مسكنه من هذا المكان غيل عَم ذلك وفيه تكلّف.
ويُروَى ببطن فَيَكْتَيلُ الحاليّة والكبريّة. وغيل الثانى فاعل
-
لاض
بالظرف لأنه صفةا او مبتكأ حَبَرةُ الظرف والجملة صفة لغيل
و
سل سل اننا
0 0 - ا ا 2
اى إنه فى اجمة داخل اجمة وذلك اشل لتوحشه وفساونه.
ودتروى من ضيغم من ضراء الاسلن والضيغم كل مسن
ن 03-7 ع ل لا 0
لَصَعْبِهِمَاهَا يَفْرَعْ الْعَظُمَ تابهَا
جبعه صُرَاة كساع وسعاة ورام ورمَاةٍ وهو من قولهم ضَرىَ
بكذ! اذا ولع به. قال رضى الله عنه
ه90 9120
يغلو ذير
يَصفْ هذا الأَسَّنَ المُسَبّهَ به بالضراوة يقول يَذُْهَبُ هذا
الاسثُ فى أول النهار يتطلّبُ صيدا لوالدَيه فَيْطْعِيْها لحمًا.
الجياعةٌ لحمته أى اطعيته لحبا وحكى الاضيعى الحيته.
أ َعَم إعباله لاعتباده على الووصوف.
وم 7
4٠
قوعي ف اممووطابة 3 حال. والغيل بكسر الغين
اليكجبة لرريلفه كلك كات لموضع الاسد ويقال لِبيت
والصفة من لا كك د ومن 0 0 ل قال عَنَرة
ع عع 0 آ تر
اى بأرض الاعداء. وعثر بفخ المهيلة وتشويد المتلنة ا
مكان وامتناغه من الصرف للعلميّة والوزن الخاصٌ بالفعل
مانت 85
ونظيرة من 0 الاتية على 0 خضم المكان قال
1 الإلاة مَا سَكَنَا حَضَمَا
6س 0س
التقدير عا كنا باد حَضَم اى 0 0 لذن حَضم منهم.
3 --
ودر أسم لماك وشلم باليمية لبيت المتديين وين 1 201
7 اس و
للع بك ..2» نع عشراى ع ر زعير والح كع قال
707
ع بِعَثر 0 حال
ما اللبك ك3 عن أَقرَانه صَذَنًا.
وقول من بطنى يتعلق بمكل وف ع أ ان من غيل
وكان قى الاصل صفة له ولا يتعلق بمسكنه لان اسماء الزمان
14خ]
أشغلُ من ذَاتِ البْحْيَيْن وأرْعَى مِنْ ديك. وفصل بين أَمْعَلَ
ون بظركف مكان وظرف زمان وَخَالٍ وعَامْلّهِن أَفْعَلُ وَيْتَمَلٌ
الاين لكان يكتبق اوأكقية على أختلاف الروايئيُن
وا حال محكية على كل تقدير لآن القول متقدّم. وساننوت
ومسثول اى مسثول عن تَسَبك اى لما مثلث بين يذَيه
دن ديل لكشيل وقلك اف ماك «حتك. وتشاكليك عيًا
قل عنك حصل لى من الرهب ما حصل. وفيه تضبين إن لا
يَنْمُ المعتى إلا بالبيت بعد5. وقال التبريرى اذ اكلم لد
فى موضع الحال وكذا الواو خى وقيل انك 0 واو الال
والتقدير لَذَاك اهعيب عندى مَكَلْمًا ومنسوبا ا إنتهى .
1 عَبْنُ اللّطيف ن كتابه وهو مُعْتَرَض من ثلتة أَوْجْ أحذها
000 ليس يننتَصن على الحالٍ مل إِنْ طرف رأكلية
ال «الثاني انه لاككون إِمْ حالا انق مِتَعَلقَة بكون
منصوب هُوٌ الجال لآن الزمان لا يكون حالا من الُنّةِ والثالث
9 1 اليكرونة بالواو ليس تقديرها منسويا ومسيمولا جل
تقديرها مقولا لى إنك تسوت م قال رضى الله عنه
مِنْ حَادِرٍ من لَمْوتِ الأسن مسكنة
052
5 9
من بطن عثر غيل دوتّة غيل
اى من : ليث خادر وهو جالكاه اكه والدال المهيلة اى
داخل فى الخذر وهو الأجَمَةُ. والظرف صفة لخادر وسكنة
م
الكل
القانف جيع نقية 0 كلمة وكَلِمَاتِ 31 تم يَصْرِبٌ
9-0
بدليل وما نقيوأ منه هل تنقمون منا وكعلم يعلم. والقيل
والقال والقول دمعنى وقد شُرى ذلك عيسى ابن مريم قول
الحق وقال الحق وروى بِالأَوْجْع الثلثة قول الشَمّانَ
وَتَشْكْر بعينٍ ملاداكل كَاجَهَا
وَقِيلَ الْمْتَادِى أ "الْعَوم افق
وى فقا اللنك ازاك روات يقال أَذْلَحَ القوم اذا ساروا فى
أل الليل فكيف يَبْتِيعْ الأَمْرْ بآلاذلاج مع قول» أَصْبَحَ القوم
وا حواب أ كان يتادى م اصبح القوم لِمْ تنامونَ ومرة
أَدْلِجى ومعتى وتشكو بعين أنّها تشكو بعينها مر وإيباء
لأتها لا تَقْدِر على الكلام لاجْل 55 حَولَها وما مفعول بمعنى
الذاق وفيء وافعة على «السيئر ما وقول عيلى القيل جيل اكد
مع لذ افقنات.والمعتى قولة بالقلول القن ابه يكرد 0115
ماضيًا. قال رضى الله عنه
داك انين متلق 5ك
هم 0 2
0 نك معتسدون ا
9 حك
ارهب وكلاهما 7 5 م م فعل 0 كقولهم
/ا4أ
أللَامُ رابطةٌ للجواب الذى بعدها بِلَوْ. وظل بيعنى صار
اال جل وان يناما لخ يسم فاغلة. وهوله.نظل
يرعد يَقْتَضِى ثبوت الفعل ودَوامّه ولو قال لَأَرْعِدَ َم يَقْنَضٍ
ذلك. «ورده مبنى للمفعول ال ارعة على (درزئتةةة
الرَعْدَةُ. ولك ن اللام ثلثة أَوْجْهِ أحذها أن مُعَلَقَها بيكون
١ اح أنه حامذر ا ورتع تيا طش ااه لعي
المكتركنوان اكد الطرفين الباقيين حَبَر والثانى أن تعلّقها
باستقرار محذوف منصوب إما على 01 -- تقدير
التقصان اده الحالية على نقلي 0 و التَقْصَان -
َكَل 0 وَآلْفِعْلٍ ولهذ! 0
وسغع و - 77 0س و هه
نسد.ت لكوالي من يَزِيذُ ظلبًا علينا لهم عَذِيِنُ
انين 002 ون ايكون مفعولا لأجللم احاملة مل ون وكثير
منى الناس ل عن هنا فَيمتَع تقديم د 0
ل لاط كل ب النين يع بك تاوف له
الظروف ا فهو فى الأضل 0 لتنويل. ل العطبية
والمراد به هنا الأمَان. قال رضى الله عذك
لمل متم
4
كذّرا صفتين ثانيةً وثالقةً لمقاما أى ارى به واسمع به فان
كذ رارى حالا شن عليز اأعره سعط دان لفان الامش
والسادس > كار لو آلثانية ولو الثالئة لآى قوله فى البيت
بعدهة لظل يرعد جوابٌ ارال مطل عجرا
َو آلثانية المقذّرة فى صلة معمول أَرى ولو الثالثة الوائعة فى
صلةمقعول اسم لايع زمتصول شيخ وج ارا |
فأنتصانٌ عقاما عنك الظيفيّة 'المكانيّة .رالجيلةٌ بعدة اصع 0
والرابط بينهما مجروز الباء. وبين يقوم ويسمع تنازع فى الفاعل
وهو العيل اناك ١ حلت احطيت الآحَرَ ضميرة وقال الْقَرَاء
العَمَلُ لهما معًا وقال الْكِسَائٌِ اذا أغبلنا الأَوْلَ أشيرنا فى
الثانى لأثه الإضْمارُ بَعْدَ الذّكر ى الحقيقة واذا أعملنا الثاني
حذفنا فاعلّ الأول لأنّه ما ييرْ ما يَرَاةٌ البصريون من الإضيار
قبل الذّكر ولا ما يجيزه القراء من تَوَارد العامليُن على
معبول واخل. وعلك قوله فغى البيت حدت تامن. الس
بين ارى واسمع تنازع فى المفعول وهو ما لو يسبع أذ ليس
المراد ارى مالو سيعد الثيل ل الم اد ارك ا 0 لظل
برعل وأسمع ما لو سَيعة لظل يرعد البيك تفي 01
ا حواب 2 0 اليت 7 قال رضى الل عنه
64 يت و نٍِ ده يل ثة 5
5 ١
امل يع ردن الخبر لا يُعْطَف على الطّلَبٍ وأمًا قوله
بأيدى رجَالٍ لَمْ يَشِيُوا سيره
ولا تكثر الْقَنَكَ بِهَا حين سلت
فلا مانع فى اللفظ من العطف لآنّ الجيلتين خبريتان وَإِنْما
المانغ كَسَانُ المعنى إن المْرَانْ أَنّهم لَمْ يُعِْيدوا سيرقهم فى
حالة انتفاء كثرة القتلى بها :بل فى حالة ثبوت كثرتهم وليس
المرادٌ الإخبار عنهم بقِلّة تتلاهم!. وقوله وان كثرت شَرْط
حُذِكَ جرابة مدلولاٌ عليه بقوله لا تاخذنى لا أن المتقلّم
هو الجواب خلافا للمبَردٍ وأبى رَيْدِ والكرنيّين”. والاقاويل
جمع أشُوال والاقوال جيع غول. قال رضى الله عنه
-
سح ل :| لصي و ور ار و5 د
-_
فى هذا البيت حذف سبعة امور أحذها جملةٌ قَسَمٍ لآن لقدل
لا يكون إلا جوابا لقَسَّم ملفوظ غو 0 آثرك الله
ويروى إتَى اقوم مقاما وآلثانى مفعول أو ا ى ارك 50
براه الفيل 0 والرابة ا معبولان لأرى واسهم, إن
وقل اسه ع بها ان 9 هذا يعود المدح 59
و سخوو و
م نما بخطيهم الور لشيحم لان الشرط له 00
عوما
إل الخوليه نه لهذا للعلا العنيقا
وَمَن يَبْكِ حَوْلَا كَامِلًا فَقَدِ أَعْتَدَر
اى ثم السلام عليكيا. ويجوز نصبٌ القرآن على أن يكون
جلف التفوين :من تافل لبس للإضادة يل لالعناء السساكتا )
كما فى قول ابى الاسود
مَاَلْقِيدَهٌ غَيْرَ مستغتن. ولا ذَاكرَ الله إِلَّا قلياا
ويكون نافلة حيئئك إما حالا تقدمت وإمًا مفعولا ثانيا
والقران بدل. قوله وتفصيل اى تبيين لما يحَقَاج اليه من
أمرَي المعاش والمعاد. قال رضى الله عنه
َ ع 2 مه ور -
لا قاخذنى باقوالٍ الوشَاة وَلم
أذذب وَإِنْ كثرث فِى الاقاويل
ل تناحتلنئ سوال وتصرح لا تهج واكة) قَالنون كنا 6
ابن مَالِك فعل الذعاء بالنون فى قولة
لهم لولا انْت مَا أاهْتَدَيْنَا ولا تَصَذَّكْنَا وَلآ صَلَيّتَا
- - ا ل ا ال 16 2 2
قانزلن سكينة علينا وَتَبت الاغدام إن لاقينا.
والمعذى لا تستبيم دمى باغوالٍ من زوق الكلة تكدنا
تاخذنى باقوال الوشاة غير مذنب وليست الحيلةٌ معطوفة
ا لم يجعلوا المسئلة من الإضانفة طَلَبًَا لتواقئق المعطوف
والمعطوف علية فى التنكير.
خم
والرابعة الاقرارا بالعنريلاوماا اشتمل عليه من المواعظ
والتفصيل .. والخامسة التذكير بما جاء فى التنزيل من قوله
تعالى خذ العفو وامر بالعرف واعرض عن الجاهلين. وروى
أتها لما نُكت سأل رسولٌ الله صلى الله عليه وسلم جَبْرَئِيلَ
عليه السلام عنها فقال لا أَذْرى حتى أَسْأَلَ فيضى ثُمّ رجع
فقال يا تَحَمّذْ إن ربك أَمَركَعِانَ قَصِلَ من قطعك وتُعْطيَ مَنْ
حَرْمَكَ وَتَعْفُوَ عبن ظَلَمَكَ وعن جَعْمَرٍ الضَادقٍ رضى الله عنه
0012 الله تعالى, نبي بمكارم الأخلاق فيل ,ليس
فى التنزيل آي أَجْمَعَ ليكارم الأخلان منها. وكييل الدران
بالقرآن القرّاءة وليس بشى وإتّما المراث به الكتاب المنرّل
على الرسول المكتوبُ فى المصاحف المنقول عنه كَقْلَا متوارًا.
والاضافة فى نافلة القران نلعا ع تيإت أو ببعتتى فى
على تقدير مَضَافٍ اى نافلة فواكد القران أ المضاف مُقْحَه
تَمنى ابتتاى ان يعيش ابوهمًا
وهل أنَا إلا من ربيعة أو مضر
فان كا يَوْمّا أن يّمْوتَ أَبْركُمًا
يمري عضيقا]
وَقولا هو الْمَره الع همده
كاد ولا حَان الشوفة ]ايلا عدر
عوم #
4
هذا البيت وما بِعدَهٌ تتييم للاستعطافٍ والاستعطاف مِنْ
جهات إحداها ما اشتيل عليه من طَلَبْ الرفق به رالآتاة
فى أَمْره بقوله مهلا واصله إِمُهَالا وهو مصدر أذِيبَ عن
فعله وحُذِْق رآثداه الهبرةٌ والألف. وآلثانيةٌ الذّعَاءَ ى قوله
هداك الذى فأذه حبر لفطًا ودعاة معنّى و 51 عَقَرَ الله
لك وصلّى الله على مُحَبَّنِ وهو أَبْلَعْ من صيقة الطلب١.
والقالقة اشكير بقع اللا ععاى عليه اليكل )ذلك ١ 0
الى العفو شُكُوًا للنعية. ووجه اشتماله على التذكير بالنعية
أمران ع أن معتّى هَذَاك زادك هَدَّى فاقتضى ذلك
هلق سابقًا 0 سدّى --255 والثانى فى قوله نافلة
الغران إغسارة الى أى« الله معالى انعم علق زستزاكي الخ النتك
عليه وسلم بِعْلُومِ عظيمة عَلْمَهُ إيّاها وجعل الكتابَ زيادة
على تلك العلوم وهذا أَحْسَنْ ما يظهر فى قوله تعالى ثم انين
موسى الكتاب تماما على الذى احسن اى زيادةً على العلّم
الذى أحسته أى أَيْمَنَ فرنقة والذئى ذَلَ على إرادته ذلك
قوله نافلة إن النافلةٌ العطيّةٌ المتطوّع بها زيادةً على غيرها
ومنه قيل لِمَا ريد على الفرائض من العبادات نافلةٌ قال الله
كشال رمن اليل تتكصدابه تاملة لكا ولكالك يستى ادن الادن
نافلةً وقال اللمه تعالى ووهبنا له اسحق ويعقوب نافلة.
١ هذا لانه آَل على تحقق وقوع الذّعاء.
ليلا
ا ا 5
كَإِنْ وت 0 3 2 36
وإِنّما يُسْتَعْمَلُ وعد ف الشرّ مُقَيِّدَا كقوله تعالى النار وعدها
الله الذين كفروا!. وى البيت إعادة ذكر رسول الله ضلى
الله عليه وسلم لإظهار التقخيم والتعظيم ولهذا أَنَى بِعِنْدَ
ع عٍِ عرس : لج عو
ل د اتر أن الجخ اف روسل اللداصاى الل
عليه وسلم ونه لا يَجرَى بالسيية السيية ولكن يعفر ويَغْفِر.
غفى ذكر صريمم أسمه ما ليس فى الضيير لآن فيه تكرار
الأعتراف بالرسالة الذى هو مُقْمَض لَلْعَفْو ومسَكَحِيِبٌ لرضى.
ويذّكر أنه صلى الله عليه وسلم لَمَّا سَيعَ هذا البيت قال
العَدْو عَنْقَ اللء. كم .قال رضى. ائله عنه
| وقيل فى الحْصِرّد أنه يُسْتعيل ف المعنَيَيْن على السواء
فإنّ الفارق بينهيا إِنَما هو المصدر فَيُقَال وعده وَعْذَا وعدَةً
فى الخير ووعده وَعِيِدًا فى الشر. قال تَعْلَبٌ نى كتاب اله
وعدت الرجل خيرا وشرا 0 لم َذَكر الحيى كلت
واذا لم تذكر الشر قلت اوعدت»ه 8 وكذا.
|أم٠
أبنت أن سول الله | رعلا
00-5 065 060 2 512 ل ا ا
والعفو عند رسول الله مامول
7
2 2 و 5 6 وو وه وا و
:
2025 ل ارات و 0 -
بيعناة وَتَوَكَ ذكر الفاعل هنا لأُمْرَيْن أحدهيا أثه لا يَتَعَلَّقُ
بتعيينه عَرَض ومثله اذا قيل لكم تفتكوا فى الكلس راذا
قيل انشزوا واذا حبيتم بثككية والثانى أن مقام الاستعطاف
و 2 و د و ١6 ود 222
يتَاسبه ان لا يحقق الحخبر بالوعيد بل يوتى به معرضا كما
يُقالُ رو كذا. وأَنّ وصلثها إِمّا على تقدير البآء وهو الأصل
007 انبتهم باسمائهم ذجمونى بعلم وإما بلاخة ا
المفعولين على تضمين أنْبَا او دبا معتى اعْلَمْ وارى'١. والوعد
في الخير والإيعاد فى الشرّ ولهذا قال بعض فُعَكَاء العَرَب فى
وفاكه : يَازعَق:]ذ1 وك وق 1315 ازعهيعكها .قال الها
وَإِنَى إِنْ اوعدثة أو وعدته
لَحْلِف إِيعَادى وَمُكِرْ مَرْعِدِى
وكدب و لذ عن عوارةةو عام مولع ان
فى الافعال التى اجَرِيَت مجِرى ارى ان تُستعيل مبنية للبفعول
لما فيه من التتخفيف. وما ترك ذكر الفاعل فكتمل ايضا
أن يكونَ للخوف منه إشارةً الى ما حصل له من عظيم القرّع
والمقام يَنَاسِبة.
1
وألثالت الْأَدَاةٌ التى يُعْمَلْ بها. والحدباء تأنيث الْأَحْدَّبٍ
ومعناها هنا قيل الصعبة وقيل المرتفعة ومنه الكَدَبُ من
الارض وقيل 9 من قولهم كاك حذبك اذا مَدَت حراقيفها
لآن الآلة التى يُحْمَلُ عليها تُسْبهُ الناقة المحَذْبَاء فى ذلك وأصل
الدب المَيْلُ ومنه قولهم لَِنْ عَطََ على ت#خص حَدِبَ عليه
بكسر الدال اى مال اليه واتخفض لد. والظرفان معمولان
لخبر كل وما بين المِبْتَدَ! والخبر معترض. وجَوَابْ الشرط
حذوف سلٌّ مَسَدَّه حبر حل وله وانا ان اها الك
ع ررك دك لوال: هال ججافة واو الخال
لصواب - عاطفة على حال محذوفة معمولة -
0 كيل احير أحدهيا 0 كر الاضل: تكمرل
على الغ حدباء على كل حال وإن طالت سلامتة نيكون من
عطف الخاصٌ على العام والثانى أن يكونَ الأصل إِنْ صرت
00 لالت وإن طالت ككا كنول أكينك إن اتيتتى وإن لم
0 ويجوز لاجيلة الشرطية أن تمع حالا اذا شرط فيها
الشىء ونقيضْة نو لَأَصْرِبَتَهُ إن ذهب وإن مكث. والذى
سوغ حَذّْفَ الشرطيّة الول إى؛ اثقانية: مها عاطة لعناكا
الحم والأول مُنَاسِبَةٌ لتبوته فإذا أَنْبت الحكم م على تتقدير وَجُودٍ
المتافى كل على تبوقه على عور مَتَايِيب منى باب الأول
وَدَلَ 56 عدي ذلك المْقَدّر ومتى ات 1 لوا من نه
البيت وأحوة يق اليعنى. قال رضى الله عنه
0-6
يقول اذا كا الاك من وللنكة انقى وإِنّ عاش زمنا طويلا
5< 8 0 فلا حك ل من أالموت هم الْجَرَعْ تك
فَقْل للقامييت دما 0 و 2 1 لا متون ك0 لقينا.
وللالة ثلثةٌ معان أحذها النَّعْشُ ذكره تكن وأَنْشَلَ عليه
هذا البيتَ وما أَحْسَنَ قول آلشَاطِبِيَ رحمه الله مُلْقََا فى
ال 53
5 2 عه زات وو
)5 ل كم 5 5
اتعرف شيا فى السماء نظيم
- د ا 0 كر الج 0 ات 0ك ا 5
َتَلْعَاه 00 َكَلْقَاء حا
م و د 0 00 واه كه ودود
يحض عل ال قوى ويكرة ذربه
ّ عه ل 01
كن ف ب 0 زور
0 متقاربان رقا ايد دن 7 ومعنّى قال
قَلْ وكين الآالة بَعْنَ الآلة و وَأكْرِكَ الْعَاجٍ د بالجدالة.
ااا
يُسْتَعْمَلُ كنايةً عن المدح والذم ووجةٌ الأول أن يراد تَفْىّْ نظير
الممدو بِتَفي أيه ووجه الثانى أن يرَادَ أنه مجهول التَّسَبِ
والمعتيّان ُحْتَبََانِ فنا أمَا الثانى فواضمٌ لأنَّهِم لما لم يُعْنُوا
خله شنا امرض بِتَكْليَة سبيلة ذامًا لهم وأما الأول فعلى
وجه الاستهراء .١ وقوله فكل " الناء اليل وَالمَعَلَل الأمر
وما بينهما اعتراض وما بمعتى شىء" او بمعتّى الّذى وعاكئن
الصلة او الصفة محذوف وهو مفعولٌ كَذَّرَ. والرَحْمن معناه
2-2-0-6 5
الواسغ آلرَحْمَة وعل هو صفةٌ غالبة ملتكقة بالأَعُلام كالدَّبَرَانِ
والعَيُوقٍ او صف عَعْضَةٌ كالعَضْبَانٍ الأول آختيار الْأَعْلَمٍ وآبْنٍ
مَالِكِ وعليه فهو ف البَسْمّلَةِ بَدَلُ والرحيم صفةٌ له لا صفةٌ
لله إِذْ لا يَعَقَنَمْ البَدَلُ على النَّعْتِ والثانى قول الجبهرر
وعليه فهو والرحيم صفتان وحيَِئن يَصمْ إِبِرَانْ السُوَالٍ المشهور
وهو أن يقال لِمَ بد بالرصف الأَبْلَعْ وإتما المألرف أن بُقتم
به ميْقَاكَ عَالِمٌ يَكرِيرٌ وشِجَاعْ بَاسِلُ وجَوَادٌ ياش ولذدك
أحْوجَةٌ هذكورة فى تيا قال رضى الله عنه
5
السََّهُ بحركاتٍ مقدّرة على الألف لا أن الألف تنوب عن
الحركات خلاقًا لقوم.
دماغ 5
١ قَيَوولَ المعنى الى الذْم وإن احتيل المدح فى الظاهر.
٠ اى على أن يكون نكرةً تُوصَفُ بيا بعدها.
79
الكت اا وأتّهم نؤلوا الموصوق منرلة
المُضاف لطوله بصفته ولمشاركته اوماقو اصل منافاة
معتل افرك وأ لمك واحفا روف ك] ليآ له
السنّة لا تُعْرَبُ بالحروف إلا اذا كانت مضافةً وأَنّهُم يقولون لا
خُلَامَىَ لَهُ فيحذفون النون وِيْجِابُ عنهما بآن الشبيه للشىء
جَارٍ حرا وعلى القولين يكاج الى تقدير الخير. وذهب
امارد «آلن جتكزن زآنق الغزاوة الى أي بعد 10 ا
وأثها وعجرورها حبر فيتعلّق بكون حذوف مرفوع وأن آسم
لا مُفْرَدْ مبنىّ ولكنّه جاء على لْعَةٍ مَن يُقُولُ
العَرب والذى يقول لا ابا لزيد جميعٌ العرب والغناني: خولم,
لا عْلَامَيَ لَهُ بحذف النون. واَعْلَمْ أن قولهم لا ابا له كلام
١ أمَا التضبُ فباغتبار المنفي ووه “نان 9 اناق كر
كجْرَى إن فآسيْها منصوبٌ بها او مبنى على المعهودٍ له فى
النصب وآمّا الرفع فعلى محل لا وآسيها معًا ومو الرفمٌ
بالابتدآء ولا يجوز بِنَآء الصفة لان آسم لا فى نحو لا ابا له
معرب عندهم لا قب:
م ويجاب عن الثاني بِأنّه قد ورد على حذف النون شذوذً
وأمَا اللغة المشاز اليها قبَيّلَ هذا فهى أن تُعْرَبَ الأسماه
ها
هذه سبيك فقلَط لآن المُراد هذه الطريقةٌ التى انا عليها
سبيكى وليست الإشارة للسبيل ولو صم هذا الإستدلال لَعم
الاستدلالٌ على أن الرحية مذْكَرَةٌ بقوله تعالى قال هذا رحية
من ربى. ومن ادلّة النذكير وان يزوا سبيل الرشل ا
يتخذوة سبيلا وان يروا سبيل الغى يتخذره سبيلا ولا دليل
فى قراءة ابى بَْرِ والآخَرين وليستبين سبيل بالرفع لآن
فافيك الحجازى يجوز معه تذكير الفغْلٍ المُسْنَدِ الى ظاهره.
وقولة لا ابا لكم لا نَانِيَة للحنس وابا اسبها وهو معرب
والكاف والميم مضاف اليه واللام راكد لتأكيند معتى الإضافة
ضح ع 3*0 3
ذل علق بشتىء كل السطايكئن متاركنا
و اواك -5 امت 0ت 5
0 . ا لا يضاف 0 0 نيل اللام 0 لصورة
ل
الاضافة وآما وجه عدم الاعتداد فهو أن ما قبلها معرب
ايت ,الألف وِإِكّما يْعْرَبُ آسمُ لا اذا كان مُصَامًا او
شبيهًا بالمضاف هذا قولٌ سيبَويّهِ والجيهور ويُشْكلُ عليهم
ين 3 3 ولا ات 0 اح الست 0 اذا
00 عن
الى 5 اللام غير زاكلة تهنا رتششريها صفة للاب 1
ترم
عون
وقول الشاعر
06 تاكن ل تقيمنى 5
وما فى موضع التعليل فان كان على طريقة الاستئناف كُسِرْت
انَّ كما فى وجه الإبدال وإِنْ كان على إضمار اللام فتكت وقد
مضى هذا مشروحًا فى شرم قوله ان الامانى والاحلام تضليل.
قال رضى الله عنه
تقلت حلوا شيك 3 الى
ا
لما هَيس من نضرة أخلائه أمرهع أن عدوا طريقه رلا 005
عن التمثّل بين يدّى النبئّ صلى الله عليه 00 لببعا
فيه حَكمه فان نفسة قل أيْقَنَتَ أن كل شيء قذرة الله تعالل
فهو واقع . حرا امومن التغدية :ارمع القزك:. والمتقتبر
والطريق متفقان فى المعذى وى الوزن وى 3 على فعل وى
جواز تخفيف عن الجيع بالإسكان وصِراظ مثلها إلا ى الوزن
ويجوز فى الثلثة التذكير والتأنيث ومن آدلَّةِ كأنيت الشبيل
قولّه تعالى 120 البجميت فى قراءة أبن كثِير
وابن عَامِرٍ وابى عَمْرِو وحَقْصٍ بتأنيث الفعل ورفع السبيل
وأمًا آستدلال كثير من اهل اللغة والتفسير بقوله حال 00
يفُولُ لا عَآيِبْ مال وَلَا حَرمْ
وجوزوا فى قولِهم فى حق أبينا إِبْرهِيم عليه السلام حَلِيلُ
آللَْهِ أن يكون بمعتى فقير الله. وقوله آمله اى آمُلْ حَيْرهْ
أر عونت الأى" انقرافت لارعومل. !و عولة الا الهينك: الحيلةٌ انَضتٌ
بالقول ولا نَافِيَة فالتوكيف بالنون ضرورة او جائز فى النثر على
لحلاف المتقدّم بخلاف التوكيد بعد لا الناهية فإذّه قياس
00 كن لا ناهية على حن تولهم لا أرَيَبّكَ هنا فالتوكين
مثله فى قولة. فلا يغرنك ما منت وقل مضى شرحة. ومعنى
لا الهينك لا أَشْعَلَتَكَ عمًا انت فيه بن أَسَهَلَهُ عليك وأسَلَيَكَ
فَآعْمّل تنفسك فإتى لا أَغْنِى عنك شيئًا. يقال لَهيث عنه
111لا الل مشيّء نكال عَنةة ل مَشَاعَلٌ عنه زتفاقل
وكان أبْن الرْبَيْر اذا سَيِعَ المُوْنَ لَهِىَ عن كل ما بحضرته.
فاذا أَرَدتَ تعديته أَدْحَلْتَ عليه هيزة النقل فقلت الْهَيْته
عنه اى أشغلته عذه ومنه الهاكم التكاذي. ومشغول اسم مفعول
من شغله يَشْعَلْه بالفتم فيهبا لأجل حرف. الحلق وعنك
متعلق ب:. وإنّ ومعمولاه إِما بَدَلُ من الهينك كقوله تعالى
ا اى على إدخال لا الناهية على المتكلم من فِعلٍ معلوم
وجو قميل.
نام
و.ن و سمو 2و
كال كل خَلِيلٍ كنت امله
لبا سَيِعَ بهذا الوعيدٍ التجأ الى إِهْوَانِه الذين كان يَأَمُلْهِم
ود جوكة كتبراوا ميد مانا مى سلامته وجرا دن 12داا
رسول الله صلى الله عليه وسلم. وكليةٌ كل هنا للمبالغة كما
تقول أَعْرَض الناس كلّهم عن فلان ومثلهُ ولقل اريناة اياتنا
كلها. وكان ومعبولاه صفة لخليل فيوضغها خفض او لكل
فموضعها رفع والأَوَلُ أُوْلَ لأنَّ كلا إِنّما ثَْخُلْ لإفادة العيوم
والْمُْسَدَلُ اليه بالحقيقة ذفوضها ومِن تثَمْ كان ضعيعًا قولة
5 أخ مُقَارِقهُ أحُوة لَعَمْر أَبِيكَ إلا آلْعَرقَدَانِ
من وجهِيّن أحدهيا استعبال إلا صفةً مع إمكان الإاستثناء
وإِنّبا يَكْسْنْ ذلك عند تعن ره كقوله تعالى لو كان فيهيا الهة
آلا الله لفسدنا وقولهم لوكان معنا رَجْلَ إلا زيلٌ لَعْلِبَْا إن
الأسسياء من النكرة إثما يجوز اذا كانت عددأ غ له عندى
غشرة الا واحدا او موصوفةً بصفة تُفيكٌ النّعْيِينَ نحو جاءنى
رجال جآدوك إِلَّا واحدا منهم أو كانت فى غير الإيجاب نحو ما
رجل جآءنى الا زيدا ولا يجوز فيبا عدا ذلك والثانى أنه
قف كلا ركان حقة أن تيسق عحمرضها لآق "هل البعم 5
والخليل فَعيلٌ من الخُلّة بالضم وهى الصّدَاقة ويكون الخليل
بمعنى الغقير من الحَنّة بالفخ وعى الحاجة وفى ذلك يقول رُعَيْرَ
اا
العتاق والمراسيلٌ التى وضفهنا. اى ان الوضَاة يَسَعَوْنَ اليها
6 ات 3 5
الوشاة مستانفة للنخلص لليدح أو حال من 31 أى
وأو الخال وما بعدها مرفوع بالابتدل1- والجيلةٌ بعده حبر و
نفس المبتكد! فلا حَمَاج الى رابط كقولك مَوَلى لا الك الا الله
فإن الْحَبَرَ ههّنا عَيْنْ المبتد! وإن كان جملة فلا يَكْنَاحْ الى
الضمير.. ويروَئ بنصب ما يعد الواو على أته مصدرٌ ناب
مَتَابَ فِعْلِهِ مثل سيْحَانَ الله ومعادً الله بيعتى أَسَبْحُه وأغوذ
به اى يَسْعَوْنَ ويقولون والواو على هذا واوْ العطف ويضعف
أن تكون واو الحال حتّى يُقَذَرَ أن الأصل وهم يقولون لتَكُونَ
الواو داخلةً على الجملة الاسبيّة. ويروى وقيلهم رفعا
ونصبًا يقال قال قَولا وقيلًا وكَالَاُ ومقالا ومَقَالَةً.. وقوله يا.ابن
حت 922-26-9
ابى سلبى جملة معترصَة بين آسم إن وخبرها ونسب بنوته
لَه كقوله عليه الصّلوة والسلام
آنا النَبٌ لا كذِب - أنا ابن عَبْدِ المطيب:
وسْلْمَى بضمٌ السين قال التبريزى وليس فى العَرّبٍ سلبى
بالضمٌ غيرْهُ. وقوله لمقتول اى لصآتر الى الققل ومثلّه انك
قال رضى الله عذه
.اا
خطان جنايفة :انفها. بالعابيت وار رو متي صف اموه
والإبُهام فيه ظاهر كما ذكرنا ونظير سِيِبَويهِ يقول الْأَعْشَى
َمْنْ الْقوَارش يَوْم آلِْئْوٍ صَاحِيَةٌ جَنْبَْ فُطيْمَة لا مِيلْ وكا مَل
مُطيْمَةُ جَبَلُ وقيل أمرأة فقعدث مع بناتها وقاتل قومُها
عليها. ولَمْ يَخْتَضٌ جنبان باضافته الى الجبل أو البرأة بل
هو بانٍ على إبُهامه لأى أصله الإبهام وإِتّما عَرَضَ له
الاختصاض:ق التركيب بخلاف المتجد والداز مما لا يطلق
على كلّ موضع بل هو بِأصْلٍ وَضْعِهِ لمُعَيّنِ مخصوض. ويروى
حواليها وهو بيعتّى جنابيها يقال قعدوا حول وحوالة
وأَحْوَالَة وحولَية وحَوَالَيّةِ قال الله تعالى قليا اضاءت ما حولة
فقال الشاعر
وَأنَا أَمْشِى الذَّأَلَ حَوَالكا
وقال
ما رواء ونَصى حَوليه
وى الحديث للم حَوَالِيْنَا ولا عَلَينَا والعامل هنا تحن وف
2 أَنْرلٍ الْمَطَمَ حوالينا ولا وله علينا وقال أمرو الْمَيْسِ
فَقَالَتْ سَبَاكَ الله إِنَكَ قاضحى
السو جف السماروانتلس الجخوالى
ولَّمْ يُسْمَعْ احوال بهذا المعنى إلا نى هذا البيت. وضبير
جدابيها او حواليها لسْعَادَ التى دَكرَ أنه لا يبلغه أَرْضَها الا
]41
قنع 'التزمساة حَمَابَيها بكزله
انهه ارين اكز تل “3
امن تولهم سعى" ب الى السشلطان سنعاية اذا
وشنى به أو من قولهم سعى سَعَيًا اذا عذا ومنه
3م الصلرة قلا ”كاوها واختع 'تكون ٠ ار مان كله
سَعَى اليه اذا أتاه ومند فاسعوا الى ذكر اللد. والوشاة جم
وَاشٍ كالرماة والغزاة والقضاة والواشى اسم فاعلٍ وَشَى به
بيشى ود يَةَ ووَشَيًا اذا سعى به سمّوا بذلك لأَنَهِم يون
5 سالدمس5ة ع5 © و
5
الجيم الفِنَاء بكسر الفاء وما قرب حلة القوم وجمعة أَجَبَةٌ
مثل كَذَالٍ وأَقْذْلَةٍ وطعام وأَطَعِمَةٍ يقال أَخْصَبَ جَنَابُ القوم
ساروا جتابية اى ناحيتية وآمًا. مولهم فَرَسٌ طوع الحَتابَ
فإنه بكسر الجيم ومعناه سهل القيّاد ومِثّل الجناب بالفتم
الجتابة والجنْبَة معناهيا ايضا الناحية يُقال نزل جنبة الوادى
اى فاحيةً منه وقال الفرزدق
وانتصابٌ جنابيها على الظرفية اليمكانية له مبهم آنه
موضعه وو مكانَ عبكل الله وموضعة وك امتلة سيبويه هيبا
44
أل فيه نآتبةٌ عن الضمير. والبآء للأستعانة مثلّها نى كتبت
بالقلم. ومدرع المراة ودرعها قبيصّها .وهو مذكّر كالقيبيص
وما درغ الحديد مودت كلحَلقَةٍ يقال فى الأول درع سابع وفى
الثانى سابغة. ومشقّق اى مشقوق شَقَا كثيرًا. والتراقى
جع تَرَقْوَةٍ بفخ الناء والعامّة يضمونها وهو خطأ ووزثها مَعْلْدةْ
وهى عظام الصدر التى يَقَمْ عليها القلادة. والرعابيل
مه 5-7 ل تسد و
بالمهيلتين القطع من وعيلت الحم أذا قطعته وجزاته قال
كَرى المُلُوكَ حولَهُ مَرَعْبَلَهْ
اطمار أخلاق. والمعنى أنَّها قَضرب صدرها بكفيها مسَققة
والجيلة الفعليّة صفةٌ أخُرَى لعيطل تابعة إن كان ما قبلها
تابعًا او مقطوعة بالرفع أو التصب سَوَاء قَذْرٌ ما قبلها تابعًا
او مقطوعًا او حال من ضمير نواحة والجملة الاسميّة إما حال
من فاعل تفرى فانْ كان تفرى حالا من ضمير نواحة فالحالان
جوازة. وعن 5 انعلقة 8 بمشعق كما يقول
يشق الكمام عَنٍ التمرة
الباء بمعتى عن وقيل بآ الآلة :مثلّ كتبت"تالقك والبعكن
ما قال رضى الله عنه
4
يعسر فيه الى زمن يوسر فيه وقولّهم ما له معقول على ما له
شى* معقول ويَلْرَم من انتفاء الشىء المنعقل انتفاء العقل
كما يلزم من أنتفاء المضروب انتفاء 0 وما الاي فالباء
0 فى المبتك!. ومعنى البيت أن عن ل كتير 0
١ كد يفوت ولذهاء كه وبق لها عقل فيلس تشفق
بأظافيرها مَنَْرَها وصدرعا وتَذْقّهما بيديها كما سيأتى فى
البيت بعدة. قال رضى الله عنه
3 لبان يكنيها اك
27 5
تغرى تقطع ويكون ى الذوات كينا البييت وذى المعنى
كقول يُعَيٍْ
5 تَمْرِى مَا حَلَفْت وَبَعض الْقَوم كلق ث لا ا يُمْرى
اى 3 2 5 0 1 نفس.ك ويككوز 2 0
هدو
قطعته على جهة الإصلاح. واللجان بفخ اللام الصدر قال
سل ل سس سر 9 22
عنترة يصف فرسا
كارو من وشع :لقنا بلبانه وَشَكَى 3 بعبرة ولحَكُم
ان
49
يَا بِكْرَ يَكرَيْنِ وَيَا خِلْبَ آلْكَِيذ
أَصْبَحْتَ مِتَى كَذْرَاعِ مِّنْ عَضْذْ
اى يا بكر أَبَوَيْن بكرين ذُثْبِتْ له بهذا الرصف الفْرّة
والصلابة ومن نجي ذلك ف الابلٍ قولٌ أبى ذُوَيْبٍ الهَذَل
مكائيل ابكار حَويق يقااجها :يشان يماء عثل ملا الا
والمراث بماء المفاصل ميّاة تجرى فى مواضع صلبة بين- الجبال
وذكر لى بعض الطلَبَة أنه أقام مَذَّةّ يسأل معناه فَلَم يَحِدْ من
يعرفده وهو المشهور. وأما البَكر بفخ الباء فإنّه الى من
الإبل والأثنى بكرة والجيع بكار وبكارة. والناعون مع ناع
وأصله الناعهُون فَاسَتْتْقِلَتٍ الصَمةُ على الياء المكسور ما قبلها
تكذقت نالتقى الساكنان تحذنن اليا لالتقاء. الساكتين
نَم صْمّتِ العين لجل واو الجبع ومثله القاضون والراعون
ويَكَسَر على فُعَاةٍ قِيَاسًا وسَماعًا قال جَرِيرٌ
تَعبى الْنْعاةٌ امد لمر سين نا
والمعقول العقل وهو أحد المصادر التى جاءث على صيغة
مَفْعولٍ ومقله المعسور والمَيُسور والمَفْتون فى قوله تعالى بايكم
المقتون اى أَيّكم الفتنةٌ قاله الأَخْنَش والقرّاء وأنكر سِيبويه
يي المصادر بزة الوتحزنا كول قولّهم 3غ من معسوره
1 مبيسورة على أنه صف لزمان تحلوف أى دع»ه من زمين
4
حذوفةً او بالنصب بتقدير أغنئ- والأَوْجْمُْ الثلثً فى قرله:
رخوة وعلى الخفض فإنما جاز أن كََعَ صفةً للنكرة لان
إضانتها لفظية كمحكسن الوجه والرخوة المسترخية. والضيع
1 الياء العَضن وجبىه أشباع على ع فيا ين كأفسراخ
يضءعن 9 7 8 الى باء 0 |! 00 2
سيبويه حرف 7 قال 2 لو فلما كارع سيقع لوفوع غيرة
وما لما فهى للأمر الذى وقع لوقوع غيرة أجمع بينها وبين
لوئى الذْكر فقال أبن السَرَاج ظرف بمعتى حِينَ وكَبعه
تَلَْيِيلٌ: الفارسى خنرع» تلميذه أبن جنى اك طَالِبٍ العَبْدِى 3
2 ل مون 5 32 00 غو2
وبكر ألم كسم الباء أو أولادها ذكرا كان أو انقى وبقال
2 و 9
للم بكو وللوالك ايضا قال
ليان مالك بيعتى إذ واحات لأ (العال إفيهنا
أن كَنْخْلَ على الماضى ولأنّها لازمة الإضافة الى الجملة
وجعلها الأشموذئ فى الينهي بمعتى إذَا ويويل قوله
منهبا مختضّة بالإضافة الى الجيلة الفعليّة على ا ويضعفه
5 0 ع نس
أن اذا للزمان المُسْتَقْبَّلٍ ولَمّا للياضى.
اح
1
عو
02ت إو لكو" اظملات ل 110 - دم لو
الشاعر
لَه عليث ايثارى الذى هوت
ما كنت منها مشفيًا عل القت
متْكالٍ وهى الكثيرة التّكل اى التى مات لها أَولانْ كثيرة.
والمعنى كان ذراعى هذه الناقة نى سرعتها فى السير ذراعا
هذه المرأة فى اللطم ليا مَقَدَتْ وَلَدَها وجَاوَبَهًا نِسَآء فَقَدْنَ
اولادعن_لأن: النساء الشاكيل اذا حاويتها كان ذلك ادم
لحزنها وأَنْشَط فى ترجيع يّيها عند النياحة لمُسَاعَدَةٍ ارلاتكَ
لها. ونظير هذا البيتٍ قول المَتَقْبٍ الْعَبْدِيَ
َانَ كأَنْ أَوْبْ يَدَيْهَا إِلَى حَيْرْومِهَا توق حَصَى الْمَدْمَنٍ
توح آَبْنَةِ آلجون عَلَ هَالِكِ تنذبه رايعة الْيجِلَي
الكيزوم والكريم وسط الصدر وهو ما يشل علده الكزام
والحجُلد بكسر الميم قِظعة من حِلْدِ تكون فى يد النائحة
تَلْطْمَ بها وجهّها. ثُمْ قال رضى الله عنه
2
-_
دَوَاحَة رخوة الصبعيى ليس يلها
نواحة مُبَالَعَةٌ فى النائحة آسم فاعلٍ من ناحت المراة كت
ها ونماحًا وهى بالخفض صفةً لعيطل او بالرفع خبرًا لعن
عراس
والعيطل الطويلة والنصف التى بين الشَابّة والكهْلَة وما
أَحْسَنَ قَوْلَ الحباسي
لا تنككن عَجورًا إِنْ ذعِيت لها
وأَخْلَعٌْ ثِيَابَك منها ميعنًا هربا
وَِنْ أَنَوكَ وَعَانُوا إِنَهَا مَصَفٌ
تَإنَ أَمْثَلَ نِضْقَيْهَا الَذى ذَهَبَا
وتصغير النصف تُصَيْف بغير هاء لأتها صفة وجيعها أنصاف
ويقال ايضا رَجل نصف ورجال اكات وحكّى يَعقوب نصفون
ايضا وعو غريب لأن موَنّتَه لا يَقْبَلُ الناء ويكون النَضَفْ
جمعًا للناصف وهو كالكادم والكَدّم وزنًا ومعنّى. التكد
النوق اللاتى لا يعيش لهِن وَلل والواحدة تكذّاء وى الككم
النَعْنُ من الإبِلٍ الغزيرات اللبن وقيل هى التى لا يَبْقَى لها
ولك وتاآل الْكْبِيت
صر فك حضني ألْعَمَاةٍ انمه
0 حب 3
50 3
انتهى ويظهر لى َ أصله الغريزات اللبن 21 0
ولك وكُل مقلاتٍ نكدآه لكثرة لبنها 1 لا يم اذ ان لا 0
لما رالهاء ى البقلات اصل وليين: للبانية: واشتفاق) البعلات
0
الخدم بكسر اليم وإعجام الخاء والذالَ القاطع وا
بكسر العين المهيلة وبالظاء البْعَجَمَةٍ شجر الكَتَم بفتكين
وهو الذى يُصْبَعْ به الشَيْبُ وغيرة اى هته ف أرتفاع
النهار وقد تخقب صدرة ورأسة بدمه. وأصلة عند أبى
5س سن ساس
حَبَيّ3َة أشَق3 فاكل من 0 وزعم فى الآشلٌ فى قوله تعالى
حتى اذا بلغ اشده أنه جبع أشن على حذف الزيادة١ وهو
شَنَ واستشهك بقوله شل النهاز فعلى هذا شن وآشْلٌ
مل نرلهم للمَرعى أب ووب وهذا! أَحَنْ قو السِيرَاق وقال
سِيبُوية واحدثها شِلةٌ كنعية ة وعم وقال اجو 2 جاء على
حذن التاء ء كما فى ذعمة واذعم وقال المَازنى جبع لا واحنٌ
له وهو الثانى مى خولى السيرأق . واخيضاء ' شك النهار على
الظرفية على حذف شىء فان كان قف دنا للارتفاع كبا
هو المشهور فالوحذوف مُضَاف اى وَقْتَ ارتفاع النهار ويكون
من باب 0 حِننُك 0 0 اث كان أصذه أشَنَ كبا
2
ذراعا ات نّ كما تدمنا وهو على حذف 508 إن
المعنى كان 1 1 ذراعَيُها فى هذه الحالات اوبْ ذراعى عيطل.
١ إِشْتَرط حذق الألف لأن أَفْعَل لا يُجْمَعْ عل أققل
4
لآن الحجل لا يَنْوْلَ على القَنّكَ. ومعتى يوكضن الحصى يفرفن
لعل ومعناه شرع كقوله
وَكَنْ جعلت إذا ما ثمث يثقلنى١
توبى فَأنْهَض تَهضصص الشَاري التيق
2 1 سه 5 32-3 2 ]1 5 و
اكنل) اتسيق* الكويونى ورد ذلك دعضهه وقال الصواب نهض
ا ل تون سميدك
كل اخر عن انك
والصوابُ أنَّهِما قصيدتان فكل مِنَ الانشادين صحج.
عو صصص مس 5 بت وك
وقيلعا أمر من القائلة والحيلة ككحكية بالقول. قال رضى الل
شن التَهَار ذْرَاعَا عَيْطَلٍ نَصَفْ
كاميت فكاويها تكن مَتَاكسَل
اه | ا 52 ماه 00 ل
شق الضكى قال عنترةٌ
- لعن بالرمح ثم 1 3 د مت صانى الحتدي3ة 5 خم
له ا يعاس 0 -1 الحمات - مه. هه
عهدى به شل النهار كانيا خضب اللبان وراسة بالعظلم
3 وه هه5؟
١ وج الكلام ان يقال وقد جَعَلَ فان فِعْل الإنشاء مسنَن
الى الثوب فى الحقيقة لا الى المتكلم وقيل فى توبى أته بَدَلُ
|]
5 نه ع سه
والضان وبمعنى عَدَتْ عَذَّه فى اللكّن الموهرى والُكريرى
وغيرهما وقالوا الصواب رَكِضَتٌُ على بِنَآءِ ما لَمْ يسم فاعلة
وقال ابن سِيدَة فى الحكَكّم كص الدابة وركضت هى واباها
بعضهم انتهى. والصواب عندى الجواز لقولهم ركضّ الطامر
ركضًا اذا اسرع فى طيِرَانِِ قال
وقال سلامة بن جَنْدَلٍ يبكى على يراق الشباب
فيه كَلَل وَلَا لَذَاتِ للشيب
ات ده لت ميات و0 29 ه9512
وَلى حقتينا وهذا الشيب ينتيعه
ده > وه رو5 يهو اك
لو كانَ يدرك ركض اليعاقيب
5 م 0 5
اليعاتيب جمع يعقوب وله معنيان اوها دك القجم بف
القاف وإسكان الباء الموحّدَة بعدها جيم وهو الحجل
7 0 0-17 5 2اأ5 5 عن
بفنتكين والثانى العقاب وهو غريب ذكسرة بعضهم وانشكل
يدم ابه و 9502-2-0
عَالٍ يِمَصَر ذُونَهُ اليَعقُوبٌ
يما تَوكن لايرعيم عَانِيَة
بد را الت ك2
1
ال من الجاء. 4 أَرْق يأ! 0 لاق جاو ا ضمةً
من و هنا دلو وآمّا 05 بيت الكتاب ونقو ا بيبيت
2-00 للكجحاج
3 - -
فَن ورقاء وأصلْبالحيى الحتَام دَق البيم الثانية ثم عَلَبَ
الآلف ياك وقيل بل حذف الالف للضرورة كيا يُخْزَّف الالف
اليهدود 0 ا ول العاف ياءة كما قالوا فى لا
وَرَيِكَ لا ورييك ثم كسر الميم للمناسبة وتعسيم الروى وقيل
0 52 جمعٌ جِدُلَبٍ يضم الدال وبفتحها وى
رب من الجراد وقيل هى الل راد الصعار ا عنل سيبوية
رآكلة اذ ليس عندهة فى الكلام مُعْلَل بِضم أوله وضتج ثالثه
أَنْيَتَ ذلك الْأَحْمَشُ.ى جْنْدب. وظكُلَب. وألفاظ حر فعلى
غوله 3 إصل. 0 5 وفى حديث الاستخحاضة عع
5-5 3 م 4 - 7
2 رَكْضَا لآن معناه دَمَعَها 0 برجليه 1
تّ كَثْرَ ذلك حتى جعل بمعنى ليا على السير وأإنت لم
١ الضيّةٌ فى هذا دَلُوٌ للإعراب فتتغيّر عند اعتقاب عواميل
الخفض والنصب.
م
أ
5 5 ننس سمه
ويقال لذلك الخبز مملول ومليل ايضا ويقال من سامة ململث
بالكسرة امل بالفخ مللا وملالا وَمَلالَةَ ومَلءً بالفخ فاليلة
ل ١ ره
فالة عقن كان ما بوز نذا للتشسن مالك كما كُمَّل الحبرة. قال
وَقَالَ لِلْقَوم حاديية وَكَلْ سعجايك
ورق لْتَادِب يركضن الْحصَى غيلوا
الواد ل على قوله وقد تلفع حمل المعطوف تصن ما
تَصَبَ الحال المعطوق عليها. والواو فى قوله وقد بجعلت واو
الحال وعامل الحال فِعَلُ القول او قوله حاديهم وقال عَبْنُ
اللَطِيفِ هذا البيث معطوف على قوله وقك تلمفع والواوٌ للحال
فى الموضعين انتهى. وهو منقول مى كلام التبريزي وفيه
تناقض ظاهرا. والورق جمع اورقَ وهو الاخْصر الى السواد
نما يكون هذا الصَّنْف فى القفار المُوحِشَةٍ القريةٌ الحرارة
١ وهو لجَعْلِهِ الوا لضحال مَرَّدَ وللعطف أخْرَى فانّ الوا
الحاليّة متولدة من العاطفة لما ثُفِيلُ من الربط بين الحال
وصاحيها لكنّها ليسث للعطف.
لها
لا 2 للخو ورات؟ أن عم ٍََد م رما عن استطل فعا
إِضْحَ لِمَنْ أَحرَمُت له اضم بكسر الهمزة 3 الحاء كنا
ضبطه الأَصْمَعِىُ وغيزه وما المُكَدَنُونَ فيَفْتحون الهمرة
ويكسرون الحاء من أَكْكَى والصوابٌ الأول فاته من تَحىَ.
قال الرِيَاشِيٌ رأيت أَحْمَدَ بْنَ مُعَذَّلِ فى المَوْقِف وقد ضحى
للشمس وقعى شديدة ال حر فقُلْث له هذا م قل اختلق فيه
غلو كت 0 فيضا
عه
إِذَا الظل أ أفقى و 2 القمامغ قالصا
- 0 |
كد
9 ا حرجا ! ار حَحِىَ تَاقفصَا
احينْ بن البعذل بالذال اليتجية بَصْرىَ مالكى زاهد عالم
وهو ابخو عبن الصَمَنٍ بن الْمْعَزّل الشاعرٍ المشهور. ووقع
لعبد اللطيف هنا وهبان 5206 جعل القتاكل
وت لمن احرمت له النبى صلى الله عليه وسلم وإِدّما هو
!د عْمَر والقانى أنه قال .واليصطكن قتنصوب لأنه ختبر
أشكى وليس:نى البيت اضحى وإِدّما هو حَبَر يظل. وقوله
مملول آسمٌ مفعول من مَلَذْتْ الخبزة فى النار بالفخ أَمُلّهَا
بالضحٌ ملا اذا 'عيلتهاى المَلَة بفخ الييم والملة الرْمَانُ الحار
عنل الأكترين وقال أو عَبَيد هى الكفرة نفسها وعلى
ا
4ه
ومتلرن ألوا: 5 - 2-5 وهو فى الظل أَخْصَرٌ ويكد 05 كر
وب يَضْرَبُ | مَل ف 0 أنه يلع 7 ق التتجرة فلا رك
الا يُمْسِكُ سافًا آحَر قال ابو ذوان
وجيع الحرباء حرابى والانتى < جرباءة وال حرباء للالحان. '
بقرطاس فلذلك 2 و كافك الهاء ومقلة العلباء يقال أَصكَلَ
جك بالضنأة والنذال المواتلتينة والحاء المجية اذا 00
رك و50 م | ستراحد
بكر الشيس ويقَال ايضا اصطخكد وهو افتعل ابدِلت التاء
طاء كاصطبر ويقال اصطكم بالييم بيعنى انتصب قآكمًا
إن الصَمَادِعَ في الْغْذْرَان تصطخبٌ
وككّف وا 6 ذه 0
فقال تصطخب 0 0 قال ادو 1 00
أىّ صَوْتِ لكيتان يا ابا سَعيد إِثّا هو قضطحب: بالنهيلة
اى تَكَجَاوَر. والجيلةٌ صفة ليوما. وضاحيه ما تكى منه للشيس
هه|
02 الا 7ت 9 و 5م 22
فاحل الى كونه مقبولا ف الكلام أل 3 وقيله شوم مطلقًا
000 مطلعا ركسل بَعِضُه م جقال إن تَصَمِّنَ آحتيارا نطيفا
2 وخسم ه
-ه
بل ولا فلا همن الاول قول رَوبَة بْنٍ الككّاج
ممه مفب أَرْجاوة كأ لون أَرضع سماو
اى 2 8 سمآئه لغبرتها ,لون أرضه فعكس التشبيه
للمبالغة ومن الثانى قوله
عَدَيْت بِنَفْسِد تَفْسى وَمَاى وما الوك إلا ما اطيق.
قال رضى الله عنه
يوها ظرفٌ لقولة تلفع او للاوب او لِمَا فى كن من معنى
التشبيه اى إن الشَبْهَ حاصل فى ذلك اليوم واذا درت اذا
سبيل التبعيّة فإن أردتٌ ذلك فَقَدَّرْ يوما بَدَلَا من اذا
والتعلّق بالفِعل أَولى لقوْبه ولقوته فى العَمّل. ويظل بالفتخ
10 ]| عخل ليلا قالت امراة
أل اق وَأَبِيتُ أككن ". واليوت مق كفن الخيوة اهو
عو | 5
سَيْفِى وَمَا كنا يكحن وما كَرَقر قمر الوا بالشَاهِقٍ
وعلى التفسير الثان 99 رن 1 1 لمكن أَنْبَم
التضمينى وله
ليس اليال تاعلنة يمال مو القكن ل للق
يريك به العلا ويَنْتهئة أرب أمريبه وَلِلْقَصِي
فإذه وقع بين الموصولٍ وصلته وهيا كالكلية الواحدة ولم
يَذْكرٍ ال ليل التطنين ى العيوب وذَكب الأسنش! 017
فيه القلبٌ إذٍ المعتّى أن السراب صار للاكم مِثْلَ اللثام
فالاصل وقد تلفعت القوز بالعساقيلٍ فَقَلَّبَ كما قال التَابِعَةٌ
2 رضى الله عنه
حتى لِقْنَاهُمْ تعدى ا
كَأّنَنَا رَعْنْ فق يَْمَعْ 5
اى يَرْفَعْهُ الآل وقد احْتَلَفَ فى القلب فريقان النحويون
والبيانيون ا الخودون قونهم من خخصة دالت ره وزعم أذ
2 0 النارية 55 فاسك أذ ما مِنْ ضرورة إلا ولها و
- الت
5 و 0 نص حك ذلك 0 ومنهم من خف
بقوله تعالى ما ان مفاعه 0 لا تَنْهَض 0 01
بل العصبعٌ هي الَتَى تنهض بها متثاقلةً وبقولهم أَذْحَلْت
القلتسرة فى رأسى وعرضت إلى على الناقة١. واما البيانيون
١ وملة ل الخاتم ا شتكك
سرادلا
فاصل: عسافيل كعصانير ولكثه خذتت البدّة للسفرورة
تَنْفِى يَذَاهَا الْحَصَى في كل هاجرة
ين سس ان
تَفَىَ النَّ راهيم تَنْقَاد الصيارِيفٍ
0 سد سد
400 الصيارف جمعٌ صيرف أَشْبَعَ الكسرة نتولّدت الياء
َأمّا الدراعيم نجيع دعا لغنة في الل رنعم. والواو واو الحال
وعامل الحال ما فى كأنّ من مَعْنَى أَشَبّهْ كقوله
كان تُلوب الطير رطبًا وَيَايِسَا
و وَكْرهَا انناف وَأشَسَفْ الْمَاك؟
اا 5 بن سم ن
لق ين البيت ل إحد اها أ أذا 1 قل رت خاليةً
من معني الث تمرط فعاملها الاوبٌ او ما فى حَأنَّ ن من معفى
التشبيبه ولا 3 و الا فالجواب مقوّر وعل هسى حينتن
منصوبة بفعل الشرط أو فعغل الحواب فيه خلاف تقدم. الثانيةٌ
ود الفسميئ بالتضفين يتحو أى. يكوت البيت 7
الى ما بعدة افتقارًا لازمًا وقال قوم هو تعليق قافية البيت
الأول بِأُوَلٍ البيت الثانى رأَنْشَنَ الفريقان على ذلك قولّة
وم وَرَدُوا الْحِفَارَ عَلَى تميم نع أَكْحَابْ يوم عكاظ إِنَى
شهدت لَهُمْ موَاطِنَ صَاَاتِ . أَتَيْثُهُمْ يصذق الوق مِتّى
فول الآحَرٍ
م سان مك 5 و 2 0 سارلا
ل صل دبخذي ى فاعليرة 2 226 ما ل عانقى
ن]
ى البيت 2 الاو 1 الثالثٌ لا 0 3 ال رابع . ود 0
تخفوض لغطّا مرفوع ا واذا عرقت كناية 50 وقنت الهاجرة
5و سم
أ 5 كان 6 يديها أو سرعة كك يديها وَقت ا اه
الجر الم به مذكور قى قذله #بعن "ذلك ذراعا عيطل
وإنّما حَمّن التشبيةٌ بهذا الوقت لآن السراب إتما يَظُهَر
عذل قو حر الشمس. وتلفع اشتيل وهو منى اللقاع كتكف
9
من اللحاف وتذقب خ النقاب واللفاع ما يتَلْفَع بك ويتَككف
ع قلق 0 مما 0 وَلم تعن 1ن عن ل في الْعْلَب١
وبروى وِلمْ تسق. والقور جيع قارة قال
هَلْ مَعْرِفْ الذَارَ بغ ذى القور
قل درست غير رَمَاد مكفور
0 5 الجَبَلُ الصغيز. وللعساقيل معنيان أحدهيا وهو
2
ان ان
2 3 هنا ال جاب قال الجرعرى لم أسيع يواحل5 والثانى
ضرب من الكبأة وى الكياأة الكبار البيش اك يقال لها
-56 7 ات ممه عن_
وَلْقَلْ 51 كي 0 ولَقَلْ تَهِيِتك عن بِنَات اودر
3006 ل 56 ردن فيها 0 دعل من 50 لإا
5-3
ولا تكن كن الأولى د ع نالصي فْ لبر د
وهلى الف لصوف ول 5 و المنع ذي» شالك بورث ذكرة طو
6
ا
أها
صادفت الحجارة بخلاف أَحُفاف الابلٍ والثانى ان الضمم صوتث
خرج من اجواف الخيل لا الابلٍ والثالث أ 0 غبار ا
اح كان الآيل اذا احمهت تقفسها فى السير سيع م لها صوت
د 35 أ 8 وذ ا 0 يشبه النقء ا الحجارة
من جيع فى اول اد شبهوا 0 ولهذا كانوا يقولون
6 0 تخهر واحتكوا نأى السورة مدنية نولت
ير وفرس لليقدّاد. قال رضى الله عنة
تت اس
للاوب أربعة معان كنا أ جع 5 متتوازا انان مترادفان
5 اليغت الإِيَابٌ ومنه أن الينا ايابهم. والثانى المطر
للدة كلك كيا ا رجعًا لأتهم يزعمون أن الكعاب ييل
الباء من يخا 0 َّ بجع * اليها أو آراد | ا اتفال لد
بالرجوع والاوب 3 ل أالل: تعالى برجعه وما وفيا قال
الله تعالى والسماء ذات الرجع اى ذات المطر ومن ابيات
إيضام اد فرعلي
َبَّاءُ شَمَاء لا يَأوى لِقُنّيَهَا إِلَا التَصَابُ وَإِلا الوب وَالسَبَل.
والثقالث » سرعة تقليب اليدين و الرجلين ثَُ السير يقال ماك
ب وم “9
ءة]
5 0 و ا 60
وأجيب عن قيم يانه مصدر مقصور من القيام ولهذا أعدت
عينة ولو كن غير متفوريه اعم حبيا يقال حال د
وص به كما يقال رجل رَشَى .١ المسئلة الثانية الأكُم
الأكم على أكام كما يقال ع وأعناق ونظيرة جبع تمر على
02 تمر ككتب وجمع تمر على اتمار كاعناق ذكرهما الجوهرى
وحكى الثانى عن اداه ود لا اعرف لهما نظيرأ فى العربية.
الفستلة الثالئة ذهب عك رصى اللع عتم ومن واند 1 اا
المُراد بالعاديات اليل التى يحم عليها وان المراد يع
المزد لغةٌ لاجتباع الناس بها وذلك ان من عذا اهل مَكةّ
كانوا يقفون بعرفات لانها موقف الانبياء 0 السلام وكان
كو وق ال 0 فاذا ا الواقفون بعرفة اجتيعوا معهم
3 ةنا فأمر اللك 0 0 0 0 9
أمر 00 0 0 0 دو 8 تقد النا ار اذا
6
زاد العلامع بو بكر حية بن تان الرْبِيدِى ملشيعة
1 5 عنبة فى ار سبى طيبَة.
4ع |
2ه ن -
ألا يَا آسَلَيى يا عِنْنْ هِنْدَ مَنى مكر
وَإِنْ كانَ خوّانًا عدَى آجِرّ الذهر
يروى بالضم والكسر. وقد 3 عليهما ألفاظ وها رك
بمعنى متفرق كما فى هذا انيع وفى قول الآحَرٍ ْ
بات تَلْتَ لَيَالٍ عَيْرَ وَاحِدَةٍ
بذى الْكَارٍ , 1 ل يما
اى متفرق النباتٍ وذو المجاز سوق 2 قا 3
الجاهلية ين ومثلهًا ٠12 الات المشال* ا الع
كانت تقام بناحية مَكَدَ فى كل سنة شهرا مبنا عون
اتاقة ون الشعر وية رون وكذلك مَجَنَةٌ بف الميم
موضع كانت تقام فيه سوق على أميالٍ من مَكَةَ ى الجاهليّة قال
2غ لالت
وهل أَردَ 5 يُوما مياه عن
وهل تبون 1 سام وَطَفِيل .
َه و 5
والثانى ماء صرَى للذى طال مكته روى بضضم + الضات المهيلة
الويزسا كنا روى عدّى ى بهما ١ اذا كان بمعتي الاعداء. والثالثك 9
00 أب
شيم فْ ع بعضهم دينا فيما. 9 1 سوى بمعنى 2 8
-- 5
2-6
بهيا بدليلل شولهم 00 0 كا 2 صرّى فلع يطايقا
المهوصوف ذى التعاحعه صما تقول سورت بأرض 0
وم
عا
آل عُطِفَتْ 8 الجيلة التى اعبت بها 00 0 قولة
. قال زضى الله عنه
0 الْعْحَايَا 00 - 0
العحايات 0 بضم العين المهملة وبالجيم جمع
عجاية وعجاوة وهى عند الاصْمَعي ا منَّصِلَةٌ 0
المحَدِرٍ من ركبة البعير الى الفِرسِن وقال الجوهرى العجايتان
عصبان ى ياطن يَدَى الفرس هل مييا فنات كالاظفار
يقال لكل عَصَب متصِلٍ بالحافر عجاية وقال التبريرى
العجاية عصب قواآتم الإبلٍ والخيل. والزيم بكسر الزاى وفتم
الياء المنفرّق اى إِنّها لشِدّة وَطُيْهَا الأرْصَ ترق الكدد
9 شمف بن الأكم بضمتين أى إنها حقَى 8 0
فتَفتقر الى التعل. اا ل الأولى عل ك0 ر الأول
وفتم العا كيرب الأمباء كضلع وما فى الصفات فقال
سِيِبُوِيه لا تَعْلَم جاء صفةً إلا فى حرف معْثَلَ يُوصَف به خخ
ولعو ف عدّى انتهى. وكذا قال يَعقُوب قال لم ا 8 8
النعوت ِل حرف واحلٌ يقال وم عدى أى ع مام أو أعدآاء قال
إذَا 52 ثٌْ قوم عدّى 5 نهم
ظ مَكْلَ مَا حلفت من حَبيثِ وَطَيْبٍ
وقال الاخْطْلُ
لاع |
تعالى او يكالوئ م ع غرية وى خاوية على عروشها
مضى رمن والناس يستشفعون بى
تهَل فى إلى لَيْكَ الْعَذَاةَ شفيع.
2/02
ومن روى لاهي: عالواة لال 0 غير وصاحيها 0 ف
]3 ا ن وابل 0 ذايل 2 ان 3 يحبر
صفةًّ 1 رات ا 5 ره 00
و 00 و
5 5 التصليل من 0 اليبين م ن مسهنى
الارض ليل كيا لف الإنسار. ن على الشىء ليَفْعْلَدَهُ فيفعل
52-7 -
مَئهة البسد ل ص عسودةا ااه تر صر حب
0 من لل تياس ا الا كَل اقلم قال ج 21 7
ا عن القلة وذلك 1 ن الله تعالى يقول 3 0 7 الل
واردها والمغنى أن النار لا 55 الا بمقدار ما جبر رز الله تعلل
2
كَسَمَهُ ونى هذا القول نظر لآن الجيلة لا كسم 2 اللْهُمَ إلا
بماء مَعنَة جيل وغل جعل ابعضهم تنكيرٍ ذى ا حال فيب
وخر لمعه ا فلك مستغتى عنه عدن . لد أعلم والصواب”
|[ 0 سدم
ا فانها صفة تشب الفعل ل 0 ولا يكون ن وابلا
حالا من هى الميدة! بها 0 العمل كما علميت.
ع
0 5 له-0 5
غائل عن . ا ومن 0 وى إما 0 2 اول ا الا
تكرهوا 3 وو خير لكم وعسى أن 0 شيئًا وهو شر لكم
او هى واو الخال وسَوعٌ مجيي الحال من النكرة وهى يسرات
عَدَمْ صلاحيّة الجيلة للوصفيّة لأقترانها بالواوا ومثله قوله
4 ذهب 2 خشرى ومن 0 الى 0 الو وا 2
بهذه المسئلة. إِعَلم ١ ل 00 دك على 00
0 ار كوم به 0 المبتد] تالاصل لى "صأاحة لكان
ا زيل مم _ 7 50
التعريف اذ لا يكم على مجهرل 0 من نكر
تسويغع من الخصوص ا و العمهوم 0 0 نالفي 1 1
وأما الحال فاصلّها الصئع كاتف ذا عرض لها ما تفتلة
الال دونها تَعَيِنَ أنه 0 مح 0 الموصوف على ما كان
وس
0 الست و سراد لس ماحد 0 المقنضى
للتعريف : لك على 56 مراكل الاولى داه قولك ا راكبًا
00 00 1 الصفة ور اليبوصوف 0 -0-0 الحال
حك مشتركة 5 أن لا تَدْخْلُ الواو على 0 0
2-00 هه و - اسم
بها والقالقة ان ثَاتى الحال عن معرفة ونكرة معا حو هولاء
أناس وعبفُ الله مُنْطْلِقِينَ لأن المعرفة لا تُنْعَتُْ بالنكرة.
| فى ذلك حو هذا خاتم حديذًا ات جعل مى باب
الحال لآن الصفغة لا تكون إلا مشتقّة بخلاف الحال ومذه مورت
دعا
مفتوحتّيّن يَتْذِى بالكسر حَذّْيًا وحَذَيَانًا ووخذ يخذ وحذا
وكَوّه يون تحويذ! آسَتُعْيلَت فيه التقاليب الثلثة ببعتى
وليس واحنٌ منها مقلوبًا لاستكبال كل منها تصاريقة ومن
خطي مَنْ قال فى جذب وجبذْ 2 أحدهما مقلوب الآحَرٍ
لقولهم جَنَّبَ يَنْذِبُ جَذْبًا وجَبَدَ يَجْبِلُ جَبْلَاا. واليسرات
قال التبريزى ع القواتم ا قول الجوهرى أتها القواكم
الحفاف واشتقاتقها من المَس 0 وهو حاصل 0 ال 2ر3
من ا هنا فى موضع كَنَنِيَةٍ كقولهم عريض الحواجبٌ
لمناكنٌ. لاس اي اى الخفيفة اا
د 4 كسين لاض كليل وذلك معن صفات 0 خاصة
والقانى 5 1 لم يل على ذلك تَنَامَصضص 6 قول
5 2
قذفت بالنحض وقَلٌ تماق العكافضق لازم له لقوله
شلعم مقيدها إن معناه 0 أطرافها غليظة ويجاب ان
المُراد بالفعومة غلّظ الأعصاب والعظام الع رز قِلَّة اللحم
فلا تَمَان . واذا كانت القوائم قليلة الحم لم 0 زعلة ولا
السترجِيّة اوكال ذلك :أسرع الرفع فراقم' وتسطهاء وروى عبن
اللطيقا لاضية يَدَلَ لأحقة ولا إشكال عليه والبعنى أَنّها
العربيّة الوخين بإعجام الذال واما الخذى باليعجيتين
قبمعزلٍ عن معتى الإسرّاع.
| - مذهب أبن السكيت وذهب الجوهرى ومن كَلَْنَه
الى أذه من القلب والآصمٌ الاول.
عوعو|
ا رضى الل» عذهم 2 حرتيها 0 بعضهم ع
وسكت بعضهم فقال صلى الله عليه وسلم هما اذناها لأنه
اذا نظر البصير بِالإبِلٍ الى أذنَيّها وسهولة خدذّيها بَانَ
عتقهًا أى 2 رمها. أوجروى وجناء بَنَك3َ قنواء اك “كلقي :
عظبية مسقي 0 هى الرواية الى جرم يت 01
اللمُطيف ويضعفها أ يَلَرَم عليها وار | هذا الوصف قل
5 ف 000 0 0 :ليت 00 ما عن
0" 1م ا
1 را
ليق بين لا ع ا سغلل
د د 1 قفي 0 00
5 كل
المهمزول ا يفم القانف وكسر الفاء الشىه 2 يور دك
الصف والصبى 7 أن بالدواء 0 ووبحة له التسبية
أتهم يصيرون لمعيل ا إيأه 0 1 الدار. وى
ايت 5-5 لك ماه نح ل لَمُشبعْ السكن. و لججادوب المرك :
غال رضى الله عنفى
التذى ولد كين ضرب من السير يقال 58 بالمعحيتين ١
١ المعروف أنه بالدال المهملة ومشله الوخيل وليس فى
سرعو|
كَوِنَهَا نزول وَاريحالى
2 تنقص هم هذه الناقة ولحمها. وسْيِلَ تَعْلَب أيجوز أن
يقال لِمَا يُوكَل عليه وهو الْحوان بكسر الخاء وضمّها؛ أنه إتبا
شم بلك لأنه يعون ما عليه اى يتنقص نقال ليس ذلك
-
يكين افتوي, رالمشهرر أنه 00 غلا اشتقاق له 0
أو 5 2 وف 5 تنقص ا التتفون بمعنى التعيّد
ب-0- لفوت كان 0 ا كَافة السامة ا أى
من ا 0 أَخوَلَ 0 أى 1 بعل شى عٍِ ساي
با حاء المهيلة - للعصد 0 يي اللي من لبذ
َيه عن 3 قال رشى الله عنم
كو حرتيهًا للكت وريها
عِنْق مبين وََ دين هيل
9 ١).
القنواء موث الاق تذيى واشتقاقها من القنى بوزن العصى وثكو
سيداب فق الآنف نف. والحرتان الأذنان وقد رَوَى الشكرى
أ الضيّةٌ حكاها ابى السكيت وحكى كن ارس الآاخوان
أيضَا بهمزة مكسورة فَأما الجيع فالمون فى الكَثْرَة والآخوتة
فى القلة.
“عم
و تس + د - -
ثير مثل عَسِيبٍ الخكْلٍ ذا خُصَلٍ
مد يتن 5
ىٌّ د لك تكونه دك
من م اله 0 . ومقل صفة 0 0 كل
مشل وعسيب الكل جريل الذى َم ينبت علبه: الجخوص فان
0 ا 0
اوتاب ِنَا يبان 00 ١ م ب ليوب د مسال
هو المفعول ومثّل ال منه وكاذنت فى الاصل صفةٌ ل: 27 تقلمت
غلك المصل جيع خحْصلَة من الشعر. وى بمعنى على متلما
فى قوله تعالى فى جذوع الخخل وقول الشاعر
5 2ع تَ
مطل ا سماكت ا كد
والغارز مُعجَمْ الطرَقِين المراد به الضَرْعَ اى على ضرع وجعل
التبريزى اصلَّ من قولهم عَرَرَتِ الناقة بالفتج تَعْرِر بالضم ١
اذا قَلَ لَبَنْها ولا أذرى ما معتى هذا الاصل. وتخونه اصله
تَتَصَونَة اى تتنقصه يقال تضوننى فلان حَقَى اذا انتقصه
ومنه قول لَبِييد
١ يقال تغرز بالكس, لا بالضم.
]عو]
000 وَاككًا مُقَكْجَا أَعَرَ بَوَّانَا وَطَرْمًا أَبْرَجَا
مَقَلَةَ وَحَاجِبَا 0 وَقَاحِمًا 0 0
3 شي 2 يقال مري»ة ل 00 ببذخة ا ورجل 0
وجمعهما 5 بوزن البرج واحد التروج : ول يسيع وف
الانق 3 قبل التجاج فَحْتَلَف اهل اللغة فى معناة على
ثلثة اقوال أحذها أنه 0 الدردق والقانى أثه سن
ةو هو
الا فى بيت العجا 0 ا عمال 00
جاج 3
! * روات بعذى 000 فقالءت نعم فقال ذلك اراد 0
ب ل -2
من حيث اين 0 ته تفسير ا سر يخص 1
رد
والحيان بفتجم اللام العظمان اللذان كَنَبث 0 اللحيغ
من الإنسان ونظير ذلك من بقيّة الحيوان ٠ والبرطيل بكسر
الماء معول منى حديك وايضا حجر 0 عق 1
ال وأ وعظمة . قال رضى الله عنه
|
العيرانة بف العين المهيلة المشيهة فى صلابتها عَيْرَ الوحش.
قذفت اى رمِيّت ويُروى قُذّفت بالتشديد للتكثير. والفحض
بالحاء المهٌمّلة والضاد المثكمة كاللحم وزنًا ومعلّى وأمرأة خيضة
كثيرة اللحوة رويروى: قلقت بالهم: والغرفي نش اليكل
وباسكان الثانية الجانب والناحية اى رميت باللحم من
جَوَانِيها وتَوَاحِيهًا. وقال التبريزى والعرض الأعتراض يقول
أنها سَيِنَتَ عن اعتراض كأتها تَعْتَرضُ فى مَرْتَعِهَا. والزور قال
التبريزى الصدز وقال عبد اللطيف وسطة وقال الجوعرى
أغلاة. وبْناتة ما حوله وما يَتَصل ابه من الأصلا لى ان
مَرِقَقَهَا جاف عن صدرها فهى لا يُصييُها ضاغط ولا حَار
والمفتول الْمِذْمَم دلت قال رضى الله عنه
ل 0 سه 0 سا
من 0 ومن الي يرطيل
م فى كانيا 5 بمعنى الذى وضعك 0 02 والمخيز قولة
برطيل. . وكات قال 3 عَمرو معناأة تقل م وقال الأصبعى الوذ
كله فاك الْعَيئَيْن الا الجبهة وقال هو ما انقطع من المذح
وفات العينين. ومن سه منصوب بالعطف على يد |
الدع والمنكحر والكلد والخطم قال 5 عبِين الأئف ورث
عليه ذلك فاته لا يكْنَضُ بالانف 0 الفومع الذى يَقَع
علب لظام فيل الانك أوغيرا ا تسبيتهم الموضع
الذى يقع عليه الرسن مَرِسِنًا وقل شحييل ف الادمى كقول
الكتاج يصف آمرأة
08
وَُ 7
ا بده م طٍْ مها ع
وَط 7 55 سِيلٌ عَمَلْس
قط فلي وعرماء جيال
كم الاحل ل مسسروع اليتس ات
تدده ولا الحا يا جر يذل
وهى من عُوَرِ القصائد كثيرة الحكم والفوائد واميل فى البيت
ف اول مبعنى 2 10 0 قوله تعالى هو اعلم بكم اذ
فى الاصل صف له 0 هذ! لقة 0 والسية ا
الصبع والجمال من 2-57 فهو 1 من 0 ولا يجوز أن
يَعَرَبَ بيبانا لاه عَلَمِ وما شيله نك رة م وسيل وما بعل5 بَدَلُ
تغفصبل ل اهلونى وجاز جع 1 بالواوق والنونى مع أقها
لما لا يَعْقل وى الكحيوانات المذكورة وه أقَامَهًا مقام من
يعقل ف الاعلية. قال رضى الله عنه
0 سد وس فى
2 0 2
7 ابل مستقل بنفسه مقصود 0 فلا يكنم فيه
5 يُطابق |! لمتبوع تعريقًا وتنكير | كلاف عطف البباى .
4
عق كان اذا حول كواء تونية - | القضه] لبافا و رجاه ساك
الواجم الشديد الحزن حتى ما يطيق الكلام يقال منه وَجَمَ
بالفتم وجومًا. فيان زدث غك اللكان والضة نوف يكنا
إسكان بآثه فْقُلْتَ بتَان كهو حيل كان هل لد 000
هن قلت بْنَى فى شاجرة لها بن وأسم من اسماء
النسآء وكذلك ري ومنه قول عَدِىَ بن وَيْيلِ
5 ناز ا , ن الذى تهرين كل اا
َب مَارِيتٌ أَرْمُقُهَا تَفْصَمْ الْهِنْدِىَ وَالْعَارَا
عِنْدَهَا طَبَى يُنَوْرْهَا عَاقِنٌ فى الْحِيدٍ تِقْصَارا
وتغضم بغت الضاد المعجمة تَأَكُلْ والغار نوع من الشجر له
دفن والتقصار بكسر التاء قلادة ولبينى اسم آبنة إِبُلِيسَ
وبها 00 3 واقراب أى حَواصر 0 قرب بسوزن
القرب عي ولكين سي فيه أيضا قرب بضمتين حبا
سيع ىَ 0# 5 السكون والضم ولا تَعلم ذلك مسموعا ف
ضكٌ البعد ومن 0 فى نكو قفل قفلا بضيتينى أجاز ذلك
فيه. قوله زهاليل صفة لل ن واقراب معًا ومعناة مل
ن سا سا
والواحدل ُشْلْولٌ قال الشعرى فى لامينهة ا بلامية العرب
اكيبا 2 م ضور مطيكئ
اذى إلى قوم موَاكْمْ لَأَمَيَلْ
وَشوْت الطمات مخطايا وارحل
نضسرنا
١ ل اسيلهاا ف حر حفال مويل لنقاسية فتريهم من
الك وَيِوْتَدَء أثدخرى عن ا ذكر الله وتحتيل من فى الآية
السببيّة اى من أجل ذكره لأتهم اذا ذكرّ اللَهُ عندهم
آشْمَأَُوا وأزدادث قلربْهُم 00 كسان ن بفقح ادم كرون
بكسرها وضيّها ومعانيهن مُكْثَلَِةٌ فامًا المفتوخها وهو
المذكورى البيت فقيل الصدر وقيل وَسَطْ اللصدر وقيل
إن فكون للانسان وغيرة وقيل الصهر من ذى الحافر
فقط فعلى هذا يكون ذكرةٌ هنا استعارةً كقوله
كَل كنت صَبِيًا عَرَفْت قَرَابَنَى
وَلكِنَ رَِى عَظِيمْ آَلْمَشَايِرا
وإِثما المَشَفَرٍ اللبعير وما ا فهو الرضاع يقال هو
اخوة بلِبَان 5 ولا يقال بِلَبَّن اا السسي ا ممم
الصّمْعْ 8 بالكتذر فإن زدت عل الما ملكلا
فهى الحاجة كذا أطلق الجوهرى وغيرة وقال صاحب الككم
00 3 12-5 2 2ه ل 2 06 ّ 5
١ قاله القَرَرْدَىُ وحذف آسم لكن ان الاصل لكِنَّكَ شجعئه
عليه ضرورة الوزن.
م٠ قاله يَعقُوبٌ فإن اللبنَ هو الذى يشْرَبٌ لا غَير.
ضرم
آذ هه ا
و
م5 لم اك 1 وعبة
5 الن 2 و
ضنى ل كلوه بنت د ظَريِيم
َه -
فيضوى وَقَلْ يَضوَى ر دين لقي
لين مسوك 6 ل قوداء م كك 0 .والشلي
الورك بر أشود 20-0 ون ف 0 الشجليل ر
0 0 وليمذا ل يناع لملا : تفوت ا زنن» 56
به. قال رضى الل: عنهة
يَمْشِى القَران عَلَيْهَا ثم يرلقة
0 و # هه
منها لجان 3 قراب رَهَالَيل
يعن أن جلْدها 56 لسونها 0 اتات عليها
وهذا تأكيد لقوله وجلدها من اطوم الْبَيْتَ فلو فلو ذَُكِرَ
الى جانيبه لكا ان ألْيَق. والقراد واحدٌ القِردان كالغلام
والغلمَان. وم المصرد" الترقييا وليسن_ديهنا معنى ال-0
مثلهًا ى قوله
كَهَرِ الردَيْني شكحت 0
جرى ثُْ الْأَتَاببيبِ تَُ مه
ان ليس ١١ 3 تطاولٌ مشي القراد عليها نا الازلان
عنها كبا 24 ليس الم لمراد 36 اطشااس الرمم عن زمان
جريان ن الهج 8 م ومن هنا اما لابتل21 2255 وإما
-
||
ومن الل 0 اعراييا جاء الى أجن شَبِرمَة القاذ ضى فقال ل
فقال هات فقال 0 ن أبى مات وخلفني 00-0 3 وخط
بأضبعع ف الدرض خطين متجاورين ثم 6 قال وخلف سعحكينا
وخط خط حر بعيدا ثم قال و يخلف غيرنا فأفْسم المال
بيننا قال هو 0 وي فقال كان الله كأيّك ُ كَفهُم
١ تشلة دقان أعذّعا انها لاك كلاول فقال أَيَرِتُ
الككين كا 1 ثُْ فال ذعم فقال لقد علبت والله 5 حَالانك
بألدَّهْنَا قليلة ١ فقال لا يضرّنى ذلك عند الله شيًا. الثانى
أن كقاء رب الإنساب مدح ى الايل لان إنما يكون 8 الكرائم
تمل بعشها على بعض حفطًا لنوعها كنا عمناه وهو ذم 2
الناس لانه فيصم 55 للضعف وى الحدّيت ِغْتَرِبُوا لا تَضووأ
اى “أن تزوج القرائب 0 الصضوى فى الولد والصوى بالضاد
اليتجمة بوزن الهوى ى مصدر صَوىَ 0 يَضوَى 02
بمعنى الضعف والهر ال ولذلك يمل حون متفليقن ذلك
اكول واجر
الابتداء والمَمَيْرْ حيتئن تنوف اى كم وقت مقرفٌ نال العلى
ويسوغ الايتداء دالككت جة لأتها ل من موصوف فالمعنى
2و 6
رجل 0
من التمين والح لذلك وهذا لان 0 اهنا حابن
بفتم ال3ىال وسكون الها 0 عنل 0 0
مه
عونمم
بهذه الناقة قال القَارسِى فى كَذْكِرَدَه صورة قوله اخوها ابوها
و امه 39 0 فالقي عليها فأنت نه النا:تخ وما
5392-2
1 داه 0 وخالك الا أنه عم 7 عر
م ٠ صورة أخْرَى 0 الحم 37 أمّك أخاك من انِيتك
لأنَك أخو 2 منى 2 انتهى. ولا ينطبق تغسير 8 علي
رحمه الله على ما ذكر فى البيت بخلافٍ ما قال المصئّف ناذه
ييطبق لأن الشاعر ليصف الناقة ياحد التسبين بل )ا
0 0 من مه كنة المهاجد 0 أى 0 ناتخ
الكجنة غلّظ للق عفلط البراذين” شاد تنبي* أمردد
14 0 0-0 50 0 0 ره 0 راك
قاف قال
لعن وَالْكجين والكلتعسن تلن أيهم ل
وقال 1
كم بود مُقْرفِ تال العك وكرهم 26 كَل وضعك
يجوز فى مقرف الجر باضافة كم والنصب على التمييز حَمْلا
لخخبرية على الاستفهامية كراهية للفصل بين المتضَايفين١
عي اه
| ولك 6 ن المتال من باب الشعر. وكوز أيضا الرفع على
ارا
وهذا أو ناكوة يتيز للحن 0 ا ار قال رضسى
الله عنة
وَعَمهَا كالها 21395 تسملفيدل
قوله حرف محعتيل او حيرا لكتناوف أى ع ركوده
50 لعذ افرة وتقيل لمعنيين إرادة حرف ال حيّل وى القطعئخة
الها رجة منه أى انها مثلة فى القوة والصلابة و! إرادة حرف
الح اى انها مثلة فى الضمور والرقة ومكدتمل لغلغة تعادير
أَحَذْها إضمار الكاف للمبالغة فى معنى التشبيه والقانى 8
يكون جعلها نفس الحرف مبالغةً وعليهبا فلا ضمير قكها :
والثالث ان يوولَ ال حرف بصلبة على المعنى الأول ول وبمهزولة
على المعنىٍ الثاذ عم ذلك ففيه ضمير 1ك شق اول
بالمشتق 5 5 كيه والاوجة الثلقة فى ا و قولك وَيَذْ
0 وقوله اخوها ابوها 0 حتالنوت مكتبل ليعنيين
أحدهيا النشبيه ان اخاها يشب اباها ى الكرم وعمّها يشبه
0 ذلك 0 الكقيق رأتها من إبل 0 يي
و 9؟
) لا يكمُل الحامل الكحض ضميراً الا على مذهب ضعيف
لعن ينسب الى الكساتى وغبرة.
مع
سوال + قوله :ضاحية أستم فاعل من ضحيّت بالكسر تَفْكَى
بالفخ اذا برزت للشيس قال عمر بن ربيعة
أت رجلا ا إذا لشيس عارضت
فَيَضْكَى انما بالعشي فيخصم
وقال الله تعالى ان لك الا 5-05 ولا 6 وأنك لا تظموٌ فيها
ول تسكن ا قوله المهننينى 00 دئ عدن 30 0 ما
أشني ٠ 0 جسدة 0 ل أن ما 2/0 م مليا للشمس.
و5 0-2 2 0-2
1 0 إل 0 4
0 بضشاحية السسناء مول
ونظير ذلك 3 1 العيين قال
مَا بها ير ع مطيهم |
وقال طَوَقَةْ كذلك إلا أثه مال ولد لأن عراى معلفته
ال ود ون هنا 1 أبي دُوَأس وندو بنوني مفيوة بعدّها
2 لا همزة كبا 0 بَعض منى لا معرفة 3 لان من ناس
يمرن اذا خركٍ 7 لذ لاذه كان له اذ واب تفوس كلق ظهره
سا0 -
فت د يي لالحدلن الْبَنَاء يمال
وقال الاسود 0 وس
وسار
بما فى تشبيه الحلد ع من البعل 0 2 0
اس حش اركشو مفرد الأطوه 0 ااا 2
الحصن المينى بامجارة وقيلٌ كل ديت مرجع مسطحم وجمع: ْ
القلة عن عالر 0
والكثير الاطوم رقا م إن لون الام القصوز. م
موؤدلسة أى يذلله ودوثر فيه يقال 9 كما ل سار كر
لمكت الال ذل وايسة: تأييسا !أى ينه وذلله قال المِتَلِيس
تطيف به الْأَيَام ما 5
اى ما يَتَأثَر ولا يَتَعَير. وقول طلم فاعلّ يويّسه وهو بكسر
الطاء القراد ويقال ايضا طلخ وأصل: الطل والطلع 00
0 الابل وغيرها قالت رت لك الناقة طليكان
أحد طلِيكَيْنِ د 0 كك العانة والناقة 0
5د مهع2:
0 ا د ين حَلْعَهَا
سهداء لما أثقاشها وَرَفِيرها.
وحيلة ما بويسه 6 إما خبر تان خلدها أو حال من
ضمير الظورف أو مستائقة 4 جهة النشبيه على تقدير
١ المعروف التأويل الثانى وهو من حذف المعطوف لدلالة
درل
م 41 0
والقوانى مرشوعة وإنما استشهّدت على 0 رفع الآما لا
بعض البصريين وهم خر» وزعم أنه لم يتصرّف. قال رضى الله عنه
وَجِلْذْهَا من أطوم مَا يُوَيْسةُ
طِ يضاحية ة الْمَمْنَيْن مَهمَرُولٌ
الاق جِلْدَعا 3 06 الهلاسة لسمنها وضخامتها
غالةٌ 3 0 م 0 تا 0 د 5-6
لاع تهنا 7 ع 1 نهو بفتم الهمزة 3
يَتَعيُن ما عاك بل رز أن 00 به اناف الكرية 0
كتير 2 اتنا بمعنى 0 فإنّه كين عمق إن
الجوهرى وصاحب الحكم وكثيرا من اهل اللغخذ لم يلكروة
والناى أن ملاسة لحم السحفاة ار فالتشبيه بها أَبْلْ ولو
3 ا بجلْد الزر أفخذ 36 0 كان .
مالحا ينا اليل د عرق 0
الأملّس وِيُتَكَلُ منها الخقاف لحَبَالِيْن .وتخصف بها التعال
وقيل الاطوم القنفذ. والبقر وقيلإتها! سيت ذلك 2 0
النشبيه بالسيك لغلظ جلدها انتهى. والتقدير وجلدها من
جلد كلد اطوم . . وَجَوَمْ عَبْنُ اللطيف بآن الاطوم .فى البيت
بضيّتين وقال شسَبَّه جلدها بال حصون لقوده اذتهى. ولا خفاء
أ اى ما يشترك ذيه” طَوَمَا هنه الاستعارة.
4
ة عفت
الديار محلها فيقامها
تَعَدَتْ كلا الْفَرِجَيْن كسب أنَّهُ
عل الكاءه حلنها امام مُهَا
د به والتغر موضعا الحو 1 0 جنقا 1 ومثلة 00 الل:
5 طرف ل لدت , وظو 2 ا 00 000 1 بعلة
55 ل ا
خبر واية» وإما خبر وي تقل يرة 1 5-5 ع 3 2
الله عنهك
١ هذا على أن ينوب كلا عن الظرف لذّلالته على الشى
والكليّة كما تقول مَشَيْت كل البريد بنصب كل على 0
ويترجحم لأنه لا يكون حيتئن ف البيت حذف واو الحال.
وعلى أن يكون كلا الفرجين كيلا وهو 00 حالا فالرابط
بذى الحال إما مذكور وهو الألف واللام إِنْ قلنا 0
عن الضمير او مقدّر اى كلا الفرجين 0 او الرابط الضمير
فى تسب وهذا أحسن وأرجم لسلامته من طبري لقن
الضمير سو الاأصل فى ١١ لربط. ولك فى خلفها أن تعره 06
من كلا الكدن ولا 7 فى تقدير غدت نافقصةً بمعتى صارت
احيجهن فتَأَخُْلْ الجيلة خبرا لها ان الارتباط على ما
غسرت انقًا.
1
ولا مدخلّ لمعنى الغِلّظ هُنا. وقد يستعار الغلب لغِلَظٍ غير
ا قال الله تعالى 0 غلا إلى “إتها غلب الاتصار
2
دبعض 0 1 5 0 ه27 ل مالك 1 ن الاصل
عَلبتهم ثم حلفت التاء للاضافة كيبا نى قوله تعالى واقام
الصلوة وقول
يج م06
ا الخَلِيْط 3 لمن نعود و
تاخلنرك 55 الأمْر “الل وَعَذلْوا
2 عنه .١ وغوله 0 اى عظيية الوجنةتين أى طرق
لوج 3 و انها صلبة من أ لوجين وو ما 1 من ار
- اك اى شل بل فا ويَكْنَصٌ بالايل ويستوى فيه 07
1 0 0 20 3 3 0 3 عط |
عن هى محل وف ع نصيها 5 على ما ار 0
دفها 0 الدال المهمللة اى جنيها وفيه إنابة - عن
الأننين كبا م فى الذغرى. وقوله سعة هو فج السين وكان
القيان د والزنة والهبة ولكتّهم ردما فتكوا عينى
هذا ار لفتكها فى المضارع كالسعة والضَعة ور 2
موخر أو فاعل بالظرف لاعننمادة على ما سبق من تحبر عنهة
أو موصوف. وقوله قدامها ميل يَصفها بطول العْنْق وبجوز فى
ا 0 3 الا مذ -
0
الغزا
الاسباع بزواجر وعظة .١ قوله فى خلقها البيت المَأق بيعنى
الخلقة وعن بمعنى على وسى مُتَعَلَْقَة بتفضيل وإِنْ كان مضدرا
لأنّه ليس مجلا لآن والفعل وَمَنْ 0 المصدر لا يَتَقَدَمْ
مَعْمُولَةُ مُظلَعَا فهو واعم وى 58 فاللام من فول الخماسق
وَبَعض آلْجِلْم عنك اَهَل للذلة إِذْعَانَ
مُتَعَلْقَةُ بإِذْعَانْ المذكور لا بِإِذْعَانٍ آحَرَ مُقَذَّرِ. قال رضى
الله عنه
ا 0
ا وَجَنَاءٌ 0 ملكرة
8 دفها 5-0 5 سيل
قول: غلباء اى غليظة والمذكر أَخْلَن وجيعهها ل 2
ىْ 3 أيضا قال 4 00 العَكِب 2 العنّق مع غلظه
والمآثل 000 كفا بق رميات كفنا ولا جور 0 ا به القِصَرّ
وَحْكَهُ ولا مع وصف آكر لِمّلّا يَتَتَاقَصَل مع قوله قدامها ميل
فاته كنايةٌ عن ظول عُنقها كما سبلت والثاذى كقولة
ما زلْث يوم الْبيْنِ الوى صَلَيِى
لوس حَدَّى صرت مِثَلَ الاعْلَب
223 5-9
فاصلتاهمًا على حرف 2
م
أى أى وشت إمساتنا اعد ومكامًا ع رب التعبى مدخل
لق ادر ا 8 ا ن مدخل صدق الْمَدِيتَهُ ورج
صدق مكة والسلطان النصير الانصار. ومنة قول كعب مقلدها
ومقيدها وزعم أبو 5 كن اسيم اليفعول الثلانى ياني
أيضا مك را ولكنّه مسموع كقولهم ما له مَعْقُولَ ولا لود
اى لا 2ل ولا لن. اليسثئلة الثانية اشتيل دا الشَظ ع على
انواع من ا أحذها الجنَاسُ وذلك فى مقلدها ب
30 جِنَاس س غهر 500 أن تخالفت 00 كَِ ااه
0 ينهون عنه ويناون عنه وى الكحديث الخيل 1 لور
يتَوَاصِيهَا الكيربراذا لَمْ يَتَقَارَيَا جناسا لاحقًا نحو
ويل لكل هبر تبزة رما مَثَلَ به صاحبُ الإيصاح
يد 1 للد امر من امن 2 2( نواه والسان
والثالث الترصيع وعو 0 ا ومن بديع ما جاء
منه قول 0 وهو #واع الامجاع جواهر لفظه ويقرع
نواع 0 يناه ٠ مه عليه فالرجة أن يقال ع فونه" 0
م 2 هو الاشهر قال ل جور والفون من طرفه
13ت اجعلوا 2 والرا يلانيه لظهر أدخل. قوله طرف اى
ظيف اللشان .
ها
وض ع 6 ل الى 00 كنض 0
القلآدة من ا ارك 0 اع يغلظط الر 6 2
غُيْبَ ذلك فقال الْأصْمَعيٌ هذا حَطَأ 9 00 وإذنما كم
الجائب ما يدق مذبعه قال ابو هلال العسَ رى فى كتاب
الصتاعتين من خط |! لوصف قنول حَعب بن زَهَيْرٍ
ضاكم مقلكلها 2 اليضا ع توصف بلق المذيجح انتهي .
وقل كر 55 الوصف أن كال 3 اليبيت دعل 5 غلياء على
ما 2 قولة عيبل مقيدها إعرابه 0 ضاكم مقلدها
والعبل كالضكم وَرْنَا ومعتى وفرس 0 التعوى اي 1
القواتم وقل ل بالضم عبالة كضَكم ضخامة والأنْنَى عبلة
احيعهنًا عيال وجمع العبلة ايضا عيلات ره درك
فعم وهو كالضخكم والعبل وزنًا ومعتى 56 بالضم كفعلهيا
ومصل ره الفعامة والفعومة وأمْعَمنة مَلاته وقالوا 08 مقعم
خفن على ام ان عيشة راضيَة وحقيقتهها
ع 0 0
0 مقعم م بالكسر لا انه م4 ل ميلو وعيشة مرضية. وغوله
عبل مقيدها اى موضع القيد منها وذلك أنها اذا كانت
اطرافها غليظةً كان ذلك كرك لها على السيو وعهنا مسَائل
الأولى 5 صيغة د مما زاد على تلقة تأت ى مصلل را ع
ومؤقناهم كل ل ممزق اى كل تمزيق وزمانًا كقول:
اين لل ممسانا وَمصككنا
حإزال
لإسناد: لمُذَكر وهو مقلدها نو من هذه القرية الظالم آهلهاً
1
0 ّ يدون (مبتدا وفاعلة ا 3 احبر وذلك ع
7 1 لسن نى والكوفيين ى إجازة قاد الرَيْدَان من غير
اعتمان وعتلى 2 الؤْجد الثالتك من هن الأرحه فقرلة و-
مقدّدها جْبْلَةٌ إِمّا فى موضع رفع صفةً لعذافرة أو نصب على
الكال او خفض صفةً لنضاحة: على لفظها أو لعذافرة على
معناها اذ المعنى ولّنى يبلعها غَيْرِ عذافرة كما تقول ما جاءنى
إلا ريل وعمرو بحخفض عيبرو وأجازه 8 حَرِوفٍ وجماعة
منهم ابن مَالِك كِمَسّخًا بِأَمْرَيْن أجوعيا الفياش بحل ا
5د مه -0
جآءنى غير وَيْدٍ وعَمُوو بالرفع حَْلَا على إلا قال
- ب 0 اسه
لم يبق غير تيد غير ر منفلت
5 5-2
الأو مفوعة على الفاعلتة اتانيه فرضة صن لطريد
وروك رفعها بالحمل على معتى إلا مد وموثق مخفوض عطفا
ل طوريد دروك رغعة : عطفًا 38 المعذ 0 عطفا على
غير لغساد المعنى. والنادى ما 7 من قوله
وما م هذًا الشوق إلا حيامة
تَعَنَتْ عَلى حشرا شَمْرٍ كمُودْهَا
ثيمن خفض سير صغة لدمامة. والمراد بقيوّدها رجلاها إنهيا
موضع القيود ولهذا يقول كَعْبٌ فعم مقيذها. وأجاب
اا أده لا 1 من جواز حَمْلِ غدر على ِلَّا جواز العكس
اله 00 لخض جا 56 ن المراد بقيودها
ا 0 8 الارض أ و صفة اد لكت 550 لكاورة
نما
خوله ضاكم شيك ل مسال الأوى لغوية ضَكُم وانضم الضاء
ضكمًا بفتكها وكسر الضاد ل 0 غلَطًا وزنا ومعنى ويقال
مكنا ضخامة كشهامة وأا لوصف منه ا ا ان
6 ار
بوزن احير وفك دوزن ٍ ررب ود 0 -- : يبسوزن
شَذَّدَ اللوفف ثم ع آلف الإطلاق وَوَصَلَ بنيّة الو
رد الإِضِكَمًا 0 2 الضكما بلا 9 غلا 1-0
وخس.ب
ضحكماتٍ بالإسكان لاثم 0 والضضامة 3 بيت 0 معنوية
1
مسجل الثانية إعرابية ع ذك ضاخم 50 1 0
ناما 0 0 أربعة د أن 0 00 3 ميما 4
الى 3 0 3 الؤقف فإن 5 موصولة انك
7 لوقف. 1 يعيل 1 فلا 0 بوم الل ل قبلم عنص
١ ا 1
ف فى ار وتتبعوأ ثَّ ا يَعَانَد لوا عليه 00 آء
كقير ف النظم ضآأ قليّل الك - 3 فى الحميع خكلات الاصيق
5 تَذْوَ ثٍ عد حسن مو
5 5 6
م
09 7 مَعا. تبه انا قيل ا جِمع فوزنة تل
ياا: سي ولكن نولك ضيثئه كسرة 0000 ياوه منى الأنقلاب
0 8 بيض وعيس واذا قيل كا مَعرَن احتيل عتنككن
سببودة وَلهيقنَ الما 7 يكون كلك والثانى ل يكون
فعلا بالكسر على الظاهر وكذلك يجوز عذدة فى نحو غيل وديك
5 0
ع ون > 2 ع2
ان يكونَ فعلا او فعلا وفى معيشة ان تكون مفْعلَ أو مَفْعلَةَ
0 9 م
| جا 5 0 و
00-
وَكْنْتَ إِذَا جَارى ذَعَا ا
1 1 2 الستان م 7
ا وكان ن هسك مضيفة ا 1 لذى يشق رابو
0 معوشة 20 اليضوذة 00 ويوجِب 8 1 ديك 0
ومعيشة أن يكون وزثها على الظاهر ويقول إِنّما مُعَلَ الضبة
فى هذا النكونى باب 0 كبيض وعيس وى الصفات التى
فما ظنك بها فى غير هذا الوقتن. قال رضى الله عنه
َم م مُقلَدْهَا عَبْلْ مَقَيَدْهَا
اا
وخفنه . ٠ وهذا نتسميبة» جليخ لننرك أداة النتسب: وليس باستعارة
لاشتباله على 0 0 التشنينه. 1 تور 008 0
- لعي 1 و الهاء تسرها وإِنْ فُتَحَتُ أحساد وجهين
: لَهَاضَ وه كَانْهِكَالٍ
وقال ا َ
وَإِلا التعام تاد 0١ وطفيًا مع اللَمَّق الناقيط
ات 2 اليهملة فراخ ع العاء كك الحَق عر من 2
مفتوحها عنثل د وعلى هذا فهو بَوَلُ من 0 عدرة
كل كل ين كل 1 او من نكرة والثنانى أن يكون صفة من
قولهم 0 ا 0 50 ذهو لوق 0 6
اللهاق 2 وكانت إفادثة 0 ضَمْنًا واذا كان نعقا
0 إفغادته وق 1 3 د ككَاء 0 وزاى بيه
0 0 جيع 5 هدى ا سد من ١ لرمل
وقيل المراد اليبيل الل ى د مله ى البصر وليس بشى 7 0
الخحطيب التبريزى وعيل اللطيف البغدادى الييل جمع ا
وميلاء زاد التبريرى والميل من الا 3د رض معروف 0 6
|
شرق + ب فى ا 0 0 0 وعمون 0 0 الع
جدًّا لأنه ؛ ليس 0 ربيّة فعول لبور واستدلً ري ٍ
6ت ذلك سييوته مم أ 00 0 مسن كه
اللاكتدن وقوله بعيتى مغرد أى بعيتين مث عي و مغرد
ل الصفخ والمتضايقين بعدها وَأعَكانة الموصوف أ صف
المّناف اليه الثانى المحذوف ونظيره قول الاخر
أَبِيْئْنَ إِلَا آصْطِيَادَ الَْقُلْريٍ بأعين وَجَرَةَ حيدًا تَحِينًا
5 ى بين مثل مين ظباء ا د 2 1 وإسكان
أرق عن ابه و حنقيل 0 ل ويقوى فاشك
5200 بإبدال الواو ال عمزة فتقول فروج وقوويل:
ويقال ا 8 جيع قوس 0 على عل وشيب معي
| لواوينى والقلب مضموم الخد 0 ال 0 000
القياس وفك اجتيعت ف كلبة واحدة.
1
صاحبه والثانى أ ذلك لم تَذْع ضرورة اليه فا ُ 3 طكيش
يتعدّى 71 يتعذّى قالوا طمس الطريق بال رذع كا قَّمنا
وطْمْسَّت تِ الريع الطريق. الطريق . قوله الاعلام جمع علم وهو العلامة
وشرى وأنه لعلم للشساعة اى وات عمس عليه السلام لعلامة
0 الساعة 8 فراءة ا جياعة فوجهها تَسقَية ما يعلم به
علتبا والكلاء فى إضافة طامس الى الاعلام كالكلام 9
ع نضاخة الى الذغرى . ات 0 صف لظامش 5
0 كل طامس #جهول هنا م أقن 3 رك حبرا ع الخبر لا
لو موكن! لآن تل الفاكلة رذ 0 ف دك
إذَاَمَا بكى من حَلْفَهَا حرفت لَه
بشِق وَشِق عِنْدَمَالَمْ فصول
/ ن الظرف خبر ولم د جملة حالية موكدة وأبتدى بالنكرة
لوقوعها تفصيلا كك ادن رجلان رجل اكر من 0
أكنته ١ ولا يكون عندنا صفةٌ ولم تحول الخبر 0 الشق به اذا
كان عندة كان غير حول والخبر لا يكون موحدًا بخلان الحال
والله اعلم بالصواب. قال رضى الله عنه
0 اعدو إما جيع غائب كشاهل 0 أو غيب والاول
اول 'ولم أو 0 إلا الثاني مع أنه جار : ان الغيب فى الاصّل
مصدر غاب ذم لق 31 العادن ا الغور على الغائر
١ ادر رجل منهما فالميتل] موصوف بصفة مقدرة
فمرجع التسويغ الخصوص.
54
4
سرض ذو لازن كنظ وه >
وَقَالَ الله كَنْ اعْدّدت جِدْدًا
مْنَ الْأنْضَارٍ ء عَرِضتهَا اللقاء
وك ر التبردرى 86 التسدر عرضته] فى البيت وجهين احفها
أنه 0 قولهم بعير عرضة للسفر اى قوى علية وغلان عرضة
للشراى قوى عليه وجعلته عورضة لحكذا اى نصبته له
والثانى ما يعرض ويمنع ومنه قوله تعالى ولا ذعلوا الله عرضة
لايماتكم اى لا تجعلوا الحلق بالله معترضًا مانعًا لكم أن
ا ولا مساع لواحك 0 هدَّيُن لبعْنَييّن 5ك
2 على ما ذكرت. و لا ل من تقدير مضاف أى معقود
متها ولولا هذا ا لم - الإخبارا لان المبتكأ لولا
هذا التقدير غير ال خبر ونظيره هم درجات عند الله اى م
ذوو د رجات. وقوله طامين أسم فاعل من طمس الطريق
0-0 النيم در 000 يطيس 2 طميوسا اذا 0
لوجهين احدهما د" الععب 0 1 ى بمعنى
5 سن ٠ ِ والك, رع انبل وما ! لبيانيون فتنا ال علي
أ ونا 0 المنتالشية ولا د بن مذها أن الخبر كوم .م على
المينتك! فذحب . يصدقى ل"
اا
وإضافة نضاحة الى الذفرى إضانة لفظيّةٌ ولولا ذلك لم تر
5 كل النيكا ان لا وخفانت كل واى وأسم 0 ل مغرد
هذا ! الكناب
معرفة. ونظير الالشيك جنات : 3 أ
سل اه بكل م طش راأسه
وعدنابدب
0 مخالَط صهبة منعيس
“امات كل 0 معطى 0 لها كانت كر انه 3 ذية الندوين
م والنصب ومعناةد سل هموك ببعير تركبه فلل منقان ورت
يضرب بياضة الى ا حمرة ٠ قوله اذا ظرف لنضاخة وان قَذّر
فيها معنى الشر شيط فعاملها شرطها أو جواب دلوف اى اذا
عرقت نضاخن ذة فرياها او جواب مذكور وهو الجملة الاسيية
بعدها على 8 5 حلفت 0 0
2
ف تافز فتل الله +متتلان:
والدال 1 ذلك أذ 4 0 كانية التقديه يت 0
0 التقدير مرفوعة - 6 لا بالابتداء واذا ا لم تَقَدَرٍ الميلة
الاسمية فى البيت جوابًا فهى صغة تانية للنافة 0
او 1 8 شولء عرضتها أى عمتها ومنه قول مي نِ ا
الله عنه ١
| ورواية الصدر عنل ابى العباس من يفعل ادر
فالرحين يشكرت لانه لا جيز حذنف_الفاء مطلقا سبواء
دَعَت اليه ضرورة او لم تَذْع.
4
49
وق كلامهم عكسهذ! وفو إنابة الاثنين عن الواحن كقوله
يَقَطعْ ذو أَبْهَرَيْه الحِرَامَا
وإنما 3 ابهر وأكدٍ وقوله
0-0 30 00 7 00
إِذَا م 0 الخو ل سافنى
بأَطْرَافٍ أَثْقَيْهِ أسْقَمَرٌ اا
فكتيل أن يكون من ذلك ديل أنه سمي اليأخرين انقين
به ة ا 0 الكل ويقال م اسوفة اذا شدهمت»ة وك
النهاية لابى الكيا: ان قالوا مات حتف اثغية 0 من
ذلك قول الشاعر
يَ 2 6 00 0
المفرث موا 31 التثنية كذلك 0 م ف 00
فقالوا رجل عظيم التقطاكت وعريض الحواجب وقل احديع.
إنابة الواحل 1-6 عن 0 3 8 اللي
| 0 سدم
حك 05 مه 0 تَذْمع
التعدرّى فلا ينتصب معبولها على أنه مفعول به لكنٌ على أنه
شدي»ة بالمفعول ب5.
ه|ا
لان ا متقلي عن ياء وس الذغرى قْ لك نصب
للم والاصل ا 8 قم حل 0 0
اللىذ ضرى تت ضبير الناتخ واي الذفرى ام اش ا
بالمفعول يك ١ ته ا لليوصوف وأنيبت أل عن سير
00 الاضافة عن 2 كما زعم غيل اللُطيف زم إضافة
ىء الى نفسه وكذأ الكت فى ناكو حسن المكم ونظائره
3 كك على ذلك قطعًا انك تقول مورت يبامكر 1 وحَسَنِ
نا 2 | ١ يدخر الصف اذا 00-0 وشوذقها أنا
كأنفيث الكشقة هنا فلا دليل نيع 0 يقال 00 2
تأنيث الذغفرى له انيت الموصنوف : وغوله الذغرى مغرد قائم
مَقَامَ التثنية ان الناقة لها ذفريان لا ذفرى واحدة ونظيره
د كعينا لاسن يوم واس
ايه 5
عَكدك بجارى دمعها لحموث
١ وذلك لأتها معرفة ولو كانت تكرةً لأتتصبت على التبيي
ع ||
ا 3
ايفن واد ومن المحال مناسبةغ شى2 > بطبيعنه للشىء
0 3 من 0 باليية فعل على قعل لمر
م بالمهماة د اخلاكل 8 بناء 0 منكة وعلوة عَدل
0-0 فرجك رفن 2 1 0 0 0 ٠ الأ 58
1
وشوله الذغرى بالنال ١١ لمعكية وى النقر كّ 6 حَلع 3
النافخة والبعير وى دل ما سارف منهيا 0-5 00
يتاحين وهو الر رأشحة الظاهر كٌْ طيبةً كانت الأخسرك وسان
الأول 5 متك آذك ومن اليانى 1 دفر أى ل حب
ريع واما الذفر باعمال الدال وإسكان الفاء فهو التي كرد
0 2--
ومنه قولهم 3فرا له اى نت تنما للد اذا سنت ك3 دَعَارٍ وقول
مر رع اللة عنة .وادفر فراة وقولهم فى كنية الدنيا ا
الل اهبخة 1 دغر واكثّر العر ب يقدّر الف 0 للا يه
كالقة الذكرى غ' فيقول هذه ذَغْرى اسيك غير منونة وبعضهم
يقدّرها للالحاق بدرهم 00 لاا وى بهام 1
١ وغل يفقَضَرٍ في الداعية على الدفر قال ابو الطِيب
وَكَتَكَنَ عكر وقال الواحدى تت شرحهة اللفر النتنى تم
سمى به الذاهية لحبتها انتهى
٠ يُختزل غنها العنوين .حيتثن لاجتماع: العلييّة: وشابه
التأنيث ان الف الإالحاق تشبه الف التانيث.
ساانلا
على من حتى زعم الْمْبَردْ وابّن السَرَاج والأخقش الصغير
والسَمِيْيي أن سآكر ما ذَكِرَ لها من المعاني يرجع اليه. وعلى
الاوج: الثلقة ليا ا خلنة أوجه ل ل و
رفعا صفةً لعذاغر والثانى دون رفعا بمِبَاشَر ة العاملٍ؛
ةلي ا : ا
ب من ع افر ة لأنها عن كفصن بالوصف. قوله نضاخة
من لخديف | أى من كل ناقة نضاخة وفيها مبالغتان
جهتى الر نة والمادةٍ ا ال اذ فلأنها كول من فاعل |1 عا
للتكثيرر المبالغة وأمّا المادة كلان التضهديالحاء ,المعصية
كر من النضيم بالمهيلة ولهذا! قالوا وا النصح بالمهيلة 0
وقالوا فى قوله تعالى نضاختان معناه فوارتان م بالماء. هذا
د لبحروت وعليه قول حُذّاق اهل الأشتقاق وأن السواضع
يض تتح احرف القويّ للبعنى القوىٌ والضعيفق للضعيف وذلك
ا القَصُم بالقاف الذى هو حرف شديد لكسر الشىء
حنى يبي والفصمٌ بالفاء الذى هو حرف ب هْو لكسر الث
من غير أن يبين وعلى هذا تَاَوَلَ الإمام 1 يَعقَوبَ 0
َوْلَ عَبَادِ بْن سَلَيْمَانَ أنّ بين الحروف البعاني متعاسيا
تسعياننا 8 حيل: 9 ظاهره مُوقِع فسان ظاهر
وذلك بِأدِلَّة منها ان اللفظ يَوصَع للمتضاذين كالجون
١ يريك المبتدا الكذوف وأما على كون الظرف صفةً فلا
مباشرة على مذهب سيبويه والجيهور ان عاملها ما عيلّ فى
متبوعها.
قاله ابو عِبَيْدَةَ والبيضاوى وقال الجخارى فى تغسير الآية
تشالحفان فياضتان.انعه
0
ا
قول: انكل قال عبف لظف عل اتدل ريسن بنك 1
مَبِيَْة للجنّس اى التى هى كل ناقة نضاخة انتهى. والاوّل
رامنا النارج فقل له أنه 6 أنه دانشكة لحكل
دغ وه
سس سل مخ سا
ولكن التحقيق أنه لا يجوز لأثه لا بن : يَتَعَذَ م الببيية اس *
لا يذْرَى 100 فتكونَ من ومجرورها بيانًا له كبا فى قوله تعالى
فاجتنبوا الرجس من الارتآن والذى تقدم هنا معلوم انين
وهو الناقة العذامرة تم قوله فى نوا اىاالعى' فى كل
نضاخة مشكل لان المفسر عل اغرة وهى فكرة والنكرة لا تفسر
بالمعودة وإنما كان الضواب أن يقال من انمساة لا
اليفسم جيلةٌ كبا قالوا فى يحلون فيها من اساور من ذهب
ويلبسون ثيابا خضرا من سندس ان المعنى من اساور هى
ذهب وثيابا هى سندس والذى غره انهم يمتلدرن 00
الجنسيّة غالبًا بقوله تعالى فاجتنبوا الرجس من الاوتان
ويقولون الذى هو الاوثان وتيا فدروه كذلك لا ن المفسر
معرفة فقلروا تغفسيرة معرفة ان المبينة .داكا تُقَنَّر كذلك.
وتَكْتَمل من .وجها تالنًا اطهر منا ذكر وهو ان تكون لاد ا
الغاية اى عذافرة أجتدى حَلْقُها وإيجاذها من كل ناقة
نضاخة يَصِفها بِكَرَم الاصل وابتل]غ الغاية هو المعنى الغالب
الاصم .
ا
مكحم الفاضق وى الناقة الصلبة العظيمة ويقال للجمل اذا
كان كلك عَذَامِر وجميعها عَذَافِرَة يفم اول والف: كأيف مساج
وليشت بالنى اكت 28 المفرد دلى ذليك صل وف وغل اجتيع ف
هذا التكسير ما 6 8 دو 0 0 من 000
آذ تا له
ف وعى بمعنى مع 520 38 1 8" الكين كله
- وهب - عك 2 اسمعيل واحيق 5 ن 3 0 ار
زِ ولا يبتّى منة 1 7 3 3 3 3 0 8
54 2 قل البعير فلك الناقة وال رقال 0 مكنع
الحَيّب ويقال نَاقَةٌ مُرْقِلُ بغير ناء فاذا ح كتررا قالوا مرقال
ومِقْعَالٌ من 2 فُعل تليل مثل معطاء ومهواء وممعوان . قوله
0 هو ع قلع احقلدف بين العنق والصَدحجة وكأت:
سب ابعال لشونة: وهل| البيت تاكيل .لما تبله فى
إغادة بعل المسافة ومعناة 3 عله 3 لا يبلغها إلا نافة
2000 ل سريعة الْعَذْوٍ ومن صفتها اذا ان 0 من
الور سارت 6 ذلك ا هين النوعينى من لكا 0 فيا
لتك 0 ظنك بها اذا لم 8 قال رضى الل عنه
ا والثانى 2 الراجم هشكن المحققين لت دونه مسن
ك١
||١
فإنْ قلت هلا اكتفى فى الجيلتين بضبير واحد لتوشط
5 وأو بينهما ومن شأنها أن 3 يبن السَينين برضا
كالشيء الواحك قلت إِنَيا 17 الرام ولك بين المفردات. لا
بين 0 ألا ذرى 5 يجوز 00 عذان ضارب زيلك
تارك ويمتنع هذان يَغمرِبَ زيدًا ترك نان 20 2 قال
مشاه م بن معاوية الت لكوك ثى وو يمن ان ن المسوغ
اللنصب 8 0 0 قام 0 أكرمته أن ده 5-4 مع
أتها بين المملمين كينا ترى 9 8 قلت فهى ا تَفَرِدَ 3 ب
ات علب 56 َك رناا. فإنْ قلت قله ا للجبيع تقدير
ادن كالحيلة الواحدة 5 الفاء حتى أجازوا الذى يُطير
0
01 زيل الذياب تليت لاتها للسببية م دبسعدها وما
قيلها بمذ الغ جَملَتَي 0 رط والحرا أء وهما 2 اححم الكيلة
هوه ال
الوا ألا ل أنه ا 5 0 4 0 م و
9 3 أنه مخصوب 9 12000 تقل يره 3 رمت 0 ننه
حيلة نعلية معطوفة على الصغرى الفعليخ 1 قبلها. غير أنه
لا بِنّ لكيلة احير بها من عائد يربطها بالمبتدك] إلا ما
كان نفس المبتك! فى المعنى فان فقيل الرابط فى المعطوفة لزم
أقترانها بالفاء لتصب جر مع الصطارت 9 كالشىء اتفال
استغناء برابطها عن عد د هذا ار الا ا الاكثترون
وأمًا 6 مالك فظاهر كلايد 3 الالعية أذ لا وجب العطقة
المسئلة بل مفهوم 0 اذه لا يمنع العطف 5 ْ
)|
تَفى آلدَرَاهِيم تَنْقَادُ الصّيَاريف
الشاهد فى الصياريف أنه جيع صَيرّف وما اتلك راهيم فاف»ه
جيع د رعام لغة فى د رهم قال
لو كَانَ عِنْدِى مِانَنَا دِرهام لابتعت 15 :8 جنك حرام
والمفاصل قال 2 0 الكيل مسن |! لرملة يكونى
بينهما رضراض وحصى صِعَار فرج كا .فلك فكو صافيًا ذا
زيكق
لك 3 - )! لوجهان 0 يي 0 ثَّ
ضح نع
6 إن 0 ار 3 وأو 00 شقل حم رجم
الضميز لسِعَاد ل 8 56 الستددر خروج كو
وي وبمانيٍ أ الكوء ل الاصل فى 1 واالتعطف لإ
الاسشعنات آنا البيانى فلان تَنَاسْبِ الماك مدن
05-8 فرها 3" قال !١ لزمخشرى 8 قوله تعالى ان أقذفيه فى 8
اياي 0 ثٌّ اليم يلياك 1 بالساحل جد 20
الب ك2 1 5 من 0 ا فيإن : ا
86 قور والمْلقَى الى 0 هر ١١ لتتابوت قلت ما 0 5
ها
ءا
دللموقك كمرضع ومكَعّب فيكوز مكديهه قال الله تعالى
حّمنا عليه المر لمراضع وقال ابو ذُوْيُبِ
ار محي ونيا موف 12 ا وكيد
م نان
جَنَى الخَكْلٍ في ألْبَان عُوذٍ مطَافِلٍ
مَطَافِيلَ أَبْكَار حَدِيت فمَاجْها
دعاب يما إفثل ماه الت ويل
العون بذال معجمة جيع عائذ كائلٍ وحولٍ والعاكن القريبةٌ
الْعهِل بالنتاج مى الظباء والابل والخيل - عاك مود ان
متتل راع ورعمان وحاثر وحوران فكاتا ا عشرة ايام 3
دوم نتاجها أو ل عَشَرٌ فهى 0 تمدقت ده لا
معها طفلها وجبعها 1 وأ يل بالناء إشباءع١
كقول:
يبحذف 2 0 3 ملكقة 0 ارك منها ارم
1ف 0 أومداة 2 56 صفخ ١ ولها مهم مضبمومة 18
3 حي مست لع . وأما 6 تك الاي فكتمل انق يكوق] من
ع ا ين 00
مذهب البص 0 ل ان حا 8 برجع ا راتهم وأَمّا
الخو “فيج وزون زيادة الباء شى سال 5 ل -
مالك فى 00
/لاء|
الابل والخيل وغيرهما الكريم الاصل وعلى م فالعتيق
والعتاق كالكردم والكرام وَزْنَا ومَعْنَى وفى العٌهّاس فَرّس عتيق
أى رائع انتهى وعلى هذا فهو من قولهم او خم كتوق أى
حسن 0 عتق من العيوب غيل وتهيذ! 2 أَبْو بكر
الصويق رضى ا وجهه وفيل لقوله صلى
الله عليه 3 دم 00 عتيق الله 3 1 . القرمد ذى
0 لا 6
شى 2 يعات دئ قاله #فب عر تن الزيير. وهذ| ظلاو الت خحعحدتى
يك ع ما + ك لحا العتبيق 0 للد والخيل
اذا 8 سر 2 بعة رجع لمان ثَُ 00 0 جيع 0
مطعام 3 على مَقَاعيل : فا
: مُطاعين 5 الْهَيكَا مَطَاعِيم في
وؤقال كعب 3 56 القصي لذ
لا يَفْوَحونَ إذا تالت ماحم
عَومًا ولسوا جَازِيعًا إذَا نيلوا
وإذما 0 الصغة المبلٌوءةٌ بالبيم من التكسيرى
ا 5 ار 37 وزن مَفْعولٍ 0 و وهل كه نكر
5 ساب
0 ووسحشكن من 5 1 ا كاده
3
ا
لقرى
| والمشهم ور أتها السهلة 0 لا السريعقةه.
م اعلم 5 قل ن دكر بعض النحاة 5-6 على مطالق
|]
ود 2 لعفي ع
الارندج 0 0 رسكي ودو معرب عات فى قولك
زلت وزيلته بمعنى فرقته ومنه فزيلنا د بينهم أى فرقنا بينهم
وقطعنا الوصَلّ ال سو تان فلت لم
حَرَسُتَ بأَنَهْ قعل مع أَنَّهُ عمل لميْعَلَ كبيطر رضل أجاز أَبْو
الْبْقَاء وغيره الوجهين قُلَْت الصوابُ ما ذَكَرْتُ لقولهم فى
مصدرة التزييل ولو كان فَيْعَلَ لقالوا وَيَلَةْ 001 والضمهر
المتَصلُ بيبلّغ عآكد الى الارض لأنها 00 عَذليل أن الام
لله يُورئها من يشاء وقولهم فى تصغيرها أَرَيْصَةُ ولا يكون
ل عاق ف ابقل قا وار قدو لكا مو لات
يربطها بها ولا 05 مستَأتَفَةً لض الجار والكجوور لا يَضْمَ
المخبريّة اذ جميع الناس كاثنون بارض ومن هنا آمُمَتَعَ الإخبار
بالزمين عن الحتة فى ناكو شولك زيد فى يوم - اذا وصف
الزمان بصفة مَقَيّدَة كقولك زيك فى يوم ظيّبٍ. والعتاق
فاعل لفطًا وِيَكَلَ من الفاعل تقديرًا) اذ لا بن من تقدير
المسْتَثْتَى منه اى ما يبلّغها شَىء حر استكناء مع
والاكثر مراعاة اللا ولهذا كثر مآ جاءنى إلا هِنْفْ وندر
ما عا الا نل والخكجيبات جيع جيبة وهى الكريبة
وسروى النيّات بالياء المشدّدة اى السريعات. والعتيق من
ل ل
١ فانه يقوللا يُبَلَعُهَا الا عِمَا كبا تقول لا يُبَلْعْهَا عتاق
فالا مامه لتطتاقب رَ أَنّها ثابتة معمّى ولول ذلك لم تكن
السيلة من الاستثناء بشّىء .
قوله أمست يل وجهين احدقيا 9 28 نَ لتقييد تبوت
الخبر 50 دسم بزمن ات وَذُلَك على 57 غداا البينى
بالغدوة والمعنى انها ارتخلت عَدُوَةٌ وامست بأرض بعيدة
ات 2 الس ليان اسيلا
لحن عتتهانالن و راح عنك ليد
آخر أَنْسر لَقْمَانَ بْن عاد لأنَّهِ أَعْطِيَ در عه م شَ
السر يعم طويلا. وقوله سْعَادُ ظاهر ايع م المضير
وَذْكْرْهُ فى هذا البيت بعد ذكر ضميره 4 العيف عقلة حفن
منه ى قوله فى اول القصيدة متيّم اثرها ثم قال وما سعاد
7 لأثه هنا ع استئنافٌ نوع حر من الكلام وهر
صف ارضٍ سُعَادَ بالبعْد وذكر ما يَتَصِلَ بذلك من وصف
الناقة. قوله بارض الباء 00 ع وما كنت بجاذب الغربى
وقوله يبلغها يكحتمل وجهين ايا ن. مكحكون م3
بالتضعيف منى د َع فِيتَعَذَى حينكل »الك تتعواين كع
المسلة 0 ما: يبلِغييها ثم حَذْفَ المفعول الاول 00
3
كرا 1 ا بمعنّى ثَّ القاص ضر القت فالات - كيشيى
ومشى قال
3
عم.]
0
جاز آنَ ينفى طن حصول الدويل بعل ما 3 وجاء دفو
المودة خلثت | لموثة ٍ العنوقل شيكان لا شى ا فلا بمتيع
3 تَودَة 0 لمعه من ذوالها على ييا ل كاذنا يا
0
ونا | ذلك فا ن المشعراء طريقةٌ مالوقَةً يعود الخدم
5 ماد
على ما 58 بالنقض إيذانًا بالدهش والخيرة وبسهى ذلك ذى
علم البديع 58 ومذك قوله
“مااع 0
قف ا 3 00 0
يد اس 378
0
وكولة
مَانْك كت 0 على متَعهدِ
١ ل 2 1
واما قوله :
عدي همهو
وَقَك زعموا أن المحبٌ إذا دنا
َمل وَأَنَ آلنَأَىَ يَشْفَى من
َكل كديفا وَل وش ف اما بنك
عَل أن قُرِب الذّار حَيْرمْن الْبُعْدٍ
نا ايا
فك 3 شورب الْذَار لِيسَ يتاع
إِذَا كان مسن تَهوأة لس بِذِء ع
فليس منى ذلك حدما لين وثمم وانما هو منى ع التخصيص
والتقييد وذلك أن صَذْرَ البيت النادى لها الى أ لا خير
لد د الا سد ديا ذكرة فى عجره ولما اقتنضى
هذا 03 ن 0 0 3 كل حال اسقل رك بما ذكر ثَّ
1
أن: يراكم هو وقبيله ان يقد عَاعَة! على الشيطان أ ضمير
الت شان لشلانا رق ومما يويد نك قراءة بوستصكهبم
وقبيلة بالنصب 1 الشان لا يتبع بتابع والاصل 3
اجر واي : 6 5 0 مسعاتقة 0 0 وفاعله
8 0 حالية 5 أخال وفاعله وى مستاتقة
ايضا لا حاليّة لآن المضارع المنفيٌ بما كالمضارع المُثْبَتٍ فى
وجوب تجرف 5 من : 18 2 2
26
كما لَك بَعْنَ الشّيب صبا مَتَيّمَا
الرابعة لدينا منك نويل ولا 0 لها ان قرت اال ملكاء
لانها حينةلن مستافة وحلها التصنن ن قورت معيلة أو
مَعَلْقَةٌ لأنها مفعول ثان على الال ءة 0 -52000ض المفعولين على
قال ات اماس المتأخر أَقَمْت رما أقول القياس
يقتضى جواز العطف على حل ا خبلة المَعَلْقٍ عَنها العامل
بِالتَصَبِ تّ ريت ذلك منصوصا عليه انتهى ببمعناة. وهذه
3 ظاهرة من قول الكويين ١ ن المعلق غير عامل فى
اللفظ وهو عامل فى الحل ل يقول ذلك وصرحوا ايضا جواز
العطف بالنصب وجاء السماع به كقول كتير
00 كَبْلَ عَرَّهَ ما ب
ويا بالطب 597 حل ا إن ل
| اى الاصل ما يعم معه القراءقان
“ءا
الؤلاية للدم ! الحو «ان «عتالاك خالل" كاق اكات «احبوفي اعلا
أخال لى البيت مْعْمَلة أم ل أم ل كل ذلك جائز
ما الإلغاء | ن الناتى لها تقدّمها أزال عنها التصدّو
الحم فسَهّل إلغاء ا سهّل إلغاء 56 تق م 1
فى متى ظننت زيل منطلق وقول الحماسى
- سه و
ك3 ذَاك أدبت حتى صَارَ من حلت
-_-
1
لط ا مَلاك الشيمة 5
أو على تقدير الناقى ا على ا خيلة الاسمية وتقدر أخال
0 بينهما ساك وما التعدين فعلى 1 ن الاصل
تلك ذا ١ ل الفعل باللام ثم حل فث وبقى التعليق جما
تَقَلَم شى قول الهذى واخال إذي ى الح بدن الا |
2 الإعيال دوم دك أن مالك كل بَدر الذين 0 لما
سس عبت 5
9 والاصل وما ا ومين حذف ضير | الث ار
3 3 بك زيد عع 9 5-65- ا وليس تي
ىا خشكا الخليك» كل جوز يكون لسار إنك ل وَل
لذن إن مد السان ار جَ 0 0 لعودة على المتادا
ار ل ل ينبغى اليل عليه م» مع إمكان غيرة
ولهذا كا كان 0 الضمير المنصوب بان ن من قوله ١
0 وك لكر ع ع ع
| وانتقل بعض ادن عذا الوجه لان 0 تتا ع3
المتّبّت لا المنف وأمًا بيت 00 فلا يَتَعيّنَ فيه الإلغاء
ذل احممل التعليق ايضًا فلا 0000 نك .
اا
57 الوجه ايضَا ١ لاستقرا, 0 لا الابنداء العامل فى تنويل
ن الحال إنيا 1 فيها الفعل ع أو معناد وإذما
7 هذا الوجهة بناء على صحكة احتلان عامل- الحال
وصاحبها وهو قول سيبويه ولهذا قال فى قوله تعالى إن هذه
أن را امخذ واحدة 0 ام كال منى أمتكم م» 3 26 معيول
لإن وال حال 0 للاش شارة وقال 3 كول ل الشاعر
2 5 0
لمية ا طلرلل
ان موحشا حال من طلل مع انه لا نيز ارتفاع طلل على
الفاعلية لعدم اعتماد الظرف! واذ واذا قذّر الخبر الظرف الثانى
ان ا الاول م بى وجاز تقدييه عليه 1
7
الجيلة ا ٠ ولا يجوز ذلك 98 ؛ الحال لا تقول جالسا زيل
ف الدار وتقل كفاع الإجماع على ذلك وان الحلان اذما هو
فَّ الفرسط بين الظرف ف الموخرٍ وبمن المخير --- ومصذعك
ا 1 وأجازه 1 ومتابعوة 0 -
هله 0 -- 000 بنصب 0 بالكحسر
وخالصة بالف وقيل لا إجماعَ فى المسّلة لقول الأخْفَش فى
فد]2 لك ابى ان فداء حال ولقول ابن بَرهَان فى هنالك
و ارتفاع صضاحت ع ايا هو بالابتداء حَظ له فى
الأول ل تقانم فالا 0 5 َيل د من غير
اعتيات اذا جعل تنويل مبتد! للاتساع ف الحال.
1-5
57
قَإِنَّ مُوَادِى عِنْدَكِ الذَّهْرَ أَجْمَعْ ١
وزعم أَبْنْ حَروف أَنَّهُ لا يتحبّلْهُ إلا بشرط التاحر عن المبتذ!
وزعم آخرونٍ 0 لا ل 0 تَقَلَّم او كاحدر والعسيم
الاول ومن دم عال 8 جنى 8 قول الشاعر
3 5 206 دن أت عِررِقٍ عليك وَرَحَمَةٌ اللخ 0
د 00 بعما
مورت وجل سوا وَالْعَنَمِ ولد يرد عليه 5 فال َخَلْصٌ
من وجه ضعيف الى حر و ضعيف لأن عَرَضَهُ أن البيت تُْتَيلٌ
فلا دليل ذية لان العطف على (ا: 0 4 . من
نقديم المعطوف اذَه لا يقع الا نى الشعر نعم من زعم 9
ال لا 0 ضميرا مطلقًا أو لا 0 مع التقَلّم لزم
عنخئل5 أن يكون البيك كن تقل يم المعطوف. 1 العغناتق
262
منى مه إصلكق الخال أت نفس, التنويل على أن الطرفب
كان فى الاصل صفةً له فليا تقدّمه صار حالا منه وعامله على
١ الكخرى.صمةر علا يدون رفع اجمع الأععك, نذا حركية
للضبمير المرفسوع ا ولا يستقر الضمير الا فى رافع»
وليس لك أن تقول 3 الضمير تحن وف 6 ن المؤكّد لا يحذف.
ومنع ابن عشام أن .يكون حوكيهًا لاسم ارل خل اللحل ١
الطالب لهذا الكل الابتدآء والابتل21 الم وهو قد زال.
نص عليه فى المغنى.
48
أنثسهبًا 5 امار أ 0 ما 6 بى ذلت 8 1
وك البيت ألا 1 ليل على أ القوم مختصٌ يال رجال جال ونظيره
قوله تعالى لا يسكب ( دوم من وم ذم قال ل ولا 6 من
لس م >
1 وكثير من الناسن 2 امنا ثَّ الد ليت الثانى توهما
منهم أنه الاسم وضباتٍ الخبر وَإِنّما الاسم ضبير آل 3
(الشماء خبر تبات حال اى فإن يك ال حصن ال
كذيبات فحق لمن ةين الى ك0 كسائر المِتَرَوجّات.
-- ا أن 0 مبتكاً - عنه 0 ألا ول ج
يخصه واذا قُّر الخبرٌ الاول فالظرف الثانى إمَا - به او
متَعلّقِهِ الكذوف على الخلاف المشهور في أن العَمّل للظرف
ابااستترار وما حال مَتَتَعَلْقُ بكذوف : وك صاحب الخال
وجهان وميا 5 الضمير المسعقر” 2 الظرف الاول 53
يا هس
5 ا ع يَتَحَمَْ 0 مَفتَعل اليو غنوه الالستعرار
١ وهذا 8 اليذه الصحعج فق جواز تعذّد الخبر بلا
عاطف. لمتعلّق الكذوف إما قعل وهو اختيار البصريين
ٍِ اسم 0 0 الكوفيين .
41
والمعنوى نحو قولك لديه فِقه وارب ويقلّب الفها ياء مع
الضيير فى لغة الجمهور. وقوله منك بَعلَ فوله مودّتها فيه
التفات من الغيبة الى الخطاب كقوله تعالى اياك نعبد فيان
ا ارجر وآمل التفانًا عن الخطاب نى فلا يغرنك
فى البيت ١ التفتان ٠. 00 تذويل لك 5 ا وجهانا
قول الأَمْقَض 0 أت ل 0 ف 0 النظرف
0 فلا إشكال وما الاك ل الجمهور أن ل ذلك َي
0 دوز 0 يدون الظا 3 5ل 0 18 0
الال أضْمرْت الفاعل ف الثانى اثْفافًا وإن أَعْمَلت الثانى
أضمرت كك الاول عخل البصريين 2-8 وكات 1 ككل
الكساتى 00 فنبة الا: وحن عنل ٠ القراء ء كبا تقول .ى قام
وشعل 8 ل شط م كة التنازع ١ ن يكون بين العاملين
0 خفلا دوز 7 تَعَنَ 1 8 ب 2-5 فإن
النافى والمنفيّ كُلْت قول الشاعر
وكا أَرَاهَا كال ظَالِمَةً
تحنث له قرحة تكو 1
وتَقرِدَث كن بخصاكص 56 تَفَردَت لىدى 6 ولم عكر ا
لهما حو الإطالة.
| اى بمنزلة الارتباط وامتنع التفازع فى بيت كَعبٍ لعدمه.
4
9 وما يام ين التاء 3 5 مَسَكلَ 7
فى تفعل بالفخ مضارع مَعِل بالكسر كعليت تعلم بخلاف
0 ا ماضيه 0 0 0 2 0 ومن
وقال -
قُلْت لِبَوَاب لَذَيم دَارْهَا
غ2 35 ل 95 - -
ل كايا
أ لِتَعُدَن أمَرَ الفاعل الحخاطب باللام وَحَذَقَهَا وَيَقى عَمَلْهَا
وَكَسَرْ اول المضارع وسَمِعث بدويًا يقول في المسعى انك تعلم
ما لا نِعْلَم بَكَسْرٍ الثّاء 0 برعت كنوت التكامي:
مبل وءأا بهمزة أ لوصل تر تنطلق 5-2 وشْرىٌ
يقد اك كه وتسوث يه واد دنستعين وك يكن كسر ك
5-8 شاد لكا رع أو شبهها ب 6 كل 00
أ[ اه 7
حيلوا تفعل على انفعل لأتهيا للمطاوعة قَعُولُ حر
بالتشديد فتكسر و وك برق بالكخفيف أنْكَسَرَ م إذما لم 00
كسر الاك لتقل ال سر علليها وكيد جوزو اذا قتلاها و
سلما حال ليها باد نحو وَجِلَ ييجل. 2
فيل لع ظيرف لغة د ى كن والع» حم آي مرادفة لعنل م
١ وإِنَّها فعدوا ذلك استكراهًا للمواو بعد الياء.
14
جبع كُذية وهى الارض الصلبة والصَبَابُ مُولَعَةٌ بها. ومثال
الالغاء قوله
القصيدة لامي والصوابٌ 0 0 0 الآتضاد
ما ما جلي ل 0 ف
1
الضينى 20 وذ ومعتى الحم بضدم 0 المهملة وتش ليل
| وأو السورة. ومن الاعتراض قوله ما ادرى وسوف أخال أدرى
الدنت: ومثال التعليق قوله ١ واخال إنى اه ا
حي 0 - 0 من إنى ووجهة (١ 0 اا 0
تق م شن فخ حم ا 0
0١ 1
ثُ 9 0 ور
0 7 0 حرف اليا رعة 3 0 هذا الفعل أ
3 حاانتا
١ 15 ما ل خلت عك المفعولين 2 من الأختصار
وما من يسيع يخل فمنى الاقتنصار إعلانًا بحجرد قوع الفعل
عن ا 00 1 مذعه 0 الائية و كرون 3
ه41
قد جاء اسكان الياء فى الثثر فى الاسم مع أن الياء أَحَفْ من
الواو الاسم نهو 8505 من الفعل ل حَعَفَرٍ بن ككَيَلِ
منى اوسط ما تطعمون اعاليكم وشَرقٌّ ع ايضا وأنى خفت !! لموالى
من ورائى فاذكروا آسم الله عليها صواف فهذا بياء ساكنة
داس إى بخوالص لله رقوله اخال تمعن اظن رهبا
سيّان فى نصب النفعوليُن وجواز سل 5 او أن وصللتهما
مسدّهبا وجواز الإلغاء للتوسّط والتأخّرٍ 0 اق
والمفعول ضييرين متصلين مي و4 والاعتراض يا
بين حرف ومطلوبه ووجوب التعليق لأعتراض ا الك صدر
الكلام وحذف المفعولين اختصا لدليلٍ وأقتصارًا لإفادة
كجَذّد الفعل وحل وثه . مثال تصبها مفعولين قولة
َال ب بد راعى اممو ص كراا. 1
اليفاع ما ارتفع من الآ لارض والحمولة بالفج اليل وغيرها ميا
8-08
3 عليه. ومقال شلقنا ذكر مسذها 1 الهذلى
نت نا سا
فق 65م و
|
الصرّاء بالصاد المهملة الصخرة الصماء البلساء والحَدّى
١ الشاهقٌ فى الكَثر قار والكجرور فى محل المفعول الاول.
378
201
0 5-6 ل ا
كرا مجَاهِدٍ لين اراد ان يتم الرضاعة كذ! قالوا 6 ا
يرج على انها عاملة و ذلك 0 يكون الل ون 01
5 حماد عا 5-0 5 مثل و 0 دن 0
2 الفتحة غلك الواء ا الضمة - قال 3
0 1 كقول الى 1
0 مِن حَقَا 0 ثلاغى مدا
صلى الله عليه وسلم ويجوز ان يكون اصله ثلانين على
أنه النفت من الغيبة الى الخطاب وِيَشْهَدُ له أنه خاطبها فى
البيت بعدّة بقوله
مََى ما تتَاخى عِنْدَ بَاب آبْن هاشم
4
تواخى وقلقى من فواضلع كَذَا
00 أن الأتتفات لا د ل يوجَلُ فَّ جد 31 ألا 5-35
كقراءة بعض 3 5 0 ديعفو 5 02 عقل ذا 2 بل
وو 0 0 وقل يَتَعَيْكٌ الفعل بيبا يي 5
كلا: 3 00 0 لا قاضيةً أعنى 3 0 من النن' نهى
يل عنلهم نان ونق ليرا .
سو
يسمعه الثقةٌ امل قولٌ من 1 يَعْلَمْ أتهم قالوا قير مع انهم
لم يقولوا كَقر :أوانهًا يقولون افققر ترا يمِنَع : ٍ فقيرا لكون
الثقة لَمْ يسيعة فقر مع ا ن القران ورد به فىي. قوله تعالى
0 ورب 0 لما الت الى من 20 نت ا مأ
للا ب لأ زو اص اله 0 يله
الإماتمين َك يستدلا على كدبىء عل 0 الينك. وردن فى
هذه القصيدة بل مكلك ا جواليقى وأنُشل عَوْلَ شاعر آحر.
وقول اين التجرقق أذ لم يسيع فقر اعنميل على غول سيبوية
وال تن 8 أبن مَالِكِ أن 0 و دم اللغة 000
ات عن 1 3 حولم افلا 1 الى 00 لطا
بد] به فى قولهد نقلبى اليوم متبول وإن كان الحطاب فى
قوله فلا يغرنك لغيرهة فلا التفات فى واحد منهما. وقوله
2 2-0 3 0 3 7 8
ان #لبزير تنازعه فعلان فاعيل الثانئ وحذف معبول 0 لا
تكسن أن يقال اليل الاول وحذف ع الثانى على حل فم
بعكّاظ يغ يَغْشَي الناظ رين إذا هم ليوا 0
امل لخر لان ذلك 00 7 فلا ف حل “جلي ما د
55-5 5 0 غيل 1 ا 0 0
| ويسوغ الإعبال عذد الاكثرين 2 لآ على ما اق
سم
4
وفيه نظر لامكا 0 درات بالخطيئة ما وشع 0 وبالام
ما وقع عَيِدًا. فإن قُلْتَ كلا تَذُرْتَ الحبلة اق من فاعلل
ارجو لتَسَلَمْ من تخالفة الاصل فى العطف ثلت إن سلبث
0 ذلك 0 3 مالم ار إذ 00 قْ ل أن
2 2-2
قل اذا 5 حالا 0 لا يقترن بالواو ا 0 0 دنا 0
ولحو ويمذهم فى طغيانهم يعبهون. وى قوله هنا وآمل
وقوله فيما سباق (اؤْنالاخَل ل ات ضيه وقوله
والعفو عنك رسول الله و وليل على اذه كما يقال
املته السويم فهو كذلك يقال املد بالتخفيف ب
ك5 9 م ن 5
0 الا أن يسيعه التقة امل بالخكخفيف --- 00
اكه ل 2 ' الله يعقنه , و 0 امون
واس
وكتب ا 5 الاك ابن ى الشمرق 0 وتعرض
لابن نوَار ونسبه الى الجهل ذم قال وقوله أنه لا ييز مامولاً إلا ان
ا الاثيا.,. ن بالو وأو رابطةً والحالة هله ممتّذع اتفاما وما حك
منه وول َم تجيع ال حال موكلَةّ فشائع كثير و إن كا على
خلاف 1
4
0 ا عن 37 :لافيت نويا لسوادها ترقت وخالفها
وجوز 9 المتتّادة 5 فى قول 0 06
كودة بمعنى الأمِلٍ والخائف والظاهرٌ الال لقرينة ذكر العقُور
0 الآية 00 0 0 احدها أن 3 اا ما
َ كرد مر و بالر 1 < التتراط ما يسَوغه من
وغ و
الإيمان لك دومر الكافر يالك رعيات على ا راد هذا ا
الثالث أن يكون الرجاء بيعنى الخوف. قولة آمل الأمل هو
الرجاء قيل وإذما 0 عليه لاه يكون 86 البيكى
والمستكيل وأ لرجاء خص الببكن علق وإذما 56 الفرق
بين التمتى والرجاء وإثما المعكم للعطف اختلاف اللفظا
5 ونوا لكا ل 0 سبيل اقلم و ضعف ا وا وقول»ه
ومثله فى الاسماء انما اشكو بنى ع ال القلتك اولاكك
عدبم 10 وات من رجهم ورحبية لا ترى فيها عوجا ولا امنا
رق
2-2
8 قَوْلَهَا كذبًا ومَيْنا
ولا يُعْطَف هذا النوم الا بالواو وقال آبْنْ مَالِك 5
شاف اللغظ فى قرلة تعال ومن يكسشن حخطيتة ادها
١ ويُفيك هذا النوغ التأكيت واوَلَ المْبَرّكُ ما ورد منه فى
القران إنكارا له فى مثله.
4
فاكلة الخبركيا فى قوله تعالى فيا لهم عن الا معر
وعليهيا-فتعلقها لك قوله مقلا المثَل حل الى 2
حاكيت به شيا ومن 3 1 0 8 الك 0
شبة 589 وشبية 0 ى التقول السك الكل - مضربه 500
وَكَد صَنَّفَ الغلماء إى بهذا كنيا. الثالت الل 2 للك
المثل الاعلى ذلك مثلهم فى التورية ومثلهم فى الاجيل كزرع
الاي مثل الكنة التى وعسل المتقون مثلهم كمثل الذى
استوقل نارا. قوله مواعيدها الضمير للمرأة ويروى مواعيدة
اى 0 0 وقوله ايل جمع 0 و ضىٌ
الحق ) وو جبع عا ى 2 قياس واحل5 ونظيرة 3ه
اخاويت وعبروض وأَعا ريض . قال 0 الل عنه
رج 5 و وامل أن 55 و مَوَدثهَا
وما إِحَالَ 3 نك تنويل
ك0
00 لله عظية 0 50 يصف تتقخصا يشتار عسيلة
وهو لا يبالى بلسع النحل
إذَا لسعته الكل لك برج لسعهًا
وَحَالَقَهَا 6 بي ذسوب عواسل
5 © سل
القهناا متاك اا المهيلة ا حانا والنوت النكحل وو
03
اليو فسهيتك الخطعة. ولا دز لان 0 يسمي مهفده
يَثْرِبَ لقول النبى صأى الله عليه وسلم يقولون يثرب وسهى
المدلينة 522 كر 0 الاسم لاه من مان غ8 التثريب وأمّا
:2 تعالى يا اهل يقرب فحكاية عيبن قاله من المنافقين .
قوله لها تحتيل اللام ثلثة أَوْجه أحدها أن تَتَعَلَقَ بكان
9 العو بأن لها دّلالة على الحدث وعو 0 ول
ا 0 أن لا تعلق الام بعجبا ولا باوحينا لآمتنناء
3 0 0 عليه 00 ا ا على 0
لي 1" 0 0“ 1 1 ا 0 ليس فى تقوير 1
قولك لزيد 6 ا يا ف لطن ولد 1 ذلك فى
عيلء ى أخرت وان ن قد ح 5 عبيلهه 8 الفاعل والمفعول الح رج
0 0 برف يَعمَل في رائصا اعد وعذا الموضع قل قل وصم
2 عِذْلَ هر 0 إذعان .
ان تكون حصالا من متلا على أنه كان 'ضفة له ف كجاه
عليه على حل قوله
١ فلا يُشْمَرَط فيه التقديم لأنَّه ليس فى تأويل الصلة.
14
1 واودقات 0 000 رجل 0 عاد 2
5 26 5
أو عرقوب 0 0-0 1 2 كك ذلك 00 من كت 5
عد احا له تيرد نخله وقال اتنى اذا أَظلع الكل ماننا
3 ا قال اذا أن 0 ل 2 قال اذا 3 علدنا -
حل من ل 0 7 37 عر به المَكَل فْ الاخلاف
2602 امال
فقالهء و الك من عرقوب وقال علقية الاضَعيَ
فى
0071
وَعَلْتَ 7 8 الك منك كي
5 © سه
مَوَاعِيلَ عرِقُوب اه بيترب .١
وقال ٠ التبريزى والماس 0 يَثْربَ فى هذا البيت بالقاء
المثلتة وألرا أ المكسور وإنما هو تالمتناة وجالراء المفتوحة
مرضع يقرب ملدينة 0 ص اللذاعنية وسلى 00012
|[ 0 سا
الْكَلْبي كلك وقاله ايضًا ابو عريلة وقل خولقًا َ ذلك قال
5 5 م ده
ا دريك اختلفوا فى عردو فقيل هو مى 6 - على
هذا أن يكو بالمغلثة «بالمتكس ورا فين دن تعدا
تيكون بالمتناة وباليفتوحة لأن"العتاليق كانت من الااء
0 وَبَارٍ ويَقوب هناك. قال وكانت 'العمَاليق ايضا فى المدينة
انتهى. وقال الحافظ أَبُو الخطاب آبْنْ دحيّة سْيَيَتِ المدينةٌ
يَثْربَ بأسم الرجل الذى نزلها من العباليق وهو يرب بن
عبيل وبثر عبيل فى لالكاشس شكدرا الس ا بهم
ى# م[ ن 5 -
أ وك البيت اليه على عجيئ مواعي مَصدَرا #جبوعا فإن
شولة أحاد معمول 0
/ام
4 0 0ت وَلَدَهَا
0 ماع رقّعت حتى ! إذا 1
بالا
كادَت مَوَاعيذ 0 6 مَثَلا
ار واي
3 ا 0 2 5 ا
امنيا من وصف الى حر و وبست الحبال يسا فكانت هباء
7" ازواجا ثلثة أء 8 وصرتم 7 3 3
ميزان لاجيخ موعود 5 المعني ليس - عليه 0 0
0 فإن ان 0 0 أن حون د د بمهعنتى
الوعد لي مجى * اليصد ر على مفعولٍ إما معدوم أو نادر
وح النصدر غير تياسي وغرقوب بضمة اوله كعصفور
هو 9 ددهو 9
وليس قَْ |! يبب َعْلُول بالفخ إلا صعفوقن وخ راو ف لغيه(
وهو عَلم منقول من غرقوب |! لرجل وظرو ما أخنى شوق ق عقبها
ا ومن هذا القبيل الزرذوق وهو عمود البئر الذى عليه
البكرة وض الر ال زاى حكاية الكبات.
3
19
مُعْتَرضَةْ بين أسم إن وخبرها وما ميدنلا 0 ما 0
وحذف خبر أن لذلالخ در اعرد عليه ويِشهد للا ول قو
فين 1 0 بالْمد يرغ 3
قاف ى وقهار 2 ا
0 0 5
حَلِيكَ هَلْ طب نَإنِى وَنْثْمَا
وإن لم تَبُوحا بِالْهَوَى دنقان
بدليل أنه لا 0 عي الواحد 0 ومذة 000 بعضهم
الله يصكى 0 م ان 57 ع 8 00 0
وقل 0-0-7 غك 0 الاول 1 0 انع 00 200
وإبطال يق الم دعل 6 3 00 ولهذا قيل
ا القيّس آلمَلِك الصَثَيلُ لأثه صَلَلَ مُلْكَ ابيه اى ضيّعه
يي ذوات تضليل ١ وماقلة دم هم درجات عنل الله اى دم
لعي 97 01 الستة لا 8 8 ار عد تمع 0 باق
عنلهم . حل 0 اشةراط 0 0 01 7 و
لخحيق. السلاطة ف 0 بين اللفظطين وهذ| حيينت | ل
2 ا رجن : رب
يعتَيْر نى العطف بما اعمَبَرَ والله الموفق.
١ اى على حذف المضاف وانَيا هو مذهب البصريّين.
هم
الجلد وتتقبة عله حَلِم بالكسر لأنّه وزن يغلب فى العاهات
الظاهرة كمرض وسّقم والباطنة كيق ورَعِنَ قال عمرو بن
الكاقك يخاطب مُعَاويَة وقد كتب الى أمير المومنين عن
قَاِنَّكَ والكتابٍ إل دي
كَذَابعة 50 8
5 الا سم قو نك وزدل قبا وخالفييا جميع
ين فهنعوا ذلك 'مطلقا لك هنا رع م يَكَثرٍ فيد
الوهم وإنيا الخلاف حيث 0 أكون 5-7 للأسمين جميعًا
نحو] إنك وزيل ذاهبان وما حون زيدًا وعافارة فى الذنا رجائر
باقفاق ومن 8 تعالى ان الذين أمنوا والذين هادوا
والصابئون وبيث كَعَبٍ 2 الله عنه اذا رشع الجادم إذ
9 سه
تايل مصدر 2 الاخبار به عن الواحد وما فوقه ايا
الخلان 3 تخرج 502 فقال الكودون معطوف على دل
الأس ' وقال البص بصريون دعو إما 0 ذف خبرة واككيلة
١ وسو الرفع بالابتداء وعلى هذا فلا تخلص من توارد
عامليْن وهما إن والمبددا الى معمول واحد فَعَدَلَ البصريُون
الى قّ ويلين يذكرهيا هنا المصتف ل 0
من نكا اننا 0 الاول فلتقلم المعطونت" على بعض
المعطوف عليه وما الثنانى فلدلالة المتآحّر على الكذوف
نيما قبلة. وهذ!ا مقول فييا لا يكون فيه اللخبر للاسيين
ا إلا امتنع الرفع فرارا ميا يودّى الب من الاخبار 0
(لذا
وم
الصابرين فاخلع نعليك انك بالوادى المقدس طوى اتقوا
من قبل ندعوة أنه هو البر ١١ لرحهم. وفحم ان فمهينق! غك
ا 3 العلة ا 0 دكت 00 بالوجهمن ف
2ن - و
لك ا 00 لذن لكلا حيدةن 00 لا جملة
إطلاق الثنآء وى 3 ليد فِ كأ 0 اللتقييد 0
كالاثانى ع تفي ومقلة لأشَايي 5 0 وتتفيف يانهن
جائز 00 أمنبة ا 4 ول ل رب ا 3 م قلبوا
00 دارا الضمة كسرة 5 والاحلام هو حمع ا
0 أو بضيتين وو ما د يراه النآتا وفعل: حَلَم 00 دوزن
راع - 00 00 ل 0 انوا وفغله لي
| وذلك لأتك إن 'حقننا الك ما 2 22252207
البيانيّين فلا بَنّ لها من تقدير سوال إمَا في الواقع او فى
سيبه ولا يكون هنا ألا لى الشادى ان لا 00 الموضع غيرة
فكتّه قيل لك وما سيب تَلْبِيَتِكَ فَقُلْتَ إن الحيد الى فتعيّن
لوا الغفلة بإكنا 5 اللسييسن المذكوردين كبا حككق 31 للك
كي 0 9 تددر 0 العلة 0 الإطلاى
وس ©ه ه 4
غم
-50-
والقطة” عنل الخكحوى فاذا حذفق فانما 0 0 الى
وما 0 فى البيت فانه يستوى معناة مَتَصبَلاً 00 ولا
يفوت بتنقليره مك ا وبهذا يجاب عن ال يور
86 نحو قوله تعالى ومماٍ رتنا ينفقون 0 أنه إن قذْر
ومما رزقناهموه لَزم حَذّْف اتصال الضميرين الْمُحْحِدَي الرتبة
من 5 5
وذلك ١ ليل ميري اهيب تن و خبرصا وين
0 التنزيل على التقليل و ن عدر رزقغام اياه لزم حيل ةا
العآثد المننصل والجوابُ عن 0 أن العآئد المنفصل لا
يَمِتَنِع حذذه على الاطلاق. قوله وما وعدت لك في ما هله
0 الثلثةٌ ووَعَدَ ايضا يَتَعَدَى لأثنين خو وعذكم الله
مغانم انين وعل ناه 0 ل وا فالتقوهر أايضا ما ادم
اع 3 تيل عير مكلذ " م
بعض الذى يعدكم د فالوعلٌ للخير
والايعاد للشر قال
لت ران اتعدته أ ومدق
لكلف إيعادى ى وماجز موعدى
وول ان الامانى الروايةٌ بكسر هيزة ان على أنه تعليل
|0 ومثلة:ى تعلييل النّهَى ولا تاكزرا اسوالهم آل
اموالكم إنه كان حوبا كبيرا وى تعليل الامر وصل عليهم ان
صلواتك سكن لهم استعينوا بالصبر والصلوة ان الله مع
اى الاتصال والحذف يقتضى وجودة من قبل .
“ام
ا لآأتها حرف على اللتال ووزن مَنََتَ فَعَّتَ واصله
مَنَيَتْ على فَعَدَت فَكَرَكَتِ الياء الف" ما قبلها مَقلبَت
لْمَا فالتقئ الساكنان كذ قت وهو متعن لأتتيّن قال
تَانْعَق بابك يا جَردر َانََا
ته ن مس سا
متنك كَنْسك ف الخلاء مل
وهما مذ وفان فى البيت فالتقدير اذا حعلت اما الا 000
او منتك ايّاه واذا حَعِلَتْ حرفًا ما منتك الوَصَلَ اى فلا
تغرنك تَمِنِيَتها اياك الوصل ولم تقدّر فى الثانى حيتئذ
ضميرأ لان الضمير لا وم إلا على الأسياء وبهذ|ا ستول
عكى اسبية مهما وما التعكبية 1 الموصولة بعود 0
0 ف 0 0 5 قاتنا ب 0 3 0 رَيْدَا
رن 0 وقاه. فت قلت 0 0 تقدير المفعول
على 0 ا ٠ العاكق المنفول كِ 0 :1 ايياه
اه دس ل
لأن حذّنه فى البثال 0 ا لحذف إل 00 2
الفعل عن المذكور وإذما المراد نفيه عما عذدَاه آم المثال
الاول فانّ فَصَلَ الضمير فيه يُفِيلُ الاختصاصٌ عند البيانيٌ
كاله الاخنض .وابو بك اسمًا وهو سَهِو منهيا.
هذا مذهب الأحْفّش والمازذي وطائفة منهم أبو على
الشلوويت وتقدير الجثال: 'عتئن ابى اسن جاءنى الرَجْلْ
الاك كذا قال غير أنه لوده 520 اليوصوف وهو لا
يلف إلا مع الدليل لكونه من أركان الكلام.
أ48
ل بالطب 0 مئل ولو اتسرى آذ
الكرمون اكيت وروسهم على احَق3 ال ورجهين | وإما لنغفسة
على طريقة 0 ومثل: قولك يآ نفس وقول أَمْري افيس
ا عابس لا أمرىٌ القيس بن حجر خلانًا ١ لمن غلط
مَطَاوَلَ لَيُلْكَ بالأثيد وَنَام 0 وَلم ترشُن
والاثيلٌ ا 0 وضع الميم 7 سم موطع - وقوله ما منت
كيل :ها أَوْجْها أحذها أن نكون موصو ابدييا بقع
الذدى فموضعها رفع , على الفاعلية كرا بعص المعريين م ف
ل ذلك آم وصلني 8 2 رفع مردود كر الاعراب 86
نفس الموصول ق / كِ ا اللذانى قاما وَلْمَقَمْ 1 هو افضل
وقول بنى عقيل أ م 17 الند رن كا ]ف ل 1ق
هذيل ا درون ا قال
0007 0 ل 0
ان فَكَرْنَ هى 0 8 5 رفع ولا يكون 06006 لها
أن شعل الخطاث لكل واسوالا لمحبن.
!اتش الأْعَركٌ أبَا الْمَنَآه الى هذا الغلط والسِرٌ فى
الحا من زعم ذلك أن ا وصلته كالكلية الواحدة
والعكير أنَّه لا يُعْتَذُ نى الاسبيّ بهذا ١١ لوجه الا فى آل :وصلتها
فِيخَطى الإعْرَابُ الالف واللام الى اسمّى الفاعل والمفعول.
لا اى موصوفة بالجكيلة أل كنا
+
الغاء تلخض السيفة كالواقعة فى جواب الشرط لان ما قَبلها
حر وما بعدها طَلب وعطف أحدعما على لخر مُمْتَعْ على
كردا ومثلةٌ زيك كاذب فلا تغب بقوله. ولا ناهية فالفعل
دعدىها 2 3 310 ولكدّه ا ون 0 0
0 ا 2 جا د 9 -6530
3 شف تقديرا 50 الال" 00 ا الحفيفة
0 الغ إِعَادَة الفعل تانيا والشل يله بمنولة 0 شه
وخالقا قاله اليل وليست الخفيفة كَفَمَةَ من الشديلة
لاما د وتوكيلٌ الفعل بعل 1 ا ف النثر
والنظم بأقفاق ! إن 6 ناهيةً 0 و ولا سين الله غافلا
دك سير ا فنك اد بالشعر عند الجمهور إن
وأجارة ان عطي :اح لكالك وَغَيْرْهبا فى النثر كَمِسُكا بظاهر
غوله تعالى أدخكخلك | وأ مساكنكم لا يحطمنكم سليمان وجنود5
واتقوا تنخ لا تصيبنى الوكين ظليوا منكم حا والكاف
3 أ أجازه الصفار تلبية أبن 0 2 وغببر5 وغل تقزم رد
وأما آاحن در فلا تيز ه وقَاقَا لقولٍ الجبهور.
/ ولجبس ذلك ككنيعًا علب عنل المبالة يك فتنبة به واختيار
3-7 لاه "انما هو مهب دن : 0 0 كه يمن
7 0
,1
حاو سكا واهها مدير
إذا انشع من كت يديا
وقال تعالى اين شركاءى الذين كنتم تزعبون اك اك شسركاءى
لما ذكرناه وله قل 2 فْ مكار ن آخر وما نرى معكم
شفعاءكم الذينى زعمتم أنهم فيكم ركام وقوله كما الكاف
جارة وما مصدرية وى وصلتها فى موضع جر واجار والحجرور
إِمّا حال من ضمير مصدر تمسك وِإِمًا نعث لمصدر حذوف
اى الا كهن! الامساك وهذا الاستثناء در الغاية فى
قوله لال حع ادل الخيل :سم الخيناط وشولهم حتى يبي
2 وحَنَى يَووبَ القارطان وهْبًا رجلان من عتزة خرجا
تجنيان القرظ فلم يَرَجِعَا. وقد كر وَصَفْهم النساء بالاخلاف
ومنه. قولٌ آبن السَرَاجٍ الكْريٍ
خلعت :لما َِ لا كَُولٌ 00
0 وكأَنّهَا 0 ارا لتقيس
وقول الآخر
فَإن حت 3 ينكل الناى عهدما
0 الخضوبي لفان كن
وقول العربى 0 3
لانت ون كق! لك رمقها
أيه الب حبها حيتعور
اى باطل مضكلل وو داكا المتكنم والعمر المفوكميز:
بينهما متناة من تحت تم متناة مدن ل قال رضى
الله عذن»ه
ا
74
والزعامة والتقدير الذدى زعمت به كما قال تعالى وانا به زعيم
وقولء
تقول مَلَْتَا 0 ف وَإِتعا.
وإما بمعريق قالت د 0 ل 000 امنا ١ وهو َل
ونس
يِل عيه ه الْمْذَّعى دتمل ل والياطل وغلب | استعال: تعباله فى
الباطل ومنه زعم الذيى كفروا أ لني يبعثوأ فقال لوا فىن! لله
بزعيهم ومن اشتعماكء فى الحق قَوَلَ أيى طالِبٍ يَاطبِت
سيدنا رسول ل صل الله اغلية وسلم
0 وَرَعبت أَذَكَ اصح
وَلَقَنَ صَدَقَتَ وكنت 5 اميتا
ويقول سيبوية وزعم اليل وإذما ل ذلك اذا 00
لخبي قل خولف فى هذا القول وكان الرا جع قو والتتددر
على 56 الوجه الذى العا أتها قفى بد أو الذى زعيت
لياه ا والاول ول ف ن اصباأ حب الغين ا أن
الغالِب وقوحٌ زعم على أن وصلتها وأن وَقُوعة على الأسمين
ا دل كقوله
١ وقيل 0 لغة اهل الحجاز والضم لغة أَسَدِ والكسر
وقال الجوعرى المعذنى آ ار جا 0 ا
بقوله تعالى زه يصذّعون عنها و١ سردوق وقولد تعالى له
فيها غول ولا مم عنها ينزفون 0 الْبكَارى فى جيجه فى
0 الاية العو وحم البَطن انتهى وعم الكركنا. وما
الغيل فيآتى تفسيرة إِنْ شاء الك تعالى عنل ذكره ضى
القصيدة. قال رضى الله عته:
ست
وَل تمسك بالعهد الذِى رعمت
اه لد ب الموماعات د
إلا كيا تمسك المَاء الغرابيل
قوله لا سك عطف على فها ا تمتك إِما بضم التاء
9 السينى إل 0 0 00 بالسويد 1 0
-_-
1
1 06
التاء اج 4 وشرى ع اقح 0 2 18 ا
ككل استيسك. قيل:وى التشديد معنى ال وذ | وم
نما يُفِهلْ التشديذ التكثيرٌ اذا لَمْ يَكَنٍ الْفِعْلُ موضوعًا
عليه كما فى حّذث إونشيدر ولم 8 لا فادة تعدليةخة ار الى
0 0 فرحته 9 ات الد ل التعلء 7
إل
/”4
اضربك حبيث تقول الهامة أسقوني .
ومنها النوء وهو أن يسقط جم من منازل القمر التجبانيية
والعشرين من الغرب مع طلوع الجر 0 فى تلك الساعة
آخر يقابله من المشرق فياتى المطر وامور احر مسن الخرافات
لا حقيقة لشىء منها وى الحديث لا عدوى ولا هامة ولا نوء
مسلم وقال دبعض الشعراء
الحود والغول والعنقاء ثالقثة
ايقتلنى والمشرفى مضاجعى
وليس بذى رمح فيطعننى بع
وليس بذى سيف وليس بنبال
قوله المشرقى مضاجعى حال من المفعول غوله وليس بذى
رمح حال من الفاعل والواو واو ا حال اذ لا تعطف حال على
أخرى تخالفة لها 98 صاحبها لا يقال لقيتهة مقن ومتحدرا.
بفحح الميم السيف المنسوب الى المشارف والزرق النصال
وَصَفَهَا بالزرقة لخضرتها وصقالتها. واستوئى فى البيت الثاني
ذكر المشهور من آلات القثل والمعنى ليس من الفرسان
فيطعننى بالرمم او يقتلنى بالسيف ولا من الرمّاة فيرمينى.
- قشو 1 1 .
غول الحلم والحرب غول النفوس وقوله تعالى لا فيها غول اى
7
على متاخر لفظا متقدّم نيّة! كالهاء من قوله تعالى فَأوْجّسَ
فى مَفْسه خيفةً موسى. ويستفاد من قوله تلون وقوله فى
0 تانيث ١١ ١ لغول كما استفيك من قوله بها تانيث الحال.
لغول بالضم كل شى أغْثَالَ الانسان فأضْلكه والبراد هنا
5 من السَعالى وهى اناث الشياطين سمّيت بذلك لانها
فيما زعموا تغتالهم او لانها تتلونى كل وقت من قولهم
تغولت على البلاد اذا اختلف. وللعرب امور تزعبها لا حقيقة
[ا منها ان الغول تتراى لهم .فى الفلوات وتصلون لهم
وتضلهم عن الطريق. ومنها الهذيل زعموا انه فرح كان
ع عهد نوح عليه السلام فصاده بعض الجوارح وأن جميع
الحمام تبكيه الى يوم القيامة قال
يذَكرنيك حنين العحول
وصوت ال حيامة تلّعو هعذيل
العجول العم الغفاقل غ8 لولدها منى الايل. ومنها الصة صقر فر زعموأ
انه حية نى جوف الانسان تعض عنكل ا جوع نشب راسيقه وى
اطراف الاضلاع الة ى شرف على البطنى قال 2 يَاعلَةَ
لا يَتَارَى لما ى القدر يرقبه
يقال تأي بالمكان اذا اقام به اى لا يبس نفسه لإدراك طعام
0 لياكلة. 0 ا 00 ا 4 0 من 7
١ وذلك لان الاصل فى متعلقات الفعل ان تقدّم العبدة على
الفضلة والباحث الى الكىء باختلاف الترتيب هنا انما هو
مر لفظى اى حصيل القافية
ا
17
تكون الكاف جارة وما موصولا اسميا وقد اجيز ذلك فى قوله
تعالى قالوا يا موسى اجعلي لنا إلها كما لهم آله فقيل
التقدير كالذى هو آلهة لهم الثالث ان تكون الكاف جارة
وما زائكدة غير لازمة كقوله
شولهم هذا حق كبا انك ههنا قال سيبويه رحمه الله زعم
يعنى الخليل ان ما لغو الا انها لا تحذف كَرَاصَةَ ان يحجى
الجر كقوله
اخ ماجدل لم يخزنى دوم مشهل
المصل رية اعون الاسمية نك ذلك هنا وابطل هذا القسم.
وقولة كلون!اصله:تقانوى تعد فت .العاء التاخة للحي 01
الاولى ثبت فيها ذلك ايضا كما فى قراءة البرى ولا تيمموا.
وشوله تلونى الغول صلة لما وما وصلتها 2 موضع جر بالعاف
والكاف ومجرورها 3 موضع نصب نعمًا لمصدر محذوف دل
عليه ما قبلاه لان الذى لا يدوم على حالة متلون فكانه قال
متلون تلمونا كنلونٍ الغول. وهو من تشبيه البيعقول
ان
والتذكير لغة الحجازيين والجمع احوال كمال واموال وربّما
قالوا احولة حكاة اللحيانى وقد يقال حالة قال الفرزدق
عق جالع لوا ووالعوع كاده
عَلَ جُوده لضن بالماء حاتم
هذا المشهور فى رواية هذا البيت وزو وأة المبرد فى الكامل على
ساعة وحاتم فى البيت عخفوض بدلا من الهاء من جودة.
تمرة وتمر وهو غريب. وقل يقال ف الحالة الة بهمزة مكان
0 العاجز بالجدالة
00 يقال 0 5 اى رماأه الى الارض
وفوله تكدون عي ع واظها
حالا ل 0 كَذًا حاء الى وجة 0 0
للالصاق --- : 0 و بمعنى على 0
28 5 3 الكانف 7 ابدا لانها بمعنى مقل 0 ف
الاسماء وله ولابن الس ا 6 01 1 الوعة رية. وتَرِدُ ؛ كما
86 0 عك خمسة 0 احدها ما 0 0 6 الكانف
رك
بين الادلة. قوله نجع هو مصدرز تَجَعه اذا اصابه ببكروه
والخجيعة ما اوجّع من المصاتب. قوله ولع هو مصدّر ولع
بالفتم اذا كذب وانما قالوا ولع والع على الحجاز الاسنادى
حبا اا وليك عاجب 5-7 الوالع ولع ا وكَلَ ب
وأل وَلَعا ن بالك ريك بمعذيى الولع بالاسكان قال
أى من اهل الإخلاف لو قدرانهن لمكن من هذين
الوصفين على المبالغة فى فى وصفهن بهما ومثله خلق الانسان
من عمجل ودويل 5 أن يعده فخلا تستكيلون وغيل الءعمكحل
والكلر تعيت يبن اليا والعحجل
ل ويل ومعذى الببيت 7 همه 7 5ل 000 بذنمها
الايجاع بالمكروه والكذب 2 ا حبر والاخلاف 3 الوعد وتبدك يل
خليل بآخر وصار ذلك محيةً لها لا طيع 8 زوال: عنها. قال
رضى الله عنه
قوله فما تدوم الفاء للسببية اى فلممًا 5 بحية كن
الاخلاف والتبديل لا تدوم على حال وتدوم تامة لا ناقصة
لان ما المتقزمة عليها نافية لا ظرفيّة ولانها بللفظ المضارع
والناقصة جاملة على لفظ الماضيى على العحيح. وقوله على
حال 0-6 بنتدوم ا وان وا حال ما الانسان عليه من
خير او شر وتانيثها كما جاء فى البيت اكثر من تقذكيرها
7
ا ةالخلقوامن#الارض "اذا ءنودى :للصلوة”مسن يوم
الكبعة واختلف فى وزنت دم فقال سببويه واصحاب: فعل
بالاسكان واحتكوا بامرين احدهيا جيعه على دِمَاء ودمى
كما يجمّع نحو طَبَى ودَلُو على ذلك ولو كان مثّْلَ عصا وقفا لم
يحمَعْ عليهما الثانى ان الحركة زيادة فلا قدعى الا بدليل.
وقال المبرد قعل بالتحريك بدليلين احدهيا ان فعله دمى
يَدْمَى كقرم يَفْرَس فاصل الدم دَمَى كمَرّم قال ابو بكر
الذى هو حَدّت الثانى انهم لما رجعوا اليه لامه قلبوها الفا
كقوله
ولو كانت العين ساكنة لعكّت اللام كما فى ظبى وغَرْو. قال
ادو العم والكجواب عن هذا فاق المراد اما المصدر على
وبقيت العين!/مخركة حيا كانت قبل الرد قلت ويويكدك
الثانى قوله
قل افسموا الا "يكوك نفعهم
حتى تمل اليهم كف اليدا
ذكر الجوهرى انه متفق عليه وليس كذلك بل قال الكوفيون
قال الآخر
ان مع اليوم أخاأة غدوا
قلت يجب ان يدعى انه نطق بالكلية على اصلها ولم يقنر
اذك رد اللام بعد حذنها وانما وجب هذا النقدير للجبع
3
فركب راحلته وهم الحجاز ومكث الهشام يوم 0 عله
ولها جاء الليل ودخل : غراشك ذكرة وقال رجل من مف
قال حكمة فرددتة قم عو شاعر داكن لعسناتع سكع
حنى دخل بيتة فلما 0 اليه قال له 0 ا
السلام وقل له كيك رايت البيتين سعيت فنا كوك ورجعت الى
بينى فانانى رزقى ومن ذلك قول الآاخر
أعلمة الرماية دحلل يوم
فلما استلّ ساعِدّة رَمَانى
وكم علمقة-نظم القوافى
ا اكد استك 3 من 90 0 السرم د ومن
عله سمقة ومن يها دما له ان للب عنم ماش ا
وليس بساسب. وكذلك 0 العطرن ا أبالمهملة لانذك
وال 2 ا عنقرة بن 076 العسل ١
ا واد سائرى 5350
وذلك ان اباه عربى وام ام فشطرة من جهة أبيه يفاخر به
ماس س وشسطرة من جهة امه يُكامى عنه بالمنصل وهو السيف.
وى 0 استعبال ساتر تتعنت ,البكادك ,لا بمعدى ا جميع ولا ,
نعلم احدا من اتمّة اللغة ذكر انها بمعنى الجبيع الآ صاحب
العحاح وو وههم. وقولة مين 0 اى فى دمها كقوله تعالى
41
م وو لغخ يعض تههم وجميع ذقعس 8 م مسن
فصحاء بنى اسكل. ونظير بيت المتلمس فى روايقه بالسينى
ارق العيش على برض فإن
رمت ارتشافا رمت صَعْبٍ المنتشى
07 ره بالمهملة تهو من قولهم مَسَأَكَ الله ى اجلك اى
آخر والالف على هذا مبدلة عن الهمزة والمعنى اعطى م
العيش ما يس رمقى اى بقية نفسى فان قصدت مص الشى
رمت المستبعد الصعب وفيه تقديم الصفة واضافتها الى
اليوصوف كقولهم اخلاق تياب. من رواه واتكه فمعناد
استقصاء الشرب بالمشافر. وبيت عروة بن أذينة ١
لقد علمت وما الاسراف من خُلقى
0 ى الذى هش 0 سوف اليم
وهو باليتجبة اظههر ومعناة التطلع لك الشى وبعله
أسعى ل فيعنينى متطولات:
ولو قعلات اتانى لإ 2
ولهذا الشعر حكاية حسنة وهى ان قائله وَقَل على هعشام
ابن عبد الملك ى جماعة من الشعراء فقال له أَلَسْتَ القائل
وانشك:: البيتين قال نعم قال فيا بالك عن ص ب ار
الى الشام 28 طلب الرزن فقال لقل وعظت يا امي ر المونين
رس نس
57 ما انسانيه ه الوهر ثم خخ من عنل5 من قسورة
ا قوله وبمدت عرو عطف على غول» ونظير دبعت اليتلمس الخ
01
فانتفى ان تكون خبرا. وعلى ذلك قولهم كانك بنالشيس
وقل طلَعَت وقول الحريرى
كافئ .يك تاتحط: + الى ار وتنغط 2 وقل اسيلك الرعط
الى أشيق من سم
اى كانى بك مذدط واما قول المطرزى أن الاصل كانى ابصرك
ثم حذف الفعل ففيه حذف الفعل وزيادة حرف. فقوله سيط
من ساط الماء وغيرة يسوطه سَوطا اذا خلطه بغيرة وضربهما
حنى اختلطا ومنه قيل للالغ التى يضرب بها سوط لانه
يسوط الحم بالدم. ويجوز ان يقرا قد شيط بالشين المككمة
لانه يقال شاطه بمعنى ساطه وفك روى بيت الهتليس
بالوجهين وصو
احارت انا 0 تشاط دماونا
تزايلن حتى لا يمس دم دما.
وقول» تزايلن البيت جار على ما تَْعمه العربٌ من ان دم
المنياغضين لا ختلط ولهذا قال
فلو انا على حجر ذبحنا
جرى الدَميان بالحبّر اليقين.
وما لحظوه بين المتباغضين من تباعكن تلوبهها وقسزايل
دماتهما سيوهيا حَصَمَيْن در وا منهما فى خصم والخصم
بالضم الجانب والناحية وقال الزمخشرى أقانى أت فى لد
فقال مما اشتق اسم العدو فقلت من العذّوة لان كلا من
المتعاديين 86 عذّوة واشتقه غيرة بدن عدا يعدو لان كا
منهيا يعدو على الاخر والعدوة شط الوادى واولها مقثلث
ويقال ايضا عِذّيّة بقلب الواو ياء للكسرة ولم يعتنٌ بالدال
لسكونها ونظيرة صبيّة وقك قرى بالاوجه الاربعة. ويجوز فى
اول سيط وشيط ونكوهبا من ذعل المفعول التلاتئ المعتل
4
وعَلِمْ بذلك ان الفاكدة كما تحصل من الخبر كذلك تخصل
من صفته وهذا يشكل على ابى على فى مسثلة وذلك انه
حكى عن ابى الحسن رحيه الله انه امتنع من اجازة احق
الناس بمال ابيه ابنه لانه ليس فى الخبر الا ما فى المبتدا ثم
قال فان غلت احق الناس بمال ابيه ابنه البار به او النافع
له او نحو ذلك كانت المسئلة على فسادها ايضا لان الخبر
نفسه غير مفيل ولا ينفعة صجىء الصفة من بعلة لان وضع
الخبر على تناول الفاتئة منه لا من غيره حكى ذلك عنه
للخبرية تعكحكها للابتداثية فى قوله تعالى ولعبدل موّمنى
خير من مشرك وتعسكها لدخول الفاء فى الخبر فى قِولة
هنا اجاز يونس فى النلدة ها زَيِقَ الطويلاه تنزيلا للصفة
والموصوف منولة الشى الواحد ويشهل (ه قول بعض العرب
وَا جُحْمَتَيَ الشاميتيناة!. واذا جاز للمال ان حَضَل الفاكلة
المقصودة من الكلام كما فى قوله تعالى فما لهم عن التذكرة
معرضين فيا للذين كفروا من قِبَلِك مهطعين اذا السوال
انما هو فى المعنى عن الحال نمجواز ذلك فى الصفة اجَدَرٍ وعلى
مسئلة الحال فَيْكْرَسٍ قول الحسن البصرى رحمه الله كانك
بالدنيا لم تكن وبالاخرة لم قزل وذلك بان يُقَدَرِ الظرف
عد سه 22
ا رجل ضاع لء جحمتان اى قد حان وحكاة يونس
مستدلا به على مذهبه اليقدم ذكره
34
4
4
والرحيب الواسبع والقطاب الحجتيع اليل امميه .قطك..دحيدى
عِيِنَيّه اذا جبع و خاوقع كاظبة :افى <تجميعال افمول, اق حدت |
تابيخ بدليل اتساع مجتبع جيبها والبضة البيضاء الرخصة
والمتجرد بفم الراء ع الحسل. 00
او . ضمير لا من حيث هو مضاف
اليه وربما وتم من كلامهم الثانى وقد استجر ذلك الزخشرى
حتى جوز ود اتيابيه! عيبن المضافت اليه المظهر فقال فى قولهد
تغالى. وعلم ادم .الاسماء كلهنا ان الآصل اسياء :المستيات ولا
اعلّمْ احدا قال بهذا قبله. والمشهور ف الاية الكريبة قولان
احدهيا أن الاصل مس مسبيات الاسماء ثم حذف المضاف وعاد
الضمير من ُ عَرٍضَهم عليه كبا عاد على المضاف الكذ وف
فى قوله تعالى او كظلمات فى بحر لى يغشاه والاصل او كحذى
ظلبات يغشاة القانى ان الاسماء اريد بها المسميات
فلا حَذْفَ البتّة. المسئلة الرابعة انه اخبر عن اسم انّ بعد
لو بالمفرد وقد مضى ذلك مشروحا. قال رضى الله عنه
لكتها خلة قد سيط :من دمها
نجع وولّع وإخلاف وقبديل
ذولء 0 خلة البيت 0 3 0 بعدىها فيا 0
ار ما 2 دكين 2 ما 2 مع 0
عليد. وقوله قل سيط الى أخرة جملة فى موضع الرفع صفة
لخذة ولولا هى لم تحصل الفاكدة ونظيرها الجملة التى بعد
فوم من قوله تعالى بل انتم قوم تجهلون بل انتم قوم عادون.
هل
ضمير مستتر فى الوصف كما يقول ابو على ذكره فى قوله تعالى
جنات حَدَنَ 5-5 لهم الابواب ولا خلص من دعوى تقدير
الضمير او كون أل نائبة عنه لان الصفة كما تفتقر الى 1
يربطها بالموصوف كذلك بدل البعض يفنقمر الى ضميحر بريطه
بالميدل منك. ونيابة أل 2 0 2 0 0 0
بحس الندامى بضغ المتدرد
جَبَمَ بين آل والضمير فدلٌ انها ليست عوضا عنه والجواب
ان آل هنا لمحرد التعريف مثلها فى الرجل لاللتعريف
والتعويض مثلها فى فان الجنة هى الماوى كما أن الهاء فى وجهة
لحكرد التانيث مثلها فى مسثلة لا للتانيث والتعويض مثلها
فى عدّة. وايضا فقل يجمع العوض والمعوض منه فى الضرورة كقوله
اقول يا اللهم يا اللهما
وقول» :
هما نفنا فى فى :كان فمويهما".
لحك عن إدهما بدلا يعض فيقتضى ذلك ان ضبمير
المبدل منه موجوث فيهما
م٠ الشاهل فى فيويهما جبع فيه بين الواو والميم لميم المعوضة
عنهاكيا جيع فى يا اللهمٌ بين حرف النداء الي المشددة
المعوضة عنه
عون
ألا ترى ى أنها اذا اطلقت ظهر الول والتالث نث مرفوعين والرابع
وا خامس منصوبين والقانى مجرورا وكذلك َُ القصيلة. وأعلم
لل تزرعالوايق الاجاع مع انها أوسع محالا من القوانى أن مبناها
على سكون الاعجاز كقولهم ما ابعدل ما فات وما اقرب مذاء كن
القيس !
.ه 7 تكيىء+ ب | 5 . /
ثم قال
اذا قامتنا تضوع المس.ك منهما
براكحة من اللطيمة والفظر
عو لى طعم بروى مرذوعا بتقدير هذا طعم ومنصدزيا بتقديمر
ذقنت والتجر اسم 2 لتاجر غعنقل سبيوي» وجمع له عند ا
الحسنى والكر بضمتين عنل أدِ 0 هو جع حمع ال جمع
وعنل سيدوية جبع جمع أسم ا جمع واللطيمة العير التى عمل
المسك والقطر العود. المسملة الثالتة الالف واللام فى النعم
ل عن الضمير والاصل او لو ان نعحها على اضافة المصدر
ألى مفعول ومنه قوله تعالى رب انى ون العظم مدى واشتعل
الراس : شيبا اى واشتعل. راسى ١ وقوله تعالى فان الكنة.هى
الماوى اى ماواة وقول العرب مررت بالرجل الحسن الوجه أى
: | وزعم المصنف فى مغنى اللبيب ان التبثيل لعي
وعذا غريب
1
ذلك مقول فى الاية واما البيت الاول فيعناة لنفسى ثقاها ان
كنت مُتْقِيًا او عليها تجورها ان كنت غاجرا كَأَو فيه لاحد
الشيتين وليست بيعني الواو واما البيت الثانى فالذى وقفت
عليه نى انشاده فى كتنب الشعر والادب اذ كانت مَلَعلَ الذال
تككحفت بالواو ولد نعديف غريب. ككل لاا مالغ زعم
الخليل انه لا يجوز الجمع بين نحو يسوء ويسىء فى قافيتين وأنْ
جاز جيع يعود ويعيد واحمّ باختلاف الروي اذا قف
الهمز اذ يصيران واوا وياء وخالفه ابو الحسن محتجًا بان
الشاعر اذا بنى القصيدة على التحقيق امن الاختلاف
واستدل ابو الفتح لابى الحسن مقول الحماسى
لكلل اناس مقبر تكثاتهم ْ
قَهِمْ متقعبون الور تزيد
وما أن يزال رسم دار قل اخلقت
0:27 لبيك يلاكفتاء حدنين
وذلك ان الشاعر يناه على خفيف عمزة اخلقت ولولا ذلك
لانكسر الوزن واذأ جاز بناء الشعر عل الكخفيف خبناوة على
التحقيق اولى لاذه الاصل. وبيت كعب نظير بيت الحماسى.
واغُرَب من الاحتياط الذى ذكرة الخليل رحمه الله فى القوانى
ما قاله ابو ميد بن الخشاب من انه لا يجوز ان تكون القوافى
المقييدة لو اطلقت لاختلف اعرابها واعترض على ابى القاسم
الحريرى فى قوله فى المقامة التاسعة والعشرينى
يا صنارفا عنى المو ٠ .ذة والزمان له صروف
لكت حمر كن جاورت تعتيت العصوف
9 بلحت ميعبا اذتيت فاننى بهم عروف
ولقد ذنزلت بهم فلم ارهم يراعون الضيوف
وبلوتهم نوجدتهم لما سبكتهم زيوك
إن
تي و اجبس ب رك ربا 3 عئ من 1 07 د أى
والباء فيه زائلة والمعنى - الشخص المفتون. فان 5
اسبااللشخض ا عانتضاتة: 0 المفعو و على وجه الكلام
وحقبقنه وأن 0 ا 0 بك 5-0 أن يُكون مفعولا
يكون على اسقاط فى توشعاكنا فى قولهم فى المثل صذّتنى
50 بكره ويخقاج حينتذ الى تقدير مفعول حقيقى اى لو
0 1 الذى وعلت به 0 10 مصل رأ كان 0
الكوفيين وجعلوا منه قوله تعالى الى مِاثّة آلف أو يزيدون
وقل زعهت لبلى تشاكن فاجر
لنفسى ثقَاهَا او عليها فجورها
واستدلٌ ابن مالك بقول الآخر :
جاء الخلافة او كاتت له قَدذَّرا
ولعل امكف يببيت ا 0 دن 1 0 الايخ المع
6 الف او يزيدون 0 اب عنل من أ تق َم وكل
0
دوز هذا ويدوز كونها فاعلا قاله المبرد. المسئلة القالتة
ذكرا زمخشرى أن خبر ان الواقعة بعد لو انما يكون فعلا
ورذة ابن الحاجب بقوله تعالى ولو ان مافى الارض من شجرة
كال اص المجتاحب الصواب: فقيين الوحوت ييا : اذا
كان الخبر مشنقا ورت ابى مالك على ابى الشاحت بانه قل جاء
الببينا مع كوذه مشتقا كقوله
لوران هيا مدرك الفلاح
ادركه ميلا عت الرماح
وله ان يحسب باذه ضرورة كقوله
لا تكترن انى عسيت صاتياه
والغلاح البقاء والمراد بيلاعب ال رماح ملاعب الاسنة وهو
عَلَم 0 شخص معيروف ولما اضطر الشاء جر غيرة. وعذا
الجواب ليس بشدى لان ذلك واقع 00 الله تعالى قال الله
تعالى وان يات الاحزاب يودّوا لو انهم بادون ف الأغُراب ولو
استحضر هذه الاية ابن اركح نياعي ارد
بالشعر ولو استكضرها الزخثت شرى وأكن الحاجب لم يقولا ما قالاه.
وقل اشتمل بيت كعب رضى اللوزعلية عك الاخبار بالفعل فى
قوله فسل كت وبالاسم 5 قوله مقبول. التتجلة الرابعة يحنيهل
قوله موعودها تلاثة اوجه احدها ان يكون أسم مفعول على
ظاهره ويكون المراد به الشخص الموعود والثانى أن يكون
ا مافى قوله بيمااذاال زاكدة مقن 00 بعيد هذا
# أى وله أن يسلم من هذا الاعتراض دقوله انه انها جاء
اسما مشتقا لضرورة الشعر 00 جعل خبر عسى اسما فى
هذا البيت فاذه ضرورة أو شان
0
من الكرم بالمال والوصال. ولو قال قائل لو وفغت لكانت
أكرم الناس أو لكانت فى جود حاتم لم يمتنع. وقك شرحت
معنى لو الشرطية فى مقدّمة فواعد الاعراب شرحا تتافيكا
فاغنى ذلك عن ذكرةه هنا. المسثلة الثانية اختلف فى ان
بعلن بعد لو في مثل هذا! البيت وقوله تعالى ولو انهم صبروا
او لو انهم آمنوا على ثلثئة مذاهب احدها انها فاعل لفعل
محل وف وتقديره تبت والدال علي فانها تعطى. معنى
الثيوت وهذا فقول بعض الكونيين وال زجاج وال زمخشرى
ودبعد: ان الفعل لم يجذف بعل لو وغيرها من ادوات الشرط
مي 1 د مق اله 2
استجارك اذا السماء انشقت واذا الارض مدت قل لوانقم
ل وقولهم لو ذات بر ار لطمتنى ولا يستثنى من ذلك
الا تلفظ كانَ ١ بعد إن ولو نكو قوله عليه الصلوة والسلام
النمس ولو خاتما من حديل وقولهم المرء مققول بما ققل به
ان سيفا فسيف والفعل المقرون بلا بعد ان كقوله
تَطلقها فلست لها بكفو
ينك لا عل مَقْرقَك السام
اى وان لا تطلّقها. الثانى انها مبتدا حذوف الخبر وجويا
كما يحذن بعد ولا كذلك تقله ابى هشام عن اكثر
البصريين. والثغا لتالث انها مبتد! لا خبر له اصلا اكنفاء بجريان
المسنكل والمسذل اليه فى الذكر مع الول نقله ابى عصفور
عن البصريين وزعم أنه لا 0 عنهم غيرة. والرابع أن
ااى خض لفظ كان بان ايحذف هذا الحذق الا ان
الكذوف هو لفظ كان على حدته اذ التقدير ولو كان التماسك
خاتها وقس عليه
٠4
اولى لان الاستدلال باللفظ اظهر و برجم التقدير الثانى فى
الييت يانة استدلال باللفظ جارح فيه ربطا للو دها قبلها
لان دليل الجواب جواب فى اليعنى حتى اذعى الكوفيور
أن< جواب فى الصناعة ايضا وأنه ل يقذر. ول يقال انه
يدعله 0 احدهيا ان فيه. استدلالا بالانشاء على الخبر
َ 5 5 فلا يشر حال 1 تعليق 0 0
2 0 ب مقاب 6 9-1 ا عو مناسيا 1
2 ملز نع كون التككنب أنشاء واضاا :خم و احبر 5 9
وصل الؤميون بما افعلة لإبهامه وبأفعل به لذلك مع أنه 2
صيغة الانشاء لا 0 انشاء ١ 0007 ن المراد من الدليل
احور 35 ترى 4 قول 5984
اذا لقام بنصرى معشمر خشن
عنل الحفيظة ان ذو لوثة لانا
اذ المراد ان لان ذو لوثة خشنوا فاستدل بالمفرد على الجملة
ا اى لا يقال 9 تكلم القدى ما افصحه ا و اذى
ت غلا بد من كونها معهودة مق جر مفتقرة الى ةا 8
نفسها عذا مهب المكنتقت) كا ذرى نكو الاشهمر فَْ المي
د
لك
هنا أن الاصللى ويل امها فك لفت الهمزة لثقلما عذاتهما
وبالضية وكونها بعد الضمة مع كثرة الاستعبال ثم حركت
اللام بالكسرة لتناسب الكسرة بعدها والياء قيلها وهذا
5 0 كل يل 2 7 59 وت بسرى اين
صقنت م قيبك ا 0 المسئلة الاو ف 0 وى
كحتباخة لوجهين ٍ السديهما التمذ ى مقلها فى غلوانى لنا كرة
الثانى الشرط 5 6 الاول سالا منة من دعوى حذدف أن لا
سناع سينتل لتقدير حولت يل ملام تو د الحذف
اذا قيل اعد 3 الكلام حَذْْفَ فِعْل الشرط 00
ا 0 مكتيل ف كين 0 علب 008 أى
لو صدقت لتمت خلالها فتكون مثلها فى قوله تعالى ولو ترى
2 ذوله تعالى ولو أن قرانا سبرت دٍِ» الحيال أو لك د الارض
يقدّرون لكان هذا القرآنَ فتكون كلاية قبلها والذى ذكرثه
ا غان البصريين انما جعلوا الكسرة ناشئة عن الضيمة فلا
يشكل عليهم ذلك بخلاف الكوفيين
0 اى ان قلنا باختصاص لو بالفعل كان التقدير لو يت
انها صدقت والا فالتقدير لو ثابت انها صدقت تحدف على
القول الاول فعل الشرط كما حذف على الثانى خبر المبتدأ
/اة
الا أبلغا خْلّتَى جابرا
بان خليلك ام يقْتل
تخظات التعل احشساره
فاخر دهرا ولم يعجل
ووجه الاستدلال انه ابدل جابرا من خلتى ولك ان تقول
لعلّه على حذف مضاف اى ذا خلتى كما فى قوله تعالى
ولَكَن البر من امن اى ولكن ذا البر والضلة على هذا
يعاق الصداقة ومثلها فى قوله تعالى لى بوم لا بيع قهز أ لاحل
وجيت هذه عكىك له وقلال ومنه ع قبها بي597
كللال وقيل بل هو مصدر حاللته ويرجك»ه افراد ما قبل»
والاية التى قيل فيها ولا خلة١٠ وتروى فيا لها خلة وياء هذه
اما حرف نداء والمنادى محذوف واما حرف تنبيه 0 لذ
ع فاللام متعلّقة بفعل محذوف والتقدير فيا قو
]اك للم ارالك اععبوالها حدة: .ان قلت هلا 36
الضمير منادّى دَخَلَت عليه لدم «امخده 6
فيا لك من ليل كان خجومه
بكل مغار الفتل شدّت بيذبل
والاصل با اياك اويا انت ثم - دخلت لام ار اتقلب الضمير
اسل يت او المرفوع ضميرا متصلا مضفوضا قلث منع
من ذلك ان ضمير الغيبة لد يَمَادَى. أوالمغار بضم الميم وبالغينى
المتجية من قولهم اغرت الحَبل اذا احكّمت فتللمه ويذبل جبل
أاى كان جوم هذه الليلة شدّت بال حكمّة الفتل الى هذا
الجبل فهى لا تسرى ولا تغور. وبروى يا ويجها خلة وويلها خلة
وقك مضى فى الكلا م شرح 2 وويل والفرق بينهما ونزيل
ايريد الاية من سورة البقرة يقال فيها يوم لا بيع نيه ولا خلة
1
9
- 1
السك لاجرتك وزيادة الباء فى فاعل افعل هذا لا زمة لاصلاح
اللفظ ان صار يبسيبها عكى صورة قولك فى الامر ا لحقيقى امور
ا وعذأا 1 2 1 0 2 2 7
الاغراد 0 2 7 0 لآنه لاك جرىٍ جرى المتل .وان
المتكلم يما 2 مزعاحب 1 بأفعل بك آمر غير
00 كاله 0 من 0 0 من 1
الغعل نمعنى ا 1 اي 3 حسن لزيد أى ذم د
ل 5 عذا فلا يماج الى كذ وه عن ار 00
كسان و * ابن رم 7 ونقله 3 عبد الله الفاشى على
فالباء باء التعدية وهى متعلقة بالفعل قبلها والاسم بعدها
ذى ا نصب واما على القول الاول فلا تتعلق بشى كساتر
الكروف الزاكلة والاسم بعدها ى موضع تك قوله خلة
منصوب 1 ال: 0 هنا الصل يقخ ونظيرة قول الآخر
07 0 خلة 8
قالوا ويطلق ايضا على الصديق وانشد,ا
عاك
الغدير غديرا لان السيل غادرة اى قركه يقال افرطت القوم
اذا تركتهم وراءك ومنه الحديث انا افرطكم على الحوض وقوله
تعالى وأذهم مغرطون أى موخرون انتهى. وتطلزمه ما قذمناه
من أن يعض النكائب يستملٌ من بعض وايضا فلم يندت
جى أغرطه بمعذى د 2 موضع يل جاء بمعنى سبقه وكل
تقدم القول ف تفسير ذلك مشْبعًا قال رضى الله عنه
قوله اكرم بها معناه ما أَكَرَمَهَا ومقله أسيع بهم وابصر دوم
يانوننا أى ما اسمعهم وما ابصرهم فى ذلك 0 وكن الحتلفة
ى: ذلك ودوك على تلتة مذاهب احدها ١ اميل فعل صورته
الامر ومعناه التنكب افا الاول نعل تلاد ى ثم حول ا
فعل ماض مرك فيه وهو فل بمعنى صار ذا حذا 5
البعير وأبِقَلَ المكان اى صارا ذَوَيٌَ غُدة 0 نم حول هذا
الى صيغة الطلب مع بقاء المعذنى الخبرى وفعكن معنى
التيجب نقم حينئذ رنعه للظاهرا لكونه على صورة فعل
الامر فزيد فاخله إلبا- كنا زيوت فى فاعل كفي يالل
شهيد! الا ان زيادة الباء فى فاعل كفى غالبة لذ لازمة بدىليل
تكحدة ظاهرا فزادوأ الباء لدصلاح اللفظ اذ صار بها على صورة
المفعول به الكرور با حرف ففائدة الباء تعود الى امسر لفظطى
كه ترى
وم
القراءة تعدى أَسْرَى بِمِنْ مرتين لان الاولى تَبُعيضية والثانية ١
غاديةخة يبدل سارية 0 العدد 00 والمو اولع ا 0
ءٍٍِِ
ل 00
من تجا المراد به رعليهها: فصل مغل اح الا فك
5 ووزنكة يفاعيل لان» من العلل الك 0 الا
مذ بعل 00 واخطلف 8 0 اميق البعاليل. فقال
اليعاليل با١ لمرتفعة 3 ابو عيرو 0 الحاب والتعاليل
النى 0 مر بعل اخرى ولا وأحكل لهبا كالايابيل وتابعه
على 0 البيض بالحماب ٠ اتتبريزى وعبد اللطيف وابن
7 امامت 0 النتى لكك الابط 8 ولبيس 0 19
ال يكيم ولا هو أ لواقع وقيل الغدران روكيد لانها ليس ثى
العرف انها تُوضَف بالبياض خلا انها كين قاط تا والذى
يَظْهِر انها الجبال المفرطة البياض وذلك لان ماء النضحاب
يتخصل اولا ى الجبال ثم ينصب منها عند اجتباعه وكترته
إلى "الاناطتةه ى هذا 5 تاحكبيل 0 الهماء بالبرد
والصفاء. وجوز التبريزى ١ ن يكون 5 بمعذى تركه اى
ترك ماء المطر فى هذا الابطم عاتب نيص قال .ومن كم ييا
اليكل ا حرام
يد
الا قالت امامة يوم غول ظآ
تَقطع مآبْن عِلباء الجبال
ذرينى انما خطاى وصوبى ,
انما اراد ان الذى اهلكته مال لا عرض. والمراد ف بيت كعب
المعنى الاول وهو محتمل لان يكون منقولا من المعنى الثانى
وان الاسم الخفوض ياضافته فى ا رشع على الفاعلية
كزيد 5 غلام زيل. قوله سارية هى الحابة تاتى ليلا وهى
الاصل صفة ثم عَلَبَّتْ عليها الاسبية وفعلها سرت تسرى
خاصة والاساد باليهيلتين مصدر اسادت الابل اذا سورث
لذلا إنهاراء “والمجاريون يقولون اسرى تالالف' وقل“اجتمعت
حى العشية ربة اسان
الرواية بفتم حرف المضارعة وقرى بهما ثْ السبعة فى نكو
فاسر باهلك أن اسر بعبادى واثفق على الجازية ى النكان
الذى اسرى بعبد: ليلا وانيا ذكر الليل مع اخنصاص الاسراء
به ليشار بتنكيرة الدال على التقليل والتبعيض الى انه قطع
به علبه: السلام مسافة أربعينى ليله 2 بعض ليلخ كلك
)م
اوقاتها لا انه مذ خلق ١ لم يَوَلْ يك ليلا وفهاراً لا يفت
والثانى ان ايكون مصلد را لصاب يصوب بمعذى ذزل. 0
اى أكون سنن لصاب 3 قصل كقول رجل من عبد
ا 5 نعرّى الى لاقل كل
ليد" الاشسي ولكن لتفلك
اى يقصك الى 0 8 هو الس فط تفسيرة وهو قول
0-0
أبى حمل بن السيد واما قول الجوهرى والاعلم واللخيى
والواحدى وغيرهم ان معناه يَنُزل فيلزم منه التكرار. والاكثر
ان يقال اصاب بالهمزة ومنه قوله تعالى تجرى بامره رخاء
حيث اصاب أى جرى لينة سريعة حيث اراد قاله ابن عباس
رضى الله عنه وذقل الزنجاج إجباع اصل اللغة والتفسيم عليه
غال ومنه قولهم للكيب ىت اى قصدت الصواب فلم تخشات
انتهى .. ولا اذرى من :اين ,استفيق معنى قوله ل خطذ ركنا
الظاهر انه. من قولهم اصبت الشى اذا وجدتة وان الاصل
اصبت الجواب. وعلى التفسيرين فهذا! الفعل قل جر مفعوله
كما فى قولهم بَنَى على امراته اى قبَّةً وافاضوا من عرفات اى
رواحلهم لانه مستعار من افاضة الماء وهو صبه بكثرة ونظيره
8 المعنى قولء
وسالت باعناق المطى الاباطم
ويحكبى أن رَجُلين قصدا روبة بن اجاج لاط 0
اصاب ذ الاية فصادفاة فى الطريق فقال لهيا اين تُصيبان
فرجعا ولم يسالاة. الرابع ان يكون بيعنى الصواب كقول
امشن ااي العاليء
أه
من المتعذى بغى اى مفرطون فى المعادى ومع فتكها على
الفاء تح الراء من لدناانتك 3 أى مملو ومذ» علا اليبيت 7
سياتى يقال 2 هذه العاف 3 قرطت 0 فعا نتك يكت
5 الى الماء وفك م انا 0 1 الححوض 7
كدي الغرط ولا جع خلاف الغارط فان> يطابق من قصل
به قال
ا تَعَجِل 5 اق م راث
دبقال فرط 3العتعن يق 5 ى الامر بمعنى قصر فبك وماك و ل
تعالى يا حسرتى على ما فوطاث فى جنب الله وقرى وانهم
من صوب للصوب أربعة معان احدها المطر كقوله
فسقى 0 غير مفسدها
صوب الربيع وددوة تمي
كك 2 على الحال من الفاعل الموخر وغيه احقراس مها
لذ ا اسلمى. يا دار مى علئ البلكق
ولا زال منهلا بجرعاتك القطر
اذ قيل انه اراد الدعاء فدعا عليها بالخراب والجواب انه
اخترس ارلا بقولة اسلت وان زال واهراتهنا انما تقتضن دلوث
الخبر للاسم على جارى العادة فى مثله كقولنا ما زال زيل
يصلى فان معناه مذ كفي منه ثعل الصلوة لم يدر كها فى
0
وقلت يالغد تقذى لحار اذا رمت ن بالقذى وأقذيتها
اذا حك 58 القذى وقَل يت مشسون) )قا نزعت عشما
القذى كينا اا لوا كلك البعير وشرد 5 اذا ضؤع مدي جلده وشراد5.
- الحيلة مى 0 تنفى ال ا القذى عب يحثان احدهيا
0 الاول من التوادة وان كانت 2-0 فذو الحال ضمير
مشهول او ضمير افكى ان قلنا ان الافعال الناقصة تدل على
الحدث ٠ وهو العكير والتالث ان تكون مستانفة. البحث
الثانى بالنسبة الى المعنى وهى باعتياره تحتيلة لثلاثة أوجه
اليغنا احدها ان 00 تعليلا 0 صاف -00 توكيل)
من هذا القبيل. 00 ا 1 3 فوط ع وحهميل
متعلّيا بغى ومعناة الزيادة 3 الشق 1 الكل فيه
ومنتعذيا بنفسهة وله تلخ معان احذها ترك النئد لشدى ومسيافة
والثانى تقليمه ا والثالث ملو 5 0 اه
أ اى مفعول: الذدى 9 مقام فاعل: وعو الضمير المستمر
نيه فيكون على لكل الاين هد صاحب ال حال العايية
ومشمول عاملها
٠ خلافا لمن زعم انها لا تدل الا على الزمان
0
فاصيم جاركم قتيلا ونافيا
اى منفيا. وقوله ١١ لوا ح جيع ريم والياء فيهما عن واو وانما
قلبت ف البة لسكوتها بعك كسرة كما فى ميزان وميقات
وفى الحجبع / تَقَدَّمى مياء وديار وسياط من عجى الكسرة
قبلها ع بعد ها واعتلالها ذ فى المفرد او سكونها فيه
ومن ثم ككّث فى ارواح لانتفاء الشرط |١١ 0 وى كوزة جمّع
كوز لانتفاء الشرط القانى وفى طوال لانتفاء القالتث
واما خول»
0 لا “القوادة وله
ان أعِرَاء ا رجال طيالها
قنادر. ومن العو من يقول ريا ح كراعية الاشتباة -
روح كما قال : تج عبل أعياد 0 الاشتياه 0 عود
ودوك 2 31 0 جمع 3-0 أن الكرداوه 0
0 أبن» 0
أبنت د لفق 1 0 فيه
ولق 501 0 علبي"
وعذا البيت ماهد على نصب 00 زع 0 0 لعطفى: على
الممجبة ما يسقط ذ العين والشراب والواحدة قذاة ويقال
3
فقلت لو باكر ت مشمولة
00 2 الاشقر
رحْت وفى رجليك ما فيهما
وقل بدا هنك من المتزر
ق:البيت الازل. شاهل .حك انغ يقال. استكي, يستحى كاستيى
لع وكدهراً معنوبا وى سمس اكد ١
يضرب مثلا دياء واحذة ورويت عن ابن كثير ايضا وى
تميم والاصل .بياءين فنقلت حركة العين الى الفاء و
ساكنان فقيل حذقت اللام 0 تستفع وقيل حذفت
العين فالوزن تستفل وى البيت الثانى شاهد على قصم
الميدود القياسى لاجل الضرورة وفيه رن على الفراء اذا زعم
انه لا 0 للضرورة الا ما مأخذة السماع دون القياس وى
الثالث على جواز تسكين المرفوع الحهيم لاجل الضرورة وعلى
جواز النقص ف الْهّن وهو افصم فيه من التمام ويروى وقل
بدا ذلك فلا شاهد فيه. وتسمى الخير ايضا شمولا فقال
القنبى لانها تشتبيل على عقل صاحبها وقال غيرة لأ ىلها
عَضْفَةَ كعضّفَة الريع الشمالى. وافضل ميا المطر باعتبار
المكان ما كان بابطجم يبكنبية وباعتبار الزمان ما قال 8
زمان الغكى وباعتبار الصفات القاتمة ما كان صافيا شَيمًا
د وباعتبار ما يَطْرَاإعليه ربح الشمال وقد اشتمل البيت على
ذلك كله قال رضى الله عنه
ل فى الرياح القذى عنه وأغرطه
من صوب سارية بيض يعاليل
قوله تنفى مضارع نفاد اذا طرده يقال ايضا و ينفى بمعنى
انطرد يتعذى وله يتعدذى ومن تعدية قوله تعالى او ينفوا
من الارض .ومن قصورة قول القطامئ بضم القافق
4
0" ا 0 فى اخواته كاجرع وابرق واذمم
للقيد والاجون مَنْعْ الصرف فى الجميع. قوله اككى اما تامة
بمعنى دخل فى وقت الضكى فالحبيلة بعدها حال وال وأو
ال لاخلخ ا وأو اضر ا ها سيبويه بان واما 0
خبر 0 0 ووجةه ا تشسب»: اي 0
بالكيلة الحالية وعذا الوجه انيما يجيزه ابو الحسشن.والكوفيون
ماكان ٠ من 0م لد 0ك
وشول»
سن 0 لي وذية إذا 5
ويقل فى غير ذلك ل 1
وكانوا اناسا 0 فاصبكوا
2 وه 6 3-0
وأكثّر ما يُعُطونك النظر الشَزْر
والمشمول هو الذى صَريت: رجح الشمال حتى بَوّد يقال غدير
مشمول ومنه قيل لخخير مشمولة اذا كانت باردة الطعم قال
تقول يا شي 5 ىَ
من شربك |! تراح كك المكبر
اأى الغالب فى الفعل يريك وزن افعل فانه يغلب فيه
لزيادة الالف 06 على معفيى فى الفعل دون الاسم
م
5
َقُلِبّت وازه الفا على القياس وأبدلت هاوه همزة على غير
القياس وحصل بذلك كَوَانِي اعلالين وجبعه ف القلّة امواه
بالهاء د 8 فيه قال
2 00 0 ا
القالصة المرتفعة والباكحة الذاهبة ذرات الفكى ارتفاعها
وجمعه على الاصل ف الكثرة مياه بالهاء لا غير وانها قلبت
عينهة ياء للكسرة قبلها والالف بعدها كدار وديار وانما
ككت فى طوال لعحتها فى 0 وانما اع تهفى. لياط 037
السكون عندمم كالاعلال. والنسبة الى الماء ماتجّ بالهمزة
وماوى بالواو ككساتى 3 وقوله محنية مَفْعِلة منى
حلوت وجمعها ان واصلها ؟ ككنوة وى عبًا رة عيا انعطف من
الوادء لدان ا 0 2 وارق 597 قلبّت الواو ياء
نط لتطرفها 6 التقدير بعل 7 وشول التبريزى لوقعم رف
بعل كسر خبه زيادة ما !ا لبس بشرط وسو كو ونها 0 0
وجوب 2 كُْ شوى ورضى وشكية فانهين من الرضوان
والقوة والتجو وَفَقْص ما صو شرط وهو التطرف اما تقليرأ كي
ل 1 لعا 1 ذى ضوى ور ضى أود0 8
الدعان 8 قوله كنية وقولء صاف أن هو من الصفو ومقله
7 وعار وكذللك حاد سواء 5 ن أسم فاعل من حذا يحدو
أو التنه 1 الا ا 2 هذا كَلبين تلن المكان كلك
الابدال وذلك لانه من الوحدة عام واحد ثم أخرت فاوة
فصار كان . وأ ووزنه عالف. وقوله جايكام صفة أو حال والادٍ
مسجلا واسع فببه دقاق الحصى وجبعه 00 8 5
نا
والعذب 0 للاة فراط 8 0
وى 0 1 6 0 عذا العام 0 95 كان ينكل
خنص 00 00 5 ماء صفة 1 لماء الكذوف
0 ادر 3 ,العائد ند 5 7 يعذا 0 لان
3 مصدّقًا من قر ع1 بعضهم ولما ا من عنك الله
مصدّقفا يانه حال من النكرة والوجه الاول أحسن القلاتغخ
قلت قذر قوله صاف حالا و ن المنقوص يسكن الك الك
للضدرو ور ات الياء م
وقول الفرزدنق ا هشام بن عبد الميلك
لا يحسن الحيل على خلاف 1 عدم الحاجة اليه ثم
#نفاسةة المتقدم اولى من مناسية ال لمناخر. واصل الماء مو
الخال
عوعم
فصل. لكم والثانى كقول: اكاك حصرت صل ورهم
ردت الينا ولا على الذين اذا ما أتوك لتكيلّهم قلت لا اجد
7 ا عليه 0 وقول ا - الله عنه تكن والثالث
0 أموانا ا 17 0 8 5
وفغت بوبع الدار قد غير البلى
معارفها والساريات 0
ولا 0 فج 978 التتاني 1 الثالث الى ان -
الثاني 0 8 انها صفخة تر 4 00 تعريدف
الحنس كبا أجيز ذ ذلك ثَّ قوله
ولقد امر 0 للدم يسبفى,
فمهضدت يت قليت لا بعنينى .
وغوله بيكاى اى بياء ذى وخبك ليل على ما قلمناه من 0
شرط حذف الموصوف نهم معنا" دا الصفة مختصة اخنسه
المكجمة والباء الموحدة البرد الشديدل يقال غداة ذات شبم
وقل شيم الماء وغيره وخصر بمعنى اشتلٌ برده 000
بمعنى اشتل 1 مع 2 طعي خم كاه _-0
بام ومصل رهن 2 مَعَلُ 0 2 بزنة 05
وقال ابو الطيب مصراع
و حم غلياة مين قله نتسيم
يكل التعرى
تعر
الييم وكسر الصاد مكان أنفصال دعض الاعضاء من
بعض لان أسم الككاز ن من فعل يَفْعلُ على مَفعل كالكلس
والمضرب والم عنيان كدكان فى بيت حسان مكدر قراءت»
يا! المحيين” ' الشامسة 8 اذى اسم تفضيل مبنى 0 ارخى
وجناء كل امقضبيل من قعل مستفوع عنل شوم مقيس عئل
اخردن 00 0 3 00 للنقل كاعتطن
3 انان أن "١ 5 4 0 ب 8 حالا مع
تحجرده من الواو وقد قلت انما 01 ذلك اذا كان الماضى
مشيتا ولا ضمير و معد كقوله
0 حا نحت 0 النهار غروب
او مكث أو 0 ا الا حو ما ل الا قال خيرا وتجب الواو
0 تل اذا فى الفعل ولم ل ضمهر و ا زيد وما
نكو كا زيل 3 0 جاء أو كا ن الفعل ليس فكو
ولا تيييوا انمث منه تنفقون ولستم ياحن 5 الايخ وغول الراجز
اذا جرى فى كفه الرشاء
0 القليب ان غب: ماء
تقنصر على 1 98 0 كن 0 ول 8 لان وقل
:
نعم
نى طلبها منه نى نوا له فهاتها لم تقدل انتهى كلام:. وعهنا
دو اكد تنعلق ع احداها أن شوله قتسايفنت اسيك
0 ونظيرة ذى الاعد راض يال لعاء ألا انه دعاء تا
23
غوله
9 ل وباك يها
قل أحوَجَاك سمعى الى ترجمان
وغوله :
ازع سعليي ب والطله بتكلد ميا
ضئّت بشى ما كان يرزوها
وقول بعضهم ان قوله كُتلْتَ التفات مردود لان شرطه اتحاد
مدلول الضيرين ١ كقوله تعالى حتى اذا كنتم فى القُلّك وجَرِيْنَ
بهم الثانيّةٌ ان التاء من هاتها مكسورة كبا ان الطاء
من عاطنى كذلك لانهنا امران من هاتى) يهاتى امهاياة
وعاطى يعاطى معاطاة وقول بعضهم انه اسم فعل مردود
بامرين تصرفه واتصال ضبائر الرفع البارزة به نحو قوله قل
هاتوا برهانكم وقوله
اذا قلت هاتى تولينى تَمَاييلتَ
الغالثة ان الحلب قعل بمعذى مفعول كالقيضش وا خبط والعصير
ذعيل بمعنى مفعول كالكخيل والدهين. الرابعة أن اليفصل
بكسر الميم وفتم الصاد اللسان لانه آلة تُفصَلٌ بها الامور
ومفْعل من اوزان اسماء الآلات كالمفتح والخيط والمفصل
ا الا ترى ان مذلول التاء من قتلت هو من ضاولة
الخمر وقلك مدلول الضمير المستقر فى قتدت فلا التفات
فى البيت
عم
ولهذا الشعر حكاية حسنة اوردها الامام ابو السعادات هبة
الله بن التجرى نى الجزء الثانى من اماليه قال اجتيع قرم
على شراب فتفتى احدم انين انين . فقال بعض
الحاضرين لحان ار دار مره دتها ف كال
كلتاهيا فدعلهيا اثنتين ولم يدر الحاضرون حداف احدعم
بالطلاق ثلثا:ان ياتى ويسال القاضى عبيك الله بن الحسين
عن ذلك فسقط 8 ايديهم ثم اجيعوا على قصل ات
فده يتخطون اليه الآحياء فصادفوه فى مدن 0 بينى
العشاءين فلما احس بهم أ أوجَرَ قم اقبل عليهم قال حاجتكم
فتقلم أحسنهم نغانة فقال خحنى عر الله القاضى قوم نؤعنا
اليك من طريق البصرة فى حاجة مهية فيها بعض الث لثنئء
فان اذنت لنا قلنا فقال دعل فذكر له البيتين والسوال فقال
اما قولة ان التى ناولتنى فانه يعنى .الخير واما قوله قتلت
فيعناة مزجت بالماء 0 قوله كلتاهيا حلب العصير فاذه
001 الكير والبَاك عالدمو عصين العنب والماء. عصيير
السحاب قال الله تعالى وانزلنا من المعصرات ماك اجا
انصرفوا اذا شئتم. قال ابن التجرى ويمتع من: هذ! التاويل
تلثة اشياء احدها. ان كلتا لمونتين: والماء مذكر والتذكير
يغلب: على الثانيث كقول الفرزدق
لنا قمراها والنجوم طوالع
والثانى انه قال ارخاهما وأفعل يقتضى المشاركة والماء لا إراء
فيه للمفصل والثالث انه قال فالخب ىر عصير العنب وحسان
مقو حلب العصير واللكلن هو ليرا غيامزم عك خول: أضائخ
الشىء اكع قسيية 18 5-8 الجواب ان المراد كلا ل
ا ل ت 3 50 )2 5 صية
.
»عمو
وتخينا اما اسم منصوب على الحال من الماء وهو قول ابى
عمرو الشيبانى قال كانوا يُحْقنون لها الماء فى الشتاء.واما
فعل وفاعل والجملة جواب لاذا اى انها اذا مزجت أَحْدَكت
فينا النتكاء قبل انى نشونها وهعذا ابلغ من قول عنتر
وأذأ شربت ات مُستهليك
مالي وعترضىٍ وأضر لم مُكلم
واذا كوت فما أاقَضَر عن ندى
فكبا علمتٍ شمائلى وتكرمى
وقول عنترة اعدّل واحسن والعرّض السب والكَلم الجرح
وهو هنا ار وتمتيل فى البيت: وق البيت الثانى احتراس م
اعتراض يرد على بيت عمرو اذ ظاهرة انه لولاً الحَمْر لم يكن
فيهم سخاء. والشيائل جيع شيال بكسر الشين وفق
الخحلق قال
الم تعلمى ان الملامة متها
قليل وما لوم اخى من شماليا.
واحسن من بيتى عنترة قول امرى القيس
وتسعرف فيو مشن | اببشه شيم إككلا
ومن خاله ومن يريك ومن خر
تك عا حيبي ةا وي دلت د
وناكل ذا اذا صحا واذا سَكر.
وانما مُوّم هذا البيت على بيت عنترة لانه جيع هذه الاشياء
فى بيت واحك. وقال اه رضى الل: عنه
ان الم خاو! لديل و
قلت 8 فهايها لم
كِلْبَاعِيا حَلِت العصير د
بزجاجة ارخاهما لللمفنشكل
كر
والفهر خر و الكف ويجوز تآنيثة والواجى مقف من الواجى
بالهمز وهو داق الوتك يقال شدّت السفينةٌ الكر والناقة
المغازة قال
فخ العؤحاء كل كترقة
ومضارعهن يخ بال على القياس وبالكسر والمفعول مشجوج
ل رالعياس - و جم كذبيم وطريع. ويقال فى الخير اذا حت
بها الماء مرجت وعو غام فى كل 2 فاذا أريد أن المزاج
2 م ساس ا
-- د اذا كان نحيفا فا اربش 3 0
قتلت و اقاندا قال الله 0 أن 0 يشربون من
كاس كان ها كادرزا وقال عبر بن كلتوم
ألا 0 بكحنك نأصْجكينا
د 1 0
اذا ما الماء خالطها خينا
ومعنى عبى شومى من ذومك والعسن القد الصغير واصبكينا
نم البماء اسقينا بالغداة 0 رده 0 2
د ساي درن قتعا د ا
وقول الشاعر 1 :
وما علمى بحر البابلينا.
والمعنى لا تبقيها لغير: نا وتسقيها سوانا ومشعشعة َال أو
بول من خمور أو مفعول لاصحينا ووز رفعها بتقدير سى
والخص مهمل الحرفين مضيوم الاول الورس وقيل الزعفران
وم
ان المعلول لا يستعيل الا بهذا المعنى وان إطلاق الناس له
على الذى اصابته العلةٌ وَهم وانه انما يقال لذلك معل من
اعله الله وكذا قال ابنى مكى وغيره ولحنوا الكذّتين فى
تولهم حديث معلول وقالوا الضواب معل او معلل انتهى.
والضرا أنه 0 5 0 عله 7 معلول منى عير الا انه
كاله وقطرب ف حناب تعيف اعت اه سيدكة فى
الحكم أو ى كتاف اك اسكحق َّ العروض معلول تم قال
ولست على ثقة منه انتهى. قيل ويشهل بهذ اللغة قولهم
عليل كما تقول جريم وقتيل انتهى. ولا دليل نى ذلك لقولهم
عقيل مووي ين ونظير |
بالفعم دين لمموح» الس ١
مشكلٌ واجاب اجبى الصلا ح بانهم قالوا لوا امر عضيل أ ى مشكل
وفعيل يدل على الثلاد 0 هذا ايكون النا: عضيل قاصرأ
واعضل منعديا وقاصرا “كماو كالما لوا ظلم الليل واظلم الليل
التلانى ثم أنه لا يكون منى الثلانى القاصر والله أعلم
انل 208
وكذت اذل من وَثَل بقاع
يتم رس بالفهر واج
نمم
: 3 يترون وسبيب قنك 8 نِ ن المتتوحة 3 ارال 0
فنينا 1 لا تقع 0 صفة 5 صلخ ولا 0 7 حالا.
والمتهّل بضم الييم اسم كرك من انهل اذا سقاة التهل
بفاكين وناو 0 الاول. وقوله 0 ذب: مسكف كتانق
ويقال فيها ايضار 3 باح بياء بعل ال جاء اليفتوحة قال أمرء القين
خا اتا ماروا المغلقل
والثاذ ى الارتياح قال
ولقيث ما أقيتث د حلنلها
وفقدت راحى فى الشياب وخالى ش
اى ارتياحى واختيالى والثالثك جبيع راحة وهق الكف فال
يصف #كابا دَانيًا من الارض
يَكَانُ يمسكة مَنْ قام بالراح.
السثلة الثانية الجار متعلق بمنهل وحذف نظيره متعلقا
بميعلول 0 على د ولاك على ان يقال انهما تنازعاه لاذفك
ييز ان يتنازع 0 ا +ع قال ثَُ قوله
كفااان منهلا كذلك الاان دع 8 0 تعجر يقال ع يعله
بالضم على الفياس ويعله بالكسرة اذا سناد ثانيا وأصل ذلك
5 لفل اذا 0 8 0 ال 0 ذلك 0 فاذا د
وس
0 8 وضع خفض 9 فال رت أذا 3 لها. ترله كانه
منهل كذة الكيلة اما مستانفة واما صفة للتغر واما حال
شبارعة القانويه فا ا أذا رس كانت ص 0
المضاف اذا كان بعضا من المضاف اليه او كبعضه كان صالحا
للحذف فيكون المضاف اليه حينئذ كانه معبول لعامل
المضاف ولهذا جاز جىء الحال من المضاف اليه فى هاتين
المسئلتين لاحاد عامل ال حال وعامل صاحيها فى التقدير
اوعلى هذا بعم وجد الخال هنا اذ العوارض بعض التغر ونظيره
شولءه تعالى اجن احدكم أن ياحل لكم اخيه ميتا 0 نوعما
الاسنان كما تقل م من قول دعضهم أمتنع وج ال حال لاذه حينئن
نظير جاءنى غلام هند ضاحكة اذا اليمضاف ليس بعضا كما
ى الايتينى 00 لد كل حيا 3 قؤلتع تعالى يل املة
أبرهيم مد الحفيقنا. و لد المضاف نام |اء فى الحال كما فى قوله تعالى
اليءه 0 00 وان 0 تدلو أ 39 9 هذا
1 معنى
نمم
واذا ما عَضْبوا هم يغفرون الا ترى انه لوكان مضينا معنى
غلبا لم تدخل الفاء دل على انتفاء معنى الشرط #الكسقة
ظرف لبا بعده بخلافه فى البيت واما مى قال" حل نيت الغاء
والشر بالشر عنل الله متلان
فقوله ضعيف لانه باب ذلك الشعر والثانى ما بعده وذلك
على تقديرة مضينا معنى الشرط ويحتاج الى تقدير الجواب
أى اذا ابتسيت جلت. وهل الناصب فعل الشرط او فعل
الجواب قولان اشهرهيا الثانى واحكهيا الاول اذ يلزم على
قول الكثيرين ان تقع معبولة 0 بعل الفاء وان واذا الخجائية
وما النافية ا فى قوله تعالى اذا طلقتم النساء فطلقوهن لعدتهنى
ثم اذا دعاكم دعوة من الارض اذا انتم تخرجون وقولك اذا
جتتنى فانى اكرمك واذا اشبه انسان اباه فيا ظلم ولانها
قل تبت عدم اضافتها خَْ نحو قوله
واذا تصبك خصاصة تككيل
فان قلت كيف يعمل المضاف اليه فى المضاف قلت القائل
بهذا لا يدعى انها مضافة بل انها بمنولة وت ىعولا مم
تفع اقم فى انها مرتبطة بما بعدها ارتباط اداة الشرط بجملة
الشرط لا ارتباط المضاف بالمضاف اليه. قوله ابتسيت يقال
١ وذللك مستككن ان لا 0 ما غبل عذه الاحرف معمولا
عرسم
انها الاسنانى كلها ذكرةه عبد اللطيف فى شرح الغريب
واقتصر عليه الثانى انها الضواحك وهى ما بعد الانياب قاله
ثابت فى خلق الانسان وقاله التبريزى وابو البركات ابن
الانبارئ فى شرحيهما على هذه القصيدة زاد ابو البركات
انها قد تطلق على الاسنان كلها الثالث انها من الثنايا
الى اقصى الاسنان قاله جماعة والرابع انها ما بعل الثنايا الى
اقصى الاسنان قاله ابو نصر د انها من بعد الانياب الى
اقصى الاسنان وماك قاله عيك اللطيف فى شرح هذه
القصيدة ولم يذكر غيرة السادس انها الضواحك والانياب
قاله يعقوب ال 18 1 الرباعيات والانياب قاله ابو عمرو
التسبات] الغامن 0 من الضواحك والرَبّاعيات والانياب
حكاة احق الموصلى عى بعض الأعراب وَرَدُ من زعم أ
الثنايا منها على من نفي ذلك بقول ابى مقبل
هَزدّت مب لك ضاحكتها
رات عارض عود قل تم
أن ارق لذ يكون الا فى الثنايا. وقوله. ذى َع لكذوف
أى تغر ذى. وقوله ظلم هو بفتم الظاء اليككبة ومعناه ماء
الاشتال و7 بريقها وقيل رقتها شال يياضها د ظطلوم
كَفَلْس وفْلْوسٌ ويكون الظلم مصدر طَلَمّ يظلم وقد روى
الكحباسى
يجيزون من ظلم اهل الظلم مغفرة
ومن اساءة اهل السوء احسانا
بفتم الظاء وضمها قال التبريزى فى شرح الحياسة والفتح
احسن أاى ا الاول ا الثانى فانه روى كذلك. وقوله
اذا ظرف منصوب الكل وفى ناصيه وجهان احدهما ما قبله
ومو يجلو وذلك اذا قكّرته خاليا من معنى الشرط مثله فى
قرم
نعم وفريق ليبن الله ما تَذْرى
واستدل به على ان همزة ليبن الله وصل لاسقاطها فى
الذرج. ويقال جللموت بصرى بالكل وسيفى بالصقل وهيى
يكفات عنك مى اجاز تعد الخبر ختلفا بالافراد والكيلة .
قول» عوارض نيه مستلتان احذاهبا احشلافد تَّ مفردها على
قولين اذه عارضة قَاله عبد اللطيف بن يوسف البغدادى
فَْ رتك غريب إلشبوايك الغا أن: عارض ثم اختلف سولاء
فقيل هو جمع شاث ذكر ذلك ادب و جعفر النحاس س ذى 000
شول عنت رذ
وكنان فارة تاجر بكسب هخ
سجتفت عوارضها اليك من الفم
دراشل حي جيها الشاصل وزيمااجاء جبعا .له كا
جى جيعا لفاعلة لان الهاء زاكل 8 قالوا هالك ى الهوالك
وعارض وعوارض انتهى بمعناه والصواب أنك جمع لعارض وأذ
اتلكر يوم تصيقل عازضيهاة
واما لكات فلان» 0 وانيا يكون 0 ل على 00
جاعال اماد ل ولاس 1 رن ا
وحائط 300 أو صفة لموذث كحضن وطالق وطامث | ولغير
العافل كنجم طالع وجبل شاهق تجيعه على . فواعل قيئاس.
السخلت القانيةا اختلف فى معناها على ثبانية اقوال احدها
ك
رم
لمن جرح ا له #جرو ولا يقال له جسرج فعيك هذا
خيل ابلغ من مككول. والحق ان فعيلا انما يقنضى المبالغة
والتكرار اذا كان للفاعل لا للمفعول يدل على ذلك قولهم
قتيل والقخل لذ يتقاوت. والتانى لفظى وهو ان فعيلا الحكول
عن مفعول يستوى فيه الذكر والأنّى فيقال طرف كينل
وعين حككيل ولا يقال الا عيى مككولة بالتانيث واما
غول طفيل
أن هى أحوى منى الربعى حاجبه
والعين بالاتيد الحخارى مكحكول
فقيل اذه لاجل الضرورة حمل العين على الطرف وقيل الاصل
حاحبه مكخول والعين كذلك ثم اعترض بالجيلة الثانية
وحذف الخبر. وقال رضى الله عنه
تجلو عوارض ذى ظلم اذا ابنسيت
كانك من منهل بال راح معلول
قوله خلو أى تكشف ومذك جلوت الخير أى أوككته وكشفنه
وجلا الضبر نفسه اى اتّضم واتكشف يتعذّى ولا يتعذى
جلاء لانه يكشف الحق ويوفكه قال زصير
لكان 2 مقطعة ثلث
د ا واشهود أو جبلاء
وعدن عَمّرَ رضى الله عنه 0 يا سَهِعَ هذا البيت قال لو ادركته
لَوليته الفقضاء لمعرذت: بها تنبت به الكقوق. ومقل هذا
]هم
أن العيون النتى فى كت مرض
قتلننا ثم لم يحيين تمكلانكا
وان كسرت الطاء فهو الكريم من الفتيان والخيل وخصه
ابو زيك بمذكرها وجمعه طروف فان زدت على الطرف الالف
والهمزة 2 طرفاء فهو ع واحيلٌ5 طرخ ف وب سمبى طوفَة
ابن العبد الشاعر وقال سيبويه الطرفاء د وجمع. المسئلة
6 خفض - نات ى عن نصيه ونصبه 05 تن
فعده والاصل غضيض طرفة بالرفع على النيابة عن الفاعل
ثم غذّر تحويل الاسناد الى ضمير الموصوف للمبالغة فى اتصافه
بمعناها فانتتصب الطرف على التشبيه بالمفعول 00
رَيُقُ 00 الوجه ثم اضيفت الصؤة للخفيف وانها لم
ع ناشمًا عن الرفع لملا قلزم اضافة الة دكن عاد 0
يقولون مررت بامراة حسنة الوجه ولو كان الوجه مرفوع
الكل لم يجز تانيث الصفة كما لم ير ذلك مع رفع الوجه.
قوله مكخول هو اسم مفعول اتى على الصيغة الاصلية بخلاف
غضيض وضييرة المستتر كضميرة قُ الارتفاع عك#الشيابة عن
الفاعل ونى عوده الى الظبى الاغن وليس ضميره عاكدا الى
الطرف وان كان هو المكخول بال حقيقة لاذه اما خبر عن ضمير
تحذوف راجع للاغن او صفة للاغن وعليهيا فلا بد من
كخيل: ضويرة. واليكخول والكدلل اما من الكل بفكين وهو
الذى يعلو جفون عينه سواد من غير اكتكال واما من
الكل بالضم واما الال غمن الكل بفتحين. تنبيه. قيل ان
فعيلا ومفعولا يفترقان من وجهين احدهيا معنوى وهو أن
ذعيلا ابلغ نص على ذلك بدر الدين ابن مالك فانه يقال
١ فانه من اضافة الصغة الى الموصوف
0
الله تعالى او من الناس. ومنه قولة تعالى قل لليومنين يغضوا
من أبصاظم اى يكفرها عمًا لا يل لهم النَظر اليه وقول الشاعر
دم كو من يتفعل ذلك
وما أحسن وضوع عله ال حيلة المعترضة دمن ختركات -
2 راك د ترك التامل الذى عرو اعم من النظر ١ الحيينة
والمعنوى ع ته 2
00 غضيض و 0 عترانى
وغل بكم بك عن خفض 0 ذلا كقول جردر
و-ه
38 عع بلغت ل م
وعن احتيال المكروة كقوله:
وما 8 غض 0 مزه سسية
كن 2 مَذْحِحَ دكا ٍ
مَذْحِمِ حم اله وإمجام الذال وكسر الكحاء قبيلة وخر عاق
بضمتين تثنية ع رب على وزن 1ن بمعنى غريب. ٠ والمسكلة
التانية شم ع بمعنى مفعول كقتيل وجرح ودام وكخيل
ودعينى ار ومن غريب ما جاء منه قغدير بمعذى مقدور
أى مطبوخ 8 القدر غال امرء القيس
فظل 1 الحم عن دق منضج
صغيف شواء أو 0 مع حل
يقال ل وت اللكم وأقفل رنه مغل طخكنه: واطخكت:. المسلكة
الثالت: الطرف العين وهو منقول 6 المصدر ولهذا لا يجبع
غال الله تعالى لا يرتل اليهم طرفهم وقال الجرير
3
لكل ظبى فصارت لعَلَبَّة الاستعبال فيهن كانها مختصة بهن
وحيتث أطلق الاغن فى مقام التشبيه لا يَتَبَادر الذهن الى
لا يخذف الموصوف الا ان كانت الصفة خاصّة بجنسه نحو رايت
كانيا ا صاهلا 7 رايت طويلا 00 المت د
لتضاضن/ الصفة 1 لموصوف وأما انها ايد متعينى فلا ألا شرى
الى قوله تعالى رالَنَا له الحديد ان اعمل سابغات اى دروعا
سايغات حذف الموصوف مع ان 2 لصفةغ لا خنص ده ولكنى
كَقَذّم ذكر الحديد أشْعَرَ به. المسئلة الثالثة اختلفوا فى
ار مقرو بالا بعد ما على اربع اقوال احدها وجوب
انها 56 لشبهها 3 3 النفى فقل 0 النفى بال
فزال الامر الذى عملت لاجله والثانى جواز النصب مطلقا وهو
غول بونس ووجه4ه» الخيل على ليس والثالث 0 النصب 0
3 الا اناك ١ لرابع جواز النصن 00 برع ع 2
قول بقية الكوفيين فيجوزون ما زيل الا زعيرا ويمنعون ما ز
الا قائما. وعلى هذا فالتصب 2 قوله ألا اغى جاتر على 06
التلاتة الاخيرة. دك غضيض الطرف فبه مسال الاولى غض
3 86 22 1 عن 2 الوك 1 0
ا فانم وصدف ومشية ب»
1
55 ربط. وانها جَمْع ضمير الفاعل مع أنه انها قزم ذكر سافات
لانها وخلت 5 و | ا يه كقول:
لعيجد كن 0 2< هنذا
0 لها 1 الضلال 0
ولكثنا جرنا لنلقاكم عيذدا
اجارنا بالراء المهيلة زى أمَالنًا عن الطريق ومنه الجور
ضكٌ العَذْل لأثه مَيْل عنه وكذلك قوله جرنا وكثير
يصحّفها بالزاء من الجواز. وقوله الا اغن الا ييا
لمعا ونى قوله اغى مكناكك الاولى الاغن الى فى صوته
غنة والغنة صوت لذيذ يخري من الانف ويشيه صوت
7 من الانجار لد يقال وأد اغن 0 الذباب ف
م يقال 0 0-0 5 وأن 5 فكيف 0 و
رايد مع أن 00-6 لجبامة فلم الطبير عنل 0 4
0 رَكُبٌ سائر. المسئلة الثانية فى موقعه من 00
هو صفة لحذوف اى الا ظبى اغنّ والذى دل على الحذف ان
هو سعاد كها تقول ما زيد الا قاثم لكان يقول الا غنّاء بالناك 7
كما يقال ما هذه الروضة الا غتاء والذى يدل على تعيين
الحذوف ان اكثر ما يوصف بالغتة الظباء وهى وصف لازم
اث
2 0 المنعرل غب: 00 2 اليمة د من انمد ب 0
الاول. 0 ل انها 3 ده الطترقة انا كارع مر حرطل
اليب دم 1 0 6 فامنا اذا كان 0 2
غوة عاملين كقولك زيل يوم ا جبعة كه صو 1
كن المعنى أن»< يزيل خير 5 ىَّ هذا اليوم 1 حخبر5 3 ذلك
اليوم لت ذكر اجن 0 مذهعب سعددوب» أن جوز ايضا
التعدد مع الاتفاق اذا كاقٌ الزمان . الاول أعم من الا م
على ان الثانى يبدل بعض منى الاول وذلك لانه اجاز سير
عليب: يوم ا جبعة غل وذ دبرفع دوم ونصب غللوة ولو كان بللا
مند لتبعه فى 0 العيا0 00
نعذى دود آل منى 0 يوما 08 اك متتنولة على اليوم
ميلزم د بينى العامل ومعموله بالاجنبى. اد الا
من اوجد اذ ان تكون ظرنا للبين اى: وما هى: غداة بَادَتَ
تَعلم فى ذلك خلانًا والحلان معروف ف الجيلة بعد اذا كما
سيانى ذضى البيت بعل5 والغرق بينهما أن داك مرتيطة 6
بعدها ارتباط اداة الشرط بجملة الشرط فلم يلرّم من عَدَم
عم 36
5
0 في 3 ور الاداة جرع المشبه به خبرًا اما
لمبتك! مذكور كقوله تعالى والذين كذّبوا باياتنا صم وبكم فى
الظليات وكبيت كعب هذااو لمقد ر كقوله تعالى صم بكم عبمى
وقول الشاعر
حا ماكر امم و
بدا كوكب ناوى اليه كواكيه
النقدير ثم كصم وثمم كأكوم أن لا-فتل لخبر من ممتلا. والفرق
كلامك فى الظاهر لاتبات معنى الاول للثانى واذا امتنع اتيانه
ل حقيرةق_:. كان 2 المشابهة فكان خليقا 0 هم الشيست
تشبيها خلافنف الذى شيلءه» فانك لم ضع كلاميك على التنشبيه:
كل عقك استعارة اسم الاسدل لين رايت:. قوله المكيين ع
0 -- كي 00 وَأ فيه نع ريف الحقيقة م 9 00 9
0 ريات 8 بمعز ى الوصل 00
6 6 ل عينى وعينها
ومنة قوله تعالى: قد تقطع بينكم نى قراءة من رفعه فشكل
أ 1 المستعار ريز والمستعار ب ٠.
ى التى لا يخلفها كل لا حقيقة ولا ذ عجارا مثالها الرجل
0 مسن المراة
هم
وفى ذلك من المبالغة ما لا خفاء به وعلى ذلك قول ذى
ارك
ورمل كأوراك العذارى قطعته
وقول روية
ومَهِيَكد مغد سر الخاره
كان لون أرضعه 1
والاصل كان لون سفاكه لغبرتها لوو أرضه فعكس التشديه
وحذف المضاف وقول ابى تمام يصف قلم ممدوح»ه
لْعَابُ الافاعى القائلات لعابة
وأ لشكت] لسباوكة اين عراسال
وقلب الكلام جاتر فى التشبيه وغبرة واذما يكون ود عنل
الحكققينى .ةا تضين اعنيا لطيغا كما فى باب التنشبيه إلا نرى
أن: أفاد الميالغة عجعل 0 الذى يراد إثبات الحكم له أصيلا
وجعل غبرة كدمولا عليه. وحينئل فيبقى فى البيت مبالغة فى
ثلاث جهات احذاها ما فى الكلام من حرق النفى والابجاب
المفيدينى للحصي والثانية ما فيه منى عكس التشبيه والثالتة
حذنف اداة التشبيه كبا -5 خى عوك تعالى بوالدين كبوا
باياتنا صم وبكم فى الظلمات .فان قلت عكس التشبيه خلاف
الاصل فلا يُذَعَى الا بدليل قلت دليله تعذذّر إعياله فى
الظرف الا على هذا الوجه. فان قلت أفنسمّى هذا الواقع فى
البيت تشبيها ام استعارة قليت الدى علب الحذاق كالجرجاني
وانوي والسكاكى تسبينه تشبيها بليغا لا استعارة
والحاصل ١ ن الاقسام تلاتخ تشس: مَتَعَق 1 حو ,تارك
متفق عليها وَتُكْمَلَفُ فيها فالمتفق على انه تشبيةٌ ان يذكر
طُرِفًا التشبيه من المشبّه والمشبّه به والاداة كقولك زيد
كالاسد والمتفق على انه استعارة أن يققصر على ذكر المشبه:
عم
عن
ابى الانبارى ان الغدايا لم تقل للمناسبة البتة فانها جبع
لغدية لا لغداة واستدل على تبوت غدلية بقوله
ا لا لان 1 00 7 0 الغالقة 00 0
انها تعرف تارة بال كبا فى قوله تعالى بالغداة والعشى وقول
الحباسى
اكات الصغير : واغنى 00
00 0 الغالن 0 0 0 حجتثتنتك يوم
ا جيعة غدوة قال الغا سمعت ايا ا جراح يقول فى غداأة يو
يا رد ما رايت كغلوة يريد غدأة يومه 1 عرفت بأل كقراءة
2 عامر بالغل وة والعشى. المسكلة الر ابعة عاملها النشبيه
اذا المعنى تشيه غداة بانت ظبيًا من صفته حَيْتَ وكيت
فانى قلت الكف العامل لمعنى التشبيه مق3ر بعل الا وما
بعل الا لا يَعْمَلُ فييا تَبْلّه اذا كان فعلا مذكورا بالاجماع
فيا ظنّك به اذا كان حرفا حذوفا قلت الخليص من ذلك
ان يقدّر حرف التشبيه قبلها وقبل الظرف ايضا داخلا
على سعاد أاى وما كسعات ثَّ هذا الوقت الا ظبى اغغن. فان
قمت هذا عمحكحس المعنى الم اد قلت بل هو تحصّل المعرام
على وجه ابَلَعَ وذلك انهم اذا بَالَعْوا ق: التنشينه: عكسوة
تجعلوا البشبه اصلا نى ذلك المعذى والمشبه به فرعا عليه
سوم
لاش أاعشنايا والصوايه: ان» اذى ففعل للازدواج انما
هو جيع غداة على غذايا فانها لا تستكحق هذا ا جيع يخلان
عشية فانها كقضية ووّصية واما الياء فانها تستكقها بعد أن
جيعت هذا الجبع وعى مبدلة من هيزة فعائل لا من لام
لالت "قن الواو:وبياق "ذلك ان العشايا اصلها عشاتو
دواو متطرفة هسى لامها وتلمك الوا يعلد سمرة منقلبة 0
الياء الج :اثلة فى عشنك كنا 3 ححينة وككائف ثم قلبو | الكسرة
فكحة للخفيف حبا 0 كُ ساكارى لد قال
ألا انهم الْتَرْموا 2 اك َّ الحو الى أعتلت لاه
وقبله: 1 دق 1 ثم انقلبت ال الما 0
الاشياة ان 0 تشبه الالف وقن وذعت بين لخم تم
ليا جيعوا غداة على فعائل للسناشه كان كلاه ديك
على فعاثئل ولام هيز أو باء أو وأو لم , تسلم فى الواحد
مستكقا لان يبدل من عيزتة ياء كخطايا ووصايا ومطايا
فعلوا ذلك لطن ايا الان 915 ع !ةلم اكتستم كان
قلت قدر الغدايا جمعا لغدوة وقد حم كلامهيا لان الواو
قل سلمت ق الواحك وكان القياس غذاوا كما يقال صراوة
وهراوى ى قلت كان 0 امران أاحدهيا انهيا انما قالا انها
جمع غداة نحيف كيه كلامهيا على ما صرحا خلاخ »>
ا آذ 0 3 بين إسناد 0 الى المناسبة وأسنان5
| يريل انه ان جعلنا جيعة على مشاحكلة عشايا
فغدايا يقتضى الياء فانها ثابتة نى جيع كل ما جبع هذا
در
سواقط من حر وقد كان اظهرا
لان الحيلة كالجيلخة الواحدة لان الرافع للموحش الاول فعل
الفعل الكدذوف حتى كانه هو ولهذا لا يجتبعان وان قدّر رضع
الوحش بالابتداء كبا يقول ابو الحسنى فالكلام جيلة واحدة
فهو كبيت الحطيئة بل دونه لاذه ليس أاسيا لان به واسهصل
من هذا البيت قوله
.خيال يط بالنتى ا ن قط عا
اللفظ وانها كسن اعادة الظاهر 8 د در 8 1
الحاقة ما الحاقة وقوله
ليت الغرَابَ غداة ينعب داثبا
كان الغرابٌ مقط الاوداج
ألا أن الذى سمل هذا ياك تباعل ما دين الظاهريدن.
7 علا فيه تافل الأول ددا ى أسم ليقابل العشى
بها 08 الزمان كما تَقَدْم فى الساعة واليوم قال
غداة طفت علماء بكر بن وائل
عشية ا 0 565
1 8 كيده 207 17 صلوة 50 وزكوة
وزكسوات ولانها من غدوت ولقولهم غدوة واما قولهم فلان
ياتينا بالغدايا والعشايا فقال الجرجانى فى شرم التكيلة
وابى سيدة فى شرح ابيات الحمل انما جاءت الياء فيها
ادا
أناكا وكتتلاناة من القىم "صعقهم
وما لا نعن من اسير «.كحلب
0 أحاحا علناك ويقال»ايضنا عَبَلة بالتحفيفك ببعتى حبس
8 كن أو غيرة وى الحديث اذا وقعت السهمان ذفلا مكابلغ
أى فلا يبس احد عن حقه وقال
اذا كنت ن دار يهتيك اهلها
وَلّم تك مكبولا بها قَتَحول
انشدة ابن سيدة علمى ذلك والصواب انه محتمل للمعنيين
وفى هذأ البيت احتراس إخلاف قوله
واذا ثتبابك منزل فتحول
وما سعاد غذاة البينى .ات الحبوا
ال كن غضيض ا مكشول
فولد وما سعاد الواو عاطغة على الفعلية لا على الاسمية وإن
كانت اقرب وانْسبَ لكون المعطوفة اسمية ١ لان هذه الجيلة
دقتنا رك كلكاى التشّين عنى البينونة. وسعاد 0 لد ام
لما 0 التَفْى بالًا. والاصل .وما هى فاناب الظاهر عن
المضير والذى سهّله انهما فى د متقابلتين وانهما فى
بينين ف نا تِبتهنا حيلة فاصلةً و ن أسم الكيوب سكن
باعادته ودونه قول الخطيئة
الا حبذا هند 8 بها هِنْلُ
لانهيا فى جيلة 0 0 الكناب
البيتن
.م
حو ولقل راه مَرْلَةَ ل عِنْنَ سذرة المنتهى عندها جنة
الباوى وقد يكون الحضور والقرب معنويين نحو قال الذى
عنئل5 علم من الحتاب وناكو رب ردنا 1 عندك بينا وقل
نفتح فاونها وقل تضم ولا يقع الا منصوبا على الظرفية أو
كدفوضة بمنى وعنها العو الخريرى دقولك وما منصوب ابد!ا على
الظرف لا يخفضه سوى حرف وقول العامة ذهبث الى
عذلة 0 _ لم 2 7 7 لنفى 0 ول
0 06 ف مضارع قذى 1 اذا انط فدّاءه
واستنقل5ه وكذلك معنى قاداة وقال شوم انما يقال فاداأه
بالالف اذا كان الغِدَاء أسيرًا ايضا لا مالا مان مد 0015
كََأه صار معناة 221 له جعلث 55 ءعك. له لم يغل إِما خبير
احرران 17 بجواز حرد ا مختلفا بالافراد والجملة ونعو
ظاهر ! 0 ق كتير منهم وصرح بعضهم بتجويزة فى قوله تعالى
فاذا م فريقان ختصمون فاذا هعى حية تسعى ولكن ايا على
صرح بالمنع وإما صفخة لمتيم كما يقول ابو على فى الجميلة من
هاتينى الايتين واما حال اما بحر حي مسا ولعو الظاهر أو من
مكبول يقال كبله كضربه وكبله مشد3ّد! ومعناهيا وَضعْ 8
يض الكَبلّ بف الكاف وقد تكسر وهو القيد فقيل
2 دم ا 0 ما يكون و الاقياد
غال طغيل
34
وفنادقيضا عفان الا كتسيتتها
كق١ الله فينا والكتاب الذى تتلو.
المسئلة الثانية انه اما ظرف لمتيم متعلق به واما حال من
ضميرة فيتعلق بكون حذوف ولا يسن تَعَلْقَه بمتبول ولاكونه
حالا من ضميرة للبعد اللفظى والمعذوى وليس بممتنع وعلى
تقديره ظرفا له فيكون الوصفان تنازعاكد كما ميطول معَنَى
الغريم ى قوله
فضى كل ذى ددن شوق غرييه
وعرة ميطولٌ معتنى غرييها
فى قول دععصهم ولا بع ذلك عك تقدير الجادية لادهها حينيل
انها يطلبان الكون اليطلق الذى تعلق به لانه ا حال با حقيقة
ولم يقبت التنازع فى الكذوفه» ولانا اذا اعيلما الاول أضمرنا
ى الثانى والضمير لا يعمل والحال لا نضير لانها واجبة
تور ادن معط رتوع التنازع ى الخال فى نحو رذني
ازدكَ راغمًا قال واذا 2 الاول قلملت زدفى اد فى هذه
الال راغبا. ٠ وجروى عندها بَدَلَ اثرها وعند أسه لمكان
حاضر أو شريب فالاول نحو فلما رأة مسنقرا عنله والثانى
صل انق 5 520 بافحدد 00 أن ال تال
5 58 ف حي 5 با ا
ل اتانيه الات 02 1 بال حقيقة لا 0 بنفسةه 0
م اليمطلق الى ١١ 0022 حل نه 0 لضام يصف:
- زيل ناكم 8 الدار فانه يجن ذكر لفظك ١ ودليل كول علب»
3 3-5
4
ولو صم هذا لم يصم التصغير وعو جائز بلا خلاف تَغلنه.٠
ويقال ترجه دا يق 1 ذامه بوعنى استعبيل 5 وأذله ومن العا
نيم اللات سموا باليصدر وقال الشاعر
نامت فواذك لو يزنك ما صنعتث
اأحدى نساء بنى ذهل بن شيبان
استشهل به ابن الشجرى حل آ 0 تجزم حيبلا
على إن ولا دليل فيه لاحتياله أنه انه سكنه تخفيقًا 00
00 اضى عمرو ومأ ١ يشعركم باسكا ن الراء أو للضرورة
كقول أمرى القيس ١
0
اك من الله ولا واغل.
وقوله إثرها فيه مُسئمتان الارلى ان الإثمر بكسرة فبسكون
او يفتحين. ونظيره مما جاء على بعل قل فيل ومح وقَاذة
وتيب فأس وقابه وقُلّت قيلا وقالا 50-0 ح لعرض 0
حاوة مهملة وقَلْ عَقَنَ يعقوب لذلك ا الاصلاح ناذا
ا لفرنل السيف اثر دعم الهيزة وضيها كلاهما مع سكون
العينى قال
حلآها الصيقلون بلعلعيوي 9
حفانفا كلها يتَتقي 598
اى كل سيف لك بفغرنل ويقال انقاه يتقيه بالتشديك وتقاد
ااى تصغير الصفة جاتئز مع انه فى الفعل مبيتنع
واما شبه الصفة بالفعل فيعتل به فى الوصف البعتيل على نفى
او استفهام المبتدا به ولا موضع هنا الى استثفاء الكلام
فى ذلك
7 ا
نو يوم حنين ويوم بعاث وهو يوم الاوس والخزرج وعو بضم الباء
الموحلة والعد ى المهماخة والناء المثلثة والرابع الل ولغ ومن
تلك الأيام ندَاولها بين الناش. المستاخ لامي أن: ظيرف
لقينا بعله وك متبول لا لمتيم لاذ ت يحى 0 استوفاة
الاول و لعل يلزم فصل العامصل مدن معمول: ادن ولعو
متبول على تقدير أل 0 العامل فب متهم . ومن 0
تنازع العاملين المتاخرين وجعل منه بالمومنين روف رحيم
جاو ذلك عنه هنا وباب التنازع وز فيه من الفصل مالا
بون صذوف على أن يكون خبرا لان الزمان انما يكون
خبرا عن الاعراض دون الجواهى. م وقولة متبول خبر ويقال
الاول قول اعشى
إن 3 رجلا 5 اضر به
ريب أل 3 0 كذ اك يكل
0 59-5 1 كن عر توف اوضق 000 0
0 مذهبي البص ريدن 0 وليا كان
9 ومن جوز | 5 ل حصول الغاتلة8 3 بشن من
امتناعد هنا ان لا فاكلة ى قولك قلبى اليوم
4
عاضها الله عُلاما يعد ما
ات الاصداغ والضرس تقد
على اما ر فعل دعس سرك ذقل ل العارسق الى وار اذا كا
العاطف الوا حا نقله عنهك تلولل: ابو ال 3 سر
الصناءخة وعلى هذين المذهبينى فالفاء لحض السبية لا
للعطف. وللقلب اربعة معان احدها الفواد ومنه حَمَمٌ على
سمعة ل وهو المراد هنا فى قوله قلبى وانما سيى قليا
لتقلبه والثانى العقل ومنه إن فى ذلك لذكرى لبن كان له
قلب اى عقل والثالث خالص كل شى وحضه ومنه الحديث
أحذاهيا اذك يطلق على اربعة امور أاحدها مقايل الليل ومنكه
تثرها عليهم سبع ليالٍ وثمانية ايام الثانى مطلق الزمان
كقول: تعالى من 0 يومكذ 0 وأتوًا 0 يوم حخصاده
15 جاء يومًا 0 ل الغتى
ومنه بيت كعب هلأ ويستعمل هذا الاستعمال الساعة ومنك قوله
وكذلك الغداة وسياتى فى البيت بعئ هذا والثالث مدة القتال
رفعه ومن ثم لم يعللوا لقولهم هذا بان تناسب الجيلتين
ها
ِ هنل ففيه الاك 0 من 5-6 الناء اذا صغر بخلاف
احدذاها انيخا نى اد التتشبنة سر ذَكو آتَ جتننى
فانا اكرمك ان لو حانت عاطفةً كان :ما بعدها شرطا
واحتيم للجواب ونكوة انا اعطيناك الكوثر فصل لربك
لآنه لا يُعْف الانشاء على الخبر والخبر على الانشاء هذا
فول الاكثرين وهو العحيحم واستدل من اجاز ذلك بقوله
تَنَاغى 0 عنكل ياب ابي 00
وقوله
وهل عنل رسم دارس من معول
ولا َيِل فى هذا لان الاستفهام يراد به الانكار فهو مثله فى هل
8 الاحسان ألا الاحسان فهو خبر لا انشاء واما الول فلا
لاني الا بعد الوقف على ما قبله مى الابيات. والثانية ان
تاتى لكض العطف نكو جاء زيك فعمرو وَقَولِمِ تعالى والذى
وصحدمسم
أخْوَجَ المَرعى تَجَعَلَهْ غتاء احوى. والثالثة ان تاقى لهيا
الله تلن فرك موسى فقضى عليه فتلقى ادم من ربد
كليات فتاب عليه 5 هو الغالب علكى الغاء المتوسطة
بين الكيل المتعاطفة ومنه الفاء فى هذ! البيت. وعطف
الاسبية على فعلية جاتز عنل الجمهور مطلقا بدليل قولهم فى
نحو قام زيك وعمروا اكرمته ان نصبٌ عمرو ارجح مي :وفعه
الب ذلكدبان تناسيل ل الجملكيقن المتعاطلئنين. اول
عم |
2 ال المقصود 00 رك ب 0 الل: صلى
الل عله وَآلة وسلم والى معنا اليه وطلب العفو منه
والتبرى ميا قيل عنه 0 شدلة خوفه مى سطوته وما
حصل له من مهابتة ثم الى مد اصحابه البهاجرين
رضى الل: عدجه أجبعين. 0 حين ال القول 2
2 أديات القصيل ذا وبالل: حسن التوفيق مال رضى
الله عذنى
متيم إثرها 5 5 د مَكُبْولْ
غوله كانت معنى جا قارق وله مص د ران البينى وسيناحة 8
البيت الثانى والبينونة ووزنه عند البصريّين فيعلولة واصله
بيينونة بياءين الاولى زاتدة والثانية عين ثم ادغمت الاولى
ى الثانية فصار بيّنونة ثم خقف بحذف الثانية كيبا فعل فى
لسري الكوفيينى أذ فعلولة بالضم ار ثم مات
فاوة لنسام الياء ثم فحت لتقل كسرة وضوة ببس لت 58
حصين ثم فعلوا ذلك فى دبمومة من الل وأم ولو حبلا
ىن التاء تجامع الضمير : بخلاف الياء تقول فى قامت قامتا اذا
ردت الاتننتينى ولا اتقول 2 وق درميا. قوله سعاد دو عَلَم
0 يريل به إمراة يهواها حقيقة أو اذعاء وكونة حقيقى
ل موجب الحاق البكاء للفعل خلاف طلعت الشميس
شغبه الوجهان وزيادت» على الثلاتخة موجبة لمنع صرفه خلاف
ال
ما ذكرت فما بال العروض جاءت محذوذة ايضا وأنما ذكرت
9 خجعل - الخالفة للضرب كالضرب : 0 -
ل من ل ونكو الذى يقع بين اك حر
واحل متكرك شاهله
الا يا صبا جل متى هسحت من نحجل.
احدها ذكر ما فى الكبوب من الصفات الكسية واليعنوية
كيرة الحد ورشاقة القن وكالجلالة والخفر والثانى ذكر ما فى
الكبٌ من الصفات ايضا كالتكول والذبول ركاخزن والشعف
والثالث توه يتعلق بهيا من ا اووعيل وشكوى 0
وفيها أنه ذكر محبوبته وما اصاب قلبه عند ظعنها ثم وصف
#حاسنها وتشبيهها بظبى ثم ذكر تغرتها وريقتها وشبهها
وري بالماء ثم أن: 00 ميوا الى فير ذلك الماء
ا ثَّ الو وضرب لها 00 مقلا دم 0 نغفسه 01
التعليق بمواعيدها ثم أشار الى بعد ما بينه اوبينها وأنه لا
تلك الناقة على عادة العرب 3 ذلك 0 أذ إستطرم د ذلك
وان أصدقاءه رفضوة وقطعوا حبل موذته 7 اظهر لهم جد
6
إشكال.٠ الفصل الثانى فى بيان بجر هله القصيلفا وعروضها
ين وقافيتها وما اشتيلت علليه منى 2 00
5 ا عند ا فانذه بس 0 0
مرأات و الطويل نفدل مفاعيلن اربع مرات وعروضها كذبونة اى
حل وف الالف ختصيح تَعِلْن بكريك العين كبا كانت غيل
حذنف الالف وهى العروض الاولى مى أعاريض البسيط التلث
وبيتها
3 7 0 قيلق ولا مل
حي حرد.متعرل عبت بعلا فاع 0
من فر 0 ا ومن ضربى 0 الفح"
قل أشْهَنُ الغارة الشغواء كبلتى
/ جرداء معر وق الحيين سرحوب.
وليقَطع البيت الاول ليُقاس عليه نظائرة بانت سعا مستفعلن
د فقل فعلن دخله الحبينى يحلنف الف عي وعو زحاف جات
فى حَشو هذا البكر بليوم مت مستفعلن بولو فعلن حذوف”م
فعلن اونا مردوف. فان قلت الحذف فى الضرب واقع على
١ خلافق الر واية المشهورة فان فيها ا شكال كا تقل م
داع 6 ف آحر الوتد المكبوع وهو مقطوع على
|
لان: كان من التنازع لاضير فى احدهبا ضمير المتارع غيبة
ميعسكَلٌ المعنى ااا حبنةل نفى الفعل عنه وانما سو
منغى عن ا عبت لعدا. 0 3 البيت الاخير فدين
زعهر مبعذا ومضاف اليه وقوله ودين اتَى له 0
علب: وقوله كر عاك 1 بينهيا أعتراض حسن بَدِيع
و#تتمل أذ راد الخبر مع تعلّد الخبر عذه وجهين احدهيا أن
يكون د فاتباع 0 زهصير ودين 5 سلمى تم حذف
اليضاف 0 الحديث ان هذين 0 ات
ا 57
ايا بن عبل الله وأبنة مالك
وها بن ذى البردين والفقرس الورد
اذا ما صَنَعتٍ الزاد فالتمسى له
اكيلا فانى لست أكله وحدى
قصما كريما أو قريبا كا شق
أاخاف مذمات الاحاديث من بعدى
ا لعبد الضيف ما دام نازلا
الشاهل فى البيت 0 0 الكرم حيث قال قصها
2 0 و3 0 0 وو لا شى غجرة 1 4 3
ابى الانبارى قال أبو عكرمة معناه فدكدن زصير غببره اى غير
الحق وهو لا شىء انتهى. وعلى هذه فقوله صخرم خبر عن
شى واحد فى اللفظ والتقدير وهو دين ابى سلهى و
د
|
سموات. وقول: |١ عاعون المراد ب لشي صلى الله عليه واله
وسلم كانت فريش يي المامون والامين فهو حبا فيل
وملكة شهدت لها ضراتنها
والفضل ما شَهِدّت به الاعداء.
000 الكوان اذا 0 فب الشراب وهى موناتة ددن أنسث
روية 0 فعيلة 30 مفعلة 3 مروية 0 بالك 1
وكلن . مضى وى الحكم 50 نأك نصيّت وقد ترتفع وان
نونت رشضعت وقل تنصب. وقوله على خلق متعلق بحكذوف
للم اد 6 وقوا قوله لم
كلوة تقال للعاتر ا له بالجمالة من عقرته 0" دعى علب:
غيل لا لعا قال لت
فلا لعا لبنى ذجيَان اذ عتروا.
وقول بجير رضى الله عنه من مبلغ فيه احرم بالراء المهملة
واصله فمن مبلغ. وقوله النجاء يقال نجوت من كذا نجاة
بالقصر والتانيث ونجاء بالملّ والتذكير وغئ البيت الثاى
تقديم وتاخير وتقديرة الى الله وحدّة لا الى العزى ولا اللات.
وقوله فى البيت الثالث طاهر القلب صفة مشبهة مجارية
للمضارع وهى مطلوبة فى المعنى لينجو فاعلا ولِلَيس اسما ولم
يتنازعاها بلى المسثئلة من الخلاف ومثله ما قام وقعد الا زيد
١ ظاهر عبارته ان هذا الملفوظٌ الذى تعلق به قوله
على اأى شى مققل ذلك الكذوف فيكون التغدير اتبعته على
خلق والله اعلم
14
ا النتى حللتك 00 اي 00 أعذ ا الشهادة.
0 هذه الاوجه فتكتمل الباء وجهين احدهبا الزيادة أى
سقاكها فيكون. قول: كاسا اما حالا موطكة ٠ كما تقول لقيت
زيدا رجلا د صالحا واما بللا من الضمير على الموضع كما تقول
ما رايت من احل مَتَضقا التانى إن تكون ببيعنى من
التبعيضية وهو قول الكونيين والاصبعى والفغارسى وبه قال
الشافعى رحمه الله فى وامنتكوا بروسكم ويرجحه قرلّة فانهلك
المامون منها وعلى هذا فكاسًا مفعول به. الوجه الخامس
ان يعود على الكاس نيحتيل اعرابه وجهين احدهيا ان
يكون بدلا منى الضمير على الموضع كما نقول مورت به زيدا
وعود الضمير على الظاهر الييدل منه جاتز باجماع هكذا
عل ابن مالك عن أبن 2 ومن شو اهصله فولهم اللهم
الضمير على تمييزه 0 عليه ذ يناف رب ونعم كقوله
تعالى بمس للظاليينى بدلا وقول الشاعر
وربّه عطبا انقذت من عطبه
ولم يخصه الزخشرى بذلك بل قال به فى قوله فسوّاهن سيع
ا يريك حال بجير اى الاسلام ومقتضى حاله فقول كلمية
افخلاضن
0 فانه على هذا التقدير انبا ذكر كاسا توطئة لذكر الحال
المقصودة النى هى روية
04 ََ
00 ا ويخثمل كونها عاطفةً على ابلغا واليعطوف حذوف اى
قولا له هل لك وكثيرا ما بحذف القول ويبقى المقول حتى قال
الفارسى -5-0-00 القول من حدليث الك عر قل ولا 0 والاصل
هسل ليك 0 أ و ارادة أى هل قلت ذلك 7 0 واعتقاد أ
قلنز» لدمسر ٠ والمرفوع الحكذوف 100 خبره ل فى الظرف 6
1 شرن با 0 ف 2 3 أنى الله شك 0 الفاعل
0 أاى 18 3 ميل 10 وتعلق ا ثَّ والى ثَّ البيت
0 والاية بيذلك الخدوف 0 وبيحك وج حل 0
عليه 5 0 وج عمار تقتله الفمَةٌ الباغية وويل
كلية تقال لين يُسكق الهلكة كقولة تعالى. ويلك امن أن
وعد الله حق وعن على عليه السلام الويم كباب رحمة
والويل باب عذاب.. وهل لك التانبَة توكيق وتكميل وعصيل
للقافية. وقوله سقاك بها يجتمل الضمير الحجرور خمسة أوجك
احدها ان يعود على المقالة المفهومة من قل تَ كما عاد الضمير
المونث من قل سالها الى المسالة المفهومة من قوله ل
لا تسالوا عدن إاشباء ومن سئكلت فى قول | لشاعر
وإذا سئلت لحر رَ فآعلم انها
ولوؤاكارع الفلميز فى بالارية عاتن د 2 56 اليه بعنى
لا بنفسه ولكنه مفعول مطلق لا مفعول ب5. التانى ان يعود
١اى لها حل ان كان للمفسر والا فلا
ولولا لا.الحنكف لترججت الفاعلية عنل الحذاق كما نا نات
المصنف فى غير هذا الكتاب
050 777 لال[ 00071أظ
:
من سرك كرم الحياة فلا يَوْلَ
فى يقنب من صالحى الانصار
ات الا م
أن الخيار ثم بنو الاخيار
المكرهعين السيهرى باذرع
كسوافل الهندى غير قصار
والناظرين باعينى مكيرة
كالجمر غير كليلة الابصار
والبائعين نفوسهم لنيبهم
ا ل لكات وار
يتطهرون يرونه نسكا لهم
بدماء من علقوا من الكفار
واذا حَلَلْت ليبنعوك اليهم
حين معافل الاعقار
لو تعلم الاقوام علبى كله
: فيهم لصدّقنى الذين امارى
فيه ابيات آخر اختصرتها. شرح الشعر الواقع فى هذا
الخبر. قول كعب رضى الله عنه الا ابلغا يكتمل ان يكرون
بالنون لفظا على انها نون التوكيد الضفيفة وبالالف خطا
لاجل الوقف ويحتيل اذه بالالف لفظا وخطا اما على انه
خطاب للاثنين او للواحد وكثيرا ما يخَاطّب الواحد
بما يخاطب به الاثنان. وقوله فهل لك يحتمل كون الفاء زاتدةً
عنك من جوز زيادتها فتكون الحيلة بعدها مفمسرة للرسالة
فلا موضع لها على قول الجمهور أن المفسّرة لا موضعَ لها او
للها نضب على كول الشلوبين:ان-الختلع المقوترة بحسب
9
د العو ايكارق + لل ودلسلك لح يمقيل سر"
فحدّتهم ثم يقبل على هولاء فحذتهم. فقام اليه حتى
جلس بين يديه فوضع يله فى يذه ثم قال يا رسول الله
ان كعب بن زهير قد جاء ليستامن منك تاثبًا مسَلمًا فهل
انت قابل منه إِنْ انا جثتك به قال ذعم قال يا رسول الله
انا كعبٌ بن زهير فقال والذى يقول ما يقول 3 نه اتبل حى
ابى "بكر" استيشد» #الشعز فاتهده امو كر
سقاك بها المامون كاسا روية
وانهلك المامون !
ققال سول الله :صلك الله عليةاوال: ونطلم ,امون والله 02
عليه رجل من الانصار فقال يا رسول الله دعنى وعدو الله
اضرب عنقه فقال دعه عنك فانه قد جاء تاتبا نازعا فغضب
كعب على هذا الحى من الانصار ليا صنع به صاحبهم. قال
ابى احاق ولذلك يقول
اذا عرد الشوةاالشستشافيكل
يعرض بهم. وفى رواية ابى بكر ابن الانبارى انه لما وَصَلَ
الى قوله
أن الرسول لشيفك: منتتضاء ا ايس»ه
مهتد من سيوف الله مسلول
ى عليه 0 والسلام عليه بردة لا وأن تمعد ويك
7 له فيها عشرة الاف فقال ماكنت 00 بثوب رسول الله
كله لله 1 اخكا ملياءمات كفك بحت معازية الا
بعشرين الفا فاخذها منهم قال وهى البردة التى عند
السلاطين الى اليوم. قال عبد الملك دبى هشام ويقال ان رسول
الله صلى الله عليه قال له بعك ذلك لولا ذكرت الانصار
بخير فان الانصار لذلك اهل فقال
اح ل قال 4ن 40
0
منكم كعبَ بن زهير فليقتلّه وذلك عند انصرافه عليه
الصلوة والسلام عن الطاكئف. فكتب اليه بجير بهذ الابيات
من مبلغ كعبا فقيل انك ص «العى
تلوم عليها باطلا وَهْيَ اخْرَمْ
الى الله لا العْرّى ولا اللات وحذة
يطو اذاركان بالنكجاء :وكتسحكتب
لدى يوم لآ يكو وليِس يقلت
من الناس الا طاهر القلب مسلم
فدين زعير وعولا شى دينه
ودين ابى سلمى على محرم
وكتب بعل هذه الابيات. ان رسول الله صلى الله عليه قل
اصْدَرَ دمك وانه قتل رجالا ببكة مين كان يهجرة ويوذيه
وان من بقى من شعراء فريش كابن الزبعرى وهبيرة بن ابم
وهب قل هربوا فى كل وجه وما احسبك.ناجيًا فإن كان لك
فى نفسك حاجة فطر اليه فانه يقبل من اتاه تاثكبا ولا
يطالبه بيا تقدم الاسلام. فليا بلغ كعبا الكتابٌ اتى الى مزينة
لنجيره من رسول الله صلى الله عليه فَأَيَت ذلك عليه
أحينتفٍ ضاقت عليه الارض واشفق على نفسه وارجف به منى
كان منى عدوة فقالوا هو معو داك 0 القصيل ذ يمدح
فيها رسول الله صلى الله عليه وآله وسلّم ويذكر خوفه
وارجاف الوشاة به من عدلوه ثم 0 حتى قَدِم اليدينة
ال معرفة فاتى به
الى المجد ثم اشار الى رسول الله صلى الله عليه فقال هذا
رسول الله فقُمٌ اليه فاستأمِنه وعَرَفَ كعبْ رسول الله صلى
0 عليه كالضكع االظ] :وف ل الماش *بهاء وكان)! خلس
رسول الله صفك الله عليه من احصابه مثلّ موضع الماكلة
8
عليه رآ و أ ملام ب وأعرف :ما بعيدة فأقا ل
منهم ويه 00 0 وراى عرد
قل مَل بسبب من السماء وانه مَنّ يد ليتناوله فاك ف ول
بالنت صلعم الذى مَفِعَك فْ آخر ! لزمان وأنه لا يل رك» وأخير
بنية بذ لك ا واوصاهجم ا ان أدركوا النبى ل الله عليه ا يُسِلموا.
ولما أتصل ا ذلك فقال
َ أخلها يع بجيرا سَالة
م0 51 0 لكا
00 أسباب دا وأتبعة :
علق)أك: شم رويك 0 كا
على مذهب لم تلف اما ولا ابا
فان انت لم تَفْعَلَ فلمست باسف
ولا قال اما عثرتَ لعا لكا
ااي ا
الل» 8 الله عليه ا 77 تر وله للك مذهب وروى
على خلق 1 م نلف اما البيت قال عد يلف عليه أباء ولا
أى:. ثم إن رسول الل» صلى الل» علبه 7 وسلم قال من لقى
ليتف
م
- يسعى الفتى لامور ليس يدكها
النفس واحدة والهم منتشر
لا تنتهى العين حنى ينتهى الاتمر
وقوله
ومطعم 0 حالاحل
مقالة السَرٌْء الى اهلها
أسوع من منتحدر سناكتتل
ومن وعدا القيت! © الت ففكه
الف ساني وساللكاطلل
وولد كعب عقبة دنب وكان ايضا شاعرا كيدا وولد عقبة
أبن كعب العوام بن عقبَة بى كعب وكا . ن شاعرًا مجيدا
وولدة هو الذى يقول. شعر
الا ليت شعرى هل ادا بعدنا
ملاحة عيذ ى آَم عهرو وجِيذها
وعل 50506 أقوايهاً بعل جل ذا
الا حبذا اخلاقها وجديدها
احان وعبل الهلك بن شام وأبو بكر محيد بن القاسم ابي
بشار بنى الانبارى وأبو البركات عيل الرحين بن ديل بن
ابى سعيل الانبارى دخل حديث بعضهم فى بعض ان كعبا
31
5
كع رصن الله عنه وسببي قوله هذ القصيل١ فنقول ه و كعب
ابن --- اي ال ل الات اسه
ابن رياح ياس بكسر الراء بعدها آخر الحروف أحد بنى مرّينة كان
من حول الشعراء هو 0 وكان عمر رضى الله عند لا يقلّم
3 أبيك احدًا ويقول أشعر الناس _الذى يقول ومن ومن ومن
يشير يشير الى غوله فَّ معمقته المشهورة. شعر
ومن هاب أسباب المنايا يِنَلْتَهُ ,
5 00 مال 0
ا ات
معنن
يرس 5 0 0
كين من 0 ا
او كنت افجك مهال ااعبط
سعى الفتى وهو مكبو ل» القدّر
١ وعقل الفصل الثانى لبيان بكر القصيدة وذكر
يسم الله الرحمين" الرحيم
اما بعد حيك الله المنعم بالهام الحيد لعبيدة حيِدًا موافيا
لنعب: ومكافيا لمزيلة والصلوة والسلام عك المبعوث رحمة
للعالبين وقل وذ للعاملينى كحيل 30 ا والرسول دري
تنزيله الواعى بال حكية والموعظة ل الى سبيله وعلى اله
واككابه 0 الظلم وينابيء بع الحكم وعَافيب الكرم ادع
0 ف عذا اجات 2-0 بن 1 رضى كلم عحتك-»
ا عضرت الث ريفة جه أحكايه ير والانصار
رضى الله عنهم 3 ومردف حل بيت منها بشرح ما
يشكل من لغته عر ومعناة ومعط للقول ة فى ذلك حا
حقه ان شاء الله. والّذى دعانى الى هذا التاليف غرضان
5 ن احدهيا التعرض لبركات من قيلت فيه صلى الله عليه
وسلم والثانى إسعاف طالككء لبى علم العربية بفوائد جا.. علة
2 3 عدينة سردم واللده تعالى سور وعدن
يذيع 2 0 8 ا احدهيا ذكر شىء من اخبار
ا
هذا شرح بانت سعاد
0 حش ع سس وو م ا ل
اغناطيوس كويدي
و
ععيى غده
هذا شرح ياأنت شعاد
1 7
©8200
1
1
0
١ 1
. / 0
9
4
0
00 ف ِ
د 5
م هع بع | 8 وا
إسزانه ©
5 5 0 5
325301 م 2 د
4ة]| © © 8 35 5 8 5 .
12170 |
- 2-82 ال /
ماعن نازع 8 | # هاا 60 0530 7 1ك 17126
5125978111100 11
مد + هم 1107 217 115112 ١
1ط
بو+ 07 97م 172719 +107 1911ل
ص 7 تتش ات
ءءء
1 22700
|
<p>After updating the MPAndroidChart library <a href="https://github.com/PhilJay/MPAndroidChart" rel="nofollow noreferrer">here</a> in our project from 'com.github.PhilJay:MPAndroidChart:v2.25 to 'com.github.PhilJay:MPAndroidChart:v3.0.2 an error occurs that states that the class ValueFormatter cannot be found. On further research, it seems someone made a mistake on the maven repository artefact index as it seems that v2.2.5 is the latest version and v3.0.2 is not the most recently updated version <a href="https://mvnrepository.com/artifact/com.github.PhilJay/MPAndroidChart" rel="nofollow noreferrer">here</a></p> |
Vuiteboeuf is a municipality in Jura-Nord vaudois in the canton of Vaud in Switzerland.
Gallery
References
Other websites
Official website
Aerial views
Municipalities of Vaud |
ÜBER NORMALE UND ABNORME
VERHÄLTNISSE DER SCHLAGADERN DES UNTERSCHENKELS.
VON
Pror. JOSEPH HYRTL,
WIRKLICHEM MITGLIEDE DER KAISERLICHEN AKADEMIE DER WISSENSCHAFTEN
(Ait 40 Eafelı.)
VORGELEGT IN DER SITZUNG DER MATHEMATISCH-NATURWISSENSCHAFTLICHEN CLASSE AM $. MÄRZ 1864.
a “
i
ARTERIA POPLITEA.
1. Seltene Varietäten der Arteria poplitea.
Man kennt, ausser einer bis in die Mitte des Kniekehlenraumes heraufgerückten Thei-
lung der Arteria poplitea in die Tibialis antica und postica, keine anderen Anomalien dieses
Gefässes. Mein reiches Material von Gefässvarietäten bietet mir nur drei Fälle abnormer
Verhältnisse der Arteria poplitea dar, und diese betreffen nicht den Verlauf dieser Arterie,
sondern ungewöhnliche Anastomosen mit gewissen Zweigen der Arteria cruralis und hypo-
gastrica, so wie eine durch Spaltung und Wiedervereinigung der Spaltungsäste gebildete
Insel am Stamme der Kniekehlenarterie.
Die drei Fälle, deren Präparate sich in meinem Besitz befinden, sind auf Taf. I und I
abgebildet.
Der erste Fall betrifft eine ungewöhnlich mächtige Arteria comes nervi ischiadiei') der
linken unteren Extremität eines jungen Mannes. Sie war wie gewöhnlich ein Zweig der Arteria
glutaea inferior s. ischiadica, welche aber nicht innerhalb des Beckens aus der //ypogastrica,
sondern ausserlialb desselben auf dem Zigamentum spinoso-sacrum aus der Pudenda communis
entsprang. Die Arteria comes nervi ischiadici hatte die Stärke einer Rabenfeder, verlief am
äusseren Rande des Hüftnerven bis zur Theilungsstelle desselben in die beiden Nervi poplitei
herab, gab während ihres Laufes keinen Nebenast an nachbarliche Muskeln ab, und theilte sich
1) Taf. I, Fig. 1 dit. }
246 Joseph Ilymd.
in der Kniekehle wie der Nervus ischiadieus in zwei Zweige. Der äussere schwächere folgte
dem Nervus popliteus externus (peroneus) bis zum Köpfchen des Wadenbeines herunter, von wo
er nicht mehr weiter zu verfolgen war. Der innere, ungleich stärkere, kreuzte sich in der Mitte
der Kniekehle mit dem Nervus popliteus internus (tibialis posticus), in welchem er einen nicht
unbedeutenden Ramus nutriens zurückliess, krümnte sich hierauf in die Tiefe der Kniekehle
hinab, um sich in die äussere Seite der Arteria poplitea, unmittelbar über dem Ursprunge des
Ramus gastrocnemius externus einzusenken. Diese Arteria gastroenemia bildet zugleich mit
einem Zweige der dicht unter ihr entspringenden Arteria gastroenemia interna eine Insel um
den Stamm des Nervus poplieus internus herum }).
Die Arterie war von einer Vene begleitet, welche aus der Suphena posterior s. minor
vor ihrer Einmündung in die Vena poplitea entsprang, und zwischen dem Nervus ischiadieus
und seiner Arteria comes bis zum Gesüss aufstieg, wo sie sich in die Vena glutaea inferior
entleerte. Die Arteria poplitea nahm nach Aufnahme dieser grossen anastomotischen Arterie
sichtlich an Volumen zu, und hatte zwei Venae popliteae an ihren Seiten gelagert, von denen
die äussere doppelt so stark als die innere war. Die Saphena minor entleerte sich in die Veng
poplitea externa. Die Duplieität der Kniekehlenvene erstreckte sich nur bis zum Durchgang
der Kniekehlengefässe durch die Adduetorsehne.
Der Fall ist als Annäherung zu thierischen Verhältnissen beachtenswerth, indem die
Arteria poplitea in der Classe der Mammalien und Vögel nicht als Verlängernng der Oruralis,
sondern der Arteria ischiadica erscheint. Auch in praktischer Beziehung ist er belangreich,
indem er es erklärt, wesshalb nach Unterbindung der Oruralis oder Poplitea, die Arteria ischiadica
zum Hauptstamm der unteren Extremität werden kann. Ich will noch hinzufügen, dass man
bei feinen Injectionen der Gefässe der unteren Extremität fast regelmässig am Stamme des
Nervus ischiadieus oder zwischen seinen Bündeln eine feine Arterie bis in die Rniekehle
herabgelangen findet, wo sie mit einer ihr entgegenkommenden, gleichfalls am oder im
Nervus ischiadicus verlaufenden kleinsten Arterie anastomosirt, welche entweder aus der
Circumflexa genu superior externa, oder aus der Artieularis genu impar, oder aus einer Arte-
ria gastrocnemia entspringt. Vorliegende Varietät ist demnach nur eine höher gediehene
Entwicklung eines normgemäss und constant vorkommenden anastomotischen Gefässes klein-
sten Durchmessers, durch welches die Arteria hypogastrica mit der Poplitea in Verkehr steht.
Von diesem Gesichtspunkte aus müssen jene Fälle beurtheilt werden, welche irriger
Weise häufig als eine Versetzung der Arteria eruralis auf die hintere Seite des Oberschenkels
gedeutet wurden. Der erste Fall dieser Art wird von Cruveilhier angeführt. Er sagt: °)
„La plus importante (des variétés de l’artöre crurale) est la suivante, qu’on voit sur une piece
deposee au musde de Clamar, par M. Mance. Sur cette pièce l'artère femorale présente
derrière le ligament de Follopia, un calibre, qui ne d&pase pas celui de artère radiale, et se
perd dans les muscles antérieurs de la cuisse. L’artere ischiadique, branche de ’hypoga-
strique, présente, au contraire, le calibre de l'artère femorale, descend en arrière le long du
grand nerv ischiadique, et se continue avec l'artère poplitde. Dans son trajet le long de la
cuisse, l'artère ischiadique fournit les branches musculaires, qui d'ordinaire viennent de
l'artère femorale profonde.“
1) Ibidem lit. i.
2) Traité d’anat. deseriptive. Tom. II. Paris, 1854, pag. 739.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 247
In J. Quain’s „Elements of Anatomy“ ') werden vier ähnliche Fälle als Versetzung der
Oruralis auf die hintere Gegend des Oberschenkels angeführt: „Jhe femoral artery is ocea-
sionally placed on the back, instead of the front of the thigh. In this condition of the main
vessel of the limb, the artery is continous with the internal iliae trunk. Having passed from
the pelvis through the large saero-sciatic?) notch, it accompanies the great sciatic nerve along
the back of the thigh to the popliteal space, where its connections and ending become simi-
lar to those of the vessel with the usual arrangement. Four exemples of this deviation have
been recorded“ °).
An der rechten Extremität desselben Individuums war die Arteria comes von gewöhn-
lieher Stärke, oder riehtiger Schwäche.
Der zweite Fall von abnormem Verhalten der Arteria poplitea betrifft eine Einmündung
der Arteria perforans tertia in den Stamm der Kniekcehlensehlagader. An der linken Extre-
mitiit eines 13jährigen Knaben ist die Perforans tertia ungewöhnlich stark‘), und die Cruralis
unterhalb des Abganges der Profunda femoris auffallend schwach. Die Perforans tertia verhält
sieh hinsichtlich ihrer Verästlung wie gewöhnlieh, aber die über eine Linie dicke Fortsetzung
ihres Stammes zieht auf der hinteren Fläche der Adductoren, dicht am Knochen liegend, gegen
die Kniekehle herab, lagert sich hier an die innere Fläche des Ursprunges des Caput breve
bieipitis (lit. f), wird von zwei Oircumjlexis superioribus externis und einen Ramus muscularis
für den Biceps rechtwinklig gekreuzt, und mündet drei Linien unter dem Ursprunge eines
einfachen Ramus gastrocnemius in die äussere Seite der Arteria poplitea ein”), welehe dureh
diese Aufnahme einer Hilfsarterie ihr gewöhnliches Kaliber erreicht. Während seines ganzen
Verlaufes durch die Knickelle verlässt dieser mächtige Ramus anastomotieus den Schenkel-
knochen nicht, und erzeugt nur einen einzigen Seitenast (h), weleher in querer Richtung nach
innen, zum Semitendinosus und Semimembranosus hinzieht. An der rechten Extremität desselben
Individuums war die Perforans tertia normal.
Der dritte hieher gehörige Fall ist wohl der interessanteste. Er gehört gleichfalls
einem Knaben an, an dessen linker unterer Extremität die Kniekehlenarterie, welche übrigens
wie in den beiden vorhergehenden Fällen vollkommen regelmässig verlief, einen abnormen
Zweig‘) erzeugte, welcher mehr als halb so stark wie der Hauptstamm, an der inneren Seite
desselben durch die Kniekehle herabstieg, sich mit der Cireumflexa genu superior interna und
zwei amis gastroenemüis internis, welche über ihn wegzogen, kreuzte’), dann über die Örcum-
flexa genu inferior interna hinwegschritt, um gegenüber und etwas unterhalb des Ursprunges
der Circumflexa genu inferior externa wieder in den Stamm der Poplitea einzumünden °). Die
Kniekehlenschlagader bildete also eine lange Insel, deren schwächerer Arm das abnorme
Gefäss war, welches von dem Hauptstamme durch das ZLigamentum popliteum getrennt
wurde. Während dieses Band das fragliche Gefäss überbrückt, erzeugte dieses die Arteria
articularis genu media s. azygos.
!) Sixth Edition, Vol. Il, pag. 349.
2?) Dieser Wortbildungsfehler kehrt in allen englischen Schriften wieder.
3) Reference is made to these in a Paper in vol. 36 of the Med. Chir. Transactions.
=) Mel, In Ilka er, Mur Ib `
5) Ibid. lit. i.
Er A e i lit. b:
7) Ibid. lit. e und d.
8) Ibid. lit. f.
248 Joseph Hyrtl.
Dass Inselbildungen an der Arteria eruralis vorkommen, ist seit C. Bell bekannt, welcher
den ersten Fall dieser Art 1826 beschrieb '). R. Quain gedenkt ähnlicher Vorkommnisse, an
welchen die Oruralis unterhalb des Ursprunges der Profunda femoris sich gabelig theilte und
ihre Theilungsäste kurz vor dem Eintritte in den Schlitz der Zuziehersehnen sich wieder ver-
einigten. Unser Fall einer Insel an der Poplitea schliesst sich diesen an, und ist der erste
bisher bekannte.
Merkwürdiger Weise gehören alle drei Fälle von Anomalien der Poplitea nur der lin-
ken Seite an. Auch in diesem dritten Falle fehlte die Insel an der rechten Kniekehlenarterie.
2. Vasa vasorum der Arteria poplitea.
Ich bielt es bei einem Gefässe, welches Object chirurgischer Unterbindung ist, nicht für
überflüssig, seinen Ernährungszweigen genauer nachzusehen, indem, wenn man die Wahl der
Unterbindungsstelle frei hat, der beste Platz für eine anzulegende Ligatur jener ist, welcher
in der Mitte zwischen den Ursprüngen zweier [asa vasorum liegt. Die Aufsuchung des
Ursprunges des Vasa vasorum der Kniekehlenschlagader führte aber zu keinem praktisch
verwertlibaren Resultate, indem an vier Extremitäten. an welchen ich diese mühevolle Arbeit
vornahm. die Arterien, welche die Vasa vasorum erzeugen, an verschiedenen Stellen. aus
dem Stamme der Poplitea hervortraten, und die Vasa vasorum nicht immer aus denselben
Seitenästen der Poplitca entsprangen.
Das Gefässbündel der Rniekehle erhält seine Tasa vasorum, welche viel ansehnlicher
sind als jene der Cruralgefässe. aus drei verschiedenen Quellen *). Die erste ist die Arteria
anastomotica magna — der letzte Zweig der Arteria cruralis, jedoch nur in dem Falle, als sie
aus der Oruralis, nach deren Durehgang durch die Adductorsehne, entsprmer
In einem Falle gab der Stamm dieser Arterie, in den drei anderen der Ramus pro-
‚Fundus derselben, die oberste Ernährungsschlagader des Gefässbündels der Kniekehle ab.
Sie theilte sich in zwei Zweige — einen auf- und absteigenden. Beide theilten sich wieder
gabelförmig, so dass sie am inneren und äusseren Rande der Gefässbündel weiter ziehen
konnten. Die zweite Ursprungsquelle der Vasa vasorum sind die Circumflexae internae et
externae, mögen sie einfach oder doppelt sein. Diese Quelle aber ist gleichfalls nicht constant,
indem sie theilweise durch die Arteria articularis genu media s. azygos vertreten werden kann.
Diese zweite Gruppe von Ernährungsarterien theilt sich, wie die erste, in auf- und absteigende
Zweige, zur Anastomose mit den vorbergelienden und nachfolgenden. Die dritte mächtigste
Quelle ist der kurze Ursprungsstamm der Arteriae gastroenemiae s. gemellae. Der aus der ein-
fachen Gastrocnemia entsprungene Zweig für die Scheide der Vasa poplitea tritt knapp an
der Wurzel dieses Grefässes ab, ist ein Ramus recurrens desselben, und dringt in die Gefäss-
scheide an jener Stelle ein, wo die Arteria poplitea sich in den einspringenden Winkel zwi-
schen den beiden Gastroenemiusköpfen begibt. Er theilt sich aber während seines Laufes
an der Poplitca nach aufwärts bald in zwei Zweige, deren einer mit dem aus der Oircumflexa
interna superior entsprungenen Ernährungsgefäss derKniekehlenarterie anastomosirt, während
der zweite mit einem Ähnlichen Aste aus der Circumylexa externa superior zusammenmündet.
1) The London Medical and P’liys’cal Jonrnal, pag. lot.
SE Tab Le,
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 249
Sind die beiden Irteriae gastroenemiae schon ab origine doppelt, so erzeugt jede derselben
ein besonderes Ernährungsgefäss der Poplitea, mit den eben angegebenen Anastomosen.
Diese Vasa vasorum lassen sich beinahe anderthalb Zoll hoch über die Stelle des Adduc-
torenschlitzes nach aufwärts verfolgen, bevor sie sich der Präparation entziehen. An der dArtersa
eruralis selbst sind sie bei weitem nicht so schön entwickelt und so regelmässig in zwei
Stämmchen zusammenfliessend. Verfolgt man die zwei grössten und ziemlich parallelen
Stämmehen der [asa vasorum der Poplitea nach abwärts gegen die Theilungsstelle dieses
ıefässes zu, so minden sie daselbst mit zwei Vasa vasorum zusammen, welche vom ersten
Ramus muscularis der Arteria tibialis antica und postica abstammen. An der Tibialis antica
und postica selbst konnte ich keine fortlaufende Anastomosenreihe der Vasa vasorum darstellen,
obwohl noch immer von Stelle zu Stelle ernährende Arterien zn den Wänden dieser Arterien
treten. Es ist Regel für alle Vasa vasorum, dass sie nicht unmittelbar aus dem (Gefässe
entspringen, welches sie zu ernähren haben, sondern aus der Wurzel der Seitenäste. welche
für die Arteria tibialis antica und postiea nur Rami musculares sind.
War die Injection fein genug, so kann man sich von der wechselseitigen auf- und abstei-
genden Anastomose der dreifachen Vasa vasorum zu zwei Längsgefässen sehr leicht iber-
zeugen. Ich nenne diese sich stetig zwischen Gefässen gleicher Art wiederholenden Anastomo-
sen eontinuirliche Anastomosenreihen. Sie finden sich, ausser an den Vasis vasorum,
nur noch an den lasis nervorum und an den Arterien der Septa intermuscularia‘), wo diese von
der Fascie der Gliedmassen abtreten, wodurch eine doppelte feinste Blutbahn zu Stande
kommt, welche bei der Entwickelung des Collateralkreislaufes naeh Unterbindung der Arteria
poplitea eine Rolle spielen kann. Ist nämlich die Arteria poplitea zur Anlegung einer Ligatur
rein und in sehr kurzer Strecke aus ihrer Scheide herauspräparirt worden, so kann eines der
beiden durch die auf- und absteigende Anastomose der Vasa vasorum gebildeten Längsgefässe?),
welche beide nicht in der Wand der Arterie, sondern in der Zellscheide des Gefässbündels
verlaufen, geschont und unverschrt in der Scheide belassen worden sein. Die Arteriensticke
oberhalb und unterhalb der Unterbindungsstelle stehen durch dieses Gefäss in mittelbarer
Höhleneommunication, und erweitert sich dieses Gefäss zur Etablirung des seeundären Kreis-
laufes, so wird es den von Professor Porta zuerst beobachteten Verbindungscanal zwischen
dem oberen und unteren Stücke der unterbundenen Kniekehlenschlagader darstellen.
Der Umstand, dass die grösste Ernährungsarterie des Gefüssbündels der Kniekehle aus
den Arteriis gemellis stammt, ist nicht geeignet, der beliebten Wahl der Unterbindungsstelle
der Arteria poplitea zwischen den Köpfen der Gastroenemü das Wort zu reden, und es dürfte
die Chirurgie, wenn sie ein Gefühl für die Wichtigkeit sogenannter anatomischer Subtilitäten
lat, eine höhere Unterbindungsstelle in der Rniekelle unbedingt vorziehen, wenn sie auch
minder bequem ist.
Beachtung verdient es übrigens noeh, dass die beiden langen und parallelen Arterien
unter den Vasa vasorum von doppelten Venen begleitet werden, was, für so kleine Gefässe,
nur in den fibrösen Membranen und in der Gallenblase wieder vorkommt.
Unbekannt dürfte es sein, dass die Vasa vasorum nur der Zellhaut der Gefässe ange-
hören. In der mittleren und inneren Haut findet sich bei den wohlgelungensten Injeetionen
1) Hyrtl, Über das Verhalten der Blutgefässe in dem filırösen Gewebe, in der österr. Zeitschrift für praktische Heilkunde,
1859, Nr. 8.
2) Vielleicht bei sehr sorgfältiger Isolirung der Arterie aueh beide.
Denkschritten der marhem.-naturw. Cl. XAIIT. Bd. 3
250 Joseph IIyrtl.
keine nutritive Gefässverzweigung. llat man an einer gnt injicirten Arterienwand die Tunica
adventitia abgenommen. getrocknet und mit Terpentinöl durchsichtig gemacht, und die bei-
den übrigen Iläute zusamnıen eben so behandelt, so zeigt sich nur die erstere gefässhältig,
die letztere aber vollkommen gefässlos. Pre Iläute des Aortenbogens und der Arteria popli-
tea eignen sich besser als jene der übrigen Arterien zu diesem belehrenden Versuch. Befrie-
digende Injeetionen gelingen aber selten, und Präparate dieser Art gehören desshalb zu den
werthvollsten einer angiologischen Sammlung. Diese beiden letztgenannten Häute müssen
also durch Träukung von dem in der Schlagader strömenden Blute ernährt werden.
3. Wie verhält sich die Arteria poplitea während dem Maximum der Kniebeugung.
Keine Schlagader des menschliehen Körpers unterliegt einer so oft wiederkehrenden und
umfangreichen Biegung und Geradestreckung wie die Arteria poplitea. Ks steht ihr in dieser
Einsicht die Arteria eubitalis am nächsten. Die Arteria poplitea hat es aber vor der Cabitalis
voraus, dass sie bei der grössten Streekung des Kniegelenkes nicht blos geradlinig wird, son-
dern selbst einen sehr flachen, nach hinten eonrexen Bogen beschreibt, während die Cubitalis
nie auf 180° gestreckt wird. Der Anblick injieirter Präparate mit dem Maximum der Exten-
sion des Knie- und Ellbogengelenkes zeigt dieses deutlich.
In welchem Zustande befindet sich die Arteria poplitea während der grössten Beugung
des Kniegelenkes? Bringt man den eigenen Fuss in die foreirteste Nniebengung durch Zug
an der Ferse mit der einen Hand, und befühlt man an ilm mit der anderen den Puls der
Arteria tibialis postica hinter dem äusseren Knöchel, so findet mau diesen sehr schwach, ja
bei foreirtester Rniebeugung selbst verschwindend. Letzteres besonders, wenn die Extre-
inität zugleich im Hüftgelenk so stark gebeugt ist, dass das Knie am Sternum anliegt. Man
denkt ehe gewiss zuerst an eine Rniekung der Arterie, mit Abolition ihres Lumens. Allein
man kann eine untere Extrewität in der grösstmöglichsten Beugung der Hüfte und des Kniees
von der Jaca communis eben so gut injiciren, als wenn sie in beiden Gelenken gestreckt ist.
Die Knickung fällt somit weg.
Untersucht man eine untere Extremität, deren Schlagader in der grössten Flexion des
Müft- und Kniegelenkes injieirt wurde, ohne die Stellung dieser beiden Gelenke zu ändern,
so findet man die Arteria poplitea im Bogen dureh die Kniekehle ziehen. Dasselbe sieht man,
wenn die Extremität, im Kniegelenk gestreckt, injieirt, und während die Injectionsmasse noch
flüssig ist, gebeugt wurde. Die Abschwächung und das gänzliche Unterbleiben des Pulses in
der Tibialis postica hinter dem IXnöchel entsteht vielmehr durch die Compression, welche die
Fleischmasse an der hinteren Fläche des Obersehenkels und an der Wade bei der stärksten
Koiegelenksbeugung gegen einander ausüben. und welehe zugleich die Arterie plattdrückt.
Da der Injectionsdruck ein viel stärkerer ist als die Propulsivkraft des Herzens, so kann
ersterer die Passage der comprimirten Arteria poplitea wohl für die Injectionsmasse öffnen,
während die Stosskratt des Herzens unvermögend ist dasselbe für das Blut zu erzwingen.
Bei französischen Antoren ist die Ansicht oft zu finden, dass die Arteria poplitea während
der Rniebeugung sich seitwärts schlängelt'). Diesen geschlängelten Verlauf nimmt Riehet
auch bei spitzwinkeligen Ankylosen des Kniegelenkes an, und basirt darauf die Hoffnung,
1) Z. B. Sappey, lib. eit. pag. 498: „l'artère poplitee flexueuse durant la flexion de lajambe*.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. za
dass bei forcirter Streekung solcher Ankylosen, wie sie die neuere Chirurgie erfand, die
Arterie keinen Schaden leidet ').
Der Bogen, welchen die Arteria poplitea in der Flexionsstellung des Kniegelenkes bildet,
ist schief gestellt. Jenes Stück der Arterie, welches am unteren Ende des Oberschenkels auf-
liegt. entspricht nicht jenem, welches den Musculus popliteus kreuzt, sondern liegt einwärts
von ihm, wodurch das mittlere Stück der Arterie, welehes auf dem Ligamentum popliteum ruht,
und welches gewissermassen den Schlussstein des Bogens bildet, schief von innen nach aussen
gerichtet sein muss. — Der auf- und absteigende Schenkel des Bogens der Arteria poplitea ist
nicht geradlinig. Vom Schlitz der Adductorensehne an bis zum Zigamentum popliteum findet man
die Arteriu poplitea bei sehr kräftiger Injection etwas nach innen gebogen, während vom Liga-
mentum popliteum bis zum Eintritte unter den Soleus dieses Gefäss eine sehr sehwaehe S-fürmige
Krümmung macht. Das Mittelstück der Arterie, welches auf der Kapsel des Kniegelenkes auf-
liegt, ist ohne seitliche Biegnng.
Hat man die Arteria poplitea. bevor sie injieirt wurde, ober und unter dem Ligamentum
popliteum mit einem Faden umschnürt, wodurch Trennung der inneren Haut zn Stande kommt,
und den Abstand beider Ligaturstellen gemessen, so findet man, wenn die Ligaturen entfernt
werden, das Knie gebeugt, die Femoralis injieirt, und (wenn die Injection erstarrt) die Arteria
poplitea ausgeschnitten, eröffnet, und die Injeetionsmasse entfernt wird, dass die durch die
Ligatur bewirkten Trennungen der Innenhaut einander näher stechen, als es vor der Injection
der Fall war. Wiederholt man denselben Versuch an einem Stücke der Kniekehlenarterie über
dem Ligamentum popliteum, uud an einer dritten Extremität unter diesem Bande, so zeigen
sich die Continuitätstrennungen der Tunica interna gar nicht oder sehr wenig genähert. Das
Mittelstück der Arteria poplitea, welches auf dem L’gamentum popliteum aufliegt, hat somit
die meiste Dehnung während der Streckung auszuhalten, und es beruht wahrscheinlich hierauf
das auftallende, quergestreifte Ansehen der Innenfläche dieses Segmentes, dessen mikroskopi-
sche Untersuchung eine lohnende Arbeit zu werden versprieht, wie es denn überhaupt an der
Zeit wäre, die Structursverhältnisse der Arterie mit den äusseren Bedingungen ihrer Örtlich-
keit in Einklang gebracht zu sehen. Gegenwärtig werden die Arterienwände so geschildert,
als wenn sie aller Orten dieselben wären.
uf
ARTERIA TIBIALIS POSTICA.
1. Fehlen der hinteren Schienbeinarterie.
Wenn von den an der hinteren Seite des Unterschenkels verlaufenden Arterien eine fehlen
soll, so ist es immer die Arteria tibialis postica.
Die Arteria peronea kann an Umfang abnehmen, an Länge verlieren, so dass ihr unterster
Abschnitt durch einen Zweig der Tibialis postica ersetzt werden muss; aber vollkommen fehlen
1) A. Richet, Des opérations applicables aux ancyloses, Paris 1850, pag. 17, und dessen Traité d'anatomie me&d.-chir., Paris
1857, pag. 953 und 956. L’artere poplitde deerit des sinuosites durant la flexion.
ze g
259 Joseph JEJE ilk
hat man sie nur einmal geschen. Der Fall ist im Breslauer anatomischen Museum mit der
Nummer 2093 aufbewahrt.
Das Fehlen der hinteren Schienbeinarterie kann ein vollständiges oder unvollständiges
sein. Immer ist es die Arteria peronea, welehe durch Vergrösserung ihres Kalibers, und Ver-
mehrung ihrer Äste, den Abgang ersetzt. Betrachtet man die Riehtung der beiden genannten
Arterien, und ihr Verhältniss zu jener der Poplitea, so erscheint die Arteria peronea als Fort-
setzung der letzteren. Die Tibialis postica dagegen bildet mit der Verlängerung der Popditea
einen spitzigen Winkel, indem sie schief nach innen und unten zur hinteren Fläche des Schien-
beins zieht. Fixirt man zugleich die Direetion der Poplitew, welche vom oberen Ende der
inneren Wand der Kniekehle schief dureh den Raum der Rniekehle nach aussen und
unten (als wollte sie das Wadenbein erreichen), zum unteren Winkel der Fossa poplitea ver-
lauft, so ergibt sich, dass das Blut der Arteria poplitea leichter in die Verlängerung dieses
Gefässes, d. i. in die Arteria peronea, als in die unter einem, wenngleich sehr spitzigen Winkel,
seitlich ablenkende «Irteria tibialis postica gelangen wird, und dass es also, wenn es zum Fehlen
einer dieser beiden Arterien kommen soll, dieses Los die Arteria tibialis postica leichter als
die Peronea treffen wird.
Fehlt die Tibialis postica spurlos, so ist der Verlauf und die Verästlung der Peronea in
folgender Weise angeordnet‘). Die Arteria poplitea spaltet sich am unteren Rande des Knie-
kehlenmuskels in die Arteria tibialis antica und peronea’). Letztere ist fast zweimal so stark als
erstere. Sie hat bis zum äusseren Rnöchel herab genau denselben Verlauf, wie sie ihn bei
vorhandener Tibialis postica einhält. Gleich nach ihrem Ursprunge sendet sie zum Tibial-
fleisch des Soleus einen mächtigen Zweig. welcher die Arteria nutritia tibiae erzeugt?). Hier-
auf folgen vier Ram muscwlo-eutanei für die Wadenbeingegend. In der Mitte des Unterschenkels
gibt sie einen zweiten Zweig zum Fleisch der Soleus *), welcher dem ersten an Grösse nicht
nachsteht. Nun folgen eine Reihe kleinerer Muskelzweige für die tiefliegende Wadenmuseulatur,
worunter einer, der zum Tibialis posticus und Flexor digitorum longus gelangt, durch Stärke
besonders ausgezeichnet erscheint. Nur der erste und zweite Zweig zum olevus, und jener zum
Tibialis posticus und Flexor digitorum longus, sind Ersatzäste für die fehlende Tibialis postica,
während, wenn letztere vorhanden ist, die Zahl ihrer Muskelzweige eine viel bedeutendere
wird, als die von der Peronea erzeugten drei. Über dem inneren Knöchel, wo sich die regu-
läre Wadenbeinarterie gewöhnlich in ihren vorderen und hinteren Endast theilt, lenkt nun
die Peronea plötzlich und fast rechtwinkelig gebogen nach einwärts ab), geht unter der
Sehne des langen Zehenbeugers auf dem Schienbein quer zum inneren Knöchel herüber,
und nimmt hier jene Lage an, welche dem unteren Ende der Tibialis postica regelmässig
zukommt. Wo sie abzulenken beginnt. sendet sie einen Ast hinter dem äusseren Rnöchel
zur äusseren Seite des Fersenbeines herab’), welcher sich mit der zur Trbralis postica gewor-
denen Peronea durch eine ansehnliche, auf der hinteren Wand des Sprunggelenkes auflie-
gende Anastomose verbindet, und wie die normale Perozea posterior endet.
"Mare JUDE, Iren it
2) Tbid. lit. b und c.
3) Ibid. lit. d.
4) Ibid. lit. d.
5, lbid. Hit. e.
6) lbid. lit.
m
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 253
Ist das Fehlen der Tibialis postica ein unvollkommenes, so existirt ein längeres oder kiir-
zeres Anfangsstück derselben '), welches die Arteria nutritia tibiae und die ersten, der Tibialis
postica zukommenden Mnskeläste erzeugt, und entweder im Fleische des Tibialis posticus
endet (der häufigere Fall), oder bis zu jener Stelle herabgelangt, wo die Prronea gegen den
inneren Rnöchel sich herüberbiegt, und daselbst mit ihr anastomosirt.
Das Hlerüberbiegen der Peronea vom äusseren zum inneren Rnöchel geschielt jedoch
nicht immer im rechten Winkel. Unter acht Fällen, welche ich verglich, befinden sich drei,
wo die Peronea der Richtung der Sehne des Flexor hallucis longus folgt, sich mit ihr in der
Mitte des Abstandes des inneren Knöchels vom Fersenhöcker kreuzt, und auf der Scheide
dieses Muskels aufliegend, in die Mantaris externa und interna zerfällt. Dieses ist in Fig. 2
der Fall.
Der bei späterer Gelegenheit zu erwähnende quere Verbindungsast zwischen Arteria
peronea und Tibialis postica hat dieselbe Lage und Richtung, wie eine in scharfer Biegung
gegen den inneren Knöchel gewendete Peronea. Da beide Gefässe im Periost des unteren
Schienbeinendes eingewachsen und dadurch in ihrer Lage fixirt sind, so ergibt sich die
leichte Möglichkeit einer Verletzung, selbst Zerreissung derselben bei einfachen und Split-
terbrüchen der unteren Extremität des Schienbeines.
2, Über die Arteria nutritia tibiae.
Der Betrachtung dieser Arterie möge die in den beschreibenden Anatomien vermisste
Schilderung des Canalis nutritius tibiae vorangehen.
Das Schienbein besitzt unter allen Knochen das grösste Ernährungsloch, weil es ausser
diesem kein zweites mehr besitzt, wie die übrigen Röhrenknochen. Die Lage desselben ist
eine sehr constante, während sie an den übrigen Röhrenknochen emem sehr auffallenden
Wechsel unterliegt. Man weist ihm allgemein seinen Standort am Beginne des mittleren
Drittels der hinteren Schienbeinfläche an, und zwar näher an der Crista interossea, als an der
Linea obliqua poplitea. An dem längsten Schienbein, welches ich vor mir habe, und dessen
Höhe von der Spitze der Eminentia üntercondyloidea interna bis zur Spitze des inneren Knöchels
15'/, Zoll misst, steht das Ernährungsloch 4 Zoll 3 Linien unter dem Apex eminentiae inter-
condyloideae. Seine horizontale Entfernung von der Crista interossea tibiae beträgt 4 Linien.
Diese letztere zeigt sich bei Vergleichung mehrerer Schienbeine etwas veränderlich, indem
sie bis auf 2 Linien abnehmen kann. Aber die verticale Entfernung des Ernährungsloches
vom oberen Sehienbeinende (Eminentia intercondyloidea interna) ist constant, indem dasselbe
immer etwas über den Beginn des mittleren Drittels des Schienbeinschaftes gelegen ist. Findet
sich an der hinteren Schienbeinfläche jene Crista deutlich ausgeprägt, an welcher der Flexor
digitorum communis longus entspringt, so nimmt das Ernährungsloch immer genau die Mitte
des Abstandes zwischen Crista interossea und flexoria ein.
Eine breite und tiefe Furche geleitet von oben her zum Ernährungsloch. Ihre Länge
ist variabel, ihre Breite aber bei Schienbeinen gleicher Länge und Stärke nicht. Vergleicht
man die Weite des Ernährungsloches mit jener anderer Foramina nutritia, so möchte man
fast auf den Gedanken kommen, dass die Arteria nutritia nieht für das Knochenmark allein
bestimmt sein kann. sondern perforirende Zweige durch die Gefässlöcher an den schwam-
migen Epiphysen in die Retia artieularia genu et malleolaria gelangen lassen müsse. So
1) Taf DI, Fig. 2, lit. d.
254 Joseph Uyrtl.
daehte ich und nalın zur Entscheidung der Frage mehrere isolirte Injectionen der Arteria
nutritia an langen und kurzen Schienbeinen erwachsener Menschen vor.
Die Präparation der injicirten Gefässe führte zuerst auf die Thatsache, dass der Canalis
nutritius im Maximum seiner Länge nahe 3 Zoll lang ist, und im Maximnm seiner Kürze
2 Zoll 3 Linien misst. Seine Öffnung in der Markhöhle entspricht ziemlich genau der Län-
genmitte des gesammten Schienbeines. Ein Vergleich mit 12 longitudinal durelisägte Schien-
beinen bestätigte das (iesagte. Schon nach einem Verlaufe von 8 Linien sieht man den
Canalis nutritius an der inneren Oberfläche des Cerum medullare eine Erhebung der ihn
deekenden Rnochenwanl bilden, welche Erhebung bis zum Ende des Canals sich unverändert
herabzieht, entweder eine vollkommen freie, glatte und gerundete Oberfläche besitzt, oder
c
ke)
mit einem Filze feinster Knochenfasern oder mit unregelmässig über ihn wegziehenden
Knochenplättchen besetzt erscheint. Gegen sein Ende herab erweitert sich der Canal triehter-
förmig. und seine Endöffnung ist schief abgeschnitten, wie der Ausschnitt einer Feder. Aus
der weiten trichterförnigen Endmiindung drängte sich in drei Fällen ein Ialbeanal hervor, der
in der Richtung des Canalis nutritius weiter zog, und allmählich in eine seichte Furche über-
ging, welche an der hinteren Wand des Cavum medullare bis zum Beginn des unteren Drittels
zu verfolgen war. Weder der Canalis noeh der Sulcus nutritius erzeugt einen Nebenast in
zurücklaufender Richtung, wie man aus der Angabe der Autoren schliessen möchte, welehe die
Arteria nutritia sich in einem auf- und absteigenden Zweig theilen lassen. Eben so wenig
besitzt der Canal Seitenötfnungen für den Austritt lateraler Äste der Arteria nutritia.
Bei isolirter mikroskopischer Injection der Arteria nutritia zeigte sich nun, dass ihr Ver-
ästlungsbezirk, ausser der Markhöhle des Schienbeines, noch aus dem Fleisehe des Musculus
popliteus in der Nihe seines unteren Randes, aus den Tibialursprüngen des Trbialis posticus und
flexor digitorum communis, aus den tiefsten Fleischlagen der oberen Hälfte des Tibialis antieus,
ans dem oberen Drittel des Zwischenknochenbandes, und aus dem Periost der oberen Hälfte
des Selienbeines besteht. Die Arteria nutritia theilt sich, nachdem sie 1—2 Zweigchen zum
unteren Rand des Musculus popliteus abtreten liess, ungefähr einen Zoll unter ihrem Ursprunge
aus der Tibralis postica (welcher m der Regel dem Kreuzungspunkte der Tibialis postica mit
dem unteren Rande des Rnickehlenmuskels entspricht, oder 2—3 Linien tiefer liegt als letzterer)
in zwei ungleiche Zweige. Der stärkere ist ein Ramus muscularis für die obersten Fleisch-
theile des Trbialis posticus und Flexor digitorum longus. Seine nahe den Capillaren stehenden
Ramificationen verbreiten sich im Zwischenknochenbande und in dem hinteren Periost des
Schienbeines. Die Gefässe des Zwischenknochenbandes durehbohren den Tibialursprung
dieses Bandes und gelangen auf die laterale Fläche des Schienbeines zu dessen Beinhaut. Der
schwächere Zweig legt sich in die Furehe des Schienbeines, welehe zum Foramen nutritium
führt. und gibt, bevor er in dieses Loch eintritt, einen ansehnlichen Ast ab, welchen ich als
Ramus perforans arteriae nutritiae bezeichne, welcher in dem vom Zwischenknochenbande ent-
springenden Fleisch des hinteren Schienbeinmnskels sieh verbirgt, und nach einem Verlauf
von anderthalb Zoll dieses Band sehief nach vorne durehbohrt, in die vorderen Unterschenkel-
muskeln von unten her eindringt, und nachdem er ihre tiefsten Strata mit Zweigen versehen,
sich zum Periost der lateralen Schienbeinfläehe wendet, wo er mit den früher erwähnten
Ramulis perforantibus des Muskelastes der Nutritia weitmaschige Netze bildet, welche bis
unter die Mitte des Sehienbeines herab injieirt getroffen wurden. Ausläufer dieser Netze setzen
über die vordere Schienbeinkante auf die mediale Fläche der Tibia über, und verbinden sich
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 238
mit entgegenkommenden, welehe von den hinteren Periostalnetzen zur medianen Schienbein-
fläche herüberbogen.
Erwähnenswerthe Ursprungsanomalien besitze ich nur in zwei Formen. Die ersteʻbetrifft
den Ursprung der Nutritia aus der Trbialis antica. Sie ist sehr häufig. Theile‘) wollte
desshalb diesen Fall als Regel ansehen. Ich finde sie constant an solehen Extremitäten, deren
#lrteria poplitea sich höher als gewöhnlich theilt. — Den Ursprung aus der Alrteria peronea
sah ich nur einmal bei vorhandener Tibialis postica. Fehlen der letzteren, macht die Arteria
nutritia tibiae zu einem constanten Zweig des ersten Ersatzmuskelastes der Peronea. Niemals
sah ich die Nutritia aus der Poplitea entspringen. was nach J. Weber „oft vorkommt“, und
eben so wenig eine Nutritia accessoria. welehe schon von Winslow erwähnt wird (nutritiam
aliam a poplitea natam recenswit Winslorius, Hall.). Der Ramus muscularis arteriae nutritiae
reicht an einer linken kindlichen Extremität bis zu den Zetia malleolaria postica herab, in
welchen er untergeht. Eine schwache Arteria peronea, gleichfalls eines linken kindlichen Unter-
schenkels, findet in dem Ramus muscularis eine genügende Compensation. Derselbe steigt auf
dem Zwischenknochenband bis zur hinteren Gegend des Sprunggelenkes herab, wo er in den
Ramus posterior der Peronea einmündet. Haller kannte diese Anomalie schon. Wenigstens
ist seine /nterossea posterior nicht anders zu nehmen ?).
3. Verhalten der Arteria nutritia tibiae innerhalb des Canalis nutritius und der Mark.
höble.
Seit Jlaller die Arteria nutritia tibiae im Canalis nutritius in einen auf- und niederstei-
genden Ast zerfallen liess, wurde von seinen Nachfolgern an dieser Angabe nichts geändert-
Die isolirte Injection dieser Arterie, welche ich an drei Unterschenkeln erwachsener Men-
schen dicht an der Eintrittsstelle in den Ernährungscanal vormahm, ermöglichte eine genaue
Untersuchung ihrer Verästlung innerhalb des Knochens, welcher durch fünftägige Maceration
in verdünnter Salzsäure tractabel gemacht wurde.
Die Arteria nutritia tibiae erzeugt im Ernährungscanal des Schienbeines keinen aufsteigen-
den oder zurücklaufenden Ast. Der Canal hat keine Seitenöffnung. Die Schlagader tritt unge-
spalten aus dem unteren Canalende in den Markraum. und lauft, ohne ihre Richtung zu
ändern, längs der hinteren Wand dieses Oavums bis zum Beginn des unteren Drittels des
Schienbeines herab. Von dem Punkte an, wo sie frei wird, folgt sie der Verlängerungsrinne
des Canalis nutritius. Wo diese endet, senkt sich die Schlagader in das Knochenmark ein,
und verlauft nicht in der Axe des Carum medullare, sondern hinter ihr durch den Markballen
in einer Richtung herab, als wollte sie den inneren Rnöchel erreichen.
Am Anfange des unteren Drittels des Schienbeines biegt sie sich nach vorne, und steigt in
den vorderen Schichten des Markes in einer mit der Crista tibiae parallelen Richtung bis zur
Mitte der Schienbeinlänge empor. wo sie aufhört ein selbstständiges Gefäss zu sein, und in
drei feine Äste zerfällt, welche in der Richtung gegen die obere Epiphyse des Schienbeines zu
das Rnoehenmark durchdringen. Aus der Umbeugnngsstelle der Arteria nutritia gehen zwei
Zweige nach dem unteren Ende des Schienbeines herab, welche anfangs oberflächlich in der
Membrana medullaris verlaufen, und erst später in den Markkörper eindringen. Die Ramifica-
1) Lib. cit. pag. 244.
2) leones anat. Fase. V, pag. 35.
to
56 Joseph Ilyrtl.
tionen der Arteria nutritia halten sich nicht an die Knochenbälkchen der Substantia spongiosa,
sondern an die Bindegewebssepta des Markes, und die Capillarnetze derselben, welche die
Fettklümpchen des Markes umspinnen, sind weder so fein, noch so dicht gewirkt, wie sie an den
Fetteysten des Panniculus adiposus gesehen werden. Kein Zweig der Arteria nutritia kommt an
den schwanımigen Epiphysen aus dem Innern an die Oberfläche heraus, so wie gegentheilig kein
Zweig einer im Periosteum externum verlaufenden Arterie in die Markhöhle gelangt. Ein aller-
dings etwas schwieriges Verfahren führt zur Anschauung dieser Angabe. Man hat die Arteria
poplitea, nach isolirter Unterbindung der Nutritia tibiae. mikroskopisch zu injieiren, bis die
Masse durch die Venen regurgitirt. Ein Längendurchschnitt des Schienbeines zeigt in der
Markhöhle keine Gefässfüllung. Das Capillargefässsystem der compacten Rindensubstanz des
Schienbeines erhält jedoch sein Blut von den äusseren Beinhaut- und inneren Medullararterien.
— Die Injection der Vena nutritia tibiae wurde mit demselben Erfolge vorgenommen. Sie
gelingt leicht, da das Gefäss klappenlos ist. Die Vene bleibt in allen ihren Verästelungen
einfach, hält sich aber im Markraunı nicht genau an die Arterie, sondern liegt der vorderen
Schienbeinkante viel näher als diese. Erst in der Nähe der inneren Öffnung des Canalis nutri-
tius legt sie sich an die Arterie an, und verlauft hinter ihr durch den Ernährungscanal, um
sich in die äussere der beiden Venae tibiales poticae einzumünden. Während des langen Ver-
laufes durch den Canalis nutritius sind Arterie und Vene vollkommen astlos.
Es ergibt sich aus diesem Verlaufe der Ermährungsschlagader des Schienbeines, dass jede
Amputation, welche in den beiden oberen Dritteln des Unterschenkels vorgenommen wird,
den Stamm dieser Arterie entzweit, und die Vorschrift der Operationslehren, den Unterschenkel
bei hoher Absetzung desselben drei bis vier Querfinger unter der Spia tibiae zu amputiren, um
die Ernährungssehlagader des Schienbeines unversehrt zu lassen, in den anatomischen Verhält-
nissen dieses Gefässes keine Stütze findet. Der Schienbeinstumpf behält nur bei Amputation
im unteren Drittel seine ernährende Schlagader unversehrt. Bei jeder höher vorgenommenen
Absetzung desselben tritt die Arteria nutritia ausser Wirksamkeit, und die Ernährung des
Knochens kann nur von den äusseren Beinhautarterien geleistet werden.
Erwähnung verdient noeh, dass die sehr ansehnliche Arteria nutritia des Sehienbeines der
Vögel, wie ich an Otis, Ardea und Ibis sah, von Stelle zu Stelle sich verknänelt.
4. Eine überzählige subcutane Wadenarterie (Arteria saphena s. suralis).
Dieser in seiner Art einzige Fall betraf den linken Unterschenkel einer Kindesleiche.
Die Arteria poplitea hatte durchaus normalen Verlauf, und von ihren Ästen war nur die
Arteria circumflexa genu superior externa insofern abnorm, als sie doppelt erschien. Die
Circumflexa superior accessoria, welehe dicht unter der regulären äusseren oberen umschlun-
genen Gelenksarterie entsprang. und etwas stärker war als diese, verlief nicht tief auf dem
Knochen aufliegend, sondern wand sich oberflächlich, aber noch bedeekt von der Fascie, um
das untere Ende des Biceps femoris herum, welchem sie einige Ernährungszweige gab, und
verlor sich, wie ihr regulärer Gespann, im Rete articulare genu. Unter dieser accessorischen
Circumflexa entsprang die überzählige Untersehenkelarterie ') am Aussenrande der Poplitea.
Sie überschritt anfänglich den äusseren Ursprungskopf des Gastrocnemius, lagerte sich dann
1) Taf. I, Fig. 3, lit. d.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. Don
in die Trennungsfurche beider Köpfe dieses Muskels ein, erzeugte zwei Pami gastrocnemiü
extern (ee) und einen sehwächeren /nternus (f), während der eigentliche Ramus gastrocnemius
externus (f') an gewolinter Stelle aus dem Stamme der Poplitea hervortrat. In der Furche
zwischen beiden Köpfen des Gastrocnemius gesellte sich der Nervus communicans surae (Ner-
vus saphenus externus emiger Autoren) und die Vena saphena posterior s. minor zu ihr'). Der
Nerv verliess bald die Gefässe wieder, um sieh in die Aponeurose einzubohren?), welche die
von der Oberfläche abgekehrte Fläche beider Gastroenemit bildet, und deren schmäler. aber
ungleieh dicker gewordene Fortsetzung nach unten in die Achillessehne übergeht. Kurz dar-
auf tauchte er wieder aus dieser Aponeurose empor, um das Gefässpaar nicht mehr zu ver-
lassen. In der Mitte der Wade durchbohrte unsere Arterie mit ihrer Begleitung das hochlie-
gende Blatt der Fascia surae, wurde subeutan, kreuzte die hintere Fläche der Achillessehne
schief nach aussen und unten, und lief dem Aussenrande dieser Schne folgend, zum äusseren
Knöchel herab. Bevor sie ihn erreichte, nahm sie einen aus der Tiefe emporkommenden an-
schnliehen anastomotischen Zweig der Peronea auf’), welcher beide Blätter der Fascia surae
durchbohrend im rechten Winkel sich in sie eiusenkte. In gleicher Höhe mit dem äusseren
Knöchel ging sie eine zweite Anastomose mit der Tibalis postica ein, durch einen Querast,
welcher unter dem unteren Ende der Achillessehne und auf der Scheide der tieflierenden
Wadenmuskeln zur hinteren Schienbeinarterie hinüberzog). Iherauf umgriff sie den äusseren
Knöchel, entsendete mehrere Rami calcarei externi, und anastomosirte endlich im Bogen?) mit
einem über den Rücken des Os cubordeum ihr entgegenkommenden Aste der Arteria tarsea aus
der Tibialis antica. Vom unteren Winkel der Kniekelilenraute an bis zum äusseren Knöchel
herab erzeugte sie keine Seitenäste. So weit die Fena saphena posterior und der Nervus commu-
nicans surae sie begleiteten, lag erstere an ihrer äusseren, der Nerv dagegen an ihrer inneren
Seite. Ihre Stärke war jener einer Arteria peronea gleich. Letztere fehlte nicht; war aber
merklich schwächer als sonst. Sie setzte sich als Peronea posterior bis an die äussere Fersen-
beinfläche herab fort, obwohl unsere überzählige Arterie ihr Fehlen hinlänglich motivirt hätte.
So weit mir die ältere Literatur der Unterschenkelarterie bekannt ist, erinnere ich mich
keiner einzigen Angabe eines oberflächlich verlaufenden Iauptstammes, während doch an
der oberen Extremität alle hoeh entsprungenen Vorderarmarterien im Bereiche der Ellbogen-
beuge entweder ausserhalb der Fascia cubitalis lagern, oder zwischen ihren Blättern einge-
schlossen gesehen wurden.
Die ausserordentliehe Seltenheit einer hoehliegenden Untersehenkelarterie erscheint um
so sonderbarer, als in den Verästlungen der regulären Arterienstimme Verhältnisse geboten
werden, welche die Entstehung einer solchen Anomalie verständlich machen, und ihren
öfteren Vorkommen geradezu günstig sind. Es ist als Glück zu nehmen, dass sie dennoch
unterbleibt. Die Tenotomie der Achillessehne hätte sonst über mehr unangenehme Zutälle zu
klagen, als sie gegenwärtig gefährden.
Ein zweiter Fall in meinem Besitz (Nr. 122) von Arteria saphena s. suralis superficialis
ist dem eben geschilderten nahe verwandt, und durch einige besondere Eigenthümliehkeiten
1) Dieser Gesellschaft wegen gebe ich der Arterie den etwas auffallenden Namen: Arteria saphena.
2) Ibid. lit. g.
3) Ibid. lit. h.
= eae ie R
5) Ibid, lit. k.
Denkschriften der mathem.-naturw. Ol. XXIII. Bd. 33
[0 2)
25
Joseph HNyrtl.
ausgezeichnet. Der Fall betrifft den rechten Unterschenkel eines dreimonatliehen Kindes. Der
linke Unterschenkel zeigte normale Anordnung seiner Gefässe.
Die Arteria saphena s. superficialis surae entstand nicht aus der Poplitea, sondern aus der
Tibialis postica, bald nach ihrem Ursprunge aus der Poplitea, Sie durchbohrte das tiefliegende
Blatt der Fascia surae, und das Tibialfleisch des Soleus, kam unter die breite Sehne des @astroene-
mius internus, um auch diese hart am Fleische des Muskels zu durchbohren’), und nun am
inneren Rande der Achillesschne, begleitet von einem Zweige des Nervus saphenus (a') und
der Vena saphena magna gegen die Ferse herabzusteigen. lier anastomosirte sie durch einen
unter der Achillessechne quer nach aussen ziehenden Ast von unbedeutender Stärke”). mit dem
hinteren Endaste der Arteria peronea, und theilte sich hierauf in zwei Zweige’). Der eine ging
unter den Sehnen des Extensor digitorum longus und Jeroneus tertius auf das Dorsum pedis,
um mit der Dorsalis pedis im starkem Bogen zu anastomosiren.
Der andere verlief eben so, aber weiter nach vorne zu, anastomosirte am Fussrücken mit
der Arteria intermetatarsea quarta, und verlor sich als Hautast am äusseren Fussrande.
5. Erklärung des Vorkommens einer subcutanen Wadenarterie.
In allen ausführlichen und genauen Arteriographien wird eines zwischen beiden Köpfen
des Gastroenemius eingelagerten, den Nervus communicans surae begleitenden feinen Arterien-
zweiges erwähnt, welcher dort, wo das Fleisch der Gastroenemi mit plötzlichem Abschnitte
aufhört, zur Haut der Wade geht. Selbst bei gröberen Injectionen, wie sie für die Übungen
der Studirenden gemacht werden, ist diese Schlagader häufig bis zum unteren Drittel der
Wade verfolgbar. Sie ist entweder ein selbstständiger Zweig der Arteria poplitea (wie Sharpey
und V. Ellis gesehen haben), oder ein Nebenast einer der beiden Arteriae gastroenemiae.
Ich finde sie gewöhnlich aus der Arteria gastrocnemia externa entspringen, selbst wenn diese
schwächer als die ¿nterna erscheint.
Haller erwähnt dieser Schlagader zuerst unter dem Namen Ramus ad externum gastro-
enemium et cutem *). Da in der zugehörigen Tafel Haller’s (V.) der Gastroenemius abge-
schnitten erscheint, so ist der Verlauf der Arteria nicht ersichtlich. Im achten Fascikel der
Icones anatomicae dagegen ist auf Taf. II von einem Kinde der zwischen den beiden Gemel-
lusköpfen verlaufende Hautast bis zum äusseren Rande der Achillessehne (welche von ihm
emen Zweig erhält) herab dargestellt °), aber nicht aus der Gastroenemia externa, sondern aus
der interna hervorgehend, und an ihrem unteren Ende mit einem Zweige der Arteria tibialis
antica anastomosirend. Theile, welcher mehrere Arteriae superficiales surae anführt, lässt
dieselben: auf der hinteren Fläche des äusseren und inneren Zwillingsmuskels, „wohl auch
zwischen beiden“ bis zur Achillessehne herablaufen. (Sömmerring’s Gefässlehre, pag. 233.)
Es ist nicht zu verkennen, dass diese Arterie, welehe man als Arteria suralis superficialis
zu den constanten Zweigen der Poplitea stellen muss °), unserer überzähligen subeutanen
Wadenarterie, so lange sie auf dem Gastrocnemius verweilt, ihre Trace vorschreibt. Die Fort-
Nagy Bies22]lingar
2) Ibid. Iit. b.
3) Ibid. lit. e und d.
å) lconum anat. Fasciculus V, pag. 35.
5) Num. 1. Ramus ad gastroenemium internum. Num. 2. Ramus inde descendens cutaneus. Num. 3. Ramus inde ad tendinem Achil-
lis. Num. 4. Anastomosis cum ramo tibialis anterioris.
Seat Ae a e e cY
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 299
setzung der überzähligen Wadenarierie zum äusseren Rnöchel und zum äusseren Fussrand.
wird dureh einen Ast der Arteria peronea vermittelt '), weleher gleiehfalls zu den constanten
gehört, in grösserer oder kleinerer Entfernung über den äusseren Knöchel zwischen Flexor
hallucis longus und Musculi peronei beide Blätter der Feseia surae durehbrieht, und sieh mit
einen auf- und absteigenden Zweig zur Haut der äusseren Gegend der Wade begibt. Diese
Arterie ist die letzte einer Folge von Sehlagadern, welehe längs dem Ligamentum inter-
musculare zwischen den Wadenbeinmuskeln und dem langen Beuger der grossen Zehe auf-
tauchen, um zur Haut der äusseren Seite des Untersehenkels zu gelangen; diese kleinen
Sehlagadern anastomosiren alle dureh auf- und absteigende Bogen °). Der aufsteigende
Ast anastomosirt nun mit der Arteria suralis superficialis, wenn diese so weit herabreicht:
der absteigende verbindet sich aber immer mit den äusseren Knöchel- und äusseren Fersen-
beinarterien, welche selbst wieder mit den äusseren Zweigen der lrteria tarsea zusammen-
hängen ë), so, dass eine Suite von Anastomosen zu Stande kommt *). von der Arteria suralis
superficialis bis zur Tarsea, welehe die Bedingung zum Auftreten einer überzähligen
Wadenarterie, wie die im Vorausgegangenen besehriebene, enthält.
Ich besitze das Präparat eines linken Fusses, dessen Arterien bis in das System der Rami
cutanei injicirt und auspräparirt wurden, und an welchem ein Hautast der Wade fast den-
selben Verlauf nimmt, wie die überzählige Arteria suralis, und der Hergang leicht zu ersehen
ist, welcher gewisse Hautäste der Poplitea, Peronca und Tarsea zu einer überzähligen Waden-
arterie entwickeln könnte. Es braucht nämlich von der continuirliehen Anastomosenreihe nur
die erste und letzte Schlagader der Reihe sieh zu erhalten und an Stärke zuzunehmen, die
Zwisehensehlagadern aber einzugehen, so ist eine abnorme Schlagader gegeben, welehe eo ipso
eine hochliegende sein muss, wie unsere Arteria saphena oder suralis superficialis. Vielleicht
lässt sieh diese Erklärung auch auf die Vasa uberrantia der Arteria brachialis anwenden.
6. Eine zweite Reihe continuirlicher Anastomosen, welche ebenfalls Veranlassung zu einer
hochliegenden überzähligen Arterie des Unterschenkels (Saphena) geben könnte.
Bei Injeetionen des Unterschenkels, welche bis in die Hautgefässe eindrangen, findet
sich, entsprechend dem Verlaufe der Vena saphena interna s. major eine Folge von eontinuir-
liehen Anastomosen, welehe von der Durchtrittsstelle der Arteria eruralis durch den Schlitz
der Adductorschne sieh bis zum Kete malleolare internum stetig aneinander reihen, so dass eine
subeutane arterielle Blutbahn gegeben wird, welche, weil sie dem Nervus saphenus anliegt.
selbst zwisehen seinen Faserbündeln eingesehaltet wird, Arteria anastomotica nervi saphen?
genannt werden kann. Ihr Kaliber ist niehts weniger als ansehnlich.
Der Ausgangspunkt dieser Anastomosenreihe ist der Hautast der Arteria anastomotica,
welche aus dem untersten Stücke der Arteria cruralis, vor oder nach dem Durchtritte dureh den
Sehlitz der Zuzichersehne entspringt. Der Hautast dieses Gefässes ist sehr lang, hält sieh an
die zellig-fibröse Wand, welche den unteren Theil des Sartorius von dem hinter ihm liegen-
den Gracilis trennt, gesellt sich hier zum Nervus saphenus, gibt den genannten Muskeln, je
1} Ibid. Hit. b.
2, Ihid. lit. ce.
3, Ibid. lit. d.:
4, Die früher bei der Beschreibung der Fasa vasorum der Kniekehlenarterie erwähnte continuirliche Anastomosenreihe.
33°
260 Joseph Hyrtl.
einem einen schwaehen Zweig’), und wird in gleicher Höhe mit dem inneren Zwischenkuor-
pel des Kuiegelenkes subcutan. Sappey bemerkte schon sehr richtig, dass ein feiner Ast
der ılrteria anastomotica den Saphennerv bis zur Mitte des Unterschenkels begleitet). Er
müsste sich jedoch, bei seiner Schwäche, wenn er keine Anastomosen einginge, dureh die
Abgabe seiner Pam’ cutanei bald so erschöpfen, dass er nicht so weit herabreichen könnte.
Auch nimmt er während seines Verlaufes durchaus nicht an Volumen ab, indem er zwei bis
drei Querfinger unter dem inneren Schienbeinknorren eine Verbindung mit einem Hautaste
der Tibialis postica eingeht, welcher zwischen dem inneren Rande der Tibia und dem Ga-
stroenemius internus die Fascie in schiefer Richtung nach unten durchbohrt, und von einer
Vene begleitet wird, welche die Saphena interna mit der Vena tibialis postica verbindet. Die-
ser Hautast schickt dem in seiner nächsten Nähe verlaufenden Nervus saphenus einen Zweig
zu. welcher in einen Ramus recurrens und einen descendens zerfällt. Der erstere lauft dem
Saphenzweige der Arteria anastomotica entgegen und mtindet mit ihm zusammen; der letztere
begleitet den Nervus saphenus nach abwärts bis zur Mitte des Unterschenkels. Hier kommt
ein zweiter Jlautast der Tibralis postica zum Vorschein, welcher stärker als der erste ist,
zwischen Soleus und der tiefliegenden Wadenmuseulatur hervortritt, und so wie der frühere
in einen auf- und absteigenden Ast zerfällt. Beide geben feine Zweigehen zur Haut. Ihre
Hauptbestimmung ist es aber, dem Nervus saphenus internus in auf- und absteigender Richtung
zu folgen. Der aufsteigende Ast anastomosirt mit dem absteigenden des vorhergehenden
Hautastes, und der absteigende trifft anderthalb Zoll über dem inneren Knöchel einen Hant-
ast der Arteria malleolaris interna posterior, mit welchem er zusammenmündet. Der letztge-
nannte Hantast, welcher zwischen Schienbein und Tibialis posticus die Fascie durchbricht,
wiederholt nun noch die Anastomose mit einem am inneren Rnöchel zwischen Flexor digito-
rum communis longus und Flexor hallucis longus aus der hinteren Schienbeinarterie emporstei-
genden Hautaste, dessen Kamus decendens dem Saphennerv bis auf den inneren Fussrand
folgt, wo er in das Rete calcaneum internum einmündet. Der Saphennerv hat somit, wie der
Nervus suralis. eine ihm eigene subeutane arterielle Blutbahn, welche zu mächtig ist, um nur
auf die Ernährung dieses Nerven abzuzwecken. Erweiterung dieser Blutbahn zu einem Ralı-
ber, wie jenes der Arteria subeutanea surae, würde eine überzähliche Unterschenkelarterie
zu Wege bringen. deren oberflächliche Lage, deren Stärke, und deren innigst an dem Nervus
saphenus und dessen begleitende Vene gebundener Verlauf sie dem Chirurgen bei Verwun-
dungen und Aderlässen aus der Saphena interna in der Höhe des inneren Knöchels wichtig
machen müsste. Es ist aber eine solehe Arterie bisher nicht gesehen worden, und ich habe
blos für die Möglichkeit ihres Vorkommens das Wort geführt.
IH.
ARTERIA PERONEA.
1. Abweichende Angaben über den normalen Verlauf der Arteria peronea.
Uber den Verlauf der Arteria peronea lauten die Angaben der Autoren sehr ver-
schieden.
1) Der zum Sartorius tretende Zweig durchbohrt diesen Muskel, um in das Rete articulare yenu überzugehen.
2) Manuel d'anatomie descriptive. Tom. I. Paris 1850, pag. 497.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 261
Winslow lässt sie: „an der hinteren Fläche des Wadenbeines, zwischen dem Sohlenmus-
kel und dem langen Beuger der grossen Zehe“ verlaufen. Er erwähnt zuerst ihres Ramus
perforans (Peronea antica s. perforans ant.), welcher aus dem unteren Drittel derselben abgeht,
und zwischen Sehien- und Wadenbein nach vorne tritt, „um sich auf der Fusswurzel zu ver-
(heilen: )ı-
Nach Meckel °’) steigt sie an der hinteren Fläche der Zwischenknochenhaut herab,
und liegt an der inneren Seite des grossen Zehenbeugers. In der neuen Ausgabe von Söm-
merring's Gefässlehre *) liegt sie zuerst anf dem hinteren Schienbeinmuskel auf, und wird
daselbst vom Sohlenmuskel bedeckt; oberhalb der Mitte des Unterschenkels dringt sie
zwischen den hinteren Sehienbeinmuskel und den langen Beuger der grossen Zehe ein, und
steigt, von letzterem bedeckt, auf dem Zwischenknochenbande herab.
Nach M. J. Weber *) verläuft sie „im Allgemeineu dem Wadenbein entlang, liegt an-
fangs zwischen Musculus tibialis posticus, Aponeurosis profunda eruris und Musculus soleus;
so wie sie aber den Anfang des Musculus flexor hallucis longus erreicht, verlässt sie den So-
leus, und verläuft nun dicht am Wadenbein zwischen Flexor hallueis und Trbialis posticus
abwärts bis zum unteren Drittel des Unterschenkels, wo sie sich in die vordere und hintere
Wadenbeinschlagader theilt“.
Nach Arnold °) liegt sie anfangs auf dem hinteren Schienbeinmuskel. bedeckt von der
tiefen Unterschenkelbinde und dem Sohlenmuskel, begibt sich etwas über der Mitte des
Unterschenkels zwischen den hinteren Schienbeinmuskel und den langen Beuger der grossen
Zeche, und erstreckt sich zwischen beiden Muskeln und von demselben gedeckt auf dem
Wadenbeine abwärts bis zum untersten Viertel desselben, wo sie sich in ihre Endäste theilt.
Harrison‘) lässt sie zwischen der inneren Kante des Wadenbeines und dem Flexor pollicis
longus bis zum äusseren Nnöchel herabsteigen. Sie soll anfänglich auf dem hinteren Schien-
beinmuskel aufliegen, und denseiben durchbohren, sonst aber in einer Furche (groove) nahe
am Margo interosseus des Wadenbeines verlaufen.
H. Corbett’) kömmt der Wahrheit näher, wenn er sagt, dass die Wadenbeinarterie,
welche an der inneren Seite (internal aspect) der Fibula herabsteigt vom Ursprunge des Fle-
ror hallucis longus vollkommen bederkt wird °).
Cruveilhier weist ihr die hintere Fläche des Zwischenknochenbandes an, zwischen
Tibialis posticus und Flexor hallucis longus.
Richtiger wird sie von W. Sharpey °) geschildert. In dem oberen Theile ihres Verlaufes
liegt sie auf dem hinteren Schienbeinmuskel, bedeckt vom Solus und der tiefen Unterschen-
kelbinde. Später liegt der Flexor hallueis longus über ihr, und deckt sie bis zum äusseren
Knöchel herab. Ein vorspringender Kamm des Wadenbeins (a projecting ridge) folgt ihrem
Verlauf.
1) Anat. Abhandlung vom Bau des menschlichen Körpers. Berlin, 1733. 3. Bd. pag. 114.
2) Handbuch der meuschlichen Anatomie. 3. Bd. Halle, 1817, pag. 299.
3) Umgearbeitet von Fr. W. Theile. Leipzig, 1841, pag. 245.
1) Handbuch der Anatomie des menschlichen Körpers, 2. Bd. Leipzig, 1845, p. 217.
5) Handbuch der Anatomie des Menschen. 2. Bd. Freiburg, 1847, pag. 554.
6) The Surgical Anatomy of the Arteries. 4. edit. Dublin, 1838, pag. 399.
1) The Descriptive and Surgical Anatomy of the Arteries. London, 1852, pag. 317.
8) Traité d'anatomie deseriptive. Tom. 2, Paris, 1854, pag. 759.
9) J. Quain, Elements of Anatomy, 6. edit. by W. Sharpey and V. Ellis. Vol. 1}. London, 1856, pag. 360.
262 Joseph Tyrii.
V. Ellis ') charakterisirt ihren Zug am besten, indem er sagt, dass sie dem Waden-
beine folgt, dicht an diesem Knochen liegt, und zwar innerhalb der Fleischfasern des Flexor
hallueis longus.
2. Drei Segmente der Arteria peronea. Canalis musculo-peroneus.
Diese verschiedenen Äusserungen bewährter und genauer Anatomen können nun aller-
dings auf einer wirklichen Verlaufsverschiedenheit der Arteria peronea beruhen, sind aber
gewiss nur aus der der descriptiven Anatomie nicht mit Unrecht zum Vorwurf gemachten
Bequemlichkeit hervorgegangen, sieh in der Angabe der Verlaufsrichtungen der Gefässe mit
einer beiläufigen Tracirung zu begnügen. Die topographische Anatomie nimmt in Hinsicht
auf operative Unternehmungen die Sache etwas genauer, und findet über den Zug der Arteria
peronea Folgendes hervorzuheben.
Der Stamm der Arteria peronea lässt sich nach Verschiedenheit seiner Beziehungen zu
nachbarlichen Gebilden in drei Segmente theilen.
Das erste Segment erstreckt sich von der Ursprungsstelle des Gefässes, welche unge-
fähr anderthalb Zoll unter einer durch das Wadenbeinköpfchen gezogenen Horizontallinie
liegt. bis zum Anfang des Fleisehes des Flexor hallueis longus. Die Länge dieses Segmentes
beträgt bei der obenerwähnten Ursprungshöhe °/, Zoll. Seine Richtung ist vorwalteud eine
absteigende, mit geringer Entfernung von der senkrechten, durch Ablenkung nach aussen.
Es liegt in seiner ganzen Länge auf dem Wadenbeinursprunge des Tibialis posticus auf, hat
zwei Venage comites, welche an seinem äusseren und inneren Rande anliegen, und von welchen
die äussere etwa doppelt so stark als die innere ist. Die innere Vene theilt sich bald nachdem
sie aus dem Flexor hallucis longus auftauchte, in zwei Zweige. Der eine verbindet sich mit der
äusseren Vena comes der Arteria Tibialis postica, welche sich nicht in die Vena tibialis postica
communis, sondern in die Vena peronea communis entleert °), während der andere sich mit einer
aus dem Fleische des Soleus auftauchenden Vene verbindet, wodurch ein dicker kurzer Stanım
entsteht, welcher gleichfalls in die Vena peronea communis einmündet. Letztere ist eigentlich
die Fortsetzung der Vena peronea externa. Durch diese Verbindungen entsteht ein venöser Kreis,
durch welchen die Arteria peronea hindurchtritt, um an den Flexor hallueis longus zu gelangen.
Das zweite Segment der Arteria peronea ist das längste, und befindet sich mit seinen
beiden begleitenden Venen, welche jetzt aber nicht mehr äussere und innere, sondern vordere
und hintere sind, in einem Canale, welcher der Richtung der Fibula folgend, durch die an
diesem Knochen entspringenden Antheile des Flexor hallucis longus und Tibialis posticus
gebildet wird. Ich will ihn Canalis museulo-peroneus nennen. Er kommt auf folgende Weise zu
Stande.
Das Fleisch der unteren Hälfte des Musculus tibialis posticus entspringt mit einer Reihe
seliniger Urspringszipfel von der Crista interossea des Wadenbeines, und einem schmalen
Streifen der inneren Fläche dieses Knochens, dicht hinter der Insertion des Zwischenknochen-
bandes. Hinter diesem Ursprunge des Tibialis posticus folgt jener des Flexor hallucis longus an
der hinteren, und weiter unten an der inneren Fläche des Wadenbeines. Auch dieser Ursprung
ist tendinös, mit getrennten Fascikeln. Weil nun diese beiden Muskelursprünge bis zur
1) Demonstrations of Anatomy, J. edit. London, 1856, pag. 722.
2) Nur ein unbedeutender Nebenzweig von ihr geht wirklich zur Vena tibialis postica communes.
g g
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenlels. 263
Berührung an einander gerückt sind, so lassen sie keinen Punkt der inneren Wadenbeinfläche frei
und unbedeckt, und das zwischen beiden Muskelursprüngen liegende zweite Segment der
Arteria peronea kann nicht mit dem Knochen in Contact gerathen, sondern ruht auf und
zwisehen den fibrösen Ursprüngen beider Muskeln, welche somit eine Furehe für den Verlauf
dieses Gefässes darstellen. Die Furche wird nun dadureh zu einem wahren Canale, dass über
der Arteria peronea und ihrem Venengefolge die fibrösen Ursprungsfascikel des Tibralis posticus
mit jenen des Flexor hallucis longus sich durch Faseraustausch verbinden, und eine fibröse
Überbrückung der Gefässe zu Stande kommt, welche aufgeschlitzt werden muss, um die
Gefässe hervorholen zu können. Öfters sah ich die fibrösen Ursprungszipfel des Flexor hal-
lucis longus, welche zur Längenaxe des Muskels schief gerichtet stehen, durch einen longi-
tudinalen Bandstreifen unter einander verkettet, an welehen Streifen ein Theil der oberfläch-
liehen fibrösen Ursprünge des Tibialis posticus haftete, welehe mit den tiefliegenden den Cara-
lis musculo-peroneus umfassten. Die Beziehungen dieser beiden Muskelursprünge zu einander
hat auch Henle nicht übersehen, indem er sagt: dass der Flexor hallueis longus mit einzelnen
Bündeln, welche die Vasa peronea bedecken, von der Ursprungssehne des Zibialis posticus
entspringt.
Mae man nun den eylindrischen Raum, der zwischen den genannten Ursprüngen zweier
tiefen Wadenmuskel zum Verlaufe der Wadenbeingefässe dient, einen Canal nennen, oder
wie es dieFranzosen bei Canälen, welche keine eigene Auskleidungsmembran besitzen. zu thun
pflegen, den Ausdruck „trajet“ oder „passage“ gebrauchen, immerhin wird es erklärlich sein,
warum aneurysmatische Erweiterungen der Arteria peronea noeh nie beobachtet wurden, da
die den Canalis musculo-peroneus überbriiekenden und umschliessenden fibrösen Gebilde sich
einer solehen Erweiterung des Gefässes beharrlich widersetzen.
Das dritte Segment der Wadenbeinarterie ist das kürzeste. Es liegt von der Stelle an,
wo die Ursprungsgrenze des Tibialis postieus sich befindet, in der Länge eines Zolles auf dem
unteren Ende des Zwischenknochenbandes auf, und zerfällt in die bekannten zwei Äste als
Ramus anterior et posterior der Arteria peronea. Da die Befestieungsrichtung des Zwischen-
Inochenbandes an den beiden Unterschenkelknoehen eine solche ist, dass der zur Aufnahme
der tiefen Wadenmuskeln bestimmte Raum um so tiefer wird, je näher er dem Sprunggelenke
kommt, so wird aueh das dritte Segment der Arteria peronea eine tiefere Lage haben, als die
beiden vorausgerangenen, und seine Unterbindung eben so schwierig sein, als eine hiezu Ver-
eo)
anlassung gebende Verwundung selten vorkommen wird.
3. Vordere und hintere Wadenbeinarterien als Endäste der Peronea. Varietäten derselben.
Nieht weniger verschieden, als über den Verlauf der Wadenbeinarterie, lauten die An-
gaben über ihren vorderen und hinteren Endast. Einige, z. B. Theile, geben den Beginn des
unteren Drittels des Unterschenkels als den Ort an, an welchem sich die Arteria peronea in
einen vorderen und hinteren Ast theilt. Andere, wie Cruveilhier. lassen diese Theilung auf
dem unteren Ende des Zwischenknochenbandes geschehen, während es zugleich nieht an
Stimmen fehlt (z. B. Sharpey und Ellis), welehe die vordere Wadenbeinarterie nur für
einen Nebenzweig der eigentlichen Arteria peronea nehmen, deren untere Fortsetzung die
hintere Wadenbeinarterie ist.
Alle diese Angaben sind für Einzelfälle richtig, und es handelt sieh nur zu bestimmen,
welche Form die häufgere ist. Unter 82 Extremitäten, welche in dieser Frage verglichen
264 Joseph JIyrtl.
wurden, waren 43, an denen die vordere Wadenbeinarterie ein mehr weniger beträchtlicher,
1—1'/, Zoll iiber der Basis des äusseren Rnöchels entspringender Nebenast der hinteren war.
An 27 theilte sich die Arteria peronea bald höher, bald tiefer, aber immer im unteren Drittel
der Unterschenkellänge in zwei entweder gleich starke, oder auf Kosten der vorderen
Wadenbeinarterie ungleiche Zweige. An sieben Extremitäten hatte die Theilung erst am unteren
Ende des Zwischenknochenraumes statt. Die iibrigen fünf betrafen verschiedene Abweichungen
der vorderen und hinteren Wadenbeinarterie, worunter zwei mit Fehlen der ersteren.
In allen Fällen des Vorkommens einer vorderen Wadenbeinarterie, durchbohrt diese das
Ligamentum ünterosseum'). Diese Durchbohrung findet auf zweierlei Weise statt. Entspringt
die vordere Wadenbeinarterie in grösserer Entfernung über dem Knöchel, so perforirt sie
das Zwischenknochenband in schiefer Richtung nach vor- und abwärts. Die Obliquität ihres
Verlaufes kann dann so stark sein, dass sie eine Strecke weit in der Masse des Ligamenti
interossei eingeschlossen ist. War ihr Ursprung ein tiefer (nahe am Knöchel), so tritt sie
gerade von hinten nach vorne. Immer anastomostirt sie mit einem Zweige der vorderen Schien-
beinarterie, welcher seiner Beziehungen zu den Weichtheilen am äusseren Rnöchel wegen,
als Arteria malleolaris externa in den Handbüchern beschrieben wird. Dieser Zweig ist einfach,
doppelt, oder drei- bis vierfach. Ist er einfach, so hängt es von der Höhe seines Ursprunges
ab, welche Richtung die vordere Wadenbeinarterie eimschlägt, um sich mit ilm zu verbin-
den. Entspringt er am tiefsten (m der Ilöhe des Sprunggelenkes), so läuft die vordere Waden-
beinarterie am vorderen Rande des unteren Endes des Wadenbeines und des äusseren Knö-
chels bis zur Aussenfläche des Sprungbeines herab, und anastomosirt mit dem genannten
Zweige der Tibialis antica im weiten, nach aussen convexen Bogen, welcher selbst wieder
eine oder mehrere Inseln bilden kann, ans denen Zweige zu den Weichtheilen an der äusseren
Fläche des Fersenbeines auslaufen. (Ich habe auch zwei Fälle von Rinderfüssen vor mir, an
welchen bei tiefstem Ursprunge der Malleolaris externa, die vordere Wadenbeinarterie in den
Stamm der Tibialis antica einmündet.) Entspringt er am höchsten, d.i. eine Handbreit über der
Spitze des äusseren Anöchels, und tritt zugleich die vordere Wadenbeinarterie am untersten
Winkel des Zwischenknochenbandes direct von hinten nach vorne, so kann letzteres Gefäss
sich entweder rechtwinklig in die NMalleolaris externa einsenken, oder auf der Aussenfläche
des unteren Schienbeinendes so weit retour laufen, dass es sich in den Ursprung der Malleo-
laris externa einsenkt.
Die hintere Wadenbeinarterie zicht als Fortsetzung der Arteria peronea, einwärts von der
Scheide der Musculi peronei, in der Furche zwischen äusserem Knöchel und unterem Schien-
beinende zur Aussenfläche des Fersenbeines herab. wo sie mit den Zweigen der Arteria
malleolaris externa auf die mannıgfachste Weise anastomosiren.
Nicht selten finde ich die hintere Wadenbeinarterie doppelt, indem zu der oben erwähn-
ten noch eine zweite hinzukommt, welche in sehr verschiedener Höhe aus dem Stamme der
Arteria peronea abgeht, und von den untersten Ursprungsbündeln des Flexor hallucis bedeckt,
nach aussen zur hinteren Wadenbeinkante ablenkt, um auf der Scheide der Musculi peroner
am hinteren Rande des äusseren Knöchels zur äusseren Fersenbeingegend herabzuziehen. Sie
ist also an ihrem ganzen Verlaufe höher gelegen als die eigentliche hintere Wadenbeimarterie,
welche am unteren Ende des Zwischenknochenraumes tief zwischen Schien- und Wadenbein
1) Daher ihr häufig gebrauchter Name Peronca perforans.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 265
steckt, und kann desshalb mit dem Namen Arteria peronea posterior superficialis belegt werden.
Ein sehr schöner Fall einer hoch entsprungenen Peronea posterior superficialis ist auf Taf. V,
Fig. 1 abgebildet. Die Popäitea theilt sich sehon zwischen den beiden Oondyli femoris in die
Tibialis postica (b) und Tibialis antica (c). Die Perones entspringt bei d aus der Tibialis antica,
und erzeugt bald nach ihrem Ursprunge die Peronea posterior superficialis f. Diese gibt über
dem äusseren Knöchel einen tiefliegenden Seitenast ab (g), welcher unter dem inneren Knö-
chel mit der Tibialis postica zusanımenmiindet (A) und auf dem Tuber calcanei endet.
Nieht zu verwechseln mit diesem Falle ist das Doppeltwerden der Arteria peronea').
Die beiden Arteriue peroneae sind dann profundae. und liegen im Canalis musculo-peroneus
hart neben einander. Ich besitze nur Einen Fall an dem reehten Untersehenkel eines Kindes.
Die Peronea theilt sieh schon einen halben Zoll unter ihrem Ursprunge in zwei Parallel-
zweige. Beide anastomosiren einen Daumenbreit über dem äusseren Knöchel durch eine
Qnerbrücke?).
Der innere der beiden Parallelzweige anastomosirt mit der Tibialis postica unter dem
inneren Knöchel’). Der äussere gibt die Peronea perforans s. anterior dureh das Zwischen-
knochenband zur vorderen Seite des Unterschenkels, und verliert sich als Arteria ealcaner
externa.
Wenn die hintere Wadenbeinarterie einfach und schwach ist*), so kann sie dureh Ablen-
ken nach einwärts der Tibialis postica begegnen, und statt zur äusseren Fersenbeingegend
hLinabzusteigen, sich mit der Tibialis postica verbinden. Die Rami caleanei externi stammen
dann aus der Arteria malleolaris externa, oder aus der Peronea anterior, oder aus dem
Bogen beider.
Partielles Fehlen der hinteren Wadenbeinarterie (eigentlich nur ihrer unteren Hälfte)
habe ich zweimal beobachtet’). Die Ramë calcanei externi, in welche sonst die Peronea zu
euden pflegt, entsprangen aus einem starken Aste der Tibielis postica‘), welcher einen halben
Zoll über dem hinteren Rande der unteren Gelenkfläche des Schienbeines entsprang, und ein-
mal unter, einmal über der Sehne des Flexor hallueis longus (ausserhalb des tiefen Blattes
der Fascia surae) zum äusseren Knöchel, und sofort zur äusseren Fersenbeinfläche schief
herüberzog, und im letzteren Falle bei der Tenotomie der Achillessehne, mit der Schnitt-
richtung von aussen nach innen, einer Verletzung ausgesetzt sein kann. Streng genommen,
fehlte die Arteria peronea nicht. Sie entsprang vielmehr an gewöhnlicher Stelle aus der Tibia-
lis postica’). Aber sie bog in der Mitte des Unterschenkels zur Tibialis postica hinüber, lagerte
sich an die innere Seite derselben, begleitete sie bis zum inneren, Rnöchel, und miindete.
etwas über diesem, in die Tibielis ein^).
4. Ramus coronarius malleolaris der Arteria peronea für den inneren Knöchel.
Diese Schlagader, welche nieht bekannt zu sein scheint, und deren Wichtigkeit für das
Zustandekommen der queren Anastomose zwischen Arteria peronea und tibialis postica später
I) Tan Fig. 2.
2) Ibid. lit. e.
3) Ibid. lit. f.
2) Ein sehr schöner Fall von Doppeltwerden der hinteren Wadenbeinarterie ist Tab. VI. Fig. 1 abgebildet.
5) Taf. V, Fig. 3.
6) Ibid. lit. f.
©) Ibid. lit. d.
8) Ibid. lit. e.
Denkschriften der mathem. -naturw. Cl. XXIII. Bd. 31
266 Josepb Hyrtl.
zur Sprache kommen soll, gehört zu den constanten. Ich sche sie an keinem Präparate meiner
reichen Sammlung von injieirten Unterschenkeln fehlen. Nur die Stelle ihres Ursprungs und
ihre Stärke wechselt. wie es mit allen Ästen der Wadenbeinarterie der Fall ist.
Ihr Ursprung findet m der Mehrzahl über jenem der Peronea anterior statt, wenn dieser
selbst normal ist; seltener unter diesem (natürlich besonders dann, wenn der Ursprung der
Peronea anterior ein hoher ist), und nur zwei Fälle kamen mir vor, wo die Arteria malleolaris
interna posterior mit der Peronea anterior aus einem kurzen gemeinschaftlichen Truncus
hervorging.
Entspringt sie über der Peronea anterior, so beträgt ihre Entfernung von dieser nur wenig
Linien, und von dem hinteren Rande der Sprungbeinfläche des Scheinbeines ungefähr
1'/, —1'/ Zoll. Sie tritt vom Stamme der Peronea unter einem rechten Winkel’) ab, liegt
unmittelbar auf der hinteren Schienbeinfläche auf, über welche sie in querer, zuweilen auch
mässig nach aufwärts schiefer Richtung, zum medialen Rande des Schienbeines zieht, um
unter der Scheide des Tibralis posticus und Flexor digitorum longus (somit auch unter den hin-
teren Schienbeingefässen) auf die innere Schienbeinfläche sich hinüberzubiegen, wo sie ihre
Aste bis in die Nähe der vorderen Schienbeinkante gelangen lässt. Sie umgreift somit, wie
eine quere Kranzarterie, zwei Flächen des Schienbeines. und zwar gerade die breitesten.
Noch während sie an der hinteren Schienbeinfläche aufliegt, sendet sie einen Ast von
wandelbarer Stärke zur hinteren Wand des Sprunggelenkes herab”), und einen zweiten
feineren, nicht constanten, zur Scheide der in der Furche des inneren KRnöchels eingebetteten
Muskelsehnen. An der inneren Schienbeinfläche gibt sie einen absteigenden Ast zum inneren
Kuöchel®), einen aufsteigenden, welcher mit dem nächstliegenden Ramus musculo- cutaneus
der Tibralis postica anastomosirt‘), schr kleine Zweigcehen zur vorderen Wand des Sprung-
gelenkes, selbst ein höchst unbedeutendes Zweigchen zur Haut, und kommt zuletzt der durch-
aus sehr unerheblichen Arteria malleolaris interna anterior von der Tibialis antica, und wenn
diese doppelt ist, der oberen derselben, so nahe, dass sieh selbst bei mittelfeinen Injectionen
ihre Anastomosen füllen.
Als Anomalien des Ramus coronarius der Peronea für den inneren Rnöchel kommt Fehlen,
Doppeltwerden, und ungewöhnlich hoher Ursprung vor. Fehlen sah ich ihn unter der grossen
Menge von Injectionen, welche ich durcehging, nur zweimal. Er war durch stärkere Entwicke-
lung der Malleolaris interna anterior von der Tibralis antica ersetzt.
Doppelt kommt er öfter vor. Ungewöhnlich hoch sah ich ihn nur einmal entspringen.
Er kam dritthalb Zoll über den unteren Schienbeinende aus der Peronea hervor, lief an
der hinteren Fläche des Zwischenknochenbandes schief gegen den inneren Rnöchel herab,
nnd krümmte sich, einen Zoll über diesem, auf die innere Scheinbeinfläche herüber.
In einem Falle, wo er doppelt war, entsprang aus dem unteren, welcher durch seine
g, welcher einwärts von der Scheide des Flexor
hallucis longus in den Plattfuss herabgelangte, und mit der Arteria plantaris interna anasto-
mosirte.
Stärke auffiel, ein senkrecht absteigender Zwei
DATAN e e
?) Ibid. lit. d.
3) Ibid. lit. e.
4) Ibid. lit. f.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenl:els. 267
Der Ramus coronarius des inneren Knöchels ist in den eursirenden Handbüchern nicht
erwähnt, was er seines constanten Vorkommens wegen wohl verdient hätte. Nur herlelsast:
„statt des queren Verbindungsastes (zwischen Peronea und Tibialis postica), oder wenigstens
an der nämlichen Stelle, geht manchmal ein Ast der Peronca vor der hinteren Schembeinpuls-
ader weg zum inneren Rnöchel, und ersetzt wohl die hintere innere Nnöehelpulsader aus der
hinteren Schienbeinarterie.*
Theile hat das fragliche Gefäss offenbar gesehen, welches an guten Injectionen fast
nie vermisst wird, es mag eine hintere innere Knöchelpulsader aus der Tibialis postica vor-
handen sein oder nicht.
Auffallend muss es Jedem erscheinen, dass eine Arterie für die Umgebungen des innern
Knöchels nicht aus dem nächsten Hauptstamme (Tibialis postica), sondern aus dem entfern-
teren (Peronea) entspringt. Welche Entwickelungsvorgänge hierauf Einfluss haben, ist nicht
bekannt.
Sie muss sich desshalb während ihres queren Laufes zum innern Knöchel mit der Tibralis
postiea krenzen, und hierin liegt, wie gleich gezeigt werden soll, der Schlüssel zu den ver-
schiedenartigen Formen der supramalleolaren Queranastomose zwischen Peronea und Tibialis
postica.
5. Anastomosen zwischen Arteria peronea und Tibialis postica.
Alle früher genannten Antoren sprechen von einem queren Verbindungsaste zwischen
Peronea und Tibialis postica, welcher in verschiedener Höhe, gewöhnlich 2—3 Zoll über der
Ferse (Theile), bedeckt von den Muskeln der tiefen Schichte der Wade, von einem Gefässe
zum anderen zieht. Einige Schriftsteller lassen weiter unten noch eine zweite Anastomose
nachfolgen.
Das Vorkommen dieser queren Anastomosen, ihr höherer oder tieferer Stand, und ihre
bis zum Kaliber einer der beiden Hauptarterien des Unterschenkels auwachsende Stärke,
ergeben sich aus folgender Betrachtung.
Die Arteria tibialis postica und peronea erzeugen, wie früher erwähnt, eine Folge von
Ramis musculo-cutaneis. welche, bevor sie das betreffende Septem intermusculare erreiehen, an
welchem sie aus der Tiefe emporsteigen, im Periost des Schien- und Wadenbeines eine Strecke
weit, und zwar in vorwaltend querer Richtung, theils nach innen, theils nach aussen abgehend.
verlaufen. Die nach innen abgehenden Zweige der einen Arterie werden den nach aussen
strebenden Ästen der anderen begegnen, und da es Bestimmung aller Arterien ist, schliesslich
wenigstens durch das Capillargefässsystem in anastomotische Verbindung zu kommen, so
wird eine solche Verbindung, etwas antieipirt, stärkere Zweigchen dieser Gefässe betreffen °),
und kann sonach, den Stämmen immer näher rückend, endlich diese selbst befallen °). Da nun
der Rami museulo-eutanei sehr viele sind, so sollte die quere Anastomose zwischen Peronea
und Tibialis postica aller Orten vorkommen können. Man hat sie jedoch immer nur am unte-
ren Ende des Unterschenkels gesehen.
Der Grund davon liegt in der Gegenwart des kurz vorher erwähnten Ramus corona-
rius für den inneren Knöchel aus der Arteria peronea. Dieser Ast der Peronea ist der ein-
1) Lib. cit. pag. 247.
3, ma Su, Tie e ie ii
3) Taf. NI, Fig. 2, und Fig. 3, lit. c
Sulz
DP
20
Joseph Hyrtl.
zige, welcher sich mit dem Stamme der Tibialis postica im rechten Winkel kreuzte, und weil
beide im tiefsten Muskelfache der Wade liegen, einander so nahe kommen, dass sie in einan-
der einmünden können.
Die Queranastomose entspricht also schon durch ihre Lage dem Ramus coronarius der
Arteria peronea.
Findet aber eine solche Einmündung nieht direct statt, so begegnet ein von der Tibialis
postica abgegebener Ramus museulo-cutuneus, welcher die Scheide des Tibialis posticus und
Flexor digitorum communis longus von aussen her umgreift, entweder selbst oder durch einen
Ast, dem Ramus coronarius ') und senkt sich in ihn ein.
Da die Arteriae malleolares posteriores internae und externae auch eigentlieh nur Rami
musculo-cutanei sind, welehe aber mit zahlreichen Zweigen auch die schwammigen Knochen-
enden versorgen, so kann dieses Begegnen ihrer gegen einander gerichteten Nebenäste sich
noch einige Mal wiederholen. und es wird von dem Kaliber der anastomosirenden Äste, und
von dem besseren oder schlechteren Gelingen der Injection, gewiss aueh von der Geduld und
Geschicklichkeit der technischen Bearbeitung abhängen, ob man mehr oder weniger Anasto-
mosen zwischen Schien- und Wadenbeinarterie auffindet. Die unter der früher erwähnten
Haupt-Queranastomose folgenden erreichen nie die Grösse dieser, da, je weiter gegen die
Fusswurzelgelenke herab, desto schwächer die Äste der Unterschenkelarterie werden. Über
dem Ramus malleolaris coronarius der Peronea kommt eine Queranastomose der Unterschen-
kelarterien darum nieht vor?), weil ihre Rami musculo-cutanei in den oberen Theilen der Wade
durch mehr Muskelfleisch aus einander gehalten werden, dessen Capillargefässe die einzigen
entferntesten Vermittler einer Höhlencommunieation dieser Arterien sind.
Die Rami musculo-ceutanei, welche in der Nähe des inneren und äusseren Knöehels anf-
tauchen, können auch ausserhalb des tiefliegenden Blattes der Fascia surae mit einander in
Verbindung gerathen, wodurch Queranastomosen zu Stande kommen, welche begreiflicher
Weise feiner als die tiefliegenden sein werden, zwischen der Achillessehne und dem tiefsten
Stratum der Wadenmuskeln quer durehtreten °), und bei feineren Injeetionen zu zweien, ja
dreien angetroffen werden. Selbst wenn die letzten Rami musculo-eutane des Untersehenkels
schon im Begriffe sind, das hochliegende Blatt der Fascia surae zu durchbreehen, können
noch Anastomosen zwischen ihnen vorkommen. welche bei feinsten Injectionen unmittelbar
unter der Haut quer über die Achillessehne weglaufend immer angetroffen werden, und die
Quellen jenes Blutergusses sind, welcher den Raum zwischen beide Enden einer dureh Teno-
tomie getrennten Achillessehne einnimmt.
Aus der eben dargelegten Wichtigkeit des Ramus coronarius der Arteria peronea, bezüg-
lich der Einleitung einer directen Queranastomose zwischen Peronea und Tibialis postica ergibt
sich auch. dass, weil das Bedingende dieser Anastomose der genannte Ramus coronarius arteriae
peroneae ist, der Blutlauf in der Anastomose,, so lange keine Hemmnisse eintreten, von der
Peronea zur Tibialis postica geht, wie schon Quain richtig vermuthete, und dass bei mangel-
hafter Ausbildung der Tibialis postica von der Popliea, die untere Queranastomose zwischen
Tibialis postica und Peronea, der ersteren zu jener Stärke verhilft, welehe sie in gewöhnlichen
normalen Fällen gleich vom Anfang her besitzt.
1) Taf. VI, Fig. 1, lit. h.
2) Ich besitze nur ein Präparat vom linken Unterschenkel eines Erwachsenen, an welchem über der hier beschriebenen Querana-
stomose der Peronea mit der Tibialis postica noch eine zweite schwächere existirt. Taf. V1, Fig. 3, lit. e.
>) Ta Na, Kir Dy in erg les 2 mal, ie Gi
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 269
6. Rami perforantes der Arteria tibialis antica, postica und der Arteria peronea.
Ich finde diese Zweige der vorderen und hinteren Schienbeinarterie, welche das
Zsweischenknochenband durchbohren, nirgends erwähnt. Sie gehören zu den constanten Ver-
zweigungen dieser Gefässe, d. h. sie finden sich immer, wenn auch verschieden an Zahl,
Mächtigkeit und Perforationsstelle. Um sie zu finden, müssen die genannten Arterien einzeln
mit feinerer Masse von ihrer Ursprungsstelle aus injieirt werden, nachdem ihre Stämme in
der Gegend des Sprunggelenkes unterbunden wurden, damit der Übertritt der Masse durch
die an dieser Stelle so häufigen Anastomosen aus einem Gefässe in das andere verhindert
werde.
Injieirt man mit dieser Vorsicht den Stamm der Tibialis postica, unterhalb des Abganges
der Arteria peronea, so sieht man an der vorderen Fläche des Zwischenknochenbandes durch-
bohrende Arterien zum Vorschein kommen, durch welche die hintere Schienbeinarterie ın
das Stromgebiet der vorderen eingreift‘). Eben so füllen sich bei Injection der vorderen
Schienbeinarterie Zweige hinter dem Zwischenknochenbande, welche den Verästelungsbezirk
der hinteren beeinträchtigen.
Die Rami perforantes der Tibialis antica sah ich von drei bis fünf variiren. Die Höhe
der Durchbohrungsstelle des Zwischenknochenbandes ist verschieden, aber immer an der
ibialinsertion des Bandes gelegen. In dem Falle, wo fünf Rami perforantes der vorderen
Schienbeinarterie vorhauden waren, trat die erste einen starken Zoll unter dem oberen Ende
des Zwischenknochenbandes, die fünfte eben so weit über dem unteren Ende dieses Liga-
ments an die hintere Fläche des Schienbeins. Die übrigen drei standen so vertheilt, dass
zwei unter, eine über der Mitte des Zwischenknochenbandes durchtraten.
Nie sind diese Rami perforantes selbstständige Zweige der Tibialis antica. Sie gehen
vielmehr aus dem Ursprunge jener Rami musculo-cutanei hervor, welche vom Innenrande
der Tibialis antica in das Periost der äusseren Schienbeinfläche gelangen, diese Fläche in
querer Richtung bis zur vorderen Kante desselben durchlaufen, um von da aus die Fascia
durehbohrend, zur Haut zu gelangen. Sie durchdringen dicht an ihrem Ursprunge schon das
Zwischenknochenband am Tibialrande derselben, und gehören dem Periost der hinteren Schien-
beinfläche an, in welchem eingewachsen sie mit mehr weniger transversaler Verlaufs-
richtung bis in die Nähe des medialen Randes dieses Knochens gelangen, und sich gewöhn-
lich so theilen, dass ihre eigentliche Fortsetzung in das Fleisch des Tibialis posticus eindringt,
der Rest aber im Periost verbleibt. Nur einmal sah ich einen Ramus perforans der vorderen
Schienbeinarterie, welcher etwas unter der Mitte des Zwischenknochenbandes lag, von sol-
cher Stärke, dass er, nachdem er die hintere Schienbeinfläche quer durchlaufen, an der media-
len Kante derselben die Fascia durchbohrte, und als Hautast an der inneren Seite des Unter-
schenkels endigte.
Die Rani perforantes der Tibialis postica sind weder so zahlreich, noch so stark wie
jene der antica. Ich habe nie mehr als zwei derselben, einige Mal gar keine, angetroffen.
Sie gehörten fast zu den feinsten Zweigen, welche sich noch mit gemischter Masse füllen
lassen. Auch sie lösten sich im Periost der äusseren Fläche des Schienbeines auf, ohne die
vordere Kante zu erreichen. Die Ursache der Spärlichkeit und des öfteren Fehlens dieser
1) Taf. VII, Fig. 2.
270 Joseph IIyrtl.
Durchbohrungszweige liegt in dem Umstande, dass die Tibialis postica nirgends auf dem
Zwischenknochenbande aufliegt, und ihre Nebenäste sich im Fleische der Muskeln, zwischen
und anf welchem die Hauptarterie liegt, in der Regel so erschöpfen, dass, was auf das
Ligamentum ünterosseum von ihnen gelangt, eben nur zur Ernährung dieses Bandes genügt.
Am grössten, und wohl auch am zahlreichsten sind die Rami perforantes der Arteria
peronea. Dieses erscheint auf den ersten Blick befremdend, indem sie wie die Trbialis postica
nicht auf dem Zwischenknochenbande aufliegt. Das constante Vorkommen einer Arteria
peronea anterior als Durehbohrungszweig der Peronea, bezeugt die Tendenz dieser Arterie
mit ihrem Geäste in fremdes Gebiet hinüber zu gelangen. Sie thut dieses nun gewöhnlich
mit 4—7 Zweigen '), welche aus ihren Muskelästen, und zwar knapp am Ursprunge derselben
abgehen, das Zwischenknochenband an seinem Peronealrande nach vorne durchbohren, und
gewissermassen die Durchbrechung dieses Bandes durch die Arteria peronea perforans s. an-
terior eben so vorbereiten, wie die Rami perforantes der Schenkelarterie dem Durchtritt
dieser Arterie durch die Adduetorsehne vorausgehen. An der vorderen Seite des Unter-
schenkels angelangt, senken sie sich in das Ligamentum intermuseulare ein, welches die Mus-
culi peronei vom Extensor digitorum communis longus trennt, senden feine Zweigchen in das
Periost des Wadenbeines, betheilen auch den Extensor digitorum und den mit ihm verbun-
denen Peroneus tertius (nicht aber die beiden übrigen Perone:) mit Ästchen, und erhalten
sich, wenn sie stark genug sind, selbst so lange, dass sie die Fascie durchbohren, und zur
Haut des Unterschenkels gelangen. Dieses ist jedoch mit den kleineren Ramis perforantibus
nie, und mit den grösseren nur ausnahmsweise der Fall.
Den untersten Ramus perforans sah ich öfters mit der Arteria peronea anterior bogen-
förmig anastomosiren. 4
Diese kleinen, aber durch ihre Zahl wichtigen Arterien dürften nach Unterbindung der
Hauptstämme der drei Unterschenkelarterien zur Etablirung des Collateral- Kreislaufes
Verwendung finden.
IN.
ARTERIA TIBIALIS ANTICA.
1. Normaler Verlauf der vorderen Schienbeinarterie.
Die Theilungsstelle der Kniekehlenarterie in die vordere und hintere Schienbeinarterie
liegt am unteren Rande des Musculus popliteus. Die vordere Schienbeinarterie geht zuerst in
gerader Richtung nach vorne durch den oberen Winkel des Zwischenknochenraumes. welcher
vom Ligamentum interosseum nicht ausgefüllt wird. Es ist ein nur bei französischen Autoren
sich fortwährend reprodueirender Irrthum, dass sie das Zwischenknochenband durehbohrt-
Dieses erste kürzeste Stück der vorderen Schienbeinarterie liegt unmittelbar an dem Malse
des Wadenbeines an, und kommt mit dem Schienbein nicht in Berührung.
Das zweite Verlaufsstück der vorderen Schienbeinarterie gehört dem ZLigamentum interos-
seum, und erstreckt sich bis zum Beginne des unteren Viertels des Schienbeines herab. Die
Richtung dieses Stückes geht schief von aussen und oben nach innen und unten; rückt also
dem Schienbeme unı so näher, je weiter sich die Arterie vom Wadenbein entfernt. Zugleich
1) Taf. VII, Fig. t.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. az
nähert sich die Schlagader, je weiter sie herabkommt, der vorderen Schienbeinkante, wird
also um so oberflächlicher, je näher ihrem unteren Ende. Die obere tief gelegene Hälfte
dieses zweiten Verlaufsstückes liegt zwischen Trbialis antieus und Extensor digitorum commu-
nis longus: — die untere zwischen Tibralis antieus und Extensor hallucis longus. Zwei Venen
begleiten die vordere Schienbeinarterie, und der tiefliegende Ast des Wadenbeinnerven (Ner-
rus tibialis anticus) hält sich anfangs an ihre äussere Seite, um im weiteren Verlaufe schief
iiber sie weg zu ihrer inneren Seite überzusetzen.
Das dritte Stück der vorderen Schienbeinarterie hat nieht mehr das Zwischenknochen-
band des Unterschenkels, sondern die innere Fläche des Schienbeines zur Unterlage, welche
sich zugleich etwas nach vorne wendet, und, entsprechend der Richtung der Arterie,
eine leichte Depression ihrer Ebene darbietet. Zuletzt geht die Schlagader durch das mittlere
Fach des Zigamentum annulare und cruciatum am Fussrücken mit der Sehne des Extensor
hallucis longus, an deren äusserer Seite sie liegt, auf den Fussrücken über, wo sie als Dorsalis
pedis die Richtung zum ersten Jnterstitium intermetatarseum zwischen der grossen und zweiten
Zehe einhält.
2. Eigenthümlichkeit des zweiten Verlaufsstückes der vorderen Schienbeinarterie.
So lange die vordere Sehienbeinarterie auf dem Zwischenknochenbande aufliegt, ist sie
unverscliebbar. Die Fixirung ihres Verlaufes kommt dadurch zu Stande, dass die
Scheide, welche sie mit ihren Begleitungsvenen unischliesst, nicht, wie es eine allgemein
angenommene Vorstellung glauben macht, durch Bindegewebe an das Zwischenknochenband
lose angeheftet wird, sondern dass die oberflächlichste Lage dieses Bandes sich von der tiefe-
ren abhebt, um über das Gefässbündel wegzugehen, und dasselbe somit in eine Art von
Canal aufzunehmen, welcher unverschiebbar ist, wie das Zwischenknochenband selbst. Die
Bandschichte, welche über das Gefässbiindel reicht, wird von letzterem um so mehr aufge-
hoben, je näher es dem Punkte kommt, wo es vom Zwischenknochenbande auf die innere
Schienbeinfläche übertritt. An diesem Punkte hört begreiflicher Weise alle Verbindung zwi-
schen Gefäss und Band auf, und ersteres erhält dadurch jene Verschiebbarkeit wieder, welche
ihm während seines Verlaufes auf dem Zwischenknochenbande vollkommen fehlte. Kurz
ausgedrüekt, steckt das Mittelstück der Arteria tibialis antica in einem vom Zwischenknochen-
bande gebildeten Canal, welehen man Canalis fibrosus vasorum tibialium anticorum nennen
könnte.
Die Fixirung der vorderen Schienbeinarterie in einen Canal, und das Freiwerden der-
selben am unteren Viertel des Unterschenkels erklärt zwei unberücksichigt gebliebene
Eigenthiimlichkeiten des zweiten und dritten Verlaufstiickes der vorderen Schienbeinarterie.
Das zweite Segment dieser Schlagader zeigt selbst nach der strotzendsten Füllung der-
selben durch Injeetion niemals jenen geschlängelten Umlauf, welcher an anderen lang-
eestreckten Arterien durch seitliehes Ansbiegen ihrer üppig injieirten Stämme vorkommt.
Die Festigkeit der Scheide erlaubt diesem Gefässe nicht, sich durch Seitenkrümmungen zu ver-
längern. Dagegen tritt am dritten Segment der vorderen Schienbeinarterie, welches nur eine
gewöhnliche, sehr laxe, mit dem Schienbeinperiost zusammenhängende Scheide besitzt, die
seitliche Ausbiegung des Gefässes durch den Injectionsdruck um so auffallender hervor. je
weniger Gelegenheit dazu in dem nächst vorhergegangenen Verlaufsstücke geboten war.
Die seitliche Ausbiegung des dritten Segments der vorderen Schienbeinarterie erscheint als
a, Joseph Hyrtl.
ein einfacher Bogen, immer mit der Convexität gegen die vordere Schienbeinkante gerichtet,
und nach Versehiedenheit des Strotzens des injicirten Gefässes, vom flachen Bogensegment
bis zum vollkommenen Halbkreise ausgeschweift, welcher an die hier schon sehr verflachte
vordere Schienbeinkante reicht, — sie selbst bei sehr forcirter Injection überschreitet. Ich
nenne den Bogen: Arcus arteriae tibialis, und glaube nicht zu irren, wenn ich die so auflal-
lende Richtungsänderung der inneren Schienbemfläche am unteren Ende des Knochens mit
der nach den Schwankungen des Blutdruekes sich richtenden Spannung und gleitenden Ver-
schiebung dieses Bogens auf der genannten Fläche in Zusammenhang bringe.
Um den Bogen gut zur Ansehauung zu bringen, muss, während der Injeetionsdruck
dauert, der Hahn des Tubus geschlossen werden. Wie gross der Arcus tibialis unter dieser
Vorsieht werden kann, zeigen mehrere der beisegebenen Abbildungen ').
3. Praktische Anwendungen.
In so ferne die vordere Schienbeinarterie ein Object chirurgischer Angriffe bildet, sind
die erwähnten Eigenthümlichkeiten nicht olıne praktischem Interesse.
Das erste kürzeste Verlaufsstüek der Arteria tibialis antica, mit seiner durch das obere
Ende des Zwisehenknochenraumes nach vorne gehenden Richtung, füllt mit seinen beiden
Venen den oberen Winkel dieses Raumes bei weitem nicht aus. Wenn ich an ihm einen
Tibial- und einen Fibularrand unterscheide, so hält sich das Gefässbündel dicht an letzterem.
Was nun von der Lücke zwischen Gefässbündel und Tibia unausgefüllt bleibt, dient theils
einer Fortsetzung der fibrösen Scheide des Musculus popliteus zum Durchgang, welche Fort-
setzung sich auf die vordere Fläche des Zwischenknochenbandes legt, mit ihr verschmilzt,
und wahrscheinlich jene oberflächliche Schichte des Bandes bildet, welche sich über die Vasa
tibialia antica hinüberschlägt.
Nebst diesem fibrösen Verstärkungsbündel des Zwischenknochenbandes, setzt sich auch
das fetthältige Bindegewebe der Rniekehle durch die bezeichnete Lücke auf die vordere Seite
des Unterschenkels fort, wo es mit dem intermusculären Bindegewebe zusammenhängt, und
der Jauche, dem Eiter, oder dem Blut, einen Weg offen hält, um bei Extravasaten, von der
Kniekehle aus, sich zwischen die vorderen Unterschenkelmuskeln zu verbreiten.
Schneidet man das Gefässbündel dieht unter seinem Übertritt auf die vordere Fläche des
Zwischenknochenbandes durch, so schlüpft es, wenn das Knie gestreckt wird, in die Knie-
kehle zurück, — so laxe ist seine Bindegewebsbefestigung am Wadenbeinhals. Hieraus er-
klärt sich die notorische Schwierigkeit der Unterbindung der vorderen Schienbeinarterie bei
hoher Amputation des Unterschenkels, und die Häufigkeit der Nachblutungen, welche oft nur
durch Umsteehung des ganzen Gefässbündels hinter dem Zwischenknochenbande zu stillen
sind.
Selbst bei tiefer Amputation des Unterschenkels im Bereich des zweiten Verlaufsstückes
der vorderen Schienbeinarterie kann die Unterbindung dieses Gefässes auf Anstände stossen,
indem die Zurückziehung desselben in seine fibröse Scheide, seine Auffindung, und seine
Freimachung in gehöriger Länge zur Anbringung der Ligatur erschwert. Dem praktischen
Chirurgen sind die Verwicklungen, mit welchen die Gefässligaturen am Unterschenkel
(besonders der Trbialis antica und peronea) zu kämpfen haben, hinlänglich bekannt. Mögen
1) z. B. Taf. VII, Fig: 3 lit. b
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterscheukels. 273
die angeführten anatomischen Momente ihm den Grund ihres Vorhandenseins verstehen
machen. —
So lange die Tibialis antica auf dem Zwischenknochenbande aufliegt, wird sie von der
das Spatium interosseum innehabenden Fleischmasse so bedcekt, dass selbst bei mässiger Ent-
wieklung der Muskeln eine tiefe Wunde gemacht werden muss, um das Gefäss blosszu-
legen. Wohlgenährtheit und kräftig entwickelte Musculatur können einen Einschnitt von
anderthalb Zoll Tiefe, und darüber, erfordern. Richet’) spricht selbst von dritthalb Zoll. Um
anı Grunde einer Wunde von solcher Tiefe mit Ligaturinstrumenten zu arbeiten, muss die
Wunde zugleich verhältnissmässig lang gemacht werden. Vier und ein halb Zoll werden als
die erforderliche Länge der Wunde angegeben. Mit stumpfen Haken soll sie möglichst klat-
fend erhalten werden, wobei ein anderes anatomisches Moment zu unwillkommener Geltung
gelangt. Die Fascia des Unterschenkels ist bekanntlich, so weit sie den Zwischenraum zwi-
schen vorderem Schienbein- und Wadenbeinrand überbrückt, äusserst fest und straff gespannt:
die tiefe Incision zur Blosslegung der vorderen Schienbeinarterie kann dieser Spannung der
Fascie wegen nur mit Mühe so weit klaffen gemacht werden, um frei zu hantieren am Grunde
der Wunde. Wäre es nieht gerathen, die Längenincision durch einen Querschnitt zu kreuzen.
oder am oberen und unteren Ende des Längenschnittes je einen Querschnitt so anzubringen,
dass in der Fascia eine Art zurücklegbares Thürchen geschnitten wird, welches dem tieferen
tingehen mit Finger und Instrument mehr Freiheit verschafft.
Der früher erwähnte Zwischenraum zwischen Tibalis antieus und Extensor digitorum
communis longus führt zur oberen; der Zwischenraum zwischen Tibialis antieus und Extensor
hallucis longus zur unteren Hälfte des zweiten Verlaufsegmentes der Tibialis antica. Das dritte
Segment liegt zwischen den Sehnen des Kuixtensor hallucis longus und Extensor communis digi-
torum longus, und dürfte kaum je ein Unterbindungsobject abgeben, da sein Verlauf auf der
inneren Sehienbeinfläche ihm eine harte Unterlage verschafft, welche ihm allerdings den
Verletzungen durch Splitterbrüche des Schienbeines aussetzt, aber auf welcher auch eine
dauernde Compression des Gefässes durch Pelotte und Bandage ausführbar wird.
Wenn die erwähnten Muskelzwischenräume äusserlich nicht abzusehen sind, hät man auf
künstliche Linien Vertrauen gesetzt, um als Führer zum Gefäss zu dienen. Diese Linien sind
jedoch nur als beiläufige Richtschnur verwendbar. Man stellte deren zwei auf. Die eine geht
von der Mitte des Abstandes zwischen Spina tibiae und Caput fibulae zur Mitte des Abstandes
zwisehen innerem und äusserem Nnöchel. Man construire diese Limie an einem injicirten
Präparate, und man wird sich überzeugen, dass sie mit dem Verlaufe der Tibialis antica nicht
parallel zieht, sondern mit diesem Gefässe einen nach unten spitzigen Winkel bildet. dessen
äusserer Schenkel die Arterie ist. Die Spitze des Winkels fällt auf den Fussrüst.
Derselbe Vorwurf trifft die zweite, von Cruveilhier’) hervorgehobenen Linie. Une
ligne étendue du tubereule du jambier?) antérieur à la partie moyenne de l’articulation tibio-
tarsienne, indique la direction de lartere tibiale anterieure*. Da das Tubercule du jambier
antérieur ziemlich genau der Mitte des Abstandes zwischen Spina tibiae und Caput fibulae
1) Traité pratique d’anatomie. 2. partie, pag. 972.
)
) Traité d’anat. deseript. 3. édit. t. II, pag. 752.
) Dieser am Condylus externus tibiae unter der Mitte seiner äusseren Cireumferenz befindliche, nie fehlende Höcker, gibt den
obersten Fleischbündeln des vorderen Sehienbeinmuskels ihre Entstehung, und ist bei ausgewachsenen Individuen durch die
Haut hindureh gut zu fühlen, wenn auch nicht immer zu schen.
2
3
3
Denkschriften der muthem-naturw. Cl. XXII. Bd. 35
274 Joseph Hyrtl.
entspricht, so ist die Cruveilhier’sche Linie mit der früheren identiseh, und verfällt demsel-
ben Tadel. Sie hat das obere Stück der Arterie auswärts neben sich, und der Wundarzt, wel-
cher sich in der Lage befindet, eine Unterbindung der vorderen Schienbeinarterie nahe an dem
Durchtritte durch den Zwischenknochenraum vorzunehmen, wird gut thun, sich bei Benützung
dieser Linie nicht genau an sie, sondern mehr gegen das Wadenbein zu halten, an dessen Hals,
wie früher gesagt, das Gefässbündel aus der Kniekehle zur vorderen Unterschenkelgegend
tritt. Da die Nnochenhöcker, zwischen welchen man Linien führt, keine mathematischen
Punkte sind, so muss ohnedies die Richtung und die Länge solcher Linien innerhalb nicht
sehr enger Grenzen varlıren.
4, Bemerkungen über die Äste der vorderen Schienbeinarterie.
Es liegt mir ob, nur eine kurze Aufzählung der Aste der vorderen Schienbeinarterie zu
gchen, um für die im Späteren anzuführenden Varietäten einen Anhaltspunkt zu bieten. Nur
bei gewissen Gruppen von Ästen wird es nothwendig sein, länger zu verweilen, da sie bisher
entweder ganz übergangen, oder unter dem Einflusse einer unrichtigen Vorstellung beschrieben
wurden. Die beste und ausführlichste Beschreibung der Äste der vorderen Schienbeinarterien
ist noch immer die in den Jeones anatomicae Halleri’) enthaltene. Kein Schriftsteller späte-
rer Zeit hat dieses Vorbild erreieht, geschweige denn übertroffen.
1. Aus dem Ursprungsstück der Tibralis antica, bevor es noch in den Zwischenknochen-
raum eindringt, entspringt:
a) Ein Muskelast für den Ursprung des Tibialis postieus und Flexor digitorum commu-
nis longus. Er erzeugt zuweilen die Nutrita tbiae, und ist dann von anschnlieher Stärke. Ein
aufsteigender Ast desselben gelangt zum Kniekehlenmuskel. Ich finde ihn an drei Präparaten
diesen Muskel durchbohren, und als Stellvertreter der fehlenden Arteria articularis genu
impar s. azygos in die hintere Kniegelenkskapselwand eindringen ;
b) Ein unter dem Musculus popliteus zur hinteren Kapselwand des Kniegelenkes auf-
steigender Muskelast, der von den Autoren, welche a übergehen, als Reeurrens tibialis poste-
rior aufgeführt wird. Er ist es, welcher vorzugsweise das Schien- und Wadenbeigelenk
betheilt.
2. Aus dem zweiten Verlaufsstick jenseits des Zwischenknochenraunes:
a) die Arteria recurrens tibialis anterior. Sie ist der einzige Ast der vorderen Schien-
beinarterie, welcher einen Muskel durcehbohrt. Dieser Muskel ist der Tibialis antieus. Sie
kommt selten doppelt vor;
b) der später zu beschreibende Ramus fibularis;
c) eine sehr variable Anzahl von Muskelästen. Theile spricht von einigen 30.
Haller von 6 nach innen, und S nach aussen abgehenden. Ich stimme für die Halbirung der
Theil’schen Zitier.
d) die innere und äussere vordere Knöchelarterie. beide sehr veränderlich nach
Ursprung und Verästelung. Die äussere gewöhnlich stärker und etwas höher als die innere
entspringend. Vervielfältigung zu drei bis vier ist an der inneren Knöchelarterie nicht selten.
Da die Knöchelarterien aus jenem Stücke der Arteria tibialis antica entspringen, welches
auf der inneren Schienbeinfläche verschiebbar aufliegt. und bei vermehrtem Blutdruck sich
1) Faseiculus quintus, Taf. IV, Text pag. 30—33.
-
Über normale und ubnorme Verhältnisse der Schlagadern des Uuterschenkels. 279
bogenförmig nach innen hinausbiegt, so müssen die rterrae malleolares eine Strecke weit
frei verlaufen, bevor sie sich im Periost der von ihnen überschrittenen Knochen verästeln.
Sie erhalten dadurch an ihren Anfangsstücken eine Beweglichkeit und Verschiebbarkeit,
welche auf die Verschiebbarkeit der Tibialis antica an dieser Stelle wohlthätig zurückwirkt; —
widrigenfalls wäre die vordere Schienbeinarterie, trotz des Aufhörens ihrer fibrösen
Scheide, durch die von ihr nach innen und aussen zu abtretenden Rnöchelarterien an ihrem
Platze für immer festgebannt gewesen.
3. Aus der Arteria dorsalis pedis.
Die Richtung des am Fussrücken verlaufenden Endstückes der Tibialis antica, als
Dorsalis pedis, wird nur im Allgemeinen richtig angegeben, wenn man sie als von der Mitte
der Intermalleolarlinie zum ersten Spatium intermetatarseum gehend angibt. Bei dieser Rich-
tung ist es unmöglich, dass sie das innere Keilbein der Fusswurzel kreuzt, wie es heisst. Sie
kreuzt vielmehr immer das zweite Keilbein, und legt sich dann in die Furche , welche zwi-
sehen der am weitesten nach hinten reichenden Basis des Metatarsus secundus und dem inneren
Reilbein existirt.
Sie gibt nur zwei stärkere Äste ab: die Tersea und Metatarsea, welche von Theile rich-
tiger als Tarsea posterior und anterior angeführt werden, da die sogenannte Metatarsea nicht
ganz selten ein Ast der Tarsea ist.
a) Die Tarsea. Ihr Ursprung fällt höchst constant auf den Kopf des Sprungbeines, ihre
Richtung strebt gegen die Basis des fünften Metatarsus oder gegen das Würfelbein, und ihre
Lage ist immer eine tiefe, periostale; — ihre Zweige bilden drei Gruppen: 1. vordere
Zweige, welche mit den Ästen der Metatarse« anastomosiren; 2. miftlere, welche den
äusseren Fussrand umgreifen, um sich mit den Ramificationen der Plantaris externa zu ver-
binden, und 3. hintere, zur Anastomose mit der Mallevlaris externa und der Peronea anterior.
b) Die Metatursea. Sie varürt öfter als die Tarsea. Gewöhnlich entspringt sie aus der Dor-
salis pedis, wo diese eben im Begriffe ist durch das erste Interstitium intermetatarseum in den
Plattfuss zu gehen. Ihre Riehtung ist dann eine quer nach aussen gehende, mit vorderer
leichter Convexität. Ihr Ursprung kann aber so weit nach hinten riicken, dass er selbst
mit jenem der Zarsea verschmilzt, wodurch die Verlaufsrichtung des Gefässes bedeutend
influirt werden muss. Ihre Pam? interossei sind weniger wichtig als die in den Plattfuss hinab-
steigenden Äste zur Verbindung mit dem Arcus plantaris (Rami perforantes posteriores), weil
durch sie bei mangelhafter Entwickelung der Metatarsea, oder Fehlen derselben, ein Ersatz
vom Plattfuss herauf geleistet werden kann.
Die von Theile aufgeführten Kami tarsei interni sind wahrlich nicht so unbedeutend,
dass sie von sonst genauen Autoren mit Stillschweigen übergangen werden konnten. Meistens
sehe ich ihrer zwei, nahe zusammenstehend am Ursprung, welcher auf der Dorsalfläche des
Kahnbeines stattfindet. Die vordere wird zuweilen so stark und lang, dass sie als innere
Digitalarterie der grossen Zehe auslautt.
Tabelle über die Tursea und Metarseu.
Unter 250 injieirten Extremitäten.
Norm. Verschmelzung
Ursprung Höher Tiefer Fehlend Doppelt mit der Tursca
a u ur nt run en,
Mor seo] 7 5 3 4 u
Metatarsea . . 187 39 U 12 T 5
19
~
=
Joseph Dyrtl.
5. Varietäten der vorderen Schienbeinarterie.
1. Ramus fibuluris der Tibiulis antica.
Dieser früher citirte Ast der vorderen Schienbeinarterie gehört zu den eonstanten. Nichts
destoweniger wird er von allen Arteriographen übersehen. Wie wichtig er für die Genese
gewisser Anomalien der vorderen Schienbeinarterie ist, wird später einleuehten.
Haller erwähnte ihn zuerst‘). Ab eodem ramo (Tibialis anterior recurrens) statim, ubi
natus est, surculus abit. absconsus inter extensorem digitorum longum et peroneum, qui per fibu-
lam descendit, in brevem usque peroneum venit ete.
Ieh finde diesen Ast öfter selbstständig aus der Tibralis antica, als aus der Tibialis anterior
recurrens (Halleri) entstehen. Er dringt ganz oben im Zwischenknochenraum in die noeh nicht
zu besonderen Muskeln diftferencirte Fleischmasse ein, und verläuft weiter zwischen dem
langen Zehenstrecker und langen Wadenbeinmuskel. Gleich am Beginn umkreist er mit einem
Zweige das Wadenbein, um mit einem ihm begegnenden Zweige aus dem früher erwähnten
Ramus b des Ursprungsstückes der vorderen Sehienbeinarterie sich zu verbinden, gibt den
genannten Muskeln Zweige, und läuft am Peroneus tertius so weit herab, dass er mit einem
Zweige der Arteria peronea anterior anastomosiren kann. Ich will diesen eonstanten Ast als
Ramus fibularis in Hinkunft benennen ’).
Ramus ud sinum tarsi aus der Arteria tarsea.
Aueh dieser meist unansehnliche Ast gehört zu den nie fehlenden. Man ignorirt ihn
allerwärts. Nur Haller?) bemerkte ihn: Dat porro (Arteria tarsea) ramum insignem posterius
in foveam tarsi. Dieser Ursprung ist jedoeh nicht constant. Ich finde den Ramus ad sinum
tarsi auch aus der NMalleolaris externa stammen, es mag diese einen hohen oder tiefen
Ursprung zeigen. Entspringt er aus der Tersea, so ist seine Richtung zum Sms tarsi eine
rückläufige, und hält sieh ferner an die vordere Wand des Sinus. Kommt er aus der Malleo-
laris externa, so betritt er den Sinus tarsi an seinem hinteren Umfange. Er ist immer von
soleher Stärke, dass er selbst an den Füssen von Kindern dureh die ganze Länge des Sinus
tarsi bis in den Plattfuss hinab leicht verfolgt werden kann. Im Plattfuss anastomosirt er
regelmässig mit dem Stamme oder einem Ramus tarseus der Arteria plantaris interna. Was
aus dieser Anastomose werden kann, soll gleieh zur Sprache kommen.
2. Fehlen der vorderen Sehienbeinarterie.
a) Erster Schritt. Grössenabnahme der Tibialis antica.
Die vordere Schienbeinarterie hat, so wie die hintere, wenig Neigung zum Stärker-
werden. wohl aber zum Abnehmen, welehes zum vollkommenen Fehlen derselben führen
kann. Der erste Schritt zur Rüekbildung der Tibialis antice wird durch Zunahme ihres früher
erwähnten Ramus peroneus gegeben. Derselbe erseheint an der reehten Extremität eines
Jünglings‘) von der Stärke einer dicken Stricknadel, gibt zuerst eine sehr unansehnliche
Tibialis anterior recurrens zum Kniegelenk hinauf), dringt im Zigamentum intermusculare
1) Lib. eit. pag. 28.
2) Taf. VI, Fig. 3 lit. c
S dee eii eya Da
4) iae Ti Fig, 3.
5) Ibid. lit. c.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 277
zwischen den Musculi peronei und Extensor digitorum longus zur Oberfläche empor, wird nach
perforirter Fascie subeutan, und verläuft der Richtung dieses Ligaments folgend bis zum
äusseren Knöchel herab. Hier anastomosirt er mit einem zurücklaufenden (aufsteigenden)
Aste der Peronca anterior"), deren absteigender Ast sich in die Tursea einsenkt?), wodurch
eine lange Gefissinsel am Unterschenkel zu Stande kommt, deren stärkerer Schenkel die
Tibialis antica, deren schwächerer der mit der Peronea anastomosirende Ramus peroneus ist.
Dieser subeutan verlaufende Wadenbeinast der vorderen Schienbeinarterie versorgte,
bevor er subeutan wurde. die beiden genannten Muskeln, welche ihm seine Verlaufsrichtung
vorschreiben, und nachdem er aus der Fascia auftauchte, die Haut mit sechs Ramis eutaneis.
Es kann nicht bezweifelt werden, dass eine ungewöhnliche Entwickelung dieser Arterie
(Ramus fibularis) für den Mangel der eigentlichen Tibralis antica eimstehen kann. Ich habe
diesen Fall in meiner Sammlung nicht vorliegen, aber es scheint mir gewiss, dass der von
Quain’) beschriebene Fall von abnormem , nach aussen abweichenden, und der Fibula fol-
senden Verlauf der Tibialis antica, welche erst in der Nähe des Sprunggelenks zur normalen
Verlaufsweise zurückkehrt, durch den Ramus fibularis genügend zu interpretiren sei.
b) Zweiter Schritt. Theilweiser Ersatz durch die Peronea perforans.
An der linken Extremität eines Kindes war eine viel auffälligere Grössenabnahme
der Tibialis antica dadurch bedingt, dass die Arteria peronea perforans, welche am unteren
‘ Ende des Zwischenknochenraumes nach vorne gelangt, den Arcus tibialis bildete‘), d. h.
den weiteren Verlauf der Tibialis antiea auf dem Fussrücken darstellte’). Die Tibialis antica
selbst gelangte nur bis zu jener Stelle herab, wo sie sonst das Jugamentum interosseum
zu verlassen, und auf die innere Schienbeinfläche überzutreten pflegt. (Sie anastomosirte hier
aber mit der Peronea perforans nicht.)
Ihr Verlauf bis hieher war der gewöhnliche‘), aber ihre Stärke, schon vom Ursprung
aus der Poplitea an, um zwei Drittel ihres Kalibers vermindert. Interessant ist, dass mit
dem höheren Ende dieser Arterie auch ein höherer Ursprung aus der Poplitea ver-
bunden war. Sie entsprang nämlich schon im Niveau des äusseren Halbmondknorpels
des Kniegelenkes.
Ein zweiter hieher gehöriger Fall betraf die rechte Extremität eines Neugebornen.
llier war aber der Ersatz des fehlenden Fussrückenstückes der Tibialis antiew nicht aus
der Peronea, sondern aus der Tibialis postica abgeleitet. Wie so es möglich wird, dass
die Tibialis postica für Defecte der antica einstehen kann, dürfte sich aus der Schilderung
ihrer Rami perforantes ergeben.
Ein dritter und letzter Fall, gleichfalls einem Neugebornen angehörig, liegt in einer
rechten Extremität vor mir, an welcher eine von der Tibialis postica, 9 Linien über dem
Sprunggelenk abgegebene Dorsalis pedis, an der Durchbohrungsstelle des Zwischen-
knochenbandes eine dünne Tibialis antica durch Anastomose in sich aufnimmt; — die
1) Ibid. lit. d.
2) Ibid. lit. e.
3) The Anatomy of the Arteries of the Human Body ete. Lond. 1844. Pl. S5, Fig. 2 und 3.
4) Taf. VIU, Fig. I lit. a.
5) Ein ähnlicher Fall ist von Quain abgebildet, lib. cit. tab. 35.
6) Ibid. lit. b.
DIS Joseph Hyrtl.
Dorsalis pedis also ihre Entstehung der vorderen und hinteren Schienbeinarterie zugleich
verdankt.
c) Vollkommenes Fehlen der Tibialis antica.
Ich bewahre unter einer Anzahl von Varietäten aller Art nur Einen Casus von voll-
ständigen Mangel der Tibvalis antica auf. Er zählt zu den grössten anatomischen Selten-
heiten, welche ich besitze. Es ist eine linke kindliche Extremität‘). Man sieht an der
Stelle, wo die Tibralis antica aus der Poplites entspringen soll, nur einen Muskelast zum
Popliteus abgehen, welcher durch das Spatium interosseum einen Zweig nach vorne
absendet °), der theils die Ursprünge des Tibialis antieus und Extensor digitorum longus
versorgt, theils als zurücklaufende Kniearterie sich nach oben zur vorderen Wand der Knie-
gelenkskapsel begibt. Die Muscnlatur an der vorderen Seiten des Unterschenkels wurde
von einer Schlagader versorgt. welche durch das erste Interstitium intermetatarseum aus der
Plantaris interna auf den Fussrücken gelangte’), wie eine gewöhnliche Dorsalis pedis, aber
in umgekehrter Richtung verlief, eine Metatarsea und zwei Turseae erzeugte‘), an der
inneren Fläche des Schienbeins eine Insel von sechs Linien bildete‘), aus welcher die
inneren und äusseren Knöchelarterien entsprangen, und nun so an Umfang abgenommen
hatte, dass sie, obwohl sie eine schwache Anastomose von der Trbialis postica dureh das
Zwischenknochenband hindurch erhielt”). doch nur unter dem Tibialis antieus bis zum
oberen Viertel des Unterschenkels verfolet werden konnte (lit. f). — Keine der beiden
anderen Unterschenkelarterien zeigte ein Bestreben, das Fehlen der Tibialis antica auf
ergiebige Weise auszugleichen. Ihre Verhältuisse waren alle normal. — Die vordere
Museulatur dieses Unterschenkels schien mir wohl schwächer entwickelt als jene des
rechten, doch sonst in keiner Hinsicht defect. An neugebornen Kindern ist sonst der
Unterschied in der Stärke der Muskelentwicklung der rechten und linken Extremität
durehaus nicht ausgesprochen. Es kann desshalb die Schwäche der linken vorderen Unter-
schenkelmuskeln nur von dem mangelhaften Ersatz der vorderen Schienbeinarterie bedungen
sein, welcher, wenn das Rind am Leben geblieben, eine der Art nach kaum zu bezeich-
nende und gewiss wuheilbare Schwäche der linken unteren Extremität, vielleicht auch
einen Tulipes calcaneus veranlasst haben würde. An der rechten Extremität desselben
Kindes war Verlauf und Verästlung der Tibialis antica normal.
+4. Iloher Ursprung der Tibialis antica.
Der Ursprung der Tbialis antica, und somit die Theilung der Arteria poplitea in die
Tibialis antica und postica. rückt viel seltener höher hinauf als die Theilung der Arzteriu
brachialis in die Radialis und Ulnaris, und wenn eine hohe Theilung der Joptitea vorkommt,
kommt sie nie höher zu stehen als an die Stelle, wo die Poplitew den Raum zwischen den
beiden Schenkelbeinknorren einnimmt, also auf dem Zigamentum popliteum.
Wenn die Zibralis antica höher als gewöhnlich entspringt, verlauft sie mit der Tibiulis
postica parallel zum unteren Rande des Popliteus herab. Sie hegt während dieses Verlanfes
S aiae iE Braks
oe lit. g.
3) Ibid. lit. a.
Hdb, c, me
5) Ihid. lit. d.
6) Lit. e offenbar eine andere Verwendung eines Ramus perfurans der Tibialis postica.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 279
an der äussern Seite der Tibialis postica. In sechs Fällen, welche ich verglich, lief sie fünfmal
über den Popliteus weg; in einem Falle zwischen diesem Muskel und der hinteren Kapsel-
wand des Kniegelenkes. In einem der fünf erwähnten Fälle dagegen liegt die Tibialıs antica
an der inneren Seite der postica, und erzeugte zugleich die Arteria peronea'). Beide Gefässe
mussten sich desshalb mit der Tibialis postice kreuzen, um zum Wadenbein und zum oberen
Winkel des Zwischenknochenraumes zu kommen. In einem zweiten fehlte die Trbialis postica
unter Volumsvermehrung der Peronea.
Eine höhere Theilung der Arteria poplitea, als auf dem Ligamentum popliteum, habe ich
nie geschen. Andere waren nieht glücklicher als ich.
Der von Meckel einer Beobachtung von Sandifort zugeschriebene Fall einer schon in
der Leistengegend stattfindenden Theilung der Arteria cruralis in eine Tibialis antica und
postica, steht wohl als der merkwürdigste Casus einer hohen Theilung dieses Gefässes da. Ich
halte mich jedoch für berechtigt. den Fall nicht unbedingt für das zu halten, wofür ihn
Meckel nimmt’). Sandiforrs Worte lauten: Tn latere dextro alius cadaveris femoralis
arteria, mox atque ad artum hunc pertingebat, se findebat in duas aequales arterias, dum in
sinistro latere divisio haec, ut semper solet, in poplite conspiciebatur. Sandifort hat unter der
Aufschrift: de notabilioribus vasorum aberrationibus?) einige der gewöhnliehen Unsprungs-
varietäten der Armarterien weit ausführlicher geschildert als die bemerkte hohe Theilung
der Schenkelschlagader, welche in der That em Umicum ist. Einen Fall von solcher Selten-
heit hätte Sandifort bei der Umständlichkeit, die er alltäglich vorkommenden Gefäss-
abnormitäten zu Theil werden lässt, nicht mit so kargen Worten abgefertigt, um so weniger,
als ihm die chirurgische Wichtigkeit solcher Vorkommnisse nicht unbekannt geblieben, und
Ludwig’s') Programme über die Abnormitäten der Arteria brachialis, in welchem auf die
praktische Wichtigkeit solcher Gefässanomalien bei der Operation der Aneurysmen hinge-
wiesen ist, mit riihmender Anerkennung von ilım erwähnt wird. Um wie viel mehr hätte eine
aus der Kniekehle in die Leiste hinauf versetzte Theilung der Arteria eruralis und die Ver-
laufsweise der Theilungsäste. die Aufmerksamkeit eines so guten anatomischen Beobachters
fesseln müssen, wie es Sandifort war. Es kommt mir desshalb nicht als ausgemacht vor,
dase Sandifort wirklich eine so hohe Theilung der Schenkelarterie vor sich hatte, obwohl
es andererseits einer Anmassung nahe kommt, eben diesem guten Beobachter zuzumuthen,
eine normale Theilung der Arteria femoralis in eine profunda und cruralis propria verkannt
zu haben. Wie es immer sei, so trägt doch die Kürze der eben angeführten Stelle die
Schuld, dass sie nieht ganz unbedenklich erscheint.
5. Abnormes Ende der Tibialis antica.
Dreimal fand ich die Tibialis antica schon auf dem zweiten Keilbein der Fusswurzel
enden. Sie erzeugte am Fussrücken nur zwei Seitenäste. Der erste entsprang während des
Durchganges der Tibialös unter dem Ligamentum annulare und repräsentirte die Arteria tarsca.
Der zweite war ein ungewöhnlich starker Ramus tarseus internus, welcher über das Kahnbein
1) Wie in dem auf Taf. V, Fig. 1 abgebildeten Falle.
2) Observationes anat. path. lib. IV, cap. VII, pag. 97.
3) Lib. et cap. cit. pag. 91, seqq.
4) Nicht des Wiener Physiologen , sondern des Heransgebers der „Scriptores neurologici minores® im vorigen Jahr-
hundert,
250 Joseph Ilyrtl.
weg, bogenförmig in den Plattfuss sich hinabkrümmte, um mit der Plantaris interna zu
anastomosiren. Die Arteria metatarsea war ein Zweig des Arcus plantaris, welcher zwischen
dem zweiten und dritten Metatarsusknochen auf den Fussrücken heraufstieg.
Eine interessante Verlaufsanomalie mit gleichzeitiger Schwäche der Tibialis antica wird
im Wiener anatomischen Museum aufbewahrt‘). Die Trbialis antica”) verlängert sich als sehr
schwache Dorsalis pedis nicht gegen das Interstitinum intermetatarseum primum, sondern auf
den Rücken des Os cuboideum hin, wo sie aufhört. Sie erzeugt eine innere und äussere
Tarsea °), aber keine Metatarsea, welche aus dem Arcus plantaris, wie im früheren Falle
stammt, und dureh den ersten Zwischenknochenraum sieh auf den Fussrücken erhebt.
Dagegen theilte sich die Tibialis postica im Plattfuss in zwei gleich starke*) Äste. Der äussere
bildete wie gewöhnlich den Arcus plantaris profundus (lit. c); der innere verlief an der
unteren Fläche des Metatarsus hallucis, und anastomosirte mit dem Arcus plantaris durch einen
Verbindungsast (lit. d), weleher nur wenig schwächer war als die beiden Arteriae plantares.
Aus diesem Verbindungsast ging die für den Fussrücken bestimmte Metatarsea ab.
6. Anastomose der Tibialis antica und postica im Sinus tarsi.
An einem vom Herrn Schweiger gearbeiteten Gefässpräparat der linken unteren Extre-
mität eines Erwachsenen theilte sich die Arteria tibialis antica noch während sie zwischen
Tibialis anticus und Extensor hallucis verlief, in drei Zweige’). Der mittlere (lit. æ) war die Fort-
setzung des Stammes, — der innnere (lit. 6) eine hochentsprungene Malleolaris interna von
bedeutender Stärke, — der äussere (lit. c) ein Inselgefüss, welches sich mit dem gleich zu
erwälnnenden Ramus pro sinu tarsi verband, und zwei Malleolares externas erzeugte. Bevor
das mittlere jener drei Gefässe den Sprungbeinkopf erreichte, theilte es sich gabelförmig. Der
äussere Spaltungsast) drang von hinten her in den Sinus tarsi ein, durchlief ihn seiner ganzen
Länge nach, und mündete im Plattfuss in die Arteria plantaris interna ein‘), welche an der
äusseren Peripherie der unteren Mündung des Sinus tarsi vorbeilief. Das im Sinus tarsi
liegende Verbindungsgefäss zwischen der vorderen und hinteren Schienbeinarterie nahm vor
seinem Kintritte in den Sinus den früher genannten Inselzweig (lit. c) auf. Die Fortsetzung
der Tibialis antica als Dorsalis pedis (abgeschnitten bei d) erzeugte, wie gewöhnlich die Tursea
und Netatarsea.
7. Auflösung der Tirbialis antica in ein Rete dorsale pedis.
An einem älteren Präparate unserer Sammlung beginnt die Arteria tibialis antica von der
Stelle an, wo sie sich auf die innere Fläche des Schienbeines begibt, in eine Anzahl von gleich
starken Zweigen sich aufzulösen ê), denen es nicht anzusehen ist, welcher von ihnen die eigent-
liche Fortsetzung der Tibialis antica sei. Jedes der drei Fächer des Ligamentum annulare dient
diesen Zweigen zum Durchtritt auf den Fussrücken, wo sie wieder in kleinere Zweige zerfallen,
1) N. 1510.
STASI Es lit a os
3) Ibid. lit. c und d.
4) Taf. IX, Fig. 2 lit b und b
5) Taf. IX, Fig. 3.
6) lbid. lit. e.
1) Ibid. lit. f.
8) Taf. X, Fig. 1 lit. bbb.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenukels. 2
welche so wie die grösseren zahlreich init emander anastomosiren und ein Netzwerk von gro-
ben Maschen bilden !), aus welchem die „Irteriae interosseae dorsales der vier Metatarsusspalten
hervorgehen. Eine Verbindung dieses Netzes mit dem Arcus plantaris profundus dureh Rami
perforantes war nicht nachzuweisen, eben so wenig als besondere Netzantheile für Repräsen-
tanten der Arteria tarsea oder metatarsea genommen werden konnten. Der stärkste jener
Zweige, in welche sieh die Tibialis antica am Unterschenkel spaltete, lief, wie es der Ramus
perforans der Wadenbeinarterie zu thun pflegt, in der Furche zwisehen dem äusseren Rnöchel
und dem Sprungbein zum äusseren Fussrand herab, wo ein Seitenzweig desselben das Wür-
felbein umgreifend in die Arteria plantaris externa einmündete?).
Als ein Seitenstück dieses Falls verdient ein ähnlicher angeführt zu werden, welcher auf
Taf. X., Fig. 2 abgebildet ist’). Die Tibialis antica theilt sich an derselben Stelle, wie im vor-
hergehendem Falle, in zwei Zweige‘). Der schwächere (0) ist die eigentliche Fortsetzung der
Tibialis, — der stärkere (b) läuft in der Furche zwischen dem äusseren Rnöchel und dem
Sprungbeinkörper herab. Der schwächere erzeugt zwei Arteriae malleolares internae) — der
stärkere zwei externae’). Vor dem Sprungbeinkopf fliessen beide Zweige wieder zusammen‘),
um sich neuerdings zu trennen, so dass von den nun gebildeten Spaltungsästen der innere
der stärkere, der äussere der schwächere wird. Der äussere (lit. 4) ist die Tursea, der innere
die Dorsalis pedis (lit. i), welche auf dem mittleren Keilbein die sehr starke Metatarsea erzeugt,
welehe aber in dem Interstitium intermetatarseum sccundum in den Plattfuss niedersteigt (lit. Æ),
um mit dem Arcus plantaris profundus zu anastomosiren. Die Verbindungsäste dieser Arterien
des Fussrückens bilden ein ähnliches Gitter, wie im früheren Falle, aber von weiteren Maschen,
und dünneren Stäben. Die Dorsalis pedis erzeugt, wie sonst, die Interossea dorsalis prima, —
die Metatarseu gibt die secunda ab, die tertia und quarta sind von den Ramis perforantibus des
Arcus plantaris gebildet.
6. Ungewöhnliche Stärke der Tibialis antica.
Aus dem solidarischen Verhältnisse, in welchem die drei Arterien des Unterschenkels zu
einander stehen, sollte zu folgern sein, dass eine besonders starke Tibialis antica für die
Tibialis postica und peronea einstehen kann. Die sieben Fälle, welehe ich ausgewählt habe,
beziehen sich jedoch alle nur auf den Grössenantagonismus der Trbialis antica und postica, in
zweierlei Formen. Entweder ist der Ramus plantaris externus der Tibialis postica eben so schwach,
wie der Ramus plantaris internus, wo dann der Arcus plantaris vorzugsweise durch die in den
Plattfuss absteigende Verlängerung der mächtigen Tibialis antica gebildet wird; oder, wie
ich es einmal vorfinde, der Pamus plantaris externus verliert sich im Fleische des äusseren
Fussballens, und der Arcus plantaris wird von der Dorsalis pedis, und von einem absteigenden
Ramus perforans der Metatarsea erzeugt, ohne Theilnahme der Trbialis postica.
Die ungewöhnliche Stärke der T/bialis antica erstreckt sich in fünf von den sieben Fällen
nieht auf die ganze Länge dieses Gefässes, sondern nur auf den Fusstheil derselben, und
M lit c
Sid lirt d.
3, Mus. Nr. 824,
2) Taf. X, Fig. 2 lit. b und h
9, Ihid. lit. e und d.
6, Ibid. lit. e und f
7) Ibid. lit. g.
Denkschriften der marhem.-naturw. C1. XXIII Rd. 5 36
282 Joseph Hyrtl.
verdaukt ihr Dasein einer starken Anastomose mit dem Ramus perforans der Wadenbein-
arterie.
Bei vollständigem Mangel der Tibialis postica (von welchem früher gehandelt wurde)
findet sich keine merkliche Volumszunahme der vorderen Schienbeinarterie, sondern der Waden-
beinarterie, welche mit den beiden famis plamtaribus endet. In einem der sieben, oben
erwähnten Fälle, waren die Arteriae interosseae pedis dorsales keine Erzeugnisse der Arteria
metatarsea, sondern der Reihe nach aufeinander folgende Äste der Dorsalis pedis.
7. Zwei Systeme fortlaufender Anastomosen im Verästlungsbezirk der Tibialis antica.
a) Continuirliche Anastomosen der Hautgefässe.
Ich habe an einem anderen Orte gezeigt‘), dass die zur Haut gehenden Zweige der
Arterienstämme der Gliedmassen, welche sämmtlich tiefliegende, d. h. intra fasciam ver-
laufende sind, nicht die Musculatur durchbohren, um an die Haut zu gelangen, sondern längs
der Septa intermusewlaria, oder wenn eine Knochenfläche bis zur Taut ansteigt, im Periost
dieser Fläche ihren Verlauf nehmen. Sie werden bei dieser Verlaufsweise von der Muskel-
contraction nicht angefeindet, wie es hätte geschehen müssen, wenn sie das Muskelfleisch
selbst durchsetzt hätten. Am Unterschenkel nun verlaufen die Hautäste
1. längs der inneren Schienbeinfläche bis zur vorderen, nur von der Haut bedeckten
Kante dieses Knochens’);
2, längs der Septa intermuseularia, welche zwischen Tibialis antieus und Extensor digitorum
longus °), so wie zwischen diesem und den Peroneis eingeschoben sind‘).
Bevor diese Äste die Aponenrose durchbohren, um in die Haut überzugehen, anastomo-
siren die Einem Septum oder Einer Rnochenfläche angehörigen, durch gegenseitige Ver-
bindungsbogen. Da die Äste selbst schon zu den feineren gehören, so werden ihre bogenför-
migen auf- und absteigenden Anastomosen nicht durch gewöhnliche Injeetionen darzustellen
sein. Nichts desto weniger sind sie stark genug, um sich im Zusammenhange mit dem llaupt-
stamm abpräpariren und als ein System fortlaufender Anastomosen darstellen zu lassen,
welche nieht auf deu Unterschenkel allein beschränkt sind, sondern durch die Arteriae eir-
cumjlexae genu mit Ähnlichen Gefässbogen längs der Srpta intermuseularia des Öberschenkels
zusammenhängen, und mittelst der Arteria malleolaris, tarseae externae und internae, der
metatarseae, und der Collaterales der grossen und kleinen Zehe sich bis zum Nagelglied
dieser letzteren verfolgen lassen. Nur grübere Injectionen lassen diese Reihen von Gefäss-
bogen unterbrochen erscheinen; — feinere bringen sie jedesmal zur befriedigenden Anschauung,
wenn auch nicht immer ohne alle Unterbrechung.
Am Knie und am Fusse, wo sie bedeutend stärker als am Unterschenkel sind, werden
sie von allen beschreibenden Anatomien erwähnt.
b) Continuirliche Anastomosen der Nervengefässe.
Eine zweite Reihe eontinuirlicher arterieller Anastomosen gehört den Nervengefässen an.
Jeder Nerv , gross oder klein, besitzt eine ihm eigene Arteria nutritia, welche nur ihn
allein ernährt, keine Zweige in anliegende Gebilde abgehen lässt, und ein Capillargefäss-
1) Über das Verhalten der Blutgefässe in dem fihrösen Gewebe. Österr. Zeitschrift für prakt. Heilkunde. 1859. Nr. 8.
2) Taf. VII, Fig. 3 lit. aa.
3) bie. Dit. b 5
ay oada ia Ees
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 233
system entwickelt, welches nicht über das Neurilemma des betreffenden Nerven hinausreicht,
sondern in der Substanz dieser Nerven in eine, dieser allein angehörende Vene übergeht.
Theilt sich der Nerv, so theilt sich auch seine Arteria nutriens, so dass noch die kleinsten prä-
parirbaren Nervenzweige ein von der Umgebung unabhängiges ernährendes Gefäss besitzen.
Die Arteriae nutritiae grösserer Nervenstämme verlaufen stellenweise oberflächlich, stellen-
weise dringen sie gegen die Axe der Stämme vor, kehren wieder zu der Seite des Nerven
zurück, welche sie verlassen haben, oder lagern sich auf die entgegengesetzte. An kleineren
Nerven (z. B. Rami digitales) verlaufen sie immer oberflächlich zwischen Neurilemma und Mark,
und gehen, wenn sie ihre Stelle ändern, nicht durch, sondern über oder unter den betreffenden
Nerven weg.
Diese Nervenarterien nun erhalten von Stelle zu Stelle aus benachbarten grösseren oder
kleineren Gefissen anastomosirende Zweige, welche auf lange Strecken hin für eine gewisse
Beständigkeit ihres Kalibers sorgen. Fasst man diese anastomosirenden Gefisse als solche
auf, welche sich im Nerven in aufsteigende und absteigende Zweige theilen, welche mit den
nächst oberen und unteren sich in Verbindung setzen, so wird jeder Nerv der Mrager einer
fortschreitenden Reihe von Anastomosen, welche zu den llauptstimmen der Gliedmasse in
ähnlicher Beziehung stehen, wie die eontinuirlichen Anastomosen der Hautgefässe in den
Septis intermuseularibus. ö
Den Muskelästen der grossen Arterien der Extremitäten sind solche Anastomosen gänzlich
fremd. Jeder Muskelast bleibt in dem Fleische, dem er bestimmt ist, verbindet sich nie durch
austretende Zweige mit seinen nächsten Nachbarn, eben so wenig als mit seinen eigenen Ver-
zweigungen im Muskelfleisch. Im Muskelfleisch kommen die Anastomosen nur im Capillar-
gefüsssystem vor.
Diese allgemeinen Bemerkungen vorausgeschickt, handelt es sich die Äste näher zu be-
stimmen, welche die Folge von Anastomosen in den beiden Nerven der vorderen Unterschen-
kelgegend bilden. Das Schwierige und Zeitraubende solcher Präparationen wird es entschul-
digen, wenn ich nur angebe, was ich an Einem mit Sorgfalt ausgearbeiteten Präparate
gesehen habe.
Bekannt ist die Arteria comes nervi ischiadiei aus der Glutaea inferior. Sie anastomosirt
mit einem, für den Nervus ischiadieus von der Perforans secunda, und weiter unten von der
Perforans tertia (aus der Profunda femoris) oder von der Poplitea abgegebenen Nervenzweig.
In der Kniekehle theilt sie sich in zwei Zweige für den Nervus popliteus externus und internas.
Die dem externus folgende Arterie anastomosirt mit einem Zweige der Gastrocnemia externt.
Im Fleische des Peroneus longus erhält der Nervus tibialis antieus ein Ästchen vom Kamus
fibularis der Arteria tibialis antica, später zwei Zuzüge aus dem Stamme der Tibialis antica
selbst, im Ligamentum annulare aus der Malleolaris interna , und auf dem Fussrücken aus der
Tarsea interna; während der Nervus peroneus superficialis seine Arteria comes fast durch jeden
Ramus cutaneus verstärkt, welcher in dem Septum intermusculare zwischen Peroneus tertius
und Peroneus longus auftaucht.
Die Verzweigungen des Nervus tibialis antieus und peroneus superficialis auf dem Fuss-
rücken, werden durch feinste Ästchen der Dorsalis pedis, tarsea, metatarsea und der Jnterosseae
dorsales versorgt.
Es lässt sieh im Allgemeinen sagen, dass die progressiven Gefässanastomosen in den Ner-
ven um so zahlreicher werden, je mehr das Kaliber der Nerven durch Astbildung abnimmt.
36*
254 Joseph IHyrtl.
8. Verwerthung der continuirlichen Anastomosenreihen.
A priori versteht es sich, dass die in den fibrösen Intermuscularwänden, in den Ner-
ven und im Periost so zahlreich vorkommenden Anastomosen von Arterien, welche
primäre oder seeundäre Äste der Hauptstämme sind, ihre erste Verwendung bei Ligaturen
dieser Hauptstämme finden werden. Es ist keine Verlaufsstelle einer grossen Arterie des
Unterschenkels denkbar, deren Unterbindung nicht zwischen zwei anastomotische Zweige
fallen müsste, so dass, dem unter der Unterbindungsstelle liegenden Gefässstücke, unter allen
Umständen Blutzufuhr gesichert bleibt, wenn auch minder ergiebig und abgeschwächt durch
Umwege.
Die Erweiterung des Lumens jener Anastomosen wird der erste Schritt zur Etablirung
eines Collateralkreislaufes sein, welcher zuletzt definitiv auf die cine oder andere Anastomosen-
reihe angewiesen bleiben wird. Es sind mir keine anatomischen Berichte über Collateral-
gefässe nach Unterbindungen der Tibialis antica, postica oder peronea bekannt, aber dass
die Unterbindung der Arteria cruralis, die dem Nervus ischiadieus angehörige Anastomosen-
reihe zu vicariirender Eutwiekelung bringt, ist aus betreffenden Seetionsberichten mehrfach
zu erschen, und was bei diesen Füllen geschah, kann auch bei Unterbindungen der Unter-
schenkeläste der Cruralis aus gleichen Bedingungen Platz greifen.
Wichtiger sind die Anastomosenreihen für die Erklärung abnormer Verlaufsweisen grös-
serer und für das Vorkommen überzähliger Arterien.
So ist der von Velpeau‘) angeführte Fall, in welchem die Arteria tibialis antica nicht
durch das Spatium interosseum, sondern um den Hals des Wadenbeines herum zur vorderen
Gegend des Unterschenkels gelangte, durch die dem Nervus popliteus externus angchörige
Anastomosenfolge leicht zu erklären, und die von Pelletan”) beobachtete abnorme Ver-
laufsweise der Tibialis antica, wo dieselbe in der Mitte des Unterschenkels eine hohe, nur von
Haut und Faseie bedeckte Lage einnahm, ist wahrscheinlich nur eine höhere Entwickelungsform
der dem Nervus peroneus superficialis zugehörigen Anastomosenreihe.
Ich selbst besitze in meiner Sammlung zwei nur auf diese Weise zu erklärende Gefäss-
varietäten. Der erste Fall betrifft eine ungewöhnlich starke Arteria gastroenemia externa,
welche sich in zwei Zweige spaltet. Der schwächere gehört dem Zwillingsmuskel der Wade;
— der stärkere folgt dem Nervus popliteus externus, durchbohrt mit ihm den Preroneus longus,
tritt unter dem Fleisch des Extensor digitorum communis longus auf die vordere Seite des Zwi-
schenknochenbandes, und anastomosirt unter spitzigem Winkel mit dem Stamme der Arteria
tibialis antica. — Der zweite Fall ist ein extra fasciam längs des inneren Astes des Nervus
peroneus superficialis zum Fussrücken herabsteigender Ast der Tibialis antica, welcher über
die Rückenfläche des dritten Keilbeines der Fusswurzel, wo er mit der Zarsea anastomosirt,
zum vierten Zwischenknochenraum des Mittelfusses hinzieht, um als Interossew dorsalis
quarta zu endigen.
Auch an der oberen Extremität dürfte es nicht schwer halten (und ist bereits schon für
die abnorme Arteria mediana geschehen) die subeutan verlaufenden Gefässvarietäten am Vor-
derarm auf präexistirende Anastomosenreihen längs der Nervi cutanei zurückzuführen.
1; Nouveaux élémens de méd. opérat. Paris, 1837, tom. I, pag. 137.
2
Clinique ehirurgieale. Paris, IS10. pag. 101.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels.
ERKLÄRUNG DER ABBILDUNGEN.
IS RER.
Einmündung einer besonders mächtigen Arteria comes nervi ischladrei in den Stamm der Zopötea.
Arteria poplitea.
‚Arteria comes nervi ischladiei.
Ram musculares der Popliteu.
Cireumjlexa genu externa superior.
Cireumflera genu externa inferior.
Doppelte Oireumplexa genu interna superior.
Cireumjlexa genu interna inferior.
Arteria azygos genu.
Insel der Gastrocnenva externa mit einem Zweige der ’nierna.
Unter den beiden Arzerčis gastroenemiis mündet die Arteria comes
Nervus popliteus externus s. peroneus.
Nervus popliteus internus s. tibialis posticus.
Die Muskeln sind obne Bezeichnung gelassen.
Linke Kniekehle eines 13jährigen Knaben.
Arteria poplitea.
Ramus perjorans tertius der Profunda femoris.
Circumjiexa genu externa superior duplex.
ltamus gastrocnemius.
Die beiden Köpfe des Biceps femoris.
Semitendinosus und Semimembranosus,
Seitenast des Ramus perforans tertius zum Semitendinosus und Semimen
Einmündung des Ramus perforans tertius in die Poplitea.
TWA JETE o JU
Linke Kniekehle eines Kuaben.
Arteria poplitea.
Inselgefäss an der inneren Seite derselben.
Cireumjlexa. genu interna superior.
nervi ischradiei in die Poplitea ein.
MÖranosus.
Zwei Rami gastroenemä interni. d’ Ein einfacher Ramus gastrocnemius exteruus.
Cireumflexa genu interna inferior.
Einmündung des Inselgefässes in die Poplitea dicht unter der Abgangsstelle der ("ireumflera genu rrterna inferior, g.
Sehematische Darstellung der beiden eontinuirlichen Anastomoseureihen der Vasa vasorum der Kniekehlenarterie.
Arteria poplitea mit den Ursprüngen der Collateraläste, welehe Tasa vasorum erzeugen.
Anastomotica magna.
Lamus museularis zu den Adductoren.
Cireumflexa genu superior interna,
Cireumjlera genu suprior externa.
Arteria articularis media s. azygos.
Cireumflexa genu inferior interna.
Cireumjficxa genu inferior externa.
Tibialis antica.
Tibialis postica, — beide mit ihrem ersten Ramis musculuribus.
Die doppelte Reihe continuirlicher Auastomosenreihen der Tasa
poplitea hin.
vasorum ziwlt sich
in der gauzen Länge der
y Irteria
296 Joseph Hyrtl.
TAFEL II
Fig. I. Hintere Ansicht eines kindlichen Untersehenkels nach Entfernung der hochliegenden Wadenmuseulatur.
a Arteria poplitea.
b Arteria tibialis antica.
e Arteria peronea.
d Ramus ad soleum der letzteren, mit der Nutritia tibiae.
d’' Ein ähnlicher Ast.
e Rechtwinkliges Ablenken der Peronea vom äussern Knöchel zum innern.
f Tamus ad calcem.
g Tiefe Anastomose desselben mit der Peronea.
Eies2. a0, e ebei kig Tik
d Unvollkommen entwickelte Trbialıs postiea.
Fig. 3. Linker Unterschenkel eines sechswöchentlichen Kindes.
a Arteria poplitea.
bu. c Circumfexra cxterna superior duplex.
d Hochliegende, anomale Wadenarterie (Arteria saphena).
ee Rami gastroenemii externi derselben.
f Ramus gastrocnemius internus accessorius. f’ verus.
9g Einbohrung der Arteria saphena in den Beginn der Achillessehne.
h Anastomose mit der Peronea.
? Anastomose mit der Trbialis postica.
k arcus inframalleolaris der .Irteria saphena mit der Tarsea.
AN A RDE NA
Fig. 1. Continuirliche Anastomosenreihe der die Fasera cruris durchbreebenden Rami cutanei, welehe den Schlüssel zur Erklärung
von Fig. 3 auf Taf. ITI enthält.
aa Arteria suralis superfieialis mit zwei Wurzeln aus der Gastroenemia externa et interna entsprungen.
b Unterster Ramus cutaneus der Arteria peronea.
cc Continuirliche Anastomosen der zwischen Extensor communis digitorum und Peronens longus auftauchenden Rami cutanei
der Tibialis antica.
d Anastomose von mit der Arteria tarsea.
Fig. 2. Hintere Unterschenkelansicht mit einer tief entsprungenen Arteria saphena.
a Arteria saphena aus der Tibralis postica, die Sehne des Gastroenemius internus durchbohrend.
a' Ein Ast des Nervus suralis, welcher sich der Arteria als Begleiter zugesellt.
b Anastomose uuter der Tendo „lehrllis mit der Arteria peronea.
eu. d Endiste dieser abnormen Wadenaıterie, welche mit der Arzeria tibialis antica auf dem Fussrücken Verbindungen eingehen.
f Ein aus dem oberen Wiukel der Kuiekehle stammendes, vom Seminembranosus abgegebenes albnormes Muskelfaseikel zum
Gastroenemius. Dieses Fascikel steigt zwischen beiden Köpfen des Gastroenemius herab, um sich in zwei aponeurotische
Blätter zu verwandeln, deren eines die Achillessehne bilden hilft, während das andere den inneren Kopf des Gastro-
enenius überlagert, und in die Fascia surae übergeht.
az EN.
Fig. 1. Rechter Unterschenkel eines Kindes.
a Arteria poplitea, hoch oben in der Knickehle in die Tibralis postica b und antica ce sich theilend.
d Arteria peronea, aus der Tibralis antica stammend, bevor diese das Spatium interosseum durchsetzt.
e Fortsetzung der eigentlichen Peronea.
f Arteria peronea posterior superficialis.
g Nach innen abgehender Seitenast derselben zur Anastomose mit der Tibialis postica bei A.
Fig.2. Rechter Unterschenkel eines Kindes mit doppelter Arteria peronea.
a Poplitea.
b Tibialis antica.
e Tibialis postica.
d Peronea, in zwei Tarallelzweige sich auflösend. Beide anastomosiren bei e durch einen queren Verbindungsast. Der innere
der beiden Zweige verbindet sich bei f mit der Tibialis postica. Der"äussere schickt die Peronea perjorans durch den unte-
ren Winkel des Zwischenknochenraumes (g) und endigt als Arteria ealeanei externa, h.
Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern des Unterschenkels. 387
Fig. 3. Einmündung der Peronea in die Tibialis postica am linken Untersehenkel eines Kindes.
Fig-
Fig.
a ılrteria poplitea.
b Tibialis antica.
e Tibialis postica.
d Peronea, normal entsprungen, aber zur Tibialis postica herüberbeugend, in welche sie bei e einmündet. Es feblt also nur
die untere Hälfte der Peronea. Ihre Kami calcanei stammen ans einem starken Seitenast f der Arteria tibialis postica.
DENT EL NI.
ie. 1. Untere Hälfte des rechten Untersehenkels eines 14jährigen Knaben. Toehliegende Schichte der Wadenmuskeln weggenom-
men. Detail der Arteria coronaria des inneren Knöchels. A Flexor hallucis longus. B Durchschnittener Tibialis posti-
cus und Flexor digitorum longus.
aa Tibialis postica.
bè Ramus posterior der Peronea, doppelt vorhanden.
ce Arteria coronaria des inneren Knöchels.
d Ahbsteigender Gelenkszweig derselben zur Artieulatzo tarsi.
e Absteigender Endzweig derselben zum Maileolus internus,
f Aufsteigender Endzweig derselben zur Anastomose mit dem letzten Ramus cutaneus der Tibialis antica.
g Untere Anastomose zwischen Peronea und Tihialis postica.
h Obere Anastomose derselben Gefässe, vermittelt dureh die Arteria coronaria des inneren Knöchels.
3, Linker Unterschenkel eines Erwachsenen (Nr 87 meiner Sammlung) etwas verkleinert. Obere starke uud untere schwache
Anastomose zwisehen Arteria peronea und Tibialis postica.
a Arteria peronea,
b Arteria tibialis postica sichtlieh selıwäeher als a.
c Obere Anastomose beider. Der Ramus anastomotieus geht offenbar von a zu 5 herüber — nieht umgekehrt, denn die Fort-
setzung der Arteria tibialis postica d ist, von derAufnahmsstelle der Anastomose an, stärker als der Stamm dieses Gefässes
über der Anastomose.
d Untere, ausserhalb des tiefen Blattes der Fascia surae gelegene Anastomose von a und b.
3. Rechter Unterschenkel eines Erwachsenen (Nr. 88 meiner Sammlung). Natürliche Grösse. Dreifache Anastomose zwischen
Arteria peronea und tibialis postica.
a Arteria tibialis postica.
b Arteria peronea stärker als a.
e Anastomose wie c in Fig. 2.
d Anastomose wie d in Fig. 2, aber tiefer herabgerückt.
e Höher gelegene dritte Anastomose zwischen @ und b.
TAFEL SUN.
1. Vordere Ansieht des Zwischenknochenbandes mit sechs Rami perforantes der Arterıa peronea (Nr. 54 meiner Sammlung).
Hintere Ansieht des Zwischenknoekenbandes mit fünf Rami perforantes der Tibialis antica.
3. Vordere und äussere Ansicht eines Unterschenkels, mit einem Ramus fibularis der vorderen Sehienbeinarterie. Die Erten-
t9
sores digitorum sind entfernt.
A Musculus tibialis antieus.
B Peronei.
C Gastroenemius externus.
a Arteria tibialis antica.
b Arcus tibialis derselben.
e Ramus peroneus.
e' Tilialis anterior recurrens Halleri.
d Arteria peronea anterior s. perforans, welche theils mit dem Lames fibularis, theils mit der Arteria tarsea e anastomosirt.
TE A E IBIL NOE
ig. 1. Vordere Ansieht eines linken Untersehenkels, an welehem die Arteria tibialis antica unter der verkünmerten Form von d
erscheint und bei e endigt, während der Ramus perforans a der .Irteria peronea den Arcus tibialis bildet, und die Dor-
salis pedis erzeugt.
c Arteria tibialis antica recurrens Halleri.
ə, Vordere und äussere Ansieht eines linken Unterschenkels, an welehen die Arteria tibialis antica fehlt, und unvollkommen
ersetzt wird dureh eine rüeckläufige Dorsalis pedis lit. a.
b Ramus metetarseus von.
ce Zwei Rami tarsei.
J. Myrti. Über normale und abnorme Verhältnisse der Schlagadern ete.
Insel auf dem unteren Ende der äusseren Schienbeinfläehe.
Anastomose der rückläufiren Dorsalis pedis mit emem Jiamus perforans der Arteria tibialis postica.
Ende des Gefässes a in dem Periost der äusseren Selienbeinfläche.
Arteria tihialis antica recurrens Ilallers.
Die drei Reihen eontinuirlicher Anastomosen der längs den Sepris intermuseularibus auftauchenden llautgefiisse.
Die au der kusseren Sehienbeinfläehe zur vorderen Kante dieses Knochens sich erstreekende periostale Anastomesenreilıe.
Die zwischen Erteusor digitorum communis longus und den Peronel auftauchende Anastomosenreile,
Tine Ähnliche zwischen den Perone und den Wadenmuskeln.
FA TESE Er.
Fussrücken mit Abweichung der Tibialis antica gegen den äusseren Fussrand, auf das Würfelbein A.
Tibialis antica,
Fortsetzung gegen das Würfelbein als Dorsalis pedis.
‚irteriu tarsea externa.
Arteria tarsea interna. Die Metatarsea kommt nicht aus der Dorsalis pedis.
Plattfussansicht desselben Präparates.
Tilialis postica.
‚Arteria plautaris interna und externa.
treus plantaris.
Verbindungszweig der Plantaris externa mit der interna.
Vordere Ansicht des Sprunggelenks mit durehsehnittenen vorderen Unterschenkelmuskeln, und nach Uhopart'scher Enu-
eleation, um die Anastomose der Trbralis antica mit der Plantaris interna im Sinus tarsi zu schen.
Die drei Spaltungszweige der Tibialis antica auf dem Fussrücken. a eigentliche Fortsetzung der Tibialis antica. b Hochent-
sprungene NMelleolaris interna. e Inselgefäss.
Ahgesehnittenes Ende der Dorsalis pedis.
Starker Ramus anastsmotieus der Dorsalis pedis zur Arteria plantaris interna.
Er durchlauft den Sinus tarsi.
IPA Tan As
Auflösung der Tibialis antica (a) in drei Arteriae dorsales pedis (b, b, b).
Dorsalnctz des Fusses durch die drei Arteriae dorsales gebildet.
Ilinabbiegen der äussersten der drei Arterzae dorsales um den äusseren Fussrand (Würfelbein) in die Sohle.
Fussrücken mit abnormen Verhältnissen seiner Arterien.
Tibialis antica.
Ausserer, 2° innerer Theilungsast derselben. (%' ist die Fortsetzung der Tibialis antica.)
Arteria malleolaris interna superior el inferior.
Arteria malleolaris externa superior et inferior.
Anastomotische Kreuzung von 2 und V’.
‚Arteria tarsea.
Diorsalis pedis.
Arteria metatarsea von besonderer Stärke, und dureh das /ntersritium iutermetatarseum secundum in die Sohle hinabgehend.
|
Charles A. Reich (May 20, 1928 – June 15, 2019) was an American legal and social scholar. He was a Professor at Yale Law School when he wrote the 1970 paean to the 1960s counterculture and youth movement, The Greening of America. Reich was born in New York City.
Reich died on June 15, 2019 in San Francisco, California at the age of 91.
References
Other websites
Biography & Photo of Charles Reich
The Most-Cited Articles from The Yale Law Journal
YLS Reunion 2008
1928 births
2019 deaths
Educators from New York City
American environmentalists
American political writers
Writers from New York City |
Teenage Mutant Ninja Turtles: Out of the Shadows is a fantasy action movie. It was made in the United States and released in 2016. It is part of the Teenage Mutant Ninja Turtles (TMNT) series. The movie is the second and last in the rebooted TMNT movie series. It is the first TMNT movie to feature Krang, Bebop and Rocksteady.
Cast
Megan Fox as April O'Neil
Stephen Amell as Casey Jones
Tyler Perry as Baxter Stockman
Jane Wu as Jade
Voice cast
Brad Garrett as Krang
2016 comedy movies
2010s action comedy movies
2010s superhero movies
Teenage Mutant Ninja Turtles movies
Paramount movies
Platinum Dunes movies |
Bozas is a town and commune of the Ardèche département, in the southern part of France.
Related pages
Communes of the Ardèche department
References
Communes in Ardèche |
Cortland is a town in Illinois in the United States.
Towns in Illinois |
Lt h>'M^/JLAl
’■ CYFt,A\^î A CHYWIH :||
H A % E L0
SARAH SIIARP
ir hon a ddíoddefoçld yn Nbylnim, geil-
law Llundatit , yrl y Flwyddyh i 771, ar
Ddrwg*dyb o ddwyn tri o Lwyau Ariaa
oddiwrth ei Mhefẅes. Ac heíyd fel y
daeth yn fy w drachefn wedi a: y Mhecl-
dyg, ynghyd â’iHaraith w/lh y •Frea
dioddef, i
YhAiI Dirîfauy Pren Mnivt\ved\ç\ diyme*
^yd o Lyfr ^oiomon Pregetlywr 12 JfcnnjL
Ar fee the Building, neu Gẃel yr ^Jeilad.
Argraphwyd yn y Mwytbir g an /
, W. ffHLlAuí °*
( 2 l miì r.
Cyflawn a chywir lîanes am Sa*ah Sharp,
a jsÜNeTON.
G Ymdeiih'ion gjân ’o fân i fawr,
Rho’wch Glulî: i’r hyn a ro’w’d ar lawý j
O’s ílyri hyn ç ’Stori hyli,
Dagrau rai heb gel a gyll.
Un Sarah Sharp o îílíngton.
Teílun ; trift yr Hanes-hon > ^ I
Yn ForWyn fu i Ladi lan, ^
Tros bédáir Blynedd heb wahan,
Ÿn Forwýn ffyddlon burion bu,
Gön fỳẃ yn gýẃir àc yn gu :
Ond gwneir a fynnir yn y býd,
Tynged hen fydd Ben o hydj . v ;
Tair Llwy Arian aéth ar golî,
A1 Mheiítres hyll r fwyílrodd oll \
Tair Llwy Arian, ebe hi,
A gollais, ’rwWu dy fiarfo di. H yu Hnííí HA r.
Fattébai’r Ferch, ö Féiftres fv/yn,
Pe bawn i *n marw er eu uihwyn,
Yn Wir yr ydwyf heb eu gẁel’d,
Wedi eu^ofod ary SekLr~
; Be’í Mheiftres, Dosâ hwy i gla\ýr,
\ On’d ê, yn hy rwyntyngu ’náwr,
-Tydi gei Gell ineẅn Caftell caeth,
chymra’i’n íFwlio gan fy ngwaeth.
j Am Gwnftab hi ddanfonai’i Gwas,
A hi a ro’w’d raewn Carchar casy
. ; Hyd cdydd y Seiîîwn yno. bu,
Ac yna fe a’i treiwyd hi. ;
Ei Mheiftres hyll a dyngodd hyn,
Mai hi oedd y Èladrones fyn ;
A’r Juri’n euog Róg a’i rhoes,
A bwriwyd lii i odde’r Loes.
Ar fyrr daeth. y Diwrnod du,
Dydd Marwolaeth Genaeth gu ;
A hi a ddygwyd at y Pren,
A Chri y Bobl aeth i’r Nen.
O’r Pen i’r Traed yr oedd rae.wn Gwyn,
Gol wg hardd a thêg oedd hyn :
Hi fafodd, ac a dd’wedodd, Clywch,
Ar fy ’Stori all gwrandewch.
Ei H A R A I T H
Wrth y Pren Dioddef.
^*y n ^ aeru ^yn o Ble o’ch bla’n,
.. XVOddiẅrth hyn, fy mod yn lân :
À(C yn mýn’4 i Angeu
O achos LlW Anudon hy.
’Rw’yndeifyf arnoch, fawr a inâh,
Rhag Anudon byddwçh lân .
Eich Corph ach Henaid na ddif hewch,
A Llw Anudon byth na wnewch.
Wrth y Gyfaiíh yno bu,
Dair A/unpd drosyr Ainfer; fy’,
Ac yna torrwyd hi r lawr,
A çhariwyd hi at Ddoaor mawr.
Fe glowM y Drws, fe aethpwyd ffw
A hi yn farw ar y Bwrdd ;
Ond pan y dychweiafant, clyẁ 1
Wele’r oedd hi *n Fenyw fyw.
Fe fynnodd y Meddygbn mâd,
A gpllyngfant beth o’i gwa’d ;
A/own Gwely twyrfih dros dro bu,
Ac feily fe a J i gwellwyd hi.
Y Meddyg penna’, ddedwydd Ddyn,
A gym'rodd Ofai äm y Fun ;
Cymmwynaígar fu efe,
Ac a fynnodd iddi Le.
Ar hen Nadolig, Amfer mawr,
Fe ga-w’d hýn o wir i glawrY
Y Uwyaù gafwyd mewn rhyw.Ie,
^’r Swp f dgnnwyd trwy y Dre’.
f Yn wallgof /na J i Meiílres aetb,
Eb’ hi, Fy Enaid i íycH gaéth ; ;
Hi roifaw Fil o Bunnau’n fyw,
-?||m godi’r Ferch o farẃ i fy.w;
Cennad aeth, ar hyn o Bryd,
Trẁy y Ddinas oll i gyd ;
. Mil o Bunnau, dyma’r Cri,
;Oil a ro’ir í’w Thylwyth Iii.
A’r Swn a ro’w’d î’r Meddyg raawr,
Yhte’ a ryfeddodd ’nawr :
t Be fe, Mae Duw o’i Hochor hi,
A thynged dda i’w chanìyn fy’.
Ac yna y danfonodd
Atti’n llon i’w dwyn o’i Lle •
Át ei Mheiftres a’w’d á’r Fun,
Hitheu a ddaeth atti’i hun.
Deg a deugain Funt, o’i bodd,
Y Flwyddyn, hi a roes yu Hhodd ;
Gan dd’wedyd, Hyn yŵ’m Hahrheg ffrì,
I hon a’i Hetifeddìon lii,
Mae Sartth Sbarp yn awr yn by w,
Mewn y^.wndidda, yn ofni D U W ;
Gan roi i’r Tiawd o Gynneddf lân,
^Cymmerwch Rybudd fawr a mfto.
Ar fee the building.neu Gwel yr Adeilad.
R wy ’n gweled er ei gwîlio fy Àdeilad,
Yn adíejlf nid diofal i mi.
JMor diíFy giol im Gur$ol oeri',
Gan £od Ilifeirianr gwynr ag íkd, ’
Fcl Cowri yn Çurro i W Iwy r ddifurio
Ai Dclydd i baíTio. a b rry fodçì at y nod
Mcwn Annedd gwell o hòpò rwi’n dwy.s ddy-
mun.o Mod.
Duw dod oth Lys Haglyddus Çíod- ' 1
Drwyfaddeu ’nghamwedd cíy/Drug'aredd
Y Nydd'fy niẅedd mwy rhinŵòJd'dafi yr Hho
Na miì o Aur mlyniòh méwn .Kìg?bn cyrrion Cod
Fy mhábell hònö .oi mebycf oédd drefnus'
Hwylus oîud ddn ò-' /1,1 ŵhdér
Cawg Aur a iiinypfÇ; ' » ai mehchedDerdd
Fel organ fawl eui;-goŴLBle€er . í .
Nid oe? dim hoftier mwyhder maás,.
I mac’r lFeneílri yn dailaidd dwlìu
Ai lìoll haclioni yn Jiwy r drueni a .dro.es, /r
íe bylodd fv> n y ìnplu fÿ meini’ mrannu meo.’-s
’i’rwrn ioes du íFrcWyÜ.am deílroes
Gan fod fy Anrledd-dy ai beAyn Çrynnu ’
Yraron Gwasgaru a chẃedî ymgrymli n groës
Ai furie ai paere ’n gwyro i ìwyr ddiefuddîo f-oes
Jbíe 1 r erys yn Ilwyr óeredd i Anrhydedd cîas
y Rhaw.
Ni ddaw er bendith gwhfh na GwIäẁ,
í ail flag uro dan ílodeuo
Ai frig i ddeilio yn. ddilys uwch.ei law
Yn fwrth ir fan llei fyrthio rhaididdodfjgadraw
Ag yno oi wag Annedd ni ehffýd,
Yn wych hafedd oeh cfýd feddwi
Hyd Ddiwrnod fowrglod f Argiwydd pan ddel
Mewn gaí u hylwydd i ‘ , r.-»*. íWwl
Llei bydd Pob gweithfe-.g. n ddi gudd, -
O fìaen yr Uílus Cyíìon Càfûs
Ni thyccia Eígüs drygiÖnus ffáwtiis ffydd •
Gwae r wyneb à geir yno yn duo-graena grud
Llwyr brydd Alarus ddigùs Ddydd,
Pan fyddo ’r hoIJfyd ai fowredd hyfryd
Yn Dan dychrynllyd. ai iendýd yn ddi-Iudd
Gan wres yn diddi|n döddîer maiatiw ferchi fydd
' Wrth hyn o araith hynod mae’n aìníer
I mi ’mofod am oefal Ddinas
I fíoi rhag llid a phower _y geîyn
Frad ysgeler dwys.gilwsf àtgas, ( Byd
-Aáe’n bry Am Ras f roify. mryd ( Cnawd
I lawn gydnabod fy Anheîlýngdod ( Cyihraei
O gy%« görmöd"dáiÿí)êìfhòd-y-n-y byd
"rwy goieddy Tri gelyh y‘Butn. 'iWẅlfn Cyd
m Cryd Rwy’nglynu^h^è'Ŵglyd,
m bur ym wared' dfn r ÇẂefHh’.hd, ? '
t Graig fy Noddédhẅyri acDa? af c bfd
rwyr Wädfỳg-a' -gaî* fádde- fý tfòtë gâòiwede i grif*
Trag \vyçidol oeío] Jeiìr Fab Breí nioJ,
A fu iù jprymûi puf unibn gariad,
Cyfryngwr Rhannwr rhînwcdd aíFynnon,
Y Drugaredd dra g.wroj geidwad,
Ciyw fi mewn fädwedd gi oywedd grj, • V
ì n fad ddeiiyfü atn nawüd i Annedüù, , .
Y myfg dy Deuhtda dilys Freiníol ìri, \
Lie’ngoiwg ilu Angyledd-rnewn rùiuwedd fwy na fFrf
Pwg di wrth raid un Duw aThri,
Dy wgs ogyfiydu i Jawn lawenydd,
Caerfalem ne wydd hoff winwydd ífrwythydd, r.Jji
D a diddan yw diddan v ch ei thegwch harddwch ídi.
Mae’r Ddinas hon mot faniftednacheiff,
Cnd goîwy puredd ympirio iddi, >
A minne’n ddi:wahanieth mewn tomen,
Lygredi^aeth yn dygyn Soddi,
G wellhau mewn Bucheda glir wedd glau,
Níd ydwyf etto yn medrn arno
Ond llawn ’wlly fio ’n ffiefol ufuddhau,
Fy nwydau fydd anhydyn Gnawd Cyndyn yn,
Cwdihau Ni udìchyn driddin brau ( níghau
Un ddyled, ddiwyd heb gyfrwyddyd
Dy rafo ysbryd Dduw hyfryd I ddyfrhaíu \ r *
Y Galon galed anial anhawdd ei m‘eddal-hau
Oen Duw Tragwyddol alîu dal ft
Ath ras i fynu yn fy Eintoesegwan
A Dyro Jechydwriaeth im Rhan
Yn Nydd Marwoleath Mawr elw gwiwlan (
Fy ílenn 1 1 garchar Daiar denn
Ar fyrr a fwrrir o Jetu, •Ffittir
Tn Nydd y Frwydir ddifrodus Çudd fy mhenn
Dydi yn dd"y 1 oth wirJctdd írn oryuod i ar y preftn
I Nenn Baradwys wiẅîwys Wenn $
O derbyn f Ysbryd f rwydd gyrhaeddyd - \
Ail fywiol fowyd 4^y s t^ìfyd a di Senn
Boed fail fy Adei^Lítci yno rwy ’yn DyntU|>o Amen-
: S %/> OWEẂ GRIfFYDD*
( % )
l '■ D. ' 'í
N,fy nghçfn,,mae gwcwur yn rhoi ar.wydd deîur,d,wc)
X Vnghorph i gyd ýn, Crynnu ara Calon, bach tah hẁui
A m»nna yn. diodd-; iddi vr Acífis ydyw’n hu
Rhots j^wer un, j prw.çdd yn, ilawr.y ddsuerddn
C. Fe ieth hynny yn oh'thrwn peni fòd arn:< »’r f.th fat
£r irai Goshi b'gr’d y ,rwi yn pardynu rhai
JJ*w forwyn wyf i’r fy yn difa Il'Wcr Dun ■
Jîe hcil yr holi Frenhityordd oi Llyfnedd'b'od ag un :
D, - Ond iî'a*v.r na roi-ti gén»d i yrngomto digrm bach
A Ryddid i mi.rodio am Corph t gyd ) n iach i
Mi ffcîriwn i’r oferçdd'a’r Foiedti- rvnt a íu ^ - 1
Merv.îì Llann a yhob Cénüfidfa er,!lonr.e3 y f-e ’r lîu
Ç. Pydfawn i'ynrhoi itt* genàd i rrd»o Iwuì y Fro
Ni chofit sro’th adde'.vid-Go,!!yng: t ,fi drcs go
Pi eityn fFo! oferwrtra byádit yr, y JS’ud ; ;
Àni hynny mi’th rhod» orwcdd raew.n d$ucr fyddarfud
- D JPydfawn i wj Bonheddig aÇhin! Bywcr nnwr
Ni ddoi ti i’r fan lle byddwn nam îlys i rodio’r liawr
Çawn genít îonydd cnud a rhydd,id yn y Bud
Ní roi-ti moniA » orwedd mewn Draer -Jyddrr fud _•
C- Ni íFrifiîwn yjn dy Bywar a’th wychdar ar dy farcH
Ni chcí ti gtn» arn hyoimj un gronun mwy o barch
Mi’th rcwn di yn gwla gçl.ch i orwcdd yn dy fedd
ì maio a’th hoíl reiolti mi eltrwn liw dy wedd
l D. Wrth glywçd dy eíriait d’gllon mae nghídon yn gwuúhí
My fi fy’n dyfal nychu nid gÍL i hir harhau
,£r jÖd’JW mi ro fy ngw'edöi trabyddw i by»r ’n Bud
Cyt i imifynd i’r d^auer i orfcdd ar fy hut|___ _ ÿ
■ C. 0$ w ytiyp adyn ’Difeirŷel"'da ÍHddì^YHLdy waith
Çe.i/und i Deurmjs Nefol J^dẁỳddol yw flyo^h
.jt Gẃroni Duw ’n gariadu»,y% reuhu-9^wn dy1%'eHd, ;
Èr bod dy Gorphyn .gntjsyç'dd ynbfytfdedd yn y Betìd' rT
* ^ Englyn.i ff'rflinmffìtiepÈBaltdtor -f.i
C ’V.W I L I M-fy’n diíim i Da jh — a’r Llyfraj
J Ivy’r Üafur mwi^il^diaíth ©r/
îí/u ar dpan, fab/ojn, aLifith, ; J , J.
Iwígodoiiw' ddyfgcjâiâHfÌ H. J
|
Görlitz (, Upper Sorbian: Zhorjelc, , , Upper Lusatian dialect: Gerlz, Gerltz or Gerltsch) is a town in Germany on the river Lusatian Neisse, in the Bundesland (Federal State) of Saxony, opposite the Polish town of Zgorzelec. Zgorzelec was a part of Görlitz until 1945.
Historically Görlitz has belonged at times to the regions of Lusatia and Silesia. Today it is the easternmost city in Germany.
History
When Nazi Germany lost the war, German troops blew up all bridges crossing the Lusatian Neisse. The redrawing of boundaries in 1945 – in particular the relocation of the German-Polish border to the Oder-Neisse line – divided the town, the right bank becoming part of Poland, and named Zgorzelec in 1948, while the main portion became part of the German state of Saxony. When the East German states were dissolved in 1952, Görlitz became part of the Dresden Bezirk (region), but the states were restored upon German reunification in 1990.
Today Görlitz and Zgorzelec, two towns on opposite banks of the river, have friendly relations. Two bridges have been rebuilt, a bus line connects the German and Polish parts of the town, and there is a common urban management, with annual common sessions of both town councils.
On June 27, 1994, the town was became a Roman Catholic diocese.
Görlitz is the hometown of current German football players Michael Ballack and Jens Jeremies.
In 2006 Görlitz/Zgorzelec was a candidate for European City of Culture 2010. It was hoped that the jury could be convinced by the concept of a Polish-German Cooperation but Essen got the award, with Görlitz achieving the second place. The Campaign was renamed City of Culture to intensify German-Polish relationship and to attract tourists from all over the world.
In Fiction
The dramatic courtroom scene, at the conclusion of John le Carré famous Cold War spy novel "The Spy Who Came in from the Cold", takes place in a secret Socialist Unity Party of Germany installation near Görlitz, in the middle 1960s.
People
Jakob Böhme - philosopher, 1575 born in a village near Görlitz.
Johann Christoph Brotze
Oskar Morgenstern
Hans-Jürgen Dörner, football player and coach
Jens Jeremies, retired footballer, had played for Bayern Munich and the German national team.
Michael Ballack, footballer, signed to German club Bayer Leverkusen, current captain of the German national team.
References
Other websites
Official website
Görlitz Rural District |
<p>I make experiments with querying Neo4j data whose size gradually increases. Some of my query expressions behave as I would expect - a larger graph means a longer execution time. But, e.g., the query</p>
<pre><code>MATCH (`g`:Graph)
MATCH (`g`)<-[:`Graph`]-(person)-[:birthPlace {Value: "http://persons/data/birthPlace"}]->(place)-[:`Graph`]->(`g`)
WITH count(person.Value) AS persons, place
WHERE persons > 5
RETURN place.Value AS place, persons
ORDER BY persons
</code></pre>
<p>has these execution times (in ms):
|80.2 |208.1 |301.7 |399.23 |0.1 |2.07 |2.61 |2.81 |7.3 |1.5 |.</p>
<p>How to explain the rapid acceleration from the fifth step? The data are the same, just extended; no indexes were created.</p>
<p>The data on 4th experiment:
201673 nodes,
601189 relationships,
859225 properties.</p>
<p>The data size on the 5th experiment:
242113 nodes,
741500 relationships,
1047060 properties.</p>
<p>All I can think about is that maybe Cypher will start using some indexes from a certain data size, but I can't find anywhere if that's the case.</p>
<p>Thank you for any comments.</p> |
<p>I want Regular expression for such inputs. </p>
<pre><code>1
1a
1b
1c
1d
2
2a
2b
2c
</code></pre>
<p>But if i write following inputs then it should not allow. </p>
<pre><code>a
b
c
</code></pre>
<p>The string must start with 1 or 2 (only once and mandatory) and then followed by any character between a to z(only once) </p>
<p>So total string length is 2 only</p>
<p>the first letter will be always 1 or 2 (first letter is mandatory)<br>
second letter will be a to z (not mandatory) </p>
<p>I tried this <code>[1-2]?[a-zA-Z]?</code> but it allow me to enter string starts with any character.. </p>
<p>I want this RegEx for C#.Net </p> |
<blockquote>
<p><strong>Possible Duplicate:</strong><br>
<a href="https://stackoverflow.com/questions/6653556/jquery-javascript-function-to-clear-all-the-fields-of-a-form">jQuery/Javascript function to clear all the fields of a form</a> </p>
</blockquote>
<p>I need to clear the form after submit but none of the methods I've seen works for me. I'm using a script I bought but the author isn't answering my request. I have JS file with this:</p>
<pre><code>$('#contact_form').submit(function () {
$.ajax({
type: 'POST',
url: 'contact.php',
data: {
name: $('#contact_form input#name').val(),
email: $("#contact_form input#email").val(),
text: $("#contact_form textarea").val()
},
success: function(data) {
if ( data == 'sent' ) {
$('#contact_form .status').html('Thanks');
} else if ( data == 'invalid' ) {
$('#contact_form .status').html('Invalid.');
} else {
$('#contact_form .status').html('Can't send message.');
}
},
error: function () {
$('#contact_form .status').html('Can't send message.');
}
});
return false;
});
}
</code></pre> |
<p>I would like to detect if the current Matlab session is running with elevated privileges (i.e. the user started it with "Run as Administrator") under Windows. Ideally the solution would work on XP and Windows 7, but I'm happy to have two solutions if necessary.</p>
<p><a href="https://stackoverflow.com/questions/95912/how-can-i-detect-if-my-process-is-running-uac-elevated-or-not/114696#114696">This</a> answer suggests that I may be able to get the information I need via the .Net external interface from Matlab (at least for Vista and later), but I'm wondering if there is a more "native" Matlab solution.</p> |
A Virtual DOS machine (VDM) permits the users of computers to run 16-bit or 32-bit DOS and 16-bit Windows programs on 32-bit computers when there already is a different operating system using the hardware.
Overview
Virtual DOS machines normally use the virtual 8086 mode of the Intel 80386 (or later) processor, allowing many 8086 applications to function by translating operating system commands to make applications think that they are running on an 8086. The operating system can then emulate the DOS software.
VDMs like Windows 3.x 386 Enhanced Mode can add support for using 16-/32-bit protected mode software if they use the DOS Protected Mode Interface (DPMI).
If a DOS program in a VDM needs to use a peripheral, Windows will give the DOS program a virtual device driver (VDD) which emulates the hardware using commands that the operating system it is running on can understand.
DOS VDMs
DOS VDMs appeared on Windows/386 2.01 in 1987 and were also in Windows 3.x, if you were using 386 Enhanced Mode as well as in 95, 98, 98 SE and Me.
Similar to Windows 3.x, VDMs can let you run many DOS applications at one time if you use the EMM386 /MULTI option. Digital Research / Novell was working on a similar system since 1991 under the codename "Vladivar" (originally a device driver KRNL386.SYS and not part of EMM386). It was made for the next version of DR DOS, released as Novell DOS 7 in 1994, but it was also used in their "Star Trek" project, which they stopped working on before finishing.
OS/2 MVDM
VDMs called MVDM (Multiple Virtual DOS Machine) are used in OS/2 2.0 and later. OS/2 MVDMs are better than NTVDM in many ways, for example with block devices. While the OS/2 1.x emulated DOS 3.0, 2.x emulated DOS 5.0.
Running Windows 3.1 applications in OS/2 looks similar to XP Mode in Windows 7, but the technologies used are very different. A "guest" VDM permits programs to use the disks of the OS/2 or NT operating system that is running the VDM. Applications in a VDM can use named pipes to talk to their "host".
Windows NTVDM
NTVDM is included in all x86 versions of Windows made on NT, and let 16-bit Windows and 16-/32-bit DOS applications run. It is not included with 64-bit versions (see Limitations). ntvdm.exe helps emulate the APIs needed to run 16-bit DOS and Windows applications.
NTVDM uses NTIO.SYS and NTDOS.SYS, which runs a changed version of COMMAND.COM. The 16-bit system files are smaller versions of their MS-DOS 5.0 counterparts, including IO.SYS, MSDOS.SYS and COMMAND.COM, which remove biases with the FAT file system and can also call the 32-bit NTVDM if needed. NTDOS originally gave a DOS version of 30.00 to programs, but this soon was changed to 5.00 to let more programs to run without being changed However, there are many newer MS-DOS functions and commands added to MS-DOS versions 6.x and in Windows 9x which are not there.
16-bit programs run separately within one 32-bit NTVDM process. Checking "Run in separate memory space" in the Run dialog box or shortcut of the program creates a new process instead. NTVDM emulates BIOS functions, the Windows 3.1 kernel, and its 16-bit API.
32-bit DOS emulation is used for DPMI and using 32-bit memory. wowexec.exe is the emulator process for 16-bit Windows. Windows 2000 added Sound Blaster 2.0 emulation to 32-bit NTVDM. 16-bit and DOS virtual device drivers can't be run. Win16 programs can communicate with other parts of Windows using OLE, DDE and named pipes.
As virtual 8086 mode isn't available on non-x86 processors, NTVDM was a full emulator for NT on these architectures. NT 3.51 could only 80286, but since NT 4.0, 486 emulation was added.
Security issues
In January 2010, Google security researcher Tavis Ormandy discovered a large security problem in NTVDM system letting non-Administrators to increase their permissions to the SYSTEM level. Ormandy claimed it was a problem for all x86 versions of Windows NT after 1993. 32-bit versions of NT 3.X/4.0, 2000, XP, 2003, Vista, 2008, and 7 were affected. Ormandy published how the problem works. Before Microsoft could fix it, you could turn off 16-bit application support to solve the problem, but it made so you could not run 16-bit programs. x64 Windows never had this problem because it doesn't use NTVDM. After applying the security fixes Microsoft made available, NTVDM could be turned on safely.
Limitations
NTVDM and wowexec had limitations on Windows XP and later because of a GDI object limit per session, which might cause GDI handles to be moved two bits to the right when changing 32 to 16 bits. Handles thus could not be larger than 14 bits, so 16-bit programs with a GDI handle larger than 16384 would crash.
On x86-64 CPUs, virtual 8086 mode is only available as a legacy sub-mode (if running a 32-bit operating system), but not in 64-bit long mode, which is why NTVDM is not included with 64-bit versions of Windows, so 16-bit applications cannot be run on 64-bit Windows. You'll need Windows XP Mode or similar virtualization software to run 16-bit programs within a 64-bit operating system.
NTVDM cannot run DOS games on computers of today. Emulation is only provided for simple peripherals. For example, sound in NTVDM can be limited. Windows NT only updates the screen a few times per second when DOS programs write on it, and they can't emulate high-resolution graphics options. As software runs at the speed of the CPU, all timing loops stop too early. This either makes games run too fast, or causes the software to not see some emulated hardware peripherals, because it can not wait that long for an answer.
Related pages
Virtualization
Windows on Windows
Notes
References
Other websites
Virtual DOS Machine Structure
Troubleshooting MS-DOS-based programs in Windows XP
Troubleshooting an MS-DOS application which hangs the NTVDM subsystem in Windows XP and Windows Server 2003
Troubleshooting MS-DOS-based serial communication programs in Windows 2000 and later
Microsoft Windows software |
An observation deck is a place up high where people can see things. They are usually on buildings or mountains.
Architectural elements |
Coshocton is a city in Ohio, United States. It is the county seat of Coshocton County.
Cities in Ohio
County seats in Ohio |
Drum machine is an electronic musical instrument made to imitate the sound of percussion instruments. Drum machines are commonly used in electronic music genres, but also used in other genres. |
Boyhood is a 2014 American drama movie. The story is about a boy growing up with divorced parents. Ethan Hawke plays Dad. Patricia Arquette plays Mom. The movie took 12 years to make. It won the Golden Globe Award for Best Motion Picture in 2015.
This movie was released in July 2014.
2014 drama movies
2010s coming-of-age movies
American coming-of-age movies
American drama movies
Coming-of-age drama movies
English-language movies
Golden Globe Award winning movies
Movies about dysfunctional families
Movies set in Texas
Movies set in the 2000s
Movies set in 2004
Movies about divorce
American independent movies
Movies directed by Richard Linklater |
<p>I need to define some custom properties in an hook (e.g. <code>myhookname.myproperty</code>) and read them in my hook Java classes.</p>
<p>I know I can't create a custom property file (because it will be deploied in the hook's webapps dir, but hook will "live" in the ROOT context)... so the only idea seems to add new properties in portal-ext...
But, in this way, the hook deploy can't be consistent (because it needs for a modification of portal-ext).</p>
<p>What is the Liferay way to do this?
Do you have other idea to achieve my needs?</p>
<p>Thanks</p> |
L'Hermenault is a commune. It is found in the region Pays de la Loire in the Vendée department in the west of France.
Communes in Vendée |
<p>I have following code snip to detect the iOS Device.</p>
<pre><code>NSString * platformNSString () {
size_t size;
sysctlbyname("hw.machine", NULL, &size, NULL, 0);
char *machine = malloc(size);
sysctlbyname("hw.machine", machine, &size, NULL, 0);
NSString *platform = [NSString stringWithUTF8String:machine];
free(machine);
return platform;
}
NSString * platformString () {
NSString *platform = platformNSString();
// iphones
if ([platform isEqualToString:@"iPhone1,1"]) return @"iPhone 2G";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone1,2"]) return @"iPhone 3G";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone2,1"]) return @"iPhone 3GS";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone3,1"]) return @"iPhone 4";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone3,2"]) return @"iPhone 4";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone3,3"]) return @"iPhone 4 (CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone4,1"]) return @"iPhone 4S";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone5,1"]) return @"iPhone 5";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone5,2"]) return @"iPhone 5 (GSM+CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone5,3"]) return @"iPhone 5c (GSM+CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone5,4"]) return @"iPhone 5c (UK+Europe+Asis+China)";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone6,1"]) return @"iPhone 5s (GSM+CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone6,2"]) return @"iPhone 5s (UK+Europe+Asis+China)";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone7,1"]) return @"iPhone 6";
if ([platform isEqualToString:@"iPhone7,2"]) return @"iPhone 6 Plus";
// ipods
if ([platform isEqualToString:@"iPod1,1"]) return @"iPod Touch (1 Gen)";
if ([platform isEqualToString:@"iPod2,1"]) return @"iPod Touch (2 Gen)";
if ([platform isEqualToString:@"iPod3,1"]) return @"iPod Touch (3 Gen)";
if ([platform isEqualToString:@"iPod4,1"]) return @"iPod Touch (4 Gen)";
if ([platform isEqualToString:@"iPod5,1"]) return @"iPod Touch (5 Gen)";
// ipads
if ([platform isEqualToString:@"iPad1,1"]) return @"iPad";
if ([platform isEqualToString:@"iPad1,2"]) return @"iPad 3G";
if ([platform isEqualToString:@"iPad2,1"]) return @"iPad 2 (WiFi)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad2,2"]) return @"iPad 2";
if ([platform isEqualToString:@"iPad2,3"]) return @"iPad 2 (CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad2,4"]) return @"iPad 2";
if ([platform isEqualToString:@"iPad2,5"]) return @"iPad Mini (WiFi)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad2,6"]) return @"iPad Mini";
if ([platform isEqualToString:@"iPad2,7"]) return @"iPad Mini (GSM+CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad3,1"]) return @"iPad 3 (WiFi)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad3,2"]) return @"iPad 3 (GSM+CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad3,3"]) return @"iPad 3";
if ([platform isEqualToString:@"iPad3,4"]) return @"iPad 4 (WiFi)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad3,5"]) return @"iPad 4";
if ([platform isEqualToString:@"iPad3,6"]) return @"iPad 4 (GSM+CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad4,1"]) return @"iPad Air (WiFi)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad4,2"]) return @"iPad Air (GSM+CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad4,4"]) return @"iPad Mini Retina (WiFi)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad4,5"]) return @"iPad Mini Retina (GSM+CDMA)";
if ([platform isEqualToString:@"iPad4,5"]) return @"iPad Mini Retina (GSM+CDMA)";
// iPad5,3
// simulators
if ([platform isEqualToString:@"i386"] || [platform isEqualToString:@"x86_64"] || [platform isEqualToString:@"ppc"] || [platform isEqualToString:@"ppc64"]) {
}
else return @"Unknown";
return platform;
}
</code></pre>
<p>What I am also expecting is to have list of iOS Simulators as well?</p>
<p>See following image.</p>
<p><img src="https://i.stack.imgur.com/N4jfz.png" alt="LIST OF IOS SIMULATORS"></p>
<p>In short, I also want to detect what type of simulator with what iOS version is being used run-time as we detect the device.</p>
<p>Here is the code block of which indicates my efforts on same.</p>
<pre><code>// simulators
if ([platform isEqualToString:@"i386"] || [platform isEqualToString:@"x86_64"] || [platform isEqualToString:@"ppc"] || [platform isEqualToString:@"ppc64"]) {
CGSize size = [[UIScreen mainScreen] bounds].size;
CGFloat simulatorHeight = (size.height>size.width)?size.height:size.width;
if(simulatorHeight>=2048) {
return @"Retina iPad Simulator";
} else if(simulatorHeight>=1920) {
return @"Retina iPhone 6+ Simulator";
} else if(simulatorHeight>=1334) {
return @"Retina iPhone 6 Simulator";
} else if(simulatorHeight>=1136) {
return @"Retina iPhone 5/5S/5C Simulator";
} else if(simulatorHeight>=960) {
return @"Retina iPhone 4/4S Simulator";
} else if(simulatorHeight>=480) {
return @"Retina iPhone 4/4S Simulator";
}
}
</code></pre> |
<p>I have a table, which looks like this:</p>
<pre><code>1β 2β
1.0199e-01 2.2545e-01
2.5303e-01 6.5301e-01
1.2151e+00 1.1490e+00
</code></pre>
<p>and so on...</p>
<p>I want to make a boxplot of this data. The commands I am using is this:</p>
<pre><code>pdf('rtest.pdf')
w1<-read.table("data_CMR",header=T)
w2<-read.table("data_C",header=T)
boxplot(w1[,], w2[,], w3[,],outline=FALSE,names=c(colnames(w1),colnames(w2),colnames(w3)))
dev.off()
</code></pre>
<p>The problem is instead of symbol beta (β), I get two dots (..) in the output.</p>
<p>Any suggestions, to solve this problem.</p>
<p>Thank you in advance.</p> |
Go ugle
This is a digital copy ofa book thai was preserved for general ions on library shelves before il was carefully scanncd by Google as part of a projecl
to makc thc world's books discovcrable online.
Il has survived long enough Tor ihc copyright lo expire and thc book to cntcr thc public domain. A public domain book is onc thai was ncvcr subjecl
to copyright or whosc legal copyright icrrn has expired. Whelher a book is in thc public domain may vary country lo country. Public domain books
arc our galeways to thc pasl. reprcsenting a wcalth of hislory. cullurc and knowlcdgc ihat's oflen diflicull to discover.
Marks, notations and other marginalia present in thc original volumc will appcar in this lilc - a reminder of this book's long journey from ihc
publisher lo a library and linally lo you.
Usage guidelines
Google is proud lo partner wilh libraries lo digili/e public domain malerials and makc ihem wide ly accessible. Public domain books belong lo ihc
public and we are merely iheir cuslodians. Neverlheless. ih i s work is expensive. so in order lo keep providing ihis resource. wc have taken sleps to
prevenl abuse by commercial parlics. iiicludmg placmg Icchnical reslriclions on aulomaled uuerying.
We alsoask that you:
+ Make non -commercial u.se of the files We designed Google Book Search for use by individuals. and we reuuesl thai you usc these files for
personal, non-commercial purposes.
+ Refrain from mttoinated querying Do not send aulomaled uueries of any sort lo Google's system: If you are conducting research on machine
translation, optical character recognition or other areas where access to a large amount of texl is helpful. please conlact us. We cneourage the
use of public domain malerials for ihese purposes and may be able to help.
+ Maintain attribution The Google "watermark" you see on each lilc is essenlial for informing people aboul this projeel and helping them find
additional malerials ihrough Google Book Search. Please do nol remove it.
+ Keep it legal Whatever your use, remember thai you are responsible for ensuring ihat whal you are doing is legal. Do nol assume that just
bccausc we believe a brøk is in the public domain for users in thc Uniied Staics. thai thc work is also in ihc public domain for users in other
counlries. Whelher a book is slill in copyright varies from country lo country, and we can'l offer guidance on whelher any specilic usc of
any specilic book is allowed. Please do nol assume thai a book's appearance in Google Book Search mcans il can bc used in any manncr
anywhere in the world. Copyrighl infriiigcmeiil liabilily can bc quite severe.
About Google Book Search
Google 's mission is lo organize the world's information and to make it universal ly accessible and useful. Google Book Search helps readers
discover ihc world's books while lidpiujj anlliors and publishcrs reach new audienecs. You eau search through the lul I lexl of this lu mk on ihc web
at |http : //books . qooqle . com/|
Go ugle
Dette er en digital kopi af en bog. der har været bevaret i generationer pa bibliotekshylder, fur den omhyggeligt er scannet af Coogle
som del af et, projekt, der går nd pa at gøre verdens buger tilgængelige online.
Den har overlevet længe 1 nok til. at ophavsretten er udløbet, og til at bogen er blevet offentlig ejendom. Kn offentligt ejet bog er en bog.
der aldrig har været underlag! eopyrighi . eller hvor de juridiske copyright vilkår er udlobet. Om en bog er offenllig ejeudoui varieret 1 fra
land til land. Bøger, der er oli'entlig ejendom, er vores indblik i fortiden og repræsenterer en rigdom af historie, kultur og viden, der
ofte er vanskelig ni opdage.
Mærker, kommentarer og andre marginalnoter, der er vises i der oprindelige bind. vises i denne til - en påmindelse om denne bogs lange
rejse fra udgiver til et bibliotek og endelig til dig.
Retningslinjer for anvendelse
Coogle er stolle over at indgå partnerskaber med bibliotekerom al digitalisere offentligt ejede materialer og gore dem bredll ilgamgelige.
Offentligt ejede boger tilhorer alle og vi er blot deres vogtere. Selvom dette arbejde er kostbart, sa. har vi taget, skridt i retning af at
forhindre misbrug fra kommerciel side, herunder placering af tekniske begrænsninger pa automatiserede forespørgsler for fortsat at,
kunne tilvejebringe denne kilde.
Vi beder dig også om følgende:
• Anvend kun disse filer til ikke- kommercielt brug
Vi designede Google fiogsogning til enkeltpersoner, og vi beder dig om at bruge; disse; filer til personlige, ikke-kon mi ordelle formål.
• Undlad at bruge automatiserede forespørgsler
Undlad at sende; automatiserede søgninger af nogen som helst art til Googles system. Hvis du foretager undersøgelse af maski-
noversættelse. optisk l.egngenkernlelse eller andre omrader, hvor adgangen til store mængder tekst er nyttig, bør du kontakte os.
Vi opmuntrer til anvendelse af offentligt ejede materialer til disse formal, og kan måske hjælpe.
• Bevar tilegnelse
Det Google-" vane Imæ.rke" du ser pa hver lil er en vigtig made at fon adle mennesker om deni 1 projekt og hjælpe dem med at finde
yderligere materialer ved brug af Google' Bogsøgniug. Lad væm med at fjerne ilet.
• Overhold regierne
Uanset hvad du bruger, skil du huske, at du er ansvarlig for at sikre, at det du gør er lovligt. Antag ikke;, at bare fordi vi tror,
at en bog er offentlig ejendom for brugere i USA, at værket også er offentlig ejendom for brugere i andre lande. Om en bog
stadig er underlagt copyright varierer fra land til land, og vi kan ikke tilbyde vejledning i, om en bestemt, anvendelse af en bog er
tilladt. Antag ikke al en bogs tilstedeværelse i Google Bogsugning betyder, at den kan bruges på enhver måde overalt i verden.
Erst.al.ningspligl.em for krænkelse af eopyrighi kan være ganske alvorlig.
Om Google Bogso»'iiiii|;
Det er Googles mission at organisere alverdens oplysninger for at. gore dem almindeligt tilgængelige og nyttige. Google Bogsogning
hjælper læsere med at opdage alverdens bøger, samtidi g med at ilet hjælpfy forfatte re og udgivere rned at nå nye målgrupper. Du kan
søge gennem hele teksten i denne bog på internet, t-Ct pa |http : //books . google , coiti|
V SILAS UTOBHt btlNNlUG"!
BEQUEST i
JUNIVERSITV ., MICHIGAN
t GENERAL LIBRARY „j
I
FROM THE LIBRARY OF
CHRISTIAN JENSEN
V
f
f
I
I
I
tyoeti f 1 1 5 or føg*
Sif
J* 1 ' ,A/T V
#/ S5 & fl & & e f,
9>tofe$fot.
Dlitben J)ec L
S t øé e tt f) a o it, i 802.
Xtpft og forfast af 2>irect€ur 3 o &♦ g r. <5 <$ u I tø
kongelig og Untt>erf?tcté S&ogtrpffer.
^7~
All
)?03
DUNNING -
hill Eleonore Uffe l bf $
12-14-39 !
n
8 an bs&øef itt egaa tb en*
5 <e&fe ©anger
>
* tnto fanbe 9Sett
X
*- 9L 2 u n l
$etttøet»
»<5 Semietfertt Ku, mm Underne S8en!
«f æennefaan* len rinoe ©ftanf modtage!
Æon Den en* iffe attifP ®maø ftefcage ,
Sif »emiefrnb t>oø ei „forfatte ben.
Sorerinbrtng*
Seedet tønge %&t jeg ffaaet i SBeraab web mig
felo , inben ieg beftemte mig til at ubgioe ncrrt)cr>
*
tenbe Gamling. 3«« Mot oar ben TOobtageffe/ bene
-<elbre SBrobet/ be i 2Tatet 1794 ubfomne poetiffe
8orf*g fjerrfte SDeei , nwbte , if fe meget fritfenbe ,
fortil maajfce l ben batJOftenbe politiffe tyeriobe
baabe inboorte* og uboorte* Omftanbigbebet iffe
Kbet fribroge; men og bfeo ^tet beryaa oeb Stø*
fcenbaon* nfpffelige Slbebranb ben (tørfte 2>eel af
bet tilbageMeone Optog lagt i SHfEe ; f<w at et faare
ubetøbeligt fintal (Jiemptører ere fomne ub iblanbt
ftøMUirai. 3ffe beémlnbre fyneé Æterne af frrjte
2)ee( / at baoe et grimbet årao paa / at ben looe*
be govtfctttelfe tf fe flfofbe ltbeMtve; menpaa ben
anben ®ibe lob fig iffe for btøfe altøre noget øpfag
gtøre ; enbelig falbt jeg ba paa ben ttbwi at be?
— vin ~
{lemme (Samlingen tvenbe hitler/ faa at ten fon
Um f bet eiebe førfie £>eel, blev en govtfcrttelfe,
for anbre Støbere betimob et felvftarnbtst atørf;
At Imibferttb min 93en gortøggeren , ^U et no=
genlunbe antageligt fintal af be npe Æiø&ere fTuffe
flttre £pfl tillige at faae bet ftrfte SBinb, tf fe vilbe
være uvillig til at oplægge bet paa np, bebøvet
ieg neppe at tllføie,
SBar ieg faa ubejtemt/ inben ieg fnnbe befatte
mig til at ubgive benne ©amling , vil man lette*
(ig Fnnne troe, at bet tf fe l)ar vårret mig minbre
vanffeligt/ at afgifte Salget af be ©tøffer, ieg
vifbe give @teb beti. 3ffe altib er bet fltfert at
troe fin egen Jølelfe , bet faa ofte veb @tyf fer af
benne SRatut laber ftg befUWc veb noget ganbfFt
anbet, enb bereé poetifFe 2tørbie; ligefaalibet tn
man i benne $enfeelfe tage ben (tørre eder milts
bre Overb*relfe# bvotmeb be i bereé fltybeb exe
blevne optagne af ^ublicnm, til mettefnor/ ba/ ilte
at tale om# at ©magen {Re ffolben foranbreé.
IX
fhatbnm forfuneé, flunbnm vel ogfaa forvanffe*,
Sigte , fom ubgive* farølebe af ten mobnebe 3Wanb/
betragte* fom ofteft meb ganflfc anbre <ftne, enb be
enfelte ©tøffer, ber nu og ba unbjlirøe 2?nblingen ;
miblertib bar jeg efter bebfte <2vne fltatft at ub*
vcclge bet/ ieg anfaae fon bet minbfi ufitlbfomne
af, f)U\> Sigte ieg paa min mere enb tpveaarige
23ane bar bragt for fyfet ; Ugefom ieg og fmiggret
m
mig/ at man vil jtnbe, at ieg, veb be tilforn be-
ttajnbte ©tvffer i bet minbfte bar ftrccbt, at
labe bem tyer fomme frem i en'minbre tsfulbfom*
men ©ejlatt' £tl Unbjfylbning for, at en faa be*
tåbelig Seel af be ber mebbeelte Sigte bat>e ver*
ret trpf te tilforn / vil bet/ baaber jeg, tiene,beel$
at be ; fom fagt/ ere — Ufe fur Iben meget— for;
anbrebe , beelé at b^xi ftjarrfte Seel beraf fhtbeé i
vore crlbre periobipe ©ftifter, bet ere nuom(lmt=
ber i faare faa* $<enber og tøfinbe.
Sen Sttobtagelfe , bttte SBinb bliver værbtget,
vil afgtøre, om ieg uben ttbeffebenbeb tør vove
tSTC&i 'WRlCHTbtlNNiNG^
iBEQUEST
UN1VERSITY .r MICHIGAN
GENERAL LIBRARY .^J
>
9?eti f f e 3** f*g»
Sif
'Str**'2X~9t a f> 6 e f >
9toft*for,
iKnben 2)ee(»
S t a.6 e tt f) a o n, igos*
fctptt og forlast af 3> ttectettr 3 o &. 9 1. @ $ u f 8,
JCønøelfø 09 Uniwffttt* S&øgtrptter.
7=>7~
A/7
)Z03
• *
DUNNINO €(conofc Utfetbtt
12-14-39
39883
2anb$b\)efxtteQaatb*n*
i
* »bie ©anger
min fan&c SJett
C- %. £ u n i>
fjetttøeU
Web &enne£terte bu, min Unøbomfl SJen!
Sif 93etuicf)aatib ben ringe @fi«nf mobtase!
Æon ben enb iffc attif! @maø behage,
Sif SSennejtnb bog ei Jorføbc ben.
gorerinbring*
Seedet tange $ar jeg ftaaet i SBeraab web mig
felo / ittDen jeg bejtemte mig til at wbgioe na?roa?-
w
xenbe Gamling. 3tfe Wot oar ben SWobtagelfe/ ben*
-<eibre SBrober/ be i 3tøret 1794 nbfomne poetiffe
$orf*g føtfle ©eel , nwbte , »fe meget frifienbe ,
fortil ma*|*ee i ben baoærenbe yoittife tyertobe
baabe inboorteé og nboorte* Omftanbtgbeber ilte
Jtoet tøbrøge; men og Weo 9tøref beryaa oeb *iø*
fattøaon* utøffeHge 3Ibel>ranb ben ftørfte ©eel af
bet tlrtageMeoite Dpfag lagt i $((!* ; faa at et ført
itbetøbeligt røntal (Jremplar er ere fomne ub iblanbt
ftatKcmn. 3ffe beéminbre ftneø Æterne af førfie
2>eel / at baoe et gntnbet årao paa / at ben looe*
be Jørtfatftelfe iffe jfnlbe nbeblive; men j>aa ben
anben @ibe lob (tg tffe for btøfe aflene noget Oplag
gtøre ; ertbelig fa(bt jeg ba m ben llboei at be s
«— vin ~
ftemnte øamifngen twnbe Kitler/ faa at ben for
bem/ (er eiebe ferfie Seel, biet) en gortfættelfe ,
for anbre Æiøfcere berimob et felxrflccnbigt Størf;
at Imiblertlb min 23en Sortøggeren / Wt$ et no-
genlnnbe antageligt $nta( af be npe åtriere f!uffe
pttre Jtøfl tillige at faae bet førfteæinb, tf fe vilbe
vcrre uvillig til at optøgge bet paa np/ Uf)*m
jeg Heppe at tilføie.
$ar ieg faa ubeftemt, inben jeg Fnnbe bejlutte
mig til at ubgive benne ©amiing , vil man lettes
lig Funne troe, at bet tf fe (far vartet mig minbre
fttnffettgt/ at afgiøre Salget af be ©tpffer, jeg
tulbe give @teb beri, 3ffe aftib er bet ffffert at
troe fin egen Sølelfe , bet faa ofte toeb ©tpffer af
benne 9?atur laber ftg befliffe *eb noget ganbffe
anbet/ enb bereé poetifFe 53 er r bie; ligefaalibet tør
man i benne jpenfeelfe tage ten {tørre elier min*
tre Coertørelfe , fcoormeb be i bereé 9ty&eb ere
((evne optagne af tytibllcnm, til JRettefnor, to, ittt
at tale om* at ©magen iffe jføiben foranbre*.
— IX •—
tfunbnm forfinet, tfunbum vel ogfaa for^ftiifFe* ,
$igte / fom ubgtøe* famlebe af ben mobnebe 9)?«tib/
betragtet fom ofteft raeb ganfFe anbte £une, enb be
enfelte @tøffer ; bet nu og ba unbilippe gtøblingen ;
miblerttb bar jeg efter iebjie (Sone jtrerbt at nb*
*cclge bet/ ieg anfaae for bet minbjt ufwlbfomne
af/ f)ub 2>tgte ieg paa min mere enb tpwaatige
SBane bat bragt for £pfet ; Ugefom jeg og fmiggret
«
mig/ at man M pnbe, at ieg/ veb be tilforn be-
ftønbte ©tpffer i bet mtnbfte bar (treebt/ at
labe bem tyer tomme frem i en'minbre nfulbfom*
men (Seftølt. £t( tlnbftylbning for/ at en faa Des
tybelig $ee! af be ber mebbeelte 2Møte bave væ-
ret trpf te tilforn/ vil bet/ frtaber jeg, tinte, beett
at be ; fom fagt/ ere — tf fe (tcclben meget— fors
anbrebe, beelé at ben ftørfte 2>eel beraf ftnbeé i
Dore ælbre petiobijFe ® frif ter / bet ete nuom(lun=
bet i faare faa* $<rnber og iJtøinbe.
2>en SOTobtagelfe, bette SBinb Mioet wtbiget/
vil aføUre, om ieg uben Ubeffebenbeb tør vove
f SILAS VTOBhT BUNNiNC"!
BEQUEST 1
[UNIVERSITY .»MICHIGAN
i, GENERAL LIBRARY ^J
ii
' — — ' — i
il
>
}
_•
1
I I
L i
9?etif f e g o r fø 9.
Sif
Stf 1 ' £X~t& a & 5 e f,
$P*ofe$fot*
4 ■ '
. .* -.å
Olu&eti ® t e U
S c 0-6 e tt () a o tt, 1 8oa»
fctytt 03 forlagt af $irecteitt 3 ok $r. <5<$u($/
JCongelfø 09 Uniwtfltet* S&ocjtrpffer.
^7~
All
1X03
12-14-39
39883
n
s «bfc ©anflct
* min fan&e 93en
c a g u n t>
raidet.
flReb SScnnc^icrte &u, min UngDomfl SJen!
Ulf 23etwefjaanb ben rinoe ©fiatnf mobtase !
£an ben enb iffe attiflP <£mao behage,
SU S3etittefiab boø ci .forjfybe ben.
Sorerinbring*
2y?eget leende $ar ieø flaaet i SBeraab tttcb mig
fetø , inben {eg bejtemte mig til at ubgtøe ncerrø-
«
renbe ©amltng, 3ffe blot t>*r ben SWobtageife/ bene
-«lbre fBrobet/ be i 2tøret 1794 ubfomne poetifFe
gorf*g fftfte Deel; mabte, iffe meget friftenbe/
fortil røaa|Fee i ben batwrenbe politifBe tyetlobe
t>aabe inbwtteé 09 nbvorte* Omftønblgbebet iffe
Jttet Mbroge ; men og ble* gføret beryaa »eb SU*
benbatm* ulpffelige 3lbebranb ben fltrfie 2>eel af
bet tilbageblevne Optag lagt i Sf j!e ; faa at et fatte
ubetybeligt wntal tøremplarer ere fomne ub tblanbt
ftøblicunu 3ffe beéminbre fpneø €ierne af f*r(te
2>eel / at tave et grnnbet -Sirat) paa , at brn love-
be govtfcrttelfe iffe fltølbe nbebltve; men jpaa ben
tnben ®ibe (ob fig tffe for bttfe affene npget Dpfog
gtøre ; enbelig falbt jeg ba pw ben llboei at be.
— vin ~
tf emme øamlingen toenbe Kitler/ faa at feen fot
Unit ber eiebe farfte ®eel, Weo en gortfsttelfe ,
for anbre ÆiøJere berimob et fervftccnMgt fDarrf;
at imibfertib min 33 en gorlæggeren , &»i$ et no=
geniitnbe antageligt fintal af be npe Æiø&ere |!ulle
pttre Jtøffr tillige at faae bet førfte S3inb, ittc oifbe
være uvillig til at oplægge bet $m np, betøøoet
jeg neppe at ttlføte*
9Sar ieg faa ubeftemt/ tnben ieg fnnbe befltøttc
mig til at ubgioe benne Samling , oil man lettes
lig Fttnne troe, at bet tffe (far v*ret mig minbre
WjFeligt, at afgiøre Salget af be ©tofter/ jeg
tufbe give @teb beri, 3ffe afttb er bet fiffevt at
troe fm egen Jrølelfe , bet faa ofte t>eb @tyf fer af
benne Sftatur laber ftg beflitte *eb noget ganbf!*
anbetf enb bcreé poetifFe Størbie; figefaalibet tør
man i benne $enfeelfe tage ben forne eder min*
bre Ooertørelfe/ boormeb be i bereé 9ty$eb exe
Meone optagne af ^ublicwm, til 9tettefnor ; h&, iffe
at tale om# at ©magen {Re ffolben foranbre*.
— IX •—
/
tønbum forfiine* , tfunbum vel ogfaa fotPanjFe*
$igte / fom wbgipe* famlebe af ben mobnebe SWanb/
betragte* fom ofteft meb ganfFe anbte #une, enb be
enfelte @tpffer ; bet nu og ba unbjlippe jønblingen ;
mibferttb bar jeg efter bebfie (Sone flrcrbt at nb?
pcclge bet/ ieg anfaae for bet minbft ufulbfomne
af/ bpab Sigte ieg paa min mere enb tppcaarige
SBane bar bragt for 2pfet ; Hgefom ieg og fraiggret
mig / at man vil ftnbe , at ieg / »eb be tilforn be?
ficcnbte ©tpfter i bet minbfte bar fttccbt/ at
Iabe bem ber fomme frem i en'minbre ufulbfom*
men ©eftalt* £i( Unb|Fplbning for, at en faa be«
tpbeltg ©eel af be I>er mebbeelte Digte bape pæ*
rettrpfte tilforn/ pil bet/ fcaaber jeg, tinte, beel*
at be ; fom fagt/ ere — ilte ffarlben meget— for-
anbrebe , beel* at ben ftørfte £eet beraf ftnbed i
pore crlbre periobijEe ©f rifter/ bet ere nuomftøtu
bet i faare faa* $*nber og SRinbe.
£>en SWobtagelfe, bette SBtnb bliper pærbiget/
pil a fy Ure, om ieg uben Ube|Feben$eb tør pope
«t tetife w* et trebie , tneb $oilfet formobenHø
benne Samling *>U Jtøtteé, t>a be €to«er jeg af
bet foenfFe &ar ooerfat oø efterlignet, ere Uftemte,
naar £>m(tønbiøbeberne tttfabe bet/ at itbforøme
for (Tø fefo, '
£tl <Sfotninø beber jeg om $orfabe(fe for at
fyrøe røret i ben SRøboenbig&eb at jFrtoe faameget
tnig fefo og mine egne gfrbeiber oebfomroenbe*
fcaftt&nfct, *eit 18 Ceptemlcr 1802.
*. IL fca&beF.
n
3 n t> ( » i &•
«
é ¥
Vttur&«tfun&eti et e leg i fP ©iflt . • 3
17**.
$ et o i bet.
J&tttttui til ©itøelm . . ,l
17S1.
gntia S&olew tit £en&H! 8 • • • • "
• *
SleøijFe 09 ibpHiffe 2>iate.
Cfegie ew 5DC«jterett SBiibe • • $ l
178*.
til ffiaaren . . . * . * 35
178*.
efter egngefpfttet pillerne . . ♦ • 37
»780.
Cfeftie »eb en JBruM 0*b . .... 4 , . . . 40
1781.
SJlit JDigterfalb ......*....-•» 43
1780,
XII
6it>e.
5Set> $ortufan$ Støb 4«
1783.
JDen fort»tolcnt>e Ciffer efter t&eofrtt 48
»784.
$tem»ee ...» 5*
1784.
Suif«3 SWnbe 58
1784.
«Ktt 3beal 6 3
X784-
Cti Cleøie 6 *
1785.
£>m 89bii€ftMrfcfki|I 7°
1785.
■
«an«» 7 *
1785.
efter ^ibnV 7 *
1785.
til en ftorr SSeninbe # . • 8»
1787.
til en SBentøbel Jøbfetøbas 83
178«.
'•
€. $. 3lofc8 flfctnbe . . . •
1787.
85
til JConfinerinben .«. €. »fer« 8*
1787.
— XIII —
6fbr.
Zil min f tot re (le $eninfct$ SafcfetøM .99
1782.
0. ©ierl*»é SJtfnbe » $*
X787.
JDe €Ijfen&e« 0«Kø&«& *7
1787.
SftaftrtgAl t . 99
178S.
$i( Henriette JXofftiftanM.Weiebøttre ..»♦.. 100
Sil en fiatr $tninbe* 5»&feté&aø ..♦♦».. » 104
17S9.
Zil ©iøtereti @. Satje • ♦. 10«
Saarene . • . .107
17^0.
Zil et unøt;9eøtei>ar . . , 110
X78i».
5>«n 18 2>e«tnber ...,♦..• *i»
178*.
Zil et UtibUgt SÉøtepac * #•♦ . xi4
X78P.
$ue . * ♦ . • • * # , • uf
178*.
?. $. *ag<tarb* »tøtøb« *...•»••».. 1x7
X7*i.
— XIV —
*..*. : -s
17 9 1.
Ufffeet Ml fttifr • . . . . 1*5
»murwttf ®r«»ftrtft . . .. , • Ia7
5oc c« $8e»; . ... . . I2 j
1791.
ffterti$»ft* gRtitfct 130
*79u
&H4o* Sroøment * x3l3
17*1.
XK t&«lU* Carottn* , ijj
1791.
«ft« »n SovefhOfnø. «f $rc»tnbt Wma»t9* . ... 134
1791.
©tb $reta'* €><i*«borjfif JDøfe 135
17*2«
9ør en Sku web titøttf* . . . . , 13«
xrte.
JMWi* AfoftflMi* o«er ttbont* • ,.,♦,.. 13*
17P4.
•fiftefr t#C Nft.$ft|Ub. S4*
6#t»tb«tiN f aber* Gro . . . « . . . . i+j
17*5.
V
— .* XV —
©tøe.
til. min «l&(te SJené 9. JCieruIf« »r^Hup . . . . 146
17*3.
gtira efter ©atlet 150
1791.
SBetøomene *e&. ©amfee* €tørgemfn&« ..,.♦-♦ 151
# 17^6.
Xt( iDifltcren 3a(fe« i ©amf«« erøfter . . . ♦ 155
X7*>*«
£xb <eMe ©fgterå SRinte V X54
1796.
€t «8a«rfuf , , * . 155
1794*
Xif©amføe* og, min fanfce SJenin&e .*.••••• *s<
1796.
$i( en !8ett i ftatftan ben S8ife ........ 158
17**.
©en fortoiotenbe (Siffer .....*..... 155
fBenffab efter ©otter 164
17*7.
f8eb Orpfreuft ©<&uIie*JDe& . ... 16$
1801.
fragment af tfflaft. JOeStøtttfere* 3boftV Sb(omtlerne ♦ ty
*795*
SiC -milt. Gamma ♦ •••♦♦ 171
*7*7.
— XVI —
XH gRo&3flnOftet:©rA9 . .* x?j
X7W.
til min e<imma t>ct tit) '9fav&ttn&re&e* før (te ©aft . « 176
<? p i f t t e t.
Sit $. it: £. J&ertuginte eooifo taanffa . .... 179
til & 9. *«n& i en ttfffrift af &an$ SMgte .... xsi
1 801.
Xft £ntøfl*Mn&?nd digter S&aggcfen ...... 183
1797. *
tit min $<n tyaftor $. ftmb me& en CanaticfitøC . 18 5
xgoi.
til mir »aKefwu* f September x8o* . • . . , x87
♦ 1
t • • •
« « ♦ •
ijatitN
gaur-ftctrCuttfeett*
tct norffe litterafr* ©dfÉafc
cctbabigeri Rediget
tøatorec meb bete Q3rcemirvtrtø.
ttatøcfi tyøefter. 2 ©eel. 9
— VIII ~
ftemme øamlfngen tvenbe SCitfer / f<ta at ben for
bem, bet eiebe førfte &eel, blev en gortfccttelfe,
for anbre &\tUtt berimob et fervftcrnbigt Btørf;
at imiblertlb min 93en gortøggeren / fcvié et nos
genlnnbe antageligt 3tøtal af be nve åi*fcere flPulle
pttre fipffc tidige at faae bet frrfte 93inb/ iffe vilbe
Virre uvillig til at oplægge bet paa np, beboet
jeg neppe at ttlfrie.
SBar ieg faa nbeftemt/ inben ieg Fnnbe befltøtte
mig til at ubgive benne ©amling , vil man lettes
lig Funne troe, at bet iffe &ar varet mig minbre
vanjFeligt; at afgifre Salget af be ©tpffer, jeg
vilbe give @teb beri. Sffe altib er bet fiffert at
tro* fist egen $ølelfe f bet faa ofte veb @tyf fer af
benne 9<atur laber ftg bejHffe veb noget ganbffe
anbet, enb bcreé poetiffe Btørbie; ligefaalibet tør
man i benne $enfeelfe tage ben ftørre eller min*
tre Cvertørelfe* fcvorraeb be i bere* 9ty$eb ere
(levne optagne af^nMieum/ til (Rettefnor, ba, iffe
at tale om/ at Smagen iffe ffølben foranbre*,
IX
ftøntmm forfatte*, tfunbnm vel ogfaa forwwffe*/
2>tgte , fom nbgive* famlebe af ten mobnebe 9Ranb/
betragte* fom ofteft raeb gan|Fe anbre $ine, enb be
enfelte ©tyffer, bet nu og ba nnbjlirøe gjnblingen ;
miblertib &ar jeg efter bebfte (Sone firæbt at ubs
^ctlge bet, ieg «»f«** f** & e * min ^ »ftibfomrte
af, ^ab S>tgte jeg w* min mere ett & tpoeaartge
SSane bar bragt for 2pfet ; Hgefom ieg og fmiggret
«
mig, at man vil ftnbe, at ieg, veb be tilforn be=
fianibte ©tofter i bet minbfte bar ftræbt, at
labe bem b*r fomme frem i en minbre ufulbfom*
men ©effralt* £il Unb^lbning for, at en faa be*
tvbelig 2>eel af be ber mebbeelte £>tgte bave væ*
ret trpf te tilforn , vil bet, (jaaber jeg, tiene,beel*
at be, fom fagt, ere — iffe ficclben meget— for-
anbrebe / beel* at Un ftøtfte 2>ee( beraf ftnbe* i
vore crlbre periobipfc ©frifter, ber ere nnom(huu
ber i faare faa* 5><rnber og STOtnbe,,
3)en SJlobtagelfe , bette SBtnb bliver vætbiget,
vil afttøre, om ieg uben Ubefftbenfteb tør vove
at tccnfe pw et treble / meb fcoUfet formobenltø
benue (Samling *U (lutte* , ba be @tøffer jeg af
bet foenfFe bar ooerfat os efterlignet/ ere beftemte,
naat Dmftænbigbeberne tittabe bet/ at ubfomme
for fin felo* '
ZU ©føtntng beber jeg om fforlabelfe for at
baoe røret i ben SRøboenbigbeb at fFrtoe faameget
mig fefo og mine egne Slrbeiber oebfommenbe.
fcaRtbafet, (en xt Geptemttr 1802.
*. IL £a&ber.
3 « & & o l fc
* •
a enr.
Vaurtuerrutipeti et ele9tft ©tflt ...... . 3
$etotber,
J&amwi tit ©itøefm "
1781.
ttnna ©olegn til £en&rif 8 ...»..•♦. . «
i8©».
Glebifie oø UyUtffe 2>Ute*
€I*9ie øw 5Df<jtereti 58fibe S 1
178*«
til SSaaren . . . * . » 33
178«.
efter ©oitflcfpiaet giflerne . . • 37
1780.
gfegit t>et> en 8rutø Døb # . . . 40
1781.
SRit ©igterfatø 43
1780.
« •
XII
S8eb $ørtuf<ut* <Ttø& # f^
»783.
£ett fort*i»lcnt>e Ciffer efter t&eofrit 48
1784.
$ieæ»ee . . . * é
I7S4.
Suifefl ftøinte 5g
1784.
Vkit 3beat 63
1784.
€n€feøie 6 S
1785.
Cut 89tat (Eatiflricfujr ..♦•.. 70
X785.
■
Støneø 71
1785.
efter ZibuU 7 *
1785.
til en ffcrr $eninbe ♦ . . 8»
1787.
tit en ©entøfce* ^øbferdtag 33
178*.
C. $. 9tofcd «3Rtnt>e t .... 85
1787.
SfI JConfttiertttbeii O?. €. fiNføru g*
1787.
— XIII —
eføe.
%H min tiartfte Seninbeé $*&fetø&a9 *••••". 9*
1782.
#. ©iertøø* SDlin&e *•••,••£*
1787.
5>c €f|len&e$ Øaltø&«& 97
1787.
tøtø&rigal 99
x?88.
Xt'I J&etttfette 9toffti(tanl>*.Weiel>*ttre ..•••• ioo
17^.
tit en tictv Sentnfce* $«&felé&ag ..♦♦...» 104
178^
Zil JOigtcren ©. 3<røe • ♦ .♦.♦. 10«
17 89.
Saarettt 107
Zil et imøt;$gøtei>ar . . * 110
X78S>.
JDen is ©ewmbec *i»
X78*.
Sil et UiiMfgt Ægtepar , • * . xi4*
178*.
©Uf .♦..♦,. xiC.
178*.
9. $. BagaarM fliinb* •..♦.♦,.. 9 . . 117
17*1.
r
•
XIV —
eibe.
Araotfe« . 120
1 79 U
Qfffiee^ til Stein- T2 j
X7P'.
9fff«cr»ond @r«t>ffrift . .127
«79i.
fjor e« JBe»: xag
X79X.
fettttftftft* SRiitfe . 130
179a.
øatfol $raømetic » z^s
179«.
%ii t&«lU* €aroWne ♦ i J3
1791,
Cfl«r tit gotefWOfnø. Af $rc»fn&e ttrmaøtø« . ... 134
1791.
©tb $reta'* 6at«borffi £>øfe 135
flor en Sku meb titøtofe ........... 13S
17**.
ftføttt JHftftfMifr o#e* Qtøøttt*. •♦...♦.. 13a
1794.
•flftefr tH »<t.$ftftt* - . . ♦ • 14*
e*f»tbtntn goter* $ra» .... « . • . . 147
*7*S.
*
— XV
©ifce.
Zii tm'ø atftffe . 9Jen$ 9. JCteruff« Qrvtfup . ... 14«
»793.
SBNr* efter Stadet . * 150
1791.
SRetøorøene *eD. ©amfee* etørgetmnto ..»..-. 151
til Ælteren Sa(fe* i ©<u»f«eS ©frifter . . . ♦ 153
170$,
JO*« «Me .©iflterf ^in^t ♦ . . . v 154
€t»a«rfut , * . 155
£if@awfø*« o& min fante 33enmDe .<.„♦.. 15*
Sif en Sen i OTatftan ben 2Btfe ........ 15$
17P*.
©en fortt>Menbe (Slflfer % 155
i7J?^
©enffflb efter ©otter é 164
17*7.
8*eb Orpfreu« @<&n!ie* ©*& ^
1801.
fragment af (Kat). £e*&*ufiere3 3tyQ^ 9Morøfhrne • 17*
$H itifit. Gamma ••••♦♦ 171
*7*7.
►*
i
— . xvi —
X« !Bo&$ttitfl:eftet:©rttø . . * 1?3 "
1799*
til min Cflirona t>ct 119 Qlav&un&re&e* førfie ©aa . . 176
<? p t f t t e t.
til $. tf.' J&. J&ertugtnte €ooifa 9tøcjuft<t • . . • . 17$
XU & 51. emtb i en »fffrfft af $ané ©tøte . . . . x8x
1 801.
XK gttføøtebittttnd 2>iffttr ©aggcfen ...... x83
1757. *
ttt min SBen tyaftor £. ftmb ntct> en eamwcfugt . 18 s
x8©*.
XH mirfcaWe&uti* f Øept*rø&er 18a* . ...» 187
» « «
»
^?aii^
Z a u t 6 ce tr C u n t) e tt.
(S t £) i $ t
bit norffe tittetalte @df6a6
ttrMbtgeu helliget
$«&«< med ftetl $røniiffinø*
Starte« <pot(icr. i ©ed. %
His faltem accumulcm doms , et fungar inani
Mimere.
yirg. AErteid. vers 886* Lib. VI.
<lttet en Grøte* i 8aurta?rinnben !
m\ fpal tyt gorlitø bebubet bent
Snart et fcunben* l)ele tytpb forfwnben f
©ørgenttnber ^ar ben fun tgien*
geftlige ^tøaner nu ei (pbe
£er til røorge* og Garnenen* 2o*>
JHagee eene £øben* 6ttl()eb btpbr
3 ben før faa tonertge @fov.
&tmbe jeg bog gtemme fytne fctbet/
©lemme/ bet ei (tebfe ut, (om nu!
Sog fcuorban ? neb flige tyieribet
£U fortabte ^eaigbom enbnn i
$*it imettem Sautbatlunben* kronet
£*rer ieg en ©ang , fom §efåpté @ang ;
Stier , tier ! harpen* fvage Koner !
©tiflfe ! taareBrubte Sfagefang ! —
@ee ! garnenen vinret ; jeg vil tøbe ,
$*fge , (vor (im mig vil febé (en !
Sænge, tønge (un (In 2tyrfer ftyebe,
%elb mig , at (un frøife vil igien l
STf Du fmirer iffe; ficrrlig ©merte
3 bit (uibe 2fofiw tegnet (taaer*
2)og bu vinrer — var bet enb til ©merte,
£vor bu vil febfage mig/ jeg gaaer,
©fovené crlbfte Stempe s @eger fprebe
#er en majeftetifB ©fpgge ub ;
©tørve fptn opftiger af (In (Rebe,
©tort, fom bar ben 2pn til Storbnené ©nb*
O (vor (angfom (er Samenen fvæver,
tyaa en gwinbefteen (un (tirrer neb ;
#eflig Sgrefrvgt mig giennem&fcver ,
$rte(eb!*) veb bin ©angeré £v»efteb!
9»en (un river (tg berfra ; (vor (Uffe/
C (vor Ipttenbe (un fvwer frem?
•) &. »air.
/
3 bet fRønne #ie fcoaret fritte ;
SJlen bvot et ben ®xcn, tøm offter kern?
eee en £ntb i tanfeft Santné bænge !
ffieen og fttøn font Sølvet* et bene Ælang
9tøat en gepføt fpøget bUnbt ben* Strenge ;
2>enne 2nt& <5©rneknft *) Sflalb bortgang.
C nu fpøtget/nnbte* ieg et mere,,
$vi Samenen Ipttet/ føtget bet ;
^ietibené i yngling! fan bn vcrte
Svig gtnm mob ben / bn et faa f ia?t !
9K ! ftx>i leege rtøne SBeftenvinbe
SKeHem SRoferne faa benne ©rav?
£> Ut et ! bet et vor XHbeø SRinbe !
^røri*** 3mt wxbbei jh»* ban* ©rav —
gnb et bet ben førgen** Samen*
fcungt fra benne ©rav at rive (ig !
SK! men.tU en anben Sørgefcene
$enbe* mørfe 2Hnf benfalbet mig*
SBeb en @«av meb Xanrfcrrtvfmng over
Nattergale« jFiønne €|ore ffaae* —
Søvnen* (tore Sanger ! **) lier bn fover !
•) $. $• ^rfmaatu
") 3. *. tf efel.
i I
$et ieg tm f gt<rbe; fwéle maae* *
©og $un ffper, ftun fltøet meb bortøenbt #ie ,
Senne SBnnbe bløbet enb font tip,
£pnfnat (im opftlger mob bet $*ie, *
ttabe* for mit Støt i finte @fye;
£ift/ boot bålet nnbet gplben »ptbe
SBngnet frøifenbe beépetif! £t<re/
£*ot/ at qvæge ringe nirifotø ^irbe/
®*lof iatt SBanb nbfprlnget i bete tøe ,
SDalet bun iglen; af! t)enM dummet
Ecetet fnatt, bol* ©wo bet jf intet ffgj •
JUeter! finnben« plantet! Jet bnffommet,
Slotge* ©fptéaanb jamrø Jet fe* btg» -
©ørrgeipb fra natte ®ta»b*i brage'
SSufen ftør til npe ©mettet Jen , "
(Stattetne bet fot Rafling flage #
9lotge* mtlanb , bete* ®f lalb og Sen«
San* bnn favner bifle; fotgnebbøiet
$nn meb fraftlø* ©inge focroet frem }
fctenbe npe @ra»e møbe S>fet f
3ngen tanrn* grønne* ooet betm
Støt|M* fteebe Saater t*eb bem ftbe/
sfltofen faae bet/ og &«» 93enfFa* ««* '
(ggen Sanrtætltanb* bermeb at ytpbe
93ore* metoa&le, (Bfermannø > 25ern&oftt ©tav.
9ltt peb tunge 93anbring$ SRaal ban balte r
53eb Colbtørnfeite *) frliFe ©rav bun tfob /
Og en SSaar, faa fftøn, fom Un, ban malte/
83Umfl;teb , unber spieriben* Job.
gra Olpmp nebfvcrvenbe ©ubinbet
Spfle over ©taven btmmetj* greb/
Stribe iaatet ranbt yat bere$ -ftinbet*
C! fom enb forfHønnebe* betveb.
vffietfcsrb / Uffylb , alle Styber grcsbe —
£og garnenen Ctbet — for mf n ©fialb i
Stenne ©rav/ fom flige Saare røbe/
Slibrig / albrig , »lomftet favne ffal,
O men jFal man , ffal man ba forgiætte /
£vab for mig min elff te Ctø«* var ?
2>og , ban* egen @ang bar bwbret bette #
3>er b<m evigt ©igterminbe bar*
SWen (fal b«»/ |W S«fti«3/ ffal min ttJeiei?
Gene leve i fin egen Sang ?
•) €tø. SK. Corøørnfen / Soraarctl Canjeci
,4 V
9iorg*é Støtøfønfr mb 6ft*fte * ler,
£o« @i$*r web fcimtf fot^mit Jttang l
SU/ o iii bu Mfft at jMftmiubr,
#oalj be fplbe tøne, fig> og mig/
Gild/ fra lavet $angeneø Qubinbe,
^iiii/ &oié 2øfte flader «rpg$ellg ;
2>en Manbt 2unben* Sangere , fem {*tt«f
Sent en srøtnbefteen nwb (jælblg ^aanb*
^leriben barn til £*n forjætter
* *
£bvart>e , ptøev* / &Mtmgø. 3>igtera<uth,y
(Saa bun talte , og forfoanbt* 3eg ebec ,
©ringet, boa$ Jnn overbrøa til, mig, .
Siler r iiler^r.ofitaaebefcføbet* , .. .
$om for mig ér uopriaaeUg l
J
< ■
• • .•
- . - ,. j- f ,
,i^
jg) e r o i D e r
II
■»»■«—-»■ I' I I I ' I
% a n n a til 95 i I & e f nu
(€frmt i Den norbamerifanffe JCrigo
S9?tn æiQelm ! fan big £>rbet mi« el ffge , .
■
%u boem bu tyer f«aer 93te» ! bebrog ieg'mig,
Sfalb jeg troebe, ingen anben ^)tge
<gnb £anna @in tneb tøet fan falbe big?
SWin æitøelm ! bot* bu faaet bet 93rev>, jeg |!river —
SD?aa(!ee ben grumme Sug forbpber bet;
S»en Jranfrtg ber \o et forraabet bliver ,
C ! ffaaner SBreoet ©raffe og piquet ! —
©eer H, min el(Bte SHrøeim! feer bu benbe,
»
6om Uebte* før/ naat ber bfeo taft om &xi$ f
Sfiu Jranfrigé #*obiuger t>eb 9lam at fienbe
©en ! ttnbreé ei ! be flribe jo mob big.
$oergang jeg feer bent efler SRobnet ticevne/
Sftit (Pie frøtøet graabigt Itøert et Orb !
/
12
3to frrøter, be far prøvet ffg at tørne ;
Cg b»ab ieg tafer fel* / ieg neppe troet.
£ver gare behr jeg, fom truet gber,
Og frpbet mig , naar SRobnei unbgif ben ;
2>og fun band Seler albrig §anna gtøber;
Om ben var K*bt »eb ttabet af min 33en !
9Wen bu foroilbeé , fværmer / arme $ige l
. > -
Og ttben <5anH og Orben ffrioer bu !
Saa meget bar ben 2ttme ber at (Ige ,
Og intet — intet bar (ttti fagt enbnu !
O gplbne £iber! 3 er tf fe mere,
2>a SBilbelm baloe 2>age. bod mig fab ;
Sot forte fpnted od fefo be at røre ;
3*g fagbe ofte # naar vi fKlted ab:
"3 ©forgen maae bin $anna big ba vente,
3>u rommer bog ! lab mig ei favne big ?"
2>a fPienbte bu, eg fpfte mig, og ffienbte:
"SBebøvet bu berom at bebe mig ?"
Gaa fom bu ucrfte 2>ag og alle 2)*ge f
*
9U ftavbe altib nof at ta(e om ;
Og maatte b« een uben mig brøbrage.
13
$m tøngte* begge t til ben n<rfte f om ?
9*aar ba vi faaeé iglen , boot ba Din tyige
(Si ftavbe meget at fortctUe big ?
£oor meget ^avbe bu ba mig at ffge >
©om om et 9Tar bu f}<nbt faonet mig ?
SRen nu! !>oot længe etb« iffe borte ,
»
Og $er bu øfret føtfte ®ang fra mig#
©et/ fortil mange ©age var for forte,
3eg paa bet Utfe SBlab |Fal ftge big ;
Set fnawe ©lab ! bt>or libt, $oor Ubt bet rummer !
$er {fat min bele 6icrl ubtømme ftg t
®it foage %Mt, fin tøngfel, %tnt og Summet;
C ! talte jeg fim et Doarteer meb big ,
$a fantø ieg Crb berttl/ nu fan ieg iffe!
$og boié ieg ffaobe et jttoatteer min SSen!
3eg ei bortflonfebe bete £>tebllf fe ,
3eg følte glabr ieg $aotø big iglen f .
— 9lf fetø bet libet &vim f jeg flet metxUt;
«r $er *el til faa lange JHaéer &ebl —
9W l f omnier bette §Breb i Sttlbelm* jjoenber/
ipan føfe (er, ftvab alt Ijan længe veeb,
*4
Og gtøbe* bod 9 &vet ®ang ieg tet gientaget i
3eg elfFer bid/ ttiin SBitøelm! var bvi %tt,
«
©u totte af ben .Summer, fom mig naget;
$wt mtbfigelig bn mig et tiet;
3 intet Uvl bin 5?anna ftnbe ©(ccbet,
Sit øenbe* grpb meb big Jottftygtet et/
SBebtøvet feet jeg vore §?nbUngfc@tebetf
Cg følet bobbelt, bu et iffe tøet.
2>e vife mig tøvet £!me jeg ttttragbe,
$vett gavnetag, tøvett &tf, b« gav mig bet/
3eg minbeé t>mt et Ketligt Drb, bn fagbe,
3eg filet , 1)*ab ieg vat, øg fcvab jeg et l
©elv vore tvenbe flere fctæet, tøvfé Urette
®lg om ftinanben , fom be favntet , fnoe,
SRig (P^tge, ftne* ieg, tøvi bu faa eenei
3 altlb io tilforn, fom vi/ vat to,
$vo trpffer nu min §aanb> naatSSaanen iilet
©ag gyiben ©fye ? $vo gtøbet ftg meh mig ,
tøaat (Sfpen fipet, ttbøffet røaanen fmifer,
Og ftoft i følvMaae SBanbe fpeUet ftg ?
3eg tngen røattetgal i ©ommet $*rte,
15
3eg inøen giften i Støtten fat,
3eg føgte et en £pft f fom mig et wte,
3eg fan ei mere røre eene gfafc.
93ot »leift, w »cnt>a mig ei mere Utte,
£>g ta ieg npeltg fang ; £nn borte er!
SRit fjerte Mn i ©teten i>i(be f«tte f
@trar (lob Mt SKtnbe , 03 mit SKtømob ter.
2)n (orte er! jeg fFtlt fra t>iø mut Iml
Set bittert et, men bwb imob ben Qxal,
m 3)øb og ©aar lejianbig om big focrve?
øg bette 2h> er ?8irøe(m* eget 98aig ! %
O ! naar jeg fatter tit for big , bebrrøet
SBeb SKinbeÉ af min rene tattt fyft,
Cg flaget : forfor Me* mig SOitøelm røet r
S>a minbe* ieg, bit ree* big fra mit SBrpft;
• 9tt 9Silbelm felo af egen 2)rift itbtalgbe
5lt gaae i åamp ; tan tilte fefo berflen ;
$00 fnnbe ettere $am fra mig bortfoibe,
£t>ab røber t>ef en SanfF »ritannien ?
?orfab mig ! jeg min «r*be lt& vil ftge
— 2)u *eeb, jeg aitit big tøet $eil tilftob, —
i6
3eg frugtet ta # tit Kébbeé t>eb bin $ige /
$ot mig at ftye bu ©annemarf forlob l
SWen fca etinbtet ieg oot 9lf|?eeb* (Scene ,
O SBilbetrø! gib jeg rønbe male ben,
#ootban jeg tfaagnebe/ eg faae mig eene,
£>g f*gte big / og baaneb atter fjen ;
"9Sit fcmb , faa oar bit Orb / nu ei M)*m
»SWin 9lrm , bet fait engang begtore ben t
»3eg til ben £ib i frerømeb Æamp mig røer,
"jDg tommer ^abret/ bueftg iglen ,
»SWin Wigt ttilg fra min eljtte $anna river !
"Snatt og meb g@re bu igieti mig feer«
»gø( , tant big fnn / boot ffot oot $rpb ba Wioer !
3eg aføwb big: — ieg feer big albrig meeri
£)g fegneb baanenbe i bine ærme!
Su reo big bort ; matt (Iben fagbe mig :
2>u baobe W mig, Mt: *eo vel! ba *rme!
3eg æil&efm leoe oei! ort »ben big!
£> ! oat bet ®paabom : jeg ei feer big mere ;
$ol bar ieg ei |ert noget fra min Sen ?
£ vftø mig / biffe Sauter Svømme ere i
17
fyrr mig / at wbrne wb bem! tom igien!
9Win 9BU&eIm er , fom (lebfe / for befPeben ;
2>u meer enb nof &ar tørt, bet fan bu troe !
3>tt ©anmarf* £Mife *aage over greben
fpt^b bu t Jreb (Tal vibe f *eeb bu jo l
Od (Nb til bu i @trtib meb bette føterte/
©om fun *eb anbreé Jrpb fan gtøbe (Tg l
©om flebfe beefte Herligt anbreé ©merte,
6om pnfte l)t>er, bet (eeb/ fun iffe mig!
&un engang tyar btn £anna tarnft meb ©læbe/
SCt (jenbeé SBtrøelm unbet aofcnei flreeb/
2)a (jan tog ©aint jguftacfr/ »ar bu ttt(tebe f
— SWtøtønfer bu mig vel for ©ierrtg&eb ?
Slæb/ fom mit &iøn, jeg krigene ®rufom$ebe*
#ar ofte ængfilig foreftiflet mig /
#ar ofte &ittret for tnbtagne ©teber ;
$ør nu bene ©uærmerte/ fom eljfer bigi
»fJWaaffee man faae min aUtøelm ber Je,fyttc
»Gt mt, et.elffenbe, uffplbtgt tyar, .
"<2n »rub, ©olbaten vitb anfaae fom »ptte/
Statøef* øoefter* » ©eef. $8
> ,
tøorgté 2>tøtø*tnfr mb Gflaføe * lt*,
£»tt ei«tø* mb feine^ <fo*bui?t Hang 1
3U7 øiiifcu Mffe at -imirte^
fevab fce ftfbe tønt, (ig/ og mig,
©itør faa (over fangene* ©ubinbe,
9«ft/..fy>lé £øfte ftaaer urpgøelig ♦
©en Manbt 2nnben* ©angete , fem fattif
Z)em en TOinbefteen »efr»tølbfø #a*nb, r
ttlerlben dam til £*n foriertter
£&vart>e, tttøevø, klinge. 3>igteraant^
£aa dun talte , og forfbaubt* 3*g ebe* ,
»ringet , faa£ $un orøbt*MU,mig, ..
Silet/ iila .41 ^ttaac ben §opbetf-
©om fot mis er uopnaaetig l
*
»
**• ^t'
$ e t o i t> e r.
II
»»■»■•»•■■■^^
Joanna fif $8 i t & c f nu
(Cfrmt i Den nor&flmerifanffe Ærfg.)
5a1« æitøelm! fan Mg Otiet min et fige f .
%u boem bu tyer faaet 23re\>! bebrog jeg mig/
Sfalb jeg troebe, ingen anben <ptge
<?nb §anna <3'm meb Sflet fan falbe blg?
5Kin ættøelm ! bot* bu faaer bet SBrety jeg |Wvet -
SttaafFee Un grumme Srtg for&yber bet;
SRen Jranfrig (et jo ei forraabet bliver f
O ! ffaaner SBreoet ©rafle og piquet ! —
©eet bn, min elfFte 53i(f)e(m ! feer bu benbe,
»
6om llebte* f*tr naar ber Hep taft om årtø f
5^u Jranfrigé #*obiuger oeb 9?aon At f ienbe #
93en ! unbre* ei ! be jlribe jo mob big.
Overgang jeg feer bem etter Oiobnei nonnet
€D?it $ie frølge* graabigt bvert et Crb !
13
ftø tmtttt be $tt ymtt frø at bartme,
Cg fwab ieg tøfet feto , ieg nerøe troer*
£oer gare behr jeg f fom truer fcber,
Og frpber mig , naar SRobnei unbgif ben ;
©og tun ban* @eier albrfg $anna gtøber;
Om ben var Købt »eb Saftet af min <8en !
SWeit bu forotlbeé, fwermer, arme $ige!
Dg uben (ganbé og Drben ffrioer bu i
8m meget bar Un 9irme bet at fige ,
Cg intet — intet bat bnn fagt enbnn !
O gplbne Stiber! 3 er tf fe mere,
4
2)a SBUbelm baloe 2>age. bo* mig fab ;
*
Sot forte fpnte* o* fefo be at oa?re ;
3eg fagbe ofte, naar vi IWteé ab :
"3 SWorgen maae bin $anna big ba vente,
2)tt forømer bog ! (ab mig ei favne big ?"
« <
3>a (tienbte bu, og type mig, og (Fienbte:
"S8eb*»er bu berom at bebe mig ?"
®*a fom bn ttcrfte 2)ag og atte 2>age f
■
83i bavbe a(tib not at tale om ;
Cg maatte bn een nben mig btnbrage,
13
jpwt fongtt* begge, til ben ncrjte føm?
Waat ba t>l faaeé iglen , b w *a bin tyige
<gt (avbe meget at føttøflfe big ?
#vot medet tøwbe bu ba mig at |tge >
©ørn øm et Ofar bu øaøbe favnet mig ?
9Ken mi! Itøor længe et bu iffe bøtter
£>g ftec bu §*rer førfie @ang fra mig,
®et, (wrtU mange Stage var før førte/
3*g P«« bet lille SBlab |fal ftge big ;
Set fnarøre ©lab ! bvør libc, $wr libt bet rummer !
#er jlai min bele 6icrl ubtømme ffg,
Sit føage £aab, flfn tøngfel, $rpgt øg *ummer;
C ! talte jeg fim et Dwrteer ttteb big ,
Da fanbt Jeg Crb berttl, nu (an jeg iffe!
Søg ftt>ié {eg |a*be et Ctøarteer min $en!
3eg ei bartflønf ebe bete $tebUKe ,
3eg følte grab, Jeg fcrt* big iglen! .
— M feto bet libet (Rum', |eg flet anvenbet;
6r Jer »el til faa lange .Slager eteb? —
9?ei ! rømmer bette SBreo i SMtøelm* $*nber,
$w tøfe (er, }»ab alt føm tønge veeb,
14
£>g gtøbeé bog / tøer @ang W bet gfentaget ;
3eg elffer bid/ min SOitøelm! nt bu ^ev f
3>u lærte af ben dummer, fom mig nager;
ijoor mtbftgelig bu mig er rier;
3 intet fan hin $anna flabe ©tøber ,
211 benbe* grpb meb big bortfragtet er,
©ebrøoet feer m vore §)nblingfc@teber,
øg filer botøelt/ bu er iffe fyt.
©e vife mig b»er £lme jeg til&ragbe,
$oert gavnetag/ fcoert Sp$, bu gao mig ber,
3eg minbeé fcoert et tierligt £>rb, bu fagbe,
3eg føler, Imb ieg »ar, eg $nb jeg er!
@elv vore tyenbe tiere broret, fpié ment
Sig om blnanben / fom be favnteé , fnoe ,
SRiø tø*W/ tøneé jeg, I;x>i bu faa eenel
3 aftib jo tilforn, fom »i, var to,
$vo trpffer nrx min $aanb> naarSWaanen liter
Sag wlben 6fye ? øøo gtøber ftg meb mig ,
Slaar 6tøen flper, ubcrffet røaanen fnuferr
Cg ftott i føloWaae 93anbe fpeiler ftg ?
3eg ingen Nattergal i Sommer }*rter
* »
* ••*
» «
15
Øeg ingen gften i Sdotøtten fat,
3eg føgte ei en fipfff fom mig ei rørte >
3eg fan ei mere være eene glat).
SBot Rleif*/ vor »en&a mig ei mere lette,
Og ba m nøelfg fang: £nn borte er!
tytit fjerte $an i ©teben oilbe f«tte f
©trar (lob bit SRinbe / og mir fflliømob Jer.
2)n borte er ! ieg (Hit fra big maae leve !
©et bittert er/ men fywto imob ben Q,oal,
m $øb og @aar lefianbig om big foccoe?
Og bette 2h> er sBUbelmé eget 9Balg ! .
O ! naar jeg futtet tit for big f bebrøoet
SBeb SRinbef: af min rene tabte £pft f
Og Hager : forfor blev mig SBitøetø* tøvet f
2>a minbeé ieg/ bn reev big fra mit S8rp{i;
9Jt SBil&elm felv af egen 2>rift nbvalgbe
#t gaae i $amp ; %an iiite feiv berfcen ;
$00 funbe ettere øam fra mig bort(a(be f
£vab jfylber vel en 2>an|F »ritannien ?
$orfab mig ! jeg min »røbe lig- vil ftge
— $n oeeb/ jeg attib big frver $ei( tilftob, —
t6
3*9 frbøtet U 9 tu fiébbeé veb bin $ige ,
$ot mig dt ppe bu 2)annemarf forlob l
OTen U erinbrer ieg vor afifeebé ©cene /
C 93itøefot! gib ieg M«be male ben,
#vorban ieg taagnebe, eg faae mig eene,
Og fagte big , og bflaneb atter ben ;
"Støit Banb / faa toar bit £>rb f nu et belaver
"SWtn »rm / bet fait engang begiære ben f
»3eg til ben. £ib i fremmeb Aamp mig **er,
"£g f ornater b&bret, buetig igien f
»mn $ligt mig fra min elfFte $anna river t
"©nart og røeb 8Ste bu igien mig feer*
»<g$l, tønf big fwi, bvor ftør vor tørvb ba bliver!
3eg affiwb big: — i<g feer big albrig meer!
£>g fegneb baanenbe i bine ærme!
S)u rev big bort; man (Iben fagbe mig:
2>u bavbe W t»lg# Mt: *«» *ei! *» **«*!
3eg æiibelm leve vel ! vrt »ben big l
£> ! var bet ©paabom : ieg et feer big mere ;
$vl bar ieg ei (ørt noget fra min Sen ?
£> vft* mig/ biffe ttanfer trimme erel
17
fyrr mtg / at rrtme wb bem! tom i^ten!
SWin SBUbelm er , fom ffcebfe / for befFeben ;
£)u mm enb nof (ar tørt, bet fan bu troe 1
®tt ©anmarf* 93iife oaage over greben
fytob bu i greb fM otbe , veeb bu jo l
Og ()vab vil bu i ©triib tneb bette £ ter te,
©om fun veb anbreé Jrpb fan glæbe (tg !
©om ftebfe beelte fierligt anbre* ®merte>
@om pn!te (oer, ber leeb, fuu ilte mig!
Sun engang (ar bin #amta tamft meb ©læbe*
Sit fjenbeé SSttøelm unber Kofciui jtreeb/
2>a I;an tog 6atnt iEuftacfr, »ar bu ti((tøbe f
— SWiétcrnfec bu mig oef for ©ierrig&eb ?
fltøb, fom mit Støn, ieg årigené ®rufom|ebe*
#ar ofte crngftlig forejtiflet mig ,
$ar ofte sittret for inbtagne ©tæber ;
$ør nit bene ©ocermerie, fom elfPer bfgi
»SWaaffee man faae min 2>itøelm ber be,fptte
»<?t ømt, et.elffenbe, uffylbigt tyar, .
»<2n ærub, ©olbaten oiib anfaae fom æptte/
ftatøtfé $otfitr* 3 fceef. $8
18
»Sa f)M nt wrrgeløé/ (an mget bar*
"$a (far &an tænft, om bet sar mig/ fom Sienber
"©aa' grnfomt tnibe revet af Jan« $aon !" —
3 jlige ©verrmerier patina finbet
(En Xttifi, fom noget finbrer benbe* ©aon ;
3eg tænfer glab / at bette ftelbne #terte , ,
©om #annaé (SlfPoo, £anna$ ©toltøeb er,
<£n anbeft letben bet at ffenbe (arte ,
9D?in @l|Febe er Snbtaner fier !
«3Weft oogt big $en for ^nbianfFe $iger! '
Cg naar bu fommer < ba fom troe igien ; -
SDtin £roe|?a& fienber bii/ ben blg et 'friøer*
SReb lige fcroeffab bør bn lønne ben !
£>! føler bu bet Wityelml jeg fan fHemte,
®*a f)at biint ©oærmerie opmuntret mig ,
3eg oeeb, bin £amw afbrtg bn forglemte/
Cm @fiøn$*bé %betlet bøbe* big ;
3eg minbeé bine Crb ! *- C ! be mig bæbre !
3)a man mig grim for 2ttfye(m malte af;
0>3 t?Ar &tm enb et fftøtt — »iie mig en bftre !
O! benne ffioeé bin CIftorMg fnbgrør
i*
Cg jFtøttbt ie§ føler , ieg bett et fortiener ,
$en fliget mig, ben fra min Sttltjetøt font,
£an fmtgrer et / og n<tør futt b<rø ben nther /
C libet hdter |e& paa anbretf 2>bnt.
£oor gfab/ tø>or ffott øtf fannet beb bht Sftbi>
9?aar tit bu gif , foiti i £Hnttipr> toti M&
2lt tii ux bitt/ 1)e£ fftlbe ftffe otte:
93en! — bri m floit af> jég ftføifrti bi«!
Cg felt) afbr^b b« biné gfate 2><rgé!
8elo bit borflebte ©trømmen ifitit ifå)
@h> mig miti Støb tgttij, : ø tint tifttør,
©« faareb mig , fotti félo og teg nrft ær^fl!
3T «tt ieg ftøber tøtfø for ftitø åttøtWr ,
3eg ftiitier éptfi&etø <tat v ittt £<ib i %ft:
$en 'Attrår aftritøVif $aiiita$ rifettt (Émttéfly
3)et er mttt odtøtre %Hé t <A Ht^ilé fitéti
3f8 tro>< y ■tfatfcctt fefl feer e»f afctf, t>& f#iet;
Sit bn 'er trit; M'grføAM-frbtftø'ftft;
Stødt terf, y-jei f«r iriiitå itø; itø føitti,
3*8 tuitt Uw \'W&vi tltøeittl- føtt '
20
fBett! bu fat fagt , jeg ligneb' gntøtøø Støttet"
C gib / fom l)un , jeg ftmbe gaae i Stig l
3 9Wob bis ffutbe fee mig benbe ligne !
3eg ftygteb intet, naat ieg jtreeb fto* big#
C gib ieg fulgte big ! $90 ffal big pleie,
Sfalb bu faaer et ®aar / o ! »at ieg bet
3eg røgteb' big, mit @fi*b Wev 3Htye(mt Jeie I
C &oem et bu / ^ab bu bin £anna er ?
3 Sampen jfulbe mig bit 9D?ob befiefe,
Cg minbre ftpgtebe bin fBtub fot big/
9laat $un bin Sure f unbe fee og beele i
SRu ængfte 4tte 9D?uelig$ebet mig ! —
®<r foanbt ben Jtpgt/ fom nu mig grum fotfMger ;
J&oot tit, $*ot gtufom tit/ big £anna feet,
©natt ftaftW fiempenbe meb %Mtti $*lget f
Snart Mobig fttibenbe meb gtanttig* #*ti
ætanbt alle Såret/ fom min ttUrøtlm ttnt,
€t fif fttt ingen , fom io #anna faae ;
énart btømmet ieg/ ieg feer et «Kb i 2wc#
Og tøfet 9iaonet XHao*t , betjta**
* ■ • * •
Jtøot np< ieg flue te tytfe 3R«H« toeife^i
21
©eet iea ba ibet 3» t W i et røn,
©om fcaaw fa ttee foibfe Slammet tttfe ,
£59 mtbt imellem Jfammetne flaaet bu..
$tft tørrer lefl en $lof racb vilbe <2ebet
srt frøe $relfe i bet fatffe 5?a*,
£>g ftnbe 2)*b; en anben ©fare bebet,
SKen Utti bennet 9Ri*mob bem inbgav i
»tø feer jeø frrgenbe f jfiønbt roeltø ffge!
. @ub ! bu tog / $vab btt bat givet mig !
SBelftøn' min patina ; ftptf b?n arme tytøe ! *
2>a valte* Jeg af 3>t*rmmflt veb mit ©Mø.
©natt — fennen rive* nu af mine #*nbet/
©fal SBrøet (Ptt/ jeg ttu bet enbe maae,
*
Jet) oelt — be fibjle Orb ieg nerøe fitnbet/
2>em fF^Ite fcaare bort, fom jløb berpaa*
$*ormeøet bavbe j[eg enbntt at ftge,
£>8 leg maae (lutte nu; (ev vel; min Sen!
£et> ftebft; ftebfe vel! og el|t bin tytøel
£ev vef, fom fnart, fom tøf felts (gien.
3*
v • •
2(nna 93 o I e ø n
w
Æ o ti 3 . $ e rtbr tf b en £t <e rifce
fra $enbet Scrnjfel f $øn>er.
$ore»titi tri-Hg.
($enbrv* be« Otttitøe« £o*pe of <f>jftfjMi&, f*<fl «ar gf o^jtifPe
•Carfager ang Dfet»et gift meb ftit albre SBrober tørtur«
efterfo|t> «nCc £«ftarin<j gnfflntfub« 4f i KrMgoiiie* ,
*J e ? f tø» forelffet j QJ<ttia ^qr^n, benbe? Soffrafeq ,
tobffg btrpii« ottber <p«affiib af éiitm>tttigbebi* éfw#
fer fCO^ »eb S<Mott|u, cg ffgtefae tøm«.; weø.tøo faa
»ar berefter (gfeit (prelflet I 3gne ©<im<rør, én af bet«
be¥ £øfb«raer, farte nu ørnfø" efter »lin«* $fenber ,
ter qiøtb.e b«9be ^ipbetøt «f ^tøifltøe ^^q^et^e
ttforftgtfg&eber, og fob benbe paa ©rtittb of biéfe farngjlr
tiøtg« meb benbeé forme ente ftibftnger, b*mme fra et*
bet, og tørctø: ftpotwa &a?i fjmp?e &ag <tftt<be 3«re
eefm*»r. €t &ret>, annafro fit Sanafel ffreo til ftit
tøanb, og fo* pbe* aftrpft ftrøl t Hunes Hifto-
ry of England 5 SMtib, 9{of. 9/ fpflt i bf«? «ngerøe
Øpectator 6 fc. «&o. 397/ 09 fom f &eiibe* e^ett jjoaitbfFrift
*eoare« { t>en fqttojife farntt^, jfc^r jif $rin* f
tfterfftgenbe ^eroibe, 09 er nafieit »ogftavcltg fulgt.)
™fa ^cnbrlf! nei min Jtonge! af biit 03 rebe/
SKU Jamafel, 9Ut# tat faa forjlprrer mtø/
43
Gt *eeb ieg fefo / I)»ab ieg big *« ffal *ebe ,
Si - føtfte ®ang - S^ab jeg »il |M»c Dig.
®u Bubjeab mig *at fenbt, jeg ftel »rftørtti
SBef tønbe ! jea fom Mg faa troefajl »at i
®og, tømr t« fenbtev ?$t min gamle gienbe, .
gra J«m Jeg ftrar *a«S, »uDfTab jluttet 8at.
SBefianb ! faa »av &an* Orb - big @anb$eb eene
Jaaet 9l«fibe af bin Aonge/ fom af ®ub,
2)t n — æegqe* 9Sa<}be 9tøna vil fortiene
O ! lu og ttært er faaf ant Æongelmb.
$tt b? min ©anbljeb, langel ieg tft mrte
SWeb benne @anbl)eb «onget* «onge* 3)om ;
* •
fctoe ei / bin «nna »it tiljtyie en 93t$b* r
®om ingen Slib i |e*b*é jEanfe $>m.
$>u ©anbbeb æ|Fet$a«, bn l)nlb ben %m t
©ig ei mtøljage nu af 3l»na* Sflunb,
Sjwab forbnm &nn tø* feet bit $elb at gtøtel —
2>in et tørn,. «ene bin tf! ftbjte SWunb, .
2>in Slnna! o! tf bog mtø 4?onje$ 9*aabe
pig ftebif farte unbet bette 9tøm, •
£u web f ieg ajbrig (Uwe æang.tftvaaeb? e
H
<?nb MttUMeb mig føntte i bln g m .
©» web, at @(anb* øg $^eb mig et blinbe,
8t »rønningnaønet albriø fri jteb mig ,
Swel mis førte min Sorgtøngerinbe,
£øør 3ørben* ©tør&eb er forgængelig !
»el Pibfte jeg, ben £aanb, fom mig øptøieb',
Cg funbe ftørte mig i ©tøø f d { e ti ;
Am efter $enbriW fOiflffe jeg mig f*feb>,
3eg aibrig ftarnbte anben 8øø enb ben*
SWen bar bu &<mt mig til man mc
ttil »ritter* fcørone fra min ringe ©tanb,"
O ba bit egr t fDærf big beflig øctre !
Støncer ø* iffe begge, befte 9!tt<mb!
£ab iffe mine Jienberé #ab førfebe,
2ab ^(Teronfler ei bebaare big !
Am før bi« egen S£re øil jeg bebe;
Srfmøbig UfPpIb iebet el før ftg,
©etcenf, o Æonge! na<tt bu mig fotbømmtt,
touto bej?i*mmer bin SKfabetø,
S»on fifg ei Jer bit Jaberbier te emmer?
f>! *t b« 9((be fon mbfiwge betl
25
2)08 — troe el! troe el! Støna ttl teglorte
SBenaabeife, uunberf*gt, u&ørt!
9cei! 2)om, og 2oo ; 09 O^et min $*n ffai røte;
Sot offentlige tøet jcø oorbe ført.
Æun, ftore Æonge, fun at 2(nna$ glenbet
Gi bvet benbe fcttte jifg tl( $om/
C bebte enb t)\u\ felt) bu btøfe ftccnber,
SBebft oeeb bu ; paa Wrt Stink ^evf>ib Oun fom!
J2ab bem el bømme mig / fom mig anftøge r
ijot* Zm , bvi* 3ib / bois #n|Fe et min 3)*fc
$ot ingen anben 2>om {Fat jeg forfage /
$t>ab frpgtet ben, fom ingen Sting fotbrøb?
®a jFaf bn enten fee min ttflfylb oinbe>
®ee (»et miétønffom 2tøfe nben @tunb;
$oi* et! &oi$ mtnbjte 23r*be ku fan ftnbe f
®a jfraf, aflio, beiflccm, forjfpb mig tun;
ijoab ©nb og bn H o*et mig bejKffe/
Ct bn fot SBerben* 2>om og 2>abbet frie/
8»ig jFeet min (Ret, og bn beffytbe* ifre,
2tt Setffnb groo ben ©rao , jeg jtptte* l }
Da fan bu fftøe iiben fcoang bit Slette,
å6
3tlt længe , Icrnøe brt en %nbtnt uti
• • -
3Kt længe Jar bu feet af 3tnna* ©mer te,
®it t>crr(le SBan&elb ftun formobel: fat.
Støn er alt Sobben raflet, et ei eene
SWtn 3)*b / men min SBefFtamtradfe bit ^ttat) /
tøel, »eb min 2ob leg mig ei meer jl<tl wene,
Web UfFpIb* tøoe jeg gaaet i Mobig ©tav.
tøfl ttffplb* tøen min ftbjte SBøn ffal være,
æt $an ben foare ®pnb tilgivet bid/
£>og r- bet min $*» for mine gienber vqrte;
$ot bent* fom uben ©fylb beførte mig!
SRen fot min £enbrif vil jeg ©nb paafalbe
Web forbum* Jtiertitfeb i 2)*ben* »fanb ,
9it ei bin gnu** SHob paa Mg mrfae fatte/
Gi Wittbet martre big i (Sorger* §tunt> !
$ttt/ ieg opoffreé for, bin 2pffe giøre!
fcig jttamfe , (vab bn favnet (ar Jo* mig r
*7
em $utø , if« tro« / f«a ftanbft« M« titøm •
«om — $en6tlf J — «f l .fom ieø tU|«cte M9I
' 9)?eb fcenbe fep M'W gpOme ©age . .
Cg atørtø* albrig ønjte mig tittage,
Dg albrfy dlbriø tøffe,** piit ; ©a»rj !
Og naat for #erreri* ®om »i eengang møbe —
— (Si møber Jeg, btg at anflage bet —
8»eti bu j!at fee bin 9Tnna ubett »røbe !
. 2>a, eifFte SRanb! ba tørø mig atter fiatt
Cg nit en 93øn til big ! — bet er ben fibfte
Jtan bu bin mwi fib(le 93øn afilaae ;
Sab eene mig Un tnnge ©tiæbne frifie / —
C! fom ieg veeb, mig fnart at foreftaae!
Se rørme, fom meb mig i 2a?nfer fuffe,
— #gt w mit $Bibne*tyt& fra ®raven* »reb —
28
2>em ttførffyltøe Jcwgfcl bu optørre !
2)et Ⱦre nor/ at m ufFplbtd (eeb !
Qi mere ott mt 2tøtw Mg tefwtt
Stølrt Æonøe! — tiet! mfn fcenbttH — »tt feo t>eH
$oer SBøtt/ $m Sa»renu Hf ©nb fFartøte
Sot mig om 9?aabe og fbr btø om $eU*
efeatjft og'irøttffe S>tøte.
3*
<£ I e 3 i t
ooer ©igrecen 3f» 93 ti 6 e.
9>. •£. S r t m a n n
t tfliget
?3alborgtf æble (Sanger ! $æv bln (Stemme
©anmarf* Støaro! flag for vor eatnttl
©anggubinben* 2?nMtng ! fan bu g lemme
SBttbe, fom bun ei oar mtnbre flulb*
Sofg ffal bane 9?atm og @ange pnbe*,
@oig ftal bane $igterroeé beflaae,
SReb bane ©ang b^ert muntert £ag begpnbc*,
9Web en ©ang af ban* bet enbeé maae*
Ømme fenner, fom Jaruel maae jlge,
fltelge Støbe* IKfjFeebéfang bertil/
Ømme ffrøer fpnger for (In $ige
SHibe* Sang , og tonnet meb et Smilt«
3*
Svig man fymt muntre 9lanb vil a?re/
2>en (ar han - gtort uforglemmelig /
D men SOii^eé £ierte glemt (Pal røre/
#vtø bet el faaer (Soig&eb fra Mg*
3 fane @ang »i ftfmte bette alerte;
SBi bet fSlmte crbelt/ tsbeti @viig,
grit eg varmt/ jHønbt fnuujt af egen ©merte
5?*ot »eb ©røbre* #elb bet gtøbbe ftg;
SRen bet 8fimt forøger fun vor £lage ;
531/ fom elff te ; og et l tccnbte big !
5lf ! jeg (evebe i tøitbeé ©age/
frøen naar tmbteé mine £njFer mig ?
$rimann f bu (ar ficrnbt (am/ fiænbt (an* ^terte/
$jmg oé bet / og btne Jølelfer,
gtøbig 2nt(en f lang om Valborge (Smerte ;
£n og © l i b e er (inanben vcrrb.
(Svigt bliver ba (an* elpte ©finbe ;
te
(Som (ané Vanb bane $irrte (sbreé ber/
fot ben SSble SÆble* ®raab (Tal rinbe
O! fom Sber begge (efltg er.
33
Zll
S? a a t c m
Sit normer btg! bn troet at (ringe Slæbet/
O ! ei {Fat 2ina nybe btø meb mig,
<?i meer inboie mig be Shibigbeber r
T)u fprebet meb fa* gwmtlb #aanb om bf g;
Gi fFal Dun nu , fom forbarn , g(ab mig jtge:
»SBen ! lab o* bele froe Gaturen* £pft
"®ee boert et ©pot af æintten* æarftyeb vige! 91
2>a folbte benbe* ©læbe bette 93rpft ;
Naat ba bun viifte mig, b*ot foangte tf noppe
gorraabbe bet enbnn tiføbbe SBfab ;
røaar ^epboré ®ang tfanbt bøie SBfgetoppe
$enrpffeb o*/ og Nattergalen* Q,t>ab;
SRaat førfie æfomjt og grngt {eg tyenbe (raøte
8tabt»ef< flocfier* i JD«f» • 6
34
#oor ur mig buer ftatnren* ®aoe ftør!
$en bulbe glabe £af, mig 2tna fagbe,
C ! ben oar meer cnb alle ©fatte ocrrb.
Set er forbi! nu SBaar J bu tmg bebrøoer,
SBebrøoer raeer / enb bu bar glæbet mig !
2>tt a( min Jrpb; bu £lna mig berøver;
9?n er bin Æomine fon part ©merter riig,
2>u bringer ©fooen* fangere tilbage,
2)e falbe, troer bn/ alting op til fyftt
C! lab bent tie/ mig be ei behage;
C ! f)wb et al 9Ruftf mob fcenbe* Øtøft ?
(51 frpbe* jeg wb bine f&lorøjterfreebe/
3)ln grønne ®f ot> , fcooraf bn brpftet big ;
æt fee min Sina, bet var al min ©læbe!
$ooroeb fan bette ®wn oprettet mig?
9lel »il bn glabe mig, lab bine ©age,
SBortile meb en tifolb bobbelt Sart,
iRaar be forftinbe, rommer bun tilbage/
C ! albrig ! atørig fan be ftye for fnart !
3>og oeeb ieg ei/ bin Jtomme 2lna frybetr
m Icrngfelfnlb tøn big tmøbe feer?
(Rem, fletibe tNtrbig $rpb web Mg tøtti mtøer!
sDeob benbe* ©læbe min et intet, jneer.
Som! fntfrt «uit fpeUé (id i SHbén* ?Ban*e !
C ! beirbetf giv flenrirtM btibt fom be ! —
3»eb bere^ ffi\ttlyb fin Sang frun bfanb*/
J>en* føbe »land gienfonge ©fooene !
O ! fnart ^ttn ftoe npføbte æiomfter fanfe,
j&oert, ungt, og frulbt, og fPUnt/ font felo &un er!
2)a (liget ben anbcrgtig glabe fcanfe,
&il barn/ fom fatte bero, og benbe $er*
SKen naat ba ©fooené 2ina, ^Uomele,
$S?cb bebjle Strpffefang mobtager big /
3 a( ben grpb/ fom jeg vat oant at beefe,
O 2ina r vil bu ba etinttte mig ?
£ ! jeg fortienet bet/ ieg glat) bortfHænfet
ftoert ©limt af ?rpb , naar bet opofre« big ;
O! et bet ba for meget, om bu ternfer/
SReb $mbeb ternfer nu og ba v&a mig (
£>m oeb big fefo bu unbertiben fpørger:
"SKon (an er gtab fom ieg? &oor mon (an er?
3*
»3Won tøn el favner 2tna? mon $an frftgetf
»Og ønffet/ at jeg fnnbe t>a?re t»et!
O! tcetif bet 2tna! og til bort til ©tøbetl
O ! at ieg funbe (tøbe Nm fot bf g !
£elb bid o %m ! bu grpb om Sina fprebet
$mt we g(ab i — ba et bet nol fot nuø.
37
€fter ©øngefpt'nef $tff*me«
$etb mig ! mit Orb twt ©paabom ! mbig ton«
»anbatbené Sang om abfe $an(Pe* ©Db ;
Wiænbte Jølelfet! vtb ® elnet* fconet
$enfmeltet/ baanet , b*et min ©te! t $rob >
SRtg gtibet (titte 93eemob; ieg maae gr$be#
Cg fege ffenfomfleb / og ffpe min *p(t,
SWen meb bin Sang inbftrømmet manbig ®fobe,
Og $pben* 3lb og Stprfe i mit SBrofc
Gm Jrambte forbarn ©partiaten* #ierte
SRaat £ p r t e n * fang om &amy* og ©eite* jrpb,
S)an* fcpttettf! bog — $an* oilbe ©ange førte
@rnm SRorbeWj bin ©«ng forfynbet Styb;
et er b<m *«*& / at bu tøm* 9?atm ff <tf tore ;
©og forfor faane fremmeb 9tøw til big!
2>an* ©firtlb et bu! bu fiwget 3>anmarrø 9Ste,
38
-09 et fcetfefo* (**b iRoeé et *en«e ftig ?
etort foneé bet mig SKennefFe at være !
2>u Iccrcr mig bete tyefe (øie Størb;
' Cd banjF ! jeg &*efet bin og *ere* 2£re ,
S>nt ®tat> bu fang! ieg @ber$ Prober er!
£>g i min ©icrt ben t?øie Stanfe fliger:
O ! &oo ftg jfunbe oife -banjjÉ fotn fce. •
3e& efter Æegefranbfen njere l)im ,
©om prpber btø / meb £aur^rfr^ubi>ne.
§*a.b Gtøtøom tørte Jbig be (*ie Soner?
• »
$vo aMt bi? ®^n$ faa umobAaaeltg?
€n S i m o n ,bu pteb SRennefFer for foner ,
Cg (ørte genert btg/ (an gtøjbbe ftg
* * '
6i tyoWptrøiia l bn felt) mig (ærte
5Jt fiambe (enbe* «raft ; ben -Srafiv fom tvang
SRI* ©ta?i at beele jRajijiaé mme Smerte;
jD ben et fjiielteube/ (om £tøa* Sang*
Si (ejfcr -bi* ffieujnbe SJtøJpomeue ,
5Sun (lob (ol Mg/ ba bu tøolf årafe gvab!
9Ren (»or er Tutten (er! nei 2)pben eene!
6ojn Spben mægtigt er Jbtt (* ie Ctoafc
39
Sen $øle Spb / fyrié aHnf be 8GMe fulgte ,
$vti flolte £anbling bu befundet bar f
2)et jtraalenbe bem egen Jare bulgte,
Cg stifte ben ; f)t>ort en SBrober var/
®en ®pb k|7cr(eb big/ gat) big at granbjFe,
9lt letfe bpbt i bere* crbfe fBtpfl ,
@at> big at føle, atte fanbe 2)an|fe
®ee SBefbaab* rette Søn i Welbaate 8p(h
C! jfalben er ben ©fialb, (om fpnger Ætybet!
9Wfn ftvtlbnere, $90 faa ubbreber bem,
SBort gcebrelanb! o føel bet §elb, bn tipber!
?aa|K*n , bn er ben fis Ibne 2>igteré £f em !
4©
£ l e 3 i i
t> e b en SruM Z> eb.
Si ytøvet jeg at male bf g tøentnbe !
$wt f!i* n , b*ot gob bu var ! bet fan jeg ei !
<Sn tebte Sigtet retfie big et 9Winber
33eb bette gtæbet jeg,
ttbi dummet vat ben 50?ufe, fom mig Jætte
{De føtfte fconet , ©otg min føtfte (Sang
SRln 2uf& ubgpbet, totter fun min ©mette/
Og Ælage et ben* Slang*
& fFulbe ben fot big ba itte Kage
O Maget ei entyvet, fom f icenbte big :
$un rw* bort/ og fommet ei tilbag
Og fao et benbe mg?
/
4i
O fitnbe ©*be gtcrbeé enb til 2m,
(Du (!ulbe fee, l)oot Ijølt bu eljfet er,
©?eb tøeebeft ®raab bu gienfiøbt (fulbe røve*
Cd et>tg bleo H ber.
SSen fptlbt er &»er en fcaare/ tøttbt wr Æfage
Cg ©råven siver Sinna et igien!
3K oi tun (tnbre vor faa tunge $fa3?,
2)a oi ubgrcrbe ben.
S3enb ei bit flMe bort/ o fromme 9D?ober!
2>it SBillebe begræber bu web tøet !
Cg græber gaber , (Søjter , ømme ©rober !
£&i $un fortiente bet*
2>u f)enbe$ SBen/ &wm .SiærrigDeb inbviebe
ftll tunge Sibeifer , bu græbe ffal ;
®een er hin ®raab og grufont/ tab ben glibe/
$en Unbrer bog bin &vaf.
Snart lefteé $itt, fom fttt ®raab ei fømmer,
SMob £imfen, fom for at formilbe @ub,
»råbt flirter bet til forben , af ben stemmet
Sit Sjttib i bin grtpb , bin S3tub.
4*
©nart, brøtnte bu, fnart (Tal jea £tøet ttpbe;
6n €n$el giør mit #iem til himmelen ;
SIpe SCil> meb bobbelt 3il ! — @ee ! Siben flpebe,
TOen alt bit #elb meb ben.
3 %aal> i Stpb , bortftøi np* bine 2>age ,
©? fummerfufbe ftø benjtøbe nu ;
9?a«t fotbumé $elb bn falber Mg tilbage,
C ! forn ben ei iftu !
©nb! naar bu btømmet, (tun enbnn bebartfet
®ln SRunb meb Rærlige/ meb f tolue «p*,
23 i Ib bu be 9ttme ba mob $imfen rafter,
©øm fatmeb* benbe up*.
O flager atte meb (am ! SBerben /ære
Kf ¥©re* ©røette, (9ab ben mi (let $«r!
C færger! tbi t>or ©org et b>nbe$ 2@re,
©om før vor ©læbe var«
43
SK t t 5D i g t e r f a t &♦
$ i l din«.
3 fcatnbom* Slat ut alt min ©tølé Sitttaae
<gn 2>igtetftaiib$ ; en <?»alb* tøaim begiætte/
3eg ftolt/ $»i* et en ætiflatdj* at naae!
3eg (rfbre Meo, 09 SSren* Sutet tørte.
3eg faae , at SHtba* et blanbt Gtitifet
SBat eene ben / boié £ten et fot (unge,
8lt UglefftUg tit Sotttin gioet et
got spbiUmele* uellpjttige ®ange«
2>en gplbne £utø bøttfajtebe jeg vttb ;
$90 I iæmpe uil, boot intet et at mnbe ?
3 2ab$eb* M*be ©ftøb ieg gtot> mig neb/
SRtø æeBpd w at jfue æiinen tinbe ;
44
SKen felo veb firtbte ®Ia$ min Stol »at tom}
engang i eenfom <8tnnb en m*(t jeg ^ørte,
$en falbte mig reb tøatm ; jeg faae mig om ;
Set vat gfpoff; ban* £inre tyren førte;
9Wen veb ben *Benftre — £ina ! garte (jan
<?n ©ratte, boié Stroffefrøiif, Ijoi* SRiine
Ænap txerbig ®*ben felo af&Ube fan!
Cg boitfe fiMnc ! bwt be fffngileb' mine*
Spån talte ; neppe ccnbfeb jeg (an* Crb :
"3>n ril bal fpurgte ban, mit Salb fortabe?
<2n 2>igter* SSte fpne* big et ftor?"
fcifgiv mig! ftammeb* jeg: boo maae et flabe
goragte £<rber / fom tit £o*fer faae t
©om Saaret gioe bort? boem fan ben frtfte?
SU ©ratte« nu meb et ©rniii ban faae :
SRin £*n big frifter iffe? om bu vibfte
fyab ©igterbelb big oar beftemt af mig ?
5Biib ba, bbi* bine @ange bet fortiene;
€fa( benne* SmiU og £?* belønne big!
$an tafte! be forfoanbt; ieg faae mig eene,
SWen bpbt var drømmene SWinbe i min <5tøl ;
45
3eg Stiften tog , f eg flog be gvlbne (Strenge
3eg ivrig (log i £aab om lovet #elb;
SRen bvor var kratten ? jeg føgte længe ; .
SI! ingen fanbt jeg , fom var fcenbe liig*
Cm Wæbi Drb begpnbte ieg at tvivle ;
5llt mattebe* mit (Slag ; ba faae ieg big !
støit #ie møbte bit; jeg faae big fmitfe*
Sflvi tvivler ieg ei meer, at &un er til/
SRit $lerte* @aar mig benne fcvivl forbpbe;
©ten om tjutt <|>ba?bi 2øfte &otbe vil?
93il bu ! — (vor ftfbt feal ba min (Sang ei lybe.
4 5
9Beb ©fuefpifferen fortit l an i ©$&♦
"Esp af bin Slummet ! SBefyomene bpb*r !
"©rib ben bortbængte 2ntb / bet fortmm leb
"ftil tabte SSMe* &øeé, og nu et Ipbet
"9hi jjortutan er bøb!
"Gi bat bu glemt btn gam(e etjFte toret ;
"Sti fommer, web jeg, fftønfom barn if)ul
"2ab letben fee, at bu bane rønbe ceret/
"gft bn er banf! enbnu.
"Og jHg bit golf, bu bine ganbémamb fauner
»#et mellem be fotr^rfte Jremmebe ;
"Slig / ban / b»i* Urne ieg meb fcaarer favner ,
"9Bar »el faa flor fom be!"
(Bubinbe/ Gangene ®age er ei mere,
Cefo 9lafo* 9tanb i ttoml fegnep ben ;
Set we Ipfrellge ©flalberé SGre ,
m fimge SWufer* 93en !
47
famt vtb fjtnt Savn og tung min ®raab (Tal
Cg ©anb&eb benne ©ra*|Mft fartte f)am :
Stor vav £mt; flor enfcog vet> &ofe*
0>ø Jlofe pritfle &*rø.
48
5Den forfot&fenbe <£lffer*
(Cftcr X&eocrftf tre og tø&eude ODgtte.) .
>f tøn W a i S »at/ fom ^icrrrig^ebé ®ttbf nbe,
røen folb og ftolt/ Hig 3nptteré ©ental;!;
Utalte elffeb &enbe bent til &oal,
Cg villig lob eriger fig Ixnfebtnbe.
Snap faae f;mt neb til be Ulyffelige /
ijoté Grl|f oo enb fougebeé fcetoeb ;
3 benne jpoomob fanbt be 2tarbig&eb!
$vo øinet getl $oé fin ttibebte 9>ige?
©lanbt bent/ ber fuffeb for ben ftolte ©Kønne,
Sat $baon ben/ bet tøngffc og gru fom (l (eeb;
j&nn faae bet/ og betoctgebeé betoefc,
$am tneb trebob&elt #aanl)eb at belønne.
Omftbet $un ftam fra ftt Q(afpn met ;
"JEtøe! albttg tneet lab %aU &øre big!
"£a t>U ieg ttoe, tit bn tilbebet mig/
"9?aat jeg fotffaane* fot be ftygge flaget."
49
t
JJatt git : "SDti bil bet, gritmme, grumme tpige !
Saa brøb f)an nb : bin tyljavn tøbet Mg ,
2>u albrtg; albrlg meer (Fat (øre mig ;
Slpe (Fat ieg , ffpe til Sfygger* taufe (flige ;
3a Setbe* 2*geb*ger vf( jeg' tømme;
Ht jeg fait glemme Mg! — jeg glemme Mg i
Tut em vil bit SWinbe følge mig,
fctobé Setøe fdv , trobtf alle Ord Strømme ! '
®og sil ieg ftpe ! fnart, grummel fFal bu børe;
£vor troe bengfoen ieg bit §8ub abløb l -
3a bu |Ba( børe , bu (Pal fee min 2)øb ;
<
C ! (Fulbe fefo min 2>øb big tKe røre l»
92u er bet 9?at ! faa venlig SRaanen frøifer /
Sen ftntler ingen £rø(t i ^Hjaoøé, SBatm ;
#ané Stolte ilumrer ttvg i Søimen* #rm,
Sortvfrtet ban til Ijenbcé æolig iler. -
"Sag Offeret/ bu Hempel b/ev peb benbi !"
tyw 5?ufeté Størtriu fafieb ban (Tg neb ,
Og fpfle bet : "Mg »ie ftettbe* gieb !
Cnb i bit Støv jeg troet bem at etttønbe! . w
Sta&beM Øoefier. a JOetf. S)
50
frøen fitmb? be »fomjter, npé ieg 9Uié bragte,
Srøin ©ave, af !■ forfa jtebe* , fom ieg !
frøen fee ben vidnet, t>ar)Jer ben Mg ei/
Sn bin* Gljfere et ffal foragte ?
$u faae ftiin 9iofeé $aw ! bitte åtnbet
(Et felt ei jf tønnere ! betragt ben nu (
øg Silien np* J^x>ib og fFiccr, fom bn f
$enfatmet btg om ®fi*n&eb* ©ftøbne mtnber,
. *gt bere* »at jler! fpttb ei ©teben* 2>w
©iør fnart en rørbig grøer Wfelig.
fpan være troe, fom ben , bet bf er for bfør
J&an tore Mg at eiffe og bef toge !
D! fan bu bet! o 9tai*l naat bn v«ffe<
5lf gjtøngben* £arm , bet (timiet er om mig /
Og b*rer, tøab bet et, og feer mit 2ii? #
C (ab big b* .mit ftbfte Offer tøffe« !
Srøaajf ee for mig én Kærlig Jtaare ftyber /
O at ben maatte fatbe paa mit fcitg !
Srøaaffee bn ønjfer ba at »af fe mig!
Og alt for feent bin ©rnfwrøeb fortrpber*
5i
&H*t bet »frU! b* et alt tilret!
éitg bfot i o pbaon ! tm tw* øm og tro*/
3 (Bvaven fhtbe bu beu ønftte ttoct
Si et bin SReb*n! bptt betalt røeb eivet"
iflu ilet ban; forgabte £tv at enbe;
åpitfutf enbe ban falbet paa fit Suatb #
$tt bebre 2ob/o& bebté @i|*et rørb
SReb ftbfté btnbte (fløjt ban Havnet frenbe*
&>o qtøaon faae, toebønffom l)am bettag'bé>
ånn W a U wbett Støeb*«! Eli aet fa*e ,
Dø følte (tott, bt>ot frtøn ben wté maae,
$t>erø Sl(Fo» et faa foftfeurt Ojfet btaøbe*
3»eri fcrebe »root* £<*tm bang øtet *enbr /
§ané æitteb)tøtte ptybeb' benbe* »ab t
©otti 9>aié itlte bib bwnwbtø glab,
#ati lob ben falbé neb H *»nfe b««be !
$do elfiet/ étobe fig! tbi 92aid éfiæBné
fyett fort et t>ettbe Uig/ abøare in<t«e,
2)en ®nb/ Wié #«m «i ©fønbeb fan itnbgi**;
§3eb ©tufotnbeb et mob fig <*t berørtné*
<*
25
# i e m t> c e
etter
Sinteren 1783.
Sftin $«bre(tøb! (om glemmer al min fyft,
Sig benne 2*ngfetøfang inbvtet ocrre.
Øf fpvfolb 2*ngfel fouimer nu mit 93rp(t,
2)a fwlbe Savn mig SBintren* 2)age tete;
$o< bid ben rllg W $rpb font ©aaren er ;
SRin fibfte @i<*be tog ben grnfom ber.
$o* big be Mibe ©tøber »erle af,
©g albrig brpbe* bereé tøofentiabe ; /
$o* big fytet fot ben anben (Rum tun gat,
{ot ei at b*re 09 at røre ©læbe*
Waar ftø ieg f bit moberlige ©fifb
gienftnbe al ben $tpb , ieg eengang ntb ?
$et tifer Amtften, at og ben er tiig,
9taar gawiUbe tøatnt fant $en i 5Dvafe J
53
/
e&* Wcrte i fin Støbe t>ifct (tg
«Raar bnn bar feet gnlblpKet »rober bate
©a«; naar ben ftolte Øiofe falmer ben,
Web tnjinb garoer brammet Neglifen.
Snart rfoer Nejtor SRofe ijtertet ben,
Snart trpffe* Støb og Sanb* t>eb SWfUeré æoners
Snart følger øiet (jenrptt 2oten*en /
©om fcerpfitøore og Slglaia froner/
Snart — 3K \ »eb boert damenen befltgt 9?aon
jDprivté min Srtubring og mit Savn«
9taar Nattergale ttarient falbe mig
3 nnge SJtøgger at inbaanbe ©tøber , . •
Cg naar fabasif* æeflfogt forøer {tg
8f SBJomiferteppern*, fom ©aaten breber,
Selo U jeg favner til min grob en S8w#
S)er ticwiig beler, og ftrføber ben*
$?en fpofolb — tfonbtet (Sng , og tøet*, galb
Og ftafe Sfrtig fra føw ffiaone^re,
Der ftebe Sfooen, minbe om vort; Æalbr
m SRennejEet Manbt .SReime|f et ftøf oære ,
54
$o< mig o fintet ! fpilber bu bit £rrø ;
fclji ber Vr øbe , øbe fom en ®ra» t
Cd biéfe euig lange aftener ,
®om nøbtf f>t>e^ t Omgange ©ftyb <it fltøgte f
$oab ©<un<|»em fan ei btéfe gtøe Størb*
#*ab fcitømorb vat bet # rømt et glern* [øgte ?
3 røget åroe be famle S&ønbane,
SDe ©tore til en fee>fom spfemWee*
tøn tpet graae ©utoe tit iswwatig 93«t j
ttmærfet ha ben lange æften glibet,
forgangne Støge mane* frem iglen,
2)e brømme ffg i fterbe gteMU fcibex;
2)e minbeé £otben|H<tfb; en f£aat? ttmbt*
fcbt begge ftreeb i Æanty, fom felten »røbt,
9?u gider muntre Ungbom Stønbfe an/
Peb 2<engfef øtfff te fintet, Mg til 8««e,
Jtøw b« ub elf et 9Trm ontfrøpe -fa«.*
f ortrpttet ligne ætntren og fctrtbetf!
9tn falbe* yøføtømni* fjetneb,
Og gtpb nebfrøvet i tøubinben* f ieK
55
m famle faa / men valgte ffiennet ffg /
Cg @p*a oplivet et foctatiff S3a?get ;
5»in srøagbaln*! &et/ $vot jeg favnet big!
5?et €p*g og 3)tue mig et mere qv<rget ;
©ti ftvbet bem et meet meb attijf 93ib ;
C ! fcvab ieg taMt t ha ieg ioge* tøb l
9in ben i bet $at en øm / en ttoefaffc 93en,
©in «øn $o* $am fot fulbbtagt 2>agv*tf W* et
$vot falidt glibe fcimet, 2>age, ben
gtaar eiarfen ftg i tøennefavn nbgpbet
2>en Srøb vat min/ og ben et tøvet mig !
^»elb ben/ bet ingen Siib vat føffelig !
3eg tf fe WoM SknffoW gfotgaatbfoml-
©nbinbéttø §>nbliRge mig #a>nbetJ taffey • • ' •
SRig aabnebe* *ett inWe $ettfgbom,
3eg nøb en g**b, fom 2>aat(fa$ albtig ffctøgte-r
Sun $an fan flfotte b#«/ og i^nfe mig,
2)etr min 2ote»$o! fat en 9Ben/ (om Ugl
gorøi&o! ftitttten* jjatm bn ttobfet glab*
S»eb vinget øtt b« flyet -til elflfet ¥Hef
t
5^
— Ubtøm m mig, o ©ricrtme, futt bit $:tf)r
Wm Mfe ØSble wrbe tøffelige —
Ol mtbt i reene grøb maapce be nu
Den* førbum* 3Hfcne fomme *mt i&u.
j?»em £imlen Sttanb* og gaber* £pf fe ga* #
Nn elfFet «reb* om 2lrne(tebet fanfer ,
£m& er (am ®iæ(tebub , &wb ©tøbeSJang I
gra SBattt til SKober glabe æitf ©mwnferj
£wr bet jtgyenber, ibet grpb bet feer,
©aa ®ub Deltfgnet .ben , f»m ^att. fetr ficer.
Gntøer jeg feer. et Jrijteb fjrge fig>
#*ør SHnfren* £eebforø(eb (an fctobø ran fybe;
#er bfit ^a<t tøange ©twe f grøfte« mig*
røeb latrø Drag £anb{tygNg(ett:at røb? ;
»ffene, uben, Omgang, nben røerø .
9fc gifi?emrt(^ / gfcmtemtønf e. tø«,
J?*i ieg .et føget Syfc ,ei Omgang &et 1
Aun ©wiren -ftøffr fortørn .fifan finbe, ,
3eg JWaubt en ftejnmeb «J*gt &enfaftet, er, .
£* iffe :^^rpg, et garbtetøijb fpr&tnbe ; .
f
57
£wb er cu 2>anf* for bem , og be for mig !
Og Itøo er (lolt/ fom en UtøWelig!
#oé Dem, Jeg ciffer/ at benftverrme mi g
6r itu min ftbfte »eemobSfulbe ®l«be
2>c 8SMe> føler jeg/ be rninbeé big
2)u »eb bin Bortgang faae bem mcb big grøte;
C naat engang be giveé big igien !
C ternf bin $rpb/ og tern!, be beele ben.
©om Vinternatten tnørte ©iflebet
gor bette Saabeté fWe ©Umt ffg brage !
$wb om oi fnmfe* ei til ®tøbe meet!
£)m over bem bin ©ftøbne flg ffal tøtøge?
O ! var mig benne farter bijt bejlemt t
der (ab mig børtbøe nbegtcebt »g glemt
58
n*wm«a
2 u i f e .« SR i n O e,
JDe font/ be font/ be tønge ønfFte Sage
iJWeb fitoe fcaaret btlfet jeg mit #lem,
9Wig fenner, glabe, fom ieg felv mobtage;
Og bu et et Manbt bem !
Cg vatmere vat bog ei nøgent ©mer te #
2)a ©Bartnen fra min gtfb bottfalbte mig ;
2>og ønffte bn mig &ib l bog (log bit $iertc
€><u firftetlig for mtg!
£vot bv<*let bit ? af 3>*ben / 3>t ben fflrøglUs »
2>tg bpbi i ©taven* ftygtelig* <5f Ub l
O gtufom (pottet @f urtnen vore fiængilct f
SBag #aabeW ©milt et — 3>*b !
SBi 3)aatet ! (tebfe teege vi meb drømme ,
Cg b«nge #iettetne veb benne 2eeg ;
SBl fee , bvot glober Stelbene bott(tt*mme
©totrø fælbet Jtlirøen* (Jeg.
59
$og fraidter ®tø*et U* *** W* * tetir
$t fliwefaftete enb <?eg og fttøb/
©g @tmet op af Stemtib* ««at bet manet ,
Cd brømmet (tolt om $elb.
»aa? ■ ftlemf øm jl* Ipffeiige $age fmile,
©aa vat ben fcryllebtøm, ieft teegcD meb —
%i\ ©nttfaae* faute SBtebbet otl jeg Vile ;
$et froe min SBatnbom gleeb.
$et owttaffct Jeg en øm «8euinbe f
©Wbøbbelt føb trøntet ©letben et;
£)g famlebe (fat oote fcaatet tinbe,
m M Hm et fcet*
sfReb fanbe »anbtet ieg ba f *mt at btage
®?tg fotbtim* ©læbe ftem ; &un beelet betr;
fioett <Steb *i Ijelfe , bet i fotbmn* 3)age
93at ttætt fot &enbe* æen,
3 glatte 93atf ieg tyenbe U ftøl tnife
©en SBatnbom* Støm, leg tog fot åtstttøeb ;
$a — tamfte jeg — ba fontet bn, Snifc!
$mt fuKenbe betoeb.
5o
3>u mlnbeé æarnbom* Stor ,• b<t flettet ftø&er
6ig tuffob'ftrtclfer, fremelfFer bent,
9Ki*«nber mobne 9tøt be ttbenj&tber/
9K! fom forgifte beml
Og froe Di! fynbei ømme $ierte (Hge,
©armt føler bet 9?aturea* gtøbtgjeb,
Cg er ber b« i Sannerfongené (Rige
®aa parabififP eteb !
OTeit nu! — bog enb meb Wmené frrfte SDage
3eg gitr en ffiaffatt bib , bin ©rat) er ber ;
O tører bn fgiennem ben min Afoge,
3eg *eeb/ ben et btg fter!
S^fttanbfen, fBenfftb befliger bit Winbc,
2)et:9eb bn felt), ber ingen $Kpt*M er!
£u vnbebe enbog ben <5ang , fBenlnbe !
Ser feent big tuctf ber !
6eent! o £nife! af tøi Kar øénrunbt/
Og enbnn er bit ftab font nyt for mig !
C frtgt lun ftlte ten, ber firøae futtbe!
3eg grab eøb et for big«
6i
SManbt bftte fcierte* naftmelte tø tøvet
<Baae 2pnet pcetøe bis ! og ngrerbt fyra*
3 fl>iet tunge ®raab! bpem ©raab et røetr
C ! bat ^an Ataft til Sang ?
3a ! jeg pil file $en »eb 6uu*aaeé 55 r ebber,
£ø æaaten* ©ørn/ be fflfnnejte ben gav,
Seg fanfer bet, meb ømme feaaret verber,
£)g firser bem paa bin ®rap.
2>a minbeé tø bé bebre Joraatébage,
2)a tø oa famfeb »fømftcr , men meb btg !
m at bog forbarn* $rpb ; (om forbum* 2)age,
6r ugienfalbelig !
9?u fan Gaturen fom en 8rub fa fmptfet
$n feer ben ei! af! 9iat inb&pflet big;
di feer bn nn be tpenbe 3Gble* fcpffe,
5lf fom var 9ilt for big!
$?en bu mibffpet en3etb/ $Pot grufom dummer
9t em ei 3>pben* 2*tw bog tit bene tot,
Cg ufotfiptrellg er bere* ©tømmer /
Som ©tapen tog imob.
6%
Cg na«t bu twaønet, twagtter b* til Støbe,
$1(1: er ben* *5«m for bem , bet ligne biø !
ffieninbe ! o ! tilgiv oé / at vi dræbe ;
S»e n of ! ^ tabte big*
6 3
MntfmfcaMMa
S91 i f SDeal.
i
{Gom 6tbefo)«fe til $rof. ©aggtfcn« * 9 & i «)•
Sftin 2auta fhrcetid forffybet mine <Snt,
5Jun grufom bpbct mig at glemme tyenbe f
O Sauta! Uuxal o tyootfot faa (mat?
Sin @ttøn$eb* 9Ragt fan eene bu ei fienbej
Uvpntet/ i bin ftmt, i &oet ©ejtøltf
2)ig prpbe ftebfe npe gtobigfcber ;
Wiig fom Gaturen bn forfKømiet %\t f
Cg nnbet bine gieb fremfinre t^f^ber*
9i«ar gule 2øt jFUin unbet SRofenfranb*
gtit ffoggtet om, en £eeg for SBeltemrfnbej
9laat (et fom be , tøn fo<we om i $anb* t
©* feer ieg. ttempe* fftømejte tøprbtnbef
64 -
®t* Ornfte qhtrjwret, og Sromttrtg«
®fal fre i 2aura bete* føbbe £tge,
- @n 9Htnbu* om be fEiønne fcinbfnger ,
®faf flftap&ae« OTabonna fcenbe oiige.
Om bulbe 2<rter fb$»e ©rattet,
SRaar a*belt SBlb mtb reene <5miH $un tonnet*
Æ>et £ere meb epf&ere* SBelte er ;
Wmx #*tøeb benbe* gtabtøeb forf!t*nner,
Waar -crM Oraab fnm offret ©troeté 9tøb/
Stift er $un ba en @ngel fra bet #øie \
®m var ba Ctøa ©øben* SSbk bxtb
St^utW ! bit taarefttlbe SMe. —
Waar 2>oben* føle ©fanb* erafftaarer big/
9laar al bene 3lb bit ff lønne a&rojl befiatfer ,
2)a troer jeg. ei at fee en Støbelig
O 2aura ! fiUb af SSre frtøt jeg fnfrler.
Og jeg for big ei Jhiibe fnffe meerl —
Umueligbet maae 2aura mig ei bptø ,
2>ig maae jeg elfte! — men ba« bu mig ffør*
O intet <5nf f?a( tfrcenge gorbwb brpbe.
65
tmmmm^
17 8
€ n (E 1 e g te.
It is the voice of years > that are gone
Snaar 3øna$ ©ftalb web 9?orbmattM 93arme malet
$e 9?or|Fe* 3Rob 09 ^inHartf 9?eberlaø,
Web ®pbené ceMe 3*rt Skaarup tale«
9tøblibenbe$ o& ttnbettrpfte* ©ag-,
$Pram$ brffUge Samene fnart Ubfaget
©tarfobbet diemtem 9?a(tronb$ Otøbfefet,
Snart totfet oé tybUtrøatf ømme -Slager,
©nart @*etøjtø g?nbe# fnart t>ot 2Beéfe(é 2førb ;
O* SBaggefen ben SRtøb* tøatnt forfpnbet,
#wraf ban felP, *ottaiti(! Urflig, btaff
OUfjbefS $oefter. 2 JDecft S
66
£imb/ 3<røe fonge o* Staturen* 2)nber
@ub* ©ob&eb, og beu glabe ©fabnlngé Sat;
£H 2>pbé og æen|Fabé ^rit* fin £utb inboier
©en fromme (Riber / aDe ©obe* 93en ;
£wr 5)arpe tyøreé, og run Stimand tiet/
— ©turn meffem ounbne £aurbcer fænger ben
2>a ligger Sntben &en|tøngt oeb min ©ibe,
©om ^arpen **b fclin bttnbe Æongeé Mae;
3eg føler , at be er el meer , be blibe ,
®e gplbne 3)age, bem ieg forbum faae*
C ! fenner ! albrig 9Tt>tnb ^ar fornebret
€D?in æretytgne ®icc( ; meb Jrpb ieg faae
@n&oer af <*ber pnbet, erøet, tøccbret,
2)et Sittaal, fortil oi fappebe*/ at naae.
OTett uaar ieg , f ronebe meb 3)igterf)ffber /
9TOeb 2>anmarfé ©tfalb, (Éber Panbre feer ,
Cg minbeé, eengang oanbreb' ieg meb (Sber;
Cg føler/ $oab jeg oar ; jeg er ei meer.
Cm ftg en ttaare ba ab Æinben finger ,
©en ftpinb ei, ben bifltg ©eemob er;
©w griber gammel mobig qrøfttt øriget/
6 7
SRdat -Stigttafntten tybet 2ebingéf<trb :
2)en ftcrnbte Spb fan* ficrffe etcrl benrioet;
£an glemmer 9Slbe, ©oagbeb/ ©aar; fan* SRob
Sif fotbum* Ctprfe fam et ©tenfffn givet/
@it 2tørge gribet fan peb 2eiet$ Job ;
#an bine følge vil , $oot røren falbet /
fcbt afbag falbte* fan cmfonfl af ben ;
?lf matte #aanb bet tunge 2tørge falber ,
Slfmægtig fan paa fceiet fegnet ben*
§Ru ftimle Selte om fam fpt at bpb*
€tt gammel ptøwt S8en et fia?rt garver*
"©aaer!" (lammer fan, øg fcaaret SxiUn brpbe:
"Oaaet ! 'f'tø / og forttenet &exé Sptlbl"
Da oinfet fan ab-bem meb fraoenbt SMe/
Det Smettefpn be barn nnbbrage {Fat*
Cg bog ban bolbet ftg fun feix> meb $tøte
gra bib at fee , og fefo fotnpe fin Qval*
Cg naat fan ligget eenfom nn tiføage;
$oet Ungbom* Stim oprinbet i fane @to( f
£pet åtanbé / (an vanbt i be ftemfatne Dage',
*8
Cg Ijver \)<\n f)MUb f fvæver fer fcané 6lo?l;
JJver gammel £elt barn nu i fcanfe rinber >
3)er lønnet (ar meb ?rtié ban* Ungbom* 3>aatv
$a triffer paa be jFrammeprvbeb Rinbet
<£n j&elten uvant/ feen og bitter ®raab.
£>$ i*g — jeg eengang bebre 3)age ttenbte,
9Rig eljfebe garnenen* gjnbllnger/
Cg bere* bulbe ©enjFab (ob mig venter
©ubinben, font be felv/ at blive fierr.
€tn pngre Prober fcanmarf* ©firib mig (albte^
Cg ^eftor tøofe falbte mig fin ©øn ;
#vab Unber ba / min ttnge ©lort afmalte
6ig SSifleber af 9toe* , fom bere* {!i*n !
£Ugivet/ evig børebare bennet I
3eg fveeg bet #aab , flvormeb 3 bfrbreb mig ;
Sif (Sorg forjog be fmilenbe (Samener f
Cg unber SBprber palmen 6f ieb ftg.
C (Sber* ©rave vlbue bet ; Tun græbe ,
Cg neppe grcebe funbe ieg veb bem ;
Sit« ben, ber raver mat pM ©råven* ©rebbe,
3eg ftameb' brnbt afmægtig Alage frem.
69
€aa inberlig, faa fønlid ieg attra«ebe /
srøeb ftcrrliø £aanb at yrpbc begge* ®ra\>;
<£n funftlri ©teen vat alt, Ijvab Jeg formaaebe,
(5n funjtløé, fnap tilhugget ©teen ieg gav.
3>og! er felofFaaret ÆorS, bet 93ønben prpbet
©in rebelige $uftrue$ ©raobøi meb ,
£>g alt, fom *an bet (H«r, og (ætter, fipbet
spaa Srctet mangen ærlig Staare neb,
(Si mere vætb , enb fo jtbart røarmormlnbe %
©om opblarffc firoefu* bøb at reife (tg
Sfcit £a?bet fot uel|Iet ®emalinbe! —
SRei! at forfpnbe 3»tben, |«n oar riig?
eaa tøntte ieg , og. offreb, boab ieg ftmbe.
Cg ønjfeb' , fjaaUV bebre ftitb igien l
srøen biéfe #n|Fer bette $«rt forfounbe ,
SWin^raft, mitStøob, mitSllt mebbem foaubt I;en;
Ct meer ieg ønjFet anbre* ©rav at prpbe,
£un til min egen (taaer mit 5?aab og $u!
C maatte futt paa ben *en Saare ftybe!
35et er mit ffbfte #aab og #njfe nul
70
\ : •
J 0»er fpOflS Sanartefugl,
(Sfter Catuf.)
©ta?bet ©ratiet! t&i 2pba dtcrbett
ebec« ©øftet* »nbte $ugl et bøb,
2>en fortienet flige ttaareré §«ber/
O ! ben vat faa Herten, ut faa føb*
SRtrøebe faa tam af fyM £<*nbet,
&om / naat 2t?ba fafbte ben , tneb gp|t,
©øm et $atn ftn ftøobet* Stemme ftønbet,
Æicenbte ben fin £etffetinbe* ffløjt;
^3ar faa øfab, naat (vibe jpaanb ben rørte,
ftøø faa Nerien ømt tilbnben 3ty$ ,
Cfte bremte feg, bene ganb tilfome
SRafo forbum, eUet @affif<$ np^
Ofte ribftf ben «t ffpe jtn ®tøbe r
Spba! for at Mtoe falbt af Mg!
■7 i
Km be» vm bi« efeibet *« '*•» @ct,,e '
€108 btn, fom «t fl«r. eee 3 mtø'
tit afbtøb ben Sotaé ømme Sl«8*
«Web fit fmlgrenbe, fit muntre ©tag;,
©at »trættet 2pb« at bebage !
O enb minbeé ieg **** P(* e ® a *'
$*or Den bobbelt viwer ff*i om benbe,
SBIanbt be brune 2of f er iubleb' tfolt l
rø l faafnart fif benne 3«*ri @nbe }
92^ fa« stabe ærp(t er b*b og folbt.
tyffelig, b*o faa fra filabe ©age
San gaae over til ben trøgge ®rav,
©tøtben er be mange/ varig Slag*
Eøfer fnart &e forte ©læber af.
S)nbet b*be bu af bin EenUtbe !
Støaatte bog bin Ctangét arve big!
Gengang veb ban* ©ravbøi ÆaarerVtnbef
©om be Saarer , ber Hev offret bf g*
7*
•*m
9* a n c o
, "Par 3orben togen mere j reb for mig ?
$w (loer jeg for «t „nbfrpe SRancp* gRfofcj
Owft ! big røartreb ei fcfn fcoalgnbinbe/
SReer beføebgrum, og meer utrættelig;
O 9?anq> ! frntbe jeg fprmebet mig ,
3<g fatte «iffct at forglemme big !
3eg faae big, SRantj)! font en Sngel ffi*n;
$un er for ffiøn for big! jeg fru mig fagbel
5Wit fcierte tant jeg big til fiffet tragbe ;
Cg forbreb, wnteb, ønflfeb ingen 2*n.
SWi« eifToo* g*n »ar, at Jeg el|Feb Dig!
Cg jeg var ftolt, og g(ab , og foKelig.
et (tørre $elb ieg albrig brømte mig,
€nb big at fee, at tørre, at tilbebe ;
73
3 bine ©pberé Straate mig at gtøbe#
Dg at opflamme S til at Hgne big !
SRaar — bremte ieg — i*g wmbret røancp* gieb ;
3 $pben$ #efligbom jeg naaet et @teb.
©om Kb en bltb og qoægfom ©oel(Ein*bag
gaturen vaffel qoarger, og (tg frpber,
©aa brune, bulbe, jf lønne gie gpbet
3 bctte Jpterte Æraft og SBetøebag.
2>et gpber l — af bt>ab Orb unbfaibt m(n SRunb !
2>et et forbi! og 9Rinbet bar ieg tun.
C! naat tilforn bet #ie bang PM mit,
Sa tcrnbteé tyøie 2)pber i mit £iette,
93eta(t , letalt ut tunge 2)ageé Smerte/
5Raat jeg mig fmiggreb fun, t>\\ fmlleb' bllbt,
€t venligt Orb af benne Srpfferrfjl
Cpfplbte mig meb #lmlen$ befte Sp(l.
Stten fa(|Pe Søber tfraaieb' Øiet af/
Cg ^iettet baaner folbt/ b»ab bet forfynbte,
Set var et £aUfmii(, bet @mii(, ieg pnbte,
Cirene Stonet/ jeg benryfteé af»
74
Mtl iffe ttoner ©pbm paa oor Sorb,
Ulm beu faa (Kønt et Sempel ei beboer.
$00 ! ^vp er artel, naar $un er bet el!
£»o «!( mob feierrige itøfter (tribe !
#00 brømrøer, bére* SBaanb ar fønberilibe!
SHig Wanep* frtlb bar giort t» Æampen fefg*
tøaar gaflet fPtøle |!g bag Wanct;* ©miU,
$»o tør ba troe, at ber er Døber til ?
C! faae bu bttt dø 2)pben* forbum* ©en,
6i blot , boot pa* (an* tfinber tøofen Hegner ,
Ql blot/ Door fan mob ©raoen fraftfø* fegner;
m ! men boor ban af £a|ter rioe* ben ,
«Ru ba ei røeer bit trpllerige 6miif
£am ptenter Jtraft, og SHrrføtntøb, og 3fb!
g(pe! (tenbeé galrøeb bine tenrer brøb*
$vi »U bn længer øenbe* ©lave rør* !
@aa tfraffer jeg mig felo ; men Smerter f*re
Sttig fnart, at benne ffrtøeb er min 2>*b.
@ltø: er ben frie! og er barn $ri&eb gøb,
£oem geberen i Watten* 3»ulm forleb r
75
Dptab ben tamme Sugt bet vante »unt,
Cg lab ben egenraabig $fogten tager
Sun fort ben j?al ffn gplbne griebeb fmaøe /
®lab peb ben ubegtcrnbfebe 9?atnr;
Snart barffe punget (Fal crinbre ben,
SDen bat føtlabt ffn 9tarer, og ffn 93en.
C Siancp ! lab mig atter elffe bfg !
8BUp ben bn var, pert miu SSeUebertnbe 9
Stræb mig »eb (aante JDpber at fortlinbe,
3>en ©pug er gob/ ber giørmig Iptteiigl
SDn tøg min 2)pb ! p ! giv mig ben igien f
£ær mig at troe og at titøebe ben*
®og — er 91 ft @pitg , og er bet faljfe £av *
Ser forbnm føbbe (Kønne Slpbrobite,
Qt rcebfomt fanbt @pmbol paa &per Sbatite ,
Spptø ÆoglefmiU fan (ebe til por ®rap ;
Da fnuué, o §tmmel! meb mit klinte Sttyft
£pert SWarterminbe af forfpunben £pft i
76
€fcer X i 6 U II.
£ab# $w bet tit, fnn JEfnber ©ulb opbpnge,
3eg SRammon* gpftne fcrælbom et attraaet ;
#ané Starlbcer mange fwtre borger tynge,
$oøraf ei een mit trygge £ierte naaet/
C ! naat tneb fTpgttgt ©lit jeg giennemløbet
®et SrælHo, al ben 9lng(t, bet tøag/ ben £li>al #
j&ootmeb (tg 2>aaren OHgbom* tyfage Købet ;
ftøig et min ©inbéroe iffe faaban fat f
tyaa boet en ©nfbbob ruge (lige brager ,
$oet ©fat man maae tilficrmpe f!g fra bent f
.SReb minbte $are (trcrtfom SBiergrøanb braget
33iift gientte ©nlb af Sotben* Snboolb frem.
£> oi tøffalige! fom intet ete,
Sot oé er lotten biib og #oi(en ffbf
SBi fooe ttyggelig yaa baarbeft Sete ;
9?aat ©frart biin* ®*pn paa (Sbberbmm afbrfb
77
$a al benSveeb, ben ®raab/ bet 58loD/ ber Harte
SSeb nretfcerbtg fOinbitifl, cpngfte barn ;
fcil fBisnbig £r<rlbom feet ban SSrøbre tfarte ,
83ort(llaalne, forte ©røbre, — 09 for bam ;
©aa y liner b*nt **» a* m * *■ w ^ lade »
$an viiffce vaagen f olb og baanlig af ;
9ta fparte $aberløfe* ©Mig barn nage,
»er grcrb ntrøjtet veb fin $aber* ©rav ;
Dg {tøver fa« bane gfønb om paa $«vet#
©a brnfer bara bvert SHnbftøb fcelvebqval,
@a« gruer ban/ at fee fin Glat begravet
Sblanbt (Ruiner af fin 9?aboe* $«lb.
@w brage* ben ^ané tættet, og fcané 2>age,
Cg albrig, albrig $an tilftaaet øg bet
Sit meb bane Otfgbom vorer og bane tylage —
O b»ab er taabeltgt, fom tøtenneffet? —
Dg er ban enb faa flog / ban ei vil vove
®in miigbom / for at fee ben vore til;
5?vab b^ (jan ba, f)t>ab grpb fan ban jtg love? -
j*aer man Da ei for penge, fyvab mm* vil?'
78
$øt&b(t Jraabfeoemter blg omringe/
J&øibaarne tybrpner fctøe ftø til big ;
2)ig toeftbe SBerbner ufirnb $raabfen bringe*
SWen er bet 9«t, *U jeg ei røre riig;
Jorfrg bit SRammon* 21 (magt! prøo at fepbe
9^ frnbe 8SbJe$ 9Tgt, paa ©inbet* $reb ,
#r*o mellem fiøbte æenner big at frpbe r
■Sløb big en æbel $tge* Æiærligbeb !
Bort, Bort meb Øulbet! fattig oil jeg blitfet
$og Saabe! b»*b er fattig/ f;t>ab er riig?
O »flbe Satsra mig ftt £ierte gloe,
Stør Snbierne* #erfEer arm mob mig*
Uh Øtiigrøanb! fcaant om ringe flraaetaft fypttet
Sfiaar Saura beelet , og inboier ben ,
$or Kom* tyallabfer jeg ben ei vil bytte,
& ! boab er fflom* tyattaU mob himmelen i
SRaar i ttrinmpb forbi o* ftolt f)m i tier,
©er $efte ftøse foroeb gplben Æarrø ,
»i gaae , min el flte £anra ( men bn biller
»eb fagte Srpf bin $aanb paa benne Qlrm t
79
SHeb Sonften* æwtbbom ban ffo 2>iff« ptpbe ;
@tø|tum $<w* #orø talb falbe ben !
3 SBuffen* 29* vi IpKeltge npbe
@n Srøb, ban We fanbt i fctmmeren,
Sn bpret SrcrlfTof wgter |>aa ban* ^aabe
Dpfnarøet b*ert et fBinf/ b*ert SMif, bwt Crb <
fortit t>i fpéfeS, ingen (Fal fotraabe ;
$elb ben , ber ei er tiig , og »fe flor*
3 OTatmotfat naat inbbilbt &m\btt prifet
$an* fonjtige Soncert tneb funilet 3fb,
røtg fonget 2aur« mine fenner* ^iifet f
2>a b*re b«né koncerter / b*o tot Mi
®aa fpnget b«n min @ang tU Hina* 2£te
O ftølent (Hemtenbe ubfrtttet mig,
#t>o Sin« et ? til bvem ben (Sang fan væve ?
2)« *eeb bet, fiauva I bu gien! iarnber t»ig.
O l blU ! blit) min l £> 2awr« ! bette $eel*
Ubeelte #ierte f*al titøøre btg f
dl ©ulb, ei 9loe*, ei #etremagt <Fal jttarf*
et æ(if/ et @«f i en Sanre bort fra bigl
8o
fffltøt-el, jeg baarlig af blu ^at>n mig riven
faa fremmet) Æpft mig at bebrage rtig ;
røel! før forgaac alt ©ulb, Botoft giver,
Str bet en Saare j!utbe fofte big,
@nb ei jeg ftæmpe fFal for 2>igfera?re ;
SWin S*awrba?trranbé jeg lægger neb for big;
tt&i røprter, eene SWprter vil jeg tøre,
SRen 2»prtefranbfen flette Saura mig!
Sen gplbne æiber fomme jfal tilbage,
Cg æbel <Jl|?ov bringe ben meb ftg
-£>g felv ben mørfefte blanbt vore 2>age
Amt Sommernatten* ©fumring være lig,
©elv æibten* 3tønei;aanb o* ei ffai ftøle,
©or GlfPov , font vor grpb (Fal trobfe ben ;
S»eb følvgraae 3*fe jeg bit SBcrrb fPal feft,
Gom nu b\x vcrre biting for bin 9Sen.
Cg bag Ug fFal jeg meer, og meer paajttønne,
JJvab Skimlen (Fisnfte mig, ba bu Mev min,
Og bu jÉal fee min grpb, bu fFai ben lønne,
Ofl — Saura ! frpbe* veb/ at bu blev min ;
8*
Cg naar engang mig $tben* fOinf Bortfalbe f .
gra affe Sorben* ©læber / tørt fra bigr .
®a paa min ©rat) ttrin £auraø %*w falbe>
S)en farft* fcaare, tøm (ar fcriDt for mig l
©a grcrbe bu! b*t et mit SSremtnbe/
Slt-fcmraeffFte? og bogtfatbet- mig l -
2ab intet farmor retfeé mig tit tølfobe ,
9Wfg glemme letben, naar bit mlnbeé mig*
$a trpffe bu meb beebe tunge fcaater,
2)et fibfte giffeeb«oé )wa -tørre Stig,
Cg ingen jFal gaa* fra bet ttbeti føtarer,
jjoo feer btn ©raab / oj ørerbet el meb big !
SWen/ GlfWe! |oIb ba føaabe tøeb bin Smerte,
CI minbelt at ben fee< af bin&en,
®elo S)*ben — elffcte Saura ! mtg ei (ærte
%t fee btn (Sorg / og ei at beele ben.
©og fcaabe! fom mig ffttber flige fremme/
Aun for at føle , tyoab bet nægteé mig !
SKen er eti 2)r*m ei 2Ht> f)Mb (er ben ømme/
fcrofajte Ai<er(ig(eb tir iwffg*
Stab&cM Doefter. a JDeef. f
8*
2>og*i$<uirte! ttgtturi Itte p«a min ©merte!
©tør blot e*i*<røblg (gtjfet røttiigf "'"
SDer elfFetV 'bet. fwffta«et fttf tfote ^terte !
£>g vær I}am evig flir i fim bu er mig.
t
»hi n uf ■ ' ■■! i| i t i f j , T Di i 1 ! :
* i * . * *
> .1... I , • ' ' I » * '<• ' /.
r [ • • l • |
Zit en 't.tø* 93enint>e,
* » »
» • i < * • r . '
■• ^«
<&«3 for kag/ og éfar /or #ar fcetiftybe*/
Cd nroffeligt vor 93en|Fab jtobf
fciben* åiæmpejirøm forgiioe* brpbei
f . . .... . \ . _ . • 1 1 - . ' • -
©ine SBøiger >aa bet* Alirøefob.
Dette 93e'nj&rt/ er mit $clb/ min SSre,
•lir I » »■ .' t (
fcit i SBWmob* ©tnnb bet trøfteb\ mig/
Det min fanbe #tmmél tulbe herrer
J&pi* m fl*bfe faae ©em røfelig« '
83
%ii m gfrnintø Søfcfetø&afi*
v£i e\>tø matt titid forelle faU f > '->
Mtt 2ut& inbbiet et W dummet ane*
$»t #ie foeftet pa* itøe* (Sofaer* ©ritte >•
SKtit £|>ft at ftttbe fcet en 3ammetbal*
3a ! ttaat iefr tttettem ftt(Fe $ra»e' ga«*t>
©om mine £tarfcfl;é tuet fcaate wfcb«,'
Cd *t enganjt M Kibte fca* tegtttbe, f
SWeit fjrte æitøfttføtet, betføttfftø*ec$ v • '
9?aar SWWntob* tøtittet ^Uet ftinø jxta titlg; 1
Og qvc^Iet gr&th ^et £?(l, ttaat Motjtbi dtterW'
Af tibrer mfø , ' l at tø ;eritau 'tø* $}ette ,. - c , ■ ;
%U<\t afte fetifle« '.fttofr **t »<*Mr (fø j. ■ ■ . m • v;
SWett Støriittf Ættmrøet JnarTntit "£i*rfe fam&tr
6nart bettøj { fc# /mfg Mber.tftøtif.$«arøv :• j;
®9Vø et; mttt ; ea097 fort ftpWtli tiMJW*ft,, . ■
84
3JTén bitø mig Hot et @(imt af #eib og 2>pb,
©om Sien/ bet af SBaareng @oei opliveéf
SRin røufe qtxegeé/ muntte* og fcenrioe*,
Cg 2utbeu toner nnbtehbe om $røb,
€aa tonet ben i 3>ag *r PA w&bset big ,
©eninbe ! fom jta<t ben fetøo føb( at »cete
Din <rbtø Støagel. Xpffc, jtiønnetø SSt*/
3 Sag gtøt SBennetté. #elb mig tøffeltg, . .
Og vel maae JDagen t>crre SBerrøerø føjt,,
£bi ©rattet .jaa ben jtob om btnSpebe*
6^ae bete* (Ftøiae tBittebe ttteb ©tøbe.
Cg ftreeb/ $»o Jfrenbe fnnbe figve fee(U
Gert fagbe b* bet $ierfr 4 bit ©*!rt*f
<2om ffaaet. fot anbte* 9?*fa og t *itbtøt £j>J)er,
Web æanben* 31b ben ; anben #let , prober ,
Web i&iettet* $m*eb fmtffet tøm bin «*#{
6a*itytt go« f!t; ben tttebfc m i&kn, .
Støt tommer ofte bej*/ forø f omnier filb*/
3 fcyber gå»>. fa« fagbe. bitst , : øg JtatUbfr . .
3tø«føtøtr ftmi! ba gab tøn Mg mitj< $etu
85
£ $>♦ Stofe-* $Rint)t
Si forgtø&eé lærte ieg at fragte ,
£>a fonbflpgrtg np* t?eb spietøfen* SBreb f
3eg> forfcerbet wb bin gateø gtygte f
Jaberlige Eærer! big begræbl
O ieg følte ©fben* 3Hnf ; ieg Dtbfte
2)en ®ang altv brøt ^ttCb mig Støtten et;, „ <
Jølte, at ieg fnart Mg fftøfre mifce ; '
93ar bu mig ei fremfor, ade ftøt? . .;::
SRen ei ba , ei ber , fcwt. varig Smerte >
ftærbebe mit SBrøJt mob nye @tJ8rb r
©tøbe f&tibe. aabne førft mit flette/ , .
9(t ieg funbe fWe re* binJBfb,, .• .
tt&t ba fmillte fyaahtt; o faa frøttfer
2>et til Z)*ben* IRrø paa ©taseu* ,9tøiA ; .
85
Søttet Af bets #ofmanb$fmitt jeg ttfer, •
#icm til mine ©Icebevé Jæbretønb ,
2)er / — Manbt &enner$ førfte $aunetage /
* • . ■ * .
3 mtn'$ttmfomft$ Vfcjte JDruf fenpab ,
®fu(be fferbenbubbet mig utobtage , *
Oø min førfie 23elfomft vat bit jfcak
Gm forgiftet ©fiirtnen a( min ©tøbe r
O ^i rom , tøab (tøf,, ftwb vil teg (er ?
©eb min b^be øfobet £itg At græbe!
£wr bene fcempei vat/ tene ®ra»fleb et
tøofeé SRufa ! forgftøb jeg borttønget
fntøen /C ben bn engang rafte mig/
SKf fyanfi StønMenttøer mig et tøttget
3 bin inbre Jjefligbom meb ftg*
C! ttaan gaaet/ naat gaaet ieg Wtme atter/
Æonften* ®ienftie veb $an* $aber$aanb* .
fRaar ffal Saulei rø land crtle battet
2£ngjte , fmette * trylle . bønne 9fatfb ?
»brig ♦ ♦•..*
buffer* (tbfie tue. SOettiube i
*7
Alag tit for (am, (an. but gabet vat,
£<tbre me( bin. €otg ben SfflMe* SJJinte ,
m t(t meet enb x>\ bn miftet.(«t. i
#»o et nu bin ©ommer?r- af tøø jftømiet «
©tant/ fom Æonfteuf 9fc(tot >aa bit.Støtb? .
$90 et nu, (wt£v$øed bet vcrtbig. lønnet/
W (an* 8ioe* meb €«et Mtt Qførøtfr-m
3»en bit SSifalb vat; os (att$! — SBeninbe! ,
9>titø (ané åostftVføi btt fwtiener bet;. » .. '
3eg vanbelltgeb' tffun (ané SDKnbe ,
3eg. bet ftaaet/faa langt fra 9Htetet n ...
5D?en fyub SRanb bet vat; (an$ jfrlbne fykttti
Sla&ent, ftort, og reent/ fom himmelen,
C! bet ftømmebe (»et ©pb, (an totte,
9Web ben 3lb, (wtmeb (au torte ben;
tyjot (an elffte mig! bet ffal min Ælage — —
3lf! jeg fan ei eengang flage (et!
3ngen Sonjlnet faae jeg $ofe$ 9Rage>
Cg (an* Aønjt ut bog (an* minbjte ^BarrM •
Wen til mine alfer (Ib (te 2)age#
88
em bet fttot tlxtt e* tungt far mig ,
#w Dtt bm Wwegite Mcinb tiltoge,
Saberligen at vrlflane mig,
®m fort bet fe»e i mit m%be,
Sette Sjønnenmm, bu rter((g gat),
3>et fltø **re min lébfagtrinbe ,
fcH jeg mm fcnge Stønbteftrø; — -^. ~
<&>tø M jeg efffc, eriger«?,
*t>et ett *t*t mminbelfc fra Mg,
£g ten ©uro min gtøtbting* Sife *<?re
M ieg fee4, og etøe* en> af Mg.
. »» "
89
SM
• » *
t '
(Efter t&flHetten ben fh'iifttø« Æoite.)
©tatie! wu wnbreé jeg él følger*
Oft vi beette Sléfaé tibeffer,
$t Annette* ®ofg *é giettnemtr&nier >
Og at benne @rnette er o* ttær#
(Srato |rn 2>nbe om Mg fpreber ,
©ioet vore flettet i bin #aanbr
8H benreorte troe UmnéUgbeber ,
!Raar bu trpfler vor tefhifne Watfo.
ttl bar troet) at man big fnribe øfetttme
$lt bin SlfFer funbe glemme big ;
W (an b*o mob &U*nf)M r <?lf!oo* Stemme/
jtnnbe glemme og mtøbanble big t
9Si fom ftae bid W$ i rt bui 5St*ebe>
@aae btg i bin ©merte elfFelig /
— ©nart faa ffiøn fop i bin ømme @(abe —
SBi tig fane , og bog tn ttoebe big.
Ætørltg&eb vat jo bin Deere *8reebe>
£>g ben vat faa fftøn fom &i<ttlig$eb;
Og bin @Ij!te ffulbe ei ttrtebe ,
$enrt)Ft taffe Mg/ for bu var t>reeb,
©fulbe ei/ faafnart bu *>ilbe {Fi<enbe f ' )
$atmenbe big fyéfe *9?unben til;
S3aafcnene .ef føibe (am af#$qbef , : , , r i:
9Seb bin ©raab, og, af bit §mi«J , ,.
$ften vi faae bin tf fag*, faae.Mn ©merte, .
$u henrev o* ti( røebli&en&eb ; - ,
S3i big troebe ; tøfoleb' noget #ierte ,
yaa Bbontø Søb/ ba erør^é grab? , ._ . >,
£>g naaf øm bu Uber ÆlfFM »inbe^
9tørmeé fvagt tnobfiribenbe bin ©en#
3 M*rt emt °? <rtelt ®*¥(* oprinte
©ienffin af betø egen 93aat iglen.
91
etato ei mm wtvøftet arecbet
sgeb (In elfPebe 9tøine$ ©ra»,
SJtyrt&ef fanbfen, føt biiu 6f iønne* ^æber ,
$im fin w>e Wbe JØnbltng sav ;
©ær fca tønge / længe 6cenen$ @nrøffe ,
979b &w & lønner* <P*US / ^vet 9Hufe$ ©un(t /
£)ø bln 4?unfhtert)æbet n bin £pffe
$Blom(ire fHøn font btt, oa fora but 3UmjH
92
min ftørejfe <£tnintx$ ^ebfetébag.
Svfon etolrøeb er/ rtt txtre ®ere$ 23en,
C! ffttlbe jeg ba et meb (Sang mobtage
3>en ffrfle mellem min 93eninbe$ ©age?
2>og fan jeg , tør jeg gfobe mig yaa ben ?
6r bet ba gr^b at boe paa brune 3orb ;
§»or $pflerte eg OnbfFab ftebfe oinbe,
gortrængte 2@bfe* £aar*t baglig rinbe ,
#oor fcrsrøeb falbeé otte , og B(obttr(t flor*
£pf*n|Éer ba en itrarf ben anben meb f
%X ban blev bømt ban* ©laoefaar at becle?
SRit Ænjfc er, iég eene maatte trælle ,
Cg minbre leeb jeg , naar jeg eene Ueb.
Sog er bet 2pffe, naar man 3(nbre feer,
©om man er furr, fom ffylbe o* fin ®Urbff
93
©om om .t>ptt $elb web ©arme Sf'mltn bebe,
sjfltg 2>eteé gøbfetøbag Insmt «i*r;
2)et, bet et: totfent, bet et ®ereé #elb!
Cg 5Mb et ffiønt fom bette ; e Jeg fuu&e
8f tøqbt jeg et 2>etf * 33en , $em fratt mUunbe
3eg eieb pettet felt) faa |K*n en ®tøl
Cg et fret 2ptt<v nwii tf bliver glemt
SRen nce»neé af nf*bbe Jtemtibf ©togtet
SKeb al ben øtoeé, o« ©apttib* asvtøb nsgtet i 4
O ba et benne Sptf e^ 3>?m bejUmt l
$un, i bt>i* £eHig(*e 3>e eette ftytft,
®om gav ?>ent at betøerge wre åiettø* r ; ♦ .
ttbbrebe æeemob* «*(*, og bnlbe ©wrtet,
$at fagt bet : fcennee tTXiube *i forpagt J
IWanbet evtø $t*b «et> ^>e«^< &0>t • ^ , * :i
»ottgat) btj* %'tof frm #n« ubberi^f fcarte«,
$nn Købte »em ba af ©em fcfrfot ®la*etf
Og albtfg $enb** Sempel 2* fotlob*
£englibe ©ete* ©age ba i 2pft?
ttit nnbet «ofet fatte. Slankt JMle,
,r» ' •
84'
mn bi« mig (fot et ©Itmt af #elb og ®pb,
éom 33 ten, ter af fSaatetU ©oef oplioeé,
SWin Srøufe qo&ge*/ muntre* og fcenrfoe*/
Cg Sutten toner nnbrenbe om $rpb»
<Saa toner ben f 3>ag /: og* wæfcet big f
SBeninbe ! fom m &f » blev føbf at* txtte
2)in *M* Støtgeé. ^pff^ # jtiønntt* SSre,
3 2>ag gier SBenner*. jpeft mig (pffefffc
Og tjct maae $<tgrn txrre fBeniter* .jefl>
SM ©ratier.paa ben (lob om tønejKrte*
@aae bereé jKftroe »iflebe web ©tabe, .
Cg ftreeb, fø>o benbe fnnbe ftg«e befti,
Gert (agbe b* bet J&lertr 4 bit &**{*,
(Sorø flaaer.foe attbret 9ftrt og,*iibtøt tefttt,
SReb 9lanben* 31b ben : arte* #lef:, yrytø r
SKeb £iertet* $m|eb frøyffet frm bta «*,(*»
6a<* ^er gav frt; ben ffrebie bar (gien / .
Støt tommer ofte bejl, fbm lommer (Ifce,
3 fcyber gw, f«t fagbe. fttst , og JMKbfr
3eø«tøm*r dem! fct gab tøp Mg mitj$e**
85
C $♦ SKofe* anuix
Si fordicrveé lærte ieg at fragte ,
2>a ranbppgttg tipi »eb spieiéfen* »reb , '.
3*8/ forfarrbet wb bin Jate* 9tygte f ... ,
Jaberlige Eæm! btg begr&bl
O ieg felte »øben* æUf ; ieg utofte
2>en ®ang altv brør tøtfb mig £pffen er;,
$elte, at ieg ftwrt big fFiWbe mifte ;
93ar bu mfg ei fremfor, atte ftør? . -.;
©ten ei ba^ et bet; fyrøt varig ©merte;
jpcerbebe mit 93rpft mob ttøe 6t*b>
(Støbe ffulbe aabae førft mit £ierte ;
5lt j[eg funbe frie ret bln 2>*b, ..'
ttb* ba fmtifte £aabet; o faa fmiifer
2)et til 2>*ben$ tørø paa ®ww$ .Stømb ;
85
tøffet af bet« $ofmanb$fmitf jeg Hf et,
#icm til mine ©læber* gæbretønb ,
©er, — Manbt bennet« førfte $at>netaae/
3 mtn'$i*mfom(t$ føirfte ©ruffenffab,
øfulbe ttotbenbubbet mig mobtage / *
Od min førfie aSetfomft vat bit Æak
®m forgiftet ©ficrtnen al min ©(cebfr
O (oi f om / $9<tb (Bal,, boab vil jeg (et ?
©eb min b*be @læbe* £itd at øræbe !
$wt bene Stempel m, hent ©ravjteb et
tøofeé SRufa ! fotgfulb jeg bott&amøet
fut&en k ben bu ennang rafte mig,
$Kf ban* StønMentfoer mig et fønøtt
3 bin inbre $eØigbom meb fø-
£>! naa* øaaer, naat gaaer ieg Slfme atter*
tfonflen* @ie»ftie »eb (an« gaberbaanb* .
røaar ffal £aulet rø ftan* crble 2)attet
2£nø(te , fmelte r (ryle bønne 9tøHb ?
Wbriø ♦ ♦'♦.*
Sfofatf ffbfte ttøe SDtntøbe l . ,
*7
Alag bu for Ijam/ tøut.but gabet ut,
#ccbte meb bin.€ot* ben Sffbleé S){mbe ,
m tlji meet enb »i bu tøiftøj&at. j
#\>o et nu bin ©ømmet ?r-: af tøø ffifmiet ?
©tant; fom Æonjtett* We&ot v&a bit.Størb? .
$00 et nu, Wt+Bbté bet \xrrbta totnet/
2tf f)M* Støe* røeb CRet btø ©taftyefr m ;
SRen bit QSifalb Dat-øg &atrt! — ; SBeninbe! .
qWtø tøm* SonffcVtfri ba foctienct Dtrt ; .
3eg Danfjetttøeb* if fim l)an$ Sttinbe , •
3eg. bet fladet, fa« langt fra 9lttet«t^ ...
5D?en f^vab SRanb bet nt; l;ané ftcclbnc #iett£#
Slabent; flotte og teent/ fom himmelen ,
O ! bet ftømmebe tyoet $pb, &an totte ,
SWeb ben 3lb/ tøøotmeb fyrn lærte ben;
$w fom eljfte mig! bet ffal min Æfage
3lf ! ieg fan ei eengang Hage tyet!
3ngen 5tøn(tnet faae |eg OJofe^ 9W«ge/
Cg $an* Æon (l nt bog tøm* minbjie 2tøth •
!9?en til mine atfetfibfte 2>age/
88
erai bet f$m H«tt »* tmt f*r mig ,
#w btt brod btfwegue 9Tanb tiltoge,
ffaberltøen at wiflgne mfgi
@»ig Wal bet few i mitm*be>
®ette ®*mtemnm, bn rfastrig gw,
$et (Fitl »*re min *ebfagerinb* ,
fctt ieg ffegjer fenge «én»re(im« — ^ ^ >
€»tt tø ieg tlffr, erig <r*,.
$»er en itøt ttbminbeitø fra Mg,
£d ben ©tøm min gtøtbting* Sife »øre
JB irg fee4, og efffe* enb af Mg.
t V
u "
S9
l
Æunflnertnben ?Bl. €♦ SBiønn
(Efter Sonetten ben ffuftoe Æon*.)
©ratie! nu wAtef frø él fanger r
5lt vi beelte SléfW fii^elfet /
m ginnette* ©o*g 66 giennemtr«tt$er ,
Cg at benne @mette er o* ftæo
grato |fn Støbe om big fpreber,
©loer vore $ierter i bin $«aitbr
5Si tyenreotte ttoe Umnélig$eber ,
9?aat bu trpffer vov Éefhtf n* ^tønb.
3H &ar troet) <ri man big fimbe gierttøtei
m bin Slfer funbe glemme big ;
%l $an b*o tnob ®H*n$eb*, @lf!ov* Stemme?
»
jhmbt glemme og mtø&anble big l
go
SSt fom foae big f>a1ff t al biu SSt'ebe;
®aae tig l bin ©merte elfFelig ,
— ©nart faa |K*n foyt i bin ømme ®tøbe - 1 -
93t biø fa<ie / cg bog t>i ttoebe btg.
- Ælærltg&eb var jo bin Ijeefe «8reebe>
£g ben vat faa fFieu fom Æiarrlig&eb ;
Dg bin glfFte ffulbe ei tilbebe ,
^enrpft taffe big/ for bu t>ar vreeb,
©fulbe ei/ faafnart bu vilbe (Uctnbe f ; ' )
$aonenbe big fpéfe Sftunben til;
SSaabnene t\ faibe $am tf.føqjber , : , K# #u ,
©eb bin ©raab/ 09, af bit $miitj , ,.
«røen oi faae bin ålaø* / faae, tin ©ntetf* > , y
2)n genret) oé til røe*ttben&eb ; _ ,
S3i big troebe ; tutøleb' noget 5?ierte #
<paa Siboni* £øb, ba Grø#é gnrM ; , . , »
Dg naaføm bn laber £lfltø> *inbe,
9tenne$ fragt mobftribenbe bin 93en#
3 ,6wrt ømt og crbelt 33rp(l oprind
©ien|fin af bete egen $aar igien*
91
(Jrato ei meet utrøftet ørccbet
9Seb fin eljFebe 9fotneé ©r<u>/
9D?^rtf)effanbfe«/ føt (tin "©Bønne* §«ber ,
Spttn fin npe &nlbe jpnbltug srø} .
fOcer ba lænse / længe ©cenené ©mptte,
røpb tyw ©Kønnere tyrité, (»et 9Knfe$ ®un(t,
Cg bin 4?unftøerf)æbet H bln 2pffe
©lomjtte (Etøn (om bu, oa fom but jUtnft !
92
min ftttrcfie Senintø Søfcfeté&ag*
Svfon etolrøeb er/ <tt *a?re $ere* SCen,
C! ffolbe jeg ba et meb Sang mobtage
3)en ffc|te mellem tntn 93eninbe$ 3)age?
2)og fan jeg/ bør jeg gtøbe mig paa ben?
<Sr bet ba $rpb at boe paa benne 3orb,
$»or $ptterie eg OnbfFab ftebfe tunbe,
gortrængte 2@Me* fowm bagf fg rtnbe /
Jøw £r*ffieb falbeé oiié , og SBlobtørjt (tor.
£pfr njTcr ba en £r<rl ben anben meb ,
9t ban blev bfmt bane ©laoefaar at bede?
9Rit ÆnfPe er, jeg eene maatte trcrtle,
Cg mtnbre leeb jeg , naat jeg eene leeb.
2)og er bet £pffe / naar man Sfnbre feer,
Gom man er ficrr/ fom fFplbe o* fin ®l<xbc f
93.
©om om .rørt $elb mefc Storme $tmfen bebe,
sjtttg ftetet $*bfetøbag b*twrte fist;
2)et/ bet et 2>pbenS, bet et $ete* #elb!
Cg btwb et ffiønt fom bette ; e jeg fnube
®f iøqbt jeg et 2)etf * 93en , Sent (watt tntønnbe
3eg eieb bettet feH> faa (Bien npetoh
Cg et bet fylte f man n Hivet glemt
SRen norne* af nføbbe gtemtib* ©togtet
sjRcb al; ben 9loe*, o« ©amttb* ^tnb nægtet
C ba et benne SpHe^ %>m bejUnjt t
$nn, t bol* ^»ijifte $e eene ftyft,
@om gav ?>em at be^erge røre $ietfcr< ; ;
ttbbrebe »eemob* 8p(tf og bnlbe ®«*tter f
$at (agt bet : fcennee ttttitbe iei forpot J
ttblanbet evtø $r»b fcleø $e#* $abT , /> , •*
fBottgao bqn £elb ,. %>m j&nn nbbeeto tyrtqc
#nn Købte ©em ba af ®«m f*fo fot ©tøbet
Cg albtig fy*M Stempel 2* forlob*
£englibe 2>ete* ©age H i 2pft?
ttit nnbet øiofet f otte. Slankt $oile*
S>4
£it $ar og Ub feet ©pben* itadte trilTe,
£*rt uforffylbte 6ttF fr<r ctble SBi-pft ;
£it røoet fremmeb Onbffafc ©pbenø #e'lb ,
alt ©fi^nett me> bartarifl? £aanb forgiftet
93ort JJierteé ©^ber fom bfté bebftc ©rifter /
, Cg væbner jtg nteb fcem {mob oor @tøf.
©et &ar jeg feét; og bet/ bet ængfter migf
@r ©*ben fffe «Bei til Mtig £p(re ?
@t ben ba blot et 92at>tt ; en betiig ®ftøge ?
O faae Jeg ©em beg eengang tøfteligi •
©a Kambte Jeg at ©pben fwbe &*«/
©en fWbe mig font f*r effftærbtg rørt '
©og bet er t>en entom , ©e mig fan (<*rt
8Tt ©pbett er/ felo ugelønnet/ fRetu
O men for ©ent mit eeite ^nflfe'ert
f6liv % enim føtfefig, fom ©e forHenet*
Og b*r iftemrae aBe »erei SBemier » • •
J&vab (an manfnffc $em og ©?!>eu ttt*e*? ■■
• «
* *
% *
95,
■»■■■»!■
* i
>3>. ®ittløpi. »t?.e.
. i j. • • - - c ;
• *
■■ » <
ovfagrt Styben* fromme ®etøfc'et > ' ftøjfet !
3 en afbel ©rebet nitftet fat , %
VSt røeribert bennet! tltyH'V
ttnber ©iettøtf *#a!ftb* Øtten jt* - ttttt * i •> -1
©om ban* Sfo, $«** 6tøt vat ^tmonie; ? •')
£>ø ban* ømme Wtbé '6tyU afmatte
tlmtøftønbelfg' tø fWbeti,, ' ' ■ v
@*bt bet Mt/ fom Wfomeleé Slwt
©tøb veemobig ©tøbe t wt 9fanb ;
Øf men atte alle ©fiber* ©age,
Stebfe maale* o* røeb ratrig #aanb.
Jpan et bøb! C elffet bog bwanbre*
Kffeeb*timett rømmes fnan cg mørt >
96
SBee ben flbfte »tme, bet maae »anbté " -
ffiennefoé i glberbommen* £rf!
$e(b ben gromme, 2)*ben btttb bottfalbet/
©lorafhrenbe ! jpnbefi og i &<trb!
Vait fane ®r<rob*i mangen ^taare fattet,
SKeet enb jtøftefl OTatmotminbe t>xtb.
©t*be »meb jS, tøet £om ^ertøp ffcrobtf* ,\
$*o bat ftønbt bant/ &t>em batt ei »at f teer !
8Cbel SRebpnt af etttyrø pi vente/
$*em rø Smerte larør ftøft btftt ?S?j*w; ( ? n;
O gib (Hg* ;1Br4tae r 4dlf •<*«*> ;-:»,:, . j; i
Cg gib b*er af p*, fom bet fartener,
Jtiønbet, minbeé/ elj?e* } ,, fa*«*; fjttu ; , ;i
1 •.; j ••-'.... , .' r ' , '. ; i • • '• \
'. « *.*
. •
< ,
"I
97
5D,e €ljfenfces Salige*.
(£nb er bft el til $ttnten t>e«ftt tilbage,
2)u VaraMfttt teene 2pft/
SDig (an enbmi ben 2pf f eif ge fntage t
2)er btrtier *eb et eljFet S8tp(*.
£f( tyarabit* forøanbler (JljFrø 3orben,
2)en fBaPer $rpb i Sorgen* $tem,
goranbret meb et ©Urt 9?aturen$ Crbeh/
Cg maner grpb i ^rfner frem,
£ver Srpb er m*rf røob ©ttmtet af bene ®føbe /
£en* 93eetnob felt) er @aligl)e&,
Cg f talent i fttt (SlfFte* $avn at grccbe,
Æan ingen Jubel ligne* peb.
2)en ÆlfTenbe $er #lrølen$ $orfmag npber,
$an$ ipierte bettlge* berttl!
OtatøeN fp o efter. 2 JDeeU ®
'98
£(>i «tørligbeb [inbvier bet til Jtybetl
2)ené glamme ternbet ©pbené 31b*
<!h 6«far$ SWagt ban ingenttb begtørtef
gor barn er inden ftljrone flor ;
jpan derffe vil i fin Stilbebte* £ierte,
2)et er for barn ben fjeefe 3orb.
ei tyerttø ®ulb, ei bwl* SBerben* ©fatte/ .
&m loffe barn af tyenbe* 2lrm ,
(Si fan be f)am bet #iebltf erflatte ,
£an iffe nøb »eb (enbeé 93arm#
£an for et SBlif bottgav al SBerbené kronet,
83lot for et ©miil bwr dammer weg/
<&t fiarrligt £p* meb i&erben barn forfoner #
Cm enb fane bebfte SBen barn fueeg*
røaar Denbeé 3(rm fig f tørltg om barn (tynger t
3 gpffené Samt ban føler fig,
9lf ^enrpft 5 ter te ©etben* Sovfang fonget /
dt vii* og gob og fpffelig.
©lab ^elfet ban enbver af SUrctfl $age f
#w bringer barn -for tipet £pft/
99
©lab feer fan ti( fremfarne £itb titbdge f
S()i fan ten nøb veb benbe* SBrpjt.
røeb £it>et fel« enb bete* grpb ei enbe* /
3>en gietwem @rauen følger bem;
$un Miuet et>iø frané, fan evig fartbeéf
• 3 Størliø&eM og ©tøbettf Jjlem.
SDt a b t i 3 a !♦
(Cfttr fetinanft.)
MB^ta^MrfB*«
O** (Faf/ faa fbot btt <Sf)(oe, Søtøen tøøtv
&tl Silben* førfte SOcrr^ jjt Søb tilbage ,
$ør jeg opbøre (tal at elfe btø,
©ee! bølgerne ab fotbumé 93ane vanbWf
C G> l)toc ! be ei bereé 2øb fotanbre f
Dg bu ! bu far foranbret btø*
® a
IOO
Jg>ettriettc 3tofenftant>$
^pjetcbeteré*
©tabet Setta* elfFte spiger! gtotbet !
Strøet meb isiomftet tjot SBeninbeS ©rav I
$vo fan bable / ettet trøfte Sbet ?
$f 3 gtæbe veb en Sttober* ©rav*
©ilbe bog faafalbet SRobet ffanbfe ,
®ee, boot SKobetørøbeb lønne* bet!
©ee af biéfe laaret/ btøfe Stanbfe,
©ine glemte Wigter* bøle 2tørb.
2)oø (ab bem tun flane ben bfanbt ©aaret,
©lemroe f!g# og £ferø, og %*tn, og SRanb,
SRen et btøfe SBlomjtet, btøfe Xaaret
9Ht/ bvab SDøttre 3*«* offte fan?
101
æiomfter oiéne , fBUttbt bem føatet wbe /
Saftig , &aftig fcaaren fcmeé $en ;
©efo 3 fcolbe eengang op at gt«be !
©fat oet 3etta* SWinbe ba bee fcen ?
SWei ! naat ingen ttaare mere ftyber ,
$lm f>m æiomffc til ©tøo $enfmulret et ,
2>a lab &eté tømbel, Gbeti 3>pbet,
i&erltg oibne om ben ©iælbne* 2tøtb*
Som meb ©olene 2o$ (tg SRaanen flæbet f
SRaat (in SBane ©olen fnlbbtagt $at/
letben ftøbe unbtenfre $o$ &et
©ienfKn af øoet 2>pb / fom 3ettaé ut.
©aaet ben $Bei / fom $*nbe* gobfpot totte/
©om $un lebeb $oet meb SRober&aanb !
Wmbeé (enbe* magel*fe $iette,
$enbe* fotbomfrie og tøf* Qfønb !
©om ben frnbe Syfr fiun irø feltetas ,
3?nffom/ øm, milbbømrøenbe fom ken t
Cg fom @»a* f*r|te ©miU i <2ben,
Stil (in Bbam, tyenbe* ©tøl oat t*w,
102
Stor ut tøtn i Smerten* ftbfte T>w,
SKobtog Sorgen* tfaff meb fcaafmob* QTattb ,
Som man feer et ftørUgt SBarn mobtage
SBitter Sægebom af Jaberé j^aanb.
£>ø fom ©olen fra fm #immel fmtifer,
Web til &oer en gr*>b, ben falber frem.
Cg meb (iabigt Sfrtbt nfianbfet ilter /
Sit forøge og forfMønne bem ;
Saa oar Settaé ©anbring giennem Sivet #
»rme ^iger! a! 3 føle bet,
@ber Setta ut til tøfober gloet!
Stort er Sberé £afc ! begreber bet !
C ! bet føler $»er , fom nøb ben ftæbet ,
#an ten 2£Me var &ef iambt og f lær !
{Range; mange førge tungt meb @ber,
O tørt* Sorg et jtøberéminte er.
JJettaé ©en { $*{* manbig ftørfe #lertø
©eb (Religion og Støber fafl,
Stob uroffet t>eb al anben Smerte *
røen fom fanf, ba $etta* #ierte (rafl;
103
C bu føler bet ; fl&l benbe* Sierte
gunbeb', {log* 03 f*K* &» tt f°* M &'
Ubeh fctge er bin tunge (Smerte,
Uben Side var bu tøKeltø,
3ettaé »ørn ! vor fceebe ©merte tøre
Sber ©pbené mapløfe atørbf
Sngen, inden faa ffal favnet txcte,
Der ei crbel/ fom vor 3etta er,
©et er 3>vbenS bejle Søn pa« Sorbet
$i(t en (Urre Eøn ben tilbeelt er;
Cgfaa hen er nu vor 3*tta$ vorben ,
»liver ben/ 09 fiber* 3etta vcrrbl
104
$H en ticev ZSminbe* Søbfetebag,
T&ttet øfeeb et mt af Sereé £age ,
arr el *»»*' og fFiftit; fom $ereé @j<*l;
ttft bet røørfnebe* oeb titter SJage
Ooer woet effer nccgtet £elb.
»ereé Styber tønnebetfmeb ©merte,
»ereé Æmøeb bar ©em ©org og Jrpgt/
W enb martre* 2> e reé julbe $ierte
8ff en Støase* @ acn/ ett rø ^ eté <g mt;
SKen »ær trøflig, <*ble|h? æeniube!
Cm enb £pnet bænger over $em,
fcbi bete ©traafer rammer et i »Unbe;
Wett retfærbfg æitøbom (tprer berø,
»Pben* ffaber i bet £*le (Kønner,
erøer, fifgner, boe ber ligner barn,
O! txtt trøjtig, ban fom 2>pben lønnet,
»ere* æ*rb og ®ere* ©uf fornam*
ioy
f
$elb (Tal ttenbe fmilenbe tilbade
OTanben Hig tit Kærlig £u|true$ Sa\m ;
$wab er jftønt / f om ©ienforeenf ng$ ®age f
€fter fmerteligt langvarigt Savn ?
SoMtlt trpHer ©tøben efter Summer,
Æter, fom ©oelfmiil efter ©torm og ©tob,
Æi«r 09 trpg, (tid æanbriugtfmanbenS ©lummer,
Sftaar af ©agené Saft ban boiter nb.
C SSeninbe! over mange $age#
aflange glabe 2>age feer ieg ben#
®a boer founb«n ©org 2>e ffal frembrage r
fcenrpft MU ©obbeb* ©nb for ben* — —
2>*reé grpb og $e(b mig ftøl forfone,
SWeb vor 3orb og beele ben* æefooer ;
@»ig 3)ereS v 2p«e — *b(e Sone i —
3>ett< ftierteé farjte #nl*e et!
£it vi ba ftøl Calte oé tilbage r
Aicert/ fom SRinbet om bortbragtt røen,
f8ort glbgamle SJenffab* Joraarébage,
SRpbe bver bet* ftyfbfrie gtpb iglen.
io5
D t)cer trøfHg æblefte tøentnbe!
SKtéficrnb fffe ©ereé eget atørb ,
93ore Saar ubbeele* el i SBltnbe,
©tøvet* ©pber tonnet ogfaa Jer*
«
<Oor £ob et: Æummer ; ingen Støn bevæget
©en ftropiige *pawe at fornuibe ben ;
©og rccffet r?ttit o* {lunbum ©tøben* %ggets
©et vit w støbe cg »btømme SBen!
Og ftentpft ()tmmelff glab vU jeg ntøbtage
#vert 53lif/ fcvert ©mill, font £aura fFfffnfet mig
@i grub&fe pw, om benne $rvb er $f«ge f ..
Dm benne 2*f fe gier ulvf felig !
Cg ©læben* ©faafer vil jeg førft fee tomme,
ger jeg og mine Senner jBifleé <tb ;
Dg f omnier Sorgen ftben, fob ben fomme, '
eaa var ieg bog t ben ©tnnb ieg funbe, gtøfc.
107
KM)i«a|*<
g a a v t n e
(Sfter 2M>. *>:ftoalifrfl)
UjFpIbfge og muntre Jaar!
^uot Jvffelige ere Sberé $a<xx,
3 gratffe i »or Sng for felvffafct dummer frte ;
eaafnart 3 elfPe, eljfe* 3.
Ql br*mte ®wn aftvinge £aare#
<gi fpittte tfmffer CJber faare,
©elv Sia?rlig&eb i Gber* forgfrle SSryffc
Slbtøber bulb gaturene øtøfh
{Den* ©læber npbe 3 t men ffambe et bene $tøge f
Cg 5?ovmob, SGretøjt, SBebrag og ©ierrtg^eb,
m \ — fom faa grumt forgifte vore ©age,
»tanbt gber itu ftnbe ®teb,
*8el fanbt, at vi fornuften Oave r
Som <?ber — ftger #ovmob .— ncrgtet ttr
<v
IOg
røtøunber oø et benne Størinen* @a*e f
<5t (tor et benne ftorbeetø aterb.
$ovmobige Jornuft , t»t>otaf man praler faa ,
(Et ufelt $orfoar er mob Sibenjtaberé SBælbe/
£ibt 9BHn forvirrer ben, et 93arn ben tit fan fælbey
mt boab ben ©tofte fan formaae,
@r blot bet SBrpjt at fønberjlibe,
©om baarltgt fætter 2iib berpaa ;
Sen (træng og ffrøbeltg vil alt befttibe /
SRen albrig man ben feire faae»
SBevogtebe af Sberé £unbe,
er 3 langt tryggere for tøovbvr* Cverfatb ,
Crnb vi/ fom benne Uting værge fFal/
$or vore ©anbfer* 93olb o* vibe fuitbe;
©ar bet ei bebre at benbrage
Uf ter nb te, blibe/ ørrøløfe »age,
@nb uben*6htb*roe være fornem/ riig#
IBeftbbe SBtb og jpnblg&eber?
D biéfe brnnte £erligbeber/
hvoraf man faa bovmober (ig,
109
<& minbre værb enb <5ber$ forgfrte ©age.
8f Dem fra Saft til 2a(t vi (tyrte* neb ;
2>e vore fletter grufomt nage /
^i beat vil gtve Gvigbeb/
931 2)aarer, fom o* ei befinbe,
Sit vi og be ffol fom en fcrøm forfvtøbe*
$aa benne vibe SOerben intet et ,
£vorpaa man trygt og fafi fan tygge,
2)en bltnbe €fiartne ftprec 9Wing $er ,
2Ht efter egfct unbertige £ptte.
93or Ijeele jhtnfl , vor åtogftab , vor Jorftanb ,
(SI felt) bene minbfte @tøb aftøbe fan.
O grafer frit/ 3 forgfrie $aar!
$paa|K*nner fiber* gplbne Saar,
ttrob* bet bebragelige ©fin er 3/
®orø ipffeligcre, faa (logere, enb vt*
HO
lil et ungt Ægtepar*
0<*rø <tø jtygtlg et al Sorbené ®l$be,
SMntetbagen* lotte ©oelfFin Hig/
9^aar tu ttpg m D\oft?r troet at ttccbr/
©rpbe Stotne frem- og faate Mg,
fyrfen et en tøofrøanb; naar bnt fmUet,
Reener ben bet fiffert onbt meb big,
Øø &w i bene $«on fit §o»eb lettet ,
et bet førfie Offer fot bene (Svilg,
marffet Søren Mø ftt ^ønntngbcrget,
O ba tern iffe/ fmag bet Fim,
$*rfte SWtp betaf fom 9?ectat w<rget#
SKen ber ligget ®«lbe m bet* $8unb»
(Rofenrranbfet &en|Fa& fot big tr<tber,
g<n>et, ung, og Wb, fom 93aaren* ©ub,
Unbet &oert f)an$ Jieb frem&tofflftre @l(tbet
— 6fabe, SBIomftrr gaae faa l^frig ub —
III
Sun, 6w £lmlen gat> en fculb ©eninbe #
&an ftat $rpb i flenbeé ømme Savn,
#an fan trobfe Spffené $»troefoin*e r
tttps i benne ftffte filabe $mii,
©aarer* SBifalb; OnbfFaW 2>abbel foinbe,
IBtnterfneen Utø for ©olen* Watt,
D! &an f'**' &* n &* re * P n ®«»i»^f
#wr fan fcan paa Gine give Støt ?
tølbrtø tøenbe* gSenjFab garn unbfalber,
itiben flprfer bet meb ftørltø $aanb /
Cg $i>ert elffet 55arn , be f*tme , falbet
dobbelt ®læbe frem i beøfie* 2tøub*
Sene 3)pb fan npbe btøfe ©tøber t
©enne tpffe 2)a<*ren er for reen.
Styrebare ! ben bfro (Karnfet (gber i
(gier; npber, oø paaffUnner ben.
» •
112
SDert attenbe SDecemfeer*
i 7 8 9*
'Sftter, «tter rommer bn tilbage,
$ag, p<ta Wffen jeg til ©org bleo føb
J&effigbolber <Sber* Søbfelébage,
3^ Qoent £foeté «a!f er (db og f*b
SRen for mig var SMutt paa ben* ©rebbe,
2>a min fcarbe rørte ben, leg grcrb /
£)g faa fta( jeg f vig , evig gr«be>
Cbt HI »unben er ben fplbt bermeb.
©fulbe jeg ba big meb Sang moØfcage,
Som ben beebjfe Aaif mig rcrffet bar I
9M# fom bu, var alle mine 3>age/
6t ©ecemberbøgn mig Sioet var ;
dtort og (tommel »ar bete 9Korgenr*be f
©oagt og mat bet* fterne 9»ibbag*fmlU,
Ii3
©orte ttoeir*|fyer tit bet (røbe ,
gcrre æften forø meb grnfom 3U !
3ngen etterne »enligt £pé mig fenber,
fpulbe 0)?aane fmller iffe »teer,
j&elb mig/ at bog batten engang enbet,
SBinterbagenø feebe CKæbfeler*
SWørfe ftilTe 9?at ! tm mig mobtage !
©nart ieg (lumre i bin trygge Savn /
Sngen , ingen veb min Urne flage /
®*e meb mig / mit TOtnbe og mit 9taw !
Stabbefé tøoefier. 2 ©ret. $
1
"4
tmtm^
$il
et (attbligf .2£gtepatt
<Den IpRellge, faem ben Nibe #immel ,
Web SJttbefl;, (Dagen* 2*S at belfe faae,
#am fftønfte ben langt, langt fra Støber* ættmmefr
en <HHe $*tte i afftbe* æraae
Cg tibllg tøttc ben ban* flMenfoage,
%t intet Sogterle barn blambe fan
m WU*t ©Wlelp*/ og $*tyeb* Xaagei
gowitte ei granfeenbe ftor jlartb ;
SBelbæbig luffe ben fft 3)nblingé #re,
gtr ©nlbet* f 9b , Sprenen SSreé Sang ,
9»en ©pben* Stemme gav ben fam at b*re}
m Pfte mM ben af bint* *lang l
t
^9
9
U5
m
^né Saib btt Biet) at eljFe mitte 2>|>bet #
Od £9* og £pffe frem meb jfaber&aanb ;
Cg fpvfolb wnbet boet en grob/ (an gpbet ,
tilbage tit ban* egett æble 8fatt&, .
Silfibft ben $am en #nlbgwbinbe bringe* >
©om om enbmt $an$ gpfte tinge vat/
Dg fnatt en Æreb* af <?ngte bent omtinget >
£>g flange øiofenbaanb om glabe q>at;
fen feer, o 93en! af boem min SWnfa tørt*
Se ærcef/ bootmeb ben fWbtet ÉpHeii betj
SDu oee&, boor teen en Jrpb bet et mit fciette,
Sit bu beii fanbe gpffeltge : er*
O meget (Ftenfte lig ben tøibe fymmiU
»og ét tri*' el bene tfte Target tomt i
©n til bin SoerigMlarigt fra ©tabere trimmel/
en tøfagé bttøger, fom big effFet ømt ;
Ann bet, foirt bifé &Fbftb vé betabet/ -
2)e j?tønne ©eniet meb Øtofenbaanb/
®e bllbé fcomeitet og (Sfftøttfgnbet,
fcet banbfe ttmbt om fattet $aanb i $**«»,
116
©em favnet bit enbnn / ttw n Siben Uet #
2)en eene fdtøit* gt^5 at bringe Mg ! —
9?aac fjpaibe »ftt fta 3R»btt»tmen fortiet,
Z)a , ba et bn ttlfitlbe tøf fclig*
© u *,
2pf falid ten / bet (angt fra <D?enne|Fet $
©it fftølte 2it t eenfom fBtaa* øenbtagetf
Ser ingen 93en meb fine ©riflet plaget*
JDet ingen erøet/ og et tngin fhrr.
$oet giettett Drift fnn Jft^te* til o*t <Zmexte;
Sit eget ©ttwlat (et i>m 3o»ae tøtt/
©natt ©enftøb, og fnatt .8tøtltø$eb bet ^r^
øg eene til wt Styrtet ftf »i $iett*» . .
ii7
$. £. SUgaar&S 5!Ktøt>e.
Oftendent hunc terri$ tantum fata, neque ulttra
Esfe finent.
Sot faem er benne Alage/ føm øicntybe*
gta §fi$eb* æptø og Øtttwbeb* tn*tfe æraa?
$»o et fyrø tabte Støtbtøe, bet npbet
2>en jtølbne §*bejt/ at beUage* faa?
@ee! btøt uttftfeitø W <5paba gtctber!
$*i* $ab begreber {mn faa thoberltø ?
$90 var (an * at ben unge Jttøeb tytfbtt
2>e fønberteirøe Jtranbfe paa tøm* Stig !
®ee 5(cmob *ttbe tøabtø* fine jtønbet ,
* * ■
£øt ttptøttvfte* trifffceélyfe Æfrity!
8f b«fe* Smerte j[eg wrt Sab erfiamber*
QSor røagaatb! — $at>be be en »en, fom biø?
<Si »ar tyet.nfel $nlbt*t|t, $et ubvaføte
{Den »ane, ben meb SicempejfriM bu $lt,
H8
ffortrsngteé @u!/ og tffM'ftøb big falbtø,
3 big ?» fctøl Satømanb begge fif, •
Sot bem bit $ierte, fom bin £aanb, m aaben,
£>$ qben $rø ft gif iugjn bort fra bi« {
SU bereé $orft>ar *ieb bu be iOdabe«/
fcoormeb SJtbene ba»be ruffet bid.
9Ut b»ab bu *tb(te , foretog , og mttt ,
SBlot bine SBrøbre* gptte beaigt.wr,
$oab Søffe og Watnr big gaomilb fH&nfte,
SDit #unb , bin ffliib , bit 2b bem beOigt mk
mt frerøfeeg énbfFab brtøig af fin $ttle,
SBor ©emoftøen uebfagte fotoene @t>ærb,
3Da greb bn bet, og ftang ben, ffg at fFiufe*
£g at erftambe big bit OTpnfier oærb.
»u Hig gatt&ago* i&eflr, »eb efffet Winbe,
©*oer £r*Iborø, »olb, og Uret eoig Sriig!
$elb Mg ! bis faae ben gobe @ag at vinbe \
Sen grpb bu tog t ® råven mb meb big.
C ble* bu ba fun viift oé ti( vor ©merte*
forstøvet vatr bet (Kønne trøgge 5?a«B A
H9
®om æenf&rt, $crtrelanb, og 'OTufct tt ** tel
gorgteve* af ! fom vore Ælageraab —
2)09 - (KfftW ^ «»* af »anen blev bortrevet
5tU alle @obe$ fmertelige ®avn f
2)n for btn egen J&æber nof fat levet f
£>g albrig , albrig b*er bit eljf te 9iavn !
9?aat fftønfom Jremtib bine 2£ble nævner /
®om Kcsmpeb for frigivne æonbe* $elb
©a ffal be »avne big , be 2Gbte* $svnet
2)e @obe* #aab/ vort Ssbrelanb* ©arcel*
Og fom bu np* tørang mobtg frem at tfrtbe ,
&eb Siben af btn InmjÉ angrebne $en ,
©a« |*at bn flebfe nævne veb fatte @ibe,
®om betl , bo* bvem man fanbt &an$ »anb folen
Og bebre ©igtere big ffuffe fatte
dt 5Winbe , bine ©vber mere værb
&w benne (Roe* jFai albrig nægte* bette t
m ©anb&eb fftev $vert ©rb, fom ftøbe* &ei%
$
t
*
12©
Æ r a n b f
Ciffer fjrior.)
« m
2ff Boatf n* faiire 8(øm|tertøt f
^eftlønnefte, fø funbe fhibe,
©tøet# Ofofer, ?»tø,
3eø fanfebe rf! mui StøiUtbe.
<?» Srrøb* til 2£xe fot jin æ™,
(BM*ura af min @a»e Mnber,
SRen tt«r »eb ftenbeé (Kønne «hij>er,
$røt tBlomftet* €H*n&eb fatøeb ${»♦
»en gee.le Sag &un gir bermeb,
toen øn^e, eiegobe $tøe.
»e Momftreb', tørte* ntanøen far,
»« febre etib i eget 58eb ,
121
SRob æften *un (In jtranbé aftog,
Cg totøne vat be S3lom(tet Mc,
»ebrøoet lob ftuu Sranbfen falbe,
Cg #>let neb til Sorben (log.
C! bttibe QMe talte ba,
@aa føbt, fom albrig SWnfer runbe f
$a neb af bviben Sinb bcrfra
$e flcrrfe fcaareftrømme rnnbe.
«
3eg faae bent , men anfiitteb' mig 9
©om ieg el tubjte ©runb at ftnbe,
Og fimrgte ømt : tjoab fatte* big ?
Cg forfor græber min 93enlnbe !
Sil Sranbfen tøm ba vifte tjen,
Web taarefclanbet ©miil, og fagbe/
C fee ! tøor flor Soranbring , 93en ,
<&aa (laffet (laffet Stib frembragbe.
C 33en! fom S3(om(lerne er v\,
SBot Sib, w ©ficrbne er ben famme,
Cm borgenen ot faore bramme,
Cm Siftenen er alt forbi.
122
3 SWøtaeé <2>tiU fmttrte , fattø *
»f tuffnb ghvlinftct tirtebet /
gør $tften 2>*bninøttoEfen Hanø ,
9Wtn Saarc fcenbeé Éltø dat verbet
®om ©teflfo/ &^t i Sag etLbøb«
3 9Rorgett fan bin fyrora røel
O! æett! o bid bit ipiert^ Icrte/.
hvorfor bfn 2au*a* fcaare (Uk <
123
J J ■ I .1 • .1
TCf f f eeb til $ » e i n
falbet til ©ognepræft i €aubo#enø t
<Dg bu — min fftexn ! bortrive* af mit $<nm !
©nart bar ieg ingen, ingen SSen tilbage;
$og — flageb' jeg oeb boert af mine €faon,
8fiit ^eele Siv bleo en langvarig £fage»
S^ei jetter, bellet gtøbe* jeg røeb bfg,
%t ©ficebnen* himmel eengang bog opflam*
9lt eengang bog bu bliver Ipffeltg !
"@n herlig ttyffe! nogen ber mig frater«
"SU b«lobarbarifB golf blanbt forben* @nec#
»3 aUe Wertber* gtøbliug (fiffe,
"Cg oil ban bet for 2pffe jfal anfee !
»@aa lønnebe* Virgil og SJfaccn* fffe,"
m bttfetf fytte aftiib fitølben var ,
$ra Or^cué af, og tnbtit Sbartø ©alfer,
124
srøftenbelfe og minb totet fptt
#oab meeft Meo ofret paa ©enieté briter.
2>et t>eeb bu, tøf in ! ei &effet flager bw /
<5elo tinge £aar bu nøifom oe*b at ttpbe ;
$vo fommer tine $njFer ei i&u?
Cg oar bet eene nof , ti( big at ftpbe :
et me^et bu jFaf i ffaoijf Jorgemaf ,
$if lumpne tienere ©unffc ben Mtabe tigge,
STt Iabe* inb, og tøfel af me$> ®naf,
Cg ttøjteltye Crb , bet $otye* ilte.
3a ! jeg i Sanfen feet Mg tyffelig /
3 bit faa fcrlt ubflPjegne Qfanbo^eiw,
Cg næften — ngften je$ mtøunber big/
©fiønbt jeg ei troet mep Srjjntot og røeb gerøf
91t ben, bet oil fortiene 9tøw af oitø
&m g lab og oeltijfteb* ftg maAe befmbe,
3 Crené beebe Sug ttobø tybatøttø,
Som SRebat boé f[n nye $etf£etinbe»
$oab fFufbe til bin £?ffe mangle betl
51t bu ei mellem Slipperne fan npbe/
125
©en ©rørm af feebfomme ffotlpftelfet ,
©om meb faA »i« en Dmtyue bet bn jFpebe?
9K ei en ®t«rfeb«t omftørmér Mg,
Dg btg meb bete* «Bén(Pab oli beæte.
Cg ttoe, bermeb be lønne pfetbMlg
6n Btotøg ttt *ot ©tibe* 3fanb, og 2@te ?
©tig / lof f e btg be SiwUtUt btb ,
©et nu VkritalfeM £opebftngtet ete ?
Sten ! $vø , fom x>i , %ii hpbt bete SBIomflettiib
£nn Ube fan ban |fg meb fcibjlet nette!
Cg 90te ©ftrtme ♦ ♦ ♦ bog lab mig ei (et
%m ftpé føtnertme 3^bené #et|!?ettftbet,
Spvié 93ib og 3>pb faa fanb oé aføte et,
*
©om ftofetne paa Utti tyiirprttf tnbet,
©fen fnap bn faonet tern, b*øt Slna et;
9W ! bvié betheb et 2* ngfelfnf bn fenbet ,
2>et et fot o* , fom baoe big faa f i$t ,
jpwm bn af tønge ptøoet ©en(!ab fiatøbet,
©natt SBennefaonet fel* bog foinbet bet;
2>u bat bit £iette* elifcbe SBeninbe,
126
jjun bobbelt Mg faer 3)ag M Mtøe Hær*
Cd boWelt £pffe i btu £mbeb furie ;
9tf ingen Støb til glane »iet inb,
Ufmittet af faatøibte hobene @<rter ,
O Sen ! trteb jmt og troefaj* SBenneffnb r
#nrt beele M bln ©org / og bitte ©læber*
Cg naat enøanø til tunge $age$ 2øn
SKeb gaberfrpb big himlen vil tetftgne;
9}aat 2ina fFtønfer big en efjFet <£tn,
©u feer t)am wre frem , eg big at ligne ;
Wt me mob faet nebrig Saft bit §&b r
• » •
&in 3lb for SBenffab/ 2)pb f og røorgeS 3Sre/
®a f!al bu i bit Gawboc&eno glab,
Cg IpHelig trobø nogen gtørfte være,.
D 93en!. bet.fFee! bit »orbe tyffeligi
ifcln Sen {Fa( (øre bet, og fig jFal .frpbe}
-. «
£en gtpb, fom æeuner* Spffe jKcwfer mig/
et 311 1^ (Mb ®ftøbnen tinbet mig at npbe* .
127
r '■ - * *
Stlfe ©lertet bid til 5?etjFet fturte,
»u fora Smetbia* faa ttofajt wc >
SWufet* Stalling, fom meb 2a?ngfeW Sattte
got SSattøt tit ^Sinen Hanbet ^ar.
Selv i 3>*ben* 3Uge Silbea ffpbe >
støeb ttb*belige* 3)tif for big i
®tg $w eljFet æaarfeidffl|t jFtøtt ftembtpbt/
Ød bttgpéttet gRpttøué ftanbfe big!
$o* tytoferputa i JtønS bur førøc
Om bin Sutipple fiærlig £aanb!
Sgfaa bet bu ©tøben* ©mge fytigt/
Slige bem, fom &et Qente* w 9tønl»
»uh
128
gør en SJen
til
en ftbef 3>fge* Sé&feUbag*
€c »et ben font* &FTe øér ptå 3oirbéri>
tft jfobe mitte Øfotø nttfbt em fTs
(Beuinbe ! btn Ben ffiønne 2o& et porte* ,
Cg fpt>folb bn i Sag er tøffetlg ;
itbi jNirnbt Imellem «tte blne Stage,
Gi een foanbt ubrugt/ uwlføttet øen,
Web flréfWb fttpb «i bog bett ©ag møbtøøe,
2)« bn blev (Fiinfct o* af fclmméten.
Web frpbfulb Grtltfyeb b*er «f titte ntfbet
Set |f lønne Spn Af ttiageljrfe tøtetbf
Cg bwcfer veb rt&tet *f £>iné ©pbetf
Og føler tøtftøt, at ØM' et blg Kiri.
Cg Jeg, tøentnbe! jeg fom tiblig lærte
Sit fnlbe 9terb, fom tiblig Wev bin SBen,
129
D tcrtif / f)Ub $rvb bet nt for bette jptettc,
Overgang bete førfte jpøitib font iglen !
3«! vil enb ©ftøbnen mig engang bortrive/
tangt fra bver Ungbom* Sen / og langt fra bi+f
en ©tøbeéfeft fFal bog bin ©ag mig blive,
9)?aa|Fee ben eenefl*/ ber et for mig!
©(ab (Tal jeg ba gienfatbe mig bit Winbe/
#vor cebel/ from/ og bulb og gob bn vat/
Øienfalbe mig / at bn var min SBeninbe t
Og føle : bu er jtebfe/ bvab bu var*
Cg l)øit ffai ba min beebe Søn oppige,
Sot bin Spffaligbeb ti( Jtøbené Een/
jDg bine ®pber, eiegobe tyige/
SRtg være borgen, fan bønhører ben*
O bliver bn engang faa ipffelig/
2>u enb ei bar bet minbfle at begiære t
2)a tccnfr at $im(en big ei jHamfte mere/
Snb bu var vætb/ og enb jeg ønfte btg*
fXahbtU røøefier. a JDtet.
130
% <L 23etn&oft$ SDKn&e*
jDg bu, min SSetti^oft ! bu et jetter meeo
9ip$ lifte k9 fa« fteibtg gtennem 2foet/
51 f æble SBennetf muntre SteU omniet,
Cg fan eet ©limt , 09 jeg mig eene feefc .
©rum fagrer ©fiæbnen Støb i @teb bet »rpfe
#Dtø fibfte @aar enb ufiBuf te Møbe , . . . , ...
#wr jeg feer fcen, mig mitte* (Srauemøtø/
3eg finbet dummer, tøøt jeg f*ge* at*(h.
U?<tat ©ftøbnen pnffom falber.bfn fcetfra/.
$et wanbe* nnber , fammetfntbe Støje., .
jjwrn SRotgenrøbwi røffet ten tit Alage,
C! el et bet $an* ©en, ber flager .bal
9Wen bu ! ei gnnfkig 2yffen til bid tø«* 9
$un fine @g»er eene ben tUbeler/
3>er # fmiggrenbe for (enbe* 9Hter farter ,
tyaa Qwnbepitø (Snbinben vinbeø maae.
13P
~9Ren fcenbe* ©utijl vat &vUibeønn*(t fot bfø f
2)u beggeé 6?e(e 3ntet vttø etfictnbte,
$ot (røge* jpitbeft tnt^t @ut to* .fenbtf *
Og ingen Jttage aftvattg Beggeé ®vHg.
23eb crbel Sttøifomfceb bi) fanbt big tiig>
2>en gav big GJvne iBtøbteé #iefy at rørt* .
3 btøfe* 93en|fafr fatte bn bin SSte ;
Og bette £elb m tiof, vat 2ttt for big«
Og albtig (Bal bn tafce benne 2*n ,
2>tn ©tav ffal matøen *Ben , meb tølvgtaae 3*fo
Og btøfe Otb tit $ngte SBtobef vtfe,
£an vat min S8en> vg fcgte S?otgeé e*n*
3*
13*
ap 6 o*"' Sragroe n f «
(Døerfat.)
@om $eu* Wfalig et ben Støanb,
Set veb bl« étbe fibbe fan /
Cg fee bit bulbe ©mtU , og bøte ,
Sin ^trpttetøfi tneb bentpft #te*
m bette ®mit( ! ben £tpttetø(t#
©etwfet, baatet bette Sdxpfi,
Sgiennem affe Wttet flammet
dn nftænbt Hue; £<tben flammet #
9tøat ieg big tyører, ffimtet, feetf
3eg aanbet , fanbfet nerøe meec ,
3*6 øpftt, twett blnéfet/ blegnet f
Cg tøtob*b fot bin gob nebfegnet.
133
$U $&attaS Gatottncu
(3 en Samling Voefter.)
JDtt Jet ei ®>atb/ ei vot 9Mi&* ftnbet, f
2)a bu bøtfoeeg for netrig 2tøtøb$ ®wié /
SJfeb (Starterne ade ©anggnbinbet
$ørbittrebe børtiilte efter big.
©in e*alb tøg Samenen jttar tilbage,
6natt falbte* ^Siibe bort af ©ratten ,
C! vott ^atnafftø fotte ©ømtnerbagej
SMeb big t * Caroline ! fønnbe ben.
gøtgUwe* ! o føtgi<we* lettet bo 2
5?er efter føtbnm* .SrtfemrløMer/
Sif eene t>t Smaaefngle qttbbt* nu
3 Wnfet* £ttnb/ og qtøilømele tie«,
$og qrtbbte ti faa gobt, *t tøve lartt,
Sit tøffe* SSnfer* ynbigjfce æeninbe,
O! et wrt &øab enb ei bit ©ifaib mbt/
Sot gobe SBittie.bøg biit Støbejt *inbe.
*34
"m^
■•* 6-ftee
€n SorefKtttøg af ©reoinbe TUmatfwu
■ i . »iw
fy enitibt I m $*rna* en tøftig fcrcette
9ty$ niffiMm *edte<9tenené. SRufer var#
$en vat *m bi« ; ir* vil jeg ben berette ;
Du veeb }eg owalt<3ptøne* (at,
$ot (enbef tøfø w>er(te VMtftøbe,
<?n Zmxbxrtm&t im af betn bunbet ^ar#
S« ptøbrøtø*bt frgge føbeflnbe,
9tt begge jtrantø *«n bejtemte vat«
Der t)tlbe tønø** tøf* <if bent »iøe#
Ønbinbe* ere f*mri,'fom man veeb,
£>g benne bertf* fetetttr fanbt at ifør
#»et 2>ommet»tømmf t *** i Jtnite meb«
Cmfibet eetfW btftøe;<<t*bM>Ube
JDtø orølabr fttføft meOem (fe,
9Ken tøbføfbrtt faae, be rom for ft(be{
8U fyrøbt ®*tftnif*fr«nbf!rt Mø.
135
98eb $tet>nf ©necbotffé S>*.
$an m fa* gob, (om ban nt »ii* og la?rb!
eaa »eb bin SaberS ©*a» W atte*, alfe* Siage,
$i »eb bui tomme ®ra»b*i ben gientage /
C Ben! ben SHoeS »at btt ei rolnbre t>ærb*
® lab ^Rtiferd »ngre 6*9 meb big gif $aanb i £aanb
Web 2pfr b«n <tø*eb l> aa / tø> al > btt * aw l<crte '
2)tn etegobe SBlibbeb »anbt bane flette,
3 bet bin Sætbom bannebe b««* %***>
Og b»o Manbt Sanbeté fanbe #<*ber*ma?nb/
$»« atterminbfte 3?nbe(t alt er £«ber ,
««o agteb big rt }*ft / **« ; « bin 53en ?
$elb ben, en *ø*e'# *en, '» ® l * m *«**»«*•
O tø« min ©*««* »eb biéfe* blanbe ffg?
©om biéfe* ben big et fan'b&btøf
2>tt Støtb be ftcenbe, og beb**nme bebre,
ffllen meer enb Jeg, be iKe elpe big. '
i 3 «
§or tn QSen meb en JXofe
til
3»ab, fDt- €• 33 i ørn*
©n bebre ©igtet o* fortalte, *X
9it mellem alle SSlomjVet bu
Sig til btn jpnbling moren valgte ,
$a ben et f>ulb, og jFtyn fom bu,
Cg Sige altib føget Sige«
Støen boié, fom vi, føn fianbte big
<5n bebre ®runb ban tønbe ftge
_ 9
$
•) Igor £ e b e , font ntjelia i et !Ber* , ber ttia<if!ee er
ben fmuftefle Complitnent, »i ete pna banfr, tilråb. *
fe; fem tffftanbtt 91 o fe ti €>fj*n$ebé>
*rHé, ftaebe f«at:
C! bu bc&øøer ci at ftge,
T>n bar ben fnfuHcfte Manb't fcføitifter fiart /
S8i web Jt>* S ijje fiffer eiae.
137
$»i æofett er bis fi«r, og'Uig.
& er bene ©fienbeb a( bene SSccrb;
(5t blot vort $ie ben bebaget/
©eb inbre Jortrtn ben inbtager,
3>ert>eb bin ©unfl ben t>a?rbia er !
£fft felt> bu føfe ntaae i i*n,
2>lt $terte , og bin 5(anb ©eninbe t
2>tø alle $ierter ntaatte rtnbe,
93ar bu enbog langt minbte fK*n*
2)eu førfie mellem bine Stager
#nlb benne ølofe bit mobtage ;
O gib bn vtlbe pnbe ben/
Jorbi ben fenbe* af en SBen.
138
SMott* Ætoflffanfl ot>et 5lt>otU&
OM 9fbouié et min Afoge;
2)en beiltge 2lbonté et et meer*
SljFottfgnberne gir titacte /
9K ftbonié er ei meet !
2Pntø«rbige, pntøcrrbige Sptøere,
5>viU ei paa tyurpnrleiet mere,
SSaag op, og flag, og &p(, og fltoae bet jF}*nne 5Bt^ft,
9lbonié er et meer! bin @!|Febe, bin £pfl!
$or Slbontt er min Slage,
SKffe (5lpfo\)éguber flage,
Sit $bonié er ei meer.
fa« SBierget, bwr ban brtftig gt( at jage,
$an af et grufomt Dtopbpt mprbet er.
£nb fpneé (fan (In gfanbe foagt at brage ,
139
% m\ røen over ^ibe #ub>
gufer forte 93lob(trøm ub;
Stiot 09 bruftent er bane jMe ;
mofen paa ban* 2<rter høet,
®uber I ©uber i bet $øie t
*p*fet, felve Spéfet bøer,
<gnb veb bet S)iotte ^OMtget ;
©fiønbt b<m aanber tf fe fanger,
Ciffer f)un ban* Æp$ enbnu • ♦
SU! Slbonié, af nten bu
Si 2>ione* «pf fornemmer,
g« Slbontø ! af for bid /
tyet erT^Ilfop^ub meb mig,
$øie JWagefang iftemmer :
©tort od rctbfomt er bit @aat ;
©tørre @ppri* ijiertefaar!
Sine SSrøber, bine ©veube,
3amre f>eit omfring bit Stig!
9?pmpberne begribe bid !
9Me førg« fragt mob fcenbe*
J40
©lennem 6fo», og giennem 2unb,
Ærøftelø* tnwraFer &ttn ,
93Hbt ubjlaget ffaggrer £aaret,
SRøgen et ben |Hønne Job,
fciørne vcrbe* af bene SBlob ,
©el* t)\\n føler et tit ©aaret.
Sfieb trøjteøløfe , jFarpe Sfriigy
©in 93en , fin (SlfFebe , fru SKagc ,
#nn forbrer iamrenbe tilbage.
gorgicwS! wer foibe Siig,
Uftønbfet forte æiobjtøm rinberj
C t WpFfaUgjte iManbt ©ubinber !
jpøit jamre <gIfFo»$guberne tneb bid*
®fal alt H tabt meb bin Sfbouié »ære;
91 f ! et er bu ben ffiønne grøri* mere,
£>tn (SFiøntøeb feøbe raeb bin SBen!
SBierg, og @fot> 2>ione* ©Fritg gientage?
2unbene iftemme tyenbeé ^lagf,
Sliberne begrcrbe Gppri* S&tw,
9}iom(terne af Summer vføne Jett;
14*
Ovet aM, Ipbet Jenbeé flager
9lboni* ! af Slboni* et ei mere i
Jietne ©tenlpb iamtenbe gientaae ;
9K æbonié et ei meet!
£vv førgen ei mefe. Sfctttttf tM @«bin6e i
®a ovet bøbe SljFet* 2iig
Spun faae tøm* qtørputbloD at tinte f
fflleb frøettellge 3ammet|FrUg
SRob $ara $un rafte fine 5lrme f
iDg taabte: bliv æboniél Mi* bu fltme! .
@nb eengang, ftbfte ®ang web fiærlig %xvx
2)t3 biti fcione trpffe til ftti »atm ,
jjwfte fine 2a?bet fafl til btne!
SBaag op Jftboni* ! $øt bin (Stytim !
<St Æv*/ et Kælent .Stv* ieg ftctvettuni
2ab bet til æffFeeb fcvcrle fm min SBunb ,
Set &9*/ fom £i*rlig$eb bet givet ,
m ieg i jibjte gavnetag $
Snbbtitte mm bit ftbfte Banbebtag !
%t f U bn mig foi evig tøvet Hivet/
3eg bet tnbaanbe fan Mn tøeelé dttøtUg&eb,
&<m glemme bet i min STbonff <Steb j
Slbonlé ! af bu faet, bu flyet tin ClfFerinbe,
2)u flugter til Socpti @tranb ,
Stfi ©tygget* gtufomme Spran,
3eg Qlrme levet! o jeg et ©nbfnbr,
SBee ! ©ee l jeg et ub*be(ig ! 4
«(! ieg fan »fe følge M«!*** ,<r
3>n, ^petfep&onta! motttøe "* :< " *" * • •
SRin ©en, min" étfrebV; mV tøfogef k -
«f langt et b« i æ*llte*<tø?t feigf v ^* « «*
m potten* jpetttgjeb 'ma& "fptté btg,
Uftgelig et Jeg HrøteHgY"-' * • * "*
(ffptnbelige @roetf& mig foflfere*; ?*-*«*• * ^
»bonf* ! fahf Sttonfc ef it tbert! * ' - *+
m bu et brtribtn*«l|febef1ntn «Wfcf*"'
SRtn (2{jBoDé2pffefomen^rømf&anbt &en,
2)n et (Snte, o efflføff! '*
Og fabetUfe GrøøvégdJItitø ! *■* ** '" '■ * '* *
' £in Seftøé fri* meb tøm bu mijtet &at/
2>og uben ^am Fjtøab (Støtm bindejiu* vat?
Ubeftnbtge ! (pi fFulbe bu Mg vove,
9Wob oilbe D?o\)tpr i be gtumme @fove,
8Son bet for big/ bu gjnbefulbe, var?
6aa tøb ©ione* (øie åiage;
<SlfFov*gubetne gjentage:
«3ee ! oee bid # Swtia ! røboni* et ei meer !
$in ff t*nne elfføbe SBbontø et ei men l
(SttørømeiuiS tøubinbené fcaatet ftøbe/
ettømmerttø, ("om (>enbeé @I|Fet$ 351 ob,
91 f (enbeé fcaatet £iliet ftembtpbe ,
Cg »ofet af $bontø »lob.
Sot SHbont* er min jtlage ,
2)en betlige SIboniø et, ei meet,
S)u ei i Æfooene gieufotbte nu bin SRage/
O Stybtobite ! (et (ané SBaal bu feen
2>u feet (am paa bit eget Sete boile !
D! (oot (an enb et ffiøn/ fom bøb!
©aa jtiøn, fom (oi(te (an i ©øunen* ©fiffr,
QWi* ! til bin Glftebe bu iile l
144
<5mpf ! o fmpf bet tigre 2iig
SReb bprebare Vurpurttcebeo
©Hnberne om forbum* ©fæber«
2ff font eoig foanbt for btg !
€D?eb 23lom(terfraitbfe bu bet prpbe*
#t>tø ei boer ^lom(t nteb barn benottnet er*
Sfteb SRprrba bu bet ooergpbe,
£)u ei beboer €0?prr^a nteer.
$i{l b^Uer ban paa ifiønne / Hpurpurrtøberr
Ømfring ()am £l|Fooguberé ©fare græber*
Cg paa ban* Stig , be ofre faore $aar»
5>lfk e.en ftt kogger unber goben trpber /
(Jn anben SBuen føttberflaaer>
Qn brætter ^tfene, i ©ulbfar bringer
en fterbe AUbetxmb at toe »boni« ©aat,
en Køler bet meb fine finger ,
SRen bar ei Araft at fee berben ;
4
SRen alle jamre for gptbere* ©en i
SWob Døren ubflog jppraen gaffelen/
@in ?Blorø|tertranb* b*n føuberbrpber/
145
Ci meer tit fftptr tømr jtøwettam* lytet,
srøen ®raab og Suffe *w?ie ben*
Gflariterne begrfcbe SWprrba* ©en!
5if ban et b*b, fom var faa bulb, faa fftøn!
®aa/ ^^riere enb Spyrtø felt> £ be Hage ;
€efo farcerne begribe tyenbe* SBen,,
E?eb Sang be falbe bam fra ©rasen* Sanb tilbage
»
SKen af ! ban ^ørte tf fe bere$ Slage ,
(Si gfoer ^etfe^one {jam iglen*
©ræb ei / o Sppti* ! mere for bttt 93en !
$olb eengang inbe meb bin -SUage/
«flaat 9laret bringer oé b<*n* $*tf tilbage;
• - i
$or fyam mcb big pi jamre fFat tgien*
Dtab&eW hefter* a £>tef» X
146
mm
ttfffeefc tit mit Snffefc
OawM JaroeU jtaf for &oer ®Hmt af ®fobe,
Saa ftølbent bet e»b oar, jeg $o* Mg nøb!
2Ren bodele ført, forbi bu (ob mig grerbe,
Ufeet, ufoottet i bit trygge ®fi*b.
3)?«a|Fee, ieg albrig, albrig feer big mere.
»f ibel £ab mit 2io en Støbe er,
SRen eoigt helligt (Pal bet grijteb oerre,
Jeg fanbt i Sioet* ocerjte S>age fter!
©uf veb min gal>ec* ©ram
SRinbe* , tore , aroe bine Sober,
Sit naar 2>*ben fcirøeglaéfet brpber,
3eg ba fan fcenjfomre Mibt fom bu*
147
MM^AaMMMMWl-MMMhMIHMIMH
tit
min ttfojle 93<m«, % $tmtff$
3Xin $tn! fom netten i m(it Starnbom* Sag*/
50?id talte broberf tørlig $aattb ,
tøeilebeb troe mil: flette eg min 9tønbf
Øg mig fra mangen æfgrtmb btog tilbage #
#oi* ©enpab vat/ og et/ og flat for ftebfe txtte,
Sfftitt »ane* 2p|t og jjelb / min SBanbring* Sgre ;
£> falb big i bin gtpb otb erøet $ige* 58tpffc f
S&enfarne tnøtfe ©age* frogt tilbage,
— æt minbeé forbum* fitmmerfiilbe i)age,
fforfrtér bebre Zibett 2p(t —
$a »t meb gugfUigt 23lif nb doer Stoet faae/
2>er (iigt et rtfbfomt #ao for oore <P'w \m§
Si
148
#oor Jarer ttuebe, (wrøen oi (Spnet venbte,
JJoor et oor SReifeé Waaf , og ingen £aon in fi^nttf,
— C 5?elb big, SBen ! tro l bin (?(f7ted gavn/
2>u fnnbet (at ben ønfFte trpgge #aWf
2)er fan bn &oer ubjtanben (Storm foroinbe,
Cg (Fulbe Uoetr brase op paa npe,
2Hb fan bn trpg om £ielp og fcilftøgt tt>e ,
Cg freibig åraft tit gremtib* ^anbring ftnbe,
9Tt iile ®turI*fonner$ S&atie frem ^
Cg mae UbøbeKg$eb* £aon meb bera;
Cg jeg nttn 93en ! naat (Sorger mig nebtrpffe,
4Waar bpbt ieg favner # fart Mf eoig nægte* mig /
C $e(b mig bar at ieg fan tpé til Mg# '
Cg glemme @aon og ©orget oeb bin Sprfe. '
»
Cg bu, $ané 2otte! gobe, ffiønne/ flulbef
<?n ffiofenfnop jeg faae fremfpire tytlb og {Køn f
SRinbfl troebe jeg/ bet t>ar min tebjle ^3eit til £*ir,
5(t ben faa fRøn og $u(6 fremfpire f!n(be ;
®tøbfr(t Barn nu, ben reene, emme
Krofa|le Segteftørlig&eb,
i 4 9
Txn %ty$r en førlig SKanb og $tia Izum.mtbj
«
Sort gamle %beai for fanb gpffalig&eb,
Qt meer enb 3beal øg SMgter&rømme!
©et »il bu r gobe tyige! bu vil ftnbe
Sin £pffe i at fee &am Ipf felig /
Øg vibe, (an er ftevet bet teb-Mg!
Og rør ba og &ané (tibjte 93ené SSeninbe!
C npber, npber, bprebare fenner!
— $or at fnbfatte 9llt i eet —
<5aareeritet§elb, fom ©9b og ^tørltøeb fortiener,
Cg fom jeg *n|ter @ber bet*
■/ '
' • i
1$Q
!0l i t a.
(€fter fflaHer.)
/Dm Qlftcnen Hev Slbam fFabt*
®tta* (Krteb ban* tøntptte gMe ;
frøbefntb »ennbrfnø tabt,
y*a etternerne, bet fwtteb i bet £*(ff
©natt 6ben* forte Slat fotftanbt/
(Hi f^iøtt fttmbrøb ben unge SRotgenwber
9ln 9?*tten* $øttre flrøteb'* Megneb' 7 bfbe r
Støgmøber* &tpflefraUt ban* #ierte *anbt ;
8)?en tftaalenbe i betlig grøajejtøt*
$an »agen* (Wte $ef(fet feer fremfHge,
giur gtetmnet »barn aft , b»ab ban bat ftet,
fciftebenbe ben Ufotllgnelige«
C SRita! fan bn forefafle mig,
3*ø f*t fot anbte 6f lønne btambte#
Jeg b« fem Qibam intet flme fiarnbte i
«n føtfl jeg biø bat feet/ og rifter bi*»
*5*
SU e I p o w « « e
«Beb eamføee Søraeminbe.
fØWn fcaare-fma min Sranb* et amben,
®tøbe*taare, meben* jea ten banbt>
«f! oø ba ben var forglem* bnnben>
8R«mob* fcaare ranbt.
fftu ben ptobe ©amtøee Søraemlnbe >
2>enne til ban« fctnbinø bnnbne itranb* !
»ramme bet , til ben en 6! ialb fan oinbe,
SSeb et Størf fotn bane*
JDn, fom benne Sæber tfolt bejjtørte,
ttbrerf iffe nlnboiet $aanb,
»arm bid el, bat bu el SiamføeS ftlette,
eamføeé 3lanb.
!Rcrrm bi« iffe/ oooeb bn af fpilbe
Styrebate ttlb n* $* a * °& & ant '
JDraf bn ei fom ban af «unb(fab$ Ailbe
atøtltøbeb for »et og Sflønt 09 Sanbt
3tørm Mg ftte , Ian bu irre tente ,
«f bit £ierte £>i>bé og #m$eb$ ©prøg,
©ee ! o fee , Ijoor grant (an begge runbte,
©iib / $øor &«t bet' tog.
93U bu Kig min ©amføe votbe 3)lgtør /
©« fom l)an, t><er Target , totn, og^røb/
SlfF b« biite Menuer , bitte pligter,
ei(! bit 3<rt«elartb , f om forø.
©eent/ jeg ftpgtet, feent t>it nogen »inbe
Aranbfen/ jeg paa tinten fatter ben*
Samge aftefymtfene* $*a«e rtøbe#
Sot fin tabte jBew.
153
mmrmmm
SU
aD i 9 t e c e n ^ a I f e ti.
(D et €rerapCar af eamfae* Cfrtfter.)
S3eti/ fom fortoffeb $Wefyomeneé ®avn f
3i( , til! (tun falber big, bet at opretter
£4 til tin æble fcinblng vil bun flette
en åranb* Uigben, ber fyrtrer ©amføe* 9iat)u;
9?aar Sbemtø .Stelboei trætter Mg at vaubte, -
3>u boile bllbt peb #ippoerene* 93crlb , . ,
Sit/ 50en! hxx giæ(te bet! bet feber oel,
»t <*eg og Saurué grønnet tyo* boeranbre.
C! faa *ar eg min Drøm i bebre Sfclb/
— @aa mangen gplben 2>røm meb binet$age fføebe# —
Dog fpne* mig min 2iften mere blib /
SKaar ieg mig nægtet Æranb* feer S?enn?r* Stlnbtøfr
prpbe, .
*54
<+**mm—**>mvm
2>en abic 2>iflfer« 2Rint>*.
(«ftet tittUun.)
(£f font ieg @ber* ©faanfel «t begtøre,
$ot Scener af ! tø* {Digtet et et niere ,
Wet be, fom fan, tmen* (an tianbreb' ø*t
i&ebfl: £af*manb ffnbe trtf { eget Sterb/
$a»* Bennet! — fen tnfn ©raab, tilgivet ben«
$Mb &et 3 fee, et tffe tfnnfhieren, —
£an* SBennet efffte fan, faa »armt, fa<r ømt,
Saa ftte fot egennytte/ reen fot ®ft*mH
#an* fcrofaft&eb , fan* 3oer trbett £{ge:
et Crb befMoe fan/ men vore ftaare flfg^
£> «We Sanbbtuebeb! o fcrofFab uben SWee» #
£> Dpb> faa mitb, faa ctgte, og faa teen!
O ømme Atørfigbeb fot ©r*bte* ©el !
£oot finbe 3 et Zempel, fl>m Jan* ©fri ?
Gm SWanben var; 3 fi<rnbe Sigteten,
Sil onbig SBeemob te* fan JJtettet øen,
*55
gra* fult* ©tctl *t*b tørist S3ifalb nb ,
tøaat $an fottoifeb ©ybenS mllbe SBub ,
«ia tømrøeftørte £ut& inboieb (an* garnene
1CU crble milbe $*lelfet attene/
Og intet Orb unbjlap t)an$ fpbffe ^)e«/
$an futtbe bøenbe attraae ttbjluft tøien.
******
€ f © a a t f u f •
(Cfter bet fcranfle.)
JD fom! fom fnatt tlttw, $uibe SGaat:!
j&vl bpcele bitte gtøbertge 2>aøe ?
6ee tau*/ 09 bøb^ pø (Falbet Sunbett ftaaetr
©to 2tø Od @«»8> o« Sfpgøe bib tilbage !
%t naat meb totte 2*p bu Sunben flabet r
$a fan rø 9irme ufeet bøtøe bet
©en beeb|fe ®raab , m frt mi« $«lfft dtæbet
Stil anbet ®aDn*ntid albtig <&tm** **•
f
xs6
©amfeeé 09 min fanbe QSeninfce.
(3 et (Sjempfar af ©fuefpiffet ©omroeren,
&9»efeé ferfie SørefiiHtiid* ©ag.)
Saué ^ifev SanrtanJlnnben* tyilomele,
9ff alt fbt fort ten* jttønne ©ommet vat ;
Cg ingen , ingen €anget Sunbeu (;ar ,
{Det (an tneb lige Konet ben beficrle.
C bn! fom fÉiønnebe ben* fujbe Sterb,
£vem til 93e&ag bet Mt bene £p(i at awtbe/
Æan $u *el faae ben fvage Q*ibbrer fia-r,
2)et vovet Eunbe&é £ait$beb at afbrpbe,
Cg tabet fine vtibe fconetag
3 be fotlabte ©tygger Ipbe/
©om npé gienlfb af Nattergalene Slag?
SK {o ! bet »t( bn ; tbi ben heilet ilte
fcil VbUuneleé Jjcrber eUet ffiang,
*57
9}bf/ nattt ben tffnn nub nfønjttet ©ang
2)tg fan abfpte^e nogle SMe^liffe ;
C! (jerltg et ben lønnet, berfom fun
røeb ntinbre SBttter&eb btn £aare rfnber,
Cg minbre feen bengttbet ©orgen* Stunb ,
Cd minbre mørt 09 fæl bn Sunben finben
Cg b*tø et jtygtfgt SBifalb* ©mul bn gav ,
2>« *Ube ben — bog |HKe Saare! (lide!
C ! fee be beebe tunge fcaare trille ,
* • ■ • > * *
Cg fart big tan* veb qtyilorøele* ©rap*
158
til t ti «8 e n.
(3 ttatftatt ten ©ife.)
Vjleb betone tøennegave tab mtg, feent
SRin ficctlige SHbminbelfe forbiube,
Sit naat omftbet ieg et (lumret (en,
Sot favnet moe i jttffen ®tat> at fuibe,
$u t>eb at tage 8e$ftng$ SSarrf i $aan&,
ftet 93ennemiftbe trofaft mig fan pbe:
*»93el (at matt unbertibett toeffc (an* STattb/
»9Ken Hben tøet fcané alerte monne npbej
*'3(f og bet bog (o* (am bet Uhu var.
»jjan* ©tøbe vat at vibe anbre glabe,
»£an* fttette* afletftøtfte Ctt>al at f)abt,
»fc(l *ne til «t rifte ftøbt (an vat;
*Som 2pn fotfvanbt (an* totte $otaat*bage/
"(Si (at jeg Fiffnbt min tahte røen betl;
»3Heto be/ (vi* fBptbe ieg (am faae at brage/
"®nb v«te lovet/ at be et forbi.
^MMfl
159
5Den f o ret>ix>lenbe Siffer*
5ftei bort meb ®m*, bort meb ©anb*/
»ort meb £patf SBebbenbtranb* ,
Cg bort / langt bort meb alle ©tøben
Og rattet/ langt ogfaa bort meb big/
2)n fom er froe og tøf f etig ?
$ol martre ben, fom trifli** ørerter?
gør o tf ieg rommer fon i&n
©en fcib , ba jeg var glab fom ba r
2>eit jH*nne £ib , fom et er mere ,
£a ølab ieg br*mte ^3oUp min ,
q l $»ab mob benne Jtpb fan bln /
Pg &t>ab fan nogen* ©tøbc være ?
2>a var mit bele 2io en JDanbS,
3 $rpb* oø Gl(Foo* »lomjtertvanb*/
i6o
S)?ig ?oBp glennem 2h>et førte,
3/ &vab jeg IJørte, (»ab ieg faae ;
3, $vab min Hanfe fun falbt |>aa/
3eg tyottp tctnfte , faae, oø Jjørte.
Om $enbe tøatterflalen fdttg /
Cm fcenbe Sfooenl S^ore Hang ,
Cm frenbe riffet $*!» ^ «a?ffe ;
Jpoet Startop fufeb* (enbe$ fptii*/
steptøt 09 Srorm ; &ocr pat fin 9Btt$,
Sand &enbe* Sfifn&ebv (enbe* æ<rff«.
£il Srpb mig ba f)x>tt 2)ag ftemfrtfb,
Sen øpranbr* fnn af battene Sti**,
got til min spollp mig at Hinge ; .
$oé (eribe fanbt &m &fren mig/
Sot ben / bet eljfeé (pffelid /
gtøet ©ag, og Slat meb 2pnet*H8tnge.
2)a tanbt &ort &cef meb ættn fot mig,
£8i &oet 2)rif 99anb *ar Staal fot Mg/
Win eljWlge , effFte Wøe !
Sin ftectat Sjwti* gi*b beti/
i6i
£>g ©ratierne ftemte i
<Sn @ang for mig , og for min $ige,
6fiønt ut mig ba bet l)ele 9tør f
£bi ©ommer,. finter/ #øft, 09 SBaar,
Om min og #oltøé Støbejt ftteebe ,
Ctøig var bver 9far*ttb lige fi«r,
fc&i ivrig fappebeé entøvet
3K bringe mig , og $ottv ©læbe.
O&aar! l)vor Ipffelig {eg ut,
røaar ieg bin førfte (Rofe bar,
2>in før jte ©ave til min $ige l
Spvot froe (jnn tog ben af (in SBen?
©aae nn ya« mig / og nu |>aa beit/
Og £cpben fnnbe intet (tge,
S)a f jftønne @ommer, H rom bu !
O &iø i e 8 f°»» rae ff at ^ tt '
<&aa tøW jeg mig felv bufommet.
2>e unberlige æaubringet
$Qeb 2lftenrøben*£rpllef!iat,
& Ut var mine (Dage* ©ømme* !
1 62
Cg naat nteb #*ftené ©avec tiig^
3eg tilte, >ottp! d(ab til big,
Cg faae Mg bem tneb $tob mobtage !
Cg faae fcoet minbjte Jrngt big livt,
Cg faae# min $aanb gav grngten Støtb,
J&oot fjgneb* ieg ba #*(ten* 2>age»
Cg naat ba g(abe fintet font/
Cg famléb ol fortroelig om
Sen Ude Con i trange ©tue,
C bet oat Slflfoo* j&efltgbom ,
tt&i bet oat Styben* ijefligbom;
98eb SBeftaé tøn6tet Støtor* 2«e,
jpoett 93Hff boet* £>rb, oat Jrpb, oat $e(br
3 ^oett (lob $ottø* tyulbe Stel/
Web SBib og Ømfceb / Staft og gtøbe.
C fcoot mig 3otben ba vat ticrt !
#oot ©pben fot tnig øaobe SBærb ?
3eg bøtte tytUp ben fotfpnbe*
Sen £ib# ben gplbné £ib foanbt fyn f
Cg SRinbet (at jeg fen iglen,
1*3
S9M8 taaltø ®mtt at oprfoe,
»og lab bet bløbc/ fmerte mig*
O lab bet , lab bet cebbre |tg f
£etbrebet |Fal bet afbrig Mtoe!
2W bort meb ©attge, bort meb Sattb*,
©ort meb Spcei SBebbenbfranb* r
3 Ofabe, bott meb @beré ©læbe,
SRin ®tøbe tabtes meb min 9R**/
£&i — til ®«b nttbet mig at bøe,
5(f ! — wibet, unber mig at grebe*
ifø
Cg naat meb $ø(ten* &mt ttiør
3eg tilte, >oW! glab til btg,
Dg faae Mg bem meb Jtpb mobtage!
Cg faae fcoet minbjte fftngt tig fictt,
Cg faae, min 5?aarib gav gtugten Støtb,
$vot ffgneb' ieg ba #ø(ten* 3)age.
Cg naat H glabe fintet lom,
Cg famléb o* fortroelig om
Sen Ude Ovn i trange Stue/
C bet vat erøov* jpettigbom ,
fc&i bet var 2>pben* J&ettigborø;
©eb . SBefta* tam6tet »mor* 2ne.
jpvett »Uf , bvett Crb / vat fftvb / »at J&elb r
3 tyvett ftob tyoW 9ulbe Stør
SWeb Etb og Ømfreb / Staft og gtøbe.
C ftvot mig 3otben ba vat Cicrt !
jjvot ©pben fot mig øavbe Størb?
3eg bøtte tyoKv ben fortpnbé*
Sen 3: tb/ ben gplbnt £ib fvanbt $en,
Cg SRinbet (at ieg fen igien ,
ItfJ
9Mg baglig @rt«tet at opriver
2)og lab bet btøbe, fmerte mig,
O lab bet , lab bet æbbre flg ,
£elbrebet j!al bet albtlg blioe!
£0i bort tneb ©ange , bort meb Sanb* ,
95ott meb 2pæi 33ebbenbfranb* f
3 ®fobe, bott meb @ber* ©tøbe,
SRin ®tøbe tabtes tneb min 9R*e,
Jt&i - til ©nb nnbet mig at b*e,
Sif! — unbe*, nnbet mig at gtfcbe*
2 »
1 54
!8 e n f ( o (,
(€fter ©otter.)
jDm ©pb ød Stønb el ©fiebnen tøtet.
Og ei ben* (fgenfinb formilbe Ian,
3)er fnart o« forte ®rawei fører
2lb SBlomfterftt / fnart tfenntm (J>tlené Stnb i
Om alt omjHfte* , jjaabet troløjt Mtøer ,
Sit ©pil ttieb wre Ønfiet Spffen briser,
©efo bebfte #ierte tit forøilber ffo,
Og bette SBilbfoor* Offer bliver/
(gfal ieg berfor i Sorrøeb bplte mig.
Dg gtøbeffpe mit 2h> bortfttHc,
Og ei be ^uibe ætømfter pluffe ,
Ser fmile mig imtbe y*a mitt Sti ?
©aae fromme ©anbrer fremmeb, tø Ib forti #
Ci Pennebufb $am J&aanben bpbe ,
165
pg — al! &* tt tot* ©timb, ieg to* —
®et £elb , at wre 9Renne(Ee / ei røbe !
Opftøbfom ftg til j&oal et ben gofftanb/
2)et flige £ox>e øtøe fan ;
2)en, fom et gortriti o* Wev givet;
støen af! i bet vi beraf flotte fee
SReb mtb goragt wa Styrene,
53i fttti o* fefo. forgifte Sivet ,
Cg for vor 3Rf ie 8*fte OmL
gorgiæoe* tyar ei ©obfceb* gabet/
$paa £ioeté Someoei fim* ©Iceber nben fcitf
SBlanbt fcoitfe tøm o* .©alget overlaber,
$t|t bpber ffiigbom eé fin Støt/
#et, peget Sfften til fcvert gplbent @ctbe /
6nb i Ofympen ttbefat ;
CmMomfltet af ben trøge ©læbe
5>tft fneifer gliFovøtempelet;
©it flette« ffiaa&eb at førmilber
Cg ftg tit Søbet* SBtibfteb Mlbe t
Web 3ilen ffaggtet gtøglingen til bet
16*
€efo aHiémænb firge bet; og.fmUe,
Cg fanfe »eb bet* lorte følle,
9tø ^raft til HUetS »eifefærb.
Sort SSre , Øligbom , @f|*o» (er i
@tt Hib/ en abel ©tøl at furie,
93eb ©ympatbie at faae btnanben. ficrt —
Cg i et $ieblif af blmmrlfF Størb,
Sot <?pigbeben SBenjfabflbaanbet Hnfer
2)et 3orben* bebjle himmel et ,
SRig at opflamme ene *<rrb»
3)et et faa ft bt igiennem #rfener,
f)wx albrig Joltefieb enb fpotet et/
©eb 23enne&aanb en 93ei f?g at opbage,
6aa føbl paa SlfgnwitøftølgetS fteUe 93 reb,
Sit ftøtte trpgt fin SBené nfittte gieb,
Cg $aanb i fyåanb binanben at tebftge*
Gaa føbt, fin 2Sen# i føtjien* JJMebUf,
8f bnle $aanb at tætte 8*bjFebrff.
€m febt, naat batjBe ©torme tube,
Cg æanbringtmattben 3>*b betabe, .
157
m bele meb ffn »en ftn *aw>e* 2pc ;
©ae føbt i OTtbbag*foel og gjttbnattitye,
<j tsrbfelfulbe ©to*, boot 9*oMt fErfgej
Dg Møvere fig eftet øioo omfnige/
Srpg oeb UjBptbigbeb at Hgge;
<gnb føbete blanbt ©toven* Subetøot
9Sot Sfabet* J&etUgbeb at prlfe,
Cg peb Staturen* 3»obetborb
3 tyøie 2inbe* 9Rulm at foife
Og eftet tung og møifom (Sang,
SOeb 93enneta(e ftg at gtøbe
Dg unbet ©pøg og S^elfangi
$eb fiøl« SBarf at tage ®a?be.
O æenffob! æenjfob ! 2ioeW 2p(U
giKUetligbeben* Jørfkføbbe,
<gt felt) fot baablø* @9ge* »tø(W
£ettrebningébtørøme bat* fag, føbe ?
C 2ioer* »abptintb I *»«* •** * en tt ^ tt ^ ! 1
S* o*et boett «tt gieb bit milte *** ubfftebe ,
Stolt af/ bin ©ttbb.om mig vil lebe/
t
•9
i<5g
3eg gaaet; ftmfcn bu føret mig.
9a* Wøberarm bu mig, (om SJarn, &at trtatefr
6om yngling (tyret mtg meb &arfetøraab,
$a*t SWebpnf meb min Æfagegraab;
Og naat bu &ar mit $ierte faaret,
Web nve ®l*bet qx>crget røfg,
tt&i ieg i Jrpb vil taffe Mg,
ffiit taffe; feh> naat æfffrebøtaarer tøffe;
C tit ffg b«fe Maurer fHKe*
3 gavnet af npfnnbne 2)en ;
Kit , naat eub faatet flette Møbet ,
Uventet ab en Onml møbet
SQot tabte SJtobet o* teten ;
Cg te, bet ffifteé ab om Støotgenen,
3 Wenjfygget famlet nteb fjveranbte ,
Cg $aanb i jpaanb til $*Ue vanbre.
C 3 ! mit ©alfart* frrflc £elb !
3 ømme ætbnet ttt mit Joraar* totnmm,
2>tr SBotgenfoien 2pfeté Strømme
ttbøfte ovet té af tige $<r(b»
169
SorstøfreS ftønenbe fed belfer Sber,
gorgiorøe* x>il min S3arm mob £ber* flaar ;
goratæve* af fotgicrveé jeg nbbrebet
&e tønøfelfnfbe Sfrme efter Sber,
93ibt fprefcteé 3 ! ab fierne ©tiet maae
3eg fom et @j>U fot 2pffen gaae/
SRon paa ben bunHe #uuloei , ben mig feber,
3eg albrig baabe tør at mirbe een af @ber?
©eb Orp&euS ©cfjut&eé £>e&.
*
Saml ! o ®<*}\\Uh ! til bine bebte «lober ,
2>er ingen ®org/ ei ©totid/ et @9øborø boer,
©ienftnb bin £armonie i (Sngle* @bor>
Dg i bver Sngel ftnb bit $ierte* »rober !
170
$ragment+
(8f QR<rt. ©eSbonffere* 3b o De/ ftlømftertte.)
SØfcon ba fa« flor en 2$ffe ffoet et/
gt vi o* (Tnibe unfPe bet tilbage,
Og mtnbe*, bw bet bar faa ticer,
$»or livet* Stab befrier barn fra $Iage?
»et blot en ©amUn* er af grpgt/ af Smerte ,
5if g»ø ie (g SBefymrtitgir ;
$or ben, ber (Støvet* 2ob at fiernbe (ærte,
(gi 2)*b bet (brcfte SBanbelb tu
«.7i
1*-T
%H min eflllim«,
ben 19 October 1797.
9
" 9
9
3 glot m & eune ®M tanbftøattg , et|Fte tyige !
3eg nerøe totbe ^tfPe Garl bit røatm
3 Bat , i ©ag , ieg veb bit effEte $aon
San bid min £af, min grpb , min ^pffe (Tge,
San ftge big , ^vorban mit IjetU $a?tb
fltttt bele 3eg (tg ganbffe bat foranbret ;
#oorban ei blot nn (Rofet blomjtre bet 9
j&oot m M«nbt Gwréfe Kiørn &at blbtil tantet*.
jpoorban ieg »eb bit troe , bit ømme 33rp(l >
Gi blot fonmnbet &at boet fotbumé @mette#
<gi blot gienfunbet tabte £aab og «9(l,
SJKen meet enbntt/ mit take fotbum* 5?ierte.
SBortmanet et nu ben gWifanttøpie,
(Som np$ i mattetfulbe $iette boebe,
$oet ©pire 5?ab, man f)a*be faaet beti/
<St nu oplugit/ tpKet op meb $obe*
1?2
3eg veb tin 23arm er øm og gob iglen,
ttnbffylber ©oagbeb, Uret Jeg for laber,
Sre alle 95røbreé broberltge SBen,
Og eljFer fønlig alle* ftore Saber,
Smiil ei, min eljfte $ige! naar bit feer,
3eg bet big fnaffer for om mine 2tyber,
O ieg for bem big ffplber meget meer,
(5nb for a( ben Spffaligbeb j[eg npber*
SRaar ieg mig finber bebret i bin «rm ,
$a, <Slj?ebe! U føler ieg tidige,
Sen glabe SBiébeb, at »eb benne S8arm
Stal bine £age rinbe foffelige!
Cm ieg enb ei mir GlfBte Hig og wrrb,
®aa gob , faa jf vlbfrie reen , fom &nn fo« MUe ,
— £en ©nee , fcotø Weenbeb engang plettet er ,
gi ©olen feh> fan forbnm* £i>ib&cb gfoc —
3eg bog &oet 2>ag/ jeg lever glab meb big,
6fal bebre, ømmere, big mere rørbig blive,
m jeg ba- ret maae fee big tyffelig,
C* himlen mange, mange 2>age give!
ri.
xr _--•*
•ø'
1?2
3eg *eb fcin 23arm er *m og gob igien ,
ttnbjfylber ©oag&eb, Uret jeg f or laker ,
Sre alle SSrøbreé broberlige SBen,
Cg elfBer fønltg alle* (tore Saber.
SratU ei, min elffte $ige! naar bu feer,
3eg bet big fnaffer for om mine 2tyber,
O ieg for bem big {Eplber meget røeer,
<5nb for al ben 2pf faligbeb ieg nyber.
Sttaar ieg mig finbet frebret i bin «rm ,
2>a, (SljFebe! ba føler jeg tidige,
Sen glabe 93tébeb, at wb benne »arm
©fal bine £>age rinbe Wfelige!
Dm jeg enb ei mir <?fjEte Kig og rørt,
e«a gob , faa ffylbfrie teen , forø ftun fan Mi*e ,
— 2)en ©nee / &*tø ffieentyeb engang plettet er ,
gi ©olen felu fan forbnm* j?wb&cb gfoc —
3eg bog boet Sag/ jeg leoer glab meb big,
6fal bebre, ømmere, big mere txrrblg Mive,
8lt ieg ba ret maac fee big Ipffelig,
Cé Rimten mange, mange 2)age give!
173
Zil SK o t> 3 a n g<
CQSfter ©rag.)
Rimten* fcattet! wfotfonltøe!
3)u , fom tæmmet Støbelige* £ierter ,
2>« , ^W Setritiié meb fin fcugteffe ,
©træffet Saften, og tit 2>pben fmetter.
Dpbtøft J&ovmob* føleøløfe 9Ianb
£æte 2ibelfe i tine ©emantSbaanb !
®ig veb ufiambt -Qøal forgtøwé t>/ene
^tttpurftøbt ©efpot trønfet 09 atteite!
3uben bin og* art bet ©obeé Sabet ,
©enbte 2)pb fin SJnbling til x>ot 3øtb,
2>ig tøan bettbeé SBarnbom owlabeo
Spgbt @inb at battne btg bettoet.
IBarfPe tyletemober, 6t>ab bu bøb,
2amge, tønge 5utt meb S<ratmob.Ifb>
1 54
i8 e n f ( (i K
(€ftcr ©otter.)
<Dm 2>pb og Slanb el ©fiebnen røret.
Cg et bene (fgenfinb formilbe Un f
Ser fnart o« forte ®ravvei føret
2lb æiomfterftt, fnart øiennem #rfenS ©mb ;
Cm alt ompifte« , j?aabet troløft Hiver f
Sit ©pil meb vore ^nfFer Spffeti tøver,
©elv bebfte $ierte tit forvilber fa,
Cø bette æilbfporé Offer bliver /
©lal ieø berfor i Sorrøeb bplle mig;
Cg øtøbe(Fpe mit £iv bortfnHc,
Cg ei be tynibe SBlomfter pluffe r
Ser fmile mig imøbe paa min Sti ?
%m fromme ©anbrer fremrøeb, blb forbi #
Si vennefyilb $am j&aanben bpbe t
I6 5
p d — a ci ben fort* ©ttttib/ ieg fo» —
®et #elb / at være 9!Renne(f e / ei npbe !
Cpjmbfom fig til 0*al et fcen $ot|tønb,
Der flige £ove give fan ;
2)en , fom et Sortrin o« Mei> gtøet ;
srøen af! i bet »i beraf ftolte fee
9?eb meb goragt ya* Størene,
93i f«ri o* fefo. forgifte Sivet,
jDg for vor «3Mf te b*(te Gtval.
gorgiæoe* f)at ei @ob&eb$ $aber,
tyta 2ioet* fcorneoei ftrøe* ©Icrbernben Zah
fBianbt boiife flan o* Salget overlaber*
jjiji bpber diigbom o* fin gfat,
$et, peget SSren til fcoert gplbent ®«be ,
<Snb i Olympen ttbefat ;
Cmtøomfltet af ben unge ©tøbc
$ijt fneifer gl|Fot>*tempeiet ;
eit flette* øtaatyeb at formilbe f
Cg øg til Seeberg »ttb&eb bilbe t
Støeb 3iien ffaggret Ynglingen til bet.
X66
€efo SQuémxnb frøe bet; oø.fmtte.
Cg fante »eb bete lotte §pUe,
9ty Staft til Sivet* »eifefgrb.
»ort SSre , OUøbom , @f fEøt> bet !
en Hib, en a?bel ®l«l at ftnbe,
93eb ©ympatbie at fane binanben Hær —
Cg i et flMeblif af bimrøerø ftcrrb ,
Joe Cftiøbeben 53enifab^baanbet fclube,
2>et 3orben* bebjte himmel et/
SRid at opflamme ene uertb.
2)et er faa føbt igiennem fytUntu
£v*t albrig golfefteb enb fpotet et/
©eb fOennebaanb en fOei fig at *pbage,
©aa føtø paa Sifgrnntøfrølget* ftciTe $8wb /
2lt (tøtte trygt fin 93en$ nflffre gieb,
Cg $aanb i #4anb binanben at lebtøge.
Gm føbt, fin Ken, l fcøtjten* Øleblif,
Olf b»le #aanb at tceffe S*bfFebttf.
€m febt/ naat batjFe 6torme tube,
Cg 38anbringtai*ubett 2>*b brjtabe/ .
167
«t bele meb ffn Een ff» *aw< *M ;
<SV f*bt i SKibbagéfoel og SRibnatSff^
3 tcrbfelfulbe @foiw bw ffiovbpt fftiøe #
Dg mø^ete (tg efter ffio» omfruge/
fcrpg *eb Uftøbigbeb at ligge;
<gnb ffbete blanbt ©toven* Sttbetøo*
SBot ©Faber* $erligbeb at yrtfe
Og peb Gaturene SRoberborb
3 bøie SinbeS 9Hnlm at fpife
Og efter tung og mfifom ®ang (
SBeb æennetaje jtg at glcebe
Cg ttnbet ©peg og Suiflfang^
SBeb fiøfe »<rf at ta$e ©«be.
C æen|!ab! æenjÉab ! 2i?eW ty(U
»Htørllgbeben* Sørfteføbbe,
€r felv for baablø* ©pge* 9Srp(tf
£e»rebningébrømme bal* fag. føbe ?
O K»etø 2*bptiutb l &vab oat ben ub*n bfg! *
2>u over boert mit gieb bit atilbe ty* abfftebe ,
Stolt af/ btn ©ttbbfrm mig vil lebe;
9
i<?8
3*d w*t, tytttyn bn føret mtø. *
$aa SRøberatm bu mig, font «8arn/ flat fcaarefr
6øm gHrølina ff^ret mig meb SSarfetøraab,
#aøt 5D?ebpnf meb min åfagegraab ;
Oø naar bu f^ar mit $ierte faaret,
Støeb trøe ®l«ber wceget mig,
£&i m i $røb »U tøffe btø,
KU taffe, felt) naar SHffPeebétaitet txiUt;
C tit fld bUfe Sauter (Kne.
3 Savnet af nøfnnbne 93en ;
lit, mat enb faaret $ierte Købet f
Uventet ab en Omtfel møbet
SBøt tabte ©tøbet øtf fgten ;
Od br, bet fftfte* ab øm SMø^enen,
3 ^tftetifPpønet fantfe* meb ^øeranbte ,
Og $aanb i $aanb til $\>\U øanbre,
O 3 ! mit éatfatt* førfte £elb !
3 ømme Sibnet tit mit %otaat$ 2)rømrøe ,
2>a *Wøtgenfølen 2$fet* Strømme
ttbøfte øøet 0* af tide SBatffc
159
Soratofte* fltønenbe jeg belfer fiber*
$orgi*oeé vil min SBarra mob Gberé jlaae ;
goratøve* at forglem* ieg nbbrebet
$e tøngfelfulbe 3Trme efter @ber,
æibt fordbte* 3 ! ab fferne Stier mm
3eg fom et ©pil for £pffen gaae#
SRon yaa ben bunfle $uufoei/ ben mig [eber,
3eg albrig baabe tør at møbe een af @ber?
95eb Orp&euS ©pulses SDe&.
Oaroei ! o ®d&ulf j l til bine bebre «lober ,
2>er ingen @org/ ei @*iig/ et Gpgbom boer,
Oienfinb bin $armonie i fingfeé @bor,
Og i bver engel fltib bit Jpierte* Prober i
170
fragment*
(•f 3Ra&. JDeSfcouffereS 3&9De/ flMottiflerne.)
9)?on ba fa« ftot en £pFfe ftøet et/
m 9t o* jfulbe rfnfFe bet tilbage ,
Dg minbe*, t>t>o bet (at faa ttæt,
$»ot Etøet* Stab befriet barn fra $(age?
2)et blot en Samling et af grpgt/ af Smerte ,
5lf gtørfe cg æetønrtnger ;
Sot ben/ bet Støvet* £øb at fiænbe (ær tf,
et Z)f b bet fi*t(te ©anbelb et.
*7i
•
ti( min gamma,
ben 19 Octobet 1797.
3 giot $M beune ©ag lanbfTpgttg , ef [fte tyige !
3eg neppe torbe b*t(Fe §arl bit 9Zavn ,
3 3lar / i Dag , jeg veb bit elffte ffatm ,
San bid min fcaf, min $rpb , min Bpffe fitøe,
Æan ftge big/ buorban mit beele $a?rb,
SRtt bele 3eø ftd ganbjfe bat foraubret;
#wrban ei blot nu CRofer Momftre ber,
$w jeg blanbt (?t)aéfe fctørn $ar bibtil *anbrek
ipoorban ieg *eb bit tror, bit ømme SBrpft>
dl blot fonmnbet $at tyver førbund ©røerte#
(Si Mot sienfnnbet tabte %a*h og *p(l,
9Ben meer enbmt/ mit taW forbum* 5?Urte.
SBortmanet er nu ben røifantropie,
®om npé i matterfulbe $i*rte locbe,
#t>et ©pire 5?ab, man tyaobe faaet berir
Qt nu optoget/ rpffet op meb fiftobe.
173
3eg veb bin 23arm et øm 09 90b iglen f
UnbjFplber ®u$tb, Uret jeg fortabet/
Sre afle SSrøbreé broberltøe 93en,
Oø eljTer fønlig alleé ftore gaber.
©røiU ei, min elffte tyige! naar bu feer,
3eg bet btg fnaffer for om mine 2>pber,
C ieø for bem biø ftylber meget meet/
(5nb for at ben fyffalfgbeb ieg nyber«
Sttaar ieø mig finbet bebret i bin «rnw
$a, (Sljfebe! t>* føler ieø tillige,
2>en glabe SBiébeb, at »eb benne SBatm
©fat bine 3>aøe rinbe tøffeliøe!
Cm jeg enb ei mit* fclffte Kig oø werb,
<&w gob f faa (fptbfrte reen , fom fan fan blive ,
— Z)en (Snee / Itøtø »teenbeb engang plettet er ,
(Si Solen felt) fan forbum* ipvib&cb øfoe —
3eg boø &»et &ag/ ieg lever glab meb btø,
6fal bebre, ømmere/ btg mere ocrrbig blive;
5it ieg baretmaae fee big loffelig,
0$ Rimten mange, mange 2>age give!
173
$ i l Stt o t> g <t n g*
((Efter ©rag.)
piraten* »attet ! uforfonlige l
®u f fom tæmmet Støbelige* Sterter ,
3)» , l)t>t* Serurli* meb ffn fcugtelfe ,
©frætte* Saften / 09 tit SDpben fmetter.
Opbtø(t $ot>mobS føle^løfe 3fonb
fcætc Sibelfe t tine 2>emant#b<ianb !
©ig peb nfiamtt -QmI fotgiaroe* t>*ette
spurpurf tøbt ©efpot upnfet og aflene!
3nbeit bin og- alt Ut ®*M Sabet ,
©enbte 2>pb frø Jpttbling til vor 3*tb,
®tg (an bertbe* SBarnbom o ver laber/
©pccbe ©inb at baitne big betroer*
SBarjPc yieiemobet / bwb bn bøb ,
tønge, tønge bun meb Saalmob løb/
174
Sorgen tøm »eb Mg at ftønbe tette ,
fBant oeb egen Q,oal at pnfe anbre* Smerte.
efr&ffet t>eb bit Bt*tøMMU (tg ftreber
GelotUfrebfe ©tcrgt af DaariFab* SB(ob*
efogget/ ©tøi, be tanfeløfe ©læber,
ttnbe ©lælen ttib at ocrre gob*
Set beufprebe* be, eg meb bent (Tpe
€ommerønnen / og ben fleebffe gienbe ,
£il letftnbig SRebgang be bem oenbe,
©oa?rge benbe fcroe / og troeé pa* n$.
SRørff tøbt SBiUbom btft nebfcrnfet i
fcanfer, bem Jnn benrpft giennemtrffnger.
Dg ben tanfe ffltøe «JWelan<bolie,
£un, boi* Stierneblift 6t*oet langer,
gfleé 93en, *m æreberficrrtig&eb ,
Wetfarrb f fttamgefl egen 3)emmerinbe ,
9Reb*nf , bitterfebt &vU Nibe fcaare tlnbe,
Oogte paa bit tøitibéfufbe gieb.
grpgtebe ©nbinbe ! tnng ei Mtt>e
Ctraff én* $aanb paa vore fceoeber !
*75
Jtom et Hcrtt i btne ffiortfeler,
3Ke ftcwnetté ©faret Mø omgioe,
— @om Ugudelige jfue blg! —
£i meb Sorbenrøfl;, og fcrubfelé 9Rine/
€t nteb 3ammer* ferle 2>øb»ingjfrug ,
SKtømob, bøbWeg fcrattg, og #elfot* grumme yine !
Du bit oenne&ulbe Wafyn borte*
henlig ootbe bin 3nbffybelfe !
3 bit $ølge (omme gavnlig 2<rte ,
(51 at faare, at formilbe pletterne,
2)u t;pet ubjluft æbel ©nift oplive!
gene o* at eljFe og titytoe!
2a?re (w af o* fut geil at fee ;
Søle anbreé Støtb/ og (13 fom 9»ennej*e.
M
ly«
lit min damma,
paa bet npc 2(at$unbrebes ftrfte Sag,
2ab anbre tt>ifteé Icritge not om fciben ,
Dg ttaat bet gamfe <StM enbte flfg ;
SXtt nye er begpnbt for fcrnge ftbenr
2?et<$ førfie fEUmne ©ag gir ub fra © i g f
C ollbe 5?tmlen 3ube(aar oé give,
@om mangen 3«belbag ben fEtønfet bar;
98ort @am(io* a&erltbfte Sag pif bltoe
®aa fKfn/ faa gtøb/ fom atterførjte par.
€ p i f t i e r.
Statøeté tyMfter* » £rtt. 3R
179
fctt
^etfugin&e £ O O i fa SCttQUfla.
C^tUdnelfe of &e for&atijle&e røulitøe Øange.)
!Da fcultøttttubeii i fin 2>n*tøe»
SBettaabDe Støren* tøtølge »reb;
8lt Solfet iiltr ^»bc ftoe imete,
Dg frmpft *arøebe* **vet
*Reb fcplbtag og web Ofringer ;
$ift teift« SHtre o* , *er jfrfatoirter NM*,
Og »Utftaage wmttmt jFtfrie 2Htg»
©nbinben feer fcet alt meb «eftetø ;
Stiti ttbet <5tt»t og Øffrittg *e»be frtfet,
SHen flg at at fe* titbebet af en****
®e gobe ®«tet* (tørftr fcoffe et,
øg btrat* Ura t at ffn 3»Ibe imber«
sjiRen flet n og frpgtfom (lob en fattig £ptbej>ige ,
$ot førfie ®ang roWunbenbe be 8Wg*/
9W %
i8o
5if ! fuffeb bnn faa fortigfnlb veb ftd :
SReb bvUfen ®a*e jFal. ieg nærme mig?
øg flPulbe Ijun ba mig mtøftenbe/
Som ieg / ieg eene iffe følbeb' øenbe !
é
9lu ptøbfeUg et @limt af 5?aab oprinbav
jjnn t ©ubinben* gieb feer æiomjter fpire frem/
©lab pluffer (nu be jKønnejte af bent/
Cg til en $Unt(terfranb*.bem frinber;
2)en 9i( bnn (ægge fot ©ubinben* fob/
£nn nærmer flg bermeb / men af ! b«n fatte« Web.
©ubtnben ble* ben $rme* 9foge(t utt,
3>a t)infeb' bnn / gtfbinben benrøft tilte .
fcU benbe* ?ob; (an åranbfeit tøg/ og fmiffte;
Og ingen« ©læbe font gprbinben* var.
£iig benne arme ftpgtfømme $prbiube f
Sorftf nbe ! min garnene nærmer ffg ;
#nn iftøn fBlomfter bar at bpbe big;
C! maae be tæfte« 9?»rben6 $*(fegnbinbe!
z8i
til
£>igter«n <E. % £unt>.
($oran i &an* f«m(«t>e ©i«« / «ff»re»ne af en SSettinbe.)
Stteb Splbefc 93en ! møbtag fra æennebccnbtf
2lf ©anmartø 2>igtet*oc ben eenejte ;
2> tt — ettere ben faa ftramgt tctfccrbtge —
©aa ftabtg uretfarcbtgen miéfienber,
©fiønbt Spmv ban møbtøg af @angen* ©nb,
Stolt brammer meb be fire fcrptteftarnge
@om af be 2pret, bet paa tyinbu* bange
@efo ©uben tit fin gtøbling laareb uk
Sen førfte ©ulrøoé ttarfne 6fialb tilbørte
tyaa ben $an tolfeb» o$, bwb #*tø leeb
Og — Hig bin £eonora$ *) S£rofaftt>eb —
O* giennera ©eller benbe* flager rørte*
3)en ariben maieftætifF fraftfulb b*b
»en flotte æomer&arm til M* Støber f
•) €(eonora S$rt(*. ttlfelb , fee QRin«r»a 3««. 178*.
18*
9?<t<tt itttbet Zihnté fangere #aanfc ben løb
ftil ®uber* tytlU, og fXomé og 2)pbené farter,
©en trebfe »eb lanblig flCITe ©rav
2tf fcungffnbg wentobftnifenbe €atne«e
Sif SBrtttebatben ©tap *); i benne eene
£im ©igterverb og &tgternaim (am gav«
2>en ftérbe> tøen! bu fetø $ar #n|fct Mg **)
2>en forbum fcbomfon* 1)øie £pca ^rpbeb* ,
2)og — t>eeb j[eg et — l (Slotte«* $«anb ben lytofc
<2t nat fag ff foteen , (tine tre faa Utg*
£> tøt! * ørt, i fcrpfle&atmotHe
51 f førbtttté 6ang ben fienw ©iroltattg |<Me !
£øt 6 trangene tfn elffte jraattb at frawe,
dticrnb S&nggubinben*/ Støtai £«tt berL
•) efttitølrøeffrfeaaarfteti, ©rot)« mtft Utitntot 5Dføter#
tavt.
••) gttnftett »tb Saøertprit*/ tftintria fce&ruari 1788.
» r ,,, » i »i
•
»83
£ut&gut>int>en* SDigter
(Sfleanelfeit af øoeffefamlinaett €9 ar il i7*7.)
3 SttfgnbébvrfelfeS og SBUnbbebé 2>«ge
«Wan troebe , at e^riterne var tre ;
Selv ieg 08 længe fiob i Hig SMfarelfe,
sølen enbelig fra ben bog font tilbage/
Og faae, at btøfe tre vat eet,
3lt bet var een og (amme $ulbgubinbe /
©er nu i grpb/ nu Sorg, nn Spøg/nn 3l(vot feetr
ffrefolbig forefom 93anf«nbtge og SBltnbe*
gwlb vel jeg veeb bet nn , bet er fun een ,
2>er atte,2>vber* @øfler / U(Wb* 2>atter,
Jortrvller o«/ i ttaarer, fom i gatter ,
j?v« alvor blib,$vi* Sorg er bulb, bvtø @l<rte tee«
|
<p>I am trying to return selected teams from a collection of teams. It seems like I need to convert the snapshot to the Team object. How do I do that? Is there an easier way to convert a snapshot into an array? I am new to firebase/angular so hopefully I am missing something simple.</p>
<p>using angular 5.5.2</p>
<pre><code>export class Team {
internalTeamName: string;
externalTeamName: string;
creatorNumber: number;
teamAdmins: TeamMember[];
teamMembers: TeamMember[];
constructor(code ommitted)
}
</code></pre>
<p>service.module</p>
<pre><code>loadTeams(email){
const teamArray: Team[] = null;
this.firestore.collection('teams', ref => ref.where('teamAdmins', 'array-contains', email))
.get()
.forEach(function(childSnapshot) {
teamArray.push(childSnapshot);})
.then(
return teamArray )
.catch(
err => console.log(err)
)
</code></pre>
<p>The error from the above code:
Argument of type 'QuerySnapshot' is not assignable to parameter of type 'Team'.
Type 'QuerySnapshot' is missing the following properties from type 'Team': internalTeamName, externalTeamName, creatorNumber, teamAdmins, teamMembers</p>
<p>function calling the above function: What is the best practice when calling service functions?</p>
<pre><code>public teamArray: Team[] = null;
ngOnInit() {
this.teamArray = this.teamCrudService.loadTeams(this.authService.email);
}
</code></pre> |
<p><strong>My control code is</strong>
i want to create control in elementor which shows all post categories. please help me how can i achieve this...</p>
<p><a href="https://i.stack.imgur.com/2uGUJ.png" rel="nofollow noreferrer">enter image description here</a></p>
<pre><code>
$this->add_control(
'show_elements',
[
'label' => __( 'Post Categoris', 'plugin-domain' ),
'type' => \Elementor\Controls_Manager::SELECT2,
'multiple' => true,
'options' => [
$category,
],
]
); ```
</code></pre> |
Jaclyn Tohn (born August 25, 1980) is an American actress and musician. She is best known for playing Melanie "MelRose" Rosen on the Netflix series GLOW, and for taking part in American Idol season 8, making it to Top 36 (the semi-finals). She also took part in the 2011 songwriting competition series Platinum Hit on the Bravo network.
Other websites
1980 births
Living people
Actors from New York |
<p>I'm programming in Swift. I want to mask an image using CALayer and UIImage. I'm creating my mask image programmatically. The created mask image is a UIImage and works fine when I view it on its own. But when I use it as a mask the whole screen becomes white. I suspect that my problem is in configuring the CALayer object. I would appreciate your help. Thanks!</p>
<pre><code>class ViewController: UIViewController {
@IBOutlet weak var imageView: UIImageView!
override func viewDidLoad() {
super.viewDidLoad()
// Do any additional setup after loading the view, typically from a nib.
var maskImageSize = CGSizeMake(self.imageView.frame.width, self.imageView.frame.height)
UIGraphicsBeginImageContextWithOptions(maskImageSize, false, 0.0)
var color = UIColor(white: 1.0, alpha: 1.0)
color.setFill()
var rect = CGRectMake(0, 0, self.imageView.frame.width, self.imageView.frame.height)
UIRectFill(rect)
color = UIColor(white: 0.0, alpha: 1.0)
color.setFill()
rect = CGRectMake((self.imageView.frame.width/2)-100, (self.imageView.frame.height/2)-100, 200, 200)
UIRectFill(rect)
var maskImage = UIGraphicsGetImageFromCurrentImageContext()
UIGraphicsEndImageContext()
var maskLayer = CALayer()
maskLayer.contents = maskImage
maskLayer.contentsRect = CGRectMake(0, 0, self.imageView.bounds.width, self.imageView.bounds.height)
self.imageView.image = UIImage(named: "pictobemasked.png")
self.imageView.layer.mask = maskLayer;
}
}
</code></pre> |
The Modern Lovers is a musical band started by Jonathan Richman. Richman liked the band The Velvet Underground, but his own sound was more simple. Many music experts say "Roadrunner" is one of the first punk rock songs. Musicians like the Sex Pistols, David Bowie, and the Pixies listened to the Modern Lovers.
The keyboard player in the Modern Lovers, Jerry Harrison, later joined the band The Talking Heads.
References
1970s music groups
Punk bands |
<p>I have a numpy array with sets of vertices for a number of triangles that I want to render. The vertex positions are constantly updated.</p>
<p>The vertices are stored in a numpy array in the following format:</p>
<pre><code>[x1,y1,x2,y2,x3,y3;
x4,y4,x5,y5,x6,y6;
....]
</code></pre>
<p>Each row contains the vertices for a single triangle.</p> |
<p>In this code:</p>
<pre><code>struct
{
auto operator[](const char*)
{
return *this;
}
} m_some_class;
</code></pre>
<p>What is type of <code>auto</code> in here?</p> |
<p>Copy All Visible(Formatted Text) from Excel to Outlook using VBA?</p>
<p>Please find below code to send email through outlook. However, I want to send the email with a selection that I have copied below using code.
I do not wish to create a Table as HTML but instead just copy all visible?</p>
<pre><code>Sub EmailRep()
Dim Mailbody As Range
Application.DisplayAlerts = False
Dim Outlook As Outlook.Application
Set Outlook = CreateObject("Outlook.Application")
Dim outmail As MailItem
Set outmail = Outlook.CreateItem(0)
Set Mailbody = ActiveWorkbook.Worksheets("Dashboard").Range("A1:F30")
Mailbody.Copy
With outmail
.To = "[email protected]"
.Subject = "All Open"
.Body = "This is Test Email"
.Display
.Send
End With
Set Outlook = Nothing
Set outmail = Nothing
Set Mailbody = Nothing
End Sub
</code></pre> |
<pre><code>var selectedElements = selection.getSelectedElements();
for (var i = 0; i < selectedElements.length; ++i) {
var selectedElement = selectedElements[i];
// Only modify elements that can be edited as text; skip images and other
// non-text elements.
var text = selectedElement.getElement().editAsText();
// Change the background color of the selected part of the element, or the
// full element if it's completely selected.
if (selectedElement.isPartial()) {
text.setColor(selectedElement.getStartOffset(),
selectedElement.getEndOffsetInclusive(), '#69359c');
}
}
}
</code></pre>
<p>The above text takes a selection inside of a Google Doc and changes it to the hex code #69359c (a dark purple). I have searched many websites, many gits, and asked many friends for help with my project.</p>
<p>My end project is this:</p>
<ol>
<li>Create a menu for Google Docs with my selector (DONE)</li>
<li>Be able to highlight a certain amount of text and change it to an array of colors (ROY G. BIV / the rainbow).</li>
<li>Have the format be only for Google Documents.</li>
</ol>
<p>If anyone can help me it would be highly appreciated. </p> |
Justin Omoregie (born 21 September 2003) is an Austrian professional footballer. He plays as midfielder for 2. Liga club FC Liefering. He also plays for the FC Salzburg U19 squad in the 2021-22 UEFA Youth League.
Carreer
He started his career with SV Aspern. In 2011 he went on to the youthteam of First Vienna FC. 2013 he came to FK Austria Wien.2017 he went on to the Red Bull Salzburg Academy. In January 21 he came to FC Liefering. His debut was in July 2021. He was in the starting team against SV Horn. In Minute 83 he got a red card.
Nationalteam
He played for the Austria U16, U 17 and U19. In September 2019 he played his first match for the U17 team versus Romania, in September 2021 he played for the U19 team versus Turkey.
Career statistics
Club
Notes
References
2003 births
Living people
Austrian footballers
Players of FC Liefering |
s^^4 /us:
^^^^enncttt) (aitoo.
!J:ärfeäminillä felitnffiUa foulujcn tarpccffi ttjavu^tamit
^nomolaifen
lirjoUifimhtt $mm
^oimituffta.
27 IDftt.
ficIftngiSfd,
©uomalaifen ÄiijaDifuuben Seuran firjapainoöfa,
1862.
2t)^ennettt) laitoö.
Särleämmiöä fcIit^fftUä foulujcn tarpcefft »atuStanut
^►elfingtöftt,
€uomalaifen ÄitjaOifuubcn ©eutan fitja|)aino«fa,
1862.
Imprimatur: C. R. Lindberg.
Äfaufttufe.
Äun muonna 1849 toimitettua Äatctöalaa et encla
taiDflta firiafau^aSfa, niin annetaan tääfa uufl, fouluin tar*
:pecffi t^tjcnnetti^ laitoä Äateiuatan runoiöta. fi^^cnn^ö on fttta
taiuoin toimitettu, että fti!^en on otettu ainoaätaan pääsaftaifet
tarinat, jonfa tantta, f^qäta^jauötcn ^joiä jättämättä, n^f^ifcn
laitoffen inärf^iötä ei tule ^jatjo :päätte nctjän jofa f^mmentä
ttjörf^ä iraätnan entifcöfä, niinfuin feuraattja ofotuö fcn «jielä
tarfemmin fetittää.
SB ä r f ^ t u f u.
M.
entif.
gipfpif.
SS.
(Sn,(f.
gnjfDif.
-
eiitif.
^nm.
91.
(Sntif. 1 «i>t»(f.
T
344
170
14
460
202
27
420
228
40
342
150
ä
378
232
15
650
206
28
294
162
41
266
136
3
580
300
16
412
162
29
602
206
42
562
250
4
518
232
17
628
166
30
500
164
43
434
180
5
242
156
18
706
266
31
374
190
44
334
168
6
234
156
19
518
226
32
548
164
45
362
128
7
368
238
20
614
182
33
296
120
46
644
200
8
282
176
21
438
190
34
246
152
47
364
192
9
586
322
22
522
192
35
372
134
48
372
178
10
510
300
23
850
220
36
360
202
49
422
190
11
12
402
504
226
192
24
25
528
738
196
198
37
38
250
328
138
154
50
620
204
13
270
198
26
776
256
39
426
182
©:a
22796
9732
(Srinäiftä runottjärf^jä n^ftjifeöfä laitoffeöfa ^Jaifoin ta^
loataan toiftöa fanoitta fun entifeöfa. 9?iitä ei toft ote
omaöta ^jöäetä faatu, roaan »atittu nitötä monitufuiiiöta tu*
noin totflnnoiSta, joita eri tautajoilta kirjoitettuna ^leenfä li}^^
t\)ti, ja f^^na nitbcn ttjalitfcmifccn cntiötm fijagta on oöut,
et mtfään muuttamifen ^a(it, iraan tatrattifcäti fc aincaätaan,
että fuotama I^^cnnttö [xM taiootn on faatit paremmin mu?
fautumaan.
Äcrofc b, jota Äarjalan fictimurtceäfa ci tareata ottcns
taan, on nätätä Äatciöatanft nmoiäta poig jätetty. SBaitfa
femmoifcn ^joiäjtäännön ^otfaamifcen ei paljo tarnjita tottus
miöta, niin ci toti :^aitannc jituri maöta atfatoain |of)boffi
lueteCa muutamia erinäiftä, näiöfä runoiöfa tapattamia fanoja,
joigfa t, ta^i fcn ftjaincn b, ftöä tatuoin njaötoin tatcatliöta
ftqaficlta on fatoomaan titttut.
^ffin = «H^bin.
<Hf>ou = 5lt)bon.
aion = aiban.
t'eaä = cbellä.
(•töfönfä = ebeöfänfä.
«'titä = ebeetd.
baafftn = l)aat)bcn.
ijauasta = t)aubaäta.
i)e'cimä = bcbelmd.
J^iieii = ^iibcn.
Ijiihätä == f)iibbdtä.
tfuuan = ^UUban.
ioua = jouba.
iou'uttt = joubutti.
iuoi»tttn = juoi)bettu.
iääb^tintä = jdd^bp^
tintä.
fotjcffan = fal)bef[an.
fal>en = fabbcn.
fahesti = fabbeöti.
faioiäfo = fatboiöfa.
faonnut = fabonuut.
taota = tabota.
taoaoot = fabotfoot.
Uotit = feboUc.
fiiättä»! = tiibdttdtioi.
toadta = fobctöta.
fofiadtanfa = fobba«-
tanfa.
toiftn = fobbcn.
fobu«fa = tobbuöfa.
fo'ilta = fobilta.
fo'iöfa = fobiäfa.
tuntaa = {uubella.
fuucnteno = fuubcn»
tenä.
taen = fdben.
Päeäfä = fdbe^fd.
fät)ä = fdt)bd.
laa'i = laabi.
laa'un = laabun.
lahclmo = labbclma.
lahct = kbbct.
laian = laiban.
latxan r=z lauban.
lebon = Icbbon.
ut}o«ta = Icbboöta.
luoa = luoba.
luo'oi\ = luobon.
Itjöäffeiti = It)öbdf[cni.
lähe = Idbbc.
iäbettif)in = ldbbctti=
bin.
löijä = lÖQbÖ.
maha = mabba.
maion = maibon.
me*cn = mcbcn.
muodoillani = muoboil5
lani.
neiet = ndbct.
nei'in = ncibin.
ncion = ncibon.
noiot = noibat.
ouoiUc = ouboiHc.
ouodtua = oilboötua.
paatn = paabcn.
pa"an = pabau.
pidtätoiä = pibeltd-
tt»ia.
t>iättelcit>i = pibdttc^
Imi.
»»iät») = pibdtlj.
pouaifuttaa = pouba^
t)uttaa.
pubad = pul;baö.
X>tfr)'\t == pppbit.
pt)wäntäbän^pppbän«
tdbdu.
taian = raiban.
raiiaeta ^ raubaäta.
reuoiffc = reuboiffe. '
fao'a = faciba.
faacöfoni = faabcöfani.
ia'an = faban.
faoin = faboin.
fio = fibo.
fiottu = flbottU.
Saanti = [obanfi.
fuen ^ fubcn.
f»)Ct = fpbCt.
ftjömmeaä = ftjbäm*
mcUd.
ft)äntt)i = fi)bdntt)i.
ft»öäffcni=fl)öbdffem.
taUaina = tabbaöna.
tahot = tobbot.
taiatto = taibatfo.
toifin = taubin.
ticoffaiUa = ticbof?
MU.
txtoVLa = ticboUa.
tieän = tiebdn.
toet = totit. timc^cn. »iiflöto = h)iiba^ta.
ttjt,'t) = tt)\)tp. u'un = Ublin. roiicnneffi = lt»iibcn«
täijet = tä^bct. n>c'caöö = TOebeUö^. ncffi.
tätfittää = tdt)bittää. roccdtä = »cbe^tä. muoa = njuoba.
tät)m ^ täpben. meäite = Uicbdite. muott = triiobet.
uia = uiba. »eäaeftäifi = tt)cbäl= vhen = t)f)ben.
MueUe = uubetle. tcttäift. »>f»eFfi = pt)beffi.
i»u'iötuncheu = UUbi2i= roicä = tt)iebä. tjFjcffäUä = l)[lbeffällä.
®^^ iDaötamaintttmm erotuffeen on fc, että taicaUtfcöfa
firjaficfcgfä t ja ^t, fim ocat fa^bcn ääntion toäliöfä ipata,
Uifto), pc(;menca''ät fcraffcifft fc ja ^&, joä jälfimäincn ääns
tiö ci ck pitfä (pataan/ lehtoon) ja tamu fanan tatpucöfa
tutce fcraffcctta päättymään (pabait, U))t>on, paia^fa, Ic^s
bo^fa j. n. c.)- 9?iittta itarjatan (fnin m^öö ®a>tJon ja
Äainiin) mnrtccäfa t ci pdjmau, ivaan tatoo fotonaan (va'an,
Xc^on, va'««^f«/' Ic^oöfa j. n. c.)«
Samoite fatco t ^.vräti I:n ja it:n pcräötä, cifä pcb*
mene j:fft, hiin moneSfa mnuöfa murtceöfa, {a fcntäf;ben taiva::
taan näiSfä rnnoiöfa ^ävdn, yäUn, f tjicn, fävtn, nälän, cifä
^ärjän, jäljen, f^ljcn, färjcn, näljän. Oc firjoitnäta^ja
jo tofi mniitcnfin alfaa f^flä taioaffinen o(ta. C>mitninen
Söcnäjän;.^arj[alan mnrtccCfen on Sf:n ya tf:n pehmeneminen,
ebettifen f:ffi ja jätfintäifen t:ffi, jonfa tä^ben [anotaan itcU
täU)iä, fafcUc, f ofen, lafcttafoon, matatta, f. o. itfcttäs
lotä, faöPcttc, fo6fcn, taäfcttafoon, ntatfatla,
^aitft fanan cnftmäifcgfä tatoueäfa jafanioat pitfät ääns
tiijt ja pitfät faffoiä;äänct eri taiuui^in, joäfa tapauffeefa aa
ja ää muuttuamt oaifft {a cä:fft:
a) nimi=, Iaatu= ja IuEu=fanain infinitivo-fta^fa.
aitoa = aitaa. iomoa = toWaa. pereä = perää.
a\oa = alaa. futfoa = fufEaa. piitoa = piifaa.
i^aoiBoa = tiaavoaa. ftjleä = ftjlää. poitoani = poifaani.
^ari«>anfa==l;arjaanfa. laaioa = laajaa. päimtä = päin)ää.
ffätUä = l^ärfää. lauttoa = lauttaa. tantoa = rantaa.
ifeä = ifää. Ulfoa = Iif)aa. tatoa = xataa.
Umoa = ilmaa. iuutoa = luutaa. falpoo = falpaa.
ialtoa = jalEaa. matf oanfa ^ matfaan: fatoa = fataa.
taloa = falaa. fa. fout»oani = fautuaa»
fattiloo = fattilaa. muötoo = multaa. ni.
fefeä = fefää. otoa = oraa. felfeä — felfää.
foffoafi = foffaafi. patoa = pataa. fiioo = ftjaa.
flmoa = fimaa. tereä = tetää. »ettoani = »ettaam.
fMfoa = fufaa. tentjoa = tettt)aa. äiieö = diiää.
talloa = taljaa. toaioa = »ajaa.
b) tefofanain l:mätfcn nimitapa^ajiri translativossa ja infinitivossa.
a\oa = ajaa. lauloatienitt = lau\aah polttoa = polttaa.
clrä =: eldä. fenfa. foutoo = foutaa.
IfiifHeä r= biibtää. Itnteä = lentää. tttönttä = ttjöntdö.
tuitta = ficltää. piteä = pitää. »eteä = »etää.
langettoa = langettaa.
c) toifcn luofan tefofanain ftarre^fa ja jobboffiöfa.
ortDoan = atttJaan. fumoannadta = fu* moFoamoata = mafao:'
ijarioa«)a = batjaanja. «aannaeta. maöta.
lyoiloa = t)oitaa. Uptämäitä = lepää= matfoan>a=matfaatt)a.
ieffttäiä = fcbrääjä. mäetä. ofoaiar,'i = ofaajaffl.
ftipoatoi = felpaapi. loinoan = lainaan. ofoamatta = o[aamatta.
fotftoami == !oi)taapi. lupoan = lupaan. n>a«toan)i = ttiaätaapi.
Äatfiäfa muiöfa tiloiöfa ääntiet jafamuat muuttumattos
minä eritteen ja faaioat tairattifcäti :^:n icäliinfä. S^iin eftm.
tulee faffitaiuuipta faneilta: fci^ään, {otiin, fä^ään (U\)>
bään), tt)lään, inelfeiit, !pahaan, faatiin, fptaatt, taloon,
ufetn, tocnecn, roeUtn, folmitaiuuifta; fci^ä'ön, f ottein,
f ä^äl>än, f\)läl)än, tnelf e'in, pa\)a'an, iaatiifin, fotohan,
talohon, ufe'in, toeneI)cn, iBcte^cn, ja folmitatvuiftöta: ^os
ptita, fci^äiUc, tätft)iUc, faottoot (fabotfoct), olotlccn,
vtlfcUlt, ftöjuttaon, nctitatruifta: ffopc^ita, fcitjäUttc, fäU
ft)*ittc, Hvtfot}vt, olattc^cn, ret)c'iUe, ftUJuUa^on; neti*
tanjuiftäta: iantlemaan, uu'i$tunccn (uubiötuneen), roiift*
tatouifta: fanelema^an, uu'i9tunel)cn j. n. e.
Suoras ja ntutfatapaistcn (modus indicativns ja con-
cessivus) tcfofanoiu folmaö ^fftfiJn afema SScnäjän=Äarjatan
murtceöfa )3ttfitt^t> liitteettä toi, »caötaaira meibän taitiattifette
pi, »irolaifette b. (Semmoifia cwat: ajattclcioi/ oötuioi,
clclcioi/ fapaloitoi, fumottonctot, laatimi, mcnttoi, pai^s
tamtoi, ticnnetpt (tietänemi), tjUättätoi j. n. e., jotfo
meittä fanotaan : ajattelee di ajattclccpi, adtuu eti aös
tuupi, elelee eli eUlapi, fa^alot eli fapaloipi (fapaloit?
fee), j. n. e. 2tinoaetaan t^tfitaiDuifteta (anotaan aina: luopi,
iaapi, uipi j. n. e.
Stfcfo^taiftlto tefofanoiäta, jotta fuomen fidcöfa taitin
^jaifoin ei fä^tctä, ircipi niihin tottumaton feuraortjain eflmctfs
fien foutta jotain johtoa faaba:
itfenfä.
aioifie =^ a\o\ itfenfä.
annottne = annoin itfcni.
aituitfe = aötuu itfenfä.
lienPäifeiFfe = ben!äifec /rt,t„ix„
I,uDfaifeiffe = buofaifee i '9"'"""-
i«tuiffe = iötuu itfenfä.
fainxiime = faittan itfeni.
faimoibe = tamoi (
taUiHiht = fatliöti \
fatfeleiffe = fatfeto pmpärilicnfä.
foftcnnaiffe = fohentaa itfenfä.
fäänteUiffe = fääntelee itfeänfä.
laiteita = laiha itfenfä, ^ni, «jt,
i. n. e.
laiUitt = laäfe itfcfi.
loiife = loi itfenfä.
luom« = luon itfeni.
muuttaita == muuttaa itfenfä, ^ni,
=ft, j. n. e.
muuttelihe = muutteli \
nimittelibc = nimitteli ( ur^^r-
„ai«a,-rbe = palffaft n'"'^''-
pantitie = panee /
»»annaita = panna itfenfä, =ni, ^fi,
j. n. c.
pUti^e = pi^ti )
pottaifitft = potfaifi l itfenfä.
reuoiffe == rcutOO )
ritfoihe = liKoutui.
fcifattcliJje = feifatteli itfenfä,
feifotaite = feifota itfefx.
f,i.Hme=_|in:rin [.,^„,
fiirrän (
= fomiöteIi\
= fuMteIi (.t^^„^^_
fiirräime
fomidtelilic
fuFclteltfje =
fuorihe = fuotei
tungeiffe = tunfee ]
tungeite »= tungc itfefi.
tmtfeinut = tunfenut itfenfä, «ni,
=ft, j. n. c.
tunfihe = tunfi \
roalcli^e = rcatcti ( ;if.„rr
tpalmiötifte = walmi«ti l "'"^'"■
mttiht = ttieti /
»«töitä = ttictää itfenfä, «ni, *ft,
j. n. e.
TOcäite = tttebä itfefi.
oknteUiFfe = ^tcntelce itfenfä, it^
feänfä.
ärteliftet = ärtelit itfeft, itfeänfä.
g)Ieiftd ftcicöfämmc omat aänimuf atfct tcfofanat, jotfa
nfein ^(jteijbcötänfä toiötcn fanain fanöfa faamat ;|3ar^an fc*
Iit>^ffcnfä. (Senlatfta cftm. o»rat: SuOftii, piuftii, lovuu,
noruu, famuaa, vtmnaa, nu^ajaa, foffaiaa, ratifcc, »a*
tifce, ärähtää, fovai^taa, ftrettää, ff\)vät^t\ip, tvie^fuvpt,
fääpetöitfei, \)äilä))ttää nan^Huttaa, tvMr^ttääf tnu
vDivtaa, ^aitpcrtaa, favittcUe, fol)attclce, ful^uttclcc, fius
ottelee, lueifuttelee, ju^muttelee, fäärämöittclcc j|. n. c.
;5onfun toifcn tefofanan ttjicrcöfä ne ofottaivat tarfemmin ftttä
tnerfiti)n totmttuffcn crit^iöta ääntä ta'^i liifuntotapaa, cftm.
I^öt»ö It)ttnä^t)ttclce = I^ij niin että ^etä^tctee, itfctt I)t>s
tt»ttelec = ttfcc ^iljaifctta äänettä, l^uutaa ^uita^uttaa ==
l^uutaa ratffaaffa äänettä, fätjfcä fuUeroittelcc = fä^ fcttje=
aöti ja ti^faagti, a^tua I^ftjttelee = aötuu joutufaöti, f)iif)s
tää Mitoittaa = ^it^tää uutteraan, juoSta pnitfii =
juoffce Ituffaaött. S^atoataan »aliötä mclfcin famanlaatuifta
nimts ia (aatufanojafi, cftm. i)ttituf{a, l)aituifa, ve^futta,
vt:1)XDana, vö^lyettfintn, fäUcröincn, jotfa famoin tuin fcns
latfct tcfofanatfi ufctn omat f;eIponimat ^mmärtciä, tnn tar?
taUetn muitta faneitta fctittää,
2^cfo|"anajio()boffta: fäänxtäitää, »Däättnältää, tocältää
(locbältiää), fimaltaa, tt)önnältää/ npdtaltaa, painaltaa,
mnvtaltaa |. n. c, |otfa oftfft oiuat tatoattifettc firjaficlcttc
Dubompia, fä^tctään runoiöfa joffcnfafi tatuattifeöti. Skiitta
ofotctaan toimitiiffen fiiu?autta (fiircift^^tttä ja loäfciD^^ttä),
cflm. t^önnältää = t^ijntää fiimaaöti ett äfiäti ja ivähf
»oättä fäbettä. 5(fittif^i)ttä tjfftnään uicrfitään toifetta jo^to?
lajitta, jota laatua omat; toetäifee, tavpaifet, fttaifce, fus
taifcc, tai)taiicc, pavtaifce, =: tcetää, tarpoo, fttoo, futoo,
ta'^foo, parfuu ^^fäffiä. @ri lajia taaS o\vat fcuraaivat jo(;=
boffet: auioo, \)altoo, fatfoo, lautoo, Iciffoo, loiffoo,
pilftoo, tattoo, ieuvoo, tempoo, toi^foo, ja l^ui^Hi, j^ös
fii, hyfHi, vt)^ppii, tutöfti j. n. e., jotfa tarfoittaiuat ftc«
ttjennetttjä taf;i iDäf;ennctttjä toimititöta.
5(iiDan omituinen Slunuffen ja erittäinfi SBepfän murs
teette on mutfas ja ef;totatoan (modas concessivus ja con-
ditionalis) ^(^biät^S, jota ^^biäti;äta looift arioetot aiöaf fi fa*
noo. S^jffi»! fiitii Vöi)tt)i) näiöfä runoiäfafin, eftm. (XXIII:
187, 188) fuuttuttcift = ehta fuuttuift, taitaifi fuuttiia, ja
famaltuncift = e^fä famattuift, tnoift famaltua. Söepfän
fieteöfa tamataan mt;i3ä erityinen taji tefofana=jor;boffta päät*
teettä if fcnnan, sf fcntaa (^f fcta), jcfa tarfoittaa toimituffen
olottamiöta eli Hifien rupeemiSta. Äateioatan runoiöfa (ij^t^^
niin ifään jälfiä ftitafi (ajiöta, eftm. (XXVII: 213, 214)
ftjännt)ffcnti =: aitoi f^änt^a (ftjbant^ä), ja fuutuffcnti
z=z rupcft fuuttuinaan.
iluii ta^botaan toiöta Eo^tetiaanunaäti jotain tefemään
fä§fcä, {autetaan runoiöfa ^teifeöti fe^ot uötapaa (modus
optativus), cftm. fatfo^oU, fuffuoö, Uiftuo^, lutötacttoS,
tc^foei, tuU(}§, uiffcnncdoö, tt)e'cUo§ (ircbcöcä), tpiitfts
ote j. n. (., ■=. tcfifää niin ^t)aM'n ja fatfofaa, ole l^^tcä ja
fufn j. n. f.
^^icItäiiMöfä laiifcit^fa runo omaan laatuunfa nfctn afct*
taa ficltcfanan tcfofaiian jälteen, eftm. anna ett fuUe ii?iu
foottt, tjuoli en ^aaT)ett ^aljafoteta, ttta^a et laufua
Ia:piffi, »ifi en paljua :|jttättt)t, dIc et jpft juoftcnta^att,
Vääfc ett ncttij^äittJtltättt, Saanut ei VöUp fdalt^ifft/
tata ett fatitvofl tafoa, tullut ci ittalla fptt^in j. n. e.
2^awaöi[cgfa pu'^eegfa fancttaift: ett anna — — — , en
^ttoli , et ma^a (mat;ba), en oift,
j. n. e.
^tfemattincn tefofana (verbum personale) luättötä jääpt
fofo laiifceöta poiö, eftm. emo tuoSta itfemä^än :=: rupeft
itfemään, \ieti tuonne ^tt()tämäl)än = läfft !^ii(;tämään,
faiffi fattiian ^efo^on = (äf)teföi3t pcfoon, fen^ä fanan
faatanta^an = läfft ta(}i täf;tift fanan faatantaan, {^a|}tn
foirat f)auffuma^an =:: nipeftioat l^auffiimaan, tnic tnota
fanctcma^an = f äännyin fanetemaan, miffi neittä forjas
^afi = pttijbät dx ia\-}1iQi neittci, miten oVia, fuin elcä =
pitäift dl tutift oKa, fiitä UPpo Ilmarinen ttjttöä aneles
ma^an i:^; fääntt)t di ru^cft anelemaan.
9iimi; ja laatnfanat rnnofiefeöfä ^l;irin taioaflifesti faa*
loat fcmmoifta critaifta jo^be^äättcitä, jctfa antatrat niiöe
fomiötaiuaifcn, fuoftttelenjaifcn cti miett^ttäioäifcn fifämcvfins
non, eftm.
anoppi = anoppinen. mifainen.
emä = emo, cmonen, eint)t. fcfä = fcfonen, fefi;t.
jjalfo = f)aifonen, balut. fhoi = fitronen, fiftijt.
hanifi = l;an[)o, Iianbonen, tian^ foivou = foiroaö, foiwa(;aincn.
^ut. forwp = forttjonen, for»ut.
»)cinä = I)cinäncn, [;einl)t. tnn = fuufjut.
ifä = ifo, ifonen, ift)t. f«)t)»»f«) = tX}X){)lX)mn, fpp^fpläi*
iuoma = juomut, j,uomu!Eaincn. tien.
fana = fanancn. fäfi = fäfonen, lcCx)i.
fauniö = Etuino, faunofaincn, fau» tammen = fdmmen^t.
lommaä = lampabut, lampo^uu päimä = päiroönen, pdiffitjt.
nen. päööF^ = pdä^tpntn, pddöfpläi*
latma = latTOanen, latTOut. nen, päässfpt.
lejjti =: lefjtonen, Icöpt, lebtpinen. refi = tefonen, n't)t, refpinen.
läjä = Idjancn, Idjpt. rome = roponen, ropc|)ut, topct)uu
maito = maitoncn. nen.
marja = marjanen, matjuf. fompo := [amponen, fammut.
meri = metonen, metnt. firttu = firffunen, fitffulainen.
mefi = meto, metonen. fuiba = fultjo, fulbonen, fult)o!au
neiti = neitinen, neito, neitonen, nen.
neipt, neithinen. fuo = [uofnit.
nuori = nuorufainen. fuft = futonen.
oJ»ra = o{)ranen. f»än = fi;dmi)t.
olut = olonen, oluoinen, otutfai= taitoaä = lainjo, taitt)oncn.
nen. ' tie = tie&öt.
ori = oro, oroncn. tntär = tntti, ti^ttö, tyttönen.
pelto = pcitonen. »eli = »cto, ircUo, »eljpt, ttteijo
poiFa = poifanen, poiut. (tt-ielfo), njeito, »ueitonen, meitfo
puola = puolut, puoluffa, puo» (meliffo), ivciEfonen.
luffainen. rocne = tueno, racnonen, »encbpt.
puu = puubut. »eft = metonen, ivent, »etoinen.
ptjörä = pncirö, pttördnen, ppömt, mnö = mnöbpt, njpöl^tjffdinen.
ppiuDEfä, pnötnlainen. vö = iiöl)pt.
9J?ontfoei'a on .karjalan ja 2n>t>pn miirtccffa ^nnä tas
Jtjaötetcn ^^läätcttcn fanSfa in^cä toifct cniafantuifcnfa, cftm.
I)clmtlii7itä, jof iloina, fuortloifft, föärtjtöifjin, laetiilptto,
luffoloita, mahtiloita, pihvilöiffi, riötilijitn, tä\)tilöinä
j. n. f., jctfa ufcin taiuataan näilfä runcisfa. S^c cimät mers
fitfc numta, fuin ^Iccnfä tairaUifct: I)elmtä/ jofinc!, fuos
rifft, fäävt)i\)in, laatuja, luffoja, maatta, piltpiffi, riö;
tcjä, tähtinä» 5t:ffa ja ä:Uä ^jäätttjmistä fancii^ta niitä ei
oUcnfaan taamta.
3anaa on, iraötaama taipaöiftdc jätfiliittciöc itjan,
s^än, :pa, :pä, uitin fä^tctään ifään fuin laiifccn (iijittccfft
eli tauttecfft, >t»ä(iÖtä melfcin joutcnaifceti, cftnt. tip* on iU
molla 3">"<^^'^"' ^'^' "n mennet ?l>(it»pälnl)än, fcn^' on
tpciötäift iDcnofcn, fun on ammut SSäinÄmpifcn, tam=
pitDCct on laöJemaefa, Iiion on mcrto luuttmat)an, micö
on noufeipi mereltä, oi en v>an[)a SBäinämipincn, onp*
on ^iicöfä fjiottu, tatoi — laitaljan on }au\)Oi
mt)UQn/ tuo^' on päättftoi pil)a\ia, uip' on ioiclä t)ötö
folme, j. n. e.
SKittgta Äalctualan riinoficlfen crtnotnatfuufftö^a, jotfa
ioHain taipaöa potffcctDat tartjattifeöta firjaftetcötä, erittäinft
raamatun fuomcöta, antanee feuraattja crinätätcn fanain luet*
telo jotain Jciittauäta:
annftuuö = annitto^ lie, liet = lienee, lie* päänä == päinjänd
muu^. net. pääfcttänä = pdäfefä
enfinfänä = enfm= rieffäitä = licneffään. tään.
fäcin. UeStö = Iteneefö. päätöthän = päätanfd.
Ifanta lauta = ranta' Unnuiita = lintuöta. päätänä = pdätäfddn.
ifanta. Suonnotar = luonnon rafrnti = rafenfi.
SImatar = ilman tt)* ti)tär. rauaidta = rautaista.
tdr. löonntjt = Iöptdnt)t. timti = rienfi.
Sorotar = joron tt)= lötjti = Iöl)|t. fa, fie = ftnd.
tdr. nta = mind. fienn»>t = ftetdnpt.
faannut = taatanut. maJuu = mafaami^ fUma = ftnua.
iaatck = taataa. nen. ftni = fmnc aöti.
faati = faafl. 2Ranalatar = Tlana^ fiuUe = ftnuUe.
falatuttö = falatto^ lan tpttö. fortunna = fortu*
muuö.
li = mifd.
fnäfo tulta = fulta* mt«
mina.
faöfa.
fafuan>aöfo =: taitoa'
»aöfa.
foMoiäta = faufaiöta.
Un = tuta, jofa.
feruu = ferddminen.
Sitoutat = fi»un tp« miuäta
tdr. tnurrin
mielellähän
Idnfd.
tnied muita
mieä.
milma = minua.
mini = minne aöti.
minuäta.
murftn.
fu = fufa. murti = murft.
funaista = tultaiöta. möi = mi)i.
FuQanfana = fuUan» nuotta = nuorena,
taan. oift = olift.
Puni =z funnc aöti. oo = ole.
nut.
founnut = foutanut.
mielet* fouti = (ouft.
fuutta = fuurena.
mu^ta (Suroetat = [u»en tp»
tdr.
«Stjöiätät = ftjöjd nai*
nen (roeben mdfed).
fäönntjt = fddtdnpt,
taittuna , taittunna ,
taittununna :^ taits
tunut.
ticnntjt = tietdntjt.
Tuonetar = Juonen
tptdr.
£^utat = !uun tt)tdr. poifoafian = poifaan» tuoatono = tuoöta*
ft>nnin = !t)nfin. fo. !aan.
ftjnti = fpnft. |>uoItana = puolta» ttjönnälti = tpönndlft.
fäänti = fddnfi. foan. ttjönti = tpönfi.
fääten = fddntdcn. pt)t}nnt)t = pl)ptdnt)t. »iifoiäta == miiffoi^s
laöna = Iflpfena. pwt>tesfä = ppptdeöfd. ta.
leiHuu = ieitfaami' puoti = pppfi. »tjö »aöfi = «a^fi*
nen. pootä = pt)\)tää. ropo, roaöfiroöinen.
Iei»ätt)t)8 = leirodttö* *öin>ätät = pdirodn »äänti = ttiädnft.
mpps. tptdr. »äätä = roddntdd.
(Sanarafcntonfa puoUSta jofa runotoärftjttä on neljä poU
toea eli mittaa, cjim.
aifa tarttui aifan väärän;
t)ffttt meillä r^H iva letDat^
jo ttfesfufi ^olitt on faffttatDinncn, ^jaitft enftmäinen, jo§fa iDCipt
otta tolmc, \vic\äpä djtii neljaft tairmtta, cftm.
tttcnc jo mt)pten tn^ött) neiti;
ääni oli faunia ja fos rea«
(Snftmäifeen votioccn fopii fafft Ii)l)^ttäfi taiuutta, efim.
Iäl)c fan^fa laula: mahan,
xnntta fitä fcuraatcain poIiDtcn taicuiäta pitää cbcöifen oUa
pitfä, jätfimäifcn Iv'?^^ ff^'"-
oli ennen aifot: nania,
tuitciifi niin ymmärtäen, että t^^^tääntiöifctfi taimtct, paxt^
fanan atuäfa, taibctaau ^Jttfifft Ixitca, jog oirat forottomia, eflm.
tule: toi jo: ft tus Unen;
fatu: ja fas ne(e: ma^an,
jo ttjänäta forottiftnafi, cftm.
t^ttäs rcni nuoreni: ^>ani;
ftjftjt: teli laufut: teli.
(Sanafelit^ffccn cli fanoätoon en otettu ainoaötaon
oubompia, crittätnfi länfts Suomelle Joä^cmmin tuttuja faneja,
ya iDieraöfieliöten fuEutaiäsfanain ofotuffcöa on taf)bottu antaa
jotain miittauäta njcrtailenjaöta fieIt=tutfinno§ta. 9Zimt« ja
laotusfanoiäta faabaau genitivo- ja tcfofanoiöta infinitivo-flja
mibcn toiimcifcn taJDUcn muuttamatta fen jälfeifcn ofotuffen
mufaan. äHcrffi f mutötuttaa fanan marren famaöfa pel)f
nteneiuan, f. t. f. että fttnä tö^ti;iuät ff, If, nf, rf, p,
If), tttp, t)^), vp, t, ^t, It, nt, rt, tt tuteiuat ole*
tttoan f, I, nö, r, to, I», mm, p, rto, t>, ^, II, nn, rr,
t, ja f peräti fatoomaan.
9?iuutamia ^jicniä painovirheitä on tuttut täl;änfi firs
joon. ©curaaiöiöfa paifoiöfa taujattaamin fanatn pitäift otto:
VII: 16, miten otta, fuin clcä; VII: 59, ftjottteteiffe; VII:
80, aifoifc^cn; XI: 112, faunofaiätcnj XXI: 93, futtaifl:=
^in; XXXVIII: 32, ftjattc; XLII: 48, foitanto^on; XL VIII:
64, purcta^on, putötcta^on, ja ftl». 40 päättefirjoituffen: 6
runo. Siihen lifäfjl toiootaan m^i3ö paitoin cpäiuafoi*
fuutta fcmmoiäten fanatn fttjoittamifcäfa, tun cftm. fu»
tpaitfcn, tuuipttctta, laSftja, onneton/ tutfaimcn, ^0=
:petncn/ fäQ^:pi^/ jjääSncffönä. Siifija ftiä fuofoon an«
tcc!ft, jo8 joöfa fuöfa ^jatfaSfa niiben fljaöta topaift fuattfcn^
tuuUtella, laef ta/ onnetoin/ tutfamen/ l^o:t'eatnen/ f ät)':pä/
^cirtngiöta ^elmtfuuöfa 1862.
^nfimäxnsn Utino.
Saulqa fe^ottaa toiöta fanöfanfa laulamaan ja nimittää laulun
crinomaifimmat aineet; it». 1—22. — ^Iman tptär, faioe Cuonnotar,
iUmt)itt)\) t)fftnäifeen cldmäänfä ilmaäfa, laöfeiffc jieltä mereen, joutuu
tuulen ja mcben maifuttamaöta rasfaafft ja fuljeffti fauffian aifaa aah
loiöfa; h)tt). 23— 54. — ©otfa lentää, laatii pefän 3Imattaren polmede,
munii fti^en, munat micräfitämät »eteen ja färfpnjdt palaftfft, jotfa
muuttutttat maatji, taiwaafft, auringoffi, fuufft, täfjbifft ja pitoifjt;
toto. 55—102. — 3lmatar X)f)ä uiffentelec merellä ja luopi »iimein pm*
päiiHenfä rantoja, niemiä, faaria, luotoja ja muita paiftoja; »». 103 — 136.
— Sopulttt 3lmatar fl)nnl)ttää Sffiäinämöifen, jofa enjin jääpt aalloin
»araan, funnc^ »ilmein [eifottuu muutaman faaren rannalle merellä;
tt)». 137—170.
2öea fulta tt)ciffofeni,
^ouni^ faätoin^umppalini!
öäfte fonäfa Iau(amai)an,
®aa fera [anelemahan,
5 Vioita faainia fanoja,
2öirftä tt)inttämiä,
2Öi;öItä h)an()an 2Öäinämöifen,
%lta af)ion ^hnarifen,
^öäötä fatoan Äaufomielen,
10 3oufciI)ciifen joufen tieltä,
ipol^jan peltojen periltö,
ÄaleiDalan fanfa|)ilta,
IJiiit' ennen tfoni lauloi
Äirrt)e§ttiartta iDuolIe^fanfa,
15 ytiitii äitini opetti
SaSäätegfänfä tt)ärttinätä;
1 turto, mtx). 17 — 50.
<Sam))o ci puuttunut fanoja,
6ifä Cou()i luottcbia.
2Baul)em fanoibin fampo,
20 Äatoi Öoul)i luottcljifin,
2Öirfit)in Qöipunen fuoli,
Öemininfäinen tcitfilöit)in.
dioin fuuUn faneltamaffi,
3:icfin »irttä tebtdiväffi :
25 ^ffin meillä i;öt tulctuat,
3)trin päilDät ft)atfcatt)at,
^tfin fi;nti)i 2Öäinämöincn,
3tme0ti)i ifi runoja,
Äapel)eöta fantajaöta,
30 ^toattareöta emosta.
Dlipa impi ilman tijttö,
Äatt)c luonnotar f ovea;
3fämpeti)i aifojanfa,
Duo0tui clämätänfd,
35 5lina pf fin oUeäfanfa,
3mpend cläeeifänfd,
51man pittilld piboilla,
Stmaroida autioilla.
3 op' on a^tuiffen alemmo,
40 ?a§feuft lainef)illc,
DJteren fclmdlle feldde,
Ulapatlen aufeatlc.
3;uuli neittd tuumitteli,
5lalto imped ajelt,
45 ^mpdri feldn ftnifcn,
öaffipdien lainet)ien;
%m\i tuuti fobtuifcffi,
Tltxi paffuffi panelDi.
Äantoi !ol)tua fomoa,
60 Söatfan tdpttd maifeata,
1 runo, n>m. 51—84.
Suotta feitfemon fatoa,
^^effän t)rön ifeä;
6ifä ftjnnt) fpntijminen,
Cuonju luomatou fifiö.
55 Suli jotta fuoro lintu,
Öented lefuttelelöi
Stfieu pcfän fijoo,
5lfunniaata araaellen.
(äi löt)ä fitä fijoo,
60 Äut)un laatifi pefänfö,
©etiuällä niereu fcläUd,
Ulapalla aufealla.
Öiitelett)i, laatelemi,
2trn)elec, ojattelcmi:
65 „3:eenfö tuulel;eu tupani,
5talIoillen afunfijani,
3:uuli faatan)i tupafen,
5talto \vk afunfijani."
3iiin filloin xvm\ emonen,
''O 9io§ti poliDea inereötä,
6otfalle pcfän fijaffi,
Stfunnmaffi arnial;atfi.
Juo [otfa [ovea lintu
M]i polmen mm emofen,
75 Cuuli l;einä'mättäl)cifri,
Suoreöeffi turpel;cf)l,
6iil)en laatimi pcfdnfä,
SD^uni fultoifet niunanfo.
Sllfoi bautoa munia,
80 ^J^äätä potocn Idmmitead;
3opa tuoöta mm emonen,
2Been emonen, ilman impi,
3:unft polmenfa palalöan,
Äaiffi [uonenfa futatoan.
1 luno, »rt». 85— 118.
85 2öatt)af)utti potocanfo,
SD^unat mieräbti lrietcf)cn,
Äar^fa^ti munat muruifft,
ilatfieli fappaleifft.
SÖiuuttuitrat murut t)t)tt)ifjt,
9ö Äappaicbet faunofiffr.
99?unafcn alainen puoU
5tlaifefft maa==emdffi,
2)?una[en ^Iäinen puoli
?)(äifcfft taimabafft,
95 yläpuoli rugfeai^ta
^äimöfcffi paiätamaban,
yläpuoli ttialfcaiöta
®e fuuffi fumottama^an;
Tli muna^fa firjamaiöta,
100 3^c täbiffi taimafKitIc,
Tli munaöfa muätufai^to,
©c on ilman pitmilöifjt.
Sijat ceUcbcn mencrööt,
2Buoct tuota tuonncmmafft,
105 Uuen pdimön paiötaegfa,
Uuen fuun fumottac§fo;
5lina uipi mecn cmoncn,
2Öccn emoncn, ilman impi,
9ioiUa micnoida mcftUä,
110 UtuiftUa lainebiUa,
(Se^fönfä meft mctelä,
Safananfa taima^ fctoö.
3o muonna i)bcffäntend,
Äijmmenentcnö fefänä,
115 ^io^ti pdätänfä mcrcötd,
^ol)ottan)i foffoanfa,
5tIfoi luoa luomianfa,
©aauteUa [aamianfa.
1 runo, tt)»). 119—152.
' Äugfa fdttd !(iännät)t)ttt,
120 ©ii^en niemet fiitt)oeIt;
tuäfa pot)jaft jdaUa, >
Äala^auat faitDaeli;
Äu§[a ilman fupli§til)e^
6ii^en fi)ömerit fpincnti.
125 Ät)Iin maal)an fäänteti^e,
6iit)en fai filcät rannat;
Ratoin maahan fääntelif)e,
6ii^en loi lo^i^apajat;
^ätn päätt)i maata raaätcn,
130 (Siihen laitteli lal)elmat.
Ui ftitd ulomma maalta,
6cifatteU^e fetälle;
Suopi luotoja mereinen,
Äagmatti fatafaria,
135 Caiman laöfema^ftjafft,
2Jterimie§ten pään menöfft.
3o oli faaret fiitt)ottuna,
Suotu luotofet mere^en,
3lman pielet piätettpnä,
140 SOlaat ja manteret [anottu,
2öiet' ei fpnnt) Väinämöinen,
3tmau ifi runoja.
2öafa manba 2öäinämöinen
Äulfi äitinfä fobucifa
145 5totmeft)mmentä fefeä,
^t)en merran talmiafi,
9Joitta mienoiik meftllä,
UtuiftUa lainebitta.
6anott)i fanalla tuoUa,
150 öaufui tuoUa laufeftella:
„Äuu f eritä, ^^äimpt pääötä,
Otama t)f)ä opeta,
1 Tuno, ww. 153 — 170.
Saata maille matfamieM,
3(moi(Icn incbmon laeta!"
155 5luu fcritti, ^^äiwt)t pääöti,
Ctama nbä opetti,
8ui0ii mieben fuin meref)en,
Ädfm fäänti (ainehcfen;
3ääpi mies tt)e'en ntatahan,
160 Uroe aaltojen fefahan.
iffiirui fielld miifi muotta,
Sefä tttiifi, jotta fuufi,
SBuotta feitfemän fabcffan;
Scifotiui felälle miimcin,
165 9iiemelle nimettömälle,
2)?anterelle pnuttomatic.
®e oli fiinti) Säinämöifen,
3flotu robfean iirobon,
.^apebeeta fantajaeta,
170 ilmattarelta emolta.
SSBäinätnöincn noufcc maaät \a. laittaa Sampfa *PcKettt)oifen
puita ft)Iit)ämään ; »m. 1—32. — lammi ei ota taimiaffcnfa tatDal*
lifella maalla, mutta ftttc 3Dtetiturfaan polttamiin tufitiin fplmcttpnd
fe ft«tt3ciän noufee, lenjiäii pii fofo maan ia cMa Ie^tt)illän[ä fuun
fefä auringon näfpmäötä ; rt)n?. 33 — 64. — Söainämöinen tuf oilee apua
äitiltänfä, ja mcrcötä noufee pieni peufalon pituinen mie^ tammea faa*
tamaan. ®c micö maatta t)f)täffiä muuttuu I^irmcän fuurefjt jät*
tiläifcfjt ja faataa tammen folmetia lyönniltä; tonj. 65—124. — 5! am*
men faabettua pdiroä taaä pääfee maalte paistamaan, linnut laulelenjat
iloifcöti, puut, tufat, ruohot ja marjat faärttaroat fauniiöti; o^ran Ui-
»ia ainoaötanfa ci »iclä Iöl;)bp; »n». 125—144.— Sffiäinämöinen löp*
tää meren rannalta muutamia \t)Voän ftemeniä, iaataa fuuren fasfen,
faapi fotfalta tulta ja polttaa faöfen; totv. 145—174. — SBdinämöis
nen fptn)ää Iöt)töji)rt)äfenfä paIomaat)an, rufoilcc SlRannun eufolta ja
Ufolta faätt)Usonnea ja ndfee jonfun ajan pddötd ohran mitä parafjims
man J)almeeö[anfa faöroaman. Ädfcd, jofa [amalla aifaa puu^fa tu*
fa^teli, pl)t)tdd ainafi onnea paifoitlenfa fuffumaau; »». 175—232.
5Koufi fiitä 2fiäiitämöinen
3alan fal)cn fanfa^aUc,
©aare^en felciUifeften,
iD^antere()cn puuttomafjon.
5 5Irtt)elec ajattelett)!,
^' ^itfin päätänfd pitätt)i:
i.' Äenpd maita f^ttDämäljon,
^ 3;oufo|a ti()ittäin(it)än.
^r *PcUertt}oinen pellon poifa,
10 Sampfa poifa piffarainen,
(Sep' on maita ft)(rt)ämä{)än, .
Soufoja tif)ittämät)än.
2 runo, nw. 13—46.
Ät)ltt)i maita ft)Qt)ätteU,
Äi)ttt)i maita, ftilmi foita,
15 Ät)tmi aubtoja aboja,
*]8anettami paaftfoita.
Tiätt ftjlmi männiföifjt,
.<^ummut ft)ttt)i fuufifoifft,
Äanfabat fancrmifoitft,
20 SJ^otfot nuoriffi mefoifft.
^'äffi puut t)(cnemäf)cin,
2öefat nuoret noufcmat)an,
Äagnjoi fuufet fuffalattt)at,
Öautui taffapäät petäjät,
25 Äoimufet noroiUe nouft,
öepät maille Ici)bfe'iUe,
9flaiat maille raiffabitie,
^ibtajat pt)f)i(ie maille,
3;uomet maille tuorebiUe,
30 Äatajat faruperille,
3;uomel)en bpmä t)e'elmä,
^atajaban fauniö marja.
2Bafa manl)a 2öäinämöincn
,^ämi tuota fatfomaban,
35 ©ampfan fiemenen aloa,
*Pellermoifen fi^lmämiä.
D^äfi puut plennebeffi,
Söefat nuoret noueinebeffi;
^U' on tammi laimimatta,
40 3uui^tumatta puu 3uwalan.
Oiiin näfemi neljä neittä,
2öiift meen on morfianto,
(Sininurmen niitännäöfä,
ta^teforren fatfonnaSfa,
45 9ienä0fä utuifen niemen,
^äö^fä faaren terbcnifen.
2 runo, W». 47—80.
3:ulipa mcicgtd %m\a^,
Urog aatloiSta t)teni,
%nnti beindfet tulc^en,
50 31mi tt)alfean h)dfcf)en,
5c faiffi porofft poltti,
Ät)pcnifft ftj^dtteli.
3;uU tubfia tdjdnen,
^ofo fuiiDia poroja;
55 6aip' on ftiben lemmen Ie|)tt,
Öemmen tebtt, tammen terl)o,
3o§ta fo§moi fauni§ taimi,
^leni n)it)anto mivpi.
Ojenteli offmnfa,
60 öcttJitteli Iel)h)idnfd,
fiattt)a td^tti taittajalle,
8e{)iDdt ilmoille len^ift,
peitti pdth)dn paistamalta,
Äuul)uen fumottamagta.
65 3fdmä imeftnon olla,
kamala falojen uia,
3lman pdin)dn paiötamatto,
^uubucn f um ottamatta;
©if ole fitd uroöta,
70 @i ni miegtd urbeata,
St^fö taift tammen faaio,
6atatattt)an langettoa.
hilloin manba äödindmöincn
3tfe tuon fanoifft n^irffi:
75 „Äatt)e diti, fantajani,
luonnotar t)lentdjdm!
fiaita'pa ireen njdfed,
2öee§fd on mdfed paljo,
Sdmd tammi taittamahan,
80 ^uu paba pit)ittdmdl)dn,
10 2 runo, ftim. 81—114,
^t^tä päitt)än jpaiötattjoifen,
Jieltä fuun fumottatraifen".
Sfioufipo mere§tä miefi,
Uroö aaltoista Dlcni,
85 9}?ieben peufalon pituinen,
JÖaimon ttiaaffan forfeuincn,
2Öa§fiwi)öI)V)t n)i)ö(Ic mtjöttt),
2Ba§fifirtt)C0 mijön tafana.
2Öafa voanha 2öäinämöincn
90 ©anan tt»irffoi, noin nimefi:
„2)ä fmä oUet micbiäft,
Äu furja uro()iQfi,
2öäbän fuoUutta parempi,
.latonutta faunibimpi?"
95 <3ai toti fanonebcfft,
Äatfabtatt)i mdä fenan,
Mfi mieben muuttuncben,
Xtuiötunctjen urobon:
3alfa maaöfa tcutaroimi,
100 ^ääbpt piimiä pitämi,
Sparta on ecgfä poltticn pääUö,
-Öittjuä fannoilk tafana,
6i)ltä filmien mäUtfe,
@t)Itä boufut labtebeeita.
105 5l^tui ferran teifabutti
|)ienoifet(e bietifölle,
5tötui toifcn torfabutti
SKaalie maffan farmaifellc,
Äolmannenfi foifabutti
110 3uureöe tulifen tammen.
3^fi puuta firmebedä,
3;arpaift tafateräUä,
3«^fi fenan, iäfi toifen,
Äobta folmanncn tamotii;
2 runo, mvr. 115—148. 11
115 3;uli tuiöfi firlrebcgtä,
^anu tammeöto pafcni.
yiim fervalio fohnanncUa
3opa taifi tammen faata, .^
^uf)toa rutimonaian,
120 ©QtafatJDau (a§f eteliä;
Xnttjen tnöntäivi itähän,
Öatman loi on luotcbefen,
eef)tt)ät fuure()en fuire^en,
Dffat puolin pobiofclien.
125 Äun oli tammi taittununna,
taatimunna puu famala,
*Pääfi päittDät paiätamaftan,
^ääfi fuut fumottamaban,
^iivott pitfin juoffemahan,
130 Raimon faaret faartamal^an,
SRenät)än utuifen niemen,
*Pääl)än faaren terlienifen.
®iit' alfoi fatot filota,
ffl^etfät mielin fa^maella, ^
135 Cel)ti puuhun, ruoho moa^an,
Cinnut puuhun laulamahan,
fRaötahat iloitfemahan,
5läfi päälle fuffumahan,
,^a§rt)oi maahan matjantt)anet,
140 Äufat fultaifet teolle;
iRuohot faömoi faifenlaifet,
SRonenmuotoifet ftfefi ;
^fft on ohra noufematta,
Joufo falliö fa^mamatta.
145 2öafa rt)anha 2Öäinämöinen
5tötm-öi, ajatteletui,
Cöt)ti fuufia jpmiä,
6eitfemiä fiemeniä,
12 2 tuno, mv. 149—182.
Otonnalta mcrellifeltd,
150 ^tenoifetta hietiföltä.
Jectti fivrt)cf)en tcrciiDän,
©iitä f aatot faöfcn fuuren;
Äaiffi forti puut foreat,
^t)cn jätti foitrabaifen.
155 ecnti foffo f)a(fi taimon,
3;uti tuota fatfomaf)an:
„9[)ftiffipä on tuo jaktbi)
^uu forco fcifomaban?"
©anoi roanba 2Bäinämöinen :
160 ^Siffipä on tuo jätettt),
(SinuUc tcpuu^fijoiffi,
3tfeUefi i^tumiffi."
©anoi foffo ilman tintu:
„^t)h)inpä fmäfi laait,
165 peitit foimun fa8tt)amat)an,
^un forcan fcif omahan,
fiinnuiUe Icpuu=ftjoifft,
3tfcUeni igtumiffi."
2;ulta igfi ilman lintu,
170 2öalal)utti malfeai^ta;
qSobjai§tuuli fagfcn poltti,
koillinen fomin porotti,
poltti faiffi puut poroffi,
Ät)pcniffi fiiDättcli.
175 8iitä manlia äöäinämöincn
öäffi maata fi)lmämäf)än,
3tfc tuon fanoiffi mirffi:
„Tlum ft)ln)än fppbättelcn
Suojan formicn lomitfc,
180 Aden fautta faiffimallan."
„5tffa manteren alainen,
aJiannlm euffo, maan emäntä!
2 tuno, »». Ife3— 216. 13
^nne nt)t turtDc tunfcmafian,
Ttaa mkwä irääntdmä^dn,
185 Jui)anftn neniä no^ta,
(Saoin f)aaro|a i)a\ota,
Äpnnöätäni, fptoöötäni,
SBarfin maitoni näöltä."
„Di Uffo t)lijumala,
190 Zahi taatto taimaftinen,
Sallan pi(tt)iäfä pitäjä,
hattarojen ftallitfta!
2Bif)mo njettä taiwofeöta,
30^että piltt)i§tä pirota,
195 Dra^iUe noufemiUc,
Joun^oitlc tobifcirille."
Juo Uffo ylijumala,
J^aatto taittoon «altiainen,
3atti iäätd pilraet,
200 Soifet länneätä Iät)etti,
föteläM ennättcli,
SSi^moi mttä taitoofe^ta,
Tldtä \nlmM pivotti,
OrabiUe noufeiDille.
205 3opci tuof^ta toiöna päänä,
^al)m fohnen t)ön perältä,
Safa »anija Väinämöinen
M)it)\ tuota fatfomaf)an,
Ätjntöänfä, ft)ltt)öänfä :
210 ^a^njoi oftra mieltä mpöten,
%dl)tät fuuella tacolla,
Äorret folmifolmuifena.
6iinä iranba Södinämöinen
Äatfeleiffc, fäänteteiffe,
215 9^iin tuli femätfäfönen,
?Jäfi foinpun fo^tt)an)af fi :
14 2 runo, mm. 217—232.
„9Jiifripä on tuo jätettt)
Äoimabainen faatamatta?"
(Sanoi irtanba 5öäinämöinen :
220 „®ifripcä on tuo jätetty
Äoimabainen faömama^an,
Sinulle fufunta^iuufft;
Giind fuffuoc; fäfönen,
^elft)ttele hietarinta,
225 .f»oitoa l)opcarinto,
Jinorinta riufuttclc!
Äufu illoin, fufu aamuin,
Äerran fcöfipäimdUäfi,
:Jf)anoiffi ilmojani,
230 aJiiehiififri metfiäm,
O^atjaififu rantofoni,
iöiljaififfi luicriäni!"
Roimaa "Huttö.
Jiuori Soufabaincn, Eun oli fuutlut SBäinämöiötä fiitettättJÖn
Iparemmaffi lautaiafft, fun tiän itfe oli, Iciljtee l)änta tieboiöfa nJoittclc^
maan, tapaa ^änen tiellä ja toaatii lauluille; roit». 1 — 64. — SBäinämöi-
nen fä^fee Souf^^fiiftn [anomaan, mitä luuli itfenfä pii muilta tietää:
»an, ja fun Soufa^incn enfin muita lomttuanfa tt>iimcin !eröfuu
maan ia taitt)aan luomifcöfa apuna oKccnfa, foimaa SBäinämöincn
Isäntä julft hjale^teliafft; mm. 65—140. — 3oufa^ainen, Eun ^amaitfee
tieboiöfa ei moittartanfa Söäinämöiötä, maatii liäntä mieffafiHe, jo^ta
^limielifppbcötä ja muusta ^oufabaifcn liämpttömppbeetä äÖoinämöinen
fuuttuu niin, että laulaa l;)änen fainaloibin [aaffa maan ftfäön; mm.
141 — 174. — 3outa^ainen ruBoilec SBäinamöiätä pevät)ttämään laufecnfa
ja päästämään bäntä ftitä furfcaäta tilasta. Supaa Janelle enfm muita
lunnaljia ja miimein fomin 'E)ätäi)tt)neenä ainoan ftfarcnfa; mm. 175 — 222.
— 3öufal;ainen fifarenfa 2BäinämöifelIe turnattua pääfee jälleen mapaotfi,
lähtee padoilla mielinfotia ja fertoo äitiUcnfä, miten bäneu oli täptpnpt
ftfarenfa SBäinämöifelle lumata. »Jiiti fiitä iljaetuu, fun fuulee 2Bäinä=
möifen mämvjffenfä [aaman; mm. 223— 264. — 3oufabai[cn fi[arei[uu=
icSti t^aStu fuullen itfenfä 2BäinämöifeUe lumatutfi, ionfa täbben
itfeä metiötelcc, ja fun äiti tiebuStelec fptttä ^önen itfuunfa, fanoo fitä
itfcttiänfä, joö tät)tt)ifi niin nuorena marjaifilta ahoilta ja ihanilta feu-
builtanfa poiä lät;teä; mm. 265—300.
2öafa rt)ant)a 2öäinämöineu
(S(clett)i aifojanfa
dioilla 2Bäinötäu ahoilla,
Äaletnalan fanfa^itla,
5 ÖaulcleyDi tuirfiänfä,
Öauleteh)i, taitelelDt.
Dtipa nuori 3ou!at)aincn,
Saifta poifa Öappatainen,
ÄuuU fummia fanojo,
16 3 runo, mv. 10—43.
10 2öäindmeiätä Iau(ajafft,
^arcmmaffi itfcänfö;
Juo tuohta f omin pat)agtui,
öäbteäffenfä fäfefi,
3;uUaf[cnfa toim otteli,
15 ?Joille SBdinölcin tumille,
Äeta iööinön luoitteloiUe.
Södjaöti tulifen ruunan
torjan fultaifen eteben,
3tfe iötumi refefjen,
20 Ä'ot)ennaiffe forjaf)anfa,
3^fi irirffua mitfaUa,
|)eitti l)e(miruo0fafe(la;
Öäfft mivffu n3icremäf)än,
^emoincn f)e(ettämd()än.
25 3ljoa fu{)uttelcir)i,
3o päimänä folmantena
$ääti)i 2öäinölän a()oiIIe,
Äa(ewalan fanfabiUe;
%n{\ tiedä maStatuötcn
30 Äera roanöan SÖäincimöifen,
5ti[a tarttui aifan pääl)än, .
äöemmel mempclen nenätön.
9iX}\r)\ rvan\)a äöäinämöinen:
„Äuit' olet ]\nä fufua,
35 ^un tulit tu{)maöti etef)en,
2Öaäta()au varattomasti;
«Sdret länget länfäpuifet,
Söefapuifet mempe(et)et?"
©iUoin nuori 3oufa()ainen
40 ©anan mirffoi, noin nimcfi:
„a)?ie olen nuori 3oufö^ö^n^"/
2öaan [ano oma fufuft,
Äuit' o et finä fufua,
3 vuno, taU). 44—77. 17
ituta furja jouffioa?"
45 Söafa wani)a Söäinämöinen
3o tuoSfa nimittclif)c,
6ai fiitä [anoncfccffi :
„Äun liet nuori 3oufa{)aincn,
SBeäite fi)vjät)än lycibäifen,
50 ©ie olet nuorempi minua!"
©illoin nuori ^^ufa^ainen
©anan maötaten fanon)i:
„3Bäl)(i on mieleen nuoruueöta,
Diuoruueeita, n)anl)uue0ta,
55 Äumpi on tieolta parempi,
äJiuiötannalta ma(;tatt)ampi,
©ep' on tiellä feifofal^an,
3;oinen tieltä furti)fäl;än!"
„Öienet »anl^a !iöäinämöinen,
60 Caulaja iän ifuinen,
JRutoetfamme laulamal^an,
©aafamme fanelema()an,
a)iieö on mieltä oppimaI)an,
2:oinen tointa uioittanm^an."
65 Safa ftianba 2Öäinämöinen
©iitä tuon [anoiffi luirffi:
„5lun ollet tieolta parempi,
93iui§telöilta matjtamampi,
©ano forlyin fuuUaffeni,
70 ä>?ielin mittaellaffeni,
9Jtitä tietänet eneunnän,
^li muien ymmärtänet !"
©anoi nuori 3oufal)oinen:
„2;ieänpä minä jotafi,
75 3;ieän puut $ifan mäettä,
«^ongat ^^ornan faUioUa,
Äolmc fogfea fotooa,
18 3 runo, »m. 78—111.
^ Äolme jdrtred jaloa,
Äolmc VDuorta forfcata,
80 Jämän ilman fannen alla,
•f^ämcbeeifä .§tä(läpi)övän,
Äaatvatoöfen Äarjalaöfa;
Si ole Suoffen tt)oittanutta,
5)(i fät)ni)ttä jn^atii^"-"
85 2Öafa rvanha Qöäinämöinen
3tfe tuon fanoiffi mirffi:
„Öapfcn tieto, naifcn muisti,
Si ole partafuun urotjon;
8ano [pnipjä fi)miä,
90 5lftoita ainoina!"
(Se on nuori 3oufabainen
©anan mirffoi, noin nimefi:
„2ieän mä tiafen fi)nni)n;
2KanI)in on lintuja tiancn,
95 ^99 mil)erä fäärmel)iä,
Äiiöfinen meen faloja".
„3Befi on luanbin luoitel^iöta,
Äoöfen fuol)u fatfebiota,
3tfc luoja loitfij oieta,
100 3iii^i^lö parantajieita."
„iO?ätäö on uTävfä maita manein,
$aju puita cnfimmäinen,
^ongan juuri buonebia,
^Paatoncn patarania. "
105 2öafa manba SÖäinämöinen
3tfe tuon fanoiffi mirffi:
„9Kuieitatfo mitä enemmin,
2Bain jo loppuimat loruft?"
Sanoi nuori ^oufabainen:
110 „2icän mieläfi mätiäifen,
aJiuiötanpa ajan mofoman.
3 runo, mtt). 112—145. 19
."^un olin merta fpntämägfd,
Tttxcn folfot fuoffima^fa,
Äalabauat faiinamaöfa,
115 6t)änft)cet ft)lDentdmäöfä,
fiamptweet on laöfemaSfa,
Tlixd mtiUeröittämäöfä,
Cou^et luomaöfa fofobon."
„2Bier olin mieönä fuuentena,
120 @eitfemtäntend uroona,
!lätä maata faataesfa,
3lmoa fucttaeöfa,
3hnan pieltä piötämögfä,
Jaimoa tdbittdinäeifä".
125 ®anoi n)anf)a 2Ödindmöinen :
„®en marftn »alebtelitfi;
(ii finua fttioin ndbti),
Äun on merta fi)nnettil)in,
SReren folfot fuofittil)in,
130 Äalal^auat faimettibin,
6i)dnmect fi)tt)ennettil)in,
i^ampin)cet on la^gfettibin,
9DMet mv)tleröitettil)in,
Öoufjet luotibin fofolion."
135 „(£ifd lie fmua nd[)ti),
6i lie ndbti), eifd fuultu,
3:dtd maata faatacefa,
3lmoa fuettaeöfa,
3iman pieltä pi^tettdiefd,
140 Raimoa tdbiteltdiefd."
Se on nuori 3oufa(;ainen
S^uoöta tuon fanoiffi rcirffi:
„Äun ei lie minulla mieltä,
ilt)ft)n mieltä mief aitani:
145 Di on unrnba 2ödinämöinen,
20 3 runo, mv. UB-179.
Saulaja latt)eivfuincn,
gäf)e miefan mittelöböu,
Äät)'pä f ainoan fatfelol)ou!"
©anoi tuanba ii>äinämt)inen:
150 „6u noita pat)oin pelänne
DJiieffojafi, micliäfi,
3:uunuafi, tnuriaft,
aSaan fuitenfi, faifitenfi,
Cäl;e en miefan mittelö l)ön
155 6inun fan^fafi fatala,
5leraUafi febno xauffa."
Siinä nuori 3t'ufi^f)öinen
2)hirti [uuta, luäänti päätä,
3tfc tuon fanoiffi mirffi:
160 „ilen ci fäpne mieffafille,
©en minä fiaffi lautan,
5llafävfäfft afetan."
„*^ancn femmoifet uiol)ot,
©en fitäli, tuon täfäli,
165 ©ovmn fontatunfioille,
öäämän nurffibin nutiätan."
©iitä fuuttui äöäinämöinen,
©iitä fuuttui ja t^äpefi;
5opa loibe laulamaban,
170 ©ai itfe (anelema ban,
öauloi nuoren Joufabaifen,
• Öauloi fuol;on fuonin)öiM,
9iiitti)l)i)n nitouöliboi^ta,
Äanfal;afen fainaloigta.
175 ©iitä nuoren ji-^ufabaifcn
3opa tu^faffi tulemi,
öä^lemmäfft lanfearoi,
©anan tt)irtfoi, noin nimefi:
„Dt on töiifoö aBäinämöinen,
3 nino, n)». 180-213. 21
180 Zktä\ä iän ifumcn!
^t)örrt)tä pi)bät fanaft,
^erät)tä (aufe()cfi,
5lnnan tuitta ftjpdrin,
hopeita f)uolt)an tät)en,
185 3foni foaSta faomat,
3:aluttamat tappcto^ta".
2öafa roanba Väinämöinen
3tfe tuon fanoifft trirffi:
„5lulfuna omatfi fuUat,
190 ^aötcn Iciffinä hopeat;"
hautoi nuoren Joufabaifen,
lauloi fiitdfi fi)tt)emmä.
Sanoi nuori 3o"faf)öinen :
„Di on xvanha 2Bäinämöinen!
195 ^ämä tästä pälfäf)ä§tä,
%äm feifaäta [elitä;
5Innan ainoat eloni,
|)eitän bictapeitofeni,
Oman pääni päägtimeffi,
200 3tfeni lunaötinteffi."
2Öafa tcanba SÖäinämöinen
•Sanan ftjirffoi, noin ninicfi:
„Dmat on elot paremmat,
Omat pedot armafiammat;"
205 öauloi nuoren 3oufaf)aifen,
Öauloi ainafin alemma.
3o npt nuori 3oiif«f)flinen
3:iefi tielle tullebenfa,
2öoittelol)on, lauleloöon,
210 Äera manaan SÖäinämöifen.
Sanan iDirffoi noin nimeft:
„Di on miifaö Säinämöinen!
, ^eitä tt)iclä l)eiffo benfi.
•^
22 3 runo, mv. 214—247.
jäästä poiö minua tciätd;
215 2öirto jo jalfoa n)etän)i,
^ieffa fitmid l)iort)i."
„.tun ppörrät pt)t)ät fonaft,
öuomuttelct Uiottebcft,
2tnnan 5tino fiöfofeni,
220 öainoan emoni lapfcn
6uUe pirtin pt)i)(}fiäffi,
fattian lafaifiaffi."
6iitä manba Söäinämöincn
3ba§tui ifi bt)mäffi,
225 .^un (ai neion Joufabaifen
2öant)an päin^änfä maraffi;
^t}öxti poiä p«f)ät fananfa, ^
^Pcrin Ia§fi laufebcnfa.
»i^ääfi nuori ^soufabaincn,
230 ^ää]i leuan Uettcbt\^td.
*JJarran paifaöta pabaeita;
Äoftoeli forjabanfa,
Sdffi mictcUd paftatla,
SpdmmcUd [DufcdUd,
235 Öuoffi armal)an emonfa,
Z\)tö malramanbempanfa.
5tjoi hunmaoti fotibin,
^tfcd mctietcIeiDi
Ma pdin, paboida mielin,
240 Äaifen fadeda fnpdrin.
Gmo enndtti Mm,
2Bain)an ndbnpt maaitella:
„9}ätd itfet poifucni,
9^uorna faamani nurefnt,
245 Dlet buulin bppppnnifin,
9icndn fuullc langennuifen?"
Sanoi nuori JiJ^f^fJiiinen:
3 runo, mv. 248—281. 23
„0t on maammo f antajani!
3o on ft)i)tä ft)nti)ni;nnä,
250 Jaifoja tapabtununna:
Qtnnoin 2tino ftöfofeni,
öupafin emoni lapfen,
Söäinämöifctie marafft,
6uojafft [Open fuUiUe."
255 (Smo faftta fdmmcntdnfä,
^t)ferfi molcmpianfa,
©anan »irffoi, noin nimcft:
„eiä itfe poifueni!
6i ote ifettämiä;
260 Janota toimoin tuon ifäni,
<Puf)fi polmeni fiatafm,
©ufuftuni fuuvta mieltä,
2Bän)i)ffcni 2Bäinämöiötä,
Saulajata langoffeni".
265 6ifat nuoren 3oufaf)aifen
3tfe itfuUcn apeutui;
3tfi fuurcgta furuäta,
5lpeaöta mieralaSta.
<3ai emo [anelema ban:
270 „mM itfet ^Unofeni,
Äun olet faanm fuuren ful^on,
9J?iefien forfean fotibin,
3ffunoitten iötujaffi,
Cautfoille Ian:)ertajaffi?"
275 3;uon ti)täv fanoiffi mirffi:
„Di emoni f antajani!
3o minä jotafin itfcn,
f)toita maita mavjaifia,
9)?anfiffaifia aboja;
280 3tfen päimän armautta,
(Suloutta fuun fomean,
24 3 runc, von. 2S2— 300.
3l)anuutta itman faifen,
3oö onpi nuorna jättäminen,
Öapfcna unobtamincn,
285 Scifon nieieitotantcriUe,
3fon iffunan aloiUc."
Sanottii emo it)töik,
t'aufui manein (apfeUcnfa:
„2)icnc buinm [luotineft,
290 epätieto itfuinefi!
^^ai^tnroi 3i"it'^I^iri xmrvä
aRuuatlafi maai(ma«fa,
(5:i ifofi iffunoilla,
Slöciffoft «evä jän fuu (In,
295 9??i)ö0 on marjoja mäedä,
9lt)omaiUa manfifoita,
poimia fmun poloifen
3(maefa ctäämpänäfi,
(5i aina ifon af)oiUa,
300 SBeifon tt)iertofanfaf)i[Ia."
Mfijäö "Uuno.
aBäiniimÖincn tapaa 3oiiEafini[cn fifarcn »aätaf jia taittamaöfa ja
pt)t)tää I)ä»tä vuolifoffcnfa. 3tciti traötaa, ei JiuotittJanfa {)äncötd eifd
tnuiöta ja Iddtec itfien fotiin, fcvtocn [itte aftan äitiUcnfd; »t»tt). 1—62. — 5Uti
fieltdd tpttdtenfd mitldnfäfddn olcmaöta, fdefce I)dncn mennd aittaf)art
ja ftctld pufeutua forcammaffi, fun ennen olifaan. iöiutta tt)tät
t)I;d itfec ja, ditin mtbellecn fi)ft)ttt)d, nnimcin fanoo oifean fl)t)n iU
fuunfa: ei tubtoioanfa toanfiatle micficUe mennd; h>tt). 63 — 116. — Zt)f
täv Id(;tee fttte faroel^de, f)uoIiöfan[a a^tuu fauwan aifaa, tulee »iimetn
meren rannalle, rt)iet)dttdt)tr)l) fielld uimaan, uipi ulommafft rannaöta
livom himalle ja fiuHuu; mm. 117 — 154. — ®anan faatua diti itfee l)uf=
funutta tptdrtanfd jotta ftjnndlect oifein jofena juoffimat. 3tfie^fdnfd
mt)öö marottaa muita manbempia naittamasta ti)ttdridnfd maatoin ^ei^
bdn omaa mieltdnfd ja tabtoanfa; »m. 155 — 232.
Juopa %mo, neito nuori,
®i[av nuoren Joufabaifen,
Qciffi iuutoa leboöta,
2öaötafjia raarttiifocita.
5 2;aittoi trtfi^tan laatoUenfa,
Jloifen taittoi maannnollenfa,
Äofoeli folmattafi,
2Berert)äIle meiollenfa.
S^uli ft)anl)a SÖäincimöinen,
10 ^äti ncitofcn leboöfa,
.f)ienohe(man f)einifögfä,
Sanan tt)ir!foi, noin nimeft:
„ö(äpci muille neiti nuori,
^un minuUc neiti nuori,
15 Ä^anna taulan f)elmi(öit(i.
26 4 runo, ro». 16—49.
(Sio ft(fiUä bimuäta!"
Dkitt tuon fanoiffi ivirffi:
„6n finuUc cnfd muiUc
Äanna faulan betmilöitä,
20 qSciätd fitfilld fitaife;
.<^iioU en [)aaben lialjafoiSta,
Söebncin iriploieita «alita,
5tfun faioiefa fon^iöfa,
Äaöroan lcin)än fannifoieifa,
25 Ipfönä bt^män ifoni,
Äaneifa armaban emoni."
mm filfit filmittdnfä,
^^e(met faula^ta fariöti,
3dtti nmadc maan bi)Wifft,
30 ÖeI)tobon (ebon bi)Wiffi,
93?eni itfien fotibin,
ÄaUotellen fartanoUe.
" C^mo aitan povtabaUa
kuoretta fofoeleim:
35 „9J^itd itfet tutti raiiffa,
Siitti rauffa, neiti nuori?"
„Di emo imettdjdni!
Dnp' on fi)Dtd itfidUd,
(2itd ttfen diti ruffa,
40 ©itd maammoni umlitan:
S^aitoin Uiutoa leboöta,
Saatan pditd marwifogta,
Dömoinen oro§ta mirffoi,
Äatemainen fa^feemailta :
45 „„(5ldpd muille neiti vuffa,
Äun minulle neiti vuffa,
Äanna faulan belmilöitd,
<Sio fUfilld bimuetal""
„9^iigtin filfit filmiltäni.
mv. 50—83. 27
50 |)elmet fauIaSta faviätin,
peitin maatie maan bi^mäfft,
Se{)tot)on Ict)on bi^mäffi,
3tfe tuon fanoifft njivfin:
„„(Sn fmuUe, enfä muiUc,
55 Äanna faulon belmilöitä,
^äätä ftlfillä fttaife;
.f)uoIi en baaben batjafoiäta,
Söcbnän iviploiöta matita,
5lfun fatoiöfa fomi^fa,
60 ÄaälDan leiman fannifoiöfa,
2:v)fönä bbrt)än ifoni,
Äan§[a armaban emoni.""
(Smo tuon fanoiffi mirffi:
„(Slä itfe tyttäreni!
65 5t§tu aittaban mäelle,
Stufaife pavabin arffu,
6io ftlfit fihniUeft,
tutlat futmiUe fo^enno,
Äautaf)an beleät belmet,
70 ÄuUan riätit vinnoillefi;
9^iin tulet tupaban tuolta,
mm aitam fifäUe,
©bompana entiätäft,
parempana muinaiötaft. "
75 6en emo fanoifft mivffi,
<Bmpä laufui la:pfeUenfa;
Gi ti)tär totellut tuota,
(5i fuuUut emon [anoja.
Tltni itfien piballe,
80 Äaibotetlen favtanoUe,
3tfc tuon fanoifft mivffi: ,
„*Parempi minun poloifen
6t)nti)ntätiä, fagmamatta.
#
28 4 runo, rvw. 84—117.
©uureffi [ufeumatta,
85 dUiik pniirillc paboide,
^Imoillcn ilottomille;
Diftn fuollut folminiignä,
laonnut fapalo4agna,
Difi en paljoa pitänet:
90 Jöoaffan palttina=paloa,
«Piffaraifcn pientaretta,
(ämon itfua tt>äl)äifen,
3fon irieläfi tt)äl)emmän,
SBcifon ci n)äl)e(ifänä."
95 (Siinä itfi impi ruffa,
3tfi päitDän, itfi toifcn,
SO^ieli ei termoa parempi,
^t)än ei fDttd iDalfeampi.
Gmo päätt)tri pil)allc,
100 6ai emo fi^felcmd^än :
„äRitä itfet impi ruffa,
^uta ft)aitt)ainen malitat!"
„6itä itfen impi ruffa,
ilaifen aifani inalitan,
105 Äun annoit minun poloifen,
Dman lapfefi lupaftt,
^äöfit manl)allc marafft,
3fäpuolcHen iloffi;
Difit ennen fäeifenpnnä
110 2lUe aaltojen fpn^ien,
parempi merc^fd olla,
5llla aaltojen afua,
©ifarena fiifaftlla,
Seiffona nie'en raloiUa,
115 Äun on manialla naarana,
Juriuana tutifialla."
?df[i fiitd a^tumaban,
4 runo, ttJtt). 118—151. 29
9lf)on poiffi, toifen pitfiu,
3tfc laufiii inenncofdnfä,
120 Söirfft njiericUcöfänfd:
„<3t)äntäni tuiinelciri,
^Päätäni pat)oin ^ancn)i,
(gifd tuima tuimcmmaöti,
Ätpcämmciäti fimi^tä,
125 3otta f otto fuotifinfi,
Äatfeatftnfi fatata,
Dfidiltd fiiurilta furiulta,
Sipeiltä mielaloilta."
9t§tui pdimdn, a^tui toifen,
130 ^ditDdndpd !olinanteua
©nndtti meri ctct)cn,
5tuof otanta ma^tabanfa;
3:uof)on i)öi)t)i pUdttdmi,
^imed pidttclenn.
135 ©iind itfi impi illan,
.^aifen pötd faifcrteli;
SlamuUa ani wavat)in
Äatfoi tuonne niemen pdät)dn:
tolme oli neittd niemen pdd^fd,
140 9^e on merta fplpemdäfd,
5tino neiti neljdnneffi,
aöitfan marpa miienneffi.
Äin)i oli firjama feldlid,
^aaft fulian paiötamainen;
145 9ieiet uimahan finjelle,
5tino neiti neljdntend.
Sitte fmne [aatuanfa,
5lfetaiffen i§tumal)an
Äirjatt)aifeUe finjelle,
150 ^aiötatoalle paaterelle;
Äila^ti fimi metebcn.
30 4 runo, vovo. 152— 1S5.
$aafi po()ia()an pafeni,
fReitonen fimeu feralia,
5tino paaen paUca^fa.
155 ®c oli furma nuoren neien,
öoppu tauni()iu fanafen;
Äcnpä fanan faatantaljan,
Äielifcnan fciroutal^in,
yitim fuulubun fotidin,
160 Äaunitiifcn favtano(}on?
3änö fanan faatanta^an,
Äiclifcvran ferrontaf)an,
fHcien fuulubun fotil)in,
Äaunibifen fartanobon,
165 Cäfft jäni« juoffemaban,
äfiääräfdäri mdäntdmäbän,
D^iigtifuu ripottamahan ;
3uoffi faunan fpnnpffcllc.
6auna tät)nnd neitofia,
170 2öa0ta fdcefd maenoamat:
„Saitfo fiero feittimifft,
^altfafilnid pait^timiffi,
3fdnndUc iltaifcffi,
(SmdnndUe einebcffi?"
175 3a"iö faattami fanoa,
Äcbrdftlmd fcröfaelifl:
„Cicpd lempo Idbtent)nnd
kattiloihin fiel)umal)an!
Cdf fm . fanan faatantaban,
180 Äielifcrran ferrontaban:
3op' on faunic^ faatununna,
tinarinta riutununna,
6ortunna bopeafolfi,
Söpön^aöfi »alabtanunna,
185 aO^ennpt lieto^on mereben.
4 runo, vovo. 186—219. 31
2l(ic aaltojen [Diricn,
©ifarcfft fiifarille,
Äainmffi n)c'en faloidc."
(Smo tuohta ttfemä()cin,
190 ÄDmicltuieruö iinercmcif)än;
«Sai fiitä fanclemaf)an:
„Mätk emo^poloifct
®inö ilmoieina ifänä
Juuitclfo tyttöjänne,
195 öapfianne liefutelfo,
Söagtoin mieltä mief)etä()än!"
Gmo itfi, !i)t)ncl micii,
ffiieti wetvel)et roetenfä,
Sieri maat)an maan l)i)lx)äffi,
200 2ÖctcI)en me'cn l)i)l\)äffi.
2öe'et maa()an tultnanfa
Stlfoimat jofena juonta,
Äagmoipa jofea folme
3tfemietänfä mefi^tä.
205 Äasmoipa jofa jofet)cn,
Äolme luotoa foboft,
Äunfi luo'on funnabaUe
Äa^iDoi folme foimal)ai^ta,
lunfi foimun latnjafeben
210 tolme fuUaiöta fäfeä".
^^ffi fuffui lemmen, lemmen,
6ep' on fuffui fuuia folme
lemmettömälle tytölle,
SOZereöfä mafoamalle ;
215 3;oinen fuffui [u(on, [ulon,
6cp' on fuffui fuufi fuuta
Sulholle futottomatie,
3fämi§[ä iötumatle;
Äolmag fuffui auon, auon.
32 4 luno, mv. 220—232.
220 ©e fuffui ifänfii faifen
5luottomaUe emoUe,
3'än päiiDät itfetDciUe.
dliin emo fauoiffi mirffi:
„(5lföl)öt emo poloifet
225 Äauan fuunnelfo fäfeäl
Äuu fciti fufaötclemi,
Diiin foäii f^fäbteleiri,
3tfu filmäf)än tuleiui,
äöe'et ^loäfiUe matuixtat,
230 Ät)i)närän itä fuluiui,
äöaaffan luaifi manbeuetx)!,
Äuuttua fett)cät=fäföfen".
tl^itlJfs "Uuno.
SBäinämöincn )?al)oilIa mielin %\non buffumaöta tiebuötelcc Un=
tamolta hanm nnfpistä oIopaiHaanfa meren pofijasifa; wm. 1—24. —
SBäinämöinen läl}tce fabonnutta tptärtä meren pobiaöta ^)t)t)tämään ja
faapi muutamana väi»änä oubonlaifen taian onfeenfa; Uttt). 25—48.
— Äala juuri teifattamaifiUaau puifalitaa mereen ja ilmoittaa fteltä ei
ol(eenfa!aan fala, tnaan fama Joufafiaifen fifar, jota 2öäinämöinen
Ijartaa^äti oli pt)i)tänt)t. (Sen jäHeen fatoft poi^ näf länniltä, ftiaiffa 2B(ii=
namöinen tt)M rufoilec Mntä toiöte tulemaan-, itiin. 49—92. — SBcii-
nämöinen »ielä fofce nuotatta fabonnutta tijttöä jäHeen \aa.ta, mutta
fun näfee t)riti)ffenfä tt)[)iäfft, pahoittelee omaa mielettömt)l)ttänfä, fun
filfä tangoin oli hänen »eneeötänfä laöfenut; mv. 93—120. — ^Hahu
loiöna fotiin aeitueäfanfa 2öäincimöincn muiv^telee ditiänfci ja artnclee,
j;oö olift elosfa, filtä tofi faift jon!un hpmän neuinon huoliöfanfa. ^iiti
l^aubaötanfa fuulee poifanfa »nalituffen ja feboittaa häntä lähtemään
pohjolaan, *PoI)jan faunista tt)tärtä foftmaan, mm. 121—156.
2Öafa Wan\)a Söäinämöincu
Sluo tuohta paI)oin :pal)a§tiu,
Äun oli faimiö faatuniinna,
D^citonen nufat)tonunna,
5 a}Jennt)t Heto^on mercBen,
5lUe aaltojen f^iDien.
9t§tui InioIIen, ^uofacUcu,
®t)ätnmcUä ft)nfcciUci,
Oiannalle meren fmifen,
10 (Sanan ttiirffoi, noin nimefi:
„<3ano n^t Untamo unefi,
ä)kfu'ufi maan wcnt)jci:
Tli§\i\ mMa afuivi,
9ieiot Sellamon tt)ent)tx)i?"
34 5 runo, \vvo. 15— 4S.
15 Sanoi Untamo unenfa,
90^afu'unfa maan n3cni)jä:
„ Juo (la 5{l)to(a afumi,
ITJciot 2Ce(iamon roenpmi, •
9^cnä§fä utuifcn niemen,
20 "^äääfd faaten tevbcnifcn,
5nia aaltojen [i)mien,
"jäällä mucitien mutien,
.^in.icn fivjaman fnle^fä.
^aaen paffun palleaäfa."
25 Siitä \vanha iöäindmöinen
2Öetihe mene^ijoiUe,
Otti ongen taöfu()unfa,
Säfärauan uidefnbpfä ;
Soutoa melat^teleroi,
30 "^SääMn faaten faan.nittatt)i.
®iin' oli onineda olija,
5Iina fiimalla afuja,
Ääeffelld fädntelijd;
Dnciitteli, ovbitteli,
35 Ä^apa uiaöfinen mapifi,
.^^opeinen fiima fuifui.
^so pdimdnd muutamana
jlala otti onfcbcnfa;
6en meti menofebenfa,
40 Jalui talfapobjabanfa.
.^atfeleroi, fddntelemi,
(Si tunne faloa tuota:
©iledbf on fiifafeffi,
.^ulcabfa fuujafefft,
45 .^alcabfa baufifeffi,
dttidtön emdfalaffi; i
öuopuifm mcvilobeffi,
8t)n)dn aallon al;tt)eneffu
5 viino, »ro. 49—82. 35
2öafa roanlia Väinämöinen
50 Seti mcitfen iDiereltänfä,
^uotraötanfa pää=I)opean,
9lIfoi lohia IciffaeUa;
Co^i loimahti mere^cn,
^ala firjo fimmeltiipe,
55 ^Poöjaöta punaifen purren,
2Benet)c§tä ©äinämöifen.
Olöfen päätänfä X)knti,
Difcata olfapäätä,
2öi()iirilla wiicnne(Iä,
60 5lupal)a{(a fiuienncUa,
Sieltä tuon fanoiffi mirffi,
3tfe fiedn fcröfaeU:
„Di ftc tvanha Söäinämöinen!
Sn oflut minä tulema
65 Öo^i leiffacllaffefi,
Äala palötoin pannaffeft."
©anoi manba SÖäinämöinen:
,/Mffi fte olit tulema?"
„ Olinpa minä tulema
70 6ullc pirtin pptj^fijöfft,
Öattian lafaiftjaffi,
leiman paffun paiötajafft,
Dlutfannun fantajaffi,
3ltrian afcttajafft."
75 „Oi)oi) fmua uffo utra,
3Bäl;ämieli ii>äinämöinen!
Äun et tuntenut piteä
2öe'en miimeiötä tptärtä,
.^uta popit fuun ifäft,
80 *pu[)fi polmefi fnitaftt:
!lRie olin 5tino, neiti nuori,
6ifar nuoren ^oufaf^aifen."
36 5 runo, mv. 83—116.
(Sanoi tuanf)a 2Öäinämöinen
Slöa ^din, !pat)oiUa mielin:
85 „Di on fifar ^cufabaifcn!
2öoit fic tulla toifcn fcvran."
Gip' on toietc tuliutfana,
Gi toiste fmd ifdnä;
3o lt)etil)c, n)ievd^tit;c,
90 2Bc'en faIwo§ta fatofi,
Äimcn firjan)an fifdt)dn,
SO^affanfaintaifen nialolion.
2Öafa n)anl)a 2ödindmöincn
2;uop' on tuoöfa anuelemi,
95 2)Utcn olla, fum clcd;
3o futaifi fulffunuotan,
3Beti tocttd vietin valtin,
Salmen pitfin, toifcn poiffi.
(5i faanut fitd falait^a,
100 TIM mielenfd pitdmi,
Söellamon metiötd neittd,
5ll)on la^ta ainofaiöta.
Siitä \vani)a Jödindinöinen
5lUa päin, pa[)oilla mielin,
105 .ftaifen fallella fiipdrin,
3tfe tuon fanoifn nnvfti:
„DUpa minulla mieltd,
DU ennen aifoinanfa,
Saanpa npt tdtd nt)fi)d,
110 3:dUd inljalla idlld,
Äaiffi on mieli molfedefd,
5l)atuffet avmoifeöfa."
„<^uta muotin fuun ifdni,
Auta puoleH polmeani,
115 2öeUamon metiötd neittd,
2Be'en on «»iimeiätd ti;tdrtd,
5 runo, mtt). 117—150. 37
<Se ofafi onfcl)cni,
Sieiä()ti nienofc{)cni,
aO^ind CU tuntenut piteä,
120 (Sn foti()in forjacUa,"
2öafa tt)anf)a 2Bäinämötnen
5lötui juoden, ^uofaeUen,
Äulfemi fotia fo&ti,
<3anan njirffot, noin nimejt:
125 „(gn ni)t tuota ticäfänä,
SiRiten o (Ui, f uin cleä,
Jodilta ilmalla afua,
9MiUd maitia matfaella".
„Dififo emo elo^fa,
130 2öanf)empani maln)el)et(a,
6epd faattaifi fanoa,
Tlitm ppötööfd pt)ft)d,
9J?ure()ifin murtumatta,
■Öuolibin fatoamatta,
135 9idi0[d pdimiöfd pa()oiöfa,
2tpci§fa mielaloi^fa."
(Smo Ijauagta l)an)aft,
5llta aallon ma^taeli:
„2öier onpi emo elo§fa,
140 2öanl)empaft matoe^ella,
3ofa faattami fanoa,
TOen olia oifeana,
ajiure^ifin murtumatta,
Apuoli()in ftupcncmatta. "
145 „!J)iene *Pol)jan tpttdri^in,
Siell' on tyttäret [omemmat,
?Jeiet faf;ta faunif)immat,
2Öiittd fuutta mirfcdmmdt,
(Si 3oufon jorottaria,
150 Öapin Iapfi=lönttdreitd."
38 5 runo, w\v. 151—156.
„(5ic(td naioi poifafcni
%\xai^ *isoI;jau ti^ttärietä,
3of on fiettoä filmiltänfd,
v^ilaunig fatfanuoifittaufa,
155 5tina joutuifa jalolta,
Scfä tiufae liifunnolta!"
^uuticö li nuo.
SBäinämöinen rt>almietaiffc ^^ofiiolaan, ottaa bcrtofrnfa \a lä^=
kt ratfa^in matfaHe; toto. 1—20. — 3ouf alainen tnantiaa toi\)aa 2Bcii=
nämöifen päälle fantacn toaruötaiffe ja obottaa tilaifiiutta \aai>a foötaaf=
fcnfa pntä; rottt. 21—38. — ^opa muutamana päiroänä 3t>iifa^aincn
feffti 3Bätnämöi[en ^etuofen felä^fä fmu ajainan ja fopijaa joufen am^
pua!fen[a f)äntä; nsh). 39—56. — *Jiiti 3oufaf)aifcn ticbon faatua poU
fanfa banffeesta fieltää :^äntä ampumasta, ttjarocn faiffi ilolaulut 2Bät=
nämöifen fansfa maalta fatoattjan; tom. 57—84. — Si-Hita^ainen toix'
^än äitinfä fielloäta puolien tofi päättää ampua ja ofaftfi folmannctla
nuolctlanfa Söäinämöifen betttofeen; rnro. 85—112. — 2öäinämöinen
^cttiofen altanfa ammuttua fortuu «eteen ja foma tuuti !antaa ^änen
meren feläUe, joöta Soufabainen fuureöti ifjaötuu; un». 113—128. —
Soufabainen fcrtoo äitiöenfä feräfuen, mitcnfä oli äöäinämöifcn menetä
täntjt, joöta tpöätä äiti f)äntä ei »arfm fiitä; toto. 129—156.
3Öafa tt)anf)a Söäinäinöincn
Cötjteöffcnfä fdfcft
2;uonne fi^lmäbän ft)(ät;(in,
^inieät)än ^of)joIat)au.
5 Otti olfifen ovi{)iu,
^Mircnfamnifen I)crt)ofcn,
^iöti [uitfet fuUan [uut;un,
^Päitfenfä bopean pääpn,
3tfe im\vi fcIäUc,
10 Cöific rcifin ratfaf}itle.
5tjoa b^vi)tte(ctt)i,
2Jlatfoanfa mitteictyt,
5tjoi Säinölän af)oja,
ÄalelDalan fanfa^ta;
40 15 runo, ww. 15—48.
15 .^e^.10 juoffi, matta joutui,
^oti jää^ii, tie (pfKni.
3o ajoi meren felciUc,
Ulapalle aufcatle,
Äapioifen fa^tumatta,
20 Söuobifen n?ajoumatta.
Dlipa nuori ^c^ufabainen,
öailja poifa !^appa(ainen,
^iti n^iifoit^ta miboa,
^(en fauaiöta faetta,
25 Äera n?anl)an SBdintämöifen,
*^}ää((e laulajan ifuifen.
?aatiir)i tulifcn joufen,
3a(on faaren fauni^taroi,
Suoli piiliä pinofcn,
30 Äolmifulfia fofofen;
(Siitä tt>uotti S^dinämöiötä,
Saaroaffi futimnto (aiota.
Suotti idän, rouotti aamun,
Suotti ferran fcefipäiiDtän,
35 luunneUen fujan perälld,
Sa()tac(Ien mainioUa,
.^M)mä faari faina(o§fa,
3Biini nuolia feläeifä.
3o pdilvdnä muutamana,
40 .{Miomcnna moniahana,
5lcffi muötafen merellä,
Sineritidifcn lainel)illa:
Dnfo fe i'döfd piimi,
^dimdn foite foillifeöfa?
45 (yi ole i'döfä piimi,
'l^dimdn foite foillife^fa;
Dnpi manba äödinämöincn,
Öaulaja idn ifuincn.
6 runo, tt>». 49-82. 41
9??atfoatt)a *PoI)ioIaban,
50 Äu(felr>a *:pimcntolaf)an.
Jiuop' on nuori 3oufa()ainen,
2ait)a poifa kappalainen,
3ou'utti tulifcn joufen,
Äoppoi faarcn fauniljintman,
55 ^äön mamtle aSäinämöifen,
©urmaffi [uttiantotaifcn.
(Ennätti emo fi)fi)ä,
Söandempanfa tutfaetla:
„teUen jou§ta jouabutat,
60 faarta rauta rauabutat?"
Juop' on nuori ^oufafiainen
(Sanan n)irffoi, noin nimefi:
„Iuof)on jouäta jouaf)utan,
Äaarta rauta rauaf)utan,
65 ^äcän »aralle Scäinämöifen,
©urmafft fuU}antoIaifcn ;
Stmmun iDanban 2Öäinämöifen,
Öa^fen laulajan ifuifen,
Suon on merta luutimahan,
70 Öainetta lafaifemaban,"
ömo ficiti ampumalta,
Smo fielti ja epafi:
„(J(ä ammu SÖdinämöiötä,
Äaota Äalemalaiöta!
75 Höäinö on fufua fuurta,
öanfoni fifaren poifo."
„ 5lmpuifitf o 2öciinämöifen,
Äaataifit Ra(ett)alaifen,
3(o ilmalta fatoift,
80 Cauhi maatta lanfeaifi;
3I0 on ilmatta parempi,
Coulu maatta taatufampi,
42 6 vuim, >nw. 83-110.
Äun otH3i Slianalaii maitia,
dioilla Juonclan tutDiUa."
85 Juogfa nuori Joufabainen
Jo njcibän ajattelcrui,
Ääfi fäöfi ampumat)an,
Ääft fcicifi, toinen ficlti.
äöirffi tt)iiincinfi fauoiffi,
90 3tfc laufui, noin nimcfi:
„^aotfobot jo§ fabc^ti
^aiffi ilmaifct itomme,
laitti laulut langctfobot;
Söavfm ammuu, m marannc".
95 3^'^ii^tf^ tulifcn joufen,
2Bcti maöfifcu mefavau,
Saeten polmea mafenta,
Jalan alfa oifeanfa;
2i3cti miineötä mafaman,
100 (Jutan fotmifoipifesta,
S^uon on juonette afetti,
Siitti tiina=jäntef)ette.
Difaift tutifen joufen
Dtattct^en oifeatte,
105 5tmpui nuotcn enfimäifen,
(Bt meni f oraan tjtätfe;
5tmpui toifen nuolianfa,
Se meni foiuan atatfe;
5tmpui fof)ta fotmannenfi,
110 Mm fot)ti folmanneeiti,
2tmpui olfifen ovitiin
5ttta manl)an 2öciinämöifcn.
®iiiä raanlia löäinämöinen
©onnin fuietumi metelien,
115 Äcifm fädntt)i laineljefen,
Äourin fuoI)u'un fot)at)ti,
6 tiiiio, mv. 117—150. 43
©etäätd Injvoan beiDofeii,
^i;n)än laufiu tautafilta.
Dioufi fiitä fuuri tuuti,
120 kantoi manban ffiäinämöifen
0ioiUc ivätjiUe mefide,
Ulopatte aufealle.
6iinä nuori ^i-^itf^tbainen
©anan luirffoi, noin nimcft:
125 „5^upli ni)t fielfä fuufi muotta,
6euro feitfcmäu fefnttä,
2;uulen tuun)itcltan,iaua,
5tattojcn ajeltatnaiuil"
6iitä pi0til)cu fifäOc,
130 (Sai emo h)fi)nel)cfft :
„3ofo ammuit Söäinämöifcn,
5laotit i^aleman poian?"
Suop' on nuori 3oufaI)ainen
3tfc fielin feröfacU :
135 „(5i m)t manba Söäindmöinen
(Snämpi elämin filmin
6inä ilmoigna ifcinä,
Äuuna fuUan malfeana,
Slötu SBäinöIdn af)o|a,
140 Äalematan fanfal)ia."
„5tmmuin manl;an Söäinämöifen,
CaSfin laulajan ifuifen,
Säpi ft)ommen, maffan fautta,
^^alfi l)artiolil)ojen;
145 Sortui uffo formillef;en,
Äääntni fämmcni)ifinet)en,
6iitd fin;ferti)i frilellc,
(Seldtleben feifottil)c,
Staltojcn ajeltamaffi,
150 Z\)x^tr)n ttjprdeltdmäfft."
44 6 runo, itu?. 151—156.
ZvLon emo fanoiffi irirffi:
„*|}af)om teit ftnd poloinen,
Äun on ammuit 2öäinämöifen,
Äaoiit 5\a(cn.xilaifen,
155 Sun)antoIan fuuren miebcn,
.^oleroalan faunibimman."
^^cxtfemas Buno.
aBäinämöincn uipi ufcampia n.iuovofaufta aalvaUa merellä ja
alfaa iviimcn onnetonta tilaifuuttanfa »alittaa; wn>. 1 — 20. — Äoffo
ilmasfa lentäen näfee 28ämämöi[en aalloin n)aia'gfa ja t\)i\)p, mitä oli
mereäfä tefetnä. aBäinämöinen IiäncUe fitte fettoo onnettomuutenfa ja
epätoimonfa; \o\i\ 21—46. — ^offo »ielä fttä muistellen, fun SBäinä^
moinen faöfeöfanfa oli foiwun I;äntä ivavten faeinamaan jättänt)t, npt
ottaa l)änen felfäänfä ja iBicpi ^t^oljjolaan ; h)n). 47—66. — *)So^jolan
pata aamulla ulfona fät^beöfänfä fuulee joen tafana itfettäwän, ja
emäntä itfe fuulemaan Kilibettoänfä päättää fttä partafuuniroon itfutfi;
niU). 67—102. — ^^olijolan emäntä, Soulii, ottaa »eueen, foutaa 2Bäi--
näraöifen luofft ja tt}\t}t), mitä mieliiä oli, jobon toinen »aötaa, tuSfin
itfefään tietämänfä, mi jo oli, ennen laulaja SBäinöIääfä oltuanfa; tvm.
103—134. ■ — Sou^i [aattaa SJÖäinämöifen *PoöjoIaan, l)l)h)ittclec I)äntä
ruualla, juomalla ja lääHeillä, ja fl)fpl), mitä itfi. SBäinämöinen fanoo
fitä ainian itfctttänfä, fun oli fotimaalta läl)tenl)t ja vieraalle maalle
tullut; two. 135—160. — !i?oul)i fieltää l)äntä itfemäötä, fanoo bt^män
olla ':)3ol)jolaefa elää, mutta SBäinämöinen fuitenfin arhjelee fotoista elä=
mää parcmmaffi; tt>n.i. 161— ISO. — 8oul)i ft)ft)p SBäinämöifeltä, eifö
taitaift Ijänelle fampoa tafoa, niin antaift t^ttärenfä palfafft ja faattaift
ftänen fotimaallenfa. SBäinämöinen fanoo ci taitattianfa, mutta lupaa
fotiin pääett)ä laittaa [eppo 31marifcn niin fampoa, fuin tl)ttöäfi, mar*
tcn; m». IS 1—2 OS. — Sout)i tnieläfi maf uuttaa tljtön fammon tafo*
j;anc antatt)anfa, fianffii Iiemofen ja laittaa 2öäinämöifen matfallc foti*
-maillcnfa; mn?. 209-238.
33afa ft)anl;a SSäinämöinen
Uipt acinjoja ft)tt)iä
Äuufi päiit)cä fefdtötä,
Äuufi \)ötä |ärftcif)cin,
5 GeSfönfä votfi ttjetelci,
3;afananfa tain)a§ fivfaä.
46 7 runo, vott. 7—40.
Uip' on voitiä i)ötä fafft,
^afft päimeci piftntä,
IJiiin t)önä Dbeffäntenä
10 3tfe tuon fanoiffi irirffi:
„2öoi poloinen päinnänt,
f un läffm omitta nmiirn,
3'äffcni ilman alle,
.^uuffi päitöäffi fuIuUel"
15 „(En nni tuota tunnefana,
SJiilen oUa fuin e(eä:
Jcenfö tuuleben tupani,
(5i ok tuuicefa tufca,
2Bctcbenfö faunan falman,
20 2Befi miepi falmoffeni.,,
Öcntipä iiapii^ta lintu,
Jnii foffo foiUifceta,
DMfi tttanban Säinämöifen
Scicitlä meren fmifcn:
25 „2Rit' olet meteefä miefi,
Uro^ aaltojen fea§[a?"
Sanoi manba Säinämöinen:
„<3ii' oien minä meveeifä,
£'äffin neittä *^>objoIaöta,
30 Jntped ^^imento(aeita;
lulin Luotolan fabede,
3oufolan jofimefitle,
^^^epo alta ammuttibin,
Jtfeäni miclittibin."
35 „8iitä jäin me'en uiarafian,
Suli tuuli luotcbeeta,
6c mun fauaei fannattcli,
Stallot rannalta ajeli,
3^äille toäljille mefille,
40 Ulapoille aufeilie".
7 runo, )x>vo. 41 — 74.
„(5n nt)t tuota tunnefana,
(Seltä arlrata ofoa,
Äumpi fuoloffi tuleiin,
i^umipi ennen ennätttäuji,
45 $TJälfä()änfö nääntDminen,
2öai »eteben taipuminen."
©anoi foffo i(man lintu:
„e((öö olfo midä^fäncä!
6eifotaitc fcifäbäni,
50 99^ic fmun mereltä faunan.
2öie(ä muietan muunfi päimän,
Äun ajoit .^aleman faöfen,
.f>eitit foimun fa^n)auuif)an
3eitunpuuffi itfelleni."
55 6iitä roanija 3Bäinäuiöinen
Äoliottann foffoanfa;
Tlit^ on noufemi merestä,
Uroei aadoöta ajaiffe,
©iinnlle fijoitteleffe,
60 Äofon fnnffäluun nenidc.
luop' on foffo ilman lintu
.kantoi »anlnin 2öäinämöifcn
^objan pitfäbtän peräbän,
6ummaban 6ariolaban ;
65 (Siiben b^itii 23äinämöifen,
Jtfe ilmaban fobofi.
Siinä itfi QBäinämöinen,
6iinä itfi ja urifi,
!^abaUa pajupurolla,
70 Sibeäeifä tuomifoöfa,
®ata biitimoa fitt)utla,
lubat tuulen pieffämätä.
3tfi pötä f af H folme,
©aman n?erran päimiäfi,.
47
48
75 Gifä tiennyt tietä tax)ä,
Outo motfoa ofannut,
dloiiit fDntDniä^ftjoiUc,
(flomaiUe entifilic.
^of)jan piifa pitfarainen
80 Dbufi ain3an aifafeben,
^tii pitfät pi)öräpin)ät,
^Majat lattiat lafaift;
aöci pihatie riffafcnfa,
Scifattelide vifoiUe,
85 Äuulemi mereltä itfun,
^^oiffi joen juorotutfcu.
juosten joutintii tupafjan,
^ian pirttibin ntencftii,
Sanoi luonne faatuanfa,
90 toimitteli tultuanfa:
„Äuulin mie mereltä itfun,
^oiffi joen juoroiuffen."
?oul)i ^bbjolan emäntä
^^ian pi^be piballe,
95 Söieräbti n)eräjän fuubun,
^erimmäifen pellon pääbän;
(Siinä forinin fuunleleiffc,
(Sanan unrffoi, noin nimefi:
„(£i ote itfu lapfen itfu,
100 eifä iDaimojen ma(itu§,
^tfu on partafuun urobon,
3ouf)ileuan juorottama."
Coubi *^of)jolan emäntä
2;pönnälti menon n^cnlle,
105 Souti luotfi Söäinämöifen,
Cuoffi itfemän urobon,
^^ubuttcli, laufutteli,
(Janan tt)irffoi, noin nimefi:
7 runo, W». 109 — 142. 49
„D()ol) fmua, uffo utra,
110 3o otet maaUa rvicrabafla!"
2öafa tvanha Söäinämöincn
^Päätänfd fof)otteleiDi,
Suo§fa tuon fanoifft luirffi,
2t\'t laufui, noin nimcji:
115 „3;ietäncn nm tuon itfcfin,
D(en maalla luieraballa;
SDJaotlani olin parempi,
Ä olonani forfcampi."
2oul)i *|?ot)iolan emäntä
120 (Sanan njirffoi, noin nimefi:
„Saififo fanoaffeni,
Dififo lupa fpfpä,
9Jä find olet micbiäft
3a fufa urobiaft?"
125 2Bafa \vanba Söätnämöincu
^tjt tuon fanoifft luirffi:
„lOZainittil)inpa minua,
2tvmeltil)in aifoiuanfa,
3Uoilla iloitfijaffi,
130 5 of a laffon laulajaffi,
Öioilla 3öäinölän aijoilla,
italcmalan fanfaf)illa;
d)l\ jo lienenfi fatala,
3;ugfiu tunnen itfefänä,"
135 Öoubi ^ol)jolan emäntä
(Sanan tDirffoi, noin nimeji:
„9^oufc jo noroäta mieft,
Uroö uuellc uralle,
^aifeaft baaöiamal^an,
140 (Satuja [anelemaf)anl"
Otti micljen itfemä§tä,
Uro^on urifemaöta,
50 7 nmr, ww. 143—176.
©oiiti poiffi -^Uibjolaftan,
2öiepi irieraban tupaban.
145 6i)öttcli näläötv)ne()cn,
ÄaStuncben fuhracli,
lefi mic()en temie()efft,
Urobon patanne beffi,
Ät)fi)tte(i, laufutteli,
150 Sanan inirffoi, noin nimefi:
„^l\tä itfit 2öäinäm öinen,
Uifntit utttantolaincn,
Znoiia paifalla pabatla,
SRannalla men)ttä rt)aöten?"
155 Safa n)an{)a ©dinämöinen
3tfe tuon [anoiffi mirffi:
„2;uota itfen tuon ifäni,
Äun ma uin omi(ta maitta
9läiUe ouoide omille,
160 SBeräjitIc mierabide."
Öou()i ^^^objolan emäntä
©iitä tuon fanoitfi faatti:
„(älä itfe iöäinämöinen,
Uifuta umantofainen!
165 .f)i)mä tädii' on otlaffefi,
3lrma§ aifaedaffefi I
<Si)öä lobta luotafclta,
©imulta fianliboa."
«Silloin manba ilöäinämöincn
170 3tfe tuon [anoiffi mirffi:
„Äi)lfel)en fi)läinen [i)önti
.f)t)mi§fäfi micvabi^fa ;
2Rie§ on maallanfa parempi,
^otonanfa forfeampi."
175 „©oifipa [ula ^"»^iitö,
^ääfiftn omille maille,
. 7 runo, »». 177—210. 51
^Parempi omalla maalla
Söetonenfi mirfun alta,
Äun on maalia tt)icra^aUa
180 tiiltamaljagta melonen. "
2ouf)i *]8ot)iolan emäntci
(Sanan irirffoi, noin nimeft:
„9tiin mitä minuUc annot,
Äun faataij omille maille?"
185 „2;aiatfo tafoa fammon,
.^irjofanncn fatfutclla,
3outfenen ftjnän ncnägtä,
äRal)olel)män maitofeöta,
^^en uul;en n)iUafe§ta,
190 ^^cn ol)rafcn jt)n)äötä,
3'Jiin annan tptön finutle,
^anen ncicn palfaötaft,
6aatan fnn omille maille.
Oman peltofi perille."
195 2öafa man^a 2Öäinämöinen
3tfc tnon fanoiffi mirffi:
„Jaia en fampoa tafoa,
Äantta firjo firjoitcUa ;
«Saata mie omille maille,
200 2^t}önnän feppo ^("^rtrifen,
3ofa fampofi tafomi,
'Jlätofi lepDttelemi."
„6e on feppo fcu mofoma,
^len taitama tafoja,
205 3of' on taimoa tafonut,
3lman fantta falfutellnt,
Gi tunnu mafaran jälfi,
(äifä pil)tien pitämä."
8oul)i !)}ol)jolan emäntä
210 6anan h)irffoi, noin nimeft:
52 7 runo, ww. 211—238.
„<SiUc työnnän tyttäreni,
«SiUc lapfeni lupoan,
3ofa [ampuen tdovoi,
Sanncii firjo firjoittami,
215 3outfenen foncin nendätä,
äliaf)otcl)m(in maitofeäta,
^[)en uuben n^iUafeäta,
^[>cn ol;rafcn jtttoäStä."
^ani )xiax\a\\ tt)aljaf)ifin,
220 JRuöfcan te'cn etctjcn,
Saattoi n)anl)an 2Bciinämöifen,
3^tutti oton refcl)cn.
(Siitä tuon fanoiffi njirffi,
3tfc (aufui, noin nimcft:
225 „Glä päötäfi t)lcnnä,
.tobottele foffoafi,
Äun ci ilta ennättäne,
Zal)i ei uupune oronen!
3o§pa päätäfi ttlcnnät,
230 Äobottelet foffoafi,
3 o tofi tuho tuletoi,
^al)a päin)ä pääUe faapi."
Siitä manba Säinämöinen
2öi orofen juoffemaban,
235 ^^arjan liina liiffumafjan,
3tjoa faritteleiui
pimeästä ^^objoIaSta,
Summasta Sariolalta.
^a\i)'ifskfas "^nno.
Äauni^ *Pof)ian neiti futoo fanga^ta tainkaan faarella istuen,
jo^fa aöäinämöinen näytpä bänen ppptdä rcfccnfct la^feimaan ja ^äntd
puolifonanfa Äatett»alaan feuraamaan; »tt». 1—32. — 3teiti ttiaötaa
taotaan Iiänellc »a^fifään Ic^boäfa laulaneen ja ilmoittaneen t^töilld
paljoa paremman elämän fun miniöittä oleman; mm. 33— 60. — 2öäi*
TiämtJinen päättää lintuin ei mitään tietämän ja pf)ä futfuu neittd ic«
fecnfä. 9lätx määräelee Itänette tinfatöitä, joilta SBäinämöinen ^elpo^ti
täpttää fafft cnjimäiötä; mm. 61—98. — Spttö foImanneJft tljöfft e^-
bottelee SBäinämöifen mencttä färfpnecötä fe^rämarre^ta meistämään,
aöeistäeefä SBäinämöinen Ii)öpi jalfaanfa ja ^aamaSta juoffee fumma=
loin meri maatie; mm. 99—146. — 2Bäinämöinen maljaötaa f;emofen
ja läbtee apua etftmään tuS!aöfanfa. Sulec taloon ja fpfnifee, eiti>
olift ftind fetään meren fulfijata; mm. 147—176.
3;uo oli faunia ^o^jan neiti,
Tlaan fuulu, tt)c'en voaixo,
3§tui ilman iDcmpclcUö,
Jaittion faarella fajotti,
5 ÄultafangaSta fntovoi,
^f)opeaigta Ijuolittatoi.
2öafa wanha 2Öäinmnöincn
3ljoa farittelciri,
5ljoi matfoa palafen,
10 ^iffaraifen piirrätteli,
Äuuli fuffulan furinan
^läl)ältä päänfä päältä,
^äätä forjasta fotjotti,
Äatfa^tatt)i tain)al)alle,
15 0Jäfi neien taimafialla,
Ö4 8 runo, \v\v. 16—49.
«Sanan toivffoi, noin nimcft:
„1uk neiti forjat^ani,
^'aäfcitc rcfofcbeni!"
3kiti tnon fanoiffi \v\xtt\,
20 3tfe laufui ja ft)fpn)i:
„?}iifft nciltä forjaf)afi,
2pttöä rcfofc()eft?"
2Öafa inanba iöäindniöincn
Suop' on tnof)on n)a8toan)i:
25 „(5iffi ncittä foi-jaftani,
St)ttöä refofc(}eni:
iOZciKeimän leipojaffi,
Oluen ofoajaffi,
3ofa lautfan laulajaffi,
30 3ffunan iloitfijafil,
Dioilla SBäinoIdn aboida,
Äa(eit)a(an fanfal)iUa."
DZeiti tuon fanoiffi irirffi,
3tfe (aufui ja pafifi:
35 „Äun ftoin matara=maaUa
Giten iIta==mt)ö()äfeUä,
Sintu lauleli (et)o^fa,
Äi)ntöra§ta§ raffutteli,
SauIcU ti)tärten mielen
40 3ci lauloi miniän mielen."
„U)iie tuota fanetentafjan,
Sinnutta fi)felemäl)än:
„„Di fie fpntöraeitaljanen!
i?auta forttiin fuuUaffeni,
45 ilumman on parempi olio,
humman oUa fuulufampi:
Jtjttävenfö raaitolaeifa,
2Bai miniän miebeläöfd?""
„Jianenpa lieon antoi.
8 ruuo, mv. 50—83. 55
50 Ät)ntöraötaö laf faftutti :
„„2öa(fea fcfäincn päiirä,
Sfieitiittalta iralfeamvi,
2Bi(u Oli rauta paffafcöfa,
Söilumpi nuniäit)alta ;
55 9iiin on neiti taattola^fa,
Äuin marja tn^nniUä maatta,
9^iin miniä miet^clciefä,
Äuin on foira fal)lc(;iöfa,
Jarmoin faapi orja lemmen,
60 ^t miniä mitloinfana.""
Safa manl)a Väinämöinen
3tfe tuon fanoiffi mirffi:
„2;i)^jiä tiafen mirret,
9?aötat)afen raffutuffet;
65 2;ule neiti forjaiiani,
Saäfeite rcfofet)eni,
6n ole mitätöin miefi,
Uro§ muita untelompi."
9ceiti taiten iDaötaeti,
70 8anan mirffoi, noin nimefi:
„2)iie(;efft fmun fanoifm,
UroI;offi arn^eleifin,
3o§pa jouhen f)alfaifeifit
SBeitfetlä färettömällä,
75 aDhman folmuf)un mctäifit,
Solmun tuntumattonmfft."
2öafa tvanba Väinämöinen
^alfi jout;en tjalfaifemi
SSeitfeUä färettömäUä,
80 Suifi tutfamettomalla,
n)iunan fo(muf)un ipetäiui,
6oImun tuntumattomafft;
Äägfi neittä forjal)anfa,
56 8 runo, >rtt>. 84—117.
%)!)ttöä rcfofc()cnfa.
85 yttiti taiten maeiacU:
„Sf)fäpä tulen fmuUe,
^un fiöfot limM tuohta,
(Säret jäältä aiaffia,
3Iman palan paffumatta,
90 i^jlilffeben pira(;tamatta."
Safa n)anf)a JÖäinämöinen
(£i tuoeta fotoin häiäv),
Äiöfoipa fitoegtä tuof)ta,
«Särfi jääötd jdrfäleitä,
95 3tofi" piston paffumatta,
*Pilffe()cn piral)tamatta;
Äutfui neittä fovjat)anfa,
%\)ttöä refofeI)enfa.
yititi taiten tra^toattJt,
100 8anonn fanalla tuolia:
„®i(Icnpd minä mcnifm,
Äcnp' on irei^töifi toenofen
Äcbrätoartcni muruilta,
Äalpimeni fappaleiöta,
105 2;nöntäifi toenon toefiUe,
Uuen (ain)an lainebiUe,
3lman fouran foöfcmatta,
Ääftirarren fääntänmttd."
SiUoin manba JÖäinämöincn
110 3tf«^ tuon fanoifft ixiirffi:
„Cicne ei maaöfa, maailma^fa,
Äofo ilman fannen alla,
IKointa laiman laatiata,
SBettoani njeiötäjätä."
115 Dtti märttinän muruja,
.tebrämarren fiertimiä,
^'äffi niei£itol)on toenofen,
8 runo, irlr. 118—151. 57
6atatauan laittelo^on,
SBuoreltc teräfftfelle,
120 DtautaifeUe faUiotle.
Söeiäti päin:)än, roei^ti toifcn,
fRiin päiittällä folmannella
.^tift tvaxtta iraapabutti,
^empo tempafi tercä,
125 ^ätt)ipä fih)e()cn firtt»e^,
Äafa fnlffoi falliobon,
©iitd {iii8fat)ti lif)a'an,
^oIft>c[)cn pojan pätöifen;
2öeri pääft it)uotamaI)an,
130 |5urmc l)uppc(ebtamaf)an.
2öafa rvanha äöäinämöinen
Öoiftc ftitä loitfimafjan,
8ufi [tnmt)t ft)itä mt)öten,
Cuotteftet (omia mt)öten,
135 2}?utt' ci muilta muutamia
Söeren fuuria fanoja,
3oigta falpa faataifil)in
3;u(ett)aUe tuffcbeffi.
©eri juoffctDi jofcna,
140 c^urmc fo§fena fof)ifi,
peitti maaöfa marjan ivarret,
ÄaneriDaifct fanfaf)aUa,
(äif ollut fttö mätäötä,
3or ei tullut tu(tt)i(ief)en
145 ilioita liifoja iDcriä,
^urmel)ia (luuroroia.
3o ni)t man()an SBäinämöifen
Jofi tuöfafft tuleit)i;
^ani ttiarfan tnalja()ifin,
150 (Ruöfean re'en eteften,
Siitä reuoiffe refe^en,
58 8 runo, ram. 152—176.
Äo[)ennaiffc fovjat)anfa.
öa§fi ttiirffua toitfalla,
155 2Birtfu juoffi, matfa joutui,
Otefi n)icri, tie lt)bcni;
3o fo{)ta fiilä tuteiDi,
Jietä folme fobtoami.
5tjoa fuhauttaiui
160 ylimmäistä tietä mi)ötcu
5)[immäifct)cu talot)on,
^ti fi)uni)ffen t\)\i)\vi:
„Dififo taloöfa täöfä
Dftauau raaunan fatfojata,
165 SBeritutman tuffijata,
6aIpoa iDerifateben?"
Uffo uunilta urahti,
^atlipavta paufutteli:
„Sulettun' on fuuvcmmatfi,
no 3alommatfi jaffettuna,
Suojan folmetla fanalla,
©pnjän fi)nni)n fäätämädä,
3oet fuiöta, järmct päistä,
äöirrat niöfoilta tt)il)aifet,
i"5 Cabet niemien nenistä,
Äannaf fet f apeimmilta. "
"^Iji^fkfttö "Buno.
2Bätnämöinen Iäf)tcc tupaan ja hjcrta ftänen I)aatt)aätanfa juof*
[cc fummattomaöti tatttaQe; u!foa afia jo atfaa artt>diittaa, !un ei
muista raufan ft)ntt)ä, joUa faift tvercn juoffun pl)fcit)tett)ffi; ww. 1— 22.
— SBciinämöinen fcttoo ufolle rauban f9unt)ötä, mitcnfä Utfo jumala
»cben, tulen ja maan luomifen jätteen fl)nni)tti itfeötänfä folme Öuom
notarta, jotfa t)If)ciM ilmasta Ipvfittiät rauban ainetta maaQe; to».
23—56. — SBäinämöinen jatfaa ferrontanfa, mitcnfä rauta fättsi t»et'
jeänfä tulta tervehtimään, ja fun tuli oli polttaa I)änen, vääft pafoon
fuoHe, joöfa piili aifanfa, funneä metfän eläväin jälisfä joutui näft)=
Viin; mit>. 57 — 84. — Seppo Ilmarinen ottaa rauban ruosteen fuolta ja
tpöntää aI)joonfa, nä:^bäffenfä mifft tulcsfa muuttuifi. 3iauta rufoilee
itfeänfä tuleöta otettamaan ja, fun feppo penfoo paliafft rupeavan,
oifein valalla vannoo fiivoöti clävänfä; vv. 85—120. —Ilmarinen
tempaa rauban tulelta ja tafoo teräfaluifft. *Wiitä farfaiötaiäfa fai
^iiben lintu l)erf)iläinen val)ingoflifia aineita Varfal)in farfaifuveteen
fefoitetufft, ja ftitä tuli rauta paf)antapaifeffi ; vv. 121—146. — Uffo
fuultua rauban fpnnt)n muistuttelee fUä entifeätä furjasta oloätanfaja
Vairnotusta valaötanfa, jonfa npt tuf)maöti oli riffonut; vv. 147—
182. — ©itte uffo fäöfee rauban tulla paliatefonfa forjaamaon ja fiiös
tää verta afettumaan foviHa fanoitla ja uf)fauffilla; VV. 183—226. —
Uffo läfjettää poifanfa voiteen tefoon ja poifa feittää tammen laötuiöta
ja ulfomaan ruohoista mafjbottoman väfevää voibctta; vv. 227
—252. — Uffo voiteen faatua pojalta voitelee fiUä aöäinämöiStä,
pois manaa fivut ja fäärii frteen ftaavallc; VV. 253—292. — 28äi«
nämöinen parannuttuanfa fiittää 3iiiii«^«* avun faamastanfa ja va=
rottaa vaStaifta tanfoja omiin voimiinfa luottamaata; vv. 293— 322.
Siitä Yoanlja 2Öäinämöineii
^eti !orja§ta fol)ofi,
tuohta pirttibiii tuleun,
Mt f aitojen ajaiffe;
60 9 runc, irre. 5—38.
5 SBBcri juoffctri jofcna,
.f)urmc fo0fena fobift,
2öuoti tulirillc tupafen,
(Siltalaimi lainebide.
Uffo uunilta urol)ti,
10 -f)Q(iiparia paufutlelt:
„9}ii fmd (ienei micbiäji
3o fufa urobiafi!
2öert' on fcitfemän irencttä,
5lantoforn)oa fabeffan,
15 (Sun isoloinen polireötafi
ÖQttiade laäfctiuna."
„(Snfä tuota tunnefana,
TliUi multa mielen otti:
Äaitfi muistan muut fanafct,
20 2Öaan en amoa alueta,
ajiiöt' on rauta fnntt)ni)nnä,
Äaöirianunna foito fuona."
©illoin mant)a QBäinämöincn
«Sanan mirffoi, noin nimeft:
25 „3tfc ticän rauan ft)nnt)n,
2trtt)oan alun teväffen:
3lma on emoja enfm,
2öefi manein meljefftä,
9lauta nuorin mcljeffiä,
30 luli ferran feöfimäinen."
„2;uo Uffo t)linen luoja,
3tfe ilmojen jumala,
3(maöra me'en erotti,
äöceeitä maati mantere^cn;
35 Dflauta on rauffa fpntpmöttä,
St)nti)mättä, f at^mamatta. "
„Uffo ilmoinen jumala
^ietoi fa^ta fämmentänfä,
runo, txnu. 39—72. 61
9[)Ji)feIti luolemviaufa,
40 2Bafcmmaäfa poliucn päääfä;
(Siitci ft;nti)i folmc neittä,
Äofo folmc luonnotarta,
Oiauan ruoöte^en emoifft,
(Suu ftnerJDön ftittäjiffi."
45 „9teict fät;ä notfutteli,
5l§tu{ immet ilman äärtä,
UtariUa u()fun)iUa,
Oiännillä :pafottamiUa,
Öt)pfit maalle maitojanfa,
50 Uf)futit utarianfa."
„^ffi (i;pfi muötan maion,
©iitä [t;nti;i melto rauta;
Soinen njatfean njalutti,
©iitä te^tif)in teräffet;
55 Äolmag puifutti punaifen,
©iif on faatu rääfi)=rauta."
„DUpa aifoa mäl;äinen.
Otanta taöteli tamata
Söan^cmpata mciffoanfa,
60 Äät)ä tulta tuntemathan."
„3;ua tuf)matfi rupeft,
Äa§tt)oi aiiran faui)eafft.
Dli polttoa poloifen,
^auta raufan, meiffofenfa."
65 „ Otanta pääfcftii pafofton
3;uon tuiman tulen fäfiötä
(Suurimmalle fuon felälle,
3;uiman tunturin laelte,
3o§fa joutfenet munitt)at,
70 ^an\)i poiat f;autelen)i."
„ (Siellä fttte rauta piili,
®cfä piili, jotta fäilpi,
9 runo, mv. 73—106.
^iili ttmoen, piili toifcn,
5piili fo()ta folmannenfi,
75 ©iioUa forfiäfa futofcn,
5lina faxlnm aöfcliöfa."
„3u[i juoffi fuota mnöten,
tarf)u fangaöta fninoft,
iSuo liiffui [ucn ia(oi§fa,
80 Äans^aä farf)un fämmcni^fä,
©ii^cn noufi rauan ruoete
3a fa^ruoi tcrciöfaranfo,
Sucu forfficn fijoiUc,
Äarl)un f annan faiiramillc."
85 „6i)nn)i fcppo ^Itnarinen,
Scfd ft)ntt)i, jotta fa^moi,
S^dfi rantaifct orabar,
Icväffifct ticrottimct,
<oucn fuuriUa jdliUä,
90 Äarbun fannan faittjamiUa."
,/.Hmc(ce, ajatteictin :
,,,/IRitä tuoötafi tnlifi,
Mio^p' on tnnfifm tulcl;en,
5t()jo[)on afettclifin.""
95 „ Siitä iunfctt)i tuicbcn,
5l(lc a()jonfa ajairi;
Sictfoi fcrran, lictfoi toifcn,
l'ictfoi fcnan folmannenfi,
9iauta ircUinä mcni^ivi,
100 kuonana fol)aclcwi,
Sepon fnnricifa tuliäfa,
3lmi tt)alfcan roäeöfä."
„3iinä ^uuti ranta tauffa:
„„0[)o() fcppo 3tiiitJii'^fn.
105 Ota poiä minua täältä
Ju^figta tulen punaifen!""
9 runo, iinn. 107—140. 63
„(Sanoi feppo 3f"^«n"en:
„„3ö^ otan fmun tulelta,
Qbtä faöftmt faubcaffi,
110 .koirin taiiroffi rupeat,
2ÖicIä ft>ci§tät hicljcäfi,
^aötuat cmofi la^ta.""
„ Siinä irannoi rauta rauffa,
Saunoi iraifcan malanfa,
115 6anort»i fanafla tuoda,
^aufui tuoda (aufebella:
„„Dnpa puuta purraffeni,
Äitt)cn fi)äntä fpöäffcni,
(ättcu fpö omaa fuf ua,
120 |>eimoani ()erjaclc.""
„6iUoin feppo Jdnarinen
iRauan tempaft tulelta,
9t[etti alaiftmcUe,
%afoW)i tcräfaluiffi,
125 .^eif;aiffi, fiiivcf)ifft,
Äaifenlaiftffi faluiffi."
„i^frf)i(äincn '^tiien lintu
^atfe(en.n, fuuntelcun,
^atfcli faton rajaöta,
130 2ttta tuolien tuiottcti,
^Rautoja rafettalnia,
2;cräfftä tebtättiiä."
,,'^enteä I)i)rä()telett)i,
Äantoi fäärmcben fäl)pjä,
135 f ufuiifcn futfednoita,
©ammafon [alamifioja,
Seräffeu tefo^mujui^in,
tRauan faTfaifu==tt)etef)cn."
„<2ai ftitd terää pa^afft,
140 (Rauta rainjoffi rupcft,
64 9 runo, vo\v. 141 — 174.
*^}etti ixiaituainen lr)a(anfa,
(Söi fuiu foira funnianfa,
2Öei0ti febno n)e(jcänfd,
(Sufuanfa fuiu piteli,
145 QBereu pääeti lDUotaiuai)au,
^urmcf)eu i)urabtama()an."
Uffo uuuilta ma\)ti,
^axta lauloi, pää järät)ti:
„3o ut)t tieäu rauau fi;nnt)n,
150 5lrit)oan aluu tcräffeu."
„Dl)oi) fmua rauta rauffa,
9tauta rauffa, foitu fuoua,
%mi^ tmbon päiiuätlineu,
Siitäfö finä ftfefit,
155 Siitä faemoit faufjeaffi,
^(eu fuureffi fufeilt!"
„(£t fä fiUoin fuuvi oUut,
Gtfd fuuri, etfä pieni,
Äuu \a maitona inafafit,
160 Uticöfafena riuottelit,
fJiuorcn neitofen nifiöfd,
Äaöiyoit immen fainaloäfo."
„Gtfä fiUoin fuuri ollut,
(ft oUut fuuri, etfä pieni,
165 <^un fua birmet fuoUa ^ieroi,
peurat picffi fanfaballa,
(Sufi fotfi forfiUanfa,
Äar^u fämmenpifiUänfä. "
„(5tfä filioin fuuri ollut,
170 (St ollut fuuri, etfä pieni,
Äun fa fuonana fo{)ifit,
2Beni)it »elpnäiSnä ta^a^na,
5ttla abjon 3toiwff";
Söannoit tt)aifean njalafi
I
9 tuito, \v\v. 175—208. 65
175 5t^jo§fa, alaiftmcUa,
SBafaroida, inalffamilla."
„3ofo ui)t fuurefft fufeftt,
^areöfft drteli^it,
(Jtifoit n)airoaineu njotaft,
180 (Söit fuin foim funniaft,
tuu ia f^rjtt fi)ntt)äft,
Sufuaft fuin pitelit!"
„2:ule n\)t it)ö\i tuntemaan,
^a^afi paxantamaijan,
185 ennen fun fanon cmoUe,
aöirfan mieiin iranftenimalle,
C?ncm|)' on emolla toötci,
äöailua fuuri n:)anf;enimaUa,
Äun poifa pnf)oin tefenji,
190 öapft tu()min tuvmelett)i."
„*]Siätt) inevi tt)uotama§ta,
^uime l)U))petet)tama§to;
$föeri feifo fiini feinci,
2lfu fiurmc funi aita,
195 Äuin mieffa mereäfä feifoi,
(5aral;einä fammaleöfa ! "
„2öaan jo§ mieli laatinetöi
Ciiffua lipeämmcigti,
dliin fä liiffuoö lil;a§fa,
200 <Bdä luiöfa luiätaelloä,
(5t f(X maito maalian joua,
9J?ie§ten l)cmpu l)einiffol)on,
Die et jofi juoffemaljan
6uo^^ete foIottamal;an."
205 AW\) t\)t)xi^ tippumalta,
^Punainen putoamalta,
Äun et h)\)\), niin ti;re^t)! •
%i)i)tt)i ennen Jprjdn fo^fi.
66 9 runo, kw. 209—242.
3ofi 3;uone(an tr)reF)tt)i,
210 Tltxi fuiiri, taitt>a§ fuiyri,
Sinci fiiurra poiitamuonna,
Jnlinnionna moimatoinna."
„3o§ et tuo?itana totelle,
■$*uuan .^3iiegtä patoa,
215 joUn tt)crta fciictäbän,
.f>urmetta »arieitctaban,
Seren maahan vuotamatta,
^urmef)cn burajainatta,"
„.^un ei lie minuöfa mieltä,
220 Urosta ufon pojaefa,
Tnp' on taatto tairoabinen,
^iltren päällinen jumala,
jofa miebi^tä pätcvi,
Urobieta felpoan^i,
225 2Ccven fuuta fulfcmaban,
Juleirata tuffimaban."
(Sillä fulfi fuun »ereltä,
Sien on telffi burmcbelta,
^ani poifanfa pajaban,
230 lefemäbän moitebia.
Cätfi poifanen pajahan.
Otti tammen fuonloita,
9^oita beinän belpebiö,
3:uf)atlatman tutfamia,
235 3oit' ei näbä näillä mailla
^aifin paifoin faötrattiifft.
^ancmi paan tulelle,
Caittoi feiton fiebumaban;
^ata fiebui paufutteli
240 Jät)nnä tammen laötuloita,
yioiia beiniä b9tt)iä,
3otf' oli tuotu toiftalta.
9 nino, »V». 243—276. 67
^l)effältä loitftjalta,
®a an taipalen tafoa.
245 S^iogtami paan tuletta,
Äatfeletoi iDoitebia,
Dnfo rt)oitef)et h)afaifet,
Äatfel)et olinomaifet.
Dlipo moitcbct »afaifct,
250 Äatfel)et alinomoifet,
2öaiffa »uoret tDoitcIift,
taiffi faUiot r)hdf\.
3;uli poifanen pajalta
Jefemäötd troitebia,
255 iRaän)oja rafentama^ta,
9^e tpönti ufon fätctjen.
Söötti uffo Säinömöi^tä,
^a^oin tullutta paranti,
äöoiti alta, n)oiti päältä,
260 ilcrran feöfeä fmalti,
©anomi fanalla tuotto,
Caufui tuotta laufel)etta:
„(Sn tiifu omin Iit)oini,
öiifun luojani til)oitla,
265 en tt)äift) omin mäfini,
2Bäift)n rtJÖcttä faiffimatlan,
(?n put)u omatta fuutla,
!|Jut)eten Jumalan fuutla,
©uloifcmpi fuu Juhalan,
270 Ääfi luojan faunit)impi."
Äun oli moic päättc pantu,
^not on fatfet)et mafaifet,
^ani fe puoti=pt)örri)f|if)in,
SBäinämöifcn määnntjfftljin.
275 iRiin uffo fipuja tiiöti,
Z\)önt\ tuohta tugfapäitä.
9 runo, mv. 277 — 310.
ÄcSfetIc tipumäfcd,
ÄipulDUoren fuffutatle,
Äitt)iä fuviiötämäl;äu,
280 $aafia pafottamal^an.
Jufun filffiä filDalti,
6cn lett)t)itft leiffelcivi,
Sitoi fittc fitfiflcinfä,
Äopaloin)i faunibi^ti,
285 !Po(wea pojan pätöifeu,
(Sääviiuartta äöcämämöifcn.
©aiiotri fanalla tuoUa,
öaufui tuolla laufcbella:
„Äatfo npt faunoincn jumala,
290 SBarjctc irafaincn luoja,
3ott' ei raictäifi irioille,
äöammoiUc ircällettcäifi!"
©iitä iranba SÖäindmöineu
3o tuufi atoun totifen,
295 ^iau pääfi temebcfft,
Siba fagnooi faunibiffi,
(Jljommaffi entiötcinfä,
^aremnmf n tuonn oiötanfa.
Siivti filmänfä i;lcmmä,
300 ,^atfal)tatt)i taimaballc,
®anott)i fanalla tuolla,
Saufui tuolla laufct)ctla:
„3;uoltapa aina armot fätiträt,;
TUxtit t\xita\vat tulen)at,
305 ^läbältä taimaba^^ta.
Suota luojan faiffittjallan."
„Dlc ni)t fiitcttt) ^^i^iiata,
^mttitx) luoja t)ffin,
5lun annoit art)un minulle,
310 S^uotit turtran tuttaraaöti.
9 tuno, Vo\r>. 311—316. 69
9ioi§fa tugfiöfa foh)i§fa,
Ztxän rauan raatami^fa!"
6iitä voanl)a ffiäinömöinen
2ÖieIä tuon fanoifft irirffi:
315 „eifätte etinen fanfa,
ÄanfQ »a^ta fa§n)att)ainen,
SEBeifaten ttJcnettd tcbfö,
U^faellen olienfana!
3umala§f on juoffun määrä,
320 Cuo]o§fa lopun afctuö,
(äi liron ofoanna^fa,
HBallafiifa mäfemänfänä,"
^X)mmtnes "Huita.
SBdinämöinctt Eoti^tienoiac tultua laulaa fultatattt>a^fuu[en D«*
mon pellort tiientaretle ja ajaa fiitd ^tmötifm pajatie; »rt». 1—36. —
*Puf)eifi[le tultua 2Bäinämöinen fettoo «Pobjokefa fottjin fotean ncibcn
oleroan, jonta 3lmarinen olift fammon tafomalla ttjotttarea, mutta 31=
inarincn ei lupaa mittoinfaan ^Poljjolaanlätiteä; nvo. 37—64. — Jlmatis
nen tdt)tec SÖdinämöifen fanefa fuffalatroa^fuuäta fatfomaan ja noufec fen
latttjaan. luuliaiäpdd tempaifce fuufen forfealle maaöta ja fantoa fen
5Imatincn latVDasfa 'JJo^jolaan; xvn. 65—104. — 8out)i fummoötetee
oubonlaieta tutoEaöta ja fpfp^, \oi tuntifl feppo 3Iniati«ta, jota fauan
oli fammon taontaan oöotettu. ^ImaTinen fanoo itfcnfd faman miehen
olcttian; mxv 105 — 128. — iPot)jolan emdntd enfm taiuittuanfa Jlma^
rifen, lupaa bdnelle ilianan tpttönfd palfaeta, jo« olifx fammon tafoma;
Stmarmen jo Idbteefi tt)öt)ön; tt)«. 129—176. — Sampo enfimdiftnd
neljdnd pdimdnd ei ota fpntpdffenfd ; fen ftjadta »aan rcalmi^tuu
muita aineita, jotfa 3Imatinen fpptdd jdllccn al)joonfa; ttmi. 177— 204.
— 3lmitinen taittaa tuulet tietfomaan ja niiben att»ulla tofi faapi fam=
mon «atmiifft; nvo. 205 — 238. — Sammon taottua 3l>"Lii^ittfi^ fi)f9l?
t^ttöd, joEa l)dnelle patfaffi oli lumattu, mutta tpttö teeeEetlen eöteitd
fanoo ei reield taitamanfa bdnelle Idbted; mm. 239—260 — 3lfnaii=
ncn padoilla mielin ifdmöipi fotimaitle ja faapifi (Pobjolan emdnndltd
purren finne Idbtedffenfd. Äotiin tultua fertoo -ffidtndmöifeHe fammon
'.po^jolaefa jo malmiina tdtjbcöfd tpödfd oleman; voxo. 261—300.
2Bafa manba Söäindmömcu
^ani n^arfan iDalja{)iftn,
9tucifean rc'cn ctcf)cn,
%\am faretteleroi.
5 5lutfi päiradn, futfi toifcu,
dliin \>äi\vailä foItnanncUa
%\ili pitfän ftUan pddl^än,
D^mon peUon pientavcUc.
10 runo, »tt). 9—42. 71
6und tuon fanoiffi toirffi,
10 3tfe laufui, noin pafifi:
,,690 fufi unen näfijä,
Japa tauti kappalainen I
Sanoi ci faamani fottf)in
@nämpi cläroin fiiniin
15 (Sind ilmoisna ifdnä,
Äuuna fuUan raalfeana."
öauteleioi, taitelerai,
Cauloi fuufcn fuftalattoan,
ÄuffatattDan, fultale^njdn,
20 2auIoi fuun !umottamaI;an
Jluffatattt3a-fuufofef)en,
Öautoi oEfiUen otanhan.
2ljan)i faretteleiöi
Äo^ti fuUaigta fotia
25 5l(la pdin, paf)oiUa mietin,
Äun oli fep430 ^tiutitifen
öumannut lunaätimefft,
Dman pddnfd pdd^tiuieffi,
!pimedt)dn *Pol;iolat)an,
30 (Summataan 3ariotal)an.
3opa feifottui oronen
Dämon uuen pellon pddtjdn;
ÄuuluiDi pajalta paufe, •
^^ilfe biilibuonelKi^ta,
35 Sieir on feppo ^ti^aiinen,
Jafoa taputtetenji.
©anoi feppo jlin^i^i^^i^-
„Di fte njanlja SÖdindmöinen,
liDii^f' olet voiiton niiipt)nt)nnd,
40 Äaifen aifaft afunut?"
Sanoi voaiiln Södindmöinen:
„2;uotl' olen ttJiifon tt)iip9nt)nnä
72 10 runo, wa\ 43—76.
6icU' on neiti ^objolaöfa,
45 3of' ci fuogtu fuU)oft()in,
Tlkiit) miebi'in f)9tt»i()in,
Äiitti puoli *^o()jan maata,
Äun onpi fohiin forea,
Äuuf^ut paistoi fulmaluilta,
50 ^äitt)ä rinnoitta rifotti."
„<Sinä fcppo Ilmarinen ^
öäbe ni)t neittä noutainaf)an,
^äätä faöfa fatfomaf)an,
^pimeästä ^oI)j olaita!
55 Äun [aatot tofoa fammon,
Äanncn firjo firjacUa,
S^iin faat neion palfaötafi,
3;t)öMfi tt)tön i()anan."
Seppo tuon fanoiffi mxtti,
60 3t[c laufui, noin nimcfr.
„Gn fmä pitfänä ifänä
8äf)c *Pof)jolan tumille,
9??icgten [i^öjide ftjoiUe,
Urosten upottajille."
65 Siitä n^anfja Väinämöinen
3t[e tuon fanoiffi voixUi:
„2Öicr on fumma toinen fumma,
Dnp' on fuufi fuffalatma,
Äuffalatma, fulta(cl)n)ä,
70 D§mon peUon pientarella;
Äuubut latmaefa fumotti,
Dfftlla otanpa feifoi."
5?äl)ettibin fatfomaban
Juota fuuöta fuffapäätä;
75 Sitte fmne [aatuanfa
Seppo fuueta fumnieffitt>i,
10 nmo, tt»». 77—110. 73
Äun oli offtUa otattja,
Äuut)ut fuufen latoafeöfa.
Siinä iranba SKäinämöinen
80 3tfc tuon [anoifft wirffi:
„9'it)t finci feppo »eiffofeni
JJioufe fuuta noutamahan,
Dtaroaiöta ottamahan,
.^ultalatma^uufofe^ta!"
85 «Siitä feppo 3tttio'^in^i^
Diiouft fuuta noutamahan,
Dtatt)ai§ta ottamahan,
Äulta(atttia4uufofe§ta.
Sidoin toanba iffiäinämöinen
90 Cauloa {)t)räl)te(ett»i,
Öauloi tuulen tuppurif)in,
3tman raiino()on rafcnti.
iRouft tuuli tuppuribin,
3lma raimobon rafcntui,
95 Dtti feppo 3tii^rtnfcn
2öicä tt)ii(eteUäffenfä
*Pimeäf)än *|Jol)jo(ai)an,
Summahan SaTiolaf)an.
Siinä feppo 3l"^tti^^n^ii
100 3opa fulfi, jotta joutui,
^(i fuun, alatfc päitt)än,
Dtatt)aif^ten olfapäitfe;
^äät\)x pohjolan pihalle,
Sariolan faunatielle.
105 ?ouhi pohjolan emäntä
2;uop' on päätt)h)i pihalle,
3tfe ennätti fanoa:
„Tli fmä lienet miehiäft,
^ulit tänne tuulen tietä,
110 5lf)alt)an refitötoa.
74 10 runo, «». UI— U4.
öifä foirat fof)ti f)aufu,
2öiUaf)änncit li^irffaelc?"
«Sanoi feppo 3l'"öi^^ncu:
„(Sn md tänne tuUuttana
115 Ä^län foirien futuifft,
2öiUal)cintien wit)oifft."
Siitä *]]ol)jolan emäntä
3;utfaeU tuUet)elta:
„Dletfo tuUut tuntemathan
120 Sanota feppo ^Imariäta,
3ot' on luiifon luotettuna,
Sefä fauan fairaattuna,
9iäi(le ''!^)of)joIan periUe,
Uuen fammon laa'inta^an?"
125 Se on feppo 3l»i<i^^i^^n
Sanan tt)irffoi, noin nimefi:
„3tfe lienen ^ti^iiJ^^n^»/
Sefä taitama tafoja."
Öou^i *^Jo^jolan emäntä
130 $iian pi«(tif)e tupahan,
Sanomi fanalla tuoUa:
„9ieiti)eni nuorempani!
^ane jo pääUefi paralta,
2öatrellefi malfeinta.
135 (Ripeintä rinnoillefi,
ÄaulaUefi faunil)inta,
3o on feppo ^Im^rinen
Saanut fammon laa'intai)an."
Juop' on faunia $ot)jan tt)ttt,
140 Tlaan fuulu, me'en inalio,
Dtti maattebet tualitut,
^ufet)enfa put)tabimmat,
!lÖiitifeiffe, maatifeiffe,
Juli aitaäta tupal;an,
10 rimo, »». 145—178. 75
145 ^uUat limput liuiioillanfa,
^Päcägfänfä bopcat f)ol)tt.
6titä !Po()jolan emäntä
(3i)ötti miet)cn fpönebefjt,
juotti mieben juoncbcffi,
150 @ai itfc fanetemaban :
„Di)o\) fcppo Ilmarinen,
Zafo\a iän ifutnen!
©aatatfo tatoa fammon,
tannen firjo firjaella,
155 3out[enen fi^nän nenältä,
IDJabolebmän maitofeöta,
Dbran pitnieätä jt)Wä§tä,
Äcfä=uuf)en untumaöta,
9'iiin faat neion palfaätaft,
160 2;t)öötäfi tietön ibanan."
6anoi feppo ^Iniarincn,
3tfe mxfti, noin nimcfi:
„3;aitancn iatoa fammon,
tirjofannen falfuteUa,
165 Äun olen taimoa tafonut,
3lman fantta falfutetlut."
Siitä feppo ^Iii^örinen,
Satoja iän ifuinen,
(5tft abjoden alulta,
no eemepttä lietfeljeUe,
3of)on painoi palfe^cnfa,
5lfetti atafimenfa.
Sunfi ainebet tuleben,
Jafcbcnfa alle abjon,
175 Dtti orjat Uetfomaban,
2öäfipuolet määntämäbän.
Orjat lietfoi löi){)i)tteli,
Söäfipuolet käännätteli,
76 10 Tuno, »tt>. 179—212.
^olme pciiireä fcfäietd
180 ^0 folnic fefäi^tä tiötä.
Orjat lietfoi töt)()i>tte{i,
Sfiiin päitränä cnftmäiönä
3oufi tungciffe tulceta,
Äaari fultn fuumoffcöta;
185 ^en feppo fabefn murti,
2ljoi abjobon lafaifm.
Orjat lietfoi (öi)f)t)ttcli,
9f?iinpä pdirränä jälcM
2Ceno tungciffe tuleeta,
190 ^Punapurfi fuumoffesta;
Seppo fen murenti riffi,
2t)önti jdDenfö tuleben.
Orjat lietfoi (öi)()t)tteli,
fJiiin pdimänä fodnantena
195 -^iebo tungeiffe tulecita,
©armi f uita fuumoffceita;
Seppo fen paloiffi (eiffoi,
loiste tunfeiri tu(eben.
Orjat lietfoi löpbptteli,
200 fJiiin päittiänä neljäntenä
5tura tungciffe tulesta,
3;crä f uita fuumoffeSta;
®enfi feppo murtclenji,
5tlle abjonfa ajami.
205 Siitä fcppo 3toarinen,
Safoja iän ifuincn,
l^aittoi tuulet lietfomaban,
2Bäfipuu0fat tttääntämät)än.
£'ictfoi tuulet löpb^tteli,
210 3tä lietfoi, lietfoi länfi,
(Stclä enemmin lietfoi,
*Pobjonen f omin porotti;
10 runo, mx). 213—246. 77
Öictfoi )3äiit>än, lietfoi toifen,
öictfoi fobta folnianncnfi,
215 3;uli tilitti iffunaöta,
6äfef)ct om^ta fdt)fft)i,
Zonm noufi taitoa^atle,
6ah)u piltt)if)in fatcni.
©e on feppo 3t»iöviucn
220 5pättt)än folmannen pcväM
taUiöttt^e fatfontal)au
5l^jonfa alaista puolta,
9Mfi fammon fyntptuäffi,
Äirjof annen faSmaiuaffi.
225 3:afoi fainmou taitama^ti,
Caitaban on iaul)onn)Ut)n,
Soifefjen on fuoIampUpn,
Oftaljam^Upn folmantel)cn.
(Siitä jau()oi uufi fampo,
230 Äirjofanfi fiifutteli;
3auf)oi purnun pul)tet)e^fa,
^f)cn purnun fi)ötän)iä,
Soifcn jouboi mpötänjiä,
kolmannen fotipitoja.
235 Setiin il)a§tui *J>obian affa,
Saattoi fittc fammon fuuren
^objolan fimimcifeben,
Peffan Infon taaffi.
8iit' on feppo 3hnai^inett
240 %\)ttöä anelemathan,
©anan loirffoi, noin nimefi:
„3ofo ni;t minulle neiti,
Äun fai fompo n)almil)iffi,
Äirjofanfi f aunif)if fi ! "
245 3:uop' on faunia ^ol)\an t\)tiö,
3tfe tuon fanoiffi n)irffi:
78 10 runo, vow. 247—280.
„tufapa täsfd toiöna tt)uonna,
£enpä folmanna fcfdnd,
MM fufutteleifi,
250 Öintufia (aulattaifi,
3o§ minä menifin muunne,
©aiftn marja muille maiUe?"
„6nfä jona ilmanfana,
^äöfe en neiti-pöimiltäni,
255 «Jioilta töiltä tebtämiltä,
tefäifiltä fiirebiltä:
S[Rariat on maalla poimimatta,
t'abcn rannat laulamatta,
5t«tumattani abofei,
260 i'ebot leitin hiomattani."
6iitä feppo "stmarinen
3o tuo§fa ajattelcmi,
2Riten fulfca fotibin,
3;ulla maille tuttamille,
265 «pimeästä ^^objolaeta,
(Summasta Sariolalta,
6anoi ^objolan emäntä:
„Dl)ob feppo jitmarinen,
Öaatiftfo mieli mennä
270 (Slomaille cntifille?"
©anoi feppo Ilmarinen:
„ Sinne mieleni tefifi
.totibini fuolcmaban,
SD^aalleni mafcnemaban."
275 Öoubi *l.^ol)jolan emäntä
(5t)öiti mieben, juotti miel)en,
3^tutti peräbän purren,
Tltian maöfifen marabon;
2öirtfi tuulen tuulemaban,
280 $ol;iofen pubaltamaban.
10 nmo, »». 281—300. 79
©iitä feppo ^Ii^oi^inc^r
3:afoia iän ifuinen,
a??atfafi omille maille,
fRoiUe ft)ntt)mä'ftjoiUe.
285 ©itte finne faancl)elta
Ät)fi)i manfja 2Bäinämöinen,
Sanan mirffoi, noin nimefi:
„2fieli fcppo Ilmarinen,
3ofo (aait uuen fammon,
290 Äirjofannen firjaelit,
*Pimcäl)än ^of)jola()an,
©ummoban 6ariolal)an?"
©anoi feppo ^taarinen,
3tfe laatija pafifi:
295 ,,'^opa jauf)oi uuft [ampo,
^itiofanfi fiifutteti;
3au{;oi ^nirnun pubte^eöfa,
^^en purnun ft)ötöit>iä,
3;oi[en jaul)oi mvjötänoiä,
300 kolmannen pieltänoiä."
1Jl)l»eatot8ta "Uuno.
3tf)tt Semminfdincn fasmaa pulsfcaffi, punahJcrifeffx mietiefft.
'Saaren paifatla fufoätarcaa Äptliffi ncitta foiltaan tutkaan taifhin
t)Ibäifimpiinfi fuEutf)in ja loiötatnimpiin paiffoitiin; mvo. 1—32. —
Semminfdineu iuaetoin aitinfd fieltoa ja tuarotiieta lähtee (Saarm ncittä
fofiin. *13mUe pääötpänfä ajaa fapaf)uttaa retenfä fumoon, joötamidu
I)ormif[cnfa tieti joutuu naisten naurcttatt)affi; wm. 33—66. — 8cm^
minfäincn palffautuu paimeneJft, fdnpi painiät paimeneäfa, l)öt impien
iloiöfa, ja micUl^ttää pian Saaren neibet itfeenfd; «w. 67— 92. — .^pUi
neito ainoaetanfa ei fuostu Öemminfdifeen, jonfatdI)ben tdmd »riimein
fifa=feboIta rpöötdd bdnen refcenfd ja Idlitee mattaan; vovo. 93—138.
— Ät)Ui!fi reeäfd itfee ja nmlittaa, hm ei pddfe poiä. Semminfdincn
Iot)butcUen bdntd lupaa micfalla fufunirroonfa fuurentaa, joö toinen
ftitd furifi, ettei otiut ft)Ud fuurta ja DtbdiStd fufua; tctt). 139—164.
— 9^eiti »taataa ja fdäfee öemminfdifen, jos mieli ^dneätd puolifoa
faaba, fobat idffr pdimdffi mielestdnfd t)eittdmädn. «Sen toinen tupaafi
ja »annoo, fuitenfi fitld et)boIIa, ettd nU)öe Ät)UifEi puoleltanfa man=
noin, ei miUoinfaan fpldn fifoifnn Idf)tett»dnfd; »m. 165— 188. — Äo^
tiin tultua »)emminfäinen feräfaa ditiUenfd, jo faanecnfa, mitd oli Idf)-
tenptfi faamaan. Qiiti ibaetelee uutta minidtd ja fdöfee poitanfa
^anffimaan fuuremmat afunnot, niin fauniin ja fuurifufuifen neibon
faatuanfa; mm. 1S9— 226.
2(ifa oii 5(ötia fanoa,
QBeitiffätä irieretellä.
Slbti poifa faarelainen,
luo Oli lieto Öemmin poifa,
5 Äaeinjoi foiefa faunibiöti
öuona armal;an emonfa,
Suli mic§ mitä patakin,
^ul;fefi puuatoerinen,
n runo, nmi. 9—42. 81
3ofa pääätänfä pcitctt){,
10 ilofta§tanfa Mpoanji,
9toien impien iioiftin,
.taöfapäien favfetoiöin.
Äi)Ui oli Saaren netti,
Saaren neiti, Saaren fuffa,
15 ^aönjoi foigfa forfea§fa,
2)leni t)Ien ef)o§fa.
Äauan fa§tt)oi, fauae fuului,
.^aufoa tufi foftjat
Dceien fuuIuBnn fotibin,
20 Äaunoifeben fartanofton.
.^ioft ^äirt)ä poiaUef)en;
C^ip' on mennpt ^äilttdläbön,
^^äiroän luona paistamahan,
5lefäifitlä fiiref)iOä.
25 Äoft Äuu(;ut poiallcben;
Gip' on mennt)t Äuutolaftan,
.^uun luona fumottamafean,
ilef)ät ilman fiertämäf)än.
Äoft 2;äl)ti poialleben;
30 föip' on mennpt Säötelä^cin,
^itfin öitä pi(ffimtäf)än
SatoifiUa taimaf)itta.
Suop' on lieto Öcmminfdinen,
3tfe fauniö Äaufomieli,
35 ^cibteäffenfd lupafi
Sefä ntietti nteunäffenfd
Saaren fuffoa foftbin,
Saaren nrointa nrorftanta.
emo fietteä fäfeft,
40 2öarottcti n^aimo n^anfia:
„(SUö§ menfö poifafeni
$arempit)in itfedft ;
82 11 runo, »m. 43—76.
6i fuatlane fmua
(Saorcn fuurc^cn fu!uf}un."
45 6anoi lieto l'cmminfäinen:
„3o5i en 00 fu'u(ta fuuri,
Tik irnlitfen marredani,
Otan muiQo muo'oiUani."
Dttatri f)t)iiHin orofcn,
50 2öa(jaöti itialion marfan,
9tjimn farittcleroi
Saaren fuulubun h)[är)än;
51) oi forjanfa fumoI)on,
2Ccrä)äbän nnerä()V)tti.
55 Dfiauroi naifct ^emminfäietä,
^iiat pieiti pilffojanfa,
Äun ajoi funimaöti fujalle,
Äamalaeti fartanoUe.
Siinä lieto ^'emminfciincn
60 solutti [uuta, iräänti päätä,
^urti muotoa f)an3enta,
3tfc tuon (anoiffi mivffi:
„(in o(e tuota ennen näf)nt)t,
6n ole näbntit, enfä fuutlut,
65 JRaifen nauratran minuUe,
$iian pilffoja fuannut."
Siitä lieto öemminfäinen
Sanan ttiivffoi, noin nimefi:
„Dnfo Saarella fijoa,
70 SDiaata Saaren manterella,
SD^inun leiffi li)öäffcni,
!Ianner tanf)uellaffeni.
Saaren impien iloiefa,
Äaöfapäien farfeloit^fa? "
75 Saaren imppet fanonuat,
S^iemen neiet «aötoanjat:
11 luno, n?tt). 77—110. 83
„.tt)U' on Saarella ftjoa,
93iaata Saaren manterella,
Sinun leiffi It)öäffefi,
80 Sanner tanl)ueltaffefi,
Äarjalai^na faSfimailla,
^aimenpoifana paloilla."
Tlitä l)uoH Öemminfäinen,
^Palffaftbe paimencffi;
85 M\vx pdimdt paimenc§fo, •
^öt on impien iloiöfa,
iJloien neitojen fifoigfa,
Äasfapäien farfeloiöfa.
SiUä lieto Öemminfäinen,
90 2;uo on fauni^S Äaufomieli,
3I)a§tutti Saaren immet,
liemen neitofet lepptti.
^fft on ÄiyUiffi forea.
Saaren fuffa faunofainen,
95 3of' ei fuo^tu [ull;afcl)en,
Tluilr) miel)e'en l)i)to(i^än.
3;uop' on lieto Öemininfäincn,
3tfe faunia Äaufomieli,
Sa'at faappaf;at fulutti,
100 Sa'at airot poiffi fouti,
2^uota ncittd [aaet^fanfo,
Äplliffiä pr)i;teöfänfä.
3o päimänä muutamana,
3ltana monial)ana,
105 9ieitofet fifaelen^i
Äaunit)illa fanfal)alla,
ÄpUiffi plinnä muita,
Saaren fuffa fuuluifmna.
luli njeitiffä n)erett>ä,
110 51] oi lieto öemminfäinen,
84 11 runo, mv. 111 — 144.
Äeöfellc fifafctoa,
Äaunofaiöta farfeloa,
Äoppoi nctcn tovjal)anfa,
9tcutoi Ät^Uifin vefcbcu.
115 8utd Iciffi liufumaljan,
Ö(it)tie9fänfä fanotDi:
„GIfättc minua immet
3lmi antafo ifänci,
ajiinun mätiä fäpncfjcni,
120 Jäältä neicn micnebeni!"
„Äun ette totelle tuohta,
9hin teille \min paneiffe:
eaulan full)onue fotaljan,
D^uorct miehet miefau alle,
125 ettei fuulla fuuna päänä,
9iäbä ilmoiöna ifänä,
Äujaftlla fiilfemaöfa,
5tboilla ajelemagfa."
(Siitä lieto Cemminfäinen
130 9Beti tvirffua iritfalla,
Sanan ixnvffoi, noin nimeft:
„3ää bntiHi^ti Saaren nurmet,
3oit' olen fefäi fämcllpt,
Äaifet taltnet tallacllut,
135 ^iiieefellen pilmi^^öillä,
paeten paboilla fäillä,
Zätä pt)i)tä pi;i)teöfäm,
Mia ajelleöfani!"
^t)llä ÄpUiffi UMlitti,
140 Saaren fuffa fuifuiteli:
„^ää§tä jo minua poie^,
8a8fe laota mallatlcnfa,
Äotibini fulfemaban,
Suofft iifctoän emoni!"
I
11 runo, w\v. 145—178. 85
145 Söirffi tieto Ccmminfäinen,
(Sanoi faunit^ Äaufomieli:
„Ät)Uiffi, ft)än-fäpt)ni,
9}iinun maire marjueni!
3:uotafo ftnä fureffit,
150 Suota puolien I;uofae(et,
Q:tki 00 fufuni fuuri,
Äomin forfea fotini?"
„3oö en 00 [ifulta fuuri,
(Snfä forfea fo'iIta,
155 Dn muUa tulinen mieffa,
©öfenertiä [äi[ärauta,
©e onpi fufua fuurta,
Öaajoa lajipereä:
Dnp' on ^iie^fd Iiiottu,
160 3umatoi§fa f irf autettu,
6i[Iä fuuvennan fufuni,
Öaajennan lajini faifen,
a^iiefalla tuliterällä,
Säilällä fäf en ett) ällä."
165 g^citi tuon fanoiffi inirffi:
„Di on %i)ti lemmin poifo,
5o§ tallot minulta neittä
Jfuifeffi t)§tätt)äffi,
<3ie ttianno rvaiat ifuifet,
no (äi fotia fäpäffeft
ÄuUanfana tarpektla,
.^opeanfana l)alulla!"
Siinä lieto Öemminfäinen
3tfe tuon fanoiffi mirffi:
175 „2öannon mie tt)alat ifuifet,
6i fotia fäpäffeni
ÄuUanfana tarpeljella,
<^opeanfana ftaluUa;
86 11 vuno, itnn. 170 — 212.
©ie itfe iralafi ivanno,
180 (Si foUci fäi)ätfcn
Janbujuof fuu tarpcbcda ! "
2iitä n)annoiinat unifanfa,
^aatiroat ifi lupaufa,
185 Geöfä julfifcn Ji^i^^ölan,
Ma faönum faiffhuaUan:
Gi %im fotia täm,
Mä Äpliifin fnliä.
(3iitä lieto i'cmnxinfäincn
190 3o fol)ta fotibin faapi,
^uoffi armabau emonfa,
Ji)ft) ivalta iDanbcmpanfa.
Gmo tuon fanoiffi inirffi,
3tfc laufui, noin nimcfi:
195 „3Biifon roiint^it poifafeni,
SÖiifon maiUa niicrabitla!"
Öaufui lieto l^cmminfäinen:
„Di emoni, f antajani,
$ane jo patjafi pavabat,
200 »}}ef)mc'immcit pddnmlaifet,
Sliaatant omalla maalla,
9^uoven ncitcni femlia;
Tlitä Iciffm, fcn jo fainfi,
Auta pi)Prin, fen tapafm."
205 Gmo tuon fanoifft mirtfi:
„01c npt tiitctttt ^ui^^^li^r
Äun annoit miniän muUe
Sffianban painiani mavaffi!
3tfe fiitä onneani
210 ^piDcän fait, bi)mdn tapafit."
„^^ubavS on pulmonen lumella,
(JJul)tabampi puolellafi;
11 runo, iDtt). 213—226. 87
2öalfca merellä h)aal;ti,
2öatfeampi tralloiäfafi ;
215 ©ovea Ia[)eUa [ovfa,
©oreampi [iiojaöfafi ;
Äirfaö tä[)ti taiiDafiatla,
Äitffa[)ampi fibloi^fafi."
„?aai ni)t lattiat larteat,
220 ^anfi iffuuat ifominat,
6cifottete feinät uuet,
2ee fofo tupa parempi,
Dfiuoren neien faatiuift,
Äauiul)in fotfottuaft,
225 *Paremmaifen itfcäft,
©ufuaft fuurcmmaifen!"
^ttl)lJf9tutsta tluno.
ÄpQiffi tnalaanfa muistamatta lädtce f^Idtx fifafian, joeta Scm^
minfäinen fottjasti fuuttunccna paifalia alfaa fotarctfctic *I!objclaan
banffiutua; tt)»t). 1 — 26. — iRaincn fofee ficltciä Ccmminfciiätä fotaan
lähtemästä, mutta tämä maan t)bä ptjptää äitilid fotamarufftanfa ja
n^faa lähteä onneanfa pohjolan pönäfärt neibon luona fofcmaan; mm.
27 — 60. — 5iiti peliättämäUäti fofce cätetld poifaanfa Iä[)tcmäetä,
mutta fiemminfäinen fcräfaa t^IIä ipobjan noibille mastaamanfa ja
päätään ^arjate^fa miimcin fuuttunccna paisfaa fiarjan fäbcetään ja
[anoo, jo fiUoin fiarjaeta merta läbtcmän, hm bäncetäfi;mm.61— OS. —
?cmminfäincn läf)tce matfallc ja tuke (Pohjolaan. 3o xilioa fuulee tu;
masfa laulettaman, foitcttaman ja bälistämäu, ja ftfään pilfiötäiefänfä
näfec fcn mäfed täpnnd oleman; mm. 99 — 140. — Scmmintäinen ^oi)'
jolan tupaan tultua innostuneena alfaa laulaa ja laulaa niiefjct minne
minfi; l)f)ben ainoan [ofean uffo raisfan heittää laulamatta; mm. 141
—192.
viittä 5Ibti öcmminfätncn,
Juo on fauntö .^aufomtclt,
5Una ccdcfKn elett
Dhiorcn neitofcn hmlla,
5 (ii itfc fotta fät)inn,
(Itfä ^iDtlifft h)lcd.
?htn päiiränä muutamana,
<5>uomcnna moniaftana,
öä()tcmi falan futut)un,
10 JuUut ci idatla fotif)in;
3o meni Äi^Iliffi fi)Iä()än,
9ioieu neitojen fifa[)an.
5tiniffi fifar 5(t)iUa,
(Sepä [aattaixM [anoman
12 runo, rtw. 15—48. 89
15 6efd fielcn fanteleiri:
„3trmaö 9tl)h, ixicitfofcrti!
2öerqi(Iä micrabiUa."
5n)ti poifn, aino \mfa,
20 Juoöta fuuttui, tuohta [i)cintt)i,
3tfe tuon fanoiffi unvffi:
„Di emoni, njnimo utanfia!
3oöpa paitani pefifit
SRu^tan fäännc()en nuijuiöfa,
25 Tiun [otahan mcnnäffeni,
*Po^jan |ioifien tulille. "
%lliffi fanan [anoun,
D^iainen enfm ennättälvi:
„Df)of) arma^ 5ll)tifeni,
30 (§Uö^ lä^tcfö fotaban!
9iäin mtä unta niaatei^fani,
®ife'in len.icite§fäni:
S^uli ahjona ajeli
5ll)in iffunan alatfe,
35 2^uoöta tui^fabti tupahan,
!^aifal)til)e lattialle."
6anoi lieto l^emminfäinen:
„ön uöfo unia naiötcn,
Gnfä maimojen maloja;
40 Di emoni fantajani,
Juo tänne fotifopani!
äRieleni minun tefemi
3t[e fortttin fuullaffeni,
dUijä näillä filmilläni,
45 Dnfo neittd ^ohjolaöfa,
*Piifoa *PimentoIaöfa,
3of' ei fuogtu fult)o]ll;in,
TlkUi) miel;i'in ^t;n)i(;in/'
90 12 runo, \vvo. 49-82.
Sanoi äiti öemminfäifen:
50 „D[)o[) 5l()ti poifnfcni!
6ii(r on Äi^Hiffi foi'§fa,
Äoti^naincu forfcampi;
Äamala on faffi naieta
?)ben inief)en muotebeUa."
55 Sanoi lieto Cemminfäincn:
„.fti)Uiffi on fpldn tämä,
^uoöfobon jofa fifaSfa,
ä^aatfobon jofa majaöfa,
Ät)Iän impien iloigfa,
60 Äaöfapäicn faifdoiSfal"
Gmo ficlteä fäfcfi,
Söarotteli maimo manba:
„(?llög luaincn poifafeni
Wmtö *:^o()jo(an tuix)illc!
65 Siedä ii^appi laulaneiui,
2unf enensi ^turjalainen,
Suin fi)tel)en, päin fatx)cf)en,
ilppenibin fi)V)nääluaiftn,
Äouvin fuumil)in poroihin,
70 ^alawoil)in paateroil)in."
iJiiin [anoltii Öemniinfäineu:
„3o ntinua noiat noitui,
Äofi folmc ^'appalaiöta,
^l)tenä fefäiCMiä »önä;
75 Sen ivevvan minuöta [ainoat,
2Rin firtveö firaeötä faapi,
3ävft) jäältä iljane^ta,
Gluoni ti)t)jäötä tumai^ta."
5linapa emo epäfi
80 t'älitcnuv3tä Öemminfäiätä,
2;uon emo fanoiffi mirffi:
„3;ul)o ainafi tulemi,
12 runo, lint>. 83—116. 91
Sufto ^loifoo pätöiötä,
^uffa lieto ^emmtnföiötä;
85 Si finugfa laulajilta
^ol)jan ))oificn fcfaftan,
Gtfä tunne fieltä 2;uvjan,
H)Zai)a et laufua Öopiffi."
Silloin lieto ^emminfäinen
90 Dli pöätänfä fufinja,
|)apftanfa fjarjoatija,
Suan [einäl)än fitt)alti,
^arjan painoi patfaf;afen,
Sanan iDivffoi, noin nimefi:
95 „ ©illoin on Ijuffa Cemminfäiötö,
$luöo poifoa pätöiStci,
Äun fufa merin tt)alutt)i,
^arja l)urmel;in lorun)i."
Siitä lieto Öemminfciinen
100 ^t)öteleif[e, njDöteleiffe,
^Rautapaitoihin paneiffe,
Dtti mieffanfa onianfa,
2;empafi tuliteicinfä ;
Sen fin.nillel)cn fitoiöi.
105 SBarfan miiaSta nji^elft,
ÄulofoSta fultal^arjan ;
*]3igti h)arfan lnaljaf)ifin,
^uiffoiMn tulipunaifen,
3tfe iätuiffe refel)en,
110 Äot)a'utti forja^anfa.
öaöfi niirffua löitfalla,
ilarfutti f ariperälltä ;
9Birffu juoffi, matfa joutui,
JRefi mievi, tie lt)t)eni,
115 ^'>ope'inen bieffa lielffi,
Äangag futtaincn fumift.
92 12 runo, mi». 117—150.
."^ulfi pcäimän, fulfi toifen,
Äuifi fobta folmanncnfi;
^äiiuänäpä folmantcna
120 ^\)\ii mittahan Mmi.
Diiin pihaiit pää^tt^änfä
öi)öpi maata ruocifaUanfa,
Utu noufi ruoöfan ticötä,
9)iicö pieni u'un fcaöfa,
125 JHiifuma^an viunuffia,
5lifoja alentamathan.
Siitä lieto i?emminfäincn
3tfc f omin fuuntelett)i:
.^uuli ulfoa runoja,
130 t'äpi fammaien [anoja,
Cöpi feinän foittojoita,
Cäpi lanan laulajoita.
^atfabti tupahan tuohta,
Jupa oli täpnnd tuntijoita,
135 Öautfat täi)nnä laulajoita,
6imufeinät [oittajoita,
^cripenffi tietäjiä,
Äatfma farcl)tijoita;
Cauloimat Öapin runoja,
140 ^iien »irttä minguttimat.
TIM Imoli Cemminfäinen,
Tim ulfoa tupahan,
Sai ftfäl)än falmoffeöen,
3tfe tuon fanoiffi mirfft:
145 „^^i)W' on laulu loppuniaSta,
Öt}l)i)C§tä mirfi fauniö;
9Jiicli on jäämähän parempi,
Äuin on fcöfcn fatfemaljan."
Couf)i *Pol)jotan emäntä
150 6anan tuirffoi, noin nimeft:
12 runo, nw. 151—184. 93
„Dlipo tä§fä ennen f o iva,
IRaffi rauan farinadinen,
8il;an fijöjd, luun purija,
2Beren uuelta n^etäjä;
155 Äuin tulit fmd tupaban
3Intan foiran fuulematta?"
(Sanoi lieto Öemminfäinen:
„Gn mä tänne tuHutfana
Äoivieft fpötäiräffi,
160 .f^auffujen t)afattamafft."
Siitä loibe loitfijaffi,
2aifat)tit)e laulajafft;
2;u{ta i§fi turfin öelmat,
2öatoi filmät malfeata,
165 Öentminfäifen lauiacesfa,
Öaulaeöfa, laufteöfa.
•lauloi lieto Öemminfäinen,
Cauioi miebet micffoinenfa,
a^Jin mifäli, f un fufali;
170 Urobot afe()inenfa
Cauloi nuoret, lauloi uianl;at,
^Ijen lieitti laulamatta,
Äavjan paimenen pabaifen,
Uffo luanljan umpifihnän.
175 ä)?ärfät)attu favjan paimen
^^änpä tuon fanoiffi ivirffi:
„Di fte lieto Öemmin poifa!
Cauloit nuoret, lauloit U)anl;at,
Öauloit ferran fesfi laaun,
180 9Jiin mifö'et minua laula?"
©anoi lieto Öemminfäinen:
„6ifft en finul;un foöfe,
Äun olet fatfoa fatala,
Äurja foöfemattanifi."
94 12 tuno, mm. 1S5— 192.
185 9}iärfä()attu tax\an paimen
Suosta fuuttui ja n)il;a§tui,
Tlmi utoö uäta mt)öten,
^JcUoIic \n\)oa nn)ötcn,
3uoffi 3;uonc(an joelle,
190 ^t)^än JDinan pt)örtcl)cllc; .
6icUä fatfoi .^aufomicltä,
SlBuottc(ctt)i ^'emminfäiStä.
^olmnetotötrt Uuno.
fimminfäimn fnft)t) *Po()joIan afalta paralta tyttöä. 5t!fatt)aÖ«
taa l^uonotlc micfieUe ei antajan tptävtänfd; ptjptäiftfö mftn ^iibm
^irwen, fttte taitaifi tljttöä fuutuötclla; \v>\v. 1 — 28. — Öcmminfciinen
»atuötaiffc ^ivrten ajoon ja toimittaa itfctlcitfä fttä »artcn mitä pa>
ra^immat fuffct; ixm). 29—66. — i!d[itce fitte i)Ipeä6ti metfään ja
^iibct I)anffih)at evishtmmaifcn ^irmen ruarftn i)ixnm ajaaffenfa; tvm.
67 — 94. — |)ir»i juoffcc, multaa aifa fafjafan Sapisfa, Semminfciinen
fcn fuultua Ijii^tää ftnnc ja faapi tictäd ^iittcn I)iT»cn ftelld himmia
tetjnccTt; rt)tr). 95—134. — öcmmiufäineit paifaKa f)iif)tämään jäleötci,
tapaa I^irttim |a ft)tfec fcn tammifen tavaan fxfään; n)h). 135 — 160. —
5llfaa tunnuötelta taljaa, joöta f)imi t\\i)t\)t) potfimaan, fävfee iaxi)an
ja juoffcc matfaanfa, jottei pädtdfään ndh)nt)t; »m. 161—198.
®iitä Hcto ^emminfäinen
©anoi ^objokn afalk:
„%\ma nt;t affa piifojaft,
2:t)önnä tänne tt)ttöjäfi,
5 ^ara^ pamc^ta minulle,
*Piftn piifa joufogtafi!"
©anoi ^o()jolan emäntä:
„5tnna en [nUe piifoani,
®n partiota, en pahinta,
10 (än pifintä, en It)^intä,
®uU' on ennen naitu nainen,
©nnen juoI)ettu emäntä."
<Se on lieto ^emminfäinen,
3tfe tuon fanoiffi mivffi:
15 „.f>eitän 5lt)Uifin ft)Iä^än,
ti)tän fpnn9§portaI)ilIe,
96 13 runo, rctv. 17—50.
3^ää(tä faan paremman naifen;
Juo ni)t tänne tpttäreft,
3mpipavme^ta parabin,
20 Äaäfapäiötcä faunofaifm!"
«Sanoi *;]}objolan emäntä:
„SOZic en anna tyttöäni
2)?ie[)i(le mitättömiUe,
Urol)iIlc joutaiuide;
25 'äikn tnttöjä anele,
Äuuluötclc fuffapäitä,
Äun fa ()ii()ät .^Mtcn I)irmen,
^iien peltojen periltä."
Siitä (icio ^'emminfäincn
30 painui Ömilifin pajahan,
Äänn Äaupin farlanoljon,
Sanan mirffoi, noin nimeft:
„Di on n^iifaö ©nojalainen,
Paunio .kauppi kappalainen!
35 Jee nuille fufcat futfet,
5lall)ut faunoifet famerra,
3oi(la biiliän \nicn Inrmen,
^iien peltojen periltä."
öppliffi fanan fanomi,
40 Äauppi fielin ferfiämi:
„ Suotta lä()et Cemininfäinen
|>iien {)irU)eä ajobon:
Saat palan lahoa puuta,
Senfi fuurella (urulla. "
45 Sanoi lieto C^einminfäinen :
„Jofi Iäinen, en totelle;
Jee IdIi) iDfittäinäffi,
Äalhu falpoeltaniaffi!"
Öi)pliffi, Inlpjen feppä,
50 Äauppi, falliujen tefijä,
13 runo, mm. 51—84. , 97
6ai Iplpn li;fittäiD(iffi,
ÄaU)un faunan Ipötätuöffi,
8auh)an tvaxxd tt)aimi(;iffi,
©om))afct fon,ntotuffi.
55 Soiti njoiUa fuffianfa,
Sanan mirffoi, noin uimcft:
„?icffö tägfä nuorifoöfa,
Äanfaöfa fafuaniagfa,
Juon U)lDui (i)ffijäi0tä,
60 Äatbuu faunan potfijaiäta?"
Sanoi lieto Scmminfdinen,
2Birffi n}citiffä merelud:
„k^ii' on tä^fd nuorifoöfa,
Äanfaeifa fafuan?a§fa,
65 Juon hjh)]!. lyffijdiötd,
Äal[;uu faunan potfijaiöta."
<3e on lieto Öemminfdinen
SÖiinen felfdf)dn fitaifi,
DlaUetjeu uuen joufen,
70 SauJDan funuaifi fdte{;en,
ödffi hjl^n Ipffimdbdn,
Öd(;tie0fdnfd fauoiDi:
„6ip' on ilmalla 3u»tcilau,
Jdindn laimon fannen alla,
75 Sövti)ue fitd nictfd^fd
3alan neljän juoffeluata,
Äut' ei ndilld i)lldtetd,
Äaunil;iöti faunateta,
Äalt;uilla Äaletvan ^.loian,
80 Öiufoimilla ^emminfäifen."
^äät)c)i ipikt fuulema^fa,
3uuttal)at tdlnjdmdäfd;
^iiet l)\xmä rafenti,
3uuttat)at poroa laati,
98 13 runo, ro». 85—118.
85 ^ään panmx pöffclöeitä,
6armet rnian bnarufaöta,
3alat rannan raip^jaft^ta,
iOcuun liban Ia()o§ta puuöta.
vf)iift neuraoi birnicänfä,
90 ^oroUcnfa fuin piibeli:
„W fie juoffe, -öiitten ^ixtt)t,
3a(foa jalo tcnnma,
<f)ii()ätä l)ifcl)cn micätä,
Semminf äi§tä liiatcnf i ! "
95 «Siitä juoffi .t^iitten i)\xm,
^Poropeura poimetteli,
^objan aittojen alatfc,
öapin (notcn tantcritfc,
*|Jotfafi foaöta fommn,
100 Äaatoi fattilat tulelta,
Selin feitot feifabutti,
2öetiit (ieteben (enjitti.
D^oufi melfoinen meteli
?apin lasten tanterilla,
105 Capin foirat f)nuMtnnaban,
Capin lapfet itfcmäbän,
Öapin naifet naurantaban,
9D^uu n.iäfi murajanmhan.
3tfe lieto 1'emminfäinen
110 ^l)ä l)iit)ti -^piien maita,
^iibti foita, l)iil)ti maita,
v^iifni auffoja alioja,
Juli fuibfi fuffiloieta,
®an)u fautttojcn nenistä.
115 Äuuli melfoifen metelin
^objan pitfä^tä perältä,
Öapin lasten tanterilta,
.f)eti tuonne l;iil;tämäl;än
13 runo, irtt». 119—152. 99
Äoiran l)aufunta==fijoiUc,
120 Capin taöten tanterille,
©anoi fmne faatuanfa:
„ä)fitä täällä naifet nauroi,
^ioifet nauroi, tapfet itfi,
Auta f)auffui l)alIi4oirot?"
125 „6itä tääUä naifet nauroi,
9iai[et nauroi, lapfet itfi,
2öäfi rvanin maifcrteli,
©efä ()auffui f)oUi=foirat:
3uoffi täM S;>nttm f)irn)i,
130 6i(o=forffa forfutteli,
^Potfaifi foaöta fortt)on,
taatoi fattiiat tulelta,
Cif}at tubfaban tukrti,
Siemet lieteben leuntti."
135 Siitä meitiffä uieremä,
2;uo on lieto l'ennninfäinen,
5i)ffäfi Ii)It)n (umeUe,
©olafnitti fuopetäjän,
3t[e ittirffi ttjierrcöfänfä,
140 8anoi foumofättebeltä :
„S!ii lienee Sapi^fa mieötä,
Äaiffi birinen fannantafjan,
S)U lienee Öapicifa naista,
Äaiffi fattilan pe[ol)on,
145 9}ti lienee '«.'apicifa laota,
Äaiffi laotun poimintal)an,
dJli Öapiefa fattiloa,
^aiffi l)irn)en fcitäntät)än."
^iinni^ti^e, jänniöti^e,
150 5|}otfaifil;e, ponnieitil)e;
^otfaifiben enfiferran
©ilman fiintämättömä^än,
fOO 13 runo, »m. 153— 1S6.
Äetran toifen fuopaifibc
ÄoriDan fuulematrcmaban,
155 kolmannen folienieleiffc
t'autafi(Ic -^öiitien birraeu.
Dtii iDaajan roaabtertfcn,
Oiaffm foilDuifcn rapafi,
3oUa hitfi ^Mitten bixtvm
160 Jar&an tammifcn fifäbän.
Siinä lieto Vemminfäinen
Sclfcä filittelctui,
Paljoa mputtclclui,
Sanan mirffoi, noin nimefi:
165 „ S opinpa tuoöfa maata
S^uoven neitofcn feralla."
Siitä fiibti)i -^öiicn birlöi,
*^}oropcuia potfimaban,
3tfc tuon fanoifji mirffi:
170 „Cempo faafobon fmuUc
9iuovin nei'in maataffefi,
2;t)ttärin eleiläffefil"
^sonnietibe, jänni§tibe,
JRaffiu foimuifen leiuitti,
175 Dtiffoi «aajan njaabicvifen,
Saxban tammifcn bcijotti.
Sai fiitä famoamaban,
Öäfft I)ivn3i bippomaban,
2Öaötcn foiia, maötcn maita,
180 SBasten njarmiffi^-mäfcä.
Siinä mcitiffä mcremä
Äoirtin fuuttui ja njibaötui,
^iibti birweä jäleetä.
Uiiin fun fervan potfaifelui,
185 öt)§mäbti It)li) Iämc0tä,
taittui falbu Eannan tieetä.
13 runo, nm. 187—198. 101
3tfe juofft -CMicn fjirtui,
3ott' ei päätänä näfpnä.
<5iinä (icto öemminfäincn
190 talujanfa fatfelemi,
<Sanan rt)irffoi, noin nimeft:
„G{fö()ön ftnä ifänä
SKcnfö toinen mieftiämme
Uf)n(la metfän ajo f) on,
195 .f)iien bimen ^iif^äntä^än,
Äuin menin minä poloinen,
.^änntin b^män fttrafan,
ÄoIf)un fainnf)in f a olin."
"Ileljästoxsta tiuuo.
Semminfdincrt fun £ia»aitfx plimiclifon^ettd ei mitään h)oitta«
mania aitaa tattJoUifiUa rufoutil[Ia metfän haltioita ohjuffenfa pl)t)tää;
h5tt). 1—46. — gemminfäinen faapi ^iibert hirmen ja »iepi fen ^ol)'
jolaan. ^oJjjan affa ei »ieläfään anna tt)tärtänfd, rcaan määrää \)ä'
nen toifefft tpöffeen ^iiben ruunan fuistamaan; ww. 47 — 86. — 8cm-
mintäiuen labtec J^iibcn ruunaa [uittamaan, .kolmantena päimänä ta*
paa fen tulen palalxtatla Iiarjatlanfa ja rufoilee Uffo jumalaa fitä jäillä
ja rafeilla jätibpttämään, ennenfun tohtii fäftffi fäpbä ; wm. S7 — 116. —
Ccmmintäinen fuistaa ruunan, ajaa fiUä pohjolaan ja ft)fpp tl)tärtä.
*PobjoIan emäntä roielä fotmanneffi anfiotpöffi chbottelcc Janelle, ampua
joutfenen Xuonelan jocatu; ww. 117—148. — Cemminfäincn aätuu Zuc
nen joeUe, josfa pohjolan [ofca uffo jo fauman oli oboteUut häntä ja
ni)t banffii hänelle varomattoman furman tpiintäen fUtc pahimpaan
toirran pnörteefen;. mv. 149 — 202.
Siitä (icto ^'emminfäinen
3oj)a biibti biljaUcben
2J?ic(ifH metfän emännän,
(Salon impien iloffi.
5 Sanomi fanaUa tuolia,
öaufui tuolla laufel)eUa:
„a)hellp metfä, foötu forpi,
2;oitt)u ainoinen Japio,
Gaata mieötä faareffeUe,
10 ©itie fummuUe fuleta,
3o§t' on faali^ faatamana,
(Srän toimi tuotamana!"
,,2'Keliffi metfän emäntä,
*]8u^a§*muoto, muovi faunia!
14 runo, turo. 15—48. 103
15 ipane tulta fulfeniaf)an,
.f>opca ttiacltamabfin,
ä)Ue()en etfUDäu etcf)en,
5lneUjan a^^feliUe;
^stätt>ä minun tiikm,
20 3fän)ä tutctteltnui,
Jätd ti;l)jänä oloa,
5tjan faifen annituutta."
„Tltt\<xn uffo badtparta,
^att)uf)attu, naairaturffi,
25 ^ane metfät palttinoihin,
6a(ot irerfaban tvctclc,
^aalvat faiffi t)a(iaffoii)in,
Öepcit (cmpilvaattcf)ifin,
^opc'il)in f)ongat laita,
30 tuufet fultil)in lafenna!"
„ai>Zet[än tijttö, mieli neiti,
Suuliffi, tt)tdr Sapion !
5lja milja mieremilie,
5Uife'immitle at)oitie,
35 90iiet)en erfiniän etelien,
5tina fdpmäu asfelille."
„3;apion talon ifäntä,
9Jietfän fultainen funinga§,
9Jiimerffi metfdn emdntd,
40 ®iniit)iitta niiian euffo!
Sule jo fuUan muutteto^on,
^opean inajebteloljon;
3fdn)d minun tulemi,
3fdmd tulettelemi,
45 kim ci 00 fuUan muuttajoa,
<^^opean n)aje()tajoa."
Ociinpd lieto l'cmminfdinen
3Biifon ^iil)ted loimutti,
104 14 runo, tt)». 49—82.
lauloi irirrct ittiian pää^fd,
50 Äolmct foriren faindoäfa,
3D'iielIt)tti mctfdn emännän,
3tfcnfi metfän ifännän,
3^o§tutti metfnn immet,
taimutti tt)töt lapion.
55 3uoffuttimat, joumutHtt)at
A^iien bivnicn piilostanfa
ajtie()cn etfijän etenen,
Sanelijan faatanjide.
3tfe lieto Vemminfäinen
60 3"^^ (ämfänfä läbetti
|»iien birmen hartioille,
ÄauIaUe fameli^niarfan,
3ottei potfinm pabasti
Selfcä filittäcefä.
65 (Siitä lieto l?emminfäinen
«Sanan mirffoi, noin nimefi:
„Salon bcrra, maan ifdntd,
3['iicliffi metfän emäntä!
Julc jo fnllat ottamaban,
70 -fjopeat malitfemaban,
^empi^^liinafi lemitä
5llle noien anticni,
5tUe hillan fuumottaman,
5111e bnobraman bopean."
75 ^'äffi fiitä ^^vobjolaban,
Sanoi tuonne tultuanfa:
,,'Suoeif on fullc .(^iien \)\xm
•^iien peltojen periltä;
5tnna affa tpttöäft,
80 SRnlle nuorta morfianta!"
Coubi ^objolan emäntä
Juopa tuohon maetaeli:
14 runo, ww. 83—116. 105
„^§fen nnnan tt)ttärcnt,
Äun fa fiuötnt fuiirert ruunan,
85 ^iien ru^fcon f)ert)oifen,
^\\m nunnien periltä."
©illoin lieto l^emminfäinen
Otti fulta ol)jaffcnfa,
.5tope'ifen ntarbaminnan,
90 Cäl)teit)i beftion l)aful)un,
Äulol)Qrjan fuuntclol^on,
•f^iien nurmien periltä.
(ät|x päimän, etfi toifen,
??iin päiniänä folmontena
95 9?ouft fuurelle mäelle,
torfeaUc f uf f ulalle,
3§fi ftlmänfä itähän,
Ääänti päätä päimän olle,
9^äfi Biefalla l)en:)oifen,
100 .tulo^arjan fuufifoUa;
6enpä tuffn tulta tuiöfi,
^ax\a fuibfimi famua.
9^iin fanomi Öcmminfäincn:
„Di llffo t)lijumala
105 (Ba'a rautaista xattta,
?o§fe jäiötä jääl^ptintä,
|>arjalle bntrurn bemoifen,
^iien laufin lautafille!"
Suo Uffo tjlinen luoja,
110 ^piteen päällinen jumala,
31man rieboffi rcmitti,
Sainion fannen fahtalofft,
©atoi fir)ptä, fatoi jäätä,
<5otoi rautaista raetta,
115 .^parjaile l)t)n)än Ijenjoifen,
-^iicn laufin lautafille.
•106 14 runo, m\\ 117—150.
(Siitä lieto ^'cmmirtf äin cu
Mm luota tatfomai)an,
Cifeltä iäl)i)ämä()än,
120 3tfe tuon fanoiffi \v\xtf\:
„^iitoIan bnmä bciuoincn,
2öuotcn luarfa luaaötitcufa,
^uo iu;t fulta-tuvpoafi,
^iötä päätäfi bopea,
125 5lultaifi{)iu foItuöfoi()in,
^opc'ifi[)in [ie(i)ibin,
2äl;c tietä piffuruifeu,
2Ratfoa ani njäbäifen,
Juonne pohjolan piboillc,
130 Öuoffi anfaran anopin!"
aliinpa lieto Viemminfäinen
^iöti fuitfct fuUan fuubun,
^äitfcufä bopcan pääbän,
5tjoi niatfoa mäbäifcn,
135 Juli pohjolan tubille,
Sanoi tuonne tuttuanfa:
„3o nt)t fuiötin fuuren ruunan,
.piien njarfan nialjaötelin,
Suo ni)t tänne ipttöäfi,
140 SUiuUe nuorta morfiantal"
Öoubi ^i^objolan emäntä
luopa tuobon raaötaeli:
„5löfen annan tpttäreni,
6uUe nuoren morfiamcn,
145 Äun ammut joutfenen joelta,
Sirraöta n^ibannan linnun,
Juonen nuK^taöta joesta,
^pbän mivran pyörtebeötä."
5iiiä lieto '^'cmminfäinen
150 mtna Ipfpttelemi
14 runo, »iv. 151—184. 107
3;uonne tuonelan joede,
^\)hän rvixxan pt^örtcbcKc,
3olo jouft olfapääUä,
2öiini nuolia felciöfd.
155 9KärfäI)attu faijan paimen,
Uffo ^loftjolan fofea,
Äatfcleun, fääutelcmi,
Juleiuaffi ^'cmminfäiötä.
3o päiiDänd muutamana
160 D^iäfi lieto Cemmiufäifen
(£aamaffi, läbenemäffi,
3;uonne tuonelan joelle,
2Bieret)en mi^aifen fo§fcn,
*Pt)bän mivvan vpiH-tcöetle.
165 2öefift)t)n tottM no§ti,
Itinpiputfen {ainel)i§ta,
6t)öffi fcn ftjdmmen foutta,
Cäpi maffan ^'emminfäifen.
3ova lieto ^'emminfdinen
170 Junft foöfemau fomagti.
Sanan mirffoi, noin nimefi:
„6en md tein pabinta trjötd,
Äun en muistanut fv)fi;d
Gmottani fantajalta,
175 ODiiten olla, fuin tkä,
9idind pdinnnd paboina:
^•n tied mefun mifoa,
Umpiputfen oiluf^ia."
„Di emoni, niaimo n^an^a,
180 Jietdifitfö, tuntifitfo,
9}Köf' on poifafi poloifen,
So!i rientdifit amuffi,
^ddötdiftt pojan poloifen
Idltd tieltd fuotemaäta."
1-i Tuno, »m. 1S5— 202.
185 (Siitä *Pof)joIan fofca
St)öfft lieto öemminfäifcn
2;uonert mustal;an jofcfjen,
*Pabimpafian ppörtc()cfcn.
Tlmi (icto Öcmminfäincn,
190 Ttmi fp^fcSfa foli^itcn,
2)?t)ötäit>ina0fa tt)i(i§ten,
Juonne tuonelan tumille.
Juo n}crinen luonen poifa
3öfi micötä miefalianfa,
195 Ctjöpi h)iieffi murufft,
Äat)cffafft fappaleffi,
•luitti Juonclnn jofefien,
9Wana(an a(ut^=n:)cfi[Ic.
<2c oli (oppu ?emminfäifen,
200 Äuo(o anfaran fofijan,
Juonen mugtasfa joeöfa,
5JianaIan atante^c§fa.
IHItilreatotöta tluna.
SDluutamana pciimäiiä fufa 2cmmin!äifcn fobiöfa alfaa rt»erta
iDUotaa; fc oli iDarnta merffi ScmminfciifcKcn onnettomasti fät)neen;
ttttt). 1—28. — 5i[iti täfjtec I;afemaan fabonmitta poifaanfa; etfii, etfti,
jo Ujiimein faapi *Päin?äItä tietää, öemminJäifen tuonelan joeöfa hto=
liana mafaahjan; timv 29—52. — fiemminfäifen äiti rientää ^arahja
fäbeöfä tuonelan joetle. 3oEca ^avatt)oibeö[aan faapi cnftn pienempiä
palafia ja jo jviimein f of o ruumiinfi fuoHutta poifaanfa; niiltä fitte
laittaa uroon cntifedecn; tviv. 53—142. — !?cmminfäinen j^crää fuin
pitfäötä unesta, noufee ja fertoo äititfcnfä, miten oli tuonelan jofecn
joutunut; tt>W. 143—174. — Semmiufäincn uubeHccn ptittäift joutfcnto
ompumaan, mutta äiti fäSfee Mncn jo ilmanfi onneanfa fiittämään ja
pntä fotiin feuraamaan; n\x>. 175—206.
9ttti tieto Ccmminfäifcn
5tina foiäfa amcIclDi:
„S}iinne on [aauut Ccmininfäincn,
Äunnc Äaufoui faonnut,
5 ilun ci fiiulu jo tutctvan
lOtatfoiitanfa maailina^fa ! "
ili)(ltffi foreti nainen
Äoi^fa lieto öemntinfäifen
Äatfoi iflatla fnfoa,
10 .t^uomenella Iiarjoanfa,
9iiin päiniänd muutamana,
iniomeuna monial)ana,
2öeri n}uotan)i fuaöta,
Spmmt barjaöta noraI)ti.
15 .^pUiffi forea nainen
Sanan n)irffoi, noin nimcfi:
110 15 nmo, nm. 17—50.
„3o nt)t on mcnniit mie^ minulta,
Äauniö Äaufoui faonnut,
Seri jo inuotairi fuaöta,
20 .^urme barjaöta norinrt."
©iitä äiri Öemminfäifett
5tfc fatforrti [ufoa,
3tfe itfuUe apeutui:
„!iöoi potoifen pämnäni!
25 Jubo on poifoa pätöiötä,
Riitta lieto ^^emminfäigtä,
3o fufa »erin nHilunn,
^arja [)uvmcl)in norutt)i."
9ftapa[il)cn ctfunä()än
30 .laonnutta poifoanfa,
^ian juotfi pitfät matfot,
<Bdä juoffi, jotta joutui,
Tlätt mätfpi mennct^fänfä,
3*^0X01 noufi, \vaaxat iraipui,
35 ^läbdifct maat aleni,
Stlabaifet maat pieni.
2öiifon etfi effimpttä,
2Öiifon etft, eifä löpä;
*Päitt)pt maötaf)an tulcnii,
40 ^äin)äUe fumavteleiffe:
„0i *)}dimpt Jiiiiirttfiii luoma!
Dotfo näbnnt poifoani,
fuUaiöta omenatani,
■popeaieta fauivoani?"
45 ^äinnn taiten ma^taeli':
„Donpa nä()npt poitueft,
3o on poifafi poloifen
kaotettu, fuoletettu,
99iennpt foefia foliötcn,
50 2Rpötän:)irtoja n^ilietcn.
15 runo, »». 51—84. 111
S^uonnc tuonelan perille,
2)^analan alartte()i((e."
6iitä äiti Öemminfciifcn
6aopi rautaifcn ()avatt)an,
55 3onf oli piit fatoa fpltä,
2öarfi iriittä inalmigtettu,
3uoffi 2;uone(an joetlc,
^äiftieä rufoelclvi:
„Di *|JäilDpt 3"n^«lai^ (uoma,
60 gfiufuttctc nuima fanfa,
2öäfptä ixnifi ältatmlan,
Juonen rvaita maiuntttele!"
Juo ^ä\w\)t jumalan luomo,
?uoma luojan aurinfoinen,
65 «Paistoi I)etfen ()e(tc()e«iti,
Soifen bimmeäti £)iotti,
.kolmannen fofo terältä,
9?ufutteli nuiman fanfan,
SBäfptti tt)äen iDJanalan,
70 S^uoret miehet miefoi(Icf)cn,
2Öanl)at maöten [auraojanfa,
Äectfi-'iän feiI)ä'iUe.
Siitä äiti Semminfäifen
Otti rautaifen baraioan,
75 ^aramoipi poifoanfa
^itfin Juonelan jofea,
6cfä pitfin, jotta poiffi,
6aapi paian poifoanfa,
*Paian mieliffi paI)oiffi,
80 (Sai fufat, I)atun tapaft,
Sufat fuureffi [uruffi,
^f)atun mieUt)armiffenfa.
2Beti mielä ferran, toifcn,
terrallapa folmonnella
1,1^ 15 tuuo, mv. 85—118.
85 (Elotuffu fai etelien,
^araiua(>in rautaifeben.
(Slotuffu ci fe oUut,
Oli lieto Öemminfäiuen,
'i\,t\t fauniö ilaufomicti,
90 äöaan oli piffui^ta tDajaUa:
^l)tä fättä, puolta pdätä,
(Biiljm l)cnfcä lifäffi.
Gmo tuoöfa ariuclcmi:
„QBieläfö iäUä mieö tulifi!"
95 ^äätpi forppi tuulcmaöfa,
Suop' on tuol)on luaetoattii:
„6i ole mieötd niennel;eö|a,
3;t)önnä luonelan jofel;eu;
3o filt' oit fiifa filmät fi;önt)t,
100 5)oufi l)artiat balai^uut."
Juopa äiti Öemmiufäifen
(äipä {)eitä poifoanfa ;
SBcteleivi iyicld fcnau
|)araiDalla n)aöfifella
105 ^itfin luonelau jofea,
®efä pitfiu, jotta poiffi,
®aapi fdttä, faapi pddtd,
IDionta muuta musfulata.
^mtä poifoa rafeuti,
110 Saati lieto 'i^cmminfdiötd.
Soi mielien, uron fufefi,
2)iuinaifi[le muo'oillenfa,
(5i [aanut [anallifcfri,
Öaöta laufel)etli[cfri.
115 dlixn [anoi fanalla tuoUa,
öaufui tuolla laufel;ella:
„93iel)ildincn mieli==lintu,
2)iet[dn fufticn funinga§.
15 runo, \m. 119—152. 113
Öä()c nt)t incttd uoiitamal)an
120 ^täbältä taitDofe^ta,
periltä pt)f;än 3"i"i^liit,
5lfunnoilta autuaban!"
ä)?e{)ifäineit nmaeta nouft,
©imafiipi mättdljdltd,
125 3opa (euti (öi;(n)tteli
^U fuun, aiatft pdimdn,
Scnti luojan fcdaribin,
Äamaribin faiffituallan.
Sai fiettd fnnoa fyllin,
130 a)Mofia mielin mddvin,
3 o tulia tubuttctemi
Sata [armca fijliöfd,
ä)?i^fd mcttd, fuöfa mcttd,
Äugfa »oietta paralta.
135 ©iitd diti Öemminfdifcn
3tfe n)oiti toipunutta,
*Paboin tullutta paranti,
(Sanan niirffoi, noin nimcfi:
„9Zoufe jo nuifoamaäta,
140 ^tcnc uncffimaöta,
9idiltd paif oilta paboilta,
Äott)an onnen touotcbilta!"
9touft micö mafoainaöta,
|)eräfi uneffiinaäta,
145 3op' on faattattji fanoa,
3tfc fictin fertoella:
„taurt)an malfio mafafm,
SSiifon utra uinaelin,
ajkfafm unen mafean,
150 «Sifedifen fiutt) ottelin."
Sanoi diti Öemminfdifen,
3tfc laufui ja pafifi:
114 15 runo, ttut». 15a— 1S6.
„Ciftt maannut fauniemminfi,
SBicIä ttiiif omman mivunnt,
155 3liii«n äitittd pabarta,
.katalatta fantajatta."
„2ano ni)t poifani poloncn,
,^crro forlnin fuullaffent,
Tli ftnun S)iana(lc faattoi,
160 J^oönti Juonclan jofc[)en?"
3anoi lieto Veinminfäinen:
„Untamo(an unipifilmä
®c minun iOtauallc faattoi;
2Bcfift)t)n uic'c2(tä noeti
165 SBaeten UHiimai^ta minua,
(5nfä tuota ticnni)tfänä,
(§n iicnnt)t incfun nn()oa,
Umpiputfcn ailubia."
8anoi diti 'L'cmminMifcn :
170 „2Boipa micM miclctöintä,
ilcl)uit noiat noitumafi,
Cappalaifct (aulauiaft,
(St tieä mefun mljoa,
Umpiputfcn ai(u{)ia!"
175 .^t)ft)i äiti poialtanfa,
3oä oli mitä majoa,
®anoi lieto Cemminfäincn:
„5lijeä olen majoa!
3:uoUa mieleni mafaami
180 9?oiöfa *]Bobian neitofiäfa;
|>ome4ovn)a *|5ol)ian euffo
(^ip' on anna tpttöänfä
3Iman allin ampumatta,
Joutfenen ofoamatta,
185 Suolta luonelan joe^^ta,
$t)l)än mxxan pt)örtel)eätä."
15 nmo, ron). 187—206. 115
©anoi niti C^Miiininfäifen :
„>^citä jo berjät joutfencfi
3:uoncn muöta()an jofeljcn,
190 ®ic läljt foti^periUe,
2BicIä fiitä onncaft,
Sulfilta 3umalatafi,
Äun antoi anmn totifcn,
aöidä f)enfi{}in imätti,
195 Juonen teiltä tiettämiltä;
(än minä mitänä ixioifi
3tman annotta 3u»wlan,
2;oimetta totifcn hiojan."
©iitä lieto Cemminfäinen
200 Zoti iiibkm fotibin
Äanäfa avmaban emonfa,
fcra malta^nrnnbempanfa.
©iiben beitän ^cniminfäifen
2öirre0täni miifonnnaffi,
205 Öaöfen (auluni nmlebcn,
O^unon uucUe uralle.
^uutrtötotata "Uuno.
SBäinämöincn laulaen »cncttä ttieiötäeöfdrtfd ja juuri »Datmiiffi
faamaifttlanfa ci muista fotmca fitä »artcn tartnittamaa mafitijfanaa;
tum. 1—24. — Väinämöinen lätjtee tuonelaan, l)uutaa falmen ran<
natla nienettä; tuonetar fummaetcice bäntä ja muistuttaa tt)ieläft
olclcan paremman aOBäinämöifeUe, jos palaift fotiinfa; tcm. 25—68.
— tuonetar miept njcncen SCäinämöifclIe. Juonetan emäntä fuultuanfa
SBäinämöifen afian [anoo Juonen ei jafcleman tietojanfa muille, ja
laittaa 2öäinämöifen nutfumaan; vow. 69—98. — SBdinämöifcn maas
ieSfa Suonelan it>äfi ijötlä laittaa tautamerffoja ristiin raatiin luonelau
joEeen, ettei JBäinämöincn uimatlataan pääfifi pafenemaan; ro». 99-
124. — 2Bäinämöincn muutaiffe picnemmäfft ja uipi fttlä lamoin läpi
tiKrfoista. tuonelasta tultuanfa toircottaa ci fcnenfään fmnc omin
mielin lähtemän, fun ci Itcnefään monta ftcltä tafaiftn tullutta; rorv.
125—162.
2öafa tdanha iödincimöincn,
2;ietäjä icin=ifuincn,
Dli iDciötäirä iDcnettä,
Uutta ^jurtta puu()oan)a,
5 Dknääfd utuifcn niemen,
^ädöfd faaren tevbcnifen.
3^eti ricoUa ivencttd,
Saati purtta lau lamalla;
Öauloi pdittjdn, );>oi)\an puntti,
10 Canloi toifcn, liitti laian,
Cauloi fot)ta fodnannenfi
Äoffien foftentimiUa.
yiiin lotat fumattuanfa,
kaaritettua n^cnofen,
16 runo, w». 15—48. 117
15 Öiitcth)ä laian liitot,
Uupui folmea [anoa
*Panncefanfa parraspuita,
!Päitä faarten päätelleSfä.
5lrinc(ce, ajotte(ctt)i,
20 3P'iiStäpä [anoja faift,
3tf^ tuon fanoifft faatti:
„1uolta [aan fa'an [anoja,
Suotta S^uonclan fo'iöta,
lUianalan ifinuijagta."
25 ^ata »antia 3Säinämöinen
Öä!fi Juonelta [anoja,
SJJanalatta matititoita;
Mrvi tt)iifon ttiitftffoa,
2öiifon toi[en tuomiffoa,
30 .kolmannen fatajiffoa,
3o näft)i !LO?anaIan [aari,
Juonen fumpu fuumottaft)i.
iJtiin t)ul)uta liuifatiutti
Juoö[a Juonctan joe§[a:
35 „Juo tt>enettä luonen ttjtti,
Kauttoa S^anatan lapft,
^li [atmen [aa'af[eni,
3oen poiffi pääötäf[eni!"
!^t)t)pfäinen Suonen ttjtti,
40 9KataIa 'I^ianalan neiti,
®anan roirffoi, noin nimc[i:
„2öene täältä tuotanetie,
Auni [i)t) [anottanet)e,
Tli finun tD^anatte [aattoi
45 3Itnan tau"in tappamatta,
Tlunn [urinan mu[ertamatta,"
'Banoi iminfja Söäinämöinen :
„Je'in tieolta menettä,
118
16 runo, nvo. 4^—82.
Öaa'in purtta inulainalla,
50 dliin vdiiydUä folmanneUa
9Uffoif;c refi runoilta,
3a(a0 taittui (aufebilta;
Öäffin Juonelta oroa,
Sauluf orjan laatiani."
55 Ät)Ilä tuonetar torun)i,
93?anan neiti riitelcnji:
„Di on t)ullu (juUuuttaft,
a3?ie§ on mielen tt)äl)t)i)ttäl
2;ulet fpottä Juoneloban,
60 Surmatta Ifianan majoille,
parempi nnun olifi
palata omille maille:
*Paljo on tdnne tulleina,
Si paljo palannebia."
65 6anoi ft>anl)a Väinämöinen:
„5tffa tieltä fäänti;föt)ön,
(Sip' on mieö paf)empifana ;
2;uo n)enettä luonen t^tti!"
2öei roeneben 3;uonen tptti,
70 8illä manban iöäinämöifen
^U falmen faattelemi,
3oen poiffi pääätelemi.
Juop' on tuonelan emäntä
Sanan n^irffoi, noin nimeft:
75 „Di on Toanha 2öäinämöinen!
dJtitä fie tulit 93ianaUe
onnen Juonen tahtomatta,
SDZanan mailta futfumatta?"
Sanoi manba 2öäinämöinen:
80 „2öei0täe0fäni menoilta
Uun)uin folmea fanoa
peripäätä päätelleefä;
tuno, njtt). 83—116. 119
!Piti tuUo Juone(al)an
6aamaf)an [anoja noita."
85 Juopa Juonclau emäntä
®anan luivffoi, noin nimeft:
„6i Juoni fanoja anna,
d)lana mahtia jafclc;
(Stfä täältä pääi^ucfänä
90 ©inä itmoiöna ifänä
Äotif)ifi futfenuiban,
S^Jaitlcfi matelemahan."
Uuiyutti une()cn niieben,
^ani maata matfalaifen,
95 Juonen taljamuotebetlc;
(Siinä mieä mafaelcwi,
Uro8 unta otte(eit»i,
d)lk^ inafafi, luaate matooi.
Dli affa Juondagfa,
100 mU\ man\)a fäpffäleufa,
Dtautaribman fe()reäjä,
Saöfilanfojen nmtaja,
Äel}räfi fataifcn nuotan,
Jul)antifen tuurittcli,
105 g)önä t)[)tenä fefäiSnä,
^betlä iDcfifimeOä.
Dli uffo Juonclaefa,
8e on uffo folmifovmi,
Diautalucrffojen futoja,
110 2öagfinuotau matmiötajo,
Äutomi [ataifen nuotan,
Jubantifen tuifutteli,
Samana fefäigiuä pönä,
©amaila mefifimellä.
115 Juonen poifa rautanäppi,
©e meti fataifeu nuotan
190
16 runo, rvvo. 117—150.
^oiffi Jiionelan joesta,
8efä poiffi, joita pitfiu,
3ott' ci pdcu^tti iöäindmöifen,
120 Sclniiid Uiranrolaifcn,
3inä ilmoicna ifänd,
iluuna fuUan nialfeana,
Juolta Juonclan fo'ieta,
ajianalan ifi majoieta.
125 2öafa tranba Jödmdmöinen
Sanan roivffoi, noin nimcfi:
„3ofo lie tuhoni tullut,
^dtdpdin)d pddlie pddSntit,
IRäilid Juonclan tunkilla,
130 ao^analan alantelnlla!"
$ian muuffi muutteli^c,
9iuton toifcffi rupefi,
Tlatoi rautaisna matona,
.ftulfi tpDnd fddrincbend,
135 ^^oiffi Jnonctan joella,
Cdpi luonen njevffoloista.
8iitd manlja iödindmöinen
JuonelatMa tultuanfa
Sanoiui fanalla tuolla,
140 Caufui tuoda laufcliella:
„(5lföl)ön bnmd ^^^i^^iln.
(5lföl)ön fitd funmitfo,
3tfe mcnni:}ttd iOtanalle,
Juonelaban tunfcinutta! ,
145 Oiijä on nnne faanebia,
2ödf)d tuolta tulleina,
Juolta Juonelan fo^ieta,
IiO^analan ifi tnajoic- ta."
©leld faatteli fanoiffi,
150 3tfc laufui, noin nimeft,
16 runo, h)n\ 151 — 162. 121
?iuotifonc noufemallc,
Äonfalle fafuairalle;
„SIfätte imeifen lapfet
«Sinä ilmoisna ifänä
155 ZzJ)U i\)t)iä fpt^ttömäUc,
SBifoa triattomallc,
'Poboin palffa maffetal^an
ZnoUa luonelan fo'iöfa:
Sija fiell' on ft)t)IIiftUä,
iGO Jöuoteöet iriaUiftUa,
5l(iig fuumigta fitt)iötä,
Söäinämöinen läbtec jo fauan fuoUeetta ja maan atla maanneetta
2lntcvo SBipufelta fanoja faamaan, tulee perille ja ^erättäd Sötpufcn
pitfästd unestanfa; nun. 1—50. — SBipunen unesta I)erättpän[ä nielai=
fee SBdinämöifen n>atfaan[a, joäfa SBdindmöinen atfaa t)dntä t){)öelld
ja toifeliafi tansalla fiufata; wm. 51—70. — SBipuncn atmelee, mitä
fumma jo Itenecfi bdncu mat)aöfanfa, rupeaa fttd fttte poiö manaamaan
ja ufifaa pabaäti pibelid, jod ilman ei Iäf)tifi; m». 71 — 106. — 2BdtJ
ndmöinen fiistdd ei milloinfaan Idbted, ellei faift [anoja SJipufetta,
jonfa fuultua SBipunen laulaa hänelle faiffi tietonfa; »m. 107—142.
— 2)It^fOöin fanoja [aatuanfa 2Bdindmöinen läl^tee jdEecn matfaanfa,
tulee feäfitcfoifen n-ieneeufd luofft ja faapi fen fttte belposti matmiiffi;
iBtt). 143—166.
2öafa rvanl)a äöäinämöinen
Juoncla^ta tultuanfa
(Sonan mirffoi, noin nimefr.
„Dbo(; feppo 3I"^oi^"^cu!
5 %ao§ rautaifct taluffct,
Sao rauta-ruffafiifct,
*^aita rautainen rafcnna,
Öaa'i rautainen forento,
$ane fi)äinmel)cn tcräffct,
10 2Öeä \ma\k melto rauta,
?ät)en faainaban fanoja,
Ongelmoita ottamahan,
(Suueita 5(nteTo il^ipufen,
2öatfaeita JDara=n)äf ennän. "
15 6c on feppo ^'"^i^i^ii^^n
Sanan njaätaten [anonoi:
17 runo, ro\v. 17—50. 123
„2Btifon on 2Öipuncn fuollut,
hauraan ^^Interu faonnut,
ffiipunfa nnvittcimäätä,
20 2tbtanuv5ta anfatienfä,
et ftcttä [anoa faam,
(5t [anoa puolrafana."
2Öafa maiiha SÖäiiiämöiuen
Zoti Jäffi, ei totellut,
25 mtui päirodn f)e(ft)tte(i
Olaiöteii neulojen neniä,
5t^tui toifen torfutteli
ä)?icöteu niiefan tutfamia,
Äolinannenfi foifutteli
30 Uron tapparan teriä.
3tfc n?irfifäv3 2öipunen,
2Jiiee! manlia n)ara=lDäfen)ä,
3o oli h^iifon nuiagfa maannut,
Äauiuan failjosfa len)änni)t,
35 |)aapa fa^^moi bartioitla,
Äoiruu fulinilla pieni,
Dtfalla orairi^fuufi,
*Pajupef)fo parran päällä.
3o tulciui aöäinämöinen,
40 SBeti iniefan, riisti rouan,
Äaatoi baainat partioilta,
toiraut fulmilta fufi§ti,
Otfalta oran)i=fuufet,
^ajupeI)fot parran päältä.
45 ®pö§ti rautaifcn forennon
(£uul)un 5(ntero Slöipufen,
©anan n^irffoi, noin nimeft:
„9tou[e poi§ incbmon orja
^laan alla mafoama^ta,
50 SBiifon unta ottamalta!"
124 17 nino, vcm. 51— S4.
2uop' on irirftfä^ SJÖipunctt
|>eti f)erteft uncöta,
3rttti0ti ifcnidnfä,
^eufapiclcnfä lettiitti,
55 yiKii miebcn micffoinenfa,
.^ulabutti fulffubunfa.
Silloin rtianban Säinämöifcn
$iti toififfi rumeta,
$ani paitanfa pajafft,
60 .f>iat paian pa(fcbifft,
^olmcnfa alaifimcfft,
SBafaraffi tptjnnöpäönfä,
3tfenfä icfi fcpoffi,
5iafente(i muiioffi.
65 Jafoa taputtclcttii,
Öpöä h;nnäl)i)tte(cn)i;
Jafoi pön (cpeämättä,
^äiwän pouabuttamatta,
2öatfa0fa niara=iDäfcniän,
70 2Raf)tipontifcn pomeöfa.
Silloin tt)irnfäö toipunen
3tfc luon fanoiffi mirffi:
„3o olen fpönpt faan uroita,
3;ubonnut tubannen miestä,
75 (Snpd liene mointa fnönpt,
6n ennen tämän tapaiöta:
Spct fuubuni tulen^at,
JRauan fuonat fulffubuni."
„Ulo^ foiva icubfoielani,
80 Wlaan tamaia maffoiötani!
.f»immene jo .'öiien buvtta,
JRaufea iOianalan vaffi,
*|?uvemaeta, jämämäcitä,
Spömäetä, faluama«la.
17 runo, \vm. 85—118. 125
85 6t;ömä6tä fi)änfäpi)ä,
„Öuopui ennen tuutu Öempo,
(ä!ft)ipä emoUinenfi,
(ätfö fie emotoin efft),
90 Cuotou luonnototn ftfiö,
Sdmän tunnin tutfaimetla,
Sämän f uupuen fuluUa!"
„Äun et n)ääjänne iDölc^en,
(Jronnc emoton raffi,
95 6aan minä fotolta fouvat,
aöercn juojalta mefarat,
3oi(Ia fonnat fouriötelen,
3tfeät ifi afetan,
^iiän pärifemättömäfft,
100 .f)ent3en i)uofumattontafft."
„Cät)c ni)t fumma f Ulfeinahan,
dJlaan )()ai)a pafcuemaban,
©iimx poi§ fijafi fonna,
9[)Juuta murl)a favtanofi,
105 (änuenfun fanani [aapi,
2;a^i mieti juol)tuneiui!"
Söafa n)ant)a !ö>äinämöinen
6itIoin tuon fanoiffi mirffi:
„(Ftpä pääfe päiminäfi,
110 (Setraiä fmd itänä,
Äun en iaa fanoja fuutta,
Cuoa Iempi4uottetMa;
(Si fonat fatal)an joua,
(äifä tuottet)et Iort)el)cn,
115 Tla\)ti ei joua maan rafo^on,
2öaiffa tnaf)tajat mcnelvät."
Siltoin iDivfifää SJipunen
Slufaift fanaifen atfun
126 17 runo, mv. 119-152.
^aulociffcnfa bnififi,
120 jambia pannaffeufa.
£'auioi imntjx fi)itä myöten,
Öuotrcbct lomia myöten:
.^uinfa hiojanfa (iimaUa,
ÄaiffiinaUan maatimaUa,
125 ^tfcötänfci ilma fimttji,
3Imaeta röcfi erofi,
Qöecötä manucr maatelibc,
SD^anterellc fasunit faiffi.
i'auIoi fuuii hnnoannaöta,
130 Sluviui^on afctannaöta,
^Imaii pielten pi^5tännä^3tä,
Jaimofen ml)i)täunätMä.
Siinä mirfifäi^ iiUpunen
ilt)(lä lauloi ja ofafi,
135 (?i ole fuiilni, eifä näf)tt;,
6inä ilmoisna ifänä
i^arempata laulajata,
Jarfempata taitajata;
(Suu fc fppreli fan oja,
140 .^ieli lacifi laufeljia,
Äimi fdlfö fädviänfä,
$Kalfu jalfoja jaloja.
Siitd manba iöcäinämöinen
.<lun oli fanoja faanut,
145 Dfiupeami läl)iemä()än,
3tfe tuon fanoifn mirffi:
„Di fic 5(ntcvo toipunen!
Straa fuufi fuurcmmafft,
^ääfifm mahasta maalle,
150 Äoiihini fulfemal)an."
Siitä 9(ntevo 2öipunen
5tit)oi fuunfa fuuremmafft,
6 tuno, Wrt). 153—166. 127
!?eufapic(enfä Ictuitti,
3tfe tvaxxln 2öäinämöinen
155 Öäffi fuueita fuuriticon,
Auni fultaincn oranoa,
Zaln näätä fultarinta.
^äffi fiitä aetumafean,
160 Julcftn iDcnonfa (uoffi,
3:efi ticoUfi ixicnettä
JieoffaiUa tcl;ta[)i(la.
6ai iticnonen malmifiiffi,
^äät on faarten päätet^ffi,
165 Söeno fi)ntt)i tt)ci§lämättä,
Öaiina Ia§tun ottamatta.
^a{)'bekfa9toxe\a "Uuno.
SBäinämöinen uuben laittjanfa foriätettua täl)tcc fiUä *13o^jan
neittä foäjomaan. 3Imarifcn fifav, %\mtt\, pt)i)ffiä rannalla pcöte«i[ään
6an.Hiitfee jotain muötaa mcrelld baamottarean ja arVDclcc fitd jos mif=
ft?t; iinti. 1—36. — Dubon lianjaitfcmanfa tdliemmäffi tultua tuntee 2BäU
ndmötfcn laittiaffi ja alfaa fi)fclld JÖdindmöifeltd, funne oli matfatla.
SBdinomöinm piloiUanfa mfm mitd futati labeltua jo ttiiimein faitoo
tobenfi, *t5objan neittä fosjomaan Idbtenecnfd ; mtu. 37—102. — Z^iixi
afian fuuUuanfa f)cti juoEfce ilmoittamaan fen rocljcUenfd Slmarifclie.
Seppo fiitd buolella ticntdd it[e jdleötd ja [aamuttaa JBdindmöifen mat=
falta. Siind [opiroat fesfendnfd, ei fumpifaau neittd iDaötoin fen omaa
mieltd tabtoa; mn>. 103 — 14S. — 3" tullaan Idbemmd matfan mddrdd,
foira 'jpobjolaöfa fuulee ja alfaa l^auffua. '^^objolan ifdntd fdppi fat^
fomaan, mitd foira bauffuif', ja ndfee micraita fefd maiftn ettd metirut
tuleraan. Äpfptddn arpaa micraiöta ja faabaan tietdd, niiben fo^jo=
kifia oleman; mm. 149—200. — *|8objotan emdntd tunnettuanfa mies
taat Jödindmöifefft ja 3Itn>i"fcfft, neumoo tptdrtdnfd 2BdindmöifcUc
menemään, mutta tptdr maätaa, ei t)uoliman[a femmoifesta manl)aeta
ufoöta; mm. 201— 230. — äödindmöinen tultuaan tupaan pi)i)tdd ttjttöd
puolifoffenfa. Iijttö ftjfdifee, jofo olift tdpttdnnt fen l)dnelle mddrdtpn
anftotoön, ja fun SÖdindmöinen ei faata fanoa fttd tefjneenfd, niin tpt*
töfin armetee, ei l;dnelle menemdnfd; mm. 231—266.
2öafa n)anl)a 2öäinömöinen
5lrt)?eti, ajatteli^e,
SOiennä neittä fogjoma{)an,
*Päätä faäfa fatfomat)an,
5 ^imeä^tä ^objolaöta,
®uminaöta Sariolalta.
»Pani ^aat)en f)aljaffa^an,
^unaifc^en purfi^puolcn,
18 runo, W\v. 9—42. 129
Äofat fullatta funjaft,
10 .f)opcaUa !)oItt)acI{.
Dtogti päälk purjepuunfa,
28cti puul)un purjel;{a,
2Bcti purje()cn punaifcn,
Joifcn purjeften finifen,
15 Öäfft merta Ia§femal)an,
©inistä firottamaI)an.
2tnniffi oli niemen neiti,
©ifar feppo Jtn^^ii^tfsi^/
joutui fotfut" [otfemaSfa,
20 2öaattel)et miruttamaöfa,
DficndSfd utuifen niemen,
^ääSfä fnaren ter^enifen.
.•ileffi muStafen merellä,
6inern)öifen Iaine[)iUa,
25 ©anan toirffoi, noin nimeji:
„ä)h olet merellä mn§ta,
Äun fa oUct fjanbifarja,
IRiin fä lento^on lelrafia."
„Äun oUet loljinen luoto,
30 IJiiin [d uimahan pulana,
Äun oUet iDefifitDonen,
Jöeft ^ädtlefi n)e'eUö§."
„Öienet iveiffoni menonen,
Oliin foI;en fotia fädnnt),
35 Sienet purft njento irieraö,
Ulommafft uiffennelloS."
Si ollut rtieno fotoinen,
(5ifä ^urft töento lt»iera§,
Dlipa purfi SBäinämöifen,
40 8ain)a loulajan ifuifen,
3o luofft Iäf)entelibe,
^aftnoiUe painatteli.
130 IS runo, tttn?. 43—76.
5(nniffi f)i)tt)äniminen
purretta ft)fc(emäbän:
45 „5lunnc läffit 2öciiuämöincn,
®uonf)it fmrannou fulI)o?"
©anoi "manlja Söäinämöincn :
„Cäffm Io()la pi)i)täinäf)än
luonen muötaötii jocäta,
50 ©ptoäötä fara^o jaeta."
Slnniffi I)t)\x)äninunen,
^änpä tuon fanoiffi inirffi:
«lunncn nuc tocn pu()ujan,
(ictd fcfftn fiela^tajan:
55 Soifmpa ifoni ennen
Öäfft Io()ta pi)t)tämcil;än,
Dli iticrffoja menonen,
l.'ain3an tdi^fi (a^fimio,
Siinä nuotat, fiinä nuorat,
CO Siinä tavpoimct fUDuUa;
Äunne läffit Sffiäinämöiucn,
Ulfofit Un)anto(ainen?"
Sanoi nianlja Söäinämöincn:
„öäffin I)an[)ien l)aful)un
65 Saffan falmilta fi)n)i(tä.
Ulapoilta aufc'ilta."
5tnnitfi l)i)n.iäniniinen
Sanan tt)irffoi, noin nimefi:
„2;oifinpa ifoni ennen
70 öäffi l)an()ien ajol)on:
3oufi oli fuuri jäntet)egfö,
2Betef)e§[ä faari faunia,
.<^oira muSta fable[)i0fa,
^a\)k faavcben fiottu;
75 Sano totta SBäinämöinen,
^unnc fuitenfi fäfefit?"
18 vuno, \vw. 77—110. 131
©anot loanl^a Sötäinämöinen :
„6ntä io§ minä mcniftn
Sfioi^in fuuriljin fotit)in,
80 2;afapäil)in tnppcloiftin,
3ot§f on mxta fäärirtiarft,
^oIn)cn forfeu§ punaista."
5lina 5lnniffi fanoftji,
3;inarinta riuf nttan)i :
85 „(^iä tv)l)jiä tt)oIcl)i!
Sunncn mic foanfi fät)nmn:
.<^in ennen ifoni Iciffi
9ioi()in fuuril)in fotit;in,
6ota oli miestä [outamaSfa,
90 3;ul;at ilman i§tuma§fa,
IJienin joufia nenäSfä,
Jerin miefat teliopuilla;
6ano jo toet totifet,
2BQleI;ettomat tt)afaifet,
95 Äunnc läffit 2öäinämöinen,
©uorilnt ©unumtolainen ! "
©illoin manfta Säinämöincn
3tfe tnon fanoiffi mivffi:
„2:ofi ma [anon toetfi,
100 3o§ mä[)än n:)alel)telin!i,
Öäffm neittä ^ol)ioIa§ta,
3mpeä pimentolasta."
Slnnifti I;t)mä=nimtnen
.^un tunft toet totifet,
105 ^eti fat famooma^an,
SuteiDt fepon foti()in:
„2öeli feppo ^toavinen,
Safoja iän4f uinen!
3;ao§ mulle fuffulainen,
110 Zao formuffet foreat,
132 18 runo, anr. 111 — 144.
ytiin [anon toet totifet,
2BaIe[)ettomat n)afaifct:
3 o mjt iDiemät iDicffabammat,
^•tett)äiumät eniuättänoät,
115 Dttairat finun omafi,
3tnaötair)at armal)afi;
3 o meueini äBäinämöincn
<2e(äöfä meren finifen
^imeä^än *]}ol)]olaI;an,
120 (5ummal;an Saviolaban."
Sunfi^e fepoUe tu§fa,
JRautiolic va8fa§ tunti;
^eft päänfä pul;ta[)affi,
Salelilje lualfcaffi,
125 (5t)ftjfi)ifiötä fi;fi§tä,
2;aonnoi8ta tahi>ifi§ta.
$ufil)C, fomiigteli^c,
2öaatetti[)e, nmliniC^tit^e,
$i§ti rtjarfan n)a(jaf)ifin,
130 Oiugfean re'en eteben,
3tfe iötuiffc refe[)en,
Otti o()jaffet fätel)en.
Stjattii, l)i)pitte(emi,
Tltxcn [)icta()arjuIoita,
135 3o :päin)änä fodnantena
^Uättönn äöciinämöifen,
(Sanan n^irffoi, noin nimefi:
„Di on rt)anf)a SÖäinämöinen !
2;c|)fämmc fula fon)into,
140 3o2 on fiItt)oin fif)(onemmc,
Äitooin fäpnemme fofi§fa,
Si neittö VoätM toieä."
6anoi tt)anf;a 2Öäinämöincn:
„1een minä fu(an fominnon,
18 tuno, ttjn). 145—178. 133
145 (Si neittä 'mätM tricä,
2öaätoiu miettä mie^elä^än;
©itle neiti antaminen,
.fletle mielenfä tcfemi."
5(j oinaat c'cUe ftitä
150 iDJatfoanfa fumpanenfi,
*!Purfi jnoffi, ranta roiffi,
Oro juofft, maa jcämift.
^ului aifoa tnäfiäifen,
^ira(;teti piffaraifen,
155 3opci I)au!fui fjatlifoira,
Cinnan luffi (uöfuttcli,
^imecäSfd *:po[)jo(aöfa,
©angaSfa Satiolaöfa.
©anoi ^ot)|oIan ifäntä:
160 „Gi ftalli lualetta I)aufu,
Öuppaforitia tuuljattefe,
3ofo fä\)mn fatfomat)an,
ID^itä [)anffunn baliffa,
Cinnan hippa luifuttanji."
165 ^läiToi ftitä fatfoma(;an
*PcUo(Ie perimmäifcllc,
Äatfoi foiran fuiita mi)öten,
O^enälDartta madDatteli,
3o näfi tocn totifen,
170 Tlitä ijanttni I;aUifoira:
^urjef)ti n;eno pnnaincn
©elän puolen Öemmcnlal;ta,
.tirjoforja fiiättärt)i
iDiaa^nioIen ©imafaloa.
175 Suuttua tupat)an tuolta
Sanan n)irffoi, noin nimcfi:
,,^0 tuicmi n)icva[)ia
3e(ä((ä meren finifen,
134 18 runo, ww. 179—212.
5ljetat)an firjoforjin
180 2;uon puolen ©imafaloa,
Öa§fetaf;an taitooin fuurin
3;ämän puolen Cemmenla(;ta."
Sanot ^otjjolan emäntä:
„TliM arpa [aatauefje
185 3;ulert)i§ta n}icral;i§ta? —
Di on pieni piifafeni,
^ane pil)lajat tulel)en,
^uu h)alio tt)alfeat)an!
Äun on votxta n^uotancftii,
190 Sfiiin ftlloin [ota tulemi,
Äunp' on )x>tttä touotanelDi,
5lina rau^aöfa elämme."
^ol;jan piifa piffavainen
^iöti pi{;lajat tule^cn:
195 S!Buo'a ei merta, eifä mettä,
Säffi mettä muotamat)an.
äöirffoi 6uomafto fopeäta:
„^uu fun mettä muotanemi,
Sfiiin mi faapi mieral)ia,
200 (Se on fuuri full)ai§fanfa."
©iitä *]}ol)jolan emäntä,
Sefä faunia ^oljjan neiti,
^ian piötil;c pi[;atle,
Öuoen filmänfä felälle:
205 Mtx tuolta tuon tuleman,
Uuen purren pur)e(;timan,
9{äfi juoffcman orofcn,
Äirjoforjan fiiättämän.
Sanoi *^ol;jolan emäntä,
210 3tfe laufui lapfellcnfa:
„Äen fe l)aal)eUa tulemi,
Se on mant)a äöäinämömen.
18 runo, ro». 213—246. 135
^en fc forjalla ajatui,
<Sc on fcppo 3taarincn."
215 „5lunp' on tullahan tupahan,
2:uoppa on tuopitta olutta,
Jlanna fafftfomaifetta,
2;t;önnä tuoppi fen fätcl;cn,
Äetten on mieli mcnncäffeft;
220 5lnna Söäinölän ufoUe,
^u tuo f)aal;ctta [;t)rt)t)9ttä,
9lhiffeUa aartel;ia!"
Z\)ttö tVLol)on tt)agtoan)i:
„Di emoni, f antajani!
225 (Si ole ncittä ennenfdnö,
(Si ole mt)ött)nä eIoif)in;
(Snfä menne 2öäinöldf)än
3fi lt)anl)atte tt>araffi,
Söaima n)an^§ta tuletoi,
230 3fäix)ä iättife^tö."
©ittoin mantra Väinämöinen
DU eeUä ennättäjä,
3ljoi purtenfa punaifen
3:eIoiUe teräffifiUe,
235 3t[c tungeiffe tupataan,
©anan mirffoi, noin nimefi:
„3;uIetfo minuUe neiti
3fui[efft pötätoäffi?"
Juopa fauniö *!|Jol;jan neiti,
240 Jiuopa tuohon maötoami:
„3ofo fie menofen meiötit,
3ofo Iaa'it laiman fuuren,
te()vämarteni muvuit^ta,
.talpimeni f appateiöta ? "
245 ©anoi Mhml)a äöäinänunnen,
^t\c laufui ja pafift:
136 18 runo, WW. 247— 26G.
„3o Iaa'in f^pmänfi laiiran,
5tin)an anfavan toenofen,
3of on tuulcäfa tufclua
250 3ci rt)arart)a ftaöta^fäällä
^alfi aaltojen ajella,
©elät njetten feuru^tetla,
^oiffi ^o[)joIan mfxm,
Caffipäien Iainef)ien."
255 Juopa fauni§ *]3of)jan ti;tti
Sanan ivirffoi, noin nimefi:
„Sn fiitä nievi§tä mieätä,
5laUon la^fia^uroäta,
Juuli tt)ic niereliä mielen,
260 5Iiwot [ärfen^i a(;an)a;
(änfd taia tuUafana,
(Sn tulla minä fmulle
Sfuifeffi ij^tän^äfft,
qSoImifcffi puolifoffi,
265 6iiafi lemittäjäffi,
^Pään-alaifen Uiäfijafft."
3Imarifc[Ic *13of)iotan tupaan tultuanfa tuobaan fimaa juoba,
mutta f}du ulifaa ci mdrfäiifäcin tnaiätalpanfa cnncnfun faift morfia-
tnenfa nci()bä. Saapi fittcn an[totl)öf[een fäärmc4iclIon fpntää, jonfa
tc[)tr)ä h)fpt) uubcUccn tptärtä; tvvo. 1—38. — '^o^jolan emäntä mää=
rdä 3ta<ii'ife[Ic toifcfft anfiott^öffx pl)l)tää Suonen farf;u ja fotmanncffi
^aa'i)a Ijirmeän [uuri ijauU luonelan jocäta; mm. 39—84. — 3Imari=
nen tafoo tulifcn fofon, Iä[;tee fen fanöfa luonetan joelle, fieUä \i)ntt)X)
foma tappcio fofon ja [)aumin mäliUä, foffo enftmäifcllä ja toifctla t)ri=
tt)ffeaä ci moita mitään; mm. 85—126. — ^offo folmanncaa fo-
feella [aapi I)aumin, lentää fcn fanöfa puun latmaan ja alfaa [pöbä.
Ilmarinen fiitä fun nutjtelee bäntä, niin foffo fuuttunecna lentää mat^
foibinfa; mm. 127—152.— Ilmarinen fantoi f;aumin pään '^objolaan
ja h)])i)'s), jofo ni)t olift morilamenfa malmia. ^o[;joIan emäntä mii=
meinfi lupaa tijttärenfä ^ncile; mm. 153—180. — $o[;jotan emäntä
fumma^tclcc, miten ^itnarincn armafi [;änen neittänfä foöjomaan tulla .
epi;t fuf)en felitetään; mm. 181—226.
©iitä feppo 3taarincn,
Zato\a iän ifuinen,
3tfe tungciffe tupaan,
ÄaiiDciiffc fatoffen ciUe.
5 Juotiliin fimoa tuoppi
Seppo 3i»^^wn fätcl;cn,
Seppo tuon fanoiffi mirffi:
„(ln ennen find ifänä
3uone näitä juoniifia,
10 ^un ma [aan nä()ä omani;
Dnfo ttjalmiö n^atoattini,
2öotmi§ tt)attt)ateltah)ani?"
138 19 runo, iDtc. 13 — 46.
€anot *^o[)ioIan emäntä:
„^§fen on itiahniä iDalnuittifi,
15 ^un \a tx)mxät fi)ifcn pedon,
Ääärmcl)ifcn fäännättelet.
Senpä ^mii ennen fpnti,
Öempo marfinfi mafoili."
Silloin feppo 3Iiiionnen
20 SReni neitonfa tupaban.
Sanan nnrffoi, noin nimeft:
,,2:90 minulle määrättibin
It)ntcäni fpifcn pellon,
v^därmebifen fäännäteUä. "
25 2lntoi morfian apua,
Juonti neito neumoffia:
„Ot;ol; feppo 3toiii'incnl
5(ura fultainen funjoa.
Sillä fpnnät fpifcn pellon,
30 Märmebifen fäännättelet."
Siitä feppo jtoarinen
5(umn fultaifen fuujafi,
SiUä fi;nti fpifen pellon,
iöafocli maan niaioifcn,
35 Sanoi tuolta tuliuanfa:
„3o npt fynnin fi)ifen pellon,
3ofo tpttö ti)önnetäl)än,
2tnnetal)an ainoifeni?"
3;uop' on *^ol)jolan emäntä
40 Sanan mirffoi, noin nimefi:
„^äfcn neiti annetaban,
Ipttö täältä t^önnctäbän,
Äun ]a tuonet Juonen farl;un.
Suistanet fuen iö^analan."
45 5tntoi morfian apua,
Jpönti neiti neumoffia:
19 runo, roit». 47—80. 139
Seräffcötd tel)fö3 fuitfct,
Oiiiliä tuonet 3;uoncn farl)un,
50 ©uittanet [uen ä)MnaIan."
6iitä feppo 3inii^vincn
Jeräffcötd [uitti fuitfct,
^äitfct raua§ta rafeuti.
Mm fittc fui^tamaljfin,
55 (Sai futofen fuitfi fuul)un,
Äorf)uu rauta4a()Iel)efen,
©anoi tuoita tultuanfa:
„5tnna affa tt)ttärefi!
3o otcn tuonut Sanonen farbun,
00 ©uiötauut fucn ajcanalan."
6anoi , ^ol)iolan emäntä ;
„^§fcn alii annctal)on,
©inifotfa fuorita^an,
Äun faat fuuren fuomut^auinin,
05 Öiiffuluan falan lil)an)an,
2;uoIta 2;uoneIan joeöta."
3opa tuöfiffi tulen^i
Juon on fcppo 3toarifen,
IDJeni neitonfa tupahan,
70 3tfe tuon fanoiffi nnrffi:
„3;t)ö niinuUe määrättif)in
5lina entiötä parempi,
©aa'a fuuri fuomul)aufi
2;uonen mu§ta§ta joeöta."
75 5tntoi movfian apua,
Ji)önti neiti nemi)offia:
„D()of) feppo 3tnxarinen,
(SIIöS olfo milläöfdnä!
Jaoppa tulinen foffo,
80 Söaafalintu tt)alfe'inen.
140 19 runo, wn). 81 — 114.
Sillä faanct fuuven [)aiirt>in,
^iiffmuan falan libalDan,
Juonen nuii?taöta joeöta,
ilmanalan ifi puroeta."
85 <Se on feppo Jli^^iivinen
Jafonji fofon tulifcn,
Siitä ncun)oi foffoanfa:
„.^offofeni, lintufeni,
3}icnc§ lennä, funne fäSfcn,
90 Juonen nuiötaUc joelle,
38fc fuuri fuomui)aufi,
Öiiffmna faia li(;an.ia!"
Juo foffo fomea lintu
•^entcä lefuttelettji,
95 ^enti t)aun)in pi)i;äntät)än
Juonne Juonclan joelle,
^ffi fiipi mettä miieti,
Joinen tain)aöta tapafi.
3o tuleini Juonen l)aufi,
100 2öe'en foira iycncjottami,
Ja[)toi feppoa tmnata,
(5t)öä feppo ^sl^^ii^^if»^»-
Juop' on foffo vautafouva
.^effi fuuven fuoinuljaumin,
105 3^1 cun faloa tuota,
äöastcn fuomuja fufaifi.
Silloin fuuri fuomuboufi,
Ciiffuja fala lil)an)a,
*^ainaiin fofon fi;ninicn
iiu Me fehuien mefien;
9Uin foffo fot;otteleiffe,
3Imal)an ylenteleiffe,
i)io0ti multia muiia
*t?äätle fc Imien niefien.
19 runo, w\v. 115—148. 141
115 ?iitelciffc, taateletffe,
Jofi toifcgti Mmi,
^1)011 iöfi fi)nftänfä
■S>ault)in birmiin I)artioi()in,
2;oifen i§fi fi;nfiänfö
120 2Buore()en teräffifcf;en.
tilpi§tt)i fin)c§tö ft)nfi,
Äalpi§tit)c fatliogta,
3o i)mn fufeltelifte,
2Be'tn Uienfatc h)etil)e,
125 ^nfiötd f of on fi^nimen,
SBacifalinnun n)arpa(;i§ta.
6iitä foffo mutafoura
ilut)a§tif;c ivieltä fcrran,
6iih)ct tDdlffpi iDciIfcaim,
130 6ilmät fctoänä tulena,
6atp' on f)aulDtn ft)nfif)infci,
2öc'en foirau fouribiiifa,
TiO^ti fuuren fuomu&autoin,
2öc'en nienfalan njctäici,
135 2:uo§ta tuonelan jocöta,
SRandan alantcf;egta,
ei \mfi m'dk tullut
-ÖaulDin fuuvcu fuomuIoi§ta,
3(ma ci itmaöe f)a|aiönut
140 Äofon fuuren ()öt)Iieniötä.
.kantoi fuuren fuoinul)autt)in
^ätäf)än laffapäcän pettäjän,
6iinä maisteli matoa,
O^tiipoeti rintapöätti
145 ©anoi feppo 3tofinnen:
„Di fmua tnx\a foffo!
Äun n^t maistelit mafoa,
Siitlit baifi bauirin raatfan."
142 19 riinc, mv. 149— 1S2.
J^uop' on foffo rautafouva
150 ©iitä fi)änti)i (cntämäl)än,
9)Iöö ilmaftnn foI)ofi,
^^itfän pilmcn rannan päälle.
©iitä fcppo 3lnifli^inen
Äatfcli faloo tuota,
155 ^ään on marftn poiffi pal^foi,
^tfc fantoi pään faloa
9tnopi(kn antcf)cfft,
Sanan nnvffoi, noin ntmcfi:
„2;no3f onpi ifuinen iötuin
160 -f^^ptoän ^oftjolan tupal)an."
©anoi ^^objolan emäntä:
„$aI;oinpa fuiäfi Iaa'it,
Äun fa päätä poiffi pa^foit,
Äan§fa maistelit mafoa."
165 ©anoi fcppo ^li^^i^^i^iiK^":
„(Si [aati§ n)iatta faa'a
Railoitta parcmmiltana,
©aati tuonelan joeSta;
3ofo on n)a{miö matoattini,
no SBalmiS tt)a[n)ate(tan.iani?"
©anoi ^\i()joIan emäntä,
3tfc laufui, noin nimefi:
„3o npt on ma(mi§ malmattifi,
SöalmiS matoatcltamafi,
1T5 5tnnettama allifcni,
©orfafeni fuorittatt»a,
3f^^'ii"if<^^i<^ fepoUe
3fuifeffi iötujaffi,
^otoifcfft puolifoffi,
180 <i?ainaIoifctri fanaffi."
©iitä ^ot)joIan emäntä
©anan mirffoi, noin nimcfi:
19 nim\ \v\v. 183—216. 143
„inji§tä ticftt tcltamoincn
%ä\mn neien faSitialDntft,
185 ^uobtifo hopeat nctcn,
9icicn Miat fmiic fuului,
©tttne paiettoi mciän :t.Hiiliiät,
dJltiän fuul)uet fumotti?"
Caufui lapft lattialta:
190 „6iitä ttcft tdtamoinen,
.f)t)loä oli ifo§ta t)imto
Cailuan fuurcu laöfcnnatta,
(ämoSta fitäi parempi
SeilDän paffun paistannatta,
195 Söc^näleimän leivonnalta,
2öieva[)an vamitfennatta. "
„(5iitä tiefi teltamoinen,
Dnnen mt)\)xä tien ofaft,
tun Um piljatfe fevran,
200 D^eiti oti matava^maalla,
*PatneIi puna^iatoja,
teitti felta^ottitoita."
„MW)i fiitä toifen feiran,
Mfi neien |aul;ama§fa,
205 ^i\v\ I)elnienä l)cläft,
Äin)enpun fäfend fuffui,
Äiraen fiiti fuffufena,
Caflana fittien lapatta."
„Mm ferran folmannenfi,
210 ^uuli neitofen hitonhan,
9iiin fen pirta piuffacli,
Äuin on tiffa punn fi)le§[ä,
©uffulainen fuifat)teli,
Äuin färppä fin)cn fotosfa,
215 Männät;teti fääritauta,
iluin oratt)a offapnu§fa."
144 19 runo, »t>w. 217—226.
3tfc luanha 2Bäinämöincn
.^otibinfa fulfiegfa
5lUa päin, padoilla mielin,
220 iloifen faliclfa fypärin,
(Sanan lr>irffoi, noin nimcfi:
„(5Ifättc etinen fanfa
Tltnfö uiniatjan ubatla,
SBeifaöta n)cficn päätie,
225 .^i{n)oin neitiä fo§jomaf)an,
loifen nuoremman fevalla!"
^(jctaan '^äitä hjdmiötaa *pol)ioIaöfa, joita tDartcn fuuti voaUa'
ton ^ärfä tuobaan Äarjala^ta. ®cn fittc meren utfo faapitcuraötetuffi;
h)h). 1—54. — *Pof)ioIan emäntä feittää olutta ja »alfeaötanfa lemtöä
paffu fartJU ympäri maata. Semminfdinen rientää fatfomaan, olifrfo
foban »alfeita, ja nä^tt)än[ä maan olutta feitcttämän Itämää *Po^jolott
emäntää fatmen tafaa; mm. 55— 92. — Dluen Ecitettljä, fätjtpä ja t^n^
nijrif)in faatua *]3ot)ioIan emäntä alfaa muita ruo!ia ^äätarpeifft tai*
teHa; mm. 93—128. — *Pof)jotan emäntä laittaa fanfaa pitkin futfu*
maan, fäöfcc futfuttamaan faiffi, fiemminfäifen t)ffm futfumatta jätettä*
mään; mm. 129—182.
Tlitä n\)i taulmnmc lajia,
Auta tnirttä ixiicrctämme?
Suoto laulamme lajia,
S^uota tvixttä n)icretämme,
5 Vioita ^o|)jolan pitoja,
3umaliötcn juominfia.
Tlitä tuohon tuotettit)in
3a futa ircätctti^in,
9iabtDat)an ranjitfemifjt,
10 3ou!on [uurcn fi;ömiftffi?
Äaäiroi I)ärfd Äarjalaöfa,
6onni ©uomeSfa Iif)oft,
6i oUut fuuri, cifä pieni.
Dli l)än oifea trafiffa:
15 ^äme^eäfä ^dntä l)äilt)i,
^ää feiffui Äemijoctla,
^äihjön lenti pää§fv)läinen
<5)ärän fartvieu luäliä,
10
146 20 runc, mv. 19—52.
.<^uun juoffi fefd^oraira
20 .päpä()ä(tä ()ännän pöäliän.
Sepä ttiaUaton irafiffa
.<^arjala§ta faimattibin,
Sata miestä fariniloi^to,
luf^at turinalta piteli,
25 .^pärfeä tadittacefa,
^o[)jo(af)an tuotae§fa.
(5-tfittif)in iöfijätä,
^laan famalan faatajata,
Suomen fuuritta tiloilta,
30 Söienoeta Söenäjän maacta,
IKuotfui maasta rol)fea0ta,
Öapin taajoilta periltä,
Gtfittibin, eipä löt)ttp,
■£>aettilnn, ei hamaittu.
35 (Stilttil;in isfijätä,
5latfottil)in faatajata,
Selmalta meren felältä,
Ulapalta aufealta.
23iie0 musta mereltä noufi,
40 Uro§ umpitaincbiöta,
(ii luo ollut fuurimpia,
(äifä aiman pienimpiä:
5lllc maljan maata mal)tui,
5llle feulan feifomal)an.
45 .spcti fun näti eränfä,
OUlbtoi nisfaban rutosti,
Sorti fonnin polmillenfa,
^V)[m maaban fi)r)fäl)t)tti.
Saiio paljo faalibifft?
50 Saanut ei paljo faalibiffr.
Sata [aarnia liboa,
Äuuta fuufi tnnnt)riä,
20 luno, tt)W. 53—86. 147
Sariolan fi^öminfiljin.
55 ©iitä !Pot)ioIan emäntä
2llfoi fcitteä olutta
Uuen ^uifen uuvtc[;e§fa,
Tornion foiniuifcn fifä^fä.
D^oufipa faiuu fafca,
60 5lutticr ilmoitan a\o\i)t,
Suiniilta tulifij oilta,
aöaralöilta malfc'itta,
Zäijtti puolen ^pobjamnaata,
Äaifcn Äarjalan pimitti.
65 Juop' on 9lt)ti Saarelainen,
3tfe faunia Äaufomieti,
^äfeiDi famun fafean
$o()ioi)it(a maailmoilta,
5{rn)e(ce, ajattelelui:
70 „2Jiiötä tuo famuncn faapi,
$ieni on [oan [amuifft,
©uuri paimofen paloifft."
3opa faaloi fatfomatjan,
^ifettä tä[)t)ämä(;än,
75 6i ollut foan [amuja,
6ifä paimenen palofa,
Dlipa oluttulia,
Äaljan feitto=malfe'ita,
©ariotan falmen [uuUa,
80 0iiemcn fai^fun fainaloöfa.
©iinä 5laufo fatfetcmi
©uu mä()iten määrdltänfä,
Sirffi tt)iimcin fatfeUc§[a,
^oiffi [almeöta fanomi:
85 „Di armaö anoppifeni,
*Pot)ian e^toifa emäntä.
148 20 runc, »». 87—120.
Öattappa oluet oirtat,
Äeitä faijat fetooUifct,
3uotatt)affi joufon fuurcn,
90 Öcmmmfäifcn liiatcnfi,
^o\§\a {)äiäfänfä omiSfa,
Äcra nuoren tt)ttärefi!"
3tfc ^objolan emäntd
Äeitti of)raiöta olutta,
95 2)'tef)i(äincn mettä fantoi
Äufan tultaifcn fuftju^ta
Dluellc fät)ttc{)efn,
Äaljallc foftottimcfil.
Siitä noufi nuori juoma
100 Äortt)on foirtuifcn fifäSfä,
Äuobui forn)ien tafalle,
5trji)i päälle äi)räl)icn,
3;al)toi maaban ti)i)räctlä,
öattiaUe laäfetella.
105 *^antil)in olut punainen,
9JJel)u miesten täptettitpin,
asiaan alle mafoamat)an
Äin)ifeäfä fetlariöfa,
Sammifeäfa ti;nnt)ri§fä,
110 S^apin ma§fifen tafana.
Siitä ^objolan emäntd
öaittoi feitot ficbumabon,
Äattilat famuamaban,
9fiiel)tität remuamal)an.
115 Ceipoi fiitä leinjdt paffut,
Suuret talftunat taputti,
^t)tt)än rabtöaban ttjarafft,
3oufon [uuren ft)ötän)ifft.
Saipa leittjät leiiDotufft,
120 lolffunat taputetufft,
20 runo, »». 121— 15-i 149
Äulut aifoa tt)äl)äifcn,
^ira{)teU piffaraifen,
Dlut t^ffi tDuntjriäfä,
^alja feiffui fellariäfa:
125 „Äim et laita laulqata,
ÄunnoUiöto fuffujata,
^otfin poiffi ttjantc^cni,
Xllog poljjani porotan."
»Siitd *Pot)joIan emäntä
130 !]^ani futfut fulfema{)an,
3tfe tuon fanoifft tt)irffi:
„Di)ol) piifa piffarainen,
Äiitfu raf)rtiQ§ta Mohon,
Tlk^kn jouffo iuominfit)in,
135 Äutfu furjat, futfu föt)^ät,
6ofeatfi, icaimaifetfi,
(Rommatfi, refirujotfi,
©ofcat wcnef)in [oua,
9fiammat ratfat)in ajele,
140 JRujot rc'in remmätetlöö!"
„ilutfu faiffi $o£)ian fanfa,
3a faiffi taleman fanfa,
^utfu tt)an{)a SBäindmöinen
SaiUifefft lautajaffi,
145 (Siä futfu taufomiettä,
Suota 2t^ti Saarelaista!"
Suop' on piifa piffarainen
6anan n^irffoi, noin nimefi:
„mw en futfu Äaufomicltö,
150 ^\)tä mjii Saarelaista ?"
Suop' on ^of)jo(an emäntä
©anan rtaStaten fanonji:
,,®ifS' et futfu Äaufomieltä,
Suota lieto ^emminfäiStä,
150 20 runo, irlr. 155—182.
155 Äun fe on faifitfe toraifa,
5lina tarffa tappelija,
Ztl)n\)t on bäigfäfi l^äpedt,
^itoloiöfa pidät fuurct!"
Suop' on piifa piffarainen
160 Sanan vnirffoi, noin nimcfi:
„2)Zi§tä ticän ^aufomielen,
3otta peitän futfumatta? —
6n tunne %[)\n totia,
Äaufomielen fartanoa."
165 Sanoi ipofjjolan emäntä,
3tfe taufui, noin nimefi:
„.f^pn)in tunnet Äaufomiclen,
2uon on 5U;ti Saarclaifcn:
5t^ti faareUa afurti,
170 SBcitiffä iDefien luona,
öaajimman lafjen fittiuUa,
Äaufoniemen fainalogfa."
Siitä piifa piffarainen,
^Raataja valaan alainen,
175 Äantoi futfut fuufialle,
5?eru^ut fal;ef[iaUe,
Äutfui faifen ^^objan fanfan,
3a faifen Äaleh)an fanfon,
D^uotfi t)oifat Inionemie^et,
180 ^aitafoul)tanat fafafat,
^fg' on aino 5tl)ti poifa,
Senpä t;eitti futfumatta.
©uIf)oiöfanfait läfteneminm *Po^joIaan; tt»äJt»t)n it>aätaan=otto pi=
laatta; h)»t>. 1— 34. — aBän5t)n tupaan [aatanta; wn3. 35— G6. — ©ut^o
fätjpi fifäUc, tcfee t«tt)cl;t)ffen[ä, laitetaan pUmäifcm fijaan; *Po^iolan
emäntä alfaa fpöttää ja juottaa »icra^ia; tt>h). 67—102. — SBäinä*
moinen oluen ääreöfä rafenteleiffc laulamaan; »tt). 103—150. —
SBäinämöincn laulelee ja lopulta toivottelee onnea ja mcne^tijötä *Po^i
jotan tuäeKe; njuj. 151—190.
Äuului fuolta vuoäfan roi§fe,
Dtannalta rc'cn ratina,
5tifan falfc faittJoticM;
Suop' on *|3ol)io(an emäntä
5 9ttn)clee, ajattelen)!:
«aJJi tämä n:)äfi n)äjt)mt
IDiinun raufan vannoilleni,
fSuurtafo fotamäfeä?"
Äaaloi tuota fatfomal;an,
10 Öifeltä täbt)ämäf;än,
(Si oUiit fotan)äfeä,
Dli fuuvi fuKjaiöfanfa,
aöän)» fegfellä mäfcä,
^"»i^iöän rat)n}al)an rao^fa.
15 2^tfe ^^objolan emäntä
©anan mirffoi, noin nimefi:
„ÖuuIin tuulen tuuleivaffi,
$inon :pi)§ti)n it)icrett>äfft,
DJJeren rannan roiffin^afft,
20 ©omeren faret;tin)af|i,
152 21 runo, »tm. 21—54.
(iipd luuii tuiiUutfana,
^ino pv)§tn it)icnt)tfdnä,
Tltxm ranta rauennunna,
»Someret fare()tinunna,
25 2öätt>t)ni mäfi tulciri,
Saoin fafftn fädntcteiffe."
„^o\§ pojat, uloö uro^ot,
fiballe pirimmöt miehet,
JHinnuffta rii§tämä{)än,
30 JRabfcf)ia raaötamafjan,
%\\o\a alentamaf)an,
2öicmä()än fttätrt) tu)3al)an
^itouffm t)atuttomana,
Ääfm .finta^attomano!"
35 ©iitä *^o^jo(an cmäntd
3tfe tuon fanoiffi tvxxtti:
„2!Buotaei fatfelen tupoa,
3o§ fopii tvätvt) tupal)an,
3lman uffcn ottamatta,
40 ^it)tipuolen purfamatta,
kamanan forottamatta,
Ät)nnt)ffen alentamatta."
„(Si maf;u ^vätvt) tupal;an,
'f>t)n)ä Iat)ja Iaipiof)on,
45 2öäit)i) on pädtänfd pitempi,
Äomaliiöta forfeampi."
„Äamanat fotjottufo^ot
Cafin pddcitd taäfcmatta,
^i)nnt)ffet alentufo^ot
50 Äenc;dn fannan foöfematta,
i^?it)tipuolet n)d(ttt)föt)öt,
Dtvtt ilman autrctfol)ot,
ffidnptjn tulleöfa tupahan,
9l8tuc^fa aimo mie{;en!"
21 runo, wtt>. 55—88. 153
55 „5tiito^ faunoifcn ^umöföit,
3o faapi rväm fifäl)än!
2öuota§ fatfa{)an tupoa,
©ilmcän tuman fifätiän,
Dnfo töäliä \^öt)ät pc^tt),
60 2ott)itfat tttcftn h)alcltu,
<3iitt)ottu fileät ftllat,
lautalattiat Ia'ai§tu.''
„Dnp' on tädllä pöt)ät p^eStt),
Catt)itfat n^eftn ntaldtu,
65 (5iitt)ottu ftleöt ftUat,
Sautalattiat kaiutu."
(B\ili)o tungeiffc tupahan,
2lIIe fattojcn ajaiffc,
«Sanan njirffoi, noin nimeft:
70 „Ztfmt tännefi 3"ii^öla
3lUe fuulun furfif)irrcn,
5tUe faunit)in fatoffen!"
Sanoi *|^o()joIan emäntä:
„2;crtt)e, kxm tultuaft
75 Jänne pienef)cn pefä^än,
SD?atataifcl;en majal)an,
^onfaifef)en ^uonefiefen,
*PetäiäifeI)en pefäfjän!"
„Ät)län pojat, fi)pbft)Iäifet,
80 SÖiefättc tätä it)än)i)ä
3foimmiUe istumille,
^limnmiftUe fijoiUe,
Selin fcineä fini^tä,
$ä'in pöt)teä punaista,
85 Äof)in futfun)ieraf)ia,
(Rinnoin raf)rt)af)an remua!"
Siitä iPot)iolan emäntä
Syötti, juotti tt)ierat)ia,
i*54 21 runo, vntu. 80—122.
(Syötti lof;ta luotafelta,
90 Giiratti fmnliboa,
Sirotteli piirabia,
^ofi fuore^offaroita,
Äuttafibiu fupviloibitt,
-^'»opcaifitiin iratibin,
95 Vilpit fuffuvaifiUelieu,
2öa'it mavpc=(aiteln[lc.
Sanoi *l>ol)jo(au emäntä:
„0i fie piifa piffaraincn,
3;uoppa on tuopida olutta,
100 Äanna faffiforivaifetia,
Dioille fntfulrierabide,
2Öän)i)Uent liiatenfi!"
[Diitä npt olut ofafi,
2Birffi njiifin^antebinen,
105 Äun oli luona laulajanfa,
kunnollinen fuffujanfa,
Dlipa n)anba äöäinämöinen,
2öirren ponfi polmubinen,
Öaa'ulli§na laulajana,
110 ^avaljana taitajana,
(^nfin ottan^i olutta,
«Siitä tuon fanoiffi ttjirffi:
„3|annät imel)telett)ät,
(Smännät ajatteleiuat:
115 3ofo on laulut lauyocnnebet,
3Ion)ivret ivierinebet,
2öai panin pal)on oluen,
3uoffuttclin juoman fetjnon,
^un ei laula laulajamme,
120 .f)t)rcffi Ijpmät runomme,
Äufu fulta mierabamme,
3loitfe ilofäfemme."
21 runo, \vxo. 123—156. 155
„Dnfo tä^fd nuorifoöfa,
Äofo fuurcöfa fumuöfa,
125 .ten faift fanelcinafian,
Caifa^taift laulamahan,
$öiwän pääti)n)ön ilofft,
3Uan fuuliin funniaffi."
©anoi iiffo uunin päättä:
130 «Öaulelin ininäfin ennen,
5täni oli fuuri ja forea,
6än)etcni [angen faunia,
(5e ftUoin jofena juofft,
SBefi^lrirtana rt)ilifi ;
135 2Baan en nt)t [anoa faata,
a^iifä forti fuurcn äänen,
pitänen armat;an alenti,
(5i fe nt)t jofena juoffc,
Saine^ina lailattele,
140 Dn fuin tax\)\ fagfimaiöa,
O^iefi rannan I;ieffafiUa,
Söenc fuin)i(Io fiiritlä."
6tUoin manba Söäinämöinen
3tfe tuon fanoiffi irirffi:
145 „5lun ei toiöta tuUeffana
herallani (aulamabon,
^ffm tät)tenen runoille,
Saifa^tancn taulama^an,
en ft)ft) fpläätä tietä,
150 ^äätä n)irren tt)ieral;atta."
©iitä 'man\)a 2öäinämöinen,
SBirren ponfi poIn)uf)inen,
Satuilen ilon teolle,
!öoutu4t)öUe tt)önteti{)e.
155 öauloi tt)anl)a 2Öäinämöinen,
<5efä tauloi jotta taitoi,
i56 21 tuno, wir. 157—190.
6i fonat [anoif)in puutu,
Sinet iDcifaten wdl)cnc,
Gnnen falliot fiit)iä,
160 Umpilammit lumpct)ia.
Siinä lauloi SSBäindmöincn,
*Pitfin iltoa iloitfi,
Diaifet faiffi naurufuuUa,
Tik\)tx mieleUd l)t)tt)äUä,
165 Äuunteliirat, fuinmctfinjat,
28äinämöifen n)äännäti)ätä,
Äun oli fumma fuuUjanfi,
3^me ilmanfiu olijan.
<8anoi wan()a SÖäinämöinen,
170 Höirffi mirtcnfä lopulla:
„5tnnapp' ainafi 3umala,
3;oi^teffi totinen luoja,
^iäin näi0fä elcltämäfft,
3:oiäte toimieltattJaffi,
175 ««digfd $ol)jolan pi'oi§fa,
©ariolan juominrtiöfa,
Dlofet jofena juoeta,
äRe'et tt)irtana n)ilata,
3otta pdiwdt lauleltaifi,
180 3Uat tc{)tdifi iloa,
3 alld tdmdn ifdnndn,
6lin*ajalla enidnndn!"
„^^anfot)on 3umala palfan,
Cuoja foöton foetafo^on,
185 3fdnndlle pötjdn pddl)än,
fömdnndllen aittat)anfa,
3ott' ei fonfana fatuifi,
Uöuonno toisna moifa^taijt,
^iditd pitfid pitoja,
190 Suuren joufon juominfia!"
I
^at)be9koimatta Hunir.
^ätbert lopulla *PoI)jolan emäntä muistuttaa tptärtänfä mttenM
n^t iäfft päireäfjt tulee entifcn !otinfa jättämään ja tnicraatlc paifaHe
muuttamaan; ttitt». 1 — 46. — lltorftan ^uolidfanfa muiätclcc, mitenfä
monta fertaa ennen oU tätä nijfpiätä aifaa toimonut, jonfa npt !uitcnfi
tuntee fo»in raöfaaffi; lt>n). 47— 86. — iloansa affa ^armiöfaan jtitä,
fun neiti ii ollut pnen neumonfa jälEcen mie^ette menemättä pt)fpnpt,
n^t futittctemaHanfa [a miniän päimiä aicntamallanfa [aattaa morfta^
mcn hjieläfi furuflifemmaf ft ; wm. 87—120. — SKorfian fääntpt) itfe^
mään, fettoo toiftlle t^töiUe fuuren faifionfa ja fuinfa tunft ntjfpifen
tilanfa toifcntaifcfft, fun mifft ennen oli fitä luuloöfanfa funjacöut;
ru». 121 — 160. — D^eittä tof)butetaan, fanotaan ^änen toifeen h)ielä
^jorempaan paiffaan pääfetnän ja tcimellifen, i)\)ro\n njataffaan mieficn
faanecn; Yo)x\ 161—192.
I
Äun oli f^Uin Idättä juotu,
^i'cttt) pitoja noita,
Sanoi ^o{)joIan cmdntä
3tmarifeflc n)än)i)l(e:
5 „mif i^tut ifofuf uinen,
Tlaan luotio ivalraattcict,
3ötutfo ifon ^t;tt)t)t)ttö,
^ai cmonfo armautta?"
„Gt istu ifon l)Dn)t)t)ttä,
10 (Et emofcn armautta,
3§tut impcft I)t)mt)t)ttä,
9ieien nuoren armautta,
2Baltt)attifi »alfeutta,
5laöfapääfi fauncutta."
158 22 runo, rtrv. 15—48.
15 „8ull)0 roiljon njelji)cni,
Siifon muotit, et n)äft)ni)t,
^\)t on roalmi^ iDalmattifi,
Suorinut ifi fopufi.
Tltm jo nu)ötcn, mt}ött) neiti,
20 Äan«fa faupattu fananen!
Oltua rafaö ra()oif)in,
M\m^ fcittä antamathan.
Die nt)t rofa^ xdd)m,
Ääpäö fcii)mä^än ft)Iä^än,
25 Dri jo fuitfia puicmi,
tRcfi neittä ixiuotteIett)i."
„.Öt)n)ä oli fmun eled
iRäillä taattofi tiloilla,
Äaömoit fuffana feoUa,
30 2ll)omaalla numfiffana;
öäljct ni)t toifel)en talol)on,
^ereljefcn ttiicvabafcn,
Soifm fictlä, toifin tdtällä,
Soifm toifcöfa taloäfa,
35 Soifin ficUä toimet foimat,
Joifm uffei uhuaifciuat,
Joifm micremät meräjät,
©anomat farananauat."
„iL^äl)et nt)t talosta td^tä
40 Äuuffi pdimdffi fuluUe,
3'dffi ifon nui joilta,
(£lin=ajaffi cmofi;
5löfclt' on \nha pitempi,
Ätjnni)^ l)irttd forfeampi,
45 (Sinun toiöte tulleöfafi,
Äerran fcrtocUcöfafi."
9'iciti parfa l)uofacli,
3t[c tuon [anoiffi faatti:
22 runo, Wto. 49—82. 159
„?Joinpa ticfm, noinpa (uuIin,
50 Sioinpa avn}elin ifäni,
Gt fä neiti neiti olle
Dman n)anf)emman luaraSfa,
^gfenpä olifit neiti
99?iel)eläf)än mcnncöfäfi."
55 „3;uota toivoin tuon ifäni,
Äatfoin faifen fa^vnin^aian,
2Öuotin fuin [)t)tt)ed rt)uotta,
Äatfoin fuin fefän tuloa;
3o nt)t on toin)oni toefjt,
60 Cäfjtöni läbemmd faanut,
6nfä tuota tunneffana,
'>Mitä multa mielen muutti,
©n lä^e iloUa mietin,
(Snfo riemulla eriä,
65 ZäM Mkma fo'iöta,
Jan nuoren i§tuma§ta,
^äben f)oiffa liuoliöfani,
3fävyi§fäni eriän,
^uin fi)ffi)ifen ijön fi)Ii{)in,
70 temaifen fieran pääde."
„iD?iten liefi mieli muien,
ilRieli muicn rnorfianten,
%oT ei muut muretta tunne,
Äanna faif)oiöta fpäntä,
75 Äuin faunan minä fatola,
Äannan muotoa muretta,
©päntä fpen näföiötä,
^f^uolta hiilen fariradi^ta."
„ir{iin on mieli mieffoften,
80 5lutuaalii^ten ajatuö,
Äuin fcrtJäinen päimän noufu,
^eirät^aamun aurinf öinen ;
160 22 runo, »m. 83—116.
SO^inun on mieleni poloifen, •
9Winun fijnfeä fifuni,
85 Äuin ft)tft)inen t)ö pimcd,
Satoinen on päimä muäta."
Dlipa affa aäfar=n)aimo,
Solon ainainen afuja,
^änpä tuon fanoiffi toixtti:
90 „Äutti, hitti neiti nuori!
Gtfö muilta, fuin fanelin,
©anelin faoinfi fcnoin:
(Siä fun)o'on ibaätu,
(fid fulbon fuun pitobon,
95 ?uota filmdn luonte^cfcn,
Äatfo jalfoit)in jaloihini"
„et fmd fitd totellut,
(St fuullut minun [anoo,
.Edeten fdmit tulet)en,
100 Jietcn terman feittebcfen."
„9iiinfö luulit neito nuori,
9^iinfö ta§tt)an!a fananen,
v^uolet loppui, tt)öt n)dl;eni,
Sdmdn illan istumilla,
105 DJiaata fmne mietämdjt.
Unille otettapjafi?"
„C^ip' on maata njicdffdnd,
Unille otetaffana,
2öa0ta ttialmoa pitämi,
110 2öa§ta t)uolta boin)atat;an,
Sijatulta annetal)an,
*Pannal)an paljoa mieltd."
„9}iifää neitofen fotona!
9'liin neiti ifon fo'igfa,
115 Äuin funingaö linnagfanfa,
^t)tä mieffoa ipajoa."
22 tuno, h)tt). 117—150. 161
„3^oifm tuon minid raufan:
ytixn miniä mict)elcigfö,
Äuin ^anfi 2Öenäef)eIlä,
120 ^i)tä ft>a(jtia njajoa."
Dicito parfa f)uofacIi,
^^uofaeli, Ijenfäcli,
Siitä loibcn itfemö^än,
2öierät)ti n)etigtämäf)än.
125 3tfi fourin fi;t)nclcitä,
ÄaI)maIotn Ijalumcfiä,
©iitä tuon fanoiffi \vixUi,
3tfe laufui, noin nimefi:
•„.f>oi fifavct [ivffufeni,
130 entifet ifätomcrit,
Äaiffi fa§n)infumppa(ini,
Äuulfottenpa f uin [anelen!
(Sn m)t tuota tunneffana,
S)Zifä lieneije niinuUe
135 3§fennä tämän itänään,
Jämän bnolen boin:)annunna,
Jäämän fai()on fantanunnn,
ä)Zuvel)en mufacUunna."
„(Snemp' on minuUa liuolta,
140 Äun on fuufegfa Up\)\ä,
Äata|a§fa farpe()io,
Dffia pa^aöfa pnugfa,
Panemia fanfa[;atla;
^epo ei jaffaifi tuetcä,
145 Otautafiöfo fint^oteUa,
3(man luofin tottumatta,
9^oita I;oifan ftuoliani,
2}iu§tia muret)iani."
„2:oiftn toimoin tuon ifäni,
150 Soiftn toiiDoin, toifm luulin,
1162 22 runo, \v\x\ 151— 1S4.
Mkfm fäfcnä fät)ä,
tiifa[)e(Ia fuffiiroiUa,
^iäiUc päiitiin päääti)dni,
5JtäiUe tuumin tultuani;
155 (jnpd n^t fäfcnä fäi)ne,
^ufa^ede fuffuroida,
Dlen fuin aiii aadofogfa,
Xatt-ii laajalla lal)ella,
Uicöfa iDilua mettä,
160 2öettä jäiötä järfi)ttäiöfä."
Öauloi lapfi lattialta,
Äaömalraincn favfinaöta:
„Tlitä neien itfeniiötä,
Suurenti furcffimiöta,
165 (Si fmua fuollc n)icä,
Djanjarrellen oteta;
Söielpät miljamättäljältä,
2Öiett)ät uiielä löiljcmmälle,
Dttamat olut^umilta,
170 Ottamat oluemmille."
„6i ole ifcttämiä,
Suurenti furettamia,
(Sait inieben mitä jaloimman,
Urobia ul)fe'imman,
175 6i [en joufet jouten olle,
2öiinet maarnoilla mentäne,
Äoirat ei ne foisfa maanne,
!]3ennut :pel)fuilla lemännc."
„Tlki on joufon jouiruttajo,
180 Uro§ fatjan faSmattaja,
Dnpa tällä fulf)ollamme
Äormet foimin fulfemia,
©ata farmen fantajata,
3;ul;at tuojoa utaren.
22 runo, voro. 185-192. 163
185 5tumoia jofa of;oUa,
purnuja jofa purolla,
Sepifföifct (eipdmaina,
Djalöieret oF)ramaina,
ilarinjieret fauramaina,
190 2Befiwicret n)ef)nämaina,
laitti rauniot raI)oina,
Äitt)et pienet penninfinä."
^olmaökolmatta "Uuno.
SRoiftanta ncumotaan, mitä {)äncn tulee fotiin l^eittää, fuinfa
uubcefa paifaäfa aamufiUa 1)103 nouäta, tuli puf)ua, täätt>ä Iciä=
rtiä; rotti. 1 — 44. — Sapfen fatfanto, fiQan, pöijtäin, lautfain, [cinäin,
iffunain ja muiben paiffain fiiwoma, aetiain pcfo; von. 45 — S6. —
3aut)anta, feulonta, leivoonta, ttJebeUä, pinolla, aitaöfa fäpnti, fcbrääntä,
!ubonta, matlaetm tefo, faunan lämmitl}^; »rt). 87—146. — SDiie^enfä,
fpbt)n, apen, anopin ja rt>ieraan f obtelemincn ; wm. 147 — 188. — Äl)=
Icisfä fd^nti, aitinfd miclcefd pitäminen uubc5fa!i paifaöfa; tt>rt). 189
—220.
3lt)t on neiti neun)ominen,
iD^orfian opastaminen ;
vfUnpd ncittä neun)omat;an,
Orpoa opaötamaban?
5 Dömotav olenpa traimo,
Äalcmatar fauniö niaimo,
.^änpä neittä neiin)oino{)an,
Orpoa opaötamaban.
Sonomi fanoitla noilla,
10 Caufui noitia (aufebiUa:
„Äuu(e§ neiti, f uin (anelen,
Äun Idbet talolta täetä,
91c folme fotibin heitä,
^äitt^än päällifct unofet,
15 Gmon armabat fanafet,
5ofa tirnun pettdjäifct!
Sapa on uiifi ottaminen,
(Entinen unohtaminen.
23 runo, tnrt). 19—52. 165
«piteä fmuu \ntäm
20 ^äd tarffa, tanea midi,
3ltaifclla fihnät luirfut
2öa(feata iv)aaUmat)an,
StamuifcUa format tarfat
Äufon ääntä fiuilcmaftan.
25 Äun ei fuffo laulaffana,
(Si äännä ifännän lintu,
qSiä fuuta fuffonaft,
Dtatttaiöta oppinafi!
ÄonfiT oife'in otan)a,
30 ©orraet fuoral)an fuluefjen,
^uröto ^ierin pot)jofc{)en,
©illoin nuorten noufu=^aifa.
©illoin fiefi nou§tuafi
©ulbon mieveltä n)cveit>än
35 «Put)u tulta tul)fapta,
^ävc piötil)in mivitä,
Sä^e läärad läänimäf;än,
9ftaan3al)at ran)itfemal)an!
©i)t)tä lcl;mät leppeästi,
40 Samma^farja laul;fea^ti,
^eiDoifiUe t)einät l)citä,
SBarfoitle n^alitut forvet,
(Släfä ftoiUc fingu,
(Siä potfi porfal)iaI
45 ^nn olet läämän lääninpnnd,
3outt)u tuiöfunn tnpal)an,
©iell' on lapfi itfemäöfä,
6i faata [anoa rauffa,
Dnfo toilu taiffa nälfä,
50 Saf)i muu tapal)tuniainen,
gnnen fun tulett»i tuttu,
Dman öitin ööni faapi.
166 23 runo, row. 53—86.
Äun faat fillou fiinionta'^on,
Ccittian lafaelo^on,
55 Söiöfo n.icttä laltiallc,
G(ä tviöfo la^kn päälle;
Dfiäbtiet lapfcn lattiaUa,
DJoeta (apft lautfafcllc,
^cfc fihnät, pää ftlitä,
60 5lnna Icipcä fätc()cn!
Mi on pöt)äOä pöh)ä,
Tli tomua iffunoilla,
SRcpä fiiircUä fipaifc,
Sctnifc tticfitufoUa,
65 (Sttcipä pöln pöläf)ä,
Somu fatto{;on tomaba.
®ittc pöi)ät peötet^fäft
Siifon pää'3tä iniimciötäti,
!Pcfc pöpät, laiat muista,
70 ^«(foja c(ä uno^a.
Cautfafct mcfm matele,
Seinät fiimin ftimocte,
Äarit^ta fatoöta far§tat,
Dioct nuof)o fiufatiagta,
75 &tä tuntuift tumaffi,
5tfunnoffi armattaifi.
Öäbct astian pefobon,
.f)uliffojen I)uubte(ol)on,
^efe fannut forminenfa,
80 Suopit uurtet)uifinenfa,
23?aljat ^uu{;o, muiöta taiat,
!2ufiffaifet, muilta marrct!
^iä luftfat tumuöfa,
Sletiafi armctucifa,
85 ettei foirat foltottefe,
Capfct taittele lemälte.
23 runo, wm. 87—120. 167
Jultua fimitu^aban
3aul)on ()icuon jaut)mital;an,
Qiä fuf« fulfuUaft,
90 ^al\\i faulan^anetlafi,
Äu!fuo§ fiiuen famulla,
Capattaifen (aulamatla!
@euIo \an[)oi ficpottelc,
kannet fanuella tupahan,
95 Öeitt)o leimat leppeästi,
2öa§toa ani ivifuöti,
3ott' ci paifoin jaut)ot jäifi,
Joifm felfcdt feoffet.
Otäct fovtnon fallctlanfa,
100 Dta fovlnoncn otatlc,
SBcfifappa faina(o(;on,
5tla a^tua iDc'c((e,
Znk tuulena tafaifm,
2Öiifon niecllä unipijmättä,
105 (?ttei appi amieleifi,
5lnoppi ajattcleifi,
Äuinoafi fatfeleivan,
3tfeä§ ibaöteieman,
Söeveuippttäfi lr>ctel)cn,
110 Äauneutta faiiiiofcf)en.
dJitmt pitfälle pinoUe
^aI!oficn fuoIIantal)an,
eiä bMtoa I;pleffi,
Dta balfo ftaapainenfi,
115 ^eitä ()aIfo I)iljaIIenfa
Äo^aäti fo(ajamatta,
Saiffa appi arineleifi,
Slnoppi ajattcleifi,
2öit)oi^[afi inigfcleiDän,
120 5liufui§fa !oli§tcIett)an.
168 23 runo, wro. 121—154.
.^iin fa acitiir aittafeben,
Catjct ia\ii)on iuniantal;an,
e(ä aittahan afctu,
SBiifon ftcdä roiiptjele,
125 ZaiUa appi arircicifi,
51noppi ajatteleifi,
3au()oja jafelcitiafi,
Slntaman ftjlän afoillc.
Äun tuIeiDi fe[)viiu==aifa,
130 ^anfaf)an fu'oiitannfa,
3tfe langat febvdclc,
Dmin t)i)ppt}fin futelict,
Äuo farfa=faubtanaifct,
^anfi miUaifet {)amel;ct,
135 .^efänm(}cn untumieta,
Salmilampafian tafuiöta.
5lun ia obxia imcUät,
2)?a'U'5te(ct maltabia,
Gld foufuUa fohcnna,
140 5länpf[c(Iä fäänni)ttc(c,
5(ina fourilla fobcnua,
Ädmmcnillä fäännt;tte(e ;
Gläfä furc fufia,
^elfcä nictfdn petoja,
145 Saunaban fainotc^fafi
(5i)dn=i)ö[id pffiudfil
^id berfdt f)iircn fovrtiat,
Jerdicdt jalat jdniffen,
D^iiöfa nuori notfuttcle,
150 .^aula faunia faavruttele,
^uni tuore tuomen (atnia,
3:at)i faen^ania fatajal
Ät)ti) fpnnöltd tulcmi,
5lppi aitojen panolta.
23 nmo, mw. 155-188. - 16»
155 Xtroljofi ulfotöiltä,
Äaunofi fa6'eu ajolta,
Söiemincn lneri=ropcl)ut,
Ää[i4n)t)()C fantamiucn,
5ltaba fumartamiucn,
160 SDZielilaufc (aufuminen.
5tnoppi aitalta tulcn)i,
3auf)ouiaffa fainaloöfa,
3uoffe n3aöta{)an pilkalle,
9tla!)a fumavtclcitc,
165 2Baa'i njaffo fainalo^ta,
Juo tupa()an ivieäffefx!
3(tafaunan faapucöfa
26eet raetefe, raastat fatfo,
S^a\xo rt)a^tat malnu{)ifft
170 ®ouual)an faimittomaban,
0iun tule tiipaban tuolta,
M^k a\^\n h)[\mm{)än:
„Di on aima§ appifcni!
3o on fauna joutununna,
175 äöeet votdtx), n)aötat [aatu,
Äaiffi lautafet Ia'aiötu."
tun tuli ta(o()on irieraS,
6Uö§ toievaöta mi()atfo,
Jxäöfe tt)ieva§ i^tunia()an,
180 Caufuttelc (aa§fatt)aöti,
<£t)ötä micva^ta fanoida,
Äunne^ fcitto fcrfiän)i.
Zaa§ f un Iä(;ten)i tatoäta,
3äcäf;t)tt)äifet jättetelni,
185 SUög miefö n)icra§taft
UlfopuoIcUcn ott)ca,
Juonta ful{)0 fuuttuneift,
Äaunofi famaltuncift.
170 23 runo, W\o. 1S9-220.
Äun fuiun halu. tulciui
190 M\)ci toifcöfa taloöfa,
Ät)ft)tcUcn täX) fi;(äöfd,
SaufuteUen nnevahiöfa!
©ittc fiune tultiuifi
^icä taitaniat tarinat,
195 (äläfö fotia moiti,
Stlenua anoppiaril
Ät)fi)Uiät fi)län miniät,
2al;i muut fotdifct naifct:
„5tntoifo anoppi inoita,
200 luin ennen emo fotona?" —
6ano aina annettalvan,
Hapu^StaUa fanncttaman,
3oö fcnan fefci^fä faanet,
<Senfi toifcn talmeliiota.
205 Äuuicö mietä fuin [anelen,
.<^uin jo ttiivfan nnimeifcffi:
5lun menet emon eloilta,
3;ulet toifiUc tulille,
(vmoaö elci unolja,
210 9[)?afentele maammoaft,
Gmo on näl)nt)t fuuven mairoan,
Äantaja foman fofenut,
(StjnnnteUev^fä finua,
Äatalai^ta fantae^fa.
215 Gmopa fmun elätti,
3metti il)anat rinnat,
dJlomt \)öt unetta mietti,
a^ionct atriat unobti,
Suumitelleeifa finua,
220 SBaalieöfa pienoietanfa."
Hirljäskolmatta "Uuno.
®uI^oa iuarotctaan ei neittä |.iaf)oiii pitämään, voaan puoIuäta=
maan Isäntä muiltafi ja ncuttjomaan ^äntä fal)bcn=feöfenfauniiöti; wm.
1 — 52. — aJJorfian huoligfaan fclittää, fuinfa jo tuntuufi l)äneötä xa^-
taalta fo^ta jättää entinen fotinfa, mutta fiitä fiuoltmatta pt)l)tää hti=
tenti fotiin jääntien ^äntä ei liiallifeöti furcmaan ja faipaamaan; rvto.
53—86. — 9)Jorftan futraelec mieleöfään, httnfa ()änen toiötc [i)nti}mä<
fotiinfa tuttua faiffi fiinä lienee muuttunut, ifä, äiti hiotlut, ja Iiän
e^!ä faifiQe tuntematon; mv. 87— 136. — SDtorfian liitettyä ifää, äitiä,
JBcljeä, fifarta ja muita tuttannanfa Iieibän entifeötä f)t)n)t)t)beätän[ä
Isäntä fo[)taan, fanoo jää(n)mäi[iä faifille; \v\to. 137—170. — 3I»naii=
nen teefcn jääbDttiäic^en tcfoa foppoo morfxamcu vefecn, taufuu joita-
fuita [anoja itfeffi jääl;l)niäi^tcn jatfecfft, lälitee ajamaan ja tulee toU
mantcna päittiänä fotiinfa; wm. 171—196.
„3o nt)t on neiti neulvottuna,
9[)Zorfian opastettuna,
SBietä iDirfin njcioUeni,
©ulfeolleni fuin puhelen.
5 iliitä fu(t)o onneafi,
Äun fiität, I)t)lt)infi fiitä,
|)i)tt)än [ait, Ijxjtväxi tapafit,
^»tjirän luojafi lupaft:
^u[)a§ on neiti puoIeClafi,
10 ©oreainen fuoja§fajt,
Z\)täx rigfi rinnoUafi,
2Beren)äinen n^iereöfäfi,
Zf^täx rigfi riihen puija,
^uläfi pouffujen pefijä,
172 24 runo, wvo. 15—48.
15 Äcngti vif)man fef)reäjä,
Äatgfi fanfal;an hitoja.
'SuI()ofainen, luiorufaincti,
a}iiel)en tanta faunofaiuen!
(SUög iDiefö ncitoötaft
20 ^Jiurffif^in nubajamafean,
DlfileiiDän IeitPonta()an,
^l^ctäjdifcu pieffäntäl;än;
2öie ncittä faUtupi[)in,
Ceimän paffun paigtajaffi,
25 2öe?)nä(cUT?än teipojaffi,
Dluen ofoajaffi!
®u(()o iDiIjon tt)cljt)cni
(gUöä fie tätä fanoa,
Jätä Iiina'-Iinuuiötaft,
30 3fäiinUä itfctclfö!
Sulififo tu()ma tunti,
«Saifi ncioUcn ifätxiä,
!^iötä puuni puiffoIoi[)in,
Jabi ivalffo iiia(ja[)ifin,
35 Juo neiti ifon foti(;in,
(ämon tuttaroan tutviUc!
(SUöö uiaincn fult)o ruffa
9^cito0ta paljoin pi'clfö!
©eifo fcinänä e'c§fä,
40 ^\)]\) pif)tipuo(ifcna,
(Siä anna anopin hjöä,
(Släfä apen torua,
(älä n.iieta{)an iDitjata,
Jalon toifen foimaeUa!
45 3^eun)o fu([)o neitoafi,
Opeta onienoaft,
5ieun)o ncU^nurffaifeöfa,
®ano fammaU;uonef)C0fa,
24 runo, tt>hJ. 49—82. 173
(S(ä nurmcHa nufita,
50 «picffä pellon ^jicntarctia,
iluuluifi fumu fi)täl)än,
9iai[en itfu naapuvil;m."
dUito paxfa f)uofaifciffe,
^uofaifciffc, I)enfäifeiffc,
55 3tfc itfu (Ie &t)räi)tt)i,
Sanan njirffoi, noin nimeft:
„(Snpä tuota ennen luuUut,
enfd u§fonut ifänä,
(?n mä luullut luopun^ani,
60 U§fonut eroan)ani,
3:ämän linnan licpe&eltä,
3;ämän I^arjun "öavtioilta;
3o nt}t luulen, jotta luortun,
3opa u^fon \a evoan,
65 6vo= on tuopit tt)l)jettt)nä,
(Sro= juotuna oluet,
Äo()ta forjat fäännctttjnd
^din ulo^3, perin tupaf)an,
8appe'in ifon latol)on,
70 5lalten farjal)uonel)e[en.
3Saan etlöö l)t)n)d ifoni,
(ättöö el)toinen emoni,
3:al)i muu fufuni fuuri,
.f)eimofuntani fteled,
75 Suosta l)uo(elle run)etfo,
©aafo fuuvelle furuUe,
3o8 menenfi muille maille,
^ulfcnen joi) on ful)unti!
^aiStanetoi luojan pdimd,
80 5luu luojan fumottanemi,
Mi)d taimon mdlffrinemt,
Dtatxiat ojentunelx>i,
t74 24 runo, wm. 83—116.
3Inia§fa ctempcinäti,
DD^uuaUafi maailmagfa,
85 (Si Dffm ifon pi()oi(Ia,
9^äiUä fagminfartanoitla.
Sä^en jo täM, fuin Iäl;cnfi,
Zä^iä fu(la§ta fo'iöta,
peitän fuoni, f)citän maani,
90 .f)citän f)einiffo=pi[;ani,
Reitein iualfeat xvHmx,
peitän l^ieffan-antafcni,
Ät}lped fi)län afoille,
*]Safifoia paimcniUc.
95 «Sittc toiste tultuani,
Äotil^ini fät)ti)cäni,
(ii fc äiti ciäntä fuuUe,
3fo ci itfua tajunne,
3oö nm fuhnitia fujcvran,
• 100 ^ää4ac(Ia laulattelen,
3o on nougnut nuori nurmi,
Äaönmnut fataja^iefjfo,
3(;olIen imettäjäni,
ÄaöiropdiUe fantajani.
105 SiRinun toieite tuUeäfani
3;ä()än fuulu[)un fotil)in,
Tlnnt ne ei tuntene minua,
Äun ne fatfi tappaletta:
etummainen aian njitfa,
110 perimmäinen petlon [eitt)ä§,
^t ne piennä pieitämäni,
a^icitona luitfaStamani.
Gmoni maf)oma Ie(;mä,
DJiinun nuorna juottamani,
115 5lmmoa rifuttetcmi
^Pitfillä pibomfoiUo,
24 runo, mv. 117—150. 175
2uo minua tuntcncvni
totoifeffi tottäreffi.
3foni ifi oroncn,
120 Sl^nun ^Diennä ft)öttämäm,
-f^ivnua rifuttelelri
qjitfiltä piban-ifoitla,
Suo ininua tuntcneini
5lotoifeffi tDttärefft.
125 aöciffoni fotoinen foira,
9[)^inun ia^na tuoffimani,
^ouffua rifuttelertJi
^itfillä p{{)an-ifoiUa,
2;uo minua tuntcnetin
130 Äotoifeffi tottdrcffi.
a^uut ne ei minua tunne
Äotifjini tultuani,
SSaiff on tt)anl)at ivalfamani, ^
(Jntifet elofijani,
135 ^PaifoiUanfa faaret, falmet,
Slfemidanfa a\}a\at
SRiUd ni)t croteöfani,
2äf)tie§lani fatala,
Tiiliä maffan maammon maion,
140 6efä taattoni {)Ott)i)t)cn,
TliM iveifon armauen,
SO^ieU<utt)ot pfofeni?
Äiitän mä ifo fmua
öntiptäni cloiöta,
145 9[Rurfinoi§ta muinaifiäta,
^avat)immi§ta paloilta.
Äiitän mä emo ftnua
9iuorna tuuroiteltuaft,
^ienoiöna pielt^dft,
150 {Rinnoin ruoffieltuafi.
176 24 Timo, roro. 151—184.
QlMclä fiitän tvciffofcni,
2öciffofeni, fiöfofcni,
Äoötclcn fofo pereben,
Äaiffi faöiDinfumppalini,
155 3oicn joufoöfa clcUn,
Äaöiroin fan^fa faönnn^aian.
3ää in)t taatto tciiDcl)effi,
3ää emoni tcrroef^cffi,
Äanöfa lucifot ja ftfavct,
160 Äaiffi faönjinfumppatini!
3ätän faiffi tciivel}ctft,
pirtit tautafattoinenfa,
$i()at pi()(ajai]inenfa,
Äujamicvct fuffinenfa,
165 Äaiifabat fancimincnfa,
Tlaai ja mctfät mavjoiucnfa,
^ Scbot, laffot lauluincnfa,
^tjmät fiunmut fuufmenfa,
2Bect fatoinc faavincufa,
170 (B\)\vat falmct fiifoincnfa."
®c on [eppo ^tinarincn
Äoppoi neicn fovjabanfa,
3öfi Uiirffua toitfalia,
Sanan nniffoi, noin nimcfi:
1T5 „3ää l)i)UHi^ti jänuen rannat,
^ävmcn rannat, pedon penfat,
Äaiffi tantofet aboUa,
Äuinmt bonf^at bongifoSfa,
Juomiffo timan tafana,
180 Äatajiffo faiivotiettä,
Äaiffi maaäfa marjan ivarrct,
S)^avjan marrct, bcinän forrct,
^ajupebfot, fuufen juuret,
Sepän lel;ft>ät, foimun fuorct!"
24 tuno, XoW. 185—196. 177
185 Säffi ^oljjolan pit)oilta,
5tioa fa^utte(ett)i,
Sljoi päih)cin, tuo§ta toifcn,
Sljoi fof;ta folmannenfi,
^äiiDänäpä folinantena,
190 5lleteäfa aurinfoifcn,
3o fepon foti näfphji,
Zutvat 3Inian tuulottait)!,
D^ofi noufi nuoraifena,
SaiDU paffuna pafeni,
195 Suprufi fepon tmragta,
^lö§ tät)tti taitt)af)aUe.
12
Itliibeakolmtttta tluna.
SImatifen äiti jo fauman obotettuanfa i[)aäteteiffe, fun näfee
poifanfa nuoren «crcrodn naifen wicrc«fd fotipilioiUe ajaman; tt>h).
1—38. — 5Uti ticbuötckc pojaltaan, miten matfa oli onnistunut, tää*
fce fiitd nuorta naista tupaan, josfa f)äntä jo tt)M fauman oli i!ä*
ittöimäUä obotettu; mm. 39—78. — 3Imati§ta fcf)oitctaan nuorta naiäs
tanfa näyttämään, jota ftttc ijtiötäen fiitetään ja toimotctaan t)i)tä hiu*
luna miniänä miel;elä0fä pljfpmään, fuin ennen oli tpttönä manf)em«
painfa fobisfa oUut; mm. 79—114. — SBieraat ftjötctään ja juotetaan
Jjltäfplläife^^ti. (^Jitoin lopulla 2Bäinämöinen tiittää ifännän, emän*
nän ia muun mäen, jonfa tetitijä lähtee fotiinfa; mm. 115 — 198.
3opa rtiiifon ii:)uotetti(;in,
2öuotetti(;{n, fatfe(tit)tn,
kielon nuotclKt tuletx)an
6cppo 3Iinarin foti()in.
5 IJiiin iltana muutamona,
Rätinänä moniaI)ana,
Äumu fuuluvin [aloita,
(Kcen fapina fanfabalta,
Coffa (uopuifa emäntä,
10 Äaletoatav fanniä maimo,
©anan irirffoi, noin nimcfi:
„(Se on poifani refonen,
3o tulclri $oI)joIaota
?iuoren neitonfa feraUa."
15 <8e on feppo 3lttiorinen
3o fo^ta foti^in faapi
I
25 runo, \v\v. 17—50. 179
3[on [aamiUe ^nboille,
2öanf)cmman mavugtamiUe.
Soffa luo^uifa emäntä,
20 Äaletipatar faunia iraimo,
Suogfa tuon fanoifft mxtti,
3tfe laufui, noin nimefi:
„%Iä n)uotti uutta fuuta,
SJiuoret ))äht)än noufcntoa,
25 Öapfet maata manfiffaiöta,
äBeft tcrlraiSta ttienettä;
93iie en fuuta puolinfana,
^äitt)cä mofominfana,
IDiinä rouotin iDcioani,
30 Söcioani, minjoani.
.^atfoin aamun, fatfoin iUan,
ipäiittän pää§fäni pitelin,
5pääni fatfoin faUeIfeI)en,
®i)feröni [tjrjäUeben;
35 3o tuo miimeinfi tuletöi,
Soft ferran ferfiäft)i,
aBicrellä n)erett)ä muoto,
!]}unapoöfi puolellanfa.
®uIf)o voiiion n)elji)eni!
40 ©anele tarinojafi,
aiZatfafitfo maine()itta,
Ääiöit tiefi tevmel)enä,
6aitfo ncien, xvoxiit mallan,
©ovvitfo [otimeväjän,
45 Öangctitfo lautalinnan,
^emititfö Ief)mu§fcinän,
5l^tuitfo anopin fitlan,
3ötuitfo ifännän lautfan?
3o tuon näen ft;felemättä,
50 5lmoan anelematta:
'180 25 runo, »». 51—84.
Dnp' on fotfa fuojaöfanfa,
Mna fainatoifcöfanfa,
^uf)nö neiti puolellanfa,
SBalfeainen iralloisfanfa.
55 ERoufe jo forjaöta fovea,
l^tjird Iaf)ja laitiogta,
5tgtn tietä temminfäiötä,
Tlaata maffan fariDatliöta,
*^olc jalfa v^iovtaballe,
60 (Siitä fiirräitc fifäf)än,
5lUc fuuliin furfi()irrcn,
Me faunibin fatoffen!
3o täällä tämänfi talien,
3opa mennef)en fefofen,
65 ©ilta [oitti fovfanluinen
(Sillallista fcifojaiöta,
öafi fultaincn fumifi
Saen alla aätujaiSta,
3ffunat ilottclil)e
70 3ffunaifcn iStujaiöta.
3 o täällä tämänti taimen,
3o^a ^3äin)än eilifenfi,
^an^at iStui iffunoiäfa,
D^iuoret raittoi rantafiUa,
75 3;t)töt feifoi feinufftUa,
*Pojat porötuan orailla,
SJiuoven maimon raarronnagfa,
SD^orftamen »uotannogfa.
(£ull)o miljon weljt)enil
80 $ura )3oig punaifet paifot,
©imalluta filffiraer^ot,
Mptä tuota neitoaft,
Sotfo toit, fenen fdfeftt,
Ääfefit fäföfcn tuoa.
25 runo, njfti. 85—118. 181
85 Tlaciita iimlfcan \valiia,
äöejtltä mercröcin foaa,
3c» tuon näen ftjfelcmättä,
5lrrt)oan anelematta,
Joit fäföfen tuUegfafi,
90 ©inifotfan fuojaöfaft,
2öif)annimman n)ittt>en Iatrt)an
2öif)anna§ta inimifogta,
2uorcl)imman tuomen k\)\oän
Znoxd)t§ta tuoniifo§ta;
95 Dn hiin puola puo(ifi)pft,
Äuin on nuinftffa mäellä,
Zal)i fuin fäfönen puuöfa,
*Picni lintu ))i{;Iaja§fa,
Äoimu^fa forea^fulfa,
100 SBalorinta n)al;tere^[a.
|»t)mä mutfo, faunia mutfo,
99?utfo roatfcan töeremä,
|)t)n3inpä fo'iöfa fuuluit,
3:t;ttönä ifon fo'i§[a,
105 ^\)mn fuulu fuun ifäft
SJiiniänä mief)elä§fä!
^^\)\x>ä tä§f on neicn olla,
Äaunig fa^moa fanafcn,
Säöf on laajat faunan lauat
110 3a Icttteät pirtin lautfat,
3fännät ifofi merrat,
Emännät emofi merrat,
^ojat onpi meifon merrat,
Sijttäret fifaren merrat."
115 ©iitä jouffo ft)ötettil;in,
®t)ötcttil)in, juotcttil)in,
Ciioilla lihamuruilla,
ÄaunoifiUa faffaroiflo;
182 25 runo, trtt). 119—152.
Dlut juofft oötamaton,
120 Tltfi marfoin maffamaton,
Dlut l)uulten Inm!)timcfft,
Tltfi mielten fääntimcfft.
tun oli h){Iin fpötd fi;öt9,
6cfä fpöti), jotta juotu,
125 2öafa roanha Söäinämöinen
(2ai tuohta [anelemahan:
„|>t)itt' on tdäfä neicn oUa,
5lnTiag muienfin afua,
6i tööfä furutla fpöä,
130 (äi eletä !)uolen fanöfa,
3'ällä tämän ifännän,
Piinaajalla emännän."
„Äumman tägfä enfm fiitän,
3fännänfö ftiai emännän?
135 5linap' entifet uroliot
Gnfm fiittiit)ät ifännän,
Äu on fuolta [uojan faanut,
^o'in fome^ta fofenut,
6aln)anut [aloöta feinät,
140 ^Mrret Ijirmulta mäeltä,
Qtuote^et rome'ifolta,
2Jialat marjafanfal)alta,
$uol)et tuomimaoran jäältä,
6ammalet [ulilta [oilta.
145 3opii '^^^c^^ tämän i[ännän
(Saae§[a tätä tupoa
9D^ont' on tuffa tuulta nä^nt)t,
^itt)u§ [äätä l)imeätä;
U[e'in l)t)lt)ä i[äntä
150 5tiiran aifa t)uomene§[a
Dbuänut on nuotio=tulelta,
^attiannut f)att)ufijalta,
25 tuno, roto. 153—186. 183
^artju ^äänfd ^arjacttut,
ka^k pegnt)t firfut ftlmät.
155 (Siitä fe I)t)tt)ä ifäntd
(Saafi tuttua tupaf)an,
fiautfan täpen laulajoita,
3ffunat iloitfijoita,
©iltalauat taufujoita,
160 Äarftnat farct)tijoita.
3fännän efmnä fiitin,
6iitä et)toifcn emännän
SKuofien rafentama§ta,
^itfän pöt)än tät)ttämö§tä.
165 Ufe'in l)\)Wä emäntä,
5:uo tarfta taloinen iraimo,
kuullut on fufotta nousta,
Äanan lapfetta farata,
Sodita l)äitä ^anfittaiSfa,
170 Seoffia tcl;täcSfä.
^^tjftiin on l)t)n)ä emäntä,
2;uo tarffa tnloinen tt)aimo,
Dfannut oluet panna,
9}iafujuomat juoffuteUa,
175 3'uiöta imeltyneiltä,
ä«afe'igta maltalaista,
3oit' ei puulla puuf)aellut,
ÄovennoUa fouffiellut,
5lina fourilla fof^enti,
180 ÄätöfiUä fäännytteli,
®auna?ifa fan)uttoma§[a,
2a'ai§tuUa laute^iUa."
2öafa manba äöäinämöinen,
SBirren ponfi polmut)inen,
185 äöielä fiitti tanfan faifcn,
c^un oli fanfa fauni^ina.
184- 25 runo, »ft. 1S7— 198.
SBäfi luanba ivänfcänä,
(Scfä nuorifo (omana;
Siitä fiirti[)e rcfe^en,
190 SQittca()e laitiobon.
Söitfattafi mirffu juofft,
Reiniin Ipöinättä f)eironen,
SlinoifiUen appef)i[Ie,
S^aannoifiUe tanterille,
195 (Saattoi ttian^an 3Bäinämöifcn,
Caulajan iän ifnifen,
Dman uffen aufomiUe,
Oman fynntjffcn etel;en.
^uu^f akolmatta flun0.
Scmminfäincn pofjaöti fuutuffi^faan ftitd, fun f)äntci ei oUut
<Pot)ioIan pi^in futfuttu, plimiclifnpbeöfään päcittod fuitenfi lähteä
ftnnc; vom. 1— 26. — QUti ficttäd poifaanfa läbtemäötä ja fanoo monta
furmapaiffaa matfalla t)ttntä fot)taatt>an, fofim ftUäfi tattioin l)äntä to-
tona pibättdä. Semminfäincn fi)fpö, mitä furmia ne olifittjat; ttJ».
27—56. — Scmminfdifcn äiti nimittää folme fiengen tt)aaraa, joifiin
poita olijt matfaQanfa t)[)tt)Wä, mutta tämä niiötä ei miflänfäfään aina
»aan pijrfii läfitemään; rt)rt). 57—110. — ?liti t)f)ä ^loifaanfa pelotellen
fanoo fiänen n)ielä *Po()ioIaöfafi furmattattjan, joö perille pdäfifi. Öcm*
minfdinen fuitenfi rttalmistaiffe lähtemään; wm. 111 — 162. — öemmin*
Iäinen lähtee matfaan, tulee cnfimdifend pdittiänd tulifofon luoffi, lau*
laa teirid fofoHc ja pddfee, fen niitä fpöbcöfd, ft»ut[e; vo\v. 163—198.
— Soifcna pdimänä joutuu tulifellc fuopatlc, \aapi Ufon ftiljen lunta
fatamaan ja pddfee »a^ingotta ebellecn; 199— 230. — kolmantena pdi'
rcänä tapaa fuben ja fatl)un *j3o^iolan roerdjdn fuulla tvaötaöfanfa.
IRiilk l)än laulaa lampabia fl)ötättiäfft ja pddfee niin *Pof)jolan pi*
]^aUe; tt)tt>. 231—256.
5ll)ti o(i faaretla afutoa
Äaufoniemcn fainaloöfa,
^täättji pcUon fpnnännägfd,
ffiainion irafoannaöfa.
5 ÄuuIeiDi jumun ftjlältä,
3ärt)n jdririen tafoa,
3uo^tui juoni miclc^enfä,
kuurna ailDotjon ofafi:
^äitä *Pol;joIa pitän)i,
10 Salajouffo juominfia.
äl^urti [uuta, xväänii päätä,
Tlmii muotoa l;att)enta.
I
186 26 runo, Wrt5. 13—46.
^cti !)citti ftjnnöffenfä,
Säl)telDi fobin fotia,
15 Cuoffi Qrmat)an emonfa,
Jtjfö Iratta tt)ant;cmpanfa.
(Sanoi tuonne faatuanfa,
2^oimitteIi tultuanfa:
„0i emoni, »aimo man^a!
20 Slötu aitta ()an mäcUe,
3^uo fieltä fonmt [opani,
Äanna n)aattcl)et n^afaifet,
'isotta päcideni pufifm,
2Baruötaifin n:iarreUeni,
25 öcibcn *pol)jo(an pitoif)in,
Salajoufon juominfil^in."
Gnio fielti poifoanfa
Sä^temäStä *Po[)jo(at)an,
iytoin [anoi emo pojalle:
30 „GUö§ mcnfö poifucni
9ioit;in ^ol^jolan pitoif)in,
Suuren joufon juominfit)in!
(5i fua futfuttu fmne,
Gi tarfoin tabotaffana."
35 Suop' on lieto Öcmminfäinen
<3anan Juirffoi, noin nimefi:
„3:uogf' on futfut fuun ifuifet,
5lirul)ut aIin=omaifet,
ä)?iefa8[a tuliteräöfä,
40 ©äildöfä fäfencn)ä0fä."
Suop' on äiti Öemminfäifen
^()ä ficlteä fäfefi:
„G(Iö^ mainen poifueni
DJJenfö ^^o[)jo(an pitoit)in!
45 äJionet on fummat nmtfatlafi,
3fot tielläfi imenet.
26 runo, »«. 47-80. 187
Äolme furmoa fott)inta,
Äolmc micben fuolemata."
aSirffoi lieto Ccmminfäincn,
50 6anoi faunia Äaufomicti:
„Gi uro§ I)ätäillc noita,
6i hjarfm iDaranneffana,
2öaan fuitenfi, faifitenfi,
<5ano fortt»in fuuUaffeni,
55 Tii on furnia enfiinäincn,
(gnftmäinen, vriimcincnfi!"
QBirffoi äiti öemminfäifen :
„®c on furnia enfi funna,
Tltntt mattoa U)ä^ciifen,
60 ^döfet tiettä päin)ät;ffen,
Zulmi jofi tulinen
*]3oiffi^uoIin toagtaljafi,
3oegf on tulinen foäfi,
ÄogfeSfa tulinen luoto,
65 Cuo'ona tulinen forfo,
korolla tulinen foffo,
^öt fe f)amma§ta l)i'olr)i,
?Päirt>ät hjnttä fitfuttanji,
SuIijaUe n)iera{)atle,
70 (5aatt)aUe fäfeätt)äUe."
2Birffoi lieto Cemminföinen,
<Sanoi fauniö Äaufomieli:
„<Se on furma naifen furma,
(5i ole fuolema uro^on;
75 Di emoni fantajani
6ano furma fe§!imäincn!"
©anoi äiti Cemminfäifen:
„(Sc on furma toinen furma,
SRenet matfoa mäf^äifen,
80 Zoti toifen päitt)ät)ffen.
t88- 26 runo, »h). 81—114.
Suleiri tulinen fuoppa,
©c on poiffipuolin tietä,
3:ät)nntä fuumia fimiä,
^alatt)ia paateroita;
85 6ii^en on [atoja faanut,
3;ut)anfia tuffueltu."
Söivffoi (ieto CentminMinen,
©anoi faunia Äaufomicli:
„(äi ole fiinä mieleen furma,
90 (Sifä fuolema vivof)on;
Di emoni fantajani
6ano furma jälfimäincn!"
©anoi äiti Öemminfäifen:
„6c on furma folmaö furma,
95 sokenet micläfi rt)äl)äifen,
$ääfet fiitä päimäi^ffen,
®ufi pääde fiiimi^taiffe,
Äarf)u toi^na faimiötaiffe,
Suulla *Po()jo(an iDeräjän,
100 .tapc'imma§fa fujaSfa;
(Bx)önt)t on fa'anfi mieötä,
3;ut)onnut tu()at uroeita."
Sirtfoi lieto l'emminfäinen,
<3anoi faunia Äaufomieli:
105 „Uu()i uunna ft)ötäfö()ön,
SRieäfana remittäföfjön,
2öaan ei mie^ pa^empifana,
Uroä untclompifana;
2;uo tänne fomat fopani,
110 Äanna n}aattel)et mafaifet!"
©anoi äiti Cemminfäifcn :
„®llöö mainen poifueni
SJienfö !Po()jo(an pitoif)in,
©uurcn joufon juominfi^in!
I
26 luno, «3». 115—148. 189
115 ©ieir on miel)et mieffa Y0X)öM,
Uvol)ot fotanafci^fa,
^aulattint fmun poloifen
93iieffat)Qn tuliterähän;
3o on laulettu paremmat,
120 3a(ommatft jatfettuna."
2öirffoi lieto Cemminfäincn,
©anoi fauni§ 5laufomieti:
„DIen jo enncnfin dettpt
Sioilla $ot)joIan tuuntla,
125 3tfe lauloin Öappataifen,
©efä tungin S^urjalaifen,
5litt)et fuuf)un f^rjin ft)ö§tin,
*Paaet lappeljin latelin."
©anoi äiti Semminfäifcn:
130 „OI)o[) poifani poloinen!
3 o olet ennenfin elellyt
koilla *Pot)iolan tutt)itla.
Uinut Suonen umpilammif,
SRitannut tt)e'et 93ianalan,
135 ©iell' oiftt tänäfi päönä
3lman äitittä patjatta.
SOiuiätapo mitä [anelen:
Sulet !pol)jolan tunkille,
Tläti on tät)nnä feipä^iä,
140 $il)a täynnä pt)ltt)ät)iä,
9'ie on täynnä mie{)en päitä,
^fö' on fein)ä^ päätön feitt)ä§,
©enpä [eipähän nenät)än
©inun pääfi leifataljan."
145 2öirffoi lieto Semminfäinen,
©anoi faunia Äautomieli:
„^urja noita t)uolinett)i,
(äpäfelpo feffinctt)i,
190 26 runo, wit>. 149—182.
%m tänne fotifopani,
150 2Banl)at tt)aino=tt)aattet)em,
Sä^en ^^o^jolan pitoi[)m,
©alajoufon juominfi[)in."
6ai fiitä fotifopanfa,
SBavfm tt)aino=^n)aatte()cnfa,
155 D^iin otti ifonfa micfan,
Juon taaton fotatonocrin,
Senpä filta^an fpfäfi,
Jerin tpönti lattial)an,
Sanan ix)irffoi, noin nimcfi:
160 „Ju§fin on ^^oI)jo(an tuma^fa
Jäämän miefan micttijäii^tä,
!lämän fatnum fatfojaiöta."
Siitä läffi Öcmminfäinen
3ötucn oron rc'ceifä,
165 3gfi rairffua initfaUa,
peitti belmimocifafeUa.
5ijoi aifoa n3ä{)äifcn,
Sfiäfi tiellä teirifatjan,
Jeivct (entobon (ebabti
170 (Scötä juoffeiuan bemofen.
3äi bitufen böi)()cniä,
hielle teiren fulfafia,
fRe fofofi ^'emminfäinen,
Japaeli taöfubunfa.
175 Sljoi ecUebcn raäbäifcn,
Äulfi tietä piffumifcn,
3o bepo bövööteleiffe,
Öuppafoma tuonteleiffe.
Se on lieto Öemminfäinen
180 Äaara§tif)e' fatfomat;an :
Siiraan on jofi tulinen
^oifitfe l)ewon e'eö[ä,
26 runo, Vom. 183—216. 191
3oc0fa tulinen fo§fi,
Äoöfeöfa tulinen luoto,
185 Cuo'oUa tulinen forfo,
ÄovoUa tulinen foffo,
©illö fulffu tulta fuol)ui,
6uu toaleli iralfeata.
Tlxtä ^uoli ^emminfäincn,
190 Ja^iafip' on tagful)unfo.
Otti tciren fulfafia,
.^>ieroa bituStelettii,
Siitä f9nti)i teirifarja,
©en fi)öffi fo|olle fuu^un.
195 Öauloi ftitä jäifen ftllan
^oifitfe joen tulifen,
3tfe eellebcn a\am,
^ciäfi päitt)än enftmäifen.
5ljoi mattoa iräbäifen,
200 piirrätteli piffuruifen,
Zaa§ oronen ouoStuiri,
^f^emonen l)öräl)teleft)i.
<ilaal)iötibe fatfomaljan:
Dn ecöfä tulinen fuoppa
205 3^^t)<^" ifiti pitfä,
Suote^efen loppumaton,
2;ät)nnä fuumoa fimeä,
*]3 a lamata paateroa.
'Mitä l)uoli Öemminfäinen,
210 Uffoa rufoelcttji:
„0i Uffo t)li^]umala,
®a'a lunta fauman marft
0ioille huimille fimille,
^^alamille paateroille!"
215 Juo Uffo t)li=jumala,
Jaatto man^a taima^inen.
192 26 runo, tt)». 217—250.
Jfloöti longan InotcfjcUa,
Soifcu tänncätä Iäl;etti,
Df^cpä i)t)tcf)en \)hi)tti,
220 Comatfofjon louf asutti,
©atoi lunta [auman njarren,
Äiet)itteli fei()ägn)arren,
Sfioitic fuumiUc fhviUe,
^Palamille paatcroiUc;
225 ©ai fii()cn luminen lampi,
jäinen järmi muo'o§ti()c.
©iitd lieto Cemminfäincn
5ljoi poiffi iäifcn järmen,
SiUä fen rotsin maclti,
230 ^ääfi toifcn päimä^ffcn.
Öaöfi mivffua mitfallo,
.^clä()i)tti t)ehnife(lä,
©ai mivffu milcttämöt)ön,
^epo t)ötfeUi)ttämä(;än.
235 2öirffu juoffi miv^tan toifcn,
Tlaan paraö palan pafcni,
©iitä feifal)tui öfiäti
©uuUa *Pol)jolan merdjdn.
©iUoin lieto öemminfdinen
240 ,ftamal)til)e fatfomal)an:
Dn fufi merdjdn fuuUa,
Äarf)u fauljea fujalla.
3;amotteli ta§ful)unfa,
Dtti uu^en mitlafia,
245 ^ieroa utuätelemi,
©iitd fi)ntv)i uu^ifarja.
^ul)ui fetran fdmmencUc,
Uutjet juof[ul)un u{;a^ti,
©uct fmne rtjömdfi^c,
250 tart)ut fanäfa faimafi^c.
26 vuno, m». 251—256. 193
(Siitä lieto öcmminfäincn,
2;uo on fauniö ilaufomicli,
$ääfi [enfi ).uiitt:)ät)ffcn,
9tjoi cetic matfoanfa,
255 2ljoi ^ot)joIau :pibaUc,
6aUifan[an fartanoUe.
P
13
^fttrfmciakolmntta fluno.
?cmminfäincn tupaan tultuanfa h)^\)t) ohria I)C>voife[Icen, olutta
itfeUcen, läljtce röpftcaeti pöt)bän päiidän ja lieitldt)tntt pcnfitte istu*
maan; »lv. 1 — 32. — CcmminMifcUc tuobaan rcanfiaa pilannutta clutta
juoba, ja hm Ijdn ci tt)X)'!}'i) fti^en, »aan ivaatii parempaa, niin 'l\}ol)i
jolan ifäntä f«fi)9, mitä martcn [)än nyt oli tullutft *PoIijoIaan; ni«.
33— 6f>. — 'i^oiijolan ifdntd fofce loilitutaiboUaan Öcmminfdi^^td hä=
tpiittdd, mutta ndfcc pian fptld fcn fautta ei mitddn tiunttamanfa ; »».
67—108. — 'i^objolan ifdntd niaatii Scmminfdietd mieHafille fausfanfa ja
8emmin!difen fiitien mpönnpttpd alfaa tappelo cnfin tuteasfa-, vom.
109 — 144. — Scmminfdinen amiclec pidaila paremmin tapc[(a.fopi»an.
9hin mennddn ulos pihatie, josfa Scmminfdincn lopulta Ipöpi pddn
poiffi (Polijolan ifdnndltd; «?». 145—196. — 2cmminfdincn afcttaa
*PoIijolan ifdnndn pddn fcipddfen, Idbtce tupaan fdftdnfd pcfemddn ja
f)aroait[cc cmanfi pddnfd pian roaaraan joutuman; iura. 197— 22S.
dh)t onpi fancltatyana,
S^itcn lieto Cemmiufäinm
2;uli ^of)jo(an tupibin,
(Sariolan fa(mofft()in.
5 Sxti fun tuli tupaf;an,
Stötui fcSfi lattialle,
3itfe tuon fanoiffi inirffi:
„Dififo taloöfa täefä
Ofjria ovofen puna,
10 Olutta iiro()on juoa?"
3tfc *^}oI)jo(an ifdntd
Suop' on tuobon raaötooirt:
„D((cix)i taioefa tdöfd
tannerta orofen oUa,
27 runo, »tt». 15— 4S. 195
15 (Sifä ficUetä fnma
Ctöcn fiiiK^fa fcif omalta."
3iincä lieto ^emiuinfäincn
SRuvti muätoa tjamenta,
©cinan mirffot, noin nimeft:
20 „(yip' ennen minun ifoni
Seifonut ftjalla fidci,
Dlipa fijoa fiQoin,
2:anf)ua ovi[)in olla,
Supa peött) mieben tuila;
25 Tlxffxp' ci ole minulle,
Äuin ennen minun ifoUe?"
6iitä ftirti^e i)(cinmä,
!Pt)öräf)tibe pöt)än pääf)dn,
3^tuif)e raf)in nenähän,
30 spetäjdifcn pcnfin päciE)än,
Otabi mutainen rafabti,
petäjäinen penffi notfui.
6anoi lieto ?cnnninfäinen :
„önpäg liene lempi tinerag,
35 Äun ei tuotane olutta
3;uleuia(le n^ieralMlle."
Ripotat hxjM emäntä
.^änpä tuon fanoiffi n)ivffi:
„0[;of) piifa piffarainen,
40 Zuo olutta n)ieraba[le!"
Zt)ttö pieni, tpbjä lapil,
3:oi ftitä olutta tuopin
3uoa lieto Öemminfäifen,
3tfe tuon fanoiift ivirffi:
45 „2;offo lie finugfa mieötä,
^uojoa tämän oluen?"
Öemminfäinen lieto poifa
Äatfoi tuotto tuoppi^infa:
196 27 runo, \v\v. 49—82.
Joufat tuopin pobjufaäfa,
50 Tlaot ciäriUd mateli.
(Sanoi lieto Vemminfäinen:
„Gu mä liene lempi n)ierag,
Äun ei tuotane olutta,
^^arcmpata juotaniata."
55 5tK *l>ot;jolan ifäutä
6anan mivffoi, noin nimefr.
„9)iitä fie tulitti tänne,
Äen ftnua foolle futfui?"
Söirtfoi lieto ^'cmminfäinen,
60 «Sanoi founi^ .V^aufomieli:
„^oiva futfuen tuletin,
S^mä ilman l)i)ppeleiffe:
.Huuleei poifa *^ol)jolaifen,
3tfe $ oi) j olan ifäntä,
65 2(nna oötoa olutta,
Juomoa ral)an alaiöta!"
Juonta ^^ol)jolan ifäntä
5^ omin fuuttui ja miba^tui,
Öauloi lammin lattialle,
70 Sanan mirffoi, noin nimefi:
„3;uoöf' on jofi juoaffefi,
Öampi laifutcUaffefi!"
Sonoi tieto Öemminfäincn:
„(Sn ole l)ävfä I)ännä Uinen
75 3uomaban jofimefiä,
öammif oita laff imal^an. "
3tfe loibe loitfimal^an,
Öauloi [onnin lattialle,
Sepä lammin laiffaelt,
80 3oi jofofen tuimalle^cn.
^ol)jolainen pitfä poifa
©uen fuuetanfa fufefi.
27 runo, W\v. 83-116. 197
©enpä lauloi lattialle
©unnafu libavuan [onnin.
85 '^cmminfäinen lieto poifa
Öauloi rt)a(fean jäniffen
lattialle In)ppimcit)än
®en futofen fuun etef)en.
*^}oi)]olainen pitfä poifa
90 hautoi foiran fouffuteuan
Suon jäniffen tappamaf)an,
5lieroft(män f iöf omataan.
Öemminfäinen lieto poifa
Sautoi ovreilen oraman,
95 DrftUa fapa[)uma()an,
toiran tuota bauffumaban.
Silloin *|^ol)iolan ifäntä
3tfe laufui, noin nimefi:
„öäl}e jo tä^tä ■'piien peitto
100 Cuota faifen il)mi§fanfan
.totil)ifi foittamaluin,
ajiaabafi paf enemaljan ! "
Tlitä l)uoli Öemminfäinen,
3tfe tuon fanoiffi irirffi:
105 „(Si mieötä manaten faa'a,
6i mieStä paliempatana,
Sijaltanfa fiirti)nuät)än,
!]Saifalta pafenemat)an."
©illoin *^ol)jolan ifäntä
110 Tlkfan feinältä ftinalti,
Sanan tt»irffoi, noin nimeft:
„Di fic ^^Il)ti Saarelainen,
iOlitelfämme mietfojammc,
Äatfelfamme falpojamme! "
115 Sanoi lieto Öemminfäinen:
„Ti\iä minun on mief aitani,
198 27 runo, tom. 117—150.
Äuu on luiefa (obficUut,
^JJääfafuiöfa fatfieUut!
2Baan fuitenfi, faifitcnfi,
120 aiätclfämme, fatfelfammc;
(5ip' ennen minun ifoni
9[)?ieffamittoja naarannut,
^ojaötafo poIit)i muuttui,
Öapfeota laji raäbeni."
125 Dtti micfan, viifui rauan,
Sempafi tulitevänfä,
huotrasta I)uft)cffifC'5ta,
23pö'Hä inennon felfäifeStä;
a^iittclimät, fatfetimat
130 D^oicn micffojcn pimutta,
Dlipa piffuiöta pitempi
lOiieffa *;po[)joIan ifännän,
^I)f)tä fpnnen muötufaieta,
puolta obmfcn jpmeä.
135 8anoi 2(bti Saarelainen,
QSivffoi fauniö yiaufomicti:
„ Sinunpa pitempi mieffa,
Sinun ee(tä iC^feniinen."
Siitd ^^^objolan ifäntä
140 Sitnaltcli, fieppaeli,
3;an)otte(i, ei tasannut
öemminfäiötä pdätafcben,
.herran orteben ofan,
Äamanal)an fapfal^utti.
145 Sanoi Stbti Saarelainen,
Söirffoi fauniö taufomieli:
„3;ufc(o tora tuinacfa,
3;uh)an uuen turmelemme,
Öattiat merin panemme,
150 iläpfämmc ulo§ pil}allel
27 runo, txn». 151—184. 199
$if)aUa iDcrct paremmat,
kartanolla faunit)immat."
aRenti()in ulo§ pihatie,
S^amattifjin Ictjmän talja,
155 eeiuitetti^in \nl)aUt,
®enp' on päädä fci§täffcnfä.
©anoi 5lf)ti »Saarelainen:
„5luulcöta fa *|>of)jan poifa,
Sinunpa pitempi mieffa,
160 3^fc päältä pohjan poifa!"
3§fi päältä *^^o()jan poifa,
3ofi fcrran, iäfi toifen,
^of)ta foIma§ti rapafi,
(Sipä oifein ofota,
165 Öipaifc Iif)oafana,
Dta orUH"i§--fettuana.
Sanoi 5I(iti Saarelainen,
QBirffoi fanni>3 Äaufomieti:
„5innappa§ minäfi foitan,
170 2o fe on iuuoroni minunfi."
3;uopa ^^o[)jo(an ifäntä
(St tuohta totella otint,
^t)ä iöfi, ei epäiUnt,
Sarfotteli, ei tamannut.
175 Julta tniöfi tuima rauta,
%m\ marfin malfeata,
Ääegfä tieto Öemminfäifen,
£'äffi loiste loitommaffi,
2Öa§ten fauloa n)ala[)ti
180 2;uon on pojan ^objotaifen.
Sanoi fauniö Äaufomieli:
„D(;of) ^sobjolan ifäntä!
9tiinp' on faulafi fatalan,
iluni foite ruöfeana."
200 27 runo, h)». 185—218.
185 Juopa poifa ^^^tobjolaifcn,
3tfc ^^^objolan ifdntä,
6innc fiirti fihuidnfä
*13ä"in fauloa oiiioa,
Sidoin lieto Ccmminfdinen
190 3opa It)öä Iip[a()utti,
Öagfi pciän on pädltd olfa,
ÄaUon fau(Qlta fin^alti,
2öci fun naatin nauri{)igta,
Jafnffa tä\)än olcöta;
195 ^ääl)9t pi)öräf)ti pihalle,
2Rief)cn faiio fartanoUe.
Sato oli [eilräötä mäeltä,
3;ul)at pplniäötä pitjalta,
Saoin päitä fcipäf)iöfä,
200 ^ffi fein:iäö ilman päättä;
luop' on tieto Öemminfäinen
Dtti pään pojan pätöifen,
Äantoi fatton fartanotta
€enfi fcipäbän nenäf)än.
205 Siitä 5lbti Saarelainen,
3:uo on fauniö Äaufomieli,
Jupaban palattuanfa,
Sanan mirffoi, noin nimefi:
„Zno irettä mibainen piifa
210 .^äfiäni peötäffeni
äöerietä palaan ifännän,
|)äjpn miel)en l;urmel)iäta!"
i^objan affa fpännt)ffenti,
St)änni)f[enti, fuutuffenti,
215 Sauloi mieltä miefalliöta,
2tfel)clli0ta uroeta,
Sata mietitä miefallieta,
Juljät fatoan fantajata.
27 runo, mv. 219— 22S. 201
^ään naavalle ^cmminfäifcn,
220 Äaiifomiden taulan päälle.
3o aifci tofin tulctoi,
*Päitt)ä Uitolle Upun)i,
Zoti fät)pi tuöfcmmafft,
Cätjlemmätfi lanfeatDi,
225 3lfuöfeUa 5(()ti poinn,
Ccmminfäifen Iei;(;i;teUö,
O^oi^fa ^o£)io(an pioiöfa,
©afajoufon juomingi^fa.
^al)trfkfa6kolmattrt "Uuno.
Scmminfäincn muutaiffe fofoffi ja lentää fpobjolaöta. Jläfct
ftarmaait balvnifan ttfeänfä ilmaefa talaa ajaxoan, jota ci fuitcnfaan
paftasti vcKää; ^W- 1— 46. — Äottin tultuanfa Scmminfäincn ei juuri
nä^tä iloifclta. 'Jlitin fpfptt^ä, mifä ^ntä ttjainjaa, fanoo ^ofjjoUm
iväen fotaan nouoinecn l}äntä \)[)tä mieltä »aötaan; intti. 47—80. —
^(iti muiötuttelce SemminfäifcIIe, fuinfa aifanaitfa oli tttarotellut tiäntä
*Po{)joIaan Iät)temäetä ja f^fpl), miöfä luulee nt)t tapaattianfa piilopai*
fan; rtitn. 81—124. — 5titt neurcoo poifaaufa pafenemaan fauttiaä
l)ffinäi[e[Ic meren faarcUe; ftellä oli ennen ifänfä fovoina fota^aifoina
päänfä fäilDttänljt; ttitt). 125—162.
3o nt)t 5tf)tt Saarelainen,
3tfc lieto öemminfäinen,
^tiift tuiöfuna tun3a§ta,
SalDuna pihalle faa^n,
5 ^atohon pahoja töitä,
^iliojanfa piilemähän.
?iiin pihade tultuanfa
5lat[elciife, fäänteteiffc,
Gtfi entieitä ovoa,
10 dlät ei entistä oroa,
Diäfi paacn pellon pääöfä,
^ojupchfon pientarella.
OJiifää neuipoffi tnlclvi,
Tlitä neuipon antajafft,
15 3o fumu fnjaSta fnului,
Joinu toifiC^ta taloi^Jta,
2Sälfi)ti)§ fi)(än tPäliltä,
(Silmän icifu iffunoilta.
28 runo, wv. 19—52. 203
2;uo§fa lieto Öcniminfätfcn
20 $iti muiffi muuttaCta,
iloffonn 1)10^3 fofioft,
Diouft tuonne tau;)at)aUe,
$äitt>ä poltti pogfipäitä,
Äuut)ut fulmia iDCitaifi.
25 Siinä lieto Ceniminfäinen
Uffoa nifoeIen)i:
„Di Uffo l)\)m jumala,
a)ZieS on tarffa tainxif)inen!
Öaaippa utuinen pilivi,
30 Suo nv)t piln)i piffarainen,
3on!a fuoja§fa menifm,
totil)ini foitteleifin."
Öenteä Icfuttelelin,
Äatfoi ferran jä[fe()enfä,
35 Äetfi f)avmoan ftan^ufan,
(2en filmät paloi tulena,
Auni pojan *^^ol)jolai[cn,
^ol)jan entifen ifännän.
Sanoi ^bti Saarelainen,
40 QBirffoi faunia Äaufomieli:
„^an)utfani, lintufeni!
Äciännäite fot)in fotia,
Sano tuonne tuttuaft
^imeäl)än *|Jol)jolal)an:
45 „„ilott)a on foffo fouvin faa'a,
Ätinätintu ft)nfin fi)öä.""
Siitä lieto Öemminfäinen
3o fol)ta fotit)in joutui
Suulla [uv!ean==näöllä,
50 Sv)ämmetlä fpnfeäUä.
Gmo nia§taf)an tulctri
Äulfe'i§fan[a fujoa,
304 28 runo, »tn. 53—86.
<£anan it)irffoi, noin nimeft:
„Tli fmuUa poifucni? —
55 Dn fudc fatunen faanut
^Pobjolasfa fn^eefän."
©anoi (ieto Öemminfäincn :
„Di emoni, n:)aimo h)an^a,
Sääti fäffibin emäötä,
60 »Pane jaubot patttinal)anl —
55oi§ tu(i pojalle iäi)iö
Zä^tä fuliasta fo'i§ta:
9?iiel)et mieffoja ()iott)at,
Äärestänjät feibäitä."
65 (£mo ennätti U)]X)ä,
Sainhan nälmpt maaitetla:
„9Öiifrt mieffoja fnonjat,
Ääre§tämät fcibäitä?"
Sanoi lieto Öemminfäinen;
70 „(5iffi mieffoja biomat,
Ääreetämät feil)äitä,
Tlnn poloifen pään maralle.
Juli tpö, tapahtui feiffa,
dioilla *:pol)jolan pihoilla,
75 Japoin pojan *^ol)jolaifen,
3t[cn *]3ol)jolan ifännän;
9ioufi pohjola fotaban,
3;afaturma tappelobon,
SBasten maimaiesta minua,
80 ^ffinäifen ympärille."
Siitä äiti öemminfäifen
3tfe laufui lapfellenfa:
„3o fan oin minä fmullc,
3o mainen marottelinfi,
85 ^f)ä fielteä fäfefm
2äl;temäötä *pof)jolal;an.
28 runo, \v\x>. 87— 120'. 205
Äumie nt)t, poifani poloinen,
Äunne lät)ct piilcmäf)än,
ettei pää pal;oin menift,
90 ^ania faunia fatfeaifi?"
„SRenet männt)tfi mäelle,
^atajaffi fanfa!)alle,
2:u()o fielläfi tuIeiDi,
Äoira onni fofttoaitti:
95 UfCin nmfinen mänti)
*Pärepuiffi kifataljcin,
Ufe'in fataja=fanga8
Seipätjiffx farfitaban."
„a}knet metfäl)än fuefft,
100 korpimaille fontioffi,
3;u[)o ftcUäfi tutemi,
.^oroa onni fo^ti faapi:
9}iieö nuori noentolainen
Ääreötämi fcilxä anfä
105 ©urmataffcnfa futofen,
Tltt\än fart)un faataffenfa."
„1al)i menet ftaumiffi merel;en,
Siiaffi fi(ajofcI)en,
3;u[;o fielläfi tulen^i,
110 Äon)a loppu Ioufal;tann:
Ufe'in merifen f)aurt)in
9tuoret nuotalla toetäluät,
Ufe'in jofifen fiian
2öanf)at faan)at n^erfoUanfo."
115 «Sanoi lieto Cemminfäinen:
„3tfe tieän ilfeimmät,
2trmoan pat)immat paifat,
Äu^fa [urnm fuin pitäift;
Di emoni f antajani!
120 (5ie [ano parempi paiffa,
a06 28 runo, n?». 121 — 154.
Äunne fäöfet vii(cmnl)än,
9litt)an on [unim fuun e'eg[d,
^ffi päimd miebcn päätä,
Zmtin täiitcbcn fuänä."
125 SiUoin äiti Öemminfäifen
3tfc mirffi, noin nimcfi:
„ Sanon mic bDiixinfi paifan,
SKiöfä piillä piUomuffen,
^acta paban alaifcn,
130 <5ic manno iralat ifuifet,
(äi [otia fäpäffcfi
Äuunna fpmmennä fcfänä,
^opcanfana baluUa,
ÄuUanfana tarpebcUa."
135 Sanoi lieto ^cmminfäinen:
„2Bannon mie n^alat mafaifet,
(£i fcfänä enfiinmäiönä
®aa'a fnuribin foti()in;
Söicl' on Iiaanmt öartioisfa,
1-10 (3t)Wät reiät ri)ntäf)iC^fä,
(fntifiötäiin eloiöta,
dioista miefan niclcifel)i§tä,
«Suuviila fotatiloiUa,
ä)Heeten tappotanterina."
145 Siiloin äiti l'emminfäifen
Sanan ipirffoi, noin nimefi:
„Dtappa ifofi purft,
2äf)e tuonne piilcmä[)än
^litfc meren pbeffdn,
150 ilReri=puolen fpmmencttä,
Saarel)en feläUife^en,
öuotol)on mereUifel)en.
Siell' ennen ifofi piili,
Sefä piili, jotta fdilpi,
28 nmc, uni\ 155—162. 207
155 ©uurina fotafefmci,
2öainoit»uofina fott)ina;
^t)tt)ö oli ficUä oUaffcnfa,
Strmaö aifacUaffenfa.
©icUä piile ttjuofi, toinen,
160 Mt) totilm foImanncUa
SutuiUe ifon tun)ille,
2Banf)empaft tDa(f amoitle ! "
I
t)l)l>f kfäskolmatta "Ilun0.
öcmminfaincn tnöntäd lainaan itieftUc, vurjebtii folme fuufautta
catvaa merta, pädeten roiimciix matfanfa pcritic; wn. 1—32. — öemj
minfäincu fpfijt) lupaa maalle nouötaffenfa, jonfa ti;töt I;änctle mie*
Mdnfd fuottiat; toxv. 33—60. — (ylclec fitte liifa ro^fcaäti faarcn
neitoin fanäfa; fiitd miehet fuuttunecna pdättdtt»dt furmata Ijdnen,
jonfatdfibcn fiemminfdifen fcrfedmifccn tdt)tt)t) paEoon Id^ted; iun). 61—
110. — 1'emminfdinert fotiin tultuanfa ei endd nde jdlEidfddn eutifcetd
lartanoötaan, ja lupeaa fitte ditidnfd itfemddn, jonfa jo luulee
fuoUeeffi; ro». 111—144. — fiöptdd metfdöfd piileäfelettvdn ditinfd
ja faapi Iidncltd tietdd, *PoIijotan »den tumat polttaneen. Supaa
uubet ttiicld pavcmmat turoat laittaa ja fertoo eldmdetdnfd faarella;
fö». 145—206.
ii^emnunfäincn lieto poifa
<3iitä läffi pii(cinät)än,
Sefä (äffi, jotta joutui,
(5anan inivffoi, noin nimcfi:
5 „.5>i)n}äöti h\)'ma emoni!
Äun tutcmi ^>o[)jan fanfa,
*^inicnto(an pitfä jouffo,
^\iätäni fpfc(cniä(;än,
Sanoppa famonnef)effi,
10 a)iinun täältä mcnnel;cffi,
6anmn faefen faattuani,
3ofa jo on leifattuna!"
Söetäifi tr»enon n)cfille,
Öa§fi laiinan {aine{;iUe,
15 3Beti puul;un purjebia,
3tfc igtutoi pcräf)än,
29 runo, hjm. 17—50. 209
Äofan foimuifcn nojaftan,
Tltlan tvaxitMxin )xnxxa\)an.
3;uuli tuuittt iDenoiöta,
20 Tltxtn tHvSfi) tl) onnitteli,
©elnnä felän mefui,
Ulapoita aufcita,
3:uiutteli fuiita faffi,
Äuun on fol^ta folmaniienfi,
25 6aare(Ie [anattomalle,
Dticmetlc nimettömälle.
3^tui immet niemen päägfa
Otannalla mcven ftnifen,
Äen fc iDuotti tt»eljeänfä,
30 Soi^oi taattoa tuleinan,
Sepä itta^ta mavfin luuotti,
3ofa rt)uotti fuU;oanfa.
^ian lieto ^ennninfäinen
Suotti purren luotofeOc,
35 Saöfi lainaan faaren pääf)än,
(Saaren nienn^en nenäbän.
6anoi tuonne tuttuanfa:
„Dnfo faarcllo fijoa
2Beteä h)enettä maalle,
40 «Purtta f uimalle fumota?"
©aaren imppet [anomat:
„Dnt)an [aarella ftjoa
2Beteä menofi maalle,
^urfi fuimalle fumota:
45 Slääll' on malfamat maratt)at,
{Rannat täpnnänfä teloja."
UÖirffoi lieto Öemminfäinen,
Äpfpi fauni§ Äaufomieli:
„Onfo [aarella fijoa,
50 Maata [aaren manterella,
14
210 29 runo, »m. 5i— S4.
2Rinun laulut laulcKani,
3loroirret micrctetlä?"
Saaren impyet [anomat,
iRiemen neict inaötoairat :
55 „Dnl)an faavcUa fijoa,
S^iaata faaien manterella,
6inun laulut laulella)!,
3Iort)irret »ieretelld,
öcbot Iciffi Itjöäffefi,
60 Sanner tanbuellaffefi."
'Siitd lieto Öcniminfäincn
Gleä nutueteletin
<2aaren impien iloefa,
>^a§fapäicn fauneuöfa;
65 >Hunnepäin on päätä fäänti,
Siinä fuuta fuibfata^an,
Äunne fättänfä fol)otti,
Siinä fättä fäpfätäf)än.
Mm öillä öitfimägfä,
70 Si)än4iillä pffmänfä;
9^iinpä ferran fäi^eefänfä
.tulfieefanfa fplitfe,
Saaren niemen pitfän pääl)än,
Ät)mnienentel)en fi)läl;än,
75 6i nät)ni;t fitä taloa,
^u§r ei mieffoja biottu,
tapparoita tabfaeltu,
^ään maralle Öcmminfäifen.
Silloin lieto öcmminfäinen
80 3o tunfi tul)on tuletoan,
^^ätäpäiraän päälle faaamn,
Sanan ivirffoi, noin nimcfi:
„Cempofo pl)en urobon
Sotoiefanfa fuojeleini
29 runo, ttj». S5— 118. 211
85 fpääde faa'c§fa fatojcn,
Suftanficn tunfie^fa!"
St^tuiffeu a(uffct)cnfa,
2Bieräf)ti mnon pcröf)än,
fiaäfi Idttianfa ulomma;
90 Suli tuuli tuon puftatti
Ulapatle^aufcalle,
3äiiDät xanfat tannifoUe,
6aaren immet itfcmäf;cän,
Äultaifet fujcvtamafian.
95 Sini itfi faaven immet,
9'ciemcn ueiet moiferrcbti,
5luni purjepuu näfi)n.n,
Oiautciftanf f i baimentami ;
(Si f)c itfc purjepuuta,
100 O^autabanffia t)a(oa,
3tfi purjepuun alaista,
$Rautaf)aufin I)a(tiatQ.
3tfe itfi ^emminfäincn,
©ini itfi jo fureffi,
105 .tuni faarcn maat näfi^toi,
Saaren l)ax\nt ftaiinentaiDi;
(Si f)än itfc faaren maito,
Saaren I;arjuja t)aIoo,
3tfi fooren impi^itä,
110 koita {)arjun banbofia.
Siitä lieto Öcmminföincn
*pääött)ä fotiperiöc
Sunfi maat on, tunfi rannat,
Scfö faarct, jotta faimet,
115 5;unft manl)at iDalfomonfo,
entifet eIo=fijanfa,
(Si tunne tuman otoo,
Seinön feifonta^fijoo;
212 29 runo, wra. 119-152.
3o tuoöfa tuman fijalla
120 9iuori tuomiffo to^ifi,
ffl^änniffö tupamäellä,
Äatajiffo faiiDoticUä.
Höirffoi lieto Öemminfäinen,
Sanoi fauniö Äaufomieli:
125 „3:uoöf on Ic^to, joefa (iifuin,
lin^et tuoöfa, joilla fiifuin,
2uo0fa nurmet nufferoinmt,
^ientare^et piehtaroimat,
iD^ifä iuei tutut tupani,
130 Äu!a faunibit fatoffet?"
Öoibc fiitä itfemäbän,
3tfi päimän, itfi loifen
Gi hän itfenpt tupoa,
(fifä aittoa halannut,
135 3tti tuttua tumaöfa,
5IitaUieita arma^tanfa.
ii^irffoi lieto Öemminfäinen,
«Sonoi faunia Äaufomieli:
„D^o(; fauniö fantajani,
140 ^[)ana imettäjäni!
3o olet fuollut fantajani,
2}iennpt el)toinen emoni,
2if)a mullofn labonnut,
Äuufet päälle faömanebct."
145 Äatfeleiffe, fäänteleiffe,
3^äfi jälfiä l)itufen,
(Ruoljoöfa rutistunutta,
.^anern)aöia fatfennutta,
Cäffi tietä tietämäl;än,
150 Djeliroiöta ottamahan,
Zk\)\)i metfäbän luetätDi,
Djetooinen ottelcn^i.
29 runo, »vtr. 153—186. 213
3Sieri fiitä n)iv§tan totfen,
^Pafeni |3ala[en maata,
155 <Sa(on fi)nfimmcän fifcit)än,
Äovtncn folfon fainaIoI;on:
Mhm falaifen faunan
Äal;en fallton lomaöfa,
©iellä el;toifen entonfa,
160 3;non on malta ft)anf)cmpanfa.
©iind lieto Öemminfäinen
3^agtui ifi f)i)tt)äfft,
6anan n)irffoi, noin nimeft:
^D^^ot) äiti armainani!
165 2öier olet tofi eloSfo,
.tun jo luulin fuoUeI)effi;
*Poiö itfin i(;anat filmät,
taon) on faunibin faotin."
©anoi äiti Cemminfäifen:
170 „2öiet' olen tofi elogfa,
SBaiffapa piti paeta
Sdnne ftjnffä^än [alo^on:
^ <5uon ^o()iota fotoa,
Safajouffo tappeloa,
175 ipoltti tjuonet)et poroffi,
Äaifen fartanon ^ätt)itti."
<25anoi lieto Öemmintäinen:
Mö^ olfo midäfänä!
3:uttiat uuet tc(;tänef)e,
180 paremmat ofattanel;e,
^ot;iota fo'ittane^e,
Cemmon fanfa faattane^e."
Siitä äiti Cemminfäifen
3tfe tuon fanoiffi n)irffi:
185 „2öiifon n)iiit)t)it poifueni
Sioilla maiila h)iera(;iUo."
214 29 runo, vovo. 187—206.
Strffoi lieto Öcmminfäincn,
<3anoi fauniö .^ciufomieli:
„^t)ft)d oli ]\tM oUaffcni,
190 5trmae aifacUaffcni;
«Siell' oli mäet fimaifet,
ÄaUiot fauanmunaifet,
Tltttä truoti fuiirat fuufet,
©eipä()ät maloi olutta."
195 ,M)^ö. oli fictlä otlatfcni,
5trma§ aifaellaffeni,
6iitä oli pal)a elämä,
«Siitä outo oliaffeni,
^PelfäfilDät ^.liifojanfa,
200 Öuuliipat lutuffuinfa,
*Pat)aeti piteleväni,
5)fi"^'^^'i^^'^ öitfitDäui,
äJiinä piilin ptifafta,
2Baroin vaimon tt)ttäviä,
205 Äun fufi fifoja piili,
«^avufat ft)län fanoja."
^0itna$kr)mmene$ %nn0.
Scmminfäincn muutamana päiivänä fuultuanfa punm h)alitta«
Wan fvtä f un ei päääfljt fotaretfclle, päättää Iä()teä fotaan ja faapi
Jeanin fotatomerinfa licran fanöfanfa läljtcmään; ititti. 1—38. —
^oi^jolan matfatla fott)a paffanen jäätää öemminfäifcn laittjan ia t)ä*
tpljttää jc ficmminfäiötä itfcänfäfi, jofa Ioi^tu4iebo(Iaan toft pääfee paf-
fafen fpnptä; »m. 39—82. — Scmminfäincn ja Ziixa Iät)tett)ät jäifm
maalit ontumaan ja tulemat tt)äfi;neinä 9iälfänicmen ftjlään mcrm ran*
naEa; «h). 83—164.
5l^ti poifa, aiuo poifa,
Cieto \mta Öemminfäinen,
5lötuif)cn aluämajoitlc,
Öäffi lahDatuatfamoillc.
5 Siinä itfi puinen purfi,
S^anfa rauta {)aifcvoitit:
„ä)ii minuöta laatimasta,
iluvjaSta fuiDoamaäta !
Qi 5l(;ti fotia foua
10 5luunna fynimennä fefänd
i^opcanfana ftalulia,
ÄuUanfana tavpcl)e(ia."
®e on lieto £'emininfäincn
3§fi purtta uianttulnUla,
15 3tfe tuon fanoiffi luirffi:
„(ltä t)uoIi I)onc]an pinta!
Söielä faat fotia fäijä,
Sappeloita tallustella;
216 30 runo, »>r. 19—52.
^äimän huomenen pcräötä
20 Cicnct täynnä foutajia."
>^ulfen.n fi)Iitfe tuonne,
Zdtit Zkxan fartanoI)on,
i^anoi fmnc faatuanfa:
»Sicrafcni, ticttpfeni,
25 5(rma[)ani, ainoifeni!
Joffo miiietiit muinaistamme,
Äun ennen fa()en fätoimme
©uuviUa fotatiloiOa?
öi oUut fitä uroita,
30 Gifä mieätä melfcätä,
Auta emme faatane[;ct,
3a faljcn fapiötanef^et."
— Jiera armafi afian,
Jpönti Jicra feif)ä'änfä
35 5lf)in fei(;oien fe0'eUe,
(2efä Idffi, jotta joutui,
5lt)i(le foan amuffi,
Ciioin inoimaUe lifäffi.
Siitä 5t()ti Saarelainen,
40 3tfe fauniö .^aufomieli,
ötjffäfi menon mefiUe
iluni ft)i;n fulonalaifen,
Cäffi (uoen luoteI)efen,
Suolle ^^of)jo(an merelle.
45 Sidoin *|}of)jolan emäntä
^affafen pa()an läljetti
. Suolle *J^ot)jo(an merelle,
3tfe tuon fanoiffi mirffi:
„^^affo poifa picnofainen,
50 C'äl)e tuonne, funne fäefen,
5lt)lmä meitifän mcnoncn,
^urfi lieto Ccmminfäifcn,
30 runo, tx»w. 53—86. 2i7
3ott' ci päcife jjäiminänfä,
©cltoid fmä iftänä!"
55 ^affancn pa()an fufuinen,
3a poifa paftan tapainen,
Ctäffi mevta ft)hnciniäf)än,
Slaltoja afettamaf)an,
Äijlmi njcitifön mmhtn,
60 5l^tn laittaan lainef)ine,
5tifoi fr)i\\m 2lf)infi,
3äätcä jalon uroI)on,
©iitä funttui Cemminfäinen,
^ott)in fuuttui ja pa()a§tui,
65 ©anolui fanalla tuolia,
Caufui tuolla laufc^ella:
„^affanen *put;urin poifa,
Salrt)cn poifa l)i;t)clmöinen,
Siä t\)i\m fynfiäni,
70 HöoaH lijarpal)uifiant,
(äläfä foofe fovn)iani,
(Siä päätäni palele!"
„3;uonne ma ftnun manoan
!]}ol)ian pitf ällän perähän;
75 ©ittc fmne tultuafi,
5loti^ifi fät)tt)äfi,
Ät)lmä fattilat tulelle,
'^iilet uunin lietofcUc,
Ääct naifen taifina^an,
80 ^oifa neitofen pon)cl;en,
tltaril)in uulien maito,
2öatfal)an t;emoifen irorfa!"
©iitä lieto Öemminfäinen
3ätti laiman jäätetjefen,
85 «Sotapurren puutoffe^en,
3tfe eillel;en menenji,
filB 30 runo, njw. 87-120.
Zma tuo0fa toiöna mieänd
2Bäänti h)citifan jälesfd.
ladafi tafaiöta tietä,
90 (2i(cätd fiimiotteli,
5l0tui pdimän, tuohta toifen,
^äimänäpä folmantcna
3o nätx)m DMIfäniemi,
^\M turja fuumottatri.
95 Ulotut alle niemen linnan,
(Sanan n^irffoi, noin nimefi:
,.Onfo linnaöfa lihoa
Ja falaiöta favtanosfa
Urobille nupuneide,
100 9[)iiel)i(le nȊfi)ncl)ille?"
DUut ci linnaöfa lil)oa,
(ii f a laista fartanoöfa.
SBivtfoi lieto ^'emminfäinen,
Sanoi fauniö Aaufomieli:
105 „2;uli polta tul;ma linna,
Sefi nncföbön motoman!"
'^tit eistpmi etemmä,
^löj forpcben fobofi,
ajiatfoillc majattomille,
110 leiUe tietämättömille.
Siitä lieto Cemminfäincn
Sanan rt)irffoi, noin nimefi:
„Cl)ot) liera meiffofeni!
3o nt)t joumuiinme jobonfi,
115 Äuuffi päimäffi fuliiUc,
Jaffenune ilman alle."
Jieva tuon [anoifft mirffi,
3tfe loufui, noin mmefi:
„Äoötobonpa foito raufat
120 Saimme [uuveben foraban.
30 runo, wvo. 121—154. 219
Dman I)euo(cn f;eittef)effi,
3tfcmme ifi menoffi."
„Gi emo mitänd tieä
^olotfeöta poiaetanfa;
125 Stoin fe itfeiri emoni,
2BaIittatt)i iranfiemponi:
„„3;uot(' on poifani poloifen
Suonen toufojen panoefa;
©aapi jo minun pojalta,
130 <2)aapi joufet jouten oUa,
Cintufct I)t)n)in Iil)ota,
^\)\)i IeI)o§fa p\)xi)mm.""
©anoi lieto öemminfäinen,
Söirffoi faunig Äaufomieli:
135 „^\)Uä muistan nminaifenti,
9trmoan ajan paremman,
5)öt fämimmc öitfilöiöfä,
^s^at impien iloiäfa,
Gi fuin nt)t tätä n\)t\)ä,
140 3;äUci inl)aUa iätlä:
5)f^' on tuuli tuttuamme,
$äin)ä ennen nd^t^ämme,
©enfi pilmct peittelemdt,
(5atet;et falaelemat."
145 „2Baan en t)uoIi f)uoIima^an,
©uure§ti fureffimal)an,
3o§ immet ln)tt5in eldifi,
taöfapdifet falfettaift,
?Jaifet faiffi naurufuuUa,
150 95?eftmielin morfiamet,
2fdmigfd itfemdttd,
^uoIil)in l;dmidmättä."
„3Bier ei meitd noiat noiu,
yioiat noiu, nde ndfidt.
'■220 30 runo, von. 155—164.
155 ^uo(cmaf)an formcn pääljdn,
v^anfa()aUe faatumaf)an,
IRuorena nufaf)tamaf)an,
2öercn)änä rticrcmä^än."
Siihen Äaufoni f a otan
160 2öirrc§täni tt)iifommaffi,
2J?atfoiUc majattomille,
Jcille tictämättömitlc,
2tfe iT^itren tt)ieväf)t)tän,
^anen toifetle tofatic.
SBcIjcffet Untamo ja Äalcmo viitaiituttiat falalBebcätd feöfenanfä,
jonla uitan vatfaifcmifcfft Untamo noitaa foban «cljeänfä ÄalerlDoa
luaötaan; tnn\ 1— 28. — Untamon h)äfi fjätttittää fofo Äalevttion jou*
fon, t^aitft i^I^bcn raöfaan »aimon, jonfa wk\n fota»anfina !anöfanfa.
©itie fittc [t)ntt)l) ^>oifa iluUernjo, jofa jo picnnä laöna miettii foätoa
iDan^empainfa puolcöta; )t>rt). 29—66. — Untamo päättää futmata
j)oian; lt>iöf auttaa »eteen, fc ei I)ufu finne, laittaa tuIirott)io^on, fe ci
pala ftinä, f)ivttäl)ttää puufiun, fe ei fuotc ^irftpuut)unfaan; »». 67 —
114. — Untamo fun ei faa poifaa f;eni3iltä, faöVoattaa fen [uuremmaffi,
panee laöta t)oitamaan, fe fuokttaa lapfen, laittaa faöfea ^affaamaan,
fe faataa fofo* Untamon metfän; »». 115 — 146. — Äolmanneffi tpöffi
Äuflermo määrätään aiban panoon, ©en panee maf)bottoman forfeaffi
ja puipi fen perästä Untamon rufiit paljaaffr pölpffi. Untamo »iimein
fuuttuneena mijöpi ^änen tur^a'5ita pinnasta Slini^nfcUe; »». 147—190.
ÄaStnatti cino fanoja,
Äofo joufon joutfenia,
Äanat aialleu afetti,
3outfenet joelle [aattoi;
5 3:u(i foffo, niin fot;otti,
2;uli fjiiuffa, niin l)a\ott\,
<Siipi(intu, niin fivotti,
^f)en f antoi Äarjalal^an,
Soifen rvä Senäjän maalle,
10 kolmannen foti^in I)eitti.
Tlintä mi Söenäjän maatie,
6iitä faömoi faupanmiefi,
3LRinfä fantoi Äavjalal)an,
6iitä fe Äalerujo fagtt)oi,
222 31 runo, nxv. 15-48.
15 Äunfapa fotibin bcitti,
Se fifcfi Untanioincn
3fon päimifft pal)oifft,
6mon micUmuvtcbifil
Untamoinen irevfot (aefi
20 ÄaleriDon fa(aiDcte[)cir;
ÄaleriDoincu rocvfot fatfot,
Äalat fonttibin fofojt.
Untamo utala micft
Scpci fuuttui ja tniba^tui,
25 Caiitoi micbct luicffa n)t)ötle,
Uvobot afc fätcbcn,
Cdffi fuuvebcn fotaban,
Sffiaöten lueljcä omoa.
.^a(enuoi[cn faunini irtinjä
30 3^tui iffunan (äbcdä,
Äatfoi u(o^ iffunaöta,
<5anan irivffoi, noin nimeft:
„Dnfo tuo ]a\vu. fafca,
2öai onpi pimeä pitmi,
35 D^oicn peltojen peridä,
.^ujan uuen ulfopdd^ia?"
(vi ollut umc umatfo,
(rifäpci fainu fafea,
9k oli Untamon urobot,
40 lulla fuovimat fotaban.
lulipa Untamon urobot,
.<laatoin)at i^alcmon joufon,
Jalon polttimat poroffi,
Jafottiroat tantcveffi.
45 '^säi \)fi\ Aalcvmon impi
.^era niatfan iiiain)a[oi[cn,
©enpä Untamon urobot
2Cciir)cit fanefanfa fotibin.
31 runo, ft». 49— S2. 223
Dli nifoa raä()äifen,
50 St)ntt)i pieni poifadivfi
Gmotleu ofattomaUc;
SDZiffi tuo nimitctä()än?
(fmo futfui ilutlcrtoofft,
Untamo fotija!o!jt. '
55 ^^antibinpa poifa pieni
.^ätfi)el)cn licffumaban,
Cieffui . päiix)än, Ueffui toifen,
3opa fobta folmantena
.^atfaifi fapa{on)i)t)nfä,
60 6ärfi liefun lefjmuffifen.
taönjoi fuuta faffi folmc,
5opa fiiuna folmantena
2t(foi poifa armaeda:
„ilunpa [aiftn fuuremmaffi,
65 Äo§taifin ifoni fol)Iut,
ajiaffaifin emoni matalat."
Untamo ajattelemi:
„ Jäätä faa fufuni fuvma,
Zäitci faöiuaiDi .^latenvo,
70 Jlunne tuo tubottanebe?"
*)]anua{)anpa puoliffo^on,
2:t)önnetä[)än ti)nnpri()in,
©iitä mieä[)än lijeteöcn,
2a?^feta()an Iaine[)efen.
75 Jläpä[)änpä fatfoma^an
Äaf)en folmen \)ö\\ pevä§tä:
^oifa oli päääni)t puolifoöta,
3ätui aattojen felääfä,
Dnfitui meren faloja,
80 aj^evilnettä mittoaiDi.
Untamo ojattelemi,
Tl\[)in poifa pantane()e:
224 31 runo, roh). 83—116.
^ofofi fotnia puita,
v^^onfia fata=t)awuja,
85 Juten puif)in tuiSfautti,
9ion)io^on roi^fautti,
^ojan fn{)en ^jaiSfauttt
Äeöfellc tulen patarvnn.
^aloi päiraän, tuohta toifcn,
90 $atoi päimän fodnanncnfi,
5läi)tif)tn fatfastamatjan :
^oifa oli poroöfa pollrtn,
Äppcnii^fä ft)t)nä2itoaiftn,
■s>ii(ifouffunen Meöfä,
95 TMä tulta fii[)ottami,
.'öiiliä fofoeleiri.
Untamo tVittctciffe,
!Diil)in poifa pantanet)C,
.<^unnc tuo tuijottanette,
100 Surma tuolle faatanel)e:
*^oifa puulnin l)irtetäl)än,
2;ammef)en ripuötetat^an.
Äului \)M faffi folme,
5tifa on tä\)ä fatfomaban,
105 3ofo Äudcrmo fatofi,
Äuoli poifa ()irripuu{)un.
(St ole 5\uUern)o faonnut,
ÄuoUut poifa {)irfipuul)un;
^oifa puuta firjoittan^i
110 *^ieni piiffoncn fäeöfä,
Äofo puu fulioia täynnä,
2;äv)nnä tammi firjoitucita,
Siinä miel)ct, fiind miefot,
6iinä feit)ä'ät fiiDuUa.
115 SD^itä taifi Untamoinen
3:uon pojan fatalan fanöfa;
31 luno, tt)tt). 117—150. 225
$iti iriimcinfi iräfpä
©uorimaöta furmianfo,
Äaölratella ÄuUeriDoinen
120 Drjapoifana omana.
Äun oli ÄuUcmo foI)onnut,
Saanut tt)icld h)aaffan ivartto,
3;uopa tpöHe ti^önnetäljän,
Öapfcn pienen fatfontal;an.
125 Äatfoi laäta päimän, fafft,
(Siitä fof;ta folmannella
Sapfeu tau'iUa tapatti,
5^ätft)en tulella poltti.
Untamo ajattelemi:
130 „(>:i tämä tdhän fopittja,
!|}anenfo faSfen faa'anta^an?"
^;|^ani fagfen faa'antaban.
ÄuIIevmo Äaleriron poifa
Suoribc faefen ajo^on,
135 ^arat;afen paififfotjon,
^§irn:)cä{)än f)ivfifföl)ön.
9]iin I)u()uta l;eiai)utti,
Söi^ell^tti n)iual)utti,
Sanan irirffoi, noin nimefi:
140 „Sini fagfi faatufot)on,
Auni ääni fuulunemi,
Auni njierremi mif)eUi)§!"
Untamoinen mieö utala
Mw\ tuota fatfomat)an:
145 (gi faäfi fa§'ellc tunnu,
5ljamaffi nuoren miel)en.
Untamo ajatteleiri:
„(Si tämä täf)än fopiraa,
^tjmän t)iififön pilaft,
150 Äaatoi paififon paral;an;
15
31 runo, mv. 151 — 164.
^anenfo aitojen panofjon?"
^ani aitojen pano^on.
ÄuUerrtJO .^Haleiiuon poifa
2äffi aitojen panof)on,
155 Äof)aötanfa foffa[;ongat
2tiaffiffi afetteleit)i,
Äofonanfa Eorpifuufct
6eipä^iffi feifottatoi,
Öaittoi aion aufottoman, '
160 2öeräjättömän ft)^äfi.
Untamo ofaelcmi
JuUa tuota fatfomafjan,
(Sanan voirffoi, noin nimefi:
' „(äi tämä täf)än fopima,
165 5tian noctti taimofefjcn,
^m piimim foöotti,
(?i tuohta i)Utfc pääfe,
Gifä reiästä fifäUe;
(än tieä, mil)in panifm,
170 *Panenfo puima(;an rufibit?"
^ulicrtDo ilalermon poifa
3o on puimaefa rufif)it,
$ut rufi()it ruumeniffi,
DIet faunoiffi faotti.
175 2;ulipa ifäntä tuobon,
.^äroi itfe fatfomal^an:
JWufi(;it on ruumcnino,
DIet faunoina faf)ifi.
Untamo ä'ittcleif [e :
180 „(^,i ole täätä raatajasta,
.^ulle h)ö{k tt)öntäncnfi,
Ji^önfä tuhmin turmcletri."
2Röi fiitä Äalevnjon poian,
^oni faupan Äarjala[;an,
31 runo, »t>w. 185—190. 227
185 3ImatifeIIc fcpotie,
3:a!ojaUe taitattiatle.
S^Jinpä fcppo iuom antoi?
tijän feppo tuohta antoi:
2Biift ttiiifate^fulua,
190 Äuuft fuofon fuoltoa.
^rtl)lrc9nfljottä "Uuno.
Äuflcmio 3lniiTifen taloöfa ^jannaan taxjaa ^.laimentamaan. (S«
mäntä nauraa faabaffenfa leipoo ifon fiiuen ^änen eh)äöfaffuun[a; it)».
1—22. — emäntä farjanfa laitumelle lasfieöfa v^ptää Suonnotartcn
ja metfän boltiain ftde onnea ja mencätpstä laittamaan; »tt). 23—78.
— ^^mätlä puheella ja muillafi fanoilla fofee fttte \aaia otfon rau=
hai\a elämään; m». 79—122. — SIBiimcifcffi rufoilec Ufon ja Äuip=
panan nälättämään fomuutta otfoUc, [oi iipvoiitä [anoi^ta ei tot^
tetifi; tt)tt). 123— 1G4.
ÄuUerlDo ^aterhjon poifa,
Sinifuffa äijä on lapft,
5o M)ta fepon fo'i§fa
Rr)\\)i t\)ötä iltaifetla,
5 JluUe tpöUe tpöuti^minen,
Oiaaolle rafcntuminen;
Mantiloinpa paiinenetfi,
©epon farjan faitfijaffi.
S^uopa ilfoinen emäntä,
10 (Sepän affa iin)il)ammaö,
Öeipoi Ieitt)än paimenelle,
Äafun paffun paiötelettji,
Äauran alle, wci)nän päätie,
^eöfetlc fimen futo^i.
15 Äafun woiti moi^futatlo,
Äuoren taonnalla rafenti,
Mani orjatten ofaffi,
Matafeffi paimenelle,
3tfe orjoa opasti, "
20 ©anon tuirffoi, noin nimefi:
32 runo, mvo. 21—54. 229
„(Snö§ tätä ennen f^öfö
Äarjan menti)ä metfäUe!"
©iitä 3(n^arin emäntä
Saittoi farjan (aitumetle,
25 6anott)i fanalla tuolla,
Öaufut tuotta loufeljetlo:
„?a§fen lehmäni telotte,
Tlaion antajat a^oUe,
2:i)önnän fuuta ottamatian,
30 3;atia tah)ottamat;an,
9lt)omaitta aufe'ilta,
Öeh)e'ittä Iet)tomaitta,
5lorfe'itta foiniifoilta,
^ope'ifttta [aloitta."
35 „(Stetätär tuonnon euffo,
6utt)etat ttialio hJaimo,
^ongatar ()t)toä emäntä,
^atajatar faunig neiti,
^it)Iaiatar piifa pieni,
40 Suometar tijtär lapion!
Äatfo'ote farjoani,
2Biitfiöte Viljoani,
Äefä faiffi fauni^iSti,
Ce^en aifa leppeästi,
45 ^otta farja fauniötuifi,
(5i§t^ift emännän ttjitja,
l^pnjän^fuoman mieltä mt)öten,
!Paf)an4uott)an paitfi mieltä."
„<3utt»etar iDatio maimo,
50 (Stetätär luonnon euffo!
M\) nt}t, [t;ötä farjoani,
9fiaatt)a{)iani rah)itfe,
6t)öttelc metifm fpömin,
3uotteIe metiftn juomin.
230 32 runo, »«. 55—88.
55 .f>craifi(ta l;ettcl)iltä,
Öäiff^n^iltd Iä(;tct)iltä,
Äultaifilta funnol^ilta,
^opeHfilta aI)oiIta."
„löiielitfi metfän miniä,
60 SellerlDO 2apion neiti 1
Äaitfe fatja fauni^iöti,
2Biitfi rvilja toirfeäöti,
2Barjele ma^ingon teiltä,
Äaitfc faifiöta paboiäta,
65 Gttci tu§fir;in tulifi,
^äpeäl;än ^ämmenttjift,
€orffa fuof)on forfa^taifi,
^cttc^cfen I;erfäl}täifi."
„^äirt)än menne^fä maioitle,
70 iltalinnun laulelleöfa,
®aata faijani foti(;in
Utarida n f; f uroilla,
D^ifiUä ^iaf ottamilla;
ÄoiSfa on tjtiroä oUaffenfa,
75 Tlaa imaxa maatatfenfa,
SBaimot roalfean teferoät
9cUTmellc nicfinufalle,
2Haallc nmrjannjattifelle."
„Dtfonen metfän omena,
80 ilRefifämmen fäi;rett)inen!
Se^fämme [ulat foroinnot,
5iajaraul;at rapfafamme,
Gttet fovra fo utareitta,
9iaa'a maion fantajata,
85 Sänä fuurena furoena,
Cuojan lämminnä fefänä."
„Äät)ö§ faarten farjamaita,
hiilten piimäfanfaf)ia.
32 runo, h)W. 89—122. 231
Äicvten feUojen remua,
90 ^äntä paimenen paeten!
iluutifitfo f eli on äänen,
Sa^i tormen toitotoffen,
3;unge formafi fulo^on,
^aina pääfi mättäf)äfen,
95 3;af)i forpe^en fofeoö,
93iuille fummuiUe futt)ol;u,
3ott' ei fuulu farjan fello,
eifä paimenen pafina!"
„Äun.fut(e ftalii tulemi,
100 (5t)öä mie(efi tefemi,
(3pö'öö fieniä metfäötä,
9[)^un'a muural)aig4efoia,
Ruuvia punaifen putfen,
ajictfolan meftpaloja,
105 31man niofa=vuoboittani,
SRinuu l)en!i4)einittäni! "
„.<lun ma otfona olifm,
SOtefifämmennä fäicifin,
(Sn mä noin afuififfana
110 5Una alfojen jaloiSfa;
Dnlnm maata nuumUali,
2;avl)oa ta'Gmpanafi,
Soita fpllin forlutella,
ffiiiafloa miiletellä."
115 „9iiin teemme [ulat fominnot,
3!i raul;at ratfoammc;
ä^aan jo§ tabtonct tapella,
Glcä foan tamalla,
2;apclfamme talmifauet,
120 Öuminijat luöfailfamme,
«Sinifen falon fifä^fä,
Äormen fuulun fainalo^fal"
:232 32 runo, tntt). 123—156.
Siitd 3fwarin emäntä
2öidä tuon fanoiffi mirffi:
125 „0i Uffo ylijumala!
^un fuulet toen tulciran,
2Jiiiuta muiffi Icbmäfeni,
Äama^uta farjafeni,
.^itriffi minun omani,
130 ÄatUoIoiffi faunofeni, , ^
.humman maita fu(ficgfa,
2Öantturan iracltacöfa."
„Äun ci tuosta fi)Uin (icnc,
Äuippana metfän funingaä!
135 .^orjaele foiriafi,
JRaimacIc raffioft,
.^dtfc foivafi foloi^in,
JRaffift rapoja fiinni,
Äultaifif)in fi)tfi)'i[nn,
140 .£»if)noi[nn bope'ifibin,
3ott' ei piiloa pitäifi,
^äpef)iä bämmentäifi."
„Äun ci tuomita ft)Uin liene,
Gi tt)ie(ä fitä tt)arone,
145 ^ffo fultainen funini^ag,
^^ope'inen IiaUitfui!
^aina panta pif^Iajaincn
^mpäri nenän npfcrän,
Äun ei pihlaja pitäne,
150 ?iiin fä maöfcöta n^atata,
2io§ ei rvaiU mafntia liene,
^ania rautainen rafcnna!"
„Öepi) )0 Icl)to, foetu forpi,
Cempeä falo fmincn,
155 5lnna rauba raamabille,
®or!fa*fääriUc fottiinto,
32 runo, ww. 157—164. 233
Zänä fuurcna fuincna,
'^»erran fjetlennä fefänä!"
©iitä 3fwaTtn cmäntd
160 öc^möt läälDäStä lähetti,
Öa^fi farjan laitumelle,
!Pam paimenen perähän,
Orjan leljmien aiof)on,
ÄuUeriDoifen faitfentof)on.
\
^olninsnfljatttt Buno.
ÄuHcrtDO ftialittetcc ^Jäireiänfä, fun oti paimenen Ijuonoon ftiii*
taan pantu, ottaa fittc ittapuoIcUa Iciinän lauhietanfa, alfaa Icifata ja
fdr!ee iDcitfenfd fimcen, jonfa emäntd oli fifädn leiponut; n>». 1—24.
— Suuttuneena emännän pilfasta ja tt)citfenfä färfpmifeötä ÄuUemo
miettii foistoa ja faapi fefä ttiaviffelta että forpilta neuttjoa fti^en; ttitt).
25—54. — ^ämittää Sta^tifen fofo farjan, fetää lauman fuftajatat*
f)uja, jotfa t)öfft ajaa farjan fijaöta fotiin ja Ioif)tii Jlmarifen emännän
repimään; wm. 55—82. — 3^niarifcn emäntä fuultua torien äänen
lähtee favjaa njaötaan ottamaan ja Ippfämään, joäfa metfänpebot pai*
fatla vepiwät liänen fuoliaffi; Xvvo. 83-120.
ÄuUerlro 5^'aIcrh)on poifa
Otti fonttikin elpägtä,
i'ätfi lebmien ajo()on,
Sanan inirffi luierre^fänfä :
5 „2öoi minä poloncn poxfal
3o minä jobonfi jomxniin:
^ävän f)ännän paimcncfjt,
2Bafiffojcn maalijaffi,
3ofa [non on [otfijaffi,
10 a}iaan paban matcliafft."
Äuifi fangaöta famutcn,
^ääti)i päimän rintel^efen,
öintuncn lc()o§ta lauloi,
^icni lintu penfal)agta:
15 „3o oifi aifa orjan fi)öä,
3fottoman iUaSteUa."
iluUemo ^lalcviyon poifa
Sljoi {cf)mänfä IcmoUc,
33 runo, »». 19—52. 235
3tfe iätui mättät)äUe,
20 Dtti ki\vän laufuötanfa,
SBeti iDcitfcnfä tupcäta,
öeitt)än leiffaetlaffenfa,
Seitfi tt)ierär;ti fin)cl;cn,
Äafat;utti MioI;on.
25 ÄuUerit)o Äalcriron poifa
Äatfe(ett)i tt)eitfi)ttänfä,
3tfe päätt)i itfemät)än,
©onau irivffoi, noin nimeft:
„^W oli ii:'eitfi meiffoutta,
30 ^ffi rauta taffautta,
3foit faamoa eloa,
2öanl)emman tt)aru§tamoa,
6cnfi fatfaifm fiinekn,
Äaral)utin foUioIjon,
35 Ceipäl)än val)an emännän,
^al)an rt)aimon pai§tamal;an."
„Tl\M ni)t niaffan naifen naurun,
D^aifen naurun, piian pilfan,
5lfan itfeän en)ä!)ät,
40 ^a()an iDaimon paiötannaifet?"
2Bari8 n)aa!fui marftiifogta,
2Bari§ n)aaffui, forppi foiffui:
„Di on furja fullanfolfi!
Dta mt\a tr)iiafo§ta,
45 5tja fuoHe [orffafääret,
?cl)mät Iie]ut)un kiritä,
^Puolen juurille fuftUe,
Soifen forrocn fontioiUe."
„taifoa fuet fofobon,
50 .^artjut faiffi fatrabafen,
Sija farjana foti^in,
Äirjatoana f artanoUe ;
236 33 runo, »». 53—86.
«Sillä maffat naifen naurun,
^al)an iraimon parjauffct."
55 ÄuIIerlro ÄalcrtDon poifa
3tfc tuon fanoiffi rvixftv.
„2)?alta, malta |>iicn ^crja!
3o§ itfcn ifoni rt)ei^tä,
2öielä itfenet itfefin,
60 3tfct lt)pf9=lef)miäfi."
Otti rttitfan iriiafogta,
Äoinjun forrtjcsta tapaft,
2tjoi (ef)mät Uettcf;efcn,
^ärät murto^on murenti,
65 ^Puoliffi fuficn \t)ö&,
^Puolen forftien fontiojcn,
©uet laufui Ic(;mäfiffi,
.tar(;ut farjafft faneli,
Tlintä piäti qiicnififft,
70 Äunfa Äi)t)täffi f^^ift.
Confui päitt)ä luotehelle,
Äulfi fuufifon tafalle,
3:uo pal)anen paimen raiöfa,
tullertt)o Äalcrraon poifa,
75 5lioi fontiot totikin,
6ufifarjan fartanotle,
2Bie(ä neuh)oi far^ujanfa,
«Sufidenfa fuin pulicli:
„$Repdife emännän reifi,
80 *Pure puoli po^feata,
Äun tulemi fatfoma^an,
Ct)t)fiötäiffe lt)pfämä^än!"
^uUermo Äafermon poifa
3o fol)ta fotimäetlä
85 Öujal)utti luifullanfa,
3:oital)utti tortt^ellanfo.
33 runo, tvh). 87—120. 237
ÄotmaSti fotimäetlä,
Äuue§ti fujoiöten fuu§fa. -
2:uop' on 3 f "lorin cmöntä,
90 Sepon af f a, fetoä nainen,
Äuuli foitonnan fujalta,
Äajaljuffen fanfa^alta,
©anotoi fanalla tuoUa,
Öaiifui tuolla laufel^eUa:
95 „DIe fiitettt) 3umala!
2orn)i foipi, farja foopi;
Drja foitellen tulemi,
Soitatellen torn)ettan)i."
3ttc pi§ti(;e pifiaHe,
100 Äaopfaf)utti fartanoUc,
®ai fiitä fan^upanolte,
Juosta l9pfi;t(c tulerai.
Si;l;nngtäiffe Itjpfdmci^än,
.f^citäiffc I)eruttama^an,
105 6ufi päätfc fuimiöti^e,
Äarf;u x^äaik !uopaifif;c,
*^uvi puolen pof)feata,
Äatfoi fannan [däriluugta.
(Siitä 3I"irti^iii emäntä,
110 'luo tafojan tarffa nainen,
Söicri foI)ta fuoliaffi,
Äaatui fattila^nocffi,
Dman pivttinfä pif;oUc,
Äapef)iUc fartanoide.
115 6c oli meno naifen nuoren,
ÄanSfa fauni[)in emännän,
3ot' oli miiton n^atmateltu,
2Buofin fuufm fuuluöteltu,
3Imarin ifi iloffi,
120 6epon fuulun funnioifft..
flfljäanfljatta Buna.
Slotcn ja riemuten pafcncc ÄuIIeriuo SlTnaiifen fobiäta. 3Iwati«
ncn tapaa puolifonfa beiujcttömänä ja tulee fiitd fo»m furuttifeffi; rott).
1—24. — Äutlertno pciinjän forpia astuttua iUaUa »alittaa orpouttanfa
fcfd muuta onnettomuuttanfa ja päättää läfitcä foötamaan Untamolle
fufunfa [urma^ta; it)tt>. 25—54. — SJletfän euffo tulee matfalla ^uU
lemoa toastaan ja fertoo fiänen »anbempanfa ei tt>ielä fuoUecn, »aan
eläwän fiapin rajalla, jonne neu»oo {)äntämathi?tamaan; »».55—94.
— ÄuUet»o löljtää »anf)empan[a ja faapi äitiltänfd fuuUa »anficm*
man fifatenfa marjaan lähteneen ja ftUä raatfaUa tietämättömiin fabon*
neen; »». 95—152.
ÄuUevtDo 5laIerit)on poifa,
<5inifuffa äijä on (apfi,
Säffi foitellen fcpoöta,
3lon It)öcn 3toan mailta,
5 ©uo fora()ti, maa järäbti,
Äangaö traätaban f ajasti,
ÄuUerraoifcn foitantoa,
3(fcän ilon pitoa.
Äuului fc fcpon pajahan,
10 6cppo fcifottui pajaöfa,
Sai pibaUe tuulemahan,
ajiifd foitanta faloUa.
3o näfi toct totifct,
2öa(cf)cttomat mafaifet,
15 9Mfi naifcn nuffuncf)en,
.^^aunoifenfa faatunel)en,
Äaatuncf)cn fartanoUe,
Äeliiätt;nc^cn fcotle.
34 runo, nto. 19—52. 239
6iif)en feppo [eifottif)cn
20 ®t)ämmcliä ftjnfccidä,
^puuttui tjöffi itfcmäf)än,
QBiifoffi n)ctiötämäf)än,
Tikli ei itxtvoa parempi,
<3i)än ei ft)ttä iralfeampi.
25 3tfe tutIertt)o fätt)eli,
9t^tui eelle jonne funne,
^äin^än forpia torvia,
^iien f)iifif anfd)ia ;
3Uan tuUen, \)ön pimeten,
30 fpädttii maahan mättävälle.
6iinä iöturt)i ifoton,
5tvmoton ajattelertii:
„Äotil)infa muut mcncn^ät,
äRajoilienfa matfoamat;
35 TiixU' on formeäfa fotini,
3;uule§fa tulifijani."
„ Riennä mun ifoni jätti,
9?Jatalana maammofeni,
3ätti jäiftUe jäliUe,
40 ^t)öntt)iUc povta^ille,
3ofa [uof)on fortuma^an,
öifQl)an Iitiött)mä{;än."
„21>aan en n\)t iällä tällä,
2öicr en fuo()on forruffana;
45 enmä fmneä fuoI;on forru,
Äunne§ fannan fahta fättä,
Siittä fovmea tt^iritän,
Äpnttä ftjmmcnen t)(ennän."
3uo[)tui juoni mielef;cnfä,
50 «Puuttui ainjo^on ajatus,
Ääi)ä Untamon fplägfä,
Äoc«toa ifonfa fot)(ut,
240 34 runo, fthj. 53—86.
3fon fo^Iut, maammon mahlat,
3tfcnfä padoin piönndt.
55 3opa tuogta toiöna päänä
ÄuUemo Äalerttjon poifa
5tötui eeUc matfoanfa,
Äol)ti Untamon fotia,
Juli affa tt)agtol)anfa,
60 (5initt>iitta miian cuffo,
(Sanan rt>irffoi, noin nimefi:
„5lunne läffit ÄuUertooinen?"
ÄuUcrnjo ^lolermon poifa
3tfe tuon fanoifft rvixtti:
65 „fiäffin tuonne toifiallc,
3;uonne Untamon tun^iUc;
3uo(;tui juoni mielebeni,
juuttui aitt)o()on ajatuä,
loötoa ifoni M)lut,
70 3fon fobiut, maammon maatat,
«Polttoa tuiDat tu[;atft,
Äi)peniffi-h)i;äte[lä."
ma tuon fanoiffi iDirffi:
„(Si o(c furmattu fuEufi;
75 Dn [ulia ifo etoöfa,
93iaannno mailla kxml)mä,
Öapin laajalla rajalla,
ilalalammin laitel)ella."
„5tötut päimän, tuosta toifen,
80 5tötut fol;ta folmannenfi,
Äulct fol)ti luotel)efen,
Qöaara maötal;an tulclpi,
(Sic aStut alatfe tt)aaran,
Äät)t itjaaran mafenta puolta;
85 Suoätapa jofi tulcmi
Difcaltc puolelleft,
34 runc, »». 87—120. 2*1
Mt)t fiitä joen fitt»ua,
Äolmcn foöfen fuo^umitfc,
Znkt niemen tutfamc^en,
90 ^äav}t \mä\)än pitfän faiSfun,
Znpa on niemen tutfame^fa,
.^alafauna foiöfun pääöfä,
(Siinäkö ifo dätvi,
6iinä faunia fantajaft."
95 ^ullerlvo Äa(erh)on ^joifa
^&t[i tuogta a§tumai)Qn,
5l§tui päimdn, tuocita toifen,
Äuifi fo^H luoteljefen,
Juli niemen tutfamel^en,
100 ^äätt)i pitfän niemen päähän;
Supa oli niemen tutfamegfa,
Äatafauna faiäfun pääSfd.
Tltni ^än tupaan tuoöta,
(Sipä tunneta tuttjaSfa:
105 „ajJigtä n)iera§ «een tafainen,
tuota fulfija fotofm?"
„(ätfö tunne poifoaft,
SRuiöta lagtaft omoa,
3onfa Untamon urofeot
110 Söeimdt fan§fanfa foti^in,
3fon ft)aaffan njarrelliäna,
(Smon tt)drttindn pituiöna?"
(Smo ennätti [anoa,
Söaimo n:)anl)a laufuello:
115 „Dl)o(; poifani poloinen,
D^o^ fuvja tulIcrlDoni,
Gttdpdö eldttjin ftlmin
fRditd maita matfaelet!
5lun jo itfin fuoIIei)efft,
120 3o fauiDan faonnel;effi."
34 runo, »nro. 121—152.
„MW oli poifoa minulla,
Äaffi faunoilta iDtärtä,
9iii§t' oli ofattomalta
Äaffi iranljinta f a onnut,
125 ^t^oifa fuurc^en fotaljan,
ZY)ttö tietdmättömi^in;
^oifani tuli tafaifm,
Zvjttö ei fc tuUcffana."
„Öäffi marjal^an mctfälle,
130 5tUe ftiaaran tt)aapuffa()an,
©inneppä fana fatofi,
Cintu fuoli liioin furmin,
©urmibin fanattomi()in,
^dmm tictämättömibin."
135 „.^enpä tuota ctfimd^än?
Äenpä muu, jo^ ei emonfo.
Öätfin mie emo polonen
Gtfimcibän tpttöäni,
(Stfm pditt)dn, ctfm toifen,
140 Gtfm fobta folmannenfi,
DIoufm fuurcUe mdcUe,
lorfeatle fompafoUe,
^uufm tuosta tt)ttödni,
Äaonnutta faitjoelin.
145 Söaarat maötaten faneli,
.^anfabat fajabtelin)at :
„„(SId I)uua ttjttödfi,
(SId I)uua, boilaele!
Gi fe faa fmd ifdnd,
150 (Si paloa potuicnanfa,
Gmon entifen tiloille,
Jaoton tt)anf)an »alfamoiUe."
t
mUttJr^snrljatta Uuno.
^uHerino tttanl)cmpainfa fobiefa, famoin fuin ennen Unto*
laöfa, toimittelee töitanfä tafapcroifeöti ; i[ä fittc »iimein laittaa i>ä'
nen »cronttiientijmatfaUc ; »n?. 1—24. — *PaIateö[anfa tapaa tt)s
tön matfatlanfa, jota p\)t)tä(x refeenfä, ttjttö ci lä^bc, maan »aötaa p*
nctle tplljöti; ÄuHerttJO tt»dfi»alIaUa toppaa tl)tön rcfeenfd ja :^oufut«
telee fen fitte labjoiQanfa t)öfft tanöfanfa jädmädn; tow. 25—62. —
SlamuUa idifeen tpttö, it)\tltt}ä oubon fulbonfa fufua, tulee tuntemaan
pncn omaffi raeljeffcnfd ja faufiietuu fitte niin naimafaupoiötanfa, että
paifaUa juoffec ja ^ufutaiffe fuofjuraaan fosfeen-, m». 63—92. — Äul»
lerhJo mielituöfiäfaan repii rcfcnfd rif!i, ratfaätaa fttte fotiin ditiUenfd
Icttomaan fttd fau^i^tuöta, f un oli oman tuntemattoman ftfarenfa
lansfa naimiöfauppoil)in lutrennut, ja miettii lopettaa itfenfd, mutta
famaöfa muiätaa llntamoifcn «ield fo^itamatta oleman; tote. 93—134.
'm.
ÄuUertro Äalcmon poifa,
6tni[uffa äijä on lapft,
©ai tuohta e{elcmät)än
Ma tt)arjon tt)anl)empien,
5 (£i faanut äh^ämä^än,
aJiicf)cn mieltä ottamahan.
*Poifa tpöUe ttiöntcleiffe,
D^iuotan [uiiren fouantaf)an,
6outi poiffi puifct I)angat,
10 äöenon ftaapaifcn fjajotti.
(Sai .^a{erit)o fatfomaban,
Sanan ttiirffoi, noin nimefi:
„(Si finu§ta foutojafft,
Time nuotan tamontafian!"
244 35 runo, »». 15—48.
15 2}Zcni nuotan tarn)ontaf)an,
Jarpoi nuotan tappuroiffi,
IHuumenitfi pullot roul)i,
(Scfpffct paloin paloitti.
(5ai Äalerftjo fatfoma^an,
20 ©anan «irffoi, noin nimcfi:
„Si fmuäta tarpojaffi,
Cät)c rtiicmnf)än ttictoja,
9)^aajr)rt)iä matfamal)an,
Cicnct matfaSfo parempi."
25 ÄuUeriDo Äalcrmon poifa,
SBiettjd iDeot perille,
93?affettua maajt)tt)äfct,
9]efe{)enfä rcutoaiffe,
mtoi fulfea foti^in,
30 9}iatfata omiUe maille.
3gfi mirffua toitfalla,
.&eläi;tti l)elmin)t)öllä,
^\aYoi farettelenji;
IReiti tt»aätal)an tulcmi
35 9?oiUa *Pol)jan fantal;itla,
Capin laajoilla rajoilla.
5lullertt)o .^alern^on poifa
©anojanfa fäätclett)i:
„.^ät) neito refo[cI)eni,
40 5trma0 alle tt)ilttieni!"
9^citi tt)agtal)an fanoh)i,
tinarinta riu§futtan)i :
„2öilu on olla ttjiltin alla,
ilolffo forjaöfa elcä."
45 .^ullerroo Äalernjon poifa,
©inifuffa äiön lapft,
iloppoi neion forja^onfa,
Oieualti refofel)enia.
35 nmo, voro. 49—82.
fidti tiiogfa noin fanotoi:
50 „^un et päältä poi§ minua,
^olen poiffi pol)ia(auat,
l^enjittelen liigtct)cfi."
tuHemo Äalcrttion poifa
Stufaifi ral)aifen arfun,
55 Mitteli f)ope'itan[a,
SBerfaliugfoja Icmitti,
Äultafuita fuffafta,
2Ööitänfä ()opcapäitä.
2öcrat mhvät neicn mielen,
60 *Hat)a muutti morfmmen,
^opea f)ufutte(emi,
^ulta fuil)auttelemi.
3 o antoi jumala aamun,
Joi 3umala toifcn päimän,
65 9iiin neiti fanoiffi miiffi:
„aRigt' olet fmä fufuifm,
Öienet fuurtafi fufua,
3foa ifän aloa?"
^uUermo .^atermon poifa
70 6anan nnvffoi, noin nimefi:
„ön ote fufua fuurta,
©nfä fuurta, enfci pientä,
DIen ferran fe^fimäiötä,
Äalermon fatala poifa;
75 2öaan fano oma fufuft,
3o§ olet fufua fuurta."
$Jieiti tuon fanoifft mirffi:
„a}Zie olen 5laIermon tt)ttö;
Cäffm marjathan metfätle,
80 6innc mie fana fatofm
ÄuoIemaI)an formen pää{)än,
Äaatuma^an fanfa^atle.
245
246' 35 runo, »». 83—116.
(Snfä fuodut Euitcnfana,
Gn mä falfinen faonnut,
85 D^äitlc paimn päähjmäM,
DMille juonin joutumatta!"
©ai tofi fanonebefft,
.^eti repfafjti rc'cötä,
©iitä juoffibe jofef)cn,
90 .^oefen fuol)u'un fort)of)an,
®iif)en furmanfa fufefi,
Äuolcmanfa foI)tacli.
^uUemo Äatemon ^oifa
$t)t)()älti()c forjaStanfa,
95 2Beitfm länfcnfä Ien)itti,
3iauoin ra^noi rat)fe()en[o ;
-^tj^-ipäfi bpraän fcIdUe,
5ljatt)i palafen maata,
^äätt;tt)i ifon pitkoille,
100 Dman taaton tanterille,
2öäbän fuodutta parempi,
laonnutta faunibimpi.
(5mo päätprtii pihalle,
Gnnätti emo ftifpä,
105 2Banf)empanfa tutfaella:
,,'iSli fmuUa poifafeni?
On fuin 3;uone(ta tulifit,
aJianalatta matfoaiftt."
Äutlertt»o Äa(crtt)on poifa
110 ©anan irirffoi, noin nimeft:
„3o on fummat fuuIumaSfa,
Saifeat tapa[;tununna,
Äun pi'in oman fifaren,
turmelin emoni tuoman."
115 „®e jo furmanfa fufefi
Äogfef)en fot)ife)i?of)an,
35 runo, toto. 117—134. 247
3tfc tuot' en tieäffänä,
Äunne turja fuoletaime,
'Suu'^un uItt)oit)an futofen,
120 Söainfo ivatfa^n rvala^on."
6mo tuon fanoifft ioirffi:
„SlIöä fmd fmnc mcnfö,
Dnpa [uurta Suomen nientä,
©anffoa 6att>on rajoa,
125 ^iitlä mie{)en ptUojanfa,
^dttjetä paboja töitä."
ÄuUern)o ^atermon poifa
3tfe tuon fanoiffi tt}irffi:
„enfä piile, en pafene,
130 2öicr on Unto oifcana,
a)?ieö fatala taatamatta,
Äo^^amatta taaton foI;Iut,
2;aaton fotjlut, maammon mahlat,
3tfcni f)pmin piännät."
ÄutIertt)0 itialmistaiffc Untolaa fotimaan, enemmin toihJomaHa
fun pelfäämällä fiind fobacifa itfcnfäfi faatuiuan; tt»tt). 1—24. — $9*
»äöti^jättöd te^beäifdän tx)\^t) cnfin ifdlta, fitte tt?eljeltd ja fifateltaan,
itfiftrodtfö f)dntä, jos fuuliftroat fuoUceffi; ei fufaan niii^td lupaa
f)dntä itfed; tvm. 25—56. — iIBiimcifcfft tt}\i)t) ditidnfd, itfififö
I)dnfddn fuoUutta poifaanfa. <ilitt naftaa tr)M paljonfi itfcrodnfd, joö
fuulifx ÄuUemonfa fuoacefft; »tt>. 57—82. — Untolan matfatla faapi
Äutlcrmo fanoja toifen toifcnfa pcrdötd, enfm ifdnfd fUte ftcljcnfd ja
fifarenfa fuoUecn; niiätd (puolimatta pn maan fulfce ebcUcen; voit-
83—118. — Äuultua jo »iimein ditinfdfi fuotlcon däfen ÄuUcmo tu«
lee fonjin furuUifefft \a fdsfee f)dntd, miten par{)aiten taibettiin, maahan .
laittaa; itfc Hn nsaan pitfitti matfaanfa Untolaan; mv. 119—144.
— (Peritte tultuanfa taataa Untamon tt)dfenenfd ja palajaa fttte au=
tioon fotiinfa. 3onf"n ajan enftn itfetti)dn[d Iä(;tee niiimein metfdötd
itfetleen ruofaa hanffimaan ja jo(;tuu matfatianfa juuri ftUe paifalle, joöfa
oli tuntemattoman fifarenfa fansfa elellpt; m». 145—176. — Sem»
paa mieffanfa tupesta, afcttaa fen perin maat)an ja fpöffee fitte rinnoin
fdrfcd »aöten, frUd tartoin lopun onncttomaäta eldmdötdnfd te^bcn;
»m. 177—202.
ÄuUcrtt)o Äalcmon poifa,
©inifuffa äijd on lapfi,
Siitä fuoriffc fotaI;an, f
2öalmiätaiffc tDainotiedc,
5 |)ctfen micffoa l;ioen,
Äorcötäcn feif)oanfa.
(Smo tuon [anoiffi ttiirffi:
„(5[Iö§ poifani poloinen
«Saafo fuurc[)cn fotal)an,
10 9?icnfö miefan meBfefiefen!
36 runo, W)x>. 11—44. 249
Äen fuotta fotaljan \aa\>\,
6c foaäfa furmatal;an,
Stopetaftan tappcloöfa,"
15 ÄuUeriDo tafcmon poifa
<8anan luirffoi, noin nimcfi:
„(5n mä fiUoin fuo^on forru,
(gnfd faau fanfciI^aOc,
Äun forrun fotatiloittc,
20 Äaaun miefan faläfe^efen;
6orea fota^an fuoUa,
$lfin poifa ^oiä tutcftii,
^Potematta ^)oiig menctt)!,
Öait;tumatta tanfeattJi,"
25 Äof;ta Id^teiDi foH^ta,
«SanoiBi fanan ifoUe:
„|)t)tDä§ti f)i)tt)ä ifoni!
3tfetfö ftnä minua,
to§fa§ fuutet fuoUef)effi,
30 ^anfaSta faonneticffi?"
3;uon ifä fanoifft mxtti:
„ön minä ftnua itfe,
3oöpa hiulen fuoIIel)efft,
Dnf;an mutia toinen poifa, ,
35 ^oxta paljoa parempi,
Slijcd ä(t)ffäl)ämpi."
Söirffoi ftitd ireifoUenfa:
„3ää I;t)tt)ägti ftjeiffofeni!
3tfetfö ftnä minua,
40 ^ogfaö fuulet fuoUeI)effi?"
y^ äöeiffo tuon fanoiffx Yoixtti:
„(5n itfe minä ftnua,
<Saan minä mofoman hjeljen,
•Jp Suun fatt)e§ta, pään fitt)e§tä.
250 36 runo, iurt. 45—78.
45 2Bcljen paiioa paremman,
$tijeä d(i)ffäl)ämmän."
aöirffoi fiitä ft^foUenfa:
„.^t)ft)ä§ti fifavueni!
3tfetfö ftnä minua,
50 Mfai tuulet fuodcfiefn?"
Dioin fifar fanoifft inirfti:
„(Sn itfe minä fmua,
3o§fo fuulen fuoUebcffi,
2öc(i on minuUa toinen,
55 2jÖe(i paljoa parempi,
Äafita mointa faunif)impi."
Äullertuo Äalerit)on poifa
©anoi fiitä äitillenfd:
„^itifeni, arnraifeni,
60 iDZinun faunia fantajani!
3tfetfö ftnä minua,
5lo§!a§ fuutct fuoUet)etfi,
Äanfa§ta faonnef)effi,
^* (3ortunef)effi futt)u§ta?"
-' 65 2uon emo fanoiffi h)irffi;
„0[)ob poifani poloinen,
(ft dli)ä äitin mieltä,
St tunne emon [isäntä!
3tfenpä minä fmua,
70 Äun fun fuulen fuollel)efft,
SBäeötä n)äl)ennelieffi,
<Sortunel)effi fuirusta,
3tfen tuln)ille tupamme,
(Silta lauat lainel)ille,
75 Äujat faiffi fuurullani,
Ödättjät länfämöiftlläni."
„WIW en itfeä ilenne,
Äut' en iDoinc moiraotella,
36 rutto, JDtt). 79—112. 251
3tfeä ine^mifiäfä,
80 3tfen faunaöfa faloa,
^lifet fulagircpe,
€aunan lauat laine^iUe."
ÄuUerlro Äolertoon poifa
• Äulfi foitcUeu fotaf;an, •!*»
85 SBteri n)icätincn jöicätä:
„3o ifo fotona fuoli,
^'ät)ppä§ tuota fatfonm^an,
Äuinfa fiioUut I}auatal;an!"
Äutlemo Äalemon poifa
90 ^änpä ivarfin hjagtaeli:
„Äun lie !uotIiit fuolfa^anfa,
Dn ftcUä fotona ruuna,
TliM maahan n)ietäfäi)än,
Äatmaf)an fatettafal;an."
95 ©oitti fuoUa menneäfänfä,
Äulaf)utteli fuloäfa,
©oati^in fana jäicötä:
„3o mli fotono fuoli,
Äät)ppäg tuota fatfomaf;an,
100 ^uten fuotlut f)auataf;an!"
tuUertoo taIertt)on poifa
^än\)ä tt)arfin traötacli:
,4un lie fuotlut, fuotfa^anfa,
Dn fiellä ori fotona,
105 TlxM maal)an h)ietäfä^än,
Äalma^an fatettafal;an." ^
6oitti fuolla menneäfänfä,
Äaja^utti fanfal;alla,
©ai [anoma f orh)it)infa :
110 „3o ftfar fotona fuoli,
Ääv)|ipä tuota fatfomaI;an,
Äuten fuoOut ^uato^an!"
252 36 runo, vovo. 113—146.
>^u(Icrtt)o Äalcrnjon poifo
^änpd marjln h)a§taeli:
115 „Äun (ie fuoliut, fuolfa^onfa,
Dn ficUd fotona tamma,
TlxM maaf)an irictäfä^än,
^ Äalmafjan fatettafa^an."
©oitti foilla, foitti maitta,
120 «patafoitteli paloilta,
Sai fartoma forit)i()infa:
„Äuo(i c()toinen emoft,
Äät)ppäg tuota fatfoma^an,
Tlitm mieto {)autoait)i!"
125 Äuttermo Äateriron poifa
Sanan mirffoi, noin nimefi:
„2öoi mind poloinen poifa,
2öoi poifa polon alainen,
Äun fuoli emo minulta,
130 Äaatui faunia fantajani,
©nf ottut luona luopueöfa,
edSnd l)cngen Idbtieäfd."
„Äuotlut foiäfa peätdti)f)ön
©affan faipua=n)enlid,
135 (5ittfil)in fi'eltdEöl)ön,
^alttinoiljin pantafol)on,
©iitd maahan pantafof)on,
Äalmat;an fatettafol)on,
Stfunjirfm toietdföbön,
M 140 Caulacn tag'ettafo^on,
3tfe en fotil)in jona,
aSiel' on Unto foötamatta,
Tlk^ fatata faatamatta,
3lfed t)dmittdmdttd."
145 aJteni foitelten fotat)an,
3lon ttjöen Untotaljan,
36 runo, h)tt). 147—180. 253
Äaatoi Untolan urof)ot,
Zutoat voitteli poroffi,
Äinjct jätti fiufa^ia,
150 ^itfät pit)Ioiat pit)oja.
Äätäntt)rt»i fotiljin tuoSta
3fon cntifcn eloille,
Zupa on tpl^jä tultuanfa,
5lutio an)attuanfa.
155 5tntoi fättä f)itloffeUe,
hiilet t^lmöt biiloffcäfa,
q}igti Mttä finfat)aEe,
^itoet ft)lmät fiufal;a§fa.
8oil)en fiitä itfcmä^ön,
160 3tfi päinjön itfi toifen,
^äimälläpä folmanncUa
^lö§ forpel)en fo^ojt
Git>äl)iä etfunät)än,
5tntia nnelemaftan.
165 5lätt)i mattoa mn^äifcn,
5tötui tietä piffaraifen,
3;apal)tui ftjalle fiUe,
2;uli tnolle faareffelle,
^u§f oli piian pillannunna,
170 3;urmellut emonfa tuoman.
©iin' itfi il;ana nurmi,
5t^o annal)in n^alitti,
9^uoret l^einät l;eUitteli,
.^uifutti fufat faneman,
175 Suota piian piUamuSta,
(Smon tuoman turmellulta.
ÄuUerino Äalcrmon poifa
Sempafi teränhän miefan,
2;upegtanfa tuiman rauan;
180 Äatfelcmi, fääntelcmi.
3154 36 runo, m». 181—202.
5trn)elec, ajattelen)!,
Zotto tuon tefifi mieli
%^ 6t)öä fi)t)Uigtä li^oa,
23öiaUi§ta merta juoa.
185 ^idfa mietti miehen mielen,
9lrtt)afi uron pafinan,
SBaötafi fanalia tuoUa:
„9?iifcäptä minun oliji
(5v)öä fi)i)Uistä Iif)oa,
190 2öiaUiöta merta juoa,
<5t)ön (i()oa fi^ptöntäfi,
3uon merta miatontafi."
Äudermo Äatermon poifa
^erän painoi fanfaljafen,
195 Äciren fäänti rinta^anfa,
3tfe i0fif)e fcireUe,
©ii()cn furmanfa fufeft,
.^ Äuolemanfa folptaeti.
<5e oli furma nuoren miehen,
200 Äuolema Äalcrmon poian,
Coppu ainafin uroita,
Äuolema foma^ofaiöta.
^txifemäsneljäiXa Illun0.
SImarinm fauman Juonclaan joutunutta naiötanfa itfctt^ä itiiis
ntein päättää fulla^ta tatoa. uubcn puolifon itfellcnfä. St)ö ci fuitcm
iaan cnfi t)ritt)f[eflä ota oifein onntötuaffcnfa ; tti». 1—46. — «jldfen
foImanncUa pritpffetiä toivottu fuUa=ncito Iä[)tcc a^jof^ta. 6itlc feppd
. fttc tafoo fäbet, jalat, [uun, ftlmät ja forttiat, mutta l^mfeä ci faa
kjteitofellenfa, ci [anoja fuufiun eifä fuloa filmaan; h)». 47—72. —31*
marincn kittaa fultaneibcn t)öfjx njierccnfä, mutta f)att)ait[ce ^)ian midi*
]^armif[cnfa fiitä ci oleman puolifofft; fe ft)Ifcn[ä, jofa oli ncittä ma«*
ien, pian oli fofonaan miluetua; »m. 73—94. — Seppo jitte »icpi
lultancitonfa Säinämöifclle, jofa ^eti näl}tt)änfä fanoo fen :^änellcn ei
fopiman, ja febottaa Jlmariöta micmään fitä mieraiUe maille, fteöä fulta
c|fä faijt ^alutfaampia fofijoita; mm. 95—138.
k ®e on feppo ^Iinfltinen
maim itfi idät faifct,
^ ^öt itfi unettomana,
*päitt)ät einc^ettömänä,
5 (Sifä fäänti)ni)t fäeöfä
Söagfinen ttjafaran iDarfi,
Äuulunut pa jaota falfe
* ^ften fuubuen fululla.
5tfi fuuta fafft, folme,
10 3^iinpä fuuUa neljännellä
^oimi fultia mereltä,
^opef)ia lainel^ilta.
Si)önti fuUat fuumentotjon,
5ljoi a()jof)on fjopeat,
15 Dtti orjat lietfomaljan,
!]3alffalai[et painamafian.
256 37 runo, row. 17—50.
3tfc af)joa fot)cnti
^iilifouffunen fäeäfä,
^t}t)ii fuUaigta fumoa,
20 ^opc'i§ta morfmnta.
ÄQtfoi af)jonfa alulta,
Öictfcf)enfä Ucpebiä,
!:Diitä at)joäta ajaiffc,
3;un9ciffc tulifijaöta.
25 Uut)i at)jogta ajaiffe,
Öä^ctäiffc lictfe^eölä,
Äama fulta, toinen tt)a§fi,
Äohnag on ^opea farttJQ;
Tiuut tuota i^a^telemi,
30 Gi if)aötu 3tn^<-wnen.
(Sanoi feppo 3ft^«ifinen-
„®e fufi fmua toimoi!"
3;t)öntän)i tuleton uuf)en,
l?aittoi orjat (ictfomaljan,
35 3tfc «^joa foljcnti
^iilifouffuncn fdeöfd.
Äatfoi al;jonfa alulta,
Öietfct)enfä liepe^iä,
IDiitä af)jo8ta ajaiffc,
40 Jungeiffc tuliftjaäta.
2fiarfa abjoeta ajaiffe,
Cäf)etciiffe (ietfe()eätä,
^arja fulta, pää l)opea,
Äaiffi inaöfegta fanjiot;
45 Tiuut tuota f)i)tt)in iljagtui,
(5i if^aetu 3fi"«i^ii^^"-
©iitd feppo 3ti^rti'in^i^
SBarfan tt)öntän)i tuletjen,
^ani orjat (ictfomaf)an,
50 3tfe a\)\oa fo^cnti.
37 runo, »h). 51—84. 257
Äatfoi nl)jonfa duöta,
Sietfc^enfä Iicpe()itä,
ajoita al)jo§ta ajaiffc,
Sä{)ctäiffc Iietfet)c§t(i.
55 dläti ai)\o§ia ajaiffc,
öctti fulta Iictfel;cgtä,
^äd fto^ica, faöfa fulta,
Ööarfi faiffi faunofainen;
aRuut tuota pa^oiu petäätiji,
60 Gi pctäöti) 31"iöi'i"fn.
©iitä feppo 31i«önncn
2afoi fuUai^ta fuiöoa,
3atat laati neitofelle,
3alat taati, fäet fuivafi,
65 öipä jalfa noufcffana,
Mcänui) fäet fi;leilemäf;än.
2afoi forft)at nciollenfa,
Stpci forirat fuuteffana,
Jiiin fon)itti fuuu forcan,
70 6uuu forcan, firfut fitmäf,
©aanut ei [anoa fuut)un, *
(Sifä ftlmcäf)än futoa.
©anoi fe^po 3l"^»iiinen :
„Difi tuo [ovea neito,
75 Äun oifi fanaUifena,
a^Jielelliönä, fieleUii^nä."
©aattoi fiitä ncitofenfa,
3;uon on fultaifen fuivanfa,
Utuife(;en uutimel)en,
80 3t[e it)ierel;en n)enäf;ti <
©ulffuifiUe luuote()iUe,
!|}el;me'ille päcänitoiUe.
©iinä t)ön len)ätcgfänfö
%Uä peitettä h)\\)m
258 37 runo, xtvo. 85—118.
85 ao^aata fera puolifonfa,
Juon on fultaifen fuwanfa:
(5e oli fplfi ft)(Iä lämmin,
Äu oli iraetcn tt>aippoan[a,
8c oli jääffi jääti)mä§fä,
90 Äu oli nuorta neittä iraöten.
©anoi fep!po ^Iniarincn:
„(Si tämä I)t)ttiä minulle;
SBienen ncien 2öäinölä^än,
Söäinämöifcllc iDarafft."
95 (Siitä fcppo ^l^^örincn
2Öiepi neien Söäinöläftän,
©anoi finne faatuanfa:
„Di fie it>anl)a Söäinämöincn,
3;uoefa on ftnuUe ti)ttö
100 Äorain fauni? fatfannolta,
(Si ole fuuri fuun piolta,
(Sifä leuoilta leireä."
2öata it»anl)a SBäinämöinen
Äatfal)ti fumoa tuota,
105 guopi filmät fudan päälle,
©anan h)irffoi, noin nimefi:
„Tl\t[\ tuot. minulle tuota,
luota fuUan fummitueita?"
«Sanoi feppo 3Iniarinen:
110 „mit]\ muuffi, f un l)t)tttäffi,
3fuifefft t)ötätt)äffi,
.^ainaloifeffi fanaffi."
Sanoi tt)ant)a SBäinämöinen ;
„Di on feppo n^eiffofeni!
115 3;ungc neitoft tulel)cn,
Zao faififfi faluifft,
Zahi trie ä3enäel)ellc.
Saata Saffal)an fuiraft.
37 runo, ww. 119—138. 259
IRiffaMen riian naia,
120 Suurien foau fofia;
(äi fomi minun furaullc,
6i minuUcn itfetleni,
fTiaiäta fuUaiöta fofta,
^ope'i§ta fiuolitetla."
125 Siitä ficlti Söäindmöinen,
(Späfi [umannon ful^o,
ÄuUalle fumartama^ta,
|)OpeaIIe Ijorjuma^ta;
®anott)i [analla tuolla,
130 Caufui tuolla laufcbella:
„(Stfätte pojat poloifct,
^a^ta faän)an)at utol;ot,
8inä ilmoisna ifdnä,
Äuuna fuUan «alfcana,
135 ^aim fuUai^ta fofifo,
^ope'iöta ^uolitclfo,
Ätjimän fulta fuumottami,
SGBilun f)uo^tatt)i ^opea."
^ttl)I>fkfa9nfljättä "Uuno.
3tmarincn lähtee ^Pohjolaan, ilmoittaa naifenfa fuottcen, pt)l)täa
^o^jolan emännättä fcn nuorempaa tl;täitä luaimoffcnfa ; »». 1 — 32,—
*Pot)ioIan emäntä padoittaan fiitä, fun oli tiian^emmanfaan t^ttärenfi
Stmarifetle antanut, toista ei jo enään lupaaffaan tiänette. *Pal)oitta«
»an tuaetauffcn faapi feppo fitte tptöltäfi, fun pulauttelee fxtä puolifof*
fenfa; »». 33—56. — Zt)i'6n mieltä fl)[l)mättä 3Imatinen [uutufftä*
faan rt)ö^tää fen vefcenfä ja Iät)tee matfaan. %t)tt'6 furuiäfaan itfee
ja toihjotteice itfeäufä jos minneffi, hm n^aan pääfifi Sln^iriff^ta eril*
Icen; ttim. 57— (»2. — Jlöpaiffaan tultua [prjäinen mies 3Inxarifen nu!s
hteefa alfaa tl}tön fanöfa t)iIaöteUa. Slmiii^in^n fiitä foiuin fuuttuneena
F)altioisfaan laulaa neitcn lofiffi meren faritlc; trtt». 93—118. — Äo*
tiin tulleelta 9Bäinämöinen fpfl)^ »Pohjolan elämältä, jo^on 3tmarinctt
mastaa, ftellä fammon nojasfa ei mitään puutetta oleman, ja fclittää
fittc, minfätät)bcn niin pfftnänfä palaft *Po[;joIaöta; irtt). 119—154.
Suo^)' on feppo ^l^^^t^^incn,
Zatoja iän4fuinen,
^iöti \vax\an iDaljabifin,
JRugfean re'eii etcben,
5 3tfe iöluini refcf)eu,
Öät)tcäf[enfä Iiipafi,
^^t)t)tcimci()än *pol)joIa§ta
Soilta *J^ol)io(an ti)tävtä.
(5ai pciilDän ajanelicffi,
10 Se!ä pdimän jotta toifen,
^äiVöäUäpä fodnaunetla
2;uli ^^of)jo(an tulDille.
^^eti fun tuli tupaf;an,
2oul)i *PoI)iolQn emäntä
38 nmo, Wrt3. 15-48. 261
15 Äääntt)it)i fttfc(cmäl)än
Dman (apfenfa oloa
2Jäniänä micl)c(äö[ä,
3'iaifcna anoppelaöfa.
(5e on fcppo ^^'»finnen
20 ©anan ivirffoi, noin nimefi:
„SUö§ nt)t anoppifeni!
©Höö fic t\)\dtö tuota
Gldntöd ti)ttärcfi,
5(funtoa arma()afi,
25 9[Raa§[a on jo matjafcni,
Äanfa{)a§fa faunofcni;
?äffin tointa tt)ttöäft,
IReitoafi nuoiempata;
5lnnappa anoppifeni
30 Suo on toinen ti)ttärcjt
S^aifen cntifen eloille,
6iaUe ftfaruenfa."
öouf)i *]3oIijoIan emäntä
Sanan mirffoi, noin nimeft:
35 „^al)oin tein minä poloinen,
Äun ma tijönfm toifenfana
0iuorena nufabtamaban,
2öeren)änä mieremäf)än,
3lnnoin fuin fufien fuu^un,
40 Äavf)un fi(jurt)an f itaran;
6nfd toiöta annaffana
D^ofiefi nuo^ojaffi."
©e on [eppo 3f»^cirincn
9?iurti [uuta, toäänti päätä,
45 6anan njirffoi, noin nimeft:
„SuIeppa minulle ixjttö
a^tefileimän leipojafft,
Dluen ofoaiaffi!"
262 38 runo, te». 49—82.
SJieiti itfe noin faneli
50 3ImarifeUe fepotle:
„3;apoit naifen ennen naiun,
©urmafit fifarueni,
Soft tappaifit minunfi,
©urmoaifit itfcnifi;
55 (Sn läf)C minä fmuUc,
Gn fepon [t)fifijoiUe."
®c on feppo 3taarinen
Tlmti [uuta, n^äcinti päätä,
Saavutti tt)tön famaöfa,
60 Jpönnältt refofe^enfn,
3tfe n^icre^cn rt)enä^ti,
öäffi fo^ta !ulfcma()an.
9Jeiti itfi ja urifi,
(Sanan mirffoi, noin nimeft:
65 „Äuu(e feppo Jtaiivinen,
Äun et lagfenc minua,
^otfin forjaft paloifft,
Sären reen repa(et)iffi."
6anoi feppo 3I'"örinen:
70 „©entäf;en fepon refofen
Caiat rauiaftan rafettu,
3otta pottia pitän^i."
D^eitonen fujertetett)i,
2öi)ö maöfi malittelcmi,
75 Sanan mirffoi, noin nimefi:
„Äun et lagfene minua,
- * öaulaime meren fataffi,
S^män aallon fiifafefft."
(5e on [eppo ^f^iarinen
80 6anan mirffoi, noin nimefi:
„(ltpä fmä fmne pääfe,
Tlinä ^aufina jäleäfä."
38 runo, tvn. 83—116. 263
Äutfi mattoa \>aia\tn,
Stjoi tietä piffuruifcn,
85 yiäti päätänfä fo^otti,
0iäfi jätfiä lumeSfa,
|>uofai[eiffe, fecnfäifeiffc,
(Sanan luirffoi, noin nimefi:
„Soi minua furja lauffa!
90 parempi minun otift
3änön juoffeinan jälilld,
^un tcämän fofijan ieeö)ä."
(3c on fcppo 3fniarincn
^uri Imulta, raäänti päätä,
95 5tjoa fa{)attelctoi
^ötft uutet)en ft)lä{)än.
DJJatfalta n)äft;nel)enä
<8eppo nuffumi fife'in,
Joinen naista naurattatt)i
100 a)iie6c(tä uncffal)alta.
Siitä [eppo 3toavinen,
5lamu[Ia I)amattuanfa,
<Bdä fuuttui, jotta ft)äntt)i,
ÄoiDin fuuttui ja mifpaötui,
105 öoitje fiitä Iaulamal)an,
6i)änti)i fanelemat)an,
Öauloi moifen morfiamen
Tlmn Iuo'oUc lofiffi,
Öuo'oi((a (ofottama[)an,
110 ÄariloiUa faiffumaban,
Vienat nienten niufuma^an,
Saätatuulet maapumat;an.
3tfe i^tuiffe refeben,
Äo^ennaiffe forjaftanfa,
115 5tioa faf;attelen)i,
Ma päin, pat)oiUa mietin,
264 3S runo, mv. 117—150.
OJ^Qtfafi omiHe maidc,
Juli maille tuttatridc.
2öafa inanlja äöäinämöinen
120 Sanan rairffoi, noin nimejt
3ImavifeUe feiDoUc:
„2Bcli fcppo ^tot^^^inen!
Tlit' olet pa(}oil(a mielin,
^abta faiieda ftipärin,
125 !pol)joIa§ta tuUeöfafi;
Xl^iten *}>o^joIa elätt»i?"
Sanoi feppo 3l»^flrincn:
„Tli on ^o{)joIan e(cä,
Äun on fampo jaubamaöfa,
130 lirjotanfi taUmnaäfal
*|^äitt)dn janboi ft)ötätt)iä,
^äitt)än toifen mt)ötätt)iä,
kolmannen fotipitoja;
3otta [anon, fun fanonfi,
135 Äerran toifen feitaelen:
9D^i on ^o()jo(an e(eä,
Äun on fampo ^ot)joIa§fa!
©iin' on fijntö, fiinä fi)tn)ö,
Siinä fa§wo faif en lainen,
140 Siinäpä if uinen onni."
Siitä tt)anf)a ^Öäindmöinen
Sanan ttiirffoi, noin nimeft:
„2öe(i feppo ^fi^^i^inc"'
93linne ()eitit naifen nuoren,
145 Äun fa tp[)jänä tulitfi,
5tina naifetta ciclet?"
Se on feppo jtii^^rinen
3tfe tuon fanoiffi n)irffi:
„Cau(oin mie mofoman naifen
150 ajieren luo'oUc lofiffi;
38 runo, to». 151—154. 265
0?9t fc loffina lojuiri,
Äajamana faafabtairi,
Äi(jurt)i iDeftfiliJiUä,
Kariloilla falja^ulni.''
^i^tf ek f asne idättä tluno.
SBäinämöinen fcfeoittaa 5Ini''ii3t'i läfitemäan Eanäfanfa fami^oa
^ottjolasta vpöötdmään. 3I'"Q™cn Voaetaa, ei tabtortanfa »aatallifelle
$objan mcroUe lä[)teä, jonfa tätiben aBäindmöinen fuostuu maifmfi
!ulfcmaan; »tt>. 1 — 22. — •^ewoista baficsfaait fuuicftat vucneen xan-
natla xtEcman. 3SätnämöiKn fpfpttpä mitä itfi, »cnc fanoo fttd itfo
TOdnfä, fun bdntd ci miUoinfaan mdt) tncftUc, toaan t)iti rannatta
lEdnfd «icttdd; tt)». 23—86. — 2Bdindmöincn laittaa »eneen «»efiUe
ja »dfed ttienecfm faifcniaista. Äofettiat foutaa pojat, totot, nuoret,
hjanhat, mutta matfa ei ota ebistpdffecn, enncnfun S^t^iirincn iätuu
foutamaan; «». S7— 114. — Semmintdinen rannattaan ndfec oubon
punen meretld, arh)elee fcnen olifi, ja niiimcin tunncttuanfa 2Bdind«
möifen ja 3tni<-iri[en, ft)fi)t) funne oli»at matfatta, jof)on Södindmöinen
«astaa *PotijoIa«ta fampoa tapaamaan Idbteneenfd; tt)». 115—150. —
Cemminfdinen ppl}tdd pljteen matfaan pddetdffenfd, ja tunjan faatuanfa
Idfitce 2Bäindmöifcn laircaan. SÖeietetpn »cneen laiban tuopi fan^*
fan[a, arttjcllen *]3of)joIan mcrettd ufein »aralaibanft et liifaa oIc»an;
TO». 151-182.
UBafa \vanha Sciinämöineu
3tfc tuon fanoiffi itiirffi:
„2Beli fcppo, irciffofcni,
Cd^tefämme $objota^an
5 Juon on fammon faanta^an,
Äirjofannen fatfonta^an;
Caatifammc lainaa fuuri, .
3o^on fampo faatctaf^an
^of)joIan finjimäcötä,
10 äöaaran tragfifen fifä§tä!"
(Sanoi [cppo 3lwöi^^ne~n:
„2Bafalxiampt mainen matfa,
I
39 runo, tt)tt). 13—46. 267
Cempo menfö^ön merelle,
Surma fuurelle feldlle!"
15 Sanoi rvanlja ffiäinömöinen:
„Öt;äti on tvenon njefiUä,
^Punen juonta plfuteUa,
Söeet mäljät n^älftjtellä;
2öaan fuitenfi, faifitenfi,
20 Äun et mieline mcriftn,
?fiin on maifin matfatfamme,
iRontaiftn ratuStclf anmie ! "
„2:ao nv)t muUe uufi mieffa,
Jee mieffa tuliteräinen,
25 3oUa \)uxtt'\a I;utelen,
5Pof)jan fanfan faifottelen,
6aae§fa otolle fammon,
ilirjofannen fatfelol^on."
Juo on [eppo 3fi"örinen
30 Jafoi miefan micltcä mt)öten,
Scnp' on fuUatla fumaft,
hopealla puolitteli.
QBafa manl;a SBäinämöinen
6ai miefan tuliteräifen
35 Äätel)enfä oifea^an,
©enpö fuu färeötä paistoi,
^äimd poiätoi lappealta,
Jäl)et h)ä§ti§tä mälötti.
«Stjlftjtteli mieffoanfa
40 2Buoren rautaifen rao§fa,
3tfe tuon fanoiffi tvirffi:
„3o minä terällä täöä
Saiffa inuoret poiffi löiftn,
Äalliot fa^a jafaifm!"
45 Cäl)teä lufu tulemi,
2iitto fät;ä ferfiäici;
39 runo, h)tt). 47—80.
?)f0' on ftian^a Södinämöincn,
Joincn fcppo ^f^Tarincn,
CäfjinDät ^eit»on Iiaful^un,
50 ^uIol)arjan fuuntc(of)on,
6urt>ifunnan futtfet it)t)öllä,
2öarfan n:)a{jaf)at olalla.
9l§tua ratu^te(en)at
Äa[)en mief^cn rantamaita,
55 Äuului rannalta fujcrruö,
Sa(itanta »alfamalta.
2öafa n)an[)a Söäinämöinen
SD^eni luota fatfomaban,
?iäfi purren itfemdgfä,
60 Söenofcn roalittamaSfa,
Ät)fi)ttcU, (aufuttcli:
„9}iitä itfct puinen purft,
3tfetfö fd puifuuttart,
^anfauttafi baiDeffit?"
65 ^urfi puinen mastoatiji,
2öene f)anfan.ia fanoiri:
„Sn mä itfc puifuuttani,
.f^anfauttani l^ameffi;
3tfcn »iejäiötä meftUe,
70 ?a«fiai^ta Iaine[)i(Ic."
„Tlunt purret, pabatfi punct,
9^c aina fotia fäijmät,
Suomat tär)tenfä ra(;oja,
5((ugtanfa aartetjia;
75 Tlinä lahon laotuillani,
Sen^n meiötännäifiUäni;
!Pal)immatfi maan matofct
5lUa faarteni afumat,
Cinnut ilman ilfeimmät
80 $c[än pieleSfd pitämät."
39 runo, vow. 81—114. 269
2Bafa rt)ant)a 2öciinämöinen
Juoöfa tuon fanoiffi tvixtti:
„(Ftci itu puinen puifi,
2Benc ^anfaira f)ortiifc,
85 ÄoI)ta faot fotia fäi;ä,
Jappeloita taUu§tctla!"
SÖafa "manlja 2öäinämöincn
Sauloi purren Iaine{)iUe,
Cauloi enftn laitapuolen
90 ©ufapäitä fulljofia,
Cauloi toifen laitapuolen
2:inapäitä tyttäriä,
eauloi mielrifi liföffi
Setjot täi;tef;en »äteä,
95 iluöf oli rt)äl)än jijoa,
Diuorufaifilta eftnnä.
^ani fu(f)ot foutama^an,
D^eiet ilman iötumaf)an;
©u(I)ot [outi, airot notfui,
100 (Sipä matfa eiöti^ffänä,
*^^ani neiet foutama(;an,
6u(f)ot ilman i^tumaban;
9leiet fouti, formet notfui,
Gipä matfa eigti;ffänä.
105 DJiuutti iiianf;at foutamaf)an,
dlnoxd päciltä fatfoma^an;
2Ban()at fouti, päät mapifi,
(5ipä iDielä inatfa ei^ti;,
©iitä feppo 3toflvinen
110 3tfc iötui foutamaf)an,
3opa juoffi puinen purfi,
^urft juoffi, matfa joutui.
Soitot fuului airon loiöfe,
Äauicaä ^anfojen Ramina.
270 39 runo, rt>rt>. 115—148.
115 5l{)ti faavcUa afuttii,
Äaufo niemen fciinaloäfa;
Äalatuutta ^aufo itfi,
8eiit)ätt)t}ttä Cemminfäincn,
5lt)ti aitan piene^ttä,
^ 120 Seitiffä ofan wäf)t)9ttä.
Seitti laitoja menet^cn,
Uuen purren pof)japuuta,
$ää§fci pitfän nälfänicmen,
^altada fptän fatalan.
125 ©e oli forttialta forea,
©ilmä(tä fitäi parempi,
f^äfi purren fulfemagfa,
Söenofen tuacltama^fa,
©elmddci meren felällä,
130 Ulapalla aufeatla.
|»uuti mic§ nenästä niemen,
2öerctt)ä meften poiffi:
^Äenen on mene mefiUd,
kenen (aima Iainef)illa?"
135 ^Jlkhd purreita puf)utt)at:
„Tl\ olet mieä metfän afuja,
ilun et tunne tuota purtta,
Mfx 2öäinölän mcnettö?"
®anoi lieto !^emminfäinen,
140 Sffiirffoi fauniS ilaufomieli:
„3o tunnen perän pitäjän,
3a ält)än airoUifen;
2Rinneffä menette miet)et,
Äunne läffitte uro()ot?"
145 ©anoi mant)a Väinämöinen;
„Äol)ti p o f) joista fulemme
6ampoa tapoama^an,
Äirjofantta fatfoma^an.
39 runo, it». 149-182. 271
^objolan fitrimäcStä,
150 SCaaran maöfifcn fifäötä."
©anoi lieto Öemminfäinen:
„Df)o() rvanl)a 2fidinämöinen!
Dtappa minua micStd
Urof)offt folmannefft,
155 ^un faat fammon noätontaljan,
Äirj of annen fannantafian;
2Bie(ä miefi miegnd maffan,
3o§ faifi tapella tatire."
Söafa n)anl;a 2ödindmöinen
160 Dtti miehen matfoi()info;
<Se on lieto Cemminfdinen
3o tutla tu^utteleiDi,
2;uopi iaian tuUeöfanfa
2öene[)efen Södindmöifen.
165 6anoi voani)a 2ödindmöincn :
„Difi puuta purreöfani,
2aitoa rt)enef)e§fdni,
^ara()ifft painoafi,
m\t]\ laitat (aitoari,
170 !puuta purte()en lifdffi?"
©anoi lieto Semminfdincn:
„(&{ rt)ara «enettd faaa,
J^ufi fuotttoa tu{)oa;
Ufe'in mereUd ?^o(;ian
175 2;uuli laitoa ft)ft)tt)i,
2öagtatuu(i h)arpet)ia."
©anoi njon^a 2ödindmöinen:
„(Sentdl)en fotait)enofen
JKinta rautahan rafettu
180 3a tefttt) terd§nendf)än,
3ott' ei tuulen tuifi n)ied,
(Sifd wiöfoa »imurin."
"Ileljä8ki)mmfnf9 Uuno.
^olmc päittdä tcejtä fulcttua »ertc tarttuu fiini ja ^atnaitaan
ifon bauroin bartioiöa iöturnan; votv. 1—22. — Ccmminfäinen cnfin
ja fitte 3liniitincn foferoat pääätöd irenettä, mutta fe et läi/it UiffccUe
enncnfun Söäindmöinen itfe miefatlaan Ipöpi falan potffi. ^pääpuolen
ftitd f)än nostaa menecfcn; n?». 23—62. — ^auti feitetään hJäeUe
murf inaffi ; fen ifo^ta jääneeltä leufaluueta Väinämöinen tefee f ante-
len; Wit. 63—94. — 2)"ttättiät toinen toifenfa perästä foittaa uutta
fanteletta. Äun foitoäta ei tule mitään, arvelee SQöäinämöinen laittaa
fantelen 'Pabjolan mäelle foitteefft; mm. 95—122. — J^antele laitetaan
^olijolaan, mutta fun ei fxettäfään fufaan faa fitä oifein foimaait, niin
fe pian jälteen peruutetaan iZBäinämöifcn fäteen; mm. 123 — 150.
2Bafa rvanha 2öäinämöineit
8a§fea !aref)tclelt)i
Juon on pitfdn niemen pdöStci;
i'a0fi päin)än maamefiä,
5 ^äitt)än toifcn fuotoefiä,
•kolmannen foö'en n?cfiä.
^Isfcn tuonne tultuanfa
9ioitlc inäljiUc »efiUc
juuttui purft juoffema§ta,
10 2öcnoncn pafenemaöta.
Söafa tt)an{)a Sdinämöinen
©onan toirffoi, noin nimefi:
„0i fte lieto Öcmniin poifa,
Äatligtaite fatfoinafian,
15 SÖii^f on purfi puuttumaöfo,
ÄitDcUäfö voai ^aoUa."
Se on lieto Cemminfdinen
ÄaUigti{)e fatfoma^an,
40 runo, tx)». 19—52. 273
3tfc tuon fanoiffi tritffi:
20 „(5i o(c mno fimcUä,
(Si fitreflä, ei l)aoUa,
2öcne on I)autt)in öavtioilla."
2ÖQfa toan^a 2Bäindmöinen
©anan iDivffoi, noin nimefi: -/
25 „Äun lie f)auiT)in I)artioitIa,
2öe'en foiran fouffuluitla,
Seö ntiefalla nictef)en,
Äatfaife f ala fabeffi!"
®e on lieto ^emminfäinen
30 9}?icfan liit)öltänfcä metälDi;
2öeti miefalla mevQttä,
5llta laian laöfettami,
3tfe tt)ieräf)ti mete^cn,
hourin aa(toI)on folja^ti.
35 6iitö feppo 3l»^öi-'inctt
S^arttui tuffaftan uro§ta,
fRogtalti merestä miehen,
3tfe tuon fanoiffi mirffi:
„Äaiffi on miefteffi ftjMttV),
40 ^antu parran fantajafft,
Cifäffi fatahUDuUe,
Subannetle tä9ttel)effi."
iDtiefan wi)ö(tänfä hietält)i,
3oUa falt)aifi faloa;
45 ^lidfa murefaffi mureni,
(Eipä f)aufi tiennrjtfänä.
Söafa Yoaxiba 2öäinämöinen
3;uogfa tuon fanoiffi mxtti:
„(Si ote tei§fä puolta mie§tä;
50 ^un fonfa tulettji tarlre,
©illoin on toimi toifialla,
2öäfi njäljägfd tilaäfa."
IS
274 40 runo, rvw. 53— S6.
'^tit micffanfa iDcälti,
Jempafi teräraän rauan,
55 2öeti baufia n)c'ci>tä;
|)aufi fatfefi fol)cffi,
$ur0to pof)jal)an putoft,
»^ää fan.iaf)ti farpafiafen.
3o otti tticnonen juosta;
60 2Bafa voanl)a Söäinämöinen
Öuotti purren (uoto[ef)en,
$Halt)abutti rantafcl)cn.
«Siitä baufi feitctäf;än,
SD^urfinoiaban muruino,
65 3äipä luita luotofcUc,
Äalan (uita faUioUc.
Safa it)an()a Söäinämöinen
D^oita tuoöfa fatfcleini,
(Sanan mirffoi, noin nimeft:
70 „Tl\tä tuoätafi tulifi,
Dioista bauttiin l)ampafnöta,
Seircästä Icufaluusta,
3o0 oift fepon pajasfa,
9)Zicf)cn mabtattjan fäft^fä?"
75 Sanoi feppo 311'^^^"^^:
„Gi tu(c tt)l)jä0tä mitänö,
Äalan ruotaeta falua,
Qi fcponfana pajaöfa."
2öafa iranba Säinämöinen
80 3tfe tuon fanoiffi roirffi:
„ dioistapa tofi tulifi
kalanluinen fanteloinen,
^un oift ofoajata,
Soiton luifen laatijata."
85 3t[e loibe laatijafft,
Jefiäffi teenteli^e,
40 runo, »w. 87—120. 275
Caati [oiton bauiDinluifcn,
«Suoritti ilon ifuifen.
tuot' ou foppa fantelctta?
90 .f)auix)in fuurcn Icufaluuöta;
Äuöta naulat fanteletta?
yit on I)aurt)in f)ampa^i§ta;
tuota ficlet fantefetta?
|)in)uffiöta -^iien ruunan.
95 Äun oli foitto fuorittuna,
SBafa rt)an()0 2Bäincimöincn
tä§fi nuoren, ftvJfi manaan,
6oittamat)an fornridanfa
Juota ruotaigta rojua,
100 tatanlui^ta fontelctta.
Soitti nuoret, foitti njuntjat,
6oitti feöfifertaifetfi,
Gi i(o ilolle nou^nut,
©oitto foitoUen ^lenni^t.
105 ©e on lieto öemminfdinen
<3anan ttiirffoi, noin nimefi:
„(äi ole teiöfö foittajata,
luofatte minulle foitto
tal;en ^ioltt)en p^ött)n ^lää^än,
110 tt)nnen ft)mmenen nenöMn!"
®aip' on fantelon fäfiUe,
6oiton alle formienfa;
3;uota fäänti, tuota niäänti,
Juota formin fuoritteli,
115 (Sipä foitto foitaffana,
^i ilo iloaffana.
©anoi n)anl)a SBäinämöinen :
„Si ole täöfä nuorifo^fa
Juon on foiton foittajaiöta,
120 3ofo ^ol)iola paremmin
276 40 runo, \v\v. 121—150.
Saifi foiton foittamaljan,
3o§p' on (aitan $ot)joIaf)an."
Siito ix)anf)a Söäinämöinen
laittoi foiton ^o()joIal)an;
125 (Soitti \^o\ai ^ot)jolagfa,
Soitti ipojat, jotta piiat,
(St i(o iloUc tunnu,
Gifä foitto foitannatlc.
Sofca fopeöta laufui,
130 Uffo n)ant)a uunin päättä:
„^erctfätte, ()cittäfätte!
$u^fi forn^ani pufiuiui,
Cäpi pääni Iät)Icntän)i,
ffiiepi n)iifofft uneni."
135 D^oin uffo fanoiffi iDirffi:
„3o§ ei foitto (Suomen fanfan
SBaSta hjaifuta ilolle,
Za\)i uuttjuta unet)en,
Diiin tt)ete^en tt»igfo'otte,
140 5ta(toil)in upottaotte!"
©oitto fielin ferfiärai,
Äantelo fanoin faja^ui:
„6n n^ielä tt)ete()en joua.
Me aaltojen afetu,
145 (Snnen foitan fuorijalla,
Söangun rt)ain)an nät)net)eUä/'
Soitto ttiieti()in n)ifu§ti,
^anncttit)in faunif)iöti,
2J?iel)cn laatijan fätet)cn,
150 ^t)t)tänet)en polrauffille.
f
'^|l)^f6tDtt^fttä ^nno.
ilÖäinämöinen ottaa fantclcen polroitlcnfa ja foittaa niin fuloi^
feöti, että cnfifft faiffi metfän eläjät famoattiat foittoafuulemaan; xvm.
1 — 34. — SOi^öä ilman ja n)eben eläjät rientättiat läfiemmäffi, {)efi
SBäinämöifen fuloiöta foittoa hiulcmaan; votv. 35—60. — Äaiffi tt)e=
bcn falatfi ja muut tueben eläjät famoite njctä^mät foittoa lähemmä;
tvtv. 61 — 92. — SBäinämöifen foittaeöfa faifitte tulee »ebet filmiin; it=
fcnfä 3Bäinämöifcnfi ftlmiötä tippuu fuuria fytjnelcitn, jotfa ftttc njieri*
h)ät meveen ja ftellä faöttiaraat klmifft; wm. 93—136.
2öafa tt)anf)a Väinämöinen
S^tuiffcn i\o4\mUz,
|)opeaifcne mäelle,
Äultaifelle funnaljatle.
5 Dtti foiton formitlenfa,
Ääänfi fätjrän polmillenfa,
Äantelen fätenfä alle,
©anan mirffoi, noin nimefr.
„JuIfo[)on JO fuulcma()an,
10 Äu ei (ien e ennen fuuUut
3Ioa ifi runojen,
Äaiaf)u§ta fantetoifen!"
9lIfoi foittoa fomaSti,
3o fämi ito itoUe,
15 (Riemu riemuUe remal)ti:
ei ollut fitä metfä^fä
3alan neljän juoffemata,
koitoin foiffete^tatoata,
278 41 runo, vom. 19—52.
Äu ci tuUut fuulema^an,
20 3loa imel)timäl)än.
Drairat ojcntelibc
?ef)iuäfcltä (cbiiiäfctlc,
2;uoI)on färpät fäänteU[;c,
5tioillen afettelibe,
25 5)imet f)i;)^pi fanfabitla,
3(lt)cffct piti iloa.
Sariolan tarffa uffo
3a faiffi lapion fanfa
Äuifi inuorcn fuffuIaUe
30 (Soittoa tajuamaljan,
3tfefi metfän emäntä
2oil)c foin)un fonfcfotlc
Äantcloiöta fiiu(ema(}an,
5Ioa iinel;timä()än.
35 Tli oli ilman lintufia,
Äa()en fiimcn fivfomia,
9^c tutimat tuiöfutctlcn,
Äiiätellcn fiire[)tih)ät,
6oittof)on fulan urof)on,
40 2öäinämöi[en määntetöf)ön.
<^ovfcaIta foffo (enti,
S^aUi piimien fiamuffo,
5lUit aattojen feliltä,
3outfenct fnlitta [oilta;
45 ^icniäfi pcipofta,
Sirffnja fimcvtämiä,
Seimoja [atalnfuiftn,
$Rae!ta[)ia ratfi paljon,
Stmaöfa ibaStetimat,
50 .f\irtioi(Ia f)aae!tclimat,
Sefjcöfä ifän iloa,
©oitctleöfa SBäinämöifen.
41 runo, »». 53—86. 279
3tfc ilman Öuonnottaret,
3lman im^)t)et it)ancit,
55 3Ioa imef)telitt)ät,
Manteloilta fuuntelin^at,
Äen fe ilman ir)cmpelct(ä,
Raimon faovcUa fajotti,
Äen fe pienen pilmen pöällä,
60 9iuforeunaUa veliotti.
ei fitä oloiöta oUut,
Gi oUut me'e§fäfänä,
gmän fuuen fnlfcmata,
Äa[)effan farel)timata,
65 Mu ei tullut tuulemahan,
3Ioa ime[)timät)än.
Uipi I)aumit f)angotcUen,
2öe'en foirat mengotetlen,
5o[)et Iuo'oi(ta famofi,
70 (£iifafet fv)ttiäntel)iltä,
Sävct pienet, at)menetfi,
9?tujc[ietfi, muut fatatfi,
Maiffi pavmibin panifje,
Juffupäiftin tunfeilibe,
75 SÖirttä SBäinön fuulemaf;an,
Soittoa tajuamahan.
^Ibto aaltojen funinc3aö,
2Bc'en uffo ruohoparta,
OHunoin aalloillen ajaiffe,
80 3a (apaiffe lainelnlle;
©ifareffet Sotfottaret,
$Kaunann-uo!oi[et f ä Ipf fet,
2öe'en falmoUe meäiffe,
euifat)aiffe lumpebelle;
85 3tfefi tt)e'en emäntä,
2öe'en euffo ruoforinta,
41 runo, tt)>t). 87—120.
äöäänndiffe lucfifiroelle,
2Batfa(o(le luaiuioaiffe,
Juota ääntä fuulematjan,
90 3loa ime()timäf)än,
Äun oli ääni f umman lainen,
Soitanta t)(cn forca.
Siinä \vanha Väinämöinen
Soitti päimän, foitti toifen,
95 (Si odut fitä uroöta,
DUut ei mieötä eifä naista,
lelien ei itfuffi fäi)ni)t,
Äenen ft}äntä ei futannut.
3tfenfäfi SÖäinämöifen
100 Jippui tilfat fi(mi«tänfä,
Sierin3ät raefipifarat,
Äareammat farpaloita,
|>eteämmät l^ernebiä,
fppöreämmät pt)i)n munia.
105 2öe'et pt)öri fihnietänfä
Äaunilnlle faömoidenfa,
9iet)e'i(le rinnoiUcnfa,
^ätcmiUe po(n)iUenfa,
3alfapöt)'i(ie jaloiUe,
110 2)iaat)an aUe jalfojenfa,
Cdpi miien U)i(Iatt)aipan,
Sarfafaubtanan fa^effan.
2Öierimät menpifarat
fRannaUe meren fmifcn,
115 Oiannalta meren fmifcn
Side felmien mefien.
Dlipa forea fotfa
2öe'e§fä ttiilotteleima
(Rannalla meren fmifen,
120 Sanoi manl)a SÖäinämöinen:
41 runo, »ro. 121 — 136. 281
„tlfe'in utuinen fotfa
©uullafi fufc(te(eil)et
5lUe feltt)ien tt)efien,
Äätjppä poimi ft)t)nelcni
125 5l(ta fetoicn tocftcn,
5lnnan fuUe fulfaturfin."
€aipa fotfa poimimaf)an,
^oimi ft)i)ne(et mcreötä,
2tlta feltöien mefien,
130 kantoi äöäinöUe fäte^cn:
3o oli muifft muuttunet)et,
Äa§tt)ancl)et faunoififft,
^'»elmifft tjeriötpnefiet,
©impfufoiffi funtt)nel)ct,
135 kuningasten funnioifft,
äöaltojen ifi iloiffi.
^ofijolaan tultua SBäindmöincn fuoraan fanoo miUä aftana
oliroat ja ubtm fammon fofonanfa toicha, joä ei fatft ofaa futä; «m.
1 — 40. — 2Bäinämöinen fantelen foitotla nufuttaa txia»taanfa nouä^
neen ^olijolau nmon, fdppi fitte ^Imavifcn ja Öcmminfdifcn fanefafam^
poa firoimäcstä tapaamaait ja faairat fcn lanvaanfa rannalle; \vm.
41—66. — Uroot Iäf)teivät fampo »cnecöfd paluu^matfatle ja matfaa*
tt)at ciifimdifmd pdittiind ^Hibjolau »nden X)hä nuffuesfa t\)\ld onnelli*
feöti; vovo. 67—102. — «pohjolan emdiitd fierdtt^dnfd pitfdetd uneöta
ndfce fammon micbpfft ja Iianffii ferfidmifeen iraätuffta matfalaiftlle;
wn?. 10:i— 12S. — Safea fumu cnfin pidttdd laidan merettd; jiitä
feltt)itti)d noufcc 3fu=Xurfo aalloiöta faatamaan hjenettd ja hufuttamaan
matfalaifta; ww. 129— 1 SS. — ^irmed mpröft) njumcifeffx 6dtl)t)ttelee
fammon rpoötdjid; fiind tilaefa SBdindmöifen oiraa fantcletfi l^ätt)iäa
meren pohjaan; mm. 189—250.
2Bafa iDanfta Söäinämöincn,
Soinen fcppo Jlmarinen,
Äolmn^ (icto ^^cmniin poifa,
Siitä läl)tinx>ät fcKiKe,
5 Suonne fplniäbcin fnläbän,
^^imeäbcin *i^oI)joIaban.
*J?ää§tnänfci matfan vääf)än
SöetiUHit ttienofen maaik,
SeloiUe teväfrifide,
10 SBalfamoille njaöfifide.
5tytuin.iQt tiin)iUe tuo^3ta,
5Itle fattojen ajoibe;
.^i;ft;i *J?o{)io(an enmntci,
Sutfaeli tuUef)ilta:
42 nmo, ttm. 15—48. 283
15 „Tl\pö. micl)i(lci [anoma,
TliU matMUx olette?"
ffiafa tranba Väinämöinen
Suopa tuol)on nja^toami:
„6ammo§ta [anomat mielten,
20 (Sitlä matfatla olemme:
Saimme [ampuen jaotfe,
Äirjofannen fat[eIuUe."
^ou^i ^objolan emäntä
Sanan tt)irffoi, noin nimefi:
25 „(5i pt;i;§[ä faljen jafoa,
Dran)a§[a folmen miefjen;
^^mä on [ampuen ^prätä
^o^jolan filDimäeö[ä,
^t;mä oUa it[enifi
30 (Sammon [uuren haltiana."
2Bafa n3anl)a S5äinämöinen
3t[c tuon [anoiffi mirffi:
„5lun et antane o[oa,
Sanota [ammon tointa puolta,
35 IJJiin on faifen fantanemme,
äöienemme n)enel;e[emme."
Öou()i ^oftjolan emäntä
2;uo tuogta paftoin pa^a^tui,
Äut[ui *Pol)jo(an fofolion,
40 ^ään toaralle 2öäinämöi[en.
3Bafa manfia Söäinämöinen
Iän)i fanteIoi[eI)en[a,
3:uota faiffi fuutemahan,
3(oa ime6timä[)än.
45 2Bäfeä niä[t)ttelemi,
9^af)mal)aigta raufai[en)i,
Äaiffi nuffui fuuntelijat
2öäinämöi[en [oitantoa.
284 42 runo, rc». 49—82.
(Siitä iniifaö 2Söinämöincn,
50 lictäjd iän4fuinen,
Dtiam unifet neulat,
SBoiteli unella fidnät,
$ani piifäf)än unc^en
Äofo *^}objolan p etelien.
55 Titni fammon [a'antaf)an,
^irjofannen fatfantaban ;
Öauloa ()t)rä[)te(ett)i
2Öaaran maöfifen omUa,
3opa liiffui linnan portit,
60 Dfttet wa(}tt)at auficli.
©iitä n:)an()a Söainämöincn,
loinen feppo 3^^^^"^"^
Äolmaö lieto Öemmin poifa,
6aattc(imat fammon fuuren,
65 SBeimät fen irenofebcnfa,
Öatjafiroat laimabanfa.
Siitä n)on[)a Jöäinämöinen
öäffi poieö 'tJofijoiaöta,
^aöfea faref)te(en3i
70 Selfeä meren fmifen;
Öaöfi päimän, iaöfi toifen,
$äin)änäpä folmantena
Suo on lieto öcmminfäinen
(Sanan irirffoi, noin nimcft:
75 „Tlitii' et laula Söäinämöincn,
^^rebi bpmäntö iäinen,
^t)tt)än fammon faatuamme,
Jien oifein ofattuamme?"
2Bafa tt)anl)a 3Bäinämöinen
80 ^änpä n^arman maeitaeii:
„2Baraf)inen laulannafft,
2tifainen ilon pioffi;
42 runo, tv». 83—116.
Stöfcn laulanta foptfi,
3Ion tecntä fetpoaifl,
85 knn omat olDct näft)ift,
Dmat uffet utoal;taifi/'
6anoi lieto ?cmminfäincn:
„Äim et lauloa luikanne,
3tfc tuome taulamal)an,
90 ^^citämc I)eläiämäf)än."
Sai itfc fdlreltämä^n,
Soiftc furja fuffuma^n,
kireällä ääneUänfö,
Äärcätld fuIfuUanfa.
95 Äurfi i^tui fannon päögfä,
^LJiärän mättäfjön nenäöfä,
6epd fäifä{)ti foh)a§ti,
öenti poiffi ^oI)jolat)an,
2öic(ä parfaifi pat)agti
100 *]}ol)jan \mo\k faatuanfa,
6iUä *]}o{)jotan herätti,
*PaI;an iDatlan nialmeutti.
Oioufi ^^objolan emäntä
Unen pitfän maattuanfa,
105 ÄiiTcf;ti fmnmäelle,
2öaavan tt)a§fifen otoelle,
6anoi tuonne tultuanfa:
„2öoi ).iotonen päimiäni!
3op' on täältä fampo faatu,
110 taiffi lufot lonfaeltu."
Uutaita iufoetett)i:
„lltu4v)ttö, ter^en=nciti,
6eulo fculatla utua
©elmällc meren felätlc,
115 3ott' ei pää§tä SBäinämöifen,
Dfata Umantolaifen!"
42 runo, »rt). 117—150.
„Äun ei tuoöta ft)Um tulle,
3fu=2iirfo äijä on poifa,
Äaataoö ÄalettJan mic(;et,
120 Upota Uirantolaifet,
5tUe aaltojen fpinicn,
^päälle multien muricii!"
„5lun ei tuoöta fpUin liene,
Di Uffo t)liiuma(a,
125 SRafenna tajuinen ilma,
?Jo6ta fuuri fäien »oima
2titt)au ma^ta^an venettä,
.^ulfematta funneffana!"
Utu=tt)ttö, neiti terhen,
130 IVun l)uofun3i merelle,
Sumun ilmal)an fufcft,
$iti tt)anl)an iföäinämöifen
Äofouai^ta folme ttötä
(Sifäöfä meren fmifen.
135 ^ön f o Imen len^ättiiänfä
6ifäefä fumun fafean
SBirffi manba Väinämöinen:
„Si ole mieö pal)cmpifana
U'ulla upottaminen,
140 lerl^enellä moittaminen."
2öeti mettä falmallanfa,
3D?erta miefalla fimalfi:
^ioufi talma taimaballe.
Utu ilinoillen pieni,
145 ©elmifi meri fumuäta,
Tltxm aalto autereöta.
Dli aifoa mäl;änen,
pirahteli piffarainen,
3o fuului foma fol;ina
150 2öiereltä mcno^punaifen,
42 runo, »». 151—184. ^87
^o\x]\ fuobu forfcdlc
2öa«ten purtta Jöäinämöifen.
löafa ittanlja Söciinämöinen
öoi filmdt fimuUe purren,
155 Diäfi fummoa h)äf)äfen:
3fu=2;urfo äijä on poifa
9'iogti päätänfä mereltä,
öaffoanfa lainebe^ta.
Siitä n)anl)a Jödinämöincn
160 Saip' on foxtvat fourif)infa,
Koirin foriviSta piteli,
Änfptteli, laufutteli:
„3fu=3;ur[o äijä on poifa,
ID^iffi fte mereM nouftt
165 (Stef)en inef)mifiUe,
8aaniffa ila(en:)an poian?"
Jfu^Jurfo äijä on poifa
6anan toat^tatcn fanomi:
„6iffi mie mereltä noufm,
170 Dli mieleöfä minulla
Äaata lainaa lainelnfin,
Surmata [ufu ilaleman;
Äun nijt l)eität l)erjan I;engen,
Söielä taSfet laine()iftn,
175 (?npä toiste tulleffana
(äteben inel)mifit(e."
©illoin \vanl)a SBäinämöinen
peitti lierjan lainel)iftn,
3tfe tuon fanoiffi mirffi:
ISO „3hb3;urfo äijä on poifa,
Gtlöö fie mereätä nou§fo,
Q\m aallolta t)tctfö,
(gtel)en inel;mifille,
Jämän päim^en perältä!"
2®8 42 runo, »ro. 185—218.
185 Senpd pätn)t)en perältä
Gi 2;urfo mcrcätd noufe
(Stebcn inef^mifiUc
6inä ilmoisna ifänä.
Siitä ft)anl)a Söäinämöinen
190 öaSfi ecUc Iain)OQnfa;
Dli aifoo inä^änen,
3o Uffo ylijumala
äöirffi tuulet tuulcmaf)an,
®äät rajut rajuama{)an.
195 Dioufi tuulet tuulema{)an,
(Säät rajut rajuamal;an,
Äomiu läiffi)i länfituuU,
?uoc=tuuli tuifuttefi,
ötclä enemmän tuuli,
200 3tä infui ilfeäSti,
Äaubcaeti faaffo farjui,
^of)jonen fomin poraft.
Äomin fitloin tuulet tuuli,
5taaot Ijaffafi atugta,
205 2öeimät harpun F)auminluifen,
Äantelon falan-emäifen,
2Bäen äöellamon l)t)mäffi,
5tf)to(an ifi iloffi.
Siinä n)ant)an 2öäinämöifen
210 2öe'et fiimibin metibe,
3tfc tuon fanoiffi mirffi:
„ Sinne fattui faalabani,
Äatofi ifi iloni,
Sn tuota enempi faane
215 Sinä ilmoisna ifänä,
Äuuna fullan malfeana."
Sanoi fcppo Jtntarinen:
„2Boi poloinen päimiäni!
42 runo, Wtt3. 219—250. 289
^un läffm minä poloinen
220 9MiUc fuurille felitle;
3o on tuffa tuulta nä^n^t,
|)ilt>u§ fäätä l)irn)cätä,
.^arinoin Ueneiui f)ah)ainnut
luulta ennen tuon nä'öigtä,
225 yioita fuo^uja fomia,
8affipäit(ä Iainef)ia."
3öafa ttiauf^a Säinömöinen
Suopa tuoigfa arn)elcn)i:
„(Ji racnoöfa n)ieremi§tä,
230 ^purregfa pavaf)tami§ta,
3tfu ei f)a d^tä päältä,
^avfu pdin^igtä pal^oi^ta."
®e on lieto öemminfdincn
Dtti laitanfa omanfa,
235 8iittelen)i liifalaiot,
aöarppefiet n)aru§telen)i,
Suulen tuiman tuifutetla,
Slallon anfavan It)fdtd.
2öafa manf)a 2Ödindmöinen
240 3tfe tuon fanoiffi mirffi:
„9toufe jo tuuti taiiuafiaflc,
^^löä piln)i^in ajatte,
(5utul)uft, fi)nti)t)i)fi,
^eimof)on, pere{;cfefi!
245 äöefi fietld poifoaft,
Caine laötafi eped,
2lt)to aaltoja afeto,
2SeIIamo ft)e'en rtidfcd,
ettei paröfu parraspuille,
250 ^pddfc pddtle faarieni!"
19
Coutii iuavuötaa *13o[)jau «äcn, läbtoc tafaa ajamaan ja on jo
Jt)äI;ä(Iä faarouttaa SBäindmöifen mercUd; mv. 1—48. — .Sun $o[)ian
purft l)I)ä Iä[;cnec ja paraöEaan foutu ci auta, täl)tt)t) SBäinämöifen
miettiä toinen fcino ja luoba [alafari mevcn poI;jaan, jofion *po[;joIan
purft fttte puuttuu ja färfi}l); \vvo. 49—84. — 8ouIji|muutaiffe Iin*
nufft, lentää foffona SBäinämöifcn maöton pääf)än, tatrtottaa fampoa
ja faapi fen njcteen faabctufft, jogfa fe färft)t) pataftfft. SfJiitä fittc
aatto ajaa rantaan, mitä meren pot)jaan ci uponnut; tvm. 85—120. —
SBäinämöinen tofi i[;aötuu, fun näfec muutamia fammon palafta ram
natle ajautuman; Souf)i patjoittaan maltanfa mcnettämifeätä palajaa
*Pot)ioIaan, ei faaben fofo fammoöta paitfi fannen jätcltc; mm. 121—
148. — SBäinämöincn maattc nouötuanfa fofoaa tarfoin faifti fammon
<)dafct ja faattaa ne faömamaan, rufoittcn 3ittnnlaltfl onnea fuloifette
©uomctfcnfa; mm. 149—180.
Cou()i ^^o(}joIan emäntä
Caittoi mic()ct micffoU)in[a,
(RafcntcU ^ol^jan puncn,
Suoritti fotalijcnofen,
5 (Siitä läffi taöfcmaljnn,
6efä läfft, jotta joutui,
6ampoa tapoama(;an,
2Bencf)cötä 2öäinäinöifcn.
SBafa tvanha äöäinämöinen
10 CaöfciDi fmigtä merta,
3tfc tuon fanoiffi njirffi:
„Di fic lieto Öemmin :poifa,
9toufc :|.)urjc))uun ncnä(;än!
Äatfaife etinen itma.
43 runo, \r>w. 15—48. 291
15 ^arffoa tafaincn taitvaä,
Dnfo felmät ilman rannat."
2;uopa lieto Ccmminfäinen
Uiouft purjepuun nenäi)än,
5latfoi iät, fatfoi lännet,
20 Äatfoi luotellet, etelät,
5latfoi poiffi \^oi)\an rannan,
©iitä tuon fanoiffi mxtti:
„^ieni on \n\m pobjofeäfa,
*pitn)cn lonfa Iuotet;cgfa/'
25 Sanoi rvanin Söäinämöinen:
„(Si fe pitoi olleffana,
6e on purfi purjebinen;
Äatfo toiöte tarfemmaSti!"
Äatfoi toiste, fatfoi tarfoin,
30 6anoir)i [anatla tuolla:
„©aari faufoa näfpmi,
Gtäl)ältä ennättänji,
^amufoita l;aan)at täynnä,
Äoirtut firjo^foppeloita."
35 <3anoi tvanln Söäinämöinen :
„3o mainen n)alef;telitfi;
.f)ah)ufoita ei ne oUe,
äitä tirjo-foppeloita,
^ie on ^ol)ian poifafta;
40 Äatfo tarfoin folmannegti!"
®e on tieto Öemminfäinen
Äatfoi ferran folniannenfi,
Sanonet [analla tuolla,
Saufui tuolia laufel)ella:
45 „3o tulemi ^ol)jan purft,
6atat)anfa ftaffoan)i,
©ata mieötä foutimitla,
Ju^at ilman igtumoSfa."
43 luno, mv. 49— S2.
Silloin fcppo ^ln^i^nncn
50 6outi fourilla fott)iUa,
Souti lieto Öemminfäinen,
6outt fanfa faifenlainen;
Ci)tlt)itt)ät luclat i\)h)\]d,
.Rangat piuffi pil;lajaifct,
55 yitnä ^i)rgfi t)i;lfel)cnä,
^txcL foöfena fobifi,
(Sipd matfci eigtpfftänä,
(äi pafene puinen purft.
äöafa ix)anf)a Söäinämöincn
60 3o tunfi tul;on tulen:)an,
5lrn)clcc, ajattclemi,
©iitä tuon fanoiffi nnvffi:
„!iÖicl(i mä tuot)on mutfan muiätan,
Äeffm fummoa n)äl;ä[en."
65 Ctti piitä piffuruifcn,
Sauloa tafi n)äl)äfen,
9^e mcvel;en me§toa»i
^li olfanfa ttiafcmman,
«Sanoiui fanalla tuolla,
70 Öaufui tuolla laufekUa:
„3;uoöta tulfoljon farincn,
©alafaari faän)afol)on,
3ol)on juonta *|Jol)jan purren,
Sataljangan l;alfiella!"
75 Se fiitä fariffi fa§woi,
Coifte luo'offi mereften,
3tät)än pitemmin puolin,
^oiffipuolin pol)jofet)cn.
3;uUa puiffi !Pof;jan purft,
80 ^alfi aallon l)affoaftii,
3uofft Iuotol)on lujagti,
Äaaret poitfi fatfieli,
43 runo, ww. 83—116. 293
Wtxcn nnivSfi^n MevtimeSfd,
'^aincben rapa'imc§fit.
85 Soilin *Po()ioIan emäntd
Zoi)t\ toififfi rumeta,
Öctoitäiffe lentämäl)än,
Äoffona fo()otteIciffc,
Qata mieStd fiinien atla,
90 Zni)at pm^toxi tutfaimetla,
Qata mic^td micfatligto,
%vi[)at ampuja=uro§ta.
?)Udttdtt)i Södindmöifen,
Centi purjepuun nenähän,
95 Oli purfi päin pu'ota,
Caitra laioin falliätua.
3Safa ruanfja Södindinöinen
<Sanan »irffoi, noin nimefi:
„Df)ol; ^oT)|o(an emäntä!
100 3ofo frtrtt jaolle fammon
iRendljdn utuifen niemen,
^dd[)dn faaren terbenifen?"
Sanoi *^o()joIan emäntd:
„Qn (dbc jaoUe [ammon
105 Sinun fan§fafi fatata,
ÄeroKaft 2öäindmöinen."
Zahtoi fampoa ta)x\\ta
2Benet)eötä Södindmöifen,
Sammon jViatatti mete^en,
110 Selmdtfe meren [elätte;
©iind fai muruiffi fampo,
Äirjofanfi fappateiffi.
SJit meni muruja noita.
Sammon fuuria patoja,
115 5(ne fetmien mefien,
9?c jdimdt votm maraffi;
294 43 runo, ron). 117—150.
0ioita toifia luuruja,
(Sammon \nm\ä paloja,
Suuli maalle ti;önni)ttc(i,
120 5taIto rannalle ajeli.
SBafa rvanha Söäinämöinen
fJJäfi ti)Vöfi)n ti)öntclcn)än,
^i)r§fi)n maalle ()i)lfcän)ön,
3'Joita [ampuen muruja,
125 .^än tuoäta tofi if)a§tui,
©anan toirffoi, noin nimefi:
„3;uo§t' on ficmcnen fifiö,
9llfu onnen ainiaifen,
Suoöta ftjntö, tuoöta ft)(tt)ö,
130 Suolta fa§mu faifenlainen
6uomen fuuride tiloille,
6uomen maille mairet)ille."
8oul)i pohjolan emäntä
3tfe tuoSfa armelcmi:
135 „3o minulta malta maipui,
3" tilcni armioni,
(sloni meni mcrclien,
6ampo färh)i lainelnfm."
Säffi itfien fotibin,
140 ^olotcUen pol)jo[el)cn,
(Si faanut fanottamata
.^ofo fammoeta fotihin;
SBeipä fuitcnfi mäl)äfcn
Sormella nimettömällä,
145 5lantoi fanneu $ot)jolaf)an,
®at riman «Sariolahan;
©iit' on polo *^ol)joIaöfa,
(SIo kimätön Öapicfa.
Safa manlja äöäinämöinen
150 3tfe maalle menti;änfd
43 runo, Wtt). 151—180. 29c
Ööi;ti fampucn muruja,
Äirj of annen fap^atcita,
(Rannalta mereUifcItä,
t^ienofelta I)ietifö(tä.
155 Saattoi fam^ntcn murufet,
.^irjofanncn fap^atc^et,
9kndl)än utuifcn niemen,
^^ääl)än faaren ter[)enifcn,
ila^^mamaban, farttunia(;an,
160 (Saama!)an, fatoamaf)an,
D(u'iffi obraififfi,
fieimiffi vufil)ififfi.
«Siinä ttiau()a Säincimöinen
3tfc tuon [anoiffi mirffi:
165 „9lnna luoja, fuo Jumala,
2tnna onni oliaffcmme,
^^ti)n)in ain' eleäffemme,
kunnialla fuollaffemmc,
Suloifeöfa Suomen maaSfa,
170 Äaunil)i§fa .^arjalagfa!"
„DIe puolla poificfi,
5lina lagtefi apuna,
Siina i)ö(li§nd tufena,
*)}äimä(lignä martiana,
175 2Bif)oin päimän paicitamatta,
2Öil)oin fuun fumottamatta,
Siboin tuulen tuulematta,
Siljoin faamatta fatcl;cn,
^atfafen palelematta,
180 ^o\van ilman fo§fenmtta."
1lcljä5tDti^cttä "Uuno.
SBäinämöinen furten fabonnutta fantelettanfa fuiilcc muutaman
foitDun itfcroän ja fpfptti)ä mitä itfi faapi foiroulta pitfdn tnaimainfa
»aiferoimifen roastauEfcfft; rnro. 1—66. — 28äinämötncn laittaa foi=
hjun fantelccEft ja fantckcfcn naulat tammen offista, fielet immen bU
»uffieta; «m. 67 — 104. — UubeUa fantcleellanfa JBdinämöinen jo
laa^ iftaätuttaa fefä ibmifet että muut niin fiengcilifct Euin ficngcttömät
olennot; tPh). 105—168.
2öafa iDanfta Säinämöincn
9Irn)elcn)i aivuoiöfanfa:
„3o m)t foitaiuo [opin,
3Ion teentä fclpoaift,
5 ^aan on fantclc faonnut,
3loni iäti mcnni;t,
Suonne licroI)on mcre[;cn,
Äalaifchcn fartanobon."
5(ötueäfanfa aijoa
10 i^uuli foin^un itfemäfil,
3opa (uoffi IuontcU()c,
Öäbcmmäffi (aittelif)e,
^i)fi)ttcli, (aufuttcU:
„ä)iii' itfct ibana foinni?"
15 Äoiit)u taiten n}a0tae(i:
„3;i}pen)i)ttä ti)(;jä itfen,
Söajauttani malitcin,
Äun olen ofaton rauffa,
Suifi it)aitt)aincn maraton,
20 Dfiäillä paif oilta palhoilla."
44 runo, »n?. 21—54. 297
^Dfallifct, onucUifct,
oliota tohuomat alati,
Äefän faunibin fulcuntn,
(5urt)en [uiiren Idnipiäiuän,
25 2:oifin:pa minä tt)pcrd;
9Winä ivaiiuaiucn ir-aroan
Äuorcni folottaunifft,
8c{;tiiDarJtiat iinetäniäfft."
„Ufc'in minun utuifen
30 Capfct fcrfeän feivdimen
2öeitftn unifin yt)ii(tcfcwdt
Spalti mal)(ai[cu maljani,
paimenet :pa[)at fcfädä
3[öieiuät mi)öni matfeaifen
35 ^en lipifft, fcn tupeffi,
^enpä mavia=tuo{)ifeffi. "
„Uft'in minun utuifen
Z\)töt allani afuinat,
Sc{)n)ät päältä Ieiffc(cn)ät,
40 28amat n[)a§toiffi fitomat."
„Ufe'in minä utuinen
^aaetal}an fa^fipuiffi,
^inopuiffi pilfotaf)an;
ÄolmaSti täuäi feluäinnä
45 2}iiei)et adani afuiiuat,
Äiiine§tän[ä fitfuttin^at,
äRun polojen pään inaratle,
Apeifon l)cnfeni läböffi."
„®e oli i(o fcfäStä,
50 Oiiemu fuuvegta fumeSta,
(äif ole talini fen parempi,
Cumen aifa armal^ampi."
„3opo aina aifaifcf;en
Timt muo'on muuttelett)i.
"298 44 vuno, »m. 55—88.
55 Juiili mt iriöannan turfin,
-^aUa faunif)in bamcben,
Diiin minä tt)äbätt)araincn
3ään aitvan alastomaffi,
2öilu0fa irärifenmbän,
60 ^aftafcsfa parfumaban."
Sanoi ftianba Väinämöinen:
„G(ä itfc imu mibanta!
Söielä [aat oifman onnen,
(Sion uucn armabctmman,
65 .ftobta itfcnet iloeta,
Oiiemuöta rcmabuteUct."
Siitä manba iöäinämöincn
5loitt,nm foitoffi fnvoa]\,
Sanon^i fanalla tuoUa:
70 „2;uo§f' on foppa fantcletta/'
©mäpuu ifi iloa,
TliM tuobon naulat faifm?"
Äa§moi tammi tanbualla,
SainmcSfa tafaifet offat,
75 Jofa offada omena,
Dmenada fultamjövä,
HultapnöväUä fäföncn !
.<^un fäfi fufabtelctt)i,
Äulta fuuCna funnmami
80 ^ultaife[(c funnabalie,
6iitä naulat fantelobon,
SJöääntimct ivifapeväbän.
3anoi n}anba !löäinämöincn;
„5BicIä uupumi mäbäfen,
85 SÖiittä fieltä fanteloinen;
d)lim h\ol)on fielet faifm?"
^Stui immiffö aboUa,
?Juoti neitonen noroUa,
44 vuno, miu. 89—122. 299
(5i fc itfc, ei iloitfc,
90 3tortn lauloi itfcffenfä,
Sauloi iltanfa fuluffi,
Sturingon ali mcnoffi,
©ul^on toiJi?o§fa tuletoan,
5trmaf)an[a aifet;e§fa.
95 Söafa tdanha ÖÖäinämöinen
Suonne I)iipi biljoidefien,
5llfoi l)a\^fxa anefla:
„9lnna impi I)avfiafi
Äonteloifen fielofiffi,
100 Släniffi ilon ifuifen!"
5tntoi impi l)opfianfa,
5tntoi I)aötii tuiifi fuufi,
©iit' on fielet fantefo^fa,
ääntimet ifi i(o8fa.
105 (Saip' .on foitto h)atmit)i!ft,
©iitä inanfia Qöäinämöinen
Otti fantclon fäfille,
3Ion itfcnfä (ä()emmä,
Öa§fi t\)\\ttä fi)nuncnfunnan,
110 2Biifi fovmea nnvitti,
kielelle fapa()umat)an, '
©ätoelille Ijpppimäbän.
©ormin foitti aSäinämöincn,
.kielin fantcfo fajaft,
115 Höuoret loufui, paact pnuffui,
Äaiffi faUiot täräbti,
Äinict laiffui Iaincl)iUa,
©omevot njcfiUä fouti,
petäjät piti itoa,
120 Äannot ftpppi fanfaftiöa.
M\\.)f\ti Äa(clt»an noifet
Äcgfen firjan uculomifen
♦3Ö0 44 runo, »w. 123—156.
^luohon juoffcmat jofena,
ajiiebet h)irtana inilifi,
125 Sanoitnat famada fuuUa,
^ben f iden fcrfcfiinät:
„ei ok tuota ennen f uuttu,
^ioin fuloiöta foitantoa,
Sinä i(moidna ifänä,
130 Äuuna fuUan n^citfeana."
Tli oli metfän eläintä,
^iclijalfoa jaloa,
.^i)i)fiötinwät ft)nft[Ic()cn
2öäinämöifen foittaesfa;
135 Jli^i^" linnut lentäftiäifet
2Öamui({c nmrue^telifie,
2öecn falaifet faifeniaifet
C^antaban rafcntclibc,
SRatofetfi maan alaifet
140 ^ääUc mullan muutte(if)e
Manteloilta fuulema^an,
3(oa imet)timäi)än.
Siinä manba Säinämöinen
Ät)Uä foitteli foma^ti,
145 Majabutri faunidi^ti,
Soitti päimän, foitti toifcn,
^bteben rupeama ban,
5)bcn muonia mi)ötäntäbän.
Äun bän foittcU fotona,
150 .^uoncbeöfa bonfaife^fa,
0iiin fatot fajat^telimat,
permannot pemabtc(imat,
öaet lauloi, uffet u(moi,
Äaiffi iffunat iloitfi,
155 Miufoa fiminen (iiffui,
*|Jat[a§ patmincn pajaljti.
44 runo, wm. 157— 16S. 301
^un l;cän fiilfi fuufifoöfa,
Söaelti )3ctcä'ifö§lä,
Äuufofet fumavtelibe,
160 ä)?änni)i mäcUä fäänteli^c,
Ääpöfct feollc rtiieri,
■§)aunit juurelle ^njoft.
Äuu r;än liifafiti Icf)o§fa,
Zal)[ a§tal)ti alholla,
165 eeI;ot leiffiä pithrät,
5l!)ot amatäta iloa,
Äufat ful!in)at futuf;un,
Söcfat nuoret notfa^teU.
Soubi laittaa Iiioucla» [ofcaii tt)ttäicu fi)nnl)ttämät ilfecit fifiöt
Äalensalan fanfaa [urmaamaan-, mv. 1—32. — 2Bäinänuiineii lähtee
fotaan tautia tuaötaan vufoilicn i)lijumalaa Uffoa fiiljcn auniffcnfa; voto.
33—70. — Äipuia fdefctään poxi läfitcmädn, Äiputl^ttöd rutoillaan
niitd forjaamaan ja Äimutarta laittamaan tcrtt>cpttd cntifellenfd ; njtt).
71—104. — *|Jädttecfri 2Bäindmöincn »oitelce mifoja, fu^cnfi ^iimat
laita apua rutoiUcn-, fiUd \aa [airaat parantumaan; WW. 105—128.
8ou()i *]3o()joIan cmdntä
5ai fanomau fovun[)iufa,
äBdinölän clc(cit»äffi,
Äalemalan facitiairafft,
5 ©ammou fuuriUa muvuiUa,
^irjofanncn fa^.ipaIciUo.
Juo tuota fotnin fac^ti,
5trftic(enn aiinoöfanfa,
9}Jinfä furman fuovittaifi,
10 ,^uufa fuolcinan fofift,
3;uo(Ie iödinöläu toäcUc,
Äonfalic .«ilalcmalaicitcn.
3:i;tlö luoudan fofca,
2ott)iatav maiiuo voanfja,
15 $al)in Suonen tiettäviä,
3lfc'in SOianatiariii,
Zdx poifoa i)l)ef|an
^()tenä fcfäignä i)önä.
Öoubi ^of)joIan emäntä
20 Sfie on fäefi fäi;ä tuonne
45 vuno, MV. 21—54. 303-
9^cnäl)äu utuifcu niemen,
^ääl)än faaven tevbenifen,
SauKIa tapattamaban,
kuolemalla faatamo^an,
25 Suota Söäinölän iDäfeä,
^anfoa i\alett)alaigten.
©illd ^o^jolan emäntä,
$o()|an affa ()avuial)amma§,
6t)t)ti furmat fuunnattomot,
30 2;att)attomat tau'it no§ti,
2öa§ten SÖäinöIän ixiäfeä,
«Suvmaffi fuun ^ateiran.
^ojat Säinölän potelri,
CäfilDi Äa(en)an fanfa,
35 Saantia latyattomia,
Seimen tietänuittömiä.
Silta lattiat laljoun,
^ääitä peite märfäuelDi.
6i(loin \vani)a Väinämöinen;.
40 S^ietäjd iän4fuinen,
Öäffi S^uouctle [otal)an,
Äera tau'in tappelot)on,
<Sanoh)i fanalla tuoUa,
Öaufui tuolla laufet)ella:
45 „Dnfo tauti luojan luomo,
©unna fäätämä 3wmatan,
2öai ompi palaan panema,
(Surma [prjin ftinnpttämä?" ,
„5lun lienee palaan panema^.
50 ©urma ftjijin fv)nni)ttämä,
2;of' ei [i)t)ttä fi;ötänel)e,
(äi himatta fuuven luojan;
Äenpä meitä fpt)ttä föift,
®uul;unfa omat fananfa.
304 ■ 45 runo, iv». 55-88.
55 ipäcibänfä pa^at panonfa,
Sljatuffet itfcbeufä!"
„Di Uffo i;Iijuma(a,
^iltren päällinen 3u»^titci,
Julc tänne tamittdSfa,
60 9(jaite anottaeSfa,
diämät tuöfat tuntemahan,
^^"^ätäpäimät t)äätämä()än,
Oiifonnaifet viifuma{)an,
!]}uutunnaifet purfamaban!"
65 „2:uo mulle tulinen mieffa,
6äfel;incn fäilä fanna,
^oOa ma pal)at pitelen,
31fcät ifi afetan,
Zmht tuulen teitä mpöten,
70 5limut aaiuoillen aboiUe!"
©anoi manipa Söäinämöinen,
5tfe laufui, noin nimefi:
„2;uonnc ma tipuja fiiätän,
2;uonne tuöfia manoan,
75 5lin)ifit)in feliaieilnn,
iHautaiftipin raunioiljin,
5Uuiiä fin3i^5tämäl)än,
^aafia paf ottamahan;
(Si firoi tipuja itfc,
80 ^aafi ei n:)ain}oja ruolita,
äöaiffa paljo pantalpifi,
2)?äävättä mätcttäbifi."
„5liputi;ttö Suonen neiti,
3of' iötut fipufimellä,
85 3iiut)flen fipufinjeä,
Äiputouorta njäännätellen,
M\) tivont fercämä^än
Äital)an fitocn fmifen.
45 ruup, mv. SO -122. 305
Zahi Uncrctä lretcT)cn,
90 <St)t)täifc mcrcu fi)Wäf)än,
2:uii(cn tuntiunattoma!)an,
*Päin)(iu paiötamattomrtf)an ! "
„Äun ei tuohta ftjtlin liene,
^iiöutar I;i)lt)ä emäntä,
95 2Öannnatar ntalio maimo,
3;ulc faneifa, tä\) fevalla,
3;efemä()än ternici)ttä,
{Ranboa raf entmnaban !
See fin^nt fimuttomafft,
100 2ömnmat märjt^mättömifft,
3otta faifi faivag maaia,
^>uono buolctta (etoätä,
Ju§fot)incn tnnnin oQa,
2öifnl)inen iDieretellö."
105 Siinä \van{)a ^Öäinämöinen,
Jiietäjä iän^fninen,
2BieIä moiteli n^ifoja,
3Roita ttiammoja maieli,
?)beffi[lä »oitcbiUa,
110 ilal^fftlla fatfcbiUa;
Sanoiui fanalla tuolla,
?aufni tuolla laufe^cHa:
„lulc jo luoja Ioitfimaf)an,
jumala pubetemaban,
115 Äaiffimatta fatfoniaban,
Zc\)U§ t)öllä tertt)cbefjt,
*Päitt)äUä imantc^efft,
3ott' ei tu§fa ^Haalla tunnu,
Äipu fe§feä fin^i^tä,
120 ^affo ci ft)ämmef)en ^aneite!"
2öafa tt)anba Väinämöinen,
Jietäjä iän*ifuinen,
^flffi 45 nino, \vm. 123—128.
Sillä riifui riffct)iä,
^^urfacU J3uutte&ia,
125 ^oici? poiöti poifcnhiomat,
paranti pabat panofet,
^jfddöti fanfan fuolcmasta,
Äaletoan fatoamaöta.
gou^i noötaa fontion ÄnUnxidaäfa voa^ingoita tcfemään; Väi-
nämöinen Iä(;tce 3Iniari[cn tafomatta xiubetla feif)ääUä fttä faatamaan,
joöfa tljööfä f)t)lxnn onniötuufi; mv. 1—52. — SBäinämöinen tuke
tnetfäötä [aaliincnfa; fotitväfi >v»aötaan ottaa I;änen fuurella it)a2ituf=
fcUa; tt)ft>. 53— 86. — Äontiofaatctaan tupaan ja fttte, turfin feläötä rii-
futtua, fattitaan, fattilaöta pöpbätte; ft)». 87—112. — SBäinämöinen
futfuu 3}ktfoIan \vaM fontion pitoi(;in ja fcrtoo pöl)bäö[ä, fuinfa ittU
:|)oäti faifi faaliinfa mctfäätä; W\v. 113—140. — Dtuualta pääö=
tpä ottaa fontion pääfallon ja istuttaa fen t)töö {)onfaan mäcöc;
njre. 141— 1G8. — Sopuffi SBäinämöinen laulaa, foittaa fantclet=
tanfa ja toiivottaa tulewifft ajoiffi onnea ja iloiäta elämää Äaleroa^
taan; \v\v. 1G9— 200.
©at fanoma ^objolaban,
Sieto ft)Imä()än ft)Iät)än,
SBcitiuMän luironncbcffi,
ÄateiDalcin pääöncbcffi,
5 OfJotöta uoötarito=lin'otöta,
2au'iöta taiDattomiöto.
Coubt ^objolan emäntö
Suo tuoöta fomtn pahastut,
Df^oöti faxhun fanfabalta,
10 Äontton foiuitta mattta,
DbtUe iSäinöIcin af)oiUe,
Äalc)t>alan farjamatUe.
Söafa it»ant)a Söätnämöinen
©anan ivirffoi, notn ntmejt:
15 „2Selt feppo 3ti"öifinen
Saoö muUe uuft fetf)äö!
308 46 runo, vorv. 17—50.
Dig' otfo otettrtlnana
Äarjoani !aatama§ta."
(Seppo feibtten tafoini,
20 (5ifä pitfän, ei U)()i)cn,
Zatoi fe§fi4aa'uUifen,
Sen fuft fulada feifoi,
.tontio terän foljalla,
S;>\x),vi hnhti fuon)eroöfa,
25 2Öarfa tt)arrctla famofi,
^eum potfi ponnen päägfcl
©iitä man^a QBäinämöinen
Cäffi micl)i§tä mctfdUe,
Dtfofen tnman onjede,
30 Jafafärfän tnnbniUe;
Siinä otfofen tapafi,
Salon fudan faan)nttatt)i,
Sdterifet fäni^i)t faati,
Sijat fultaifet fnmofi.
35 .^atfelcun fultoanfa,
Sanan rrirffoi, noin nimcfi:
„Dtfo[eni, ainoifeni,
iO^efifämnicn, faunoifeni !
6(ä fuutu fnottafana,
40 (Sn minä fmua faannut,
3tfe bairabit bannilta
^u()fi pnifet faatiofi;
St)ft)ft)ifet fäät lipeät,
*i>äin)ät pilmifet pimeät."
45 „aRetfän tuliainen fäfönen,
^auniöfarma vöt)l;etpincn,
•Öeitä jo fplmille fotofi,
5tfunmaafi autiaffi,
Cäl)e fulta fulfemaban,
50 gf^a^an armag aätuma^an.
46 runo, wm. 51—84. 309
llrol)oifcI)cn rväfdjm,
ä)he^ifcl;en joufftof)on!"
Siitä rvanha SÖäinämöincn,
Caulaja iän4fuinen.
55 5l§tiu foitcllcn ahoja
Äera fuulun tt)iera[)anfa;
3o foitto fotibin fuului,
2tUe fattojcn fajal)uö.
2Bicvä[)ti nnifi hnya^fa,
60 Öaufui fanfa favtanolia:
„Onfo jo fiiulu hilfcmagfa,
6a(on auitio a8tinnaö|a,
to0fa foitcdcn tulemi,
3'oitatcUcn tortt)ettcmn?"
65 Siinä illan f)a Söäinämöincn
3o foi;ta folioin faapi,
Sanan mivffoi, noin nimeft:
„ 2öaro'ottc umimon-aufat,
(Sttei farja fammagtuifi,
70 ^pieni m{\a pillaStuifi,
Dtfon tuUeöfa tutt)iUe,
ÄarlDaturman tunf citeäfa ! "
2öieräl)ti mti tumalta,
Caufui fanfa fartanolta:
75 „2emic otfo tultuafi,
SJJefifännnen fäotpafi,
dläxik vienille pif)oi(Ic,
Äape'i(lc favtanoitlc!
2;uota toimoinfin ifäni,
€0 ^atfoin faifcn faön)in-ai'an,
3;oitt)oin fuin \)\)\vm ivuotta,
Äatfoin fuin fefän tuloa,
£uni fuffi uutta lunta,
£t)It) Itufagta lipua.
310 46 runo, »m. S5— 11«.
85 g^citi nuorta fu(()ofniöta,
*I?unapo^fi puolifoa."
<3iitä \vanha iiiHiinämöinen
3tfc tuiiu fauoiffi unrffi:
„'^ä{)t jo fuiidi fulfcmaban,
90 9(rma§ maata aetinnal;an,
5(llc fitulun fuvfiaifcn,
2((le faunii)iu fatoffcn!
(i-(äfä otfo tuoöta fiuoli,
Joö tulen)i tiirfin tunti,
95 ^i tu[)ola turffiaft,
^larifojafi ei fatfota,
C^cvjojeu f)cta(cl)if)l,
SBaiiuaifien iDaattcbiffi."
Siitä xvanija aöäiuämöincn
100 Dtatti otfolta turfin,
^^mi aitan pavitien päähän,
Öil)ar liitti fattifahan,
5lupari()in fuUattu()un,
Saöfipol)ja[;an pata()an.
105 5lun oli fcitto n.ia(mi()ina,
3aatu fattilat tu(e(ta,
3opa faatti faalibinfa,
.tuletteli fultaifenfa,
^»ää()än pitfän pintalauan,
110 Äu(taifif)in fuppi(oil)in,
Simoa fircttämä[)än,
Olofia oitama()an.
Siinä Xdanln Säinäniöinen
3tfe tuon fanoiffi niivffi:
115 „Äummun uffo fultarinta,
Japion talon ifäntä,
2)tetfän el)toifa emäntä,
Äanefa muu lapion fanfa,
46 runo, nw. 119-152. 311
3;iile jo ()nibin bärföfefi,
120 ^^itfmindan pitoihin!
i)h)t on hjUin ti)Uii ft)öd,
.^i)Uiu ft)öä, h)U[n juoa,
Ri)U\n itfcnfd piteä,
Äpllin outoa fplätic,"
125 2öäfi tuoäfa noin fanon)i,
.^anfa fauniö roicretteli:
„d)litä tdjtn metfci micltiji,
2;aipui aiuoincn Japio,
3otta antoi ainoffinfa,
130 ä)knetti mefiffifcnfd;
Dtifo fciI)on feffmiigtä,
%aln nuolen noutamilta?"
2Jöafa UH-int)a liöäinämöinen
Janopa tuol)on n)a§taeli:
135 „(äi oliut fei{;on fefftmi§tä,
Stmpueu ajelemiöta,
3tfe ixtieri iDempeleltä,
.§>oviat)ti f)an)un felältd,
JRifut riffoi vintapäänfä,
140 2öartt}ut itiatfanfa I;ajotti."
ilun oli ft)(Iin f\)M \\)dtt),
Äijtlin \\)ötx), fpUin juotu,
2Öafa n)ant)a äBäinämöinen
Sanan toirffoi, noin nimeft:
145 „Dtfo[eni, aiuofeni,
aO^efitämmen, faunoifeni!
2öier on matfa fätjätfcfi,
Oietfi reial)eUaffeft,
Zä§>tä pieneötä pcftä§tä,
150 a^Zatataifeöta majaöta,
2Bagten it)ailt)iffo=mäfcä,
^o[)ti touolta forfcata,
312 46 tuno, mv. 153—186.
petäjähän pen[eäl)dn,
.<> onf a()au bniDU^fataban ;
155 ^9h)d fiin' on oUaffefi,
Slvmaö aifacUaffcfi,
Suona tiufujcii tirinän,
harjan fclion hiuluiDilla."
Siitä [aatti faalibinfa,
160 (£I)ätti erän mäljänfä,
Äulta=funnat)an fufuUc,
2Ba0fil)arjun I)artioi(lc;
$ani viuil)un puljtabafen,
|)onfaf;an batttu^fatatjan,
165 Dffallcn otoiuimmalle,
Ccljmälle leire 'immäUc,
3loffi inel)inifi(Ie,
Äunnioiffi fulfijoille.
<B\m rvanha Sfiäinämöinen
170 öaifa()ti()C laulamahan
*Päin}än pääti)\x)än ilofft,
^Han fuulun funniaffi.
Sanoi n)anl;a 23äinämöinen,
3tfe laufui, noin nimcfi:
175 „!piä ni)t pibti n^alfcata,
3otta lauloa näfifm!
Cauloa lufu tulcn)i,
Suuni [oia taf;tc(en)i."
Siinä lauloi, jotta foitti,
180 *^itfin iltoa iloitfi,
Saufui laulunfa (opuffi,
3tfe ivirffi n)iimcifeffi:
„5tnna toi§tcffi 3iim«ia/
SÖaetafi ftiafainen luoja,
185 ^iäin näiöfä clcltämäfil,
Soitte toimiteltan?atfi.
46 vuno, Ätt». 187—200. 313
Mi§]ä bciiäfä pt)i)tt)»poian,
^^itfätriUaifcn pioi^fa!"
„5lnna aiuafi 3"inata,
190 Soieteffi totinen luoja,
©oimaffi lapion tornien,
TUt\'än pillin piufotoafft,
Sidillä picniöä piftoilla,
5lapc'iaa fartanoillal"
195 „q5äin)cät foifin foitcttmuan,
3IIat te(;tärt)än iloa,
dUiiiä mailla mantereilla,
©uomcn fuurilla tiloilla,
9iuorifo§fa noufcn)a§fa,
200 Äanfagfa fafuauuxöfa."
^cttffmäsrDUi»cttä tluno.
Äuu ja aurinfo lasfcutuJrat akä SBäiuämöifcn [oittoa fuulc*
maan; ^Pohjolan cmdnta faapi ne fiitä ja fulfcc ttjuorcca, fticldpä faapi
tulenfi Äalcroatasta fatoamaan; n>». 1—32. — Utto ta\waaäa iäfce
tulta \a laittaa tptön tuuitiirtamaan fttä tiubcfft fuuffi ja auringofft;
tuuroittelija »ahingoöfa pubottaa tulen maafian; »n?. 33— 64. — SBäis
ndmöincn ja 3lmattncn Idbtcmctt pubonnutta tulta ^femaan, tutcniat
ifoUc joelle, laittamat »enceu, ld[;ten)dt foutctemaau; »aimo tulcc »aö*
taan ja tX)\x)t), miUd matfatla oliroat, ttjastaamal Idbtcnecnfd tulta tie*
buötamaau; vom. 65—94. — 2Baimo fcrtoo tutcn tcfcmdt tubotijöt
luurin turoasfa, mitcnfä fe fiitd oli vihien jdrmecn laitettu, fuinfa fe
cli fielld telmdnnpt ja »ieldfi »aimafi faloja fielld; tottt. 95 — 158. —
aSdindmöincn ja 3lmarinen toknat merfolta pt)9tdd tulen hjaiiroiöfa
walittatt)an falan-, fe tt)ö f)citlcn ei EuitenEaan onnistu; Wto. 159 — 192.
2fiafa JTtanl}a 2öäinänuiineu
Äauan foitti fantelctta,
®cfä foitti, jotta lauloi,
Jotta ilnmnfin Uoirn.
5 Soitto fuuliii fuun tupi(;in,
3(o päiunm iffunoidc,
kim turoa^^taban tutcmi,
^äitt»ä aetui aitaötanfa,
Äuubut foiirutt fonfcloUe,
10 ^ähvä latroabon petäjän,
Äantclctta fiiu(ema[)an,
3toa iincbtiinäftän.
öoubi pohjolan emäntä
0ic tuosta fäfut tamotti,
47 Tuno, IV 111. 15—48. 315
15 Mifi fiiuii fuinortainn^to
Ä{rjavintaf)au fiir-cben,
Cau(oi \\ximn paistamalta
Suorc()en tcräffife()cn,
öaiiloi luarftn malfeonft,
20 Sufcn aöäinödiit timnlta,
©ai tint)at tulcttoniifft,
pirtit iDalfcattoinifil.
5o o(i ttö alinomainen,
^itfä pitffofen pimeä,
25 ^ö oa Jlaleinafagfa,
dioilla äfiäinölän tumiKa,
©efä tuoda taimaliaUa,
Ufon ilman iötumida.
Jufefa tuletta olia,
30 2öaima fuuri lualfeatta,
3fan)ä ine^mifien,
3Mmä itfen Ufonfi.
Juo Uffo ijUjumafa
5ltfoi tuota ouogtella,
35 ^IM fumma fuuu tt^fä,
Tlitä tcvben päiiDän tie§fä,
Äun ei fuu fumotaffana,
(Sifä \mtcä paiötaffana.
9l§rui pilmen ädrtä mpötcn,
40 3:aittiaf)an rajoa mi)öten,
©ufaefa finertdmägfd,
Äirjamaöfa faplufaöfa,
Äämi fuuta et[imä[)än,
^äitt)cä tapoamaf)an;
45 e-ipä fuuta löi) affänä,
^PäiiDeä tapoaffauQ.
Julta iöfi ilman Uffo
SRicfalla tuIiterdUd.
316 47 runo, mv. 49—82.
Stntoi ucicn tuifitclia,
50 3lnian immcii ipaapotcdci,
Äuun uucn fumoamaffi,
Uucn auviiu^ou aluffu
^impi tulta tuu'tttc(t,
9Baapotte(i malfeaiöta,
55 Suli tu()malta viiton,
3Jöalfca marattomalta,
Mtöfiltä tciäntcUjän,
(Sormilta fomittelijan,
Äirpofi tiiUfipuna,
60 *putofi puiiaferäncn,
ii^alfi tuon ibalan idnan,
Suojan tuomilta tiloilta,
^läbältä taimabaöta,
5tlai[cben maa^emäbän.
65 Sanoi iDanba iödindmöinen :
„9Beli feppo ^In^i^i-^i"»^"/
öäbtcfämmc fatfomaban,
TIM tuo tuli tulonen
^J)läifieitd taimofigta
70 Sllaifibin maa=cmibinl"
i^äffimdt uroita faffi
Sulcn fiivtiimä^njoillc,
3oti joutumi ctebcn,
DJietfeän mevcn tapainen.
75 (iiind manba äödindmöincn
5tlfoi wci0ted n^cncttd,
5ltla forraen folfutclla,
Soinen [eppo ^^i^i^^"^^"
Caati fuufeöta meloja,
80 *petdjd§td jdrfdlcild.
Diiin n^eiiDdt menon mefille,
Soutelevat, joutelen^at,
47 runo, w». S3— 116. 317
Q[)mpdri dk\van jofca,
yic\van nientä ficrtc(en}ät.
85 iöaimo maota^an tuleh)i
*t?u{)utctlcn, laufutellen:
„53Zinnc te mcncttä mie()et,
Äunne Idffittc uroOot?"
Sanoi Yoanin SBdinämöinen,
90 3tf£ ft)irffi, noin nimeft:
„Dnp' on matta nticleöfämmc,
30?cnnä tnlta tietämähän,
3of on tuUut tain)a[)aäta,
^ul)fi pitoien )3u'onnut."
95 Saimo tuon fanoiffi mirffi:
„2u(i on tuima tie'ettäinä,
3o tefi tuli tefofet,
2:uifabti tulifipuna
Suojan (uomilta tiloilta
100 .C^alfi tuon ibalan ilman
Suurin uutebcn tupahan,
^altt)oifen laettomoftan."
„5Uti lai^tanfa imetti
5tlla reppanan retuifen,
105 Suol)on tultua tulonen
^Poltti lapfen fätfriegtä,
<3e lapfi meni iDJanatle,
Suöfieifa tulen punaifen."
„(Smo ei iDhmalle mennijt;.
110 ©e tunfi tulen manata,
Salfeaifen njaimutella,
5laltoil)in 5tluen järmen."
„3;uo ange 5l(uen järiri
Zno^t' oli fpttpä tuleljen,
115 <5äfet)inä fäit)fr)eUä,
Äuol)ui fuufieu tafatle.
318 47 runo, ftra. 117—150.
5lrjt)i päälle dpräbien,
Juon tuiman tulen fäfiöfä.'
„Äa(at tuoeifa fatfelcivat,
120 5lf)inenet ajatte toat,
SRitcn otla, fuin eleä;
Diiin meni fmemä fiifa,
;9Jieli tuon tuliforofen,
iLvajotteli malfeaifen."
125 „DIi aifoa roäbäfen,
Ju(i tuöfa nielijälle,
2i5aifea n)ajottajalle,
*^affu paljon fpöneljelle."
„;Ui§fcnteli, fuiöfenteli,
130 ^J)mp,(iri Sllucn järmen:
„„(vi ole mienoefa n)e'cäfä
9[)iinun fuvjan nielijätä,
9täiöfä tuöfiöfa tulofcn,
Saiuumnoiefa roalfcaifen. "
135 „9iiin tuli fulca fuuja,
Diieii tuon fmermän fiian;
Cli aifoa mäljäfen,
Suli tuefa nielijälle,
SiHiifea majottajalle,
140 ^;|]affo paljon |'i)önel)elle."
„Uiefcnteli, fui^fenteli,
9)mpäri 5tluen järmen:
„,;(5i ole ttienoofa wc'c§[ä
Sliinun fuvjan nicUjätä,
145 Diäiöfä tu^fiöfa tulofcn,
Söaimannoiefa n^alfeaifcn." '
„9iiin tuli baleo bauti,
D^iieli tuon fulean fuujan;
Dli aifoa tt>äl)ä[en,
150 ^luli tu^fa nielijälle,
47 runo, »». 151—184. 319
2öaifea mnjottajallc,
^ciffo paljon fi)önc[)e(Ie."
.„Ui^fenteIi, fuigfonteli,
^mvcivi 5llucn jämien:
155 „„(§i ole tincnoSfa rteVöfä
©Jinnn furjan nieltjätä,
DMiöfä tuöfiöfa tulofcn,
'2öain?annoig[a JDalfeaifcn." "
2öafa Wanl)a Väinämöinen,
160 2;oincn feppo 3(mavinen,
ytnotan niinifen futott)i,
5lataJQifen foifuttalDi,
Sen painoi paju=lt)eft(Iä,
Oiaian hiovilla rafenti.
165 Söeiivät löerffonfa n)efiUc
^aften fui[;in, Iuo'on päif)in,
l^oljiluotojen lomifjin,
©iifafaaricn fimuitjin.
Ääe^e(eit)ät, fäänteteittJÖt,
no 5{ina n.icrfoi(fa afumat,
aSicnoiKa Ial)en iueftUä,
Saarilla felällifiUä;
(si \aaa taloa tuota,
3 ota tarfoin tavn)ital;an.
175 3o tuo§fa f alat njatitti,
'§>oufi I;au'itle fanotoi,
ili;ft)i ftifa fäi;näl;ältä,
Colji toifelta loljelta:
„3ofo fuoli fuulut miel;ct,
180 .^atofi Äaleman poiat,
Ciina-nuotan nuifuttajat,
Canfapaulan laa'ittajat,
©uuren tarpoimen talujat,
*Pitfän n)arien ivaifuttajat?"
320 47 runo, n>w. 1S5— 192.
185 Äuuli rvanba Säinämöinen,
3tfc tuon fanoiffi irirffi:
„Gi ofc fuoUc^ct iirobot,
Äaatunut Äa(cwan fanfa;
?)ffi fiioli, faffi fv)nti)i,
190 3oiU' on tarpoimct paremmat,
SÖarrct iuaaffoa pitemmät,
9{uotat fa()ta faubeammat."
^aljlTfKfasnjit^fttä Uuno.
Saitctaan fcrfiämifem mafibottoman ifo nuotta; tt)». 1 — 26. —
Sätibctääit tulm nicUyttci Maa nuotalla pDptiimään; lopulta fc faa«
baanfi apajaan; \v\v. 27—68. — 2uU fanaaäfa fun faabaan fiian «ats
fa^^ta ilmi puifaf)taa fäfiötä poiö, polttaa paljasti 3Ii"«ii^ta ja metfään
foliottuanfa I^ännttciä paljon maita; wm. 69 — 100. — Södiniimöincn
Idt;tec tulta tafaa ajamaan, tapaa fm hjiimcin ja iricpi pimeibin Aale-
nialan tupiin; njns. 101—132. — 3Imarincn parantelciffe tulm polttama^
mioiäta ja tulee jälleen entifeen temcpteenfd; nitt). 133—178.
sföafa 'manba Söäinämöinen,
Jietäjä iän=ifuinen,
J^uoöta tuumidc tulert>i,
5lje{ciffe amicUntic,
5 Df^uotan liiiuiifcn futon,
©ataljifcn faa'utcfla.
6cn fifaret fcbveämät,
Ää(i)ffct tämjlk h)ömt,
Seljct incrfoffi futoiuat,
10 5tpct ainoiUc paucir>at,
^f)tenä fefäiöiuä i)önä,
Äaftcn päin.it)cu feg'cllä.
6iinäfö fäppncn fdäntyi,
^^alautui ^.uainopalfo,
15 Äun [ai nuotta inahuibiffi,
Öanfapau(a laaHtufft,
5)t)tcuä fcfdiönä i;önä,
Söiciä puoleäfo fitäfi.
21
322 48 runo, »m. 19—52.
Saipa nuotta walmi()iffi,
20 «anfapaula laa'ituffi,
pereiltä fatoa ft)(tä,
Siulat [citfcntd fatoa;
Sen fitrcötiirät [omaöti,
Öau'ucitiwat laatufagti,
25 ^()tcnä fefäiSuä i)önä,
Äa[)cn päin)i)eii MtUL
Siitä (äffiiuät uvobot,
SÖciträt n)crffonfa ivcfillc,
^ffi fiula Oeitcttifnu
30 Saare()cn fclällife()cn,
Siula toinen Ijcitettit^in
i)^iitt\)fannan nicmcffel)en,
9io§tin tuonne Iaa'itat}an
ÄHinlian Söäinön itialfainal;an.
35 *l^ol;ctal)an, potfctal)an,
215e'ctäl)än; n)cnnotat)an,
2Öe'ctäl)än pitfin iDettä,
*|?ol)ctal)an poifcn noetta;
Saa'al)an taloja fi;IUn,
40 3 Neniä, al)raenia,
2al)noja, lolnfaloja,
(5i faaa fttä faloa,
.^uta iva^tcn nuotta tcl;to,
i?anfapaula laa'ittuna.
45 Silloin mantia Söäinämöineii
äCnelä merffoja lifäft
QBiiellä [i)li[a'alla,
aöpttä faalla feitfemällä,
Sanan n^ivftoi, noin ntmefi:
50 „iCiefännne filmille mxtot,
32etäfännne noetta mielä,
Jofi toinenfin apajaa!"
48 runo, \v\v. 53—86. 323
2öcrfot mietityin fijiintlc,
(^nnätctti[)in etemmä,
55 2öe'cttibin mettä mielä,
Zoti toineufin apaja§.
2öafa manf)a Söäinämöiticn
3tfe nuotan no§tanna§fa
«Sanan mirffoi, noin nimeft:
60 „3o nt)t on f alainen far[;i
2^ämän nuotan nostimilla,
Satalauan lasfimiUa."
Siitä nuotta noäteta^an,
^ureta[)an puiStetaban,
65 SSenebefen SÖäinämöifen,
Saa'at)an falainen far()i,
Äut' oli maaten nuotta kl)t\),
Öanfapaula laaHttuna.
äöafa manfta Söäinämöineu
70 ©iimofi fataifen farbin,
®ai fieltä t)a(ean ()au'in,
Äuf oli miifon pi^^ettpnö.
Siitä l;aufi l)alfai§tal)an,
Suu (emä lemitetäbän;
75 SöatfaSta öalean t)au'in
Söntäf)än fulca fuuja,
3Öatfa§[a fulean fuujan
Siell' oU fiieä fiifa,
SifäUä fticän fiian
80 Siell' oli fmifevänen.
Siian fuolen [ouferogfa,
ÄolmanneSfa fouferoSfa.
Sifältä ftniferäfen
^utofi punaferänen,
85 Äcöfeltä punaferäfen
Suifa^ti tu(i==foronen,
324 48 vuno, \vm. 87—120.
^^oltti parran 2öäiuänuiifcu,
Sepolta fltäi pahemmin
poltti puolen poefipäcitä,
90 Ädfiänfä färmenteli.
ajteni fiitä nrenne^fdnfd
Slalloitfe 5(Iucn järtDcn,
.^axtafi fatajifolle,
D^iin paloi fataja^fangae,
95 Äo{)autti fuuftffobon,
^^oltti fuufifon fomean,
2Jöieri h)icläfin etemmä,
poltti puolen ^>ot)iau maata,
Safaron <2amon rajoa,
100 i^aljcu puolen 5larjalata.
äiHifa mantia Jh>äinämöinen
3tfe läffi aötumat)an,
^löö forpet)en fobofi,
Suon tuiman tulen jälillc;
105 Sapafi tulofen tuolta
Äaljen f annon juuren alta,
Ceppcvpoffelön fifäötä,
öaI)ofannon fainalo^ta.
Siinä \vanl)a 2Bäinämöinen
110 3tfc tuon fanoifft mirffi:
„3;ulonen ^^iniatan luoma,
öuoma luojan malfeamme!
(5t)i;ttäpä menit fpmäUe,
Slfiatta aiman faua§,
115 3;ect parenuuin, f un paloat
Äitt)ifel)cn fiufal)afen,
Är)tfeil)et fppenil)ifi,
^immennäil)et l)iilil)ifi,
^äiluällä pieltätt)äffi
120 totapui^jfa foituuiftöfa.
48 runo, \v\x\ 121—154. 325
^öUä piilcteftäUHifft
.^ebän futtaifcn fun)ii§fa."
Jcmpafi tutofcu tuolta
^alan)oi()in paffutoil^in,
125 iloiinun fääpil)in fott)it)in,
2Öa§fifeIicn fattilabau;
kantoi tulta fattilaSfa,
Äoitruu fuorclla fuletti,
9^enä()än utuifen niemen,
130 ^ääljän faaren terf)cnifen;
©ai tulvat tulellififfi,
q}irtit malfeaOiriffi.
3tfc feppo 3fitt<i^'inci^
6i)rjin fi)ö§til)e merefien,
135 SBediffe tnefifiVöelle,
Oianta^iaaelle paneiffe,
SuSfiöfa tulen pcilaraan,
Saife'i§fa tnatfeaifen.
6auott)i [anatla tuolta,
140 Caufui tuoda taufel^ella:
,,'Miila \\\)t tulta tunnnentelen,
Söalfcaiäta iDarlDentelen,
6'ttei nniffoa iDiboift,
hornin fauman fartoaStaifi?"
145 „3;ule tptti S^uvjan maalta,
l)ieiti laSfcite !?api§ta,
|)t)t>?fä fu?fa, iää§fä fenfä,
.^alla^fa bamcben betmat,
^t)inen fattila fäegfä,
150 3ciinen faul)a fattila^fa;
Söiöfoa iDilua tvtttä,
9iiittel)i§tä ripfuttele,
^aifoiöe :palanel)itle,
Sulen tuimille ixiioitle!"
326 48 runo, ww. 155—178.
155 „Äuu ci tuocta fi)Clin licnc,
Sule voifa *^}o^ioIa§ta,
mt§ pitfä *;^tmentoIae^ta,
öapfi täpcötä Öapi^ta,
.?'i)t)tä fclffiUa Uietciöä,
160 3äätä rccdä rcutoelloö,
huiman tunturin laelta,
Söaaran iuanfan liepcbcltä!
6iIIä I)i)t)IIä f)t)^'t)ttelc,
5ää=n)iluUa jää^Dttcle,
165 julen tuomia irifoja,
*Panun tuifi )3aa()tamia!"
„v^un ci tuohta Mlin lkm,
Di Uffo t)(ijumala!
<Ba\\ ftt)t)tä, fa'a jäätä,
170 (Baa iDoictta ^t)iiicä,
^aifoiUc pa(anc(;iUc,
2fiian tuifi tulle()illc!"
©idä feppo 3I"^^iTinen
3^uota tulta tummenteli,
175 JBalfeata maimenteli;
<3ai feppo parannef)effi,
(SntifeUef)cn el)offt,
SRuinaifcnfa muotoifcfft.
^l)^fkfa9U)tttlcttä tiuno.
^*t)l)betään 3taavieta tafomaan uutta fuuta jaaurinfoa; ^\ma'
rinen ne tafoo, mutta ei faa »nalaifcmaan ; Wfö. 1—26. — 2öäinamöi-
nen faapi arroalta tietää, fuun ja auringon $of)|oIan fi»imäeefä ole-
rvan; ttJiv. 27—50. — aBäinämöincn läbtec *i)ot)ioIaan, tappelee $ob=
jan poifaiit fanöfa ja ttioittaa ne, mutta ci ^aa »ieläfdän fuuta ja
ourinfoa nnioreöta ulo^; m\v. 51—90. — Äääntpp fxeltä totiin ja
pt)t)tää 3taiirifen tafomaan amaimia ja muita afeita, joitta fiöfoift
hjuoren aufi. pohjolan emäntä lentää pajatie, fp[t)t) mitä 3Iniavinen
tafoi, ja [aapi maötauffeffi faulavenga^ta Janelle itfellenfä taottaman;
iDit). 91—124. — *PoI)joIan emäntä menee, laöfec fuun ja auringon
irti, lentää fttte uubellecn pajan f^nnpffelle ja ilmoittaa fuun ja aurin*
gon entifiUä fijoitlanfa taimaaUa oIett>an; n?n). 125—150. — 9Bäinä*
moinen näfitpänfä fuun ja auringon taimaalta tcrmefitää niitä ja toi-
tuottaa niiben aina fauniiöti paistaman ja faattatean onnea ja tertoc*
t)ttä it)miPc; n)tt). 151—190.
5tin' on ).iäin.ui paistamatta,
Äuu fulta fumottamatta,
Dioilla SÖäinöIäu aboitla,
Äalcmalan f aufal)illa ;
5 Söilu unljalle Mmi,
^axjaikn o(o famala,
Äun ci fonfa vciiit>i)t paista,
Gifä fuul)uct fumota.
Dhiorct nciniuia pitdtoät,
10 3!äpuoIct avit»e(cmat,
5luinfa fuutta (ictänel;c,
^äitndttä efcttdiic^e;
tpäätDivät fepon pajal)an,
©aueknuat, faattclctoat:
328 49 vuno, nnr. 15—48.
15 „9ioufe feppo fcinäu alta,
lafoja fiiDen tafoa,
Jafomahau uutta fuuta,
Uutia auviu^ou fcbcä!
*t>ab' on fuun fuiuottainatta,
20 Cuto päimäu paistamatta."
D^oufi feppo fciuän alta,
lafoja fnrcu tafoa,
Äuun on fulIaSta fuinafi,
«'öopcaöta päinmu laati,
25 (5i fumota futta fuuna,
^aiöta ci pciiircäuä bopca.
Sfiafa tvaufja Söäindmöiucn
3tfe tuon fanoiffi iDirffi:
„yit)t on aifa ariuan fä\)ä,
30 iDUc()cn mcvffiä f\)\\)ä,
2Rinnc meiltä päimä pddtpi,
Äunnc meiltä hm fatofi."
Öeiffafi lepäötd laotut,
laittoi (aötut laauffenfo,
35 5lätxn ariroat fääntämä|)än,
Sovmiu avmat fuortama[)an,
8anon.n fanalla tuoda,
£'aufui tuolla laufel)clla:
„Sano totta luojan merffi,
40 Juttele 3""^ii'^i" t^^^pt^.
iDhnnc meiltä päimd päättji,
Äunnc meiltä fuu fatoft,
iluu ci ilmoisna ifänä
9^iäl)ä noita taimaballa!"
45 Joi arpa toet [anomat,
2öavmat liitot liifabutti,
3anoi päimän faauct)cffi,
Äuun tuonne faonncbcffi.
40 nmo, \vn>. 4'.»— S2. 329
5]}o[)jo(an fimimdfebcn,
50 2Baavau inaöfifcu fifäljcin.
Siitä rtiauöa Väinämöinen
3opa läffi, jotta ioutui,
^imcäfjäu *|}ol)jolal)an,
©umniaftan (gaviolabau.
55 Suli q3t)l;jo(au tunjiUe,
©anaii mirffoi, noin nimefi:
„il>?inne§ meiltä päimä pääti)i,
.^unnci^ meiltä fuu fatofi?"
*l^o[)jan poifafet faupmi,
60 ^alja pänni paul)oami:
„3:uonne teiltä päiiöä päätt)i,
^äimä päätt;i, fuu fatofi,
Äirjarintal;au fime[)en,
9iautaife(;en failioöon,
65 ©ielt' ei pääfe pää^^tämärtä,
Seimiä felittämättä."
Safa mantra aBäinämöincn
SBcti miefau, tiifui vauau,
Jcmpafi tuUteräifcu,
70 Sanan mirffoi, noin nimefi:
„ 2}cite(f ännne mief f ojamme,
5latfe(famme falpojamme,
Gifö fuu fime§tä pää^Sue,
*]3äät^ne päimä faUioäta!"
75 9Jccnti[)in utog pifmUe,
Ääi)ti()in fäfirt)fp[)pn,
iHumettibin mieffafitle;
Siitä W)ani)a Slöäinämöinen
fiöip' on ferran leimaf;utt{,
80 3§fi ferran, iSfi toifen,
^iöti fun naurif)in napoja
^Päitä ^of)jan poifafien.
330 49 runo, Wlr. S3— 116.
Aänn fiiuta fatfomaban,
*I?äitticä fcrittämäliän,
85 .kirjarinnalta fiinegtä,
!i}tautaifc«ta falliosta;
.<lourin foittcli omia,
Salpoja fanan mäedä,
Gi oroet fcifm araau,
90 (galnutt ei fanoiöta (niofi.
Sidoin manha sBäindmöincn
Äobta fädnh)Un fotia,
dJitni fcpponfa pajahan,
Sanan ipirffoi, noin nimefi:
95 „Dbol) feppo 3f"^t^i^i^^f'^'-
2ao^ f u of f a folmibaara,
%ao tuuria tufma,
5Iinaimia aifa fimppu,
3oiUa fuun fime^tä päivStän,
100 ^äiwän padotan fallioota."
Se on feppo Jdnarinen
Jafoi micben tarpebia,
Jafoi pdimdn, tuoota toifen,
3;afoi fobta folmannenfi.
105 ^dinidddpd fofmannella
öoubi *|>objo(an cmdntd
Siitti fiiniet fulfinenfa,
Öemabutti lentdmdbän,
Scnti Jalmarin pajatie,
110 ^^tni pajan iffunaile.
Se on feppo ^f^^^^^i^^^n
Sanan mirffoi, noin nimefr.
„Wil\t' olet ohhj bafenia,
3^tut lintu iffunalla?"
115 8intu ficlelle panciffe,
öatvuffaincn baasieleiui :
49 runo, ni». 117—150. 331
„^litä fcppo fiitä \aaii,
Auta mutio rafcunat?"
(5e on feppo 3f»^ii^"^ctt
120 (Sanan unrffot, noin nimcft:
„2;aon fautarenfabaiäta
Sluollc ^o()jotan afatle,
3oIIa fiinni fiitfctäbdn
Saaran iDanfan liepebefcn."
125 ?ouln ^>objoIan emäntä
3o tunft tuhon tuleutan,
^>cti Ioi{)e (entäntäl)än,
?cnt{ poieS *^}ob]o(a[)an,
CaSfi fuun fimeStä irti,
130 ^ääöti päiwän fatlioSta;
3tfe muuffi muutalti()c,
.^i)T)äiftt;c fi)D()h)fefrt,
Centeä Iefutte(cn.n
(Sepon ^toii^^ii^ pajaf)an,
135 Öenti lintuna oivcUe,
^9i;t)ft)fenä fpnni)ffctlc.
Se on feppo'3'^^'-i^'i"fi^
(Sanan tnirtfoi, noin nimeji:
„90?itä lintu tänne lennit,
140 Sulit h)X)\)fx) fi)nnt)ffcne?"
2Ca§taft otu§ oinelta,
Sirffoi h)\)\)ft) ft)nnt)ffeltä:
„3:uota lienen fpnnpffeUä
(Sanomata faattamaSfa,
145 ^'■■'P' on fuu !iit>e§tä nouönut,
^>ääöni)t päitvä fallioäta."
(Se on feppo 3ti"^i^'t"^n
M'mi itfe fatfomaljan,
5l§tutt)i pajan otDcUe,
150 ,^atfoi tarfoin tailyatjalle,
332 49 runo, «ro. 151 — 1 84.
'Hfläfi fium fumotraniafft,
Uläti päiwän paiätaiuaffi.
©iitä fcppo :j,I"^ni'in<^»i
Äälin (iioffi ©äiunmöifcn,
155 Sanan roirffoi, noin nimcfi:
„0()ol) it)an()a 2Öäinämöincn !
5läi)ppä fuuta fatfomafjan,
^dimcä täfnjämäbän,
Jo omat tavfoin taimialalla,
160 iSijoinanfa mninaifiUa."
2Bafa manba Slfiäinämöincn
^it^tif)cn u(o§ pibaUc,
v^atfabtami taimaballc,
3tfc tuon tocffi runfi:
165 Äuu oli uou^nut, \mvoä pääönijt,
Raimon aurinfo tasannut.
(Silloin manha äöäinämöincn
(Sai itfc fanelcmal)an,
Sanott-ii fanatla tuolla,
170 ?aufui tuolla laufebclla:
„^cvn)c fuu funiottaniaöta,
Äaunig fa^imot näi)ttdniä^td,
%i\)x>a fulta foittamasta,
5Uirinfo i)lcncnuiötäl"
175 „,^uu fulta timM pääftt,
!|Jäiit)ä fauni§ fallioäta,
SJioufit fullaiöna fäfcnä,
«i^opeH^na fi)i)l)fi)läiönci,
(floUcfi cntifcllc,
ISO aRatfoillcfi muinainllc."
„i)ioufc aina aamufilla
Jämän päimänfi pcvä§tä,
Jccppä meille tenrci;ttä,
Siirrä faama faataiT)il)in,
49 runo, )m\v. 185 — 190. 333
185 $t)t)tö päähän pcufalommc,
Duni onfcmme nenäfjän!"
„.^äi) m)t tiefi tertx)el)cnä,
2)?atfafi imantef;cna,
^äätä taaxi faunibtsti,
190 *pääfc illalla Icpol)on!"
W'xx'ite5kt)mmene9 tluno.
SDJarjatta neiti Idbtcc vnimcnecu, hiulec mavjan mäeltä roalittas
luan, feueiifddn ei iidnestä Iniolitnan, menee poimii [en ja ft)övi; mvo.
1 — 34. — iT^eiti ftfiptpp [pöb^etd marjasta, fantaa ja fnnnpttdd aifa*
nanfa pojan, jota fttte alfaa fauniiöti fastvatcUa; \mv. 35—54.
— Utto, poifaa riötimddn tuotu, ei risti fttd ennen tutfittua ja
tuomittua. 2ödindmöincn tutfijana pddttdd pojan menctettdradfft.
^ieni lapfi it[e nuhtelee Ijäntd roddtin tuomitfemasta; xvvo. 55— 86. —
SBdindmöinen fuutufjisfaan astuu meren rannade, laulaa rcasfifen voif
neen, Iddtce ftUd maasta pois ennustaen Idhtiesfdnfd hanta tofi fenan
»icld faitt)attawan ja tafaifm toimottaman; mv. S" — 122. — jRuno
arrcelee lopettaa laulantonfa, fcmmiufi fun Euulijanfa oruat mennon «ies
raita, omaiftanfa ei oUenfaan fuuiemasfa; ww. 123—150. — ^icnoi*
fcna orttioffx jddnpt ja reieraan armoihin joutunut Suomen runo on
paljon fowia pdi»id ndf;ni;t ja ndfee niitd wieldfi; irro. 151—178.—
^r)t}ta.a ei pa^efftttamaan febnoa lauUianfa: ulompana ci ollut tilai?
fuutta Dpisfa fdpbd, fotona ei moinut paremmaffi pddstd; rem. 179—204.
iKiavjatta forca fiiopu^
<2e fauan fotona faCMnoi,
9lina piifoiua eleli,
Äaefapdduä fainuöteli ;
5 %idtt)i farjan paimeneffi,
Cäffi lammasten fcmlle.
öampaliat meni mäfeä,
Söuonat uuioven fuffulata,
3'iciti aciteli af)oa,
10 Cepifföä lei)l;9tteli,
Ääen fuUan fuffueäfa,
■^opc'ifen I;oilateeifa.
50 runo, \v\v. 13-46. 335
ydm marja mäcltd I)uuti,
!]Jluolufaincn fanfahalta:
15 „Jule neiti noppimafjan,
^una))o§fi poimimahan,
(änncn fun etana fi)öpi,
2)?ato mu^ta nmiffoan)i!
©ata on faannt fatfoma{;an,
20 (^ata neittä, tnl)at naista,
(Si fen foöfifi minu()un,
*Poimifi poloifen marjan."
SDcarjatta forea fnopuä
iOicni marjan fatfontafjan,
25 Äeffi marjafen mäeltä,
*4}nnapuo(an fanfaf;a(ta:
^Iät)ä[)fö maalta [yöä,
5tlaf;a[;fo puu[;un nonöta.
Jempoi fartun fanfat)a(ta,
30 3o(Ia marjan maaf)an for-ti;
Sfiiinpä marja maalta nonfi,
Dfiouft a^ti f)nuUUef)en,
Siitä fuutjun [nifafjutti,
5tlaö matfa()an ma(al)ti.
35 tOiarjatta forea fuopu§
^noöta tt)i;tt)i, tnoota iä^i\)i,
Juo^^ta paffnffi pani()e,
Cifiamaffi (iittetil}e.
Sanomi fanalla tuoKa,
40 Caufui tnoda taufe()clla:
„^u(e luoja turmaffeni,
5In)uffeni armoUinen,
DMiöfä töigfä tt)ö(ä{)i§fä,
5Ijoiefa ani fomi^fa!
45 ^ääötä piifa pintefie^tä,
QBaimo raatfan tt)ääntel;e§tä,.
336 50 tuno, mv. 47— SO.
(5ttci it)aiwoi()in majotft,
3;u§fibinfa tummcncifi ! "
Siitä mcicin OJcavjatatlc ,
50 (St)nti)i pieni poifalapfi;
*]}ii(cttc(i poiuttanfa,
Äaätrattdi faunoiötanfa,
©i)Ii§fän|a fpöttelemi,
Ääpfänfä fääntcknui.
55 ^aöiDoi meiciu !ä)?miatatlc,
.<^aött)oi poifa faunofaincn,
Gi tietä nimeä tuode,
l^tiilä mainita nimeUä.
luli uffo ri§timäf;än,
60 Uffo tuon fanoiffi miiffi:
„(5n mä vi^Mi viiivattuo,
Äun ci enfm tutfittane."
SXm^^ä tuobon tutfijaffi?
Safa manba Väinämöinen,
65 (Sepä tuobon tutfijaffi,
tutfijaffi, tuomariffi.
Safa mau ha Säinämöinen
Jluop' on tuot^fa tuomitfemi:
„5lun lie poifa fuolta faatu,
70 iDiaalta marjaista ficnnt)t,
>4.^oifa maaban pantafol;on,
ajtavjamättäbän fimulle,
3;af;i fuotte iDictäföbön,
*]8uuUa pääbän (»ötäföbön."
75 $iubui poifa puolifuincn,
Äaffiujiiff öinen fajabui :
„D^ob fmua uffo utva,
^un olet tubmin tuominnunna!
Gipä f\;ietä fuuvcmmista,
80 Jöietä lubmcmmiötafana,
50 runo, tnw. 81—114. 337
Stfccifi fuode irieh;,
^ifä puulla päät)än Ii)ött)."
Uffo vigti vipfat)utti,
ÄaSti lapfcn fapfa()utti,
85 Äavjntau fuuinfat)affi,
.^aifcn maUan iimvtinfft.
©iitä fuuttui 2Bäinämöincn,
3opa fuuttui ja t)cipefi,
3t[e (ciffi aötumaljan
90 JKannallc mcvenifcflc;
Suoöfa toi^c Iaulamaf)an,
Cauloi fcrran iDiimeifenfd,
Öautoi ii:)a§fifen ireue^en,
Äupavifen umpipurreu.
95 3tfc i§tui!fc pcväf)än,
Cätfi felraallc felällc,
SBiclä iDirffi meuncöfänfä,
Öaufui Iä(;temäifiUänfä:
„'iR\)i miuutta \va\ta traipui,
100 5lrh)oiu meui alemma,
5lunappa§ ajan fulua, »
^äimäu meuuä, toifcn tutla,
2aa8 miuua taiiDitat;an,
Äatfota{;an, fain)atal;an,
105 Uueu fammon faattajafjt,
Uucn [oiton fuorijaffi,
Uuen fuun fulettajafft,
Uuen päitt)än päöötqäffi,
Äun ei fuuta, aurinfoa,
110 Sifä itmaiöta iloa."
©iitä nmnf)a Söäinämöincn
Cagfea favel)teleit)i
2Benel;eIlä ft)aäfifetla,
Äuutilla fupavifella,
22
338 50 runo, >t>w. 115—146.
115 *7)läiribin maa=emibin,
Stlaifibin tniraofi[)in.
Sinne puuttui purfmenfa,
2Öierdf)ti n)enel)incnfä,
3ätti fantclon jäliUc,
120 «Soiton ©uomellc forcan,
Äanfatlen ilon ifuifcn,
Caulut fuurct lapftUcnfa.
Suuni jo fu If ca pitäift,
Äiinni fieleni fitoa,
125 ia^cita irtirren laulannasta,
.f)erctä (leläjännäötä;
^cttjoincnfi bengäbtänu
9)?atfan pitfdn mcntijänfci,
Oiautancnfi vaufcami
130 Äcfäbcinän hiöti}än[ci,
Söctonenfi n)ievä()tdn>i
3oen poliucn juoötuanfa,
2;uloncnfi tuifaf)tatDi
5)ön piifän palcttuanfa,
135 !Riin mif0'ei runo lt)äft)ifi,
Söirret ftiienoi it)ierä[)täifi,
3Uan pitfittd iloilta,
^diradnlaöfun laulannoilta ?
^iin luonen, lopcttanenfi,
140 ^^erennenfi, bcittdnenfi;
37iitdpdg tuoöta, jo§ ma taulan,
3o^ ma paljonfi pajahan,
(£i ole emo eloefa,
. 2öanl)empani n:)alit)cl)ella,
145 (Sitä fulta fuulenmöfa,
Dmo armaö oppimaäfa;
50 runo, mv. 147—180. 339
Dn mua fiiufct fiui(ema§fa,
^onf\an offat oppimaöfa,
^epät, tomut Icmpiinääfä,
150 *J}i()lajat vitetcmäöfä.
Riennä jäin minä cmo§ta,
Sliatalana mciaiunux^tani,
Söaimon ipieraban matalan,
(St)tof)on cmintimäifcn ;
155 6c mun farfotti fatafau,
9tjoi lapfcu armottoman,
SuulipuoleUc tupoa,
^objoiöpuolede fotia,
Söieä tuulen tuvluatonta,
160 5tf)an)aifen armotonta.
6ainpa fiuru fiertämä^än,
Öintu furja fu(femal;an,
2öicno maita micrcmä^än,
2öain)ainen n^aeltamafjan,
165 3ota tuulen tuntcmal;an,
^Irjpnnän ätt)ämäf)än,
Söihigfa iöärifemä^dn,
^affafeöfa parfumatjan.
aUioni nt;t minuUa onpi,
170 Ufea olettelen)!,
Sirffaja n)tl)atfen äönen,
^änen tuiman tuifuttaja;
Äen fe fieltäni firoft,
Äenpä ääntä äriä{)teU,
175 ©oimafi forifemani,
Saufui liioin laulamani,
*|}af)a§ti pajattatuani,
Säärin mirttä n)ääntätt)äni.
Slfätte t)\)'mät tmeifet"
180 Suota ouoffi otelfo.
340 50 runo, W)x>. 181-204.
3o§ ma (apfi liioin lauloin,
!Pieni pilpatin paba^ti!
(5n ole opic^a ollut,
^äi)nt)t mailla mat)timic§tcn,
185 Saanut ulfoa [anoja,
?oitonipata laufet)io.
muut faiffi oli opigfo,
mk en joutanut fotoa
SBaimon anfaran ott>u§ta,
190 ©loilta emintimäni;
$iti oppia fotona,
Dman aitan orvcn olla,
®cnfi piennä piffaraiöna,
ipaita^reefuna pabaiöna.
195 Qöaan fuitcnfi, faifitcnfi,
?a'un l)iil;in laulajoille,
!^a'u n biisin, latmat taitoin,
Dtfat favfin, tien ofotin;
Siitäpä jo tie mcnetoi,
200 Ura uufi urfenemi,
Caajenimille laulajoille,
SRunfal)ammille runoille,
9iuorifoö[a noufett)aöfa,
Äanfaöfa fafuatt)a§[a.
^cixi\)kf\ä.
1 9?utto.
»ttJ. 3, 4. !Pitopaifoiö[a ja muieifa ilotuicttciöfd tatttaflifeäti !affi ku*
laftat i)t;bc'2ifä, toinen lautajan, päämiehen eti ebeltäjän
(cbellä färoijdn), toinen puoltajan, [äiätäjän, fertojan,
ferallifen (fcralla laulajan) nimcUci. Söa^tatuöten taf)i n)ic#
retpäten iötueäfaan f)C pitämät toinen tointaan fäbeötä, pääntiet
alottaa runon ja [aiötäjä pf)tt)9 lauhiun »ärfpn folmanneäta pot«
nseöta. Äofo «ärfpn ()än lautaa fittc toiötamifcen pääötd päähän
' tjtftuäufä, jotta ajaUa päämies miettii ta[;i muistuttelee uutta ai«
netta lifäffi, jonfa taaS fcvaUifetta laulaa folmantccn polmeen ja
ftitä ferallifen fanäfa loppuun, ^'aulaeöfa Eumpainenfi liifutteice
eli ni)t)fät)i)ttelce päätänfä mevEallecn tjijroin «jaEaifcn ja miettimäifcn
näföifcnä.
Äcrtoeäfaan fäiötäjä roätiStä lifää »ärfpn enfimäifeen polraccn,
joö fana fxinä päättpi), jonfun pienen fanafen (on, oli, l)an, pn,
fo, fö, \>a, pä, jnufa, fanon, [anoi, j. n. e.) feuraaman ofotutfcn
tapaan:
( päämies : weli f uita »ciffofcni
( fäiötäjd: — — — =fo[eni
2. fäiötäjä: roeli fanon fulta meiffofeni
^ ( päämieö : fauniö faaminsfumppalini
I fdiätäjä: — — — =palini
4. fdieitäjd: fauniö on faön.iin=fumppalini j. n. c.
»». 7—12 ja 17—22. Äalemala=runoin evinomaifimmat aineet.
Vato. 19—22. ©ammoöta oli fanelemiöta, 8out;cäta Ulotteita, 2Ö k
pufeäta raitfid ja Semminfdifeätä leiffejd (leifillifid tarinoita)
fiffl, ettd niiben tettomifen ajalla ennättiiodt manljcta, tuolta ja fa=
bota, taitta: Souliclla oli tuotteita, SJipufella mirfid j. n. e.
aina loppuunfa asti.
342
tt>n). 25—28. SRiin mafibotonta, fuin ufcamman t)ön ja päimän V)^f«
aifaincn tulo, oli SBäinamöifenEi rinnalla muibcn bäncn «crtaiö^
tcnfa ilmcött^minen.
Yoto. 37, 38. ^(ärcttömäöfä ilman attJaruubcsfa.
VO. 46. Difecmmitcn: louff ipäibcn.
ttn). 51, 52. (Seitfcmän faban »uobcn paifoiUa cli noin fcitfcmdn
fataa h,>uotta; uroö^ifd tamdn iätfcen tulift olemaan noin 77
»uotta.
voto. Gl, 62. Raitti »idä oli t^btcnd mcrcnd, maata ci misfädn.
VO. 69. SBcbcn cmoffi cli cmofctfi [anotaan 3Imatarta, fun ni)tpddn
oli mcrcefd ja fiind raöfaaffi tullut.
tt». 91. Sctt>cdmpi v»dd munan fuorc^ta.
VO. 99. *pilfu(lifct paifat munan fuorcöfa.
vovo. 111, 112. Gbcöfdnfd ci ndbnt)t, fun marattoman mcbcn, tafananfa
ci fun ^jaljaan tairoaan.
hjm. 135, 136. 3'-''if)'n loikat puurtuftat ja merimiehet tiuMuniat.
Vo. 139. iIRaan ddrimmdifi^fd ofisfa arn>eltiin piclid cli pilareita tai=
it>aan !annattimina oleman ; fatfo f IF: 123.
ID. 145. ^aripuolifia nfrindiä* cli ft)mmen4ufuja, 3, 5, 7, 9, 30];. n. e.
fdt)tcttiin arwoi[cmpia folitia niddrdtcefd. Äolmilufu niistd on crits
tdinfi mainittama. .Rolme pdimdd miin3t)ttiin 'Jjotijolaan menncefd,*
3 anfiottiötd määrättiin fofijoitlc, 3 furmaa ul)faft i.*emminfdiätä, 3
tcrtaa Etjft)i SBdindmöincn jfu^Jurfoa, 3:0ta [clittdmdttömdötd ar*
tt>oituffcöta pantiin |)Dmi}Iään j. n. c.
ttttt». 151, 152. .fiuuta ja aurinfoa am»eltiin eldnnffi, taiffa oli niiöä,
fum faifitla muillafi fappaleilla, baltianfa, jota tarmittaiöfa amuffi
buubcttiin. 3of<-iifctl« ibmifelldfin oli oma ndfijmdtön baltianfa,
jofa [uojcli bdntä ja fofi aaroi^tuffitla tabi muulla tamoin roarjcHa
bdntd turmion teiltä.
toto. 165, 166. 5isfen lucbuilfa paifoilla ei Voida ollut nimiä, eifa
maalla puita.
2 91 un O.
VO. 6. iD^icttii afiata tarffaan, fauttjan aifaa.
VO. 39. guuri^arnioifm oli tammi puiäta, farbu nclijalfaiftäta, totfa
linnuieta, baufi faloiäta.
lott). 41, 42. Jieljd eli »iift meren neittd, «ebeöfd tamaUifcöti eläwää,
njoitfa tt»dlietd maatlcnfi noufcnsaa tpttöd.
343
tt»tt). 61—64. iRunotlinen ^limääräiftjtjö.
tt». 66. ^äivoix ci päiiöHpt mcvctlenfään paistamaan.
W. 78. Sarfoittaa pkife^tt aaltoirt ja fortien »oirnaa, rautta täö[d
«cben haltioita erittäin,
»tv». 85, 86. (Srinomaifen pieni.
Jt>. 88. Äivmcä piötctti) Wl)ön ja lanteen »aliin, fuin ^avjala^fa pai=:
foin »ieläfin on tapana finreötä pitää.
h)tt). 97, 98. SHuno, jotain erinomaista fuinata tafjtoeäfaan, ufeinfm
cnfm efittelee fttd tah)allifc!fi tahi peräti toifm päin taföattomafft,
jotta [en pbfäffiä ilmaStuföa erinomaifuuS fen fautta tutift fttä
fummemmaffi.
VO. 100. $ää foöfi pilnnin ja pibätti ne liifEumaiita.
to. 106. DOJcren I)ietarannat(c,
W. 108. iRuo{)oi[etIe maaUe.
ir». 124. *PuoIet offm pobjofeen.
WW. 127, 128. (5ri päiväin auringot ja fuut.
to. 129. »Pitfin ilmaa eli taituaöta.
tt). 143. Äuin tammi puieta, oti oftra jt)mäfaön)ciöta jaloin (ro. 39).
n)Vo. 147, 148. Söpft muutamia h)cben rannafle ajamia tal^i loiiBan
tuomia jpmän fiemcniä.
»m. 153, 154. Dfiiin »ieläfi tahtia f;afattaiöfa ufein peitetään tjfftnäi*
fiä puita faömamaan.
txim. 157, 158. Söäinämöincn näbbeöfään fofon ilmaöfa Icntäh)än ar<
h)eli: „tuo i)an [e ftjöä ihmetellee, miffx t)fftnäinen puu on feifo*
maan jätettlp"; fen armelun runo fitte fäänfi fofon fanoiffi; f. VIII:
49—60.
ttitt). 160—162. *l.Mti järjettömiltä luontofappaleiStafi liuolta pitää,
tt). 169. ÄiitoUifuutcnfa ofottcefft. Suita fitä ennen SBäinämöifcflä et
liene odutfaan.
tom. 179, 180. 'Jiina piti Jumalalle funnia ttjönfä ja toimcnfa mc=
ncött)mifeötä antaman, ei feröfaaman omaöta moima^^tanfa. Äpl-
wän luojan formien lomitfe, f. o. minä en fptmä, toaan luoja itfc;
l VIII: 111—114.
»m. 181 — 196. 2ä[)immäiftä, alf)aifcmpia I^altioita tatoaHifeöti rufoil^
tiin enfm, ja fitte, joä niiben epäiltiin »oituan ta^i tat)toh)an aut=
taa, t)t^äifempiä .ja itfeä plijumalaa Uffoafi, jota fuoraötaan ci
taf)bottu »aiiBata.
Wtt). 199—201. Äaifilta ilman [uunnilta.
lp». 223—232. Mcn luultiin faifcnlaiöta onnea ja mencött)3tä tät)i=
feubuiticnfa fuffuman, iän jatfetta luan^oiUc, naimiöonnca tDtöiUe,
muuta f)t)Wää muittc; t IV: 211—222, XXII: 151, 152, XLIV: 81.
344
3 gttinp.
h). 8. fiappalaifen fana alfuanfa mctfitfi lapeöfa f. o. lappeaa [o,
»icreöfd eli rajalla afuivaista.
». 11. ©amaefa Euit Södindmöietä fiitcttiiu Iniuidtfi, 3oufaf)aiäta \U
fcdnfd lienee moitittu fc()uoEri laulajaffi.
YO. 16. Äilpalaulannollc.
». 22. Oluoöfan trtarfi oli telmilld foriötcttu.
»m. 31, 32. .^^aitaifida talroiteilld tt»aötaan tulijat ufcin fitld taiDoin
tarttumat toifiinfa.
tt>TO. 37, 38. 3otiimanfumman, minun länfcni ja ttiempeleni,taiffa omajt.
tt). 46. Sanoi nimenfd IjiljaUecn, fiimoöti, ei röt)ffedöti.
n). 50. 9{uoremman meliuoUifuus oli njaulKmmalle johi parempi arttio
eli funnian ofotus antaa.
imt>. 55—58. Äen on oppineempt, fillen on fuurcmpi ar»o annettama,
olfaan joe nuorcmpifi.
mv. 75—81. liebdn mainittamimmat paifat: l^ifamäen pitfittd
puillanfa, ^ornanfallion ifoilla IjomjiUanfa j. n. e.
irlo. 87—90. ©etlaifia tietoja on lapfilla ja naifitla; miehen pitäiji
tietää, mitcnfd moninaifet aineet mailmaöfa orcat enfi^aUunfa
faaneet.
mv. 101—104. (f.nfimäinen webeytä nouönut maa fptld olifimärfddn
mättddfcn merrattaroa, joöfa faöiooi ainoastaan pajuja; itimifct,
ennenfun oppimat Ijuoneita rafentamaan, elelimät l)onfain fuojaäfa
ja fcittimät ruofanfa ontenialla paabcUa cli firocHd.
tt)rt). 112—124. 3fi>i5aul}an tictomiifauben jälEiä, jofa lienee arwellut,
iljmifcn ennen maalle ilme^tpmifStään olleen 3umalan t)l)tel)bc6fä ja
niin l)änen töisfadnfin a»ulliöna. 3cu!a^ainen ei fanoffaan mc*
ren fpnndntdd j. n. e. omafft tjffindifeffi tpöffenfä.
\v. 116. Saittamaäfa cli afcttamaöfa paiffaanfa.
ro. 118. Äorfeat muorct rafentamasfa.
tt). 123. 3lr>t>cltiin maanpiirin ädrimmäifiafd periöfä n)al;»at pielet eti
patfaat löDti)mdn, jotfa fannattiroat ilmaa ja tainnröta. Tlaata
pibcttiin litteänd, meret faifin puolin ioniparilla; t L: 115, 116.
wvo. 127—140. SOiuutamisfa ja el;Ed enimmiefd toifinnoisja SZBäind^
moinen päättää ne omaffi ttjöfffnfd fanoilla: „omat on meret fpn^
tämäni" j. n. e.
to. 135. Sinua, f. o. ftnun faltaictafi ^erjaa.
»n». 144, 145. 3o^ tieboiUeni et anna fuurta armoa, eljfä tulet parem*
man miefalieni antamaan. SDiieffa jo fiUoinfin oli riitain ratfaipja
malmio.
345
WW. 147, 148. Äun taffi toinen toifcnfa fanöfa rupefnvat micffafitle,
piti miefat enftn mitata ja tutfia; fittc määrättiin tappcIu^Viiri
(f. XXVII: 154-156) ja htmman enfiffi tuli Ii)öbä.
mv. 154—156. (Sn aknnaite fmun njcrtaifeffi.
\v\o. 160—166. SaljaUanfa fmituttaa SBäinämöicitä, jotta ftUäfi ta^
vooin faifi bänen ilmoittamaan mat)tin[a, jota nndä ei tietänpt
pelätä.
TO. 168. '^äp({i 3oufaf)aifen f)äun)ttömi)V)ttä.
iDrt). 182, 183. 3;afaifin ottamalla [ananfa taifi laulaja eli loitfija
niibcn maifutuEfcn lopettaa. 2Bäliötä taifi (en jofu toinenfi loitfija
tel;bä, erittäinfi joö tunfi ne loitfuun fäi;teti)t [anat.
tr»it). 185, 186. ^^m banffimia perutannu-oita pibettiin fitä falliim^
maefa arnjo^fa, joö muiötuttiroat ^äncn url^ooHifuubcötanfafi. 2Ban<
I)at taioarat jo ilmanfin oliroat riffauben tobiätajia ja [cntäljben
fuuri=ant)oifia.
nmr 189, 190. Dmiafi fultiani ja hopeitani en pibä fen paremmaöfa
anvocifa, fun että faamat taöten leiffifaluina ajelcbtia.
\\\ 215. Joufaliainen tunfi jalfanfa felnjään maanmlaifeen »eteen
joutuneen ja petEäft [inne fofonaan pian folabtatoanfa.
m. 216. Dli jo filmiltä faaffa maahan uponnut.
mv. 230, 231. $ääfi olemaöta leuan (leuaQaan) Uctteeöfä, parran
(parrallaan) pat)aeifa paifaäja.
ro. 245. .$»uulet jät)ffinä, fanfeina, ci nauruun mi)l)äitcroinä.
ro. 246. Sanotaan roieläfi pitfän nenän faaroan, fen faa miclenfä
paf)affi.
ro. 254. iTJiiii roantia ja rooimaton, että fopiöfa eli nurfiäfa afuu ja
Mdixi.
ro. 256. 3f)«^tufft§fa fiicroi fäfiänfä t)t)teen.
ro. 259. 3tfettäroiä. SBenäjän karjalan murteeöfa tf, «f, U. it
pefjmenneinä oroat: t, f, U, öf jn (anotaan fiiö: matan, fofcn,
olla n, iefun, misfä meillä (anotaan: matfan, fosfen, olan,
iötun.
roro. 273, 274. Si raöEaa(en tpölrön, roaan ifhinoiöta uloö fat(elemaart
ja joutilaöna laulelemaan-, l VIII: 27—30, XXXVllI: 47, 48.
ro. 270. Satelee tefo(t)itä ithumfa, fun ci julcnnut roarfinaiöta (uo*
raan (anoa.
roro. 289, 290. ^citä mieletön l)uoIefi, en rooi fuutla, ymmärtämätön,
itfuaft.
346
4 fflnno,
Yo)x>. 3, 4. Ofottaaiat Icbben aitaa fefdUä; ebcUifcn ninon tapauffct
fattuiffiat tatmetla rchfcUn aifana.
JDVr. 5—8. Itjttöin tl)önä oli fplpproastat pcrbcellc lUaffi fitoa, ta=
tuadifcöti mpö«! faunafi lämmittää, iBcfi fantaa j. n. e.
tt)tt). 13—16. (5Iä foriötclc itfcdfi muita tBurtcn.
wm. 21 — 26. 6n buoli taiaian tuomiota (oeto--) »vaatteista, enfä ive^*
näifiötd Iciraistö, tt)t)bt)it I^uonompaanPi manbcmpaini fobtsfa.
it). 29. .peitti maaf)an, ettcimät enää toiste »viet)ättäiil SBäindmöifeit
filmiä.
»». 73, 74. "JUti ei näptd äitjnneen oifcata t^ttärenfä itfun fp^tä
luuli ndetfä itfcroän metfään mcnetctpitä fovietuffianfa.
TOtt». 97, 98. SOJicli fatfcra tuin tent»a, musta fuin fi^u; furua futt>at«
tiin muetatfi, iloa tralfeafft.
tt)tt). 109, ilO. »Parempi, jos olifit fäsfennt minun mennä mereen,
finne f)ututtaa itfcni.
wm. 113, 114. Äalain fumppalina cli tomerina, falain parmeäfa.
»m. 123 — 126. Dlifi parempi, jos ferrasfaan"fuolifm tusfiini.
»m. 139 — 144. £efä neitofet että firoi oliroat mebcn mäen cli Qlbto»
laisten fumattelcmia malbc^ haamuja, joilla l)oufuttclimat 'Jlinoa
meteen,
tn. 142. huolellista himataan boifatft; milfan marman boifEuus jo
fii^ ofottaafin pien fuurta buolta.
tt). 151. ^Ifillistä uppoomista runo mcrtaa fila^tamifefft.
m. 161. Äaufana f un afta tapabtui ibmisten feubuilta, niin muita,
fun metfän elämiä ci [attunut näfemasfa olemaan.
»m. 169, 170. 3?eibet pataifaa fplpimät faunasfa.
»m. 194, 195. Suumitcllesfa ja liefutcUesfa toimotellaan lapulle tule*
voaa onnea ja fiita ne fanat tulemat toimottelcmistafi merfitfcmädn.
to. 202. SRunotlinen plimääräifppä.
to». 211—222. Ääen futunta muistutti entisten aifain iloifemmiöta
mietelmiltä, joiben rinnalla npfpincn buoli tuntui mielä rasfaam^
maffi. 3''fa terralla taen ennen futabtaisfa noufi lemmen, fulon
ja auroon ajatuffm mieleen, npt ci tun ainoastaan taU;o niistä;
t. II: 223—232, X.XII: 151, 152, XLIV: SL
to». 230, 231. (älämän itää runo tumailee tppnätin ja maaffoin,
fuin muutati pituutta, mitattamatfi, ja armclce taen tufunna^äta
enenemän Ijuolcn fitä Ipbcntelcmän.
t
347
iDlt). 13, 14. aBäinämöincit amctec Qlinon rocben f)altiain luona pi=
bettätnän, mutta mi'^fä fof)ti, [itä ei ticbä.
tBiu. 70—74. 9Jimittdd cmdntdiu tattiatiirimmat aefarcct, fiUd tictdci
antaaffcnfa, ettd oti aifonut emdnndtfi äödiiidmöifelle tulla,
in». 85, 86. ^dn oli tuilut weljcn[d lupauffcn tdt^ttdmddn, ettei ^äU
ndmöifcUä olifi fpljtd Soufatjoiöta fananfa ft)öjdfft foimata; f. III:
219-222. I«ttö oli jo fuitcnfi fifft entifeötd ibmiömuoboötaan
muuttuuut, cttd SödindmiJincn ei endd tuntenut pntd: f. it».
41—48.
nitt). UI, 112. 9Jeu>t>ottoman tamaUincn fanalaäfu.
\vm. 129, 130. äBdindmöinen ei ndt)td niuiötatoan, ditinfd fuotemat*
tornia luonnottaria oleman.
tv. 137. 31man ti)tdr, fa»e luonnotar; f. I: 31 ja feur., Ii: 75—82.
w. 145. 2:\)ttdiilnn, f. o. tptdvten luofft eli tienoille,
mtt». 151—156. Jdmd neumo jolibatti SBdindmöifen uufiin, tulett)iin,
monimutfaifiin onnen »aitieifin.
6 9Jutto.
W. 5. Äctt)et)be^tddn ta[)i fartt)aötaan olfeen »errattu.
nttt». 17, 18. SDJeren aawaa hietarantaa runo ta^aUifeHa t)limddrdifl)l)=
beUd [anoo ulapafft cli aa»afft mcretfi; !. VII: 31-34.
w)X). 23, 24. Sen »nifian alfuperdötd fat[o III runo.
n). 30. 9hioIia ivaruötettiin 3:Ua fuIfariftnUd pitfin pituuttanfa.
mn». 43, 44. Satnatlifeöfa pu^ceöfa fanottaifiin irertauffen laitta: niin*
fuin pilven ibdöfd = = = ; fen runo!ieti fddntdd fpfpmofft [anoen:
onfo [e ibäö[ä piimi = - -.
tt). 60. Äaarta rauta, [. o. rautafaarta eli rautafaariöta. Dtunofieli
[emmoiöta [ana=o[ain tafatjeittoa eli ebeötafai[uutta u[ein hpmdilec
ja [anoo: t)aria liina, t)imu^ felta, fan[i firjo j. n. e., fun
oifein pitäi[i olla: liinal;aria, feltal)imuö, firiofan[i. ©itd
pibettiin ifddn fuin Iau[een fauni^timena.
irm. 69, 70. *J)mpdri merta ajelet)tamaan ta^i mcft=aiot(e.
m. 76. Äun [anoo Södinämöietd langof[en[a ja fi[aren[a pojaift, ta^i
lanfon[a ft[aren pojaffi, niin fiUd ei muuta o[ottane, fun manl^aa
etdiötd [ufuperdn 5t)tei[9t)ttd plci[eöti.
rnro. 79, 80. SBdindmöincn oli I)9min fuului[a lauIutaibo^tan[a (E.
348
III: 9—11) ja fttä taitOvi piti Si^ufafii^iff" «iti fuutcefa amoe^fa;
f. III: 260, 2fJ4.
Wtt). 83, 84. aSaiitajain luultiin icanban Iuonnon4aatun[a futa fuinfi
Suondaflfa pitdroän; f. XXX: 128.
toto. 87, 8S. Cli Mjhin toaxlmM; toinen !äft tabtoi 3oufal)ai[en
omaa mieltä, toinen äitinfd ficttoa noubattaa.
ww. 97, 98. 5lötui oifean jalfan[a faaren päälle maahan ja reetäd
pinfotti jännettä pi)Eälä((e «afemman poIn?cnfa attJuUa.
tt). 110. SBaifeat tpöt ufeinfi «asta folmannella t^ritpffcUa onnistui*
«at; f. II: 145.
tt)». 121, 122. Väinämöinen tähän asti ei odut ulompana vannasta;
f. vow. 17, 18.
TOtt). 125—128. 3oufahaincn näidä fanoiUa tabtoi toista iäffi päihJäffi
nph)i[ecn titaanfa fiinnittää.
nnr». 143 — 148. "ilfian paremmaffi fumaclmafft runo ufein !ettoo ja
[elittäd picnimmdtfi feifat.
7 9{uno.
tvm. 5, 6. Äatfo I: 111, 112.
rvxv. 17—20. lurmattoman n)ielä!i tamaliifia fanalasfuja.
tt). 22. 3os et)fä licnccfin alfuperäifcsfä tarinasfa fofoUa purjelititoaa
lainjaa fumailtu.
xvvo. 31—34. Ä. VI: 17, 18 ja 110—122.
tt)tt). 43—46. Joincn taiffa toinen on epäilemättä lopun tefewä.
«m. 51-54. Ä. II: 100—162.
ww. 63, 64. Äunnc oli fuuUut SlÖäinämöifen aifoneen.
nvo. 77, 78. Cli fofiotuumat jo fotonaan mielestään beittänpt.
xo. 81. 2Benäjän Äarjatasfa omat ppöreät pö^bät bpmin tamaUifia.
hJ. 87. Suoffi jofo pelosta tahi jotta pifemmin faifi jonfun apuuit
lähtemään,
m». 109, 110. Jäällä et liene ennen fäpnpt, fun et rannalta tiebd
fplään tulla,
mm. 115 — 118. 2Bäl)in närfästpneend: „ticbän fen jo [anomattafifi,
näin furfeasfa tilasfa en oUut fotonani".
mm. 121, 122. ^amaittuanfa toifen närfästpneeffx fofee [anojanfa pas
remmin fomitetla.
»m. 123, 124. SDlifd mieS ftnd olet fiitd joufosta, joihon fuulut.
mm. 127—132. SJimenfd fuoraan nimittämistä fatfottiin jos ei mi*
349
I)oUifuutta ofottairaffi, niin fuitcnfi liitä röffc^befft, jonfa täljbcn
20äinämöincn näin faattacn ilmoittaa itfcufä; t III: 41.
»rt). 133, 134. fotonaan toifcnlaincn hitja olen tätä npfpä.
VO. 138. parempaan tilaan cli onneen.
VO. 140. .kertomaan mitä fmutlen on tavtabtunut.
\X)Vo. 147, 148. gpäilcmdttäfi loitfutaitonfa akulla.
tv. 151. gbellifeötä njiitoäta (Uv 127—132) *pot;iolan emäntä bl)tt)in
arttiaft »uicraanfa nimen.
WVo. 157—160. fiieneefö fopimattomaffi fatfomit n9f't)i[eö[ä tita^faan
fofioimaan rumeta, hm ei puolella [anallafaan ofota fxtd matten
läbtenecnfä; l m. 77, 78.
it)Vt». 167, 168. So^i ja fianlil;a paraita ruofia; olut ja fima poratta
juomia.
tfovo. 171, 172. Sanataäfu. SKieö ci foötu ja parane fiitä, joö fuinfa
I)t)min t\)lii\a. föift ja joifi.
turo. 177—180. (Sanalaöfu. Dlfoon \oi fuinfi föt)^ fotimaa, fuitcn»
fin on armaljompi mieraöta maata,
mm. 183, 184. Söieraan fpöttämincn ja juottaminen olimat ^leifen
taman maalima melmoHifuuö, muuöta ^^mänteoöta fai pdfintoa
eljbotella.
mm. 187—190. Sampo oli te^täroä mctfän, farjan ja pellon annilta,
jotfa fen itfcnfä fitte piti fatafcrtaifeöti jäHenfä antaman,
mm. 191, 192. 9Jät)ttää fun olift ilfe^tänjä armannut aBäinämöifcn tpt-
töänfä marten tulleen.
m. 198. Äirjofantta eli firjofanfi^ta.
vovo. 205—208. 2)^ta taitaja f un ttfc taihjaon tafoja; f. III: 112
— 124.
rnro. 225—228. «Pcifäft 2Bäinämöifcn l^ämmentt)män, joö tulifi t)Iö«
fatfaljtamaan ja ifianan *^?ot)jan nciben näfcmään. Sepä fttte maan
miimpttäifi Itänen fotiin joutumiltaan ja tumattuo fammon tafojan
lähettämistään.
m. 235. Ä. VI: 60.
8 0{nno*
tt). 2. Äuuluifa fefä maalla että merellä.
vovo. 3, 4. Ciencc runollinen plimääräifppö, ofottatt»a ei muuta, fwn
lu^bin taifi muun juoneen par»eo.
h). 13, 14. Ä. VII: 225—228.
350
tt>». 27—30. SRiEfaan talon emännän tattiaUiftUc töille, [. o. fcmmoi»
fcn talon emännäfft; t. lU: 273, 274, XXXVIII: 47, 4S.
tt)tt). 35—60. Xpttö töi)fcä(Iä fiefloUa ci {)uotinut totfcn mieltä pal)ot*
taa, [cntäl;ben fäälii fanaufa tällä tamoin fobtcliaammaöti.
h)tt>. 49—60. Omat ajatuffenfa panee linnun fuubun. ©illä lattioin
runo ufeinfin cfitteice tjbteiftä tahi jonfun evitnifiä ajaluffia ja mieli*
pitcitä. aSäliötä afctetaan jofu lintu ne ilmaifcmaan, toifen ferran
pieni lapfi, wan\)a atta tal)[ jofu puu, putft, micffa, fuffa, al)o,
nurmi, fuu, aurin f o j. n. e. Qlrttieltiinpa iKnt^ettömtUäfin olcm
noilla I^altianfa oleman, joiben fautta taifinjat ibmiöten afioihin
puuttua, ja niinpä fäpttämät tt>ieläfi fabut ja pienet lapfct lei*
fciöfään famaa tapaa ttleifcöti. ^äppifi fcn fautta miclenfä itmoit*
tammen moncefa tilaöfa mapaammaeiti ja [opiammmaöti.
mtt>. 71— 7t). 6n ennen arroannc finua oifcati"! miebeffi, hm liaHaifet
j. n. e. Se oli cnfimiinen määrä= eli anfiotpö. Semmoifia tijitd
loftjoillc tamallifcäti määrättiin f olmc, töine n toiötanfa inaifeampaa.
mm. 87— (»o. Iloinen anfioti;ö.
tt»m. 102 — lOS. Äolmaa anfiotpö. Scliän [c mahtia ja taitoa tpfpt
niin turhalta aineeöta mene ^aahci, ja päälle päätteeffi piti fe erin*
omaifetla lamalla tehtailtaan meteen faattaa.
mm. 111—114. SBäinämöifcn tapa ci ollut omasta moimastanfa fcrö*
Iata. 8cn l)an npt fuitenfi fomaffi onneffenfa unhotti. Äcvöfaa*
jatle ja ubfaajalle haltiat mielellään hanfteimat maotueta ja tt>ahin*
?oa fcn fijaöta fun auttoimat niitä, jotfa hcihi" turmafimat; t II:
179, 180, IX: 263-270, XIII: 63—66.
tt)». 123, 1^4. SBahini^oita pibcttiin pahain hattiain faattamina.
»m. 135— 138. 8oitfu=lumuöfa on ufeampia pienempiä ofta, joita ni*
mitetään fanoiffi, niin efimerf. rauban lumu^fa: rauban fDntp*
fanat, herjauä=, pclotuei*, uhfaus* ja manauäfanat, fipu^, tueifa* ja
hdtäfanat, apu=, turma^ rnaxa^ ja ruEous fanat, fuontcn;, merenfal*
pauei=, moitccn*, fttcen* ja parannuöfanat, fiitoijfanat t). m. ÄaiEEia
näitä ci fuitenEaan tä«fä lamata.
fioitfimalla cli laulamalla i)X)mn tietäjän luultiin moiman jo^
jotaEi malEaan faattaa. 6iUä hän muutti itfenfä tahi jonfun muun
foEonaan toifcEft olennoEft, ilmifaatti EaiEcnlaifia elämiä, puita j. n. e.,
lauloi h<^"f^"U'i ruumiiöta erille, EulEi niin Eaufaifia afioita tiebuö*
telema^fa ja palaft fitte jälleen ruumiifcnfa, muita mainitfematta.
mm. 139—146. '•Runo ufein poiEEec plcllifpptcen fertomifeöfaan.
m. 154. helmillä Eorietcttu letEu.
m. 162. .Piirut fun oli, niin fpfpi jo ennen tupaanEaan pääötl)* ,
önfä.
351
)vtv. 169—176. Suojan eli 3«nialan anuUa fpöä fopei fetöEata fuu*
riafi töitä tcbnecnfä; f. VIII: 111—114.
9. Sluno,
tv. 4. ^irtiöfd on fafft fattoa, »dlifatto ja ulfofatto.
wnv 5—8. ^. Vili: 139—146.
rv. 21. atauban fpntt)fanoja ei muietanut; f. VIII: 135—138.
mv. 27—34. ^. I: 31 ja feuv., \a XVII: 123—128.
XV. 32. 9lliöten [cfä öliötcn ilmafertain.
\vw. 38—42. Si'itti ja fl;nnl)tti itfcötänfä.
\v. 59. Ä. ID». 29, 30.
Yorv. 71—76. Cli faunaan fuoöfa, fcncnfään tietämättä fttä raubaffi.
rv. 112. 3Iitnincn oli mf)ö^ fiiionnottarien fpnnl^ttämä, ja fiitä runo
(läntä fanoo rauban »eljefft, funjuffi tatii I^cimofft (»n?. 119, 120).
rv. 127. JBabingoUifct elämät avttieltiin ^^iibcn jallittavina oleman.
rv. 142. Savfoittancc »anfiaa fatua, jonfa mufaan foira olifi manno*
nut johon fuliun ei foiffemanfa ja fxtte fcn fnitenfi fi)öbä ^o*
taic^m^t,
mn?. 143, 144. 5timieitä; f. rv. 112.
tt»». 151—176. .f»erjauö= eli febnonfanat, joilla loitfija toiraoo jonfun
aineen talii elänjän paremmin mallita taitamanfa, hm muiötuttaa
fxtä entifcätä ^uonoubeötanfa.
Wtt). 159, 160. Ä. \v>rv. 47—56.
mw. 165—168. Ä. mm. 65—84.
mm. 171-176. Ä. mm. 95—120.
m. 181. Sitä, jofa on l)btä fijnti;perää finun fanöfafi; f. m'. 112.
mm. 183—190. *Jiauban pelotuäfanoja.
mm. 191—226. SBeren falpauö= ja ubfauäfanoja.
mm. 208—212. 5on?un tarinallifen muinaiötapauffen muistelmaa,
mm. 213—218. Sanat, jotfa luettiin tulifuumalla rauballa ^aamaa
polttaiöfa.
m. 232. lammcnfuorella on jumooma eli fofooma, meren ja muiöfa
muoboiöfa amuUinen moima, ja fama moima on tuliatlatma* eli fär=
fäl)einälläfi (m. 234).
mm. 235, 236 ja 242—244. ^aufaa ulfomailta [aabut aineet jo ftl=
loinfin olimat erinomaifeäfa armoöfa.
m. 243. 9!Jionet tietäjät olimat niihin loitfulumuillanfa moimaa lifän-
352
neet, jota eri fanalla nimitettiin tnoibctten lufemifeffi eli fatfo*
mifeffi.
n)tt). 251, 252. 9Hin tt)äfctt)iä, että fallioin fialEecmatfi niiM «oibel*
tuina liittöiwät l)[)teen.
roh). 263—270. Sumafanat. Omiin moimiinfa luottamilta pibettiin
roaaraUiöna; l VIII: 111-114 ja 169-176.
WW. 275-280. Ä. XLV: 73—92.
hjh). 291, 292. 3otta ci tulifx roifaa cti baittaa jätfeen^jäin tuntu*
maan.
tovo. 299—312. iliitoöfanoja.
Yom. 315—322. SWoncs[a muuöfafi tila^fa SBäinämoinen ofotti liuolta
jälfeifiötänfä pitätt)än.
10 9{unD.
Yott). 13-16. Ä. VI: 135-140.
Yow. 25—30. «Pibettiin faul^eana rifoffcna, joö fcn ci tät)ttän9t, nsaif*
fapa h3i[)o(Iifenfi {)i;wäffi te[)ti;ä (upauötnnfa; f. V: 85, 86.
rttu. 33—36. 3toarincn alinomaa oli at)fevaöti tV)öö[ä fiinni, fentä^»
ben aina tanjattiinfi pajaöfanfa. Itjötä pibettiin fiUoin miebcn fun*
niana, jo{)on entifeen armoonfa fc n^fp^aifana taas on plcnti^mdöfä,
ftUo ainoaltaan felnjottomat roiötot npt enäo l;äpectt)ät tpötänfä
tcl)bä.
tt)hj. 49, 50. kalliita, loiötamia Eoriötuffia niin paljo otfaöfa ja rin«
na^fa, että tnetimdt fuuUe ja auringolle »crtoja.
Xo. 53. Äaöfapäätä; f. VI: 60.
YO. 56. Äirjofannen, tirjofanfifcn-, f. VI: 60.
Wm. 63, 64. Soeifa miel;et [aamat [urmanfa (miefaUa talji loitjlmalla)
ja jonne fulficöfa moni jo matfatlafi f)uffuu mereen.
tt). 90. tietäjät fanojanfa tatt>alJifeöti Iufiwat ^iljaifcUa äänellä, paitfi
fun oliiDot l;altioisfaan.
Wtt). 121—124. Ä. VII: 200—203.
tprt). 127, 128. (Suomalainen foljtcliaifuuben wuo!fi ufein fäpttää at*
njelotapaa [elmimmiötäfin afioiöta, niin täöfäfi: lienen, ci: olen.
w. 132. 3ota olet nuorempi minua itfeäni.
to. 140. Ä. VIII: 2.
«». 148, 149. ©potti ja juotti pltätpHäifeöti.
ID». 155-158. Ä. VII: 187—190.
h)tt). 165, 166. Ä. III: 112—124 ja VII: 205—208.
353
VO. 179. Ä. 1: 145.
to». 183, 184. »Jetfäött)ettlan cbuöEuita.
h). 183. .Kultafaari, fultafaavincn; t VI: 60.
n)tt). 189, 190. ÄaIaötaja=eIon cbuöfun)a.
tt». 189—202. Uubcöfa tt)öö[d täptpi ufeampia tutf)ia fofeita te^bä.
tD». 195, 196. Äavjaötajivelon ebuöfuuia.
tt). 196. J^ulfa[ar»i, fultafavtinnen; !. VI: 60.
tt)TO. 201, 202. SDJaatDiljcItjffm cbuöfurta.
to. 202. Äultaterä, hiltateräincn; f. VI: 60.
n>TO. 207, 208. Dfottaa jo fiUoinfi tuulen inoimaa ei pffm Iaiit)aliif=
feefen frtt)tett)tft.
ttJtt). 226—234. Sammolla jo^ ticttcefi futt)aittu faiffia [emaifuifia elin=
feinoja tjleifeäti. @ett piti tuottaa fpUin jauNia, [uoloja jaraboja
fefä jofapäitväiftfft tarpeifft että fää«!tettätt)iEfi.
to. 237. ÄitPimuuriit fifään.
»JD. 247—260. Ä. VIII: 35—60.
tutti. 257—260. Ät)t(ä tärfcitä töitä, fuin fäfienfi fufuttamincn iatin=<
tuätcn laulattaminen ebellä (n>. 249, 250).
Wh). 261—266. 9^iin tt)tön ebetlincn «aätauö, f uin 3Imarifcn tt)pt9=
rapö fiil)cn, jo ohjatfi jonhm paremman fitt)iätt)ffen tobiötuffia; t.
VIII: 35—60.
tt»n). 273, 274. atasfaaöfa fiuoleöfani, fun tpttärefi minun ^t)Ifäft, en
näeffään paitft fctmän fuoleman ebeöfäni.
to. 300. ©ääetöön pantavia.
11 Stuito,
rttt), 11, 12. SRuno näiltä fanoilla tarfoittaa ^änen l^äilphJäiötä, ^ui=
fentelett)aa luontoanfa.
h)tt). 21—32. ÄuttJaUinen ofotuä forfeafufuiftäta, riffaiöta fofijoiäta.
tt). 42. DJiiben jouffoon, jotfa ott)at fuurompi=[u!uifia, fun ftnä itfc olet.
YO. 44. SBaitta etcttiinfi niinä aifoina tafamaUaöfa, niin fe ei eötänpt
tjl^äiäten ja alf)aiöten etotueta fanfa^fa.
ttih). 46—48. «Semmainen fauniö, mu£)fea mieö, fun minä olen, f^ttä
faapi ti)töt mieltymään, ettei fufua f^fptäffään.
tD». 53, 54. ©ilmat lieneiDät enemmän tyttäriin, fun «eräjään päin
eläneet.
tt)tt). 60, 61. Suuttumifen merffi.
tntt». 81, 82. Slällä njaötauffellanfa ilmoittivat isäntä neitoöten feuroi^
^in ei tatibottaftian.
354
h)». 99, 100. Äuifi paljon fefä jalan että Wencl)in.
WW. 123—128. Zamd fott?a, ti;töi[Ic luarta »aötcn foh)ttettu ubfau§
jopa »aincn taififi fteibän fiuinfa tufEia.
w». 135, 136. *:]3iti Saaren miehiä maroa ja pimeän aifana liiffua.
WH). 137, 138. !lätä tpttöä, jofa ni;t on omanani.
»ro. 159, 160. ^iiben roäfi oli mainioita feppiä.
roro. 161, 162. Sobaöfa julistan nimeni fuutifiifuiäten roettaifcfft, i)le=
nen niiben rinnalle,
ro». 170 — 172. 6en-aifuifet fobat enimmiten oliroat rDöstöretfiä, faaliin
jalusta nostetut,
roro. 175—182. Vcmmin!äinen »crtaa miesten fobanfä^ntiä naisten
tanfipitoi[)in ja lupaa ei fotaan läliteä, jos toinenfi rooifi itfenfä
tanfei^ta pibättää.
ro. 199. 5Diitä roarten eli minfa toirooöfa läffm matfatleni.
ro». 219—222. Dtäpttää fun Öemminfäifen tupa olift fel)non puoleis
nen oUut roanfjoilla lafionneiUa feiniöä, pienillä iffunoilla ja taita*
flUa lattioiUa.
12 «ÄuttO»
ro. 20. ©uuttui, fun nainen oli roalanfa unhottanut, ja ehfä fenti
tä^ben, tun hänen fi)länfät)ntin[ä ofotti Iptlästpmiötä foti^elämään.
ro. 24. fiuultiin fillä tarooin lujemmatfi fota^afeita »ahtaan tuleroan.
roro. 31—36. 91ä'in unisfani fofo turoan roalfean roallasfa oleroan.
Dutoin unien aina luultiin jotain erinomaista ennustaroan; f.
XLIX: 33—36.
roro. 38, 39. Iällä »crtauffella mpös fomppaa naista roalanfa un*
I)ottami[eöta.
roro. 47, 48. ^o^jan neiben fijlmtjps foftjoita »astaan lienee öem«
mintäiStäfi harmittanut,
ro». 53, 54. Äummatjl fatfottiin niinäfi aitoina tafft* ja moniroai*
moifuutta.
»ro. 57—60. Soiljitt on nöljttänpt mielcnfä tctcroän.
ro». 65, 66. fiapin nimellä ftlloin pmmärrettiin rajatanfoja plcifcdti,
Surjan fana fitä roaötaan lienee 3äämercn rannoilla Sfanbinoroi*
laiäto fanfaa ofottanut.
»ro. 76—78. eiroät »oinect pienintäfään »a^intoa minulle faattaa.
to». 87, 88. lurjan fanfalla oli oma, erinäinen fielenfä.
355
tv. 92. SJJaffaft fuan fiihjaötuncma fcinää roaötcn fäbc^tään, jonne fe
puuttui fcinän ja patfaan säliin.
vow. 95—98. ^btä t)cIppo on faaba tuoäta fuaöta merta »uotamaan,
fun minuötafi. D^iiUd fanoiöa, jotfa jofu fiimaötunecna ja innoö*
faon laufui, amcltiin aina erinomainen »oimanfa ja merfitijffenfd
olcnjan.
». 105. Äutfui roifieltämälld luoffenfa.
tt)tt). 115, 116. Äuttiauö fewt)eötä, joubuffaa^ta fulu^ta.
w. 124. SRaan eli OTannun haltioita,
»rt». 129—132. i}uultiin fen »oitoQe pädfctt>(in, jofa cnftn l;an)aitjt
»aötu^tajanfa.
voxv. 145—148 2abtoi riitaa alotetla, jotta fiitd faifi fpptd fiimaötu^
a!fenfa ja loitfu4ntoon pdd^tdffenfd.
»». 158—160. R. X: 114-116.
tt>rt>. 163, 164. Säpbeöfd inuoöfanfa eli fialtioiäfaan «emminfdinen oli
fofonaan toifen ndföinen.
trtti. 168—170. «Painoftir^e; luettaroa ndin:
,.SauIoi miehet mieffoinenfa,
llroI)ot afebinenfa,
3Win mifdli, fun fufati;"
h). 174. Umpiftlmdfft runo tattJanmufaifella plenifptjbeDdnfd fanoo
hjdhdndföi^td.
wvo. 183, 184. ©emmoifeen fatalaan en tahbo mahtiani mcneteUd.
rctt». 189, 190. Juonen eli tuonelan joella, falotta, fanfaaUa j. n. e.
ufeinfi tarfoitctaan nsaarallifia paiMoja pleenfd, joiöfa Suoni eli
Juonen »dfi oli raahtimaöfa, jo^ fetddn tutiji, jofa niiöfd lötjtdifi
furmanfa. «Sen he ftttc {)eti torjaftmat Juonclaan. ©oma merfintd
»oipi 50ianan ja 3Wanatan fanoilla oUa.
13 9{unp«
»w. 11, 12. Sieto fiitd oli jo (Pohjolaanfin enndttdn^t.
tt)h). 15, 16. 51»ioIiiton purfaminen fxfloin ci tainnut mifddn erittäin
tarcaton afia oUa; f. XII: 57-60.
»». 27, 28. (Snftmdinen anpotpö; f. VIII: 71—76.
»h). 30, 31. 3ofu mainio fen-aifuinen fuffifeppd.
»m. 43, 44. J^iiben rodfi lumoo jtlrndft, ettd fun olet foutoan ajanut
ja luulet !)irtt)en ampuneefi, et tapaa paifalla fun hionnan Iaf)o«=
pöffelön.
356
wro. 59, 60. DlihJttt niin fufcroat ja [iu!faat, että epäili fenenfään
niiUä fiiibtää tof)ti»an.
nj». 63—66. Cemminfäifen tapa oli ei foefaan epäillä mal)biötanfa,
oli tila mifä fitjTOänfä. Ulomma ajattelematta [)än fatfoi faiffia
töitä I^Dtnin t)eIpoiEfi ja tawaUifc^ti feröfailifi »oimaötanfa, peräti
tt>astoin fuin SBäinämöifetlä oli tapana, ^elfoa I)än ei tuntenut
nimeffiEään.
Yct». 73—80. «Hjaton ja onneton fersfauö; !. VIII: 111—114.
WXo. 113, 114. mm femmoifetla waul)biaa fulti; f. XII: 115, 116.
toto. 125—134. Säpin tt?äen »astauö.
itin). 141—148. mm ei oticnfaan epäiUt)t birttjen fo^ta tatrottaraanfa,
niin määiöä faiEiUe tcl^täteänfä, ifään f un olifi ftirttii jo fäbeäfä
oUut.
ro. 145. SQBatfeafft fattilan aUe.
tt>tt). 151—154. luli niin fautttaö enftmäifeUä potfaifulla, ettei enää
näft)nt)t, ja toifella niin, ettei fuulunutfaan.
h)tx). 155—157. (Sitoi bimen foimuifeöta fijtfpeötä n)aa^teri=[cipääfen.
to. 165. ^oron taljoja iBenäjän Äarjala^fa tamaUifesti »ieläfi lenjite^
tään »uoteeJfi lattialle.
tt>tt). I'i0, 171. gempo fmutle tatjafi antaEoon, nuorten neitten fanöfa
maataffefi.
tt»tt). 185 — 188. ^iiben icäen foäto gemminfaifetle feröEaamifeätanfa;
f. »h). 73—80 ja 141—148.
14 5Iuno»
\ovo. 3, 4. mm ei enää luottanut omiin rtoimiinfa, maan muiöti ^al-
tioitafin arcuffenfa ppptäa.
tt)tt). 7—46. 2Wetfäe!täjän lufuja.
tt)». 15, 16. ajtetfän fulta ja f)opea, f. o. mifä metfän otuö ^prcänfä,
mutta gemminfäinen fiHä tarfoittaa ^iiben l)ith)cä.
n)tx). 25—30. fiaita ir.ctfä fomcimpaan jublapufuunfa, niinfuin fen
anti^aifoina fuwailtiin olcroan.
it)h5. 41, 42. 3tnna fim hiltafi ja l^opcaft [toto. 15, 16), niin minä
fitä ntaetaan ulituan fuuiUe fultaa ja fiopeata.
n). 62. .Äo'oItanfa famelitt)arfaan »errattu.
tt)h). 69—74. Ubrifanat, fun onnellife^ta faotiiöta annettiin fialtioide
tt>ä[;äifen fulta; tat)i Ijopea^faametta.
tt)». 84, 85. Joincn anfiotpö.
357
Wtt). 104. Ä. II: 181—196.
wro. 121 — 128. ^ouhituöfanoja.
». 124. ^opea^pädtäft.
tt>w. 145—148. j^olmaö ja maitein anftot^ö.
ttJ». 155—158. ^. XII: 185—192.
tti. 166. *)3itfän putfenmoifcu umpipiuiselätrdn.
it). 177. (än ticbä, miten »refiEädrmecn pisto oUft loitftttattja.
15 ^uno,
tvm. 9, 10. Ä. XII: 92—98. .^latja oli foifcn aifaa liifuttamatta oi*
lut fiind, mitoin Semminfdifcn fdbeetd nafattua oli puuttunut.
tvn. 33—36. tuttiauö fiirccötd tulusta; f. XII: 115, 116 ja XIII:
113, 114.
»tt). 41, 42. 'ISdittjdUd eli aurinijoda, fuin Mtiäa muiUafi fappa*
leiliä, oli I)altianfa, jofa taijt il;mi^ten onneen puuttua; f. VIII:
49—60.
h). 56. SBiittd fataa fljltd.
xvtv. 70—72. 8icnett>dtfö Semminfdifen ditid »astaan itfenfd niin »a«
tueitanect.
tt)tt). 79—82. Jlun niiötd tuield paremmin tuli tictdmddn Semminfdifen
hufaäfa oleftan.
ro». 85, 86. ^arawa tarttui jobonfi, jota artteli enfm cIotuEufft.
tBtt». 90—92. gtuno fofealaufcifeöti fdl)ttdd [anaa piffuiäta ma^ta-
fiafaifella merfinnötld.
voro. 97 — 100. Äovppi ndetfd pulini omaan puolecnfa, raaboöta ruo=
f aa faabaffenfa; f. VIII: 49—60.
roro. 113, 114. 6ifd liene roield benfedfddn ollut,
ro. 118. 3tfc fauniin fuEfa tahi fuEfain pddlliffö.
ro». 139 — 142. ^cnfiin faatanto^fanat.
roro. 147—150. atrroeli unen ndöffi fofo mcnnpttd fuolio=tilaanfa.
roro. 155, 156. 3lnian t)lenfatfottua ditidft, jonfa fieöoäta ja roarotuf*
fiöta et «Pofijolaan IdMieöfdft oHut milldfifddn; f. XII: 64 ja cbcö.
roro. 162-168. Ä. XIV: 155—178.
roro. 171, 172. ^. Xl\: 71—78.
roro. 178—186. 9Wui(^tui jo mieleen, mitd roarten oli Suonelan jocUe
ldf)tent)t.
roro. 197, 198. Ä. II: 179, 180, VIII: 111—114 ja XIII: 185—188.
358
16 0tutto.
toto. 7, 8. ?ufi cU lauloi funfi eri tt}ön ta\)\ paifan ^prtäfft ne ticto=
eli mabtifanat, jotfa fillen antoittjat onnea ja meneätpötä, eritpifet
fanat pobjaUc, toifct Iai^oi[Ie, foEilie, faaritle j. n. e.
»». 17, 18. 3» fiiiffi »almiiEfi faatuanfa ei muistanut (anoja, joita
juuri roiimeiftin töiijin tarvittiin.
ir>Jt). 22 — 24. fiieneefö oUut miclc^fäan fdijbä entiftltä luonelaan mens
neiltd tietäjiltä niitä fpfpmään, ftUä paljo matjtia ja tietoja axtoth
tiin roainajoibcn fansfa SÖJanalaan joutuneen, hm eiirät oUeet niitä
cläisfdän muille ilmoittaneet, tietäjät fitloin pelfäfiiBät tietonfa
tt)ä^enclt>än Reiltä itfiltänfä, joä ilmoittittjat [en muille.
tt»». 39, 40. ajianalaifet olimat fo'oItanfa pienenlaatuiöta indfcä.
h)». 45, 46. Scrmcitä, iDoimiöfaan olemia ibmifiä ei obotettu ^a=
nalaan.
m». 51—54. Äumailec runoa elämaffi, reettä tulferpafft olennoffi.
to. 04. Sanoo: ei paljo, armclee: ei i)^tään.
tt»h). 66, 67. SBaifeimman ja rcaarattifimmanfi tpön feäfen ^cittämi^
nen pibettiin ^äpeällifenä.
»tt. 87, 88. Suonelaeta ei annettu tietoja clämillen it)mifitlt
h). 89. Ä. X: 127, 128.
w. 98. SKafafi puolimalmeella, foiran unta.
W. 106. SJJonta tarfeätä tpötd tietäjät mieläfi toimittelettiat pffmäifitld
»efifimitld, f. 0. fimitlä, joiben pmpdri »efi futfee. guulcmat [cm=
moifen paifan riffeitä ja muita Iou!fautfta maataan paremmin toa'
fuuttaa taitaroanfa.
irm. 131—134. !DJaI)biffaat tietäjät tofitarpecöfa taifiroat itfenfä muiffi
olennoiffi muuttaa; t VIII: 135—138.
miu. 142, 143. 2Barjclfoon fetään itfe iUJanalaan menemästä.
tt)». 153—162. 3oEu l)ämäräinen tieto oli fiUoinfi toife'£ita elämäätd.
voto. 155, 156. ©Häät ki)tö pa^aa eli määrpljttä miattomiEe iftmifille;
f. IX: 315-322.
17 Stuno.
. 13, 14. 3"?" muinaiö^aifainen mabtama jättiläiö4ietäjä, jofa
eteen miritetpitiä mirouiUanfa ja anfoitta (mm. 19, 20) mäjpili i^rni*
fiä ja föi ne fitte fuuliunfa (mm. 55, 56 ja 73, 74).
tt)». 26—30. ÄumaUinen efitpö fomin maarallifeöta matfaata. 2lr-
359
»attaroaöti 2öipunen ennen cläiäfcinfä oli afuntopaiJEanfa (linnanfa
tal)i tuoknfa) tdl)cllc=^)ääfemättömät'ft n)atuötanut.
rort). 35—38. 28a()tt»a mctfd jo oli mnättäni)t I;änen {)autafummuUcn[a
tt). 48. 3o«fa jo pitää i[)miötä totilla, jofa et enää moi i^mifelle pa=
Ijaa tcl)bä.
h)». 59—70. Scfi pajan ja alEoi tafoa SBipufen ma^aöfa, ftM^ntä
tuaittjataffenfa.
lom. 79—92. %\{)m poiömanauäfanat; f. VIII: 135—138.
tt)tt). 81, 82. ^iibm fanatla ufein ofotctaan jotain birroeätd, fau«
f)cata, ja SDtanalan [anaöa roaaralliöta; f. XII: 189, 190.
tott). 93-100. qjclotuöfanat; l IX: 183—199.
tt). 94 3oIIa ei ok emoa, ta^i: jonfa emoa ei tunneta.
»h). 101—106, 2)Janaiiöfanoja.
vavo. 105, 106. $ifemmin fun ferfiän manata ja ajateöaffaan.
tvw. 115, 116. 5tfc?un!i pitää tietonfa ia taitonfa jälfeistenfd ^l)h)äf[i
ilmoittaman, ei [alaefa pitämän.
ID. 118. Qlufaift [uunfa.
t»n). 121, 122. ^. VIII: 135—138.
»». 123—132. Ä. 1: 31—136, III: 101—140 ja IX: 27—56.
tt). 162. Soilla tcl;tailla fuultiin paljo tietofanoja laufuttattian.
tott). 165, 166. *3linoaätaan ma^tifanain iBoimalla.
18 Uuno.
ttJtt). 2—6. Äolmatta anfiott)ötän[ä (f. VIII: 102— 108) SBäinämöinen ei
tt)M oUutfaan oifein tfli)tetl;fjt faanut, fiUä tämä oli uujt purft
(f. XVI: 4), lähtee fuitcnfin onneanfa foettamaan.
tt). 4. Äaäfapäätä.
wm. l—ii. 5?oftomatfatle läljtieöfänfä piti faiffi parhain päin fo»
riitaa,
tt). 44. QJurren l)attialta.
n). 65. Salmilta, joiöfa [affat eli fauppiaat laitt)oillaan Mfett)at.
tt)tt). 78—80. ©nftmäifeöfä ttiaötauffcöfaan SBäinämöinen «ertaft neittä
lobefft, toifeöfa bantjetfi ja tä^fä Eolmanneöfa muistuttaa fobaöta,
jofa cl)fä oli tarjona *Pol)iolaan pääötpänfä.
ttJtt). 81, 82. Sääriraavfi oli muinaiöaifoina forfeuben mitta ja famoin
potoifi. 9)hiita mittattjcrtoja olitt)at: Epnnen muötufainen, fpnfi,
forminitt)el, [ormi, peufalo, fijvjäfämmen, tt)aaE[a, fppnäöttjarfi, Jir*
360
wcös, fci^äöj tahi fauman it»arft, fpti j. n. c. Äotfeuämittoja ta^
»aflifceti ofotettiin ptjötöeifä cletuida, pituuömittoja maasfa mataa'
YoxUa cftnciUä.
tt). 91. 3ou[ct »almiina hula^fa, joäfa cufin tarvoittiin!i.
tt»tt). 109—111. Capfet ja muutfi, fun otvat jotain crincmai«!ta tietää
tDittdnfä, ufcinfi alottaaiat puficcnfa fpfpen: „mitä annat, nim fa=
non = ' '-". Semmoinen palEan fpfijntä on fuin fe^ottccna faamaatt
toiäta tarfemmin tuntemaan.
tt). 134. ^ictaifia rantoja.
»TO. 139—148. Scn=ai!uifen fttniettjffen tobiätue-, f. X: 261—266.
tt). 166. Äoira nimittäin hauffui fteilä.
»m. 167, 168. §M.\\ itfe mitään ei näfinl^t eifä fuuöut, niin alfoi tat*
fortella ftnnepäin, funne toitan nenä ofotti.
tt)tt). 171—174. iUleri taf)i jofi o(i fulana, »aiffa rannoilla oli lunta
rcfifelifft.
mm. 187—192. *13if)Iajaöta tuleöfa taifi pit)fua punaifcmpaa tat)i »at
feampaa nestettä; ebelliötä tääfä »crrataan mcreffu Sötjtpi foUci
muitafin arpafeinoja, joiben arouUa tulemista tabi muista tietämät*
tömistä aftoiöta pi)t)bettiin [elfoa; f. .KLJX: 33—36.
«m. 197—200. 5)Jeben vuotaminen oli oubompi tapaus, jonfa <£uo=
roaffo fuitenfi tiefi [elittäd. ©ama Suoroaffo taifx olla jofu fulEu*
a%\a. 3oe oHfi (SuomaEfo ta^i «Samaffo, niin [ana mcrfitfijt
Suomen tat)i Samon atlaa.
m. 216. Olutta fitloin pibettiiu jofapäimäifcefd elämäsfä, fttlä nncraita
marten fitä ei nptMän ollut ticttp panna.
tt)». 218, 219. Sienee tapana ollut tptön mictifuofionfa ofottecffi fofi?
jallc olutta tarita.
mm. 221, 222. .^ortolabjoja.
»m. 225, 226. rfottaa t^)ttöin micltänfd mpöten faancen »alita, !cncn
tabtoimat. ?Wutta fun ftdoinfi moni tt}ttö »anbcmpainfa fehotut*
feöta taifi riitaan Eofijan ratfaan fijasta ottaa, niin fttä febotu^ta
taf)i »)llpti)^tä fittc jälfeenpäin, fun fatui fauppaanfa, mertafi mpp*
mifefft, josta muutamat oroat päättäneet, »anhemmiUa tapana oi*
Icen mppbd tpttärenfä mietietle.
TO. 234. Jeräö* tabi rautanaTOoiöta ptjöriTOille ja rautaTOantcifiUe te*
loille.
»TO. 237, 238. Äiirubti fpfpmään, cnncnfun Jlmanncn ennätti pai*
fallc. Sanoilta ifuincn t)Stä»ä, fainaloinen fana j. m.
»oift päättää naisten tilan niinä alfoina ci ollcenfaan niin foman,
ptcnfatfotun ja orjallifen, fun raoni fen on luullut oleman.
»». 241—244. Ä. VIII: 101—108.
361
tt)W. 247—254. Äofec faattelemalla mnötata; f. tt)W. 2 — 6, muiät.
»». 256—266. Zt)ttc>, fun nmmärtää SBdinämöifen ci täl)ttäneen!dän
määrätttötänfd, ficltdd Idbtcwdnfd fidneUc, ja laäfee lifdffi muuta»
m\a fomppafanoja n.m«tauffeffi 2Bdinämöifen fe^umifelle puneös
trtnfa.
19 9?uttr.
»tr». 5, 6. IBdindmöifcHcn ei tienc tarittufaan olutta, foöfa fiitd ei
laufuta mitddn.
h)m. 8—10. Zt)itb lienee pufcimaan mennpt, jonfa td^ben ci oHut tu=
ttiasfa.
Wro. 15—18, Ä. VIII: 71—76, XIII: 27—28.
»». 17, 18. SJldmdt fanat lifäft pelottaaffcnfa 3Imariöta ya Iuowut»
taaffcnfa Iidntd toto tuumae^ta.
tvYo. 43, 44. ^. XII: 189, 190.
vo\v. 62, 63. löttöin tauiatlifia Icmpinimid olijat: aUi, fotfa, fotfa,
fmiforfa, fana, tianfii, lintu, lempilintu, matja, meftmarja, puna«=
puola, manfiffa, roaapuffa, »cfa, lempilebti, fuffa, fulta j. n. c.
hJtt). 79, 80. ?ai»an »oi tunoficli fi)Ud fofofft fddntdd.
voro. 97, 98. 0iiin Iiimcdn [uuri, cttd parl^aifft maatui Icntdmddn
maan ja tailnaan hjdliöfd; runollinen t)limddrdifl)t)ä.
tt)tD. 113, 114. ^auti oli poinanut fofon pohjaan a^ti.
tvm. 117—120. ^hm fpnfidnfd, f. o. fouranfa.
von. 129, 130. Äaudtumifcn eli innoötumifen fuftauä; f. XII: 163, 164.
tt)tt). 137—140. 2Beft oli fuomuja tdpnnd, ilma l)t)l)f)enid.
ft). 142. ^^annipuibcn latroaan fotfilla onfi tapa faaliinfa fantaa.
voro. 146—148. ^elfdfi «Pohjolan cmdnndn ftitd moittimifen fptjtd
faawan.
iDtt). 158—160. ficifiilddn talli liarmietunecnafi ndietd liifamddrdi*
ptd anftotöistd, ftlld fammon taonnaUa (E. X) jo oli hm olifi ttjtön
anfainnut.
tt>. 165. ©uutuffiöfaan cbellifestd muiätutuffeöta.
n^m. 185—188. licbettiinfö ftnunfi fotipaifoillafi neiben foreubc^ta ja
meibdn Iit)tt>iötd pdimiötd fertoa?
VOVo. 189—216. Ä. VIII: 49—60.
rv. 192. 9[iterifuliilta, faupparctfiltd ja niiben fautta !o'otuiIta tatna=
roilta.
ro». 194—196. .ftotitoimilta ja »icraita festitfcmdltd.
362
VO. 198. Dnncn etfijä ta^i faittJaja, onnellinen.
\vn>. 200—202. OTuiötiituei ttjtön taiboöta. ^aiffi tptöt maan ei ofan*
neetfaan punaista ja feltaiöta painaa.
nrv. 204—216. Uutteruubcn ja tipel)ben funjauS.
tt?ro. 223, 22i. 5?. VIII: 111-114, XIII: 73—80.
20 «Kuno»
wm. 1, 2. JHunoIaulajar ufein alottainat uubct runonfa ndiUä fa«
noitta.
tt>. 6. SJiuiötuttaififo jumalisten mmi roanbaa *^crmidldisten jumalan
fumaa?
h)tt). 13, 14. Ä. II: 97, 98.
toto. 15, IG. .g)äme ja Äemi, fuin monet muutfi, oliroat fulfunimiä,
jotfa fcurafiroat Suomalaifia fiirtomatfoiUanfa nptpifiUe afunnoil?
Icen. 9Jiitd [iiS ci »voi pdattdä ni^fpifiEfi faman nimififfi paiEoifft.
»». 15—20. ilöarfm taioaton plimadraifpi^ö.
tctt». 29—32. Ulompana afumida atiucltiin enemmin rooimaa ja ma^
tia Iöpti)iv)dn. 9iiin iviclati turI)ani3foi[ct pitattidt Öappalaifta fo-
juin ma[)tan)ina tietäjinä.
»». 37, 3S. aSeben Raitioilta.
xvvo. 39—44. .ft. 11: 83— 8s. iRuno, tamattoman pienelle rtioiton ta*
mattoman fuureSta antaesfanfa, flHd faattaa fcrtomuffenfa »ieläft
tummaUifemmaffi.
XV. 50. Ä. II: 97, 98.
nn. 56 — 58. '.Pabat fun olinjat pienid, piti mettd fuurempiin tatpci»
fxin feittdd tahi Idmmittdd fomoöfa tal)i muuöfa puuniätiaöfa, jo*
l)on nafattiin tulifuumia fimid tt>chm fefaan.
roro. 57, 58. Äuurnain eli fpndin fijaSta monin paifoin roicldti fdp;
tctddn torrooja.
roro. 63, 64. 3iunollinen Ijlimddtdifppö.
ro. 71. Q)Juiötuttaa niibcn aifain epdroaraifeSta tilasta, fun ei tiebettp,
fosEa fota oli niöfaöfa. dbeltd^pdin fotaa ei julistettu, roaan pa*
remmin roatottiin, ettei toinen ilmanfaan faift tietoa fota^anffei^ta;
f. XI: 170—172.
roro. 79, 80. Dlutta feitettiin rannalla, jot)on ci tarroinnut rocttd j[a
EuumennuSfiroid faufaa bafea.
ro. 82. ^armisfaan.
roro. 85—92. 5Inopin nimctid ja muitlafi [anoilJa roarta rcaSten ta^-
363
toi f)ärnätä ^Pobjolart cmantdä. Zoti ticfiEin ^äntä itfeänfd ci i)äU
{)in futfuttaitmn; f. XII— XIV.
w. 95. 3Wcf)iIdi[cUä mantjoiöfa runoiöfa on paljo erinäifxä toimituffta ;
f. XV: 117—134.
r&m. 135—140. Äauniö fen=aifuincn tapa, jota mt)ö^l)nnä monen muun
fo^ban fanöfa tobiötaa jommoifcötafi firoiötptfeötä. (Siitä muiötut*
taa ejtm. fauniit l)äätan.iat (f. XXIII), naiöten lempinimet, jonfimot*
ncn !auneuötunto (f. XXIV: 90— 92), maalatut laiturit, peötpt lattiot,
f)t)tt)in fumotut, pil^Iajia faöroaroat pil}at j. n. e.; l XVIII: 139—148.
WW. 149, 150. Orjitta ja palfoUifttla tofi oli malta tiebuetetta fpitä
telitä»iin tiiiliinfd. 9)Joni fimiötpnptfin oleujinanfa ci anna Reille
fitäfädn »aitaa.
h)m. 155— 15S. JarEoittaa cpdilcmdttd «emminfdifcn cbcHiftd tte^feitä
®aarcUa (E. XI) ja 'lSot;joIaöfa (E. XII).
tt)tt). 161—164. Äun afui Eaufana, piiEa ci tuntenut.
21 ^nno.
tt). 8. 5?. XX: 71.
». 13. (SuIt;otIa piti olla ebeltdjdnfd cli cbctld-'fulfi}anfa.
UJtt). 16—20. JJimittcIce paiEEoja, joiöta armcli femmoifcn jpr^n nouä^
ncen, fun fen cnfin fuuli.
ttitt). 27—34. *pifinten, f. o. paraäten mielten, piti paljain pdin [iil^oa
pilkalla »asiaan ottaman.
tt)tt). 43—46. Suit) on fuuruu^ on ndiu filmin nd^tdmdEfx efitcltp.
h)tt). 47—52. Omien ja muibcn paiEEain mdljcnnpsfanat.
mm. 57—62. Idlld tamoin faattaa fult)on ja muun tulomdcn ^uo*
maamaan, fuinfa tupa jo oli f)ditd martcn fiimottu; fopimatonta
olifi ollut ftitd muuöa lamalla muistuttaa,
mm. 65, 66. ^uonommieja paiEoiefa lattiat micld olimat ppörciStd
puiöta, taiEEa itfe maaperuötaEi lattiana,
mm. 75-78. Omaa Eiitoöta ei Eatfottu fopimaEft.
m. 79. .Kun Eljp^Epfet fiimoöti ja Ijiljaifceti, ei röijEEcdöti, liiEEum.
m. 84. SRuoEapöobdn piti jo malmiina obottamoefa oUa.
m. lOS. Sffiirren fiaOitfija cli tuEi.
mm. 113—122. 2)Juiötuttaa runoin ja lauluin tamaUifuubcöta pito=
paiEoiöfa.
mm. 130 — 142. laiftpa moni muuEi famaHa lailla ectelld itfcdnfd;
licncmdtfö i^dmcnncct aBdindmöifcn rinnatta laulamaan rumeta.
364
»». t33, 134. 2Bcrtau§ otettu tcrocäfulfuiftöta, t)btäläifeen juoffemista
aineista.
tow. 140—142. 3ot?a faiffi fulfiffiat mastaftatoifcsti.
WVo. 149, 150. (In faipaa cbeltdjää; f. F: 3, 4.
wvo. 153, 154. 30?uutti()e toifcUc ftjalle, joöta paremmin fuuluift pm?
päriinfä.
»h). 159, 160. SZBcrratuita aineita fumpiafi \öt)h)t) cpälufuifm.
tttt). 163, 164. Tiitta Iäf)empänä ffiäinämöifen ömpäriUd, mitfa ulom*
pana (eifoen ja istuen tahi aöfareitaan toimittaen.
von. 171 — 190. 3iit"i(alta piti filloinfi faifenlainen olenja onni xn-
foiltaman; f. Il: 179, ISO.
»2 9{uno.
rnro. 7, S. 9tuno mälistd ihan felroidfi fobtia ci nimitä fuoraan, roaan
arnjelemaUa ja muita enfm ebbottelematla; f. .XXI: 16—20.
vavo. 19 — 21. 3uIhon ladjoja morftamen omaifilie ja fibloja movfia»
meUc itfeUenfd runo »ertaa ostolnnnaffi : f. XVlil: 225, 226.
vom. 29, 30. Dlit pl)td Iiuoleton ja Eaiffein ihasteltu, fun fufat EcboUa
ja manfifat ahofitla.
»m. 35—38. Joifenlaifta ädniä tulet futld fuulenuvan.
WVo. 39—42. (Ji oleffaan tdmd matfa, fuin ennen pienemmät matf at,
joille micteUdfi Idffit.
ttjtt). 43—45. (St I;i)pc[Ie pihalla ja astelle fpnnpfftsfd t)\)tck fxertdsti,
fun ennen lapfena oUesfafi.
w». 49—58. Ipttöin tamallifta mielipiteitä ja toinjotuffta.
»TO. 57, 58. SBertauö ihmisten hartaimmista toiirotuffista.
»t». 69, 70. (gttei tiebd mihin menee ja fuinfa tulee ppstösfd ppfp*
mään.
tutti. 76—78. SDhiTetta hirtattiin mustaffi (toto. 85, 86); f. IV: 97,98.
TOTO. 81, 82. Söaloifa aifa aina on iloifempi, fun pimed, jona faiffi
mafaa leTOosfaan tahi muuten on ddnetönnä.
TO. 90. .kutittaa fiitd, fun hdnen ncuTOoanfa oli halTOcffittu.
TOTO. 99, 100. SBcrtauö otettu tufalaäta TOicrtdmifeätd tulen ddre^fd
ja fatferasta [aTOusta tcrTOaa feittdi^fd.
TOTO. 105, 106. iBiafaamista tpöntefijd^fanfa TOielafi laTOallifeäti pitää
fuurimpana onncnanfa .
TOTO. 110-112. ^uoli, ajatus ja paha mieli fuTOatut fdfxn pibcltä*
TOiffi, annettaTOiffi aineiffi (toto. 134—138).
365
ttito. 115, 116. $aIjo ci puutu luninfaan onnelta.
■mvo. 119, 120. 2öäf)än »anfia parempi.
tDtt). 125, 126. Säfft fourat ja fa^matot ft)pneM tätjtem poöfipäitä
pt)t)^fie§fänfä.
tt)iD. 140—148. DJ^äätättömän paljo Iu»ultanfa ja niin raöfaita, ettei
niitä I;c»oinenfaan oifcin jaffaifi »ctää; f. XXI: 159, 160.
ttitn. 151, 152. Ääfeä pibettiin oifein ilon ja onnen futt»ana, fun ar=
meltiin ^äncUa laulaminen lämpiminä feniä^ ja fe[ä=aiEoina aino^
ana ti;önänfä oleman; f. II: 223—232, IV: 211—222, XLIV: 81.
n)m. 157—160. SinnuUa fplmäöfä jäifeöfö mebeöfä ei maan ajatcltu=
faan mallan I)«miä päimiä oleman,
njm. 161, 162. Saatua morftan fpUiffi cntiötä, wanl;cmpainfa fobiöfa
mietetttjä eloanfa muistamaan ja fitä tulemaan, tietämättiimään on*
neenfa mertaamaan, moni taas mielellään IoI)butteIift t)äntä fiitä
fpntljnciöfä furuisfa, jota ijljtciötä mieli^alaa runo ni;t cfttteice lap*
fen fanoiUa; f. XIX: 189—216.
ttm. 165, 166. Soilta ja ojamarftlta metjfoja maraleimäfft ferää*
mään.
mm. 175—178. Dn oimallinen metfäötäjä.
mm. 179 — 192. Dn fuuren favjan elättäjä, mainio maan njiljelijä ja
t)ltäh;lläiöten tamarain omiötaja.
tu. 1S2. SlJlctfät ja formet farjaa täynnä.
m. 185. SRiffailta mieläfin on monimuotifia elo^aumoja, joita fitte tar^
peen mu?aan puibaan eli tapetaan,
m. 186. Sp^äfääötöjä ojatörmiöfä ja penfereiöfä.
mm. 191, 192. 5larre=fätföjä fimien alla. 9lat)oja ja jtjmiäfi Mtlet*
tiin mil)otlifcn peloöta metfään.
23 Stunp*
tt)Jt). 1—4. 9)Juinaifena I)äätapana oli moiftamcn juI^IaUincn neumo=
minenfi ja marottamincn, miten ^änen tulifi itfenfä mieljeläöfä fä^t^
tää. 3iiKifiUa, faifen pämäen fuulleöfa laufutuilla fanoiUa luut
tiin oleman parempi rttaifutuö, fun crinäiftllä opetuffilla.
njtt). 5—8. 9ieumojana tai[i jofu muuli, hut oma äiti, olla.
mm. 14—16. Äauman mafaamiiSta, oman äitin lempeittä ja mafupa*
loja elä muualla obotaffaan.
iv. 22. *Päreeätä palanut farfi niistämään ja uufr päre kuluneen fi;
366
jaan muuttamaan tabi tafa^fa cli totoöfa puita fobcntclcmaan ja
uufio lifäämään.
h)». 25—28. ®clfcinä öinä ai!a joffccnfi tarffaan antiattiin fuuöta
ja otamaäta, pi(»iftnä ei ottut nuuita ajan mcrffiä, hm fufon
laulu.
Wtt). 29—32. ®. 0.: jo puoli^pön aifana tabi marcmminft (runodifen pli^
määräifppbcn mufaan).
»m. 3^, 36. Xulen faanti fun fcbnoiUa tuIufnUa oli »aimaloiöta,
niin palattJia hiiliä ittatla maata pannci^fa rcifusti mäbfittitn lieteen,
jotta tuli niiöfä fäilpifi feuraanjaan aamuun ja »Ditaiiun päreefen
puhaltaa; t XLVIII: 123—128.
roro. 43, 44. .^loiba [uopca^ti buonoimpiafi.
ro. 46. joutuen ja fcrocäöti.
ro. 55. SJJiinhän roieläfi lafaifemaan ruroeteefa ripfutcUaan roettä, tol^
roella lunta, tattiadc.
ro. 56. j^uin huolimattomat ufein tcferoat.
roro. 69, 70. fieroäpctäifet pefijät ei aina niin tehneet,
roro. 71—76. Xätä roarotusta roieläfi monen emännän tavroitfifi mie?
leöfään pitää.
ro. 83. Siiroottomiesfa taloiöfa astioita ei fovjattu fiefain, foirain ja
laetcn fäntäroiltä.
roro. 89—92, ^auhci fiiroaaeti, eläfä roenpttelc tt)ötä jauborunoja Iau=
lelcmalla; laulu lai^fana pitääpi, roinet tpötä roiiropttääpi.
ro. 94. *pöt)bän puutteeeifa jauhot feulottiin jonhin tiinun cli muun
aötian fumotuUe f annelle.
ro. 95. aJtonifi roaimo fatjoo leipomista [uututtaroafft tpöffi.
ro. 99. Söeben loppueefa forrooa piti fallistaa, ja fitioin oli aifa läh=
teä uutta roettä noutamaan,
roro. 107—110. *t?eilien puutteesfa tijtöt fatfeliroat muotoanfa meteen;
niin teferoät paifoin roieläfi päätänfä fomistetleäfa.
ro. 111. ^ittiä pinoja luettiin talon funniaffi ja roarallifuuben mci=
fifft.
ro. 114. „Äorjaa fchnoinfi t)alfo!" haapainen puu fpHä rätifee tuleäfa,
mutta ei lämmitä oifein.
roro. 117—120. Qlrroelifi ftnua roi^aifcffi ja fiuffuifeffi, jonfalaisina
roaimon ci foroi olla.
roro. 125—128. SBaimoroäfi ufein teettclee pieniä aputöitä roicraitlaja
palfitfee ne falaa jtjroillä, jauhoilla taf)i muulla taroatalla.
roro. 131, 132. loimeton emäntä fanfaan afetuffecn ja fubontaan
ufein hanffii apua fplästä; jtnä elä tcbräptä ja fubotuta fanfaitaft
roictailla ihmifiUä.
367
tt). 139. .P>uolimattomaöti.
rt»h). 143—146. Saunat monaöti omat ulompana taloöta rannaHa ta|i
faunon labellä, jotta tatocöa öifmä aifoina ftjDä faafi fufia peldtä.
\tVO. 147—152. Dlc krffd fuulcmaan mitä fäöfetädn, liufaö liifun=
noillcft ja nötjrci tottelemaan.
»». 157, 158. Ääbet pcötäffcnfd.
tt)». 165, 166. *}luttelc anoppiafi, ettei man[;emmalla ifdpuoMa oIIeÄ=
fanfa tulifi töiöfd ttaimaumaan.
tt>». 172—176. Qtfiiifet tvaimonpuolct cih^dt jiffifään pibä lufua toi=
feöta, jonfa tietäroät jotain töötä »almiifft obotta»an, että antaift*
rcat I)äncUe ticbon ftitä, fittc hm fe on toimitetuffi tuHut.
n>n. 181, 182. SBieläfi tamatlinen fananlaöfu; f)utt>ittelc «iera^ta fic^
ttjillä putieiKa, hinneö ruofa faabaan roalmiiffi.
WW. 185—188. eiä fobtele liian ^stättJällifeäti. ,
\mo. 191, 192. öupaa fnfipen, ei itfetoattaifeöti.
>t)tt). 195, 196. *Pafia lintu pefänfä t)ietoo.
tt). 202. Siunfaaeti ja ifoi^fa lobfareiefa.
trtt). 209, 210. *PaIjo paremmin, fun mjft)=aifoina faifin paifoin on
tapana, funnioittimat lapfet muinoin »an^empianfa.
fö. 216. SlJIenctti ibanuutenfa |tnun I)t)tt)äf[en.
24 9{uno«
ww. 3, 4. 2)friin t)äätapoi|in ebeHifen fanöfa fuuluu fulfionfi ncuhjo*
minen.
wm. 9—16. ^f)pttiän miniän ofotu§.
tt)tt). 19—22. &ä voit f)äntä t)uonoon paiffaan, piiloöfa ja puutteen^
alaifuubeefa elämään.
»». 23—26. 5?. VIII: 27—30.
»». 28—36. 3"^ tulifi fomin itäm, tät)ta ^ntä n)anf)cmpainfa to-
m\a.
»h). 39—44. Jurrcaa ja fuojclc ^äntä muiltaJi.
h)tt). 47, 48. 3^a^bcn!eöfcn, muibcn fuulematta.
nro. 61, 62. Säätä fotteaöta fobiöta.
h)tt>. 65, 66. ©rotuopit onjat tt)f)jcttt)nä, ero^oluct juotuna, ©itiö ta*
tDoin luno toiftnaan pfibpöfanain »aliin piötää jonfun lt)^tn muu«
fanan crottecffi.
hl». 67—70. aSJiimcifet lä^tömolmiötuffet [uoritettuna.
368
n)h). 71—76. Dman fjaifcan f)uoIcnfa unof)taen !ofec toifia [uniiös
fanfa Io()butc[Ia, fuin fmnetpnecn it^mifcn aina tuleeti tebbä.
n)W. 79— SG. 3umala ofottaa l)l)tt>t)t)tonfä muuaflafi; f. 111:291—300.
tt)W. 90—92. !Kuot)oifia pil)oja, firffaita, roatfdta »efia ja t)ictQifia
rantoia pibettiin filioin cvinomaifina paifan faunistuEfma. ®cn=aU
tuifcc>ta luonnon i[)anuuben tunnosta tobiötaa mpöö moni muufi
toI)ta: )3i[)at piljlajaifinenfa, fujat fuffaluicrinenfä, Icbot, laffot lau^
luincnfa, »ect fatoinc [aarincnfa i\vw. 163—169). 9ti)fi)inen ta*
löupoifaincn fanfa fcinmoifiin ci palyo niieltänfä fiinnitä.
njtt». 95—136. ^-»ijttiinft liifuttaina mielen hireaelma maI}bo[lifiöta muu«
toffxöta fV)ntl)mä=fobie[anfa.
mh). 97—100. 3l'Ä jrt äiti jo poin ef)fä mafaatnat I)aubaä[a, ci»ätfä
fuulc, »aiffa fcifoifm ja uialittaifut aiman pään pixäM.
njh). 101 — 104. Dn jo tuoi)OJa ja pcnfaitafi äitini bauballc cnndttö»
nt)t faglcaa.
varo. 109, 110. Söitfat t)Icmpänä ja fcipdcit taloa läfiempdnä attselee
filioin jo bäivinnciffi tal)i uubiötctuifft.
tt). 115. 3tmmoo furfcaöti, wäf)isfä rooimiöfa.
rt). 116. '^itfät titat ja laotut faatt>at paifallanfa pihalla maata, fcnpä
fxtä f)ancn evottuanfa enäd lafaififi.
Wtt). 133—136. Sutut rannat, faarct, falmet ja apajat entiftUä pai*
foitlanfa.
V». 162. Sautafatto, fuin laxitalattiafi, on pirtin i)tietl)ffc!ft fanottu; I)U0*
noilla l)öffeleillä fatot ja lattia eirndt olleet lauboista; f. XXI: 66.
Yo\o. 163—170. ajJuiötutuffia fenniihiieiten tpttöin if)anne4unnoäta.
»rt». 171—184. 3toirinfii iEdivpsttjn^t toifen jddf)t)tt)difiin fe^fcl)ttdd
ne t)l)t'dffid muutamilla tomppalaufeilla, joilla ifddn fuin tabtoift
fanoa: joö fiitjcii tapaan rupeat mield faiffia fitt>id ja fantojafi
I)t)h)d^ti jdttelemddn, niin tdstd ci tulla fo^faan fen ebcmmdfft.
25 3littto,
h)TO. 5, 6. Ä. XXIV: 190.
ttitt). 23—30. DJIuilla oli muut l)artaat obotuffenfa, minulla ttjaan
aina poifani ja miniäni tulo mieicöfd; f. XXU: 57, 58.
W. 29. gjli^tpefanatla forottaa poifanfa meljen funniaan.
JBtt). 33, 34. larfaöti fuunncUeefaan piti niin fauttian pddtddn ja
fl)fcröddn falletla, etteimdt fiitd endd olleet fuoriutua cntifclleen.
W\x>. 43, 44. aiJuiötuttaa rt)an^oiöta tatt)oiöta, joEoin morftan piti
369
h)äfiwaIlQlIa rtjöätaä. yiiin tt)icläfi muutamiäfa fimiötpmättömiäfä
fanfoiefa tapa voaatii itjöötämäon morfianta, joö fuinfa micleödän
ilmanfi Iäf;tift ja wanf)cmpanfa mtibi antaifimat iKinen mennä.
■m. 46. fieljrauäpuifcffi [anottanee [cinaä ftitä, että fen tt»iere«fä faötuoi
Icbmuöpuita.
rt). 52. ^äfi movftamen ympäri.
to. 65. ^oUi fpötäiöfä xifcin oli forfanUiita nafeltu.
njh). 65—70. 9{äntcliwät obotuö=aifanfa tt)^cntämifef|t.
Yow. 80, 81. SOtorfiamcn taivoot otittjat peitteeäfä.
rtj. 95. 5Balfcantt>ere>T3ä.
h)rt3. 95—100. Ä. XI: 211— 218,XIX: 62, 63.
Wix>. 110. 3foiefa taloiöfa on Iert)eät khjitfat eli penfit, ioilla fopii
hjaiffa ^önfäfi nuffua.
rt). 119. Dluen mt)t)mäpaiffoia Iöl)tt)i jo ftlloinfi.
rt). 129. ©i tamitfc vuofain loppumilta pelätä.
WVo. 135, 136. ©mäntä ftiö elföön panfo paf)affi, joä I;änfi feuraa
rt)anf)aa tapaa.
rtJtt). 151, 152. 2)önfä metfäöfä rt)iettänt)t.
rt)rt). 153, 154. 6i ole ferinnpt päätänfä parjaamaan ja ftlmtänfä pe^
[emään, waan tteti t^öljön tarttunut.
rtJrt). 155—160. ^t)n)ään taloon faiffi poiHceh)at.
rt)h). 167, 168. 2Barf)ai[eöta nou[cnnaöta fiitettiin i[äntää, niin jo toi*
ftUa [anoilla emäntääfi.
rtJtt). 177—182. fiaiöfat ttjaimot fääntelirtjät maltaitaan !orcnnolIa,
fun eiroät fe^banneet fl)märrt)fftö[ä otia ja fäfiQään fttä te^ä. Si*
rtjätfä m^öö pitäneet [aunan raittiubcöta oifeata t)uoIta, ci aina
lartianfaan pu^bi'3tami[eöta, ennenfun maUaöjt)rt)än[ä fille Ieh)ittirt)ät ;
l X.XIII: 139—142.
rt)rt). 191, 192. ^ert)oi[cn funniafft [anottu.
26 «Äutio»
■tow. 5, 6. Äuuli faifin puolin mat!u^tart3ia htHcrt)an.
rt). 10. Salajouffo, [. o. jofa [alaa l^äne^ä cli jälttä fut[umatta
piti ^äitän[ä.
tt)tt).. 11, 12. Ä. XI: 60, 61.
TOrt). 37—40. ^arempata fut[un en tarh)it[c ftnä ifänä, hm tuon raiet»
fani fe^otu![en.
tprt), 45—48, 9U $oI;ian mti juuri Semminfäidtä imaikn lienet loit*
24
370
futaiboHanftt n)aru«tanut!i. ^oi o!iftWat »Banjostaan oHcct, niin
?cmminfäincn fijtiä ilmanfin äitinfä fcliltämättä olift ne tietänet.
VO. 61. luIifeUa lienee enfm njiljaiöta, fo»aa, hjäfcttjöä ofotettu.
xo. 73. ©cmmoifia furmia eti »aarapaiffoja naifet pcldtfööt ja tatvaU
tafoot.
tt)tt). 105—108. %xtoaatto minun lampaafft, jonfa metfän pcbot fil«
tään föift!
»». 123-128. Ä. XII: 161-171.
»». 131—134. Ä. XIV: 185-198 ja XV: 73 ja fcut.
W. 136. ^. XV: 155.
rem. 139—141. aJJuiötuttaa rauinoifcöta tansaSta, jolloin wi^olli«tett
poiffi Ipöbpt päät pcIotuffc!jt ja ur^ooflifuuben muiötoffi afetcttiin
[eircäötcn di p^lreääten päähän. Uliin tatljun pääfallon fanöfa
»icläfi tct)bään.
«». 157, 158. .Koetti, jo§ mdä olifi tpHin notfca.
n). 161. 3ofa tof)tift tätä mieffaa Äoetaan ruroeta.
n)». 171, 172. ^. hire. 191, 192.
tt). 177. .^cttoinen ufeinfi t)an)ait[ee «aaran enftmaifefft.
n>. 190. lasfuefa eli fuffaroöfa oli moncnlaifia muitafin aineita, joita
loitfieäfanfa tamitft, ftUä tl)t)jäötä loitfija ei faanut mitään. ?Jii«tä,
joita oli jostain clämäötä faatu, f)t)n)ä loitfija l)elpo«ti taifi foEo
ilmcvfen elämän jälleen faaba, muiäta muita cftneitä; f. viii: 135
—138.
»». 191—193. ^ieromife^ta mainitaan luomiöttjöefä miiualla!i; f.
IX: 38—40.
VO. 195. ©ii^cntin amattama^ti piti Wäl)än jäätä alutfi oUa-, laula*
maila fai fen fttte, jo^ fuinfa fuurcfft.
»». 217, ;il8. Ufon pilnset tartsallifeöti pbtpvoät ufeammalta fuun;
noita.
wn. 221, 222. Ä. XVIII: 81, 82.
»h). 225, 226. 8umi fuumilla !i»iUä fuli l)t)f)mäfft.
»». 244—246. Ä\ tt)hJ. 191—193.
27 fftuno*
n. 6. lupoomtulija nitxai tottjallifeöti ci ilman talonftäcn fä«fe«
mättä oötu plemmäfft.
tt)h). 8—10. «Mjoton ja fopimoton fljfpmpö.
»h). 13—16. „$ert)ofcfi tooipi (cifoa pif)aaa ja itfellejt on oltenfuuöfa
»n).
39, 40.
wn3.
45, 46.
WJW.
49, 50.
IBID.
53, 54.
wh).
57, 58.
»n).
65, 66.
n)h3.
69-96.
tuottaa.
TOtt).
74—76.
a?!
ftjaa". IRuno näetfd ci ta^bo faiffea ftjptä SemmintäifcIIe pf jlnäön
antaa, fentäl)ben panee $oI)ioIan ifännän näin louffaatoaöti voai»
taamaan.
nro. 20—26. ^omeironK utot fcidfaanjat ijiötänfä, cimättä tahtoneet
I)eitä fe^nommat otta.
»to. 29—32. 5tifa pöl){)feäöti, ci ftihjon tatvaUa.
Smdnnän ci tc^npt mieli Cemminföiätä fuututtaa.
Zotto faatat juoba näin febnoa olutta.
Dli fortin pilaunutta, felmotonta.
SRämät fanat iaai fanoi riitaa alottaaffenfa.
Soimaa fiäntä ftitä, fun oli tuUut futfumatta.
Uuft louffaama anomuö.
$aItioif)in tuUuonfa loitjijat faattoi»at joä mitäfin ilmi
$ibätfö minun jättönä, jofa tuoöta rteftlammifoöta ci
faift [etwää ilman juomattafi.
wn). 99—102. Äaifenlai^ten liifain reicrotuö^elimanauöfanat; f. XVII:
135—138.
w. 110. 9Wicfat ja joufct rippuirtat feindHä fcfä näpttecffi että tarpccnfi
»uofft, joö äffiä ^ätä tulifi.
tx)tt). 113, 114. ^. III: 147, 148.
h)». 116—124. iIRieffanfa alentamifeHa muistutti [en entiftätä töiötä
ja mpöä ^erjafi $of)joIan ifäntää, fun niin »ifanaifeUafin ofeefla
ci pelännyt pntä rtaötaan ru»eta.
». 140. aJlieffailtiin It)ömällä, ei piötdmäM.
Vovo. 154—156. *piiri, jonfa jtfällä piti tapella, määrättiin tarfoin en«
ncn tt)öpn rupeamilta. Jä^fd tilaöfa piti fummanfi feifoa l}t;beUd
lehmän taljalla.
»ttJ. 175—180. ajlicfalla oli eri ^altianfa, jofa npt tulistui ja tii*
maötui.
Wm. 182—184. Semminfdincn fofo tappelu=ojan oli ^tdilcmätön, <Po^f
jolan ifdntd pdin maatoin.
W. 191. Dlfapddltd.
hJ». 193, 194. ®^td ^clpoöti, fun jo3 olift nouriin liötaiänut.
h3». 203, 204. Ä. X.\VI: 139—144.
tt)h). 210—212. Dli»at päätä feipddfen afettaeöfa »criötpncct.
h)». 213, 214. 5llfoi fpbdnttjd ja fuuttua.
372
28 9luiio.
tt)». 11, 12. (Pohjolan roäfi oli ^chjoifen !itt>cffi, reen pajuvtenfaoffi
loitfmect, tal;i ainafin pbtä liiffumattomiffi, hm ncfi, [aattanect.
tttt». 15—18. loifiöta tdoiöta rtäfi jo oli tulemaäfa, miefat ja fei=
Ijciixt >iiälfft)itt>ät matfatta ja Scmminfäifellcn i^Ecttiin tt)it)aifia fil;
miä iffunoiäta.
itt». 2Q, 21. Ä. XVI: 131—134.
ttto. 22—24. Jliin forfcoUc, ettei nuolifaan tapaiji.
». 34. 3Imaöfafi lentäcefään ei otiut fofonaan tttaatatta, fillä *Po^5
jolan roäfi etjfd taift [amoin linnuifft muuttaita \a tafaa ajamaan
infotta.
ww. 35—38. Jg>att)uffa e^fä oli fittmatun $of)joIan ifännän ^enfi.
tt)». 43—46. Sano: „en tolitinut föfiffi fäpbd, fun Icnft fotfana, ei
muuna pienempänä lintuna."
h). 55. Dn fimiUc tapat)tunut jotain erinomaieta.
w. 60. Xatffunajaul^ot. D^iitä laitettiin feitetpiötd o^riöta, jotfa fuis
mattiin lämmitetpefa uuniäfa ja fitte jau[)ettiin fatfeiffi jauf)oif{t.
Äun oUmat jo ebeltä fcitctt)t, niin niiötd fitte »ebcn fanöfa pian
faatiin hjalmista I)uttua eli puuroa.
YO. 78. Sofa, tuttian tafapuolelta tulevca, fianffii turmioa fott>i oli aina
etetädmpäin tuivaöta).
Wh). 83—86. Ä. XXVI: 26—144.
»ro. 91—114. ^iti ei fiirel)i pojatlenfa roarfxnaiöta piilopaiffaa ncu*
roomaan, jotta paremmin tulifi mielccnfd jol)battamaan tp^mdd M^*
töötdnfd <pof)jolaöfa.
ro. 91. 5oö menet ja muutat itfefi j. n. e.; f. VIII: 135—138.
roro. 112—114. D^uotanroeto on nuorten tijö, roerfoilla rooiroat roan=
^emmatfi fdpbd.
»ro. 122—224. 6i endd pdiroddfddn, niin jo oroat tdätld.
roro. 171, 172. Ä. XI: 170-172.
roro. 136—138. iiemminfäinen faroatti niin pitfdfft ajafft, fun ditt
tal)toi, itfcnfd fobaöta roannoa, ainoaltaan enftmäifen fefän lupafi
poiöfa olla ja fenfi puoleffi fiitd ft)t)ötd, että ^dncttd roield oli pa*
tantumattomia t)aattioja entifiätd [obiöta.
VO. 139. 3i^fl)i[ct fotafanfarit eirodt ft)Ud mainitftfi ^aarooiöta ^arti*
oiöfanfa, eiroätpd jalfainfaEaan nopeubeöta, jofa fuitcnfin oli fan*
fari Alfilleen taroaUifm t)li^tt)0fana.
». 149, 150. 2)I(!i"f" laufc^tapa faufaiftöta paifoi^ta.
373
29 9iuno.
». 7. «Pitfäöfä jono^fa Mima jouffo.
rcro. 11, 12. 3o Qifoja fittc, eti: fiitä hm f)än läffi, jo on ennätetty
faöfi polttaa, ot)ra fplfficiä ja leifatufftfi faaba.
JO». 25, 26. 3oöta fanallafaan ei ote mainittu, jonfa nimed ei tun=
ncta.
«nj. 29—32. Äencn oli tt>eti, fencn ifd taiEfa tt>ielä fulbafenfafi meri*
matfatla (faupaöa).
m». 38—40. ©aafo faavcde nouäta ja fietld jonfun ajan cldd? ^ian
jdllc ldl)teȊn ei tamitfe iticncttdnfd fumota.
nvo. 59, 60. ©aat fefd lautctla ettd Iciffid Ipöbd ja tanöfiafi.
». 64. Inttöin fauniiäfa feiirasfa.
tu. 74. Saari oli tnjnnn afuttn moniHa folilld.
wm. 75—78. 3ofa paifaefa «atuetcttiin fotaa bdntd «ahtaan,
ftnt». 99—102. SRuno leirin nmofft »dliötd ottaa fclittddffenfd jo it=
' manfi fpUd felmid aftoita; tceöfenncltp pfftnferiaifuuö.
njtt». 113—122. Äaifri paifat otimat cntifetlddn, tupa ainoaltaan fa*
bonnut ja metfdd paifaUc faöttianut.
rotti. 125 — 130. ©uruöfaan muistelee entiftd, itoijla aifojanfa.
»m. 133—136. 3tri fabonnutta ditidnfd; f. turt». 99—102.
xovo. 141, 142. DIet jo niin aifoja fitte fuollut, ettei merffidfddn fi-
nuöta endd ole jäliild.
iBtt). 146—152. 3iiti oli poifaanfa fotiin obottac^fa jonfun fcrran fd-
n)diönt)t cntifcdd afuntopaifatlanfa. ^dnen jdl!en[d öemminfdinen
]^att)aitft ja rupcft niitd feuraamaan.
nro. 155—160. 6inne oli äiti foban aifana paennut ja ftetld ftitd
ajoin clcöpt.
»ro. 166, 167. ©e nt)t endd ainoana [uruna, ettd oli filmdnfd punai*
feffi itfenpt.
ro. 174. Ä. XXVIII: 78.
roro. 179—182. ^. XVI: 79. '
roro. 191 — 194. ©ieU' oli fima=a«ttoita ja !ananmunia töpföttdin, ou*
toja metjildispatfaita , ja olut juoffi feipdiffi romatuiäta ^ani*
foiöta.
roro. 203—206. ajJielellddn olift itfenfd fppttörndfri tef;nt)t, mutta fun
ei ta£)tonut roaIf)eteUaffaan, niin fefft [uben ja ^aroufan roertauf*
fen[a.
374
30 9tnttP.
tB». 5—12. Ä. XXVIII: 130—138; Scmminfäifen oma mielenpito, put=
tcn Waiferoimifctfi fdännettp; f. VIII: 49—60, XIX: 48—60.
to. 16. ^ortcjanpintaifiäta louboi^ta tctjtp.
to. 27. Äafft päämicätd, fumpiti jouffonenfa.
to. 35. Äeöfelle, f. o. fcfaan.
h). 38. 3ofa jo ilmanfin oli foroin rcoimallinen.
W. 42. Sotapurfia tef)tiin ennen iuantiaan lof)ifäännetten muotoijttft.
to. 49. ^Patfaeta ameltiin (Potjjan afan fifiöffi.
tt)h). 67—72. (Späl/ö= eli fieltofanat.
irh). 77—82. Äun loitfija paluutti jonfun pa^n ftnne, joöta oli tuU
lutfi, niin Ijon taroallifcäti neurooi ftn ftcllä tu^otöitänfä telemaan,
tn». 89, 90. lafaieta, fileötd jäätä.
von. 101, 102. 2inna«ta ei annettu, mitä p^pft, ja lienee toielä muu^
tenfi pat)aeti wadtattu, fo^fa löemminfäincn toittjottaa fxtte foötoa.
w. 106. $aifuwa tulroareefx t)ä»ittäföön.
toto. 113—116. fiicnee enemmin l)ärnäffi, fun toben teolla, nämät fa=
nat taufunut.
toto. 119 — 122. Siffi että »iimein foöto faarcutti.
tt)h). 123—132. 2Ban^empianfa, marftnfin äitiänfd, muinaiä^^aifoina
ufeinti muiätelimat.
JD. 128. 3" armelee fuoHeeffi. Juonelaöfa luultiin »ainajain ennen
totutulta töitänfä f)arjoitteleh)an; f. VI: 83, 84.
toto. 141—144. luuli ja auiinfo omat ainoat tuttareamme, nii^täfi
jälfimäinen ufein fatoaa.
toto. 145 — 152. fiuontonfa mufaan CemminEdinen t)f)t'äffiä luopi^iuos
let mieleltään ja fdantpl) tpttöin elämää muietelemaan.
toto. 153—158. »Päättää täpbettd turmalla ei mielä fomaa F)ätöd
oleman.
31 9Iuno.
wm. 2, 3. (Sat ne jotenfaFi itfemataiftfri-
to. 12. SBendldifet jo fitloinfi tjarraätelircat fauppaa.
toto. 16—18. lERaitmaöfa mieä tulee jofrifi, fotinurfiöfa ufein ei
muuffi, fun man^empainfa riötiffi.
lom. 33—40. Ä. XXII: 7, 8.
375
\o. 54. ©anoi pitfatta fotijalofft, fun jtaletteon fofo fotatt)dti n^)t oli
fii^cn poifaan fupi^tunut.
tt)h). 57, 58. «Päinjän fana roäliätd näpttää pibcmpääfin epämääräistä
aiiaa ofottanecn.
tt). 60. Se^muöpuuäta tehtiin Eapincita, joita ta^bottiin Peh)än nä=>
föirifft-
xvtv. 64—66. Untamon pelfo lapfen fanoiHa ofottttu.
to. 66. 'äitini ft)ijncleet.
XV. 70. 3ulmimmatfin i^mifet ufein fatt)attatt)ot fuotaan futmata fcn,
joöta pcl!ääh)ät pal)aa itfcDecn, jonEa täf)ben focttainat fxitärauuOa
tatt)atta lopun ^aaia.
voto. 79, 80. (5i ottut miaänfäfään fofo tjrit^ffeötä.
xovo. 95, 96. Äot)enteIi «alfeata paremmin palamaan.
voto. 109—114. ^iiruöteli tammeen tumia fotat)aIuifcn mieicnfä ofot«
tcefft.
tu. 122. SBaaffan entifetle pituubeHenfa Ufäfft.
mm. 126—128. huolettomatta ^oiboHaan faatti lapfen fuolemaan ja
miöfoi Mtft)en tuleen, fun fitä ei enään tarmittu. Mitpd ftlloin
olimat pieniä, I)alpairia, tamattifeöti ^l;beötä puuöta famcrrettuia
tai)i päreiltä te^tpjd !oppia, jotta ripustettiin orfxöto fiiffumaan.
m». 130—132. Sppn itfellenfä antaen, fun oli pannut l;änen fopimatto=
maan tpö^ön, jo fofee laittaa Ijäntd fopimampaan.
mm. 135, 136. guultamaäti peräti toifeen paiffaan, fun mi^in oli
ncumottu.
m. 145. 6i ole faSfen näföinenfään.
mm. 149, 150. (Pa^ottclee fipmän mctfänfä menettämifeätd.
mm. 167, 168. 6n pääfe tamalla enfä toifella aitauffen ftfddn.
mm. 173, 174. q3ilafi elot paljaaffx fa^ufft.
mm. 188—190. SRuno pilfaaifeSti fdpttäd äijän fanaa.
32 9tunp»
m. 4. licbuSteli jo iöaHa ennen.
mm. 11—12. SfommiSfa pereiäfd leimottiin jofa aamu, mitä pdimäfft
tarmittiin; emännän ei ftiS tarminnutfaan erittäin Äultermoa mar^
ten leipomaan rumeta,
mm. 15, 16. Öaitti fauniimman ndföifefft päältd^päin.
mm. 21, 22. eid npt, maiffa näin fauniinfi leiman faat, fitd fo^ia
föömdän rupea.
376
»hJ. 27—158. 5?arianlufu monina erit^ipd pienemmillä ofitta (f. VIII:
135—138 muiät). ©cmmoifia ovoat uloölacfu^fanat, [t)öttö=, fait*
fentos ja fotiinfaatto^f^inat otfonfanat j. n. e.
»ft). 55—58. Suoreilta, ruolioifitta paifoilta.
VO. 66. ®c olift emännän Ijäped ollut, joä parempaa farjasonnea ei
olift pmmärtdnpt loitfta.
m. 76. Äcfanto--peUo[Ic ta^i nurmelle laitettiin jota ilta !arjan falrua
eli fuitfua lastuista, jotfa fpttjtettiin palamaan ja peitettiin turpeitta
cli muUoUa t)iin ajaffl fijtemään. ®c teistiin [äääfien farfottamifcfft,
jotfa metfäötä farjaa feurafiftat.
». 88. Äantaita, joilla Icbmät tofoomat piimää (maitoa) utariinfa.
m. 92. ^Paimenet laitumella [oittelemat torroeanfa, milloin farjan t)ti'
teen tofoomifcffi, milloin metfän petoin fäifpttämifefft, milloin toi«=
tenfa f)u»ifft.
ro». 99, 100. erinomaifen fpömd^alun faatuaft.
roro. 101—104. 9lineita, joita far^u roäU=aifoina mielellään ft)öpi.
roro. 105, 106. 3lman minun lebmittäni.
roro. 107—114. ^äroäiäti)ö=fanat.
roro. 117, 118. 3oe tafibot rooimaaft ja ur^ooUifuuttaft ofottao.
roro. 127—130. Sumoo farf)un ftlmät niin, että luulee let;miäni muiffi
ainciffi.
roro. 135, 136. aJJetfän petoja roertaa metfän haltian foirifft.
roro. 153, 154. ajJetfän roäfi, forroen ja falon Raitiot.
33 9lu«i>.
roro. 6—10. «Paimenen roirfaa fatfottiin aliiaifeffi, jo^on Ijuonofuntoi^
fetti felpafiroat.
roro. 13—16. Ä. Vili: 49—60.
roro. 29—32. 2Ruuta fufuperintöä bänellä ei ollut; roeitfen arroatta*
roaäti oli äitiltänfä faanut.
roro. 45-48. Sieneroätpä roiela omaa faaliötanfafi tällä neurooUanfa
muistaneet; f. XV: 97 — 100.
roro. 67—70. OHuutti loitfutaibollaan lehmäin muotoiftffi, minfd ^it-
nitti letjmän, funfa Ät)ptän näföifefft.
roro. 79, 80. goitfijan piti määrätä, mil)in aiii tahtoi tt)önfä roaifut»
tamaan.
roro. 85, 86. »paimenet iUatta fotiin tuUcäfa jo ulompaa ilmoittaroat
377
tulonfa torttJcUa, jotta »aimohjäfi tictäifi tax\aa tta^taan ottamaan
»taltniötua.
h). 97. Dtjia oli fat)bcntaifta: oöto^orjia ja palffalaifia. (Sbel-
Iistä lajia oli J?u(Iemo.
ID. 101. Ä. XXXII: 76.
tt)». 103, 104. ©itmänfd oliumt lumotut, ettei »ieläfdcin tuntenut.
fttt). 105—108. *Pebot eimät ennen, hm tvaitci It)p[9lle rumeteöfa, ta--
ranneet pdäHc; niin heitd oti fdöfettp.
it. 112. 3Wuuttui muötan^ndföifefft.
34 9{uuo»
h». 4. 3Ioiöfaan emännän pilfan foöto^ta.
tr>». 23, 24. Ä. IV: 97, 98.
tt». 26. 2)^tä faiffi, minne pddtljifi.
vorv. 35, 36. SKinutl' ei ote muuta fotia, fun torpi, j. n. e.
h). 39. ^obittomana jdiftä teitd potfemaan.
mm. 43—48. ^uoliöfaan t)^t'atM urhaätaiffe, muistaen jotain »ieläti
moimanfa.
mm. 52—54. Ä. XXXI: 41 ja fcur.
m. 53. Ä. XXXI: 66.
mm. 69, 60. 5Ket[än mäfed cli Raitioita,
m. 88. kolmen fuol)uman foäfen fimutfe.
m. 105. 2öeben tafainen, f. o. fauEaincn, tuntematon,
mm. 110—112. gi tiebd itfenfd maöta Untamolaöfa fpnttjneen; t.
XXXI: 45—51.
mm. 117, ns. ajJanalanfi ^a^mot mäliötd f ulfcmat ifimiöten ilmoitta,
mutta ei elämin filmin,
m. 125. Äun pojan onnettomuus fcuraft fobaöta, niin ftitd äiti mcr^
taa t)änen [otaan fabonnccffi.
mm. 133, 134. ei tamatlifecn furmaan, maan tietämättömään, joöta
ei ollut fanaalaan faatu.
mm. 147—152. 2J?uuta maötauöta en faanut, fun muotien ja fangaö-
ten fajal)uffen; !. VIII: 48—60.
378
35 9{uno.
»h). 5, 6. (Si tullut pttenfään entistä mielttDämmafp.
tt). 10. ^aapaifet »encct olimat fcpeimpiä, cimätfd pe^fauntunett tue»
beSfd niin pian, fun mänti)ifet.
Wtt). 16, 17. SRcpalciffl ja pirstoifft.
»h). 22, 23. Dfottaa .Kalernjon rt)cron=aIaifcUa maaQa afuncen.
rovo. 43, 44. Dtccöfd istujan tutcc »itu tplmdlld fddtld.
nrt. 54—58. 3oö licncefi .RuUcrtto »eron tt)ientiin Idl)tieäfdnfd axxvth
lut famalla matfalla puolifontin itfcUenfd ^antfta, fodfa oti fi^«
luffilla tt)atuä;tettu.
vo\v. 71, 72. Qö\)ti)i) fuurcmpisfufuifta, fun minä, löpt^p fe^nom*
piafi.
toto. 78—86. Z\)ibn {)iljainen tcrtomuö onnettomuutcnfa fp^ätd ^ptnin
fopii ©uomalaifen luontoon. Ji^fu toinen ^dnm fijaäfanfa olifi
fanaafaan rcitffamatta t)cti tclinpt, mitä l)dn fitte »a^ta tefi.
tt)h). 95, 96. ffiimmaefaan eli tainioäfaan.
»tt». 107, 108. Dn fun olifit fau»an fairaätanut ja fiitd njitonnut.
toto. 113, 114. iinarjatielld fabonneen, tuntemattoman fifarcni.
»». 119, 120. lanjatlieita fuokmaa ei npt minunfaan fott)i fcmmois
fcn fau^iötattian tpön pctdeitd obottaa, mutta en tiebd, mencnfö
metfddn futmaa f)afcmaan, ttiai ^ufutan itfeni meren aaltoit)in.
tt). 123. ®uomi ftlloin ci ollut ljf)tcinen maan, toaan cti paiffafunnan
nimitpö, fuin Sattjo, Äarjala, |)dme j. n. e. tt)ieldfin ott)at; f. XX:
15, 16.
toto. 129—134. 9Jt)t foöton f)imo taaö p^fdffid leimafiti mielecnfä ja
fprjdptti faiffi muut ajatuffct.
36 Stuno.
n)». 11—14. ©en luultiin pitemmin futmanfa faaroan, jofa ilman
tofitarpeetta Idtfi fotaan; f)dntd ei jumalatfaan ottaneet fuojel-
laffenfa.
m». 17—24. Qlrttjeltiin ttiainajain Juonelaöfa pljfpftdn melfein fem»
moifma, fun fmnc tultuanfafin olijat, ja fiitdpd fpp^td ei ollut
tuolema fotoin tt)anl;ana, fjciffona ja riutuneena mifddn erittäin
toircottaroa afia.
w. 28. ^Jibdtfö minua endd fenfddn artooifcna, ettd ebeä itfiftt mi^
nua.
379
»tD. 35, 36. ZämcL h)crtau8 ci fuinfaan taitanut liioin Äuflertuon
mieltä ila^uttaa.
hJto. 44. SRumafuifcn ja fomapdifen.
row. 59—64. (Sttei faifi ciitiltänfäfin t)I;tä foftiaa h)aötauäta, puhutte»
Ice ^äntä IjcUimmiQd fanoiöa.
h)h). 66—68. Äpfpmpffcft fo ofottaa, fmun ei tunteraan äitin fpbätitä.
xotv. 75, 76. Suuicöfa fiiruäfani en jaffa fuorana oUa.
n)tt). 77—79. Äun vetfädn moifittatt)an itfuani.
to. 84. «Sotaiväft matfaUaan foittcli, niin Äuöemofin, traiffa i^an
tjfftnään fultieöfa.
tDh). 92, 104 ja 114. ©rilaifia fuoUeita lienee crilaiftUa ^etuoifiHa ^ou»
taan faatcttu.
tt>. 124. (SbcQiriä mieron eli mieraan u»äen ei tarminnut fiauöata, fun
emäntä »ielä oli eloöfa, mutta nt)t l)änenfi fuoltuanfa, ei enää oU
lut fetään omaifiötanfa, jofa olifi Ijdnen maahan laittanut, joä ei
Äutler^o ottaifi patataffcnfa.
h). 134. Detofaipuatla.
m. 139. 3tfuunrfiä fuoQcenc tueifataan crittäinfi »uoteclta olille no^«
tettaiöfa, pe^täif^fä, liinattaiöfa, arffuun pantaiöfa, maahan tt)ic=
täi^fä j. n. e. 9Jc mirret otrat l)t)h)in mantroja ja outofanaifia.
SBcifaajat cli itfijat ott)at jofo omaifia ta^i mieraita, pal!atuita.
tunj. 149, 150. Muuta muiötomevffiä entifeötä taloöta ei iäänt)t, fun
fiufaan t\\v(t ja pit)Iaiat pihalla. ^i^apil;Iaiat omat ^ijötöfaömui?
femmat mctfäpitilaiia.
tott). 155—158. Sunnuäteti, »aötaifimatfo endd »ä^änfään lämpi=i
mältä.
mm. 167—170. Ä. X.XXV: 45—64.
h)h). 171—176. ERäijtti fun oliri fofo paiffa furrut ja malittanut, fun
iuot)ot ja fufat cih)ät enää olifi cntifcsfd i^anuubcöfanfa; f. VIII:
49—60.
tutt». 181—184. Qlrmcti, cifö olift paraöta tetraöfaan lopettaa fofo on«
neton cldmdnfd.
tt)h). 188—192. ÄuHcrmo armdi: monta miatontafi raieffa menettdd,
miffi ci fiiö minuafi fp^n^alai^ta? Ä. VIU:?49-60.
h)m. 194—198. JamaUifeUa piätämdad ci faattanut itfcdnfä lopettaa
fun mieffa oli liian pitfd fii^en.
380
37 0luttO,
xom. 2—8. Suuren futun e^fä ylimääräinen fumauö.
nm. 11, 12. Saimoitta, fauppa^aluffilta.
fttt). 25—58. Ä. X: 182—224.
irro. 29, 30. Orjat if)aätclimat faunilta furaaa, ja iftaötuu fe jo il«
manfi, jofa näfec tpönfa meneötproän; ht muta luuUftat uu^ta
tabbottaroanfi.
ro. 32. ©ufi ftnua lienee tahtonut, en minä.
ro. 59. (Si liene taroaUiäta ollut i^miftä furoaiUa.
roro. 63 — 70. .Räbet, jalat j. n. e. eiroät f)eti roatcttaiöfa tulleet niin
täpfiroalmiitft, etteiroät tarroinneet jälfiperäiötä muoboötamiöta ja
fomiätamiöta.
roro. 65, 66 ja 71, 72. ©iroumenneöfään runo muistuttaa ftitä, fuinfa
faattamaton itäminen on öuojan töitä tefcmään.
roro. 93, 94. Cieneefö toiroonut, SBäinämöifen rooiroan fille loitfuma^»
biUaan l)engenfin antaa,
roro. 101, 102. Slfa^^tetlen; ci ole aroofuinen lärppä.
roro. 104—108. ^eti älpf, ci oifein tarroinnut fatfoaffaan.
»ro. 119, 120. 6ieUä riffaat ja fuurellifet roield riitelcroät ja foti=
roatfi ftitä.
roro. 125—138. Ä. IX: 315—322, XVI: 141—162.
roro. 127, 128. 9lntamaöta fuUan ja fiopean ^oufutetla itfenfä.
roro. 131—138. eifää roalitto roaimoa riffauben täbben, [e roaan faat*
taa fplrndfi^foifuutta.
38 9tttno.
ro. 8. «Pohjolan emännällä oli muitafi tyttöjä; f. XIII: 3—6.
roro. 16—18. ©anomat fiQoin eiroät fulfencet roäleen, jonfa tä^ben
^objolan emäntä ei roielä ollut tietoa faanut tpttärenfa ufeampio
fuufaufia (f. XXXVII: 9, 10) fitä ennen tapahtuneelta furmaöta.
ro. 21. puhuttelee fauni0tuö4«no>"«r pavemmin toiöta fuopttaaffcnfa.
roro. 39, 40. 2)fitä jos olifin metfän peboiUc ti^ttärcni tpöntänijt.
roro. 41, 42. ^plättäroille fofijoille ufein tahallaan annettiin loutfaa*
roia fanoja.
roro. 46—48. 2t)töiaä itfeUänfäfin oli roalitfemifen roolta; !. XVIII:
225, 226.
381
lt)W. 47, 48. |»t)tt)ääOnmfen emännän päitBiBc; f. III: 273, 274, VIII:
27—30.
Wh). 51—56. ^. n)W. 41, 42.
tt)». 67, 68. 3aHojaanpa \t>aan taiftfi liifuttaa, feppo fun oli fäft*
vvattenfa «»artalon pmpäri It)önl)t; t XXXV: 51, 52.
tDtt). 70—72. Stfaötetlcn toifen u|)fauöta.
Xow. 77, 78. aJJuiötuttaa woin.ian itfcnfä Mafft loitfta; !. VIII: 135
—138, XVI: 131—134, XXVIII: 20, 21.
tott). 81, 82. U^faa [amaöfa l)aun)ifft muuttaita ja tafaa ajamaan
läljtcä.
tn. 91. SäniffcHä ufein fumataan fovoa^onniöta, turttatonta. Äofimtcs
Ien taiten [uututtaa 3taariäta, jo« eifö fttte fuuttuneena ^cittäiji
t)äntä.
h). 95. Uufi ft)Iä taifi oQa paifan eri nimi.
h). 99. .^^län afufaö taiffa joEu toinen matfamieö.
w. 102. Jatftpa »idä 3Imarifen tjerättljäft fifata ja fjilaöteHa tt)tön
fanefa.
rt». 107. @cmmoifcn rief)finän, fun tptöHä oli tuntemattoman miehen
fanöfa, amcli lofiUc paremmin fopih)an, ja fentä^bcn loitfei ^änen
lofifft.
tt). 124. Äal)ta fcn tnertaa, fun tattjaöifeäti.
voto. 131—133. aSaraffaaöfa taloäfa pitääfi tansaraa oUa fefä jofa*
päihJÖiftfft tarpeifft, että muiUc nn;l)£»ä ja [ääötöön panna; f. X:
226-228 ja 231—234.
ittm. 138, 139. (gi tamitfc I)uoIta pitää ftjnnöötd ja ft)toöätä, eifä
mpöö faött)uäta furra.
39 9{utto.
njh). 1—5. Siman ebeHifcn runon fcrtomia tapauffta ei fammon rt)öö=
töötä olift tainnut mitään tutla. 3Imarincn fii^en ct)fä ci otijt
mt)öntt)nt)t, ja fuitenfi taift oHa tarpceEiöta, että pnfi, fammon ta*
foja, l)f)tt)i fii^en.
njtt». 31, 32. gaittoi fultaforiöteita päätie.
». 34. 3ofa loiöti eli I^o^ti fuin tulenlicffi.
h)it). 36—38. DliiBat niin firffaita, että fuu, aurinfo ja täl;bet fuiuoäs
tuittjat niiöfä, taiffapa «arfmaiftllafi fuun j. n. e. futtjitla fo^
riötctut.
ID». 51, 52. Dluoren ^eiuoifcn, ei fanan jätfecn furtifuntaifen ja »arfan
382
ro. 53. 6rt paifoiQaan fumpainenfi.
»hJ. 62—86. Ä. XXX: 5—12, XXXVI: 171—192.
vom. 12— li. ^alaa)x>at alinomaa itjS^töretfiltä fuurilla tattjaroiQa-, J.
Xl: 170-172.
WiD. 77—80. TOinä, jota faattaiftn «i^oUiötcnfi pcifona olla, npt
olen niin futfcadfa tilaöfa, ettei minua ptltixä f)uonoimmattaan
clärttät.
h). 88. Ipönfi purren m[\\it \a lufi jiinä tilaäfa tamallifct luara» ja
onniätu^fanat.
». 98. ^Iman foutamatta, jouten.
roro. 111—114. 3ftuno juuri fitd roarten licneetin laittanut muutenjtn
^riitelemään, jotta Stmatifcn [outu tulift fitä fuurcmpaan funniaan.
ro. 123. Ä. XXX: 93, 94.
roro. 136—138. [Rantafanfa taroaHifc^ti jo taufaa tuntee Iäf)ifcutui[et
rocncct, ja erittäin?! tunncttaroa lienee SBäinämöifen roene oUut.
ro. 163. ©en arroattaroaäti oli uutta roenettä roarten roei^tänpt, cifä
raöfinut ni)t roicraalla rannada kl^oomaan jättää.
roro. 172, 173. Saroallinen fanalaöfu.
40 9lutto.
roro. 4 — 6. SRatfattaroa roefi oli jofu pitfä maajärroi ta^i lerocä joti
ja fcn roaif)eilla enfm fuirocmpia maita, fitte roeteliä, foifta, ja lo*
puita, ennen merelle pääöti;ä, tuli foöfia eteen.
ro. 22. SBoi tpUä oUa jofu ifompifin Ijaufiin rocrrattu Ma.
ro. 26. 3ofa, tuin foira maalla, rocbeöfä ajaa pienempiä faloja.
roro. 33, 34. Äun töpt^i foroin dlai fumartua roencen alta falaan
ofataffenfa.
roro. 39 — 42. SanaldöEu: ^uonompifi mieö menee joutoöfa mu!iin.
roro. 51, 52. Soimi ci fiinä, miöfä pitäift, ft)fp ja ma[;ti mi^fä Euöfa*
fin, ei roaan tarroepaifaöfa.
roro. 70—74. ^un näfi ifon, lerocän leufatuun fiampaincnfa, alfoi ^cti
miettiä, t\töl)än fiitä rooift faoba jotain tarroefalua.
roro. 81, 82. Dliftfo jo^fain ennen femmoifen fanteleen näfjnpt; f.
XLI: 10-12.
ro. 94. Dli nimittäin jou^ifantele, iofft roäärä falanlcufa ja mt)öä
lä^rän nimitpö (f. XL: 6) paremmin fopii. Se oli noin fppnärän
pituinen, foImeUa jouhificlcllä roaruötcttu fapinc, jota foitettiin jou^
fcQa mcIEciu fuin roiulua.
383
1». 97. Ää«!i taittia.
»». 108—110. Ä. XIIJ: 63-66
n)tt>. 129, 130. 3ofu fuIfu=utEo, \ota lämpimän ta^ben oli uunin
päälle fiimennpt.
n)tt). 141 — 146. Ä. VIII: 49-60.
41 Stuno.
w. 2. Äittjcllc, jolta tahtoi iloa herättää.
njtt). 9—12. lunfi nimittäin luonnoöfaan, jotain erinomai^to nt)t iDoi»
ttjaufa matfaan [aattaa.
tttt». 14, 15. SbcIIifeefä lunoöfa mainittuin turfiatn tjrit^öten fufiteen
SBäinämöifen foitanta oli fitäfin fuuremman ?unnian anfaitfema;
f. XX.XIX: 111—114.
nw. 21—26. DfJcIijalfaifct enjtn tjbtcifceti nimitetyt, nt)t muutamia
niiätä critpifeöti.
»nj. 27—32. IKetfän mäfi tuuntcli mctfäöfä, ei lä^tcnpt fultä lä^
l^cmmäffi.
»h). 41—48. 6amoin tuin nelijalfaiftöta, nimitetään linnuiötafi muu*
tamia erittäin.
to. 50. *pään päällä, ^artioiben fokalta,
»tti. 61—90. enfnt nimitettiin maan-lämät, ftttc ilman ja npt h)ii<
meifefft »ebenfin elättjät, fefä niiben F)altiat, jo!aifen laabun tiu»
täin.
mrt). 67—72. ^. mm. 21—26 ja 41—48.
»m. 87, 88. Dli »aimaloiöta ftfftfään mcbcötä foi^ottaita.
tt)h). 97—101. (Suloifen foiton ioaifutu^. Soiton ttiaifutufftäta fatfo
mpöö XL: 132—138, XLII: 45—48, XLIV: 115—168.
ntv. 102—116. SRunotlinen tjlimääräifppö.
\o. 126. ©otfaHa fitä ennen ei liene I)öi)^en>tiett)oa ollut.
Itjtt). 131—136. ©oiton forh)in fuultarta fuloifuuä oli f^pnclei^in
tj^tijnpt ja filmin nä^tömäffi fauneubefft muobo^tunut.
42 0tuttO,
W. 4. Za\)(xn aöti olimat fapeampia n^eftä ful!cnect; f. XL: 4—6.
h). 5. ^un fijlmät pohjoistuulet tuliwat «Poljjolaöta päin, niin ftitä
384
fpobiotaa nimitettiin fijlmafft fpläffi, joä ei muuten otififfaan ilma
ftetlä erittäin fptmcmpi ottut !un ^alensalaöfafi.
lX)h). 9, 10. Ä. XVIII: 234.
tt)tt). 15, 16. lamallifeöti fiifpp talonniäfi enilmmäififfi fanoiffi, mitä
nuera^ tietää cli mitä »vietaatla fuuluu.
itiro. 25, 26. 2)[)tä mäljän fun ppptä ja orattsaa, fäi;pi [ampoa ufe^
animaUc lataa.
tcw. 27—30. 3?ämät fanat laufui ifään tuin l)ärnäämifefft.
h). 39. SKicbet toifieta taloilta,
h)». 41—48. Ä. XLI: 97—101.
■m. 51. Ä. XXVI: 190.
njttj. 52—54. Soiton »aifuttama uni ilman oUft liian aifaifecn top*
punut.
to. 57. Ä. X: 90.
w. 64. Äulcttimat rt)ät)itellcn, ei t)(;teen menoon.
\\\ 70. sokeri ftnifcn taitoaan fajcclta itfefi fmertää.
»h3. 81— S6. SBoipi »idä monta [eiHaa fattua, cnnenhm fotona
olemme.
ID». 105, 106. Ä. m». 58—60, X: 237, 23S.
w. 124. Uffoon tareallifeöti aina tur»ottiin »iimeifcffi ; t II: 181
—196.
»». 129—131. Uö»an ja fumun luultiin Ubuttaren Ijengittämäötä
tuleman. loifin paifoin [anotaan l)änen feuloman utuo ilmaäta
alai.
»m. 138—140. 3nnotuö=fonoia.
mm. 157, 158. qjäänfä mereltä fot)ottaminen oli Sfu^XurfoHe »ai*
feata, »ai»aloiäta tpötä; f. XLI: 87, 88.
»». 169—172. ^äbiäfään Ijeti tunnuöti aifomuffenfo.
»». 181—184. Äiinitps^anoja.
tt>». 197—202. aWuinaiö=aifoina taifi ©uomalaifilla »aan fuuft pää'
tuulta olla, foillinen ja louna« tuli»at fitte mpötjemmin lU
m-
iD». 214—216. (Jrinomaifia matjtitöitä il;minen ci »oinut uubi^tcllcn
tet)bä. Slmarincnfi ci [aattanut uutta fampoa j?ale»alaan tafoa,
fun fevran oli mal;tinfa *Pol;jolan bl/mäfft menettäntjt.
»». 218—224. Ä. XXXIX: 12—14.
»». 229, 230. SBcneeöfä ci pibä ^ätäl)tt)ä ja ncu»ottomafft ^eit«
täpt^ö.
»». 231, 232. Ia»aUinen fanalaätu.
»». 236. Söarpc^laubat, noin puolen fpijnärän lc»9ifct, nibottiin \o\U
385
foilla njcneen Iaitoi(;in niiben forotteefft, ja trätiätä törötettiin
miclä »arppectfi toipa, ohuitta, räpeifft fanotuiHa lauboitla.
ni». 241—250. »D^tjröfpn afetuHanoja.
43 «ÄuttO*
>»w. 14—16. Äatfo, onfo mitään f)aittaa ebcSfämme tat)i näfptjtö Ie*
tään jäleätä tuleman.
\vw. 23, 24. iJ?äfi jotain pobjoiöpuolclta f;aamotta»an, jota avttieli
pienefft piteeffi.
w. 27. 2Bäinämöinen pelfäftfi tafaa ajettaroan.
voxv. 31—34. 5trtt?eli Iai»aa faarefft ja Iaii»a»äfeä Unnuiffi.
rtJto. 49—56. iKietellään cimät oU[i rumenneet fotaan paljo fuurempaa
*Pof;jan jouffoa »astaau; f. X.\.\VI: 11—14.
tt)rt». 53—56. SBa^man [oubun ja menejuoffun fumau^.
W>v. 65, 66. Ä. XXVI: 190, 195.
tt)tt). 77, 78. Sbäötä länteen ja poiffipäin ^of)joIaan.
tt)tt». 95, 96. 3o4<>" f« »Pifi ttJäiicmmäötäfi painolta tapahtua.
w\v. 100—102. ^oto ni;t paremmin, fuin ennen fotonaft, tatitoifit
fammon jafoon rumeta?
mm. 111, 112. Äomaäfa aaflofosfa.
mm. 113—116. ©e, mifä oti rautaa ta[;i fimeä.
mm. 117—120. ID^itä oli puuta ta^i muuta mebcn päällä pijfijmää
ainetta,
mm. 127 — 132. Juonta mäliästä aluöta «Suomeen aifaa moittain mielä
farttuu fipmäfin onni.
mm. 135— 13S. Äofo maltanfa ia. armonfa oli [ammo^fa.
m. 148. ^. XII: 55, 56.
»m. 151—154. 5taaon fulettamia.
mm. 161, 162. Dt)ra= ja rui^!asmun mene^tpffcfft.
mm. 167, 168. 5lina loppuun asti f;i)min ja funniatlifeöti elää.
mm. 171, 172. Sbmifet fiUoinfi pitimät itfiänfä Jumalan lapfma.
mm. 175—180. *Päimäpaiöteen ja muiben ilmamai[;etten moraöfa oli
i^mi^ten ajaUinen onni.
386
44 StuttD*
tt)tt). 2, 3. Äun raatfo fuitcnfi paremmin puolin oli onnistunut.
»»". 5—8. Ä. XLII: 214—216.
Wh). 10—60. ^. VIII: 49-60.
ft)rt). 21—24. Äoihjut, iotfa faöttianjat parcmmiHa paifoiHa, ulompana
ihmisten tiloilta.
rem. 30—36. 9WilIoin laöfehjat mafialaa juobaffenfa, milloin muole»
»at jälttä fljöbäffenfä, milloin fiöfomat tuol;ta muifft tarpeiffenfa.
mm. 54—56. 2el)bct cnftn fellaötumat ja falmettumat, fittc tuuli ne
fotonaan !ariStaa maaf)an.
m». 65, 66. Äun fanideena tulet fuloifeeti foimaan.
m. 70. Dnfi nl)ft)=aifai0ten lantelettcn foppa foirouäta, Iepä«tä, fuu;»
feSta tal)i muuäta puusta.
VO. 72. Äoimu ei fcötä nauloina,
m. 81. ^äm fuffuminen (Suomalaisten formiSfa fun fuului [uloifelta,
niin tuno, fuloa fantcteeUe fo'oteö[anfa, teettää naulat [en fuffumaSta
fullaöta; !. Il: 223-232, IV: 24 ja 211—222, XXII: 151, 152.
ro. 85. 2öanf)an«aiEairie[a maSfifanteleisfa oli maan roiift fieltä, npfp^
aifaifta tauteleita mäliötd tamataan ufeammalla ta^bcfftätoUafi cli
oftaamiUa.
mm. 87—104. Siitä [e Suomen laulanto tulifi ilon» ja furun[etai[en
laatunfa [aamaan.
ro. 96. 3ott'ei pien rotjfealla lä^enemifetlä fäifät)pttäifx ja l)ämmentäifx
neitosta lauluSfaan.
ro. 109. 2DasfifanteIetta foitetaan molemmilla fäfidä, joul;ifantelcen
fieliä (!. XI,: 94) painettiin roaan roafeman fäben formilla, joufi oi«
feasfa fäbeSfä.
roro. 115—168. Ä. XLI: 14—104.
roro. 115—120. SBielä parempi fun entinen fantele, fai tämä ^enget*
tömätfi olennot liiffeeHe (f. roro. 151—168).
ro. 122. kirjoja, f. o. fitjaroia furoia, naifilla on tapana neuloa fo»
tiSteiffi paitoihin, laffeil)in, fintaifiin, roiji^in j. n. e.
roro. 147, 148. (Si fpönpt roäliEä eifd pääatänpt ropötään lerooUe
mennäffenfä.
45 9{unp*
»». 9, 10. ajlitlaifen fuiman rooift laittaa.
IP». 13—18. Spnnptti p^beffän pa^oa fifiöä i^mipe furmaffl. «ftiti
387
itfc pimeää, ilotonta aitaa »viettäen fpHä rt)äpn taift if;mifiä fää»
liteUä.
lv. 20. fiä^ctti no loitfu-ma^bitlaan.
h)tt.i 37, 38. Sairaat pfpä »uoteiUanfa, joita ei fenfään enää oHut
forjaamaöfa, mafafiwat niin fainvan, että lattia jo alfoi Iaf)ota
j. n. e.
w. 41. Suonelasta tudeita tauteja raaätaan.
ni». 45 — 48. 2aubit oIiwat jofo jumalan lähettämiä eli fäätämiä
(hiojan luomia) talii patiain ifimiöten nostamia (poifen luomia,
riEfeitä, panema=tauteja). (SbeflifiEe loitfijat Ijarmoin taifimat mi=
tään »voiba.
ttim. 54—56. kääntää taubin itfeä noötajatanfa maataan-, f. XXX:
77—82.
wm. 65, 66. 5lnna tulinen »oima miefattcni.
tt)W. 79, 80. S)Jiitä ei tavtt)it[c fcncnfään fääliä ja armabcUa.
»tv. 84, 85. ^ota iötuen fipufaöioCla jaufjat fipuja jauf)infiwenä fiie»
nommiffi, lau^eammiffi.
w. 96. 5liputt)tön att)uffi.
»»». 109, 110. Öoitftjat lufemiötenfa muaöfa fät)ttiivät mt)iiä monen*
laifta moitetta; f. IX: 229, 230, \V: 136.
»m. 113-120. Ä. IX: 263—270, XV: 196—198.
mm. 123—128. ^. m». 45—48.
46 ^utlp.
m. 8. *Pat)aötui, fun ei otiut läfiettämillä taubeitlanfa Äalemalan mä*
feä furmatufft faanut.
mm. 9—12. Soitfijain mattaöfa oli metfänpetoja tointen mabingoffx
noötaa eli lähettää.
mm. 22—26. ÄoviiStuöä ja taifofumia fei^ään terättä ja marreUa; f.
XXXIX: 36—38.
mm. 30—34. Äar^ua piti ^tjmiHä faneina fuofttella, että antaifr far=
jan rau^a^fa elää; fcntäl;ben (jäncn ftjaffenfafi ei felmannut paitft
futta ja fätcri. ®amaöta fpVjötä luuloteltiin pnen itfeötään fuos
liaafft faatuneen (mm. 40—44 ja 135—140). 6iaä mielellä ^äntä
ml)öö mainittiin moninaifiUa lempifanoilla (mm. 35, 37, 38, 45,
46, 50, 56, 62, 129, 130) ja l)i)mifeltiin muulla tamaHa (f. mm.
95—98, 107—112, 155—158). <«iin toimottiin farf)un fumun ta^i
Valtiain ei foötoa ^anftiman tapetulta ^eimolaife^tanfa.
388
». 42. IRifuia njetrattiin farkun faatioifft.
tt)tt). 43, 44. Dma fömpcll)t)tefi fxifjen ei oUut fijpnä.
h). 55. <2oitti tt)ieraanfa (farkun) funniafft.
tt)h). 63, 64. %t)^änä tulija ci ilotedut.
tDh). 68—72. Rax\a tattjattifeöti [äifd[;tpl) jo far[;un »tiainuötafi.
Jt)tt). 77, 78. pienet ja fapeat niin fuutcHc ttiievaafle.
wm. 81—86. .^artaljim toimotuötcit fomia njcvtautfta; f. XXV: 23
—26.
XV. 100. f)^t)Ictt)tti nafjan farf)ulta.
»h). 111, 112. Äarbu itfcfin tafji ^änen hengen ftaltianfa njatetlaan
njieraana.pöpbääfd istutvan, tuin pifä fiäiöfdnfä (f. tr. 187).
Wm. 115—124. 5lar^un pibot cli pcijaifct oiittjat mt)Ö^ ifään hiin
ul;ti=atcria metfän mitit; f. XIV: 41, 42 ja 09-74.
m». 127—130. $itifö faunianfi rufoiöa ja fuoötutella.
tutti. 145 — 158. Sanat farf)un pääfalioa metfdän tDicbeöfd.
tDtt». 157, 158. Soita enncnfi [)t)WäiIit.
trtt). 161—168. 3iilfifcfn paiffaan ja fauniifcn I)onfaan, joeta [;t)tT)in
tidfpi fitvufulfijoille.
tBi». 175—178. 8eifEipul;e; t\)M pimeäöfäfi laulaa näfift.
toto. 183—194. Ä. XV: 196—198.
47 0luno,
ttitt). 7—12. ffiuno ofaavoaöti taittaa ne *Po^joIan emännän [aata=
njiile.
tvit». 15—18. e.ntifccn fammon paiffaan; f. X: 237.
txilt). 21, 22. öicncefö fcfä tulen että tutuffet poiö loitfinut.
tt>tt). 34—38. Qlmeli, mifä fl)l)nä, f un näin fautvan ixnippltnit pilttien
talli muun ttiarjon tafana.
ttit». 41, 42. Sufat ja fei:gät oUttiat cnneötään tuttuja, pimeäsfä niitä
ei t\)M hitaan näijnpt.
tuto. 49, 50. ipoibeUa ja ifommaffi fa^tnatetla.
»iD. 73, 74. ^pttiin ifo, Iciveä jofi.
tt). 83. fiuultatuasti jofu toinen, fun npfpinen 9icn)an jofi; f. XX:
15, 16.
VO. 96. 2;ulta on ttjaarallinen ctfiä.
tti. 99. SuDma4iIoiIta.
ton. 119 — 121. ^alat ouboötuirciat jämen fuofiuntaa ja ajatteliioat,
mifä jo olift paraö ncuttjo.
389
ID. 130. Äaifin ^jatfoin, joiöta toimoi nielijänfä tuteitJan.
tnttj. 161, 162. *)3aremman aineen ^juutteesfa hjan^aan axfaan cf)fä
hibottiinfi »etffoja niincötä ja tatajan hiorcöta ta^i juutiöta.
wvo. 163, 164. SBerffoja painetaan ttieläfi partfinjcbeöfä, joöta tule=
tt>at luiemmifft, ja (anotaan paremmiffi fala§tamaan!i tulclnan.
vovo. 175—180. SRuno arwelee, jo falainfi fummaöteUcen niitä ^uonoja
pl)t)bl)fftä, ja fääntää armelunfa falain [anoifft; f. VIII: 49—60.
tt>tt). 187—192. Qljat eiltiät I)Uonone, fuin moni It)f)t)tmielinen Inulec,
maan entisten menneitten fijaan tulee uubet !af)ta paremmat.
48 9luttO»
h)h). 5, 6. SKuiötelee enftmciifen tiinaifen nuotan ^anfintaa; f. XLVII:
163, 164.
tttrt>. 11, 12. Äun oli fortia fiive; fentäfebenpä otiti jofa ainoa ?l)nft
ttfifaifaa tpööfä.
m. 40. .f>uonoja, felpaamattomia af)tt)enia.
ro. 76. Seroäfuu.
rti». 99, 100. ^. XX: 15, 16.
wm. 106— lOS. Äannomjuuri^fa tuli roielä fautnan pitfittää tt)temi«»
tänfd metfdn, fasfien ja foiben palon jätfeen.
■m\v. 111 — 122. toraan putkeen fijaöta loitfija roäli^ta fätjttciä \)\)Vo\(x,
imartekJtiia [anoja.
tr». 121, 122. Ä. XXIII: 35, 36.
wvo. 123—128. SUJctfiis ja falaötuömattoiEa tulta Metettiin fotoa paf^
fulaöfa, jota ufeinfi f annettiin fattilan fifäöfd, ettei muuten tuulen
Iiengceifä »ritifi rie[)feämmdöti palamaan. Äattila ilmanfin oli mat=
fatla muaöfa. Äieleöfä fäilt)nt)t fana fitfantuli eli fitEantt)aI=
fea muistuttaa Suomalaisten fitfuttamaGafi tulta [t)nnt)ttäneen.
©itä [anottiin mpöS tulen fivnuumi[efft, foöfa fttä »atten pefjmeäm=
pään puuftun oli reifä eli foto tel)tt;, ioS[a foföempaa puuta \)t)'6xU
lettiin [iffi fun tuli [tjntpi. Sitä muiätutellaan [euraah)iS[a tulen*
f9ntt;)=runon [anoieja: $anu poifa aurinfoifen fitnu[i tuli=
[en firnun, [äfel;i[cn [äilä^l)tti.
tt). 134. |>äbä0[ä ei ollut aifaa fat[oa, miten tuli.
Yoto. 141, 142. Sulen ja »alfean [aattamia fipuja.
it)tt>. 145, 146. 3ofu ajateltu [)enget(inen olento.
ro». 156—158. ©amoite.
ro. 168. Ufoö[a Slmarifellafi roiimeinen tut»a.
390
49 0Jtino.
ttjit). 1—4. 2öaiEfa olifi tuli jäQccn [aatu, niin hui ja outinfo \)bd
oliiuat fateesfa.
Wm. 9, 10. iRuoret ja itäpuolet, f. o. faiffi it)mifct; f. M.: 97.
vow. 15, 16. Seinän »ieveöfä fiufaan tafana mafaonui^ta.
•mvo. 23 — 26. Slmavinen, aina ftalmis tatomaan mitä V9i)bcttun, ci
nöptä aina fitä ajatelleen, tulififo tt)öötän[ä mitään.
mv. 29, 30. (SpÄtietoifesfa tot}baJfa atpa tattjaUifeäti tuli neuttion
antajafft; f. XVIII: 1S4-196.
wm. 33—36. ^Irreafft Mtjtettiin feulantapaiöta fapinetta, poljjä eri
oftin jaettu ja fufin o[a mertitfcmä jotain erinäiötä ainetta, paiffaa
ta()i muuta tiebuöteltatt»aa fobtaa. S^iin taift jofu ofa merfitä tuulta,
toinen njettä, folmaö metfää, neljäö noitaa j. n. e. pantiin [ittc
ttwt)t lastu feäfette poI;jaa ja juuri [amaefa, fun Epfi;ttiin, faatet»
tiin arpa liifa^tamaan, josta lastufi tuli liiffeellc ja fulfemaan jon=
fun eri ofan päätie. Siitä ofasta, min!ä päätie lastu feifattui, fe--
liiettiin arrean »astau^. — SDtcnta muutafi tiebon [aanufen feinoa
löptpi, eftmerf. !aifenlaifet unet, aameet ja enteet. Äornmin fu=
^ina eli foimincn tiefi uufia [anomia, Iiarafan rifotus, fisfan
ftlmiänfä bierominen, fufon tan?attomatIa ajalla laulaminen, posfi^
päiben ja leulvan futfuminen tulemia mieraita, feiuämabon nap»
futuö, f)t)i)piän buubanta, leppälinnun lifeinen laulu fuolon fa =
nomaa, jäiben tulo feluäällä talon rantaan b^itä j. n. e.
mtt). 39, 40. *2l[c, jonfa fautta jumala antaa merfin falaifista afi=
oiöta.
m» 47 — 50. i'astu tulfi '^o^jolan ofallc, ja fitte fiitä tieto faatua,
taibettiin arttjalta uubelleen fljfpä, mibin fuu ja päimä fiellä oli--
mat fätfetpt. Ofa^piircitlc fttä marten mottiin uubct merfit^ffet
antaa.
m». 61—66. *)3obtt)aöteIema ma^tauö.
mm. 65, 66. (Si pääfe ilman, fun et tietäne päästö^anoja. Äun loit=
fijat jotain fätfimät taf)i fiinnittimät (f. VI: 125—128), niin ta»al=
lifeöti [amaöfa määräfimät, mitä fanoja piti fäpttää, jos tabbottiin
fitä jälleen irti päästää.
m». 71, 72. yiäiää fanoilla maatii toista mietfafillc.
m». 81, 82. Ä. XXVII: 193, 194.
m. 90. Dlitt»at lujitetut loitfufanoja mastaan.
». 96. .Rolmilufu ufein muisfafi fobbisfa maifuttamaifin (f. I: 145).
mn). 106—110. (Pobjolan emännän, fun ci enää ollut entifetlään, piti
maruUa oHa SDäinäraöiötä tt»aötaan,
391
»tt>. 121—124. (5i f)UoItnut tointa toitfaafft tel^bä taonnoStaan, aino*
aitaan tpiittomaHa ofotti fen tarfoituäta.
tt)»t». 135—136. ebeflifefld fcrrada oli tuQut rumempana, h)äfeittäm*
pänci lintuna, nt)t fttd iraötoin fuotutfempana, n)äf)äh)äfifcnä.
w>. 162. lumtöfa niinä aifoina olimat pienet Iauta=iffunat, fentäf)ben
piti uloö pifiaQc mennä.
\r))x>. 171—190. Iällä Ijcrttaifella temefit)ffeDä ja l^artaafla toimotuf*
fctta aSäinämöinen ofottaa ilonfa fuun \a auringon jätle ilmau=
mifeöta.
Votti. 184-186. 3^miöten parfiaita obotuffia fuulta ja auringolta.
50 9{unD*
ttJhj. 9, 10. ®iitt)on, fainun tt)tön ei fopinut mäfiä ja fuffuloita mtjö*
ten fitjpiöfeUä.
h)tt>. 11, 12. aJJarjatan ^utt)ifft ja onnefft.
rt)». 27, 28. 2)tfmpf'"<', fun että olift maalta fätecnfä faanut, alem*
pnna, fun dtä olifi puuliun fiinsetä tarteinnut.
wn3. 36-38. luli raöfaafft.
tvn. 43, 44. ®t)nnt)ttämifcn tuöfiöfa.
von. 57, 58. 6t ticbetä, mitä fufua oli.
m. 62. Dnfo clätettämä, tvai fabotcttama; f. ttito. 69—74.
tvvo. 69—74. 5trh)eli niin ouboUa ja eriäfummaifefla taffiaKa fVinneeätä
ja fi)ntt)neeätä lapfcäta ei ifinä l)X)Voa<x maatie tuicftan.
mw. 79, 80. fRiitä fuuria ft)itä ja tufimia töitä ci fen paremmin ni=
mitetä. larfoitettaififo 3oufaf)aifen ftfaren furmaa, mai Slmarifcn
fttäfinäietä *13objoIaan läl^ettämi^tä, maifo fammonfin itfemaltaiäta
rtjöötämiätä ifobjotasta.
»h). 83—86. Uffo ^ämmäött)ffiöfään puoli^fuifen lapfen puhunnasta,
paifatla riötei pnen ja ennuäti f)äneötä foto maan »altiaan tu»
Icman.
mm. 89—122. 3f)nieteltämä on, SBäinämöifen maötuStelcmatta luopua
neen entifeStä armoötanfa ja matlaötanfa.
m». 101 — 110. Suomen nt)fi)ifet fanfaflifet ja fieteltifet riennot näitä
SOBäinämöifen ennuetuö^fanoja par'aifaa omat toteumaan faattanect.
mm. 115, 116. Tlaan ja taimaan t)l)ttjmä;paiffaan aöti. „®ieltä pn
mielä ferran ilmi elämänä tulee tafaifm tänne", niin ainafi runo*
laulajat tamallifeöti »afuuttamat; f. III: 123.
m. 129. ilöiifate f appi ttjifäfft.
392
tt». 131, 132. SBefi, jom mutfaeta )3ää§ti)änfä, fulfce taimeammaSti.
h)». 143, 144. Qlifa, jofa fpnn^tti ja faämatti 8uomcn laulun, ci
ole enää jätillä,
iriti. 147—150. löicraäficlinen tt>aUa§»äfi, jofa ^htä paljon fun puut
forireefa [uofii lauluani.
Iti». 151—154. 2ulin »arkain »icraan cfiirallan aUo.
h)tt). 157, 158. ^plmille, pol)joiftlle maan tajoiHc. ■
n)W. 173, 174; '^t[x tuötaötuu fuomalaiftin fanoi^ini, toinen t)ffuääni=
[een nuottiini,
hjh). 177, 178. ©anoo, ei taitajani laulaa fauniiSti ja niin, fuin oi=
fein pitäift.
wm. 183—186. 6n ole, fun trallaöhjäfi, fäl)nt)t etäämpänä oppia lia?
fcma^fa.
XDK. ISS— 194. *Piti »ääntää alinomaa tpösfa fiinni, etten [aanut
aifaa muualta oppia bafemaan Iäl)tcä, ja muutenfin olin fitloin
»ielä pieni ja pmmärtämätön lapfi.
TO. 196. (guffimicliietä on fttlä »aifcin fulfu, jofa enfm liiilitää labun
jälcttömään lumeen. 28almi«ta latua on toisten paljo tiuofeampi
fultea. 3älfi jääneben »etaäpi, umpi uuixnittaa bnmänfi.
»». 197, 19S. hietöntä matfaa fulfevna taittelee puibcn latvoja ja fat»
ftäfelee offta puista, jotta toiste jälfeenpäin ofattaift niibcn »iittaa;
maila [amaa matfaa paremmin fulfea.
3* a n a 6 t 0.
ficlcaci.
Ä. =z Ät)ötin
1. =: laatufana
e. = Saajin
8at. = ÖQtinan
m. =: tnääläfana (adverbium)
3D?erffien \a It)[)ennt)gtcn felitiiS.
SUJorbhi. = 5Jtorbwan firicUä.
muin. ==: muiuaiöEieteHä.
n. = nimifana (substantivum).
p. = peru^fana (radix).
p. n. = paihm nimi.
«Perä. = ';^erfian / .. r r,-
iH. = JRuotfin I ^^"^"'^•
f. ftbefana (conjunctio).
®. =: Saffan ( f•,•^f^Tfn
(Sanöfr. = Sanäfritan f "'^'^"■
t. =1 tefofana (verbum).
Z. =1 Zan^hm
lurf. = Surfin
2B. = SBenäjän
2Bir. = 2öiron
a. n. = afunto^nimi.
e. n. = erinimi (nomen propmim).
Sngl. = englannin
%r. = JRanöfan
^oH. = .^lollannin
|»et)r. = ^ebrcan l
3^1. = 3stannin /
j. = jdlfifana (postpositio).
f. =z fiibtofana (interjectio)
} fielcilä.
adjectivum).
fieletiä.
ficlcttä.
t merfitfec ttiarrcöfa tapa()tuit)aa ^)eI;mennl)ötä, fun mn-ffiä fmraa»t>a
pädte fti(;en liitetään.
9lama, -roan, l., laaja, atttonai^
ncn. ®. offen; %. aabcn; S.
appi (meri); iR. ^af.
3lbban, -tao, t., tät)ttää.
2ii)ti, -bin, e. n., Öemmintäifcn
oma nimi.
9i^)to, -bon, e. n., hjcben ifäntä
cli f)altia.
aiJitoia, -lon, a. n., 5lf)bon a«
funto.
aiilut, -luen, n., piöto^, puöfu,
tuöfa.
9lina, -nait, n., »erfonpauk.
9linl, -ntn, eli 9tiniffi, -in,
e. n., Semminfäifen ftfar.
siino, -non, c. u., Joufa^ifen
fifar.
mtttt, -rucn, n., fananfaattaja. Ä.
airu; SR. (muin.) a ra.
9ljon, -jaa, t., ajaa fasfea, [,o. faa^»
taa eli [)afata fasfea. C. rouojet.
^llahaiffo, -fou, 1., »ä^än liiafft
aUjaatla.
9llafärfä, -fön, n., färfä cli fuOttO
alaspäin, maata tr>aöten.
9lliätan, -taa, t., laittaa alaö; p.
ali.
9iai, -Un, n., forfan fuhtinen tt>eft=
Untu, jääforfa. St. alfdgcl.
9IIneniärtt>i, -roen, p. n., eräS
tulen lutt)uöfa tuttu järtt)i.
OlnaStan, -taa, t., wallata, ottaa.
ö. abnet (pitää).
SJnge, -Fccn, 1., a^baÖ, a^biötcttu.
®. en g e; «San^fr. afigaö; Sat.
ango (a^biötaa).
«ni
394
^ite
«ni, m., (liitian, perin, fofonofln.
^nnituud, -tuu^en, n., annitto^
muuö, antnmattcmuup; p. anti,
antaa.
Antero 3Sit>unen, -feit, c n.,
eräs »anba mainio tietäjä ja i^=
mi6[l)ijja jättiläinen.
^pta,-an,l., furuUinen. SB. nSnja.
«Ipeubun, -tua, 1., tuUa fuiuUiä
fefft.
«arpa, -loan, rt., afe, jonta luultiin
falaifista afroista ticbon anta;
roan. ?. ftuorbbe; ©. iffiurf,
werfetr (f)eittää).
girroointn, -fen, I., axVOOn anfait;
feroa; träbä^arrcioinen, f)alpa.
2l«ber, -teren, n., bciprp, fjUUTU,
fumu.
'Uuma, -mau, n., ifo, pt)öreä leifas
tun elon fofo.
9luioo, -roon, n., hmnia, ilo. SIBir.
auo.
Gljo, -f)on, I., eheä, tcrtuc, faunia.
efttoifa, -fan, I., arma?, lempeä,
fil)n?äntai)toinen; p. ehto.
^mintitnä, -män, n., äitipuoli; p.
emä.
Cpäfelpo, -»on, I., (juono, felmo;
ton.
epään, -mätä, t., fieltää; p. epä.
2at. ab (abutor); 31. af (afart);
Är. ano.
Gttlätät, -ttären, e. n., ctelöiö;
tuulen ti)tär eli ^altia^neito; p.
etelä, e[i.
©rö, -rän, n., faaliö.
^aaljti, -^en, n., lailra, olu^; I)aa =
fien batjaffa, kiroan luoma
roaote. S. 5act)t.
JöaUafffo, -ton, l, jotenfi i)aUa=
n>a, ttjaalean nä!öinen, toaalah'
tattia.
*aijapfa, -an, n., ttiaate, tangaä ;
taffi, nuttu.
Juomina, -nan, n., ääni, tuäfc, jpös
fe, narefe; p. f)ami«ta.
JEVanFa, -gan, n., airon fiinnite. (R.
hati; Ä. '6yxo$.
■&ap\'i, -fen, n., t)itt)UÖ.
^attata, -van, n., refu, lepotc; Xt'
fapilmi.
jamaan, -mata, t, |crätä, YOOU
roaantua.
J^aroen, -penen, n., f)iuefartt>a, f)iu8.
J6etalc, -Icen, n., tpt)fp, repale.
*clft)ttelen, f -Qö, äänncflä i}tUi
äöti; p. ^eleä.
J&eajttelen, f -Uä, t., furtuteHo,
fäalitcUä; p. hella.
*elmi, -men, n., ftmpfufan fitt)i;
belmiöä foristettu ruoefa; p.i)t'
leä.
*ein>e, -peen, n., fauna, afana.
*ercä, -än, I., ifo, fo'ofa«(, t)pÖtt)i»
nen.
J^erfjUäinen, -fen, n., ifo ampiais
nen, ori-maapfainen.
*erja, -jan, n., ^äijp, rieta^, ilfiö,
febno, buono.
*erne:aan, -ren, n., ^emeen jt)tt)ä.
S. Qibrc; |)o[l. aar (täf)fä).
*cte, -tteen, n., Iäf)be.
*ief>o, -f)on, n., l)et)fo, läbtemö,
nuori.
*iif)tän, -tää, t., fulfea fufftUa.
*iifi, -^en, e. n., paba, if)miö«
roibaaja t)altia; ^iiben foti.
Jpiitola, -lan, a. n., ^iifien a^
funto.
JEiiife, -Pfeen, n., faf)ina, biljainen
ääni; p. bilftaa, fiilistä.
J^oiioaan, -mata, t., panna eli an«
taa runfaasti, mättää ololta. 9i.
h op a (?).
J^ongatar, -ttoren, e. n., f)On«
gan tt)tär eli l)altia=neito.
J^orna, -nan, e. n., erään pa^an
baltian nimi; fen afunto.
■^uima, -man, l, micletijn, ajattele»
maton.
J^niioi, -»in, n., faulas eli pää*
ftjcrho. 31. bufroa, (muin.)^tt)if.
^uliffo, -on, maitopt)ttt). SR. bolf.
«uo^)^an, -taa, t., bobtaa, paistaa,
fiiltää.
j?>uoien, -aa, t., furra, muref)tia; p.
buoli. Äi. ^ovXi}.
^uo
395
Stai
Jpuopa, -man, n., fjattu. ®. ^au*
Iie;(5ngl. [)oop; Ot. f)uf,t)uftt)a.
J^uotra, -tan, rt., tuppi, fotclo. *Jl
fober; Ä. fobr.
.^uppclcfjban, -tao, t., elää f)Uppe=
lona, I^utjana, mielettömänä; p.
l) u p p a.
.^urmc, -mcen, n., tt)attaU)eri, ttJaaf)^
tooraa tt>exi.
jurtta, -on, n., foiia, ajofoita.
huurun, -rua,t., flötjr^ä; p. luiuru.
j^uuto, -bon, n., fauoma, maine.
*ttroeFfinen, -fcn, I., nat)faincn ; p.
l)Utt)eö. SR. f)ub.
J?»t)räFän, «ää, t., fof)iÖta; p. ^t)rt),
[)t)viötä.
.^t)t)n)»)n, -pt)ä, t., jä\^fiätt)ä, fan-
giätua; fiitä: i)X)Pi>vnt>t, f)p^\>^:
ntjinen; p. ^t)t).
j&t)Ptcien, t -Q"» t., parantaa, for*
jata.
j^äilät>t>örä, -rän, p. n., erään
fo^fen nimi.
j^ämc, -ra e e n, p. n., maafunnan
nimi.
.?»än>ä8, -pään, n., fäfä, ni^fa.
^ää^än, -tää, I., eötää, poiötaa,
torjua. SR. t)eiba, muii^ pgba.
j?>ötfeUt)täii, -ttää, t., fulfea tiötfes
lönä, nulfuttaa; p. tjötfä.
3.
3l»ala, -lan, I., autio, paljaö; ou^
to, criöEummaincn.
Sfttoen, -»cncn, n., ^uononpäittiäi=
nen aljvom.
3fi, m., iäti, alati; ifuincn.
5fu:5:urfo, -f on, e. n., txai^ix'
roeä »eben ^fummituä eli jättiä
Iäinen.
SlFoincn, -fen, I., fujceöinen, Iei=
fiUinen, imattinen; p. ilHa.
3 1 m a , -m a n , p. n., 3Imari[en tato.
3Imari, -ti n eli Slntarintn,
-fcn, e. n., Äalenjalaiöten mai=
nio [cppä.
3ltnotar, -ttaren, e. n., 31ttian
tt)tär, 2Bäinämöifen äiti.
Slmotnen, -fen, 1., elinaifainen,
mailmaöfa tanjattarca; p. ilma.
3lpotar, -ttoren, e. n., ^o'i)\0'
lan emännän toiftnto^nimi.
3mannc, -teen, l, miclcnpcrdinen,
fuloincn, maha; p. imeä.
3matro, -ran, p. n., erään WCf
feroän foöfen nimi.
3mc{)no, -non, n., it)minen.
3nipi, -men, n., neitfl), tt)ttÖ.
3nei)mo, -mon, n., ibminen.
3nfto, -f)an, I., ilfeä, tnbottatött,
pa^a.
3nto, -non, n., tttätenjä mielen »oi*
ma eli tt)ief)ätt)ö. 3^1. önb; SR.
anbe.
Sorotar, -ttnrcn, n., joton ttjtär,
laiöEuttelija, fu^nuä, nu^iu«;p.
joro.
Soufa^ainen, -fcn, e. n., iX<xi
Säpin uro'3.
SoufFo, -on, =: 3ouFaf)aittcn.
3ouEola, lan, a, n., 3oufa^ai=
fen afunto.
Suofjban, -taa, t., [aattaa.
5uuta5, -ttaan, e. n., eräö pa*
I)anitEinen olento.
3änö, -non, n., jdncö.
3ärf», -t)n, n., lumircfi eli aura (?).
Särfäle, Icen, n., ifo, h3al)»a fa»
pinc.
Äaaf)i«tan, -taa, t, Iiäärää, ^l^öria.
Äaapfafiutan, -ttaa, t., f)t)pät;tää,
puifaf)taa.
Äaarraätan, -taa, t., fäännt)ttää,.
feiEiötää; p. faartaa, faari.
Äoatio, -on, n., lonffaluu, lanne;
f)Oufut.
Äaatraf oäfi, -fcn, p. n., erään
fosfcn nimi.
Äa{)uttelcn, f -Qa» t., toimittaa luä-
f)äUä faf)inalla; p. !at)U, fa=
bi^ta.
ÄaiJio, -f)on, n., pimet)ö, ifänjptjö.
Äaifjoelcn, -da, t., ifämöitä, fairoa*
ta, rtialittaa.
S^aihoincn, -fen, l, ]t)nhä, iloton,
alafuloinen.
Äaifcrtelcn, f -Ha, t., «alittaa,
maiferoita; p. faju, faifero.
Äaifuton, -ttaa, t., tei^bä niin ettd
Äat
396
^at
faifhtu, f. 0. ripfaaeti, fii»aasti,
joutuifaeti.
Saima, -man, n., fumppali, to»t>cri.
8. fuoibme.
Äaimaan, -mata, t., feuratn, jof)=
battaa; p. fciima. 8. futtn,
fum (fanäfa); 8at. cxim.
JSaimidtan, taa, t., laittaa faimafft
eli himppaliffi.
Äaiöfu, -fun, n., faita niemi eli
fannaö.
ÄaFfara, -ran, n., pieni faffu. SR.
fafa; 'B. Äuc{)cn.
fioiatuuä, -tuuben, n., falattomuuö.
jlatertvo, -»on, e. n., .KuUer;
uion ifd.
Äalctt>a, -ro a n, e. n., Äa(cn3a=
laisten efi^fci. 2B. ro.ioad, ra-
.laed (?j.
.^aleroainett, -fcn, e. n., Äale=
»an fufuinen uros.
Ä a leit) a la, -la n, a. n., Äalett»a=
laisten afumapaiffa.
ilialctDalaineti, -fcn, n., .^a=
leroalan afufa^i.
Äaleroatar, -ttarcii, f. n., .^a\('
ttian fufuinen nainen.
Äal()aifcii, -äta, t., Ipöbä, folI^aiSta;
p. talbia.
Salfju, -Ijun, n., fufft.
Saljabun, -J)ua, t., I)UUtaa, filjua;
p. faljua.
ÄalPetan, -ttaa, t, ctää tloifcöti,
f)nlistä; p. falEe, faliöta.
Äoifincn, -fen, l, fort)a=onninen; p.
fatfi.
SaUun, -lua, t., jt)rptä, folista.
Aalma, -man, e. n., bautain {)al=
tia. 2. falbma (tphnd).
Äaipa, -man, n., Inijmdmieffa. %
glaf.
Äalpoelcn, -Oo, t., It)ffieUci, fnfäillä,
tpönneUd, töptäfUä; p. falpa.
^'alrotn, -pimen, n., nntiöttjeitft, taa'
tt)inrt)eitft; p. talpa.
Äamana, -nan, n., omenpäädinen
poiffipiena.
Äammastun, -tua, t., fdifäf)tt}ä, pe(=
jdsttjci; p. !ammo.
Äannad, -naffen, n., fapca maa
fa^ben »eben »äliUä, tainjal.
Äapabun, -f)ua, t., bdöfää, f)t)ps
piä, tepittiiä; p. f apua.
Äapiäton, -taa, t., Itjöbä, futiötaa,
muEfiloita.
Äopiuffa, -an, n., fcngdn forlo,
apfatti; fcn!ä. 2ö. Ka6.iyKi..
Aapo, -roon, n., = fartJC.
Äapfahutan, -ttao, t., te^bd ^t)öriä
mdild.
Äapuun, -routo, t., fiiffietd, fdm=
pid.
Äaraftutan, -ttaa, t., [aattaa dfisti
farifemaan.
ÄaranCo, -gon, n., puiffo, falifEa.
^. täxa; ^x. x^Qcc^.
Äarca, -an, l, jdred, farfea, ifo.
Äarcljtelen, f -Uo, t., pmibata, t)dd=
rdtd; p. farc, farista.
Äorfji, -<)in, n., deö, {)ara, astu^
ttia; tttastabafoife^ti fulfema tuE=
hl.. SR. I}arf.
Äaripcrä, -rnn, I., farifcttJatla pe=
rdUd eli pddtld.
Äarittelen, t -Ua, t, tebbd faiet^
ta eli farinaa.
Äarjaia, -lan, p. n., Äavjafan
maa.
Äarfclo, -lon, n., bpppp, taneift;
p. farfaa.
Äarfina, -non, n., fiufaan puoli
tuniasta. 28. Kopaiiua (fori,
bdffi).
ÄarSfafitao, -an, t., rufentua, fdt»
fpd faristen; p. fat^fua, fa»
tiet a.
Äaröfi, -fin, I., tipfas, riped. SR.
farff.
fiarroas, -paan, n., »Benbe, purft.
2B. Kapoäci>.
Sarroe, -pecn, n , fammal.
Safa, -fan, n., hmeenfafa, nuf)a,
tuima; tuffa.
Safahutan, -ttaa, t., tt)iul)at;taa, fu<
batitaa.
Sadfapää, -pään, tt., tuffopdd, Ia*
fiton pdd. 2B. Kocä.
Saätcforfi, -rcn, n., nurmilieind.
Safu, -fun, n., fomettuma, lujoits
tuma; pddfafu, fowa fallo.
Sataiatar, -ttaren, e. n., fata=
ian tpttö.
^at
397
Äatola, -latt, t, {)Uono, f)cifEo, fuv»
ja; p. fato.
Äatraö, -roan, n., fatja, lauma.
!i3at. caterva (?).
Äatfc, -}'ttn, n., loitfufanoitta »oi;
miötettu lääfc; p. fatfoa.
Äautjtana, -nan, n., pitEä taffi. 91
faftan.
^ a II f o, -on, = Äa ufo mi eli.
Saufomieli, -Ien, e. n., Scm*
minfciifen toifmto=nimi.
Äaufoniemi, -meit, p. n., Cem*
minfdifen afimpaitta.
ÄaiipiJi, -in, e. n., Ci)t)Iifin nimi.
Äaiito, -bon, n., fciujän pääUiö=
na[;fa % ffaft (»avfi).
Äatee, -pccn, n., luotu elätvä, itä-
minen ta[}i muu. % ffapa
(hioba).
Äet)fän>arfi, -rcn, n., värttinä, fe()=
rinpuu.
SeiPatiutan, -ttaa, t., p^)Öräf}t)ttää,
f ääntää äfiöti; p. fciffa!
Äemijofi, -en, p. n., ctään jocn
nimi.
Äen§ti, -tin, I., ftett)ä, foma, nätti,
fcisti.
Kera, }., fanöfa, tjnnä.
Steritän, -ttää, t, fiiruttaa, jou=
buttaa, felmittää; p. ferfcä.
Äcriiu, -ruun, n., fcvääminen, fo^
foon laittaminen.
Äiehittclen, f -l\ä, t, laittaa fic-
fialitamaan; p. fief)ua.
fi^ieliferta, -raii, n., fuufana.
Äiera, -ran, n., uilppu, Uufaö eli
paljaö, lumeton jää. Oi. ffär,
[Hr.
Äicrrin, -timen, n., afe jolta fier=
retään tatjt on ficrrettp.
^ierä, -rön, =: fiera.
Äiiftbtjn, -tt)ä, t, tuIiötua,innoötua.
Äii§t«n, -tää, t, manata, pafottaa,
fomittaa.
ÄimmeUän, -tää, t, hJÖäntää äftäti,
ponniötaa; p. fimmclö, fim»
ma.
Äipumäfi, -en, p. n., fipuin h'
xäX)i'paiUa.
Äiputyttij, -ön, n., fiputn h'-
rääjd ti)ttij.
Äir(?Don, -raota, t., pubota.
Äifa, -fan, n., leiffi, ilopito.
S?itfntan, -ttoa, t., I)ioa, ta[)fota,
l)i»uttaa; p. fitiötä, fitfa.
Äiuru, -nm, n., leimo, leimonen.
Äiroaötan, -taa, t., innoötuttaa, fii=
njaötuttaa; p. U\va.
Äitoutar, -ttoren, = ^iputt)Hö.
Sohahan, -i)taa, t., tel)bä äEiUifcrt
{'o[)inan.
«■ojjiu, -lun, n., foI[)u, It)ömä, pief=
fämä.
fioifaluitan, -ttaa, t., tel)bä »afi=
)t)an fäänniJEjen cli ptiijrä^pffen;
p. foiffa.
ÄoifutteicH, t -aa, I., liifuttaa maa=
potcflen, ftnne tänne; p. foiffa.
^oiUitien, -im, n., itäpofjjainen
(ilma ja tuuli); p. f oi.
Äoito, -bon, l., f uija, maimainen;
p. foiton (fobiton), f o ti.
Äoffa, -an, n., pää.
ÄoHo, -on, n , fotfa.
Äoiffo, -on, I., fuopiUinen paiHa;
p. f olo.
Äolon, -loa, t., !uoria, fiöfoafuo*
ren. 9t. ftala; 2Ö. rojiixb,
ro.it.Tb (paljaötaa).
Äohuöfa, -tan, n., fomarenga^,
fovtt)a=ripue;tin. 2Ö. Ko.ihqe.
ÄompaHo, -on, n., forfea paiffa;
p. fomppa.
Äonfcio, -lon, n., ioääviött)n»)t puu,
fänfft)rä.
Äonfa, m., foöEa; ci fonfana, ei foö=
Uan.
Äontio, -on, n., far^u.
Äontti, -in, n., tuol;inen reppu.
Sopon, -ppoa, t., temmata, ottaa.
Oi. fapa; Sat. capio.
Äoppcio, -lon, n., naaraömctfö.
Äorento, -non, n., tanfo, faunin-
puu.
Sorja, -jan, n., fori=refi. Oi. forg,
fur.
Äorroo, -toon, n., faami; p. f orttia.
Äofija, -jan, n., ti^taamaöfa fä=
»ijä.
Äoäjon, -joa, t., fät)bä fif)laa«
masfa.
Sfoätun, -tua, t, l)i)öt))ä, parantua.
St9t
398
Äar
lottoa, -»an, n., joht epämciäräi;
nm, «dliän taivaUiäta pibempi
aifa.
^outtro, -ron, n., mutfa, fienos;
p. fouffu.
Äuippana, -n a n, e. n., mctfän
haltia.
fiuiäecntcicn, f -Ua, t , äännettä
Iii[jai[cstt. Oi. f)rci[fa.
Äufaii, m., fiita tietä, futa mtjöten.
Äuraf)utan, -ttaa, t, nieUd pulpa=
buttaa, lainata äfieti; p. tu--
liota.
fiuladroefi, -btn, n., tt)Cft=aJ0, ttttfx-
futfu; p. fulfca.
KuUa, -an, l., tiiltänsä.
&uleat)ta, -fan, [., joten!i fiiltältiä.
Äuacroittclen, f -Ua, t., pniuitetlä;
p. fuUero. 'Ji. fullrig.
^ullerroo, -ro o n, e. n., ^CiUX'
xcion onneton poifa.
«uio, -lon, n., fuiltunut ruobo.
9i. gul.
ftuioffo, -on, n., fuloinen paiffa.
Äumma, -man, n., if)me.
Äumpu, -mun, n., forfeampi paiffa
maaäta, fiDPppIä. iR. fummel;
Sat. cumulus.
fiumpuun, -muta, t. , fuobua, fO;
h Ota, purfua; p. f umpu.
ftuni, f., fuin, fun; m., fut)un
asti, tuin faun^aä.
Äunnod, -naan, n., t)t)ppl)Iä, töptää,
t)pt)ffä.
Äuoiio, -on, n,, f)l)tf9, felpaamaton
falu; p. f u olla.
«uopaifcn, -eta, t., raapaista, ft)n«
[äista; p. fuopia.
Äuopuä, -puffen, n., äitin n.iiimei=
nen lapfi; p. fuopia.
Kuore, -reen, n., maibonfuoti, pääls
linen, taale, ferma.
SiupHn, -Ua, l. , laittaa poretta
«eteen, pulista, pulputella; p.
fupla.
Äurfiainen, -fen, n., furfif)irft.
fiufiainen, -fen, n., muuriainen, tt)i;
balainen; p. fuft.
Äutfelma, -man, n., ti^eUpttdnjä,
futfuttarea ne^te; p. futfa,
futista.
Autti, f., piti! fc par^aafft! fe oi»
fein!
Äutu, -fcun, n., t)t)bcsfä olo, par=
roi, fifa, leiffi; p. futea.
Suu, fuun, n., tainjaan olento ;rads
rva, tali.
^uuja, -jan, ja f uujanen, -fen, n.,
Itbama järnjilo^i; p. fuu (ra^=
»a).
Ruutat, -ttaren, e. n., fuun
tt)tär.
fiuutola, -lan, a. n., fuun a;
funto.
Äuutti, -in, n., n)cnf)c, purft. %
ffuta.
Äuroafiun, -fjtua, t., ftitda, fiite^=
tiä; p. furca (marjo).
^uroad, -paan, n., »erfon puUo,
tollo, laubus. 2Ö. Kvnäxi. (uibaj.
Ätjlli, -Iin, eli ÄtjIIiffi, -in,
e. it., Saaren fuureUinen neiti.
«tjnin, -nimen, n., ftipifpnffä, ftipi ;
p. fDnä.
Ätjpörä, -rän, n., lafft. C fapper;
2B. KiiBepT).
Ä«)tt), -b>jn, n., mtef)cn nseli.
Sot), tt)t)n, n., fäärnte.
Ätjohättelen (ftjfjättelen), f -Uä.t.,
toimittaa arraiolta, epämaraifeetti,
fattumoitiin.
ÄDtjferron, -ttjä, t., tupertua, fel=
läbtää; p. ft)l}ferö, fpoffä.
STpDättelen , f -Qä, t., fpbetellä,
polttaa rcitfaan.
fiäeö, -effen,n., fäflTOerffo; p. fäfi.
fiäestelen, -Uä, t., pppbpSteUä fäft=
mcrfotla.
Ääf)«5, -J)t)n, n., fäbidteöfd Idbtetuä
neste, mDrffp, fäbifemä aine.
Ääfeen, -etä, t., lu»ata, u^fata,
aifoa.
Ääit), -1»)"» n., tueljen tat)i ftfaren
»ttaimo, mteben tal)t »aimon p
far j. n. e.
ftäpt), -ropn, n., tocrffoneula.
Ääpäd, -ppäön, I., nopfaö, liufaö,
ferfeä, lualmis.
Äärr^d, roffen, n., offaincn fara^'
fa; p. färä.
Äärroentelen, f -Uä, t., formcntaa,
polttaa.
Ääf
399
öip
Stäfittfi^, -ftjn, n., fäfifä^mä, tap^
petuö, ottelua, meteli.
Äätc, -tteen, n., fäbcsfd olo; p.
fättää, fäfi.
Äö«*)t, -F«)cn, n., W)to, njiifu; p.
fätfeä.
Ääijrcttjinen, -fen, l, fäpräna cli
foufuöfa olija.
Sääpä, -roän, n., fohja puun fäörtd.
Ääärilauta, -ban, n., fädtinpUU,
fangaätuffi.
2.
Saata, -an, t, matala. 5R. Id g.
Saaöfaroa, -roan, I., pätälDäUincit,
leppeä. 2Ö. .läcKouoii.
SaitaJjan, -Jjtaa, t., Reittäpä, Ipöt=
täl)ä, lUtDeta t)i)t'äUiä; p. laif f a.
Soifuttclcn, t -aa, t, litfoeUa, loU
faiöta, [drpää että wcfi \a\th)t);
p. laiffa.-
Haipio, -on, n., Vocilifatto; ItiäliEatä
toinen f)uone, tupa.
Soituri, -rin, n., rantafilta eli ranta*
porras. C. Öciter.
Safaclcn, -Da, t., Ia'ai(^ta, fertciiäs
ta, ftitDoa tuubatta tattiata; p.
lafea, lafi. Är. nlä^; SR.
flacf.
Safta, -an, n., fatoö; pädlafi. 91
locf.
Satfapää, -pään, I., lettJCäpdd.
£affipää, f. lanttipää.
Satia, -lan, n., forfan fufuinen tnefi-
lintu, kindfovfa. Cat. alea (?).
£onne, -teen, n., louffain n)älinen
peräpuoli. SR. Idnb.
Sa?)an, -ppaa, t., metdä, l;aatata.
Sopatta, -an, n., paiffa, miäfd ti'
»enpuun ^lipdd jaul^aeöfa ppö«
rii; p. lappa.
fiappalaiuen, -fcn, n., Sopin
afufaö.
Sappea, -an, n., ftnJU, fplfi.
Sappi, -in, p. n., rajamaa; ra*
jalatncn; p. lappi (fxttsu, fpifi).
Sotiaan, -jata, t., latoa.
aatu,-6un, n., fuffen jdlfi lumeöfa,
ura, polfu, tie, tola. 3EB. c JtÄ-b ;
tR. Ub.
Soubun, -tuo, I., lameutua, lenjitd.
Sau&uäton, -tao, t., »aruötaa lau»
buffttla eli puttoilla; p. lauta,
lattia.
Sanff i, -in, n., eldin ttalfeatta piir»
rotta pddöfd. Ä:. Xsvnog.
SouHipöä, -pään, L, »alfeapad.
Sannia, -niin, n., ifo faIa=onfi eli
fouffu.
Sontfo (loroitfo), -fan, n., penffi;
p. laiva.
Sautnu^tan, t. loubuötan.
Se()to, -bon, n., le^timetfd, laffo;
p. tel)ti, le^a.
Schroä, -roön, n., le^tettjd ta^i ^a«
ttufaö offa.
Seino, -non, I., ^eiffo, tDdfidincn.
©. flein; SR. flen.
Sefuttelen, i -Ua, t, t^eilutetta,
t)ddll)telld ; p. Iet!ua, leffa.
Sentmenlaiiti, -ben, p. n., Sfol^*
jolan Idl)inen merenlahti.
Semminföinen, -fen, e. n., j^a»
lettjataiötcn iloinen ja ro^fea
uroä.
S empi, -m e n, e. n., lempepbcn ja
raffauben tialtia. <S. Siebc (raf*
fauö); 2B. jEoouTb (rafaötaa).
s empi, -min, e. n., Cemminfdtfcn
i[d.
Sempo, -mon, e. n., erd^ pa^a
^altia. SR. flent; ®. fct;Iimm.
Setti, -in, n., palmiffo. 2B. njeib;
SR. fidta; Sat. plecto.
Seroofjuton, -ttoo, t., lemittdd t)^t'*
dffid; littjatiuttaa.
Set)i>t)tteien, f -Uö, t., f ulf ea femcdöti,
Iief)ue[Ia, liiffua huolettomasti;
p. Iei){)fed. 2Ö. jeridii (fettjpt);
8at. levis.
Siefi, -ben, n., ^iitui^ta, tulifija. SJÖ.
K.ltTb (?J.
Sieto, -bon, I., epdmafaincn, muut*
tetcroa, tcrc^tmielincn. 3^1- liet;
SR. Idtt; ®. leic^t.
Siitelen, f -Oä, t, IcnncM; p. Iii*
tdd. 2B. jeiäxh.
Sipoifen, -ita, t., foöfca fcmtJCÖti;
p. lipu.
Sipoo, -ppoon, n., maffa.
Sipfo^iHtan, -ttaa, t., luiöfaljuttaa,
400
Tlan
fujafnittaa, fttualtaa ten)eäöti;p.
lipfu.
Sipu, -mun, n., liufas fieti.
SitDun, -piia, t., liufua, fulfca, hjictä
lä, joutua.
«oimafjan, -htaa, t., Itmaijtaa, U\i'
fabtaa, [pöetä, heittäjä.
SoitUia, -ien, n., tietäjä, noita.
Soitto, -on, n., faufa, ctaifppä;
loittona (faufana), loito^ (fau*
wa6).
Sojun, -jua, t., rojottaa, tttetclebtää.
Soffa, -an, e. n., 3Imarifcu äiti.
Soffi, -in, n., fajanm, falaloEEi
(faloja tpctcetä \t)övoa lintu).
Soma, -man, n., TOälipaiffa, tafo.
Songun, -fua, t., otia alaspäin,
olla irraUaan rciffumaöfa; p.
lonfa.
SonFa, -gan, n., roiHuivia foppale,
tönftä, möbfäle. 2B. .löMiva.
Sotfun, -fna, t, antaa perään, fuo<
rcta; p. lotfa.
Souiii, -fien, c. n., <Pof)joIan e=
mäntä.
Sounad, -naan, n., Iän|t=etelä; päi=
roätlinon, puolinen fatria).
Souioun, -fua, t., faifua, !ajab=
taa.
Somiatar, -ttaren, e. n., Iuo=
nen foEca tptar.
Sujafiutan, -ttaa, t., lasfea t)f)t'=
äffiä felwän, (lelean äänen.
Sunnad, -naan, n., palfinto, niaf=
fo. s. Solin; SR. lön.
Suo, luon, n., Iät)i, lifeifpt)^, tl)fö;
luona ftpfönä), luota (tpföäj,
luoffi (tpö, tpfö).
Suon, luoto, t., faattaa, läfiettää,
tDöntää.
Suonne, -teen, n., filmän luonti,
fatfabus; p. luonto, luoba.
Suonnotar, -ttaren, e. n., Iuon=
non tptär.
Suontelen, t -Ua, t., lähentää, lö^iä^
tää.
Suot>uifa, -fan, I., btjföä, fiitcttä^
h)ä. ®. SJob (Eiitoö, pliötpsj;
91. lof.
Suoton, -ttoo, t., laittaa luoffi;
tutroato; p, luo.
Suotonen, -fen, n., tcati. SB. 6 jh)-
40.
Suotc, -tteen, n., tietofana, ma!^ti=
fana.
Suotolo, -lan, p. n., txixi la^ti
3oufoIan joen tienoitia.
Sutud, -tuffen, n., lutfa, luoäfa,
fcItt)oton vaimonpuoli; p. hittu.
Suufiottekn, •{• -Ua, t., faabatella,
puuhata eli toimitella tt)t)iää;p.
luut) a.
StjUtjn, -itjä, t., bctfua, letfua, not*
fua.
Stjit), -itjn, n., männljn fonjempi,
pobjoispuoli, fiitä teisti) ttiafe»
man jalan fuffi.
Stjnnäbtjttclen, f -Uä, t, lennä^t)^
teliä, tebbä foroatla »aubbitla.
Stjsmähän, -i)tää, t., taittua äfiöti
mutfadc; p. lt)ämä.
Spniiffi, -in, e. n., eräö mainio
fuffien tefijä.
Sömfö, -fön, n., ^eittofötjfi, fuo;
pun!i.
Sänföpuinen, -fen, I., tpäärä* eli tU
roeräpuincn.
Scifin, -fiä, t., maata fairaana. 2B.
.ieH;äTT> (maata).
Säolennän, -töä, t., tUÖfaätuttaa,
maimata.
Sänli, -Ien, l., tuMa, laöfaö, nai-
fea.
Sädnin, -niö, t., fuoria, tuofota.
Södroä, -IVOn, n., navetta, piljatto,
omctto. 33. x.iliB-b.
m.
?inaat>an, -taa, t, muuttua maaffx.
aÄaammo, -mon, n., äiti, emä.
iOJahla (modola), -lon, n., mef)U ;
meri.
iOTaire, -reen, l., fuloinen, axmai.
^Roifio, -on, l., epäfuntoncn, ^uo«
nonpäimäinen. 2Ö. M«i.iKii1.
astalo, -lon, n., rafo, lialfecma.
3Äana, -non, e. n., Suoni, fuole-
man lialtia.
SÄonoio, -lon, p. n., SIJlanan a»
funto.
ghanalainen, -f e n, n., SDionalan
afufas.
Tlan
4Ö1
Drt;
9»atiatar, n., ©Janon tt)täx.
mantu, -nnn, n., maa^emä, tm\va
maa.
gjiarhomtnta, -nan, n., päitfct, rii=
nui. 2Ö. Mopxi,.
Waviatta, -an, e. n., naifcn nimi.
93lotar«, -rdit, n., maariau bcinii,
fctta[)cinä (Galhun verum). iR.
mabra; p. Sat. mater (nfit[l}
avaavia).
93lelfcä, -än, I., joltinen, tt>äIttäWä,
aTOoincn
OTclto, -loit, I., pcfimeä, taottava
(rauta). 9{. milb (fmdtfO.
93icätaan, -tata, t., fabottaa, menct=
tdd. $ft. mistä.
SÄctfola, -loit, a. n., mctfau
t)altiain afunto.
SJlicHciä, -läit, n., miehen foti.
9Wieffoiitett, -fctt,I., onnellinen, au=
tuaö; \\ mieffa (?).
mielit ei, -in, e. n., mctfäu naiö=
tnäfcä.
SRicro, -rojt, n., ftjIäEuuta, maitma.
ffl. Mipt,.
■Miicttiäinen, -fett, n., ajattelija. O'
bottelija; maötm^taja. 2Ö. m1;-
rnib, ' Mt>rnTb.
■3Äifäli, m,, mitä tietä, mitä mpöten.
SÄinterffi, -iit, c. n.,raetfännaifia.
a»oitii, -itcit, 1., wertaincn; fuitrt=
amoinen. SR. m o n.
TOofoma, -matt, 1., fetlaincn, fen
mufainen, fcmmoinen-, oiiuallincn.
SR. ma f e (merta).
gjiuitfaan, -ata, t., maifata, maiö=
tia, lipoa fuubunfa.
SRuifca, -an, I,, I^apan, firpeä.
lOTujc, -jceu, n., muiffu, radpl)^.
muin, -juu, n., mdfcmd, mit)ama
neste.
SJiurfitia, -nan, n., aamu= ta^i puo=
liönrtria. SR. monjon (aamu);
ig. 9)1 or g en.
■OTurto, -roit, n., rt)teiffö, metfd
paljoilla tuulen faatamiUa puilla.
«öiuäfuia, -lan, n., pieni palanen.
SÄutfo, -fon, n., nuoriffo, däfen
U)il)ittt) tuaimo.
asiofeUäu, -tää, t., laittaa m\)tU'
löön eli fofoon.
m.
^taama, -nxttt, n., puun I)ah)Cn elt
fammal, luppa.
3?aiitcn, -fcn, n., maimonpuoli.
gtaifcfaä, -ffaan, I., afaCinen, nai=
nut (mieö).
9fctt>a, -to an, p. n., erään joen
nimi.
9ii, m., niin.
Wppiit, -ppia, t., poimia. SR. nap^
pa; ®. fcbnappcn.
Stornhnit, -Ijtaa, t., tipal)taa, tit
f'al)taa; p. noro.
«uifiittaja, -jatt, n., jpt^tjttäjä,
ji)öft)ttdjd, mctdjd; p. nuja.
StuitBa, -man, I., nurja, tt)lt), tuima.
«»tufitan, -ttaa, t, muffaa, pteffdd;
p. nuffa.
9tutfcroiit, -voita, t., re^mdä, rie*
t)ua, fifata, telmiä; p. nuffero,
nuEfi.
3iuotc, -tctn, n., morftamen faat'
tomdfi. SR. (muin.) note(Eump=
pali).
?iuot)oti, -fioa, t., pt)tjt)fiä, ^ieroa,
tabroa; p. nuolia.
9iuotio, -011, n., metfdöfd eli mat»
falla olijan feitto=, t)ö= tal)i muu
malfea. SR. nöbelb, nattclb.
9rtu-m«, -ntcti, n., niittu.
nxittvä, -vän, t, pt)öredt)fö, ttjlpdt)»
fö, pi)öredn ti)lppd; p. nijfä.
9iäif äniemi, -mejt, p. n., erää
[en niminen niemi.
OjcIiDoiiicn (o})icItooinen), -fen, n.,
tie tahi jdlfi, ura, polfu.
öloioa, -roan, I., maljVoa, f;t)ijt9i!:
nen.
4>ngeiina, -man, n., falafana, tietos
[ana, [olmufana; p. onfi. (5.
SJlngel; Cat. uncus.
otjastan, -taa, t., jo^battaa, liet*
[ata, [aattaa ; p. o p a ä, o:p p i. Är.
opin, -ppia, t., focttaa, tutfia, tie«
buötella.
Ortjittelen, i -Ua, t, ti^iä »oi»
26
Dri
402
m
manfa pcräStä, a^hxaiti; p. ot--
I)ca, ori.
Oria, -jon, n., tl)öntefijä, raataja.
€anöfr. arj, urj (raataa); 2B.
opäib (ttjntdä); Sat. aro.
Orfo, -on, n., noro, aro, notto,
alanfo.
OrtoaSFettu, -un, n., Ttiarraöfcft,
päälltmdincn o^ut na^fa.
Ofaton, -ttomon, I., onneton, »ai-
wainen.
o 8 m o, -m on, e. n., jonfun uroon
nimi; naopuri; p. of)i.
Odntotnen, -fen, n., Dämon
poifa tabi jätfifufuinen.
Oömotar, -ttartn, n., Oömon
tt)tax tahi jätfifufuinen nainen.
otfoncn, -fen, n,, (iDittd taxbu eli
fontio; p. otfo, ot[a.
Otuö, -tuffen, n., eldmd; p. otto,
ottaa.
^aoftfcan, -tao, t., paistaa (Ijiililld
tabi matfcan ddreefd); p. paafi
Vaafi, -btn, n., firoi, littcd firoi.
SR. Bauta, bautaften; Sansfr.
pattas.
Paatero, -ron, n., fiwen liuäta eli
lobfarc.
VaiHa, -an, n., ^uiwi, faula= eli
pddroaate; fija.
<^ainopatfo, -on, n., falttJin, falTOO*
fm, jota »astaan »erfon filmdt
futoiefa [olmitaan.
Vaitareöfu, -fun, I., repalc=paitai«
nen, riffindifcUdpaibatla; p. rcfa.
Vajafian, -^taa, t., laulaa. 28.iioio,
ntib.
Vatina, -nan, n., pu[}e.
^affanen, -fen, e. n., ftjimdn
baltia.
Vafto, -on, = Vaffanen.
Vaffula, lan, n., taulafddpd.
Vatan, -ttua, t., Idf)ted irti, pa=
eta; p. pafo. Cat. fuga; ©.
GtfT).
VaDea, -an, n., ftTOU, fplfi. iö.
Valita, -tan, n., palanen, fappale;
p. pala.
tportfafirtnä, -män, t., multojälmä,
puUojrtmd. 2B. nd.ieut, nä.ibua
(formij.
'taltta, -an, n., a»oin paifta, rin»
ne, mieru. 51. platä; S. *)3la^.
«Palttina, -nan, n., pellama^fangad.
2B. nojoTiiö.
«Palrooinen, -fen, l., armon alai=
nen, furfea. 2Bir. palmefrufouö).
«^Janffo, -on, n., uunipentfi. M.
bdnf; S. 58 a n f.
*anta, -nan, n., »anne, »itfa. iH.
banb.
Vanu, -nun, e. n., auringon poi=
fa; tuli, »alfca.
«Varraä, -taan, n., reuna, tuieri.
30I. barb; 5r. bord.
Vatfitto, -on, n., tuffi» eli ^irfu
metfd; p. parfi. SB. 6pyci.;
% fparre.-
^afifoin, -toiba, t., polöfuttaa, pu-
lifoita, loisfuttaa. SH. plaffa.
apatia, -jan, n., polötari.
«Patroinen, -fen, l., mifainen, niioe«
rdinen; p. patttii.
Vtfffo, -ton, n., penfaä.
<peJ»fon, -foa, t., pengata, rul)joa,
turmella.
leiponen, -fen, n., pieni lintu,
»itufieli.
VeUamaS, -toaan, n., liinanfaättji.
g. iylacM; ^oU- Slast.
?>ellern>oi nen, -fen, e. n.,
Sampfan erinimi; p. pelto. <B.
5elb; JO. nö.ie.
«Pemahtelen, j -Ua, t., jljrptd, jp-
mdbelld; p. pcmu.
«Penffa, -an, n., pengaö, penger.
SR. bdnf.
«Penfeä, -än, l., tuu^ea, rpbeinä, leb*
maffa.
Ventit, -nun, n., pcniffa, foira. 8.
p d b n a f .
«Pettniäinen, -fen, n., fimujainen,
tt)oin jafnjai«=anti firnuteäfa; p.
pettdd.
Vieii, -Ien, n., pilari, pplrodä, pat«
fa^; maeto. Sat. pila; SR. pe>
lare.
I Vitflajatat, -ttaren, e. n, pib^
I lajan tljttö.
spt^
403
fHaa
Vifftif -^<". n., feiffo, ^äropibin.
2. haita; fR. fä^te.
Vii» piin, n., Itmjl, linttu.
«PiiHoncn, -fen, n., ^.neni piiffi di
puiffo. (S. qSife; [R. pif.
IJiiii, -Iin, n., nuoU, »afama. SR.
pii.
«Piiras, -taan, it., Ieitt)a^, leittjons
nainen, pannufaEfu. 2B. iin-
pön>.
Viife» -ffetn, n., piröta, pirfale,
laötu; p. pilffoa. SR. fpjclfa;
.^cbr. palaci).
ViUa, -lan, n., turmio, pa^anteto,
ttja^info. SR. fpilla (turmella).
«PiOaan, -Iata, t., turmella.
ViUadtun, -tua, t., fäitäI)tV)ä pafe=
nemaan.
«piOomud, -muffen, n., piUan te»
fijä.
«Diinentola, -lan, p. n., SPo^jO*
lan erinimi.
«Pinne, -teen, n., af)binfo, puIa, F)ätä.
<B. Söinbe; SR. banb.
Virta, -ran, n., faibe. 28. 6ep4Ö.
Vifa, -fan, e. n., fcn niminen
torfca iruori. 8. baöfe (pp()ä).
Vobcn, -tca, t., fairaötaa. Cat. pa-
tior; Är. nccd^dv.
Voffban, -taa, t., puiötaa, pubiö-
taa.
Voijia, -jan, = Vof>JoIa.
Votlianmaa, -maan, p. n., pof)«
joiöpuoli maata.
VoJjiola, -lan, p. n., runoiöfa
ufein mainittanian paifan nimi.
Vofiiolainen, -fen, n., ^O^jo*
lan afufaö.
Voifenluoma, -man, n., loitjtmas
tauti tat)i muu paita, rifc.
Voio, -lon, n., furjuuö, tt>aiwai:=
fuu^.
tpoiottcicn, i -Ua, t., malitcHa fur»
juuttanfa eli onnettomuuttanfa.
"Ponfi, -ncn, n., varren pädttö eli
nuppi; ttidfi, ttioima, maf)ti.
Vouafiutan (poubaljutan), -ttaa ,
t, feifa^uttaa, pibätl)ttää; p. pou-
ta.
Vu^uri, -rin, e. n., *Paffafcn ifä.
(Är. ^oQsccs, jiobjatuuli).
qsuiFutan, -ttoa, t., juoffuttaa fm^=
funa, pillinä, puiffuna.
Vuin, puiba, t, tappaa (riit)tä).
Sffi. 6HTb.
Vuinen, -fcn, n., faott)i, forhjo,
amme.
Vuifuuä, -fuubcn, n., puuöta^olo.
Vulmonen, -fen, n , lumifttffu, ticn^
riffoja, pieni lintu.
Vurjc, -jeen, n., feili.
Vurnu, -nun, n., falttto, jtjttiälaori,
j^ttjäfuoppa. SR. brunn; 6.
Sorn.
Vurfi, -ren, n., hjcn^c, laitua. SR.
borb.
«Puurn, -run, n., puuraffa, tumman
ruäfca f)ett)oinen. SB. öypbiil; SR.
brun.
Vuutan, -ttaa, t., fiinnittää.
«Puuto«, -toffen, n., fiinni^olo, tar^
tunto.
Vuutunnainen, -fcn, n., tt)ifa, tt)am«
ma, tarttuma, rife, rifonnainen,
r9btt)mä.
«ptjrftiötelcn, -Uä, t., rätttiÖteUä (fuT*
tianfa), rppiötellä, pptiöteHä; p.
PDr^d.
Vt)pf)tättän eli ptft)l}äUän, -tää, t.,
rl)öpfäl)tää, f9öötäl)ä;p. pl)t)^fiä.
'^t)t)it)poita, -an, n., jänterd, patte^
toinen poifa (fartiu).
«Päben, -ttä, t, felttiata, fopia.
«Päiroälä, -Iän, a. n., pditt)dn
eli auringon afunto.
Väimätär, -ttären, e. n., päi=
h)dn eli auringon tt)tdr.
«Päiää, -ifäätt, n., jalanfija fuf»
feefa.
Vätöncn, -fen, I., fetooKinen, fun*
nottinen; p. pdted; roaimainen,
onneton. 9B. 6fe4HbiH («ainjai»
nen).
Vääbtjn, -tpä, t, ofautua, fattua,
johtua, folttiötua; p. pdd.
Väöripa, -roan, n., t^ttöin pdätt^*
ma eli pddnaufia, pinteli.
<Pöit), -i9n, n., tomu, tuoffu. SB.
nbM-b; 8at. pulvis.
91.
naaban, -taa, t, te^bä tt)ötä.
9taa
404
fRuo
Jlaabanta (9'iao'anta), -nait, n., tt)ö,
tcfo; p. taataa.
Tiaoto, -^on, n., tpö.
"nahe, -btem, n., vuoma. % brag,
brafivem.
OTahi, -ijtn, n., pitfd tuoli.
Tiaifu, -fun, I., raju, riepaö, n)inl;a,
tulinen; p. raju.
inaiiDo, -roon, I., julma, h)aUatc|n,
hillitön; p. raju.
3iafi'i, -fin, n., »itfarcngaö, l)antt\.
*K. bragfa, bragrem.
<Waf futtelcn , f -Oa, t., tt»i)'ettää;
p. raffu.
9iani, -uin, n., ramu, l)t){tt), tiU
iiooton falu. 2ö. 4i»iiui,, päiia.
?iapain, -imen, n., fuoIjU, ^pöft),
loiefe, läieife.
?iapajan, -jao, t., l^öbä rajuäti.
«Sapfon, -faa, t., lt)öbd, päättää,
fopia.
Wata, -bon, n., tie, ura, polfu. C.
lat^c; SR. trflba.
natiu, -fun, n., (clfä^etDoinen. S.
iRofS; 3 tai. rozza.
Ttauafiutan, -ttaa, t., faattaa ä=
fisti raufcemaan, lauaista; p.
raufea.
7tautai)antfi, -in, n., routa^anfai^
nen »cnc.
<Wart>afiutan, -ttaa, t , faattaa ä=
fiiiti fulfcmaan; p. rapaa, ra*
rcata.
«»ciabtelcu, f -"«. t,, Ijäliötä, rcu«
f)ae[Ia, rpetaetlä, telmiä; p. reu
ata.
3»emaJ)utteUn, f -Ua, t., äännellä
l)uoletonna; p. remu.
ne\>o, -»on, n., fcttu. SR. räf.
Tieppönä, -nän, n., lafeinen, famuä
toxvoi cli xeifä fatosfa. SB.
rpeöeux..
Tietuincn, -fett, I., Ufaincn, rämäi*
nen.
Slcuballan, -toa, t., l)cittää )x>aub'
billa, nafata cli miöfata tt)äfe=
n3n0ti; p. rentoa.
TTeubon, -toa, t., fttsfoa, nafata,
tempoa.
WeutoeIen, -Ua, t., tcmpacUa, tt)ön=
neliä.
91tefitilä, -Iän, n., paiötinpannu; 3fJ.
grl)ta; 2C. iplixb (lämmittää).
5tieJ)to, -bou, n., fei>väsn.Hili aitaa;
imlancn, fappale. .
jficafa, -fan, l., mcrcs, tuorc, uufi.
jR. fätff, fiiff; famaa fuhta:
mercö. \
Jliitfl, -ban, n.; riibnit (tiianj, f. 0. \
riitolcmäUä. IR. [tr ib, (muin.) rt b. **
<Wiite, -ttcen, n., otiut jääfuori.
?ittttcinen, -fen, l., jääfefaineu; p.
riittää.
?tifc, -f fccn, n., loitfima tauti talii
muu paba; p. riffi.
TIifonnainm, -fcn, n., rifc, loitfimo
paini; p. riffi.
5Wifutt<leH, t -Ua, t., tclibä jotain
moimattomaeti ja »alilla tcöfcp'
tt)cn; p. riffi.
Slipa, -toan, n., fäbcnfija, noätin.
SR. grcpe, ©ngl. gripe.
siipeä, -än,l., rimaffa, riefi, fau^
niö.
Nipotan, -ttaa, t., oilc[ ripeänä, no--
pcana, miffelänä.
?tipfaf)utort, -ttaa, t., tcl)bä tip=
faaeti, joutuifaPti.
iWifotan, -ttaa, t., mälffpä, fätcitlä.
?liufuttclcn, t -Ua, äännellä fel«
mästi ja fomasti; p. riutfua.
3iiuottelen, f -Ua, t., oUa riutu-
neena, moimattomana; p. riuto.
tRiudfutan, -ttaa, t., puhua fomaSi
ti, torua, tiusfua; p. riue^fa.
Ttoifin, -ffia, t., roisfaa, raiefiä,
rt)0fää, pauhata; p. roiffa.
?toiäfautan, -ttaa, t., paiöfata,
huieifabuttaa mäfemäeti; p. roie=
fa.
9iotu, -bun, n., fufuperä, fi)ntt). ©.
p04b.
■SKoToi, -toin, n., vomio, maara»
paitfa.
?tMf)bon, -toa, t., mufertaa, murtaa,
rutistaa; p. rulio.
<Wuffoincn, -fen, n., finnas, banfu
fae. iffi. pyicä (fäft).
9?uno, -non, n., laiUu. ii. rubn
(pulie); 3^1. runa.
5Wuotfi, -fin, p. n., SRuotftn maa.
JNuotta, -an, n., falanluu, ruoto.
9lut
405
^ei
OTutimo, -mon, n., ficlmetti, pa=
[laött clancitten piinapaiffa fuo=
icmart jälfcen. 8. rotta^aimo.
iSutto, -on, I., äfiUincn, ixtti.
9ti«una,-nan,rt.,tiDaIaffa. iR.(nnuii.)
runc; ©dg. tul? n.
MnnnäS, -tään, n., littta. 2Ö. rpyjT-
Jiääft)tauta, -ban, n., [)auraö, xa--
pca, malmi-rauta. SR bidcfa(?).
?iö«)f)eti)inen, -fen, I., pÖt)rt)EaitDai=
ncn; p. röt)f)tj.
^aaias, -loan, n., faoma, ft)nnt)t=
tnmä; p. faaba.
®aan, faaöa, t. (fo[)tectonna), tutta,
joutua.
®aaniffa, m., tDarfmfi, liiatenfi,
fiitjcn lifafft.
(Saarelainen, -fen, n., Semmttls
fäifen liifanimt.
(Saari, -rcn, p. rt., tläi hJOipa
\a tndfirifaö luotomaa.
(Saaronttelen, f -Ua, t, faattaa tu-
lemaan eli ilmaantumaan, luoba;
p. faapua, \aaia.
(Safara, -ran, n., äärimmäinen pää
eli o[a ; faf ara:formi, piff u^fövmi.
Zatia, -fan, p. n., ©affan maa ;
faupinimie^.
(Salo, -lon, n., metfä, forpi; erinäi»
nen metfämaa. Är. vlrj; 8at.
sylva, saltus.
(Sampo, -mon, n., onncn tuottaja
fapine, onnen mptlp, onnen luos
ja.
(Sampfa, -fan, c. n., ft)Itt)ön
t)altia. 2B. aemb, sem-in (maa).
(Santa, -^an, t, paffu, tt)at)ttia, XU
faä, l)t)n)in »oipa.
Sarasoja, -ian,p. n., *Pof)joIan
erinimi.
(Sariola, -lan, = ^oliiola. 2B.
uapb (ruljtinaö)?
Sarfa, -an, n., paffu ttiiUatangaö,
werfa.
(Satafianfa, -gan, I., fatabanfai^
nen.
®atunen, -fen, n., feiffa, erinomai=
nen tapauö.
(Zarno, -»on, p. n., maafunnott
nimi.
(Sciffa, -an, n., ofta, tapauö. SR.
f af; 'B. 'Bacljt.
iSenron, -roa, t., fule!fia, feurata.
^ifeä, -än, I., fttfeä, fotta, raöfaö.
SH. fcg.
iSifiö, -ön, n., lapft; p. fiitä.
Sifäli, m., fttä mt)öten, fen fautta.
Siiaittfi, -en, n., fileä, tttirraton
jofi.
iSiloon, -lota, t , tutla fllcäffx, VOah
miötua, fauniötua.
Siloforffa, -an, l, fUcä=forffainen.
Silta, -lan, n., puinen lattia, per*
manto; p. fileä.
Sima, -man, n.,meftjuoma. 5Worbh).
fiman (juoba).
Simafalo, -lon, p. n., *Pot)jolan
ldt;eifen paifan nimi.
Simpfuffa, -an, n., t)elmi. 2B.
JKCMMyr-b.
Singun, -fua, t, ärjt)ä, tiuöfuo.
Sini, m., fiificn aöti, niin fauaö.
Sininurmi, -men, n., finertättjä eli
ftnifuffainen niittu.
3iretnn, -ttää, t., färpää, rt)t)ppiä
firiöten.
Sirffu, -nn, I., foma, fauniö, fos
rea; p. firo.
Siron, -rfoa, t., lentää eli liiffua
firieten.
Sirotan, -ttaa, t., lennättää eli lii*
futtaa fuiöten, miöfoa l)ajaac.
SidFo, -fon, n., fxfar.
Siula, -lan, n., nuotan reift cli
baara, firou. S. ©eil (föpfi)?
^iuroottcien, t -0«» t., faattaa ful*
femaan aifa tt)flul)tia, joubut^'
taa.
®imBun, -fua, t., Wiu^ua, hji^iötä,
»infua.
(Sirooffa, -on, n., oifean jalan l^»
l)empi fufft. 2. fatt)a? (fufft).
'Siroerrön, -tää, t., »ifertää, liiner»
tää.
Solofjnton, -ttoo, t., faattaa äfisti
folifemaan, l^fätä, fljöötä liiE*
fccUe.
iSolotan, -ttaa, t., Uiffua foliota
t)t)tenään.
@0m
406
«ommtio, -loM, n., fcramäinen tuf^
fu cli m^tti), föofiferä.
<2onni, -nin, n., far)a[;ätf(i. % f on;
SB. cbiiiT, (poita).
®opa, -voan, n., nuttu, taffi. 8.
®cf)aube; 5Ö. uiyöa.
^optrj, -tn, n., nuttfa, löuffo.
®orea, -an, l., [oma, faunia, forea.
Sorifen, -ita, t., ääntää [ctatt)a«ti
eli epäfclttiäeti.
S^ota, -ban, n.; foban (foan), f. 0.
fotimalla. 2. jjubc (tt)i[)o[li=
nen); 2B. qy4b (muutakin
ncnj.
®otfa, -fan, n., forfon laji. iZB.
yxha.
<Zottotat, -ttattn, e. n., fotfaiu
i)aUia tt»ebcn neito.
Sotfu, -fun, n., pppffi, »aatcttcn
pefu; p. fotfea.
eouPero, -ron, n., af)ba8 [ola, lou-
ru; p. [ouffa.
euoitfen, -o, t., fallia, fuoba, fietää,
fäiftä.
®uf)utteren, f -Oa, t., tcf)bä pit=
fittän)äi»tä pientä rpöfcttä cli [u=
l)inaa; p. fubu.
Suitabutan, -ttaa, t., puiat)taa,
luifabtaa, tjbfäffiä Iiitaf)taa; p.
fuiffa.
euimiätan, -taa, t., [uututtna, fii;
»uaetuttaa.
3uiötun, -tua, t., ftlÖÖt^ä pää cli
fuu cbcUä; p. fuu.
Suitan, -ttaa, t., laittaa fuupaifan
(fuurauban, tuolaimet) fuitftin;
p. fuu.
^utapää, -pään, I., fileä«tuffaincn.
^ufecn, -tta, t., muoboätaa, fu'
tt>ata; !a^»aa.
<Zuttula, -\an, n., fpöötäin, fl^öös
tä»ä. 2Ö. fOKö.i-b (I)autfa)?
Sula, -lan, I., fuloinen, f)t)ttȊ, ax--
miaä.
Sulfa, -an, n.; fdtfään fulfa, f. o.
terä, le^ti.
Sulffu, -un, n , fitEfi. 2B. iue.iKi,.
Summa, -man, I., fumca, pimeä,
tolffo.
SuoOan, -taa, t., tt)ctää, lappaa; p.
fuoli.
Suomi, -m en, p. n., 6uomm
maa.
Ziionimp», -m^ön, n., fuoIihJtjö;
«pötäincn, mpöfobta ruumiilta!
Suora, -ran, n., oifea, fclffiö, il=
meinen.
Suorin, -ria, t., fuorittaa, fclttiittää.
Suorran, -toa, t., = fuorin.
Suotoo, -roon, n., I)einäfuo»a, pie«
Icö.
SuomaPFo, -on,c. n., erään iuai»
mon nimi.
Suorotro, -ron, n., faurtjan fomman
tai)i feit)ään terän ja ttarren tji)--
biöt^^paiffa.
Surt>aitfcn -a, t., = fuaitfen.
Suroanto, -non, n., loimca h)eft
»irtapaiffain ta^i foöfien »ä»
liäfä.
Suroantola, -lan, = SSäinöiä.
Suma nto lainen, -fen, n., iSu:
raantolan afufaä.
Suroetar, -ttaren, c. n., futDCn
tDttö.
Sun>i, -roen, n., fcfä; Ctciä; fuoja
ilma. lurf. fum (rceftj; 3^1.
fub (etelä); iR. ft)b. Samaa fu»
fua on fana fuo.
Stjbänntjn, -tpä, t., fiiffiaätun, fuut«
tua.
Sijbänroefi, -ben, n., fpttijn fclfättcft.
Stjferij, -rön, n., IcttifääröS, pai»
miffo4aitoei; p. frjffä.
Spfäfttelen, f -Ha, t., tutla äffiä tpN
fimään eli lijömään; p. fpftää.
Stjrjin, -\iä, t., poiEeta oifealta ticl»
tänfä, »abingoittaa ftjrjätictlä.
St)t)bän, -tää, t, nafata, tpöntäö,
mättää. SR. ffjuta.
St)t)teicn, t -Oä, t., nafcUtt, peitellä,
njiäfeaä.
St>t)täifen, -itä, t, nafata cli ^cit=
tää ijbfäfEiä, »iöPaieita.
Snötoeri, -rin, n., ft)märi, f»)»ännc,
fDrein paiffa mebc^tä.
Säilä, -Iän, n., micfau terä.
Säifö, -ön, n., refimeto roarfa.
Säterinen, -fen, l., fetripuincn.
Sät)ft)n, -fftjä, l., fäfenöitä, tpön*
tää rätifcmätlä fäfeniä taf)i po^
teitä.
%aa
407
%w
Z.
Z.aatto, -on, n., ifä. Six. rccru.
Xaattola, -lon, a. n., i[än foti.
Saiiboö, -taan, n., taifina, fotfettu
cli «aötattu taifina.
•Zaita, -an, n., falatieto, noitatcino.
2B. xauTb (falata).
Xaii, m., perin, aitttan, ttjarfin;
Tnt)öä.
loiia, -ian, n., famdncn »uota
eli na^fa.
Xaifapo(>ia, -jan, n., alimmainen
polija.
lalffuna, -nait, n., feitett)iötä ja
jauhetuilta oljri^ta cli fautoi^äta
fuuman weben fanäfa tcl)tt) puu»
ro. SB. TOJOKHÖ.
Xaima, -man, n., fafca neöte, uo-
ma.
laiun, -\na, t., faattaa, fuljcttaa,
jo()battaa.
Xaluö, -luffen, n., taUu«, toöfu,
jalfine.
Xanta, -an, 1., tafaiucn, »ofaincn;
p. tana.
lani^ua, -an, n., fuja, [ola, tarl)a.
Sonl^ueUn, -Ma, t., tanöfta, f)t)ppiä;
p. tanhu.
^ani^uiuoCfu, -fun, n., tanäfi (faf)=
ben pitfän rimin »äli^fci).
3:anner, -teren, n., pif)a, fotuaffx
polettu maa. ®. Sanne, Senne
(lattia).
tapif), -on, e. n., metfän päätät
tia.
3:a»>iola, -Ian, a. tl., Sapion a-
funto.
Sa»)para, -ran, n., firWeÖ. 9B. to-
nöp-b.
lappura, -ran, n., rohbin.
larroaä, -roaan, n., härfä (?).
'S.a^apää, -t>ään, n., joäifa päät O-
tt)at tafan, toifcn ci paremmin
turmattu !un toifenfi, p^tä \o(x(X'
taHinen jofaifen päälle.
Sami, -win, n., forfanfufuincn »eft-
lintu.
Seijo, -jon, n., irtaimet laubat »en-
teen pohjaäfa faartcn pääHä.
Seif in, -mä, t., tuffia fiinni, [ulfea.
Xelltrtoo, -roon, e. n., metfän
neito.
Seltamoinen, -fen, n., tcltarafcnnuf*
fcöfa clcfftjä, rifaö, onnellinen.
lemminFäinen, -fen, 1., fufitla fO'
rieitcttu, fufoötaWa. 2Ö. 4eMi.-
HHua (?).
Stntio, -\yon, n., moima, ^urmo«,
lumous.
Xertien, -ftenen, n., fumu, UÖma.
lertjenetär, -ttäten, e. n., tcr^
I)enen eli fumun I)aItia=neito.
Strljeninen, -fen, 1., fumuinen, uS*
ttjainen.
leutaroin, -roiba, t., liiffua jonne
funne, remmiä, ^aparoiba; p. teu»
taro.
Jeroana, -nan, n., nuori cläh)ä,
lapft.
Xiera, -ran, c. n., Semminfäifcn
fotatotncri.
Xicrotin, -ttimen, n., paaffu eli
paUi lumeita tahi muuöta ai*
necSta ^cmoifcn fansion alla; p.
tiera.
Tiditän, -ttää, t., tef)bä til;uffl; p.
ti^u, tiheä. ©. bic^t; SR.tät;
(ganäfr. bailjaö.
XiMfii, -roun, n., farjanfello.
Xoliifen, -«ta, t., [u^iäta, faf)iöta,
fuhiäta.
Xoitattelen, f -Uo» törähptcllä eli
foittaa (puhua) torhjeHa.
spfi, f., fuitenfi. @. bocfi; 91.
bocf.
XorFatjutan, -ttaa,t., toimittaa arlni*
oTta cli fattumifccn; p. torffua,
torffa.
XorFuttelen, i -Ha, t., heilutella,
l)etfutella, ^oipata-, p. torffua.
Sorroetan, -ttaa, t., puI)Ua tor<
meen.
Xoroeri, -rin, n., fumppali, fanfal*
Unen. SB. 4^8epb (micljcn »eli);
©anöfr. bairtar.
■Sufjerran, -taa,!, f)ieroa, ta^roa; p.
tufiero.
Xu^io, -lion, n., onnettomuus, tut»
mio.
Xuifaftan, -^taa,t., ftnga^taa, f iibä^*
tää (näf pmiin ta^i näfpmiStä p oiS).
%ut
408
Utu
Sufela, -lan, I., iMtttä, hjaifea,
niQifttaloincn. 2Ö. lyrä (tusfa).
Sulroa, -man, n., paifuntoivefi, Iu[;=
tarcefu
tummenen, -ta, t., riutua, meuef;^
tpä, l;drpitä.
tummentelen, f -Ha, 1, Ijimmcntää,
l)Ctfentää, riubuttaa; p. tumma.
Suometar, -ttaren, e. H., tUO«
men tpttö.
tuonela, -lan, a. n., Juonen
afunto, ttjaiuajain olopaiffa.
tuonetar, -ttaren, e. n., luOs
ncn tptär.
tuoni, -ncn, e. n., »ainajaiu
^oltia.
tup»)uri, -rin, n., tuuIen pt)öriäi=
ncn, tuuliaiöpää.
turja, -ja n, p. n., SJiorja. ?. tCs
ro (Oiuotft, yioxja, lanöta).
turjalainen, -fcn, n., Suvjan
afufas.
turpa, -man^ n., fuono.
turfoö, -f a an, e. n., cräöttieben
himmitue, »vcbcn hallia.
turfo, -f o n = 3fu=Iur[o. 3öl.
'tf)u^ (jättiläinen).
tutfain, -famen, n., färfi; p.tutfa.
tuubitteren, f -Ua, t., liefuteUa,
liihitella cbcetafaifm, foubattaa;
p. tuutia.
tuuliffi^ -in, e. n., 2apion tp;
tär, metjän neito.
tuuiotan, -ttaa^ t., I)aamottaa, nä-
ft)ä etäältä.
tuuma, -man, n., ueuTOO. 2Ö. 4)'-
nia.
tuura, -ran, n., jääpora. SK. ftöt;
Äi'. aravgog.
tuuri, -rin, e. n., ciään micljcn
nimi.
tuurittelen, t -Ua, t., tutoa, turfia,
toimittaa fetjnoäti.
tt)perä, -rän, I., ptfinfcrtainen, neit=
nipton. 2Ö. xyiiöil,
tt)reh»)n, -J)t«)ä, t., fcifa^tua, pp=
fätitpä juoffemasta.
t^rjä, -jän, c. n., erään toitm
nimi.
t^rdft), -f»)", n., aaltoin fof)ina,
fuof)u, ^pöfp, ärjp.
tDpräelen, -Uä, t., lähteä; p. tpl)«
rätä. 3i. [tpra.
tpönnön, -tää, t., IpMtä, Iäf)ettÖä;
p. tpfö.
täfitcJä, -lön, a. n., täf)ben a=
funto.
täfäii, m., tätä tietä, tämän fautta.
U.
Ufcutar, -ttaven, c. n., ubun eli
fumeen Iialtia.-ncito.
Ufialjan, -htaa, t., nouöta eli il-
maantua äfiöti, fama[)taa.
UJjfun, -fua, t., pöfiiiitpä, turttjota,
paifua; p. ubfu.
UJjfutan, -ttaa, t., juoffuttaa cli
muobattaa runfaaöti.
UffOj -on, e. n., forfcin jumala,
t)li=)umala; n.iant)uö, äijä.
Ufft, -fcn, n., o\v\.
Ulappa, -an, n., ulfomert, meren^
fclM. i. olgo (uUo), appe
(meri).
Ulappala, -lan, p. n., $o[)joIan
toifmto^nimi (aaroan meren tafai-
nen maa)
llmaffa, -an^ l., famea, fefainen.
Ilme, -mccn, n., fumu, uima.
Untamo, -m o n, e. n., ÄaIern)on
m eli.
Untamoia, -lan, a. n., Untamon
afunto.
Untelo, -lon, I., uneliaö, fä^nt)öte=
lijä; p. uni.
Unto, -non, = Untamo.
Untola, -lan, = Untamoia.
Unturoa, -mon, n., {)ienofartt3a, itjo--
farma.
Ura, -ran, n., polfu, tie.
Urfenen, f -to, t., Iäf)tcä, ftjntpÖ;
p. ura.
Uöfaffa, -an, n., föpö, fu^fatEa.
28. KjiuaKb.
utaia, -?an, I., tulinen, fiimaö, ur=
Iiea, anfara. 2Ö. y^a-iöii.
utra, -ran, l, rauffa, maimaincn.
Utu, -bun, n., fumu, uö>»a. ^il
ube.
Utustelen, -110, t., toimittaa tjitjoit^
leen eli »ienoöti.
Uub
409
nu^ilI, -timc:t, n., teItatt)uobc. V*.
obct (maata, uuEEua); iDUubai.
u b a u.
Uuhi, -Ue», n., cmälammad. Är.
6'ig; \*at. ovis.
Humun, -pua, t., wa\r)ä, puuttua.
Uivan to la, -lan, a. n., = iSu:
tpautola.
Uroantolatucii, -fcn, n., Utöam
tolan a[uEac>.
Söaaia, -\an, n., paalu, fci\t)ä^. 26.
CBä.l.
■»aafaliutu, -uun, n., f)aufEa. [R.
falf.
asaaiin, -lia, t., r)oitaa, foqata. iH.
uuirba (uni la).
■iWaapotter«n, f -Qa, t, fiifuttaa,
licihittaa, lichittaa; p. tt) aa p*
poa. 3{. raippa; ®. (muin.)
TO u p p e n.
SBaapuffa, -an, n., «aaraiii, n.iat=
tu, aiabclma.
ffiaapnn, -ppuo, t., Etiffua, liiffua,
heilua.
iöaaro, -ran, n., l;ätä; p. SR. fata;
»umi. 2i). ropä; ^x. oQog; 2.
maarrc.
■JSaarna, -nan, u., UuUia (fcinci^fd
tat)i muualla).
"JBantifcn, -öta, t., pufea, tt)aatct=
taa itfcnfd.
Ä^aimcntckn, t -Ua, t., faattaa
ivaifcncmaau, afcttaa; p. mai,
lu a i t i.
asoippa, -an, a , peite, faul)tana. SH.
ivepn; ito. meben (futoa).
asaiehtcio, -lou, n., njailito, tnail^cs
tui^; p. ii>ail)i, »tiaifte.
"isaiaijan, -Jitaa, t., »aipua, mcneli=
tya alidti; lualaiäta; p. »alua,
TO a 1 0.
2«alaö, -laau, n., TOalaöfala. SR.
IjTOal; Sat. bulaena; Är. cpccli].
-a«aiio, -on, l., TOalittu, faiffeiu
pata^; p. TO a li. 9t. TO ai.
■IBalorinta, -nan, n., TOalfcaiiutai-
nen (lintu).
'ajalta, -lan, n.; mattat, ^erra'^=
TOiifi, ^ervat. SR. TOälbc; 2Ö. u.«a-
4I1T1. (mallita).
2öah»attclcn, f -Ua, t, tarfaätcUä,
pitää TOaavin, pitää filmällä; p.
malTOoa.
aSamma, -man, n., TOifa. 5'^I- tt)am;
3{. TOan=.
9B a m m a t a r , -tt a r c n , c. n., TOam^
main eli fipuin {)altia=neito.
■i\>anttnra, -ran, n., i[o, paffu, TOal)s
TO a eläTOä.
Äiantnt, -ttuun, n., fiunaö, foxmi'
tai. Ot. maut; Q.nc\l gant.
aSBaraan, -rata, t., pitää TOaianfa,
peljätä; p. TO av a; SR. TOara;
30I. TO av.
aBarma, -mau, l., TOiöjt, luotcttaiva,
toft; p. TOara.
asarpc, -ppccn, n., latban forotiu,
toxok, lifälaita; p. TOara. 3i.
t)»avf (■").
aSBarroctttcIcn, f -Un» t., fuTOOta, f0V=
jata; p. TOara.
aSafama, -man, n., nuijapää nuoli.
SBadta, -tan, n., ft)lp^TOil)ta. iR.
qTOaft.
aSSaätaan, -tata, t.; ntadtata taikinaa,
[otfea, Ijieroa.
aBaätaä, -taffcn, u., TOaötau aiuc.
a^jatfaio, -ipn, n.,mal)a[eutu, matfa.
aBaroahuttaa, -an, t., faattaa äfisti
TOapifemaan.
asc&c, -teen, n., [e tila, jo'3fa jotain
on mebettpnä.
ai%e()itä, -nän, n., nifu. 2-. 2Bei-
jcn; SR. llTOCtC.
aiteijo, -ion, = iveiSto; p. TO eli
(TOeljo, TOcijo).
aSsciMa, -an, n., TOet)Onll)öuti.
ayciffaan, -ata, t., Ipöbä TOetoa;
fer^fua, fuurenuctla.
asciHo, -on, n., lii}TOä eli armas TOe=
li; p. TOeli (TOeljifEo, TOcIj!*
fo, TOciffo).
ascitjffä, -än, n., uljaö, raju, Ijui^
ma, TOatlaton, pänttäri.
aöcfara, -ran, n., ifo, TOatlTOa falu.
aScllanto, -in o n, e. n., TOcbeil
naiö4)altia. ®. Joelle (aalto).
ajcramcl, -pcicn, n, luoffi. SR. f im-
mcl.
SBc
410
?)vf
3»tngotttltn, i -Ua, l, fulfca tt3än<
feläöti, banfalQöti, icii)Ed6ti cli
!ömpclö0ti; p. XV tn td.
SBcnnon, -ttoa, t., Ifetää ttiai»aIoi=
fc«ti eli luölaaöti, jnti)Dttdä.
38ciito, -non, (., iiiUiQn, Uiarflll.
SBenöjä, -jän, p. n., äöcndjiin
maa.
a^cnät, -näen, = SBenäjä. SR.
äBcnben.
3»cfu, -fun, n., hicnfärmc.
SBctrc, -reen, I., fatfcra. iR. bitter.
SBicno, -non, t., bieno, {)iliaiticn,
iräbdnicifincn. €. fcin-, JR fin,
pc n. Samaa fufua otnat fanat:
tiicno ja pieni.
aMeröfjän, -fjtää, t., Uifahtaa mic;
reen päin, fääntnd dfi&ti, Icttjitd,
bcifcntpd; p. »icri.
asicäti, -tin, n., fana, fanoraa, tie=
to. SS. Rl.CTl>.
«Biburi, -rin, n., n.'>dfen)d tuulen
puusEa 25. uiixopi,.
2Bii«o, -on, n., cpdmddrdincn, pi^
^empi aifa. Ä. tt>ifo; Oi. raccEa;
e. aSocbc; 3B. Rt UI..
25iilettelen, f -Uä^ t. EuIEca, cIl-
jata matEanfa, juoEfcnncUa; p.
»ii ltd. (San^fr. n» il (leiEataj.
aSiini, -nen, n., Eotcio, jo^fa \0VL]l'
mies Eantoi nuolenfa.
asiitifen, -«tä, t., fdpttdä iviittd
lajia.
9Bätfin, -fiä, t., fatfoa, ^oitaa. SB.
BiijliTi.; l*at. video.
aSiretän, -ttää, t., jUOSta ^t)h'dÖti.
a^ilifcn, -itä, t., EulEca liuEEaa&ti
ja mienofeäti ddntden.
2Biiia, -ian, n., metfdn cldrcd, etdin.
Oi. milb; 2^1. mill.
äBiijo, -ion, I., b9»d, oin>a. SB.
Be.iiii; S. picl (paljo).
SBilottelen, | -U«, t., »dlEEdd, Ioie<
taa, IdiEdfieQd; p. mi la ta.
asiitti, -in, n., rcEiroaatc, mdtlit.
Oi. fiit, f el tl; Cat. veUus.
asipla, -Ian, n., »iipale, miilu,
p^^tEn, IciEattu palanen.
»iouncn, -fen, ».n., Eatfo 'Jln-
tcro.
SBiritän, -ttää, t., panna mirccfcn;
p. lintid. €. ;5cuer (tuli); Oi.
f pr; Är. Tri;?.
SBirfan, -ttaa^ t., fanoa, laufua. SR.
prEa.
SKirfoon, -ota, t, toipua, tointua,
Eootua, parantua; p. mirid.
Syirpi -n>cn, n , pitEd, IjoiEEa puu,
mitfa. 2B. Bopöa.
SSifaperäincn, -fen, I., mifaeta tcl>--
tn, nimerdinen, patminen,
ai^oibnn, -taa^ t., moi^eUa; p. mo i.
5a<n Ojalainen, -fen, e. n., i*t)p=
liEin crinimi.
a>uoffi, -fen, p. n., fen niminen
mdEema EociEi.
a^uona, -nan, n., faritfa.
aSnotan, -ttaa, t., = obottaa,
oottaa, outtaa, uottaa,
muottaa.
■Kciiftjn, -H«)ä, t, liiEEua, I)ddlpä
SBäinämiJinen, -fen, c. n., Äa=
lemalan mainioin uroö.
a»äinö, -nön, = a^äinämöinen.
Si ä i n ö I ä, -I ä n, a. n., äBdindmöi--
fen afunto.
aBäiiun, -jtjä, t., loistaa, {)of)taa,
Eiiltdd, mdtEEpd.
aSäfäranta, -tan ^ n., mdEds cli
oEapdd rauta, onEi. 2. muoggo;
;R. bati.
ajditvn, -«»)«, t., fiirtpd fprjddn,
maictpd, perdptpd.
ajär jomätjjn , -ttömän, I., liiEEu-
maton, jdrEdhtamdtön; p. tt)ä=
rietd.
aiärttinä, -nän, n., Ecbrinpuu. 2B.
iiopOTenö.
asäsft), -ft)", n., lauEfu, reppu,
Eontti. SR. »dfEa.
aBaäti, -tin, n., Eabma, fdbcnfija.
dl. fdftc.
atääiädn, -jätä, t., mdistdd, mdlt^
tdd tieltd poiö.
a^äätä = »ääntää.
mä, m., aina, alinomaa; p. ^Efi.
2»lähäj)fi>, -fijn, l., ftdbdn liiaEfi
l)U;ddUd; p. pld. C. ala; ^cbr.
el; Sat. altus (EorEea).
grf ij, -ön, n., prEd, plEd, nuori mies-.
41
t)it
■Jiijä, -Uin, 1., ifo, n.iai)iim, vuaiiffa;
m , paljo, paljon.
'irittcicii, t -u«, t., äfdottäa, fuiu
tuttiia; p. iUä. SH. ai]iv
«Jirtclcn, t -On, t., liiirfnttää, fii^
liottaa; p. dri.
'JBrcn, m., tpaeta, ftttc; ipaöt'=
ifddu; p. äiti.
iSirfiix, -fiä t., juoEfciinella öiOd,
fdpbd DöfeiK^döfd, olla ööjatafla;
p. no.
|
Subsets and Splits
No saved queries yet
Save your SQL queries to embed, download, and access them later. Queries will appear here once saved.