Datasets:

neural-commons
/

tokenization-corpus

Dataset card Data Studio Files Files and versions Community

Split (1)

train · 62.4k rows

text stringlengths 0 600k
<p>I'm using CsvHelper to write a program that outputs a bunch of data onto a CSV file. The header row is a row of about 35 columns. Here's some of the code here...</p> <pre><code>[CsvColumn(Name = "Lease Name", FieldIndex = 1)] public string leaseName2 { get; set; } [CsvColumn(Name = "Field Name", FieldIndex = 2)] public string fieldName2 { get; set; } [CsvColumn(Name = "Reservoir", FieldIndex = 3)] public string reservoir2 { get; set; } [CsvColumn(Name = "Operator", FieldIndex = 4)] public string operator2 { get; set; } [CsvColumn(Name = "County", FieldIndex = 5)] public string county2 { get; set; } [CsvColumn(Name = "State", FieldIndex = 6)] public string state2 { get; set; } [CsvColumn(Name = "Majo", FieldIndex = 7)] public string majo2 { get; set; } </code></pre> <p>I was just wondering if I could, so to speak, change the columns width or change the background color of the cell or do anything to that matter. I've been searching the web for a while and have not come up with anything. Any help would be greatly appreciated. </p>
Pretty Little Liars is an American television series based on several books written by Sara Shepard. The show began on June 8, 2010 on the ABC Family channel. The show has been aired for seven seasons. A spin-off show called Ravenswood was created because the series was so populary. The series involves a group of 5 teenage girls; Spencer (Troian Bellisario), Aria (Lucy Hale), Emily (Shay Mitchell), Hanna (Ashley Benson) and their disappeared friend Alison (Sasha Pieterse). Also, their love intrests; Ezra (Ian Harding), Caleb (Tyler Blackburn), Toby (Keegan Allen) and Paige (Lindsey Shaw). The four main relationships are Ezria (Ezra and Aria), Emison (Emily and Alison), Haleb (Hanna and Caleb) and Spoby (Spencer and Toby). 2010 American television series debuts 2017 American television series endings 2010s American drama television series 2010s mystery television series 2010s teen television series American LGBT television programs American mystery television series American teen drama television series English-language television programs
<p>I'm trying to retreive some OAuth information that I've stored using Datastore, but I'm getting this error when I'm instantiating my OAuthConsumer class:</p> <pre><code>TypeError: __init__() got an unexpected keyword argument 'consumer_secret' </code></pre> <p>This is also my first time experimenting with Namespace, and I'm wondering if that has something to do with it. The class is as follows:</p> <pre><code>creds = OAuthConsumer('google') class OAuthConsumer(db.Model): '''the oauth consumer information''' consumer_key = db.StringProperty() consumer_secret = db.StringProperty() def __init__(self, service): namespace_manager.set_namespace(service) query = db.GqlQuery('SELECT * FROM OAuthConsumer') creds = query.get() self.consumer_key = creds.consumer_key self.consumer_secret = creds.consumer_secret </code></pre> <p>Here's what I've got using Data Viewer:</p> <p><img src="https://i.stack.imgur.com/GsmSh.jpg" alt="credentials are blocked out"></p> <p>Any ideas as to what I'm doing wrong?</p>
<p>I just started learning <code>JavaScript</code> / <code>node.js</code> (a gentle introduction to back-end webdev), and thus I am completely green in the subject.</p> <p>A few days ago I was reading a tutorial from which I learned to keep my confidential data (like passwords) in a <code>config.json</code> file.</p> <p>Today I have discovered (by a chance) <code>.env</code> file, and the more I learn about it, it seems, the more people are using it to actually store passwords.</p> <p>So when should I use <code>.env</code> and when should I use <code>config.json</code>?</p>
<p>Argh. The server I've been given to develop our new intranet has no internet access. Problem is that ALL our data is json from an API on another website.</p> <p>The clients DO have internet access and so I've been trying to use JavaScript to do this but I'm really, really not a JS guy and I'm finding this really complicated with promises and callbacks.</p> <p>Is there some kind of service that I can use from the backend that would connect to the API as the client, instead of the server but still return the data Server side so I can work in C#?</p>
<p>In iOS 11 the system apps all compress the navigation bar as you scroll down if you enable prefersLargeTitles:</p> <p><a href="https://i.stack.imgur.com/kOPGB.gif" rel="noreferrer"><img src="https://i.stack.imgur.com/kOPGB.gif" alt="enter image description here"></a></p> <p>I can't figure out how to implement this in my own apps though, the bar stays the same by default:</p> <p><a href="https://i.stack.imgur.com/eOWDu.gif" rel="noreferrer"><img src="https://i.stack.imgur.com/eOWDu.gif" alt="enter image description here"></a></p> <p>The only thing I can see is Hide Bars On Swipe, but that hides the whole bar rather than compressing it:</p> <p><a href="https://i.stack.imgur.com/AMFme.gif" rel="noreferrer"><img src="https://i.stack.imgur.com/AMFme.gif" alt="enter image description here"></a></p> <p>This is just an empty project created in Xcode 9 beta and with a new storyboard added.</p> <p>What do I need to do to get the same behaviour as the system apps?</p>
A religious denomination (also simply denomination) is a subgroup within a religion that has a common name, tradition, and identity. The term is often used for several Christian denominations including Eastern Orthodoxy, Catholicism, and the many sorts of Protestantism like Baptist, Methodist, Episcopalian and Pentecostal. It is also used for the four branches of Judaism (Orthodox, Conservative, Reform and Reconstructionist), and for the main branches of Islam (Sunnism and Shi'ism, Quranism, Ibadism, Sufism, Muwahhidism). In Hinduism the major deity or philosophical belief functions as the identifier of a denomination and typically each has distinct cultural and religious practices. The major denominations include Shaivism, Shaktism, Vaishnavism, Smartism, and Halumatha. Related pages Sect Cult Religion Christian denomination Full communion Schism (religion) References
<p>Using Vue with Typescript makes it possible to specify types for props: <a href="https://stackoverflow.com/questions/59966387/strongly-typing-props-of-vue-components-using-composition-api-and-typescript-typ">Strongly typing props of vue components using composition api and typescript typing system</a></p> <p>However, as far as I can see these props are only checked at runtime. Here's a simple example component. It has two props <code>a</code>, and <code>b</code>. One is a number and the other a string. Additionally <code>b</code> has a validator, it is only valid if it's equal to <code>hi</code></p> <pre><code><template> <p>{{a}}</p> </template> <script> import {defineComponent} from 'vue'; export default defineComponent( { name: "TestComp", props:{ a:number, b:{ type: String, validator:(val)=>val=="hi" } } } ) </script> </code></pre> <p>Here's how you could (incorrectly) use the component. The prop <code>a</code> has a wrong type and the prop <code>b</code> fails its validation:</p> <pre><code><TestComp a="hi" b="ho"/> </code></pre> <p>Is it possible to find this bug at compile time? Out of the box, Vue only complains at runtime, with a message such as <code>Invalid prop: custom validator check failed for prop "b".</code></p> <p>After searching online, I found that prop type validation can be switched on as an experimental <a href="https://vuejs.github.io/vetur/interpolation.html#prop-type-validation" rel="nofollow noreferrer">Vetur feature</a>. But this doesn't call the custom validator, so in the example above, Vetur can't find the problem for <code>b</code>.<br /> Also, I'm not always using Vetur and would prefer to have the wrong types trigger an actual compile time error.</p>
Red Lake County is a county in the U.S. state of Minnesota. As of 2010, 4,089 people lived there. The county seat is Red Lake Falls. Minnesota counties
Google This is a digital copy of a book that was preserved for generations on library shelves before it was carefully scanned by Google as part of a project to make the world's books discoverable online. It has survived long enough for the copyright to expire and the book to enter the public domain. A public domain book is one that was never subject to copyright or whose legal copyright term has expired. Whether a book is in the public domain may vary country to country. Public domain books are our gateways to the past, representing a wealth of history, culture and knowledge that's often difficult to discover. Marks, notations and other maiginalia present in the original volume will appear in this file - a reminder of this book's long journey from the publisher to a library and finally to you. Usage guidelines Google is proud to partner with libraries to digitize public domain materials and make them widely accessible. Public domain books belong to the public and we are merely their custodians. Nevertheless, this work is expensive, so in order to keep providing tliis resource, we liave taken steps to prevent abuse by commercial parties, including placing technical restrictions on automated querying. We also ask that you: + Make non-commercial use of the files We designed Google Book Search for use by individuals, and we request that you use these files for personal, non-commercial purposes. + Refrain fivm automated querying Do not send automated queries of any sort to Google's system: If you are conducting research on machine translation, optical character recognition or other areas where access to a large amount of text is helpful, please contact us. We encourage the use of public domain materials for these purposes and may be able to help. + Maintain attributionTht GoogXt "watermark" you see on each file is essential for in forming people about this project and helping them find additional materials through Google Book Search. Please do not remove it. + Keep it legal Whatever your use, remember that you are responsible for ensuring that what you are doing is legal. Do not assume that just because we believe a book is in the public domain for users in the United States, that the work is also in the public domain for users in other countries. Whether a book is still in copyright varies from country to country, and we can't offer guidance on whether any specific use of any specific book is allowed. Please do not assume that a book's appearance in Google Book Search means it can be used in any manner anywhere in the world. Copyright infringement liabili^ can be quite severe. About Google Book Search Google's mission is to organize the world's information and to make it universally accessible and useful. Google Book Search helps readers discover the world's books while helping authors and publishers reach new audiences. You can search through the full text of this book on the web at \|http: //books .google .com/I ^ \ NOV 13 i«orp^i:/'?/^'-^55 QUolque FAuteur dc cefte Venion Bre- tonne ait voulu la rendre conforme au Uialefte des environs deVannes^ (cette df^f&rence est due k la Ville Epifcopale) il Fa fait d'une manidre k ne pas rebuter ceux qui lui en pr^ferent plufieurs autres. G'eft pour cette raifon que , fans trop s'iloigner du Dialede regnant « il a fou vent orthogra- phic difF&remment les m^mes mots. Par exemple : notre efl' rendu dans quelques en- droits de ce Livre par hut & par hunn & par honn, &c. On n'y verra done pas co- tor€u , qui , sur quelques limitrophes de Quiroper, veu^ dire ^uatre temps; ni leure qui vent dire f^tjfc; ni ladrt , qui k Quib£« ronveut dir^^voUur; ni diauy qui ^ L'ldars veut dire D^eu , &c. D^ns I embarras difgra-^ cieux dun nombre infini de Dialeftes, & dans Fimpoflibilit^ de concilier les efprits fur ce point chaudement 6c vainement di- battus , on a du pr6fcrer le plus univerfeHe* ment entendu. Aufurplus, nous fupplions les perfonnes qui trouveroicnt ici lemoins leurcompte, dy fuppleer par une pronon- piaiion conforme k leur Dialefle « ou flvi^ lot a celle de leurs Auditeurs ^^ / ••J llf AVERTISS^MANTT D'er Grichinioa devott. XLa StauonntU'triann a rtpnfanti Iionn$ Salver ^rm oil circonftanctu ag i Bajfion , i\i tr foltnntu ag ul Livr^ pekani a ^u ^ irve San' Paul i Livrt er'-ri choifitt dt voud urufs if BaradoiCs ; Livn marvdlhifi e pep fagon* El LLvre-mann rCenn £i qued^ iU d livreu aral ^ mollm ha mirchtd ar er P^er; maifs mirchid e ar Gorff una Delnc ha Doui anfamble. El Livre-mann nertn^ de qui fcrihuit giied ur blueena ha guu llhui ; maifs guin Drein y ,Tachcu . ha Gauaiiu Jefus a n^ou ben fcout'id d gand ha milk taule^ dourn^ iroitt-y bah^ gouaite 9 morholL Quemered i bet prifonnir , ^r- nV/, fileigit dre er ruieu dJcrufakm^ fouai^ iet{i hac ur Gouronn fpernn anfoncid inn i bitrm , tachiet doh ur Grouaifi. Jifufs Inn- i gannid'fgtdah a [ou bit gron^ nitt guett lieinnigueu dijUr; inn i JBajffion drriitt guett querdatt ha tacheu^ inn i" varhue Jfipiliid inn ull lijjele. Jifufs n^enn difs groatt -Livre er-'bett namcitt hani i SaJJion ir fin ag i vuhi^ imi San-Jc^ Tome : Livre- pihani enn difs laufe^hcte doh tr 6roaifs. El Livre-s^i dcid ag tnn ^can 9 A ij Iv A vertiflemantt. f t'/?"* ^""p f""^ /' vtrmtit exetUan- tan ; nonrpat dri gottrtu , maifs tbi tnit amirgplan aCHoantB. El Lim-mana.d ^ou gutr fclir ha quir fplann na fault nimeid tan dtvouu dudtgati tiu tl ienntin bag tna aruanu: Er fin ag el tivri facrtii - mann Jifuff a larafi : ConfumiiDrum eA : Li- vn tr-ri choifiU dd tr Baradedft , pihaii on [tamou itm ixamplt ha tttm hatanti, d lou d-la fia aecompHjpd hag acbihui^ Airtified tnnta Hon nidegatt , Ckricheaion devady ar tr fbltnittu ag tl Livrt fanltl^ mann ; dt -larid' e , ar fiadonntu Hon- ' Salver ina i Biiffion', ha changed e cUuid tr hon^tu i glihuafs pUh-aral Sand Au- giijlin ar'er potnt ag i gOKvtrfion : Que- n^^it ha binnitt. 'j' Pratique A Stationnm er Bajfio EL LeH. AVeitt ma voii aifs d'enti c enn devotionn-tnann , eelle Z'lit er Hairieu fiaguein er Statioi neii doh Ilifieu, pe doh ChapcUei p^ doh Autairieu , pe doh Limagei erv^ er gomodite. %£r Hovandeu 6 eellir faouein lehicu accommotan Autairiguei ha repr^fantein enn ai er circon tanceu ag tr Baffion ^ eell enn c gui^l^r ^l livric-mann. £nn ti^c particuUer ne veha^ q i diaifs gober er-peh ^ zou b^tt ! comthandet der Hovandeu« Ha r i na celler difForh lehieu exprefs : er Statxonneu , 6 vintt groueitt \| dirac ur Grucifi , p^ dirag \\\ Xivc b^nag ag er Baflion. Car n'enn leh er-bed e pehani n^ eell^r pi i qudn enn devotion faVutaire-ms i Er f ardrin , er Parqueu , par-t< A3 VJ Pratique A Stationneu ENN Amzer. ELlein a r^rf gober er Station- neu man ^ peb amzer. NaouaE r^d e ou gob^r fidelloh e Couarifs ^ durant er puemzec deag er BafSon ^ ur bu^h ^r mifs, pep Giiin^r^ Sull ha Goitil ^ pe pamde , erve couftum fantel h^leib ^ dut devot. £r-r^ a g^rebai gober ur Station pe dihtie bamd6 a choifou er homot- tan amz^r ell de vitin^ de nofs pe durand enn Overeenn. Enn Tadeii , Mameu , Meiftre ha Maiftrefi^tt a deliehai gob^r publi qiiemantt bamde gued ou Famill vnan ag er Stationneu* man arlerh er bedeen , de nofs p^ de vitin. Que- menc^ a ,zou er guir mo'ian de fanti- fiein en tieguiah,, ha de deennein benedidionneu enn Eutru-Doue. £1 Labourifion ag enn Artifan-'^ tett , per^ liefs-matt ni, ouairantt p^ .naufs impl^ein enn anderhue. Sull ba^ Gouil , a deli pratiquein enn d^vo- tion^man^ piihani ou fr^fervtu. A tr Bajfion. vi) baud ^ valurieu , ou fantifiou intt-' jnemeenn ur goWr dehai fantifiein enn dieu fantel. O peerfn enn amzerieu-hontt cr- re man n^ deliant quett bond an- coaeheit : Quent ur Gov^fion gene- rale , ma blijoii guett Done rein- de- hai er grafieu ^ ber^ cu d^fs dob^r : goud^ er Govefion-hontt , ^ fatis- ^dion h. oil feh^deii : enn afflif^ion- neu public pe particiilier : ha tnSme ehu^ be ve arrihited ur vatt benac , ur hev^le matt b^nac ; rac toud er madeu ha graiileu aza deemb it Baffion hag k Varhue Honn-Salv^r. Er ^Fe^gn, EN-neemb a ra er Station neu- man enn-ur onett & Ilifs de lUfs, p^ k Chappie de Chapele , p6 ^ Autair de Autair 9 &c, a deli gober er vai- gic-hontt ^ zdvotion ell pe v^hajnd e heli^tt vifi?>leraand ' Honn-Salver a h€ ouai i ob6r e Stationneu gla- harufs ; areftein a be arettas , chon- gea> ^r-p4h a arrihuas inou , for- A iv viij ' Pratique a Staiionneu - mein a&eu ha refolutionneu jeau^ geable. Ind a un lacou eit que nienc6 6 compagnoneah er Huiriefs- Vari , San lehan hag er Mairhett fantele, per^ a heliafs Jefufs-Crouiftt durant e Baffion. Ind a aflayou iim lacad 6r oiSme fantimanteu guetai ; delar^d-^\ fantimanteu i gompaf fipn 9 ^ hlahar , ik garant^ , &c* ^ Red e gober ^r Stationneu^man guet modeftie ha filance , enn inour de hani J^fuf$ ha Mari. Mena eell^r goarne er filance « d'er . bihannan e vou conz^d ^ dreu fantel. finn hou Stationneu reid enn a1i» zon , mar guSU^tt; de hanaouein hag inourein niifericorde J^fufs ^nn ona quev^r ; hui ^ v^ritou davantage bond lodaig ha participand ^r vi(e- ricorde-hont Y a^gaiifs d'lenn druhd ou-pou b^tt doh er beurion » p^r^ k zou e vampreu. ' Leinett p^ chel^huett leine guett refped hag attantion er-p^h zou icrihu^d ar pep Station , tremein- n^d-intt li^ dre hou 9'efpfitt ^ er SaJJion. i% taquen^ed-intt y hag areft^d air er« peh a doiichoii gu6U hou^ calon. Mena ouzah leine , ha lAe - ne ou^fs et Livre^man , na deine d'el leiniiein deoh , hoit-;ped el Limageu dg er Baflion : Sell^d ha coniiderett pebani anehai , txvi m'ou iniple- haitt, C^r pebunan \ 6 felled \\l Lifnage » a gomprenn forh aifs er p6h a fenen. Lared ih\\6 puenm Paur ha puemp i^v€ , de receu eid oh hag e^ er real er graiTeu ag er ^Station a rett« Gued enn intantionneu generate i heti unti ^$ coiizett hui a eell hou poud intaiitionneu particuliere : paf example ekt torrein ur goual accoufiutnance, ur fal deiche be- ^ac, vm zihueenn^doh ur certain ;tantdtion importune , p^ aveid hou poud ur grade particuliere bdnag % b^hani e-ou6fs mui k zober. ;i- » •■ • A V .X '] ', Pratiqu* a Stationnett P EXCELLANCE HA MERITE enn divotion - man. ENn devotion* man a zou b^tt devotion er Huiri^fs. Larein arer houah hirihue en d^ 6 Je- rufalem penaufs durant enn amzer ma chomafs inou goude marhue Honn-Salver h^ Map , hi a viiit^ batnde er Stationneu dg 6 Bafiion , enn unn diftribuein erpehig a eelU d'er beurion. Devotion er guetan Griqhenioa e b^d ehue hotia , pere &\\ m'er fcrt« hue San Jerome , ne gredeainntt ^u^ m^ritein enn hanbue it Gricheine me-n'ou deouai vifit^tt p^ menoii deouai er volant^ ^r guentaix occa:* £on de vifitein er Stationneu fant^ confaqrf^ dre Baflion Honn-Saly^r* Devotion quementt Santt zoii^x jac Socrate Livrc ;quetan a fcrihiie p^naufs houah ^nn e wm^ couftum €r Secntt, i-fp^cial? cr BerdcgufH tr Baffton. x\| riotiy ouai mon^dxe pr^hamdaitt d'en Douar-Santel eitt gober er Stationneu ag er Baifion aveitt plan* tein donne enn ou halon er fanti- manteu k druh6 enn-defs bett Je- fufs doh er b^herion. Devotion honn mam fantel emi . Iliis , pihani n'enn dels qu^d urn fontant^d k hi aprouein dr^ heilleih Babetty maifs enn-defs diguorett toud hi .zreforieu di entretenein ha d'i hriiTquein, ha m^me enn Ilifs enn-ddfs impl^et litfs er houraguf- fan Soudardet eid hi fecour , hag hi derhel enn i ihx. Devotion er gloriuflan hag enn agr^plan de Zoui6 ha d'6 Vap li^ fu&; rag 611 de b^tt jam^fs enn Tad Etemel quenn inour^tt ell imz b^tt dre Bailion e Vap ^ nag er Map n'enn d^fs gouniett quemend di ou laire SU dr^ ^ B^ion , n'eeller qn^d ^hu^ rantein braflbh . \rto\xt d'enn eile ha d'^uiU nameid i ren^u^in dre er Stationneu ag er Baflion er liempire a nehi enn honn efpritt, A vj xij Pratrque a Stanemtu Devotion er profit apian de Vap* Deine : Ean a gaff ^nn hi toud er madeu a eell d^firein ; rtmixx doh e behedeu, er vertiueu, er graffeu^ er fecourieu, er honfolationneu , 4 hiti enn - defs hemp-ceffe dober ; ha drefs - quemenc^ ur tnairche 6 quafi affured ag k ialvidiguiah. Devption p^hani a ra deemp ca- v^d enn honn bro er-peh enn defs clafquett er perhinderion h. J^rufa- \tm ag er peh ^ glafcantt ouah quer peell hirih^e-en-de. Hxi ur cPrebindStt quer bcairre ha quenn aifs, ell ^-ma hani er Stationnea man ; ni a chairre hemp poene toud er Profit ^ ni a aide toud er fr^h k hh& er Prehinderiori ^ J^rufaletti nou d'^fs eelUt na n'eellant jeouif- fein nadieid dr^ fatique » poenieu ^ datng^rieu ur vaige forh hire. Enfin er merite ag enn devotion- man a zou quer brafs ma eeller.lat^ a nehi er pih enn - def^.Tcrihu^d Alberd ec brafs , Maiftre de Sah Irhomafs^ & v^moire er Ba^Q$^ €T Bajfion. xi^ inn ur gotnpfs ag enn Overcenn : Simplex rccordatio vd mtditatio Pap fionis ^Chrifii plui valet , quam Ji quis per annum jejunant in pant & aqua , qudlibee fextd ferid , vel dif^ ' ciplinaret ft qudlibee hekdomadd per annum ufque ad effujiomm fangui'^ nis , vel quotidii legeret unum Pftl' terium. Er fimple chonge p^ er fitd- pie meditation ^Baflion J^fufs^ Chrouiilt a zou ag ur braiToh in^rite eit pe v^hai yun^tar bara ha deure peb Guin^r durand ur blai , eitt pe vehai quemer^d enn difclplinn bM er goaitt pep fuhunn ^ eitt p^ vehai lared er hand ha hanterbantt Pfalmef \j? * xiv ' Pratiq. i Station, er BaJJlonl ^v ^v ^* >K >K >K ^^ ^^ GOULEEN HA SUPLICATION d^tr Govtferion-^ &c, ENn^hani enn-defs compofed ha groeid el Livre-man, a b^d uroblemantt ha fuppli er Gov^ferion hag it real , ^ beerh J^fufs - Crouiftt crucefi^tt , d'infpirem enn devotion- man ag er Stationneu doii F^nitan- tett ha der-r^-oU a zou edan ou jgouarnation , ^nn ur rein dehai e p^nigeenn , pe i recommandein de- hai vifitein ^nn intantion fant^Uze enn Ilifieu, er Chap^lieu, enn Au- ; tairieu , hag inou leinein p^ chon- geal ^nn ur circonftance b^nac k \ BaiSon ou Salvor carant^ufs. Ni.a ra er garcq k AmbaiTaderion jefuis- Crouiftt , ha Doix6 '6 k gotnfs teoh j dr^ honn gudh^ii. Ni bou conjure I ennta, enn Anhue k J^fufs. x« Cor. 5, STATIONNEU HoNN Salver Jesuss-Crouistt inn i Baflion. I ' .' QUETAN STATION. Er Clnaclt ,i pikani Hur^Salvir Jt infiimafs tr Sacrcmand ag i Gorff hag a i Ouaitt* m ER Sale ag er C^acle fa- cr^tt, e pehani Honn Salver a olbafs treid 6 A baft died hac -e inftituars er Sacretnand adorable ag 6 GoriFhag^ 6 Ouaitt, hag k fer- vigeafs tqhou de hum zifpofein d^ Baflion^ enn-deoiiai puar pafs ar- Quguemt k hirdaitt, ha huezeg k IWancJaitt. Red 6 contamplein Re- sale iiontt Jefufs-Crouiftt ar 6 zeu- Lii, digabeell, e olhein treitt Jiidafs 2 Quitan Station tan traitour ha m6me- e voquetn dehai, e rein dehoii e GorfFfacr^tt de zaibrain , hag e Ouaitt preciufs d'iv^tt. Neze fouhett-, lared ^nn ah hou cHinan : O humility hemp par ! 6 carante infinie ag unn Deine ha Douti an- iamble! Meenn^ um lacain me ber- ma de vim izellat , de um humilliein , peon d^fs me Salv«^r ha meen Doue ftouiett doh traid enn infam Judafs, -^p^naufs 6 ellehealnn-m^ refufs' ca- •rein me Neflan , rantein fervige te- hou , deufs t'enn droug a garehai gobdr dein- ! £ hiielett p^nauts Map- de Zoii^ ne refufs qu^d 6 Gotfl , 6 Ouaitt d'enn abominaplan deine ag cr bett 5 p6h poene a eeU^-me em boud 6 carein me aneiAifett } Matt vou ^hu^ ama enn devoutt chohge ag er honzeu tiner a adreSe Jefufs &nn donne k galon Judafs^ d'aflai er honvertiflein : O Judafs, menn Difciple , me Aboftole , pi- tta em-behai-m^ groueid ^inep titt dem guerhein der Juiv^tt , me a&e- ag er BaJJion. \ mifet iBattiele>? Mar e h^s ul leh benac de um gletnm ahanan^ ch^- me beFina doh he dreitt, lar dein ha groiia er peh a gari ; meitt na . utn goUi doh me ofFanfein. T^ eell bout fur, iybem gv^l^fs e olheia he dreitt,^ e carebainn neaitatt he 9'Ioean. Quemdr er pardon a offran ditt; talein a-ra in£nimantt mui eid ena tregcntt diner enp-defs enn Uf^uion grateitMitt eitt paiemand & de drahiibn. Mar chom^fs ahiirt^d ^nn e malurus r^folution , te vou miliguett guett Done ba condann^tt d'en tan ^ternele. EUein a - rer ^ ha£ credein penaufs e couehafs dare ^ zeulegatt JeiuG-Crouiftt e huel^d obftination enn deine m^chantt- hontty p^re a um joenntafs doh enn deure a ouai er billig hag a rafs de- hou unn tuemder divin. Maifs p^tra ir eell toud er grafTeu d'unn deine enn defs, 611 Judafs., enn eiTprid hag er galon poiTedett quett Sathan gued enn Diaule i^ avarice? O malurufs ayarice ! 6 taiche arrag^tt ! 6 fiaq 4 Quitan Station doh enn argant, peb-ur, ravage k refs-te er Gricbeneah ! P^guemend ^ dud a zannefs<-t^ ! Ne bardonnefs que m6mede vub^uhn Dein^ Dou^ ha Deine anfamble ! ^'emm-<-bou nameitt cafs, horrur doh itt. Maifis n'em-behai-iB^ berma ma coozan aneip d'ehn aviirice , unn drap b^nag h zanne me Neflan ; argaatt pe meulbre p^ dillat pi^ paperieu , p^ dele ? Ah ! ^han d'ou rantein prSf- tan ma eellein , de rein merche hag afTurance ag er p^h n'eellan berman aquitain , hemp urn drompein da* vantage enn unn dalaiein , 611 em* efs groueitt y allafs ! b^ta verma. Orafon. OMe Salver, ha mennDou^, revehaid i- jam6fs-de-^irhui- quein mefled hou-poud inftitued er Sacremand adorable ag enn Au* iairr, Ari behani e cbomett berp^tt queneimp. Me ouleenn pardon de^i euenoh emm^bout bdta-yerma di- lanaouet ur grafle quer caire; ha ager Bajpon. 5 m'ou fupplie na vin mui quenn in- gratt ; maifs m'ou viiitein lieffoh ha in'cm jrecehu^in xlevottoh : ma la- quein memm braiTan bonheur ^r b^tt-mann hag e tofiatt teoh hag enn Vlttt^ pofTedein emm halon. ^^Mou ped ehne giied hurniHte de rein dein er graffeu , er m<iriteii ^ enn indulgeanceu a red ordinaire- mantt der-re enn-deis er bonheur d'obir er Station fantele-man e J^- rufalem. Amen. Pater ^ Jive ^ eid omb hag eid er I'eal , mon bou , enn amz^r de 20- oet , mui k z^votion e-quever J^- {v& er Sacremand ag enn Autairn EltE STATION. Er Groeie ag er Jardrin d OUvitt i pehani Honn- Salver a huifafs er Gouaiti durandi AgonU^ AG er C^nacle facr^tt Wd er Jardrin k 01iv<6tt bout ^ou environ puemzeccant pafs. fer Jar- drin ^ Olivett enn defs d^ee pafs ha trlhuigueent ^ hett Bout ^ou ouah hirihue enn-de ^nn hi nati guecn Oli- vett , p^re a zou brafs , trhue hag \ zifico bout forh coh. Er Grotte ag enn Agonie a zou & drihuigeentt pafs donnoh er Jardrin eid el leh e pehani Hum-Salver ^ laucafs e dri Apoftol Pierre , Jacques ha I^han. £el-ce n^ ouaind antrdd er Jardrin nameiit dcec pafs. Guelin a-r^r, mSr^h^d ii roh ar behani ou deouai 8 EiU Station couflquett, figure ou horiF. Inou^ ouai deitt Jelus de larett tehai i Quai e Ineati trifle bed er marhue. Grotte enn Agonie a zou quad rontt, bout-fou tri pil^rtihue ba rufte ag er meme roh gued er Grot* te , e tercel er veute e p^ihani i htfs ur feute a daule fclerd^r abarh. Honn Salver dre «r feute-hond a eelle felled enn Nean ^h e oraefon. Boutt-cou de ziflquenn er Grotte feib paleenn dergueye, taillet forh groffiere ir roh -bond. Er Grotte enn-defs ^nn ol puarzec pafs a zi- gtiordait« Bout-^ou quemend a ve- nedif^ion inou ma fanter i antrein abarh, e galon deuhanter^tt , }iag enn darr a zivotion a rid ag enn eulegatt. Inou, ^r Grotte-hontt , Jefus e vm reprefantein enn tourmahteu horrible preparer tehou dr^ juftice e Dad-Etcrnel i fatisfadion ag enn oil ofFanfeu commStt^t ha de gom* snettein ein^p d'e Vajefte divine^ Je« Auk ag er Bajfion, 9 fttft a gon^ehuafs ur fponte , ur mel- conni quer brafs ma gouehafs ^nii agonie ag er inarhue. Inou ^hu4 , er Grotte Tiont , Ji^ fufs 6 um felleet dira<: eDatt cargu^d ag enn cX p^h^den ag er bett , cr^tt ha caution general aveit ai , J^fufe a gon9ehuafs quemend k y^b, ^ gon- fufion , ma buifafs bed er gouaitt ^ pehani a verchafs mSme enn douar. Inoaanfin', ^r Grotte hont, Je- fufs i confiderein enn abvifs^ enn drffprifance e vehai bett groueitt bed cr fin ,-ag 6 Baffion , ag 6 Varhite, ag i Veriteu , enn nombre bihto ag cr re falv^tt , enn nombre brafs ag er re dann^t , Jefufs coueh^tt banter varhue, dreiinn hiimilite eftrange, dr^ en^i eftrangean humiliation , nl refufafs quett bout confolett dre unn JEXt , pehani er faouafs , er hon- fort^ , a re courage dehou : Apparuit ilti Angelas dc cotlo confortans turn. Luc. 21. Un iEle ag enn Nean a apariflas dehou d^er honfortein , em£ Sao Lucafst B iio Eile Seatlon Ked-e antrein dr^ honn fp^r^tt er Grotte facrett-hont de gontam- pleinJefufs profterned e face doh iefin douar , ^nn agonie , tramped enn e ouaitt. Um reprefantein enn ^le doh er fehuel > doh enn derhel etre e zivreh , doh enn ancouragein. * < Ha goude er hontaraplation devott- CC)^ vou eellett larein de Jefufser honzeu-mann : Me Salvor caranteufs , red e larett '<£ tna bett cruele enn tourmanteu k hou Paflion !,... E-raa er pehed ur monftVe eaihufs ! Horrible !... E-tna inHni hou c^rant^ doh tutt diftere, ingratt, miferable ma homp! Orafon. ME Salver JefufSy a behani era- efs berma contampled^r ftatt trifle, mar defs b^tt jamefs : forh affligett : lia naouah.parfaitemantt refin^tt : groueitt , me hou fupli, p^- naufs deufs^tou peh afflifti.on aarri- hou guenein , ma vin , erve hou ce- xample ,refinett de volante DcHie , M & Jjoh bett hui-meme, Groueid ag er Baffion. \t ^hue ma teye b^tt me halon nl lodeih- nic penac ag er gontrition brafs-r hond enn dels deuhant^r^d hou ca- Ion divin , ma vou delivrett me Ineaa ha hani quementt pehour zou toud, r ag er p^hetf miliguett, nla vehaimb oil agreable de Zoii^. Groueid anfia d'er-re a-zou berma ^nn agonie ag er marhue, d'er-re a vou , ha dein- me h particulier , a be um gavein eiifi tSrmein-ze, ma yaintt, ma vehaimb oil , dre v^riteu hou 9'agonie dou- - lourfifs , fortifiett guett graffe puif- fand ^nn Eutru Doue. Amen. Pater ^ Avt^ eitt hur boud er refination enn onn affliAionneu, contrition ^ honn p6hedeu , fecour ha grafTeu ^r poend k honn agonie., ^W W J / Bij »3 TAIRVETT STATION. * ^rr^ er Soudardht ir Jar4rin, i Olivitt; d piharti HonnrSahir a ouai bit qut* mred hac aiicu dri tr JuiffiU. * REd-^ conliderein penaufs Honn- Salvor , goud^ ^ ganvwfe Ago-* nie, e pehani enn deaiiai huifett Wd €r goiiaitt , a yafs enn-ar-beenn de Judafs ha d'er Soudardett , i z^S decm arreftein : Jefufs a yafs gu^d unn douft^r quer brafs , ma andu« rafs bbque enn infam ha traitour difciple hont ; Jefufs mfimee^h hann hiiafs Ami, d'aflai toiicheif) d ga- Ion. Maifs calon unn traitour hag ur facril^ge a zou calettoh, eid enn bouarn. Jefufs arlerh m'enn deouai dre ur miracle, ftaguett fcoharna Malqufs , ha ranverf^d enn tuein k \ii\l ou borf er Soudardett, J^fufs B iij 14 Tuirvett Station a bermette bout quem^r^tt, ariett, garottett ell ul laire , ell unn tbr- faittour. Gonde er gonfideration- ze e vou lared a greifs er galon d'ohn -Salver. Ora/on. OJefufs, Ouene douce ha pa- tiantt , raifon e ouefs de re- commaqdein deetnp carante honn anemif(6tt hag er pardon ag enn an- julieu, ab^red temb unn example quer calr k guemencd ^nn degue- mer douce ^ r^t d'enn abomina- plan deine a zou bett jamefs ar enn douar^ der malhurufs Judafs , peha- ni a za , dre ^ drahifon, de lemel guenoh hou 9'inour ,- hou liberte , hou puhe. Reitt-teemp er graffe de voutt fidele d'er Gourhiameenn-c^ k garante ; ^fel-fin 9 h honn bou pardonn^tt d'onn anemifett enn oil anjulieu honn bou recehuett degue- tai , ma bardonnehaitt teemb ehue honn pehedeu. Amen. Pater , ^ve , avei(i er r^ p^re gnn ^evehai honn ofFancett pe enn de- eg tr BaJJion. IJ vehai groueid unn domage b^nac te^mp Enn or dg tr Jardrin a O lived i commanu tnn htmnd a Capnviti ; de lay id' i , enn heennd a rafs Honn^ Salver a oude ma ouai quemert hag ariitt dri er Juiffett , bid i [cuihan condanation i d Pilau^ , "'^ ^ 4 ^f44l^«4«# ^ ♦♦♦♦♦♦♦ i^ -^ Sii. .>K—i> . J. :-,^ V -»rf J. :.Mi ^ — > ".^ i- «» <^ J^ .J.-* ••/ PEDAIRVETT STATION. I Enn Mftand h Ciiron , i pih^ni Honn-Salvir a gouihafs tnn deure enn unn tTimcin€% ER circooflance-man ag er Baf- fion , p^hani a'enn Ai qu^t merch&l enn Avi61e, onn ef$ difT- miett gued enn Habitanddd i J^ru- uilem. Hbnn -Salver ftleigett %\xiit furie a nozeoh k dr^fs denn d^va leenn k Jofafatt de Bal^fs Anna, a gouehafs ^ hed 6 ^orfF ^nn deure ag ur riviere, banhho^tt Cedron. tx roh p^faani a zou ^r rivierie- hentt , d hueler ouah hirihiie enn«: dd ronteu d zeulein, i glein breh lia\| i face. David enn ^ deouai pro<r Idtifett fplan lam J^fufs inn Tor- cantt : Dc torrcnu in via iihty fropttn^ cxaltabit capfit. Ell ma dtfmeianou • Ean a ivou enn tor^ B 5 Jn iS Pcdairvtn Station rantt, hag agaufs de quemenceEan a faou ihuel e benh. De-lar^d-e j penaufs Jefufs vilemantt tauled enn deure k Cedron dre valice infoland enn ufi^uion er ftleige , pere dri^ bourtt ha dejann el lacafs d'ived enn dreffpett tehou , a reye er fia ag er bett urn ober ur reparation gloriufs er meme leh hontt a be zeye triomfantt enn e ol Majefl^ 6 compagnoneah enn /Eled ag * er Seentt de jug^n er-re vihue hag er- re yarhue... Ar enn dra-ze i voii la- r^tt de J^ftifs gued unn difpofition tuem ha tiner. Orafon. ^ O Salvor er bett ,. dr^ gonfidera- tion ha merite el Jam cru6Ie a 20U bett reitt teoh enn Torrand k Cd- drori , fahou^tt-me ag er gauat ftad e pehani e eellehainn boutt , ha na berniettett quett ma gouehein mui er vouiHeenn ag er p^h^tt'mariifle. Maifs mar arrihuehai dein er malur de gometteln ur pehett, reht-tein ^ ag er Baffion. i^ graffe de urn dennein prefle anehou dre ur guir benigenn. Amen* Pater ^ jive ^ aveid er-re a^ zou 6 pehett inaruiJle, ^ . •^ ****** %l PUEMVET STATION. Paiefs Anna , / pihanl Horm^Salvi^ arlirh ma ouai bin stagudn doh ur hutnn ^ a rt* ctkuafs ur fajfaiu PAle(s Anna tadaic de Gaife I a zou berma changed ^nn ur Hovantt pe Hoffpitale i Grichenion Armetniennett.^ Djffcouein a rer er Porh hontt ur huenn OUvett tihuS ' ha forh ancien^ doh pehani ^ tarer^' k viflcoah inouy i ouai bett fla« . gu^ Hoon Salver de ortofs como^ dittS Anna eitt boutt! pnffantett tebou. Ag er vUet6-xe e mai^ez^ enn^d^s Jefur$ um glemmetf-dre gueneu er ProfBte : Ut jnnunium JaSux fum apud it. De-lar^d^ , MtS arrihuafs mSl^d ag er £itique ag efl\|i henntti toutt glub^tt ^na deu«» ai Puemveti Station ii k C^dron , arlerh unn huifs k Ouait , a ze de gomtnance arr6 ^- gaufs d'er fe^on tna ouainn bett nleigett ha taulett : hag eell p6 v^- hain b^d ur jau , e ouainn bett fta« guett ]gu6d ur gordeenn ^tal enn or doh ur hueenn ; inou 6 ouain bett quena yeinafs , quena fclaflafs menu gouaid emm gouahi^tt , expofett ma Ouainn d'er yeinnion , d'er brumm ^ d'er reau ag unn nofs ^ vifs Mairh, Ilifs er Hovantt-honn a zou faou^tt ^1 leh ma ouai bi£tt J^fufs prdfant^tt d'Anna, ha ma recehuais ur faffatt dre unon ag e fefviterion y dr6 ul Laquefs. Ul lampre argand a zou nofs ha de alumm enn tache ma cru- der e ouai J^fufs ^nn-(^-fau dirag Anna a b^ ouai bett fcoueitt quenn indignemantt. Larett tehou , mui h galoh eid k viec : O m^huflKd ur 6gur a ra doh «r JuifFetgob^r , Hiu(s me Salvor; doh hou terh^l fiagu^d 6 porh Anna doh ur hueenn , eell ur jau I Ne puairantt quett fur tt - p^h a r^ptt ag. er Bajp,on. it toh hou tifinoiirein ^halc^.^NaouamF roe zifque dre inou i hob cargued ^ honn oil p^hedeu ha fam^d anehai^ e hoh doh ou douc d'er Halvar , d'ober fatisfa£lion anehai dr^ hou Couaitt. Neze lar^d i memoire ag er faflatt-hontt. Orafon, OMe Jefufs , cairan Deine a zoa bett jamefs , penaufs e-oueft- hui andured unn dourn abominable e ouiuein quin6d hou Face Dtvin dr^ unn taule quer mdhufs ha quer cativufs I Hui a zou guir Vap te Zoue , hag ur vil laquefs , e-creifs ur Sale & Jufike ^ a flaftre hou pou-^ gueenn facrett gued ur faiT^tt , hemp na sau nicunn d'ou tihueenn » na de vlamein enn infokntt-hontt 1 Menn douce Jefufs ,e huded hou f'exam- pie , m^h ha confufion brafs em efs-« boutt b^tt quenn finer , quenn deli catt, que ne mefs veenned andur enn difleran difpligeadur. Me ou* leenn guenoh umbletnantt pardon ^gdemence; me bardon ehu^ ^-gi'^ifs %4 Pucmvet Stationl irfne halon der-re enn-defs me oflan<« felt. Ha mi veenn ^nn amzer de zo« nett, dre hou crafle, andur guett patiantett toud enn anjulieu , enn ofFanfeu, er goual draitemanteu a vehai reitt tem. Amen. Pattr , Ave , aveid er ri ar^ou affligett i gaufs d'unn afFronte benag a vehai bett groueitt tehai t pe unn domage benac ; ma andureintt guett patiantait, ^nn-unn heii example Honn-Salver. r i - «4 .-e 17 ^a'^a'^a^'^a'^a %W» vJi^f/i(SL «^<& '^A^^a'^A^A^A 'a'aa'a%% f y :>^^ Y? '^'^^''A^rt''^'^'^ ^a%'^a'»a'<s'a iyt ^'/,J«^ im ^a^'a'^a^a'^a^a ... ^A^A^^A^A^A yg ^^?<-^ yg ^A^A^a'^/s'^A^A ^ / HUEHVETT STATION. PaUfs^ Caift , e pehani Honn^Salver a oudi hen jugitt cablufs d varhui , hag e an- durajfs htlUih a oual drditemanuu durand tna nofs, PAlefs Caife , er Bailaic - Brafs , a ^ou ^hui6 changed ^nn ur Hovantt p^ Hbfpitalie h Gricrrenion Armeni^nett. 6r porh ag er Ho- vantt-hontt e tifcouer d^er Berhin- derion el leh m'a ouai San Pierre c tiiemm8tt gued er Sourdardet a hi nahafs e Veftre, Enn Ilifs a zou batifTed ar el leh e pehani Honn- Salvjdr a ouai bett difclaiiiett Blaf- femour 1ia )ugett cablufs k varhue dr6 Gonfeil brafs er Juiv^t, ^-gaufs m'enn deoiiai lared i ouai guir Vap te Zou^. Ehn ut home ag enn ilifs« bond e tifcouer ur hachodic , p^r ^S ffuekvet( Station. hani n'enn d^fs enn oil nameitt tri zroaitett , e pehani i larer ema b^tc dalWtt Jefufs er refte ag enn nofs, gaude m'enn deouai er Sourdardett p^re er gouarn^, fquehet e fcopein inn e fiace , doh er fcoein , e teen- nein e varhue , e vleau » hag e obir dehou andur mile drouc mehufs. Arierh unn tamic contamptation ar guemence hui a larou de Jefuis guett devotiod. Ofctfon. AH ! me Salver , mi e a verite ma voii icoped em face , me i a virite boutt mortlfietty bloffed ^ \|Otadeu \ A d^uleu , boutt cod^- nitt dur niSrfitie mehufs hag horri- ble ^ cab]u(s ma hon ag unn infinite a behedeu , pire em its cotrlmettid cineip tenn Divine Ma)efte, Pur hag inno9and \ behed ell i hoh , me Ji- fufs , pirag e hoh bi" tritted 611 ur hriminele , 311 unn torfaitour ? Ah [ bamnpfs quenntt monett de gouf- quett mi um daulou ar menn deutin' aveit gobir deoh unn amande iflK>tt« ag er BaJJion* 19 rable ^ jiir rq>aration & inour \ ur fa- tis&dfOn ag ^nn oil goual draitte- ftiantea e ou^fs veetin^d andiir ba^ lamor dein. Menii Done , reitt-teiti er grafie de hetiein San Pierre enn ^ bemgeenn , de ouilein dorantt mem buhe me fehedeu ; ha pehedeu er Vlasftmerion , ha Renerion d'enn Hanhue Sant^l ^ Zou^. Amen. Paur ^ jivc^ aveit er Vlasf6men rion ha Renerion de Hanhue Santel enn Eutru - Dou^ , ma um gorri* geind ag unn torfaitt p^bani ^ ve- rite toiirmanteu er Voin-reuion er b^tt-man hag enn Ihuerne er bett hontt. . . 3« ^^H^ ^ ^^^ II SEIHVETT STATION. Palifs Hirode^ i pihani Honn-Salvir a ouai bin gufquitt guid ur fat huinn ttll ur foil. PAlefs Herode a zou bett diftrur gett ha raized ^ blatt. Ar er fon- dation anehou i hefs faouett unn ti e pehani , eell e aparcbante vd'unn Turg hag a loge enn ou , Cricheine er-bett ne eell antreein. Dlaifs vehai itnaginein er bo^ne a addurafs Je- fufs dPalefs Herode dre er meh , enn difprifance > en anjulieu a rece- huafs guett ou, gued er Brincett, gued en Duchentille ag e Gourtt ha gued & Dutt. Er Roue Herode ar- lerh m'enn deouai groueid ur mein hag unn deguemer graciufs de Je- fufs , ingorto ma ouai h gavett de- vairance enn ur miracle marveillufs ben^c enn devehai groueitt dirac tou ; Herode e huelett n'eellafs teen 31 StlkvAU Station nein pa(s m8ixie ur guir hemp qum guetou , a changeais h langage ^ a gominan9afs enn infultehi , «nn dii- prifein, enn-traitein ell urboufoiii eell ur foil; hag ^ mSrche k guemen- ce ean a ra dehou gufquein ur fai huenn ^ tna ridou ar 6 lerh ba ma griou toud er hanaille ar-nehou a be retournou de di Pilate de b^anx Herode enn danvai arr6. Lai:amp dur Salver gucfd ur fan- timand ^ compafiioh : Ah ! me Je- Aifs y p^uemend k dud e mifque er Grichenion a zou ouah aval de He- rode, p^re hou tiiSprire , hou infulte b^t meme ^nn hou ^llifieu dr^ gef- teu ne gredehaintt quett gober e ti unn deine .coniiderable benac;! O pe eellehainn , ag e vehai diar gouf- te mem buhe, amp^che enn^jlnfo* lanceu facrili^ge - hont , pere 'iBbfett pe deuehady a deennou ]ufte van* geaoce enti £utru-Doue a^amp. Maifs 6hn6 , 6 me S^6t caran- teufSf parage refufeaih' hui cotnfs de Herode ? Me chonge e ouarAeaih er ag tr Baffion. ^ 3 5 &r (ilance"dirag enii Duchentille k GaViUe i gaufs m'ou deouai man- quid ^ atoftein enn hou perd^gueu durand enn tri blai i hou Miflion* Enn Duchentille raonett d'er perde- gueu, d'er Miflion, d'en Overenn- brett , n'ou n^s que ouar , er gueih , gued ou leigiieu caire, ou houarieu ^ ou bale, ou gtbo^s» ou ronfed, ou zreinieu brafs« Omfori, OMe Salvor, me oalenn gneneok urn* .blemanu pardon ag enn oil profaifia- tionneu a rirr oamdi 6nn Ilifieu, ni hqu fupli de lacad £nn amp quemetid k zitp^fv' tlonneu man, maum gomportehaimi) inn ai ^na amzir de zonitt gueo enn divotlon » er 0iodeftie , er iilan<se deii^tt d'ou pridin* ce adorable. Mou ped ibut^ me Jifus , d^ancou&hatt dri Ji^u miftFtcorde infini, honh. nigli- geaiice 6 dihuid er perdigneu hag. 6 pro* nteiQ a-pehai. Guerc confiance inn hou crafleu y ni z rata boiicr fide) lob ha d affif- tcin inn ai ^ha de brofitetn a-pehai Pater ^ Avty aveid er-ri a vi dibarfaid Inn Ilifieu; hag ayeid er--ri a iranque d'er per4^gueo, pi on Uinb^hai hemp projStc« c ' • • ■ 3f EIKVETT STATION. fUgiUattoH cmeU HonnSaivir , ma ou^ hiu £/ptettBid d daiitiu f6»ttt. ER Sale ag er Flagellation : ean- iias arrdro rih jJafs d catr^. Er PUer doh p^ani^ & ouai b£tt ftagudit HtMi-Salvdr a ouai d creifs , haga z^lh^ erveivte, eeU a pd"0u4, ruetr ouah gued er Gouaitt : er por-i chakt ^ Ilifs er Manti£ A Sion letv^mn fcrihueS. J^ome enn deouai gu^ettl Autre, tne ineaB^ gued unn bi« riffe fant^le ei Sfale-Hontt de'eotti* campleiQ-er hrueJIaii' tra a eellehai jam^s boutt guS^. A gouien a- rift prHatt pa»ue'd enn-ani a ziuC- quSrnuahhBg a'fiagufr doh'cr pt- Ur? Map d'ehrt Tad-6terilile , Map tferHuiriefsVari, teJi^fufs, te Sal- 'Wr i> H\i taih y p^h confuSon d« Cij 5 5 Eihvett Station J^fufs um hu^l^t nuah dirac cleule* gatt lubric er vourreuion , cl^huein beeg^deu infam yr hanaiUe info- lantt ! JEM , 6 JEXi » difquenh^tt pronte ag^nn^N^an d'er goleiivguett hou tivafquell. Hi^ute um fclipfe , cube h^ fcUrder de lepiel a ?irag ur vande^jin p^h^rion tnaUit^ufs er horf facr^tt^hontt, a 20u bonbeiir er Seender Baradoefs, Perac , Bouf reuion , p^rag i ar- fi^tt-bui quer ft^rtt deaurnn tin^r Jefufs , ehn Oii^ne douce ? N^ ou» fabrbui .e ma er.garant^ enn A^s dob honn falviediguiab enn-defs e^n d^ gafliftt d'er pil^r-i^ , Stag er bed p hemp er garant^ * hontt , i)6 vebgf creaB afle5 d'en derbel ari^tt doh iou. Guett p4tra^ umabufan-^4? Cbetu er Vourreuion guett ^uiale^ 2'uerdatt ^lamm^tt, rangeennigueu , tiguargueia ur grefil i daulpi ^ gorff d^Ucatt me Salvor , ni ifperr gnafitt lia divr^b» na digoftei ^P Uufquantt l^b na bu^le ronteu torribk k ou hon^r <ftriat>ge«i.Xi.» ag kr Baffidn. 37 Ar^fted , Ufeuion maUirufe. .....•• Affed-u.... Rai-u Ah ! lir gruaute aihufs^u i qiiever iinn inno^ntt , er Roue agenn Nean, Map te Zou^, •Map d'epn Tad feternele ! t gorff •liachett , ^ gnie ji beieu, ^ oiiaid e xid^ec ; ct piler, er place, er man^ .gbairieii ag er Salegouaitt-gleu!, Areft^d, BourreuiOn criiele, aref- xeA'^ beerh DouiJ............ Malfs peh Jbon^h terrible 4 gtehiian e criale: Scotitt , Bournuion , fcotitt criuoh ; na ifpergncee quid er patianit-honntt ^ . ;f{>w bitt taquaiti it re hou teOume ; -^uirid bin pfiemp mil taule. Bon eh 'Cnn Tad-Etern^le-ii!...i men ^ma •hou mifericorde , ha hou juftice? Hou mifericorde^ pe-ne ouefs com- 4)affibn ^ hou Mab unic : hou juftice, quena zouguett bd d'e innogance, enn-ur ober enn tourtnantein e-leh er-re cablufs. Hui a ouair ^ma honn p^hedeu enn-deft teenrted ar nehoii enn drougueu a andure. N'enn da ennta unn dra )ufte ma touguehaimp ef boeae a nehai ? Ni-u enn defs hou C 11} 3$ Eihveti Station ^'oiFanci^tt. J^fufs, enn Ouene di- vin, nenn-d^fs groueit jamefs n^ tra quin natneit pligein deoh hag •hou 9'iftoufein ? Perag i vehai-caa quenn horribktnatiit puniflett ? 'Gufquemanteii dijauge, oil er p^- hedeu loufs ag er hicq , hui u a-ra d'onn Salvor andur er mehufs ha cru^le tourtnand ag er Flagellation. Cafs em-'efs doh oh , ha me fupplie enn Eutru-Dou^ d'oju tiouriennem ag er hi\t. Orctfon^ AH! me Salver, qiier mehufe- mantt dlufqu^tt, quercr^el- lemantt fouaitt^tt , rongu^tt , qui« %tii\X\ \ balamor der gufqueroaii- teu dijauge, d'en habideu difour- niffe , d'enn difoloeu mfliufs ^ d'er p^h^d ^ lubricity, enn e ou^fs andu-* r^d enn tourmanteu barbar»2^; p^ hanaouamp dr^ er {atisfaftion 6 ouefs groueid anehai p^uiemend i£ oiFan^and enn Eutru-Dou^, nx a oil- leenn pardon ^ greifs honn halon & ^^mti peh^deu louTs > hd fuett cafr^ a^ tr,Ba£ion. 3^ tJonger, horreur doh t'ai, nl a re- xionci dehai oil de verhuiqueio ja- -w^ifs^ ni oil diouriennou peeanan :ma eeliebaimb ^ hainatQp Irag ag er xeal. Ni a rata «teoli folatnnelle^ maiitt uxn gompoitem a vvreman e quemend leh tm tim gavebaiisb^ d'enn d^,de nofs, d^rag er real, hunn-huRan , sioddfte » parfaitt ^ ha (antele. PaUTy Av€^ ma you difmant^d ^•grSnn enti dtfoloeu mehufs^, ha quementt iqrt lubricity. Civ fi Oti%- m^ tm- «»o a#»- y^fti^- •-ptva- g^ftfy^ rf?HfTi a^i NAUVETT STATION. Couro^tmantt Honn-Salvdr gfttd ur GoUf^ ronnfptrnn. E.NN damorand ^ fia1^{$ Pilate a fervige berman de logein er Gouarnour Turc, a za.pep plai ,^ berh en Ainpereur de J^ru« ialein. C\\6\exn a rdr guett diipli jadiir ^r. Pretoire 6 lervigein de giiegujn de Hueuenaiid^d infidde, Ur Sale a vcute e er Pretoire; ino er Brefidand^d rotnain a um rante bam- « - di de jugein cr procefieu. Der Pre- toire e vootaitt eu^har^l dr^ unn der- jgueye it ejh pafenn ar n'ugueentt, p^hani a zou bett dougu^tt d'er gudr ik Rom ; enn hanfadein i r^r [oud^veh er fqude fatitde..... Red- um dranflportein h iflprid jer Pre- toire de gontamplein Honn-Salver i andur unn eiTpSce tourmantt ^ C V 41 Nauvttt Statiim efell boutt bin invant^ nemeit dri Dia vlitt ^g»ift&l iAid^. vx £gure faumaine. A-^boene i onai bett Jifufs, enn detne ^ -ganveu, di& tagtf^tt doh et ^ifer , ^ bo&Ae dl^ Vat^tt , enn deotiar trtn l^iged ^mt oufaitt de gtiemer e fai, n'enn d}i digafT^d ag er Sak ag er flagellar lion d'er Pritoire, dri letin Ufeuion dtnatnrojh cveitt blaidi atragiJtt , de farvigein de' voruUfbn d^<^r Sourdarid^ ha d'el Yaqnlfi. Hiaiite fclere , a pxi^ \b^ t^hefs , na gui^lein a-ri unn dc«' vairafTce eell en liani a gdtm^etf; anuTh diar gotiil mte Salvor ?..•..« L6^ in<?l a rand a neerliii abitt, difija pM<» gti^tt doh i^ gufq tonfgui^ lia ha«i. £b^t tha ouai. Sdtit guett pih drotigncu nehiT^ i61aqui6r )arriif otiF, gii^h ba't>«^re dtrag deulegad ur h^. naiUfe ^nfolantt. Gonciflittit ' ism, g^icTlett p^Sh tit to^h & Wfnfe; tol glaftand-intt? <;bWr lafr botffFoh at ariebicm? fed a attlfe %r i rif- fcouai lit hoh haxlton Ife^at « '$j^ ag if Sa^dri. ^ 4^ p^ v^hai 9 iir vanteel royalfe ^^"4 ^^^ af6 ar ur baflett , eell p^ v^hai unit -trone , ind a laca ar c beenn-ur gou« rofin fpernh , enn deoi(ai d^ec broud tia trihuiguentt , ind a ra lir gorzeenn fiehou, eelt p6 vehai ur fceptre. O ch^u ean afe^t .brau ^ gufiqu^tt ha curun6d 6 quifs er Rbuajie ! Mar etm trailtand eell ur Ro^i cart^fs n6 elleintt gobi^r quin «dehou. N'ou devoa qued er courage , n<>ii devou 2ued er g^loti. P^natifs , k poilible , gloefemd i dre bourdeu tnaliciufs ' ur peur patiantt, p^hani ri'etin 66 mtitt gouaitt^ & gorfF. tiach^d , i^ kine er peenn b^ enn trein? non« pafs^ • uiin houari quenn dinatur n'enn de pcffibl naineitt de dud deid ag eim Inhiieme. Chetu ^r-peh a fantt de J^ufs t ; Unan a ftoui ar beenn ur glein dirac tott , a ra (iebland ag en adorein ^ inti ul lar^tt ^ Bonjour , Jifom faluti y Roui er Juiveet ; 6r rnSme fliomant ean a ra de Jefufs ur fotad hlg a (cope 6nti i face. Unn aral a C vi 44 Nauvcit Siation gueiber er ganne k zourn Jefufs ^ bag a fco ar er gourcinne dober d'er broudeu a«n€hi antiein donnoh« donn enn e beenn. Ehalce pepaci quetiquetan a grifque er farc^ guell^ar-huelh O Nean !^0 i£le ! O Dou^ oU-bujfiant , penaufs e eel- letr.hiii.guelett quetnenc^ hemp po* )>dr d!er ^aih , d'er gurunn fplanem , huddle , coueh ar peenneu facrilepc eni> Ufeuion conar^tt, ou:abitnein er palfond ag eon Inhuerne ! . Vahke y ambitiQo., orgnouiU , t^e enn d^fs forged er bouronnefnantt cr«.elez^> te e a zou bett caufsdenn iraitemamt barbar a zou . bett groueit de, face ba de beenn facr^tt me Salver ...o. Men deuleg^d a vou dihue vatheenn ^ zareii de ouilein g^^ett cofDpafllon : dob Jefufs. Me griou ^hu^ pardon ha mif^rjcprde I gaufs ^'em peh^d^u, 4 particuli^r i . gaufs. d -er . re ^ prgmiiU. Cho^^ pehett miliguett , chofn goed enn ifprideu flialunifs' hpntt {^ dann^t dr^ ou orgouill • na you mui aig^lft douar fiiantion a hanat } ha na vou mui me J^iufs couronned & fpernn. Orafon, OMe Salver ha menn Dou^, vi- lemant traitett dre er Juiv^ , goleid gited ur hoh darne vanteell ru ; m6 ouleen pardon deguenoh ag er fourci perdriufs em efs b^ k menn dillatt; roe veenn diAac me halon doh en treu-ze , boutt .mo- deftoh , bag em boutt mui i ib\|n k guinaitt me ineah , eit nev.mefs bed ag er gufquemanteu k me horC • ' Hou afeein a r^r ehue , me J^(ufs , dr^ de)an ar ur baiTette, e quifs.unn Trone; hag a xeli me harguein k chife doh me vanite, pebani e^m <jou« gq^ de glafque el lehieu inour^plan. N^ vennan mui urn areftein ar tt b^gatjelleurz^. Laquein a r^r enn hou tourne ur ganne, i quifs ur fc.eptre^ de fcne- fiein nou pouai puiffaixce, ef-b^t^^ hui jiehani a zou oil buifTant , hag a^eye d^ er jugemantt Generate rl yfS tfauviii Staiidn %\xtd 'Cf glean A iufiice er mdme Joiirnn-<Ee ^ de verhonnein er biht* rion oftin^tt. Chetu a beella doh- ein er honzeii fi^'e, er goal drait- temanteu ^nn andri^d er t6 a zou ^ dan don ^ m6 um gomportoii quenn «touce^nn oii bevdr, eell que n'em hehai qui^d h boavair aV nehai. O me J^fufs, gutr Rou^ k me ha* ion , 4 b^h forte couronne «nn-ou qii^lan ^ouronn(itt ? Ag ur gourone A fpernn , hirHr<6d k vroudeu hire b^e^nft, Allafs hou colein a-r^r k v6h , ^creif^ enn horriplan tour* manteu. Maifs p^fa trugare 'ha peh caraht^ na zelian-m^l Ah! aman u 4^ um abiman derag :hou Majefte; mian iha i mcgui^tt » inn honi , 6 {leudre toutt me vanit^. M^ um r^^fi- ne k volant^ vad ^d menn Doue,* d'enn oil difprifance, d'enn oU g^aab a vebsn groueid ahanan. Puur^ dive J ma vou diftrugM tt ^hid k vanit^^ k ambition^ k orgoiuH, \ . DECVETT STATION. JBarrabafs ddivrid ag er Prifon; ha Jefufs^ Chrouifi condannctt iV marhue^ TT^pii Palcfs Pilate e ouai ur JL^Galerie ar er rue vrafs., k behani er Pr^fidaod a gormz^ doh er , Boble. Pilate , p^hani a glafqu^ pcr- p6tt delivreinn Jefuft ^ rac ma oiil^ e .ouai innof ant, a vontas giietou ar er Galerie-hontt de zifcouem d'er Bo- ble e p^h ftatt tmWufs e ouai b^tt lacaltt; e face foueihuett, bloced, goleld i ouaid hag i fcopiteell. Neze Pilate, e chongeal gounl calopneu er barbaran Ufeuion , a lar dehai : Chetu enn 4emt. Chetvi enn-hahi a glafqu(kt tapein d'er marhue, tour^ fnant^d a raug er pdh a virite? a bui , zpKJ^outantt meMaufqii€in berman eiiberte^ Er-Boble a gii : Lamidean '\0 Decvett Station d ^Irac- honn dmlegatt^ coadaMnid '$an dc verhutl doh ur Groifs. Maifs, iml, Pilate, n'enn d^ cablufs ^ n^tra, 0onpafs tnSme ag er p^h m'er har- pxbx ; tn^ gondaniK^hai nnn ino- fant . t'er marhue , h^ ^ oumd a griehai vangeance einieip tein. Toud er Boble a huchafs i ouai cablufs ha dirac Doue ha dirac er b^tt , e hum obir pat-toutt Dou^ ha Roue , hag ^ v^it^ er frtarhue : ^ ouaid , emen- di, re gouehaid ar natnp-ni hag 3r honn bugal6 honn goud^. ^ Pilate fouhed a aflai iinn dra aral de fattvein Jdiifs-Chrouift : Chitu faou Gouil brafs h Bafque arrihue , r^d u dein , erv^ hou cuftum , rein er vuh^ bag el Hberte d'unn torfait- tour ; ma n^ gu^nic deu deoh , choi- f<^d unan ag enn eu , Barrabafs , pd« hani a zou laire ha multr^r, enn* ddfs oxiah nehu^-gou lah^d unan 4 \ith\ confid^raplan Bourhifion; ha l^fufs , p^hani a lar^r enn^^fs ;roueid quemend d viradcu eun lou mefqUe, inn-dtfs rei'd cr 3^ ag er B^j^on^ 5 1 liakt.ffer-re glan , er guelett d'er-rr^ dall^ «r vuhe drer-re varhue , p^ha« ni ag enn c« a ouleennct-hui ? J^* fufe pe Barrabafs ! O Pilate., Juge ^ fnechantt ! :0 comparage injiffte ! Maifs, 6 Nean, 6 Douar , beaih er fponte braffah ! UluCs tfemeinnett falloh eveitt Barrabafs ! Er Boble folitl6tt Dre er JScribed hgg er Phari* fieoSlt, quentoh douguett did eon Ihueme , a grie hemp ^ctSe : Deli^ vreti B'tttrdbafs^^ ha . cructfitt Jifufs : pi ihbinag a glafyuoufauvein Jefi^fs^^ni ^fiuquid-amidt Cifar^ Ah! tne Sal* ^ vir , o me Jefufs , pate oh er hudh man., condanned oh fur d'er mar** hue, .a bd venaflier 'Pilate ag enii Atopi^reur Cefar. Pouifamb erhad er. gomparage flij^hufs a r^r.^ Jdfufs doh Barraba^^ Umk D petra deliamp'^ni chongeal z%-tt breferance a rer dje Varrabafs ar Jifufs ! Gouder ur -reflexion paji- . faid 2X guemencd , i^m abandpli* nanjfjTd'er braflan drefpdtt, nom^ pafe (}uementt doh Pilate na doh 5 2 Dtcyett Station er Juiv^tt eell tioh hemp-ni liunr iinan , per^ enn d^fs li^s compare g^tt doh enn Eutru-Doiid^ vaohe dannd, pUjadur, bag enn- dels reh quel liefs er tnalurtifs preferanc der vanlt^ , d'enn danne , d'er bli jadur. Orafon. . OMc J^fiifs, ni a huele fblleati en Uf^uion h br^fdrance ma- Uciufs du d^s reit de Varrabafs ar hou perfon Divin; naaifs ni azalh honn d^ulegatt chakred ar honn fol- leah ni mStiie, p^r^ quel lii^fs gueh tna commettamb ur p^h^tt b^nac a brefere ur vanite, ur profit , ur bli- jadur dift^re d'ou l&Leen, d'ou fer- Vige, d'ou carant^, Allafs pehquer quemunn eu er p^h^ett J Naouah ja- befs ne beher na r^r er gomparage , cr choifs, er br^fiSrance eftrange-Z€. ' Berma, me Salver, m^,o\\m reit teemb er guelet , iouh^d otnp^a a^- liufs > ^ honn dal^diguiah , ^^ehi e ouleenamp quenoh umblemtntt ag tr Bajpon, 53 pardon. Ni hou pett hag ou fuppli de rein deemb er graifTe de um gloeftrein d'ou lezeenn , d'ou cloere, doti carante ; drefs honn madeu , honn inour , honn buhe» Pattr y Ave , enn tantation ag er-re a ra malurufemant er brefe-^ ranee d'ou zreu tamporele 9 d'ou goual inclination^ bag a laufque enn Eutru^Dou^, ou Salvediguiah. • Enn htnnd a gaptiviti achihuid i Palifs Pilau. Enn nombre ag er paftU a rafs Honn^Saivir inn htind d gaptiviti^ kei ag e gondana" iio/f , nitf fordafs 4 Batifs Pilate it gowi^ mancdn enn hcenu eanviufs. \ G er Jardrin i Oliv^tt b^tt ti •^ Anna 9 Tadaic de Caife, boutt- (OU ardrp trizec cantt pafs. A di Anna de di Caife i h^fs deugantt trihuiguentt pafs. A iff Caife b^ta .palifs Pilate i^utif ou ardro trizec cantt pafsl y4 Stationneu A Bat^fs Pihte beta Palefs Meroue boutt 50U hueh-huigentt' pafs , ha quementt-aral eueid er retournn. A Baleis Pilate beta Sale er Fla- gellatiQQ boutt 90U puemp paf$-ar n'ugiientt ; ha quementt-aral , eueid er retournh. Er peh a ra inn oil ^ tri-mile- cantt-hantf^r-hantt pafs. ER SQV&LE SANTELEi HUr-Salver J^fufs-Chrouiflt enn- d^fs montett tair gu^h enii dergaye k Balefs Pilate ha diflquen- nett tair gii^h; hi hannhuein a-rer er Squele-Sani4le ; ema berman e Rom. Jefufs a vontafs ^nn hi eid er hueh quetan zh6 zafs k di Caife. Jefufs a zifquennafs a nehi eid .er hueh quetan enii \ir pn^tt de di H^rode. ^ E^n i vontafs ^nn hi eidi^n eile 0g^ eno ur retournn k di Hd^ode. Ean a ziflquennafs a nehi eid enn ^dg er BaJJion. 55 etle gueh imi ur onett de Sale er Hagellstion. E^n a vbntafs ^nn hi eid enti dair^ vjkt gueh enn ur retourn i Sale er Flagellation. Ean a zifqueriBafs a iiehi eid enn dairveit gueh enn-ur bnett d'er Halvar. . - Dougueio ^ rer quemend ^ inour e Rbip d'enn Dergaye-z^ , na vonte jamefs himn Tatt Santele er Pape^ eho hi mmeitt di?r e zealin Ha tout er Grichemon ehue. Enn httnn fihani a (ou i Balifs Ponce^ PUau bid er Halvar a g4lhu4r : Eon heentr Oinvtnfs uRac Hur^SaMr a rafs enn heenti /tonu gifU^ Bquu condanneU t'er marhu'e « difpienmin ma oud ha ^ouid'-gku « dri er J^lagtflajida cfuik , ur Gour<mn Sperrin ar i ketnn , iouguUn i Crouefid 4 iB»t jr fECVETT STATION. pihani er Mairhitt divod i Jirufa'^^ oullafs i huilttt Hur-Salvir, !etu >ma'n er guetan confo-* ation a recehuafs Honn-Salver. % Baffion. Ur vandeenn Mair- evott per^ enn deouai clehu^d d^gueu divinn ^ p&e a ouai tefte ag e viracl^u caire, a !guelefand 6 onietf j'er Hal- enn ur ftatt quenn truh^ufe. [quenn diffavai d^enn trubrafs. ^hani i ouai par- tout dre er; i Jud^e, to\\c\iiiii gombaf 'y a hum lacafs ar thn heentt de le, <iob^r canveu de Jefufs ha de ilein bemp fom. Er mSrche pii J\|ic-rC^ ^ druh^ doh J^fuft a ouai jufte « raifonnable, Ar betra.^ vehai: uil^lnnena ouiler af Baffion Hur* >^lylr? Naouah Jefufs a ziftro de D t'.i binfs fplann : ind a liShX >■ ar enn douar , hag itaA femantt gouarrted enn Ti« enn N^an, David enn-^ t clehu^d 6 tihuenn 6 gaufsl ein guir , gouleen » obtenn don ag 6 behett hemp col ce ean a lar^ de Zou^ : pcTcipt lacrymas mtas. lue , dalhett hoii tifcohi ueor de ch^lihiiein enn d) rid ^ menn deulegatt. Er ' e Sant^le Jer^mie a urn ;e ag ^1 toquance mud ag ^ I I 4^ ziftannein colore enn Ej , Dou^, d'enn done d'enn dn dob er beherion, hag a gouv hemp cefle er Voiirhifion a Jtin falem de um jo^nntein guettou mSme fx^on hac ^r tneme inlantioi Nan taceat pupilla ocitli tui. Na xi diCqii^h er bett dd Jagat, na ziovi roil he lagatt de na momantt. cria .dre i z^reii. San Pierre , goiit^em devoutj ren^ett dri diar gu6h fltju ^ Veftre , a ouiafs ouileiq i b^Ift ag er Bdffion. 6i iquena effa^als dre zareu i dair faufs tbuiadeell. Sant^fs Man-Madelain ^ goude enn devoiitt gouived er bleu a hi youantifs, a um burifiafs quer parfaid enn dareu k hi deulegatt , tna dremeiinnafs hilleih k Huiriefett. Orafon. OMenn Doue, m^ oiikenn de- • guenoh enn don^fon pr^ciufs ag enn dareu , tna ouilein nie iiU- deu ha re er real , tna olheintt pur honn ineaneu. Ne vin qu^tt trom- ped ^m efp^rance , fonded ar hou ffladeleah , ar hou inif^ricorde , hag ar enn dareu enn-defs rided k zeule- gsltt Jefufs y me Salver , durand 6 Yuhe hag ^nn ^ Baffion. Paur , Ave , m'onn bou enn do- nifon pr^cius ag enn dareu, quia h gaufs d^onn pehedeu , quin k gaufs / d'enn oil ofFanceu a r^r de Vajefte ^nn ^tru-Doue. r Puj 6) DEUZECVET STATION, tlUk'Jyihani tr Hmrtifi-Vari a gouihafs ymganin ^ a hi Irudafs Je'fufs hi Mak € iQUfftuu i' Gradfi £& Natvar. LArein a rSr jt-yiflcaah e leru-. iklem,, p^navvft cr Huirieft Vari ( av^rtiuett dreSan lehana cnn Abofftok,, i.oijai fcAtt Jefufij hi Map coKidamiet t'cr marhue, tiag^ e GorfF goleid i oul\|e« 4re, er Flagellation ^ e been ixkfletr gited ur Gourone ipermi ,^, ^.ou^ ^ett tehmi douc d'er Ha War 4 Gr<>4ft ar & zUDcoaiy a cocBpagfipneah deii lake toshiwnon brafs ) a pidafs «nrv arbecoa de lefwft ( . hi halon trefed ag ur gle^t> ^ hlahat ; erv^^i'of^ie Sin^e^ ^ ehn 46 4 U^t\xti&i:^X\on cm Taraple ) Mn J;nalc truh^uCs d'er Boble h^ 64 Deu{ecveti Station d'er Soudardett, p^r^ a.gargtj^ cfin heenivtt : Laujfquid ur gucAh Fam affligitt de drtmtinn^ huj^uitt^lii ^ jna huilou tid tr huih dtuihan hi Mab unit ^ hi Mat carantiufs ; hag Si Vet gu^lafs quenn orribtemantt diflpeenn^tt , a rafs unn taule dri, a larafs er honzeu-rinan , ^ grfifs er glaharuflan irvoudeu : ^ hui'^ a huil' tan 9 6 Jifufs mt hwaiiur I na pii^ naufs i ttlUainn'-mi Hon f^anaouetn a hi ne ouifs mui tr figure d 7[einn ? j4h ! mt Mab tr garantd ^ reid ur fttl d^tr Vam bturt tnn^difs hou touguhtj hou ttffaouitt y hou Yeliitt : ha p^aufs Jifufs gued 6 zou^nn a dorchafs er gouaid hag el louftri a o\6 6 teulegatt , a rafs ne- z6 ur (61 quenn truh^ufs d'er Hut- ri^fs , ma gou^hafs ^nn ur ravifle- mand k hiahar, vagann^d ^tr^ di« ¥r^h Sant^fs Mari-Madelain ha San lehann enn Aboftole. ^^ Gu^kin a-r^r ouah ^1 UtiH^tt darne ag ur Chapelic a ouail^tt^ ifaou^d e mimoixt ag enn d^vctt na ,,^, i^ tr Saffton. (5< cany^ufs mift^re a rancbntfje Jefuis dre er Huiri^fs. Red ^ lar^tt diar guemenc^ : O Mam de Zou^ , guett guir raifon enn bou calhuatnb En^ tron^Vari a druhi. Pi Wtt 50U ja-» mefs ur Yam enn-defs ffl^rit^d honn compaffion eell oh ? M^ fal dein fcrihuein donne em-iflpritt er chonge ag er rancontre glaharufshontt -, de ouilein liefs djrag enn Entron Varia h Driih6 ; ha. de rein mile meflation , mile ben n oh de Jefufs ha de Vari ag enn afflidion 4 behani me i&ii^ deu ia zou bett caufs» Orafon. OJefufs , 6 Mari , tnihduffiid iir rancontre i Deoh hui 9 Guiri^is Sant^le, e huelett hou Map Divin ^nn ur (latt quenn orrible; Deoh- hui 9 douce Jefufs , 6 huelett hou Mam b^niguett 6 yerhu^l guett compaiHon ! Ijj^ dra certainn-^ e veenn enn £uftruDoue ma vou aiRig^d enn Dntt Sant^le er Bett-mann, a b^ D V ■ 66 . Dewfuvtn Station huetsrmb h braffan podniea csm mo^aatan ha fantelan a zou bett lam^s ar enn douan O me J^fuisy hui a zou dexn ^ guirioDDt^ unn Dcu^ k dnih^ ^ 6 Gubriefs dcmce^ hni a zou deia h guirionne unn utron^Varia k dru- h^. Ah ! reitt-teiQ ^ mar pli^e que- neoh , o me l^fufs ^ dni gan veu hou Mam Sant^le, ha ixh meriteu faou fr^huiy ur gompaffion continuele doh hou po^ieu , hou patiantaid ^ ha bani er Himiefs-Vari 6m xh-mim Pater , Jv€ , ma grifcou hoan compaffion dob Jefiifs ha doh Mari er Miflerieu ag er Baffion hag honn refination de TOlant^ Douc inn konn po^fiieiK mm # f ^^K j^\|n ^mM^ ^Ih^ ^■■^ CBs^ Cai^ ^^t^ C^^r ^^^^ ^^B^ ^^^P TRIZECVETT STATION. £1 lih i pekani Honn^Salvir a gouihafs idan tr bouifs ag i Groefs , faouitt ha ftcouriu d'i douc dri Simon i Cirinu DE gomprenein el lam enh deouai b^t Jefufs ar enn faeenntt ter Halvar , red & remair- quein p(inaufs er Groefs enn-deoiiai puemz^c troaited k hiredaitt , eih a drefs , tlhue eell ma ouai requifsv bag e ouai forh pom^r; p^^oaufs Honn-Salver a ouai^ hemp neerh , dibuigu^t k - gauls d'e Agoriie , denn huifs k ouaitt , d'er fetique Bg enn nofs tremeirinett ; ^-gaiifs ^hue d'enn tourmanteu cmele enti deouai andur^tt goud^ueh, hag ag er hplf brafs k ouaitt dre Flagel- lat^n ^ er houronnemand k fpern, hemp foubgemand ^-oude er goueia 70 Triieeveit Station it Cenade j nameid ur bamc dettre iein ha loufs enn-deouai ivid a b^ ouai bett taul^d enn TorraiiKl k C^ dron ; ean Ufiuk)n , n'el laufi* fqueaiott qu^tt de guemer henale; tnaifs dre bep forte taiiteu a r^ de« bou quSrhett y p^naufs er Gro^fs a ftleig^ ag UF peen ar enn douar ;; hag eon horofle anehi a lA^oti er blefle ag & fcoai , a ttAonii er Gou- ronn fpera danne^oh--donne ; p^« naufs er lancontre trah^ufs ag d Vam guiah , quenn afflie^tt ^ enn- deoYiai deuhant^r^d i ealon. Toud enn treu-z^ tolp^d aniamble ara& donn-SaIv^r cou^hel ^n & Gro^s^ Contample enta, me mean^ con- tample erhat te SaW6r carantdufs chiqu^tt ^dan er onaleenn a bref« foitire juilice enn Tad Eterntie. S^le i Oualtt pr^tiufs i rideeg k gue< flienntt gouli ag e GorfF hag i v&N chein er paou^r ar b^hani ^ma af- fteenned & blatt. ChSeu er Hlemma- tionneu jufte a ra einep t'er bihe' rion ^ p^r^ ne ceilantt dr^ ou oran; ag if BaJftofU ^t cen continu^le de bouifein ar e Groefs ha de grHTquein i dourmantt, Petra, n^ vou cavett nicunn enn- devou truhe doh J^fuls , er fecoure* hai defehuel ha de guerhdtt b^d el l^h deftin^tt ? P^bunan enn-defs hor- j^eur ag er Groeis , hanni ne veena croguein inti hi gued dune a um gouchi hag ^-voutt m^hecaitt. Red- i menace ha grateaih de gontrai- gnein unn divro^tt paflandout de dapein i zournn ^nn kn Hufirfs , 6 urufs Simon , p^ ouie^ baifs enn inour brafs a ra did eiP Juivett ! T^ zou hemb er gourett I nag ind ^hue^t^ zou par de Salvor er belt ; enn unn douguein guetou enn inftrumantt facr^ \ honn Redamp^ tiofl. Simon benigutitt, rante-md lodaig ^nn e csirc \ groua-m^ guenitlr unn Douc-Cro^fs J efufs, i- eel-fin, arlerh m'enn-bou heli^tt ha fecou« rett Jefufs m'em fecourou d'enn acre ^ m^ijfarhue, ha m'em lacou ^an h lorkifs compagnoneah er BaraouifSa 7* Tri^eeveU Station Orafon. OMenn douce Jefufs , m'ou qu^ lehai couehett edan er pouifs poner k hou Croefs , ha ne rehainn gu^ me foffible d'ou fecour, d'ou ioulagein? Allafs! beta verman me- mefs criflqu6tt hou p^h dre me fifhe- deu. Ah miferable ! Ah barbar ma Jign belt ! Mifericorde , me Salver , pairdon k me hqnar. Ag cnn ere-* mann mi veenn hou fecour er-peh ma eellein. Penaufs ? £nn urn breier- yein ag er pehett^ enn hou fervigein^ hag inn hou carett. Pater ^ Ave^ na vou mui criflqued er pouifs i Groefs Jefufs dr^ er p6- h^tt J ha ma um gonvertifTou .enn p\\ anemifed ag er Groefs. »f>^ik ^^# I \ c ' -- •- •^ ^ '^rf ^ ia^ 4-' .^ -> :.» ^> -i. ■ PUARZECVETT STATION. Jitf^SffA admirahU tr Vironioq , ;yf^<i/7j dorthafs gtutt hi moudiaiu fact Hur^S vir goUid a huijs , d auaid, Jcopiul d fancq* CAiran a£^ion groueid i qv ver Jefufs enn i dourtnc teu i emi-hani a-rafs er Vironi( Enn devott V^onicq a ouai i bi zi' a be glehuafs enn treui enn tinteimare ae m ifoule a bobi pir^ a gondiii^ Hur- Salver d fflarhue; hi a titt tenn otx \ a zifolo dre ur ifclerder i ziba hi Salvor ba hi Doud ; er « m i- nehi hi huenan , hi a gitct pronte hi voile ^nn hi dournn, a ' daule ^ rue i-drife der foule , dre(sd'er Soudard^d , ik-drefs d'^ Of%:enon^ henib ur fourciein j ^ Ott an}ulieu nag ag ou zauteu ; ^9 ' Puariecveii Statioft Ofafon. ' OMe Salver , braffed ur mih em« ^fsme a be gonlid6:^n coura* ge er V^ronicq, p6hani hemb urn iourciein ag en anjulieu a larer nag ag enn tanleu a~rer dehi ^ a dremeioa hardeh-matt bed oh, hag a rante deoh toud enn inoiir hag er foiilage^ mand a eell rein ; quemence ouah e creifs hoii 9'aneniifi^tt ; mi p^hani dr^ ur miferable reflfpett ag er h&tt ; gued eune a diflptijein^ pe giiett houantt de blij^n , de fantafi nunque ()ihue J em-^s manqued a larett pe a ob^r, p^em-efs larett p^ groueitt er p^h hou 9'ofFanf<£« O oiaUirafs reflped ag er bett, te zou € guifionne unn diffprifance i Zoue , a be r^fs ma inourer ha ma touj^r mill enn Dud eueid enn Eti- trii-Dou6. Maifs, 6 menn Dou^, m& veenn ^-vrema ( hag er graifle- %6 a oulennan degueneok ) boutt cargu^d^ reffpett divin, p^Sani a- zou i guuionni una dijSpri\|ance ag er Baffon. 79 ag er»pih ^ larehai bac a chonge- hai er.bi^tt. Rac red-e demb inoii- ■> rein ha doujein enn Eutru-Dou^ dr^s enn dutt, ne veernn pihue vehaintt. O peenn rritt-tein er graifle, 6 me Salver caranteufs, de gontam- plein liafs hoii Face divinn , bloiled ^ dauleu , goleid ag er gouaid a zi vir^ & hou Peenn facrett curun^d i fpernn , ba couchied ^iancq , ^-cel- nn ma tisftaguein gaell-ar-bu611 menn deulegatt ba fne halon ^-zoh enn oU faceu terrieinn , ma eellein gu^l^d ix Baraouifs quinaid hou Fa« ce , brilland ag er fcldrd^r ^ oulaire ; m'ou qu^lein f ace-ohface ^ 6 menn Dou6l Paufy Jvt^ m'ur-bou fliui \ b^rderi a ziflplijein de Zou^ , aveitt de Bicunn. ^ « t PUEMZECVl Art 8i PUEMZECVETT STATION. Enn On a Guire pehani a gondui dtr HalvAfs ma clehuafs Huf' Salver Uintin €. Santanct a varhue, ENn orr ^ juftice ouai unqi or ag er guer k Jerufalem dr6 behani er Vourr^uion a gaffe er-re condamiett t'er marhue , d'ul leh deftin^d exprefs anhu^d er Man* ni k Galvar, de lared-e er Mann6- Clopennec, a gaiifs tV peenneu marhue ha d'enn> effquernn aral a ouai ftang inou. Guelein a-rer oitah berma' darne ag er Porh-hontt hag ur pil6r doh pehani 6 ftagattt Santance enn-ani a gonduiaitt t'er grouc, ma vehai bett leinett tehou I vou^h ihuele publiquemantt , m'enn devehai eouied enn oil de b6h.tQ^rmand e ouai condannett^ ha plk drougueu enn-deouai teen* {nitt qugnence air nehou. $% Puem^cvtU Station Contample, ennta^ me penaufs Hur Salvor Civln arrihuet gued er Porh-hond, a urn laca ar e ^eulin de glehu^t guett brafibh hu« miHt^ i Santance deu^han. Leinnein a^r^r de J^fufs ha d'enn oil , i ouai b^d areft^d ha. hanaou^t crimin^le k Vajefte Divin hag Umainn , peean- •deouai quemer^d er febland k Zivi- liit(6, h4; k Zignit^ Royale; k ZivH Qit<£ , ^nn-ul lared partoud £ ouai ' guir Vap te Zoue ; k Zignit^ Royale , enn-ul lar 4d i ouai Rou^ er Juiv^t ; bag id pumtioQ ag enn double tor* laitt-hontty p^hani a dremeine enn qU crimeu ars^ , e ouat condann^tt ^e goU er vuhe ar ur Grodfe infam , 4pb p^hani i veze tachett, laoudt ba planted ^tr^ deu laire, Pihue a eellehai jamefs imag^nein fr ovM{% eftrange a fantafs nez^ Hur-Salv^r ^nn e iflpritt , ^nn 6 ea« ion , bi£d ^nn donn ag i Ineaa ! Jd- fufs 9 p^hani a ouai b^t gratgkt d'er jfuiv^d ^oud^ puar fnilesvlai, t&pre imiXt dr^ ejc Batriacch^.^ p^l^ sg er Bajffhftt . S pxitt iti ef Brof^t^tty ^feoeitt An SanUhann er Bad^oiir, <lifol^tt Ari e viracleu ; 6 urn huelett geAerale-* maud ha publiqiiecnantt rebutett, traited eell iir lorbour> ur blasfe- mour , reprouved ha condann&t t'er marhue dr^ 6 boble. O p^h wt hreve-cftlon de Sefufs ! Naouah enn Ouene Divinti hag inno^antt a ^leu hemb urn glaim er Santahce xnjufte age gondannation , hag a urn rante dehi gued ob^iiTahce ha daufidr, avekt goh^r fatisfafiioa de Jufiice i Dad Etem^le , ha M^ vem er bett ^i^ i Varhue. - ^ Orafonm M'Oit trugaireca, memi douee Salvor , ha jamefs n6 eelle- hdon hou trugairecad aff^s , a hoa caraiit^ infini ^n ur hev^r. Chetu er mSrche 6 ouiaii gfatt teoh erv^ me foffible ; me veenn urn r^nein jierfk^tt d'er ruftan ofdreu i Bro« vi&nce enn Eutru^Doa^ , boqueitt m^ reffp^ 6 zournn Divinn a ve-<; E ij 94 Pu^m^tcviit Station hai tSitmt ^ .tigfirgueia ar nan enn tauleii pon^raa, enn affli£tionea braiTan. Pat^r , Avc^ aveid enn dud ino- ^aiid a golehai ou dann^, ou inour^ ou buhe i Juftice. !C;ia nombn ag tr pafiu a^rafs HuT'i'Salvtr enn hunt canveufs ^ couronnc^ a fptrn/i 4 toitgnetn i Grocfs, ASalefs Pilate bed er . Galerie ma . ouai b^tt difTcoeitt Jefufs d'er Boble , boutt-f ou deec pafs ha trihuiguenntt. Ag er Galerie ma ouai b^tt dif* fcoeitt lefufs 4'er Boble ^ bed el I^h k rancontre er Huiriefs, boutt90U cantt pafs. Ag el leh h rancontre er Huiri^s bed er Hroifs-heent ma couehafs j^ufs edan er pouifs ag e- Gro^is , iaouett ha fecourett d'i douf dr^ $imon k Cir^ne^ boutt-'fou dew huignentt paf$, ag tr Bajpon. " 85 !Ag er Groifs heentt-hohttbcd el l^h tna um gavafs er Mairhed k lertifalem de ouilein dre druhe doh Jefiifs , boutt-90u deec pafs. . Ag el l^h-hontt belt ti er Vero nicq , boutt-^ou cantt-deec-pafsha trifauigueentt. A diig er V^ronicq bed enn Orr k juftice , dre behaht Jefufs, a for- tiafs ag er guer ^ J^rufalem , boiitt-, qoxx trihuigueentt.pafs. Ag er Porb-hond k guer bW enn deyaleenn k Vann^-Calvar, boutt-90U deu-gantt-pafs. Ag enn devaleenn k Galvar b^tl! lein er Mann^^ bond a ouai nez^ hant^r-hantt pafs. ' 1 Quemence a ra ^nn' oil feih-can^ pafe. ; e u) 87 ^1 ♦ t i K« • ♦ t # ♦ i^ « «•#.!;♦ ♦ » • • i •(•♦«; I'ro oinnibuf ^ ^i HUEZECVETT STAtlON. £r Halvar or h^uud i ouai hitt cruetfitd . Itur" Salver itri dtu hire ER Halvar a auai ur tnann^ grofolaig diaveis der guit & Jirufalem , deftinett de lacatl t'ci^ tnarhue er hritninelett torfaitterion, £r Halvar a zou brema i crtift 6f gi^r ., imn Hifs gair^ a tbu hiit ouiid inoii vfaag . ur CfiapiiU-Sdh^ iSI ar enn todrett ma x^xxtth bitt planted : cfrGrcef& facnkt. Momeifl a nir 6tin hi dre tiandfic pafeeft p^^ re a zou. ihuell^h eveid er^ri ti^ vii partotid end hunii tier^ In6u ti ^td«- kr teh er hrutefimont^ deJari^^^^ el UhftiSi oiiai fadttlkcaid^X^rd^fi i .b%tt a hA oum-b^t HiiNSalv^t J^^ufl^Chrouiilt taoh^tt doh ti. tSii^ iSi a-r^r enn toul & pihmi 6 buait E iy 89 Hui^eeveti Station h^tt . planted er Groefs, arlerh tt Jirucefimantt. Gu^ein a-rer el 1& ^ behani er Huiriefs , enn Aboftofe San Idbann, Santefs Mari-Madelein hag er Grouague Santele , a gon- tampl^ enn effaitt deu^han k go- nats enn Ufeuion. Guelein k rer el l^hieu ma oiiai faou^tt Croeiieu el laire matt hager fal laire. Leh.Groe6 el laire matt a zoii puar zroaited k hant^r dob hani Hur-Salv^r. Gue- lein a-r^r er feute ag er Halvar, groeitt dr^ er br^ine douar arrihu^d ^ momant ma rante Jefufs h fpe* r^tt, n'enn d^s nemeid unn troai- t^tt ^r^ l^h er fal laire hag er feute* hontt hac a r^ unn diilpatti mifte* riufs ^r^ Jefufs hac er fal laire. Er Chap61ehond a zoii er Place fant^lan ag er Bt^d oil peh d^ ino 6 accom- plifTafs Jifufs-Chrouiftty Map te Zou6y enn Aivre k honn R^amp- tion y i verhu^l dob er Gro^f% Inou- .^, i^ma r^tt um dranffporteinli^f$ dr^jum iffpritt d'ob^r er hontam^ platioo-mann, .• * ag tr Saffion. 89 ^ Hur-Salv^ arrihu^d .i^4a-fin ^na devaleenn ag er Manne k Galvar , a urn gavafs quer fatiqu^tt ^ quenn di« hirigu^t, ma ouai b^tt quenigu^tt tehou guin caigett guett mirre, de rein courage dehou de vontein ar er inanne; naouah ean a refufafs er foulagetnantt-r^ , na ni vennafs qu6 * boutt digiiargu^d ag er b^h pon^r ag 6 Groik. Er guir Ifaac a zouc b^d el l^h er hoaid ag e Sacrefiee. O p^gu^ mend ^nn deouai b<h d'andur e von^ tein iir siann^ quer grofolaic ! Pett gu^h e ouai b^tt bleuett e dreitt fa- CT^tt e fcoein doh er mein beegand hag 6 querh^d ar nehai ! Prefantt ma ouai & (ein er mann^ , rein a rer de hou lacad 6 Gro6fs k blad ar enn douar 9 ha durand ma ouai lod ag enn U(<6uion i aligein er morhoUeu ^ enn tacheu , er herdad ha toud enn inftrumanteu ag enn tourmantt , du^ rand xpa ouai el tod aral 6 ober enn toufcu requifs /ch^tu r^ enn diuflque nuah-fpill eid er pedairv^tt gu^h^ y^ enn una teennein 6 (ai dr^ neerh. E Y 9^ Wui^^ecvttt Station mi a ren^u er gotilteu ag ^ Flagel* lation. Hdmpfltl tmn dra ouai gu^ Jctt €orff Jeliifs goaitl^gteu, tptitl j tliffpc€fin«tt I £r Vourrcuifon a la< 1 cteh.au , Peure tmiah dein ^ siaUtt b^ Cfltt fm ti^ miferafclt buii^; um daa* ' ie ennta ar er gul^ poexnmixfjS ag er Gro^s. Uiraii crioh a dape ^ Joiifs . clr£ er bleau ha dre er barhue haC enti diflcar ar enn Alrhiie^nfi calett* boiilt ag er Groife Chelehuettt Cbetu er Utqon i pehaoi i onai hiti trucefiett, Crogueia a^r^ enii ^ zoumn deheu, el taguein a-r^ ^r im tbnl groeid ekprits ^r Grd^fs hag enii tathein a ret dri triz^c taul morhol. P6h nnn totirmantt! Enn dourn; targu^ h ouahiad hag k ncerhenneu ,. bcmtt irefeett gued linn tache brafsK. Quel \iik taul mothoX a ztgargu^nd ar dour nn Jefuis a cuai quel li^fs martir avteilt ou hag eid ^ Vatti ; hi hoi^ (ante donne enn hi halon. Enn do^nd d^heu tach^tt, enn Ufiduion a dfiK>e <lournn cleye ^ mmfs eell Aa J>> ouat ^. neerhenn^u um deenn^u^ ha ma ouai groeitt enn touleu re beel , n'eellafs qued arrihue d'el 1^ devi(ett , ind a vm laca deu de deennein k hou nceth. Chofi-> gett guett peh tourmand eitt Jefufs 6 tachand e zournn cleye dr^ drifec taule morho). Peguemend^ ouaid a ridafs!... A be oiiai belt queftion a zonnett tenn trcitt , 6 peh neerh a ouai bett rett impleein d'cu lacatt de ziFqi>^t^n bed enn eu doul on deouai groueitt ! Tachett oiiaintt bett enn eile arlerh eguiU , p^h'ani guett trihueh taule morhol ^ ha guet ur river .i onaitt. Na hiii, Giii- riefs fant^ie , nfeon. de ahafiah ean defs lared ur ProfSce etna bett braf$ hou clahar eell er nrorr } Magna tfi> Ytlut man cohmtio ma. . « Ch^tu ennta J^fufs , enn Deine a ganveu, cruccfiett. N'ou defs mui setra d'ob^r defaau nameitt fi^hu^l er Cro^fs ag hi flantein i leb pre parett. Bourr^uion, iffpergned unn dm b^nag ur peuie.patiantt, filai** 92 Hul\tcvttt Station ' ged eaft dou^an ma eellaitt , er ^ hannan horofle a vou ur glo& tnarhuele aVeitt ou. Maifs allafs^. a doh pihue e conzan? Doh tigrett\| \ doh barbar^tt » pere hemb urn gontantein i ruffad Corff Jefufs doh enn douar , a laufTque er Groefs de gouebel ^ daiile abarh er foffe ou deouai touUett, enn ur fx^on quenn terrible , m'enn de belt re^ velett de Santefs Melchtilde nenn deouai Hur-Salver andured ur boe- ne quer cru^le M^ um ardfte afflan ( mal brafs ouai) de um. durul ar menn deulin dirag et Groefs , ha di brebateah , de vo- quein de dreitt me Jefufs , de gai- gein enn dar i menn deulegatt doh er Goaitt facr^^d a zivire tuem icaud anehai , de verhuel inou &K\xi , mar gueljan , guett contrition doh me f^h^deu, pere enndefs lacaitt me Jefufs enn ur ftatt quer mehufs , quer cruele, quenn horrible* • ag er Baffion. 93 Orafon. O Douce Jefufs , me f(£hedeu-<S enndefs hou lacaitt t'er mar- hue 9 d'er marhue ag er Gro^fs , ha ne varhuan qued e chongeal e que* mence ! Mifericorde ^ Doue k viferi- corde , m^ bromette n'ou 5ofFancein mut jam^fs. Penaufs e eellehainn- m^ offancein utin Doue quer matt! M'ou fupli dr^ er Gouaitt preciufs e oueis fquillett, Axi ou peenn facr^tt curun^d d fpernn , dr^ ou teournn toulett gued enn tacheu, dre hou calon diguorett guett ul lance , de rein dein er r^miSion generate ^ me f(6hedeu , ha d'em receu enn^ ou ca- rante. Hou peerin chomett foupt^ jgoude m6 ou^fs rantett hbu fper^tt , a fenefi enn em pardonn^tt, ha beni« gu^tt ma vein dr^ hou Croels , dalhett-m^ b^d er fin ^r refolution em^fs grpeitt; na vou jamabfis, dr£ ou c^iiTe, pehed er b^tt capable d'etA Iem<^l ag^ enn obdiffance a rantan d'ou volant^ Divinn. ^atir^ Avt ^ ma hum breleryehaioip doh er pib^ct. I 95 '^IS^rt'^rt^^A'^A \|Wl vik'fe. «!^ ''ft'^A'^A^A^rt^A AAA a"a a 2 A^ «%_ .S^ ^ A A A A AA A ^>^A%%^A^i irg ^A^ yC ^A^S^A^A^A^A SEINTECVET STATION. £r Birfantik i pdhani i ouai ben lacaiu Corff HuT" Salver. JOith k Aritn'athie enii'^-deoiiai groueitt bindn ^nn ur rob ag etin devaleenn & Vann^ Calvar ur b^ aveitt ou ; de behani € «heaitt 4r6 ur Jardrin enn deouai inou, Joieb i Afiisatliie a rafs er B6 bontt de lacatt Corf J^ufs» i Veftre , dr^ enn incur hag er ga- rant^^ zougue dehou. Grgueid-e iell ul gaoibric , penh d^fs feih tro^t^ t^d ^ carre^ hag eih i ihueldaittw Aligett ouiai b^ ^r roh ag er ^&- hotid eell ur ouffre, pe unn autair^ ar behani i repofafs corff marhue Hur^ Salvor. Enn orr ag er Be a ioii forh isele > red e pl^ucin quafi air Gtin eulein de onned enn ou, Er iBe Sai)tele-7e a zou bertna, haval VAiai. diHagu^lt dch er Manne k $6 Sclnucmt Siatlon Galvar , rac de vatiffein entt Ili/s ar er 6d,.hag ar el leh ma ouai faoiujtt Croefe Jefufs ^-ouai bett rett lemell enn douar hag er rihet a ouai ixxi dai, Er Be-Sant61e a zou enn ur chapelic propre , eell )& vehai chairred enn ur vouifte, ^eu - huiguentt lampre argant hag Unan-eure e creifs , pihuiqueid-1 zlamandeu , a loiTque nofs ha d^ €l l^h facr^tt-hojitt ; ha n'eeller que chom peel inou , ^-gaufs den tuem- z^r moguSdec a antretenantt. Antre , inean crichein , dr^ if- pritt, dr^ defir, roena eellefs ^nn efTaitt, abarh ^r Sani^uaire-hontt ti'affiftein ^nn deu^han lervige k vou rantett de Jefufs te Salvor, H^H^ e hdfs-ean pafs ha pafs er Stationeu ag d BafHon hag ag & VaP- hue , condi ean ehue d'er B^ : ha chetu er p^h e-hefs de gonfid^rein; Prefand arlerh tna ouai tnarhue ' Jefufs , menn deouai ranted e Sp^* ipett de Zoue i Datt, Jofeh k Ari- mathie, Deihn k Galite, Prefiddlid ag er Baffion* 97 hag offi?oiir, a yal's hard^h-niatt de ouleenn e GorfF giiett Pilate, de rein dehou ur Be ^ pehani n^enn' deouai que ouah fervig^tt. Pilate coutant , Jofep a gueoi^rafs er bo^ne ean-tneme, gued unn Deine aral confiderable , hannhu^tt Nico« dSme , ha San lehann , enn Difciple carett, de ziftac ha de ziflquenn CorfF J^fufs ag er Groi(s. Er Hui- ri^s a recehuafs itr6 hi divr^h enn trefor Divinn * hontt ; chong^tt , mar guell^tt , guett p^h fantitnanteu k lahar, ik garant^...Hi a lar^ de 16^ fiifs i mui oah h galon eid k veec : O Map . Divinn! p^tra enn * deli) groueitt teoh marbu^l enn ur ftatt quenn truh^ufs! Pihue-^ enn-d^fs hou tifTpeenn^t qiieiin horrible* mantt ! Peen adorable dignn de zouguein toud er houronneu , hag er gouronn ag er gloire itern^le , chetU'^hui couronn^d h fpernn ha mifftablemant touMtt ! Face caire ha graciufs , p<^hani a ravifTe enn JEk6 y men ema oueitt hou praouite ^ 98 Siintecvtti Station \ hou quinaitt! Deulegatt dOuce fad brillant , chairred oh doh er fcla:- ddr \ Divougueen , divefs , beec ^ . gtien'n eel er flordeliffe, ru eel er rofs, chetu-hui gouiv^d eftrangel f A hui-e a ouai er hairan Deina a zou bet jamefs ? Perag enta el lihue caihufs-ce, er blpfleu, er goulieu^ er fcopitelleu , er gouaitt couatiietf>- cel... O digoft^ fac^tt, 6 cofti di«- f^uor^tt^ 6 calon touUtt gued ul ance^ gouahiatt goulihue, Cain rongu^d ^ dauleu fouaitt, divr^h diflclojd^tt , deoiunn ha treitt trefett guett tacheu ! A hou CorfF e k hue^ * Ian , me Map queaih , pi CoriF iinii tor£iitour brals binac? Ha! mi ouair afTef^ imk hOu CotflPino^and i. Ma adorein enta er Horff Dtvin«* ma ! Ma reparein dri inou er gousi draittemanteu a zou bitt grodtt tehou ! Drefs-peptra , ma voqu^in er hoM diguorett, er van\^na i vifericorde, enn orr ^ hoa Ailon caranteufs ! Ah J ma antrein dnii hi ! Re Chomein iv foiirnaife^ & -t^, er porh h falvediguiah. Diirantt ma r^<r Huiri^fs er Han- irevi trifte-ie de Jefufs hi Mab , Ma- ri* Wadelein ne vanque qued k obdr hi re doh treitt Jefufs hi meftre. Ah 1 a lar^, enn ur fquillein unit aboti* dance k zareu ^ hac enn unn teen« neiii hi bleau mfleinn gued er braf- (an glabar. Ag eelled ft rein gnel^tt m^ J^iiif$ niarhu€ hemp merhuel guettou. Penaufs vehaitlein bihuein hemp doir! Ma , ier garanti cm hrin cefiou ^hui^. Alien, Cara^t^ divinn^ jia dardelt quett ^ chetu me horfF , lam^d 6 vuhd guetou , coutantt brafs on i chetu menn deournn ha me zreitt, touled'intt dre hou tacheu (piritii^le, luemmoh eid er ri houarn; chetu me mambren , mSrchett donne ixin 81 goulieu tjie Salver. Ope eel- lehainn , dr^tnn tOurmahteu ^andu« rehainn , prenein buhe Jefufs , mt hairaflt^; m^ garehai andurr mile martirr^^ rantein dehoii. Maifs al-» lafs!'par^-e^ marhxie-^, fclafled-e i tambreu: Red e didd enta. Made- }ei&\ merbu^l prefand enn tacbe- lOO Seintccveti Station man, red-^ merhud doh tmtt t€ Salver carant<6ufs, p^hani enn d&fs he carrett particuli^remantt , te che- rifli^tt drefs er real. O quena eellan lioerhu^l berma , red i dein d'er bi- tiannan , (lleigeale ^-verman ur vu« hi truh^ufs , e creifs enn irvoudeu , enn dareu , er hanveu. Ha mar beenn atterfdd ar guemenc^, me refTcoa- dou, p^naufs er fidell Madelein enn d^fs um gloeftrett d'ober b6d er fin canveu de Jdfufs hi Meftre caranteufs. ' Goudem'enn deouai er Huiriefs- Vari ha Mari-Madelein coutanded ' cu devotion 6 quev^r CorfF marhue Hur-Salv^r, enn trl deine unn-efs hanhuett deja , enn ambaumafs , de lar^d-6, er frotafs gued ongandeu pr^ciufs , el liennafs e tair lingaile n^hu^, caire ha fin^ hag el lacafs ^r U. Abarh er B6-Santele ^ma-r^rf teoh gob^r hou temenranceg^ Ineati Crichein, bihuein ha merhu^nnon. fir B^-fant61e ema-f^tt teoh urn (i- b^liein guett Jefufs , de vihilei^ I ag er BaJJlon. loi forhett doh er hompagnoneaheu ^ ^xnarhue d'er Bett, de oil vanite; ha conduienn ur benigenn rufte ha icallett. £r Grohic fent^le-bontt-6 h Keli^tt cuh^tt lieflan ma eelbbaitt, Ide irvoudein , de ouil^in , de crial id gaufs de Badion ba de varhue \|hou Salver ha hou Joue, Ha Axh ■ena irvpudeu, dareu, cndii fantele hond, um ziffpofein d'Ou poud ur marbuQ urufs. I ' ' • Orafon. HUi i enta , 6 me Jefufs , h, gpn* tamplan diiTquenned marbiie l\|\|(^ er Groefs. Chetu peguehend enn* ■^iefs h(>u caiTett me honar ha hou ca* pnte. Marbu^d ^ ouefs dr^ glabar ha \|carante doheerap. Ah ! re varhueini, d vraflbh rai{on , dre glabar doh m(e febedeu ha dre carante doh eoh ! O Guiriefs beniguett , 6 Mam enn affligettan ag enn oil mameu , n^enn Id^ lauiaz^ enn douce croaidur Jefufs ia x6 dedli quemend ^ confolatlqn , a be Quaih doh enn dethel etr4 houti^ CBP MO CiP 4HP 4B> CDP 0\|p dw CO^ ^V Wp i'^iu y'x /^y'Sk. 1?"^. y>v j?^ y'v i?^ /•v z'^' TRIHUEHVETT STATION. 'Er Manni i OUviu didr behani Hur^ Salr, vir Ttjfujjiuid a vontafs inn Nian^ UNn dra jufte ha raifonnable-e, arlerh ma hefs-b^tt ouiJl^tt quemend diar Baffion Hur- Salvor, 'ma: urn rejouiflehairr fantelemand ag e ReAirreftion gloriufs , hag ag € AnfTantion triomphantt ; penn de dri cnn eu Viftere-ze enn-defs aif- t^d enn digne freh , er jufte recom- panft? anehai. Ha, penaufs-b^nac ^ma arrihued er Refurredion it B^-Santele, naouah d'i celebrein guet mui a ceremoni hag k ou* laire , m'i lam ag ul leh e pehani i tamb i hu61etl hag ^ glehuett que-* mend & ganveu gued er Huiri^fs ha gued er Vadelein; ha m'i.douc d'enn* tu aral de Jerufatem , d'er Mann^ ^ Olivetti d1 joenteia doh • F ,06 Trihuthvett ha '^«/\%. ^. BBB0B f w n»enn d^fs nameid cnn ?^ wn'n V Jofaphatt. Er Manne devaleenn a J"'i^ . .gnn, cnn- % urn faouaft^^-,",1i^„Tfaute; enn devonona dranl- «^r enn ^ Bafllon , red-e um y® • t -tflnrid ar er Manne a OU- ^P^^'u" Scar^meffqueerpucm- ,^l hpontt haga»<;" b^ hag a ^'^ ^ Wrinou ^ contampl^r , i vou jatnf ^-;r „t ;oy douce gloire Station ag er Saffion. 107 cefiett ha J^fufs glorifiett ! S^latnb erhad er Horff adcnirable-hontt ^ agile, impailible, imtnortSle : de- lared-e, fcanV yah, buhaic : fcan , n'enn d^fs netra capable d'enn aref- tein ; yah,.n'enn defs n^tra capable d'ob^r drouc tehou; buhaic, n'enn defs n^tra capable de lem^l e vuhe guetou. Selamb er Hortf , urufs - c6 mile gu^h brillantoh eid enn hiaule ^r hairan creifte, Selamb .e Beenn facr^tt curunett giied ur gouronne iinp^riale, compofed k guemend a fiairett fplandiffantt eell h ouai k zrein enn i gouronn fpern. Selamb er puemp gouli enn defs groueid enn tacheu hag el lance enn i zeournn , &in 6 dreid , ^nn & gbft^ , per^ a dau« le amiaploh fclerd^r eitt n'enn d^fs taulett na n^ daulou jamefs hiaule ^ louair, fiairett. Selamb, f(£lamb ar- honn-gouar face amiable Jefufs , enn Divinit^-6 6 liguernein arnehout enn d^fs ean rant^tt quer caire ha que? graciufs. Setamp min , figu- re y ^efteu t majefte , glo^te » • F i) io8 Trlhuihviti ha deuMan fplanddr , fuite , compagnoneah ef J^fufs-hohd a ouai durand 6 Baflioa eon Deinn a ganveu. Chetu Ean 6 vontein^d'enn N^an dre e bropre vertu , e creils unn nombre infini k JEle , per^ a gann 6 vl^loairieu , 6 vellationneu , e driompheu. Remair- quamb ehue toud er Haptiv^tt fan-> tel bond, enn^defs delivred ag el LimbeiiY a gafle guetou d'er Bara- ouifs ; ag enn iir raviflemand ar enn oil marveilleu ze , laratnp gued enn Aboft6le San Paul : Fidemus Jtfum propUF Paffioncm mortis , gloria & • honors coronatum. ( Aux Hdbreux; Ch. %. ^. 9. ) Ni a hude Jefufs cou- ronned ^ oulaire bag k inour ^ e r6« companfe ag i Bamon hag ag i varbue. Oraforz. O Jefufs, roe Salvor ha menn Dpue , reffui&ted k varbue de vihue , montett gloriufs enn^ean, afeed it Baraouii^^nn tu debeu'M'oa Tad-EterQ^e, m'ou meile , mi'oa >« , Station 4g er Bajjion. 109 . enicq, m'oii ^adore , me um gon- facre , m^ um gloaiftre deoh de vir- huiquin, me ilTpritt de chongeal perp^d enn ah , me halon d'ou carein hemp fom, me zeat de gomfs liefs ahanoh , menn diiTcoharn de gave'm plijadur ^'clehuett comfs ahanah, • menn deulegatt de felett guett devo- tion hoii limageu ,.me zreiit de onett lieflan ma eellein d'enn Ilifieu , toutt me horfF dandurein ur bodne b^nag ^-balamor deoh. Receuett , me Je- fufs, me Salver ha menn Done, re- ceuett guett hou madeleah ordinaire enn intantion vad a infTpirett tein berma, ha na bermet^tt jamefs nia vou hanni dannett ag er re a vou bett devott de Stationneu hou Paf- fion ha hou tnarhue ; roaifs ma yein::-,^ , toutt d'er'Baraouifs, de um^r-C jj fein gucd er-r^ urufs ag^r glo^d ha £. fini i behani i ieouifled hag i j -v^. o^ fehaitt^ durant enn Eternity. A-zoh § Pnter^ Avc^ ma criffcou baittj^ enn devotion der Stationneu k cno-^ fion Hur-Salv^r. F iij 1 1 o Orafon it Jlfufs cructfiitu tf^V^ tf^tt^ tf^K^ tf^lLa j^fc_ tfMH^ JflWK -tt^tf^ -Jl^tt^ -SiMtf^ IMKa. ^^ ^v y\|v y\|v - Vf% /f* ^V d^ J^ ^f^ ^^ ORiESON DE JESUSS CRUCEFttTT, Z)W ^ciKi/ Win Agojd urufs ^ hoe ur, Marhu'e fantiU. MEnn douce hac adorabk Salvir fufs crucefi6t , dr^ hou calon caran- t&ufs , dri enn houand ^-ouefs ^ falv^di^ guiah er b^heripn hac er b^hour^fett^ dr^ hou Paffion cru(&le, dri hou 9'Agonie tni- hiuis, dr£ er Gouaid h ouifs oil fqiiiUetta dri er recommandation ou pouai groatd k hou 9'lnean pure de Zou^ hou Tan , dr6 eon taule hri ou pouai laufliju^tt auentt oierhudl. Ark hou tiuihan huannaa, ha ixh hou marhue, pihani a zou bid enn ac- compUflemand ag enn aivre a honn Re- damption^ m-ou conjure ma bltjou gue- neoh quemirein truhi doh eln berman ^ hac inn amzir ii me Agonie, ha de receu . fperid itri hou teourn hac ir varlenn & K^kicorde inn ire ^ me marhue ten. o ^T^^fi^ </ Livrt-man^ ir hlai 1654 > tnn & i Htdnir^tf-Groifs ^ dirag d Uh ma ^"A but planUn Groijs Hur -^Salver. ^ Hi LITANIEU ABaJjpon Hm-Salvir Jisuss-CHROUISTTw EUtru - Doyxi ^ hou - p6 tmh^ doh eemp. I^. Eutru-Dou6, hou-p^ truh^ doh eeoip. Tad Eternele , hou - p6 truhe doh eemp. I^ Tad Eternele y hou-p^ truhe doh eerap. Map te Zoud^ hou-pe truh^ doh ^emp. Vi. Map te Zoue, hou-p^ truh^ doh eemp. Sp^r^tt-Santele y hou^p^ truh^ doh eemp. !{. Sper^tt-Santele , &c. Drinded adorable , unn Dou^ Vii> ^^ quin , hou - pe truh^ doht^j ha ^ itf. Drinded adorable, &c. ^ gt Jtfufs. chel^huett honn pcyi \ ^v cu 1^. /<5fufs, ch^lihuett, ^c^ZlS^ J^ufs y rec6huett honn p^dL_ ' % I^ Jtfufc , recehuat , &c. ^«i5 B^ F Wr m Lttanieu Mufs, abimed ^nn incarnation, hou-p6 trub^ doh eemp. I^. Jefuls , abitnM , &c, Jefufs , gann^d en ur hreii nofs Nenn- delSc, i^. Hou-p^ truh^ doh eemp. J6fufs, ^r Circoncifion bleffed ha in^rch^d cell ur p^hour, S3 Jtfufs , daffqu^tt t'er marhue dr^ § er Roue H^rode, '6 UMs , goual log^t , goual uf- ^ qu^tt , goual vagu^tt , g- J^fufs , ancoueh^ 6 boutide ur 2l peur Artifantt b^ ehn ouaidg. 4 dregontt vlai, <• Jefufs aboeiflantt de Vari ha de § Jofeb, y Jefufs , ^n deferh hemp tam bouitt « durantt deu huiguentt d^, o Jefufs , tant^tt ha tranffport^d ar^ 4f>Heenn enn Tample drd er"' • 0'j.lffpntty § eeli ur (ii]itv6 paiein unn ST 7j^^ ^ de Cefar , rS'^-""''"^"'''^ enUf^ufoB. ^f^74»our^foI, forcer pofit^lt , g _^.ii\s, ar# zeulin i olhein tr«dj ag tr Baffion. I'ij J^ufs, it jardrin i Oliv^tt gla- hared ha vagannett a-gaufsHg d'onn pehedeu , o Jefufs , i huifein enn deure ag er^ gouaid aveid omp, «- Jefofs, giierhett ha trahlffettg guett Judafs, g^ Jefufs , enn-defs recehuett pett o* carante boque enn traitour p* Judafs 9 ^ Jefufs , quemerett , ariett ha ftlel-^ c^tt dre el: Soudardett , J^i^fs, abandonn^tt dre enn' Aboftolett , Jefufs, taul^d enn Torand k Cedron ^ Jefufs 9 gouapeitt, anjuliett haS jotad^tt, {=: Jefufs , diufquett niiah beta"^ pedair gu^h, ^ Jefufs , doh ur pil^r fouait^d ha g« quign^d k dauleu , -^ ^" J^ufj 9 e-vaganein , difiagued-^-zoh o* er pil^r, coueh^d ^nn 6 puaitt j ^ J^ufs 9 gurun^tt gued ur gurunn g • fpern, ? F V 1 14 LiianUu Jefufs , gued ur goh vantell ru ar e zifcoai, ur gorzeenn enn 6 zournn , horribletnantt goua* S peit, c: Jefufs , comparagett doh er mul-^^^ tr^r Barrabafs , rt Jefufs , dre enn Ufeuion eftlm^t g« falloh eilt Barrabafs, ^ Jefufs, goulennett t'er marhueo* dre er Juivett, ^ Jefufs, condann^tt d'er marhue ag g . er gro^fs dre el lache Pilate , y. Jefufs , enn des dougued er Groes d'er Halvar, jefufs , affligett er rancontre ag ^ Vam , S! Jefufs , dr^ er pouifs ag e Gro^fs s blcffed 6r fcoai, ^ Jtfufs , couehed edan er beh po- ^ ner ag 6 Groefs , g^ Jefufs , carguettoh k honn pehe- ^ deu aveitt na ouai ag er Groels §* "^ ^ buemzec troaittet > • ^ Jefufs, fiaguett doh er Groefs 2 guett tacheu , ^n^ T^/T./^, cruellemantt ftleigett ha^ ag if Saffian, 115 horoflKtt dre er Vourr^uion , de blantin er Groefs enn i leh , 3S J^fufs y' tachett 6t Groefs etre tf deu laire, "^ ^Jefufs, doh er Groefs cargu^d;; h anjulieu hag ^ vlasfSmeug^ enn Ufeuion, ^ J^fufs y enn defs pardonn^tt de o^ Vourr^uion , hag enn defs ^ p6d^d aveitt-ai , g J^uifs , enn - defs teftamantett-p -teemb er Huiriefs-Vari , Jefufsy abreuvett gued veiftreffi- ha gtiinaigre , c: Jefufs, durantt taire ere doh er%. Groefs e andur enn tourmanv- ^ ten horriplan, n J^fufs , quentt rantein 6 Sper^tt 2l a um glemm^ eell penn d6^^ v^hai 6 Dad enn deli^z^tt, ^. Jefufs, marhued ^tr^ divreh erB Groefs ^ An^d aman ur momant , ha um ahimitt Urae uoui er Mab ^ i verhuel aveid oh.. ' Jefufs , aboeiiTant d'e Datt b^d er ^ siarhue mehufs ha cru^le ag er Groefs, Hou-p^ trube. ^i6 Lieanieu ag tr BaJJion. Jtfufs , marhue ix Gro^fs , i gofte diguorett hag e galon bleffett guett unn taule lance. Hou pe. Ouene Divinn , p^hani a efiace cr pehedeu ag er Bett, I\?. Pardonn^tt temp honn pehedeu Ou^ne Divinn , p^hani a efface er p^h^deu ag er Bett, I^. Recehuett honn pedenneu. Oiiene ' Divinn , pehani a efface er pehedeu ag er Bett , 1^. Hou-pe trune doh eemp. Jefufs, cheleuett honn pedenneu. Vi. Jefufs, ch^leuett honn pedenneu. Jefufs, recehuett honn pedenneu. ]^. Jefufs, recehuett honn pedenneu. ' Orafon. JEfufs, Satvir er-B£tt, p6hani a zoa dif^uenn^d ag enn Nean ar enn Douar de fqiiill toutt hou couaitt ^ remiflion k honn p^h^deu , ni hou fupli gued humilic^ , de rein deemb ( hag a efTperaniD dr6 hou madeleah infini ) €r gonfolatton de f^l^hu^tt drh er Jugemantt -General hou polish douce h \zxiit teemp : Dtut ^ tuu "- "-i$ ha caritt gum mc Zatu Ameo^* n7 ENN EXPLICATION ag er principal an Ceremonieu ag cnn Ov^renn. JlLns Amitu Em Amid a reprefante er Mouchette Vitleaouai bi&tlacaid ar face Jefufs-Chrouift, h Sale Caife: houari> p^hani a rafs bourd brafs denn Uf^uion ar goufte Hur-Salvir. Enn Aube, Er fal hueenn a ouai-bict reitt de Jefufs h ti Herode , fai p^hani a zifTcoui k ouai tremeinned eid ur foil. Er Canturt pi tr Grouifs, Er gord^nn guett p^hani k ouai bett 7e- fu{s ari^tt dre er hreifs , ha ftleigitt ag er 7ardrin a Oliv^tt b6d er gu6r a J<£rufaleffl. Er Manlpult Er gordeenn guett pihani h ouai bett ftaguitt J6fufs doh er pilfer ^nn k Flagel- lation. Er Stole. Er gordeenn a ouai b^tt laquaid t gouc Jefufs de on6tt d'er Halvar. Er C4fuL Er Gro^fs a buetiiz6c troait6tt a ouat hkxt rett de Jefufs doug, hag er bleiTafs cr^llemand er fcoai , ^dan er bonifs a b6- haoi i couehafs k creifs er guer k J6rufaleir If 8 Explic. ag if Cirimonitti Er BaiLdg e urn hriparcui hag i VM ufnitin. Enn Arhile Gabriel a falud er Hniri6fs« Vari;liag hi a ra hi honfantemantt d'eaa Incarnation k Vab Doue, enn Eile-BerfoQ ag enn Drtnd^tt. A be [a er Bailaic £enn Autalr* J^fufs-Chrouiflt a ya d'er JardriQ i Olivett, h In6an trift hag affligitt. A be vonte er BaUaic d'enn Autalr^ i hitn y hemb larein pedenn er betu Enn aifemantt guet p^hani h eell£ Adam confs doh Doa6 , um antretenein ^mili^- reinantt guetou ^-gommance. A bi ilfquenn er Bailaic a^^ph enn Autair. Adam chafled ag er Baraottlfs-Terref-. ire ^-gaufs d'6 hkhhtt. Er bommancemand af^ enn Overinn* J6fufs-Chrouift arrihu^d tr Jardrin a Olivett a ra 6 Orsfon d'6 Date. Z>V GONFITEOR. Jefufs-Chrouift profieroid ha vagaan6d e huifein enn deure ag er goaitt. Er Baiiaig i voquein denn Auudr J^fufs-Chrouift trahiff^d dr£ ur boque; Et Baiiaig a ya de gorne enn Autain J^fu{s-Chrouifl quem^red , a{\|ed , hi ftleig^tt. Er Baiiaig a Uine enn IntROIT. Huannadeu enn Tadeu- Sample eit don- " '-^iguiah er Meffie. Ha Jiiuis imj^oged ag enn Ovcrenn. 119 £ PaMfs Anna» Tadaic de Caife^ er Pontiff. D€r GuiRli-ELEISON. Jifufs-Chrouift nahect tair gu6h dri Bierre h Palefs Caife. D\r Gloria in excelsis. Jifofs-Chrouift, er Meffie , ganoid k Birliemm , vifititt Ari er Vugulion hag adorett guett tri Roue ag enn Orianntt. fir Bailaig a {iflfo doh cr BobU dc Urdu: DOMINUS VOBISCUM. Jifufs-Chrouift a (ile Pierre hag el laca de ouilein 6 b^h^tt jyenn AbofloU. Dou6 a gaffe liifs Profaititt de gon^ folein h Boble ihrateaih tehai ur Meffie. ^4 Jifufs-Chrouift a gondui'er de Bilate hag a accufir dirac tou. ^ •■ ^ Er BaUaig goudd enn Aboflol a Idnc ouah inotu Perdigueu S. lihann er Badiour de ziffpofein er Boble de receu J6fuf$-Crouift , pihani a ouai ina ou miffque » hag a ziffcoui mhmt debai vifiblenaantt. Er Bailaie foupUd e^rdfs enn At^air a tar: MUNDA COR MEUM. Penaufs 6 teliamb ehu6 gob6r honn pof- fible dej-effcontt de hraceu Doui, ha pror fitein perhuih anehai. Ha Jifufs devaiit; der Rou6 Hirode ^ ne reffcontt guir er-bitt; £1 Livre a changer a du Vo\xk a abandon er Juiv^d perp&d I lO Explic^ ag If CiremonUu ohAinhtt^ 6an ur haflb enn Aviile d^eiux Idolatr^tt. £r Bailaig a dro a hantir doh tr both durant ma hint tnn AvUU. J6fu(s-Chrouift ni utn zliTco nametd Ji-hant6r, ha ouah d'enn eulegatt tromble ag er Fi ; maifs ^r.Baraouifs ni a fau&lou Doui £ace-ph-face. . Enn ^vielu Jam^fs nur-behai h^naouid er guir L6fenn qaena^6 mima-b^tt diflcaict teenip. Ha Jtfuis-Chrouift cafli&d k Bilate de H^rode hag k Hirode de Bilate. £r bohlt a fau £tnn AviiU Aboeiflance pronte er boble ^-viflcoah deiin Avi6!e , hag ou fiddit^ drif^ er real. £r Ballaic a voqut de Livre enn Aviilt^ Reflpitt brafs er Vailean ag er fiaufs L6- feenneu d'enn Ampereuritt Paiein, hag er-ri Habilan ha Pinuiquan ag fi^tt denn Aviile. D'er Gredo. Enn Aboftol^d a rann er B^tt kitt dat , de Berd^c partoud enn Avi^le ; hag a fiille er F^ ^ Grecheneah guett jou goaitr. ' Enn DOMINUS VQBISCUM, a lor tr iSailaic goude enn Aviilt. £r-r£ excommuni^tt hag er-r^ a gate- chimaic de receu er.Vadienn, boutid 6r-- m^fs 9g enn Ilifs; er Bailalc a gouvi enn ailiiland^d ^nn Ov^reenn de griiJTqueia on devotion, rag h ha de lacad ar enn AiSair ag enn Ovifenn^ IXI ^ er inline HoAi a zou-bett gu6h-aral facre- fiid ar er Gro^fs ha de renehu^f in ehu6 er circonftanceu principalan ag er fiaffion. ji he vi diujfquid er Uallce. Jifufs-Chrouiftt diuflquitt nuah aveid I er Flagellation. j4 bt ve offtid enn Hojti , pehani a deii um gaved idan apparanceu er Bara ag } er GiUfL J^fufs-ChroQift ariett doh er piUr ha ^ cruelleinant flagellet A hi laca er Batlaig^tr Patenne idan er HorporaL ^ Er jLuiv^tt chomitt dalli-creifs er fcler- ' dir ag er Religion a Grech^neah. I Er Bailaig i ohin er Hallce arlerh trCenn \ difs tan offritt te Zoui, I Jifuis-Chrouifl couronndtt gued ur Gpu- ronn fpernn. } Er Bailaig i olhcinn e tj^eournn I lifufs-Chrouiftt diiTcIairi^d innogantt Art Bilate» pehani a oih publiquemaod I i zeournn, . Enn Orate, Fratres. I Jcfufs-Chrouiftt prifantit d'er Boble, un tam coh vanteel ru pourpre ar e zif- coai , ur gorzeenn inn i zournn, compa- ragict don Barabafs hag eftim^tt falloh. Er Efface hag er Sanctus. TilfDrs-ChroulA condannect injuftemantt de verhuil doh ur Groifs. * _ "; £r SaiUue a bid enn Eium Doui i fegritu ill Exp lie, ag er Cirimohieu'^ . Marhue unn Douh a zou ur Miflire iraug iflpritt Map-Deihe , enn d^fs lacaitt fouh^ct Tutt , JEii ha diaulett. £r Bailaig d joenti e [tournn hoc a ^alh i htetln fouplitt de btdtin aveii tr^ri f^ihui, Jefufs-Chrouift a zoug 6 Groifs. £r Bailaig a olo tnn Hofti gued i ^eournru J^fufs-Chrouift carguettoh ^ hbnn p^be* deu eid ag er bouifs pon6r ag e Groefs. Hag Er Huiriifs h vagannein y er Mairhid a Jirufalem t huannadein guett truhi dob J^Aifs : Jifufs k rein ^ Borteraitte d er V^ronicq , p^hant a dorchafs devote- nand 6 Face. Er Bailaig e obir lUfs figne tr Groifs at inn Hofii qutnit prononcem tr Guidiu facrht, Jefufs-Chrouift tachitt dob er Grokiu Enn Hofti a faoutn Jefufs-Cnrouift faou6d it Groifi* Er HdUce a faouir ihuL Jifufs-Chrouift a fqiiili bid enn dioilian banig ag i Ouaitt priciofs. Er Bailaig a ra ouah fifpuu^Croift or tnn HoflL Jdfuls-Chromftanjuliitt dri enn Ufiuion dob er Groifs, p6r6 a (copi mime doh ton diirantt enn tair ire ma ouai bitt h hxAnkp Er Bailaig c {tourn joimid ha^ i bttnti fiupltd e pedein aviid tr^^ri TnmmntU. Jirurs-chrouift i bidein iveid i Voiir* reuion ha Blasfimerion. % ag inn Ovinnn. izj Enn Nobis quoqu£ peccatoribus. J^fufs>ChrouiA a aAiire er Baraouifs del ialre-matt. JEr Bailaig qutntt er Bater a ra Croi^ fieu ar enn Hofti\ ar er Boble ^ ar^nehou € hiUnan, E>re varhue Jifufs-Chrouiftt Dou6 a daule e veennoh ar bonn labour, hag a ra deeoip, guett honn neceffit^'iea tamporde, er graice d'ob^r unn ufage vad a nehai. Er Bater. J6fufs a deflamand teemb er Huiri6&'« Van. Er Bailaig i ufolein er Halice quenti dtuhantirin enJSoflL J&fufs-Chrouifi abreuv6tt guet yeijdre ha giiinaigre. A bi dorir enn Hofii. . , J^fufs-Chrouift enn ur verhuii &r GroiCs a laca 6 Inian ^tr6 deournn 6 Daft. Er Bailaig a laca enn tarn ag en Hojii ir HaUce, ' Inean Jifufs-Chrouiftt a ziffquenn hi Limbeu. Enn Agnus Dei. Heilleih a^ er Juivitt, piri de varhue lifufs-Chrouift a hu^lafs enn hiaul fcltni'- pfttt, a gl^huafs enn oil tintamare , pihani a arrihulls nez6 , a um gonveniflafs. Er Bailaic fouplid ifile quend er Gutmunioui Calon Jifufs-Chrouift toul^tt gued al. laifte > a fquill enn deur roufs. 114 ExpUc, ag €r Cirimonicu Qutmunion er Bailaic, Corff J^fufs-Chrouift laqueld 6nn m hh Er Bailaig a chaire tr btrhonnigueu a§ ^nn Hofti. Dou6 a oulenn ma brofitehair ag er vihannan ag e graiceu, Et Bailaig a olh e Galtce. Corff J6rufs-ChrouiA ambaumett. Er HflUct a ufquirr hag a oUrr. Er mein hac er fielie a' laqu6r ar hi Jifufs, ha Soudardett der gouarn* Dcgajfein a^rirr d Livrt d'tr hoflt ag tnn Autair i hehani i ouai'bitt lametim Er Juivitt quender Jugemantt Genera- te a urn gonvertiflbu , € hanaouein J^fufs- Chrouift eld er guir Meffi promettitt Er Halice aligid ^ tr Bailaig a ya dt Uinntin ur momand tl Livrt. Refurredion J^fufs-Chrouift , qu6r fplan , ma clehue^f m^me er Soudardett ag er Bi doh hi ferdec k bouifs oil feenn* Er Bailaig di/lrodtt doh tr boblt i crdfs . enn Autair i larit, DOMINUS VOBISCUM. J^fufs-Chronift a um ztflco d^ vara, nez6 de Vari-Madelein « de San Pierre i d'enn Aboftolid ha dena Oifcipl^tt. Enn diuehan Orafon, J^fufs-Chroiiift a forme enn Ili6» k ap- pariiTein li^fs d'6 ZifcipUtt. Enn ItE MiSSA EST. J^fufs-Chrouift deuhuigueentt d£ gia« ag enn Ovirtnn. 1 1 5 \h & Refurredion a vonte triomphantt d^enn Nean dirac k Vam , h Abofloled , i Zifcipled, ag a inou a gafle dehai er Sp6r^tt-Santile. £r Ballaig a ra i VinidiOion. J^fufs-Chrouift ^r Jugeinantt(^enera1e , arlerh m'enn devou condann^tt er-r^ V^cfaantt denn Ihuernn, a reye ^ ye-« nedi&ion d'er-r6 Vatt. £r Baiiaig i onnitt dt gprnc enn Au^ tair : ^ J^fufs-CbfouiA 6 condui'ein guetou er- r6 Salvitt d'er Baraouifs. Anfia d'enn dchiUhan Aviik, JifufsrChrouift t lacad er Seentt, Corff hag Inean , k poff^ffion ag cr Glo^re- Erern^le; ha doh ou rantein urufs 6xh cr Vifion k Zou6 fece-oh-face. tl6 JEr Bcdintt r:^^^^ ER Bl&DENN DE VITIN. f £nn Annhue enn Tad , ag ci Mab, hag er Sperett Santele. Ameo. Chohgtamp i prefanct inn Eutm Doui^ ma vihaimp dcvottoh iim unn Orajon, M»Enn-Dou^, ni a ouair 6 boll . par-tout, e huelett, clehuetl toutt, e hanaouctt b^d enn donnc ii honn halon ; ha ni a gr^d i hoi: ama guenaimb h chelehued hag i recehuein honn pedenneu. jljfaiamp rantdn d* Zoui enn inour a dc liamp ithou : Adoramb-tan : Trugkain* . camp - tan : Um offram tthou > ha gow icnnamp guettou i graijjtu^ Afte d Adoration^ UMblemantt proftern^tt dirac hou Ma'jeft^, Dou^ OU-buif- fantt, Crou^our denn Nean ha denn Dauar, Maeftre Generate ()fefs que- menntra zou oil , ni. hou f 'adore , pi hou 9'inour , erv^ ma homp ca- de Vitin. i%j pable : Ni a grett ferine enn oil Ar- ticleu eg er Fe ; Ni a efp^re enn ah guett confiance : Ha ni hou car k greifs honn baton. ASc d Drugaire. NI hou trugair^ca , 6 menn Doue, ag enn oil madeu ha graiffeu hunn efs recebuett de-gue« neoh; hqu-poud honn lacaid er Bett , honn prenett , bonn ^roeitt Crichenion Catolic , honn honfer- vett bett berma, hag enn nofs-ma deuehanu jiHe i Offrandt. MEnn Doue, ni a hum gon- facre oil dou clo^re, Corflf^ hag Inean : ni a ofFre deoh honn chongeu , honn defirieu , honn honzeu, honn obereu, honn po6- nieu ; p^r^ a joenntamp doh Paffion ha doh Marhue Hur-Salver. POurvaiett teemb , 6 menn Dqu^, dr^ hou madeleah in* iini, honn oil neceifiteieu tampo« rele ha fpiritu^let Dr^fs-p^p-tra M 11 8 Er Bederin pardonnett teemp faonn pehedeu;* reitt-temp er graiffe h'ou 5'offaii- fehaimp mui? maifs m'ou fervige- haimb quer fidele, ha m'ou care* haimb quer parfait ma eellehaimp hou qiiele4 ^nn hou Parahouifs. Er Sater. HOnn Tatt , pehani . zou enn Nean , hou 9'Annhue re-vo fantified, hou Ranteleah degaflet teemp ; hou Volante re-vou groueit quin enn Nean , quin enn Douar reitt- teemp hirihue honn bara pam diaic; ha pardonnett- teemp honn cffanceu^ eell ma pardonamb d'er- re enn-defs honn offanc^tt ; ha n'onn lauffquett qu^tt de goueh ^nn tantation ; maifs delivr6tt-ni ag enn droug. Amen. . Enn Avt Maria. NI hou falutt , Mari , lejne h graiffe , enn Eutru-Doue a zou guenebh ; hui zou benigu^tt drefs enn oil Grouague; ha beniguett-e er Freh k hou Corff, Jelufs. Samefi Santefs Mari ^ Mam de Zoud , p^- d^d aveid omp , peheripn , berma ha d^enn ere a honn marhue. Amen. Er CrtdOm Mfegrdde Done, enn Tad Oil- Puiffantt, Croueour d'enn Nean ha denn Douar. Hag e Jefufs-Chrouift i Vab unic hunn Eiitru. Pehani a zou b^ttconcehu^tt dre er Sper^tt - Santele , ganned ag er Huiriefs-Vari, Ean enn defs aa- dur^d edan Ponce - Pilate , a zou- bett crucefiett , marhue ag interStn A zou diffquenned el Limbeu , hag enn drivett d^ a zou reffuffited k varhue de vihue. A zou mont^d enn Nean, hac a zou afeed ^nn tu deheu deZoue, enn Tad OH -Puiffantt. A inoii i teye de jugein er-re Vihue hag er-re Varhue. Me gr^d ^r Spe- rett-Sant^Ie , enn Ilife Santele C^a- tolic ; er Guemunion as er Seenntt; cr Remiffion ag er pehldeu , er Re fiirreaion generale ag er hicq; hag. €r Vuhe Eternde. Amen. 130 JSr Bidcnn i I'li iiC « LITANIEU » ^^ enn tJannhue Santilc a j£SUSS* EUtru-Dou^ 9 hou«p6 truh^ doh eemp. Bf. Eutru-Dou^ , hou-pe truh^ Tad-Eternele, hott'pe truh^ doh eemp. IB^f. Tad-Eternile , hou-pe truh6* Map te Zoue, hou-p^ truhe. I^, Map te Zo\x& , hou-pe. Sperett-Sant^le , hou-p6 truW. 3^. Sp^rdtt-Sant^lc , hou-pe." Drind^d adorable , unn Dou^ hemp quin , hou-pe trxihe doh eemp. I^. Drind^d adorable, &c. , hou-p. J^fufs-Chrouift, Salver er Bitt, chilehu^U honn pidenneu. 1^. J^liifs-Ghrouift , Salvor er B^tt, ch^lehuett, &c. Jtfufs-Chrouift, Salvir er Mtt; recehu^tt honap^denneu^ 1^. Jtfufs-Chrouift , &c. ^ Jtfufs, ghir Vap te Zou^, hou-prf. Vi. J^fufs , giiir Vap tc JLoue^ hou-p\|, J^fufs J^ufs J^ufs J^fufs J^ufs J^fufs J^ufs J^ufs J^fufs J^fufs J^ufs J^ufs J^fufs J^ufs J^fufs Jdfufs U(n(s J6Ms Jtfufs J^fufs J^ufs J^ufs J^ufs CD'' ^3 3c Vitin. 131 Rou6 k oulaire^ hiaule ii jufiicey g! Map d'er Hairi^fs Vari, e patiantt, "* obeiflantt ^ ::; douce hag umbte ^ galon , ^ matneen I vuh6 , fburnaife & garanf^, mirouere ^ berfe^oh, fagefle etern^le, giiir fclerder^ giiir ffladeleah^ er Begul matt^ honn refuge 9 honn Tatt, honntrefor, Joy cnn JEXi^ Rou^ er Batriarcb^tt , Inflpiration er BrofStett , Matftre enn Aboftolett , o dodor enn Evangelifiett^ ^ neerh er Vartirett, ff glo^re enn EiTcob^tt , y Santeleah er Vailean,/ effperance er Veneh bag 35 o el Leannef^tt, Ws&t puri^t^ er Giuri^f^^tt, 131 ^ £r Bidcnn * Jefufs, priaht honn Ineaneu, Xefufs, couronn enn oil Seenntt, Jelufs, Hou-p^ truW doh eemp* Ou^ne divinn , &c , pag. 116. t/nn Ucdmh idan prouBlon er Huiriefs « ha um ncommandamp d^tnn JEU ha dUr Sttnmt* GUiriefs Vari , Mam de Zone , ni a um rejeouifle ag er graif- feu particuliere e-ouefs-bed ar enn Douar , hag ag er glo^re a recehued er Baraouus. Ni a um laca ^dan hou prote&ion; ped^d enn Eutru- Doue aveid omb, (i'^fpecial ^nii ere k honn marhue. JEX& urufsy ni a um joennte sue-' noh er meflationneu continu^le a rett de Zoiie , prefanted honn intantion vatt tehou. Ha hui hunn ^lett-Gardiein, dihueennett^ni doli enn anemifet i hun Salvediguiah ; groueitt-teemp quer matt compa-* gnoneah ^nn nofs hag ^nn d^ ^ ma eetlehaimb e flatt va4 achiueiii honn buh^, Santt I^hanner-Bad6our, S. Jo«- ^^'^ fant, Pierre ha fant Paule, fen? i» »• H dt Vitln. '33 N. Patromm er bar^fs, Send ^ b^e ^ tougamb enn annhue^ ha hui oil , Seenntt ha Santezett , p^ded enn Eu< tru Doue aveid omp, ma vehaimb abrefte enn hou conipagnoneah. Enn Angtlus. ANgelus Domini nuntiavit Ma- - riae. I^. Et concepit de Spi- ritu San3o. Ave, Maria. Ecce ancilla Domini. I^. Fiat mihi fecundtim verbum tuum. Ave, Maria. Et verbum caro factum eft. I^. Et habitavit in nobis. Ave. Ora pro nobis , fan£la Dei Genitrix. I\{. Ut digni ef&ciamur promidio- nibus ChriiH. Onmus, GRatiam tuam quaefumus Do- mine ^ mentibus noftris infun- de ; uf qvii» Angelo nuntiante , Chrif- ti Filii tui Incarnationem ccgnovi- mus , per Paf&onem ejus & Crucem ad Relurredionis gloriam perduca- tB»x. Per eumdem , &c. i^. Amen« uj 134 ^^ Bidtnn ~ Ramb • am^ pukliquimand ur mirche tg tr g^ranti a {ouguamb donn Neffatif dm wr hiddn av'dd er^^ri Vihui hag avtid er- re Varhue, Ni a Urou tnnta ur Barer hag wm Ave Manai avtid tnnrntmb am dtve^ hat groutut pi a ganhai gobir unn drouc benac tamp; avtitt ptrfeveranct tnn Duu dtvotty avtitt converjion tr bihtripn ^ avdti fpulagtmand tnn dutt clan ; aveiu confotatton tnn dud affligitt ; avtid ^honn quirehtt k^ honn ameitit : avtid tr httan ag tr Gompa gnontah hag ag tr Barifs a vou galhuitt de jtigemand tnn Eutru^Doui ; avtid- err ri oil ma bomb obligin dt bidtin g t^par^ uculiir avud tnn Eutru Eff^opm PAter nofter, qui es in GbIis^ {an3i6cetur Nomeii tuum i ad- veniat Regnum tuum : fiat Voluntas tua, ficut in Coelo & in Terr^. I^, Panem noftrum quotidianum da nobis hodi^ , & dimitte nobis de- bita noftra ficut & nos dimittimus debitoribus noftris. Et ne nos iqda- cas in tentationeni , fed libera nos d malo. Amen. Ave » Maria , gratid plena , Dominus tecum : benedi&a tu in ipulieribusy & benedidu$ friii^ tris tui 9 Jesus. / ife Fitin* 135 I^. Sanda Maria , Uatet Dei , ora pro nobis peccatoribus nunc & in herd mortis noftrae. Amen, ■) De profundis avtid enn intanntu a [ou if Purgatoin . DE profundis clamavi ad te, Domine : Domine, exaudi vocem meam. 1^. Fiant aures tux intendentes: in vocem deprecationis me®. Si iniquitates obfervaveris , Do- inine : Domine , quis-fuftinebit ? 1^. Quia apud te propitiatio eft : & propter legem tuam fuilinui te, Domine. Suftinuttanima meat in verbo ejus: fperavit anima mea in Domino. I^. A cuftodiS maturing uique ad nofiem : fperet ffrael in Domino. Quia apud Doniinum mifericorr dia : & copiofa apud eirm redemptio. I^. Et ipfe redfimet Ifrael : ex onpi- nibus iniquitatibiis ejus. 1^. Requiem aeternam : dona eis , Pomine. ai* Et lux perpetua ; luceat eis* G W 136 JEr Bldtnn Onmus. Fldeliutn ^ Deus , omnium con-^ ditor & redemptor, animabus famulorum, famularumque tuarunx remiflionem cunfiorum tribue pec- catorttm ; ut in.dulgentiam , quan^ femper optaveruiit^ piis fupplica* tionibus confequantur. Qui vivis & regnas, &c« l^. Amen. Requiefcant in pace. I^. Amen« Gourhiaimunntu Doul. . UNn Ooue hemp qiiin a adori ^ Ha parfaitemand a gari. Na doui jamefs enn Hanhue ^ Zou^^ Me n'enn de red h gbirionn^, "* Cefle pep Sul ^ labouratt. Hag imple-ean devote matt« Tatt ha Mam ^ galon-vatt car, Aveit bihuein peell ar enn Douar. Na yaifs multrer de zein er-b^tt A volante nag ^ effStt, Na vaiis paillard ^nep f8e9on ^ A gorft nag ^ intantion. Madeu deinn erbett n^ lairrei ^ Nag eineip rsfon n'ou dalbei^ it yuin. ^ 137 Birhuiquin gueu ne lavari, Nag ^hue faufs tefte ne vl Enn Aivre ag er Hicq ne z^firi Meid e priedereah e b^ vi. : Mad ar enn Douar n^ houantehi^ Aveit te-voud intt dr6 dromperi. Gourhiaimunfuu enn Ilifs» STJl ha Gouil deu enn Ovif eenn Ell ma tell pep gtiir Grichenn. Te Whedeu a govefli Ur hueh et blai , mena refs mui , Ha te Salver a recehui Pep Paffque^ humplan ma eellu Santefi toud er Gouilieu ^ Ordreinned, cell er Sulieu. Er Houarifs hag er Houartualeu A yuni hag er Vigilieu. D'er Sadournn, ^hue d'er Guiner £ ma Vigile e pep amzer. Airaideu erbett ne ri quett ^ £nn amzer meide dihuennett« Ha d'enn lUfs enn Deaugueu A bayi oil hemp gqb^r gueii. Dou6 a reye deemb iinn d^u^h mad , ur vuhe fantele hag ur mar- hxvi urufst vl Amen. G V 'i)S JEr J^idenn ER B^DEKN DE NOSS. f £an Aimhue en Tad, hag er Mab^ hag er Sp^^tt-Sant^le. Anien. Chongtamh i prifanct trm EuirU'DotU^ ma vthaimh dtvouoh inn una Ormfo^. MEqq Dou^, ni a ouair i hoh par-toutt ^ e hud^tt , e cle- buett toutt, e hanaou^ b^d enn donhe & honn halon ; ha ni a gr^d ^ hoh ama guenaimb 6 ch^l^hu^d hag i recehuein boon p^denneu. Adoramh Pifui : Tmgairicamh tan s ha gpulennamp pardon dtguetou. UMblemantt profidrnett dirac hou Ma^eft^, Dou^ OU-Puif- fantf, Croueour d^enn Nean ha d'enn Doiiar^ M&ftreGeneraledr^ft quemenntra zou oU; m bou f'a« dore , ni hou 9'inour , erv^ ma homp capable : Ni a grett fteirme cnn oU Articleu ag cr ?6 : Ni a ^fp6re ^nn ah guett confiance: Ha ni hou car i greiis honn halonr « ^ Nbfs. 139 NI bou tnigair^ca ag win oil madeu ha graiffeu hunn-tfs recehu^tt de-gueneoh : hou-poud honn lacaid it B6tt, honn prenitt, honn groueit Grichenion CatoUc, honn honfervett bett berma , hag birihue divihan. MEnn Dou6, reitt-teemb et graiffe d'anaouein er peh^deu i b^r^ 6 bomp cablufs ha d'onn boud ur giilr contrition a nehai. jinfiamb ur momantt d'examindn honn honfdantt. Pttra tm^behairini chongiii Urthui tinip it Ufmin Doui ? Pdtra tm^ hehai-mi houdnttUt f Pi laritt ? Pi grouihf, pi manfudd i obitf Von tamag arfau aman....;.;;..; r Groamb. uan ji& i Gontrition^ PArdon , menn Dou^ , mifericpr- de-dr^ Ouaitt pr^ciufs J. C. me m^fs quai ha glahar brafs ^m baton m'em boutt hou 9'offancett , rac ma hob unn Dou^ mad , bag a vdritt boutt car^t dr^fe qvementra zou oil. Vii bromette dr^ bou craifTe ni ffetourncin mux d€r pehet Me reye f 40r Er Sidthn penigenn ag er r^ ein-^(s comrnet- tett. Ha, gSell vehai gueneiit mer- huell mil gii^h quenntoh aveitt hou f'offanfein mui jamefs* Confiuor i Strhonnie. ME goveffa doh Dou^ CMl-Puif- fantt, doh er Huiriefs-Vari; doh Sant Miquele ArhSle » doh Sant lehan er Badeour, doh enn Abofto- lett Santele Palrr ha Paul , ha doh cnn oil Seentt, rac me mefs pehett rai, dr^ chongeu, dre gonzeu, ^re aivren : dre me faute, dre me faute^ dre me faiite braffan. Rac-ce me b^d enn Entroii-Varia urufs berpett Giiiriefs, enn Eutru S. Miquele ArhSle , enn Eutru S. I^han er Badeour, enn Aboftolett Santde Pairr haPaule, ag cnn oil Seentt, de bedein enn Eutru-Doue aveid on« MIferedtur noftri omnipotens Deus , & ditniffis peccatis noftris perducat nos ad vitam aeteroam. Ament Indulgentiam , abfolutionem & remif- /lonetn peccatorum noftrorum trJbuat no- bis omnipoteas et miferieors Deminusr n. y« Nofs. 141 t7m laeamh idan proteBlon er HulrUfs^ urn ncommandamp ittrm JEU ha itt Sumu GUiriifs - Vari , Mam de Zou^^ ni a um re)eouiiFe ag er graif* ieu particuliere i ouefsbed ar enn Douar, hag er gloSre ^ recehued ^r Baraoiii^. Ni a um laca edan hou proteftion ; ped^d enn Eutru- Doue aveid om.p , e fp^ciale ixva ire k honn marhue. JEM urufs ni a um joennte gue- noh er meflationneu continuele a r6tt de Zou6 , prefanted honn in- tantion -^ vatt tehou. Ha hui hunn jElett-Gardien , dihueennet-^ni doh enn aneipifed ^ hunn Salvediguiah ; groueitt > temp quer matt compa- gnoneah' ^nn nofs hag ^nn d^, ma eellehaimp e (latt yad achiuein honn buhe. Sant lehann er Badeour, S JojSp^ Sant Pierre ha Sant Paule , Sant M Patrom er Barefs , Seend k b^re e tougamb enn annhue , ha hui oil, Seentt haSantefett, p^d^d enn Eu- t^i Dqu^ aveid omp ma vehaimp abrefie enn hou compagnoneah. t^t Er Bidtnn L I T A N I E U Er Huirufs - Varu EUtrurDou^ y hou-p^ truh^ doh eemp. ¥l. Eutru-Dou^, hou-p^ truhe doh eemp. TadEtern^le, hou-p^ troh^doh eemp, I\2. Tad Eternele , hou-p^ truhe. Map te Zou^, hou-pe truh^« I^. Map te Zou^ , hou-p^ truh^« Spi^r^tt-Santele y hou-p^ tnih^. ]^. Sp^r^tt-Sant^le , hou«p^ truh^, Drind^d adorable, unn Doue hemp quin t hou-p^ truh^ doh eemp. I^. Drind^d adorable , &c. hou^p^. Jifufs - Chrouift , Salvor - er - B^tt i ch^Mu^tt honn-pedenneu. I^. J^fufs^Chrouift, Salvor, &c. Jf^fufs - Chrouift , Salvor er B^tt, recehu^tt honn pedentieu. Bf. J^fufs-Chrouift , &c. Sant^fs Mari , pedet Doii^ aveid ornp* B\|2. Sant^fs Mari^ pedett Doii6^ 6cc« Giiir Vam de Zoue , pedett, ; it ifofs. ^ 143 Mam d'onn Hrou^our^ Mam d'onti Salver, ^ Mam ii vifericorde, ^ Mam ^ burets, [* Guiri^fs parfaitt, P Guir^efs puiflahtt, g^ Guiri^fs fidelle, »> 'Mirouere ^ juftice, 2. Cadoaire i fagefle, ^ Laiftre ^ inour» § Laiilre i zevotion, ? Rofeenn myft^riufs. Tour David, Trone oUfanntt, Ti aleur^tt, S Arcbe^ ^-Alliance , ^ Dorr er Baraouifs, f^ St^recnn enn d^, g* Stdreenn er mor , ^ g^ Secour er Grechenion , p Avocadtfs enn dutt devott, ^ - Refuge er b^herion , Confolation enn dud ailigett, \| Soulagemand enn dutt clan , ? Rouanneis enn MM ^ R^uannefs er Patriarchett , CX« 1.44 ^^ Bidenn Rouann^fs er Proffitdt, m» Rouann^fs enn Aboftolett, & Rouann^fs er Vartir^tt , J* Rouannefs cr Huiriefett, Rbuann^fs er Seentt ha Sant^f<6tt, Ouine Dtvinn, pihani, &c; pag. xiS* Ban Angelus pag. 133. (Mar carrir). Ramb ama puhliqutmand ur merche ag er garanti a {ougamk d^onn Ncffan, inn ur bideln aveid efji VUiuc ag avcid er^re'^ Varhtu^ Nl a larou tnta ur Bater hag unn Ave Maria jiveid tfi'-ntmh enn devehai groudtt pi a garthai goher unn drouc binac tamp ; aveid ptrfivirance enn dutt divott , avdtt converfion tr biheriQn; aveitt fouta" gemand enn dutt clan ; aveitt confolauon enn duu affligitt ; aveitt honn hirenu ha h<mn amiitt ; aveitt er hitan ag er Gom- pagnoneah hag ag er Barefs a vou galhuitt dt Jugemand enn Eutru Doui ; aveid er^ri oil ma homb obligitt dc bidein ; i pardcu'^ liir aveid enn Eutru EJfcop* Pater nofter , &c. I^. P;inem nofirum, &c, Ave , Maria , &c. ^2. San^ia Maria, &c. De profuDdis aveid enn Intanntu a tou '- Purgatoire, page 135. * . de Nofs* 145 mmmmmmmmammmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmmm M£ DITATION Eid enn oil dieu ag er Suhimn, D^tr Gnchimon dtvou dc Baffion Hur^Sal^ vir i frtfantir avdd miditation atouah ^ er Sul. HUr-Salv^r J^fufs-Chrouift va- ganned er Jardrin h Olived e huifein b^d er Goaid aveid omp. Reflexion ar guemenci, Deeinp ni vehai boutt afflig^tt ba tnerhuel guett glahar bona boud t>ffancett Dou^. D\r Grtehimon devon de Bajpon Hur^ Salvdr e prifamir avjuu midltatloh arouah, el Lunn* HUr-Salvir J^fufs-Chrouift tra- biiTi^tt giied Judafs , quemerett dr^ er Jiuved , ari^d ha fileigett ag er Jardrin k Olived b^tt ^er gu^r h J^rufalem. Reflexion ar guemencL Liefli^d \ Judafled a iitn gaff ouah ^mefque er Grechenion , pere a dra- hifs Jefufs-Chrouift hixt meme er ^cremand ag enn Autair« I J^6 £r Bidenn Utr Grtchenion devott , &e, er Mairh* HUr-Salv^ J^fufs-Chrouift goal draitet durand enn nofs i ti Anne ha Caiife. RtfltMOtt ar gutnuncL Er p^hour a laca ouah enn Eutru«Dou^ hag i Ourhiaimenoeu edan enn trdtt, DV Gnchinion divoUy &c. er Mairhair. HUr-Salv^r J^fufs-Chrouift dif- penn^d 4 daulcu foait ha cou- ronnm guett ur gouronn fperan. Htfkxian ar gutmtncL Templed ur breiele a rantou J^ fufs-Chrouift inh 6 Jugemand d'errd n'ou devou qu^ {irofit^d ag en tour- manteu enn-d^fs andur^d avad ai! Der Grtchenion dtvon^ &c, er Rieu. HUr ^ Sal vir Jefufs • Chrouiftt coueb^d ^dan e Groudfs € creifs er' guer ii J^rufalem. ^ RtJUxion ar gutmencL Votiix&a i bed honn p^h^deu de Jefufs. D'cr GHchinion depoit , &c. er Guinirr; HUr-Salver J^fufs-Crouift cruce- fied etre deu laire ; hag abreu» v^tt guett veiftre ha ghinaigre, • de Nofs, ^47 Reflexion ar guemence. O Juftice enn Tad-Etern^le 1 O malice er p6h6tl O Caram6 Jefufs , braiKd oh-huil V D\r Grichcnion devotty &€. er Sadornn. HUr-Salv4r J. C. marhuid ir GtoiCs , hag 6 goft^ diguoritt gued ul lance. Reflexion ar guemenci, Calon Jifufs gouait gleu aveid omb; calon JiCuis ru pouah k garant6 dob eempj taiid er fclafle ^ honn halonn. MiLATlONNEU. MEflit rev&dou, II famifs de verhui- quill 9 enn Drindid adorable ^ unit Doui i tri Perfon , enn Tad , er Map \ hag er Spirett-Santite. iji. Amen. Meil6tt revidou Jifufs^Chrouiftc , giiir Doui^ha giitr Dein, Doui ^ oil vifcoah e calon enn Tad-Etern61e » hag enn-dift um roueitt Deinn aveidomb ecridigofli er Uuiri6fs-Vari. 9. Amen. Meilit rev6dou Jifufs Honn-Salvir kt Sacremand adorable ae enn Autair. Amen. Jifufs perpid km halon ; li(\xis perpid km fperett ; Jifufs perpid km gu^eu. IkMs , Jifiifs , Jifufs J^fufs , hou-p^ truhe doh eemp. Aman i voquir ienn douar . pi i fou^ pW i/eU. X.48 Canuquttt CANTIQUEU PE CANNENNEU SPIRlTUfeLE, Ar BaiSon Hur-Salver, Er Vexilla Regis : Ar tr mim ton nCtr hannir inn llifs A Nfaigneu hur Rou6 zou ar-v&fs « •Tjl Splanoein a ra miftere er Grotfs i Doh p^hani enn^-difs marhuitt Map«Dou6 aveitt ran^oa er bid. V\ hnce a douUafs h gofi6 £r Groifs^ hac h Galon ihu6» Nez6 6 fquillafs deure ha goaitt Avelt hon golhein k behaitt* Arriliue er profeti' fan til, A larafs David , Roui Ui\ , £ vezi deid er Roiii a beah Dri er Groefs inn i ranteleah; O Guienn caire ha priciufs;^^ Ruitt guett Goaid honn Roui JiJTufs^^ Hou tigniti a zou ihpil , Pi douchitt mampreu quer fantilef » ag cr Baffion* S49 O Croefs urufs , enn-difs dou^6t Ar hotl ttvrih rancon er Bin ; Dr& oh ima bitt ravagitt Enn Ihuernn hag e Difantiti. O Croifsl m'oa faint ^ galon ^nn amzir ag er Baffion ; Iteit ter-r6 vatt tnui a hrafleii « D'er real pardon a ou fauteu O Drindic, revehaitt meflett Drifs quementra zou oil ir-hhit', Demb oil zou prenitt dr6 er Gtoi& , Keid er joy a ou Paradoefs. C A N T I Q U E. Ar tr mem ton. PEhour barbar, Croaidur ineratt, Capfs-Qutt de Varhue Jefuis be datf ^ Multrir horrible dri he bihett, Caiifs outt dc Varhue Salver en-bitu O dein indigne, d torfattteur^ Dein djnatar, Cile te labour « Doh ur potaflcd file te Jifufs ; Chil-ean inn ur flatt truhius t P^our» eell er fclafle i houfs yieino ; Th sou qoer calid eel ur mein , Mena fantifs inn i calon Cfaiff 6 chongeal ir Baffion, . Ip Canaqtiiu G>ntaniple ertiad t dourmanteu; Cpnfidere k oil goulieu; Siie py&miufs t tivir h ouitt , Pea-der-bena d'er Groifs benigu6tes Sile « pihour cri , 6 gorff hachitt » Sile i bean gued enn dreio. trez6tt : Sele i zouran , f61e i zeu droaitt Guet tacheu doh tt GroKs ftaguett. Sile^ nalhurufs, i (ace (acritt, S£le pinaufs £ma diil'thuitt ; S^le i galon diguqr 6ha6 , Chi enn-dife groeitr be .61 vuhi. Menn deulegatt, ouilitt, ouil^tt, Hui , me haloo , deuhantireet : Marhae-6 me Zad « inarhue^ me Roue Marhue-6 Jifufs, ma'rhue-i mena Douk O madeleah i me Jiia(s, Merhuel aveit Map-deia cabluft ! • Hon^b-£ guett guirionn£. Ah I honeb-i ur garanti I Gurunn, feaib , (difmante er pibour; Ean-£ er bourribuli , ean-i enn traitour; Vt hui doar, onn urn zigoritt £dan t dreitt, quena change quitt. Non , son ^ earun , feaih » ner (cosic quel Hui , douar , ehui er fupportitt ; M'er guile ar beenneu 6 zeulia, Facbit dofr h yviA indign, m- ag tf BaJU^n, ifi CANTIQUE \r ton milodiufs : TenipUd una dra i guelen I A Rrefte , arrefte » pehour barbar j Tro doh er Manni k Galvar, \veitt contamplein enn torfot £nn-difs groeic ino te bihitt. T£ huilou inou ur potance, Jr gouronn k fperan , hac ul lance , Facneu brafs, eaihufs , beec-laemmitt ^ fe hrimeu enn-difs int forg^tt. Te bibedeu, dein malurufs, £nn-difs format d'onn Rou6 J^fufs Ir hoaitt mihufs'^ci aveitt Tronne, tiac er fperon-hond aveid Couronn. Sile^ean ar er GroiCs afteennitt , ^ep mambre dob ^ Gorff difclofl%tc , i ouaidf aval doh plomenaeu, i ridig ag i oulieu. Ah, touiourl ah TaDzeanciufsl \tie petra a rifs de Jiltirs; [)id e laran , pihour barbar , ri-i er bounrihue k Galvar. Er Gouronn-z£ , mairh liberttti jj Te JiproUeu hi harg a zrein ; 1^1 Cantlqum Ti'h hi hanfonfle 6nn ^ Jbena Dri he hloire b&dig er vileniu T6 , goual^gonzerifs , gouaI-goozer.«fit Goah aveitt bocenn ha brefel, Te d^d a feervige bamdi De foaitt, denn difpeena it-nihue« T£-£, iyragn^r ahurtitt, T6-£, ufur^ miliguitr, T£-i a dache enn-eu zournB-z& Doh er Gro&fs hag eno-eu draaitt-c£« Goal-gonz^r » touiour , coUrufs , Ufurir , ivraign , gloriufs ; y&iotkihit ha p&herion, De J^fufs i-hoh aiQltreriod; Quel liifs p6b£tt hi e retr , Erv^ m'en defs fane Paul fcrihu^t^ Hui er hrucift a retomn » Crime horrible , facril^ge iftorme ! Vk droug a eel]6tt-hui laritc Enn-difs J^fufs bifcoah teoh grou&tt? £ garant6 doh eoh hemp par A deen ar nehou hou coiSTaar. Ah! berman aflalid, ^hbuil^ Profitein ag enn taule, cout61 ^ 'Otk b^baai 6 ou^fs teiH)6tt Sm d^buibaa ag i Ouitr 'ag if Bajpon. Ijj End oil, hou pifiitt trampitt-fflatt , Protect guetou hou teulegatt; Er Gonaitt-'ci a rey deon cavitt Anfin, cell Longin, er guilitt. Pou poa r6c£hu6d er fcterdir, Hou Calon kxxk deu hantir. Hemp cefle hui a griou nezi : Pardon, ^pardon, pardon, menn Dou£« CANTIQUE. CANVEU D'ER HUJRl£SSg Pi STABAT MATER : Jr tr mSme toru TOAe d'er Gro6fs ma ouai tachitc Jefufs, Hur-Saly^r b^niguitt^ £-ouai er Huirlifs glaharetc. Marl a hu£le , eld er p^h6tc , Jefufs a dauleu difpeennet , Hag k benn guett drein gurunitt* Peh nr glean ouai bid enn anquiii A drezafs nr galon quei\| dignn, A hk varhuafi hi Map divtnn I Marhue Jefufs hag i Baffioa A zeuhanterafs hi haipn, Efrvi profiid Simioa* t H ^4 Candqtuag^r B^n •Meeo ^-vou cav^ ar emi douar Enn dein dinatur ha,l>arl>ar Hi hontamplehai hemp glahar ! Roiiannifs enn oH Guiriifetty Noplan mairfa a 2ou-b^t cav&tt^ Martir drifs enn oil VartirittI Ahanab, Mam carantdufs, E-ma deid er Gouaitt pr6ciufs Enn d6fs eid omp fquIUett JFdfafs; Goulennit, htiizou dlUbuiflant^ Er graifs ma fiintehaimp tourotaiitt jGoulieu hou Mab inof antt. Reitt-teemp ouileln erbatt bamd6 Hona p^hedeu, bur bX yuhi^ Enn-defs crucifi&tt huim Doa6. Groaitt-teemp cavern, Mam-adrub6« A bunn boa rantitc hunn lo^, Secour 6 jugeipanteu Dou4t Aoioi^ ''^^ i 'ff CANTIQUE. £nn AGten ag er Gucmunion^ Qtttnnd tr Gutmumon, CHliiratnb oil honn Chapeleteti, Mat brafs-6 gobir enn Afteu Quentt ha goude er Guemunion Ha grouamb-iQci a greifs er galon. Aiic a Ft. M6 gritt ferme hemp doutance er-b^rt^ £-han de receu 6nn efFi^tt Cord', Gouaid hag Inean rae Salver , £r Sacremand ag enn Autir. ^(It <i Htmilite. Maifs, allafs, & menn Doue! plhue-oa Aveitt ma tehaih im halon ! Enn oil Seentt, ha m^me en M\& A greine dirac hoii Ma}e(l£. ASie a Gontrinon. Guett qui vrafs , ha gontritlon » Mk ouleenn deguenoh pardon; Ha mi bromette unn um vir&tt Dt6 hou crefle doh pep font p6hhr; A£!e A EJpirancc, Penn Ak niaiteitt me honfciance^ Mi dofteye deoh guitt confiance, Neerh, iecour yehaitt ha sclirdirr; i<^ellan peelloh hou tiovirr. J H ij t{6 Cam. inn jiStu qutnd tr GuemuC , j4A i Ztfir. O p6h ur fehid em-ifs-in6 D'ou receu, raameen a vuh£ I Tamifs carhue n'en d^fs houaatt qaer brais De gav^d er feteinnieu glafs. j4£li a Garanti* Deit , Jefufs , deitt « me harant^ ; Deitt, me oil joy; dcttt, mem bahi; Deitt, menn Dou^ k creifs mehaloHi Na vou hui ha mi meld unoa. Pidtnn itr Ntdriejs , £tn JEti ha itk Scenu. Guiriefs-Vari, Treforer6f$ A oil grefleu er Barado^fs* M\£le-Gardien , me San Patron » ! Se;couritt mt 6m hemunion. Ha hul JE\6 , Seenntt , Sahtizitt , Hou 9interceffion impleett Eid on dirng en Eutru-Dou£ Enn ire cairan k mem buh£. Larein o^h enn Aftt a Garantim Deitt Jefufs > deitt me haranti, Deitt me oil joy ; deitt » menn buhi , Deitt menn Uoui, h creifs me haloa^ Na you hui ha mt meid unon. ^ ^ ^- ^57 ACTEU COVDt ER GUEMUNION. COmfs , me zcatt > foulage me balon : Neell mui cuh h^ divotion: Caone enota buan mad enn A&eu , CouAh ma verr-b^d k receu. ABt A Admiradon. Menn i honn m6l Menn e hoh-hult Mi inn Nian, hui inn ur bardil §[uirid enn-difs deoh-htti coufiitt ou Caranti » Salvir er bitt 1 ABc a j^doratipn M'ou 9'adore , Jefufs me Sal vir ; • Mi urn gonfacre toutt t'ou clouire; Hirihue, ha guehenntt ma vihuetny Hou fervigeiii umble a fal dein. M'ou c'anau aveitt me Hrouierr^ ^veitt mem Buguj, ba Maguerr, Aveittme Meftre, aveltt^me Zattj, Me recompanfe, ha me olNvatt. ASk A GarantL Me balon bett pcrma kXzSitt^ . A zou i-la-fin afnbrazitt, Jefas, fburnaife k garante, M'ou carou durant mem buhi Aiie J Drugaire, Mou tnigairica.M.Maifs allafs I reiti im« donizon quer brafs , Hiij 15? Camlqut enn Afku InzeUtt von me oil cfaongeu Ha difleritt vou ine honzeu. [ Stiritt , Nean , Douar , Mor , CxA , Htaule , Loar » Ha quementra zou oil ^r bett, Trugairecait Jefii6 eid on , Que n'enn dosn capable nie fauinon M61odi, glo&e, ha l^buini Deoh-hui Jefiifs, £ leif» enn N6; Beaih meflett , Jefufe me Salvirr ^ £r Sacremand ag etin Kuxhxr* AeU d Oulmru- Jefuft > giiir Roifi ^ me halod f Reitt-tein nou penediAlon ; Sel^u-m£ euett hou ^V>U druh^ ^ Ha £>tilagett me ftvLxzutL Drifs petra reitt-tein , 6 menn Douc » Fi , Eflp&rance, ha Garanti^^ Hag ^vA enn oil V^rtnyeu Zou elneip t'enn oil pehideu; Ma feahein ixh humility Enn Orgueill , ag er Vaniti^ Enn Avarice Axi chant6 , Hxi Burtaid ell Lubriclti. Drh Damperance er Gottfrntttdte $ Ha dre Garani^ enn Antie, Dr^ Batianfai^ er FacheriSe » Has er Patfifle dr& VaUkntiBEe. ^ Got^^ er Gutmuntonl z<f9 Adt d t)iiUtn eld tnn Neffan. Cargii6d ^ Hou creffea brafun « Mou p^tt, Menn Doui, eitt me Neflan, Quirentt) amifion, amiitt, £-fp6ciei me anemif^cr. M'ou (aplt avid erri varhue Dalhid k creifs tourmanteu-garhuS £r Purzatoire, forh ingorto A voud afia QzSht dou bro« Hai 2l glihou me fedenneu; Ru^tt mi-ma raenn geuneu £r Vameenn \ Ouaitt pr£ciu(s £nn-d£fs eitt omp fqiiiilett JifuCs; ^^« i Drugalri Sir HuirUfs , ^</i u£^'r/ » ha dUr Sttntt. Guiriifs-Vari Triforerifs A oil greffeu er Barado^A , M'^ie-Gardien , roe San Patron » M'ou trugakica ik Galon, Ha hui JEte, Seentt, Santifetr^ Hou 9'interceffion continu6tc Eid^ omp dirag en Eutru Douk , Urufs oh, ouan ancouihitt quit« Condufion. ^Berrcd i cavan enn amzirr , E compagoooeah me Salvirrl Peno-d& qaenn douce er recehaein ^ >j%tra vou inn Neann p'er gueUi^ I i6o Cantlqut d RejoiSffance ' Hir6d t cavan enn ama^rr Na hnilan Jefufs me Salv^rr^ Quer caire dr^ zeulegad er F6 , Mile giieh cairoh e letne en N& I CANTJQUE A REJEOUISSANCE goudi er Gutmunion* Ar tnn ton ag am JUfs : AD CdNAM AGNI PROVIDI, UM rejouiflamb , Bu^li , Recehu^d onn-^fs honn Doui « Recehu6d onn-ifs hoan Salv^'rr Er Sacremand ag enn Auterr. Pihue enn deve , lart-in , menn Dout , Enn em h& b6d er -bonur-^6 D'em boutt hou loged 6m halon I Brafled un inour aveitt on! Pi Venn bid ur Roui^ ur llouannifia P6 vena bid ur Sand , ur Santefi , Nou pi qui fur groueitt davantage Na ni vi bitt giiell me fartage. Pefra ennta k ouleennitt Aveitt hou poutt me vifititt! Em balon i veennitt chomein Ayeitc de jamefs m'ou carein. Pi ouleenneaih eitt payemantt Eflbrit, Noblance, Eurepi Argante^ ^^ Gou^ er Guemunlonl i6i Avell lie m^fs .quid 6nn treu-z& N'eelheenn quet payein menn del& Enn treu-z£ n6 ouleennitt quite, Hqi ou &\t ell douar, ha moguitt; N6 ouleenned, 6 m'enn Dou6« ' Meitt me halon, meitt caranti. Mi ell ennta hou coutantein ; NHa guett hou crefleu hou payein ^ Rac tie vern qui- pih quer peure-on i Me inifs caranti, ha calon. Pena vehainn meflre a nehai, Pi vai ritt gortofs tregont vlai , Avel ne mils quid enn ouaitc-ci '^ N'iellainn quett hou rein deoh ihui. Maifi ell n'apparchantt de zein M'eell ou rein d'eaneimb a garein^ Ha ni vernn qui pih guer youang on Moii ra deohy m'eutru guirion. • ^ Adin d'er bid ha d'i joyeu , Adiu di oil plijeadurieu; NVm bou na joi na lihueni Nameid inn ou fervige> menn Doui. Enn DSauIid en-difs me zrompitt, Hac enn hou laceu angagitt; Hanaouein aran ou finefle; ^^i von ,dem Doui aveitt jamefle. i6i Canttqut i Rcjouhffancc Helled em^bouai , eell mnn c/al £r goual example a^^^nn dure f^l i Mails pe ou^fs reitt tein er gueJ^ M'ou ^'heliou, Salvor- er-b^rt. Luflquennid on-bitt er p^hSrr, Ha commance a-reeno de gpuffqai Marhu^tt venn knn hoa fnaluru&y Quena v^z'oh-hul» toe Jefuis. Pe ouifs tn'en dihun^tt^ menn H Vh v^ennett fatvein me Inh, M6 gaemer er r^folution Devoutt teoh k greifs me halon. Adtu ouah der faufs joyeu , D'er fill diveniiTemanteu ; Adiii d'er hie, d'er p6hi«, Adiu'aveitt jam^fs d'er b^tt Me renonci d'er goual foigeu; D'er goual gomfs , ha touiaaeelleeu : Me droulieiui me zealt quenntoh , Ha mi rai de zaibrein d'er moh. Mi von douce, xx\h vow patiaott^ M6 vou umble ag obeiflantt; Giiell vat dein tennein me lagarc Eiu feliein a-drifs Map pi Tait, ' JTem bou na dreflpitt na colir hoairef<&tt, na doh berdir; Goudi ej^^uemunion, 163 lomage qupantoh a fou£Frin f/oi^ don niti^ col^rin. 'ilv S in £2& TSL ufrtT^tier renoncl r eii hrolleu ha d'er fal houari , •kl6>^ goual gompagnoneaheu cauls dheieih k behedeu* Irz-Jbzeenn Dou6« hani enn Hifs- pu ^nn heentt t'er Baraouifs : u gouarnou guett fid^Iiti : er fecour k greiTeu Doui. iciti-tein cr greffe, d menn Dou4; vihuein inn ou caranti ; ^ fin reitt-tein ur marhue urufij; hou Parado^fs , me Jifufs, -F/i\^. « * u
<p>I know that if an EJB method throws a checked exception there is no transaction rollback.</p> <p>But is there a way to force the rollback when there is a checked exception without having to call <code>setRollbackOnly()</code> in each method or create my own Exception class annotated with <code>@ApplicationException(rollback=true)</code>?</p> <p>Currently all our EJB methods are throwing Exception (<code>mymethod() throws Exception</code>) and we would like to apply a quick fix to have transaction rollback when this kind of exception is thrown without having to modify each method signature.</p> <p>Is it possible by modifying a parameter on the application server (currently using Jboss AS 7.1.1), using an annotation on my EJB classes or by defining some kind of interceptor ?</p> <p>Thanks for any help ;)</p>
is a Japanese professional football club in Hiratsuka. History The club was founded in 1968. 1968-1974 Towa Real Estate SC 1975-1993 Fujita Industries SC 1994-1999 Bellmare Hiratsuka 2000-present Shonan Bellmare League title Japan Soccer League Division 1 : 3 1977, 1979, 1981 Japan Soccer League Division 2 : 1 1991/92 Japan Football League Division 1 : 1 1993 League position 2011 : J2 League - 14th 2012 : J2 League - 2nd 2013 : J1 League - 16th 2014 : J2 League - 1st 2015 : J1 League - 8th 2016 : J1 League - 17th 2017 : J2 League - 1st 2018 : J1 League - 13th 2019 : J1 League - 16th 2020 : J1 League - 18th Former position Notable achievement The team has some notable achievements. In 2010, Frode Johnsen made three goals in one game against Shimizu S-Pulse. Related pages Sports in Japan List of Japanese football teams List of Shonan Bellmare players References Other websites Shonan Bellmare website J.League Club Guide Japanese football clubs Kanagawa Prefecture
<p>I have a very small app that has a donation form. The form walks the user through the steps of filling in information. I have a main component, which is the form wrapper and the main Vue instance which holds all of the form data (model). All of the child components are steps within the donation process. Each child component has input fields that are to be filled out and those field will update the parent model so that I have all of the form data in the parent model when I submit the form. Here is how the components are put together:</p> <pre><code><donation-form></donation-form> // Main/Parent component </code></pre> <p>Inside the <code>donation-form</code> component:</p> <pre><code><template> <form action="/" id="give"> <div id="inner-form-wrapper" :class="sliderClass"> <step1></step1> <step2></step2> <step3></step3> </div> <nav-buttons></nav-buttons> </form> </template> </code></pre> <p>Right now, I am setting the data from the inputs in each child component and then I have a <code>watch</code> method that is watching for fields to update and then I am pushing them to the <code>$root</code> by doing this...</p> <pre><code>watch: { amount() { this.$root.donation.amount = this.amount; } } </code></pre> <p>The problem is that one of my steps I have a lot of fields and I seem to be writing some repetitive code. Also, I'm sure this is not the best way to do this. </p> <p>I tried passing the data as a <code>prop</code> to my child components but it seems that I cannot change the props in my child component.</p> <p>What would be a better way to update the root instance, or even a parent instance besides add a watch to every value in my child components? </p> <p><strong>More examples</strong> Here is my <code>step2.vue</code> file - <a href="https://gist.github.com/dericcain/2317669b580cc254638bcd766f8f691f" rel="noreferrer">step2 vue file</a> Here is my <code>donation-form.vue</code> file - <a href="https://gist.github.com/dericcain/901c39c07963d4901122f748dd12959c" rel="noreferrer">donation-form vue file</a></p>
Zürich Airport (, ), is an international airport serving Zürich. It is the largest hub of Swiss International Air Lines. It is north of central Zürich, in the municipalities of Kloten, Oberglatt, Rümlang, Winkel and Opfikon, all of which are within the canton of Zurich. It was opened in 1948. It is also known as Kloten Airport. References Other websites Official Website Airports in Switzerland Zürich 1948 establishments in Europe 20th-century establishments in Switzerland
In chemistry, an additive is a substance that is added to a mixture or compound to change the properties of that mixture or compound. Food additives are used to improve food. Chemistry
Elizabeth Clow Peer (February 3, 1936 − May 26, 1984) was an American journalist. She worked for Newsweek from 1958 to 1984. She was a copy girl at a time when opportunities for women were limited. In 1962, Peer was promoted to writer. In 1964, she was sent to Paris as Newsweek'''s first female correspondent. While in Paris, Peer wanted to report on the Vietnam War. But she was rejected because she was a woman. Peer came back to the United States in 1969 to work in Newsweek's Washington, D.C. bureau. In the late 1970s, Peer became Newsweek's'' first female Vietnam War news reporter. Peer was born in East Orange, New Jersey. She committed suicide in New York City at age 48. Peer had first wanted to kill herself due to a broken tailbone. References American journalists People from New Jersey 1936 births 1984 deaths People who committed suicide
Judith Kerr, OBE (surname pronounced ; 14 June 1923 – 22 May 2019) was a German-born British writer and illustrator. She was known for her Mog series and The Tiger Who Came to Tea. She also wrote novels for young adults such as When Hitler Stole Pink Rabbit, which gave a child's-eye view of the Second World War. Kerr was born in Berlin, but moved to the United Kingdom before the Nazis rose to power because Kerr's father, openly a Nazi critic, was scared for his family's safety. Kerr later became a naturalized British subject. Kerr died on 22 May 2019 from a short-illness at her home in Barnes, London at the age of 95. References 1923 births 2019 deaths German novelists German children's writers British novelists British illustrators British children's writers Writers from London Writers from Berlin
Kungsbacka Municipality () is a municipality in Halland County in southern Sweden. The seat is in Kungsbacka. References Other websites Kungsbacka Municipality Municipalities of Sweden
<p>I am setting the subnet and gateway in my docker-compose file as variables. It looks like this:</p> <pre><code>networks: btgnetwork: driver: bridge ipam: driver: default config: - subnet: ${STAGE_NETWORK_IP}.0/24 gateway: ${STAGE_NETWORK_IP}.1 </code></pre> <p>The variable is set in another file called "compose-vars.env" with <code>STAGE_NETWORK_IP=192.168.2</code></p> <p>But this does not work. The Error is:</p> <pre><code>ERROR: The Compose file './docker-compose.yml' is invalid because: networks.btgnetwork.ipam.config.subnet is invalid: should use the CIDR format </code></pre> <p>I cloud not find any useful tips for that. Thank you :)</p>
The English Football Hall of Fame is in the National Football Museum in Preston, England. Football in England Sports halls of fame
Dance is a performing art. It is described in many ways. It is when people move to a musical rhythm. They may be alone, or in a group. The dance may be an informal play, a part of a ritual, or a part of a professional performance. There are many kinds of dances, and every human society has its own dances. As with other performing arts, some people dance to express their feelings and emotions, or to feel better. Dance can be used to tell a story. In some societies, dance goes with song as well as music. Dancing is sometimes done as sport, and has similar athletic aspects. People who want to learn to dance can go to dance schools. It may take years of practice to become an experienced and capable dancer. To plan a dance is called choreography, done by a choreographer. Often this goes with music, and fits into a certain style. Dances may be planned in detail, or they may be whatever dancers feel like doing. However, most dancing does follow some general style or pattern. One style is the couple dance, where (usually) a man and a woman dance together. Other dances need an ensemble, a group of people together to make it work. History People have always danced. Every society has its own dances. There are pictures, on pottery and stone, which show dances from several thousand years ago, in Egypt and Greece. Sachs divides early dances into 'Imageless dances' and 'Image dances'. By 'imageless dances' he meant dances which have no set form, but aim at getting the dancers into a state of ecstasy. In this state the dancer(s) seem changed, in a trance, and are often thought of (by their society) as being 'possessed by spirits'. These dances are done on certain occasions: marriage, war, famine, illness or death, and so on. They are found in all early ('primitive') societies.p49; 62 The 'image dances', according to Sachs, are to do with the world outside the dancer. By imitating an animal or object, the dancer believes he can capture a power and make it useful. To dance in imitation of the animal which is going to be hunted is to become one with them. To imitate the act of sex is to achieve fertility. This is the kind of thinking behind an image dance. Sachs points out that societies of this kind do not really understand the connection between cause and effect. They really believe the image dances work. The dance type which is used in image dances is mime.p49; 77 The two styles of dance may be joined together. Fertility dances may involve both ecstatic states and mime. The great dancer Nijinsky used some of these ideas in his choreography for the ballet Le Sacre du Printemps (The Rite of Spring), a ballet about the sacrifice of a girl during a primitive celebration of Spring. In more recent times, the first dance school we know about was opened in 1661 in Paris. Only men were accepted until 1681. After 1681, women were accepted too. Ballroom dances are forms of modern dance. Ballroom dances such as the waltz are done by couples. Until the 20th century, most ballroom dances were sequence dances. The way people moved was planned in set formation. These formations were usually lines or squares. Everyone moved at the same time, and finished at the same time. The music played for a set time, and then stopped. After the invention of the waltz, around 1800, another style of dancing developed. In the waltz, and later dances, people danced in couples, but they did so separately. They did not dance in formation, but moved round the room as they pleased (but anti-clockwise). Often, new dance styles arrive. Some dance as individuals, separately, as they please. Street dance is like that. All these types of dance have music. At the same time, round the world there are many traditional dances. Some of them have been going for hundreds of years. We call them folkloric dances. The coming of popular music videos and DVDs led to a kind of dancer previously seen in some stage shows. A backup dancer (or background dancer) is a performer who dances with or behind the lead performers in a live musical act or in a music video. Styles There are many different styles of dance, which fall into these general types: Classic dance Professional dancing Ballet Modern dance Theatre dance Belly dancing Jazz dance Tap dance Social dancing Ballroom dancing (International style) Waltz Foxtrot Tango Quickstep Viennese waltz Cha-cha-cha Jive Paso doble Samba Rumba Other styles Salsa Rock and Roll Street dance Breakdancing Funk Hip hop Folk dance Irish Dance Morris Dance Country Dance Indian Classical Dances Bharat Natyam Kathak Mohini Attam Kathakali Kuchipudi Professional dancers Alvin Ailey George Balanchine Vernon and Irene Castle Misty Copeland Katherine Dunham Bob Fosse Loie Fuller Gene Kelly Vaslav Nijinsky Margot Fonteyn Monsieur Pierre Antonio Ruiz Soler References Non-verbal communication
Bojihwayangdong buralsongseonsaeng () is a bilingual pun in Classical Chinese and Korean. It is part of the literature of the Joseon period of Korea. It has historically been used as a source of humour in Korean. When Heo Mok was ordered to attend the academy of the more senior scholar Song Siyeol at Hwayang-dong, he made the journey. Once he got there, he was forced to wait for a long time. Then he found out the appointment had been cancelled. Heo Mok angrily stated "bojihwayangdong buralsongseonsaeng". In Classical Chinese, the statement means "Walked to Hwayang-dong; did not see teacher Song", but in native Korean, boji () refers to "female genitals", while bural () means "testicles", making the expression additionally mean "cunt Hwayang-dong; testicles teacher Song". References Sources 정운채, 강미정 외, 문학치료 서사사전 2:설화편(서사와문학치료연구소 문학치료총서 3) (문학과 치료, 2009년) Other websites 송 정승과 허 정승에 얽힌 화양동 일화:향토문화자원 "Folk Cultural Resources: The Tangled Anecdote of Minister Song and Minister Heo at Hwayang-dong" 화양구곡과 우암 송시열 "Hwayang Gugok and Song Si-yeol" History of Korea Figures of speech
Gerald Stern (born February 22, 1925) is an American poet, essayist and educator. He is the author of twenty collections of poetry and four books of essays. Stern has taught literature and creative writing at Temple University, Indiana University of Pennsylvania, Raritan Valley Community College, and Iowa Writers' Workshop. Since 2009, Stern has been distinguished poet-in-residence and a member of the faculty of Drew Universitys graduate programme for a Master of Fine Arts (MFA) in poetry. In 2000, New Jersey Governor Christine Todd Whitman appointed Stern as the state's first poet laureate. Other websites Author Page: Gerald Stern > W. W. Norton Biography: Academy of American Poets > Gerald Stern Still Burning - A short documentary film about Gerald Stern Griffin Poetry Prize biography Audio: Gerald Stern reads three poems from his ''Early Collected Poems, 1965 - 1992 Griffin Poetry Prize reading, including video clip Poems & Bio: Blackbird: An Online Journal of Literature and the Arts > Gerald Stern Feature Interview: The Jewish Week > May 13, 2009 > Late-Blooming Poet by Eric Herschthal Poem: A Little Poetry > Featured Poet: Grapefruit by Gerald Stern About Gerald Stern: IdentityTheory.com > February 2009 > Our Father > An essay by Christian Bauman that closes with thoughts on Gerald Stern's poem "Dancing" and provides behind-the-scenes views of Bauman's relationships with Stern and author Chris Hedges and of the writing of Hedges's "What Every Person Should Know About War" Poems: german / english in poetenladen (poetshop) Gerald Stern Papers (Gerald Stern Papers, 1920s-2007, SC.2007.04, Special Collections Department, University of Pittsburgh) 1925 births Living people American poets Educators from New Jersey Writers from New Jersey Writers from Pittsburgh, Pennsylvania Educators from Pittsburgh, Pennsylvania
Pickens County is a county in the U.S. state of Georgia. As of the 2010 census, 29,431 people lived there. The county seat is Jasper. 1853 establishments in Georgia (U.S. state) Georgia (U.S. state) counties
North Center is one of the 77 community areas of Chicago, Illinois, located in the city's North Side. North Center is bordered on the north by Montrose Avenue, on the south by Diversey Parkway, on the west by the Chicago River and on the east by Ravenswood Avenue; it includes the neighborhoods of Northcenter, Roscoe Village, St. Ben's, and Hamlin Park. The Brown Line of the Chicago "L" has stops within the community area. North Center was settled in the latter part of the 19th century and the early 20th century largely by Germans who worked in what is known as the industrial corridor along Ravenswood Avenue, and the large industrial plants along the Chicago River to the west. Other websites Official City of Chicago North Center Community Map Northcenter Neighborhood Association Northcenter Chamber of Commerce Roscoe Village Neighbors Encyclopedia of Chicago entry on North Center Lakeside Community Development Corporation Photographs of North Center by Jordan Bettis Community areas of Chicago
<pre><code>import Toast from 'react-native-simple-toast'; </code></pre> <p>I am using this library to use react-native toast ,but this library is giving error every time .</p> <p>please suggest me a library that could work. I need to implement Toast in my app.</p>
Canal Fulton is a city in Ohio in the United States. Cities in Ohio
Alexander Andrew Kelly (born May 8, 1967) is an American from Darien, Connecticut, who was convicted of rape in 1997. He is an Irish American who is the middle of three children, having both an older and a younger brother. Crimes Alex Kelly was charged with having done two aggravated assaults in Darien, Connecticut, in 1986. Before his trial was due to begin in 1987, Kelly fled the United States and spent the next seven years on the run, mostly in Europe. In 1995, Kelly gave him self up to the authorities in Switzerland and was extradited to the United States in order to stand trial on rape and kidnapping charges. Kelly faced two trials in 1997. After the first was declared a mistrial, the second resulted in his conviction for the first rape and a sentence of 16 years in prison. Release In 2005, after having served eight years of his 16-year sentence, Kelly appeared before a Connecticut parole board; his bid for release was rejected. On November 23, 2007, Kelly was released from prison on "good behavior". He is now has to serve 10 years probation, perform 200 hours of community service, pay a $10,000 fine, and register with the Connecticut Sex Offender Registry. While in prison, Kelly claims that he earned a bachelor's degree in economics and third-world development. References Other websites CNN article on Alex Kelly Connecticut: Stamford: Rapist Won't Seek New Trial Crime in Connecticut Connecticut Sex Offender Registry page 1967 births Living people American rapists People from Connecticut Extradition
Gordon Eugene "Gordy" Christian (November 21, 1927 – June 2, 2017) was an American ice hockey player. He played with the University of North Dakota from 1947 to 1950. He was a member of the silver medal-winning 1956 United States Olympic ice hockey team. He was born in Warroad, Minnesota. His brothers were 1960 hockey gold medalists Bill Christian and Roger Christian and his nephew was 1980 gold medalist Dave Christian. Christian died on June 2, 2017 in Grand Forks, North Dakota at the age of 89. References Other websites Gordy Christian Biography at Sports Reference 1927 births 2017 deaths American ice hockey players American Olympic silver medalists Sportspeople from Minnesota People from Grand Forks, North Dakota Sportspeople from North Dakota
<p>I have an UIView with 8 to 10 large images (each loaded into an UIImageView) as subviews. Those images are aligned next to each other, so that they compose a real long horizontal image. This view is put into an UIScrollView, so that the user can scroll along this long horizontal image.</p> <p>Loading all those images (from the web) takes quite some time, so I decided to put that loading code into a NSOperation subclass. Inside the operation's main method each ImageView gets added to the container view.</p> <p>The view is hidden during this process and instead there is a small rotating image (pretty much like an UIActivityIndicatorView). Here is some code:</p> <p>CategoryViewController.m</p> <pre><code>- (id)initWithFrame:(CGRect)frame { self = [super init]; if(self) { // do some unrelated stuff [...] loadIndicator = [[UIImageView alloc] initWithImage:img]; [loadIndicator setFrame:CGRectMake((frame.size.width - width) / 2, (frame.size.height - height) / 2, width, height)]; [loadIndicator setHidden:YES]; // this is the view which will contain those large images backgroundView = [[UIView alloc] init]; backgroundView.hidden = YES; scrollView = [[UIScrollView alloc] initWithFrame:frame]; [scrollView setDelegate:(id<UIScrollViewDelegate>)self]; [scrollView addSubview:backgroundView]; [self.view setFrame:frame]; } return self; } - (void)viewDidLoad { // do some unrelated stuff [...] [self.view addSubview:loadIndicator]; [self.view addSubview:scrollView]; // setup a custom activity indicator loadIndicator.hidden = NO; [UIView beginAnimations:nil context:NULL]; [UIView setAnimationDelegate:self]; [UIView setAnimationCurve:UIViewAnimationCurveLinear]; loadIndicatorRotation = 0; rotationTimer = [NSTimer scheduledTimerWithTimeInterval: 0.01 target: self selector:@selector(updateRotation:) userInfo: nil repeats: YES]; [UIView commitAnimations]; // setup the operation to load all background images operationQueue = [[NSOperationQueue alloc] init]; LoadBackgroundImagesOperation* operation = [[LoadBackgroundImagesOperation alloc] initWithImages:bgImageNames View:backgroundView Frame:frame]; // register to recieve the finish notification [[NSNotificationCenter defaultCenter] addObserver:self selector:@selector(onFinishedLoadingBgImages) name:@"BgImagesFinishedLoading" object:operation]; // Add the operation to the queue [operationQueue addOperation:operation]; [operation release]; [super viewDidLoad]; } </code></pre> <p>main method of LoadBackgroundImagesOperation.m</p> <pre><code>- (void)main { int left = 0; int width, height; int i; for(i = 0; i < imageNames.count; i++) { if([self isCancelled]) { [[NSNotificationCenter defaultCenter] postNotificationName:@"BgImagesCancelled" object:self]; return; } // code to retrieve the url of current image [...] NSData* data = [[NSData alloc] initWithContentsOfURL:imgURL]; UIImage* image = [[UIImage alloc] initWithData:data]; [data release]; double scalingFactor = frame.size.height / image.size.height; width = image.size.width * scalingFactor; height = image.size.height * scalingFactor; UIImageView* imgView = [[UIImageView alloc] initWithImage:image]; [image release]; [imgView setFrame:CGRectMake(left, 0, width, height)]; [background addSubview:imgView]; [imgView release]; left += width; [background setFrame:CGRectMake(0, 0, left, height)]; } [[NSNotificationCenter defaultCenter] postNotificationName:@"BgImagesFinishedLoading" object:self]; } </code></pre> <p>When the operation is finished I hide the rotating image and show the view, which contains the large images.</p> <p>(back in CategoryViewController.m again)</p> <pre><code>- (void) onFinishedLoadingBgImages { [scrollView setContentSize:backgroundView.frame.size]; backgroundView.hidden = NO; loadIndicator.hidden = YES; if(operationQueue != nil) { [operationQueue cancelAllOperations]; [operationQueue release]; operationQueue = nil; } [rotationTimer invalidate]; rotationTimer = nil; } </code></pre> <p>The problem is that it takes around 2 seconds for the simulator and up to 5 seconds on the real device untill the images are actually visible after calling <code>backgroundView.hidden = NO</code></p> <p>I would just continue showing the activity indicator during that time, but I don't know how to detect that <code>backgroundview</code> did appear in order to hide the indicator again.</p> <p>I tried to put <code>backgroundview</code> in its own UIViewController and notify my parent view controller when viewDidAppear is called, but that doesn't work. (I read that in nested view controllers I would have to call viewDidAppear manually, but that is not an option, because i don't know when it did appear in the first place).</p> <p>Also, I can't just do the dirty trick and change the order of <code>backgroundView</code> and <code>loadIndicator</code> to hide it, because most of the images have some transparency in them, so the user would still see the indicator.</p> <p>So I really hope, that any of you guys have a suggestion on how to detect when <code>backgroundview</code> is actually visible.</p> <p>Thanks, Chris</p> <p>Oh, and sorry if some of the code is somewhat unrelated to the problem. Just wanted to give you the big picture of what I am doing.</p>
The United States Secretary of Defense (SECDEF) is the head of the U.S. Department of Defense (DoD). The role was made in 1947. The Secretary of Defense is sixth in line to the United States presidential line of succession. List of Secretaries Parties Status References Other websites – Includes the Secretary of Defense More information on each position and biographies of the current Deputy Secretary (DepSecDef) and Under Secretaries (USDs) 1947 establishments in the United States
Fu Jen Catholic University (FJU; ) is a well known university in Taiwan. The main campus is in New Taipei City. It was first started in 1925. Its first name was Catholic University of Peking (currently Beijing Normal University). It was started again in 1961. Fu Jen is the Wade–Giles romanization of the Chinese characters 輔仁 (Furen in pinyin), literally meaning "assistance" and "benevolence". Related pages Roman Curia Society of Jesus Benedictine References Other websites Fu Jen Colleges and universities in Taiwan 1925 establishments in Asia 1961 establishments in Asia 20th-century establishments in Taiwan
<p>How can I set up an aop <code>MethodInterceptor</code> to work with Jersey resources?</p> <p>Here is what I've tried, following <a href="https://hk2.java.net/2.2.0/aop-example.html" rel="nofollow noreferrer">this</a> documentation:</p> <p><strong>Step 1 - InterceptionService</strong></p> <pre><code>public class MyInterceptionService implements InterceptionService { private final Provider<AuthFilter> authFilterProvider; @Inject public HK2MethodInterceptionService(Provider<AuthFilter> authFilterProvider) { this.authFilterProvider = authFilterProvider; } /** * Match any class. / @Override public Filter getDescriptorFilter() { return BuilderHelper.allFilter(); } /* * Intercept all Jersey resource methods for security. / @Override @Nullable public List<MethodInterceptor> getMethodInterceptors(final Method method) { // don't intercept methods with PermitAll if (method.isAnnotationPresent(PermitAll.class)) { return null; } return Collections.singletonList(new MethodInterceptor() { @Override public Object invoke(MethodInvocation methodInvocation) throws Throwable { if (!authFilterProvider.get().isAllowed(method)) { throw new ForbiddenException(); } return methodInvocation.proceed(); } }); } /* * No constructor interception. */ @Override @Nullable public List<ConstructorInterceptor> getConstructorInterceptors(Constructor<?> constructor) { return null; } } </code></pre> <p><strong>Step 2 - Register the service</strong></p> <pre><code>public class MyResourceConfig extends ResourceConfig { public MyResourceConfig() { packages("package.with.my.resources"); // UPDATE: answer is remove this line register(MyInterceptionService.class); register(new AbstractBinder() { @Override protected void configure() { bind(AuthFilter.class).to(AuthFilter.class).in(Singleton.class); // UPDATE: answer is add the following line // bind(MyInterceptionService.class).to(InterceptionService.class).in(Singleton.class); } }); } } </code></pre> <p>However this doesn't appear to work because none of my resource methods are being intercepted. Could this be because I use <code>@ManagedAsync</code> with all of my resources? Any ideas?</p> <p>Also, please do not suggest a <code>ContainerRequestFilter</code>. See <a href="https://stackoverflow.com/q/20556200/1415732">this question</a> for why I can't use one to handle security. </p>
The Pakistani Rose Syrup or the Iconic Rooh Afza (Pakistani dessert drink) - is the Official “National non-alcoholic Sherbet of Pakistan” respectively. Rooh Afza is often prepared as part of Iftar (the evening meal for breaking the fast or Roza), during Ramadan (the holy month of fasting for Muslims). The concentrate can also be mixed with water, which is a common preparation in the hot Pakistani summer. When mixed with water, the final drink is a type of Sharbat. National symbols of Pakistan Non-alcoholic drinks Food and drink Pakistani culture Iftar foods
ΜΑΘΔΊΕΚΝ ΝΕΟΑΊΤΙΨΕ ΝΟ. ο2-61091-4 ΜΙΟΚΟΕΙΓΜΕῈΕΔῸ 1993 (ΟΙΌΜΒΙΑ ὈΟΝΙΝΕΚΒΙΤῪ ΠΗΒΚΑΒΚΙΕΜΝΕΝ ΥΟΚΚ 5 ῬΕΤί Οἱ [Π6 β "᾿Ἐουπαάαίοῃηβ οἱ ΝΥ δδίθσηῃ (ν1]]ΠΖαίοη Ργοβδογναίίοη Ργο]θοί Εὐπηα θα Ὀγ {ἢ 6 ΝΑΤΙΟΝΑΙ, ΕΝΩΟΥΜΕΝΤ ΕΟΚ ΤΗΕ ΗΜΑΝΙΤΙΕΒ ΒΟΡΓΟΘ.ΟΙΙΟΠ5 πλᾶν ποί Ὀ6 τηδά6 ΨΙΠΟῖΐ ΡΟ] 55 οη [ΤῸΠῚ (ΟΙυΠὉ14 {π͵\|νοΥϑιῖν ΓἸΌΓΑΓΥ ΟΟΡΥΗΙΘΗΤ ΘΤΑΤΕΜΕΝΤ ΤΗΘ οοργησπίὶ ἰἂνν οἵ ἱἰπ6 υμπίῖοα ϑίαδϊθϑ - ΤΙ 6 17, υπίϊθα ϑίδϊθϑ Οοαθ - σοποθίη8 ἴΠ6 πηδκίπα οὗ ρῃοϊοοορὶίθϑ οὐ οἰπϑι Γθργοαιιοϊςοηϑ οὗ οοργησῃπίθα πιϑίθεϊβι. (πα θΓΓ οϑηϊϑίη σοπαϊ τ οηϑ ϑρϑοί θα ἰη ἴΠ6 ἰϑνν, ᾿Ὀγαγθ5 δπὰ ΘΙΌΠΙν65 8Γ6 διϊπουΖθα ἴο ᾿πΓΠἰϑῇ 8 ρῃοϊοοοργ οἵ οἴου Γθριοαιποί,οη. ΟΠΘ οἵ ἴΠ656 ϑρϑοί θα οοπαϊ τ οη8 ἰ5 πὶ ἴῃ 6 ὈΠοϊΐοοοργ ΟΥ̓ οἴποι Γγθργοαμοίϊοη 5 ποῖ ἴο Ὀ6 "1566 ἴογ δὴν ριυΓροΟΘ6 οἰἴπϑι ἵπ8η ρηϊναῖθ ϑἰπαγ, ϑοπο δυϑῃΐρ, οὐ Γ[ΘΘΘΘΙΌΠ." [Γἃ ι56Γ ΠΠ6ΚΘ65 ἃ ΓΘαιι69ῖ ἴου, οὐ [αῖϑυ ιι565,8 ρῃοϊΐοοοργ οΟΥ̓́ΓΘρΓοασμποίοη ἴοῦ ριΡΟ565 ἰῃ ΘΧΟΘ985 οἵ "[δἱγ ι156," [Παἰ 561 πΊᾶν ὈΘ [806 ἴογ οοργηϊσῃὶ ἱπί πσϑιηηθηί. ΤΗΙ5 ἰπηϑιϊ τ! Γθϑθῖνθϑ ἴΠπ6 τἰσῃὶ ἴο γθῖι 86 ἰο δοοθρὶ 8 ΟΟΡΥ οΥ̓αΘΧ [ΐ, ἰη 5 [αἀσσοιηηθηΐ, {ΠΠΠπηϑηἰ οἵ ἱπΠ 6 ογαθυ γνοια ἰηνοῖνθ ν]οἰαἰίΐοη οἵ ἴΠ6 σοργησπὶ ἰϑνν. ΑΥΤΗΟΝΚ: ΟΟΒΕΤΙ͂, ΟΑΒΕΙ. ΘΑΒΗΙΕΙ. ΤΠῚἤΠΓΙΕ: ΟΒΘΕΗΝΑΤΙΟΝΕΘ ΟΗΙΤΊΙΟΑΕ ΕἸ... ΡΙΑΚ(ΓΕ: [ΕἸ ΕΝ ΠΑΤΕ: 18}, ΜΜαβίογ ᾿ΝΝοραίϊνθ 43 - Βιοῦι-- ἢ (« ΟΙΌΜΒΙΑ ΟΝΙΝΕΚΘΙΤΥ Π᾿1ΒΕΑΚΕΙΕΘ ΡΚΕΘΕΚΝΑΤΙΟΝ ΠὈΕΡΑΚΤΜΕΝΤ ΒΙΒΙΟΘΕΔΑΡΗΙΓ ΜΙΓΚΟΕΟΚΝΜ ΤΑΙΟΘΕΤ Οτρίμδὶ Μαίθγίαὶ ἃ5 ΕἸ! πιρὰ - Ἐχί βεϊπρ ΒΙ]οργαριιὶς ᾿ξθοογὰ δϑῃόὶι ἸΖ υϑὲ, 6761 σδῦσῖθ, 1813-1889. “ΠΕ τον οὐἰτΐοδϑ οὖ ρϑΊδθορυδρῃλοσδθ δὰ Πλοηγϑὶἑ ΗΔ41} ΟΥ̓ 556 η5:5 Ἀπὸ αυὴ ὑδῦθ8 “πωαιναϑη βου:υδιὺ σι. 6, δονϑῦς Ιοἱάθῃ, ΒΡ211, 1677. χν, 272 Ὡ" ' 23 ΟοΙ.ς ᾿κθϑιγὶ 5 οὐ [156: ΤΕΓῊΝΙΚΟΑΙ, ΜΙΟΚΟΕΟΚΜ ὈΑΤΑ ΒΕΓΜ. 51ΖΕ: β γοχ ἸΜΑΘΕΡΙΙΑΓΕΜΕΝΤ: ΙΑ ΠἾΓ5 ΙΒ ΠΒ ὍΑΤΕ ἘΠΜΕ.: 2-2- ο. Ἢ ῷῬ ἢ τ ν φ - 32 “ [ἘΞ δ αΙπιϑ009 Μ σοπιθηὶ ΣΟ νὰ τό δγγίαπα 20910 301)587-8202 Ξ [25 [2 6, ϑυϊΐϊα 1100 Τ100 γνᾶγπθ ἄνθη ϑίίνθγ ϑργίπο,Μ 29 ΒΥ ΠΡΡΙΙΕΌ ΙΜΗΘΕ, ΙΝΟ.ὄ ᾿Αϑβϑϑοοϊδιϊοη ἴον ἱπέογπιδιίοη δὴ 896 ΜΩΝΟΕΘΟΤΟΒΕΌ ΤῸ ΩΙΙΜ ΘΤΩΝΌΩΗΏΘ 2 (ρϑηϊπιθίθυ ὶ -οῦ Ἵ, 2. ᾿ ] 74 7 ἰ Ζ ; Ψ Ἵ " »“ζε ΟΣ Νἤ ν 4 7. Ἶ ; ἰ ἥ᾽ »", 4 ΚΑ " ( ἭΝ» ἊΕΥ ἐψ .1. ι, ΙΣ “ ὁ. ν᾿ "“ἴ, , , 4 , ͵, “{ν,5{,. “ι ....»».... ψΨ «ἰ- [2 ᾿ ΄ ν «Α΄, κατὸς ““ ὁ. ΡΊΘΒΞΕΙΞΕ ( ἴ, “2 (ἐχ, τς ΟΝ , 4 ἤ Ὡν .}}} “(ἢ " ἐ ΟΒΒΕΒΥΑΤΙΟΝΕΣ ΟΒΙΤΙΟΛΕ κα ΡΑΠΑΚΟΘΒΑΡΗΙΟΛΕ ΔΑὉ ΠΙΟΝΎΘΙΙ ΗΑΙΜΟΛΆΝΑΒΘΘΕΝΘΙΘ ΑἈΝΤΙΟΌΙΤΑΤΕΒ ΒΟΜΑΝΑΒ ΒΟΚΙΡΒΙΤ α α (ΟΒΕΤ. ΠΕΙΘΕΝ, Ἐ. 1. ΒΒΙΠΙ,. 1871. ΟΟΙΠΈΕΘΑΕΝ ὈΠΙΕΟΤΊΘΒΒΙΜΟ ΕἸΘΕΙῚ ΑΜΤΟῸ ὟΝ. ἃ ΡΙΥΘΕᾺΒΘ ΙΝ ΒΙΟΝΥΞΙΌΝΜ ΟΒΒΕΒΥΑΤΊΙΟΝΕΞ ΑὕΌΤΟΒ. 069410 ΡΒΑΒΕΑΤΊΤΙΟ. Τυϊρίπία δηπὶ βυπὺ οὐ δπιρ] 8 οχ 400 Πἰοηγβὶὶ ΗΔ] ΘΔΡη88- ΒΘ 815 ᾿ἰτοθ ΗἸβύουϊδθ ροὐϊββί πη τη οὐ Απὐϊχαϊίαύαπιη ΒΠοΙηϑηδΡατηα οϑιδβα Αἰ] Πρ Θπύθν Ἰθούϊῥαγθ οοθρὶ. Ῥυϊμοὶρίο φαΐ θύᾶσα ῬϑΘΟΓΡΌΤΩ ΠΕ ΘΓΟΓ ΠΩ ῬΘΙ 8ΠΠῸΒ ΘΟΙΩΡ]ΒΟῸ]08 ϑ'Υ]θαγρίδηδ ϑαϊθίοηθ ἀδὰβ Βάτω, ΘΌΪ.Β ΤῊΔΡΡΊΏΘΒ ΟἸΙΉΩΐ σΘΠΘΡΘ δηποίδϊΟ ΤΩ δββίἀπδ Ἰθοϊΐομβ ἰτη- ΡΙονΊ. οὶμάθ Βρίβκίδπαπη πϑοίιῃβ νἱάϊ Ὀοπδπη ρδγίθμιη ΘΟΓΏΤΙΩ αυδ6 ΘΟΥΤΘΧΘΡϑτη ἀπάυτῃ δὰ οχ ορίϊπηο Οοὐΐοο Ὀτθίπδίθ θββθ ἴῃ ἰη ορτατη τοβυϊθαίδηη δαὺ 8Ὸ 8}118 ῥγαθβουύϊπι 80 Ἡθίβικῖο οθοῦρε- ίδτη. Ῥοβέίθα ἀϊὰῃ οὐ τηυ]ύαπη ΒΘ βείϑηδπη ἴῃ ΟἸηηθ8 ρᾶγίθβ γϑὺ- ΒΔΥ], ἀοπθο ἰπ Ἰασθπι Ῥγοάϊιὺ Κι Ἰθββ] πρίαπα, ἴῃ 48 ποῃ ρβοα ΘΟΓ ΠῚ 486 ῬΘΡ ΤῊ] .08 ΔΠΠΟΒ ΘΙΏΘΗἀΔΥΘΓΆΤΩῚ Θὺ 8] ΟΡΌΤΩ οὐ ἰρβίαβ ΚΊ Θββ πρὶ ἱηρθηΐο οὐ ἀοούγίηϑ ἴϑιὴ ῥυϊάθμι τη ργδθγθρέδ 6586 ΘΟρπου!. ΟὈμβι τη ογὺ οπηηΐα 4186 Θββθηὺ τγϑ]αυα ογάϊῃθ ρθὺ- ΒΟΙΙΌΘΓΘ οὗ ἃ Μηθριοδύηαθ ἸΏΒΘΙΘΓΘ, βθὰ χαῦχῃ ταὶ ἱπέδι βουὶ- Ὀοπάθτη τηδύθγὶθθ Ῥϑ]] δύση ἰῃ τηδίουθηη τ 0]6 ΠῚ ΘΧοΓ Υ ἰββθὲ, ΠΘ μδθὸ οαρίϊμη αἰβρθβοθμάο γθ8 ἴῃ Ὀἰθηηΐαπι Θχ γα ΒΘΓΘ αΡ,, τηϑ] αἱ ΟἸΩἶϑ Β᾽ ΠῚ] ΒΘΟΥΒη ἴῃ ἸΏΘΘΙῚ Θάρα οὐ βἷς 86 Οδεογυαΐίοριϑϑ Ογέϊοαθ οὐ Ῥαϊαθοφγαρλίοαθ τπϑῖϑθ βαηύ, 6 Πιοηγβίο γα βυπὺ ἰυάϊοία δογατη, ααϊθαβ ἀθ ἢδοὸ Γδ βθηὐθη ίδτη ἀἴσθγ Ἰἰοοὺ, ἰὰ ϑϑὺ ϑογαπι, αὶ ἰῃ Πίοηγβίο Ἰθρθηᾶο ΥΙ οὐ ἱπίθρργθίδηηο οὐ θιηθπάδηαδο ἀΐὰ δὲ ταυ]έατη ἔθ] ΐσθὰ οὐ ἐγαοία- Οϑᾶπι ΟΡΘΙΡἂΠῚ ΡΟΒΌΘΓαηὐ. ῬῬΕΤαμη ομημηΐατη δυάίδιηυβ αυοὰ ΒΈΙΡΕΒΙΟΟΒ ΒΎΠΒΌΒΟΘΙΙΒ ἰπαϊοίαμη ἀ6 1110 ὑὰ]οτὶς. ,,ὄ ίἱοηψεϑῖβ Ἠσ- Ποαγηαβϑοηϑὶ (Ἰπ4 0) σμοέον ἕαηι φγαυΐβ δὲ οὐδ εὖ ἐμέθη' οηιιθ8 δέ Θγαθοοβ δὲ 1 ιαξλποα Ηϊδέογῖθοβ υἱῷ ἴθ οἱ ργαθίογεηἄμδ υἱάφαΐξων. αι δὲ βογρέϊοηῖδ αγφιρηθηέιηι ϑρθοίθημιβ, ποη υμϊφαγὶδ ρορωϊὲ, 894 ἐούνω8 ἐθ᾽ αὐ ΟΥ̓ δὲδ τιαωύηνὶ ᾿ἰδίογίαηι ἐγασίαέ; 8ὲ τὉθγῸ δβογὶρέϊοηϊϑ οννιαην ἐμιϑριοίαημιβ, ἑαὴὶ ἐἰϊιιδέγο αγφιρπθηέμηι ἑέα ἐγαοίαυϊέ, μὲ φιοά 70 ϑουθγα τυδέθμη 8ογήρίογμηη σθηϑωγα ἀδδίἀογαυϊέ ἐπ αἴδὲδ, ἔρθθ ψιαηι ὐϊὲφονϊδδίηιθ οὔϑβογυαγὶέ." ἘΕἰχϊτηΐϊα β8η6 188 βθὰ τὸ {1118 ΒΔΘΟᾺΪΙ ἱπρθηΐο οὐ ΤΠ ῬΔΌ]]0 ὑπτη ον οὐ σϑυἱβ βϑηὐθη ἰβατθ ηἰτηΐβ ἰπῆδλία οὐ θχδρρθγαίδ, αὖ τη ΟΠΊΏΘ8 ἴῃ βία] ΓΘ ἀθ ΤαΔρ ἶἷ8Β τηϑίοτα Ἰοα θη. υδηΐαμη οϑὺὲ 80 ἴ11ὁῸὁ ἀϊγθυβαχη ἰυἀϊοϊ πη ΒΕΙΒΕΙΙ, αυἱ ΔΟΌΤΩ ΟΙΏΠΘΒ β8η8ἃ Γαίΐϊομθ δὲ δουσηΐπθ ἱπρθ 1} οὐ τηθητ]β Ῥϑυβρίοδοῖὶα βαρθγαγοί, δγαὺ ἰάθη παρρησιαςξής οὐ αὐ οδὲ ἴῃ ῥγουθῃθίο: τὰ σῦκα σῦκα, τὴν σκάφην σκάφην λέγων. Ηδὸ 1110 ἱπάοϊθ ργαθαϊξιῃβ ποθ ἀπ ίξανιε χὰ ἰῃ Πἰοηγβὶο ΤΟΡΙΘΒθηἀθπάδ οἱ 6888 υἱάθγθηξιῦ τηϑρηϑ οατὰ ᾿ἰδογίδέθ ποίδγο. Βοϊβκίαβ ἰρίξαγ ἀθ Ποηγβίο μοο ἰπάϊοίαπι ἐὰ} (Ἰπ Ῥγαφζαέ. Ῥαρ'. ΧΧΙ: , ἤρθη Τϊοημϑία φυά ὁφοὸ ζϊο Ἰοοὶ ἰαμάοηι ἐμ ρέϊδ νιοὶ μἰέγα ργαθαάϊοαξίοηθηι ἡπϑαην βεδιαέμην δὲ α ἰοέ οὐγὲδ ἀροίἑδ οογξαζόηι οοπμπθηδαΐιι" 61} ΘΟγΌπδ6 δ] ααϊά οαγίίᾳθ πθ βὰϑ βϑηξθηίϊα απ ΟΡΙΠΙΟΠΙθὰ8 ΡΟΡυΪδγίαπη οὐ δοαυδιίατη δάγουθὶθ ἐγοπίϊθαβ ΘΟΒΟΌΡΡΘΡΘ ΥὙἱἀθγθίαγ. Ποίπᾶθ Ἰἰθθρθ δάαὶξ ποὴ ορέϊπιθ 1116 φαΐ- ἄθτα [μαὐῖπθ 86 βἰ9 αὐ οταπθβ αυἱά ἀϊοαὶ ῥ]δηϊββίπηθ ἰπ θ]Πρϑτηὰθ: »αἱ ϑωρέ ἑαριθθ ἤμϊίο φμοφιθ βδοϊὲ διιαθ τιασμῖαθ, φιαγωηι ζασὶϊα ργὺ- "ῶγία δέ ροδαρέΐδημιβ, Ἡδέογίαηι βορὶδὶξ πορ μὲ ἄοηιο οὐοὶϊέδ, πο μέ αμοίον ργαφηιαίίδιδ, 8ϑ ρίαμθ μὐ ῬΡΟ δ88ον, ἦοσ 6εὲ Ἰμᾶὲ »ιαφίοέον.᾽" Νοη ροίογαὺ Ἰθρίἀϊιβ οὐ β8]βίιιβ ψαδτα δὶς ΠΙοηγβὶὶ υἱ ΐα ἀθβοτὶ- Ὀθῖθ. ἢοὶπάθ ἰΐ ροῦρὶθ: ,χ θυ αηιριαξέσηι ἀἰδούηνμῖαγο πορ πουΐέ. ϑορλέβέαγιμα αὐ τιοάμηι δαθρθ Ἰοοογμηι ἀφοϊαμιαί. 706 γοδμϑβ --- ἱρμέογ- ἄν ρογημαηι ὑμθρίθ ἀϊβρμωέαέ αἰφώθ ριον ]ὲέο».᾽ τ Ηδθο οἰ βικίαβ. ϑθαιθηβ δοίδβ ΝΙΒΒΠΗΒΙΠΜ ἐσ] Β οἰ β κεῖ! ρᾶ- ὑΘΥΠΌΤΩ ΔΙΩΪΘΌΤΩ,, 4110 ΠΘΙΏΟ Θχἰβυϊτηαγὶ ροίθϑὲ Πιοηυϑὶὶ ᾿Αρχαιολο- γίαν 'Ῥωμαϊκήν ἀἰϊαϊ 8 δὸ αἰ] ροπέϊαβ φποσύγα ὑϑγϑαδ8θ ἡπαρῖ, ὑϑγβαβ8ο αἰὐμ)γ,α. ΝΙΘΟΌτῖτιβ ἰριθαν αυἱᾷ σοπβοὶ ἢ Εἰχαα δὶ ἐἰββίταϊβ Ἰδαάῖθαβ Ὀϊο- ΠΥΒίατη ΘχίοἹ]ύ ἷπ ΘΟΘΙαπα ἀβαὰθ δίθο αὐ Ῥρουϊδορόίαο αϊοϊμαο »ηαφπαηῦ φγαΐίαην αἷοσαί 6886 δαδοπάκσηι φορά ἤωμο ἐξοεαμνενηι ἤν δέογίαθ αμέΐφμαθ ποῦδῖβ οοηδορυαρὶέ 1). Ἰάθτη ΠΙοηγϑίστη.,, οργοφὶθ οογααξερι λογείου" 3) Ἰυαάίοαί ἔαϊθββθ. ΟἿ τοΐῃὶ ποη ἰΐα γίάθδίτν βδθρὶαβ ἴπ 8 Οδεογυαξίομεδιιϑ αὐ Τ68 ἔδγθθαὺ ἀθιηοηβίγαγὶ. [ἢ ἢ 4πο- 40 16, αὖ ἴῃ ΤΟΙ 4Ϊ8 ῬΓΟΡΘΙ Θά ππη οταπῖθαβ, δἀτηΐτοῦ ΒΕ δἰ βκὶϊ ΒΔΠΌΤΩ 8δὺ βοῦτγίαπι ἰπαϊοϊατη οἱ ἱπρΘΠ 81 παρρησίαν 810 80 ἀΠηρο, ποὰ δηύΐᾳαδ ῥγΟταϊβοθ οπηπία οὐ βου ρίογοβ Δη 4108 ΟΙΏ- Ὧ08 Θϑθπη οδθο8 8άτη δύ ϊο 6 δοτωρ]θοίθηςβ, βθὰ δὶ 4αδθ δββϑηξ ἷπ 3016 τηδουϊδ δὲ ϑουΐθ δϑγηθηίβ δὲ υἱρν Πρδρίαίθ δἐϊδπι ΔΟΥΙΓΘΙ οὐ ΒΘΥΘΓΘ. ΤΘΡΓΘμΘπἀθηϊβ.ι Νοπάστη ταυίαγὶ βϑηΐθηίϑτα ΣΧ 40 τηδρβίταίατη Αὐοδαἀθτηϊσατα ἄἀθρομθπβ 4 Πὶ ΘΟΥδΠι τηϑρΠἃ ΘΙ ΟΓΌΤΩΏ ΘΟΥΌΠἃ Ἂ6 πιοηιθηέϊδ υϑέογῃ ἴἰέέογαγιθηλ διὸ »γοίϊο αοϑέμπαπαϊε ΑἰἸΒΒΘΤΘΓΟη, 46 Ὠίοηγϑίο ΗΔ ΔΓπδββθηβδὶ ἰἐα αἰχὶ: » αδωῖαα ποδὶ πρῖϊο ἐθϑίθ ημο αμοίογο βαΐὶδ ἑάρηθο 970 γοδιιϑ σογ δδίηνῖδ ρυέϊα δὲ υορόοθα αἰϊφονέϊα φμαϑὶ οομϊαίως ἐφοέϊα ἀρδογεδὲέ, μὲ δια οηνεῖωην δέ Τύθηυη χιών ἴωραθ ὠϑογέδια αἴογορζι" δορ- ϑρθαῖδθ6 ρωΐθ8." Ἰιροὰβ οϑὺ ρᾷρ. 202. τὰ μὲν δὴ βρέφη (Τβοηνοῖεδ δέ ὔθριι8) κνυζώμενα κατὰ τοῦ τέλματος ἐκαλινδεῖτο, λύκαινα δέ τις ἐπιφανεῖσα νεοτόκος σπαργῶσα τοὺς μαςοὺς ὑπὸ γάλακτος ἀνεδίδου τὰς θηλὰς τοῖς ςόμασιν αὐτῶν καὶ τῇ γλώττῃ τὸν πηλὸν ᾧ κατάπλεῳ ἦσαν ἀπελιχμᾶτο. Ῥὶαϊέ καθὸ »αβέο»", φινὲ ργϑηνμηη ἀχανὴς ἦν ὑπὸ θάμβους (ψαϊὰ ταΐταπι δέ γοἴέφωος ραϑίογο8 οἷα- ἼΟΥ̓Θ δομυοοαΐ: ὡς δὲ κἀκεῖνοι πλησίον ἐλθόντες ἔμαθον τὴν μὲν ὥσπερ τέκνα περιέπουσαν, τὰ δ᾽ ὡς μητρὸς ἐξεχόμενα δαιμόνιόν τι χρῆμα 1) γογίταρο ἅδον Εδιηίϑονια ( βομίομές Τό. Ἰ. Ρᾶρ. 48. 2).,,97 Ἰῦα7 οἷρ 56}7 υογϑί ἄμα! 9 7 Μαημη." 1.1. γμᾶρ. 44. ΥΠΙ ὁρᾶν ὑπολαβόντες ἐγγυτέρω προσήεσαν ἀθρόοι δεδιττόμενοι βοῇ τὸ ε θηρίον. ἡὶ δὲ λύκαινα οὐ μάλα ἀφγριαίνουσα τῶν ἀνθρώπων τῇ προσ- ὅδῳ --- ἠρέμα καὶ κατὰ πολλὴν ἀλογίαν τοῦ ποιμενικοῦ ὁμίλου ὠπήει. Απ Δ\|1{6 αύϑιη β'ο οου]αίαβ ἐθβὲϊβ βοΐ θθγθ ροὐαϊβϑβοὺ Οου]18 Ῥϑθπθ δθυπίτηὰβ Ἰαρδιὴ ἠρέμα καὶ κατὰ πολλὴν ἀλογίαν τοῦ ποιμενικοῦ ὁμίλου ἀρθαπίοια. Αἀαϊάϊ μδθοὸ: ,φωοᾶ 6δὲ ἐπ εἶα αρέϊηδέαίε δἰρερῖίθα δέ ἱποοηνέωην αρμᾶ ἐϊίωηι βορἠϊδέϊοϊα ἀγφιέίὴ ἀ6- »γαυαέμν" δὲ οἱ οηιυϊάθηι ἑθηθο γίϑωρ δὲ ᾿οηνοΐηι ἔρθώην αμάϊο γαρ- ἔα ϑαδίπαβ υἱγφύπθε αγέϊοίοϑα οὐ οαϊαηυίδέγῖα ὑπμδέα ογαΐίοηθ ἐξα δοΉ- βοϊαμέοηι τ θα8 αγφιρηθηξίβ οὐ θαθηιρ]8 δα υϑέογο Ογαοοογηι ἢ ἰϑέογία »οέϊέϊα ἀοοθαΐ ποΉ 6886 αἰδμά φηιαΐγἱριοηδὲ φοπμς ἐΠπωδέγηιβ φώαηι μὲ οὐὖ»- ᾽ φύιθβ ὦ σωρί8 ργοοὶβ ρδν υἷηι γαρίαπέων." Απάϊ ἰρβῦση ρδρ'.. 801. προαχθεισῶν τῶν παρθένων παραμυθησάμενος αὐτῶν τὴν ἀθυμίαν ὁ Ῥωμύλος ὡς οὐκ ἐφ᾽ ὕβρει τῆς ἁρπαγῆς ἀλλ᾽ ἐπὶ γάμῳ γενομένης Ἑλληνικόν τε καὶ ἀρχαῖον ἀποφαίνων τὸ ἔθος καὶ τρόπων συμπάν- τῶν, καθ᾿ οὃς συνάπτονται γάμοι, ταῖς γυναιξὶν ἐπιφανέςατον. Ἐρτορίατα σοὺ βοϊδίϊυτα ' Εἰχἰβέϊσηδγθ ορογίοὶ Βομπιυϊατι, ηαὶ Πἱοηγβίο ἐθϑέθ ρδρ. 2919. Οἰδθὶϊβ τηυ]έατπη οροτὰθ Θταθοὶβ Εἰὐἐθγὶβ οὐ αὐόϊδυβ ἀθαϊββοὶ, ᾿δθὸ ῬγΟΘ πουΐβϑβθ, β8θἃ πϑῖηο δϑὲ ποβέγατα 4] υϑαῦδηη 8]1αἱὰ Βαϊ αβοθιηοαϊ 86 Ἰθρίββθ ἀἰοαί. Βδριθδηϊγ ΟἰΐπηΒ ϑραγίδηδθ Ὑἱγρίπθβ βθὰ πο ἰπβοὶβ ρδγθπεϊθαβ πϑάυτη ἰηγὶ- 18. ΕἿά6Β Ἰρὶθα οϑίο ρθπθβ δαοίογθιη, ἰὰᾷ οϑὲ ρθῆθβ Βοιῃηϊυμι, εἴ τῳ ἱκανὸς τεκμηριῶσαι. ἈδΠοῖλ ἀοίπάθ ΠΙοηγβίαβ δηπῦτη ἰρϑάτα, 40 ᾿8θ6 δοίδ βίη. «πημαϊδωνι βου ρίοσθθ θηΐτη Ὀ]θυα 8 ΟἸΏπο5. ργύριο ἘΟΙΩῸΪ 8ηη0 Ταρίδβ ΥἹΓΡΊΠΘΒ Τα ΟΥἶΔ6 ργοἀϊἀθγαηύ, βοὰ Πἰοηγβίαβ ὅπ. (6]]10 βάθτη ΒΔΌΘΓΘ ταδὶ αἱύ, ααὶ φωαγέο ΒοΙ.Ὸ] δηποὸ ἰὰᾷ ἐβοίαπι 6886 ὨΔΡΡΑγΘΡαῦ; παριφθ, ἰηααϊί, ἐπ ὡνῶθ γϑοθηβ οοπαϊέα ποπᾶάμην τοΐρ. ονινια οομβέϊέωέα Ἰονυΐμην ἔργῳ τηλικούτῳ ἐπιχειρεῖν οὐκ ἔχει λό- γον, αυδδὶ ΥὙ01Ὸ αυϊάσυδηη ἱῃ Παϊαβοθιηοάϊ ΤΡ] λόγον ἔχειν αἰοὶ ροββὶῦ ! Ἐλθὲ οὐΐϊδιθβ ορθῦᾶθ ρυθίλιιτση 6 Πίοηγβίο δυίγθ ΘΓ Βοταυ]υβ υἱδίπϑγατη οἰγὶ αὐϊατα Υἱγρίηθβ ταραθῦϊθ. [Γὐγίαβ βἰπα- Ρ]ΐοοπὶ οδπάϊάδο δηὐὶαυϊ αἰὶβ ἔλτηδτη βϑοαίαϑ.,, ρομωγίαην ηυοϊὲθρρη ΕΧ ἤαΐβθθ Θοτατηθηλοσϑί. ,,ὄ Εὐοηνεῖμς Ἰοφαίος οἷγοα οἱοίπαθ φοηέος τοϊοὶξ.᾽ βορὰ ,ρμδφμαην ὄοηΐφηθ ἰθφαίΐίο αμάϊέα ὁ8έ: -ττο α ρϊογέδηιιο γοφαρδέδιιδ ἀδριῖδεῖ: Εοφιοά 7οοηιύῖδ φμοφιθ αϑηὔώρν ἀρογηυέϑϑοηξ 9 ἐά θρηῦηι ἀδηγιλθην δοηηραν" σογμηνμδίμη ζ0γ6." Ὠϊοηγβῖο αἰ 1] Βογάτα οὐρα! 116 νἱἀθίαυγ: τῆ: δὲ ἁρπαγῆς τὴν αἰτίαν οἱ μὲν εἰς σπάνιν γυναικῶν ἀναφέρου- σιν, ---- οἱ δὲ τὰ πιθανώτατα γράφοντες, οἷς κἀγὼ συγκατεθέμην, εἰς τὸ συνάψαι φιλότητα πρὸς τὰς πλησιοχώρους πόλεις ἀναγκαίαν. υϊά, αυδθ8ο, πιθανόν ἀἰοὶ ροίοτὶέ δὶ Βο ποὺ οϑὲΐ Βοχηϑηὶ ΥἹΟΙΠἿΒ ρθη 8 ῬΘΙ Βατητηϑτὴ ΘΟ τη] ἰδ ἱπδὶρηἰίατη ἰηϊατίδτα ἰϑοοσαηὺ πη}. 0 ΟΥΌΟΓΘ Θχρίδπάδηῃ εἷς τὸ συνάψαι φιλότητα ἀναγ- καίαν. ΥἹάϊτοὰΒ Ἰθηΐδιη δἀτηοάυτη δ ἰποατα ΟὉ ταρίδβ ἢ]1885 Ἰγϑτη ἔαϊ858θ, πδηα8 ἴῃ τἱ᾽οϊπία μαθἰ απίθθ, ἀπᾶθ Ἰπάο8 βρθοίδ- στη ΟΌΤΩ χοῦ θυ8 860 ἢ] Δ ΌυΒ γϑπδγαπὶ, φωαγίο ἀδηνιθη, ἀρρο ἴπ- ἰΌΣΙΔ8 Βι88 Ὁ]οΪβοὶ οοθρθγαηὺ, φαῦπι γϑρίδγασαη ΠΟΠΠᾺ]186 ἔθη β ἴδτὴ 1 θΘΓῸΒ Ῥθρϑγίββθηί. Αἀτηΐγα Ὁ }]6 οἐΐδπη θδὲ ροβὲ ἰοὺ ββϑθοι]α, ΄φυασπὶ Εδοϊὰβ Ῥίοίοῦ οτηπίαπη ῥτΐτηιβ ροδὺ ὈΘΙ] τα Ηδπη 8] 1 οΌτα “Απηαΐοβ βουϊθοσοῦ, ἀθ ΠΌΤΩΘΙῸ τϑρύδιπιπι ἔϑηη Ἰἰφαϊάο δοπβ ϊ ἶδβθ. Ἠοιυ]ὰΒ οηΐτη διαριθμήσας τὰς κόρας ἑξακοσίας τε καὶ ὀγδού- κοντὰ καὶ τρεῖς εὗρεν, υδτῦτη Δ ΐπδβ βου δἰ δαΐδβθ ρδρ'. 88. πεντακοσίας τε καὶ τριάκοντα τριῶν δεούσας. Ἠϊΐπο ἱπέο]Πρὶ τ ΘΟ Ρ]υΐδγοὶ ἱπ Τοηνοῖο ἂρ. 14. βου θθηξβ: ὡρπασθῆναι δέ ᾧασιν οἱ μὲν τριάκοντα μόνας, ἀφ᾽ ὧν καὶ τὰς φρατρίας ὄὀνομα- σθῆναι. Οὐαλέριος δὲ ᾿Αντιὰς ἑπτὰ καὶ εἴκοσι καὶ πεντακοσίας, ᾿Ιόβας δὲ τρεῖς καὶ ὀγδοήκοντα καὶ ἑξακοσίας παρθένους. ὙἹΔ6Β ΠΌΤΩΘΙΌΒ 6886 οδοϑάθτη 9.) οὲ θ88, βρὰ Ὑαϊογίυὰβ Απέϊδβ β0]885 βαθίμδβ πυτηθγανίύ, 008 ΟἸηπ68 (ὐδθηΐπμθηβοβ, Οταυβύιπηϊηδϑ, Απίθτηπδίθβ οὐ ϑβδίηδβ. Τὐνίαβ αιδδὶ πἰ 81] υπηαυδη ἀθ ἢΐβ ἰμδαἀ γἱββοὺ δαὺ Ἰορίββοὺ βου οἱὐ 1, 18, ,,Βοηονῖμβ φεηι ροριωζαμῃ ὅρη ομγίαβ ΧΧΧ ἀϊοϊάογοί πορυΐμα Θαγιη, (ΘΔ ὈΪ ΔΙΌ ΤΩ) ουν ἐδ ὡμιροϑυϊέ.᾽" 0 Ὑδιτοῦθ, χαυὶ Ἰἰψφαίάο ἀθπιοπβέγαγογαὶ ΟἸγίδΌτη ποπιΐπα τὰ μὲν ἀπ᾽ ἀνδρῶν ληφθῆναι ἡγεμόνων, τὰ δ᾽ ἀπὸ τόπων (αὐ ἴῃ ὑπ θα 8 ἔδούατη νἱάθταυβ) (Πίοηγβ. ραρ. 88.), γϑυθαμα πα] υτη ἔδοϊί, βουῖ δὲν ἐδηΐατη,, λαμάᾶ ἀμδὲθ 8]1ᾳυδηΐο ΠΙΆ ΘΓΙΙΤΩ Τηϑίογο τα πο (ΧΧΧῚ ἔαΐββθ." αυοῦ δαίθπι οτηπίπο ἔπουῦὶπὸ δὰΐ ποβοῖτθ ΘΌΠῚ δρραγοὺ δα δοῦξαση παμηθΡτη ῬΟΠπΘπ 8 ἰδ} ογοάϊ ἀβ86. 0 ΠιομΥβὶὶ ΟΠ οποϊορία αὐἱὰ δοπῤίσθτη ἀροτίθ ὲ Ῥϑιβρί 6 ἀθοϊαγαυὶ. Τοία ἐδ 00}18 ἱπηΐχα ἤοία οδὲ δὲ δοϊητηθηίϊοῖδ. ῬΔΓΒ ΓΘΡΌΙΩ ΟἸΐπη ῥ᾽ ΒΙΔΓΌΠΙ π6 ὉΠ ΌΓΆτη ααίάθιη αὶ το] χαὶϊν οὐ οπι- ΗἾ8 ΘΆΡΙΏ ἴϑπηα ΟὈ]γίοπθ ΟὈτγαΐα οϑὺ οὐ απαϊίαβ ἀο]οία. ΑἸῖα ΘΟπί, αὖ ΟΒίθμ αἱ η8., βθηὴ6 1] δοία οὲ ρϑϑία βδϑρίιβ ἰξογαία οὐ τη Ὸ ΠΕΡ] θα δα Δπποβ οὐ (ὐΟπβ]685 81108 δία 81105 ϑδάθιῃ τοϊδία Βιιηύ. [᾿ἰδα 0 ἰθιηροῦατη β0 6 ΠῚ ΠΟΠΠΌΤΩΠΈ ΔΙη ἴῃ ὈΓΘΥΪᾺΒ 60η- ἰγδούδτη ΒΌΘΠΊΙ8, 86 βϑθρίτβ πἰτηΐβ διιοίδπι δὺ ἰπ τηδῖυβ θχδρ- ϑογαίδη. Νυτηαθδιη αυϊδαθδηη οχ οὺ ᾿ΔΟγτὶπέμο οχἰζαμη τθ- Ρογιθὺ οὐ ἐθηθπάστη οϑὲ Οδέα]]! 1]]υὰ: ηνῖϑο" Οἰαὐμ6, ἀδδέπαθ ἱπορένγο, οὲ φιοί υἱάδ8 ρογῖδδ6 ρογαϊέωην ἀπμοαδ. Νοπ βπηθ δηϊτηὶ ἀο]οτθ σἱάθο θρτθρίυση υἱγαπι, 410 ποι Δ] ἱ τη ὈΓΔΘΟΙΔΥοΓοτα ποβέγα τηθιηοσία Βυϊἰδηπία ἐα]1}, ἀοοίτί πα οχίτηΐδ, ΒΙὨρΡΈΪΔΥΙ ΔΟΌΤΪπΘ οὐ δατωγ Ὁ}}} ἀἰββθγοπαᾶϊ βα υ Παΐθ οὐ βο]]ουίϊα ἔγαβίσα αὐ ἱπ ἱπάδραπάα Ηοπιθτὶ δοϑίαίθ οὐ ἴῃ ἃππὸ χυο Ττοία οδρίδ βἰὺ ᾿ηγεβίϊραπάο. ῬΟΒΒΌΠηΒ Δ] ΟΓΌτα ἱποθτεϊβ Ορίπἰοηΐ 8 ΠΟΥ͂ΔΒ δἀάθγθ, βθὰ πΘη0 υτηαυδη τῶν ἀδυνώτων ἐρῶν οὐ 4π86- ΤΘῊΒ ἰᾷὰ αὐοα ΤΘΡΘΟΥΓῚ πο ροέθβϑί, ἔδοϊψ δαὶ ἐδοξασαβ δδὲ ΟΡΘΓΔΘ Ργθύϊατη. Οὐπνθηΐϊ ἰπ Βυϊαβοριηοάϊ βέυάΐα ἀϊοίατη Ατ᾽βίαγομὶ ὑγαρ]οὶ δρυὰ ἰοθαθῦση Τδοῖοφ. 11. 1. καὶ ταῦτ᾽ ἴσον μὲν εὖ λέγειν, ἴσον δὲ μή, ἴσον δ᾽ ἐρευνᾶν, ἐξ ἴσου δὲ μὴ εἰδέναι. πλεῖον γὰρ οὐδὲν οἱ σοφοὶ τῶν μὴ σοφῶν εἷς ταῦτα γιγνώσκουσιν" εἰ δ᾽ ἄλλου λέγει ἄμεινον ἄλλος τῷ λέγειν ὑπερφέρει. Ἀοήφαυτα θὲ αὐ ἀθ Ῥίοηγδίὶ οσϑύϊοπθ οὐ βέ1]0 δὲ ἀθ ἤπρτιδ 48 εὐϊδα Ρϑυσὶβ αυϊὰ βοπξίασωη ἀΐσαπι. Ῥ]υσίπη πη Οροταθ οἱ ΧΙ βέυαἱϊ σ0]οοανὶ ἐν ταῖς δημηγορίαις, αδδ ΤΗυογα ἀϊ5. ρού δεὶ- ΤΠ ΘΧΘΙΏΡΪΟ Ρ] Γ π88 οἱ Ἰοπρ ββί πη “ηὐϊφυϊῥαξέδως Βα ϊβ ἰη- ΒΟ, ὕὐ Πθθτθ ἀΐοϑατη, ρθὶ]αοθὲ ἀθίψαθ ἴῃ Ἰοπρβ δια θαρὶ ὈῈ18 θοῦ ὉΠ ὈΡαὐϊοαΒ, ααὶ φαυϊάχαϊά αὐξρὶῦ Βορ ϊϑέϊοο οὐ ἀθοϊδιηδ- ὑοτῖο ΘΟΪοῦΘ ἱπηρθαϊ ἱηβοϊίᾳαθ. Νοη ἰῃ νἱΐδθ ἴὰοθ, ποι ἴῃ Βο- ΤῊΪΠῸΠῚ ΤΘΥΌΤΏΘΠΙΘ ἀ8ὰ Φαϊδαυδιη ἱἰΐὰ ἸοαᾳαϊξαΡ, βοᾷ ἰῇ βοῇ ]8θ ὈΤΑΒΓᾺ ΘΧ ὈΓΒθοθρ ΐβ ογδίου δ ἐ8}18. παβουηΐξαγ. Νυδβαύδτη γοίθ- ΠῚ ΟΔΠΘΔῸΡ οὐ ὠφέλεια οοτηϊίαν, ΠΘα6ῸΘ Απὐαυϊ αὐ ϊβ παίϊνα οἱ Ἱποοιηΐδ οὐ ἱποοηάϊα βαηϊξαβ οἱ βοθγϊθίδβ. ΝΒ] δρυὰ 1Π]Πυτα Ῥοίουὶ, 1 αθειϑηθ Ἰοφωαέων απὸ ἤδγο8." φαυϊὰά τηυ]ία μαΐὰβ τοὶ θχϑῖη- Ρὶδ ῥγοίθρδια ἢ ϑαϊὶβ οδὲέ ἱπβρίθθρο ΡΓΔΘΙοπράτη Ὑοίατίδο δὰ Οὐ οἸδπατα Π]υτα ογδἐϊοπθπη ρᾶρ. 1616---1631.. τοίδιέαμη ψϑυθὶβ οὐ βοηΐθη β δὲ ΧΙ ]1Β Ρ]Δη6 80 118 δοίαἰίβ ἱπά016 δὲ παξῃγα οὐ 8 Τηϑύγοπδ6 δηύϊα86 ἨΟΙηΔΠ86 ἱηρθηΐο ΘΟ ΒΟΓΓ πη θηΒ. Δραμα- τικῆς μεςὸν τερατείας οδὲ ηυοᾶ γρίυγία τηϊπδίυν Ρᾶρ. 1680. οὐ γὰρ ἀνέξομαι Οὐετουρία τὴν δεινὴν καὶ ἀνήκεςον ὕβριν ἐν τοσού- τοῖς μάρτυσιν ὑβρισθεῖσα τὸν ἐλάχιςον βιῶναι χρόνον, ἀλλ᾽ ἐν τοῖς πάντων ὑμῶν Φίλων τε καὶ ἐχθρῶν ὄμμασιν ἐμαυτὴν διαχρή- σομᾶι. (φαδπίο Βδηΐοῦ ἰπῃ ἢο6 ἴρβο διραπηθηίο Γγίυβ οβύ, 4υϊ πηοάθπη ΒΘΥ 8ΠΒ ουπάδ ογδίϊοπθ δὲ δηἰ ΤΠ] ΠῚ ΤΥ Θ᾽ ΟΟΙη- τηογϑῦ ὺ Ῥγορθιποάτῃ οἷθὲ ἸδοΉ ΤΥ Πη88. Ῥροίαβ οἐΐδηι οδὲ ψαοὰ γοίαγία ρϑι}]0 δηΐθ ἀϊχϑγαὶ Ρδρ'. 1629, εἴ τις ἄρα τὰς ἀνθρωπίνας Ψυχὰς ἀπολυδείσας τοῦ σώματος ὑπο- δέξεται τόπος, οὐχ ὃ καταχθόνιος καὶ ἀφενγὴς ὑποδέξεται τὴν ἐμήν, ἐν ᾧ φασὶ τοὺς κακοδαίμονας οἰκεῖν οὐδὲ τὸ λεγόμενον Δή- θης πεδίον, ἀλλ᾽ ὃ μετέωρος καὶ καθαρὸς αἰθήρ, ἐν ᾧ τοὺς ἐκ θεῶν Φύντας οἰκεῖν λόγος εὐδαίμονα καὶ μακάριον ἔχοντας βίον. Υἱάθβ πὶ μ}} ἰπύθγθβθθ Ἰοψαδίυσηθ πηδέστομα Βοτηδηᾷ ὑθιηροῦ θὰ8 ΔΗ ἸΒΒΙ τ 8 8 Ῥ ΕἸ ]ΟΒΟΡ ΗΒ βἐοίοαβ Αὐριβέθαθ δοία δ. φυΐ δρυὰ Π᾽οηγβίαπι νϑρθὰ ἔδοϊ αὐ ποη γίγαπέ, γὶρϑηύ, βρίγαηξ, Βοὰ νευρόσπαςα δυηΐ, φαϊδὰβ ΠΙΟηγβίαβ βαδτη ἐβουπαίδγη οἱ ορὶ- ΠΟΠΘΒ ΒΔΒ ΟΟΟῸ] 5 Βα Ὀπαἰηἰβίγαί, οὐ τιουθίιν ΘΟΓΌ͵Ω ὈΠΈΌΒΑ αΪΒ4 6 ἀιοίέιν" οὐ ποροὶβ αἰδθηυΐδ τποδὶϊο ἴέφρρο, ΧΙΙ γοηὶο ἰδηὶ δὰ Πίοηγϑὶϊ ἀϊοίϊομθα. Κυ]υρὶ ἰαάϊοίατα δυάὶ- γυΒ. Ἐοῖβκθ (ἰπ Ῥγαρζαί. ΧΧΙΙΠῚ ἈΒΡΘΙΘ οὐ ἀυγὶΐθ ΘΌχα ΓΘΡΓΘ- Βομαϊύ. ιοέϊοηθ τὐλέων (Ἰπ4 10) ἐξα ργογβὼβ ρογοφγίπα δὲ αὐπορην ωὐ οἷ Αοπορλοπίθα αὐὐλ Τλμοψαϊάθα οοηιραγαία ϑοάθηι δἱέ ἴοοο δα- δομάα φιθηρ ΔΑ ριωζοίαπα Ἰαῤῥϊέαα αὐ Τ υίαπαην ἑθποέ. ΝΙΘΌΌΒΤΙΪ βθη- ἰθηύδπη ᾿ρβίαβ ὙΘΡΌΪΒ ῬΓΟΡΟΠδμι :,, Βὲβ απ 80" ισοπῖφος (πα) ἰδέ ϑδοῖμθ ϑργαοΐθ υοἱϊξοηθθη ὠπὰ φοϊωηφοη." 1) Ἠογάτη πὶ πἰδὶ] ΟΥΘάΘ ΓΘ ῥδββίτη ἴῃ ᾿ἷ8 Οὐδογυαίἑομέδωθ τα Ὸ 8 ΔΡρ τη θη 18 οὐ θχθι- ΡΠ8 ἀθτηοπβίγαυὶ. ὕπ ἰδηίατη ΠΙοηγβὶΐ ἰπ βου θη δὰ οϑέ, ΡΘΙΒρ᾽ ουϊίαβ. αδηηα δι ποὸπ τη] τα ἀἱοὶξ οὐ αὈΐααθ θϑὺ ρϑ0]]0 Ἰοφαϑοῖον οὐ σϑυθοβαβ, ἰᾶταθπ αυϊἀφαϊά ἀϊοὶν οἸαγατα οὐ δρϑγύασω οὐ Ἰποϊάστη οδὲύ. υδιηαῦδιη αἰὰ οὐ τηυ]έατη ἰπ ορέϊπιο φαοαὰθ Βουρίοσθ Αὐὐοο γϑιβαίπιβ οὐ ορίϊῃηθ ἀθ Ηργοάοίο, Τμπογάϊάθ, Χεπορμβομίθ, Ῥ]δίομθ δὲ οτηπίθυβ Οτδίουϊ θα8, ῥγδθβου τα 1 ,γβίδ, Ιβοογαίθ, 8860, Πϑιμοβίμθηθ οὐ Αθβοβίηθ ἱπάϊοαγὶύ, οὐ ὁχ ΘΟΡΌΤΩ δββιἀυδ Ἰθοίΐοπθ τηυ]ία Ὑϑυθοσαμη οὐ βϑηθη γάτα ᾿πιΐηα 5.86 οΓαύϊομὶ 11] υδγαηάδο δἰ θαϊλ, ἰδαθη 80 δὶβ οτηηΐϊ θὰ ἐοΐο δοϑὶο Αἰγθυβιβ οϑὺ δὲ ὑπδπὰ ἰδηΐατη βου θα παϊ σἰγεπέθτη Δ Ὁ 11118. ἐδ] οἰ ἐοὲ ΒΆΤΩΒΙὑ 1Π\|8τὰ 4υδπι αἰχίπηυβ ᾿ποϊάδπι ρῥογβρίοαϊἑαύθτα. Ἰϊοίϊο, αὰ8 αὐλίαγ, ῥγᾶγα δὲ δάπιοάυτη οὐ υἱίΐοβα, 40.818 ΔΘΟΌΔΙ τη ΘΒ. Θδὺ ργορθιηοάσμῃ οτηπίατη. Αὐῤϊοὶβ τυ] Ιοηΐοδ, Ἠοπιορῖοα οὐ ργδθβου τη Ηδϑγοάοίθα, τηϊβοθῖ, αὖ βαθρββίτηθ ποία- ὙΠ. 8, δία 8 τηυ]ία πουϊοία οὲ ρ]θθθία οὐ βογάϊάα δάἀτηϊβοοὶ Ὑἱὐ]οβᾶπη δοαιδ τη ἸΟαΙΘμαΪ βου θθπάϊᾳαθ συνήθειαν δΒοοαξαβ. υδηη 510 ἱπβϑα]βατη οὐ ἰπβοθέμση δηξίᾳαδθ Αὐἰξίοαθ ἀϊοίϊοηὶ τη υ]έα Ὧ6 ὑγίνίο βαμηΐα ἱτητηΐβοθῦθ Δ 6 116 ἰηἰθ]Πριἑαν. ϑαπὺ 8]18 ποη Ρᾶυοδ, υδ᾽' Ββργοί Ἃὐτδθοϊ δὲϊβ ρῥγοργϊθίδίθ 1 δὐϊμπαπη βουσὶ θοπαὶ ΘΟΙΡΟΠΘηἀΐαπθ οοηδαθύπαϊηθτη ἱπηργαάθηβ ἱτηϊαίαν δαὲ ΕδΟὶατα Ρίοίογθμα δαὺ Οἰποίατη ΑἸϊπηθηύατη βθοαΐαβ δὰ δὶ 4υΐβ δ]1ὰ5 ΒοτμδπΟΓμη ἴῃ ΒΟ θΘπ40 Ἰΐηρτα ἀτᾶθοα πθαὰ0 θ]θρϑηΐθι ὩΘΑῸΘ τοοΐθ αὐἰθραίαγ. υϊὰ 5 δω λαϑία ταθηῦγο ὩΟΥΪΤΩῸΒ, βθὰ ὑπὸ 1) ..1. ρα. 44. ΧΠῚ δόρυ πωλεῖσθαι ἸΘΙΩΟ ηἰδὶ Τ,δὐϊπαθ Ἰοθαξίοῃΐβ ΤΩΘΙΉΟΣ ἰῃ 6 ΠρΌ ΓΘ Ῥοὐοβί, ]έδαὰθ ἴῃ ΠΙοηγβίδπα ἀϊοίϊομθ πάντα τὰ χρήματά ἐςιν ὁμοῦ: γϑίοσα (θὺ ἱπ ΐβ τηυ]έα ροδέϊθ8) οἱ ΠΟΥΪΟΐδ, ΡῬΙΌΡδ οἱ γ]οβα. Ῥ]υν πηὰπη Θὰ ὙΘΙΒΟΓΌΤΩ δὲ ΤΟΣΤΩΔΓΏΤΩ ἱπέθν 86 δοπξαβίο οὐ Ῥουϑαν θα 0 βθυθυὶβ ᾿ΐηρτιαθ Οτάθοδθ βέμα β ἀρτιτηθηξὶ αἰξα]ις ΘΟΠΙΘΟΙΪΒ πῃ ἸΠᾶπῚ ἈΥΓΑρΡΊ ΘΙ. ΟἹ ΒΒ αυδθ οββθηὺ αἰγϑῦβδθ δθύαὐβ 80 Ἰοοὶ, φαοηίδτη δια ἐϊ ρτδιητηδ οὶ (ὈΘΙΠΟΌΤΩΘΈΒΘ ὑδβίθση 4αΐϊβ ῥγοάυχονὶύ ϑῦτη ἢάθ ἀΐρηῦτη θθ86 δὲ δυάίθηδασγη δεθίἐγαῃ- ἴα, οὐ αυϊάφυϊά οχ Ο,άθθῸ βουίρίογθ θχργοϊωΐασα δαθρὶξ τηρᾶο ὯΘ Βἰὑ ΘΟΥΓαρύστη βέδύϊπη ΡΓΟΘΌΙΩ 4θοσθ 6886 οὗ β' ποθ Ρὰ- ἰαπύ, υοά Ἰοπρθ΄ βθοὺβ δῦ, αὖ β8θρθ ἴῃ τυ δ ΒΟΥ ΟΣ ΟῚ Οὐδθοὶβ τηδρη0 ΔΡρΌΙΩΘηἑΟΓΌτα οἱ ΘΣΧΘΙΏΡΙΟΥΙ ΠῚ ΠΌΤΩΘΙΟ ἀθιμοη- Βίγδδβθ τὴ ΡΟ ΓΟΓ. Νυπο ἰπ Ὧπ0Ὸ ἰάθχη Πρ ϑηΐθι θὲ Θορίοδθ Οδέθπαθτθ ἱπγαῖ. Αἱ χαΐβ ἰηΐθν Ἰθρθπάμσα μος δροὺ [86116 δηϊτηδά- γουίθί Ὑϑθὶ ζῆν ἀρὰ Ῥγορδίοβ βουϊρίογθβθ, 4αϊ ποὴ ἀττικῶς βοᾶ ἀττικιςὶ βου θαηῦ, 88 80188 [ὈΓΤΩΔΒ 6686 ἴῃ βίδ!]}} οἱ ΡῬθρθίυο ΟἸΠΠΪΌΤΩ δὰ. [ἴῃ ῬΓΔΘδΘηὐὶ ἐθιωρογθ οὐ ᾿Ἰτηρουίθοίο : ζῶ, ἔξων, ζῆ, ζῴην, ζῶ, ζῆν, ζῶν, ζῶντες. ἴῃ ἕαϊτο: βιώσομαι ἰδηύθατα ποη ὉΘΙ4α6, ζήσω 5616] οὐ 1ἐθγαπ δρραγοὺ δρυά ΑὙΙβίορμϑηθιη οὐ Ῥ]δίοῃθχω, ἴῃ δοίβίο : ἐβίων. βιοίην. βιῶ, - ᾧς, -- ᾧ. βιῶναι. βιούς. βιόντες. ἴῃ Ῥθγίθοίο : βεβίωκα. βεβιωκέναι. βεβιωκώς. ἴῃ Ρθγΐδοίο ρϑββίγο: βεβίωταί μοι, τὰ ἐμοὶ βεβιωμένα. ΗΒ ἰριθαν ἔοττηΐβ 580118. οοπβίδπέθ αἰππίω Ὑοίθρθβ ΟἸΏΠΘΕ, βοαυϊογαπη Ὑἱ ΐοβα 80 πϑρ]ρθηβ συνήθεια ἨδΔ85 ΠΟΥΩΒ ΌΓΙΩ85 αἀᾷ!- ἀξ, [Ιπ Ῥγδθβθηϊὶ οὐ ἱτωρογίθοίο: βιῶ (βιοῖς βιοῖ). ἐβίουν. βιοίην. βιῶ. βιοῦν. βιῶν, βιοῦντες. ἴῃ ζαΐατο: ζήσομαι. ἴῃ δογίδίο ἐβίωσα. βιῶσαι. βιώσας. δὲ ἔζησα. - Λιδνᾷ .- γμυσι τε σφιςευδα ---: ἜΙΙΕ “-π-πεΠ“π“π-. τα συ απ κα . σω- ς ὡὐουν υπρχυα Ὺ "». ε τὰδ᾽- ὝΣῚ . - 4 - πτ- ν-....--.-.. κι οσ τνανοι τ συ ττωεο ἘΣ ΕΤΟῚ ΧΙΥ οὐ νἱθδοθθ δατηοάμυτα ἔζην, ζῆθι οὐ ζῆναι. ἴῃ ρογίθοίο ἔξζηκα, ἐζηκέναι, ἐζηκώς. Ηδβ ἰρίθαν [ΟΥΤΩΔ8 οὺ Ὑρίθιθα οὺ που οὶδβ ἰωΐθ 8660 ὑθιῦθῦθ τηἸϊβοθηῦ οὐ οδθύθυὶ οσηηθ8 τϑοθηἰίοσθα οὐ Ποπυβὶβ ποίου. ῬΊβϑθ- ἴθγθα ΕὈΓΔΡῚΣ δθηύατη τηοαΐβ οταπὶα ἤδθὺ ἐγ θδαὺ δὲ οομξαηἀαπέ, ἔξων ἀορταγαίαν ἴῃ ἔζην, ζῴης οὐ ζῴη ἰῃ ζώοις οἱ ζώοι ἐἰουμεῖορ, ζῆ ἴῃ ζῆθι, βιοίην ἵπ βιῴην, βιῶναι ἴῃ βιῶσαι, βιόντες (βιού!) ἀναβιόντες ἴῃ βιοῦντες. Νοππητηθύδιη οἰΐδπι ορύσηο ουΐααθ γοίθγατα οδἰσαἀππὲ βι88 βογᾶάθβ βἰοα δὶ Ἰοοὰβ δα ᾿δοιπϑ Ηἰδτοί δαὺ Δ)Ἰοατΐ τηϑηοιβ δαὺ οοτγαρίϊ ϑϑϑθύ, ὈΙΡΗἾ 5 αἰχίθβθ ρμαύαίαν ἱπ ϑἰορθαθὶ ΤΙορὶ]. 105. 47. βιοῖ γὰρ οὐδεὶς ὃν προαιρεῖται τρόπον, Θὺ ὑθγΡ βδίτηθ ἴῃ ΕΠ ασΙ ρ ἀἰβ ἐταρτωθηίο δρυαὰ ϑίοθβθασῃ Ψ]ορὶ, 29, 14, Ἰορίςαν: οὐκ ἔςιν ὅςις ἡδέως ζητῶν βιοῦν εὔκλειαν εἰσεκτήσατ᾽ ἀλλὰ χρὴ πονεῖν, Ιμδοῦπ οδὺ βία]ο θχρὶθία, αὐ ἰδῖὰ τα ϊίβθ βαηῤ δρμὰ ϑ'ἰο- Ὀαθατη. Νὅ φθϑηϊθηϊίβ ααΐάθτα β8η8 δὲ : υϑυ ϑϑίτηθ θηΐπὶ Ὑϑέθγϑβ ΘΧΙβεϊτηδδηῦ ἴαδογος οὐ ἱπάθίδδβδτη ἱπάυβιγίδτη υἱέας δῳαυϊξαέθμι (τὸ ἡδέως ζῆν) δαρογθ, δϑὰ ορίηδϑίῃβ δὲ βοίο]β τὸ ἡδέως βιοῦν ΘΒΗ͂6 οὐέωρη ὑμθηἐθηη ἐγ αμϑέφον 6. Πθ Εν ρ ἀϊβ ἐταρταθπίο ἀΐοαηηθ 8110 1οθο; πὰπὸ ἢ00 πὰ ὌΡΩΘΟ βιοῦν ῬγῸ ζῆν 80 Εασὶρί 46 ἀἰοὶ πὸπ ροίαΐδβο, : Αὐάϊδηηθθ πυηὸ Ὠἰοηγβίατη ααϊά ἀΐοαί. ϑδθρθ σδοτωροαὶϊν 86 8 Θχθρίυτη Ὑοίθιῃ, 08 ἰδ δθάπϊο ἐγ γογϑίύ, ϑ'δθρ ββί τη 6 αἀἰοὶῦ ζῆν βίον γεωργικόν (2399), ταλαίπωρον (9002), αὐτουρν ν (9087), βίον Ἕλληνα ζῶντες (298), ζῆτε βίον ὃν ἂν Ν (1994), ἰδιώτην βίον ζῆν (808) οὐ εἰτη. [πῃ δαθατο (1424) εἰ μὴ μετὰ τούτων ἐμέλλετε τῶν ἀγαθῶν βιώσεσθαι. ἴπ δοτϊβίο (1622) ἐκεῖ πάντα τὸν λοιπὸν ἐβίω χρόνον. οὲ (1058) τὸν ὀλίγον ἔτι χρόνον ἥδιςον βιῶναι. οὐ (1680) οὐκ ἀνέξομαι -τ-- τὸν βλβαροον βιῶναι χρόνον. οἱ (1089) βραχύν τινα ἡμερῶν ἀριθμὸν ἐπιβιοὺς ἀποθνήσκει. οὐ (1767) οὐ πολὺν ἔτ᾽ χρόνον ἐπιβιοὺς ἀπρθνήσκει. ΧΥ͂ ἴῃ ρῥϑγίδοίο (661) ὠνδρὸς ἕν καὶ ἐνενήκοντα βεβιωκότος ἔτη. οἱ ἴῃ Ρογίϑοίο μαβδίγο (666) βεβίωται γὰρ ἤδη μοι καὶ πρὸς ἀρετὴν καὶ πρὸς εὐδοξίαν ἀποχρώντως. βοᾷ ΠῚ] 0 βαθρίιβ 84 86 Δ] τη συνήθειαν ἀρθἸαρβὰβ ἀἰχὶξ ἴῃ ξαξατο (1674) τίνα βίον ζήσομαι; οἱ [Θ. 248. βίον ζήσομαι. οἱ ἴῃ δογίβίο (716) διεζήσαμεν, δὲ (520) βιῶσαι, (684) ἐπιβιώσας ν (748) ἐπιβιώσασα, 1Θ. 249, βιώσαν- τὲς, οὗ ἴπ ρθγίϑοίο (1009) ἐζηκότας, χαδθ ἴοστηϑ ΤΘΡΟΠΘη8 (1446) υδὲ ορὲ βίον ἐξηλωκὼς σώφρονα, ἴταο γθῖὸ ἐζηκώς, αἱ (966) σώφρονα καὶ αὐταρκῆ --- βίον ζῶν. Ἐϊίδτα Ῥᾶρ. 1616 οἱ Φ900 τγοβεϊἐ πη αση ορβο ἐζηκότα οὐ ἐξζηκόσι ῬΙῸ ἐσχηκότα οἱ ἐσχηκόσι 500 1060 δηποίαγίτημα. Ῥαββίτη ἰῃ βγη }]}} ΓΘ Πἰοηγβίατη βἰτα 8Ρ ΘΡΓΆΓΡΘ ἀίαιθ δάθο ΠΟ ΘΆ80 ἸΔ4ΟΠΘΌΓΩ δηξίη 86 δὲ βϑηδθ Οτδθοϊ αι β ἐθβέθμη δὲ δαοίο- ΓΘ ΙὨΪΠΪ αυϊάθμη πη β ἱβ ἀθπιοπβέγαξ πη 6586 γαξηβ οαϑίθγα ἀθ ρΌΠΘΙΘ ἢος ᾿ὉΡΘΠΒ Δ] ΟΓΏΤΩ ῬΓΒΘΒΟΡ τη ἱπΠΙΟΓατη ἱπαἀ πβέγίϑθ οὐ ἱπρθηΐο ΟὈβθῦγαηᾶα δὲ θη ]θδηᾷΆ, ΤΟ] ηαυο. ΒΟΥ θΘΌΔΙΩ Τυράυηϊ- Βαίαγογ η, Μαγίίο 1877. ᾿ ἄωσια “ ἣν ὦκα Δ : ΄ς] 3. Ὁ ΕἾ Ψ ΨΞ ΚΡ τῷ τῇ ΡΣ ΤΣ ΣΝ Υ ΕΎ ΤΟΥ ὦ ΓᾺ ἝἪ δὸς ἀδίι. Σ \| . Ι ΟΒΘΒΕΥΑΤΊΟΝΕΝ ΘΒΙΤΙΟΛΕ κα ΡΑΠΑΕΟΘΕΒΑΡΗΙΘΛΕ ΒΙΟΝΥ͂ΒΙ ΠΑΙΙΟΛΆΝΑΒΒΕΝΘΒΙΒ ΑἈΝΤΙΟΌΙΤΑΤΕΚ ΒΟΜΑΝΑΝ ΒΟΉΓΤΡΕΙΤ' Ο Ω (ΟΒΕΤ. ΠΕΙΘΕΝ, Ε. 5. ΒΒΤΙΤ,. 1811. ἢ ὰ ὩΧωΝΣ ὃ ἙῷΩΟΝΣ ᾿ τς ΣΎΝ ΟΣ , τι ρε ο, μλν αερ Σὰν, ΓΟ ἐ ποΉ ΝΣ Βα δ ἀκΑ βαν αττ Σου θα περν ωρεῖς πρός ἀν τ ΒοΟΚ ΟοΙ απ ἷα ΟὉ]16ρ 6 ΤΑΛΌΤΑΥΥ Μαάΐϊβοι Αν. δπὰἃ 491} 5:1. Νον Υοὐκ. 7 ϑείο ἦσαν ἑορίε δ ΐς δοοῖ αὐκὸ ἡγοαΐς ΟἹ ϑιηδ)εεί Δ. ὧν" ῥωσε δ δ δε ΔΌ. ()» δα» ΔΑ) ΒΙΟΝΥΒΠΙΝ ΠΑΙΙΟΛΙΝΑΒΒΕΝΒΕΝ. ΠΙΟΝΎΒΙ ΠΙΑΙΠΟΛῚΕΝ ΑΒΒΈΝΘΙ5. Λα αι αὐ ἢ ο- 8 8 }}1}} “πὸ 58} 5 ΓΟΘΟ Βα ΑΡΟΙΡΙ ΣΝ ΑΊΕΒΒΙΙΝΟ, Εἰρβίαο 1800,.--18570, Μυ]εἶϊθ ποτ ηῖθι8 που ον Ἐτθάουϊοὶ Π βο 6] 1] ΟΡ 5 ἘΒῚῚ5 ΘΡΤΘΡΘ ἀθ ΠΙΟΧΝΥΎΒΙΙ “Μη αὐδηδ Πονιαμιἶθ ταθυὶ 8 οϑύ, ἸΠΉ ΡΥ ΠΪΒ απο ΔΟῸ ββίτηθ Ῥϑυβροχὶῦ ΟΤΏΠΘΠῚ ΠΙοηγ βίϑηΐ ΟΡΘΡΪ8 ΘΠ θπἀδί!οηθιη 8}}0 {ΠΡ ]παύθ Οὐάΐοθ 6588 προίθηαδηι. Δί ΘΗΐ ΠῚ ΟΠὨΊΠἾΠΟ βαπὺ 1] Μββ. οχ ψαοργιτη ἢδθ ΠΙοη 811 ἰοχίαϑ δῦ σοηδίϊ ὐ8 οδὺ αὐ οοηδβιϊ θη πβ; ἄπο Ῥαγίβίηϊ 46- ἐρυεϊτηὶ ΟΟΙΒΙΙΝΊΑΝΥΟΒ (105) οὐ Πκαιυβ (1054); ἄπο Ποοτηδηὶ [1Ἀ- ΒΙΝΑΒ ἴῃ ΒΙΡ]]ούμθοα γαίίοσαμα οὐ ΟΠΙΒΊΙΑΝΟΒ ἰη ΟΠἰβίαηα ἀΟΠΊΟ ( αίαστο Ολὲγ) ἘἈοτηδθ βουγαίαβ, γρἐυπβἑ ββίτηϊ οἱ ΟΡ ΪμΪ 8Δ1Ώ}00. ΟἸυϊβίαμιιβ Ὀγθὶηαΐθ δηὐψαΐοῦ ἴῃ ΡῸ]ΟΠΘΥ λἷβ τηθιη Βγδη 5 δαπη,- ΓΑΌΣ]ΘΙ ἰη τηρθάππ κεκαλλιγραφημένος ρα ΠΙβοΠο᾽ τη οὲ Ατη- Ὀγοβίαμη ἴῃ ἰδηΐο ΠΟΙ οὐ ρῥγϑίϊο παθἱ αι ορί »Νέ αὐ οἷνδ »γαθ- σἵριθ Πάθηε δογρίογὶδ υογύώα φαϊγὶ ρο886 οιυϊδέλρμαγομί᾽ (ΚΊ1655]. ἴῃ Ῥγδϑίαί. Ρδρ'. ΥἹ)}, βθὰ δὲ θὰ οχἰπηΐα 1Δ8 Κι θββ] πρὶ ἰαγθηὶβ (»ἦαο ορεγα ργίρμμηι υἱγίμηε τι θαγμηι γθοὶ ρογἰοεζμηι", Ῥγαθῖ, Ρᾶρ᾽. γπ) αυοά διβι18 οϑὺ πηοάρϑίθ αἸ]θοῦϊ ργδοοθρίουβ ἴῃ θὰ στ δυροίορ (ἃ- ἴθ: ἀθβθιθῦθ, αυΐᾷ Ορέϊπη6 ᾿η 6] οχοραὶ {ΠΗ ἰ παίθπν ΠΙθραιη 846 οἱ δισίον αΐθ ἸΟΠρ6 Ἰοηρθαιθ ΟἸ Ἰβίδηο ργδθβίαρθ, [Πδηιιθ ρος ἰββίτηθ 1116 φαϊάθη) οπηηοτη ὈοηγϑΪ ϑιηθηδαίίομθιι δὲ ἐθχέμβ οοηβέϊξῃ- ὑϊοηθτὴ {Ὁ ηαύ! ΠΠΌΡΟῸ ἰδ αδιη βία }}} {ἀπ δπηθηΐο ΒΌΡΘΙΒΟΡΕ ΧΙ, 504. ΠΟ ΒΟΙΊΡΘΡ ἴῃ Θἃ ΤῈ ΠΟ ΠΠ ΒΘΓΥΔῺΒ οὐ οοηΐτα γοαβε! ββί πη] "ΟΝ, ΗΑ, 1 Α}) ΒΙΟΝΥΒΠΙΜ ἨΑΙΠΟΛΒΝΑΒΒΕΝΒΕΝ. -σστ.-- ῬΙΟΝΥΒ ΗΑΙΟΛΑΕΝΑΒΒΈΝΒΙΒ Απίαυϊαίαμι Βο- ἸΏΔΉΔΥΙΠ, 688 5ῈΡΟΥΒαμῦ ΤΘοΘηβϊ ΑΘΟΙΡΗΤΙ͂Β ΚΙΕΒΒΊΙΝα, ἄν» ΄ ᾿ ᾿ ἊἋ Τλρβίδο 1800.--.1870, γ.7 κακῇ, (ἡ Π ' ΟἸαΠ δα ΟΟ]16ρ6 Ιὐῦχασν ἷ ἢ ἘΝ Ἂ: ' ' Μαᾶίδου Αγ. απὰ ρρνι, δ Νον Ὑοτκ. “εν Μυ]ιϊθ ποτα θυβ πον ᾿ΠάϊΐοΡ Ετθάουϊοὶ ΕΒ βο μοὶ ΘΟΡ 8 - ν΄ -- - Βευέδε τὰ περ ἐορέε δέν δοοῦ αἰ ἐγέαίρ οὗ ὴ ΒΒ ΘρΡΤΘΡΊΘ ἀθ ΠΙΟΝΥΒΙ “Μη φια δι Ποριαπὶθ ταθυϊθαβ ϑβὲ, ϑμδγεεέ Λίο. νῶν δυδίε Νυ. ὅ, χὰ υἱδῇ ἸΠΉΡΥΙ ΒΒ αποα δου ββίτηθ Ῥθυβροχὶῦ ΟἸΏΠΘΠῚ Πἰοηγβίϑηΐ Ορϑιΐβ Ῥ θη θηἀδύϊοποιη Ὁ ὕθίπαίθ Οὐάΐοθθ 6586 τϑρϑίθπϑῃι. )υδύμο" Θηΐπὶ Ομηηΐη0 βαπὺ 1 τὶ Μί88. οχ φυογατη ἢ 46 Ποηγϑὶΐ ' Ε΄. ἰοχίαβ δαὺ σοηβύϊ αβ οϑὺ δαὺ οοηβεϊθπάπβ; ἄπο Ῥαγίβίηὶ ἀ6- , κ ἰογτῖτηΐ ΟΟΙΒΙ ΚΙ ΝυΒ (106) οὐ Πξοιυβ (164); ἄπο Βοτηδπὶ {08- ' ͵ ΒΙΝΑΒ ἴῃ ΒΒ] ούμθοα Ὑαίίοαμα οὐ ΟἾΙΒΙΑΝΠΒ ἴῃ ΟΠ ϊβίαπα ἀογηο Η ( αίασχο Οἠϊφὶ) Ἀοταδθ βογγαίαβ, νρἐυβἐϊββίπηὶ δὲ ορύϊτηϊ διηβο. ἢ Οἰἱβίδηυβ Ὁτθὶπαὺθ δηὐααΐου ἱπ ΡΌ]Ο ΒΘ τ1Β Τηθιη ὈΓϑηἷβ δατηΐ- Ἶ. ΓΔΌΣ]Θ ΠῚ ἰπ τηοάθτῃ κεκαλλιγραφημένος ἀρὰ ΠἐΒΟΒΘΙ τα δὲ Ατη- ᾿ Ἴ Ὀγοβίατη ἴῃ ἰδηΐο ΒΟΠΟΓΘ οὐ ῥγθίϊο μδὈϊιβ δὲ νη σε δίμϑ ργαθ- ΝΜ σἷριθ Πώθιε ϑογίρίογίΘ υογῦα Θαὶφὶ ρο886 ογίδέϊηιαγθη" (ΚΊ685]. ἴῃ Ῥγδθίδί. Ῥδρ᾽. ΥἹ)}, βθὰ ϑδὺ θὰ οχίπηΐδ Ἰδὰ8β ΕΚ θββ πρὶ ἱαγϑηΐβ ] (»ἦαο ορεγα ργίρμεηε οὐτύμηι ταθαγμηι 7θοὶ ρογίσεζερη", Ῥταθί, Ῥᾶρ'. γπ) αυοά διβιβ δϑὺ πιοάθβίθ αἸ]θούΐ Ῥγδοοθρίου!β ἰῃ θᾶ στ δαυοίογι(.- ] ἔθη ἀθβθιθγθ, ααΐα Ορἐϊπηθ ᾿πη θ]]οχϑγαὶ Πυθὶπαίθτη ΠΙθσαπη ἢ46 δὲ ᾿ δυοίοτ!αῦθ ἸοηρΘ Ἰοηρθαιθ ΟἸἰβίϑηο ργδθβίαγθ. [δα 16 τϑο ββίτηθ 116 ᾳυϊάθῃι οπῆπθπὴ ὮΙ ΟηγΒἰϊ οπιθπἀαίίομθια δὲ ἐθχέαβ οοηβεϊξα- ὑϊοπθῖη Ὀτθὶπαὺϊ ΠΠΌΓΟ ἰδιηθδηη βί8Ὁ}}} Γαπάδηηθηίο βαρογβίραχίς, \| Βθἃ ΠΟΙ ΒΘΙΏΡΘΙ ἴῃ θᾶ ΓΘ ΤΠΟΔῸΠΙ ΒΘΓΥΔΠΒ οὖ οοηίγα γοίαβ δὶ πὶ ἰ ΡῬΙΟΝ. ΗΛΙ, 1 0 τηοπαχαθηίὶ δαοίουι ἐδίθτα ταὐϊοπὶ ῬΆΓΘἢ8 ΠΟΙ ΌΤΉ ΠΌΔΙ ΟΡ] πη88 οὐ γορμίβδίτηαϑ Ἰδοξΐομθα δὲ οϑυία ᾿δοιπαγατη βαρ θτηθηΐα ἰπ Οὐάϊοθ ΟἸὨϊβίαπο βουγαία ἱποοηβαϊίο βριθυϊθ. 9800 βιδίϊμι Βαΐϊὰβ ΓΕὶ (ἰδιπαυατη οἰ μἑ ἶ8) ᾿ποα]θηΐαπι δγραιτηθηΐαπι οὗ ΘΧΘΙΏΡ]ΌΤΩ ΡῬΙαγτα ἰάἀοηύάοπι ἱπῆα ἀδίαγαβ. Ῥαρ.. 100 Ποίβκὶῖ δα Οὐοτο]α- στη πιϑῖορ γοίατία ἰΐα ἀἰοὶ! : ἐὰν σφαλῇς κατὰ τὸν πόλεμον --- δι’ αἰτίας ΜΕΝ ἔσῃ παρὰ τοῖς παραδεξαμένοις σεαυτὸν ὡς μείζο- σιν ἐπιχειρήσας πράγματιν καὶ ἀδυνάτοις. ῬτοΟπΠοΙηθη ΓΘΟΙΡΓΟΘΌΠΙ σεαυτόν ταδηϊοβίο βοϊοοοστη οϑὺ δὲ ργαθοθάθην μέν Π1Π1] ΤΈΒρΟη- οἰ. Ῥγαρίοτθα ἱπ οχίζα Ἰοοὶ μείζοσι καὶ ἀδυνάτοις πράγμασιν Δοδαγάθ σΟρα]απίαγ. ΟΥἰπαϊποϑατη οϑὺ ἀδυνάτοις πράγμῶσιν ἐπι- χειρεῖν, 5Βρἃ μείζοσι πράγμασιν ἐπιχειρεῖν τηΔρΠΟΓΌΙΩ ΥἹΓΟΓΌΙΩῚ οϑὺ οὐ Ἰαυάοτη οχἰπηΐατη δοπίϊποὶ. ϑοῖα᾽ ααϊὰ ΠΙοπγβ᾽ 5. βογι ρβονὶ Νοῶρθ Ποῦ: δι᾽ αἰτίας ΜῈΝ ἔσῃ τοῖς παραδεξαμένοις, μ ἐμ Ψ ἢ ΔΕ καὶ αὐτὸς σεχυτὸν ὡς μείζοσιν ἐπιχειρήσας πράγμασιν Ἢ Δυνατοῖς, αὐ ἀϊδουίθ ἴῃ ΟἸϊβίαπο βου ρύαπη οϑύ. αὶ Οοάΐϊοθτα εθϊπαίοτα. ἀθβοῦρϑὶῦ ἀπάτη Δ πϑίυρὶ γθγβατη πθρ] ]ρΘηὐο Οπιϊδὶὺ ΜΕΜΨΗΙΔΟΘΚΑΙΑΥ͂ΤΟΟ οὐ 1188 τὸβ. ἄρθηβ8 ἢ ᾿Αδυνάτοις ῬΓῸ ἢ Δυνατοῖς δυϊδύϊξαϊς, «αὶ ποη ἱπίγοαθη5 ἴῃ ΠἸΟΥΪΒ ΘΙΤῸΡ δβί, οὲ ΚΚῚθββ! ηρῖαβ ΚΑῚ ἀδυνάτοις τΘροπθηΒ δαυχὶν τηϑ]ατη. Μὲείζοσιν ἢ δυνατοῖς Θ]Θρ ΠΟΥ οὐ Θχαα]- βἰζθ ὕτὸ ἀδυνώτοις ἀἰϊσοθαπί, αὖ 'π Ῥ]αἰομβ Ογαῤψέο Ῥάρ', 498. ὁ. οἴμαι μὲν ἐγὼ --- μείζω τινὰ δύναμιν εἶναι ἢ ἀνθρωπείαν τὴν δε- μένην τὰ πρῶτα ὀνόματα τοῖς πτράγμχσιν. Ἐχ εἷ8 δὲ ταῦ δ βία Ἰ θ5. 10618 Ἰαυϊάο ΘΟ] ρ τη 8 βου ρ ΓᾺΒ ΟἸἰβίδπὶ τὶ χφαδπιααδτα αὐ Ρ]υτίτηατη ἀθίθυϊογθϑ θὺ ΒῈ Ὁ] βί]ΟΓἽΒ βἄοὶ ἰδτηθη βϑιῦροῦ αἰ] ρθηΐθν 6886 θχου θηαα8 ϑοσυϊὰ ἔοτίθ σϑτὶ οοπέϊποαπξ, 4αΐᾶ β86ρ6 δἰ Πἰροῦ ἰρ8ὸ ἰπᾶΐοθ Κα θββ! ηρ]οΟ 5018 Πἰοπυϑὲϊ τηϑηαπι πο 8 βουγαυνὶδ, ἰάψαθ βδθρὶι8 θὐϊδτα ΘΥΘΏΪΒ86 χυᾶτα Εἰ οτὶ νίβατη οϑὺ ᾿πῆνα τη} ] 18. ΘΧΘΙΏΡ]18 οϑἐθηἀδτῃ. Ιῃ οἃ υοῆαθ ΓΘ δάμη ΟΓ ΒΔΠΌτη 86 ΒΟΌΡΙα πὶ Κα 1658] Πρ] Ἰααὶ- οἴατα, αποᾶὰ Τμἃρὶ γϑυβίομθτα. νομρρ 6: ἀροφγαρήο (ὐοάϊἰοὶδ υγώϊηαξὶϑ ὀαργοϑϑαηι 6886 ἰηξθ]]οχίββοῦ ῬΓΟΓΒῸΒ πΘρ] ρ πάϑιη 6880 βίδ{ιϊί, δὲ βἷο ρουμιαίαβ ῬΓΟΓΒῸΒ. ᾿πα 1168. οὐ {1165 ΒαΒΡΊ Οἱ ΟΠ68 ΘΟΙΏΡΘΩ- ἀϊέθοϊι. υδτα υϑ]θπὶ οἰϊπι Οὐ οὶ ἱπ ῬΙΚΜΑΤΟΝῚΒ οὐ ῬΙ ΤΑΒΟΗΙ γουβίοηΐυβ ἰάθη [θοἰββθηΐ. Ϊπ οοτροπᾶα ΠἰοηΥ 311 οτγαύϊομθ ρθε αἰ ἱ οὐ οἰΐπὶ οὗ πὰηο ἔδ- Ἰοἰββίπιδτα οὐ εἰ} ]ϑθίτπηαπὶ Οροτᾶτα Ῥοβαθραηύ. Ῥ]τηατῖδθ 480- ὃ ἄατα βαπὺ βιθρμδηὶ οὐ Οδβδιθοηὶ ϑπιθηἀαὐϊομβθβ, τηυἱύα ΕΙ ἀθυγῖουβ βγ]θυγρίαβ ἱπ ἱπίθρτατη τϑβυϊξαϊ ἡ πἰ μη 15. 110 αυ!άθτα Ἰδυα! 8 οοἰθοταίαβ ἃ ΝΘΟυ το ") δείνωσιν ἴῃ (8110 8 ἀιηϑηΐθ, ὈΟμ 8 ὑϑηθῃ Οὐἰθουβ οὐ αυϊά Οταθοῦτη βἰρ ᾳαϊᾷ ποῃ βἰὺ ομρίϊμηθ βοΐϑῃβ, 804 αἰ] δὰ οἰβκίατη. Ρ] αι πιατη οηΐπὶ Πἰιοηγβῖο Ποἰβκίυβ ῥργοΐαϊ, οαΐϊὰβ ρ,δημθηζαἰἑοποδ ὑ676 αμγθα8᾽ Βατητηο ἴαᾳτο ΕΔΙΐον Ῥγδθαϊοδύ. Οοπιρίασα ἀθθοὺ Ὠϊοπγβίυ8 Ἐ βομ]1ο, Αταντοβίο, ἰηὐθηϊβίο, Μοϊποκίο, 81118, τα α]έα ἀθηΐψαθ Καὶ ἰθεβ! προ οὐ δπιϊοῖὶβ. ΟΘΡα ΠᾺΡ εἷο 1Π\|Ὸ αἰΐψαδ παραδιόρδωσις δῦ ἸΘΥΙΟΙ Βαβρίοϊο βι ΐο πα οὐ ΡΔΌ]1Ο οα]ἀϊα8. βἰαϊξίπι τθοθρία, βθὰ ωδὲ ρέμγα ηζέθηΐ ἴλοὶ 6 ἰὰ ἴδ- τἰσααβ, οὐ δδϑὺ μᾶθοὸ τηοππτηθηξζογατη γϑίθγαμη ἴθ] 1οἱϊα8 αὖ βιηὐ ΘΟΙΏΡΙΓ65 αὶ 6ἃ τοβυϊναθγθ ὺ Ἰᾶθθτα οὗ γα]ποτὰ βδηδιθ οὗ τηϑηᾶδ Οχἱ ποτ Ῥοβϑίηὐ, Βθὰ ΠΟΘΘΙΘ 118 ΠΘΠΊΟ ροϑϑὶ:ύ. Ναπιαιθ θμθηα- ἐϊοηιοβ., ἰὰ οϑὺ δογγθούϊοηθβ οοῦίδθ οὖ ϑυϊάθπίθϑ,, βοῖδθ ἔθρυμὺ δϑίαἃ- ἰθῆι, δβιυβρίοίομθϑ ἰη 8] 1665 δαὺ ἱποθυίδθ οἷΐο τηου! απ ῸΓ. Γαυάδ- ὈΠῚ δαίΐθμι ἱπάυδίτία Εἰ ύοΓ. οὐηπΐδ αὰδ8 ἐοθγθηῦ δά ῥγὶβύϊ ματα εἰΐογοπι ““ηὐφείέαίτινε Ὀτῖβ τοϑυϊξαθμάστη δοπααϊβι γι οὐ ογάΐηθ ἀϊβροβαὶϊθ οὐ φυϊάφαϊᾷ ἴῃ ἷ8 οββοὺ σϑυιπὶ δαὺ βία ]Π] πηυτη ὙΘΣὶ τϑοορὶῦ ἰπ ἰθχίαπι, αὖ νοι ββί τη τὰ 5. αυοά ἱπ Ῥγδθίδυ!οηθ αἰχιῦ: » Τοονιγοίτνι ἑμηιωμθγα δι 76} 6 ἰοοὶθ θριθμαΐϊογονι ργΟρΟΉΘΡ6 φιϊδὲ ἰοιῖ". βοᾷ πο ρἴδπθ ουτῃ ἷβ δοηρταϊε ααοᾶ Ρδρ'. ΥἿἱ ΒΟ. ] 010: »(Οοάϊοιρη βάορμι ϑοομέμϑ ἐμοοηϑέαμέταθ ομμδϑάαηι υἱέδωηι 6 μ96}6 8αέ}6 μθ ροέμὶ π6ὺ υοἷμὶ, Ομοά υοἷ γιαχίηηθ οαάιέ τη) ΟἼΔ16 φΘΉΉν8 ογίδο- σγαρἤϊσιηα σιν ἑ, ϑογίρίογο αϑέαξὶδ γϑοθηὐογὴδ, ρ᾽ 4686 δη) ὅη: 16 }67 96 ἕαμι ἀμδία αἰηηθ ἑποογέα, φογμα φὲ πηρ6} Οὐδοέ αὐλογιηιη6 υϑϑέ φὶὶα ἱπϑδὶδέθηίθθ ονιπία αὐ παρ φαηάθηιφθ γοφοΐαρι γον οαγ ὀαθηιρίμηι ϑογμὲ ποίμονίηι", Νοη δὰ τρΐῃὶ ρ]δηθ Ῥθυβρί σα τη ΟἿΓ ἰαπᾶάοτῃ τορι μη ἀδπέαν 111} αὶ οταηΐα αὐ ὠραηὶ θαμάθηιφηθ τέρο- ἴαηι (ἀναλογίαν) τονυοσθηῦ, ΠϑΙ 46 ΟἸΠ68, αὶ ἴῃ βουϊ υθπάο υἱὰη- ἰὰ οὰ Ἰΐηραδ αυδιη ΡΪδηθ σορμἰέδπι μαρθηΐ, ἰάθμι οὐ ἔθοθγαηῦ οὐ δοϊαπί. πυδααΐδααθ. οηΐπὶ ἰπ οὐὐβορταρῃΐοο αὐἰάθπι Θ᾽ ΠΘΓΘ βἱ δὶ ἀἰΠρϑηύθν σομδβίανθ βο]θί, οὺ ἰάθτη Ὑϑίθγθβ θἰΐδπι τηθ] 8 ἴὰ- εἰθθαηΐ, "βοὰ [δούππὶ δδὺ βου ρδγατη ἀογτηϊ δηῤίαπι βαρίπα π6ρ}}- 1) »Πὴὶδ σιοοὶϊίό Αιαφαῦθ ἐπέ τοῦ ϑιυϊδηγ 1086, οἷπϑ εἷον υογίγεβηολείθη Βοαγδεῖ- ἐμηφόη δίημθα αἰΐθη Διΐονα, αἰδ ἐγγοηάισο παολειιροίδοη ἐδί. ---- αἷδ Αημιογ μη δἰμαῖ πιοϊσίογλαέ; ---- Κεὶη Ηδναισγοῦον λα 80 υἱοῖ Γὰνγ δοίμοη δελγὶ δέθιον φούλαη τοῖδ ϑιγῖδων) ΓᾺΡ ἀϑε Τϊονη σένα". Ὑοτίταχο ὕθον Ἐδιηΐίβομο (εβομίομίος ᾿οπι. 1. μαρ. 41. ἅ δοηὐΐα οὐ Ἰΐπριδθ δηξαϊοτῖβ ἱπβοϊἐΐα, δαὶϊ βαδ8 Ἰοααθηᾶὶ βογᾶὰθβ ΔΤ ἰβοθραηῦ, αὖ Ορέϊπη ααΐβαιθ γϑίθγαση βου ρίοσα μη ποθὴ τὰ αὐτὰ περὶ τῶν αὐτῶν λέγειν Βρἃ οἠηηΐδ ἐυγῦαγο δὲ δοη πη ἄθγο γἱἀθαίαγ. Ταγαὺ θᾶτη τϑπὶ Ἰπου]θη 8 χαϊθυιβάδιη ΘΧΘΙῚΡ] 18 ἴῃ ΟἸΆΡΙΟΤΘ ἰὰ60 ΡΟΠΘΙθ. ᾿Απολαύω Βαρθοὺ δρυὰ Ὑρίθσθβ δουγβίυσα ἀπέλαυσα οὐ Ῥογίδοίατη ἐπολέλαυκα. Τιδριαμίαν Π860 Βθχοθη θα δΔρυὰ Ομηπ68. Παρανομεῖν παροὺ παραενόμουν οἱ παρθνόμησα. ὙοΙΌὶ ἐγγυᾶν ἃραὰ Ὑρίογοβ ἱταρουίδοίατη οὐ ἘΝ γύων, δου βίιβ ἘΝΕγύησα, ροτγδοίπμα ᾿ΘΓΓ Ἐγύηκα οὐ ἘγΓΓαγύημαι. Ἐγκω- μιάξειν ἴῃ ἱπηρογίθοίο οὐ δογὶβίο βοηδὺ ἐνεκωμίαζον οἱ ἐνεκωμίασα, ἷἱπ φνουίθοίο ἐγκεκωμίακα. Ουἱϊὰ Βουθαρῦ Ῥῖὸ ὠπέλαυσα παδπιὶ- ἑαὰπηὺ ὠπήλαυσα, ἀπήλασα οτροάο ἔναυλον Παθθηΐθβ, ΡΓῸ ἐνεγύων οὐ ἐνεγύησα ἴῃ ᾿ἸὈΓΒ ΒΟ δὲ βο]ϑὺ ἐνεγγύων οὐ ἐνεγγύησα (ἀρὰ ΠΙοηγβίαπη αἰνὰ ἐνεγγύησε Ῥὰρ. 444, 642, 710 δὲ ἐνεγγυησώ- μενος θῶ90. Βρᾶά τϑοὶθ ἐνεγυήσατο 9997. οἱ ἐγγεγυημένην ἑτέρῳ ΘΟ Ω8); ΡΙῸ παρενόμουν ἴδτθ δοπβίαπέο παρηνόμουν ποθ οδέγα- ἀσηΐ, οὐ Ὁ] ἔπθγαὺ ἐνεκωμίαζον τϑοίθ βου ρέαπι πὰηο ἐνεγχωμίαξον Ἰερίνατ. ϑαπὺ Πᾶ66, Ορίποῦ, δοῦίᾶ οὐ ἱπάυθιἑαία βου θϑηάὶ γί ΐα, Νδτη αὰ0 ἰδπάθιη ρδοίο οχ ὠπο-λαύω ἀπήλαυσα πᾶβοὶ τη άδτη Ρούαϊν δύ παρηνόμησα ΟΧ παρα-νομεῖν ἢ ῬΌΠ]Ϊαπέ ἐδιθθη 86 Ἰπθρύδθ βου ρέιραθ δρᾷ ορύϊπηατη 4αθηη4 6 δὲ ἰπ ορέϊμηο 4φαοαὰθ οὐ γοὑπδυϊββίτηο Οὐαΐϊοθ. Ῥα]]υ]δηὺ οὐΐδτη ἀραιὰ ροδέδβ ἱηρα]αίο τηθίτο. [ϊἰοθίμθ ἰρὶταν ΠᾶΘ6 ομηπίδ αὐ πηαηὶ θαημαθριγεθ γοργεζαηι γϑυοοαγὸ 8η. ΟῚ Ἰἰοοὺ ἢ Πα ἰατθ 11οϑέ, πατηααθ Ἰαἰύον δὰ ραρ.. 90 ἀγαθῶν ὅσων ἀπέλχυσχ δηποίαγίἐ: ,ὠπήλαυσα Β. φηαην 7Ο)Ή ΩΝ οὐ ἦϊο οἱ αἰϊὲϑ ἰοοῖδ (11. ὅδ, 76) δὲ ζὕγδίμαφ ζἰδόγ φαηι οωδὶδοί γιὸ δργουῖθ86 ἀοίοο". δὰ δατηοηϊξαβ, ορίπον, τη δέ βοηἐθηξίδτη, υθτηδατηοάθιη ἀπήλαυσα τὺ ἀπέλαυσα τηδηϊοδίο τηθηᾷο88 ΒΟΡΙΙ ΠΡ, 516 δρᾷ ΠΙοηγβίατη οὐ 8]186 ΌΓΤΩ86 ΟἸΓΟΌ ΘΓ ΠΡ, 488 ΠΟ ΤῊΪΠῺΒ 6886 ὙἹ 888 ἸΙααἱά0 οοηδίαί, Ῥούίογοβ ααδβάδιῃ ὙΟΡΌΟ ποίδγθ βα 8 βίο. Υο γα Ἰθούϊο γὶ ]ο88. ἀνάπλεῳ ἀνάπλεοι ἠνεσχόμην ἀνεσχόμην εὕρημα εὕρεμα καθῆραι καθᾶραι καλινδεῖσθαι κυλινδεῖσθαι Μυτιλήνῃ Μιτυλήνη ὀφλών, ὀφλόντες ὄφλων, ὄφλοντες Συρχκόσιος Συρακούσιος Τίβερις Τιβέριος Τιβέρι. ἀθοθρίυβ ἃ Οοἀά. Ἑἰέον Τέ- βερις βου ὈϊΪ 0 οὗ ποπηυμη αδιη Τεβέρεως. ϑϑραυϊοτὶβ δοίδεὶβ ᾶθο βουρύιγα δὲ, ὑπᾶθ τη8- ἡδγὶὺ ΠΟάϊοσπαμη ποιηθη ἐ{ Ἴ7ευεγ6 οὐ ἐέ Τγαβίουογο (τορὶο ΤΡδηβυ θΘ Ἶη8). τιδχσός, τιδασεύειν τιθασσές, τιθασσεύειν Φιλόνικος, -ἰα, -εῖν Φιλόνεικος, -ἰα, -εῖν χρέως, ὑπόχρεως, ἀξιόχρεως χρέος, ὑπόχρεος, ἀξιόχρεος. Νοιρίμαπι [δύ ποτα ἴῃ -μἴρϑ οὐ -μἴμοι δχϑαπέϊαιη Ῥροομίμ ἱ ]Ἰαρλοιζια, Οογηοιζιῃ Οσᾶθοα ΌΓηα. δὲ Πρόκλος, Ἰάνικλον, Κόρνικλον οὐ ΒΜ] π\| Οἰπηΐατη. [Πἰδαὰθ Ῥροοίμϑ θιτοῦ δϑί ΡΙῸ Ῥγοσιΐιϑ, αὐ οὐ Βίβλος, Κάτλος οἱ β'πη. δοῃβίδηξθῃ. ΟἿ η6Β α:- σοΘὈδηΐ. ἴῃ 1 Βα θβουρίο βᾶθρθ ἰδγὶ ρϑοοδηξ. βου θθηδαπι θὲ ἡῶν, ἤδεος, λήζομαι, ἀθῷος, Ὑρῳχί, Ὑρῳάδεςς. ΒάϊίοΡ ἀδὰϊξ ἠϊών, ἠΐδεος, ληΐζομαι, ἀθῶος, Τρωαί, Ὑρωάδες ομχηΐα γἰζίοβα. Ομ ΒΟΪοῦ 1 ἴπ ἀθιηϊηἰἐὐνῖβ ἰπ -ὩΙΟΝ δὲ -ἩΙΔΙΟΝ δχθαπέϊθαβ αὐ ἴῃ γήδιον, ἡρῶον οὐ Βῖτη. Οπιχηΐα ιᾶθο δὰ δθγέδτη δὲ ρογρϑέιδμ ἃπᾶ- Ἰορίϑιη βαπὺ γϑγοοδπᾶδ. βοά ᾿ΐ ΟἸμηθ8 ἐθηιθβ ΘΙΌΓΕΒ Βαηὺ ΡὈΓΔΘ Ἰοφαθηα! υἱ 118 486 80 ἴρ80 ΠΙοπ ΒΟ ΘΟΠΊΠηἾβ88: 6886 58ἐ8 οοπδίαί. ΠΙοηγβίαθ θηΐτη, αὶ ἴπ Αἰὐὐοῖβ Ογαίοσίρυβ, Η]δβίονιοἰβ, ῬΆΙ]Οβορ ὴ8 Ἰθρϑη 18. οὐ αἰ ἀἸοδμϊβ δϑίαίθιη οοηὐτίγογαὶ, φαὶ Τηυογάϊάθιη, Πομιοβί]ο- ἤθπι,, Ρ]αίοηθπι ὑθηθθδὺ τηϑιηουἰἑθΡ, φαΐ δὲ οδϑίοσὶβ δὲ β δὶ ΘΟ ΘΡῚΘ ἀττικίξζειν υἱάθθαία, 110 ταΐπὰβ ἴῃ τη] ἰ8 βργθία Αὐἰοὶ 56:- ἸΩΟἢΪΒ Ταὐϊοη6 οὐ ἀϑὰ γί ίοβαμη ΔΘ Δ] πὶ Ἰοφαθπαϊ οοπβαρίπα!- "πθπὶ (τὴν συνήθειαν) ΒΘΟΌΓΙΙΒ Βοααϊξα; οαΐὰΒ τοὶ ἢὰπη6 ἀπατη βοᾷ ΘΥ̓ΤἀΘἢΒ ΔΙρΠΙΘηὐα τη οὖ ΘΧθΙΏ Ρ] τη ῬΓΟΡΟΏϑΙῺ Ρυτα ἀθίμοθρβ ἴῃ ΡΘΙ]ορθπάο ΠΙοηγβὶο ῥγο]αίαιαβ. γορατα αἱρεῖν οὐ ΟΟΙΏΡΟΒ ἐἷ8 ὠναιρεῖν, ἐξαιρεῖν, καθχιρεῖν, ἀφαιρεῖσθαι, διαιρεῖσθαι, ἐξαιρεῖσθαι, προαιρεῖσθαι, Ὠαυδὲ ἴῃ Αἰέϊοα, οὐ δρυὰ Ὑροίθιθβ οἱὔθπθβ ζαξαγαπι αἱρήσω, ἐξαιρήσῷ, καθδχιρήσω, αἱρήσομαι, διαιρήσομαι, ἀφαιρήσομαι, διαιρήσομαι, ἐξαιρήσομαι, προαιρήσομαι ορἰδ, (ὙΥΔΘΟᾺΪ βοααίογίβ δρίαὐϊβ {8]βϑιὴ 8η8]Ορ 80 βροοίθπι βϑουϊἱ οχ δουγίβίο ἑλεῖν οὐ ἑλέσδχι πογϑῖὰ δυχοΡαπὲ δαϊανὶ ἤογϑηι ἑλῶ οὐ ἑλοῦμχι, οαἰὰβ δρυὰ ΠΙοηγβίαμι πδθὺ ΘΧΘΠΙΡΪἃ γἱά 6. Ρᾶρ. 819. μεσοβασιλέα ἑλοῦμαι. 1ΙΘ. 248. ἀφελεῖ. 2192. ἀφελεῖται. 2170. ἀφελεῖσθε. 910, ἀφελούμεθα. 1192. ἀφελούμενοι. 1020. ἀνελεῖ. 198. ἀνελοῦμεν. 1581. ἀνελούντων. "8ῦ. 7286. διελεῖται. 1448, ἐξελεῖ. 1719. 2110. ἐξελοῦντες. δύ, ἐξελούμενοι. 411} ἀξιούμενοι. 1819. καθελοῦντες. 108 7. προελεῖσθαι. Ῥγαθίθ ἰιᾶϑ ἴὈγπιὰ8 που ϊα8 οὐ υἱέϊοβαβ ΠΙοη γβὶ8 βθχοθη ΐθβ αὐϊύαν [ὈΓΠῚΪδ6 δη 4 18 οὐ ῬγΟ 8, οὐ τηοᾶο Ὑϑίθγοβ πη ἰδύιν ποᾶο ῬΘΥΥΘΙβᾶ πὶ ΔΘΟΌΔΙ πὶ συνήθειαν Βοαυϊίατ, Ιάθμη βᾷθρθ ἔμοϊύ ἴῃ 81118, ἀ6 φαϊθαθ ἰαΐγα οεὶὺ ἀϊσοπαϊ Ἰοσαβ. Οτγαύϊο 408 ΠΟ β᾽ὰ8 αὐἰϊδαῦ Ἰηδχίτηδη) Ραγίθιη τηδηδυὶἑ 6χ Ἰθούϊομθ συϑίθγαμη βου! ρίογαμη,, ἰπ ααϊυαβ ἐοΐαβ ἔπογαὺ δηΐθδα ϑτη δη 1 αἰδβίτηδθ ᾿ϊἰβίουδθ Ἠοιηδηδὸ σΟμ ΟΣ] θη ἀλθ σορογαὺ ΘΟ: Β᾽ ΠῚ. Οομῆαία οϑὺ ἰρὶθαν ΠΙοηγβὶὶ ἀϊοίϊο ὁχ ορίϊμηο ααοαὰθ βου ρίοτθ Αὐἰίοο, β0ὰ ῃαϊία μοδίϊοα οὐ Ἠογοάοίθα 118 δατηϊβουϊς, φαϊθὶβ ἰδ] υδηγ Θ᾽ ΘΠ. 118 δὰ βουρίδ αἰβυϊ ΡΟΥΘ οὐ ΟΥΠΔΓΘ 8560 ογθάθ- Ὀαῦ, ἰβαὰ8 πὸ Ῥᾶποᾶ μ]θρϑία οὐ ἀθ ἐγίνο βυπιίᾳ ἰηΐθχαϊν, οὐ ἴῃ 8. ΘΟ ρ] αβοὺ]ὰ ἃ Πομμαηΐβ τηἃ]6 ἀταθοθ Ἰοα θη 8 βαϊηία, φαϊθυβοῦμῃ ἰοῦ ΘΙ ΔΏΠΟΒ Τἰοη86 πᾶ Υἱσϑγαύ. πα ϊσαῦο Ῥτϊ απ ᾿πβίρηίογα ααδθάδιη,, Ῥδῦοα ἀ6 τη] 8, 4186 6χΣ ᾿ἰηρὰ Ηοτηθγῖοα διὺ Πογοάοίθα ἰδιηαυδτῃ Ἰππΐηᾶ οτγαὐϊοηὶ ΒΌΔ6 1ΠΠυδἰγαπάδθ δά θαϊῦ, ἀρίημἀθ οβέθπάδτη 480 οχ ὑγᾶγὰ Βο- ΤΩ Δ ΠΟΤ ἀἰοθηαϊ οοηδαθίπαϊηθ Ρ]αηθ ΔΌΒΟσγοη ΐ Ὁ δηΐί δ Οταθοϊιαὐΐϊβ ταϊϊομθ οὐ ὑϑὰ βεβαρβαρωμένος χρόνιος ὧν ἐν βαρβά- ροις ἴῃ βυδια αἰούϊομθ ἱποϑαΐαϑ ΤΘΟΘΡΟΥΪ. δὶ Πρ] οἰββί πη πὶ, οὐοο, ουὐἱὺ ρούϊονα αυδούδιη (6 1110 σΘΠΟΓΟ ῬΕΪϊΩ. κατὰ ςοι- χεῖον ΒᾺ ὍὯΠ0Ὸ σοηδρθοία ΡΟΠΘΙΌ. ᾽ - ᾽ - ἀδημονεῖν (ῬγτῸ ἀπορεῖν). ἀθέμιτος {γ}7Ὸ ὠνόσιος). (ργοὸ ὡμαρτίᾳ, ἀμάρ- ἀμφίπολοι. ἀνοκωχαί (ρτοὸ ἀνοχαῆ). ἀποσκιδνάμενει. ἀπτῆνες νεοττοί. » ἄχαρις συμφορά. βοτῆρες. γεινάμενοι (οἷ. γεινα μένη (ἡ). διχλλακτῇρες. δίκας τίνειν (γΓῸ δίκην διδένχι). δητῆρες. δυσποτμία (ρτο δυξυχία, ἀτυχίλ). δυσποτμός. ἔγκοτον. ψ ͵ Ψ ᾿ ἐγκυρήσαντες (Ρ1Ὸ ἐντυχόντες). ἐδωδῆς. ἐκπαγλούμενοι (ἐκπλαγέντες). Ψ ͵ ἐλαςρηθέντες. ἐμάξευεν (γτῸ ἐζήτει). ἐνετείλατο (ἐκέλευσε, προσέτα- ξεν). ᾽ ’ Ἔ φ ͵ λ ἐπερρόδησαν (ἐπετημήναντον, ἐπιςρεφής οὐ ἐπιςρεφῶς (Ηθτο- ἀούι5 ἐπιςρεφέως). εὐπετής οὐ εὐπετῶς (ρτῸ ῥᾷάδιος) Ἡοτγοάοίαβ εὐπετέως. ᾿ ’ ν᾽ ͵ εὐποτμία (εὐτυχία). Ψ ’ -» ἐχόμενα (τροφῆς). θχμινά (πολλάκις, συχνάκι:). θεοπρόπους: (ρτοῸ θεωρούς). βιαηὺ δαίθια 866: δεοπρόπιον (᾽το χρησμός, λόγιον). θέσφατα (χρησμοί). κερχσθῆναι, ἐπικερχσθῆναι, συγ- κερχσθῆνχι (ργῸ κραδῆναι). [ὰ Ρουίδοίο δοηβίδηΐξοι κέχκραμαι. κλέος (εὔκλεια, δόξα). κότον. κυδχίνοντες, κυδαίνουσα. λιτάς (ἱκετείας). μάςευσις (ργῸ ζύήτησι:). μελεδωνοί (ρΙῸ ἐπιμεληταῦ). μένος (θάρσος καὶ). μετανάςφας (ΡΓῸ μετοίκου:). μετάζρενχ (Ρ1Ὸ γῶτα). μόρος η162;, 22078 υἱοϊοηία, οἴκτιςος μόρος. οὐ Φρενήρης (μαινόμενθς). παρεπλάγχθη. παρῴχηκεν. πέπρωται (εἵμαρται). πίσυνος (πεποιθώς). πληθύς (ἡ), πληθὺς ἐπιβοῶτα. σέλο (λαμπηδόνες). σινόμενος (ΡΤῸ βλάπτων) οἱ ἀσινής (ἀβλαβής). συγκύρημα. συμφέρεται κρείττω). ᾿ συνίςορχ ποιεῖται (ἀνακοινοῦται). . τίνειν δίκας (καλὰς). ὑπομιχργότερος. χερνήτης (Ρ1Ὸ πένης, ἄπορος). ’ . ͵ χόλος (ὁργ ἡ). ᾧκη μένοι (ῬΓῸ οἰκοῦντες). Οοπέγατία βυμὺ 1218 οὐ Ῥ]δὴθ ορροβίία 486 βαπηβὶῦ οχ Βοιηᾶ- ΠΟΙῚΠῚ ΒΟΓΙΠΟΠΪθᾳ8. δου δῦ ἴῃ ρνδθίαθίοηθ εἰ ἰοῖϑϑο 86. ἐὐηγιιαηη 8 Μαύέμανι δέ ϑαθρθ 86 δι} ἐοοίὶθ Ἰθονμαηογια απέϊψμανὶφ μπὰς ζιεῖϑϑ0 (Ρᾶρ;. 21. χρόνον ἐτῶν δύο καὶ εἴκοσιν ἐν Ῥώμῃ διατρίψας διάλεκ- τὸν τε τὴν Ῥωμαϊκὴν ἐκμαθὼν --- καὶ τὰ μὲν παρὰ τῶν λογιωτά- τῶν ἀνδρῶν οἷς εἰς ὁμιλίαν ἦλθον διδαχῇ παραλαβὼν, τὰ δ᾽ ἐκ τῶν ἱτοριῶν ἀναλεξάμενος κτὲ.). οΙηδηΐ δαίθιη ααστα (ἀγᾶθοθ Ἰοφυθγθηΐαῦ δαΐ βοῦὶ θθυθηὺ ποὴ ΒΟ] θαηὶ (ἰταθοὶ βϑγπηοηΐβ βίποθ- τ δίθηη ἱποουτρίδ πὶ ΒΘΡΥΆΓΘ, αὖ ρα ποβέγαίθβ δὲ γἱοῖποβ ποβέγοϑ Β' απἱ (Δἀ811168 Ἰΐπρτια αὐδτη βὰ8 ἰπ βογί θθηᾷο αὐ τηδ]απὲ ἴῃ ΤΩ} 18 Ἰπηρἰηρτιηξ, 86 ΠΘΠΊΟ 66 ΘΟΓΊΠΙ, οὐΐδη ααὶ ἰὰ ΡΓΔΘ 686- ἰθγ]8 ΘρΤΘρΘ ἔδσθγ ρΡαϊαπίαν, δὰ (Δ]]ογαπὶ νϑηπβέαίθμη δο ηἰΐο- ΤῸΠῚ δΔάβρίγαγθ ροίθδί. Ῥβββίτηθ δαίθηι ομηπίατω οἱ ἸηΘΡ ΒΒ: 6 111 λοϊαπὺ αἱ ᾳαὰθ οχ Ἰἰπριιᾶθ σϑγηϑοιϊαθ ἀδὰ τηθηΐθ δοῃθδ- Ρογαπὺ πἰοατηαιθ γο δ }}}8 (18]116]8 γοβέϊαπέ. Ἐδάθτῃ Ῥ]δπηθ υἱξϊα δβαηὺ Ποτηδηοσιπὶ δὶ ἰϊααϊὰ Θἰγᾶθοθ ἔοστηᾶγθ δομδηίξαγ. Θυδτη βαὶ αἸ5β᾽ πη }}}8 ΟἿδθρῸ ϑϑὲ δὶ φυϊὰ ἴῃ Ερ βί0}18 Θἴγαθοθ βογι οἱ δ. Οὐδτη Ῥᾶ- τατα (ἀγαθοὶ τηογὶβ οὐ γαθοδθ ο]θραηξίδο οδὲ ἰπ ΕΤοπέοηΐβ ορ βίο] 5 ὐγαθοῖβ. υδπι ἰθίαπα οϑὲ Μαγοὶ Απίοηϊηϊ ογαίίο ἐν τοῖς εἰς ἑαυτόν. Νοπ τηθηΐπὶ τὴ6 βο]ἀϊοσθπη ογαίίοπθη οἱ ἰηθρύϊοσθτη βι 1] πὶ ΥἹάΐββθ ὑπηαθδτη αυδπὶ 40 αὐϊέαῦ ΑΘ]ἑαπὰβ Ῥγαθηθδίϊηβ, πἰβὶ ἴοσίθ βαμὺ ϑοία 'ἴπὰ Πἰπρθδιη Οἰταθοδτα ἰΐὰ οοηνοῦβα αὐ βργοίδ οαμπὶ (ἀγδε οἰἐα 8 ργοργϊθίαίθ γϑυθατα γοῦῦο Γοβροηἀθαῦ, 408]6 οϑὺ δοίαπι ἀθ ΤΉ ΒΌΘηβι 8. ΠΌΡΕ τοροσίαιη. Μαϊίαμη αροδὲ αἱ ΠΙοπ βῖαβ θὰ 1806 οαγοαΐ, αὖ ῬΡδαΘΟΓΌΙΩ Θχθιροσατη ἀρ]θοία ἀ6- τηοηϑέγαῦο. (τὰ Ὑϑ]]οὺ ἀΐοθρθ, ἐγ διηῖϑ ρέοῦφὲ ϑοπαίμηῃ δομῦο- 6676 δέ ϑομέθημέϊαημε ἐμ ϑοημαίη εἴο0 76 ἔμ ποὴ ὁγαΐ " εἷβ γϑυθὶβ ἀΒῈ8 οϑὺ μᾶρ. 407], τοῖς δημάρχοις βουλὴν συνάγειν ἣ γνώμην ἀγ0- ρεύειν οὐκ ἐξῆν. Μυ] 8 Ἰοοὶβ ἴῃ τ δαάομι ΟἰἸγΆΘΟΙ Τὴ Ἰοφαθμάὶ ΤΟΡΘΏ] ΒΘα.αἑ5 ΟΡ δ ὑ ὠποφχίνομκχι τὴν γνώμην γ0] ἀποδεί- κνυμᾶι τὴν γνώμην, Βορα ΠΟῚ ΤΪη 8 ἔγθααθηίθυ ΤΟ Δ ΠΟ ἸΏΟΓΘ ΘΌΠῚ γνώμην ἀγορεύειν (4072) αὰαὐλ γνώμας ἀγορεύειν (210. 9107. 172) δυὺ ἐπειδὴ αἱ γνῶμαι ἡγορεύθησαν ἀαὲ δἰ α δυάίδ5 αἱ- οθηΐθμη. δομέθηξίαμε 707,6 ἀθ Ἰαάίοθ Θγαθοθ ἀϊοϊξαν τίδεσθχι ααὶ φέρειν τὴν ψῆφον. Τϊοηγϑία8 146πὶ Ὡρρθ!]αὲ φέρειν τὴν γνώμην ὥσπερ ἐν δικχφτηρίῳ (1997), οἱ οἴσετε τὰς γνώμας (1999). δεη- ἐθμέδαηρε τογαέμδ ΔῸ 60 ἀἰοϊίαν γνώμην ἐρωτηθείς (2195), οὐ ,γ»}- 8 ϑθηΐθμδίαηι γοφαΐμ πρῶτος ἐρωτηθεὶς γνώμην (4060). 17. μέγαη 6 ρμαγίθηι εἰἸἰθϑΉγ6γ6 ἃραἃ θὰμπὶ ἀἰἱοϊ( ἐπ᾿ ἀμφότερα τὰ μέρη λέγειν (1848) οἱ ργουοοαίίο αἰ ρμοριζιρμι καὶ ἐπὶ τὸν δῆμον 9 πρόκλησι; (1401) οὐ φμδ αδία ναθηὲγο ὑπὸ δόρυ πωλεῖσθαι (696) οὐ υδμῖαηε ἐριροέγαγθ ἐπιτροπὴν λαβεῖν (991). ϑοριθο 86 ραϊξ γρι- εἰν ἔδωκεν ἑχυτὸν ὕπνῳ, (98) οὐ φιῤοέϊ 86 ἀαμέος ἀναπαύσει τὰ σώματα δόντες (1809). Ποίάάογ Ῥγὸ οὔίοθγο οἱ οβὲ ποῦ Οἴγᾶθοο 1008 ἀποδεῖξαι, 804 Ἐοιηδηο ὠποδοῦναι, γο]αξὶ μαλθακὸν ὠποδέ- δωκεν (715) οὐ μετριωτέραν ἀποδώσετε (1850) οὐ σωφρονέξερον ἀποδοῦναι (1706). 7. οαρίέα, γρ]αςὶ ἐγ φικξει ΘΟΉ 6776 τη οαρίέα, δθυῤαμέξδιδ οοἰζαῤέδ ἴῃ σαρὶέα, ποὺ ἀπθίίαγι! Θσαθοθ γϑρέθγβ κατὰ κεφαλήν, αὖ γὰρ, ὕγῦ οὐ 760 κατὰ κεφαλὴν δραχμὰς δέκα εἰσφέρειν, οὐ γὰρ. 902, βοπιιρῃ αμίρμμμ αῦογο Θἰτθοθ αἱ οἰ ἔπ ὀχρρεῖν, ἀρὰ ΠΙοηγβίαπι ρᾶρ'. 511. ὠγαδθὴν διάνοιαν ἔχειν. Μαῖο υϑέϊε αἰϊσωξ ΟΥΔΘΟΙΒ οβὺ κακόνους εἶναί τινι, Ποηγβῖο ρᾶρ. 468. κακῶς τινὶ βούλεσθαι. [1 οἰωδ ἴοοιωι ργαθίον ογϑαίμ Οἴτάθοα ἃ]- οἰ ὠντ᾽ ἐκείνου ςρχτηγὸς ἡρέθη, δρυἀ ΠΙοηγβίατη Ρᾶρ. 410. εἷς τὸν ἐκείνου τόπον ἀποδείκνυται ςρατηγός. Ἠδρθο οηηΐα ἸριίαΣ οὐ ΘΟΙΉΡ] γα 1}8. βἰ πη] οχ Ἠοιηδπογαιη ἀἰϊοθηάὶϊ οοηδαδέααίηθ ΒαΠΙΒΙύ Ὑἱ 086 δἀπιοάτη οὐ Ῥθυγθσβα, Θταθοὶ Ἰοφιθηαὶ ΤΟΥἾΒ. ΠΟἢ ἸρΏΔΙΙΙΒ 564 ἱπηΠΠΘΙΏΟΓ, Νοὴ οϑὺ ἃ] 108 βουϊρίον σϑθοιβ υδτα Πιοηγβίαβ δὰ ϑιηθπάδη- ἄσπι (Δο ]οῦ. ᾿ ΝΟ ἔμοῖ]θ δριαἀ δἸϊαμπη 4αθη] θὲ σϑρϑυὶθβ ἐδτα Ἰη] 88 οὐ ἰδ τηδηϊίοϑίαβ δὲ οδυΐδβ ἸΟδοσαχτη ΟΟΡΡΙΡ ΟΡ 60Γ- Τθοϊοπθ8, Μαυ]ία ἀθ ρθηθγῦθ Ποὺ ἰᾷπὶ ΡυΪάθμ οσοαραία 5βαμέ, 5 ἰαπηθη Τΐηΐμη6 Ῥϑιιοα δὶ ααΐβ Ποο δρὶἐ οὐ Ὀθπ6 Ογαθοθ': βοὶῤ τϑ- Ρουϊθπάδ βυροιϑαηύ. Μοάθβίθ οἱ Ὑϑγίββί 6 ΚΊοββ]ηρ ἰῃ Ῥινδθία- ἰἴοηθ Ρᾶρ᾿. 1 ἰΐα βουίρϑιἐ: δα ὁφέ ἤογμρι φμομημιθη ογαῆΣ οὐημαϊο μέ ἐδ φμοφηθ φιμὶ τοΐηιδ ἑμφθηῖο αἰφιθ ἀροίγίμα ναϊραξ ἐαηεθρ, “7αοϊὲ μέροίο ορέϊριθ ὁ οἷ ηιογογὲ ροϑοὶί." ἩἨαΐὰβ τοὶ ποη ὯΠ8 σα 58 θδύ, Ῥεϊπιαπι Πίοηγβίιβ ἠἡδέμγα οἱ ἱπρθηΐο, ἔογίαββθ δἰΐδη δϑίαίβ, ΡΔΆ]]Ο Ἰοφυδοῖοῦ, ποῃ βο]ϑὺ γαγίαῃδθ ογα ϊοηίβ δταύϊα ἰάθτῃ 8]118 δία 8118 τηοαΐβ ἀΐθθγθ οοπδῦὶ, βϑᾶ ἴδια τὰ αὐτὰ περὶ τῶν αὐτῶν λέγει. Ἰίδφαθ ααϊοαπηηαθ οἰὰβ Ἰοοαξίομο αἀϊοοπάϊᾳαθ ἔογπλυ]88 ἸΟΠρῸ υϑὰ δὲ Β86 06 τορούϊία Ἰθοίϊοηθ ἴῃ ῥγοπηρίαᾳ οὐ ἴῃ πυτηθγαίο Βαθοὺ (80}}} ποροίίο ἰὰ χαρᾷ οβϑὲ ὑπὸ ΔΙ[ΘΓΌ4 16 Ἰ060 ΒΟ θαΓα τη ΒΟΟΟΡΐΪα Υἱἐϊαύα πη δὰ ἐαγθαξατη οχ Ἰοοὶβ ΘΟΠΊΡ] ᾳ800}}8, αὶ ἰάθτη Θηθηαΐθ βογίρίατη οχβίαῦ, βου ρύοστὶβ τηδηαστα οθρίο ἱπάϊοῖο ἱπᾶλ- βᾶγΘ δ τϑβύϊξαθυθ ροίαϊέ οὐ ροίουγϊἐ. Ῥγδθίβγοα 4αθχῃ βἰὺ Πίοηγ- βἰαΒ. οχ ἀο θυ μηΐβ ΠΣ θσὶβ οὐ ομηηΐ τλΘμἀοΓα πη ΘΘΏΘΙΘ ΘΟΙΩΙΩδΟΙ- 10 Ἰαῤϊ8 ἴῃ Ἰἰυθθπὶ ῥυϊμηυτη θαϊία8. Τἀοίατα οϑὺ αὐ ροβίθα ἄπο 11 τὶ οΟΡἐϊμαϊ δὲ ϑιμθηαὐϊββίπηθ βου ρὶὶ Βοπηὰθ στϑρθῦὶ γθηὐαῦ, ἀπάθ Ἰοοὶ ἱπη τ] ΘΓ 1165 ἰπ ἰηΐδρταμι βαηὐ τοβϑυϊζαι, Ἰδοαμδθ θχρ]θίδθ, ἰῃ- Β.]5ἃ οὐ αὐϑαγάα ϑιῃθ]θιμαία οἱθοία οὖ μὰ] τὰ πὴ ΤΠ θμ ον τη σθπὰ8β τηϑηϊοϑίο ἀθργθηϑαιη οὐ βα δ] μη (ιθηηδά!ηοάιϊιπι δα θπὶ ΟΙηπἶβ οογία οὐ δυϊάθηβ ϑιηθηάδίϊο πονὰδ θιμθηδίϊοηθβ ἴῃ β᾽ τα] 1 ΘΙΙΌΓΘ ἂἃσ ἔγταθ ῬΆΓΘΙΘ 80]6ῦ, δῖ. ἀπδαυδθαιθ οοΥγθοϊο ἴῃ δ46- Ἰἰοσῖ θα8 Οοἀϊοῖθαθ τορογία ργαϑίογὶ Ἰασθα αὐὶ δἰἑαυϊὰ Ἰαἰθὺ βἰ μη]- Ἰ1ῖ6Ρ οογγαρίαπι βἰτα ] ϊθτα 6 οπμθπἀδπάσιη. Ῥνδθβίϑη ἰββὶ πιὶ δα ΐθμηι Οοάϊοοβ, χαϊθυβ ἐᾶπὶ τηυ]έα οὐ ῥγδθοϊασα ἀθθθιη8, ἴῃ ἰδηΐο Πο- ΠΟΙ οὐ ρῥγϑίϊο μιαθθαξν ποη ααΐὰ ϑη6 υἱέἐὲδ διιμέ, βθὰ ααὶὰ τηὰϊίο ραμοϊογέδειδ Ὀτροαΐα αὐᾶτῃ ἀθίθυϊογοβ, ὑπᾶθ ΟἸΐπὶ ἰοία οΟΥβἰ8 ΠΙοπγβίδπα ροπάθυαί. Οπιβιάκῦβ οὐ Ῥγαθϑου τα ὈΆΒΙΝΑΒ ΤΩ }}}6 Ἰοοΐβ οἰαγατα Ἰπδθὰ αὐἰξα]δγαπέ, 808 πἰμ]οτηΐμι8 οὐ ἰρϑὶ τη }]]θ 8118 Ἰοοΐβ βου ρίυγαβ ἀρογίθ τηθηάοβϑαβ θα ἰθθηῦὺ. ὅϑουὶ ρίυ8 οϑὺ αἰθγααθ 1106} ἃ ἀοτγιηἰταμέθ οὐ ἱπάοοίο Πἰθγαγῖο, ααἱ 4αοη δ πη ΘΟΓῸΠῚ 486 6χ Οοάϊοθ ἀπο! θὰ 1ἰἰογῖβ. θχαραίο ἀθβοῦ θθθαῦ δῦ ῬΑΓᾺΠῚ δαὺ π1}}}} ἰη 6] αὐ, ἴῃ 81105 αἰ 46 1105 ΘΡΓΟΓΘΒ ΘΟΒΩῚΘ δατηοάιτιτη τ ἀἸσα]οβ οὐ ἱπθρίοβ 856 ἱμάαϊύ. αι ἱβ οδὺ 1 1658] 101} «Δ ρραγαίμηι Ογοιρα σοὶ ΟὈἰ ΘΓ ἱπβρίοογθ αὐ ἱπίθ]]ραθ. ἀυᾶπ Παρ ὑϊοβα ὙἹ ἃ αἰτατηααθ οΘ]οταΐατη Οὐἀΐοθιη ἀθἐατρθηΐ. Πάθο ἀθ ρ]υγίτηἶβ ρᾶῦοα ΘΧΘΙΠΊΡΪ8. δουρίαγα Οὐοάϊουπι. γοῖᾶ ἰθοίϊο. Ρᾶρ. 1. 8. Κίοθ8]. ᾿Αναξίλαο ᾿ΑναξιΜί(ένης). 11. 9.7 δλλὰ τοῖς. ἀλλωγαῖς. 12. δὴ λέγω. Λελέγων. 90. 10. ἀπολελαυκότες. ἐληλακότες. ϑῦ. ὅ. Φυσὶ. σφίσι. 40. 2. λυδοὶ. αὐλοί. 9. 19. καὶ μόνον. σεμνόν. . καὶ ἐπι Καιήτῃ. “4, ἢ, δυκᾶν. ἔθη καί. 108. 19. εἰσταβίους. εἰς Γαβίου:. 114. 19. παρέἐντάλια. Παρίλια. 900. 29. οἴκτις . οἱ χτις χί. οὐ βἷο ραββίτη Ῥδὺ σϑ 108 1 ὈΓΟΒ. ΟἸΊΠΘΒ. Ῥνδϑίογθα αἰθγαὰθ Πἰρὲῦ ρϑβϑίπι Ἰδοιηἷβ οὐ Ἰδοαπ}}8. Ηἰαὺ ΟΧ Οοάϊοθ ἀδβοτιρύαβ Ἰοηρα τϑὑυβίδίθ ρϑῦγοβο, ἀθίγιίο, Ἰδθθναίο Η]β 11 Ἰσὶ ταν Ομ ἶδι18 1η8}18 ἰδ τηθάἀθπάυτη οϑὲ αὐ υἱθὶβ δὰξ ἃ ὈΟΠῸ Οὐἰύϊοο Θονγθοῖβ ἀὰὺ ὁχ Ὀομο ΟὈὐάϊδΘ βα ]αὐϊθ αἰδιηὰν δὰ ἀδίο- σομᾶα οὐ τοἀδιριθηάα τϑ]αᾳυθ, ααδθ δάϊισ δοαίοβ ΟΥἰ οοραϊηῃ ΟΟῸ]05 ἴθίθ θη. Ναηιαθ ἢ1}}}} οϑὺ ἴῃ ΠΟ ρΌΠΘΙΘ ῬγΔΘΟΪΔΡΪ 8 οὐ δὰ ἤάθπι ἰβοϊθημ ἀλη οὐΐδιη 118. φαΐ Οὐ ϊσαπι ἀγίθιη ποὰ δηγϑιὺ οἴοδοῖαβ αυδιη ῬΑ ΔΘΟρΤΑΡ ἶοα ἐνάργεια. ΟὈ]] οἰ αγ δαίοπι οχὶ- τϊατα 06 ΟΥΙὑἴοα6 δου αὐ 8 Β Ὁ ἀϊατη οὐ δαϊασηθιθαιη τηᾶχὶπηθ 6Χ ἰρβα γϑίυβύϊοσαπι Οὐάἀϊοαια ἐγδοίαύίομθ ἀϊαΐασηα, ἀθὶπάθ οχ Ῥοπδῦατη Θιμθηἀαύϊοη ἢ) ΟὈδουγαίΐομθθ. Ἠδθοὺ δυΐθπὶ μο6 ρᾶ- ἸΔΘορτΑΡ θα ἐναργείας αἰαΐαγηα δηϊτηδάγθγβδίο αὐ πο ἰδηίαπι ΥΘΓΌΠΩ ΤΟΡΘΙΓΙ βορὰ οἰὐΐδιη αὖ γϑτὰ δᾶ 6β86 ἀθιηομῃδίγατὶ ροβϑὶί. Βοεὺ ϑαΐμὰ ἴῃ Ϊ8 ΔηΪΠ Π Υἱβ τορογίδθ γϑγὶ ῥα ϊβ πΠΘα 8 Ὁ]]8Π ἀυ θ᾽ αὐϊομθτα 1} Δηΐπι0 ᾿ΆΘΡΟΓΘ Ραὐϊταγ. [γα ρδοὶβ ααϊθυβάδηῃ ΘΧΘΙΏ 8 ΤΘπὶ πῃ Οἷδτὰ 106 ΡῬΟηθιθ. ὥβθχοοῃίϊθβ ἴῃ 118 υΐθι8 αὐϊμηαν ἰδού Θϑὺ αὐ ἴῃ σΟΥΓΓΙρύο ]060 βϑιηϊἀοοία 8 ΘΟΓΓΘοίοῦ ᾿ρβ8πι ὙἹΟ βοάθιηῃ πο δηϊτηδ γογίουὶὺ βοὰ ἰθῃηθγατῖα παραδιορθώσει Βογὶ- Ρύυγαμη γϑίθγθπι ᾿μ θυ ροϊυθυὶύ δυχϑυίᾳιιθ πιϑ] πη. 1Ιη 118 δὶ 418 ΔΟῸ 8 ΟΘΙΏΘΩΒ ΔΟρΤοΙ ἰοοὶ Ῥαγίθπη Ῥθυβροχοῦὶῦ οὐ βαμδυθυῦ, οομέΐϊηθο ἰηβοοία ἰηΐθγροϊαύϊο ααὐ ᾿μυ }16 δα ἰἰδηηθηία πὶ οταηΐυτη 00}18 ραΐοί. Εἰ ἀθ αίΓ ἀρὰ Ποηγβίυτη ραρ. 5106. ἀποκτείναντα τὸν βασιλέα --- καὶ τῶν ἄλλων ὅσου; ἔτυχενΝῇΝ᾽, ΕΕΙΝΑΙ πῦρ [ἐμ- βαλεῖν] εἰς τὴν οἰκίαν. οὐ Ῥᾶρ. 910. τὸν ςρατὸν ἦγε διὰ τῆς χώρας οὐδὲν ΟἸΙόμενος [βλάπτειν] τῶν κατὰ τοὺς ἀγρούς. οὐ Ῥᾶρ'. ὕώϑ. τῶν Οὐιεντανῶν --- τὰς ΑΛΛΑῸΟ [πόλεις] ἀξιούντων ἀπολα- βεῖν ὧν ἐπὶ Ῥωμύλου --- ἀπέξφησαν. οὐ γὰρ. 1007. πόλεων Ἑλ- ληνίδων ἔργα διεξιὼν ὅσαι μαλακισθεῖσαι ΔΙΑΚΑΙΡΟΥΟ (δι᾽ ἀκαίρου:) τινὰς [ἀφορμὰς --α οὐκέτι --- ἀνελεῖν αὐτὰ δύναμιν ἔσχον. οἱ Ρᾶρ. 1020. πρὶν ἝΚΑΟΤΑ γενέσδχι [δῆλα] Ῥωμαίοι: τὰ βουλεύ- ματα. θὲ ρᾶρ. 1988, οἱ δὲ δήμαρχοι σφᾶς μὲν αὐτοὺς οὐδὲν ἔλεγον ᾿ΑΝάξιον [δρᾶν] οὔτε ἄδικον οὔτε ἀσύμφορον. ἴῃ οΟἸλη 8 [18 ἸΟοἱΒ οογγερίοίαηι ϑοομία οϑέ ἱμέογροίαίο, βορὰ ἔγϑαθβ ᾿ᾶ5606 ΟΠηη65 δὰ ὉΠδ ἄυο Ορίϊτηὶ Οὐ ϊο65 ἃρογαθγαμύ. ΝΟΠΡΘ ἰπ Ργΐμμο 1060 ἀράἀσγυπί: --- ἔτυχεν ΕΝΕΙΝΑΙ πῦρ εἰς τὴν οἰκίαν. Νοίατῃ οδί ἐνιένχι πῦρ ἐπμῖϊοονθ ἴφηθηι, αὖ γὰρ. Ὀῦϑ. πῦρ ἐνεῖναι ταῖς ὕλαις. Ιῃ βρουηᾶο Ἰοθὸὺ γϑιὰ Ἰθοίΐο δδὺ ἰη ΑΒ βουγαία οὐδὲν ΟΙΝόμενος τῶν κατὰ τοὺς ἀγρούς. Ῥϑὶρο8. ααἱ Β 1 οἰόμενος ῬΓῸ σινό(μενος γἱἀθθαίυν νἱάρτθ βλάπτειν βίο! άθ ᾿ῃβογαϊν, θοαυϊά φηϊπὶ οϑί ΔΟΒαΓγαϊ 8 ἴῃ ἰ8}} ΓΘ φυδιη οὐδὲν οἰόμενος βλάπτειν ἵ ἰνϑύσα ας, ἐν ς.. Φ-, ἀνα δοῦν, ᾿Ν . ῬΒΡ ὁ. -- τ: απο ΚΕ ΦΕ, ρας ξεδ μος στο: 12 ἴῃ ἐθυίϊο Ἰοὺ γϑύιτα οϑὲ τὰς ἉΛΑΟ (ὡλὰς) ἀξιούντων ἀπολα- βεῖν. ΥἹάθπ’ φυδπι Ἰουὶύον δὲ ἱτηραδθηίθν βοῖο]ὰ8 ποβοῖο ααΐβ πόλεις Δααϊἀογὶν ὧδ 9μο ἰᾷὰ οδὲ ὧδ ηἱλέϊο 2 Ϊῃ φυδρίο Ιοοὺ ἱπ ΔΙΑΚΑΙΡΟΥΟ τινές ἱπογαξ διὰ καιρούς τινας, αὖ ΠΙΟηγϑῖ0 ΘΟμηδιιθέτιπη δὲ ἀΐοθγθ, νϑὶαὐϊ ραρ. 1033 ὅταν ὦπορ- ραγῶσιν ἅπασαι (αἱ ἐλπίδες) διὰ καιρούς τινας, δὲ Ρᾶρ. 817. πλὴν εἶ μὴ κατὰ καιρούς τινᾶς. Θαὶϊ αἰϊυὰ ΔΡΘΏΒ δι᾿ ὠκαίρους τινάς ΒΟΥ ρβογαὺ ΠΟΙΏΘη 8Ό6886 ταΐιβ ἀφορμάς δὺ0 Ματγίο δααίαϊε. ἴῃ αᾳαϊηύο 1060 τηδηθτῃ 1)]οηγϑὶὶ Α Β βοιγαγαπέὲ Βᾶπο: πρὶν ἼἜΕΚΠΥΟΤΑ γενέσθαι Ῥωμαίοις τὰ βουλεύματα. ΑῬὶοταὶ ἔκπυςα ἴῃ ἕκαφςα απὸ ἔμοίο πρβοῖο αυὶΐβ δῆλα οΟΧ ἸΘΥΙΒΒΙΠη8 ΒΌΒΡΙΟΙ ΟΠ 6 Δα ἀομἀπη 6886 Ορὶπαίαβ οϑέ. ἴῃ υἰξίπηο ἀθηΐᾳαθ 1060 δηξίᾳαδ δὲ βδηᾶ ΒουΙΡ γα ὁχ ἀυοθὰβ ΟΡ Ϊπ8 ἰθβύϊθυβ μδθὸ ῥγοάϊε: οἱ δὲ δήμαρχοι --- οὐδὲν ἔλεγον ἌΞΙΟΥΝ οὔτε ἄδικον οὔτε ἀσύμφορον. Ῥοβίᾳψιδιη ΘΧ ΘΙΙΌΓΘ ἠᾶ- ἴππι οϑὺ ἔλεγον ἀνάξιον ἰηδίρηὶ ἐθιμδγιἐαίθ πθβοῖο αυΐβ δρῶν ἰἴη- ἰογροϑαϊδ, ϑ΄τη 18 μαΐο Ἰοσὰβ οδὺ ρὰρ, 1168, εἰς ἐπιεικεςέρας συγκαθήσουσιν αἱρέσεις οὐδὲν ἀξιοῦντες οὔτε τῶν αἰσχρῶν οὔτε τῶν ἀδυνάτων. ἴῃ Ὁμαπΐθυ8 8 Ἰοοΐβ, αἴ γἱάθθ, ἔγαιβ τηβδηϊδαία ἐδηθέῃρ, Ἠοταηυποΐοποϑ αἰ ἢ1]1 Ἰογἰββίσηθ ἐθχέατη δη τὰ ἴῃ ΘΡΡΟΪυθγαηί. Εῤ δαθ χυϊάθηι ἐγαάθβ ραΐθηξ, βϑὰ Ἰαίθῃξ 8]186 Ρἶδηθ ἷ8. βἰπηὶ- 168, 804 φυϊδαιηᾳαθ ᾿Π]ΟΓα ΤΩ ΘΓΓΟΓΆΠΙ ΤΊΘΙΊΟΡ ἴῃ ἸΟΘΌΤα δἰ αβάθῃη- τ τηθπᾶο γἱἐἰαέπτη ἱποίἀογὶ ὁ ραγαίδτα Βα ρθοὶς Θηιθ δ οη6 ΠῚ, αὖ ἰηἶα ΠΟΠΠᾺ]}18 ΘΧΘι Ρ]18. οϑίθπἀρχηαϑ. ϑῈ Ἰοἴδπη παηο ἸΟ6Ὸ8 πΟπηΏ]]09 ὉΔῚ γϑίαβ τπηθηδαπη δχ βἰπηΐ- ᾿ϊὰπι Ἰοσογαπη Θιηθπάδίθ βου ρου πὶ σΟΙΏ ΔΓ οηθ τηδηϊ βία τὰ ἰθηθίαν οὐ οοῦΐα οογγθούίοηθ ἐο] ] αΓ. Ἐνχντία τίθεσθαι τὰ ὅπλα. Μάϊθαν ρα Ὀἰοπγβίαπι ρὰρ. 1861. ὁ μὲν οὖν ΓΑππιος ἐπὶ τὰ ὅπλα καλεῖν γνώμην ἐδίδου τοὺς βουλομένους σώζεσθαι τὴν πάτριον πολιτείαν, εἰ δέ τινες ἐναντιωθήσονται σφίσι [πρὸς] τὰ ὅπλα τού- τους ἐν πολεμίων ποιεῖσθαι μοίρᾳ. Τῃ Ὀτθηδίο πρός ἃ ῬΥΪπδ ἸΏΔΗ ΟΙΏἸΒΒΌτΤη ἃ [Ὦ{}]} οογγθοίοσθ ἰηἐδρροβίξατη δϑὲ, ἤᾶτῃ [06 ΟΙΑΡῚτΙ8. 6880 ΘΧἰβέϊ μη ΟἹ πὰ 5ἰ6 βου ρέιχσα {πἰ586: εἰ δέ τινες ἐναν.- τίᾳ θήσονται σφίσι τὰ ὅπλα. ϑαχηδὶε μος Ἰοχαθπάὶ σθμὰδβ Π]Ιο- πγβίαΒ δὺ Ηθγοάοίο οὐ Πριηοβίμθηθ, φαογαχη 1116 ἀϊχοταὶ Υ͂. 74. 18 Πελοποννησίοιτι ---- ἀντία ἔδεντο τὰ ὅπλα, οἱ Πριμοβίβϑηθα Ρϑρ'. 024. 1, οὔτε γὰρ ὑμετέρῳ ςρατηγῷ ἐναντία ϑήσεσθχι τὰ ὅπλα ἔμελλεν ὁ Βιάνωρ. Ἐοάθπχ τηρᾶο Ἰοοαξὰβ ογδαὺ Γποϊδηὰβ ἴῃ Λα- υἱγίο δος ΚΓ οὐέδ δὰρ. 82, ὩΔδὶ ραϊξαρ: οὐδεὶς γὰρ ὃ ἐγαντιωθησόμε- νος ἡμῖν τὰ ὅπλα. ΟὈΟΥΓΟΧΘΓΆΤ ἴῃ Κα». Πρί, Ρᾶρ. 89. ὁ ἐναντίᾳ ϑησόμενος ἡμῖν τὰ ὅπλα, Βρᾷ δοίῃχη ΔρΘΌΔτη. Πυάαμη ρηΐτη βἷςο ΟΟΥΡΘΧΘΡαΣ ΠΙηδονῖ, δὰ ϑ':, ΤΉ. ἈΡρίὰβ ρίαν ορηβαθγαὶ ὡὐ δα αΥ α ὉΟΘΩΡΦΉ ΩΤ ΟἨΔΉ65 φμὶ γορερ, ϑαίναηι υοἴϊοη 7) εὐ 81 φιΐ δγτηδίὶ ΟΡ βἰβίθγθηὺ ζοϑέζκηι ηλρημθγο ἤαρηου, Περιορᾶν ---- ὑπερορᾶν ---- παρορᾶν. ἴπ Ῥἰοηγβὶΐ Πθτῖβ, αὐ ἴῃ οπχηΐθαβ ΤΟΙ ΟΓαΠη βου ρίογαχη, ΡΔΒβΙ πὰ ῬΘΡΪπθρὲθ οχ δη αἷβ ΟΠ ΡΘΗ 5. περί οἱ παρά οοπΐαη- ἀπη αι οὐΐδη δορί ββίσηθ ἰηΐθρ βθβδ περί οὐ ὑπέρ Ἠδθθηξ Βοος ΒΘΩΠΌΪΟΓΘΒ αὖ ὑπέρ ροπδηξ δοάθιη βϑηβῃ 40 Ὑθίθιββ περί ᾿ϑαγρᾶ- Ὀδηύ, βρᾷ ποη οοηέτα, ΝῸΠ ΤηΐηῈβ ἱπθρύιτη οβὲ 1,δέΐπθ ἀΐθθγθ ὮΒ ραΐγία φιογὶ δα τηογὶ Ὁπ ζϊἰφορέαζο 4υϑιη Οὐγᾶθοθ ΠΕΡῚ τῆς πατρίδος ἃὰΐ ΠΕΡῚ τῆς ἐλευθερίας ἀποθανεῖν. ΕὙΘΩΈΘΗ ἐἰββί τη π Τὴ οϑδὺ ἴη ᾿ἰρΡὶα ἢθο ΥἹΟ ΤΩ, 56 γἱξίατη ἐδτηθῃ, Εδάθιη ἀθ οδιβα ἴῃ ὙΘΡ 5. ΘΟΠΊροΒ (ἷβ δυσαίρ. ἘΔΙ ΩΡ Ρᾶρ. 9609 ὡς σφῶν γε οὐχ ὙΠΕΡοψομένων συγγενεῖς καὶ Φίλους ἀφαιρεθέντας τὴν πατρίδα, οὐ Ῥραρ,, ὅθ. τῷ δύμῳ παρήνουν μὴ ΠΑΡορᾶν ἄνδρα μιαρὸν ἱεροῖς προσφέροντα τὰς χεῖρας, οὐ γὰρ. 9011, μηδεμίαν ποιεῖσθαι ζή- τησιν ἀλλ᾽ ὝΠΕΡ δεῖν ἔργον οὕτω μέγα καὶ μιωβὸν ἐπὶ τῷ δήμῳ συνιςάμενον, οὐ μᾷρ. 2080. (ὑπ θαπΐ Ρ]6 18) ἐδέοντο μήϑ᾽ ἑαυτδὺς τὰ ΑἸΟΧΙςα πεπονθότας ὙΠΕΡ δεῖν μήτε τὸν δῆμον ἀφαιρεθέντα τὴν ἐξ αὐτῶν βοήθειχν. Νοὴ Θϑὺ Ὁ]]1ὰ οοηἰγογογβία σαΐη ὨὈϊοηγ- ΒΒ ΒΟΡΙΡΒοΡύ οὐχὶ ΠΕΡΙοψΨομένων οἱ μὴ ΠΕΡΙορᾶν οὐ ἀλλὰ ΠΕΡΙ δεῖν οὐ τὰ ΓΕΌχατα πεπονθότας ΠΕΡΙ δεῖν. ααΐα »αΐὲ οἱ ϑΊΉ:676 ΘΟηδίδηΐθν περιορᾶν ἀϊοϊξαν οἱ δρυ( ΓΘ] ᾳΟΒ ΟἸΏ 68 οἱ δρυὰ ῬΙοηγβίαπη Ἰοοΐβ ἱππΌτη ΘΓ ΒΙΠΡαΒ. Περιορᾶν (αὐ δρᾶν) οὕτη ΡΥ ΙΟΙ ΡΒ ΘΟΙΡΟΙ αΓΡ ῬΓΔΘίθΡ 81 δρυὰᾶ ΤΕυογάϊάθηι, ααὶ τὰ κατημαξευμένα γὶ(ΔηΒ ΒΔΘΡΙΠΒ. γΘΡΌῸ περιορᾶν Ἰηβη Ἰγατη δάάϊξ, Ἠρς ἀπο αθ ΠΟΠΠῈΤΊ δὴ ΠΟ γβ τ Ἰτηϊ αἰ αν αἱ Ρὰρ. 1θ0ῦϑ8, γαμετὰς γυναῖκας οὐ περιοψόμενοι παθεῖν πρὸς ἐχθρῶν ἀνήκεςαᾳ, οἱ Ρᾶρ. 1895. οὐ μὴν ὃ δῆμός γὲ ἠνέσχετο οὐδὲ περιεῖδεν [τὴν ὕβριν] ἄτιμον ἐκβληθῆναι τὸ σῶμα. ΕΙΤΟΓ 14 τὴν ὕβριν φοβὲ ἠνέσχετο ἰτδηβροποραὺ, βοὰ βαὐϊιβ θϑὺ Ῥίδηθ δῇ Ρουυδοδηθῦτη γα] ΘΧΡΌΠρΡΘΓΘ. Ρδρ'. Ὁδ2. γοδίδιίβ αἱί: μὴ περιίδῃης τὴν σεαυτῆς ἱέρειαν τὸν οἴκτιφον μῦρον ἀπο πνοῦσαν. βῖο Κἰοβϑιηρ ϑάϊαϊ οχσ ΟἸμϊβίδῃο ὕτθίπαβ μαρθοὺ ὠποθανεῖν, αιοᾶ οαγ τϑρυάϊθύιγ πᾺ}18 οδαδβα οϑύ. ἝἜσχατα --α αἴσχιςα. βαθρίβϑίτηθ πᾶθο ἰμύθῦ 86 Ῥϑυηαὐαῦὶ ἱπ 1100]8 Μ85, βο]θηΐ, βορὰ εἶ] οδὲ [ΔοΠἰὰ8 4αδτα δ ἀἴβοθσπογο οὐ αὐγὰ δὶὺ ὉΡ16 1 βο]ρ- ἔχτα γϑεῖος δοπβέϊίαοσο. Πιοϊϊα τὰ ἔσχατα παθεῖν (6 εὐδέμιο δερρίϊοῖο οἱ παθεῖν τὰ αἴσχιτα ἀ8 ΤὈΘπΙΪπἾ8, φμΐδιιϑ οδρίδ ἀπρῖε, 96) υἷπι ϑέμργια οὗϊαίνιηε 6εέ. Αααϊ νἱταῸΒ τηοάο ἰσϊθαποι ΡΙΘΌΘ ογαμέθθ μὴ περιιδεῖν ἑαυτοὺς τὰ αἴσχιςα πεπονθότας, ΟῚ ΠοΟ τηρἑαοθαπέ, βοὰ τὰ ἔσχατα ἀ6 οαρὶΐθ οὐ βα]υΐθ ἀἰπιϊοαπίοδ. Ηθο- ἐἰθδίτηθ οοπέτα Ἰοσὶ αν ρὰρ. 1ὔϑῦ. γυναῖκας ἐπιδεῖν (τὰ) αἴσχιςα πασχούσας καὶ παῖδας εἰς ὕβριν ἀγομένους. 51:0 Υἱ ΐο ἰορίναν Ῥᾶρ. 1001 οὐχὶ τοῖς μὲν ὑμῶν ὑπάρξει μηδενὸς πειραθῆναι δεινοῦ, τοῖς δὲ τὰ ἔσχατα παθεῖν, οὐ γὰρ. 1087. δίκαιοι μὲν ὅτε (δἰ ὁ 16ρ.) τὰ ἔσχατα παθεῖν, Βοἃ πηθηάοβθ ρᾶρ'. 1010. ἐξ ὧν ὠφέλειαν μὲν οὐδεμίαν ἣ μικράν τινὰ κομιδῇ λήψονται, κακῶν δὲ κινδυνεύ- ουσι τὰ ΑΙΟΧΙΟτα παθεῖν, οἱ ρᾶρ. 1865. εἰς ἀγῶνας ὑπὲρ τῶν αἰσχίςφων καθιςάντες, δὶ Κἰ ββ]ϊηρ,. ορἐΐπηθ ἐσχάτων θπιθηάανϊί, βορὰ ηαυοὰ εχ ὕτοίπδίθ κινδύνων δἀάϊαϊν ποὴ Ῥγοῦο, φυΐᾶ ὈΪδηΘ ἰάθια οδὺὲ ὠγῶνες οὐ κίνδυνοι, αὖ ἀγωνίζεσθαι οὐ κινδυνεύειν. Οὐδὲν ἐνδιδόνχι μαλακόν. Ῥαρ. 1846. ἀϊδβοηύϊαπί ραΐγθϑ; 8118. Ἰθηΐογδ βυϑάθι ρα, τῶν δὲ μηδὲν ἐνδιδόναι καὶ (καὶ οχἐ απ ἄπο ορέϊπιὶ Α Β) μαλα- κίζεσθχι συμβουλευόντων. ϑ΄'πθ σοπ γον οΓβὶδ ἰιᾶθὸ ἸΔΌθια οὐ υἱνίατη ΘΟΠΟΘΡΘτηῦ. Μηδὲ μαλακίξεσθαι 5] θπι ἔδυτγὶ Ροίογαὺ, βοά οϑὺ Ραμ ἰάθπι ηυρὰ μηδὲν ἐνδιδόναι, οὐ αυδιηαιδπι δδὲ ιουγεῖυε Ἰοφαδοῖοῦ Ῥϑ}]0 οὐ ὙθγθΟΒΙΟῦ ὑδηθη ΠῸΠ 50]ο. γϑγθᾶ ἰσοδύναμα βίῃ Ὁ}18 οαυδα ΘΟ ροποῦθ. Εἰβὲ δυίΐίθπι ΠΟ γβῖαβ, αὐ ἀἰχίπια, τὰ ϊιϊΒ ἀθ οαιϑὶβ ἰδο ]ἶος δὰ οιπθηἀαπάστη αυδιὴ δ8ιιηὺ ΟΔΘΙΘΙΙ ΡΙοτῖααθ, εὐΐδπι φτορίοσθα αυρᾶὰ ἰπ ἀϊοθηάϊ ἀδὰ πο ΠΟΥ ΒΘΙΩΡΘΓ φαυδοτὶῦ 50 οϑάθπι ἀθ ἰἰβάθιη Ῥόπογο ἃτηδὺ οἱ ΡΟΓ 885 Βα οὺ 1 Ἰοου οηθ8, φαϊθαβ ἸᾺθΘηΐοΡ οὐ ἔγθααθηΐορ ἰῃ οϑάθμι σῷ αὐϊῥαν. (ὐμΟΙΉ͵6) 6, ΘΟΉΠΕΦΟΓ6., μγοοζλιηα σΟλμ 676, τραϑιλιη, ΦΟΉ867.076. ΟἸΝ ἠοδέθ οομδίϑηΐθῃ δρα θὰτῃ οϑὺ ὁμόσε χωρεῖν τοῖς πολεμίοις, ἑαηΣ απέφα παλαίτερον ἔτι, υοἷο ἔςι μοι βουλομένῳ, ἐμιγ6 οαοθθηι υἱάογὶ γνηποινὶ τεδνάναι Βαπιίαμη ἃ Παπιοβίμθηθ οὐ οδϑίογὶβ Ογαίογί θυβ. ΙΔ4 6 δὶ ἔογίέθ αυϊά Πογατη ἴῃ τηϑηάοβα Ἰθοίϊομα ἀρ ἐθβοὶς ζδοὶ]ὶ ῃθροὐΐο οογία ϑιμθηἀδύϊοημθ οχ σϑ]ἷβ Ἰοοΐβ, ταδὶ ἰάθτη τηδηρὶξ ἱποΟΡ ΓΙ τη, ἴῃ ἱπέθρτατα τθϑεϊταϊ τ, βαρ αβ Θχ ΠΡ] οϑιβ8 ἀρ Θατη ΤΘΟΌΓΣΤΙύ ἴῃ ἸΘρΊ θυ. Βδογα 8 νηποινὶ (νηποινεὶ Ἰ] τὶ γϑέθγ}β) τεθνάναι, ΟΟἹ ἹΜ ΟΟΟΙΒῚΤ ΒΒ ΤΠΑΟΘΕ Ε5ΤῸ, γοϑ]αἱὶ Ρδρ'. 908. ὅσους ἐβούλοντο νηποινὶ τεθνάναι, οὐ Ῥαρ. 1015. τὸν δὲ παρὰ ταῦτά τι ποιεῖν ἐπιχειροῦντα (ΟΥἹ ΒΕΟΥΒ ΒΑΧΙΤ) νηποινὶ τεθνάναι κελεύων, οὐ Ῥὰρ. 1980, δεῖ τοὺς ταῦτα ποιοῦντας τεθνάναι νηποινί. Τίδαθ Ρᾶρ. 2058. Ὁ] ἴῃ ἸΡτὶβ οδὲ: τοῖς νόμοις οἱ κελεύουσιν ἢ ποιεῖν ἣ τεὐνάνχι τοὺς ὑβρίσαντας τὰ τῶν δημάρχων σώματα, τηϊηϊτη 6 ΟΡῸΒ. οϑὺ (ὐδβδι ΟΠ ΠῚ 6888 αὐ οοηἐίηι!0 ΘΠΊ θη ἄθ5 ααοᾶ 1116 ορου- ραν: οἵ κελεύουσι ΝΉΠΟΙΝΕΙ τεθνάναι τοὺς ὑβρίσαντας (εἰς δΔἀάἀοηά απ) τὰ τῶν δημάρχων σώματα. Ἐοάθχη Ἰρτθ τηοάο γἱ- ὑϊατα Ἰοοὶ, 410 4ἀθ δρίπιυβ, ἰ01}1 ροίουὶθ. Ηοτηΐποβ ΡΘΥ Δ Ο68 οὐ οὐδβυϊπαθὶ ἃ Ὠίοηγβίο ἀϊοὶ βοϊθηὺ οὐδὲν μαλακὸν ἐνδιδόναι, Βυτη- ἰαπιὶ ἂῦ Ηθγοάοίο, ἃ 400 Ρ]νίτηδ 8118 ραββίτη τααὐαδέυν. Ἡδγοά. 1Π. 61]. Περίανδρος μαλακὸν ἐνδιδόναι βουλόμενος οὐδέν, οὐ Π]. 105. τὰς δὲ θηλείας ἐνδιδόναι μαλακὸν οὐδέν. ΑὙΙβίορ βΠ 68 ιίο 487. μαλακὸν δ᾽ ἐνδώσετε μηδέν. Εατὶ ρ 65 Ποίοηα 508, ἣν δ᾽ ἐνδιδῷ τι μαλθακόν. βθρίιβΒ δρᾶ Ὑδίθγοβ ποῃ ογθάο Ἰορί. Πηϊδηξαῦ τθοθηξίογδ. θ1ο ΟΠπγγβοβίοτηυβ Υ1Π. 133. δ. καὶ μηδὲν μᾶλλον ἐνδιδόντα, ορίϊπηθ Βα Κθηΐπβ δὰ ΤΊ δθατη ρᾶρ. 10]. μηδὲν μαλακόν το- Ροβαϊν, Ιάρῃῃ ΧΧΧΥΙΙ ρμὰρ. 102. τῶν πορθμέων οὐδὲν μᾶλλον ἐνδιδόντων, τοοὐϊββίπηθ ΠΙηάονῦ. δὰ ὅ:. ΤῊ. οογγοχὶξ οὐδὲν μαᾶλα- κόν, ΤΑΙ, βου ἀρὰ ϑιυυϊάδηη γ. Δομνῖνος Ἰαυδαίαβ α ΒαΒηΚοπίο 1.1, οὐδὲ ἐνδιδόναι τι μαλακόν. Αὐάϊ ΠΙοπγδίατη Ρᾶρ'. 862. ᾿οὔτε ἄλλο μαλακὸν οὐδὲν ἐνδούς. Ῥᾶρ. 1017. μηδὲν μαλακὸν ἐνδώσοντος τοῖς ἀπειθοῦσιν. γὰρ. 1098. μηδὲν ἐνδιδόναι τῷ δήμῳ μαλακόν. Ῥᾶρ. 124, οὐκ ἂν ἐνδοίγμεν ὑμῖν μαλακὸν οὐδέν. ῬΡᾶρ. 1542. οὔτε μαλακὸν ἐνέδοσαν οὐδέν. γὰρ. 1784. οὐδὲν ἐγδώσοντα τῷ 10 δήμῳ μαλακόν. γὰρ: 1819, οὔτε τὴν κληρουχίαν ἐπέτρεπον ἔτι αὐτῷ ποιεῖσθαι, οὔτ᾽ ἄλλο ἐβούλοντο ἐνδιδόναι μαλακὸν οὐδέν. οᾶὶ ΠῸΠΟ 8δἃ ποβίγαμῃ Ἰοοῦϊη; τῶν δὲ μηδὲν ἐνδιδόναι (καὶ οταϊί- ἰυπὺ ΑΒ.) μαλακίζεσθαι συμβουλευόντων, πομηθ γίάθβ Ὑθυϑτη Βᾶπο βουϊρίυγαμη ΡῬΘΡ] σθηΐθιῃ ; μηδὲν ἐνδιδόναι μάλᾶκον συμ- βηυλευόντων. Νοιίηρθ γϑίιβ ἰδοιπα ἱτηρογὶύθ θχρὶθί οβί, βα- ΡΟΙογαῦ: ΜΗΔΟΝΕΝΔΙΔΟΝΑΙΜΑΛΑΚ Ἐὲ αυοά ΡτῸ οἂρίᾳ δ0 (ἀγΔΘΟΌ] 18 βαγοὶ υ]ί. Φϑείρεσθαι. περιφϑείρεσθαι τ--- φέρεσθαι. περιφέρεσθαι. Ῥαρ. 1167. γύναια τῶν ἀποςατῶν καὶ παιδία νήπια καὶ γηραιοὶ ἐν ἐσθῆσιν ἐλεειναῖς καὶ σχήμασι πενθίμοις περιΦρόμενοι κατὰ τὴν ἀγοράν. ῬϊοπγβίυΒ Ββουρβοσαὶ περιΦΘΕιρόμενοι. ϑδθρίυβ Οβίθῃ ἴση 8 ἃ ΒΟΙῚ 18. 21] σορ απ ὰ5 ῥτὸ φϑείρειν, ἐκφϑείρειν, διαφθείρειν, φθείρεσθαι οἱ περιφθείρεσθαι ΒΌΡΡοΟπὶ φέρειν, ἐκφέρειν, διαφέρειν, φέρεσθαι οὐ περιφέρεσθαι. Νοίδθ!} 18 οϑὲ Ἰοοὺβ Πγουτρὶ κατὰ Λεωκράτους Ῥᾶρ. 158. 1, ὁρῶν δ᾽ ἦν ἐπὶ μὲν τῶν θυρῶν γυναῖκας ἐλευθέρας [περιφόβους] κατεπτηχυίας καὶ πυνθχνοιένας [εἰ ζῶσι) τὰς μὲν ὑπὲρ ἀνδρός, τὰς δ᾽ ὑπὲρ πατρός, τὰς δ᾽ ὑπὲρ ἀδελφῶν ἀναξίως αὑτῶν τε καὶ τῆς πόλεως ὁρωμένας" τῶν δὲ ἀνδρῶν τοὺς τοῖς σώμασιν ἀπειρηκότας καὶ τὰς ἡλικίας πρεσβυτέ- ρους καὶ ὑπὸ τῶν νόμων τοῦ ςρχτεύεσθαι ἀφειμένους ἰδεῖν ἦν καθ᾽ ὅλην τὴν πόλιν ἐπὶ γήρως δῦ περιφθειρομένους διπλᾷ δαϊὶ- μάτια ἐμπεπορπημένους. Ἰῃ 1 ΓΒ οϑὲ διαφϑειρομένους Βὶπθ ΒΘΏΒΊΙ ; ΥΘΓΆΤῚ ΒΟΙΙΡΟΌΓΆΙΩ ΘΧ ὨθβοΐΟ απ γρίθγθ λέξει ῥητορικῇ Βοτγαγὶϊ ϑυϊάδθ ἴῃ γ. Πεπορπημένους. Φθείρεσθαι ῬοΒίτη ΡΓῸ ῥέμβεσθαι οὐ ἔρρειν Βαρθὺ οομηροβίία εἰσφϑείρεσθαι, ἐκφϑθείρεσθχι, προσφϑεί- βεσθαι, περιφθείρεσθαι οὐ συμπεριφϑείρεσθαι. Ἠδδο ομγηΐ 8 βοχγὶ- Ὀ18 οοπγουθαηία ἰῃ φέρεσθαι, εἰσφέρεσθαι οοἰί. Ἐχθιηρ]δ 8} }0ὶ ΘΟΙΩΡ] τα ἀθάϊ; πὰπο ὑπὸῸ ἰδηΐαπι αἰδὺ 6χ ἴρβ8ο Πιοη βίο ῥᾶρ'. 4061. δὶ ΟἸ βίδηβ Πἰ ρον οχἱθοὶ : ΦΕρομένης καὶ διωαρπαζομένης τῆς Ῥωμαίων γῆς, 868 γρογαπὶ βουγαὺ ὈΓΡίηδΒ ΦΘΕΙρομένης. ᾿Ελαύνειν ἀνὰ κράτος, ἀπὸ ῥυτῆρος οἱ Βίτη. Ραρ. ὅῦ4, Ταρκύνιος δὲ τοῖς ἡγεμόσι τῶν πεζῶν ἀκολουθεῖν 17 κελεύσας --- αὐτὸς ἐπὶ τὸ ςρατόπεδον ἐχώρει τὸ τῶν πολεμίων ἐλαύνων [τοὺς ἵππους] ἀνὰ κράτος. ῬΘυβρί σα τη 6886 Δ ἰἐΓΟΓ γογθᾶ τοὺς ἵππους ΔΌΒαΓΔΘ 6586 ἰηξθγροϊαία Ιχίββδε βδ]έθτη ἀβ ὯΠῸ ΓῈρῸ ἐλαύνων τὸν ἵππον, πθαὰ6 ροίογαί ΤΑγααϊηΐιβ τ] ηυο- ΤΩ Θαυϊίὰαπη τοὺς ἵππους ἐλαύνειν. ΟΟΙΩΡΙ]αΡΙ θὰ8 4118. δρυᾷ Ποηγβίατη Ἰοοὶβ δὰ υϑῦθατη ἐλαύνειν ποίο δὲ ΡΘΡγθααθην ἀ8ὰ ἀθ Θαυϊίθ Ῥοβίξαπη ἰμβ]βατη Πα αβοθιηοᾶϊ θΙΩ ] θη Δα μδοβὶί, γ αὐ Ρδρ. 840. βασιλεὺς Ταρκύνιος --- ἠπείγετο ἐλαύνων [τοὺς ἵππους] ἀπὸ ῥυτῆρος. Ρᾶρ. 879. Αρρους (4»»8) ---- ἐγγὺς τῶν Ῥωμαίων ἐλάσας [τὸν ἵππον]. μᾶρ. 982. ὃς ἀπὸ ῥυτῆρος [τοὺς ἵππους} ἐλαύνων τὸν ποταμὸν διαπεραιοῦται Ρᾶρ'.. 1046. ἀναλα- βὼν δὲ τὴν ἵππον Σέξτος ἤλαυνεν ἀνὰ κράτος [αὐτήν]. αὐὶ Κ΄΄η- ἰθη18 τθουϊββίμηθ αὐτήν ἀθ]θγὶ ἰᾳββὶί. ραρ. 1064. πρῶτος εἰσελαύνει [τὸν ἵππον] ἀφειμένων τῶν χαλινῶν, Ἰάθῃπη αυοὰ ὠπὸ ῥυτῆρος ἔηι- ημδϑὲ8 ἠαῤθηΐδ. γὰρ. 1102, Λατίνων ἱππεῖς κατὰ σπουδὴν ἐλαύ- γοντες ἰτοὺς ἵππους] παρῆσαν. οἱ Ρᾶρ. ὁφῦδϑ. Οὐεργίνιος ---- ὠπὸ ῥυτῆρος ἐλαύνων [τὸν ἵππον] ἀφικνεῖται περὶ λύχνων ὡφάς. ᾿Ανὰ κράτος ΧΟΒΟΡΒΟηΠίΘυτη οβύ, φαΐ ΒΔΘΡ Ββίτη 8 βίο Ἰοχαϊξαν. ᾿Απὸ ῥυτῆρος Βα θύ ΘΟἸ]οτθπὶ ροδέϊοιμη, βόρβοοὶθ Οφᾷ, Οοῖ. 900, σπεύδειν ἀπὸ ῥυτῆρος. ᾿ΑΦόρητος ---- ἀπόρρητος. Βάθραίαν μᾶρ. 801. ἦρα πέπρωται Ῥωμαίοις ὑπ’ ἐμοῦ --- τῆς ἀπορρήτου τυραννίδος ἀπαλλαγῆναι; Βορέϊξαϊἑ ἘΔΙΐΟΡ δχ 5118 ΠΠΡτῖβ τῆς ἀφορήτου. Ναμπο 6δὲ ματαία βιηθηδδίϊο Ἰοοὶ Ρᾶρ'. 1104, δεινὰς καὶ ἀπορρήτους ὕβρεις --- ὑπομένειν, τὴ γ6ΓῸ ἀφορή- τους, αὖ γΡᾶρ. 1478, ἀφορήτους καὶ δεινὰς ---- ἀλγηδόνας. οἱ Ρᾶρ". 1611, δεινὴν καὶ ἀφόρητον ὕβριν. Ῥαγυϊοὶ ρία ἰηὐθγρο]αίδ. Οὐ τϑ]φαογαπη οτηπία τη βἰο οὐ Πἰοηγβὶὶ Οὐάϊοθβ βοδίθηξ 166. ἰοταπη 8 Αἰ Ατηθη 8, ααἱ ἴῃ Εἰσὶ βὰϊ τηδγρίηΐθαβ δαί ἸηΐθρΡτθ- ἰδ Ἰοπθπη ὙΟΟΘΔΌᾺ] τΆΓΙΟσΪΒ δαΐ οογγθοίϊοημθβ δαῤ δηποίαξ πα ΟἸΏΠΘ ΟΘΠΙΒ 8 ΒΟ Ρβουαηὗ, αυ86 ἀρίπᾶθ ΤῊΔΡΉΔΙΩ γί βογῖ- ὈΔΓΌ ΠῚ ΒΟΘΟΓΔΐ8 ἰγτθρβοσηΐ ἰπ ἐθχίυτη. Ῥριτη]ία ϑιη θ]οτηδία ἀ8 βθποθ Βοὺ ὕτθίμδβ οὰπὶ ΟἸ βίαπο δχραλ, βὰ ΡΙΌΓα Ῥδυῖπᾶθ ΒΙΟΝ. ΗΔΙ, 2 18 ἱπορία βϑυυαυὶδ; πϑιη]ὰθ οϑὺ Ποὺ Θ᾽ ΠῸΒ ΘΙΓΟΓΆΌΤΙΩ Ρθγδη Τὴ δὲ ἱπ για ββίτηΐβ ααοααθ Εἰ γῚ8. ἐ8118. ΟἰΓΟΌΤΩ ΘΓ ΘΌΔΗ ΌΓ. Μυϊίο οἰΐδτη φίαγα Οὐ οὶ τϑούθ θχραηχθγαηΐ; ὈΘῺΘ τα ϊία Κα 1655] 1 Πρ ]Ὲ8 ΒΌΤΗΤΩΟ ἴᾳτο., θθοϊμσὶ", β'ϑαᾷ τηυ]ύδ ΒΘ ΡΘΡ ῬΘΡ ἡ πδ οί ν Δ 8686- ταί, {πὸ αὖ τη8]86 ὨΘΡθ8Δ6 ποΐ8 ΘΥθ]]θη δ Βαρθυβαηΐ. Ῥργαθ]θ δδὲ ἴῃ δᾶ τϑ βοίοϊογατη δὺ δογγθοίοσατη τηότθπ οὐ ἱπάο] πὶ οὐ ᾿πύθυ- Ροϊδίϊοπατα παύαγατη ἀἰα αγπα ΟὈβονυ δύῃ 0 σορπἰΐδτη οὐ Ῥθβρθούϑι ΒδΌΘγΘ, φαοπίδηῃ ἴῃ β᾽πη}}} ΓΘ βία 168 ἔγαι 68 ἰάἀοηὐϊάθτα τϑουσγαηῦ οὐ ΒΘ116] ἀθργθηβὰ ἔγϑιβ 8118. δἰᾳαθ 8}118 10οἷ8β αὶ θά θη) Ἰαὐϊιαὺ Θῃθη- ἀδηαϊβ οἴδγαπι Ἰπὰοοπὶ ργδοίουι. Εἰχ ᾿ἷβ [8118 0118. ὉΠῸΠΙ ῥ᾽’ ΘΠῚΒ ΡΓΟΪἃ- ἐβ 6 Πὶοπυϑῖο χα} β ΔρΟτῖΓ οὺ γθαδγριιθῦθ Ἰαγαί. ἘΣ Ῥϑρ;. 71. τοὺς δὲ ἀνθρώπους τέως μὲν ὑπὸ τῆς Φιλοχωρίας [κρατουμέ- νους] πολλὰ διαμηχανήσασθαι. Θοὺ Ῥᾶρ'. 415. οἱ δὲ ὑπὸ λύπης τε καὶ ἀμηχανίας [κρατούμενον] ἑκουσίῳ χρήσασθαι τελευτῇ αὐτὸν ἔφασαν. οἱ Ῥᾶρ. 1002. εἰ καὶ μηδὲν ἐπεχείρουν ἐκεῖνοι τοιοῦτον ὑπ᾿ αἰσχύνης [κρατούμενοι] λέγειν. οὐ Ῥϑρ'. 1481. ταῦτα γὰρ --- διὰ φυλακῆς ἔχει Ἑλλὰς --- καὶ οὐδὲν ἀξιοῖ καινοτομεῖν εἰς αὐτὰ ὑπὸ δείματος [κρατουμένη] μηνιμάτων δαιμονίων. οἱ γΡᾶρ. 148. ἐνθυμηθέντας ὡς οὐ σὺν ὕβρει ἀλλ᾽ ὑπ’ ἀνάγκης ταῦτα [βιασθέν- τες} ἐποιοῦμεν. Οταηΐα πᾶθὸ ρδυϊοὶ ἃ [165 ασαθοῦϊ! ἀθ δὺο αἀδάοταπί. Νδιθο τϑίοσαπι ἰδ] 4] βυπὺ ὑπὸ φόβου (ποιεῖν τι); ὑπὸ λύπης, ὑπὸ χαρᾶς, ὑφ᾽ ἡδονῆς, ὑπ᾽ ὀργῆς, ὑπ᾽ ἀθυμίας, ὑπ᾽ ἀπορίας, ὑπ᾽ ἀμηχανίας οὐ α]ῖα βοχοθηΐα, ρδγίϊοὶ- Ρίατα δαϊοϊθθαὺ. ὅδθρθ ἀρυὰ ΤΙοπγβίαμη Ἰορ βἰμθ τηθηάο᾽ (εἰδὶ αυοὰ ὑπό ποῃῃυμπαῦϑηῃ ἰη ἐὠπό ἀορτγαγαίαμη οβϑί), συϑὶ υὐϊ ρδρ. 920, ὑπὸ (ἀπό οἀϊίατ) λύπης τέ καὶ μετανοίας παρεὶς ἑαυ- τόν. Ῥᾶρ. 911. πολλὰ δάκρυα ὑφ᾽ ἡδονῆς ἀφεῖσαι. Ῥὰρ. ὅ99. ὑπὸ λύπης τελευτᾷ. Ῥᾶρ. 749. ἐπέχαιρον ὑπ᾽ εὐηθείας. Ῥδρ'. 2190. ὑπ᾽ (οἀϊξαν ἐπ᾽) ὀλιγωρίας τοῦ καλοῦ .--- πολλοὺς --- εἰς τὸν ποτῶ- μὸν ἐνέβαλλον. Ἡδθθηὺ δαΐθτη Ποὺ βΒοῖο] αὖ βίου ὑπό δαὺ 5]η6 νοῦ δαὶ οὕὑτα σοῦῦο πϑαΐτο (ὑπό τινος κατιέναι, ὑπό τινος εἷς τὸ δεσμωτήριον ἐμπεσεῖν, δαὺ 5'π1.} ΘΟΙηρΟμἰ τα, δβίδυϊπι Ῥᾶγ- ἐϊοϊρίατα αἰϊᾳαοά ἱπβορδηὺ ἀθ Βο. Θυδπὶ τηυ]ύα αἰ αβοθιηοαὶ τοϑμᾶα ἰπ Ηδτγοάοίο, ΤΗυογάϊάθ, Ῥ]αΐομθ, Ποιμοβίμοηθ τοίαϊαν!- ταῦβ. Αρυὰ Ηἱρροογδίθιῃ ἰῃ Ῥροφηοϑέϊοο 1 ὙΘΓΆτη Θϑὺ ἀποθνήσκουσι ὑπὸ ἰσχύος τῆς νόσου, Βοἃ ταῦ]θϊ Ἰἰτὶ δἀάπηὶ κατεχόμενοι ῬΘ6Γ- ἱπορίθ, πὸπ ἰᾶπιθπ ἱπθρύϊα8 αΌδΤΩ δρυὰ ΤὨυογάϊάοιι Υ1ΠΠ. 48. ὑπὸ τῶν ἑταίρων [παρακληθεὶς] κάτεισιν, οὐ πῃ Ρ]αίοπὶβΒ “6. 19 ρμᾶρ΄. θ00. ὁ, εἰς δεσμωτήριον ἐμπεσόντα [βλαπτόμενον] ὑπὸ συκὸ- φαντῶν. Εἰ μιδθὸ χαϊάθηη δθβαγάδ βαπὺ δὺ ἀρδυῦί δαμα βου ρίουὶβ βθηΐθηὐα Ραυρηδηΐ: δρυά 1)]οηγβίαμη κρατούμενος ὑπὸ λύπης, ὑπ᾿ αἰσχύνης ποὰ δϑὺ δρβαγάυσπη 1Π]ὰἃ αυϊάθηη βθᾶ ραγίϊοϊρίατα οοηὐτα (ἀγαθοὶ αῦϊβ ἀβατη τηο]οβίθ δας δὲ ἔδυ ἴῃ δ]ΐθπαπι 86- ἀθπὶ ἰστθρϑὶύ, υὖ ρΡᾶρ. 148, ὑπ᾽ ἀνάγκης ταῦτα βιασθέντες ἐποι- οὔμεν, αὰ0ὸ ἱπάϊοϊο ἐθηὰϊ βθα οϑῦίο ορέϊπηθ 11186 ἔγαιχάθβ ἰηγθβίϊ- σϑηναγ, Ασοθάδὺ ἢἷβδ Ἰυσυ]θηίαμη (ἐδ]θηὶ ἐδβυϊτηοηΐαπη ΤΌΙΩ. ΧΥ͂Π. 1, γραρ. 909 (εἰ, Τομ.. ΧΥ͂Ι. Ρδρ'. 2092). φαίνεται μὲν γὰρ ὡς ἐπ᾽ ἐξηγήσει προσγραφὲν ὑπό τινος αὖθις δὲ εἰς τοὔδαφος (ὑῃ ἐοχέι}) ὑπὸ τοῦ βιβλιογράφου μετατεθεῖσδαι. Ναπο ΘΙΟπΥΒΙΪ ΠΌΓΟΒ ΟἸΊη65 ἀθίποθρβ γί θρϑηη οἱ Τϑοορ ΒΟΒΠῚ, ΑΤΌ ΤΙΒΕΌΜ ῬΡΕΙΜΥΟΜΝ. Ῥαρ. 1. τοὺς εἰωθότας ἀποδίδοσθαι τοῖς προοιμίοις τῶν ἱςοριῶν λόγους. ΘΌΡΡΙΘ: (ἐν) τοῖς προοιμίοις τῶν ἱςοριῶν οὐ γοῦθα ϑϑδάθχη ἴῃ Ὑἱοϊπῖα τη8]6 τϑρϑύϊνα οὖ ῬΓΟΓΒῸΒ ΒΡ υυδοδηθᾶ ΘΧΡΌΠΡΘ: ὥσπερ ᾿Αναξιμένης καὶ Θεόπομπος [ἐν τοῖς προοιμίοις τῶν ἱςοριῶν] ἐποί- ἡσᾶν. Νοραῦ Θηΐπὶ 86 Πἰοηγβίυβ ἰπ ῥγϑϑίδίϊοηθ ορουὶβ θα ἐβοία- ΤᾺ) αὑὯ0θ ΑΠΑΧΙΤΏΘη68 οὐ ΤΉ ΘΟΡΟΙΩρυΒ ἔδοϊββθηξ, ψαογαμη 8106 Ὁ ΡΙΌΡΙΪαΒ ἰδάθβ θ᾽ θὈγαββθῦ, δ] 08 81118 Ὠἰβύογοἷβ τη816 ἀἰχίββαέ, ΠΔΙΔΘΊΘ 1118 ἴῃ ΘΟΡῚΠ Ῥγδθί οἱ θ8 ροβίία ἔαΐββθ οὖ τθ8 ρβᾶ ἀοοοὺ οὐ Πἰοηγϑὶϊ βθηὐθηὐία οοηβτντηδί. ῬΙῸ ᾿Αναξιμένης ἴῃ οἸαηΐ 8 1 Ὀτῖβ οδὺ ᾿Αναξίλαος. Οδγία δὲ θιμθπἀδίϊο, Β04. ἀπάθ Υἱύίπι πιϑηϊξθβύαπη οὔύαπι βἰὺ Ορθυᾶθ Ῥγθ- ὑϊατη οϑὺ νἱάθγθ. Μαπδγιηὺ ὑοβίτὶ Οὐάϊοθα οχ γρίαβίο [{0τὸ ΤΉ} 018 Ἰοοἷβ ἀθύγιο δὲ ρϑῦγοβο. ϑ'αρδγογαῦ ᾽᾿ΑΝΑΞΙΜ Ἐ Ἐ Ἐς βουῖθ8 Β'0 1] ᾿ΑΝΑΞΙΛΑ ἘΞ νἱβὰβ οδϑὺ νἱάθγθ οὐ -- ος δα αϊα!. ἜΝΕΌΝ ἰὰπι οϑὺ ἷπ ἢδ ΓΘ ὑθβυϊπηοηΐαμη (Θδ]θηὶ ΤΌπι. ΧΥ͂ΙΠ, 2. ρμᾷρ- 779. δὶ ἀοσοὺ ἸΙΌΓΟΒ σϑύθγθβθ τηθηΐβ βοδίθιθ: τὰ μὲν τοῦ γρά- ψαντος παρὰ γράμματος ἑνὸς ἢ δυοῖν ἀφαίρεσιν ἢ πρόσθεσιν ἢ ὑπάλλαξιν ὡμαρτόντος, οἷα πολλὰ γράφουσιν. --- τινὰ δὲ τοῦ χάρ- τοῦ κοπέντος ἢ κατά τινὰ ἄλλην περίςασιν ἀπολομένου τοῦ γράμ- ματος ἣ συγ χυθέντος. Ῥαᾷρ. 1. --ἱφςορίας ἐν αἷς καθιδρῦσθαι τὴν ἀλήθειαν [πάντες] ὑπολαμβάνομεν. Ορίϊηθ Β (ὈτὈὶπ88) πάντες οτ εἰ. τα ΦΈΡΗΙΣ, Δαιτυιυ τῶν, λΣ κοττον τ ἀλρρρα, τος -. -τπ ον ων....... . δαυδ οἱ... 1,.-..- ---- -- ὙΣ ΘῈΣ .-- ““τὺς . ᾿"οϑοσπῖς... οὐδ “0 Ῥαρ. ὅ. χωρὶς ἑκάςην σκοπῶν καὶ παραλλήλας ἐξετάζων, Β01]- Ὀθπάθμη παρ᾿ ἀλλήλας, ἡπέθγ 86. ἘΤΘΑΌΘΩΒ ΘΓΤῸΣ (ἸΤΔΘΟΌΪΟΡΌΠ ἴη ΠΑΡΑΛΛΗΛΟΥ͂Ο οχ ἱρπογαίίοηθ Ἰἰηραδθ δηϊαυδθ παραλλή- λους ῬΓῸ παρ᾽ ἀλλήλους κου θοηἐΐατη. ἰβοογαίθβ ρδρ'. 90. ὁ: τὰς μεγίςφας τῶν πράξεων παρ᾽ ἀλλήλας τιθέντες ἐξετάζειν. Ὠριλο- Βίμθηθβ ρδρ'. 91. 4, ἐξέτασον τοίνυν παρ᾽ ἄλληλα τὰ σοὶ κἀμοὶ βεβιωμένα. Ῥαρ. 6, Πέρσαι δὲ ---- χρόνων οὐ πολλῷ πλεῖον διακοσίων ἔμειναν ἐπὶ τῆς ἀρχῆς. Ἑδοχ (ἀγδθοοσιτη ἀΐὰ ροβὺ Πα γβίατη χρόνους ΡῬΙῸ ἔτη οοθρὶξ ἀΐοθσθ. Ὕϑια ᾿ϑοίΐϊο ἴδθὸ 6880 υἱάθίυγ:: χρόνον οὐ πολλῷ πλείονα διακοσίων ἜΤΩΝ, οὐ 56 ἀϊδογίθ ἱπ ΟἸἰβίδπο (Α) βουϊρύυμη οϑύ. ϑαθρίαβ υἱάϊ ἐτῶν ἃ βου] ]8 πϑρ] ρθηΐθ ΟἸΩΪ8- ΒΌΙΩ, οἵ, Μηο. Ογὶέ. Ῥὰρ. 47]. Ῥαρ. 7. ἡ Μακεδονικὴ δυναςεία ---- διασπασθεῖσα εἰς πολλοὺς ἡγεμόνας, ἸΤΩ0 Ὑ6Ὸ εἷς ΠΌΛΛΑΚ ἡγεμονίας. Ραρ. 8. τῆς πρὸς Αἰγύπτῳ πολλῆς οὐκ οὔσης. ΝΘΙΩΟ 86 ΘΓδ6- Ε] - Υ. ᾿ ͵ ΘΟΡΆΙη ἸΟααϊζυγ. ΤΎΔΗΒΡΟΠΘ οὐ πολλῆς οὔσης. Ἰο οὐ μέγας, οὐ κακός, οὐ 1186 βοχοθηΐβ ἀϊσαη Γ. Ραρ. 9. ἐπαύθησαν δὲ ὑπὸ Θηβαίων. ἘΥΘαΌΘΩΒ ΒΟΡΙ ὈΔΓΌΙΩ ΘΙΤΟΓ ΡΓῸ ἐπαύσθησαν. ΙοΘΟδηὺ γϑίρθσθβ πέπαυμαι --- ἐπαύσθην, αὖ κέκλῃμαι --- ἐκλήσθην, κέκρουμαι (κροῦ μια) ---- ἐκρούσθην, κέχρη- μμᾶι --α ἐχρήσθην. ὅϊο οὐ ψχυσθῆναι οἱ ἀπολαυσθῆναι ἀϊοθὈδηί. Οὐπύγατὶο ΘΙΤΌΤΘ ΟὙΘΟῸ] ἰὈγμιΐβ ὠπηλάσθην, ἐπελασθείς, ἐξη- λάσθη, ἐξελασθῆνχι αἰθθαπίαν, 480 βθχοθηίθβ ἴῃ ορέϊπαϊ οαϊαβ- 486 βογὶρίοτ!5 Οὐἀ. ἀρραγθηΐ. νυἱά. Ῥίθγβοη. δὰ Μοοργίάθιη ρᾶρ. 18. ᾿Απηλάθη ᾿Αττικῶς. ἀπηλάσθη Ἑλληνικῶς. Ῥαρ. 9. ᾿Αθηναῖοι ---- αὐτῆς μόνον ἦρξαν τῆς παραλίου. Ὀϊχογαὺ, αὖ ἱπ ἰ81} τ βοϊθηὺ, αὐτὸ μόνον ἐαμέμνριοᾶο. αἱ Ρᾶρ. 9:78. τοῖς αὐτὸ μόνον τὸ θεωρητικὸν τῆς φιλοσοφίας μέρος ἀποτετμημένοις. Ῥαρ. 12. οὐδὲν ΟὙΥΠΩ «“--- προακηκοότες. Οτδθοῦπι οϑὺ οὐδέν πω ηὐλιάμηι. Τὶ ἰββίτη στη θὲ οὐδείς πὼ οἱ οὐδέν πω. Οὐδεὶς 2] οὕπω Ῥοτϊπάθ ἱπθρίαπι ϑϑὲ 86 δὶ 1,ὐΐπθ ηὐδὲΐ πονωρι γ61165 ἀἰδθρά. Ῥαρ', 18, ἐξόν μοι τῶν ἐνδόξων τινὰ λαβεῖν [αὐτῆς] ὑποθέσεων. Εἰχραπρθ ἱπη ρου ΠΌΤ ῬΓΟΠΟΙΏΘΗ. Ῥαᾷρ, 14, ΒοΙΩΔΠΟΡΏΙΩ ΟΒΟΙΟΒ, ἱπαυϊύ, κατηγορεῖν εἰώθασι τῆς τύχης κατὰ τὸ Φανερὸν ὡς βαρβάρων τοῖς πονηροτάτοις τὰ τῶν Ἑλλήνων ποριξζομένης ἀγαθά. ---- καὶ τῶν συγγραφέων τινὲς ἐτόλ- μησᾶν ἐν ταῖς ἱςορίαις ταῦτα γράψαντες καταλιπεῖν βασιλεῦσι βαρβάρων μισοῦσι τὴν ἡγεμονίαν, οἷς δουλεύοντες αὐτοὶ καὶ [τὰ] καθ᾿ ἡδονὰς ὁμιλοῦντες διετέλεσαν, οὔτε δικαίας οὔτ᾽ ὠληϑεῖς ἱςορίας χαριζόμενοι. Ἰοϊοπάσμη οβὲ τώ. Ὑρίθιοβ ἀϊοθθαης πρὸς χάριν ὁμιλεῖν, ΒΘαΌΪΟΡΟΒ καϑ᾽ ἡδονάς. Οδθύβιτιπι ταΐγοῦ 40 ρϑοίο ΒΘ υ]θυγρίαβ ἀθ ἩΤΈΚΟΧΥ͂ΝΟ ΟΔΆΡΙΑΝΟ οὐ ΤΊΜΑΒΟ οορίθατο ρούαθγίἐ, ψαδδὶ ἰπ Ῥυττῆὶ τορὶβ ρταίϊδιη Βο- ΤΏ] 818 τη] αἰ χίββθηύ, Νϑαᾳὰθ ϑηΐτη Ῥγεμυβ βασιλεὺς βάρβαρος ἀἰοὶ μούαϊν παρ 1111} Ηἰβίογοἱ ἐδούλευον καὶ πρὸς χάριν ὡμίλουν. δίηπθ οοπτογθιβία Ῥαγέφογωηι γόφοϑ ἰη 6] ρθπαϊ βαηΐ, χαϊθὰβ το- ἀοπάο Βογηδηοβ ρταὐ βοδυδηία ΗἰβέοτιοἱἉ, 4αογατο δὲ δἀυϊδέϊοπομ οὗ ποιηΐηϑ γρίμπβίδθ οὐγαϊέ. Βογοοδπάδ οδὲ δαίθιη Ἰθοίϊο ΠἰΡσΟΡα τα βασιλεῦσι βαρβάρΟΙΟ, ἴη 4ὰ8 ἱπθοδὺ οοπέθημγειβ βἰρηϊβοαίϊο. ΡῬαρ. 1, τηλικαύτην ἡγεμονίαν [καὶ] τοσοῦτον ἤδη «χρόνον. ἴῃ ἰδ! θὰ8Β ΘΟρΡαΪ]8 ποὴ δάάϊίαν πϑαὰθ Θγαθοθ ΠΘαὰΘ ἴμαὔϊηθ: ἐωρέορι ἡηηρογϑμηα ἐοέ }Ὸγ αηηποϑ. Ῥαρ. 16, ἀγνοοῦνται πρὸς Ἑλλήνων. Ὀϊοπγβῖαβ Ἡδτοδοίὶ δηια- 0 ΘΟΙΩΡ] ΒΟ] Ιοπΐοα 8 60 βυτηΐα ἰπ βυϑιη ογδέϊοπθιη ὠττικί- ζειν δοκοῦσαν Ῥτδθροβίθσθ σϑοθρὶύ. Πρός ΡΙῸ ὑπό Θϑγαὺ ροδέϊβ οἱ ἸοιθυΒ το παιθηάαπι, βοᾷ 1116 βοχοθηξίθα ἰΐα Ἰοψαϊῥαγ : ραᾶρ', 19. πρὸς τῶν ἐπιγιγνομένων ἐπαινεῖσθαι. Ρᾶρ᾽. 21. πρὸς αὐτῶν ἐπαι- γούμενοι. Ῥᾶρ. 9ὅ. κατείχετο πρὸς ἑτέρων. Ρᾶρ'. 26. πρὸς ἑτέρων ἐξελαθέντες. Ῥᾷρ. 182. μή τι πρὸς αὐτῶν πάθῃ. Ῥᾶρ. 189, ἐννώ- σθη πρὸς αὐτῶν, οὐ ΒΟ ῬΘΓ ΟΠΊΏ6Β ΠἸΌΤΟΒ ραββίτη, αὐ Ρδρ'. 405. θάπτεται πρὸς τῶν βασιλέων. Ρᾶρ.. ὅδ9. ὁρῶται πρὸς τοῦ πατρός. Ἰηϊορ οὶ ἃ οἱνέδιδ φμὶδ αἰχὶϊ Ρᾶρ. θῦ4, πρὸς τῶν ἰδίων πολιτῶν ἀποθανεῖν. οἱ υμἴπιδ ἀοοῖρθγ (σα]ηθραγ) αὖ αὐέφωο γῬᾷρ'. 906, τραύματα πολλὰ πρὸς τῶν μειρακίων λαβόντες. Ὁ Ῥαρ. 17. τὰ μὲν ἀρχαῖα τῶν ἱςοριῶν Ὑἱξίοβο ἀϊούαπη οδὺ. [μ6ρῈ6 τῶν ἱςορουμένων, αὖ ρΡᾶρ. 19. τὰ παλαιὰ τῶν ἱςορουμένων. Ῥαρ. 18. (λίϑέογία) ποιεῖ τὸν θνητὴν Φύσιν ὁμοιοῦσθαι τῇ θείᾳ καὶ μὴ συναποθνήσκειν [αὐτῆς τὰ ἔργα τοῖς σώμασιν. Ἐθοὐἰβδίτηθ Β αὐτῆς οταϊυῦ. Βοάθηη τηοᾶο ρᾶρ. 19. «-- ἐπιδείξασθαι τὴν ἐμαυτοῦ διάνοιαν ὅτι χρηςὴ πρὸς ἅπαντας [ἀνθρώπους ἐςὶ τοὺς ἀγαθούς, ταο]οδέυχα θὲ δου ΟΒ᾽ Π]ΟΠ ΘΠ ὙΘΡΌΟΓΙ πὰ ὑα ΓΌΔη8 ὠνδρώπους δαοίοῦθ Β ΘΧΡΌΏΡΌΘ. Ῥαρ, 19. χαριςηρίους ἀμοιβὰς --- ᾿ΑΝΤ ποδοῦναι τῇ πόλει. Βδνοοᾶ βοῦὶρύσγαμη ᾿ΠἸσογατη ᾿Αποδοῦναι. Χάριν ὠποδιδόναι οτη- Ὧ65 αἰοθυδηδ, ποη ὠνταποδιδόναι, ῬΓῸ φγαύΐδαρε γ 7776. Ῥαρ. 0. τὸ Σικελικὸν γένος ᾿ΑΠαναςήσαντες ἐξ αὐτῆς. Ὁὶ- ΘΘΠαἑ σοηδαθίαθἋο οὑπὶ τοὶ πδίαστα ΘΟΠΡΤΉΘη8. ρῬοβίιϊαί ᾿Εξανα- φήσαντες. ((φὰϊΪ ὁνώ νοϊμμέαίθ αἴΐο ηεϊφγαμέ ἀϊουπίν ἀπαναςῆναι, αὰϊ 567 υἷὴε αὐὐδὲδ ϑο(δηδ οαροίζωμέι" ἐξαναςῆναι. Ὦρ [1201 2 8.11} ΘΧΘΙΏΡ]ἾβΒ Ῥϑασᾷ πᾶθο δοηδβίἀθγα: ρᾶρ. 0. ἐξαναςήσαντες αὐτούς. Ρᾶρ. ὅδ. ὑπὸ Οἰνωτρῶν ἐξαναςῆναι, δὲ ροϑὺ ρᾶῦοᾶ: ἐξαναςῆναι ὕπ᾽ ᾿Ομβρικῶν. Οὐοηΐγα μᾶρ. 82, ἐπανέςφησαν ἀθ ἰΐ8 ἀϊοϊξατ, ααὶϊ βιἃ Βροηΐθ 8] ἴδτὴ βθάθιῃ βἱ δὶ ᾳαδθβὶνἰββθηύ. ϑῖπθ οοηἐγουθυβίδ ὃχ Οδίοηΐϊβ Ογέρίμέδεθ βυταΐία βαηὲ, 4086 ΒΟΥ. Ρὰρ. 0. Ἕλληνας αὐτοὺς (Αὐογίγίμο5) εἶναι λέγουσι τῶν ἐν ᾿Αχαΐᾳ ποτὲ οἰκησάντων πολλαῖς γενεαῖς πρότερον τοῦ πολέμου τοῦ Τρωϊκοῦ μεταναςάντας. Μοτθ Βοιμηᾶπο θηΐπη ἐν ᾿Αχαΐᾳ ἀϊ- ΟΡ ΓΙῸ ἐν τῇ Ἑλλάδι. Ἰέδαὰθ διὰ Οδίο ἴῃ Ογέφέμνηι 1 ὈΓῚ8 βῖο ἀτθοίδιη Δρρθ]]δθδί. Ῥᾳρ. 82. τὴν πλείω τοῦ ςρατοῦ μοῖραν ᾿Αγόμενος. ου᾿ ΟΠ ΔΤ ᾿δπΠαγόμενος, αὖ βοχοθηΐίθβ ἀρὰ Πἰοηγβίατη ἰπ ἰ8]1} ΤΘ Ἰοερίταγ. Μωοῦῦ ΘΟμδβίδηΐο ἄγειν ἀἰοϊ , δδοιρε απ 676 ἐπάγεσθαι, αὐ 586- οι 7ογγὸ ἐπιφέρεσθαι. ἴη Απεοομὶ ἔγρτηθηίο ραρ. 84. τϑροπθηάδθ βαπὲ ζΌΣΙΩΔ6 Ἰοηΐοαθ Ἰταλίη καλέεται οἱ βου θδεπάυτη : Μόργητες ἐΛΈΓοντο καὶ 28 Ἰταλιῆται ἐόντες Οἴνωτροι. ῬΙῸ ἐγένοντο οἱ Ἰταλίητες. Εἰ Ἰταλίητες αὐϊάθμηη οὑπὶ οορία ΔπδΙορίδθ Ἰθρθ ἀρθυίθ ραρπδί. ΕΌγτηἃ ΘΟΙΏΤ ηἷΒ5 ᾿Ιταλιώτης Ἰοπΐο6 βοπδὺ Ἰταλιήτης, αὖ Μαιῶτις, Μαιῆτις, οὐ 8]18. Ὀ] αν. Ῥαρ, 8. Φέρε δὴ καὶ τὸ γένος ὍΟΟΝ ἦν τὸ τῶν Οἰνώτρων ἀποδείξωμεν. Ὑθτατη 6886 ὍΘΕΝ ἦν (ποῃ οἷον ἦν φυοᾶ Κίδ658- ᾿ϊπρ'. Βα Βεϊ }) τὸ8 ἱρὰ ἀθοϊαγαί. Πριηοηβίγαὶ θηΐτη 608 62 Αγοαία 6886 ογϊμηαος ἰθβίθτα δὲ δαοίογτθπι ργοάποθπβ Φερεκύδην τὸν ᾿Αθδηναῖον, οαἱ τοδάοπάδθο βυαπὸ ἔογτηδθ Ιομπίοδθ γαμέει, ἀπ᾽ Ψ ͵ φ ᾽ ᾿ Ν ’ χων. 9 ͵ Ε : ἥς) κἄλξεται, ἄπ οὐ Οἴνωτροι καλέονται οἱ ἐν ᾿Ιταλίῃ οἰκέοντες. ἴῃ βἰ πὴ] τὸ αἰχὶν ρᾶρ'. 896. οἵτινές τε καὶ ὁπόθεν ἧσαν. Ῥαρ, 8ὃ6. κληθῆναι δὲ ᾿Αβοριγῖνας ἐπὶ τῆς ἐν τοῖς ὄρεσιν οἰκή- σεως. ϑο Ρτατη ΘΡΡΟΓΘ ἔδοίατα οϑὺ αὐ ᾿Αβοριγῖνες ἀἰοΟΓΘα αΡ (αὐ δελῴῖνες, ἀκτῖνες) 408 οοπβίαί ρϑπυ]ίτηα Ὀγουὶ “δ ογέφέμοϑ Δρρθ]]αίοβ ἔαϊββθ. Ἐϑίθ ιν ΠἸθγοτατα υἱδίατη βιθρμδηῦτη ΒγζΖδη- ὑϊπατη ἴπ γ. θά ογδοῦ]απη ἃ Πἰοηγβίο Ἰδυδαξατη ραρ', ὅ]. ἠδ᾽ ᾿Αβοριγινέων Κοτύλην, οὗ νᾶσος ὀχεῖται. πη Θ]οτα ἀοοοί. Πιοηγβίαβ, αὶ οοπέθπγηϊδ Δυϑαγδϑ ΤΕ γυμο]ορίαθ ποτηΐπἷβ Πα- λάτιον ρῬᾶρ'. 89, (παρέχει πολλοῖς ἀτόπων ἐτυμολογιῶν ἀφορμάς), ὨΘΙΏΪΠΣ ἴῃ ΠΟΟ βΌΠΘΙΘ ΡῬΔΙτηδτη δἰ] αἰ ἑαἐΐβ οοποοᾶϊέ. Οὐϊᾷ πο ΘΟΠΟΟΘΌΘΙΘ ῬΟΒβδὶύ 18, 4αΐ βϑυΐο ογθᾶϊὺ Ἂϑοριφίμος ἐπὶ τῆς ἐν τοῖς ὄρεσιν οἰκήσεως ποταθῃ ΒΑΡΘΓΡΟΥ Ῥᾳρ, 40. βου! θθπάσπι: ἐκεῖ μὲν (περιςερὰ) ἐπὶ δρυὸς ἱερᾶς καθε- ζομένη θεσπιῳδεῖν ἐλέγετο. ΝΘΟΘΒΒΑΡΙ ΤΩ περιξερά ἃ ϑίθρμϑπο ΒαΡΡΙ θύματα 80 Ιο00 τϑροβϑαὶ. ἘἸάϊΐου Ῥοβύ ἱερᾶς ΦΟ]]οοαγίί. Ῥαρ, 48. [ἐν] πολέμῳ κρατηθεῖσαν. Ὑ᾽ οΒα δ αἸύα οϑὺ ργβϑθ- ΡΟΒΙΙΪοΟ; ἐν πολέμῳ οϑὲ δοϊζὲ ἔθροῦ 6, πολέμῳ υἱ ραεφρηαμᾶο γα] σὲ Θέ ἀγηιῖϑ. Ῥᾳρ, 4. ἀνίςξαται δὲ ἐκ τούτων --- πόλεμος. Ῥαβδίτη δρυά Ὀἰοηγδίαπι ἀνίςαται δβὲ ογίφωγ, δαογίέωγν ὈΘΙ]ατα Υ6] βϑαϊξϊο γ8] Β' ΠΑ ]18., ΠΟῚ 88Πη6 ὈΟΠΟΓΏΙΩ ΒΟΙΙΡΟΓΌΤα ὀχΘΠΊΡ]0. 4 Ῥαρ. 46. περὶ τὸ καλούμενον νῦν ᾿Αχαϊκὸν ΓΆργος ᾧκησαν αὐτόχθονες ὄντες ὡς [οἷ] πολλοὶ περὶ αὐτῶν λέγουσιν. Ορέϊπηθ Β Τα Ἰοδύασα δγἐϊοα] τα οταἑ ἐἰύ. Ραρ. δῷ. ἐδόκει --- λαβεῖν συμμαχίαν Ἑλληνικὴν ---- πονουμένοις τῷ πρὸς τοὺς Σικελοὺς πολέμῳ. Ϊαδογαγό οβὶ πονεῖν, ὩΟῚ πὸ- νεῖσθαι. ῬοΡΙ 8]ρ18 Ῥγδθροβί ἐϊοπὶβ οὐ καταπονουμένοις τοβἐϊξαθη- ἄπσπη. ἘΠ τ 411] 510 δυγϑίαση 888 ἰηΐρα οβέθηογηῦβ. Ῥαρ. ὅϑ. συνάρασθαί σῴισι τῆς ΔΙεξόδου. ΑΡδαγάσπη οδὲ δι- ἐξοδος ἀθ ἰϊβ χυΐ 6χ σνϑίθγθ ραὐγία ὀχομηέ. ἘΝ απ βὶπθ ΠΡτὶβ τῆς ἐξόδου ΟἸΐτη θιηθηδαίατη οροτίαϊξ. Τιορὶ ὰΣ ἐξόδου ἰῃ ΟΡἐΐπηο ΟΙΠΠΙΌτα ἰού ὈτΟϊπαίθ βϑὰ βρϑγηϊξαυ. βοχοθηὐοθ οἰΐδηῃ δρᾷ Πἰοηγβίατα τηϊβοθηξαρ ἱπέθῃ 886 δι -- ἐξ ..-.-. διεξ, Ῥαρ, ὅδ. ἔῤδνος τι βαρβαρικὸν Αὐρωνίσσους ὠναςήσαντες. δογίρύμτη ογὰὺ οἱϊηθὰ ΑΥ̓ΡΩΝΚΟΥΟ ἀβδ ππογθ ΡΙῸ Αὐρώγκους. ἀρίπάθ Κὶ ἰπ 10 ἀϊδββθοίιτη δὲ δὲ Ο ἀπρ]οδίαπι, Ῥαρ. ὅθ. ἡ δὲ Λάρισα --- ἐρημωθεῖσα οὐδ᾽ εἰ πώποτε ὠκΙοθη γνώρισμα Φανερὸν οὐδὲν ἔχει τοῖς νῦν. οἰ βθίτηθ ΚΊ 658] ηρ’ ὠκήθη τϑροβϑαϊν. ΟὈυθυβαθαίαν ΠΙοηγβίο Ἰοοὰβ Πρηποβέμθηὶβ Ρᾶρ’. 117. 2. δύο καὶ τριάκοντα πόλεις --- οὕτως ὠμῶς ἀνήρηκεν ὥς ε μηδ᾽ εἰ πώποτε ὠκήθησαν προσελθόντ᾽ εἶναι δῴάδιον εἰπεῖν. Ῥᾳρ. 60. οἱ δὲ ὑπὸ τῶν προσοικούντων βαρβάρων ᾿ΕΞεφϑθάρησαν. Μα]6 οἱΐπη διεφθάρησαν οοηϊθοί. ᾿Ἐκφϑείρειν οϑὲ δχϑοὶμαθγο οἱ νγνηάιἑιφ ἀθίογθ. οἵ. Μη)ϑοοϊδ. Οὐἱέ, Ῥὰρ. 3804. Ιῃ 118 488 ῥΓδΘ- σοἀπηὺ: οἱ μὲν ὑπὸ [τῶν] θείων συμφορῶν Θχίταθ δι ϊου] τ, Ῥαᾷρ. 61]. μαντευομένοις δ᾽ αὐτοῖς τίνα θεῶν ἢ δαιμόνων παρα- βάντες τάδε πάσχουσι. ΜγΥΒΙ] [ΘΒ 1} Βᾶθο γϑῦθα βαπηὲ ΘΟΙΏΡδ- τὰπαδ οὑπὴ Ηδτγοαοίοὶβ ΥἹ. 12. τίνα δαιμόνων παραβάντες τάδε ἀναπίμπλαμεν ; Ῥαρ. 64.. πολλὰ ἐφέςια ὅλα ἐξηλείφ θη, ἴτὴο γϑῖο ἐξθλείφ θη 1Ὼ οϑὺὲ ἐξηρημώθη, πὲ βοπέθηξία ]οοὶ Ροβύπϊδί, βϑδθρθ ᾿δθο δρυὰ “Ὁ βύγα θοπθτὴ σοη δα γ᾽ πλ8 δὲ ποίαγίτηιβ ἰπ Μη ϑοοῖ, (Οὶ!. Ῥϑρ'. 181. ΑἸΐὰ5 ἀἰχίββοὶ πολλαὶ οἰκίαι, βοᾷ ἐφέςια ΠΙοηγβὶο οϑὺ ἴῃ ἀ6110118. Ῥαρ. θ4. ςασιασμοὺς ἐκ τῶν διαλαθόντων δεδιότες. 8516 ΠΡ τὶ 56 Βθηδιι, Διώλαχόντων Ξγ]θΌΓΡΙ ποὴ οοπρταϊ οαπα Ἰοοὶ βθη- ἰοηΐα. υἷα φιοίαμηδδ (ὁσέτη) ἤρθαὺ βογεϊίϊο, δρραγϑὺ Ἰθρηάῃχη 6886 ἐκ τῶν ᾽ΑΕΙ λαχόντων. ΡῬᾳρ. 6. ἦσαν δὲ τά τε πολέμια ἐκ τοῦ μετὰ κινδύνων πε- ποιῆσθαι τὰς μελέτας --- πολλῶν ἀμείνους καὶ τῆς κατὰ τὰ ναυ- τικὰ ἐπιςήμης -- ἐπὶ πλεῖςον ἐληλακότες. ϑυχηβὶξ ἃ ΤΗυογάϊάθ Ι. 18, εὖ παρεσκευάσαντο τὰ πολέμια καὶ ἐμπειρότεροι ἐγένοντο μετὰ κινδύνων τὰς μελέτας ποιούμενοι. (Θ]ΘὈγαΐα 6586 ἢδθο γσϑῦῦ Το ἀἰβ ἀθοϊαγαῦ Ἰοοὰβ Ρ]αἰαγομὶ Π Ρᾶρ. 79... μὴ μόνον, ὡς Θουκυδίδης ἔλεγε, μετὰ κινδύνων ποιούμενοι τὰς μελέτας. Ῥαββίπη 8110] Πἰοηγβίυβ δά θυπᾶθπ τηράσπῃ ἸΟοίβ ΤΗπογἸἀ 8, Ηϑγοάοίϊ, ᾿βοογαίϊβ, Ποιμοβι μθηΐβ, Ρ]αἰοηΐβ, Χϑπορμοηίίβ, Εατὶ- ΡΙἀ18. οὐ δ᾽ ογατα ὑδιηααδηη ἢοβοι] 5 δαί ΒΘΙΏ͵ΩΒ ΟΡ ΪΟΏΘΙῚ ΒΌΒΠῚ ἀἰδύϊηχιί, 00 Ρ]υγίπηαπιη ποπ τηυ]ξαχη Ριοάθϑὺύ ἢδ5 ἱπηϊἐδἐϊοη 68 ΒΘἀῸ]Ο ποίδγθ, ααοηΐδιη ἔδγθ ΠΌΙΠΟΘ ΔΙ ΘΧ 86 ΟΘΟΙΩραγϑίϊομθ δαΐ ΥΘΓΌΟΓΌΤΩῚ βϑηὐθηζίατη 1] δ ταὶ γί ἀθυηὰβ δαὶ ΒΟΙΙΡ ΤΠ) ΘΙΠΘΠ 81]. Ἰδααθ τᾶτο ἰδηύατη δὶ ΔΙ 4αΘα ἀβατη θα τθβ Βδθθθὶς ἰΔ] 18 ὨΟὐΔΌΪ 8 5 π)Ὲ] ἀδίατί Ορθγἃ μη ΠΘ᾽ ΠῸΒ ἱπδηΐβ ἱτηϊ δ! οὶ 8Ρ6- Οἷ65 Ἰυἀαί, ἴπ οχύγθιηδ ραγίθ Ἰοοὶ τὶ θχμίροπς ἐπὶ πλεῖξον ἀπολελαυ- κότες, ϑίθρβδηὰβ γϑγιτα γἱαϊέ ᾿ΕΛΗλακότες ΓΘΡΟΏΘΏΒ. [ἢ οογίᾶ θη ἀδίΐοηθ ἈΡΡΆΓΟΓΘ 8016ὲ δργου β ΟΥΡῸ. ὥϑϑαροτοσαῦ ΠΛΕΙΟ- ΤΟΝ ΛΑΚΟΥΤΘΟ, αᾳυοᾶ πρβοίο 418 ἱτηρθῦίθ δχρ]ουϊί. Τοηθηάμσπη οδὲ ραββίπι Πνὶ σϑέυβεὶ Ἰδοιηδβ ἃ βοίο]β 56 Βδγοὶγὶ, 40 Ταϊπὰ8 ὉΡΙ4Π6 ἰπ βθηΐθηὐία οθγέα οὐ δοηβίδηςββίτηο αἰ οθηδὶ δὰ ὨἾΤηΪ8 Δηχὶθ οἶγοα 1ἰ ΘΡΡα τ ἃρίοοθα ΠΔΘΥΘΔΠΊ 8 ἱπϑρέϊ. Ῥᾳρ, 617. ἔχει γὰρ περὶ αὐτῶν καὶ Θουκυδίδης μνήμην ἐν τετάρτῃ ἘΚ γῆς Θράκης καὶ τῶν ἐν αὐτῇ κειμένων πόλεων. Ἐΐχ ΤΕῦοΥ- ἀἰά6 ΤΥ, 109. ΒαρρΙ]οτὶ δὲ ϑιιθηδαγὶ Ροὐοϑύ : ἐν τετάρτῃ (λέγων περὶ τῆς καλουμένης) ἌΚΤΗΟΚ καὶ τῶν ἐν αὐτῇ κειμένων πόλεων. 90 Ῥαρ.. θ8, Τυρρηνίας ΜΘΝ γὰρ δὴ ὄνομα τὸν χρόνον ἐκεῖνον ἀνὰ τὴν Ἑλλάδα ἦν. Ονομα ἴῃ ἐδ8]} τ αἱ] βἰρηϊποαῖ; μέγα δαὶ μέγιςον ὄνομα ἀἰοοθαηῦ. δου θηάαπι ἱρὶ αν οχἰβεϊτηο : Τυρρηνίας γὰρ δὴ ΜΘΓᾺΑ ὄνομα ---- ἦν. Ραρ. 8, ἡ σύμπασα χερρόνησος (ῬΘΙΟΡΟΠΠΘΒΙ8) ἐν ἥ καὶ τὸ ᾿Αρκαδικὸν καὶ τὸ Ἰωνικὸν καὶ ἄλλα συχνὰ ἔθνη ἔνεςιν ᾿Αχαΐα ὠνομάσθη. Μίνγυμη πὶ ῬτῸ ἸἸωνικόν Βοτίρβοσὶε δΔιωρικόν. Ῥαρ. θ8. ὁ δὲ χρόνος ἐν ᾧ τὸ Πελασγικὸν κακοῦσθαι ἤρξατο δευτέρᾳ γενεᾷ σχεδὸν πρὸ τῶν Τρωϊκῶν ἐγένετος. ἸιΘροπάστα δευ- τέρα γενεά. Ῥαρ. 71. κλήρους ταῖς μοίραις ἐπιβαλεῖν τὸν μὲν ἐπ᾽ ἐξόδῳ τῆς χώρας, τὸν δ᾽ ἐπὶ μονῇ. οχ Ηροτοάοίο [. 94. ΘΟΡΓρῸ ἐπ᾽ ἐξόδῳ (ἐκὴ τῆς χώρας. ἀθὶπάθ Θχραηρθ μέν ἴῃ νυ ὶβ λαχούσης --- τὴν [μὲν] ἀμείνω τύχην οὐ 'π ἤηθ ϑιηθπάδ: πόλεις τὰς ἔτι (καὶ 46].) κατ᾽ αὐτὸν ἐκεῖ (ρτῸ ἐκεῖνον) οὔσας. Ῥαρ. 8. Τυρρηνίας μνήμην ὡς Λυδῶν ἐποικήσεως --- οὐδεμίαν πεποίηται. Οὐοἰοπῖα ΔΡρΘ]]ααν ὠπεοικία,, ποὰ ἀποίκησις, ααοᾶ οδὲ γοοδὈαΪπὶ ὨΪ1]1, βθα ΠΙοηγβὶο βο]θπῖπθ θϑὺ οο]οπίαβ ἐποκτίσεις (θὰπὶ ρθηϊγο Λυδῶν, Ῥωμαίων, οοἰδ.) ΔΡΡΘΙΪΔγΘ: ααᾶγθ ὠπο- κτίσεως ΤΘρΡΟπΠΘπάμσμη. ϑἴπθ υἱίΐο Ἰορίναν ρᾶρ. 198. Τρώων ἐπό- κτισιν. 188, πόλεως τινὸς ἀπόκτισις. 41δ. πόλεμον ἐξέκαυσε τῇ μητροπόλει πρὸς τὴν ἀπόκτισιν. 770. ᾿Αλβανῶν ἀπόκτισις. ϑιρὰ ΥἹΟο86 Ρᾶρ'΄. 919. ᾿Αλβανῶν ἀποίκησις. 848. ᾿Αλβανῶν ἀποίκησις. 004. ὑπὸ τῆς ἐσχάτης ἀποικήσεως καθαιρεθεῖσα, οἱ 4118 Ἰοοίβ. Ῥαρ. 79. τούτων ἡ γλῶσσα ὀλίγον παραφέρει καὶ νῦν ἔτι ΟἸΛΛΟΥΟΙΝ ἀλλήλους ἑήματα οὐκ ὀλίγα ὥσπερ Ἴωνες καὶ Δω- ριεῖς. ΝΒ] ργοποίτηυβ Μοίποκὶὶ οοπϊθοίασα ξυνοῦσιν. Νὰ ἀδ βθηὐθηὐα αὐϊάθπὶ σοπδίδι, Ὠϑτη δὶ τέγέμδηηθ ρθη ζησμα ῬΑΒΌΜ ῬΙΒΟΒΕΡΑῚΤ, βυαϊἑαπιὶ οϑὺ δάάθγθ μοὴ ραΐοα υοοαδιζα 608 φοηιθμμρΐα ἠαδογθ. Αταρ]ϊὰβ ααδογθημάατη ΘΘηΒ60. Ῥαρ. 74. Ἠρ]]απΐοο Ἰοηΐοα τϑὰάθ βασιλέος ---- μεσογ εἰῃ ---- τὴν γῦν καλεομένην Τυρσηνίην ἔκτισαν. Ἐγαβὶὶ τὰς νῆας οἱ ὑπ’ Ἑλ- γ λήνων, Ἠογοάοίο αυοαυθ ρϑρ. 77. 808 ἀϊα]θοξαβ τοάδοπᾶα χ Ι. ὅ7. Κροτωνιῆται οὐδαμοῖσι τῶν νῦν σῴεας περιοικεόντων κτὲ. Ραρ. 70. πδργαίαλ ὃχ ΜυνΒ]Ο Γι βοΐο {0611 ῬΘΙδβρὸβ μετο- νομασθῆναι Πελαργοὺς (οἱδοηΐΔ8) τῶν ὀρνέων τοῖς καλουμένοις πε- λαργοῖς εἰκασθέντας. οὐ Ῥοβὺ ρῬϑιοα δϑάϊίαῦ: καὶ τοῖς ᾿Αθηναίοις τὸ τεῖχος τὸ περὶ τὴν ἀκρόπολιν τὸ ΠελαΡγικὸν καλούμενον τού- τους περιβαλεῖν. υοά 46 δγοὶβ Αὐμοπϑγαση τηῦγο βου δὶ ταϑδηὶ- ἰδβίο ἔδίβατη δὲ. ὥϑαϊὶβ ἰπΐθ' Οἵῆηθβ οοηβίας τὸ Πελασγικόν ΔΡΡΘ]αύσση ἔϊθθθ νοὶ ὃχ ποίο ογϑοῦϊο: τὸ Πελασγικὸν ἀργὸν ἄμεινον. φυϊά ἰριναγ ἡ πιιαυθ ΜυτΑΙ] τη βου ρβίββο Πελαργικόν ΘΥἸάθηΒ οδὲ. Εὐχοίάθγαπὺ σοῦθα ρϑιθϊα ἴῃ απὸ τηοάππι Βαρρ]θπᾶδ: τὸ τεῖχος τὸ περὶ τὴν ἀκρόπολιν τὸ Πελαργικὸν (μὲν πάλαι νῦν δὲ Πελασγικὸν) καλούμενον τούτους περιβαλεῖν. βίο βοϊθηὺ ἱπθρίδγαπη ὐγτηο]ορίδγιιπι δμηδίορθβ ἤπρθγα γοοᾶ- θα] Ἰοηρᾷ ἀ16 τηυΐαββθ ἔοσιηδπι, 400 τ ϊβοῖο ΠΙοηγβίαβ 404 18 ΠΟ ΤᾺΓΟ 808 Θϑί, Ῥαρ, 7ὅ. τῆς μὲν γὰρ ὀνομασίας ἀπολαῦσαί ποτε αὐτοὺς τῆς ἀλλήλων οὐδὲν θαυμαςὸν [ἦν], ἐπεὶ καὶ ἄλλα δή τινα ἔθνη --- ταὐτὸ ἔπαθον. Μαηϊίοδίαση οϑὺ ἦν ἀθ]ογὶ ορογίθγσθ οὲ ἔπαθεν ΓΘΡΟηΪ. ἴῃ 8644. οὐχ ἥκιςα --- [καὶ] τὰ ἐν Ἰταλίᾳ ἔθνη τὸ αὐτὸ ἔπαθεν. Ῥαρηῃδηῦ ἱπίθν 86 οὐχ ἥκιςα (μάλιςα) οἱ καί δὲ Ββέα]έθ ΘΟΠΡΟ- ΝΗ 1 5}} να Ῥαρ.. 77. τογοοδπᾶδ οδὺ Ἠδγοδοίθα ἀἰαἰθοέὰβ ὃχ 'ρβο Ηδγοάοίο Ι. ὅ7. θαυϊίυν: καίτοι ΤΊ θαυμάτειεν ἄν τις κτὲ. Αἀάϊξυτα τί Ρἶδηθ ρϑβϑυτηδδὲ Ἰοοὶ βθηΐθπέϊαμη οἱ ΘΟΡΡ1ὺ ΠΙοηγΒἱ Ρρα- τηθη δύϊομθ πὰ ἀθιηοηβύγδη δ ΔΟΒυΓἀ ΠΏ 6886 εἰ Πλακιανοῖς μὲν -- ὁμοίαν διάλεκτον εἶχον οἱ Κροτωνιᾶται, Τυρρηνοῖς δὲ μηδὲν ὁμοίαν. Ῥτο ἄλογον γ6] ἄτοπόν ἐςι Ἰοηΐα5 αἰχὶξ καίτοι θαυμάσειεν ἄν τις. οἰ βκίαβ 8]188 τθβ ἀρθῃβ τί ἱπέθγροβαϊί 646 ΠοΟ δρδθαὺ Ἑαϊύον φαὶ γϑοθρὶί. Ῥοβὺ ρᾶυοα σϑγοοδ νομίζειν ἀμφότερα ῬτῸ τἀμφότερα, ηαοᾶ ΠΘΙῚΟ αἰχὶῤ ὑτηαθδτηη. Ῥαρ, 79. κινδυνεύουσι γὰρ ΤΟΙΟ ἀληδέσι μᾶλλον ἐοικότα λέγειν 8 οἱ μηδαμόθεν ἀφιγμένον --- τὸ ἔϑνος ἀποφαίνοντες. Νοη οδὲ ἢΐο ἐοα]0 Ἰοσὰβ τοῖς ἀληθέσι, 564 βου θη τα: κινδυνεύουσι γάρ ΤΟΙ ἀληθέσι κτὲς ΤΠ ᾿ΠΒΘΓΘ ΠΘΟΘΒΒΔΡΙ ὉΤῚ Ρδυ οἰ ρίτη ἱπ γ61- 8: οὐδενὶ ἄλλῳ γένει --- ὁμοδίαιτον ΟΝ εὑρίσκεται. Νοα οβὲ Δα γϑῦθαπι φαοα ἔρθαπθηίί 8 πίονι ουὶῦ ααδπι ὄν ῥγδθβου τ δὶ θϑάθιῃ 5 1180 ργδθοθαϊί, Ραρ. 80. δύναμίν τε ὁπόσην οἱ σύμπαντες οχοϊᾶϊξ γρρθυμι. Ποίβκθ ἐκέκτηντο ΒΌΡΡΙΘθαύ. Μα]πι οἱ σύμπαντες ἔσχον. Ῥαρ. 81. τὸ ἐλαττωδὲν ἑκούσιον μέρος ὑπεξῆλθεν τϑοῖθ ὑγϑηβρο- ησηὺ μέρος ἑκούσιον. ΝΠ τηΐϊπυβ ἱπθρὲθ ἱπ Ὑἱοϊπία Ἰθρίναν : καὶ αὐτὸν (Εδυμπυτη) ὡς τῶν ἐπιχωρίων τινὰ Ῥωμαῖοι δαιμόνων --- γε- ραίρουσιν, ῬΙῸ δαιμόνων Ῥωμαῖοι. Ῥαρ. 89. οὔτε χοὰς ἔμαθον ἐπιτελουμένας οὔτε ἄλλο τῶν τοι- ουτοτρόπων οὐδὲν ἠδυνήθην μαθεῖν. ῬΙῸ μαθεῖν ΤΟΙ ρ θά οραὶ Ὀτθίπαιβ Ἰθοίϊο ἰδεῖν, αὖ ρΡᾶρ. 84. Εὐάνδρῳ θυσίας ἔμαθον - ἐπιτελουμένας ὁσέτη --- καὶ βωμοὺς ἐθεασάμην ἱδρυμένους. ῬΘα 1118. δὰ οορποβοθηάδηι ᾿ἰθγογατη ἤάθτα δὲ βοῦὶ Βαγαση ἀου- τα Ἰ ὑδη τη ΠΘρ]]ρ᾽Θηὐΐδπη οϑὺ [6] 1χ Κι 1688] Πρ] ϑιηθηδαίίο ραρ;. 84. Ϊὴ 1ΠΡτῖβ οϑὺ: οἱ ᾿Αρκάδες -- τά τε ἄλλα διεκοσμοῦντο κτίσματα ΡΙῸ τά τε ἄλλα διεκόσμουν τὸ κτίσμα. Ῥαρ, 8. Ἰορθῃάστη ὃχ Β μετὰ τὰς χειμερίας τροπάς, ΡΙῸ «ειμερίους. Ῥαρ. 86. καὶ παρ' ἐκείνῳ Τέως εἰς ὥραν ἀφίκετο τραφῆναι. ΕΤΘΑΌΘΠΒ ΘΙΙῸ ΡΙῸ Ἕως, γρ]υ ρμᾶρ. 9ῦ. ὥσπερ ἐν Καρχηδόνι Τέως κἡὶ πόλις διέμεινεν, οἱ Ρᾶρ. 174. τέως καὶ πόλις ἡλίσκετο, οὐ ρᾶρ. 94. τέως εἰς δρυμοὺς ἀφίκοντο βαθεῖς. ΤΡΑ]αἰϊοἰαχ οββθ Βᾶποὸ ἱπ 1 γὶβ. οὐΐδτη ορέϊτηβ δοπ αβίοηθτη τη ]ἐ18 οβέθπηἀϊ πη ἴῃ Μρηοριοδγηθ 1875. ρὰρ. 9774. ἴῃ 115. ααἱ ργδθοθάσπί ρϑυυ ἀϊο]Β ΟΥΤῸΡ οϑὲ ἴῃ Ὀτθὶπδίθ εἰς οὐρανοὺς ἀφίκετο ῬῖῸ εἰς ὥραν. Αρποβοί μη βου θαπὶ ΟἸτί8- ὑἸἰδη πη. Ῥαρ. 86. ἀπέδειξαν δὲ καὶ Ποσειδῶνι τέμενος Ἱσπίῳ καὶ τὴν 29 ἑορτὴν Ἱπποκράτεια μὲν ὑπ᾽ ᾿Αρκάδων, Κωνσυώλια δὲ ὑπὸ Ρωμαίων λεγόμενα κατεφτήσαντο. Ἐϊδίῃρ Ρθεβρίσαυμη ἃ ΠΙΟηγβὶο λεγομένη ,Ν 6886 βουὶρύατση ἵ Ραρ. 8. παρεῖνταί τινες διωφυγοῦσαι τὴν τῶν ἐπιγιγνομένων μνήμην ᾿Απὸ τοῦ πάνυ ἀρχαίου. Ιμορ. Ὑπὸ τοῦ. ΝΙΒΪ] Βοος τηθπᾶο ἐγ ϊὰ8 οὐ πἰΠ}}] ἢΟΟ ΘΓΓΌΓΘ ΘΥἹἀθηζ 8, βορὰ ἢ 81] ἴῃ ἢΐβ (ἀγᾶθοῦ]! βοηἰ αηΐ. ΜΙγΑΥΙ 80100 400 ρῥδοίο ἰδ]α Ἐἀἰἑογθα ΘΟποοααδηΐ. Ὕπό ἴῃ ἰΔ] 8 ἀἰοϊ αν αὐ ἴῃ ἀποθανεῖν ὑπό τινος, πεσεῖν ὑπό τινος, κεῖ- σῆχι ὑπό τινος, χαλκοῦν ἑςάναι ὑπὸ τοῦ δήμου, εὖ (κακῶς) πάσχειν εὐ ἀκούειν ὑπό τινος οὐ 8118 ΘΟΙΩρ]υβοαϊδΔΊι ΝΌΠ τηΐπὰβ ΔΡΒΌΓΔΏΠῚ εϑὺ διαφυγεῖν τὴν μνήμην ἀπὸ τοῦ πάνυ ἀρχαίου χαδτη ὠπό τινος ἀποθανεῖν, Ῥαρ, 89. ὁχ Απέΐϊοομο βϑιυγδοιβδηο, αὰϊ [Ιοπΐοα ἀϊδ]θοίο ἀθ ΠΟΤ αἰθθαία, Δρροηϊ: ἐπεὶ δὲ ταύτης (Ἰταλίας) καρτερὸς ἐγένετο. ϑ΄ο Ἰοφαθθδηξα γρίθγθα ῬΙῸ ἐγκρατής Ὑ6] κύριος ἐγ έ- γετο. Μαυ]ύυμη ΠΙοηγβίαβ Βο6 γρίθγθ γοοδθιϊο ἀοϊθοίαθαίαρ. ΤΙῃ ὨΟΒΟΓΟ ΙΟ60 οδθίθυὶ 1 τὶ ἐγκρατής Βαρϑηύ, ὕτθΐπαθ γϑγατα καρ- τερός. Ῥαρ. 174. καρτερὸν τῆς ἄκρας ὕὈτθίπαβ, στρ] ααὶ κύριον. Ῥαρ, 460. καρτερὸν τῶν ποδῶν (ϑῖ5 16ρ΄. ΡὕΓῸ τὸν πόδα). Ῥαρ,. ὅ18, τῆς γνώμης καρτερός. Ῥαρ, 1187. καρτερὸς τῶν φρενῶν. Ῥαρ, 8602. τῶν παθῶν καρτερός. Ῥαρ. 89. ἐρόμενον. ἀεὶ τοὺς ἐπιχωρίους καθ᾿ οὃς ἑκάςοτε σί- ὙνΟΙΤΟ --- εἴ πῇ τις αὐτὸν ἑορακὼς εἴη. ΤΎΔΗΒΡΟΠΘΠ ΌΤΙ : ἐρόμενον τοὺς ἀεὶ ἐπιχωρίους. Ὑαίθτοβ ΟἸΏΠ6Β ἰπ 68 Γ6 856 Ἰοφαυσπίατ; ΤῊΓΔη αΡ ΟΛΔΘ 0} δὲ ογάϊπθτη ὙΘΓΘΟΓΌΙΩ Ῥογνοσίαηί. οὗ, Μϑϑοοίί. Ογἥ. Ῥᾶρ. 79 οὐ 199, Ῥαρ. 98. πολλῆς μὲν εὐποροῦσι καὶ καλῆς ὕλης εἰς ναυπήγησιν. Νροθββασία τη ὕλης ΟΔβδαθοπαβ δἀάϊαϊέ, Αδοὶρίτηιβ βθᾶ τηο]θβέθ δραπάδη 8 γοῦθδ καὶ καλῆς (ἰπῃ 400 ὕλης Ἰαϊθ θα) θχρυμρδηᾶδ βαμπύ. Ῥαρ, 96, ἵνα δὲ μηδὲν εἴη τοῖς ἀνθρώποις ἐνθύμιον ὡς πατρίων ἡλογηκόσι θυσιῶν. ΜΆ]6 οχ Ὀτρίπαίο Γθοθρίατη οβὺ (δέος ἢ) ἐνθύ- μιον, 4φαρα 6Χ ρ]οββθιηδίθ παίπμη. ᾿Θνδύμιον Δρρθ]]αγὶν ΘΧΘΙΏΡΙΟ 80 Ἠθτοδοί! (ΥἹΠ. ὅ4) οὐ ΤρΗυογάϊαϊβ (Υ1Π. 60) ἐά φαοί δριΐμιο γοίϊφιοη θη; οὐϊὲοϊέ. Ραρ. 99. καὶ ἅμα οὐδὲ ῥάδιον τὸ πρᾶγμα κατεμάνθανεν. Ἐ6- ααϊγι θοῦ ῥάδιον ὋΝ τὸ πρᾶγμα. Ῥαρ. 99. Οδλοὺβ Ηθγοῦ]β θογθβ αᾳυδβάδιη ἱπ δηἰΓΌ ΤΩ ΔΟΘρὶ: ἀναςὰς δὲ ὁ Ἡρακλῆς καὶ τὸν ἀριθμὸν ἐπιλεξάμενο: τῶν βοῶν ὡς ἔμαθε ΤΑΟ ἐκλειπούσας τέως μὲν ἠπόρει ποῦ κεχωρήκασιν. Νεο- ΘΘβΒ8 0 Θηηθπδαπάμυτη ἔμαθέ ΤΙΝΑ ἐκλειπούσας. οἵ Ρᾶρ. 88, οὐχ εὑρίσκων τινὰς τῶν ὑῶν. Ῥυδθίθγθα ποῖ βου δθπάυτη ῥγῸ ποῦ. Ῥαρ. 10. ἴῃ Ἠθτγου]β Ηἰβίοτία θὰ ὑδβύϊπηοηἑβ τη Ὁ] ΟΓ πη τῶν ---- τὰς πράξεις αὐτοῦ διηγησαμένων ΒοιὶἱΉ: ςρατηλάτης γενόμενος --- [Ἡρακλῆς] --- ἅπασαν ἐπῆλθε τὴν ἐντὸς ᾿᾽Ωκε- ὠνοῦ. (ἷθδ ποη βθηΐὑ 4υδπὶ ἱπθρίθ ποηθῃ Ἡρακλῆς Ηΐδ ἰηΐθι- Ῥοπδίατν Ραρ. 106. ἀφίκετο δὲ (ΗδθΓο.]65) εἰς ᾿Ιταλίαν οὐ μονόςολος οὐδὲ ἀγέλην βοῶν ἐπισπώμενος. Πμοηρθ τηθ]ῖοῦ οϑὺ νυ]ραία ἐπα- γόμενος. Ἰάθπι στϑροπθηάυτη Ρᾶρ. 116, ᾿ΘΠαγόμενος ---- τὸν πα- τέρα ῬΙῸ ἀγόμενος. Ῥαρ. 109. τοὺς ἀναςάτους ἐκ τῶν κεχρατημένων πόλεων. Β6- γούδηάα βογίρίθτα 1ἸΡΤΟσαπὶ ἀνασπάςους, πᾶ Βϑηϊββίτηα δβί. ΝϑπΟ ὑπηηαϑηι 60 ΒΘηδὰ τοὺς ὠνας άτους αἰχὶς, βορὰ τοὺς ὠνεςῶ- τὰς Ὑ6] ἐξανεςῶτας. ᾿Ανάσπαςος γοοδθυ]υπ Ηθγοάοίϊ οβέ, 4061 βϑθρ᾽ββίτηθ ΠΙοηγβίαβ ἰτηἰἐα ᾺΓ. Ραρ. 111. ἔνθα ὁ ςόλος αὐτῷ ἐναυλοχεῖτΤτο. ϑβοτὶθθ ἐναυλόχει. ΠΌΡΘΩ8. ἀϑατραὺ σνϑῦθυτη σρίυβ, 40 Ηδγοδοΐαβ οἱ ΤΗπογάϊάθ8 ΘΙδηῦ υϑὶ βΒθα ναυλοχεῖσθαι ὈΔΡΌΔΓΌΙΩ οϑέ. ῬΔΆ]1Ο δηΐθ βου. σῶς ΡΓῸ σῷος, οὐ ραρ. 180. Ραρ, 115. ὡς ἀμήχανον εἴη πρᾶγμα σῶσαι πόλιν ἧς τὰ πλείω ἤδη ἐκρατεῖτο. ϑϑηΐθηξία τηδηϊοδίο ἤδθὸ δὲ; ϑορϑαγρ μγόθηι, διμδι8 ἡμαΐοῦ ραγ8 ὁ886έ ἑαηι᾿ ἔῃ, ἤοϑέδμηι ροέοϑέαΐο. Ιαιρ βου Ὀθη- ἄστη ἐκεκράτητο. 91 Ῥαρ. 118, ἐλθόντων δὲ --- τῶν Ἑκτοριδῶν ἀφηΓ μένων ---- ὑπὸ Νεπτολέμου. Ἠθοθρίδιη. ορονίαϊύ οογίδιη Ξ'Υ]ΟΌΓρΙΪ ΘοΥγθούϊοπθια ἀφαιμένων. ὅδθρθ υἱάϊ ἀφεῖμαι οὐ ἀφεῖγμαι ἰπΐδν 86 οοηΐαηά!. Ῥαρ. 1. Ἰορ’ Κεφάλων ὁ Γεργίθιος ῥγὸ Γεργήθιος. Αθηθββ ροβὺ Ττοίδτη οαρίδιη ρᾶρ. 119. διαπλεῖ τὸν Ἑλλήσπον- τὸν ἐπὶ τῆς ἔγγιςα κειμένης χερρονήσου τὸν πλοῦν ποιούμενος ἣ πρόκειται μὲν τῆς ΕΥ̓ΡΩΠΗΟ καλεῖται δὲ Παλλήνη. ῬΊδηθ αὖ- ΒΟΠΙΤΏ οδύ Εὐρώπης. Ἰμϑθροπάσπι πρόκειται μὲν τῆς Θράκης. Προκεῖσθαι αἰουηύαῦ ὈΓΘΥΪ ἰηέθγυα]]ο ἀϊγοπιία, αὐ ρδρ'. 195. εἰς Κύθηρα νῆσον, ἣ πρόκειται Πελοποννήσου. οἵ, Ἰοδῦχηα Ρᾶρ'. 124, πρῶτον μὲν εἰς Θράκην ἀφικόμενοι κατὰ τὴν χερρόνησον ἣ καλεῖται Παλλήνη ὡρμίσαντο. Ραρ. 1897. ὡς δὴ οὐ δυνατὸν ἐν Ἰταλίᾳ οἰκοῦντας βασιλεύειν Τρώων. Ἐροϊρίοπάδ ογαὺ οθγία ϑέθρῃδηὶ οουγθοίϊο ὡς δὴ οὐ δυ- γατὸν ὌΝ, Ῥαρ. 18. κοινόν ἐςιν ἐπὶ πολλῶν --- καὶ μάλιςα τῶν μὲν ἐπι- δ μ μ Φανεῖς τὰς τύχας, πλάνητας δὲ τοὺς βίους ἐσχηκότων. Ὑ᾽(ΙΟΒ6 ἴδθ6 ΘΟμηροβίία βυηύ. ΤΎΔΏΒρΡΟΩΘ τῶν ἐπιφανεῖς μὲν τὰς τύχας. Ρᾳρ. 140. καθαριότητος ταῖς τροφαῖς ἕνεκα. γδδουτη δὲ καθδάρε!οΟς, ποὴ καθάριος, αὐ οβίθηίτηιβ ἴῃ Καγ. [ροίξ. Ρᾶρ'. 81. Ιΐδααθ καϑαραΙότητος βου θοπάστη. Τθρίἀπτη οϑὺ οὐ ὙδΡΙ ΒΒ ΠΏ Ὡ ΠῚ ἀϊούιτη Μοηδηατὶ: ᾿ εἰς τὰ καθάρεια λιμὸς εἰσοικίζεται. Ῥαρ,. 144 Λατίνῳ δὲ --- ἀγγέλλεται τὰ γιγνόμενα ἐπὶ τὸ Φοβερώτατον ὡς ἀνάςατος αὐτοῦ γίγνεται πᾶσα ἡ παράλιος ὑπερ- σρίῳ ςρατιᾷ καὶ εἰ μὴ σὺν τάχει κωλύσει τὰ δρώμενα ὌΧΥΡΟΟ αὐτῷ φανήσεται ὃ πρὸς τοὺς ἀςυγείτονας ἀγών. ῬΙῸ δρβυγάο ὀχυρός ἴῃ 8118 1 ὈτῚΒ ἔδυ υν ἰσχυρός μοῦὶπᾶθ ἱπθρίατη. Τμθρθηάυτη 6880 ΧΡΥΟΟΟ αὐτῷ φανήσεται ῬοΙβρίοσαιμη ἢθὺ ὃχ 118 Π08θ ΒΟΡΙ ΡΒΙΤΩὰΒ ἴῃ 7αγ. Πιθοίέ. Ῥᾷρ'. 980. 5ᾳ. δὶ δἰ μα ]Πτη ατα τηθη τα ΘΧΘΙΏΪΠΊΙΒ 6Χ [ΟΠ ΥΒΙΟ Ρᾶρ'. 1810, (Οὐηϑοζίδιϑ ὃ πρὸς τοὺς Τυρ- βηνοὺς πόλεμος καίτοι μέγας καὶ χαλεπὸς ὧν ΧΡΥΎΟΘΟΟ ἐφαίνετο Ὁ Ν ᾿ ν» Ν ᾽ " ὮΝ -͵ ᾽ ᾿ ᾽ ᾶ᾽ " παρᾶ τὸν ἐντὸς τείχου: ἐξεταζόμενος. ἈὈΪ ἴῃ 1 τῖβΒ οϑὲ χρηςός ΒΙη6 ΒΘηΒῈ. Ῥαρ. 145. Ἰερθ ὡς οὐκ ἂν ἐξ ἐφόδου αὐτοὺ; ἔτι χειρωσα μενος ΡΙῸ χειρωσόμενος, Θ᾽ ΘΧρΡαΠρΘ τό ἴῃ γρθὶβ [τὸ] πρῶτον ἀναλα- βεῖν ᾧετο δεῖν τὴν δύναμιν ἐκ τοῦ παρόντος κόπου. Ρὰρ. 146. Ουδοτὶξ Τιαἰϊηυβ οχ θῆρα τί βουλόμενος ἄγει καὶ Φέρει τὰ χωρία --- παρασχὸν [ἀν] αὐτῷ πᾶν --- πρὸς Φιλίαν καὶ παρ᾽ ἑκόντων εὑρίσκεσθαι; βοΙοθοθ δάμαδγοὲ ῬΑ ϊοἰρίο παρασχόν γοσι]α ἄν. Ἡθτοἀοίθυτῃ οὐ ΤΙ πογάϊἀθατη παρέχον οὐ εὖ παρασχόν ἸΌθ6π8 ὈΙοηγβίαβ ἱπηἰ αἰ αΓ. [μαὐϊπὰβ δὰ Αθῃθϑιη Ρδρ᾽. 148. ἰΐαᾳ ἀἰοϊἐ : ἀλλ᾽ ἔγωγε εὔνοιάν τε πρὸς ἅπαν τὸ Ἑλληνικὸν γένος ἔχω (ΟὈ] ἐν βοϊ ὰ 86. οὰπι Ττοϊδηὶβ ]οααΪ) καὶ συμῴοραῖς ἀνθρώπων ἀναγκαίαις πάνΝνΎ ἄχθομαι. οὐταοίδ οχ ἔχρα ῥγδθροβίθϊο Ἰοθαπι βδηῦγη Γραάθύ: πάνυ ΟΥ̓Νάχθομαι. ΒΘηΘΥΟ]οπίϊδη) βαδτη οἱ ἡ} 807 007 ἀαην 8ὶ- σπϊβοαδί, Ῥαρ. 161. ἀετὸν δὲ προσπατόμενον ἀναρριπίξειν τῇ κινήσει τῶν πτερύγων τὴν Φλόγα. Ἑταθπᾶα ἰαθοπέθ τοὶ πδέαγα προσπτόμενον. βαχοθηύθθ ἴῃ δηξίαυδ δὲ οὐβοϊθία (Όγστᾷ δογίβιὶ πτέσθαι 5ὶο ]]- Ὀταυ ρϑοσδηί. Τρβὶ στῆναι δὲ στέσθαι οἱ πετασθῆναι ἀϊοσορθαπέ, οὐ ἴῃ Ῥγδθβθηΐὶ ἵπτασθαι ὑἴῸ πέτεσθαι. Ῥαρ. 154. ποιούμενοι δὲ τὸν πλοῦν παρὰ τὴν Ἑῤρώπην εἰς τὸν Μέλανα καλούμενον ἀφικνοῦνται κόλπον. ΒΙἀΙΘΌ] απ οβὺ Εὐρώπην. Οὐοντίρο παρὰ τὴν ΘΡΑΙΚΗΝ. [Ιάθπι γί ξί πη ΒΌΡΓΔ ΒΒ. ΠΤ. 8 Ρᾶρ. 91, ἴπ 864. ἐν νήσῳ τινὶ (τῆς Θράκης) ὁρμισάμενοι ποη ἰδηξατη ΥἹο86 δραπάδὶ τῆς Θρῴκης Ῥοϑύ σϑβυϊψαίδτη Ρ8Ὲ]]0 δηΐθ γϑγϑχη Ἰθουϊομθιη παρὰ τὴν Θράκην, 8604 γϑβϑιαθηΐο ἀαθὶΐο δῃ νῆσος τῆς Θράκης τθοίθ ἀἰοαίαν ἰπβὰ]α Τἠγαοίαο αὐϊαορης. Ῥαρ. 159. Ἴλιος μὲν γὰρ ἥλω τελευτῶντος ἤδη τοῦ θέρους ἑπτακαίδεκα πρότερον ἡμέραις τῆς θερινῆς τροπῆς ὀγδόῃ φθίνοντος μηνὸς Θαργηλιῶνος ---. περιτταὶ δὲ ἧσαν αἱ τὸν ἐνιαυτὸν [ἐκεῖνον] 99 ἐκπληροῦσαι μετὰ τὴν τροπὴν εἴκοσιν ἡμέραι. φυδὰ Ἰϑρίαϊ βυπύ ὙΘίθγθβ ἔθ πῃ βΡΟΥΠη ΤΩΘΏΒΟΙΘΒ Αἱ Πᾶ66 ΠΟΡΪΒ τηᾶρπᾶ ρταγὶ- ἰδίθ ῬΓῸ ὙΘΡΙΒ πδργδηΐύ. ΕΝ ἢδθὸ χυϊάθιη Θταθοα ἔθ] οβὶ, ἀθ 48 ἸοσὰΒ οβϑὺ θχίπηϊὰβ ΟΔ]]} 6 πῖβ ἃ (ὐδβδαθομο Ἰδυδαίαβ δὲ ἃ 6 Θαἀϊύι8 ἴπ δη αἰ βδίτηΐβ β'0Π01118. δὰ Εν ρ 48 Ηοομδαηι γ8. 899. Καλλισθένης ἐν δευτέρῳ τῶν Ἑλληνικῶν οὕτω γράφει ἑάλω μὲν ἡ Τροία Θαργηλιῶνος μηνὸς --- ὡς ὃ τὴν μικρὰν Ἰλιάδα (ποιήσας) ὀγδόῃ Φϑίνοντος. διορίζει γὰρ αὐτὸς τὴν ἅλωσιν φάσκων συμβῆναι τότε τὴν κατάληψιν ἡνίκα Νὺξ μὲν ἔην μέσση λαμπρὴ δ᾽ ἐπέτελλε σελήνη. μεσονύκτιος δὲ μόνον τῇ ὀγδόῃ φθίνοντος ἀνατέλλει. Ερτορθ ΔΒ ΓΟΠΟΙΉΪΟΔΘ ΓΑἐ0Π68 γϑύθγθπι [8 θΌ]Δπὶ 1] πβέγαπέ, αὐ ἤθη ἔδοὶ]8 δ. ἀμ ΐαγθ. Ιίδαθθ Πἰοηγβίαβ ἤᾶθο ἰδπὶ ἢγπη8 6888 ΟΡ παν 80 Βὶ 80 Υἷγοὸ 800! ἀἰδββθηίύ. Ῥϑίῃβ δἐΐδιι οὐ ἱπηραδοηίίαβ ἱπ ἐ4]}- Ὀὰ8 Βοπιαπὶ ΑΠΠΑ] απ ΒΟΥ ρύογ β τηθη θδηΐαν, ααϊ {Δ θ0]8Δ5 νϑ- ὑιδίαβ ἔδτηὴ σΟηΠἀθηΐθν δὰ ΔηΠΟΓῸΠ Τα ίοηθβ δοοοηχηοάδθαηξ δο 81 οογύδηη Βᾶθο οπηηΐδ οὺ θχρ]ογαίδπη ἤθη Βα θθγθηΐ, ἰῃ 48 ΤΘ Ὀοπὰβ ΠΙοΟηγβαΒ π1] τη8]} βυβρίοαῦβ ΘΟΡΆΤΩ δαοίον ἑαίθιη βδοι- ΓΒ ΒΘΟῸΪ ΕΓ, ἴῃ γϑυθὶβ Πίοηγβὶὶ τϑοὶθ Ὀτοΐμαβ ἐκεῖνον οταλ εἰς. Οδάϊξ δηΐτη ἰάθη ἴπ Ὁπυϊη ΘΙ] 18 Δπησπη. ΜΘΙΠΊΟΡΔΌΙ]15 ἸΟΘῸΒ βἰο βου Ρ 8 ΘΙαὺ : περιτταὶ δὲ ἦσαν αἱ τὸν ἐνιαυτὸν ἐκπληροῦσαι μετὰ τὴν τροπὴν (τὴν θερινὴν) εἴκοσιν ἡμέραι. Ραρ, 160, τὰς πόλεις ΟΥ̓Νοικίξζοντες τοῖς Ἔ λύμοις ἐν Σικελίᾳ. Ηὶς Ἰοοὰβ ἀθοϊαταὺ ρᾶρ. 188. ργὸ καὶ κατασκευάζεται αὐτοῖς πόλεις Αἴγεςαν καὶ Ἔλυμα, ΘΟΥΡΙΡΘΠἀη 6886 καὶ ΟΥ̓Γκατά- σκευάξεται. Ραρ, 161, λαβόντες ἡγεμόνα --- τῆς Λατίνου γυναικὸς ΑμΙτας ἀνεψιὸν ὄνομα Τυρρηνόν. ὅ΄ο Θοαϊ δ 6χ ὕτθὶηαίθ, χαδδὶ 1] Θ880 ῬοΒβδβὶὺ ἀπ ιἑαιο αυΐπ ἀθ Δ4»παέα δὲ Τμρηο ἤδθο ἀϊδδαηξαν δὲ Β'Π6 Ἰηοτὰ ᾿Αμάτας οὐ Τυρνόν εἰἐ ΓΘΡΟπΘηάστη, αὖ ψα]ρῸ γϑοίθ Ἰορθθαίαν πἰδὶ χαρὰ ᾿Αμάτης βου δἰ ἐὰν ΡΘΡΡθγϑιη. Νοιηΐηδ ῥτο- ΡΓδ τη] ΘΓαπὶ δ θη ἔδιτηθ οπιπΐδ α Ἰοηρίη Φίλας, Διοτίμας οὐ, δάθιη δύ σγαίϊΐο ἴῃ ποιηϊηϊ θὰ ὈΡΟίατη ἼἌΛλβας, Λογγό- λᾶς οὐ βὶ1. ΙΟΝ, ΗΑᾺΑΙ, 94 Ῥαρ. 108. εἰς τὸ αὐτὸ χωρίον ὁμοίως ᾿ΑΝελθεῖν, ἵπιῸ ὙΘ61Ὸ γοαϊ586 ᾿ΕΠανελθεῖν. Ραρ, 172. καὶ ἐν ἅπασι νεανίσκοι δύο --- ἐφαίνοντο. ὕγθίηδδ Φαίνονται τϑοὐϊββίτηθ, αυΐα ποῦ ἀθ στ ργδϑίθγιἐα βθᾶ Ῥγδθβϑηίὶ θὺ ΟἹ ΏΤΩ ΟΟΕ]18 Θχροβίία Ἰοχαϊ. Ῥαρ. 179, ἴῃ οΟγδοῦϊο βοῦῖθθ καθ᾽ ὑμετέρην χθόνα οἱ Ροϑβὲ Ῥϑυοᾶ ἐπιμελείας ὯΟ ἐδύναντο πλείςφης ῬΙῸ ἧς. Ῥαρ. 178, τυραννικόν ΤῈ χρῆμα καὶ θεοῖς ἀπεχθϑόμενον. ϑοαρ- βογαὺ τυραννικόν ΤΊ «ρῆμα Ἰοοσαίίζοπα Ηδτγοάοίθα, αὰδ τη] Τὴ Ποπγβίαβ ἀο]θοία αν. Ῥαρ. 179. ἴῃ Πιρὶπαίθ οδὲ: καὶ νῦν ἔτι διαλαμπούσης τῆς λίμνης ἐν μέρει τινὶ ὅταν ὑπονοςήσῃ τὸ νᾶμα καὶ ςαθερὸς ὁ βυθὸς γένηται παςάδων ἐρείπια καὶ ἄλλα οἰκήσεως ἴχνη, ἀπἀθ ὮδΠῸ ΟΡ ΠΙΟΠΥΒΙΪ ΤηΔΠΌΙη : καὶ νῦν ἔτι διαλάμπεαϊὶ τῆς λίμνης ἐν μέρει τινὶ ὅταν --- ΦΑΝερὸς ὃ βυϑθὸς γένηται παςάδων ἐρείπια. Τῃ 8}118 1 Ὀτῖβ ἔθυίαν ἐα0}}18 οουτθοίΐο διαλειπούσης ῬτῸ διαλαμπούσης οὐ ἴῃ ἢἤπθ δἀάϊίῃν φαίνεται, 488 τηδηϊοβύα οογγθοίουὶβ ἱπέθγρο- Ἰαίϊο οβί, Ῥαρ. 185. βου θοπάμμη : τὸν δὲ τελευταῖον γενόμενον τῆς Ῥώ- μὴης οἰκισμὸν ἣ κτίσιν ἢ ὅ τι δήποτε χρὴ καλεῖν Τίμαιος μέν κτὲ. Μα]6 ὕσθίπαβ γενόμενον ὑγδηβροηὶϊν ροβὺ χρὴ καλεῖν. Ῥαρ. 188, ἐπὶ τοῦ παρὰ τοῖς ᾿ΑΓΧΙΟΤεῦσι κειμένου πίνακος. Ἐρτορῖθ ομηεηάαγιὺ ΝΙΘΡΌΒτυΒ ᾿ΑΡΧΙΘΡεῦσι. Ἐδοϊαπέ μαθὸ δὰ ἤάθηη ποβίγοσαση ΟὈἀϊοατη δθβυϊτηδπάδτη, ααὶ βοδίθπέ μαΐαβοο- ΤῊ ΟἹ ΘΓΡΟΓΙ Ὀ0Β. Ῥαρ, 198. τοῦ τε δίκην ὑποσχεῖν φόβῳ καὶ ἔρωτι μὴ παυθῆναί ποτε τῆς ἀρχῆς. ΤΩ Ὑ61Ὸ καὶ ἔρωτι ΤΟΥ μὴ παυρσθϑῆναι. Ῥαρ. 194. ΠΕΝΤΑετοῦς δὲ οὐκ ἐλάττω χρόνου (16ρ:. χρόνον) 90 ἔδει τὰς ἱερὰς κόρας (ὙοΒέ8168) ἑγγὰς διαμεῖναι γάμων. Ῥτο ἰη- ορία βουϊρύιγα πενταετοῦς τοοθρίαπι ορουίαϊν φαοᾶὰ Οὐ οὶ οοτία- τη τϑροδβαθυιηὺ τριακονταετοῦς οὐ ΘΧ ἰἴρβο Πίοηγβίο ρᾶρ. 579. χρόνον δὲ τριωακονταετῇ μένειν αὐτὰς ἀναγκαῖον ἁγνὰς γάμων, οἱ 6Χ ᾿ἰρθᾶ σοὶ συϑιη πᾶργὰῦ παίουσα. Νοη ογαὺ ϑηΐτη ΑΤΉῸ]ΪῸ βδ δ ἴῃ φιύιφιθηρύνηι ὑδη απ 80] οᾶγθγθ. οἵ. οὐ ρᾶρ 989. 01 Ὑοβία- 118 αἷὐ : Ἑσςία ---ο, εἰ μὲν ὁσίως καὶ δικαίως ἐπιτετέλεκά σοι τὰ ἱερὰ χρόνον ὀλίγου δέοντα τριακονταετοῦς. Ραρ. 194. αἷς ἀνατέθειται τοῦ ἀσβέςου πυρὸς ἡ φυλακή. ΡΙοθθίατη οϑὲ ὠνατέδθειται ὑτῸ ὠνάκειται. ὙοΙθυπι τίθημι ἀρυᾶ ΟΠΊΠΘΒ ῬΓΟὈδίΟΒ βου ρύοτθβ ἢϑθϑὺ ρουίδούμμη ραββίνυτη κεῖσθαι οἱ ἴῃ ΒΙΠΉΡ]Ϊοὶ οὐ ἴῃ ΘΟΙΩΡΟβ (Ϊβ οὐ θα8, ποη τεθεῖσθαι. ΤΡ πὶ Βα Ῥθϑοοανὶὺ ρᾶρ. 890, κακῶς ἅπαντες ὑπ᾽ αὐτοῦ διατεθείμεθα, ΡΙῸ διακείμεθα. Ῥαρ. 19. ὀργὴν φανερὰν οὐκ ἐποιεῖτο --- ἀπόρρητον ΔΕ καὶ τοῦτο ἐφυλάττετο ΤῸ ἔγκλημα. Ἰιθρδοπάσχηῃ: ὀργὴν (μὲν) φα- γεράν οὐ ἐφύλαττε τὸ ἔγκλημα. Ὑρῦῦο δαυοηὲ (φυλάττεσθαι) ΠᾺ]]8 ΐο ἸοοὰΒ οβὺ, οὐ οοοιέξονῃ 80γυαῦὸ 8ΔῸ οτηηΐθαβ ἀϊοϊξαν ἀπόρρητον Φυλάττειν, αὖ ρᾶρ. 972. τὴν διάνοιαν ἀπόρρητον φυ- λάττοντες. Ῥαρ. 197. κατὰ τὴν συνείδησιν τῶν πραχθέντων. βοτγάϊἀατη οὐ πουϊοϊαπὶ ψοοδθα] πὴ οϑὺ ἡ συνείδησις Θοηγα ΔηδΙορίδηι οχ συνειδέναι ἴογηδίαμη. Ὑοίθιθβ αἰοθραηὺ τὸ συνειδός. Ῥρογὶπᾶθ ΥἹΠΟ86 811} οχ ἐγρήγορα ἸΟΠΊΘη ἐγρήγορσις Πηχοιαηΐ οὐ πεποί- θησις 6Χ πέποιθα. Ραρ, ὠθώ. τὰ μὲν δὴ (βρέφη Ποριοΐεθ οὐ Ζέοριι8) κνυυζούμενα κατὰ τοῦ τέλματος ἐκυλινδεῖτο, λύκαινα δέ τις --- τῇ γλώττῃ τὸν πηλὸν ᾧ κατάπλεοι ἦσαν ἀπελίχμα. ὅοῦῖθ. κνυξῶ μενα ---- ἐκα- λινδεῖτο --- κατάπλεΩ! οὐ ἀπελιχμᾶτο. Ῥαρ, 208. εἰκὼν κεῖται τοῦ πάδους λύκαινα παιδίοις δυσὶ τοὺς μαςοὺς ᾿ΕΠΙΟχοῦσα. ΑἸΐδ ΠΟῚ β860ρ6 γἱάϊί οἱ υβάθιηπιοάϊ βἰτηυ- Ἰδογατη ἢ Θὰ ῥϑυβρί στη θδὲ ργασδθηδ τϑααὶ τὶ φραηημᾶϑ »γαούθηϑ, 960 τοὺς μαςοὺς ἐπθχουσα. Αογίβίιβ τοοΐθ Ἰορὶθῦ Ρδρ. 918. τὴν τιθηνησαμένην τὰ παιδία καὶ μαςοὺς ἐπισχοῦσαν. Ῥαρ. 20. ἣν (οάβαπη Βοτηι]}) φυλάττουσιν ἱερὰν οἷ τούτων ἐπιμελές. Ὀϊχογαὺ: οἷς τοῦ τ᾽ ἐπιμελές, φιΐδηδ θα γ68 ΘΏΓΩΘ. Ῥαρ. 90. ἡτιῶντο δὲ ἀλλήλους ἣ τὴν μὴ προσήκουσαν ὁργάδα κατανέμειν --- ἢ ὅ τι δήποτε τύχοι. ἜΚ δὲ τῆς κτὲ. Μοτιηϊπογαί τῆς τῶν Μεγαρέων ὀργάδος ὁχ Πριημοβίμοπθ ρᾶρ. 17ῦ. 24. ουἱ ΠΟ οἵαὺ ἰδ Ἰοοῦβ, ααἷἱδ ὀργάς οδβὺ γῇ ἱερά οὐ 2)418 δοηϑϑογαία ΤΗυογά. 1. 199. Ιὴ ἢπθ Ἰοοὶ βουίρβοιαῖ: ἥ ὅ τὶ δήποτε τύχοιθν, υὖ δρυὰ 8) 6- τηοβύμθμθιῃ ρᾶρ. 1970. 1ὅ, φήσαντες γὰρ καπνίξειν αὐτοὺς --- καὶ κακῶς λέγειν (ἢ 844.) ὅ τι τύχοιεν. ὥὅϊο Θηΐμὰ ΟἸΏΠΘ8 ΥΘΙΌΟ τυγχάνειν αἰθοδηΐακ. Ῥαρ. 906, εἴς τι χωρίον Καινίναν ὀνομαζόμενον. Ἰιϊ τὶ καινιμᾶν, σοιτοχὶὺ ΚΘ] ΟΌΓΟΒ 'π δοοθηΐα ρθοοϑηβ. Ὁ οπίτη Αἴγινα Αἰχι- νήτης οἱ Βέλβινα Βελβινήτης αἰσοΌδηϊ, βῖ6 οἱ Καίνινα Καινινήτης. Ξδθρθ ἱπ ᾿ἷ8 ρϑοοδιὶ υἱάθῃϊβ. Ῥαββίτη ἰπ υἱοϊπὶα Καὶ 1θββ] πρὶ 8 Καινινιτῶν οαἰαϊῦ,. ΜοΙὰ5 Αἰ θρμδηὰβ ἴῃ Ὑ. τὸ ἐθνικὸν Καινινῆται. Ῥαρ. 211. τὸν Ῥῶμον ἤρετο τίς εἴη καὶ τίνων, ὡς οὐκ ἂν ἐκ - ’ -- ΝΜ ᾿ Ὺ π᾿. 8 τῶν τυχόντων γε τοιοῦτον ἄνδρα γενόμενον. ϑᾳΡρΙοπάμστη καὶ ᾽ΕΚ ’ . Ἀ Ἁ ε ᾿ “- ͵ Ἀ ε τίνων, αὖ ΒΘΙΏΡΟΡ ὠγαθὸς καὶ ἐξ ἀγαθῶν, βελτίων καὶ ἐκ βελτι- ὄνων, δοῦλος καὶ ἐκ δούλων οὐ Βἰτα ἶα τηϊέύα ἀἰοσυπίον, αὖ Βέαίϊτα ἐκ τῶν τυχόντων γενόμενον. Ῥᾳρ. 91. οὐ γὰρ ἔτι δίκαιοί εἶσιν ἐν βουκόλοις καὶ ἀδόξῳ βίῳ ζῆν ἔμοιγε ὄντες συγγενεῖς. Μ᾽τΙῆοΘ οΟρυϊδηνο ἐν βουκόλοις καὶ ἀδόξῳ βίῳ ζῆν. Ἐχραποίο καί Ἰοροπάστῃ ἐν βουκόλοις ἄδοξον βΙίΟΝ ζῆν. Οὐοπδίδηνον ϑηΐτη Οὐσδθοὶ οὐηηθθ ἀἰσθθδηὶ βίον ζῆν, λαγὼ βίον ζῆν, ζῆν βίον ἀβίωτον οὐ Βὶπη., οὐ Βδθρίββίτηθ Ὠίοηγ- βὶυΒ οἱ ἴρ86 ἰΐα Ἰοαυϊδαγ. Ρᾶρ. 299. βίον Ἕλληνα ζῶντες. Ῥᾶρ. 299. γεωργικὸν βίον ζῆν. γάρ. 89. ἰδιώτην βίον ζῆν. Ραρ΄. 96. σώφρονα καὶ αὐταρκῆ βίον ζῶν. ρΡὰρ. 2002. ταλαίπωρον ἔζη βίον. Ρᾶρ. 2097. αὐτουργὸν ἔζη βίον. Τίδαιμθ πὰποὸ αυοαὰθ ἀἰϊχθγαύ ἐν βουκόλοις ἄδοξον βίον ζῆν. ΟΥ̓́, Ῥᾳρ. 217. ὅτῳ δή τινι τρόπῳ ἀναιρεῖ. Υἱθατα οβὺ Ὠϊοηγεί- 4η86 αἰοϊϊομΐβ ὅςις δή τις ῬΙῸ ὅςις δή. Νοη βθηβὶὺ αυδηη ἱπϑρὺθ τις ἷπ θἃ ἴοσιηϑ ὈΪδ οποία. δορί δαΐθια ἰΐα Ἰοααϊναν οὐ οδὺ οἱ βυδ ΘΙΤΟΥ ΤΟΙ πα ΘΠ 8, Ῥαρ. 219. ἡνίκα δὲ τῆς ἐν τῷ γάλακτι τροφῆς ἀπηλλάγη τὰ παιδία (ονινΐιδ οὐ Πέοημιϑὴ) δοϑῆναι πρὸς τῶν τρεφόντων εἰς Τ᾽ ἀ- βίους πόλιν οὐ μακρὰν [ἀπὸ] τοῦ Παλλαντίου κειμένην ὡς Ἑλ- λάδα παιδείαν ἐκμάθοιεν. Ουϑδηι τὴθ ἀο᾽θοίαηὺ Ποταυπβ οὐ Ἐθ- ΙΒ αἱ ἃ ᾿δΔοίθ ἀθρυϊβὶ βίδίύϊτη Οὐὐδθοὶβ 11 θυ ]8Β οὐ ἀἾβο 1 011 π185 Οροτᾶμῃ ἀθάθγαπύ. ὅἴ'ο ῬΒΪ]ΠῸ Γυἀδθὰβ ἴῃ οὐέα Μοδὶδ Βθυὶο βου οὶ ἀοοίοβ φυοβάδιη οχ (ἀταθοῖὶα ἱπ ἀθρυρύιπη γοοδίοβ 8886 αἱ Μόβθη αταθοὶβ ἀἰβοὶ ρ ϊπὶβ ἱτη θαθροπὺ ᾿). Ἐουηα]ὰβ τυἱἀθῦα" ἱπυρ τα 8 εἰβίογτίδθ ἀθάΐββθ ορϑγᾶτῃ, ααΐϊα ἴῃ ογαύϊ πὶ 5 4858 Βα Ὀἰπαθ παροὺ πΠ0η τηΐποροῖλ ἰδίουῖδθ τᾶθοδθ δορηϊύϊοπθμα οὐ ᾿πιθ]] ρθη δὴ οβίθῃαϊν φαδπλ ἴῃ ἰρ80ὸ Ὠ᾿οηγβῖο ἔπϊθβθ υἱἀ θη 8. Μα816 δρυπάδγθ ργδθροβιυϊο υἱάθίιν ἴῃ υϑυῖβ: οὐ μακρὰν [ἀπὸ] τοῦ Παλλαντίου κειμένην. ἴβδοϊοὺ ϑηΐτα Πιοηγβίαβ οὐ μακρών οὕτα ΘΕ 70 ΘΟΙΏΡΟΠΘΙΘ. Ῥαρ. 9298. ἐπειδὴ οὐδὲν ἐμειοῦτο τῆς στάσεως. ΟΠ Πρ ΠΟΙ ῬΟΒ- βΒυηὺ οὐδὲν τῆς ςάσεως, 488 ποη οβὺ ατᾶθοᾶ σοτηροβί ϊο β64 ἀσδθβ Ἰἰύουα 8. τορϑυλ 8 βου θη τη : οὐδὲν ἐμειοῦτο ΤῸ τῆς ςάσεως. Ῥαρ. 2394. φυλακὴ ἀμφοῖν παρῆν οὐκ ἐπιτρέψουσα ὅ τι μὴ Φανείη λέξειν. Ἐπιτρέπειν ΟΧ ἴρ8ᾶ παίυτα υϑ δὶ ὑπ 2 μέωγῸ τοι οοΙηρΡο αν. Ἰμϑροπάστη λέγειν. Νοη υἱάθίυν θὰ ουβίοαϊα 8ουῖβ δἀτηοάστη [αἶδ8θ, ααυΐϊαὰ Βοτιηυ]υβ βὐδίϊπη ἱτηραάθηΐθι τηθη (8 608 τηϊυ ἐξ δὰ ἔταίγοια ὡς πρότερος ἰδὼν αἰσίους οἰωνούς. Ῥᾳρ. φῦ. ἐν δὲ τούτῳ δώδεκα γῦπες αἴσιοι πετόμενοι ὥφθησαν, οὃς ἰδὼν θαρρεῖ τε καὶ τῷ Ῥώμῳ λέγει δείξας τοὺς οἰωνούς" Τί γὰρ ἀξιοῖς τὰ πάλαι γενόμενα μαθεῖν; τούσδε γὰρ δήπου [τοὺς 1) ῬΒΪΟ ἐδ υἱέα Μοοὶς Ἴοτα. 11. μὰρ. 84. Μδηρ. διδάσκαλοι δ᾽ εὐθὺς ἀλλαχόθεν ἄλλοι παρῆσαν --- οἵ δὲ ἀπὸ τῆς Ἑλλάδος ἐπὶ μεγάλαις δωρεαῖς μεταπεμφθέντες, εὐ ροβὺ ρδῦοδ: τὴν δὲ ἄλλην ἐγκύκλιον παιδείαν “Ἕλληνες ἐδίδασκον, πἀπᾶθδ 5υβρίοατὶ Ἰϊοοῖ Μόοβοι οὐ βοιπαϊυπι Ρουθ θθπθ ΘΎΘΘοΘ βοὶν 886, 98 οἰωνούςἾ αὐτὸς ὁρᾷς. ἸΤΟΙ]οπάσπη ΘΙα θη τηδηϊθδίατη σοὶ οὗ Ῥυιδϑοθάθῃηβ δείξας τοὺς οἰωνούς. ὐδῖη ῬΈΘΙ]65 ΠΟΙ ΠΟΙΟΠΘΒ ϑγδηῦ, ααἱ ἰδ}18 δάβοῦ θθτθηὺ Ῥαρ. φῦ. ἑκατέρου τὸ πλέον ἔχειν ἀφανῶς διωκομένου. Νϑαὰθ διωκοβένου ΒΔΠΌΤΩ Θϑὺ ΡΓῸ διώκοντος ὨΘ4ῸΘ απο τϑροπαπὲ διοικου- ὠένου.ι: ΜαοΙῖὰβ αυδογοπάσπτη. Ορίύϊπθ Βαθθιοὺ διώκοντος, βθὰ ΓΑΪΡΌΤΩ 400 Ρϑοίο ἤϑθο δοπἔμβιο παδοὶ ροὐαθυϊ. Ραρ. 2260. ὅπερ ἐγένετο. Οὐοπδίδηΐοι Ομαπθ8 ἴῃ θᾶ τὸ ἀϊσθθαηΐ: ὅπερ ΚΑΙ ἐγένετο, ὅπερ ΚΑΙ συνέβη, αἱ βοχοθηίίθ8 ρα ἱρβαπι Πιοηγβίατα Ἰθριἑαν γϑ]ανὶ ρᾶρ. 409, 960. οὲ ρῬαϑββίπι 1}}0]. Ραρ. 220. αὐτὸς δὲ ᾿Απὸ λύπης τε καὶ μετανοίας τῶν πεπραγ- μένων παρεὶς ἑωυτὸν εἰς ἐπόγνωσιν τοῦ βίου τρέπεται. Οδτίαπι οϑὺ Ποπυβίατη βου ρϑίββο Ὑπὸ λύπης, αὖ βαρτὰ ἀϊχίπηιβ. ΝΙΝ] Ποῦ Ὑἱθδίο ἐγθαᾳαθηύβ δὲ δρᾶ 1105 δὲ ἱπ Πιοηγβὶὶ Πἰθγῖ8. Ῥᾳ8- Β' πὴ ΘΙΠΘηἀδία8 ΘΓΙΌΓ δὶο 1Π\|\|6ὸ Ῥου ποῖ ον Πδογοί. Ἀρούθ Ἰοριαῦ ρὰρ, 808 ἔξω τοῦ φρονεῖν γεγονὼς Ὑπὸ τοῦ κακοῦ, 866 πηθηάοβθ ρμᾶρ'. 780. οὐδὲ φωνὴν ᾿Απὸ τοῦ κακοῦ ῥῆξαι δυνάμενος, αυοὰ Πδίβικα. σογτοχίί. Ῥαρ'. 97. εἴ τις (λόγος) ἑτέρως ἔχων παραδΊδοται. Ῥρογρϑίυδ ΟΠ ΒΟ οϑὺ ἰηΐθν δίδοσθαι οὐ δεδόσθαι. ὕύτα 5ἰὁ γϑῦὰ βου ρίαγα 6Χ Οαϊαβαιθθ Ἰοοἱ παίαγτα ποὸὴ οχ 18 σοπβεϊαθπάθτη. [δα 6 ᾿.]. παραδθδοταᾶι γϑγαχη οί. Ραρ. 97. συναγαγὼν δὲ τοὺς Λατίνους ὅσοι μὴ κατὰ τὴν μάχην ἐφθάρησαν ὀλίγῳ πλείους ὄντας τρισχιλίων ἐκ πάνυ πολλοῦ κατ᾽ ἀρχὰς γενομένου πλήθους ὅτε τὴν ἀποικίαν ἔςελλεν. Ῥυϊπηατα ΒΟΙθΘ κατὰ τὴν μάχην διεφθάρησαν. Ῥογίῥδδϑο Θαΐτα ἀϊοὶϊ ῸΓ δυὺ ὠπολέσθαι δαὶ διαφθαρῆναι, ποὴη φθαρῆναι. Ῥτδοοθάθῃβ Ν ΔΌΒΟΥΡΒΙύ ΔΙ, αὐ ραββίτη. ρίπᾶάθ βΌΡ}Ϊ ἐκ πάνυ πολλοῦ ΤΟΥ κατ᾿ ἀρχὰς γενομένου πλήθους. οἵ. Ρᾶρ΄. 08. ὠπὸ πολλοῦ ἝΩΥ κατ᾽ ἀῤχὰς ἀποφαλέντος ὀλίγος ἦν ὁ καταλειφθείς. Ῥαρ, 327. ὑπεραλέσθαι νἱίϊοβα (ἸἸΔΘΟῸ]οΟΓΏτα ἔοσιαα οί. ἽΑλ- λεσθαι Βαροὺ δουϊβίυτη ἡλάώμην, ἅλασθαι, ἁλάμενος, Β6ἃ Βοχοθῃ- 0 ἢδ58. ἰῃ ἰ8 βουῦῖθδθ ρϑοοδυδπὺ, ααὶ ὠφειλόμην οὐ εὑρόμην οἱ ἐπηυρόμην ἴῃ ἀφειλάμην, εὑράώμην οὐ ἐπηυράμην οοπγοιίαηύ, 5ρἃ οοπίτατίο θυοτθ ἑλέσθαι γτὸ ἅλασθαι ραβδβίτα βαρβυϊαυηῦ. Ραρ. 9928. ἔμελλε τὴν ἀρχὴν τῶν ἔργων ποιήσασθαι. ἴμθρ’. ποιήσεσθαι, αὖ τὰοχ τϑοῖθ ἕξειν ἔμελλεν Βἰτα 6 ΓᾺ 6 οἸἶθ8 Ἰοοὶβ αὶ ζαξατί οὐ δουγιβυϊ ποὺ θδάθιη ἴδϑιθ ἔοττηδ θϑὺ, αὖ Ῥᾶρ'. οἹῦ. ἔμελλον δεήσεσθαι, οὐ 56 Ραβδίτηα μέλλω ἐρεῖν, ἔσεσθαι γενήσεσθαι, Θὺ Β'τη. 486 ΘΟΥΡΌΙΩΡΙ πΟὴ δι ἴδοι φροὐογδηΐ. Ῥαᾳρ'. 998. τηθηη ον Ὁ }}18. οϑὺ Εἰοαα ηρΊ! οὐ Μοίπϑκὶϊ ϑπιθηάδίϊο ἴῃ ὙοΡὶβ: ὄρνιθας μὲν πρῶτον ἀετοὺς λαμβάνει. Ἰὰγαῦ ἴῃ 11 ΌΓῚΒ αηἰϊφαϊβ ΑΙΘΤΟΥΟ, ἰπ 40, υὖ 11 ρογιβροχθγαπῦ, ΑἸΟΙΟΥΟ ἸαἰϊθὈαΐ. Ῥοβὲ ρᾶῦθα βοῦῖῦθ τῶν βοῶν ἑκάτεροΝἥϑ ε ΡΙΟ ἑκατέρους. Εχ οοΙηρομα ἷ8 οοπίαπά πηι βᾶθρ6 ἕκαςος (ἕκαςοι) οὐ ἑκάτερος (ἑκά- τερο!), 804 6χ αϑὰ ἸΙοαυθπαϊ ἴλοῖ]86 σϑῦὰ ᾿θούϊο δρῃοβοι θα". Ῥαᾳρ. 929. θύουσι δ᾽ ἐν αὐτῇ (Ῥαγιδιδὴ περὶ (ὑπὲρ Μοϊπο ΚΟ) γονῆς τετραπόδων --- θυσίαν χαριςφήριον. Μροίποϊιαο εὐαρεςφήριον 608" ἰροϊῦ αυοὰ ΜἰάϊέοΣ τϑοθρὶ ἱπ ἰθχύαπι. ΝΟΊ]θπὶ ἰδούαπι, αυο- ἰδτα η6 τδθοῦτη αὐἰάθηη 6886 ΔΙ Ι ΓΟΡ εὐαρεςήριος ῬὉΓῸ ἀρεςήριος. Προ 86:16] ἴῃ Ὀτοϊπαίθ ραρ. 168, σὺν ἱκετείαις καὶ θυσίαις εὐαρεςηρίοις ῬΙῸ γυϊραίο ὠρεςηρίοις, ηαποὦ τπΐο6 ὙΘΡΌΤα θβύ. Θυσίχ ἀρεςφήριος πδθοὺ Ἰοοῦπα ἴῃ Ρ]δοαηάδ ἰτὰ Ὠθούαμι, δὰ οὐίϊ- ποπάδτη Ῥϑόθῃῃ ΠΘΟΡαμι (ϑυσίαις ἀρέσκεσθαι τοὺς θεούς), αποὰ ἃ ῬΑ] ατη ἐδϑυϊν ὑαύθ, ῬΙδηθ Δ μουγού. δα 0 χαριςήριον το Πα τη. Ῥαρ', 9229. πότερον δὲ --- τὴν ἡμέραν ταύτην --- ἐπιτηδειοτάτην οἰκισμῷ πόλεως ἐνόμισαν ἣ [τὴν] τοῦ κτίσματος ἄρξασαν ἱερὰν ἐποιήσαντο --- οὐκ ἔχω βεβαίως εἰπεῖν. Ἐρδδοοδηπάθτη οϑὺ τήν 80 Ἑάϊΐοσο δάάϊξαση, Οὐοπϊυποία βυπὺ: τὴν ἡμέραν ταύτην τοῦ κτίσματος ἄρξασαν (ἰὰ οβὺ ὅτι τοῦ κτίσματος ἦρξεν) ἱερὰν ἐποι- ἤσαντο. Ῥαρ, 3991. Λιγύων καὶ ᾿Ιβήρων (καὶ Κελτῶν) συχνὰς μυριάδας. Ἠογοοδπάδ βαηὺ 6χ τ 48 1 τῖβΒ σοῦρὰ καὶ Κελτῶν, 486 ἴῃ Ὀτοϊπαίθ ἱπουσγία ομΐββα βαπὺ οὐ ργορύθσθα 80 Εἰἀϊίογθ ἀδ]θίδ. ΟΔΙ]ογαπι ταθηύΐο ἱπ θὰ τὸ οταἰἐἐΐ ποι Ῥοὐύαϊί, 40 Ῥαρ; 282. ἀποχρῶσι δὲ τὸν λόγον τόνδε [ὡς ἀληθῆ εἶναι] ᾿Αχαιῶν οἱ περὶ τὸν Πόντον ᾧκημένοι τεχμηριῶσαι. Ἐἰχραπρθ ΘΙ ]Θπιδ, αυοά ὑπ ὙοΡθΟΓα πὰ ΘΟΙηροβίἐΐοηθ πὸπ Θοπρτυὶύ οὐ ῬΓΟΥΒᾺΒ δϑὲ πα }}16. Τεκμηριῶσαι 60 βθη8ὰ ΤῊ θογάϊἀθαμη οϑὲ. ᾿Ωικημένοι 80 Ηρφγοάοίο βαπηβὶξ, φαΐ οἴκηται, οἰκέαται, οἰκέχτο, οἰκημένοι Ἰοπίοο ΠΟΘ Ἰοὺ ῥγῸ οἰκεῖ, οἰκοῦσιν, ᾧκουν, οἰκοῦντες. Ῥοβὺ ρϑιοα δοῦῖρ ἐπιμιξιῶν ῥὑγὸ ἐπιμίξβων. ΑὮΏ ΤΙΒΕΌΜ ΚΕΝΌΝ. Ῥαρ. 3941. τοὺς δὴ τὰ πολέμιά τε ἀσκοῦντας καὶ [τὰ] τῶν ἐπιθυμιῶν κρατοῦντας, Βὶπθ οοπἐτογοιβία ἀγίϊοα]α8 δχἰταθηᾶυβ οί. Ρᾷρ. 241. μαχητὰς δέ γε καὶ δικαίους ἄνδρας καὶ τὰς ἄλλας ἀρετὰς ἐπιτηδεύοντας τὸ τῆς πολιτείας σχῆμα ποιεῖν ΤΟΙ͂Ο Φρο- γίκμως αὐτὸ καταςησαμένοΙο. ϑὲὶ 4υἷδ ἢοο ρὶἐ νἱάθοὶύ τοὺς --- καταφησαμένους ὙΘΙΌΤη 6886θ. Τὸ ἑξῆς (αὐ ρτατητηδέϊοὶ Ἰοψαθη- ἰα}) οϑὲ: τὸ τῆς πολιτείας σχῆμα τοὺς φρονίμως αὐτὸ καταςησα- μένους μαχητὰς ποιεῖ. Ῥαρ,. 944. καὶ πολλὴν σύνισμεν δεινότητα, πολλὴν ΔΘ σοφίαν. Νροθββαῦίο οχ (ὐγᾶθοοσιπὶ ἀϑὰ ἰπβογθηᾶδ γοοιΐα δὲ: πολλὴν ΜΕΝ σύνισμεν. Ῥαρ. 944. ταῦτα ὁ Ῥωμύλος ἀκούσας ἀγαπᾶν μὲν ἔφη βασι- λείας ἄξιος ὑπ᾽ ἀνθρώπων κριθείς. Ἐδ [4158 ΟΡΡοβιψΐομθ παίαπι οϑὺ ὠνῶν (ἀνθρώπων) ῬτῸ αὐτῶν. Ῥᾳρ. 240, ἀςέρων πλανητῶν τε καὶ ἀπλανῶν. Πρροπάστη πλαᾶ- νήτων. ὈΙΟηγ ΒΒ οοπβίδηξον ἀἰοὶξ πλάνης, πλάνητες, πλανήτων, πλάνητας, οἱ ἀκμῆτες (ὑμέθφγ) ποὺ ὠκμῆται, ἴῃ ααϊθὰθ 1ἰ τὶ ΥΑΡΙΔΤΘ Βο]θηΐί. ΥἹἱά. ραρ. 18. 28. 2385. 849. Ῥγαϑίοῃς. ἢππο 10- ΘΌτα Οπληἷὰ ἃραα Κὶ ἰθ55]η σατη Θτηθπάδέθ βογὶρία βαπίέ. Ραρ 4240. τὰ μὲν ᾿Εφραμμένα πρὸς τὰς ἀνατολὰς ἡ γε(ονικω- τέραν μοῖραν ἔχει τῶν προσεσπερίων. Ποροπάστη ΤατΤραμμένα αὐ Ογιοημέθηι σοηύοῦϑα. ϑδθρ ββίτηθ οοηέσα ἀϊδοπᾶϊ ἀϑάτη δὲ τοὶ μδύαγαμη ἐςράφθαι οὐ τετράφθαι πίον 86 τηυΐδηξ Ἰοοαα. Βθοΐθ 4] ραρ. 140. πρὸς ἀνατολὰς τετραμμένος, 8604 τηθηᾶοθα ρᾶρ'. 2114. τὰ πρὸς τοὺς μαχομένους ᾿ΕΟτραμμένα μέρη, οὺ Βᾶ6Ρ6 ἰπ βἰμα}]}} τὸ ἰάθμι ΘΙΤῸΡ ἰο]]Θη 8. Ῥαρ. 948, χαρνιἑαν ΠΙΟηγβίσβ, ΒοῖηῸ ϑατηοάυτη ΒΌΡΘΡΒυ {188 οὐ ογθάυ]8, ἀθ δυβρίοβ πορ]θοιβ δαὺ αὐοῖδ οαιδϑα οαρίϊβδ. α- γίοίγαίμρε αμϑριοαηξεδιθ, ἱπααϊῦ, τῶν παρόντων τινὲς ὀρνιθοσκόπων μισθὸν ἐκ τοῦ δημοσίου Φερόμενοι (φέροντες ἀϊοθθαηὺ Ὑ᾽ οὐθ 68) ἀςραπὴν αὐτοῖς ΜΗΝΎΕΙΝ ἐκ τῶν ἀριςερῶν Φασὶ τὴν οὐ ψγενο- μένην. Μοπάοβυτα οδὺ μηνύειν, οὐ σημαίνειν ὙΘΓΌΤΩ 6886 Υἱαἀθ Ὁ Γ. Ῥαᾳρ. 906. ὅσα ΠΘΡῚ παίδων πράττουσι πατέρες. Ὡτα]αὐϊοία οϑὲ οοη βίο ἰπίθυ περί οὗ ὑπέρ, 8564 ποῃ δῦ ἀυϑαυδηὴ ἀπ ἷδ ΟρίΪϊΟ. Εβὺ θηΐπὶ δἰἰαυϊά ἱπίθν ὧθ οὐ ργο, δὺ Ἰάθπι Ῥγοῦβαβ ἀἰβουίτηθῃ θϑὺ πίον περί οὐ ὑπέρ. Ραρ. 907. τοὺς δὲ πελάτας ἔδει τοῖς ἑαυτῶν προςάταις θυγα- τέρας συνεκδίδοοθα!. ἘΕἸογὶ ρούθϑὺ αὖ ΠΟ βὶαβ ἴρ86 ουγαυθυῦ, βΒθ6ὰ συνεκδιδόναι ἴῃ ἰ8]} Τ6 ταϊϊο οὺ ὑϑι8 ροβύυϊαπὺ, αὖ δρυά Πμγβίαπη Ρᾶρ. 157. 18. τῶν πολιτῶν τισὶν ἀποροῦσι συνεξέδωκε θυγατέρας, οὐ ἂρυὰ Ποπιοβίμβοηθιῃ ρᾶρ. 9106. 4. εἴ τισι θυγατέ- ρβᾶς συνεξέδωκα,, οὐ 5ῖο 8101] οοηδβύδηνου, Ῥαᾳρ, 98. ἀθ προθϑβιὑπάΐϊηθ ἰπύθν Ῥϑέγομοβ οὐ οἰ θηΐθα βου! Ϊὺ : ὃ ἀγὼν [ὑπὲρ τῆς εὐνοίας] ὑπὲρ τοῦ μὴ λειφθῆναι τῆς ἀλλήλων χάριτος ἔκτοπος ἡλίκος ἀμφοτέροις ἦν. δΒραὶὺ οοταροβί ϊο Ἰοοὶ γοῦῦα γὶἰἶοβα δρυπάδηϊϊα ὑπὲρ τῆς εὐνοίας. Ῥᾳρ, 909. οὕτως ἐγκρατὴς ὁ βίος ἦν αὐτοῖς ἁπάσης ἡδονῆς καὶ τὸ μακάριον ἀρετῇ μετρῶν, οὐ τύχῃ. ὕτθίηδθδ μέτρον ΘχὨϊοὺ ῬΙῸ μετρῶν. Ὑοῆυμπι οϑὺ ἐμέτρουν. Νὴ οηΐτα ὃ βίος, 564 ἱρβὶ τὸ μακάριον ἀρετῇ ἐμέτρουν. ὥϑιιθοδὺ ἱπαϊῥαύο ποὐϊβϑίτηὶ Ἰοοὶ ἂρ Πριηοβίμθηθμι ὧδ Οὐγομα Ῥᾶρ. 994. 294. ἄνθρωποι μιαροὶ --- τῇ γαςρὶ μετροῦντες καὶ τοῖς αἰτχίςοις τὴν εὐδαιμονίαν. Οὐοτα- Ρᾶτὰ Ἰοοῦτη ΠΙοηγϑὶὶ ρᾶρ. 2.72. τὴν εὐδαιμονίαν οὐ ταῖς αἰσχί- ςαις μετροῦσιν ἡδοναῖς ἀλλὰ τῷ καλῷ. οὐ ρᾶρ. 98. εἴ τις μὴ ταῖς ἐπονειδίςοις ἡδοναῖς μετρεῖ τὴν εὐδαιμονίαν ἀλλὰ τῷ καλῷ. οὐ ρὰρ, 1009. τῇ γαςρὶ καὶ ταῖς αἰσχίςαις ἐζηκότας ἡδοναῖς. 49 Ῥαρ. 960. Βοπιθ]αθ οχ ραὐγιοἱἱίβ οϑηξατη ϑϑηδίογοβ Ἰθρ 888 ὨΔΡΡΑΙῸΓ, ἐποιεῖτο δὲ αὐτῶν τοιάνδε τὴν ΔΙαίρεσιν. ἴτηο γρῖὸ ἐποιεῖτο ---- τὴν ΑἹρεσιν, ἰὰ οϑβὺ ἡρεῖτο, αἱ Ρᾶρ. 9.78. τῶν ποιου- μένων τὰς αἱρέσεις τῶν ἐπιφησομένων τοῖς ἱεροῖς. Ῥαρ;. Φ60. ὍΤΘ αὐτὸς ἐξάγοι ςρατιάν. ἰτα]αὐϊοῖο ΘΓΓΟΓΘ Βουΐρ- ἴαπι ΡΙῸ πότε φωοίϊεδ. ϑδθρίββίτηθ ἰάθπι θυτον ἴῃ Πίοπγϑὶϊ 1 Ὀτὶβ ἱποίθυϊδ, αὖ ρμὰρ. 997, ὍΤΕ δὲ ςρατιὰ καταλάβοι, ἵπιο γβϑῖὸ ὅπότε. ᾿Οσάκις Θοάθτη βθηβὰ οι ἱπάϊοαξίγο οοπβέραϊἑαῦρ, αἱ Ρᾶρ. 1417. ὁσάκις [ἂν] περὶ τούτου προετέθη σκοπεῖν, αὐὶ τοοίθ ὕτθίηδθβ ἄν οπἰ εἰ. Ῥαρ, 261. ἀθ ϑϑδπαίαιαυ βουῦὶ ιν: τοῦτο τὸ συνέδριον Ἑ λληνιςὶ ἑρμηνευόμενον γερουσίαν δύναται δηλοῦν καὶ μέχρι τοῦ παρόντος ὑπὸ Ῥωμαίων ΟΥ̓́ΤΩΟ καλεῖται. Ουἱὰ οϑὺ οὕτως οὐ 400 τοίδι- ἰαγ ἢ υϊὰ τουῦῦϊβ νου θὶθ ορὰβ οδὺ ἢ [δοῦπα οδὲ ἴῃ Βὰπο ἔδγΠῚ6 τηρἀθτη ΒΌΡΡΙΘΠηαΔ: --- συνέδριον (κατὰ μὲν τὴν ἐπιχώριον διάλε- κτὸν καλεῖται Σενάτος, τοῦτο δὲ τὸ ὄνομα) Ἑλληνιςὶ ἑρμηνευόμενον γερουσίαν δύναται δηλοῦν. Ῥᾳρ'. 261. τοὺς πρεσβυτέρους καὶ τοὺς ὠρίςφους γέροντας εἰώθασιν οἱ παλαιοὶ καλεῖν. Ἐπηθηδαπάμτη οϑὲ τοὺς πρεσβυτΑΤΟΥΟ, ααΐϊα αυδιηαθϑιη πρεσβυτέρους (παΐμ σγαμα!ο 68) ῬΘΡ 86 βρθοίαίῃτη πὸη οἴθπαϊν, ἰδπιθη ΟὉ βθαιθηβ καὶ τοὺς ὠρίςους Βαρου]αίλγαβ οϑὺ Ὠθοθββαῦῖαθ. ϑὅδθρθ δρυὰ Πἰοηγβίατα Ἰθρίὶλαν: οἱ πρεσβύτατοι καὶ οἱ ἄριξοι. ϑοπδίονοβ ἱπααὶϊν ρᾶρ. 961. πατέρες σύγγραφοι προσηγο- ρεύθησαν. ϑϊο οἸηπὶβ ογαὺ ἀθ᾽ϑίδ τηϑθιηοῦὶα δαυβδθ βἰ τη] οἰ ββίτηδθ ΟἿ ραΐγε8 σοηϑογίρέλ Θββθηὺ Δρρθ ]αὐϊ ροβὺ τϑρϑϑ ϑχϑοίοβ, πΠῸὸῃ ἃ Βοιηαϊο, αὐ Ὠἰοηγδβίαβ παραίαγ. 6 οτὶρίμθ ποιηϊηὶβ Ἠοπιδπο- ΓΌΠΩ ΠΘΙΏΟ οορίαθαύ. Οἷσοο ἱπ Ῥλεδρρ. ΧΠ]Ι. 18. ἀρογέαρι σιγίαηι οἱάδ᾽Πέ ροδέ (αϑϑαγὶδ φηιογέθηι : φεηαυὶϊξ δαΐοθοϑ; Ῥϑίθι οοη- Βουρύαβ γερθηέθ 7 αοέμϑ ὁϑέ. Ῥαρ. 2602. φυλακῆς ἕνεκα τοῦ σώματος καὶ πρὸς τὰ κατεπεί- γοντῷ τῶν ἔργων ὑπηρεσίΑ!. ἴπτηο γρῖῸ ὑπηρεσία, ποιηρθ ἕνεκα. 48 Ῥᾳρ. 3969. ὡς δὲ Οὐαλέριος ὃ ᾿Αντιεύς φησιν. Ἠογοοδηάδ οδὺ γυϊγαία Ἰοοἰΐο ὁ ᾿Αντιάς, αὖ οοπβίδηϊαν δρυά (ἀταθοοβ [υδὐϊηδ (τᾶ γαϊοῦὶαβ Απύϊαβ ἀρρϑὶ]αΐασ. υοᾶ οχ βοῖο ὕτγθίπαίθ τθ- οθρίαπι θϑὺ ὁ ᾿Αντιεύς ἱπυδιἑαίατπη ἰὈττήϑῖη μαροὺύ. Απὐὶὶ οἷ 68 οοηδίδηίου, οὐΐδηη δρυὰ Πἰοηγβίαμη,, βθχοθηύθθ οἱ ᾿Αντιᾶται ἃΡ- ΡΘΙ]δηΐα. Ραρ. 908. ἀθ Βομπιὰ] βαὐθ! 8 βου! Ὁἱυ: οἱ κατὰ τὴν πόλιν αἰχμοφόροι αὐτῷ παρηκολούθουν. Αἰχμοῷφόροι 8Δ0 Βϑγοάοίο βαπηϑὶύ. Οδοίθυὶ οὐηηθθ δορυφόρους 608 ΔρΡΕΘΙἰδηύ. Ραρ'. 965. ὁπότε γὰρ αὐτῷ φανείη ςρατιὰν ἐξάγειν. Μινδτὶ Β0160 ΄φαϑιηι τηυ]ύα ογαἀἰύα8 τμθίοῦ, ααὶ ὑδηιάϊαᾳ ΟρὑΪπι05 4α 8640 βου ρίοτθβ Αὐῤίοοβ βϑάμ]ο ὑγίγογαῦ, οοηύγα βὶποθυϊὑαύθτη ΒΟΥ Δ ΟΪΒ ρθοοδγθριύ. ἴῃ ἰβ οδὺ φαίνεσθαι Ῥθυρθγᾶτῃ Ῥοβίψατη Ῥαββίτη ῬΙῸ δοκεῖν. Οἴγηρβ ἀϊοοθαηὺ ὁπότε αὐτῷ δόξειεν, αὖ 1110 φανείη υἱῤὶ- ο86 βιιϑυϊταϊ,. Οδηίθηΐϊβ 8118 Ἰοοὶβ ἰάθμη ΘΓΙῸΡ ΓΘουΡΡΙύ, σϑὶαὐϊ ρᾶρ. 398. ἣν ἂν ἐκείνοις φανῇ τιμωρίαν ὑφέξοντες. Ῥᾶρ'. 990. ἐφάνη ἹΡωμαίοις -ττο νόμους --- ἐν ἀγορᾷ θεῖναι. οὗ Ῥᾶδρ᾽. 1019, 1047, 1099. οὐ ραββίπι. Ρᾳρ. 206. τάξιν ἑκάςφους τὴν προσήκουσα Ν ἀναλαμβάνειν. βου θοπάαπι λαμβάνειν. Μοϊ]οβίδμι δὲ βϑηὐθηξίδθ ᾿πίτηϊοϑιη ῬΓδΘ- Ροβι οηθτα ργθοθάθηβ βυ} ] 08 ΡΘΡΟΙΙῦ. Ῥᾳρ. 2368. πολίτευμα ὃ μάλιςα τοὺς Ἕλληνας ἀσκεῖν ἔδει. Θυοά ἰῃ ἰδ] τὸ ἀϊοὶ βοϊϑὺ πάντων μάλιςα Ἰορὶ ταν ἱπ 11 18. οτα- αἰθυ8, 50 αυΐα 80 ὑπὸ Ὀτθίπαίθ τηϑ]6 οὐ ὑϊὰ ἃ αἰ ὕοΓΘ θχραποίατηῃ Θϑδύ. Ῥᾳρ. 270. Σπαρτιᾶται μέν γε πταίσαντες μάχῃ τῇ περὶ Λεῦκτρα -το ἀπέξησαν τῆς ἡγεμονίας. Δτραυτηθηίαιϊο ΟΠ Β11 ἰηάϊοαξ γοοδθυϊαπι ροτϊϊββο. [μθρ. (μιᾷ) πταίσαντες μάχῃ, αὐ τϑοίθ ἰπ σἱοἰπία Ἰοριθαν ἐξ ἑνὸς τοῦ περὶ Χαιρώνειαν ἀτυχήματος. Ρᾳρ, 972. ἅπαντα τοῖς ἀνθρώποις ἐπὶ τὰ κρείττω ΟΥ̓ΜΦέρεται͵ Κιοββιίηρ, οχ ὕτοϊπαίθ Φέρεται ΤΘρομθμ8 [Δ]]}1ὰγ. δύ Θῃΐτη Ηροτοδοίθα Ἰοουίίο ΥΠ. 8. 1. καὶ αὐτοῖσι ἡμῖν πολλὰ ἐπέπουσι 44 συμφέρεται ἐπὶ τὸ ἄμεινον. Συμφέρεται οβὲ συμβαίνει δρυὰ Ιομθβ φυϊάθπι, 408 ἸᾺθΘπ8 ΠΙοηγβίὰβ ἰχηϊἑαίαγ. Ῥαρ. 79. (Βοτηυ]υ8) παρεσκεύασε τοὺς ἀνθρώπους κράτιςα περὶ θεῶν λέγειν τε καὶ Φρονεῖν μηδὲν αὐτοῖς προσάπτοντας ἀνά. ξιον ἐπιτήδευμα τῆς μακαρίας Φύσεως. ῬτῸ κράτιςᾳ ΟΡ(ἰΤΩ6 Βυβοοίαβ τὰ κάλλιςα. Οδοίογὶ οἹΐπὶ ἐπγρίββίπηα ααδθάδτη 8 ἐὐὶ θα ΘὈδηΐ: κλέπτειν, μοιχεύειν τε καὶ ἀλλήλους ὠπατύλλειν. τα] πὶ ἱπαϊρπδηΐθ ΡῬ]δίομθ, βθὰ οἹΐτη ταθ]ίοτα Βοια]ὰβ γίάογαϑί. Βαῖῦο ἔαρ! ΚΊΘββιἱπρίατη ἀασπα δπποίαγοὺ δὰ ρδρ. 376. τύ. πους τε περικείμενοι τοῖς ςήθεσι --- καὶ τύμπανα κροτοῦντες »τύ- ποὺς υἷα γεοίθ᾽ αϊοίμρι ὁϑέ, τυπετούς ἀμόϊἑαμέογ Βιφροοῖογ. Αὐᾷὶ Ῥο]γθίὰμπι ΧΧΙΠ. 390. Γάλλων τῶν ἐκ Πεσσινοῦντος ἱερέων τῆς μητρὸς τῶν θεῶν ἔχοντες προςηδίδια καὶ τύπους. ἃρυὰ αϊάδῃηι ν. Γάλλοι, αὶ δἀάϊὶ: καὶ αὖθις, ἀπέςειλε νεωνίσκους διασκευάσας εἰς Γάλλους --- ἔχοντας τύμπανα καὶ τύπους." Αρυᾶ ἩΗοτοἀοξαιῃ ΠΥ. 76. ὁ ᾿Ανάχαρσις τὴν ὁρτὴν ἐπετέλεε τῇ θεῷ (τῇ μητρὶ τῶν θεῶν) τύμπανά τε ἔχων καὶ ἐκδησάμενος ἀγάλματα, αὶ ἀγαλ- μάτια τϑροποπάστη ΔΕ ΓΟ, Ῥαρ. 977. ὃ πολὺς καὶ ἀφιλοσόφητος ἔχλος --- καταφρονεῖ τῶν, θεῶν ὡς ἐν πολλῇ κακοδαιμονίᾳ κυλινδουμένων. ὙρίθΓοΒ ΟἸΊΠΘΒ Βατητηἃ ὀοηϑίδη δ κυλίνδω οὐ κυλίνδομαι ἀϊοοθαπέ οατα ΟΤΩΠ ΡῈ 5 ΘΟΙΩΡΟΒΙἐΪ8, ἐκκυλίνδω, εἰσκυλίνδω, κατακυλίνδω, μετακυλίνδω, περικυλίνδω οο. Ἐαίαταμη οϑὲ χυλίσω ῬΦΘΠῸΪἐΐτηδ Ἰοηρᾷ οἱ δουϊβίυϑ ἐκύλισα (κυλῖσα!). ῬμθΓΘογαΐθβ δρυὰ βέορθαθαμα Ζγογί, 110, 13, , εἰκῇ μ᾽ ἐπῆρας ὄντα τηλικουτονὶ πολλοῖς ἐμαυτὸν ἐγκυλῖσαι πράγμασιν. Ῥογίδοίαση πυβαυδτα ταϊῃὶ Ἰθοίατα. [ἢ Ρᾶβδῖγο κεκύλισμαι οἱ ἐκυλίσθην οἱ κυλισθήσομαι. Ἠοιηρρὰβ Π, Ψ. 394. αὐτὸς δ᾽ ἐκ δίῴροιο παρὰ τροχὸν ἐξεκυλίσθη. ΑΘβομυ]ὰΒ ἱπ Ῥγοηιϑέδθο γβ. 87. ᾿ ὅτῳ τρόπῳ τῆσδ᾽ ἐκκυλισθήσει τύχης. βοαυίοτοβ (τᾶθοῸ] οχ κυλίσω οὐ ἐκύλισα πΟγᾺ ΠῚ ῬΓΆΘΒΘΠΒ κυλίω οὐ κυλίομαι φῬτοσαάογαπέ γοίουὶ θὰ ἱπδαδίξατω, Ιὐδααθ 4 οὐτδηὺ [μοχίσοσση οοπάϊζοσοβ ααἱ Ηοιογϊσατη ἐξεκυλίσθη (οὐ εἶτα 8 οτηπἶδ) δὰ ἐκκυλίω τούα]θραηῦ, 486 ΒΘΙῸ παία οὐ υἱύϊοβα (οσαδ δ. ἴῖο Πἰπάογῆυβ οχ Αὐὶβίορῃδηΐϊβ 7 θϑηιορή. 691. εἰς οἷ ἐμαυτὸν ἐσεκύλισα πράγματα. οἴηχὶν ῬΓΔΘΒΘΩΒ εἰσκυλίω ῬΓῸ εἰσκυλίνδω, Β᾽τα ΘΓ 6 ΘΥγαα ἴῃ οδοίουβ ΘοΙηροβίἐἷβ. ὈΙοη βὶὰΒ τδέχμθ ἴοστη8 ΠΟΥ ]ΟΪδ αθξον, αἱ ΡᾶΡ'. 1694. προκυλιόμεναι τῶν ξοάνων. Ῥᾶδρ;. 1696. μητέρα πρὸς τοῖς ἑαυτοῦ γόνασι κυλιομένην. ρᾶρ. 1691. εἰ δὲ ὅσιον ---- υἱοῦ γό- γᾶσι προσκυλίεσθαι μητέρα, οὐ 8118 ἰοοἱδ Οιμηϊθυβ Οταθοὶβ οαϊαβουστηαθ δϑύδιϊβ ΘΟ 8 θϑὺ {ὈΓΤηἃ καλινδεῖσθαι, ἐγκαλινδεῖσθαι, προκαλινδεῖσθαι, αὖ 6οχ ὦλίνδω, ἐξαλίνδω (ἐξαλίσας) φγοάποϊίαν ὠλινδεῖσθαι. Καλινδεῖσθαι οϑὺ ῬτῸ- ργῖθ υοἱμίαγὶ ἀοὶπάθ αὖ ἐμ ἐμέο υοἰμέαγὶ Βιρυϊβοαὺ ἐη γθὄτδ ϑριιγ οὐδ οἐ φογαϊϊθ εὐ Παφίἐϊοδῖδ υδγϑαγὶ; οὐ βὶ. Ποηυβίυβ αϊχθγαὺ: ἐν πολλῇ κακοδαιμονίᾳ κΑλινδουμένων. Βαοίατη δὲ δαΐθπὶ (ὑγαθο ]οσαΏ ΘΙΤΌΓΘ αὖ τηϊχία αὐἰγϑαιθ [ἃ 6χ κυλίνδω οὐ καλινδοῦμαι ΠΔΒΟΟΓΘΟῸΡ κχυλινδοῦμαι ΟΌΓ͵Ω ΘΟ ΡΟΒΙ (8, αυοὰ ραββίτη ἰπ 1 υγῖβ Μ88. οὖ ἴῃ ΟΡ ΟΓ τη. ΒΟΙΡ- ἰογατα οἰ ϊοηϊ θὰ8 Ἰθριθαῦ βθὰ οὰπὶ Υἱῦο δι υϊαῦ οὐ ὑπάϊᾳαθ οβ΄ Θχρθ ]θμά τη. Ἐγκαλινδεῖσθαι ἴῃ τ ἴοθάδ δὸ ὑυτρὶ ἔγθαῦθηβ οϑὺ. ΕΌΡΙΩἃ ἐγκυλινδεῖσθαι ἀρὰ Ὀἰπάονί. δὰ ὅ1:.. ΤῊ. δαυοίογθιη δδρθί, ὶ Μυδβὶβ ρ]δοθοῦ, Μοβοβορυϊυτη ἀϊοθηΐθι : ἐνειλινδεῖσθαι ἀντὶ τοῦ ἐγκυλινδεῖσθαι; βΒ0ᾷ ΒοΟμΟ βοιϊρβογαὺ: ἐναλινδεῖσθαι οὐ ἐγκάλιν- δεῖσθαι. ὅϑ΄ῖο οὐ Ῥ]υϊαγομυβ ἀράθγαὺ ἴῃ Οὐδολθ ΟΡ. ὦ. τὰς ἄνο- σίους ἐν γυναιξὶ πόρναις καὶ ἀκαθάρτοις ἐγκΑλινδήσεις, ΠΟῚ ἐν κυ- λινδήσεις. Ἐϊυδβάριη ἔδγίπδθ βυαμὺ προκυλινδεῖσθαι οἱ συγ κυλιν- δεῖσθαι, 486 δοττθοίδ ΠΟΠΠΌΠΠ]Π 8) 6Χ Ορύϊπη8 11 γῖβ (αὐ δρυὰ ἰβοογαίθιη) μᾶρ. 72. 6. προκαΑλινδούμενοι ὁοΣ ὕτρίπαίθ) οϑθίθι!β Ἰοοΐβ οὐαὶ θὰ οοντρθηᾶδ βαηύ. Ρᾳρ. 978. οἱ τὰ κοινὰ ΠΕΡῚ τῆς πόλεως ἱερὰ συντελοῦντες 0 Ὑ61Ὸ ὝΠΕΡ τῆς πόλεως, αὖ ΟΡΙΠΟΙ. ͵ Ὁ“ -“- Ῥᾳρ, 2388. εἰς αἰδῶ καὶ πρόνοιαν καταφήσας ἕκαςον τοῦ μὴ Καταλιπεῖν τὸν παραςάτην. ΝΟ Βοο Ὀοπὶ ταὶ} 8 οἰ Ποατη οβὲ Β0ὰ μὴ ᾿ΕΓκαταλιπεῖν, ποθ (6867676, ποῆ (ἰθϑέϊέηθγ, 6 ἴῃ ΤΩΔ]18 Ρουθ] βααθ. ἘΕὙΘαΌΘΩΒ ϑἀπηοάυχῃ ἱπ ΓΒ Ὦ16 ΘΙΡῸΣ θβύ. 46 Ῥαρ. 886. ἀθ 115 χαὶ ἸΙορθβ ἀθ παρύϊὶβ ὑπ]θγαηὲ ἰΐα βου ιν: οἱ μὲν --- κοινὰς τὰς μίξεις ἐποιήσαντο τῷ ἄρρενι πρὸς τὸ θῆλυ. ΟἸαπιαὺ βθηὐθηὐία ἐποίησαν αὐροίθ 46 Ἰθρ βίου 6886 βου θθπάυτη. Ιάθιη οϑὺ θηΐπη ἴῃ ἢΐβ ομμηΐ 5 ἀἰβουϊ θη οχ ἰρβὰ σϑὶ πϑίῃγα παίατη απ0α Ἰηΐθν τιϑέναι νόμον οἱ τίθεσθαι. (αἱ 81118 ἔδτὲ Ἰθρότη (ῥορίϑέαίογ) τὸν νόμον τίθησι, αὶ 5:0] 'ρ8β8 (ρορωζιθ) τίθεται τὸν νόμον. ὅδῖο Ἰρι θα Ἰαίον Ἰθρὶβ κοινὰς ποιεῖ τὰς μίξεις, ποη ποιεῖται. ἴῃ ϑοάθμη Διρατηθηΐο ρᾶρ, Φ86, 411} ἀϊοιηΐαῦ ἄνδρα συναρ- μόσαντες ΕἸ γυναῖκα μίαν, αυοὰ αυϊὰ δ5ἰὺ πο ἔδοὶ]θ ἀἰχϑυίβ. Οοπύγα Ρ]δηὰπι οὺ Ρϑιβρίσαθτη οβὲ : συναρμόσαντες ΠΡΟΟ γυ- ναῖκα μίαν. ῬΔΆ]]Ο δηΐθ οἀθθαίαγ: καὶ ζῆλον ὠλληλοκτόνον ἀξιούμενοι, γ8.- ΓΌΤΩ Υἱαϊύ ΑΒ. ὈΟπιΒ ἐξελούμενοι ΤΘΡΟΠΘΗΒ, 4αδηη θτηθη αὐ ΟΠ ΘΠ Οοάοχ ὕτθίπμαβ οοπῆνιηαγιί. Βϑοθρὶν Εάϊΐοῦ, βϑὰ ἰάθπι πϑβοῖο ἀπᾶὰθ ζήλων ἀλληλοκτόνων Βαθδύϊξαϊ!, φαοὰ ἀροῦίθ σἰ οβαχη οβϑί, Ῥαρ. 290. οἱ ἄνδρες δέκα οἱ τετρακοσίοις ἔτεσιν ὕςερον ἀπο- δειχθέντες. Ζοοοηιυϊγὶ πὰ ὩΡΡΟΙ]δηΐαΡ οἱ ἄνδρες δέκα, ὩΘαῸΘ β αυοα ΒοΙβκθ βαθβεϊαθθαὶ οἱ ἄνδρες οἱ δέκα, 86 δαΐ οἱ δέκα, αἱ ἢ ἦα ς ! ς ᾿ ε ͵ » οἱ ἕνδεκα, οἱ τριάκοντα, οἱ τετρακόσιοι, δὶ οἱ δέκα ἄνδρες, ηυοᾶ ΤΘΡΟΠΒΘΠα ΌΤΙ. Ῥαὰρ, 296. ἐπὶ τὴν φύσιν ὁλισθαίνοντας εἰδώς. ῬρΒδίχηδ6 ποΐίδθ γϑῦθαμη οϑὺ ὀλισθαίνειν οὐ ΑΡΟ]]οπῖο ἘΒοάϊο οὲ Νιοαμᾶγο ἀϊρῃαμη. Ὑρίθγθβ οπηπθβ ὀλισθάνω ἀϊοθθαιὲ (αὐ ὀφλισκάνω). πὰρ ὀλισθεῖν 6', ἀπολισθεῖν οὐ ἐξολισθεῖν παῖα Βαπί, Βδοχ Θτδθουϊο- τυτη ὠλίσθησα οοθρὶξ ἀΐοοιθ οὐ ὠλίσθηκα, αὐ ἴῃ ἰδ] 5 βοϊθηΐ, ἡμάρτησα ἀἰϊδθηΐοβ οὐ ἔλειψα, ἧἦξα, ἔκραξα, ἀπέδρασα οἱ πἷτι. Ῥαρ. 298. -- ῥάβδους τε καὶ πελέκεις ὑπ᾽ ἀνδρῶν δώδεκα Φερο- μένους ΟΙΟ τοὺς μὲν ἄξια μαςίγων δεδρακότας ἐν ἀγορᾷ ἔξαινον, τῶν δὲ τὰ μέγιςα ἠδικηκότων τοὺς τραχήλους ἀπέκοπτον ἐν τῷ Φανερῷ. (φᾳο τοίθυνν οἷς ἢ ποὴ δὰ ῥάβδους, πᾶὴ αἱ ῥάβδοι ἃ]- οἰὐαν. [ὴ6 δἰοέογιδμδ ἤδθο ἀἰσαηΐαν,, 4αΔΙ ΟΌΓΘΙΩ ἰορθηάτη : ὑπ᾽ ἀνδρῶν δώδεκα ΟἹ --- ἔξχινον --- ἀπέκοπτον. ΟἹἨὨ οβὲ ἴῃ ΟἸΩΠ ΒΒ Εἰ τβ ῥγαθίθγαυδιη ἴῃ Ὀτθὶπαίθ, χαὶ πὰπὸ ααϊάθτα {Ἀ]] ῸΓ, 47 Ῥαρ. 804. ἰσχύν τε μεγίφην ἔχοντας καὶ χρήμασι πλείοο! δυναμένους. Ἰωθροπάστη χρήμασι πλεῖότΟΝ δυναμένους. Νραὰθ οηἷπὶ δύνασθαι ὕὑγτὸῸ μέγα, πολὺ δύνασθαι φοπὶ ρΡοὐοϑὺ οὐ χρήματα πλείονα ἃ Ἰοοὶ Ββοηξθηυὶα Δ] ΘΠ τη οβί. Ραρ. 805. ἀποχρῆν οἰόμεναι τὴν οἰκείαν δύναμιν εἰ καθ᾽ ἕν αἱ τρεῖς γένοιντο μίαν αἱρῆςζα! πόλιν οὐ μεγάλην. ἰοΒΒ] ηρ;, αἱρή- σειν Θαἀἰαϊῦ; 50 αἱρῆσαι ὈΔΡΡΔΡΌΙΩ οϑὺ οὐ αἱρήσειν ΒΟΪΟΘΟΌΤΩ ΠΘ6 βθη θη δθ ΘΟΠΥΘηΐθηΒ. θη γβίο αδἰξαίατη οϑοὺ ἄρασθαι ἀΐσθγθ ΡΟ υἷηι ΟΡΡΥΊΡΙΘΓΘ, ΤΑΊΤῸ βὰ δὺ δρυα 8]105 φυδηΐαχτη Βοῖο ᾿πϑὰ- αἰΐο, βθᾷ δρυὰ ἰρβῦτη βαὺϊβ ἐγθαᾳαθηθὶ,, συϑὶαὐὶ! ρᾶρ. 1072. τὴν Λατίνων τοσαύτην δύναμιν ἀραμένοις. οὐ ρᾶρ'. 1092. οὐ χαλεπὸν εἶναι πόλιν οἰκείῳ πολέμῳ νοσοῦσαν ἄρασθαι. Ῥᾳρ, 9810. ἔλεόν τε κοινῶν κακῶν οὐ μικρὸν ἔρανον εἶναι νομί- ζοντες ὡς καὶ αὐτοί ποτε τοῦ παρ᾽ ἑτέρων δεηθέντες. ΝΟὴ ὮΟΟ ἀϊοσαηῦ Βοτηδηὶ δἰ δ᾽ Δ] συδηᾷο τη βου οογϊα οὐ οἱθιιθηὐία ΟΡῸΒ [υ͵δ8θ6, 8504 Μογὲ ροδϑὸ αὖ 118 Δ]Ίαπδηάο ἱπάϊροαηῦ. [1846 ἀἶχθ- τὰπὺ: ὡς κἂν αὐτοί ποτε τοῦ παρ᾽ ἑτέρων δεηθέντες. Ῥᾳρ. 910. παρίεμεν οὖν αὐτοῖς τὴν ἁμαρτάδα ταύτην ἀζήμιον καὶ οὔτε ἐλευθερίαν οὔτε κτῆσιν --- ἀφαιρούμεθα. Ἰωορομάθταη ἀφε- λούμεθα,., αὰδθ Τηϊηΐτηθ ἰηίγθα 6 η8 ΘΟμΐ 810 οϑὺύ. Ναίαγα σοὶ αὖ ἰη παρίεμεν ῬΓΔΘΕΘΩΒ Ῥοβίυ]αὺ βἷο ἰῃ ὠφελούμεδϑα ζαϊασατα. 6- νεὐέέριδ 118 ἤδη ΟΌ]ρᾶπὶ οὖ πϑαὰθ Ἰἰ ρου αίθμη πθαὰθ Ὀοπδ 677- ρὶθηνεϑ. Ῥαρ,, 511. τιμᾶτε τοὺς ἄνδρας ὑφ᾽ ὧν γονεῖς τε ὑμῶν ἐσώθησαν καὶ ἀδελφοὶ καὶ πατρίδες ἐλεύθεραι ἀφίενται. ΜΟ]ΊΟΓα ογαΐηθ Αἀἰχιββοῦ γονεῖς τε ὑμῶν καὶ ἀδελφοὶ ἐσώθησαν, τ6 4]8 ἀδελφοὶ - ἀφίενται οσοπἰαπρογοὺ. ϑθα τηθηἀοβαση οϑὺ ῬγΆΘΒΘηΒ ἀφίενται. δαδάθηίο βϑηΐθηϊα ἀπδ8 ᾿ἰ ΘΓ ]85 ὑγᾶηβρομθ αἱ ἢαὺ ἀφεῖνται. Ῥαρ. 818. Σαβῖνοι --- διαλυθέντες κατὰ [τὰς] πόλεις. Ἐαὐϊο δὺ ἀβὰ8β Ἰοφαθπαϊ φροβίμ]δηῦ αὐ τηοϊοϑία Ῥγϑθροδὶὑϊο Θχϊὶ τη δἰ ῸΓ. ΤΗυογάϊάοβ 11. 99. διελύθησαν κατὰ πόλεις. οὐ Βὶ6 Ῥϑββίτη 8}10]. Ρᾳρ. 8106, ἦν δὲ ἡὶ τῶν Ῥωμαίων δύναμις οὐ πολὺ τῆς Σαβίνων 48 Δέουσα. ΟαΘΟῦμη οδὺ 60 βθηϑι ᾿ΑΠΌδέουσα, αὐ ραᾶρ. ὄῦϑ, οὔτε πολεμικῶν ἀγώνων ἀτριβεῖς οὔτε πλήθει πολὺ ἀποδέοντες ἀλλήλων, οὐ 5'6 οοπδίϑηΐθ᾽ δὶ βθηὐθηξία οδὲ ἐμ) ογίογθηι Ὅ580 λείπεσθαι. ᾽ Ῥαρ. 518. εὐδοκοῦντος δὲ τοῦ Τατίου, Ρ]ΘὈδίατη δὲ ἀθ ἐγί γίο ΒΌΠΑ τη ὙΘΓΌαμη οδὺ εὐδοκεῖν Θὲ ποιηθῃ εὐδόκησις, ΄ιδθ Ὑοίθυί- ῬὰΒ ἱποορῃΐία βᾶθρθ ἃρυἃ Ὀϊοηγβίαπη Ἰθριηΐξαρ, οὐ ἃ ῬοΙ]γθΙο Ἰτ ΡΥ 8Β ἔγθαιθην ἀδὰ ἐδαπέαγ. Ιττϑρβογαξ γϑεθατη πονϊξϊαχη ἷπη οι βί μθηΐβ Εἰ τΟΒ, 4ῸΘΠῚ ΘΙΡΤΟΓΘΙῚ Βαβι 8 ἴῃ δορί, Ογῖέ. Ῥνᾶρ'. 84. Ῥαρ. 818. λαβοῦσα τὰς πίςεις δι’ ὅρκων --- καὶ αὐτὴ δοῦσα [τοῦ] μὴ ψεύδΔεσθαι τὰς ὁμολογίας. Ὑ᾽ιίοΒα. δὲ βο]οθθδ δουπάαί δ ΘΒ τοῦ. Πρίηάθ βου θθπάυτη μὴ ψεύζεσθαι. Ῥαρ. 521. ἔοικε δὲ τὰ μετὰ ταῦτα γενόμενα τὴν Πίσωνος ἐλη- θεςέραν ποιεῖν ἀπόκρισιν. ᾿Απόκρισις ὉΪΗ1 ΑἸ δαὶ ΠΌΔΙ 76- ϑροηϑίήῃ, Ἠροίθ Παρθδγοὺ τὴν ὠπόφασιν, αἱ Ρᾶρ. 1700. οὐδὲ ταύ- τὴν ἀπωθεῖται τὴν ἀπόφασιν. 'ϑὶς αἀπμοίογϑηλ 6580 δριιὰ ΠΙοηγβίατη ΒΟχοθηὐβΒ Ἰοοβδ σοηΐτα ὑϑὰτη Ὑρίθσυσα ἀϊοϊ ἀποφαίνειν ἴδτο ΒΘΙΊΡΘΙ ὑπ ἱπηῆηϊϊγο, γϑ]αϊ : πορ δοημένηι ϑο ψεϊηφεαφίμέα ἴῃ ϑομαΐνηι αἰϊδοίοϑ αποίογος φμηΐ, οὐ γὰρ ἑκατὸν ἀλλὰ πεντήκοντα τοὺς ἐπεισελθόντας εἰς τὴν βουλὴν ἀποφαίνουσι γενέσθαι. Ρϑρ. 994. Ῥαρ. 8928. ἦν δὲ αὐτοῖς οὐκ εὐπετὴς ἡ πρὸς τὸν χάρακα ὦνα- χώρησις ἀπὸ ἘΞ ὑψηλοῦ τε χωρίου καὶ διὰ κοίλης ὁδοῦ διωκομέ- νοις. ἴη ὕυθίπαίθ ,αμέό ὑψηλοῦ αἰϊγωϊα Φγαϑερῃ," ἴῃ οδρίθυὶβ Ἰοριαν πὸ καθυψηλοῦ. Ὕογα ἸΘοίϊο οϑὲ ἀναχώρησις καὶ δ᾽ ὑψηλοῦ τε χωρίου, ἴπ ἰδ] 8 Θηΐιη κατά ροηϊξαν, αἱ Ρδρ. 929. (Δηῖο ΠωριθΉ) καθ᾿ ὑψηλοῦ πολὺς ἐκχεῖται σκοπέλου. Ῥαρ. 8928, ϑδθίηὶ ἀθ] θογαπὲ πότερον ἀποίσουσιν ἐπ᾽ οἴκου τὰς δυνάμεις ἣ --- προσμενοῦσιν λιπαροῦντες ἕως τὸ κάλλιςον ἐπιθήσΩἋἹ τῷ πολέμῳ κράτος. Μαηϊοβίο τηθηδοβαχῃ δὲ ἀποίσουσιν. Κὶθ58- Ἰηρ’ ὠπολύσουσιν οομῃϊοοὶϊς. Κβ'6Θᾳ ὠπολύειν εἰϊριϊξέθγ76 ὦ 8686 ἀἰοϊ 4] 'ρ86 ἰοθὺ τηδηθὲ. Τὐηϊσατη γϑυθαχη τοὶ ἃρίατη οϑὺ ἐπάξουσιν. Ἐπιθήσῃ!οι!Ι ἴοοᾶδ οϑὺ θαγθαγίθβ. Απποίας ΚΊΘΒΒ]ηρ:,, ἐπιθήσουσι 49 ΑΒ. οὐογγοαΐέ δίορλαηπιδ." ἙΠίατη οπηηΐατη Ορύϊταὶ ποππ τη δῖ ἀογταϊδηύ. ἔπ τηογὰ ἐπιθήσουσι τογοοᾶ 8ἂο βοϊΐο ἕως δρυᾶ ῬΙο- ΠΥ̓ΒΙΌΤΩ Θἰΐδιη οὑπη γμέωγο οομϊ πρὶ ΒΟ]6ΓΘ, γϑὶ αὐ ρᾶρ'. 499. ἕως ἡ μητρόπολις ἄρξει. Ἠορίαύ υἱύϊατη ἱπ κράτος, βορὰ ααΐδ ἔγθαιθη βίη τη οδὺ δρυᾶ Πἰοηγβίαμη εὐτυχές δυὺ καλόν δυὺ τὸ κάλλιςον ἐπιτιθέναι τῷ πολέμῳ ΤΕΛΟΟ ρδγαίδ οδὺ οιηθηάδίϊο. Ἐδ0116 1η 6] ρ τυ ἴῃ γοϊαβίο οὐ ἀοίγιίο Οὐάϊοθ βαυρδγίαϊββο ἑδηΐατη ᾽ΑΠ᾿ ἘΟΥΟΙΝ οἱ Ἐπ ΟΟ, ἀοίπάθ αὐτᾶιηᾳὰθ ᾿ἰδουμδηλ Βοιηυποὶο ἰΐὰ βαγοὶϊγὶὺ αὖ 11 βο]θηΐ. ᾿Απολύειν 60 400 αἰχί πηι Βθηθα ἸΘρὶ α οὐ 8110] οὐ ρᾶρ. 1776. ἀπέλυσε τὸν ἄγγελον. Τέλος 'π 68 Τ6 Ροβίϊατα Ἰορτ αν Ρᾶρ. 990. τὸ κάλλιςον λαβεῖν τοὺς πολέμους τέλος, οὐ Ῥᾶρ. 1916, τέλος εἰληφότος τὸ κάλλιςον τοῦ πολέμου. Ροβὺ ρθῶ ορίϊπηιθ οίβίζθ : πονηρὸν δὲ αὐτοῖς καὶ τὸ ἀπιέναι μετ᾽ αἰσχύνης τῆς ἀπράκτου ἘΠΙΧΕΙρήσεως (ρΓῸ ἀναχωρήσεως) ἐφαίνετο εἶναι. γιάΐθσπι οϑὲ Πὶοηγβίδηδθ δοσηροβὶ ἐϊοηΐβ αὐ ἃὉϊ γρίργοϑ ἰῃ γρῦ- 08 ἀθ] 1 Ὀογαμαϊ οομήνηοίζυο αὐθοαπίαν 2 μέμγνηι ΡῬοπαῦ, αὐ ἢ. ]. ἐν βουλῇ ἐγίγνοντο πότερον ἀπάξουσιν ἐπ᾽ οἴκου τὰς δυνάμεις ---- ἣ προσμεταπέμψονται ςρατιὰν ἑτέραν οἴκοθεν καὶ προσ μ ε- γνοῦσι λιπαροῦντες. ΟΟΙΡΙ τα Βυΐϊὰβ Γοὶ θχθιηρὶα ἰηΐγα ῥτὸ- [ὈΓΘΙΔΈΒ, Ῥαρ. 829. Βοτηδπὶ ἱπ Ὁ6110 ϑέδθίπο ἱπόορθδ Θοῃβ1}}} ἀϊοαπευγ [αϊβδο: οὔτε γὰρ ἀποδιδόναι τὰς γυναῖκας ἠξίουν οὔτε κατέχειν. Ἀροϑγίθ ϑ]βᾶτη οὖ δοβαγάυτη ΠοῸ δύ: μόφηθ γϑάθγ6 πϑχιθ τοίη 676 υοἰοδαμέ. βοᾷ βα]ν σὑϑϑ δύ, αυΐϑ Γθβ 'ρ8ὰ ροβίιϊαί αὐ ἀἰοαίαγν: γοδάογο ποίοδαμπέ οὲ γοένμθγθ ἡοη ροίογαμέ. Ῥουὺ γϑυθυτη ααοάᾶ Ιαίοῦ ἱπ κατεχειν, πϑρθ: οὔτε ἀποδιδόναι ἠξίουν οὔτε κατέ- χειν ΕΙΧΟΝ. Ποὶπᾶθ βοῦὶῦθ ἰῃ 864. ταῖς αὐθαδείαις οὐ μετριότης ᾿ΕΓ γίγνεται πρὸς τὸ ἀντίπαλον ῬτῸ γίγνεται. Ιῃη Ὀ6110 ϑ'θίπο ταρίδθ ἃ βίπαίαᾳ ροίιηθ ρᾶρ. 391. αἱ βἱδὶ ἰϊοθδὺ ραγθηΐθβ οοπυθηΐγο οὺ ἀθ Ῥ8οθ ἃρθσθ. ΕἾὐ βοίαπι αὐ ᾳαδ0 ῬΙΟΝ. ΑΙ, ᾿ τ ινεῖς., τ τῶν ὧν σπ σλκρασνιυ το το π'π τ ποἔορῇΨΦΠοΠΡὺ. τρί τντν Ξε ,»τν κα --ττς θανμαν, .-.»πς- τος πρ απρκαδ,, χος -. ΥΣΟΨΥΣΩ “- μϑιων τ -ἀρυρδνσνναμαραο. ὐνααα πώ ππ' οι τὰ » δ0 Β'Πρ]05 ΠΙῬΘΓΟΒ ΒαΡογοηὶ τϑοΐα ρα τηδυὶίο8 ῬΓΟΪ]Θ Ῥγο οἰ βοθγθη- ἰΓ: ὅσαι δὲ πλειόνων παίδων μητέρες ἦσαν ἐπάγεσθαι μοῖραν ἐξ αὐτῶν ὅσην δή τινα. Ὁ Πᾶθο ἀϊοὶ ροββίηὐ πθοθδ8θ δϑὺ ΠΟΠΠῸΪ]Δ8 ἐγόβ τοὶϊπἰτηῦτη ᾿ἸΌΘΓΟΒ ΠΔΌυΪθ86, ααΐϊὰ ὅσην δή τινά μοῖραν ἀθ ἀμοδια ἀἰϊοὶ πϑαυϊύ. Ιέδαὰθ ᾿θηΐβ δἀπηοάστη δ πογατη ΟὟ τἂρ- ἰὰ8 ἢ]Ϊὰ8 τὰ ἔαϊῦ, ααὶ ἱπ υἱοϊηΐα ὨδὈϊ δηΐθδ., ὑπᾶθ Ἰυἀ08 Βρθ0- ἰαίατη γϑηθύδηὺ, αυδῦίο ἀρ πὶ 8ΠΠ0Ὸ Ροδὲ ἰπὶυτδ8 588 Ὁ]οἶδοθ- ῬδηΐαΓ. Ῥιοηγβίαβ ἰπ ἐδ! 8 πἰ 1] οορίαὺ οὐ ἰδ ῦδτη ἰρβύτω ϑοίαπι Ἰορ ββθὺ στὴ ῬΓῸ ΟΡ ἰββίτηδϑ παγτδῦ. Ῥαρ. 591. προσπίπτουσαι τοῖς ἁπάντωΩΝ γόνασιν. Ἠοο αυἱὶ- ἄθτη ἤρυτὶ ποὺ Ῥοββθ [86:16 πη θ] ]Πρίτηυβ, βοᾷ μέ φιίϑηηθ οὖυϊαηι ογαΐ [αοίμϑ δὲ αεοϊἀφόαπέ αὐ γέμα, τοῖς ἀπαντώνΤ ΩΝ γόνασιν. Ῥαρ. 890. Οὐάρρων δὲ Τερέντιος τοῦτ᾽ αὐτοῖς τὸ μέρος οὐχ ὁμολογεῖ παλαίτερόν τε λέγων ἜΠΙῚ ταῖς κουρίαις τεθῆναι τὰ ὀνόματα. Μοπάυτῃ οβϑὺ ἰῃ ἐπί, οαἱ πὰ} 8 ἷο ἸοοὰΒ οβϑί. Ἐπ θηάδ: παλαίτερόν τε λέγων ἜΤΙ. Ῥαβδίτη ἃρυὰ Πἰοηγβίατη Ἰθρί αν παλαίτερον ἔτι ῬΤῸ απέθα, πρότερον. Ῥαρ. 890. τίκτει παῖδα Μόδιον ὄνομα Φαβίδιον ἐπίκλησιν. Υ- ἕὰχη υἱά ἶββο ρου Ῥογίατη, ααὶ Μέδιον ---. Φίδιον οοπίθοὶϊἑ, αὐ ἰασ βι ασαπαϊ ἔοστα δ ΜῈ ὉΙΥΒ ΕἸΡΙΒ Πἰοηγβίατη ἔθ] σέ. Ῥᾳρ. 9597. ἐπὶ τοῦ δαίμονος, ἐξ οὗ γενέσθαι [ὁ] λόγος αὐτὸν εἶχε, τοὔνομα τῇ πόλει θέμενος. 416 ανὐϊουϊατα δαάϊάϊέ Απι- Ὀτοβίαθβ. Ηογοάοίθα Ἰοσυϊίοηθ Πὶοηγβίαβ αἰχογαὺ λόγος αὐτὸν εἶχε γτὸο ἐλέγετο, αὖ γᾶρ. 794. ἔνθα λόγος ἔχει Κίρκην κατοι- κῆσαι, ὉΔῚ ΟἾτοθ μαρὶαββο αὐούζεγ. Ῥαρ. 940. οχ Ἐοιηδποσῦτη ΑΠΠΔΙ ΡΒ ἀ6 οτὶρίπο 'δοϊπογατι παγταὺ [Δ ΌΘΙ]Δτὴ : καθ᾿ ὃν χρόνον ἐπιτροπεύων Ἐὔνομον τὸν ἀδελφι- δοῦν Λυκοῦργος ἔθετο τῇ Σπάρτῃ τοὺς νόμους ἀχϑομένους τινὰς τῇ σκληρότητι τῆς νομοθεσίας --- οἴχεσθαι τὸ παράπαν ἐκ τῆς πόλεως. Πα οὐ πιυϊύατα Ρ6Γ τῆᾶγ ἰδοίαιὶ (φερόμενοι) ἰδηάθτη δὰ ΘϑτηρΟΒ Ῥοτηθύϊποβ Δρρυϊοσυπὺ οὐ δϑάθτη ροβαθγαπὺ θδθ Φορωνίᾳ, ἣν νῦν ἑνὸς ἀλλαγῇ γράμματος ΦΕρωνίαν καλοῦσιν, ΝΙΒὶ ἰᾷὰ ποθ Ὠίοηγ- 51 αἷαΒ ἀοσαϊδαοὺ αυΐβ τον! ἑπτὰ βοῖσθ ροΐαυϊδβοὲ θᾶ ἤδη ἀπὸ τῆς πελαγίου Φορήσεως ποΙηθη ΒΑρΘΡοΐ Ηΐπο ποηη}}]} ΘΟΓΌΙΩ αἃ βαθίποβ 86 δοπίυ]δραηὺ καὶ διὰ τοῦτο πολλὰ τῶν νομίμων εἶναι Σχβίνων Λακωνικά, μάλιςα δὲ τὸ Φιλοπόλεμόν τε καὶ [τὸ 46].] λιτοδίαιτον καὶ παρὰ πάντα τὰ ἔργα τοῦ βίου σκληρόν. Ἐϊοάθπι ΔΡρΙΠΙΘηΐῸ Υἱποδβ ΠΟΙΏΔΠΟ8 ΠΠΟαῸῚΘ 6Χχ ὄρδγίδηϊβ θθβθ Οὔίοϑ. βιὰ] δρραγοῦ ραγίδπογαπιὶ ΘΧβ]68 ἰῃ ἰὐΐπθγθ τηὐδββθ ΤΠΟΓΕβ. βοϊατμη σογίθγδηῦ αυἱὰ ἀυγὰ8 ΓΠΟΙΥΘΌΓΟΙ ΙΘρ68 60 πο ροίθγαηὺ (ἀχθόμενοι τῇ σκληρότητι τῆς νομοθεσίας) οὐ Ἰἰάθιη τὸ παρὰ πάντα τὰ ἔργα τοῦ βίου σκληρόν Δ ὈΪηἶβ ἱηροηθγασιηύ. Ἠαυΐαδοθ- πιο! ἰᾶηθη Δ θυ]Δ8 ΠΙΟη ΒΒ ΟΡΘΙΌΒΘ ἰπ ἰδίου 8 [ΌΣΔ Τὴ ΓΘ- ἀϊροὈαύ. Ιπ δαυϊαδοθιηοάϊ {ἈὈ0]18, 4188 ῬΓῸ ΓΘ παία ἤηρορδηΐαν, Ὠ]1ο- ἡ δἰ 18. ΠΟΙΠΙΠΙ] αϑπὰ βΘΟΌΤη ἴρ88 ραρπαί. Ὀἰχθγαΐ το 0 ἴη6888 ἴῃ δὶ ηἷβ τὸ λιτοδίαιτον ἸΤΩΙΏΘΙΏΟΡ 886 Ῥ8Ό]]0 δηὺθ βου Ρ81586. ρϑρ". 817. χρυσοφόροι γὰρ ἦσαν οἱ Σαβῖνοι τότε καὶ Τυρρηνῶν οὐχ ἧττον ᾿ΑΒΡΟδίχιτοι. ΗἨοο ὙΘΙῸ οϑὺ βὶ δὶ ἰρβπη δοηύγασία ἀΐσογο! Ρᾳρ. 8549. ἐπὶ Καμαρίνους ἐςξράτευσεν ἐπι ΤΊϑεμένους τοῖς “παρὰ σφίσιν ἐποίκοις. Ἠθοὐδβίτηθ ϑιηθηάδαγαπὺ ἐπιθεμένους, ηαὐοὰ ἴῃ ογάϊποιη τθοθρύστη ορογύαϊψ. ϑδθριββίτηθ τίδεσθαι οὐ θέσθαι πίον 86 ὁοη πάπαν, Β56α αὐγῦμῃ ,γαφδθηδ δ αὐογίδέμϑ ΓΘ]. Γα Ρ 56 η- ἰρηῦα Ἰοοὶ υθίᾳυθ ἀθοϊαγαῦύ. Ομ ἤθη868 ἱπηρθίσσα ἴῃ Ἐοτηδ- ΠΟΙΓΠΠΙΏ ΘΟΪΌΠΟΒ ΠΌΡΘΙΡ ζϑοογαμέ, ποὰ παυπο᾽ ᾿αοϊοδαηέ. Ῥᾳρ.. 901. προσπεσόντες ἀνθρώποις μεμοχθηκόσιν αὐτοὶ ἀκμῆτες ὄντες οὖ σὺν πολλῷ τρέπουσι ΧΡόνῳ. ΝΘΙΠΟ 56 Ἰοαᾳαϊαγ. 68 ἰρβα βἰαϊϊπη ἀυοὶῦ δὰ Πόνῳ Νοη σὺν χρόνῳ 60 δΒθηδὰ ἀϊοϊξ Βθὰ ἐν χρόνῳ, αὖ ρΡᾶρ. ὕθ02. ἐν ὀλίγῳ διασπᾶται χρόνῳ. ῬΆ]]Ο δηΐθ βουϊθοπάιϊπι: οὐ πολὺ τοῦ ςρατοπέδου τῶν πολε- μίων ἀπέχον ῬτῸ οὐ πολὺν --- ὠπέχον τόπον. Ῥαρ, ϑῦ2. εἰ μὲν οὖν συνέγνωσαν ἑαυτοῖς Οὐιεντανοὶ κακῶς τὰ πρῶτα βεβουλευμένοις καὶ τὸ λοιπὸν Ἦγον ἡσυχίαν οὐδενὸς ἂν ἔτι μείζονος ἀπέλαυσαν κακοῦ. Νοὴ Αὐτίοα αἰσοπαϊ [ὈΓ8 αβὶ συνέγνωσαν ἑαυτοῖς βεβουλευμένοις, βΒορᾷ Ηϑρφτγοάοίθα, γο]αϊὶ Υ͂. 91. συγγιγνώσκομεν αὐτοῖσι ἡμῖν οὐ ποιήσασι ὀρθῶς. ϑρθρὶαβ Πίουγ- ὅῳ βἷυβ ἰΐα Ἰοχαϊξαν αὐ ρΡδρ. ὅ6᾽. συγγιγνώσκουσιν ἑχυτοῖς κεκράτη- μένοις υἱοίοβ 86 6886 ΘΟΉ ἐΘΉ ΩΤ. Ῥγδϑίθγθα βοῦὶῦθ ἬΓανγον ῥτῸ ἦγον. Ῥαρ. ϑῦϑ. τοῦ δὲ μηδὲν ἔτι νεωτερίζ ΑΙ τὸ πιςὸν παρασχεῖν. Ναίυτα τοὶ οὐ ἀϊσοπαϊ ἀϑὰβ ἐαθασταμαῃ ροβίυ!δηὺ νεωτεριεῖν. Ῥαρ. 9ῦ4. μυδωδέςερα τὰ περὶ αὐτοῦ ποιοῦντες. ΟΑταθοὶ ἀϊ- σΘρδηὺ τὰ περὶ αὐτόν. ἔΙΤΑΠ ΘΥΤΌΓΘ δου ὈἰΓΡ Ρᾶρ. 90. τὰς περὶ αὐτοῦ ἱςορίας. ϑ΄'πθ τηθπᾶο ρᾶρ. 960, τὴν περὶ τὸν ἄνδρα τοῦτον ἱςορίαν. Ῥαᾳρ. ϑ8ῦ9. ἐπειδὴ τῆς ἡγεμονίας αὐτοὶ ---- ἀπηλαύνοντο ΜΗΤΕ τῶν ἐπιβουλευόντων μηδενὶ προσθεῖναι τὴν ἀρχήν. ῬοΙΒρ᾿ σα στα οδὲ μηδ 6 δβ886 σουγϊροπάσση. Ὑϑθιηθηΐ βαβρθοίατη οϑὺ ἐπιβουλευ- ὄντων, αυοᾶ δάϊπο ἔγαβίσα ἰθηΐαίαση οβί. Ραρ. 9561. Μύσκελος αὐτὴν (Ὁγοίοποηι) ἔκτισεν. ΟὐπαἰἑΟΣ μο- Ὀ1ΠΙββίτηδθ ὉΠ ΌΪ8 Μύσκελλος ΔΡΡΘΙ]Δ ΑΓ, υὐ πῃ ποὐϊββί τη ΟΥ̓Δ Ὸ]Ο: Μύσκελλε βραχύνωτε, θεὸν παρὲξ ἄλλο ματεύων. δρυὰ ϑὐγαθοπθῖη Ρᾶρ. 202. Ῥαρ. 864, παγταὺ Νυσηδτη Ῥοχῃρ τη, αασπη Βοτηΐπ685 ἔἈὈ0]86 ἀθ πυτρμὰ Εἰροῦῖα τη8]6 ογθαάθγθηΐ, βουλόμενον ἀποδείξασθαι τοῖς ἀπιςοῦσιν ἐναργές τι μήνυμα τῆς πρὸς τὴν δχίμονα ὁμιλίας [καὶ] διδαχθέντα ὑπ᾽ αὐτῆς ποιῆσαι τάδε. Ῥετιτηθτη βοῦῖρθθ ἐποδεῖξαι ῬΙῸ ὠποδείξασθχι. Νοὴ φῬοβϑδαπὲ Πᾶθο ἰπίθυ 86 πυαΐδγθ ἸΟΘΌΠΙ. Ἰίδαπι τϑοὐϊβείτηθ Κ᾿ θββὶΐηρ Ρᾶρ. 729. τὴν τούτου συκοφαντίαν ἐπιδείξα ΟΘΑῚΙ βουλόμενος, τοροβαὶϊν ἐπιδεῖξαι. Ὠοὶπάθ ἔδοὶ]θ βθη- ἐϊθ5 καί 6886 ἱπίθγροϊδίατη. Νόοι θηΐτη βουλόμενον καὶ διδα χϑέντα σοπϊαπηρὶ ρῬοβϑαηύ, οὐ φῬογβρίσαστη οδὺ ποιῆσαι τάδε διδαχϑέντα ὑπ’ αὐτῆς οοηϊαποία 6886. Ῥοϑὺ ρϑιοϑ 4616 δι συ] υτη ἱπ γογὈἷ5 καλεῖν αὐτοὺς ἐπὶ [τὸ] δεῖπνον. Ῥαρ. 9607. κατὰ τὰς συνθήκας τὰς γενομένας Ῥωμύλῳ πρὸς Τάτιον ἐπὶ τοῖς ἴσοις ΓΕΝΟΜΕΝΟΙῚ μετειληφέναι τῆς πόλεως --- ἐδόκουν. ἸΚῚΘΒ5]1πρ’, γενόμενοι ΘΧραᾳπροῦαί. ΜΙΝ Πἱοηγβίαβ βουὶρ- 5580 υἱἀθίυῦ: ἐπὶ τοῖς ἴσοις ΚΑΙ ὍΜΟΙΟΙΟ, αὐ ἰπ ἐ81} το ἀϊοὶ ὅ8 βοἰοἑ, Χομορμοη. Ποίίθη. ὙΠ. 1. 1. λεγόντων δὲ πολλῶν --- ὡς δέοι ἐπὶ τοῖς ἴσοις καὶ ὁμοίοις τὴν συμμαχίαν εἶναι. οὐ 8 18. οὐκ ἄρτι ἔλεγες ὡς ἐπὶ τοῖς ἴσοις καὶ ὁμοίοις ἥκοις τὴν συμμαχίαν ποιούμενος; οὐ ὃ 4. συνεκάλει τὸν δῆμον ὡς τῆς πολιτείας ἐσο- μένης ἐπὶ τοῖς ἴσοις καὶ ὁμοίοις. Ιῃ υἱθϊπηα Ῥᾶγίθ οἰυβάθτιη Ἰοοὶ: ὅσοι --- τὴν αὐτὴν χάριν ἐκείνοις αὐτοὶ δεδωκέναι [ἐδόκουν]. 6 ἘΓ᾿ΘΒΒ] 1 ηρῚ1 οοπϊθοίαγα ἐδόκουν δᾷ- ἀϊξαπη οδῦ, αυϑηὴ π0]]6πὶ τϑοθρίϑιη. Ἑδόκουν ἃρᾳᾷ ὨΙοηγβίυτα Π0Γ8 ἸΙοηΐοο οὐ Ηθγοάοίθο ροπὶ βοϊϑὺ ῬγῸ ἐνόμιζον, χαρά Βροηέθη- ἐα ἸΙοοὶ τοϑραϊύ. Νἕ Αὐὐίουτη ᾳαϊάθπι ἐδόκουν Ηἷο Ἰοοσῦτα Παθοϑὲ ἰῃ Τ6 οολΐδ οὗ ποη ΟΠ ΤΌΥΘΙΒᾶ. [μαἰθὺ δ᾽ἰυἀ αυἱά ᾳυοὰ 6χ ἰρβὰ βοηἑθηἰΐα Ἰοοἱ ϑϑὺ θυαθηάστα. ΝΒ] αἰϊαὰ σϑααυϊτι ἐὰν ααδπι ἔλεγον. Ῥαρ. 8.19. τῶν ἀμηχάνων νομίζοντες εἶναι --- μὴ κατασκευασθῇ- γα! πρῶτον ἑςίαν κοινὴν τῆς πόλεως. Ὀτθίηδ8 ἐπὶ τῶν ἀμηχάνων, ἰῃ 40 ἴπθβ8θ ΔΥῸ ἝΝ ΤΙ τῶν ἀμηχάνων. Ῥαρ. 977. ὡς καὶ τῆς εἰκόνος αὐτοῦ τῆς ἐν Καπετωλίῳ ΓΕΝΟ- μένης ἐπιγραφὴ μαρτυρεῖ. ιοίδῖκΘ ἀνακειμένης τοροποθαῦ; ταθ]ἱὰβ ΒΘΟ ΘΙ κειμένης, αποᾶὰ οδὺ ἴῃ θὰ τῷ υδἰἰαίαμα. έαίαδ [.. (86- ΟΠ Μρίθὶ]ϊ ογαὶ ἴπ ἃγθὰ Οδρί ο] πα ροϑίέα, ποη΄ ἀθαϊσαέα. Ῥᾶρ’. ἐ0. εἰκὼν κεῖται. Ῥᾶρ. 99. κἡὶ πρὸ τοῦ βουλευτηρίου κειμένη (εἰκών). ρᾶρ. 7060. κἡὶ ςήλη ἐν τῷ τῆς ᾿Αρτέμιδος ἱερῷ κειμένη. Ρὰρ. 744. εἰκὼν αὐτοῦ κειμένη. γὰρ. 994. ταύτην (τὴν εἰκόνα) οὐκέτι κειμένην εὕρομεν, οὐ 81}118 ἸοοΐΒ. Ῥαᾷρ, 879. ἔνθα ΔΙ’ ἡμέρας μὲν οὐδεὶς ἀπείργεται ----, νύκτωρ οὐδενὶ τῶν ἀρρένων ἐναυλίσασθαι θέμις. Ἠρδοίο Ττθΐπδ5 ἔνδα ΔΗ ἡμέρας. ΔΙ᾿ ἡμέρας πἰρηϊβοαὺ μόν ἐούτνε αθρι δι᾽ ὅλης τῆς ἡμέρας, αὖ διὰ νυκτός, δι᾿ ἔτους, δι᾽ ἐνιαυτοῦ, διὰ βίου, διὰ τέλους, αἱ ἃρυὰ (ὐπιϊοατα οϑὲ ἀθ βύγθπυο ροίδίογ : πίνει δ᾽ ἑκάςης ἡμέρας δι᾽ ἡμέρας. βοηἐθηξΐα ταϑηϊθβέο ροβίι]αὶ ἐμέφγιειι-ττ-ιθοΐμ. Ῥᾳρ. 882. χρόνον ὀλίγ! δέοντα τριχκοντετοῦς. Ἐπηθηᾶα ὀλίγου, αὖ οοηθίδηΐον αἰοϊξαν ὀλίγου, πολλοῦ, τοσούτου δέω, ὀλίγου δεῖν οἱ ὀλίγου 7ογ6 οἱ βῖπα. οτηηΐδ. ὅ'δθρθ ἰπ ἷβ ρϑοοδύαγ, αὐ ἱπῆγα οβίθπάδι,. 94 Ῥαρ,, 988. πατταὲ γοβίδ]οτη ὠἀρυσαμένην ἐκ τοῦ ποταμοῦ ΚΟνῷ κοσκίνῳ καὶ μέχρι τῆς ἀγορᾶς ἐνέγκασαν παρὰ τοὺς πόδας τῶν ἱεροφαντῶν ἐξερᾶσαι τὸ ὕδωρ. Μίτυμη προιηΐηθπὶ οὔρηάίββα ἰη κενῷ κοσκίνῳ. ϑογίρβοσαὺ ΚΑΙνῷ. Ῥαρ,, ὃ8ῦ. τὰς καλουμένας ὠπίκας ᾿ΕΠΙκείμενοι. ὙοίθΓοβ οοθη- Βύδη Ἰββίτηθ ἰπ Θἃ ΓΙ περιτιθέναι, περιτίϑεσθαι, περικεῖσθαι ἀϊοο- Ὀδηΐ, 81 αυΐβ χαΐθαρι, ρὲξδιεηε, φογοναῆὶ ἱτηρομπὶύ βὰ0 δαὺΐ δ] ἐθυϊὰ8 ΟδΡΙ . (ἀγαθο] θοάθιμη βθηϑὰ ἐπιτιθέναι, ἐπιτίλεσθαχι, ἐπικεῖσθαι ἀϊοθθαηὺ ταϊμὰβ τθοίθ. μᾶρ,. ϑῦ4. ςέφανον ἐπίκειται. ραρ. ὅ40, ἐπιτίθησι τῷ Λοκόμωνι τὸν πῖλον. Ρᾶρ. 409. ςεφάνους ἐπίκεισαι, οὐ βἷο Ῥαββίπη 4110]. οἵ. Μἑβοοῖδ, Ογὶέ, Ῥαὰρ. 489. Ῥαρ. ὃ94. καὶ τοὺς ἱερεῖς ἅπαντας ἐξετάξουσιν (βορμέϊΠεοε) ὑπηρέτας τε αὐτῶν --- οὗτοι φυλάττουσι μηδένα ἐξαμαρτάνειν περὶ τοὺς ἱεροὺς νόμους. οι θοπάτη μηδέν ΡΙῸ μηδένα, αυοᾶ 8βὶ αἰχίββοὶ τῶν ὑπηρετῶν Ῥταθοθᾶθγθ ἀθθαθγαί. Ραρ. 9992. Ἐδύϊα]18 ἐπεκαλεῖτο θεοὺς μαρτυρόμενος ὅτι δίκας αἰτῶν ἥκει ΠΕΡῚ τῆς Ῥωμαίων πόλεως. ϑοχορηίίοβ περί οὐ ὑπέρ Ἰηΐθ 88 Ρθυτηπίδηΐαγ, ἰάαᾳαθ ἰῃ ἢ.]. καὶ τυφλῷ δῆλον. ῬΙῸ μυωρτυρόμενος Υἱίΐοβο Ὀγθὶπαβ μαρτυρούμενος. ἄρχῃ γιζί χη 8118 Ἰοοὶβ ἱποογιθούιπι γϑ] ἰφαθγαπέ, αὐ ἰηΐρα οβέθπάδτη. Ῥὰρ. 894. εἰ βούλεταί τις αὐτοὺς (ρομέϊΠοοθ) ἱεροδιδασκάλους καλεῖν εἴτε ἱεροφύλακας. ϑοτίρβοταὶ εἴτ ε βούλεταί τις. 1)ὴ6 οοορίαἰΐοπθ Ῥοπϊῆσαπι βουὶ ἱὲ ραρ:. 39. ἐκλιπόντος δέ τινος αὐτῶν (Ῥορέβμοι) τὸν βίον ἕτερος εἰς τὸν ἐκείνου καθίςαται τόπον. [μαὐϊπα Ἰοοαΐίο θϑὲ ἐμ ἐέλμϑ ἰοσιρη φεβιοϊέεγ. ταθοιϊη οδὲ ἀντ᾽ ἐκείνου καθίςαται. Ῥαρ, 997. τούτου μέχρι τῶν καθ᾿ ἡμᾶς χρόνων φυλάττουσι Ῥωμαῖοι μνημεῖα τῆς ὁσίας αὐτῆς ἕνεκα (αἱοὶϑ σα, 84). --- ἐχρὴν δὲ καὶ τὸ ἔργον ἔτι φυλάττειν ἀπὸ τοῦ ἴσουι ῬιῸ ὠπὸ τοῦ ἴσου ἴῃ ἸΙὈγὶθ οϑὺ ἀπ᾿ αὐτοῦ (Β), ὠπυτουάσου (4). ϑθηΐθηξία Ἰοοὶ ποὴ δϑατηϊ 0 ὠπὸ τοῦ ἴσου (6: ἀόφηο) δὲ πὶ} 1] αἰϊυὰ ΤΘΘΟΪΙύ οὐ δά- ταλυυὺ απ τὸ ἔργον ἔτι φυλάττειν ΑΥ̓ΤΟΥΟ. δυ Ῥαρ. 398. ἐχρῆν δὲ καὶ τὸ ἔργον ἔτι Φυλέττειν --- οὗ χάριν ῥεοὺς ἐνόμισαν τοὺς τέρμονας ὀνομάσαι. ὅϑ΄ῖο Ἰἰρτὶ. ἘΘ᾽1οἸββί τα 6 οῃηθηἀαγὶὺ ΒΘ ΟἾΘΙΘΓ: θεοὺς ἐνόμισε τοὺς τέρμονας Ὁ ΝΟΜΑΟ. βου θα ἀογιηὐδη8Β ῬῸ ΟΝΌΜΑΟ ἀραϊὺ ὀνομάσαι. Θὺο ἔδοίο τηᾶ- αἰδίθ!] 8 ἐνόμισα Ν οσογγοαωϊέ. Ῥαρ. 400. καὶ διαιροῦσα τὸ νεῖκος --- ἡ δχτέρου τῶν ΔΙΑδικαζο- μένων αὐτῶν πίςις ἦν. Ἐχρυποία Ῥγδθροβιἐϊοηθ βου δαπάστα δι- καζομένων {ἰἐἰφαρέλονε, πϑτηαὰθ διαδικασία πῸ]] τη εἷο Ἰοσατα μαρϑέ. Ῥαρ.. 400. ἐπιμελῆ αὐτὴν (τὴν πόλιν) ἀπέδωκε τῶν ἀναγκαίων. Ηοο ᾳυοᾳὰθ [μαὐϊπαπιὶ ποὺ (ἀτϑθοῦτη οϑὺ, ὠπέδωκε τοδάἰἰέ ῬτΤῸ ἀπέδειξεν. Ῥαρ. 401. περιιόντες ---- τοὺς. εὖ τε καὶ κακῶς εἰργασμένους τῶν ἀγρῶν Ὕπεγράφοντο. ἘΠῚ ταῖϊο οὐ ὑϑὰ8 ἀοσθηὺ ᾿Απεγράφοντο θηθηὐδυὶ Ορογίθγθ. αἰ τα τὴ 8 Ἰοοὰβ οϑὺ Ηογοάοίὶ Υ. 98. ὅκως τινὰ ἴδοιεν ἀγρὸν εὖ ἐξεργασμένον ἀπεγραφέατο τὸ οὔνομα τοῦ δεσπότεω τοῦ ἀγροῦ. ὅ'δορθ ἰῃ β'π}}} τ ὠπογράφεσθχι οὐ αἱ ἀπογραφαὶ δρυὰ ΠΙομγβίατα Ἰορὶ τ, Ῥαρ, 402. παιδείαν οὐ τὴν περὶ λόγον ἄχρηφςον ἤσκησεν. 8'16- ῬΒΔΠῺΒ λόγων, Καὶ ἰοδ5]᾽ηρ', λόγους, ᾳφαοᾶ οογίαπι 68 οὐ σθοϊρίθπάστα. Ῥαρ' 405. θάπτεται πρὸς τῶν βασιλέων ἐν τῷ κρατίξῳ τῆς ἀγορᾶς τόπῳ ςήλης ἐπιγραφῇ τὴν ἀρετὴν μαρτυρούση!ϊ ἀξιωϑείς. Βονοοδηα βογὶρύαγα τηθ]ϊογατα Πἰ γοργὰ πὶ μαρτυρούσηο. Νά τὸ ἑξῆς (αὐ ρτατητηδίϊοὶ Ἰοφασηύαν) οϑὺ: ὠξιωθεὶς ςήλης μαρτυρούσης ἐπιγραφῇ τὴν ἀρετήν. ΑὉ ΤΙΒΕΌΝΜ ΤΕΈΒΤΙΌΝ. Ῥαρ, 406. ἣν ἐκτήσατο Ῥωμύλος πολέμῳ ΤΟΤΕ κατασχόντας ἀφελόμενος. ΞΘΥ]ΌαΓρ. τοὺς τότε κατασχόντας. ἨἩροϊρίοπάθτῃ οαὺ ΤΟΥ͂Θ, αυοά 'ἰπ ΤΌΤ Ἰαίοθθαῦ, οὐ αὐϊϊοϊθηάαπη τότε, 4ὰο ἰη 1118 δαγθιἰατη πὶ ἰ8]} ΓΘ ποη [μοὶ] ἱπυθηΐδϑ. Ῥαρ, 409, τῶν κακουργοτάώτων ἐξ ἑκάςης πόλεως. Ἠδ ἀυαθυβ ὅθ ὈΓΟΙυ5, Ἀοταδ οὐ ΑἸθὰ Τωοηρα, ἀϊοίατα ἑκάςης τηδηϊδϑίο δγρη- ἀοβαμῃ οδὺ. ἴΙω6ρ. ἐξ ἑκατέρας τῆς πόλεως. Ῥαρ. 410. συνθῆκαι γὰρ ἧσαν --- τά τε ἄλλα ἔχουσαι δίκαια καὶ ἽΝΑ μηδετέρα πολέμου ἄρχῃ, καὶ δ᾽ ἐγκαλοῦσα ὃ τι δήποτε ἀδίκημα δίκας αἰτοῖ παρὰ τῆς ἀδικούσης. 1ιαἰϊπα ἢδ60 ΘΟΙΏΡΟ- Βἰ(ο οβϑὲ ἵνα ἄρχῃ Ῥῖὸ ἄρχειν. Αἰτοῖ Υἱξίοβα ἔοστηδ ὑγὸ αἰτοίη ῬΘΙΒΡΙΘὰΘ ἴῃ αἰτῇ ϑϑὲ δοοηγθγίθηδ. Νόοη βθηβὶὺ ΤΠ οη βία ααδιη οββοὺ ἀρβαγάστι οἰγ ἑαΐθσα ορα]θη- ἴδτη οὖ ροἰθηύθπι οὐ ἰσὶρίπία δο]οπί τα μητρόπολιν ΘΌΠΩ ΓΘΟΘΗΒ οοηάϊα οοἸ]οπία ἑθμὰΐ οὐ οχίρυα ἴοθᾶμβ ρϑγοιββίββθ μηδετέραν πολέμου ἄρχειν. Ῥαρ. 411. πρὶν ἥλιον ὠνίσχειν διανύσαντες τὴν ὁδὸν πληθυούσης τῆς ἑωθινῆς ἀγορᾶς ἐντυγχάνουσι τῷ Κλοιλίῳ. Ἠεβοχὶϊ Πιοηγβίυβ 80 υϑὰ Ὑροίθγαμη αὶ πληθούσης ἀγορᾶς οἱ ἀμφὶ πλήθουσαν ἀγο- ρών οὐ περὶ πλήθουσαν ἀγοράν ἀϊοοθαηέ, πθὸ 486 οβϑϑί αὶ ἑωθινὴ ἀγορά Οτημπΐηο βοϊθθαπὺ. Οὐμηραγαημᾶάμβ οϑὲ Ἰοοὰβ 1 θαπὶϊ ΤΌτΩ. 1, ῬΡᾶρ. 8928, Απεϊοομβίαπη οοΙΘταη ϊβ: καὶ οὕτω διὼ πάσης ἡμέρας (τὸ) ἐπ᾿ ἀγορᾶς (πλῆθος) ἴσον ὥξε πληθούσης ἀγορᾶς οὐχ ἕν τι μέρος τῆς ἡμέρας τῇδε δηλοῖ καὶ σφόδρα ἔν τι δηλοῦν ἑτέρωθι -- ἀλλ᾽ ἣν εἴπῃς πλήθουσαν πάντα τὸν χρόνον δεδήλωκας. Ῥαρ. 411. διεξιόντες ὅσα ἠδίκηντο ἹΡωμαῖοι παρ᾿ ᾿Αλβανῶν. ΠοηρΘ Ββθαυΐουὶβ δοίαὐΐϊβ ϑϑὺ ἠδίκηντο ΠΑΡ᾽ ᾿Αλβανῶν. Ὑδαπι Βουγαὺ ὕσθίπαβ ΠΡΟῸ ᾿Αλβανῶν, αἱ Πιοηυβίο β80]θηηθ οϑί. Ιΐδᾳυθ βιοιθὶ παρώ τινος ραββῖγο δἀάϊξαχη ἸορὶΓ ρστανὶ βαβρὶ- ΟἿΟηΘ ῬΓΘΙ ΌΓ. Ραρ:. 412. τὸν ἀναγκαῖόν τε καὶ δίκαιον ᾿Αλβανοῖς ᾿ΑΝαγγέλλω πόλεμον. Ιμάϊοο ὈΘ]Ότη παραγγέλλω πόλεμον ΟἰΤᾶθοθ ἀἰοϊναγ, αὖ γνᾶρ. ϑ4ὔ, πόλεμον παρήγγελλον εἰ μὴ τεύξονται τῆς δίκης. υδθ 'ἰπ δοάθπη Ἰοὺ ρμαΐαία" 6886 ἰδοὰπα πὰ] θεέ. ΝΙΝ] Θηΐτη ἀθδιἀθγαϊ πη γϑθὶβ: ἐγὼ πρότερος ὑμῶν, ἔφη, τοῦτο πεποίηχχ καὶ μηδὲν εὑρόμενος ὧν ἐκέλευον αἱ συνθῆκαι τὸν ὦναγ- καὶόν τε καὶ δίκαιον ᾿Αλβανοῖς παραγγέλλω πόλεμον. 7 Ῥαρ. 412. πρότεροι τὸν πόλεμον ἡμῖν προειρήκατε. τοιγάρτοι τοὺς ἀμυνομένους ὑμᾶς προσδέχεσθε μετὰ τῶν ὅπλων οὐκ εἰς μακράν. οίθχῃ οϑὺ ὠμυνΟΥ μένους. Μοπάσυτη οδὺ οχ ἐγδ]αἰϊοὶϊβ. οἵ, Ρᾶρ. 949. προσδέχεσθαι τὸν πόλεμον ἥξοντα. Ρᾶρ. 1586. προσδέχεσθέ με --- ληψόμενον. Ῥὰρ. 199. προσδέχεσθε ἥξοντα. Ῥαᾳρ. 417. ὃς ἔμελλεν ἀμφοτέρας ἀναρπάσΑσθαι τὰς δυνάμεις. Πμοροπάθτη οδὺ ὠναρπάσαεσθαι. ϑϑδᾳ οοπουγσγαηύ υὑπάϊᾳαθ ὑθδβίθβ θχθιηρία δήδγθηΐθβ ὑπὰθ δρραγθδὺ μέλλειν οὑτα αὐογίϑέο Ορ(ΐτηθ Ομ αηρὶ. [06 σαθίθυβ ἔουίαββθ 81188, πὰπο ἀθ Βοὺ ὯπῸ υἱάθδπιβ. Ορργώογε δἰϊηαθια αἰοϊγ Οταθοθ ἔγθααθηϊ οτηπίαπι δὰ ὠνάρ- πάζειν τινά, πΟη ἀναρπάζεσθαι. ὥρα υὐ γελῶν οἱ ἀκούειν Βαθοπὶ Δριἃ οἸηπθ8 γϑίθγθβ αυϊάθμι δὲ Ῥσγοθδίοβ βου ρίογοϑ γελάσομαι οἱ ἀκούσομαι, δὶς ἁρπάζξω, διαρπάξζω, ἀναρπάξζω ἨαΡΘαὶ ΒΘΙΏΡΘΡ οὐ αὈΐᾳαθ δαύασυτη ὡρπάσομαι οἱ διαρπάσομαι οἱ ἀναρπάσομαι. Νοὴ Ροβίῃϊο υὖὐ τηΐῃὶ ογθάδί" αἱ Ῥ6Γ 8ΔΏΠΟΒ Ρ] ΟΣ ΤΩΟΒ ΒΟ ΟὈβουγανὶ, ἔδοὶδὺ Ῥρϑυ ] τη αυϊ γο]θί, ἰπ ρμοδέϊβ ροὐἰββίτηατα, φαο- τΌμη ἰθδιϊπηοηΐα βυπὺ ὠναντίλεκτα, γο]υν Ατὐἰβίορμδηΐ αωδ. 1118. ἀλλ᾽ ἁρπάσομαι σφῷν αὐτά, Ποοῖοδ. 866, τῶν ἐσφερόντων ὡἁρπάσομαι τὰ σιτία. ὉΌῚ 1ἃ ογἰὰ ΟἸΌΪ βαιϊβ οοτηρογξατη ἀδθῖβ ταϊὶ ὠναρπάσασθαι Ρουθ 6886 ὈΔΡΡᾶγαπι δίαυθ γελάσασθαι οἱ ἀκούσασθαι, οἱ μέλλω παπ6 αυϊάθμη οατα δΔουίβίο δοτωροβίνατα πο ἔαΐβδθ. Ιάθμι υἱὐίαπη οχϊτηθπάσπι οϑὺ ρᾶρ. θθῦ. πρῶτον μὲν ἐμὲ ---- ἔμελλον ἀναρπάσΑσθαι. Ἐπηρπᾶδ αὐ Ἰορὶ αν ραρ. 1818, ἐχώρουν ὁμόσε --- ὡς ἅπαντας ἀναρπασόμενοι. 1 ΑΛΌ τὶ ὡρπασόμενοι, σοοττοχὶῤ Ἀοΐδβίκθ. οἵ. οὐ ρᾶρ. 896. παρεσκευάζετο πρὸς μάχην ὡς ἀναρπασό- μένος αὐτοὺς πλήθει. βαθρίββίτηθ ὠναρπάζειν ἴῃ 1 τΪΒ Ῥγδθροβί ἰοηθτα αταἰ εἰς, βοᾶ βθηΐθηὐα ουΐαβαπθ Ἰἰοοὶ αἱ δβἰὺ τϑνυοοαπᾶδ Ἰἰφαΐάο ἀθιποηδέγας, αὖ Ἰηἴτα Ρ] ΤΙ θυ. ΘΧΘΙῚ]18. οβὐθη θπη08. Ῥαρ, 418, παρεσκευάξοντο ὡς οὐκέτι Ἱρωμαίων ἀκροώμενοι. Πιοηγ βία βίπθ Ὁ}18 οοηὐγουογβία βογίρβοσαὶ ὠκροάομενοι. Οδγίο θηΐπη οὐ ἔγθαθηββίπηο οπιπίατη α8ὰ παρασκευάζομαι οοτμροηΐ- ἰΓ ὰπὶ ὡς οὐ Μωέωγὶ ἰθταροῦὶβ ραν οἰ ρίο. ΕἸΧΘπρ]οσατα Ρ]86πᾶ βαηΐ Ομηηΐ, ὅϑ βοῖυβ ΤΙπιογάϊάοθ τὰ κατημαξευμένα γ ἐδηθ. ΠΟΠΗ ΤΩ ἢ ΠΆΤΩ ὡς ΟἸμαϊ νύ, σοὶαϊ Υι. ὅ4. παρεσκευάζετο προπηλακιῶν αὐτόν. ΡΙαγα ὃχ θοάθιῃ οο]]ορὶῦ ΠὈἰπάογέ, δὰ Χοπορβοηιβ Ποίζοη. ΤΥ, 1, 41. υδὶ οϑ: παρεσκευάζετο γὰρ πορευσόμενος, βοᾷ ηαΐα Χρηο- ῬΒΟΠ β8800Ρ6 θἃ αἰσοπάϊ ἔογπια υϑὰ8 πυτησύδιη ὡς οτϊ εἰ ϑὲ τηΐ- Ὠἷπη6 ἷπ ἰδ! θ8 οδϑὺ καινοτομητής, πὰπὸ ἀθοαὰ8 ἀἰχίββθ υἱἀ θοῦ παρεσκευάζετο γὰρ ὯΦ πορευσόμενος. Αἀδβοῦῖθαπη Θχθρὶα Ῥϑασαϊα αὖ αἰΐαμη Ἰοσατη βἰ πα ἰ 6 ὁοι- Ταρύυτα ΘΙΩΘΠαθη). Ῥὰρ' 799. παρεσκεύχσμαι γὰρ ὡς τὰ δίκαια ἐρῶν καὶ εἰ μὴ πείθοιο τὰ βίαια πράξων. ρᾶρ. 980. παρεσκεύαςο ὡς --- ἀναγκάσων. Ῥᾶρ. 1091. παρεσκευάζοντο ὡς ἐλάσοντες. Ῥᾶρ,. 1156. ὡς πολιορκησόμενοι παρεσκευάσμεθα. Ῥᾶρ. 19ὕ8. παρεσκευά- ζετο ὡς πειρασόμενος. Ἐογίδθβθ πὰπο ἀδοΐβ τοὐπὶ ρᾶρ. 447. ὡς ἀναγκάζων --- παρε- σκευχσάμην ζαϊατατη ἀναγκάζων τΘροπὶ οροτγέθιθ. Ῥαρ;. 418---419. ὅταν δὲ ἀρθῇ τὰ σημεῖα λαβόντας ὅπλα χω- ρεῖν ἐπ᾽ αὐτοὺς [ἔδει] πάντας κατὰ τάχος. [πα 116 ἔα]ογαπι ἔδει ἃ Ββοΐοϊο βαρροβίϊαπι δϑὺ αὶ ποὴ βϑηϑογαὺ ἴᾶθο ἀαοαὰθ Ῥϑηᾶθγθ Θ ΥΟΡΌΪΒ ἐποιήσαντο συνωμοσίας. Ῥταθίογοα βου ὑθηπάθιη ὠναλα- βόντας τὰ ὅπλα. Ῥαρ. 419. ὁ χρόνος πολὺς ᾿ΑΦελκυσθεὶς διέχεεν αὐτῶν τὰ βου- λεύματα. Νογάχῃ οὐ ἱπδυάϊξατη οϑὺ ἱπ ἰ8]} τὸ ὠφέλκειν. Οὐπίγα αυΐϊα ΟἸα 8 60 βθη8ὰ ἰπ δὰ οδὺ παρέλκειν τὸν χρόνον ΤΟΙ] πὶ οδὺ αὖ ΠΑΡελκυσθείς τϑροπδίυγ. οἵ, Ρᾶρ. 590. οὔτε μάχης ἄρχειν τολμῶντες οὔτε περὶ Φιλίας διαλεγόμενοι παρεῖλκον τὸν χρόνον. Ραρ. 419. 5ᾳ. ἀϊοσαπύαν ποππ}}} οχ σοηἰ γα 8 ἱπάϊοϊα τη ἔδοὶβθθ εἴτε οἰκεῖα κέρδη περιβαλέσθαι ζητοῦντες --- εἴτε ὑποθέσει ἀναγ- καζόμενοι γνώμης οὐκ ἀξιούσης ἔργον ἀνόσιον εἷς εὐτυχὲς κατὰ- σκῆψαι τέλος. Ὁ] ϊτηᾶ Ρδγ8 Ἰοσὶ βθηϑὰ γδοὰδ οδὺ Ῥγορίθυ τυ θη πὶ ἷἰη ὑποθέσει Ἰιδοῦθηβ. θα αχαΐὰ βοηἰθηϊα Ἰοοὶ οχ δοηΐθχίδ οἵᾶ- ἰϊοπθ δἱϊοὶ ρούαϊν, ροίοεὶἐ οὐΐδτη σοῦ βου ρύυτα τοροῦῖσὶ. δίμηιθη αἀἰυίπιηι αἰοϊ οὐκ ἀξιοῦν ἐπερίμηι Καοίπεϑ ζοἰΐσθηι θυθηύμηι αῦεγ. Ετηθπάδηδαμι ἰρὶ αν οϑὺ: εἴτε ὝΠΟ ΘΕΙΑΟ ὠναγκαζόμενοι γνώμης. Ῥαρ. 420. ἐγεγόνει δὲ καὶ τῷ βασιλεῖ τῶν Ῥωμαίων ὑπὲρ τῆς -- ὅθ συνωμοσίας ταύτης [ἡ] μήνυσις. Ἐἰχραπρθηβ οϑὺ ἱτηρογίαηυβ αὐ ἰοα ] 8. Ρᾳρ. 421. ἵνα δὴ μὴ [οὖν] τὰς ψευδεῖς αἰτίας εἰκάζητε. Νόοη ροβϑαμῃὺ μᾶθο σοηϊαηρὴ : ἰδ] 6 οὖν Θ]πιϊπδπάθμη. Ῥαρ. 429. ὅσης γὰρ ἀξιοῦσι τιμῆς τυγχάνειν οἱ πατέρες παρὰ τῶν ᾿ΕΓγόνων τοσαύτης οἱ κτίσαντες τὰς πόλεις παρὰ τῶν ἀποί- κων. Νοίυμη οδὺ παρὰ τῶν ἐγγόνων Βὶρηῃῆσδγθ ὦ ποροίέδιδ διϊῖδ, βθἃ βοηΐθηὐία τηδηϊοδίο βδαρὶαῦ α ἰιὲδ δϑιεῖδ, παρὰ τῶν ἐϊζ γόνων. Ῥᾳρ. 424. ἀναγνωσθεισῶν δὲ τῶν ἐπιςολῶν καὶ τοῦ ἀνδρὸς ἐξη- γησαμένου πάντα ὅσα παρὰ τῶν ἐπιθεμένων αὐτὰς ἀπὸ ςόμα- τος ἤκουσεν. ἴη ΒΡ] οὶ παγγαίϊοηθ διηγησαμένου ταῦϊίο τηθ] 108 ΡοηϊξαΓ. ΟἼΤΑΥΙΟΡ ΘΙΙΓῸΡ οϑὺ 'ἱπ ἐπιδεμένων (Β. τιδεμένων. Α ἐπι- τιθεμένων). Ῥϑοη θηϊία οϑὺ τηδηϊ δία: οτηηἷΐα 4086 δυάὶ γἱββοὺ 8 8 σὰ Βιἱ ἦσθ Φρίδέοίαϑ "67 [67 ὁπἄα8 δά θϑοηέ. Τὰ δαύθμη ποίο υϑι Ὑοίθγατη ΔρρΘΙ αἰ ἐπιτιθέναι, ποι ἐπιτίθεσθαι, οἱ ἐπιτιθέναι οὐ ὠντεπιτιθέναι ὈΒυΡδηϊ ἴὉΓ6 ῬΙῸ ζέέογαϑ ὅαγ6 αὐ αἴέφιθηι (φογδογ9ὴ οὐ τοϑογίδογο. Ἠθγοάοίυβ {Π. 42 γράψας δὲ ἐς Αἴγυπτον ἐπέθηκε. οἱ Υ. 9. ταῦτα ᾿Αλκαῖος ἐν μέλει ποιήσας ἐπιτιθεῖ ἐς Μυτιλήνην. ΤΗυογάϊάοΒ 1. 129. ἐς Βυζάντιον ἐπιςολὴν ἀντεπετίθει αὐτῷ. Προιμοβίμθμθβ ρᾶρ. 91. 17. τὰς ἐπιςολὰς ἃς ἡμεῖς ἐπεθή- κάᾶμεν, απθῖὰ Ἰοοῦτη ποίαγὶὑ Ηδγροογαίίοη γ. ᾿Ἐπιϑέτους ἑορτάς 86 Ἰγϑὶ αἴδιθηβ ἐπιθέτους ἐπιςολάς. λέγοι δ᾽ ἂν (Ἰπαυϊ) τὰς δοθείσας τισὶν ὥςε διακομίσαι. Ἰάθιῃη γ. ᾿Αντεπιτίθησιν ἀντὶ τοῦ ἀντεπιςέλλει Ἰσαῖος ἐν τῷ πρὸς Καλλιππίδην. ταϊδηΓ Βουΐοτθβ. Παιηδβοῖαβ ἀρυὰ αϊάδτη γν. ᾿Ἐπιτίθησιν. --- ἐπιςολὴν πρὸς τοὺς ἐν Καρίᾳ δύο φιλοσόφους ἐπιτίθησιν, οὐ 48]1]. Εχ ἷβ οΟἸΠρο Πἰοπγβίατη ααοαὰθ παρὰ τῶν ἐπιθέντων αὐτάς ΒΟΙΙΡΒἾΒ858. Ῥαρ. 4294. πότερον οἴεσθε δεῖν περὶ βοϊδίων καὶ προβάτων ὧρ- παγῆς ἄσπειςον πόλεμον φυλάττειν; ϑοῦ: θη τη προβατίων. Οὐῃ- ἰθταἐΐπι οηΐπὶ Ἰοααἰΐα οὗ γαρίαϑ διοιζαϑ οέ ουἱοιίαθ. Ναίαγα ᾿ρβᾶ ἀροθὺ ἰπ ἰδ]} τ τὰ ὑποκοριξςικά ροιηΐπδτθ, αὖ παιδάρια καὶ γύ- ναι, ἼΟῚ γυναῖκες. ϑοηϑὶὺ Ηρ βιεῖυβ αυἱ προβατιδίων δοπίθοϊξ, Βθρὰ υδἰἰαίδ ἴοστηδ οϑὺ προβάτιον, αὐ ἰῃ 68. ϑῦῦ, 60 οἷός τε πολλοῖς προβατίοις ἐφες ναι. οὐ “δ᾽1ὶ ραϑβϑίτο. ΡΙῸ ἄσπειςον πόλεμον ὙρίοΙ68 πόλεμον ἄσπονδον καὶ ἀκήρυκτον ἀΐοθῦθ βοϊθθδπί. Ῥαρ. 490. μανίας γὰρ θάτερα ἀξιοῦν. Τιαροπάμτη μανίᾳ γάρ, αὐ [μδὐΐπθ ζμγοῦ ὁϑέ., ποη ζωγογὶϑ, αἱ ἴῃ 1110: ἤΏΡΟΥ ὁϑέ ρμοϑέ ογιπία ρογάθγθ παμζμηι. δῖ. ἀϊοϊθαν Ρὰρ’, 494. πολλὴ δὴ μωρία --- ἃ δι᾽ ἀνάγκην Φαίητε ἂν ὑμεῖς ὑπομένειν ταῦτα ἡμᾶς ἑκόντας δέχεσθαι. Ῥαρ. 428. εἰ δὴ καὶ κοινὰ χρὴ καλεῖν πόλεως ἁμαρτήματα ὧν ὁ ςρατηγὸς ὑμῶν Κλοίλιος αἴτιος ἦν. ϑοῃίοπίϊα πο 6δ8ὲ ρθι- ἴθοία οὐ ἀθβί ἀθγαύινῦ πϑοθϑβαυίατα γοοδθυ] πὶ ὧν ὁ ςρατηγὸς ὑμῶν Κλοίλιος ΜΟΝΟΟ αἴτιος ἦν. Ῥοβὺ ρϑιοᾶ βογιρβοσίπι : ὠλλ᾽ ὍΠως μηδ᾽ αὖθίς ποτε πολε- μήσομεν ἔτι δεῖ παρασκευάσασθαι, Ῥτὸ ὡς --- πολεμήσωμεν. Ῥαρ. 480. μάλιξα ἅπαντας ὑμᾶς εἰ δὲ μή γε τοὺς πλείςους. Βοτὺ Οτδθοοσυση δοπϑαθίθμο δὲ ορροβί ϊοπὶ ταϊϊο αὐ ἀϊοαίαν μάλιξτα ΜΕΝ ἅπαντας ὑμᾶς, εἰ ΔΘ μή γε. Ραρ. 481]. πᾶσα ἀναιρέσθω πολέμου πρόφασις. Νοη οδὲ Ηΐο ΥΘΓΌῸ ὠναίρειν ἸοοαΒ. Ἰμθροηάοτη ἀναιρείσθω. Ἐοάθτα βθηβὰ ρϑι]}]0 δηΐθ αἰχὶύ ρὰρ, 428, ἀφείσθω δὴ πᾶσα ἐγκλήματος ---- πρόφασις. Ῥαρ. 491, ὁ μὲν οὖν ᾿Αλβανὸς τοιαῦτα ΠΑΡΘΟχετο δίκαια. ΚΙ βϑιίηρ, αὐοά ΤᾶΓῸ ἔδοϊῥ, σϑγᾶτη ᾿Ἰθοίϊοηθπι πῃ 1ἰδγὶβ βουγαίδτη ΔΌΪΘοΙΣ αὖ τηθπάοβδιη ϑβαθβεϊαογοί. ὉὈτοΐπαθ ὀχ ϊθθὲ τοιαῦτα προΐσχετο, αυοά δ'πθ Ἰηοτὰ θϑὺ τϑοϊρίθηδαπι προΐσχεσόχι 60 Βθηδὰ δριιὰ Ηδτγοάοίαπι ῥθγγθα αθη8 πὸπ τᾶγατη οϑὲ ἀρυὰ ΤΒσοΥ- ἀϊάθμη ΡΓῸ προτείνεσθαι, προβάλλεσθαι δίκαιόν τι, ἀγφιρμομέα οἰ γαΐίομθθ ρ7ΟΓΟΥΘ δέ αἰΐόφαγο, φιΐδιιϑ ἐμαηε σαμϑαηι ἐμϑίαηι 6996 υἱη- ὁα8, ϑαὺ φμΐδιι οὐὐέηθαθ φορά μοίαϑ, ἀπιὰθ βᾶθρ6 ἀθ Ἰθρϑὲϊβ ἀϊοϊξαν. 51. Ἰριθαγ ἴῃ μδο ἀἰβοθρίδίϊομθ ἀθ ἰὰτθ ΑἸΡαπὰβ ἀϊοϊίαν τοιαῦτα δίκαια προΐϊσχεσθαι. Τοηγϑὶὰβ οἰΐδτη ἰδὲ ἴῃ Βαϊαβοθηηοάϊ πο- δούϊο ἀϑαγρανὶὺ ἔογιηδτη προέχεσθαι, ἀλθ ΠΟΙ ΤΠ] δτ ἴῃ προε- Λέσθαι οογγαρίδ οδὺ, αὖ 850 060 οβίθπάρτηιβ. 61 Ῥαρ. 492. ἡμεῖς, ὦ Τύλλε, [καὶ] τῆς μὲν ἄλλης ἔχειν ἄξιοί ἐσμεν Ἰταλίας, --- τοῦ δὲ Λατίνων ἔθνους ---- ἡγεῖσθαι δικαιοῦμεν ---- κατὰ τὸν κοινὸν ἀνθρώπων νόμον. Ὑιϊζίοδο δἀτηοάστα ἰῃ Παϊυδ- πιοαϊ βοηἐθηὐδθ σΟπ στ δύϊοπθ καί Ῥγϑθρομὶψαῦ, ααοᾶ Β5᾽Π6 τ οΓἃ ΘΧΡΌΠΡΠαΌΤΙη. Ῥαρ. 492. ἐὰν δὲ ----ἡ Φύσις τὰ νέα τάξῃ τῶν πρεσβυτέρων ἄρχειν --- τότε καὶ ἡμεῖς δεξόμεθα τὴν μητρόπολιν ὑπὸ τῆς ὦποι- κίας ὠρχομένην, πρότερον δ᾽ οὔ. Ὑαυϊ]ραία Ἰοοίϊο οβϑὺ ᾿ΑΝεξόμεθα -- ἀρχομένην ὁρᾶν, πρότερον δ᾽ οὔ, ααδδ ραγξ πὶ γογὰ ραγἐϊπι [8188 οβὺ. ϑραγίυτη οϑὺ ὁρῶν οὐ βἰπθ τηογὰ δυϊοἰθπάυσμη. Νϑηιρθ ὠνέ- χεσθαι ἃρυὰ ΟἸΠ65 ὉὈΪαᾳαΘ οατῃ ρῥαγίϊοὶ ρίο οοιηροηίδαγ: οὐκ ἀνέ. χομῶᾶι ὁρῶν, οὐκ ἀνέχονται ὁρῶντες. ΑΥἸΙΒΙΟΡΒΔΠ65 ἴῃ Ῥαο. 02. οὐ γὰρ ἐξηνέσχετο ἰδὼν πίθον καταγνύμενον οἰνου πλέων. βοὰ ὠνεξόμεδα ῬτὸῸ δεξόμεθα ἀπὶοθ γϑγατα οδὺ οὗ στϑροποηάστση. Ῥαρ; 482. ὥςε ἐξίτηλον εἶναι ἤδη τὸ ἀφ᾽ ἡμῶν γένος ὑπὸ χρό- νου [παλαιωθέν]. ΟὈτταρὶῦ Ἰοοῦτα ααἱ 46 βὰ0 παλαιωθέν δἀᾷίάϊύ. Οιηηΐα βυηὺ ἴῃ ἐξίτηλον εἶναι ὑπὸ χρόνους Ῥαρ. 90. εἰ δέ τι πονήσειεν ὑπὸ χειμῶνος ἢ χρόνου ἐξακούμενοι. Ῥαρ. 484, ἀλλὰ καὶ βασιλεῖς ἀποδεικνύθτε ξένους. ὙϊοΒα Ἰοούΐο ὃχ Οὐοάϊοῖὶθ ὕτθὶπαίϊβ ϑύτοῦθ ὠποδέίκνυστε παίᾶ. ἈΘΡΟΠΘ 6Χ οδθίθυϊβ οὐ ηΐθυβ ὠποδείκνυτε. ἴπ Ββἰπριατὶ ΠΌΠΊΘΙΟ ὠποδει- χυύω -- ύεις -- ύει ΟΥ̓ΘΌΓΤΟ τϑοθη οσασα δὰ ἰογὶἑαΓ, οὐ ὠποδεικνύουσιν. ϑοὰ ἐποδεικνύομεν, ἀποδεικνύετε ΟΠ Τηδρὶβ αἰοϊΓ ἀαδτη ὦπο- δεικνύομαι. Ῥᾳρ. 484. τίς γὰρ ἑκουσίως ἄρχεται [τῶν κρειττόνων] ὑπὸ τοῦ χείρονος; ῬαΟΘΡΠ 6’ δαάϊϊαπὶ τῶν κρειττόνων οὐ ῬοΓΪποοτητηοάδ βθὰθ οο]ϊοσαίαπι 6χ τηϑγρῖπθ ἱγτθρβὶύ. οὶ ϑἰΐδμη ροίογαί : τίς γὰρ ἑκουσίως ἄρχεται κρείττων ὧν ὑπὸ τοῦ χείρονος; άπ ἴοτ- ἴα580 γϑῦῦμῃ Θϑί. Ῥαρ, 4820. τὸ μὲν ᾿Αλβανῶν εὐγενὲς ὅμοιον ἀεὶ διαμένει, τὸ δ᾽ ἡμέτερον ᾿ΕΞέφθαρται ταῖς ἐπιμιξίαις τοῦ ἀλλοφύλου. Ναπο ααΐ- ἄρῃ διέφθαρται φοπυΐϊπαπι θὲ, ὥρη βοαῦ ϑηΐτα σογγωρέιη δέ θ9 υἱδῥαίμη ὁε,. Νιταΐυτη δὲ πθὸ βϑηΐθη δθ βϑιϊβ δρίπτη ἐξέφϑαρ. ται “μεμα ἀδἐθέμηι ὁϑέ, Ῥγδθίθγθϑ γοβροπάθηὐ βδθὰ 118 4080 ΑἸΡδπαβ ἀϊχθγαὺ ραρ. 484, ὑμεῖς δὲ τὴν ἀκρίβειαν τοῦ παρ᾽ ἑαυτοῖς πολιτεύματος ΔΙεφθάρκατε. Ραρ. 496.58ᾳ. παρὰ τῆς ᾿Αθηναίων πόλεως τὸ παράδειγμα λα- βόντες ἧς μέγιτον κλέος [καὶ] διὰ τοῦτο οὐχ ἥκιςα [εἰ μὴ καὶ μάλιςα] τὸ πολίτευμα. Ἰωορίάστη δαραΐ, οὶ ἀδἀάϊάϊξ εἰ μὴ καὶ μάλιςα, αὐδδὶ ποη οϑϑθὺ ῥγουβὰβ ἰάθη. Εἰίδτη καί θχρμηρθη- ἀυπι οϑὺ Ῥυρη8η8 Θὰπὶ οὐχ ἥκιςα. Φυδθ βϑαυυσηί Ρὰρ. 488, ἔγωγε τόδ᾽ ὑπολαμβάνω δεῖν τὰς ἑτέρων διασύρειν πολιτείας καὶ τὴν ἰδίαν ἐπαινεῖν κτὲ. δἀιτηθταία βιιηὺ 6 Ποιμοβίμθηΐβ ἤορέϊηθα ῬΡᾷρ. 490, 14. Ῥαρ. 489. μάταιον δὲ ὁρῶν τὸν λόγον καὶ ἐν ἴσῳ τὰ πολλὰ τοῖς ὀλίγοις λεχθησόμενα πρὸς ἀντιπάλους ὄντας ὑμᾶς οὐ δικαίους κριτὰς παύομαι λέγων. ϑὶο ΚἰΘΒΒ]᾽πρ,, ἸοσΌτα οοπδίϊἑαϊς, Ιἡη 1]- ὈΓΙΒ οϑὺ πολλὰ τοῖς σοῖς λόγοις ἐλεγχθησόμενα. ἰορηδη 8 τοῖς ὀλίγοις τοβιϊυαϊῦ, λεχϑησόμενα ἘοἰΒκίαβ, ορίϊπιθ αΐθσηθθ. ἴῃ θχύγθιηϑ ρᾶγίθ Ἰοοὶ ἢἀθ] ββίτηιιβ ἰθϑυϊβ Ὀυθμδ8 βουνανὶ} ΠΙοηγϑὶΐ ΙΏΔΗΌΙΩ πρὸς ἀντιπάλους ὄντας ὑμᾶς τοῦ δικαίου κριτάς, Βρὰ ΒΡΘΡΗΐΪαΡ. ὥὥθηβιβ δδὺ: ὅταν οἱ τοῦ δικαίου κριταὶ ὠντίπαλοι καὶ πολέμιοι τύχωσιν ὄντες, ὅμοιόν ἐξὶ τὸ πολλὰ καὶ τὸ ὀλίγα λέγειν. τηνάλλως γὰρ πάντες οἱ λόγοι γίγνονται. ϑϑαυϊ ἢ Ρὰρ. 440. ἕνα δὲ ὑπολαμβάνω, κράτιςον εἶναι --- τρόπον - τοῦτον εἰπὼν ἔτι παύσομαι. Ὑἱάθη᾽ ὑπολαμβάνΩΝ γργύχη 6886 Ῥαρ. 441]. τὸ μὲν ὀλίγοις σώμασι κινδυνεύειν ----, περὶ δὲ τῆς ἑνὶ πρὸς ἕνα μάχης. ϑοῦῖθ. τὸ μὲν (ἐν) ὀλίγοις οἱ ἔνος ΡΙῸ ἑνί. Ββδοίθ ῬϑΌ]]0 δηΐθ Ἰορίίυγ: ἐν ἐλαχίςοις σώμασι γενέσθαι τὸν τοῦ πολέμου κρίσιν. Ῥαρ. 440. τὸ γὰρ εὑρεθῆναι τοὺς ἀγωνιουμένους ---- θϑχαυμαςῇ τινὶ καὶ θείᾳ παντάπασιν ἔοικεν εὐεργεσίᾳ. οι οΒ]Πρη685 ρᾶρ. 18. 8. τὸ γὰρ τοὺς πολεμήσοντας Φιλίππῳ 7. ἐγ ενῆσδχι ---- δαιμονίᾳ τινὶ καὶ θείᾳ παντάπασιν ἔοικεν εὐεργεσίᾳ. ἱομγβίαβ, αυὶ Πριμοβίμθ- θὃ μοηὶ ὑθηθοδύὺ τηθι 6, ῥδββίτη ἱπ πὸ τηοάσμη ΟΥΔΙΪΟΏΘΙ βυϑη ἢοβο61}}8 ὁχ Πριηοβίμθηθ, δυὺ 6 Τηυογαϊάθ, Ρ]δίοπθ, Χο- βορβοηΐθ, Ἰβοογαίθ, ΕἸ ρίἀθ, 8] 1184 10 ἀθοογρ δ Θχόσηδγα βοϊθί, βοὰ πῖ8}} ΤΔρΉΟΡΟΙΘ Χχ δἰβ ἱτηϊ αίϊοπὶ 8 Ῥγοβοίτηυυβ δὰ βουὶρίο- τῦτη Θιηθηἀδύϊοπθη. Ῥδυοββ μι ἰδηΐιτα Ἰοοὶ βαμΐ, ααΐϊθὰβ ΕἷπῸ δἰασυαδ ἰὰχ αἰἴαϊοού. Ὀίοδῖη ἀθ θὰ σῷ ἰηΐτγα. Ῥαρ. 445. καὶ τὸ μὴ προλιπεῖν τοὺς ΠΡΟχσπιςὰς κάμνοντος τούτοις (Ογία 5 οὐ Ηογα 8) μᾶλλον ὑπάρξει ἀδελφοῖς οὖσιν. Νοὴ μαρῦϑὺ ἱπ δ ΤῈ Ἰοοῦμη προασπιςής. Προασπίξζειν οὐ ὑπερ- ἀσπίζειν οϑὲ οὗὲθοίο οἶψροο ργοίεφογο οὺ ἀϑζομάθσθ. Ἰίδαιθ δΔΌΒυτγ- ἀυπη οδὺ τοὺς προασπιςὰς προλιπεῖν. ϑογρβογαὺ ΠιΙοηγβίυβ τοὺς ΠΑΡασπιςάς, αὐἱ γυ]ρὸ παραςάται ΔΡΡΘΙ]δηίαν. ΕἸάθπη ἐδοϊοὺ Ἰοουβ Ρᾶρ' 408. ὁ παρασπίξων τῷ πεσόντι Ῥωμαῖος. οἱ ρμᾶρ;. 969. ἀθ Βοιῃη]ϊ οοίογίδιδ κατὰ τὰς ςρατείας πρόμαχοί τε ἦσαν καὶ παρασπιςαί, οὐ Ἰθίάθπη 46 118, αυἱ ρδγίδπογαμι ταρὶβ Ἰαἰπ8 ἰοροθδηύ, οἷς ἐχρῶντο κατὰ τοὺς πολέμους παραᾶσπιςαῖς. Ρᾳρ. 447. οὐδ᾽ ὡς ἀναγκάζων αὐτοὺς ---- παρεσκευχσάμην. ΒΘ6- φαϊγ τ ἔυξαγατη ὠναγκάσων, νἱάθ δὰ ρᾶρ. 418. Ραρ. 448, ἄνδρες Ὃράτιοι. Τιαίθ ραίθὺ ἴῃ ΘοΙα 6] πο 88 ΠΟΙΪηἾἶ8 ἄνδρες, αὖ ἰῃ ὦ ἄνδρες δικαςαί, ςρατιῶται, οὐ Βἰτι. ῬοΡ ἰοοῦμη αἀἰοϊίυ ὦ ἄνδρες κύνες, ὦ ἄνδρες ἰχθύες ἴῃ Οοτπμηορά ΐδ, οἱ ὦ ἄνδρες θεοί ἴῃ Ἰμαοϊδηὶ Οὐμοϊϊο Τοογερι. ὥρα ἄνδρες Ὃρά- τιοι ῬΘΓΎΘΙΒΘ οὐ ἱπθρίθ ἀϊοϊξανρ, βἰ τη] ύθγαθ ρᾶρ. 90. ἄνδρες πατέρες ῬΙῸ ραΐγόδ οοηϑογίρέϊ, Ἐϊίατη ὦ ἄνδρες βουλευταί Ῥαρπαὺ Θὰ δὰ Ὑαοίθγατη, ααΐ σοπβίδηἑο ἀϊοθθδηΐ: ὦ βουλή. ῬΡαρ, 449. Βοχ ΤΌ]]υ8Β ΗοβΕ 8 δὰ Ηογαίϊοβ ἰἰα ἀϊΐοὶϊὐ: ἐνὼ δὲ ἀρετῆς ΜΕΝ ἕνεκα --- πάντων μάλιφα δεξομένους ὑμᾶς τὸν ὑπὲρ τῶν ὠριςείων κίνδυνον ἄρασθχι, ἘΦ δεδοικὼς μὴ τὸ συγγενὲς ἐμπόδιον ὑμῖν γένηται, --α χρόνον ἠτησάμην εἰς βουλήν. ῬϑΌΡΡρΙ]θη- ἀὰσπι νἱἀθίυῦ ἰῃὰ απο τηοάμτῃ : ὠρετῆς μὲν ἕνεκα ---- πάντων μά- λιςφὰ (ἤδειν) δεξομένους ὑμᾶς ---- ἄρχσδαι, δεδοικὼς (Δ 6) μή κτὲ. Ραᾳρ. 455. Βοιηδηὶ οὐ ΑἸθαηὶ ροβϑὺ τϑπὶ ἀἰγίπδπι ἰδοίδπι 6έ- μενοι τὰ ὅπλα προῆγον ἐκ τοῦ χάρακος Νοη δε 18 ἰπίθ Προ Ὀδηὺ δ4 ἀοοίϊ τμθίογοβ φυϊᾷ οββοὺ θέσθαι τὰ ὅπλα. Οτοάθθαπὲ 6β88 θέμε. νος τὰ ὅπλα δρᾶ Ποπποβίβμθπθιη ρδρ'. ὅθ]. 93. περιϑέμενος τὰ ὅπλα καὶ ὁπλισάμενος, αἱ Ἰηἐογργοίδιν Ηδγροογδίϊοι 'π γ᾿ ΟὈδτη Γἰβιββοηὺ Αὐμιθηΐθηβοβ δὶ 4υΐβ αἰχίββοὲ θέμενοι τὰ ὅπλα προῆγον, ααδθ ᾿πίρῦ 86 ΡῬαρηϑδηί. Ραρ. 400. ὥςε εἰς δάκρυα προπεσεῖν ἅπαντας καὶ πολλὴν ἄςορ- γίαν κατηγορεῖν σφῶν τε αὐτῶν καὶ τῶν ἡγεμόνων. ΝΘΙηΟ γοίθγατπη ὑπηαθδπι ἱπ Βαϊ βιηοαϊ ΓΘ ἀβαγρανὶν σου θατι κατηγο- ρεῖν. Οὐπβίδηϊ, οὐ ἐγθα θη ἰββϑίσωο ἀβὰ ΟἿΏΠΘΒ καταγιγνώσκειν ἀϊοοραπύ, Μα]ιβ 4118 τηοᾶϊβ βθαυΐοτθβ ἱπ υϑῦῦο κατηγορεῖν ΡΘοοδοδηΐ, μθββίτηθ δυΐθμη πῃ 60 4υορὰ κατηγοροῦμαι, κατηγδρη- μαι, κατηγορήθην Αἰοοθαηί ΡΓῸ γόμρη 6886, ἴη ὑμαϊοία αὐδμοὶ ἷ αυστῃ 81. κατηγορεῖν ἰἴο676 ἐπ τδιηι, ογὶμεῖμα ογαίϊίοπο ὁχρζοαγο. Ῥαρ. 49. τυγχάνουσιν ἀμφότεροι κατὰ τὸν αὐτὸν χρόνον πλη- γὰς ἐξαισίους ᾽᾿ΕΞενέχκαντες κατ᾽ ἀλλήλων. ἘΘΒΟΡΙ θοπἀτα ἘΠε- γέγκαντες, απἷα οὐ τοὶ σαίϊο δὲ οοπϑαθίαδο Ἰοᾳφαθπαϊ πληγὰς ἐπιφέρειν φῬοβίυ]αί. Ιάθτῃ υὙἱέϊατη ἰπ υἱοϊπία Ἠδίβῖκθ βαβίαε Ρᾶρ. 4600. μίαν ἔτι πληγὴν καίριον ἐξενέγκας ἐποκτείνει. Οοπηϊοοὶξ Ἐοίβκο ἐπενέγκας, αὐοᾶ τϑοθρίσμα οροτγίαϊς. Καίριος πληγή Πιοηγβίο υδἰἰαίαπι οϑὺ ἀΐθογθ, Ὑγϑίθσθβ οιἐξέθθαπὶ σληγή οἱ καιρίᾳ αϊοθθαπηί. Ραρ. 460. ὁρῶν τὸν ἄλλον οὐκέτι καρτερὸν τὸν πόδα, ταδηϊϊοδίο ἸΤηθπάοθα δθὺ βογὶρίυγα οβϑὲ. Καρτερός ὕτὸ ἐγκρατής Ῥοβίὑατη ΤΩΟΓΘ δη 400 ρΘπἰψγὰπιὶ ΤΘαυΐγὶύ, αὐ Βαρτα οβέθπἀϊτηυβ. [ἰ84 0 ΟΟΥΙροπάστη καρτερὸν τῶν ποδῶν. ἴῃ 8464. 16ρ. ταῦτα (δὴ) διανοηθεὶς ὡς εἶχε τάχους ἔφευγεν. ὙΌ]ρῸ δή οπιίββαπι θδὺ οὐ τη8]6 ἐγδηβροβίἑα βυπὶ ἔφευγε τάχους. Ὡς εἶχε τάχους 58606 ἀραιὰ Πἰοηγδίαπι Ἰορίξαγ. Ραρ. 4600. ταῦτα διανοηθεὶς ὡς εἶχεν ἔφευγε τάχους. Ξβοτὶ. ταῦτα ΔΗ διανοηθείς. ὅ'8δορθ ἰπ Ηἷβ γϑυὶβ δή ἱποαγία οὔ ββατηι οδὲ. Νοῃπυτηφυϑιη ὃχ ὕγθίπαίθ βαρρΙοίαν. 516 οἱ Ρᾶρ. 470. Ιορ. ταῦτα ΔΗ διανοηϑείς. οὐ μᾶρ'. ὅ99. ταῦτα δὴ (ρτο δέ) δια- γοηθείς. οὐ Ῥᾶρ᾽. 590. ταῦτα (δὴ) διανοηθείς. οἱ ρᾶρ. 911. ταῦτα (δὴ) διανοηθέντες, οὐ Βδορὶα8 4]}1}0]. θῦ Ρᾳρ. 471. ἀναλαβόντες --- κλείσαντες --- ἐπΑΙ όμενοι. ἴτ0 Ὑ6ΓῸ ἐπα ΓΑ μενοι. Ρᾳρ. 400. τῶν δ᾽ ὀδυρομένων ὡς οὐκ ἂν ἔτι τῆς τύχης σφᾶς διαναςησομένης. ΜΊίβογΘ δδθο δογγαρία βαηὺ οὖ αὐ ταυ]έδ δρυὰ "]οπγβίατα οἰΐγα Θμθπἀδηαϊ βρθη. Εὐθάυτη οϑὺ θἐΐϑιη ἄν οὕτη ἡιέμγο οοπϊαπούαπη, βθά ἀθροβιίδα οὖ οοποϊδηηδία ἢ8θ6 βαηί, Ῥαρ, 402. Ἠοτγαῖία ((ὐαηιήϊϊαρι ΘᾺ ρΡΒοηΐδθ ρταίϊα Δρρϑ]]δηὺ (8]- Ἰογατη Ροδίδθ ὑγαροῖ) δα ϊίο Ῥαρηδθ θυθηθα διηθηβ οἰΐαίο ΘαγΒα 06 ΘρΤοβ88 υἱαθὺ ἔγαίγθμη καὶ τοὺς ἑταίρους αὐτοῦ φέροντας τὰ τῶν πεζονευμένων σκῦλα, ἐν οἷς ἦν πέπλος ποικίλος, ὃν αὐτὴ μετὰ τῆς μητρὸς ἐξυφήνασα τῷ μνηςῆρι δῶρον εἷς τὸν μέλλοντα γάμον ἀπεςάλκει, (ποικίλους γὰρ ἔθος ἐςὶν ἀμφιέννυσθαι πέπλους Λατίνων τοῖς μετιοῦσι τὰς νύμφας) τοῦτον δὴ τὸν πέπλον θεασα- μένη πεφυρμένον αἵματι κτὲ Ἠδθο οτηπία πὶ Πίοηγβίαβ κατὰ τὸ λεπτομερέςξερον ἰδτησπδη ἴῃ [θυ] Μ\|Ιϊθβα ἀθβουὶ οἱ ὁ ἤρη Βὰ- Ὀίυτη Ῥίοίογθη (αὖ ἴῃ οδθίθυϊβ Ρ]Θ 84 86) βθαυϊίαῦ, βοὰ ἄθ βῦο ΟἸΔΠΑΙ ροτγαίία Πδ66 Θοτητηϊηἰβοὶ πῦρ, ΝΟη 58ο]6ὺ δαΐθπι ἰπ 86 ἤη- βοηα 1] ᾿σθηια αὐἱά οὰπη παίατα τοὶ οοηρτιαῦ, αὐϊᾷ ραρπθί, τ] τη ΘΌΓΔΓΘ; Πδπὶ 418 ογθᾶδὺ Οαγδίϊατη μοία νοϑίθ περίέϊαζὲ ἡπδηέμρι δ Ῥαρπδπὶ ἀθβοθη ἰββοῦ Νροθϑβθ ἰδηιθη δὲ ἰᾷ ΘΠ [δοῖββθ αὖ 6ἃ Ὑθβίΐβ τη ]0 ΘΓΌΟΓΘ ἐϊποίδ ἰπ ΒΡΟΙ ΝΒ τϑίδυγθ ΌΓ. Ῥὰρ; 408, ἀπορούμενος δὲ τί χρήσεται τοῖς πράγμασι τελευτῶνπ ΔΙέγνω κράτιςον εἶναι τῷ δήμῳ τὴν διάγνωσιν ἐπιτρέπειν. ΔΙέγνω οὐ ὙἱΠοβύτη οϑὺ οὐ κακόζωνον Βθαιθηΐθ ΔΙΑγνωσιν. ον θη ἀΌΓΠη Ἔγνω. Μοϊοβίαπι Ῥγδθροβί ομθπη ῬϑΡροῦὶὐ ΝΟ ργϑθοθάβῃβ. Ῥαρ, 4608. καὶ καθᾶραι τὸν ἄνδρα ὡς νόμος. βοαυϊοτίβ δϑία- ἐδ νἱδα βυπὺ σημᾶναι ῬΓῸ σημῆναι, καθᾶραι ΡΙῸ καθῆραι, οἱ ϑῖπι. ὈΘη6 τηι]ί8. Ἐροίθ 8}1\|8 Ἰοοΐβ δρῃᾷ Πίοηγβίαμι ἐκάϑηρα Ἰεσία Γ. Ῥαρ, 471. ἀπεκρίναντο μηδὲν αὐτοῖς ἔτι πρᾶγμα πρὸς τὴν Ῥωμαίων πόλιν εἶναι [κοινόν]. Τηϊογρτγοίαθαβ οβὲ πϑβοῖο αἪυβ φυϊὰ ἐϑβθύ μηδὲν αὐτοῖς ἔτι πρᾶγμα εἶναι. οὐλὶὲϊ ὁ6969 φὲδὲ οἰωῃ Πορια- πὶ πδφοίϊι. ὮΙΟΝ, ΗΛΙ. 66 Ῥαρ. 476. παρασκευαζομένους καὶ βοηθείας ᾿Εχείραντας. Ῥει- γυ]ραίατα υἱξίατη νἱάθθ ὑτῸ ᾿Αγείραντας. ϑοϊαπὺ αὶ Οὐάϊορβ στδθοοβ ἐσίνοσαπὺ ἂν οὐ εὐ ΟΟῸ 18 ἀἰβοθῦηὶ πῸη Ῥοββθ. ϑθηϊθηίὶα δαϊαδαιιθ Ἰοοὶ πυτηαθδτη ἰ6 ἀπὈίατη το] παθύ. Ὑϑγασα νἱάθτγαὶ ΒΘ] θυΓρ; δοαίΐαστη ἰπ ἐδ] 1018 ΟΘΓΠΘΓΘ 80] ὰ8. ϑὅ'8δα οοοϊηϊύ οἱ Ῥου- ὕπ5,, 861 πὐὲ1 γεμέαραίην παηὶ ἐγείρειν πιοέαρλογίοθ 8Β0]]} 1 οἱ 6 δέφηϊ- 7 εαί." ἙἘαΙδιββίτηυστη μθῸ 6886 υἱχ ορὰβ οϑὺ ἀΐοοσθ. Ἐνγείρειν οϑὲ δαὶ ἀἀογηνἑθηέθηι ὀαοϊαγε δαὺ ΦΥ͂ 676 ἰπτορδθῦτη δα βίτηῖ]86 αυϊὰ, ϑδθρθ βίο ρϑοοδὺ Ῥογίαϑ ααἱ αυἱϊὰ 5ἰὺ τδθοὺμὶ ααϊὰ ποη δἰ ΒᾶΘΡ6 πρβοίθηβ σοηβαἀθηΐοῦ Ῥτοπυπίϊαί τὸ ἐπελθόν. Ῥαρ. 477. ὃ δὲ πάντων μέν ἐςιν ἥδιςον ἀνθρώποις, σπανίως (τϑοὐϊββίτηθ Καὶ ἰθββὶηρ', σπανίοις) δέ τισιν ἐκ τοῦ παρελθόντος αἰῶνος ἐξεγένετο καὶ τοῦθ᾽ ὑμῖν ὑπάρξει!Ι. πάσχοντες ὑπὸ τῶν συμμάχων εὖ δρᾶν ἐκείνους αὐτοὶ δόξομεν. Μιὶγϊδουτη ἰπ τηοάυτη εὖ ἐγϑῃ8- Ροδιϊατη οβδὺ, βρὰ ποὺ ΠΙοηυϑὶὶ υἱύΐο, αφαὶ ἀθάθγαὶ : ΕὙ σπάσχον- τες --- εὖ δρᾶν δόξομεν. ΝΝΘΟΘΒΒΔΙΙΌτα εὖ ρῥγδθοθάθηβ ΕἸ δΟβουρδίί. Ῥαρ 489. Φιδηναῖοι --- ὑπὲρ κέρατος ὄντες τοῦ ἐψιλωμένου κυ- κλοῦσθαι μέλλουσιν ἡμᾶς. Νοὴ εὐ ταϊπὶ ογθάϊ 116 ὑπὲρ κέρατος εἶναι 60 40 βροηΐθηίία ροβίυϊαὺ βοηϑὰ (ὑγαθοὶβ υβίἑαίασω 6886 ἀϊ- 6676. ὙΘΓΌΙΩ Θ686 ΒΌΒΡΙΟΟΓ ὑπερκεράσαντας τὸ ἐψιλωμένον, αυοὰ Ἰηὐουργθίθ ποὸη ἱπαϊρθύ. Ῥαρ. 488. ἔσωσε τὴν Ῥωμαίων ςρατιὰν εἰς προῦπτον κατακε- χλαΙμένην ὄλεθρον. ὅϑδθρθ ἱπ Πίοηγϑὶὶ 11 γῚβ -- κέκλειμαι σὲ -- κέ- κλίμαι Ἰοριθαῦ ῬτῸ ἴοστωδ δηξίααδ οὐ ῥοῦ -- χέκλῃμαι. Νοία- γἰτηυϑ δα Ποτηοδίμθποιη ἴῃ Τἤμοοίί. Ογὶέ. Ῥὰρ. 42. Ῥαρ. 487. ἕως ἂν ὝΦ᾽ ἑχυτῷ ποιήσηται τὸν ἄνδρα. Οοττί- σοπάστη οϑὺ Ἐφ᾽ ἑαυτῷ. Θυΐα βοῦῖθδθ υθίψυθ ὑπό οὲ ἐπί ἐθιῃθυθ οοπΐαπάππηὺ αὐυἱὰ 50 γοῦῦτα ἐκ τῶν συμφραζομένων οδὲ οΟΙ]Πρθη- ἄστη. Ποιεῖσθαι ὑφ᾽ ἑαυτῷ ἀϊοϊξαν ἀθ αἰξίοηθ δὲ ἱπηρθγίο βέδ}}} οὐ ἀυτγαίυτο, υὖ καταςρέφεσθαι, ὑπάγεσθαι δεδίφογο, ἀοηιαγό, ρογάἀορεαγο οἷ βῖτη. οὐ βίο αἰοϊ ῦ περὶ τῶν ὑπηχόων, ἀθ ἰἰδ ψιΐ ἐρρογίο ραγόηξ, εἶναι, γενέσθαι ὑπό τινι. Ἐπί τινι εἶναι, γενέσθαι, ποιεῖσθχι ἐφ᾽ ἑαυτῷ οοηῃίγα αἰοϊξαν ἀθ 60, αὶ οαρέπβ, δαΐ ῥτθ- θη γϑηΐϊὺ ἰπ Δ]σαϊαβ Ροἰθδίδίθη, αυἱ ἀθ θὺ δὺο διθίϊγαία 67 βἰαίαδῦ, γυϑὶυὐϊ ρᾶρ. 211. υδὶ Νοιηϊίοῦ δὰ Ἐριηῦτη: ἐπ᾽ ἐμοὶ γέγονας παθεῖν ὅ τι ἂν δικαιώσω. οὑ Ρᾶρ" 9208. ἐπὶ τοῖ; πολεμίοις γενόμενος, Οὐ 56 ρῥαββϑίτη. ἀρραγοὺ ἰρι ΘΙΙῸΓ ἰῃ ᾿ἷβ Ἰοοὶβ: ρᾶρ. Φ088. συνέβη τὸν ἀετὸν ὑπὸ τοῖς πολεμίοις γενέσθαι. οἱ ρᾶρ. 1612. ἐὰν καὶ πόλις ἡμῶν ὑπὸ τοῖς πολεμίοις γένηται. οἱ ρᾶρ. 2198, πάντ᾽ ἐάσομεν ὑπὸ τοῖς πολεμίοις τὰ ἐν τῇ χώρᾳ γενέσθαι. οὐ Ῥᾶρ. 140]. παρακινδυνεύσαντες ὑφ᾽ ὑμῖν γενέσθαι δικαςαῖς. οὐ γνᾶρ. 1099. πάντα ποιῆσαι τὰ πράγματα ὑφ᾽ ἑνί, ομμα (δὰ ἰθιρα8) πρΐμϑ ἠοριήηὴβ αγθϊέγίο ρμογηρδέογο, ἰὰᾷὰ ᾿δδὺ ᾿6φ᾽ ἑνί. ἘΓΡῸ οὐ ποβίτο ἰοοὸ, δὶ βϑηὐθηξία οδὺ ὥοηθο ἤοριήμθηι ὁ) δ αηΣ ροἐφεέαέοηι γοάογίϑδοί (Δ ΒαΡΡ] οατη ἀθ 60 βυχῃθημάθτη), ὙΘΓΌΙΩ οϑὺ ἕως ἂν ΕΦ᾽ ἑαυτῷ ποιήσηται τὸν ἄνδρα. Ῥαρ. 489. οὐ περιόψεσθαι τοὺς ᾿Αλβανοὺς ὑπελάμβανεν ἀλλ᾽ ἐπὶ τὰ ὅπλα χωρεῖν. Ῥοιβρίσαθστη οϑὺ ψχωρήσειν ὩρΟΟβΒδγίατη οἱ γΟΓΠΠῚ 6886. Ῥαρ. 490. ἅπαντας ἀπολωλέναι κυκλωθέντες ὑπό τε πολεμίων καὶ Φίλων. Μίγυαμη οϑὺ ρϑγῆδοβ ῥγοάϊογθβ αρηῆοοβ Δρρθ]]τῖ. Ὀιχογαύ καὶ φιλίων οέ αὖ ἠοϑέξδιιδ φέ ὦ ποϑδίγίδ. ΜᾺ] 18 81118 δρυᾶ ιοηγβίαση Ἰοοὶβ ἰάθη ΘΥΤῸΤ Θχἰ τη ηπ18 οϑύ. Ῥαρ. 501]. εἰ γὰρ ἂν παρακινεῖν τι τολμήσητε πάντες ἀπο- λεῖσθε ὑπὸ τούτων" δείξας τοὺς ἔχοντας τὰ ξίφη. Οἱ υτηφάδτα σδθοογαχση βδἷο Ἰοοαΐαβ οϑὺ εἰ γὰρ ἂν τολμήσητεϊ ἘΒπηοπᾶα ἐὰν γὰρ παρακινεῖν τι τολμήσητες Ὠρίπμαθ προθββδυϊτη οδὺ ὑσὸ τουτωνϊ. Ῥᾳρ. ὅθῷ. τοῖς δ᾽ ἑταίροις αὐτοῦ καὶ συνειδόσι τὴν προδοσίαν [αὐτοῦ] δικαςήρια ὃ βασιλεὺς καθίσας τοὺς ἁλόντας --- ἀπέκτεινεν. δῖ ΤΙαἀαοὶ οὐ Ομ υἰβεϊδπὶ σαθοθ Ἰοφαθθαπίαγ. Ἱπορίθ σορϑύϊψατα αὐτοῦ ἀο]οπάππι. Ῥᾳρ, ὅ06. ἀγοραί τε αὐτόθι λαμπρότατΤΑΙ τῶν ἐν ἄλλοις τισὶ τόποις τῆς Ἰταλίας ἀγομένων ἐγίγοντος Ῥαρπδηὺ ἱπίθν 86 λᾶρμ- πρόταται οὺ ἐν ἄλλοις τισὶ τόποις. ὙοΙατα οϑὺ λαμπρότεραι. ΝΣ θ8 Ῥαρ. ὅ14. οὐ ταχὺς ὧν εἰς πόλεμον ἱέναι. ΤΗπογάϊάθα ἢδρὸ λέξις οδὲ, 1. 118, οἱ Λακεδαιμόνιοι ὄντες μὲν καὶ προτοῦ μὴ τα- χεῖς ἱέναι “εἰς τοὺς πολέμους. Ῥαρ. 492. ἰδίαν ἰσχὺν --- ἀπὸ τῶν ἰδίων πολέμων ἐκτησάμεθα. οίδα ργοργία υἱϊζίοβθ οὲ ἱπθρίθ ἀϊδαπέανυ. ϊχογαὶ γοργίαηε ρο- ἠθρέταηι ργοργὺλϑ ἸΔΘΟΥΙ θὰΒ μαγέαηι ἤαδοριια, ἀπὸ τῶν ἰδίων ΠΟ- ΝΩ͂Ν. δάθιη δοηβιβίο ρᾶρ. 441]. τῶν μὲν τιμῶν πλέον αὐτοὶ Φέρεσθαι, τῶν δὲ ΠΟΛΕΜΩΝ ἔλαττον. Ορύϊπηθ Βθίβκθ ΠΟΝΩΝ. Ῥαρ. ὅθ0. περιορᾶν τοὺς ἐπιφανες τους τῶν πολιτῶν ἐπὶ τιμω- ΡΙΑΙΟ Ουναρπαζομένους. Το Τη8]6 ἀρ] οαία οδὲ. Τμθρθ ἐπὶ ΤιμωρίΑΙ αὐ ϑιρρίοίμηι. Ῥαρ. ὅθ04. παραταξάμενοι δὲ καὶ πολλοὺς ἀποκτείναντες ἐν τῇ μάχῃ κατεκλείσθησαν πάλιν εἰς τὸ ἄςυ. Ἰποοηρτιδ ᾿866 βαπὲ ῬΓΟΡίΘΡ Ἰδουπδτη ἴῃ Πὰπο ἔδιτηθ τηοάυτη Θχρ]θηάθμ;: πολλοὺς (μὲν) ἀποκτείναντες ἐν τῇ μάχῃ (ἔτι δὲ πλείους τῶν σφετέρων ἀποβαλόντες) κατεκλείσθησαν πάλιν εἰς τὸ ἄςυ. αἱ Ρᾶρ;. 564. πολλοὺς μὲν διαφθείρασα τῶν πολεμίων, πολλῷ δ᾽ ἔτι πλείους ἀποβαλοῦσα τῶν σφετέρων εἰς τὴν πόλιν κατέφυγεν, οὐ 5Βῖ6 586- ΡΒ ἴῃ ΓΘ β᾽π}1]}. Ῥαρ. ὅ10. καιρὸν δὲ νομίσαντες ἐπιτήδειον ὧν ἐξέτισαν Ῥωμαίοις χρημάτων πολλαπλάσια παρ᾽ αὐτῶν ἀπολαβεῖν. ΘΒ ΘΓ ΔΠι Ἰηβηϊ γατη ἔχειν φαΐα ΠΙΟΠγΒῖΟ τηο8 δδβὲ ἀΐϊδοθγο νομίζω, ὑπολαμ- βάνω καιρὸν ἔχειν (γ6] εἰληφέναι!) ἐπιτήδειον. Ὠρίπάθ νἱάϊ ἴῃ ὕτθιπαίθ ἐπιτήδειον ἔχειν ἀἰδογθ βου ρύαμη 6886, συοα 80 Θχβὶ ο ΤΟ γοΟδ Πα τη. Ῥαρ, 516 ἐγὼ δὲ τοῦτον μὲν οὐ δέχομαι τὸν λόγον οὔτ᾽ ἀληθῆ γνομίζῃ, οὐδὲ πιθανόν. [μ6ρ΄. νομιζῶΝνΝ οὔτ πιθανόν. Ρᾳρ. 517. ἄνδρα δὲ μιαρὸν καὶ τοσούτοις ἡμαγ μένον Φόνοις ἀδίκως. Ρθγρθγᾷπη ἀϊδσίμσω δὲ ὑγὸ ἀδίκοιο. Ῥαρ. ὅ20. νομίσαντες δι᾿ ἀνανδρίαν οὐχ ἱκανὸν εἶναι πολέμ ηῃ Οτρατηγεῖν. (ἰθπιϊηαία Ἰἰύθγα βου θοπάυτη πολέμους Οτρατηγεῖν. θ9 αἱ ρᾶρ. 704. πολέμους ςρατηγεῖν ἱκανός, οἱ Ρᾶρ. 472. ὡς κακῶς ἐςρατηγηκὼς τὸν πόλεμον. Ραρ. 21. οὔτε γιγνώσκειν ἐσκήπτοντο τῶν περὶ τὰ λῃςήρια κατηγορουμένων οὐδὲν --- οὔτε ὑπόδικοι γενέσθαι Ῥωμαίοις περὶ οὐδενὸς πράγματος. ΞϑαΡΡΙΘπάππι ἀΡΌϊίτου : οὔτε ὑπόδικοι γενέσθαι (ἔφασαν) Ῥωμαίοις. υοὰ ἱἰπ γαυϊραία Βογὶρύατα νυἱά θέ" ἴῃ 6886 ζεῦγμα ῬΓΟΓΒῸΒ ἃ ΠΟΠΥΒΙΪ σοπδβαθίπαϊηθ βου θη αϊ 8] θη πη οβί. Ῥαρ, φῦ, 1. ἀπαναςομώσαντες τὰ πέρατα τῶν ὑπονόμων. δα τϑύϊηἱύ Καὶ Ἰθββ]πρ᾽, νἱ οβαπη Ἰθούϊοηθπι ῬΓῸ γϑῦὰ ᾿Αναςομώ- σαντες οχ ὕτθὶπαίθ. ᾿Απαναςομοῦν πο οϑὺ θῦμα Οτδθοῦχα, Β60ἃ ΒοῦῚ θάμα Υἱἑΐο παίαμ, Ραρ. ὅώ2θ0. πολλῶν δ᾽ ἐν τῇ καταλήψει τῆς πόλεως ἀποΛΛΥῪ- μένων τοὺς λοιποὺς --- ὅπλα παραδοῦναι κελεύσας κτὲ. Ουϊουχη- 40 τηθηλϊηθγὶύ ἴῃ ᾿ἰ γῖὶβ Μ88. ραββίτη ὠπολλύμενος --- ἀπολούμε- γὸς --- ἀπολόμενος ἰπΐθ 86 ἰθιῆθῦθ οοηΐπηᾷὶ οοηἰϊπαο οαθπαδθὶξ πολλῶν δ᾽ --- ἀπολΛῸ μένων. θείη τηνὲ ῬΘΥ ἰββθηὺ γοίΐφμοδ. ἀγηῖα ἐγωθγθ ἐμϑϑ1έ. Ραρ;, ὅδ, ἐκεῖνοι δ᾽ ἤρξανΤ᾽ Ο ἐνιαυτῷ πρότερον εἰς τὴν Ῥωμαίων γῆν ἐμβαλόντες. ϑ'πθ οοπίγουθγβία τϑαυϊγιὰν ἦρξαν Ῥγὸ ἤρξαντο. ἐδ Ῥυΐουθβ ἐμύμγίαϑ Ποριαηὴβ γϑοογαηέ. Ἐοιίαββ Πιοηγβίαβ βοτὶ- Ρβοταὺ ἦρξαν ΤΩΙ πρότερον ἐνιαυτῷ. Ῥαρ, ὅῷ9. καὶ αὐτὸν ὁ Μάρκιος --- εἰς τὸν τῶν πατρικίων τὲ καὶ βουλευτῶν ἀριθμὸν ΚΑΤέγραψεν. Νοη οβὲ αἰϊαἃὰ γϑυθυχη ἴῃ θ8 ΤὉ αδἰἑαίαπη αὐὑδηὶ ᾿ΕΝέγραψεν. δ 8110] β τα αν οδὲ Ρθοσδίθτῃη. Ῥᾳρ. ὅ88, ἕν μὲν δὴ τοῦτο [τὸ] πολίτευμα τοῦ βασιλέως παρα- δίδοται καλὸν ἅμα καὶ πραγματικόν. Εἰχραπηρθ τό τὴ8]6 δά 86- ἴΘηΒ ΘΧ ΒΥ}]808 Ῥγδθοθάθηίὶ. Ῥαᾳρ, 41. ἐδήλωσεν --- ὅτι κατοικεῖν ἐν τῇ πόλει βουλόμενος ΠΑΡΗΙΘΙ. Θυϊά κ5'0ὶ τνυὶὺ γϑυθυτα παρέρχομαι ἴῃ Βαυϊυβηηοάὶ βοηἰθηϊα βουὶθθ παρείη. -᾿ “0 Ῥαρ. ὅ40, ᾿ΕΠιτίθησι τῷ Λοκόμωνι τὸν πῖλον ἐπὶ τὴν κεφαλήν. Ῥογρθίαθο Οσδθου]ογατη ΘΡΙΌΓΘ ΠΙοηγβίαβ ἐπιτιθέναι, ἐπιτίθεσθαι, ἐπικεῖσθαι Ῥομὶ Ὁ] Ὑθύθυθβ σοπβίδηΐνι περιτιθέναι, περιτίϑεσθαι, περικεῖσθαι αἰοοθδπῦ, αὖ ΒΌΡΓα ποίδυϊ τη υβ. Ῥαρ. ὅ44, ἀπῆγε τὴν δύναμιν ἐπ᾽ οἴκου καὶ μετὰ ταῦθ᾽ ἑτέραν ςρατιὰν ᾿ΑΠῆγεν ἐπὶ τὴν Κρουςομερίνων πόλιν. Ῥουβρι σα τη δὲ ςρατιὰν γεν ΟἸΐτη Βογὶρύαμη ἔαΐθθθ. Οἱ οορίαθ ἀοηεμρ γοάποὶ ἀπάγει τὴν δύναμιν, αἱ ἑηγοδίο Φαθγοίδε ροίϊέ ἀοϑέομυ ἄχει. ΕὐΧΘΙΩΡΙΟΓΤα Ρ]6πᾶ βαηὺ οἸηηΐδ. Ῥαρ. 45. ἀνέῳξαν τὰς πύλας καὶ --- παρεδίδοσαν αὐτῷ τὴν πόλιν. Ἐπηθπᾶδ παρέδοσαν. ῬοΙΓΘαΊΘπΒ ἴῃ 1 τὶβ οϑὲ μος ΤΠ αΪ ρ ΘΠ. Ῥαρ. ὅ48. λεηλατήσας δὲ τὴν χώραν -- πρὸς αὐτὴν ςρατεύεται τὴν πόλιν προκαλούμενος τοὺς ἄνδρας εἰς Φιλίαν. Ῥαρπαπύ Πᾶθο ἰπίο 8686. Πμιϑρϑηάππι νἱἀθίιν πρὸς αὐτὴν ΠΟΡεύεται τὴν πόλιν. Κ᾽ αἰχίββοὶ ςρατεύεται ΟΠ πρὸς τὴν πόλιν, Βορὰ ἐπὶ τὴν πόλιν ογαὺ ἀϊοθηάυτῃ. Ῥαρ. ὅ51. Τυρρηνοὶ δὲ συμμαχίαν ἀποςέλλειν ὡμολόγησαν ἧς “Ἁ3 ᾿ Ἀ" Ν - . . " -» ᾿ ἂν αὐτοὶ μὴ δεηθῶσιν. ῬυΥϊηστη Ββορίθθ ὠποςελεῖν. Προίηβο μή ἃ Ἠοϊβκίο δἀαϊψαση βρὸπμθ βὰ0 Ἰοθο ἧς ἂν μὴ αὐτοὶ δεηθῶσιν. Ῥαρ. 09. βασιλεὺς Ταρκύνιος --- μαϑὼν τὸ γιγνόμενον ἐλάτ- τωμᾶ περὶ τοὺς σφετέρους. ῬΟΡΥα]ραίαΒ ΘΥΓῸΓ (ΤΑΘΟΌΪΟΓΌΓη δρυὰ ῬΙομΥΒατη ΠῸῚ ἰη θα ΘηΒ ΡΓῸ τοὺς ἑχυτοῦ. Κ'΄Σσἁ οἰΐδτα Ρᾶρ'. 1064. μαθὼν ὁ δικτάτωρ τὴν Φυγὴν τῶν σφετέρων. Ῥαρ. ὅδ. [μαὐϊπὶ ααστη πϑβοϊγοπὲ βὰ8 οαϑίτα δΔῸ Βοβέϊ θὰ 6886 οαρία ἀναχωροῦντες ἐκ τῆς τροπῆς εἰς ἀσφαλῆ καταφυγὴν ὑπὸ τῶν καταλαβομένων αὐτὴν ἀπώλλυντο. Μάδποις βοηϊοηέία οδβὲ: ΒΌΡΡΙΘ: ἐκ τῆς τροπῆς Ὡς εἰς ἀσφαλῆ καταφυγήν. Τ᾿αἴαπι 86 ἰπ οαϑέγα τϑοθρύστη μδΌΘΓΘ ορίπαδαηέμγ. Ῥαρ. ὅθ). οὐχ ὑπομείναντες δὲ εἰς τὴν ἑαυτῶν χώραν παρεῖς- νῶι τὸν πόλεμον. ΜαοΙΐὰβ οβὺ παριέναι ἰᾷὰ οϑὲ πάροδον διδόναι. “1 ΠοραπίαΣ Ῥγϑθβθηεβ ἕστο, 86 ταὶπῸΒ δγαύ Ἰθοίου! 8 ΔΤ Ὁ]- συ, υὖ οἵ ξυνιέναι (ἐπέοί φογθ) Ῥτὸ ξυνεῖναι. Παρεῖνωι ΘηΐΤΩ βοϊοὺ ροῃΐ ῬΓῸ αὔθ886 οἱ ξυνεῖναι ῬΙῸ τῶ 6886. Ῥαᾳρ. ὅδ). γνώμη δ᾽ ἀμφοτέρων ἦν ὁμοία, πο ογαὺ ΘΟΠΒ᾽ ΠΠΌ ΤΩ εἰμι, βοὰ τροόρὶ θέ ἑάφην ἦν ΜΙΑ. Ῥαρ. ὕθ0. κατεπόθησαν. ᾿Θφθάρη δέ τις αὐτῶν μοῖρα οὐκ ὀλίγη. Ῥογὶδϑο οδὶ διαφθαρῆναι, πο φθαρῆναι. Ἰμθρ'. ΔΙεφθάρη. Ῥιδθροβι Ἰοηθπὶ πθοθββδῦϊδπὶ Ῥγδθοθάθηβ Ν ΔΌΒΟΡ"Β᾽ 0. ]Ἰάθη 6Γ- ΤΡ οὐ 10] ποῃπυτηααδπι) ΘΟΙΏΙ 5818 Θδύ. Ρᾳρ. 460. καϑ’ ὃ μέρος περαίιου μένη λήσεσθαι τοὺς Σαβίνους ἔμελλεν. Ἐπ τἱύίοβα ΟὙὐδθου]ονῦτη συνηθείᾳ ὈΙοΟηγϑῖΒ Βατηβὶύ λήσεσθαι ῬτῸ λήσειν. Ὑοίθιθβ βθαυϊναν οὐ 8}}0] οὐ ρδρ. 71. καὶ λήσεις ὑπ᾽ αὐτῆς γενόμενος ἐξ ὠνδρὸς τὸ μηδέν. Ῥαᾳρ. ὅ00. Σαβῖνοι μὲν οὖν ἐγνωσιμάχησαν ἀπὸ τῆς τότε συμ- Φορᾶς βιασθέντες καὶ --- ἀνοχὰς ἐποιήσαντο τοῦ πολέμου [σπονδὰς] ἑξχετεῖς. ὈΘοθθαὺ Εαϊοῦ ὑπό ρῸ ὁπό Ῥῆαρκίο δυσίογθ σϑοὶ- Ρθτθ. Ὑουθβ ραββίνίβ δάάϊψυν ὑπό τινος, Ἰοηΐοθ πρός τινος, ἔκ τινος, δρυὰ τϑοθηξίοσθβ ασδθοῦϊοβ [υ]ΐϑπατη, Πἰϊθδηΐατη, ΤΠ6- τηϊβίϊατη παρώ τινος, 8608 ὠπό τινος ἰῃ ἀδθογορὶα ἀθηυτη (ἀγαθοὶ Βοῦῖῦδ6 αἀϊσθθαπὶ αυἱ β88 Βογά6 8. ρϑββίτη σϑύθε 8 βου ρου θ8 αν σαθταῦ, αυδΙ ΟΌΓΘα. ἤὰπὸ Ρ]ορίααθ γαθοθ ἀοοίὶ ἀπό τινος βίη6 1118 οἴθηβίοπθ Ἰθραηί. Ἰωοοὶ βαηὺ ᾿πυμηΘγ Ὀ}]68 Ὁ] ὑπό δυΐ Θχ ᾿ἸΌγῚΒ τη] ἰοῦ Ὀὰ8 δυΐ οχ αταθοϊ διϊβ ᾿η 6 }]Πσοηίϊα ορύΐπηθ οϑί γοβυλυα τη, 80ἃ ἱπρθηβ Βα ρθιθδῦ ἸΟΘΟΡΓΌΠῚ ὨΌΤΏΘΙΒ αἱ ΘΔΠάἄθτὴ οιηθηδαίίοπθα δάμυς ἔγυβίγα θχϑρθοίδηύ. ϑῬδοριββίτηθ οὐΐδτη αὖ "..]. γϑγὰ Ἰθοίΐο σϑρουῦία βρϑγηϊνιγ. (1 αυΐβ ἰῃ ἰ}} τ Οοαϊοὶ θα Μ85. αἹϊαυϊά ἰὑγὶ θαθηάαπη 6886 ρυΐαῦ, βυυϊἀθθαηὺ οἸηπθ8, αὐ ΟΡ᾽πΟΡ, ααἱ τηυ]ΐοβ ταθοοβ Οὐάϊοθβ ὑσ νθυαηύ. ἨΘΡοΟΠδΙὰΒ ΘΙΡῸ ὑπὸ τῆς τότε συμφορᾶς, 8604 ποη οϑὺ 8818. Θαυρτηδάτμηοάστη Θηΐτη ἰῃ Ἰοοὶ οχϊὰ σπονδάς τηϑηϊίθϑδίο 6 Τη8}- σἷπθ ἰσγορδὶς ἰάαψαθ ἴῃ ΔΌΒΟΓ ἰββί πηϑτὴ βοάθιῃ, βίο οὐ βιασθέντες ἃ Ιη8]ἃ Τηδη δαἀβογὶ ρύστη οὐ βρυσίατη θοῦ. ὅδηδ οὖ νϑίδ ογδίϊο οὐ βογὶρίυγα οϑὺ ἐγνωσιμάχησαν ὑπὸ τῆς τότε συμφορᾶς καὶ ὦνο- χὰς ἐποιήσαντο. 0 ἘχΘτΩΡ]α ῬδΡ οἱ ρίοσατα βἰο ἃ τη ρη8{61}18. ἱπέθιροϊδίοσαη., ἰπη- ῬΥΙΩΐΪΒ κρατούμενος οἱ βιασθείς, ΒΈΌΡΓΑ αἰξα] τη π8. Γνωσιμαχεῖν ῬΙΌΡΓΪΘ ἀϊοϊξαΡ 46 6ὸ φὰ ϑϑηξίέ 86. υἱγέδηϑ ἐρερα- γΕΉΣ Ομ, ρούθΉ 076 δΟΉφΥΘα δὲ μγορέογοα οηιΐϑϑα οομέθηἑοηθ ἀαὶ μᾶμαϑ. 1 ἰρ᾽δαν βίη 1118 οἰδᾶθ ϑάοοίὶ ἐπ δῆποβ βδχ Ἰπἀποἷδβ ΘΟΙΏΡΟΒ Ἶἶθ86 αἰσαπέαν. ΡῬαρ. ὅθ2. ὀλίγου τινὸς ἐδέησεν ἅπασᾳ διαφθαρῆναι. Ἠδεος γΟΤὰ οὗ ῬγοΟρᾶ δὲ τυρὶ δεῖν ΘΟΙΏΡΟΒΙ 0 οατη ρϑηϊεγο ὀλίγου, πολλοῦ, τοσούτου δέω. Ῥαρ,, ὅθδ. αἱ γὰρ ἑξχετεῖς αὐτοῖς ---- ἀνοχαὶ ΔΙεληλύθεσαν ἤδη. ῳαοὰ ϑ'γ]θαγρίαβ τϑροπθθαί διελύθησαν δατα Πἰοηγβὶΐ βοηξθηξία Ραυρηδί, ααὶΐ αἰχογαὺὶ δυλδοϑο ἐμαμοϊαγηρ αἴξοηι Ιύδααθ ἐξεληλύ- θέσαν γούυτη γίάἀθέαρ, 4υ0α ῬΓΟΡΡαμΣ ἰῃ ἃ 16 ὙϑΕθατη οβί. ΤΗυογάϊάο5 Υ͂. 14. ξυνέβαινε δὲ --- τὰς τριακοντούτεις σπονδὰς ἐπ᾿ ἐξόδῳ εἶναι. Χοπορμοη Μρίζομ, Υ. 9. ὦ, ἐλέγοντο δὲ καὶ αἱ σπονδαὶ ἐξεληλυθέναι τοῖς Μαντινεῦσι τούτῳ τῷ ἔτει. ΟῈΓ δι δὲ εξ ἰῶτα 58606 δοηδιπάδηίαν πογθυηῦ αἰ 8 τηὰ]ΐοΒ Οἰτᾶθοοβ Οὐάΐοθ8. γθῦβᾶγθ σοπ ρ]. Ῥαρ, ὅ69. ὥσπερ ΤῸ καὶ νῦν Ῥωμαῖοι τὰ σκῆπτρα καὶ τὰ διαδήματα δωροῦνται τοῖς βασιλεῦσιν. ῬΊΔηΘ. ΔΌΒΟΠΏΙΩ οϑὺ γε. Πθρομθ ὥσπερ ἜΤΙ καὶ νῦν. Ῥαρ. δ. ξυλίξεσθαι --- καὶ χιλὸν ἵπποις συναγαγεῖν καὶ τἄλλα ἐπιτήδεια λαμβάνειν. ϑοτὶ ρβίβθθ γίἀθίυν συνάγειν, αἱ Β0]οὺ ῥγϑθαθηΐία θὰ πὶ Ῥγαθϑθη θα οἱ ΔΟΥΙΒύοΒ στη 8ου βἐΐβ δοτη- ῬΟΠΘΓΘ. Φύυδτη ἴμο1]6 ἄγειν οἱ ἀγαγεῖν, ἄγων οἱ ἀγαγών ΘΟΠ Ἀπ δΔη Θὐϊδπη οὰτη ἀθέτὶπηθηΐο βρηξθηξδθ ΡδΙδπι ἔμοϊθὲ Ἰοοὰβ ἴῃ γἱοϊπία Ρᾶρ. 76. τοὺς δὲ αἰχμαλώτους ἀγαΑΤ όντες εἰς τὴν Ῥώμην ἐνέ- φρεψᾶαν, ἰὰ οβὲ πρῶτον τοὺς αἰχμαλώτους ἤγαγον ἔπειτα εἷς τὴν πόλιν ἀνέςρεψαν, αρᾷ τηδηϊξοβίο {Ἀ]βάτη. οί, Ραρ. ὅ76. ὀλίγα μέν τινα καὶ τῶν ΣαβίνωΝ ΔΙευτυ χούντων ἐν τοῖς ἀγῶσι, τὰ δὲ πλεῖςα Ῥωμαίων. ΙΪὴῺ 6110 εὐτυχεῖν 88.606 βἱρτιίϊδοαί ὄδηδ γϑηὶ 967676 (γὶοίογίϑτη ΤΘΡΟΡ8Γ6), αὐ ὠτυχεῖν 79 γπιαῖθ γϑηὶ 46767)6 (οἸδάθτη δοοῖρθγθ)ὴ αὖ Ποιμοβίμθηθβ ,γὸ Οογοηα ρᾶρ. 2391. 4. ἀ6 ΤΠΘΡΔηΪΒ8: οἷς εὐτυχήκεσαν ἐν Λεύκτροις οὗ μετρίως ἐκέχρηντο, ἰὰ οϑὺ υἱοίογία Τοιοίγίοα αὐοϑὲ ϑωμέ. δϊο β8θρθ οἰδάθβ αταθοοσιπὶ ΟἸΔΘΓΟΠΘηΒ18 ΔΡΡΘΙΪ]α Ρ καὶ περὶ Χαιρώνειαν ἀτυχία, γο] τὸ ἀτύχημα τὸ περὶ Χαιρώνειαν. Διευτυχεῖν ἰρὶ τ ἀθ 118 ἀϊοϊ Ρ., ααὶ ρογρϑέθο οχ ῬγΟΘΙΪΟῸ 88- ΡΟοΓοΒ αἰβοθάπηῦ, αὐοά 80 ἢ. ]. ῬΓΟΓΒΒ 8] Θπτη οϑύ. [1866 οχραποίδ ῬγΔΘροβι ΐοπθ βου θοπάμστη: ὀλίγα μέν τινα καὶ τῶν Σαβίνων ΘΥτυχούντων. ΔΙῚ 6χ ρτγδροράθηϊί! Ν᾽ παύση θβϑύ. Ῥᾳρ, ὅ79. ἀσπαστῶς δεξάμενος τὴν ἄνευ κινδύνων ὑποταγὴν τοῦ ἔδνους. ὕὐδιαὐϊαβ οϑὺ ἴῃ ρϑαάθβιτὶ βϑύτθοπθ ὠσπάσϊος οὐ ἀσπασίως, βρὰ βυτηδὶὺ ἀσπαςῶς ἃὉ Ηροτγοάοίο. Ρᾳρ. ὕδ8, ἔπειτ᾽ ἐπελθὸν αὐτῷ κατὰ δαίμονα διχῇ νέμειϊινδΝ τὸν ἀμπελῶνα θάτερα μὲν αὐτοῦ λαμβάνων ἐκ δεξιᾶς, θάτερα "δ᾽ ἐξ ἀριςξερᾶς. Οονία οβὺ οὐ τϑοϊρίθπάα θιβικὶϊ ϑιμθηάδίϊο νέμει, ὨΔΠῚ 8ὶ νέμειν Ααἰχίββοὺ πο λαμβάνων ΒβΒρᾷ λαμβάνοντα δἀάϊαπι ορογίαϊθ. Ῥαᾳρ;. ὅδ8. Αἰδυβ Νουΐϊαβ δυβρίοδηβ τοὺς παρακειμένους οἰωνοὺς ἐσκόπει. ὥδθηβα οαγοὺ παρακειμένους. τα Ἰϑούϊο 6]]οὶ ροὐθϑὺ ὃχ ἈΝ Ὶ Ἀ" ] Ἀ γἱοϊηΐα : τοὺς ὄρνιθας διέκρινε τοὺς παραΓΙΝΟ μένους κατὰ τὸ αὐτὸ. 9 “- ͵ -“ " Ῥᾳρ. ὅ94. οὔτε τὸν μόρον αὐτοῦ τις ἠδύνατο συμβαλεῖν οὔτε τὸ σῶμα ἐφευρεῖν. Μοπάοβαμῃ οϑῦ γϑυθατη οοτηροβίζατη. ὅδ᾽ τη- ΡΙϊοὶ εὑρεῖν ἴῃ Θἃ ΤῸ ΟἸΏΠΘΒ αἰθθδηίαν. ὕὐγθὶπαΒ εὑρεῖν Βογγαν Β0ἃ Βρογηϊ Γ, ᾿Ἐφευρεῖν οϑὺ ἴογιια Ηοτηθῦῖοα, αυᾶ ΠΘΠ]Ο ἰῃ ῬΟΡαΪδΙὶ 861- Τ0η6 εὐἱίαΓ. Ρᾳρ, ὅθῦ. οὐ μὴν καταγωνίσασθαί γε τὴν ἀλήθειαν ἴσχυσαν οὐδὲ πεῖσαι τὸν δῆμον [ἐδυνήθησαν] ἐκβαλεῖν αὐτὸν ἐκ τῆς ἀρχῆς. Αὰ ἴσχυσαν δάβογρδὶῦ ποβοῖὶο αυἱβ ἐδυνήθησαν, ααοά 'ἰπ βθάθπι ΤΟ Θϑ ὐββ᾽ ΠηᾶΤη ΘΧ ΤαδΡ ἶΠ6 ἰγγορβὶῦ. Ῥαᾳρ, ὅθ. τῷ δήμῳ παρήνουν μὴ ΠΑΡορᾶν ἄνδρα μιαρὸν ἱεροῖς προσφέροντα τὰς χεῖρας. ΟἸαἷβ ποη γἱάϊύ ΠΕΡΙορᾶν ἰπ (8]} ΓΘ 6886 ἀἰσθπάθτα ἵ 4 Ῥαρ. ᾿ὅθ6, πονηροὶ δόξαντες εἶναι καὶ πολλὴν ὄφλοντες αἰσχύ. νην ἀπῆλθον. Ῥαγροίιμ ΒΟ ΠΕΓΌΤΩ ΘΓΓΟΓΡ οδὲ ἴῃ ὀφλών οὐ ὀφλεῖν. Αογίϑύιση 6586 γ68] ἰδ ἀπὰβ Ἰοσὰβ ἀδιηορηβέγας. ΑὮ ΤΙΒΆΌΜ ΟΥΑΕΈΤΥΌΜ. Ῥαρ. θϑῦ. ἐπὸ τῆς ἑςίας τῶν βασιλέων, οἱ Ρᾶρ. 697. ἐν τῇ παςάδι τῶν βασιλέων. Ὁϊτοθίᾳαθ τῶν βασιλείων ΤΘΡΟΠΘη- ἄσπι, αὖ τροίθ Ἰθρίθαν μᾶρ'. 641. τὰς τῶν βασιλείων θύρας ἔκλει. σεν, Θὺ 816 Ρϑββίτη. Οἱ βασιλεῖς ἀρὰ Πἰοηγβίατη ΔΡΡΘΙ]δη αν δὼ οὐ Πἰορίπα, χαρὰ ἱπ 1108 Ἰοθὺβ ποῦ δοηγθηϊέ. Ῥᾳρ. 687. πῦρ ἀνέλαμψεν ἐπὶ τῆς κεφαλῆς αὐτοῦ. Ἰηοοηρταυμη οδὺ ἐπί. δ αρηρια οχ οδρὶἐθ ϑηνσωΐέ, ἀνέλαμψεν ᾽ΕΚ τῆς κεφαλῆς. Ῥαρ. 688. ςεφώάνοις αὖθις ἀριςείοις ὑπὸ τοῦ βασιλέως ἐκοσμεῖτο. βὅδαθρθ δἰ. Πἰοηγβίαβ Ἰοψαϊαῦ νἱ οβᾶτα ΔΘΑ ΔΙ απ συνήθειαν 86: σαι, αὐδδϑὶ οϑβοὺ δάϊθοίϊγυμη ὁ, καὶ ὠρίςειος. Ἐγαδβίγα Ἰρὶθῦ ΑΥΠΡυτρὶαΒ μᾶρ. 1701. τοῖς ἀριςείοις ςεφάνοις ἐκόσμησεν ΤΘΡΟΏΘ- Ὀαὺ ἀὠριςείας. Ἐδὺὲ ΠΙοπγΒίΟ βὰβ ΘΓΙῸΓ ΓΘ πα θ πάπα, ααὶΐ 58606 δαϊθοίνο ἀρίφειος 56 αὐλέαν, αὐ Ῥᾶρ. 1778, ἀριςείους τιμάς, οδθύθγβαι8 Ἰοοἱβ ἃ ἘΚ ἸΘΒΒ] προ ἱπάϊοαίϊβ. Ῥαρ. 640. δόξας ὑπὸ τῶν πραγμάτων αὐτῶν ἐπὶ τὴν βασιλείαν καλεῖσθαι. ὥὅδθρθ υὐϊύαν ΠΙοηγβίαβ γϑῦῦο δοκεῖν 6χ οοπβαδέμαϊῃθ Ἡοτοάοίϊ ΡΙῸ οἴεσθαι, ὑπολαμβάνειν, ἡγεῖσθαι, νομίζειν οομ γα Αἰμοπίθηβίατη ἀϊοοπαΐ ἀβῦτη. δόξας ἱρίἑαν οβὲ ὑπολαβών. νομί- σᾶς, ταίιϑ 86 δὲ γορῃυτη γοοδτὶ. ϑ΄'ο οἱ ρᾷρ. 666. δόξατε οὖν πάντες ἐπίτροποι καταλελεῖφθαι, Ἰὰ οϑὐὺ ὑπολάβετε, οὲ Βοχοθῃ- ἐ105 8110], γϑὶαὐ ρᾷρ. 796, 7389, 775, 776 δδοιί. ΡῬᾳρ. 6042, ἀλλ᾽ οὐδὲ ἀσπάσασβθαί τινα ἡμῶν ΟΥ̓ΔΘ προσαγο- βεῦσαι τοὺς ἐσχάτους ἀσπασμοὺς δυνηθείς. ϑοἰϊβϑίτηα {ΠΡΌΐΠ885 καὶ (ργῸ οὐδέ) προσαγορεῦσαι. Οὐπαροπαπία ϑηΐπη ποθὴ ΟΡΡοπυῃ- ἰὰ} ὠσπασμοί οἱ προσαγορεύσεις πΟμ πο Ἰο050 4]18]. Ῥαρ. 048, καὶ μεϑ᾽ ὅπλων αὐτοῖς ὁμόσε χωροῦντας ἐὰν ἄρα καὶ τούτων δέῃ. Ἰιθροπάμσπι τούτου. αἱ ἱπ Ρίωέο γα. .2948. Ὁ πάλιν τ᾽ ἀναλῶν ἡνίκ᾽ ἂν τούτου δέῃ. οὐ αϑίφαθ' αασπα ἀθ ὠρῶ σθργύδ ΤῸ ΒΘΡΠΊΟ Θδύ. Ραρ. 644. λέγωμεν ᾿ΑΠΟτεθνηκέναι Ταρκύνιον. γιίοβο ἀἰχὶῤ ΡΙῸ τεθνηκέναι, αὖ οοῃδίδηξον Ὑοίθσθβ οἵημθβ ἀϊοουδηΐ, ααθιηθά- τοοάστα οὐ τεθνηκώς (τεθνεώς) οὐ τεθνήξω. Ἠοχμαογίοα βυμύ: βόες δ᾽ ἀπετέθνασαν ἤδη. οἱ ραβδί ἀποτεθνηώς (ἀποτεθνειώς). Νοπηυτηαύδτη Ρ]υὐδτο ΒΒ οὐ 411 ᾳυϊάδπα Βραυΐοτοβ ὠποτέθνηκα ἀϊοουαηῦ, βοᾷ Ὑοίθγασα ποῦο ἰΐα Ἰοααϊ(αΓ. Ραᾳρ. θ44. ταφὰς αὐτοῦ ποιῶμεν ᾽ΑΠΟ τοῦ Φανεροῦ. ὅϑῬΔθρίδ8- βτηθ δρυὰ ὈΙοηγβίυτα ὠπό οὐ ἐκ Ἰοσὰτη ἱπίθν 86 Ῥϑυτη υὔδβϑθ γίάρτηυβ. Ἔκ τοῦ φανεροῦ, ἐκ τοὐμφανοῦς Ἰδδοῦτα οδὺ, ποῃ ἀπό. ϑαθιϊοίατα Ἰοοοβ δἰϊαυθοὺ Ὁ δα οοηΐαβίο οδὺ τηϑηϊϑβίδ. Ρᾶρ. 1009. ἐὰν ἑκόντες ἌΠΟ τῆς πόλεως ἀποφθαρῶσιν. Ρδρ. 1141. ἀπόςασιν ἜΚ τῶν πατρικίων. Ῥᾶρ. 1174. ᾽ΑΠΟ παντὸς τρόπου. Αυἱβ ποη νἱάθὲ ἐκ τῆς πόλεως ὙΘΙΌΤΩ 6886 οὐ ὠπὸ τῶν πατρικίων οἱ ἐκ παντὸς τρόπουϊ Ἐϊοάθιη τΤοΙηθαϊο ΘΟΙΉ ΓΙ ΡΒ 8}118 Ἰοοὶβ αὐθπάσπι. Ῥαρ. 04. προῆλθεν εἰς τοὐμφανὲς ταῖς θυρίσιν ἐπιςᾶσα ταῖς ΦΕΡούσαις εἰς τὸν πρὸ τῶν θυρῶν ςενωπόν. ἴδ υἷα τϑο ἸΒβῖτηθ ἀϊοϊ αν δἰΐααο φέρειν, δἰο ἱπϑρίθ ἰάθιιῃ ροῃϊτα ἀθ Μηοσϑίγω. 480 [μαὐΐηθ ργοθρίδογο αἰΐααο ἀϊοϊψαν οὐ ασαθοθ βλέπειν. Ιέδαιθ ταῖς ΒΛΕΠούσαις εἰς τὸν φενωπόν οτηθηἀδηάσμη. Ἐθοίθ Ἰθρί αν Ρδρ'. "87. τὸ πρὸς τὰς ἀτατολὰς βλέπον. ρᾶρ. 789. τοῦ πρὸς μεσημ- βρίαν βλέποντος. Βρἃ τηθπάοβθ ρᾶρ. 772. τὰ πρὸς τοὺς Γαβίους Φέροντα τοῦ περιβόλου Ῥτὸ βλέποντα. Ῥᾳρ. 646. τελευτῶσα εἶπεν (ὡς δἀάϊα ἰών ἘΔ Ἰἰοτὴ οὐδὲν αὐτοῖς ἐκ τῶν ἀνοσίων ἐπιβουλευμάτων γέγονεΕ!Ν οὐ δυνηθεῖσιν ἀποκτεῖναι Ταρκύνιον. Βομιοίο ὡς Βοιὶ θοπάυτα εἶπεν οὐδὲν αὐτοῖς --- γψενγο- νένα: (πλέον). Πθθββθ πλέον Βοἰβθ βθηβὶὺ βθὰ πηΐπβ ΘΟΙΩτηΟαθ Ροϑὺ οὐδέν ᾿ἰπβουὶ τγο]αϊί. Ῥαρ. 648. οὐ πλείων τῶν πέντε καὶ εἴκοσι γεγονὼς ἐτῶν. Ναίατα τοὶ δὲ δοιαηροβιἐἰοπὶβ ταὐΐο ἔτη Ῥφοβίαϊαμύ. ᾿βἰταλη ον ἰῃ -- 76 Υἱοϊηΐα ρᾶρ. 649. οὐκ ἂν ἐλάττω γεγονώς ἦν ἐτῶν πέντε χαὶ εἴκοσιν. ἀπδθαβ 1ἰ θγι}}8 τϑρο {18 δον σθπάππι: ἔν ἔτη Τῶν πέντε καὶ εἴκοσιν. λοϊξΓ Θηΐτη ὧν (γ6] γενόμενος) ἐτῶν εἴκοσιν βοᾷ γεγονὼς εἴκοσιν ἔτη, αὐ [,αἰπθ 6996 ΑΝΧΟΒΌΝ υἱφίμέϊ, 504 ΑΝΧΟΒ υἱγίμέϊ παΐτϑ, Ῥαρ, 659. βουὶ αν Λευκίῳ Πείσωνι τῷ Φρυγὶ συγκαταθέμενος, αυδϑὶ Ρίβο δὲ οχ Ῥῃγγρία. ὅϑουὶ. τῷ Φρῦχι. Ῥαρ. θῦ4. τοῖς δὲ πατρικίοις οὐκ ἦν τὰ γενόμενα καθ᾽ ἡδονάς. ἴμερ. τὰ ΓΙΓΝΟ μενα, »γαθ8θΉ8 ΥΘΡΓΌΤΩ οοπάϊἑϊο δὲ βέδέμβ. Ῥαᾳρ. 655. παρὰ τὸν τοῦ βίου χρόνον ---- τιμῶν διετέλεσεν. Προβὶ Δαυἱά. ΠΑΡΑ τὸν τοῦ βίου χρόνον εἰρσηϊβοαὶ απέθ τιογίϑηι, ΠΣ ὁ6866 ἦα υἵουῖδ, αποᾶ ἢ. ]. ἱπορίαπι οβύ. ΒΌρρ]θ: ΠΑΡΑ (πάντα) τὸν τοῦ βίου χρόνον, αὐ γᾶρ’. 957. παρὰ πάντα τὸν τοῦ βίου χρόνον. Ραρ. θῦθ. ὅσον μὲν οὖν αὐτὸς ἔζη χρόνον ἐκείνῳ προσῆκεν ὑμᾶς ὑπὲρ τῶν εὐεργεσιῶν (τὰς δαάϊαὶϊξ ἘΔ ἐοΥ) χάριτας εἰδέναι. Βδοίο τάς δααϊαϊὶ βοὰ ἱπ δ]ῖθπ βθάθ οο]Ἱοοανὶξ. [ῃβϑγθηαχη οβὲ δηΐθ ὑπὲρ τῶν εὐεργεσιῶν, αὐ ρᾶρ, θ57. τὰς ἀντὶ τούτων ὀφειλομένας ἐμοὶ χάριτας. Βονούᾶ 6χ 1ἰθγῖβ ρᾶρ',, 67. οὖς (ργο ὡς) οὐδὲν δέομαι λέγειν. Ῥαρ. θῦδϑ. ἱκανὸν ἡγούμενος τοῖς δανειςαῖς τῆς οὐσίας τῶν συμβαλλόντων κρατεῖν. Νοη ἀθθουαὶ ΕἸ ἀϊίον οἱ βκὶϊ οοπίθο- ἰαγατη συμβαλομένων ΘΟΤΩΤΗΘΙΩΟΓΆΓΘ, ΠΘΙΏΠΠῈΘ 8188 ΓΘΒ ΔΘΘΏΒ ΥἹΓ δου ἰββίτηυβ ποὸη οορίανογαί αυΐά ἱπέθν συμβάλλειν οἱ συμβάλ- λεσθαι Ἰπίογθθβοὺ Συμβάλλειν οὐ συμβόλαια ραβδίτη δριὰ Αἰ6- Πΐθηβο8 Ἰθριηίαῦ, αὖ ἀρὰ ΗδΙροογαύϊοηθμη γ. Ὅτι παιδὶ καὶ γυναικὶ οὐκ ἐξῆν συμβάλλειν πέρα μεδίμνου κριθῶν. Αρυά Ὀίοηγ- Βίαπι φωΐ μϑαμη 7 δοϊσϑομέ, ηδαὶ οὗ αδϑ αἴϊθημρε ἀἰοαπ αν οἱ συμ- βαλόντες, οἱ συμβεβληκότες. ἜΘροπΘ ἱρὶξαΡ δογίβίυτη τῶν συμ- βαλλόντων. Ῥαρ. θὅϑ. ἵνα δὲ καὶ τὰς --- εἰσφορὰς ---- κουφοτέρΩς εἰς τὸ λοιπὸν Φέρητες. Ὅσο ορίϊπιϊ κουφοτέρας. οχμίθοης αυοᾶ δἷπθ ΤΟ ΤΘΟΙΡ ΠΌΤ: ΠῸῚ Θηΐτη ἀδφοΐογε απέριο ἰτὶ αΐα δοηξογτὶ γοϊορθαὺ, βοὰ οηιέμτδ φγαυΐα, 77 Ῥαρ. θ60. ἐκχωρεῖν τῆς δημοσίας γῆς τοὺς καρπουμένους τε καὶ ἰδίᾳ κατέχοντας αὐτήν. δὶ ααἱδ ο6 ἂρθοὺ γυϑῃϑιηθηΐθν οἱ ἰδίᾳ ἀϊβρ! οθ δ. Νοπ ρούθγαπὺ θηΐπη ἀρτὰπι Ῥυ]Ἰσαπα δαὺ ρώ- δἰϊοο δαὺ ργίυαξένι Ῥοβδίάθσθ. Ἐδίδ!}1ὺ βουϊ θατη ἢδθὸ 11Υ] σοῦθυ δ Ἰοοίϊο: ΚΑΙΔΙΑΚΑΤέχοντας, ἰὰ οδὺ καὶ διακατέχοντας, αὐυοᾶ ἴῃ ΒΟ δρῃμπηϑθηΐο ἔγΘαΘη8 δϑὺ, αὐ ρᾶρ. 667. ἵνα διακατέχῃ τὰ πράγματα. οὐ Ρᾶρ. ὄφυ. τὴν χώραν αὐτῶν διακατέχοντες. οὐ 5886- Ρἰα8. 8110]. Ῥᾳρ. 661. Ἰἰοτὶ: εἰσπίπτει γὰρ αὐτοῖς λογισμός. Ογρίϊπηιθ Κἰοββ!ηρ, εἰσηῖειὶ. 816 θηΐτη ΠΙοηγβίυβ βο]θὺ εἰσέρχεταί μοι (Υ6] με) λογισμός. Ῥᾳρ. 661. ἐὰν δὲ ἐπὶ τῷ δήμῳ ποιήσωσι τὴν αἵρεσιν τοῦ βασι- λέως, Οτᾶθοα οομηροβίἐΐο οϑὺ τὴν τοῦ βασιλέως αἵρεσιν, οὐ 5ὶ6 ἰὼ τθϊηδίθ ἀϊβουίθ βου ρύσση οϑύ. Ῥαρ, θ62, ΠΡΟῆλθεν ἐπὶ τὸ βῆμα. Ουὶϊ νοῦῦὰ ἰδοίαγαβ δὰ ῬοΟΡαΪατη οβίρα σοηβοθηαϊέ ἀϊοϊ τ ἂρυᾶὰ γοίογοβ ἀναβαίνειν ἐπὶ τὸ βῆμα δαὺ γοῦῸ]β ἐπὶ τὸ βῆμα ΟἸἰβδ]8 παριέναι! Βῖγα τὴν πάρ- οδὸν ποιεῖσθαι. Θραυϊοτοθ ἀἰοοθαπὺὶ παριέναι ἐπὶ τὸ βῆμα, 568 προϊέναι ἴῃ (811 τ ροπὶ ποὴ ροίθείύ. [}ἰδαὰθ Ἰοροπάσμι ΠΑΡῆλ- θεν. Ῥουίγθαιθηβ ἰη ΠΙοηγβίὶ ΠΙσῚΒ ἨΪῸ ΘΓΓΟΓ δϑί. Ἠροὐββί πὶ δοπίγα Ῥ80]}]0 δηΐθ αἰχὶί : προῆλθεν εἰς τὴν ἀγοράν. Ραρ. 664, ἔμελλον εἰ μὴ θᾶττον ἐμοὶ περὶ τούτων ἐγένετο μήνυσις ξενικήν [τινα] δύναμιν ἐπαγόμενοι --- κατάγειν τοὺς φυ- γάδας. Ὑ᾽θίοβα βοαυϊοτυχη οοπδαυρίααο θᾶττον οὐ τάχιον Ῥοηὶ ῬΓῸ πρότερον. Υἱά. δὰ Ὠίοποιῃ ΟΠ γυβοβίοσηστη ηθηιοδ. 1877. Ῥᾶρ. 100. Ἀροίο ὕτθίπαβ οὐαὶ τινά. Αἀάϊδθατη ϑηΐτη τις δϑὺ βθυδη- (8 οὐ οχίθηυδηΐβ, φαοᾶ Δ Ἐ. 1. δ᾽ μογτθύ. Ῥαᾳρ. θ6ῦ. πρῶτον μὲν ἐμὲ --- ἔμελλον ἀναρπάσαΑσθαι, ἔπειτα ταυτὶ τὰ παιδία --- ἀναιρεῖσθαι --- καὶ πᾶν τὸ θῆλυ γένος ἐν ἀν- δραπόδων ποιήσασθαι λόγῳ Οβπίοπαϊτηυβ Βαργα ἀναρπάσασθαι 6886 ὈΔΙΌΑγαη. [Ιἰδαὰθ σογίπτη οϑὺ βου ρβίββθ ΠίΙοηγβίυτη ὠναρ- πάσεσθαι. Ἑπίδτη μος σογίαπι οϑὺ ἀυοβ τ Πα 08 δουϊβίοβ 'π ἴὉ- “8 ἴα ἔοστηϑτη δοηυθγίΐ ορογίθσθ ΝᾺ]]Ο πϑροίϊο τϑδβεϊ αἰ ἐὰν ποιή. σέεσθαι, 864 τοϊίᾳαδ οϑὲ αἰ που] α58 ἰπ ἐναιρεῖσθαι. ϑοπέοπεϊα Ροβίῃ- Ιαὺ γϑυθαϊη βρη ἤοδηβ ἐδ γιρϊο ἐοίζογο, πϑοαζϑ. Ιδαᾳὰθ ὦναι- ρεῖσθαι οἰΐδτα ἢὮος ποπηΐπθ τηθηἀοβατη ρὲ, ααΐᾷ οοηδβίϑη ον ὠναιρεῖν 60 βθηδὶ Αἰοϊ δρᾷ οἴηπθδ, ποὸὴ ὠναιρεῖσθαι. υϊά ἱρίξαν Βιοπγϑίαβ ἀἰχογαῦ ἢ [ἰχαϊάο ἀρρατοὲ ἱπ σἱοῖπο ραρ. 641. υδὶ ἀθ οϑάθπη τ ἀϊοϊίαγ: περιδεὴς οὖσα μὴ κατασχόντες οἱ Μάρκιοι τὴν ἀρχὴν ἄρωνται τὰ παιδία. ϑαθρίυβ ΠΙοηγβίιβ ἴῃ ἰδ ]} το ἄρασθαι Ῥοϑυϊ! γὑγῸ ἐπολέσαι, διαφθεῖραι, ἀφανίσαι. Ιύααὰθ πη υΟΠ]ῸΘ Ββοιίρβοσαί: ταυτὶ τὰ παιδία --- ἀρεῖσθαι, ᾳαοὰ ἀοίπάθ ἴῃ αἱρεῖσθαι οἱ ἀναιρεῖσθαι ἃ Τηογο ἀορτγαγαίαση οβί. ἴπ ορύϊμηο Οοάΐεθ Β ποὴ ἀναιρεῖσθαι βοᾷ αἱρεῖσθαι ΒοΙΡί απ οδύ, αυοά Ββοχοθηξθθ ἴῃ Ἰοοατη Ὀση86 αἴρεσθαι οἱ ὠρεῖσθαι Βαῦ- βυϊυαϊαγ. Ῥαρ. θθ6. ταῦτα λέγοντος αὐτοῦ καὶ ἀνα χωρεῖν οἵου [τε] ὄντος ἀπὸ τοῦ βήματος. Ὑρίθγοβ τηὰϊέο τηρ]ϊαβ ΡῬΙῸ ὠνα χωρεῖν αἀἰοοραπὺ καταβαίνειν ἀπὸ τοῦ βήματος. Εἰχραπρθηάατη δὲ τε. Νοίυπη οδὺ αἰβουίπηθπ ἱπίθ οἷός εἶμι οἱ οἷός τε εἰμί. οἵ, Ηδιροογαίϊοη ἴῃ συ. Βροίθ αἰχὶῤ ἱπ τ θϑάδπι ρᾷρ, 79ῦ. καταβαίνειν ἀπὸ τοῦ βή- ἑῶτος βουλομένου. Ῥαρ. 669. κατὰ τὸν ᾿Αθηναίων κύκλον τὸν περιέχοντα τὸ Μ ε “ο“΄΄ « ͵ Δ ’ ’ . ᾽ ε - ἄςυ ---ἢῶ τῆς Ῥώμης ἂν Φανείη κύκλος. ἈΪάΙ δ] οϑὲ ὁ τῶν ᾿Αθηναίων κύκλος ὕτὸ τῶν ᾿Αθηνῶν, ᾳαοᾷ τϑροβαΐϊς Βρίβκίαβ. Νὰ.- ἰπ8 ΘΥΓΓΟΙ ΘΧ γϑίθγθ βοτὶρίατα ἅ. Ῥᾳρ. 671. μήτε ἄλλοβί που συγτελεῖν, Βογὶ θοηάατῃ ἄλλοσέ ποι, αὐϊᾶ συντελεῖν εἴς τινας οἱ εἴς τι ἀἰοϊξαν. πὲ Ρϑρ. 674. τῶν συντελούντων εἷς τὸν αὐτὸν πάγον. Ρᾶρ. 676, εἰς ἄνδρας συντελεῖν. Ῥαρ.. 676. τῆς ᾿ΑΦροδίτης τῆς ἐν ἄλσει καθιδρυμένης, ἣν προσ- αγορεύουσι Λιβιτίνην. Ιῃ Ὀτθίπαίθ βογίρέατα δβὲ προσαγορεύουσι ναιβιτίνην ,ρνηοίέδ ϑΉ96᾽ ναί αὐάιἐϊθ." ὙἹᾶρβ τηϑῆδββθ δχ γοίῃβίο το ἴῃ 40 ογϑί: ΠΡΟΟΔΙΓΟΡΘΤΟΤΟΙΝΛΙΒΙΤΙΝΗΝ. 79 ἀοϊπάθ Δ' 8 βῳο]άο βου ἱπ Α δοηνθυβαπι θδὺ, ϑὲ βὶσ' πϑίμση προσαγορεύουσι ΝΑΙ βιτίνην. θοἰπάθ 50 γ106 ὑπὲρ τῶν ὦπογ Ενομέ- γων ῬτῸὸ ἀργωηοίδ. Ἑα τὰκ ὠποχινομένων. ΡῬᾳρ. 676. βογῖ 1 ἘΟΙΊΔΠΟΒ ΟΥΠ68 ΘΘηΒΌτα Ρῥτοῆίοτὶ ὀμόσαντας τὸν νόμιμον ὅρκον ἦ μὴν τἀληθῆ καὶ ἀπὸ παντὸς τοῦ βελτίςου τιμήσεσθαι. ἙΙΟΓ ἀθ βο δβυθδβίϊυ]} τιμύήσεσθαι ῬτῸ βογὶρύιγα Πτοσατη τετιμῆσθαι, αὰαδὸ ποὴ ογαὺ τηουθηάδ. ἢαῦδηὺ θηΐτῃ ἰαδ ταπάπτη ροβίθδα ϑτη Ῥγοΐθβδὶ θϑβθηὺ οὐηπΐα 8686 Ὀοηᾶ ἢδθ ἐμ οϑηδι; αοέἶ886 (τετιμῆσθαι). Ῥᾳσ. θ76---6 77. σοφώτατον ἁπάντων πολιτευμάτΤΩ Ν εἰσηγή- ν- ͵ . σατο. ὕὉὲ Οταθοᾶ βἰὺ ογαίϊο σγϑβοῦῖθθ πολίτευμα. Οδαδβᾶ θγγοσίὶᾳ τηδηϊίοϑία δϑί. Ῥαᾳρ. 678. ἀντὶ τῶν ἀσπίδων ἀπέδωκε ὀυρεούς. ἸλὈτὶ ἀνέδωκε, ψυοὰ Βαἰϊα8 οϑὺ ποὺ ὑδηρθγθ ᾿Αναδιδόναι Θὰ Βθηδὰ δραὰ βθααΐ- 8 ΠῸΠ ἰπίγθαθηβ δδὺ, αὖ σοηδίδηϊου δρυαὰ ἱοηγβίατα Ἰορὶ ὉΓ τὴν ψῆζον ᾿ΑΝΑ δοῦναι. ΡῬᾳρ. 082 ἐγένονπο δὴ συμμορίαι ἕξ, ἃς Ῥωμαῖοι καλοῦσι χλάσεις τὰς Ἑλληνικὰς κλήσεις παρονομάσαντες" ὃ γὰρ ἡμεῖς ἑῆμα προστακτικῶς σχηματίσαντες ἐκφέρομεν κάλει τοῦτ᾽ ἐκεῖνοι λέγουσι κάλα καὶ τὰς κλάσεις ἀρχαῖον ἐκάλουν καλθ- σεις. Ἐπδὺ αθὸ υἱἐΐοβα οὖ τὴδ]θ βδηἃ δυυαϊτϊο, οονεραγαξυογτηι (μδπὶ βἷο δρρϑὶ]ατὶ σνοϊαηθ) παίγνια. υϊὰ 1μαὐΐπο οὐαθδῖδ. ποροῦ 6888 Ροίοϑὺ ουτη ἀταθοο κλῆσις ΝᾺ]]Ο Θηΐτη ρϑοίο Η ἰπ κέκληκα, κέκλημαι, κλῆμα (ἔγκλημα), κλητήρ οὐ κλῆσις ἴθ Α οομγοείὶ Ροΐαϊ!, δρυὰ Ὑοίθγοβ φυϊάθιη., ὩϑΙΠ4ῈΘ ΒΘΙῸ πϑίΐ ἱπηϊίαίοτθθ, σαὶ θέλοντά μιν ἀδὺ Φιλᾶσαι, οὐ ἀποπτύω τὸ Φίλαμα ἀϊοθθδηΐ, ἰπ- ἰοβίδ Ὀ1168 ϑαπί. ϑδθα δθὸ πῦπο πὸῆ δρίτηυϑβ νυἱἀθπθτηα8 δὴ Βἰηῦ βᾶπ8δὸ Ἰθοίϊΐομθβ. ΡΙῸ ὠρχαῖον τοροποπάσμη (τὸ) ἀρχαῖον, ΠΔΙΏΠ6 βἷς (ἀγδθοὶ ΟἿἹΏπμΘΒ ὈΓῸ ὠπμέἐφοἑέωδ, οἷέρε δοῃβίϑηνοι ἀϊο6- Ὀαηῦ, αὖ ρᾶρ. 40, 8, 1ὅ6, 915. οὐ ρμαββίτη 8110]ϊ. ῬτῸ καλέ- σεις Ἑάϊίοῦ καλάσεις Βαθδύϊίαϊν. [πῃ τῷ οοτητηθη οῖδ οὐ (αὐ 1106 Γ6 ἀϊοατη) παυρδίοτίδ ποὰ τηυ]ύατα τοίογὺ αυϊὰ βου θαύαγ. το 8η- ἄφαο ποτηΐηθ οἶαϑδθα Δρρο᾽]δγοηί" καλέσεις δῃ καλάσεις ὨΘα4ὰΘ -- 80 Ῥἰοπγβίθβ πθαὰθ 8]18 φαϊβαιδπι βοῖγο Ρούογαὺ, βθὰ αὐϊξῃν ρθι- γυϊραία τῶν ἐτυμολογούντων Ἰϊοθξία, ἤδη Ηΐβ ααοααθ φινεδιδοθέ αμαθραϊ ϑοηῦρογ ζιμέ αέφμα ροέοϑέαϑ. Ῥαρ. 88. τοῖς δὲ ἐλάττω τῶν ἱκανῶν ΤΟΤΙΜημένοις. Μιι- ἤδατῃ οϑὲ μοῦ τίμημα. Τιϑροπάυσμῃ νἱἀθίαν ΚΕΚΤημένοις. Ῥοδὺ ρϑυθα ρμδρ. 684---Ο8ὅ, ἀϊοϊξαν βουνίαβ ΤΏ] 8 ΠΟ] αἶδ86 τοὺς μηδὲν συμβαλλομένους ςρατεύεσθαι ἐκ τῶν ἀλλοτρίων ὀψωνια- ζομένους χρημώτων ὥσπερ [τοὺς] μεισθοφόρους. ΝᾺΠ] ογδηὺ δρυὴ ΒοΙηδΠΟ8 ορδέθδ τιογοθμαγίὲ, 4ὈΔΠΟΌΓΘΙΣ δυο] τὴ τούς θχραηρὶ ορογίθί. Ῥᾷρ. θ88, καὶ δὲ πέμπτη κλῇσις (οὐαϑϑ18) καὶ κἡὶ τελευταία παρ- εἰλκουτο. ὩΤΟΥ͂το τὸ πολίτευμα. δωρογυασαηθα ἀϊδαπί παρ- ἕλκειν, πΟῚ παρέλκεσθαι. Ἰίδηιθ παρεῖλκον ἰορθηάστῃ. ΑἀΠδοϑὶς ΤΟ οΧ 5Βυ0118408 βθαυθηίὶ. Ῥαρ. θϑ8. ηἰπηΐβ βἐυ]θαμη οὐ βίο! ἀυτα ΡΟΡαΪατη ΒοΙηϑηυη ΠοηγβυΒ 6886 ΟΡ᾿ πα δἰ 4αῦτη βογὶ θογοί: ὑπελάμβανον μὲν γὰρ ἅπαντες ἴσον ἔχειν τῆς πολιτείας μέρος κατ᾽ ἄνδρα διερωτώμενοι τὰς γνώμας ἐν τοῖς ἰδίοις ἕκαςοι λόχοις. ῬΘΡΡθυᾶτη οἐΐϑτη οἱ ἷο οὐ 8}11}8 Ἰοοὶβ ἀϊχὶξ ἐρωτᾶν, διερωτᾶν, διαπυνθάνεσθαι τὰς γνώμας ϑθμἐθηὐέαϑ γοσαγθ, ρμογγοφαγὸ ἂθ τὴ8 αυϊ τηϊύ πα ὰ ἰῃ βυΐ. ἔγαρίατη. ϑιᾳαηὐ οηΐπὶ ἢδθο γοῦῦδ Οπγῖαθ, πη Οοηιέδέογιιι. Οὐοὰ ϑαίθιη δἀαϊὺ ἐν τοῖς καθ᾽ ἡμᾶς κεχίνηται χρόνοις ΘΌΤΩ 46 68 ΓΘ ὨΪΉ1] βοῖσθ οβίθμπαϊ. Ῥαρ. 691. ἐν αἷς (ἐγἐδιεδιϑ πγδαη!8) καὶ μέχρι τῶν καθ᾽ ἡμᾶς χρόνων ταττόμενον διετέλει τὸ ἐξελευθερωτικὸν φῦλον. Ὀϊχοραί διατελεῖ, αὐ ρᾶρ. 69. καὶ μέχρι τῶν καθ᾽ ἡμᾶς χρόνων --. διχτε- λεῖ τοῦτ᾽ ἐν τῇ πόλει φυλαττόμενον. δὲ βἷο σοηδύδη θυ ἱῃ ΓΘ βίη ]]]. Ραρ. 69ὅ. πολλὰ ὠφεληθήσεσθαι. Ὀἱοθαηξαῦ οὲ Ὑρίθγοβ οἱ γοίθγατη ἱταϊίαίογθθ Ὀγθυΐογθ {ὈΡΙΉ 8 ὠφελήσεσδαι, ααϑδηη βουγαυί Ὀτθίπαβ βοὰ ἘΝ ἰδοῦ βρτγουὶ δ΄ δ᾽ 0] ἐναντιωθήσομαι Ἰορὶ θα. ΡτῸ ἐναντιώσομαι, οἱ τιμηθή- σομῶι Θὺ ζημιωθήσομαι δἰ Βἰτηϊ]α ΗΒ φυδθάδη Ρ] Γᾶ. 81 Ῥαᾳρ. 098, δοοῦῦθ αυθγι αν Πίοηγεῖιβ 46 βθῦυὶβ Παρ ]ο58. 80 βροογα δ, σαὶ ἰθίηθτθ οὐ ἱποοηβαϊο Τηϑη τη βδὶ οἰγ αίθιη Πο- πιᾶπϑῖι Δα ΡΒοθαπίαγ. Ορίδγθ 86 βου ϊῦ αὖ Οδθηβογοβ γϑὶ (οη- 5165 μΒαΐο Ρθβίϊ ϑαηὺ οὈὐνίδηῃ, οἵ τοὺς καθ᾽ ἕκαςον ἐνιαυτὸν ἐλευ- ἠέρους γιγνομένους ἐξετάσουσι τίνες ὄντες καὶ διὰ τί καὶ πῶς ἠλευθερώθησαν, ὥσπερ γε τοὺς τῶν ἱππέων καὶ τοὺς τῶν βουλευτῶν βίους ἐξετάζουσιν" ἔπειθ᾽ οὗς μὲν ἂν εὕρωσιν ἀξίους τῆς πόλεως ἔγτας εἷς φυλὰς καὶ φράτρας καταγράψουσιν. Ρυϊαπι ΒΟΙΡ6 ὥσπερ καὶ (ΡΓῸ γε) τοὺς τῶν ἱππέων κτὲ. ϑρᾷ Ἰοῃρθ ΟὙΔΥΪΟΙ ΘΙΤῸΓ ΔῸ ἴρ80 ΕἸΔΊΓΟΓΘ ΘΟΙΏΙΉ 558 Θχὶ τ η- ἀπ οϑὺ 6χ 864. ἴῃ 1ἰργῖβ δὶ εἰς φυλὰς (τ. φυλακὰς) κατα- γρώψουσιν. ἈἈἰθοΒΒΙηρ, ἀθ 80 καὶ Φράτρας δαάϊάϊἡ φαοηίδτη »νδηγίαγεην τιθδο α ]οηψϑῖο εὖὲ οἱυϊέωξοηλ αἰδομὴ ἀαέαηιε 6886. οοημ- μιθηιοταΐ υἱῷ ὠριφμαηι ΟἸιίϑϑα 654. θὰ ποη οορίῥαγὶὺ ΠΙοη βίαι Ἰι. 1. 46. βὰ8 δϑίαίθ οὐ δϑαυδι 8 βὰῖβ ἀΐοογθ. Ῥοίθγαὺ ἰπ γοἐιβε β- δἰ πη {Ὰθ}18 ἐγίδοειϑ δέ σμγίαϑ Βὰ0 Δ ταύ ΘΟπἰ αηρ ΓΘ, (αδτα- 4θδπι Θὰπι ἰπῃ δ ΓΘ ὙΘΠΘΙΏΘΗΐΟΡ ΘΥΡΆΓΘ ΒΈΒΡΙΘΟΙ) βοᾷ γίγο Πιοπγβίο ρου ΐμοθ ἐγίδηωδοδ (Ὁ Ὀ8η 18) δέ δωρὶϊδ ἃιἀβουὶ ρίοβ ἔα ΐθ86 ΟΘάθ6 οἰ υβηηοαϊΐ οδὺ αὖ ἘΜ ἀϊέογοη ἰρβὰμπιη δρηϊξο 510 ΘΓΙΓΌΓΘ ΒΕΓ ΒΌΓΙΤΩ 6886 δὰ δ6ὺ Θχἰβυ 61. Ραρ, 702. ἐξ ὧν μακαρισμοὶ τοῖς κατασκευασαμένοις ἠκολούθουν μόνοις, ἔπαινοι δ᾽ οὔ. ῬΙῸ μόνοις ἱπ 1ἰγὶΒ οδὺ μόνον πδξέιτη ὃχ μὲν οἱ δ]θηο Ἰοθὸ ἰηβουΐατη. Ἰωθρϑηάστη: ἐξ ὧν μακαρισμοὶ ΜΕΝ -- ἠκολούθουν, ἔπαινοι δ᾽ οὔ. Ἰ)οϊη4θ. τθϑοῦ ρβθυΐτη : μόνα δὲ ζήλου ἄξια τὰ τῆς γνώμης ἔργα ὑπολαβών. οὐ Ῥ8Ό]]Ο ροβὺ ἐπὶ μήκιςον χρόνον, ΡΓῸ χρόνοΟΥ. Μή- χιξὸν ῬΙῸ μακρότατον ἔρΘαΌΘηΒ οϑὺ δρυὰ Πίοηγβίατη οὐ Γμποϊδη πὴ οὐ 8108, 4αἱ ἑδηθῃ ὠττικίζειν 5 Ϊ γἱἀθυδηΐατ. Ῥαρ, 04. ἰπ οομποὶ]ϊο Τμδέϊπογατα βθυυίαβ ΤῊ] 8 ἀθτηοπβέγαί τὴν ὁμοφροσύνην ἰσχύος αἰτίαν εἶναι ταῖς ἀσθενέσι πόλεσιν, ταπει- γνότητος δὲ καὶ ἀσθενείας καὶ ταῖς πάνυ ἰσχυραῖς τὴν ἀλληλοφϑο- νίαν. ΟὈΪΐ6’ οχἰπηθπάππη [μοχἰοῖϊβ σοοαθυ]ατη ὠλληλοφϑονία. ἱεροπάστη ἀλληλοφϑοΡίαν, αὐ ἱπ Ῥ]αἰοπίβ Ῥγοέαφογα Ῥαρ;. 821. α. ἀλληλοφθοριῶν διαφυγὰς ἐπήρκεσεν. Βοία Ἰοροθαύαν ραρ. 1008. ταῦτα δ᾽ εἶναι τὰ ποιοῦντα διχοςασίας ἐν ταῖς πόλεσι καὶ ἀλλη- ὈΙΟΝ. ΗΑΙ,. 6 80 Ῥἰοηγβίιβ πθαὰ8 8]18 (αϊβαιδπι Ββοΐτθ Ρούογαύ, βρὰ αὐϊῥαν ῥθι- γυϊραίδ τῶν ἐτυμολογούντων Ἰἰσθηξία, ἤδη ΗΪΐδβ 4ΌΟΘΔῈΘ φωναί ὀοέ αμαομαϊὲ δορεροῦ ζιέ αόφψεα ροέοϑέαϑ. Ῥαρ. θ89. τοῖς δὲ ἐλάττω τῶν ἱκανῶν ΤΟΤΙΜημένοις. Μιιΐ- ἤσυτα οϑὲ μοὺ τίμημα. Τωθροπάμππι γίἀθἐυγ ΚΕΚΤημένοις. Ῥοβὺ ρᾶποα ρᾶρ. 684---68ὅ,. ἀϊοϊξαν βογγίαβ ΤΏ] 8 ΠΟ] αἶβ86 τοὺς μηδὲν συμβαλλομένους ςρατεύεσθαι ἐκ τῶν ἀλλοτρίων ὀψωνια- ζομένους χρημάτων ὥσπερ [τοὺς] μισθοφόρους. ΝᾺΠ)Ι δγαηὲ δρυὰ Ἐοιηδηο8 ηοϑλέθα τμογοοηαγῖὲ, 4ὈΔΠΟΌΓΘΙΩ δυο] τὴ τούς Θχραμῃρὶ ορογίθί. Ῥαρ,. θ88. καὶ δὲ πέμπτη κλῆσις (οἰαϑϑ:8) καὶ αὶ τελευταία παρ- εἰλκοντοόο. ΤΟΥ͂το τὸ πολίτευμα. διερογυασοαηθα ἀἀἰϊοαπεςν παρ- ἕλκειν, πΟὴ παρέλκεσθαι. Ἰίδηθθ παρεῖλκον ἰορθπάστη. Αἀπμδοϑὶς ΤΟ 6χ β8011408 βϑαιθηίὶ. Ῥαρ. ὅδ. πἰπηὶβ βἰυ]έατη οὐ βίο! χη ΡΟΡΌΪατα ΒοΙηδη ΠῚ ιοηΥβ᾽ 8 θ886 ΟΡ πα θα ἊΣ ααθτη βογὶ θογοὲ: ὑπελάμβανον μὲν γὰρ ἅπαντες ἴσον ἔχειν τῆς πολιτείας μέρος κατ᾽ ἄνδρα διερωτώμενοι τὰς γνώμας ἐν τοῖς ἰδίοις ἕκαςοι λόχοις. ῬΘγρθγϑτη οἰΐδτη. οἱ μἷο οὐ 8118 Ἰοοὶβ αἰχὶξ ἐρωτᾶν, διερωτᾶν, διαπυνθάνεσθαι τὰς γνώμας ϑδεοηέθηἑαϑ γοφαγθ, ρϑγγοφαγζο ἂθ 118 αἊΪ τηὐ ἐπ ἴῃ βυΐ. ἔγαρίατη. δια ηὐ οηΐπὶ Πᾶθο γοῦθᾶ Οὐμγῖαθ, ποὴ Οοριϊδέογερι. Ουοὰ δαίοιη δααϊὶ ἐν τοῖς καθ᾿ ἡμᾶς κεχίνηται χρόνοις ΘΌΤΩ ἀθ ρᾶ 18 ΪΉ1] βοῖσθ οβίθηϊ. Ῥαρ. 691. ἐν αἷς (ἐγδωδιι γδαη 18) καὶ μέχρι τῶν καθ᾽ ἡμᾶς χρόνων ταττόμενον διετέλει τὸ ἐξελευδερωτικὸν φῦλον. Ὀϊχοραὶ, διΑτελεῖ, αἱ ρΡαρ. 69. καὶ μέχρι τῶν καθ᾽ ἡμᾶς χρόνων --. διχτε- λεῖ τοῦτ᾽ ἐν τῇ πόλει φυλαττόμενον. θὲ βἷς δοπβέφῃ ον ἴῃ ΓΘ Β᾽ τη }]1, Ραὰρ. 69. πολλὰ ὠφεληθήσεσθαι. Ὀὐθθαμί οὲ Ὑρίθγοβ οἱ γοίθγατη ἰπηϊξαίογθθ Ὀγθυίογθ (ὈΡΤΩ ἃ ὠφελήσεσθαι, ααδπηη βουγαυὶὶ Ὀτθὶμπαβ βοὰ άϊέον βρτονὶί δ΄ 8110] ἐναντιωθήσομαι Ἰορὶ δα ΡΓῸ ἐναντιώσομαι, οὐ τιμηθή- σομαι οὐ ζημιωθήσομαι δὲ Βἰτη}} 18 ΗΒ φιδθάδτῃ Ρἰαγ. 81 Ῥαρ. 098, δοοῦῦθ αυργιἐαν Πρηγεῖαβ ἀθ βϑῦυὶβ δρὶ ο518. 86 βοο γα δ, 4] ἔθιηθῦθ οὖ ἱποοηβαϊίο Τηϑηυτη δὶ οἰ] αίθα Ηο- πιϑηϑῖὴ Δα ρ βοθδηΐαγ. Ορίδγθ 86 βου οἱ αὐ θηβογοβ γϑὶ Οοη- 5165 Βαΐο Ρϑδίϊ ϑδηὺ οὈγίδηη, οἵ τοὺς καθ᾽ ἕκαςον ἐνιαυτὸν ἐλευ- ἠέρους γιγνομένους ἐξετάσουσι τίνες ὄντες καὶ διὰ τί καὶ πῶς ἠλευθερώθησαν, ὥσπερ γε τοὺς τῶν ἱππέων καὶ τοὺς τῶν βουλευτῶν βίους ἐξετάζουσιν" ἔπειδ᾽ οὃς μὲν ἂν εὕρωσιν ἀξίους τῆς πόλεως ἔγτας εἰς φυλὰς καὶ φΦράτρας καταγράψουσιν. Ρυϊμηαπι βοῦῖῦ6 ὥσπερ καὶ (ρΓῸ γε) τοὺς τῶν ἱππέων κτὲ. βρᾷ Ἰοπρθ Ο,ΔΥΪΟΡ ΘΙΙΤῸΓ ΔῸ 080 ΕἸ ἸΓΟΓΘ ΘΟΙΏΙΗ 558 Θχὶ 6 η- ἀυ8 οϑὺ οχ 864. [πη 11 γὶβ θϑὶ εἰς φυλὰς (ὉτὉ. φυλακὰς) κατα- γράψουσιν. ἈἈἰθΒΒΙηρ, ἀθ 80 καὶ Φράτρας δἀά᾽άϊῥ φαοπῃίδτη »δηεγίαγιηῦ τηθη 9 α 1) οηψϑὶο εἰὖδὲ οἱυϊέαξοηι αἰϊοιιὶ ἀαΐαηε 6886. δθηι- μιθηιογαί υἱῷ τρεφαηι Οηιΐϑϑα 656." ὅθ ποὴ οορ αν! ὑ ΠΙοη βία Ιι. 1. 40 88 δρθίαίθ οὐ θαι 8 δυΐβ ἀΐοογθ. Ῥοίογαῦ ἱπ γοἰαβὶϑ- βἰτηῖ8 ἔθ }18 ἐγύφμθ δέ σμγίαθ δ δι ἰ ταύ Θοηἰ αΠρΌΓΘ, (4υδη- αυδη Θὰτὴ ἴῃ 80 19 ὙΘὨΘΙΩΘηΐΟΙ ΘΙΡΔΓΘ ΒΌΒΡΙΘΟΙ) βρᾷ γίγο Ῥιοηγβίο ᾿ἰρογεϊποβ ἐγέδεδωμθ (ὉΓΌΔηΪ8) δέ δωγὴδ διἀβουὶ ρίοβ [886 οἴθάθυθ θἰυβιηοαϊ οδὺ αὖ Εαϊΐογθτη ἰρβαση δρηϊΐο 510 ΘΓΓΟΓΘ ΒΕ ΓΙ ΒΌΓΙΤΩ 6886 8δἃ ἤδθὺ Θχἰβυ 61. Ῥᾳρ, 702. ἐξ ὧν μακαρισμοὶ τοῖς κατασκευασαμένοις ἠκολούθουν μόνοις, ἔπαινοι δ᾽ οὔ. ῬΙῸ μόνοις ἴῃ 1 ΓΒ οδὲ μόνον Ὠδξαχα δχ μέν οἱ δ]ΐίθηο Ἰοὺ ἰηβουίατα. Ἰωθρθηάθτη: ἐξ ὧν μακαρισμοὶ ΜΕΝ -- ἠκολούθουν, ἔπαινοι δ᾽ οὔ. Ἰ)λοϊπάθ γθβοῦ ρβϑυΐτη: μόνα δὲ ζήλου ἄξια τὰ τῆς γνώμης ἔργα ὑπολαβών. οὐ Ῥ8Ὲ]]Ο ρΡοβὺ ἐπὶ μήκιςον χρόνονΝ, ΡΓῸ χρόνοΥ. Μή- κιξὸν ῬΓῸ μακρότατον ἰρΘαΌΘηΒ οϑὺ δριὰ Πἰοηγβίατῃ οὐ [ποίη τη οὐ 811ο8, αὶ ἑδηθῃ ὠττικίζειν 5101 νἱἀθυδηίΐαν. Ῥαρ. 704, ἴπ δοποῖ]ῖο 1μαὐϊπογατα βου υίαβ ΤῸ]] 8. ἀρτιηοηδέγας τὴν ὁμοφροσύνην ἰσχύος αἰτίαν εἶναι ταῖς ὠσθενέσι πόλεσιν, ταπει- γότητος δὲ καὶ ἀσθενείας καὶ ταῖς πάνυ ἰσχυραῖς τὴν ἀλληλοφϑο- νίαν. ΟΝ οχἰπηθπάππη [ιοχὶοῖὶβ γοοαθ]υτα ὠλληλοφϑονία. ἱμεροπάστη ὠλληλοφϑοΡίαν, αἰ ἱπ Ῥ]αἰοπίβ Ῥγοέαγογα Ῥαρ. 821. α. ἀλληλοφθοριῶν διαφυγὰς ἐπήρκεσεν. Ἠροία Ἰοροθαίπν ραρ. 1006. ταῦτα δ᾽ εἶναι τὰ ποιοῦντα διχοςασίας ἐν ταῖς πόλεσι καὶ ὠλλη- ὈΙΟΝ, ΗΑΙ,. 6 89 λοφϑοΡίας ἀπαύςους, αὶ Ἑ ἰΐοΣ 1 6] 1οἱ 16} δἀπηοάστη ὠλληλοῷθο. Νίας τϑροβαϊί. ᾿Αλληλοφϑονία Υἱϊίοβα ἀϊούαπι οὐ γί ἐίοβθ οορίἑαίαπη δὲ: οὐ γὰρ φϑθονοῦμεν ἀλλήλοις, ἀλλ᾽ ὁ μὲν φθονεῖ, ὁ δὲ Φϑονεῖται. Πμορίἀυβ οϑὺ ΠΙοηγβίαϑ ἱπ 844. δὶ ἱπάποϊς βουγίασα ΤᾺ] τη 1ἰ6 αἀἰοθμίθμι : χρὴ Λατίνους τῶν προσοίκων ἄρχειν ---- Ἕλληνας ὄντας βαρβάρων. πολ ταΐποτ ἔδγοοία αυᾶπιὶ 48 ΕατΙ ρ ἀθ8. δὰ ΑὐΒΘπίθηβοβ αἰχὶς: Βαρβάρων δ᾽ Ἕλληνας ἄρχειν εἰκὸς ἀλλ᾽ οὐ βαρβάρους. Ῥαρ. 706. διέμεινεν ἡ ςήλη --- γραμμάτων ἔχουσα χαρακτῆρας [Ἑλληνικῶν] οἷς τὸ παλαιὸν ἡ Ἑλλὰς ἐχρᾶτο. ἙάϊίοΥ: »ν Ἔλλη- νικῶν ἐπέεγροίαίογοηε ϑαρὶέ", οὐ βιυ]δατη ααϊάθτη αἱ ποη βϑηβονὶὶ Ἰὰ ρβατη 'πθββθ ἰπ Ὑϑιθὶβ: οἷς τὸ παλαιὸν ἢ Ἑλλὰς ἐχρᾶτο (16ρ. ἐχρῆτο). Ῥοβὺ ρδιοᾶ ϑαἀϊίαν: πολιτικαὶ μὲν δὴ πράξεις τοῦ βασιλέως τούτου --- τοιαῦται μνημονεύονται. Αδοΐρίτηυβ Ἰδοίΐ δ ὕτθὶ- ῃϑίθ αὗται ὕγῸ τοιαῦται. Εἰαπιὶ οοηΐγα ΠἰὈτοΒ ΟἸηπθθ αὗται Θιηθηἀδηάθτη ἔαϊδβοί. Ῥαρ. 707. ἤρξαντο δὲ τῆς ἀποςάσεως οἱ καλούμενοι Οὐιεντα- γοί. -- ἀρξάντων δὲ τούτων Καιρητανοὶ ἠκολούθησαν. ΟἾΑγα ἀοτχηρη- βΒίγαΐ ἀρξάντων ῬγΔΘΟΘΒδΙΒΒ6 ἦρξαν ποὴη ἤρξαντο. ργὲνιξ οπηερνα ἀο δοογμηΐ. Ῥαρ. 709. τρεῖς πόλεις αἵ --- τὰς ἄλλας ᾿Επηγάγοντο κατὰ ἹΡωμαίων ἐξενεγκεῖν τὸν πόλεμον. Ὕοτα Ἰοοίΐο οδὲ ἱπ ἀϑέθυι ον δυ8 ἰΌγΒ Ὕπηγάγοντο ἐπερεζογπμέ, ἰάθτη ηυοὰ ἐπῆραν, αυδ6 ποίϊο ἴῃ ἐπάγεσθαι ΠΟ ἰποδβέ. Ῥαρ. 710. ταύτας τὰς κόρας ἐν ἀκμῇ γάμου γενομένας ἐκδίδοται τοῖς ἀδελφιδοῖς τῆς μητρὸς αὐτῶν. ῬΙο ἐν ἀκμῇ γάμου ἴῃ Β Ἰοριναν ἐπάκμους, ἷἱπ Α. ἐπιγάμους, αυοά γογυτα οϑὲ. Ἐκχδίδοται ὭΘΠΊΟ θίθγιμι ἷπ ἃ τ ἀϊδθραὺ, βθὰ ἐκδίδωσιν, αὐ ἀρὰ Οοπιΐ- ουτα ἀθ Οταἰθίθ (Ὀίορ.. 1μδδτι. ΥἹ. ἃ 98) καὶ θυγατέρ᾽ ἐξέδωκ᾽ ἐκεῖνος, ὡς ἔφη αὐτός, ἐπὶ πείρᾳ δοὺς τριάκονθ᾽ ἡμέρας. 80 Ἐπίγαμος οὐ 8118 Ἰοοὶβ δρᾶ Ὀϊοηγεαίαπι Ἰορὶναν οὐ ἸΘρ 4 185- β'πιθ δρυὰ Μοηδηάγυτῃ : θυγάτηρ ἐπίγαμος κἂν ὅλως οὐδὲν λαλῇ, διὰ τοῦ σιωπᾶν πλεῖςω περὶ αὑτῆς λέγει. ΕΤΘα θη βία ΘΥΤΟΓΙΒ ΠΟΥΤΙΠῚ ΘΧΘΙΏΡ] τη οϑὺ ρᾶρ'. 710. ἐναντίᾳ συναφθεὶς Τύχῃ κατὰ τὴν οὐχ ὁμοτροπίαν, ἴτη0 γοῦῸ Ψυχῇ. Ῥᾳρ. 712. ἀπαλλαγῆναι ζητεῖν ᾽ΑΠΟ τοῦ συνοικοῦντος. ΟΣ τροίθ Ῥγδθροβιϊοποῖη δαάϊαϊδ, πδιαὰθ ἀπαλλαγῆναι ἀπὸ τινὸς εβδὺ αἰϑοοάθγο αὖ αἴΐφεο, αὖ ἰπ Ῥίμέο 00, ὦ τᾶν, ἀπαλλάχθητον ἀπ᾽ ἐμοῦ. ΤΌ]]1ὰ δαΐθπι ποὸὴ ὦ υἷγο Οἰϑοθαθγ6 Ὑο]θθαὺ, βοᾷ αυοᾶ ἰρθᾶ δὰ Ταρηαϊπίατα ἀἰοὶύ ρὰρ, 716. τί οὖν οὐ --- σὺ μὲν ἀπαλλάττεις τοῦ βίου τὴν σαυτοῦ γυναῖκα, ἐγὼ δὲ τὸ αὐτὸ διαθήσω τὸν ἐμὸν ἄνδρα: Ρᾳρ. 718. μέχρι τίνος --- τῆς βασιλείας ἀποςερούμενος ἀνέχεσθαι διανοῇ; Ἰμοροπάυτη ὠποςερόμενος, αυοᾶὰ ἴῃ μγαθϑθηζί8 ἴΌΥΤΩ8 67.- “μοί ποίϊοποιη. οοπ ποῦ, αὖ ἥκω οὐ οἴχομαι, Στέρομαι ὕγῸ ὦπε- ςέρημαι τορομδηάυπι ρᾶρ. 791. πότερον ὅτι πολλοὺς ἴσασιν --- ἀκρίτους ἀπολωλότας ἣ τῆς πατρίδας ςερΟΥ μένους (16ρ. φςερομέ- γους) ἣ τὰς οὐσίας ἀπολωλεκότας ἣ ἄλλῃ τινὶ συμφορᾷ κεχρημέ- γους; αυδίοῦ Θηΐπη “6,7, οίο ἀϑὰ8 οὐδ, Επηθηᾶαίθ μὰρ. 157], βου ἰαῦ : ἢ τὴν ἐλευθερίαν ἀπολωλεκότα ἢ χρημάτων ςερόμενον, βθὰ γἰῤίοβο δοοθηΐα ρᾶρ. 1ὔθ4, τῶν φιλτάτων ςερέσθαι σωμάτων, ΡΙῸ φέρεσθαι. Ῥᾳρ. 714. ἀλλὰ σοί γε καὶ ῥώμη πάρεςιν [ἱκανὴ] οἷα τοῖς κράτιξα πεφυκόσιν δάγοιβὶβ Τγοηὐ 8 Ὦδ6Ο ἰπύθ 5686 ΘΟΠΟΌΤΓ αὖ, Ἐχραηρο ἱρὶθν ἱκανή, αυοὰ Ορἐΐτηθ ἴῃ Β. ΟΠ ἸΒΒΌΤΩ δύ. Ῥᾳρ, 714. [τὰ] κράτιςα δὲ ἄνθρωποι πεφύκασι Φρονεῖν οἱ περὶ ταύτην γενόμενοι τὴν ἡλικίαν. Ὅθ6]6 τά Ὁ Μαϊύοτθ δααϊίατη. Κράτιςα (Δυὐ ἄριςα) φρονεῖν οϑὺ φρονιμώτατον εἶναι, τὰ κράτιςα Φρονεῖν οδὲ ορέήνιθ ἀθ στρ. δοηζϊγθ, αὖ ρῬδρ. 970. μηκέτι τὰ κρά- τιξα τῷ κοινῷ ΦροντΤΊΖειν, υνὲ φρονεῖν ὁχ ὈΟΠΙβΒ 1118 οβδὺ Γοβυϊ αὐθτη, 84 Ῥὰρ, 718. οὕτως ὀλίγον ἐςὶν ἐν ταῖς ἱςορίαις αὐτοῦ (ΕΔ Ῥίο- ἰογ]8) τὸ περὶ τὴν ἐξέτασιν τῆς ἀληθείας ταλαίπωρον. ἴῃ Α ρὲ ταλαίπωρον. ΑἸΐδΒ ΓΕΒ δρθυδηξ αυἱϊ ὠταλαίπωρον ἀοίδηἀοθαηί 6χ Τμυογάϊάθ 1. 90. οὕτως ἀταλαίπωρος τοῖς πολλοῖς ἡὶ ζήτησις τῆς ἀληθείας, ἴᾳγθ ἃ Κἰοββηρίο ποία. Ἐοάθμι τηοᾶο Ατίβίο- Ῥθδηρ8 αἰχιῤ: οὕτως αὐτοῖς ἀταλαιπώρως καὶ ποίησις διώκειται. Ἐχργθβδὶὺ Πιοηγβίυβ ἀϊοίθτα ΤΗυογ 5. ἰΐα αἱ ΡΙῸ ὦταλαί- πωρος Βα διϊαθγοὺ ὀλίγον τὸ ταλαίπωρον. Ῥοβὺ ρϑυοὰ ϑαϊΐῃν ὁ Ταρκύνιος ἐπάγεται γυναῖκα τὴν Τυλλίαν. Πῦτὶ ὠπάγεται. Οὐτυτηααθ ρουὶπάθ υἱ οβαση οβέ. Ιμορ. ἔΑγεται. Ῥαρ. 718. ἑταιρίας τε συνατ' Αγόντες --- παρακαλοῦντες --- ἐξῳ- νούμενοι --- πράττοντες. θοία ΟἸ ἰδίδηπιβ συνάγοντες, αὐ ταϊϊο ἀοοοὺ οὐ υἱοῖὶπα δοπῆγτηδηί, Ιάθπη υἱύίατη οχϊπηθπάμσμη ρᾶρ. 719. ἑταιρίας ἐπ᾽ ἐμὲ συναγα- γὼν --- καταφανὴς γέγονέ μοι. Δῆλος, φανερός, καταφανής ἐςι γ6] γέγονεν μγαθϑθη δὲ ἰθτω ρου ὶβ γ6] ροηγδοέξ ραν ϊοϊρίαπι ροβία]δπὶ οὐ συνάγων ὀοττίροπάμστη. 6 ργαῤϑδοηξίδεδ φηΐτη ἰηβίαϊϊ5 Ἦρδχ ααθεϊαΓ. Ῥαρ. 719. εἴ τι πείσεται. Οὐτητηθιηοσαξ ἘΝ ἰΐοΣ ΒγΠΡΌΓρῚΪ σοηϊθούγατη ἤν τὶ πείσηται ποη ἔδοξα δὶ οορταϑδοὺ σείσηται 6886 ΤΘΙΆΤΩ ὈΔΙΡΌΔΙΙΘΠ,. υοά βᾶθρθ ποίδνί πηι ἴῃ βϑηξθηίία Ἰοηρίουθ ἐΌ]ΟΓα σαδθάδηι ἃ τηϑρ βί8}}}8. ᾿πα 1} 1 ΒαρΡρομὶ, ἰᾷ ἰδοίατη οβ88 γ᾽ θὲ Ρδᾶρ. 72. ὉΌῚ ἀθίθιίοσθβ τὶ ἔδει Βαρθηὶ δἀάϊίατη τϑοίθ ἰπ ὕτθίπαίο ΟἸΙΏ ἸΒΒΌΙΩ. Ραρ. 728, 'ἴπ ᾿ἰτὶβ οδὲ κατάβαλε δὲ τὴν εἰρωνείαν ---- καὶ παῦσαί πότε ἤδη πονηρὸς ὦν. ΝΟὴ οβὲ βὺ0 ΙΟ60 ΡῬοβίατη ἤδη. Ιμορθ: κατάβαλε ἬΔΗ τὴν εἰρωνείαν --- καὶ παῦσαί ποτε πονηρὸς ὦν. όρομθ ἴδτα ἐϑέαην ϑὲριϊαξίοηθηι δέ αφϑῖμθ Δ᾿συδηο ἐρηρ7ο- ὄμϑ 6886. Ῥαρ, 724. ἅπαντα μὲν, ὡς ἔοικεν, ἄνθρωπον ὄντα δεῖ προσδο- κᾶν. ϑϑυαχηΐαϊμη οχ “παφαφὶ ΥΠἱΙ. θ, 9. 8ῦ Ῥᾳρ. 724. τὴν ἐπιτροπίαν ἔλαβον. ΑΒ. ἐπιτροπείαν, αυοὰ γο- πὶ οδὐ,. Εἂχ ἐπίτροπος ἐπιτροπεύω πιδδοϊ οὐ ἱπάθ ἐπσιτροπεία, αἱ 6χ δοῦλος δουλεύω δουλεία, μοιχός, μοιχεύω, μοιχεία Β᾽τη}]}}- θαβαι 6 ΒΘΟΧΟΘΗΓΪΒ. Ραρ. 727. ὥςε καὶ αὐτὸς ἔχειν ἀναφαίρετον καὶ ὑμῖν τοῖς ἐγγόνοις [αὐτοῦ] καταλιπεῖν. Ἐχραηρθ αὐτοῦ. Τυδδοὶ οὐ ΟἸτί- βϊδηΐ βῖ5 ατστᾶθοθ Ἰοαυιθθαηίαῦ. Οἰδθοὶβ βαὺϊβ ογαῦ δυο] τα ῬΟΠΘΙΘ, αὖ ἴῃ φιλεῖ τὸν πατέρα, τὸν δεσπότην, διε! Ῥδίγθσα, δ, ὨΘΓΌτα αἰ] Πρ ύ. Ῥαρ. 790. ἐπεὶ σὺ τοῦτο πέφευγας, ἐγὼ ΠΕΡῚ σοῦ ποιήσω. βδηϑ γϑδοαῦμη οϑὺ σερίὕ. Επτηθπάα ὝΠΕΡ σοῦ. οηηοβίθηθβ Ρᾶρ. 242. 29. ἐρώτησον αὐτούς. μᾶλλον δ᾽ ἐγὼ τοῦθ᾽ ὑπὲρ σοῦ ποιήσω. Ῥαρ,. 790. ἐν ἴσῳ γάρ ἐξςξι ΤΑ τε πολλὰ δίκαια πρὸς τοὺς ἀγνώμονας ἀντιδίκους λέγειν καὶ ΤΑ ὀλίγα. Ὑιϊζίοβο, δὶθ δουπᾶαδὶ τά. Ἀροίθ ἀϊοϊι πολλά, ὀλίγα λέγειν, δίκαια, δικαιότερα λέγειν οὐ β'πα. Ετηθηἀδηάυχη οϑὲ ἐν ἴσῳ γάρ ἐςι ΤΟ τε πολλὰ -- λέγειν καὶ ΤΟ ὀλίγα. αὖ ἀρυὰ Ττγαρίουτη: χωρὶς τό τ᾽ εἰπεῖν πολλὰ καὶ τὸ καίρια. Ῥαᾳρ, 791. Πρρίβκθ οἀϊάϊὲ δίκαιον μέντ᾽ ἂν ΕΙΤῚ μοι τοιοῦτον ἡμάρτηται τῆς ἀρχῆς --- ςερηθῆναι. Τὰ ὕτθίπαΐα οϑὲ δικαίω: ποίο ΘΙΙΟΓΘ ῬΓῸ δίκαιος. Ορίϊτηρ οοηϊοοϊς δῖβκθ: δίκαιος μέντἂν (ΕΙΗΝ) ΘΙΤῚ --- ςερηθῆναι. ϑραᾳιθηβ ΕἸΤῚ ΔΌΒΟΓϑἰἐ γϑῦθυχη 8η- ἰβροθάθηβ ΕἸΗΝ. Ῥᾳρ. 796. τὴν βασιλικὴν ἐσθῆτα ᾿ΑΝΑλαβὼν καὶ τἄλλα πα- βάσημα τῆς ἀρχῆς. Ἰιοροπάσιη λαβών 5β'πθ ΡῬΙΔΘΡΟΒβιἐΐοηθ αὐ ἴῃ ἰΔ}} τὸ υδἰἰαίαπη οβὺ ἀΐθθθ. ρᾶρ. 884. φαιὰν ἐσθῆτα λαβών οὐ Ῥϑββίτη. Ραρ, 797---ϑ8, ἀναπηδᾷ ἀπὸ τοῦ θρόνου, ἀϊοθηάϊ! ἀθὰ8 οἱ [8 ἰρθ8ᾷ ἐκ τοῦ θρόνου Ῥοβίυι]απί, ὙἹΑΙ ΠῚ Β ΒΌΡΓα Πᾶθο ἰηΐθῦ 86 ΘΟηἀἱ Β0]6Γ6. -- 80 Ῥαᾳρ. 798. συναρπάσας τὸν γέροντα --- ἔφερε. γενόμενος δ᾽ ἔξω τοῦ βουλευτηρίου μετέωρον ἐξαρΠΑῸας αὐτὸν --το ῥιπτεῖ κατὰ τῶν κρηπίδων. ΝᾺ]]ὰ ἰάοπθα δβοηὐθαξία οχ ραγίϊοϊρίο ἐξαρπάσας εχ. ἰυπαϊ ροίεϑὺύ. ἘΕὐχραποίϊβ ἐπὶ θὰ8 1 6 Γ}}8. βουῦὶ θοπά τη μετέωρον ἐξάρας. διιῤύῥἑηαθηι ταρθ 6 Ὑθίθτοβ ἀϊοθθαηὺ αἴρειν μετέωρον, Βοηυί- ΟΙ5. οἰΐατα ἐξαίρειν. Ῥαρ. 799. ἐκποδῶν ποίησον. ᾿Αγραὰ Ὑρφίοτοθ γϑυδὶ ποιεῖν οἱ ποιεῖσθαι δὰϑ ΟΡ 8 ἤπὶ 8 ΟἰΓΟΌΤΒοσ ρ 8 οϑὲ πθαὰθ 866 ὑπη- αυδηλ ἰπίθν 86 οοηΐαπάπηϊαγ. Νϑηιο Ὑοίθγαπιη αἰχὶέ Ὁπηφύδηι ἐκποδῶν ποιεῖν, 504 οοηβίδη!ον ποιεῖσθαι. Αραὰ Πἰοηγδβίατη δαίθη ΟΠ ΓΟΙῸ ἰἰὰ Ῥϑοοαα αὐ ποιεῖν Βα Ὀϑἐϊαδί" ῬγῸ ποιεῖσθαι, γϑ]υἱὶ Ρᾶρ. 70. ἐψηφίσαντο ποιεῖν τὴν συμμαχίαν. οιηοπάδηξ ποι- εἴσθαι, 804 ἱπηργαάἀθηΐθϑ ἰρϑαπι ὨΙοηγβίαπη οοτγεὶρπιηΐ. Ραρ. 741. δεκασμοῖς τε [καὶ δωροδοκίαις] καὶ ἄλλαις πολλαῖς κολακείαις ἐκθεραπεύσαντα τοὺς ἀπόρους. Ῥαϊἰάππι ΘΙ ΘΠ Υἱάθθ, υοά δηὐίαἷβ οὐ δηὐᾳαογαστα ἱτηϊἑαίουὶ θὰ8 Δρρθ]]αίυν δεκάζειν οὐ δεκασμός, ἰὰ Βραιίοτοβ ἰγαθοῦ δωροδοκεῖν τινα οἱ δωροδοκίχ γοοαθδηὺ δηύϊα ἱ ΒΘΡΓΤΩΟηἾΒ Ρ]Δη6 ἱρπδτὶ οὐ π βϑη(ίθη- ἰο8 αυἱάθπι δωροδοκεῖν 6880 δῶρα δέχεσθαι. ἨδΌΘΙαυΒ ἱρίίαν οἱ ΠΙΟΠΥΘΙ1 τηϑηῦτη δεκασμοῖς οὐ ἱπάοοιὶ (ἀγαθοῦ! ρο]οββθηια δωροδο- κίαις, αυοᾶ αὐ δὲ δἀάϊία σοΟρυ]α ἰπϑίπυδγὶῦ 86 ἴῃ ἰοχίυτη. Ῥοΐαβ οὐΐϊδπὶ θδάθιη 46 οδυϑὰ οουτιρίαβ οϑὺ Πἰοηγϑὶΐ Ἰοουβ Ρᾶρ,. 7170. υδΐ ἴπ Ἰἰ τ8 οϑὲ χρήμασιν ὑπ᾽ αὐτοῦ δωροδοκηβ ἐν- τες, 864 πῦποὸ αυθοαὰ8 ὕγἱπδβ 50108 βουγανὶὺ ΠΟ ΥΒὶϊ Τηδηαχη: ὑπ᾽ αὐτοῦ δεκασθέντες. Μαηϊξοβίαπι οδὺ σϑῦῦο δηξαδίο ΒΌΡΘΙΒογ ρίδπι [αἶβ86 ᾿ηὐθγργθίδυϊομθιη, 4086 ἀθίπάθ αἱἱ αὐ γοίθ- τοι οὐ Ὑϑγᾶτα Ἰθούϊοπθιη ΘΧραϊ. Ναηο ααϊάθπι ἱπέθγροϊδίογοπι ταϑηϊϑβύστη ὑθημθ 8. Ῥαρ. 7149, πολλὰ μὲν τὸν ἑαυτῆς --- δαίμονα κατοδυρομένη, μυρίας δὲ κατάρας --- καταρασαμένη κρύπτει γῇ τὸ σῶμα. ϑποῖ- Ὀθηάστη κατοδυρΑ μένη ἰπ δουίβίο αὐ καταρασαμένη. Ῥαρ. 48. τοῖς μὲν κατηγόροις μικράν τινα μοῖραν ὠπέθγεν, αὐτὸς δὲ τὰ πλείω κατεῖχεν. Ουορὰ οβὲ ἱπ Ὀιθίηαίο ἐπέθυεν 87 τηδηϊοδίο ταθηάοθατη. (ὐδθίθυὶ ὠπένειμεν, ὑπ υ]θΌρΙυΒ ἀπένεμεν τοροπθθδὺ ; τϑοῖθ αὖ ΟΡἱπΟΡ. Ραᾳρ. 701. συγκαθιέντες εἰς ὁμιλίαν τοῖς πέλας, ΘΟΙΩΙΤΩΘΙΔΟΙΔΙΙ μοῦ ἀονθυθταὺ ᾿ἰονὶβ Ξ'υἹυγρὶϊ βαβρίοῖο οσυγκαθιέντες σφᾶς υοῖ συγκατιόντες." ϑδηϊδδίταα οϑὺ ϑηΐτη Ἰθοίϊο Πἰρροσασα, οὐ συγκά- διέναι (αὐ συγκαταβαίνειν) 60 Βθηδὰ οτμαπίθαβ ὑτδαπα,, αὐ οβίθπάϊύ Ἡοπιβίθε αὶ ἰῃ φογαοοία δηποίδίϊομθ δὰ Τποσλᾶτι ΝΙδρ βυστη ΡᾶΡ'. 818. Ρᾳρ. 107. παρήνει ἕως οὔπω τὸν χαλινὸν εἰλήφασι [τῆς δου- λείας] περὶ τοῦ μὴ λαβεῖν αὐτὸν διαμάχεσθαι. ἴβδοϊο!υ8Β ἀ6 500 αὐὐϊάϊΈ τῆς δουλείας. τΤὸν χαλινὸν λαβεῖν, εἰληφέναι, ἔχειν ἀϊοαπίυν 1111 φαΐ δηγίββα 1ἰθογίαίθ αὐξθγύμϑ ἐμηρογῖο ραγϑῦθ δοαοίϊ μηΐ, οὖ Θαὰυβ πῃ ποίδ ἔδθυ]Δ. Ῥγδθίθγθα ὁ χαλινὸς τῆς δουλείας ἱπορίθ οὐ ποὴ στᾶθοο τῆοτθ ἀἰϊούαπι θϑὺύ. Οὐτηραγαπα8 οϑὲ Ἰοοὰβ ρᾶρ. 708, τελευτῶν ἠνάγκασα τοὺς οὐκ ἀξιοῦντας ἄρχεσθαι τὸν χαλινὸν ἑκόντας λαβεῖν, αὐ Πιοηγδίαβ Ρ8Ὰ}]0 πορ] ρθη 8 Βοτὶ- Ὀθη5 ποι οορί αγὶὺ ααδτα ΡΟ ΘΓΒ6 ἠνάγκασα ἑκόντας ΘΟΤΩΡΟΠΔΗ ΕΓ. Ρᾳρ,, 708, γνώμην ἀπεδείκνυτο μὴ τὰ κατηγορηθέντα λύειν ἀλλ᾽ αὐτὸν τὸν κατηγορήσαντα ἀναιρεῖν. Ἐϊχραποίο ῬΓΟΠΟΙΉΪΠ86 80Γ]- θομπάυσμη ἀλλὰ τὸν κατηγορήσαντα ἀναιρεῖν. Ααἀαϊδατη αὐτόν οΡ- ΡΟΒ Ἰομἶβ σὶπὶ ταϊηαἱύ οὐ ἔγαηρ. Ῥᾳρ. 160. εἰ μὲν ἤδει μὲ τοιοῦτον ὄντα οἷον νῦν αἰτιᾶται. )6- τη βίμθη68 Ρᾶρ. 98. 10. Ραᾳρ, 760. οἱ κορυφαιότατοι τῶν ἐν ταῖς πόλεσιν. ΟὈΙΩΠΑπη18 ΟἸΔΘΟΌΪΟΓΙΤΩ ΘΙΤΟΓ ἃ [μοΐδηο0 ἰῃ ϑοζοροϊϑέα ἀρΥΪΒὰ8 ῬΓῸ οἱ κορυ- Φαῖοι. Ἰμορὶάθ Επρο] 8 ἀθ Ῥοσίοὶο: ὅ τιπερ κεφάλαιον τῶν κάτωθεν ἤγαγες. Ῥᾳρ, 769. οὐδὲν ἔτι ὠπεδείξαντο γενναῖον ἔργον, ἀλλὰ --ο παᾶρ- εδίδοσαν ἑαυτούς. Ἰωμθροπάστα παρέδοταν. Ἠοιηϑηΐβ Οἰδθΐὶοβ οὐδ ἀθη 8 ἀϊουπίαΡ ρμᾶρ. 771. ταῦ] έδθ Ῥυρηδθ 6886 ΘΟΙΏΙΑΪβ586 ἐν αἷς πολλάκις μὲν οἱ Τάβιοι τοὺς τὸ 88 Ῥωμαίους τρεψάμενοι (μέχρι τῶν τειχῶν) καὶ πολλοὺς καταβα. λόντες ἀδεῶς τὴν χώραν ἐπόρθουν, πολλάκις δὲ οἱ Ῥωμαῖοι τοὺς Γαβίους ὠσάμενοι καὶ κατακλείσαντες εἰς τὴν πόλιν κτὲ. Ιμθοὺ τηοία βυηὺ γϑῦῦᾶ μέχρι τῶν τειχῶν, 488. ποῃ Ροββαηὐὺ ἀ6 τηυτὶβ ὉΓθΐΒ Ἀοπηδθ ᾿πέθ]]ἱρὶ οθηΐαπι βέαάϊογαστα ἱπέθγγα]]ο γϑιλοίδθ, Ἰη. ΒοΙθη δ βαυηὺ ροβὲ τοὺς Γαβίους. Ῥαρ. 774. τὰς ἰδίας ἔχθρας ἐλπίσαντες --- διαλύσασθαι, ἴτηρ γΘΙῸ διαλύσασθαι; ΒᾶΏΘΡΘ ἃ ὥίθρῃαπο, ΗΠ θίβκίο, 8115 ΘΟΡΓΘΟΐΒ ΘΓΤΌΓΡ ἰδιήθη ἢὶο 11116 ΡΘΕ δον δά μδοβὶέ, να, Ἴ.. καταπεζφευγὼς εἰς τὴν ἐκείνων πίςιν Ὡρὴ ἀὐσδθοο ΤΆΟΓΘ 8564 [μαὐΐπο ἀϊοίαπι οβὲ. Πρίηδθ ἱπ γϑυθὶβ: τήν τε ἀρχὴν ἕτοιμος ἦν ἀποθέσύχι καὶ πρὶν ἢ παθεῖν τι δεινὸν ὡπαίρειν ἐκ τῆς πόλεως [ἐβούλετο], ὉΠ πη τη γοοα Ό] τα ΒΡΌΓΡΙ ΓΤ 6βί. Ῥαρ, 778, ἐπιςολὰς σεσημειωμένας τῇ τοῦ πατρὸς σφραγῖδι λαβόντας. Νοπ ογδηΐξ [86 Θρἰβίοἰδθ ρδίγὶβ βὶρ1]]0 ποέαέαθ σεση- μειωμέναι, 8648 οὐϑίφηαίξαο σεσημ ΑΟμέναι. Ῥαρ. 779. ἐὰν δὲ ἀδύνατος ἥ τοῦτο [ποιεῖν] τὴν κεφαλὴν ἀπὸ- τεμόνταὰ πέμψαι. Ὧθ βὰὺο Βάϊίου ποιεῖν δαάϊαϊ, ϑαϊϊαβ ορὲ ΘΟΥΓΙΡΈΓΘ: ἐὰν δὲ ἀδύνατον ἢ τοῦτο. Ῥαρ, 781. 7. βασιλικὸν ἐκ τυραννικοῦ τρόπΟΥ μεταλαβών. Ἐρὶ ᾿ᾶθ6 Ορύϊμηϊ Οὐάϊοὶβ μοββίτηδ Ἰθοίϊοι β'δηα ββὲ γυϊ]ραία τρόπον θὲ γϑὶ οοῃύγα 1 ΌΤΟΒ ΟἸΏΠΘΒ βἷο δγαΐ Θηθηἀδηάατη. Ῥαρ. 82. ἀσπὶς ξυλίνη --- γράμμασιν ἀρχαϊκοῖς ᾿ΕΠΙγεγραᾶμ- μένη τὰς γενομένας αὐτοῖς ὁμολογίας. ὙΘΓΌΙΩ οϑὲ ᾿δγγεγραμ- μένη, Ἰὰ οβϑὺ ἐγγεγραμμένας ἔχουσα τὰς ὁμολογίας. Ῥαρ. 8. Ρωμαίων πρέσβεις τῷ μάντει βουλόμενοι ΟΥ̓Ντυ- χεῖν. Ὕοτα Ἰθοίϊο οδὺὲ Ἐντυχεῖν. διρηϊῆοαί ϑηΐπὶ συντυχεῖν οαϑὲς αἰλομὲ οὗυΐαηε Περὶ, ἐντυχεῖν τινί αὐϊφιεθηὶ οοπυθηΐγό. Νοίμπι οϑὺ ἐν οὐ σύν δοπῇαμάϊ, 4αΐϊα ἴῃ Οοαἀ. φαϊθυαβάδιη ΒΙ Πα Π]Πτὴο ἀποία βορι αμίαγ. ϑδθρθ ἰάθιῃ υἱζίαπα ἀραὰ Πἱοηγβίαμη οογτρθηάατῃ βὰ- Ρθιθβί, αὖ βῴδύληι ἴῃ υἱοϊηΐα; πατὴρ ἐμός ἐςιν ᾧ χρήζετε ΟΥ̓Ντυχεῖν. 89 Ρᾳρ. 78ῦ, λέγοντες καὶ ἀποκρινάμενοι. Ἐοίθ ΟἸἰβίδηυβ ἐπο- κρινΟ μενοι. Ῥαρ. 806, πεύσεται παρ᾽ ὑμῶν ἐπὶ ποίῳ τῶν μερῶν τούτων εὑρέθη ἡ κεφαλή. Ὀτθίπαθ ἃ ῥυϊπια τηϑηὰ ἐποίω. Τμοροηάσχα ἮΝ ποίῳ. Ῥαᾳρ. 787. ἐπειδὴ σχολὴν ὁ πρέσβυς ἔσχεν. Ἠοχηργϊουπι εδὺ ὁ πρέσβυς. ὈϊοηγΒίο οὐ οδϑίθυβ οὐηηΐθυβ ὃ πρεσβύτης Τηο8 εϑὺ ἀΐσθῦθ. βου θο θα" πρεσβῦ, τὑπᾶάθ βδθρίυβ πρεσβύτης οἱ πρεσβύτερος οοπΐαβα Βυηύ. Ῥαᾳρ, 789. τῇ πολυτελείᾳ τῆς ὕλης μόνον διῳλλάττων τὸν ἀρ- χαῖον. Ἰιοροπάστμη τοῦ ἀρχαίου. ῬοΙπάθ θηΐτη ἀϊοϊναν διαλλάτ- τειν τινός δὺ διαφέρειν τινός. Ῥᾶρ. 1229, σιγὴ τοσαύτη κατέλαβε τὴν ἐκκλησίαν ὥςε μηδὲν διαλλάξαι τὸν τόπον ἐρημίας. Ρερ, 789. τριπλῷ περιλαμβανόμενος ςἰχῳ κιόνων Ῥορϑίυο ἴδγθ βου ὈΔΓΌΙΩ ΘΙΡΟΓΘ ΡΙῸ ςοίχῳ ροβίζατη. δἰπθ υἱύο Ἰορί θα Ρᾶρ. 169, ἔς; δὲ --- περὶ αὐτὸ δένδρα ςοἱχηδὸν πεφυκότα. Ῥαρ, 790. ὅπερ οὐ πρὸς ὀλίγον καιρὸν ἀλλ᾽ εἷς ἅπαντα τὸν βίον πολλάκις αὐτὴν ἔσωσεν ἐκ μεγάλων κακῶν. Ὠροδὺ αἸἰυϊὰ ἴη τηθαΐϊα βοηὐθηΐα, υϑὶαὐὶἱ οὐ πρὸς ὀλίγον καιρὸν ἀλλ᾽ εἰς ἅπαντα τὸν βίον (ὠφέλιμον ἐγένετο καὶ) πολλάκις κτὲ. Ραᾳρ, 790. γελασθεῖσα ἐπὶ τῷ τὴν αὐτὴν τιμὴν αἰτεῖν ΠΕΡῚ τῶν ἐλαττόνων ἣν οὐδὲ ΠΕΡῚ τῶν πλειόνων ἐδυνήθη λαβεῖν, ὈΪΒ ΤΌΒΟΡΙΌΘ ὑπέρ ῬΙῸ περί. Ῥαρ, 797. ταύτην τὴν γυναῖκα --- ἐπεχείρησεν ὃ Σέξτος δια- φθεῖραι παλαίτερον μὲν ἐπειγόμενος ὁπότε κατάγοιτο παρὰ τῷ συγγενεῖ, τότε δὲ καιρὸν ἁρμόττοντα οἰόμενος ἔχειν. Αρογίθ ἸηΘΠἀοΒβαΠη) οϑὺ ἐπειγόμενος, ἴῃ αὰ0 Ἰαίθιθ βυβρίοοῦ ἜΤΙ ᾽ἪΡΕυσό- μένος. Παλαίτερον ἔτι Βαθρίββίπιθ δρυὰ Πἰοηγβίαπι Ἰορὶ ᾿ΓῸ καὶ πρότερον, οὐ ὀρέγεσθαι, ὀριγνᾶσθαι ἴῃ παϊαβοθιιοάὶ οαρίἀϊ αὐθ ῬΓΟΡΕΙδι βράθμπι δδρθί, - 90 ΜΝ ς : - ’ Ῥαρ;. 798, αἱρέσεις αὐτῇ δύο προὔτεινεν ὧν Ποτέραν αὐτὴ προῃ- βεῖτο λαβεῖν ἠξίου. ΝΙΘΟΘΒδαγὶο βου ΒΘη Δ τη Ὁ ποτέραν. Ἡρχοάο- Ἰ 1 1 - δ -» δὲ νι ͵ δίδ Ο ε Ι Ῥαρ. 802. ὡς μυριάκις αὐτοῖς κρεῖττον εἴη τεθνάναι ΠΕΡῚ τῆς ἐλευδερίας, ΠΟῚ “6 ὀϊδογέαίθ τπογὶ ἀἰχοταὶ βθὰ ρςγὸ ζἰδογίαίε ὝΠΕΡ τῆς ἐλευθερίας. Ῥαρ. 804, τοῦτο δ᾽ αὐτὸν ἐρρύσατο μηδὲν δεινὸν ὑπὸ τοῦ τυράν- νου παθεῖν. Ηδθθηὺ μᾶθο φοϊογθι Ιοηΐουτη. Ηδγοδοξαβ Υ.. 11 τοῦτό σε ῥύσεται μηδένα ἄξιον μισθὸν λαβεῖν ἐπέων ὡῶνμι. ΙΓ τηοᾶο ἀἰχὶῥ ραρ'. 823, τοῦτό με τὸ πλάσμα --- μὴ ταὐτὰ παθεῖν ἐκείνοις ἐρρύσατο. Ῥᾳρ,. 806. ΤΑΡα] αἰ ΘΟΠΒΌΪ] πὲ ΟΥΔΟΌΪΏΤΩ ΠοΙΡΒἰδατη τίνι πέ- πόστδι τὰν Ῥωμαίων ἀρχὴν παραλαβεῖν, ὁ δὲ θεὸς αὐτοῖς ὠνεῖλε Τῷ πρώτῳ τὴν μητέρα Φιλήσοντι. Ἠδ8 ᾿ρϑἃ οἰατηδὺ Φιλήσαντι ΘΡΌΤῚ 6686, αυοα οδὲ ἰῃ ΟΠ βίαπο. ἱ οἰπάθ ΤΘΟΡΘ ΟΣ ΑΒ προσκύψας ΚΑΤεφίλησε τὴν γῆν ὕτῸ ἐφίλησε, αὖ Ῥᾶρ'. 807. περιλαβὼν τὴν νεκρὰν κατεφίλει, οὐ Ρ88- ϑτὰ καταφιλεῖν 46 ΟΒ6.}18 πἀϑαγραίαγ, [ὐγίαβ 1, 7. ἐπιρογίμηι ϑηημμη ἤδοριαθ ἠαδοδϊἠῥέ φιρὶ υδοέγιηι ργέριμιϑ οϑοιζωρ φιαέρὶ ἐμίογίέ, ἸῺ οϑὺ τὴν μεγίςην ἀρχὴν ἕξει ὁ πρῶτος ὑμῶν τὴν μητέρα φΦιλήσαΑρ. Ε] τ ΜΠ... ’ Ῥδρ.. 808. ἐν οἷἱς αὐτὴν κλαύσεατα. Υπιίίοβδα ΟἸΑΘΟΌΪ]ΟΡΟΠΙ συνήθεια ΘΔ ἴῃ πὶ ἐϊξαθαί. Ῥτὸ κλαύσομαι κλαύσω, ΡΙῸ ἀκούσομαι ἀκούσω αἰσθθδηΐ,, αὐ ραρ.. 980. ἀκούσοντας ΓῚ ΓῚ . Ψ Ποϊηάθ Βοεῖθο: ΟΠὼς (7μο ρμαοίο) τιμωρήσομεν αὐτῇ σκοπῶ- ξν, ῬΓῸ ὡς. Ῥαρ. 819. ἀποδέδοταί μοι κατὰ νόμους ἐκκλησίαν ὍΤΕ βου- λοίμην συγκαλεῖν, Ἰιϑροπάμπτη ὁπότε φιοίϊοϑ. ἢ ε Ν Ῥαρ. 818, σκοπώμεθα τίς καὶ τὴν πόλιν ἐπιτροπεύουσα ἀρχὴ γενήσεται. ΝΝΘΟΘΒΒΑΡΙ τη ἐπιτροπεύσουσα Α οὈξα]ἑ βοᾷ ὨΘΠΊΟ 86- ΘΘρ . ΟΕ Ῥὰρ. 819. μεσοβασιλέα ἑλοῦμαι τὸν ἀποδείξον Τὰ τοὺς παραληψομένους τὰ κοινώ. 91 Ραρ. 819, ἐλέχθησαν πολλοὶ [καὶ] παρὰ πολλῶν λόγοι. 1) 6]6 ΘΟΡΪ8 πὶ αὐτὴ ἴπ ἰ8}1 τὸ πϑῖὴο δά θθαῦ ; ριρἶῖ ρεμζέξα υϑγόα 7 οοογμμέ. Ραρ. 8294. ἁπάσας διεξῆλθον ἂν τὰς τοῦ τυράννου παρανομίας, ἐφ᾽ αἷς οὐχ ἅπαξ ἀλλὰ πολλάκις [εἴη ἅπασι] δίκαιος ἀπολωλέναι. ΠΡδίπαθ εἴη οταλ εἰν τϑοὐἰββίτηθ, βοᾷ θδάθτη. ορϑῖὰ τηοἰθβύπσα ζπασιν οταὺ ἱπάποοπάσμη. ἘΕὙΘααΘηΐΘΡ ἃραὰ Ογαίοσοθ Αὐδοοβ Ἱοερίίαν : ἐφ᾽ οἷς οὐχ ἅπαξ ἀλλὰ πολλάκις δίκαιος ἀπολωλέναι. Ραᾳρ. 89ῦ. τὰ μέγιςα καὶ φανερώτατα τῶν ἔργων αὐτοῦ καὶ ἀπολογίας οὐδεμιᾶς δυνάμενα τυχεῖν ταῦθ᾽ ὑμᾶς ἀναμνήσω. ὔ-- Ηἱπᾶ5 καὶ ΟΥ̓Δ᾽ ἀπολογίας οὐδεμιᾶς, ηὐυοᾶὰ γοῦαχμῃ οϑὺ οὐ σϑοὶ- : “ ᾿.. ὃ ἢ 4 νὰ , Ρἰθπάσμα, αὖ ρᾶρ. 970. ὥςε μηδὲ ἀπολογίαν αὐτοῖς καταλείπεσθαι οὐδεμίαν. Ῥᾳρ. 827. πρὶν ἣ πενθῆσαι καὶ τὰ νομιζόμενα --- ποιῆσαι. Αρβομίποβ ἐμ Οἰοϑὶρᾶ. Ῥὰρ. 64. 98, Ῥαᾳρ;.. 827. οὃς διαδέξασθαι μετὰ τὴν τελευτὴν ἔμελλεν. ΤΑΌτὶ διαδέξασθαι, χαρᾷ πὰπο 4υϊάοπι οἰ βιειαβ ποὰ ὑα]1δ, 4αἱ ταῦ] 8 4118 Ἰοοὶβ ἰάθη. τωθηάστη ροτϊπάθ οθυθαπι οὐ ϑυϊάθηβ ἰηὐδούαση τοι ψαϊδ, ἱπ αὰδ τὸ Εἰἀἰΐοῦ θὰπὶ βθααὶ βο]ϑὺ, αὖ ραρ'.. 744. ἐλπί- σαντες διαλύσΑσόαι. Ῥᾳρ. 828, ἀφανισμοὺς τῶν τε νομίμων καὶ τῶν ἐθῶν. ὕτθὶπδβ τῶν γενομένων, ἴῃ α00 Ἰδοὺ τῶν ΤΘ νόμΩΝ. ϑαθρίυβ ἴῃ 1 τῖθ Ποιιοδί μοηΐβ υἱάϊ γενόμενος ῬτῸ γε νόμος. Ὁποίπαβ ἴῃ Ῥαγίοἱ Ρ115 Ἰἰΐοταθ μ᾿ δά βδθιθηβ οὖ ἐν βί ῃϊβοδηβ βουῦῖθα5 [θ[6 1110. - Ῥαρ. 891. ὀψὲ ἀρξάμενος πονηρὸς εἶναι πᾶσαν (ἀκριβῶς διεξ- ἡλασε) τὴν τυραννικὴν κακίαν. ὕτθίπαθ πᾶσαν ἀκριβοῖ τὴν τυραννικὴν κακίαν. Ῥγαοίον βάθτα Οὐαἰοβ ᾿ρβατη ῬῈΡ 86 βρθοίδ- ἰχτη ὠκριβοῖ ταῦϊέο Ἰπθ]ϊὰβ οὐ δουΐαθ δῦ, [π τηδυρίπθ βουϊρίδ ἰπἰοτρτθίαιο σϑῦἱ τϑυϊοστὶβ σθγᾶπι Ἰθούϊοπθμι χρυ ύ. Ἰπβογοπάστη δὲ μέν ρᾶρ'.. 890. ἰπ γι Β: αἰσχρόν τὲ Οὐολούσ- κων (μὲν) --- ἄρχειν ἀξιοῦν, αὐτοὺς δὲ δουλεύοντας ἑτέροις ὑπο- ἱένειν. 92 Ῥαρ. 880. εἰ ψηφίσασθε τῇ πατρίδι βοηθεῖν. ΒΔΡΡΔΓΡΏΤΙΩ ορὶ Ψηφίσεσθε Ῥγο ψηφιεῖσθε, αυδιη] υδπ ἢδθο υἱξίοβα ἴΌγτῖ8 8868 Οὐΐδιη πῃ Ορύϊτἶβ ΠΗ τὶα τϑρουὶ ἐαγ. Ῥαρ. 896. καὶ τούτους ἀνάγκαις Ζεύξομεν ὥς᾽ ἐκ πονηρῶν γε- νέσθαι χρηςούς. Ὑογύτη γίάϊς Ποἰβῖκο ἐνζεύξομεν ΤΘΡΟΠΘΏΒ. ΑΘβοῦγ- Ἰὰβ Τγοριοίᾷ. 108. θνητοῖς γὰρ γέρα πορὼν ἀνάγκαις ταῖσδ᾽ ἐνέζευγμαι τάλας. Ῥαρ. 898. ἅπαντες ---- ἀνέκραγον ἄγειν σφᾶς ἐπὶ τὰ ὅπλα. χαὶ ὃ Βροῦτος ἡσθείς" Ἐάν γε πρότερον, ἔφη, τὰ δόξαντα τῷ συνε- δρίῳ μαθόντες ἐπικυρώσητε [τὸ δοχθέν]. Ὅσο ορίέϊπιϊ τὸ δοχϑέν ΘΧΒἰθθηΐ, ἀθέθυϊογοβ τὸ ταχϑέν, βοὰ ὐΓΌΤΩαῸΘ ΘΧ ἱπέθγρο]δίϊομθ πϑίατη οὐ ἀθ]θπάστη οϑὲ. Νὼἕ ἴγδθοὰ αχαϊάθμι ἔοστηδ βϑὲ ἐδόχθη οὐ τὸ δοχϑέν. Δοκεῖν Βαροὺ δόξει, ἔδοξε, βοᾷ ἰῃ »ογ7δοίο δέδοκται, δεδόχθαι τῇ βουλῇ καὶ τῷ δήμῳ. Ῥοδέϊβ ΒοΙῃθὶ δὲ ἐξθγΏχη ΡΪδ- ουἱϊύ δεδόκηκε ἀἴδσοτθ, βϑὰ ἐδόχθη ΡΙῸ ἔδοξε θη ὑπηᾳύδτη (186- ΘΟΥΌτα αἰχὶύ. ἴπ Ποὺ ἴρ8οὸ 1060 μοβίᾳιδπι ἀϊχοταὲ τὰ δόξαντα τῷ συνεδρίῳ σοηὐίηθο δααϊάϊἑ: δέδοκται γὰρ ἡμῖν φεύγειν Ταρκύνιον. Ῥαρ. 839. πᾶσαι [τὴν] φυγὴν τῶν τυράννων αἱ Φρᾶτραι κατε- Ψηφίσαντο. Ῥϑοϊοθοῦμη οϑὲ τήν δἀάϊίζαη. 68 ἶρϑα ἀοσθὲ ΟΣ θάνατον, φυγήν τινος καταγιγνώσκειν, καταψηφίζεσθαι ἀἰδαίαν, ΠΟ τὸν θάνατον ἩΘ408 τὴν φυγήν. οἵ, Ρᾶρ. 844, φυγὴν Ταρκυ- νίοις ἐπιβαλόντες ἀΐδιον. Ῥαρ,. 899. ἡμῖν σκοπουμένοις τίς ἀρχὴ γενήσεται τῶν κοινῶν κυρία, βασιλείαν μὲν οὐκέτι καταςήσασθχι ΔΟΚΕΙ͂, ἱπιο γροῖῸ ἐδόκει (ὅτε περὶ τούτου ἐσκοπούμεθα). Ῥαρ. 842. ἐπειδὴ πᾶσιν ἐφ ἄνη κύρια ἡγεῖσθαι τὰ κριθέντα ὑπὸ τῆς πόλεως, ΥἹ086, αὐ 58ο]ϑὲ, ἐφάνη Ροϑαΐϊέ ῥγὸ ἔδοξεν. βαρ οοῦ θυτα ἰδ] 8 ἀρὰ Ἐδθίατη ῬΙοίογθτα,, 4αθλ ὈΓΘ886 βθηυΐ- ὑὰ, ἰηγθηΐα ἱπρυπἀθηίρθιη τϑυϊμ αἶδ86. 98 ΑὉ ΤΙΒΕΌΜ ΟΥἸΝΤΥΌΜ. Ῥαρ. 846. ἐπειδὴ δὲ [καὶ] πολλῶν καὶ μεγάλων ἀγαθῶν αἴτιοι γενόμενοι τοῖς κοινοῖς πράγμασιν ἔδοξαν οἱ βασιλεῖς. ἘΓΤΟΥΙΘ πιδηϊοβίο γενόμενοι Βουϊρύατη οδὺ ῬΓῸ γεγονέναι. Ῥγδρίθσρα 6χ- Ρυηρθ καί, Οταηὶθυβ οϑὺ θηΐτη δοπβαθίαπι ἀΐοθγθ πολλὰ κάγαθά, πολλὰ καὶ καλά οὐ Βἰπη. Βρὰ ΠΘΙηῸ [δ δ] θυτιτὰ καί ργδθροηίί. Ῥαρ. 840. ἐκ περιτροπῆς ἕνα μῆνα κατέχοντος αὐτοὺς ἑκατέρου [ταραλλάξ]. Ἀροὐἰβδίτηθ βΐοῃ η61}0 παραλλάξ ἀρο]ονίί. Αἀβοῦ!ρ- ἰὰπὶ ογδὺ ἴῃ ΤΩδΡρΠ6 δὰ θχρ]σαπάμυτη αυϊὰ οββοὺ ἐκ περιτροπῆς, απᾶάθ δούαπη οϑὺ αὖ ἴῃ ἰδη ἱποοιηπηοάδπι βθάθμι ἰγγθρβοῦὶί. Ῥαᾳρ, 847. ἐκκλησίαν τε αὐτοῖς ἀπέδοσαν ---- καὶ ψῆφον ἐπιφέ- βειν καὶ τἄλλα πράττειν. Ἐδοὶρὶ ἀθθαογαὺ οἰ βκὶϊ οογία ϑιαθη- ἀαἰΐο ἐκκλησιάΖ ΘΙΝ ῥγὸ ἐκκλησίαν. Ῥαρ. 849. ἐπὶ τὴν ἐκκλησίαν ΠΡΟαχϑείς. Ργοάποογο δᾷ Ρορυ- ἴὰπὶ σγᾶθοθ ἀἰοϊ παράγειν, ἀαϑιημοῦγοπι ΠΑΡ χϑείς οιθηάβη- ἄυπη. ΜΌ]Ε8 81118 Ἰοοΐβ, 08 πἰμ}}] δέίπθὲ θη θτηθγαγθ, ἰάθπι Πθη ἀπ Θϑύθτη γαύϊοηθ δου ρθηάστη. Πριμοβίμβθηθα ἐδ Οογοηα Ρᾶρ. δῦ, 2. εἰσῆλθεν ἡ βουλὴ καὶ ἀπήγγειλαν οἱ πρυτάνεις τὰ προσηγγελμένα ἑαυτοῖς καὶ τὸν ἥκοντα παρήγαγον κἀκεῖνος εἶπεν. Ῥαᾷρ, 8ῦ0. Ταρκύνιος ἀξιοῖ ---- ἐλθεῖν σὺν ὀλίγοις πρῶτον μὲν ἐπὶ τὸ συνέδριον ---- ἔπειτα ---- καὶ ἐπὶ τὴν ἐκκλησίαν [ἐλθεῖν]. Τπ- Ρογξαπαμη ἐλθεῖν τοβθοδηατη 6888 υἱάϊέ Καὶ θββ]πρ. β''πθ στρογ θχρυποίατη ορογαϊί. Ροβὺ Ῥῦοα ὃχ Β. βου δβοπάπτπη ἐών τις αὐτοῦ κατηγορῇ Ῥτὸ κατηγορήσῃ, οὐ αὖθις Θοάρτῃ δαοίογο οὐὶθηάαπη ἰῃ γουθὶβ: ἐάν μὲν ἀποδῶσιν αὐτῷ τὴν βασιλείαν [αὖθις]. Ῥᾳρ. 851. μηδὲ ἀδϑανάτους ἔχειν τὰς ὀργὰς ἐν θνητοῖς σώμασιν. ΕἸοβου] πη οχ Εασὶρὶάθ: ἀθάνατον ὀργὴν μὴ φύλασσε θνητὸς ὦν. ᾿ 2 ΒΩ ε - ᾿ ᾿" Ῥαρ, 8ὅ4. ἀναλαβοῦσαι ψῆφον αἱ φρᾶτραι (ομτίαθ) τριάκοντα οὖσαι τὸν ἀριθμὸν οὕτω μικρὰν ἐποιήσαντο τὴν ἐπὶ θάτερα ῥοπὴν 9ῳ4 ὥξε ΜΙΑΙ Ψήφῳ πλείους γενέσθαι τῶν κατέχειν τὰ χρήματα βου- λομένων τὰς ἀποδιδόναι κελευούσας. ΝΟ Θδὺ Τηδρτ8 ΠΟΙ ΘΓΔηβὶ Ρυἰΐοχ ΠΙοηγβίαβ, αὶ ποὸη σορὶἑαγοτὶν ἰὴ ΠΌΤΩΘΙΟ ΧΧΧ ΘΕΡΙΔΡΏΙΩΙ Ποῦ ποὰ Ρούαϊδβθ αὖ δ] θγὰ ρδβ ὕὑνὸ βυβϊτγαρίο γἱποοτοί. Υ᾽άθ.- ὈΙμλὰΒ. Θατη πέτα ἴῃ ἰδίου ΟὐΥο]απὶ ομογᾶδ ϑαάθιι ΟὈθΡγαηέθῃη. Ῥαρ. 8ῦῦ. ὙΤαρκυνίῳ μὲν ἐπέφξειλαν τοὺς ἀποληψομένους τὰ χρήματα πέμπειν, αὐτοὶ δὲ ᾿Επέμειναν ἐν τῇ πόλει. Ἠαα ραν Ὑπέμειναν, τοριαηϑογμηέ, απο ΒΟ] πη 60 Βθηβὰ υδἰῥαἰατη οβέ, ΌῚ 8111 αἰοαπία 8]1400 Δ 5880 δαὺ τηὐβδὶ 6886, 811} δὶ δγαηὶ ΤΑΔΉΒ͵586, Ῥαρ, 85. τὰς ἐπιςολὰς --- ἀπεδίδΟΥΝ ---- καὶ παρ᾽ ἐκείνων ἑτέρας --- ἐλάμβανον. Ἰιοροπάμστη ἀπεδίδοσαν. βΐθιο παιΐ (ὅγδο- ΘᾺ] ἐδίδουν ῬγὸῸ ἐδίδοσαν ἀΐδσθῦθ δοθρθυιηί. Οὐάθχ Ὀυθίπμδβ ποη- ὨΌΤΠΘ ΘΠ Β0]118 ΓΌΓΤΩΔ τη γθίθγθμι βουγαυὶύ. Τὐἀθθδέν ρδρ', 987, τὰς αὐτὰς ἐδίδουν ἀποκρίσεις, τοοία ὕγθίπδβ ἐδίδοσαν. Ναης ἰάθπι πὶ σαθίθυὶβ ἰῃ τηϑηϊθδίο τη θηο οοπδρίγαί. Ῥαρ, δῦῦ. 5Βᾳ. ἐλπίδας τε χρηςὰς ὑποτείνοντες αὐτοῖς καὶ [τὰ] χρήματα διδόντες. Μοπάστη δὲ τηδηϊ ϑϑέυση. Ῥαρ, 8ῦ0. παρ᾽’ οἷς αἱ σύνοδοι ἐγίγνοντο ---- καὶ τὰ --- βουλεύ- μᾶτα συνετίφεϊντο. Τιορ,.. συνετίθετο. Ῥαρ; 8ὅ7. ἐκ πολλῶν μὲν καὶ ἄλλων --- οὐχ ἥκιςα δὲ [καὶ] ἐκ τῶν τότε γενομένων. 0610 καί. ϑαθρίαβ βαργὰ ἰάθπι τηθηάαπι πούδΥΪ ΤΉ 08. Ῥαρ, 897. ΤΟΙαύτη γὰρ ἄνοια --- ἐκείνους κατέσχεν, ἸΤΔῸ ὙΘΙῸ ΤΟΟδύτη. νἱὰ. Μηθριοϑ. 1870, ραρ. 446. Ρᾳρ. 857. ἐξελθεῖν ἐκ τοῦ συμποσίου κελεύσαντες τοὺς διακέ- γους --- διεΦΕΡυντο πρὸς ἀλλήλους ὑπὲρ τῆς καταγωγῆς τῶν τυράν- γων. Μοπάοβυχη οϑὲ διεφέροντο, ὩῈ]]8 Θηΐτη δγαὲ ἱπέδῃ δοηϊαραίοβ ἀἰββθηβῖο. ὙΥἹάθιν ἔαϊθβθ διεΛῈΓοντο --- ΠΕΡῚ τῆς καταγωγῆς. Ναβοιηὐαν Βυϊαβοθπιοαϊ υἱῤία οχ Ἰδοιηΐβ Οὐά οἱβ Ἰδοοτὶ δὲ ρβγγοβὶ ᾿τηροῦΐθ Θχρ θίϊβ, ϑαρογοσαὺ ΔΙΘ ἘΈΈΟΝΤΟ, 9ὅ Βρααϊυῦ: ὑποπτεύσας τοὺς ἄνδρας βουλεύειν πονηρὰ τῇ μετα- ΝΑςάσει τῶν διακόνων. ὙΘΙΌΙΩ οδὺ τῇ μετΑςάσει. 81 4]8 4θτα οχ Οουγία, 6 ΘΟΠΟΙ]Ο, 6 ὑπο] πο ἰα θοὺ θχοθάθρθ αὖ γοϑηούδδ αγὔὶ- ἐγὶ8 το ραν μεταςήσασθαι υδἰἑαύατη οβὺ οὐ μεταςῆναι κελεύειν, ποῦ μεταναςῆσαι, αὐοα Βἰρηϊῆοοῦ αὐΐο τρφγαγθ 8] 1] ΌΘΙΩ 6067. ἩΗοτοάοίαβ 1. 89. (γγιϑὺ) μεταςησάμενος τοὺς ἄλλους εἴρετο ἹΚροῖ- σον. ὟΠΙ. 101]. ὡς δὲ ὠπίκετο αὶ ᾿Αρτεμισίη μεταςησάμενος τοὺς ἄλλους ---- ἔλεξε Ξέρξης τάδε. Ἑοάθτα τηοᾶο Ἰοφαυπύαν ΤΊ υογα]- ἀ65 (1. 79. Υ͂. 111.), Χοποόρμου (Δ4ηαῦ. 11. ὃ. 8. Ποίΐοη. ΤΥ͂. 1. ὅ.), οὖ οἴῆπθβ. Ὑἱθοβο Ἰθρθθαθαν δρυὰ Αθβοβίηθμι ἐμ Οἰοϑὶρῆ. ρᾶρ. 72. Ὁ, τοὺς δὲ ἐναγεῖς μετεςήσανΤΟ, ΤΟΥ͂Ο δὲ δι᾽ εὐσέ- βειαν φεύγοντας κατήγαγον. ΟὐΥτοχί τη ἴῃ Κ͵αγ. Πθοίέ. Ῥαρ,. 496. Εχθιρ]δ βοααϊογατα δὐξα]ὺ Ποῦ ]]1ὰ8 δα ΟΒδτ οποια ρᾶρ;. 482. Εγρὸ ".1. τῇ ΜΕΤΑςάσει Ἰοροπάστῃ οϑὺ, αυοά οϑὺ ἴῃ ΟἸἾβἰ- ὯΠ0 ἀἰβουίθ βουϊρύαμ. Ῥᾳρ. 857. ἐξελθεῖν ἐκ τοῦ συμποσίου κελεύσαντες τοὺς διακό- γους καὶ ΠΡῸ τῶν θυρῶν τοῦ ἀνδρῶνος ἀπελθεῖν, ἴταὺ γ0 10 ᾽ΑΠΟ τῶν θυρῶν α 7ογίδιιδ αϊδορίθγο. δ ΟΠ 6161 ἂἀρυὰ Αὐἰβίορμδ- πθπὶ Ἰορίίαν: ἄπιτ᾽ ἀπὸ τῆς θύρας. Ραρ, 88. τούς τε λόγους παρ᾽ αὐτῶν ἠκροάσατο. Νοη Βαηὺ δοηἰαποία ἠκροάσατο παρ᾽ αὐτῶν, 804 τοὺς παρ᾽ αὐτῶν λόγους, αὖ ἀΐοὶ 5βο]ού. Εἶγρο Ἰορθμάστῃ : τούς τε λόγους (τοὺς) παρ᾽ αὐτῶν ἠκροάσατο. Ῥᾷρ, 89, παρελδὼν εἴσω ---- ἀκώλυτος. Ἠροίθ Ὁτθὶπδθ ὠκωλύ- τως πο ργολῥδομέθ, αποᾶ ογαὺ τϑοὶρίθπάστη. Νϑιηρθ καὶ πάροδος δυὺ καὶ ἔξοδος αἰοϊ ἀκώλυτος, 5Βρᾷ 4υἱ ἰηὐγαῦ δυὺ Θρτοαϊ παριέναι Ὑ6] ἐξιέναι ἀκωλύτως ἀϊοὶ Βο]οί. Ῥαρ, 859. ἐφ᾽ οἷς μέγιςΑ φρονοῦσιν. Τι,6ρ. μέγιςΟΝ. Ὑοίθιθϑ ΟἸΏΠΘ8 Ὁδία6 μέγα οἱ μέγιςον φρονεῖν ἀἰοοὈδηύ. ίοδτα 46 θἃ ΟΠ βίοηθ, 4086 ἴῃ 1Ἰ 118 θα θη ββίτηα οδὺ, Δ] ]1αυἹὰ Ἰηΐγ. Ῥαρ, 8600. πεφύκασιν ἅπαντες ἀπὸ τῶν ἰδίων παθῶν τὰ περὶ τῶν ἄλλων λεγόμενα κρίνειν καὶ τὸ πιςὸν ἄπιςον ἐφ᾽ ἑαυτοῖς ποιεῖν. ὥόοηδαᾳ Ὑϑοῦστῃ ἢοο οοί. Βϑοίθ ύθρμδηὰβ τὸ σιςὸν ΚΑΙ “-- 96 ἄπιςον ἐφ᾽ ἑαυτοῖς ποιεῖν, Ἰὰ ο5ὲ πμέγιρῃ ογοΔΙ δὶϊο οἱέ απ πΟΉ 9ἱΐ δϑώ0 αγόέγίο δοημϑέϊέωμογθ, Ῥτουϊὶ ααΐδαιθ ἰὰ 86 Ἰρϑαση δαὺ [ΆΘΟΓΘ ΡΟΙΒΘ δα ποη ῬΟΒβ86 οχἰβίϊτηθί. (ὐθ]θυγαίιβ δὲ δρυὰ οἵηηρβ 10. ΟυΒ ΤΒυογαϊἀϊβΒ Π. 8ὅ. μέχρι γὰρ τοῦδε ἀνεκτοὶ οἱ ἔπαινοί εἶσι περὶ ἑτέρων λεγόμενοι ἐς ὅσον ἂν καὶ αὐτὸς ἕκαςος οἴηται ἱκανὸς εἶναι δρᾶσαί τι ὧν ἤκουσεν" τῷ δὲ ὑπερβάλλοντι αὐτῶν φϑονοῦντες ἤδη καὶ ἀπιςοῦσιν. Ἦσοο ἸΡβατη οϑὺ τὸ σιςὸν καὶ ἄπιςον ἐφ᾽ ἑαυτῷ ποιεῖν. 4] αβίϊι5 Οὐαί. 8, γμαθ οἱδὲ φωΐδριιο γαοϊϊ,α “7 αοίω νέα ἀϑημο απΐηιο αοοῖρὶέ: ϑώργα θα υοίμέἑ Ποία 270 7αἰϑὲ5 ἀμοῖξ, ΝΌΠ8 οβὺ ἀπ ιἑαίο φαὶπ ΤΗπογα ἀϊ8 ἸοοαΒ Πιοηγ βίο 1118 βοτί- Ὀθηδὶ οὈνθγβαίαβ ἔπεϊ. Ῥαρ. 860. τὰς ἐπιςολὰς τῶν ἐν τῇ συνωμοσίᾳ διασκεπτό- μενος, ΥἹίοΒ6 αἰχὶύ ὑγὸ διασκοπῶν γ6] διασκοπούμενος. Ὑ ΘέδΓοα ἀἱσοθδηὺ σκοπεῖν γ6] σκοπεῖσθαι, Βοἃ σκέψομαι, ἐσκεψάμην, ἔσκεμμαι, ἄσκεπτος οἱ σκεπτέον. Σκέπτομαι ἨοτηθΓ ΟὝΤΩ Θϑί, οὐ ἴογπιδᾶθ σκοπήσω, ἐσκόπησα, σκοπητέον ἴδοχ ΟἸΔΘΟΌΪ]ΟΓΡΌΙΩ ἀδαγρδθαί. Ῥαρ. 861. οὔτε γὰρ ἄλλοθι ΠΟῪ συνεχώρησεν ἀπαιχθέντας --- ἀποθανεῖν. Οὐττίροπάστη ἄλλοσέ ποι, ἰῃπ φαϊθαθ γουθὶβ βουὶ θ8θ ΡΘρρθίαο ἐἰἱξα θδηύ, Ῥαρ. 802. (βρωέμθ) εὐκαρδίως ἤνεγκε τὴν συμῴοράν. Τταρί- ΘΟΓΌΤΩ οδὲ εὐκάρδιος οὐ εὐκαρδίως. ΟὈΥΘΙΒΑΡΑΠΕΩΡ Ὀοηγβίο σγουρὰ Ῥοϊγχθπδο (Π οι. 44). ἑκοῦσα θνήσκω" μή τις ἅψηται χροὸς τοὐμοῦ, παρέξω γὰρ δέρην εὐκαρδίως. Ῥαρ. 80δ. ἐβουλόμην μὲν ΔΗ, ὦ ἄνδρες πολῖται, Κολλατῖνον τουτονὶ τὸν [ἄνδρα] συνάρχοντα [ὄντα περὶ πάντων μοι τὰ αὐτὰ Φρονεῖν. Ὀτρὶπαβ τϑοίθ οτηϊεϊξ ἄνδρα οὲ αὐτόν, βρᾷ πο δὲ Βδί8. Πϊοὶ ρμούαϊξ Κολλατῖνον τουτονί, δαξ τουτονὶ τὸν συνάρ- χοντα, ΔῸΠ Ῥοίαἱϊ αὐγυτηαθθ δοηϊυπρί. Ἐφυϊάοπι Κολλατῖνον ΘΧΡαΏΧΟΡΐπι, ααορᾶ ὑγα]δίϊοῖο πηογθ δὲ ἱπέθγροϊδίατη. Ω ἄνδρες πολῖται πθπηο Ὑρίθγαπι ὑτησύδηι αἰχὶξ; ὦ πολῖται δὶ αὐ Ἰββϑίτηταη οϑὺ, ὨΘΙΩΡΘ πολῖται Ββίρηϊῆοαί συμπολῖται, αἱ [μαὐΐπθ ὁ οἷνοϑ. 97 Ῥγδοίθγοδ οουτὶρθ ἐβουλόμην μὲν ΔΝ ῥτῸ ΔΗ, 4086 ὑγαϊαὐϊοίδ ὰ ᾿ἰρτῖθ σομἤαδίο οϑί. Ῥᾳρ. 806. αὐτὸς κωλύειν αὐτὸν παρεσκεύασμαι πρᾶττειν ἃ χατὰ νοῦν ἔχει. ᾿ΑΡρυᾶὰ ὈΟΠΟΒ Βουϊρίοστοβ κατὰ νοῦν (οἱ κατὰ γνώμην) ΒΘΙΏΡΘΙ δὶρηϊῆοαὺ 6 απήριϊ δοηϊθηέϊα, οὖ βὶὸ Ῥϑβδῖπι Πἰοηγδίαβ ἀἰοὶύ κατὰ νοῦν χωρεῖν. Ιηἰογάστα αὐ Β. 1. κανϑ᾿ νοῦν ἔχειν αἰχὶν ὕγὸῸ ἐμ αηέφιο ἠαῦογο, ααοὰ γᾶθοθ ἀϊοϊ αν ἐν νῷ ἔχειν. Ρᾳρ. 360}. τίνος οὖν ταῦτα μηνύματα ΠΕΙΘΕσθϑε; ϑοπίοπίϊα εδὲ: ομέμδ γϑὶ ἐφίξηγ ἐμαϊοια ἤαφο 6886 ῬυΤΑΤΙΒ ΕΓρῸ οχ Ομ ὶ- βίδπο ἡγεῖσθε Ῥ7Ὸ πείθεσθε τϑροπθπάστη. Ρᾳρ, 8608, τοὺς μὲν προδότας τῆς πατρίδος σώζεις, ἐμὲ δὲ τὸν ὑπὲρ αὐτῆς ἀγωνιζόμενον ἀποκτείνεις. ΝΟῊ ΤηΘΙΪηΐ Τη6 ἰη 6] οἷο- τοι σοπἰθούαγατη Ὑἱάἶθθθ ααδιῃ Αἰ ηύθηβὶὶ ἃ Καὶ ΘΒ] 1 ηρῖο ΘΟΙΏΤΩΘ- τιογαίδιι ὠποκναίεις ΡΙῸ ὠποκτείνεις. ϑορΒΟΟ168 ἰῃ Δέαοο γ8. 1196, δίκαια γὰρ τόνδ᾽ εὐτυχεῖν κτείναντά μες Β. κτείναντα; δεινόν γ᾽ εἶπας εἰ καὶ ζῇς θανών. Α. θεὸς γὰρ ἐκσώζει με, τῷδε δ᾽ οἴχομαι. Ῥᾳρ. 869. ψῆφον ἀναδώσω καλέσας αὐτίκα μάλι!οτα τοὺς λόχους. πϑυάϊζατη ἀϊοοπαϊ ρσθηυβ. οθρδηῦ ΟἸηη68 αὐτίκα μάλα οὐ αὐτίκα δὴ μάλα, χαογαπι πὰ Ποηγβίο στάθη, αὶ β8006 αὐτίκα μάλα ἀΐοοτθ βο]θύ. Ῥοβὺ ραῦοδ: εὖ δ᾽ ἴςε [ὅτι] δυοῖν δϑάτερον ἣ Κολλατῖνον ἕξοντες ὕπατον ἣ Βροῦτον. Ἐχρυποίο ὅτι οἸηπῖὶα ΒΔΌΘΟαπὺ ορύϊτηθ. Ῥᾳρ, 869. ὑπὲρ τῶν ἑαυτοῦ διαβολῶν ἀπολογούμενος. Ἐοϑ- ἰαθηάυτῃ ᾳυοὰ Πἰοηγβίυβ 80]οὺ τῶν ΚΑΘ᾽ ἑαυτοῦ. 516 μαρ. 870. ἀπολύεσθαι τὰς καθ᾿ ἑχυτοῦ διαβολάς, οὐ 81101 οοηβίδηϊθν. Ῥαρ. 870. ὠλλ᾽ εἰ δοκεῖ τοῖς δοῦσιν αὐτὴν (τὴν ἀρχὴν) ὠπολα- βεῖν ἑκόντα ΚΑΤ Αϑέσθαι. Ὀϊχογαὺ ᾿ΑΠΟϑέσθαι βοὰ ῥγδϑροβίἐϊο- ὨΠΠῚ 8026 Π88 ὑυγῦ88 ἀθάογαπί. θοὶθ ρᾶρ'. 872. ἀποτίθεται τὴν ἀρχήν, οὐ Βἷο υὐΐᾳαθ. Ῥοβὺ ρᾶιοδ βουῦῖθθ μεταθέσθαι τε τὴν οἴκησιν ἑτέρωσθ ΠΟῚ ρΓῸ ΟΑΜΜΕΕ, ἑτέρωδί γέ ποί ποτε. ΒΙΟΝ, ΝΑΙ, ταὶ 98 Ῥαρ, 872. πολλὰ κατολοῷυρομενος ἑαυτὸν --- ὠποτίδεται τὴν ἀρχήν. Ἐδδ5 ἴρβα ἀοδθὺὶ κατολοζυρΑ μενος ΟἸΐπι βου ρέαπι ξαΐββο, Ῥαρ, 874, συνεπλήρωσαν ἐξ αὐτῶν τῆς βουλῆς τοὺς τδιακοσίους. ΠΛΌΡΙ ΟΠπποδ τὴν βουλήν, ααοᾶ βΒαπθμη δὲ γϑγαχη οβέ. ΓΤ ΣΎΝ ΠΙοπγβίαβ Αὐξίοοβ, ααὶ τὴν βουλὴν τοὺς πεντακοσίους ἀἰορογο Βο]θρδηΐ. Ῥαρ. 882. φάσματα μορφὰς ἄλλοτε ἀλλοίας ἴσχοντα. Ὑ](οΒο ΘΟΠΙ Πρ ηΐ ἄλλοτε ἀλλοῖος. (Αὐταθοὶ ἀϊσοθαηξ ἄλλοτε ἄλλας ᾳυορα τΘροποπάστῃ. , Ῥαρ. 884. ὍΤΕ τὰς τροπαιοφόρους πομπὰς --- ἐπιτελοῖεν. ΙΠμορ, ὁπότε. Ῥαρ;, 888, ροϑηίθιη [ππΐδτι Ῥ]Θθθἰδπ 6886 ἀθπιοηβέγαῃβ δρ;. ἑαέθηι (Ἰπατπ1})} μοέοδαμέ 6έ ἐγὶδιιπαίνηι ρίοδίφ, ὑπατείαν δ᾽ οὐδεὶς ἧς τοῖς πατρικίοις μετῆν. οἰ ἀΘΓαϊΡ γοοδθ.] τη βΒθη θη δ "ἐ: ΘΘΒΒΔΓΙΏΙΩ : ἧς (μόνοις) τοῖς πατρικίοις μετῆν. Ῥαρ. 890. δοτητηθηιογαί Ἰθὸχ ὙΔ]οτία ἀθ ριογοοδέϊοπθ: ἐών τις ἄρχων Ῥωμαίων τινὰ ἀποκτείνειν ἢ μαςιγοῦν ---- δέλῃ. 'βδοτὶρ- ἐπὶ [886 ΟἹ ΔΡ ὶίτου : Ῥωμαῖον τινα. ΝῸ φιῆδ ΟἸΥΕΜ Β0- ΜΑΝΌΜ υϑγδογαγοέ πόῦθ πϑοαγοέ. δὶ οηΐμὶ Ῥωμαίων τινά ΒΟΙΙ ρβἰβ8οὲ Δα αἰββοὺ ἀν θα] τη τῶν Ῥωμαίων τινά. β: τ] 6 ἴῃ Θοάθμη ϑγριτηθηΐο βου θη ατη Ρᾶρ. 1014. μὴ τιμωρεῖσθαι Ῥωμαῖον τινὰ πρὸ δίκης. Ῥαρ. 891 ---892. τιμήσεις ἐγένοντο --- ἐξ ὧν εὑρέθη τῶν ἐν ἥβῃ Ῥωμαίων περὶ τρισκαίδεκα μυριάδας. Μ4]6 ΘΟΙΠΊΡΟΒ 8 Πδθο βαηί. Βοαυϊίαν ἐξ ὧν εὑρέθη!α Ν --- περὶ τρισκαίδεκα μυριάδεο. οἵ, Ῥᾶρ. 1029. ἑπτακοσίοις πλείους εὑρέθησαν οἱ ἐν ἥβῃ Ῥωμαῖοι πεντεκαίδεκα μυριάδων. Ῥαρ. 8992. Ῥοῦβθμδ Ἐοϊϑτη ταϊἐεἰς Ἰοραίοβ μεμιγμένας ἀπειλαῖς ᾽ ͵ ’ ͵ ΘΠΙκλήσεις κορμίξοντας. Ἐπικλήσεις Βυηξ Ζδογμηῃ ἑηυοοαξίοηθϑ Β' ααἱ Προῦτὰ ἤάθπιὶ ἱτηρ]οσαηί. Ὑργυτη ΤΘΡΡουὺ ϑυ]ΡαΓρὶαβ ΠΑΡΑκλήσεις, 504 ΠΟ οδὺ τϑοθρύμμ. 99 Ραρ. 899, διὰ τὰς συνεχεῖς πληγὰς ᾿Θχώρουν ἐπὶ πόδα. Κ6- το ροάφνι ἃρυὰ Π᾿οπ βίατη οὖ οπηηθ5 οοπδβίδηνον ἀἰοὶ αν ᾿ΑΝΑ- χωρεῖν ἐπὶ πόδα. ΤἸίδααθ τοϑιϊ θη : ᾿ΑΝεχώρουν ἐπὶ πόδα. Ῥαρ. 907. τὸν βασιλέα τῶν πολεμίων ἀποκτείνειν ὑμῖν ὑποδέχομαι!, ῬΘΙΎΘΙΒΘ ῬΓῸ ἀποχτενεῖν, αυοα ρθη υἱθϊ!, αὖ τνἱὶ- ἀοία, ἴῃ ΠΙΌΓΙΒ ποΟΒΟΓΙΒ. ΒΘΙΏΡΘΙ ΘΙ ΘΠ ἀΔὈΪ ῸΤ οὐ ΒΘΙ ΡΟ του Οἱ Ὰ. ῬΡαρ, 909. ἀπόκρυψαι δὲ μηδὲν τῶν ἀληθῶν. δηποίαὺ ΕΔ Ι ΟΥ: νἀποκρύψῃ ζἰῤγὲ, σογγοαὶέ δίορλαηιϑ." ΑἸ188 ΤῸ 8. δρϑθδὺ ϑιθρ δ ητΒ πρα8 Βα ϊβ Βοὺ ορὶὺ ΚἸθββ] Πρ, ααϊ ΡὑΓῸ δβδηϊββίτηδ 1ἸὈΤΟΓΌ͵Ω βου ρέατα δβοϊ οθοϊβτηατη ἰμύθχθγαπί. [υγβὶδθ ρδρ'. 98. 297. ψεύσῃ δὲ μηδὲν ἀλλὰ πάντα τἀληθῆ λέγε. οὐ φαΐ ποῃ 18 Ὑοίθγατα οὐ τοοθηὐ γάτα ἵ Μυοίυβ ϑοδθυοὶα δὰ Ῥογβθηδπι ἰΐα ἀϊοὶϊύ ραρ. 911. πολλοὶ καὶ ἀγαθοὶ τὴν αὐτήν μοι τόλμαν ἕξουσιν ---- ὧν εἰ καί τις μὴ ἀμείνονι τύχῃ χρήσεται τῆς ἐμῆς. ἘΔΙ1οἰΐ6 Γ᾽ Εἷἰπο ογαϊῦ ἰηὐθηΐβ.: ὧν εἷς γέ τις. 851 ρτγδθίθσθα μή δχραηχίββοὺ οὐμηΐβ οδβοὺ βι ]αία ἀ1ΠΠ- ΟἸΪ 85: φμογί 8 αἴφιΐδ 7οἰοῖοῦ ογὶέ φμαριὶ ὁφὸ ζμῖ. Ῥαρ. 919. πῶς εὐπρεπεῖς γενήσονται πρὸς αὐτοὺς αἱ διαλλαγαί. Ὀτθΐπαβ αἱ διαλλαγαὶ πρὸς αὐτοὺς. ρΙαβ οὐ τδθοὰβ ογάο γρ- ὈΟΓΌΙΩ οϑὺ αἱ πρὸς αὐτοὺς διαλλαγχαί. Ῥᾳρ. 915, ἵνα μένωσι Ῥωμαῖοι Τυρρηνοῖς βεβαίης φίλοι. [ΔὈτὶ βέβαιοι, ᾳφυοᾶ Θὰ τηυΐθίαν ΠᾺ]]Δ τὴ οϑαβδτη σθροσὶο. Φίλος βέβαιος οὐ ἐραφὴς βέβαιος οὐ Βἰπι. ραββίτα Ἰθραπίαν, αὖ ἱπ ΑΡο]- Ἰοάοτὶ Πφογγα: ὀλίγαις ἐραςὴς γέγον᾽ ἑταίραισιν, Σύρα, βέβαιος. αυοὰ Τογοη 8 56 [μδἰΐπθ γουίϊύ: ΡῬδγ ροΐ φιαρι ραΐοοθ γϑρθγίαϑ ηιθγοίγιολδιϑ ,"ιοίοαθ φυθηῖγο αριαΐογοδ, ϑγγα. ἈΡοΙ]]οάοῦὶ Ἰοδὰβ ἱἰπ Ποπδίϊ 1 ΓΒ βῖ90 βου ρύαβ οϑὺ: ΑΛΠΑΙΟΗΡΑΒΘΤΗΟΚΕΠΙΟΝΗΝΘΤΗΚΒΑΙΟΟΙΡΑΓΓΙΒΑΙΩΟ. Ἐτηθηάαγὶὺ Βρη ]οίυβ. τ 100 Ῥαρ, 917, ςέργειν τὰ παρόντα ἠναγκάζοντο καὶ τὰ ΔΕδομένα δέχεσθαι, τα Ὑ61Ὸ τὰ ΔΙδόμενα, φιαθ οἤεογοδαηπέμν. Ῥαρ. 918. δεηθεῖσαι γὰρ τῶν φυλαττόντων ἵνα συγχωρήσωσιν αὐταῖς λούσασθαι. ΝΟ οβὲ Βᾶθὸ γτᾶθοᾶ βθὰ [μδὐΐηδ δοταροβιἐϊο δεῖσθαι ἵνα, ρμοέθγ κί. ΕἸαυβάθτα τηοπϑίδθ οϑὺ αυοα β δέϊτη βϑαυϊψαγ: ἐπειδὴ τὸ συγχώ- ρημῶώ ἔλαβον. Ἦδθο οππΐα ΕδὈΐαταη ῬΙοίογθια βαρὶαηί. Ῥαρ. 920. οἱ δικαίως ὑπ᾽ αὐτῶν ἐξελαῦθεντες. ΤΌΓΡΘ τιθπάαπι ΟῚ ἃ ΠΙΟΠΥ͂ΒΙΪ τηᾶπὰ Ῥτγοϊθοίαμη ῥτῸ ἐξελΑθέντες. Ῥαρ, 925. ϑομδίιπβ ἀθογουϊέ Πορσίνᾳ μὲν πέμψαι [δῶρα] θρόνον ἐλεφάντινον καὶ σκῆπτρον. ὅ801]08 ὈΤΟΐπαΒ δῶρα δἀάϊαϊς βθᾷ ροβὶ , 5 ι ᾿ ᾽ ᾽ ᾿ θρόνον. Ῥοτβρίσαστη 68' Ὑοοδ] τη Ρ]ᾶπθ πα }]6 ΟἸτὰ ἰπ τηδι- σἷπθ δαάβογιρύατη {]586. Ῥαρ. 924. τχύτην ((Ἰοοίδαο φἐαέμαρι) ἡμεῖς μὲν οὐκέτι κειμένην εὕρομεν, ἐλέγετο δὲ ἐμπρήσεως --- γενομένης ἠφανίσθαι. ἩἨἩϊης [ἱνὶὰβ Π. 19, ορμιαμὲ ((ἸΟΘ απ) δέαέμα οριοϑέγὶ ἀομασογθ. ἴῃ ΜΌΝ ϑαῦγα υἱᾶ ἘΠῚ ροδίέα υἱῦγο ἐπδιἀδηθ ὁφμο. Ἠδθο ἰρβ8ᾶ βίδ- ὑπ 51Π6 ποΙηΐηθ ροϑίύα {Δ 06] ]ατὰ ρθρουϊί. Ῥαρ. 990. οὐ κατὰ λογισμὸν --- ἀλλ᾽ ὑπ᾽ ὀργῆς τε καὶ Φιλονι- κίας ἐξαρθέντες συνάπτουσι μάχην. ΤΑρτὶ ἐξαφϑέντες, ἙΠΑϊΐοΥ ἐξαρθέντες, ΒΌΘΟΒΘΙΟΡ ἐξα χϑέντες. Εοαυϊά οχ ἰβ ρ᾽δοοὶ ΝΊΒ]] Β8η0. ϑΌΒρΙ ΘΟ τηο]θϑίθση ραγίϊοϊρίαταη βοῖοϊο ἀθθοτὶ. Ορέϊπηαπι οδὺ ϑηΐτα ὑπ᾽ ὀργῆς τε καὶ Φιλονικίας συνάπτουσι μάχην. Ῥαρ, 996. εἰς δίκην αὐτὸν ᾿Απῆγον. Οταθοῦτη οϑὲ εἰς δίκην ὑπάγειν. Ἰίδηαθθ Ὑπῆγον ἀπάμπτμη Θπιοπάδίαπι οροτγίαϊξ, φαοὰ ἱπ Ιδὸ ᾿ρ88 τὸ Ῥϑββίτη δρυὰ Ποηγβίαμη Ἰθρὶ ων, συ] ρὰρ. 1398. εἰς δίκην ὑπαχϑέντες. ΡῬᾶρ. 1804. ὑπαχθεὶς εἰς δίκην. Ρᾶρ. 1817. ὑπαχθεὶς ὁ ἀνὴρ εἰς δίκην. Ῥαρ; 988, το] ααδ ποὴ Θχρθᾶϊΐο; μΒοὺ ἀπάτη γἱάθο ἑνὶ ἀγῶν! τοῦ πολέμου ταχεῖαν ἕξοντος τὴν κρίσιν ΘοττὶρΘη πη Θ886 ΡΓῸ ἐν ἀγῶνι. ομηδηὶ τηὸ ργοοίϊο ἀθὈ6]]αγὶ ρόβθθ ραϊαθαπηί, 101 Ραρ. 94ῦ. ὀᾶττον ἢ βάδην ἀνεχώρουν - Τέως εἰς δρυμοὺς ἀφί- κοντο βαθεῖς. ἸΤατρὶβ βοϊοθοίβτηυβ ρτὸ Ἕως. ὅϑοσῖρα Ὀτθὶπαίϊβ ςοὐγοχὶἑ ΘΙΤΌΓΘΙΙ Βασι, 8604 ἔαβύγ. Ραρ.. 048, ταῦτα δὲ ποιήσαντας ἥκειν τότε --- δεησομένους. γοταβ δὲ οοῃηβαθίυβ ογᾷο οδὺ τότε ἥκειν, αὖ Ρᾶρ. 978. τέως πᾶ- ρέλκων τὴν ἀπόκρισιν τότε εἰσαγαγὼν --- ἀποκρίνεται. Ῥᾶρ. 988. ἐχέλευσε τὰ ὅπλα ἀποθεμένοις --- τότε διαλέγεσθαι πρὸς αὐτόν. ρᾶρ. 990. συνεβούλευον αὐτοῖς ἀποδοῦσι τὴν χώραν τότε --- ἀπαι- τεῖν τὰ δίκαια. Ῥαρ. ΘΌ]. ἡ ἐμπειρία δὲ ---α παντὸς ᾿Επήγετο δεινοῦ καταῷρο- γεῖν. Ἰίοταπι ἐπήγετο οὐ Ὕπήγετο οοηίτ βου ρύουἽβ βθηἰθη ϑση οοηΐαβα γυἱά 68. Ρᾳρ, 961. ἀναρρύσασθαι τὴν προτέραν ἧτταν προθυμούμενος. Ουοᾶ Πἰοηγβίαβ ἀροτίθ οὶ ᾿ασταθοθ Δρρθὶ]αίῃν ἀνα Λύσασθαι τὴν ἧτταν. αὖ γὰρ. 1140. ζητοῦσιν ἀναλύσασθαι τὰς ἁμαρτίας. Ῥᾶρ'. 1879. αἴσχιξτον ἔργον ἀναλύσασθαι καλῷ ἀγῶνι. Μοιλογ 116 δια Ὀ]θπῖα ορθϊπιοσατη ΠΙΌΡΟσατα ἱπάϊοῖο ἀθρΓΘηΒΌτη εαὐ ρΡᾶρ. 9ῦφ. Πἰοηγβίυβ βου ρβογαύ: ῥᾷον᾽ γὰρ οἱ φεύγοντες ἐπὶ τὰ σφέτερα ἐσώζοντο δι᾿ ἐμπειρίαν τῶν ὁδῶν. ὙοΙΪαϊ πθδβοῖο 418 ΟΡ ἰοᾶτα αυϊὰ 5ἰὈἱ γϑ]]οὺ ῥᾷον οἱ δάβογίρβιῦ: [ἢ οἱ διώκοντες κα- τελάμβανον δι᾽ ἀπειρίαν τῶν διεξόδων]. ὐδτα τηυ]ία ἀθ ρ΄ ΠθΓΘ Βοος ἃρυὰ Τμυογάϊάοπι δἀβοτὶρία δὰ μᾶλλον οὐ οὐ μᾶλλον πῦηΟ ΡῬῸ Τμυογαϊἀοῖ8 Ἰοραηίατν. Ῥᾳρ. 967. πλούσιός ἐςιν οὐχ ὃ πολλὰ κεκτημένος ἀλλ᾽ ὃ μικρῶν δεηοόμενος. Ῥογπορίθ ἱπ Βαϊαβιηοαϊ βϑηὐθπίϊα ἑαύαγατη Ῥομ αΓ. Πμορθηάμτῃ: ὁ μικρῶν δεόμενος. Ῥαρ, 907. γαϊοτὶυβ Ῥορ]οο]α ἴῃ ἰδηΐα Ρϑαρογίαίθ τηουίαμβ οϑὺ αἱ βυτηΐαβ ἔπποτὶ πο Βαρροίοσοί. Ηοὸ ὙϑῸ δβὺ κατέλιπεν οὐδὲ ταφῆναι. Ῥτορίπααϊ ἰρίθαγ ἰθηὰὶ ἔάπογθ οἴδγτθ ὑδηύαπι ὙἹΓΌΤΩ Ραγαῦ: ἡ μέντοι βουλὴ μαθοῦσα ὡς εἶχεν αὐτοῖς τὰ πράγματα [ἀπόρως] ἀρογογὶ: αὐ ἔμπποτὶ βαμηθαβ 6Χ ΔΟΙΓΆΓΙΟ δὐὐγ! Βα ΘΓΘΗΌΓ, ἀπόρως ἱπορίθ δἀάϊξαπι τοβθοδπάθτη θβύ. 1029 Ῥαρ. 960. φράσας δὲ οὐδενὶ ποῦ μέλλει πορεύεσθαι. {ῸΓΡ6 ἸΏΘΠΟΌΤΩ ΓΙῸ ΠΟΙ, εὖ ῬΓῸ φμο, αὐ τϑοθηξίογοβ Ογαθοα Ϊ βο] Θδης. Ῥαρ, 960. ἵνα ἀπαρασκευάςοις --- ἐπιθῆται. Ἐδτὲ Ὑοίογαση 1ο- ααθπάϊ οοηϑαθίμαο αὐ ὠπαρασκεύοις ἀϊσαία, ποη ἀπαρασκευάςεοις, Β0α4 βΒᾶθρθ (ἀγδθοὶ ἰδ ρϑοοδπί, Ἠθοίθ δὲ θιηθηδαίθ βορὶ δἰ αν Ρᾶρ. 1696. ἔτι γὰρ ἀπαράσκευοί εἶσι Ῥωμαῖοι » οὐ ρΡᾶρ. 198, ὁμόσε χωρεῖν τοῖς πολεμίοις ἀπαράσκευοι ὄντες, οἱ 5ἷο δρυὰά Χρηο- ῬΒοπΐθια οὐ 8]118 ἴῃ 11 γῖ8Β Μ88. βᾷθρθ ρῬϑοοδίῃγ. Ραρ, 966. ἐξέβαλον αὐτοὺς ἀπὸ τῆς πόλεως. Ἐαίπ6 Βαξὶβ ΡΘΙ- Βρίσαυτη ΠΙοηγβίαπι ἀθάΐββο ἐκ τῆς πόλεως ἢ Ἐχ πγῶθ Θἰθοογιηέ, ΠΟ ΑΒ ἡγόθ, αυοα ΔΒΓ τα οϑί. Ῥαρ, 969. ὡς σφῶν γε οὐχ ὑπεροψομένων συγγενεῖς καὶ φίλους ἀφαιρεθέντας τὴν πατρίδα. οι θομάαχη οὐχὶ ΠΘΡΙοψομένων. Νὴ ΔΙ0 60 Βθηϑ 4υδηη ΠΕΡΙορῶν ΟἸΠΠΘ68 ΘΟμΒίδη δΡ αἀἰσοθδηΐ, Θὺ βθχϑθηΐ8β θἰΐδιη δραὰ Πἰοηγβίατη ἰΐα σϑοίθ ΒΟΡΙ Οἱ ὰΡ, αὐ 8ὰ- ῬΓδ ΤῊ 018 ΘΧΘΙΏΡ] 8 ἀπ οηβ γαυ πη 08. Ῥαᾳρ. 969. ἴῃ 1 γῖβ οϑὲ: ὅτι ταῖς σποΝδαῖς ἀναπεπτώκασιν οἱ πολλοί. ((υοᾶ ἰδηηργίάθηη Θουγθχθγϑιη ταῖς σπογδαῖς ἴῃ ζαν. Τϑοί. Ῥαρ;. 9200. Ἰάθτη Κι θββ!πρ'. τθροπθπάσχσηῃ θββα γίαϊε: γΕ 7 γῖϑ86 τροὐδιἐιοἶϊηῖ8 ΒΤΌΡΙΑ. Ῥαρ. 970. ἤδη δὲ ὑπεκινεῖτο [τὸ] πολὺ τοῦ δημοτικοῦ μέρος. υοά ΤΙοηγβίαβ ἀϊοὶς δρρβὶ]αίαν Θγαθοθ ὑποκινεῖν, πῃ ὑποκι- γεῖσθαχι. Ἰίδηαιθ τό τοἰϊμθηδατη οϑὲ βϑὰ ΒΟ θθπἀστη ὑπεκίνει τὸ πολὺ μέρος. ὕὺ παρακινεῖν 86 ὑποκινεῖν ὨΘαΐΓΟ Βϑηβὰ ἀἱοὶ Βο]θὺ, αὖ οβίθπαϊτηυβ δὰ Πίοηθμι ΟἸγγβοβίοτηιιπι ἰῃη Μμοριον. 187}. ρὰρ. 94. Ῥαρ. 970. εἰς δεσμοὺς τὰ τῶν ὑποχρέων ἀπῆγον σώματα. Ὀιδογαπύὺ δεσμοί οὐ δεσμά. Δεσμά Βαπηὶ υἱπομῖα, δεσμοί ἐπ υἱη- ομΐα σομίθοξίοη 68. Ἰύδααθ εἷς δεσμὰ ἀπῆγον ὙΘΡΆΠ. οβὲ,. [Ιἢ θὰ φυαοαὰθ Ἰοσαύίοπθ Ὠϊοηγϑίυβ [μαὐϊπατη ἀϊοθηᾶϊὶ τηογοτη ΒΘααϊ ἐπ υἱπομΐα σομοογο, αὐάμοογο, εἰς δεσμὰ ἀπάγειν ΡΙῸ εἰς δεσμω- τήριον ἐμβάλλειν. 10ὃ Ροβὲ Ῥᾶυθα ἀϊοϊξ: καὶ ὥσπερ ἀργυρωνήτοις νρευφυμῆξος. εὐῆκῇ ο]οὶ Πἰοηγβίαβ ἀθ ἱπηροίθηνἃ Ῥαϊοίοτυτι παρα μπεϑ ἀρῚΝ ταίϊοηθ εὐδ βοᾷ ἀυγίοῦθ γΘΣθῸ ΡγῸ ἐχρῶντο αὐ “εἴ. μνᾷ Ἢ ἡ αὐ Ρᾶρ. 904. ὥσπερ ἀργυρωνήτοις παρα χρώμενοι. Ρ εν" με ὥσπερ ἀργυρωνήτοις πωραχρήσονται τοῖς πένησιν ὃ ποι Ῥαρ. 972 ἐφίςαντο γὰρ αὐτοῖς ὍΤΘ κοιμηθεῖεν ὄψεις εν " ,.Ψ εΝ ; ἢ ν φυβεραὶ τιμωρίας ᾿ΘΝαπειλοῦσαι μεγάλας. Ιρ. ὍΠΟΤΘ ᾿ΕΠαπειλοῦσαι. » - ε δ. Ῥαρ. 970. μηνυταὶ γίγνονται πρὸς τὸν ΕΝ δημοῦντα τῶν ὑπά- ἶ ] ΑῚ Ἁ Ν ε ᾿ ὑ των. ὃ δὲ [ὕπατος] ἐπαινέσας αὐτοὺς καὶ πολλᾶ ἐοδοννς ἴς λὸ ἐπιδεί . 1μ6- ποιήσειν ἐὰν [καὶ] τὰ ἔργα ὅμοια τοῖς λόγοις ἐπιδείξωνται [χγ ’ πη- σοπάυτη ᾿ΘΠΙδημοῦντα οὗ ἀοϊοίο ὕπατος δρθυγάσπι καὶ ΘΧΡ σθπάΌ1,. Ῥαρ. 974. παύσασθε δὴ ψυχρὰς καὶ ἀπιθάνους " ΎΡΗ͂ΡΙ παραβαλλόμενοι προφάσεις. Νοιπο [Δ61]6 τορθσῖθὺ εν 5ὶ τ φασιν παραβάλλεσθαι. ΟΡ ϊπιθ 86 μαρογοὺ προβάλλεσθαι 60 : βϑηδὰ ἀϊοίαπι, 400 προΐσχεσθαι!, ἀ6 40 Βαργὰ Ῥϑιοδ πΟΙΔΥΙΙΩΌΒ. ; ν χ ἷ ... πρὸς τοὺ Ῥαᾳρ. 980. τοῖς μηνύσασι τὴν πρᾶξιν εἶπε ...... πρὸς ς ; Υ ὧν ἥ ἰς τὴν ἀγοράν. Ἰιδουπϑηη ΒΙ10 ἡγεμόνας τῶν συνωμοτῶν ἥκειν εἰς Τῇ ᾿ οχρ ουουίτα εἰπε(νΝ προσέταξε) πρὸς τοὺς ἡγεμόνας. ͵ Ἅ ’ Ῥαρ. 989. καὶ δὲ βουλὴ καθαρθῆναι ψηφισαμένη τοὺς νυ : 9 ͵ . ͵ Δι. ἕἥπαντας ὅτι πολιτικοῦ φόνου γνώμας ἠναγκάσθησαν ἀποδείξασ , ΦιΦ9 “Ὁ Ε, Ῥοεύ ῬΓΟΓΒῸΒ ΠΘΟΘβΒ8 118 ΡΓΔΘΡΟΒΙΪΙΟ : ὅτι ΠΕΡῚ πολιτικοῦ φόνου κτ ὃν αὐτοῖς ἐφ᾽ ἱερὰ ῖ ὶ θυσιῶν Ραᾳρ. 988. οὐ θεμιτὸν αὐτοῖς ἐφ᾽ ἱερὰ παρεῖναι ΚΑ [ ΩΣ κατάρχεσθαι. Μοπάοβυχμη ἃροτίθ οδὺ παρεῖναι βΒθρα μὶλ: ραΐο το ἰΐα βου οἰναῦ ρτὸ ἐφ᾽ ἱερὰ παριέναι αὦ ϑαογα αὐὀοθῶφγέ. Ρᾳρ. 984. μή τις ἕτερα νεωτερισθῇ πρᾶξις ἐκ τῶν μόνη μὴ : : - ψ - ΕΣ ͵ - γᾺ- γα Ἰοοίϊο δὲ: μή τι νεωτερισθῇ ἐκ τῶν πενήτων. Ἐκ ἷ ορ' Ρμΐα παίατα οδβὺ τις ἑτέρα οὐ βο πρᾶξις ἱπίογροϊδίαχτῃ θϑβίῖ. Ῥαρ, 986. πονουμένοις τῷ μήκει τοῦ πολέμου, ἴταο γ61Ὸ ΚΑΤΑ- πονουμένοις. Ἰάθπι τηθπάσμα ΒΌρΓα βαβία τη 8, το 104 Ῥαρ, 987. Ἰδίᾳ μὲν γὰρ οὐδεμία πόλις ἀξιόρεως ἦν ἐπαλλά. ξαι τῆς πολιορκίας αὐτούς. Απποίαὲ ἘΠ ΟΡ: » ἰδίᾳ δογίροὶ μία Β." Ορέϊπιδπιη οὐ συγ βδίπηδπα Ἰθοξϊομθιη δοίθοϊἑ : ΜΊΑ μὲν γὰρ οὐδεμία πόλις. Νρμῖία οταὶ οἰνγὶία5 4υδθ ϑοία (βπθ γϑ] 4 ΔΓ μη ΔΌΧΙ]1Ο) 608 Οὐδ ἀΐομθ ΠΙθΘΓαΓΘ ροββοί. ΚΨ1ὸ ΒΔΘρὶα 8 εἷς οὐδείς, ἵν οὐδὲν ἀβαγρατὶ βο]ϑί. Πἰοηγβίαβ ἐδ οἰοφεθηξέα 7λονιοδέδοηίθ. ΤΌΙΩ, ΥΙ. γνᾶρ. 1069. τοῦτον δὲ ἑνὸς μὲν οὐδενὸς ἀποφηνάμενος οὔτε χαρακτῆρος οὔτε ἀνδρὸς ζηλωτὴν γενέσθαι, ἐξ πάντων δὲ τὰ κράτιςαᾳ ἐκλεξάμενον κτὲ, Ῥαρ, 989. τοὺς ---- τῆς ἀποςάσεως ἄρξαντας (ἐδικαίωσαν) οὺς ἂν ὁ ὕπατος ἀποφήνηται ῥάβδοις μαςιγωθέντας ἀποκοπῆναι τὰς κεφαλάς. Ἰιοῦ0 800 πιοίατη ἐδικαίωσαν δηΐδ ῥάβδοις ἰτϑηβροπθη- ἄπμη οδὺ οὐ τὸ ἐποφήνηται (ἀπεφήνη (0) ὕτθὶπμ88) ὠποφήνῃ ΒΟΥ θοπά τη. Ῥαρ. 998, εἰ μὲν οὖν βουλήσονται δίκας ᾿Αρικηνοῖς ὑπέχειν --- καὶ ΕΙξουσι τοῖς ὑπὸ πάντων δικασθησομένοις. μρρ. ΟΤ Ρξουσι, φυοά οβὲ ἰῃ ἰ8]} τ υβίἑαίατη οὲ πϑοθϑβαστίαη. Οδάφηδὲῥ ψϑιθαχη (αὐ ἴῃ οδάθγθ ἐοηηρογίδη, εἴξαντες τοῖς κατέχουσι καιροῖς Ῥᾶρ,. 1001) πυ]υτὰ Ηἷδ Ἰοοῦτα Βαρρί. οὗ. Ρ. 404. ὥμοσαν ςέρξειν τὴν τύχην. Ῥὰρ. θθ6δ, ςέρξομεν τὴν τύχην. Ἐοάθιη βθηϑὰ [μοδη 8 αἰχὶξ ἰῃ αἰδαϊφαίο οαρ. 11. ςέργειν ἐςὶ δίκαιον τοῖς ἐγνωσμένοις. Ῥᾳρ. 994. οὐκ ἀξιοῦσα δίκην ὑποσχεῖν ᾿Αρικηνοῖς καὶ βουλή, περὶ ὧν οἱ κατηγοροῦντες ἔμελλον γίγνεσθαι κριταί, καὶ οὐδὲ μέχρι τούτων ΚΡΙΤΑΟ ΘΟΘΟΘΑΙ ὑπολαμβάνουσα τοὺς ἐχθροὺς ἀλλὰ προσθήσειν ἔτι βαρύτερα τούτων ἐπιτάγματα. Ὑὶκι απ οβὲ ἠῃ κρι- τὰς ἔσεσθαι, ηυοὰ οὰπὰ ]Ἰοοὶ βϑηξδπέϊα Ραυρπδί. ϑααυϊγὶ πὰ πμ6 ἠδ φωδάδηι ΟΟΝΤΕΝΤΟΒ ΤΌΒΕ ἤοσέθδ, Ββρᾶ ἔγαβέγα αὈΔΘΒΙΥΙ ὙΘΓΌῸΠῚ ἷπ αὰὸ ἰΐ 8606 υοίΐο ἱπβὶξ τὲ οὕτω μέχρι τούτων τοοὶθ φοχὰ- ΡοΟμπδίαΓ. Ῥαρ, 994. Ἕρνικες --- ἽΠΤΟΠΤΑ καὶ οὐδὲν ὑγιὲς --τ-ο ἀπεκρί- γᾶντο. ΘΒΘΙΠΘηΐΟΡ βαβρθοίαμη δὲ ὕποπτα. ϑβιθηἐθηξία Ροβίι]αί γΟΟΔὈΌΪατα,, 40.816 οϑὲ γεθροπϑερα ἀηιδέφερεηι, ἄπορα, δωδάρίωρ, αἱ δρυὰ Εατρίάθπλ ἰη Δημαγοριαοῖο: ἑλικτὰ κοὐδὲν ὑγιές. 10 "ὟΝ Οτρᾶο τὴ8 γϑρϑυΐβθθ ΠΙΟΠΥΒΙΪ ΤΔΠΌΤΩ, 4886 866 οβὺ: ὕπουλα καὶ οὐδὲν ὑγιές. Ῥᾳρ. 99ὅ. Ῥότολοι δὲ --- Ῥωμαίοις -- διὰ σφῶν μετριωτέρους παρέξειν Λατίνους ἔφασαν καὶ τὰς συμβάσεις αὐτοῖς δυμνήσειν. Οὐολοῦσκοι δὲ καὶ θαυμάζειν ἔλεγον ΤῊς Ῥωμαίων ἀνοιθυτίλο χτὲ. Οοττροπάσμι: αὐτοὶ διαιτήσειν, οὐ: θαυμάζειν ΤῊΝ Ρω- μαίων ἀναισχυντίαΝ. Θυἱδ ὑτησύδτηῃ Υἱάϊύ θαυμάζειν σοπϊαπούαχα οαπὶ ροηἰ γο τοὶ, αυδηι ααΐβ ταϊγατὶ 80 ἀἱοὶῤ ἵ Ραρ. 996. μέγαν πόλεμον αἱρουμένους. αταδθοῖ ἀϊοθραπὺ δαὶ αἰρομένους πόλεμον δαὺ ἀναιρουμένους. Τα αἰρομένους Ὑθτάτα οἱ ροπαΐπατη δύ. Ηρα αυοαὰθ τηθπάθτη Ῥαββίτα ἂ ΒΟΥ 8 οοπα- ταἰξ εἰ αγ, αὖ δηποίαγίπυβ δὰ Ποιμοβίμβθηθα ἱπ δορί, Οὐγϑ. ρᾶρ. ὅθ. Ραρ. 999. μὴ κατὰ τῶν πατρικίων ἄρ! ΤΑ ὅπλα. ϑμηιθγθ για ἀἰοϊῦ ἄρασθαι τὰ ὅπλα, ἀυδηηοῦγοια ἄρητΤΑΙ τὰ ὅπλα ΤΟΒΟΓ θοπ τη οϑί. Ῥαρ. 1007, χαλεπωτέραν γὰρ ὀργὴν ἅπαντας ἔχειν τῶν συγ- χωρηϑέντων ςερΟΥ μένους ἣ τῶν ἐλπιζομένων μὴ τυγχάνοντας. Ῥργοοιητηοάθ Ὀτθὶπδθ ρογθούατα φέρ μένους ΟὈὐα ὁ, Βοα ἔγαβυγᾶ. Ῥοβὲ ραῦοα βοῦῖθθ: ἐοικέναι ΤΟΙΟ καθ᾿ ἕνα τὸ κοινὸν ἔφη, ΡΓῸ ΤΩΙ καϑ᾽ ἕνα. Ῥᾷρ, 1008. ὧν ἐλάχιςον ἐν ταῖς μάχαις ἮΝ ὄφελος. Θυία 866 6χΧ ΑΡΡΙΪ ρϑγβοπ ἀϊοαπίαν οοτία οϑὺ Πϑὶβικὶ! ϑταθηάδίϊο εἶναι ῬτῸ ἦν. Μιταπίαν μδθὸ ασαθοῦ οὖ ἐυγθ88 ἀ8 ΓΘ βοἰδαί. Πού ββίταβ 16- εἰϊαν ραρ. 999. ἕως οὖν ἔτι λόγους καὶ ἀπειλὰς εἶναι. οὐ ρᾶρ;. 1000. οἷς οὐ περὶ μικρῶν τὸν κίνδυνον εἶναι διαφόρων. Ἐκ δἰ αβάθτηῃ τοὶ ΟὉ- βογγαίϊοῃθ ρου πορύμθτω 8ο10}1 θα Ὀ]θτηα τθάδγραὶ ρούογὶὑ Ρδρ. θθῳ. Ἑρσιλία μακρὰν καὶ συμποθῆῇ διεξῆλθε δέησιν ἀξιοῦσα χαρίσασθαι τὴν εἰρήνην ταῖς δεομέναις ὑπὲρ τῶν ἀνδρῶν, δι᾿ ἃς ἐξενηνέχθαι τὸν πόλεμον [ἀπέφαινεν] ἘΒΐδατπι τηογοὺ δαάϊ τη ἀπέφαινεν, φυδδὶ ἰὰ δοὶπὶβ δαὺ ἱρῃοίατη δαὺ δι ὶραστη 6888 ρῬοὐαϊδβθύ. Ἐχρυποίο ὠπέφαινεν οταπία οἷαγα οὐ ροιβρίουδ βυηί. 106 Ῥαρ. 1009. ἐὰν ἑκόντες ᾽'ΑΠΟ τῆς πόλεως ἁποφθαρῶσιν. ἴπηρ γ0 10 ἘΚ τῆς πόλεως. Ῥαρ. 1010. κακῶν δὲ κινδυνεύουσι τὰ ΑἸΟΧΙΟΤΑ παθεῖν. Τὴ θᾶ Ἰοουύίἧοπθ αἴσχιςα οὐ ἔσχατα 5Βιο]ἀθ ἰπέθυ 86 Ῥϑυτη υἰδηξῃν ΒΟΧΟΘη 8 ἸοοΪ8. Νυβαθδτα α8Π1\|01]6 οβὺ ἀἰβοθῦηθγθ αὐγὰ βἰἐ βουὶρ- ἔπγα ῬΟΥΪΟΡ, αὖ ΒΌΡΓΑ ταῦ {18 οβίθπα τη 8. Ῥαρ. 1011. ἀναλαμβάνειν τὰ ὅπλα ΠΕΡῚ τῆς πατρίδος. ργὸ Ρα σα. αὖ ΟΡΙΠΟΙ, ὝΠΕΡ τῆς πατρίδος. Ῥαρ. 1012. ὅταν μέν τις αὐτὸ κολακεύῃ μεγάλα φρονεῖν. ϑυαπὺ γϑῦῦδ αὐδθάδιη, ααἰϊθὰβ ρμογροέμο Ῥγὸ δάγγἷο δάάϊ αν δαϊθούϊγαμα πθϑυύγὶδ ρΘΠΘΥΪΒ δὰξ βἰηριϊατθ μέγα βοᾶν, μέγα . δύνασθαι, γλυκύ δυὺ κακὸν ὄζειν, δαὺ Ρ]ΌΓγ816 πολλά δυὺ μεγάλα ὠφελεῖν, βλάπτειν. ἴπ Ββαρθοιϊαίϊνο ἱρὰ" μέγιςον ἀἰοϊ ποθὴ μέγιςα, μέγιςον δύνασθαι, βοᾶν, ἥδιςον δὰΐ γλυκύτατον δαὶ κάκιςον ὄζειν. Νυτησυδπη ἴῃ ἢ8 Ὑϑίθυθβ ρϑοοδηύ. Ἐοάθτω ἰρί αν ΙΩ040 Φρονεῖν Βαθοὺ μέγα, μεῖζον οὐ μέγιςον φρονεῖν, ποη μεγάλα 606 μεγάλως πθὸ μέγιςα πρὸ μάλιςα Φρονεῖν, π66 μεγαλοῷρο- γεῖν, ἀυδηηα τη ἤδΘ6 ΟἸΙΩπὶἃ βου θ86 τἱξοβαπηλ ΔΘαῸΔΙ πὶ συνή- θειαν βθουνὶ ρϑβϑϑὶπὴ δηύ αἷβ βου ρίου 8 Θογατη 9 ἱπηϊἑαἰουὶ θὰ αἰ σαθταπί. Αρυά Ὀἱοηγβίατη ποααθ δἰ ρϑοοδίαῦ, βθὰ γϑγὶαβ; ΡΙογίβαιθ Ἰοοΐβ δηξϊᾳαυβ ἀἰσθπμαϊ ὑϑὰ8 β'πθ 1806 ογαβὶύ. θοίθ Ἰορίθαν Ρᾶρ. 2:70. μέγιςον ἐπὶ σοφίᾳ φρονούντων. Ῥαρ. 870. οἱ μέγιςον ἐπ᾽ εὐσεβείᾳ φρονοῦντες. Ῥᾶρ. 719. ἐπὶ σεαυτῷ μέγα φρονεῖν. Ῥᾶρ. 1Φῦϑ. μέγα ἐπὶ τῇ νίκῃ φρονοῦντες. Ῥᾶρ. 2902. ἐπὶ τούτῳ μέγιςον Φρονῶ, 568 νἱξίοβα ρΡᾷρ. 859, ἐφ᾽ οἷς μέγιςα φρονοῦσιν, δὶ μέγιςΟΝ γρϑγυτῃ οδϑὺ, οὖ ποβίσο ἰοθὺ μέγα φρονεῖν ΡΙῸ μεγάλΑ. Ραρ, 1018. ψῆφον ᾿ΑΠΟδοῦναι τοῖς συνέδροις. Οδγίαχα οἱ Ροροίααπι οϑὺ δρυὰ Ὀἰοηγβίατη ψῆφον ᾿ΑΝΑδοῦναι, αὐ Ρϑρ,. φΟδϑ2. ψῆφον ἀναδιδόναι τοῖς ὄχλοις οἱ Ῥοβὺ ρᾶυοδ: ὅταν ἐκεῖνοι Ψῆφον ἀναδῶσι τοῖς δημόταις, οὐ βΒὶο Βοχοθηὐ 88 8} 10]. Ῥαρ. 1014. αὐτοκράτορα καὶ ἀνυπεύθυνον ὧν ἂν βουλεύσηται καὶ πράξῃ. Μοπάοβα αθὸ βυπὲ δὲ βθηβὰ γϑοῦδ. βοῦῖθθ: ὧν 107 ἀν βουλεύσηται ΠΡΑΞΑΙ, ᾳφυοᾶά ρεπάοὺ οχ αὐτοκράτορα καὶ ἄνυ- πεύδϑυνον. Ρᾳρ. 1017, ὁ γὰρ Κλοίλιος ἐν ταῖς πολιτικαῖς ἌΡΘΤΑΙΟ διάφορος ὧν τὸ δραςήριον καὶ Φιλοπόλεμον οὐκ εἶχεν. Ῥδ]τηϑυὶ οπποηἀαίϊομθ Κι οββ!πρ. τοϑελναϊυ ἐν ταῖς πολιτικαῖς ΧΡΕΙΑΙ͂Ο, ῶ!ς πολεμικὰς χρείας ἀἰχὶν ρὰρ. 9917. δημοσίας χρείας Ῥδρ'. 70. οἱ βίπι. 810]. Ραρ'. 1022, ἡροῦντο δὲ αὐτοὺς (τοὺς αἰσυμνήτας αϊοίαέογε8) αἱ πέλεις οὔτ᾽ εἰς ᾿Αόριςον χρόνον οὔτε συνεχῶς ἀλλὰ πρὸς τοὺς και- εδὺς ὁπότε δόξειε συμφέρειν καὶ εἰς ὁπόσον χρόνον. ()υϊουτηαὰθ Ἰοὸ ἃρὶς βϑηύθὺ ῬΙδηθ εοπέγαγίιῃ τϑααὶσὶ εἰς Ὁριφὸν χρόνον οὗ εἰς ἑποσονΟΥΝ χρόνον. Ταπι Βοῦῖθθ ΜΥΤΙληναῖοι ῬΓῸ Μιτυληναῖοι. Ρᾳρ. 1090. ἠναγκάζοντο παράγειν πάλιν τὰς βασιλικὰς καὶ τυραννικὰς ἐξουσίας εἰς μέσον ὀνόμασι περικαλύπτοντες αὐτὰς εὐπρεπεςέροις. Θετταλοὶ μὲν ᾽ΑΡΧΟΥΟ, Λακεδαιμόνιοι δὲ ἁρμοςὰς καλοῦντες. ϑουίθοπάυτη Θετταλοὶ μὲν ΤΑΓΟΥ͂Ο. Νοὐϊββί δ ΤῈ8 εἰ ποπῖθῃ 6 Χοπορμομηίϊβ Ποϊϊθηϊοὶδ σϑὶ αἱ ΥἹ. 1. 8. Ὁ] ἴδβου ἰἰ ἀἰοῖς: εὐπετῶς ἂν ἐγὼ ταγὸς Θετταλῶν ἁπάντων καταςαίην εὐ Ῥαββίπι ἰπ 8464. Αἰᾳὰθ πὶ φυΐάοπι βαὺ οοτητηοάθ οαπὶ Βοπιᾶ- ποαπα ΠΙοίαἰουὶ 8 οομαραγαπίαν, 864 ἰοίο 60610 ἀϊνθῦβὶ βαηὺ βραγτίδηοσατη ὡρμοςαί, οἱ ὑπὸ Λακεδαιμονίων εἰς τὰς ὑπηκόους πόλεις ἄρχοντες ἐκπεμπόμενοι, ἰδδίθ ΗδΡροογαύϊοηθ ἴῃ Υ. Ῥᾳρ, 1089. πολλάκις ἀναγκασθείσης τῆς πόλεως --- πάντα ποιῆσαι ᾽ ᾿ . ΕῚ ἢ. 'Ψ'΄ τὰ πράγματα ὝΦ᾽ ἑνί. Ὀϊοεπάϊ οοπδαθίααο ἔδν οὐ ἀϊοαίαν ᾽ΕΦ᾽ ἑνί, ἐμ μρΐιϑ ἀοηυϊηὶδ ροίοϑέαίθ; τριῦμιϑ ἀοηιύμὴδ αγόέγίο ογερθῖα ρθη έ6 76. Ρᾳρ. 1088. ἅπαντες ἀνεπιλήπτους --- ἑαυτοὺς παρέσχοντο. [πῃ ἐοααθηὐἰββίτηο οπηπϊα τη τι8ὰ ὙἹΑΘΌΪΒ ΒΟΠΆΡΘΙ 60 ΒΘηΒὰ ἀϊοὶ παρέ- χειν ἑχυτὸν μέτριον δαὶ ἀνεπίληπτον δυὺ 5Β᾽η}}16 αυἱὰ, πο παρέ- χεσῆχι. Ἰίαααθ ϑιηθηἀδηάθτη παρέσχον, αὖ Ῥδρ'. 1108. παρέχων καὶ ἐν εἰρήνῃ καὶ ἐν πολέμοις ἑαυτὸν μέτριον, οὐ ρᾶρ. 1570. ἀνεπίφθονον ἑαυτὸν παρασχεῖν, οὐ 5'6 Ῥδβδϊ πὴ ΔΙ} ΡῬΓΟΠΟΙΏΘΗ τροϊργοσῦτα οὰπὶ δοίϊγα [ὈΥΤηδ σοι ροηϊ α" παρέχειν ἑαυτόν, “αὖ ἶρδα παίυτα ᾿ἰπραδθ ροβύυϊαῦ, πο παρέχεσθαι ἑαυτόν, 108 ΑὉ) ΣΠΒῈῸΜ ΒβΕΧΤΌΜ. Ῥαρ. 1098. ἐπὶ τούτων Φασὶ τῶν ὑπάτων (ἈΑ. βοτηρτοηίο οἱ Μ. Μιηυείο ἃ. ὕ. Ο. 257) τὸν νεὼν καθιερωθῆναι τῷ Κρόνῳ. γί 11. 91. δὲς οοημϑεζδιθ αϑαάθ8 ϑαίωγηο αοραϊοσαία. Ραγρῖ! Πιἰοηγδίαβ: τὰ δὲ πρὸ τούτων [τὸν] βωμὸν αὐτόθι καθιδρῦσβαι [τὸν] ὑφ᾽ Ἡρακλέους κατεσκευασμένον. ΑΥΘΌ]αΠπΙ τόν δηΐθ βω- μόν ἸΚΙοΒΒ]πρ. ἀθ βὰ0 δαάϊαϊύ τηθ]ϊὰ8 ἐδοία τι δὶ 866. τόν 6χ- Ρυῃχίβθου, ὅϑῬ'ϑα Ο,ὙΑΥΪΟΙ βθηΐθηξίδθ 8068 ἴῃ 864. ἱπθϑὺ: τὴν δὲ γραφὴν τῆς ἱδρύσεως τοῦ ναοῦ τινὲς μὲν ἱςοροῦσι λαβεῖν Τίτον Λάρκιον ----, οἱ δὲ καὶ βασιλέα Ταρκύνιον -ττο, τὴν δὲ καθιέρωσιν τοῦ ναοῦ λαβεῖν Πόςομον Κομίνιον κατὰ ψήφισμα βουλῆς. ϑδὶπρ ΘΟμὐΓΟΥΘΙΒ'8 τηϑηἀοϑατη οϑὺ γραῴήν, 50 αυοὰ ΜΙ ΤΌΣ 5α Ὀβιϊ αὶ ἐπιγραφήν οβδὺ οἰὐΐδπη τηϑηἀοβίυβ. θαυ Γ οηΐτη τὴν καϑιέρωσιν ἡ ἐπιγραφή: αυἱ ἀθαϊοαγαὺ μοριθη ἴῃ ἰαβυϊσίο ἐμϑογιδοδαξ διὰ β6ῃ):- Ῥἰἑοσματα ροβίθυ ὑα8. τηθτηουίϑιη, [1ἰδαὰ6 Βσμ6]6Ρ ἀφορμήν ὁοη- ἰοοῖύ. Εἰαπη Βἰτηρ] οἱ ΔΡΌΙΥΤΟΥ ΤΌΤ Τοβύϊθαϊ ΡΟΒΒΘ: 86 ῥΓδ6- Ῥοβιθίοπθ βουϊρίυτη ογαὰὺ τὴν δὲ ὍΡΜΗΝ τῆς ἱδρύσεως τοῦ ναοῦ -- λαβεῖν Τίτον Λάρκιον. ἸΤΘΠΘΙΉῸΒ ἰοῦσα τηϑηϊ θη ΘΟΥΙΤΘΟ- ἰογθῖα ἱτηρμογϊϊατη. ὥὄυροτοσαῦύῦ ΤΗΝΔΟΘΊΡΉΗΝ, αὐ 1116 γραφήν ΒΌΡΡΙ Ιου Ββοηϊθηξίδθ 46 ΤΟΓΘ ΒΘΟΌΓΕΒ. Ῥαρ. 1040. μιᾶς δεῖ πάλιν τοῖς πράγμοσιν ᾿Αφειμένης ἅπαντα διοικεῖν κατὰ τὸν αὑτῆς λογισμὸν ἀνυπευθύνου ἀρχῆς. ΝοΙΪ 611Ὸ- ΓΕΒ ΠΟΥΌΙΤΩ ΘΧθρίυτη νἱάθα. Ἰθρο ᾿Θφειμένης. Ῥαρ. 1041]. ἀγγέλλοντες --- πανςρατιᾷ Λατίνους ἐξεληλυθότας. Οοπίτα υϑῦτη Ὑαοίθγατη οὐ πδίυσατη υϑυὶ Πίοηγβίυβ ὠνγγέλλειν ΘΌΤΩ Ῥδγίοὶρὶο δοιηροηΐϊὺ ΓΙῸ ἱπῆηϊῖγο ἐξεληλυθέναι. Ῥαρ. 1044. Ῥωμαίους μὲν γὰρ οὐδὲν ἀπολαύσειν ἐκ τῆς τριβῆς τοῦ χρόνουι 0 ΤΙΟΠΥΒΙΙ τῆοτθ Ἰοροπάμστη οὐδὲν (ὠγαϑὸν) ἀπ- λαύσειν. Νυτησυδη Θηΐτη 16 ἀυδη δὶ. Πίοηγβίαβ ἸΟααΪ Βδϑρ ββίτηθ ἢ8δὺὸ αἱδθπᾶϊ ἔοστηϑ ὑδὰ8, οὖ σοηβίδηίθ ὑυϑῦρθο τό" λαύειν αυὺ ἀγαθόν αυὺ κακόν δάϊϊοὶς, γϑὶαὐδ ραρ. 162. μηδὲν ἀπολαύσαντας τῆς ἀρετῆς ἀγαθόν. Ῥὰρ. 1906. οὐδὲν ἀγαδϑὸν ἀπή- λαυσαν (ἴθρῃ. ἀπέλαυσαν), οὐ ταῦ 8 8118. Ἰοοΐδβ. 109 Ρᾳρ. 1044. ὥςε ἀμφοτέρων ἀποκεκλεῖσθαι τοὺς Λατίνους τῶν ἐπὶ τὴν πολεμίαν ἐξόδων. βου θοπάσπα, αὖ ἴῃ ἰα}} τ σομδαθίθτα εϑὲ, ὠμφοτέρΩθον. Ραρ. 1040. ἀπορράξαι τοὺς Ῥωμαίους ἔγνωσαν ἀπὸ τοῦ λόφου. Πμοροπάυτα ὠπΑράξαι. Ἐδὺ σϑῦρατα ῥτίβουπα οὐ Ἠουμθυοῦτα ἀπαράσσειν ἰάθτηῃ ᾳυοᾶὰ ὠποκόπτειν, αὖ Πιαά,. Ξ. 497. ἀπήραξεν δὲ --- κάρη. φργΔ6] οἱ ἰΐοσατπι Ηοτγοάοίαβ 60 αὐϊίαν Υ. 112. ἀπαράσσει τοῦ ἥππου τοὺς πόδας. οὐ ΥΠ\|. 90. τοὺς ἐπιβάτας ἀπὸ τῆς νεὸς ἀπή- ραξαν. ϑϑιβθὶ ΤΕ υογάϊάο5 ΥΠ. 68. τοὺς ὠπὸ τοῦ καταςρώματος ἑπλίτας ἀπαράξαι. βαορίβδίτηθ Ἰορὶ ἐὰν ὠπαράττειν ἃραὰ Πἰοπγβίατη, πὖ Ρδρ'. 1921, εχ Μοπρογαίθ βογϊρίοτθ [οπΐοο ἐδόκεον τῆς ςρατιῆς τὴν κεφαλὴν ἐπηράχϑαι. οὐ ἰρ86 Πἰοηγβίαβ ρᾶρ. 776. τὴν κεφαλὴν ὠπήραττεν. ρᾶρ. 1716. ὠπὸ τοῦ λόφου ἀπαραχθέντων. Ῥδρ.. 1721. ἀπαράτ- τοντῶι τοῦ λόφου. ϑαθρίαβ 4110] αὐϊξαν σϑυθβ συναράττειν, κατᾶ- ράττειν, ἐπικαταράττειν, ἐπικαταραγείς οὐ Β'τα. Ῥαγρθίαο ἢᾶθο βοΠθ86 οοπΐαπᾶυπέ οὑπὶ οΟμμροβ 8 νοὶ ῥάττειν, ἐπιρράττειν (φαρ. 1541. πρὶν ἢ ἐπιρραχθῆνχι τὰς πύλας), συρράττειν. ἀπᾶθ πϑοιπίν υἰ ίοβαθ βου ρίασταθ ὠπορράξαι ΤῸ ἀπαράξαι, ἄπαρ- μάττονται ἴῃ ὕτθϊπαίθ ρᾶρ. 1721. ρΡὰρ. 1906. καταρραχθῶσιν, εἰ 5ἰπι. 8], 4080 οτηπίδ [801}1 οὲ οϑγίϑ οογγθοίϊομθ βαῃύ δηθηἀδηάδ. Ραρ. 1046, τοῖς περὶ Μαμίλιον --- ἐδόκει --- ὀξείᾳ κρῖναι τὰ πράγματα μάχῃ. τῷ ΔΘ δικτάτωρι τῶν Ῥωμαίων καταρχὰς οὕτως ἔχοντι προαιρέσεως Ὧς ἀμαχητὶ καταλύσασθαι τὸν πόλε- μον. Ῥατγίοιηῃι σοὶ υἱάϊὲ Βαθομθῖθῦ, ααΐ πορϑύϊοποια δά αϊαϊ ΟΥ̓Χ οὕτως ἔχοντι προαιρέσεως. Ἠοβίοβ ααδηι ῥτϊτηστη 46 ΒΌΠΩΤηἃ Το ἀϊτηΐοσαγο γοϊθυαπὶ, βοὰ Πἰοίδίοτὶ 8δῸ ἰπὶθο ΝῸΝ ογαὺ ὁθη- ΒΠαπὶ ἰὰ ἔδοοσθ. Βοιίφαα πῦπὸ ἤδοθ ὀχρϑάϊαπίαγ: οχραποῖο δηΐπὶ ὡς 118]60 6χ ρτγϑθοθᾶ. προαιρέσει] τορθέλίο βου θοπάυχ : οὐχ οὕτως ἔχοντι προαιρέσεως ᾿ΑΛΛ᾽ ᾿ΑΜαχητὶ καταλύσασθαι τὸν πόλεμον. ϑοαυθη8Β ᾿ΑΜαχητί φγδθοθάθηβ ᾿ΑΛΛ Λ΄ δρβογρϑίᾧ, Ναπο οτηπία τϑοὶθ δὲ ογᾶϊπθ ργοοθάσπὺ. Ῥγδοίθδγθα καταλύσασθαι ἃ ΒΙΘΟΒΟΙΘτΟ δοοὶρίθπάυπι, αὐ οοπἰυπρδηίαγ: ὠλλ᾽ ἀμαχητὶ κα- 110 ᾿ “» -" Ε ταλύυσεσόαι καὶ παντὸς μᾶλλον --- τοῦτο ποιήσει!Ν ἐλπίσαντι τότ' . ͵ - ᾿ Ἀ ᾿ “- ἐφάνη (1μ8186 ῥγῸ ἔδοξε) χωρεῖν ἐπὶ τὸν ἀγῶνα. Ῥαρ. 100. ἱπιρράϊξαβ δὲ τηθῃάοβαβ Ἰοοὰβ οβὲ: τοῖς γενναίως ἀγωνιζομένοις καὶ πάντα τὰ παρ᾽ ἑαυτῶν εἰς τὸ νικᾶν πρόϑθυμα παρεχομένοις. Ἰπ ἸἰτὶΒ οδὺ παρ᾽ ἑαυτούς οἱ προθυμίαν. δὲ ΒΟ] οἱ ΒΙομΥ ΒΒ δὰ τϑρθίθιθ, Ὑϑγᾶ βου ρύαγα δ] οὶ ροίθδβὲ οχ Ρᾶρ'. 1700, τοῖς ἅπαντα τὰ ΚΑΘ᾽ ἑαυτοὺς πρόθυμα παρεχομένοις. Ῥοβὺ ρϑιοᾶ τϑοὶρίθπᾶδ οβϑὲ Κὶἰ θββ]ηρὶϊ οπιθπἀδἰΐο πάντων ΜΕΓῚς ΡῬΙῸ κάλλιςα. Μα]θ Ἰορὶ αν Ρᾶρ. 1051. καὶ θεοῖς ἐπὶ τῶν αὐτῶν βωμῶν ἐβῤύ- ΟΑτε, αυδϑὶ βθιη6ὶ 14 ἰδοίαμη οββοί, Βϑοὶθ Ὀσθΐπαβ ἐδύετε. Ραρ. Ἰ0δ2. τῆς πόλεως αὐτοὺς ἀπηλάσατε. ἸΑλυτὶ ὠπεσπά. σατε, αὐοᾶ τηϑηϊξοβίο υἱυϊοβατη δύ. ϑῬ'ϑα πἰ 110 τηθ] 8 οδὲ τῆς πόλεως ἀπηλάσατε ὕ1Ὸ ἐκ τῆς πόλεως. ΑἸϊὰὰ «ᾳαϊὰ Ἰαἰοί, Ροβὺὲ ρδυθᾶ: τὸ μὴ τοιαῦτα ἡμῖν ἀπηντῆσθαι ΤΑ τῶν πολε- μίων. ΚΑ 50 ἱπ οπηπῖθυβ 1 γὶ8 Ἰοργοίανῦ, παρὰ τῶν γτῸ τὰ τῶν ΟΟΥΓΙ ΡΟ ΠαΌτΩ ζαϊδβού. Ναπο παρὰ τῶν Βαθθηΐ οἸηηθβ, φυοὰ Ἰη 6] 1οἱὐον αΙΐον ἰδηΐαν τ. Ῥαρ. 10ὅ8. καταφρονήσαντες τῶν ςρατηγῶν τῆς ὡςρατηγησίας. Νοι ἰΐα βου ρϑὶὺ ΠΙοηγβίαβ, αὶ ααᾶπὶ ἐθγθέθιη οὐ ἀθ] οαΐϑση ΔΌΓΘΠΙ Βαρογοὺ οβίθπαϊὑ ἴῃ 11 Ὀγῖβ τῃθίου οἷβ ἀθ πυτηθγοβα ογαίίοπ (1556.- ΙΘη8. ἴη 1ἸὈγῚ8Β οϑὺ ςρατηγίας ΘΓΓΌΓΘ οοτίο. [Πβἰἰαξαση οϑὲ ἰῃ 81} τ ὠπειρία, αὖ γὰρ. 1047. διὰ τὴν ἀπειρίαν τῶν ἀντιςρατή- γων. Ἰίδαιθ τϑβύϊξαιίο βίη] ἰαβίο γϑυθογατη ογάϊπθ βουῦῖθθὶ τῆς τῶν ςρατηγῶν ἀπειρίας. Ῥαρ. 10δ8, τὸ δὲ ἑκούσιον ---- ἀγωνιζόμενον 'πάνυ ὀλίγον μᾶλλον δὲ πολλοςὸν μέρος (ΤΙ) τοῦ ἡμετέρου. Ὑ᾽ϊοΒα Δα πάη τι ἀθ] θη απι. Ῥαρ. 1066. οὐκοῦν αἰσχρὸν ὑμᾶς μὲν τοὺς ἐν ἀκμῇ Φεύγειν τὰ δεινά, τούτους δὲ [τοὺς] ὑπὲρ ἡλικίαν διώκειν" καὶ τὸ μὲν τῶν γερόντων πρόθυμον ἐπεὶ οὐκ ἀποκτεῖναί τινα δύναται τῶν πολεμίων, ἀποθνήσκειν γε ὑπὲρ τῆς πατρίδος [ἐθέλειν]. Ῥτϊπηατη τούς ἀ6]6η- 111 ἀυπι. Ποϊπᾶθ ῥὑγὸ δύναται προθδβαγίατη δϑὺ δύνανΝ ται, οὐ δρϑυγάθ αὐάϊίαπι ἐθέλειν Β'πθ τηογ Θχρθὶ]θπάστα. Νοπ υἱάθγαὺ βοίοὶαβ, 4υδιηη 08 Π\| Βδιϊβ Ῥδυβρίοαυτα θϑὺ, οοπἰαποίδ 6886 τὸ τῶν φερόντων πρόθυμον ὑπὲρ τῆς πατρίδος ἀποθνήσκειν. ὈϊοϊτΓ τὸ τῶν γερὸν- τῶν πρόθυμον, αὖ τοὐμὸν μὲν πρόϑυμον, ἰᾷὰ οδὲ ἐγὼ μὲν πρόϑυ- μὸς εἶμι. Ῥοβίᾳυδτα ἀϊχοταὺ 56η68 δὰ τηοσγύθιη ῬτῸ ραύγϊδ ορθαμῃ δι 6880 ρδγδίοβ ἱπογθρϑὺ 1ΌΠΙΟΓΡΘΒ, οἷς ἔξεςιν εὐτυχήσασι ΜῈΝ ἀμφότερα σῶσαι καὶ νικᾶν ἀσφαλῶς, εἰ δὲ καὶ μετὰ τοῦ δρᾶσαί τι γενναῖον καὶ παθεῖν. ΟὈΒοῦΓα βοηἰθηίίϊα οϑὲ, αὰὸ υἱὐίο ΠΟ Βα Β τοϊηΐτηθ Ἰαθογαίύ. Οπιμΐ δββοηὺ δὰ ἱπίθὶ]ρθηάθππι ἀρογίδ δὶ δὶ βου Ὀ66- ἰαν: οἷς ἕξεςιν εὐτυχήσασι ΜῈΝ ἀμφότερα ΟΩΟ τ᾽ εἶναι καὶ νικᾶν ἀσφαλῶς, εἶ ΔΘ ΜΗ μετὰ τοῦ δρᾶσαί τι γενναῖον καὶ παθεῖν. βρᾷ γϑμθιηθηίορ αἰβρ!οοὺ ἀσφαλῶς ἴῃ ἰδπὶ Ῥγϑθβθηῦὶ ρϑυὶοα]ο οὐ τὸ ἰδτὰ δποὶρὶἐϊ. Σωδήσεσδαι καὶ νικήσειν ἴῃ Θδάθηη ΤῸ ΘΟΙΏΡΟ- παπίὰν γὰρ. 1060, Ρᾳρ. 1007. περιέξαι τοῖς οὕτως ἀποθανοῦσιν --- ἀζήλοις ἀκλαύ- ςοις ὑπ᾽ οἰωνῶν τε καὶ θηρίων διαΦΟΡΗΘῆναι. Ἠροὐβδίτηθ δὶ οιθηδαγὶ Θἰπίθηὶβ βου ρύαταπι Πἰθγόσατα διαφθαρῆναι. ΟὈγογβᾶ- Ὀδηΐαῦ οηΐπὶ Πίοηγδῖο γοῦῦα Ηοτγοδοίὶ ΥΠ. 10. ἀκούσεσθαί τινά φημι --- Μαρδόνιον ---- ὑπὸ κυνῶν τε καὶ ὀρνίθων διαφορεύμενον. Ῥᾳρ. 10ῦὕϑ. ὦ μακάριοι μὲν οἷς ἂν ἐκγένηται τὸν ἐκ τοῦδε τοῦ πολέμου θρίαμβον καταγαγεῖν, --- εὐκλεεῖς δὲ καὶ ζηλωτοὶ τῆς ἀρετῆς οἱ τὰ σώματα χαριούμενοι τῇ πατρίδι. Μοτηϊπογαὺ Ὠ]ο- γβία8 ααστα δᾶθο βου θογοὺ, ΤῊΓΡΑΒΥ θΌ] τη 8ᾳ ΟἾΥ68 Β008 αἰχΊβΒΒ6 : ὦ μακάριοι, οἵ ἂν ἡμῶν νικήσαντες ἐπίδωσι τὴν πασῶν ἡδίςην ἡμέραν" εὐδαίμων δὲ καὶ ἄν τις ἀποθάνῃ. ἀρ Χοπορποπίθια Ἡείϊομ. 11. ἃ. 17. Ρᾳρ, 1069. Λατῖνοι μὲν τῷ πλήθει τῆς σφετέρας ἵππου πιςεύ- σαντες --- Ῥωμαῖοι δὲ τῷ τολμηρῶς καὶ ἀπερισκέπτως ἐπὶ τὰ δεινὰ χωροῦντι καταπλήξεσθαι τοὺς πολεμίους. ὥϊο 866 Τοοοποϊπηδυ Βοῖβκθ, φαθπὶ ΕἸ ἀἰίον βοαυϊίαν; βθὰ τῷ χωροῦντι ΒΒΠΌΤΩ πΟη Θϑύ. [ΔὈτὶ χοῦ: τῷ τολμηρῷ καὶ ἀπερισκέπτῳ --- χωροῦντερ. ἰἰδαὰθ ὀχρυποίο τῷ βου θοπάυπι: ἱΡωμαῖοι δὲ τολμηρῶς καὶ ἀπε- ῥισκέπτως ἐπὶ τὰ δεινὰ χωροῦντες. 110 ᾿ “ “- ᾿ ταλυσέεσθαι καὶ παντὸς μᾶλλον --- τοῦτο ποιήσει!Ν ἐλπίσαντι τέτ' ἐφάνη (τι8]6 ῥγὸῸ ἔδοξε) χωρεῖν ἐπὶ τὸν ἀγῶνα. Ῥαρ. 100. ἱπιρράϊξαβ δὲ τωθῃάοβιβ Ἰοοὰβ θὲ: τοῖς γενναίως ἀγωνιζομένοις καὶ πάντα τὰ παρ᾽ ἑαυτῶν εἷς τὸ νικᾶν πρόθυμα παρεχομένοις. Ἰπ ἸἸτΙΒ οϑὲ παρ᾽ ἑαυτούς δὲ προθυμίαν. ὕἱ Β0]οἐ ΒΙομΥβαΒ δ8 τϑρϑίθιβθ, υϑγὰ βου ρύαγα δ] οὶ ροΐθϑὲ 6χ Ρᾶρ'. 1760, τοῖς ἅπαντα τὰ ΚΑΘ᾽ ἑαυτοὺς πρόθυμα παρεχομένοις. Ῥοβὺ ῥρϑιοᾶ τϑοὶρίθπάδ οϑὺ Καὶ θββ! ηρὶϊ Θπιθπἀδίϊο πάντων ΜΕΓΙςὰ ῬΓῸ κάλλιςα. Μα]θ Ἰορίξαν Ρὰρ. 1051. καὶ θεοῖς ἐπὶ τῶν αὐτῶν βωμῶν ἐῤύ. ΟΑτε, ααδδὶ Β0116] 1ᾷ ἰδοίαχαη οββοί, Ἠρθοίθ Ὀυθίπαβ ἐδύετε. Ραρ. 10. τῆς πόλεως αὐτοὺς ἀπηλάσατε. ΤΑδτὶ ὠπεσπά- σᾶτε, απο τηδηϊοβίο υἱ ϊοδατη οδὲ. ἃ Ὡ] 8110 τηθ]ϊα8 οβὲ τῆς πόλεως ἀπηλάσατε ῬγῸ ἐκ τῆς πόλεως. ΑἸϊυὰ ᾳαϊὰ αἰεί, Ῥοβὺ ρδυοᾶ: τὸ μὴ τοιαῦτα ἡμῖν ἀπηντῆσθαι ΤΑ τῶν πολε- κίων. ΞῚ κα 'ἰἴπ οὐπηΐϊθυβ 1ἰγῚβ Ἰορογθίαῦ, παρὰ τῶν ΡΙῸ τὰ τῶν ΘΟ Θηἀατη ἔιϊδδού, Νπο παρὰ τῶν μδθθηΐ ομηηθ8, χαρὰ Ἰη 6] 1οἱΐον ἰοῦ ἰθηὐαυ. Ραρ. 109. καταφρονήσαντες τῶν ςρατηγῶν τῆς ἀςρατηγησίας. Νοη ἰΐὰ βου ρϑὶὺ ΠΙοηγβίαβ, φαὶ φαδπὶ ἐθγθίοσα δὲ ἀθ᾽ οαΐϑτη δΌΓΘΠι Βαθογθὺ οβίθπαϊὐ ἴῃ Πἰτὶβ τ μθίογὶοἷβ ἀθ πυτηθγοβα ογαίίομθ ἀἶβ86- ΓΘΏ8. ἴη 1Ὀγ]8 οϑὺ ςρατηγίας ΘΡΓΟΤΘ οουίο. [{8ἱἰαΐατη οδὲ ἴῃ [411 το ὠπειρία, αὐ γὰρ. 1047, διὰ τὴν ὠπειρίαν τῶν ἐντιςρατή- γων. Ἰίδαυθ τϑβεϊθαιίο βἰ πιὰ] ἰαβίο γι θογατη ογάϊηθ βουῖθθ: τῆς τῶν ςρατηγῶν ἀπειρίας. Ῥαρ. 10δ8. τὸ δὲ ἑκούσιον ---- ἀγωνιζόμενον 'πάνυ ὀλίγον μᾶλλον δὲ πολλοςὸν μέρος (ΤΙ) τοῦ ἡμετέρου. Ὑ ϊϊοΒθ ἀθαπάδηβ τὶ ἀθ]οπάαπι. Ῥαρ. 100. οὐκοῦν αἰσχρὸν ὑμᾶς μὲν τοὺς ἐν ἀκμῇ φεύγειν τὰ δεινά, τούτους δὲ [τοὺς] ὑπὲρ ἡλικίαν διώκειν: καὶ τὸ μὲν τῶν γερόντων πρόθυμον ἐπεὶ οὐκ ἀποκτεῖναί τινα δύναται τῶν πολεμίων, ἀποθνήσκειν γε ὑπὲρ τῆς πατρίδος [ἐθέλειν]. Ῥεϊπχατη τούς ἀ6]6η- 111 ἀυσπι. Ποϊπᾶθ ὑτὸ δύναται προθββαῦίατη οϑὺ δύνανται, οὖ ΔΌΒαΓὰ6 αὐἀϊίατα ἐθέλειν Β'πθ τηογὰ θχρϑ]θπάστη. Νοη υἱάθναί βοίοϊαβ, ψυδιηη 8} βδιϊβ ρουβρίσαυτη δύ, οοηϊαποίδ 6880 τὸ τῶν γερόντων πρόθυμον ὑπὲρ τῆς πατρίδος ἀποθνήσκειν. Ὀἰοϊζαν τὸ τῶν γερόν- τῶν πρόθυμον, αὖ τοὐμὸν μὲν πρόθυμον, Ἰὰ οδὲ ἐγὼ μὲν πρόσυ- μός εἶμι. Ῥοβίᾳυδτα ἀϊχογαῦ βθη68 δὰ τηογύθτη ῬτῸ ραύγϊδ οὈθαπάδηη 6886 ρϑγαΐοβ ἱπογθρδὺ ᾿ππίογοΒ οἷς ἔξεςιν εὐτυχήσασι ΜῈΝ ἀμφότερα σῶσαι καὶ νικᾶν ἀσφαλῶς, εἰ δὲ καὶ μετὰ τοῦ δρᾶσαί τι γενναῖον καὶ παθεῖν. ΟὈΒουγτα βοηἰθηξίϊα δῦ, αὺοὸ υἱύϊο Π᾿Οη ΒΒ τοὶ τη θ Ἰαυοσαί. Οπιηΐα οββθηὺ δὰ ἰηἰθ]Πρθηάθτη ἀρογία δὶ δὶσ βου! Ὀ616- ἰατ: οἷς ἔξεςιν εὐτυχήσασι ΜΕΝ ἀμφότερα ΟΩΟ τ᾽ εἶναι καὶ νικᾶν ἀσφαλῶς, εἶ ΔΘ ΜΗ μετὰ τοῦ δρᾶσαί τι γενναῖον καὶ παθεῖν. βρὰ γϑμϑιηθπίο ἀἰβρ! σοὺ ἀσφαλῶς ἴῃ ἰᾶπὰ Ῥγδθβθηῦὶ ρϑγίσα]ο οὐ τ ἰδπὶ δποὶρὶϊ. Σωδήσεσθαι καὶ νικήσειν ἴῃ Θδάθηη ΓΘ ΘΟΙΏΡΟ- παπίν ρᾶρ. 1000. Ρᾳρ. 1057. περιέξφαι τοῖς οὕτως ἀποθανοῦσιν --- ἀξζήλοις ἀκλαύ- ςοις ὑπ᾽ οἰωνῶν τε καὶ θηρίων διαφΦΟΡΗΘῆναι. ροὐβαίτηθ δὶ οαμϑπάαγὶἐ Θἰηίθὶβ βου ρύπγαμι Πἰθγοσαπη διαφθαρῆναι. ΟὈγοΓβᾶ- ναπίαν οπὶπι ΠίΙοηγβίο σοῦ Ηοϑγοάοίὶ ΥΠ. 10. ἀκούσεσθαί τινά φημι --- Μαρδόνιον ---- ὑπὸ κυνῶν τε καὶ ὀρνίθων διαφορεύμενον. Ρᾳρ, 108, ὦ μακάριοι μὲν οἷς ἂν ἐκγένηται τὸν ἐκ τοῦδε τοῦ πολέμου θρίαμβον καταγαγεῖν, --- εὐκλεεῖς δὲ καὶ ζηλωτοὶ τῆς ἀρετῆς οἱ τὰ σώματα χαριούμενοι τῇ πατρίδι. Μοταϊποταὺ Π]1ο- γβίαβ 4α πὰ 86 βου θογοῦ, ΤῊΡΑΒΥ θυ] τη δα οἶγ68 Β008 ἀἰχΊβδθ : ὦ μακάριοι, οἵ ἂν ἡμῶν νικήσαντες ἐπίδωσι τὴν πασῶν ἡδίφην ἡμέραν" εὐδαίμων δὲ καὶ ἄν τις ἀποθάνῃ. ἃρᾳἀ ΧοΠΟΡΒΟπίθα Ηεἰϊοι. 1Π\|. ἃ. 17. Ρᾳρ. 1059. Λατῖνοι μὲν τῷ πλήθει τῆς σφετέρας ἵππου πιςεύ- σᾶντες --- Ῥωμαῖοι δὲ τῷ τολμηρῶς καὶ ἀπερισκέπτως ἐπὶ τὰ δεινὰ χωροῦντι καταπλήξεσθαι τοὺς πολεμίους. ἔξϊο 866 Τοσοποϊηηδυ] Βοῖβιθ, φαθπὶ ον βοαυϊίυν; βοᾷ τῷ χωροῦντι ΒΒΠΌΤΩ ΠΟῚ δύ. ΔὈτὶ οχμὶθοηῦ: τῷ τολμηρῷ καὶ ἀπερισκέπτῳ --- χωροῦντες. Ιἰδαὰθ οχρυποίο τῷ βοῦὶ θοπάυμῃ: ἹρΡωμαῖοι δὲ τολμηρῶς καὶ ἀπε- ῥισκέπτως ἐπὶ τὰ δεινὰ χωροῦντες. 112 Ῥαρ. 1061. εἰσάγουσι τὸν βασιλέα Ταρκύνιον ἀγωνιζόμενον ᾽ΕΦ' ἵππου. Ἰιορθηάσπη ᾿ΑΦ᾽ ἵππου, υὐ ἀφ᾽ ἵππου μάχεσθαι ἀϊερ. Ῥαῃὺ ΟΙΏΠΘΒ. Ῥοβὺ ῥᾶιοᾶ βουῖθ: καὶ τὸ σῶμα "ἜΤΙ ἔμψυχον ἀράμενοι, αὐὶ Οοάΐϊοοθ ἔτι οταϊἐ απί. Ῥαρ. 1068, μικρὸν ὠντισχόντας χρόνον ἐξωθεῖ [ταχέως] τῆς τάξεως ἐπιπολύ. ΒΙἀϊο.]6. ΘοΙαροπαμα μικρὸν χρόνον οἱ ταχέως, φαρά οχ αἰῤῥορταρ ἷδ (ταχέως --- τάξεως) παίαπι γἱἀθίτ. Ῥαρ. 1068. ἐκεῖνον μὲν ---- ἀπέςξειλαν ἐπὶ τὸν χάρακα, ἑαυτοὺς δὲ εἰς μέσους τοὺς πολεμίους --- ὠσάμενοι ---- ἀποθνήσκουσιν. β0106- ΘΌΠα οδὺ ἑαυτοὺς ὠσάμενοι, δὶ ἑαυτούς ἱπορίθ δραπᾶδί. ϑβ'ρὰ ΡΟΥβρίσαθ ἀοοθὺ ορροβίἐϊο γϑγατη 6886: ΑΥ̓ΤΟῚ δὲ εἰς μέσους τοὺς πολεμίους ὠσάμενοι, αὖ Ῥᾶρ. 1064. κελεύσας τὸν πρεσβευτὴν --- τοὺς φεύγοντας ἐπιςρέφειν, αὐτὸς ---- ἐπὶ τὸ ςῖφος ὠθεῖται. Ῥαρ,. ἸΟθῦ, συμπεσὼν αὐτῷ μεγίςφῳ τε ὄντι καὶ ῥώμῃ (ΒΕΓ, ῥώμην) ἀρίξφῳ τῶν καθ᾽ αὑτὸν [τότε] ἀνθρώπων. αἰ ΟΣ ΟΡ ΐπη0 ἴΌγ6 τότε ἀθ]θραὶ, βθὰ ὑπ ὀρθοῦ ἱπθρίαπι ὠνθρώπων οταὺ ἀθ]6η- ἄπστα. Εἰγαὺ ἰπ ἰθχίῃ τῶν καθ᾿ αὑτόν, δἀβογὶρίατη δὲ τῶν τότε ἀνθρώπων. [θ14. ὠντεῖχεν ἔτι -τ--- καὶ -το ἐξώθει. Ιμερ. ἐξεώθει. Ἰοὶπάθ ἰῃ ἰοχίατα τϑοϊρίθπάα ορίϊπιδ Κἰθββπρὶϊ οογγθοίϊο : τὸν Ποςόμιον ἐθεάσατο --- ἐπιφΘΡόμενον ὕὑγοῸ ἐπιΦΑΙΝόμενον. βοχοθηίίοθθ ἱπ Φέρειν οὐ Φαίνειν ΒΟοΙΪΌ46 ἐπγθδηὺ οὲ εἰξα θαηί. Ῥοβὺ ρυρπδπι δὰ ἰδοῦσα ΒΘρΊ] τη (ρ8ρ. 1067) [τὸ 46].] τέλος λαβούσης τῆς μάχης ἄπο ἰυγθηθθ ἰπ ἴσο Βοϊηϑηο. γΥἱβὶ αὐτοί τε Φυλάττοντες ἐπὶ τῶν προσώπων ὡς ἐκ μάχης ἡκόντων τὸ ἐναγώ- γιον σχῆμα καὶ τοὺς ἵππους ἱδρῶτι διαβρόχους ἐπαγόμενοι. ΓΑΡΑΝ- ΤΕΟ δὲ τῶν ἵππων ἑκάτεροι --- τὴν μάχην αὐτοῖς Φράζουσιν ὡς ἐγένετο. Ἰηῃ ἸΙὈγὶβ οδὺ ἄρσαντες. Βθροβίίϊατη οϑὺ ἄραντες. Ῥοτίο ΓῈΒ ΥἱἹαΘἰῸΡ 6886 δ᾽ πη ρ]1οἰβδίτηδ νὐα ὁδέ (ἰπααϊ.) ἄραντες ἑαυτοὺς ἐκ τῶν ἵππων." Ἰάγιθ βρη ϊῆοδθ 65 ἐφιΐδ ἀἰδδοομᾶογο. Ναρδοὶ Ποῖβκθ Ψψάραντες οοπίθοϊύ, πὴ Ψαίρειν 6886 δφιηῃ αὖϑέθγφογο οἱ οἰγίφεϊ αὐγαάθγθ. ἔδοὶπ᾽ ααϊὰ 5ἰὺ Ἰορθμάσμα ἢ [ἃ ἰρβϑαπι ᾳαυοά οδ 118 τ πη θυβ ΠἰτΒ ἄρσαντες Β0ἃ τὸν ἵππον, ΠΟη τῶν ἵππων. Νοη τἰἀοπίαν ἀοοίΐ Ποταΐπθθ ἀθ σϑῦῦο ἄρδω οορ 586. ὕπυτῃ ἰδηύατα ἰορίομι ρτοάποδιῃ Ηογοἀοίαμη Υ͂, 12. καὶ δὲ ἐπεί τε ἀπίκετο ἐπὶ τὸν ποταμὸν ἦρσε τὸν ἵππον, ἄρσασα δὲ --- τὴν αὐτὴν ὁδὸν πᾶρ- εξήϊε. Υα]ρο ἐγδάϊγ ἄρδειν ἴπ (811 ΤΘ 6886 ποτίζειν. Αρδειν παπηαιϑηι διρηϊβοαὺ μούνη ργασῆογθ, Βθὰ ἀφια τίφαγε δυὺ αἴυδα ἀφια ἴαυαγθ. Ὠΐδμηα αἰοἰ αν ἰπ Ἡγτηπο Ἠομιθγῖοο ἵππους ἄρσασα πολυσχοίνοιο Μέλητος. Πδ6 ρμοέν δοοὶρὶὺ )πάογῇ, δὰ ϑίθρῃ. ΤΉ68. Μίπίπηθ οραβ δύ οὖ π0}]0 8]10 Ἰοοὺ ἰὰ ἀθιηιοηβίγασὶ ροίοϑί. ἄρσασα Μέλητος αἰοϊγ αὐ εἰωθὼς λούεσθαι ἐϊρρεῖος ποταμοῖο, οἱ φυοά ἃρυὰ Ηρδγομίυπι οδὺ Ἧ ρσαν: ἐπότισαν ἤἢραγαίθ δοοί- μἰοπάυτη αὖ ἰπ ποταμὸς ἄρδει τὸ πεδίον, ΠΟΙ ῬΓΟΡΓΪΘ. Ηδθοὺ Βοος ἄρδειν ουτα Ρ]Θγίβαθ 8118 συ 8 ΟΓᾶΘ 018. ΘΟΙΏΙΠΠΘ αὐ βἰσηϊβοθὺ ΒθροΓ ἀπῦτῃ οὐ ἰάθη. Νούαβ οϑὺ 8815, ββί τη 8 ἸΟΟῸΒ ἰῃ Βογία]δηστη ἀθ στΘθῸΒ 4188 ποβοϊθδὺ ραγε θηΐθι : ἼΑρδοι τις ἣν ἕκαςος εἰδείη τέχνην. Ῥιδθίοσθρα ὡς ἐκ μάχης ἥκοντε()͵ γϑύυτηῃ οϑὺ ΡΓῸ ῥὑἷκόντωΝ. Ουοὰ ἀϊοὶξ δύο νεανίσκοι --- μήκιφοι καὶ κάλλιςοι ΤῊ8]0 ΤΘ- οοὐχὶς Ηοϊπδγίουση μήκιίςφος, αποὰ ΠΟΠΗυΙΠΠ]ΠαΔΠὶ ΡΓῸ μακρότατος, ἰηὐογάατη ῬΓῸ μέγιφος ἀβαγραγο 80]ϑὺ, αὖ ἢ.]. ρΡᾶρ. 94. ἐπὶ μή- κιξὸν εὐτυχίας ἥλασαν. Ρᾳρ, 1067. πολλῶν αὐτόΙΓ περιςάντων καὶ εἴ τι Φέρουσιν [ἔτι] καινὸν ἀπὸ ςρατοπέδου μαθεῖν ἀξιούντων. ἴπ ΑΒ. Θθβὺ: καὶ ἘΠ]ΙῚ- Φέρουσιν εἴτι καινόν, ἴῃ 4ὺ0 Ἰαἰού: καὶ ΘΙΤῚ Φέρουσι καινόν, χαρά Ζυυτη ἰπ ΕΠΙφέρουσι ἀθργαναύατη οϑβοὺ σϑῦὰ ᾿θοίϊο εἴ τὶ ἴῃ ᾿ΙΏ8Γ- σὶπθ δα βογρία ἴῃ ὑθχύμπτη 8]1θη0 ΙοΟ0Ὸ 88 ἱπβίηυδυ]ύ. Ῥγαθίοσθα βουΐῦθ πολλῶν αὐτόΟγτ9ΌῸ περιςάντων. Νοὸὰ ἀθθθαὺ Ἑΐοῦ ρᾶρ. 1068. φῬαποίστη ὑθιροῦῖβ ἀα Ὀἰ 8 γ6 αΐϊῃ γογίββίτηα οδϑοὺ βὰδ θιηθπάδίϊο: θυσίαι, ἃς --- ὁ δῆμος ἐπι- τελεῖ διὰ τῶν μεγίςφων ἹΕΡέων ΡΓῸ δδυγτάο ἱππέων. ῬοηΟ ΘΘΒ ΔΡΡΘΙ]δη α οἱ μέγιςοι ἱερεῖς : ααἱ Βἰπὺ οἱ μέγιςοι ἱππεῖς ὭΘΙΉΟ ἴλο 116 τϑρϑῦὶθὲ ἤθᾷὰθ οἰΐδια χυϊὰ δἰ ϑαυϊ 8 οὑπὶ ΒΔΟΓῚΒ ΠΘΡΌΪΙ. Ῥᾳρ. 1078. ὥἥπαντα κατασκέψονται καὶ δηλώσουσι --- καὶ εἴ τι κατὰ νοῦν ἔχουσι πράττειν. Ἐχραποίο εἰ Ἰοροπάμπτα: καὶ τί ὍΟΝ. ἨΛΙ,. 8 114 . - ᾿ -“ ᾽ ᾿ κατὰ νοῦν ἔχουσι πράττειν. Ὑοίουὶ 8 κατὰ νοῦν Βὶρῃϊῆοαὶ 6; αητηιὶ ϑομΐθηξία, οἱ ἴπ αμῆριο δαδόγε αἰοὶϊ} ἐν νῷ ἔχειν, Βρὰ 886. Ρίυβ ἴῃ δ15 ΠΙΟΠΥΒΙ 8 ΘΥΓΑΥΪ. Ραρ. 1075. ὑπισχνοῦντο αὐτοῖς πέμπειν ἐπικουρίαν, ἴπι0 γρϑῖὺ πέμειν. Ῥαρ. 1077. ἐδέησε δὲ οὐδενὸς αὐτῷ ἀγῶνος. αϊίοΓ : ἀγῶνος δογὶρϑὲ μάχης [γι Νοη οδὺ οὺ θιβοπᾶδσθ. Τϑηΐανὶῦ θηΐπὶ ΒΆπ8πὶ ἰθϑούϊοπθπη οὖ τηθηάοϑδιη ἰηἰδοίδπη το] αὶ, ἈἘτηθηάδ: ἐδέησε δὲ οὐδεν αὐτῷ μάχης, αὖ ρᾶρ. 1059. οὐδέτεροι ἐλπίσαντες μάχης δεήσειν σφίσιν, οὐ 8118 Ἰοοἶβ. Ῥαρ. 1080. Λάρκιος --- ΤΕταμιεῦσθαι τὴν τύχην αὐτοῖς συνε- βούλευεν. Ἰπορίθ συμβουλεύω δυτῃ ρογγδοίο σΟταροηϊ ταῦ. Α Οὰ- ΒΔΆΟΠΟ ΟὈΪδία πηι ταμιεύεσθαι ΟἸΐπη τϑροβίζατη ορογίαϊί. Ῥᾳρ. 1080. μέγιςον εἶναι λέγων ἐγ κώμιον ---- πόλεως εἰ --- εὐ- μὠενῶς καὶ μετρίως Φέρει τάγαθά. Ἰπορίυπι οδὲ τὠγαθὰ εὐμενῶς (ὀθηῖγηθ οέ αριαηί67) Φέρειν. Ἑῤγενῶς πΟῚ Βα 8 δρίθ δ πὶ μετρίως ΘοΙηροπϊζαν. ϑαδρίοου ΠΙοηγβίαση ἐμμελῶς ΒΟΥ ρδβ8θ, αὖ οϑί ἴῃ Ατομγίδθ ἔγαρτηθπίο δρυαὰ ἰοθαθατη Ζζογι. 1. 80. ὅδεν οὐκ ἀτυ- χίαν ἐνεγκὲν ἐμμελῶς χαλεπώτερον ἐςιν ἀλλ᾽ εὐτυχίαν. Ῥαᾳρ. 1081. παρὰ γνώμην τολμηταὶ γίγνονταί τινες καὶ ὑπὲρ δύναμιν μαχηταί. ΜοΙὶὰβ Τμυογάϊάθθ ουϊὰ8 ἸοοὰβΒ ΠΙΟηγβο ΟὈγουβαραίυν 1. 70. οἱ μὲν καὶ παρὰ δύναμιν τολμηταὶ καὶ παρὰ γνώμην κινδυνευταί. Ῥαρ. 1081. ἐὰν πικρὰς καὶ ἀπαρχιτήτους ἀπὸ τῶν ἁμαρτόντων ἀναπράττωνται δίκας. ᾿Από νυἱ ϊοδατη οβϑὲ. 00 οοπβϑίδηξθν ἀϊοὶ δίκην λαμβάνειν παρά τινος 5ῖ6 ἢ. ]. ΒΟΥ θοπἀτη ΠΑΡΑ τῶν ἐμαρ- τόντων, αὖ Ῥᾶρ. 108. ΠΑΡΑ τῶν πολλάκις τὸ μῖσος ἀδιάλλακτον ὠποδειξχμένων μηδεμίαν εἰσπράξασθαι δίκην. Ῥᾳρ. 1082. ζημιωθήσονται. ϑρτγονῖὺ Ἑάϊίοῦ 8 Οοἀά. οὐ] αίδπι γοῦᾶτη ἰθούϊομθια ζημιώσονται. ὨϊοηγΒῖΒ ΘΧθρ]ο Αἰὐὐίοογαπι [οττηΐβ Ὀγου οσ θὰ8 αὐϊέαγ, αὖ ρΡὰρ. 1005. φΦθονήσεσθαι μὲν εὐπορίαν, καταλυθήσεσθαι δὲ Φιλεργίαν. 11 Ῥαρ. 1088. κατασκάπτοντες --- ἀναιροῦντες ---- ἐξανδραποδιζόμε- νοι -- ποιοῦντες --- πολιτείας μεταδόντες ; 190. μεταδιδόντες. Ραρ. 1085. οὐ γὰρ δὴ Φιλανδρωπίας οὐδὲ μετριότητος. [0 68]- ἀογαίαῦ σοουΐδ ἰπ Βυϊυβτηοάὶ Ἰοσα Ομ θὰ 8 ΒΘΙΏΡΘΡ αδἰ δία: οὐ γὰρ δὴ φιλανθρωπίας ΓΘ. Κ'΄'΄σ γὰρ. 1420. οὐ γὰρ δὴ πάντες ὈΟΠῚ Ἰῦτὶ δἀάἀαπὺ γε. Ῥαρ. 1087. Ῥοδέυτηϊαβ δὰ Τιδὐπογαπι Ἰθρδίοβ 1.8 ἀἰοῖν: δίκαιον μὲν ἦν τὰ ἔσχατα παθεῖν, ἅτε δὴ καὶ αὐτοὶ πράττειν ἐμέλλετε εἰ κατωρθώσατε ἃς πολλάκις ἐμάθετε ἐπ᾽ αὐτοὺς ὁδούς. Ηδθο οϑβὺ βου ρύατα Πθτοσαπι. ΚἰΘββιπρ, αποά τὰγο ἔδοϊξ, Ἰη 6] οοτα. δά- τποάαπα δοπϊδοΐαταμα Αἰπίθηἰβὶὶ ἴπ ἰθχύαπι τϑοθρὶῦ: ἃς πολλάκις ἐβαδίσατε ἐπιβούλους ὁδούς. (αἱ8 πιογ α]ατα ἀπηααδηη 1ῥὰ Ιοου- ἰὰ8 εδὲ ἢ ΑδιΠροὺ Ἰὰχ οὃχ Ῥριμοβίμθμθ, οαΐϊαβ Ἰοουβ ΠΙΟηΥΒΙΟ δ. βου θη δὶ οὐ οου]οβ ογαὺ ρδρ. 701, 99. εἰ κατώρθωσεν ἐκεῖνος ἣν ἐπ᾽ ἔμ᾽ ἦλθεν ὁδόν, οὐχ ὅτι τῶν ὄντων ἂν ἀπεςερήμην ἀλλ᾽ οὐδ᾽ ἂν ἔζων. Νοι ἀἰββίτα! ἢ τηοᾶο ἀἰχὶῥ ΠΙοπγβίαβ ραρ. 1916. ἀφορμαῖς δὲ τῆς τυραννίδος ὁποίαις ἐχρήσατο καὶ τίνας ἦλθεν ἐπ᾽ αὐτὴν ὁδούς. Βοάδοπιιβ ἰρίναν οἱ βυϑιη τηϑηῦτη: εἶ κατωρθώσατε ἃς πολλάκις ἬΛθετε ἐπ᾽ αὐτοὺς ὁδούς, οὐ ἰηϊ(ο Ἰοο]: δίκα!ο! μὲν ἮἯΤΕ (ἔφη) τὰ ἔσχατα παθεῖν Ἵ ΤῈ δὴ καὶ αὐτοὶ πράττειν ἐμέλλετε. Βορίαι αἰ δήου] 5 ἰῃ ἐπ᾽ αὐτούς, αὐὶ ἐφ᾽ ἡμᾶς ΘχΒρθο- ἰαγοτῖβ. ΕἸοτὶ ροίδθδὺ ἱπ Ἰοὺ Ἰδοθῖὸ οὐ ουριρίο αὖ (ὑπὸ τῶν Ῥωμαίων) τὰ ἔσχατα παθεῖν Θχοϊάονϊί. ᾿ΘΜΑΘθετε ῬΓῸ ἬΛθετε ἀγσαΐύ σοϑίθγθμη ᾿δουπδτα ἱτηρθῦῖΐθ δχρ θίαμη "ἾΘΕΤΟΘ. Οοπίπαο βοααϊνατ : οὐ μέντοι Ῥωμαίους τὰ δίκαια πρὸ τῶν ἐπιεικῶν προελέσθαι. Ναύαγα τοὶ γ)μέωγεηι ροβίπϊαὺ προελθισθαι, ἀθ ᾳὰ8 ἕογιηϑ ἃρυᾶ βϑαυΐοιθϑ υδἰἐαία ἀἰχὶ 8110 ]ο00. Ῥαρ,. 1088, ὁ μὲν δὴ πρὸς τοὺς τυράννους ᾿ΕΝςὰς (τθοοίθ ΒΘἰΒΙκθ ΟΥ̓ςὰς) πόλεμος τετρακαιδεκέτης -τ-- γενόμενος τοιαύτης ἔτυχε τε- λευτῆς. Ταρκύνιος δὲ --- ὁμοῦ τι γεγονὼς ἐνενηκοντΕΤΗΟ «“-- εἷς τὴν Καμπανίδα Κύμην ᾧχετο. Βροοίθ ἀϊοῖθαΓ δεκέτης οὐ τετρᾶ- καιδέτης, ἐνενηκοντέτης δαΐοτη ποη οϑὺ ἀστδθοῦπι 8θα δρυὰ γοίθγθβ ἐνενηκοντούτης, δριὰ τοϊίᾳυο8 ἐνενηκονταέτης. Νοαΐγαμη ΒΟΡΌΠΙ ἢ.1. γοατα οϑὺ βοὰ γεγονὼς ἐνενήκοντ᾽ ἴἼΘΕΤΗ, υἱ σεγονώς ἴῃ ἰ8}} τ ΒϑῶρϑνΡ δοουβδίϊγσυτη ἔτη Βϑρθύ. 116 Ῥαρ, 1089, καὶ πολιτικὴ ςώσις αὖθις ᾿ΕΠανίφατο. Οὐοπβέδηξον οἱ 586 06 δρυά ΠΙοηγβίατη Ἰορὶα πόλεμος, ἔρις, ςάσις ᾿ΑΝίςατο ἀνέςη ὈΘΙ].πι, οογίδιηΐηδ, βοαϊιϊο ογέα οϑέ. ᾿Ἐπανίςασθαι οδὶ ΞΆ ὀοίδαγθ. Ἰίϑδηιθ αὖϑις ἀνίξατο ὙΘΡΌΤΩ οβέ. Ῥαρ. 1090. τῶν δὲ δανειςξῶν ταύτας μὲν τὰς συμφορὰς ὁμοίας ἅπασι γεγονέναι λεγόντων καὶ οὐ μόνον, τοῖς χρεωφειλέταις, οὐχ ἀνεκτὸν δὲ ἡγουμένων ΟΦΙΟΙ --- ἃ δεομένοις τισὶ τῶν πολιτῶν ἐν εἰρήνῃ συνήλλαξαν ἀπολωλεκέναι. Τιδροπάμτη οὐ μόνοΟΙς δὲ ἀπο- λωλέναι, αὖ ΡγΔΘοΘάθηβ σῴίσι ἀθιηοηβίγαί : δὰ δἱδὲ ρογ 866, ποη »676Ἰα1886. Ραρ. 1090. ἀξιούντων δὲ οὔτε τῶν δανειςῶν οὐδὲν μέτριον ὑπο- μένειν κτὲ ---- [καὶ] συνετετάρακτο πᾶς ὃ πολιτικὸς κόσμος. Ὠρο]οίο καί Ἰοοὶ δοιηροβίἐἷο βᾶπ οτὶί. Ραρ. 1093. κίνδυνον γὰρ [ἂν] εἶναι μὴ πρὸς ἀπόνοιαν τράπων- τῶι. ϑραγίατη οϑὺ ἄν. ϑοχοθηξίθβ ροϑὲ γάρ υἱάθΐβ ἄν πϑοθββᾶ- ΤΌΤ ἰηΐθγο 1886. ΝΟΠΗυΤΩ]υδΔΠ ῥϑοοδίο οἱ δοηέγ. Ῥαρ. 1095. πρῶτον αἰσχύνην ὀῷ λήσομεν ---- ἔπειτα δὲ εἷς κίνδυ- νὸν ἥξομεν. ῬοΙϊ πἡθοοϑβατία γοοὰϊα πρῶτον ΜΕΝ αἰσχύνην ὀφλήσομεν. Ἀπ τροίθ αϊοαίαῦ αἰσχύνην ὀφλισκάνειν ὙΘὨΘΙΘΠΐοΣ ἀπθιίο, 80 δὶ ΘΓΤῸΡ θϑὺ ΠΙοηβίαβ ἰρ86 δυγαυϊί. Ῥαρ, 1098, ἔτι δ᾽ αὐτῆς (τῆς βουλῆς) ἐν τῷ βουλευτηρίῳ καθε- ζομένης καὶ τίνας εἶναι δυνάμεις τὰς ἐξελευσομένας σκοπούσης. βοϊοθοα οὐ ρογίπθρί ᾿δὸ Ὑθγθογατη δοιηροβίἐϊο οϑὲ σκοπούσης τίνας εἶναι δυνάμεις. ἸμΟΌΘοΚ. δὰ ῬΏγγη. ραρ. 772. (40 ἘΔ ίοτθ Ἰδυἀαίπ8) αὖ ἃπηδὺ ΒΘΙΩΡΘΓ ῬΘΡΡΙΘχϑ οὐ ἱτηρθάϊία, βδηῦχα Ἰοοαπὶ Θ880 Ραΐαῦ αἰΐοπα δαὺ οογτιρίδ δβθγθηβ. ϑαβρίοοῦ ΟἸΐτη ἔα ΐβ8θ: καὶ τίνες εἶξβιν ΑἹ δυνάμεις αἱ ἐξελευσόμεναι σκοπούσης. Ῥοθί- αυδπὶ ΘΙΘΝΑΙ ἱπ εἶναι οοτταρίαπη ογαΐ, βϑοαΐδ οδὲ σϑ]ϊααδ Ἰοοὶ 140 68. Ῥαρ, 1099. ἐπιτάττοντος δὲ τοῦ δεσπότου τῶν οὐ ῥᾳδίων ἔργων τι. Ογᾶθοϑ σοιηροβί ο οδὺ τῶν οὐ ῥᾳδίων ἔργον τι. 117 Ῥᾳρ. 1100. ἐν χειρὸς νόμῳ αταθοῦμη ποὸη οδὺ βθὰ χειρῶν, υὖ ΡϑΡ. 1646. ἐν χειρῶν νόμῳ διαφθείρας. γὰρ; 1047. ἐν χειρῶν νόμῳ ἀποκτεῖναι. ϑατηΐατα οδὲ ἃ Ηοτγοδοίο ΥΠ\|. 89. ἐν χειρῶν νόμῳ ἀπολλύμενοι. Ραρ. 1101]. σῶμα πολιτικὸν πρὸς ἴδιον χρέος ἄγειν. ΝΙΒΙ οϑὺ ἢ 68 ἴΙ͂6 ἄγειν. Βοαυϊγ αν ᾿ΑΠάγειν, ΠΘΙΏΡΘ ἰπ τσίπουϊα οὐ ΟΔΙΌΘΓΘΠΊ. Εοάθτι πηοᾶο ῥγδθροβίἐϊο δηηΐββα οδὺ ρϑρ. 1108. ἡ πόλις οἶμω- γῆς -- ᾽᾿6πίμπλατο. ἴπηο0 γϑῖῸ ᾿ΕΝεπίμπλατο. Ῥοδύϊβ τοὶ παυθη- ἄυσπι πίωπλημι. Ρᾳρ. 1108. οἱ βουλευταὶ τὸν ἕτερον τῶν ὑπάτων --- βοηθεῖν ἐδέοντο τῇ πατρίδι. Τηϊο] γα Ὁ}18 βο]οθοίβπιιβ οϑὺ τὸν ἕτερον (ῬΓῸ τοῦ ἑτέρου) ἐδέοντο. ϑαβρίοοῦ Ραγίϊοϊρί πα δἰ ψυοά Θχοὶ 1888. Ῥᾳσ, 1108. 5ᾳ. γυναικῶν --- αὐτίκα μάλα δεινὰς καὶ ἀπορρ΄ή- τους ὕβρεις ἀναγκασθησομένων ὑπομένειν. Μίγατα ποΙρίποτηῃ γὶ- ἀΐββθ ρτὸ δυϑυγάο ἀπορρήτους Θταθηἀϑηάυτη 6880 ἀφορήτους. Ἐ δια 41 πδθ6 ἱπίθι 886 σοηῦαβα 6886 ΒΌρΡΓα ἱπαϊοαυ τη 08. Ῥᾳρ. 1104. καὶ τοῖς ἀπόροις ἐπικουρία τις ἔςαι --- καὶ τοῖς συμβάλλουσι τὰ χρέα βοήθεια μετρία, ἴταο γϑῖῸ συμβαλοῦσι. Ρᾳρ. 1106. Οοπβὰ] βθυν αβ δὰ ρορυϊυτα σουῦδ ἴδοϊθῃβ τελεὺ- τῶν ὑπὲρ τῆς ἰδίας εὐνοίας ἣν ἔχων διετέλει πρὸς τὸν δῆμον ὦ π ε- λογεῖτο. Αἰπ᾽ τοῖο, ἀπελογεῖτος Νοπ υἱάθο αυἱά αἰϊυὰ ἀΐοοῦθ Ρούαθοτὶῦ αὐδπὶ διελέγετο. Ρᾳρ. 1105. ὑπεσχῆσθαι δ᾽ αὐτῷ ἔφη τὴν βουλὴν ἐμπεδώσειν ὅ τι ἂν διομολογήσηται τῷ πλήθει, αὖτονΝ δ᾽ ἐκείνοις πείσειν τοὺς δημότας. Οοτία 1Ιοχ τδθοϊ αιἱβ ροβύυϊαὺ αὖ αὐτός δέ βου θαίαγ; βορὰ τηϊγαπίῦ 860 γδθοῦ! οὐ υἱιϊδηύ. Ρᾳρ. 110. ἐκέλευσε τὸν κήρυκα ἀνειπεῖν ὅσοι ἂν Ῥωμαίων -- ἰκςρατεύσωσι τὰς τούτων οἰκίας μηδένα ἐξεῖναι μήτε κατέχειν μήτε πωλεῖν. Ἰιοροπάστμη μηδενὶ ἐξεῖναι. ὅἴο οἰΐδτη ρὰρ. 110], βου. μηδενὶ τῶν δανειςῶν ἐξεῖναι ῬΙῸ μηδένα, 118 εᾳ. 1110. ἐκ τῶν τοῦ πολέμου λαφύρων οὐδεμίαν μοῖραν εἰς τὸ δημόσιον ἀνήγαγεν. ΝΟη ροβϑαπὺ ἄγειν οἱ Φέρειν Ῥηαθξτα 1 αϑγαγίμρῃ γθφθῦ6 δὶ εἰς τὸ δημόσιον ἀναφέρειν, ποη ὠνά ᾿ αἱ Ρᾶρ'. 1108. εἰς τὸ δημόσιον ἀναφέρειν εὐ ἴω θέ βῆναι ΔΠ10]. δαπιύαπη οϑὺ ἃ0 Αἰμθηϊθηβίαπη Ογαίουῦὶ θὰ8 οἱ μμνίς. 4] εἰς τὴν ἀκρόπολιν ἀνα έρειν 60 ΒΘ0η8ὰ. ἀΐδθγθ βοϊθηξ, αἱ δ βοδίβοα Ρᾶρ. Ὁ]. 9ὅ. χίλια τάλαντα νομίσματος προ ὼ τ τὴν ἀκρόπολιν, Ἰίδαιπθ βου θδθπάστη ὠνήν ΕΓ Κεν. : : Ῥ : “4 Ἁ Ν ’ . ὃ 86: 1114. ἐὰν δὲ μὴ ποιήσωσιν Αρούγκους ἥξοντας ἐπὶ τὴν ͵ ; Ἁ ’ Ἔν ὀλίγου χρόνου [καὶ] δίκας ληψομένους -- ἐκδέχεσθαι ΘΩΝΝ [οὶ καί. Ἀροία οτγαίϊο οϑὲ ἥξομεν δίκας ληψόμενοι ΠΟΙ] ἥξομεν καὶ δίκας ληψόμεθα. Ῥαρ. 1118, ὅρκοις ἀλλήλους κατελάμβανον ὑπὲρ τοῦ ( συνάρασθαι τοῖς πατρικίοις πολέμου μηδενός. Πμορθηά απ το ερνε ρεῖσθαι ᾽ 81 ῬΘΡΪηἀ8 οδέ 80 δὶ αἰχίββοι: ὥμοσαν μηκέτι συνα ἥπω. ἴΐϊδααθ ἴπ 844. βου! θη υτα βοηθήσειν ὑγῸ βοηθῆσαι. ἑόίμε ΟΡ. 1121, ἐμοὶ ἃ μὲν οἱ ἄλλοι δοκοῦσιν εἶναι Φοβερὰ οὐ φοβερὰ εἶναι δοκεῖ. ΜΙ ἶ ἰοὶ ΤΣ ἐν ἴξῳ; κεῖ. ἰβοϑὺ [οπίοα Αὐὐϊοῖβ. Ιοηθ8 ἀϊοθθδπὶ ἃ μθῤκκοας οκέουσι εἰνῶι! ῬΓῸ νοριίξουσιν, ἡγοῦνται, ὑπολαμβάνουσιν ΘΠΐΘηβ68 σοηἰτα ἃ τοῖς ἄλλ Σ εἶ αὐλοῦ οις Φοβερὰ εἶναι δοκεῖ ἶ ἸῈ8 ἴῃ 866. ππανμα Ῥοβὺ Ῥϑαοᾶ βοῦῖθθ: ᾽ΒΝ τῷ παρόντι ῥτὸ ἐπί ] . Ῥαρ. 1129. ἃ ἂν κατάσχωμεν πολέμῳ λαβόντες καὶ νόμῳ. ᾧυ]8 ἱμιο Πρ 4υϊὰ 5ἰἐ αγγὰὸ δοίΐο οαρίἐ οὲ ἴφγο72 τὴ γϑῖο ἧμιν δοίζέ, πολέμ Ο λαβόντες νόμῳ. πρρ 1126. τοὺς ἐν τῷ πολέμῳ ἀγαθοὺς γενομένους. ἘΠ το]]- φαΐ θπλησα οὐ Πἱοηγβίυβ οοπβίδη!θ ἴῃ ἰ8}} τὸ ἀϊδοθαηξ: (ἄνδρας) ἀγαθοὺς γενομένους. Ἰάρτη γἰξί τη Θχὶτηθη τη Ρᾶρ'. 1766. ἀν» 119 κάζειν (ἄνδρας) ἀγαθοὺς γενέσθαι τοὺς ἑκουσίως εἶναι μὴ βουλο- μένους. Ραρ. 1197. ὅσον ἂν ζῶ χρόνον ΚΑῚ οὐδέποτε εἰσάξω - χρεῶν ἀποκοπάς. Οὐ οἱ ταο]οβίαπι καί τοβϑοατὶ ἰᾳ Ὀθαΐ. υδπίο πιθ] 18 ὁχ ἀοίονίουὶ Ὀὰ5 1ἰ Ὀτῖὶβ οοτίαπι Ἰδοῦπδθ ΒΡΡΙϑπαθπύατη τϑοθρἰ ββθηῦ: (οὐκ ἀποςήσομαι τοῦ ἤδη καλῶς δεδογ μένου) ΚΑῚ οὐδέποτε εἰσάξω «τὲ. Τίβάοπα ργορθιποάστῃ υϑυ 8 αὐ ἴπ ΤΘ δἰ τα ρᾶρ. 1194. οὐ μὴν διὰ ταῦτά γε ἀποςήσομαι τῶν ἐξ ἀρχῆ: ἐγνωσ μένων. Ρᾳρ. 1127. ἐγαντιώσομαι τοῖς μὴ τὰ πάτρια πολιτεύματα εἐσηγησαμένοις. ΝΙΜΙ ταῦ ορὰβ τὰ πάτρια εἰσηγεῖσθαι. Τταπδ- Ροβὶἰβ ἀυοθαβ σου 8 Ἰεροπάυτη τοῖς τὰ μὴ πάτρια, ἰἸὰ οδὺ θα ψιαθ ριφηαρέ ΟἸΗ ἐμϑέτέμ 8. τι Ἱ ΟΥ̓. Ροβὲ ρᾶυοα ἰπ υϑιθὶβ ἡττῶντο δὲ [ὑπὸ] τῶν νεωτέρων ΟΡ ΪπιΘ Πεδίπαβ ὑπό οὐ. Εδτθ βϑῦροῦ ἡττᾶσθαι (υὖ ἥττω εἶναι) οὰπα ρϑηἰεῖνο οοτωροπὶ αν, συν Ρδρ'. 1167. ἡττᾶσθαι τοῦ ἄντι- πάλου. Ῥᾶρ. 1214. ἡττηθέντες τῶν δεήσεων. Ῥαρ. 1128. πομηυμηαδηη Βα τιἀϊου]θ ΠΙοη βία γϑίθυϊβ ΒΟΡΡ- ἰομἱβ γϑεῦθα δυΐβ πιϊβοθὺύ. Ρ]δουθγαὺ αὖ ιοίαοῦ ἀϊοογούαγ. οἱ ὕπατοι; --- τῶν πλείφςων οἰομένων τὸν ΓΑππιον ἀποδειχθήσεσθαι -- ἐκεῖνον μὲν ἀπήλασαν, Μάνιον δὲ Οὐαλέριον --- ἀπέδειξαν. Θία]ία ἀϊοϊξαν ἴῃ θὰ τὸ οὐ ἀθ ἰδῃίο υἱτὸ ἀπήλασαν. ΝΟΙ ἰδτάθη οουταρύαταη 6880 ραΐατθ. ϑαταΐαπι Θδὺ 8 Ποιιοβίμθηθ ὧθ (ὐγομᾶ Ρρᾶρ. 371. 27. τοῦτον μὲν εὐθὺς ἀπήλασεν ὡς προδότην, Ὕπερείδῃ δὲ λέγειν προσέταξεν. Ῥαρ, 1190. ὑπισχνούμενον ὧν ἂν δέησθε -- μηδὲν Δ᾽ ἐπὶ τέλος ἄγοντα. Νοοθββασία συοοὰϊα θχοίϊὺ: ὑπισχνούμενον ΜΕΝ ὧν ἂν δέησθε. Ῥοβὺ ριῖᾷ, ἰπ ὙϑΡὈΪ8 ἑτέρων ὄντων [τῶν] ἐπιτηδειοτέρων. ἘΠΑΙΓΟΣ βοῃδὶς τῶν γἱοβα αθαπάατθ. βϑ'πθ ταοτὰ θχρυηρθγο ἀθραθγαῦ, Ραᾳρ. 1181. οὐ γὰρ δήπου συνεξαπατᾶν ὑμᾶς ἐπιςάμενον τὴν ἀπάτην --- ὑπολαμβάνετε. ἙἘχοϊάϊέ Ῥτοποιηθη συνεξαπατᾶν ὑμᾶς ἜΜΕ6, [(ἰἶπο τότ αἰχὶν ἐπιςάμενον τὴν ἀπάτην, υὖ Ἠοπηϑηΐ: δὲ ΒΟΙΕΝΒ 7 οίΐογο." 118 Ῥαρ. 1110, ἐκ τῶν τοῦ πολέμου λαφύρων οὐδεμίαν μοῖραν εἷς τὸ δημόσιον ἀνήγαγεν. Νοη ροδϑαπύ ἄγειν οἱ Φέρειν ΤῊ θ βαα 15 αθγαγίνρι γιοῦ οϑὺ εἰς τὸ δημόσιον ἀναφέρειν, ποη ὠνώνε αἱ Ρᾶρ. 1108. εἰς τὸ δημόσιον ἀναφέρειν κελεύσας, οἱ γπὼ ἜΝ ΔΠ10]. ᾿ δαμηΐαμη οϑὺ 80 Αἰμϑηϊθηβίασηα Ογαίοῦ θὰ ἃ μλτανόθ φαΐ εἰς τὴν ἀκρόπολιν ἀνα έρειν 60 Βθη8ι ἀΐσθῦθ βοϊθηὶ, αἱ δι. βοδαίηδϑ Ρᾶρ. 1]. 9. χίλια τάλαντα νομίσματος ὐμῶυ εἰς τὴν ἀκρόπολιν, Ἰίδημπθ βου θθμάστη ἀνήν ΕΓ Κεν. : Ψ" Ἀ Ν ͵ Ῥαρ. 1114. ἐὰν δὲ μὴ ποιήσωσιν ᾿Αρούγκους ἥξοντας ἐπὶ τὴν ᾽ ’ Ἁ ’ ξοροννεα ὀλίγου χρόνου [καὶ] δίκας ληψομένους --- ἐκδέχεσθαι ἐσεαο πρυοηοι θϑὺ καί. θοία ογαίϊο οϑὺ ἥξομεν δίκας ληψόμενοι ΠΟΙ] ἥξομεν καὶ δίκας ληψόμεθα. Ῥαρ. 1118. ὅρκοις ἀλλήλους κατελάμβανον ὑπὲρ τοῦ μηκέ συνάρασθαι τοῖς πατρικίοις πολέμου μηδενός. ᾿μορθη τὴ αὐ λε ηρκα ρεῖσθαι , ᾶτη ΡΘγΪηθ οϑὲ δο 8ὶ αἰχίββδοί: ὥμοσαν μηκέτι μεοεδες Εν θα ἴἴδᾳθε ἴῃ 5844. βου θοπάυτη βοηθήσειν Ῥγὸ βοηθῆσαι. Ῥαρ. 1121, ἐμοὶ ἃ μὲν οἱ ἄλλοι δοκοῦσιν εἶναι Φοβερὰ οὐ φοβερὰ εἶναι δοκεῖ. Μὶ ἱ ἰοὶ ι} ὑ ς ὅῳ, κεῖ. ἰδοθὺ [Ιοπίοα Αἰἐϊοῖβ. Ιοηθα ἀϊοοθαηὶ ἃ γδίμς οκέουσι εἰναι! ῬΓῸ νομίζουσιν, ἡγοῦνται, ὑπολαμβάνουσιν . « "ῶὖ΄ ι ᾿ ΘΠΙΘΠΒΘ8 σοηΐτἃ ἃ τοῖς ἄλλοις Φοβερὰ εἶναι δοκεῖ, αἰ Πίοην- ΒΙῸΒ ἴῃ 866. ᾿ Γ Ῥοβὺ Ῥϑιδᾶ βοῦῖθθ: ἘΝ τῷ παρόντι ῥτῸ ἐπί Ῥαρ. 1128. ἃ ἂν κατάσχωμεν πολέμῳ λαβόντες καὶ νόμῳ. ᾧυΐβ ἱπίοΠ ριὶ αυϊὰ 5ἰἐ ἀργὶ ὀοίζο φαρίἑ δὲ ἴοφο 7 τὴ γβϑῖοὸ ΗΜ ὀοίδὲ, πολέμ ΟὍἨ λαβόντες νόμῳ. Ῥαρ. 1196. τοὺς ἐν τῷ πολέμῳ ἀγαθοὺς γενομένους. ἘΠῚ το]]- φαΐ ὀμΣῖ08 οὐ ΠΙοηγβίαβ οοπβίδηίον ἴῃ ἰ8}} τ ἀϊοθυδηξ; (ἄνδρας) ἀγαθοὺς γενομένους. Ἰάρτη γἰξί τη Θχὶτηθη Τὴ Ρᾶρ,. 1756. ίω" 119 κάζειν (ἄνδρας) ἀγαθοὺς γενέσθαι τοὺς ἑκουσίως εἶναι μὴ βουλο- μένους. Ραρ. 1127. ὅσον ἂν ζῶ χρόνον ΚΑῚ οὐδέποτε εἰσάξω -- χρεῶν ἐποκοπάς. Οὐ οὶ τηο]θβίυτη καί τοβϑοατὶ ἰαθθηύ. υδπίο ταθ] 18 οχ ἀοιουίου θὰ5 1 θτῖβ. οϑρίαπι Ἰδοῦπδθ ΒαΡΡΙοπαθπύατη τϑοθρἰ δβθηῦ: (οὐκ ἀποςήσομαι τοῦ ἤδη καλῶς δεδογ μένου) ΚΑῚ οὐδέποτε εἰσάξω τὲ. ᾿Πιβάοπη φργορθιηοάσπι θυ Ἷ8 ΟὐΡῸΓ ἴπ τ βγη ρᾶρ. 1194. οὐ μὴν διὰ ταῦτά γε ἀποφήσομαι τῶν ἐξ ἀρχῆ; ἐγνωσμένων. Ραρ. 1127. ἐγαντιώσομαι τοῖς μὴ τὰ πάτρια πολιτεύματα εἰσηγησαμένοις. ΝΙΒῚ] ογαὺ ΟΡυΒ τὰ πάτρια εἰσηγεῖσθαι. Τγαπ- ΡΟΒΙ 18 ἀυοῦθυβ σοῦ ἷδ Ἰοροπάυχτη τοῖς τὰ μὴ πάτρια, ἰὰ οδὺ θῶ για ρμμφηαρΐ ΟἸΡΗ ἐηϑέϊέμἐϊ8 φιαϊογ . Ῥοβὺ ρᾶυοδ ἰπ υϑυθὶδ ἡττῶντο δὲ [ὑπὸ] τῶν νεωτέρων ΟΡ ΪΠΙΘ Πεθίπαβ ὑπό οὐδ. Εθτθ βθιροῦ ἡττᾶσθαι (υὐ ἥττω εἶναι) οαπα ρϑηϊῖγο οοτηροηἰἑα, Ὑϑὶ αὐ! Ρϑρ'. 1167. ἡττᾶσθαι τοῦ ἄντι- πάλου. Ῥᾶρ. 1214. ἡττηθέντες τῶν δεήσεων. Ῥαρ. 1128. πομπυτηαυδιη Βα τιἀϊου]6 Πἰοπγβὶαβ σϑίθυ δ ΒΟΓῚΡ- ἰομβ γϑεῦα βυΐὶβ πιϊβοοὺύ. Ρ]δουθγαὺ αὖ Ιοίαονῦ ἀϊοογούαγ. οἱ ὕπατο; --- τῶν πλείφων οἰομένων τὸν ὕΑππιον ἀποδειχθήσεσθαι --- ἐκεῖνον μὲν ἀπήλασαν, Μάνιον δὲ Οὐαλέριον --- ἀπέδειξαν. Θέα]ι6 ἀϊοϊξαν ἴῃ δὰ τὸ οὐ ἀθ ἰδῃίο νἱτοὸ ἀπήλασαν. ΝΟΙΪῚ ἰδταθῃ δοτταρίατα 6886 ραίατθ. ϑαταΐαπι Θδὺ 8 Ποιλοβίμθηθ ὧδ (ὐγομα ρᾶρ. 371. 27. τοῦτον μὲν εὐθὺς ἀπήλασεν ὡς προδότην, Ὕπερείδῃ δὲ λέγειν προσέταξεν. Ραρ. 1180. ὑπισχνούμενον ὧν ἂν δέησθε --- μηδὲν Δ᾽ ἐπὶ τέλος ἄγοντα. Νεοθββασὶα συοοὰϊα οχοίϊὺ: ὑπισχνούμενον ΜΕΝ ὧν ἂν δέησθε. Ροβὲ ρᾶιτῷᾷ, ἰπ γι ῖβ ἑτέρων ὄντων [τῶν] ἐπιτηδειοτέρων. ἘΔΊΔΟΥ βοηδὶἑ τῶν γἱθοβα αϑθαπάατθ. β'πθ τποτὰ δχρυπρθνο ἀθρθαθγαῦ. Ῥᾳρ. 1181. οὐ γὰρ δήπου συνεξαπατᾶν ὑμᾶς ἐπιςάμενον τὴν ἀπάτην --- ὑπολαμβάνετε. ἙΧοϊαϊῦ ῬΓΟΠΟΙΏΉΘΗ συνεξαπατᾶν ὑμᾶς ἜΜΕ6, [μἰἶπο τότ αἰχὶς ἐπιςάμενον τὴν ἀπάτην, υὖ Ἠοιηϑηΐ: δὲ ΒΟΙΕΝΒ 7 οἰΐογο." 1920 Ῥαρ. 1182, προθύμως οὖν ἀποδύσασθε καὶ δείξατε αὐτοῖς κτὲ. ᾿Αποδύσασδθε ὈΔΙθαΓαΙα οβὲ. Εδοχ Οὐγδθου]οΓ ΠῚ ΡΙῸ ὠπο- δῦναι ἀϊοοθαὶ ὠποδύσασθαι. Τῃ ΤΠτθὶπαία. οϑὲ ἀποδέξασθε, 40 81] ῥγοβοίπηαβ. ΤμΘρθηάατη προθύμως οὖν ἀγ ΩΝΊσασθε, αἱ ροβὲ Ρδυθᾶ ρμᾶρ'. 1198, τοῖς δὲ προθύμως ἀγωνισαμένοις. Ῥθρουῖ τηθηάοβαβ οὐ ῬΑ θδγδβ Ἰθοίϊοποα γϑέαβ Ἰδοῦμα ΑὐϑόθΟ,. (ΘΘ6. Ῥὰρ. 1189, Σαβνοί εἶσιν ὧν πολλάκις ἐκρατήσατε μαχομένΩνΝ. Οδϑεία Οὐδθοογατη δοηβαθίαδο Ἰοφαθπαϊ ροβέυ]αὶ μαχόμενοι, αἱ Ρᾶρ. 1044. ὧν ἐκρατεῖτε μαχόμενοι, οἱ Ρδϑβίμι. Ῥαρ, 1188. ὑπέσχετο συνάρασθαι τοῦ πολέμου ὑτα]αίϊοἶο ΘΥΤΌΙΟ Βουρύατη οϑὺ ῥτὸ συναρεῖσθαι. Ῥαρ. 1184. γίγνεται δέκα ςρατιωτικὰ τάγματα --ο. τούτων τρία μὲν ἔκαΟ Τοῦ τῶν ὑπάτων ἔλαβε καὶ τῶν ἱππέων ὅσον ἑκάςῳ προσεμερίσθη. ἨἈΪάϊΘΌ]α πὶ οϑὲ ἕκαςος τῶν ὑπάτων ΡΙῸ ἑκάτερος. υοὰ βοαυϊίαν ἑκάώςῳ οβὲ ἑχκάξςξῳ τάγματι. Ῥαρ. 1187. τὰ μὲν ἐκ πάθους τὰ δὲ ᾿Απὸ τοῦ πλεῖόν τι τῶν πολλῶν νοεῖν ἀποθεσπίσας. Οἰταθοῦχη οϑὲ Ὑπὸ τοῦ ---- νοεῖν. Ῥαρ. 1189. καὶ περιέξηκεν ἡ δοκοῦσα ἡμῶν τοῦ κοινοῦ πρόνοια ἰδία πρὸς ἑκάτερον μέρος ἀπέχθεια ΦΘΡομένη. ϑόυ]θαγρ. ρτί- Ἰη08 ἸΤΒυσγαἰἀἰβ Ἰοσατα ρῥγοίαϊς 1, 832, καὶ περιέξηκεν ἡ δο- κοῦσα ἡμῶν πρότερον σωφροσύνη --- γῦν ἀβουλία καὶ ἀσθένεια φαι- νομένη, ἀπᾶάθ Πἰοηγβίατη οιηθηάαγίς. ᾳϑβίτω Φαίνειν οὐ φέρειν ΟἾΠ. ΟἸΔΩΪ 8 ΘΟΙΏΡΟΒ ἐἷβ ἰηΐθν 86 τηπίαπέ Ἰοοῦχῃ. Ῥαρ. 1189. οὐκ ἐμοὶ συνδοκοῦντα πεπόνθατε. Ὑιϊϊοδο ἀϊο- ξ ἴαπη δύ. Ορέϊπιθ 86 Ββαθδγθὲ οὐκ ἐμοὶ συνδοκοῦν ΤΑΥ͂τα πε- πόνθατε. Ῥαρ. 1141. ἐβούλευον ἀπόςασιν ᾽ΕΚ τῶν πατρικίων. ΑὈδαγάθπ οϑὺ ἀφίςασθαι "ΕΚ τινος. Ἰμερθηάθπ : ᾽ΑΠΟ τῶν πατρικίων. Ῥοβὺ ρϑῦδα: οὐδεὶς ἀπολείπεσθαι τῶν σημείων ἠξίου" τοσοῦτον 121 υ Ν ἴσχυεν ὁ τῶν ὅρκων Φόβος. Ῥτναθοθάθηβ ἠξίου ἀοοοὺ ἴσχυεν επιθπἀδῦὶ ΟΡΟΓίθροτθ. Ραρ. 1148. πολὺς ἀνακλαυσμὸς ἦν. Οἀταθοῦτῃ οδὺ κλαὺθμός εἰ ἀνακλαυθμός. Ρᾳρ. 1146. ἐφ᾽ οἷστ᾽Θ διαλλαγήσονται πρὸς αὐτοῖς ἐσκόπουν. Ποροπάστα ἐφ᾽ οἷστΊΟΙ. Ραρ. 1140. ὀργῇ δὲ μᾶλλον ἢ λογισμῷ τὰ συμφέροντα κρίνων οἷα ἐν ἀμαθεῖ γίγνεσθαι φιλεῖ. ῬοΥΙλύ γοσδθ] τ ΡΓΟΓΒᾺΒ πθοθ8- βαταπι οὗ ἷἰπ Β0Ο Δρριτηθηΐο υδἰ αίαπι 86 ἔγθα Θη8: οἷα ἐν (ὀχλῳ) ἀμαθεῖ γίγνεσθαι φιλεῖ. Ῥᾶρ. 1990. δεώσεται γὰρ ἀεὶ --- τὸ ἀμαθὲς πλῆϑος ἔμφρονος ἡγεμονίας. ρᾶὰρ. 10 79. κύριος δ᾽ ἔςαι τῶν κοινῶν ὄχλος ἀμαθὴς καὶ πονηρός. Ῥᾳρ, 1149. ἐὰν --- προθύμως κινδυνεύωσι ΠΕΡῚ τῆς πατρίδος. ἴπ0 Ὑ6ΙῸ 270 ρΡαΐγίϑ, κινδυνεύωσιν ὝΠΕΡ τῆς πατρίδος. Ῥᾳρ. 1101]. ἄνδρα ἡλικίας ἐν τῇ κρατίςῃ τότε ὄντα. Ἐοτὶ Ρεροίυα Πίοηγβὶὶ οομδαθίπο αὖ ἐν τῷ κρατίφῳ ἀϊοαύ. ρᾶρ’. 909. ἐν τῷ κρατίξφῳ τῆς ἀκμῆς. γῬᾶρ. 2086. ἡλικίας ἐν τῷ κρατίςῳ. ρᾶρ. 1994. ἡλικίας ἐν τῷ κρατίςξῳ, --- φρονήσεως ἐν τῷ καθα- ρωτάτῳ. Ρᾳρ, 1164. πολλοὶ τῶν οὐκ εὖ διαΝΟΟΥ μένων πρὸς ὑμᾶς ὦνε- πτέρωνται ταῖς γνώμαις. Νοη ΡῬοπὶν ἴῃ (811 τὸ διανοεῖσθαι βοά διακεῖσθαι εὖ, κακῶς, Φιλικῶς, οἰκείως πρὸς τινα. ΤἸἰδαὰθ Βοῦὶ- Ὀεπάυπη τῶν οὐκ εὖ διαΚεαΙμένων πρὸς ὑμᾶς. Ῥαρ. 1155. 16ρὶ- ἰΡ ἐνδοιαςῶς ἡμῖν διακείμενα. Ῥᾶρ΄. 1168. οἰκείως διακείμενοι πρὸς τοὺς δημοτικούς, οὖ Ῥαβδίπι 8]10]. ῬιΟΥΒὰΒ ἰάθπι τηθπάυτη 6 Ρ]δίοηϊβ ἤδρ. βυβίυ]ταυβ ἰῃ ἤΚζαγ. Προίέ, Ῥὰρ. 97. Ῥᾳρ. 117. ἐν ἐσθῆσιν ἐλεειναῖς καὶ σχήμασι πενθίμοις περι- ΦΕρόμενοι κατὰ τὴν ἀγοράν. Ἰιοροηάθπμῃη 6886 περι ΘΘΙρόμενοι βαρτα οβέθηἀίτηυβ. ῬτῸ ἐσθῆσιν ἰῃ 1 γὶ8 οδὺ ααοά βοϊθὲ ἐσθήσεσιν͵ Υἱά, Μηϑοοῖδ, Ογὶέ. βαρ. 120, 122 Ρᾳρ. 1167. εἰ μέλλοιμεν ἀσπείξως πρὸς τὸ δημοτικὸν ἔχειν ἀπαλλακτέον ἡμῖν καὶ ταῦτα τὰ σώματα ἐκποδών. Πμορθηάαπι εἰ μέλλομεν. Ῥαρ. 1159. ἱπ βθοδθβϑίοῃθ μ]θ 8 ραΐγιοἱὶ ἀ 6] θϑταπὶ ἂἀθ 8] 18 τα] ὑὑπἀΐηθ οἰ νίατη Δ] 1 ὰη46 ἴῃ ΤΌΘ ἃγοθϑβοηάα. Οαδουὶ Ἀγ- Ρίυ8: οἱ τὰς ἑχυτῶν πατρίδας ἐκλείψοντες ---- τίνες ἔσονται; ὨὈϊγί. ἰοϑηθΐ καὶ τίς ἂν ὑπομείνειε τὰ οἰκεῖα παραλιπὼν ἀγαθὰ τῶν ἀλλοτρίων γλισχρῶς (ορίϊπηθ Καὶ 655] πρ’, Ῥγὸ αἰσχρῶς) μεταλαβεῖν κακῶν; --- ἣ τὸ δημοτικὸν καὶ ἀνέςφιον ἐπαξόμεθα πλῆθος, οἷον καὶ τὸ ἐνθένδε ἀπελαθὲν ἦν, δῆλον ὅτι ΚΑΙ χρέα καὶ καταδίκας καὶ τὰς ὁμοιοτρόπους ταύταις συμφορὰς ἀγαπητῶς ὅποι τύχῃ μεῤ:- δρυσόμενον; ῬΘΥΪΌΌΓΡ, καί ἱπ κατά τηυίαρθαὶ, βθὰ κατά ἴῃ ἰδ]ϊ τὸ Ἰοοῦπη πὸὴ μαθθί. Θ᾽ τη] οἰββίτη τη οδϑὲ καί δομλγογίοσο ἰη ΔΙᾺ οὐ οπηηΐα Ρ͵δηδ οὐ ρϑιβρίσυϑ δγαηί. Ῥαρ. 1161. ὑπὲρ τίνος ἀξιώσειε κινδυνεύειν ἀγαθοῦ: Ῥρυβρ σα πὶ οϑὺ ἄν Θχοίἀἶββθ, ὑπὲρ τίνος (ἂν) ἀξιώσειεν. Ῥαρ. 1102. πολέμιον ὡς τὰ πολλὰ τοῦ πλείονος τοὔλαττον χα- θίξαται. ΟὈγθγβαίαν οἱ Ἰοοὰβ Εν ρὶ ἀἷβ ἰῃ Ῥοοηϊϑοὶ 599. τῷ πλέονι δ᾽ ἀεὶ πολέμιον καθίςαται τοὔλασσον. Ῥαρ, 1169, καὶ γὰρ ἄνδρα ἕνα καὶ πόλιν ὅλην ἐπὶ ταῖς καλ. λίξαις τῶν ἰδίων πράξεων Φιλοτιμεῖσθαι χρὴ καὶ τὰς λοιπὰς ὅπως ὁμολογούμεναι ταύταις ἔσονται σκοπεῖν. Ὀἰοηγβίαβ παραφράζει Ἰοεῦπι οι οβί μΘηἷβ ,γὸ Οὐγοπα ρᾶρ. 9ῦ8ϑ. 2. καὶ γὰρ ἄνδρα ἰδίᾳ καὶ πόλιν κοινῇ πρὸς τὰ κάλλιςφα τῶν ὑπαρχόντων ἀεὶ δεῖ πει- ρᾶσθαι τὰ λοιπὰ πράττειν. Ἰιϑρίἀπβ οδὲ Μίοποηΐαβ Αρτίρρᾶ Εἰτὶ- Ῥίάθιη οὐ Πϑιμοβί θηθιη τηθηλογ 8 ἰθηθη8, Ῥαρ,. 1164, καὶ οὐκ "ΕΟΘ᾽ ὅπως κίνδυνός τις διὰ ταῦτα κατέ- λαβε τὴν πόλιν ἀλλ᾽ ἐπαινεῖται ὑμῶν τὸ ἐπιεικές. Νοβοίο υπάθ ἔσϑ᾽ ἰγτορβοῦὶς, χυοὰ 58' ἀθίθνθσγίβ οτηπΐα Βαρθηΐ ορίμηθ. αρ. 1178. καὶ οὐχ ὅπως ὑποχατακλίνομαί τι --- ἀλλὰ πολὺ μᾶλλον ἔρρωμαι τὴν γνώμην, οὐ 56 Ββοχοθηξίθ8 οὐχ ὅπως --- ἀλλά ὁοτι- ΡΟΠαΠΌΓ, 129 - 4 -»“»7 Ῥαρ. 110. τὴν πόλιν παρέχοντες ἅπασι τοῖς δεομένοις ἀσφαλῆ καταφυγὴν, ταύτης ἀπελαύνειν ὑπομενεῖτε τοὺς αὐθιγενεῖς. ῬϑῬῸΡΡΙΘ ͵ ᾿ Ι (ἐκ) ταύτης ὠπελαύνειν. Ραρ. 1106. ἐγὼ τὸν δῆμον οὔτ᾽ ἀδιαλλάκτως οἴομαι πρὸς ἡμᾶς ἔχειν οὔτε δράσειν τι ὧν ἀπειλεῖ, --- πολὺ δὲ μᾶλλον ἡμῶν ἐσπου- Σχχέναι περὶ τὰς διαλύσεις [οἴομαι] ΑἸδογαιῃ οἴομαι ἰηδορίο . μοιαἰπὶ αὶ δἀάϊαϊυ τϑάἀοπάππι ΘΘΏΒΘΟ. Ραρ. 1166. τίνος οὖν χάριν [εἴ τις ἔροιτό με] τὰς προκλήσεις εὖ δέχεται τὰς ἡμετέρας ὃ δῆμος; --- ὅτι νὴ Δία [φαίην ἂν] ἄχρι τοῦδε λόγων ἀκούει --- ἔργον δὲ οὐδὲν ὁρᾷ. Ῥαρ. 1187. τί οὖν [εἴτις ἔροιτό με] {τ\|] πράττειν ὑμῖν παραινῶ: Ῥδρ. 4014. τί οὖν [εἴ τις ἔροιτό με] παθὼν ἃ συγχωρῶ καὶ φημὶ δίκαια εἶναι τοῦς- τοις ὠντιλέξων ἀνέφην! ΚῬΓ1 αἱ παρ ομμηΐδ παρεμβεβλημένα οβ86 ποῃ. Βοηξὶ ὁ οὐ αυδηὰ ἱπδρίδπι βθάθηα ΟὈἑπθϑηῦ ΠΟη ἰη 6} Πρ], απ ἰταβίγα τα ]018. νου Ὁ]8. Δα ΟΠ ΘΓ. Ουο ταϊπὰβ ἀυ ἰΐο5 ἱπβρίοθθ τϊ πὶ μῸ8. ἄθοδ Ἰοοοβ αὐ ϊ τοοίθ ΒΟ βου ρύατα οϑὺ ρᾶρ. 1402. Φέρε γάρ, εἴ τις ὑμᾶς ἔροιτο τί μέγικον οἴεσθε εἶναι τῶν καταλαμβανόντων κακῶν τὰς ΞΟ ΡΥ ΘῊΡ τὴν διχοςασίαν εἴποιτ᾽ ἄν; οὐ ρᾶρ. δῦ τί ἂν ἔχοις εἰπεῖν, ὦ πρὸς Διός, εἴ τις ἔροιτό σε, τοὺς δὲ δὴ τάφους τῶν προγόνων τί παθὼν ἀνασκάπτεις; , , Ν Ι Ρᾳρ. 1167. βαρρ]θπάστη : ὑπισχνουμένων (μὲν) ἀεί τινὰ πρόνοιῶᾶν αὐτοῦ ποιήσεσθχι, μηδὲν ΔΘ προνοουμένων. Ραᾳρ. 1167. καὶ ἐν ἡμῖν αὐτοῖς εἰσί τινες οἷς τὸ δύσερι τοῦτο καὶ Φιλόνικον ἐνοικεῖ [καὶ κοινῇ] οὐκ ἀξιοῦσιν ἡττᾶσθαι τοῦ ἄντι- πάλου ἀλλ᾽ ἐκ παντὸς ἀεὶ ζητοῦσι περιεῖναι τρόπου ῬΙῸ ἐνοικεῖ καὶ κοινῇ ὕτθΐπαβ ἀράϊν ἐνοικία κοινῇ Ῥογίηάθ ἱπθρίθ. Ἐβοο ϊβδίπιθ 86 Βαθοτοὺ Ἰοοὺβ 86 βου ρύιβ: ἐνοικεῖ οὐκ ἀξίοΟυΥυΝ ὑἡνττᾶσθαι ---- ἀεὶ ὕΎΤΟΥΝ περιεῖναι. Ραρ. 1170. βοηδείας δεήσεσθαί τινος ἴσως ᾿ΑΦ᾽ ἧς εἷς τὸν λοι- ᾽ ᾽ ͵ ὔ“ πὸν χρόνον ἀσφαλὴς διατελέσει. Θυΐα βρη θηςα οϑὺ βοηθείας ἥτις 9 ε φ' ᾿ , τὸν δῆμον ἐν ἀσφαλεῖ εἶναι ποιήσει, δρρατοὺ ὝΦ ἧς ἃ ΠΙοηΥβὶο 6886 ΒΟΙΙΡύαΙΩ. 194 Ῥαρ. 1172. οἷς εἰ μὴ τὸ σωφρονοῦν μέρος τῆς βουλῆς ἐμποδὸν φήσεται κινδυνεύειν ὑπὲρ ἀνδραποδισμοῦ [τινος] καὶ κατασκαφῆς τὴν πόλιν. τελευτῶν δ᾽ ἀπεφήνατο συνδοκεῖν τῇ Μενηνίου χρῆσθαι γνώμῃ καὶ τὴν πρεσβείαν [ἠξίου] πέμπειν διὰ ταχέων. Ιμορθη- ἀππι οδὺ κινδυνεύσειν. ΑΒδαγάμτη Θοβὲ, ορίποῦ, ἐνδραποδισμέ; ΤΙΟ, φυδηηοῦγοα τινος θχραηχὶ. Ποὶπάθ βαρρὶθπάμυτη ὠπεφήνατι (αὑτῷ) συνδοκεῖν οὐ ἱππΐ}]6 86 τηοϊοθβίατη ἠξίου οἰ ἰτηϊπδπάμτη, Ῥρηάοὺ θηΐπὶ πέμπειν Πυθα 8 ὁχ αὑτῷ συνδοκεῖν. Ραρ. 1178. ἐν ἐλάττονι μὲν αἰτίᾳ Οὐαλέριος ἦν, εἰ τὴν αὑτοῦ γνώμην ἀπεφήνατο μόνην. Μαδηϊΐοβίο ἄν Θχοίαϊς οἱ ΒΌΡΡΙ]Θπ πὶ Οὐαλέριος (ἂν) ἦν. Ῥαρ. 1174, ὡς ἀπὸ παντὸς χρηματίζεσθαι προήρημαι τρόπου. Πογαπι οοηΐαβα βαηὺ ἐκ οὐ ὠπό. Πϊοϊξαῦ δηΐτη τίνα τρόπον ; τίνι τρόπῳ; ἐκ τίνος τρόπου: οἱ δρυὰά Ιοηγβίαιη δὲ βϑαυίογοβ διὰ τίνος τρόπου; 80 ἀπό ἸΘΙΏΟ ἰπ ἰ8]} τ ἀβαγραί. Εἰγρὸ Ἰδρϑπάυπι: ΕΚ παντὸς --- τρόπου, αὐ ἐξ ἑνός γέ του τρόπου. Ῥαρ.. 1174. ἡ ἀπόςφασις τοῦ δήμου [καὶ] δι᾽ ἐμὲ οὐχ ἥκιςα γέ- γονεν. Ῥαυρπαπὺ ἱπίου 86 καί οὐ οὐχ ἥκιςα, υἱὐ βδθρίιβ βαρτγὰ οδἰθη αἰ τη 8. Ῥᾳρ. 1174. τοσούτου γὰρ δέω τινὰ πολιτῶν καταδεδουλῶσθαι διὰ χρέος ὥξςε πολλοῖς πάνυ τὰ ἐμαυτοῦ προέμενος οὐδένα τῶν ἀποςερησάντων μὲ πρόσθετον ἐποιησάμην οὐδὲ ἄτιμον. Ἰῃ ὕτθὶπαίο οϑύ καταδεδουλῶσθαι χρέως Βἰπθ ῥγαθροβίἐΐομθ. [θοθπάαπι πρὸς χρέως, αὐ ὨἱοηγθίαΒ ῥαβδὶπι βουὶ δὶς πρὸς τὰ χρέα ἀπάγειν, πρὸς τὰ χρέα ἀγώγιμος Θὲ 5ἰπι. οὐ Αρρίιβ ἴρβθ ρϑὰ}]0 δηΐθ: τίνες εἰσὶν οὗς κατεδουλωσάμην ἐγὼ ΠΡΟΟ τὰ χρέα. ἴπ ἔπ Ἰοοὶ ταΐροῦ 480 ῥϑοίο γαθοὰβ Ἰθοίογ ἱπέθὶ]Πρθγθ ρο- ἰποτῖν αὐἱὰ 510 πρόσϑετον ἐποιησάμην. Ὠϊοηγβὶαβ Θπίτη αηθηὰ Βο- ΤηδηΪ ΔΡΡΘΙΪδπὺ αὐάἰούέμηι οτοαϊίοτὶ πρόσϑετον αἰχὶξ, οἱ 5'6 Αρρίυϑ ἰηΐοῦ 80 Ορροπὶὺ οὐδένα πρόσθετον ἐποιησάμην ἀλλὰ πάντες εἰσὶν ἐλεύθεροι. Ἰάθτη γοοδθαϊατα θοάθμη βθηδβὰ δομθὶ Ἰθρίξαν ἰπ Ρ]ὰ- ἰδγομὶ σἱΐα [μ.60}}} οᾶρ. 90, οδαΐὰβ Ἰοσυτη ϑβέθρμδηυβ ἱπ ΤῊ. ἰη- ἀϊσανὶν: »νεὐϑογὶ Αδἱαέϊοὶ, ἰπααὶξ, α ρεδίϊραηθ οοφοδαηπέι; πιπράτκειν ἰδίᾳ μὲν υἱοὺς εὐπρεπεῖς θυγατέρας τε παρθένους, δημοσίᾳ δ᾽ ἀνα- 190 μνήματα, γραφάς, ἱεροὺς ἀνδριάντας, ὁθέ ἑαπάθηι ἐροὶ δἀάϊοι! 867- υἱοδαμέ, αὐτοῖς δὲ τέλος ἦν προσθέτοις γενομένοις δουλεύειν. Ραᾳρ. 117. τὰς ἐμαυτοῦ διαβολὰς ἀπολύομαι. ϑθιαρον Ὀϊοηγ- εἰα5 ἰ58. δᾷάϊε ῥῬγδθροβιθϊοπθῖα τὰς κατ᾽ ἐμαυτοῦ, αὖ Ρ8.110 δηΐθ ρᾶρ. 1174, ἀπολύσασθαι τὰς κατ᾽ ἐμαυτοῦ διαβολάς. Ῥαρ. 117. ὅσοι οὐκ ἀξιοῦτε κρείττονες ὄντες ὑπὸ χειρόνων ἄρ- χεσθαι, οὐδ᾽ ἣν παρελάβετε ὑπὸ (τοοία ΒΆΘΒΘΙΘΓ παρὰ) τῶν προ- γόένων πολιτείαν ὑπὸ τῆς κακίτης τῶν ἐν ἀνθρώποις πολιτειῶν [δημοκρατίας ἀφαιρεθῆναι. Ἐθρομπδίαῦ δημοκρατίας ἷπ Τ]ΔΡΡΊΠΘ. Θυδηΐο δου οὐ ἔογυϊαβ αἰχὶῦ ΑΡΡίυβ ποθ Ομ! ΘΒ. ἴῃ 864. ἂν οὗτος ὀλιγαρχίας ὄνομα θῆται τῇ τῶν κρατίξων ἡγεμονίᾳ. ὕὉτθίπαθ ὀλιγαρχίαν, αυοά οἰΐδηα βίῃθ 11 ὉτῚΒ ΤΘΡΟΠΙ ἀοθοθαί, Ῥαρ. 1176. ὑπὸ τοῦ σεμνοῦ καὶ Φιλοπόλιδος τούτου ἐξηγέρθησαν ὡς δὴ ὠκίνδυνον αὐτοῖς τὸ ἔργον ἐσόμενον καὶ ---- κρείττονα μοῖραν τῆς προτέρας ἕξοντΑαΟ. Θαυϊουμηααθ μοῦ δρϑύ οοπίϊππο δβθη θύ ἕξοντες δῃπθπάδγὶ ορογίοσθ. ἢΠϑοθρὶύ βου θδ8 δοουβδίϊγιιβ ὡς δὴ τὸ ἔργον ἐσόμενον. Ῥαβδῖτι ἃρυὰ Ὑοίθγθβ ἰπ Βυϊυβοθπιοάϊ ΘΟΤα- Ροβιἐϊοπθ δοοαβαίϊνιιβ οὺ πουαϊηδύϊνιιβ οὐπἰπηραπίαν. Ρηιαθίθγθα Ἰθρθπάυμη ὑπὸ τοῦ σεμνοῦ καὶ Φιλοπόλιδος τουτου! Ρ[Ὸ τούτου. Ραρ. 1180. χρόνῳ γοῦν ὕςερον [καὶ] ἐφ᾽ ἑκάφῳ χῥήματι ---τ τὰ ὅπλα λαβὼν --- ὑμῖν ἐπιθήσεται. ΝΌ]].8 Βῖο γοσυ]δθ καί Ἰοοῦβ οδὺ, αυδιη δ'πθ6 τηοτᾶ ΘΧΡΌΠΡΘ. Ριο σοβαρῶς ἐπιθήσεται ἰὰ Ὀτοϊπαία οδὺ σοβαρός, αυοά τα ]ἴο Π6] 18 οϑὲ: οὐ γὰρ ἡ ἐπίθεσις ἦν σοβαρά, ἀλλ᾽ ὃ ἐπιτιθέμενος. Οοπίτα ραρ. 1178. ὅτε οὔπω φανερὸς ἦν πολέμιος Ῥγδθία]οΥἾτα φυρὰ ἰπ ΟἸἰδίδηο οϑὺ Φανερῶς. Ρᾳρ, 1180. ἀνὴρ σώφρων ὃς ἐκ τῶν ἑαυτοῦ τρόπων τεκμαίρεται χρηςὰ ὑπὲρ ἑτέρων. Τλρτὶ τεκμαιρόμενος, ἀπᾶθ ρϑίθὺ ϑιηθηάδη- ἀμπι οβ86: ὠνὴρ σώφρων ΚΑΙ ἐκ τῶν ἑαυτοῦ τρόπων τεκμαιρόμένος χρηφτὰ ὑπὲρ ἑτέρων. 126 Ῥαρ. 1180. ὥςε εἰ τὰ πρῶτα συγχωρήσετε συμφέροντα εἶναι νομίσαντες ἕτερόν τι χεῖρον εὐθὺς ἐπιταχϑήσεσθε --- ὡς φόβῳ χαὶ τὰ πρῶτα ὑπακούσαντες. ΤΗυογάϊάοβ 1. 140. οἷς εἰ ξυγχωρήσετι καὶ ἄλλο τι μεῖζον εὐθὺς ἐπιταχθήσεσθε ὡς φόβῳ καὶ τοῦτο ὑπα. κούσαντες. Ραρ. 1182. φάσις ἐμπεσοῦσα ταχὺ δια χέει [καὶ διαλύσει! τὰ βουλεύματα. Διαχέει Ἰοηϊδσυτη ο8ὲ. θβοῦῖθθ διαχεῖ οἱ Μι- ἔμ) ὲ ΘΒ86 Τηθιηθηΐο, αὖ Αἰ] ρθηίο οβέθηἀϊτηυβ ἱπ Καγ. Ποοί, Ρᾶρ. 129. Ργὸ διαλύσει ἴῃ Ἰἰ τὶ οϑὺ διαλύει. ΟΘαῦτη οϑϑϑὲ ἴῃ γρίαβίο το ΔΙΑΧΘΙΤΑΒΟΥΛΘΥΜΑΤᾺΑᾺ ποβοῖο 4ἰ8 δια χεῖ }γαθϑθη8 6886 οΟρ᾿πϑίαβ διαλύει δάβουίρϑὶῦ ἴῃ τηδγρίηθ: ἀθὶπάθ ἐδοξατη οβὲ χυοὰ ϑ80 6. Ῥαρ. 1188. μὴ μεταδόντες αὐτοὶ τῶν ὁμοίων σὺν χρόνῳ ςερή- σοντῶι τῶν ἴσων. Ῥϑοϊοθοαμη οϑὺ μὴ ςερήσονται. ϑαΡρΙ]οπᾷαπι: (ὅπως) μή. Ῥαρ, 1188, εἴ δ᾽ ἄρα [γε] γνώμης ἑὁμάρτοιμι, ΘΧΡΘ]16 π\|0]68- ἰὰμη γε απαοὰ πὰ}}0 ρῥδοίο 'π Βυϊαδιηοαϊ βοηϊθηξίαπι δα Ροίοϑί, Ῥαρ. 1184. δειναὶ γὰρ αἱ τοιαίδε ἀνάγί!Κκ ΑΙ [καὶ] πάντας τοὺς αὐθάδεις λογισμοὺς κλάσαι. ΜίῖτοΡ 40 ρῥδοίο ΕἸ ἑοΣ οὐΐαπι δά- τηοηὐ 8 τηο]θϑίδθ ραγ ]Ο]Δ6 ῬΘρθγ θυ. Ραρ, 1186. τοῦτο δὲ ὅσον ἐςὶ πλῆθος ἐκ τῆς ἔγγιςα γενομένης τιμήσεως μαθεῖν ῥάδιον ἂν εἴη τρισκαίδεκα μυριάδες εἰσὶ Ρωμαίων τῶν ἐν ἥβῃ τετιμημένηΩνδΝ. Ἰμορθηάσχῃ: --- ῥάδιον, ἐν ἥ --- μυ- ριάδες εἰσὶ ---- τετικημένα]. ΟἿ. ρᾶρ. 190. ἐγένετο δὲ καὶ τίμη- σις --- ἐξ ἧς εὑρέθησαν ὑπὲρ ἕνδεκα πάντων μυριάδες αἱ τιμησάμεναι. Ῥαᾳρ. 1188, ἐὰν δὲ ΚΑΤΑΒέμενοι τὰ ὅπλα κατέλθωσιν εἰς τὴν πόλιν. ΑΥΤΩἃ ἀθροη 676 ΠῸμ 8]106Γ ἀϊοὶ ἀαδτη ᾿ΑΠΟϑέσδαι τὰ ὅπλα. Ῥαρ. 1188 5ᾳ. διαριδμησαμένους δὲ τὰς γνώμας τῶν συνέδρων ταῖς πλείοσι γνώμαις) ςοιχεῖν. Ὠ616 ἱπορὲθ τϑρϑελξατα γνώμαις. 197 Ῥᾳρ. 1190. οὐ πρόσω χειροκρασίας. βου θομδατη χειροκρατίας, ηἱ πονηροκρατία, γυναικοκρατία, του]ίδαιιθ 18 β' αἶα Χειροκρᾶ- τἰχ ἰᾶται ἱπθρίαμη θϑὺ 86 δὶ 4υ]8 δημοκρασία γνο]]οὺ ἀΐοθσθ. Χει- ρκρασίᾳ ἰύθτατα Ἰορὶ αν Ρδρ΄. 1684. βορὰ οιηθπᾶδίθ ρᾶρ. 101. τονηροκρατίαν οὐ ρΡᾶρ. 1Ὁ 709. πονηροκρατεῖσθαι. Ρᾳρ. 1190, μάλιςα μὲν ἠξιοῦμεν ἅπαντας ὑμᾶς ὁμογνωμονεῖν ἄλλως τε καὶ [ταῦτα] περὶ κοινῆς σωτηρίας βουλευομένους. Ὁ {το0- 40 τηοᾶάο τϑοΐθ ἀϊοϊξαν οἱ ἄλλως τε καί οὐ καὶ ταῦτα, 568 γί οβθ αἰτατηαθ οομροηϊυγ. [1840 γοϑθοδηάυτῃ ταῦτα. Ρᾳρ. 1190. σοηογέδιθ, ἱπαυϊξ, ἑμυθηθθ οθίοτθ οροτέοέ ἐνθυμου- μένους ὅτι κἀκείνοις. ---- ἐξ ἴσης ὑπάρξει τυγχάνειν τιμῆς παρὰ τῶν ᾿ Γγόνων. Ορίϊπιθ ὕτθίπαθ ᾿εΚγόνων ἃ ἢ}115 δϑωΐδ. Ραρ. 1190. ὁρῶμεν εἰς ἔριν ὑμᾶς ἐΜμπεπτωκότας ὀλεθριωτάτην τῶν ἀνθρωπίνων νοσῶΩνδΝ. [Ιὐθτὶ ἐκπεπτωκότας, αποὰ νϑγατη εβῦ οἱ τουοοδπάυτα. ᾿ἘἘκπίπτειν (αὖ ἐξοκέλλειν) οϑὺ ἀοίαδὲ δὰ τϑτα τηδίαπι, Υἱἐϊοβᾶτα, ὑυγΡΘΠ,. Ῥιαοίοτθα οχ γδθοογαπι οοηβαθιυαϊηθ βου πάσχῃ : ὀλεδριωτά- τὴν τῶν ἀνθρωπίνων νόσοΟΝ. Ρᾳρ. 1190---1191. νῦν ΜΕΝ -- ἄπιτε ἐκ τοῦ συνεδρίου, εἰς ΔΒ τὸν ἐπιόντα σύλλογον ἥξετε μετριώτεροι γενόμενοι. ἘΕΐ ΥΘ8 ἰρβὰ οὐ γϑυθογατα οομροβιυΐο ροβύυ!απὺ αὐ ἥκετε Ἰοραύαγ. [ὉὈΘΓΘ οηἰπὶ μος ΟὐπΒ1685 ροίθγαμὶ, βθᾶ ἰΐα ἔιδαγαμτη 6886 ϑοῖτ6 ποη ῬῸ- ἰοταθί. Ῥεορίοτθα δἀάυηὐ: εἰ δὲ παραμένει τὸ φιλόνικον ὑμῖν, Ὁἱ παραμενεῖ ΒουῚ Ὀοπάστῃ. Ρᾳρ. 1196. τούτοις μὲν ταχεῖαν ἐπανόρθωσιν χὐτοὶ δοίητε καὶ σωτηρίαν τοῖς πράγμασιν ἀσφαλῆ. ῬΘΙπΟΒίΘΠΘΒ ἦθ οογονῶ Ρᾶρ. 9.4. Ραρ, 1198. πράττειν ὅτῳ ἂν τρόπῳ δύνωνται Φιλίαν τῷ δήμῳ [συνθέσθαι] πρὸς τοὺς πατρικίους. ββρυγίατη οδὺ οὐ ᾿πβι ]ου τα συνθέσθαι. ϑοχοδηξίεβ ἰπ (411 τ ΠΙοηγβίαβ αἰεὶ πράττειν Φιλίαν, ὁμόνοιαν, εἰρήνην οὐ Βἰτη}} 18. Πράττω συνθέσθαι Φιλίαν π6 Ο΄86- σαπὰ αυϊάθμι οϑὺύ. Ῥαῦοᾶ θχθιηρ]δ 860, Υἱάθ: Ρδρ'. ὅ94, πράτ- 196 Ῥαρ. 1180. ὥςε εἰ τὰ πρῶτα συγχωρήσετε συμφέροντα εἶναι νομίσαντες ἕτερόν τι χεῖρον εὐθὺς ἐπιταχϑήσεσθε --- ὡς φόβῳ καὶ τὰ πρῶτα ὑπακούσαντες. Τπυογάϊάο5 1, 140. οἷς εἰ ξυγχωρήσετε καὶ ἄλλο τι μεῖζον εὐθὺς ἐπιταχϑήσεσθε ὡς φόβῳ καὶ τοῦτο ὑπα. κούσαντες. Ραρ. 1189. ςάσις ἐμπεσοῦσα ταχὺ δια χέει [καὶ διαλύσει τὰ βουλεύματα. Διαχέει Ἰοηΐϊοθτη οβὲ, Βθβουῦῖθθ διαχεῖ οἱ μι ἔων ηλ ΘΕΒΘ Ἰηθιηθηΐο, αὖ ΑἸ] ρθη ο οβέθηαϊ μη 8 ἴῃ Κα». Πρρί, Ρᾶρ. 1929. Ριὸ διαλύσει ἴῃ Ἰἰδγῖθ οϑὺ διαλύει. Θυῦπι οϑβϑὲ ἴῃ γϑξαβίο το ΔΙΑΧΘΙΤΑΒΟΥΛΕΎΜΑΤΑ πρβοῖο ααὶβ δια χεῖ ,γαθδθηϑ 6888 ορίπαίῃβ διαλύει Δάβουιρβὶὺ ἰπ τηδγρίηθ: ἀθίπάθ ἰδοΐατη οϑὲ χυοὰ ϑ80]θὐ. Ραρ, 1188. μὴ μεταδόντες αὐτοὶ τῶν ὁμοίων σὺν χρόνῳ ςερή- σοντῶι τῶν ἴσων. Ῥϑοϊοθοθπα οϑὺ μὴ ςερήσονται. ΒαΡρΙοπᾷυπι: (ὅπως) μή. Ῥαρ. 1188. εἴ δ᾽ ἄρα [γε] γνώμης ἑμάρτοιμι, ΘΧΡΘ]]6 Π10]68- ἰὰπ γε αποὰ π0}]}0 ρῥϑοίο 'ἱπ δαϊαδιηοάϊ! δβϑηϊθηξίαπι απ Ροὐοϑί, Ῥαρ. 1184. δειναὶ γὰρ αἱ τοιαίδε ἀνάγκαι! [καὶ] πάντας τοὺς αὐθάδεις λογισμοὺς κλάσαι. ΜίγοΥ 40 ρῥδοίο ΕἸΔἰΐον οἰΐδπι δἀ- τη ἩΪὑτ\|8 τη ]θϑίδθ ραγίϊο]Δ6 ῬΘρϑγοθῦ. Ῥαρ. 1186. τοῦτο δὲ ὅσον ἐςὶ πλῆθος ἐκ τῆς ἔγγιςα γενομένης τιμήσεως μαθεῖν ῥάδιον ἂν εἴη τρισκαίδεκα μυριάδες εἰσὶ ἹΡωμαίων τῶν ἐν ἥβῃ τετιμημένηνδ. Τιορθπάστχῃ: --- ῥάδιον, ἐν ἥ --- μυ- ριάδες εἰσὶ --- τετιμημένα!. Οἱ. ρμαρ. 190. ἐγένετο δὲ καὶ τίμη- σις --- ἐξ ἧς εὑρέθησαν ὑπὲρ ἕνδεκα πάντων μυριάδες αἱ τιμησάμεναι. Ῥαρ;. 1188, ἐὰν δὲ ΚΑΤΑΒέμενοι τὰ ὅπλα κατέλθωσιν εἰς τὴν πόλιν. Αὐτὴ ὥὠθροη 676 πο 8]106Γ ἀἰοϊξ ἀαδτη ᾿ΑΠΟϑέσδαι τὰ “ πλᾶ. Ραᾳρ. 1188 5ᾳ. διαριδμησαμένους δὲ τὰς γνώμας τῶν συνέδρων ταῖς πλείοσι [γνώμαις] ςοιχεῖν. 616 ἱπθρὲθ τϑρϑέλξατη γνώμαις. 197 Ῥᾳρ. 1190. οὐ πρόσω χειροκρασίας. βου θοηδατη χειροκρατίας, εἱ πονηροκρατία, γυναικοκρατία, του]ύδαθθ ΜΒ Β᾽ πλ}}1ὰ Χειροκρᾶ- εἰχ ἰᾶτα ἱπθρίαπη οϑὺ 86 δὶ 4υΐβ δημοκρασία γοὶ]οὺ ἀΐσοσθ. Χει- ροκρασία ἰίθγαπα Ἰορδα Ρδρ'. 1684. βορὰ θιηθηάδίθ ρᾶρ. 101. πονηροκρατίαν οὗ Ρᾶρ. 1579. πονηροκρατεῖσθαι. Ραᾳρ. 1190, μάλιςα μὲν ἠξιοῦμεν ἅπαντας ὑμᾶς ὁμογνωμονεῖν ἄλλως τε καὶ [ταῦτα] περὶ κοινῆς σωτηρίας βουλευομένους. ὕἱτο- 410 τηρᾶο τϑοΐθ ἀϊοϊξαν οἱ ἄλλως τε καί οὐ καὶ ταῦτα, 568 γἱ ἰοβθ αὐταπηαθ οοπηροπίυγ. [846 τοβθοδηάστη ταῦτα. Ραρ. 1190. σφφρδογέδιεθ, ἰπαυϊθ, ἐμυθηθ8 οθάθγ6 ορογίθέ ἐνθυμου- μένους ὅτι κἀκείνοις. ---- ἐξ ἴσης ὑπάρξει τυγχάνειν τιμῆς παρὰ τῶν ᾿δΓγόνων. Ορίίπιθ ὕτθίμδθ ᾿ΕΚγόνων α [118 διῖδ, Ρᾳρ, 1190. ὁρῶμεν εἰς ἔριν ὑμᾶς ἐΜμπεπτωκότας ὀλεθριωτάτην τῶν ἀνθρωπίνων νσῶΩνδΝ. [ἰθτὶ ἐκπεπτωκότας, αὐοά σϑγατη εβὺ οἱ τογοοδπάυτη. ἘἘκπίπτειν (αὖ ἐξοκέλλειν) οδὺ ἀοίαδὲ δὰ τοτὰ τ ἰπὶ, Υἱ ϊοβᾶτα,, ὑυγΡΘ ΠΏ. Ῥιδοίογοδ οχ (γαθοογαπῃ οοηβαθιυἀϊπθ βοῦὶ θθπάυτῃ : ὀλεθριωτά- τὴν τῶν ἀνθρωπίνων νόσοΟΝ. Ρᾳρ. 1190---1191. νῦν ΜΕΝ -- ἄπιτε ἐκ τοῦ συνεδρίου, εἰς ΔῈ τὸν ἐπιόντα σύλλογον ἥξετε μετριώτεροι γενόμενοι. Ἐϊ ΥΘΒ ἰρϑα οὐ γϑυθογασα οομηροϑί ἐἷο ροβύυϊδηὺ αὐ ἥκετε ἸοραίαΓ. ΙᾺΌΘΓΘ δηἶπὶ ΒΟ. ΟὐπΒΌ]65 ροίθγδηὶ, βοᾶ ἰΐα ἔπύιγατα 6886 ϑοῖγθ ΠΟ ῬΟ- ἰογαπύ. Ῥτορίοτθα δἀάυπί: εἰ δὲ παραμένει τὸ φιλόνικον ὑμῖν, αἱ παραμενεῖ Βουὶ θη τ. Ῥαᾳρ. 1195. τούτοις μὲν ταχεῖαν ἐπανόρθωσιν χὐτοὶ δοίητε καὶ σωτηρίαν τοῖς πράγμασιν ἀσφαλῆ. οιπμοβίμθηθβ ὧδ σογομῶ Ρὰρ. 994. Ρᾳρ. 1198. πράττειν ὅτῳ ἂν τρόπῳ δύνωνται Φιλίαν τῷ δήμῳ [συνθέσθαι] πρὸς τοὺς πατρικίους. ϑραγίαπη οδὺ οὐ ἱπβί ]οατα συνθέσθαι. ϑιοχορηίϊοβ ἐπ ἰ41} τ ΠΙοηγβίαβ ἀἰοὶῦ πράττειν Φιλίαν, ὁμόνοιαν, εἰρήνην οὐ Βἰ πη}. Πράττω συνθέσθαι φιλίαν ὯΘ 6 τ86- σατα αὐϊάθηα οβὲύ. Ῥϑιοα θχθιαρὶ μᾶθο υΥἱάθ: Ρϑρ'. ὅ4, πράτ- 198 τοντες ἐλευθερίαν. Ῥᾶρ. 808. πράξων ἐπόςασιν. Ρδρ΄. 860. πράττων διαλλαγάς. Ῥᾶρ. 721. πράττειν δυνας είαν, δὲ ΠΟΒΙΡΏΠΙ Ρϑρ" 103], κρύφᾳ τε δὴ πέμπων --- τινὰς ἔπειθε Φιλίαν πράττειν ταῖς πόλεσιν, Ῥαρ. 190ώ---1209, καταλιπόντες αὐτὴν ( »αΐγίαηι) τὸ γοῦν ἐφ' ὑμῖν ἔρημον εἶναι καὶ μηλόβοτον. ὨϊοϊξαΡ Ατᾶθοθ καταλιπεῖν ἔρημον, ΟῚ ἔρημον εἶναι. Το γορδθυ]α ὑγδηβροβίία βαηΐ οὲ 16- Βοπάσμπι: τὸ γοῦν ἐφ᾽ ὑμῖν εἶναι ἔρημον, αἱ Ιου γβίαβ βο]θὲ, γΘ]αν ρᾶρ. 1948. τό γ᾽ ἐφ᾽ ἡμῖν εἶναι μέρος. Ρᾶρ. 1409. τό γ᾽ ἐπὶ τοῦτον εἶναι μέρος. Ῥὰρ'. 9062. τὸ μὲν ἐφ᾽ ὑμῖν εἶναι μέρος. Ομ οὐ εἶναι Ρᾷρ. 1760. τὸ γοῦν ἐφ᾽ ἑαυτοῖς μέρος. ὅὅἴο ἴῃ (Ὀἰοπΐβ.) Οογίηξδίαοα Ἰορὶναν: τὸ ἐπὶ τούτοις εἶναι. Ῥαᾷρ. 1208. σιωπῆς δὲ γενομένης ἐπειδὴ πάντες εἷς ἀλλήλους ἀπέβλεπον --- προσέρχεται κατὰ τὰς ὑποσχέσεις Λεύκιος ᾿Ιούνιος ἐκεῖνος. 1... Ταπὶὰθ ἰπ οοποίοπθ δάθγαίξ: ἰύδα!8 ποη προσέρχεται, Βθ8 ΠΑΡέρχεται ργο(ὲέ αὐ αϊοορμάμρι. Ῥαρ, 1904. εἰ καὶ μὴ πρότερον ἔγνωτε ---- νῦν γε Ἤδη μάθετε. Νηρ ϑαδέθρε αἰϊδοϊέο, ἰπαυϊῦ; ἰὰ οϑὺ νῦν γε ΔΗ μάθετε. Ῥαρ.. 1209, κινδύνους δι’ ὑμᾶς ἘΞ ἡντλήσαμεν. ϑϑῸΡΡΙΘηὶ ᾿ΑΝηντλήσαμεν. Μρο]ΐὰβ ἔογέαββο δὲ ΔΙηντλήσαμεν. ΡῬαρ. 1216. προκάλυμμα τῆς ἀπάτης Μάνιον --- εὕρεςΘ6, ᾧ πιςεύσαντες κτὲ. ΝΟΙΏΟ Ροὐοϑὺ προκάλυμμα τῆς ἀπάτης εὑρέξςθα! ἡρεροέγαγθ, οὐὲϊπογθ, βρὰ εὗρειν γθρθγῖγθ, ΠαδΔΙ ΟΌτθιη εὕρεθ᾽ ᾧ ΓΘΡΟπΘπάστη οϑέ. Ηδυά ἰηξιθαιθηβ ἴῃ Πθγὶβ Ηἷδ δῦρορ δδὲ αἱ οβύθπαϊτηβ ἴῃ αν. Γφοίέ, Ῥαρ;. 209. Ραρ. 1917. ἵνα παρέλθητε τὰς ὑποσχέσεις ὥσπερ ἐξ ἀρχῆς διέγνωτε. Ῥγογεΐδϑα οἴμαθγο τὰ ]]0 τηοᾶο ἀϊοὶ Ροἰοβύὺ τὰς ὑποσχέσεις παριέναι, Βρἃ αυϊὰ Ἰαίθαί ἴῃ ΠΑΡΘΛΘΗΤῈ ἔταβένρα αυϑοϑ ΥἹ]. Ῥαρ. 1217. οὐκ Ἠξιοῦμεν --- πρὸς ἱκεσίας --- τραπέσθαι. Μδ- ηἰϊδδίστη οϑὺὲ 46 ργαθϑοηξὲ ὑθηροῦθ ϑθὸ αἷοὶ οἱ ᾿Αξιοῦμιεν 6886 ΥΘΓΌΙΙ. 129 9 ΓῚ “ὦ 4 Ῥαρ' 1993, οἱ μὲν --- ὑπὸ πολεμίων ἐξηλαύνοντο, ἡμεῖς ὃ χὐτόϑεν ὑπὸ Φίλων. ΒΙάϊοα!Θ ΡγῸ ὑπὸ Φιλίων ἃ ἨΟΘΙΤΊδ. ΡῬαρ' 1994. θεοὺς ἐπιμαρτυράμενοι --- οἱ τὰ θνητὰ πάντα κατὰ δίκην ἄγουσιν. Ἐχργοδδὶὺ Πιοηγβίαβ οΘΙΘὈγαύατη ΕἸΌΓΙ ρ 418 Ἰοσῦτη χγοαά. 880. ἔξ τὴΣ πάντα γὰρ δι᾽ ἀψόφου βαίνων κελεύθου κατὰ δίκην τὰ θνήτ᾽ ἄγεις. δ Ν Δ 9 Ε - Ραρ. 129. οὐδεὶς ἦν ςερρὸς οὕτως τὴν διάνοιαν ὃς οὐκ ἐξεχεῖτο τοῖς δάκρυσιν. πο ἰδπάθπι ρϑοίο αἰεὶ ροίθδὺ ἀθ 60 φηὲΐ ἐω ἐα- ν Ξ ν Η - οἴγηιαϑ ογιηρίέ ἐκχεῖται τοῖς δάκρυσιν ἘΘΡΓῚ ροδββοῦ ἐξεχεῖτο ΕΙΟ δάκρυΑ. ᾿ λ , Οἰτα ἴοΡ ποσαστη οὐ ἱπδυάίίαμι οϑὺ ρᾶρ. 1922. καὶ τοιούτους τινὰς ἄλλους καθιςάμενος λέγους. ((υΐδ Θπΐτη υτησυδιη δυάὶνὶὺ καθίςασθαι λόγους ξϑοϊοηῦ οὐ του οὐ Ὀιοπυβίαθ. 60 Βθηδὰ ἀΐοοτο διατίθεσθαι λόγους. Ραρ. 1227. τοῦ Λαρκίου τῆς ἑπαναρτάσεως αὐτῶν καὶ τῆς προπετείας τῶν βουλευμάτων καθχψαμένου. Εδοθδϑὰῦ Ῥοτγίαβ οὰτα 0 ᾿Απαναςάσεως. ϑεοθϑϑοὶο ΔΡΡΘΙ]αΙῸΡ ἀπόφασις οὐ ΤΘα ΓΙ αν ποθῃ τοὶ οἀΐϊοβᾶθ α086 οὑπὶ προπετείας ὈΘῺΘ ΘΟΠΪαπραὐαΓ. Εχοιηΐα ἀπ ᾿ἰΐογ]α βοῦὶθθ ἐπανατάσεως, αᾳυοᾶ αυἱὰ δ᾽ὕ οὐ αυδτα (6116 ἰῃ ἐπαναςάσεως οἸΐτα δοτητηἰδγοίαν ᾿ὰΟῸ] θη 6 ἀθιηοπβίγα- γἱὲ Οὐβδαθοηυβ δὰ Αὐμοπαθυτα 1Υ͂. 14. ρΡᾶρ'. τη. 988. Εοάθιη οὕσοσθ ἰῃ ᾿ἰυτὶβ βου ἱίανῦ ρᾶὰρ. 1746. ἀπειλὰς καὶ ἀναστάσεις γτὸ ἀνατάσεις. οἵ. οἰΐδτα Ῥᾶρ΄. 1160, χαλεπὰς ἄπει- .} ’ λὰς ἐπανατειναμένων. Ραρ. 1229. ὁ δὲ --- πιδανωτάτοις ἔδοξε χρήσασθαι λόγοις καὶ τοῦ βουλεύματος τῶν ἀκουόντων ἐφςοχασμένοις. Ἰωθροηάθτη τοῦ βουλῆματος, ηυοᾶὰ οοουρανὶν γ]ΌαΓρ,. Ποθυθραὺ ΘΟΡ δὴ οογτθοϊϊοηθσα ἰπ ἰδχίαμη τϑοῖροῦο Εἰ ον, αἱ ῬΓΟΥΒῸΒ 146ΠῚ πηθη- ἀπην []ϊοϊβδίτηθ ϑαηθπάδνογαῦ ρᾶρ. 400. υδὶ ἴῃ πὰς οϑύ: ἐπὶ τὸ βεβουλευμένον ἐλάμβανε τὰ πρασσόμενα. Βερἃ νρουγβϑίτηθ βε- βουλῃ μένον τοροβυϊ,. Ιάθτα ϑϑὺ αυοᾶ αἰχὶὺ Ποιηηοβίμθμηθβ ρᾶρ'. 89. ὃ γὰρ βούλεται ταῦθ᾽ ἕκαςος καὶ οἴεται. 9 ΒΙΟΝ, ΒΔΙ. 180 Ῥαρ. 1280. ὅπερ ᾿Ιούνιος ἐποίησεν οὕτως ΕἸΟ μακρὸν ἐκμυχύ. γωῶν χρόνον. ϑουὶ Βοπἀ τη οὕτοςζει ([. 6. οὕτοσί) εἷς μακρὸν χτὲ βεοι θη Θηΐπὴ οὗτοσί Ῥοβίι]δύ οὐ βδθρίββίτηθ δρυὰ ὈΙοπγαίυτη οὑτοσί, τουτί, ταυτί Θὺ Β'πη. ἃ Βοῦὶ δῖ8 ΟὈ]δταία τ θ ἱβ, Ῥαρ. 1299. οὐχὶ ταῦτα μέντοι τὰ διαςήσαντα ὑμᾶς ἮΝ ἐπὸὺ τῶν πατρικίων καὶ τούτων εἰ τύχοιτε ἀποχρῆν ὑμῖν ΟΙεσθε καὶ οὐδενὸς ἄλλου ᾿Ορέγεσθε; Ἰιοφαϊξαν ἀ6 1110 ἐθπιροῦθ αυοα 8θ668- ΒΙΟΠΘΙΩ ῬΓδθοθϑβὶί. Τίδαυθθ ᾧεσθε οἱ ὠρέγεσθε ὙΘΙΏΤΩ οδέ, αυοὰ δηϊθοθάθηβ ἦν Ρ]Δηἰββίτηθ οοηβττηδὶ, οἱ εἰ τύχοιτε ὕΓῸ ἣν τύχητε. ΡῬγρ, 1282, τοῦ δὲ μένειν ---- καὶ ἐξενεχθήσεσθαι. ΟΪΘΙΩΠὶ 6,- ΙΟΙΓΘ ΡΙΓῸ ῥ(ένεῖν ῬΘΓΡΘΓΆΤΩ ῬΓΆΘΒΘΩΏΒ Βα ὈΒιϊ αὐατη οϑί, Ραρ. 1284. εἴτε πάντας ἀξιοῦτε τοὺς ᾿ΕΠΙγραφομένους τοῖς δόγμασιν ὀμνύειν ὑμῖν. ϑοπδίοτεβ αὶ ἀϊοαπίιγ ἰῃ βιοίο ϑορέδομαο αὐ μῖϑδ6 πὸὰ ἐπιγράφονται τῷ δόγματι, Βρὰ ᾿Ἐγγράφονται, αἱ ΡΔΆ}]0 δηΐθ οἱ ἄλλοι βουλευταὶ ὅσοι τῷ ψηφίσματι συνεγγρά- Φήσονται. Ραρ. 1294, μίαν εἰπὼν ἔτι τὴν οὔτε ἀγνοουμένην ὑπ᾽ οὐδενὸς ἀνθρώπων οὔτε ἀμφισβητουμένην παύσομαι. ἘΠ 18 486 ΡῥΓᾶΘΟΘ- ἀππὺ [861}} ποροϊΐο βαρρ]θίαγ: μίαν (πίςιν) εἰπὼν ἔτι. Ῥαρ. 1294 τί δὲ λόγους πονηροὺς λέγομεν χρηςὰ πράγματα ἔχοντες ἐν χερσίν. Ἐχ Ηρτοάοίο ΥἹ1. 47. μηδὲ κακῶν μεμνεώ- μεθα χρηφὰ ἔχοντες πρήγματα ἐν χερσί. Ραρ,. 1296, τὰ γοῦν ἄλλα πιςεύομεν ὑμῖν ἔσεσθαι ἀἄγαθᾷ, Π Ν ᾿ 10 ὙΘΙῸ ἔσεσθαι ἀγαθΟΎΟ. Νοία ᾿δθὸ ΘΟΙΏΡΟΒΙ ΝΟ οϑὺ σιςεύω σοι ἀγαθὸν ἔσεσθαι. Ῥαρ. 1290. σύνθετον γὰρ [καὶ] ἐκ πολλῶν μερῶν ἐςὶν ἑκάτερον. [τηρονύαματη καί ἀϊββθοδὺ οοπίαποίδ σύνθετον ἐκ πολλῶν μερῶν. Ῥαρ. 1297. τοσοῦτον ἀπέχεις τοῦ πράττειν καὶ συγκατορθοῦν ἡμῖν τῶν κοινῇ χρησίμων ὕπάθ ροπάοὲ τῶν κοινῇ χρησίμων ἈΡρδγθθὶὑ Ὁ ΘΙΠΘΠἀΔΥΘΤΙΒ τοῦ πράττειν ΤῚ καὶ συγκατορθοῦν. 181 Ῥᾳρ,. 1937. ἴπ Μοπθηὶϊ Αρτίρρδθ ἔδυ] καὶ δὲ κεφαλὴ --- τὰς ζλλα: αἰσθήσεις περιλαβοῦσα πάσας ἔχει δι᾿ ὧν σώζεται τὸ πρᾶγμα. Μοπάοβυμη οδύ πρᾶγμα. ϑυραγρ. σῶμα οοπΐϊοοϊύ. Μο]αβ οδὲ δ᾽ ὧν σώζεται τὸ ΠΑΝ. ῬΏ]1Ο δηΐθ νοῦθα: τὸ δὲ ςόμα ὅτι φθέγγεται δβἷπθ 1118 οδμιδᾶ οἰἰπα δ η Γ. Ραρ. 1241. μίαν δ᾽ εἶναι μόνην ἀσφάλειαν ταύτην εἰ γένοιτο Ν ὡω Ν ΄ - ͵ ν᾽ Ἀ ᾽ - ᾿ ε ͵ χὐτοῖς Φανερὸν ὅτι τοῖς βουλομένοις αὐτοὺς ἀδικεῖν οὐχ ὑπάρχει δύνχμις᾽ ἕως δ᾽ ἂν παρῇ τὸ δύνασθλι τὰ πονηρὰ δρᾶν οὐκ ἐλλεί- ψειν τοῖς πονηροῖς τὸ βούλεσθαι. Ἰθιποδίμθηθ8 ἴῃ «“4γἱδίοογαίθα γνᾶρ. 659, 7. --- εἰπεῖν ὅτι πίςιν ἂν οἴεται γενέσθχι μόνην, εἶ δείξειαν ὅπως ἂν ἀδικεῖν βούλωνται μὴ δυνήσονται, ἐπεὶ ὅτι γ᾽ ἀεὶ βουλήσονται εὖ εἰδέναι. Ρᾳρ. 1248. δέος δὲ καὶ φροντὶς ἡμᾶς εἰσέρχεται μή πότε δύο πέλεις ποιήσωμεν ἐν μιᾷ, ἵπιο γοῖῸ ἐκ μιᾶς. Ἰανίυβ 1]. 94, αὐθὺ ἄμαϑ ὁ: ππὰ οἱυϊέαίθ αἰδοογάϊα ζεοθγαΐ. Ραρ. 1947 8ᾳ. καὶ ἵνα μηδὲ τὸ λοιπὸν τῷ δήμῳ ἐξουσία γένηται χχτα ΠΑΎσαι τόνδε τὸν νόμον. ΟὈὐηδαθίαμῃ οδὲ ἀἴοοῦθ κατα ΛΎσαι -- νόμον. Ρᾳρ. 1949. ἀθ δϑά!] 8 ἀϊοϊξατ: ἀποδεικνύναι τοὺς ὑπηρετή- σοντας τοῖς δημάρχοις ὅσων ἂν δέωνται καὶ δίκας ἃς ἂν ἐπιτρέ- ΨΩΝΤΑΙ ἐκεῖνοι κρινοῦντας. Ἰωθρομπάμτη ἐπιτρέψωσιν, ααΐᾶ 60η- βἰδηΐ θ᾽ ΟἸΏΠ68 ἐπιτρέπειν δίαιταν, δίκην, κρίσιν οὐ οπιηΐδ ΒΙΤΩ. ἀϊοθθδῃΐ, ποη ἐπιτρέπεσθαι. Ρᾳρ. 19. αἱ γυναῖκες ἀπὸ τῶν Οτεγ ὧν βάλλουσαι τοὺς πο- λεμίους τοῖς καλυπτῆρσιν. Ὗοτᾶ Ἰοοίϊο οδὺ ὠπὸ τῶν Τεγῶν. Ιάθτα γἰ ατα οδὺ ρᾶρ. 1808, ἐπὶ τοῖς Οτέγεσι τῶν οἴκων (Ἰ6ρ'. οἰκιῶν), αἱ τῶοὸχ ἀπὸ τεγῶν. Εἰπιθηάαίθ βου Οἱ Ὸ Ρᾶρ. 1ὔυθ. ἐπὶ τοῖς τέγεσι τῶν οἰκιῶν. Ραᾳρ. 1956. λαμπρότατος ἁπάντων γενόμενος ἐν τῇ τειχομῶαχίᾳ --- λαμπρότερος ἐν τῷ δευτέρῳ ἀγῶνι ---- ἐφάνη. Ἰωοᾳαθπηα! υϑὰ8 ροβίι- Ια αὐ γοσυ]α δἀάδίυν: λαμπρότερος (ἔτι). ὝΕΣ. Ππε ὙΕΣ ΨΥ »ῸΣ “στῶ ὡυῦχα Ἐρωεῶ)ι "ΜΕ Αι ἣν Ὅν. Ν πόνεν ἡ ἐἢ «ΕΒ “- ἘΡ γεξ ᾿ 5 κῷ ᾿ .- Φ. «ῃις... ὡ-- .- αι ΡΣ Ὁ ὦ βὰς ΤῊΣ Τα : δε πτσ - ποτ εν» )ὲ. - τὰ" τοις ὡς. 1892 Ῥαρ, 1909. ταῦτα μὲν δὴ Ῥωμαῖοί τε καὶ Λατῖνοι συνέθηκαν πρὸς ἀλλήλους. Οοτία οϑὲ ΒοἱβΚὶϊ διηθηάαδεϊο συνεδήκαντΤοΟ. Ῥαρ, 1264. τοῖς δὲ ἀκούσασιν ἔσμενονΝ ἐγένετο Ἐαίϊο τοὶ οἱ ΠΟ ΥΒ11 σοηδβαθίπαο βαδάοπέ αἱ ἀσμένοΙσ οοττίραίαγ. ΤΩ τον Ρᾶρ. 1949, τῷ δήμῳ --- ἄσμενονΝ ἦν γογᾷ ]δοίϊο οϑὺ ὠσμένΩ!. Αἢ ΠΙΒΕΌΜ ΒΕΡΤΙΜΌΜ. Ῥαρ. 1810. τύραννοι δὲ τότε κατὰ πόλεις μὲν ἦσαν. ἐπιφ ανέ- φᾶτος δὲ Γέλων ὁ Δεινομένους νεωςὶ τὴν Ἱπποκράτους [τοῦ ἀδελ- Φοῦ] τυραννίδα παρειληφώς. ».])οηγϑίμηι ποϑέγηηι ἑαρϑηηρ ἤϊδ ποθὴ "ηθὔϊοογτ 67" ΟΔΒΔΌ ΟΠ. οχἰβυϊτηδὲ ,μάηὶ μθη6 7γαίγοα ζμθγο ἢ ὶ- »οογαΐθ8 οέ (ὐδῖο: οὐ Ο'οἶαθ ορρὶὲ πο δυγασεϑαγμην ἐγγαηπηϊαὶϑ 7) θα ϑωδοθδϑῖο". ΟΟΤΔΥΘ ΟΥΠΠΘΠ, 861 ΠΘΙΊΟ ΠΟ τηϊγα Οἱ ΓᾺΡ αὰο Ῥϑοίο 48 τηθαϊοοῦῖ ον ἀοούπβ οὐ ᾿ἰβίογί δ ρϑ]]Ὸ ΡΘΡΙΟΟΥ ἴῃ ἐδπὶ ἰη- ΒΙρΏΘΠΙ) ΘΙΓΌΓΘΙῚ ἱπαἀ ΘΓ 86 Ρούαθυὐ ἴῃ ΓΘ ποίϊββίπηϑ, οαΐϊαβ δογίας δυσίοῦ οὖ οἱϊπη ογαΐ οὲ πῦποὸ οϑὲ ἰπ οἹηηϊ τη τηϑηΐϊ 8, Ηρτγοάο- ἴπτα ἀΐοο ΥἹ Ἰ1δὅ45βη4ᾳ. Ηδ8 ἰυγθαβ οἴωπθβ γίἀθίαν. ἀδάϊββο ΒΟΙΟ]αΒ, αὶ ἀθ 80 δἀάϊᾳογὶῥ τοῦ ἀδελφοῦ, ηὰο Θχραποίο οπηηΐἃ βΒδηδ Οὐ ὙΘΓᾺ βαηΐ. (ἀθοηΐβ ἔγαίτθβ αὶ αθγίης πρῖηο ποβοίδραὶ δῦ ΠΌῸΠΟ Ὠθϑοὶύ ῬΤΟΡ ΘΙ Ρογθὶερδηΐθβ Αἰ πη η 18 γϑγβί οα]οβ ἰπῃ ἐπὶ- ΡοΟάθ ἱπβοσὶρίοβ: Φημὶ Γέλων", Ἱέρωνα, Πολύξηλον, Θρασύβουλον, παῖδας Δεινομένους τοὺς τρίποδας θέμεναι. Ρ]αΐδγομυβ ὧδ Ῥγέλίαθ ογασι Ρϑρ. 408. ὁ. Δεινομένους τοῦ Σικελιώτου μαντευομένου περὶ τῶν υἱέων ἀνεῖλεν ὡς οἱ τρεῖς ") τυραννήσοιεν. ὑποτυχόντος δὲ τοῦ Δεινομένους ν»οἱκωξόμενοί γε, ὦ δέσποτα "Απολλον!}!" καὶ τοῦτά οἱ ἔφη διδόναι καὶ προσα- ναιρεῖν. Ἔςε τοίνυν ὅτι Γέλων μὲν ὑδρωπιῶν, Ἱέρων δὲ λιδιῶν ἐτυ- βάννησεν, ὃ δὲ τρίτος Θρασύβουλος ---- ἐξέπεσε τῆς ἀρχῆς. Ηδοὸ ἱρὶθαν Θα]ρα ΦΌΒΟΙ πᾶ θὲ ΠΙοηγβίαβ, βθὰ Ῥ] τὶ τη 4}}1}8 ΔΙ αυδηΐο οΤΔΥ ΟΣ Ὀ.5 ΟΥ τα 5 ῬΓοτηϊ αΡ, αυοά Ποιμηδηογθ ἔΔθ]85 δὰ οογίατη δὲ θχρ]ογαίδτη ἰδίου δθ σδέϊομθση ἃς ὑθΠ ΡΟΓΌΤΩ ἤάθπι οχὶρὶ βοββθ ορίπαίπβ οϑί, Ταηία δὲ θηΐτη ἱπ 1 δοηβαβίο 1) ῬοΙΣΖο]ὰ8 οπὶπὶ παία τηϊπί πνιβ ἔγαέγαμι ρυϊναΐαβ υἱχὶϊς Ῥοβίᾳιδιη ἔγαίου ΤΉΓΑΒΥθι- ἴὰβ τόσο οχυξῃβ εδίύ. Τοάοσγυβ 5ῖο. ΧΙ, 67. 189 οἱ Ῥουθαγ θδύϊ0 ΤΘΡΌΠΙ 8ἃ6 ὑθη ΡΟ μη, αὐ ὨΪΗ1] ἱτηροάϊαῦ 40 τρΐηυβ Νααα ῬοΙΩΡ 8 ῬγΓΠδρΌΓδΘ θα 8}18 Γαθγ]}, οὐ Ταγααϊηΐαβ δὰ- Ροθυ8. δραὰ ἰδοῦτη ἘθρΊ!] απὰ ραρηδγονῖξ, οὐ Ιοαγβἰα8 ὑγγαπησβ Βοιηδηΐβ ἐγατηθηύυτη ἄοπο ἀθάθεϊὑ: αὰ80 Ομηΐα ΟΡΘΙΡΌΒ6 ὨΙοηγ- οἷα τοίαϊαγιὑ ταΐτιϑ οχ ΠοιηΔΠΟΓΌΤα ΑΠΠΔΙ 8 Δ]14 81 οδγίϑυη ΟΒτομο]ορῖαθ γαὐϊοηθια 60]]10ὶ ῬΟΒ86, αυοᾶ οοηΐγα θϑὺύ. ϑυτητηᾶ 006 ἰδ αν αὖ δὶ αὐἱά βἰὺ ῬΓΟΓΒῸΒ ΔΌΒΟΠΌΤΩ οὖ δοβαγάστη ἰᾷ δαὺ Α]θηἶο ἰοραὺ δὰ δγρα 18 ὑπθαί ; συθηηϑατηοάστη ΕἸδαγίυ5 [0- ΒΘρὰ8 ἰπ ΗΘΌγδθογιτα ᾿Αρχαιολογίᾳ 5Βὶ ααἱὰ οββοὺ ὑπ ΔΌΒαΓἀ τη εὐ ἰὰ Βοτηδηΐ ΠΘ4 6 ΔΘ 00 8ηΐπη0 ὨΘαῸΘ ΔΌΣ 8 866 18 δοοὶρΘ ΓΘ ρΡοβδθῃῦ ἸηῸ}010]1οἱ ρίθ θὰ οἱημηΐδ δαὺ β᾽]θηΐο ῥγαθύθεγθ δαὺ 186- γίραγο βοϊϑύ, Οὐηΐγα Βοτιηϑηὶ βου ρίονθβ οὐ Ῥ] υὐδγομαβ ἰμ Βομλυ] εἰ Νυτμηδθ Ῥοτῃρ] οὐ ὙΑ] νὴ ῬΟΡ]6ο186 οὐ Οδηη111}} νἱΐα τηᾶρπο ὁΔηάογο οὖ βἰτηρ]οϊἑαίθ οὐ βἱποθυϊαίθ οὐηηθ8 [0 6}1848 οἰΐδιπι Ρ61- ΔΟΒαΓἀ88 οὐ Δρθυ ϊββίτηθ ουτη ΤΘΡΌΙΤΩ δία οὐ ὨυΤη8Δη0Ὸ ἱπηρηΐο Ρυρηδηΐοδ δ. αὖ γρίῃβ ἴδτηδ ἔδυθυαὺ τηθηϊοῦίδθ ῥγοάϊἀθυιηΐ. Εχοιηρὶο βίο ἰᾷὰ χσυοὰ 6χ Βοιῃηδηογαχῃ [8 06}}18 παγγαὺ Ῥ]αὐδΡ ἢ 8 ἰη Ποριίο οἂρ. ΧΧΥ͂. τὸ δ᾽ ὑπ᾽ ἐνίων λεγόμενον κομιδῇ μυϑθῶδές ἐςι, μᾶλλον δὲ ὅλως ἄπιςον, ὅτι μυρίων καὶ τετρακισχιλίων πεσόν- τῶν ὑπὲρ ἡμίσεις ἦσαν οὃς αὐτὸς ἰδίᾳ χειρὶ Ῥωμύλος ἔκτεινεν, ΄186 ὁΔη1ἸΘηᾶτα ΡΟΡυΪ ΓΘ πὶ βαρ πηΐ. ϑοὰ η6 βίο συϊάθηη Πίοηγβίυβ δὰ ἤάθιη ἰδοϊθπάδμη αφυϊάφαϑηα Ῥγοΐθοι. Ῥαββίμη ΘΥΓΟΡ8 οὐ ἔγαυθβ ρουρ σὺ οὐ {8 00]85 6586 βοίᾷβ οὐ θχογῃδίδβ οϑυ ἱβ ἱπάϊοὶϊβ ἀθργθῃθηάϊτηυβ. {Π{8 ὑπὸ θχθιηρο. ὅϑιαθδβα Ῥοιηθίϊ ἃ Τγαυϊηϊο ϑᾳροΡθο οαρίζαν, αἰτὶρὶ- ἰῸ, ἰπ00}18 ογρερέδωϑ δαὺ ἡθοδίϊβ δὰὺ ἴῃ βογυϊ αίθαι δὐδιιοίΐβ. Ῥγαθάδ ἱπρθηβ οδρίδ: οὕτω δὲ ἄρα πολὺς ὁ καταληφθεὶς ἄργυρός τε καὶ χρυσὸς ἦν ὥςε τῶν μὲν ςρατιετῶν ἕκαςον πέντε μνᾶς ἀρ- γυρίου λαβεῖν, τὸ δὲ τοῖς θεοῖς δεκατευθδὲν ἀργύριον τετρακοσίων οὐ μεῖον γενέσθαι ταλάντων Ὠίοηγβ. ΠΥ, Ρὰρ. 766 ϑυιηΐα Πδθο 6880 6χ ΕΌΪο Ῥίοίονθ δρραγθὺ οχ [ἱἱνὶο 1. 89 οὐ δ. ἰῃ αὰδ ΓΘ ἰαγαὺ οβίθμάθσθ [ὐνὶϊ θυγοσθαι ΕΔΌΪ σϑῦθὰ στᾶθοᾶ ρθυυθῦθθ δοοὶ- ΡΙθη 18, ΤΡονιθέήμαθ τιαμμζέαθ (Ἰπ4 10), φμαθ ρογάἀμοομο αὐ ομηιθη Θρογὶ εἰδδίϊμαίαθ ογαπέ, οἷν ἐπ γωνααηιθηέα διρροαϊέαυονο. Κὸ γιαφὶϑ αδὶο ( »γαθέογγμανι φηοα απέϊφεοῦ 68) ογοά! ἀογῖωι φεασγίμφοηέα θα ΒΌΙΑ ἑαέομέα γμῖϑ89, φιαρρ Ῥιίϑομὲ φωεὶ φιαάγίηφομέα τοἰδέία ρομαᾶο αγροηἐδ ϑοροδίέα ἐμ φαμὶ γθὴρ ϑογιΦὶέ. ἘΕἸΥΡῸ αυδάτγηροηΐδ ἰδ]θηίδ ΥἿΧ ἴῃ ἐὰπάδιηθηΐα βυρροάϊἑαγογιηῦ οὐ ὃχ ἀπ ὉΓΡΘ αυδίθοι 184 τη }]}1ὰ ἰδθηἑογατα ῥγαθάβθ ἔβοία βαπὲ δὲ ἀθοῦτηβ [ογὶ οοηβθογδίᾳ τα] 118. Υἱρὶ ὑΐτη ἀὐνίβα; ἀπᾶάθ 60]]ρα8 Ρ]Ὲ8 αυδπη ααϑδατγαρίηΐα ΤῊ 1}Π1ἃ ἀγιηδίογαμα ἴῃ Θὰ ΘΧρΘ ἰοη8 δαῖββθι Νυραθὶ Αρυὰ Ρᾳ. Ὀίατη οοπίτα τὸ τοῖς θεοῖς δεκατευθὲν ἀργύριον ἀϊοϊϊαν τετρα- κοσίων οὐ μεῖον γενέσθαι ταλάντων, ΤΟῊ καὶ τοῖς θεοῖς ἐξχιρεθεῖτα δεκάτη. [Ιἰδαὰθ ααῦπη αυδανηρθηΐα ΟῚ τηΐπὰβ ἰδ]θηΐδ οἂρίᾷ Θβδθηῦ ἀ4θ τηο8 ἀθοίτηϑ ρᾶτβ ργαθάδθ ἐβ]θϑηία οὐ ΡΒΑΘΊΝΤΑ [Ιογὶ ὁοηϑθογαίδ ΥἹχ ἴῃ ἔππἀδτηθηΐα δβαρροάϊίανθγαπέ. ΕἸθυὶ ροίοβὲ αἱ ΠΟ Βὶὑ γϑρατῃ (οὐ αἰ ΠΠ 01] τη πὶ οϑὺ ἤδθο οπιηΐα ῬΓῸ Ὑϑυὶβ ἸθρΘ) Βθἃ ποὴ θϑὺ ἱπουθά}}}]8 ἤθαᾷιθ δυβαγάμτη. 3'6ἃ φαΐβ ογθάδὶ 8300 ἰα]θηΐα υἱν πη τὰ] 8 οβ86 ἀϊγίβα ὥςε τῶν ςρατιωτῶν ἕκαςον πέντε μνᾶς ἀργυρίου λαβεῖν Ιάθια ἱπάαοὶς ΒρΡραξαχῃ τὸν δημχγω- γὸν πΆΡΓΔηΐΘ) Ρᾶρ΄. 1908. έόγεσ (ἱηφαϊ}) οαρέα ϑιιόθϑα Ροηιοίϊα Φέροντες εἰς μέσον ἔθηκαν ὅπασι τὴν ὠφέλειαν, ὥσθ᾽ ἡμᾶς χωρὶς ἀνδρχπόδων καὶ βοσκημάτων καὶ τῆς ἄλλης κτήσεως πολλῆς οὔσης καὶ καλῆς ἀργυρίου πέντε μνᾶς κατ᾽ ἄνδρα διανείμασθαι. ὙΠ οβίο; ἀθ ὅϑιᾳθβϑα ΡῬοπιθίΐα χαϊάθπι δοίμπι δὲ. Εθοθ δαΐθχω Ροϑὲ ΔΠΏΟΒ ῬΔ.}10 Ρ]8 αὐᾶτι ΧΧΥ͂ Οὐη81 Ῥ. ϑβ'δυυὶ 8 Ῥυίβουβ βίγαο. ἰὰ8 αὐ διιυδοσαηρ βομιθέϊαηε ἐοφίοιϊδεδ ἀμοίϊς μέγα »}ωποοῦϑ 65 ορρὶ- ἄμπι οαρὶέ: δαρέμρι μγαθάίαθ ἀαέμηι, ἰθϑὶθ [ἡνγίο Π. 95. Αὐάϊ παης Π:οηγϑίαπι ρᾶρ.. 1108. ὁ Σερουΐλιος --- ἀναλαβὼν τὰς δυνάμεις ἦγεν ἐπὶ τὴν ἀγχοτάτω Σούεσσαν Πομετιανήν, ἣ μεγέθει τε περι- βόλου καὶ πλήθεσιν οἰκητόρων ἔτι δὲ δόξῃ καὶ ΠΛΟΥΤΩΙ πολὺ τῶν ταύτῃ ὑπερέχειν ἐδόκει καὶ ἦν ὥσπερ ἡγεμὼν τοῦ ἔθνους. --- εἷλεν αὐτοὺς ἐν οὐ πολλῷ χρόνῳ καὶ τοὺς ἐν ἥβῃ πάντας κατέ- σῴῷαξεν. ἐπέτρεψε δὲ καὶ ὅσα ἦν ἐνταῦθα χρήματα τοῖς ςρατιώταις Φέρειν τε καὶ ἄγειν. Αἀ Βᾶθὸ ἰπ τηϑηΐθμι σρηΐὲ ἀϊοὶὶ γοϑίδγίβ: ΟΡΟΒΤΕῚ ΜΕΝΘΑΘΟΕΜ ἘΒΒΕ ΜΕΜΟΒΕΝ, Ῥαρ; 1914. οἱ μὲν οὖν ἐπὶ Σικελίαν πλέοντες. ΤΛ τὶ Σικελίας, αυοὰ ἀπΐοθ νϑραη). ϑίθρῃμαμαβ δοουβδιϊ γα τη ΓΘΡΟΏΘΩΒ ΠΟ ΘΟρὶ- ἰαγαὺ αυϊά Ἰηἰογθβϑοὺ ἰμίθ πλεῖν ἐπ᾽ ᾿Αϑηνῶν, αὐοα Βοοὶϊ οὐ διηϊοὶ Ἰηθαηΐθ γϑγ ἰβοϊθθδηὶ, οἱ πλεῖν ἐπ᾽ ᾿Αϑήνας, αυοά ἀθ Βοβία ἀϊ- ΟἰῸΓ ἰηΐθβϑία οἴδββθ Αὐμθπᾶβ ροίθηίθ. Ιΐδαᾳιθ οι ΔΠΟΓΏΙΩ Ἰοραῦὶ ἐγαιηθηΐαπι ἰῃ Κ᾿᾽΄οΠἿα οϑιιξανὶ ἔπλεον ᾿ ἐπὶ Σικελίας, πομ ἐπὶ Σικελίαν. 180 Ῥαρ. 1316. ὅτι πρᾷος ἦν Φύσει καὶ μαλακὸς [εἰς] ὀργήν. 10)6- Ἰομᾶα οδϑὺ οὰπι ἀϊοθηᾶὶ ἀϑὰ ῬαρΉδη8 ργδθροβιθο. Οἀταθοὶ χῶώλε- τὸς ὀργήν, πικρὸς ὀργήν οὐ Βῖτα. ἀϊοθθαπῦ; ᾿ἰὕδαὰθ οὐ μαλακὸς ὀργήν. οἵ, Ῥὰρ. 747. βαρύς τε καὶ χαλεπὸς ὀργήν. Ῥδρ'. 781. πικρὸς ὀργήν. ρᾶρ. 1δῦθ. οὔτε χαλεπὸν ὀργὴν εἶναι. Ῥὰρ΄. 1984. δόξας μέτριος ὀργὴν εἶναι. Βοουγτὶς νἱθατα ἰάθπι ρᾶρ. 1868. χαλεπὸς [εἰς] ὀργὴν ἐγένετο καὶ ἀμείλικτος. ϑυτηβὶν αὖ 4]1α βοχοθπία δῦ Ηογοάοίο ΠῚ. 1981. πατρὶ συνείχετο ὀργὴν χαλεπῷ. Ρᾳρ. 1917. ἐςρατοπεδευκόσι δ᾽ αὐτοῖς οὐ μακρὰν [ἀπὸ] τῆς πόλεως τέρας γίγνεται [θχυμαςόν] οἷον ἐν οὐδενὶ χρόνῳ μνημονεύε- ται γενόμενον. ἘΠῚ το] αὶ οπηπθβ οὐ Πίοηγβίαβ οοπβίδηΐο μακρὰν τῆς πόλεως ἀϊοθθαμύ. [πβϑρῖϑ θϑὺ ποηῃυτηααδηι ἰπα }}18 ῬΓΔΘΡΟ- βἰο, αὖ ἢ. ]. οὐ ρᾶρ. 76. οὐ μακρὰν [ἀπΊ ἀλλήλων. Τέρας θαυμαςόν δρυἋ Βοπιίποιη βαρογβϊ ὑϊοβατα ἴῃ ἰδηΐδ ῬΓῸ- ἀϊρίογατα. οορία ἔθετὶ ρούθϑὺ οὐ 101] δριά Ὀιοηγβίατη Ἰθρὶζαν, αὐ δρυὰ (οἸ]ὰπὶ ΧΥ͂. 4. γογέομέιι. ἐπηϑιἑαέμηε σου αίμηι ὁ8έ γ666Ή8, Β6ἃ αὶ δἀάϊυυν οἷον ἐν οὐδενὶ χρόνῳ μνημονεύεται γενόμενον Βα 18 οϑὺὲ θχυμαςόν ἀθ]6Γ6. Ῥαρ, 1919. ὁ μὲν πεζὸς αὐτῶν ςρατὸς ὃ πολὺς περὶ ἑαυτῷ σφαλεὶς --- ἔΦΕΥγ εν. Βθηθ οομηραγανῖῦ Εάϊον ΤΙ μαογάϊάθτα 1. 69. ἐπιξάμενοι τὸν βάρβαρον αὐτὸν περὶ αὑτῷ τὰ πλείω σφαλέντα, 8068 ποη Ορὰβ οϑὺ οχ ἢ.]. αὐτὸς περὶ ἑχυτῷ ἃραὰ ΠΙοηγΒΙ πὶ ΒΟ θΘθ. Μα]ὰ8 ἰπ ἢπηθ τ βου ρβουὶβ ἔφυγεν ΡτῸ ἔφευγ εν. Ῥαρ, 1824. αὐτός ἄγγελος τοῖς Κυμαίοις τῆς αὑτοῦ νίκης βουλόμενος γενέσθχι. ἸἘδο Βθηδὰ 580] 6 Ὀδηὺ οομηροβὶίο ποιηΐπθ υἱϊ αὐτάγγελος γενέσθαι. Ῥ]αἰδτοιΒ ἰῃ νἱΐα Οαέοηῖα (δηϑογὶὲ οαρ. 14. μετὰ δὲ τὴν μάχην εὐθὺς εἰς Ῥώμην ἐπέμπετο τῶν ἡγωνισμένων αὐτάγγελος. ἈΑἀάδιη Ἰοουτπα Ρ] ἰδτοπὶ ὧδ φίογία Αἰῤομίθηδέμρι, αὖ τηθη Ἷ8 ΠΙθΘΡθη. [ρου Ρᾶρ. 947. 5 οἱ δὲ πλεῖςοι λέγουσιν Εὐκλέα δραμόντα σὺν τοῖς ὅπλοις θερμὸν ἀπὸ τῆς μάχης καὶ ταῖς θύραις ἐμπεσόντα τῶν πρώτων τοσοῦτον μόνον εἰπεῖν. Χαίρετε καὶ χαίρομεν. εἶτα εὐθὺς ἐκπνεῦσαι. πλὴν οὗτος μὲν αὐτάγγψελος 196 ἥκε τῆς μάχης ἀγωνιςὴς γενόμενος. Ποροπάπηι ΔΡὈἰΐτου: ταῖς ϑύραις ἐμπεσόντα τῶν πρΥΤΑΝΕ ων τοσοῦτον εἰπεῖν" Χαίρετε ΝΙΚΩΜΕΝ. εἶτ᾽ εὐθὺς ἐκπνεῦσαι. οἱ δἷο ραββίτη πρροίμϑ ὁ 2706. ἦϊο αὐτάγγελος ΔρρΡε)]]δίυν. Ῥαρ. 1820. πονηροὺς ὑπὲρ τοῦ μέλλοντος εἶχον διαλογισμούς. Μρυ- ἄοβο ὕτγθίηδβ: πονηρὰς ---- διαλλαγάς. Ἰμδουπδιη γίαρ5 ΔΙΑΛΉΗΗ Τ816 Θχρ]θϑίϑιη. ως ͵ Ν ! - ᾽ 3 " Ῥαρ. 1828. δύο τὰ κάκιςα τῶν ἐν ἀνθρώποις καθίςαται πολι- τευμάτων. μοροπάσμη πολιτεύματα, αὐ ἔδοτε ΟἸΔΘΟΟΓαΙ. ἴῃ Βαϊ αβοθιηοαϊ δοταροβίἐΐοπθ οομβέδηβ οοπδιιθίααο. Αὐ᾽βύοάθιηβ ΟἸπηδαογαπη ὑγρᾶπημβ. ραᾶρ. 1829, οἶγοα ἰαθοὶ ἉΓΙΩΔ ΟἸΙΏΠΪΔ ἴῃ ἰθπη0}}8 ἀθροπθγθ: κεῖσθαι δ᾽ αὐτὰ παρὰ τοῖς θεοῖς ἐν καλῷ. Νοπάμσχμη ἀθροθὶία ογαηΐ: ἰύδαυ!θ κείσξοδαι γθ- ΓΌΙΩ ΘΒί, Ῥαρ. 1991. οὐ μικρὸν αὐτῷ δέος ᾿ΕΠΙτρέφεσθαι νομίσας. Ἀσαΐο νἱαϊν ϑιθρθδμὰβ ὙΠΟτρέφεσθαι τοααϊτὶ, χαρὰ ἀϊοϊξαν ἀθ οὺ φαορά ἴῃ ΟΟΘΌΪΐΟ ΟΡΘβοθηβ ἴῃ ἰηξονιαπίατη δὰῤ ρϑγηϊοίυτη δ] ἰοαΐῃ Ροϑίθα Θγαρίαγατη δ᾽}, αὖ ΟΔΘα 8 ποίδγίδθ διιοίογὶ αἸ ΟΡ ὑτοτρέ- φεται. ΕἸορδηΐθν ἀϊχὶὺ Ποη γβὶὰβ Ρᾶρ. δύ, ἵν᾿ ἀκριβῶς μάθητε οἱους σκύλακας ὑμῖν καὶ Ταρκυνίου τυραννὶς ὑποτρέφει. Ἐϊοάθπι τη 0 ἴπ ΙὈγῚ8 ρϑοσαίαν ρᾶρ', 1997. ἵνα δὲ μᾶλλον μάθῃς ἡλίκον ἄρα τῇ πόλει κακὸν ᾿ΕΠΙτρέφων ἐλάνθανες, δὶ ἰΐοΡαπη βίθρμα- 8 ὝΠΟ τρέφων οιηθηάανίί. ΚΊΘΒβΙΙπρ:. Β.]. οογίαπη οουγθούίοηθπι τϑοθρὶξ, βθᾷ Ρᾶρ. 1991, ψὶ τη ἱπθιηθπάδίαμῃ το] αϊί. ᾿Επιτρέφεσθαι ἀϊοϊϊαν ἰαγοπίαβ, αὑδθ ἑωθία δισδογδϑοὶέ, αἰ ἰῃ ΥἹοΙ πα Ρᾶρ'. 1892, ἐκθηλῦναι τὴν ἐπιτρεφομένην νεότητα ἐπεβάλετο. ᾿ «' [χὰ - Ῥαᾳρ, 1998. οὗς ἅπαντας ἀποκτεῖναι --- προελόμενος ἐπέσχεν ἢ . ε Ἁ , ͵ “- [καὶ] κατ᾽ ἀγροὺς κελεύσας διατρίβειν. Εχραποία ταο]οϑίϑ ΘΟΡαΪὰ οπηηΐα τϑοΐθ οὐ ογάϊηθ ἀθοαγγαηί. Ῥὰρ. 1894, καὶ ὅσα μὴ δύναιντο φέρειν τε καὶ ἄγειν [χρήματα 197 καὶ βοσκήματα) τὰ μὲν ἐνεπίμπρασαν τὰ δὲ κατέσφαττον. Ῥαθ- ε}15 ἀπποία ϊαμοια ΘΧ ΤΔΡΡἾΩΘ Ἰγγ βὶΐ, Ραρ. 1880. οἷς ἐνετείλατο τοὺς φυγάδας --- πρὸς αὐτὸν ἄγειν. ΑὉ Ηοτοάοίο δβυχμηβὶὺ ἐνετείλατο, 40 γοῦῦο πϑπῖὸ Αὐὶ- οοσαμι αἰθραία!. Ῥαρ. 1897. οὐδὲ παρὰ ταῖς θύραις πολλήν τινὰ --- εὗρον Φυλα- κήν. [λὈτὶ περὶ ταῖς θύραις. οιαπι 6886 ΔΡΌΪ ΤΟΥ περὶ τὰς θύρας. εἶγοα ζογό8. Ῥμοίαβ Περιθυρεῖν: περὶ θύρας εἶναι, φορά ἀθ ἸΩΔΡΏΟ ΒΟΙΔΪΠΌΠ. ΠΌΙΩΘΙΡΟ ἀἰοὶ ᾺΓ, Ῥᾳρ. 1987. τηοπιογ Ὁ}118᾽ οϑὺ βουϊρέσταθ γαγίθίαβ ἱπ ὙΘΙΌΙΒ: τοὺς μὲν ἄλλους σύμπαντας οὔτε τῶν σωμάτων ἔτι καρτεροὺς ὄντας οὔτε τῶν Φρενῶν διὰ τὸν οἶνον προβάτων δίκην κατέσφαξαν. ἴῃ οἸμηΐθα8 1ἰὈτὶβ ῥγϑθίθ ἀπατα ὈΓΟϊπδίθιη ῥΓῸ. καρτεροὺς ὄντας Ἰορὶ Ρ κρατοῦντας. ἸηέοΡροΪδίοῦ ἐπ’ αὐτοφώρῳ ὑθηθίαν οὖ Ῥ61- βρίσαθ ἰηἰογργθίδυϊο δπίϊαᾳαδηη Ἰθούϊοπθμη Θχρα]ἱύ. Καρτερός τινος ῬΓῸ ἐγκρατής, κύριος Οοἰΐδπι 8115 Βοαυϊ ΟΡ 8 Ρἰδουϊε, φαοτατη ἸΟ608 βουγαυϊὺ δαϊά88 ἴῃ Υ. Ῥᾳρ. 1999. ἦν δὲ οὐδὲν εἶδος ἀναγκαίας τροφῆς ὃ οὐκ ἐπείρω- ζον ἔτι. ϑϑηβὰ οδγοὺ ἔτι. Ἀδίϊο ἀυοὶν, οὐ γίίδθ αϑὰ8 δὰ ὃ οὐκ ἐπείραζόν τινες. Ῥᾳρ. 1842. τῷ δήμῳ δὲ κατ᾽ ἀρχὰς μὲν ἦν ἀσμένῳ ΤΟΥΟ κληρούχους διαλαγχάνειν. Ἐχοϊάϊύ αὐὐϊου]υβ ΤῸ τοὺς κληρούχους, Ῥαρ. 1848. --- τὸν λοιμὸν ὃς ἐν τῇ μελλούσῃ αὐτὸν ὑποδέχεσθαι ΠΟΛΥΟ γενόμενος τοὺς οἰκήτορας διεφθάρκει. ἸΑΌΤΙ ἀθίθι ΓΒ Βουγϑηὺ γϑᾶτη ᾿θοίϊοηθμι πόλει ῬΓῸ πολύς. βου θΘθαία σ΄. Ῥαᾳρ. 1844. παρελθὼν Σικίνις πολὺς ἔρρει κατὰ τῆς βου- λῆς. βυχηΐαμη οδϑὺ οὃχ ἀθοδηίαίο ἰοοο Πριμοβίμθηΐϊθ ὧδ (Οὐογομα Ρᾶρ. 272. 19. τότε ἐγὼ μὲν τῷ Πύθωνι θρασυνομένῳ καὶ πολλῷ ῥέοντι καθ᾿ ὑμῶν οὐχ ὑπέχωρησα, ἀθ αὰοὸ Ποιμούσαβ ἴῃ 6]θρθη- ἐἰβδίτηο Εἰῦτο περὶ ἑρμηνείας ὃ 972. καὶ γὰρ μεταφέροντα ἔς! 188 δεινὰ ποιεῖν ὡς τό' »ῷ Πύϑωνι δϑρασυνομένῳ καὶ πολλῦ ῥέοντι καθ᾿ ὑμῶν." ΒΙπΉ} τηθίδρμογα πολὺς πνεῖν ἀϊοϊξαν ἉΠΠΑἷ8. Ρδρ’, 1426, τῆ; αὐθαδείας ἧ: πολὺς ἔπνει τότε οἱ Ρᾶρ. 1ύώϑ, ἐν οἷς γὰρ ἀνθεῖν ἐδόκεις πολιτεύμασι καὶ πολὺς ἔπνεις. ΡῬαρ. 1940, προταναγκάσων τοὺς ἐχκχύσαντας τὸ δεινὸν κατα. σβέσαι, ἴ'ηο γϑῖοὸ ΚΑΙ κατασβέσαι, αὐ ἴῃ ποὐἰβδίτηο : Τήλεφον ὃ τρώσας καὶ ἰάσατο. Ρ]αίο ἰῃ Οογσία Ρᾶρ. 447. ὁ. ἐγὼ γὰρ καὶ ἰάσομαι, Ὁδὶ γὶάο ἰδ} δαταΐ τη. Ῥαρ. 1846. τῶν δὲ μηδὲν ἐνδιδόναι μωαλακίξεσθαι συμβουλευέν. τῶν πρὸς [τὸν δῆμον] ὄχλον αὐθχδὴῆ καὶ ἀμαθῆ. Οπιθηάίτηυς βαρτὰ μηδὲν ἐνδιδόναι μάλακον δογτὶρὶ ΟΡουΐίοσθ. Ῥϑγβρί απ οϑὺ τὸν δῆμον ἴῃ ὉΓθὶπαΐθ οτηϊββατη οἰΐτα Δ} Βοτηΐπθ ἔα] Ἰξβί πιο ἴῃ τηδρρΐηθ δἀδβογὶ ρίατη ἔαΐββθ. [ἢ ΓΘ] αἱ ἀθβἰ ἀθγαία. δοπίαπο- 0; ΒαΡρΙθπάσμ: --- ἀμαθῆ (ἢ) ϑρασεῖαν --- δημοκόπων μανίαν. Ῥαρ,. 1849. τί οὖν Μαϑόντες ἐμποδὼν ἵξςασθε ἡμῖν; ΤΑΙ] δ οί τη Υἱ πὶ δύ ρΓῸ τί οὖν Παθόντες, αυοὰ ἴῃ ὕτθίπαίθ τϑρουίαπι ΒΡΘΓΩΪ ΔΓ. [Ι͂ θα Ἰοδυϊίοηθ, 8 βθχϑθηΐξίθβ Πιοηγβίαβ αὐϊέαγ, ΠΡ ρογροίαο Παοσίμδηξ. βαθρίββίπηθ τί παθών, παθόντες ογαδὶί; ΠΟ ΤΠΪΠΒ ΒΔ606 τί μαθών, μαϑόντες γὶ(ο586 ΒΟΡΙἰΐαγ, Ἐηρη- ἀδπάατη Ἰσι Υ Ρᾶρ.. 1691. τί οὖν Παθόντες ἃ τότε συνεχωρήσαμεν νῦν ἀναθησόμεθα; οἱ Ρᾶρ. 1978, τί οὖν Παϑόντες ἐπιχειρεῖτε πάντα συγχεῖν ταῦτα νυνί; ϑ'΄πθ τηθπᾶο Ρᾶρ. 1575. τί οὖν παὰ- θόντες οἱ δημαγωγοὶ ἡμῖν ἐγκαλοῦσιν; ἴῃ ααϊθαβ οτππὶθαβ ἱποϑὶ βύ υἱ 86 ΘχρτοὈταίϊο. Ῥὰρ, 1851]. οὐ μὴν ἅπασί γε εἰσήει καὶ μάλιςα τοῖς πρεσβυ- τέροις ὀλιγωρία τοῦ πράγματος, ἀλλὰ προσέχειν μή τι ἀνή- κεφοὸν ἡ τοῦ ἀνδρὸς ἐξεργάσηται μανίχ. Νοη οδϑὲ ΒΔΠΏΙΩ προσέ- Χχειν, αὐυοὰ 6Χ εἰσήει Βυβρθῃᾶὶϊΐ ποὺ ροίθβί. Ἐογίαββθ γϑραχῃ θδί προσεῖχον. Ῥοβὺ ρϑισα βοῦὶ δθηάαχη: ὄχλος γὰρ ὅσος οὐδεπώποτε συνῆλθεν. Ῥαφ. 1852. ἐπικελεύσαντος τοῦ δήμου --- τὸν νόμον εἰσφέρειν 189 ἔχων αὐτὸν ἤδη γεγραμμένον ἄνεγίγνωσκε καὶ ψῆφον ἀναδίδωσι τῷ πλήθει περὶ αὐτοῦ παραχρῆμα [ἐπενεγκεῖν]. ]πια ΡΔΓΒ Ἰοοῖ πιδηἰ βίο τπηρπάοϑα οϑύ. Ἑαϊίοῦὶ ρἰδοθὺ ἍΜΑ δίδωσι. βρά ὄνα- γιγνώσκων ἅμα ουτῃ τοὶ πδίαγα μ0ῃ οὐηρταϊί. ϑοίθπιπθ οδὺ Ὀἰοηγβίο ἀΐοθγθ ψῆφον ἀναδιδόναι οἱ ψῆφον ἀναλαμβάνειν. Τίδαιθ βεουγαίο ὠναδίδωσι ΤΟΒΘΟΌΘΙΙΠη ἐπενεγκεῖν. ᾽ - “- ’ ᾽ κ ἡ ἐ.. Ρᾳρ. 1859. οὔθ᾽ ὧν ὃ δῆμος γνοίη τῇ βουλῇ Φίλιδν τι ἦν. Εὶ ἀϊοαϊίατα οϑὺ Φίλιον ρῸ φίλον. Β6}}} νοθδῦιϊα βαηὺ, ἷἰπ 40 ἀἰβυϊηραηα. οἱ Φίλιοι οἷυοδ 80 δοοὶὲ οὺ οἱ πολέμιοι. ϑθρίιβ γἱἀϊπηυβ Φίλος βοῦὶ δὲ δὶ Φίλιος μθοθϑβδυ τη θϑῦ; ΟΠ] Ό81, αἱ ἃ.1. οδοπύναγίο ΘΡΓΟΤΘ ρϑοσδῦαγ. Ογαύνηι οὺ αοοθρέφένι ΔΟΠ ΔΙ 1 6. φυᾶπὶ Φίλον ἀἰοϊζαγ, αὖ ἷπ 1: Ἢ ΣΟ: ὅττι καλὸν Φίλον ἐςὶ, τὸ δ᾽ οὐ καλὸν οὐ Φίλον ἐςί. Ῥαρ. 1955. ἀλλὰ διέμενον ὥσπερ οἱ σωφρονέςατα ᾿φαλισευν. μένοι πρὸς τοὺς υἱοὺς πατέρες. ΙΓΟΓ : » πολιτευόμενοι υἱ2 ϑώ- ππηρ 69. οἱ παιδευόμενοι οομϊθοὶδ, ἱπέδ] οἰ ο᾽ δἀτηοάστα. ὥῥϑααϊο- πὰ υ8ὰ πολιτεύομαι οϑὺ ἀναςρέφομαι, συναναφρέφομαι, αἱ δρυά Ὀίοποια ΟὨγγβοβί. Π. ρ. 40. Ἐοίβκ. ὑποψία ὑπῆρχεν ὡς οὐχ ἡδέως ὑμῶν διακειμένων ἀλλ᾽ ὅμως ἐκεῖνός τε ἐπολιτεύετο πρὸς ὑμᾶς καὶ ὑμεῖς πρὸς ἐκεῖνον. οὐ ΒΔΘΡΘ δραὰᾶ 8108 60 Βθπβῖι πολι- τεύεσθαι ῬΟΒΙΓΌΓ, Ρᾳρ. 1855. ρῥ]ατγίπι!, ἱπαυϊξ, ὁχ ατθθ Βοπιᾶ 810 τηϊρταγιηῦ, ὧν οἱ μὲν ὠνέφησαν αὖθις, --- οἱ δὲ καὶ διέμειναν. ΕγρῸ 81] πὸη ὠνέςησαν Βοὰ γεάιογωμέ ἐνόςησαν. Ῥᾳρ. 1857, δάἀθ Ῥυδθροβι ἱοπθτα καὶ (ἐνὴ τῇ πρὸς ᾿Αντιάτας ἀριςξεύσας μάχῃ. ε ͵ Ε ’ ᾽ . Ῥᾳρ. 1807. ἀποςερέσθαι ἐδόκουν τῆς ὁμοίας εὐτυχίας. Ἰωνεῖ ἀποςερεῖσθαι. ϑγιθαγρ. ἀπεςερῆσθαι οοπίθοϊύ. ΚοΒθ]ἴπρ'. ὥποςε- ρέσθαι τοροϑαϊ,. γα πι 6880 ΡΟ ΤΟΣ ὠποςἐρεσθαι, ἀθ αυἃ ἔοττηδ ΡογίδοιἹ βυργὰ αἰχίσηυβ, Ρᾳρ. 1862. καὶ νῦν τυραννικὴν ἐξουσίαν περιβαλόμενος --- λέλη- δεν ὑμᾶς. Βροἰἰβείπιο Ὁτρὶπδθ σεριβαλλόμενος. 140 Ῥοβὺ ρᾶιοα οὃχ Οοάϊε ΘΧΡΌΠΡΘ ΔΓ Οα] τὴ ἴῃ σου ΐβ: τοῖς ἐλευθέραν [τὴν] Φωνὴν ἀφιεῖσιν., οἱ π0]] ΓΘΟΙ͂ΡΘΡΘ βυδάθηΐθ Ἑάϊίος Τηθηἀοβϑιη 1 ΡΓΟΓΌΙΩ ΒΟΡΙΡ Γ8Π ἀνομολογήσετε ῬΙῸ Β8ῃϊββίχηδ ἂν ὁμολογήσαϊ τε. Ῥαρ.. 1672. ἥ) τε αἰδὼς ὑφ᾽ ἧς [κρατούμενοι] τέως οὐδὲν ἐτόλ. ὼν εἰς ἀλλήλους παρανομεῖν τότε ἄνήρητο. ἘΐδοΘ ἐξθΡῸ Τὴ Οὐ βρὶ- ὨῸΒ ΘΠ) 80 Δααϊδτηθηίο. Οαϊά ποίϊα8 αυδηὶ ὑπ᾽ αἰδοῦς, ὑπ᾽ αἰσχύνης, οὐ ὑπὸ δέους. ὑπὸ λύπης οὐ Ῥᾶρ', 468, ἐξέξηκας τῶν Φρενῶν ὑπὸ τῆς: ἡδονῆ;. οἱ δίτη. βοχορηΐα. Ῥαρ. 1874. μηδεμίαν ἄλλην ἀποτροφὴν ἔχουσιν. Ὀϊχογαὶ αἱ Βο]οὺ ὠποςροφήν οοηγαρένηι, Ἰάφαθ ἴῃ ορίϊπιο ΟὐάϊοΘ ἸορτίαΓ, [-4 ’ Α - ε ’ Ν Ῥαρ. 1070. πάντα τὰ τοιαῦτα ἐγκλήματα ἔργοις ἀπολυσόμεϑχ ουκ εἰς μᾶκρᾶν οὔτε κακὸν οὐδὲν ὑμᾶς ἐργαςόμενοι τήν τε ἐξρυ. ’ “- ω , σιᾶν τῶν δημάρχων --- ὕντες ἶ Ἵ ἡμάρχων --- βεβαιοῦντες. Ῥργβρίσασχη οί ἐργαζόμενοι ΓΘΡΟΠῚ ΟΡΟΡίρ[6, Ρὰρ, 1878. εἰ γὰρ [ἐν] τοῖς μετέχουσι τῆς βουλῆς Φοβερὸν ποιήσετε τὸ [μὴ] μετὰ παρρησίας ἃ Φρονοῦσι λέγειν. Μαηϊοβέίῃχη οϑὺ αὐγαμηαι8 ΘΙ Ὀ]θιηα Ἡοἰβκίο δποίουθ ἀπᾷ ΠΏ ΓγΆ 6886. ἀ6]6η- ἄσπι. Μίγοῦ 400 ρϑοίο βᾶθοὸ ΕἸ ἀϊΐου τϑιϊηαθοί 4αϊ ἴῃ ἐδ] 108 δοαύιπι ΟΘΘΓΠΘΡΘ 8016. δὲ 1 γὶβ ααΐᾷ 5ἰὲ ογθάθηΔηχη αυϊά ποθὴ ογθάθηδαση ῥτοθα πογϊί. λ " κ᾿ “,». Ῥαρ, 1880. καὶ διαςασιάζουσι τὴν πόλιν. Ὑ᾽ξοΒο ΒΘΟΌΪΟΓΕΠΙ αϑὰ φςασιάζειν οὐ διαςασιάξειν γοῦθα ἐγδηδίἐἶγα ἐμοία Βαηὐ οὐ β'ρῃηΐ- Ποδηὺ ςάώσιν ἐμποιεῖν, αἰ ᾿ἰοΡΌΤΩ Ρᾶρ'. 1984, ἐςασιακὼς τὴν πόλιν. οἵ, ὕαν. Τιϑοίέ. Ῥαρ'. 81. Ῥαρ. 1381. οὐκ ὀνειδίσαι βουλόμενοι ὑμᾶς ἀλλ᾽ ἐπιεικὲς ἔρους ποιῆσαι... ΒαλίοΥ ὑμῖν Ῥτοῦαὶ, βϑὰ αυοά δαἀάϊίαν ὠλλ᾽ ἐπιεικες ἐ- βους ποιῆσαι ἴλοὶϊὶ αὐ ὑμᾷς 5ἰξ Ὡϑοθββαγίαχω. ᾿Ονειδίξειν τινά ΡΘΡΪπάθ θ6η6 ἀἱοϊξαΡ δίᾳαθ λοιδορεῖν τινά. ᾿ Ν ν -" Ῥὰρ 158ὅ. εἰ μὴ ἄρα τοῖς ὑπάτοις --- καλῶς ἔχει πείθειν ὑπὲρ » Ν "»»-ὔ Ἁ κ᾿ ᾿ " -“ σοῦ τὸν δῆμον, σοὶ δὲ οὐκ ἄρα καλῶς ἕξει τὸ αὐτὸ τοῦτο περὶ 14] τεαυτοῦ ποιήσαντι. ἴη δ ἱγοηΐοα ΟΡροβ᾽ ΐοηθ μέν δϑὺ ῬΓΟΥΒῸΒ προ αβδ τη τοῖς ΜῈΝ ὑπάτοις. Μίγυπι οδὺ αυϑτη Β86 06. μέν αἱ ἄθθβθθ τω πῖπο θααϊὺ ἴῃ 1 ΡΒ πο οοτηραγθαί, Ποίπάθ βοῦῖῦθ Ὑσὲρ σεαυτοῦ. Ραρ, 1999. τῆς δὲ τοῦ σίτου [διαπράσεώς τε καὶ] διαθέσεως ---- αὐτοὶ ἐπιμελησόμεϑα. Νοη Βο]οὺ Πὶοηγβίυβ ἱπθρύθ σοοαθα]α ῥτοῦ- 518 ἰσοδύναμα οοπΐθηροσθ. ΝΊΒΙ] Ρ]8π6 ἱπίογοβὺ ἱπίον διάπρασις εὐ διάδϑεσις. Διατίϑεσθαι Θηΐτη οϑὺ πωλεῖν, ἀποδίδοσθχι ἀρυὰ Ηδ- τοἀοίατη οὐ Αὐὐίοοβ υϑίθσθβ. Ηδγροογαίϊοη Διάθεσις ἀντὶ τοῦ πρᾶσις Ἱσοκράτης Βουτίριδι (ρᾷρ. 9294. ὁ.). ἀντὶ δὲ τοῦ ἀποδεδό- μεῆα (160. ἀπεδόμεδθα) διεθέμεθα εἶπεν ᾿Αντιφῶν. ΓὈΘπῖον ΠΙοηγβῖτβ γϑίθγθ γοσαθ.]0 βὰ8 οβῦ, δαΐ πϑβοῖο 40]}8 ἰπἐορργθ δ ϊομθτη δα βου ρβἰύ. Ῥᾳρ, 1999. ἔδοξεν αὐτοῖς ---- πείθειν τοὺς προεξηκότας αὐτῶν χάριτι τῆς βουλῆς παύσασθαι καὶ μὴ παράγειν τὸν Μάρκιον. εἶ δὲ μὴ {πείϑοιεν] εἰς μακροτάτους ἀναβάλλεσθχι χρόνους. Ἐχρυη- φοπάυτῃ οδϑὺ πείδοιεν, αυοηΐδπὶ αὐγατη] 8 ἃ ὑγὶ θα ηἿ8 Ρ]ΘὈθὶ ροίθ- Ὀαπὺ δὰὐῤ υὖὐ Μαγοϊαμη ἴῃ ἰυαϊοϊατη ποὴ δἀυσογθηΐ δαΐ αὐ ἴῃ ἰοηρ ββί τη ἀΐθτα ἰπἀϊοί τη Ῥγοοραϑεϊπδγϑηΐ. Ἀρραγοὺ ὃχ 86ᾳ. παρὰ δὲ τῶν δημάρχων τὴν μὲν ὁλοσχερῆ πάρεσιν οὐχ εὕροντο, τὴν δὲ εἰς χρόνον ὅσον ἠξίουν ἀναβολὴν ἔλαβον. Ραρ, 1399. ὅτε τοὺς βασιλεῖς ἀπηλάσατε. δογοραπὺ ἐδβέθβ ; 41 ὠπηλλάξωτε, 4}}1 ἀπηλάσατε ϑβουγαραηί. ὉὈΐγα οδὲ ]Ἰοϑοίϊο Ρούϊου ἵ βίη δοπίγουθγβία ὙθΓτη οδὺ ὠπηλλάξατε, ἰὰ οβὲ ὠπελ- δεῖν ἐποιήσατε, ὩδΙηη]0 ὠπελάσαι, αποά οϑὺ αὐήγογθ, αὐλέη ἀγοόγο, ἃ0 ἢ, 1, 4] 1Θηϊϑβίπηατη οοὺ. Βϑοίββίπηθ οοηΐσα αϊοϊζαν ἱπίτα : καὶ τοὺς βχσιλεῖς ἐπιόντας ἀπεώσασθε ἀθ τορι ΡῈ’ σίτη ἴῃ ὈΓΌΘΠΙ γουθγέΣ σοηϑη 5 οἵ. Ρὰρ. 1510 : ἐδόκει πᾶσιν ἀπαλλάττειν τοὺς ἄνδρας ἐκ τῆς πόλεως --, ἐπιμεληθῆναι δὲ τῆς ἀπαλλαγῆς αὐτῶν τοὺς ὑπάτους. Ραρ, 1400. οὐ γὰρ δὴ [τοῦτό γ᾽ ἂν εἴποι τις ὅτι] τῶν μὲν ἰδιωτῶν [ὄντων] οἷς τὸ μειονεκτεῖν συμβαίνει περὶ τὰς κρίσεις κυρίαν ᾿ εἶναι δεῖ τὴν ἐπὶ τὸν δῆμον πρόκλησιν, ἡμῖν δὲ τοῖς δημώρχοις ἄκυρον. ΕἸοτὶ γοίοδὺ αὐ ΠΙοηγβίβ ἰρ80 δαἀάϊάοῦι γϑῦῦθα τοῦτο 1423 γ᾽ ἂν εἴποι τις ὅτι, 508 οδοηδαρίαο ἔγθαθθηβ δρυὰ Αὐξΐθοβ, ἔτ. ΦΌΘΗΙΟΡ Θἰΐδπῦ ἃρυὰ Αἰὐὐϊοογαπι ἱπηϊαίογοβ οχ ργδθοθάθηξβ οἱ γάρ, οὐ γὰρ δή. οὐ γὰρ δήπου ἰἴϑ ΒΌΒΡΘΠαΙὑ ΡΘΓ μέν οὐ δέ ἀμ ΡῬΓΟΡΟΒΙ ΐοπθ8 δἰθηίθμη οὐ ποραηΐθιη αὖ ἃρραγθαὶ ἢθγὶ ἤθη ΡΟβ8θ αὖ Δ]έθτα σὰ δἱξέ, δ᾽ίθσζα πο δβἰΐ. Ἐχθιηρ]8 Ῥϑβδβίιη Ἰθρὰβ ἃρυὰά ϑπηοβίμθηθμι νϑ]υὐὶ ρᾷρ. 329. 930. οὐ γὰρ δήπου Κτησι. Φῶντα μὲν δύναται διώκειν δι᾽ ἐμέ, ἐμὲ δὲ εἴπερ ἐξελέγξειν ἐνγέ. μειζεν οὐκ ἂν ἐγράψατο. Μαυϊξυτα ἢδδο ΘΟΤΩΡΟΒῚ Ομ ἶ8 [ὈΓΤῚἃ ΠΙοηγβίο ρῥ]δουϊξ, φαΐ οὲ βᾶθρθ αὐϊίασ δὲ θὐϊδιπῃαπο ἀβὰβ 6888 γ᾽ ἀοίαγ. Ῥγδθίθγθδ ΘΧρι Πρ τηο]θβέστη ὄντων ἰπ τῶν μὲν ἰδιωτῶν [ὄντων] οἷς, αυοά ρογίπάθ γἱῤοβατη οδὲ δὸ βὶ ἴῃ 864. ἡμῖν δὲ δημάρχοις [οὖσιν] βου θθγ χαΐβ γβ]]ϑέ. Ῥαρ. 1401. διὰ τοῦτο παρακινδυνεύσαντες ὝΦ᾽ ὑμῖν γενέσθαι δικαφαῖς ἥκομεν. ΤΟηγΒίαΒ βοτίρβογαὶ ἜἘΦ᾽ ὑμῖν, 8βοἃ π1}}}} [δ οοΟη αβίοπθ ἔγθᾳαθηίίυβ. Οἱὰ ἰηϊογβὶς ΒΌΡΓΔ Οδύθη ἀπ} 08. Ῥαρ. 1401. ἀξιοῦμεν, ὦ βουλή, μήτε πλεῖον ἔχειν ὑμῶν [τὸν δῆμον] μήτε μεεῖον ---- [οἷ] πολλοὺς καὶ μεγάλους συνδιενεν κόντες ὑμῖν πολέμους καὶ --- ἐπιδειξάμενοι καὶ -- παρασχόμενοι. ροίο Ὀτθίμαθ οἱ οπιϊ εἰς, βρὰ ΡΓδοίθρθα ἰὰ60 οἰδγίαβ οϑὺ τὸν δῆμον ΟΧΪπηΪ Ορογίθθ.Ό Αρραγϑὲ δπίτη οχ συνδιενεγκόντερ, αυοὰ δἀ ἀξιοῦμεν (ἡμεῖς) τοίογίαν ; ἡ μεῖς ΠΘΙῺΡΘ οἱ δημόται. Οὐπῆτγτηδίυῦ ΟΧ 8644. οὕτω δ᾽ ἂν ἡμῖν τὸ μὴ μεῖον ἔχειν τῶν δικαίων, -- εἰ τοὺς ἐπιχειροῦντας εἰς τὰ σώματα ἡμῶν καὶ τὴν ἐλευθερίαν παρα- γομεῖν κωλύοιτε, ἀ8δ0 ἀθ ἐοέα ρἷοῦθ, πο ἀθ ἐγίδημὶς ἀϊοὶ ϑΡ6- ππι δέ. Ταϊθαησβ Ρ]Θ0]8 Προὶὰβ ραρ. 1401. ΘμΔΥΓδπΒ συϑπὶ ὈΘΩ6 δο- ΤΩΪη68 ἀ6 Ρ]6Θ06 ἀθ τ Βοιηδηδ τηθγίἐϊ θϑβθηὶ ἰΐαᾳ αἰχὶξ: ἀξιοῦμεν μήτε πλεῖον ἔχειν ὑμῶν μήτε μεῖον --- πολλοὺς καὶ μεγάλους συγδιενεγκόντες ὑμῖν πολέμους καὶ περὶ τὴν ἀπαλλαγὴν τῶν ΠΟΛΘΜΩΝ πλείςην ἐπιδειξάμενοι προθυμίαν καὶ τοῦ μηδενὶ τὸ κελευόμενον ποιεῖν τὴν πόλιν --- οὐκ ἐλαχίςην μοῖραν παρασχόμενοι. υοά ρῥγίπιο δὲ ἐθγίΐο Ἰοθὺ δοτηπιδπιογαὶ Ἰὰοθ οἷατίαβ δὲ: ριμῖία γμιάφπα ὀείδα μθα υοὐϊϑομηι φοϑαϊηιμδ --- δέ ργο [ἰφεγέαξο ,)ογένον αἊ δέγομθθ ριρμαυΐπηδ, βοᾷ χαρά τηθάϊυπι ροπὶξ Ῥγογβὰβ ἱπιθ]Πρὶ 148 πρχαϊν, φαΐᾶ ΔΒΓ Ὅτη, Ρ͵δη6 οϑὲ: πλείςην προθυμίαν ἐπιδείξασθαι περὶ τὴν ἀπαλλαγὴν τῶν πολέμων. ϑρὰ το28 ᾿ρ88 οἰδγᾶτη ἸΠΟΘΙῺ αὔοτὶ οὐ στϑρϑυΐα ἰοοὶ βοηϊθηϊία σϑγὰ βοῦὶρίαγα [86 1]] ὨΘΡῸΓΪΟ Γ6- ρείοίαγ. Πἰχὶὺ πϑὴρθ Πρϑοὶὰβ ἰάθη αυοὰ ἰῃ ϑοάθιη δγριτηθηΐο μὰ 18 ἀθτηηοηδίγαῦ Βγαΐαβ ρᾶρ. 1907. 5Βᾳᾳ. ρίοϑοηι θηῆμο. ϑέμαϊο αὐϊιυῖδδε αΐγίοῖοθ ἐμ γορίδηδ θαϊφομαϊθ, ααδπι ρῬαγίθπι ογα ϊοηΐβ Ρᾶρ'. 1211. βῖ. δοποϊυαϊ: ἃ μὲν δὴ εἰς τὸ συνελευθερῶσχι ὑμᾶς ἀπὸ τῶν ΤΥΡΑΝΝΩΝ παρεσχόμεθα --- ταῦτά ἐςιν. ἘϊππΠ γϑγΆτη Ἰροίϊομθτα ' καὶ περὶ τὴν ἀπαλλαγὴν τῶν ΤΥΡΑΝΝΩΝ πλείςην ἐπιδειξάμενοι προλυμίαν. ῬΔΏΌΪΟ δηίθ ἀϊχουαῦ: τοὺς βασιλεῖς ἀπηλλάξατε συμμάχους ἔχοντες ἡμᾶς, πῃο ἰάθτῃ αἀἰϊχὶῤ 81118 γοῦθΐδ: περὶ τὴν ἀπαλλαγὴν τῶν τυράννων πλείςην προθυμίαν ἐπεδειξάμεθα. ἴθ Βοηὐθηξία οονία [Δ 0110 ἐπ θ]]}Πρὶ να αὰο ρϑοίο οὐδυγάδ Βουρύατα παίδ βἰύ. Ιῳδοῦη ἴῃ ΤΗΝΑΠΑΛΛΑΓΗΝΤΩΝΈΉΒΗΒΕΩΝ ἐχροία οδὺ βίο αὖ ᾿ἰβέϊ βο]θυδηΐ. Ραρ. 1408, μικροῦ μὲν ἔμπροσθεν. ΟγΔΘοΌτη οδὺ μικρΩὶ ἔμ- πρόσθεν, ὀλίγῳ πρότερον οὐ Β,Τ,1]18. Ῥᾳρ. 1407. ἐν ᾧ τετρύχωται (Ρ]6 08) ὑπ᾽ ἐχρηματίας. Ὑοίθγοδ ΟΏΠΘΒ ἴῃ Ῥογίθοίο τετρῦσθαι ἀϊοθθαηξ, ποη τετρυχῶσθαι, Βρᾶ ἰαγθαηὺ ἱπ ἷβ (ΛΔΘΟῸΪ δὰ βυδπι συνήθειαν ἀο]αρεὶ. οἵ, 7αγ. [ροίέ. Ῥὰρ. 96, Ῥᾳρ, 1408, ὥςε μηδὲν ἂν γενέσθαι τὸ διὰ μέσου ἀλλ᾽ ἥτοι τὸ δημοτικὸν ἀπολωλέναι ἅπαν ἣ (οὐδὲ αἀὰἃ. ἨοἰΒκ6) τὸ τῶν πατρι- χίων περιλελεῖῷθαι γένος. ῬΙῸ οὐδέ ροτβρίδαστη οϑὺ μηδέ τϑχαϊτὶ, Υἱύοβθ ἀϊούαπη οδὺ ρᾶρ. 1408. οὐ γὰρ ἂν --- παρέσχομεν ἑαυ- τοὺς οἱ μὲν ἐκπεσεῖν οἱ δ᾽ ἀποθανεῖν. Ναίυγα τοὶ δὲ οοῃβέδηβ υϑ8 Ὑρίθγαπη τϑααϊγαηύ σγϑῦῦα δοίϊγα οἱ μὲν ἐκβαλεῖν, οἱ δ᾽ ἀποχτεῖναι, αὖ ἰῃ παρέχειν ἑαυτὸν τέμνειν καὶ κάειν οἱ Βἰτη!]1- Ὀὰ8 οἸηηΐθαβ, βθὰ ἰρβίιβ ΠΙοηγβὶΐ Πΐδ ΘΓΡῸΣ Θδϑῦ, ΠΟ ΒΟΙΓΙ ΒΔΓΌΓΙΩ. Εἰυβάθτα νἱἐο ὑπτηΐάα οὐ ἱπθρίδ πϑία ϑδὲ ἰπ 844. ογαίϊο: μέγαν αἵματος κρατῆρα πολιτικοῦ ςήσαντες. Ῥαρ. 1409. ςἴφος ἀνθρώπων --- παρ᾽ ἑαυτῷ ἔχων. Ὁιἑαέυτη 144 οϑὺ ἴῃ ἃ 76 περὶ ἑαυτὸν ἔχων, εἱ 418 δυτηδὲϊβ ΠΟΤ 8 αι Βα 6111 018 βυϊραίτιβ οϑύ. Παρ᾽ ἑαυτῷ οβὲ ἀρκά 86 ἰᾷ οβὲ ἀοηιὶ ϑέαρ, Ῥαρ. 1409. καλούμενος ἐπὶ τὴν ἀρχὴν ἡμῶν οὐκ ἀπαντᾷ χαὶ τοῖς ὑπηρέταις --- πληγὰς ἐντρίβεται. ἘΠΟΒΟΌΪΌΤΩ οχ ΑὙἸΒἐορ δὴ ὶς Βογίϊβ ἀθοθγρβὶὺ ΠΙοπγβίαβ οὁχ δγοϊδέδηϑ γβ. 4. ἐξ οὗ γὰρ εἰσήρῥησεν εἰς τὴν οἰκίαν πληγὰς ἀεὶ προστρίβεται τοῖς οἰκέταις. ϑοὰ ποὴ τηθτοϊηθγαὺ προστρίβεσθαι πληγάς ΠΟῚ 6886 τύπτειν, Βρά γασθγο τὲ υαρείοέ αἴὲφιῖθ οΔ] τη πἰδηο κΘΡγα]οβ δρυα ΒΘΡΆΠη, Προστρίβειν οἱ ἐντρίβειν κονδύλους, πληγάς δὲ Ββίτη. 60 ΒΘΏΒ18 ααθηη Ἰοοὰβ ροβέυ]αὺ ἀϊσθηάαμῃ. Ῥᾳρ. 1410. τὰ μὲν ἤδη πεπονθότες --- τὰ δὲ --- παρὰ σχεδὸν ἐλθόντες παθεῖν. ϑουΙ ομ τη ἀποὺ γϑρθο παρασχεδόν, αἱ ἰπ 6χ- οορύϊβ Πρτὶ ΧΙΠ. ρὰρ. 182, Κίθββὶ. παροσχεδὸν ἐλθὼν ἐποθανεῖν. ῬγΟθαὺὶ βου ρύογοβ ἀϊοθθαπὲ παρὰ μικρὸν ἐλθών. Ῥοβὺ ρδιοδ: ἐπὶ δίκην αὐτὸν προκαλούμενοι ΟΡἐΐμηθ Οὐτίπηπι, Θῃηθπάανὶὐ προσκαλούμενοι, αυοὰ γρυθαμπι ἰπ Θὰ τὸ βοϊϑιῃηπθ οἱ ὀθτίαπῃ οί. μορτα ἰδηηθῃ βϑθρίαβ ἴῃ Πἰοπγβὶὶ 11 γὶβ προχᾶ. λεῖσθαι οὐ προὐκαλέσαντο ἐπὶ δίκην, 504 οἸηηΐα Βᾶθο ΡΥ πάρ Ιηθημἄοϑᾶ 6886 γἱἀθηξῃΓ, Ῥαᾷρ. 1411]. ἡμαρτηκότος λαβὲ --- σχῆμα ταπεινὸν [ἐλεεινὸν] οἷον ἀπαιτοῦσιν αἱ συμφοραί. ΥοΙ ἀϑγπάρίοη ΔΡρτὶύ Θχὴ Ὀ]ΘΙΏ8. Ῥαρ. 1419. τὰ περὶ τὴν σιτοδοσίαν ἔναγχος [τοῦ χρόνου) προσκρούσματα. Ἐπχραηρθ τοῦ χρόνου αυοὰ οὐ ἱπϑρίθ παρέλκει ΠΘαΠΘ 6Χ ἔναγχος Ῥϑπάθγθ ροίθδί. Εἰίατα 4} δὰ ἔναγχος Τηϑ]6 Δδοϑὶύ τοῦ χρόνου. Ῥαρ. 1418. καὶ δεῖσθαι ΜΕΝ τῶν δημοτῶν --- οὗτοί ΓΕ πάντες οὐδὲν αἰσχρὸν εἶναι νομίζουσι, σὺ ΔΘ δι’ αἰσχύνης λαριβάνεις. Νοπ οϑὺ μέν 80 Ἰο60 ροβίϊατπη. Ττδηβροηθ: καὶ δεῖσθαί ΓῈ -- οὗτοι ΜΕΝ ἅπαντε: κτὲ, Δεῖσθαί γε 6δὲ ἰπ Πἰ τὶ οἠηπίθαβ. Ῥαρ. 1418 εἰ καὶ πάντες ὑμεῖς ἀνεδέχεσθε τὸν ὑπὲρ αὐτοῦ πόλεμον [ψηφίσασθαι]. ΝᾺ]]Ο ταοάο ψηφίσασθαι Ἰοοὰπι βασπι 14 ορέίποτθ Ῥοίθδί, Νϑαπθ θηΐπη ϑοίατη ἀθ θὰ τῷ ἤθγὶ ρούαϊξ, πο- {18 ἀνεδέχεσθε ψηφίσασθαι Θοτηροπὶ. Ἐἰχραποίο ϑιῃ Ὀ]θτηδίθ σθ0- ἐἰβϑίτηθ 86 βαρθηὺ οιηηΐδ. Ραρ. 1414. καὶ τοῦτον ὅμως εἶσί τινες οἱ ΠΑΡΑΨύχοντες καὶ ΠΑΡΑκροτοῦντες ἐξ ὑμῶν. ἘΘΙΒΚΘ. περιψύχοντες καὶ περικροτοῦν- τες. »αἰηδαθ αἰϊοέίοηοθ (πα 10) 6 ϑαογὶδ »ηγδέϊοῖ Αἀορτα ἠδ διριέαθ “μπΐ. περιψύχειν τὸν Αδωνιν, περικροτεῖν τὸν Αδωνιν, Παδοϊϊὴἠδ Δαοπϊὶ αὐϑρίγαγε ἀπγαὰϑ 7γιφιάμίαδ. οέ ἐγηιρανεῖθ ϑιδέγίϑῳιιθ αγριοξεηι ἐϊπϊο δ Δἀοηΐη οὐγοιηιϑέγορογο. ϑβρίοοῦ ἰθὺ Ἐβἰβιεϊ ἅτα πὸη 8ἰἰυπᾶθ ΟΟ]]Θρίββθ αυϑιὴ ὃχ ΑἸΟΙΡ το ΐβ Εἰρ᾿βίοϊα 1. 89. σὺ δὲ ἡμῖν μόνη τὸν ΓἼΑδωνιν περιέψυχες. οὐ ἰῃ ἤπρο: ὅπως δ᾽ ἥξεις φέρουσα κηπίον καὶ κοράλλιον καὶ τὸν σὸν ἼΑδωνιν ὃν νῦν περιψύ- χεις. ἀπᾶθ βαϊίθιη ἀθ αϑὰ οὺ ποίΐϊοπθ υϑγθὶ οοηϑίαί. περιψύχειν ρα οδὺ φυοὰ Οἴδθρο βου οἱὺ ἴῃ Ἰορὶ δ ορὶβίοϊα αὐ Καριέ. 1. 9, δ 10. ,2ἴανινδιαγίέον, αἰφμθ ἀϊέαγο ανερίθμαγὶ, ἀθαὰθ ἀπ ἰαπά τη οβύ φαίη αὐγᾶαᾳὰθ ΘΙ βκὶϊ ϑιηθηάδίϊο βὶὺ σϑοϊρίθπάδ ἴῃ ἰθχίυμα. Ῥᾳρ,. 141. οὐ δύνανται συνιδεῖν ὅτι οὐδὲν μᾶλλον κατὰ τοῦ ταπεινοτέρου μέρους τῶν ἐν τῇ πόλει Φύεται τουτὶ τὸ κακὸν καὶ χατὰ τοῦ σεμνοτέρου" ἀλλ᾽ οἴονται τοῦ διαφόρου Φύσει καταδου- λωδέντος καὶ (ὈτθίμδθΒ καὶ μὴ) τὸ καθ᾽ ἑαυτοὺς ἕξειν ἀσφαλῶς. ΡῸ δῦϑαγάο Φύσει τϑοῖθ Κα ἰθββ]ἑηρ, σῴίσι τ ροπθθαύ. θοθρ ββϑί ἴῃ ἰθχύπτη δὶ τωθηϊηϊδϑδοὺ ραβϑδὶπὶ σῷίσι ἰπΠ Φησὶ δῦ ἰῃ Φύσει ἀθργαγαῦὶ 8016 Γ6. Ιη 86ᾳ. καί τηοϊθβίπτη οδϑὺ οὐ βϑηΐθηζίδθ ἰηϊτηϊοατη. θα ἴῃ Ὀνθιηδιβ βου ρίαστα καὶ μή ἰαίθὺ σγϑῦὰ Ἰθοίϊΐο καὶ ΔΗ͂ τὸ καθ᾽ ἑχυτοὺς ἕξειν ἀσφαλῶς. Καὶ δή Ῥοπὶναν αὖ δραὰ Ποιηοβίμθηθμι ὧδ Οὐὐγοηα ρᾶρ;. 518. 1. ὡς ἐὰν πρότερός τις εἴπῃ τὰ προσόνθ᾽ ἑαυτῷ περὶ ἄλλου ΚΑΙ ΔΗ ταῦθ᾽ οὕτως ἔχοντα. Ῥαᾳρ. 1416. ἐβουλόμην ἂν ---- ἐμαυτὸν μὲν ἁμαρτεῖν γνώμης ἣν εἶχον περὶ τῶν πρὸς τὸν δῆμον διαλύσεων Ὧ( οὔτε καλὴν καὶ δικαίαν, οὔτε συμφέρουσαν ὑμῖν ὑπελάμβανον ἔσεσθαι τὴν τῶν Φυγάδων κάθοδον. Ῥυεϊπηθη μέν ἰπϑεγθηαυμη: ἐβουλόμην ΜΩ͂Ν ἄν, φαϊθαδ γϑυ 8 γοϑροημάθηῦ ; ἐπειδὴ Δ᾽ οὐχ ὡς ἐβουλόμην κτὲ, ΒΙΟΝ. ἩΔῚ,. 10 1460 Ποίμᾶθ θχθηίο ὡς βου οπάυτη ὑπολαμβάνΩν. γυϊραίαθ ορῃη. ῬΟΒΙ Ο ΒΟ]οθοα οβέ. Ραρ. 1418, ἕως δ᾽ ἂν ἔχω τὴν Ψυχὴν οὐδείς με ᾿ΑΦέξει Φόβος μὴ οὐχ ἃ φρονῶ λέγειν. Νοη οοπέϊπδε γϑρθατη ἀπέχειν θᾷτῃ πούϊοπθπι, 4αδπι ἸΟΟῸ8 τηδηϊδδίο ροβέυ]αί. Πορθηάππ ᾿ΕΦέξει, ῳυοὰ Βοίβκθ οοηϊθοϊὶ ἀφέλξει ουτῃ ΒΘα.Θηὐ 8 ὙΘΡΌΪΒ ποῃ σΟΠρΤΪί, Ῥαρ. 142]. πολλὰ --ο κεκραγότος ἐμοῦ καὶ μαρτυρΟΥ μένου θεούς τε καὶ ἀνθρώπους. Ἐπὶ ΤΡ τηρηάστη οἐ [ΓΘ Ό ΘΠ 8 ΡΓῸ μαρτυρΟμένου. ΥἹιοΒΘ Ἰορίξαν ρὰρ. 392, ἰη Ὀτρὶπαίθ δεοὺς μαρτυρούμενος, (ἰδία π8 γιατ ἀθαϊξ μαρτυρόμενος. ὙΊ ΙοΒα οχη- Ἴ685 Ρᾶρ. 2048. ἐπιμαρτυρούμενοι θεούς τε καὶ δαίμονας. ϑβϊμηθ ΙΏΘΠὯῸ Ρᾶρ'. 412. μαρτύρομαι τοίνυν τοὺς θεούς. ΜΙΊτοΡὶβ 8] 18 ΠΟ ΟἸ 6880 δοΙγθοίἃ απ ΠΘΠΊΟ πρβοίαἑ αυϊὰ ᾿πίθιν μαρτύ- ρεσθαι οἱ μαρτυρεῖν ἰηἰογδὶέ. Ῥαρ. 1495. ἀφ᾽ ἡμῶν ἀρξάμενος (ὁ δῆμος) ἅπαν τὸ ἀντίπαλον καὶ μὴ εἶκον ὥσπερ χειμάρβους [πολὺς] ἐμπεσὼν παρέσυρεν ἃν καὶ κατήνεγκεν. ΑὈδυχάρ δἀάϊξαπη πολύς 5'Πη6 ΤηρΓᾷ ΘΧΡΌΠΡρΘΗ- ἄστη. Α Ῥριημοβίμθηθ βατηβογαΐ Ρᾶρ. 78, 8, εἰ μὴ μετέγνωσαν εὐθέως --- οἱ Θηβαῖοι ---- ὥσπερ χειμάρρους ἂν ἅπαν τοῦτο τὸ πρᾶγμα εἷς τὴν πόλιν εἰσέπεσεν. Ραρ. 149. ταύτας ὑμῖν ὁ δῆμος ---ο ἀμοιβὰς ὠνθ᾽ ὧν ἔπαθε πολλῶν ὄντων καὶ μεγάλων --- ὠπέδωκεν. Αὐτὴ θίρατη οϑὺ ἔπαθεν οὐ τϑαυ τ" 2γῸ τμιδέϊδ οέ νιαγηΐδ ΒΈΝΕΡΙΟΙΒ. Πἰδαὰ6 δαξ ἀνθ᾽ ὧν (εὖ) ἔπαθεν Ἰοροπάμπτη οβϑὲ, δὰῤ ὠνθ᾽ ὧν ἔπαθεν (ἀγαϑῶν) πολ- λῶν κτὲ. Ῥαρ. 1497. --- μήτε συγχωρεῖν αὐτῷ μήτ᾽ ἐπιτρέπειν ἀλλ᾽ ἀντιπράττεσθαι λόγοις τε καὶ ἔργοις καὶ ὁμοῦ πάντας καὶ ἕνα ἕκαςον ἰδίᾳ. Θυὰτμ ἀντιπράττεσθαι βὶξ ῬΑΡΡαρητη (ποῃ πηΐ- ΠῸΒ αὑδπὶ χαίρομαι) ΚἰΘββ]ηρ. ἀντιπράττειν οοπϊοοϊς. Μαϊίο θη οὐ (Δο]18 οογτῖροβ ἀντι Τάττεσθαι, αΌΟ0 ΟΠΊΠΘΒ 60 ΒΘη8} αὐσηΐαῦ, ΜθηϑηαοΡ ποίο ]οοο: 147 οὐ παντελῶς δεῖ τοῖς πονηροῖς ἐπιτρέπειν ἀλλ᾽ ἀντιτάττεσθ᾽" εἶ δὲ μὴ τἄνω κάτω ε ͵ Ἁ Ω, ἡμῶν ὁ βίος λήσει μεταςραφεὶς ὅλος. Ραρ. 1429. ὅταν ὑπάγωσί τινὰ τῶν δημοτικῶν δίκῃ. 1αρεὶ δίκην. τϑοῖθ, πϑιηααθ Ἰορθπάστη οδὺ: ὅταν ᾿απάγωσί τινὶ δίκην. Ποϊπάθ βοῦὶῦθ ὥς τ᾿ ἂν ΦΘΥγωσιν οὐ ὅταν αὐτοὶ κινδυνεύωσιν ὉΓΤῸ φύγωσιν οὐ κινδυνεύζωσιν, αὖ ὑπάγωσιν οὐ διώκωσι ἀδπηοπδίΓαῦ, Ἐπσάγειν τινὶ δίκην ἰγΘαΌΘΩΒ οϑὺ δρυὰ Ογαίογοϑ. Ῥοτροδέμθμεθ »»ο Οογομα Ῥᾶρ. 277. 18. οὐδεμίαν δίκην τῶν Λοκρῶν ἐπαγὸν- τῶν ἡμῖν. Ῥαρ'. 1489, ἤδη τὸ λοιπὸν ἐξξῷαινε τῶν λόγων. Νοη υἹἀοίαν τροίθ 86 ὨδῦΌρτ ἢ.]. γϑῦῦθυμῃ ἐκῴφαίνειν. ΝΒ] οαΐπὶ δοϑοοηαϊὶ γοὶ οοου οἱ ἀροῦν. ὕπα ᾿ἰΐουι]α τηυὐαΐα βου ὈΘπἀ τη ΔΡΌΪ ΓΟΓ: τὸ λοιπὸν ἐξύφαινε τῶν λόγων, αὐ ἀρὰ Οἰδοτοόποια ὧδ Ογαέ. 1. 145, ρογίφθαθ φιοᾶο, Δπίονδ, φιοά ΘΟ δι 68. Υιάθο πὺπὸ ἃ Ξ'υυΓρΊΟ 6880 οσουραίύσμη οὖ τϑοθρίαπι ΠΟῊ οΆ86 ΤΑΪΓΟΥ. Ρᾳρ, 1499. μαθέτωσαν ---α τἀναντία ἣ τὰ προσήκοντα ὑπειλη- Φότες. ΟυἱΒΒ Οταθοογαμη ὑτηααδπι βἷο Ἰοοαΐιβ οδὺΐ Εἰ σϑ] αὶ ΟΠΠ68 οὐ Πιοηυβίαβ ἀἰοθυδηὺ τἀναντία ἣ προσῆκεν. [ἸηΓ6] 116 τά ἰπ ᾿ἰοτῖβ οταϊβϑαμηα Βδίβικθ ἀθ βὰο δααϊαϊ. Ρᾳρ, 1446. δίδωμι ἐμαυτὸν ᾿ΕΠΊδικον τοῖς δημόταις, ἵτὴ0 ὙΘΙῸ ὙΠΟδικον. ΕὙἸΘαΌΘΠΒ οδύ δρυαὰ Ογαίογοβ ὑπόδικον εἶναι, ποιεῖν, καθιςάναι, αὖ δρυὰ Ιβᾶθυπὶ ρᾶρ. 110. 17. οὐδεὶς γὰρ ἂν ὑμῶν τὴν Φωνὴν ἀνάσχοιτ᾽ ἂν ἀκούων εἰ νῦν μὲν ὑπόδικον ἐμαυτὸν καθιςξὰς μαρτυρῶ ὡς ἔςιν ἀδελφὸς ἡμέτερος, ὕςερον δὲ φαινοίμην (1ορ. φανοίμην) τούτοις ἀντιλέγων, ἀαθπι Ἰοσατη 'ρ80 θη γβὶαβ ΒΟ 8 βουγαγὶυ ΤΌ. Υ͂. Ρ. 618. Νοη ἱπίγθαυθηβ οϑὺ δρυὰ Πἰοηγβίατη ὑπόδικος. ΕτῸ "» Ῥοα ἰΡ Ῥᾶρ. 2190 οἱ μὲν ὑπόδικοι πολλὰς ἐλπίδας εἶχον ἐπὶ τῇ βουλῇ καὶ τὸ κινδύνευμα ἐν ἐλαφρῷ ἐποιοῦντο. Ραρ. 1446. ῥᾳδίως ἀπολύσεται τὴν διαβολὴν ὃ ἀνὴρ βίον ἐζηλωκὼς σώφρονα καὶ ἀνεπίληπτον. ΒΘαυϊα Ῥ8Ὲ}]0 μ]υν 148 ασδηὴ ἐζηλωκώς, ὨΘΙῚΡΘ ἐζηκώς. Κ']ο ϑηΐτη βΒΘΟΌΪΟΓΘΒ ΡΓῸ βεβιω- κώς Αἴσθγθ βοϊθηΐ, υαὐ ἃ]10 Ἰοθὸ οβίθηδδτχῃ. Ῥαρ. 1447. αἱ δὲ ἀγοραὶ Ῥωμαίοις ἐγίγνοντο ὡς χαὶ μέχρι τῶν καθ᾿ ἡμᾶς χρόνων δι᾽ ἡμέρας ἐνάτης. --- τὰς δὲ μεταξὺ τῶν ἀγορῶν ἝΠΤΑ ἡὗἷ μέρας ---- ἐν τοῖς ἀγροῖς διέτριβον. ΟἸἈΒΔῸ ΟΠ 8' »μέασϊέ Ζ)᾽οηγϑῖνϑ (91 φάθι ἐξα 807 1080714) ---τ γμἶϑ89 αὖ φχαρίὶῳ μμραϊδρνῖ8 αὐ ργοχίνιαϑ ᾿πμαϊηαϑ Βορίθιη εἴθ. 4 οοἵο αἱμηξ [α. ἐϊηὶ ϑογίρέογοδ, φιέδιϑ ροίδμα ἤαϑομάα "άοϑ: τέ ᾿ἰθοόδ86 δέ ἤοο ἴοου 6886. υο τοῦ συγγραφέως »εοδαΐμηι, φηοαῖ ὀφοϊάθηι ποη ρπίο; υϑΐ τοῦ γραφέως, φμΐ Ζ ροϑεογὶξ ργο Ἡ. ἰά οϑὲ ἑπτά 270 ὀκτώ."}) ὐγανίξον (Πὰν σὶρ θρτορίαβ. ᾿πηροϑαϊύ οἱ Βα] 8 ἀραὰ Μὰ. ΘΡΟὈΪΌΤΩ δϑαύνγμαϊί. 1. 16. , ὐϊϊέμα ϑογίδὶέ Ποημβαηος ἐημιϑέϊἐν 580 πμημῆηαθ μέ οοἷο φνέάοηι αϊοῦμθ ἐμ αργῖ8 γιϑέϊοὶ ορηϑ Ζαρογοηΐ, ΠΟΠῸ ὠνέθηι εἶθ ἐμέθγημἶϑϑο γΏ76 αὐ ηιογοαξιη, ἐοφοϑῳμθ αδοὶρὶθηάας ἤογνιαηε υϑηϊγομέ," ὉΐΠ ἀρραγθαὺ ΘΥΓῸ βαϊὶβ δὲ ἐγ παπᾶ ϊ ΠΌτη ΘΧ ΟδἸθηάαγίο ἀθβουὶθθγο: Αι Να δα νον Α-νιοά χ δ. ἢ. Α. Α οβὺ ἀἴθθ πυπαϊπδγυτη: ἰΐδαιθ αἱ μεταξὺ τῶν ἀγορῶν ἑπτὰ ἡμέραι εἰσίν, οὐ Βα] 8. 8]188 ΓΘ ἃρθθαΐ 4αῦμη οοΐο ἀἰδ85 ἰπίον ἀυδ8 πα η88 ἰηέθγροβίίοβ θ886 βου δογθί. ϑδθρθ υἱάϊ βογίρίογθθ γϑίθρθβ. ἴῃ δᾶ ΓΘ 6886 ΠΘρ] ΘΠ ΙΟΓΘΒ. οἱ ἴῃ ΤΩΪΡΙ ἤ6ΟΒ. ΘΥΓΌΓΟΒ 86 ἱπάπιογθ, αὐ ἰῃ 080 ΠΙοηγβίο ἰηἴγα οβίθη ὅπη, ασῦπὶ αἰχίββοὶ ΤῊ πογάϊάθα 1 10, (Σαοσοάαθηιοη τ) Πελοποννήσου τῶν πέντε τὰς δύο μοίρας νέμονται, Ῥαυδβαηΐδδ βου δὲ Υ. 1. 1. Ὅσοι δὲ Ἑλλήνων Πελοποννήσου πέντε εἶναι μοίρας καὶ οὐ πλείο- νάς ῴασιν, οὐ Τ πογ ἀἸα15 ἰπίογργθίθβ φυϑογιηὗ 486 β[ηὐ 4αΪη4 00 Ρδρίθβ, ἴῃ 88 ΟἸΐπὶ ἰοία ῬΘΙΟρΡομπθϑιβ ἀἰγίβα αϊββοὶ. Νοη ἰῃ- ἰθΠ]θχθγαηΐ τῶν πέντε τὰς δύο μοίρας ΒΙ 0: ΠἔσᾶγΘ 8, ηποᾶ Δ} 106 αυδιὴ 56 (ἰγᾶθοθ ἀἰοὶ πο ροίθβϑδί. ὅβ,1ο τἰς ἀϊοι [ὰΡ ρα Πίοηγ- ΒΙΌΤη Ρᾶρ'.. 1094], μίαν ὑπελείπετο μοῖραν ἐκ τῶν δέκα. οἱ, 5ὶ6 Ἠρδβιοάυβ ἴῃ Ἰθρίἀα ἔθ] ἀθ 'ῬΤΊγοδία δρυὰ ἈΡο]]οάογαμι [Π.. 6. 7. οἵην μὲν μοῖραν δέκα μοιρῶν τέρπεται ὠνήρ, τὰς δὲ δέκ᾽ ἐμπίμπλησι γυνὴ τέρπουσα νόημα. 1) Τυιίϊαίαν Οδβαιθοηαβ ῬΟΪΥ ϑἱατη βασι, αυΐ ἀϊχογαΐ ΧΙΤ. 8. ρα. 797. τοῦτο γὰρ οὐδ᾽ ἂν εἷς ἐΐπειεν δήπου τοῦ συγγραφέως εἶναι τὸ διάπτωμα, τοῦ δὲ γραφέως ὁμολογουμένως. 149 5!ς ἀϊοϊ τὼ δύο μέρη ἄμα ρμαγίθϑ ῬΤῸ 8, φμύηφοθ μαγίοδ ἢ, πουοῆ ραγίο8. ἧς], δία ἰΐα ἀθίποθρβ: ἴῃ ααϊθαβ οὐ 1ρ818. ποῃῃὰ]- 105 (4111 γί άθο. Ῥαρ. 1448. πολλὰ δὲ ἐναντιουμένων τῶν πατρικίων. ὅδϊο ΠΥ]. Κἰοββιηρ, ἀθ Αἰηύθηβὶὶ σοπίθούαγα πολλὰ διεναντιουμένων Θα]α]Ό. ῬΟΙΡΟΓΆΠΙ, Π8Π) ποὸῃ οδὺ ἀτδθοῦση ΔΙεναντιοῦσθαι. Ἰιθ6ρ. πολλὰ ΔΗ ἐναντιουμένων. Ρᾳρ. 1454. ἀλλὰ τοῖς κρατίςοις --- οἷς οὐκ ἂν δικαιώσωσιν (Ὁ τ- Ὀἰμ885 δικαίως) ὡς μεταβεβλημένοις τὴν φύσιν ἀπιςεῖν. ΑΡΒυγάυχηῃ δικαιώσωσιν ΟΣ ΔΙΚΑΙΩΘΩΟ παίυπη οϑὺ. Ἰμϑρϑπάστῃ : οἷς οὐκ ἂν δικαίως --- ἀπιςοῖεν. αὖ ρᾶρ. 9011. οἷς οὐκ ἂν δικαίως προσ- ἐχοιτε δήπου τὸν νοῦν. 9 Ν .Ὶ 9 Ῥαρ;". 1400. ὁ δὲ ταμίας αὐτὰ (ργαθάαρι) παραλαβὼν ἀπεμ- πΌλεὶ, σουτροημαστη ὠπεμπολᾷ 6Θχ οοηβίδην! θὰ Ὑϑίθεαση οὗ ΘΟ αὶ 608 ἴῃ ΒΟΥ θΘηἀ0 ἱτηϊ ϑηύατ. Ρᾳρ, 1402. τὰ δίκαια καὶ [τὰ] εὔορκα δοκεῖν ἐγνωκέναι. ϑρα- τἶυ8 δϑὺ δἰΐθυ αγίϊου]υβ. οἰ καὶ ὁσία (γ6] εὐσεβὰὼς) καὶ δικαία ψῆφος οὐ βἰ πα], Πϑτὴ δὶ καὶ καὶ δικαία ἀϊοογοίν ἄμαθ βθηξθηΐδθ ἰογθηΐ, ὥἔδορθ ἰδίηθθῃ ἴῃ ἷἰβ 17] ρθοοδηί. Οὗ 7αγ. 16οίέ: Ρᾶρ, 978, Ῥαρ, 1468. ὑπέσχετο --- στρατιὰν ἐξάτειν ἑκούσιον ἐπὶ τοὺς πολεμίους καὶ δίκην λήψεσθαι παρ᾽ αὐτῶν. ὙοΙα ᾿Θοῦϊο ἴῃ οτηηΐ- 8 ᾿ΙΡΥῚΒ βαυγαία οοὺ ἄξειν, αυδτῃ ἰηΐθ] οἱ οοπϊθούαγα Κα 1655]1ηρ’. ἴῃ ἐξάγειν τηυπιίανὶὐ. Αγειν 58 018 οϑὺ ααΐα δἀαϊψν ἐπὶ τοὺς πο- λεμίους οὐ {αϊψασαμη 6880 πθοθβϑβδυϊμη ΒΘαΌΘΩΒ λήψεσθαι Β6018 Ομ γτηδί, Ῥαρ, 1464. ἐνθυμηθέντες ὅσων ἀγαθῶν αὐτοῖς ἐξὸν μεταλαβεῖν διὰ τὸ ςασιάξζον ἀπεκωλύθησαν.. ΟἸαμηδὺ Βοηΐθηία ὙΘΓΌΤ 6886 διὰ τὸ ςασιάζειν. ὅι᾽;ο δηΐπη ἰρβογατη υἱύΐο, πο Δ]16Π0., Β8ΠῸ ΟΡ᾿ τὴ Ῥγϑθάϑιη διηϊβοδηύ, οὖ βὶ διὰ τὸ ςασιάζον ἸορΊὑ} ἱρβὶ σα ]ρα γαοᾶγθ ἱπ θ]]Πρ απ αΓ. 1680 Ῥδρ. 1406. τίμημα ἐπιγράψαντες τῇ δίκῃ Φυγὴν ἀΐδιον κατὰ δέος οἶμαι τοῦ μὴ ἂν ἁλῶναι τὸν ἄνδρα θανάτου αὐτῷ τικήσαντες δος ὕγθίπαβ. Βθίβκθ τιμησάντων οοπίθοὶξ, φαοὰ Κ Ιθββὶ ηρ᾽, Σθο8 Ν ΝΟΙ]θη δοίαμη. Τιμᾶν Θηΐτα ἀθ συμϑέζο ἐμαϊοιιηι αἀἰοϊίαγ, ἀνε, ἀθ αοοηϑαίογθ, ἰάᾳ 6 Βαπητηδ οοπδίδηςί ἀρ οἴηπθβ. Ηθιπουθίξην ΟἸΩηἾβ ΑἸ ου] α8 δὶ ΤΘΒΟυ ρβουὶβ θανώτου αὐτῷ τιμηΘΕΝΤΟς, Ῥαρ. 1466. μιᾶς γὰρ καὶ εἴκοσι τότε Φυλῶν οὐσῶν αἷς καὶ ψῆ. ᾧος ἀνεδόθη τὰς ἀπολυούσας Φυλὰς ἔσχεν ὁ Μάρκιος ἐννέα" ὅς, εἶ δύο προσῆλθον αὐτῷ Φυλαὶ διὰ τὴν ἸΟΟΨΗΦΙΑΝ ἀπελύετ᾽ Ν" ὥσπερ ὃ νόμος ἠξίου. Μαπϊίδδίο σϑααϊγὶ ἐὰ αὐὀδοζμέιϑ 7 ϑϑϑοέ, ἰὰ οβὲ ὠπελέλυτ᾽ ἄν. ϑαθρίββίπηθ, αὐ ποίαχση δὲ, βίο ἰῇ 11 υὶβ ᾿- ἰθα8 Ῥθοοδίαγ. ΥἹΙάΘΒ ποῦ 6880 Πίοηγβίαπι ὠριθμεῖν δεινόν, χαΐ Βοτΐο ογδάϊαϊι αασπι ΧΧΙ ἐγὶθα8 ἰπ βυβγαρίατη πηι ἐὐθγθητοῦ δωβγαφία ραγία 6888 Ῥούαϊββθ. [Ι͂ῃ 8]10 ἐογίαββθ ραΐθβθ ἱπ ΠΌΤΩΘΙΟ οβ86 δυγδίαση ϑοὰ Ποηγβίαβ πορ ϑθηιθί βἷο ρθουν, οὐ ἀθ πυσηθρο ἐγ θα ατα ἱηΐοι Απμδ] τη ϑογὶ ρίογθθ οοηβίαθαιί. νἱάθ 1ἰνίατα 11. 985. ϑαύϊα8 οϑὺ ἰρίθαν Πιοηγϑίο βασι ΘΓΓΟΓΘΙΠΙ ΓΘ] ΠΟ] ΘΡΘ ΘΌΔΠὶ δι ϊἤοῖοθθ συγ βἰ τη] οἰββίση οατα Οἀβδαθομο ἰηἰθγργθίδγὶ. Ν,ΘῚρῈ εἶ δύο προσῆλθον αὐτῷ Φυλαί εΒἰρηϊβοαῖ: σὲ πογϑπὶ ὑσὶ θα 5 4188 ἰα}1}, ἄμαθ αοοόϑϑϑϑοηέ, αὐ ἴῃ Ῥ]αἰοπὶβ Αροϊοφία ϑοογαξὲδ Ρᾶρ;. 80 4 εἶ τριάκοντα μόναι μετέπεσον τῶν ψήφων ἀπεπεφεύγη ἄν. Ὲ ΙΠΣ ον αἰχὶὶ ἀθ τ θδάθιη ρᾶρ. 1δδ4. δὶ Μιπαοίαβ. δὲ Οοτοἰδπυτα : δυσὶ γοῦν ψήφοις ἑάλως μόναις. ϑ'οά αυοὰ ἐδ μα γιδιδ δεβγαφία δαάϊαϊε ὁ νοῦς αὐτοῦ παρὼν ἐπεδήμει. Ῥυοῦυβ 4}118 Ἰοοὶβ ἀθ ϑδάθιη τ ἰϊβάθιη ψϑῦθὶβ αἰϊξαγ, Ρϑῦ. 1516. δυσὶ μόνον ἑάλων Ψήφοις. οἱ Ρᾶρ. 1δδ4 “ἢ ῇ 9 ᾽ ὃ μ , ἑάλως μόναις. υσὶ γοῦν ψήφοις Ῥϑρ. 1469. εἰ δὲ δεῖ καὶ αὐτὸν [ἐμὲ] ἀποφήνασθαι περὶ τηλι- κούτων πραγμάτων γνώμην. Ὀτθίπαβ ἐμέ οὐ ες, Θυΐα Δ 6880 ὯΟΩ Ῥούθϑί οογ ροπάσπη εἰ δ᾽ ἐμὲ δεῖ καὶ αὐτόν, Ἦδδ6ο δηΐπὶ ἰῃ [4}} ΓΘ υδὶίαία οοιηροβί(ϊο θοῦ. Οαδτῃ εἰἐ ΠΟΙ τ] δὴ ὨΙΟΩΥ- 518 εὐήθης ΟΡ(ΐη8 ἃρραγθὲ θχ δοηβϑιϊΐο φαοὰ ἀθάϊι : προσῆκε σκυ- πεῖν ὅπως ἄνδρες καλοὶ κἀγαθοὶ τοῦ δήμου γενήτσονται προξάται, 4.83] Θβϑθὺ δᾶ ΓῸΒ β᾽ Πρ ]Θχ οὐ θχρβάϊίδ. Ῥοβὲ ρϑαοα ὃχ Β. γϑοὶρθ αἰτίας ἀλλοτρίας ΡΙῸ ἀλλοτρίους. 151 Ποτατα μέν οχοϊαϊῦ μὰν. 1411. θαυμάσαιμι δ᾽ ἂν εἴ τινες τὰς (ΜΕΝ) ἐν τοῖς πολέμοις πράξεις ἀκριβῶς οἴονται δεῖν ἐναγρά- φΦειν, τ πολιτικὰς ΔΕ κινήσεις καὶ ςάσεις ἀναγράφοντες οὐκ ἤονται δεῖν ἀπαγγέλλειν καὶ τοὺς λόγους. Ραρ. 1474. οὐδενὶ δηλώσας ὅποΥ τὴν ἀπαλλαγὴν ποιήσοιτο. Τυγρθ τηθπάστη ΡΓῸ ὅποι. ΟἸ]η 86 πηϑοῦ]86 ΟΠη68 ΔΟΒίΘΓΡῚ ἀοθαϊδδοηί. Οοπδίαὐ θηΐπη ἰμΐθ ΟΠ Π68 ἢᾶπῸ 6886 ΥἹ᾽]ΟΒδτη αταθ- οαϊοταπα συνήθειαν αὖ ποῦ ῬΓῸ ποῖ ἀϊοογθηὺ ϑὺ βὶπιὶ. [υγΊΘΡ 608 ἱποτορδηῦ 60 ποπηΐπθ ῬΒγγπίο8 οὐ 811}. Τάμηθη δά Ῥδββὶπὶ πραπθ ρθοσδηῦ, δὶ Β88 8οι 68 βου ρ ον θ.8 δαί αἷβ αἰ σαν αηΐ. Ραᾳρ. 147. ἐδόκει κατὰ θεοῦ γενέσθαι γνώμην νεμεσῶντος, αυοὰ οἰἰπι οοηϊθοὶ μῆνιν ῬΙῸ γνώμην [δἴ6}}}10 τηθ ΟΡ] ῃΪο. Ιηϑϑὺ θῃΐτη ἰὰ ᾿Ἰρβαμα ἴῃ νεμεσῶντος. Ρᾳρ. 1477. τὸν υἱὸν αὐτοῦ νέον (ὄντα τοοίθ δά]. Ἠοἰβ).9ὴ καὶ καλὸν --- ΟΥ̓Ναρπασβέντα αἰφνιδίως ἀποθανεῖν. Ορίϊπιθ Κα] 655] 1πρ’. ᾿ΑΝαρπασθέντα τοαυϊγοθαί. ϑαθρίαβ μᾶθο ἰπύθι 86 δοηβαπαϊ ἱπῆτα οβἰθη ἀρ 8. Ῥᾳρ. 1478. τίς ποτὲ ὃ [πρὸ] τῆς πομπῆς ὀρχηςὴς ἡγούμενος οὐ καλὸς αὐτῷ ἐφάνη. ἰοδαιίηρ. πρό ἀρνί, βΒθἃ ὑγδηβροηὶ ἰᾳηΐατη ἀθθθθαῦ αὐ Ἰοραίαγ: ὀρχηςὴς ΠΡΟηγούμενος, αὖ Ξγ!θαν- σἷαβ υἱάθγαί. ϑ':'. ρὰρ. 1001. ἀϊχὶὺ περὶ τὸν --- προηγησάμενον τῆς πομπῆς. Ρᾳρ. 1481. οὐδὲν ἀξιοῖ καινοτομεῖν εἰς αὐτὰ ὑπὸ δείματος [κρατουμένη] μηνιμάτων δαιμονίων. Βὶ Ῥἰοηγβίαβ 'ρ80 κράτου- μένη αἀά ἰδοὺ ἴῃ ]18 βθάθ οο]]οοδββθύ, Ῥαρ;. 1485. ὁ δὲ πρῶτος --- γυμνὸς ᾿Ολυμπίασι δραμὼν --- Ακαν- δος ὁ Λακεδαιμόνιος ἦν. ΟἿ οπππΐμο 1. Βαΐροιβ δὰ [}}} Αὐγσδπὶ Ὀλυμπιάδων ἀναγραφήν. γὰρ. 0. Ραρ. 1487. οἷς παρηκολούθουν αὐληταί τε ἀρχαίκΟ ο ἐμφυσῶν- τες αὐλίσκοις βραχέσιν. ἘΠῚ το ἰρδᾶ οὐ γϑιθογατη ΘΟΙΩΡΟΒΙ 10 ἀροϊαναπὶ ἀρχαϊκῶιο υοέογο μιοῦθ ἃ. Ὀοηγ βίο 6880 βουϊρύιτη, 1δς Ῥαρ. 1499. ὅταν γὰρ τέλος αἱ τῶν ἱππέων ἅμιλλαι λάβΩν. ΤΑΙ. Οταθοὶ οὔποθ πυϊηθαδιη Δ] ἰοῦ ἀϊχϑραηὶ 48 Πὶ τέλος οἱ ἀρχὴν λαμβάνειν, οὐ λαμβάνεσθαι ΘΙ σθηϊἶγο ΟΟΙΏΡΟΗΪ ΕΓ, Πμοροπάσχῃ ἰρίςαν τέλος --- λάβΩς!οιν. ΑὉ ΖΒΕΌΜ ΟΟΤΑΥυΜ. Ραρ. 1δὅ08. ὁ γὰρ Μάρκιος ἐκεῖνος --- ὃ τὴν ἐπὶ τῇ τυραννίδι αἰτίαν ἴἤθχων καὶ φυγῇ ἀϊδίῳ ἐλαϑείς. Ῥαγρθίυδ δοηξιβίο ρὲ ἰηΐὺ ΘΧΘΙΝ οἱ ΟΧΕιΝ. 68 ρ88 στϑααϊγὶὺ δου βίισω σιχών, αἱ ἐλαδείς (γἰϊίοβο τθίμδβ ἐλασθϑείς). Ῥαρ. 1508. πλειςώκις κατὰ τὰς μάχας δεινὰ δεδρακὼς ἦν αὑτούς. Νοη Ἰηδρηορθῖθ δὰ στη ἴδοϊὶ πλειςάκις. Νοη βηΐπι 4υδπι ἔλθ θηΐθβ 8 4.81 ΘΊΑΥ͂ΘΒ Οἶδα 65 [πθυϊηὐ ἰῃ ἐδ]} Γο ΡΓΔΘ- ΟΙΡὰΘ βρθοίδίασ, Ἰμϑρϑηάατη οχίἰβίϊμηο: πλεῖς" αὐτοὺς κατὰ τὰς μάχας δεινὰ δεδρακώς ΘΧραποίο 54ᾳ. αὐτούς. ϑδθρθ δοηξαηδηπέαν πολλά --- πολλάκις, πλεῖςξα --- πλειςάκις, αὖ 8110 ]Ἰο60 οβέδηάδπι, Ραρ. 1506. ἑπάσαις μὲν πράξεσι θεοὶ συλλαμβάνουσι, μάλιςα δὲ ταῖς κατὰ πόλεμον. ὥῬϑρηϊθηξία τηδησᾶ οϑὲ οἱ ΡΙΓΟΡύθγθᾶ ρϑυυθιβὰ οὐ ἴ]βϑὰά. Υϑγαιη υἱαϊὺ Ἠθίβθ πράξεσι δικαίαις ΓΘΡΟΠΘΏΒ, ῃἰἶβὶ ᾳυορά τϑαυ ραν ἃριϊοα]υ8: ἁπάσαις μὲν (ταῖς δικαίαις) πράξεσιν. Ῥαρ. 1607, ἐτύγχανον δὲ τότε Ῥωμαίοις καὶ Οὐολούσκοις ἐκε- χειρίαι τοῦ πολέμου καὶ ἀνοχαὶ πρὸς ἀλλήλους οὖσαι σπονδαί τε διετεῖς. ΥἹάΘ τηϊῃὶ ἰπ ἐδ] θὰ8 ΠΙοηγβὶΐ ΠΟρΡ] ρΘη πη, αὶ ποη οοραγ!ῦ ἐχεχειρίας οὐ ἀνοχάς 6880 Ρ͵δηθ ἰάθμη, οὲ αδὶ βἰηΐ σπονδαί ὨΪΠ1] ΔΙΩΡ]ΪὰΒ 6886 Ἰοοὶ ἤθᾳὰθ ἐκεχειρίαις ΠΘΑαῸΘ ἀνοχαῖς. Ῥαρ. 1ὅθ08. εὖ γὰρ ἴσθι, [ὡς] εἰ τοῦτο ἀκούσειαν οὐδὲν ἔτι ἐνδοιάσαντες ἐκβαλοῦσιν ὑμᾶς ἐκ τῆς πόλεως. Ορέϊμηθ ὕυθὶπᾶϑ ὡς οτηἰϊ εν. ὅβϑοϊθὺ ϑηΐπὶ εὖ γὰρ ἴσθι, εὖ ἴσθι, εὖ ἴσθ᾽ ὅτι, εὖ οἷ δ᾽ ὅτι οὐ β'τη. διὰ μέσου ροῃὶ. Ραᾷρ. 1509. ὅρκοις καταλαμβάνεται τοὺς ὑπάτους ὑπὲρ ἀσφα- λείας τε [αὐτὸς] τῆς αὑτοῦ κτὲ. ΚΨῖο ΚΊ Θββ] ηρ,. Οχ (Ἰ ἰβίδηο. ιοηγϑὶι ἀϊχογαὺ ὑπὲρ ἀσφαλείας τε τῆς αὐτὸς αὐτοῦ, βρὰ τηΐ- ταὶ ΒοῸ ἀϊοθμάϊ ρϑπυβ οὐ βουῖθα Οοάϊοίϊβ α δὲ άιΐουρ ἱπάροίο 15ὃ αὐτός οἰ ἰπιϊπαταπύ. Νοα οϑὺ ἰδπίθπ μᾶθὺ ἀϊοθηᾶὶ ἔογπηδ τγᾶγᾶ οἀπιοάσπι οὐ ἸοοἱΒ ΘΟΙΩΡ α800}}8 τοϑυϊθαθπαα. Ῥθγμ]ΐα Θχθιηρ ἃ “ἘΠ ΒΙοοια θὰ δὰ Αθβοῦυ}ὶ γοριθίλθιερ 60, "“ ͵ πρὸς αὐτὸς αὐτοῦ κενοφρόνων βουλευμάτων. Ρἰυτὰ οἰἰδιαι Πιμπάονί, δὰ ὅὃὅ1:. ΤΉΞΚΒ. νυν. Αὐτός. Τα θθηΐοῦ Πδθ0 τοοδη ίοτοδ ἱπιϊνα Ὀδηὐαν, ἀπάθ τ]ία θχθιρὶα ΘΟ] ]θρ 8 Ὁ ίη- ἀονῆο Ἰαυδαίαβ Βαβίϊυβ 'π ἤριδέ. γιέ, ρᾷρ. 9212. ϑΔΘΡ ββίτηθ εἰς αὐτὸς αὐτοῦ (πᾶτπῃ 56, ποη αὑτοῦ, ΒοΡῚθθπάθτη 6886 Ὠἱπάοτγε, ἀοουαϊι) ἰπύο δυιϊοαϊατη οὐ πομηθῃ. τοῖς αὐτὸς αὐτοῦ πήμασιν βαρύνεται. τὰς αὐτὸς αὐτοῦ συμφορὰς ῥᾷον Φέρει. καταλέλυκε τὴν αὐτὸς αὐτοῦ δυναςείαν. ὥ΄Ίο ἰρὶ ὈΙοηγβἱαΒ ψφιοαιθ ἀϊχογαὺ: ὑπὲρ ἀσφαλείας τε τῆς αὐτὸς αὐτοῦ, Θὐ 510 Θδὺ ἀϊβοσίθ ἰῃὰ Ὀτθίμαίθ βουρύαμῃ. Ραᾳρ. 1610. ἔνθα μάλιςα ὥφθη ὅσον αὐτῶν τὸ πλῆθος ἦν καὶ ὡς ἀκμαῖον ἍΠΑΝ ὑφ᾽ ἕνα καιρὸν [καὶ] κατὰ μίαν ἐξιόντων πύλην. Ἅπαν Βρῃϊῆοαῦ 605 αἱ Ἰυαάἀο085 βρθούαύατη σϑπθγϑηὺ 0η2- πο ἴαγθπμθβ ἔαΐθ86, αὐοὦ ααἷα οὰπη Γοὶ πδίαγα ἃρογίθ ρυρῃδὺ (6116 ἰμιθ] ρας ἡπάντΩΝ θββθ ἃ ΠΙ θη βὶο βουὶρύαμι. Ριδθίοσρα καί ἰῃ καὶ κατὰ μίαν --- πύλην ταο]οβίθ δϑυπάδί. Ομμμθβ θαΐτα θοάθιῃ ἰθαροῦθ θαάθπι ρογίδ ((δρθπη8) δρτθϑβϑὶ βυῃηῦ. Ρᾳρ. 1011. διαπρεσβευομένη δὲ ἄλλη πρὸς ἄλλην εἰς μίαν ἀγορὰν ἅπαντας ἠξίοΟΥ Οὐολούσκους συνιέναι. Ἰιοροπάστμῃ δια- πρεσβευόμεναι -- ἠξίοηγν. Δαάϊίαμα ἄλλη πρὸς ἄλλην ῬΘΡΘ- τἰν ΘΥΓΌΟΓΘΙΙ. Ραᾳρ. 1012. συνήεσαν --- εἰς τὴν Ἐχετρανῶν πόλιν" αὕτη γὰρ ἐδόκει καλλίςΗ κεῖσθαι ΕΝ συνόδωι! ταῖς ἄλλαις ἡ πόλις. Ἐ1]6- σληΐο τσ Ὑοίθγαπι ΠΙοη βία βου ρβογαὺ κάλλις κεῖσθαι συν- δ ΟΥ ταῖς ἄλλαις, υὖ Βοίδκα οὐ Τμοῦθοκ. (δὰ ῬΒγγπίοῃ. Ρᾶρ;. 281. δ Εἰάἀϊίοτα Ἰαυάδίαβ) ρϑγβροχοσαπὺ. Τμυογάϊἀϊβ οὐ Χοπο- Ῥμομ ϊβ Ἰοοοβ (ᾳιο85 ἱπάϊοαγὶἐ Οαβααθοπὰβ δὰ ρμᾶρ. 1044.) Ορθγὰθ Ργθέϊατη οϑὺ ἱμβρίοοσθ. Τμυογά. 1. 80. τῆς γὰρ Ἰταλίας καὶ Σικελίας καλῶς παράπλου κεῖται ((ΟὈγογγα)ὴ. 1. 92. τοῦ πρὸς ᾿Αθηναίους πολέμου καλῶς αὐτοῖς ἐδόκει ἡ πόλις καθίς ασθαι. Χο- ΒΟρμοὰ Ποίίοη. ΥἹ. 3. 9. ἔτι δὲ κεῖσθαι τὴν Κόρκυραν ἐν καλῷ 184 μὲν τοῦ Κορινθιακοῦ κόλπου καὶ τῶν πόλεων αἱ ἐπὶ τοῦτον καβή.- κουσιν, ἐν καλῷ δὲ τοῦ τὴν Λακωνικὴν χώραν βλάπτειν, ἐν καλ. λίξφῳ δὲ τῆς τε ἀντιπέραν Ἠπείρου καὶ τοῦ εἰς Πελοπόννησον ἀπὴ Σικελίας παράπλου. ααἰθὰβ δάἀο Ἰοοῦμη οχ ᾿βοογαΐθ περὶ ἀντιδό. σεως ὃ 11. τίς γὰρ οὐκ οἶδε Κόρκυραν μὲν ἐν ἐπικαιροτάτῳ χαὶ κάλλιςα κειμένην τῶν ἐν Ἰωνίᾳ, Σηςὸν δὲ καὶ Κριθώτην τῶν ἐν Ἑλλησπόντῳ, Ποτίδαιαν δὲ καὶ Τορώνην τῶν ἐπὶ Θράκης; ΡΟΠΔΠΊΠΒ Οαπ ΐβ Ἰοο08 ΠΙοηγβὶΐ, ἰπ φαϊθὰβ Βαθο ἱπηϊὶ 494 Κίρκαιαν δὲ (Ταγφιιἑμμα, οοηαϊ 4) ὅτι τοῦ Πωμε Οομι- ΔΙΌΓΡ: Ρᾶρ,, ντίνου πεδίου -- καὶ τῆς συναπτούσης αὐτῷ θαλάττης ἔκειτο ἐν καλῷ. Ῥὰρ 1044 ΕῚ -»Ἢ ᾽ ’ -» Ἵ ὅρος τι καλῶς ἐν παρόδῳ κείμενον ταῖς παρακομιζομέναις Λατίν “Ὁ " “ ᾿ ἡ Ν Ν ἀγοραῖς οἴκοθεν. Ρᾶρ. 1754. ἦν δὲ πάνυ ἐχυρὸν τὸ χωρίον καὶ τοῖς “, " ε ’ ΗΜ ͵ χὰ Ξξ ἶ ἀπὸ Ῥωμης ἐπὶ τὸ ςρατόπεδον ἰοῦσι κωλύσεως ἐν καλῷ κείμενον. οις ΥΙάο5 καλῶς, κάλλιςα, ἐν καλῷ κεῖσθαι δυτη χοηϊέϊνο ΘΟΙΡοηΐ, αὖ ἃρυὰ Προ] άθπι ἀθ βἰύα Αὐβθηδγαπι ἀραιὰ ΠΙΟμΘι ΟἾγγ80- βίοσηυτα ὨΧΤΥ͂, ρΡὰρ. 9984, καὶ τοὐρανοῦ γ᾽ ὥς φασιν, ἔςιν ἐν καλῷ, οὐ βᾶθρ6 ἂἃρυά 4]108, αὐ ΙΟΌΘοϊκ. 1. 1. ἀοσαϊέ. Ιδαὰθ κάλλιςα κεῖσθαι συνόδου ὙΘΥΆτη Θ8[, πο ἐν συνόδῳ, παρᾶ Βα θδεϊῥαϊ! οον- ΓΘΟΙΟΡ δηϊίᾳδθ (ὑτδθοϊ αὐϊβ ἱρηαγαβ. Ξιά ρϑάθιω ΒΈΒΡΊΟΙΟ ῬΓΘτϊ ΔΙΐαπη Ἰοσαπι αὶ καλῶς ἐν παρόδῳ κείμενον ἰορτταῦ, αυοά Θοτη- Ῥᾶγαίαμη οὰτὰ ἰοοΟ ΤΗυογαϊάθο καλῶς παράπλου κεῖται [ΔΟῚ]] πθρΟὐ0 Θπιθηάαίαν. ϑι6α (ἀϊχοῦὶύ Δ]1 18) ρουίπάθ οδὲ καλῶς πὰ- ρβάπλου οἱ καλῶς ἐν παράπλῳ κεῖσθαι, ΤΆΤΩΠΠΘ ἴρ86 ΤΟΥ ἀἸ 468 ψαυτῃ ἀϊχίϑββου 1. 86. καλῶς παράπλου κεῖται, ροβὲ ράποα 1. 44. ἀθ ρδάβθιν [6 ΒοΡΙρϑὶύ : ἅμα δὲ τῆς τε Ἰταλίας καὶ Σικελίας καλῶς ἐφαίνετο αὐτοῖς ἡ νῆσος ἐν παράπλῳ κεῖσθαι. Βὶ 4α}8. δυΐοθπι αὐταμηαιθ Το γα ϊ8 Ἰοσατη αἰ] Πρ Θηΐο οοπβίἀθγαγθγὶν δὲ θχρθη- ἀογὶ βθηβθυϊίᾳ 8 ἐν παράπλῳ ταΐϊηυβ τϑοίθ ἀϊοὶ οὲ ἐφαίνετο αὐτοῖς ἀθ τ οθγί8 οὐ δυϊάθηξὶ ἀϊοὶ ποὴ ροίαΐββθ, ἐογίαββθ 1111 ϑδάθῃι ΒᾺ ΒΠΑΒΟΘἑΏΡ ΒΌΒΡΙΟΪΟ αι88 ΟἸἐπὶ τηϊῃΐ, γορῦ ἅμα δὲ --- ἐν παρά- πλῳ κεῖσθαι ἨΟΠ 6886 ἃ ΤΉ πογαἶ 46 βογίρία βοᾷ ἃ πϑβοῖο 400 6χ ΘᾶΡ. 86. τη8]6 γτοροϊϊίαᾷ. Ῥαυϊαθαὶ 1116, σΌΪΒ4 α18 οδέ, ἤδπὸ 4ΌΟ(ῈΘ ΟδΌΒΔΙΩ ΘΟΙΏΤΏΘΙΏΟΓΑΡΙ ΟΡΟΡἶββθ. Αὐἀαϊάϊν ἰριϊαν ἀθ βὰο βορὰ ΒΘΙΤΊΟΠΪΒ ὙἹΟ 8. ἔλα 5. ΔΡρ(ῸΓ, Ἁ μὰ Ῥαρ. 1018.. πρὶν ὁποῖός τις εἰμὶ ὁ τὴν γνώμην ἀποδειξᾷ μένος Ἰδῦ ξ,τάσαι. Νοπᾶυταη δβοηὐοη ίδιη ἀϊχογαὺ οὗ ἀποδειξομενος 58011- εξ Ϊ μοπάπ,. Ῥαρ. 1514. ὅπως παύσΩνται τῆς ὕβρεως οἱ κινοῦντες τὴν πολι- τείαν σκοπεῖν ἠξίουν. Ῥοχοθηύ88 ἴῃ Ηυτὶβ ὅπως ῥτῸ ἔαύαγο νἹῦ]088 μαροὶ δογίβιὶ δοῃϊα ποῦν}. Μαηϊοαοίασμη. οὐ οοεΐασμῃ νἱζίατη οϑὺ ᾽ ’ ανὶἱ ὅπως βρη ϊβοαῦ ὅντινα τρόπον φιο ραοίο. Ραρ. 1514. τὸ μὲν ἐλεύθερον ἅπασιν ἀξιοῦντες [ἔχειν], βὐήδας προςασίαν τῶν κοινῶν ἀποδεδόσθαι τοῖς κρείττοσιν. ὉΠ γον ἷπι τ- ναί οταΐϊββαπι ἔχειν ἀοΙον!ύ. Νοη ἰπίογοθάο, πϑιηαιθ ἔχειν Ῥτοῦβα8 οϑὺ ἱποοηρταῦτη. [οβι ἀθγαί ῸΓ ἰδπῖθῃ Ἰπβπ εἰν μα ρα ἀξιοῦντες. Νοη διπηδὺ θηΐμα Πἰοηγβὶὰδ ζεύγματα. υἱὰ δα Θασπι δβθηΐθπίϊα τηϑηϊίοδίο μ8θὸ 810: ἀξιοῦντες ἅπαντας εἶναι ἐλευθέρους, τοροποπάσπι: τὸ μὲν ἐλεύθερον ἅπασιν ἀξιοῦντες (ὑπάρχειν). Ῥαρ. 1610. προὐκαλέσαντο ἐπὶ δίκην. ἘοἶδΚθ προσεκαλέσαντο, οἱ βἷος υὐΐψαᾳθ γεοίθγθθ οὔθηθβ οοηβίδηον Ἰοφαθθδμίαν. Ασὶβίο- ρβᾶποθ Κρ. 1406. δον πον ὀξιτο καὶ καταγελᾷς μου: προσκαλουμῶϊ! σ ὅςις εἰ πρὸς τοὺς ἀγορανόμους βλάβης τῶν Φορτίων. οὐ φαΐβ ποη Αὐἰοογατα ἵ ΕΣ τ᾿ ὙΡο ἢ ΙΠμορὶτυν προκαλεῖσθαι ἐπὶ δίκην οἱ εἰς δίκην δρυά Πιοηγβίυτη οἱ 8101 γϑὶαὐἱ ρᾶρ. 169. προὐκαλοῦντο ἐπὶ δίκην. οἱ Ῥᾶρ'. 9120. εἰς ὁμοίαν δίκην προεκαλέσατο, 80ἃ π86 ἀθ0αᾺθ θδηάθηῃ ᾿ΔΌΘΙΑ ΘΟΠΟΘΡΊ886 υἱἀ θη αν. Ῥαρ. 1017. δόξης καὶ τιμῶν -- ΠΑΡΑ τῶν εὖ παθόντων ἀποςε- ρηϑείς. ΑἸ χφυαδπιάϊᾳ ροβὺ Ὠ᾿οηγϑ11 ϑοίδίθμα παρά τινὸς ῬΓῸ ὑπό τινος ΘΌΤΩ ΥΘΙΟΪΒ Ῥϑβδὶ υἱ8 οοτη ροηὶ δοθρύτπι δβὺ, Ὀ᾿οηγαῖτβ Ἰοιῖοο τότ οἱ Ηρτγοάοιὶ δχθηιρ]ο ἀϊχογαὺ, αὖ βοϊοὺ, ΠΡΟΟῸ τῶν εὖ; σα. θόντων, αὐ ραβδίπι, οὖ ἱπ ρῥγοχίτηδ υἱοὶ πὶ Ῥᾶρ. 1610. τὰ ἔσχατα πείσεσθαι πρὸς ἐμοῦ λεγόντων. οὐ: τοιαῦτα δὴ πεπονθὼς ἐγὼ πρὸς τῶν ἐμαυτοῦ πολιτῶν. ΝΙΝ] οβὲ τηδρ]8 Ῥαβείναπι, αὖ ΟΡΙΠΟΡ, 4αδη πληγὰς λαμβάνειν. Ἐθοΐθ οὐ ογάϊπθ Ἰθρὶ θα Ρᾶρ'. 1799. πληγὰς λαμβάνοντες ὝΠΟ τῶν πέριξ. οὐ γὰρ. 9000. πληγὰς ἐλάμβανον ὝΠ᾽ αὐτοῦ. ϑοὰ δοβυτάθ Ρδβ'. 91. πολλὰς λαμ- 1586 βάνοντες ΠΑΡΑ τῶν πολεμίων πληγάς, 504 ἴῃ ἔγθα θη ἰββ᾽ πὰ ΒΑΡΌΤΩ ῬΓΔΘΡΟΒΙ ἐἰοη τὰ οομαιδίοπ [8 61186 δϑὲ ὙΘΓΏΤΩ ΓΟ ΠΘΓΟ, Ῥαρ,, 1618, ἔγωγε οὐδ᾽ ἐν ἀνδρὸς μείρᾳ δείΗ!Ν ἄν. ὙδΓΌΠ ρα θείΜΗΝ ἄν. ΤῬγτίαθιυβ δρᾷ Ῥ]δίοηθμι ἐδ Γορφ. Ρδρ’, 629 α οἱ 600 ὁ. οὔτ᾽ ἂν μνησαίμην οὔτ᾽ ἐν λόγῳ ἄνδρα τιδείμην. ὉὈῚ 411] τιθείην Ῥϑγρθγᾶτη. ϑδθρθ δρυὰᾶ Ιοπγβίαστη Ἰθρί } ποι- εἴσθαι ἐν ἀνδραπόδου μοίρᾳ δὲ Βἰτῃ. Ῥαρ;, 1518. ἐὰν οὖν --- μίαν ἅπαντες ἔχητε τοῦ πολέμου γνώμην. βῖπθ Ομ ΓΟ βὶἃ ὙΘΡΆΤΩ δὲ 4υοά Κι Ἰοββ]ἑηρ.. ἀπ ἰδηΐθ οομϊθοίί: ἔχητε ΠΕΡῚ τοῦ πολέμου ψνώμην. Ῥαρ. 1519. ὑμῖν παραινῶ σκοπεῖν ὅπως εὐσεβῆ καὶ δικαίαν ποΡΙζησθε τοῦ πολέμου πρόφασιν. ὕἱ ΒᾶΘ06 Οδίθῃάϊτηιβ σχοπεῖν ὅπως αἰοϊξιΡ γ6] σκοπεῖν ὅπως ἄν, Πθογαη ὨΟΟ ουτῃ ορίαἰγὶ ΔΟΙΙΒίο ΘΟΙΩΡΟΙΪ Ρ, {πὰ δατη ἔαΐαγο ἱπάϊοαι γι. ΓΑΡΡα ΜΙ ορίδ- ὑσαμη ἱπίδοίατη ἔθγθ στο] παασπέ, ἤαξαρατη ΟΥ̓ ἱπ Ω οἱ ΕΟΘΘ ἴη ΗΟΘΘ τηυίΐαίο βοχοθηξίθβ ἴῃ δου βέιτη ΟΠ ΟΕ ΥΙ φέλαρε δια ")οο(ιοϑίμιο δαγδαγίϑριο οοπγογίαηΐς. αἱ Ρᾶρ, 1108, ὅπως κατάξωσιν οὐ Δ} 1] ἀφήσωσιν, καταθήσωσιν, ἀποδώσωμεν, λήσωμεν, ἐρῇ, ἐρῶσιν, πείσωμαι, ἀποδράσωμαι, δήξωμαι, ἀποφεύξωμαι, ἀφέξω- μαι, οἱ β τ]ὰ τηοηβέγα δὲ Ρογύθηΐδ υϑυθογαπη Ἰοααπηΐαν, Τ\|ἃ- αὰ6 ὅπως πορίσησθε ῬὉτὸ ποριεῖσθε δρθυΐθ τῃηθηἀοϑατη οϑί. ϑϑρὰ πρόφασιν τοῦ πολέμου πορίζεσθαι οἱδὲ ΟΟῬαΥαγ6 ΠΟῚ οδὺ (ἀταθοδ Ἰοσαύίο. δου ρβίββθ ΠΙοπυβίαση ρὈἰέσου : ὅπως εὐσεβῆ καὶ δικαίαν πΟοΙΗΟΘσόε τοῦ πολέμου πρόφασιν. Ῥαρ. 1690. φέρε δὴ τί ποιήσειν οἴεσθε Ῥωμαίους ταῦτα ἡμῶν προελομένων Ἰωϑρθηάαπη προεχομένων. ἴάρθτη τηθπάμστη Βα ΡΒ] ἐῃπι Ρᾶρ. 100, ταδὶ οβίθμαϊτηιβ προΐσχεσθαι οἱ προέχεσθχι ἴῃ ἰ4}1} 8᾽- Βυτηθηΐο ΡῬΓΟΡΙΠῚ 6886 γϑυρατη. Εοάθιη βϑηβὰ ρὲ ΡΙΌΡΓΙΟ οἱ ἢρυγαίο προτείνειν ἀἰϊοϊίαγ. Ιἄθὴὴ οβϑὲ Ρᾶρ. 1079. ἱκετηρίας --- προεχόμενοι. οὐ Ῥᾷρ;. 1. ἱκετηρίας προτείνονζες. οἱ Ρᾶρ᾽. 148 χεῖ- ρᾶς προεχομένων Ῥαρ;, 1ὅφ20. ἥξουσι γὰρ Αἰκανοί τε καὶ ᾽᾿ΑΛΒΑΝΟΙ͂ χαὶ Τυρ- βηνοὶ --- τὴν ἑαυτῶν ἕκαςοι γῆν ὠποληψόμενοι. Νοη οΓαὲ ταθίαβ 157 πὸ ΑἸΡαπὶ γϑηϊγοπὺ, βοὰ (αὐ Κἰθββὶπρ υἱα 0) π᾿ ϑογατῃ Ἰοσαπι ΣΑΒΙΝΟΙ βαπὺ γοβυϊξαθπαὶ. Ρᾳρ. 121. ὅσοι τὰ ἑαυτῶν ἀφαιρεθέντες ἀπεγνώκασιν ἄλλως ἂν ἔτι αὐτὰ ἣ πολεμοῦντες ἀπολήψεσθαι. ὅἴο ὕτϊθΐπΔ5 ἃ ᾿-- Τη. εοὐτϑοίαβ ἰάθη οὐκ ἀπολήψεσθαι. ΜίβοτοΘ Βα 8 Ἰοδαβ δὲ Αλ- λως ἂν τι οὐκ ποὴ δύ τᾶθοδ οι ροβὶ [10 ΡΓῸ οὐκ ἂν ἄλλως, οἱ ἂν --- λήψεσθαι θΒαρὶ ]οβαβ οϑὲ βο] οθοϊ δηλ 8. Φαΐδ ἀπογιγνώσκειν ἀρὰ βϑαυΐοῦθβ Βαθθὺ Γαϊα ΓΌτα ἀπογιγνάσκω ἀὐμήσην, ἐρηνεν) ἀχούσεσθαι, νἱἀθίαν οΟἸΐτη ἔα͵588: ὠπεγνώκασιν ἄλλως ὅτι πον ἥ πολεμοῦντες ἀπολήψεσθαι. ΘΙ μΙ]ΠΠ6Ρ αἰχὶῦ ρᾶρ. 1609 ἀπογνόντες ἔτι ἀνθέξειν. Ῥᾳο, 1593, ὅσοι ἦσαν ἄθυμοι τέως --- τότε πάντες ᾿ΕΡρώσθη- δ᾽ : : Σ : σαν. Ἐροΐρογο ἀθθοραὺ Τα ον οθγΐδιη Θοπἰ οί ΓΆτη βαϑπι ᾿ΕΠΕερ ρώσθησαν. Ρᾳρ. 198. ἔσεσθαι δὲ τὸ πιςὸν αὐτοῖς τῆς Φιλίας βέβαιον [ἀπέφαινον], εἰ κομίσαιντο γῆν τε τὴν ἑαυτῶν καὶ πόλεις. Απέ- Φχινον, αποα ἱποοηρτ τη Θϑὺ, ᾿πβθΡαϊῦύ ὨΘΒΟΙΟ 418 Ἰη ταῦτ (φυοά τοϊηΐτηθ ογαὺ ταϊγαηἀα) ογαύϊοηθπι τορθηΐθ ὃχ σγϑοὺδ ἴῃ ἱπάϊγθο- ἰατῃὰ Θοηγοεί. Ραρ. 1δφῦ. πολεμεῖν --- προθυμουμένους οὗ παραιτούμεθα, ἂν δὲ ἄρξησθε ἀμυνούμεθα. ϑδουὶρίαπι ορονίαϊύ ἂν δὲ ἄρξηΤ᾽ ΕΘ. Ηοο οπἰπὶ τηδηϊΐοδίο (τὸ ἄρχειν πολέμου, οἰὐέγο ΤΉ ΟΥΤΘ ὀοέζιηι) ποηέθο: ἐδ Ἰοοὶ ροβίυϊαί, οὐ βίο Ηοτηϑηὶ ἔϑγοοῖθθν ἀΐοθῦθ Ῥθίοτιαι: λήψονται μὲν πρότεροι τὰ ὅπλα ἐκεῖνοι, θήσομεν δὲ ἡμεῖς ὕςεροι. Ραρ. 1097. τοῦτο γὰρ ὑπὸ τοῦ Μαρκίου παρηγγέλλετο. ϑὅθη- ἰοηἐϊα φοβίυϊαύῦ ἐρρεγαύνηι ὁγαΐ, ΠῚ ἡηρογαδαΐεγ, ἸρτταΡ παρήν- γΕλτο. ΝΒ ποὺ πιϑπᾶο ἐρθααθηύιβ ἰπ 1 τῖ8 πΟΒ ΙΒ. Βὶβ υουϊπθρίθ ραν ϊοϊ ρίατα ἱπύθυροϊδίατη οϑὺ Ρδρ'. 1028 οὐ 1029, ἰη γοῦϊβ ὁμόσε χωρεῖν τοῖς πολεμίοις [μαχησόμενοι], οὐ ὁμόσε χωρεῖν τοῖς πολεμίοις [μα χησόμενον]. βοχοθηίίοα, ἰδῖηθη 80.0}1 ἃρυιὰ ΠΙοπγβίατω Ἰορογαηὺ ὁμόσε χωρεῖν τοῖς πολεμίοις ῬΓῸ ἩΒΩΉΜΗ ΔΟΉΔΟΓΟ76 οὐ ἦοϑέθ. 1568 Ῥαρ. 1631. πολεμιςὴν ἄνδρα --- τῆς πόλεως ἀπήλασαν. βγ- ῬΙθπα Ῥγδθροβίἐϊο θϑὺ: (ἐκ) τῆς πόλεως, δαὶ τῆς πόλεως ἐξήλασαν ΒΟΡ θΘπάστα. Ῥαρ. 1584, καὶ οὐδὲν αὐτῶν ΓΕΤῚ δεῖν ἐδόκει. ϑοπέθηξία τη. ηἰΐοϑίο οδὺ ηὐδὲἕἐύ ἄἴθθϑϑθ, οτημία ραγαία δθ8θ, ποὺ μὲδεΐ αριρέϊι Ορμδ 6886. Ἰίδαιθ ϑιηθηἀδηάυτχῃ: οὐδὲν αὐτῶν ἘΝδεῖν ἐδόκει. Ῥᾷρ. 186. τόν τε σῖτον ἐπὶ ταῖς ἅλωσιν ἔτι κείμενον --- ἀναιρεῖται. Ἰιορθπάμτηῃ: τόν τε σῖτον (τὸν) ἘΝ ταῖς ἅλωσιν ἔτι κείμενον. Ραρ. 1ὅ89. ὅσα --- κόσμος ταῖς Οὐολούσκων πόλεσιν ἔμελλε ΓΕΝέσθαι. ῬΙῸ ΒοΙοθοο ἔμελλε γενέσθαι 6Χχ ΠΙοηΥΒ11 οοπδαρίμάϊηρ ΤΘΡΟΠΘΠαΌΙ ἔμελλεν ἴξζεσδαι. Ραρ. 1648. τὰς πύλας ἀνοίξαντες οἱ ἔνδον ἀπαντῶσιν ἾΝΝΤΙ- προτείνοντες ἱκετηρίας. Νοβοῖο ἀπᾶθ ἱπορία ΡΓΔΘΡΟΒΙἐἶΪο ἱσγθρβοεῖ, β0ἃ πῸ}]ὰ οϑὺ ἀυθίαὐϊο φαΐη προτείνοντες δἰλ γϑγατη. γίᾷ, δὰ Ρᾶρ. 1ὅ20, Ῥὰρ' 1547. οὐ μὴν ἑάλω γε τὸ τεῖχος ᾽ΑΠΟ κράτοτηΘΎΟ τῇ πρώτῃ ἐφόδῳ. ΚλῪ ραγηπαπάο δὲ δρυὰ ΓΘΙΙ]ῸΟΒ ΟΠΊΠΘ8 δὲ δρυὰ Πιοηγβίατη δομβίδηΐθν ἀϊοϊἑν κατὰ κράτος, αὖ κατὰ τὸ καρτερόν, ΠΟ ἀπὸ κράτους ὨΘ46 ἐπὸ τοῦ καρτεροῦ. Ῥαρ. 1649 β8ᾳ. μαθοῦσι δὲ τὴν παρουσίαν αὐτοῦ --- ἐνέπεσε Φόβος ὡς αὐτίκα τοῖς τείχεσι ΤΟΥ πολέμ ΟὟ προσάξοντος. ὙοΓδ Ἰρούϊο π0}]0 πορούϊο δἱϊοὶ ροίοβὲ οχ Ἰοθὸ γἱοῖπο Ρᾶρ. 15θὅ. εἰ τολμήσεις προσάγειν τοῖς τείχεσι τὸν πόλεμον. Ῥαρ. 1650. ἀποστρέψαι τῆς πόλεως τὸν παρόντα Φόβον. ϑδὶῃθ ΟΠ ΤΟΥ Γβἷ8 τϑροηθπάυτη ἐποτρέψαι, αυοᾶ οβὺ ἰπ ἃ σϑ ῥβΡρθ- ἰπθτα, ὑπάθ ἐποτρόπαιθι ΔΡρΘΙ]απίαν Ζ ὲ αὐογγιριοαίογοα μιαζογιν. θα βουῖθαθ τρέψαι οἱ ςρέψαι ἃριἀ ΟἸΠ68 ρθγρθίμο τηϊβοθηί. Ῥαρ. 1554, καὶ βουλὴ ---- πολλὰς ἐποιεῖτο δεήσεις ΠΕΡῚ σοῦ. [μϑᾳ. ὝΠΕΡΙ σοῦ. 1589 Ρᾳρ. 1ὅ54. πᾶσι μὲν τοῖς δημόταις δόξαν, ὅλῃ δὲ τῇ βουλῇ φανέν. οδθ βοϊοὺ Πἰοπγβίυβ ἐφάνη ῬΌμΘΓΘ ΡτῸ ἔδοξεν. ΝΌΠΟ αἰταταααθ σοπϊπηχῖῦ. Ῥᾳο. 1δ55. τοὺς δὲ δὴ τάφους τῶν προγόνων τί παθὼν [ὑπ - ᾿ ῃ ᾽ . ᾿ χὐτῶν] ἀνασκάπτεις ; Δὰ τί παθών πἾ8}} υϊαδβοθιηοάϊ Δ αἱ ροὐοϑί. βιρηϊβοαὺ θηΐπη : φμαθ {6 ἐμέοηιρογίαθ αφίξαηέ ἢ Ῥαρ'. 1556. πόλεις ἐκ βάθρων ἀναςήσας. βίμαΠ ὐον ἀϊοϊ Ρδρ.. Ιὅβῷ2, ἐκ βάθρων ὅλην ἀναςῆσαι τὴν πόλιν. ΑἸΪΟ γοῦθο υὐλίυΓ ρᾶρ. 1054. πᾶσαν τὴν πόλιν ἀνελεῖν ἐκ βάθρων. οἱ Ρδρ.. 1503. ἡ πόλις ὀλίγου ἐδέησεν ἐκ βάθρων ἀναιρεθῆναι. οὐ Ῥδρ'. 1892. πολ λὰς ἤδη πόλεις --- ἐκ βάθρων ἀνέτρεψεν. Ὑοίροτο5Β ἐκ βάθρων ἀνασπάσαι ταῦϊέο τροὐϊῃβ ἀϊσθθαπῦ, πᾶιαὰθ βάθρα ἴπ ᾿Ϊ8 Π0η φεὐφοϊα δαπὺ 86 θεμέλια βιεμααγιθηΐα. Ρᾳρ. 1561. μέμνησο ἀκριβῶς ὅτι Οὐολούσκων σρατιὰν ἐπάγῃ, οὗς ἡμεῖς οἵδε [οἱ νῦν ὄντες] ἐν πολλαῖς ἐνικῶμεν μάχαις. δος οδὲ βίπθ στῖβα Ἰθρθῦ δ ἰἑδηηθηύιτη οἱ νῦν ὄντες, ΠΟῚ ΘηΪπῚ ΟΡῈΒ γἀθίαν 6886 Ἰθοίογθιη ϑδάτηοηθηὶ Μιπαοίστη, ααϊ ᾿ᾶθΘ0 ἀϊοοτθί, ὀΔΘΙΘΙΌΒα 6 Ἰοραίοβ ΠΟΠΔ ΠῚ 6588 την 08. βοά. 0 ἴδοῖ]6 ἰ8]18 φαδηΐατη γὶβ Δυβατᾶδ δχυρραπίαν.. Ῥϑυίοϊθπι θηΐτη δρυΐ Τβυσγ- ἀϊάοα ΤΠ\|. 806. ἀϊχίββθ: τὰ δὲ πλείω αὐτῆς αὐτοὶ ἡμεῖς οἵ δὲ -- ἐπηυξήσαμεν, 48 Θδὺ αὶ τιϊπὶ οοποοᾶου ΐ Νϑιηο Βθγο]θ. Β8}}- γυΐβ ῥ]δοοὶ ἡμεῖς οἵδε οἱ νῦν ἔτι ὄντες. ἴῃ Οάγεδοὰ Ἀ.-0. ἀλλ᾽ ἄγεθδ᾽ ἡμεῖς οἵδε περιφραζώμεθα πάντες νόςον ὅπως ἔλθῃσι. Ρθοοδῦὶ πο ρούΐαϊί, ᾿Ἶ ε μι 9 ! ͵ ἿΣ Ῥαρ. 1δ62, δεινὴ γὰρ ἡ ἀνάγκη καὶ ὁ περὶ τῶν ἐσχάτων κιὶν δυνος [ἱκανὸς θάρσος ἐνθεῖναί τινι καὶ μὴ προὐύπάρχον Φύσει. Μο- Ἰεβίαπι οὐ ἱπθρίυτη ἱκανός ἔαγοὶβ θα ρϑὶ Ἰϑπάμπι. Ραᾳρ, 1668. δι᾽ αἰτίας ΜΕΝ ἔσῃ παρὰ τοῖς ὑποδεξαμένοις (6- ΑΥ̓ΤΟΝ. Ὑιάοβ σεαυτόν ο886 ΒοϊΪοθοῦτα οὐ σοοῦΐδθ μέν ὉΠ] Τοβροηᾶθσθ. [ϑοῦπᾶ οϑὺ αυδη ορύϊπηθ ΟἸἰβίϑπιιβ ΠΠΌΘΡ ὀρ ον: - παρὰ τοῖς ὑποδεξχμένοις (μέμψῃ ΔΘ καὶ αὐτὸς) σεαυτὸν, η1860 ΘᾺ ΕἸΔΙΓΟΡ ποη ΤΘΟΘΡΘΟΥΪύ ΤΑΪΓΌΓ. 160 Ῥαρ. 1504. ζρά γε μικρὰ καὶ οὐκ ἄξια λόγου τοῦτ᾽ εἶναί σρ; δοκεῖ καὶ ΔΕΟΝ αὐτῶν ὑπεριδεῖν ἢ κακῶν συμπάντων ἔσχατα [παϑεῖν] ; δου: θθμἀατη οϑὲ δεῖν δὲ παθεῖν τοβϑθοδπάαχη. Οοπῃϊαποία Βαηὺ Θηΐτη ὥρώά γέ σοι δοκεῖ δεῖν αὐτῶν ὑπεριδεῖν; οἱ ὧρά γε μικρὰ ταῦτά σοι δοκεῖ ἢ κακῶν συμπάντων ἔσχατα; Ῥαρ. 1δθδ. καὶ τούτων οὐχ οἱ δρῶντες ὠλλ᾽ ὃ τὴν ἀνάγχην αὐτοῖς ἐπιΤΙθεὶς αἴτιος ἔσῃ σύ, ϑιρηίθοηϊία ΔΓΡαΪύ δογίβίαστη ἐπι- θείς ΤΘρΡοπΘηἀατη 6886. Ῥαρ. 1ὅ66. ἀλλὰ καρπωσάμενοι! τινα ἕκαςΟςὐ τούτων --- ὠφέ- λειᾶν μισήσουσι τὴν αὐθάδειαν τοῦ τρόπου, ἱπθρίδ ΒΟΙΙΡ ΓΑ οϑὲ ΡΙῸ καρπωσάμενοΟς. ΑΥἱδίορμδποβ ἱπ Ῥζμέο: δάκνουσι γὰρ καὶ Φλῶσι τἀντικνήμια ἐνδεικνύμενος ἕκαςος εὔνοιών τινα. Ραρ. 1567. ἀπόδος ὀφείλημα τῇ γεννησαμένῃ σε. οι Ὀθηάυτχη τῇ γειναμένῃ, αὐ ὈΙοηγΒβα8 οοπδβίδηξον μαέγίαηι ΔΡΡΘΙ]ΔΓΘ βοϊθὲ, αὖ ρΡᾶρ. Ιδδὅ τῆς γειναμένης τε καὶ ϑρεψαμένης. οἱ Ρδρ. 1080, τὴν γειναμένην. οἱ βδορ ββίτηθ 8] 10]. Ραρ, 1569. ἐνεδούμην ὑπὸ τοῦ φρατηγοῦ ςεφάνοις πολίτην ὑπερ- ἀσπίσας καὶ πολέμιον ἀποκτείνας. Εδὲ ποΐαπη {Π]ὰὰ ἀθ δΟΡΟΠᾺ οἰγίοα Π(οϑέθη) Οἰ(οοϊα)έ) Οἐσθρι) ϑι(ογεαυϊ). Ῥαρ. 1671. ὑπὸ τοῖς κακίςοις γενέσθαι τῶν πολιτῶν. Νοη ὑπὸ ἴῃ ἰ8}} τῷ βορὰ ἐπί ἀϊοὶ 8016 γθ β8θρθ οβέθπαϊτημβ. Ραρ. 1576. ἐγὼ πολέμιος ἐγενόμην τούτοις [Οὐολούσκοις] καὶ πολλὰ ἠδίκησα αὐτοὺς ἐν τῷ πολέμῳ. Ῥαθη]6 δαάϊἑαπηθηξατῃ ΚΊΘΒΒΙ Πρ’ ἀθ]οτὶ ἰαβδὶς, Κβᾷά ποῃ οβϑὲ Βαύ8; ααΐα (ΤΟΙ ΠῸ8 ὙΟΪΒοογαμη Θχθγοϊ τη ἢδθὸ ἀΐθθηβ ΤΠ τηοηδίγαῦ ΒΟΥ ρθη τη: πολέμιος ἐγενόμην τουτοισί. Ῥαᾳρ.. 1677. ἀνέςρεψεν ἀμφότερα ταῦτα ἡ τύχη. Ἑχοϊαϊέ 1{{6- ΡΓᾺΪ]α, πᾶπη ΘΟΥΓΙσΘπἀυτη ἀντέςρεψε Δ᾽ ἀμφότερα. Ῥαρ, 1678, τίς δ᾽ οὐκ ἂν ἐπαινέσειέ με ἀκούσας ὅτι --- ἀντὶ 161 τοῦ μισεῖν μὲν τὰ μισοῦντα Φιλεῖν δὲ τὰ φιλοῦντα τὴν ἐναντίαν γνώμην ἔσχον; (μαῖα τηδηϊοβύατη οϑὺ οὐ ϑυϊάθηβ Ὁ ΟἸδπατη »ίαμϑ οομέγαγίμρε αἰχῖββθ Οὐ οἱ δχρυποίο οὐκ ορί πδηΐῃῦ τίς δ᾽ ἂν ἐπαινέσειέ μὲ ὙΘΓΌΙΩ 6886. ὅβα πἰπηΐβ Ἰδηρτιϊά τὴ ἰά οβὺ οὐ ἰπθ 18 ἀθ 680 4υἱ ἰδῖὴ βίο! ἱάθ ἃιπηΐοοβ οἀθγὶὺ οὐ ἀἰΠΠραὺ ᾿πὶπηΐοοβ. Οτοᾶο ἀϊχίβθβο Πιοηγδίυση ἰὰ αυοὰ ἴῃ θᾶ 16 ἀββοϊϑὺ: τίς δ᾽ οὐκ ἂν ἐπ᾿] ΤΙΜΗσειέ μοι, αὐυοὰ 4αυστῃ ααΐπαὰθ ᾿ἰΐθραΪδθ ρου ἰββθηύ ΡΟΓΥΘΙΕΘ δἀτηοάυτη ἰῃ ἐπαΑΙΝ σειέ μ6 σοηγθυβυτη οί. ΙΪῺ ϑοάθιῃ ἰοθὸθ ἄπο δι ]θηηδία ἰπθθθθ υἱάθηϊῦ ἴῃ ὙΘΓΌΪΒ: ἀκούσας ὅτι τοὺς μὲν [Φίλους] ὑφ᾽ ὧν εὖ πάσχειν μοι προσῆκε πολεμίους εὑρών, τοὺς δ᾽ [ἐχθροὺς] ὑφ᾽ ὧν ἐχρῆν με ἀπολωλέναι Φίλους. ἈΑπίϊᾳυδ ἀϊοθπάϊ ἔοττηδ τοὺς ὑφ᾽ ὧν ἰϑπὴ 5868 8. Πθτὰ- τἰϊβΒ ΟὈἸ ογαΐα τοϑυϊαθπαάα θὲ, αὰὸ ἔδοίο αυδῖη ἢδὺ δουύΐοῦ οὐ ΔΗΪΤΊΟΒΙΟΥ ΟΓδΟΪΟ ἴδοὶ]θ βϑπίϊθβ. Ρᾳρ. 1679. καὶ ὥσπερ ἐκ ταπεινοῦ μέγας διὰ τοὺς θεοὺς ἐγε- γόμην οὕτως αὖϑις ἐκ μεγάλου ταπεινὸς γενήσομαι. Ἡονοδούαβ ΥΠ. 14. ὡς μέγας καὶ πολλὸς ἐγένεο ἐν ὀλίγῳ χρόνῳ οὕτω καὶ ταπεινὸς ὀπίσω κατὰ τάχος ἔσεαι. Ρᾳρ. 1579. καὶ τἀμὰ παθήματα παιδεύματα γενήσεται τοῖς ἄλλοις. ϑατηβὶὺ Ἐοβοῦϊαπι 80 Ηοτγοάοίο 1. 907. τὰ δέ μοι παθή- ματα ἐόντα ἀχάριτα μαθήματα γεν ὄνεε. Ρᾳρ. 1679. εἰ γὰρ ΑΥ κατὰ τῆς πατρίδος οὐχ ὅσιον ἐγὼ πό- λεμὸον ἐνεςξησάμην. Ουἱὰά ἰδπάθτῃ 5' δὶ γὰ]ὺ αὖ ἴῃ 86 δβϑηΐθη δ οοπξοττηδίϊοπθ ΝΒ] Ῥγοσβαβ. ωθρθ εἰ γὰρ ΔΗ. Ῥαρ. 1582. οὐκ ἐγὼ τούτου κύριος οὐδὲ πρὸς ἐμὲ περὶ τούτων ἐξὶ λόγος. Μα]6 αροϑὺ αὐύϊου]υβ Ὃ περὶ τούτων ἐςὶ λόγος. ἘοΙἸοἰβδίτα οϑὲ Ηυάβοπὶ οιηθηααίϊο ρᾶρ. 158. 1. υαδὶ ἴῃ ὕτ- δἰπαίθ οδὲ: τὰ ἄθλα ἐπιδείκνυτε αὐτοῖς οὐκ εἰσ ἃ κατορθοῦσί τε καὶ μὴ τυχοῦσι γενόμενα. ῬΙῸ οὐκ εἰσ ἅ Θρτορὶθ οοττοχίς οὐκ ἴσα. Ἐχαὺ ἰπ τνρίυβίο το ΟΥ̓ΚΘΙΟΑ, τηδ]6 ΡῖῸ οὐκ ἴσα, πδιη]ὰθ ἶσα Ῥγίοτα Ἰοπρα Ιοπίοστη οϑὺ. 51 ἰφίναν, αὖ ΠροΙΒΚ6 ΔΙϊοα δὶ δὰ Πίοποη ΟἸγυβοβίοση τη ἰοοδίαν, ὑηύθγάμηι υρί δαθοα φαϊδα φγαρπώρη γϑρογτξ. ᾿ ὈΙΟΝ, ἘΑΙ,. 102 Ἐαϊ δα οὐΐδιη πὰπὸ ῬΘΡΡΌύϑτη οὐκ ἶσα οὐ Ῥδβδβίτη νἱᾷθο γἱξίοβος Οοάϊφαχτα δοσθηΐαβ χ συϑίθυ 8 αὶ ϊοπὶ ΡΒ ἃ Καὶ ἰθββ]ηρὶο ἱπίδοίος ΒΟΥ. [ΓΛΡΓΔΙΙΪ σϑίθσθϑ ἰῃ ὑπ ἰδηΐαμη ΓΘ ΘΙΓΓΆΓΘ ΒΟ] θηΐ, Ὀρ. παηὺ ϑοοθη 8 ΒῈ0 060 (86 ϑηΐπὶ ἱρβὶ Ἰοφαθθϑηΐα") βθά (δ 51 ὺ γοοδιαπι δποὶρίἑαστα ααϑη ίδβ πϑβοϊαπὺύ. Τίδαπθ διατρίψαι, κεκηρύχθαι, δράσαι, λελῦσθαι, ἀναρρίψαι, ἐπικηρύξαι, περισπᾶσαι, τεθνῶναι, συμμίξαι, ἀνελκῦσαι, κωλύον ἄδτοα Βο]οπὲ, οἱ ᾿Αντιάται, ᾿Αρδεάται, ςίῷος, ςείρα, κουριάτιν, ᾿Ολυμπιάσι οὲ ᾿Ολυμπιᾶσι (Ῥτο ᾿Ολυμπίασι) οὐ Ββίτη., 480 οἸηηΐδ Εαἰΐον ἰηὐδοίδ τσ] φυϊί, Ῥαρ. 1δδ8ὅ. καὶ γονεῖς δούλους ἀντ᾽ ἐλευθέρων ἐπὶ γήρως ὅδόογ γινομένους. Τιθροπάθτη ὁδῶ1. Μαπδανὶν 80 Ηοχηθγίοο ἐπὶ γήραος οὐδῷ, ἀπᾶθ ΠυΥΘΌΓΡΕΒ ἰπ ΠΟΙ] 1060, αύθιῃ ΒΌρΡΓα δὐξα τη, ἐπὶ γήρως ὁδῷ Βυτηβὶξ ᾿ἰβαὰθ Πίοηγβῖο ἤ8θ0 βου θϑηπξὶ ΟὈγθυβαδίαγ, Ῥαρ. 1δὅδ6. μέχρι παντὸς Φιλοχωροῦντες [ἐν] τοῖς ἀλλοτρίοις. γογθατα Φιλοχωρεῖν ἃρ ΠΙΟΗΥΒΙΌΤΩη β'πθ Ῥυϑθροβὶ ΐοπθ οὕχη ἀδ- ὑἶγο ΘΟΙΩΡΟΠΙ Ρ, ΦΔΙΠΟΌΓΘΙΣ ὩὰΠΟ ΠΌΟαῸΘ ἐν οἰ ἐτηϊπδπά τη οβί. γἱάθ Ρδρ'.. 86. Φιλοχωρεῖν ὄρεσιν. γὰρ. 87, Φιλοχωρῆσαι τῷ λόφῳ. Ρᾶρ. 480, Φιλοχωρήσετε τοῖς πατρίοις ἐφεςίοις. Ῥαρ'. 997. φιλο- χωρεῖν ἐν τοῖς ἀλλοτρίοις, Βρἃ Θῃηοπάδίθ ρᾶρ. 1614. φΦιλοιχωρεῖν τοῖς ἀλλοτρίοις. Ἰίδηι!θ ὙΘΒΘΙΩΘηΐο᾽ βαβρθοίατη οϑὲ αυοὰ Ἰορὶναν Ρδρ΄. 2184. ἐὰν Φιλοχωρῶσιν [ἐπὶ] τῇ παρανόμῳ δυναςείᾳ. Ῥαρ. 1680. σήν τε χάριν καὶ τῶν ἄλλων ὑμῶν Γένεκα) τὴν στρατιὰν ἐκ τῆς χώρας ἀπάξω. Νοη ἱἰηἰο]]οχὶξ βοϊο]ὰβ τῶν ἄλλων ὑμῶν ὁΧ χάριν ῬΘπᾶθγθ; ἰέδαθθ πα ]6 ἕνεκα ἂθ δο δάδάϊαϊί. Ῥαρ. 1087. ἐπιβαλὼν δὲ τῇ καλουμένῃ Λογγόλῃ. ἸΑΡτὶ λογ- γάδι, πῃ αὑὸ Ἰαίοὺ Λουυόλαιὶ, πδηαῦθ δδθθηὲ Βδθὸ ΠΟΙΏΪη8, αὖ ΒΌΡΓΔ ΟΒέθῃαἰτηυ8, Α Ἰοηρθτη τῆς Αλβας, ᾿Αντέμνας., Λογγό- λας, αὖ Γέλα, Γέλας, Γέλᾳ. Ῥᾳρ.. 1594. αἱ δὲ γυναῖκες --- καταλείπουσαι τῆς οἴκοι μονῆς τὸ εὐπρεπὲς ἔθεον ἐπὶ τὰ τεμένη τῶν θεῶν, Ἰοροπάυτη καταλιποῦσαι. Ῥαρ. 1595. οὐχ ὅπλων, ἔφησεν ἡὶ ᾿Ουαλερία, καὶ χειρῶν δεῦ- μένη. ἴτὴοὸ Ὑθ1Ὸ δεόμεθΑ. 168 Ῥοϑὺ ρϑῦοᾶ ἰϑρθ: δεομένων ἁπασῶν Φανερο!ξ ποιεῖν ἥτις ἐςὶν ἡ ἐπικουρία, ῬΤῸ Φανεράν. Ραρ. 1696. καὶ αὐταὶ καὶ τὰ νήπια ταῦτα. οἱ Ῥᾶρ;. 1597. ὑπὲρ ἡμῶν αὐτῶν ἀντιβολοῦσαι καὶ τῶν δυςήνων παιδίων τούτων. Οοιτίσο ταυτί οὐ τουτωνί, αὐ τϑοίθ Ἰθρὶ θα" ἴῃ υἱἹοϊπἷδ: παρῶλῶ- βοῦσα --- τὰς ἱκέτιδας ἡμᾶς φερούσας τὰ νήπια ταυτί. Ορίθη- ἀθθαπὲ ϑηΐτη ᾿8θ6 ἀϊδθηΐίθβ ἰηΐδηψ]οβ, 4πὸ8 ἰπ βὶπα ρθγθδπῦ. β μα ἰοῦ ρᾶρ. 1028. 16ρ. τουτῳὶ τῷ ῥύπῳ οὐ ἐν τοῖς τρύχεσι τουτοισί. Ῥᾳρ. 198. καλὸς ὁ κίνδυνος --- κλέος ἀρετῆς ἀθάνατον [ἐγγό- γο!5}] τοῖς ἐσομένοις καταλιπεῖν. ἈὈΒαγάθτη ἐγγόνοις οταὶϊ ὑϊὺ ὕὉ1- Ὀἰπὰβ οὐ ΤΑΪΡῸΡ 400 ρϑοίο ἰᾷά Τά ϊύον τϑυϊπ θυ. Ρᾳρ. 1698. σπεῦσον, ὦ Οὐετουρία, βουλὴν γὰρ ἢ χρόνον ὁ κίνδυνος ὀξὺς ὧν οὐκ ἐπιδέχεται. Μὶγιῆοα οδὺ ὁρροβιἐϊο οὐ δρϑγίθ Ἰηθηᾶοβα βουλὴν ἢ χρόνον. Ἐπηθηάδ: βουλὴν γὰρ χρΟΝΙΟΝ ὁ χίγδυνος ---- οὐκ ἐπιδέχεται, αποᾶ ορύϊτηθ οὰπὶ σπεῦσον ΘΟΩρΡΤΕ. Ρᾳρ. 1608. τίνας ἐρῶ πρῶτον ἡὶ μήτηρ ἐγὼ πρὸς αὐτὸν λόγους χαὶ τίνα δέησιν ποιήσομαι; λέγετε καὶ διδάσκετέ με. φείσεσθαι παρακαλῶ τῶν ἑαυτοῦ πολιτῶν ; --- τίνα ψυχὴν λαβοῦσα ἀξιώσω τὸν υἱὸν τὰ μὲν ἀπολέσαντα Φιλεῖν, τὰ δὲ σώσαντα ἀδικεῖν; ῬὈϑρ'. 1575. τί φήσω; --ο ἢ τίνι βοηθείᾳ χρήσομαι; νᾶρ. 9167. δημάρ- χους ποίους ἐπικαλέσομαι; Ὑοίοτοβ ἄπσθ πδίυτα ἴῃ ἰ8}1} ΓΘ 60η- ἰαποί γί αἰοϑθαπίαν, τίνας ΕἸΠΩ, λόγους οὐ τίνα δέησιν ποιήσῶ- μαι; αὐ ἱπ οπιηὶ ἀπθιἑαίϊοπθ οὐ τοὶ ἱποοῦίδθ οὐ δηποὶ 18. ἀ61106- γαϊϊοπθ οοπϊαποίϊνυβ μαροὺ Ἰοοῦτη : ποῖ Φύγω: ποῖ τράπωμαι; τί ποιῶμεν; τί πάθω; οἱ δγδγιβ δρᾷ Μοηδπάρτ : τάλαντον αὶ προίξ. μὴ λάβω; δὲ βἷφ. οἵῆπμϑβ δοηβίδηΐθυ. ᾿ΠΙοη βία σοηύγ ΒΘαΌΪΟΡΌΤ ΘΧΘΙΏΡ]Ο ωωγιρα. ἰὰ δὰ τῷ ροιῃὶϊν ϑδἀπιοάιια πρρ]ρθηΐθρ, τίνα δέησιν ποιήσομαι; διδάσκετέ με. οὐ γὰρ. 868. ἔπειτα ἐγὼ (Βρωέωδ αὐ) τῶν ἐμῶν οὐ φεισάμενος τέκνων σοῦ φΦείσομαι, Κολλατῖνε; οὗ 80 τ] ]8 81118 ἸοΟἶΒ. Θυοπίδιη ἰρίθαῦ ἀθ δὰ αϊοομᾶϊ ἴουτηϑ βαὺϊβ σοηβίδὺ, δρραγοί βθη 6 η8 παρακαλῶ ἴῃ ὙΘΙΡΪΒ: Φείσεσθαι πορακωλῶ τῶν ἑαυτοῦ 164 πολιτῶν ; »νέωγιηι θ886, ἀπᾶθ Ἰφαίᾷο οΟ]Πρίπηυβ Πϊοηγβίατα Αἱ. (1618 ξαῤυγ]8Β δοπέγϑο 8 Θ880 βτη χαλῶ, καλοῦμαι, παρακαλῶ προσκαλοῦμαι, τελῶ, ἐπιτελῶ, διατελῶ, Β0ἃ 688 ΟἸΏΠΘΒ Ῥτβθίθι. αυδηη ἷπ ΠΟΟ ὉπῖδΟ 1060 8 1 ὈΓΑΓΙΪ8 Θ8680 δὰ βϑτη συνήθειαν το. βοίαδβ. Ναπο ἔδ]1οἱ δᾶδα ϑγϑβὶὶ βϑιῃθὶ δηύαυϑ ἴὈΓ8 4ἷδ Ποη ἱπίθΠ]οχογδαὶ παρακαλῶ ἨῸΠ ΠΥΐπῸΒ 6880 ἐπ ΓΌΤη Παδτη ἐρῶ οἱ ποιήσομαι. ἴω θοάθχηῃ ]ο60 ϑαϊξαγ: ὑφ᾽ ὧν ἐκ τῆς πατρίδος ἐξελήλαται καὶ ταῦτα μηδὲν ἀδικῶν. Ιῃ 1 γΒ οδὲ χαὶ μηδὲν ἀδικῶν οἱ ταῦτα Βοΐβκθ δαάιαϊὲ ἀθ βϑο. Ῥϑγρϑγδαιῃ; ἀθθθθδὲ θηΐτη καί ΘΧΡΌΠΡΈΓΙΕ Νοπ Θηΐτη Θχργοῦγαὺ Βοτηδηΐβ φαοᾶ Π]ΐατη ραὐτγία ΘΧΡΟΪ ἰββϑηὶ ἕν ἰθγαὺ ϑηΐτη τθῦῖΐο Ῥ]θοίϊ), βορὰ ὅτι μηδὲν ἀδικῶν ἐξελήλαται. Ῥαρ. 1605. ((ὐρηϑιῖθθ) περὶ τῆς ἐξόδου τῶν γυναικῶν εἰ συγχω- ρητέον αὐταῖς γνωμηδὸν ἐπυνθάνοντο. Μοπβίγυχηα γοσδθα]! οὶ γνωμηδὸν ἴη ϑοηίθηξίαθ τποάνηι, αυοά ΡΪδηθ βθηϑὰ οαγοί. Τϑβίρθιι δαροὺ Εἰαβίδ ίατη δὰ ΠΙδὰ. Ν. 204. οοπηροποπίθπι σφαιρηδόν πυργηδόν οἱ λυκηδόν οὐ πο ἰρβαμη Ἰοουτη αϑδγθηίθχω. Νου Βαθοθαὶ ἰρὶναγ ΠΌΓΟΒ τηθ]ογεβ ααδιπι ποβέτὶ βαηὲ δὲ βοϊϑὲ ΡΘτη- Θρίθ υἱύϊοβὶβ Ἰθοϊϊοπὶ θα 8 ἀθοὶρὶ. Ὑϑγατα 6886 δι ἰέγου γνώμας ΔΙεπυνθάνοντο. Πεΐπάθ δχραποίϑ οοραϊα Ἰθρθ: πολλοὶ μὲν οὖν ἐλέγοντο [καὶ] παρὰ πολλῶν λόγοι. Ῥαρ. 1600, ἄνδρα --- πάσης ἀδίκου καὶ ἀνοσίου πράξεως καθαρὸν καὶ ἀμίαντον ἙΟΧΗκότα βίον. ϑαβρίοοῦ Πἰοηγβίατη βογὶ ρβίββθ ἐζηκότα βίον, αἱ Βο]θηὺ βϑααίογοβ ἔξζηκα ῬΙῸ βεβίωκα ἀϊΐδοτο οἱ ζῆν βίον ἴῃ (811 τὸ δἰ δέμτη οί. Ῥαρ. 1607. ξεύγη τε ὁρικὰ καὶ ἁμάξας καὶ τἄλλα Φορεῖα ὡς πλεῖςζα παρασκευασάμενοι. Μίτο ἀϊοϊξι δ γοΐίφιαθ ΤΒΟΤΊΟΛΕ. μοροπάυτη Πορεῖα 6 γοϊέφεια Ὑπηιοῦια. Ρμοίϊυβ Πορεῖα: τὰ εἰς πορείαν χρήσιμα 6χ Ρ]δίομθ. Ῥαρ. 1612. ἐὰν ἡ πόλις ἡμῶν ὝΠΟ τοῖς πολεμίοις γένηται. ᾧυδο υὐῦϑβ οδρίδ υδηΐέ ἐπ ἠοσέϊενι ροῤοϑέαέοηι ἀϊοὶϊςΣ ἘΠῚ τοῖς πολεμίοις γενέσθαι. 160 Ῥαρ. 1612. ἔχομεν γὰρ αὐταῖς μαρτυρεῖν ---- συνεχῶς τε πᾶρα- γινομέναις πρὸς ἡμᾶς καὶ παραμυϑθουμέναις ταῖς συμφοραῖς ἡμῶν καὶ συναλγούσαις. Ὀεϊονὶς ἙἰίοΓ πρὸς ἡμᾶς καὶ παραμυθουμέ- γαις, υἷα ὕτθίπαβ θὰ υϑυθᾶ οτα ἐὺ. βιὰ ααΐδ οὐαϊ τ ποη ΡΟΒ- “αὐ 58 ϊβ δϑὲ καί ὑγδῃβροόμθγ ἱπ ἢὰπο τποάυτῃ : παραμυθουμέναις καὶ ταῖς συμφοραῖς ἡμῶν συναλγούσαις. Ρᾳρ. 1614. ἐὰν δὲ ---- πᾶν ὁτιοῦν πάσχειν ὑπομένωσι Φυλάτ- τοντες τὸ αὔθαδες. ἐκείνους αἰτιῶζοθα τῶν καταληψομένων κακῶν, ΟΥ Μάρκιον, --- οὐδὲ ἄλλων ἀνθρώπων οὐδένα. ΙΟΠΥΒΙῈΒ ἀράογαὺ αἰτιάςεσθε. ΟὐΣ, ἱπαυΐθθ, ἱτηρδγαύϊνο υὖὶ ποη Ρούαϊ ἢ Θαΐδ βοαϊ αν οὐ,, οὐδὲ --- οὐδένα 5) πο μή. ἘΠ οϑὺ ἑαΐϊασυμα αἰτιάσομαι ἴα (411 οταίζομθ υδἰἑδίατα. Αὐἰβίορμαποβ δυό. 1490. πρὸς ταῦτα μὴ τύπτ᾽, εἰ δὲ μὴ σαυτόν ποτ᾽ αἰτιάσει. Ρ]αίο Τἠφραοί. Ῥᾶρ. 108. «. ἂν μὲν γὰρ οὕτω ποιῇς ἑαυτοὺς αἰτιώσονται τῆς αὑτῶν ταραχῆς καὶ ἀπορίας. οὐ Βδρρίυβ 8]10]. Ῥιδοίοσθδ βογὶῦθ οὐδὲ (τῶν) ἄλλων ἀνθρώπων οὐδένα. Ρᾳρ. 1618. καὶ τἄλλα ὅσα -- παιδεύματα εὕρηται λόγων, οὃς ὑμεῖς οἱ τὰ πολιτικὰ πράττοντες μάλιςα (σπουδάζετε). Οογίυτα οδὲ δχοίάϊββα υϑῦθατα, βθὰ αὐυοὰ βϑπύθηϊβ βΌρρ] ον σπουδάζετε ποη οδὲ ἰάοπθατα:: ἀϊοθθδηὺ θηΐτα περὶ οὃς σπουδάζετε. Ἰίϑδαυθ βαβρίοον οὗς --- μάλιςα (ἀσκεῖτε) ΟἸΐτα Ββογίρύστα ἔαΐ88θ. Ῥᾳρ. 1621. σπάνιοι δή τινές εἶσιν, οἷς οὐκ ἀντέπνευσε --- φϑόνος --- ἀδίκως. Ῥοπθο τϑρογίδύας χυϊὰ 5ἰὺὐ ἀντιπνεῖν ἀδίκως, ἰῃύθγοα οχἱβεϊτηδ ταῦ ἄδικος, 6886 υϑιμα, αυοὰ ἀϊβοτίθ ἰῃ ὕτοὶπδίθ βου! ρύατη θϑί. Ῥαᾳρ, 1680. οὐ γὰρ ἀνέξετ αὶ Οὐετουρία τὴν δεινὴν καὶ ἀνή» κεξον ὕβριν ---- ὑβρισθεῖσα τὸν ἐλάχιςον βιῶναι χρόνον, ἀλλ᾽ ἐν τοῖς ἁπάντων --- ὄμμασιν ἐμαυτὴν διαχρήσομαι!. [π\|0]]Πρ΄8η6 ἀνέξομαι συϑῃσα θββθῖ βϑ: πη1]68 ἰπ ἰ8}} 16 ΘΙΓΟΓΟΒ ΘΟΙΏΡ] ΓΒ ἱηἀϊοαγίτηυβ ἰῃ Νου. ΓΤοοίέ. Ῥαρ. 197 5α4. Ραρ. 1082. ἀναλόμενος ἐκ τοῦ δίφρου 46 ταογθ Υἱίΐοβθ βουϊ ἷ- ἰῸ γτῸ ἀὠναλάμενος. 1606 Ῥαρ, 1686. τὰς ΠΕΡῚ τῆς πόλεως λιτάς. ἾΤῚ0 γοῖῸ ὙΠΕΡ Ἠοχηθῦῖθο γοοᾶῦι]ο λιτάς τηθ]ϊαβ θβεϊπαϊβαϑὲ 4ασπι Ἰΐηρτια ρ0. Ρααβ μ]αγα ρϑυῖπάθ θοπᾶ βαρροάϊίαγοί. Ῥαρ. 1640. 17. ὁσίῳ πόλεως νόμῳ γυναῖκες γαμεταὶ δεδώκατέ με. ϑρεὶέ Τιδίϊμα γϑῦθα ΒΠΤΕ ΜῈ ΜΑΤΈΟΝΑΕ ῬΕΡΙΟΑΒΊΤΙ, θα δεδώ- κατε ΠῸΠ Θϑὺ ἐδ(ὲσαϑέϊθ. Ῥϑοτίρβοταί, ορίπου, Ἱδρώκατε. ΡῬαρ. 1642. πάντα ---- δωρησάμενος τοῖς ςρατιώταις, ἑαυτῷ δ᾽ οὐδ᾽ ὁτιοῦν ὑπολαιπόμενος. Πμθρ. ὑπολΙπόμενος. Ῥαρ. 1648. ἐπειδὴ τοῦ μύσους ἡγεμόνας ἔλαβε τοὺς πλεῖςον ᾽ ΄« Ν ͵ ᾽ ᾽ ἐν τῷ ἔθνει δυναμένους. ΑἸῖδ5 Το8 δρθθαὺ Βθίβκθ φαυτη Οὐάϊοιπι ΒΟΙΙΡ ΤΑΙ μίσους ἴῃ μύσους δοηγογεϊ ἐπβδὶξ. ΠΌΙΤΩ Οὐθγαὺ οὐ ποία ῥυϊποὶ ὠνόσιον. , Ῥαρ. 1048. χώματι ὑψηλῷ διὰ πολυχειρίαν ἐργασθέντι μνῆμα ἐπίσημον ἐργασάμενοι. ἴρβα τοὶ πδίυγα Ροβίι]αί διὰ πολυχειρίας, αὐ 8118 Ἰοοἷ8 ἀρᾷ Πιίοπγβίαπι θιηθηδαίθ Ἰορὶδαν, αὐ ραρ'. 1667. διὰ πολυχειρίας παρασκευάσασθαι. οἱ Ρᾶρ. 772. διὰ πολυχειρίας. Ῥαρ. 1660. τὸ γὰρ πραὺ --- οὐκ ἐνὴν αὐτοῦ τοῖς τρόποις οὐδὲ Ἁ Ν » ’ Ν τὸ θεραπευτικὸν τῶν πέλας ἔν τε ἀσπασμοῖς καὶ προσαγορεύσει ἴῃ Ρ]ΌΓΔΙΪ ΠΌτηΘΡΟ ἀϊχογαὶ προσαγορεύσθοι!Ι χαρά πδίαγα τοὶ 811ρ"- Βογδ οὐ ΠΙοηγβὶ ἀδὰ8, (ραρ. 9144. κατά τ’ ἀσπασμοὺς καὶ προσαγορεύσεις) οἱ ἀἰδογία ἰπ ΟἸβίδπο Βοῦ ρύσῃ οβέ. Ῥγδϑίθυθα πρᾷον βου θθῃ ἀΌσω ΡΙῸ πρᾳύ ᾳφυοά ποη οδὲ Θἰγϑοῦχῃ, Νοη ὁγαΐ ἐμ Οογὶοίαμὲ παΐωγα (πα) ἡ πάντα τὰ ἀνθρώπινα ἐπι- κοσμοῦσα χάρις ἀλλ᾽ ἀεὶ πικρὸς καὶ χαλεπὸς ἦν. ΧοΠΟΡΗοη ἀθ ΟἸθαγομο Δκπαό. 1. θ., 12. τὸ γὰρ ἐπίχαρι οὐκ εἶχεν ἀλλ᾽ ἀεὶ χαλεπὸς καὶ ὠμὸς ἦν. Ῥαρ. 165]. τοῖς γὰρ δημόταις εἴκειν τὰ μέτρια δέον καὶ ἐφιέναι τι ταῖς ἐπιθυμίαις καὶ τὰ πρῶτα φέρεσθαι παρ᾽ αὐτοῖς οὐκ ἐβουλήθη. Ὠροδὲ αἰ φαϊὰ δὰ ποϑηΐθηξίδο πη ορτ αύθτη. βαρ. ΡΙΘΠἀ τη ΔΡὈἰἐΓΟΓ: καὶ (οὕτω ἦέ αγέϊδω8) τὰ πρῶτα Φέρεσθαι. Ταγϑηΐαβ Οὐγο]ἃ- ΡῸ8 6ἱ ἐηγοϑέϊδϑθένιοϑ ἔργον ἔδρασεν 107 Ῥαρ, 16ὕ. εἰ δὲ ἄφθαρτοι --- αἱ ψυχαὶ --- μετὰ τὴν ἀἁπαλλᾶ- γὴν τῶν σωμάτων ᾿Ἐενδιαμένουσιν. ὅϑ΄1΄6 τὶ; Εἰάϊίον ἔτι διαμέ- γουσιν Βα δεϊναϊ. ὙΓΌΤΩ 6886 ΔΡ ϊίτοῦ ᾿ΕΠΙδιαμένουσιν. Ραρ. 1609. ἀθ Οοτίοϊαπο βουϊ ἰν: ἐτῶν δὲ μετὰ τὸ πάθος ὁμοῦ τι πεντακοσίων ἤδη διαγεγονότων οὐ γέγονεν ἐξίτηλος ἡ τοῦ ἀνδρὸς μνήμη ἀλλ᾽ ἄδεται καὶ ὑμνεῖται πρὸς πάντων ὡς εὐσεβὴς καὶ δίκαιος ἀνήρ. αθα Οὐΐο ἱπ Ογρύρλδιδ αἰχὶ ,ἡπογορ αρρα ππαῖογοθ ἤμπο ϑρωϊαγιρα ζιιῖ886. μὲ ἀφίμοθρθ φι αδομδαγοημέ οαμθγθηΐ “ὦ ἐὐδίαηι οἴαγογωη υἱγογωρι ἴαμθ8 αὐχιθ υἱγέμωέοδ ," (ΟἸοθτο Το. Ομαοοέ. ΤΥ͂. 3.) Θαπι ποη ΡἾδῃθ βαΐδθθ ἱπύθυταϊββαση βϑὰ οδη !] 688 ιδϑάδπη ΘΟΏΥ 8168. οὗ ΡΟΡΌΪΔΓΟΒ ἴῃ ΟἸΔΡΟΥ Τα ὙἹΡΟΓΌΤΩ Ἰδυάθ5, θ884 10 ΡΘΙΎΘύθ 8 ἂς. πη δὰ ι ἐν μύρτου κλαδὶ τὸ ξίφος Φορήσω. ΟΡ οἵὰ ῬΟΡᾺΪ το] ύαββθ [ΐο Πἰοηγβιὶ Ἰοσὰβ Ἰαοα]θηΐοτ. ἄρτηοη- εἰγαί. Πδ6. οϑδάθιη τὸ βοιϊοὶν Οοθτο ἴῃ Βγμέο 8 70. ὠόϑμᾶηι 6- οἰαγομέ {πα οαγηνῦπα,, φμαθ ηροθέἑδ ϑαθοιιδδ απΐθ ϑιῶηι αθέαὐεηη γ0 οριἶ8 6686 σαπέϊωΐα ὦ ϑἰηφοϊδ οομυϊυῖδ 6 οἷαγογμην ΟΥΤΟΥΊΜΗ ἰαιάϊ- μα ἐμ Ογεφίηεδια ϑογὴρέωνι τοϊφιωϊέ (αἰο. δὶ ἀρ Θηύον ΟἸἴοοτο ηυδοδί γίϑϑοῦ ποὴ σαγηρμα, βθἃ σαηύνῥθηαϑ δρυὰ φορθί!υτα, οτθάο, ΓΟΡΟΥΙβδθῦ. Ῥαρ, 1654. οὐ μὴν ἔδρασάν γε οὔτε μεῖζον οὔτε ἔλαττον, 8446 οὐδέν, φαοᾶ πυτηφαϑηι ΠΟ βίαΒ πῃ μ80 Ἰοσαοηθ οταϊυυϊῦ, νϑιαὐϊ ρᾶρ. 29118. ἄλλο δὲ οὐδὲν --- οὔτε μεῖζον οὔτ᾽ ἔλαττον. Ῥᾳρ,. 1657. ἔλαβον ἀποκρίσεις ὅτι συνθήκας μὲν οὔ φασιν αὐτοῖς εἶναι πρὸς Ῥωμαίους κοινῇ γενομένας οὐδέποτε, τὰς δὲ πρὸς βα- σιλέα Ταρκύνιον ὁμολογίας [αἰτιῶνται] λελύσθαι. Ῥϑ'ᾳῬΟΓΥΔΟΔηΘΌΤΩ δὲ πποϊδβίατα αἰτιῶνται τηᾶῖϑ ταδπιβ δά ἰαϊύ, Μίγαύυβ Οτδθοῦ]ὰβ ποίδπι οοτηροβιϊοπθῖα, 6χ 4ὺ8 Φασίν δὰ λελύσϑθαι ΘΧχ Ργϑθοθάθηι οὔ φασιν οορὶῥαἰίοπθ βαρρίοπάστα,, ἱπβοραϊ, νου απι ΡΪδπθ 8 ἰοοὶ βοηἐδηξία δΌΒοστθηβ. οἱ. γαοκοα. δὰ Ηϑτγοά. Υ1]. 104. Ῥαρ, 1661. τὰ σημεῖα τῶν λόχων --- παρὰ τῶν σημειοφόρων ἁρπάζων εἰς μέσους ἐρρίπτει τοὺς πολεμίους ἵνα τὸ δέος αὐτοὺς τῆς ἐννόμου τιμωρίας εἰ μὴ ἀνασώσαιντο τὰς σημαίας ἄνδρας ἀγαθοὺς εἶναι ἀναγκάσῃ. δίφμα ταδηὶρυ]οτατα ἃ Ὀἰομγβίο ῥΓῸ- 168 ἸΩΪΒΟῚΘ ΔΡρΘΙ]δηἐν τὰ σημεῖα δαὲ αἱ σημαῖαι. Τογίϊδηη ΟΡ ΔΗ) ὈΔΡΒΑΓΆΤη βοῦῖρδθ βηχογαηΐ αἱ σημεῖαι, 488 Βδθρὶ.Β δογγϑοίᾳ Εἷο 1116 ἐδιθθη Βδθβὶέ. Ῥαρ, 1829. τὰς σημαίας ἁρπάσαντες τῶν σφετέρων ἔρριψαν εἰς τοὺς πολεμίους. οὐ Ῥοδὺ ρδυοδ: τοὺς μὴ ἀνασώσαντας τὰ σημεῖα ὑπὸ τῶν φρατηγῶν δεῖ σὺν αἰσχύνῃ ἀποθανεῖν. Μρηάοβϑ ἰρὶ θα αὶ Ρᾶρ. 1881. προεμένων τὰς σημΕῖαᾶς. οἱ Ρδρ. 026. τὰς ἱερὰς σημαῖας. Ῥαρ. 1668, πονουμένων δὲ τῶν Ῥωμαίων. ιαδογαγε Ὠϊοηγπὶο οδὺ αὖ το] αἱβ Οπηηὶ θΒ πονεῖν, ποη πονεῖσθαι. [ΠΧ 8Δ]Ἰσὰδ αἵ. ξα]ροὺ οχ Ἰοὺ τνἱοῖὶπο ρμερ. 1669, ὑπὸ κόπου --- καταπονηθείς. Ἐοάθιη τηοᾶο πὰμο αυραῦθ καταπονουμένων ἀθάϊδθα γιά θέα οἱ 816018 Ῥγδθροβί ἐϊοηΐβ πϑρ]θοία ἐπίθγο ἀῖ88θ. Ῥαρ. 1671. οὐ μὴν ἔωεινών γ1ὲ ἐν τοῖς ἐγνωσμένοις χώρας ὦγα- θῆς κειρομένης, ἣν οὐ ῥᾳδίως ἀνακτήσασθαι ἔτι ἤλπισαν, οἴκτῳ ἐπαχϑέντες. Τὐβιἑαία οχηπίθαβ ἔΌρπιᾷ θϑὺ οὐ μὴν ᾿᾽ΕΝέμεινάν γε τοῖς ἐγνωσμένοις, αὖ πίςφει, ὅρκῳ, σπονδαῖς ἐμμένειν δοηδίδηϊξου ἀϊοίναγ. οίπᾶθ βοῦῖὶθθ ἀνακτήσασθαι. ΚΊΘββ]ηρ. ἀναλήψεσθαι ΤΑΔΙΘθα, βοᾷ ποὺ ἀπ ἰξαθαηῤ 4] ΔρΤπὰ ϑϑϑϑὺ χοομρογαξεγὶ, ᾿Ανακτᾶσθαι οβὲ γΩ 6676, γΟΥθαγθ, ἔῃ »γιϑέϊημηι ϑέαξερε γορέἑξιογο δαὺ ἠἀοργεῖμορι ἀϑργιηρ δαὶ ἀργὴ; σαϑέαέμηι δαὶ Β' τ 1]18, Ῥαρ. 1071. πρεσβείας ὠπές ειλαν --- δεησόμενοι. Ἡδοο ΄υϊάθπι ἴοστηᾶ τυ ξίοβα οϑί. ΚΊ ΒΒ] ηρ. ἀπθἰἑαηΐον δεησομέναΑ ΟΣ οοηϊθοϊξ. Με]ϊὰ5 οβϑὲ πρέσβεις -- δεησομένοΥο. Ὀϊοοθαπὲ θηΐτη δας ἔπεμ- Ψαᾶν πρέσβεις δεόμενοι «αὶ δεησομένους Βὶγθ οἵτινες δεήσονται. Ῥᾳρ. 1672, τῶν δὲ πρεσβευτῶν ποιήσειν τὰ δυνατὰ καὶ μέτρια [λεγόντων]. Οἰηΐϑϑιιπη ἰῃ Πἰθγὶβ λεγόντων ἀδ σΟηἸΘοίΓἃ ΒΌΡΡ]θ- ἤπμη οβὺ, βϑὰ ἀἰβριοθὺ “γαὀϑθηϑ ἰθιωρυβ. Ἐογίαββθ Ἰθρϑπάμμ: τῶν δὲ πρέσβεων εἰπόντων. Ῥαρ. 1674. δόξαν αὐθαδείας --- τοῦτο τὸ ἔργον αὐτῷ πρῶτον [φθόνον] ἤνεγκεν. ἘΠΔἰίοΥ »Φθόνον αὖόϑοο »ιαζέρι." ἘδοΙ]6 ογϑᾶο ἈΔΙΩαῸΘ δααϊίατη ρῥϑγγυθγίϊὶ οχηηΐδ. 169 ν᾿ "Ὁ “« ᾽ Ῥᾳρ. 1075. τὸ ἐν πολλοῖς εὐτυχεῖν ---- λανθάνει ἐπιθυμιῶν ἃ ρ- χηγὸν ἐκβαινουσῶν τὴν ἀνθρωπίνην φύσιν. ΑΥΘΠΔΙΙ Β'π6 68166 γίάοβ. Εἰχρθαϊία ϑυαμὺ οὐηηΐδ οὐ δρίθ οοθιροβὶ δ δὶ ΘμθπἀδΥΘΥῚΒ ἀρχὴ ὅν ῬγῸ ἀρχηγόν. Ρᾳρ, 1610. οχοίάϊν δἰϊαυϊά οὐ π\|8]6 ἀἰνίβα σϑῦθα βυπί. [μϑρθη- ἀὰπὶ ΔΡΟΙ ΤΟΙ Λατίνους τε γὰρ ἠξίου --- συμπεριλαμβάνειν καὶ ---- ε ΄ῳ ͵ .᾿ Ν “- Ἕρνικας (καὶ οὕτως) οἰκεῖα ἑαυτῷ παρασκευάσαι τὰ ἔθνη. Ταῦτα (δὴ) διανοηδείς κτὲ. Ρᾳρ. 1076. ἀποδέδωκε --- λόγον. Ῥογίδούστα ἢ. 1]. δρβαγάυτη εβὲ, Βροίθ δἰπύθηϊβ ἀπέδωκε, αυοᾶ δβἰδίϊπι ἴθ ἐοχύθτη τϑοὶρὶ 46- Ὀυθταί, Νοία οὐ ἔγθαιθηβ ἴῃ ᾿ἸΌΥΡΙΒ ΘΟηξαβίο οϑὺ ἰηΐον ἔδωκα οὐ δέδωκα ΘΠ ΘΟΙΏΡΟΒΙ (8 ΟἸηἰ Ὀ0Β. Ρᾳρ, 1677. τρίτον δὲ καταςὰς ἐπὶ τὴν αὐτὴν ἀρχήν. Πέθγωρι, ἰογέα ΟΟΠΒᾺ] οοπβίδηνο αἰοϊ ΤῸ δεύτερον, ΤῸ τρίτον. οἵ, ρὰρ, 1670. Ῥαᾳρ. 1679. ἡγριωμένοι τε καὶ τὰ ΓΕΟΧΑΤτα κατ᾽ ἀλλήλων ὀνείδη λέγοντες. Μα]6 βυθοῦ τὰ αἴσχιςα ΤΘΡΟΏΘΓΘ γο]θθϑί. φβαν ΗΝ α θδηὺ οοηγϊοὶᾶ, ΠῸη ἐμγρίδοθα. ΧΘηΟΡρΒοη τον. 1]. 3. 9. οἶει χαλεπώτερον εἶναί σοι ἀκούειν ὧν αὐτὴ λέγει ἢ τοῖς ὑποκριταῖς ὅταν ἐν ταῖς τραγῳδίαις ἀλλήλους τὰ ἔσχατα λέγωσιν; Ρᾳρ, 1080. τάχα μὲν [καὶ] διὰ τὸ --- τάχα δὲ καὶ διὰ τὸν Φύδνον. Μοϊθβύυμη ρυὶὰβ καί τϑβϑοδηάαστη δβί. Ῥᾳρ, 1680. ἃ διὰ πολλῶν ἐκτήσαντο ποΛΈΜων, ἱπι0 ΥΘΓῸ πὸ. Νων, τεμδξὶδ᾽ ΤἸΙΑΒΟΒΙΒΌΒ φμαθδίέα, ποὴ δείΤ6. Νόοη οδὺ 860 ἰηΐγθ- Π00η8, αὖ ΒΌΡΓΔ γἱάϊπηυβ, δρυὰ Ὠἰοηγβίατη οὐμίθεῖο. ροοΐθ 88- σαϊνὰ Λατίνους τοὺς μὴ παραγενομένους τοῖς πολέμοις. Ῥαρ, 168. κρεῖττον --- μικρὰ λαβοῦσιν ΟΜΟΙως ἔχειν ἣ πολλὰ ἐλπίσασιν ἁπάντων ἀποτυχεῖν. Οαοά οοπίθοθγδιη ΒΘΒΑΙωὼς ἔχειν ἃ Ποίβκίο οσουραίστη πᾶπο νἱάθο. Ῥοίδγαὺ, ογϑθᾶο, τροῖρὶ ΐ ἩΔΙΩ- 40 ὁμοίως ἔχειν πἰΠ}] οδύ, βἰ τα ον αἰχὶν ρὰρ. 9261. ὧν οὐδὲν ὑμῖν ἔξες, βεβαίως ἔχειν. 170 Ῥαρ. 1088. ἐπισημήναντος δὲ τοῦ πλήθους ὡς τὰ κράτιςα ὑπ. θεμένῳ. Τιθρ. ἐπισημηναμένους Ρίαμάθγο Θηΐτα ἐπισημαίνεσθαι αἱ. Οἷα, ποῆ ἐπισημαίνειν. Ἰάθτη τηοπάστη ΒΒ οίβίκθ βαβέαυϊι Ρᾶρ;, 1ῦθα. μεγάλῃ βοῇ πάντες ἐπεσημήναντο, υδὶ ἱπ 1 τὶβ δὲ ἐπε.- σήμηναν. : Ῥαρ. 1685, βου δοπάμστη καὶ χάρις --- ὑπάρξει ΡΙῸ ὑπάρχει. οἱ ἄνδρας --- ἑλέσθα! 1 (δέκα) οἵτινες κτὲ. βδθρθ ἰπ βη4. δὶ ἐθδθηιυὶρὶ ΠΟΙ] ηδηὐΓ. Υ]Ἃ68 ΘἋΡ πυτηθτὶ ποία ἱπίθγοίἀογὶ. ΟΥ, ραρ. 1692, 1694, 1706, 1740. Ραρ. 108ὅ. τάδε συνεβούλευσεν " ἄνδρας --- ἑλέσθαι δέκα ---, τὴν δὲ ὁρισθεῖσαν ὑπ᾽ ἐκείνων γῆν --- τὴν μὲν ἀπεμποληθῆναι [παρήνει] Ἔ τὴν δὲ πενταετῆ μισθοῦν χρόνον. ἸΤΘΗΘΙΙΒ ἰπίθιροϊδίοτοιη, ὅπ οομίτογοιθία ὠπεμποληθῆναι οἱ μισθοῦν φῬοπάθηὐ οχ τάδε συν- ἐβούλευσεν, 50 ται ἰβ 4118. ἱπίθγροβιἐἷϊβ ογθάϊαϊξ πϑβοῖὶο χαὶς ΟΥ̓Δ ΟΠΘΙῚ 816 6880 α]οϊθπἄδτη. ΥἹάθ οὐΐδιη ψαδπι Ῥᾶγατα δρίαπι γϑυθαπι δἰἐ ἐπ (811 τ πάραι- νεῖν. Αἀδριοροῖέ αὐ ἈρΡῸΓ ῬᾺΡ]οὰΒ ρδγέϊπη νϑηάἀθγθίαν, ραγεϊπι ἰῃ αυϊηαπθηηϊ τη Ἰοοδιθίαν. Ῥναθίθγθα δοίϊνα ἴοττηϑ στϑροπθπᾶδ οϑὲ ὠπεμπολῆσαι, αὐ τροίο ΒΘαῸΪῸΣ μισθοῦν. Ῥαρ. 1087. 1θρ. διδάσκωμεν ῥγὸ διδάσκομεν, οὐ γήδιον ῥτῸ γήδιον. Ῥαρ. 1688, ταύτην εἰσηγησαμένου τὴν γνώμην ᾿Αππίου καὶ σφόδρα δόξαντος εὐδοκιμεῖν. Ιπορίϑ οὐ τἱἀΐοα]α μδθο ογδίϊο οβί. Πμορθηάυτη δόξαντος εὖ ΛΕΓειν. Τϑοῦπδ ταὶ ΕὙ δ ΘΙΝ τηδ]ο Θχρ]θίαβ. (υἱὰ ὑγίἐϊπι8 ϑϑὲ φύϑτη δοκεῖν, πάνυ δοκεῖν, σφόδρα δ- κεῖν εὖ λέγειν! οιμηοβέῃθηθβ Ρδρ'. ὅ.7. ἐκ τούτου συμβαίνει τὸν μὲν οἷς ἂν ὁμάρτητε ἐπιτιμῶντα εὐδοκιμεῖν καὶ δοκεῖν εὖ λέγειν. Ῥαρ. 1689. ὀργῆς παρέξει δικαίας προφάσειο. Ποροπάυπι πρόφασιϊνΝ. Ῥδρ. 1690. οὐ μὴν ἀποχρῆν γε οἵομαι τούτων ἑκάτερον ἐν τῷ Ψψηφίσματι γραῷθιν. Ῥαυϊίάυτα οὐ αϑδοίδίαμη ἀϊοθηάὶ ΘΟ ΠῸΒ καὶ 17] οὐ πρὸς Διονυσίου. Αἀά6 Ἰ᾿ἰξογααπι υὖ ἢδὺ ἐν τῷ ψηφίσματι γρά- ΦΘΙΝ. 'ϑῖο οὔῦπθβ Ἰοαυϊ πη ῸΓ. Ῥαᾳρ. 1698. οὔτε γὰρ ὀλίγων τηλικαῦτα πράγματα δεῖται «χρό- γων. Οοτροπάστη ὀλίγου --- χρόνΟΥ. Νοῃ 8106 ϑηΐπὶ ἴῃ ἰ4}} τ ἀἰοϊ τ ΄υδηὰ πολὺς «χρόνος, οὐ πολὺς χρόνος, ὀλίγος χρόνος, βραχὺς χρόνος οὐ Βἰπι. ἰπ αυϊραβ Ρ]αΓ}18 χρόνοι Θδθθὺ Ῥθγϑῦ- ΒυΓΔΌΤΩ. Ῥαρ. 1697. μιᾶς γὰρ καταλειπομένης τρίτης μερίδος. δοί8- βτη6 Ομ βίδηυβ τριτημορίδος, αποᾶ τοροποπάστα. [πὸ ἀἰνίβίομθ ριϑθᾶδθ ΠΙοπυβίαβ ἰύθγαπη οβίθμϊψ 86. πὸπ 6886 ὠριθμεῖν δεινόν. Ῥαᾳρ. 1700. ἧκεν ἐπὶ τὴν βουλὸν ἔπειτα κελεύσας ᾿ΘΞελθεῖν τὸν υἱν μηνυτής τε καὶ κατήγορος αὐτοῦ ἐγένετο. Ῥϑὶ οδβδοὺ ἐξελθεῖν ἴα οὐ ΐθαβ ᾿ἰρτὶβ ἐλθεῖν οιηθπάδηπδαπι ἔἰδβοὺύ. ΝΌΠΟ ἱπ ΟΠ ῈΒ οδὺ ἐλθεῖν οὐ Ὠυτηδηὶ ααυϊὰ ραββὰβ οδί Εἰ ίου ἐξελθεῖν ΤΘΡΟΠΘΠΒ. Νοη οϑὺὲ Βοχηδηὶ τηουὶβ δὶ 46 πὶ ϑοοΌβαι6 Ὑϑ]]θηὺ θυτῃ ὠὐἰϑοθύθγα ἡμθθγ6. Ῥοβὲ ρᾶῦοα ἰῃ ᾿ἰρτὶβ οδὺ: τὸ ὠπαραίτητον τῆς τῶν πατέρων ὀργῆς εἰς τοὺς ἀδικοῦντας. ϑγΠΡαΓρ ἀδικοῦντας υἱούς ΒαρΡ]οΥ!ῦ. γογατα νἱαὶυ 1116 φαϊάθηι βθὰ ϑπιθπάδύϊοπθμι Ἰοοὶ ἰδηηθη ΠῸΠ Ρ6Γ- (δος. [πα Πἰθτῖβ δηξαὶβ ργὸ υἱός Βοτι δἱδαν ὙΟ (αὖ ῬγῸ θεός ΘΟ οὐ ρῖῸ κύριος ΚΟ) οὖ ἱπ δοσυδαίϊγο Ῥ]υγ]} ὙΟΥῸ ῥγῸ υἱούς. ἴδια ἰᾳὰ γἱάθβ εἰς υἱοὺς ἀδικοῦντας Θοιπθπάδτγὶ οροτίθσθ. Αὐύϊοαο θηΐπὶ ἴῃ ἰδ! 8 ἸοοὰΒ πο δύ. Ραρ. 1104. εἰς ταπεινότατον πτῶμα κατήχθησαν. Ἰμϑροπάστι κατηΝ Θχόησαν, ἀοίαρϑὶ ϑιημέ. Ῥᾳρ. 170Ό. πολλὴν ἄνοιαν ἑαυτῶν --- κατηγόρουν, Υἱίλοβο αἰχὶὐ ΡΙῸ κατενγ ἰγνωσκον. Ῥᾳρ. 1711. ὅσοι πολεμιςὴν καὶ κακόπαθονΝ αἱροῦνται βίον. Εϊοτὶ ποη Ῥοίοδὲ αὐ δἰ Θτϑθοα ἴοστωδ κακόπαθος. ὕὍὐ ἀπαθής, εὐπα- ϑής, δυσπαθής, αἰνοπαθής, μετριοπαθής οἱ 4118 βοχοθηΐίδ, 816 χα- κοπαϑής, κακοπάθεια, κακοπαθεῖν ἀϊοθθαπί. ΥἹάθιαν ἷἱπ ἴδθ0θ κὐκινννν»».- πον τ σΠ ὉΠ“ -ᾳ...--- “6 δ Ἄφιι, τῷ βσιν 55 ὦὺ ᾷς οὐ ρῦον μον φὰς ἐδ » οὐλλων σεν μ ΠΡ ΩΝὦ Ε "δια φτ μὸν, ᾿ οὖς "τ 3 Ἐπ σὐταοπ ρότπετι μον τὸ -π’ : ἐὸν -: Ξ Ξ δε. ἐνῶ 172 ἀγδθοογατη κακόπαθος 6886 πδίμτῃ ϑὲ ῥϑίθοβ αυοδάδηιη γρίθγυτη Ἰοθοβ ἰπήθοϊββθ, Ραρ. 1718. ἀκούοντες παρά τε κατασκόπων καὶ τῶν ἐκ τοῦ χάρακος ἀποδιδρασκόντων. ΘῈ ΓΙ ἀΘη8 ΤΘρομθθ ὠποδεδρακότων. Νοῃ ἸΠ ΓΘαΌΘΗηΒ Ὦδθ6 ΘΟηΐαβὶο οϑέ. Ῥαρ. 1718. τόν τε χάρακα περιέξΗσαν καὶ τὰ περιςχυρώματα διασπᾶν ἐπεχείρουν. ἘΘααΐτΟ Ρ] αβαυδηηρογίδοξαη ἂρ ΤΏΟΓΘ ΘΊΙη ἰτηρογίθοίο δοπἰ ποία, περιές Ασαν --- ἐπεχείρουν. Ραρ. 1721. Ῥωμαῖοι δὲ ὡς ἐν ἀσφαλεῖ τέως ὄντες ἤδη κατέ- βαινον. Ἑιάϊίου : οὐδὲ τέως υοἱ ἤδη ἀοίοκμρι 899 οοηφὶ Το ζ θ᾽", Νοη οδὺ ἀ1161}18. γ8ὶ ἱποθυίᾳ ορίϊο; τέως οϑὺ ἀθ᾽θπάμστη. Ῥοηϊξην Θηΐτα τέως ὉΔῚ ἄπο ἰθιηρογα ἱπίθι 86 ὁρροπυπίαγ. Ῥαρ. 1728. τοῖς μὲν οὖν Ῥωμαίοις τὸ ἀπαναλούμενον τῆς ςρα- τιᾶς οὐδεμία ποθὲν ἐπιοῦσα ἐξεπλήρου. ὅ5΄ο Εἰ τὶ. ΚΊ 88] 1 ηρ’, ποθὲν ἴῃ οἴκοθεν ταυίανῦ. βἰη θηΐβ ἐπικουρία ροβὲ ἐπιοῦσα αἀάϊᾳϊέ. Εᾳυΐ- ἄθπη Θχρυποίο ἐπιοῦσα ῬγΟΡΔΥΘΓΐτα : οὐδεμία οἴκοθεν ἐπικουρία ἐξε- πλήρουι 8ϑ΄ὴ᾽ Θηΐπη Ῥαγ οὶ ρίατη δάάογθ Πίοηγβίαβ γοϊαἰββθὲ, ποὴ ἐπιοῦσα αἰχὶδβοὺ βθὰ ἐπελθοῦσχ. Ῥγδοίθυθα ροῦ 7 ϑούμιρη ΡΙῸ ργαθϑθη!ὶ ΤΘΟΌΪΡΟ ὠπαναλῶ μένον ὑτὸ ὠπαναλούμενον. Ῥαρ. 1784. Γάϊον ᾿Ιούλιον --- ἐκ τῶν Φιλοδημοτικῶν, ταοπβέγαπι ΠΟΘ ὙΘΥΌῚ οδὲ οοηῆδίιμη οχ Φιλόδημος δὲ δημοτικός Ρτορύο αἰδίο- στρ απ ΘΟπἰ αποὐϊΒ. βου ρου ἐκ τῶν δημοτικῶν. Ῥαρ. 1787. οὐ μακρὰν τῆς πόλεως. ΜΆ]6 τϑοθρίαχα οχ Πτπαίο οὐ μακρὰν ἀπὸ τῆς πόλεως. ΑὉὴ ΠΙΒΕΌΜ ΝΟΝΌΜ. Ῥαρ. 1788. διαφορᾶς γενομένης τῷ δήμῳ πρὸς τὴν βουλήν -- γνωσικαχήσαντες [πρὸς ἀλλήλους καὶ βουλὴ καὶ ὁ δῆμος} τέλος συν- ἐπεισαν ἀλλήλους ἀφ᾽ ἑκάςης μερίδος ὕπατον αἱρεθῆναι. Θυΐβ ογθάδὺ ἰθγθίθθ ΠΟ ΥΘΙΪ ΔΌΓΟΘ ἤ8πὸ ΒοδὈγ ἐΐθηι ογδίϊοηΐβ 8 ΓΓΘ Ρο- ναΐδϑο τ Οπαπίδ τϑοὺθ ργοοθάθηὐ δὶ σθβθοΐβ υϑσθὲβ τη816 σϑρϑ 8 178 μθπἀαγοτῖβ ὠφ᾽ ἑκαΊ ΘΡΑΟ ΤῊΟΘ μερίδος ὕπατον αἱρεθῆναι. Ὦ6- Ἰείο ἀθιῦαπι ἱπθρίο ϑιμ Ὀ]θπιδίθ γνωσιμαχήσαντες Ἰηἰ6}Πρὶ γοίθδὺ, η8π) πῦπο βίρηϊῆοαί ᾿Ἰάθπι φαοὰ ᾿θ᾽4 6. Ραρ. 1742. τοὺς κατέχοντας τῆς χώρας τὴν δημοσίαν Ἐροίβ ΑΒ. τὴν χώραν τὴν δημοσίαν. Ῥᾳρ. 1746. ἠναγκάσθη πᾶσι δοῦναι τὸ παράγγελμα τῆς ἐξόδου͵ Πιοϊζαν ἐξιέναι οὐ ἔξοδος ἀ6 118 αἱ δὰ ὀούδωμι 70) δοιρεύα φυὐ λοϑέοδ αφφνοαἐενιέμν; Βθὰ βϑάϊυϊοϑὶ τ] 68 ἀοηεμηι γοάῖγ 6 φοδβύα- ἸΙαθαπί, ὑπᾶθ ὠφόδου ὙΘΡΌΤΩ 6586 ἰη 6 }]}1ρ 1001. Ῥᾳρ. 1754. πλησίον τοῦ χάρακος ἱςάμενοι γυναῖκές τε ἀνναί.- λουν ἅπαντας καὶ τοὺς ἡγεμόνας αὐτῶν τοῖς δειλοτάτοις τῶν ζῴων [ἐοικέναι λέγοντες ἐκάκιζον. Ἐδοίατωῃ Βοο Ιοοο βθϑὺ χυοᾶ ΒΔ 606 41, αὖ ΘΟΙΓαρίΘΙ τη ἱπίθγροϊαύΐο βθαιθγθίαγ. Ἔχ πϑὑαγα Ἰοοὶ ΒΌΒΡΙΟΟΡ ῬΓῸ ἐκώκιζον οἸΐτα ΕἸΚΑζον βουϊρίατω βαΐδβθ δἀἀϊίδτηααθ ἱπξογργοίδἰϊοπθιη ἐοικέναι ἔλεγον Ἰονίνον τροίδέδτι. ἴῃ ἰοχίατη ἴτ- τορβῖββθ. Κακίζειν Θπὶπα δὺ ἰγδίογατη, εἰκάζειν ἀρυιἀθηὐβ οὐ βα- βαηηδη 8. ΕΥΘΑΌΘΩΒ οδὺ οὖ σοὶ δὺ υὙϑῦθϊ δρᾷ (αρδθθῸΒ τηθηΐήο. [πὰ Ρ]αἰοπίβ ϑγμιροδῖο ραρ. 91. ὁ. ΑἸοϊ ἱδάθ8 ἀθ βοογαίθ ἀϊοῖύ : φημὶ ἐοικέναι αὐτὸν τῷ Σατύρῳ τῷ Μαρσύᾳ. οὐ ροβὺ ρϑυσᾶ Ρδρ'. 916. ὁ. -ὠκούσατε ὡς ὅμοιός ἐςιν οἷς ἐγὼ ἤκασα αὑτόν. Πμορὶάθ ΒοΟ ρθπὰβ ἰγτιβιοπὶβ, 4816 βἰὑὺ οβύθπαϊύ Χϑπόρβοη ἴα. ὅγπιροϑ. Υ. 9. σὺ αὐτὸν μὴ εἴκαζε ἵνα μὴ καὶ σὺ λοιδορουμένῳ ἐοίκῳς. κτέ. δὲ οτηπίατα Ἰορ ἀἰβδίταθ Οοπιΐοὶ. Αὐἰβύορμδηθβ “υἱό. 804. , οἷσθ᾽ ᾧ μάλις᾽ ἔοικας ἐπτερωμένος : εἰς εὐτέλειαν χηνὶ συγγεγραμμένῳ. Β. σὺ δὲ κοψίχῳ γε σκάφιον ἀποτετιλμένῳ. Α. ταυτὶ μὲν ἠκάσμεσθα κατὰ τὸν Αἰσχύλον" τάδ᾽ οὐχ ὑπ᾽ ἄλλων ἀλλὰ τοῖς αὑτῶν πτεροῖς. οὐ ἰπ Κορὶδ. 1808. εἶτ᾽ αὐτὸν ὡς εἶδ᾽ ἤἥκασεν Λυσίςρατος. ἔοικας, ὦ πρεσβῦτα, νεοπλούτῳ τρυγὶ κλητῆρί τ᾽ εἰς ἀχυρμὸν ἀποδεδρακότι. ὁ δ᾽ ἀνακραγὼν ἀντήκασ᾽ αὐτὸν πάρνοπι τὰ θρῖα τοῦ τρίβωνος ἀποβεβληκότι. βεγα β δραὰ Αὐμοπ ρδρ. 467. 6. 174 οἷσθ᾽ ᾧ προσέοικεν, ὦ Κρέων, τὸ βρέγμα σου; ἐγῷδα" δίνῳ περὶ κάτω τετραμμένῳ. ὅ1ο ρίξαν μοβέθβ ἀθυϊἀθηΐθβ ΒΟ Δ ΠΟΡΌΤη ἀποθβ τοῖς δειλοτάτοις αὐτοὺς τῶν ζῴων ΕΙκαζον. Ποβιἀθγαίαν σοοδθΌ] τ βϑη θηξϊδθ πθοθββδγϊ Ἁτη Ρᾶρ. 1756. ἰηῃ γΘΡΌΪΒ: ὠναγκάζξειν ἀγαθοὺς γενέσθαι τοὺς ἑκουσίως εἶναι μὴ βου- λομένους. ϑΌΡΡΙ6Θ (ἄνδρας) ἀγαθοὺς γενέσθαι, αυοά ἀθ νἱγξαϊο Ὀ611168 οὐ ἔογεϊέο ραρπδηθ θα ρϑυρθύμαση θὲ, ἀπᾶθ ἀνδραγαθία οὐ ὠνδραγαθεῖν οἱ ἀνδραγάθημα πδίᾶ βαηί. Υ᾽άϊτη 85 ΒΌΡΓΔ ἄνδρας ἴῃ δδὸ Ἰοσαξίοπθ τη8]6 ἰῃ Οὐάά. 806ββθ. Ραρ. 17ῦ8, πολλὴ χάρις ὑμῖν τῆς ἐπὶ τὰ κράτιστα ὁρμῆς ΕἸΤ᾽ ὑπ᾽ ἀρετῆς γίγνεται. Ἐδγοοδηᾶδ ΒΟΓΙΡ γα ᾿ἰὈΤΟΓΌΙΩ : εἴ γε ὑπ᾽ ἀρετῆς γίγνεται, πη 400 ΤηΔρ8. ΤῊ ΠΤ ΔηΐΤηΟ8 ἱποθηᾶδὲ ἀρ ΘΟΡΌΤα γὶγίαίθ ἀπ ἰΐατο νἀ θέιτγ, Ῥαρ. 1702. μενόντων μὲν ἀνδρῶν καὶ μαχομένων ὀλίγον τὸ ἀπολλύμενόν ἐςιν. ΜΑ]6 ἐδπίαὶ Πρίβκθ ἀνδρῶν δαὲ ἀνδρείως δαί ἀνδρωδῶς Βαθδέϊαθηβ. ΟὈγΘυβα θα θηΐτη ΠΙοηγδίο τὸ 'Ο μηρικόν' αἰδομένων δ᾽ ἀνδρῶν πλέονες σόοι ἠὲ πέφανται. Ῥαρ. 1764. τούτους Ῥωμαῖοι τοὺς ἡγεμόνας τῇ πατρίῳ γλώττῃ πριμΟπίλους καλοῦσιν. πιο γ6Ὸ πριμ[πίλους. Ῥαρ. 1764. ὅσοι διεγνώκατε εἰς ἶσον (ἴσον) καταςῆσαι τὰ ἔργα τοῖς λόγοις οὐκ ἂν ἁὁμαρτΑνοιτε τὸ αὐτὸ ποιοῦντες ἐμοί. Τιορθη- ἄτα: οὐκ ἂν ἁμάρτοιτε, αὐ Ῥαββὶτη ΟἸΏΠΘΒ Ἰοφαπηέιιν. ϑβ'δθρίβ- βΒίτηθ οοη πα πηΐ" ἑμαρτάνειν οἱ ὡμαρτεῖν. Ῥοβὺ ρᾶιοδ βοῦῖθθ: οἱ μὲν ἵπποις χαλινοὺς ἐνέβαλλον (ποη ἐνέβαλον) οἱ δὲ ξίφη καὶ λόγχας ἔθηγον. Ῥαρ. 1769. εἰ μὲν οὖν ---- διὰ φυλακῆς εἶχον τὸν χάρακα τάς τε ἀποσκευὰς τῶν Ῥωμαίων κατέσχον καὶ αὐτοὺς αἰσχρῶς ἀπελ- θεῖν ἠνάγκαζον. Πθοίθ ϑῥθρηδπηβ ἔσχον οοτγτοχὶϊς ΡΙῸ εἶχον. ῬΓδθ- ἴογθα Ἰθρθηάστῃ κατέσχον ἄν οἰ ἠνάγκαζσαΝ ῬΙῸ ἠνάγκαζον. Ῥαρ. 1771. ἀνοίξαντες τὰς πύλας ἐπὶ τὸν ἑαυτῶν ᾿ΑΝεσώζοντο 170 χάρακα. ϑομδὶέ Κἰοββὶἑπρ, σϑῦῦο ὠνασώξεσθαι μῖο Ἰοσατα ποὴ ο686. Εγρὸ ᾿ΑΠεσώζοντο σοπίθοϊύ. δϑαΐσωνη δέ ὑποοίμηιθηι αἰέφιο μογυθηῖγ αιτᾶθοθ ἀἰοϊ ιν ΔΙΑσωθῆναι. Ετρὸ ΔΙεσώξοντο ὙΘΤΌΙΩ δῦ, , - ͵ ᾽ Ραρ. 1779. τοῦ κοινοῦ ταμιείου διὰ τὰς συνεχεῖς ςρατείας ἐξα- γχαλοΥμένου καὶ τῶν ἰδίων βίων ἀπειρηκότων ταῖς εἰσφοραῖς. Ἐθ- φυϊγι αν Ῥογίδούατῃ ἐξαναλ μένου Θαἠαιδίο σεγατΊο. Ῥᾳρ. 1780. ὡς οὐκ ἂν ἑκουσίων γέ τινων προκθΙμένων ἁπάντων. ΝΊΒΙ] βἰσηϊβοαὺ ἢ. ]. προκειμένων. 504 ἴδο:]6 οδὺ ὨΙοηγβὶ τα ΒηΌτΩ εχ 8118 Ἰοοὶβ δ]ΐοογθ σϑὶυὐϊ ρᾶρ. 1784. ὡς σφῶν προκΑΘΗμένων Τυρρηνίας ὅλης. Ιδαὰθ προκαΘΗ μένων ὁπάντων τϑροποηάστη. Νοίο δὰ προ- καθῆσθαι οδὺὲ ργαεϑίογο, ργαθϑίϊο 6886, ἐμέαγὶ, αὖ δρυά Πδοϊ τα Δημαὶ. ΤΥ͂. ὅ. Παϊϊαρε μέγοφο τμαγὶ ἄμαθ οἴαϑ8ε8 Μιϑομερη ἀρηά εἰ ανοηηαρα ---- Ῥτδθβϑ ἀθδηύ. τῆς Ἰταλίας δύο ναυτικὰ προὐκάθητο. Ραρ. 1781. τὰ πρὸς τὴν ἄλλην ᾿ΕΟτραμμένα Τυρρηνίαν. [,6- σοπάυμη Τατραμμένα. βδθρ βεῖτηθ 5 ἴῃ Οοἀά. ρρϑοοδίαρ, αὖ ΒΌΡΓα ποίδΥ 8. Ν 3 "- Ῥᾳρ. 1782. οὐδὲν γὰρ οὔτ᾽ εἰς τὸ δημόσιον ἀπήνεγκεν οὔτε τοῖς ςρατευομένοις ἰδιώταις ἀπένειμεν. Οὐδ᾽ υτησύδτη νἱαϊὺ νοὶ] δυάϊν εὥταις . ᾽ ! ςρατευομένους ἰδιώτας Ὑοίαβ οδὲ αἰῤίοργαρ!ἷα ςρατευομένοις πὰρ τοῖς ςρατιώταις ἀπένειμεν Θτηθπᾶδιηὶ! οροῦίθὺύ. Ῥγδϑίθιθδ 9006 ἐϊδήνεγ κεν. Ῥαᾳρ. 1788. ἀπηγυθλὴ Ῥωμαίοις ὅτι Οὐολοῦσκοι καὶ Αἰκανοὶ συνθήκας πεποίηνται. ὙοΙθὶ ἀγγέλλειν ουτὴ ΘΟΠΙΡΟΒΙ 8 ἀυΡ]ΘΧχ [οσαδ δογίβιὶ βρουπαϊ δαγζαγα 'ἱπ Οὐοἀά. οἰγουτηΐογίαν, ἤγγελον οὐ ἠγγέλην. Νϑῆο υὑππαυϑη (ΔΘΟΟΓΌΙΩ ἢΐβΒ ΤΌΓΤΩΪΒ 888 δῦ; ΟἸΏΠΘΒ οοηδίϑηΐον ἤγγειλα οὐ ἠγγέλθην ἀϊοορθαηύ, ἘΕἷ ἤγγελον ΄υϊάθιη ἂρ Ὠοηγβίυτη πο} οοτηραγθῦ; ἀπηνγ} ἐλη Ὑἰ 86 βοτῖ- Ὀἰδαν οὐ 8.1. οὐ ραρ. 1796. ὡς δ᾽ ἀπηγγέλη τοῖς Φαβίοις. Ἐ1688- ᾿ϊηρίαβ ῬγοΟῦδπι 6886 ἔοστηδπὶ γϑίαβ ΓΘΡΟΏΘΓΘ γο]θ δὲ Ρδρ'. 1109. τεταπεινωμένα ἬΓΓΘΛΗ ρῥῖῸ ἦν, 568 τὸ αἰ] ροπίον οοπβίἀθγαία θοιηρουὶοὺ ὠπηγν ἐλην 6686 ὈΔΡθδγατα. οὐ ὑπάϊαιθ ΘΧΡΘ]]θπάστῃ. 176 ΝΌΠ]τη δὲ σϑυθατη Οτδθοῦτη, οαΐαβ ἴῃ ζΌσΤαδ βοϊγᾳ Β͵ τη }] ῬΓΤΩῸΒ οὐ βθουπάυβ δογίβίυβ ἰπ ἀδ8ὰ 5ἰΐ. ϑβδο πίϊ (ὐτδθοι]ι ΡῬΓΟΙΩΐβοθ ἀϊοθθδηΐ ἔλιπον --- ἔλειψα, ἤγαγον --- ἧξαᾳ, -- ἡκάρτησα οἱ Βίτη. ἴῃ μϑδβδίγα ἔοστηδ αὶ δου έτη βθοιπμ τα ἴῃ δὰ 6886 σοηβίδί τραφῆναι, ςαλῆναι, ταφῆναι οαθίϊ. γἱ 6 018 580108 ροδέδβ ὑγαρίοος ΒταΠαΠ]οα08 οὐ νυ]ραγίδ υἱὐαπίθβ θαφϑῆναι, θρεφϑῆναι καλῶς, φαλθῆναι οὐ Βῖτη. ἀἴδσθσθ. αὶ αἰπηθαῦ βϑυτηοηθ Ρθάθβίγὶ δὲ ρο- Ρα]αγὶ Ππρτια βουνϑηΐ ΟἸηηθ8 ἸΘρΌΤ. 4ΌδΙη ἀἰχίτημΒ. ἥμαρτον ΡῬαρ. 1784, ἡ βουλὴ ἐψηφίσατο τρισσὰς ἐκπέμψΨ ΙΝ ςρατιάς. γογθαπι ψηφίζομαι δὲ οτπηΐα γϑῦῦδ δέαέμοηὶ οὲ ἀροορμομὶ [αΐ- ΤΌΣΩ Γοβϑρασηῦ, Πιορθηάμυτη ἐχπέμψΑΙ. Μδηϊοβδία τη οϑὲ Ραϊἀ τη οι Ὀ]θτη8 Ρᾶρ. 1785. ἠναγκάσθη --- μηκέτι χωρεῖν ὁμόσε τοῖς πολεμίοις, ἀλλ᾽ ἐν τῷ χάρακι ὑπομένων ἀκροβολισμοῖς καὶ Ψιλῶν συμπλοκαῖς διαφέρειν [ἔγνω] τὸν πόλε- μον. απο οϑέθπαϊββθ βαίϊβ οοί, Ἐπ χωρεῖν οἱ διαφέρειν φϑπάθηί ΘΧ ΥΟΥῦΟ ἠναγκάσθη. Ῥαρ, 1787. ἁβροδίαιτον γὰρ δὴ καὶ πολυτελὲς τὸ τῶν Τυρρηνῶν ἔθνος ἦν οἴκοι τε καὶ ἐπὶ ςρατοπέδογηγη Ὑπεραγάμενον ἔξω τῶν ἀναγκαίων πλούτου τε καὶ τέχνης ἔργα παντοῖα. ὙοΓᾺ ΒΟΥ Ρ οβὺ ΠΘΡΙαγο μενον --- πλούτου τε καὶ τέχνης ἔργα παντοῖα. Ῥιο- ΡΕΪΌΤη ἴῃ ἰ8]} τ σϑυθυπι οϑὲ περιάγεσθϑαι. Χοπορῆοη Μδριογαὐ, Ι, 7. 2. σκευήν τε καλὴν κέκτηνται καὶ ἀκολούθους πολλοὺς περι- ἄγονται. Οὔγορ. 1. 2. 98, περιάγθίς τοῦτο τὸ μειράκιον, αὖ περιάγ ΘῚ βου θδοπάμτη. νυἱὰά. Μίἥμθηιοο.υ 1878. Ρᾶρ. 8806. Αρυὰ Πϑιποδίμθηθμη οαἀϊξαῦ ρᾷρ. 9ὅ8. 15. καὶ ταῦτα γυναῖκ᾽ ἔχων ποιεῖς καὶ τρεῖς παῖδας ἀκολούθους περιάγξι!ς καὶ ζῇς ἀσελγῶς, δὶ περιάγει γϑύυτη δὲ. Αἀάδτη Ἰορ ἀἰββί τη πα τὴ ἔγαρτηθη απι Ἐρ ποῖ δραὰ Αἰβθη. ραρ'. 497. α., αὐ Ῥϑ0]]0 διηθπάδίϊαβ γϑάάδῃι. ᾿μορθαν ἰπ απΐοο Οοάϊοο: ἔς, δ᾽ ἐλέφας. ἐλέφαντας περιάγει ῥυτὸν χωροῦντα δύο χόας ὃν οὐδ᾽ ἂν ἐλέφας ἐκπίοι ἐγὼ τοῦτο πέπωκα πολλάκις. οὐδὲν ἐλέφαντος γὰρ διαφέρεις οὐδὲ σύ. χὰδθ Ὠὰπο ἰῃ τηοάατη τϑαϊηίθργαηάα 886 ΔΡΟἰΐγου : ἔςι δ᾽ ἐλέφας. Β. (τί φής :) ἐλέφαντα περιάγῈ; Α, ῥυτὸν (μὲν οὖν) χωροῦν δύο χόας. (Β. Ἡράκλεις ᾿ 177 (ῥυτὸν τοσοῦτ)ον οὐδ᾽ ἂν ἐλέφας ἐκπίοι Α. (καὶ μὸν) ἐγὼ τοῦτ᾽ ἐκπέπωκα πολλάκις. Β, οὐδὲν ἐλέφαντος γὰρ διαφέρεις οὐδὲ σύ. ανὶ Π\|8160 ποϑοῖὶο αυΐβ δρυὰ Μοϊποκίυτη περιάγ ΘΙ Ο τϑροπθθδί. Βοοίθ Ὠιοηγβίυβ ἰρ86 [ἱῦγ, ΧΙΧ, ρᾷρ. 949. ΚΚΊ6551. ἵνα λαμ- πρὰς παρατιθῶνται τραπέζας καὶ πολλοὺς θεράποντας περιάγωνται. Ρᾳρ. 1789. κἡὶ δὲ βουλὴ τῆς πρεσβείας ἀκούσασα καὶ τὰ τοῦ ὑπάτου γράμματα Δεξαμένη, ἴτηο γοῖῸὺ ᾿ΑΝΑΛεξαμένη ζροίὲϑ Οομβ}}}8 1ἰ 6.5, ἰάθπι αυοὰ ὠναγνοῦσα. ἘΠ ἀναλέγεσθαι οἱ ἐπι- λέγεσθαι (ᾳυοα οδὲ 60 βθηϑὰ ἔγθαιθηβ δρυὰ Ηϑγοἀοίατ) Ὠίοην- βἰυ8 Ῥοπὶύ ὑγῸ ὠναγιγνώσκειν. Ῥᾶρ'. Φ29. ἐμοὶ --- Ἑλλήνων τε καὶ Ῥωμαίων συχνὰς ἀναλεξαμένῳ γραφάς. Ῥᾶρ. 1921. πέμπει ---- γράμματα εἰς τὴν “Ῥώμην. ταῦτα ἐπιλεξάμενος ὁ συνύπατος ---- τοὺς βουλευτὰς συνεκάλει. Ἰηΐογοδῦ ἰδτηθη Δ] αυαἱὰ ἰηΐθν Β860 οὗ ἀναγιγνώσκειν, αυοα οδὺ ἀθ βουϊρίο σϑοϊΐζαυθ, αὖ Ὁτθηθβ δυάϊδηΐ; ἐπιλέγεσθαι οὐ ἀναλέγεσθαι οοπίτα ἀθ 60 αἰδσιαπύαν αυϊ ὑδοϊξιβ 501 Ἰορὶῦ δαὺ ᾿ἰογυτα δαὺ Θρίβίοϊατη. ρᾶρ. 424. δίδωσι τῶν παᾶρ- ὄντων τινὶ ἀναγνῶναι τὰς ἐπιςολάς. οὐ ροϑὺ Ῥᾶῦοδ: ὠναγνωσθεισῶν δὲ τῶν ἐπιςολῶν. δ΄ο οὐ ἐπὶ θαπὶ Ρ]Θ 5 πουϑῖὴ Ἰθρθῖὰ ῬοΟραΪο τοοϊἑδηΐθθ ὠναγιγνώσκειν τὸν νόμον ἀϊοαηίαν, αὖ ρᾶρ'. 19ῦφ. ἔχων τὸν νόμον ἤδη γεγραμιμένον ἀνεγίγνωσκεν. Ραᾳρ. 1789. δόγμα ἐξήνεγκε διδόναι τὴν εἰρήνην. --- ἐφ᾽ οἷς δὲ δικαίοις αὕτη γένητΤ ΑΙ τὸν ὕπατον καταςήσασθαι. ῬϑῬο]οδοῦχα δδὺ γένηται. ἤθιηρθν Πἰοπυβίυβ ἰπ ἰ8}} τὸ ζαϊατατη Ῥοηϊΐ : ᾿ἰΐδα 6 γενήο ΕἾΤ ΑΙ σοττίροπάστη, αὖ Ρὰρ. 1079. ἐφ᾽ οἷς δὲ γενήσονται αἱ συνθῆκαι Κάσσιον τὸν ὕπατον γνῶναι, οὐ Ῥαβδίτη ἴ'ἴῃ τ βἰτα]][. Ραρ, 1808, τῶν τριῶν ἀδελφῶν --- ᾿ΕΓκαταλειφϑῆναι πείθομαι Μάρχωι παιδίον. δι β Ῥϑυβρί σα τα οϑὺ β16 διῃθπάδυὶ ΟΡΟΓίΘΓΘ: ἝΝ καλαλειφϑῆναι ΜάρκΟΥ παιδίον. Ῥᾳρ, 1806. οὐδὲ τότε ἀπαναςῆν αι τὴν ςρατιὰν ὃ Μενήνιος ὑπέμει- γεν, θα τη ποη οϑύ φαὶπ ὠπαναςῆςαι δἰ τϑβοῦὶ θθπάστα. ΟΒ]οααΐ- ἰῸ ΘΥ]θαΓρ᾽, ααΐ ποη τηθτηϊπθγαὺ ὑπέμεινεν ΠΟΤ 6888 μαϑϑη8 6ϑέ, (αἱ ἐπέτρεψε, συνεχώρησεν Θὺ Β'τη.) 564 ϑωσέἑηδέ, ὑρθέγαγ6 ὦ 86 ροέοϊέ, αὖ ὙΘΥΌΟ ὑγαηβιυἶΐγο, ὑπᾶάθ τὴν ςρατιών φῬοπάθαύ, δάάϊΐο ορὰβ βἰύ, ὈΙΟΝ, ἨΑΙ,. 12 178 Ῥαρ. 1807. οὐδὲ γὰρ ᾿ΑΠΟσκευάσασθαι δύναμιν ἔσχον οἱ Φεύ. γοντες. δίϊο τοὶ οὐ ρογρθύπυβ ΠΙομυβὶὶ τιδὰ8 ᾿ΑΝΑσκχευάσασῥαι Ροβίυϊδηί. Ῥαρ. 1818, Μοπϑηΐὰβ Αρτίρρα τωυ]έαύαβ δὲ ἀποθιβ τα] θὰ ΔΟΙΐΪΒ (ργαν 18), ὃ πρὸς μὲν τοὺς νῦν ἐξεταζόμενον βίους γέλωτος ἂν ἄξιον φανείη, τοῖς δὲ τότε ἀνθρώποις --- μάλιςα δ᾽ ἐκείνῳ τῷ ἀνδρὶ πενίαν κληρονομήσαντι παρὰ τοῦ πατρὸς ᾽ΑΦΥΘΟ ἦν καὶ βαρύ. Ῥτο ἀφυές ἱπ Ὀτθίπαίθ Ἰορίναν ἐφ᾽ ἧσ 5ὶπθ βθηβα. ᾿Αφυές α04 6 βθη8ὰ ὙΔΟΌΠΙΩ Θδὺύ. Μ]ΐΟ τ] 10" οϑὺ αἰΐθγα Οὐδδαθοπὶ οοηἰθοίατα: ὑπερφυὲς ἦν καὶ βαρύ. : Ῥαρ. 1820. ὑπό τε ἀθυμίας καὶ σίτου ᾽Εποχῆς μαρανθεὶς ἀπέςη τοῦ βίου. μυὶδ ἐπεάϊα Υἱΐδτη δηϊνὶν γϑγὰ Ἰθοίΐο οϑὲ σίτου ᾿Αποχῆς. Ῥανγυϊοὶρίατη μαρανθείς Τα θ]} 8 ΟἸΩ δἰ ββϑί. Ραρ. 1829. δόξαιμι γὰρ σὺν δίκῃ πάσχειν ὅ τι ἄν μου κατα- γνῶτε. Ἰμορ. δόξαιμι γὰρ ΑΝ. Ῥοβὲ ρᾶυοδ: ὑμεῖς ἐν ἐλάττονι αἰτίᾳ ἔσεσθε --- ἐν ᾧ [καὶ] εἴ τι ἀδικῶ ὑμᾶς ἄδηλόν ἐςιν ἔτι ταῖς ὀργαῖς χαρισάμενοι. βθηδα γὰ- ΘΙ οὗ βοηΐθη δ ἱπίτηΐϊσυσα καί ἀρ]θηάυτη. Ῥᾳρ. 1824. ἐν ἐλπίδι ἦσαν τοῦ καταλύειν ἡμῶν τὴν ἀρχήν. Εἰ ἤλπιζον οὐ αυοὰ ἰάθπι οϑὺ ἐν ἐλπίδι ἦσαν γοβίυ]αί ζαΐαταπι καταλύζειν. Ῥαρ. 1897. τοῦτον δὴ τὸν σκοπὸν προελόντες αὐτοὶ ἐξετάζετε τὴν ἐμὴν τύχην. ὅϑϑηδβα γδοιθτη οϑὺ σκοπὸν προελεῖν. ΟἸ πὶ ΒοΙ]ρ- ὑσπη ἔιϊθθθ ΒΌΒΡΙΘΟΥ : τὸν σκοπὸν προθέντες, αὐ δρυὰ ῬοΪ]γθίυμι Υ1. 8. ἰπ ἢπθ: Γέλων σκοπὸν προέθηκε κάλλιςον ἐν τῷ ζῆν τὸ πειθαρχεῖν τῷ γεννήσαντι. Ρᾳρ. 1828. ἀλλ᾽ ἐκεῖνα μὲν αἰσθήσξρο! καὶ πάθεσι καταλᾶμ- βανόμεθα, ταῦτα δὲ μαντείαις καὶ δόξαις εἰκάζομεν. Ὕοτα Ἰθοίο οδὺὲ πὰ Ὁτθιπδίθ αἰσθήσθαι. Ῥαρ. 1829. ςρατηγεῖν πολέμους. Ὠράϊπηυ8 Βαρτα μαΐυβ Ἰοσα- υἱομὶβ Θχθιαρία, υδὶ ἴῃ ΕΓΒ οταὺ τηϑπάοθα ᾿ϑοϊΐο πολέμοττ 1079 Οτρατηγεῖν. Ἰωορὶ οὐΐδη Ρᾶρ. 1699. ςρατηγῆσαι πολέμους δεινότατος. δα ρδᾶρ. 910. ῥγΓῸ ςρατηγῆσαι τὸν ἄνδρα διανοούμε- γος τοοίθ ϑυ!θαγρ οὐ ϑίθρμδηυβ καταςρατηγῆσαι τΟροβαθγαηύ. Ῥαᾳρ. 1891. ἔφςαι δὲ μετὰ παρρησίας ὃ λόγος" ἄλλως γὰρ οὔτ᾽ ἂν ἐγὼ δυναίμην λέγειν οὔθ᾽ ὑμῖν ἀκούειν συμφέρει. ὈΘΙΔΟΒΙΠΘΙΘΒ ρᾷρ. 9. ἰπ ἤπθ: λέξω δὲ μετὰ παρρησίας" καὶ γὰρ οὐδ᾽ ἂν ἄλ- λως δυναίμην. Ρᾳρ. 1899. αἱ ἑκούσιοι δωρεαὶ τοῖς τε προεμένοις ἡδίους ---- καὶ τοῖς λαμβάνουσι βεβαιότεραι. Ἰιθρθπάστχῃ : τοῖς τε προϊεμένοις. Ῥᾳρ. 1892. οὐδὲ τὸν ἐλάχιςον χρόνον ἐν ἡσυχίᾳ καὶ γαλήνῃ δι ΚΕΙΟΘΛΙ τὴν πόλιν ἐᾶτε. Νοη οδὺ Οτδθοῦση ἐν ἡσυχίᾳ δια- κεῖσθαι Ῥτὸ ἡσυχίαν ἔχειν γ6] ἄγειν. Ἐπηθπϑπάστη νἱἀθίατν φαοᾶ οδὲ ἰπ Θἃ ΓΙ6 δομδαθίυτϊῃ ἀΐοοῦθ: ἐν ἡσυχίᾳ καὶ γαλήνῃ δΙάΤΕΙΝ. Ῥαρ. 1892, εἰ μὲν ἅπαντα τὰ βουλεύματα τοῦ συνεδρίου καλὰ καὶ συμφέροντα ἡγεῖσθε εἶναι, τί οὐχὶ καὶ τοῦτο ἕν ἐξ αὐτῶν ὑπολαμβάνετε [εἶνα; ΥΘοῚ] δυγὶβ δάπιοπθὺ Ῥγουβαβ πα 116 εἶναι Γοβθοδυΐ ΟΡΟΥΘΓΘ. Ῥᾳρ. 1388. ὅσον μὲν ἐπὶ τῇ τούτων ἀφροσύνῃ τε καὶ ἀπειρίᾳ πολλάκις ἂν ὑμῖν τόδε τὸ σκάφος ἀνετράπη. νῦν δ᾽ ἡἡὶ τὰ τούτων σφάλματα ἐπανορθοῦσα καὶ ἐν ὀρδῇ (ΠΛΕΙΝῚ) παρέχουσα ὑμῖν τῇ πόλει ἡ βουλή ἐςιν. ΛΑἀπιῖγΔ Ὁ }}} δουτηΐπ Ἐθίβῖκθ βθηβὶὐ σλεῖν 6886 δάἀδοπάυμηι. Ηδυὰ βοῖο 8η τηθιαϊποῦὶϊῦ ΠΙοηγβίτη ἤ860 ΒΌΙΩη- 5886 6Χ ΘΟΡΒΟΟΙ 18 δ ημέίφοηθ σβ. 190. ἥδ᾽ ἐςὶν ἡ σώζουσα καὶ ταύτης ἔπι πλέοντες ὀρθῆς τοὺς Φίλους ποιούμεθα. Επίατα 8110 Ἰοοὸ ϑδάθτῃ δοτηρδγαίϊοηθ ὥορῃοοὶθα πϑὰ8 ϑϑὺ Ῥᾶδρ'. οϑῦ. πόλιν ἅπασαν --- ὀρδήν τε πλεῖν εἰκὸς ὅταν οἱ τῶν ἰδιωτῶν εὐςαθῶσι βίοι καὶ χειμῶνα πολὺν ἄγειν ὅταν κακῶς ἔχῃ ἑκάςοις τὰ ἴδια. ΝΟΡ θα. ϑβορΒοο}}15 ῥῇσιν δάταϊγ Ὁ ]Θτὴ ἱπ τηοάστη Ἠ6- τλοβίμθ 68 ρᾶρ. 418. 544. ἰπ ΤΌΤ) ΒΌΘτα σοηνοεεϊὑ, αὶ 1π ΑΘβο ὶ- ἤθὰ πος ἰογτααθὺ ρμϑρ. 419. ἰῃ ἢπθ: τούτων οὐδὲν ἐσκέψατο οὐδ᾽ ὅπως ὀρθὴ πλεύσεται προείδετο ἀλλ᾽ ἀνέτρεψε καὶ κατέδυσεν, 4ΌΘΙΩ ἰρβάση Ἰοοῦτη Πἰομγβὶο 1118 βου θθηὐὶ ΟὉ ΟΟΌ]05 ἔαϊ586 ῬΓΟΌΔὈ1]6 ϑϑύ, 180 Ῥαρ. 1894. οὐ μόνον ἀναίτιον αὐτὸν ἀπέφαινεν ἀλλὰ καὶ ὡς κράώτιςον ἄνδρῶν τὰ πολέμια καὶ ςφρατηγῶν φρονιμώτατον ἐπαι. νεῖσθαι --- ἠξίου. ἴῃ 8118 ΤῈ οὐ ]10 βθῆβὰ ἀϊοϊ ἐν κρώτιςος ἀνδρῶν ἄριςος, βέλτιςος ἀνδρῶν. Ἠΐο τοχαϊτί αν κράτιςον ἄνδρα οἱ δες ΤΉΥΟΝ φρονιμώτατον. Ῥαρ. 1886. οὐκ ἐκ τοῦ φανεροῦ ποιησάμενος τὴν ἔξοδον ὠλλ᾽ ὡς μάλιςφαᾳ λήσξεοθαι!χ αὐτοὺς ἔμελλεν. [πρτυάθηβ ἀρ] οἰ αἱ ΘΟηΒιΘ ἴθ᾽ γυ]ρὶ, πϑτὴ λύσειν ἀΐσοτθ ἀθθαργαί. Ῥαρ, 1888, ἀναγκαῖον δ᾽ ἦν ἐκ τοῦ καρτεροῦ τοῖς πολεμίοις συμφέρεσθαι. ()ιθΙηδατϊηοάμτη κατὰ κράτος πο ὠπὸ κράτους ἂὶ. ΟἰὐῸΡ, βἷς οὐ κατὰ τὸ καρτερόν (Ροδίδθ πρὸς τὸ καρτερόν) πο ὠπὸ τοῦ καρτεροῦ, Βρἃ [Δ0]]]ἴτη6 ἐπό οὲ κατά ριορίϑθν ποίΐαπι 'ΘΟΙΏΡθη- αἀἴστη ἱπέθνῃ 86 σοη πάπαν. Ρᾶρ. 1847, κατὰ τὸ καρτερὸν ἐνις- μένους. Ῥᾶρ. ὅθ90. μόνος ἀντεῖπε κατὰ τὸ καρτερόν. Ρᾶρ. 907, κατὰ τὸ καρτερὸν ἀπεμάχετο. Ἰίδημθ. Ππὰπὸ αυοᾳὰθ ἀἰχθγαί: ΚΑΤΑ τὸ καρτερὸν συμφέρεσθαι. Ῥαρ. 1842, ὡς δὲ --- τὰς τροφὰς ἀπαναλώκεσαν ὑπὸ τῆς ὦνάγ- κῆς [τοῦ λιμοῦ) βιασθέντες ἐξῆλθον. ΝΘοΘ586 οϑὲ δυοῖν θάτερον δαὶ ὑπὸ τῆς ἀνάγκης αἴοθτθ δυὺ ὑπὸ τοῦ λιμοῦ, πδιηαὰθ αὐγαχηαο ΘΟΙΡΟΙΐ ΠῸη Ῥοίβθϑύ. Εἰηυϊάθμη τοῦ λιμοῦ Θχρυηχογίτῃ, φαυοά Θὐΐδπι Καὶ ἸΘββ] προ Ῥ]ΔΘΘΓΘ πὰπο γίάθο. Ῥαρ. 1844. ἣν ἐνίκα ςάδιον Δάντης ᾿Αργεῖος. Ἰιορ;. Δάνδης. γίά, Πυΐροιβ δὰ [}}} Αὐτϊοδπὶ ᾿Ολυμπιάδων ἀναγραφήν γνᾶρ;. 99, Ῥαρ, 1848, ὁ δαίμων ἐκοίμΗησε τὴν ςρατιάν. Κοιμᾶν Ῥοδέδιαπι οβδὺ, οδϑίθι! κοιμίξζειν οὐ κατακοιμίξειν ἀΐοογθ βο]ϑηΐ. ΘΟΔΠΟΌΤΟΠΙ ἐκοίμ!σε οοΟΥτὶροπάθτη. Ῥαρ. 1850. περιειξήκει κἡὶ περὶ τῆς κληρουχίας ςάσις εἰς ἑτέραν μείξονα διὰ τὸν ὑπὲρ τοῦ κόσμου τῆς πολιτείας ἀγῶνα. Τδηυθ ἱπά οἴ ατη τηδρπδτη ]οοἱ ἸΔΌΘμ Ρϑἰθίμοϊθἑ, Ιῃ 1 θτὶβ οδὲ ἕτερον, οὐ Μαϊοῦ ἑτέραν ΤΘΡΟΠΘΩΒ Υἱ δ βοάθιη πο δηϊτηδάγορεϊί. Ἐχ- Ῥυῃρθ διὰ τόν οὐ οἵηπία δγαῃΐ Ῥοιβρίουδϑ οὺ ἾΪδηδ: εἰς ἕτερον μείζονα ὑπὲρ τοῦ κόσμου τῆς πολιτείας ἀγῶνα. 181 Οοπέηαο δϑαυϊαῦ: οἱ μέν γε πατρίκιοι --- τὸν ἐπιβαλεῖν τοῖς ὑπηρέταις τολμήσαντα κατὰ κρημνοῦ βάλλειν ἠξίουν. ()οὰ σδοηΐθ- ἑοΡαπὶ Οσοαραγὶύ οἶδ τὸν ἐπιβαλεῖν (τὰς χεῖρας) τολμήσαντα. βφορθ ρινΐϑαγθ αἰοϊ ΣΡ τὰς χεῖρας ἐπιβάλλειν, ἐμβάλλειν, ἐπιφέ- ρειν οὐ προσφέρειν. χεῖρας ἐπιφέρειν Ἰορὶ τ, Ρᾶρ. 1998, χεῖρας ἐπήνεγκεν. οὐ Ῥδρ', 1803. δημάρχῳ χεῖρας ἐπήνεγκεν. Χειρῶν ἐπιβολαί οϑὺ γὰρ. 2018, 2079. 1684. οὐ ρᾶρ. 1389. ὠδισμοί τε καὶ χειρῶν ἐπιβολαί. Αὐθοαϊαβ, αὐ νἱάθβ, ποῦ δααϊψαῦ: αΟΔΙΠΟΌΓΘΙ. ΒΌΒΡΙΟΟΡ [) 10- αΥ̓ΒΙ πη ὨῸΠΟ ΔΌΟΘῸΘ ΒΟΙ ρΒἰ880: τὸν (χεῖρας) ἐπιβαλεῖν τοῖς ὑπη- ρέταις τολμήσαντα. Ῥαρ, 184, ἣν οἱ Ῥωμαῖοι κυριάτην καλοῦσιν. ἾΤΔ0 ὙΒΙῸ κουριᾶτιν. Ραρ. 1806. καὶ ΚΑΤΑϑορυβοῦντες τοὺς ἀπολογουμένους. ἕδϊο Κἰοββιηρ. οαϊαϊῦ ῥτὸ 1ἰθσοόσατη βου ρέατα καὶ δορυβοῦντες, αυοά ῃοὴ οτὺ ἰοθὺ τηουθπάσμη. Νϑωρθ βϑθαυΐϊοσοβ αἀἰἱοθθδηὺ δορυβεῖν τινά, αὖ ςασιάζειν τὴν πόλιν. Ῥᾶρ. 1994. ἐθορύβησαν μὲν οὖν ἱκανῶς τὴν πόλιν. Ραρ. 1857. Ἰοοῦτα ρουθατθαίαπι δὶ ΘΟ ρομθμ ἀπ 6886 Θχ- ἰϑϊπηο;: οὔτε λιτανεῖαι θεῶν --- τότε προσωΦέλουν οὔτι!α τέχνη οὔτε ἄλλο τι τῶν δοκούντων κουφίζειν τὴν νόσον. Ραρ, 1861. τοῖς ὑπάτοις φροντὶς εἰσήει καὶ λογισμὸς ὅπως ἂν -- τὸ ςασιάζον ἐξαιρεθῇ. ὥβοϊοθοα ογαύϊο θϑὺ ῥγὸ ἐξαιρεθείη. Ροβὲ ρϑιοθα ἱπ υϑῦρὶβ: εἰ δέ τινες ἐναντιωθήσονται σῷίσι (πρὸς ὁπι. ὈΡΌΪπαΒ ἃ ὉΓ. τι.) τὰ ὅπλα, Βαργὰ οβύθῃαϊτηιβ ὙΘΓΌΙΩ ΘΒ86 ἐναντία θήσονται σφίσι τὰ ὅπλα. Ῥᾷρ. 1868. πρῶτος αἰτησάμενος [τὸν] λόγον. υ͵8 ἔδγΓ6 ροὐθϑέ ἃ ἰο] τὰ δἀάϊζαμηι γουὶβ αἰτεῖσθαι λόγον, μεταδιδόναι λόφου, λόγου τυχεῖν οὐ Βἰτα. ἢ Πδοίθ οοπύγα αυἱ ἀἰσοπάϊ ἤπθπι ἔδοϊύ ἀἰ- οἷς τὸν λόγον τινὶ παραδοῦναι, αὖ ρᾶρ. 1884. παρέδωκε τὸν λόγον τοῖς συναγορεύειν βουλομένοις. ; 182 Ῥαρ. 1808. συγγνοὺς ἂν ὁ δῆμος [ὡς] οὔτε δίκαια οὔτε ὅσια ἀξιῶν ἔλυσε τὸν νόμον. Αἀάϊξατη ὡς δοταροβί ομθτα γϑιθοραῃι Υἱ αὶ. (ἀτδθοῦπη οδὺ ὁ δῆμος συνέγνω (συνῆκεν, ἔμαθεν, ἤσθετο) ἀξιῶν, πὸ ὡς ἀξιῶν. Ραρ. 1804. τὰ ὅπλα ΠΕΡῚ τῆς γειναμένης αὐτοὺς γῆς ἀνα. λαμβάνοντες, ρ»γο ραΐγία, αἱ ΟΡΙΠΟΡ; ὝΠΕΡ πο ΠΕΡῚ βἰπ])[,. ἰθγααθ ρᾶρ'. 1868, τοβουὶ θθπάθτῃ ὠγωνιοῦμαι Ὑπὲρ τῆς ἀριςοκρατίας. Ῥαρ. 1864. πόλιν ἔρημον εἶναι τὸ καθ᾽ ἑαυτοὺς μέρος ἀφέντες. ΡΊδμθ ἰάθῃη τηθπάυτη βαρ δὰ ρᾶρ. 1902 βαβέυ]τηυβ, Εἶναι ὑγδηβίθθηατη θὲ ροϑὺ καθ᾽ ἑαυτούς, παοῃίατη ἔρημον ἀφιέναι ατδθοῦση δὲ, ποὴ ἔρημον εἶναι ἀφιέναι. Ῥταθίδθι: Ἰοθοβ ΒΌΡΓΔ Ἰδλυδαίοβ νυἱάθ ραρ. 1891, τὸ κατὰ τούτους εἶναι ἱμέρος. οἱ Ῥὰρ, οθθῶ. τὸ μὲν ἐφ᾽ ὑμῖν εἶναι μέρος. Ῥνιδθίθσθα βουὶθθ ἡγεμόνας δ᾽ ᾿δγκαταλιπόντες ῬΓῸ δὲ κατα- λιπόντες. Ῥαρ, 1867. εἰ ---- ἥδε ἡ ἀρχὴ μεθ᾽ ὁμονοίας εἰσῆλθεν εἰς τὴν πόλιν --- πολλῶν ἂν ἡμῖν ἔγίνετο καὶ μεγάλων ἀγαθῶν αἰτία. Νἐο Βὶὺ βΒοϊοθοδ ογαίΐο βου δθμπάυτη ἐγένετο. Ῥαρ. 1868. ἐκ δὲ τῶν δημάρχων ---- ὠνίξαται. Νοη ἱηέγοαπθηίὶ ΘΡΌΤΘ ΘΙΟ (εἷς) ἱπ ΘΚ τασίαέξαχη οϑί. Ῥαρ. 1879. ἥδε καὶ ἀρχὴ, ἥν σε ὁ νόμος ᾿δΚτρέπεσθαι καὶ εἵκειν ἀναγκάζει. Νοὴὰ ἐδ υἱα ἀδορᾶθγε οἱ οἱέαγο ροβίαϊας ογαίοτγὶβ βθη- ἰοπύϊα, 564 ᾿ΕΝτρέπεσθαι γουογογὲ, αὐ Ῥαρ'. 1623, οὐδὲ τοὺς πεμφϑέν- τὰς ὑπὸ τῆς βουλῆς --- Φίλους καὶ ἀγαθοὺς ἄνδρας ἐνετράπης, οἱ βδθρὶ 8 Δ 1Ὀὶς Ῥαρ. 1878, παρεὶς δὲ καὶ αὐτὸς ὅπασαν εἰρωνείαν ἔργου ἾΑΡ- ξομαι. Ἐΐπ ρΡογρϑίυδ Πἰοηυβὶὶ οοπδαδέυαἑπο ἔργου ἽΘξομαι οδὶ γοδεϊαθπάθτα. Ρὰρ, 1507. σοῦ σπουδάζοντος ἔργου ἔχεσθαι. Ῥᾶρ,. 1δ29. πάντες ἔργου εἴχοντο. ρᾷρ. 1096. ἔργου ἐχώμεθα. ραρ. 104. ἔργου εἴχετο. Ῥᾷρ. 1786. ἔργου εἴχετο. Ῥᾶρ. 1940. ἵν᾽ εὐθὺς ἔργου ἔχωνται. Ἠοο αυοαὰθ δὺ Ηργοάοίο βαπηβίβθθ γί θέαν, 18ὃ »“Ὕ ᾽ ᾿ ’ Ραρ' 1870. ἐπειδὴ οὐκ ἐξ ἐπιβουλῆς --- εἰς αὐτὰ κατέςησαν ἀλλ᾽ ὑπερ τῆς εἰς τὰ κοινὰ φιλοτιμίας. ΝΒ οοτθϊαβ αυδτῃ ᾿ ε ε ! βν]ΡΌΓρῚ οῃπθπάδίϊο ὑπό ῬτῸ ὑπέρ. Ῥοβὲ ρϑιοθδ ἱπ γι ἷβ: ἐπειδὴ ὁ ὕπατος [Αππιος] οὐκ ἐᾷ (0116 Ραοτῖ]6 Θμα Ὀ]Θ τη. Ρᾳρ. 1884. ὃ πάντες (ἂν δἀδοπάμπι) ὁμολογήσειαν ἰσχυρὸν εἶναι. [π β64ᾳ. οαϊξαν ἐπγρὶ βθὰ ἔγθαιθηί ΘΥΡΟΤΘ καλῶς τετράφθαι μὸ τεθράφόϑαι. Ραρ. 1887. τὸ γὰρ ἔθος τὸ συνεισπορευόμενον ἅμα τούτῳ καὶ διαμένον ἐν τῇ πόλει καὶ μέχρι παντὸς ὀλέθριον ἔςαι. Ππαροᾶϊ- ἰϑὰ δδπὸ Ὑϑυθοσατα οοιαροβι ἐϊοπθῖὰ Θχρθᾶϊθθ βου ρθπάο: καὶ διαμενεῖ ἐν τῇ πόλει καὶ --- ὀλέθριον ἔς αι. Ῥαρ. 1888. ἐβουλόμην μὲν ἂν καὶ θεοῖς εὐξάμην ἵνα ἧττον ἦσαν [οἷ ἐπίσκηνοι λυπηροὶ τῇ πόλει. ῬοΙοπάμπβ οβὺ ἀτἐ ]οα]08. Ἐπίσκηνος Πἰοηγδῖο οδὺ ἰάθμι αυοᾶὰ ἐπίςαθμος, 40 ποτηΐῃθ ῬτῸ- ρτῖθ Δρρϑ]δηΐαν ταὶ ΐθβ ααἱ ἴῃ βοσϊοαπα. οὐ δτη ἸΘΟΓΌτα ἈΓῸΘ μἐμηίωγ ορρίἀαπογωοι ἤοορὶ δα βῖνθ Ῥϑγθρυίηὶ ταὶ 65. 967 ᾿ἀδερίδια ἀϊορογοὶ, ἩΗΐπο ἐπιςαθμεύω οὐ ἐπιςαϑμεία Δρρο]]αίαν οὐ ἄνεπιςά- ἤμευτος ἀἰοϊναν οἰνιαθ, αῦδθ Βαϊὰ8 το θβίϊδθ τβοδέυσσιι παρν. ἐγαγὶ: δρυαὰ Ῥοϊγθίαπι ΧΥ͂. 94. εἶναι Θασίους ἀφρουρήτους ἀφο- ῥολογήτους ἀνεπιςαθμεύτους, ἰὰ οϑὺ ποη οοϑοΐοθ ΒοτμδΠΟβ τα Π1 68 Βοβρ εϊ8. Θχοῖροσθ. Ηἰΐπο ἤμο116 ᾿πὲθ] Πρ να αυϑτη Οὐΐο80 ΠΟπλΐπΘ ἀϊοδηξοῦ ἐπίσκηνοι βῖγο ἐπίςαθμοι, αἂΐυτῦθ Βοτὴδ πὸπ ἀοτη0, βθἃ Βοβρὶίο αὐθτοπύα, μοδρί θβ ἰπ ὉΓῸΘ δὺ τρο]θϑῦϊ βοορίίεβ, ΠΟΙ εἶγοβ. Ἐοάθιη βϑηϑὰ ροπίζυν ἐπίσκηνος ρᾶρ. 1160, ὁ ἐπίκλητος οὑτοσὶ καὶ ἐπίσκηνος ὄχλος. Ῥαρ. 1894. εἰπὼν ὡς διπλασίως ἂν ΑἸΔΘΟθείη ταῦτα ὑπὸ αὑτοῦ ποιοῦντας ἑτέρους ὁρῶν ἃ μηδ᾽ αὐτὸς ὑπὲρ ἑαυτοῦ πράττειν πρέποντα ἡγεῖται. Νυυτα πἷο Ἰοσυτπα μαθοὺ αἰδώς οἱ αἰδεῖσθαι, β6ἃ οἰατηδὲ βοπίθηςία ὡς διπλασίως ἂν ᾿ΑΧΘεσθείη ΥΘΡΟΙΪ ΟΡΟΓΘΙΘ. Ῥᾳρ. 1901. ἠνείχοντο γῆς τε αὐτοῖς ᾿ΕΚτεμνομένης καὶ οἰκιῶν ἐμπιμπραμένων. Βἰἀϊουϊατη σνοῦραπι οϑὺ ἐπ ἀθρορυϊδίϊοπθ ἃρτο- τπι ἐχτέμνειν. ΕΠ οδοίθυὶ οππθβ οὐ Πἰοηγβίαβ οοηβύϑηΐθυ 60 184 ΒΘΗΒῚΙ τέμνειν ἀἴσοσθ βοϊϑηΐ. Ρδρ. 1δ 7. χώραν ὑμῶν τέτμηκα χαὶ λείῶᾶν ἀπελήλακα. Ῥᾶρ. 1899. ἡ γῇ αὐτῶν καὶ πολλὴ ἐτμήθη. οἱ 516 ὁοηδίδηνον δρᾷ Τμαογάϊάθηη οὐ τϑ]ϊᾳοβ γρίθγθβ. Ῥαρ. 1906. ἵνα μὴ καταρρωαχϑῶσι πρὸς ἄναντες χωρίον βιαζό. μενοι. Ἰωθροπάσμη καταραχϑθῶσι. ὙΘΙθαπι δὲ χασ- ἀράσσω, αἱ ὧπ - ἀράσσω, 8604 Ἰἰ ταΡίοτατα ἱπάοοία πϑίϊο Πέδγα Ρ θτηϊηδίᾳ καταρράσσειν ΒΟΙΙΌΘΓΘ 8βο]ϑέ, Οὐρίοβθ ἰὰ ΒΌΡΓ ἀθιηοηβίγαυ τη, Ῥαρ, 1914, Κεμδίυβ τοὺς εἰρηνοδίκας ἐψηφίσατο πέμπειν κα.- τἀγγέλλοντας Αἰκανοῖς τὸν πόλεμον. Οὐἰδγέαχη οδὺ καταγγελοῦνγ-. τς ὉΠ16Θ ὙΘΡΌΙΙ οδί. Μιζέθγθ αὶ ἀθ Ρδ60 ἃρδηὺ (ὑγᾶθοθ ορη- βὑδη ἸΒ81 18 ἀϊοϊἐ πέμπειν οἵτινες διωλέξονται δαὶ τοὺς διαλεξομένους δαὺ πρέσβεις διωλεξομένους, 864 ἰπ Ηΐβ ΟἸηπὶ θὰ “7 μέρα οϑὲ ἢ6- ΟΘΒΒΔΡΙ ΤΩ, Ῥοβὺ ρϑιοα βου θθηάμχη ; ἐὰν ἐμὴ --- δίκας τοῖς ἠδικημένοις ὑπέ- σχωςΓΝ ΡγῸ ὑπόσχωνται. Οὐμπδίδηξον Θηΐπη οἴη ἀἰδθθδης δίκας (Υ61 δίκην) ὑποσχεῖν, βορὰ ὑποσχέσθαι ἴῃ 68. τ6 ΠΘΙΏΟ ΡῬΟηϊύ. Ῥαρ. 1922. ἡμέρα δὲ ἤδη διεπέφωσκε. ΝΙΒΙΠ ἐογίηα οϑὲ οἱ ασδθοὶβ ἰηδυάιία διεπέφωσκε. Ἐχ Ηοτγοάοίο, υδὶ ὲ5 Ἰορίέαν Π]. 86. οὐ ΙΧ. 45. ὥμ᾽ ἡμέρῃ δὲ διαφωσκούσῃ (41 Ἰἰ τὶ διαφαυσκούσῃ) ἱοηγβίαβ βαμπβὶς: ἡμέρα δὲ ἤδη διέφωσκε. Ραρ. 1928.5ᾳ. ὁ δὲ ἀδελφὸς αὐτοῦ --- ὑπὸ ληματός τε καὶ προθυμίας φερόμενος, ἄχρι τῆς παρεμβολῆς τῶν πολεμίων ἤλασεν. ΝΒ] οδὲ φερόμενος ὑπὸ λήματος, 804. Τη8]6 αἰγίβα γοῦθαᾳ βαηὶ οὐ φερόμενος ουτη ἤλασε σοηϊαηρθηάστη. [Πὲ ραΐπὶ Φέρων ΟὈ͵ὴ ΥΘΡΡ8 δούγ]8 ΘΟΠΙρΟΠΪ ᾺΡ βρη βοδηβ ἃράογοίη δὲ ἰτηρθύμασω οὐ Δἰδογ ἐαίθιη δηΐϊπηὶ δὲ τηοέαβ ΓΑΡΙ Αἰ αύθιη., βἰο διτη γϑυθὶβ ΡΑΒΒΙΥ 8 Θύ- πθαΐγ]θ ᾧερόμενος οοπἰππρίξαγ, ἩΗρδτοἀοίαβ ΥἹΙ. 91. φερόμενοι ἐσέπιπτον ἐς τοὺς Αἰγινήτας. ΙΧ. 109. Φερόμενοι ἐσέπεσον ἁλέες ἐς τοὺς Πέρσας. ϊοηγδίιβ ἱξθγαχη Ρᾶρ. 1640. φερόμενοι --- συρράττουσι τοῖς κατὰ μέτωπον. Ῥαρ. 1990. εἰς τὴν πόλιν ἐπῆραν οὐχ ἅπαντα πεπραχότες ΟΟᾺΑ ἐβούλοντο. Πεπραχότες, ἰὰ οβὲ διαπεπραγμένοι, ἃ Ἰοοὶ βθηΐθη δα ΔΌΒουτθύ. ΑΡρραγϑὺ βθηβὰβ Ὑϑγθογαχη ὃχ Β6ᾳ4. οὐ μὲν δὴ 18 οὐδὲ Ῥωμαῖοι πάντα εὐτυχηκότες ἀνέςξρεψαν. Τίδαιθ. οῃιθηᾶδη- ἄππὶ οϑὺ: ἅπαντα πεπραΓότες ΟἿΑ (γ6] ὡς) ἐβούλοντο. Ὧδθ »»- ἐμμα φα φιΐδ εὐ πεπραγέναι ἀἰοϊαγ, αὖ Ῥ]αίο Οοταΐουβ ἀἰϊχὶς ἀθ Ηγρουθοῖο: καίτοι πέπραγε τῶν τρόπων μὲν ἄξια, αὑτοῦ δὲ καὶ τῶν ςιγμάτων ἀνάξια. βοϊοπὺ δαυΐθτη βοῦῖραθ οὐ δβ010}]}] πεπραψέναι, αποὰ ΡΪδπ6 ἴῃ ἀοϑαθυιμαϊπθιη ΔΌΪϊοταῦ, ἰῃ πεπραχέναι ΘΟὨγΘΓΙΘΙΘ, αποᾶ ΒΟ] πὶ πογουδηΐ. Ῥαρ. 1981. ὧν ἐλάχιςος ἦν [ὃ] λόγος. ὙἰξοβΘ ἀρυπάδὺ αὐὸϊ- ΟΪὰ8, αυθπὶ ΠΘΙῚΟ ἰπ ἰδ θὰ8 δἀάϊν, ὧν πολὺς ἦν λόγος, ὧν οὐδεὶς ἦν λόγος, οὐ Β'1η. Ῥαρ, 1982. καλὸν ἡγησάμενοι καιρὸν Αἰκανοὶ ---- καταλῦσαι τὴν ἀρχήν. ῬοΙύ σοοαθυϊαπι, αυοὰ π0}]0 τηοᾶο δθθββθ ροίβδ: ἡγησάμενοι καιρὸν (ἔχειν) Αἰκανοί. Ῥαρ, 1995, οὔτε χελώνας χωςρίδας εἰδότων κατασκευάζειν τῶν τότε ἀνθρώπων οὔτε τὰς καλουμένας ἑλεπόλεις [μηχανάς]. Μα4]8 ἸΏ8ΠῸΒ Δα]ογὶὺ μηχανάς, πδιηαθθ ἑλεπόλεις ρῬοβὺ Ποπιθίτὶ! τοῦ πολιορκητοῦ ἰθΙηροτὰ ϑρρδ᾽ἰδηναῦ ΔῸ οτηηῖθαβ, αὖ δρυὰ Αἰδμ6- ὨΔΘῸΠ) Ρᾶρ, 41. «. οὐ δυναμένων τῶν ςρατιωτῶν τὴν ἑλέπολιν προσαγαγεῖν τοῖς τείχεσιν. Ῥ]ανατομαβ ἱπ Ζορηιθέγίο ορΡ. 40. προσῆγε τὴν λεγομένην ἑλέπολιν πολυπόνως καὶ κατὰ μικρὸν ὑπὸ βρίϑους καὶ μεγέθους μοχλευομένην ὡς μόλις ἐν δυσὶ μησὶ δύο ςαδίους (Φ40 ρΡαββι8) προελθεῖν. οὐ 4110] Ρϑββίτη. Ῥαρ, 1997. κατευράφοντο τὰς δυνάμεις. ΜΙΠΐο5. δογίζογο γρ] οθηϑογίδογε καταγράφειν ἀἰοϊν σογίο οὐ ρϑγρϑίιο οχῃηίπση 8, ποη καταγράφεσθαι. ϑουῖθοπάυτη ᾿ρὶ κατέγραφΟΝ τὰς δυνάμεις. Ῥαρ, 1938, πρὸς ταῦτα βουλευομένοις τοῖς Ῥωμαίων ὑπάτοις ἐδόκει κράτιςα εἶναι ταῖς πόλεσιν αὐτῶν πρῶτον ἐπιχειρεῖν. ΝΘΙΩΟ ὉΠ] ΌΔΙ ἴῃ ἰ8]} τΘ δἰ ἰοῦ αἰχὶύ αυδτα κράτιςΟΝ εἶναι. 5 ΟΝ ν᾽ ΑΣΝ τ ΤΟΣ" ο μνεως ας Γ πσξ δωκε σιν ὡνκολ σατο τ τ εἰοδω. τσ τζοι, ἑαβιλο εκ δ κῆς ὑπο δου, ρ ρν ὦ δῶρδ Ὁ “Ὁ - τ τ αρνν" -.α- . ῳ ᾿ -" ΓΝ δ " - " 186 ΑὉὮ ΤΒΗΌΜ ΦΕΟΙΝΤΌΜ, Ῥαρ, 1982. ὅτι πολιτειῶν κρατίςη τοῖς ἐλευθέροις ἐςὶν ἰσηγορία. Ποβιἀθγαύαν δι θα] 8: ἐςὴὶν Ἡ ἰσηγορία. Ῥαρ. 1985. οὗ δὲ ἄπειροί τε καὶ ἀνήκοοι ἔτι ἦσαν καὶ ἐφ᾽ ᾧ [δὲ] μώλις᾽ ἐταράχθησαν τοιόνδε ἦν. Ἐχρυπρθ δέ τι816 80 Εά ΐοτο ΘΧ ὑπὸ Οὐοάϊοθ ἱπβογίαπη. Νϑιωρθ καὶ --- δέ ἰΐα Ῥομὶζα αδὶ καί βρη ποὺ δέξαηι. Ῥαρ. 1988. οἱ δὲ δήμαρχοι σφᾶς μὲν αὐτοὺς οὐδὲν ἔλεγον ἀξιοῦν οὔτε ἄδικον οὔτε ἀσύμφορον ΘΥνομίαν εἰσάγειν βουλομένους καὶ ἰσηγορίαν. Ὕρῆαχα οδὺ, αἰ τοδ 'ρ8α ἀοοσοὺ, Ἰσονομίαν εἰσά- γειν. Ῥᾶρ. 1982. οὔπω γὰρ τότε ἦν οὔτ᾽ ἰσονομία παρὰ Ρωμαίοις οὔτ᾽ ἰσηγορία. Τυϊθαπὶ Ρ]ΘΪ8 ποὰ δομαϑ ἔθος ροβίυ]αθαπέ, βϑὰ αοφιαδιζἠαΐθηι ἐμγὶϑ. οἵ. Ῥᾷρ. 9026, συγχωρήσειν τοῖς δημάρχοις προθεῖναι τῷ πλήθει τὴν περὶ τοῦ νόμου διάγνωσιν, ὃν εἰσέφερον ὑπὲρ τῆς ᾿ΙζοΟνομίας. οὐ Ραρ. 9069, προθήσειν νόμον τὸν ὑπὲρ τῆς ἰσοτιμίας. Ῥαρ, 1988. τοὺς δὲ ὑπάτους καὶ τοὺς πατρικίους αἰτίους "Ε(ζεσόαι τῆς φάσεως ἔλεγον ἀνομίαν αὔξοντας καὶ πλεονεξίαν. Οαΐα ἀθ υθέθγίδιδ ΟΟπδα]ατα δὲ ρα νι οἰοσασα ἱπίατὶϊβ φαθτιμία, ἰη 6 ]]ρ]- ἰὰν αἰτίους ΤΟΝ σθαι ὙΘΓΌΙΩ 6886. Ραρ. 1988. τῶν κατὰ τὴν πόλιν οὔτε δημοσίων οὔτε ἸδίωηνΝ οὐδὲν ἐτελεῖτο. δου] θθπάμυτη ααοᾶ ἰπ ἐδ}} τ δββο]ϑὲ: οὔτε δημοσίᾳ οὔτε ἰδίᾳ. Ῥαρ. 1990. λέγοντες ὡς οὐκ ἐπιτρέπουσιν αὐτοῖς νόμους εἰση- γεῖσθαι. Ἐοίθ ΟἸἰβίδηυβ βουγαυὶ ἐπιτρέψουσιν. Ῥαρ. 1990. συνθήκας γὰρ εἶναι κοινὰς πόλεων τοὺς νόμους. Βαταύαπι οϑὺ οχ ογύϊομθ Ηγρογ ἰβ κατὰ τοῦ ᾿Αριςογείτονος (πίον Βοσηοβίθηΐο88) Ρὰρ.. 774. πᾶς ἐςὶ νόμος --- πόλεως συνθήκη κοινή, αυοὰ Ῥαρὶπίϑηυβ γοῦθϊὶ : ζθ4 6ϑέ ---- σοηεμηρεῖδ γϑὶρ. ϑροηϑῖο. υἱά. Μροοῖϊ. Οὐ. νὰρ. ὅθ8. ϑυηὺ οὐΐδπὶ 811} οχ ϑδάθπι ογαίϊοπθ 1οοὶ, 408 ἰπ σθαι 808Πι 187 Ὀἰοπγβίαβ ὁοηνορεϊν, ααοτατη ἄπο8 Ἰπα 1686 ἰαγαί. Τοπγψεῖαβ ρᾶΡ,. 1415. μοσχευομένη κατὰ τοῦ δήμου τυραννὶς καθ᾿ ὅλης τῆς πόλεως μοσχεύεται, Βατηβὶν γΘΥ τη μοσχεύειν 60 βθηδὰ ὁχ Ηγ- ροτᾷθ ρδρ. 788. 4, οὐ ρᾶρ. 2901. κἂν τὰ κράτιςᾳ ὑποθῶμαι Σιακενῆς ἐρραψῳδηκὼς ἔσομαι. οχ Ηγρογίάθ ρΡᾶρ. 770. 18, μάτην ἐρραψῳδηκότας ἡμᾶς ἔσεσθαι. Ῥαρ. 1991. ποίΑΟ δὲ ὑμεῖς --- νόμων εἰσφορᾶς ---- ἐξουσίαν ἔχετες Ηοοὐϊβϑίπαθ ἰῃ 1118. Ηἰτὶβ βουὶρύπτπι οϑὺ ποία Ν. Απίσηοβθ ἀἰοὶ αν Ὧ6 τιοῖθ ποίαν (εἶνθ τίνα) ἐξουσίαν ἔχετε; ῬΙῸ οὐδεμίαν. Ομοώ νοῦϊδ ὑμδ οδὲ ἴσφιρι 7ογονάαγιι ἰὰ οϑὺ μοίρῃ υοὔϊδ ὑἐμι8 6ϑέ. Ῥᾳρ. 1998. οἱ πατρίκιοι τίμιον αὐτὸν ἐπὶ τούτοις εἶχον. Νοη ἱπτθα θην ουτοτο ἔχειν οὐ ἄγειν Ἰπύθι 86 οοπίαπάπηίαν. Προρθα- Ν ᾿ , « ἄστη τίμιον ἦγον, οὐ φῬοϑὺ Ρϑαοᾶ παρέξειν τὸ ἀσφαλὲς ὑπι- σχνούμενοι ῬΙῸ παρασχεῖν. : τ : τίμιον ἄγειν τινά ἴα ἤομπονθ ἤαδογα αὐήφιθηι οὐ 8110] Ἰθρ! αν οὐ ἐρυὰ ΤΗπογάϊάοτά ΥΠ\|. 81. τιμιώτερον αὐτὸν ἄγοιεν. Ῥᾳρ. 1990. χάριν εἰδέναι ΠΕΡῚ ὧν ἅπαντας εὖ ποιῶν ἐν τοῖς ᾿ « " πολέμοις διετέλεσεν. Νρορδδαιίυτα οϑὺ ὝΠΕΡ ὧν. Ῥαρ. 1997. ἐγὼ μάλιςα ἐβουλόμην ἄν. αταθοῦ φοπιροβιἐϊο οὐ: ἐγὼ μάλις᾽ ἂν ἐβουλόμην, ἰταμυαπὺ Θηΐπι μάλιςα, ἥκιξῶ οὐ βἰ τα ]18 οταηΐα σοουΐϊδιη ἄν δὰ 8688. Εδάοτα ταϊο δὲ ἰπ οὐκ ἄν, τίς ἄν, πῶς ἄν, γὰρ ἄν, τίς γὰρ ἄν, πῶς γὰρ ἄν, τίς οὐκ ἄν, αα8θ ποῃ ἴδ 0116 αἰγὶ πα υηίαν. -» Ν 9 , Ῥᾳρ. 1998. κωλυϑεὶς δὲ τούτου τυχεῖν διὰ πενίαν καὶ ἀσθένειαν καὶ τὸ τῶν πολλῶν εἷς εἶναι. Ὀοταοβίμθοποβ ἱπ ΜῈεδίαμα ῬΡ8ρ;. ὅ45. Α Ἀ ᾿ ͵ , καὶ ταῦτα πέπονθεν --- παρὰ τὴν πενίαν καὶ τὴν ἐρημίαν καὶ τὸ -92 - . τῶν πολλῶν εἷς εἶναι. Ῥαᾳρ. 1998. ἀναςάντες τῆς ἐχομένης νυκτὸς ὠχόμεθα. Ἐϊάϊου-. Ἰατα οδὲ π᾿ Βοὺ δρρατηθηίο ϑοφμθηδὲ μοοίθ. Ῥθροπθ ἀρχομένης τῆς νυκτός. Ῥαρ. 1998. ἀδελφὸς ἦν μοι Λεύκιος, ὃν ἐγὼ πάντων ἀνθρώπων ᾿ Ἢ βῃ Ἢ 5 ν πΣδδωντ τ, . τω ἴ,."γυσξο ς τῷ εις γ»ν ἐλευ ας σωψα. τ. οὐ ρον» σ σρ»»- 188 μᾶλλον ἠγάπησα. ῬΙῸ μᾶλλον δὲ πδίατα τοὶ δὲ ἀἰοοπαὶ ΘΟΙΒῈ8.- ὑπο ροβίυ]απὲ μάλιςα, αἱ Ρᾶρ. 1998, πάντων δὴ μάλιςα αὐτὸν ἀνθρώπων ἐμίσουν. Ῥοβὺ ρϑυθᾶ ραρ΄. 1999. τὸν μὲν ὠδελῷόν μου [Λεύκιον] νεκρόν, 4616 ᾿πϑυ]βὶ Βοιηΐηΐβ ραθτὶθ δἀἀἰἰατηθπέατη. ΟΡ. 1998. ὕβριξον εἰς ἡμᾶς οἷα μεθύοντες ἂν νέοι καὶ αὐδάδεις [ὅσ᾽ ἂν] εἰς ταπεινοὺς καὶ πένητας ὑβρίσειαν. Ἠδοΐδ Ἑαϊίον ὅσ᾽ ἄν Θχρυηχὶξ, βοᾷ ἀπᾶθ παίῃτη δἰξ πο ΡΘΟΙΒΡΟΧΙύ, Εἰγαὺ οἷχ με- θύοντες νέοι: δαβογὶρία δϑὲ δογγθοίϊο ἴῃ ἸΏΔΓΡηΘ οἷ᾽ ἄν. Τιορθη- ἄστη οϑὺ: οἷ᾽ ἂν μεθύοντες νέοι καὶ αὐθάδεις. ΝΘΟΘΒΒΑΓΙ τη ἄν ΘΟΥΓΘΟΐΟΙ 818 ἱπηρογίπμο 1060 ἰηβοτϊς. Νόοη Ροββιαηὐὺ θηΐτηῃ ὃς ἄν, ὃ «τι ἦν, ἢἢὉ ἄν͵, ὅσ᾽ ἄν Ἰη θΡΡοβὶΐο 8110 γοσδθυϊο αἰτίτὶ, ΠΌΔΙ μέν, δέ, γάρ οὲ Ββίτη. Ῥαρ. 9002. ὁ δὲ πατὴρ --- ἑχυτῷ χωρίον ἕν μικρὸν ὑπολεΙπό- μενος --- ταλαίπωρον ἔζη βίον. Πμορϑηάθχῃ : ὑπολΙπόμενος. Ῥᾳρ. 2008. τότ᾽ ἤδη --- ἡγοῦνται διαπράξασθαι παρ᾽ ὑμῶν κτὲ. δογίρβογαὺ διαπράξεσθαι. Ραρ. 2018. ἢ ΤΑ ὑπὲρ ἐμαυτοῦ δεδιότα ἢ τῶν ἐμῶν τινός. Μοϊθβίυμη τά πῸ]]10 πποᾶο ἐο]ογαγὶ Ροὐύθϑύ. Επηθπάδ: ἤτοι ὑπὲρ ἐμαυτοῦ, αὐ 5Βοϊοηὲ ἤτοι --- ἤ ἴῃ (Α]1 τ ΘΟΙΩΡΟπΐ, αὐ ἰπ 1110: ἤτοι τέθνηκεν ἣ διδάσκει γράμματα. ἤτοι τοιαύτην δεῖ γαμεῖν ἢ μὴ γαμεῖν. Πιοηγ βία ρᾶρ. 232939, ἤτοι μεγάλων κακῶν ἄρξει Ῥωμαίοις ὁ θάνατος οὑμὸ; ἣ μεγάλων ἀγαθῶν. Ῥαρ, 2901}. τίς δ᾽ ὁ τὰ γράμματα κομίσας ὑμῖν ἀνήρ ἐς; τί οὐ ΚΑΤάγετε αὐτὸν εἷς μέσον; Θυϊὰ ἰδηπάθτη δὲ ἰῃ ᾿αϊαβτηοαὶ ὨΘρΌΪΟ κατάγειν Ὦ Κ᾽ ρ] οἰββίπηθ δον ρθηάστη: τί οὐκ Αγετε αὐτὸν εἷς μέσον; Ῥαρ. 2018, τὰ γὰρ πράφματα αὐτὰ βοᾷ. οιηοβίμθηθβ Ρϑρ'. 906. 99. καὶ γὰρ ἀλήθεια καὶ τὰ πεπραγμένα αὐτὰ βοᾷ, τπὰθ σθρία Θιηθηἀδίϊοηθ γτϑϑυϊξαϊ ἐγ ἸΟΘῸΒ Ἰ]οπγβὶὶ ἐδ οἰοφωεθφηέέα 7) 6- γιοϑέδοηϊδ ΤΌτη. ΥἹ]. ρᾷρ, 1191, Ἠρίὶβι. ταῦτα --- οὐ ΚΑΤΑβοᾷ [καὶ διδάσκει ἃ6].} πῶς αὐτὰ δεῖ λέγεσθαι: 189 Νούίιβ οϑὺ υὙϑυβί οαΪὰ8 Αὐἰβίορ ῃδηΐΒβ : τὸ πρᾶγμα Φανερόν ἐςιν, αὐτὸ γὰρ βοᾷ. εὐ Ἰορὶ ἀἰββίτηθ αἰχὶὺ Οὐταϊοαβ πϑϑοὶο ααΐβ ἴῃ Βοκκοῦὶ “4 ηδοδοίἐδ ρᾶρ. 4600. 8. αὐτός βοᾷς (βίυ]ο οαἰϊναν αὐτοβοᾶς) ὅμοιος ὧν τῷδε: ᾿Αττικῶς πάνυ συμπέπλεκται. σημαίνει δὲ οἷον αὐτὸς σεαυτῷ μαρτυρεῖς κεκραγὼς ὅμοιος εἶναι τῷδε. Ραρ. 2018. τοιοῦτον Φύλακα τῆς ἀριςοκρατίας ᾿Αρπαζόμενον ὑπ᾽ αὐτῶν περιείδετε. βο]ομηηΐδ ἰπ ΠἸΡΥΪΒ οοηδαβίο οδὲ ἱπίρι ᾿ΑΝαρπάζειν 67 υὖρι Ορργίριθγθ, οὐ ἁρπάζειν σΟΥ̓ΤΊρ676, 86 [8Δ61]6 ἀϊρποβοῖταῦ ααἱά δἰ ανίαθθ σϑῦασὰ, οὐ ἢ.]. τηϑηϊδβύσση οβὲ ᾿ΑΝαρπαζόμενον τοααϊτὶ. αθρίυβ 860 βρτα υἱάϊπηιβ ᾿πύθ 56 Ρουίατθαία οὐ ἃ υθαγρῖο Ηθιβκίοαθ ὙΡδπὶ βου ρύαγϑτη τϑϑίϊ- ἰαίδτη ; πὰ οὐ δ] Ἰοοὰβ δουροπάτ8Β Βαρογοδὺ, σϑὶανὶ 11ὉΓ. ΧΙ, γὰρ. 170. Κίρββὶ. βοηθεῖτέ μοι ΟΥ̓Ναρπαζομένῳ ὑπὸ τῶν δυνατῶν, υὐΪ γοῖὰ Ἰϑοίϊο ᾿ἰᾳαϊᾷο ΘΟ] ρ Γ ΘΧ ἸΟ6Ὸ υἱοΐποὸ Ῥᾶρ᾽. 178. ᾿ΑΝηρπασμένου ὑπὸ τῶν δυνατῶν. Β τα ΠΠπηὰβ ποβίτο Ἰοσὰβ οδὺ ρᾶρ. 2129, πολλοὺς ἤδη τὸν ὑπὲρ ὑμῶν ἀγῶνα ἀραμένους (βὶο Ἰ6ρ΄. ῬτῸ αἱρουμένους) περιείδετε ὦναρ- πασθέντας ὑπὸ τοῦ δήμου. Ῥαρ, 9018. οὐκέτι μετριάζουσιν ---- ἀλλ᾽ ἀθρόους ἤδη περιβαλόν- τες τοὺς ἀγαθοὺς ἕλκουσιν ἐκ τῆς πόλεως. (υἱδ υπηαύδηη πῃ ἰ8}} τ νἱάϊδ γσϑῦθυπι ἕλκειν ροβιζατη ἵ ἐγαΐθῦ6 ΔἸ] θα οχ οἰγιὐαΐθ ῬῸ ὀωροῖϊογο 5 Ἑαθταὺ ΟἸΐπη, αὖ ΒΌΒΡΙΟΟΓ, ἐλαύνουσιν, δὰ Ρουϊπᾶθ Ὀθηθ ἐλαύνειν οὐ ἐξελαύνειν οὐ ἐκβάλλειν ἀἰοσαπ" ῬΓῸ ὀφροίϊογθ, οὐ 679, θαῖφογο ἰῃ ΘΧΒ᾿ Ὁ τη. Ῥαρ. 2020. οἱ μὲν οὖν ἐπιεικέςεροι --- κενὸν ὑπώπτευον εἶναι τὸν Φόβον, οἱ δ᾽ εὐηθέςξεροι πιςεύονΤ ΕΟ ταῖς φήμαις [ἀληθῆ]. ΑΥΘπδ β'πθ οδ]οθ. Οὐογγρεπάμστη οβὺ: οἱ δ᾽ εὐηθέςεροι ᾿Επίςευον ταῖς φήμαις Θχραποίο ἀληθῆ. Ῥᾳρ. 2020. τοῦ μὲν ἐξετάζειν Τἀληδθὲς [ἢ ψεῦδος] οὐκ εἶχον πρόνοιαν. Μοπάοβθα π8θο ογαίϊο οϑὺύ. Ῥοίθγαὺ ἀἱοὶ εἴτ᾽ ὠληδὲς ἦν εἴτε ψεῦδος, 8608 Βἰπιρ] οἰδδίταυ πη οϑὺ ἀθὶϑίο τὸ ψεῦδος ΤΟΟΪΠΘΓΘ τοῦ μὲν ἐξετάζειν τἀληθὲς οὐκ εἶχον πρόνοιαν. 190 Ῥαρ'. ΦΟΦΌ. ὁ δ᾽ ἕτερος τῶν ὑπάτων --- εἶξαί τε συνεβούλευε τῇ καιρῷ καὶ πρὸς μὲν τοὺς ἔξωθεν πολεμίους τὰ βίαια ἀντιτάτε ἐς πρὸς δὲ τὰς πολιτικὰς ΔΙΑΤΡΙΒΑΟ τὰ μέτρια καὶ εὐγνώ τ βίῃ οοπίτογθγβίδ ΤΠΘΠἀΠΟΒΌΙΩ οϑὺ διατριβὰς, βοᾷ πἰἢ 1] τόδ - ἀαρ] οὶ Ἠθβκὶὶ οοπϊθοίασα δα διαφοράς δυὺ παρατριβά ϑερᾷ πθη ίθ, γογα Ἰθοίϊο 6ο]]ρὶ ροὐθϑὲ ὃχ Ρδρ. 902. διὰ τὰν κα τριὰς ἼΘΡΙΔΑΟ -- ἰσχυρὰ τὰ τῶν ἐχθρῶν ποιῆσαι πράγματα Α τοὺς ἔξωθεν ἐπιφερομένους ὠποτρίψασθαι βουλομένῃ κακῶς δ οἰκεῖον ---- διαλύσασθαι πόλεμον. πάρ ἰη 6 Πρ 56 Θ886 - “ ἄττα: πρὸς μὲν τοὺς ἔξωθεν πολέμοΟΥΓ τὰ βίαια βωδε Ὥμῳ πρὸς δὲ τὰς πολιτικὰς ἜΕΡΙΔΑΚ τὰ μέτρια καὶ εὐγνώμονα. : Ῥαρ. “022. καὶ δὲ θαρρεῖν τε αὐτὸν ᾽᾿Επαγομένη καὶ πλανῶσα ἐλπίς. Τἰθμοίανι αὐάογο Οἀταθοθ ἀϊοϊ θαρρεῖν Ὕπάγεσθαι 4ΌΔΙΠΟΌΓΘΙα Ὑπαγομένη τοβεϊξαθηάυτχη. ; Ῥαρ. πτὰν τῇ δ᾽ ἑξῆς ἡμέρᾳ --- ἘΠῚ τὰς ἱερὰς ἑτάττοντο κατάρτι : θρ. ἘΡ τὸ ἱερὰς ---- σημΑΙας. Τϊοϊξα ϑηΐση εἶναι σημαίαις (ρᾶρ. 1778) βρᾷ τάττειν δὲ χα ὑπὸ τὰ , ταγρώ πάλε γράφειν ὑπὸ τὰς εἰ , ᾿ νος ἄντ τσοὺ τολ τ ν ν εινά. ϑοϊθθδηΐ οἱ] τὰ οἱ 811 οὐ βομδθίδσυτιβ δὶ χυοά πουθτη γοοδθ.] τη οχ δοιητηπηΐ 8η8- Ἰορία ἰουτηδίαπι στϑρουιββοης ἰᾷὰ ,οὔίέορς αὐάογο Γρωὶοὶο." Εφυϊάθπι σοΟμΓἃ ΤὨΔΙΤΩ ΘΟΙΏΡ] ΠΤ γΟΟΔΡ.]8 6 Τιοχἰοὶβ δ ϊοθγθ 486 Βοῦὶθὰ- ΤΠ ἀοΥΤα ἐδη τὴ ΘΥΤΟΓΘ πδίᾷ ἴῃ πηΐοο ἸΌοῸ ολδιμνσς Ιῃ ΠΟΙΌΣ ΠΌΠΙΘΙΟ δϑὺ ψϑυθατη ἀναγκοφορεῖν, αυοὰ πυϊηθαδιη ἴῃ τογασα, ηδύτιΓὰ ἤαϊξ, βουίρβοταὶ Ποηγβίαβ ἐναγκοφαοῦντες τὰ δεινά τα δίυ οοἰθογαίαπι Ἰοσαπι ΤΉΘΟρομρὶ δρυὰ κρυνώρυ περὶ ὑψοὺς οΔΡ. 51. τὸ τοῦ Θεοπόμπου ἐκεῖνο --- διὰ τὸ ἀνάλογον ἔμοιγε σημαντικώτατα ἔχειν δοκεῖ ὅπερ ὃ Καικίλιος οὐκ οἶδ᾽ ὅπως καταμέμφεται » Δεινὸὲ ὧν (Φησὶν) ὁ Φίλιππος ὐρνῶνεϑαρεα πράγματα. Πιοηγβίο αυοαὰθ 86 σίρηἑμοαμέον αὐηιοάμρι ἀϊοία 6886 ΥἹἀθρδηΐαν, ΔΙΠΟΌΡΘΙΩ ἷπ Βί τα} ἀγριτηθηΐο ἰάθτη οἱ ἀΐοθτθ ΡΙδουϊ,. ᾿Αναγκοφαγεῖν ϑηΐτη ἀἱοὶ ἐὰν φιὶ φιοίοϑέλαϑ οὐ ἀϑγιρηηαϑ υἱοίιι8 ηδοσδοίἑαέα σομοέαμέὶ ; ν ᾿ αρῖριο ἐοίογαέ ἰάηὰθ ἰρβῦσα Πὶ Ἰ βθηὐθηὐΐα σϑαυΐγὶν. 40 1Ρ Ὀοηγβὶΐ 191 Ῥαρ. 9090. ἐπικαταρρωγεὶς αὐτῷ πέτρος ὑπερμεγέθης. ϑδότὶ- γομάυτα ἐπικαταράγείς, πϑῖὴ ὙΘΡΌΟ ἐπικαταράττειν ἰὰ 60 ϑΙρα- πιοηίο Πίοπγβίαβ ΡΟπΘΓΘ 8ο]θὺ. αὖ μ8ρ. 9028. Ραρ'. 030. τέλος λαβόντος τοῦ λυηςρικοῦ πολέμου τὴν πολιτι- κὴν πάλιν ἀνερρίπΤ ΟΝ οἱ δήμαρχοι ςάσιν. Ὕοῦατμα τυἱάϊύ ὅ'γὙ]- Ὀυτρ. ὠνερρίπΊΙΖΟΝ ΤΘΡΟΠΘΒΒ. Ῥογίυβ ῥα θοὰΒ ἰῃ Οὐγϑθοὶβ νμφαέαηι ἰφοίἑοραιθηι ποη ϑοϊ οἰἑαμάσηι 6886᾽ οθαθυῖῦ. ἙάϊίοΣ ο86- τα ἄσποοτα δβθουΐαβ οδίύ. ᾿Λναρριπίζειν τὴν φάσιν Βαρρίαβ δρυὰ Ὀἰοπγβίατη Ἰορίθαν, αὐ γᾶρ. 1847, εἰ μὴ παύσονται τὴν ςώσιν ἀναρριπίζοντες. οὐ Ῥᾶρ΄. 1694. ἀναρριπιζομένην φάσιν οὐ 8}118 10618. Ῥειδϑάϊοδμβ Πίοηγβίαβ 1118 ἐθιηροτα φιοη ὑηρθγαίογοθ αὖ αγαΐτῸ ροίογοπέμθ ἰπ ἀθβοῦ θοπάδ ΟἸΠοϊπηδεϊ Ρϑαρογίαίθ οτηηθηι τη τη οχοθδδὶὑ, αὖ ρᾶρ. 9099. αὶ Πἰοὐδίογθτα ἱπάποὶψ ἀϊοθπίθιῃ : κιν- δυνεύσομεν οὐχ ἕξειν ΠΟΘΕΝ διατραφῶμεν, τὶ αὐ]8 τ]ὸ οϑὺ Ὁπόθεν. Ἱπορέϊαβ οἰΐδια ρδρ. 90ῦ2. ΟἸποϊππδίτβ ἰδ φαθυαΓ : ἀπολεῖται ἄρα καὶ τούτου τοῦ ἐνιαυτοῦ ὁ καρπὸς διὰ τὰς ἐμὰς ἀσχολίας καὶ πεινήσομεν ὥπαντες κακῶς. ἦοο υ670 68έ, αὐ βοταρτοηΐαβ ΑΒ61}10 Ἰοφυϊίαν, Μαδωΐαα ριδγὴδ ΜΑΥΤΟΤΘ, ΠΘῊ ἀιϑέογίαηε ϑογιδογ6. Ῥαρ. 9038, ΟἸποϊπποίυβ μικρὸν ἐπισχὼν καὶ ΔΙΑδακρύσας τοσοῦτον εἶπεν. Εχϊτηθπάμστη ΟὈἰΟΡ οϑὺ 6 Ιωθχὶοὶβ υϑυθατα 1 8}}} Διαδακρύω νἱξίο παίυτα. Εγαὺ ΚΑΙΔΑΚΡΎΟΑΟ καὶ δακρύσας οὗ πρααθηνὶ ΒΟ ὈΔΓΌΤΩ ΘΥΤΌΓΘ ἱπῈ 1118. οὐ υἱ ]οβᾶ ῬΓΔΟΡΟΒ (0 6 ΥἹἱοῖ- εἶθ δ πδοϑὶί, Ῥαρ. 2038. ΒΘ Ὀ1 ον φαθτι αν Ὀἰοηγβίαβ ἈΟΤΩΔΠΟΒ 80 ΟΡ ἱΠ18 αὐ θα5 ταδίοτιιπι ἀθρθποιᾶβθθ πλὴν πάνυ ὀλίγων δ οὺς ἕφηκεν ἔτι τὸ τῆς πόλεως ἀξίωμα καὶ ΤῸ σώξεαιν τὴν πρὸς ἐκείνους τοὺς ἄνδρας ὁμοιότητα. Μοπάπτῃ οβὺ ἱπ ΗΒ τηϑηϊοδίσσα, δ᾽ τα- Ρ] οἰδδίπηατη οϑὺ οουτίροθ: καὶ σώζθι! τὴν --- ὁμοιότητα. Ῥᾳρ. 2094. ὀμωμόκασιν --- ἀκολουθήσειν τοῖς ὑπάτοις ἐφ᾽ οὺς ἂν ΚΑΛῶνται πολέμους. Μίτοῦ πονῦχμα οὐ ἱπδυάίψατη καλεῖσθαι ἰπ 68 τ ροβίζατα. Οτημίαπι πὰ ὑογἸ ἷπ ΒΟῸ πθοροίΐο ἔοττηυ ἃ τοὶ ἰξατῖβ : ὠκολουθεῖν ἐφ᾽ οὃς ἂν ἩΓῶνται πολεμϊους. ππ'π΄- τ. .-.....ὄ - 199 Νοπ ἱπίατία βίο βυβρθοία βαπὲ γϑυῦα Ρϑρ. 2038, ἔφῥασαν ὠσάμενοι διὰ τῶν πυλῶν οἱ ἔνδον, 8ρᾷ ποη Ρἰδοθὺ φυοᾶ οοῃίθοϊ! διὰ τῶν ἐναντίων πυλῶν. πὶ} Θηΐτη Βαϊ Βοθιηοάϊ τῃθ ἘΠΊ ΌΔΙΩ ΤΉΘΙΏΪΗΐΪ ΙΘρθτθ. Μα]τὰ δ᾽ ΑΛΛΩΝ πυλῶν, αὖ αἴΐα ρογία οχ ὈΓῸΘ ΘΙῸΡ 8586 ἀϊοαηίαΓ. Ῥαρ, 2040. κατὰ σπουδὴν ἐξήεσαν ὑπολαΙπόμενοι Φυλακὴν τῇ πόλει. βου θη τη ὑπολΙπόμενοι. Ῥαρ. 2048, οὐδείς ἐςιν ὑμῖν πρὸς ἐμὲ περὶ τούτων λόγος ἀλλὰ πρὸς ταύτην λαλεῖτε τὴν Φηγόν" δείξας αὐτοῖς τινα πλησίον πε- Φυκυῖαν. ὙΘγΆτη οὔ ϊοηΐβ (ΟΡΙΏΔΤΩ Τθρθῦιὺ Πρίβίθ: ,ὠλλὰ πρὸς ταύτην λαλεῖτε." φηγὸν δείξας αὐτοῖς τινὰ πλησίον πεφυκυῖαν, ἾΒΙ αυρὰ πᾶ Ἰἰέθταϊα δἀάϊία πρὸς Ταυτην! λαλεῖτε Βογὶ ρίυχη ορογίαϊν. Οὗ ρμὰρ. 99. λέγει δείξας τοὺς οἰωνούς ---- τούσδε γὰρ δήπου αὐτὸς ὁρᾷς. Ὥδτὴ τούσδε οἱ τουτουσί ῬΙδηθ ἰάθτη δβί, οἱ Ρᾶρ. 501], πάντες ἀπολεῖσθε ὑπὸ τουτωνί- δείξας τοὺς ἔχοντας τὰ ξίφη. Ῥαρ, 9048. τοὺς Φητιάλεις --- ἔπεμψαν μωρτυρούμενοι (166, μαρτυρόμενοι) θεούς τε καὶ δαίμονας ὅτι μὴ δυνηθέντες τῶν δικαίων τυχεῖν ὅσιον ἀναγκασθήσονται πόλεμον ἐκφέρειν. ϑΡΡΙθηδατη ὅσιον (καὶ δίκαιον) ---- πόλεμον 6Χ ΕΘ Δ] πη ἐουτη]α ᾿ὐϑτὺμ Ριυμ- ΟΕ ὈΌΒΙΌΜ. οἵ. Ρρ', 1607. ὅπως ἂν --- δόξαιμεν ὅσιον καὶ δίκαιον ἐπιφέρειν τὸν πόλεμον. Ῥαρ. Ἰθὔῷ. ἱππάρχην ἀποδείξας Λεύκιον Ταρκύνιον ἄνδρα τῶν ἠμελημένων μὲν διὰ πενίαν, τὰ δὲ πολέμια γενναίΩνΝ, ἴπὴο γὙ61Ὸ γενναῖον, Ῥρυβρίσιαυτη δὲ πάρ γυ]γαίδθ υἱζἰατη βἰέ ογέαμη. ΝΘΙΩΡΘ οχ ΕἸ οτὶβ θγροσθ, αΌΘΙ Ὑἱοῖπϑ τῶν ἠμελημένων ἄθοθρο- ταηΐ. Οὐάΐθθ8 Οἱωπθβ σϑοΐθ γενναῖον. οἔ. Ρᾶρ. 1768. οὐ μὴν τῶν ἀπερριμμένων τις ὠλλὰ τῶν ἐπαινουμένων δι᾿ ἀρετὴν καὶ τὰ πο- λέμια ἄλκιμοοσ. Ῥαρ. 9057. (Οἰποίπηδέιβθ) ὠπῆλθε πάλιν εἰς τὸ μικρὸν ἐκεῖνο χωρίον καὶ τὸν αὐτουργὸν αὐτοῦ ἐντὶ τοῦ βασιλικοῦ μετείληφε βίον. Μοπάοβυμη οϑὲ αὐτοῦ. Πμορθηδαπη 6886 ΒΌΒΡΙΘΟΓ: τὸν αὖ- τουργὸν αὖθις --- βίον. Τλοϊπὰθ τηθῃδοβάχῃ οβὲ »ογ γδούμρε μετείληφε, 198 υδοὶ ΟἸποϊπηδίυβ αασχτη ᾿866 ΒΟΥ ὈΘΓΘ α οαβοὺ βαρουβίθθ. Ἐθ- ΩΝ βοσὶρύατα 1ἰ θτοσατα ομηπίατη μετειλήφει, αὖ Βαηὺ Βθαυΐϊο- το8 88 ἀϑὰπι Ὀ] υϑαδιηρογίδουιϊ εὐεπίφοροι, αὶ Ὑοίθγθβ ἱτηρογίθοίο αἰθοδη αι . ε " -ι Ψ Ῥαρ. 90θ0. οἱ ὕπατοι τὴν βουλὴν συνήγαγον ὡς περὶ τῶν ὅλων : ’ ἔσχατον τοῦτο βουλευόμενοι. Ῥαϊιβ ΘΙΤῸΡ ΡΓῸ βουλευσόμενοι. Ραρ. 9062. καλόν, ὦ Οὐεργίνιε, καὶ θαυμαςὸν ἔργον ἐξειργά- σασθε διασπάσαντες ἀπὸ τῆς βουλῆς τὸν δῆμον. Ῥοτῖ πρΟΘΒΒΔΓΙα γοσῦυϊα, 4αδπη ποπῖ0 ΟἼΔΘΟΟΡΌΙΩ ἴῃ υϊαβοθτηοάὶ ἰροιίορ μα πυταρ οταἰ ἰδ: καλόν ΓΘ, ὦ Οὐεργίνιε, κτὲ. Ῥδρ;. 1078. καλήν ΓΘ ὀξαν οἴσει μοι παρὰ πᾶσιν ἀνθρώποις γνωσθεῖσα ἡ παλιμπροδοσία. ᾿Ὶ εἾ ’ Ῥαρ. 9069. εἴ τις ἄρα θεὸς ἐπισκοπεῖ τοὺς καλοὺς καὶ δικαίους Ξ Ϊ Ε ͵ ἣν ἀγῶνας καὶ ἡ τὴν πόλιν τήνδε αὔξουσα τύχη [εἴ] μήπω προλέλοι πεν αὐτήν. Μα1]6 τορϑύϊατα εἰ Ὑϑυθογατη ΘΟΙΩΡΟΒΙὑΪ0 τοβραϊύ, οὗ ορίϊπιθ ΟἸἰβίαπυβ 106 οταϊ ἐὺ. Ῥᾳρ. 9068. τὸν ὡπάντων κράτιςον θάνατον αἱρησόμεθα ΠΕΡῚ τῆς πατρίδος, ργο ραΐγία ἰὰ οδὺ ὙΠΕΡ τῆς πατρίδος. Ἔ ε Ϊπ 5864. ὑμεῖς δὲ αὐτοῦ μένοντες οἰκουρεῖτε ἄμα ταῖς γυναι ἵν. ΕἸοβουϊατα ἀθοουρδὶὺ οχσχ Ηογοαοίο ΥΠ1. 11. καί μῇ ταύτην τὴν ἐτιμί ἰϑημῶιι --το αὐτοῦ μένειν ἅμα τῇσι γυναιξί. ὐρορεοο ἱπάϊοασο Ηρϑγοάοίὶ Ἰοσαπα,, ὉΠ46 γαϊραία δρυιὰ Ὠἰοπγβίατη Ἰθούϊο θιλθηάδτὶ ἀρρθού. [δαὰθ λά ρας μονηα δχροθϑῖη. ἰάϊὰΓ δρυὰ Ὠϊοηγβίυτη Ρδρ.. 474, ἱκετεύω " επρρη ἀπόρρητα ποιήσασθαι εἰ μή μὲ διεργάσεσθε. ΝΣ ὧν ο Ηοτγοάοιϊ! ΙΧ. 45. παραθήκην ὑμῖν τὰ ἔπεα τάδε τίϑεμαὶ δαύρητα ποιεύμενος πρὸς μηδένα λέγειν ἄλλον ἣ Πανσανίην μή πρέρρί διαφϑείρητε, Θταθτρὶὶ σογὰ Ἰθοίϊο: --- ποιήσασθαι ἵνα μή με διερ γάσησθε. Ῥαᾳρ. 9004. ὑμῖν δὲ τοῖς ἐγκαταλείπουσι καὶ προδιδοῦσι τὸ “ . ; δ : ἶ κοινὸν ἥξει δίκη τιμωρὸς οὐ μεμπτὴ παρὰ θεῶν. ΠΝ ᾿ ’ ἐγκαταλιποῦσι καὶ προδοῦσι τὸ κοινόν. ροϑέ ῬοΙρούγαία [ΔΟΙΠΟΓᾺ γὶπαϊοία νϑηϊί. Ῥᾳρ. 906ῦ. οὐ γὰρ ἬΔΗ βαρβάροις μέν τισι --- Ῥωμαίοις ὃ 18 ὈΙΟΝ. ΗΛΙ. 1904 ' : δὰ ἄρω κτὲ. ἴπ μδὸ ποὐϊβδβίπηδ Ὑϑυθ ΟΠ ΘΟΙΗΡΟΒ ἐἱ0η6 ῬΟΒΙΓΌΣ οὐ γὰρ ΔΗ γε] οὐ γὰρ δήπου, φαογαχαι {ΠΠπὰ τοβεϊξαθηάαχῃ, Ῥαρ. 2065. πρὸς ταῦτα [δρῶντες] ἐκκλησιάξετε καὶ νόμους εἰσφέρετε καινούς. Νοη φῬτγοθδγὶ ΚΊΘββ ηρίο ὁρῶντες ἰηβὶ οί τη 6886 οὐ τοϑθοδπάστη. Ἐδθ ἰξθγατα αἰ] ρ πίον σοπβίἀδγαΐα ποη τηαίο βθηὐθηἰίδηη. οἵ. Ῥὰρ, 1920. πρὸς ταῦτα ἐψηφίσατο ἡ βουλή. οἱ Ρᾶρ. 1998. πρὸς ταῦτα βουλευομένοις ἐδόκει κτὲ. Ττηρ νυ τηΐβ ἴῃ ογδίϊομθ ἰγϑδουπᾶδ οἱ ἰγασυ]θηΐία μαρθὺ Ἰοοῦτα. Οὐμ8] Ηογαί ας τηϊηϑίπβ οδθᾶθβ οὐ ἱποθηάϊΐδ βἰδέϊση δᾶαϊξ : πρὸς ταῦτα ἐκκλησιά- ζετε καὶ νόμους εἰσφέρετε καινούς. Ἐατὶρ 65 ἰῃ Μοάρα: πρὸς ταῦτα καὶ λέαιναν εἰ βούλει κάλει. Ῥαρ. 2066. οὐκ αἰσχύνεσθε --- οὐδὲ κατὰ γῆς δύεσθε. Μριηϊ- πογαὺ ἰοοὶ Χοπορβοπίοὶ ἱπ Ἅμαδαϑὶ ὙΠ. ἢ. 11. ἐγὼ μὲν κατὰ τῆς γῆς καταδύομαι ὑπὸ τῆς αἰσχύνης. οἵ, Ογγορ. ΥἹ. 1. 88. Ῥαρ. 2067. πρόϑυμοι δ᾽ ἐν παντὶ καιρῷ περὶ ὑμᾶς γεγονότες Ηξιοῦμεν μετρίας παρ᾽ ὑμῶν τυχεῖν χάριτος. ---- εἰ δὲ προσίςαται τοῦθ᾽ ὑμῖν --- οὐκέτι Φιλονικοῦμεν : ΒοτΙρβοταὺ ὠξιοῦμεν, πο ἠξιοῦ- μεν, ποπάυτη Θηΐτη ἃ ρθίθπαο ἀθϑβεϊθγαπὶ αὐ 844. οβίθπαπηί: εἰ δὲ προσίςαται ---- καὶ οὐκ ἀξιοῦτε. Ῥαρ. 008. παρελθὼν καὶ τὰ δίκαια τοῦ δήμου πρὸς τὴν βου- Ν μμ ΄ ᾿ ᾿ λὴν ἅπαντα ΘΙΓΕΝεγκάμενος. Ὀρπϊββίτηϑ αα80 τϑοὶρογθίαν ογαὶ ἘοΙβΚὶὶ οιαθηααίϊο: ἅπαντα εἰς ἕν συνενεγκάμενος. Ῥαρ. 2070. Ο. ΟἸδυάίυβ δβϑουθγαὺ ὑσὶ θα ποβ Ῥ]θΘ οὶ καὶ τὸν περὶ τῆς κληρουχίας αὖθις προθήσειν ΛΟΓῸΝ καὶ τὸν ὑπὲρ τῆς ἰσοτί- μίας. Οοτίατα οϑὺ προθήσειν ΝΌΜΟΝ τρβίϊξαϊ ορογίθσθ. Νθ ἀυθιΐοβ δοταρᾶγα ρᾶρ. Φ0ϑῦ. προθήσειν γὰρ αὖθις τόν τε περὶ τῆς κληρουχίας ΝΟΜΟὔῪ ν---- καὶ τὸν περὶ τῆς ἸΓΟΝΟμίας, ὃν οἱ πρὸ αὐτῶν δήμαρχοι προθέντες οὐκ ἐπεψήφισαν. δίχα] ἀρραγοὺ ῥτῸ ἰσοτιμίας ἰσοΝ Ομίας ὙΘΓΌΙΩ 6886. Ῥᾳρ. 9079. τοῖς δ᾽ ἄρα πᾶσιν ἦν ταῦτα κατ᾽ ἀρχὰς δεδογμένα μήτ᾽ εἰσηγήσασθαί τινὰ καινὸν πολίτευμα μηδὲν ἐφ᾽ ἑαυτῷ ἐπιβα- λόμενον. Πα γοῦῦὰ ἱπίθ]Πρὶ ποὴ ροββαπί. [ὦ Ὀυθὶμαίθ οϑὶ ἐφ᾽ ἑαυτῷ βαλόμενον, ἴῃ ΟἸιϊδίδηο ἐφ᾽ ἑαυτῷ βουλόμενον. [κιχ 190 αἰ] ρ ὈΪῦ ΘΧ Ἡροτγοοίο, αυὶϊ βδορίυβ ἐπ᾿ ἑωυτοῦ βάλλεσθαι αἰχὶὺ Ὧθ6 60 4] τ ποθὴ οὕπη 8115 σοτητηπηϊοδίδ 500 ᾿ΡΒ᾽ῸΒ ὑδηΐατη ΠΟΩΒἶο αὐἰίαγ. νοὶυν [Π. 71. μάλιςα μέν νυν ὠφείλετε ἐπ᾽ ὑμέων αὐτῶν βαλλόμενοι ποιέειν ταῦτα" ἐπεί τε δὲ ὑμῖν ἀναφέρειν ἐς πλεῦνας ἐδόκεε κτὲ. οἱ ΠΠ. 156. εἰ μέν τοι ὑπερετίθεα (8ὲ ὑδοινην οὐηιλημ ει οα880)1) τὰ ἔμελλον ποιήσειν οὐκ ἄν με περιεῖδες" νῦν δ᾽ ἐπ᾿ ἐμεωυτοῦ βαλόμενος ἔπρηξα. οἱ ΤΥ͂. 160. ἐπ᾽ ἑωυτῶν βαλόμε- νοι (ργοργῖο οοηϑεο) ἔκτισαν τὴν πόλιν. οὐ Υ͂. 78. Νοπ οδβὲ δαΐθιι θ]θρδπβ πθαὰ6 τϑούαση Αὐὐ1618 Ἰοπίοδ Ταΐβοθ ΓΘ ; Βθα ΠΙοηγβῖο, αὖ γιἀϊτηυβ, 58606 ἰΐδ ἴΆΘΘΓΘ Ρἰδουϊν οὖ πῦμο βου ρβὶῦ: μήτε εἰσηγ ἡ- σασθαί τινα μηδὲν ἐφ᾽ ἑαυτοΟΥῪ βαλόμενον. Ῥαρ. 9077. πόλεμοί τινες --- ἀνέξησαν, οἱ κακὸν μὲν οὐδὲν διαθεῖναι τὴν πόλιν ἠδυνήθησαν, οὐ μικρᾷΝ δὲ ὠφέλειαν τὸ ςασιάζον ἀνελόντες ἐξ αὐτῆς. ἘΤΘΥΙ ποη Ρούθβί αὐ μικρὰν ὠφέ- λειαν 6χ διαθεῖναι φνοπᾶθαί. Ετηθπάδπάυτη δῦ: οὐ μικρᾷ δ᾽ ὠφέληζαν τὸ ςασιάζον ἀνελόντες. ἰδ ἐαὐβθίτηθτα οδὶ μικρά. νοὶ] μεγάλα βλάπτειν οὐ ὠφελεῖν. Ῥαρ. 9078. εἴ τις ἔξωθεν ᾿ΕΠαναςαίη πόλεμος ἐλάμβανον. ΒΟΙ]ατα ἰρϑατα γοοίδαγε ποὰ Ῥούθδύ. ωθρθπάθπα ᾿Αναςαίη, αὺ0 Ραβδίτα αὐϊναν ΠΙοηγβίαβ δὶ αὺδ Βθα 1010 (ςάσις), δαὺ οοπίθῃ ϊο (ἔρις) δαὺ ὈΘΙ]υτα Φαογ 7, αὖ Ῥδρ᾽. 1984. μεγάλη --- ἀναςήσεται τῇ πόλει συμφορά. οὐ ῬδΌΠΟ δηΐθ Ῥδρ'. 907. πόλεμοί τινες ---- ἀνέςξησαν. Ῥᾳρ. 9078, τοῦτο μὲν ὀρθῶς ΕἸΔΟΤ ΘΟ ὅτι δεῖ περισπάσαι τὸν ὄχλον ἐπὶ τοὺς ἔξω πολέμους. Ῥϑοχοθηίθ8 ᾿πύθι 8080 τα Ἰβοοῦὶ τἱ- ἀρθὶβ εἰδώς --- ἰδών οὐ εἰδότες --- ἰδόντες. Ἠροδ 1060 πῃΐοθ σϑυῦση οδὺὲ ὀρθῶς ἸΔΟΝΤΘΟ. Θυδτοῦ ἀϊχοῦὶὺ δἰαυΐβ. (υΐδ εὖ οἶδα, καλῶς, ἀκριβῶς, σαφῶς οἷδα ἀἰϊουπῦ οπιπθ8, πο ὀρθῶς. Οὐοπίγα ὀρθῶς ἰδεῖν ἴγτθαιθη8 οϑὺ, αὖ ἰμαὐπθ σϑοίθ οσἶα ωὐὲ, αὖ ἃρυᾶ Ηοταύϊατα ἡμέογάμηι ρορμῖωις τοούστα σἱἀθὺ,, ὁϑύ τδὲ »οοσαί. Ποιμοβίμθηθβ ρᾶρ. 67. εἶδε τοῦτο ὀρθῶς (Ρλεϊρριδ) ὅτι τῇ ἡμε- τέρᾳ πόλει --- οὐδὲν ἂν ἐνδείξαιτο τοιοῦτον. Ῥαρ. 3080. ἐδέοντο μὴ αὑτοὺς τὰ ΑἸσχιςα πεπονθότας Ὕπερι- -- ἐν τονε ὦ - οὐ κριδνοςς οφππῶς ρα αν ὐδα,,..... βψλλι...........κῳϑὦν.ορὼλυὶ, ὡδυλαβνα 196 δεῖν. Πο τηθπάδ ρογνυ]ραίδ υἱάθβ: τὰ αἴσχιςα ρτὸ τὰ "Ἔσχατα οὐ Ὕπεριδεῖν γὑτῸ Περιϊδεῖν. Ῥαρ. 2081. διδάσκοντες ὅτι τῆς [γὲ] ὕβρεως οἱ δήμαρχοι ἄρ. ξειαν. ἘᾺΓΟΙ 8. ΘΧρΡΘ]]θπ στα οϑὺ ἱπθρίαπι γε. Ῥαρ. Φ088. τὰ συγκεχωρημένα τοῖς νόμοις ---- οἱ κελεύουσι γη- ποινὶ τεθνάναι τοὺς ὑβρίσαντας τὰ τῶν δημάρχων σώματα. ϑα}- Ρ]6 ὑβρίσαντας (εἰς) τὰ --- σώματα. Νοπ ΑἸ 06 οπὶπη Πἰοην βία ἶπ 68 16 ΒΟ ἱύὺ αυδπη προπηλακίζειν, παρανομεῖν, ὑβρίζειν οἱ ἐξυβρίξειν εἰς τὰ σώματα. Ῥαρ. 2087. τὰ σημεῖα διέσωσα τῆς σπείρας. Ὁτθὶπαϑ τῇ σπείρᾳ, αποα γοΡαπὶ ϑϑὺ οὐ σϑοὶρίθπάυτη. Ραρ. Φ088. συνέβη --- τὸν ἀετὸν ὝΠΟ τοῖς πολεμίοις γενέσθαι. ᾿μεροπάμστη ᾿᾽6ΠῚ τοῖς πολεμίοις ἕμ ἤοϑέϊδιιι »οέοϑέαίθηι. (γαϊὰ ἰη- ἰοῦ ἱπίθρ ἐπί τινι γενέσθαι οὐ ὑπό τινι αἰ] ροπίθι οβύθπαἑ πηι πη Κα». Τιθοίέ. Ῥὰρ. 914, Ῥαρ. Φ092. οὐ γάρ ἐςξιν αὐτῶν ἐν τοῖς ὅπλοις καὶ λαμπρότης ἀλλ᾽ ἐν τοῖς λόγοις οὐδὲ κατὰ τῶν ἐχθρῶν τὸ δυνάμενον ἀλλὰ κατὰ τῶν Φίλων. (αἱ τηδηϊοδίο ἀἰοὶϊν δομέγα Βύοβ ποὴ δομέργα ΑΥ̓ΠΟΟΒ, Ββοιρθοταὺ κατὰ τῶν φιλίων. Μαυ]ξβ 41118 Ἰοοὶβ βίο δϑί ΡῬθοσδίυτα. Ῥαρ. 090. τριακοςὸν ἔτος τοῦτο Ὀθίμαθ, 8111 τοῦτο δή, ἰῃ 480 Ἰδίθγθ οχἰβύϊπηο τοδί, απο οϑὺ ἴῃ μαϊαβτηοάὶ βοα θηξία δὶ αίτιμι. Ῥᾳρ. 209ὅ. ἐῶ τἄλλα" ἀλλ᾽ οἱ “νῦν ἄρχοντες ὑμῶν, ὅτι τοῖς κατισχυομένοις τῶν δημοτικῶν ἠξίουν βοηθεῖν, οὃς ὑμεῖς ἱεροὺς καὶ ἀσύλους ἐποιήσατε τῷ νόμῳ, τί οὐ πεπόνθασι τῶν δεινῶν; οὐχὶ τυπτόμενοι καὶ λακτιζόμενοι καὶ πᾶσαν αἰκίαν ὑπομείναντες ἐπη- λάθησαν ἐκ τῆς ἀγορᾶς; καὶ ὑμεῖς ταῦτα πάσχοντες ἀνέχεσθε καὶ οὐ ζητεῖτε ὅπως παρ᾽ αὐτῶν λήψεσθε δίκας. Μαυ]εβ ποτιαηϊηί- Ὀὰ8Β Υἱύϊοϑα οὺ δθρῖὰ 8θὺ ϑαπί. 2060 τοί βαπὺ γοῦῦα ὅτι τοῖς κατισχυομένοις τῶν δημοτικῶν ἠξίουν βοηθεῖν, υΐϊθὰβ ἐγϑηβ- ΡΟΒΙ 8 ρμοϑὺ τί οὐ πεπόνθασι τῶν δεινῶν; ορίϊταηθ οοα]θθοαηξ παῃς 19. ταδὶ ἀϊγυϊθα: οἱ νῦν ἄρχοντες ὑμῶν, οὃς ὑμεῖς ἱεροὺς καὶ ἀσύλους ἐποιήσατε τῷ νόμῳ. : [πὰ 864. δβθηὐθηξία οοπδίαγοὺ δὶ Ἰθρθγοίῦ καὶ ὑμεῖς ταῦτα πάσχοντα (ὁρῶντες) ἀνέχεσθε, οἱ ὅπως παρὰ τῶν (ταῦτα τολ- μώντων) λήψεσθε δίκας. Ν 9 "-Ὁ , ΕΙΣ Ῥᾳρ. 2096. ὑμεῖς δὲ --- παρακλήσεως μὲν εἰς τοῦτο τὸ ἔργον οὐ δεῖσθε" καὶ γὰρ ἤρξατε αὐτόν καὶ οὐχ ὑποκατακλίνεσθε, Ῥ͵ΓῸ Ιαπραϊάο οὗ ἰδ ὁ αὐτοῦ ἀϊχογαὺ αὐτοὶ. Ῥαρ. 3097. τοὺς μηδὲν ἴσως καὶ δικαίως τοῖς πολλοῖς Φρονοῦν- τὰς. Οὐοτῖρθ μηδὲν ἴσον, καὶ δίκαιο ͵Ν. Φρονεῖν Θηΐτα 60 β6η88 μαθοῦ βθιῃρϑὺ αὐὲθούῥθερι μέγα, μικρόν, μέγιςον Φρονεῖν. Νούυβ οδὺ ὙΘΙΒΙΘαΪΒ: - ᾿ Ἀ ] οὐδὲν φρονεῖ δίκαιον ἐξςυκὼς ἄνηρ. Ῥαρ,. 9099, ὑπομένειν ἑώλους καὶ καθημαξευμένας ἀντιλογίας. Μοὶὰβ βουϊοιαν κατημαξευμένας, αὐ ἃρυὰ ἰρβᾶτπη Ὀϊοηγβίυτη ΤΌ. ΥἹ. ρᾶρ. 886. κοινὰ καὶ κατημαξευμένα τοῖς πρὸ αὐτοῦ. Ῥαρ. 2099. ἐκείνοις (ἐγ δευῖδ ρἰοδοῖ) μὲν ὑπεχώρουν, “ΠΡ δ᾽ ἄλλου δήμου τοὺς ἑπομένους αὐτοῖς [καὶ τὸ κατ᾽ ἄλλα καὶ ἄλλα μέρη τῆς ἀγορᾶς ὑπὸ θορύβου καὶ ἀταξίας κινούμενον ἐπ᾽ αὐτοὺς] οὐ παρίεσαν. Ὑοῖθα ἱποῖαβα αὖ Βρυτίδ ἀθ6]6Γγ6 γοἰο αὶ Ἑαϊΐον, χαΐα ἰπ ἀποθυβ Ορύϊταϊβ ποὰ ἸΘρπμΐατΓ. ΝΙΙῚ] σἱ αὶ φυοα οββϑὺ ταϊπυβ ααϑιη 8866 Ὑο θὰ 8]1θπο δα αἰ ατηθηΐο ΒΙΤΩ116. Νόοι Β0π16] (λοΐατα οδὲ αὐ Ἰδοῦπα ἰπ ορύϊταἱβ Εἰ τὶβ οχ ἀθίθυϊου θῈ1Β ΒΔΡΟΙ ΓΘ ῈΓ. Ῥοροτὶῦ Ἰδοῦπϑιη τὸ ὁμοιόπτωτον, αὖ ἢοτὶ 5βοϊθύ, ΑΥ̓ΤΟΙΟ -- ΑΥ̓ΤΟΥΟ. Ῥαρ. 2100. ἑταιρίαις μεγάλα δυνάμενοι, 18 ΠΘΠ10 ὉΠΊΟΌΔΙ, ἴα Ἰοουαΐαβ οδὺ μέγα δυνάμενοι τΟρομθηάθτη. Ῥαρ. 2101. ἔδοξε δ᾽ οὖν αὐτοῖς τὸ μὲν ἄλλο πλῆθος τῶν πάτρι- κίων ἐᾶσαι, --- τίμημα δὲ [ἐφάνη] ταῖς δίκαις δρίσαι κτὲ. Αἀάϊ- ἀἰν ἐφάνη ποϑοῖο 4υΐβ αὶ ποι ἱπίθ ]θχθγαΐ δρίφαι ᾿ αἱ ΟἸΏΠ65 αὶ Ρτδθοθάυπὺ ἱπβηϊον!, Ῥθμπᾶθτθ οχ ἔδοξε δ᾽ οὖν αὐτοῖς, εὐὐεν.- - " ἈΒΕΨΌΝΝ -- β΄ “ἀν - πα πα τ" πχῶρσζων ΠΑ τς το: Ὦ ν πον τι θα ΄' ΠΡ ΡΣ ἃ ας, Ρ»" ὙΠ “" - Ἃ ΟΣ υΝβραδην ν ἬΤΑλλ πον, αστη ενρηβξρον τὐναῖς εν τ τ τ τνιε υςτότμνοδ τι τ πήσατ καινῷ ᾿ πο σοιν : ΕΣ ον Ὁ παπι ΜΝ ΠΗ ἐμ ΚἘὰ- Ἢ όξο, τς ον; πῆρα προς θραφουξῖροο, καῖ, ἣν. 198 199 Ῥαρ. 910. ἦν δέ τι μέρος ---- πάντα κίνδυνον ἕτοιμον ὑπομένειν. Ῥυδβ Ῥαγίθβ θᾶβα 16 ταϑίουθϑ ἴδηι) ΘΟΙΩΙΩ ΘΙ οΓαγθγαί; ἰίδαιθ ἦν δὲ (καῇ) τι μέρος δααϊάϊ. Ῥαρ. 2120. τῇ πρώτῃ τῆς ἀρχῆς ἡμέρᾳ θύσας ΟΩτήρια μεύᾳ τὸν νόμον. ὕὺ θύειν σωτήρια ἴῃ (411 τὸ οϑὺ ϑρσυγάσπω, 18 β 8 οἱ ογἱάθηβ οδύ Ἐθὶ βεἰϊ οιθηαϊϊο θύσας ΘΙΟΙτήρια. ΡΝ θ- π68 γΡᾶρ. 400: ἡ βουλὴ εἰσιτήρια ἔθυσε, συνεισιάθη, στον, ὧν ἱερῶν ἐκοινώνησεν, οἱ ςρατηγοί, σχεδὸν ὡς ἐπῶν αἱ ἀρχαὶ Ἑρφρα βδθρθ οὐΐδπι Βομηδηὶ ἀἰουπίαν τὰ εἰσιτήριῶ θύειν. νἱὰ. ΕδοτΙοἴυτη «ἃ Πίοποια Οδδβίατι ΧΧΠΙ. 18, γὰρ. 1296. Ῥαρ. 2106. ἐν ταῖς ἑαυτῶν ᾿Θπέμενον ἀμφότεροι παρεμβολαῖς. Νοη 8116 αυδπὶ Ὑπέμενον ἴῃ ἰμ]1 τὸ ἀϊοὶ βοϊϑί. σπιθτα, οιφσσον - ς..« τς ἐδ ἘΣ ΧΝ, το ἈΦ ε στον. τν δασυρος τ σας σιν, μόσυνα Ὑφαν. «αν, τὶ νὰν πρσλ σὐσθοων κ-ἀκοὶν ον: -ἀποκον ᾧ, Ῥαρ. 2110. ἀντὶ τῶν ὅπλων ἀκόνα πάλιν τοὺς λόγους, οἷς χρήσῃ κατὰ [τοῦ φθόνου] τῶν πατρικίων. Τάχα ἀρχηὰπη 86 ΟΡ θδ ΡΪδΔη6 ἱπίθ]]ρὶ ρούθτιιπὺ αὶ τοῦ φθόνου πιϑβοὶο πμᾶθ πέση ΘΧΡΌΠΧΘΙΊΒ, μμθ, ἰῶς, Ραρ. 2122. -- εἰπεῖν ὅτι --- οὐκ ἂν ἀπολειφθείη τοῦ πατρὸς τοσῶδε μᾶλλον ὅσῳ γε ἀποθανούμενος ΟἸχεται. Ῥαΐοῦ ποπάστα -.» «ὦ»... δ. ϑὐδιυνορν,ς, γαοδρολσον»»να .---..-,..-ά...- τό. σοπαδι δέου». Δὐλρ Δέρμα, κα.» ἀνωκαῦν.. - ΣΝ λ Ψ Ὡσωκαν τὴν Ἢ Ῥαρ. 2111. δυοῖν πρόκειταί μοι θάτερον ἣ ζῶντα διειργάσθαι καὶ τὸ μηδὲν Ὁ ἀποδοῦναι δόξαν αἰσχίςην ἐνεγκάμενον δειλίας. Αρογίθ τηθηδοβθαπι οϑὺ ἐποδοῦναι. Ὑ᾽άθέυν βουῖθα ἰπ Ἰοὺ Ἰδθθῖο ϑαὺ τηδου]αίο ἀθάΐββθ σϑυθυτη πυρά θὲ βοπξθπέϊδθ βθοῦσαβ. βθῃ- ἰθηύϊα Ροβία]α διειργάσθαι καὶ τὸ μηδὲν ἜΤΙ ΘΕΙΝΑΙ. ΗδτΙοάοέιῃΒ ΥΠ\|. 106. ὅτι με ἀντ᾽ ἀνδρὸς ἐποίησας τὸ μηδὲν εἶναι. Ῥοβὺ ρᾶιοδ βϑααϊίξαγ: ἐπειδὴ κἀγώ ΤΙ ἔδοξα εἶναι τῶν ἀὠξιούν- τῶν ἐλεύθερα φρονεῖν. ῬτῸ τις τοααϊγι αν ΘΙΟ (εἷς). Νοίδα οἱ ΡΘΡΓΘα ΘΩΒ πδθὺ ἱπ Εἰ ρτὶβ οοη βίο οβέ. Ῥαρ. 3112. ὁ δὲ Σίκκιος ἑτέραν ἀποςραφεὶς οὖχ ἣν ὃ Ῥω- ίλιος ὑπελάμβανεν. ΝΙΝ οβὲ ἑτέραν ὁδὸν ἀποςρέφομαι, 5Βοὰ ἀποτραπέσθαι ἰῃ οἃ γτ6 Ὑρέθγοβ αἀἸοθθδηὐ, βϑαυΐοσθβ ἀποτραπῆναι, 4υΔΙΠΟΌΓΘΙΩ ἑτέραν ἀποΤΡΑΠείς ϑιμθπἀδηδύτῃ. Ῥαρ. 2118. ἐγὼ δ᾽ ὑμᾷς ἄξω καὶ ἄδηλον τοῖς ἐχθροῖς ὅδόν. Βοῖβκθ καί δαΐ ἀθἸθέχτη δὰξ ἰῃ κατ᾽ ΘΟΠΥΘΙΒΌΙΩ γο]θραί, Μο]ΐυβ ΔΏΒΡΟΠΘΘ: ἄξω ἄδηλον καὶ τοῖς ἐχθροῖς. Ῥαρ. 2114, τὰ πρὸς τοὺς μαχομένους ᾿δοτραμμένα μέρη. Ναμῃς αυοαὰθ τοβοῦ θθπάππι Τ᾽ Θτραμμένα. Ῥαρ. 211, ἴῃ 1ἰρτῖβ οϑὺ: ὠπλήςως εἶχον ἀσπασμῶν τε τοῦ ἀνδρὸς καὶ τῶν ἄλλων Φιλοφρονήσεων [ἡδονάς]. 6 Βοἰβκὶϊ δοη- ἰθοΐυσα ΕἰΘββΙηρ, οαϊάϊς; καὶ τῆς ἐκ τῶν --- ἡδονῆς. Μαυϊίο Ργδοβίδὺ ἡδονάς ἀ6]670. οὐαὺ φγοΐδοίαβ φασπι μᾶθ0 ϑρΘΓΘΗΪΌΓ: ἰίδααθ ἀποθανούμενος ἮΝ χεται συύατι οδὺ οὖ 1ΐδ Ὀιομγβὶαβ ΟΡ το πὶ μον ἐν βο] οὐ ἄϊοοσθ. ρδρ. 407. περὶ ὧν ἔρχομαι λέξων. Ῥδρ. ὅ91. ἃς ἔρχομαι λέξων. νᾶρ. 9220. τὰ δὲ κατὰ τὴν κτίσιν --- νῦν ον τὴν 41 ἄρχομαι) διηγησόμενος. ΑΜΕΡΠΔΗΘΒ ἴῃ Βιορβοὶ Ῥίον. τν. τίς δ᾽ οὐχὶ θανατᾷ μισθοφόρος, ὦ Φιλτάτη, ὃς ἕνεκα τοῦ ζῆν ἔρχετ᾽ ἀποθανούμενος ; ανὶ θανατᾷ γτὸ θανάτου οἸΐπι τοβυϊυ ἱτααβ, Οοπέίπυο βοαυϊναν ρᾶρ. 9192. ἀλλὰ συνεξιὰν ἐπαμυκῦεται ὅσα δύναται καὶ τῆς αὐτῆς ἐκείνῳ κοινωνὸς ἔςαι τύχης. Ββιδίῖτα 86- πιοηϊξαβ ταϊπὶ ἀδοϊβ 8 Πίοηγβὶο βουὶρύυτα δ: ἐπαμυνεῖ ΤΘ - καὶ τῆς αὐτῆς ἐκείνῳ κοινωνὸς ἔςφαι τύχης. Ἐπαμύνειν ἰπᾶάθ ΔὉὺ Ηοπιθο οἵαμθθ ἀἰοθῦαηὺ ΡῥΓῸ ορόρ 7676, βοὰ ἐπαμύνεσθαι αἰ] οβέ. βαρ. 9010. ἱκέται γιγνόμεθα ὑμῶν --- μὴ περιδεῖν ὠμὰ -ττ παθόντας ἡμᾶς --- ἀλλ᾽ ἐπαμῦναί τε καὶ συναγανακτῆσαι. Ῥαρ. 2128. διπλασίως ["6ΤῚ) ᾿ΕΠερρώσθησαν. Ὑὶάθη’ τὑπάθ ἱπορύαχα ἔτι οτἱρίποπι ἀυχοῦὶ , »" 9“ σι ! Ἁ Ῥᾳρ. 3194. νόμον ἐκύρωσαν ἽΝΑ ταῖς ἀρχαῖς ἐξῇ πάσαις τοὺς ἀκοσμοῦντας --- ζημιοῦν. Ἰωϑύϊηδ ΒδθῸ ἀϊοομαϊ ἴοσμιϑ οϑὺ Ῥ7Ὸ ψ - , Θτδθοᾶ: νόμον ταῖς ἀρχαῖς ἐξεῖναι πάσαις. 6 τηνζέα ϑωργόηια δρθηβ ΠΟΥ ΒΒ Ρδρ'. 3184. βου οἱύ : μέγι- ςον ἀποδείξαντες ὅρον ζημίας δύο βόας καὶ τριάκοντα πρόβατα. ΕἸοτὶ πὰ ῬΟβ86 δι ἰοῦ αὖ ΠΙΟηγΒΙαΒ ἴῃ Τὸ Ομ ὈῈ8 ΕΝ Βἷ6 οὐταγοὶς. Εἰχιβταο βόας οἱ πρόβατα Ἰοσύτα ἱπύθν 80 τασύδγθ ἀθΌΘΓΘ, -». ἊΨ Γν “Ἐς τολφης γ΄ ᾿ ᾿ ᾿ ΕΣ ιν 7 Ἷ ΕἾ} ὦ ΕἸ 4 4} δ᾽ κι ΒΕΙ ᾿ ὶ ᾿ ἰὴ 1 π᾿ ἂ. ἃ. Ὡ: ἜΜ ὙῚ ᾿ ξ 5 ; Ἵ ΚΉ ν΄ ἢ ἢ ἐ [ ἢ 5 δι Γ ᾿: ἊΝ ᾿ ῬΌΝΜΩΝΝΙ χν τπρι πὸ στο καὶ παρα, πτο ..-- ΠΡ τὰ ΝΜ" » μ “" ΤΟΝ π μῶν ὦνοκ ν σον ἐνφᾷν ρῦ Ῥαρ. 9127. Ἐοχμα]ὰβ δὰ ραὐτίοίοβ ἰΐα ἀἰοὶς: πολλοὺς ἤδη τὸν ὑπὲρ ὑμῶν ἀγῶνα αἱρουμένους περιείδετε ἀναρπασθέντας ὑπὸ τοῦ δήμου τοῖς ἀναγκαίοις εἴξαντες. Ὅσο ἴῃ Ηΐβ τηδηϊϑβία υἱ δ ἰη. Βαηὺ: αἱρουμένους ῬγῸ ὠραμένους οἱ τοῖς ἀναγκαίοις ῬΙῸ ταῖς ἀνάγκαις. βοααϊίαγ: ἐβουλόμην δ᾽ ἂν μάλιςα ---- ἐπειδὴ δέ. ϑΘΌΡΡΙΘπάυμῃ: μέάλιςα (μέν), αὖ ΒΘΙΏΡΘΡ ΟἸΠ65 ἰῃ Βαϊαβοθιηοάὶ Ραγυϊυϊομθ Ἰοχαὶ Βοϊθηΐ, Δ “ἋἉ ᾽ ᾿ “ ͵ ͵ ! Ῥαρ, 2129. οἱ κἂν εἰ μηδὲν ἄλλο τὴν γέ τοῖ δόξαν τῆς ἀξιώ- Ν ᾿ -“- σεὼῶς ἔχουσιν εὐπρεπῆ. ὕὑἱὶ͵ (ἀταθοῦχη ΘΟΙογθὰ Παρθαὶ ογαίϊο οορ- ΤρσΘηἀὍχη : οἵ εἰ καὶ μηδὲν ἄλλο. Ε ͵ Ῥαρ, 2180. ἀποδώσειν ἔφη τὴν καταδίκην. ἱερὰν γὰρ ἤδη τῶν - .: Ἁ θεῶν εἶναι καὶ οὔτε δίκαια οὔτε ὅσια ποιεῖν ἀποςερῶν τοὺς θεοὺς Δ ἃ δίδωσιν αὐτοῖς ὁ νόμος. ΟἸαταδὲ Ἰοοὶ βοπέθπξϊα ϑιωθηδδηηχη “ ἦ « . 6886 ὅσια (ΑΝ) ποιεῖν πόθ 86 --- ρὲδ ἙΛΟΥυΕῦΜ. Ῥαρ. 2182. οἱ μὲν ᾿ΑΠ᾿ ὀλιγωρίας τοῦ καλοῦ --- πολλοὺς ---- τῶν ἀπογενομένων εἰς τὸν ποταμὸν ἐνέβαλλον. Οογτρομάσμηα Ὑπ’ ὀλιγωρίας. Ῥοβὺ ρϑῦοα Ἰδαρίξαν: πρὸς τὰς ἀκτὰς καὶ τὰς ἠόνας ἐκκυμαι- γομένων ΤᾺΡ τῶν σωμάτων. Νοη ροΐοϑὲ γώρ ἴδῃ ΡΙΟΘῸΪ 8} ἰηΐι10 βοηὐθηξίαθ ΘΟ] ατὶ, ΤΎΔΏΒΡΟΙΘ: ἐκκυμαινομένων γὰρ τῶν σωμάτων πρὸς τὰς ἀκτάς κτὲ. Ῥαρ. 9107. οὐκ ἔχοντες ὅ τι πράττοτσιν ἕτερον, ἾΤΩΟ ὙΘΙῸ πράττΩσιν. βοααϊαγῦ: τὰ μὲν ἐν ταῖς ἐκκλησίαις δεόμενοι, τὰ δὲ καταμό- νας ΟὙΝτὺυγ χάνοντες. Ιμορ. ᾿ΕΝτυγχάνοντες σοηυθηϊθηΐοϑ. Ποϊπάθ θχραπρθ πρώγματα ἱἰπ γοιρΐβ: εἰ τὰ τοῦ δήμου [πράγ- ματα] ἕλοιντο. οὐ τϑύοοδ βουιρίαγατη Πθτοσαπ: εἰσῆλθε γάρ τις τὸν Αππιον ἐπιθυμία ξένηΝ ἀρχὴν περιβαλέσθαι ὕῬγο ξένη νέαν ἀρχήν, αυοᾶ Βαθδίϊαϊξ Ἑ ἰοΣ. ΤΠ χίββοὲ βἰς Πἰοπ βία ξένη τις ἐπιθυμία οὐ πΪΉΪ] θβὲ ἱπ ἢ8ο ἱτωρθγίοβὶ Βοχηΐηὶβ σαρίϊαίο χαοά ΤΑΪΓΟΙΙΒ; ἡ ἀρχή ἰρβᾶ ογαὺ ξένη δὲ δηΐθ ϑὰπι ἀΐθηη ἱπααβίξα, 901 Ῥαρ. 3141. οὃς ἔδει τοὐπιὸν ἄρχειν ἔτος. ἴϑοτῖθ. οὗς ἔδει ΕἸΟ τοὐπιόν, ἐπα ϑοφιθηέθηι αρρθ 7) αὖ Ῥᾶρ. 3194, εἰς τοὐπιὸν ἔτος ὕπατοι ἀπεδείχθησαν, δίαιθ ἰΐδ' ῬΔΒΒΙΤΩ. Ῥᾳρ. 9148. καὶ τοῦτ᾽ ἐκ περινομῆς ἐγίγνετο [παραλλάξ]. [μ6- φοπάυπι ἐκ περι ΤΡΟΠῆς, οὐ ἱπίδγργοίαϊίο παραλλάξ ἴῃ τηϑΡρΐηθ τορομθπᾶδ. Ῥ6γ υἱἷοόα αἰοϊϊα δυὺ ἐν περιτροπῇ δαΐ ἐκ περιτρο- τῆς, 5ὶ φυϊὰ ἐμ ογόορμι (αὐ Τυὐἰγίυβ ἀθ πο 'ρ88 ΓΘ βου! ϊὺ ΠῚ, 96) με οπιλιθ8 ἐγοί. Ἠοτοάούῃβ ΠΙ. 69. ἐν πεῤιτροπῇ αἱ γυναῖκες Φοι- τέουσι τοῖσι Πέρσῃσι, 40 Ββροοίαὺ ῬΒΟΙΙ ρ οββα τηυ δία : (ἐνὶ Περιτροπῇ: ἐν περιόδῳ. Ἔκ περιτροπῆς δρυὰ Πϊοηγβίυση ἴῃ βἰτ}}} τὸ Ἰορίυγ ρᾶρ. 846. γίγνεσθαι δὲ τῶν πελέκεων τὴν παρά- ληψιν ἐκ περιτροπῆς ἕνα μῆνα κατέχοντος αὐτοὺς ἑκατέρου [παᾶ- ραλλάξ]. αὶ ἰάθπι ΘμαὈ]θπιὰ υἱάθβ τθοίθ ἃ βομμθ! 10 Θχθπιύαμι. Ῥᾳρ. 2144. ἐλέχθη ---- ὡς οὐδὲν ἔτι δεήσοι δήμου προς ἀτῶν --- μιᾶς διοικούσης ἅπαντα ἡγεμονίας σωφρόνΩ!ο. [μἱθγὶ ῥγδθίοσς στθἰπαίθια δήμου πρὸς τὰ τῶν, 5Βῖο Θηΐτη Βομηυποίομθβ ΔΗΜΟΥ- ΠΡΟΟΤΑΤΩΝ Ἰοροτδηῦύ. [πῃ ἢἥπθ τϑύοοῦ 6Χ Ἰ10τὶβ ἡγεμονίας σώφρονος, φυοὰ Βοἰβκίαθ ὑθηύδιθ ποὸη ἀθραθγαύ. Υ8] ἰρϑἃ βθάθβϑ ἀγριὶϊὺ σώφρονος ΘΆ680 ὙΘΙΌΠΙΩ. ΠὨἰχιβδοὺ θαΐμὶ μιᾶς ἡγεμονίας ἅπαντα σωφρόνως διοικούσης. Ῥαρ. 9161. αδὶ ἀἰϊχὶύ Οοπβα]θ5 ἱπέτ ροτμοθυίατα ἔΆΒΟΙ θυ Β6- ΘαΓ65 πὸη δάδοτθ ἰΐὰ ροῦρὶῦ: πόλεμον δ᾽ ἐξάγοντες ὑπερόριον ἣ τῶν ὑπηκόων πράγματα ἐπισκεπΤ όμενοι τότε καὶ τοὺς πελέκεις ταῖς ῥάβδοις προσελάμβανον. Ἐρτορία ΟΡ ΤΩ] Οοάϊοὶβ ἰϑοίϊο ἰπ- ΘΟηϑα]ο βργοία οδὺύ. ὕὈσθὶπδθ θηΐτω βουγαὺ ἐπισκεψόμενοι, αυοά ἰρθα τοὶ πδίασα βυδάθυδαί. Νϑιῃρθ ἴδβοθθ οὕτω ΒΘΟΌΓΙ ΡΒ ἀϊσαπίαΓ ΒΔΌοτΘ Ἰοραίὶ αὦ γ086 δοσίογιρ ἱηϑρίοϊθηαθ τοϊβϑὶ (ΥἹά. Ὀγάκθη- μοτοῖ. δὰ ἀνίατα ΧΙ1Π. ὅ.) φαΐ Θτᾶθοθ πὸη 8106 ααδπὶ οἱ ἐπισκεψόμενοι τὰ τῶν ὑπηκόων πράγματα ΔΡΡΘΙ]ΔΥῚ Ῥοβδαῃύ. Ραρ. 2164. δι᾽ οὐδὲν [ὡς] ἐμοὶ δοκεῖν ἕτερον ἢ τὸ μὴ συνελθεῖν εἰς ὁμόνοιαν τὰ ἔθνη. Ἐχραπροπᾶσπι οδὺ ὡς. Ηοτγοάοίϊ οὐ Τδα- ογάϊαϊθ Θχθίαρ]ο ἐμοὶ δοκεῖν ἀϊχογαῦ. ἱ Ι ᾿ ὁ ᾿ ἱ ᾿ ; ᾿ [ " ᾿ Ἷ ᾿ εἰ ΐ τι εἰ Ἢ “ον ΡΣ ΕΨΌΕ ΘΙ Θ ΘΟ ΡΙΘΕΝΝΝ «(ὦ “οὐ τὸ λιν ἷἷς κω ρας δ ἰνῶς ἀνός νὰς ὀρὸς “- 2, : ᾧ καὶ ας 0. Ὁ -ς ἀ παεληθμα ΧΟ ΚΎΜΕΡα προ κυλα νει κε δφιρόςεηξαβμρν αι. - “09 ΑὮ ΤΙΒΕΌΜ ὙΝΕΟΙΝΥΜ. Ῥαρ. 2160. εἰς τὰς γαμετὰς αὐτῶν τὰς εὐμόρῴους παρΗνόμουν καὶ [εἰς] θυγατέρας ἐπιγάμους καθύβριζον. ΒδΔΡθΑΓαΤα οδὲ πάρῃ. νόμουν ΤῸ παρθνόμουν οἱ εἰς Θχραπρθηάαμη. Τ᾿ οἰ αν ϑηΐτη ὑβρί. ζειν εἴς τινὰ 80 ἐνυβρίζειν τινί δὲ καθυβρίζειν τινά Βὶπθ Ῥγδ6- ΡΟΒΙ 106. Ῥὰρ. 2161. ὑποδεχομένων αὐτοὺς (Βοπιᾶποβ οχ ὕτ06 τηΐρτδη- 68) --- τῶν Ἑρνίκων διὰ τὴν ἔναγχος ΓΕΝομένην αὐτοῖς ὑπὸ Ῥω. μιαίων ἰσοπολιτείαν. ΝΊΗΪ φορέει οβὲ αυδιη ὥυ]ΡΌΓρΙ θιηθηἀδίϊο ΔΟΔομένην, αυδηι β'Π6 ΤΟΙ γθοθρύίδιη ορογίαϊί. Ῥαρ. 2102, ἀφορμὴν κρατίςην ὑπολαβόντες ἐκεῖνοι οἱ πολέμῳ κρατηθέντες ὑπ᾽ αὐτῆς. Ῥτο ἐκεῖνοι οἱ ἘΠΔΙΤΟΡ ἰηΐ δ] σοι (ὐδβϑυ- Ὀοπὶ οοπίθοίαγαια Αἰκανοί Γθοθρὶύ. Ηοβίθβ ποιηϊηδηξῃῦ ἀρ τη ἰπ 86ᾳ. Σαβῖνοι (μέν 44.) --- Αἰκανοὶ δέ. Ὑοτα Ἰδοξΐο δὴ ἶρ80 φυοαὰθ τϑρουΐδ οϑὺ ὑπολαβόντες ἤἼΕΧΘΙΝ ΟΙ πολέμῳ κρατηθέντες. Ῥαρ. 9109. κατὰ τὸν αὐτὸν χρόνον Σαβῖνοι --- ἐν Ἣρήτῳ κατε- ςρατοπέδευσαν --- Αἰκανοὶ ΔΕ --- ἐν ᾿Αλγίδῳ [πόλει] τίθενται τὸν χάρακα. ϑᾳρρΙθπάππι Σαβῖνοι (μὲν) οἱ πόλει ἀοἸοπάμτη. σὕσυμ- 410 Θπΐτη ἂρ ΠΙοηγβίαμη Ἰορί αν Αλγιδὸν πόλις δὲ Αλγιδὸν ὄρος, Βθἃ ποῃ ἰῃ τγόθ, ΟΡΐΠΟΡ, 86 ἰπ χιομέθ οαϑίσα ροβαθγδηί, Ῥαρ, 2168, παρεῖχε δ᾽ αὐτοῖς πολλὴν ἀπορίαν πρῶτον μὲν εἰ πάντας Ῥωμαίους ἐπὶ τὰ ὅπλα ᾿ΑΚτέον καὶ τοὺς ᾿ΑΠΘχϑομένους τῇ πολιτείᾳ. ῬΙϊταῦτη βοῦῖδθα ΚΛΗτέον ΡΙῸ ᾿ΑΚτέον. Καλεῖν “Ὁ Ν Ὁ“ . ᾿ ἐπὶ τὰ ὅπλα ἴῃ Θἃ 1Ὸ βοϊθιηηθ οϑὺ οὐ ἔγθαιθῃβ, αὐ [,δἐΐπθ δά αγηδα ϑοδα76. Ἰ)οἰπάθ ἀυδθυβ 1ἰἐθγᾺ]}18 Θχραποίίβ Ἰορθπάμμπι : τοὺς ᾿Αχϑομένους τῇ πολιτείᾳ. Ἰωγδὶδβ κατ᾽ ᾿Αγοράτου ρᾷρ. 120. 38, Θέογνις καὶ Πείσων ἔλεγον --- ὡς εἶέν τινες τῇ πολιτείᾳ ἀχθόμενοι. Ραρ. 2104, τῆς δημαρχικῆς ἐξουσίας καταλελυμένης, ἣ μόνῃ κατὰ νόμους ἐξῆν ἐναντιοῦσθαι τοῖς ὑπὸ τῶν δυναστῶν ἐπιταττο- μένοις. Δυναςαί βαπὲ γογεῖδ, οὲ δβἰς βᾶΘΡ6 Ἰἰορὶ βασιλεῖς τε καὶ δυναςαί, ααὶ αυοπίδηη ἘοΙηδ6 ποη Θγδηΐ τϑβεϊξ πάχη οϑὲ οΟὃ ὑπὸ τῶν δυνατῶν, αὖ ρογρθούαο Δρρθ]]δὺ 608 αὶ ορὶ θὰ Ῥ] υτὶ πυυτὴ 'ὰ ὕτῦθ Ρο]]οθδηύ. Ῥαᾳρ. 210ῦ. παραςησάμενοι τὸν κήρυκα τοὺς βουλεύροντας οἰ ἐγόματος καλεῖν ἐκέλευον. Ἰωθροπάθχα τοὺς βουλεύοντας ἰὰ 6β βομαίογοδ. Βουλεύειν Θπΐπα οὐ δρυὰ Αὐμθηΐθηθοδ οὐ δρυὰ βθααίο- ἴ68. ΒΘΙΏΡΟΙΡ ἰάθμα βἰρπίῇοαὶ ϑόηαίογθηι 6886, ᾿ὺδι αὖ ξαύαχαμη τοὺς βουλεύσοντας Ῥίδπθ ἀρβαγάαππι ἢδί. Ἀ 9, Ἀ .] Ῥαρ. 910}. παριόντα δ᾽ αὐτὸν ἔτι καταμαθὼν ἼΑππιος καὶ καθ ἑχυτον τι λέξειν ἐλπίσας, γϑῆυτα οϑὺ καθ᾿ ἑαυτου. .1}1π 86 ὅϊο- ἐωγμη ΔΙ] αἱἃ ποη ἱτηπηθτῖίο Ορ᾿ πδὈδίαΓ. Ῥαρ. 2167. καίτοι τίνος ἔλαττον τοῦτο κακόν, ὅτι γρασα εν ὧν [Ποτῖτος] ὡς εἷς τῶν ἐλαχίξων οὔκ ἔχω τὸ Ἶσον; Ῥείπιῦτα βου θοπάστη ὅτε φιαηαοφιάθηι. 1)οϊπάθ ἰῃβα βατα, ολοίίον Ἄξ μα ΡῬαηρθ. Ομηηΐδ βαμὺ ἴῃ Οὐαλέριος ἣν αὖ Μ. Απίοπἰυβ μα ον τοποῖὰ ἀἰοὶϊξ,, οὐ Οοηϑδιῖ οὐ Δηέοηῦμδ᾽ ἴῃ [8}} Γ6 ἀΐσθῖθ, εἰ. . 4η ἰοηὐιιϑ᾽ γ61] Οὐαλέριος ὧν Ποτῖτος, δΒἰο] 148 οδβὺ ἀιρορϑη ΠΟ φρόνημα. ἴρβ8 οΟἸ]οοδίϊο σϑιῦθοσαπα δαριθῦ δυάδα βαβρἰοἰοποτη. Ὀἰχιββοὶ οαΐπὶ Οὐαλέριος Ποτῖτος ὦν, 508 Θδαλήμος ὃν Ποτῖτος. Ἠδοϊἰββίπηθ ῬΡϑΌ}]0 δηΐθ αϊχθϑγαῦ: μή μ ἀποςέρει λόγου οὐ αρὰ τὴν ὄντα καὶ Οὐαλέριον καὶ περὶ σωτηρίας τῆς πν τσ, ου λόμενον. οὐ ρᾶρ. 9170. ὑμεῖς Οὐαλερίου λόγον ἀφελεῖσθες Ῥαρ. 3168. ὑμᾶς --- ἅπαντας καλῶ" [καὶ] οὐκ ἄγνοῷ μὲν οἷ διὰ κενῆς τοῦτο ποιῶ, Φανερὰν δὲ βουλόμεΝΟς πᾶσι ἀρ αι τὴν συνωμοσίαν ὑμῶν. Ἑάϊύον βούλομαι! Βα δία, ἠροθαεσ, ας εδὲ βουλόμενος, 868 ῬΓῸ ὠγνοῶ τϑροπθπάμστῃ ἀγνοῶν οὖ ῬΓδθοθάθῃ καί ἀοϊοπάστη, Ῥᾳρ. 217]. ἄξιοι γὰρ ἂν εἴημεν καὶ ταῦτα καὶ ἔτι χείρονα τούτων πάσχειν ἐφ᾽ ὑμῶν γενόμενοι. ΝΒ] βΒιρηϊῆοαῦ ΟΝ οὐ οογρομάστα ἐφ᾽ ὑμὶν ἐη υδϑδέγα μοίθδίαίθ, 410 ΒΘηΒᾺ ᾿Ὰ τῇ Οὐμθα]ο5 ἀϊοαμίαῦ ἐμ ραΐγιρι ρμοὐοϑέαίθ 6886 ϑαΐ 7ῶγ6 86 ῬῸὸ ἫΝ ᾿ ἰᾷ οδὲ οὰ ἴδοοθ δαϊΐ δὰ 86 ἴδούυτοβ ρῥγοταϊ ίθγθ αὰ80 ῬδΙΓΙΘῸΒ ἐν πα Β , ΄ἂὐ πὰπο τγἱάθο, ἰπ οταμίθαβ 1ἰτῖβ ἐφ᾽ ὑμῖν. οὗ Ηυάβουυβ ἐφ᾽ ὑμῶν οογτοχὶν. Οὐογγθοίου οὶ. ες υνωλῖναν Ὁ Ὡς 5 3“-- ποέοινσο, πεν ς ἀπο σοι “να πὸ απὸ “-ρ'..--οῦὔὉ -.-γ.- δινδ ποκων το τν Ὡ Φ τε τον ψοαα ΡῈ Ἂν σεν δυο κϑη; ασν φήρηλθβμεβο κνσὸ 904 Ῥαρ. 2179. συντελέσαντες ὅσα κατὰ νοῦν ἔχομεν. Αρυὰ Υε Ἁ -" Ν ͵ Ἵ Ἷ ἴθγθ8 κατὰ νοῦν οὐ κατὰ γνώμην ΒΘΙΏΡΘΙ βἰρηίβοδέ 65 αρμέμιὶ ϑρη. ἐφμέλα οἱ βοΧΟΘ 68 κατὰ νοῦν χωρεῖν δρυὰ ΠΙοηγβίαση ἀϊοϊξαν ῬΓῸ 65: αηληιῦ ϑοηέθηζία σϑαθγο δὰ ϑισορθγο. Κατὼ νοῦν ἔχειν δαΐθπὶ γϑίθ θὰ8 οδὲ ἱπδυάϊίζατη. Ποθθαπςξ ἐν νῷ ἔχειν αἱ Β0 ΠΔῺΪ 22 αηϑηο ἠαδθγθ, αὖ δὴ ΒΌρΡΓα ἴῃ βἱ πὰ} 1060 ποίδγίτηηβ Ραρ. 2176. ἥξουσιν ὡς ὑμᾶς --- τάς τε βλάβας ἘΞ ῥούμεν καὶ περὶ διαλλαγῶν διαλεξόμενοι. ΟἸΐχα ξαΐϊδθδ ΒΌΒΡΙΘΟΓ μον : βλάβας (ἐξακ)ούμενοι. δαγοῖγο ἀαριμμηι ἀϊοὶ 5016: τὴν ΜΡ ὠκεῖσθαι γ6] ἐξακεῖσθαι, οἱ 7) μένην οϑὺ οἰ υβάθμη ζΌγταδθ αἱ τῇ Ῥγαϑϑονδ ἰθΙΩΡῸΒ υὖ καλοῦμαι, γαμοῦμαι, τελοῦμαι. μένω αι Βα5 Αὐῤίοαβ ἔΌγταδβ δρᾶ ΠΙοηγβίατη βου θαθ, βθὰ γρέβιθβ ΘΟΓῈΡ- 6186 δα θ] 16. ἱπίαβ βϑγυϑηΐ ' ΡῬΙΌΌΔΙα οὐ δηίὶ Νου. 1, ϑεἰέ. Ῥὰρ. θ9. φαδϑπα ἤογταδπι, εἴ, Ἐξακεῖσθαι ἴῃλ Β'ΤᾺ1}} διριιταθηίο ροβαϊῥ ρδρ. 90. Ῥδρ. 5160. δὐδὲ τῶν πατρικίων πολλοὶ τὰς κατ᾽ ἄςυ ποιοῦνται διατριβάς. Αγρογΐίθ υἱύϊοβα οϑὲ ἢδθὲὸ ψϑιθογΌτη αἀἱβροβιἐϊο ῥτο: ᾿ . " - πολλοι κατ ἄςυ ποιοῦνται τὰς διατριβάς, ἰὰ οβὲ ἐν ἄςει διατρί βουσιν, υἱυωμέ ἦι ἴὔγὅο. Ῥαρ. 2181. καί νος ἔ Ἵ Ϊ ᾿ Ἔ " καίτοι τίνος ἔλαττον οἴεσθ᾽ εἶναι κακΟΎ πόλει; οϑύα!δὺ αΤΆΘΟῚ ΒΘΥΤΩΟΠΙΒ ΤΑΥ]0 οὖ Ῥϑυρθύιαβ βου ρύοσγαση δὰ αἱ ῬτῸ κακοῦ Τοϑυϊαδί" κακονΝ, αὖ Ρ80}]0 δηΐθ ρᾶρ. 3167. καίτοι τινος ἔλαττον τοῦτο καχκΟΝ ; Ἰίοσυτο ᾿ἈΘΟΘΕΒΔΣΣΌΣΩ μέν θχοϊαϊ ρᾶρ, 2184, φυλαττομένας (μὲν) ὠνοσίους εἶναι νόμιζε ---- καταλυομένας δ᾽ εὐσεβεῖς κι 918ῦ. (Ῥοραϊαβ Βοτηδηιβ) ἀντιπαρεξετάζων τὰ νῦν ἀγαθὰ] τοῖς πάλαι [κακοῖς] ἐκεῖνα μὲν ἡνή ς ἄξια, ταῦτα δ᾽ ἐπαίνων. τρόλδποςε Ἐρμ Ἰώ μεδεονλάτεοις μ Ἰπ θτρο δύογεϑ ἐπ᾿ αὐτοφώρῳ ἰδηθηξαῦ αυδτη Ὁδὶ βου ρίουβ βθη- ἰθηύϊαπαι, ΠῸΠ ῬΘΙΒΡΟΧθυηύ. ΑΡΡίὰβ οὐδρε ορύϊτηθ ἀθ τϑρ. ταθυϊ 8 μηδ ἰὐϊδὺϊ βουυϊψαίθ οὐ ἱπίψαδ ἀοτηϊπδίίομθ οἶγθα ορργίπηθθαὶ Ἰίδαθθ τὰ νῦν ροϑϑίρια βαπὺ δὲ ορέέμια τὰ πάλαι, δὲ ἐπι! σίξαν ἀυδτα Βία]ὐθ ουταγοσὶὺ ααἱ ἀθ βὺ0 τὰ νῦν [ἀγαθὰ] τοῖς πάλαι 90ῦ [κακοῖς] δἀϊοοοτὶί. Ἐχρυποίο αὐτοαὰθ δααϊ αηηθπίο το] ααδ ορ- ἔπιθ ρυοοθάυπί: ἐκεῖνα μέν βΒαπὺ τὰ κακά: ταῦτα δέ οοῃίτα τὠγαθά. Ῥαρ. 2186. φιλοτιμία κενὴ τὴν εἰκόνα τοῦ καλοῦ [τῆς δόξης] Σιώκουσα. Δαάϊϊαμα ἃ τηδῖα πιᾶπὰ τῆς δόξης Βοηὐθη ίατα Ἰοοὶ ΡΓΟΓΒῚΒ ῬΘΡΎ ΟΕ ϊύ. Ραρ. 2189. ἀπήλασαν δέ μὲ οἱ σοὶ παῖδες ἀπὸ τῶν οἰκείων οὐ σχολὴν ἄγειν σε λέγοντες. Οὐοπίυποίδ Βυπὺ ἀπήλασαν ἀπὸ τῶν οἰκείων, 868 5Βἰπθ βθηϑᾷ. Θυϊὰ 5ἰὺ σϑγαχτα οβίθπαϊι Ἰοοὰβ ἴῃ τἱὶ- οἰπΐα ρᾶρ. 2192. τὴν οἰκίαν τὴν ἰδίαν ἀπέκλεισέ μοι, ἀπάθ ἰπύ6]- ᾿ρὶ φοβοῦ θοπάστα 6886: ὠπήλασάν μὲ ἀπὸ ΤῊΚ οἰκΙάᾷς. Ῥαρ. 2189. καὶ βουλοίμην οὕτως τἀληθὲς ἔχειν. Ορύδηι15 Βδθο οὐδίϊο οδὺ, ρουϊπορίθ, αὖ υἱάθβ. ΒΌΡΡΙΘ καὶ βουλοίμην (ΑΝ) οὕτως τἀληϑὲς ἔχειν. Βτ Ποῦ ρᾶρ. 2192. Ἰοροπάυπι: οὐκέτι γὰρ (᾿ΑἸΝΝ) αὐτὸν ὀρθοῖς ὄμμασι δυναίμην ὁρᾶν ἀνάξιον γεγονότα τῶν προγόνων. Ρᾳρ. 9190. ἀξιῶ σε μὴ [τοῖς] κακοῖς ἰᾶσθαι τὰ κακά. Οοτία Ἰοφαθπᾶϊ 16χ αὐ ϊσαϊαπι τοῖς ΘΧραμπρὶ ἰαροὺ: κακῷ τὸ κακὸν ἰᾶσθαι, ποὸη τῷ κακῷ. [Ιἄθτι τηθπᾶάστῃ ἰο]θπάσθτη ὁχ θγοάοίο ΠῚ, δ9. μὴ [τῷ] κακῷ τὸ κακὸν ἰῶ, Ῥαρ. 2199. ἐβουλεύσαντο μηκέτι καθ᾽ ἡλικίαν καὶ βουλῆς ἀξίωσιν συμβούλους καλεῖν. ὙοΥθδ βουλῆς ἀξίωσιν Βθη8ὰ ΟοδΡοηΐ. δα Κἰθββιπρ. ἀπθὶἑδηΐοῦ τιμῆς ἀξίωσιν οοπίθοϊύ. ΒΘτγδθβίδιθ ΔΙ ἰίτου ὠρετῆς ἀξίωσιν. ΝΒ] δα δαρθγθγαὺ αύϑιῃ ΚΑΙΡΈ- ΘΑΞΙΩΟΙΝ οὐ βαρρίουὶν ποβοῖο 4υΐβ φαρᾶ πῃ Ὀασοαπι θη. οἔ, Ρᾶρ. 1148. οὐκέτι διακρίνοντος οὐδενὸς οὔτε ἡλικίαν οὔτε ἑταιρίαν οὔτ᾽ ἀξίωσιν ᾽ΑΡΘΤΗΟ. οὖ Ρᾶδρ:. 1599. διαφανέςατοι κατά τὲ οἴκους πατέρων καὶ ΑΡΕΤΗΟ οἰκείας ἀξίωσιν. Ῥαρ. 2194. ταύτην ἔχοντες ἄνθρωποι τὴν ἡλικίαν ΟΙΑΝ ἔχου- σιν οἱ πρὸ ἐμοῦ γνώμην ἀποφηνάμενοι. Εϊΐον οἵαν ἰπβοιαϊῦ ἀθ Β0, 868 ἥν ἱπβοῦθσθ ἀθθαθγϑίύ. Ῥᾳρ. 919. ὁρῶντες μὲν ἀνάςατον τὴν χώραν ἡμῶν ὑπὸ τῶν Ξαν πον τιν Ἀπ νι" ΕΝ ΜΝ σι ς πο ἐσυδαξὰ τ “Ὁ ον, δ ἘΝ Ξ..Ν ππρασνοναπα. τ στα το " ΨΨΙ να ε πα μ - Ὡ ἃ Ξ τι: θα πον στα Ἀδσα τ, τον ανκτ τ τ σε γολοι ες μ᾿ ἐπ οΣ ρων , τ πον ν μων πα ἘΠ ΨΉ -κ“π͵νπϑ ἀδδϑν τι. τ “Ὡς ἘΣ τα 906 πολεμίων γενομένην, ὍΡΩΝΤΕΟ δὲ ὅσον οὔπω καὶ ἐπὶ τὴν πόλιν αὐτοὺς ἐλεύσεσθαι. ΜΊνΙῆΦΟ ΘΥΓΟΙΘ ὁρῶντες, αυοά τηδηϊοβίο τηρῃ- ἀοβαχη οβέ, ἱγγθρβὶύ ῥγὸ ὠκούοντες. Ῥαρ. 2197. ἐπειδὴ κακῶς ἤρξαςΘ6 ἡμᾶς ποιεῖν οὐδὲν προπε- πονθότες ὑφ᾽ ἡμῶν. Νοη οβὲ Ηἷς Ἰοοὺὰβ γϑυῦθο ἄρχεσθαι ἡμποΐρογο, 806 ἤρξαΘ᾽ ἡμᾶς δτηθπάδπάμστη. Μα]ίοβ ἀθ ΘΘΠΘΙΘ ΠΟΟ ΘΥΓΟΙῸΒ δρᾶ Ποτηοβίμθηθτη ΔροΓαΐσητιβ ἰπ Μη ϑοοῖί. (γί. Ρᾶρ. 470. "Α,- χεῖν δὕτη ἱπβηϊέϊνο ἱπποίατη ἀρὰ Ποπ βίη Ῥϑββὶ πη ΓΘΡΘΡΪ αν, αὖ ρΡᾶρ. 1966. ἀρχόντων παρασπονδεῖν. Ρᾶρ. 1607. ὅπως ἂν ἐκεῖνοι ἄρξειωαν παρασπονδεῖν. Ῥαρ. 2198. πάντ᾽ ἐάσομεν ὝΠΟ τοῖς πολεμίοις τὰ ἐν τῇ χώρᾳ γενέσθαι. 74 ἠοδέδωνι ροέοόϑέαέθηι υϑηΐγο ποῖ ΑἸ δΡ ἀϊοίξαν α 81 ἜΠΙ τοῖς πολεμίοις γενέσθαι. Ῥᾷρ. 9200. ὡς δ᾽ αἱ πλείους γνῶμαι ΔιΙηγορεύθησαν. Ὀίοηγ- 5.8, 4] 88 Ππρτδηη [δὐϊπατη αἰ ἀἰοἶθβθ βου δὲ, ἴῃ τηὰ]εβ Ογδδ. σϑτη αἰσομαϊ οοπβαθίιπἀίηθτη δὰ 1 αἰϊηϊ αξὶβ ἀβΏτη δΟΘΟΙΩ ΓΟ δη8 ΘΟΥΤΡΙ δ. ἤίσογθ ϑοηΐθηξίαηρ ἰτᾶθοθ βοηδὲ ἀποφαίνεσθαι (ἀποδεί- κνυσθα!) τὴν γνώμην. Ὁ, ΟΥἹΡ ΟΕΝΒΕΒ᾽ ἀπόφηναι δ, τι σοι δοκεῖ. Ὀϊοηγβίαβ ΔΡΡΘ]]αὲ τηυ]εἶβ Ἰοοὶβ ἀγορεύειν τὴν γνώμην. Ιάθτη ποβϑίτο Ιοθὺ γϑβοῦϊ θοπἀ τη: γνῶμαι ἠγορεύθησαν, διὰ δια- γορεύειν ΔῸ Ἦδ6 ΓΘ Δ] 1ΘΠ ΒΒ τη τη οβί. ΔΙ δάμδθβδὶἐ οχ ῬΓΔΘοθαρηϊὶ γνῶμα!ῃη. Ῥαρ. 290]. ἑτέραν γνώμην παρὰ τὰς εἰρημένας αὐτὸς ἄποφη- νάμενος. Ἐΐχ ΠΟΘ 1060 Θιῃηθηδδηδατη δὲ αυοά Ἰορί α ρδρ'. 1416. ἐπικυροῦντες δὲ τὰς ΚΘΟΙμένας ὑπὸ τῶν ὑπατιχῶν γνώμας. ἴταο γΘΙῸ τὰς ΕἸΙΡΗμένας. Ῥαρ. 9202 .---29209, διδάξω πῶς ἂν --- τὴν πάτριον ἀπολάβοιμεν ἀριςοκρατίαν --- σοφίαν οὐδεμίαν ἀποδεικνύμενος ὑμῖν, τὰ δὲ πραᾶ- χϑέντα ὑφ᾽ ὑμῶν αὐτῶν παραδείγματα φέρων. ἸΤιαθοταὶ Ἰοοὶ 8θη- ἰθη 8 4υἷ8 γΟΘΔὈΆ]ατη πθοθββαγί τη ρου. ΘΌΡΡΙΘπά πη ϑηΐτη: σοφίαν οὐδέμι ΑΝ ἸΔΙΑΝ ἀποδεικνύμενος. ἰτα ΠΤ 5 οϑὺ ἸΟΘῸΒ Μοτγοάοι! ΥἹΙ. 10. ἐγὼ δὲ οὐδεμιῇ σοφίῃ οἰκηίῃ αὐτὸς ταῦτα συμβάλλομαι. 9207 Ῥᾳρ. 9904. τίνα βοήθειαν εὕρΕΟΘΘ ὑμεῖς. Μαηϊξοδίο αἰχιὺ: μοῦ απαϊϊέηι ἘΕΡΕΒΙΒΤΙΒῚ ΠΟῚ ἹΜΡΕΤΆΑΒΤΙΒ. Τἰδαὰθ εὕραθ᾽ ὑμεῖς 4 Ὠιοηγβίο βου ρύσση ἔπθγαύ. Βἰτα Πσαατα ταθπ πη ΒΌΡΓᾶ ποὐδυϊτηυβ δὰ ρᾶρ. 9197. Ρᾳρ. 2209. Οὐαλέριος δὲ καὶ οἱ μετ᾽ ἐκείνοΥ 'Εςῶτες. Νοη εαἱ ταθοὰ Ἰοουϊιο ἑςφάναι μετά τινος. υϊά 510 ϑιηθηἀδηαθτω Ἰφυϊάο ἀθπηοπβίγαὺ Ἰοοὰβ ἴῃ υἱοϊῃῖα Ῥδρ'. 2917. οἱ μετὰ τοῦ Οὐαλερίου ΟΥ̓Νεςῶτες. Ραρ. 9210. τῶν δ᾽ ἧττον ψοφοδεῶν ἀφιςαμένων τῆς ὑπὲρ τῶν κοινῶν Φροντίδος καὶ τὸν ἀπράγμονα βίον μεθαρμοττομένων. Ῥογ προρϑϑατῖα ῬγΔΘρΡΟΒΙ το: καὶ (610) τὸν ἀπράγμονα βίον μεθαρ- μοττομένων. Ῥαρ. 3211. ὅσοις δὲ οὔτε θεραπεύειν τὴν τῶν κρατούντων ἔξον- σίαν βουλομένοις ἦν οὔτε μηδενὸς ἐπιςρέφεσθαι τῶν κοινῶν ΟΥ̓́Τ᾽ ἐν ἀπράκτῳ ζῆν ἡσυχίᾳ καλὸν ἐδόκει. ᾿ὐα] 6 θἃ ἀἰβιϊπρπυπίαν 4086 δαπὺ ῬΓΟΓΒδ ϑδάθιῃ,, ηρύόδαην ραγίύθηι γθῖρ. δῶρ688676 Οἱ οὐθεγό μῃ οὐδο, βοᾷ ἴδοῖ]θ ϑὺ τω8]0 τηθᾶθυὶ. Ἰωθρθπάστῃ --- τῶν κοινῶν ΚΑΙ ἐν ἀπράκτῳ ζῆν ἡσυχίᾳ. ϑοτῖθα ὁχ Ὀἱρανϊα αἰ νίβίοηθ 8185 τ68 ρθη ὑσὶ ραγυϊναση ἴθοϊί. Ρᾳρ. 3212. λειποςρατίαν ἐπενεγκόντες. Ὅσο ἴῃ θοάρτη γοοᾶ- θα]ο ταθηᾶδ δαπί. Τιθροπάστα λιποςράτιον, αὖ λιποτάξιον. Ῥαρ. 991. πολλὰς καὶ αὐτοὶ λαμβάνοντες ΠΑΡΑ τῶν πολε- μίων πληγάς. ὙὝοτδτα Ἰθούϊοποια ὑπό ορέϊταυβ Οοάθχ βϑγυϑυῖῦ. Ῥαρ. 23216. τοϊὲ ἰάθπι ταθπάστη αποᾶ βαργα ποίδυϊτηθβ: ὡς δ᾽ ἀπηγγέλη ταῦτα γῖὸ ἀπηγγέλθη. ἙΙΟΡ ἴᾳτο ἤγγελεν δ] ᾿ἰδτὶ ἀαθαπὲ ἀδιηπαυὶθ; ἰάθη ἱπ ἠγγέλη οὐ ὠπηγν ἐλη ἰδοίατα οροσίαϊί. ν " » 9 ν᾽ ἢ ΓᾺ Ῥαρ. 3217. τοὺς μὲν ἐπιφανεῖς ἀδήλως, ὧν δ᾽ ἐλάττων [ὃ] λόγος ἦν καὶ ὠπὸ τοῦ φανεροῦ. Ἐἰχραποίο ἃγέΐϊου]ο Ἰορθπάθτῃ “ Ἀ Ν , Π ἘΚ τοῦ φανεροῦ. οἵ. γᾶρ. 3918. τῶν μὲν οὖν ἄλλων --- ἐλάττων λόγος ἦν. \| : { ὅ!; Ἢ ἐϑ ἃν ͵ Ἵ ἡ ἘΠῚ ᾿] ΕΣ ᾿ δι ΄ὶ ᾿ ἵ τὶ ΕΣ ε'' τῇ ἘΠῚ ἌἋ» ΟΣ ἜΡ -“' δον αν οο ραν ον ἐααν᾽ , ἕν δὴν, ἐν Ἀν λνλ ττολαμῦ ἀξ ἐ Ἀτον- - ἐς. ἌΣ... ῃ 908 Ῥαρ, 2219. πῶς ἐπανορθωθείη τὰ τῶν φρατηγῶν ἀμαρτήματα λέγειν παρεκάλουν. βαρρΙοπάμσχμη πῶς (ἂν) ἐπανορθωθείη. οὲ Ῥορὶ Ρϑασᾶ: φιλοζρονουμένων αὐτὸν (καὶ) ἐκεῖ τῶν ἡγεμόνων, αἰ Αγ. Ρίαβ Βοϊηδθ ἔδοθγαί. Ῥαρ, 2290. τὴν γοητείαν τῶν λόγων οὐ συνειδὼς -- ςρατιω- τικὸς ἀνὴρ καὶ τὸν τρόπον ἑὡπλοῦς. ϑρηίοπεϊα, ποῃ ἔοσὺ συνειδώς, Β04 συνιδών ροβέι]αί. Ιπβἰἀϊοδατη ογδίϊοπθτη ταὶ] ξατὶβ ΒΟΤΊΟ οἱ ἸΠρΡΘΠΙΟ ΒΙΤΏΡΙΘΧ ποη ρογϑροωόγαΐ. Ῥαρ. 2224, ψηφίξονται ---- ἐξελθεῖν ἐπὶ τὴν ἀνεύρεσιν τοῦ σώμα- τὸς, ἱπθρίθ ἀϊοίπμη ὑγῸ ἐπὶ τὴν ζήτησιν, Βορᾷ γοτᾷ ἸΘοέϊο δβέ ἴῃ ᾿μδαγοηίΐδηο ἐπὶ τὴν ἀνΑτρεσιν τοῦ σώματος. ϑδθρθ υἱάϊ φίλος οὲ φίλιος ἱπθρίθ δοηΐαβα, βθὰ πιυβαῦϑτῃ ἰη- ΘΡύϊυ8 φαδτη ρμᾶρ'.. φῦ. τεκμήριον τοῦ μὴ πρὸς ἐχθρῶν ἀλλ᾽ ὑπὸ ΦΙΛΩΝ τὸν ἄνδρα ἀπολωλέναι. ἴτὴρ γρῖῸ ὦ δϑιημὲϑ » ὍΟ αὖ αηριοὶδ, ὑπὸ Φιλίων. Ραρ, Φ926. Ἰορϑπάμπμι τούς τ᾽ ἄνδρας ἀπεκρύψαντο καὶ τὰς δίκας ἀνεβάλοντο, Ῥγὸ ἀνεβάλλοντο. δὲ Ροβὺ ρᾶυοᾶ: πρὸς δὲ τὴν δεκαδαρχίαν ἠλλοτρίΩντο πάντες, ῬΙῸ ἠλλοτριοῦντο. Ῥαρ, 929. ἐν τοῖς πέντε τάγμασιν ἐτάχθη τοῖς ἐπ Αἰκανοὺς φςρατευσΑ μένοις. Βοῖθ. ςρατευσοΟμένοις. ἀοὶπάᾶθ: ἣν ἐνεγυήσατο Λεύκιος εἷς τῶν δεδημαρχηκότων, ΡΙῸ ἐνεγγύησατο οὐ εἷς ἐκ, 4.86 Θδὺ 8018 αἰ ἐοργαρΐδ. Ραρ. φ29. διδούς τε πολλὰ καὶ ἔτι πλείονα τῶν διδομένων ὑπισχνούμενος. Ἐθγοοδπάα οδὲ Πἰθσοσατα Ἰθοίΐϊο τῶν διδομένων, φιαθ οἰοεγοδαπέωγ, ααοηίδτη οτηπία τησπθῦα ραάϊοα ΥἹΓΡῸ 88061- ηδίδ ογαΐύ. Ῥαρ. 290. ὁ παρὰ τοῦ πατρὸς ἐνεγγυησάμενος τὴν κόρην. ΞΞϊο ΚΙΘβδ πρ. ἀθάϊξ ᾿γὸ βογιρίασα Πἰρτογατη ἐνεγγυημένος. ϑαγῶὶ νοηαΐθδ, αὖ αἰαπὺ,, αὐέθγιρα αἰέογο πογωΐηϑ. ὙΘΓΆτη ϑδὲ ἐγ Ἐγυη- μένος, ἰἰὰ οβὲ ἐγγεγυημένην ἔχων. ἘΌΓΙΩΔ ἐνεγγυᾶν, 488 οβὲ ΘΙ ὈΔΡΌΔΥΪΘΘ, οχ [οχίοὶβ δὲ οχ οχῃηΐθαβ ΒοΙΡύοΓαπι Ρ8Ὲ1]0 209 μι θδύϊογατη Ἰοοὶβ βθά.]0 θχρθὶἸθπᾶδ. Ῥγὸ ΕΓ οἱ ΟΥΤ᾽ ἴῃ 1ἰὈτὶβ Δη 15 ΘΝ οὲ ΟΥΝ βογιθιίατ, υὖ ρᾶρ. 116. ὑγο συγκατακτη- σαμένους 'ι ὕὐνθίπδίθ οδέ οὖν κατακτησαμένους οχ ΟὙΝΚΑΤ. ϑίαπι. ὅὅἴο ἢ. 1. ᾿ΘΝΓ Θγυημένος ἴῃ ἐνεγγυη μένος οϑὺ ἀδργαγαίαμ. Ρᾳρ. 2291, ταύτην --- συνήθη καὶ εἰσοδίαν οὖσαν. ῬταθίθΓαδπι μ.]. βθη68] ἰδηΐαμη εἰσόδιος Ἰορὶ τ ἂρυὰ Απίϊραίγατη ϑιοθδοὶ Ριοτῖί. 0. 18. (ἐπαϊοαύαπη ἃ ὨΙπάογῆο οχ Ὗ γύϊθη δ] 0): ποι- κίλως ἐξητακέναι καὶ διὰ δούλων καὶ ἐλευθέρων τῶν τε ἔνδοθεν καὶ τῶν ἔξωθεν καὶ διὰ γειτόνων καὶ τῶν ἄλλων εἰσοδίων. 7 αγὶϊδ ηιοϊδ, Ἰηααϊ,, ἐμ ζμέμγαθ μαοτῖδ ἐηφοηζεηι θέ τη 768 ἐπφμγομάϊρι: --- οἱ 67 υἱοῖηοθ δέ 967 σαθίθγον ψεῖΐ ογϑῦγο ἴδ ἀἰοημμηι υϑηϊγ6 ϑοϊομξ, Εοάθιη ἰρὶθαν βθηϑὰ ΠΙΟηγβίυ8 συνήθη καὶ εἰσοδίαν αἰχὶί, ῬΡαρ. 9292. (ὁ νόμος) οὐ τῶν ὑποβαλλομένων ἀλλὰ τῶν μητέρων εἶνχι τὰ ἔκγονα δικαιοῖ. ΙΑ ΘΌΠ]αΤΩ οδὺ Ῥγϑθβθηβ ὑσοβαλλομένων ΡΓῸ σαογὶδέο. ῬΡαρ. 9999, ὁ πρὸς Αἰκανοὺς ἔξη πόλεμος. ΟἈΒΔΌΡΟΠῺΒ συνέςη, βθὰ βο]οί Πιοηγδίυβ ὠνέςφη ἀἴσογθ. Εἶγαύ ἴῃ ἸΙΌΓΟ δηξ ]αΐογο αἰκᾶν ἐξη πολεμοσ Οὕτὴ ΘΟΙΏΡΘΠαΪΟ ΒΥ 11 8086 ουὑς δά αἰκᾶν οὐ 516 παίι8 ΘΓΓΟΓ. Ῥαρ. 98, Ἰοσῦμι ἰούαπι 86 βου ΡΒΟ τη : μηκέτι τὴν ὀνειδιζο- μένην ὑμῖν ἀρνοῦ τυραννίδλ ἀλλὰ τὸν ἐμὸν ἀποκόψας τράχηλον ταύτην τε ἄπαγε ὅποι σοι δοκεῖ καὶ τὰς ἄλλας παρϑένους καὶ γυναῖκας. ἴῃ ᾿ἰτὶβΒ οδὺ ὠπαγαγεῖν ὅπου, 4υϑιΠΟΌτΘπὶ ΚΠ θὰΓρ, Ργοθδηΐθ ἰοῦ Ορθιοβίὰβ δογγοχθγαῦ: τὸν ἐμὸν κέλευε ὠπο- κόψαι τράχηλον ταύτην τε ἀπαγαγεῖν. 'ϑὥϑοα θαι τε ρῖῸ καί ἴῃ 68 οοιμμῃροβίἠϊοηθ τϑοΐθ ροηϊψαν οὐ ρϑγβρίσαατη οϑὺ δοηϊαποίδ 6886 ταύτην τε καὶ τὰς ἄλλας. Ῥαρ. 9224]. ἀξιῶν αὐτὸν κατέχειν τὸν ἄνδρα ἐν ἐπιμελεῖ φυ- λακῇ μὴ λάθῃ πυθόμενος τὰ περὶ τὴν θυγατέρα [καὶ] διαδρὰς ἐκ ἐκ τοῦ χάρακος. [πη θγροϊδίαπι καί βϑηϊθηξδπὶ Ἰοοὶ υἱἐϊαί. Οὐοη- ἱπποία βαπὺ μὴ λάθῃ διαδράς οὐ πυλέόμενος οδὺ ἐπειδὰν πύθηται. Ῥοίογαΐ ϑηΐπὶ οἷαηι ὃχ οδδίτὶβ ουδάθγθ, βορὰ 46 ἢ]186 οᾶϑι οἷχηι ΟΟΡἾΟΡ ἤθτὶ πο ροὐθγδαί. ΡΙΟΝ. ΗΛΙ, 14 Ὡπόνοουν . τὥὭὠφρρρ....ὕ...βζ«ς.-..: - 210 211] Ῥαρ, 2244. τεκοῦσαν μὲν γὰρ ἀνάγκην --- τρέφειν ὅ τι ἂν καὶ Φύσις ἐξενέγκῃ. ΙΔΌτὶ ἀνάγκη. Ἰιορθηάυτη ἀνάγκη ἮΝ. Ἠράϊι Θηΐτη δὶ ΟΥ̓ ϊοηθτὴ γθοΐϑιη. ὶ ἱπάϊγθοία αὐ γο]αἰββοὲ ἀνάγκην εἶναι ἀϊοίατα ορογϊέ. υοά ροβὺὲ ἀνάγκην δἀάϊξι τῶν τέκνων δεομένην ἴῸΓΘ πθρϑί ΚΊΘΒΒΙΪηρ.. Ἰηἐθ}]}Πρὶ Ῥοβθθ, βθὰ ΤῊΝ τέκνων δεομένην Βαιβ οδί ῬΘΙΒΡΙ σα Τη. γείοτθ χυλίνδω οὐ που ἰδ κυλίω δβαρτα αἰχίτηυβ. ᾿ΟηΥΒὶυΒ Β61Ὲ- ΡῈΓ ἷπ 680 ΥΈΓΡῸ Βθαυϊογαπι συνήθειαν ΒΘαΌΪΡ ΒΟΡΙΌΘΠΒ προκυλίο- μᾶϊ!, προσκυλίομαι, κατακυλίω οὐ Β'πη. ΟἸΩΠΪ8. Ψ νυ ωλσημν-- φ-)- σφηρεν, ανισαντσνενας-χοαι " πα τῷς.- ,...0... .........0....:-- «(ὕὍὁγὐὔχν. τ Ξ Ψ - ϊ “, ᾿ ἢ ᾿ ΜΙ κα ὖμι ᾿ ἰδοϑῳ Ἵ ἡνίῳν Ῥᾳρ. 9901. ὑπολαβὼν αὐτὴν (ΥἹΡρπίδτη ραἰθγ) ἐκλυομένην τε καὶ καταρρέουσαν καὶ κατέχων. ἴῃ ἸΙὈτῚβΒ οϑὲ καταρρέουσαν καὶ κατέχουσαν. ῬῖῸ κατέχουσαν Ἠροίδκθ κατέχων ϑΒαθδίϊαϊῦ ποη αὐἀπιούπστη [δ] ἰοϊίου. [πϑ}86 ϑηΐτα ροβὺ ὑπολαβὼν αὐτήν Δαά καὶ κατέχων. ΜοΙὰ οδϑὺ διττογραφία: 8111 καταρρέουσαν αἸϊὶ κατέχουσαν Ἰοροῦδηῦ: ἀθίπάθ υἱὐἱ ἣὺ σὰπη οοραΐὰ αἰραχπηαιθ ἰπ ἰοχίαπι ἰγγορδὶυ. δι πα ον ἀθ Οὐγ Ια πῸ τηϑύγθμη ΔΠΡΙΘΧΟ Ρϑρ'. 1610. κατεῖχεν ἐκλελυμένην καὶ ῥέουσαν ἐπὶ τὴν γῆν. Ῥαρ. 48. ὁ πατὴρ ὁ Μάρκου Κλαυδίου τουδὶ τελευτῶν τὸν βίον ἠξίωσέ μὲ τὸν υἱὸν αὐτοῦ νήπιον καταλειπόμενον ἐπιτρο- πεῦσαι. ᾿λῦτὶ παῖδα, αυοὰ ΚΙ ΘΒΒ᾽ἰηρ ποβοῖὶο δ ἀθ οδιβδ ἰῃ νήπιον ΘοΟηγορεϊύ. (αϊπάθοϊπι Δπηΐβ δπίθ Νυτηϊίοτία ΥἹγρ πίϑηι Ῥδρογογαὺ (ρᾶρ. ἠῶθὺ οὐ 2944), υὐ Αρρὶΐ ο]:θηβ βὶ νήπιος βϑββοί ἃ Ῥδίγθ τϑοίὰβ υἱχ ρῥγδθίθχιδίιιβ 880 ἀθβίϊββθ γἱἀθτὶ ἀθθραὶ ααὰπη ἴῃ βουυϊαύθιη ΥἹΓρ ἶδπὶ δββογογοί. ϑ'εᾷ μος ΙΘΥθ θϑὺ Ῥγὰθ ὑᾺΓΡΙ ΒΒΊτη0 τηθηο, 400 Βθαπθη 8 ἸΔθογδηύ. [πάϊοϊ τη 5 δὲ ἐαί- Ἰατὴ ρθη ἰδοίατη 6888 πᾶγγαὺ ἢ] ὰ πὶ οχ ΡῈΡ1]]} 8π01}]ὰ παίδη) ἃ Νυτρϊιουῦῖα 6886 ΒΌΡΡοΒίίδιη καὶ τὸ πρᾶγμα ἐξετάσας (Ἰπαυϊ) ἔμαθον οὕτως ἔχον. Τοὶπάθ ἰΐὰ ρογρὶι: ἐφάπτεσθαι μὲν οὖν ἐμαυ- τὸν ΟΥ̓ προσῆκέ μοι, ΒΕΛΤΙΟΝ δὲ ἡγησάμην τούτῳ τὴν ἐξουσίαν καταλιπεῖν ὁπότε (Ἰθρ. ὅτε) γένοιτο ἀνήρ. ΜΙΊΡΟΡ ὰ0 Ῥϑοίο ΚΊ ββ᾽ προ. [θα βδίτη πὶ δβο]οθοϊβιαυμη ἐφάπτεσθαι ἐμαυτὸν οὐ προσῆκέ μοι ΘΟΠΟΟΔΊΘΙΘ Ροἰαθεὶῦ, βοὰ ἰπ ἰΌΤῸ ορέϊτηο δὲ ἐφά- πτεσῆαι μὲν οὖν ἐμαυτῷ οὐ προσήκει, ἀπᾶθ γοΓὰ δου ρέμα θχβουϊ- Ρθηδδ οϑί. Ῥγηυμη πορϑίϊο ἀθ]θηάα οϑὲ: πᾶτη 4αθπ ἐδηάθμι Ῥαρ. φῦ. ΥἹγρίηῈ8 ἡμαγμένην ἔχων τὴν σφαγίδα καὶ ΟΥ̓ΤΩΟ ἀνάμεςος αἵματος γενόμενος ---- ἔθει διὰ τῆς πόλεως. ὙθΓάτη 160- ἄοποτα δρογὶοὺ Γὐνίυβ ΠΠ]. ὅ0. ΚΣ γρίρμζιδ --- βγϊοέαπι. οὐδαηε ἐθέτηι ἐθηιθη8 γ6ϑρογϑιιϑηι6 ἸΡΒῈ 674079. Ἐτηθηἀδπάστη ἰρὶθαν καὶ ΑΥ̓ΤΟΟ ἀνάμεςος αἵματος. Ἐδηᾶοπι [ἰνίο ρταύίατα βίδύϊπι τοίου ὈΊοηγ- β'αΒ, ουΐὰβ νεῦρα ἡμαγμένην ἔχων τὴν σφαγίδα Βυδάθηὐ αὖ 1ιἱνῖο τρἀ ἀλη 8 ΒΟΌΙΩ : ΟἈΌΕΝΤΟΌΜ οἔξαηι ἐθίμηι ἐθη6Ή8. Ῥαρ. 9008, ὁ νόμος ἀποκτείνειν ἔδωκε τοῖς ἡγεμόσιν ἐξουσίαν ἀπειθοῦντας --- ἀκρίτως, ἱπὶοὸ γϑ1Ὸ ἀκρίτοΥο. Ῥοιγαϊραύατη ἴῃ ᾿τὶβ μος υἱζίαπι οϑὺ. οἵ. Καγ. “οί. νὰρ. 109. ᾿ : ᾿ ΕἸ ᾿ ἐς Ἧ " Ἔ ᾿ Ἵ ΓΝ Ἵ Ραᾳρ. 2276. τὰς δὲ σὐσίας τῶν ἀνγρημένων καὶ τῶν ὠποφυγόν- “σ᾿ ΠΕ υ- ψ9η Εν αἱ -“-Ἂ«. ΞΞΞ παν 5, -τ-- τὴς ἔσο τ τας “πο- - -ἰτι σῶν - “ΞΖ. σον 5. ὡρεϑαϑανα να Δἰΐατη αυδπὶ ὑπίογθμη ορογίθοαὺ ῬᾺΡ11}]10 δᾶγθγθ οὐ ᾳφαοά βϑααϊίαι βέλτιον δὲ ἡγησάμην βρη ῆοαὺ δ] θσατη 1] ἰπδύιτη 6586 οἱ Ἰοϊδατη, βθά πὰπο τηΐπ8 δοτητηοάθτη δαΐ αὐΐ]6. ΝᾺ]]8 βαρογοῦὶὶ ἀπ ου]88. ἈὉὶ θιηθπάδυθγίβ: ἐφάπτεσθαι μὲν οὖν ἐμοὶ τῷ ἐπιτρόπῳ προσῆκε, βέλτιον δὲ ἡγησάμην τούτῳ τὴν ἐξουσίαν πατολμεεῖα. Τγαέ (πα ]}) τηϑμρ ἐαίοτῖβ οοίμμι, δο ϑαύίιδ 6686 ρμέαυϊ ἤμῖο θαηι 7ασιζίαξοηι το ΏΦΥΘ. Ῥαρ; 9249. εἰς τὰς πολιτικὰς πράξεις ᾿ΕΓ κυλισϑείςς. βρῃξοηίϊδ οὐ σϑυθογαπη ΘΟτηροβὶὑϊο μοβύιϊδης ᾿ΕΘΚκυλισθείς, Θβίᾳθ δᾶ ῥΡοῖ- ἔγθασθηβ ἱπ 1 τῖβ οὐ πὶ ὰΒ οοηξαβίο. ΧΟΠΟΡΒοΩ ἰῃ Μριογαῦ. Ι. 2. 22. τοὺς εἰς ἔρωτας ἐκκυλισθέντας, δὶ ΒΟΠηΚοηΐυχη νἱάο: 101 φυοαὰθ πὸῃ ἀθθβὲ γαγία Ἰθοίΐο ᾿εγχυλισθέντας. 6 [ὈΓΙαδ των οἱ ταμίαι ἀνέλαβον εἰς τὸ δημόσιον. ἴῃ 110 γ]8 Θδύ καὶ τῶν πϑ.. «ον ταμίαι: καὶ τῶν πολιτικῶν οἱ: καὶ τῶν πεφευγότων, ἀπᾶθ ἰοββιίηρ. καὶ τῶν ἀποφυγόντων τοροϑαϊί. ϑ'64 πθπ.0 ὕτὴ- 4αδπι ἀποφυγεῖν αἰχὶξ ἀθ 118 4υϊ Φυϑὴϊἑ δαιϑα ϑοίμηι υθ) 986η7. ᾿Αποφυγεῖν ἀϊοαπίαν δυὺ ζεφα οἰαρδὶ ατιὺ ἐμάίδιροι ϑθη θηδἠήδ αὖϑο- ἰμϊ. Νκα πεφευγότων αὐϊάθπηι Βα δίδου ααΐα 5 6)7δούμηε ἴῃ Θἃ ΤΘ δϑὺ Ῥγουβαβ ἱπαδι αίατη. ΕὐΧΒῸ]68 βαηὺ οἱ Φεύγοντες, οἱ ἐκπεπτω- κότες, ποη οἱ πεφευγότες. (Ἰυϊά Ἰαὐθαὺ χυδοτιδηῦ 81]. Ραρ. 2288. ἔδοξεν ἀγαπᾶν αὐτοὺς εἰ μὴ δώσουσι δίκας. ὅθῃ- ἰοπεϊα ταδηϊξοδία μᾶθ6 θϑὲὺ; ϑαδὲϑ 905 ἤαδθγθ ΟΡΟΒΤΈΒΕ, ΥΒὶ ,7γαθ- οἴαγο ϑϑοιερῃ αοίιηι 6886 θα θέλριαγθ ὉΒΒΕᾺΒ φηρά ροθηα8 ποη ἀἰαγθηέ. Τίδααθ πϑοϑββδῦο βαρ] θπάυτη: ἔδοξε (δεῖν) ὠγαπᾶν αὐτούς. εν σποαεσ ππάσψντ. ἐὐμενανανανγεν" ποτα τ ππ' τον ςς - 919 Ῥαρ. φῶδῦ. πρὸς ταῦτα [ὁρῶντες τὰ δίκαια καὶ [τὰ] εὔορκα ψηφίσασθε. ΟὟν ὁρῶντες Οχἰβίϊπιθ πὶ ἀ6]οτὶ ορογίθγθ θχροβαὶ δὰ Ρᾶρ. ὠθθῦ,. αυὰ ἀθ οδδὰ ταρθίϊξαπη τά βὲὺ δχραπρθηάυτῃ ἰη γαγὴλδ Γοοίέ. οβίθπαϊ ρδρ.. 878 βα4. Ῥαρ. 9286. ὀμωμοκότες ὧν ἂν εὕρωσιν αὐτὴν οὖσαν τούτων ἐπι- κρίνειν. Νοὴ ΒοΟ ἰυγαυθγδηὺ, βοὰ ἐπικρινεῖν. Ῥαρ. 88. τὸν δῆμον ἐποιοῦνΤ Ο κύριον τῆς διαγνώσεως. 8.ο- Ἰοθθ8 866 ογαίϊο δὲ. (ἰγδθοὶ οπηπθβ οοπβίδηίο οὲ Πἰοηγβίαβ, 40] βδθρ ββίτηθ ἃ Ἰοουίίοημθ υὐϊίαν, ἀϊοθυδηὺ ποιεῖν τινὰ κύριον, ὨΟΠ ποιεῖσθαι. Ἰίδαυθ ἐποίουν κύριον οογγὶραπάυτη. Ῥαρ. 2291. ταύτην διαδεδεγμένος ἐκ προγόνων τὴν αἵρεσιν τῆς πολιτείας. Οδθτγὶὰβ οὐ βίβ}}}}8 ΠΟ γβὶϊ 88 ροβίυϊα αὐ τϑροπᾶ- ὑὰ τὴν ΠΡΟ δΔίρεσιν. Ῥαρ. Φ292. οὐκ ἀγνοῶ --- ἡλίκων κρηπὶς καταβληθήσεται συμ- Φορῶν ἅπασιν ἡμῖν. ϑατηδὶῦ Πδηο ἀϊοσθπάϊ ροτρδμι οχ ποὐββίταο Ἰοοο Εασὶ ρΙ ἀΪ8: ὅταν δὲ κρηπὶς μὴ καταβληθῇ γένους ὀρθῶς, ἀνάγκη δυςυχεῖν τοὺς ἐκγόνους. ἰη Πογομίθ ΜΡ. ν8. 1920]. Ῥαρ. φθῷ. οὐ δυνάμενος τοσούτοις οὖσι μόνος ἀντιλέγειν εἴκω τοῖς βουλξΎμασι τοῖς ὑμετέροις. ῬἘδγοοσδηάδατη οχ 1 δτὶβ οταπὶ θὰ8 βουλήμασι. (ὐϑάο υδϑέγαθ ογιπέμηι υοἰμπέαξέ, Ἰπααϊξ, πο δοπϑὶ δὶ. Βουλήματα Ῥ]ΌΓΑΙ: ΠΌΤΙΘΙῸ (αΤᾶΘΟῸ τηογθ ἀϊοαηΐαν, αὐ ἀρυὰ Ρ]Δ- ἰομθπὶ ἷπ ἤδη. ῬΡᾶρ. 802, 6. ἐξηγουμένους --- τὰ τοῦ νομοθέτου βουλήματα, ἰὰ οδὺ φηΐά ἴῃ σαδαθθ ΓΘ ἠαέογ όχι υνοϊμογὶέ. Ῥαρ. 98. Οομβὰ] ρο]]οθίαν πρώτους ἐπὶ τὴν ἐρώτησιν τῆς γνώμης κατάγειν οὐχὶ τοὺς πρεσβυτέρους ---- ἀλλ᾽ ἐκ τῶν γεω- τέρων τοὺς δοκοῦντας εἶναι Φιλοδημοτάτους. Ουϊὰ κ5ἰδὶ γνυὶὲ ἰπ ἰ8}} τὸ κατάγειν ΝΙΝ] ῥτοσβαβ. θροπθ καλέσειν, αὐ Πἰομγβῖο ἀΐσθῦθ τηῸ8 θϑύ. Ῥαρ. 2800, τοῖς γε δὴ βίον ἀνεπίληπτον ἐοΧηκόσι καὶ πράξεις 218 ἀποδεδειγμένοις τῆς τιμῆς ταύτης ἀξίας. βοτὶ μβῖδβο Π)ΙοπΥβιατα , ᾿ Π ΑὈϊίτοῦ ἐζηκόσι (1ὰ οδβύ βεβιωκόσι) γτὸ ἐσχηκύσι. Πίοαπι ἀθ 88 οοπίαβίοηθ 8110 Ἰοθο. Ρᾳρ. 9902. δυοῖν ἀνάγκη θάτερον αὐτῇ (τῇ πόλει) συμπεσεῖν ἣ διὰ τὰς πολιτικὰς ἔριδας ---- ἰσχυρὰ τὰ τῶν ἐχθρῶν ποιῆσαι πράγματα ἣ τοὺς ἔξωθεν ἐπιφερομένους ἀποτραψασθαι βουλομένῃ κακῶς τὸν οἰκεῖον καὶ πολιτικὸν διαλύσασθαι πόλεμον. Υἱδοδαπι εβὲ ὠποτρέψασθαι. ὍὉπᾶ Ἰϊΐογ]α πιαίαίδ οογεῖρ ὁπάστα οϑὲ ὧπο- τρίψασθαι. Νοίαμαη οὐ ἔγθαιθῃβ δῦ 60 βοιιϑῖι ἐποτρίβεσθαι. Ῥο- ἸγὈἱὰ 8 ΠῚ. 8. ἀποτριψαμένους τὸν ἐπιφερόμενον πόλεμον. Ῥίουγ- βι8 ρᾶρ. ὕϑῦ. τῶν δὲ Φιδηναίων ---- τὰς προσβολὰς γενναίως ἅπο- ἐνων. με 9 οἴηθιάδμάστα τοὺς ἔξωθεν ἐπιφερομένους (πολέμους) ἀποτρίψασθαι οὐ ᾳιοὰ 5βοααϊίαν πόλεμον Θχρυπροπάσμῃ. ΑὉ ἘΧΟΒΆΡΤΑ ΤΙΒΒΟΒΌΜ ΧΗ --͵ὰχ. βοαπαπίν Μοογρέα, ἀθογατα Ἰοοοθ Ῥϑαοα]οΒ ὑγδοίδθο ΚΊο585- πρὶ Ἑάϊθίομθπι βθουΐαβ. Ραρ. 179. ΚΊΘΒΘΙ. οὐϊίαε: τὴν πὸλο: τικὴν εὔνοιαν ἧς οὐδὲ τὸν ἐξάνθδρωπον πλοῦτον ἡγεῖσθαι τιμιώς- τερον. Οὐοτίαμι οδὺ τὸν ἐξ ἀνθρώπων πλοῦτον ἱοηγϑίαπι ἀϊχΊββθ. Ηυχπδηὶ 4υϊὰ ραβδβὰβ οδὺ Εά ΐου, 4] ἐξ ἀνθρώπων ἴῃ ἰὈΓῚΒ ΤΘρΘῦ- ἰαπι παραδιώρθωσεν. ὅϑει18 ἑδταθῃ ποίατῃ 80 γα Θ8 φϑ ἀϊοοιάϊ σθπυβ, ἀθ αὰο0 Υἱάθ ΒΔ] θαῦτα. δὰ ΖΤἀφαοέοίνηι γδρ. 170. 6. οἵ γέ μοι τὰ ἐξ ἀνθρώπων πράγματα παρέχουσιν. ἈΑρυὰ γρίθγθβ ἰπ πιᾶ- Ἰλτὰ ρατίθια δοοὶρὶ βο]ϑῦ, αὖ δρυά Αθβοϊίπθμι ποίο Ἰοθο Ρᾶρ;. 9. 12. ἐμαςίγουν τὰς ἐξ ἀνθρώπων πληγᾶς. Θεδθοῦ οοπέτα δ φιιαϊἐδοί γ6 οαὐνιῖα θέ ὑμδίρη βο]ϑηὺ ῬΟΠΘΓΘ: τᾶ ἐξ ἀνθρώπων «ρή- ματα, τὸ ἐξ ἀνθρώπων κάλλος, ἡ ἐξ ἀνθρώπων εὐδαιμονίᾳ, αδθ οατα Ῥ᾽ ατὶ πιὶβ 81118. δὐύα] Ὀἰπάοτε. δὰ δ. Ἐππθ. Ἐοάθπὶ ταρᾶο ἑμγοηέδε αἰγὶ 85 Πὶοηγβίαβ δρρθι αν τὸν ἐξ ἀνθρώπων πλοῦτον. Ῥᾳρ. 181. ᾿Αγρίππας Μενήνιος καὶ Πόπλιος Λουκρήτιος "Μὰ χιλίαρχοι τιμηϑέντες. Πορομάσπηι: χιλίαρχίαι τιμηθέντες. ἴ8ϊ- ἰαἰϊαβ δὲ ἰἴῃ θὰ τὸ κοσμηθέντες. 9 - Ῥαρ' 189. ἔνθα καὶ ἐλαχίςη χιὼν κατηνέχθη οὐκ ἐλάττων ἥν ἑπτὰ ποδῶν τὸ βάθος. Βογοοαπᾶδ Βοτὶρύαγα Πἰργοτάτη κατενείφϑη 914 Ῥεορίες Ι ἰουρτι ΡῬΙῸ κατενίῷθη. θοὐϊββίτηθ δηΐτη ἀϊοϊ ον καὶ χιὼν κατανίϑεται. ᾿ Ῥαρ,. 186. ΒΑΡΌΒΡΟΣ Εἰὐγαδουβ ἱπαϊρηδθυπάυβ δὰ βοπδέσση Βο- Τηϑηθ ἰΐα αἰοϊ : καλόν, ὦ Ῥωμαῖοι, δόγμα ἐξενηνόχατε. Ἐχοὶ- αἰῤ ρῬαγίϊσαϊα, αὐᾶθ ἰῃ ἱτοηΐοα ογαύϊομθ πυτηααδιῃ οταἰ ἐϊξατ: ’ ἽἝἭ, ἃ - ε καλὸν ΓΘ, ὦ Ῥωμαῖοι. 9 ͵ ᾿ -“» Ῥαρ, 192. ᾿Θπήκουσαν δὲ αὐτοῦ ταῖς εὐχαῖς οἱ ϑεοί. Ῥτίτηδ ίθτα συἰϊαπὶ οοποθρὶύ. Εἄγαὺ ἴῃ 1 γὶβ ὧἂθ τοῦτο ἴῃ βϑηΐθηξίδο . “ε»ν . Ε1 ,’ Ἰηϊνο: ἢ πήκουσαν, αυαοὰ ογαὺ ΒαρρΙθη τη ὑπήκουσαν, πδπὶ Βοϊθας αὐτδθοὶ οπίπθθ ἀἴοθῦθ δυὺ ὑπακούειν ταῖς εὐχαῖς δυὺ τῶν εὐχῶν ᾿᾽ ͵ « « Θπακούειν. οὗ, ρᾶρ. 188, ὡς ὑπακηκοότων αὐτοῦ’ ταῖς εὐχαῖς τῶν θεῶν. Ῥαρ. 0. τὸ γὰρ Ἑλληνικὸν οὐκ ὀνόματι διαφέρειν τοῦ βαρ- βάρου ἠξίουν --- μάλιξα δὲ τῷ μηδὲν τῶν ὑπὲρ τὴν ὠνθρωπίνην Φύσιν (πρὸς) ἀλλήλους παρανομεῖν. ἙΙΟΓ ἀ6 800 πρός ἱπβογαὶ! Βρὰ παρανομεῖν δυδρίθ παίαγα ΒΘΙΏΡΘΓΡ δὲ ὉὈΪᾳὰ6 οὰπὶ μεθθροεί. ἀΐοπθ εἰς δσοπϊαηρίίυγ. Ρυγδθίθυθα ΘΟΙΡῈ τῶν ΠΑΡΑ τὴν ἀνθρω- πίνην Φύσιν. ΟΡρ. 9406. περιολισϑ ΑἸνόντων ταῖς λαβαῖς τῶν δακτύλων. Υ1- ἰϊοβα ἰοστηδ ἰὼ οὐ Βουϊ8 πδίδ ῬΓῸ περιολισθ Ανόντων. ΝΙΝ] οϑὶ 06 τηθπᾶο ἴῃ 110γ]8 ἔγθαπθηΐ 8 δὲ τᾶγο ἰδηΐατη (οίΐϊαδτυ ἀρὰ ΡοδίΔ8) ὀλισϑάνω ΟΠ ΟΟΙΏΡΟΒ (8 ἰπἰδούατη οχ βου θαγατη τηδηϊ- ὈὰΒ ΘἰΔ Ια Γ. ᾿ Ἁ : Ῥαρ. 207. ἐπεὶ οὐδεμίχ τούτοις σωτηρίας ἐλπὶς ὑπολείπεται ἐπρεσβεύοντο. Ιμορ’. ὑπελείπετο. οὐ ροϑὺ ρᾷιοαᾶ ὃ πρεσβευτής Ῥτὸ ε , ᾽ ᾽ ᾽ ᾿ ὁ πρεσβύτατος. θοὶπάθ εχ 1ἰὈτὶβ τϑυοοδπάστῃ: βέβαιοι (Ρτὸ βεβαίως) διὰ παντὸς ὑμῖν ἐσόμεϑα φίλοι. Ῥᾳρ. 311. τοσοῦτοΝ δεήσουσι Καμπανοῖς τιμωροῦντες ἐφ ἡμᾶς [γε] ςρατεύειν. Ῥϑοῦῖὶθθ τοσούτΟΥ δεήσουσι οὐ ἱπρρ ϊββί πη υτη γε Θχραηρθ. οἰ μα ]ἐθν ρδρ'. 218. οοττῖρο τοσούτΟΥ δέομεν ἀδικεῖν ὑμᾶς. Ῥαρ. 212. ὁ δὲ ὕπατος --- ἔκρινε μὴ λέξαι τὸ πρᾶγμα μηδ᾽ 2} εἰδέναι δοκεῖν. Ἀγροτίθ ταθηάοβατα οδὺ λέξαι. Ἑπιοπᾶδ μὴ ᾿ΕλέΓξαι τὸ πρᾶγμα. ῬΘΡΓΘαΌΘΗΒ ἴῃ ᾿ἰθτὶβ μᾶθὸ οομἔιβίο οϑ. Ῥαρ. 218. εἰ δὲ μὴ πᾶσιν ἔδοξεν ταῦτα ὑμῖν ἀλλ᾽ ἀπὸ τῆς ἑχυτῶν γνώμης ἔπραττόν τινες. ϑ΄᾽ οὀ ΚΊΘΒΒΠηρ’. οοηϑύϊυαἱύ βογὶρύα- τι Πἰτοτγατα : εἰ δὲ μὴ πᾶσι δόξατα ὑμῖν ἃ ἔπραττόν τινες ἀλλ᾽ ἀπὸ κτὲ. ἴπ αὰ8 Βδπὸ γϑύϑτῃ ᾿θουΟΠΘ Τα ΒΌ65886 οχἰβυϊπιο: εἰ δὲ μὴ πᾶσι δόξαΝ ΤΑ ὑμῖν ἔπραττόν τινες κτὲ. βου θα ΔΟΞΑΤΑ, -----.ἕἜ 408 6 οἄυδα βοχοθηϊοβ πϑοθϑϑϑυΐατη Ν ρογὺ, αὐ ἴῃ μὲ ῬΙῸ ΜΘ6. Ῥαρ. 2319. κατὰ τοὺς ἱερούς τε καὶ πατριϊοὺς νόμους. Πατρι- κοὶ νόμοι βαπί ἴσφό8 μαΐέθγηαθ, αὖ πατρικὸς Φίλος, ξένος πατρικός. Ἀδοϊ᾿ββίταθ ἰρίθαν ϑύθρμδπυβ πατρίους οιηθηᾶανὶ.. Οοπίαπασηϊ βᾶ006 Βθαυΐογθδ οοηύγα τἰβΌτα γοίθγατι πάτριος οὗ πατρῷος. δε ἰηῃ πατρικός πθῖὴ0 φθοοϑύ. ΝΟΠπυ 118. 4111856. αοαὰθ Ἰοοὶβ ἰάθτα νἱϊΐαπι ἰο!]θμάατα οδὺ. Οἱ πάτριοι νόμοι οἷ ἀρυὰ 841105 ΒᾶΘΡΘ ἑοταταθπιοσαπίαν οὐ δρυὰ ΤαυοΥ ἀϊάθπι. Ρὰρ. 221. κερχυνοὶ δὲ κατήχθησαν. ἘΘοίθ ἰηΐτα : ὅταν ἐπὶ τὴν γῆν καταφέρηται, οὖ κατηΝν Θχϑησαν ἀπῖοθ σοῦυπι θϑύ. Ῥθγ- Ροίαο ἴῃ μετήχθϑην -- μετηνέχθην, κατήχϑθην --- κατηνέχθην ἩΙΡγαΥΙΪ ἰατῦαβ ἄδτο βοϊθηΐ. Ραᾳρ. 9399, ἔνθ᾽ ἂν εὕρῃ τὸν ἄρρενα ὑπὲ τῆς θηλείας ὠπυισμένον. Ῥρουίδοίαμη ὠπυισμένον Οὗ ΤΘ Αὐδυγάθπτα οϑὺ οὐ ἴοστηᾶ ὈΔΓΌΔγΌτΩ. ἘΠ᾿ παίατα τοὶ οὐ ἀϊοθμάϊ ἀδὰ8 ἀοοσθῃύ ὀπυιόμενον 6586 ΥΘΙΌΠΙ. Οτδουΐατα Ἰορὶναν ἀραὰ Πιοάογατῃ β΄ σα ]ατα ΥΙΠ. 9. 2. ἔνθ᾽ εἴσω βάλλοντι τὸν ἄρσενα θῆλυς ὀπυίει. [Δουπᾶπι ἰπ 864. ἰδὼν ἄμπελον ἘἘ ποὴ ορίϊηθ Μαΐυβ οχρ] ουϊῦ : ἰδὼν ἄμπελον (κατά τινος ἐρινεοῦ ὁμοίως κατακεχυμένην, θϑηλεῖαν μὲν τὴν ἄμπελον) ἄρρενα δέ κτὲ. Μαϊίο πιϑὶϊαβ ὁσ Ὀίοάοσο βἴουϊο 1. 1. βυρρίθυθγῖβ: ἰδὼν ἄμπε- λον (ἐρινεῷ περιπεπλεγμένην καὶ ἐννοήσας θήλειαν μὲν εἶναι τὴν ἄμπελον) ἄρρενα δὲ τὸν ἐρινεόν. Μοπάοβα βυπὶ ἱπ δοᾶθπι 1060 ποπηϊπᾶ Ῥγορυὶᾶ ᾿Αρτικήδης οὐ Παλλάντιον, 5608 αυϊά 5ἰῦ γϑραπι ἰπ τ Ἰρποίδ ποὴ [Δο 116 τϑρϑυ 88. Οοταταδπιογαὺ ἰάθπι ογδαοαϊατα ΗΘγ 1468 ἐν ταῖς πολιτείαις 8100, «ἃ ταϑπᾶοβαβ δὲ τα αὐ] Ἰοσαβ οϑὺ ΠΘ4Ὲ6 6Χ 60 αυἱἀ4 δι ΡΓΟΠΟΙ πιὰ Β. πο ρορορορορο δ, μιτουν, τὴ ὟΣ τον ΕΞ ἀτδ πος δ αβαι άπτ τς ἀρῶ οδμμ ὐὐω - σις πὰς 9160 Ῥαρ. 2384. χαὶ πρὸς τὰς ἀνατάτσεις ἐτραχύνοντος. [ΔΟτὶ Β0]θηξ, ὠγας σεις ἃ ϑυἹθυγρίο θιηθηἀδίυτη. ϑαρτα ἰδ δ Ρδρ. 1227.) ἀνατάσεις οἰ ἐπανατάσεως ΘΟΥΓαρΡίδ ἰῃ Ἡρουνραδν ἐπαναφάσεως. Βοάθπη τηοάο ρᾶρ. 1478. ᾿ἰδτὶ οχμίθθης: ἃ, μηδὲν ἄρθρον ἄνευ καταζΤάσεως τῆς μεγίςης δύνασθαι κινεῖν : ᾿θύαα ϑγ]θαγρ. σϑγὰπὶ γἱάϊί, ἔνα ΤῚ Ὶ ἢ Ῥαρ. 987. Μέτων τις --- παρῆν εἰς τὸ θέατρον ἐς εφανωμένος δε ἔκ συμποσίου παιδίσκην ΠΕΡΙειληφὼς αὐλητρίδα πάω δ μέλη προσαυλοῦσαν. (ἀᾷο δοτηπιοάϊα8 Ρᾳ6]] 14 εἰ ἰϊ8 οδηίδτο ΡΟϑδιὺ σθροὴθ ΠΑΡειληζφώς ϑόοιηι αὐἰάμοέα ρτὸ περιειληφώς αηερίθαιϑ Ραρ,. 39). Βασιλεὺς Ἠπειρωτῶν Πύρρος βασιλέως Αἰακίδου 8416 υἱός, ᾳυοά φαΐα 5οῦΙ θΘθαίαν ὙΟ [6116 ἱπέθγοίθῃο Ροὐαϊέ Ῥαρ.. 389. εἰ δ᾽ ἐκ παντὸς τρόπου πόλεμον αἱρεῖσθαι πρὸς ἡμᾶς διέγνωκας. Τα] αἰϊοϊτη τηρηάθτη οβὲ ΡΙῸ αἴρεσθαι, ϑ8:ι8εϊ- }»676 ὈΘ]] τη, , Ραρ. 241]. τοὺς καλουμένους Σένωνας --- ἡβηδὸν κατέσφαξεν ἈΡΡΘΙ]δυδηϊαν ΡΘπυΪ τη Ὀγουΐ Σένονες, χυοὰᾶ ΔΓ αἰ δ γ8] ἐν. ΙὮ1Π0, 40 πῦπο ουίξαδ ϑόμοημηὶ ἵπ (8]}ἃ Δρρβ]]δίαῦ, ϑόηϑ Οομβρνιηδηὺ ροδίαθ. ϑίαϊίυ5 δίζυ. ὅ. 8. 198, οὐ ϑομορερη ζωγίαϑ Γαΐξίαθ ϑϑηϑόγθ οοἠογέοϑ. Ὑα]ρὸ ἰδιηθη οὐ δριὰ 8]105 οὐ δρυὰ Ῥοϊγθίιτη Σήνωνες δαξ Σένωνες ΒΟΡῚ ὈΪ ῸΓ, Ραρ. Φ45. Ῥαθγιοίαβ δὰ Ῥυγγῆαπι: ἐφ᾽ ὧν δύναμαι ποιεῖν εὖ τινὰς ταῦτα κοινὰ τοῖς δεομένοις παρέχων οὐχ ἂν ἡγησαίμην εἶναι ΑΙΤΙΟΝ ἐμαυτόν. (αυἱὰ Θθ8ὲ τοϑεϊαθπάστη ρτὸ αἴτιον) (ΟΠ ρθα ὃχ 8 Ἰοοῖβ: ρᾶρ. 944. ἐμοὶ γὰρ οὐδεμία πώποτε μερίδας ας. νῷ αἴσθησις παρὰ τὸ μὴ πολλὰ κεκτῆσθαι “ἔγονεν. οἱ Ρᾶρ. φ4ῦ ἐν τοῖς ἰδίοις τοσοῦτον ἀπέχω κακοδαιμονίας ὥς" ἐν δω ᾿ὐλθΆ τῶν μακχρίων ἐμαυτὸν εἶναι δοκῶ. Οαϊά οΘβὲ σιν Ἰοροπάστῃ ἵ ΝοΙρΡΘ οὐκ ἂν ἡγησαίμην ἌΘΛΙΟΝ ἐμαυτόν. 91} βοααϊίυν: ταῦτα δ᾽ ἐςίν, ἃ σὺ κράτιςα νομίζεις εἶναι καὶ πολλῶν χρημάτων αἰτεῖς (ἸἸὈτὶ αἴτιος εἶ) πρίασθαι. ΤΙ χ οϑὺ αι οτὶα οομπϊθοίατα αἰτεῖς. Επιθηθαγθῦῖπη: πολλῶν χρημάτων ἀξιοῖς πρίασθχι. Νοίαπι οϑὺ αἴτιος οὐ ἄξιος ΒΘΧΟθηὐ 8 Ἰοοἱβ ἰηΐον 86 οοῃέπμπάϊ. [πϑρογϑίο ἔογίαπαθ θθπθβοῖο ὁχ Αὐμοο Οοάϊοθ ῥγοάϊιὺ ἀθβογὶρίϊο ρῬαρπδθ δὰ Αβουϊαπι ὁχ Πἰοηγϑὶὶ ἰρτο ΧΧ ὀχοθρρίδ. ἐκ τῆς Διονυσίου ἱςορίας β (βιβλίου) Κὶ (εἰκοςοῦ) Πύρρου καὶ Ῥωμαίων ὃ (ὑπάτων) Ποπλίου Δεκίου καὶ Ποπλίου Σουλπικίου : --- Ποβορὶρϑὶ Ῥανιβιῖβ αυδῖὶ αἰ] ροη ἰβϑίπηθ ὑούατη Ἰοοτη ΘΧ 080 Οοδίοθ, βθὰ πἰμὶ} ταᾶρηορογθ τϑρροῦὶ αυοά ἀοοίϊδβίπαὶ ΕἸ ον Ιβ οσο5 ἔαροιιῦ, πιὰ ααϊὰ αἰξϊποὺ βοῖγθ 'ῃ Οὐάϊοθ βου] ἱ μεέταυ.- τὴν, μεταυτούς, ἐξαμπρακίας, ἐκτουτάρχντος, ἐξετοίμου, τῆς αὐνιτῶν θυρασαφορω φαλαγγι (τῇ Σαυνιτῶν θυρεαζφόρῳ φάλαγγι); κεςροι μαχεροειδεῖς, σφενδονιται, ἐχώρουν ὁμοσαι (ὁμόσε), χαλη- γούς, περιδείνουν, οὐ δἰτα}α οτηηΐα, οαἰαβιηοαϊ βου ρυαΓἂΘ γἱὐα ἴῃ οππηΐθαβ οταπίαιη Οοἀϊοϊθαβ εἰγουταίδγαμίαν ἢ Ῥγαθβύαὺ Ῥϑιοα]ο8 χαοθάδπι ΘΓΓΌΓΕΒ. ποῃάυτη 80 8118 δῃϊτηϑάυθγβο8 ΘΧΙΤΏΘΓΘ. Ῥαρ,. Οὔ, ἰῃ Οὐάϊοθ εβί, αὐτὸς δὲ τὸ καλούμενον βασιλικὸν ἄγημα τῶν ἐπιλέκτων ἱππέων ὁμοῦ τε (τι) δισχιλίων περὶ χὐτὸν (αὑτὸν) ἔχων ἐκτὸς ἦν τάξεως" εἶναι τοῖς κάμνουσιν αἰεὶ (ἀεὶ) τῶν σῷε- τέρων ἐξετοίμου παρεισιν (816). ῬτῸ πάρεισιν ᾿)ὈΠΘΙᾺΒ ἐπάρκεσιν βυθϑυϊξαϊν, ἰπ αὰο οβὺ αἰϊᾳυϊὰ Ὀοῃΐ, βορὰ αἰδηουϊξαίθμι Ἰοοὶ τηϊ- αἰπιθ βἷο οχρθάϊνιύ. Πθῖὴθ ὃχ ΕἾΝΑΙ ρυϊμαϑηα οὐ αἰ ψἰπιᾶπα 11- ἰϑραΐατα δὲ οαϊοαθὶὶ γογὰ Ἰθοίϊο δθο: ἿΝΑ τοῖς κάμνουσιν ἀεὶ τῶν σφετέρων ἐξ ἑτοίμου ἜπαρκΚΕΘΟΗΙ. Μαυϊία ἀγραυπὶ Αἰποῦπ Οὐάΐοοπι οχ ᾿ἶἰθτο δπύϊᾳαο ἀποίϑ] 108 Ηοτὶβ βογὶρίο βυχίββθο.Κι Εγαῦ: ΤΑΞΘΩΟΙΝΑΤΟΙΟ οὐ οου δ Ῥᾶθῃ8 δϑγπί πηι 40 ῥϑοίο εἶναι 50 παύμπι. Ῥᾳρ. 92. καὶ Φερεντανούς. ἀοάθγαί, ογθάο, Φρεντανούς. Ῥαρ. 902. αὗται (αἱ ἅμαξαι) κεραίας εἶχον ἐπιβεβηκυίας ς ὁἜ- μιξιν ὀρθοῖς πλαγίας. ΝΙΒΙ οϑὺ ςόμιξιν. Οοπϊϊοϊαπῦ ςάλιξιν δυὺ ςόρθυγξιν ὀρθαῖς, αὐυοὰ ποη δα βίδοϊὑ. Οοπΐοοὶ κάμαξιν ὀρθαῖς, αὐ ἀρυὰ ϑαϊάδπι οδὺ γν. Κάμαξ οχ ἱποθῦίο δαοίογθ: οἱ δὲ τ ἘΎΒΣΣ ὑφτ τὸ τιττσολρεννι βυὐστὸ ς. ναῖε πολλὰ δα ϑανεα πον απ χατι" τα μντο ἘΠ τό: τ 218 Π βάρβαροι δρεπανηφό ΐ ὸ ον. ᾧ ἱ ναῦ ἄρβαροι δρ ἠφόρῳ κάμᾶκι τὸ σχοινίον, ᾧ εἴχετο καὶ ναῦς, δια. κόπτουσιν. ϑθαυϊίαγ: πολλαῖς δὲ αὐτῶν χεῖ . ». δ Ε ῃ ν ἧς δὲ αὐτῶν χεῖρες προσήρτηντο πυρῷόροι ςυππία 8. φυππεῖχλ) πολλῇ πίττῃ λελιπασμένα περὶ αὑτὰς ἔχουσαι προεκκείμεναι τῶν ἁμαξῶν, ἃς ἔ ἑξ ηκὸ με δ - ΜΙ ! τῶν αμαξων, ἃς ἔμελλον ἑξηχότες ἐπ᾽ αὐτῶν τινὲ: ὅτε πλησίον γένοιντο τῶν θηρίων πλήσαντες πυρὸς ἐπὶ τὰς προ- βυσκίδας αὐτῶν καὶ τὰ πρόσωπα τὰς πληγὰς Φέρειν. Ῥτο ἃς . γ Ν Ὸ : ᾿ ἐμέλλον σογραηὐ αἰς ἔμελλον, τηΐϊη τϑοίθ, ἤδη οοηϊυποῖ Βαπὲ ἃς ἔμελλ λή : Ἢ ς ἔμελλον πλήσαντες πυρὸς --- φέρειν. Ὑιϊιαπ) οδὲ ἴῃ υ]ιἰ- Τὴ ᾿ εἰν εὐν ! , ᾿ " ν" Ἄχ τὰς πληγᾶς Φέρειν, ὨΘαῸΘ Θηΐη Φέρειν ὈΘη6 Βαθοὶ οὐ δααιίατη τὰς πληγάς Ῥαρπαὶ δαπη σδθίθτὶβ Ουΐά γρϑγυχα βἰς ογύδββθ σϑρϑυϊθὺ 4]108. ῷ: ΨἪ»ν Γ᾿ . δΙπα 6 Γ ΠΌ]] τα Θχίξατη τϑροτὶο ρᾶρ. 968. συχνοὶ τοξόται καὶ ΧΕΡΜΑΤΆΑΙ καὶ τριβόλων σιδηρῶν σφενδονῆται. ΡᾺ ' , οἱ ᾧ ᾿ 8. 09. παιανίσαντες οἱ ςρατιῶται καὶ τὸ σύνολον ἀλαλά- ἘΨΕΙ. Βοσα!α ἱπορύϊαβ 6886 ροίθϑξ ἰπ ἰ8}} τθ συδιῃ τὸ ΟΥΝΟ- Τ Ν , 3 ΛΟΝῚ Αὐ ὅπ θπιθπᾶδ: καὶ τὸ ἐνυάλιον ἀλαλάξαντες. Ῥαρ.. “04. παρὰ ταῖς σημείχις μένοντες, τηΘη 086 ΡΙῸ σημαίαις. Νοίανϊ πηι ἰάθπι Πἰθτογαπὶ υἱῤίατη οὐ βαρρᾶ. Ἠθουντὶς ἴῃ Πχ- σοΡΡ ΐβ Πρτὶ ΧΥ͂Ι. ρμαρ.. 2921. δύο δὲ σημείας διέφϑειρεν. ᾿ ᾿" Ν ᾽ " , ᾿ ’ Ῥᾳρ.. 906. τοὺς ᾽ΑΠΟ τοῦ βασιλέως ἀπεςαλμένους, Ἰι6ρ. Ὑπό. Μ ’ »᾿ ᾿ Ε Ῥαρ. 0. διαβιβάσαντες τὸν ποταμὸν ἀπῆγον εἰς τὸν χάρακα ΠΥ ἤδη. Μίγαμη οϑὲ πριηΐηθπὶ δηϊτηδάνγϑγεϊββο τηδηΐ- Θϑίθτη βοῦὶρὶ ἷ , ἱ Ἵ περθυστοι: Ρ ᾿Ν Ν Ὸ ἴῃ συσκιάζοντος. ὨὈϊχοταὶ Πιοηγβὶι8 υσκοΟτΤ άζοντος ἤδη, αἱ οἱ σα] ͵ φελκε ζ " κ᾿ βύ δρυὰά Τμυογἀϊάθπι Ι. 51. ξυνεσκόταζε γὰρ ἤδη, Ρδδῖτη ἃριά ομπηθβ. Πἰοηγβίαβ ἰρβθ ρᾶρ. 1908 ἐπεὶ δὲ συνεσκόταζεν ἤδη. ΡῬαρ. 209. ἐποςέ 5 ; ἔς ο ἐῦϑ.. οςέλλει σρατιὰν γεοσύλλεκτον ἄγοντα τὸν ἕτερον κατᾶ πόλιν φρατηγῶν. δὶς ΚἰΘρΒβδΙπρ, ἀθ βὰο ἀθάϊέ Ῥγὸ μ᾿, μ ͵ »} Ν ἄγοντα ἑτέραν τὸν κατὰ πόλιν ςρατηγόν, ΟὈΪἐὰ5 1110 ἰθ ΡΟΥΘ μι ὑδηθατη ἴθ ὕγῦ6 Ῥγαθίοσθχη ἔμ:886. 19 Ῥαρ. 204. ὡς γὰρ ἀνήχθησαν αἱ νῆες --- ἄνεμος ἐναντίος γενό- μένος --- ὃς μὲν κατέϊκΛυσεν ἃ: δ᾽ εἰς τὸν τῆς Σικελίας πορθμὸν ἐξέβαλεν. ϑοϊθηῦ ῃὕᾶῦθβ οὐ πϑαΐδθ Β'ῃ8 ΤΩΔΡΏΟ Τη8]0 δαὺ γοτῖ- .]ο κατακλύξεσθαι, 508 ῬυνΓΐ πᾶγθϑ ἴῃ 111 ὑθτηρθβίδίθ »6γ16- γυιέ. βοτίρβογαὺ οπὶπὶ Πἰοηγβίαβ: ἃς μὲν κατέδυσεν, ἃς δ᾽ --- ἐξέβαλεν. Ῥαρ. 269. οὐδὲ ταφῆς ἔτυχον ἀλλ᾽ ἑλκυσθέντες (μηοίο ἐγαοί) ἐκ τῆς ἀγορᾶς εἰς ἀναπεπταμένον τι πρὸ τῆς πόλεως χωρίον ὑπ᾽ οἰωνῶν καὶ κυνῶν δι ΦΘΑΡΗΟΑΝ. Ἐπηθπἀδηάυτα διεφορήθησαν. ΡΙαπο ἰάθπι υἱζϊαπι βαρτὰ δοᾶάθπι τηοᾶο υἱάϊπηυβ ἃ Αἰ πύθῃϊβιο οοττθοίαπα. Διαφορεῖσθαι οδὺ ἀὐαηίαγὶ, αὐ αφογατΊ. [πὰ υἱθἰπιῖὶβ ἀποῦυβ Πἰουγδὶϊ ΕἰὈτὶβ ἑαπάθιῃ Δ] αυδηάο θιμθρβὶ- πῖὰβ δχ [Δ 00]}}5 δὲ δϑγίαπη θχρ!ογαίδιη 8 τοῦτα ῥ᾽ δίδΡΏτη ἤάθτῃ αὖ Δραυδιθιι8 οὐ Οου]δῦϊ8 ὑοβύϊ 8 Τηθιη ΓἽΔ0 ῥτγοάϊἑατη αὐϊαὰθ οογεϊβ ἱπά οἰϊβ ἀρηοβοίπηαβ ἱπ ἰβύογία ῬΥΥΤΏΣ ΤΘΡΊ5. ΜοΙΔΟΓΔΌ115 Ἰοοὰβ οϑὺ 1ἰῦγ. ΧΧ. 6. ρᾶρ. 261. αὐτὸς δὲ ὃ Πύρρος τοὺς Ομηρικοὺς ἐπιφθεγξάμενος ςίχους, οὃς Ἕκτωρ αὐτῷ πεποίηται πρὸς Αἴαντα λέγων ὡς ὑπὸ Ῥωμαίων εἰρημένους πρὸς ἑαυτὸν" τῷ σε καὶ οὐκ ἐθέλω βαλέειν τοιοῦτον ἐόντα λάθρῃ ὀπιπτεύσας ἀλλ᾽ ἀμφαδὸν εἴκε τύχωμι. Ῥογβρίσαυτα οϑὺ αυϑηὶ Οὐ οϑαβδιῃ Ῥυγαβ, Φιλόμηρος ὧν αἱ ΑἸοχαπᾶάθν, οβο Ηοπιθῦὶ νϑυβί σ]05 ἰδιμα αϑηη ἃ Ἐοιηδηΐβ δά 86 ἀϊοίοβ φγτοπυμύϊανουιυ. Νϑιηρθ ροβίαυϑπι ἃ Οοβα. Ὁ. Ἑδοσγίοιο οὐ 9. Αθϑιμῖο Ἰἰείθγαβ δοοθρὶββθ, 488 ΟἸδα 8 Θυδάτρατίυβ (ἀρυά Θϑ!ατα ΠῚ. 8.) βοτι ρίαβ ἔυΐββθ παγαὺ μο0 ΘΧθΉΡ]ο: (οηϑεῖοα Πονιαηιὲ βαϊμέοηι ἀἰοέ Ῥῳγγῆο τερί. . - κἄ πος νυϑηὶέ ΝοϊαΦ ζαριϊαγὶδ ἔμ φιὲ ϑιδὲ ,γαθηρϑεη ὦ ηοὖἱα ροίογοί δ᾽ ἐδ οἷαηι ὑηέθη 7 ϑοϊδϑοή. 14 ποβ ποφαυΐριτιδ υδέδθ πδῦ6 οὗ φαμὶ γϑηὶ φιλάφιαηι οομιηιοαδ θαϑροοίαγοέ οὐ δἰηιΐ οὐδορι 6δέ τέ ἐ6 οογέϊογοηι 7ασθγονιιδ, η6 φιϊά ἰδοῦ δὲ αοοϊαδϑοέ ποϑίγο σ0Ή- οἰδο οἱυϊέαίοα ρμέαγομέ γαοίννι οὐ φιοώ μοὐὶθ ποη ρίαοροί ργοήο (κατέ ργαφηιῖο ἀ6]οπᾶ8) 1) αμέ ἀοἶδδ ρηφηαγε. Τὰ πἰϑὶ σαῦθ8 ἐασοῦϊδ. 1) Ἑδᾶδπι διττογραφία οβὲ ἐπ ογαίίομο Ὁ. Οταοοιὶ ἀρυὰ ΘΕ] απ ΧΙ. 10. 4. ρμοένιοέ ποθ ἃ υοϊς ὕομαπι ἐπὶ δἐἐπιαίίομονι υόγνηι α ΜιΙξλγίδαίε γϑὶ {απεϊϊαγὶδ δα ῥγϑέτνηι Γεΐ Ῥγϑθμιαπη". “90 Αἀ Βδθοὸ ἱρὶἐαν Ῥυτγῆυβ δατηϊγα θα Θχοϊατηαγὶἐ : τῷ σε χαὶ οὐκ ἐθέλω βαλέειν κτὲ, ἘΠ᾿ ἴῃ οδοίθγὶβ χαϊάθπι τοῖς κατὰ ἕω Βιιηῦ ααυδοάδηη βου ρύογα πη αἰβογορδηίίαθ. Ῥγοάϊοῦ δὉ 41115 Νίοίαο. 80 4115 ΤΊ οσγοβ Ατη Ὀγδοϊθηβὶβ Δρρϑὶ δία. ϑαηὲ σαὶ ἱ ἀδ γΘηἾΒ886 αἰοδηῦ δὰ (ὐθηβα]68, αϊὶ ᾿ἰΐθγαθ Θατη πηΐβίββο ττοσεος Εἰχθιαρ]υτα 1 θγάγατη δ] ἀ δὲ δρυαὰ ΟἸδυάΐατη Ουδάτὶ σαγία δυἀ δρυὰ Ρ]αίδγομαμπι ἰπ ῬυΓΡΝΟ οἂρ. 91. ϑ'δὰ αἱ ἀρ ῤρερυρῷ Γοὶ ΟἸΏΠ08 οοηθρίγϑηΐ (Οἴεθσο ἐδ }ὴ]μδι Υ. 39, ποοίργὶ μάν, γΈσθηΣ τη} 188 ηεμηλ φτιοθηἐδεδ ἴαῆὲ ἀρργορίηφηαηέθηι τηοημογεηέ α υϑηθηο τὲ σαυθγοί, Βδπηΐθα] ἂρυὰ [1ἰνίαπι 39. δ]. ἀογεηι »αίγοϑ κνγἦο τοὶ ἠοδέξ ἀγρηιαίο θηογοίέμη ἕῃ Πέαΐδα δαδομέϊ μὲ ἃ νομπθηο σαϑθγθέ ργαθειρογμμί.), βδὶδ ποῦ οϑὺ ἀπθίπηη 4αΐη γϑΓαπη, ποῃ βοίαμπι,, 510 αυοὰ ΠΙοηγβία8 πδεγαγὶῦ ἀθ γυϑυβὶ 08 ωκωϊ ἃ Ῥγττβο ἴπτη υϑαγραίϊ8. Ηδοθυαὶ θηΐπὶ ΠΙοηγβίαβ ορίϊπιοβ ἰῃ Ἰῖβεθ οπηπὶθα8β δαοίογθθ. ΝᾺ) ῥγαθίθυ ἰρβϑίυβ Ῥυγγῃὶ (οταπηθη- ἰδτῖοβ (ὑπομνήματα) αἰἱϊ Ροίθογαὺ ἐθϑύϊθιιβ οσα] δ β γϑὶ οοτίθ δϑαυδ- ἸἸθῸΒ ΤΟΡΌΤ ρ ΒἰΔΙΌΤΙΩ. Εχ Αὐδοο οάϊοθ ϑοὺ! ΒΌΓΤΩΒ ῬΓΔΘΙ δρυὰ Αβου]απι ἀθβοτὶρ- ὑϊοπθτη ὁχ Ποηγϑὶὶ ἰθγο ΧΧ, Ταναὶ ᾿ΐβ δἀθγθ ἰηβίρῃθμι Πίοηἰδβ Οὐαϑϑὶὶ Ἰοοῦτη ἀθ Οὐηβα]θ Πρϑοῖο, 4πθῖὰ ἰπ ΒΟΟ ῬύΔ6]1Ὸ οθοϊἶβ8θ δοηϑίδέ, αᾳυὶ Ἰοουθ Ναϊἑοτατα ἱπαὶ]ροπέϊα ἴῃ Ποπὶβ ΕΝ οὶ θὰ8 ΟἸἾΒΒῈ5 δύ, ἢ ϊὸ ἰΐᾷ βογι ρβογαί: Ῥωμαῖοι πρὸς ΓΑσκλῳ πόλει ὄντι αὐτῷ (Ργτηῖθο) ἐπελθόντες ἀντε- ςρατοπεδεύσαντο. ἐπὶ πλείους δ᾽ ἡμέρας διέτριψαν ὀκνοῦντες ἀλλή- λους" οἱ μὲν γὰρ Ῥωμαῖοι τοὺς προνενικηκότας οὐκ ἐθάρρουν, οἱ δὲ ὡς ἀπονενοημένους ἐδέδισαν τοὺς Ῥωμαίους. κὧν τούτῳ λογο- ποιούντων τινῶν ὅτι ὃ Δέκιος ἐπιδοῦναι ἑαυτὸν (ἀδυοῦθγθ 56) κατὰ τὸν πατέρα καὶ τὸν πάπ- πον ἑτοιμάξζοιτο καὶ τοὺς τοῦ Πύρρου δεινῶς ἐκφοβούντων ὡς ἐκ τοῦ θανεῖν ἐκεῖνον πάντας ἀπολουμένους, συνήγαγε τοὺς Ὁ! ! ε Ἁ ςρατιώτας ὃ Πύρρος καὶ διε- ! λέχϑθη περὶ τούτου συμβουλεύων δ. ᾿ - δι» ν᾽ ͵ μήτ᾽ ἀθυμεῖν μήτ᾽ ἐκπλήττεσ- αι τοιούτοις λόγοις" μήτε γὰρ ᾿ “3 "» ͵ ͵ ἕνα ἄνθρωπον δύνασθαι θνήσκοντα ᾿ ’ ..» πολλοὺς καταγωνίσασθαι, μήτ ἐπῳδὴν ἢ μαγγανείαν τινὰ κρείττω τῶν ὅπλων καὶ τῶν ἀν- δρῶν γενέσθαι. ταῦτ᾽ εἰπὼν καὶ λογισμοῖς ἐπικρατύνας τοὺς λό- ᾿ γους ὁ Πύρρος τὸ οἰκεῖον ἐθάρ- συνε ςράτευμα καὶ πολυπραγ μο- νήσας τὴν ςολὴν ἧ ἐχρήσαντο οἱ Δέκιοι ἐπιδιδόντες ἑαυτοὺς πᾶ- ρήγγειλε τοῖς οἰκείοις ἄν τινὰ οὕτως ἐνεσκευχσμένον ἴδωσι μὴ κτεῖναι αὐτὸν ἀλλὰ ζῶντα συλ- λαβεῖν. τῷ δὲ Δεκίῳ πέμψας ἔφη οὔτε προχωρήσειν αὐτῷ τοῦτο πρᾶξαι θελήσαντι καὶ ζωγρηθέντα κακῶς ἀπολεῖσθαι ἠπείλησεν. πρὸς ἅπερ οἱ ὕπατοι ἀπεκρίναντο μη- δενὸς τοιούτου ἔργου σφᾶς δεῖσθαι" πάντως γὰρ αὐτοῦ καὶ ἄλλως κρατήσειν. Ζομδγαβ Τότ. 11. ραρ'. 119. 54. 4αθιῃ οοηδίαὐ βὰ8 6 ΠίοηΘ (ὐβ510 ἀθβοῦὶ ὈΘΓΘ. ὅτι τῷ Δεκίῳ ὃ Πύρρος προπέμ- ψας οὔτε προχωρήσειν οἱ τοῦτο πρᾶξχι ἐθελήσαντι καὶ ζωγρη- θέντα κακῶς ἀπολεῖσθχι ἐπη- πείλησεν. οἱ δὲ ὕπατοι πρὸς ταῦτα ἀπεκρίναντο μηδενὸς τοι- ͵ ν “- -" , ούτου ἔργου σφᾶς δεῖσθαι" πᾶν- " ᾿ “ ᾿Ἶ Ν τως γὰρ αὕτου καὶ ἄλλως Κρᾶ- τήσειν. Ὠῖο Οαδββίυβ ἱπ Μαὶϊ Εἰχοοιρ- (8 ρᾶρ. ὕϑ8. Ἡδθοὶ ἤδθὸ παγγαϊΐο Ομ ημθ5. ὨΌΙΏΘΙΟΒ γουιἰαϊϊβΒ. ϑοάθοϊτα δηΐθ ἀηηἷθ Ῥ. Προίυβ 8β6ὸ ἀδνογδγαὺ (8πηῸ 329. ἃ. ΟἸγ. 1ών. Χ. 28.) δὲ βππυϊ ραίθγηδθ ἀθυοίϊουἷβ (αππὸ 940. Πὶν. ΥΠ\|. 9.) τϑῃονᾶ- γογαὶ πυδιπουίδαη. Θυϊὰ ποΐγαπι ἱτα θα 8 βαρογβίλῥίοπθ δΗΪΤΩῚ8 ἀθ ποροίθ βἰ πα ]ϊα εἶ Βουαΐῃοβ ΔΌρΈΓΑ ΣΙ ἵ Οοπίτα Ῥυτγηλΐ, αὖ ατδο- οοτοτα 8θη Δ] υτη ἀοούγ πη ΘΧΘΌ] ΟΓΌΠΙ,, ΤΉΘΩΒ δηΐου ἢ866 ΟἸηηΐδ αὐ γαπα οὐ τηᾶῖθ βδη δοηἰοιηπθὈϑί. Ῥυγυάρη βδίτηθ δἀτηοπθύ εὐ] 65 μήτε ἕνα ἄνθρωπον δύνασθαι θνήσκοντα πολλοὺς κατάγω- γίσασθαι, μήτε ἐπῳδήν τινα κρείττω τῶν ὅπλων καὶ τῶν ἀνδρῶν γενέσθαι, οδγοίᾳιθ υὐ δἰ 4αΐβ (4118 ἱποϊρϑγοῦ γὶγαβ ΘδΡΟΓΘ Γ οὐ Ὁ) ἀρππηεϊαὺ Πθοῖο π ἷβ Ῥγαθβέϊρβ αἰδίαγ. ΑΘαυΔΙ απ 8] χαὶβ οϑα]αία8 ἰοβι18 Βδθὸ τηθηηοσίαθ ῥγοαίαϊξ. Α ἴγᾶθοο βου ρύογθ ἤϑης βίου πη 6886 ργοίδοίδιη 80 οχηπηὶ ΒΌΡΘΡΒΕΙ 0 π6 8] θη, Ηΐρθτγο- ὨΥΤΩΟ Οαδγάϊδπο γ6] ῬΙΌΧΘΩΟ γ8] ΤΊΙηδθο, γϑβ δϑὲ Ρϑυβρίσαδ; οἱ αυϊά οββθὺ 8696 δέ ἠοϑέϊειηι ἰοφίομθα απαϊϊέαφεο Τεϊίωγὶ κραίνὶ οἱ αρδεα ἀἄδυουογα (ἀναθοὶβ ϑγὰὺ ἱπδυάίξαπη δηὐθα τη ῬΥΥΓΒῈΒ ἴῃ Τα] ατὴ σϑηϊγθῦ. Ἐδθὸ ἸριθαΓ ομμηΐδ ΠΙοηγβίαβ ἴῃ 818. διοίοῦὶ θὰ8 δὲ Ἰϑοίᾷ ΒΘ 10 ὈΓΔΏΒΙΗἶδὶὑ, ογθάο, αχαΐϑ, Βοτηδηΐβ ᾿ϑοίονὶ Ὀὰ8Β ἱηρταύατη οἱ ἱπ᾽πσαπάστη δυάϊίαᾳ ογαὺ ἐαθαγαπι βρθγηΐὶ ΔῸ μοβίθ θᾶ οἱ, ἀθυϊἀδυὶ 4.80 118 Ο,ΔΥ ΒΒΙΤηΪ τη πη θηὐ οὐ ῬγΔΘΟΪΆΓὰΘ Ἰδἷβ τηδίθυ θα 6886 γ᾽ ἀογθηζαγ. ΝΘ Βοὺ αυϊάθτη νἱάθιυν τωθιμοσῖδθ ργοά ἀἶθβθ ἱπ 60 ΡΙΌΒ]ΪΟ ΔΙἑθγατη ΟὈπβυ]θπ) Ῥ, Προΐαπι οθοίἶθδβθ ΝΠ 4ασ πη ποχ ΡΓῸΘ- ἔπη ἀἰροιαίεθοι (αὐ Βο 10 ρὰρ. 907.) ΟἹ τῶν Ῥωμαίων ὕπατοι! τ ἌΨΗΝ ἀνεκάλουν καὶ διαβιβάσαντες τὸν ποταμὸν ἀπῆγον εἰς τὸν χάρακα συσκοτάζοντος ἤδη. Οδοίϑαπι 6886 δυΐθπι ἰῃη ἢος ῬγΟθΙο Οὐπβαϊοθθ Ῥ, Προϊατη ἀαρ]οχ οϑὺ οὐ Ἰπσα]θηΐατη ΟἸδθγοηΐβ ἐθβυϊτηοηΐαμη, ἱπ Τωϑοιί. Οπαοϑίέ. 1. 87. (π0ΓὙ8) δὲ ἐλρμθηθέμγ ---- πο ομῆρ Γαῤὶμὶθ ἀοοογέαηϑ »αΐογ ἴλέοῖμδ, σμρὶ γηϑοὶ ἤἰδμδ, σώ Ῥχγγῆο πόροϑ 96 ἠοϑέδινη ἐοίϊ8 οὐϊθοϊσϑοηέ. οἱ ὧδ ἔριδι 1. 19, μη Ῥ. Ζρδοΐμϑ }γῆῖηοορϑ ἤπ θῶ 7αηιλίια (Οὐὐηϑιραένιδ χη 86 ἀφυουογαέ οἕ θῳφο αἰεἰριῖϑϑο 1η γιθάϊαρι ἀοίθηε [ιαύδἑμογιρῃ ἐγγμοδαέ, αἰφωιϊᾷ ἀφ νοϊωρέαἐἑδιιδ ϑεὶϑ σορίαδαί ὁ ---- Ομοά φιϊάθηι δι ζασέμηι ηἰϑὲ φϑϑοὲ ἔμγο ἰαμαξιηι ΜΟῊ 8866 ὑηιϊαέμ8 φιαγέο δομδιδαξιε δμο Πληδ, ᾿ϑφιδ ροῦγο δὼ 60 παΐμϑ οορε Ῥυγγῆο ὀφίζωρι γϑγθηϑ οοηϑμῖ οδοϊαἰϑϑοί ἐη »γοοίϊο ϑθῳηθ 6: δοηέϊηθηδὲ φΘΉ67,6 ἐθγέϊαηι υἱοίἑνιαηι γϑὶρ. ργαοδιιϑοοί. Νοπ βαπὲ ἴῃ Βοιηδποῦαπὶ ΑΠΠΔ] 8 ῥτγαθίθν Προὶΐ ραΐγῖβ ἂς Δ] ΘΧΘΠΊΡΪἃ ΘΟΡᾺΠ Οἱ 8680 ἀθγου ββθηύ. Π6 ραίγθ Οὐηβαΐϊθ ἃηπο ἃ. (ΨΓ. 940. δαοίον οϑὺ Πἰγίυβ ΥΠ\|. 9. Πὸ ἢἰϊο Ρ, Προῖο Ρ. ἢ 9. πη. αυδίον ᾿Οὐμβα]6 (1. ἃπποὸ 812. Τ΄γ. 1Χ. 93, 11. δηηοὸ 808. [ἡγ. ΙΧ. 41. ΠΙ. δηπὸ 297. [ἱν. Χ. 14. ΤΥ. δηπο 99. [ἡν. Χ. 98.) 4 8680 ἀθγουῖϊξ δηπὶβ ΧΙΥ͂ μοβὲ ραίγθιω. Νϑροβ ἴῃ ργοϑὶἱο δραά Αβοιϊατη οθοϊαϊύ ὅππὸ ἃ. ΟἾγ. 279. ΧΥ͂Ι ροϑὺ ραίγοπι δη- ΗἶἾ8,) αὖ Ιηθογδ ρδίθυπδθ ἀθγοίϊοηβ βαιϊβ γϑοθηβ Βοιηϊηυϊη τηθη 8 ΟὈΥΘΓΒαγθίαΓ, ααὰτα Ρ, Προὶὰβ ἀθ βυτητηδ τορι ΘΌΠῚ ῬγΥΤΟ θϑϑοὺ αἰπηϊοαίασαβ, πὑπᾶθ ἐδοίαση οβδὲ αὐ δὰ ἴδια δὰ οὺ ῬυΓΩΪ 8υγο8 ρϑυγθηϊγοῦ, 4αὶ 8ΔῸ ᾿ιἶβοθ ργδθϑί 18 δ᾽ Ὁ] οᾶυὶὺ αὐ γἱἀϊταυβ. ΕὙθααθηίθτα μ8ποὸ ἔαΐἶββθ ΡΟρυ]ογατη [ἰδ] οογαπι ἄθγο- ἐἰοπὶβ δοπδαθίιαἀϊηθιη, 4υἱ ΟἸΐπὶ ῬᾶγθΒ σὰμαη ῬΔΡΪθῸΒ οὗ ΠΌΤΠΘΙῸ δὲ υἱγίαίθ ἰπίθ 86 δοηδίροθαηύ, οΟἸ] ρίτηυβ οχ ἱπβίρῃϊ Ἰοθο, ]αθπὶ [ἰνίυβ ΥΠΠ. 10. ὁχ Οὐριηιθηέαγα Ῥονύήβ σία ΠΟ 8. ΒΟΡσ- γιὰ: ἐμά αὐϊοϊοιάπηι ουἱἀοίηγ Οὐηδιοῖϊ ϊοίξαίογίφεο οὐ ΦῬγαοίογὲ οἰ; ἰοφίομοα ἤοϑέϊιν! ἀθυουοαέ ποη τφηθ 86, 804 φηθηὶ υϑίδ 6ῳ ἰοφίοηθ Ποριαμα ϑογὶρέα οἷσθηι ἀθυοῦθγθ; δὲ ἐδ ἦοηιο φρῖ ἀἰθυοίνδ ἐϑέ γιογίἑηγ ργοῦθ ζαοίμνι υἱάογὶ: πὲ τιον μγ ἐμρι δέρνῃ ϑθρίθηι ρθ(68 αἴξ ἀπὲ τιαῖτϑ ἐμ ἐόγγαηι ἀο) οαὲ οὐ ρὲασμέμηι ἤοδέϊα οαφαϊ. ζ76ὲ ἐϊωα οἰφηῖρα ἀο οδδιινι ογὶέ, 60 τιαρίϑέγαύμνι Ἰρονιαριον ὁϑοθΉ 1676. Κα 8 πον 6486. ϑδὲη αμΐθηι 96956 ἀευουογ υοἶθέ (βἰου ! Ποοὶπ8 ἀθυου ) τοῦ γιογ δε μθφηθ δευρὶ πόφίθ ρεδίλουρηα αὐυίηνιρι ρώγο γαοῖοέ δὲν λοδίϊα οἷυθ φιο αἴϊο' υοἷοέ 1). Θμὶ 8656 ἀφρουογὶέ Ὑΐδανο ἀτριὼ ϑῖυ6 ομῖ αἴδὲ Τὶυο υουόγο υοἴοί ἴμϑ 666. Τοῖο ϑιρθῦ φιοά ϑίαηδ (ὐοηδμΐ ργε- δαέμια ὁ8ὲ ἢ οδέοηι ροίἐγὲ 7α8 ποη 68: δὲ ροίἑαίμεγ Μαγέλ ϑιιουοίαηγ» ἰδιθ ρἱασιζιι Πογὶ. ΝῺ} οδὲ ἀυθιἑαίϊο φαὶπ Βᾶθὸ οἱΐπι ἴῃ Ποπιδπογάτη ῬΓΌΘ 118 ΓΘ ΌΤῸ Βδθαθτὶπύ Ἰοοῦιη,, Β64 4ασπι ῬΓΪΤΠ ΤΩ Δηπαῖος βουὶ δὶ οοθρὺϊ βυμὺ ορβοϊϑίδ ογαὺ Ῥ]ΘΓΟΓ ΤΩ 116 ΤΩ ΘΠΊΟΤΙ οὐ “ημαῖθε ἃτηΐβδα σὰ ἰβίοτία δὰὐὺ {Δ Ό00]}8 τϑρὶϑὶΐ βαηὺ δυΐύ τοτατα ΒΘΠ16] ροϑίδγατη ογθῦτα τορουϊϊοπθΌ Ὁὺ ὅπὸ ΘΧΘΠΊΡ]Ὸ αἰᾶν, ΕἸάθπδθ Υ τ Πυ85 ραθβαυτη ἃ ὕτθθ ἀἰββιίδθ (ρὰρ' 489. τετταράκοντα δ᾽ ὄντων ςαδίων τῶν μεταξὺ Φιδήνης τε καὶ Ῥώμης. ρᾶρ. 9046. τετταράκοντα δ᾽ εἰσὶν οἱ διὰ μέσου τῶν πόλεων (Βο- τὴ86 οἱ ΕἸάοπδγαπη) ςάδιοι.) ΠϑΡΡΔΗ Γ Ῥᾶρ.. 948. ἃ ΠΟΙΠΊΔΪΒ 6880 οαρίαθ ῥγϊποὶρὶ θὰ8 βθουστὶ Ῥθγουβδίβ, Ἐθρθ]δηὺ Ῥᾶρ'. 417. 54. 470. εᾳ. ὅ49. Ὀῦϑ. Οαρίαπίαν 8 β(δθὶπὶβ ραρ. 61. τθοθρίδθ βῃπξ ἃ Βοιηδηΐβ οὐ ρυίποῖρθβ βϑουστὶ Ῥϑγοιιβδὶ ρδρ'. ὅ64. ΒΘὈ6]- Ἰαπὺ ρᾶρ. 7608. οἱ 990. Ἐθοϊρίυπύαν οὐ ῬγΪΠΟΙΡ ΘΒ ΒΘΟΌΓΙ ΡΘΙ- οαἰϊαπίαγ ραρ. 948, Ποβοίυπί ραρ. 966. Οδρίδθ βαπὺ οὐ Ῥγῖη- αἷροβ βθουσὶ Ῥογοιβδὶ ρϑρ'. 989. Εδάοτη οδὲ ἰπ δ᾽ 8 σαϊΐο, αὖ ἰπ ὅϑὅιαθδβα Ῥοπιοίϊα υἱάϊτωυβ. Θυοὰ Βοπιθὶ ἔδούμπη οϑβοὺ αὖ “Δημαΐθα Ἰτηρ]ογθπίαν οὐ ΒΙ ΠΡ] δηπὶ δἰφυϊᾷ τϑῦαπι ροβίδγαμη οοπεϊμθγθηὺ 1ὐθ γα Πα ᾿ὐθΓ 46 ΓΘ- ΡουϊίαΓ. ΒΘ δὰ τοβ οἰΐδτη [νὴ τοὐπίταβ βαβρίοδοθμι δηϊταῦτα Υ]. 1, 1) αύον Μαδάνι μι! οπιοπᾶδίϊομο. 94 πον ἀμδιέο, Ἰπααϊξ, ρ»γαφέθγ ϑαξἑφίαέοηε ἐοέ ἑαμε ζἰδγὶο αϑοιάμα δοίϊα σμηρ ΚΓ οἰϑοὶϑ φοϑέα Ἰογομέέδις ἐἐμα φΗΘ ΩΘ δ ΟΜ ΓΘΉΓ ΜΉ) (γερά ηεϊπὶ )εγοθηϑθηδὲ ργορίογοθ ἐθηιρογίδηδ ἤαγιωα γογῆι ἀμοίογοα ηιϊγαδμῖο ΤΩ) μμαθ ἐοέξθ8 υἱοίἑα Κοίδοῖα οὐ Αογιιὴδ δε δοογὶμέ ηοϊϊέοο. ΝΟῊ ὮΘΓΟΪΘ Ἰπἰαγία ταϊγαίαγ: σἱάθγαὶ ἴῃ ΑΜ ημημαζίδιεσ ἴδΓθ φυοίδηηΐβ ΘΟΓΌΤΩ ΡῸ- ΡῬα]ογατη ΘΧΘΡοϊ 8 ὩῸΠ 8[Π6 ΤαϑρΏΔ Βίγαρθ ἔυπαϊ οὐ ἔπρατγὶ,, ποη- ΠΟΙ] αδτα δὰ ἱπύθγηθοίομθιμ ἀβιθ6, γϑὶαὶ ΠΠ, 8, Ζόὲ Κοΐφοιη, ΜΟΊΙΘΉ, ,7Ὸρ6 αἰοἰθέμνῃ ὁϑέ. ἐγοαφοὶηε ηεἰζϊα φιαάγιηγοηέοθ ϑορέμαφίηία ὁθοϊαἴϊ886 ἕπ ἀοὶθ ὧς ἤμφα, ηοὐζίο ἀμοομέοϑ φεϊηφμαφίπέα υἷσοδ σαρίοο, ϑίφμα υἱφίμδὲ δορέθηι ηεἰζἑαγία γοίαία ἐμ φοϊδιυϑάσια απμαΐδιϑ ἐπυφηῖο. Αοἴαμη 6880 ἀ6 Ὑο]βοὶβ ραΐθβ; βθὰ τηὸχ ὁ8Ρ. 10. Κδοθ (Ἰπχαϊ) Ἠογηϊοὶ πωρπέϊαμέ ΚΤ οῖϑοοα οἱ Αοφιοαβ οἰδϑὶ ἀοοίϑαθ γὸ8 ϑδὶηξ γοβοογο ὀφεγοϊέμϑ. ΑἸΤΑ ΠοΡ ΥἹ. 19. Ζχρθηϑ (φμοῖ ἐπέθγ οηερηθϑ αμοίογος ΘΟΜΟΘΉΪ) φμαρηψαθε ἸΏ96Ρ (αριζίὶ ἀμοία αίφθ απϑρίοϊο αδοῖϑαθ 768 67 από, ἤοἰϑοογμρῃ δαογοίίηφ ζμὶέ, ΜιταθαπάυΒ Ἰριθαν ααυδοεὶς [γῖὰβ νωρᾶθ ἐοέϊοθ υἱοίέα οϊροὶς δέ Αθγεῖϑ δε ῇοογίημέ τι ἐϊέθ8." Εδβὺ ορθῦᾶθ ρῥγϑίϊαμη διάΐγθ αυϊὰ ἴρ86 γοβροπάθαί; βου δἰξ ϑηΐπι: φυο διε αὐ αηέἐφιθ ἐαοίξιιηε ργαφέογηιίθϑιιηι δὲέ (μδιηαὰθ δὶ ααΐ- ἄθτὰ 181] τηϊγαθαπία τ) ομΐμϑ ἑαμάζφηι όφο γδὶ ργαθίθῃ ορίμϊοΉθηι, ηῶθ δά δμῖφθ οοηϊθοίαηέϊ 6886 Ῥοίοϑέ, αρμοίοῦ δι 5 Ὠρὶπάθ ἐτὶ- Ρ]σθπη Θχργοτηΐϊξ οοηϊθοίαγαμη. δέμηό υϑρὶ οϑέ αμὲ ἐμέογυαζἰιδ δούῥογιηα ---- αὐΐα αέφιο αἴϊα φοδοίθ ἐμρίογιι αὐ δοίϊα ἐοέοῃ ἐηϑέατ- γαμάα ᾿ιδ08 6886: αμὲ ποη δ ἐϊϑαϊῥηι ϑΕΜΙΡΟΥ ρορμεὔϊδ δαθγοϊέμσ δογρ- ἴο8, --- αμέ ἐπημηιογαδίέθηε τρεζεϊἐμαἑμοηλ ζἰδογογηηι δαρίένηι μι ἐϊδ 7 ιῖδδ6 ἰοοῖδ. Ἐϊδὲ θἰϊδτα 8118 οοηϊδοξαγὶ 8 Ἰοδι8, δι βἰ τα }]6 γοτὶ οϑὺ ᾳυδθ ἰδἰγοοίηΐα ἔχθυίηἙ δα Ὁ6118 θϑβθ ΔΡΡΟΙΪαία, ϑὲ οχ ὑπὸ 6110 νἱοίογίδαᾳιμθ ἀθοθιρ]οθπὴ νἱοϊογίϑτη ὈΘΙ]ατη4 6 ἢοίατη 6886 80 118 φιϊ “4πμαδίδιϑ ἱπυρ] θη 8 τη δἐθγίθιη ἀπά οοηφαϊγογθηΐ, Ὡϑηη 816 ἀθηηυτη ἰπίθ]]Πρὶ ροίοτὶ αὰο Ρδοίο ὑϑῦι8 δοοὶβὶβ 80 ΡΙΌΡΘ ἀοἰθίο ὙοΪβοο ποιηΐηθ βἰίϊπι βἰξ πογὰβ δχϑγοίζαβ ἴῃ ΡΤ ΪΒ. φυθγί αν Οἴδθτο ἴῃ βγμέο ποίο Ἰοθὸ δ. 69. Ἰαυάδίϊοπὶ θ8. πηοτ- ὑπογατα, 4088 ἔτη] 186 ΠΟΡἾ]68 4αδδὶ ογπαπηθηΐα 86 ΤΩ ΟΠ τηθηΐδ β8 ΒοΙγαγθηύ, Ἠἰϑίουίδτω ΓΘΓΌΙΩ ΒΟΙΊΔΠΔΓΏΤΩ ἔλοίδτη 6886 Τη6η- ἀοβίογθπι. ,, Μῆωζία φηΐρι (πα 10) δογέρέα διμέ ἐμ ἐϊδ ΟΥΔῈ ῬΑΟΤᾺ ΝΟῸΝ ΒΌΝΤ, γαῤδὲ ἐγμρηρἠϊ, ρζωγος (ὐοηδιαίεφ. οδὲ. ὕπάθ ἰρίίαν 8 τηδίουίθβῦ Νριηρθ οχ σϑαπι δαγαμηάθιη ξἈ]βα Γδρϑύϊ θη. αι ογαὺ βθπι8 1] ϑβιᾳθββδιη Ῥοπιδίϊδη ΟΡΙθ8 οτηπὶ 8 Βρο] τὶ, οοῦ βαίϊβ οταὺ ΕἸἰάθηδύϊατα ῬΥΙ ποῖ ρ68 Β6116] βθουσὶ ρθγουνὶ, βοὰ “4ηηά- ἴδω βου ρου θὰ Δ] 1ο᾽ νίβατῃ, χοὕτως ὁδὸς βραχεῖα γίγνεται μακρά. ΩΝ Μυϊίο οἰΐδπι ἀἰβουίυβ οὐ ῥ᾽ δηΐὰβ ἀθ ϑδάθῃ ΤῸ βοτὶ θὲ [ἁνίαϑβ ΒΟ] Ἰοοο ΥΠΠ. 40. Κη αέαηι τεϑηιογίαηι ζωμοδγέδοδ ζαιἐδωδ γ60᾽ 7 αἰδίοφεο ἡρπαφίπμηι ἐϊδωδ ἄτρι γανοδδία αὦ 86 φεαθφηθ ζαριαηὶ τ6- γωηρ φοϑέαγωηι οπογωρφηθ ζαζίθηέθ τιον αοῖο ὑγαδωηέ. [π66 Θθγ 6 δὲ δἱησωϊογιρ φοδέα δέ μιεδίλοα ηιοημμηιθηία ΤΘΥΊΡΗ δοηζιϑα. 566 φιρδ. ψιαηι ἀοημαζὲθ ἐθρερογίδιιδ εἶδα δογρέογ θαϑέαί φιο ἐαὐδε οογίο αμοίογό ὁἐοίωγ. Οὐοπίοχιϊ βαηὺ ἰρὶθα πη ηαΐο8 Υἱ αι 18 δθηίϊαπι ΒΡ Π86]- ΤΩ ΔΓΌΤΩ ΘΟΙτη θη Δ Γ}18 Ἰδυἀδὐϊοηὶ θαβα 8 οὐ [8518 ἱπαδρΊ Πα πὶ α- 118, δὲ φαϊάφυϊὰ δηὐίᾳαϑθ ρϑηύθβ [Δ]]Θηΐθ πηθηάδοῖο δὰ 86 ὑγαχί8- βοηὺ ἰῃ “ηημαῖΐοε ᾿ἰἰα οϑὺ σϑοθρίαπη υὖὐ οὐ τηυ]έδ οοτητηθη υἷα ῬΓῸ ΥΘΙΒ ΤΠΘΙΠΟΥΪΔ6 ῬΓΟάΘΓΘη Τα οὐ ΟὈΒΟΌΓα ΓΘΡΌΠῚ βεβἰδτα πα ἴατηδ, φιαηι ζανιϊία αὦ 866 φιαόφιο ἐγαλοδαέ, αὐ τα ΠΊ]8 βδ 8 δογοῦ δια ποδία οὐ τα] ρ] σαύα Ηἰβύουῖϑθ Ἰοσῦτα ΟὈὐΐπογθ υἱάθγθίαγ. Θυδπὶ βἰὐ Πἰοηγβίυβ 80 ἰυάϊοῖο ἱπῆττηβ δὲ ἀυϑιη 8}1}15 ἴῃ θ0 Γαογὶϊῦ βαρογβδυϊ ϊο ρδβϑίστα ἰηίθν Ἰθρθη τη δρραγοί. φυῦμι ἀραϊ- οαγοίαν Εογίαηδ6 ΠΙᾺ] ΘΌΓῚΒ Β ΠΩ ὩΪ]ΔΟΓΌΤΩ,, αὖ ΒΟΡΙ Ὁ Ρδρ'. θοῦ. ΡΒ. θάτερον τῶν ἀφιδρυμάτων ἐφθέγξατο γλώττῃ Λατίνῃ Φωνὴν ϑϑὸνν» τόν τε καὶ γεγωνόν. --- ἔπειτ᾽ αὖθις -- ἐν μείζονι Φωνῇ τὸ αὖτὸ ἕῤδανον ἐφθέγξατο τὴν αὐτὴν λέξιν ὥςε μηδὲν ἔτι εἶναι τὸ ἀμφί- λογον. Ο Βοπιίπθιη βιοϊάυστα ' ΝΌΪ]Δη 6886 Ρβοθβθ ἀθ θᾶ ΤΘ σοηὐγουθγβίδπι οΟρὶπαύαν, ααοπίδηη ἴῃ οηέ σιν Οηωρμοηἑαγ δ ᾿ἰδ βουϊρίυτα τορογοσαὺ (ὡς αἱ τῶν ἱεροφαντῶν περιέχουσι γραφαῇ οὐ τη οἀϊοίϊβ ἰμβθοίαυ" βδηΐογο (ἸΡΙΘΌΤΘΟΒ), 4ἱ π866 οἸηηΐδ ῬΓῸ δοΙησηθηὐοἱΐβ οὐ πυρδίογ!!]β το οἰ θραηὺ οὐ τἱἀθ δηΐ. Ορύδτϑ 80 ΒΟΙΪΪ : τοῖς ὑπερορῶσι τῶν πατρίων ἐθισμῶν καὶ μηδενὸς τοῦδ τὸ δαιμόνιον τῶν ἀνθρωπίνων λογισμῶν κύριον μάλιςα μὲν ἀναθέσθαι ταύτην τὴν δόξαν, εἰ δ᾽ (ἄρ᾽ δἀά.) ἀνιάτως ἔχουσιν ἔτι μᾶλλον αὐτοῖς ἀπέχθεσθαι καὶ κακοδαιμονες ρους εἶναι. Νοι ΤΑ ΪΠῚ18 δίτο- 6685 γἱάθηηυβ 6880 ϑὐοϊσοταπη ἰγὰ8 οὐ οὐΐδ 'π 608 4] ἃ 86 ἀ18- βοη ίδηΐ αὐᾶπὶ ΠοάΐΘ βυπὺ ἔδηδύ! ΟΓΌΤΩ. Νοπ τηϊπυβ δυϑυγάστα οδὺ αυοᾶ βου ἴῃ Ἐρορηρέϊε Ρϑρ.. 190. Κίθβ8]. ἀθ ποῦ Πθρὶπα γοιΒ Βογθδτι δγοοδίδ: ὡς δέ τις --- εἴτε μετὰ παιδιᾶς καὶ γέλωτος, εἴτε οἱωνοῦ δεόμενος, γδωνόσε ΙΟΝ, ΜΑΙ, ὥγα μἱο κμϑο: δ, ὧν παδδιαπειις πιῶ μπανῶς ἀθ δον, κατ ποτ Ὡκῶν Ὁ ταν -- 4. 990 μδτελθεῖν εἰς Ῥώμην ἡ ϑεὸς ἤρετο, φωνῇ γεγωνῷ τὸ ξόανον ἐφϑέγ- ξατὸ ὅτι βούλεται. Νἕ 4υὶβ ἀυθἰΐίαγο ροβϑὶὺ δάάϊαϊξ : τοῦτο καὶ δὶς γέγονεν. Ἰωϑρίάμστη οϑὲ σἱάθσθ συδῖη οδαΐθ [ὐγίαβ, δὲ ἰρ8θ ΒΌΡΘΥΒυ ἱΟθῸ8 δὶ Ἃυἷβ 8118, Θδηᾶθπιὶ [Δ ὈΘ]] τὰ Ταθι ΓΘ ϑοα ἀοτῖν Υ͂. ὁ. ὕπρι φωϊάαηι 86, ϑρὶγίέω ἀϊυῖπο ἐασέωφ 4θὼ ἐμυοηεζὶ ἐ000 ,Υἶδβηθ Βοιηδτη ἱγτθ, [πποΐ οὐἰὐρίδϑοέ, πη ἶδϑο δαφίογὲ ἀἰδαρι οομοίανρεασογηηξ: ἵμᾶθ ἙΑΒΌΠΙΔΕ ΑΡΙΒΟΤΤΌΜ ΕΒΤ ὑθοθῆϊ φμοφῶθ αϊοθη γ61}160 αμααηι. ᾿Θάῦπι ᾿Αβοδηΐὰβ ΑἸθατη μοηρᾶπι οοπαϊἀἰββοὺ,, οιρηφοθ ἐζζιο ϑεμέασγα “)όογώηη οημαΐδννι ἐγωμϑέμζδϑοέ, ροσίγὶἀϊθ ἀρμα Γαυϊηϊερα αρραγμογμη : γωγϑιϑηθ τοίαία Αἰδαηι ἀρροοδὶδὲα ουϑέοαἑ δε 86 Γαυϊρ μη ἐπ ργἱδέϊμαηι ϑϑάθηι ἑάθηἑθην γθοθρθγιηέ." ὈΠῸΣ ὙουὉἿ8. ἱτηροβίογ!β ὨΘΒΟῖΟ Θυΐα8, αἱ οὐ ΘΧ 8118 11 τῖβ ἴῃ τηθᾶϊο Ροβὶ 8 οὐ οχ Πίοηγβῖο ἨδΙΠδἀγηϑββθηβὶ Π ΘΙ ]αὰτὰ 6 Ογὶγίηθ σοηἐὲβ Ποριαπαθ οοπβαγοϊπαγὶς :) οὐ ἱπραἀθηΐθν τη θη } (68. 117.}., ἡδέα ϑογίρέιηι 6986 ἔῃ Αηπηαζὲ Ῥοη- ἐϊοιρ, ΤΥ. ἰδ. ΟἸποϊὲ ὁέ (ὐαθϑαγὶϑ Π\|, Τεδογοηῖϑ 1." 4αῦτη μᾶθο οτηπίδ (φγϑοίον σι ϑέοεθθ ἀρροϑίέοϑ, 4108 'ρ50 {Δ Ὀ.]80 δάϊθοὶ ἡ) ἀθβου ρβββοὺ χ ΠΙΟηΥΒΙο, ααἱ Γθτὰ τηϑρτιϑηη δὖ ΤΩΘΙΠΟΓΆΙ]Θτη ἰΐα πᾶγγαὺ Ρδρ' 108. ἐν δὲ τῇ κτίσει τῆς πόλεως (Αἰδαθ Γοηφαθ) θαῦμα ἡ ον λέγεται γενέσθαι. κατασκευασθέντος τοῖς ἕδεσι τῶν θεῶν, οὺς Αἰνείας ἐκ τῆς Τρῳάδος ἠνέγκατο καὶ καθίδρυσεν ἐν τῷ βεξονᾷρ ναοῦ ᾿ιυμίαις ἔχοντος ἄβατον καὶ τῶν ἱδρυμάτων ἐκ "οὖ ἀεικϑηροᾳ κομισθέντων εἷς τοῦτον τὸν μυχὸν ὑπὸ τὴν ἐπιοῦσαν νύ - σμένων τε ὡς μάλιτα τῶν θυρῶν καὶ οὐδὲν παθόντων τὴ ἀρθονμα οὔτε ὁροφῶν ( τοῖα ΔαταγὈΊ]θτὴ ἢ) διαμείψαντα τὰ βρέτη τὴν «(σιν ἐπὶ τῶν ἀρχαίων εὑρεθῆναι βάθρων" μετακομισθέντα δὲ αὖδις ἐκ τοῦ Λαουινίου σὺν ἱκετείαις καὶ θυσίαις ὠρεςηρίοις εἰς τὸ αὐτὸ χωρίον ὁμοίως ἐπανελθεῖν. ἴδια σοηβάθηΐο μδθὺ ῬΓῸ Ὑϑγῖβ π8Γ- ταὺ 488] θ8 δυὐ δΒι8 δαὺ Ῥδγ ἢ) τηθτηουὶδ δοοίἀἰββθηΐ. Βοϊοροπᾶυβ δὰ πδθὸ οεὺ ᾿μποΐδηὶ Ῥαιορϑομαθθ οἱ ἤδθο θαύματα μωροῖς δύ } 158 Ποτηΐπὶ 5 το πα θη. 1) Ιάοπι ἱπηροβίου οὐ αἱΐα: ἃ Ὀϊοηγαὶ ἱ ἽΝ ὙΒ10 βυϊηδὶύ οὐ αυοὰ 501]: σαρ0. 31. νοῆι τὶ (ΚΒοιαυϊαβ εἰ ἘΚοιπυ8) ἐἰδοναξὶε εἰϊδοηρϊέπαθ δαρασός ζαοέὶ ὁοσοπΐ δυλὰ, μνιονόσρα κεὴ προιὸν πέέογατιων θαἰϊϑοοπάαγηε σγαζία δοπιπιογαίος Νιπιϊέογα αὐὸ οἴαπι οπιμὶα ϑεδηε ἡηἰδέγαηζθ. : 1λῦτοβ ἔογίδθβο ΘΎδθοοβ οὐ Τδέϊποβ ἰδ 90 Ὀπιϊπίδέγανίξ, βἰπο ααΐδαβ εὐ ατασαπι βὐμἀΐα πο σοηδίδην. 4 Ν 9 Νοππυτηχυδτα ἰδίηθη οὐ [υὐνίυβ οὗ Πἰοπυβίαβ β8η86 τϑίϊο β οὐ γον ἰαιβ υἰρίθα8 γϑὶ ἱπυϊὶ οοποοάππύ. ἰνὶὰΒ βουϊἱὺ Υ͂. 21. ἧη γοῦμϑ ἑαηὶ ατήφωδδ δὲ φιαθ δὺηεϊϊέα υογὶ ϑὺμέ }Υ7Ὸ υϑγὶδ αοοὶϊρίαη- ἐμωγ 8αἰΐ5 βαύοαηι. Ηαθο αἄ οεἰθηἑαύἑομθην 8οθθῶθ φαμάθηἐλδ τνῦγαδι- Ἰδ αρέϊογα φυαρι αὖ ἢ ἄδην ἩΘφΊ6 αἴέγνιαγο πόφμθ γο οὐ26 76 68 ΘΡΕΤΩΘ »γοίέδυ. Ἰἰβάθτα Ῥγορθιμοάαπι γοῦοὶβ Ποηγβίαβ αἰχὶν ρμδρ. 1802. ὐδοις γὰρ δὴ ταῦτά γε καὶ πλάσμασιν ἔοικε θεατρικοῖς, οὐ ᾿αϊα8- οοπιοάϊ χφαϊὰ γᾶρ. 917. δρωματικῆς μεςὸν ἀτοπίας ΔρρΕΙ]αἰΌΓ. βοὰ ταυϊύο ρϑίοῦ οὐ ϑτδυΐοῦ τοβ θδῦ ᾳυοᾶ Ὀἰοπγδίαβ οὐ Τὐνῖὰβ Ἠοταδπογατῃ σϑηϊίαϊὶ οὐ διγορδηὐδθ ΟὈβθαιθηῦθδ ποηηυμη] υᾶτα βοϊδηΐθβ ἄοϊο ταᾶῖο ἰὰ χαρὰ γϑγαπι οβϑοὺ οοουϊίαγαπὺ οὐ ῬΓῸ ΥΘΥΪΒ οοταταθηία οὐ βρταθηίδ βυρβυϊυαθγαπί. 126 Βοπιᾶ ἃ (181118 οαρίδ οὐ ροβὺ βϑρύβθμι τηθηβθ8 Βοιηδηΐθ το ϊία ᾿που]θηύατη ὑθδϑυϊμηοπίυτα αἰχὶς βδηὰβ οὐ βοῦτίαβ οὐ φιλωληδθὴς ῬΟΙΥΌΪῸΒ Π. 29. ιἷ8 γϑιθ]8: (Οαἰϊ) οὐ μόνον ἐνίκησαν μαχόμενοι Ῥωμαίους ἀλλὰ καὶ μετὰ τὴν μάχην ἐξ ἐφόδου κατέσχον αὐτὴν τὴν Ῥώμην. γενόμενοι δὲ καὶ τῶν ὑπαρχόντων ἁπάντων ἐγκρατεῖς καὶ τῆς πόλεως αὐτῆς ἑπτὰ μῆνας κυριεύσαντες τέλος ἜΘΕΛΟΝΤΙ καὶ ΜΕΤᾺ ΧΑΡΙ- ΤΟ παραδόντες τὴν πόλιν ἄθραυςοι καὶ ἀσινεῖς ἔχοντες τὴν ὠφέλειαν εἰς τὴν οἰκείαν ἐπανῆλθον. Ηδθο σϑῦὰ ἴδπια δύ, βθὰ τη ο]ορα δῖ 16 ἰὰ οὐ πα]]0 Ῥϑοῖο ἔδγθμάπτα ταῦ τη ΒὨΟΓΌΙΩ Β0.]Ρ- ἰοτθ8 ΤῸπὶ ΟἸΔΏΘΠΙ ἴῃ ΘΟΠΙΓΓΙ ΤΩ οοπγορίθταπὺύ. δϑοώ 7) ΐφοθ οἕ λονιΐμιθα (δχοϊαταδὺ [ὐνίυβ Υ͂. 49.) ργολῥδιογε γοάοηιίος υἵσογο ἴὐο- πιαηοε! Ἰίδηὰθ πογᾶπι ἔδθαϊδτα βοραθγαηΐ ἀρ φϑοίϊοῃμθ οὐ ἰῃίθυ- γοπία Οαγνι Ὀϊοίαἰοτὶβ οἱ Θ181118. οταπῖθαβ δά ὑπῦτα οοοἰάϊοπο οσοὶβίβ. ἐγύφερῖθ τυὐϊέδορα, ποφούψιηη ἀαίωνι μὲ »ραοϊδοθγοηύων (ἐγ. Υ. 48.) --- τὐδίο ροπᾶο αὠγὶ ργύψωνη »ορωζΐὲ φορέλδωδ το ἐπηρθγα- ἐωγὶ ζαοίια. Νοπάστη 5808 ϑϑβῦ: μομάογα αὖ (ἰαἰϊὲε αἰξαέα ὑμῖφια οἱ ἐγρίδιιο γοσιϑαηίο αὐάὲέιδ αὖ ὑηδοϊθηήθ ααἰΐϊο ρομάογι σίαρύοδ ατιαἰέαφιο ἑηίοϊογαπάα Ἰβονιαμῖδ υο5 ὙΑΒ ΥἹΟΤΙΒ ΒΒΒΒ. Ὀιομηγβίυβ ποηᾶάστα Ηἷβ οοπἐθηίυβ ἱπ Μαοορρέ. Ῥᾶρ'. 19. οἰδάϊο δἀάϊέ νδρὶ- πᾶτα οὐ οἰμρυϊατα: πρῶτον μὲν αὐτὸ τὸ τάλαντον ὃ Κελτὸς βα- ρύτερον τοῦ δικαίου παρῆν Φέρων ἔπειτα --- τὴν μάχαιραν ὅμα τῇ θήκῃ καὶ τῷ ζωςῆρι περιελόμενος ἐπέθηκε τοῖς ςαθμοῖς οὐ 4υ86- τοηξὶ αυδοδβίοτὶ φωδά ἦοο τοὶ 6886 2 ἀπεκρίνατο τούτοις τοῖς ὀνόμα- σιν. Οδύνη τοῖς κεκρατημένοις "). δ .]8 Θδὺ ΘΟΙΏΡΟΠΘΙΘ 1) ῬΙαίατοναβ ἱπ ΟΔμΜΜ γἱνα οἂρ. 238. ὁ δὲ Βρέννος οἷον ἐφυβρίζων καὶ κώϊὰγ ἐ- 8 ᾿δθ6 ουτῃ ῬΟΪΥ ἰδπΐβ, χα86 Πἰοηγβίαβ δὲ 1ὐνίαβ ΟΡύΐηθ πουθ- Γαηὺ: ἐθελοντὶ καὶ μετὰ χάριτος παραδόντες τὴν πόλιν --- εἰς τὴν οἰκείαν ἐπανῆλθον. ἴαπὶ ὑθιθριιβ γαὺ αὐ ΟΔ]]ΟΓΌτα ἱπβο]θηςξία οαδιϊραγθίασ, Αὐάὶ ᾿ἡνίαπι Υ͂. 49. Ζογίο φιαάσηι ργὑμδημαρα ἡ απάα ηιθγοθ8 ρ677)- ΘΟΓΘέμ7 ---- [)ϊοίαίονγ ἑηέογυθηΐέ απ γγίφθ ατριρι δ ηιράϊο οὲ Θαἴζο ϑιεδνιουογὶ ἐμοί. Ἠδαὰ νἱάὶ ΤῊΔρΒ: χρὴ δὲ τὰ πλάσματα πιθανὰ εἶναι, αὐ Αγ βέδγομαβ ἀΐοθθαί. Ζργέο φυαάαηι, ἱπααϊξ ; αυδδὶ ἀθ Ῥγδθίθγθαηίθ υἱδίοσθ Ἰοψιιθγθίαρ. Τρία οἰΐδηι ββέ: (ἐαἰΐοϑηιθ δυδριουογὶ ἑμῶθέ, σϑ]αὐϊ ἱτηρογίαπαπη δὲ τηο]ϑϑέδτη ἐαγθατη. ΠῸΓΡ ἰδτηθη δὰ διΊηδ. “γίηιο σοημδηγϑ ἤαμα τραῖογο φιοηιθηέο 7 μδὲ Θαἰὲ Τιϑέϊογθ αἰέογο (οίμαθ ργοοῖϊο αἀ 1ὀὲ οαφάθα ογηῖα οὔέϊ- δϑρέ φναηρ αὐ Αἰέαηι υἱοογαπέ. οοαυωηι ἑαρίθηι (ἰαὖίπα εἴα --- υἱμομηπέεν. ΜΝ --- ἘΤ ΝῈ ΝΟΝΟΙΠΒ ΟΥΙΡΕΜ ΟἸΑΡΙΒ ΒΒΙΠΟΤΌΒ. ᾿δαθθ πὰπο (81]} ομηπθβ πιογέαὶ βυπὲ δὲ [85 ἐπβεϊββίτηββ ἰη- Βο]θηὐδθ ροθηδθ ἀθάθγιηξ, βορὰ δαὶ ΡοΟΪγ ίαμη γοῦᾶ ΠΑΡΓΔηἑθΙῚ : μετὰ χάριτος παραδόντες τὴν πόλιν ἄθραυςοι καὶ ὠσινεῖς ἔχοντες τὴν ὠφέλειαν εἰς τὴν οἰκείαν ἐπανῆλθον οἱ ἰΐοτυτα Π. 18. (6411) τῶν Οὐενέτων ἐμβαλόντων εἷς τὴν χώραν αὐτῶν τότε μὲν ποιησά- μενοι συνθήκας πρὸς Ῥωμαίους καὶ τὴν πόλιν παραδόντες ἐπανῆλ- θον εἷς τὴν οἰκείαν. Ῥοβίθα παίβ ἴτω δϑὲ ΠιγαβΌχη »Ὀ7Ὸ ρῬγαθίογθ 6; ργουϊηποία (ἰαἰδία γούμιθδο αηγερε ϑοηοηήδωα οἷδμη ἐπ οὐοϊαϊοηο Οαρίἐοἰδὲ ἀαέωνι πθο (μὲ ζάηια 696) θφέογέωηι α (Οαμιίζίο. πη 7Τιδογίο οἂρ. 8. Νοη ἰδτὰ ἀΐῃ (81108 ΒΟῦγαβθθ διγατα οηια- "ἷ8 θαφίογέμηι, ἀοοθ οὶ ῬΟ]Υθΐὰ8 Π, 18. ΝΙΒῚ μῖ8. δἀο Ῥγαθίθι ἱοοοϑῦτα (81}1οἱ ροδέδθ γϑυβί δα]ατη: δέ οόδέ ροιγίαηπέ αἰηϑὲ φμο “θη δογὶξ ἵ ἀἱδίοϊγο. δασίοηϊαβ ϑδθρθ δυάίνὶ οὐ Ἰδρὶ ΠΌΘΓΘΙΔ8 Θογαμη, 4αὶ ἀο]ογθπὲ γϑέθγοα Ἀογηδηοθ ΑΠΠΔΙ τη ΒΟΥ ρίουοβ ΟἹηηθ8 ποδὶβ ΡΘΡ 888θ. ἘἘϊχαϊάθτη 05 1ΐδ τηδρπ τη 1114 ἀδπιητιπη 6888 Θχίβέϊ πιο, ΠϑΙΩ 6 σαϊάφαϊὰ ἴῃ 118 ἱἰπθϑβοὺ Ὀοηὶ βθάι]ο ἃ [ὐγίο οὲ Πἰοηγβίο 6β88 ἱπ 1 ΌΓΟΒ ΒΌ08 τϑοθρύυτη,, το] Ἰουία δὲ ῥα δι 118. [Ὁ 1886. Βϑαθρϑ τοΐῃὶ δὰ Βδθ6 ἴπ τηθηΐθτῃ γϑηΐϊὐ Ἰοοἱ Ρ]δίοπίβ ἀ6 Ηἱρρίδ ϑορ ἰδία (ἰῃ λῶν ἀπολυσάμενος τὴν μάχαιραν ἅμα καὶ τὸν ζωςῆρα προσέθηκε τοῖς ςαϑμοῖς. Πυνθανομένου δὲ τοῦ Σουλπικίου, τί τοῦτο." τί γὰρ ἄλλο, εἶπεν, ἢ τοῖς νενικη- μένοις ὀδύνη, Ὑοτοϊν αὐ ρμοναϊξ σαθ οἱοίίε. 929 Ἡϊρρὶα Μαῖογο νᾶρ. δῦ ἀ.). Νοιταῖ 88 μα ἐἀρπὲ Ἐερμῖκε τον πἰβ (ᾳυὰὶ ποθ ταΐϊπὰβ ογϑηΐ φιλάρχαιοι δος ἐμηγνρερ ε ᾿ - Ρουϊβδίσηυτη περὶ τῶν γενῶν τῶν τὲ ἥρδῶν καὶ τῶν - β πρ χαὶ τῶν κατοικίσεων ὡς τὸ ἀρχαῖον ἜΝΕΜΝΝ. αἱ καὸ "ἢ συλλήβδην πάσης τῆς ἀρχαιολογίας ἥδιςὰ ἀκροῶνται. ξι ὑρρα ογαίοβ: εἰκότως σοι χαίρουσιν οἱ Λακεδαιμόνιοι ἅτε Ξο ὰ Αγ καὶ χρῶνται ὥσπερ ταῖς πρεσβύτισιν οἱ παῖδες ὌΡα μρῦψον ᾿ μυϑολογῆσαι. Ῥᾶρ. 286. α. Ναγοαὰθ δἰ τη ]ο8 ον ταίμοτσι βου! ρίοιθϑδ ταῖς πρεσβύτισιν ὡς πρὸς παῖδας ον ἐμρεββδιη ἡδέως μυϑολογούσαις, οὐ ἴῃ ἰδ (αὐ 80) πιυ]ία ἄρτηθη γόνα τηθπία, αὑὯθ αυϑιηααδπιὶ ὙοΓῶ ΠῸΠ Θεδοηύ, ἰδτήθῃ Ἂς ν Ἰαοαπᾶδ δγδαΐ οὐ φγυάθηὐὶ υἱύατα ΘοηΒ1}10 ταοηθϑηΐ. ΝΟη 8θὸ οογίδπι ἤάθπι πραὰθ αυϊ πδυγὰ Ὀδηΐ [Δ Ό0 1485 ταρργηρος οὐρᾷ θαπὺ πϑραὰθ πὶ μᾶθὸ ᾿ἰ θηΐοΣ δυάϊοραπύ. ἱ, 8. παμκὰ ὅς τυρὶ Οδαβογίαβ (αὶ ὙἹΓ οὗ φαδηῃ ᾿ π᾿ Ῥεῖπιο εῆττὰ ἐκ θενὰ ταῦ]ἱ τορὶβ Ὑἱΐα δίᾳιθ υἱούα δρΘηΒ ἰΐα βογίρϑὶὺ (ἃρὰ ὶ ἐς ᾿ ᾿ ΧΙ. 14.): Τωκάφην Τὐοηνοδιην ἀἰσιῦ αὦ δοϑβῶπι ϑοοῦ πε ᾿ γε ἴων δὐδίθ86, φωῖΐα ροϑέγιἀϊθ ἩΘΦΟΥΔ βαδεγοί. Μὴ ἀιουμέ: ᾿ οστα Ἢ οἱ ἰδίως ογιιθθ ἤογιῦηθ8 ζαοίαμέ υὐθμη υἱδῥωιε δἰί. 15 γεθροπεδιξ: κα νογο δαγιῆι δὲ φμαμέωηι φμΐδριθ υοἶοί ὀὲδαέ: πᾶηὶ 690 ὀὲδὲ φναη μι νοἰωῖ. Ηδθο τοῦ β ροβὺ Βοπιυϊυπη β8θ0.}}8 ἸΟΘΟΒῸΒ τρηεύρθα ἰπίον φροοῦΐα ἤηχὶν, παθθηὺ ὕδτηθῃ ἰοβύθτα οὖ δοίογθα πετᾷ τίατα υἱγατα, 400 ποη Θδὺ 8108 ΘΤΑΥΊΟΓ. Νόηπθ ἰδῦθῃ Ρ “ῷ δἀτηοάστπι οδὺ ἱπάποοτθ Βοιπαϊαμα ἀθ Υἱπὸ Ὑ]ΠοτΘ περ - » φαθηίθπι, 4ιυδδὶ ΘἰπΒ τοὶ ΠΤ Δ ΟΓ]8 ΘΧ τοιού δπίϊαϊ ἃ ᾿ ΜῊΝ οιία δὰ φοβίθιο 8 [αϊβδβοῦ Ὀᾶῦο αυοά 58ὶὑ μεν ΟΡ ς τ Ῥοβίαπιϊαβ ΑἸ ἰπαβ (ἀρὰ Μδοτροθίαμι ἢ. 16.) ΔΏ28}1 ὈΓΪΠᾺ Βταίο: οα οαιιϑα 8686 ϑέμζέι ὀγιδιμφιθ γαοϊοθαέ ; τρδαζνῃνς ἘΧ ΜΕΙΠΕ ἘΡΕΒΑΤ." Θαϊὰ οδὺ ρυθγὶβ ἔδθ0}]88 ΠΔΙΤΆΓΘ, 8] ν᾿ ΠΟΙ οἱ Ηποοὶπθ πιθιποτίδθ φργοἀϊθαμπι ογθάδιηυβ Βγαΐσιῃ, Σ : τνθη βϑεϊβ ταθπΐθ οοηβίαγο υἱάθγθία, φγοϑϑωΐοθ 6 γιοῖϊο οοηι6886 ΒΟ ΤΩ Βοτηδπηὶ βογρίογεβ, 4008 Τ᾿ ΟΠΥΒΙΒ ΒΘΟΌΓΙΒ βθαυϊίαν, πη ἰδηΐᾶ βηροπάϊ Ἰἰοθηύία οὐΐδπι ὑθιαρογατα ποίδθ ἃ 8680 ἐρυνι ΜῊΝ οουδάοητία ῬΙῸ σοΡΟἶΒ ῬΟΠΘΓΘ βοϊϑηΐ, αὐυδϑὶ ἀθ 68 ΓΘ δ Θ0ΏΒ Ἰααϊ ἀο φΡοβδβθύ. οἱ αἰϊααϊά δαὺ οοηδβίδγθ }1}0 ΤῸ 3 Ὠθ ταράδον, 4086 ὈΘΙ]υτη Ἰτοϊδηυτα Ῥγδοοθββογαπὺ δαὺ Ῥγοχίτηθ βθοαία βαπύ, 1ῤ8 ἀρθθδηὺ Βοπιδηΐ αυ881 θᾶ 86 ΥἹΥ͂ΙΒ δαΐ 290 Ῥδύγυσα τηθταουΐα δοοίἰββθηὶ. Εὐνδπθν δΌστα τηδέγα (δτχαθηΐα δὲ Αγοδάἰθυβ ἴῃ [4] 8πὴ σρηϊὲ ἑξηκοςῷ μάλιςα ἔτει πρότερον τῶν Τρωϊκῶν, ὡς αὐτοὶ Ῥωμαῖοι λέγουσιν. αὖ βορί δὶς Ομ βιὰ Ρᾶρν. 80. ]ιαὐϊηυϑ, ΓΤῸχ Αθοτίρίπατη, ΗΓ] 5 ΑἸ] ϊὰ8 Ροβύ Ηρ- ΟὉ}}8 ὁχ [τ]1ἃ ἀἰβοθβϑὰπι τορῃδθαὺ ἔτει πέμπτῳ καὶ πεντηχοςῷ μάλιξα, ὡς αὐτοὶ Ῥωμαῖοι λέγουσιν, Θὲ 80 Αθηθδθ ἴῃ Τα! ἴα δαγθηΐαπι πέμπτον καὶ τριακοςὸν ἔτος εἶχε τὴν ἀρχήν ἰοβίθ ᾿Πιοηγϑὶο ρᾶρ. 112. Ηδηὰ βθοὺβ ἀθ ἰΐβ σϑθθαβ βογί δὶς ω Βὶ γίγο [1}10 Οδθβᾶγθ δαὺ Οοίαγίαπο Αὐυρβίο Βοτϊηδθ δυθηϊββϑηΐ. ὕπάθ ἰδπάθμη ογίδθ βἰπὶ {Ἀθ0]86 ἀθ {Πγββὶβ, Πίοπηθᾶϊβ, ῬΆΪ- Ἰοοίθίδθ, Ἐρεὶ, Απέθπονίβ δὲ Αθῆθᾶθ ἰῃ [ἰα]ίατη αδἀγοηΐα οἱ οἶγοᾶ απ86 ἐθιηρογὰ 'π σαΐρτιβ Βραῦβαθ ἔπογίπὲ 418 ἀἴοθγθ ροβϑὶ 564 Ρογυθύμιβίδβ 9886 τυ] βαπὲ ἱπάϊοία δὲ ἐθβεϊπχοηία βουϊρίο- ΤΌΠΠ. ΑΠΙ υΐΟτΘΒ Οἴηπθ8 ἤοηενδμρε ΑΔφηθαθ ἤἰϊεμε απ ὁς ἤἤἶα ποροέθηε ἴδοϊαπὶ: ἰίδαὰθ Ἠοχηδᾶτη οοπάϊίατη δευτέρᾳ γενεᾷ μετὰ τὸν Ἰλιακὸν πόλεμον. Ὠϊοηγβ. Ῥᾷρ. 180. Κεφάλων ὁ Γεργίθιος Ἰπαὰϊύ, συγγραφεὺς παλαιὸς πάνυ δευτέρᾳ γενεᾷ μετὰ τὴν Ἰλιακὸν πόλεμον ἐκτίσθαι λέγει τὴν πόλιν ὑπὸ τῶν ἐξ Ἰλίου δια- σωθέντων σὺν Αἰνείᾳ, οἰκιςὴν δὲ αὐτῆς ἀποφαίνει τὸν ἡγητάμενον τῆς ἀποικίας Ῥῶμον" τοῦτον δ᾽ εἶναι τῶν Αἰνείου παίδων ἕνα. τέτ- ταρᾶς δέ ῴησιν Αἰνείᾳ γενέσθαι παῖδας ᾿Ασκάνιον, Εὐρυλέοντα Ῥωμύλον, Ῥῶμον. Οὐπιὶ ρμογαηέίφμο βοιϊρίογθ δοηϑθηξίγο ἸΜΡΌΡΝ ΠρΙΙΔΡΌΓΔΙΩ, ΑρΔΙΒ πη Δ] ΟΒ4 8 ΘΟΠΙρΡ]υΓΕΒ. Αραμ }}} ροδέδθ γούοβ 6Χχ Ατοϑαϊα ἐθϑυϊτηοηί τη Ἰθρίθαν ραῤ'. 193, δὶ ἀθ Αϑπϑὰ σϑηϊύ: αὐτὸς δ᾽ Ἑσπερίην ἔσυτο χθόνα, γείνατο δ᾽ υἷα Ῥωμύλον. Οὐπι ἷ8 οοπβθηξθδηὺ Βοταδπὶ ααϊάδτη ἀπμημαζίαρι ΒΟΡΙΡίΟΓΘΒ ἰρβίθ Θιοηγδῖο μᾶρ. 184, τούτων δέ τινες μὲν Αἰνείου υἱοὺς ὃς νέσθαι λέγουσι Ῥωμύλον τε καὶ Ῥῶμον τοὺς οἰκιςξὰς τῆς Ῥώμης ἕτεροι δὲ θυγατρὸς Αἰνείου παῖδας. Ῥοβέφαδχη 8]αὰ8 Ἰὰχ δ. 6860 Θὐαἀἰ οηΐθ Βοτηδηΐβ δῇ ]δὶἑ, ποππ}] Αἀπημαζέμηι ΒΟ ΡύΟΓΟΒ μη θ]Π]οχθραπὺ ἰηΐθῦ Αθπθϑθ δάνοπίμτη οὲ Ἐοτηϑηη δοπάϊξατη Ἰοηρδ- Β'πηθτη ἰθιη ρΟΥἿΒ δραύϊατη ποπ τηΐπ8 Παδτη πεντεκαίδεκα γενεάς ᾿πίθγθθϑθ, Ἐπ46 ῥα Πἰἰο δάἀτηράμῃη οοηϊϊοὶς ΠΙοπγβίυβ ραρ. 188. διττὰς εἶναι τῆς Ῥώμης τὰς κτίσεις, τὴν μὲν ὀλίγον ὕςερον τῶν Τρωϊκῶν γενομένην, τὴν δὲ πεντεκαίδεκα γενεαῖς ὑςεροῦσαν τῶν 291 Τρωϊκῶν. Αππῦβ, αὰὸ Ττοὶδ οαρίὰ ο586 ἀἰοδίυ οχ Εἰγα οβί θηΐβ ταϊϊοπὶ 5 ΟἸγΟπο]ορίοἶβ οὐ δα πάθ βαὺϊβ πούμβ ϑὺ οὗ δχ ΠἸοηΥβΙ ὑρϑέϊπηοπίο ρᾶρ. 187. Κάτων δὲ Πόρκιος --- (τὴν κτίσιν) ἀποφαίνει δυσὶ καὶ τριάκοντα καὶ τετρακοσίοις ἔτεσιν ὑςεροῦσαν τῶν Ἰλιακῶν' ὁ δὲ χρόνος οὗτος ἀναμετρηθεὶς ταῖς ᾿Ερατοσθένους χρονογραφίαις κατὰ τὸ πρῶτον ἔτος πίπτει τῆς ἑβδόμης ᾿Ολυμ- πιάδος. Ἰδαονυ Ῥνρίο δόμα. . . ... ..... .«-ἀἱὖἜ 0, Βοιῖδ οοπάϊξα ροβὺ δηποβ 482. ἰὰ οδὺ. . . ϑῆπὸ 701. ΕρῸ δηπὶβ 9 ροβὲ ΟἸγιωρίδάθμη ρυίπηδτα. . ὃὅπῃο 1776. Ιίδηᾳαθ ΟἸγταρίδαΐβ βορύϊπιδθ. . . - - - 81π0Ὸ ΡΠΙΩΟ. Δὰ διωυββίτη 8αθὸ οοηγρηϊαπΐ οὰὐπὶ Εἰγαϊοβυ θηΐβ ταὐϊοηϊ 8, φαὶ δηηΐβ 407. δηΐθ ῥυϊιωδτι ΟἸγταρίϑάθιη τὴν Ἰλίου ἅλωσιν Ῥο- ποῦδὲ (776 4. 407 τες 1188). Νοα ἰδαΐαμη φώο ἀπϑο, 864 φῶο ἀϊο Ττοῖα οαρίδ ϑββοὶ θυ δηξ φαδῦὶὶ οὐ ΘὨτοπο]ορὶ δβοῖγθ δὶ οἱ υἱἀθρδηίασ. Αὐάϊ Ποηγδίαπμα Ρδρ. 1ὕ8. Ἴλιος μὲν γὰρ ἥλω τελευτῶντος ἤδη τοῦ θέρους ἑπτα- καίδεκα πρότερον ἡμέραις τῆς θερινῆς τροπῆς ὀγδόῃ φθίνοντος μηνὸς Θαργηλιῶνος, ὡς ᾿Αθηναῖοι τοὺς χρόνους ἄγουσι, περιτταὶ δὲ ἧσαν αἱ τὸν ἐνιαυτὸν ἐκπληροῦσαι μετὰ τὴν τροπὴν εἴκοσιν ἡμέραι, αὶ γίάθ ᾳυδθ ποίαυϊπιυβ Ηδθοὺ θὰ το8 φυδιηααδπι τηϑηϊθϑίο οοτη- τηθηἰϊοῖα τη] ΐο5. οὲ δπίΐϊααοι ἰθβίθβ.. Ρ] θυ 8 ἴα Οὐρρδο ΟΔΡ. 19. ἐνήνοχε δὲ καὶ ὁ Θαργηλιὼν μὴν τοῖς βαρβάροις ἐπιδήλως ἀτυχίας. καὶ γὰρ ᾿Αλέξανδρος ἐπὶ ΤΓρανικῷ τοὺς βασιλέως ςρατη- γοὺς Θαργηλιῶνος ἐνίκησε καὶ Καρχηδόνιοι περὶ Σικελίαν ὑπὸ Τιμολέοντος ἡττῶντο τῇ ἑβδόμῃ φθίνοντος, περὶ ἣν δοκεῖ καὶ τὸ Ἴλιον ἁλῶναι, ὡς ἜἜΦορος καὶ Καλλισθένης καὶ Δαμάςης καὶ Φύλαρχος ἱςορήκασιν. ΜιγίῆοθΘ ἰπ ἷ8 γϑῦὰ οὖ δορί [1816 οὐ [ἈὈΌ]ο518 τη ϊβοθηύγ. Εγρὸ Βοπιυΐαθ, αὶ οἰΐπη Αθπθὰθ ἢ]ΐὰ8 δὰυὺ οὃχ ἢ]8 ἩΘΡΟΒ δυάϊθθαῖ, τορθηΐθ ἰδοίυαβ οδὺ ἕβδομος καὶ δέκατος ἀπ᾽ Αἰνείου γεγονώς. Ὀϊοπγβίαβ ρΡὰρ. 118. οὐ Βοπα ἃ Βοιηῦϊο οοπάϊία Ρουθ γενεαῖς ὕςερον ἑκκαίδεκα μετὰ (τὴν) ᾿Ιλίου ἅλωσιν. Πίοηγβ. 1.1. Ιμοηρἰβϑίτηθτη ἰρὶταῦ Ποο βϑάθοϊτα δοίδύασα ἰηΐθι- γΔ] πὶ αὖ ΘΧρ]θγοία Βοροθθ ΑἸΡαπὶ ἀνεπλάσθησαν. Ἠοο Θηΐτη ἶρ80 σϑῦρο ὐϊέαν Πἰοηγδίαβ. ααραπθ ἀθ 118, ααὶ ἔΔρυ]Δ5 ἤηρθ- ΠΡ, Ὀαπὺ ἀθ βὰο δὲ ἀθ ηἱβῖ]ο ΘΟΙΏ ΤΩ ἰΒοΘὈδη - οαΐὰβ τοὶ Ρ86 Ἰασα]θηύαπα ΘΧΘΙΉΡ] πὰ ῥγούαἐ, χαρὰ οβὲ ΟΡΘΙΡΔΘ Ῥγθύϊαση διά ΐγο βου Ρᾶρ. 187. 6886 4αὶ ἐγδάδηςξ Αθῃθᾶχη Ροβὺ ᾿μαγὶηἰ τη (υ- αἰΐαμη οχ [18] ΤΤοΐϑτη ΓΘ 886. καὶ βασιλεῦσαι τῆς Τροίας τελευτῶντα δὲ καταλιπεῖν ᾿Ασκανίῳ τὴν βασιλείαν καὶ τὸ ἀπ᾽ ἐκείνου γένος ἐπὶ πλεῖςον κατασχεῖν τὴν ἀρχήν. Πδοορέϊ φιρέ Ἰβηαίε, μὲ ὁγ0 οομέἑοῖο, Ηογαογὲ υογοίδηρ »μαΐθ ἐημέοίἑροίἐϑ (ὡς οἱ ἐγὼ εἰκάζω τοῖς Ὁμήρου ἔπεσιν οὐκ ὀρθῶς λαμβανομένοις παρα- κρουσθέντες). ΤιΘροτδηΐ οηΐτη δρυὰ Ηοχηθγυμη: , νῦν δὲ δὴ Αἰνείαο βίη Τρώεσσιν ἀνάξει : καὶ σαῖδες παίδων, τοί κεν μετόπισθε γένωνται. ὑπολαβόντες οὖν τὸν Ὅμηρον ἐν Φρυγίᾳ δυναςεύοντας εἰδέναι τοὺς ἄνδρας (ὡς δὴ οὐ δυνατὸν ὃν ἐν Ἰταλίᾳ οἰκοῦντας βασιλεύειν Τρώων) τὴν ἀνακομιδὴν τοῦ Αἰνείου ᾿ΑΝΕΠΛΑΟΑΝ, «ὁ φῆ σομεηθηξὲ δηΐ ΝΙΒΣ ῥγομεθθθαὶ χὰ τηΐηαβ ϑϑάθῃη Γαύϊουθ ἤηρθγθηΐ 4 αδ μη ἀχο. ΤΟ Αθηθὰβ Τοΐδ πὶ ΓΘΥΘΙΒᾺΒ ἀπχορὶέ οἱ 40ΟΒ ΘΧ 68 ἢ] 108 8.866- ῬΘΥὺ οὐ 48 80 1118 ἤογϑ Γθρηδ σοπαϊέα [ποτὶ πὲ. Αἀ θαμάθηι. Ἰρι Γ τηράθτη Βορθθ ΑἸθδηὶ ὠνεπλάσθησαν: υοὰ ΘῸΡ Οδίομθιη ἴῃ Ογέφέρέδεις ἔδοῖββθ ΒΌΒΡΙΘΘΙ Ρϑοὶβ Δρθυίδιη. μορὶναν βουίθβ Βθριπθ ΑἸΒΆΠΟΡΆΙΩ Ἰοηγϑὶ δια υπρ τωρ, ἃραὰ Πἰοηγβίαπι ῥδρ’, Ι. ΑΒΟΑΝΙΌΒ ΠΣ» ΣΕ 8δηηΐθ 38 π . -... ὙΠΤ Ν᾿ ἢ ᾿ ἶ 29. » ΠΙ. ΑΕΝΒΑΒ ΒγῦΒο, τ δ᾿ ππ εἢ Ἶ Ὁ] "» πῇ ῇἸῇῆΠΜνμᾳᾳ.-. ...-.. ᾿ 5] » ΞΕ. « -:-.- χὐ ὺ 39 » ΟΑΡΕΤΌΒ 5. 3), 5... δοιοςὦ 20, » πι.: "ἷψ: ; δ "» ΝΞ αα...-.. 18 » ΤΙΒΕΕΙΝΤΒ β... ᾿ 8 » ΜΝ ΗΡἬἵἊ...". ὠ. ...«᾿ἕΨ."". 41 "»ἢ Χ. ΧΙ. ΑἸΟΡΙΙΒ 5. ἢ ᾿ 19. ΧΙ. Αγαντιχυβ κα... ᾿ ᾿ ᾿ ᾿ 87, » 1) Μοηάοβα εοϑὲ ῬΙΟΠΥΒΙΪ οταξΐο ἴῃ γογδί: μετὰ δὲ "Αλβαν Κάπετος -- ἔπειτα Κάπυς --- μετὰ δὲ Κάπυν Κάλπετος. Ἐπηρηδαΐο Ινίὰβ 1. 8. ζχαδίμο Αϊδα ογίι Αἰδα Δέγα, Δέγο αργε, ὕαρψο Οαρϑέμς, Οαροέο Τιδογίμπι. ᾿ 3) Μεμάοϑῃπι ποιηθη. ΙΤἀνίω 1. 1. »οδέ Αφγίρραμε πομυτὺυβ ϑεέϊνέμε. ΕΝ, ϑορθλ ἃ. .. ..: ᾿ Δηηἷβ 90. ΝΥΝ. .ὖῷὔϑοὸρλίφοῖς πον ον τις Ὁ ΧΥ͂, κύμιτοκ. μετὰ τὸν ἐκείνου (Δ ηνεἶ) θάνατον ἀπολαμβάνει τὴν κατὰ νόμον βασιλείαν ΝΝεμέτωρ ὁ τῶν νεανίσκων (Ποριωζὲ οὐ 7ἐθηνἣ μητροπάτωρ. τῷ δ᾽ ἑξῆς ἔτει τῆς Νεμέτορος ἀρχῆς, δευτέρῳ δὲ καὶ τριδ- κοφςῷ καὶ τετρακοσιοςῷ μετὰ τὴν Ἰλίου ἅλωσιν ἀποικίαν ςείλαντες ᾿Αλβανοὸὶ Ῥωμύλου καὶ Ῥώμου τὴν ἡγεμονίαν αὐτῆς ἐχόντων κτίζουσι Ρώμην ἔτους ἐνεςῶτος πρώτου τῆς ἑβδόμης ᾿Ολυμπιάᾶδος. ὙἹάθ8 6886 [88 (ὐέομεβ ταϊϊοηθβ, αἱ ἑοὔμϑθ ΟἩλ ΔῊ: ΤηΘΙΏΟΥΪΔ6 Ῥτοὐϊάθγαὺ οοπαϊδηη οβθ86 ὈσΌΘα δηπὶβ 489. ροβϑὺ Ττοίδιη οἀρίϑηι, 46Ππὶ ΔΗΠΌΤ 6886 ργέρμιρηη Οἰγηιρίαὲδ ϑορέληιαθ ΠΙοηγβίΒ 'ρ80 οχ Εὐἰγαίοβυ θηΐβ ΟἸὨγοποϊορία οΟ]]δρδγαὺ ρᾶρ'. 187. Κάτων δὲ Πόρκιος --- (τὴν κτίσιν τῆς Ῥώμης) ἔτεσιν ἀποφαίνει δυσὶ καὶ τριάκοντα καὶ τετρακοσίοις ὑςεροῦσαν τῶν Ἰλιακῶν. αυδιησάδιη οδθίθγοα ἶημ Οδἰοπίδηδθ γαξΐοηθθ τηΐηΐτηθ οὰπὶ Εγαἰοβίμθηθὶβ οοηρταδηῦ, δβἰαυϊάθηη ἐγέφίμέα ΔΠηΒ ροβὺ [,ἃ- γἱπίατη οοπαϊναμη ΑἸΌΔΘ τορηδύαπι 6886 βου ἱὺ Ὁ Αβοδηΐο δά ΝΟτΙαἰζοΓΘα. ῬΘΓ 8 πΠΠηῸ8 490. οἱ δοοιπάο ἸΝαταϊζουῖβ ἃηπ0 ΟΟΪοηΐδΠὶ Ἀοιηᾶπι ἀδάποίδιη. Τίδαθθ δὶ Αθηθϑϑ Ὀϊθπηΐο μετὰ τὴν ἅλωσιν (αὐ Ὀιοηγϑὶο νἱάἀθίαν) 1) δὰ Ἰωδυτγθηίθμι Δρρα]ὑ, οΟ]]Πρ μίαν δηηὶ ποὰ 489. (αὐ (ἰαἰο Βοτὶ ρβόγδὶ) βοὰ 469 (9 -- 80 - 49 - 2). 51. ἰσιαν Ἐοιηυϊυβ ἕβδομος καὶ δέκατος ἀπ᾿ Αἰνείου γεγονώς ἰη θ}]ΠΠρὶϊαγ, π᾿ 48 Β6ΙΘ μγύρημβ ϑϑὺ ΑἈΝΕΑΒ οὐ ἀδοίρια δοαία Να- τηϊ ουῖβ δ] Ποτ] τηδίθ ΒΗΒΑ ΒΙΙΥ͂ΙΑ. Πιοηγβίαβ Αθῆθᾶθ οὐ Αβοδῃὶϊ (1.}}) οὐ οτημΐυτη τορατα ΑἸΡᾶ- ΠΟΡΌΙΩ ἱπηϑρη08 Β8606 Βοτηδθ γἱάθγαὺ οὐ ἰπ δἰγ]β 1] 186 ρθη 8 οὐ ἰῃ ἔχπθογτθ Ῥυ ]οο. Τδοϊϊαβ 4πη. ΤΥ. 9. ἀθ ἔπποιθ Ὠγυβὶ: Ῥμηηϑ ἐμιασύμμηε ροθρᾷ τιααῖριθ ἐἰξωδέγθ ζωϊέ, οὐρὰ ογῖφο Ζ1ἴα9 φορἐδθ ΑἸ ϑηθαβ οηυθδφηθ Αϊδαηογερι γόφ68 δέ σομαϊέο} 7 δὲδ Πορειζοϑ -ττ ἔοηφο ογαϊηθ δροοίαγοηίων. Ἠδρθθδαὺ δυΐθπι βδ8 Β' δὶ ΟΡ᾿πίομθβ οὐ ΘΥΤΌΓΟΒ δηύ 81} 56Γ- γϑηίᾳιθ βθρυϊοσο: ὅπως δὲ τὠληθὲς ἔχει θεοῖς ἂν εἸ γνώριμον. Ὀίοηγβ. ρᾶρ. 14. 1) Ῥαρ. 168. περὶ δὲ τῶν χρόνων ἐν οἷς ἐκτίσθη τὸ Λαουΐνιον ἄλλοι μὲν ἄλλως" ἐμοὶ μέντοι δοκοῦσιν οἱ δευτέρῳ μετὰ τὴν ἔξοδον τὴν ἐκ ὙἸροίας ἔτει φέροντες αὐτὴν εἰκότα μᾶλλον λέγειν. ΌΡΣ Βαπὺ ἀθ βὰο οὲ ἀθ ηἱμὶ]ο ΘΟΙΆΤΩ ἰΒοΘ ὈΔη ὰ ; οαΐὰβ τοὶ ἰρβθ Ἰασα]θπίαπι ΘΧΘΙΏΡ] πὶ Ῥγούα]ύ, φαοᾶ οδὲ ορθῦδθ ῥγϑέϊατη δυάίτθ. βουῖθὶν Ρᾶρ΄. 187. 6880 αὶ ἐτδάδηῤ Αθπθᾶπι ροβὲ [μγίηϊατη οοη- αἰϊναπη εχ [1ἰ8]1α Ττοίϑιη γϑα ββα χαὶ βασιλεῦσαι τῆς Τροίας τελευτῶντα δὲ καταλιπεῖν ᾿Ατκανίῳ τὴν βασιλείαν καὶ τὸ ἀπ᾿ ἐκείνου γένος ἐπὶ πλεῖςον κατασχεῖν τὴν ἀρχήν. οοθρέϊ δωρέ, ἱπααϊώ, μέ ὅγο οομϑϊοῖο, Πονπθγὲ υδγϑίδηεδ μιαῖο ἐημέοιϊοοίὶο (ὡς μὲν ἐγὼ εἰκάζω τοῖς μήρου ἔπεσιν οὐκ ὀρθῶς λαμβανομένοις παρα- κρουσθέντες). ΤιΘροτδηΐ θηΐτα δραὰ Ηοταθγυχη: νῦν δὲ δὴ Αἰνείαο βίη Τρώεσσιν ἀνάξει , καὶ παῖδες παίδων, τοί κεν μετόπισθε γένωνται. ὑπολαβόντες οὖν τὸν Ὅμηρον ἐν Φρυγίᾳ δυναςεύοντας εἰδέναι τοὺς ἄνδρας (ὡς δὴ οὐ δυνατὸν ὃν ἐν Ἰταλίᾳ οἰκοῦντας βασιλεύειν Τρώων) τὴν ἀνακομιδὴν τοῦ Αἰνείου ᾿ἊΑΝΕΠΛΑΟΑΝ, (6 Φιὸ οομιμθηΐὲ φμηΐ ΝΙΝ ργο θα 4π0 τηΐπαβ ϑαάθμι ταἰϊομθ βηρθγθηΐ 4 α 81 ὅσο. ΤΟ Αθηθδβ ΤΊΟΪΔ ΠῚ ΤΘΥΘΙΒᾺΒ ἀαχογὶἐ οὲ 408 6χ δᾶ ἢ]105 βαβοο- Ῥουῖῤ οὗ ᾳιδθ 80 11}18 πον στϑρῃᾷ οοπάϊία ζαοτίηί. Αἀ ϑυπάθπι ἱρι ιν τηοάστη Πθρθ8 ΑἸ πὶ ὠνεπλάσθησαν: αυοὰ ΟΡ (ὐδίομθια ἰῃ Ογφίμέδες ἴδοϊββθ ΒΌΒΡΙΟΘΙ ῥϑαοὶβ Δρθυίϑιη. Πμορὶν 5ουῖθβ Βθραπιὶ ΑἸθαποζαα δραὰ Πἰοηγαὶ 175. βαᾳᾳ. 866: υφρλομε; αὐϑυ εν χρὴ "ΒΒ. τ᾿... ' Δηηἶ8 38 ΠΕ. ὕ......-. : ἀν} 29 .Ψ » . ΑΕΝΕΑΒ ΒΥ. Ὁ] φ » ΕΑ δ .-"...... ν ᾿ 5] » π᾿ 5». ὼ.ὕ : 89, "» ΟΑΡΒΤΌΒ 5. ἢ... : ; 20 τε, . " οἶσῃ 8 "» ΝΣ ΚΝ... .... " : 18 » ΠΙΒΕΒΙΝΤΒ Β.. . : 8 » ΟΝ ΕΜὈὈὈΈΆΈΈὈΊΌὌΎΊ..... ὄ : 41 » ΑἸ ΟΡΙυβ 8. ἢ. , 19. » Φ ΑΥ̓ΕΝΤΙΧΟΒ Κ... : 97) » 1) Μεμάοβα εβὲ Πἰοηγϑὶΐ οταΐίο ἴῃ γουδίβ: μετὰ δὲ ἴἌΛλβαν Κάπετος --- ἔπειτα Κάσυς --- μετὰ δὲ Κάπυν Κάλπετος. Ἑπιοπάαίε Ιἡνίυ 1. 3, ζαΐδίμο Αϊδα ογέιω Αϊδα Αὐγε, Αέψγε Οαρψα, Οαργό Οαροέμα, Οαροίο Τὶ δογίπε. , 3) Μεμάοθαπι ποιλθη. [Ιὐνίιβ 1. 1. μοί Αφγίρραηε πομύμ5 δεϊοίμα. ἜΗΝ πολ δ. .- ....... οἰὐτν τς πσδ ο98, ΧΕ ΙΒ. ....-. : ὲ ΤΌΣ Ὕ 8 ΧΥ͂, κύμιτοκ. μετὰ τὸν ἐκείνου (Δ ηινιζι) θάνατον ἀπολαμβάνει τὴν κατὰ νόμον βασιλείαν Νεμέτωρ ὁ τῶν νεανίσκων (οπειωΐ οὐ Τἐοην μητροπάτωρ. τῷ δ᾽ ἑξῆς ἔτει τῆς Νεμέτορος ἀρχῆς, δευτέρῳ δὲ καὶ τρια- κοςῷ καὶ τετρακοσιοφῷ μετὰ τὴν Ἰλίου ἅλωσιν ἀποικίαν ςείλαντες ᾿Αλβανοὶ Ῥωμύλου καὶ Ῥώμευ τὴν ἡγεμονίαν αὐτῆς ἐχόντων κτίζουσι Ῥώμην ἔτους ἐνεςῶτος πρώτου τῆς ἑβδόμης ᾿Ολυμπιάδος. Ὑἱάο68 6886 85 ζΟέορὲδ ταὐϊομθβ, αἱ εοὖμδ᾽ ΟἸΙ ΣΙ τηθιηοῦίδθ ρτοϊάθγαὺ οοπαϊναμι οβθθ ὕσθθα δηπὶβ 492. ροϑὺ Ττοίδτη οαρίδπι, 406πὶ ΔΩΠῸΠΙ 6886 ψγύηρηυ Οἰψηιρίαὲ5 ϑορένηια Ποηγβίαβ ἰρβθ οχ Εγαίοβι βθηΐβ ΟἸγοποϊορία Θο]θρδγαὺ ρδρ’. 187. Κάτων δὲ Πόρκιος --- (τὴν κτίσιν τῆς Ῥώμης) ἔτεσιν ἀποφαίνει δυσὶ καὶ τριάκοντα καὶ τετρακοσίοις ὑςεροῦσαν τῶν Ἰλιακῶν. αδιηααϑιῃ οδοίοτοαἶη Οδἰοπίϑηδθ γαϊΐοηθδ τηϊπῖτηθ οαπὶ Εγαἰοβίμοποὶβ οοηρτγαδηύ, βἰαυϊάθμι ἐγίφύμέα δηπὶβ ροβϑὺ [μἃ- γἰπίατα οοπᾶϊϊαπη ΑἸΌδΔ6 τορηδϑίαπι 6880 βου ἱὺ 80 ᾿Αβοδηΐο δά Νυπαϊζογθτι Ρ6 Γ᾽ 8πποὸ8 490. οἱ δεομμάο ἸΝαταϊ ογβ ἃηπ0 ΘΟΙΟΠἾΔΠ Ἀοιηδπι ἀράυοίαιι. [Ιἰαὰ6 8ὶ Αθπθδβ Ὀϊθηηΐο μετὰ τὴν ἅλωσιν (αὐ ἰοηγδίο νἱἀθίατ) 1) δὰ Τιδυγθηύθπι Δρραὑ, 60]]Π]ραπὐαν δμηῖ ποῦ 482 (αἱ Ο΄αἰο βου ρβόγαι) βοὰ 49 (ὦ -ἰ- 80 -- ἀφ -- 2). βῖ᾽ο ἰρίθας Βοιηυϊβ ἕβδομος καὶ δέκατος ἀπ᾽ Αἰνείου γεγονώς ἰηθ ρίαν, ἴῃ 48 Βουΐθ ργύρμωηβ θδὺ ἈἘΝΈΑΒ οὐ ἀδούμα δοαία Νὰ- τοϊ ουὶβ δ]\|16 ΠΟΙ] ταδί ΒΗΒΑ ΒΙΙΥ͂ΙΑ. ΠΙοπγβίαβ Αθηθδθ οὐ Αβοδηϊ (1}1}) οὐ οπιῃίαπι τϑρατα Α1Ρ08- ΒΟΙΌΤα ἱπηδρίπθδβ Β86 06 Βοπιδθ υΥἱάθγδαὺ οὐ ἴῃ δἰγὶβ []186 ρθη δ οὐ ἰπ ἤωποτθ ρυῦ]οο. ἸΤδοϊναβ 4πα. 1Υ͂. 9. ἀθ ἔχποτθ Ὀγαβὶ: μη ἑμιαφίμμηε ρομρα πιααίριθ ὀἰξιδίνε ζωϊέ, σὴ ογῖρο 7οζδα φορές Αθηθας οηεμθϑηιθ ΑἸδαηογερα τόφ68 δὲ ΘοΉ Οὐ 07 Ὁ δῖ ορινζοϑ ---- ἔοηφο ογαϊηθ δρθοίαγθηίε. Ηδρθδηΐ δυΐθπι βιδδ δἰ δὶ ορίῃίΐοπθβ οὖ ΘιΤΌσΘΒ. ϑη Δ 7]} ΒΕΓ- γοηίᾳαθ βθρυΐοτο: ὅπως δὲ τὠληδὲς ἔχει θεοῖς ἂν εἴἾΗ γνώριμον. Πίοηγβ. ρᾶρ. 14, 1) Ῥαμ. 168. περὶ δὲ τῶν χρόνων ἐν οἷς ἐκτίσθη τὸ Λαουΐνιον ἄλλοι μὲν ἄλλως" ἐμοὶ μέντοι δοκοῦσιν οἱ δευτέρῳ μετὰ τὴν ἔξοδον τὴν ἐκ Τροίας ἔτει; φέροντες αὑτὴν εἰκότα μᾶλλον λέγειν. 294 Ἰοθοδαπι θϑὺ δὺ Ῥθια 116 80 116] δηϊτηδά θείοιο 40 ῥτορτϑαϊαϊν ΔΗ ΔΙ Βα ρογβυϊυϊοϑὶ οὐ 80 ἰπαϊοίο ἱπῆγτηϊοτὶβ οαθοα ογϑά α] 88. Αθπθᾶθ ἱπ 1] δτη πανὶραηίϊβ οοτία ἀθδίᾳαθ τϑροτὶϊ ΠΙοπγβίαβ γοϑίϊρῖα. Μοάϊβ ϑἰδρϑὰβ ἀδηϊνὶβ Αθπθαὰβ δὰ Ῥ]θηθι ΤΉ γδοίδθ ΔΡΡα Σύ Ὑϑηθγίᾳαθ ἰθιαρὶαπι ροϑαϊξ δὲ ἀσῦθμη ἂθ β0 ποιηΐπθ Αϑμδβσῃ (Αἴνειαν) οοπάϊαϊδ. βδέθεϊθ θὲ ἀγρβ, ἐθϑέθ Πίοηγβίο ρᾶρ'. 186, ἕως τῆς Μακεδόνων δυναςείας τῆς κατὰ τοὺς διαδόχους τοῦ ᾿Αλεξάνδρου γενομένης" ἐπὶ δὲ τῆς Κασάνδρου βασιλείας καθῃρέθη ὅτε Θεσσαλονίκη πόλις ἐκτίζετο καὶ οἱ Αἰνεῶται σὺν ἄλλοις πολλοῖς εἰς τὴν νεόκτιςον μετῴκησαν. Ὠἰβογίθ οοπῆτπιαὶ Βοος ἰθδὲϊ- ταοπΐ τη ϑίγαθο μᾶρ. 380, ὑαεαηνάθν οομαιαϊέ (ἰλψαϊ() τὴν Θεσ- σαλονίκειαν καθελὼν πολίσματα περὶ ἕξ καὶ εἴκοσιν. ---- τῶν δὲ συνοικισθέντων ἦν ᾿Απολλωνία --- καὶ Αἴνεια. ϑιοὰ δὲ Πἰοηγβίατα οὐ δύγδθομθιι ἔαρὶὶ Αθπθᾶθ Ὀγῦθιι ροβίθα ἱποθγίατη 480 ρϑοίο 6880 τϑπδίδιῃ. [[ἰγίυθ (ὁχ ῬοΪγθὶο) ΧΙΙΥ͂. 10. Δόμϑαρι ἑμᾶθ »εέωπέ: φιμἀδοῖνε τεὐδδία ραδϑιρρα θα γῶϑ αδοεέ (6, ΤΊ μΘΒβδ]οηϊ δ) αὐυόγϑωϑ Ῥγάώμαη ροϑίέα (ἐν τῇ Παλλήνῃ). 'οἃ υπᾶθ οοπβίδί αἰχογὶύ δἰϊψαΐβ, θ886 ᾿δπὸ ὈΣΡθὰ Θδηάθηη, ααϑιὴ ΑΘηΘΔΒ εἶμ σΟΠἀ!ἀῖθ8θ ἔδυίυγ ἢ Οὐοπδίας οχ Ῥοϊγθὶίο ἂρυὰ [ἰνίατη ΧΙ, 4. »νγο7οϊδοιμιέι" αὖ Τλδϑεαϊοπῖδα Αφηθαηρ αὐ ϑέαίωρηι ϑαογ οῖηι φιοά οοπάϊέογὶ Αφηθαα οιρα τπαφφηῆα σαορἑμμοηΐα φμοέαηρυῖα 7 αοϊωμέ. ᾧαδιη Βἰὺ ἴπ δι θ8 τηθπάαχ Οἰγαθοίδ δὲ αφυδπὶ βοίΐ (]βίὰθ ἰθηδχ ἴῃ ῥ᾽ 8. Ὁγοὶθὰβ ρῬϑβϑὶπη οϑτηΐπιυῦϑ. ΝΘἕ Θχθδπλ8 6Χχ Τα! βαὐϊβ οϑὺ διιάϊνθ Ιπβέϊπυτη ΧΧ. 184. Τάρρίμοργειφη (14 οδὺ γα Γ ἐαΓ τ) τὐδδηι οοναϊάϊεθα Ῥ]οοέοέθα. ζογωμέ ἐδίφεια αὐτο πιο- μιηρθηζιηυ οἴμ8 οἱδίέι οὐ Ἡροιϊὲα φαφίέέαο ὧς ΑροϊἸιὶς ἐοηιρῖο φιαθ )αίωα Τγοίαα ἡμογιιηί. Μοίαροιέϊηϊ φεοφιθ ἑῃ ἐοαιρῖο Μῆῃεέπογυαθ ἡ ταιαιία, φιΐδιβθ ροωδ, α φιο οομάϊξέ δωμέ, ϑφιρίην Τγοίαρμιι υ7αὀτίοαοϊέ οϑέεπέαπέ. Νομ 6880 88 τϑοθηΐθα {0128 ἀθοϊαγδηΐ Ἰοοὶ Αὐ᾽ βύοίθ!!8. δχ Εἰ τὶβ περὶ πολιτειῶν (αὐ ορὶποε) Θχοογρίϊ, φαὶ ΒΟΡΥΔη ΟΡ ἴῃ ἸὈῸ περὶ θαυμασίων ἀκουσμάτων 6ΔΡ. 107. Β6. παρὰ τοῖς Συβαρίταις λέγεται Φιλοκτήτην τιμᾶσθαι ---- χαὶ ἀνα- ῥῖνα, ἱςοροῦσι τὰ τόξᾳ τὰ Ηράκλεια αὐτὸν εἷς τὸ τοῦ ᾿Απόλλωνος ἱπρόν. Δα ἀρίοία ϑγδαρὶ τοὺς Κροτωνιάτας ἀναθεῖναι αὐτὰ εἰς τὸ Απολλώνιον τὸ παρ᾽ αὐτοῖς. οἱ 46 Μοίαροπέϊη!β οαρ. 108. ἐγγὺς Με- ταποντίου ᾿Αθηνᾶς ἱερὸν εἶναί Φασιν, ἔνϑα τὰ τοῦ ᾿Ἐπειοῦ λέγουσιν ἀνακεῖσθαι ὄργανα, ἃ εἰς τὸν δούρειον ἵππον ἐποίησεν. ϑϑ' τιν] 8. 18 ῬΦΒΒΙΠ) ΤΘΡΘΙΙ αἰ ῸΓ:; ΠΟῺ Θβὺ Ὑϑτὶ βὶτη116 ῬΏΘΘΔΟΘΒ ἴῃ ἱπβὰ]8 Οὐγογτὰ οϑῦ ἨΔ Ὀἰἑα886 ἀταφύδϑηι: ἰδηθη γίτο Ταυογάϊάθ τηοπβίνα δα [θὲ ᾽Α.λ- κίγου τέμενος, οἱ νἱἀοί" Αθπθὰ8 ἱπ ΤΏτγδοῖα ρογϊπάθ τὴν Αἴνειαν οοηἀϊάϊδβαθ αὐ ἴῃ [8116 Ῥμϊ]οοἑοίθβ Κ'υθατῖη οὐ Εἰρθὰβ Μοίδροπίαιῃ. Ηΐπς ρίυβ Αθηθᾶβ, βὶ αυἱὰ Πἰοπγβίο ογθάϊπηιβ Ῥϑρ,. 120. ἱπ ἰηβΒυΐαα Προίατα γοὶα ἀδάϊι καὶ ἦν πολλὰ σημεῖα ἐν Δήλῳ τῆς Αἰνείου τε καὶ Τρώων παρουσίας. οὶπάθ ΟγίμθΡα οἱ Ῥϑὶοροι- ποδὶ ογᾶτῃ οὐ Ζαογσηίμαπα οὐ ῳθυσδᾶθπι οὐ Ατα Ὀγϑοΐδτῃ γἰβιὺ οὐ οἸδοῦϊατα Ποάοπδθ δοπβαϊαὶϊν δὲ αθίαᾳαρ δαὶ ταοπαπηθηία τϑ 4 υἱύ : Ποάοπδο κρατῆρας χαλκοῦς ὧν τινὲς ἔτι περίεισιν ἐπιγραφαῖς πάνυ ἀρχαίαις ([δο]]6 οτοαϊπη08) δηλοῦντας τοὺς ἀναθέντας. Τυπμα πᾶ Ηδατνίαἰϊοατα ἐγαϊθοὶν, δὰ Ιϑργρίδθ ργοταοπίογί πα ΔρΡρυ]ὺ αἰίδαιθ [ἐ6]146 [ἰοο8 ᾿ϊδα8 Ἰορθηβ ὕὑβαὺθ δὰ ἐτούυατῃη β᾽οαίυτα, ἴχνη τινὰ κἀν τούτοις ὑπολιπόμενος τοῖς τόποις τῆς ἀφίξεως ἄλλα τε καὶ φιάλην χαλκῆν ἐν Ἥρας ἱερῷ (ιαοσὼιϊαο, οΡρἱ μου) ἐπιγραφῇ δηλοῦσαν ἀρχαίᾳ (αᾳαυϊὰ τηϊσυτη ὈΥΐποΟ δῃ βθοῦπαο ΔηπῸὺ φοϑὺ Ττοίδπι οδρίαμι βουὶρίϑ.) τοῦ δωρησαμένου τῇ θεῷ Αἰνείου τοὔνομα. Ηΐπο δὰ β᾽οἰ]Παπὶ βοχὶν ἰδοῦ, δὰ Ὀγθρᾶπδ 8}- ΡαΪ, ἄπδ8 αὐῦθ8 οοπάϊϊὺ Αθρ'θβίαμα οὖ ἘΠ] για, ἰθιηρίδατμθ τῆς Αἰνειάδος ᾿Αφροδίτης Ῥοβαϊῦ; ἱπάθ Τα] δὰ ρου; ρονύαὶ Ῥαϊηυ- μα, ἰπβυϊδθ ἰωθ 08 818}1, ῬΙοταοη οΥΙῸ Μίβοπαπι, ἰπβα]86 ῬΓῸ- οἰ γίδτη, δ᾽ ἰοῦ Ῥγομιοη οτο Οδϑοίαπι ποθ ἱπαϊαϊυ, αὖ αυθτ- 4186 Βθογαπι τηογὺθ ΔΙΠἸΒΒΌΤΩ ἰῃ ἰϊθ Ἰοοὶβ Βθρϑὶιϊ: τελευτῶντες δὲ ἀφικνοῦνται τῆς Ἰταλίας εἰς Λωρεντὸν ἔνθα τῆς πλάνης ἐπαύ- σαντο νᾶρ. 196. Αυΐβ ἰρίϊαν δὰ Βαθὸ ἀθ ἄθπθᾶὰθ οὗ Τροϊδπορατα ἴῃ [ὐδ] δτα αἀγοπία ἀαθίξατα ροβϑὶυ τῆς δ᾽ εἰς ᾿Ιταλίαν Αἰνείου καὶ Τρώων ἀφίξεως Ῥωμαῖοί τε πάντες βεβαιωταὶ καὶ τὰ δρώμενα ὑπ᾽ αὐτῶν ἔν τε θυσίαις καὶ ἑορταῖς μηνύματα, Σιβύλλης τε λόγια χαὶ χρησμοὶ Πυϑικοὶ καὶ ἄλλα πολλά, ὧν οὐκ ἄν τις ὡς εὐπρε- πείας ἕνεκα συγκειμένων ὑπερίδοι. Ῥᾶρ;. 124. Μαϊίο μῖβ. οουίίογα οχἰβέλμμδτὶ ροββὶπὺ 4α8θ βου ἱὺ ΠΙοηγβῖυβ Ῥᾶρ. 190. ἱπάδραμβ δημῦτη 400 Πομια οοηάϊία ἐμποῦν, υἱά 1880 5686 Ονηυριθαίαγίος Οοηβογρη (τὰ καλούμενα τιμητικὰ ὑπομνήματα), 408 ἔμπα ]86 ποῦ 168 ὑϑιηααδπι βδΟΓἃ ανὶϊία τοὶ ρίοβθ βοῦγαῦθηΐ (ἃ διαδέχεται παῖς παρὰ πατρὸς καὶ περὶ πολλοῦ ποιεῖται τοῖς μεῆ᾽ ἑαυτὸν ἐσομένοις ὥσπερ ἱερὰ πατρῷα παραδιδόναι" πολλοὶ δ᾽ εἰσὶν ἀπὸ τῶν τιμητικῶν οἴκων ἄνδρες οἱ διαφυλάττοντες αὐτά). 990 ἴῃ ᾿ἶβοθ ἱρὶ αν τϑρογίϑθθ 86 βογί δὲὲ δευτέρῳ πρότερον ἔτει τῆς ἁλώσεως (1ὰ θ8ὺ δηπὸ 8392, 8, (Ἔν. δηίθ ὕγῦθπι (81]18 6ΔΡ- ἰδ) τίμησιν (ὑπό 46].} τοῦ Ῥωμαίων δήμου γενομένην, ἧ προσ- γέγραπται ---- χρόνος οὗτος" ὑπατεύοντος Λευκίου Οὐαλερίου Ποτί- του καὶ Τίτου Μαλλίου Καπιτωλίνου μετὰ τὴν ἐκβολὴν τῶν βασιλέων ἑνὸς δέοντι εἰκοςῷ καὶ ἑκατοςῷ ἔτει. Ἐπ6Ὸ (ἱπαυϊ) 418 οοηδίαὺ Ποτηδπὶ ἃ (18}}18 δαρίϑιη οϑ86 δπηΐβ 190 Ροϑὺ σϑρθβ Θχϑοίοθ ἅππῸ ῥῬυΐπηο ΟἸγτηρ 8 ΧΟΥ͂ΠΙ ρογβρίοαυτη οβὶ ῬΥΪΙΠΟΒ Οὐμβα]68 6886 ογθαίοβ δηΐθ ΟἸγιηρίδαθβ ΠΧΥ͂ΙΠ, Ζροίιάθ δοποίαί (18 Ῥογρτν δΡριτηθηίατ) οηια γοφμαίνηι 6886 ρὲ ἀππος 9344. Εβα0 Τοηνοῖι απίο Οἰψηιρίαἀοε δοχαφίμέα δὲ τπάηι ) ἰά ὁ8έ ἀπῆὸ »γῆμηο Οἰψηιρίαδϊς ὙΠ. γοφηαρὸ εοορὶέ. ὕπάθ οοπβίθὲ βὶ αυδο δ, Γοβροημᾶθὺ: γνωρίξεται τοῦτο ταῖς διαδοχαῖς τῶν βασιλέων καὶ τοῖς ἔτεσιν οἷς ἕκαςοι κατέσχον τὴν ἀρχήν. Ἀοὶπάθ Θηυτηθργαί ΓΟρῈ5 οὖ φαοὺ 4υΐβαιθ ΘΟΡΌΤΩ 8ἃηπ08 Τορῃδγοτὶί. ΟὐδΘΓᾺ5 ἰζθΓΌΤη, ὉΠ46 Πδθ6 ἤδθπι Βαρθϑηΐ; τοβροπάθὲ ᾿ἰθγατη ἐδ γαξίομο ἐθηιρογίηι ΕΧ ἱπάυδίγία ἃ 86 ΘΟΙΙΡΟΒΙ ΤΩ 6886, ὅτι δὲ τοσαῦτα ἕκαςος τῶν βασιλέων ἦρξεν ἔτη δι’ ἐκείνου δηλοῦταί μοι τοῦ λόγου. Ἠϊΐπο βύδύϊπη τϑἀδγραϊῦ ΒΟΓαπὰ ΔΡρΠηθηἐογαμη τὸ σαθρὸν καὶ τὸ μὴ ἐξ ἀληθείας συγκείμενον. Ὁπᾶθ. ἑδηάθχῃ βοϊγὶ Ρούαϊν ποὺ 4αΐ8- 46 Βοριπι ΔΠΠ0Β ΤΘρΠΔΥοΓ ἢ Νοη Δ] υπᾶθ φαδπὶ οχ Ἅημαϊιοι ΒΟΡΙΡΟΥΙθα8, 408 ΤΪΡΌΤΩ πο οϑὲ ἢ46]} οοποοράϊα ἱπέθῃ. 86 δοῃ- ΒΡΙΓΆΓΘ αυΐα ὑπὰπη οὐ θυπάρθιῃ, Βαθίατη Ῥίοίογρχη 8 Δ ᾽πὶ ΠΟΘΙ ΡΙδ ΠΩ, ΟἸΏΠΘ8 Βοααπηξαῦ, αὐ πῦπο γίάθηηὰβ δὲ ΓΘ] ἰα 08 οἱ [ινίαπι οὐ Πἰοηγϑίιμη ῥτΟΥΒαΒ ἴῃ δ ἱπέθι 86 δοημβθηξίγο. 86 ἴθ] 8Ὸ ἅπὸ βοία δὲ ἃ τη β 81118. δά δ] ον γορϑυϊία πο ἀθβὶ- ηἰὐ {Δ 0018. 6886. Νοι οδὺ αἱΐα ταίϊο ἴῃ Οϑηβογάτη (Οὐὐσαχτηθη δι δ. Ορίἱπαῦὶ νἱ- ἀοίαν ΠΙοηγϑὶ 8 απέθ ἐμοοπάϊμην ΟἰαἸέδιηι 608 Βοιρίοβ ἔαϊ886, βρὰ οτημΐδ βυδϑάθηὐ αὖ ογθάδιηυβ ροβέθδαιιαπη “πηημαῖος βου δὶ σοθρέϊ Βἰπὺ οὖ ὑθιιροῦαπη δηϊ φαϊογατη ἀθβοσὶ ρεϊο ΑὈΔΙΩΌΔ1 ΘΟΙΠΊΙΏΘΠ- ἰοῖα 'π ᾿ἰΐογαθ βἰὺ τϑ]δία, ρϑυϊπᾶθ σϑίθγθβ δοϊωτηθηξαγίοβ δχ 118 6886 ΒαΡΡΙθίοβ, αὖ ῬΟΪγ ἱὰΒ οχ ἰδθυ]δ δραὰ Ῥοπεϊῆοοιη Μαχίτηατη οορπουὐ οοπάϊῥαπη 6888 Ὀτῦθπὶ ΟἸγτηρίδαϊβ Υ11, 8δηπο βϑοιπάο. Ρᾶρ. 188. οὐ γὰρ ἠξίουν ὡς Πολύβιος ὁ Μεγαλοπολίτης τοσοῦτον μόνον εἰπεῖν ὅτι κοτὰ τὸ δεύτερον ἔτος τῆς ἑβδόμης ᾿Ολυμπιάδος τὴν Ῥώμην ἐκτίσθχι πείθομαι οὐδ᾽ ἐπὶ τοῦ παρὰ τοῖς ἀρχιερεῦσι κειμένου πίνακος ἑνὸς καὶ μένου τὴν πίςιν ἀβασάνιςον καταλιπεῖν. 297 Μαηϊδοδίατπι δὲ δηΐπα Ῥοῃϊῆοοβ Μαχίτηοβ βδᾶπο δη Ἰ4υ]ββίτιδτι Αηπαϊδωηι ραγέθτα δ᾽ ψπᾶθ αὐσατηααθ θα ρ]ουἾ886 οὐ βθοαΐοβ 6586 ἷπ ὁ ΓΘ «“πηπαϊδιρη βου ρύογθτα ααθιηρίδηη 4] (ΟὙΤΔΘΟΟΓΌΙΩ ΟΒΡΟποΙορίδπι σορηϊίαμη Βαθογθύ. 'ϑδ' τη] δρραγοὺ Πιοηγβίατα θ8 φΗαθ θ88θηΐ ἴη ἰαϑιῖα αριά Ῥοηέϊβοονν Μίααίηνμον πο Ῥ] ατὶΒ ἐθοῖββο αυδπι (ὐδίο- πο ἴῃ Ογ φίδι ἀρυὰ ΟΘ]]ατα Ν. Α. Π. 28, [π οοπβίϊξαθπάο δηπὸ, αὰυοὸ Βομιᾷ οοπάϊνα 6886 δχἰ βυϊτηθία, Ρτοΐδυθαν οὐ Επηὶὶ ἰθβυϊπιοαΐυτη ὁχ “ηναϊύμην Ἰ1ὈΤῚΒ ἃρυὰ Υ γτο- πϑῖὰ ἀθ ΒΚ. ΚΒ. ΠΙ. 1. ' : ϑερέμιφορέϊ διέ ραμ]ο ρῖιι υδί τοῦδ αππὶ Αυφιιδίο, ατιφιγῖο ροδίφιαην ἱποϊψέα σοπάνέα παρ ὅν 68. 486 αυὰπὶ Ββογὶρίϑ βἰηὺ βϑθο. ]0 βθχίο Ῥ. ῦυ.υ. δὰ βηθπι ὙΘῚ- σοηίθ δα ϊυϊ βαβρίοσδηΐαν ροδίϑιῃ Π6ΒΟῚῸ αὐ188 ΒΡ 1168 ῦβοσν 6886 Βδοαίατη δα ,αηροθ ἀϊοονο ογοῖίοο8 ἀφηογίμη, φιθηδύμν." Ηρ Ροδίδθ δατδηὺ 586 1}1οοὺ ἢ ΑΘβομυ]ὰβ φαὰπι Ῥτοταθύμθασῃ ἴῃ ΘΟρηο- τηΐπθ θυ] γβ. 94. ἱπάυυχὶβϑοὺ ἰΐα ἀἰοθηΐθιῃ : δέρχθηθ᾽ οἵαις αἰκίαισιν διακναιόμενος τὸν μυριετῇῆ χρόνον ἀδλεύσω. 3 ἐν τῷ Πυρφόρῳ (Προμηθεῖ). αὖ ϑομοϊἰαδία δπποίδί, τρεῖς μυριάδας Φησὶ δεδέσθαι αὐτόν. Τοὶμᾶδ ἰάοπι ΗθΓου 8 δοίδίθμα, 4] 86 γί που} 5 Πἰυογαύασιβ δἰΐ, δὰ Ιόπϑτα ἰΐα ἀϑῆηϊν ἴῃ Ῥηοηιθίῆθ0 ὙΒ. 771. ΙΩ. τίς οὖν ὁ λύσων σ᾽ ἐςὶν ἄκοντος Διός; ΠΡ. τῶν σῶν τιν᾽ αὐτὸν ἐκγόνων εἶναι χρεών. ΙΩ. πῶς εἶπας: ἧμὸς παῖς σ᾽ ἀπαλλάξει κακῶν; ΠΡ. τρίτος γε γένναν πρὸς δέκ᾽ ἄλλαισιν γοναῖς. ᾿ βαπὺ Βαθὸ ὠσύγκλωςα, πϑιηᾳὰθ οδὺ 814] ἱπύθν μυριετὴς χρόνος (Δυΐ τρεῖς μυριάδες ἐτῶν) οὗ τρισκαίδεκα γενεαί, βοὰ (αἰαατα δϑὺ δ δὰ υἱγὰπι ΓΌΒΘΟΔΓΘ: δοτέον ταῦτα τῷ ποιητῇ βΒ0 διθἰϊγαία ἰδ] α δηρθηί. Ἐδάθτα ΕἸΠΠῖΟ ἀδπάδ οδὺ συϑηΐδ, τπθὰο πθ 4υΐβ ἴῃ τὸ δΒγοῃοϊορίοα ἰ8}} ὑθβέϊπηοπὶο αἰδίαΓ. βρᾷ οπηπΐατη, αυ80 δρᾷ ΠΟ ΥΒ᾽ πὶ βου! ρία βυηΐ, 881} οδὺ ταΐπ8 ῬΓΟΌΔΌΪ6 αυδπὶ ἃ απ ἀθ ῬΟΡᾺΠ Ποχηϑηὶ μλαθεννοῇ οὔ σία 5 (ἀγαθοῖβ ΟΡΘΓΟΕΘ ἀπάϊααθ ΘΟΡΓΑΒΙύ, χασόπει ραμσων δ. οδὺ ρᾶρ. 1ὕ9. τὰ μὲν δὴ συνελθόντα ἔθνη καὶ κοινωσάμενα τοὺς Ἁ ἁ - Ν βίους, ἐξ ὧν τὸ Ῥωμαίων γένος ὥρμηται, πρὶν ἣν νῦν ἔχουσιν 238 ἀῶ οἰκισθῆναι πόλιν, ταῦτά ἐξιν" ᾿Αβορίψινες μὲν πρῶτον, οἱ Σικελοὺς δξονύγησαν ἐκ τούτων τῶν χωρίων, Ἕλληνες ὄντες τὸ ἀρχαῖον ἐκ ππννΝοο τῶν σὺν Οἰνώτρῳ μετενεγκαμένων τὴν οἴκησιν ἐκ τῆς παλουμέγης νῦν ᾿Αρκαδίας, ὡς ἐγὼ πείθομαι" ἔπειθ᾽ οἱ μετα- περυντ, ὐ ἐκ τῆς τότε μὲν Αἱμονίας νῦν δὲ Θετταλίας καλουμέν Πελασγοί τρίτοι δὲ οἱ σὺν Ἑὐάνδρῳ παραγενηθέντες εἷς πάλ ἐκ Παλλαντίου πόλεως" μετὰ δὲ τούτους τῶν σὺν Ἡρακλεῖ , τευομένων Πελοποννησίων Ἔ πειοί τε καὶ Φενεᾶται, οἷς καὶ - “ἐν τ ἐμμέμικται" τελευταῖοι δὲ οἱ διασωθέντες νόν Αἰνείᾳ ἜΝ ἐξ [λίου τε καὶ Δαρδάνου καὶ τῶν ἄλλων Τρωικῶν Ἐβεῖέρις ; ΘΓ πὖ ἴῃ ΓΘ οί οὲ δχίγᾷ οἵηπθη δοπέγουθγϑίδη Ροβὶίδ ἐχ οἰδπιαὺ Ρᾶρ. Φ29. θαρρῶν ἤδη τις ἀποφαινέσθω πολλὰ χαίρειν ΑΝ Ῥϑὴ βαρβάρων καὶ δραπετῶν καὶ ὠνεςίων ἀνθρώπων κοᾷ Φυγὴν τὴν Ῥώμην ποιοῦσιν Ἑλλάδα πόλιν αὐτήν, ἀποδεικνύμενος μδν τὴμοΑ δι ον τε πόλεων καὶ Φιλανθρωποτάτην, ἐνθυμούμενος δὲ ὅτι τὸ τῶν Αβοριγίνων Φῦλον Οἰνωτρικὸν ἦν, τοῦτο δὲ ᾿Αρκαδικόν" μεμνημένος δὲ τῶν συνοικησάντων αὐτοῖς Πελασγῶν, οἱ Θετταλίαν μι ε φλογός ᾿ΑΡΥ εἴοι τὸ γένος ὄντες εἰς ᾿Ιταλίαν ἀφίκοντο" “ἢ ' ; "τ δινξινβι ερβαις τος οσβοννοι στ : τον ᾿ ναριτοῦνει 3 τὸ χωρίον" ἔτι δὲ Πελο- ποννησίων τῶν σὺν ᾿Ηρακλεῖ παραγενομένων, οἵ κατῴκησαν ἐπὶ τοῦ Σατορνίου" τελευταῖον δὲ τῶν ἀπαναςάντων ἐκ γῆς Τρῳάδο καὶ συγκερασθέντων τοῖς προτέροις. τούτων γὰρ ἂν οὐδὲν εἴ ἣν Ν ἐθνῶν οὔτε ἀρχαιότερον οὔτε Ελληνικώτερον. ΤΏτΤη αυδδὶ ἄπθραμ 5 Ττοίδηι. ΡΓῸ Αβίαὐύϊοὶβ δὲ Ὀδυθαγὶβ Βα θθγθηϊαν βϑάα]ο ἀθιηοθη- ποτ -- ὁ μλόδωυμε ὅτι καὶ τὸ τῶν Τρώων ἔθνος Ἑλληνικὸν Α ἦν ἐκ Πελοποννήσου ποτὲ ὡρμημένον, οαἷὰν ΤΟΙ ΔΙρατηθηΐᾶ οὐ ργοθδύϊομθβ νἱὰθ ἀραιὰ ἰρβυμι. : ϑαβρίοοῦ οἱ δρυά Ἐοτηδῃο8 ἔα 880. ΟἸἵπὶ ποπη!}]05 (ΕΡίσαΓθοβ ΟΥΙΆ880, 408 ΠΙΟΠΥΒΙΤΒ ἔαΡΓΘ πὸπ ροΐθγαὶ) φαΐ δὰ μδθὸ Ἰθηϊέθν ΙΝΡΕΧ ΘΒ ΑΕ δ. Ιᾳ Βοο [πάϊορ Ἰϑοξίοπθϑ ἰξα οοτηροβαὶ αὖ φυδθροπδίυσ σϑγὰ Ἰθοῦϊο θὺ 86- απαίογ νἱζοβα. Ἰΐδαὰθ ἀρχιερεῦσι --- ἀγ χιςεῦσι. οὔ ι χρυσός --- ὀχυρός, χρηςός. βἰσηϊβοαῦ ἴῃ Εἰθνῖβ Θβ86 τηθηάοβδτι βογιρύατατῃ ἀγχιςεῦσι, ΒΆ ΠΆΤΑ 6586 ἄρχιε- ρεῦσι, Οοάϊοοθ νἱύΐοβθ θα θθτθ δῦ ὀχυρός δαῦ χρηςός 868 ὙϑΥΌτη 6880 χρυσός, δίαιιθ ᾿ΐα ᾿π οαΘΥΘΣΊΒ οὐ θ8. Α. Α Ἰοπρατα ἐπ ποιλῖηὶ 8 ΤΠ. ]Π]ΘΡΌΤΩ οὐ αὐϑίατα Διοτίμας, ἼΑλβας, Λογγόλας, Γέλας 88. 162. ᾿Αβορίγινες Ῥοπυ]ὐΐτηα Ὀγουὶ 90. ἀγαθὴν διάνοιαν ἔχειν δοπεηι απϑηνμ ἦαδθγ6 9. ἀγαθὸν (οὐδὲν) ἀπολαύειν 108. ἀγαθὸν (ἄνδρα) γενέσθαι 118. ἀγαλμάτια --- ἀγάλματα 44. ἀγγέλλω σύτη ραγϊοὶρίο 108. ἀγγέλλω. ἤγγελον οὐ ἠἡγγέλην ὈΔΙΌαΓὰ 179. ἄγειν ---- ἀπάγειν 70. ἄγειν --- ἔχειν 187. ἄγειν καὶ Φέρειν 1986, ἀγείρω ---- ἐγείρω θ6. ἄγεται γυναῖκα --- ἀπάγεται 84Ά. ἀγνοῶν ---ο ἀγνοῶ 90. ἀγορά. πληθούσης ἀγορᾶς ὕθ. ἀγορεύειν γνώμην ἴδον δοπέθηὐδαηι 8. 906. ἀγορεύειν ---- διαγορεύειν 906. ἀγῶνα ἄρασθαι 900. «Ὁ, “νοι ρα δθιφρου ον ῷν 240 ΜῈ] ἀγωνίσασθαι --- ἀποδύσασθαι 190. ἀναγκοφορεῖν γοΥΌατα αἰ }}} 190. ὠδίκοι:, ἄδικος ---- ἀδίκως 68. 168. β ἀναδιδόναι τὴν ψῆφον 199. ἾΑΘΙ. ὁ ἀεὶ λαχὼν οὐ βἰτα. 95. 99, β ἀναδοῦναι --- ὠποδοῦναι 106. -- ΑΘ᾽ οὐ --- ασθε οοηΐαδβα 198. ἀναίρεσις ---- ἀνεύρεσις 908. ᾿Αθηνῶν ---- ᾿Αθηναίων 8. ἀνακλαυϑμός ---- ἀνακλαυσμός 12]. ἄθλιον ---- αἴτιον 916. β ἀνακτᾶσθαι γεβοογθ, τϑογθαγθ 108. αἱρεῖν, ἑλῶ, ἑλοῦμαι γὶϊζίοβο 6. ' ἀναλάμενος --- ἀναλόμενος 1θῦ. αἴρεσθαι --- αἱρεῖσθαι 1085. ᾿ ἀναλεξάμενος --- δεξάμενος 1177. αἴρεσθαι πόλεμον ---- αἱρεῖσθαι 916. ἀναλύσασθαι --- ἀναρρύσασθαι 10]. αἵρεσις ---- διαίρεσις 42, ᾿Αναξιμένης --- ᾿Αναξίλαος 19. αἰσθήσει ---- αἰσθήσεσι 178. ἀναπλάττειν ἤηφογο 6 ηἰλιῖΐο, οογιρυλϑοὶ δ 80. 991 586. αἰσίους ---- αἰετούς 39. ἀναρπάζξειν --- συναρπάζειν 101. αἰτεῖσθαι λόγον --- τὸν λόγον 18]. ἀναρπάξζω --- ἁρπάξζω 189. αἰτιάσει (σεαυτὸν) οὐ δἰτα. 16. ἀναρπάσασθαι ὈΔΡΌαγαμα ὅ.. 77. αἰχιμοφόροι Ῥγὸ δορυφόροι 48. ἀναρπασόμενοι ---- ἁρπασόμενοι 5}. ἀκμής ἀκμῆτες --- ὠκωῆται 40. ἀνασκευάσασθαι ---- ἀποσκευάσασθαι 178. ἀκούοντες ---- ὁρῶντες 906. ἀνάσπαςος ---- ἀνάξςατος 90, ἀκούσω υἱζϊοθα ὑτὸ ἀκούσομαι 90. ἀναςαίη ---- ἐπαναφςαίη 19. ὠκριβοῦν 91. ἀνάτασις --- ἀνάςασις 1929. 910. ἀκρίτους ---- ἀκρίτως 211]. ἀνατέθειμαι νἱϊλοβα ρτὸ ἀνάκειμαι 90. ᾿Ακτή --- Θρῴκη 95. ἀναφέρειν --- ἀνάγειν 118. ἀκώλυτος --- ἀκωλύτως 985. ἀναχωρεῖν ἀπὸ τοῦ βήματος ῬΙῸ καταβαίνειν 8. ἁλάς --- ἄλλας 11. ἀναχωρεῖν ἐπὶ πόδα ροάφηι γΕ76 776 99. ᾿Αλγιδόν. πόλις, ὄρος 902. ἄνδρας οχοϊαϊ ἴῃ ἀγαθοὺς γενομένους οὐ Βπι. 118, 174. ἀλληλοφϑονία γοσδΌ.] τα αἰ }]}} 81. ἄνδρες Ὁράτιοι, ἄνδρες πατέρες οὖ ΒΙΤΩ. γιὐοθθ 69. ἀλληλοφθορία ---- ἀλληλοφϑθονία 81. ἀνέδωκα --- ἀπέδωκα 79. ἅλλομαι. ἅλασθαι ---- ἁλέσθαι 88. ἀνεξόμεθα --- δεξόμεθα 6]. ἄλλοσέ ποι --- ἄλλοθί που 78. 96. ἀνεπιςάθμευτος 189. ἄλλως τε καί 197. ἀνερρίπιζον --- ἀνερρίπτουν 191. ὡιμαρτεῖν --- ὡμαρτάνειν 174. ἀνέςη --- συνέξφη (πόλεμος) 909. ᾿Αμάτα, ᾿Αμάτας 89. ἀνέχομαι (οὐκὴ ὁρῶν οὐ Βίτα. 6] ἀμφότερα (ἐπ᾽ τὰ μέρη ἴῃ μΐγαρίφηθ ραγέθηι 8. ἀνήρ. ἄνδρα ἀγαθὸν γενέσθαι, ἄνδρας ἀγαθοὺς γενέσθαι 118. 174. ἀμφοτέρωθεν --- ἀμφοτέρων 109. ἀνθρώπων (τὸν ἐξὴ πλοῦτον οὐ 511\|. 919. ἀξιοῖς --- αἴτιος εἶ 917. β ἀνίςασθαι ογὶγὶ 88. 195. 909. ἀξιοῦν -- ἀνάξιον 11. ὠνίςατο --- ἐπανίςατο 1160. ἀξίωσις ἀρετῆς ---- βουλῆς 90. ἀνοχαί Ξ:ΞΞ- ἐκεχειρίαι 1θῶ. ἄν Θχοϊαϊυ 122. 124. ἀντεπιτιθέναι ΞΞ: ἀντεπιςέλλειν ὃ9. ἄν ἸηἰθΡροϊδίατα 116. ἀντέςρεψεν ---- ἀνέξρεψεν 100. ἄν 4ὰο Ϊο60 ρΡοπθπάυπι 187, 188. ᾿Αντιάς --- ᾿Αντιεύς αϊοτὶαβ Απέΐδβ 49. ἜΝ --- ΔΗ. 96. 97. ἀντιπράττεσθαι Ῥτοὸ ἀντιπράττειν ὈΔΙΌάταμα 146. ἀνὰ κράτος ἐλαύνειν 1. ἀντιτάττεσθαι --- ἀντιπράττεσθαι 146. ἀναγιγνώσκειν οἱ ἀναλέγεσθαι, ἐπιλέγεσθαι αυἱὰ αἰογαηῤ 177. ἀξιοῖς ---- αἴτιος 917. ἀνάγκαις ---- ἀναγκαίοις 900. ἀξιόχρεως οὐ 5Βὶτι. --- ὠξιόχρεος ὅ. ἀναγ κοῷ αν εἶν ---- ὠναγκοφορεῖν 190. ἀπάγειν --τ ἄγειν 117. ὈΙΟΝ, ΓΑΙ, 949 ἀπάγειν πρὸς χρέως 194. ἀπόρως ἰπίογροϊαίαπι 10]. ἀπαλλαγῆναι ἀπό τινος αὖ αἰέγεο αϊδοορίογο 88. ἀποςέρεσθαι γουδούαπι 199. ἀπαλλάξαι ΞΞΞ ἀπελθεῖν ποιῆσαι 14]. ἀποςροφή --- ἀποτροφή 140. ἀὠπαναλωμένον --- ἀπαναλούμενον 172. ἀποτέθνηκα Ῥτὸ τέθνηκα Υἱυ]ΟΒῸΠ, 75. ἀπαναςῆσαι ---- ἀπαναςῆναι 177. ἀποτραπεὶς (ἑτέραν) --- ἀποςραφείς 198, ἀπαναςομοῦν γοΡῦυτη αἰ} 69. ἀποτραπέσθαι -- ἀποτραπῆναι 198, ἀπαντώντων --- ὡπάντων ὅ0, ἀποτρέψαι ---- ἀποςρέψαι 108. ἀπαράσκευος ---- ὠπαρασκεύαςος ἸΘ2. ἀποτρίψεσθαι πόλεμον ---- ἀποτρέψασθαι 91. ἀπαράττειν ΞΞ ἀποκόπτειν. ἀπαράξαι --- ἀπορράξαι 109. ἀποφαίνειν αμοίογθηι 6886 48. ἀπεδίδουν γὶ ἴοδθ ῬΙῸ ὠπεδίδοσαν 94. ἀπόφασις --- ἀπόκρισις 48. ἀπέδωκεν ---- ἀποδέδωκεν 1069, ἀποχή (σίτου) ---- ἐποχή 1.78. ἀπελέλυτο --- ἀπελύετο 150, ἀράμενος (ἀγὥνα) ---- αἱρούμενος 900. ἀπεμπολᾶν -- ὠἀπεμπολεῖν 149, 170. ἄρασθαι ρ}ὲγ υἷηι ΟΡΡΥΊΉΘΥ6 47. ! ἀπέφαινεν ἰπἰθΡΡοϊαίατα 106. ἄρασθαι τὰ ὅπλα, αἀγηια ϑιώογθ 1Θῦ. ἀπέφαινον ᾿πἰοΡΡοϊαίατα 157. ἀργυρωνήτοις (ὥσπερ) παρα χρῆσθαι 109. ἀπηγγέλη ὈΔΡΌδτατη 907. ἄρδειν τὸν ἵππον 119. ! ἀπηγγέλθη -- ἀπηγγέλη 175. 907. ἄρδειν ποη οδϑὺ ρμοέμηι ργαθῶθγο 118. ᾿ ἀὠπηλάσθην ὈΔΡΡαγασα 90. ἄρδοι τις ἣν ἕκαςος εἰδείη τέχνην ἸΟΘΟΒΘ ῬΓῸ ἕρδοι 119. ἀπήλαυσα ῬῖῸ ἀπέλαυσα ὈΔΡΡΑΤαΙα 4. ἀρεῖσθαι --- αἱρεῖσθαι 8. ὠπηντῆσθαι παρὰ τῶν πολεμίων 110. ἀρεςήριος ---- εὐαρεςήριος 99. ἾΑΠΟ --- ἐκ 190. ἀρετῆς ἀξίωσις 9θῦ. ἀπὸ τῶν πατρικίων ---- ἐκ 190. ἀρίςειος ςέφανος 906. ἀπογενόμενοι ἀογζιμοίὶ 9. ὡρμοςαὶ ϑραγίδποσυτα 107. ἀπογιγνώσκω αὐτὰ {παἴατσο 157}. ἄρξαι. ἦρξαν --- ἤρξαντο 09. ὠπογράφομαι ---- ὑπογράφομαι δῦ. ἄρξαι --- ἄρξασθαι 157. 906, ἀποδεδρακότων ---- ὠποδιδρασκόντων 172. β ἁρπάζω, ἁρπάσομαι 97. ἀποδεικνύετε ὈΔΡΌΔΡαΙα 6]. ἀρχαϊκῶς ---- ἀρχαϊκοῖς 151. ἀποδεῖν ---- δεῖν 48. β ἀρχὴ ὄν --- ἀρχηγόν 169. ἀποδεῖξαι --- ἀποδείξασθαι θῶ. ἀρχιερεῦσι ---- ἀν χιςεῦσι 94, ὠποδειξόμενος --- ἀποδειξάμενος 104. ἀρχομένης --- ἐχομένης 181. ἀποδιδόναι γοάάθγο, οὔῆοδονθ Ῥγὸ ὠποδεικνύναι 9. δῦ. ἄρχω παρασπονδεῖν οὐ Βῖτα. 906. ἀποδιδόναι «άριν ---- ἀνταποδιδόναι 92. ἀσκεῖν λόγους 10ῦ. ἀποδύσασθαι ὈΔΡΌΔγατη 190. ἀσμένοις, ἀσμένῳ --- ἄσμενον 19. ἀποθέσθαι ---- καταθέσθαι 9. 196. ἀσπασμοὶ καὶ προσαγορεύσεις 14. ἀποθέσθαι τὰ ὅπλα --- καταθέσθαι 190. ἀσπασμοῖς καὶ προσαγορεύσεσι 166. ἀποκρινόμενος ---- ἀποκρινάμενος ὅ9. ἀσπάσασθαι καὶ προσαγορεῦσαι 74. ἀποκτείνειν ἀ6 οοηδία 97. ἀσπαςῶς ---- ἀσπασίως Ὁ. ὠπόκτισις --τ ὠποίκησις 90. ἄσπειςος ῬτῸ ἄσπονδος θ0, ἀπολαύειν (οὐδὲν ἀγαθὸν) 108, ἀςρατηγησία 110. ἀπολαύω. ἀπέλαυσα 4. ἀταλαίπωρος. ἀταλαιπώρως διακεῖσθαι 84. ὠπολόμενος ---- ἀπολλύμενος θ9. ἀτυχία, ἀτύχημα οἷαάοθ 2. ἀπολύειν αὐρηϊέίογα α 8666 49. β αὖθις --- αὐτοῦ 192. ἀπολωλέναι ---- ἀπολωλεκέναι 116. αὐλοί --το Λυδοί 10. ἀπόρρητον Φυλάττειν, ποὺ Φυλάττεσθαι ϑῦ. αὐτάγγελος --- αὐτὸς ἄγγελος 1ῦ, αὐτίκα μάλα --- μάλιςα 97. αὐτὸ μόνον ἑαπέμριιοαο 90. αὐτός. τῆς αὐτὸς αὐτοῦ ἀσφαλείας οἱ βγη. 152. αὐτῶν --- ἀνθρώπων (ΑΝΩΝῚ 40. ἀφεῖμαι --- ἀφῖγμαι (ΑΦΕΙΓΜΑΙ) 91. ἀφεῖνται ---- ἀφίενται 47. ἀφελούμεθα ---- ἀφαιρούμεθα 47. ἀφ᾽ ἵππου μάχεσθαι ---- ἐφ᾽ ἵππου 112, ἄφοδος ---- ἔξοδος 1778. ἀφόρητος --- ἀπόρρητος 17. ᾿Αχαΐα γτῸ Ἑλλάς ἴῃ Οδίοπίβ Ογὶ γιέ 99. ἀχθεσθείη --- αἰδεσθείη 188 ἄχθομαι ---- ἀπέχθομαι 902, Β, βάθρων (ἐκὴ ἀναςῆσαι, ἀνελεῖν, ἀνατρέψαι, ἀνασπάσαι 159. βαλλόμενος ἐφ᾽ ἑαυτοῦ 198. βαλόμενον --- βουλόμενον 1985. βασιλεῖς βάρβαροι τορο8 Ῥαγίβογυσῃ 21. βασιλεῖς (οἷ Ἄοχ οὐ Βορὶπα 74. βασιλείων ---- βασιλέων 14. βέβαιος Φίλος, ἐραςής ατγιῖοϑ, αγιαίονῦ ἤιαοίδ 99. βέβαιος, βέβαιοι --- βεβαίως 99. 914. βεβαίως ἔχειν ---- ὁμοίως 169. βεβουλη μένον ---- βεβουλευμένον 129. βήματος (ἀπὸ τοῦ) ἀναχωρεῖν ὕτοὸ καταβαίνειν Ἴ8. βιασθέντες ἸπιοΓροϊδίθχη 18. βλαπτόμενον ἱπίθγροϊδίατα 19. βλέπειν -τ-- Φέρειν δ. βοᾶν. τὰ πράγματα αὐτὰ βοᾷ, αὐτὸ βοᾷ, αὐτὸς βοᾷς 188. βουλεύειν ϑομαίογοηι 6886 908. βουλὴ (ἡ) οἱ τριακόσιοι 98. βουλὴν χρόνιον ---- βουλὴν ἢ χρόνον 108. βούλημα ---α βούλευμα 129. βουλήματα ---- βουλεύματα 9192. βούλομαι. ἐβουλόμην μὲν ἂν ---- μὲν δή 96. ΕΓ, γε ἱπίθγροϊδίθτα 190. 196. γε ἱτοπίσαμη καλόν γε οὐ βίτη. 198, 914. γε Θχοϊαὶϊῦ ἴῃ οὐ γὰρ δὴ --- γε 115. γε δή 198. γεγονέναι ---τ γενόμενοι 98. “40 νεγονὼς ἔτη ὩΟΩ ἐτῶν “ῦ. γεγονὼς ἐνενήκοντ᾽ ἔτη ὩΟΠ ἐνενηκοντέτης 11. γειναιμένη (ἡ) ραέγία 100. γε νόμος --- γενόμενος 91. γήδιον -τ- γήδιον ὕ. γήρως (ἐπὶ) ὁδῷ 102. γιγνόμενα (τὰ) ---- γενόμενα 0. γλισχρῶς --τ αἰσχρῶς 192. γνώμας διερωτᾶν ἐπ διε γαφίωρι ηοὐδέογ 80. γνώμη. εἰρημένη --ο κειμένη 906. ψνωμηδόν γἱοϑαμα 164. γνώμην ἀγορεύειν ϑομέοθηἑίαηε ασογο ὃ. 906. γνώμην (φέρειν τὴν) Ῥτοὸ τὴν ψῆφον 8. γνωσιμαχεῖν Ἴω. 170. Δ. δάκρυα (εἰς) ἐκχεῖσθαι 129. δακρύσας --- διαδακρύσας 191. δεδομένην ---- γενομένην 902. ΔΘΕΙ. οὐδὲν ἐδέησε μάχης 114. δεῖν οχοϊάϊῦ 211. δεῖν (ὀλίγου) ὅ9. 214. δεῖσθαι ἵνα ρεοίογο τὲ 100, δέκα (1) οχοϊάϊῦ 170. δεκάζειν ---- δωροδοκεῖν 80. δεκατευθὲν (τὸ) οὐ ἡὶ δεκάτη αυἱὰ αἰδουαηὶ 1984. δεσμά οὐ δεσμοί αυϊὰ ἀἰδοταηὺ 102. δέω (τοσούτου) --- τοσοῦτον 9214. ΔΗ. νῦν γε δή 198. δή οχοϊαϊὺ 64. δή. οὐ γὰρ δή -- ἤδη 199. δή -- δι᾽ δ. ΔΗ -- αὖ 161. δῆλος, φανερός, καταφανής οὕὑτη ῬΔΡ ΟΡ ῬΓΆΘΒΘΗ 8. ὑθηη ΡΟΓῚΒ δαὶ ρογίθοιὶ 84. δημόσιον (εἰς τὸ) ἀναφέρειν ἐπι αθγαγίμοι γϑάϊφογ6 ---- ἀνάγειν 118. δὶ ---- εξ --- διεξ 94, διά -- ἰδίᾳ 77. διὰ πολυχειρίας ---- πολυχειρίαν 166, διάγειν --- διακεῖσθαι 179. διαδακρύω γοῦθαμι αἰ 8}}} 191. διάθεσις ΞΞ διάπρασις 14]. διὰ καιρούς --- δι᾽ ἀκαίρους Ἰώ, 940 οΑ διακατέχειν --- ἰδίᾳ κατέχειν 7. δύνασθαι μέγα -- μεγάλα 197. διωκεῖσθαι --- διανοεῖσθαι 121. δυνατῶν ---- δυναςῶν 909. διαλλάττειν τινός ΞΞΞ διαφέρειν 89. δύομαι, καταδύομαι κατὰ γῆς 194, διαλυθῆναι κατὰ πόλεις -το κατὰ τὰς πόλεις 47. δῶρα ἰηἰοτροϊαίατα 100. διάνοιαν (ἀγαθὴν) ἔχειν δαδογθ ὀοημεμι αρπῖηρεηι 9. Δωρικόν --- ᾿Ιωνικόν 90. διωντλεῖν κινδύνους 198. δωροδοκία Υἱίίοβθ ῥγὸ δεκασμός 86. διαπυνθάνεσθαι γνώμας τη δ γαφίμηε ημέέογο 80. , διασκέπτομαι νἱἰϊοδατα 906. ", διαςασιάζειν τὴν πόλιν 140. διωασώζεσθαι ϑαΐσιηι δὲ ὑμοοίνρμθηε αἰέφο ρογυθηῖγο 1 7ῦ. ] ἐγγέγραμμαι --- ἐπιγέγραμμαι 88. διατέθειμαι γἰνίοθθ ῥῸ διάκειμαι 8ῦ. ἐγγόνοις ἱπ θτροϊαίυτα 1609. διατελεῖ ---- διετέλει ὃ0, ἐγγίγνεται --- γίγνεται 49. διατίθεσθαι υϑπάθγο 14]. ἐγγράφειν εἰς τὸν ἀριθμόν ---- καταγράφειν 09. διατίθεσθαι λόγους ---- καθίςασθαι 129. ἐγγράφειν --- ἐπιγράφειν 190. ᾿ διωτριβὰς (τὰς) ποιεῖσθαι Ξ:ΞΞ διατρίβειν 204. ἐγγυᾶν. ἐνεγύων, ἐνεγύησα, ἐγγεγύηκα, ἐγγεγύημῶι 4. 908. διαφορηθῆναι --- διαφθαρῆναι 111. 919. ἐγείρειν θφοϊέαγθ, ογίφογο Θ6. διαχέω [αϊασαχμα 196. ἐγκαλίνδησις --- ἐγκυλίνδησις 4. διδόμενα --- δεδομένα 100, 908, ἐγκαταλείπειν ἀ6867676 4. δίδοσθαι --- δεδόσθαι 98. ἐγκαταλείπειν ---- καταλείπειν 4ῦ. δίδωμι. ἔδωκα --- δέδωκα 169, ἐγκαταλιπεῖν ---τ καταλιπεῖν 4. 18ώ. διδόναι ἑαυτὸν ὕπνῳ ϑοηῖηο 896 αγε 9. : ἐγκαταλιπών --- ἐγκαταλείπων 198. διελέγοντο -- διεφέροντο 94. ἔγνω -τ- διέγνω θῦ. διερωτᾶν γνώμας 80. β ἔγνω ἰπἰοΡροϊδίαπι 1770. διευτυχεῖν --- εὐτυχεῖν ἼΩ. ἐγρήγορσις Υἱϊϊοβαπι θῦ. διεφθάρη --- ἐφθάρη 1. ἔδαφος. εἰς τοὔδαφος ἐπ ἐφωΐμη, 19. διεφθάρησαν ---- ἐξεφθάρησαν 6]. ἐδέησε (οὐδὲν) μάχης οὐ Βῖπι. 114. διέφθαρται --- ἐξέφδαρται 6]. ἔδει ἰαοΡροϊαίατη 84. διεφορήθησαν ---- διεφθάρησαν 111. 919, ἔδοξε δεῖν 9211. διέφωσκε ---- διεπέφωσκε 184. ἔζηκα γτὸ βεβίωκα 104. δι᾿ ἡμέρας, διὰ νυκτός οἱ Βὶπι. 58. ἐζηκόσι -τ-- ἐσ χηκόσι 91. δικάζομαι --- διαδικάζομαι δῦ. ἐζηκότα ---- ἐσχηκότα 104. δίκαιον (τὸ) --- δικαιότατον 118, ἐζηκώς --- ἐξηλωκώς 141. δίκαιος --ο δίκαιον δῦ. -- ΕΘ᾽ οὐ --α εσθε οοηΐιδα 198. δίκας ἐπιτρέπειν ---- ἐπιτρέπεσθαι 19]. εἰκάζειν 179. δίκη. ἐπάγειν τινὶ δίκην 147. εἰ καὶ μηδὲν ἄλλο ---- κἂν εἰ 200. δοκεῖ. δόξει. ἔδοξε, Β6ἃ δέδοκται 92. εἶναι ἰαὐθΡροϊαύσμα 1779. δοκεῖν ἸΟπΙ66 ΡΓῸ νομίζειν 74. 118. εἶναι. τὸ κατὰ τούτους εἶναι μέρος οὐ Βἰτα. 128, δοκεῖν. ἐδόχθη, τὸ δοχθέν υἱζίοβθ ὑγὸ ἔδοξε, τὸ δόξαν 99, ς΄ εἶναι. τὸ γοῦν ἐφ᾽ ὑμῖν εἶναι οὐ 5ῖτι. 182. δοκεῖν (ἐμοί) ---ο ὡς ἐμοί δοκεῖν 20]. εἰρημένας --- κειμένας 200. δόξαντα ---- δόξατα 91. εἷς ---- τις 198. δόξας ΞΞ ὑπολαβών Ἰοπίοθ 74. εἷς γέ τις --- εἰ καί τις 99. δόρυ (ὑπὸ) πωλεῖσθαι φωὦ ἠαδία ναθηῖγο 9. ΕΙΟ --- ἐκ 182. δύνασθαι. πλεῖςον δύνασθαι 4. εἷς ἐκ αἰ ιορταρ μα 198. δυνατόν ---- ἀδύνατον 2. εἰς ἕν συμφέρεσθαι 194, 948 εἷς μὲν οὐδείς 104. εἰς τοὐπιὸν ἔτος ἡ ϑοριθηέοηι ὠπρρ 90], ΕΙΘΟΑ (ἶσα. ἴσα) ---- εἰς ἅ 16]. εἰσήει ---- εἰσπίπτει 7. εἰσιτήρια θύειν ---- σωτήρια 199. εἰσκυλίνδω ---- εἰσκυλίω 4. εἰσοδία 9209. εἴ τι -- ΕΠΙῚ 118. εἴτις ἔροιτό μὲ ἰπ οτροϊδίατη 129. ΕΚ --- ἀπό 75. 85. 190. 194. ἐκ. τίς καὶ ἐκ τίνων 86. ἕκαςος καρπωσάμενος ---- καρπωσάμενοι 160. ἑκάτερος ---- ἕκαςος Ὀῦ. 190. ἔκγονοι ---- ἔγγονοι 197. ἐκγόνων ---- ἐγγόνων ὅ9. ἐκδιδόναι ϑυγατέρα --- ἐκδίδοσθαι 82. ἐκεκράτητο ---- ἐκρωατεῖτο ὅ0. ἐκεχειρίαι ΞΞ ἀνοχαί 152. ἐκκλησιάζειν -τ-ο ἐκκλησίαν 98. ἐκκυλισθείς ---- ἐγκυλισθείς 910. ἐκπίπτειν ΞΞΞ ἐξοκέλλειν 197. ἐκποδὼν ποιεῖσθαι ---- ποιεῖν 80. ἔκπυςα --- ἕκαςα 1]. ἐκ τῆς πόλεως --- ἀπὸ 109. 106. ἐκ τοῦ φανεροῦ ---- ἀπό 5. 907, ἐκφϑθείρειν φαδοϊμαϊογο 24. ἐκχεῖσθαι εἰς δάκρυα ἐπ ἰαογγηιαθ θγιηρ676 1929, ἐλαύνειν [τοὺς ἵππους ἀ6].] 17. ἐλαύνειν ἀνὰ κράτος, ἀπὸ ῥυτῆρος 17. ἐλαύνω --- ἕλκω 189, ἐλέγξαι ---- λέξαι 915. ἐλεεινόν ἰπἰοτροϊαίατμη 144, ἑλεπόλεις [μηχαναῇ 188. ἐλευθέραν φωνὴν ἀφιέναι --- τὴν φωνήν 140. ἐληλακότες --- ὠπολελαυκότες 10). 95. ἐλπίδι (ἐνὴ εἶναι οατα ἔαΐατο 178. 3 , μ 6 δ , , ἐλπίζω καταλύσεσθαι, διαλύσεσθαι ---- καταλύσασθαι, διαλύσασθαι 88. 110. ἑλῶ,, ἑλοῦμαι νυἱύϊοδθ ὕγὸ αἱρήσω, αἱρήσομαι ὅ. ἐμμελῶς --- εὐγενῶς 114. ἐμμένειν τῇ πίςει, ὅρκῳ 168, ἐμοὶ δοκεῖν 20]. ἐμπίμπλασθαι --- πίμπλασθαι 117. ΘΝ οὐ ΟΥΝ ἰπ δηῤαυβ 1 ΡγῚβ βου θαμὰ ρτῸ ΘΓ οὐ ΟΥΓ 909. 949 ΘΝ καταλειφθῆναι ---- ἐνγκαταλειφθῆναι 17. ἐνδιδόναι μαλακὸν οὐδέν 14. ἐν καλῷ κεῖσθαι κωλύσεως οὐ Βῖτα. 154. ἕν τι τῶν ἀμηχάνων ὅθ. ἔναγχος [τοῦ χρόνου 46].] 144. ἐναλινδεῖσθαι 48. ἐναντία τίθεσθαι τὰ ὅπλα 12. ἐναντιοῦσθαι ---- διεναντιοῦσθαι 149, ἐνδεῖν ---- ἔτι δεῖν 18. ἐνγεγγυᾶν ὈΔΙΌΔγαμα 4. 908. ἐνεῖναι πῦρ ὑρηήοογο ἔφηόηι 11. ἕνεκα ἰηἰοτροϊδύπτα 10. ἐνενηκοντέτης Υἱζίοβα ἔοτταα 11. ἐνεπίμπλατο --- ἐπίμπλατο 117. ἐνζεῦξαι ἀνάγκαις --- ζεῦξαι 9ώ. ἐνθύμιον 80. ἐν περιτροπῇ "67 υἱοο8 90]. ἐντέλλομαι Ἰοπίοσυτμα 19}. ἐντρέπεσθαι γουθγογὶ ---- ἐκτρέπεσθαι 182. ἐντρίβειν, ἐντρίβεσθαι πληγάς 144. ἐντυγχάνειν δοηυθηγ6 -- συντυγ χάνειν 900. ἐντυχεῖν ---- συντυχεῖν 88. ἐνυάλιον (τὸ) ἀλαλάξαντες ---- τὸ σύνολον 918. ἐξ ἀνθρώπων 9318. ἐξαίρειν μετέωρον διεδἰϊηιοηε γάρθγθ 86. ἐξακεῖσθαι βαγοῖγο ἀαρηε 904. ἐξακοῦμαι αΐασατα 904. ἐξαναλωμένου --- ἐξαναλουμένου 17. ἐξαναςῆναι --- ὠπαναςῆναι 90. ἐξάρας ---- ἐξαρπάσας 80. ἐξελαθείς --- ἐξελασθείς 100. ἐξελασθέντες Ὀατθαγταμα 100. ἐξελείφθη --- ἔξηλείφϑη 94. ἐξελήλυθα --- διελήλυθα ἼωΩ. ἐξελούμενοι ---- ἀξιούμενοι 980. ἐξίτηλος ὑπὸ χρόνου Ὁ]. ἔξοδος ---- διέξοδος 24. ἐξόδῳ (ἐπ᾽) εἶναι 2. ἕξομαι (ἔργου) --- ἄρξομαι 182. ἐξυφαίνειν λόγον ρογίοχογε 147. ἐξύφαινεν --- ἐξέφαινεν 147. ἐπαγαγόμενοι --- ἐπαγόμενοι θῦ. ἐπάγειν δίκην τινί 147. ἐπαγόμενος --- ἐπισπώμενος 90, φῦ0 ἐπάγομαι ---- ἄγομαι 92. ἐπαμυνεῖ τε --- ἐπαμυνεῖται 199. ἐπ᾿ ἀμφότερα τὰ μέρη ἐπ τέγανρεριθ μαγίοηι 8, ἐπανάτασις --- ἐπανάςασις 199. ἐπανελθεῖν --- ἀνελθεῖν 984. ἐπαπειλεῖν --το ἐναπειλεῖν 108. ἐπαύσθην --- ἐπαύθην 90. ἐπ᾿ ἐμεωυτοῦ βαλόμενος οἱ 5βἷτα. ἀρὰ Ηδτγοάοίαμῃ 196. ἐπερρώσθη --- ἐρρώσθη 157}. ἐπέχειν --- ἐπισχεῖν 90. ἐπὶ γήρως ὁδῷ 162. ἘΠΙ --- ὑπό. 66. 149, 164. ἐπὶ πόδα ἀναχωρεῖν ρϑάφηι γ 7776 99, ᾽ ἐπὶ τοῖς ἴσοις καὶ ὁμοίοις δῷ. ἐπίγαμος 82. ἐπιδημεῖν --- ἐνδημεῖν 103. ἐπιδια μένειν ---- ἐνδιαμένειν 167), ἐπιθείς ---- ἐπιτιθείς 160. ἐπιθέμενος ---- ἐπιτιθέμενος Ὁ]. ἐπιθήσωσι ὈΔΙθάγατα 49. ἐπικαταραγείς --- ἐπικαταρραγείς 191. ἐπικεῖσθαι Τα Ὰ}86 ῬΓῸ περικεῖσθαι ὕ4. ἐπικρινεῖν ---- ἐπικρίνειν 112. ἐπιλέγεσθαι, ἀναλέγεσθαι οἱ ἀναγιγνώσκειν αυϊὰ αἰογαπὲ 177. ἐπιμελές. οἷς τοῦτ᾽ ἐπιμελές 80. ἐπισημαίνεσθαι ρίαμαογε 170. ἐπισκεψόμενοι --- ἐπισκεπτόμενοι 201. ἐπίσκηνοι 189. ἐπίςαθμος. ἐπιςαθμεύω 188. ἐπιςάμενος τὴν ἀπάτην δ8οὶθη8 αοίο χιαῖο 119. ἐπιτιθέναι ἐπιςολήν ὅ9. ἐπιτιθέναι τὰ 8]6 Ρ1Ὸ περιτιθέναι 70. ἐπιτιθέναι τέλος ---- κράτος 49. ἐπιτιμήσειε ---- ἐπαινέσειε 16]. ἐπιτρέπω λέξειν γιϊϊοβο 97}. ἐπιτρέφεσθαι ---- ὑποτρέφεσθαι 1360. ἐπιτρέψουσιν --- ἐπιτρέπουσιν 186. ἐπιτροπεία (ἐπιτροπεύω) ---- ἐπιτροπία 8ῦ. ἐπιτροπὴν λαβεῖν υδηλαηι ἐρερθίγαγε 9. ἐπιφέρειν χεῖρας 181. ἐπιφέρομαι ---- ἐπιφαίνομαι 112. ἐπιχείρησις ---- ἀναχώρησις 49. ἔργου ἔχεσθαι 182. ἐρέσθαι. εἴ τις ἔροιτό με ἰπίθΡροϊαίαμη 199. 90] ἔριδας --- διατριβάς 190. ἔρχομαι ἀποθανούμενος οἱ Βἰπι. 199. ἔρχομαι -- ἄρχομαι 199. ἔρχομαι --- οἴχομαι 199. ἐρωτᾶν γνώμας 80. ἐσθῆσιν --- ἐσθήσεσιν 12]. ἐσθῆτα λαβεῖν ---- ἀναλαβεῖν 8. ἔσχατα --- αἴσχιςα 18. 14. 109. ἔσχατα (τὰ) ἀλλήλους λέγειν 109. ἑτέρωσέ ποι ---- ἑτέρωθί γέ ποί ποτε Θ᾽. ἔτη. γεγονὼς ἔτη ποη ἐτῶν 7. ἔτι οχοϊάϊὺ 119. 191. ἔτι ἰηἰογροϊδίσσα 199. ἔτι -τ- ἐπί ὕ0, ἔτι -τ-ο γε Ἴω. ἔτι δρεγόμενος --- ἐπειγόμενος δ9. ἐτῶν οχοϊαϊὺ 90, εὖ ἴσθι οὐ δἰπι. ροβὶία διὰ μέσου 97. 1δώ, εὖ οχοϊαϊῦ Θ6. εὐαρεςήριος Υἱϊ᾿οβατα 99. εὐδοκεῖν νΥἱϊοδατα 48. εὐδοκιμεῖν (δοκεῖν) ἱπορίθ ἀϊούμιη 170. εὐκάρδιος 90. εὑρεῖν ---- ἐφευρεῖν 70. εὕρεθ᾽ -ττο εὕρεσθε 1928. 207. εὐτυχεῖν ὄδηο γόηι 967676 Ἴώ. εὐχαῖς (ταῖς) ὑπακούειν 214. ἐφ᾽ --- ὑφ᾽ 107. ἐφ᾽ οἷς γενήσεται --- γένηται 171. ἐφ᾽ ἑαυτοῦ βάλλεσθαι 198. ἐφ᾽ ἑαυτῷ ποιεῖσθαι 00. ἐφάνη γτὸ ἔδοξε υἱζίοβθ 92. ἐφάνη ἰπίογροϊδίυμῃ 197. ἐφεῖμαι --- ἀζεῖμαι 108. ἐφέξει ---- ἀφέξει 140. : ἐφευρεῖν Ἠοπιοηίοατπη ΡΓῸ εὑρεῖν 70. ἔχειν οἱ ---ο Αἰκανοί 202. ἕως οατὰ ζαΐατο 149. ἕως --ο τέως 98. 49. 101. Ζ. ζημιώσομαι ---- ζημιωθήσομαι 114. ζῆν βίον γεωργικόν οὖ Β'τη. 96, Ὁ) ζῆν (γον Ὁ}} ᾳυδθ βἰπὺ ἔοστηδθ δηϊαυδθ δὲ Ῥγοῦδθ, ἡσδθ που ἰδὸ ἱερώκατε --- δεδώκατε 166, θὺ τηθπάοβθδο ΧΥ͂ β66. ἱκανή ἰηἰοτροϊδίατη 89. ἱκανός ἱπίογροϊαίατα 19. Η, ἵνα --- εἶναι 217. ἵπταμαι 90. ἤγαγον ---- ἦγον Ὁ]. ΙΩΟ --Κ 324. ἤγγελον οἱ ἠγγέλην ὈΔΙΌατα 17. ἴσα. ἶσα. ΘΙΟΑ. εἷς ἅ 161]. ἡγεῖσθαι. ἐφ᾽ οὗς ἂν ἡγῶνται 191]. ἴσοις (ἐπὶ τοῖς) καὶ ὁμοίοις ὕω. ἡγεῖσθε --- πείθεσθε 97. ἴσον καὶ δίκαιον Φρονεῖν (μηδὲν) ---- ἴσως καὶ δικαίως 197. ἦγεν --τ ἀπῆγεν 0. Ἰσονομία ---- εὐνομία 186. ἡγορεύθησαν ---- διηγορεύϑησαν 210. ἰσονομία --- ἰσοτιμία 194. ἡγοῦνται διαπράξεσθαι --- διαπράξασθαι 188. ἴσος --- ἶσος 10]. ἤθεος ---- ἠΐϑεος ὃ. ἰσοψηφία 150. ἡλικίας ἐν τῷ κρατίξφῳ 191. Ἰταλιῆται Ἰοπίοθ ὑτῸ Ἰταλιῶται 90. ἠλλοτρίωντο ---- ἠλλοτριοῦντο 208, ἠξίου ἰπἰοτροϊδίυτα 194. Κ. ἤρξαϑθ᾽ ---- ἤρξασθε 206. ν ἥρξαν --- ἤρξαντο 69, 82. καί ἰηἰογροϊδίατα 1ὅ. 921. 55, 61. 85. 091]. θέ, 116. 218..ὄ86 ἡρῷον ---- ἡρῶον ὅ. 196. 180. 186. 164. 909. ἤτοι ---- ἤ 188. καί οχοϊάϊὺ 188. ἡττᾶσθαί τινος ---- ὑπὸ τινὸς 119. καί. ὃ τρώσας καὶ ἰάσατο οὖ Βἴη,. 198. ἠῶν -τ ἠϊών ὅ. β καὶ ---- δέ οἰΐαη, 186. καὶ δή --το καὶ μή 14. καί ταϑῖ6 οοπἰαποίατα οὐτὰ οὐχ ἥκιςα 97). 94. 124. καὶ ταῦτα 197. θανατᾷ ---- θανάτου 199. καί. ὅπερ καὶ συνέβη 98. θᾶττον ΞΞ πρότερον 7. καθ᾽ αὑτόν (οἷ) φ᾽οδδοπηδ οἱ τότε ἄνθρωποι 112. ϑέσθαι τὰ ὅπλα θ8. καθάρειος ---- καθάριος 91. θορυβεῖν τὴν πόλιν 181. καθ᾿ ἡδονὰς ὁμιλεῖν ῬΙῸ πρὸς χάριν 91. Θρῴάκη --- Εὐρώπη 91. 82. καθῆραι --το καδζραι θῦ. θύειν εἰσιτήρια 199. καθυβρίζειν τινά --- εἴς τινὰ Φθώ. ϑύρας (περὶ τὰς) 1987. Καίνινα, Καινινήτης 90. ϑυρῶν (ἀπὸ τῶν) --- πρὸ τῶν θυρῶν Θῦ. καινός -τ κενός θ4. κακοῖς ἰᾶσθαι τὰ κακώ --- τοῖς κακοῖς 90ῦ. "Ἢ κακόπαθος ὈΔΙθαταμι ΡΓῸ κακοπαθής 17]. κακῶς βούλεσθαί τινι Ῥτὸο κακόνους εἶναι τιαἷό υοἶΐθ αἰϊομὶ 9. Ι Βυ δουρίατα ἴῃ ἤδεος, λήζομαι οἱ δβἰπῃ. ὅ. καλέσειν --- κατάγειν 212. Ι (δέκα) οχοϊαϊὲ 170. καλῶς, κάλλιςα κεῖσθαι συνόδου, παράπλου οὐ Βῖτα. 1. ἰδεῖν --- μαθεῖν 98. κάμακες ὀρθαί 917. ἰδιῶται φρατευόμενοι ἱπορίθ 17, καρτερόν (κατὰ τὸ) --- ἀπὸ τοῦ καρτεροῦ 108, 180. ἰδών ---- εἰδώς 198. καρτερός εἶμι οὕτὰ σοηϊῖνο 29. θ4. 197. ἰέναι εἰς πόλεμον θ8. κατά οχοϊαϊξ ἰῃ τὰς ἐμαυτοῦ διαβολάς 19. ἰέναι ὁδὸν ἐπί τινα 11. κατὰ κεφαλήν ἐπ οαρίέα 9. ἱερέων -- ἱππέων 119, κατὰ κρώτος --- ἀπὸ κράτους 1Ὅ8. 04 κατὰ νοῦν ἔχειν ΤΩ 8]6 ῬΓῸ ἐν νῷ 97. 204. κατὰ νοῦν χωρεῖν, κατὰ γνώμην 6ζ απὶριὶ ϑδοηέοπέία 97. 118. 904, κατὰ νοῦν, κατὰ γνώμην 6 απὶηιὶ ϑοπέοηέία Θ΄. καταβοᾷ (οὐ) τηθμάοβθ ῥγοῸ οὐκ αὐτὰ βοᾷ 188. καταγράφειν ηεὐὔλο8 8ογι 676 --- κωταγράφεσθαι 18. καταδύομαι κατὰ τῆς γῆς 194. καταλιπῶν --- καταλείπων 162. καταλῦσαι ---- καταπαῦσαι 191]. κατάπλεῳ -- κατάπλεοι ϑῦ. καταπονεῖσθαι ---- πονεῖσθαι 94, 108. 168. καταραχθῶσι --- καταρραχθῶσι 184. καταςρατηνγῆσαι --- ςρατηγῆσαι 179. κατάτασις --- κατάφασις 210. καταφιλεῖν οδονζηι 7776 90. καταψηφίζεσθαι φυγήν ---- τὴν φυγήν 92. κατέδυσεν ---- κατέκλυσεν 219, κατενίφ θη (κατενεί θη) ἀθ6 πἷγ 91. κατηγορεῖν νἱϊϊοβο ἀϊούατη 04. κατηγορεῖν ΤΩᾺ]6 ΓΙῸ καταγιγνώσκειν θ4. 17]. κατηγοροῦμαι γὶἱϊοδυτη θ4. κατημαξευμένος --- καθημαξευμένος 197. κατηνέχθην --- κατήχθην 171. 91. κατοδυραμ νη ---- κατοδυρομένη 86. κατολοφυράμενος ---- κατολοφυρόμενος 98. κειμένη ---- γενομένη 9. κείσεσθαι --- κεῖσθαι 1960. κεῖσθαι καλῶς συνόδου, παράπλου οἱ Βἰτα. 158. κέκλημαι --- κέκλειμαι, κέκλιμαι θ6, κέκτημαι! ---- τέτιμημαι 80. κεράννυμι. κέκραμαι. ἐκεράσθην Ἷ. κινδύνων (μετὰ) πεποιῆσθαι τὰς μελέτας 9ῦ. κλάσεις οἶα88.6 9. κλαύσω Υἱίϊοβα ΡτῸ κλαύσομαι 90. κλητέον ἐπὶ τὰ ὅπλα --- ἀκτέον 902. κνυζῶμαι ---- κνυζοῦμαι ϑῦ. κοιμᾶν --- κοιμιίζειν 180. κοινόν Ἰηϊοτροϊδίατα θῦ. κορυφαιότατος δῆ. κουφοτέρας (τὰς εἰσφορὰς) Φέρειν --- κουφοτέρως 0. κρατῆρα αἵματος πολιτικοῦ ἱςάναι 149. κρατίξφῳ (ἡλικίας ἐν τῷ) 12]. κρατούμενος ἱπίογρΡοϊαίατα 140. 16]. κρατῶ μαχόμενος 190. κτείνειν ἀΘ οοπδία 97. κυλίνδω. καλινδοῦμαι 44 58η. κυλίω νἱϊίοβα ἴογδ 44. 911. κύριον ποιεῖν -- ποιεῖσθαι 19. Λ. λαβεῖν τέλος --- λαβέσθαι 1. λαμβάνειν τάξιν --- ἀναλαμβάνειν 48. λαμβάνειν χαλινόν 87. Λελέγων -- δὴ λέγω 10. λεχθησόμενα ---- ἐλεγ χϑησόμενα θῶ. λιποςράτιον --- λειποςρατίαν 907. λήζομαι ---- ληΐζομαι ὅ. λήσειν --- λήσεσθαι 1. 180. λόγον (τὸν) παραδιδόναι 18]. λόγον αἰτεῖσθαι --- τὸν λόγον 181. λόγος ἔχει τινά ὕ0. λόγος (ἐλάττων) ἦν --- ὁ λόγος 901. λόγους (παιδεία περὶ) θῦ. λόγους ἀσκεῖν 1θῦ, μαλακὸν ---- μᾶλλον 1, μαλακὸν (οὐδὲν ἐνδιδόναι!) 14. μαλακὸς ὄδργήν 18. μάλιςα μέν --- εἰ δὲ μή γε θ0. μάλιςα μέν ---ο μάλιςα 900. μάλις᾽ ἄν, ἥκις᾽ ἄν οὐ Βἷτα. 187. μάλιςα (πάντων) --- μᾶλλον 187. μαρτύρομαι --- μαρτυροῦμαι ὕὅ4. 140. 192. μαχησόμενον ἱπίογροϊαίαπι 17. μέγα, μέγιςον φρονεῖν ---- μεγάλα, μέγιςα 106. μέγα -τ μέν 90. μέγα δύνασθαι --- μεγάλα 197. μεγάλα βλάπτειν, ὠφελεῖν 19. μέγιςα --α κάλλιςα 110. μεθαρμόττεσθαι εἰς βίον ἀπράγμονα 207. μεῖζον ἢ δυνατόν Ὡ. μελέτας (τὰς) μετὰ κινδύνων πεποιῆσθαι 90. μέλλω ποιήσασηαι οὐ πη. υἱζίοΒο 99. δ7. 91. μέρος. τὸ μὲν ἐφ᾽ ὑμῖν εἶναι μέρος 128. μέρος. τὸ κατὰ τούτους εἶναι μέρος οὖ Β'τηῃ. 182. μέρος. ἐπ᾿ ἀμφότερα τὰ μέρη ὅπ ὐγαριφ 6 Ραγέεηι ὃ, 904 κατὰ νοῦν ἔχειν ΤΩ8]6 ῬΓῸ ἐν νῷ 97. 204. κατὰ νοῦν χωρεῖν, κατὰ γνώμην 6 απἱριὶ δομἑοηέία 97. 118. 904, κατὰ νοῦν, κατὰ γνώμην 6 απὶηιὶ ϑομέοηέία Θ΄. καταβοᾷ (οὐ) τοϑμπάοβθ ῬγὸῸ οὐκ αὐτὰ βοᾷ 188. καταγράφειν τηεὐδλέθ8 80γ͵676 --- καταγράφεσθαι 18. καταδύομαι κατὰ τῆς γῆς 194. καταλιπὼν --- καταλείπων 1602. καταλῦσαι --- καταπαῦσαι 1981]. κατάπλεῳ --- κατάπλεοι ϑῦ. καταπονεῖσθαι ---- πονεῖσθαι 94, 108. 168. καταραχθῶσι --- καταρραχθῶσι 184. καταςρατηγῆσαι -- ςρατηγῆσαι 1779. κατάτασις --- κατάςασις 216. καταφιλεῖν οδονζηι 76776 0. καταψηφίζεσθαι φυγήν ---- τὴν φυγήν 92. κατέδυσεν ---- κατέκλυσεν 919, κατενίφθη (κατενείφϑη) ἀ6 πἷγθ 919. κατηγορεῖν νἱϊϊοβα ἀϊοίατη θ4. κατηγορεῖν ΤΩΔ]0 ΡΓῸ καταγιγνώσκειν θ4. 17]. κατηγοροῦμαι νἱϊϊοθατη θ4. κατημαξευμένος --- καθημαξευμένος 197. κατηνέχθην --α κατήχθην 171. 91. καωτοδυραμένῃ ---- κατοδυρομένη 86. κατολοφυράμενος --- κατολοφυρόμενος 98. κειμένη ---- γενομένη 99. κείσεσθαι --- κεῖσθαι 196. κεῖσθαι καλῶς συνόδου, παράπλου οἱ Ββὶπα. 153. κέκλῃμαι ---- κέκλειμαι, κέκλιμαι θ6. κέκτη μαι ---- τέτιμημαι 80. κεράννυμι. κέκραμαι. ἐκεράσθην ἴ. κινδύνων (μετὰ) πεποιῆσθαι τὰς μελέτας Φῦ. κλάσεις οἴα885 9. κλαύσω Υἱίϊοδα ῥτὸ κλαύσομαι 90. κλητέον ἐπὶ τὰ ὅπλα --- ἀκτέον 202. κνυζῶμαι --- κνυζοῦμαι 8. κοιμᾶν --- κοιμιίζειν 180. κοινόν ἱπίοτροϊδίατα θΘὅ. κορυφαιότατος 8. κουφοτέρας (τὰς εἰσφορὰς) Φέρειν --τι κουφοτέρως 0. κρατῆρα αἵματος πολιτικοῦ ἱςάναι 149. κρατίςῳ (ἡλικίας ἐν τῷ) 121. κρατούμενος ἱπἰογροϊαίατη 140. 16]. κρατῶ μαχόμενος 190. κτείνειν ἀθ οοπαία 97. κυλίνδω. καλινδοῦμαι 44 Βη. κυλίω υἱϊίοδα ἔοτταα 44. 911]. κύριον ποιεῖν -- ποιεῖσθαι 91Ω. τι. λαβεῖν τέλος ---- λαβέσθαι 102. λαμβάνειν τάξιν --- ἀναλαμβάνειν 40. λαμβάνειν χαλινόν 87. Λελέγων --ο δὴ λέγω 10. λεχθησόμενα --- ἐλεγ χθησόμενα θῶ. λιποςράτιον --- λειποςρατίαν 907. λήζομαι ---- ληΐζομαι ὅ. λήσειν --- λήσεσθαι 71. 180. λόγον (τὸν) παραδιδόναι 181. λόγον αἰτεῖσθαι --- τὸν λόγον 181. λόγος ἔχει τινά ὕ0. λόγος (ἐλάττων) ἦν --- ὃ λόγος 901. λόγους (παιδεία περὶ) 0. λόγους ἀσκεῖν 10, μαλακὸν --- μᾶλλον 1, μαλακὸν (οὐδὲν ἐνδιδόναι) 14. μαλακὸς ὀργήν 18. μάλιςα μέν ---- εἰ δὲ μή γε θ0. μάλιςα μέν ---ο μάλιςα 900. μάλις᾽ ἄν, ἥκις᾽ ἄν οὐ Βἰτα. 187. μάλιςα (πάντων) --- μᾶλλον 187. μαρτύρομαι -- μαρτυροῦμαι ὅ4. 140. 192. μαχησόμενον ἰπίοτροΙϊαίαπι 157. μέγα, μέγιςον Φρονεῖν ---- μεγάλα, μέψγιςα 106. μέγα -τ μέν 960. μέγα δύνασθαι --- μεγάλα 197. μεγάλα βλάπτειν, ὠφελεῖν 190. μέγιςα --- κάλλιςα 110. μεθαρμόττεσθαι εἰς βίον ἀπράγμονα 207. μεῖζον ἡ δυνατόν Ὡ. μελέτας (τὰς) μετὰ κινδύνων πεποιῆσθαι 9ῦ. μέλλω ποιήσασῆαι οὐ Βὶπι. ΥἱύϊΟ86 89, δ. 91. μέρος. τὸ μὲν ἐφ᾽ ὑμῖν εἶναι μέρος 128. μέρος. τὸ κατὰ τούτους εἶναι μέρος οὐ Βἰπα. 182. μέρος. ἐπ᾿ ἀμφότερα τὰ μέρη ἐπ ὠὐγαηιφθ ραγέθηι ὃ. 906 ὐὖδα «Ὁ ( μεταδόντες --- μεταδιδόντες 11. μετάςασις --- μετανάςασις ϑῦ. μεταςήσασθαι ϑῦ. μετέςησαν --- μετεςήσαντο θῦ. μετέωρον ἐξᾶραι 86. μετρεῖν τὸ μακάριον, τὴν εὐδαιμονίαν γαςρί οἱ Βἰτη. 41. μέτριος ὀργήν 180. μή ἱπίοτροϊδίατα 99. 140. μὴ (τὰ) πάτρια 119. μέλλω ποιήσεσθαι ---- ποιήσασθαι 89. 91. μέλλω. ἔμελλεν ἔσεσθαι --- γενέσθαι 1δ 8, μέν οχοϊᾷϊε 40. 60. 91. 119. 198. 141. 145. 151. ὄν οχοϊάϊῃ 90. 91. μέν --τ μόνον 81]. Ὁ ΝΟΜΑΟ -- ἐνομάσαι ὅδ. μενεῖν ---- μένειν 180, ἐνειδίζειν τινά 140. μηδενὶ ἐξεῖναι ---- μηδένα 117. ὅπερ καὶ συνέβη 98. μηδέν. τὸ μηδὲν εἶναι. μηδὲν ἔτι εἶναι 198. ὅπλα. μήκιςος ῬΙῸ μακρότατος 81. 118. ἀπεθέσθαι --- καταθέσθει 126. μία γὰρ οὐδεμία 104. ἐπὶ τὰ ὅπλα καλεῖν 0 μΐα -τ-- ὁμοία 1. ἀναλαβεῖν τὰ ὅπλα --- λαβεῖν 58. μικρὰ (οὐ) ὠφελεῖν 19. θέσύόχι τὰ ὅπλα 9. μικρῷ ἔμπροσθεν --- μικροῦ 14. ἐναντία τίθεσθαι τὰ ὅπλα 12. μίσους --- μύσους 1606. ἄρασθαι τὰ ὅπλα ϑιΉ6 76 αΥ̓ΝΙα 109. μοιρῶν (τῶν πέντε) τὰ δύο οὐ 5Βἰπι. 148. ὁπόθεν --- πόθεν 191. μόνος οχοϊάϊέ 60, ὅποι -- ὅπου 19]. μόνοις Θχοϊαϊξ 98, ὁποσονοῦν --- ὁπόσον 107. μοσχεύειν 187. ὁπότε φηοίϊοθ --- ὅτε 42. 90. 98, 109. ὁπυιόμενον --- ὠπυισμένον 91. Ν. -- δὲ, 90, ἘΠ ΑΝ ὅπως οχοϊάϊο 1926. Ν δὺν οχοίἀοτὶἐ ἰῃ δόξατα ὑτὸ δόξαντα οὐ βίτη. 91. ὃ οὔτι ἔπΐατο 1δῦ. ναυλοχεῖν - ναυλοχεῖσθαι 90, οαπι δογίϑίο ὈΔυ ΔΙῸ ὅπως κατάξωσιν οὐ 5ἰπι. 106. νηποινὶ τεθνάναι --- Ν ἢ ποιεῖν Η 1. δργάς. κατανέμειν τὴν ὀργάδα 960. νόμοι πάτριοι --- πατρικοί 21. ὀργή. μαλακός, χαλεπὸς ὀργήν οἷ Βῖτη. 185. ἐν Ἄϑϑ προτιθέναι 194. ὀρέγεσθχι, ὀριγνᾶσθχι ἴῃ ΤΘ διδιογὶ 89. γόμον ἵνα ἐξῇ 1ιαἰϊπο τροῦθ ΡτῸ ἐξεῖναι 199, ὀρθὴ πλεῖ (ἡ πόλις) 179. νόμον ---- λόγον 194, ὀρθῆς (ἐπ᾽) πλεῖν 179. γοῦν (κατὰ) ἔχειν ὑπ απήηιο ἤαδθγο 118 μα. ὀρθῶς ἰδεῖν --- εἰδέναι 1905. νγοςεῖν. ἐνόφησαν --- ἀἐνέξησαν 199. ὅριτον --- ἀόριξον 107. ὅν ΘΌῸΝἉΝ ὄντες ἱπίθγροϊδίαπη δὰ ἡμεῖς οἵδε 109. ἐρῶντες δὰ πρὸς ταῦτα ἱη ογροϊ ύπιτη 194 212. νῷ (ἐν) ἔχειν 97. 118. 204. ὅσιος καὶ δίκαιος πόλεμος ἐεδίμην ργμνι 6 ἀμοίέι 192. ὕςις δή τι:, ὅτῳ δή τινι ΥἹ [1088 9.7. ο. ὅτε --το ὅτι 909. ὃ. ἡ. τό. τὸ τῆς ςάσεως 97. ὅτι ἱπίογροϊδίαπι 97. τοὺς ὑφ᾽ ὧν 16]. οὐ γὰρ δὴ ιδήπου) μὲν --- οὐ 142. οὐ μακρὰν [ἀπὸ ἀ6}.} 57. 185. 172. ΟΙΟΝ. ΜἩΔΛΙΠῚ,, φιλεῖ τὸν πατέρα, τὸν δεσπότην ϑδεμηὶ ῬΔίΓΘΙΩ,, ΘΜ Ὠογατῃ οὗ βὶπι. 80. ἑδὸν ἰέναι ἐπί τινα 11. ὍΘΕΝ ---ὍΓΟΝ 90. οἰκείως διωκεῖσθαι πρός τινὰ 1921. ὀλίγοις (τοῖς) --- τοῖς σοῖς λόγοις θῶ. ὀλίγου δεῖν ὅ9. 214. ἔμνυμι συνχρεῖσθαι --- συνώρασθαι οἱ εἶπαι. 118. ὁμογεγῶ ἀποςελεῖν --- ἀποςἐλλειν τὸ. ὁμόσε χωρεῖν νιαρλιηῆι ΘΟΉΘΟΤΟΤΘ ΟἿ λοϑίε 107. οὔϑ οὺ πολύς, οὐ μέγας, οὐ κακός 90. οὐδέν πω ---τ οὐδὲν οὔπω 90. οὐκ ἼΑγετε --- οὐ κατάγετε 188. οὔτε μεῖζον οὔτε ἔλαττον οὐδέν 107. οὑτοσί --- οὗτος 195. 160. 168. 192. οὐχ ἥκιςα ---- [καὶ 461. 297. 94. 124. οὖχ ὅπως ---- ἀλλά 1922. ὀφλισκάνειν αἰσχύνην 1160. ὀφλισκάνω. ὦφλον, ὀφλεῖν, ὀφλών 18. ὀφλών ---- ὄφλων 79. ὄχλος ἀμαθής 191, Π. καθών (τί) --- τί μαθών 188. παλαίτερον ἔτι ὕθ. παλαιωθέν ἱπιογροϊαίατη 6]. πᾶν --- πρᾶγμα 191]. παρ᾽ ἀλλήλους --- παραλλήλους 20. παρά --- ἀπό 114. παρά --- ὑπὸ 19. παρὰ (πάντα) τὸν τοῦ βίου χρόνον 76. παραγγέλλω πόλεμον ἐπάϊοο ὀοί δι --- ἀναγγέλλω ὅ0. παραγ ίγνομαι --- παράκειμαι 8. παραδιδόναι τὸν λόγον 181]. παρακαλῶ ζαΐαγατα 108. παρακληθεὶς Ἰπίογροϊδίυτα 18. παρακλήσεις --- ἐπικλήσεις 98. παραλλάξ ἰπιογροϊαίατα 99. 20]. παρ᾽ ἀλλήλους --- παραλλήλους 90. παρανομεῖν εἴς τινα 214. παρανομεῖν. παρηνόμουν, παρηνόμησα ὈδΥῦδΓα 4. παρασκευάζομαι ὡς ἀκροασόμενος οἱ εἶτα. 7. παρασκευάζομαι προπηλακιῶν Θὺ Β'Π). ΟἸΙΐΪΒΒ0 ὡς δ8. παρασπιςής --- προασπιςής θῶ. παρασχεδόν --- παρὰ σχεδόν 144. παραχϑείς ργοάεοίειϑ --- προαχθείς 9. παραχρῆσθαι ὥσπερ ἀργυρωνήτοις 103. παρέδοσαν --- παρεδίδοσαν 70. παρείη --- παρήει 609. παρειληφώς --- περιειληφώς 916. παρελθεῖν --- προελθεῖν 7. παρέλκειν ϑερογυασαησιηε 6486 80. παρελκυσθείς --- ἀφελκυσθείς ὕδ., 9 παρέρχεται -- προσέρχεται 198, παρέχει. παρασχόν 82. παρέχειν ὠνεπιλήπτους ἑαυτούς οὐ 5ἰπι. ποη παρέχεσ παρέχειν ἑαυτὸν τέμνειν οὐ Βἰτα. 119, παρήγγελτο --- παρηγγέλλετο 107. παρηνόμουν ὈΔΙΌΔτατα 902. παριέναι ---- παρεῖναι 10. παριέναι, τὴν πάροδον ποιεῖσθαι ἀ6 οταίοτο 77. πάσχω. τί παθών --- τί μαθών 188. πατέρες σύγγραφοι ἱπορύθ ῬΓῸ μαΐγθ8 σοΉδΟΤρέϊ 49, πάτρια (τὰ μὴ) -- μὴ τὰ πάτρια 119. πάτριος, πατρικός, πατρῷος 910. παύω. ἐπαύσθην πο ἐπαύθην 90. Πελασγικόν -τ Πελαργικόν 97. πέμπειν καταγγελοῦντας --- καταγγέλλοντας 184. πεποίθησις γἱϊἰοδαμα 8ῦ. πεπραγότες --- πεπραχότες 184. περί --- παρά 14ὃ. περί οχοϊάϊέ 108. 156. περὶ ἑαυτὸν ἔχειν --- παρ᾽ ἑαυτῷ 144. περὶ λόγους (ἡ) παιδεία --- περὶ λόγον δῦ. περιάγει --- περιάγεις 177. περιάγεσθαι --- ὑπεράγασθαι 1760. περιέςασαν --- περιέφησαν 17ώ. περιθυρεῖν 197. περιιδεῖν ---- ὑπεριδεῖν 19, περικεῖσθαι τύπους τοῖς φήθεσι ἀθ (1818 44, περιολισβάνω --- περιολισθαίνω 914. περιορᾶν --- ὑπερορᾶν ---- παρορᾶν 18. περιορᾶν οὐτὰ ἱπβηϊ γο 19 Βα. περιςῆναί τινὰ --- τινί 118. περιτροπῆς (ἐκὴ ρ6᾽ υἱοοδ 90. 9201. περιτροπῆς (ἐκὶ --- περινομῆς 90]. περιφϑείρομαι ---- περιφέρομαι 10 191. περιψύχειν αηηρίθχαγὶ 140. πέτομαι --- πτέσθαι 92. θαι 107. πέτομαι. ἵπτασθαι. πτῆναι. πτάσθαι. πετασθῆναι γἱζλοθα 90. πίμπλημι γτὸ ἐμπίμπλημι Ῥοδύϊσατῃ ἐδ πίςιν (εἰς τὴν ἐκείνου) ταογθ [μϑύϊπο αὐ ὁἠέῥειϑ “άφρηι 88, πιςεύω σοι ἀγαθὸν ἔσεσθαι 190. πλάνης, πλάνητες 40. πλεῖν ἐν ὀρθῇ τῇ πόλει 1779. πλεῖςα --- πλειςάκις οὐ 5Βἰπι. 1Ὁ9. πληγὰς ἐπιφέρειν --- εἰσφέρειν θ4. 200 πληγὰς ἐντρίβειν --- ἐντρίβεσθαι 144. πληγὰς λαμβάνειν ὑπό τινος -- παρά τινος Ἰθῦ. πνεῖν. πολὺς ἔπνεις 198. πόδα (ἐπὶ) ἀναχωρεῖν -- χωρεῖν γον ροάφηι 99. ποῖ --- ποῦ 960 102. ποιεῖν ---- ποιεῖσθαι 86. 46. ποιεῖσθαι τὴν αἵρεσιν ΞΞ αἱρεῖσθαι 42. ποιεῖσθχι ἐκποδών δ. ποιεῖσθαι ἐφ᾽ ἑαυτῷ θ6. πόλει --- πολύς 197. πόλεμον (τὸν) προσάγειν τοῖς τείχεσιν 1ῦϑ8. πόλεμον ὅσιον καὶ δίκαιον ἐπιφέρειν 192. πόλεμον παραγγέλλειν Ὁθ. πόλεμος. ἐν πολέμῳ --- πολέμῳ 99. πολέμου: ςρατηγεῖν 68. 178. πολέμου νόμῳ ἐμγο δοίϊὲ 118. πολέμους (ἰέναι εἰς τοὺς), εἰς πόλεμον ἰέναι θ8. πολιτεύομαι -- συναναςρέφομα: 199. πολλὰ (τὸ) λέγειν --- τὰ πολλά 8ῦ. πολὺς ἔρρει 157. πολυχειρίας (διὰ) --- πολυχειρίαν 100. πονηροκρατία, πονηροκρατεῖσθαι 19}. πόνων --- πολέμων 08. 169. πόνῳ --- χρόνῳ Ὁ]. πορεῖα --- Φερεῖα 1064. πορεύεται --- ςρατεύεται 70. πρᾷον --- πραῦ 166. πράττειν Φιλίαν, ὁμόνοιαν οἷ βίτα. 197. πρέσβεις --- πρεσβείας 168. πρέτβεις (ἔπεμψαν) δεόμενοι διιὺ δεησομένους 168. πρεσβευτής --- πρεσβύτατος 214. πρεσβύτης --- πρέσβυς 89. προαίρεσις --- αἵρεσις 212. προβάλλομαι --- παραβάλλομαι 109. προβάτια --- πρόβατα ὅ9. προδούς --- προδιδούς 199. προελεῖσθαι --- προελέσθαι 110. προέχεσθαι ---- προελέσθαι 106. προέχομαι --ΞΞ- προτείνω 156. προηγεῖσθαι τῆς πομπῆς 151. προθέντες σκοπὸν --- προελόντες 178. πρόθυμος. τοὐμὸν μὲν πρόθυμον οὖ Β[π\|. 111: προϊέμενος --- προέμενος 179. προΐσχεσθαι δίκαιω ΞΞ προτείνειν ΘΌ. προΐσχετο ---- παρείχετο θ0. προκάθημαι -- πρόκειμαι 1170. προκαθῆσβθαι ργαφοὶογθ, ργαθεὶΦϊο 6686 170. πρόκλησις ἐπὶ τὸν δῆμον ργουοοαύἑο αἦ ρορτζοινη 8. πρὸς --- εἷς 40. πρός --- παρά Ὁ0. 15. πρός οχοϊαϊὶ 124. πρός Ἰοηΐοθ μῖὸ ὑπό 21. 1δῦ, πρὸς ταῦτα 194. πρὸς χρέως, πρὸς τὰ χρέα ἀπάγειν 124. πρὸς χρέως --- διά 124, προσάγειν τὸν πόλεμον τοῖς τείχεσιν 158. προστατῶν --- πρὸς τὰ τῶν 20]. προσδέχεσθαι τοὺς ἀμυνουμένους --- ἀμυνομένους οὐ Β[πὶ. πρόσθετος αὐάϊοίεια οτοαϊίον! 124. προσκαλεῖσθαι --- προκαλεῖσθαι 144. 150. προτείνειν --- ἀντιπροτείνειν 1ὕδ. προτιθέναι νόμον --- λόγον 194. πρόφασιν ποιήσασθαι --- πορίσωσθαι 186. πρυτάνεων --το πρώτων 196. πωλεῖσθαι (ὑπὸ δόρυ) δε ἠαϑία ναθηῖγο 9. », ἑαψῳδεῖν ἀ6 Ἰοηρᾷ οταἰίομθ 187. ῥεῖν. πολὺς ἔρρει. πολλῷ ῥέοντι 197. ῥύομαι. ἐρρύσατο Ἰοπῖοο 90. ῥυτῆρος (ἀπὸ) ἐλαύνειν 16, Σ. Σένονες (8111) --- Σένωνες, Σήνωνες 210. σεσήμασμαι --- σεσημείωμαι 88. σημαίας (ὑπὸ τὰς) 190. σημαίας ---- σημείας 218. σημαίνειν --το μηνύειν 41. σημεῖα: ὈΔΙΌατατμα 107. Σικελίας (ἐπὶ) --- Σικελίαν 184, σινόμενος ---- οἰόμενος 11. σκοπεῖν. σκοπήσω, ἐσκόπησα, σκοπητέον Υἱ(ϊοδᾶ σκοπὸν προτιθέναι 178. σοβαρός --- σοβαρῶς 120. σπονδαί ἱπίογροϊαίαπα 71. σπουδαί 9ἰμάϊα --ο σπονδαί 102, ςασιάζειν τὴν πόλιν 140, ςέρομαι φΡογίδούατα 89. 10. ς ἔρξουσι ---- εἴξουσι 104. ςέφανοι ἀρίςειοι 74. τέκνων δεῖσθαι 910. τέλος ---- κράτος 49. τέλος λαμβάνειν 1Ὁ2. , τέλος ἐπιτιθέναι 49. ςοῖχος. ςοιχηδὸν ---- ςίχος 89, τέμνειν τὴν γῆν --- ἐκτέμνειν 189. ςρατηγεῖν πολέμους θ8, 1778. τέτραμμαι -- ἔξραμμαι 40. 17. 198. συγγιγνώσκειν ἑχυτῷ κεκρατημένῳ οἱ Βίτη. ὅ!], τετρῦσθαι --- τετρυχῶσθαι 14. συγγνοὺς ἀξιῶν ---- ὡς ἀξιῶν 182. τέως ἰηαϊοτροϊαίαπι 1172. συγκαθιέναι εἷς ὁμιλίαν τινί 87. τι οχοϊαϊὺ 190. συγχώρημα λαβεῖν υϑηΐαηι ὡμροίγαγε 100, τΤίβερις, Τιβέριος ---- Τέβερις, Τεβέρεως ὕ. συμβάλλειν. συμβόλαια 6. τιθέναι νόμον, τίθεσθαι 40. τυμβαλοῦσι ---- συμβάλλουσι 117. τίθεσθαι τὰ ὅπλα θῦ. συμφέρεται ἐπὶ τὰ κρείττω 48. τίθεσθαι ἐν ἀνδρὸς μοίρᾳ --- τιθένχι 1ὔ6. ΟΥΝ “--- οὖν 209. τίϑημι, κεῖμαι ϑ8ῦ. συνάγ εἰν ---- συναγαγεῖν 2. τιμᾷ ἰαᾶοχ, τιμᾶται δοσαδβαίον 1500. συνάγοντες ---- συναγαγόντες 84. τίμιον ἄγειν τινά --- ἔχειν 187. συνά χθομαι ---- ἄχθομαι 82. τί παθών --- τί μαθών 1958. συναρεῖσθαι --- συνάρασθαι 118, 190. τὸ ἀρχαῖον 79. συνδοκεῖ. ἐμοὶ συνδοκοῦν 120. τὸ τρίτον ἐφγέδψωρι ---- τρίτον 109. συνεθήκαντο ---- συνέθηκαν 132, τὸ μηδὲν ἔτι εἶναι 198, συνείδησις Υἱϊοδατα 8. τὸ πολλὰ λέγειν --- τὰ πολλά 8. συνεκδιδόναι ---᾿ συνεκδίδοσθαι 41. τόπος. εἰς τὸν ἐκείνου τόπον ἴῃ ἐἰϊμι6 ἴοοω 9. θά. συνεςῶτες μετά τινος 907. συνιδών --- συνειδώς 28, συσκοτάζοντος ---- συσκιάζοντος 218, ῦ υ ᾽ ᾿ 1 4. τούς --- τότε Ὁ. σφέτερος νἰζίοθα ὧδ τηὸ 0. τούς --- υἱούς ((ΟΥΟ) 17]. σφίσι --- Φησί. Φύσει 10. 148. τουτουί --- τούτου 120. 180. 1600. 169. ΟΧΕΙΝ --- ἔχειν 152. τρέψαι --- ςρέψαι 1Ὁ8. σῶς. σῶς εἶναι 80. 111. τριτημορίδος ---- τρίτης μερίδος 171. τρόπος. ἐκ παντὸς τρόπου 124. τρύχω. τέτρυμαι --- τετρύχωμαι 148. : τύπους περικεῖσθαι τοῖς φήθεσι ἀ6 (18}}18 44, τυράννων --- πολέμων 142. Τυρνόν ---- Τυρρηνόν 90. τύχοιεν --- τύχοι 90. τὰ τοῦ δήμου ἑλέσθαι 900. ΤΑΓΟΙ Τθββδίοσατα 107. ταλαίπωρον (τὸ) 84. ταμιεύεσθαι ---- τεταμιεῦσθαι 114. τάξιν λαμβάνειν --- ἀναλαμβάνειν 48. ταῦτα δὴ διανοηθείς ---- ταῦτα διανοηθείς θ4. ὑβρίζειν εἴς τινα 190. ταχέως" τάξεως αἰξιορταρμῖα 112. υἱούς --- τούς ((ΌΥΟ 17]. τάχιον -ΞΞ πρότερον 77. \| υἱός (ΤῸ) οχοϊάϊυ 216. ταχὺς ἱέναι εἰς πόλεμον θῶ, ὑπάγειν εἷς δίκην 100. τέγος --- ςέγος 191. ὑπάγομαι --- ἐπάγομαι 82. 101. 190. τεθράφθαι --- τετράφθαι 189, ὑπακούειν --- ἐπακούειν 214. τεκμηριῶσαι 40 ὑπέμεινε (οὐχ) ποη ϑωϑένημνέ 177, 964 “0 ὑπὲρ --- περί 41. 84. 85.106, 121. 141. 163. 166. 182, 187..189. 190. Φρονεῖν μέγα, μέγιςον “Ἂ ΡΓῚ ΓΝ 90. ὑπερκεράσαι θ6. φυλάττειν ἀπόρρητον --- Φυλαττεσῦλι . ὑπερφυές ---- ἐφυές 1778. ὑπισχνοῦμαι πέμψειν --- πέμπειν οἱ βίτη. 114. 120. 149. Χ, ὕπνῳ ἑαυτὸν διδόναι ϑοηιηο 86 ἄαγο 9. ᾿ ὑπό --- ὠπό 18. 29. 88. 71. 120. 128. χαλεπὸς ὀργήν 190. ὑσό ---- ἐπί 160. χαλινὸν λαβεῖν, ἔχειν 87. ὑπό ---- ὑπέρ 188. χάριν ἀποδιδόναι 22. τθ [18] ὑποδέχομαι ἀποκτενεῖν ---- ὠποκτείνειν 99. χεῖρας ἐπιβάλλειν. χειρῶν ἐπιβολαί . ὑπόδικος ---- ἐπίδικοες 147. χειροκρατία --α χειροκρᾶσ αι 127. ὑπὸ θείας ---- ὑποθέσει δ8. χειρῶν (ἐν) νόμῳ -- χειρός ἘΣ. ὑποκινεῖν ---- ὑποκινεῖσθαι 102, ΧΡΕΘΙΑΙ͂Ο --- ἀρεταίς 107. Σ,Ζ 194 ὑπ᾽ ὀλιγωρίας ---- ἀπ᾿ ὀλιγωρίας 200. χρέως (πρὸς) καταδουλοῦσθαι --- » ῃ ὑπολιπόμενος --- ὑπολειπόμενος 188. 192, χρῆμα. τυραννικὸν τί ΧΡΗΒΟ 94. ὑπομένειν --- ἐπιμένειν 94, 198, χρυσός --- ὀχυρος, χρηφὸς 91. ὑπομένειν. ϑηϑέϊμ 676, α 8686 ἑμιροίγαγο 177. ὑποσχεῖν δίκας --- ὑπέχεσόαι 184. ν. ὑποτρέφειν --- ἐπιτρέφειν 186. ὕπουλα --- ὕποπτα 108. ψηφίσεσδε ὈΔιθάτυτα 92. ' ΤῸ --- υἱός 171. 216. ψηφίζομαι ἐκπέμψαι --- ἐκπέμψειν 1170. ψῆφον (τὴν) ἀναδιδόναι 189. Φ. ψῆφος (ἡ ὁσία καὶ δικαία) οὐ Βίχη. 149. Φαίνειν ---- Φέρειν 112. 120. ψυχή --- τύχη δὺ Φαίνεσθαι. ἐφάνη ὕγτὸ ἔδοξε 48. 92. 159. Φαίνομαι ---ὦ Φέρομαι 120. Ω. ἀνέν Ὑἰϊίοθθ ὑγῸ δόξαν 159. Ἢ : ναοῦ --- μναῖ νκὸϑ ὍΣ ὦ ἄνδρες βουλευταί ΡΓῸ ὦ βουλή θ0. Φανερῶς πολέμιος --- φανερὸς 19. ὦ ἄνδρες πολῖται ΜΗ δ πολῖται 960. Φέρειν τὴν γνώμην ͵,7),γγὸ ϑομέθηξίαηε γὶςζὶοβθ ΡΙῸ τὴν ψῆφον 8. ὠδεῖν. ἐώθει “ ὦθει 112. Φέρειν --- φαίνειν 120. ᾧκήθη --- ᾧκίσθη “4. Φέρων Θὰ ὙΘΡΌΟ δοίϊγο, ᾧερόμενος ΟΌ͵Ὶ Ῥᾶββίγο 184, ᾧκημένοι ῬγῸ οἰκοῦντες 40. Φεύγειν ---ς ἀποφυγεῖν 211. ὥπυισμαι ὈΔΡΡΆΓΌΤΩ Ω1Ὁ. φΦϑείρομαι --- Φέρομαι 10. ὥραν ---- οὐρανούς 28. ἱπὸν : Φϑείρομαι (φοιηροβίία γϑυὶ) 16. ὡς ἰηὐθγροϊδύιτῃ δὰ εὖ ἴσθι 102. Φϑονήσομαι 114. ὡς εἶχε τάχους θά. :Σ φθόνον ἰηὐθΓρΡοϊδίαταη 168. ὠσάμενοι (ἑαυτοὺς) γἰοβατα 112. φίλιος --- Φίλος Θ7. 129. 189. 196. 208. ὠφελεῖν (οὐ μικρά) 19. Φιλοδημοτικός γορδθυ]ατη τ} 1779. ὠφελήσομαι --- ὠφεληθήσομαι 80, Φίλοι βέβαιοι --- βεβαίως 914. Φιλόνικος ---- φιλόνεικος ὕ. Φιλοχωρεῖν οἀτῃ ἀδίϊγο 162, Φρονεῖν μηδὲν ἴσον, οὐδὲν δίκαιον 197. Φρονεῖν ---- Φροντίζειν 88. φρονεῖν κράτιςα ---- τὰ κράτιςα 88. 267 Ῥιονὶβ Ολβδπ ἐγαρταθηύαπι ταθιλ γα }}16 22]. ΤΙΟΝΎΒι Οὐάΐϊοθδ 1 Β. Πιοκυρι δημηγορίαι ΧΙ. Πιοκύβη υἱθίοβα ἀἰοίϊο ὕὅ. ΧΗ 5. Τιοχυρβιῦβ ἱπα αν ἸΟΘα ΟΠ68 [αὐπαβ 8 58ᾳ. θά. δ. ὕθ. 88. ΙΝΘΕΧ ΤΑΤΊΝΟ , Ασορηΐαβ ἴῃ (θἀά. νἱἐϊοθὶ 1602. βυπονενε τσ στη ποιηϊηδίϊγο σύνταξις 117. 13. Θηθἃ υτϑ κατὰ τὴν Παλλήνην οομπάϊία, ἀο]οία, τοδί 204. Αθηθ8θ οὖ σϑραμη ΑἸΔΠΟΡΆτη οὐ ΒοτμῸ] ἱπηδρίηθ5 255, Αθηθδθ ἀομπαγὶα 116 γ]8 ἱπβουὶρία 35ὅ. Αθηθδθ ἰΐθν ἃ Ττοῖὶα δὰ ᾿ωδαγθηΐθα 254. ΑἸ ΑποΡαπ ΤΘρθ8 ΘΟτητηθη οἱ! 25]. ἈΝΑΧΙΜΈΝΕΒ ἴῃ φγϑϑίδίϊομθ Ῥγοργίδβ ἰδυάθβ Ῥγδθάϊοαὺ 19. Απηαζϊδινοι βου ρίοτθβθ Ἰουὶα οὐ ραθυ λα παυτδηὺ 228. Απηπαΐθθ οταηϊ 8 τηοαΐβ υἱυϊαϊὶ 22 βαα. προ οχἰθαβ ἂρυὰ ταθοοβ ἀἰθθὰβ χχ ροβὺ βοϊβυϊξϊατη δθϑύϊσατα ὅ0. ἸΒΤΟΤΕΙΙΒ πολιτεῖαι 254. Αὐἰϊθα]αβ τη8]6 τϑρϑἐϊέαβ ἱπ τὰ δίκαια καὶ [τὰ] εὖ ΠΡῸΣ 1106}}} (δ Ογεγίηθ φϑηἐλβ Πονιαμαθ Ἀνοϑ γι ἢ εορκαθδιῥωκνα 20. " τωρ πΡῊν ἃρυὰ Βοιηδηοβ ἃθ Βοιιῦΐο 153. 46 Οο- λτο ἰῃ Ογιφίμέδης τδθοίδτα Μοἦαθαηε Δρρϑ ]αυὶὺ 22. ἐν τὰν Ογὶφίμοα 39. 353. 257. ἰβίδηϊ Οοαϊοὶθ Ὀομᾶθ 8ἃ0 ΥῈΙ ἷ 4 Ί “πα Ν - ΘΙᾺ6 ᾿ϑοίΐομοβ 3, 320 84. 89. ! ΟἸ γι βυϊδηϊ βου θαθ ουῸ 28. Οοάΐοοα νϑὑυβεὶ Ἰδοθῦὶ οὐ Ῥϑυτοϑὶ 19. Οοριμιθηέαγὶλ Οδηϑογερι 2 Ὁ. (ορεριθηέαγὶλ Ῥορέβειρα 2325. 2320. Οοηξαβίο ἰθπιρογατα ἱπ ἀπμαϊδιια γουυβιϊβ Πβοιηδηόγατη 15. Οοτγομδ οἰνγίοα Η. Ὁ. Ο. 5. 100. Οοτγαρίθϊατα ἰῃ Οοἀά. βοααϊαγ ἱπέθυροϊαὐϊο 11 86. Ῥ. Τροὶὰ5 ο8. ἱπ ργοθὶὶο δραὰ Αβουϊαπι οθοϊαϊὺ 222, Ποταϊπυξνα ἴῃ -- ᾧδιον οὐ --- ἥδιον ὅ. ΤῬευοέίοησα ἰπ Οὐοταχαθη δι ϊβ Ῥοπύϊβουτα 225. 100. 119. Τιοκνυύβιῦβ υὐϊξαν σὙϑγ 8. οὗ φουτηΐβ Τομὶοὶβ 321. 4. 40. 45. "514. Πιονύβιυβ ἰπιϊαίυν Ηοπιθγίοαπη οἱ Ηοτοάοίθαμα ἀϊοίϊοποιαι ὃ. Τιοκυύριῦβ ἱπαϊἰαύαν ἘΆΒΙΟΜ ῬΙΟΤΟΒῈΜ 923, 100. Τηοχύβιῦβ ἱπβοοίαθαν Ερίοαγοοβ 22ὕ. ΠΙΟΝΥΒῦΒ ἴθ πυμαθγϑηὰο πορ] ρθπ8 οὗ ΒΟΘΟΙΒ 94, 100. 117]. Τιονυβι ογοάυλίαδβ 254. ῬΙΟΝΎΒΙΙ 8η}}}8 βυρουβυϊο 22ὕ. ΤΙΟΚΎΡΙΌΒ δὲ {1 ΠῸΒ ἱπ ταϑπᾶάδοϊο ἀθρυθηβὶ 4327. Πιονυβιῦβ ἰτηϊἑα ΑΕΒΟΠΙΝΕΝ 91]. 1179. ΠΕΜΟΒΤΉΒΝΕΜ 24 62. θὅ. δ8ὕ. 87. 110, 119. 122. 1217. 1651. 137. 146. 179. 1871. Εσυπιριθαν 95. 123. 129. 212. Ἡπποροτῦν 36. ὅ0. 54. 40. 45. ὕ0. ὕ1. 90. ει}. 117.150. .57]. 161. 184. 192. 19Ὁ. ΗΎΡΒΕΙΡΕΝ κατ᾽ ᾽ΔΛριςον είτονος 186 54. Ττχούυμπαῦν 1062. ΒΟΡΗΟΟΙΕΜ 179. ΠΉΠΟΡΟΜΡΟΜ 190. ΠΉυΟΥΡιΡεμ 9ὅ. 50. 608. 96. 114. 90. 196. 1δῦ. ΧΕΝΟΡΒΟΝΤΕΝ 84. 111. 166. Ἐπ ὈΙοτοα ἱπδιρηΐϊαβ 101. Ἐπ ]οτααὶα ἰπ Οοἀᾶ. δοϊίαυΐβ 19. Ἐχκιι ἰδβεϊταοΐυτα ἀθ 8ηΠῸ Ὁτοὶβ οοπάϊίδο 254. Ἐροὶ ζογγαταθηία δρυὰ Μοίαροιτϊποβ 254. Εὐγταοϊορίδθ δυβυγάδο 25. ὅ0. 79. ἘΒΤΑΤῊΠ ΘΓῸΓ ἰῃ γνωμηδόν 104. ἘλΒιι ῬΙΟΤΟΒΙΒ Υἱ οβθτη ἀϊοϊίοποια ἱπαϊ δέν ὈΙΟΝΥΒΙΟΒ 92. 100. ἘΔθυ]αὰ ἀθδ 4118 ροβὺ τϑοθρίδπι Ὀτροπα 8 (δι ΐ}1]ο οσοϊάϊοηθ οοοἰβὶβ 228. Ἐαθαϊα ἄθ βαθδβα Ροιηθίϊδ Ὀΐ8 οἂρίδ 1534, ἘΌυΪΔ6 ἀ6 Οἰποϊπηδι ρδαυροιίαίθ 191. Ἐδίϊαϊοβ ἱπάϊσαμπὺ ἐμθέμρη ρϑθμφμς ἀμοίίωνι 193. Ἐιάσπαθ ἰοὐϊοϑ οαρίαθ ῥυϊποὶρὶ θυ 8 βουσὶ ρϑιοιβϑὶβ 220. Ἑαίΐαυγα οοπίγαοίαᾶ παρακαλῶ οὗ βἶτη, 8 βου 8 οογγαρίαᾶ 106. Ῥαΐατα ἃ βου ὈΪ8 ἐπ Ῥγαθβθη β ὑθπ ΡΟ 8 γϑὶ δου βυὶ ἰοσιαδπι τοβοίδ ἀνακτήσεσθαι 108. ἀναρπάσεσθαι 7. 11. ἀποκτενεῖν 99. ἀποςελεῖν 10. ἀρεῖσθαι 18. διαδέξεσθαι ΘΙ. διαλύσεσθαι 88. διαπράξεσθαι 188. ἐπικρινεῖν 212. καταλύσειν 118. μενεῖν 150. νεωτεριεῖν Ὁ. παρέξειν 187. πέμψειν 114. ποιήσεσθαι 59. 11. συναρεῖσθαι 118. 120. χωρήσειν ΘἿ. Ἑαζαῦὶ ἔοτταᾶ ὈΓΘΥΪΟΣ ζημιώσομαι, ἐναντιώσομαι, τιμήσομαι, Φδο- γήσομαι, ὠφελήσομαι ἃ βου 18. Οὐδουγαία 80. 11Ί. Ἑαΐξατατα ἀο] θογαμἐἷβ σἰξΐοβθ ῥτὸ οοπϊαποίγο 49. 10 (4111 βαοογάοίθβ τύπους περικείμενοι 44. ἸῸΝ (οἷο ὁ Δεινομένους 152. ρενρροτρ ἰγοὸβ ἰγαίγοβ 152. οββϑιηδί οχ τρῖηθ 1 δὲ :ἢἡ -.᾿ ὥ 5 πρργορϑααρτγ' οσἷπθ ἰπίθιροϊαία 41. ὕὅ8. Οὔ. 71. 85. 84. 96. Οὐταθου εὐεπίφοροι δἃ ἀβάτη Ρ] αδαπδιηρογίθοι: ργῸ ἱτηρογΐθοίο 19 Ἡδτου 5 βαρ ἐδ ἀρυὰ ϑγθαγιίαβ 354. τ Ηβιοτὶοὶ Ἐδρίθυβ Ῥαγιμβογατη δἀπ]δηΐθβ 21. Τα θυ ροϊαὐϊομθθ ὁχ Ὀοπὶβ 1 ΟγῚΒ ἀθργθηβαθ 11 54. Τα υταηατη ροϑί σθηβηηὶ 19. -μεύεσιν αἴρρακι, δ᾽ 5. 45 88, 1866. 191. ἀοῦπδο ᾿ἰθγογαση σϑθγατη ἱπϑρίθ ἃ 8610}} ΕΒ} 49. 94. 108. 119. 156. 145. Αι τεα πρεῖς πα δο ο Τιδοῦηδο οχρ οίδο 423. 08. 105. ΤΙΑΡῚ γουβὶο οχ ὕτθὶπαίθ θχργθᾶβα 2. Πιοραὶὶ αὐ τόν 8οοίογΆ ἐηϑριοϊοηαθ ἐπισκεψόμενοι τὰ τῶν ὑπηκόων πράγματα 201. Τιχ πόλεως συνθήκη κοινή, σονιημηῖδ γϑῖρ. δροηδῖο ᾿ Τρ 6115 ἠὲ Ογψίηθ σομἐδ Ποηιαηαθ τῇ νοιῤλὼν κειὸ αφο τ ὑγρᾷ ΤΑδοεξϊηὶ δομἰϊοϊα πίον ἴῃ ἐγέδηα ἰγϑαπαϑ, πη ἴῃ σηγία8 81 προ Τὐἠοοηίϊα Βοιμιδηοόσαμα ἴθ ΟἸτοποϊορία 329. Τπγιῦβ Ἰοοῦτα ΕΑΒΠ ῬΙΟΤΟΒΙΒ πο ἰπίθ! ]οχὶν 155. Μοβοβ αταθοὰβ ἀἰβοὶ ] 1] πη85 αἰ οἶδ αἀἰοϊγ 57, Μαοϊα δεργόα ΠῚ οὐἴατη οὐ ΧΧΧ θουπὶ 199. Νοχηΐπ ταῦ θταπὶ ἴθ ὦ Ἰοηρῦτη Θδχθιπίϊα ᾿Αμάτα, ᾿Αμάτας οἱ βίτη. 35. : οὐϑ Νοταΐπα αὐϑίατα ἴῃ ὦ ἸΟΠρΌΤΩ οχοαπέϊα Αλβα,ἼΆΑλβᾶς οὐ βΒἰτι. 162. Ναυταογογαια ποίδθ οχοϊἀαπύ 170. Ναυπάϊπαβ (ἐπίον ἀυδ8) ἀΐθβ βυμύ Υ,, ποὴ ΥΠ\| 148. Οπηϊβδίο τοῦ 1 βαβουιρῦ ὅ. Οναίϊο οὐϊψαδ ἃ βου δἱ8β ἴῃ τθοίδτα ὁομ θΥβᾶ 10ῦ. Ῥαίον; οοηϑογρέμδ ἸΟΘΟΒθ ῬΙῸ βαηδίοσθ 42. Ῥανιϊοϊρία ἱπίογροϊαίδ 17 56. 61. Ῥαυβανιαβ πο ἰη θ!]οχὶ γοῦῦα ΤΉῊΥΟΥΡΙΡΙΒ τῶν πέντε τὰς δύο μοίρας 148. Ῥοραΐυβ Βοιηδηυβ ἰού οοπδαίαβ 6χ ροηίθυβ ατδθοὶβ 257 866. Ῥισταποαῦβ ἀθβοῦὶ οἱ ῦ ΠΙΟΝΥΒΙΌΝΜ 447. Ῥοχηδίϊπδο τοϑηυθῖδθ 154. Ῥγΐμια Ῥουύβοῦδ ἴῃ ἐθγύϊαπι γἰξίοβθ οοπγοῦθ 10. Ῥροομῖμθ ποὰ Ῥγοοίιιδ ὕ. Ῥυγεπαβ Οὐ γοιϑθυ5 Ηοπιονοἷβ 219. Ῥυγγμαβ δαπιοπθῦ Ποοίατπι 5. μ6 86 ἀογογθαὺ 221. ἩὉταδηὶ πιϑῖ6 ατᾶθοθ βου θαπὺ 8. Βοιαυΐϊαβ παρ ]1ὺ5 250. Βοιαυϊα5 οὐ Βοιμυβ ἀοοθηῦαγ Οδοϊ 5 Ἰιΐογαβ ἀγαθοὰβ οὐ 1μαῦπδ8 57. 3326. ΘΑΡΙηὶ λιτοδίαιτοι οὐ ἁβροδίαιτοι ὅ1. βοημοηθα τοθᾶϊα ὈΓΟΥΪ, ΠΟ Σένωνες, Σήνωνες Φ160. βφη8 οἰγὶίαβ ϑβϑηοηῦτῃ 216. Οἰοϊοογατα οὔΐα ἱπ ΕΡίουγοοβ 226. ὥποαβα Ῥοτηθίϊα (016 ἀ6) ὉΪΒ οαρία οὐ ἀἰγθρία 154. ΤᾺ θυΪα ἀρηᾶ Ῥομύϊβοθπι Μαχίτηυτι (ὁ παρὰ τοῖς ἀρχιερεῦσι πίἰίνχξ) 54, 357. ΠΙΗπορονρῦβ ἰθ Ῥεδοίαθίομθ 8118 Ηἰδίονγιοἷβ τα816 αἰχὶν 19. Το 40 8ηπ0, αὺ0 ἄϊο οἀρία 5ἰὺ 55. 201. Καο υἱοί ὀδύνη τοῖς κεκρατημένοις 221. ψοιῦα ταθοα δοίϊνα ἀπᾶπὶ ὑδηϊαπι Βαθοπὶ δουιβυϊ ἕοστηϑτα 176. σι α ἴῃ Οοᾷᾶ. οπιμΐθαβ ὑγα]αύϊοῖα 4 866. ΨοοδΌυ]α ροδέϊοα ἀρὰ ΠΙΟΝΥΒΙΌΜ γ, Ψοοδῦυϊα υἱίοβθ ἃ ὈΙΟΧΎΒΙΟ ἐκ τῆς συνηθείας τοοθρὶδ : ἑλῷ ἑλοῦμαι οαπὶ οοπηροβὶ 8 Ὁ. τέθειμαι γιὸ κεῖμαι δὕ. συνείδησις ῬτῸ συνειδός ϑὕ. Φαίνεται. ἐφάνη Ῥ»τὸ ἔδοξε 45. 93, 110. 1659. χυλίω οὕτα ΘΟ. ΡΙῸ κυλίνδω 44 54. εὐδοκεῖν 48. ἐπιτίθημι., ἐπίκειμαι ῬΙῸ περιτίθημι, περίκειμαι 4. 70. κατηγοροῦμαι ἀΘροίιϑο ῦ θά. κέκλειμαι ῬτῸ κέκλῃσμαι 66. σφέτερος ἀθ ἀπὸ 70. 970 λήσομαι ΡΙῸ λήσω 11. 180. ςέφανος ἀρίςειος οὐ Ββῖτα. 74. ἀποτέθνηκα γγῖὸ τέθνηκα Ἴδ. θᾷῶττον, τάχιον ῬΓ7Ὸ πρότερον 71. ποιεῖν ἐκποδών ῬΤῸ ποιεῖσθαι 86. κορυφαιότατος 81. κλαύσω Ῥ1Ὸ κλαύσομαι 60. 216, ἀκούσω γτὸ ἀκούσομαι 90. σκέπτομαι ῬΓῸ σκοπῶ 90. δεσμοί γτὸ δεσμά 102. πολιτεύομαι γὕτῸ συναναςρέφομαι 159. τετρύχωμαι ῬτῸ τέτρυμαι 145. Ζοαρταδ οὔ φασιν --- (φασίν) οὐ Βἰτα. 167. ΙΝΌΕΧ ΒΟΛΙΡΤΟΆΥΝ. ΑΕΒΟΒΥΤΌΡ 257. ΑΝΕΟΡΟΤΑ ΒΈΚΚΕΕΙ 189. ἈΑΝΤΙΟΟΗῦΒ ϑιυπαουβάνυβ 2393. 29. ΑΝΤΙΡΗΑΝΕΒ 199. Αὐοτὸκ ἐδ Ογιφίηθ φομέϊδ Ἰοιανας 220. σπαύνιυβ Οὐλρεισλκιυβᾷ 219. ΠΕΜΟΒΤΉΒΝΕΒ 50. 176. Πιὸ Ολββιυβ 330. ΠΙΟΧΥΒΙυΒ “πε. ἶοηι. οχίγα βου πὴ "“-- ., 1. ΞΕ ἘΣ ὡ δ΄ 5, 5, ν. Ἐπ᾿ .ν. δ ω 170. 8598, ι..εἨ ὙΠ’ ΝΣ. , δ πὰ ω 8585, 5358. ,ν. ἜΝ ἘΝ ,. 455 ;. ἘΝῚ ἫΝ .. δ δὲ ., Ἀ{ᾳ{.-π 4600. 99. ἀ7τ4, 195. 47. 6. ὅθ4. 26. ὅδά. 16. ὅ90. θΆ. 9. 1535. θ49, 7. ρδρ. 1808, 151. 1ὅ. 1861. 13. ᾿ὩἊ-» 1866. 14. . 138. 1895. 13. 67. 1908. 109. ,. ἢ, 4011. 13. ,. 1ν. Φη49, 1406, 8. ϑι) Ὁ, 17. 82. 408ν, 67. 67. ΦΈΉ δι 8!,, Ἐν, 4120. 115. ἣν. \| Φι9ῶ8, 67, 109. 5916. 108. ., ΜΒ ΨΗΌΗΙΙΝ ᾿ φΆκϑ; {. ΠΌτη. 1Υ. γὰρ. 318. ΚΊοβ8). 214. ΤΙΟΝΥΒιυβ θὰ ἰλεοίογ. 188. Ἐρικιοῦβ (ὐμιοῦβ 176. Α. Θβιτιυβ 319. (. ἀπασοαῦβ 319. ἩΔΛΆΡΟΟΒΑΤΙΟΝ [4]. ἩδξιΙλκιοῦΒ 36. ἩξκΟΡοΟΤυΒ 14. 20ῦ. Ἡπρβιοῦυβ } 48. ΗΙΡΡΟΟΒΑΤΕΒ 18. Τπβανιῦβ 0. νυν 511, Τ υουποῦβ 10. ΜοβΟμΟΡυ ΒΒ 4. Μύυκθιῦβ ΕΒΒυΒ 34, Ῥαυβανιαβ 148. ῬΉΚΠΕΟΥΡΕΒ ΑΤΗΕΈΝΙΕΝΘΒΙΒ 25. ῬΉΟΤΙΙ ΒΕΧΙΟΟῸΝ 20). Ῥιάτο 18. Ῥιῦυταποηῦβ 4Ὁ. 1. ΟΡΟΙΑΒΤΕΒ ΕΕΒΙΡΙΘΙΒ 50. ΠΉΠΟΥΡΙΡΕΒ 18. 1ὔ4. 19. “Β ΝΣ ΚΣ Υ ΄- Ἶ “"“ ὶ - ν ; Ρ. ὦ ; ΨΥ ΆΝ , ᾽ κ᾿ "7 “ὦ 7,7 Ὗ ΦΔΆΑ γ, Ὶ Ν᾽ Π » ᾿ , [ [ " 4 “΄ ᾿ ᾿ “ , Ὁ) ͵ 4 “ ᾿ : , ᾽ - τὸ , ΚΩ͂ , »" 4 ᾿ , ΞΕ τ “ Ὺ ΄ " ͵ , ἡ τα τε Ζ, ᾿ , ἐπε β ᾿ ᾿ ΄ “ ͵ γ ΄΄ Ζ΄ ᾽ Ζ 4 , Ἶ ᾿ ε ᾿ κ “ Ὕ , , Ἷ ΄ ΄ εἴ ἣ ΘΟΦΘΟΘΟΘΒ8Ί1 »» -- ω α μ Ξ᾿ « παν « [52] -Ξ - -- Ο 19) “3 ΗΝ \| αΛ \| ΑΙ ὶ ν ὩΣ κ \| Αἰ ἈΝ ᾿ , κὶ 441. ἀν 2 ΔΑ ΔΑ ΔΙΑ, ΒΌΛΙΑ ᾿ . Γ ἡ ' 6 ΝΝ [ ΜᾺ [ “ ΚΝ ἋΣ β Νὰς »
Nandan Kumar Jha is an Indian entrepreneur and Chief operating officer of News World India. Mr Jha was awarded by National Bravery Award and Jeevan Raksha Padak awards for his courage and promptitude in saving life under circumstances. He was associated to Sahara India till 11 years. Early life and career Nandan Jha was born at Adityapur, Jamshedpur in the year 1981. At the age of 7 he joined RSS in Jamshedpur Shakha and learned a lesson of social welfare. Later he joined National CSR team of Rashtriya Sewa Bharati an RSS afflicted organization. He was awarded for his bravery by the Prime Minister I. K. Gujral after saving the life of an old woman and her children when cottage got fire in Patna, Bihar. He did his graduation from Magadh University in 2006. In the year 2005 he joined Sahara India as a consultant corporate communications. Awards and achievements Atal Bihari Vajpayee Recommendation for National Bravery Award in 1997 National Bravery Award in 1997 by Prime Minister of India Inder Kumar Gujral Jeevan Raksha Padak Award in 1998 by President of India K. R. Narayanan References 1981 births Jharkhand Indian businesspeople Business people Living people
<p>I'm using MySQL 5.1.41 on ubuntu 12.10 and MySQL Workbench.</p> <p>I have 2 product tables, t1 and t2. t1 is the live data and t2 is a imported data ready to be updated into t1 to update all the new product prices. So I run:</p> <pre><code>SELECT * FROM t1 JOIN t2 ON t1.id = t2.id WHERE t1.price != t2.price; </code></pre> <p>This returns 1201 records where the price is different and needs to be updated. So I run:</p> <pre><code>UPDATE t1 JOIN t2 ON t1.id = t2.id SET t1.price = t2.price WHERE t1.price != t2.price; </code></pre> <p>This completes without error and reports 1143 row(s) affected, Rows matched: 1143 Changed: 1143 Warnings: 0</p> <p>So already something here is not right. 1201 records were different in the select query, but only 1143 changed using the same join and criteria?</p> <p>Running the initial select query I'd expect to see 58 records that still had different prices. But when running it I get the same 1201 as I did initially. It's as if the updates are not being committed.</p> <p>Any ideas?</p>
Cat n apra È sode re urina o) es SS Di n RnS ra z ; x - x DEE OI RAT rei IS RO sa a TA a ne Digitized by the Internet Archive in 2023 with funding from University of North Carolina at Chapel Hill https://archive.org/details/ilcontestabiledi0Opaci_1 EL CONDESTABLE DE CHESTER. MELODRAMA SÉRIO EN TRES PARTES. a; IL CONTESTABILE DI CHESTER. EL CONDESTABLE DE CHESTER. MELODRAMA SÉRIO EN TRES PARTES. QUE SE HA DE REPRESENTAN EN LOS TEATROS DE ESTA CORTE. MADRID: IMPRENTA DE I. SANCHA. JULIO DK 1831, È dal \| CHA IAT As 4 $ ri ri a GA E i sl ¿A I % 6. e” TR RITA PERITO Wire de E ni Ki de y Ki ga e Me Ef $ bas de cet A DL di de sl DN Y ton \ p ; y . K n 4 cari errare ste á \| 3 CE 1 1 i MONT ; pra Ù f, 4 k: CINI pi ' \| “A du AR MIO n y E 141 ART: ES ia ud: és (EEN e A A rn mt EYE ¡ El ARE Lo #4 Wi CRI L ed on: otite deb: DIE 12, sete no. È i mia è rro “dl ebilabí è inocieto) lo cobos its noto! i 7 » ecrorgifeg tol. $ Mobaansvi0%1 Vencino, gefè del pais de Gales”, pretendió inútil- mente la mano de Evelina hija de Raimundo Be- rengario , señor del castillo de la Montaña; pues ni la hérmosa héredéera correspondia 4 sus deseos, or su carácter feróz y costumbres de bandido, ni el noble padre quiso concedérsela por antiguas disen- siones entre las dos familias. Trritado” Venoino con esta repulsa , asesinó 4 traicion 4 Raimundo, á cu- yos últimos suspiros acudió su amigo el Condestable de Chester, Hugo de Sacy. Agradecido el moribun- do y'escribió con su propia sangre en un pergamino su postrera voluntad, dando 4 Hugo la mano de su hija. En el interin Venoino, no contento con su in- fame atentado , puso cerco al castillo de la Monta- fia, donde permanecia la triste huérfana ; y le te- nia ya muy estrechado , cuando se presenta Hugo con sus tropas y vence á Venoino, quien se supuso habia perecido en la refriega. "Aqui empieza la accion del drama , dividido en tres partes, que llenán el espacio de algunos años. En la primera, Hugo vencedor declara el precioso don que le habia concedido su infeliz amigo. El co- razon de Evelina se hallaba prevenido en favor de Damian hijo del mismo Condestable, quien la amaba con igual ardor; pero uno ignoraba los sen- timientos del otro. Con esta incertidumbre , y mo- vida sobre todo de la filial piedad , consiente Eveli- na en unirse para siempre con el padre de su aman- tez é iban ya á celebrar la augusta ceremonia, cuando una órden de Ricardo Rey de Inglaterra, llama al Condestable al cumplimiento del voto que habia hecho ante los altares de ir á la conquis- ta del santo sepulcro. Al pie- de ¿la misma ara, sin completar su dicha, debe el nuevo cruzado abandonar á su futura esposa; “y se separa de ella con dolor, exigiéndola el juramento de su fidelidad, y recomendándola 4 los peligrosos cuidados de-su hijo , cuyas dulces esperanzas quedaben . tan: cruel- mente desvanecidas. .. i \| sb \| afgani La ausencia del Condestable ,., mientra! s: estaba peleando en Palestina, forma la. segunda parte, ¡En ella continuan sufriendo los. dos jóvenes amantes; y saliendo d distraer. Sus tormentos con los duros, pla- ceres de la caza, aparece Venoino,,, quien. valido de la fama de su muerte, arma una emboscada,.y roba á Evelina, Damian “logra salvarla. con muerte del raptor; y entonces es cuando entre los:desaho= gos de una gratitud sin límites, descubren el. uno al otro el secreto, de su fatal pasion, malór eto UN Sin embargo su virtud hizo que, la sacrificasen; y Hugo, que de vuelta de su religiosa expedicion. se PS en la tercera parte, les encuentra tan fie- les á su amor como & sus deberes, aunque de pron- to no lo cree: asi; pues habiendo .hecho, preceder, 1a falsa noticia dé su muerte, los, dos impacientes enamorados se apresuran d celebrar. su, union,, jun- to con las exequias \| del C ondestable,,. Este se. CON vence al fin de. la inocencia, de ambos, y..por un esfuerzo de generosidad paternal, él mismo les.con= duce al altar y les hace Felices., iio iù yl my à 4 pr» ETT SS ACTORES = - HUGO de dl : ‘Con destable de Chester, pa- dre de DAMIAN. - EVELINA ES aria, señora del castillo de la Montaña y huérfa- na de Raimundo. i ARMANDO , confidente è Evelina. ADELA , jóven confiden- ta de la misma. VENOINO, caudillo de Galeses. RODULFO, escudero de = eGo. è o. CRUZADOS. Puno. Paces. Banqueros. o La escena pasa en, el año de bra. EA x : ublis Y La música es del caballero “anciáño, U di Î Ñ . . o n III : _ ret 4 — hs! + Li _ 29 a oil IU CI nm Ñ i . o » x di = Ñ a o FU, e > LIL? ho Sr. Luis MassiororTI. LA 4 , - Sra. Aperama Tosn \| Sra. Enriquera CARL. Sr. PasLo GALDON. Sra. Lursa ne ANTONIO. A Sr. José: RopkrIGUEZ. Sr. Antronio LLorD. Coristas y Comparsas. + Ñ ri e : castillo “de la Montaña, ‘el ANN pr n Dd lista Ji (a Paccini. a 7 È 3 di Maestro director y compositor, D Don Ramon Car- nicer. PARTE PRIMA. LA PARTENZA DEL CONTESTABILE. \| pps n x SCENA PRIMA. Interno del castello della Montagna. Bastioni che cingono la fortezza, muniti di' torri. Porta serrata. Popolo , Guerrieri ,, ARMANDO ; infine DA- - MIANO. Coro di ona Nume! Deh porgi ascolto Al trilunar lamento! Al pianto, al mesto accento Della cadente età. Odi propizio almeno Le vergini gementi, I figli che innocenti Implorano pietà. Dam. Di dentro. L' orfana del castello hs Dd Pop. Chi mai fia!.. Guéri © © - Chi va là? i a Arm. Niun risponde, scende a una delle torri. Oh! un guerrier, che si asconde In nemico mantello! . Pop. * Chi sarà? y Guer. Chi va là? y ) (1) Parola militare del giorno. I PARTE PRIMERA. LA PARTIDA DEL CONDESTABLE. . PDD \| ESCENA A Interior del castillo de,la, Montaña : baluartes que circuyen la fortaleza : torres que les dominan : puerta cerrada, Pueblo , Soldados , ARMANDO y finalmente DAM - dali LI : Coro del pueblo. Dios Eterno! Inclina tus oidos á unos lamentos que duran hace tres. meses, al triste llanto de los ancianos. Oye siquiera pro- picio los gemidos de las vírgenes y de los ino- centes hijos, que imploran tu clemencia. Pueb. Quién será! Sold. Quién vive? . Arm. Nadie responde. Sube á una de las torres. Ah! es un guerrero envuelto en una capa ene- miga. © ? Pueb. Quién será? Sold. Quién vive!. Dam. Desde dentro. La huérfana del castillo. 0 (1) Santo dado á las tropas para quel día. 8 Dam. L'orfana del castello. ................_ Ari. ' Il convenuto segno. Egli è de’ nostri al certo. Le soglie Wdisserfata 7 "LD ST A € Nè il passo ormai di ‘più gli contrastaté. Damiano è introdotto: egli è volto in un,manto dei Gallesi. o Guerriers;tinpltra. 370, AGITTAAG Ad Dam. Riconos. Arm. Ei stesso ! Arm. rd Ah! non 1 inganno. Dam. No, ravvisami Armando. Getta il manto. Arm. D' Ugo il figlio! Damiano! ..,, Dam. Che in mezzo a voi guidò d'un dio la mano! Coro. Damian, che così forte. r Nell’armi si rendè! 0 Arm. Ma fino a queste porte . Come, traesti.il pie? . \|». Dam. Allor ehe dense tenebre \| lo vidi in cielo avvolte... Le schiere ostili e barbare ;:... 000.0 Nel sonno. eran sepolte..... MP inoltro , e fra il silenzio, ‘Chiuso in nemico manto, , . .. Le scolte accorte e vigili. Sfuggo , e si ben deludo, Che il varco a voi mi schiudo, Vi corro a liberar. Coro. Figli! Da quelle E cet also Eo li 2 Ei sol vi può salvar! +. lati Arm. È tante rie masnade \| Speri tu sol domar? .... Dam. Lunge non son dal campo... Ben mille e mille squadre.... .... Rapide al par del campo... 2:00) aa Ver noi le adduce il padre... 0) 10 AI suon delle sue trombe Pronti a segnir mi siate, 9 Dam. La huérfana del castillo... Arm. Esta es la señal convenida. No cabe duda en que es de los nuestros. Abridle las puertas y no le estorbeis el paso. Pasa: adelante, guer- rero. Introducen á Damian, quien se presenta embozado en una capa como las que se usan en el pais de Gales. Dam. Conociendo d Armando. El mismo es! Arm. Ah! no es ilusion. Dam. Arrojando la capa. No: mírame, Armando. Arm. El hijo de Hugo! Damian! »I Dam. Sí, el mismo, d-quien una mano divina ha guiado aqui. Coro. Damian, que tan célebre se hizo por sus proezas ! \| \| Arm. Pero, como pudiste llegar hasta el castillo ? Dam. Cuando vi el cielo cubierto de espesas tinie- blas.... y sumergidas en el sueño las bárbaras tropas enemigas , me adelanto silenciosamente envuelto en una capa de su pais; evito y en- gaño con tanto acierto las rondas y avanzadas, que abriéndome paso, pude llegar á libertaros. Coro. Hijos! nadie sino él puede libraros del ene- migo. pi9x..01 i $ Arm. Y esperas tú solo vencer tan numerosos y fuertes escuadrones? . Dam. No-cétán lejos del campo otros mil y mil, - conducidos por mi padre con la rapiilez del rayo. Al oir el sonido de:sus: elarines,: hállaos prontos d seguirme; y entonces la hueste con- 10 Che allor le ostili armate, In mezzo a doppie lutte - \| Dovranno appien distrutte ‘ \| La fronte a voi piegar. Tutti. No, che mortal non sei, Hai fiamma in cor divina. Sarai per Evelina L’ angelo tutelar! Dam. Ah! dite, ov e. Arm. Le luci ¿Or chiuse in breve oblio: Dam. (Sempre, bell'idol mio, - Vegliar saprò per te, Se posseder poss’ io Quel cor per mia merce.) Tutti. Piú il fato avverso e rio Qual pria per lei non el: Dam. (Ah questo giorno, — Che ognor sospiro ‘ Al mio ritorno Spuntar vedrò ! E a te d’accanto In'quell’ aurora Che stesso allora To scorderò. Di mia vittoria Superbo andrò ! Con te una gloria Dividerò. ) Tutti. Il fosco velo 7 Già scopre un giotno Che fausto in cielo * Per noi spuntò , Dim: Ah pria che:scopra il sol tuttii ‘suoi raggi; Ad Evelina, o tu che luogo tieni "Del genitor. già spento È qu Mi guida; Wgóa 4, 2010640 11 traria, atacada por ambos lados, tendrá que doblaros la cerviz. Todos. No eres tú persona mortal: una llama di- vina anima tu pecho. Tú serás el ángel tutelar de Evelina. Dam. Ah! dónde está? Arm. Un blando sueño cierra sus ojos. Dam. (Siempre, dulce bien mio, siempre velaré por tí. Ah! si en premio pudiera conseguir tu corazon ! ) Todos. Ya la suerte no la mira con tanto ceño co- mo hasta aqui. - Dam. (Ah! á mi regreso, veré amanecer el her- moso dia por el cual suspiro. Y entonces á tu lado olvidaré mi propia existencia, me enva- neceré de mi triunfo, y dividiré mi gloria contigo. ) Todos. Ya el oscuro velo va desvaneciéndose 4 la presencia de un dia que aparece en el cielo para nuestra felicidad. Dam. Antes que el sol acabe de descubrir todos sus rayos, dé tú que desde la muerte de su padre ocupas su lugar, condúceme á ver á Evelina, 12 Arm. > Andiam! T' arresta... \| 0 S' ode da lontano un distinto.suono di tromba guer- riera. Non odi?. : Dam. Abr! P ora del cimento è questa!.. Gicingato i i nostri eserciti ! Arm. Cresce il fragor!... Dam. Deh corri.... vola.... dille.... Che,i nemici Gallesi Che il feroce lor Prence Venoino, Per me, pel padre mio Ove speran trionfo han tomba!... Arm. is 1d ARRG Dam. (Ah! vederti neppur poss io mia vita! Deh almen l’imago tua Il braccio ardito e invitto Mi regga.) Coro. AI gran conflitto! dis Dam. Al gran conflitto! Snuda la spada, e parte seguito dalle truppe del castello. I guerrier rimasti alla difesa del'' cas- tello ascendono le torri, e quanto ‘essi. narrano vien ripetuto dal popolo rimasto nell’interno delle mura. Coro. Offusca e copre il cielo Di polve un denso velo! Fuggon le armate ostili! Non han più scampo i vili! Gli evviva intorno eccheggiano! Ri. Si scorgon le bandiere!... fa] OA L’armi, Paste lampeggiano ! De Ritornan di Sacy © Le invitte schiere. 18 «Arm. Vamos.... pero detente.....Oyese de Kiri so” _nar ASTRO guerreras. yes? Dlbnt* ‘ARL esta es la hora del combate. Llegó nuestró ejército. Arm. El sonido va aumentando... Dam. Anda pues: vuela ás ella, y » abúnciala « que los enemigos galeses y el «misimo Venoino, su feroz principe, vencido. por: mi padre y por mí, hallan el scpuibra dende Leda la vic- toria. Jona Arm. Adios. Dam. (No pueda yo. verte isitiniora Ab! Pero al menos tu «adorada imágen MAGA mi osado brazo nunca’ vencido.) © uu. Coro, Al combate! ;. lc Dam. Ab combate ! Saca la espada y vase seguido de las tropas del castillo. i». \| Los soldados que quedan para defender la fortalegía suben d las torres, refieren lo que pasa fuera del castillo, y lo repiten los paisanos que estún en la parte interior ¡de las murallas... Coro. « Unà densa nube de polyo 5: ofusca y cubre el cielo. Los enemigos huyen. Cobardes ! ya no tiénensremedio: Resuenan por el campo los gritos de victoria.... Ya se divisan las bande- ras.... Relumbran heridos «por el sol los hier- ros de las lanzas. Ya se adelantan los vendi res escuadrones de Bat am sori Fire) \| CLUSOT BE 14 Mi SCENA IL Al Popolo che si trova in scena si riuniscono i guer- rieri, che discendono dalle torri. Arriva EVELINA seguita dalle sue Damigelle. Infine in mezzo alle schiere vincitrici comparisce UGO.. Coro. Del prode ed'inclito L’ opre:immortali La fama celebri Spiegando P ali, Nel. più ‘recondito Estraneo suol. Evel. Oh quai soavi grida La Come'mi'brillavil core!» ‘ Damiano a.me tu guida ,: Rendilo a me in tal di Pietoso amore. Ugo. Eccomia te, bella Evelina. © Bvels » (Oh celo. Ugo!... E Damiano Din) Ugo. (SA Dopo > Tre lune intiere', scorse “In nobili let ] T'ofro e consacro i conquistati aldo Evel.. Come potrei y signor , quanto ti pnt dn di 190 Ugo. i Il:mio cor di più non :brama Or che di stragi e lutto Resi tua! a gate E: del DI Je E” SE Venoinó lau Ugo. Quel vil, 508 il cui ferro Periva a A L’autor de’ giorni tuoi, che la tua mano Conceder non gli volle Per nimistade antica, Inseguito da’ miei, sconfitto e vinto Addarlo a me dobran prigione o estinto! si 15 ESCENA. IL \| Bajan los soldados de las torres y se unen al pue- blo. Sale EVELINA con sus damas, y finalmente HUGO en medio de sus guerreros triunfantes. Coro. Despliegue la fama sus. alas; y celebre las hazañas del valiente héroe hasta las mas re- motas regiones. Vi; i i Evel, Oh! qué lisongeros clamores \| cómo me. pal- pita el corazon! Amor piadoso! restitúyeme en este dia 4 mi Damian... ) Hugo. Aqui estoy hermosa Evelina. 7 Evel, (Cielos \| Es Hugo...» :Y Damian!) 0003 een n Ñ Hugo. Despues de tres meses empleados en riobles fatigas , vengo 4 ofrecerte y consagrarte los laureles recogidos. vado da adsl os Evel: “Cómo. podré , señor, espresarte lo. que. te debo!. ocio li io Y oz) Hugo. Mi corazon no desea otra: cosa, ahora: que he, librado 4. tu; pátria del duelo y conster- i A me Ja, cnbria.. nai dig! Ln A Evel. y Rua .»»1100Y Ol al op.) Hugo. A infa, inó á tu padre con la mas horrenda traicion, porque por; aútiguas rivalidades no quiso concederle, tg mano, per- seguido por los mios y destrozado y vencido, ha de caer en manós de mis tropas, queme lo trae in, prisionero Ó muerto, \| rei odo dep) ted 16 Evel. Oh Ricota? Raimondo! il cener tuo No, non sarà più inulto! Ugo ti vendicò , quell’ Ugo istesso ‘ Che: avesi a lato nel Pogúar is: ter E pren sosti deci \| 149 inganni, Favor cotanto il ciel non' mi concesse, Che difeso io 1 avrei!... Ben lunge i lo, mn era ., E tardiva lùî‘sotvenni;* \| y «Cb ei già spiraba; ed' un arcan luci. Evel, Un arcan!... SUA Ugo. Che dette Del destin di tua vita! Evel. (Che sento!) Uyo.oí ¡CAhimentre'a me chiedeva aita!.. Buelì: (Padre! E che ‘mai pretendi?...) Ugo. Piangea, gemea‘prostrato'sul‘terreno ' Divenuto vermiglio !... Ahi perchè ‘allor non mi si chiùse il ciglio! Evel. Tu scolori....‘tu-taci...! tu tremi..i.! © ** Ugo. Pare udirlo, vedermelo ancora!... -Hvel: Di, quai' Firo 3 sudi gemiti estremi? Uyo:':Lo gli tetini* qui dia: finor! Evel. Deh gli svela.... » et LA K n 8 DE: Ugo. Vien meno l accento... Evel.;: Si palesalicón 00: "AVERE Ugo. Mi manca il vigor. = Evel.:' A: che: A a qu Ufgono ‘iO! fiero momento. Evel. Ah! ! più incerto non rendermi il'cor. Ugo. Tu lo vuoi ?... HORA doctor: quit y dm cd inel' debi “tia” volta; irte sil 104 Je E os Upo.. ‘ Ebbeni ido roi Biei obs "Deh ‘prosegui. po digo p i saugori elo € M ascolts: Moribondó e quasi esangue ">" Col pugnal che lo trafisse 17 Evel. Ah Raimundo! Raimundo! Tus cenizas no quedarán sin venganza. Hugo ha restaurado tu honor.... El mismo Hugo que peleaba á tu lado. \| Hugo. No es asi.... No me concedió el cielo tan- to favor: entonces yo le hubiera defendido. Peleaba lejos de él: llegué tarde, cuando esta= ba espirando, y solo pude recoger su último secreto. Evel. Un secreto! Hugo. Si, un secreto que decide de tu destino. Evel. (Qué escucho! ) Hugo. Ah! mientras clamaba mi socorro... Evel. (Padre mio! qué quieres! ) Hugo. El infeliz gemia y lloraba tendido en el suelo , y teñido con su sangre... Ah! por qué no espiré entonces con él !... Evel. Tu rostro se cubre de palidez.... callas... tiemblas.... - Hugo. Aun me parece que le veo, y que le estoy escuchando.... Evel. Dime cuales fueron sus últimos deseos. Hugo. Hasta aqui han permanecido ocultos en mi seno. Evel. Descúbrelos, por Dios. Hugo. La voz me falta. Evel. Explícate. Hugo. Me faltan las fuerzas. Evel. Qué es lo que te detiene ?... Hugo. Momento fatal! Evel. No agraves mis males con la incertidumbre. Hugo. Lo quieres pues... Evel. Confíamelo.... habla. Hugo. Sabe pues... \| Evel. Prosigue.... + Escúchame. Moribundo y desangrado por la ancha herida que recibió, nadando en su Rivagnando nel suo sangue Queste cifre a stento ei scrisse !... Cava dal suo seno una pergamena rotolata. Sorto poi su l’ egro fianco, M°abbraciò.... mi porse il foglio... Dir volea, vendetta io voglio... Ma ricadde, impallidì.... Le porge il foglio; Leggi, leggi, ed un obblio Copra il tristo sovvenir! \| Evel. «Preda son d’ingiusta morte.... Leggendo. Non vedrò la figlia mia.. \| Deh la salva, e tua AO TAGRÍAN dle Tu compenso ,e premio sia.... » (Sposa al padre di Damiano!... E Damian scordar dovrei... Quei che il cor, gli fatti miei, L’amor mio, tutto rapì!...) Ugo. (Fisso ha il guardo! Abbrividisce ! i Regge appena! Istupidì! ) Evel. Lessi, lessi e sol desio Men funesto 1 avvenir! Ugo. Le mie cure, 1 amor mio Calmeranno il tuo martir! SCENA III Coro di Guerrieri di EVELINA, apportando le spò- glie di VENOINO, e detti. Coro. Ah signor, di Venoino Noi rechiamo a te le spoglie Evel. Egli spento?... Coro. E suo destino Fù il perir. Ugo. Felice me! \| Evelina i io ti precedo . l 19 sangre, trazó con dificultad estos renglones. Saca de su pecho un pergamino arrollado. In- corporándose luego, me abrazó !....me dió el escrito.... queria exigirme el juramento de ven- garle ; pero volvió á caer , y espiró! Dale el pergamino. Lec, lee, y cubramos con el man- to del olvido tan fúnebre memoria. Evel, Leyendo. «Soy víctima de una muerte in- © Justa.... Ya no he de ver mas á mi hija... Sálvala tú, y sea ella tu consorte y tu recom- pensa. » ( Yo esposa del padre de Damian ! Y podré olvidarle!... á aquel que robó mi afec- to y todo mi corazon!...) Hugo. (Su vista se clava en el suelo.... sus miem- bros se estremecen.... Apenas puede sostener= se.... Ha quedado atónita. ) Evel. Ya lo leí, y no deseo otra cosa que un por- venir menos desastroso. \| Hugo. Mi amor y mis cuidados calmarán tu des- - comsuelo. '* + ESCENA III Coro de guerreros de EVELINA , que conducen \| los despojos de Venoino, y dichos. Coro. Señor, te traemos los despojos de Venoino. Bovel. Murió ?.). Coro. Tal fue su estrella. Hugo. Feliz yo ! Evelina: voy á adelantarme fue- ra del castillo, mientras tú sales en triunfo. 20 "o Fuor le mura in pompa vieni, Nodo: eterno v’incateni, (+ 10 Gia l’impone il. padre.... Evel. pd (Ahimè!) , \| Sì... mio padre. Upos 19109 + E a che smarrita Turin \| o bob. Evel. Confusa. Lo amaba... ei pur mi amo!... Ugo. — Piú di lui chi ti die vita, Deh t’accerta io 1 amerò. Evel, (Senza lui ch'è la mia vita Fra le pene io spirerò!). Ugo. : Sul campo ov’ io. pugnai Noi stringerem le destre; Colà giurar m°udrai: Amor, costanza e fe. : Sarà fra tende il tempio, L’altar fra miei trofei... ) Quanto acquistar potei Vedrai intorno all’ are... Credi, deh credi, o cara, Chio sol vivrò per tel Evel. Sul campo ove pugnasti Noi stringerem le destre , Colà giurar mi basti Che sarò sposa a te Ls. Ma si stemprarsi in lagrime Il ciglio «scorgeral.... Se pianger mi vedrai... Allor che m' hai d’accanto.... Credi, deh credi un pianto . Che fine avrà con me. Evelina si ritira colle Damigelle. Il° Popolo precede il Contestabile che si divide-da lei, uscendo con l armata dalle interno del castello. y 21 Alli nos enlazará indisoluble nudo. Tal fue la voluntad de tu padre. Evel. (Ay de mí!) Sí.... Padre mio! Hugo. Deliras? Evel. Confusa. Le queria, y él me amaba tambien! Hugo. Yo te amaré mas que aquel é quien debes la vida. Evel. (Sin él, de qué me sirve el vivir? Yo mo- riré en medio de mis penas. ) Hugo. En el mismo campo en que acabo de pe- lear, solemnizarémos nuestra union: alli reci- birds el juramento de mi amor, de mi cons- tancia, de mi felicidad. Una tienda será el templo, mis trofeos el altar; verás 4 su alre- dedor lo que he conquistado.... Creeme, ama- da mia; yo viviré por tí. Evel. En el campo en que acabas de pelear, cele- braremos nuestra union. Bastará que alli jure ser tu esposa? Pero si alguna vez observas mis ojos deshechos en lágrimas, si me oyes suspirar á tu lado.... Creeme ; será efecto de un dolor que bajará conmigo á la tumba. Retírase Evelina con sus Damas. El Pueblo se va delante del Condestable, quien se separa de ella saliendo con sus tropas del castillo. 29 ITA VAR ; SCENA IV. PES del padiglioni del Contestabile. DAMIANO; RODOLFO. Dam. Ebben, Rodolfo. . Rod. 11 padre or or qui riede. Dam. Di: veddati Evelina? Rod. La vidi. Dam. MES: AA Rod. Ad Ugo accanto. ©. Dam... (E quando Mi fia davi iedenladi) i Rod. Ma tu.... perchè si mesto? Dam. Rodolfo. ‘Ah! tu non sai Qual. io nutro nel cor fiamma iieicel Rod. Deh! ti spiega, Damiano. Dam. Allor ch'i io già piangea la madre estinta, Raimondo un dì condusse Evelina di Chester nel castello... Ah! quel soave riso Me stesso ha. da quel dì da me diviso!..; Rod. Che intesi? E speri... Dam. Ponlarla ormai ! Rod. E vuoi. Dam. iGhiederla al padre... Rod... Eu ar Dam. \| -Che mai! Rod. \| Ch” ella è gia... Dam. \| Segui... Rod. T’accheta. Ugo s'apressa, 23 ESCENA IV. Interior de la tienda del Condestable. DAMIAN, RODULFO. Dam. Qué hay Rodulfo ? Rod. Tu padre va á llegar. Dam. Di: viste á Evelina? Rod. La vi. Dam. Y estaba.... Rod. En compañía de Hugo. Dam. (Cuándo podré verla! ) Rod. Pero qué tristeza es la tuya ? Dam. Rodulfo! tú no sabes el fuego que consu- me mi corazon. Rod. —Explícate, Damian. Dam. Cuando tuve la desgracia de perder á mi madre, Raimundo condujo á Evelina al casti- llo de Chester. Ah! su dulce sonrisa desde aquel dia me robó la tranquilidad, Rod. Qué oigo!... Y tú pretendes... Dam. Pedirla á mi padre.... Rod. Ah! tú no sabes... - Dam. Qué? Rod. Que ella es ya.... Dam. Prosigue. Rod. Sosiégate. Hugo se acerca. 24 SCENA V. UGO e DAMIANO. Ugo. Damiano? Dam. Padre.... Ugo. Della gioja mia In si bel giorno amor voglio te aparte. Dam. Parla: qual gioja ? Ugo. Si: palese al fine Un antico mistero a te pur sia, Cb io finor ocultai.... Dam. (Cielo! che scoprirò! Che sarà mai!) Ugo. Evelina in consorte Donommi in guiderdone Raimondo allor che lo vincea la morte! Dam. (Eterno Iddio! Che ascolto!) Ugo. E mia sposa in tal giorno Ella sarà!... Qual suon?... Dessa!... Evelina Qui s’inoltra.... Oh contento!... Dam. (Ella s' appressa , ed io morir mi sento!... ) SCENA VI. EVELINA seguita dalle Damigelle, dalle guardie, e detti. Evel. (Chi mai veggio! Damiano!) Fida a quanto promisi ; Eccomi a te, signore. Ugo. Damian, rimira in lei L’arbitra amica degli affetti mici. Dam. Ella t'ama?... E vel. Ah sì... AMO. E il ciel.... il ciel lo sa!... Ugo. Qualcun s' avanza... Ah Rodolfo, che rechi? 25 ESCENA Y. HUGO y DAMIAN. Hugo. Damian.... Dam. Padre mio.... Hugo. En un dia tan vénturoso, quiero hacerte partícipe de mi alegría, Dam. Qué alegría es esta ? Hugo. St: debo descubrirte un misterio que basta aqui te habia ocultado. Dam. (Cielos! qué será lo que va 4 decirme! Hugo. Raimundo, cuando en las ansias de la muer- te estaba yo consolfndole, me dió en premio su hija Evelina por esposa. Dam. (Dios eterno! Que escucho ! ) Hugo. Y en este mismo dia voy á unirme con ella. Qué rumor!... Ella es.... Evelina se acer- ca.... Oh placer! Dam. (Aqui viene.... Yo muero....) ESCENA VI. EVELINA seguida de sus Damas y guardias; y dichos. Evel. (Qué veo, Damian!) Fiel 4 lo que te ofrecí, aqui me tienes Señor. Hugo. Damian, mira el dueño de todos mis senti- mientos. \| Dam. Y ella te ama! Evel. Ah! si yo amo.... El cielo es testigo.... x Hugo. Alguien se acerca.... Rodulfo, qué me traes ? 26 Rod. Ricardo, I anglo s sire Qui suoi cenni t’ invia. Gli mostra una pergamena sugellata. Ugo. Porgi. Dam. ( Che mai sard? ) Evel. \| ( Gran dio! che fia 2) Ugo. Con forza appena ha letto. \| \| (Ah!... Partir!... Il voto!... Oh cielo hic) Dam. (Si rattrista!) Ugo. (Oh pena ria!) Evel. Deh signor.i... Dam. . °°. Padre, che fia?. Ugo. Ah! vi deggio abbandonar! Evel. Dam. E mi puoi così lasciar? Ugo. Ver la terra del deserto Peregrin guerrier devoto , Me richiama un santo voto Profferito sull’ altar. Evel. E potrai ?... Ugo. Partir degg'io. Tutto , olà, si appresti il campo. Dam. E vorrai?... Ugo. Promisi a dio... Volto con affetto ad Evelina, Ma di fede un giuramento Pria che parta a me concedi. . \| Evel. Ah!... Tu il vuoi.... Ebben.... tel giuro! Dam. (Me infelice \| ) Ugo. Oh caro pegno ! . Evel. (Oh barriera al mio sperar! ) Dam. (Ela deggio EN Ugo. Damian, 1 affido a te.. Difendila per me.. Ei teco ognor sardi . Di me ti parlerà. Dam. Cielo! L’affidi a me!... Con lei lontan da te!... \| 27 Rod. Ricardo, Rey de Inglaterra, te manda sus órdenes. Hugo. Dame. \| Dam. (Qué será? ) Evel. Hugo. Ah! Con mucha fuerza despues de haber leido. ( Partamos.... Mis votos... Oh cielos 1) \| Dam. (Se entristece !) - Hugo. (Oh pena cruel! ) \| Evel. Señor... - Dam. Qué es esto, padre? , Hugo. Ah! debo abandonaros. \| Dam. Evel. Y asi me dejas? - Hugo. Un voto solemne proferido ante el altar, me obliga á peregrinar y combatir en la tierra santa. st A bist rt 4 Feel Y podrás tú.... Hugo. Mi deber es partir... Ola! dispénganse to- y das mis tropas. ag Y querrás... Hugo. Lo prometí á Dios. Volviéndose enterneci- A do hácia Evelina. Pero antes de separarme de tí, concédeme el juramento de tu fide- “e , lidad... \| a Evel. Ah! loquieres asi ?... Pues bien... lo juro... Dam. (Desdichado de mí!) Hugo. Dulce prenda mia! £vel. (Ob barrera insuperable á mis esperanzas!) Dam. (Y deberé abandonarla!) Hugo. Damian: á tí la confio. Defiéndela, ya que yo no puedo.... 4 Evel. Nunca se separará de tu lado.... te hablará de mí. Dam. Cielos! A mf me la encargas! Yo con ella, (Ella con me sarà?... E il cor resisterà?... ) Evel. Cielo! Che fia di me! Ah no.... qui ferma il piè! . (Meco restar dovrà... Di me che ne avverrà!...) Ugo. Ma rammentate almeno Quando verràn quest' ore, Chi vi stringeva al seno Piangendo di dolor. Dam. Lungi dal padre mio, In sì tremendo stato... Tempra, gran Dio nel seno L” affanno del mio cor. Evel. Priva del padre mio In sì tremendo stato.... Tempra, gran Dio nel seno L’ affanno del mio cor. Ugo. Non più: si vada.... Dam. Ah! Evel. Parti? Ugo. E m'arrestate ancor? Qui sode lo squiilo delle trombe guerriere. S' alza la tenda di prospetto, e si scopre la pianura sot- toposta al castello della montagna tuita ingombra di popolo , delle armate di Sacy de’ Berengarj, e de’ cavalieri Crocciati che cantano il seguente Coro. Di Croce lo stendardo L” anglo-normanda gente Vittrice in Oriente All’ aura spiegherà. E di sue glorie in segno All’orbe cristiano i La palma del Giordano Tornando mostrerà. Ugo. L’amor di voi, di dio, Che sì m° infiamma il petto 29 estando tú ausente! (Ella en mi compañía! Y podrá resistir mi corazon! ). Evel. Cielos! Qué será de mí! Ah! no: no te va- yas! (El queda conmigo!... Qué situacion! ) Hugo. Pero acordaos á lo menos, todos los dias á esta hora de quien os estrechaba en su seno llorando de dolor. Dam. Lejos de mi padre en tan crítica posición... Calma, gran Dios, la angustia de mi pecho, Evel. Privada de mi padre en tan crítica situa- cion.... calma ,. gran Dios, la angustia de mi pecho. Hugo. Basta ya: vamos... Dam. Ah! Evel. Partes? Hugo. Y todavia me detienes ? Oyese el sonido de. clarines militares : se levanta lienzo de la tienda, y se descubre la llanura que domina el castillo de la montaña, cubierta de pueblo y de los ejércitos de Sacy , y de los ca- balleros cruzados que cantan el siguiente Coro. La nacion anglo-normanda vencedora en el oriente , desplegará 4 los aires el estandarte de la cruz, y en señal de triunfos, mostrará d - su regreso al orbe cristiano , la palma cogida .... en las márgenes del Jordan. \| Hugo. El amor que mi pecho profesa á la religion y á vosotros, será la guia de mi brazo y el Evel. Dam. Lovel. Dam. Ugo. Evel. Dam. Tutti. Ugo. * 4d 3. Fia guida al braccio mio, Sostegno al mio valor. \|! Ma poi se cado esanime, Ad Evel. Se i fidi miei son vinti, da 0 Allor che il bronzo funebre Rammenta all’ uom gli estinti, Pietosa qualche lagrima Spargi per me tu ancor. Tu, vola ove è il mio cenere; 4 Dam. Vendica il genitor. si ni Ch’ io sparga qualche lagrima?... Ch'io vendichi il tuo cenere?... Ae Ah, come mai può reggere A tanto affanno il cor? Tu spento ‘non cadrai.... La patria rivedrai.... — \| Ai Ma di te privo ah eredilo Mi ucciderà il dolor. E sol per mia memoria Verrai sull’ urna gelida Pietoso a darmi un fior! Mi stringi al sen. M° abbraccia. Signore... Ah padre mio... “Oh giorno di dolor! i To parto.” L'esercito comincia a partire. Addio! 4 Il Contestabile parte alla testa de Crociati : Eveli- na si ritira nel castello: sguardo. FINE (DELLA PARTE PRIMA. Damiano la segue collo o PSE RO i 31 apoyo de mi valor. Pero, si acaso 4 Evel. sucumbo, si mis huestes son destrozadas, cuan- do el bronce fúnebre llame 4 la memoria de los difuntos, derrama tú tambien alguna lí- grima por mí. Y tú, 4 Damian. vuela á donde estén mis cenizas y venga á tu padre. Evel. Que derrame alguna lágrima! . Dam, Que vengue tus cenizas ! A 2. Que pecho es capaz de resistir á tal angus- tia ! Evel. No sucumbirds: no. Dam. Volverás á tu pátria. A 2. Pero lejos de tí....: creelo.... moriré de pe- Sar, y tú volverás únicamente á derramar flo- res sobre mi sepulcro, Hugo. Ven á mi seno : abrázame. — Evel. Señor! Dam. Padre mio! Todos. Dia funesto! - Hugo. Llegó la hora. El ejército empieza d des- A 3 Adios! Marcha el Condestable d la cabeza de los cruzados: Evelina se retira al castillo; Damian la sigue con la vista. FIN DE LA PRIMERA PARTE, 32 QUAN MALVINA PARTE SECONDA. L' ASSENZA DEL CONTESTABILE. DO RR SCENA PRIMA. Stanza con alcova. É vicina l'aurora. EVELINA sta dormendo. x (Gio: Mi chiami spergiura!... Sognando. Ugo.... Tu tremi!... Ah calmati.... lo son la rea.... No, non ha colpa il figlio! Sorgendo ad un tratto spaventata. Cielo !... L'ombra del padre Minacciosa m'insegue!... Ritorna in se stessa. Ahi che fù sogno il mio!... Deh, fa che non si avveri, eterno Iddio. Ode un flebile suono. Che ascolto !... Quai concenti!... Dam. cantando sotto le mura. In quell’ora che si tace Cheto il mondo in dolce obblio, Solo, desto al mermorio Delle fronde e del ruscello, Alla Donna del castello Facea ronda un cavalier. Volto al cielo, colle stelle Numerando i suoi tormenti Rispondeva a quei lamenti 33 UVA ALA AAA MA AA VIAMVANVIALIVIAMA PARTE SEGUNDA. $e, cigno a y put LA AUSENCIA DEL CONDESTABLE. JAS os gr 0 A Ah e, e MA A ESCENA PRIMERA. Aposento destimdò para (dormitorio. Va á amanecer. il É TA Î A FAC EVELINA ‘dùrmien 0. Ñ JA ¿Qués-, Perjura mie HMamas?..: ¡Hugo!... ¿Tiembla? Ah! sosiegate... Yo solo soy! la ‘wr culpada... Levántase improvisamente alterada. Cielos! la' “amenazadora sombra de mi padre me persigue... Muelve ex 'st.cAb t:que fue sue- o y no mas? Dios mio? No permitas que se 1 realice. Gydse una musica: muy tierna. Qué oigo! qué acentol: \| Me sal E bili) ® 4 % si. SisbA r 404 E coi Rt.1 sea Dam. Cantandé dentro. Era' la hora en que la naturaleza calla sepultada en dulce olvido, cuando sin mas compañía” que el murmullo del «arroyo 1lá-“uw caballero rondando á la Dama del castillo , vueltos sus'ojos- al cielo y contando sus tormentos por el número de las Î estrellas, “Solo los graznidos' de lis avés noc- turnas respondian á sus querellas, y la dama 3 i , A 34 Il garrir del tristo angello ; Nè la Dama del castello ‘ «Fà» pietosa al cavalier. Eveli Ah sei tu, bell’ idol mio! Son pur tuoi que’ cari accenti! Ah non sai che tai tormenti _ Adduranno nell’ avello ‘Quella Donna del castello’ Ch°è. pietosa al cavalier. Tacque.... Non l’odo.... Adele?.. Ah dove sei? Da tutti in abbandono... SE Mi lascia ‘Adele ancor ?%. SCENA, IL... ADELE, ed EVELINA. Adele. No: teco io sono. Che inai.t'avenne? Parla... Evel. Quasi fuori di se. Qui... Adele, Finisci... Evel, Ugo las. ul padre.... Egli statale A ci «Diamo. ‘Adele, ed assai! . Adele. al Chi? Evel. Rientra. in se Stessa. sá sl hs che dissi!... ) Adele. L'amica tua fedele ,. Stretta a te da prim” anni, Non morta più? Evel. Deh taci.... ah! taci, Adele... Lascia omai:che mel: mio core Serbi ognor l’arcan sepolto; Che nel regno del dolore Sia compagno eterno à mel... Ne mai chieder perchè piango, a Chi ,infelice, mi rende!... «dele. (Qual sospetto! Oh, giusto cielo... Serba illesa la sua fe!).. 35 del castillo no se condolió del desgraciado ca- ballero. “oa a Evel. Ah! eres tu, bien mio? Sí... tuyos son es- tos acentos. “lu no sabes que estas penas con- ducirán al sepulcro 4 la dama del castillo, que harto se conduele del caballero... Enmu- 7 deció... ya nose oye su voz... Adela! Ah! donde estas? Todos me abandonan... y Adela tambien ! \| ESCENA IL pa ADELA y EVELINA. Adela. No; contigo estoy... qué ocurrió? habla. Evel. Casi fuera de sí. Aqui.... ' Adela. Acaba... \| Evel. Hugo... mi padre... el mismo... Yo le amo Adela, y con toda la pasion. Adela. Pero ¿4 quien? + roveil Evel. Vuelve en si: (Que he dicho cielos!) Adela. } No merece mas confianza tu amiga de los primeros años ? Evel. Ah! calla.... calla, Adela! Deja que se se- pulte para siempre en mi corazon el funesto arcano, que en la region del dolor sea mi eter- no compañero. No preguntes porque lloro, ni quien me hizo desdichada. vAdela. (; Qué sospecha , justo cielo! Conserva sin mancilla su: fidelidad). pi 36 Eveli Nel. tempio sacro. a-dio Li ' Pace sperar potrei... Là solo i pianti miei an non sv Potrebbero»cessari.i., 1! IAEA Ma l'ombra, ahimè, del padre. 001 ¡Mi danna a lagrimar \| ivub Adele. Deh, non squarciarmi il core; sup \| i; Non farmi più Cippltio cv. biseb Evel. Ma: qual suono ?». noh Adele, I fidi tuoi : strani Che qui volgon il lor piè. SCENA ua La scena è rischiarata dal giorno. Arrivano i cationi e le Damigelle d’ EYES, ‘Che ‘accinti alla caccia cantano il seguente. Coro. Vieni.alle sélve., 4%. © 200 ao Vaga donzella, LCD oe di of ...oNieni le-belveso Ad inseguir.:. Piacer silvestri (=. \|. pih "Noi ti apprestiamo; «Giochi campestri, Puro gioir. Evel. I giorni miei 9% #2 91 Sempre infelici L... © Adele. :Oh-ciel ! chi dici?. a n ese y Ti rasserena. y Boelao'l 0 Oh affanno ! Oh ‘pena. ! Li Ah sì... verrò. aci è «Adele. ‘ Teco è colei \| Che ognor t'amò!... / Evel.. Furo un rapido momento... al La mia pace,.il mio contento, cc 37 Evel, Consagrada Dios en un eláustro, alli solo pudiera esperar tranquilidad: alli:sólo pudiera restañarse el curso de mis lágrimas... Pera ay de mí! La sombra de mi padre me condena a llanto sin fin. 1329 Adela. Ah! no me partas el corazon: no me ha- gas penar mas. \| Evel. Pero qué rumor! b Sup + Adela. Son tus vasallos que se dirigen hacia aqui, ESCENA VIII: El resplandor del dia alumbra la escena. Llegan los escuderos y damas de EVELINA, que preparados para salir 4 caza cantan el siguiente \. 0. .C0ro, / \| Coro. Sal d los bosques, graciosa doncella, sal á perseguir las fieras. Te hemos preparado una rústica diversion, juegos campestres, placeres puros. Evel. Mis dias siempre tristes! Adela. Cielos! que es lo que pronuncias:?. Tranqui- Evel. Oh dor pena! Pues bien... iré, 1 Adela. Contigo irá hi que siempre te amd... Evel. Mi: tranquilidad y mi alegria no duraron mas que un! momento, cuando ‘eli genio del 38 Quando 1° angelo d'amore A me apparve , e il:cor rapi!.,, Fisso ‘il ciglio appena, in lui, L’ebbi sculto nella mente.... Lo perdei e assai più bello Me lo vidi ognor presente; D” un amore sventurato lo la vittima sarò !... E quell’ angelo adorato lo per sempre perderò ! Adele. (Perplessa, incerta e attonita E avvolta in dubbio e tema: Potessi almen comprendere La ria cangion qual è!) Coro. (Assorta in triste imagini Par che vacilli e gema!... Che la sospinga a piangere Un ben che già. perdè! ) SCENA IV. Masso di roca con torrente, su-cui un ponte. Una apertura guida a vie ic VENOINO seguito da suoi seguaci. Ven. , Di mia vendetta, amici, E questo il loco!... Estinto ognum mi crede!... Giovi al disegno mio l’inganno altrui!... Venoino respira!... Se avverso fato volle Ch° io sconfitto piegassi La fronte al vil Normanno, Vivo, Evelina ancor.... Vivo a tuo dantiv!,.. Coro. Si, quel sangue ferve in petto Che l’ostile acciar non tinse, Pende ognum da un sol tuo detto, ¿Dal tuo vindice pensier! 39 amor se me apareció, y me arrebató el cora- zon. Apenas fijé mis ojos. sobre él, le tuve es- culpido en mi mente. Perdíle, y su imágen se hizo mas hermosa todavia... Yo moriré vícti- ma de un amor desdichado, y perderé para siempre mi dulce bien... Adela. (Dudosa, perpleja, admirada, llena de in- certidumbre y de temor... Pudiese saber si- quiera cual es el funesto. motivo). Coro. (Sumergida en tristes ideas, parece que sus- pira y vacila, y que la pérdida de algun bien muy precioso la obliga á llorar). ESCENA IV. Gran peñasco, con un torrente profundo , por el cual pasa _ un puente, Una abertura natural conduce á lugares subter- ràneos, VENOINO con sus secmaces. Ven. Este es el sitio de mi venganza, amigos mios... Todos creen que ya no existo..! Apro- vechemos de este engaño para mis designios .. Venoino respira. Si una suerte desgraciada quiso. que vencido doblase la cerviz al vil Normando , vivo todavia, Evelina, y vivo para tu dafio. \| Coro. Sí: hierve aun aquella sangre que no tiñó el enemigo acero... Todos esperan tus órdenes para la venganza. 40 Ven. > Dunque all'opra. Or ‘or ingrata? 00000 23 Valicar:dovrà quel'flatto ius cos In vederla ‘a me prostrata: “> «' “E in balia al mio poterson esi 0 st Fia:maggior d'ogni contento Quel momentodi ‘piacer! im: gramos Coro de’ cacciatori. Inoltriamci. Lontano. Ven. ì Vi tacete.... E pur dessa! Seg. di Ven. Son gl’indegni! 2250 © Tronchi imorte il'suo gidir ti." 11 1903 SVenerài..s 00 +. Xx lib Ven. 01 dol rafigereten?. ¿+ 1809 sI9iup Coro. Chi d’opporsi a’ nostri sdegni (00 3° Nutré ta petto stoltoardir. Ven. > Sotto il ferro sacrato a vendetta Trar dovranno' gli estremi. singulti!..; 1 lor corpi trafitti ed inulti Rimarranno insepolti per me. o Ped pg faro fi con a SGENA Y Nel mentre VENOINO co’ suoi si nasconde dietro il masso, DAMTANO ‘alla testa de’ cacciatori attraver- sa il torrente sopra un ponte che lo sovrasta, ed EVELINA “colle cacciatrici approda’ al' lido per + mezzo di più batelli cantando il seguente’ \| Coro. Voga vogá, siam presso ‘alla riva. “Forza è braccio : solchiamo quest’ ónda; ’ > Voga, voga, approdiamo allá sponda! “ .., Dal batello si liberi il piè. E O ee Venuti! tutil in scena senza ‘oltrepassare il masso “s7 dividind'in più drapelli per la foresta, seguen- do le donne gli uomini, mettà“da una ‘partemet- tà dall altra, continuando a cantare. 41 Ven. Vamos pues: Ahora mi ingrata debe de) precision traspasar el torrente. Al verla pos- trada á mis pies, y sujeta á mi poder, será mayor esta satisfaccion que todos los trabajos sufridos. Coro de cazadores de lejos. Adelantémonos. Ven: Callad... Ella es. Secuaces de Venoino. Son esos pícaros. Interrumpa. © Ta muerte ‘su diversion... Matarás... \| Ven. Pasarás 4 cuchillo... Coro. A quien tiene la locura de oponerse á nues- tro furor. Ven. "Debajo del hierro vengador lanzarán los últimos suspiros... y sus cuerpos permanecerán sin sepultura y sin venganza. n. =" ESCENA Vi. Mientras VENOINO con los suyos se oculta detras del peñasco, DAMIAN al frente de sus cazadores pasa el puente. EVELINA y las cazadoras llegan á la orilla divididas:en diferentes barcas cantando el siguiente»... . Coro. Remad, remad,'que estamos ya cerca de la orilla. Haced un esfuerzo para sulcar la última ola. Remad, remad: toquemos la tier- . Ya, y estampemos en ella nuestras plantas. cadas ya, sin pasar todavía el peñasco sé dividen en varios pelotones por: el bosque , siguien- do las mugeres á los hombres la mitad por cada lado y continuando en cantar. 42 Coro. Su , compagni, 1 indomite fiere Dal più folto ‘sentiero snidiamo. : Per diverso cammin ci partiamo y Su, corriamo le belve a ferir. SCENA VI. VENOINO co suoi di seguito ed EVELINA. Evel. In distanza. Pietà! Soccorso! Ven. Trascinandola. . Ed a chi mai le implori?... ‘Tutti ti abbandonarono!... Al fin, spietata, in mio poter. tu sei... Evel. Barbaro!... E che pretendi ? Ven. Amor!... Evel. Non mai!..: Ven. E vuoi? Evel. Piuttosto morte! Ven. E morte avrai; Ma inonorata, infame!... Coro. Damian! salva Evelina!... Di lontano. Venoin l’ ha rapita!. Evel. ADD. Ven. ( Che mai sento !,.) Son perduto.... Mi segui... Evel. E dove? \| Ven. In questo pita e Là sepolta vivrai, In fin che tutti io spenga i tuoi seguaci sese Evel. Crudele! Deh mi lascia l... Ven. No: più non fuggiral.... Evel. Oh giusto ciel! Pietà. Ven. HEN Pietà? non mai! - La spinge entrò il sotterraneo y che chiude colla la: - pide , e quindi; raggiunge i suoi. 43 Coro. Vamos, compañeros, desalojemos las fieras de lo espeso del bosque: dispersemonos por di- ferentes veredas , y corramos á batir la caza. ESCENA VI. VENOINO con los suyos y EVELINA. Evel. De lejos, Por Dios !... socorro!... Ven. Arrastrándola á la fuerza De quien lo im- ploras? Todos te abandonaron! Al fin, cruel, caiste en mis manos. Evel. Bárbaro! Y cual es tu intento ? Ven. Que me ames... Evel. Jamas. Ven. Y quieres... Evel. Antes la muerte. Ven. La tendrás: pero deshonrada, infame... Coro. De lejos. Damian ! salva á Evelina. Venoino la robó. \| Evel. Ah! Ven. (Qué escucho!... Perdido soy... ) Sigueme. Evel. Adonde? Ven. A esta cueva: alli vivirás sepultad», hasta que yo haya acabado con todos los tuyos. Evel. Cruel!... Ah! suelta... Yen. No: no te me escaparás. Evel. Justo cielo! Clemencia!... Ven. Clemencia?... jamás! La empuja dentro del subterráneo, cuya boca cier- ra con una gran piedra, y corre en seguimien- to de los suyos. 4% SCENA. VII. DAMIANO, quindi EVELINA: infine! il coro. Dam. Evelina! Evelina!... Indarno a me. ti chiamo!... Forse vittima sei del vil tiranno Laso E vel. «Chi m' aita?!... Dam. Qual voce !... Evel. Chi mi salva !... Dam. . JW illudo?... Donde parti quel gemito? Evel. Damiano! Dam. Ah!... Evelina!... Evel. Soccorrimi.... : Dam. Di là venne il lamento!... ' Giusto cielo! m?assisti !... E fia pur vero?.... \| Apre la lapide e ne trae Evelina. \| Salva ti veggio?... Venoin feroce: Sol contro donne il vile, Avezzo al tradimento, Fa prova di valor e d’ ardimento! . Evel. Per te ritorno in vita !... Dain. Vita che ad altri è data.... Evel. Non io la diedi : che di me disporre S' io sol potea.... Dam. +’ Deh segui... Evel. Che mi chiedi ? Dam. Che? 2 ami forse altro og EE - Evel. Io? : Dam. Amo io pure... Evel. : Chi mai? Dam. Donna che col suo riso : - L' idea del ciel ‘ini dona; Che:dal dì ch'ió la vidi Piaga m° is in corel... Evel. Che dici?... Tu saresti ?... 45 inte ESCENAS VEL. 07 ent DAMIAN, luego EVELINA, y por último el Coro. \|. dal Dam. Evelina!... Evelina... "en vano te llamo,s, Tal vez ya eres victima de ese traidor. .. iL Evel. Quién me socorre! > 1 A Dam. .Qué voz! Evel. Quién viene á e! A Dam. Es ilusion! De dónde salió aquel sonido! Evel. Damian! Dam. Evelina! Ah! Evel. Silvame.. .. Dam. La. voz se oye por. anni lado. Quita ta piedra y saca d Evelina. Será verdad? te veo libre! El feroz y : cobarde Venoino , acostum- brado á la traicion da. pruebas de su valor contta débiles mugeres. Ñ : o dii Evel. «Por tí vuelvo a la vida. RIESCE Dam. Vida que ya es propiedad «de otro.. Evel. No seila di pr asta si puglicna disponer de mi misma.. Dam. Prosigue... LE Evel. Qué mè preguntas y Dam. Qué! amarias: tal vez “ otro objeto? Evel. Yo? a Au - Dam.,. Yo amo tambien. Evel. A quien? .invislonea Te Dam. A una muger que .con «el sonreir r de sus labios me da una idea del paraiso, y que des- de el dia en que la vi abrió nna profunda herida en mi corazon. «+. Evel. Qué dices?... Serias ti. (I 46 Dam. Un infelice, che d’amor si strugge.... Che un sacro cenno .rispettar dovea !... ‘Che sol del amor suo mirar potea Le incantevoli luci, Morendo nel desio di dirti, io t' amo!... Evel. Ciel!... Tu m'ami?... Dam. > T° adoro !... Eate E OgNora , Saro, tel od: oltre la vita ancora !... Evel. Oh parola l... Dam. oc Ah!si, ch'i io t'amo. Az. Tu sei quell” ch? io sol bramo!..... Tu che vita ed universo Fai scordarmi accanto a te. Evel. Ciel! che dissi t Oh mio rossore! ‘Ufo... Dam. + Oh nome! Il genitore. Evel. Nol rammenti ? Dam. Oh rimembranza ! Evel. Fuggi. Involati da me! Dam. Vuoi ch'io fugga £ Evel. Ah fa che il cielo Sappia sol che rea son io; Ma, deh, salva l’ onor mio Serba illesa la mia fe! Dam. Te lasciar, bell idol mio!... Da te lunge trarre il piè?... E: vorresti che il mio core ?... Evel. Taci.... vanne.... Dam. Ah! pria chio ‘parti... Evel. È delitto l’ascoltarti. Dam. sofiri almen... Evel. > Pietà di me. La sotto il salice Dov’ è sepolto Del padre: il cenere 47 Dam. Un infeliz que se abrasa de amor... que debia respetar un mandato sagrado... que sin otro consuelo que el de contemplar los ojos amorosos de su querida, se consumia en de- seos de decirte... Yo te amo... Evel. Cielos! Tú me amas! Dam. Te adoro... y he de serte fiel... te lo juro,.. hasta mas allá del sepulcro. Evel. Oh palabra!.. Dam. Ah! sf: yo te amo A 2. Tu eres È a á quien quiero, y la use tando 4 mi lado, me hace olvidar todo el universo. Evel. Cielos! que dije? Oh confusion !... Hugo!.. Dam. Que nombre!... Mi padre o Evel. ¿No te acuerdas de él? Dam. Oh memoria! \| Evel. Huye: apartate de mi vista. Dam. Que huya yo? Evel. Ah! haz que solo el cielo sepa mi culpa; pero salya mi OE > deja sin mancha mi fi- delidad..: Dam. Dejarte, bien mio!.. Irme lejos de PA qui- sieras lot mi, corazon. Evel. Calla... - Apártate. Dam. Ah! antes: de partir... Evel. El darte oidos es vpn crimen, Dam, Permite á lo menos... , Evel. Ten compasion de, mí, Allí debajo del sau- ce donde descansan Jas cenizas de mi: padre oigo un gemido que me dice, ab! pérfida. ‘48 Dam. ‘Coro. Lível. Coro. Dam. Evel. Dam. Coro. “Dam. Coro. Evel. “Dam. Coro. Dam. Coro. Evel. Pill “Y sel. A © Gemito ascolto, 7 ini si A «Che dice ce Ahi: perfida E l’ami ancor ?...» deh ch? io son misera! - . Nacqui al dolor: (All suelagrime . A Al duolo atroce ,. y Mi piomba all anima” Paterna voce, Che dice ce Abi A] Ingrato cor !5). Di te più misero Mi rese amor! Evelina. N. i E 0 ul miei seguaolifi TO VICI Nè degg'io pit. ti veder? 2 Damiano.... Oh Solo: MaGraoa “Ab pa bak Non svelarti. «SE FOLIO. ‘Oh rio Seli i Salva fosti ?... ¿A Evelina. \| \| A' voi la rendo. \| ‘Venoin?... \|” Spento è l’ infido! Ciel!... q Fia ver! ‘Più non temer! Ite, e il cenno qui m° attendo. Del partir. \| \| Si voli al lido A far segno al gondolier. E ancor t' arresti? Cara, \| Per dirti sol che morte... “Questa sarà mia sorte! - ‘Serbata è solo a me!... . 49 le amas aunl, Qué desdichada soy ! Nací para sufrir UTILI D y etico » DI 100 Dd Dam. (Al ver sus lágtimas y su atroz dolor me parece que resuena la. voz.de mi padre me dice: Ab: corazon pérfido y desconocido î) El amor me ha:hecho mas infeliz, que á tí MISIDA. —“otori la Y SEN mus ye Art ri è Coro. Evelina! si ido sino Evel. Aqui están mis. gentes: ya no debo verte mas. i . a .80100) Coro. Damian! € 1 Dam. Oh dolor ! ¿iitih n etry ato? Evel. Calla: no des 4. entender este misterio. L Dam. O deber fatal!».. .... - ele e Coro. Con quey,te.salvaste?. 4; Euelinas: ; Dam. Os restituyo. vuestra señora, pe; ¿Y, Venoino ? Coro. Pereció el infame en nuestras manos. Evel. Cielos! Dam. Será verdad! Coro. Ya no hay que temer. Dam. 1dos que aqui espero la señal de partir. 1344 ATA idr AYT Coro. Corramos á la orilla á avisar al barquero. Evel. Y te detienes aun? Dam. Para decirte que la muerte... Evel. Esta, solo para mi está guardada... 4 50 Dam. Ah \| nd. To vivi al padre 020000 Speranza è mia seguace! sinioe Nella magion di pace To scenderò per te! E nell’ avello allora Ricorda chi ti ‘adorà j 0 ‘ov IA ) Che il'rammentar'gli stinti” 97 Colpa, ben mio y Hon è fi 10 ce Eve!. Come-serbarmi al padre! gen È Chi darà freno al pianto? Ah tu lo puoi soltanto, Che tutto sei per me! E s' io inorrò, tu allora Ricorda chi P adora, 00004 00 '<Che'11' rammentar gli estinti + Colpa, ben mio, non è. Á 2. Se in vita siam divisi, 220002 04 ¡sn ciel sarai com melo 01200 Coro. A varcar la rapid” onda, - Vieni, o prode cavaliér. sv 00 \| Del torrente in su la sponda 00) vi ' Impaziente è il gondolier... \| nú I PSA ì A tf q re È iy 15 o i ì $Cn)C) A a Fi à j sa È Rio DELLA PARTE SECONDA. alliso Él È ME ee; Mate 54 Dam. Ah! no;, vive para. soi «padre. Una sola esperanza me queda; y es bajar por tí á la mansion eterna: y cuando me veas en el fú- nebré ataud, acuérdate de mf bien mio; que el acordarse de los muertos no es un delito. ATTTAAFEITAOO RA OVARO 1 Evel, ¿Cómo podré guardarme para tu padre? Quien refrenará mi llanto? Ah! tu solo pue- des hacerlo, que eres mi todo. Y si entretan- to muero ; acuérdate de quien te adora; que el acordarse de los muertos no es un delito. A 2. i ene (Si; en ,yida nos hallamos separados, en el ye cielo ¡nos uniremos. nu ni oflovni salidas Coro. Ven, ¡valeroso ¡caballero ; 4 surcar la yelo- cidad de las olas, «El barquero aguarda con impaciencia en la orilla, ta odamsa 14 »... OODEUE 9901): 111 ABsiosva si isbisib fura onttis stop UD ...'otsibient .. ti 3 ' "m os : ; 61901 od 04 y DI UD ES MST FIN DE LA SEGUNDA PARTE. 0007 , 89091 lobo £ig or: A TICO! 1 ¡gn of: mb : {Ul Pe ini è OLA Ta Luo 071 È cl! i 111154 ii sa oboli ku all. 52 (3) gi grigi AA eg roo egg x PAR TE TERZA. IL RITORNO DEL ESTA r ‘ Pi bi > Gio 41 IAN GA ¡A pia” N > netottmo 12. L_ .oboi.1 $ «OLT9OBI 290 sup 18 SCENA PRIMA eva e a) Luogo remoto. Verso la destra dell’ attore un'antica capella diroccata. Mentre infierisce un' Repeat, ‘si‘ved@ inoltrare il Contestabile involto in un mañto' da' solitario; e se- gastó, da ‘RODOLFO, , eui ‘impone’ di recarsi versò GA, 01 pal castello. eni Mt Ugo. I nembo si dilopua! Lo Così svanisse in me l’atroce affanno!... Oh quanti disfidai Perigli!,.. Insidiato!... È questa alfine Vita che m' avvanzava!... Odiar dovea quel dì che ignoto Si Mille colpe"aggiungea \|\| “0 A quanto già Rodolfo a me dicea!... Ingrato figlio !... Obbliarmi!... Tradirmi!... Ne di pianto Stilla versar della mia morte al grido \|... Ma ritorna Rodolfo... 53 ma PARTE TERCERA. EL REGRESO DEL CONDESTABLE. > 52 59 © «i «i «£ ESCENA PRIMERA. \| gar solitario. A la derecha del actor se ve una antigua capilla arruinada. En lo violento de una tempestad aparece el Con- destable embozado en una capa de hermitaño y seguido de RODULFO á quien manda ir hácia el Castillo. Hugo. Yi pasa la tormenta... ojalá. desaparecio- sen tambien de este modo mis crueles tor- mentos! Cuántos peligros. he arrostrado.! Des- truida la 908 de mis: valientes !.. hetido.., fu- gitivo... tal es el resto de vida, que me, que- daba. Oh! aborrecible dia en que un papel desconocido , afiadia mil deljtos. 4 cuanto ‘me habia dicho Rodolfo! Hijo. ingrato! Me ol- vidaste! me vendiste... sin derramar una so- la lágrima á la noticia de mi muerte! Pero ya vuelve Rogylfo... 54 SCENA TI. : UGO e RODOLFO: ©; Ugo. Il cenno mio compisti?... Rod. Inosservato Ad splorar.ne stava, . MA? Quando Damian sorvénne.. Ugo. — Ch'ei qui venga. Rod. Ver questo loco ei move, Onde a dirte?l precorsi.... Ah si.... non erro... Ugo. No,nont illudi.... È piede © Lasciami sol con lui. Tu la m° stendi Ove sono i miei fidi. “SCENA TIL Pa s asconde entro la capella: DAMIANO dis- ] cende dal colle fed, Dam. Tn quale stato M° hai tu ridotto, o avversa e cruda sorto ‘Del fatal nodo ha morte ‘Ogni legattie infranto !. \| Acquisto, ún ben, ne Dido un altro intanto !.. Ugo.” (Figge lo guardo al suol e. Dan. Evelina‘ sei mia! Ugo. \| (Che'intesi ! Iniquo!) Damn. Ab fin d’allor te posseder bramava sm “Che eterna fe giuravi Al padre... i Ugo. ( Traditor!) i Dam. Ma egli è già spento!.. Del Giordan sulle rive Ei trafitto spirò!... Ugo. T'inganni.... ei vive!.. Dam. Eterno Dio! tu stesso! \ 55 ESCENA .ILoub \| er . HUGO y RODULFO. Hugo. Cumpliste mi i. órden? Rod. Estaba oculto pre paatido legó Da- mian, Hugo. Preséntese aqui. Rod, Hécia este sitio se dirige: yo me adelanté d decírtelo... Ab!, si, no me equivoco. Hugo. No: no te engañas el mismo es. Dejame solo con él y aguardame donde se hallan mis sol- dados. \| apro ESCENA JIL. HUGO se esconde en, la Capilla... DAMIAN muy pensativo baja de la colina. Dai. A qué estado me has reducido, suerte ad- versa y cruel!.. La muerte ha destruido las ca- denas del fatal enlace. Al momento que vi. ro un bien, pierdo otro mayor». Hugo. (Como fija en la tierra slis ojos!) .. Dam. Ya eres mia Evelina! Hugo. (Qué escucho! Inicuo!) Dam. Ah! yo deseaba poseerte desde el momento en que Pur. 4 mi pl eterna. fidelidad... Hugo. (Traidor.) Dam. Pero ya ha. muerto ! Fo las ribera del Jor- dan espiró cubierto de. heridas!. A $ Hugo. Te equivocas aun, vive. Pam. Dios eterno! eres túmo. 0 56 Ugo. Ten duol?.., Dam. Che dici È Ugo. AS UNO vorresti forse? Dam. Che parli?... Ah padre st Ugo. i; ‘Oh quanto - Fui stolto: allor eli lange? mi’ credea Los Almen non obbliato, Ed era invece offeso ed esecrato Pea Dam. E colpevol mi credi? +08 Ugo. Sì. Perfido! Negarlo a me non puoi. se Dam. Ah! dirti' almen desio.... Ugo. ‘ Non hai I Dam. ‘Ascolta, o padre mio. vi Ugo. PUROS vanne sciagurato!... Mentre il sangue di tuo padre Per la!Croce si versava, Tu il tradivi, o figlio ingrato... Obbliavi <il tuo ‘dover. Dam. Si, n''andrò in eterno esiglio Fuggiro da te lontano; . Ed un: giorno t'avvediai , Che mori, ma ‘seppe il figlio capo ©l'Rispettare ‘ogni Sven Ugo. . Tu innocente?... \| A Dam. Ah sì: mel credie... Ugo. Ma Evelina? is! 0 Dam. (Ché mai dir i) Ugo. Non rispondi i Ms Dam. x Che mi' chiedi? Ugo. Traditore!...! Maledir!... 00 No, no. Disperdi o Nume L’incauta e rea parola! ‘Ove n”andrebbe il figlio: Dal padre ‘maledetto! Ove trovar più pace, Ove alimento, tetto...’ Gli appresteréi io stesso ‘> 57 Hugo. Por ventura te pesa? - Dam. Qué dices?... Hugo. Acaso no quisieras?. 9. Dam. Qué pronuncias?.... Ahi piro mio !.... Hugo. Cuan necio fui , cuando lejos de aqui creia Dam. Y tu me.crees culpable? Hugo. Sí, pérfido ! Amp negármelo? Dam. Solo deseo decirte... Hugo. No tienes disculpa. Dam. Escúchame, Padre mio. Hugo. Huye; vete, desventurado!.... Mientras tu padre derramaba su sangre en defensa de la Cruz, tu le engafiabas, IN ingrato, y ol- vidabas tus deberes... Dam. Si; meiréá perpetuo destierro , huiré lejos de ti, y algun dia sabras que tu hijo murió, pero que supo respetar sus deberes. Hugo. Tu, inocente ! Dam. Lo soy, creeme. Hugo. Y Evelina? Dam. (Qué le diré?) Hugo. No respondes ? Hugo. Traidor, maldecirte!... No: no: ‘anonada, Dios mio, esta palabra incauta ' y criminal. Adonde iria: mi hijo maldecido de su padre? dónde hallaria pan ,'alimento ni albergue ? yo mismo seria capaz de condenarle a una 58 Vita peggior di morte... To stesso, io stesso, ah! no... Son padre e .il ‘pianto mio ‘Trovi nel sommo Iddio Pietade a tanto. error. Dam. Deh tu disperdi, o Nume: L’orrenda sua parola!...' © Ove n° andar potrei Dal padre! maledetto!... Ove trovar. più pace... Ove alimento.... tetto... Mi appresterebbe ei stesso Vita peggior di: morte!... Ei stesso, ei steso, ah no!... Ritrovi il pianto mio Pietà nel sommo Jddio Pietà nel genitor!... WP odi.... Ah padre... Ugo. \| ‘E che pretendi? Dam. Evelina. Ea Ugo. A te Pavvinse Nodo eterno.... Dam. Ah! non è vero!... Sol la vidi.... Ci parlammo Lagrimando insiem giurammo» Te per sempre rispettarl.... Deh se questo è il mio delitto T” offro il sen, mi puoi svenar ! Ugo. (Che mai sento! E sì ragiona Chi si covre d'un delitto!) Sorgi. L'ira m° abbandona, A quel franco favellar!... Dam. Ciel! tu solo il puoi talmar!.. Ugo. Gran Dio che dal cielo Miei pianti accoglievi ; Che appie del Carmelo Spirar mi vedevi., 59 vida peor que la muerte!... Yo mismo! no, Soy padre y por este llanto que vierto, halle mi error piedad en el Ser supremo. Dam. Anonada, Dios mio, esa horenda palabra!.. Adonde iria yo maldecido de mi padre? Dónde hallaria paz, alimento ni albergue? El mismo seria capaz de condenarme á una vida peor que la muerte? El mismo! no. Encuentre piedad mi llanto en el Ser supremo: y tambien en mi padre. Escuchame, señof. Hugo. Qué pretendes ? Dam. Evelina... Hugo.» Ya sé que la une á tí un lazo indisoluble. Dam. Te equivocas: solo la he visto; hemos ha- blado y vertiendo lágrimas juramos respetarte eternamente. Si es este mi delito; te presen- to el pecho, ya puedes herirme. .. Hugo. (Qué eseucho! puede hablar asi un delin- cuente ) Levántate. La ira me abandona al oir tu franca confesion. Dam. Oh Dios tu solo' puedes calmarle ! - Hugo. Gran Dios, que acogiste mis lágrimas desde el cielo y que me veiais espírar al pie del mon- te Carmelo, permite que vuelva á abrazar á 60 Deh fa che innocente: Riabbracci mio figlio, - E. chiudimi-il ciglio,» Che lieto morro. Dam. Gran Dio che dal cielo \| Accogli il mio; pianto; Che vedi il mio core, ( Che langue, che more»... -¿Deh «fa: che innocente Riabbracci suo figlio, E chiudimi il ciglio, Che lieto morro. Ugo. Deh vieni, mi segui. Dam. Ah dove, signor? Ugo. Nel tempio. Dam. Che ascolto ! Ahi povero cor! SCENA IV. ‘Stanza come nella scena prima della Mic seconda. ARMANDO ed EVELINA. Arm, Evelina, ti, calma; Evel. Armando... Oh cielo!..: Ugo ritorna.... è mio... Arin. Sì: tuo consorte... Evel. dei ebria: Fempio Degg' io.. Arm. Dargli la destra. în Evel. Non mai.... Arm. © ei Che dici ?.... 61 mi hijo inocente, y si entonces cierras mis ojos moriré contento; ma \ Dam. Gran Dios! que acoges mi llanto desde el ® cielo, que-leés en mi corazon ya moribundo, permite que vuelva á abrazar mi padre” 4 su hijo inocente; y si entonces cierras mis ojos > can contento. ce Lagui Ol s Ñ ii da. sE ovest) . 100 10/3 . al Hugo. Ven, sígueme, Dam. Adonde vámios señor? .) \| Hugo. Al templo. Dam. ‘Qué escucho! pobre corazon mio! ‘ - UTI ' La ra A > ¿drá 1V. PI Sala como en la escena Pribnera de h segunda parte. dti "ARMANDO ‘y / EVELINA. Arm. Tranquilizate' Evelina. ollavon : Evel. Armando! Oh!.. Ya vuelve Hugo y es mi... ¡007! Arm. Sí, tur esposo, +» IS 9.01 Ts ) Evel. Y deberé en el cm sona Arm. Darle la mano. ¡dell ua Eovel. Jamas! «£0:1090:5 01 serio” sog Arm. Qué dicesfottero o0)0 Litasib ado) o bnogriA jo si eta I E VIDEO 0 i "SCENA io vabión ADELE e detti. Adele. inse A te rivolge il passo... Evel. Chi? ala È Adele... Di, Damiano il padre... Evel. Ch°io fugga.... db ira Arm. Ah! no. T° arresta. Adele. Pensa alla data fede. Evel. Ah, sì Rammento.... Ugo.... SUENA. zolo obaobA ‘ini Ugo. Ugo a te riede.... Ma che?... ye Evel. Signor.... Ugo. Favellayión opor Evel. Della tua morte il grido..... Ugo. Mendace fu... Tu m?ispirasti ;ognora Nel furor delle pugne Valor novello , e solo. a:te:pensando...: Evel. Pensavi a me. i fobanati Ugo. Affrontai Ogni periglio, e ardito il. superais ..- Nè al ritornar credea, che così trista Te rinvenir dovea! Evel. Deh! dr dI 31180 Ugo. Forse tu dimentica....! 350. Evel. (Che dirgli! Che martoro lei) Le Adele. (Trema! ) \| Ugo. Rispondi. Arm. (Il duol l’opprime!) Evel. (Io moro!) 63 ESCENA Y. ADELA y dichos. Adel. Hácia aqui se qe” e vel, Quién? \| utt Adel. EI Padre de Damiani Evel. Voy á huir, i Arm. No, detente, . . ©. Adel, Recuérda tu promesa. Evel. Si, la recuerdo... Hugo... ESCENA VI. 0 HUGO y dichos. Hugo. Hugo vuelve 4 tu presencia... pero qué? Evel. Señor... aia ib invio \s0® Hugo. Habla. \| \| Evel. La noticia de tu: sli da Hugo. Fue falsa. Tu me inspiraste siempre en el furor de las batallas muevo aliento, y sola pensando en ti... \| \| \| Evel. Te acordabas decai?! bi lau Hugo. Arrostré infinitos peligros y los superé atre- wido: mas nunca>crei tipeedio £ mi restio tan triste.. «tolob Ouz moti Pp tene \| is? Evel. Oh cielo! 000 di suas \| Hugo. Tal vez tu olvidada... Evel. (Qué le diré? Terrible martirio!) Adel. (Está temblando!) Hugo. Responde. Arm. (El dolor la oprime!) Evel. (Yo muero!) \| 64 Ugo. A che sospiri... Perchè tremar?... K'vel. Ah! no. Tinganni.... (Che-dir? Che far?) Arm. (I suoi martiri Non può narrar!) Adele. (In sen gli affanni Non sa frenar! ) A 4. Pietoso ciel, che leggi Nel 1° dolente core, . suo ( \| Maa meo a : L assistl, È proteggi Deh' calma 11 penar! suo Ugo. Indisolubile \| Con arte. Eterno nodo, Or dunque:avvincere? < Potrà il tuo cor? Evel. Giurai di stringere L' eterno nodo!... el Da. té. dipendono +00 di siria Glisalletti cub cor \| \sslst i Uso. “ + Meco newieni 1085] Sgombra il dolor! 19 Sbitse: Evel. (Damian liti perdo... 2091 cite disque 201 Punestó! amor t)iui 112 Armi ini è (¿Gemela misera: Nel suo dolor! ) Adele. (Piange la misera Gli manca il cor! folio 00 DIISULILO 65 Hugo. Por qué snspiras y tiemblas? Evel. No: te engañas. (No acierto! 4 hablar. ) e Arm. ( No puede explicar sus penas.) \| “Adel. (Na puede contener, Los dolórés de su pecho.) , 4.4. Cielo piadoso que lees en in doloridó 'co- . lè \| E .t. razon, asiste le protege "y tranquiliza I tormento. \| Hugo. (Con disimulo) Podrá en este momento li- gar tu corazon:un lazo Inidisoluble y eterno? f Evel. He jurado estrechar ese lazo;.. . y mis afec- tos y mi voluntad: aa sui TT 2 Hugo. Vai conmigo, disipa. tu. dolor. Evel. (Damian mio, te pierdo. Amor funesto !) Arm. (La infeliz lora angustiada. ) a Adel. Ya le ya faltando el valor. \| E£nx 66 SCENA ULTIMA. Atrio esterno del Tempio.‘ Cóto di Crociati seguaci del Contestabile. Scudieri, Damigelle e Paggi di EVELINA. Infine UGO ed EVELINA, seguita da RODOLFO, ARMANDO ‘ed ADELE da una parte, DAMIANO dall’altra. Coro, . Un laccio indissolubile ‘Tessa ed intrecci amor. Imene:in nodo stabile Leghi beltà e valor. E come insiem tramandano \| Due fiamme un sol fulgor, Due cori e due bell’ anime - Formino un alma un cor. Evel. (Oh Dio! Damian qui: giunge!) > Dam. (Ella! Vederla! E in cual momento Li po Ugo. Alfine Giunse quell' ora sospirata tanto. lay dé Che fra i più cari miel 0007 00 Appien poss’ io bearmi.... Era dubbia per me fra l’ire e Parmi! Evel.' ( Misstkazia licor los. jgimnoo sa 7 «ogvE Dam. ( Più non resisto!) Arm. © (td ( Nume! L’ assisti ! ) Dam. Padre... al figlio tuo concedi.i.. > Ugo. Parla. Evel. (Che mai gli chiederà!) © - pas Dam. Che appena T'avvince Imene in dolce Nodo a colei, che a te destina il cielo... lo possa ormai su quella sacra terra Imitarti.... Ugo. (Qual nuovo assalto è questo! Forza, oh mio cor!...) E vuoi? 67 sv ESCENA ULTIMA. Atrio esterior del Templo. Coro de Cruzados del Condestable, Escuderos, Da. mas y Pages de EVELINA. Luego HUGO con EVELINA, seguidos de RODULFO, ARMANDO y ADELA por una parte, DAMIAN por otra. Coro. Teja y enlace el amor, un nudo indisoluble, el bimeneo reuna para siempre la belleza con el valor: y del mismo modo que dos llamas juntas dan un resplandor solo, dos co- razones y dos bellas almas, formen una al- ma sola y «un solo corazon. Evel. (Oh Dios! Damian viene. ) Dam. (Ella! Que la vea yo en este momento! ) Hugo. Por fin ha llegado aquella hora tan suspi- rada, y entre objetos queridos puedo llamarme completamente feliz. Cuan dudosa era para mi entre la furia de las armas! Evel. (Me despedaza el corazon!) Dam. (No puedo resistir mas. ) Arm. (Oh Dios! socorrela! ) Dam. Padre mio permite á tu hijo... Hugo. Habla. Evel. (Qué le pedira? ) \| Han: Que apenas te ligue himeneo con dulce lazo á aquella que el cielo te destina, pueda yo imitarte en aquella tierra Y Hugo. (Qué nuevo asalto ! Valor corazon mio!) Y tú quisieras... 68. \| Dam. VINPETIU "Che tua preghiera Ottenga dal motor dell’. universo Pel tuo Darnian celeste guida...è e tu, Evelina, felice il padre rendi! pr go Uso. (Oh: qual virtú!) \| 10 Evel. hi (Non rejgolii ) Dam. Tu dici Volgi il ciglio!... \| + Deli ion" negarmi... abbi' pietà del figlio!... Se mi perdi, o padre amato, Teco resta' quell’ ogetto, ‘Che: può” ‘renderti beato, © Che ogni ben ti arrecherà ! Nel: ‘conflitto e in mezzo all’armi, 'Sém'e avversa ancor la sorte, Fia pur bella la mia morte, Che ogni affanno troncherà ! Ugo. (No: l’autor de’ giorni tuoi \| Ogni ben ti renderà.) Evel. (Ab' fuggir colei tu vuoi AS sd Che angoscia spirerà! ) I i» »evdrm: Adele. Rod. Coro. - (Ciel! deh veglia a? giorni suoi Se per te combattera!) Coro. Glinéensi fumano Presso gli'altari ; Votivi‘cantici. 0 - vai S' ergano al ciel. Signor, affrettati... q Ugo. Venite, o carl... \| i Gusti Evel. , , ( Ahimè. Che palpito!)” 2) dl E OO "Aita ‘Oh ciel) Dn Ugo, #1 «Ah! pria'di compiersi +54 Pompa divina! Tuti. m° ascoltino.... Bella Evelina, sia quoiia de 100 Porgi Ma ‘stano 0900 Siti) ), SONA E sii consorte.sweB®4ci\| PLA 69 Dam. Que tus oraciones obtengan del autor del universo, una guia celestial para tu Damian... Y tú Evelina y haz sliclipso á mi padre. Hugo. (Qué virtud !) Evel. (No puedo mas! ) \| Dam. Callas, no te dignas mirarme?.. ah! no me lo niegues... Compadécete de tu hijo!.. Queri- do Padre, aunque me pierdas, queda conti- go el objeto que puede hacerte feliz y te pro- ,¿porcionará mil bienes. Si la suerte me es contraria en los. conflictos de la guerra, mi muerte será muy hermosa, pues terminarán todos mis pesares. — Hugo. (No, el autor de tus dias ha de volverte tu reposo. ) Evel. (Ab! tu huyes de aquella que espirará de angustia.) \|’ Armando Adela Rodulfo y coro. (Oh cielo! cuida de su existencia si va á pelear por ti.) Coro. Ya ce el íncienso .en- los. altares y suben á los Cielos Ramaildica plegarias. Apresúrate Señor... Hugo. Venid qúeridos mios... Evel. (Ay de mi! qué conmocion! ) Dam. ( Socorreme y Dios mio!) » Hugo. Mas antes de celebtarse la pompa sagrada escúchenme todos... Evelina, dame la mano protectizgon: gn è Dam. Evel. Dam. Ugo. Ugo. (Morir mi sento. ) (Io manco!) A Damiano! e U .A Giusto cielo! Mi, consorte! Sì. Dovuto è un tal compenso A virtude, a tanta fè! Padre... Figli! Oh fausta sorte!... Evel. Qual contento, sommo, immenso, Tua virtude a noi rendè! E tale il dolce incanto Che porge a me l’idea D’aver per sempre accanto Un ben ch’io già perdea, Che in estasi soave Quest’ anima rapita Dimentica la vita E si trasporta in ciel! E al par di te quest’ anima In estasi rapita Dimentica la vita E si trasporta in ciel! Ah, si, per voi quest'anima Ritorna a nuova vita, Vivi a lui sempre unita, Serbati a lei fedel. Arm. Adele. Rod. e Coro. Eroe così magnanimo, Avventurato ‘appieno Viva d’figli.in seno, A lui sia fausto il ciel! Cessin gl’indugi. Là, presso agli altari Jo stesso v”uniró. Di fede eterna All’ olimpo inalzate i sacri voti, Che la mano paterna Accoglie e benedice, 74 sud ( Yo me muero!) (Yo fallezco! ) o] De Damian. Dam y Evel. Piadosos Cielos mi espos ! Hugo. Si, es la recompensa merecida de vuestra virtud y fidelidad. Dam. Padre! Hugo. Hijos mios! Evel. Ob suerte dichosa! Dam. y Evel. Qué consuelo tan grande nos pro diga la virtud. Evel. Es tal el dulce encanto que me produce la idea de tener siempre á mi lado el bien que contaba perdido, que en mi éxtasis delicioso arrebatada el alma olvida la existencia y se transporta 4 los Cielos. ‘’ Dam. Y mi alma al par de la tuya arrebatada en éxtasis olvida tambien su existencia y se transporta á los Cielos. . Lo, Ah! si: mi alma por vosotros renace á nueva vida, conservaos siempre unidos y fieles. Armando Adela Rodulfo y Coro. Viva por siempre feliz un héroe tan mag- nánimo y seale propicio Cielo en el seno de sus hijos. Hugo. No nos detengamos, allí al pie de los alta- res, yo mismo os enlazaré. Elevad al cielo los santos votos de eterna fidelidad, que la mano de vuestro padre acepta y bendice. 72 Arm. Oh generoso! Adele. Oh grande! Evel. Dam. Oh me felice.! Coro. : In mezzo ai bellici Campi funesti, Non! ottenesti Gloria maggior. Di lieti cantici L’ etra risuoni , E ti coroni Un nuovo allor. ANAIS III IV (ATINA "Arm. Qué generosidad! ‘Adel. Qué grandeza de alma! Evel. y Dam. Ya soy feliz. Coro. En medio de los sangrientos campos de ba-- talla, jamás adquiriste mayor gloria. Resuenen las aires con alegres cánticos, y ciña tus sie- nes un nuevo laurel. Pete \| pa Te dd di , A vi de ba re D ete DI Teil A ai È E SS = Geri SE SS i ; STO att alare mu sz so z: corps o ; è pes IRR o - e E È 1 È E a È casini : x iS S DAA ERA pe] 2 : È : È che ragu : = E 2 cesena e
The Pennsylvania State System of Higher Education (PASSHE) is the second largest provider of higher education in Pennsylvania after the Commonwealth system and a large public university system in the United States. It is the tenth-largest university system in the United States and 43rd largest in the world. The system is 14 state-owned schools, all of which are NCAA Division II members. History The Normal School Act of 1857 was passed on the last day of session on 20 May 1857. It created 12 school districts. Afterward, the School Code of 1911 made Pennsylvania buy all the schools. The "normal" schools evolved from state normal schools, to state teacher's colleges, to state colleges. Act 188, which was signed into law on November 12, 1982 and came into effect on July 1, 1983, established the Pennsylvania State System of Higher Education, and converted those state colleges into universities. Universities and locations The system is made up of the following 14 universities in Pennsylvania: PASSHE universities also operate four branch campuses. The Office of the Chancellor is in the capital city of Harrisburg at the Dixon University Center. References Other websites Pennsylvania State System of Higher Education official website PASSHE Foundation, Inc. Harrisburg, Pennsylvania Colleges and universities in Pennsylvania 1983 establishments in the United States 1980s establishments in Pennsylvania
Eustis is a city in Lake County, Florida, United States. Its current population as of 2005 is 17,683. Other websites City of Eustis Cities in Florida
Zendaya Maree Stoermer Coleman (; born September 1, 1996) also known as Zendaya, is an American actress and singer. She started her career as a child model and backup dancer. She gained popularity for her role as Rocky Blue on the Disney Channel sitcom Shake It Up (2010–2013). In 2013, Zendaya was a contestant on the sixteenth season of the competition series Dancing with the Stars. From 2015 to 2018, she produced and acted as K.C. Cooper in the sitcom K.C. Undercover. In 2019, she started playing the main role in the HBO drama series Euphoria. Her performance as a teenage drug addict made her the youngest winner of the Primetime Emmy Award for Outstanding Lead Actress in a Drama Series. Her movie roles are supporting parts in the musical drama The Greatest Showman (2017) and the superhero movie Spider-Man: Homecoming (2017) and its sequel, Spider-Man: Far from Home (2019). Works Movies Television Discography Albums Studio albums Extended plays Singles As lead artist As featured artist Promotional singles Other appearances Notes References Other websites 1996 births Living people African American actors American child singers Actors from Oakland, California American child actors American movie actors American pop musicians American R&B singers American television actors Emmy Award winning actors American video game actors
9בפפט ח / ו א, סב א ו שט] כסהלטבבר וו ספר 9 והוא כולל עשרה מאמרים, מדבר מעניני האמונות האמתיות, והדעות הישרות, שיבור לו האדם, ע"פ התורה והחכמה והמופר. ונטפלו עוד אמונות כוזבות ודעות נפסדות , והסתירה עליהם, ותשובות על שאלות המינים והכופרים, מכרו כלטון ע 55 0 הגאון רבינו פעדיה ז"ל אלפיומי, (ע. רלט שיכס 3מתל מססיל, וסעתיקו ר' יהודה 1 תיבון דיין מרמון פפרד ללשון הקדש . 0 כרפס ממדס כמו סנרפס כקוטט5כעיכל כסדר אתר כלק עס מכלס מקומות ספסוקיס סמוכליס 3תכ'ך. על סולסוק ורואם פישל בּהסלבערסטטדטו: ו שור ו 0 ו לייפציג תרי"ט בדפוס המשובח של האדון ליאִיפולד שנויס ית - " \ 6 ₪ . % \| ' הסוס : 0618580 /0זס. שות: / / 24 / ₪. ספר האמונות והדעות לרבינו סעדיה ז'/ל הקרמת המחבר אמר יהודה בן שאול פתח מחברו ואמר : ברוך י"י אלהי ישראל אשר לו יאות עין האמת הברורה * המאמת למדברים מציאות נפשותם אמת ברורה * ומצאו בה מוחשיהם מציאה ברורה = וידעף בה ידיעותם ידיעת צרק * נסתלקו בה מעליהם השבושים . וסרו עמה הספקות ונצללו להם הראיות + והודכו להם חמופתום * וישתבח על כל ספור נעלה לתהלה : ואחר' מה שפתחנו בו מתהלת אלהינו ושבחו במאמר קצר אני מקדים לספר הזה אשר כוונתי לחברו הודעת סבת נפילת הספקות לבני אדם בדרושיהם ואופני הסרתם עד שתשלם הגעתם אל הדרוש ושליט קצתם על קצתם ער אשר קיימו אותו אמתות כפי מחשבתם וסברתם * ובאלהים אעזר לגלותם מעלי ער אשר ישלם לי מח שאניע בו אל עבודתו * כאשר שאל אותו חסירו באמרו (תספיס קייט י'ס) גל עיני ואביטה נפלאות מתורתך * ורצוני לשום את זה עם דברי הספר כלו מאמר קרוב ולא רחוק מהדברים הקלים ולא הקשים משרשי הראיות והטעם ולא מסעפותם לבעבור יקרב = הרכו ויקל טרחו ויישר למודו ויגיע בו מבקשו אל הצדק והאמת . כמו שאמר החכם על החכמה כשהיא קרובה (מטלי כ ט) אז תבין צרק ומשפט ומישרי' כל מעגל טוב : \| ואודיע תחלה סבת נפילת הספיקות לבני אדם + ואומר כי המושכלות מפני שהיו יסודרותם מושמים על המוחשים והיו הרברים / == המושגים בחוש נופלים בהם הספיקות בא' משני סבות וזה אם == מפני קוצר ידיעת הדורש בררושו או מפני שהוא מקל על עצמו + +0מנומש 1 ו 3 4 , / הקדמת המחבר ומניח העיון וההשתכלות * כארם שמבקש את ראובן : ונסתפק לו בא' מב' דברים אם בעבור שאין יודרע אותו ואפשר שיהיה .-- י ולא יכורנן או שיהיה זולתו ויחשוב שהוא הוא או מפני שהוא מקל על עצמו ומבקש אותו בקלות ורפיון לב ובעבור זה לא ותברר לו" "שו החברים 0 יפול בהם הספק לאחר משתי סבות ‏ " האל אם מפני שמבקש המדע השכלי אונו יורע אופני הראיות ומשים הראיה לא ראיה ומשים ג"כ מה שאיננה ראיה ראיה * או שהוא יודע דרך העיון אך הוא מקל על עצמו וממהר לגזור על הידוע קורם השלמת מלאכת העיון בו" וכ"ש אם יתקבצו בארם ב' הדברים יחד ר"ל שלא יהיה בקי במלאכת העיון ועם זה איננו ממתין עד שישלים מה שה 4 .. ממנה כמשפט * ויהיה רחוק מבקשתו או בענין יאוש * ואמר החכם בראשונים מן הנזכרים (מסמיס ' כ"ט) יורע מבין ובאו < מהם (ססגיס פ"3 ס') לא ירעו ולא יבינו* וכל שכן אם יצטרף אל שני הדברים האלה דבר שלישי וחוא שיהיה המבקש לא ידע מה יבקש כי או יהיה יותר רחוק מן הדבר עד שיקרה \| לו האמת או ימצאהו ולא ירגיש בו * והוא. כמי שאינו בקי במלאכת המשקל ולא רמות המאזנים והאבנים ולא כמה זווים יש לו אצל המחוויב לו אפי' היח המחוויב לו פורעו משלם לא היה מתברר לו שפרעו מה שהיה חייב לו ואם יקח ממנו פחות ממה שהוא חייב לו גם הוא חושב שחונה אותו: וכמו שיהיה זה הענין בשנים התובע אחר מהם את חברו כן ענין הדורש לשקול לעצמו ואיננו יודע כלי השקיל' ולא הכמות השקולה * ומשלו עור במי שהוא מקבל ממון לעצמו או לזולתו ברצוי עצמו והוא אינו בקי במלאכת הרצוי ויקח פעמים רבות המעות הרעות ויניח \| הטובות * וכן אם יהיה בקי במלאכה אם לא יסתכל בטוב ' וכבר רמה הכתוב רצוי דברי הצרק ברצוי הממון באמרו (מפני ו'כ') כסףפ נבחר לשון צדיק לב רשעים כמעט * ושם אשר ידיעתם במלאכת הרצוי מעטה או סבלם מעט רשעים מפני שהם חומסים האמת כאשר אמר (מפלי סס) לב רשעים כמעט * ושם המרצים צדיקים בעבור סבלם וידיעתם בהקדמתו כסף נבחר לשון צריק: .₪ החכמים משובחים והספקות מסתלקות מעליהם כי אם בסבלם עו ידיעת תכלית חלקי המלאכה אחר ורעתם אוחה כמו שאמר החכם - (סיוב "3 י"6) הן \ הלת לדבריכם אזין עד תבונותיכם עד תחקרון מילין * ואמר רוד (ססליס קי"טמ"\) ואל תצל מפי דבר אמת ער מאר: / / * \| הקדמת המחבר 8 ואשר הביאני אל הדבר הזה הוא מה שראיתי.רבים מבני אדם באמונתם ורעותם מהם מי שהגיע אל האמת והוא יודע אותה ושמח בה וכן אמר הנביא (ירעיס ט"ו ט"ו) נמצאו דבריך ואוכלם ויהי דברך לי לששון ולשמחת לבבי * ומהם מי שחגיע אל האמת והוא מפתפק בה ואיננה מתאמתת אצלו ולא מחזיק בה וכן אמר הכתוב (סוסע ס' י"3) אכתוב לו רובי תורתי כמו זר נהשבו ' ומהם מי שלא מתאמת אצלו ומחזיק בה והוא אומר השקר וחושב שהוא 0" אמת והוא מחזיק בשוא ומניח השוא ועליו נאמר (סיוב ט'ול"ס) אל יאמן בשו נתעה כי שוא תהיה תמורתו < ומהם מי שמנהיג את עצמו בדעת מן הדעות זמן ואחר כך מאסו בעבור רבר שראה בו והעתיק ממנו אל דעת אחרת אחר זמן ומאסו בעבור דבר שהיה מגונה בעיניו בו ואח"כ העתיק ממנו אל רעת א' אחר זמן ועזבו בעבור ענין שהפסיד אותו.בעיניו וזה בהתהפכות כל ימיו" ומשלו במי שרוצה ללכת אל עיר ולא ידע הדרך אליה והוא הולך פרסה וְאַח"כ נבוך בררך וישוב וילך בדרך אחרת פרסה ויהיה נבוך בה וושוב* וכן בשלישית וברביעית וכן אמר הכתוב (קסכת י' ט"ו) עמל הכסיל תוגענו כי לא ידע ללכת אל עיר : וכאשר עמרתי על השרשים האלה ורוע סעפותם כאב לבי על מיני. מן המדברים והתעוררה נפשי לעמנו בני ישראל ממה שראיתי בזמני מרבים מן המדברים המאמינים אמונתם בלתי זכה ודעוחם אינם ברורים והרבה מהמכחישים מתגרלים בהפסר ומתפארים על אנשי האמת והם התועים * וראיתי בני ארם כאלן טבעו בימי הספקות וכבר כפו אותם מימי השבושים ואין צולל שיעלה אותם ממעמקיהם ולא שוחה שיחזיק בירם וימשם * והיה אצלי ממה שלמרני אלהי מה שאוכל לסמוך אותם בו וביכלתי ממה שחננני מה שאשימהו להם למסער * וראיתי כי הועילם בו חובה עלי והישירם אליו מן הרין עלי וכמו שאמר הנביא (שעי לד) יי אלהים נתן לי לשון למודים לרעת לעות את יעף רבר: וגם מה שאני מתורה בקצור חכמתי שאיננה תמימה ובחסר יריעתי שאיננה שלימה ואינני חכם מכל בני דורי אך כפי יכלתי והשנת שכלי + וכמו שאמר הנביא (לניסל 3' ל) ואנא לא בחכמה דאיתי בי מכל חייא וגומ'* ועם זה אינני מתיאש שיצליהני אלהי ויצילני ויחנני במה שירע מכוונתי ומצפוני במה שבקשתי לא כפי פעלי \| ן 0 4 הקדמת המחבר ‏ \| 6 / ווכלחי וכמו שאמר חסירו (דס"י פַ' כ"ט ")0 ידעתי אלהי כו אתה בוחן לבב ומישרים תרצה : ה" 0 ואני ‏ משביע באלהים בורא הכל כל הכם לב שיעיין בספר הזה. ויראה בו שום טעות שיתקנה או מלה מסופקת שישיבנה אל הישרה ואל יעכבהו ‏ מזה ענין שאין הספר שלן או שאני הקהמתיו לגלות מה שלא נזדמן לו = כי להכמים המלה על החכמה והם מוציאים לה חנינה* כחנינת אנשי הקרבה * וכאשר אמר (מסלי ז' ד') אמור לחכמה אחותי את * אע"פי שתכפילים חומלים על סכלותם ואינם מניחים אותה כמו שאמר (סיוב כ י') וחמול עליה ולא יעזבנה : \| \| ואחרי כן אשביע על כל מבקש חכמה שמעיין בו בשם הבורא יתברך שיכוין את לבו בעת שיקראהו ויכוין בו כוונתי ויעזוב התואנה והערבוב עד שתשלם לו הטובה ותתום לו התועלת באומץ מי שלמרנו מה שמועיל לנו כאמרו (יסעיס מ"ס ']) אנ י"י אלהיך מלמרך להועיל ונו' * וכאשר ינהג החכם והתלמיד בספר המנהג הזה יוסיף בו המאמין אמונה ויסתלק הספק מעל המסתפק. וישוב המאמין בקבלה להאמין בעיון ובהבנה ויעמור הטוען בשקר ויתייסר המתעקש המתאנה וישמחו הצריקים הישרים כאמרו (תסליס ק'ז מ"3) יראו ישרים וישמחו וכל עולה קפצה פיה מי חכם וושמר אלה ויתבוננו חסדי י"י * ובזה ייטבו מצפוני בני ארם. ותזך תפלתם כאשר יהיה עמם בלבם גוער בם על התעות ומעיר אותם על הנכונה וכאשר אמר החסיד (ססכיס קי"ט י"5) בלבי צפנתי אמרתך למען לא אהטא לך * ותתקיים אמונתם בעסקיהם ותמעט קנאת קצתם בקצתם על עניני העולם ויבאו כלם לפני אנשי החכמה ולא יטו אל דבר אחר ותהיה להם תשועה וטובה ורחמים כאמרו (יפעיס מ"ס כ"כ) פנו אלי והושעו כל אפסי ארץ כי אני אל ואין עוד* כל וה יהיה עם הסתלקות הספיקות והסרת השבושין ותתפשט הידיעה באלהים ובתורתו כהתפשט המים בחלקי הים כמו שאמר (סבק'3' י"ד) כי תמלא הארץ לרעת את כבור יי כמים יכסו על ים: ואולי יאמר אומר מה ענין החכמה שהבורא יחברך שם אלה השבושין והספיקות בין הברואים * ונקדים הנה התשובה על- וה ונאמר היותם ברואים הוא עצמו חיוב להם הספק והשבוש * והוא כי כאשר היו צריכים בחלק הבריאה בכל פעל שיפעלוהו אל מדה מהומן ישלם בה פעלם חלק אחר חלק והיה המרע = וי א ו 7 שא - 0 שו ל \ ל יי .₪ הקדמת המחבר 9 7 ו , אשר הוא אחד מהפעלים צריך בלא ספק אל כמו זה < ותחלת מה שתחלינה ידיעותם להם תחלינה מדברים מקובצים ומשובשים ' ובכח השכל אשר בם אינם מניחים לוקק אותחם ולצרפם במרה מהזמן: ער סור מעליהם הפפיקות ויזרקק להם הוך. בלתי מעורב עם:שום ספק * וכאשר יש לכל מלאכה ממלאכתם החלקים אם הם פוסקי' מעשיה' קודם השלמתם לא תתום המלאכה להם כמו הזריעה והבנין והאריגה ושאר המלאכות אשר לא ישלמו כי אם בהמתין עושיהם עד אחריתם * כן מלאכת המדע צריכה שתוחל מתחלתה. והולכים עמה פרק אחרי פרק עד אחריתה * ובענין ההתחלה יהיו הספיקות על דרך הדמיון עשרה ובענין השני ישובו תשעה ובענין = השלישי ישובו שמונה * וכן כל אשר יעיין האדם ויסתכל יחסרו הספיקות עד אשר יודקק בסוף הענינים * האחד הוא המבוקש וישאר לבדו בלי ספק עמו ולא שבוש בו" וביאור זה כמי שמבקש מופת שיעמור בו על האמת ואנחנו יורעים כי המופת רבור והדבור מין מן מיני הקול והקולות על דרכים רבים * וכאשר יבא המבקש לזקק מבוקשו וכבר מצא הקולות משובשים מסופקים והחל בהלוקם והפריש מהם תחלה קול הקשת הגרמים כנפול אבן על אבן וכהבקע. קצת הגשמים וכקול הרעש והרעם והדומה להם <‏ וידע כי אלה המינים לא יועילו לו להביא מופת + ויעלה אל ענין השני אל קולות החיים בלבר והוא אשר יקווה למופת להוות בהם* ואח"כן יפריש מהם קולות החיים שאינם מדברים כצהילה והנהיקה והגעייה והנעירה והדומה להם מפני שאין בהם שום חכמה + ויעלה בענין שלישי אל קולות בני אדם בקבר אשר במינם כל מדע עד שיפריש מהם הקול הטבעי אשר הוא קולנו והדומה. לו בעבור שאין בו תועלת * ויעלה בענין רביעי אל קול האדם הלימודי ר"ל אשר הוא מכ"ב אותיות ויפריש ממנו האותיות הנפרדות מפני שכל אות נפרדת מהם לא יועיל על דבר כאמרך אבגד כל אחד לבדו * ויעלה אל הענין החמישי אל האותיות המורכבות ער שיהיו שמות כל אחד מהם משתי אותיות או ג' או ימחר :ואחר כן יפריש מהם כל שם נפרר שיאמר לבדו כאמרך שמים כוכב אדם כי אין בטבע השמות האלה כשהֶם נפררים שיורו על יותר מהנקרא בהם* ויעלה בששי אל הדיבור המחובר כאמרך. כוכב מזהיר אדם כותב והרומה לזה מה שיהיושתי מלות מחוברות או מלה ושם או יותר מזה כי הוא מקום שיגיע במחוכרים 0 \| הקדמת המחבר > האלה אל מבוקשו* ואח"כ יפריש מאלה השתי מלות המחובחות \| = או יוחר כל חלק שאיננו הגדה * ואח"כ יעלה במעלה השביעי' אל - ההגדות כאשר יאמר אומר כבר זרחה השמש וכבר ירר המטר והדומה לזה * ואחר כן ידע כי ההגרות על ג' דרכים ראוי כאמרך האש חמה* ונמנע כאמרך האש קרה + ואפשר כאמרך ראובן באשכנו או בבבל * ואח"כ ישים שני חלקי הראוי והנמנע לצר ויעלה בשמינית אל ההגדה האפשריית ויחקור עליה אם היה כאשר הגיד המגיד עליה אם לא* ואח"כ יעלה בענין התשיעי אל הבאת הראיה בדבר ההוא אם הוא מן הראוי יוציא ממנו מה שמחייבו בקצת הררך אשר אני עתיד לבארה * אבל הנמנע ימנע בו כל הרומה בדבר אשר גור בו * וכאשר יבטלו כלם ולא נשאר כי אם האחד. ההוא. אשר עלה בידו בענין העשירי והזדקק לו והזרכך. יפיל כל השערים הראשונים. מלבו אשר היו מספקין. מבוקשו ומשבשים אותו קודם העיון בו והסיר כל א' ואחד מהם * וכבר התבאר כי המעיין החל בעיון מדברים מעורבים ולא זו לוקק. אותם תשעה מעשרה ואחר כן שמנה מתשעה ואחר כן שבעה משמנה עד שיסתלקו מעליו כל הערבובים נשאר לו המזוקק הצרוף" ואם הוא פוסק העיון בהגיעו אל הענין הרביעי או החמישי או איזה מעלה שתהיה כבר סרו מעליו מן הספקות כפי המעלות אשר הניח אחריו ונשארו עליו מהם כפי אשר הניח מן המעלות לפניו * ואם הוא מחזיק הענין שהגיע אליו יקווה לו שישוב עליו וישלימנו ואם איננו מחזיק צריך לשוב אל הענין מראשיתו * ובעבור הדבר הזה טעו אנשים רבים ומאסו בחכמה קצתם מפני שלא ידעו הדרך אליה וקצתם ידעו ונכנסו בדרכה אך לא השלימוה והיו מהאובדים וכמו שאמר הכתוב (מפלי כ'ס ט"ו) אדם תועה מדרך השכל בקהל רפאים ינוח : \| ואמרו חכמי ישראל במי שלא השלים ענייני החכמה משרבו חלמירי שמאי והלל שלא שמשו כל צורכן רבו המחלוקות * ולמדנו מזה כי התלמידים כשהם משלימים הלימוד לא תהיה בניהם מחלוקות ולא ערבות על כן אל ישיב הכסיל או הקץ חטאו על הבורא יִתִבְרךְ הוא הטוב + אלה הספקות סכלותו וקוצו ועצלתו בהם כאשר ביארנו * כי לא יתכן שיהיה מעשה ממעשיו ברגע. = . אחר בהפתלקות הספקות כי אז היה יוצא מחוק הברואים והוא > נברא < ומי שלא תלה החטא בזה בעצמו אך התאוה שישימהו. הקדמת המחבר 1 הבורא יודע מדע שאין בו ספק כבר ש\ שישימהו אלהיו דומה לו כי היודע בלא סבה הוא הבורא יתחברך וכאשר אני עתיר לבאר * אבל כל הברואים לא יתכן שיהיה מדעם בלא סבה והיא הררישה והעיון הצריכים למדה מהזמן כאשר ספרנו * והם מתחלת רגעי הזמן ההוא עד אחריתם בספקות כאשר ביארנו * והמשובחים הם הממתינים עד אשר יצרפו הכסף מן הסיג וכאשר אמר (מטלי כ"ס ד') הגו סיגים מכסף * וימיצו חלב המלאכה ער אשר יוציאו חמאתה וכמו שא' (טס ל ל'"ג) כי מיץ חלב יוציא חמאה וגו'* ועד אשר וצמח זרעם ויקצרוהו כמו שא' (סופע י י"3) זרעו לכם לצדקה קצרו לפי חסד * ועד שיתבשל פרי עצם וישוב למזון וכמו שאי (מטלי ג' י"ק) עץ חיים היא למחזיקים בה 1 = = וכיון שהשלמנו מה שרצינו לזכרו מענין השבושים והספקות אנחנו צריכים לבאר מה היא האמונה * ונאמר כי היא ענין עולה בלב לכל דבר ירוע פתבונה אשר הוא עליה * וכאשר תצא חמאת העיון יקבלנה השכל ויקיפנה ויכניסנה בלבבות וספ בהם ויחיה בהם האדם מאמין בענין אשר הגיע אליו ויצניעהו לעת אחרת או לעתים וכמו שא' (טס." י"ד) חכמים יצפנו דעת וכמו שא' (סיוב כ"כ כ'כ) קח נא מפיו תורה : והאמונה על שני ררכים אמת ושקר * והאמונה האמיתית היא שידע הרבר כאשר הוא הרב רב והמעט מעט והלבן לבן והשחור שחור והנמצא נמצא והנעדר נעדר + והאמונה השקרית היא שידע. הדבר בהפך מה הוא הרב מעט והמעט רב והלבן שחור והשחור לבן והנמצא נעדר והנערר נמצא * והחכם המשובה מי ששם אמתות הדברים שרש ומנהיג עליהם דעתו ועם הכמתו \| בוטח אל המובטח בו ונזהר ממה שצריך להזהר ממנו * והכסיל המגונה מי ששם דעתו לשרש וחושב כי אמתות הדברים הולכות > אחר דעתו ועם שכלותו בוטח במה שצריך להזהר ממנו ונזהר מהבטוח בו וכאשר אמר החכם (מפני י"ד ט"ז) חכם ירא וסר מרע . וכסיל מתעבר ובוטה : ואחבר אל המאמר הוה זכרון אנשים תמהתי עליהם המה עבדים וחושבים כי אין אדון להם וסמכו על כל מה שהרהיקו שהוא בטל וכל מה שיקיימוהו שהוא מקויים אלה אשר צללו בתהומות האולת וכבר הגיעו אל תהומות האברון < ואם האמת אחם מי שאין לו מהם ממון יעלה על רעתו שתיבותיו וארגזיו = 8 \| הקדמת המחבר מלאים ממון ויראח מה יועיל .לו + או יעלה על רעתו שהוא בן שבעים שנה והוא בן ארבעים ויראה מה יועיל לו * או יעלה ברעתו שהוא שבע כשהוא רעב או שהוא רוה כשהוא צמא או שהוא מכוסה כשהוא ערום ויראה ענינו מה יהיה * ומי שיש לו מהם אויב מזיק יעלה ברעתו שאויבו כבר מת ואבר ואיננו ירא ממנו ומה מהרה תבואהו רעה שלא יגור ממנה * וזאת היא האולת הגמורה מאנשים חשבו כי כאשר לא יאמינו באהותו ינוחו ממצותיו ואזהרותיו וגמולו וענשו ושאר מה שרומה לזה ובכמוהם אמר הכתוב (ססליס 3' ג') ננתקה את מוסרותימו ונשליכה ממנו עבותימו : והנה קצת אנשי הודו התגברו לסבול האש והיא שורפת . אוחם בכל עת שיקרבו אליה * וקצת מהמתפקרים בעניני הבחרות מתגברים לסבול מכות המטות והמקלות והם מכאיבים אותם . בכל עת שיפנעו בם = כ"ש שיותר יהיה חזק מה שיגיע אל המתגברים על בורא הכל כענין הזה והם עם אולתם אינם נמלטים ממה שחייבה חכמתו וכמו שאמר החכם (ליו3 ט' ד') הכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם : יו שהשלמנו מה שראינו לחברו אל המאמר הראשון צריך שנרבר הנה על משכי האמת ונותני הבירור אשר הם מוצא כל ורוע ומבוע כל נורע ונדבר עליו כפי מה שהוא ראוי לענין הספר הזה ונאמר שהם שלשה משכים * הראשון ידיעת הנראה ' והשני מרע השכלי והשלישי יריעת מה שההכרח = מביא אליו: ונסמוך לזה ביאור כל אחד ואחד מאלה השרשים : ונאמר כי ידריעת הנראה הוא מה שישינהו הארם באחד + מן החמשה חושים אם בראות או בשמע או בריח או במשוש או בטעם" אבל מדע השכל הוא אשר יעלה בשכל כמו שהצרק טוב והכזב מגונה * אך מדע ההכרחית הוא מה שאם לא יאמין בו הארם יתחייב לבטל המושכל או המוחש * וכאשר לא = ותכן לבטל א' מהם מכריחו הדבר להאמין בענין ההוא : כאשר = אנחנו מודים בעל כרחנו כי יש לאדרם נפש אף על פי שאין אנו רואים אוחה שלא נבטל פעלה. הנראה וכי יש לנפש שכל אף על פיי שאין אנו רואים אותו שלא נבטל פעלו הנראה * . ואלה השלשה שרשים מצאנו בני אדם שאין מודים בהם והמעט מהם שכפר בשרש הראשון ואני עתיר לזכרם במאמר הראשון מן = הספר ואשיב עליהם * ובכפירתו בראשון כופר בשני ובשלישי מפני ו / בצ ל ו יא 0% ו 40 יל 9 , הקדמת המחבר 7% 9 שהם בנויים עליו * ורבים מאלה מי שהודה בראשון וכפר בשני ובשלישי ואני עתיד לזכור עוד דבהיהם במאמר הראשון ואשיב עליהם * ויותר מכלם מי שהודה בשני השרשים הראשונים וכפר/ - בשלישי * וסבת התחלק מעלותם בזה שמרע השני יותר נעלם מהראשון והשלישי יותר נעלם. מהשני * והפפירה יותר ממהרת = אל הנעלם מאל הנראה * ויש אנשים שכפרו במרה הזה להחזיק בתמורה וכל אחר מהם שלא כדעת חברו* וכל אחר מהם מקיים מה שהרחיק בעל רינו וטוען עליו שההכרח מביאו לזה כמי שקיים שכלם הדבריל. נהים וכפר: בתנועה * ואחר קיים כי כל הדברים נעים וכפר בנוח * וכל אחר משים הראיה שמביא חברו ספק ושבוש * אבל אנחנו קהל המיחדים מאמינים באלה השלשה משכים אשר למרעים* ונחבר אליהם משך רביעי הוצאנו אותו בשלש ראיות ושב לנו שרש והוא ההגדה הנאמנת כי היא בנויה על מדע החוש ומרע השכל ומה שחייבו* כאשר אני עתיד לבאה במאמר השלישי מן הספר הזה : ואומר הנה כי זה המדע רוצה לומר ההגדה הנאמנת וספרי הנבואה מאמתים לנו אלה השלשה שרשים כי הם מדעים אמתיים מפני שהוא מונה המוחשים המורחקים מן העצבים ומשים אותם חמשה ומחבר אליהם שנים כאומרו (תסגיס קט"ו ס') פה להם ולא ידברו עינים להם ולא יראו * והחמשה הם החושים עצמם * והשנים. המחוברים אליהם אחד מהם התנועה כמו שאמר (טס טס %') רנליהם ולא יהלכו ובה יודע הכבר והקל כאשר ימנע האדם התנועה לכבדותו או שלא ימנעהו לקלותו * וזה שהאנשים רצו להוסיף במספר אלה החושים ואמרו במה מהם תודע הקלות והכובד .ונאמר בחושי התנועה שבה תמצא הקלות והקושי והאחר הרבור כאמרו (טס עס 1') לא יהגו בגרונם והוא כלל הדבור בעל השמות והחבור וההקדמות והמופתים כאשר בארנו * וכאשר אמר לנו מדע השכל וצוה.בצדק והזהיר מהכזב באמרו (מעלי ס' 61 כיאמת יהנה חכי וגומר בצדק כל אמרי פי וגומר * ואח"כן אמת. לנו המדע ההכרחי כי כל מה שמביא לדחות מאומה מן המוחש או מן המושכל שהוא שקר ובטול מה שדוחה המוחש באמרו = (סווב. "םס ל) טורף נפשו באפו הלמענך תעוב וגו אבל בטול = מה שרוחה המושכל מהכזב והצדק באמרו (טס כ"ל כ"ס) אם: לא איפה מי יכזיבני ונומ" * ואח"כך הוריענו שכל המרעים בנויים \ 10 , הקדמת המחבר על מה שהשגנו בחושינו אשר זכרנום ומסתעפים מהם ומוצאים מהם כאמרו (פס "3 י"0) שמעו חכמים מלי ויורעים האזינו לי כו - אזן מלים תבהן וחיך אכל יטעם לו * ואחר כן אמת לנו האמרים הצדיקים שהם אמת כאמרו (פס ט"וי"ס) אחוך שמע לי וגו" אשר חכמים יגירו ולא כחדו מאבותם להם לברם נחנה הארץ וגומר * ויש להם תנאים כבר בארנום בפי' אלה הפפוקים במקומם * וכיון שוכרנו אלה השרשים הר' צריך שנבאר אופני הראיה מהם * ונאמר כי מדע החוש כל אשר יפול חושינו האמתי בדבוק אשר בינינו וביניו ראוי שנדע שהוא הוא באמת כאשר השגנוהו אין בו ספק אחר אשר נהיה רנילים בענין הדמיונים ולא נטעה בהם * כעם אשר השבו כי הצורה אשר תראה במראה כי היא צורה ברואה שם באמת ואינה כי אם טבע מיוחד לגשמים הזכים שתהפך צורת מה שהוא נכחה בה * ולא כעם אשר שמו הקומה אשר תראה במים נהפכת שהיא אמת חברא בעת ההיא ולא ירעו שהסבה בזה היא בשיהיו. המים יוחר עמוקים שיעורם משיעור אורך הקומה * וכאשר ישמר מזה וזולתו יגיע אל דעת המוחשות באמת ולא תטעהו הדמות כאשר אמר הכתוב (מ'3 ג' כ"בּ) ויראו מואב מנגד את המים אדומים כדם " אך המושכלות כל אשר יצטייר בשכלנו הנצל מכל פגע והוא מדע אמת אין בו ספק אחר שנדע איך נעיין ואחר כן נשלים העיון ונשמר מן הדמיונים והחלומות * כי יש עם שקיימום אמתות ברואות בצורות < אשר ראה האדם וחייבו עצמם זה כדי שלא ידחו הנראה ולא ודעו כי קצתם יהיה מעניני היום מחולף אשר עברו על המחשב ומזה אמר הכתוב (קסלת ס'3') כי בא החלום ברוב ענין * וקצתם מפני המזונות וחומם וקורם ורוכם ומעוטם * ובזה אמר הכתוב (ישעוס כ"ט ס') כאשר יחלום הרעב והנה אוכל וכאשר יחלום הצמא והנה שותה * וקצתם מפני המסך הגובר על המזג * והחם והלח = יחמה שמחות ומיני שחוק * והקר והיבש ידמה אבל ודאנות וכמו שאמר הכואב החולה (שיו ז' י"ג) כי אמרתי תנחמני ערשי ישא בשיחי משכבי והתתני בחלומות ומחזיונות תבעתני < אך בהם רמז מעט עליוני מתערב בהם על דרך הרמז והרמיון כמו שאמר. = (סס ד' י'ג) בחלום חזיון לילה וגו' * אבל ההכרחיי" מהמרעיי כאשר ישיג חושנו בדברים אחרים עמו אנו חייבי' שנאמין בהם. = כלם בין שיהיו מעט או הרבה מפני שלא התקיים המוחש ההוא. " / הקדמת המחבר .00 1 כי אם בהם ואפשר שיהיה א' ואפשר שיהיו ב' או ג' או ר' או יותר מזה ואפילו הגיעו % מה שהגיעו מפני שא"א בלתי המוחש ההוא וא"א בלערְיהם כלם : והאחד מהם כי כשאנהנו רואים עשן שנאמין מציאות האש במציאות העשן כי לא יתום זה כי אם בזה" וכן כאשר נשמעקול. אדם מאחורי הפרגור או מאחורי הכותל אנחנו חייבי' שנאמין במציאותו מפני שלא יהיה קול אדם כי אם מאדם נמצא * אבל מה שיוסיף על האחד כמו שאנו רואים המזון נכנס בבטן בעל י מונשם ותצא הפסולת ממנו * ואם לא נאמין בד' דברים לא ישלם מה שהשיגו חושינו והוא שיש בהם כח מושך המזון לפנים ' וכח מחזיק בו: עד שיתבשל ‏ וכח שמעכל אותו וכח דוחה פסלתן: בו. נרחה חוץ * וכאשר יהיה המוחש. לא יתום כי אם באלו הארבעה צריך שנאמין שארבעתם אמת * ואפשר שלא תשלם לנו: אמונת מה שנאמין ער שנחדש לו מלאכה שתאמחהן לנו * ואפשר. שנצטרך. למקאכות רבות וכאשר יתאמת שהדבר ההוא המוחש. נתלה בהם אנו חייבים: שנחשוב אותם כלם אמח עד שיחקיים המוחש הרוא * וזה כאשר נראה הירח מאיר על הארץ והוא בא בעתים שונים מיום ומלילה ועם זה הולך הליכה ארוכה והליכה קצרח כאשר יקצר עתים להגיע אל א' המחנות השמנה ועשרים אשר השגנו' וקראנו להם שמות וימשך. עתים ויעבור אותם + ועם זה אנו: רואים אותו פעם הולך בנגב ופעם בצפון ונדע מזה כי אם היתה לו תנועה אחת בלבד לא היחה מתחלפת הליכתו ורחבו * וראותנו התחלפותו מחייב שיש לו תנועות רבות ושהתנועו' הרבות לא תהיינה כי אם מנשמים רבים מפני שהגשם האחד לא ינוע בעת א' שתי תנועות מתחלפות כ"ש ג' או ר' י ושהנשמים הרבים השוים בצורתם פוסקים קצתם את קצתם ולכן התנועות יחסרו קצתם מקצתם או יוסיפו עליו ושזה לא יחאמת לנו כּי אם במלאכת השיעור שנקראת הנרס"ה* והיא תראה אוחם לנו: נכנסים בצורה על ררך ההרכבה אחר שנעמור על הפשוט מהם והתעסקנו לדעת הצורות הפשוטות אחר הנקודות והקוים עד שירענו הצורה המשולשת והמרובעת והעגולה והנכנסת והפשוטה והפוסקת עד שהגענו לידיעת הצורה הפוסקת ומה שמתברר מחלקיה. ומה שמתבטל עד שידענו כי צורות הגלגלים כרוריות או ענולוח ומקצתם בתוך קצתם * ובהשלמת המלאכות האה יתברר שו הקדמת המחבר לנו כו הליכת הירח מורכב מארבעה תנועות * וצריך שנאמין כיאה המלאכות אמת מפני שלא חתום לנו אמונת התחלפות הליכתו על החק הטבעי כי אם בהם * וכיון שבארנו איך יהיה המרע.. "= ההכרחי צריך שנזכיר מה שישמרהו מן ההפפר והוא שרוב מחלוקות בני אדם והתחלפות ראיותיהם בו וממנו * ונאמר כשיאמר אומר האמנתי בכך שלא אבטל המוחש אנו חייבין לעיין שמא המוחש יתקיים בזולת מה שהאמין בו ואם הוא כן מה שהאמין בו בטל * וזה כמי שהאמין כי החגורה ) בעבור שרואים מלבנתה שהיח עליה סבוב גלגל השמש מקרם וכאשר יבחנו דבריו נמצא זולתן אפשר והוא שיהיה זה איר עולה מחלק אישיי עומד או ככבים קטנים נקבצים או זולת זה ויחבטל מה שאמר + ואם יאמר אומר האמנתי כך שלא אבטל המושכל אנו חייבין לעיין אם המושכל ההוא. יתחייב בזולת מה שהאמין בו בטלה אמונתו = וזה כמי = שהשב שיש ארץ אחרת זולת זאת וראיותם על זה שתחיה האש באמצע כי. כל רבר השוב שמור באמצע * וכבר התישה לנו שנחשוב זה לאדם השוכן בארץ אשר הוא באמצע הכל ובטל מה שחייבוהו עצמם בו * וכשיאמר אומר האמנתי בכך הקשה על המוחש והיתה האמונה ההיא מפסרת מוחש אחר * נדון בגבול שבשני המוחשים כמו שחשבו כי הדברים כולם הוחלו מן המים + כו ב"ח מיפוד לח ועזבו: מה שהם רואים אותו מהגרת.המים מהתוכו לא יתכן שיהיה שרש כי לא יעמוד בעצמו וכאשר נפגשים בהבאת הראיה כמו אלה השנים הגדול שבהם יותר ראוי לראיה" וכאשר יאמר אומר האמנתי כך הקשה על המוחש ויהיה קצת. מאמרו פותר את קצתו מאמרו שקר* כמאמר אשר חשבו כיהטוב הוא כל מה שהוא ערב לנו מפני שכך הם חשים ואינם זוכרים שהריגתם תערב לשונאיהם כאשר הריגת שונאיהם תערב להם ויהיה טוב ורע יחד דבר שפותר זה את זה : \| וכשיאמר אומר האמנתי כך לעלת כך ודקדקנו העלה ההיא - ומצאנו אוחה מחייבת דבר אחר איננו מאמין בו כבר בטלח : כמאמר אנשי הקדמות האמינו כי הדברים קדומים מפנישאין אנו 16 66 15גת 6מה אוע6צ) שךך] ב6ב6פנמגעה 062 65 עת6 חגורה (* ]א 26000000 6 2%ע11[651 המח [38116) 038 ,(שרך .0000 0670108 טמטעה\|\עם] 61680 שו סא ,28 ,1845 - \| ו 0 א 0 הקדמת המחבר - 7 .2 מאמינים אלא במה שהשיגוהו חושינו * ואשר אין מאמינים כי אם במה שהשיגוהו חושיהם ימנעם שיאמינו כי הדברים קדמונים < כי אי אפשר שיחושו הקדמון בקדמותו * וכן אם יאמר אומר, מאנתי כך. לעקה כך ותמצאהו שנכנם ביותר קשה ממה שברח ממנו כאשר ברח קצת המיחדים מאמור -שאינו יכול על השבת ,אתמול נכנס במה שהוא יותר רע לספר עליו מה שהוא הבל וכאשר אני עתיך לזכור במאמר הראשון : \| = ואנהנו עתה כאשר נדרוש קיום אמתת מדע ההכרחי נשמרהו מחמשה הענינים האה המפסירים אותו * והוא שלא תגזר בזולתו אמחת המוחש * ולא תגזר בזולתו אמתת הידוע * ולא שיהיה מפסיר אמת אחרת * ושלא יסתור קצתו כל שכן שיכנס ביותר רע'/ממה שברח ממנו * וזה אמרי שמירת המוחש והמושכל ברנילות אשר זכרנו * ויהיו שבעה ענינים עם המתון על מלאכת העיון עד השלמתה תצא לנו האמת * וכשיבא זולתנו להביא לנו. = ראיה במדע ההכרחי נבחין דבריו באלה השבעה * וכאשר יבחן - במבחן וישקל במאזניו יהיה אמת גם כן מקובל * וכן נשתמש בהם בעניני ההגדה הנאמנת רוצה לומר ספרי הנביאים אך אין זה מקום לבאר בו כל אופניהם (כבר בארתי מזה קצת נרחב ב פתיחת פירוש התורה * ואם יאמר אומר איך נשים עלינו לדין העיון ביריעות ודקדוקים עד אשר נאמין אותם כפי: מה שיתבררו \| במלאכת השיעור ויתישבו והעם מרחיקים המלאכה הזאת עד שהם אומרים שהעיון בה מביא הכפירה ומביא אל האפיקורסות ' נאמר. כי זה אינו אלא אצל עמי הארץ שבהם כאשר סוברים עמי הארץ שבעיר הזאת. כי כל מי שהוא הולך אל ארץ הודו יעשיר < וכמו שנאמר על עמי הארץ שבעירנו שהם סוברים שרבר שהוא דומה לתנין בולע הירח ונקדר * וכאשר אומרים על קצת עמי הארץ שבערב שהם פוברים שמי שמת מהם ולא ישחטו גמלו על קברו יבואוהו ליום חדין רגלו * והרבה כוה ממה שראוי לשתוק עליו : ְאָם יאמר אומר הנה חכמי ישראל הוהירו מזה. ובלבר העיון בתחלת הזמן ותחלת המקום כאמרם כל המסתכל בארבע' דברים ראוי לו כאלו לא בא לעולם מה למעלה מה למטה מה לפנים מה לאחור * נאמר ונעזר באלהי₪ כי. העיון האמתי לא יתכן = שימנעוהו ממנו ויוצרנו כבר צוה בו עם ההגדה הנאמנת כאמרו \| (יסעיס מ' כ'6) הלא תדעו הלא תשמעו הלא מוגד מראש לכם הלא ) = 2% % ; 8 ---/-. ו 4. 2 הקדמה המחבר = הבינותם מוסרות הארץ * ואמרו החסידים קצתם לקצתם ‏ (סיוב ל"ד ד') משפט נבחר' לנו נרעה בינינו מה טוב * וכאשר יש: \| לחמשת האנשים בזה רוצה לומר איוב וחבריו מאמרים נרחבים" אבל מנעו שנעזוב ספרי הנביאים לצר ושנסמך על מה שיצא לכל = אחד ואחר ברעת עצמו בהעלותו על דעתו התחלות הזמן והמקום " = כי כל המעיין מן הצר הזה אפשר שימצא ואפשר שיטעה * וער שימצא יהיה בלא דרת ואם ימצא הדת ויחזיק בה לא יבטח מהעתקתו ממנה בספק שיעמוד לפניו ויפסיד עליו אמונתו ואנחנו כלנו מסכימים שהעושה זה חוטא אם הוא בעל עיון אבל אנחנו קהל בני ישרא חוקרים ומעיינים על דרך זולת זו שהוא מה שאני עתיד לזכרו ולבאר בע"ה : דע אלהים יישירך האיש המעיין בספר הזה כי אנחנו חוקרים ומעיינים בעניני תורתנו בשני ענינים = האחד מהם שיתברר \| אצלנו בפעל מה שידענו מנביאי האלהים במדע + והשני שנשיב על כל מי שטוען עלונו בדרבר מדברי תורתנו * והוא שאלהינו ית' חייבנו כל מה שאנו צריכים אליו מענין תורתנו על ידי נביאיו אחר שאמת להם הנבואה אצלנו באותות ובמופתים וצונו שנאמין בענינים ההם ונשמרם * והודיענו כי כאשר נעיין ונחקור יצא לנו הברור השלם בכל שער כאשר הודיענו על יד נביאו והבטיחנו כי לא יתכן שיהי' לכופרי' עלינו טענה בתורתינו ולא ראיה למספקים באמונתנו * והוא באמרו כמה' שהגיר לגו מן הדברים כלם שהם מוחלים והוא הבורא את התחלתם והוא א' אין שותף לו כאמרו (וסעיס מ"ד י) כה אמר ו"י מלך ישרצ וגואו ו"י צבאות אני ראשון ואני אחרון ומבלערי אין אלהים * ואמר אחריו במה שצוה בו והזהירנו ממנו והגיד אותה לנו שהוא היה והוא יהיה כאמרו (סס טס 1) ומי כמוני יקרא ויגיודה ויערכה לי משומי עם עולם ואותיות ואשר תבאנה ינידו למו * והסיר פחדנו מן החולקים עלינו כי לא יחכן להם שיגברו עלינו בטענה ולא שיראו עלינו הבר > מחוייב כמו שאמר (פס פס ס') % תפחדו ואל תרהו הלא מאז השמעתיך והגדתי ואתם עדי היש אלוה. מבלעדי ואין צור בל ידעתי + ואמרו אל תפחדו רוצה בו עניניבעלי דינין ברובם וכחותם ומדותם כמו שאמר במקום אחר (עס 65 י"ג) ותפחר תמיר כל. היום מפני חמ המציק * ואמרו ואל תרהו הוא כמו ואל. תיראו כאשר יבא בענין התמורה הה' במקום אלף ורוצה מן הדברים הקדמת המחבר 5 עצמם ומן הטעיות עצמם כאשר אמר במקום אחר (יסוקטל 3' ו) מפניהם אל תירא ומדבריהם אל תחת ואמר (טמות ט' כ') הירא את דבר י"י * ואמרו: הלא מאו השמעתיך רוצה בו ההגדות שעתידים לבא * ואמרו והגדתי רוצה בו ההגדות אשר חלפו כמו שאמר (יסעיס מ"3 ט') הראשונו' הנה באו וחדשות אני מגיד : ואמרו ואתם ערי דומה % מה שראה העם מן האותות הנראות והמופתים \| הנגלים והם על פנים רבים מבא העשר מכות על מצרים ובקיעת הים ומעמד הר פיני * ואני רואה כי ענין אות המן יותר נפלאת > מכולם כי הדבר המתמיד יותר נפלא מהנפסק כי לא יעלה בדעת תהבולה שתכלכל עם שמספרם קרוב לאלף אלפים אדם ארבעים שנה לא מרבר כי אם ממזון מוחל יחל אותו הבורא להם באויר * ואלו היה הנה שום פנים לתחבולה לקצת זה היו מקדימים אלה הפילוסופים הקדמונים והיו מכלכלים תלמיריהם בו ומלמדים אוחם החכמות והיו מספיקים להם מהצטרך להתעסק בקנין ולבקש עזר מבני אדם ולא שיחיו המון בני ישראל מסכימים על הענין הזה ומספיק זה בתנאי כל הגדה נאמנת * ועם זה כשהיו אומרי' לבניהם שאנחנו עמדנו במרבר מ' שנה אוכלים המן ולא היה לו שום עיקר היו אומרים להם בניהם הנה אתם מכזבים לנו* אתה פלוני הלא זה שרך ואתה פלוני הלא זה גנך אשר מהם הייתם תמיד מתפרנסים זה מה שלא היו בניהם מקבלים מהם בשום פנים : ואמרו היש אלוה מבלעדי רוצה בו שמא הייתם יראים שיהיה קצת מה שהגדתי לכם שהיה או קצת מה שהנדתי לכם שיהיה אין כן אם היחה בריאה מבורא זולתי ושמא לא הייתי יודע כל מה שיעשהו וכיון שאני אחד רעתי כוללת כל מה שעשיתיו ומה שאעשהו * ואמרו ואין צור בל ידעתי נכנסו בו גדולי בני אדם וחכמיה כי מלת צור נופלת על גדולי בני אדם כאמרו (יסעיס נ"ס 65 הביטו אל צור חוצבתם ואל מקבת בור נוקרתם הביטו אל אברהם = אביכם ואל שרה תחוללכם וגו' * ועוד (ססליס פ"ט מ"ל) אף תשוב צור חרבו ולא הקמותו. במלחמה * ורוצה בו כי אין חכם ואין גדול שלא אדעהו ולא יתכן שיהיה להם טענה עליכם בתורתכם ולא שכר לאמונתכם מפני שרעתי כוללת הכל והודעתי לכם אותו : = ועל הדרך הוה ירחמך האל נעיין ונחקור להוציא אל מה שהודיענו אלהינו במרע ובהכרח ויסמך לשער הזה שער שאנו צריכי לו * ונאמ' כשיהיו דברי התורות מתקיימות בחקיורה ובעיון 0 הקהמת המחבה ". הברור כאשר הגיד לנו אלהינו מה:אופניהחכמה שחוריענו אותם מהרך. הנבואה ‏ והעמיד \ עליהם מופתים ואותות. הנראות. לא המושכלות* אחר כך אשיב בעזרת האל התשובה השלמה * ונאמר: \| מפני שירע בחכמתו כי המבוקשים המוצאים במלאכת העיון לא - ישלמו כי אם במרה מהזמן כי אם ‏ ימחה אותנו בידיעת תורתו עליה. נעמוד זמן בלא' תורה עד שתשלם המלאכה ויתום העסק' בה ושמא רפים ממנו לא תשלם בו המלאכה בעבור חסרון שיש בו או שלא ישלם לו להתעסק בה בעבור שיקוץ בה או מפני שהספקות שולטים עליו ומבלבלים אותו * ושמרנו הבורא מכל אלו הטרחים' כלם במהרה ושלח לנו שלוחיו והגיר לנו בהגדה והראנו = בעינינו אותות עליה ומופתים שלא התערב בהם ספק ולא מצאנו הרך לדחותם כמו שאמר (טמות כ'כ"כ) אתם ראיתם כי מן השמים דברתו עמכם * ודבר. עם נביאו בפנינו ושם זה מחייב להאמין ב תמר כמו: שאמה /שס ייט י"ט): בעבור: ישמע ‏ העם בהפחו עמך"וגם בך. יאמינו. לעולם * . והתחייבנו מיד לקבל ענין התורה וכל אשר נכלל בה כבר התקיים בעד המוחש והתחייב בקבולו כל מי שהוגר לו בראיית ההגדה הנאמנת כאשר אני עתיר לבאר" וצונו שנרצ' לעיין במתון ער שיצא לנו זה בעיון ולא סרנו מהמעמי ההוא עד שנתקיימה טענתו עלינו והתחייבנו להאמין בתורתו ממה שראו עינינו ושמעו אזנינו = ואם יארך הזמן למעיין ממנו עד - שישלם עיונו לא יחוש לוה ומי שיתאחר בעבור דבר מונע מזה לא ישאר מבלי דת + ומי שיהיה מן חנשים או הנערים ומי שלא ידע לעיון חהיה דתו שלמה לו ומגיע אליה כי כל בני אדם שוים במרעים החושיים ישתבח החכם המנהיג * ובעבור זה אתה רואה. בתורה. מקבץ בהרבה מקומות הנשים והבנים והאבות בזכרון . האותות. והמופתים : \| \| ואחר כן אומר בהקרבת זה כמי ששקל מממונו אלף זוז לחמשה לכל אחר כ"ב זוז ולששה אנשים לכל אחר ששה עשר 4 = זוו ושני שלישי זוז * ולשבעה לכל אחר. ארבעה עשר זוז ושתי = שביעיות + ולשמנה אנשים לכל אחד שנים עשר זוז ושלש שמיניות" שו \| = הקדמת: המחבר - 6 \| 17 לרעתו מדרך החשבון. כל א' כפי השגתו והבנתו ומה שקורה לו מדבר מוגע * וכמי שספר על חולה מהחולי' בענין מענוני החולי והוא נותן במהרה עליו אות טבעי' ער שיעמוד הדורש אותה מדרך. העיון על מבוקשו * וראוי שנאמין עור שהתורה היתה לבורא על ברואיו: קודם בני ישראל באותות ובמופתים נגלים* מי שראה יש > עלוּן. שענה במה שהשינו חוש ראותו * = ומי שהוגד לו יש עליו טענה במה שהשיגו חוש שמעו * וכמו שאמרה חורה על קצתם (בהלטיס י"ק י"ט) כי ידעתיו למען אשר יצוה וגו' : \| == ואסמיד לרברים האה מה שעלה ברעתי בסבות אשר הפילו בכפירה ובכזב וברוח מהאמנת האותות והעיון באמונות '. כי אני רואה מהם שמונה הם נמצאות הרבה * תחלתם כובר הטורה על טבע בני אדם וכאשר ירגיש הטבע בענין שבא עליו לחזק אותו ולאמצו בראיה ומשתמש בה בענין התור' הוא בורח ומפחד מזה * ובעכור זה אתה רואה הרבה בנ אדם אומרי'האמת כברהי ומחם אומרים האמת מרה* והם רוצים בחירות ובורחי' ממנה ועלוחם אמר הכתוב (יסזקסל "5 ט'ו) רחקו מעל י"י לנו היא נתנה = הארץ למורשה * ולא הבינו הפתאים כי אם ילכו לרצון הטבע > בברחם מהעמל והיגיעה ישארו רעבים ונענים בבטול הורע והבנין : זהשנית הסכלות הגוכרת על רבים מהם והוא מדבר. בלשון האולת וחושב בלבו העצלה ואומר מבלי מחשב אין דבר + וכן במצפונו * ובאלה הוא אומר (סשע " ג') כי. עתה יאמרו אין מלך לנו כי לא יראנו את י"י והמלך מה יעשה לנו" ואינם חושבים כי כאשר הם מרברי' בקצת האולתות הא והנבוהות ימותו ויאבדו : והשלישית נטות האדם למלאת תאוותיו במאכל ומשתה ומשגל = ובקנין והוא ממהר לעשות זה בזריזות בלי מחשבה ובהם אומר 9% הכתוב (ססליס ל'ג 3') אמר נבל בלבו אין אלהים וגו'* ולא חשב כי וכאשר יעשה זה בחליו ובבריאותו ויאכל כל מה שיתאזה וישנל = כל אשר ימצא ימות ויאבד : והרביעית הקיצה בעיון ומיעוט = \| התישבות בעת השמע והמחשב ומספיק לו המוער ויאמר כבר . << עיונתי ולא יצא לי כי אם זה ובהם אמר ‏ חכתום \| (מפלי :"3 כ') = "לא יחרוך רמיה צידו וגו' * ופירוש רמיה הקץ לא יגיע לחפצו * = ולא ידעו כי אם ינהגו בזה בענין תאותם. לא חשלם להם : = והחמישית עות וגאוה שגוברי' על האדם ולא ודה כי יש חכמה = נעלמת-ממנו ולא מרע עמר לפניו ובהם: אמה:הקתוב (תסל' * ד) ו גו (/ 18 הקדמת המחבר רשע בגוב' אפו בל. ידרוש וגו' ולא הרגיש כי הטענה הזאת לא תועילהו בעשות טבעת ולא בכתיבת אות : והששית מלה שישמענה האדם בשם אחר מן המכחישי' והגיעה אל לבו ותמחצנו. ויעמוד כל ימיו במחצו ובו אומר (מפלי י"ס ס') דברי נרגן כמתלהמי" וגו' * ולא חשב כי אם לא יגן על עצמו מהחום והקור יביאוהו אל המות : והשביעית ראיה חלושה שמע אותה מאחד מן המיחרי' והוא חושב כי הכל הוא כן ויהיו משחקים עליהם ומלעיבים בם ולא העלה במחשבתו כי סוחר הבגדי' היקרים אם איננו בקי בקפול' לא יפחית זה הבגדים מאומה : והשמינית ארם שיש בינו ובין קצת המיחדים שנאה ומביאו זה עור לשנוא אלהיו ' ובהם הוא אומר (ססל קי"ט קל"ט) צמתתני קנאתי כי שכחו דבריך צרי ולא ירע הכסיל ששונאו לא יוכל להגיע ממנו מה שהגיע הוא מעצמו כי אין ביכול' משנאו להתמיד עליו הענוי המכאיב עדיער* . אך מי שהיה מנהגו חלוף הדעות כאשר השב בפסוקים מהמקרא וראה בהם מה שהרחיקו או שהתפלל לאלהיו ולא ענחו ושאל ממנו ולא נחן לו * או שראה רשעים שלא נקם מהם * או שהיה תמה איך תעמור לכופרים מלכות או שראה המות אוסף את הבריות וכולל אותם או שענין האחדו' והנפש וענין הגמול והעונש לא עלה בשכלו * אלה כלם והדומה להם אני עתיר לוכור כל אי מהם במאמר אשר הוא ממנו ובשער הראוי לו ואדבר עליו כפי \| היכולת ואקוה שאגיע בו אל תקות המנחגים בזה בע"ה : = וכאשר הגיעו הרברים ער הנה אני רואה לוכור ענין הספר ומספר מאמרם ואח"כ אחל לבארם ואקדים בהתהלתם וכרון מה שבא ברברי הנביאי' ואח"כ אביא עליה' המופתי' המושכלי' כאשר הקדמתי * ואומר כי כל מאמרי הספר הזה עשרה : \| המאמר הראשון בשהעולם וכל אשר בו מחודש י 03 המאמר השני \| בשהבורא אחד * + המאמר השלישי בשיש לו צווי ואזהרה. : 4 המאמר הרביעי בעבורה והמרי : - המאמר החמישי בוכיות ובחובות : ל המאמר חששי - בנפש ובענין המות ומה שאחרין : המאמר השביעי בתחיית המתים * המאמר השמיני בגאולת בנו ושראל * המאמר התשיעי בנמול והעונש ' 4 מאמר ראשון חדוש 19 המאמר העשירי במה הוא הטוב לארם שיעשהו בעולם הוה ואחל בכל מאמר במה שהוא לו ממה שחוריענו אהונו ובמה שמחזקו מן המושכל ואחר כן אסמיך לו מי שנט' ציו ומי שחלק עליו ממי שהגיע אי ואזכור מה שיש לו מן הדברי' ומה שיש עליו מן התשובו' ואח"כ אחתום בראיות הנבואה אשר לענין ההוא שר לו המאמר * ומהאלהים אשאל להישירני וכל מי שמעיין בו ולהגיעני אל תאותי בעדו וחסידיו והוא שומע קרוב : נשלמה ההקדמה : חהמאמר הראשון בשהנמצאות כלם מחודשות : אמר יהודה בן שאול * אמר מחבר הספר הקרמת המאמר הוה כי כל מעיין בו הוא רורש רבר שלא נפל עליו ראות העין ולא השיגוהו החושי' * אך הוא משתדל לקיים אותו מררך הבאת הראיו' מן המושכל והוא איך היו הדברים לפנינו ועיקר הדבר = שהוא דורש רק למאר לא ישיגהו החוש והוא משתרל להשינו במחשבה * וכיון שהענין המבוקש כן הית' כוונת מבקשו שימצאהו כאשר ימצאנו על הצור' אשר בקש למצאו בה אין ראוי להרחיקו ולא שיתעסק למצאו בצורה אחרת וידיע' איך היו הדברי' לפנינו הוא דבר שלא ראה אותו אחר מן המדברים אבל כלנו מכוונים להגיע בשכלנו אל דבר רחוק ועמוק מחושינו * וכאשר אמר החכם בזה (קסלפ ז' כ"ד) רחוק מה שהיה ועמוק עמוק וגו'* וכאשר יצא לנו כי הדברים חודשו לא מדבר וחושינו לא נפלו על רבר = כזח אין ראוי לנו להתרחק ממנו ולמהר לומר איך נודה בדבר שלא ראינו כמוהו אך תנוח רעתנו עליו ונשמח בו כיון שהגענו אל מה שבקשנו * והוצרכתי להקדי' ההקדמ' הזאת שלא יקוה הקורא בספר הוה שאמציאנו דבר לא מדבר בראות עין והקדמתי לו כי אי היה זה אפשר לא היה צריך לראיה ולא לעיון ולא להוצי' דבר מתוך דבר * ועור כי היינו אנחנו ושאר בני אדם שוים במציאותו ולא היינו חולקי' בדבר מעניניו* אבל הצטרכנו אל עיון שיגלה אותו לנו ולראיה שתבארהו לנו מפני שלא היה נראה ולא מוחש: ולא אנחנו בלבד הסכמנו עם נפשנו על הודאת רבר שלא . 20 מאמר ראשון חדוש ראונו כמוהו בתחלה אך כל המעיינים והמביאים ראיווז חסצימו עם נפשם על כזה + כי אנשי הקדמות הם משתרלים לקיים דבר שאין: לו תחלה ולא סוף ולא נפלו חושיהם על דבר שחשו אוחו והשיגוהו שאין לו תחלה ולא סוף אבל הם משתדלים להשין את זה בשכלם * ובעלי השניים משתרלים לקיים שני שרשים > זה הפך זה מתפרדי' נמזגו והיה העולם * והם לא ראו שני רברים. זה הפך זה נפררי' ולא איך נמזגו ונתערבו < אך הם משתרלוי להביא ראיה על זה בררך השכל * ובעלי החמר הקדמון הם מכווני' לקיומו היולי רבר שאין בו חום ולא קור ולא לחות ולא יובש נהפך בכח מהכחות והיו בו אלה הארבעה ' והם לא השיגו : דבר אין בו אחד מן הארבעה ולא איך יהפך ויתחדשו בו הארבעה אבל כוונתם לעמור עליו מדרך הקשת השכל וכן כל שאר הדעות כאשר אני עתיר לבאר * וכיון שהרבר כן כבר הסכים הכל עם נפשו על הוראת רבר בתחל' לא .נפל עליו ראות עין : ואתה המבקש ירחמך ה\ כאשר יצא לך ממאמרנו כמוזה והו' היות דבר לא מדבר % תמהר להרחיקו כי כמו: זה בקשת מתחלת בקשתך וכל מבקש זולתך .כן בקש + אך שמע והתבונן כי ראיותיך חזקות מראיותיהם ויש לך טענות שתשיב בהם על כל כת מהם ואחר וה שאתה יש לך יתרון עליהם באותות ובמופתים שהתקיימו לך החוק באלה השלשה דברי' בכל שער מהספר הזה והם שראיתך יותר חזקה ושיש לך תשובות על מי שחולק עליך ואותות נביאיך מהיתרון : וכאשר בארתי ההקדמה הזאת אומר כי אלהינו יתברך וותעלה הודיענו כי כל הדברים מחורשים והוא חרשם לא מדבר כמו שאמר (ברלסיס 5 6') בראשית ברא אלהים וגו' + ואומר עוד- (שעיס מ"ד כ"ד) אנכי י"י עושה כל נוטה שמים לבדי וגומ' + ואמת זה אצלנו באותות. ובמופתים וקבלנוהו * ואחרי כן עיונתי בענין הזה היתאמת בעיון כאשר התאמת בנבואה -ומצאתין כן מפנים רכים אקצר מכללם ארבע ראיות : הראשונ' מהם מן התכליות וחוא שהשמים והארץ כיון שהתחברר שיש להם תכלי' בהיות הארץ באמצע וסבוב השמים פביבותי' התחייב. שיהי" לכחם תכלית * כי אי אפשר שיחיה כח לאין תכלית בגשם בעל תכלי' ודוחה זה הירוע וכאשר יכלה הכה השומר אותם התחייב שיהי' להם 77 7 מאמר ראשון חחוש \| 21 ולא מהרתי לגזור אומר בח ער שבררתיח באמרי שמא הארץ אין לה תכלי' בארך וברחב ובעמק * אחרי כן אמרתי אלו היתה כן לא היתח השמש מקפת אותה ער שהיה משלמת סבובת בכל יום ולילה פעם אהת ותשוב זורחת ממקום שזרח' ובאה למקום שראה וכן הירח ושאר הכככים * ואחרי כן אמרתי שמא חשמים אין להם תכלית ואמרתי ואיך יהיה זה והם מתנועעים ‏ כלם וסובבים סבום חארץ תמיד כי לא יתכן לחשוב כל הגלגל הקרוב אלונו הוא אשר יסוב והשאר יותר גרול משיסוב מפני שאין אנו משכילים כי אם זה חרבר אשר יסוב ולא נשכיל אחריו דכר אחר. כל שכן שנאמין שהוא שמים ונאמר שהוא סובב * ואחרי כ חקרתי ואמרתי שמא יש ארצות רמות ושמים רבים יקיפו כל שמים מהם הארץ שלחם ויהיו - עולמים שאין להם תכלית ' וראיתי זה נמנע מצר הטבע כי לא יתכן להיות עפר ממעל לאש בטבע ולא אויר תחת מים בטבע כי האש והאויר קלים שניהם והעפר והמים כברים שניהם + וידעתי כי אילו היה בנמצא גוש עפר חוץ לארץ הזאת היה בוקע כל אויר וכל אש עד אשר יניע לעפר הארץ הזאת . וכן אם היה מקוה מים חוץ למים האלה \| חיה בוקע האויר והאש ער שיגיע למים האלה ומצאתי המציאה הגמורה כּי אין שמים בלתי אלה ולא ארץ כי אם זאת וכי השמים האלה יש להם תכלית והארץ הזאת יש לה תכלית וכאשר נשמיהם יש להם גבול כן יש לכהם גבול מגיע % קץ ויעמוד אצלו ולא יתכן: להם לעמור אחר כלות הכה ההוא ולא ימצאו קודם היותו ומצאתי הכתוב שהעיר עליהם בתכלית באמרו (דבריס י'ג ס') מקצה הארץ ועד קצה הארץ ולמקצה השמים ועד קצה השמים ' והעיר כי השמש תסובב סבוב הארץ ותשוב בכל יום וזורח השמש ובא השמש (קסלת 6'.ס) : וחראיה חשנית מקבוץ החלקים והרכבת הפרקים + והוא שראיתי הגשמים חלקים מחוברים ופרקים מורכבים . והתבאר \| לי בהם פימן מעשה חעושה והחרוש אהר כן אמרתי שמא אלה הפרקים וההבורים אינם כי אם בגשמים הקטנים ' רוצה לומר גשמי החוש והצמח * ופשטתי מחשבתי אל הארץ וחנה חיא כן כי: חיא עפר ואבן וחול והדומה להם מקובצים * ועליתי בה אל חשמים וראיתי בם כתות רבות מן הגלגלי' קצתם בתוך קצתם * יש בהם ‏ כתות. מן המאורים הנקראים ככבים נגזרו. גדול וקטן \| ולת חן \| .הוור -- ידו ד ו 29 מאמר ראשון חדוש רב אור ומעט אור והורכבו בתוך הגלגלים ההם * וכאשר נתברר לי הקבוץ: והחבור וההרכבה אשר הם החדושים בנשם השמים וזולחם האמנתי בעבור הראיה הזאת עוד כי השמים וכל אשר בהם מחודשים * ומצאתי הכתוב אומר כי פירוד חלקי החיים וחבורם יורה על הדושם והוא אמרו (ססכיס קי"ט ע"נ) יריך עשוני ויכוננוני * ואמר בארץ (יטעיס מ"ס י"ק) יוצר הארץ ועושה הוא כוננה * ואמר בשמים (ססליס ס' ד') כייאראה שמיך מעשה אצבעותיך ירח וככבים אשר כוננת : והשלישית מן הראיות המקרים * והוא שמצאתי כל הנשמים לא ימלטו ממקרים שיקרו בכל אחר אם מעצמו אם מזולת עצמו כמו שיולר. החי והצמח ויגדל עד אשר ישלם ואחר כן וחפר ויתפרדו חלקיו < ואחר כן אמרתי שמא הארץ נמלטת מאלה המקרים * והשתדלתי בה ומצאתיה שאיננה נמלטת מצמח וחיים שהם מחודשים וידוע כי מה שאיננו נמלט מן המחודש שהוא כמוהו* אחר כן אמרתי שמא השמים נמלטים מחדושים כאלה: והשתכלתי והנה אינם נמלטים מחדושים ועקרם התנועה הדבקה בהם לא תנוח אבל תנועות רבות שונות עד אם תערוך אחת מהנה % האחרת תדע כי יש להם אחור ומהירות ומהם נפילת אור קצתם על קצתם ויתחדש בהם האור כירח + ומהם שמראה = קצת הכבים לקצת האודם והלובן והירקרק והירוק * וכאשר מצאתי החדושים שכללו אותם והם לא קדמו להם האמנתי כל מה שלא קדם החדוש הוא כמוהו בעבור שהוא נכנס בגדרו* ואמר הכתוב בחדושי הארץ והשמים שהם מורים על תחלתם (יפעיס מ"ס י"5) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני ידי נטו שמים וכל צבאם צויתי : \| 1 והראיה הרביעי" מהומן' והוא שירעתי כי הזמנים שלשה חולף ועומר ועתיד * ואף על פי שהעומר פחות מכל עתח שמתי העתה כנקורה ואמרתי אם יהיה הארם משתרל במחשכתו לעלות מהנקודה הזאת למעלה לא יתכן לו זה בעבור שהזמן אין:לותכלית ומה שאין לו תכלית לא תעלה בו המחשבה למעלה ותעבור בו" העפָה עצמה תמנע שתלך בו ההויה למטה ותעבור בו עה שתניע אצלנו* ואם לא תגיע ההויה אלינו לא נהיה + ויהיה ההבר מחוייב:: שאנחנו המון ההוים אינם הוים והנמצאים אינם נמצאים * וכאשר מצאתי עצמי נמצא. ידעתי כי.ההויה עברה על הומן ער שהגיעה 0 מאמר ראשון חדוש כל אלי * ולולִי שיש לומן תכלית לא היתה ההויה עוברת בו והיתה דעתי בזמן גם כן בזמן העתיר כאשר היתה דעתי בחולף בלא עכום * ומצאתי הכתוב אומר כמו זה בזמן הרחוק * כל אדם חזו בו אנוש ישיט מרחוק * ואמר (סִיוּ3 ל"ו ג') אשא רעי למרחוק : והגועני על אחד מהמכהשים ממי שפגע זולתי מהמאמינים : שטען על הראיה הזאת ואמר היתכן שיעבור הארם מה שאין לו תכלית. לחלקיו בהליכה כיי כל מיל שילך אותו האדם או אמה ויעלה. אותו על מחשבתו. נמצאהו מתחלק להלקים, שאין להם תכלית * ומקצת המאמינים הוצרך להודות בהלק שאינו'מתחלק : וקצתם. הודה- ב שפ ר"ה) פירוש הוא הדלוג מלמטה למעלה : וקצתם הודה בנפילת חלקים רבים על חלקים? והשתכלתי בטענה ; הזאת. ומצאתיה נבהלה מפני שהלוק הדבר לאין תכלית אינו נופל כיי אם במחשבה ולא יתכן שיפול בפועל מפני שהוא רק. מנפול הפעל עלין או החלוק" ואם הזמן החולף עברה אותו ההויה במחשבה לא בפעל הוא בעיני דומה הטענה הזאת = ואם ההויה עברה בזמן בפעל ער שהגיע אליתהיה זאת הטענה אינה שוברת טענותינו מפני שהיא במחשבה ואחרי אלה הראיות יש לי ראיות אחרות + מהם מה שכתבתיו בפרשת בראשית ומהם מח . שכתבתיו בפירוש הלכות יצירה ובתשובותי על חיוי הבלכי * חוץ מדברים אחרים תמצאם בשאר חבורי * ועם כל וה אומר כי התשובות אשר אשיב בהם במאמר הזה על מי שחולק על הדעת הזה הם כלם מחזקות ומאמצות אותו. וצריך שיתבונן האדם בהם + ויחובר מהם אל הרעת הזה מה שהוא 32020 א - תג 584 מז גגג[8ע19 .שתהצקס ,6/76/ כ 82 (" מגאמז 818 םש , 062011626 פ'ג %016ע161158'' 116 ג[סנ[מופ 656+קטה06 03606 בז001 ,811665 15 פה]6 5[ה (0186ג1\/ 6תו0 מת66 סו ,616הע1 מוו .906 60 50 פה 8ה 0‏ מעס6התה התג 06תהעםמ10[50 גמ6מו6 תסצ ₪ 9ב \ 4 7 : 61 6080ע0טו1ת 580 ; 006856 8 036260 688 ב6ע6₪ 120118 68 886ומנה6עט0 516 כ \|\| ב] ; 8 -136 6 610000 ,21856 ע06 בסטה עהצו ע 10‏ .מ רע ₪ מ66 בסזם0 5 ₪ כב \| 1556[160ווה ₪ מ ג עס 5 נמתסל >מטפקטהם 0 8 1 ותה תסצ %; - /. \| \ / ו : .6 .8 ,₪מ17000786020 860806 5ע6ת6טעמעהה11 4 מאמר ראשון חדוש דומה לו וכאשר התברר לי ברור גמור כי הדכרים כלם מחורשים עיינתי אחר כן היתכן שיעשו את עצמם או לא יתכן שיעשה אוחם כי: אם זולתם + ובטל אצלי שיהיו הם עושים את עצמם מפנים אני זוכר מהם שלשה * הפנים הראשונים הם שכל גשם שנכוין אליו מן הנמצאות והשבנו שהוא יעשה את עצמו ‏ אנחנו יודעים שאחר הויתו יהיה יותר חזק ואמיץ על עשות כמוהו' וָאם עשה את עצמו והוא חלש יעשה כמוהו והוא חזק * וכאשר נלאה לעשות. כמוהו והוא חזק. כבר נלאה לעשות כמוהו והוא חלש והפנים השניים כי כאשר נעלה במהשבתנו שיעשה הרבר את עצמו זה שקר על שני חלקי הזמן כי אם נשתדל להודות בעשוחו עצמו קודם שיהיה יודעים אנחנו כי אז היה נעדר והנעדר לא יעשה דבר * ואם נאמר כי אחר שהיה עשה את עצמו כיון שקרמה הויתו איננו צריך לעשות את עצמו ואין בכאן חלק שלישי = כי אם עתחה אשר איננה סובלת מעשה ' וה פנים השלישיים כי כאשר נהשוב שהגשם יכול לעשות את עצמו לא. יתכן: זה אלא ער שנחשוב עליו שהוא. יכול לעזוב עשותו את עצמו" ואם נחשוב עליו זה נמצאהו נמצא ונעדר יחד מפני שמחשבתנו יכול לא יהיה כי אם נמצא וחברנו \יו מאמר שלא יעשה אח עצמו הוא שנאמין שהוא נעדר * ומה שהביא לקבץ נמצא עם נעדר לרבר אחד בענין הוא שקר משחת * ומצאתי הכתוב שקרם להכחשת הענין הזה באמרו (תסליס ק' ג') הוא עשנו ולא אנחנו ובקצפו על מי שאמר (יסזק' כ"ט ג') לי יאורי ואני עשיתיני * וענשו אותו : \| \| ואחר הפנים האלה אשר בטלו אצלי. שיהיה הדבר מחדש את עצמו וחייבו שוולתו עשהו עיינתי במלאכת העיון אם מחרשו עשהו מדבר או לא מדבר כאשר נכתב בספרים * ומצאתי שנעלה. בשכלנו שחדשו מדבר טעות מפני שהוא דבר סותר קצתו את קצתו מפני שאמרנו הרשו מחייב שיהיה העצם נברא מוחל. ואם נשער המאמר מדבר נחייב ‏ שחומך שלו קרמון לא נפרא ולא מוחל וכאשר נעלה על השכל חרושו לא מרבר נמצאהו דבר ישר : ואם יאמר לי אומר חייבת לרברים עושה בידוע מפני שלא ראית במוחש עשוי כי אם מעושה ולא פעל כי אם מפועל ג"כ > לא ראית במוחש שיחיה הבר כי אם מדבר ואי שמת ראיתך" = שאין פעל כי אם מפועל ולא שמת ראיחך שאין דבר כי אם מאמר ראשון חדוש 2 מרבר והם שוים במציאה אומר לו כי היות רבר מדבר או לא מדבר הוא המבוקש אשר דרשתי להביא חראיות עליו * ולא יתכן שיהיה הרבר אשר יתעסקו להביא ער עליו שיעיר הוא על עצמו באחת :משתי המעלות אבל מביאים עד מזולתו כאשר היה אין פעל כי אם מפועל לצר מן המבוקש הזה אשר אנחנו מבקשים אמתתו לקחתיו לראיה עליו ודן לי היות דבר לא מדבר עם שמצאתי קצת מהרברים אפשר שיאמר עליו זה אלא שהמאמר דק יוצא: חוץ לענין הספר והנחתיו ולקחתי הגלוי ‏ והתבאר לי עור כי כל מה שנחשוב שהנמצאות נבראו ממנו כבר חייבנו שהדבר ההוא הוא קדמון ואם היה קדמון ישתוה חוא והבורא בקדמות התחייב שלא יוכל לו לברוא ממנו דברים ולא היה נשמע לו להפעל כרצונו ולהצטייר כחפצו אא שנחבר איהם עלה שלישית. למהשבתנו הפרידה ביניהם עד שהיה בה זה עושה וזה עשוי ' ואם נאמר זה נאמר דבר שאיננו נמצא כי לא מצאנו כי אם עושה ועשוי לבד + וזכרתי עור כי עקר מבוקשנו היה מי עשה ‏ + (מדבר כי העושה ראוי שיקדם לעשוווואין א' מהם יותר ראוי ? להיות סבה להויית האחר ממה שיהיה האחר סבה להוייתו וזה שקר גמור * וזכרתי עוד כי האומר שהוא ברא דבר מרבר כשימשך האדם עמו ימשכנו עד שיביאנו אל שלא ברא דבר כלל * והוא שהסבה המפלת בלב היות דבר מרבר הוא המוהש \|כן השגעוהו: ויאמר כּי המוחש גם כן יושג שיהחיה במקום ובזמן ובצורה מצויירת = ובשיעור משוער ובמצב. נצב ובצירוף מצטרף ושאר התכונות הדומות לאלה כי משפטם כלם בשער הוה כמשפט דבר מרבר' ואם נבוא להשלים כל משפטיהם ער שנאמר נברא דבר מדבר בזמן ובמקום ובשיעור משוער ועל מצב נצב ובצירוף מצטרף והדומה להם והיו. כלם קדמוניות לא נשאר אם כן דבר לבורא ותבטל הבריאה כלל * ורקרקתי עור כי אם לא נודה היות רבר לא מדבר לפניו לא יתכן שימצא דבר כלל * והוא שאם נעלה במחשבתנו רבר מרבר יהיה דרך הדבר חשני במאמר כדרך. הראשון ותנאו: שלא יהיח כי אם מדבר שלישי וררך השלישי כררך חשני ותנאו, שלא יהיה כי אם מדבר רביעו ויגיע הרבר עד אין תכלית * וכיון שמה שאין לו תכלית לא ישלם כבר נתחיים שלא נמצא וחנה אנחנו נמצאים * ולולי שהדברים אשר היו לפנים יש להם תכלית לא היו נשלמים עד שנמצינו + ואשר יצא 0% מאמר ראשון חדוש לנו מן המושכל הוא הכתוב בספרי הנביאים * כי הגשמים תחלתם מאת הבורא כאשר נאמר (ססליס 5 3') בטרם הרים יולדו ותחולל ארץ ותבל ומעולם ועד העולם אתה אל * וכיון שהגעתי לאמת אלה השלשה שרשים בררך העיון כאשר התאמתו ברברי הנביאים והמופתים והוא שהדברים מחודשים ושמחדשם וולתם ושהוא חרשם לא מרבר * והיה זה הרעת הראשון מן המאמר הזה אשר הוא העיון בהתחלות ראוי שאביא אחריו שנים עשר דעות למי שחלק עלינו באמונה הזאת ויהיה הכל של ש עש רה * ואבאר בו כל מה שטען בו כל עם לרעתם ומה שסתר אותו + ואם יהיה לו דומה מן הכתוב אבארהו בגזרת השם : והדעת השני דעת מי שאמר שבורא הדברים יש לו נשמים רוחניים קדמוניים מהם ברא אלה הגשמים המורכבים * וטען על וה מפני שלא יהיה דבר כי אם מדבר וכאשר עלו במתשבתם למעלם והתעסקו לרמות איך ברא הבורא הדברים המורככים מן הרוחניים אמרו נדמה לנו שהוא קבץ מהם נקודות קטנות והם החלקים אשר לא יחלקו והם מעלים אותם במהשבתם שהם דקי' עד מאד יותר דק מה שאפשר להיות מן האבק ועשה מהם קו ישר ואחר כן גזר הקו החוא לשני גזרים שוים* אחר כן הרכיב מן האחד מהם על השני הרכבה אלכסונית עד שיהיו כצורף הסמך. היונית) אשר היא כצורת אלף למ בערבי בלא תושבת כזה ל . ואחר כן סימר אותם במקום שנפגשו ואחר כן גזר אותם ממקום הפימור ועשה האחד מהם הגלגל העליון הגדול ועשה מן האחרת הגלגלים הקטנים ואחר כן צייר מן החלקים ההם הרוחניים צורה אצטרובולית וברא מהם עגלת האש + ואחר כן צייר מהם צורה שמינייה וברא ממנה. ענלת העפר + ואחר כן צייר מהם צורה שתים עשרנייה ושם עליה סבוב האויר * ואחר כן צייר ממנה צורה עשרימייה וברא ממנה כל הימים וגזרו בזה ושמו כזה אמונתם * והביאם אל המאמר הזה שלא יודו במה שאינו בנמצא ' ואלה הצורות אשר טרחו בהבאתם לרמותם אל צורות הטבעים = האה הנמצאים * והנני מבאר מה שיש עלוהם בשערים האלה * ואומר שיש עליהם במאמרים האה שחים עשרה תשובות * מהם הארבעה הראשונות אשר הורו אותנו שהדברים. מחודשים . ") לפי הגהת החפם "שי"יר צ'ול ב'/פי היונית \. מאמר ראשון חדוש ּ ךל ומהם האחרות ;אשר הורו אותנו שבורא הדברים בראם לא מדבר ואחר שִיספּלו אלה השמונה תשובות אני מוצא ארבעה, = תשובות אחרות שיתחייבו בם * תחלתם שהם האמינו במה שאין כמוחו בנראה" והם הרוחניים אשר הם מדמים במהשבתם כאבק וכדק מכל דק וכחלק שאין מתחלק וזה דבר שלא יושכל :. והשנית אני רואה כי אלה הרברים אשר טענו לא יתכן שיהיו חמים ולא קרים ולא לחים ולא יבשים מפני שהם אומרים שאלה הר' טבעים מהם נבראו * ואני רואה עוד שלא יתכן להיות להם מראה ולא טעם ולא ריח ולא גבול ולא שיעור ולא רוב ולא מיעוט * ולא במקום ולא בזמן * מפני שאלה הדברים הם תארי הנשמים והדברים ההם הם אצלם קודם הגשמים וזה תוספת למה שלא יושכל וברחו מהיות דבר לא מדבר ונכנסו במה שהוא יוחר רחוק ועמוק ממנו : והשלישית שאני מרחיק ואחשוב לשקר התהפכות דבר לא מצוייר בצורה * עד שיצוייר בצורת האש המים והאויר והעפר והצטיירות מה שאינו ארוך ולא רחב ולא עמוק * ער שהיה ממנו הארוך הרחב העמוק וכן השחנות מה שאין לו ענין עד שיהיו לו כל הענינים הנראים עתה ואם אצלם שנתקנו כל ההפוכים והשנוים מפני שהבורא חכם יכול להפכם ולשנותם הכמתו אם כן ויכלתו לברא דָבר לא מדבר * וננוח מאה הרוחניים השקרים : והרביעית שלא תתקיים מה שטרהו בו מהאמנת החתוך והדבוק וההרכבה והסימור והחתוך השני ושאר מה שנסמך אל המעשים האלה * מפני שאין ראיה מעמרת על רבר מהם אבל הם מחשבות וסברות * אבל אני רואה שיש במלאכה הואת סתירה והיא שהעושה אצלם אם הוא יכול להפוך את הרוחניים גשמים הוא. יכול להפכם ברגע אחד ובטלו אלו החלוקים * ואם הוא אצלם אינו יכול להפכם כי אם מעט כמעשה הברואים דבר אחרי דבר כל שכן שלא יוכל להפכם מן הרוחניות אל הגשמיות : וסבלו אלה השקרים כלם מלבר עזיבת האותות והמופתים ומן ההודאה בבלתי המוחש לא נחו- והגיעני כי יש אנשים מעמנו חשבו כי הענין שאמר בו הכתוב (מפלי ס' כ"ב) יי קנני ראשית דרכו קדם מפעליו מאו ושאר הפרשה הוא ענין אלה הרוחניים ' התבוננתי בדבר ומצאתיו שטעו בפירוש הענין הזה מחמש עשרה פנים ' השנים עשר אשר בארתים מררך השכל ' אך 20 מאמר ראשון חדוש הג' אחרים מדרך לשון העברים ודברי המקרא \| תחלתם כי. > מלת קנני מורה על בריאת הדבר כמו שאמר (ברלט י"ד כ"5) קונח שמים וארץ* וכמו שאמר עוד (ססל "ד כ"ט) מלאח הארץ קנינך' ואם הם מחזיקים שהמלה ‏ הזאת מחייבת קדמות יחשבו גם כן כי חשמים וכל אשר בהם קדמונים ויבטלו בריאתם מרוחניים אשר היחה כוונתה אליהם * ואם תהיה אצלם מלת חקנין בשמים ובארץ מחייבם בריאתם היא עצמה תחיים בריאת חרוחניים * - והשניים שמלת ראשית דרכו מורה על ענין תחלת הבריאה כי כמוה נאמר בנרול שבבהמות (ליוב מ' י"ע) הוא ראשית חרכי אל וכאשר ענינה שם שהוא תחלת מה שברא בבהמות יהיה גם כן ענינה הנה כי זה הנזכר תחלת מח שברא מהרברים * ואם אינם רוצים בפירוש הזה יחייבו שחבהמה ההיא קדמונית * והשלישיים שוה הענין הנזכר אוהב האמת ושונא השקרי: כמו שאמר (מסלי ס' ס') בצרק כל אמרי פי אין כחם נפתל " ועקש * ומי שאהבו אוהב את החיים ומי ששנאו אוהב המות כמו שאמר (פס"קס ל"ס) כי מוצאי מצא היים וחוטאי חומס נפשו כל משנאי אהבו מות * והוא מצוה לבקשו ולהזהר בו ‏ כמו שאמר (פס עס 3"9) ועתה בנים שמעו לי וחקשיבו כל אמרי פי ואם הם הרוחניים אין נמלטות חמדות האלה שיהיו להם אם בענין פשיטותם או אחר הרכבתם * ואם נהשוב אותם להם בפשיטותם > אין עמם בעת ההיא צרק ולא טוב ולא חיים ולא מות ולא אדם נמצא שיבקשם ויניע אליהם * ואם נחשוב שהם להם אחרי ההרכבה החלק אשר יש לנו מהם אנחנו מגיעים אליו בהכרחז והחלק הנשאר אשר לא הורכב אי אפשר להגיע אליו כי המורכבות יבדולו בינינו וביניו כפי דבריהם : והגיעני שאחרים חשבו כי פרשת (ליוב כ"ס י"3) והחכמה מאין תמצא ואי זה מקום בינה ושאר הענין שהוא תאר הרוחניים מפני שאמר באחרונה אלהים הבין דרכה והוא ירע את מקומה * ומצאתי אלה גם כן טעו בפיי שחר מטעות הראשונים מפני שהענין הראשון אין מפורש בו שהיא החכמה אע"פי שעל האמת שאין בו ספק שהוא על החכמה אבל הענין השני היה זכרון החכמה בו מפורש ואיך הטעו עצמם בכניין* וראיתי עוד שהכתוב מבאר על החכמה הואת כי נמצאת = עם הארבעה יסודות לא קורם כאשר נאמר אלהים הבין דרכה וחוא ירע את מקומה * כי חוא לקצות הארץ יביט" תחת כל מאמר ראשון חדוש 29 השמים יראה " זכר חשמים והארץ ואחר כן לעשות לרוח משקל ומים תכן במדה זכר האויר וחמים ' אחר כן ראה ויספרה הכינה וגם חקרה * וכבר נגלה בטול סברת שני הענינים האלה ברוחניות : אך הם על החכמה ואין החפץ בה שהיא היתה לבורא ככלי שברא בה הרברים אבל החפץ בה שהיא חרשה מבריאת היסודות וסעפותם ונתבארה הכמתו שבה הכל מתוקן : והדעת חשלישי' רעת מי שאמר שבורא הגשמים בראם מעצמו * מצאתי אלה האנשים לא נתכן להם לכחש בעושה ועם זה לא קבל שכלם כפי מחשבתם היות דבר לא מדבר + וכיון שאין דבר כי אם הבורא האמינו כי ברא הרברים מן עצמו * ואלה ירחמך האל יותר כסילים מן הראשונים * וראיתי לגלות אולחם בשלש עשרם פנים * מהם הארבעה אשר על בעלי הרוחניים * וארבעה ראיות החדוש * וארבעה ראיות היות דבר > לא מדבר * אך אופני התשובה אשר על מי שאמר בקדמות הרוחניים אינם חייבים בהם אך הם חייבים כמותם חמש ענינים כל אחד מהם הרהיק אותו + הראשון השתנות הענין הקדמון. אשר אין לו צורה ולא תכונה זלא שיעור ולא מקום ולא זמן עד ששב קצת גוף שיש לו צורה ושיעור וגבול ומקום וזמן ושאר מה שנכללו עליו הנמצאות ואין להעלות זה על הלב כי אם מרחוק שברחוקים : \| \| וחשני בחירת האדם אשר לא ישיגהו שנוי וקא יפעל בו פועל ולא ישיגהו משיג שישים קצתו גוף ער שישיגוהו המשינים ועד שיפלו בו הפועלים ועד שיסכל אחר החכמה ויאנש אחר = המנוחה וירעב ויצמא וידאג וייגע וישינוחו שאר הרעות + והוא היה רחוק מכל אלה ואין לו צורך לקנות מהם תועלת אין אלה הדברים כי אם מעניני ההבל : והשלישי הצדיק אשר לא יעול איך גזר על קצת חלקיו. להפילם ברעות האלה וכאשר אשתרל לרעת זאת לא אמצאהו שיעבור. אחר משני ענינים אם שבא עליו זה ברין והתחייב בו לא יהיה כי אם בעבור רעה שעשה או בחטאים שהטא * אז שיהיה בלא חיוב ויהיה. זה חמס שחמסו ועול שעול עליו * ועל אי זה משני הענינים שבא הדבר מצאתיו מופסר ושקר : והרביעי איך קבל החלק ההוא מצות שאר החלקים ער שהטבע ונתקן ונצטייר ונכנס תחת הצער * אם היה זה בעבור 90 מאמר ראשון חדוש פחד שפחר או תקוה שקוה * ואלו היה זה על אי זה משני הענינים לא ימלט שיהיה. ררך הכל שיפחר ושיקוה או שיהיה זה ררך הקצת לבד * ואם הוא זה דרך הכל מאי זה דבר יירא ולמה יקוה ואין דבר זולתו * ואם יהיה זה ררך הקצת לאי זו עלה שב הקצת מקוה ומפחד והשאר לא יקוה ולא יפחד * ואם הקצת קבל מצות הרוב לא לתקוה ולא לפחר ולא ליראה זו רעה מפני שאין לו עלה ורועה וכל זה כוב ושקר : והחמישי מי שיוכל להשיב חלקיו מן הצערים והוא חכם לא יתכן שלא ישיבם * ואם נעביר על דעתנו שהוא יעשה כן יבטלו הברואים. ואם אי אפשר בלעריהם בסוף כאשר לא היה: אפשר בלעדיהם בתחלה יהיו אלה החלקים שהם גופים לעתים וכל חלק מהם יצטייר ויתכן מדה מהזמן* ואחרי כן ימלט ויסתלק ויכנם תחתיו חלק בהפעלות * ועם כל זה לא יתכן שיהיה תכלית לעתים הַאל: מפני שהכלל אשר הם ממנו אין לו תכלית וזה מה שירחנו השכל ותמאנה אותו המחשבות הברורות * ואינני חושב הפתאים בברחם מהיות דבר לא מדבר ער שהאמינו באלה האולתות כלם אלא כמי שבורח מן החום אל האש ומן המטר אל תחת המרזבים * חוץ ממה שרחו מדצר האותות והמופתים : והדעת הרביעית רעת מי שחבר בין אה השנים וחשם כי = הבורא ברא הנמצאות מעצמו!ומדברים קדמונים!* ויתחייבו באה י"ז תשובות * הי"ב הראשונות אשר על בעלי הרוחניים ואלה החמש אשר על מי שחשב כי הבורא ברא הדברים מעצמו והיה זה יותר סכל משתי הכתות הקודמות * ואם אלה ההבלים כלם נטו אליהם בעבור יכולת הבורא וחשבו עליו שהוא יכול על כל = .אפר משנוי עצמו ומה שיתחבר אל זה * )אני רואה שיפלחו על היות דבר לא מדבר יותר קל על הנפש ויותר קרוב אל השכל ויוחר נאות לאותות ולמופתים : \| והדעת החמישית דעת מי שאמר בשני עושים קדמונים ' ואה יישירך האהים יותר סכלים במה שנטו אליו מכל מי שקדם זכרו < והוא שהם מרחיקים שיהיו שני "פועלים מפועל אחר ואומרים כי לא ראו כזה והסכימו על זה ואמרו הגה אנחנו רואים הרברים כלם שיש בהם טוב ורע נזק ותועלת * וכבר התחייםב . שיהיה הטוב אשר .שם משרש כלו טוב * ויהיה הרע אשר בם משרש כלו רע * והביאם זה לומר כי מוצא הטוב אין. לו תכלית מאמר ראשון חדוש 1 מחמשה צדדים " והם. המעלה ומזרח ומערב ודרום וצפון : ויש לו תכלית מלמטה ממקום שהוא. ממשש מוצא הרע * וכן מוצא הרע אין לו תכלית מחמשה צרדים והוא מטה ומזרח ומערב ודרום וצפון ויש לו תכלית מלמעלה ממקום שהוא ממשש מוצא הטוב ' ואמרו עור שאה השני שרשים לא סרו נבדלים זה מזה ואחר כן נמז' והתחדשו אלו הגשמים מהְמָזגם * ונחלקו בסבת המזגם שקצותזם השבו 'כי הטוב היחה סבתו שירפש. הצר הפוגש אותו מן \| הרע * ומקצתם השבו כי הרע היתה סבת המזונו לתקותן. בטוב שיהנה במה שבו מן הערבות * והסכימו כי זה ממוג לַע זמן כשיהיה כלה תהיה התגבורת לטוב ויחלש לרע ויפסק מעשהו * והנני כותב מה שיש על אלה מן התשובות בכל שער ממה שטעו בו * ואומר כי יש עליהם תחלה הארבעה פנים אשר תביאונום \| ראיה על חדוש הגשמים * ואחריהם הר' פנים אשר הביאונום ראיה על היוחם לא מדבר* ואחריהם החמש פנים אשר על מי שחשב שהבורא יתברך בראם מעצמו + ואלה ו"ג פנים ועליהם אחריהם מה שהוא מיוחד בהם ט"ו מינים מן התשובות במאמר הזה חוץ ממה שיש עליהם במאמר השני * והוא שלקהתי קטבי דבריהם וסבבתי עליהם אופן העיון ונתקו בו ער שלא נשאר מהם דבר * והשיבותי אל לבי ראשון ראשון מה שחשבו כי אין בנראה שני פעלים זה הפך זה מעושה אחד * ומצאתי שהיות שני פעלים מפועל אחד נכון מכמה פנים * אחר. מהם שהאדם יקצוף ויכעס ואחר כן ירצה וימחול ויאמר כבר רציתי וכבר מחלתי + ואם הטוב הוא המוחל הוא ג"כ היה הקוצף ואם הרע הוא המוחל כבר היטיב כאשר מחל* ועל שתי הפנים יחדיו כבר היו שני המעשים לא' * ועור כי אנו רואים האדם רוצח וגונב וכאשר יביאוהו להודות יודה במה שחטא ובמה שעשה * ואם הרע הוא שהורה כבר צדק והצרק הוא טוב * ואם הטוב הוא אשר הורה הוא גם כן אשר רצח וגנב ועל שני הענינים יחד כבר התקיימו לאחד השני מעשים * ועוד שאם יהיה הכח הכועס איננו הכח הרוצה * וכן הכח הגונב איננו הכח המודה ראוי א"כ שלא יוכור הרוצה בעת רצותו מה שהיה ממנו בעת קצפו ולא יזכור המודה בעת הודאתו. מה שהיה ממנו בעת חטאו ואנחנו מוצאים המוחש בהפך זה כלו* ואחר כן השתכלתי מה שהכשירוהו מהיות פועל א' לשנים והנה הוא מופסר משני פנים < אהד מהם שאם נעלה בהעתנו וכ פנש גר 2 כ וו ו 'שץילו-/ 2 מאמר ראשון חדוש ששנים שיעשו עשוי אהר ונחשוב שאחר מהם עושה את כלו והשני גם כן עושה את כלו יהיה כל זה הבל כי העושה את כלו לא נשאר לשני מה יעשה * ואם נחשוב כי א' מהם עושה את קצתו והאחר עושה קצתו כל העשוי א"כ כבר היה לעושה אחר ואין לו שותף בן : \| והפנים השניים כי המעלה על רעת שני רְצּרים יעשו מעשה אחד א"א לו שלא יחשוב לכל אחד מהם שכמו שיכול שיעשה הדבר ההוא כן הוא יכול שיעזוב עשותו * וכאשר נעלה על רעתנו שתי בחירות זו הפך זו במעשה אחד בחר האחר מהפועלים עשותו ובחר האחר שיעזוב עשותו נראה אותו בשכלנו עשוי עזוב בעת אחד וזה הפך מבואר * והנה אתה רואה אותם שהרחיקו מה שהתקיים בעדות הנראה והודו במה שבטלו הנראה * ואלה חמשה תשובות שלשה על הרהקתם שני מעשים מעושה אחר ושתים על קיומם מעשה א' לשנים * ואחר כן אומר ברחו מהיות הבר לא מדבר מפני שלא ראו כמוהו והפילו עצמם בנומץ לא נראה כמוהו * ותחלת זה שהם הודו כי כל אחר מהשנים אין לו תכלית מחמשה צדרים אשר לא ראו והיה יוחר טוב להם שישימם שיש להם תכלית הקשה על הששית אשר ראו אותה ודנו בהפך זה * ועור שהם במה שחשבו כי הרב מכל אחר מהשנים נפרר בלתינמונ* והם כל דבר שהשיגו מהם לא השיגוהו כי אם נמזנ * ועזבו להאמין כי הכל נמזג הַקְשֶה על הקצת ויחשבוהו בהפך זה * ועור במה שחשבו שהמזג חדש בלתי קרמון לא היה לפניו מזג ומה הודיעם ואולי שני הענינים לא סרו נמזגים ונפררים ער אין מספר* ועוד במה שהשבום שהם עתידים להפרד אתר זמן ומה הוריעם שזה יהיה ואולי לא יהיו נפרדים לעולם הקשה על הנראה. > לו שמא יפררו וימזגו בעתיד לאין תכלית ' ראה איך ברחו מהיות רבר לא מדבר מפני שלא ראו כמוהו בנמצא * והסכימו על חלקים בלתי נמזנים ושהם אין להם תכלית ובמזג לא היה מזג לפניו ובהפרד לא יהיה אחריו מזג ולא ראו דבר מזה לנמצאות אך ראו הנמצאות בהפך זה ואלה ארבעה תשובות אחרות * ואחר כן עיינתי עלות המזג אצלם ומצאתים נפסרות שתיהן והוא כי הפועל אם היה ששאָר אמרו קצתם בכוון הטוב כבר שב רע בהתערבו עם הרע בכוונו בקשת, הרע ואם הוא בכוון הרעצכבר3 זפך המכוון / מעצמותו + וזה מה שממאנים להודות בו . ועור אם הוא המוג > - מאמר ראשון חחוש \|\| 8 מפועל הטוב לא הגיע אל מה שכוון טהףעוּ הצר הממשש אותו. אבל אנחנו רואים צערו בהכנס הרע יותר גדול מהמשוש וזה חאר עצל פתי ואם חוא הפועל לרע כבר הגיע % בקשתו והנה אנחנו רואים אותו שיערב לו הטוב ויאכלהו וישתהו וירוה אותו ויקרב אליו. ועל שני העניינים כבר נפל היאוש מגבור הטוב על הרע' ואחרי כן התבוננתי אפני. המזג אהר שהיו נפרדים וראיתי המוחש דוחה את זה כי אנחנו רואים האש מתרחק מהתחבר אל חמים ונראה האויר בורח מהתערב בעפר וכאשר יהיו חלקיהם המעטים על זה ההמנע כל שכן שימנעו חלקיהם הרבים ולא ישלם המוג לעולם וזה מבואר ‏ שי)אם העם נתלים בהקשה יש לנו עליה אלה השלשה תשובות אחרונות-! ואם מצר ההגדה אומרים המאמרים האלה ההגדה הברורה לא תהיה כי אם מררך הנבואה וכל נביא איננו כי אם אחרי הַמזג ובזה שלש טענות הראשונים שאחרי הפרדו ממוצא\הגמור אינו יורע מה יהיה מהמוצא ההוא . והשנית כי בהתערבו עם הרע כבר נשתנה צרקו ולא יהיו הנפשות בוטחות בו והש לישית כי הנביא אין מתקיימת לו הנבואה כי אם באותות המלאות * והאותות המלאות הגפ: לא תהיינה כי. אם בחדוש מה שאין בטבע ולא כמנהג והם- מכחישים מה שהוא הפך הטבע והמנהג והם מביאים ראיה תמיד במה שהם סוברים בטבע ובחק" וזה ממה שמרחיק אותם מטעות ₪ הנבואה כי לא יתכן אצלם להביא מופתים עליה ווה השלמת החמשה עשר פנים * ואניי עתיר לזכור אחריהם פנים אחרים >= במאמר השני מאמר היחוד בעורת האלהים ואמצתו * ולא תנוח > רעתי אחר כן במקום הזה על כל מה שוכרתי ער שאבאר כי זה הדבר אשר החזיקו בו העם הזה ר"ל החשך אינו הפך האור אבל חוא העדר האור * ואם יאמרו מאי זה טעם אתה אומר כי אין החשך הפך האור אביא בזה ג' ראיות * אחת מהן כי האדם \| אונו יכול לברא שרש והנה אנחנו רואים אותו כשהוא עומד לשמש וישים כפו האחת על השנית כמו קובה יהיה מה שיש ביניוהם חשך והאדם אינו בורא שרש החשך: אך סך בער האור = \| מהגיע אל האויר אשר בין כפיו וחשך מפני שחסר האור * והשנית כי אני רואה את הארם יש לו צל כשהוא עומר לפני נר א' ואם נקיפהו בנרות רבים לא יהיה לו צל ואין בכח הארם לכלות שרש מהשרשים אבל המציא האור אשר היה נעדר בקצת + 10%גו 11 3 34 מאמר ראשון חדוש האויר המקיף את האדם * והשלישית כי לא ראיתי שני גופים זה שיהפך אחד מהם וישוב האחר על השלמות כאשר לא יהפכו המים אש ולא האש מים * וכאשר ראיתי האויר החשוך ישוב מאיר ירעתי כי החשך איננו הפך האור אבל הוא העדרו * ואחר כן מצאתי שאר המוחשים על הדרך הזה והוא שהאויר מקבל הקול מן המדבר ומגיעו אלינו ואם לא יקרעהו קול לא נשמע דבר. ולא נאמר באויר החוא איננו משמיע הפך הקול אבל הוא העדר הקול * וכן המאמר בריח כי האויר מקבלו באי זה מקום שיהיה ומניעו אלינו ואם לא יהיה לא נריח דבר ואין זה הפך הריח אבל הוא העררו* וכן האויר מקבל האור ומגיעו אל עינינו ואם לא יחיה אור לא נראה דבר ואין זה הפך האור אבל הוא העדר האור * וכאשר ראיתי הגופים העבים מונעים האור ונדמה לבני ארם כי הצל יולר מטהם אמרתי אולי יטענו כי החשך יולר מן העפר ' והתבאר לי כי אם היינו לוקחים גוש עפר ועמרנו במקום חשמש וזרינו את עפרו באויר לא היינו רואים לחשך מקום כלל * ונאמר עוד אולי הם טוענים באדם אשר הקיפוהו הנרות כי צלו שב אל גופו וידעתי שאם היה זה כן היה משחיר הנראה מנופו * ואלה דברים נראים מוחשים דוחים התחדשות השבושין אשר נאמרו > + כי החשף/באור ואני יורע כי האהים ספר על עצמו (ישעיס 605 = שהוא יוצר אור ובורא השך * ואומר במה שהוא נאות למוחש חזה כי הוא ברא האויר המקבל האור והחשך במציאה והעדר כאמרו אחריו (פס סס) עושה שלום ובורא רע * ואנחנו מסכימים כלנו כי הבורא לא ברא רע אך ברא לדברים אשר הם פובלים שיהיה לאדם בהם שלום ורע בבחירתו שאם יאכל המאכל כפי צרכו וישתה המים כפי צרכו יהיה זה שלום ואם יקח מהם מה שאינו סובל יהיה זה רע * וכאשר אני עתיד לבאר במאמר הרביעי בשער הצרק . אבל יחס האור והחשך לבריאתו בעבור רוע מחשבת מי שהאמין בשנים ועל כן אמר יוצר אור ובורא חשך והוריענו עור כי יש לאור ולחשך תכלית וכאשר השיבונו אל העם הזה באמרו (פיוב לו ") חק חג על פני מים עד תכלית אור עם חשך : \| \| וחדעת חששי רעת מי שהודה בארבעה יסורות אלה חשבו שכל הנשמים מורכבים מארבעה יסודות והם חחום והקור- והלחות ‏ והיובש שאלה הארבעה היה כל אחד נפרר בתחלת ואחר = מאמר האשון חדוש 5 כן התחברו והתחדשו מהם הגשמים " ומביאים ראיח על זה כי הם רואים הגשמים מקבלים מחוץ חום האור וקורוי וכיון שהרבר לא יקבל כי אם הדומה לו כבר נתחייב שיהיו בתוך גשמםה \| אלה הארבעה * ואלה סכלים מכל מי שקדם בעבור דברים אנ \| אספרם ואבארם עליהם עובו בהם דרך הראיה ותעו מדרך האמת * ואומר תחלה שהם הרחיקו היות דבר לא מרבר כרי שלא יודו במה שלא נראה כמוהו ונכנסו במה שלא נראה כלל והאמינו בו* והוא ששום ארם בעולם לא ראה חום נפרר ולא לחות גמור > ולא קור פשוט ולא יובש לבר אך השיגו החושים והם נקבצים נגשמים * וטענו אלה כי בתחלה היה כל אחר מהם נפרד ולא ראו מזה דבר ואחר כן מה שהם מאמינים שהתחברו אחר שהיו נפררים הוא. עור בהפך המוחש כי אנחנו והם לא ראינו מעולם מים שהתחברו עם האש ולא אש שהתחבר עם המים ער שהמים והעפר אשר יתכן חבורם ולא יפסרו כשאנו מחברים אותם ואחר כן נעובם הם מתחילים להפרר ושוקע העפר וצפים המים ודבר שאם יכרח להתחבר יפרר מן השקר שיבא הוא מאליו להתהבר עם הפכו * ואחר כן עיינתי במה שוכרו מן ההתחברות ומצאתיו איננו נמלט משיהיה התחברותם לעצמם או לדבר אחר זולת זה ואם ההתחברות ההוא לעצמם בטל מה שאמרו עצמיהם לא סרו נפרדים והתחייב שמאז המצאם הם מורכבים * ואם התחברות = לחבר זולת' זה: אל הענין. ההוא היה כונתינו ואמרנו כי יש להם בורא בראם מחוברים * ואחר כן עיינתי בהפרר אשר שמוהו קדמון ואם הוא לעצמם בכל עת שימצא עצמם לא יהיו כי אם נפררות ובטל החבור ואם הוא לדבר אחר תהיה עלה חמישית צריך שיהיו נתבעים לברר אותה וזה מה שלא ימצאוהו ‏ אבל צה ב אמלם הבאתם הראיות על מציאות אלה הארבעה בגשמים אין זו תשובה עלינו אך אנחנו נאמר שהם נמצאים ויש להם ממציא המציאם ' ואלה התשוכות עליהם אמרו בכל א' מהן הפך הנראה ומהיותו כל אחר מארבעה נפררד ובואם מאיליהם אל ההרכבה ומהיותם בכל ענין(או לזולת עצמם אלה התשובות עליהם עם השתים עשרה הקורמות * ר"ל ד' ראיות החרוש וד' ראיות שהדבר אינ עושה את עצמו וד' ראיות היות רבר לא מדבר * ואלה השתים עשרה מלבר מה שהוא מתחייב באותות ובמופתים * ומי שידעתיו מעמנו שסבר קרמות רבר.: מהטבעים לא מצאתיו שחושב כי 9 * 96 מאמר ראשון חדוש - אם קדמות המים והאויר מפני שהתורת ספרה על עגלת האש והעפר (כרספ' 5 6') בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ אבל סבר על המים והאויר שהם קדמוניות מפני שחשב שענין (סס עס 3') והארץ היתה תהו ובהו * ורוח וגו" המים < שהם כן = קודם הבריאה * וזה מאמרו אולת גמורה כי התורה לא אמרה והארץ היתה אלא אחר שהקדימה בראשית ברא אלהים והיתה. הארץ כאשר נבראת עפר ומיטואויר וככר ספר הכתוב על הרוח באמרו (עמוס ד' י"ג) כי הנה יוצר הרים ובורא הרוח * ועל המים התחתונים באמרו (ססליס 5"ס ס) אשר לו הים והוא עשהו * ועל העליונים באמרו (טס קמ"ס ד') והמים אשר מעל השמים כי הוא צוה ונבראו : : \ והדעת השביעי רעת מי שאמר בארבעה יסודות וההיולי: ואלה הם יותר סכלים מכל מי שקרם זכרם מפני שקיימו העשוי עושה וקיימו הדברים לא עצם ולא מקרה ויתחייבו הי"ו חייובים אשר על בעלי הטבעים ועמם החמשה חייובים שעל בעלי הרוחניים ואלה אחר ועשרים * וכאשר נאמר לאלה השתי כתות כאשר אינכם רואים עושה הגשמים האלה למה אמרתם שהטבעים עשו אותם ולמה לא אמרתם שאין להם עושה * נמצאם שאומרים אף על פי שלא ראינו להם פועל בנראה צריך שנאמין שיש להם פועל שאיננו נראה שאין פעל הווה כי אם מפועל * וראיתם זאת בעצמה מבטלת שיהיה הדומם עושה דבר כי אין אנו רואין פועל כי אם בוחר * ונמצאם עוד אומרים ראינו המים כשפוסקין אותחם מן האילן לא יעשה פרי והוא ראיה כי מעשה ההפרות למים * ונאמר כי בורא הגוף בלא סבה יכול שיבראהו בסבה כי לא יתכן שיהיה יכול הדבר הגדול וילאה מהקטן וכיון שאין. <- פעל כי אם מבוחר יתחייב שיהיה הבוחר הוא אשר עשה הפרי בסבה היא המים + ונמצאם עור אומרים כבר הסכמנו כלנו על שהאש שורפת ולמה יהסתם הפעל לוולתה * נאמר כאשר הסכמנו על שהסכין כורת והפעל איננו כי אם למניעו ואפשר שיהיה למניע ההוא מניע אחר * כן נאמר כי האש שורפת ולאש \| מניע הוא האויר ולאויר מניע הוא הבורא והפעל אם כן לבורא . אשר הוא המניע הראשון * וכבר אמר הכתוב במעשים שהם למניע הראשון באמרו (ישעיס " ט'ו) היתפאר הגרון על החוצב. בו אם יתנדל המשור על מניפו כהניף שבט את מרימיו כהרים: מאמר ראשון חדוש 1 מטה לא עץ * והבאתי אלה השבושין בסוף אלה הדעות שלא = יפגשום קצת התלמידים ויתבלבלו : \| והדעת השמינית דעת מי שאומר כי השמים הם הפועלים = את הגשמים והוא משים אוחם קדמונים ואינם מאלה הארבעה טבעים אך הם מדבר חמישי -- וכאשר ישיבו עליו מחום השמש. הוא אומר כי אין עצמה חם אבל היא מחמימות האויר מרב סבובה ויגיע אליטחומו * ואומר זה מביא ראיה על השמים שהוא טבע חמישי מפני שהוא רואה תנועתה עגולה בהפך תנועת האש או האויר אשר הם למעלה והפך תנועת העפר והמים אשר הם למטה * וכבר טעה טעות מבוארת במה שהביא ראיה ממנו ובמה שהביא ראיה עליו + ואני מבאר הכל * ואומר כי אופני טעותו במה שהביא ראיה מן השמים כי אלו היחה אש היתה תנועתה > למעלה כאשר אנחנו אומרים כי תנועת האש עצמה הטבעית היא הסבוב והראיה על זה תנועת השמים אשר היא אש גמורה כאשר .+ התבאר לנו מתנועת השמש המוחשת אך זאת התנועה שתראה לאשי למעלה היא מקרית בעבור שתצא מעגלת האויר וכאשר תצא מעגלת האויר ותגיע % מוצאה תשתנה תנועתה הסבובייה * וזה כמו האבן אשר אין לה תנועה במוצאה אבל היא שוקעת וכאשר ישליכוה למעלה תתנועע למטה עד שתצא מעגלת האויר וכאשר תצא,ממטה יראה טבעה שאין לה תנועה * וכאשר נראה האבן אשר אין לה תנועה מתנועעת בהכרח עד שתגיע אל מוצאה חהיה האש אשר יש לה תנועה סבובייה יותר קרובה להבנתינו שתתנועע תנועה זולתה עד שתגיע אל מוצאה * הלא תראה כי האיש הזה בעבור זה הספק החלוש חייב את נפשו להאמין ברבר חמישי שאיננו מושכל ובא ליחס חום השמש שהוא מוחש אל האויר לא אל עצמו * וזה תמה מעצתו שישים הברור ספק והספק ברור. קיים ויברח מהיות דבר לא מדבר מפני שלא ראה - כמוהו והוא מאמין בטבע חמישי ולא ראה כמוהו * ויתחייב עוד בהפסר אמונתו שעצם השמים יש לו תכלית וכחן אין לו תכלית ובעבור זה אינם אצלו כַּלִים וזה תחלת מה שהקדמנו לסתור דבריו ושאר השנים עשר מאמר' הקודמים* ועם כל זה אשיב עליו במה שטען מקרמות השמים מד' פנים אחרים * תחלתם סור הגלגלים והוא שהדבר הקדמון לא תהיה קצתו יותר ראוי במעלה החשובה מקצתו האחרת ואם הפנימי הוא החשוב או החיצון הוא / - 6 מאמר ראשון חדוש מחויים הטענה * וכן המאמר בסרור הכוכבים כי קצתם בגלנלים לפניתיי: ורובם בגלגל החיצון* והש ניים מהשיגנו השמים בעינינו* וידוע שעינינו אינם משיגים כי אם מה שהוא מאלה הארבעה יסודות כי טבעיהם מתחברים עם טבעי עינינו אבל אם יהיה יסוד חמישי נמצא אין לו בעינינו רבר דומה שידבק בו ויראנו החוש אלא אם יחשוב שיש בנו גם כן מאומה מן הטבע החמישי וזה שאינני חושם * = והשלישיים מהתוספת והחפרון * והוא שכל יום חולף מהומן. לגלגל הוא תוספת על מה שחלף וחפרון מן העתיד ומה שהוא סובל התוספת וההסרון יש תכלית לכחו ותכלית מחייבת החדוש: ואם יתגבר חושב ויחשוב כי חליפת יום מן הימים לא תוסיף על מה שחלף ולא תחסיר ממה שעתיד נקח המציאה והנראה * והרביעיים מהתחלפות התנועות * והוא שהכח אשר אין לן = תכלית לא יתחלף בעצמו וכאשר ראינו תנועות השמים מתחלפות > % עד שקצתם נערכים אל קצת על שלשים כפל ועל שלש מאות = ושי וחמישים וחמש ועל יותר מזה ירענו שכל א' מהם יש לו תכלית* \| וביאור זה שהתנועה המזרחיית לגלגל הגדול תראה סובבת יבכל יום ולילה פעם אחת * והתנועה המערבית לכוכבים הקיימים תנוע בכל מאה שנה שיעור מררגה אחת + ועל הערך הזה לא תסוב יפ סבוב שלם כי אם\ץאלף שנה יהיו ימים י"ג אלף אלפים וק' מ' *!‏ אלף יום אלה כפלי התנועה המזרחיית מלבר מה שיש בין זה מן התנועות * ומה תאמר בכח שתעבור תנועתו זה המעבר איך לא יהיה לו תכלית * ואלה הי"ז פנים על האומר זה מלבר טענת האותות והמופתים * ואמרו הספרים כי השמים לא יעשו רבר וכל מעשיהם הם ליוצרינו יתברך * הוא אמרו (ישעי י"ד כ"כ) חיש בהבלי חנוים מגשימים ואם השמים יתנו רביבים הלא אתה יי' אלחונו וונקוה לך כי אתה עשית את כל אלה * ואמר עור (טס מ"ס "5) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי אני. ירי נטו שמים נכל. - \| צבאם צויתי + \| = וחדעת התשיעי רעת המקרה * אלה האנשים חשבו כי שכלם הורה אותם שהשמים והארץ היו במקרה בלא כוונת מכוין > 5 ולאאפועל ולא בוחר ולא דומם * וכאשר שאלו אותם איך יעבירו זה על רעתם אמרו כי גשמים לא יורע מה הם נקבצו אל המקום הזה ונדחקו ונלחצו ומה שהיה מהם קל מהר לעלות למעלה ושב שמים וכוכבים ומח שהיה מהם כבר שקע למטה וצף עליו הלח \| מאמר ראשון חדוש .99 והתמצע בינם הרפה וסבב אותם. הוא. האויר והשוה אותם והעמידם * ואין ספק שאלה יותר סכלים מכל אשר קדם זכרם* ויתחייבו מהתשובות עליהם השנים עשר פנים אשר הקרמנום ומתחייבים עור אלה השלשה פנים אשר אני מספר אותם * תחלתם שהדבר הבא במקרה איוחם אל דבר טבעי ויהיה הדבר ההוא בטבע וזה במקרה ואם יהיה כל דבר במקרה מה הוא הרבר שיחיה בטבע' + והשני כי הדברים הנופלים במקרה מעטים בשיעורם ואם יהיו כל הגשמים הם הרבר המעט א"כ מח הוא הדבר. הרב + והשלישי שהרדבר הנופל במקרה אין לו קיימא מפני שאין לו שורש הולך עליו ולא משך שמכלכל אותו ההתמדה אם יהיה כל דבר אין לו קיימא מה הוא אשר לו קיימא + ואלה ירחמך האלהים דברים מופסדים והויות שאין להם קיימא בעת המבחן \הנפיון << וכאשר בארתי טעותם במאמרם במקרה כן אבארוקג; בשאר מה שפברו וחשבו* ואומר כי מאמרם כי הרברים באו ונקבצו ונדחקו יראה לנו מאין באו * והם יורעים מקום שחיו בו זולת זה אשר קצתם מקום לקצתם * ומאי זה דבר ברחו ואיזה \| דבר היה פבת עזיבתם לראשון והליכתם אל השני < ואחר כן יאמרו איך היו מקודם זה הקבוץ העל מה שהם או על זולתו * ואם הוא ענינם בהפך מה שהם עליו איך חושבים האיכות ההיא" ואחרת מאולתם אמרם כי כל דבר. מזהיר חלק עלח מהם למעלה מורה אמרם זה על שהם סוברים שתכוכבים כשיעור החול או. הברולח אשר ימצא בארץ ולא ירעו כי א' מן הכוכבים ככל הארץ כפלים רבים והם רחוקים מזה והוא מהם והדומה לו מרומם * אחר כן אומר ואם הם אומרים אמת על המקרה ימציאוהו שיתכן החתברות חלקי בית מאבנים ועצים מעצמם ויפסלו ויתרכבו עד. שיהיו בית או יתחברו חלקי הספינה מעצים וברול ויתחזקו מאיחן ויבאו בים * וזה מה שלא ימציאונו נראה ולא יכשירוהו במאמר שלא יחשבו לפתאים * וכאשר תחבר אלה השבעה תשובות אל מה שקרדם תהיינה תשע עשרה חוץ ממה שנתברר באותות ובמופתים : = והדעת העשירי הדעת הירוע בקרמות + והוא דעת מורכב מצלעות רבות * אפשר ששתפוהו עם ההיולי ואפשר ששתפוהו עם הארבעה טבעים ואפשר ששמוהו נפרר לברו * ואומרים בעליו כי הדברים כלם לא סרו על מה שאנחנו רואים מהארץ והשמים 10 מאמר ראשון חדוש והצמח והחיים ושאר המקרים אין להם תחלה ולא סוף * והגדולה שבטענתם שהם אין מאמינים אלה במה שיפול עליו ראותם ולא השיגו: חושיהם לגשמים האלה תחלה ולא סוף * ואלה ירחמך האלהים אשר אני חושב שבבני ארם מה שיחשב שהם מלאים המתוכח עמהם שלא תתקיים עליהם טענה * ואבאר שאלה יותר סכלים מכל מה שקרם זכרו ובאלהים אעזר ואביאם במטה הויכוח - ער שאביאם אל ההורעה בידוע * ואומר כי תחלת טעותם שאחר שאמרו שלא נורה כי אם במה שיפול עליו חושינו הודו במה שלא נפל עליו חושם כי לא אמרו לא ראינו תחלת הגשמים וסופם ויצרקו על חושם אך :הם אומרים כבר התברר לנו שאין להם תחלה ולא סוף וזה ענין לא יתכן שיראוהו בחוש * וכאשר ישובו לטעון שהם השכילוהו בשכל הקשה על המוחש יעזבו שורש טענתם ויודו בידוע בלתי המוחש * אך אני מוצא אותם סותרים דבריהם שכל אחד מאמין שהמרינות אשר הלך בם והמעשים אשר עשה ובני ארם שראה והחשבון אשר חשב וכבר רחקו מעיניו או מתו אמת והוא אינו רואה אותם בחושו מפני שרחקו ממנו אבל הוא יודע בשכלו אשר קבל צורתם דמותם ונטבעו אצלו + אבל אני רואה אותם סותרים דבריהם אחר שישמעוחוו ויראוהו: * והוא שחוש הראות אין לו ממשלת על השמע וחוש = הטעם אין לו ממשלת על המשוש 4 וכאשר יגיעו חושי האדם לרבר שיש לו מראה וקול וטעם ומשוש אם לא יהיה הנה מרע תקבץ בו הנפש כל אלה המוחשים לא תגיע אליהם + ואחר כן אני מוצא כל אחד מהם כשהוא רואה ארם ואחר. כן ישאלוהו הראית אותו אומר כן * ואם המענה הוא לחוש הוא איננו מרבר ואם המענה לדבור הוא לא ראה מאומה * וזאת ראיה שיש הנה מדע צפנהו חוש הראות והליץ בעדו הדבור * ובאמרם כי אין מרע כי אם מה שיפול עליו החוש הם עוזבים זה השרש * והוא = שהם כשאין להם לקיים דבר כי אם בחוש אם כן אין להם גם כן לבטל כי אם בחוש ומי יתן שיאמרו באי זה חוש בטלו כל מדע בלתי המוחש בראות או בשמע או בזולת זה * ובמצאנו שהם יראים מהדברים שיש לירא מהם כמו הבית הרעוע שיפול עליהם ויקוו הדברים המקווים כמו הזרע והלירה ממה שיורה כי כלם מתנהגים במרע ולא בחוש לבר כי אין החוש נופל על תקוה ויראה * ובמה שאנחנו רואים אותם שהם מתרפאים בעת החולו מאמר ראשון חדוש 41 וכ"ש ברפואות הנמאסות אשר הם מרגישים בצערם והם חושבים שהם עושים בטבעם ראיה שאינם סומכים על החוש כי אם על \| המדע:י ובשאלנו אותם על השלג אשר עינינו רואות אותו יורד מן האויר אם הוא חלק מן האויר יתבאר ענינו שאם ישימוהו חלק מן האויר יבערו * ואם ישימוהו חלק מן המים ויאמרו אבל = האויר הקפיאו כבר הודו בידוע ועזבו המוחש * וכ"ש אם יודו בהיותו אד קודם היותו מים ואי זה סבה העלתהו מן הארץ או היתה לסבה ההיא סבה אחרת וכ"ש שכבר הודה במה שיש אחר המוחש * ואנחנו לא נסיר שוטנו מעליהם ער שנביאם מהאמונה במוחש % האמונה במה שסמוך לו * ואם יש שם-שלישי % מה שסמוך למה שסמוך לו ואם יש שם רביעי אל מה שסמוך למה שסמוך לו וכן לעולם עד אשר ישלם המרע ונורהו בו על חדוש \| הדברים * ואלה השמונה פנים הם חייבים בהם עם השנים עשר הראשונים רצוני ‏ לומר החדוש וארבע ראיותיו וארבע ראיות המחדש וד' ראיות היות דבר לא מדבר ויהיו עשרים * ומי שיש \| מהם שחבר ההיולי % מאמרו יתחייב במה שיש עליו מן התשובה * ומי שיש מהם שחבר הטבעים אל מאמרו יתחייב מה שיש עליהם מן התשובות* והספרים כבר חברו הירוע אל המושכל ואל המוחש ואל הטבע באמרו (פיוכ יכ י") הלא אזן מלין תבחן וחיך אכל יטעם לו * בישישים חכמה וארך ימים תבונה : והדעת האחר עשר הוא רעת בעלי העקשות * אלה שמים הנמצאות קדמוניות מחודשות יחד כי אמתת הדברים אצלם אינה אא כפי הדעות והם יותר סכלים מכל שקדם זכרו* ותחלת מה שאבאר מסכלותם כי הדברים לא היו בעבור הדעות אבל הדעות היו בעבור: הדברים שיבינום על אמתם והפכו אלה הכסילים חדבר ושמו הדברים הולכים אחר הדעות * וכבר הקדמנו בפתיחת הספר הזה דברים קצרים בענין הזה והנחתי דבר אחר בו אומר אותו הנה * והוא שאלה חושבים כי הדבר כשחולקים בו שנים יאמינהו האחד על דרך אחת ויאמינהו השני על דרך אחרת יתחייב שיהיה לדבר ההוא שתי אמתות ומאמרם \| זה מביא % דרכים רבים מן ההפסד ואזכור מהם שבעה* אומר כאשר מחייבים שתי אמונות שיהיה הדבר שתי אמתות כן יהיו חייבים שהאמונות: מחייבות לדבר עשרה אמתות + ואחר כן ‏ התחייבו שעצם הדבר אשר יש לו עשר אמתות בעבור עשרה 40 מאמר ראשון חדוש ‏ מאמינים שיהיה בכל עת שיראה אדם אחר לדבר החוא אמונת אחר עשר תוסיף אמת אחת באמתותיו ושיהיה בכל עת שתבטל אצל אדם מן העשר אמונות: שתבטל בזה אחת מאמתותיו ושלא יפסקו. על דבר בעצמו כמה יש לו מן האמתות כי לא פגשו כל בני אדם וידעו כמה יש לו אצלם מפנו האמונות * ויתחייבו עור שאם בני אדם יהיו טרודים שלא יעיינו באי זה דבר ולא האמינו לו ענין כלל שיבטל הרבר ההוא ולא תהיה לו אמת כלל* וכאשר. ותחייב כי השתי דעות שהם בשתי ראיות מקנים הדבר הא' שתי אמתות יתחייב כמוהוּ בשתי הדעות שהאחד מהם בראיות והשני בזדון * רוצה לומר שמזידים בו לומר השקר שיקנו הדבר שתי אמתות ויהיה כזב מי שכזב על פלוני החי ואמר שהוא מת מקנחו אמתת המות כאשר הקנהו צרק מי שצרק עליו החיים * וכאשר יתחייב זה בשני מאמרים האחד צדק והא'" כזב יתחייב גם כן בשני מאמרים שניהם כזב ויהיה אז המראה האדום כשיראו אותו השנים ומאמין האחד שהוא לבן והשני שהוא שחור יהיה המראה ההוא לבן ושחור יחד ותחבטל אמתתו אשר היא האודם חוץ ממה שהם חייבים במה שכתבנוהו מאמתות הדברים בפתיחת הספר הזה ומן הראיות הנזכרות בהדוש * ואמר הכתום במי שחשב שהדבר הולך אחר אמונתו ונעתק עם מחשבתו (ליוב י'ס ג') טורף נפשו באפו הלמענך תעזב ארץ : וחדעת השנים עשר רעת העמירה * אה האנשים חשבו כי האמת הוא שיעמור האדם ולא יאמין בדבר כי אמרו כי העיון רב ספקות ואנחנו רואים כמו הברק הלוהט לא יאצר ולאי יחפש והראוי שנעמור מהאמין * ואלה יותר סכלים מאנשי העקשות מפני שהם חברו אל האמתת הנמצאות שקרים ואלה עמהו מהאמת והשקר יחדו * וראיתי לבאר מה שיש עליהם בזה לחשיבם בו אל האמת כי הם יתוקנו בדבר: עמהם בררך העיון אם לא טבעו באולת שנתיאש מהם כמו הכת אשר אחריהם * ואומר אם תהיה אצלם אמתת כל דבר העמידה ממנו הם חייבין שיעמדו מן העמידה ולא יגזרו עליה שהיא האמת ולא דנתי עליהם בוה עד שרנתי בו על עצמי כי כאשר האמנתי כי המדע אמת האמנתי שבו ירעתי שהוא האמת * ואחר כן אומר כי דבריהם עם המדברים עמם לחייבם בעמירה יוצאים בזה ממח שטענוחו ובאים להצדיק. = . במרעים ולולי זה לא חיו חושבים לקיים העמירה + ואומר עו = = מאמר ראשון חדוש \| 43\| כי רוצם עמנו אל שכלם בעת הצרך 4 ההנהגה כאשר הם רצים אל ראותם בעת שהם צריכים לראות ואל שמעם בעת שהם צריכים לשמוע יבטל עמידתם ויאמת המדעים כמו החושים * ואומר עוד כי מה שהם שוכרים האומן הבקי והרופא המומחה והמשער המופלג ממה שמורה כי לא יאמינו בענין העמידה ואו היח הדבר כן היו לוקחים כל מי שימצאוהו- ואומר עוד כי זכרם מה' שהיה מן הפעלים ומה שקרה להם מן המקרים וכל שכן אם יגזרו עליו העדות ממה שמבטל העמידה ויקיים האמתות * ואומר עוד כי השתמשם במחשבה בכל דבר שיש לו אחרית \| מבקשים שתהיה אחריתו טובה ולא רעה בטול העמירה והכנע אל האמתות * ואומר עור כי מה שהם משבחים חמטיבים ומגנים > המריעין וכן שהם מצדיקים הצדיקים ומכזיבים הכוזבים ממה שמבטל העמידה ומקיים האמתות * ואלה הארבעה עניינים עם מה שקרדם בפתיחת הספר יעירום על אמתת האמת ונורם בו על חדוש הדברים וכמו שצותה החכמה ואמרה (מפלי ס' ס') הבינו פתאים ערמה וכסילים הבינו לב : והדעת השלשה עשר רעת הסכלים * והם העם אשר עם הכחשתם המרעים כחשו המוחשות עור ואמרו כי אין אָמת לשום דבר כלל לא לירוע ולא למוחש * והם יותר סכלים ממה שקדם זכרם כי הם כאשר יאמר להם היתכן שיהיה הדבר הקרמון לא חדש או חדש לא קרמון או חדש וקדמון יחדיו או לא חרש ולא קדמון יאמרו כן * וכאשר יאמר קאחר מהם יתכן שיהיה האדם ההוא ארם לא חמור או חמור לא אדם או אדם וחמור יחד או לא חמור ולא' ארם אומרים עוד כן * ומי שהביאתהו האולת או הוציאתחו העקשות אל ענין כזה אין אופן לרבר אתו ולא תועלת בהתוכח עמו והוא שכל ראיה שתשיב עליהם בה מכחישים בח ומחזיקים בעקשות ובהבהלה < ובכמוהם אמר הכתוב (טס י"ס 6') בכל תושיה יתגלע + ואמר עור (סס כ'"ג ט) באזני כסיל אל תדבר כי יבוז לשכל מליך * ומי שמתוכח עמהם ויאמר להם במדע אמרתם שאין מדע או באולת אז יהיו במבוכה מפני שאין אצלם לעיון דרך אמת * אך הפנים ירחמך האלהים בזה שירעבו עד שיתרעמו מהרעב ויצמאו עד שיגיע מהם הצמא ויוכו חמכות המכאיבות ער שיבכו ויועקו * וכאשר יבטאו בחודאה בכאב כבר חודו במוחש וכאשר ובקשו המאכל והמשתה והמנוחה 244 \| 8 מאמר ראשון חדוש כבר הודו בתחלת דבר שסמוך למוחש * ולא נסור מהם להעלותם - מדבר אל רבר ער שנעלם אל המדע השלם ונורם בו שהדברים מחודשים ואם הם לא יודו בדברים אלה כבר נפלו ביאוש הגמור מהתקן * ובם אמר הכתוב (טס כ"ז כ'ב) אם תכתוש את האויל במכתש בתוך הריפות בעלי לא תפור מעליו אולתן : וראוי לבאר הנה דעות אחרים מלבד אה השנים עשר אבל אינם שרשים אך קצתם סעיפים משרש אחד וקצתם סעיפים : נקבצו משני שרשים אן משלשה ואין!צריך לוכרם הנה ולא להשיב עליהם * אבל בזכרי אה השנים עשר שרש ובארי השבר עליהם בטלתי בזה סעיפיהם ונכרתו פארותם והתקיים השרש הראשון כי הדברים מחודשים ושמחדשם חרשם לא מרבר כאשר בארתי ופרשתי* וכיון שהשלמתי ביאור הרעות האלה ומה שהביא ממנו ראיה כל א' מהם על דעתו ומה שיתחייב לו מן הטענות אסמיך לדברים האלה מה שאפשר שישאלו עליו קצת בני אדם בשער הזה * ואומר כי הם שוצים אם יהיו הדברים מחורשים איך יאמר החכם (קסלת 5' ד) דור הולך ודור בא והארץ לעולם עומדת * ואבאר ואומר כי החכם לא רצה בזה עמידת הארץ לאין תכלית אך שם המאמר הזה ראיה על חדושה * והוא ממה שראינו אותה שאין החדושים נפרדים ממנה כי דור חולך ודור בא מאנשים ובעלי חיים וצמח והיא כן עומדת ער סוף עולמה התבאר לנו בזה. שהיא מחורשת כי מה שאיננו נפרר מן החרושים מחודש מפני שהחדוש כולל אותו * ואולי חושב יחשוב ויאמר איך יבא דבר לא מדבר ונאמר אלו היו הברואים מגיעים לעמור על זה איך הוא לא היינו חייבים שייחרהו שכלנו לבורא הקרמון כאשר נהיה כלנו משיגים אבל דנו השכלים ביחד הבורא בפעל הוה מפני שאין ררך לנברא לעמוד עליו איך הוא ומי שיצריכנו להראותו ואת האיכות הוא מצריך שנשים עצמנו ונשימנו בוראים * אבל נשקיף עליה בשכלנו מבלי שנרמה אותה ולא נציירנה * או שמא וחשב במקום הארץ ויאמר אי זה דבר היה במקומה זה" ומאמרו וה אמנם מביא אותו סכלותו בגרר המקום וסברתו * כי ענין המקום הוא. מה שהוא מושם תחת הרברים וחבקש נפשו מקום למקום ורואה שאין לזה תכלית ויהיה נבוך * וצריך שאבאר כי - אמתת המקום איננו כמו שחשב אבל הוא פגישת שני הגשמים המתמששים ויקרא מקום משושם מקום אבל ושוב כל א' מהם מאמר ראשון חדוש : 452 מקום לחבירו * והארץ עתה בסבובה קצתה מקום לקצתה וכאשר לא תהיה ארץ ולא גשמים יבטל שיאמר מקום בשום פנים ' ושמא יחשב ג"כ בזמן ויאמר קודרם שהתחדשו מקום הגשמים : האלה איך היה הזמן ההוא ערום מהנמצאות כלם * וזה עוך אין אומר אותו כי אם מי שהיא סכל בגדר הומן ויחשוב כי הוא רבר יוצא חוץ לנלגל. ושהעולם כלו בו * ואין אמתת הזמן כן אבל אמתתו השארות הנמצאות האלה ענין אחר אשר מהגלגל ומה שלמטה ממנו וכאשר לא יהיו אלה הנמצאים בטל שיאמר זמן בשום צר * ושמא עוד ימעטו בעיניו אלה הגשמים ויאמר זאת היא כל היכולת וכל החכמה + הנה נאמר לו ברא מה שירע שנשיגהו ונדעהו ונשמרהו ויספיק לנו לקבל הוראה בו על אלהותו * ואם יאמר ההניח רבר שלא ברא אותו נאמר הלא הוא בורא כל דבר * ואולי יאמר איך יקבל השכל כי אין לעולם כי אם ד' אלפים ושש מאות ותשעים ושלש שנה * ונאמר כי כאשר נאמין עולם נברא א"א לו בלא התחלה התראה אם היינו אנחנו הברואים בשנת מאה לבריאת עולם ההיינו תמהים ומכחישים את זה כל שכן שלא נכחישהו בזמן הזה * ואולי יאמר בלבו כאשר יהיה אצלנו מי שעוב רבר שהוא פועל בעזיבתו ההיא ולא סר הבורא עזב הדברים עד שבראם וכיון שעזיבתו ההיא נקראה פעל לא נעדך עמו פעל עם ארך הומן ונאמר כי לא היו עניני בני אדם פעלים כי אם מפני שהם פועלים המקרים כי אם לא ירצו יכעסו* ואם לא ישנאו יאהבו * אבל הבורא פעלו שיחרש הגשמים והגשמים אין להם הפך שיהיה כאשר יעובם כבר פעל אותם אך כאשר יעזב לחרשם לא ימצא דבר זולתו * ואולי יחשב לאי זו עלה ברא הבורא אלה הנמצאות ובוה שלש תשובות * הראשונה שנאמר בראם לא לעלה ולא יהיה עם זה לבטלה כי האדם יהיה פועל לבטלה כשהוא פועל ללא עלה מפני שהוא מניח תועלתו וזה מרומם מהבורא * והשנית שרצה בזה להראות החכמה ולגלותה וכמו שאמר (ססליס קמ"ס "3) להודיע לבני האדם גבורותין : והשלישית רצה בזה תועלת הברואים במה שמנהיגם בו וועברוהו וכאשר אמר (יפעיס מ"ס '")) אני יי' אהיך מלמרך להועיל מדריכך בררך תלך * ואם יאמר למה לא בראם קורם הומן הזה נאמר כי לא היה זמן שנשאל עליו ועור כיזה דרך כל בעל בחירה שיעשה בכל עת שירצה : 2450 \| מאמר שני אחדות המאמר השני בשמחדש הדברים אחד = אמר יהודה בן שאול אמר המחבר * אקרים במאמר. הזה לאמר כי התחלות המרעים גדולות ותכליותיהם דקות ושהם מגיעות אל הידוע האחרון ולא יהיה אחריו ירוע אחר * ושהארם עולה ביריעותיו מענין אל ענין וכל מעלה יעלה אליה היא בהכרח. חהיה. יותחר רקה מהמעלה אשר לפניה ער שתהיה המעלה האחרונה יותר רקה מן היריעות כלם * וכאשר יפגשנה האדם ברקות ההיא הוא אשר בקשהו ולא יכשר שיתעסק בה שתחיה נדולה < ואם הוא. מתעסק בזה הוא משתרל לשוב אל היחוע. > הראשון אשר ממנו החל או השני אשר בו שנה והוא כבר עוות ררכי המדעים וחמסם * וכל אשר הוא מתעסק להגדיל הידוע האחרון הוא מתעסק לבטל עיונו ולבטל מדעו ולשוב אל הפכלות בו * וצריך שאבאר מאין אמרתי אלה הש שה מאמרים * ואחר כן אומר הסבה אשר הביאתני מנות אותם בתחלת המאמר הזה? . ואבאר תחלה שהתחלות המדעים גרולות * ואומר. שהם מתחילות ‏ מן המוחש וכל דבר שיפול עליו החוש הוא הדבר הכולל אשר אין בו יתרון לקצת בני אדם על קצתם שיחיה אחר מהם יותר יודע מן האחר בו אבל אין להם בו יתרון על הבחמות * כי אנחנו מוצאים אותם שהם חשות בראותם ושמעם כאשר יחושו הם וכל רבר שישתוו בו הבהמות עם בני ארם א"א לחיות דבר יותר עבה ממנו* וכאשר יעמור האדם על זה הדבר המוחש וורע כי הוא גשם יראה בדקות שכלו שיש בו מקרים והוא מפני שראה משחיר עת ומלבין עת ויחם עת ויקר עת * ואחר כך יוסיף לרקק ויראה שיש בו ענין עולה ממנו ענין חכמות * והוא בעמדו על ענין ארך רחב ועמק + ואחר כן יוסיף לדקק ויראה שעמו ענין הולך עם מצבו עולה ממנו המקום והוא פגישתו + ואחר כן ילך עם דקות עיונו ווגיע אל שעמו ענין חולך עמו עולה ממנו הזמן והוא' קיומו-* ועל הדרך הוה איננו זז * מניע ומפליג והוא הולך . עם מחשבתו והכרתו ער שיניע % סוף מה שישיגהו* ויהיה זה האחרון ההוא יותר רק מכל אשר עלה לו כאשר היח הראשון יוחר עבה מכל מה שעלה לו * ומוה דנתי כי סוף הידועים חוא- מאמר שני אחדות 17\| הדק שבהן ואמרתי שהארם עולה מידוע אל ירוע שאין אחריו =" ודוע בעבור ג' דברים * :אחד מהם כי הארם כיון שגופו מונבל מתחייב שיהיה לכל כח שבו גבול וכח המדע אחר מהם וכאשר אמרתי בשמים כי כח עמידתם חייב שיהיה לו תכלית + והשני כי המדע איננו נתפש לארם אלא מפני שיש לו תכלית ואם יחשם:. שאין לו תכלית אז יבטל להתפש לו וכאשר יבטל זה יבטל שירעהו- ארהם* והשלישי כי השרש אשר ממנו יתילדו כל המדעים רצוני לומר החוש יש לו חכלית בלי ספק ולא יתכן שיהיה מה שיתילד ממנו באין תכלית ויהיה הסעיף בחלוף השרש * ואמרתי שהארם עולה מהם מענין אל ענין מפני שכל מדע יש לו שרש שיתילר ממנו ואין לסכלות שרש שיתילד ממנו אבל הסכלות העדר המרע בלבר כאשר בארנו בענין החשך שהוא העדר האור ואיננוהפכו* וכמו שהבאנו שם ראיה כי החשך אילו היה הפך האור לא חיה נהפך האויר המחשיך לאור * וכן נאמר כי הסכלות אלו חיתה שרש כמדע לא היה אפשר שיהפך הסכל יודע אבל היה המרע והסכלות מתקבצים בחלק א' והיו נמנעים * ומזה אמרתי שהאדם יעלה במדע מענין אל ענין אחר מפני שהוא נולד משרש ומסתעף ולא יתכן שיעלה בסכלות מענין אל ענין כי אין הסכלות מעלות ידרך בם אך הוא עזיבת מדע דבר אחר דבר והעדרו * ואמרתו = שהאחרון יותר רק מן הכל בעבור מה שאנחנו רואים שהשלג וורד ממקום האויר ואנחנו רואים אותו כאבן ונדקדק העיון ונדע שהוא ממים ואחר כן נדקדק המחשבה עור ונדע שהמים ההם > לא יעלו כי אם על ררך האד והעליה והאמננו כי תחלתו אר ואחר כן העמקנו עור ואמרנו אי אפשר שלא יהיה לאד ההוא סבה שתעלהו'* וכבר התבאר כי הסבה העולה בידינו באחרונה היא דקה מן האיד אשר היא יותר דק מן המים אשר הוא יותר דק מן השלג וזאת הסבה הדקה עליה כוון האדם והגיע * ואמרתי שמי שהתעסק שיהיה סוף ידיעותיו כמו תהלותם חומס אותם כאשר גליתי מחקיהם וסדרם ואמרתי אך הוא משחית מדעו שב במבוקשו כמי שחייב את עצמו שתהיה הסבה המעלה האר מן הארץ שלג כמו השלג אשר בו התעסק תחלה וכבר השחית מפני שהשלג הוא אשר בקש והשלג רבר עלה לו מבלי דרישה ואם לא יפרש הדרישה שיהיה שלג או מים אבל אמר רוצה אני שאראנו ואם לא לא אאמין בו הוא אומר כבר בקשתי שלג או 8+( מאמר שני אחדות מים או אד אבל בקש אותו בזולת הדבור הראשון מפני שלא יתכן: לראות בשער הזה כי אם הדברים האלה * ואם ישוב על דרך סבת האד ובטלו בעבור שלא עלה לו נראה ואמר שאין סבה כבר בטל ענין שכבר התברר אצלן לתוחלת נכזבה או עצה נבערה* - וכיון שהשלמתי אה הבאורים צריך לבאר הסבה אשר הביאתני < להקדימם הנה : \| \| ואומר כאשר הגעתי אל שער ידיעת העושה ראיתי אנשים דוהים את זה בעבור עלת שלא ראוהו ואחרים מפני עומק ענינו. ודקותו * ואחרים חושבים שתהיה יריעתו יריעה אחרת * ואחרים . חושבים לציירו במחשבתם גשם " ואחרים אינם בושים בהגשמתו בפירוש אך הם מבקשים לו כמות או איכות או מקום או זמן והדומה לזה * ובקשתם זאת היא בקשת עצם בעצמה מפני שאה הספודים לא יהיו כי אם לגשם * והקדמתי הדברים האלה להסיר מחשבותם התועות ואניח לנפשות מטרהם ואאמת כי היות ענין = הבורא בתכלית הדקות הוא בירורו ומציאתנו אותו בשכלנו יותר דק מכל ירוע הוא אמתתו * ואשר אמרו לא נאמין כי אם במה שיראו עינינו ובטלו המרעים כבר השיבותי עליהם בזכרי דעת בעלי הקדמות ובעלי העקשות והעמידה במה שאם יצטרך המעיין להסתכל בו ישוב לעיין אותו שמה במה שאמרתי * ואשר אינם מורים בענינו בעבור דקותו ועמקו כבר הניחו מבוקשם השני אחר. = > הראשון * והוא שאתה יודע כי כבר בארתי בשער חמרע כי - כוננו בו % רבר רק ועמוק ונעלם שלא נראה כמוהו * ואמרתי שבו אמר הכתוב (קסכת ' כ"ד) רחוק מה שהיה ועמוק עמוק מי ימצאנו וכבר ראיתי זולתנו איך חשב הענין ההוא רק כאבק והשער וכחלק שלא יתחלק ואנחנו איך יצא לנו רבר לא מדבר וכאשר יהיה זה הענין הידוע במעלה ההיא בהכרח יהיה ענין הירוע במעלה אשר לאחריה רוצה לומר הבורא יתברך יותר דק מכל רק ועמוק מכל עמוק וחוק מכל חזק ונעלם מכל נעלם וגבוה מכל גבוה עד שלא יתכן לעמור על קצתה כלל * ובזה אמר הכתוב (סיוב '15) ההקר אוה תמצא אם עד תכלית שרי תמצא גבהי שמים מה תפעל עמקה. משאול מה תדע ארוכה מארץ מרה ורחבה מני. ים * ואשר ישתדלו שיחשבוהו גשם יעורו מאולתם הלא הגשם היה תחלת ירוענו. ובמה שיש בו מן הסימנים חקרנו וררשנו עד שהנענו % ידיעת עושהו איך ישובו % א' ב' ג' ד' על מאמר שני אחדות 49 הדמיון ומתעסקים בו שהוא גשם ונהיה הגשם אשר בקשנו לו העושה איש ידוע בעצמו ער שיתכן שיהיה עושהו איש אחר זולתו * אבל בקשנו עושה לכל גשם שראינוהו והשכלנוהו. וכל "גשם שיעלה במחשבתנו זה העושה עשהו והוא יוצא חוץ לו: ואשר בקשו מה שיש אחריו כבר רחינו מה שבקשו מצר הארם החכם וחיוב תכלית חכמתו בתכלית כחו* ומצר הירוע שמי שלא הגיע % תכלית ויפסק איננו נחפש לנפשות * ומצר השרש אשר עליו נבנו המרעים כלם * ואוסיף הנה ביאור (אומר ואולי חושב יחשוב שיתכן להיות אחר הידוע הזה ירוע אחר ומחשבת אחר מבני אדם לא הגיעתהו או מחשבותם כלם לא הגיעו ציו ואומר כי זאת מחשבה נפסרת מפני שכל הידיעות אינם נודעות כי אם במצוע הגשם כאשר הקרמנו בתחלת הספר * וכאשר יצא הירוע מהיותו נשם או בתוך גשם כבר נמנע שיהיה אחריו ידוע אחר כלל * ואשר לא בקשו לקיים אותו גשם אך בקשו שחהיה לו תנועה או מנוחה או כעס או רצון או מה שרומה לוזה כבר בקשו היותו: גשם באמת בדרך הענין לא בררך חרבור * ודומה למי שאומר אינני תובע הְאובן במאה זוז אך אני תובע אותו בגדר רבבה כי הוא סלק מעל ראובן לשון המאה אבל קיים ענינה ‏ וכאשר תמצא הבקשה שהוא גשם תסתלק ממנו הבקשה במאומה ממקרי הגשם הכלליים * והשיבותי הרברים בהקדמה עם שמנהגי לקצר להשביעה ביאור מפני שהיא מכוונת כל הספר הוח וקטבו. ואתעכב בה מעט כי הוא מספיק מיגיעה רבה אחריה * ואם יאמר איך היה הענין הוה צריך אל - חיגיעה הואת הרבה ואל אלה המאמרים הרחבים ואומר כי זה לשתי סבות * אחת מהם כי כל דבר יקר ההשנחה במה שיעלה ממנו יחרה ורחבה מהשנחה בדבר הנקל כאשר הוא ירוע כי מציאת הזכוכית יותר קלה ממציאת הפנינים * והשנית כי המתעסקים במדע הזה. רבו מאמריהם והיתה סבת זה אם מיעוט הבנה או מיעוט שכל או זדון לרחות או עויבה ועצלה או נטות אל חאוה כאשר הקדמנו בפתיחת הספר ובעבור זה נצטרכנו לגלות תעוחם במה שנצטרך לגלות האמת * וכאשר כליתי מאלה המחשבות המטעות אתחיל בעצם המאמר : \| ואומר שאלהינו ית' הוריענו על ידי נביאיו שהוא אחר חי יכול חכם לא ירמה לו דבר ואין רומה לפעליו: והעמידו שוש +0בנגובת לד 4 20 מאמר שני אחדות לנו על זה האותות והמופתים וקבלנוהו מהרה אל מה שיעלה לנו מן העיון מה שהוא אחד כמו שאמר (לבריס ו' כ'ו) שמע ישראל "ו אלהינו י"י אחד * ואמרו עוד (טס "3 כ"ט) ראו עחה כי אני אני הוא ואין אלהים עמדי וגומר ואמרו (סס "3 "5) י"י ברר ינחנו ואין עמו אל נכר * ומה שהוא חי אמרו (טס ס' כ"ג) כי מי כל בשר אשר שמע קול אלהים חיים מדבר מתוך האש וגומר * ואמרו (ירמיס " ") וי"י אלהים אמת הוא אלהים היי' ומלך עולם* מה שהוא יכול אמרו (סיו3 מ"3 3') ירעתי כי כל תוכל ולא יבצר ממך מזמה * ואמרו (דס"י % כ" "5) לך י"י הגדולה והגבורה והתפארת והנצח וההוד וגומר * ומה שהוא חכם אמרו (פיוב ט' ד) הכם לבב ואמיץ כח מי הקשה אליו וישלם * ואמרו (ישעיס מ'כ"ס) אין חקר לתבונתו * (מה שאין דומה לו ולא לפעליו אמרו (ססליס פ'ו ס') אין כמוך באלהים י"י ואין כמעשיך * ואחר ששמענו אלה החמשה ענינים מספרי הנביאים התעפקנו לקיימם מדרך העיון ומצאנום כן ומצאנו עמו בטול כל טענה שיטעון עלינו כל מי שחולק עלינו על רבר מהם והם אינם משתדלים בזה כי אם משני פנים אין להם שלישי * אחד מהם הקשתו על הברואים * והשניים שהוא תופש אותנו בכל מלה שנתארהו בה וכל מלה שנכתבה בהנשמת המלה לא בהעברתה * וכאשר תתישב לנו הידיעה הזאת נבאר זה ביכולת הבורא ואמצתן : ואומר' תחלה כי מצאנו מה שיורה על שהוא אחד אחר מה שקדם מן הראיות מה שאומר מעושה הגשמים מפני שהיה שלא ממיניהם והיו הגשמים רבים יתחייב שהוא אחר מפני שאם > יוסיף. על האחד יפול עליו המספר ויכנס תחת חקי הגשמים . ועור כי השכל גזר בענין העושה במה שאי אפשר בלעדיו אבל מה שמוסיף עליו אפשר בלעריו ואין צורך אליו ועוד כי העושה והאחד תתקיים בראיה הראשונה אשר היא ראית החדוש אך מה שמוסיף עליו צריך אל ראיה שנית זולת הראיה ההיא להורות עליו ואין דרך לראיה שאיננו מררך החדוש בשום פנים * ואחר אלה השלש ראיות על שהוא אחר אומר כי כל טענה שהיא = מפרידה בין שנים היא טענה לאחר וכבר עמרת על מה שקרם מתשובתינו על בעלי הדעת הזה * ואומר הנה עור שמצאתי אלה" כשיאמר להם לטה סמכתם כל אלה הנמצאות כלם אל שני שרשים בלבר ולא השבתם שלכל אחר מהם שרש שחדשוי הם > מאמר שני אחדות 91 אומרים אנחנו רואים אותם ואם רבו אפניהם כי הם נקבצים אל התועלת וההזק ואין ביניהם שלישי על כן סמכנום אל שנים ' והתבוננתי במאמר הזה ומצאתי שיש למרבר עמם שיאמר להם \| וכבר מצאנו התועלת והנזק שנקבץ אל חמשה חושים * מהם מה שיוחש בראות ומהם מה שיוחש בשמע וכן בשלשה האחרים ואינם יותר ראוים בקבצם אל שנים מזולתם לקבצם אל חמשה יש לנו לאמר להם עוד שכל תועלת ונזק מתקבצים תחת המראה ושרשי המראה הטבעית שבעה לובן ושחור וירוק וירקרק ואדום ומראה השמים ומראה העפר ואינם יותר ראוים בקבץ הכל אל שנים מזולתם לקבצם אל שבעה + ועור יש לנו לומר להם שהם נקבצים תחת הטעמים ושרשי הטעם תשעה המתוק והרשן והם חמים לחים והמר והמליח והחריף והם חמים יבשים והקוב והחמיץ והעפיץ והם יבשים קרים והתפל והוא קר לח ואינם יוחר ראוים לקבצם 4 שנים מזולתם לקבצם % תשעה * וכן יאמר -להם' על הארבעה טבעים אשר הם סוטכים אליהם הכל * וכן בעשר המאמרות אשר על העצם וכן בששת מיני התנועה וכן בשבעה מיני הכמות וכן בשלשה הזמנים ושלש הגזירות ושלש הצורות לא אאריך ברדברים ער שיתברר הפסר מה שנטו אליו מאפני ההתחלקות שחלצו מספר מבין שאר המספרים וגזרו עלין ואוסיף בזה ביאור ואומר כי כל אחד מהם כשהוא רוצה לברוא דבר לא יתחום לו כי אם בעזר האחר לו .ושניהם א"כ נלאים ועם זה אם יהיה חפצו. מכריח האחר לעורו שניהם מוכרהים ואם יהיו בוחרים ירצה אחד מהם להחיות גשם ורוצה האחר להמיתו יתחייב שיהיה הגשם ההוא חי מת יחד * ואומר עור אם יחיה כל. אחד מהם יכול להעלים דבר מחבירו שניהם א"כ אינם יודעים ואם אינם יכולים על זה שניהם א"כ נלאים * ואומר עור כי אם = הם דבקים הם דבר א' ואם הם נפררים יש ביניהם דבר שלישי ולא אפשר לבעליהם לרמותם אל החשך והאור המשתמשים בלא שלישי כי אלה מקרים והם אצלם נשמים + ויצאו אלה הטענות מסכימים למה שאמרו הספרים כי אין בורא כי אם אי באמרם (דבריס ד' ל'ס) אתה הראת לדעת כי י"י הוא האהים אין עוד. מלבדו + ואמרו (פס ד' ל"ט) וירעת היום והשבות אל לבבך כי ו" הוא האלהים בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד * ועוד (ישעיס מס כ"5) פנו אי והושעו כל אפסי ארץ כי אני א ואין \| 4* 2 מאמר שני אחדות עור * ועור (סס מ"ס ו) למען ירעו ממורח שמש וממערבה כי אפס מבלעדי אני י"י ואין עור * ועוד אני. י"י ואין עוד זולתי * ועור (טס ע"ס כ"5) הלא אני י"י ואין עור והדומה לזה * ואם יאמר אומר אם כן מה ענין אלה השני שמות המשתמשים תמיד במקרא י"י אלהים * נאמר לו כבר אמת שהוא לענין אחר באמרו (שס מ"ס "ס) כי כה אמר י"י בורא השמים הוא האלהים * ואמרו (ססליס ק'ג') דעו כי. י"י הוא האלהים * ואם זה הביאור אל תשניח אם יספר אהר מהם בפעל אחר והשני בפעל אחר ודומה לוה כלשון (סופטיס ס' כ"ט מ') .וילך ירבעל בן יואש וישב בביתו ולגדעון - היו שבעים בנים יוצאי ירכו * ספר השם הזה בפעל אחר וספר האחר בפעל אחר ולא השגיח כי כבר אמת כי ירבעל הוא גדעון* - ואם יאמר אם כן מה ענין אמרו (ססניס לס כ" 0 אהי וי"י לרובי וכן (ט"ב כ"כ י"ד) ירעם משמים י"י ועליון יתן קולו * נאמר זאת עלה שנית ירעם מפני שהוא י"י ושהוא עליון * העירה כי אתה אלהו ואתה י"י + ודמיונו כלשון (תסליס מ"ט 5') שמעו זאת כל העמים האזינו כל יושבי חלד גם בני אדם גם בני איש יחר עשיר ואביון * ענינו שאתם עמים ואתם יושבי חלר. ושאתם בני אדם ושאתם בני איש * ודומה לאמרו (יסעיס מ"ד) אל תירא עברי עקב ואל תחת ישראל * אל תירא עבדי ועקב וישורון בחרתי : בו* שאתה יעקב ואתה ישורון * וכלל אומר כל מה שימצא בספרים ובדברינו אנהנו המיחדים מלשון בספור בוראינו ומעשיו וחולק : על מה שמחייבו העייון האמתי בלי ספק שהיא ררך העברה = מהלשון ימצאוהו . המחפשים כאשר יבקשוהו * ואין השער הוּה צריך. להרחים בפרושו בספר הזה ושנבאר דרכי ההעברות והשמושים ורחב הלשון * כי כבר בארתי מזה שעור רחב בפתיחת פירוש התורה לא אשוב לשנותו * אך אכוון לכאר מה שיש בלבר בלשון בכל ספק שבא לירי בלבר * ואם יאמר מה ענין אמרו (פס מ"ס ט") י"י אלהים שלחני ורוחו * נאמר כי וכשר להיות ענינו ברוחו כאמרו (ססניס ק"ס ד). דרשו י"י ועוו ופרושו בעזו * . וכאמרו (ישעיס ס' 3') ועליך יזרח י"י וכבודו עליך וראה ופירשו (ססכיס ק'"ב י") כי בנה י"ו ציון נראה בכבורו * וכאמרו (ישעיס י'ג ס) י"י וכלי זעמו ופירשו (סבק' ג'י'ק) בועם תצעד ארץ כן פירשו הנה (נסמיס ט'ל) ותער בם ברוחך ביר נביאיך + אה ואי זה דבר מוה שיבא לירינו ונמצא לו העברה ושמוש שאפשר אין מאמר שני אחדות 3 אנו צריכים יוחר מזה * ואחר כן אומר שמצאתי מדרך העיון מה שיורה שהוא חי יכול חכם הוא מה שהתאמת לנו שהוא ברא הדברים ובכוז שכלנו התברר כי לא יעשה כי אם יכול ולא יוכל כיאםחי ולא יהיה העשוי המתוקן אלא ממי שירע קודם שיעשה ואיך יהיה :. : >= ואלה השלשה ענינים מצאום שכלנו לעושינו פתאום בלו. מחשבה מביאה אחת והוא שבמה שעשה התקיים לו שהוא חי . יול חכם כאשרבארתי* ולא יתכן שיגיע השכל אל אחד מהשלש הענינים האלה קודם האחר אך הוא מגיע אליהם פתאום מפני שהוא שקר אצלו שיעשם זולת חי ושיעשם זולת יכול ושיבא מעשה גמור ומתוקן ממי שלא ירע איך יבא הפעל כי מי שאינו יוחע לא יהיה מעשהו מתוקן ולא מכוון * וכאשר התקיימו בשכלנו ה השלשה ענינים בבת אחת לא נתכן ללשונותינו להגיעו בבת אחת כי לא מצאנו בלשון מלה מקבצת אה הג' ענינים ונצטרכנו להליץ עליהם בשלש המלות אחר אשר קשרנו הדבר בביאור שהשכל ראם בבת אחת * ואל יחשוב חושב שהקרמון יתברך יש בו ענינים "שונים כי כל אלה הענינים הם כלם בענין שהוא עושה אך מליצתינו היא אשר הביאתנו להוציא זה הירוע בשלש מלות * כי לא מצאנו בדברים המושמים מלה שתקבץ אותם ולא יתכן לברוא להם מלה ותהיה המלה בלתי ירועה ותהיה צריכה לפירוש ונשוב למלות רבות במקומה * ואם יחשוב חושב כי הענינים = האלה מחייבים שנוי ר"ל שיהיה זה זולת זה אבאר לו הפסר מה שחשב בעיון האמת והוא שהשנוי וההשתנות לא יהיו כי אם בגשמים ובמקרים אך בורא המקרים הוא מרומם מכל שנוי ההשתנות ולא יספיק לי זה עד שאשביעהו ביאור * ואומר כי כאשר אמרנו עושה איננו מועיל תוספת בעצמו אך מועיל שוש לו חנה עשוי כן אמרנו חי יכול חכם אשר הם פרושי עושה אבל. לא יהיה עושה כי אם מי שאה הענינים לו בבת אחת (אינו מועיל תזספת בעצמו אבל מועיל שיש לו הנה עשוי) * ואחר שהתבוננתי בזה ותקנתיו שבתי אל ספרי הקרש ומצאתי בהם בבטול הזולת ממנו (דכריס ד' ל"ס) אין עור מלברו + (סיוב כ"ו י"ד) ומה שמץ דבר נשמע בו" ועוד (וכריס "ד ד) ‏ יהיה ו"י אחד. ושמו אחד * ' ואחר כן אומר שבשער הוה טעו הנוצר ים וחשבו בו זולתו והביאם זה "אל שישימוהו שלשה. ויצאו אל הכפירה * והנה אני" 4 מאמר שני אחדות מקיים שיש עליהם מהתשובה מהמושכל ובאחר האמת באחדותו אעור * ואינני מכוין בתשובה הזאת עמי הארץ שבהם כי הם אינם יודעום כי אם השלוש המוגשם בלבד ולא אטריד ספרי בתשוכתם מפני שהוא מבואר ונקל אבל אכוון להשיב אל חכמיהם אשר חושבים שהם מאמינים בשלשה בעיון וברקות תבונה ובאו אל אלה המדות ותלו עצמם בם ואמרו לא יברא כי אם דבר חכם חי והשבו כי חיותו וחכמתו שני דברים זולת עצמו ושבו אצלם ג' * וחחלת מה שתגל בו התשובה עליה שהם אינם נמלטים משיחשבוהו גשם או לא גשם ואם חשבוהו נשם הם טועים כפתיי עמם ועם זה הם חייבים בכל תשובה שהשיבונו בה על כל מי שיגשימהו* ואם לא יחשבוהו גשם אמרו שיש בו שנוי ער שיהיה חארו זה אינו תארו האחר הוא אמרם שהוא מוגשם באמת אבל אמרוהו בלשון אחר כי מה שיש בו שנוי הוא נשם בלא ספק ואנחנו כבר קיימנו כי הענינים האלה הם -תאר אחד אבל בלשון לא יוכל לקבצה בדבור כאשר יוכל השכל לקבצה במרע + ודומה זה למי שאומר שהוא אינו עובר האש אבל הוא עובר הדבר השורף המאיר העולה למעלה אשר הוא האש באמת * ואחר כן נשתדל עמם שיאמרו בפיהם שהוא גשם ואם ימנעו מזה ויאמרו לא יתכן לאמך שהוא גשם שכל גשם עשוי וכן יתחייב שלא יאמרו שחיותו וחכמתו זולתו שכל מי שחיותו זולתו עשוי * ואלה ירחמך האל סכלו ‏ אפני הבאת הראיה והוא שאנחנו המון המיחדים האמננו שחיי האדם זולתו בעבור שראינוהו פעם חי ופעם מת ודענו "כּי רבר היה בו והיה חי וכאשר סר ממנו שב מת . וכן כאשר ראינוהו פעם חכם ופעם סכל ירענו כי רבר היה בו והיה חכם וכאשר סר ממנו שב סכל ולולי מה שראינו מאה ב' הענינים באדם היינו מאמינים כי הארם חי חכם לעצמו * וכיון שבטל באמת מצוא עת לבורא הכל שלא יהיה בה. חי ולא הכם כאשר נמצא לאדם התחייב בלי ספק שיהיה חי לעצמו וחכם לעצמו ובטל מה שנטו אליו האנשים האלה מעיקרו * ועם זה לא השלימו מה שראוי לידועם על דעתם והוא שאמרו עצמו וחיותו וחכמתו ועזבו לומר ויכלתו וכן-ענין שומע ורואה * ואם אמרם חי מספיק להם מיכול ואמרם חכם מספיק להם משומע ורואה אמרם ג"כ חכם מספיק להם מהי כי אין חכם כי אם חי* הלא תראה שהם לא הלכו על רעתם אפילו אחר עיונם אך הבהילו במאמר הזה מאמר שני אחדות 5 לעמור בו כנגר מה שנאמר להם + ואחר כן אומר כי אם חיח = אפשר בענינו שנוי אחר היה אפשר בו כל שנוי שבעולם כי העיון. איננו מעיין כי אם בכללי הרברים ומיניהם ואיננו מעיין באישיהם ופרטיהם * ואם האנשים האלה חשבו להביא ראיה מן המושכל. כבר בארנו הפסדו עליהם במה שנטו אליו + ואם הביאו ראיה מן הכתוב במה שאומרים קצתם ראיתי הכתוב אומר רוח ומלה הוא אמרו (פ'": ל'ג 3') רוח י"י דבר בי ומלתו על לשוני * נאמר כי זה הרוח והמלה ברואים הם הדברים המופרדים אשר שם = הבורא בפי. נביאו וכבר ירענו כי הספרים קוראים שם הבורא נפש כאשר אמר (ססל כ"ד ד') אשר לא נשא לשוא נפשי במקו שמי* וכאשר היה בברואי' נפש ורוח ענין אחד והיה נפש בבורא ענינו שם כן לו רוח וענינו חזון ונבואה וזה מאלה המביאים ראיה מעוט יריעה בלשון העברים * וכן מצאתי קצתם מביא ראיה כי הספרים אמרו כי רוח האל עושה כאמרו (פיוּכ ל'ג ד') רוח אל עשתני ונשמת שרי תחייני * ואמרו שדבר הבורא עושה כאמרו (ססליס ל'ג ס') בדבר י"י שמים נעשו * וראיתי שגם זה ממעוט ידיעחם בלשון אך חפץ הספרים באמרם כי העושה עשה הרברים \| בצוויו או במאמרו או בהפצו או ברצונו כלומר שעשה אותם בכוונה לא על ררך השוא ולא בשגנה ולא בהכרח כאשר אמר (יוב כ"ג י'ג) והוא באחר ומי ישיבנו ונפשו אותה ויעש * ורוצים באמרו שהוא עשה אותו בדברו וברוח פיו ובמאמרו ובקריאתו שעשה אותם בבת אחת לא במדה מהזמן ולא חלק אחרי חלק כאשר אמר (ישע' מ"ס י"ג) קורא אני אליהם יעמדו יחדיו* ונדמה לנו זה בדבר אשר נאמר לו בו או שנפח בו ברוח פיו כן אמר (תסל' ל'ג ו') וברוח פיו כל צבאם * מנשמת רוח אפך (טס "מ ט") . ומזה: אני מוצא אותם עוזבים דעתם כי הספרים אומרים כי ידו : תעשה (סיוכ "3 ט') כי יד י"י עשתה זאת + ושעינו תחצור (מסלי כ"ב י"3) עיני ה' נצרו דעת ושכבודו יאסוף (ישע' נ"ס ס') כבור ו"י > יאספך * ושאפו עולה (תסל ע"ס ל"0) ואף י"י עלה בהם * ושרחמיו באים (פס קי"ט ע"ז) יבואוני רחמיך ואחיה * ויהיה כל אחד מאלו הענינים והדומה להם. מרות אחרות. מוספות על הרוח והמלה מפני שלכלם פעל מיוחם להם כאשר להם פעל מיוחס * ואלה יישירך האלהים והדומה להם אצלנו העברות ברבור והרחבות 6 מאמר שני אחדות. נרחבה בהם הלשון ולכל אחד מהם הקרבה והבנה אבאר אותו בעתיד בעורת האל : \| \| = \| ומצאתי קצתם חושב ענין י"י קנני ראשית דרכו (מפני ס' כ"3) שלבורא מלח קר מונה לא סרה ברואה * והשער הזה כבר השיבותי קורם הפעם הזאת על אשר השיבותי אל הרוחניים ובארתי שמלת קנני ענינה בריאה וגליתי שהתאר ההוא חאר החכמה ואין רוצים בו שברא הרברים בכלי הוא החכמה אבל רוצים בו שברא. הדברים מתוקנים יעיר מי שיראה אותם כי חכם עשה אותם * וראיתי אחרים נתלים בנעשה אדם בצלמנו (ברסט' 6) ואומרים שזה הדבור רומו לרבים * ואלה יותר סכלים מהאנשים ההם כי לא ידעו כי לשון העברים מתרת לגדול לאמר נפעל ונעשה והוא אחד כאשר אמר בלק (במד' כ"כ ) אולי אוכל נכה בו * ואמר רניאל (3' כ" רנא חלמא ופשרא נאמר קודם. מלכא * ואמר מנוח (טופטיס "ג ט"ו) נעצרה נא אותך. ונעשה לפניך גרי עוים והרומה להם * ואהרים חושבים בענין (כרסטים יס ס) ויורא ציו י"י באלוני ממרא ואומרים שוה הענין אשר טראה לאברהם הנקרא בשם הזה הוא שלשה כי הוא פירש אחריו - שלשה אנשים נצבים * ואבאר כי אלה הם סכלים מהכל והוא שלא המתינו עד שיגיעו לסוף הענין ואלו היו ממתינים עד שישמעו (עס טס כ"ב) ויפנו משם האנשים וילכו סרומה ואברהם עודנו עומר לפנו י"י היו יורעים כי האנשים כבר הלכו וכבור י"י עומר ואברהם ‏ לפניו ובטל שיהיה הוא הם אכל נראה הכבוד תחלה לאברהם שילמר ממנו שאלה אנשים חסידים ויראי השם * על כן אמר להם (שס סס ג') ארני אם נא מצאתי חן בעוניך רוצה לומר מלאכי י"י על ררך ההסתר הנמצא בלשון העברים ובלשונות אחרות כאשר אמרו (טופטיס ז' כל) לי"י ולגדעון רוצים חרם לי ולגרעון * ואומרים (פס ט"ז כ') לעותים לאמר + וכבר הפתגרו (סס ט' כ"ס) ויוגד * ואמרו (ט"5 ט"ו י"3) וישלח אבשלום והסתירו \| ויקח את אחיתופל והרומה לוה : ואלה האנשים ירהמך האל ארבע כתות * השלש מהם יוחרקדמונים והרביעית מקרוב יצאת * הראשונה רואה כי משיחם גופו ורוחו מהבורא יחברך * ו(השנית רואה שגופו נברא ורוחו מהבורא לו + שלישית רואה שרוחו וגופו נבראים ויש בו רוח אחרת מהבורא * אבל הרביעית חושבת שהוא כמו הנביאים מאמר שני אחדות 1 בלבד וסוברים בבן הנזכר אצלם בו כאשר נסבור אנחנו בבני בכורי ישרא (טמות ד'כ'3) כי הוא להגדיל ולפאר בלבר * וכאשר חושבים וולתנוענין אברהם ידיד הבורא * ואת הכת האחרונה התחייבו ממה שאשיב עליהם בספר הזה וממה שאוכרנו בשער השלישי בשער בטול התורות שנקרא בערבי אל נס "ך* וכל. מה שאזכרנו .במאמר השמיני בביאת המשיח * אך הכת הראשונה האומרת כי קצת האל שב גוף ורוח היא מתחייבת עם שתי התשובות האלה כל מה שיתחייבו בו האומרים כי הרברים הנבראים הם מן הבורא * והכת השלישית האומרת שגופו ורוחו מחודשים חחייב כי נוף מחודש שב אלוה בשתוף דבר בו אלהי ומקישין אותו לחול הכבוד על הר סיני ובעץ הסנה ובאהל מועד' וזה מהייב אותם להאמין כי האהל והסנה וההר האלהים גם כן ויוסיפו רעה ועם זה התחייבו מה שזכרתיו בשער בטול התורות ובשער ביאת המשיח 5 אך הכת האמצעית תתחייב בו מה > שהתחייבו בו השתי כתות יחד תתחייב מה שהתחייבה בו הראשונה מפני שאמרה שהרוח צהית עליונה ומה שהתחייבה בו,האחרונה מפני שאמרה כי הגוף מחודש * ועם זה מה שיש בשער בטול התורות וביאת המשיח לא תמלט ממנו והוא מה שזכרתיו בקצרוק לגלות התשובה על מי שהאמין שהוא שנים או שלשה או יותר אך הוא אחד נפרד * ואסמיך לזה מה שאולי יאמר אומר איך יהוה מה שהוא יותר דק מכל דק בענין חזק מכל חזק * אומר כי החכם שם לשער הזה סימנים בנמצא והוא שהנפש יותר דק מהגוף והיא חזקה ממנו ובה מנהיג את עצמו ועל כן היו האבות נשבעים (ירמ' ל"ס ט"ז) חי י"י אשר עשה לנו את הנפש הזאת* וכן החכמה - יוחר דקה מן הנפש והיא חזקה ממנה ובה תתנהג ובעבור זאת תמצאנה לבדה מיוחסת אל הבורא י"י (מטלי ג' י"ט) בחכמה יסר ארץ . וכן בארבע יסורות אנו רואים המים שהם יותר דקים מן העפר והם יותר חזקים ממנו מפני שהם שוקעים בו ועוקרים אותו והרוה יותר דק מן המים והוא חזק מהם כי הוא מניע אוחם ופעמים ישליכם * והאש יותר חזקה מן הכל כי ענלת האש סוכב הכל ובתנועתה המתמרת תנוח הארץ וכל אשר עלי' במרכו וחתנועה העליונה המזרחית אשר מסבבת הגלגל הגדול לא ירע לה אדם סבה מניעה כי אם מצות יוצרה ית' אשר הוא דק מן הכל וחזק. מן. הכל * וכבר התבאר כי כל דבר שהוא יותר רק - 8 מאמר שני אחדות בענין הוא חוק ממנו * וכיון שהקדמתי הענינים האלה אני רואה לכתוב רוב התארים והדברים ששואלים עליהם בענין הזה ממה \| שעולה על הלב ונמצא בכתוב ונשמע מדברי מאמין ואקדים לזה מאמר כולל : \| ואומר כי כל מה שרומזים אליו בענין הזה מעצם ומקרה או תאר לעצם ומקרה לא יכשר ממנו לא רב ולא מעט בענין העושה * כי זה העושה יתברך ויתעלה התקיים לו שהוא עושה הכל ולא נשאר עצם ולא מקרה ולא מה שיתואר בו אלא שכבר נכר ונגבל ונכלל והתקיים שזה העושה עשהו וכבר נמנע ונשתקר - שיאמר עליו מאומה ממה שהוא עשהו * (כל מה שימצא בספרי הנביאים מתארי העצם והמקרה אי אפשר שלא ימצא להם בלשון ענינים זולת ההגשמה עד שיסכים למה שמחייב אותו העיון * וכל מה שנאמרהו אנחנו המון המאמינים מתאריו ממה שירמה להגשמה הוא ממנו הקרבה והמשלה ואינו בגשמות הדברים אשר נאמר כמוהם על בני אדם + וכיון שבארתי אלה השלשה ענינים אל יטעוך המעיין בספר ויכניסו עליך. חספקות מאמרך היה ומאמרך חפץ ומאמרך רצה וכעם והדומה לזה וכן ממה שיש בספרים * כי אה המעלות לא נאמר אותם %א אחר קיום השרש כאשר הקדמנו אליו שיושבו אליו וינשאו עליו כי הבנין איננו נבנה כי אם מהיפוד ולמעלה ואיננו נבנה ממעלה למטה * על כן אל תהי נבוך בעבור תאר שתראה אותו בספרים או שתמצא אותנו מסכימים עליו ותשוב בספק אבל הקש אותו על השרש כאשר כבר התברר והתקיים באמת : והנה אני מציע אלה הענינים על עשר המאמרות ואדבר על כל אחד מהם במה שיכשר * ואומר כי אנשים סברו כי:זה הענין עצם ונחלקו רעותם בו * אמר קצתם ארם ואמר קצתם אש ואמר קצתם אויר וקצתם כסף * ואחרים אמרו דברים אחרים זולת אלה וכיון שהתקיים שהוא בורא כל ארם וכל אש וכל אויר וכל כסף וכל נמצא כבר התבטל בראית השכל כל אה המהשבות* וכאשר התקיים זה בשכל כן התקיים מן הספרים והוא שהרברים הנמצאים חמשה שרשים המוצק והצומח ובעלי חיים והכוכבים והמלאכים * והרחיקו הספרים מהדמות המשתם אל הבורא או. שירמה להם ואמרו ביקר שבמוצק והוא הזהב והכסף (שעיס מ'ו ס' ') למי תדמיוני ותשוו וחמשילוני ונדמה * הזלים וחב מכיס מאמר שני אחדות : \| 99 וכסף בקנה ישקלו:* ואמרו יתברך למי תדמיוני ותשוו בטל בו שיהיה דבר דומה אליו ואמרו תמשילוני ונדרמה בטל בו שיהיה וא דומה אל דבר * ואמרו ביקר שבצמח הארו והשטה (שס מ' "מס--כ) ואל מי תדמיון אל ומה דמות תערכו לו * הפסל נסך חרש * המסכן חרומה עץ לא ירקב יבחר * ואמרו בבעלי חיים כלם. (דבריס ד' ט"ן--י"ס) ונשמרתם מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה פן תשחיתון ועשיתם לכם פסל תמונת כל סמל \| חבנית זכר או נקבה תבנית כל בהמה אשר בארץ תכנית כל צפור כנף אשר תעוף בשמים תבנית כל רומש באדמה תבנית כל הגה אשר במים מתחת. לארץ + ואמרו בכוכבים. (יסעיס מ' ל'ס כ" ואל מי תרמיוני ואשוה יאמר קדוש שאו מרום עיניכם וראו מי' ברא אלה המוציא במספר צבאם * ואמרו במלאכים (ססליס פ"ט 6% כי מי בשחק יערך לי"י ידמה לי"י בבנו אלים ' וקבצו כל נמצא והרחיקו שידמה לבורא או שידמה אליהם הבורא * ואה הרברים המפורשים הם השרשים הבטוח בהם וראוי שיושב כל דבר מסתפק מהעברות הלשון אליהם ער שיסכים עמם ' ומזה מה שאמר הכתוב (כרלעית 6 כ")) ויברא אלהים את האדם בצלמו בצלם אלהים ברא אותו * ואבאר שוה על ררך ההגרלה והחשיבות והוא כאשר כל הארצות שלו והגדיל אחד מהם באמרו זאת ארצי ושכל ההרים שלו והגדיל אחד מהם באמרו זה הרי * וכן יש לו כל הצורות והגדיל אחה מהם באמרו זאת צורתי על דרך היחוד והסגולה לא על ררך ההגשמה * ומהם מה שאמר הכתוב (דבריס ד' כ'ל) כי י"י אלהיך אש אוכלה הוא < ואבאה - \| שרוצה בזה שהוא כאש שורף למי שכפר וכחש ואני מוצא בלשון שהוא מרדמה בלא כף * ויוציא אתכם מכור הברול (טס ט' כ) שענינו כמכור הברזל * ועור (פ"5 כ"ד ט"ו) אחרי כלב מת אחרי פרעוש אחר ענינו ככלב מת או כפרעוש * ועור (דס"י 5' יכ ס) ופני אריה פניהם בבני גד ענינו כפני אריה כן אש אוכלה ענינו כאש אוכלה הוא שהוא עונש * ואחר כן אדבר אל ה כ מות ואומר שענין הכמות סובל שני דברים לא יתכנו על הבורא אחת מהם מדת "ארך ומדת רהב ומדת עמק והאחרים פרקים וחבורים יתפרקו ויתהברו קצתם אל קצתם ולא יאמר על הבורא מאומה מזה. בראיות ‏ מן המושכל ומן הכתוב ומן המקובל * מן המושכל שאלה הפרקים והחבורים הם אשר בקשנו להם בורא ומצאנוהו (60 מאמר שני אחדות בשכלנו ומצאנו שלא נשאר מהם דבר שלא נכנס תחת ענין שהוא עשהו * ומן הכתוב כאשר הקרמנו (דבריס ט' ט"ז) פן תשחיתון ושאר הכתובים * ומן המקובל כי מצאנו חכמי עמנו הנאמנים על תורתינו בכל מקום שמצאו מאומה מאלה הרמיונים לא תרגמוהו מוגשם אבל השיבוהו אל מה שמסכים לשרש הקורם * והם תלמידי הנביאים ויודעים יותר דברי הנביאים ואלו היה אצלם שאלה המלות בנשמותם היו מתרגמים אותם לנו כאשר הם אך התברר להם מהנביאים חוץ ממה שיש בשכלם כי אלה המלות המוגשמות רצה בהם ענינים גדולים ויקרים תרגמום כאשר התברר להם * ומזה תרגמו (ספות ט' ג') הנה יד י"י הויה הא מחא מן קדם י"י הויא * (טס כ"ד ") ותחת רגליו תרגמוהו ותחות כורסיה יקריה * ותרנמו (עס "ז %) ע"ם י"י על ממרא די"י * ותרגמו (בתדבר "6 ו"ס) באזני י"י קרם י"י וכן כל מה שרומת לוה" וכיון שבארתי שהמושבל והכתוב והמקובל הסכימו כלם על הרחקת הדמיון. מאלהינו יתברך אני רוצה להציע אלה המלות הגשמיות ואומר שהם עשר * ראש באמרו (שעיס נ"ט י')) וכובע ישועה בראשו * עין באמרו (דבריס "5 י"5) תמיד עיני יי אלהיך בח * אזן באמרו (בעדבר "ל י"ס) כי בכוחם באוני י"י < פהּ באמרו (סעות "ז 6') על פי י"י - שפה באמרו (חסליס פ"ט ל"ס) ומוצא שפתי לא אשנה פנים באמרו (בתדבר ו כ"ס) יאר י"י פניו אליך * יד באמרו (סמוס ע' ג') הנה יד י"י * לב באמרו (ברלטית ס' כ"0) ויאמר י"י על לבו * מעים באמרו (ירתיס לס כ') על כן המו מעי לו* רגל באמרו (תסגיס 5ט ס') והשתחוו להדם רגלין* ואלה דברים והדומה להם ממעשה הלשון והרחבה תפיל כל אחר מהם על ענין וסברתו במה שנמצאנו בוולת ענין הבורא ונדע כי הלשון כן אמתתה ומנהגה שתרתיב ותשאיל ותרמה כאשר מרהיבה ואזמרת שהשמים מרברים (סס י"ע 3') השמים מספרים כבור אל * ושהים מרבר (שעיס כ'ג ד') כי אמר ים מעוו הים לאמר" ושהמות מדבר (ליוב כ"ס כ'ג) אברון ומות אמרו* ושהאבן שומעת (יסוסע כ"ד כ')) הנה האבן הזאת תהיה לנו לעדה כי היא שמעה * ושההרים מדברים (שעיס ג" "₪ ההרים והגבעות. יפצחו לפניכם רנה * ושהגבעות לובשות (ססניס ל'ס "\) וניל גבעות תתנרגה והדומה לוה מה שלא יספר מהרה * זאם יאמר אומר מה היתה התועלת שהרחיב הלשון זאת ההרחבה שתפיל מאמר שני אחדות 1 לנו אלו הספקות ולמה לא סמכה על מלות אמתות והיתה מסירה מעלינו זאת הרעה + אומר כי אלו סמכה על מלה אחת היה השמוש בלשון מתמעט ולא היה מגיע להגיר בה על קצת המכוונות ' ואלו היינו באים לספר עליו בלשון האמתי היינו חייבים לעזוב ולהניח שומע ורואה רחום חפץ ער אשר לא יעלה לנו כי אם הישות בלבד * וכיון שבארתי הדבר הזה אשוב אל העשרה ההם. בביאורים וענינים ואומר שרצו הנביאים בראש ענין ההגדלה וההעלאה כאשר אמר בבני אדם (פס ג' ד') כבודי ומרים ראשי ורצו בע ין השנחה כאמרו (ברסקים מ"ד כ"ס) ואשימה עיני עליו * ורצו בפנים הרצון והכעס כמו שאמר (מפלי ט"ז ט"ו) באור פני מלך חיים * ונאמר (פ"5 5' י"ס) ופניה לא היו לה עוד * ורצו באון קבול הדברים כאמרו (כרלטית מ"ד י"ס) ידבר נא עברך דבר באוני אדני * ורצו בפה ובש פה באור וצווי כאמרו (במדבר ד' כ'ז)) על פי אהרן ובניו * (מפלי " כ"6) שפתי צריק ירעו רבים * ורצו ביד יכולת כאמרו (שעיס נ'ט 6) הן לא קצרה וד ו"י י ורצו בלב חכמה כאמרו (מפני ז' ') נער חסר לב * ורצו במעים חנות כאמרו (ססליס מ' ט') ותורתך בתוך מעי* ורצו ברגל הכרח כאמרו (פס ק"י5) עד אשית אויביך הרום לרגליך * וכיון שמצאנו אלה המלות בבני אדם על זולת ההגשמה ואחר כן אומר בקצת העתים קל וחומר שיכשר פרושם בעניני הבורא על זולת ההגשמה * ואחר כן אומר כי כבר מצאנו אלה המלות במוצק ולא שיכשר שיהיה לו מאומה מן אלה האברים והוא שאנחנו מוצאים בלשון לארץ ולמים שתים עשרה מלות * תחלתם ר א ש (מפני ס' כ" וראש עפרות תבל* ועין כאמרו (פמוס "ד) וכסה את עין הארץ: "4 כאמרו (ישעיס 5' 66 והאזיני ארץ * פננים כאמרו (במדכר "5 "6) על פני הארץ'* ופה כאמרו (פס ט'ז ל"3) ותפתח הארץ את פיה * כנף כאמרו (יסעיס כ"ד ט") מכנף הארץ * יד כאמרו (דניסל " ל') על יר הנהר - שפה כאמרו (טתות 3' ג') על שפת היאור לב כאמרו (פס ט"ו ס') קפאו תהומות בלב ים * טבור כאמרו (יסזק6ל כ"ק י"3) על טבור כארץ + בטן כאמרו (יונס כ' ג') מבטן שאול שועתי שמעת קולי * רחם כאמרו (סיוב ל"ס ס) ויסך בדלתים ים בגיחו מרחם יצא * וירך כאמרו (ירפיס "5 5) וקבצתים מירכתי ארץ * וכאשר מצאנו הלשון שעשה אה המלות למה- שהעיר חושנו שאין מאומה מאלה האברים אבל הם כלם 2 מאמר שני אחדות העברות כן עשתה זה למה שהעיד לו שכלנו שאין לו מאומה מאלה האברים אבל הם כלם העברות * ואם יאמר אומר אין הלשון עושה אא מה שהוא מוגשם יתחייב שימציאנו אה השתים עשרה בארץ ובמים וכמו שעברו אלה המלות עבר עור המצטרף \יהם מהטה אזנך * פקח עיניך * שלח ירך * והדומה לוה ועברו פעליהם המיוחפים אליהם מויראה + וישמע * וידרבר * ויחשם * והדומה לוה והיה לכל אחד מהם סברא עד וירח י"י אשר משמעו קשה והוא קבול כאמרו (סיוכ "ד ט') מריח מים יפריח כפי מה שמסכים למושכל ולכתוב ולמקובל * ואם יפרץ פורץ ויאמר ואיך יתכן שיסבור אלו הסברות באו המלות המוגשמות ובמה שייוחס אליהם והכתוב כבר פרש שצורתו כצורת הארם ראוה הנביאים. מדברת עמם ומיהסים איה דבריו וכל שכן שהוא על כסא ומלאכים נושאים אותו ממעל לרקיע אשר על ראשם כמראה אבן ספיר דמות כסא ועל רמות הכסא רמות כמראה ארם עליו מלמעלה וכבר נראית הצורה הזאת על כסא ומלאכים מימינה ומשמאלה כאמרו (מ"5 כ"ב י"ט) ראיתי את י"י יושב על כסאו וכל צבא השמים עומר עליו מימינו ומשמאו * נענה כי זאת הצורה ברואה וכן הכסא והרקיע ונושאיו כלם מהודשים חדשם הבורא מאור לאמת אצל נביאו כי הוא שלח דברין אליו כאשר אבאר במאמף. השלישי * והיא צורה יקרה מן המלאכים עצומה בבריאתה כעלת הור ואור והיא נקראת כבוד י"י ועליה ספר קצת הנביאים (דניסל ז' ט') חוה הוית עד ,רי כרסון .רמיו * ועליה אמרו התכמים שכינה * ויש שתהיה אור בלא צורת איש והבורא הגריל נביאו שהשמיעו הנכואה מצורה עצומה ברואה מאור .נקרא כבוף "ו כאשר בארנו * וממה שמורה על מה שאמרנו מה שאמר הנביא על ואת הצורה (יסוקסל 5' 6) בן אדם עמור על רגלך ואדבר אותך * ולא יתכן שיהיה זה המרבר החוא ארון העולמים כי התורה אמרה (דבריס ;"ד ") ולא קם נביא עור בישראל כמשה אשר ידעו ו"י פנים % פנים אבל שאר הנביאים המלאכים דברו עמם ' ואם נמצא הכתוב שכבר פרש שם המלאך כבר פרש המחורש" ואם אמר כבוד י"י הוא מחורש ואם יוכור שם ה' ולא סמך אליו כבור ולא מלאך אבל סמך אליו ראיה או כסא או תאר איש אין. ספק שיש במאמר דבר נסתר הוא כבוד י"י או מלאך י"י כאשר הלשון מסתרת כמו שקדמתי + ואחר כן ארבר על האיכות והם , מאמר שני אחדות 3 המקרים ואומר שהוא באמת לא יתכן שיקרהו מקרה כי הוא בורא המקרים כלם * וזה אשר נמצא שאומר שהוא אוהב דבר או - שונא דבר * הענין בוה שכל אשר צונו בו קראו אהוב אצלו כאשר חייבנו לאוהב אותו באמרו (תסליס ל"ז כ"ק) כו י"י אוהב משפט* \| (טס "0 1) כי צריק י"י צדקות אהב והדומה לזה * וקבץ רבים מהם ואמר (ירעיס ז' ל'ג) כי באלה: חפצתי נאם י"י * וכל אשר הזהירנו ‏ ממנו שלא ‏ נעשהו קראו שנוא אצלו מפני שחייבנו לשנאתו כמו שאמר (מסלי ' ט"ז) שש הנה שנא י"י * (שעיס ס"6 ס') שונא גול בעולה * וקבץ מהם רבים ואמר (זכריס ס' י')) כי את כל אלה אשר שנאתי נאם י"י * ומה שאנו רואים שאומר שחוא רוצה ושהוא כועס הענין בו שקצת ברואיו כאשר חייב להם ההצלחה והגמול קורא זה רצון כאמרו (ססליס קפ'ז "66 רוצה י"י את יריאיו * (סס פ"ס 63 רצית את אוהביך * וכאשר יתהייב קצתם הצער והענש קורא זה כעס כאמרו (טס ל"ל "0 פני י"י בעושי רע * (שורש ס' כ"ב) ועוו ואפו על כל עוזביו * אבל הכעס והרצון המוגשמים והאהבה והשנאה המוגשמות לא יהיו כי אם במי שיקוה ויירא ונמנע מבורא הכל שיקוה לרבר ממה שברא או שייראהו * ועל הדרך הזה נוציא שאר תארי היראה - העולים במחשבה + ועל המצט רף אומר כי הבורא יתברך לא וחכן שיצרפו אליו על דבר ההגשמה ולא ייוחס. אליו כי הוא לא פר קדמון ואין דבר מן העשוים מצטרף אלין ולא מיוחס * ועתה כאשר עשם לא יתכן שישתנה עצמו וישוב מיוחס אליו ומצטרף אליו בהגשמה אחר שלא היה כן * וזה אשר נראה בספרים שקוראים אותו מלך ומשימים בני אדם עבדים לו והמלאכים משרתים כאמרו (תסכיס ק' ט")) י"י מלך עולם ועד + (סס קי"ג 6') הללו עברי י"י + (פס ק"ד ל') משרתיו אש לוהט * אלה כלם על דרך הכבור והגדול בעבור שהגדול שבבני אדם אצלם הוא מלך ועל ענין שהוא עושה כל מה שירצה ומצותו מתקיימת כמו שאמר (קסלת ם' ד') באשר דבר מלך שלטון ומי יאמר לו מה תעשח ' ואשר נמצא שמיחסים איו אוהבים ושונאים כאמרו (ססליס 5 ) אוהבי י"י שנאו רע ואמרו (סס פ"6 ט'ז) משנאי ו"י יכחשו לן זה מהם על .דרך הכבור והגנוי וכבדו החסירים מבני ארם בשם = אוהבים וגנו החטאים בשם שונאים וכן שאר מה שנכנס בשער הזה > ואומר ב מקומות לא יתכן שיצטרך הבורא אל מקום 00 מאמר שני אחדות שיהיה לו מכמה פנים * תהלתם שהוא בורא כל חמקומות* ועוד שלא סר לברו ואפס מקום ואיננו נעתק בעבור בריאתו למקום * ועור כי הצריך אל מקום הוא הגשם אשר הוא ממלא מה שיפגשהו וממששו ויהיה כל אחד מן המתמששים מקום לאחר וזה כלו נמנע מהבורא * וזה אשר הנכיאים אומרים שהוא בשמים על דרך הגדול והכבור מפני שהשמים אצלם רמים מכל דבר שירענוהו כמו שאמרו (קסלת ס' 65 כי האלהים בשמים ואתה על הארץ * ועור (פ"5 ס' כ'ו) כי השמים ושמי השמים לא יכלכלוהו * וכן המאמר כשהוא שוכן בבית המקדש (סמוק כ"ט מ"ס) ושכנתי בתוך בני ישראל * (יוסל כ' כ"6) וי"י שוכןבציון וכל-זה להגדיל חמקום ההוא והישות * ועם זה כבר הראה בו אורו הנברא אשר הקדמנו זכרו הנקרא שכינה וכבור * ועל הזמן לא- ותכן שיהיה לבורא זמן מפני שהוא בורא כל זמן מפני שלא סר לבדו. ואין זמן לא יתכן. שיעתיקהו הזמן וישנהו ושהזמן איננו כי אם מדת קיום הנשמים ואשר איננו גשם מרומם מהזמן וממדות הקיום * ואם נספר עליו בעמידה וקיומה היא על דרך הקרוב כאשר הקדמנו* וזה אשר בספרים שאומרים (ססגיס 5 כ') מעולם ועד עולם אתה אל * ועור (ישעיס מ"ג י'ג) כי מיום. אני הוא ' ועור (סס טס ") לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה * אבל שבים כל אלו הנקודות: מן העתים על פעלו * ואשר אמרו ומעולם וער עולם אתה אל אינם רוצים בו כי אם לא סרת מושיע תחלת חומן לעבריך כאמרם (ססליס ס"ס כ"5) האל לנו אל למושעות ' ואמרו ית' לפני לא נוצר אל ואחרי לא יהיה רוצה בו קודם שאשלח נביאי ואחר ששלחתיו אין אלוה מבלעדי * כי כבר חקדים. לפניו עבדי אשר בחרתי * ובלשון העם יכשר שיאמר האדם ‏ לפני והוא רוצה קורם פעלי + כמו שאמר יואב (ט"3 י"ס. י"ל) לא כן אוחילה. לפניך * ויאמר אחרי והוא רוצה אחר פעלי * כמו שאמר נחן הנביא (מ"6 5' י"ד) ואני אבא אחריך ומלאתי את דבריך * וכן גם מיום אני הוא רומז אל יום נככר יום מעמר חר סיניי או מה שרומה לו והוא אומר מן העת ההיא אני הוא המצווח . אתכם בזה והמזהיר אתכם מזה והמציל אתכם מזה מפני שגמר - המאמר אפעל ומי ישיבנה * ועל הקנין כי כל הברואים הם ברואיו ומעשיו ולא יתכן שנאמר שקונה זה מבלעדי זה ולא שקנינו. , לוה יותר ולזה פהות * ואשר נראה בספרים אומרים שעם' מאמר שני אחדות 69 סגולתו וקנינו וחבלו ונתלתו (דבריס "3 ט) כי חלק י"י עמו יעקב הבל נחלתו * אין זה כי אם על דרך הגדול והכבור מפני שאצלנו סגלת כל אדם וחלקו יקרים אצלו * ועור כי משימים אותו גם הוא על ררך העברה חלק החסירים ומנתם באמרו (תסגיס ט"ז ס) "ו מנת חלקי וכוסי וזה על ררך הפגלה והגדול * ועל הדרך הזה יהיה ענין קריאתו אלוה לאהם ולמאמינים כאמרו אלהי אברהם יצחק וועקב ' וכאמרו אלהי העברים כי חוא אלהי הכל וזה ממנו על הרך. הגדול. והכבור. לחסידים * ועל המצב כי הבורא יתברך וות' אונו גשם ולא יתכן שיהיה לו מצב מהמצבים לא מישיבה \| ולא מעמירה והדוטה לוזה * והכל נמנע מפני שאיננו נשם ושהוא לא סר ואין רבר זולתו * ומפני שהמצב איננו כי אם השען גשם על אחר ואפני המצם מחייבים שנוי וחלוף לנצב * ומה שאומרים הספרים (טס כ"ט ") וישב י"י מלך לעולם רוצים בו הקיום ' ואשר אומר (בתדבר " ג"ד) קומה י"י ויפוצו אויביך אינם רוצים בו כי אם הקדמת העזר והעונש * ואשר אמר (ממות ל"ד ס). ויתיצב עמו שם. רוצים בו האור ההוא שנקרא שכינה * ואשר אמר (ברסטית "מ ל'3) וילך י"י ּאשר כלה רוצים בו לעלות האור ההוא" ועל הדרך. הזה הוא מתקיים כל מה שדומה לדברים האלה * ואומר על הפועל כי הבורא יתברך אף על פי שאנחנו קוראים אותו עושה ופועל לא יִתְכן ענינם בזה מוגשם * והיא שהפועל על המוגשם לא יוכל. לפעול בזולתו ער שיפעל בנפשו וינוע תחלה ואחר כן יניע והוא ית' יחפוץ ויהיה. הרבר וזה דרך פעלו תמים * ועו כי. כל פועל מוגשם צריך אל חמר יעשה בו ואל מקום וומן שיעשה בהם ואל כלי. שיפעל בו וכל זוה מרומם ממנו כאשר בארנו * וזה אשר נמצא בספרים זוכרים מקצת הפעלים הרבר והפכו או מקצתם ברבר לא הפכו כלו מושב אל שהוא כשחפץ לחדש רבר ימציאהו בלי שופגעהו מעשה ולא משוש + ובשער הבריאה אמרו בדבר והפכו ויעש אלהים וישבת + וכאשר ויעש אוננו: בתנועה ולא ביגיעה אבל הוא המציא הרבר המחורש כן בלי ספק וישבת לא מתנועה ולא מיגיעה אבל הוא עויבת המציא הרבר המחודש * ואף על פי שאמרו וינח איננו דבר יותר מעויבת החחוש והבריאה * ובשער הנב ואה אמרו וידבה י"י + וענין ההבור שהוא ברא דבור הגיע באויר אל שמע הנביא או העם * והפך הרבור מה שאמרו (שעיס 3"5 "ד) החשיתי מעולם אחריש 06 (6-1ץ +10גומופד 4 . . 6 מאמר שני אחדות אתאפק * וענין החרישות הזאת המתנה ואריכות * כי לשון הערב מספר עליו ספור הרבור כפי סברתינו ואינה ‏ מספרת עליו החרישות ולא בסברא וכאשר נוציא כמו החשיתי: אל הפרוש יתברר מה שוכרנוהו וספרנוהו בתחלת הדברים באריכות ובהצלת הברואים מענין שמצער אות' קוראים אותו וכירה כאמרו (בהסטיק ס' 6') ויזכר אלהים את נח * (סס ל' כ"ב) ויוכר אלהים את רחל = והדומה לוה * ואמרו בשתי הלשונות זכירה ולא ספרה עליו אחת מהן הפך הזכירה אשר היא השכחה בעוב ההצלה . אך רוב מה שהם אומרים (סיכס 3' 5) ולא זכר ההום רגליו :\ והטובה והרחמים נאמרים עליו בשם אל רחום וחנון והנקמה והעונש" = נאמרים עליו בשם אל קנוא ונוקם * ואלה הענינים גם כן שהיה על הברואים כאשר אמר (נפוס 3' 3') נוקם י"י לצריו ונוטר הוא לאויביו* ואמר (דבריס ז') שומר הברית והחסר לאוהבין ולשומרי. = . מצותיו לאלף רור * וכל אשר בא מאלה השמות ענינם שב אל " הברואים * וזה הוא ההפרש בין שמות העצם ושמות הפעלים וכאשר בארנו בפרוש ואלה שמות * ועל הנפעל אין חושבים שמאומה. מההפעלות נופל על הבורא כי אם הראות בלבר * וצריך שאבאר עור שהראות אינה נופלת. עליו והוא שהרברים אינם נראים כי אם במראים הנראים בשטחיהם המיוחסים אל הארבעה טבעים ומתחברים עם הכחות אשר. בראות העין ממיניהם באמצעות האויר ויראו אך הבורא מן השקר שיחשוב עליו חושב שיש בו מאומה מן המקרים אין שלטון לראות על השגתו* והנה אתה רואה אי אפשר למחשבות לרמותו ולציורן בהם ואיך יהיה הרך לראות אליו * וכבר בלבל דעת קצת בנו אדם ענין משה רבינו איך שאל מאלהיו (טפוס "כ) הראני נא את כבורך והוסיף להם בלבול תשובתו לא תוכל לראות את פני כי לא יראני האדם וחי ונכפל בלבולם באמהו וראית את אחורי ופני לא יראו : \| ואומר בגלות כל זה ובארו כי יש לבורא אור בראהו והראהו לנביאים להיות ראיה להם כל רדברי הנבואה אשר ישמעום הם מאת הבורא וכאשר יראה אותו אחר מהם אומר ראיתי כבוד ו"ו* ויש שאומר ראיתי את י"י על דרך ההסתר * וכבר ידעת כי משה ואהרן ונדב ואביהוא ושבעים מזקני ישראל אמר עליהם בתחלה (פס כ"ד ") ויראו את אלהי ישראל * ופרשו אחר כן 7 , מאמר שני אחדות 07 (סס פס ") ומראה כבור י"י כאש אוכלת בראש ההר * אבל כשהם רואים האור ההוא אינם יכולים להסתכל בו מרוב כחו ובהירותו ומי שמסתכל תתפרד הרכבתו ויפרח רוחו כמו שאמר (ססי"ט כ'6) פן יהרסו אל י"י לראות ונפל ממנו רב * ושאל משה רבינו שיחזקהו הבורא להסתכל באור ההוא והשיבו כי תחלת \| האור ההוא עצומה לא תוכל לראותה ולא להסתכל בה שלא ימות אך יסך עליו בענן או במח שרומה לו עד שיעבור תחלת האור ההוא מפני שחזק כל דבר נוגה בהתחלתו כמו שאמר (סס ל'ג כ"3) ושכותי כפי עליך עד עברי * וכאשר עבר תחלת האור גלה מעל משה הרבר הפוכך עד שהסתכל באחריתו כאשר אומר (פס טס כ"ס) והפירותי את כפי וראית את אחורי + אבל הבורא עצמו לא יתכן שיראה אותו אחד מהם כי זה מדרך השקר : = ואחר כן אומר איך יתקיים במהשבתנו הענין הזה רוצה לומר הבורא יחברך וחוש מחושינו לא נפק עליו * ואומר כאשר יתקייום בה הטבת הטוב וגנות הכזב וחושינו לא נפלו עלין * וכאשר נעלה בשכלנו המנע מקבץ נמצא ונעדר ושאר המתרחקים והחושים לא ראו את זה * ואמר הכתוב (ירתיס " ") וי"י אלהים אמת " ואומר ואיך יעלה בשכלנו המצאו בכל מקום ער שלא יהיה מקום רק ממנו מפני שלא סר קורם כל מקום" ואו היו המקומות מפרידים בין חלקיו לא היה בורא אותם * ואלו הגשמים מטרידים המקומות ממנו או מקצת לא היה בורא אותם * וכיון שהרבר כן המצאו אחרי שברא הגשמים כלם כהמצאו קורם לכן בלא שנוי ולא פרידה ולא הפתר. ולא הפסק : וכמו שאמר (טס ל'ג כ"ד) אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו נאם י"י הלא את השמים ואת הארץ אני מלא נאם י"י ואקרב להבין זה ואומר לולא שהרגלנו שקצת הכתלים אין סותרין בער הקול וכן אנו רואים. שהוכוכית איננה שכה בער האור וירענו כי אור השמש לא יזיקוהו הלכלוכים אשר בעולם היינו תמהים על זה * ואלה כלם פליאות מעידות על אמתת ענינו * ואומר עור איך יעלה בלב שהוא יורע = כל מה שיהיה וכל מה שיהיה ושיריעתם אצלו שוה * ואבאר שהברואים אינם יודעים מה שעתיר מפני שיריעתם אינם כי אם מדרך החושים ומה שלא יצא אל שמעם ואל ראותם ושאר חושיהם לא יעמרו .עליו * אבל הבורא אשר אין ררך יריעתו בסבה אך היא מפני שעצמו מדע והחולף והעתיד אצלו יהר 5" \| \| 88\| > מאמר שני אחדות בשוה ירעם בלא סבה* וכאשר אמר (יסעיס מ"ו") מגיד מראשית אחרית * ומקדם אשר לא נעשו אומר עצתי חקום וכל חפצי אעשה * וכאשר יגיע הארם אל יריעת הענין הזה הדק בררך ההגדה וראות האותות והמופתים תאמינהו נפשו ותמזג ברוחו. וישיב נמצא בחדריה וכל אשר תעמוד בהיכלה תמצאנו כאשר אמר הנביא (טס כ"ו ט') נפשי אויתיך בלילה אף. רוחי בקרבי אשהרך * וחשנה באהבתו אהבה שלמה שאין בה ספק כמו שאמר (דכריס ו' ו) ואהבת את י"י אלהיך בכל לבבך וגומר * ויהיה העבר ההוא זוכרו ביום בלכתו ובלילה על יצועו וכמו שאמר (ססליס ס'"ג1') אם וכרתי' על יצועי באשמורות אהגה בך * וכמעט שחתהיה מדברת ר"ל הרוח שתהמה בעת זכרו מהכוסף והכליון וכמו שאמר (טס ע"ז ד') אזכרה אלהים ואהמיה אשיחה ותתעטף רוחי סלה * ויזון אותו זכרו יוחר מן הרשנים וירוה אותה שמו יוחר מכל רוה כמו שאמר (סס ס'ג ו') כמו חלב ורשן תשבע נפשי וגומר ער שתשיב כל עניניה כלם אליו ותהיה חוסה בו ובוטחת חמיד כאשר אמר (פס ס"3 ט') בטחו בו בכל עת עם שפכו לפניו לבבכם וגומר ' ואם ייטיב לה תודה ואם יצערנה תסבול וכמו שאמר (טס כ"כ 65 = אכלו וישתחוו כל דשני ארץ * ואלו היה מפריר בינה ובין גופה היחה מיחלת לו ולא היחה חומדת אותו כמו שאמר (סיוב "ג ט"ו) הן יקטלני לו איחל* וכל אשר תסתכל בעניניו תוסיף יראה ופחד וכמו שאמר (טס ל'ג ט'ו) על כן מפניו אבהל אתבונן ואפחד ממנו* וכל אשר תתבונן במדותיו תגדיל שבחיהם ותוסיף שמחתה וכמו שאמר (ססליס ק"ס ג') ישמח לב מבקשי י"י ער שתאהב אוהביו ותוקיר מוקיריו כמו שאמר (פס קל"ט "6 ולי מה יקרו רעיך אל וגומר * ותשנא משנאיו ותאיב אויביו וכמו שאמר (סס פס כ"6) הלא משנאיך י"י אשנא וגומר עד שתטעון בעבורו ותחשיב על מי שמרבר בו ובעניניו בשכל וברעת לא בכבדות כמו שאמר (שיוב ל"ו ג') אשא דעי למרחוק ולפועלי אתן צרק כי אמנם לא שקר מלי חמים דעו עמך * ותשבחנו ותהללנו בשכל וביושר לא בנוזמא ובשקר כמו שאמר הכתום במשבחים (דס"י ב' ל' כ'3) וורבר חזקיהו על לב הלוים המשכילים שכל טוב לי"ו* ‏ ולא תשבחנו בשהוא ישים החמשה יותר מן העשרה שלא יוסיף בהם ולא שיכנים העולם בחלל הטבעת שלא יצר זה וירחים זה ולא. שישיב אתמל החולף כי כל זה הבל * ואפשר שישאלנן קצת מאמר שני אחדות , 9 הכופרים על כל אלה ונשיב כי הוא יכול על כל דבר וזה אשר ש\ עליו איננו כלום כי הוא הבל וההבל איננו כלום וכאלו שאלו היוכל על לא כלום אך על זה שאלו באמת * אבל היא משבחת אותו בענינים העצמיים שהוא ה קד מון אשר לא חלף ולא יחלוף כמו שאמר (לדבריס 5"ג כ'ו) מעונה אלהי קדם * ושהוא אחר בעצמו באמת כמו שאמר (נסמיס ע' ו) אתה הוא י"י לברך + ושהוא החי והקיים כמו שאמר (דבריס "3 מ') כי אשא אל שמים ידי וגומר + ושהוא יכול על כל רבר כמו שאמר (ספיס ט' ל'ב) הצ הגדול הנבור והנורא * ושהוא ה יודע כל רבר יריעה שלמה כמו שאמר (פיוב ל"ז ט"ז) התדע על מפלשי עב מפלאות חמים דעים + ושהוא בורא כל רבר תחלה כמו שאמר (ירמיס " ט']) לא כאה חלק יעקב כי יוצר הכל הוא + ושאיננו עושה השוא ולא התהו כמו שאמר (יפעיס מ"ס י"ס) לא תהו בראה לשבת יצרה + ושאיננו מעול ולא חומץ כמו שאמר (דבריס ל"3 ד') הצור תמים פעלו כי כל ררכיו משפט + ושאינו עושה לעבריו כי אם הטוב שנא' (ססליס קמ"ס ט') טוב ו"י לכל ונומר* יודוך י"י כל מעשיך וגומר * כבוד מלכותך יאמרו וגומר.* ושאיננו משתנה ולא יחלוף כמו שאמר (מלסכי ג' 1') אני ו"י אלהים לא שניתי ואחם בני יעקב וגומר * ושמלכותו לא תחלוף ולא תכלה כמו שאמר (ססליס קמ"ס י"ג) מלכותך מלכות כל עולמים ונומר * ושמצותו קיימת אין משיב לה כמו שאמר (טס ק'ג "ט) י"י בשמים הכין כסאו ומלכותו בכל משלה * ושחובה לשבחו במדותיוהטובות והגרולות כמ שאמר (קל"ס ס') וישירו בדרכי י"י כי גדול כבוד י"י * ושכל מה שיספרו עליו המספרים וישבחוהו בו המשבחים הוא נעלה וגדול ומרומם מהכל כמו שאמר (כסמיס ט' ס') ויברכו שם \| פּמורך:ומרומם על כל ברכה ותחלה * וזה אשר תמצא במקומות \| מהספרים מן השבח והתהלה איננו מיוחס אליו אך חוא מיוחס % ספוריו כמו שאמר (יפוקלל ג'י"3) ברוך שם כבור י"י ממקומו' ואמרו (ססליס ס"ס ס') ומרו שמו * ופעמים תמצאנו לספר ספורו ויאמר (שס ע": י"ם) ברוך שם כבורו * ואמר (סס 15 "5) והורו לוכר קדשו + אך ברברי רבותינו רבים כאלו חוא לספר ספורו שהם אומרים ברוך שם כבור מלכותו * ואומר בכל זה שחוא גם כן ממעשה הלשון והוא כאשר הוא. מכונת להגדיל ולהאדיר 10 מאמר שלישי צווי ואזהרה מקרמים המלות קורם שיזכרו המגודל ההוא * וכל אשר ירבו המלות ההם הקודמות יהיה בהם יותר גדולה כמו שנאמר (5סקר 5 ד') בהראותו את עושר כבוד מלכותו ואת יקר תפארת * והוא הוא עשרו ומלכותו וגדולתו והוא גם כן יקרו ותפארתו וגדולתו * ורמו הספורים קצתם לקצתם : \| הסתכל יישירך האלהים מה שכתבנוהו * והתבונן בו בנפשך * והעלהו במחשבתך * ואל תמהר לגזור על המלות * אבָל > נזור על השרשים הקודמים <‏ ושים המלות העברה והקרבה * כאשר בארנו : ו \| המאטמר חשלישי בצווי ובאזהרהּ אמר יהודה בן שאול * אמר המחבר אשר ראוי לקרם. אותו התחלה למאמר הזה כי הבורא יתברך כיון שהתכרר שהוא.. קדמון לא היה עמו רבר היתה בריאתו לדברים טובה וחסר ממנו* וכאשר זכרנו בסוף המאמר הראשון בעלת בריאת הדברים וממה שימצא בספרים שהוא טוב ומטיב כמו שאמר (ססכיס קמ"ס ט') טוב י"י לכל ורחמיו על כל מעשיו * ותחלת הטבחו לברואים שחננם ההויה. רצוני לומר המציאו אותחם אחר שלא היו * וכמו שאמר לחשובים שבהם (שעי' מ"ג ז') כל הנקרא בשמי ולכבודי בראתיו וגומר * ואחר כן חננם סבה שמגיעים בה אל ההצלחה הגמורה והטובה השלמה כמו שאמר (ססליס ט"ז י"ס) תודיעני ארח חיים שבע שמחות את פניך וגומר < והוא מה שצום והזהירם ממנו וזה המאמר תחלת מה שיקיף עליו השכל ויחשוב בו ויאמר הוא היה יכול שייטיב להם ההטבה הגמורה ויצליחם ההצלחה המתמדת מבלתי שיצום ויוהירם אבל יראה שטובתו בדרך ההיא טוב להם בעבור מה שיסתלק מעליהם מעניני הטרח * ואומר בבירור הענין הוה כי שומו סבת הגעתם אל הטובה המתמדת בהטריחם במה שצוה בו הוא יותר טוב * והוא שהשכל דן שיהיה מי שמגיע לטובה על מעשה שהעבד בו יש לו כפל מה שיגעהו מן הטוב מי שלא עשה דבר אבל הוא מתחסר עמו ואין השכל מאמר שלישי צווי ואזהרה 71 = רואה להשוות בינוהם * וכאשר הדבר כן נטה בנו בוראנו אל החלק היותר להיות תועלתנו על הגמול כפל תועלתנו אשר תהיה על לא מעשה וכמו שאמר (יסעיס מ' ') הנה י"י אלהים בחזק יבוא וזרועו מושלה לו הנה שכרו אתו ופעולתו לפניו : וביון שהקרמנו ההקרמה הזאת אומר פותח הודיענו אלהינו. יחברך בדברי נביאיו שיש לו עלינו תורה נעברהו בה ובה מצות שצוה אותנו בם אנחנו חייבים לשמרם ולעשותם בלב שלם * הוא אמרו (דבריס לו ט"): היום הזה י"י אהיך מצוך לעשות את החקים האלה ואת המשפטים ושמרת ועשית אותם בכל לבבך ובכל נפשך . והעמירו לנו נביאיו על המצות ההם האותות והמופתים > המלאים ושמרנום ועשינו אותם מיר ואחר כך מצאנו העיון מחוים שנצוה בהם ולא. היה ראוי לעזבנו מבלעדי דבר וראוי שאבאר ממה שמחייב אותו העיון לענין הזה דברים וענינים . ואומר. כי השכל מחייב. להקביל כל מטיב אם בהטבה אם הוא צריך אליה. אם בהודות אם איננו צריך לגמול וכאשר היה זה מחיובי השכל לא חיה. נכון שיעובהו הבורא יתברך בעניני עצמו אבל התחייב לצוות ברואיו בעבורתו והודות לו בעבור שבראם * \| והשכל מחייב ‏ עור שהחכם לא יתיר לנדפו ולקללו והתחייב. עור = למנוע הבורא עבריו מזה להקביל בו + והשכל מחייב עור שימנע הברואים לחטא קצתם לקצתם בכל מיני החטאים + והתחייב עוד שלא יתיר להם החכם זה * והשכל מכשיר עור שיטריח החכם \| עושה בדבר: מהרברים ויתן לו שכרו עליו בעבור שיגיעהו אל. התועלת. בלבד. מפני שהיה זה ממה שמועיל לעושה ולא יויק המטריח * . וכאשר נקבץ אלו הארבעה ענינים יהיו כלליהם הם המצות אשר צונו אהינו * והוא שחייבנו לרעתו ולעברו בלב שלם \| כמו שאמר הנביא (דס"י 5' כ"ס ט') ואתה שלמה בני רע את אלהי אביך ועבדהו בלב שלם ובנפש חפצה * ועוד הזהירנו מחקבילו בקללות ובגדופים אף על פי שאינם מזיקים אותו אא שאין מררך החכמה להתירם באמרו (ויקֶרל כ'ד ט"ו) איש איש כי יקלל אלהיו ונשא חטאו * ולא התיר לקצתנו להרע לקצתנו ולחמסם כמו שאמר (טס "ט י'6) לא תגנבו ולא תכחשו ולא תשקרו איש בעמיתו * : ואלה השלשה ענינים הם ומה שנסמך אליהם הם החלק הראשון משני חלקי המצות * ונסמך אל הראשון מהם להכנע לו ולעברו ולעמור לפניו והרומה לוה והכל בכתב * ו 0/0 מאמר שלישי צווי ואזהרה ונסטך אל השני שלא ישותף לו ולא ישבע בשמו לשקר * ושלא ותארהו בתארים המננים והדומה לוה והכל בכלל < ויפמך אל השלישי עשות המשפט והאמת והצרק והרין והרחקה מהרוג. . המדברים ואיסור הניאוף והגנבה והרכילות ושואהב המאמין לאחיו מה שהוא' אוהב לנפשו. וכל אשר נכלל באלה השערים והכל בכתב * וכל ענין מאלה שמצוה בו נטע בשכלנו טובתו וכל ענין מהם שהוהיר ממנו נטע בשכלנו גנותו כמו שאמרה החכמה אשר היא השכל (מפני ם' ') כי אמת יהגה חכי ותועבת שפתי : רשעי והחלק השני דברים אין השכל גוזר אוחם שהם טובים לעצמם ולא מנונים לעצמם הוסיף לנו הבורא עליהם ציוי והזהרה להרבות גמולנו והצלחחנו עליהם כמו שאמר (ישע" מב כ"5) ו"י חפץ למען צרקו יגריל תורה ויאדיר + והיה המצווה בו מהם טוב = והמוזהר ממנו. מהם מגונה למקום העבורה בהם + והוספו בענין השני בחלק הראשון ועם זה אי אפשר שלא יהיה להם עם ההסתכלות תועלות חלקיות ועלילה מעטה מררך המושכל כאשר היה לחלק הראשון תועלות גדולות ועלילה נרולה מררך המושכל: וראוי שאקרם הרברים על המצות השכליות תחלה ואומר - מן החכמה לאסור שפיכות רמי המדברים שלא יותר זה ויכלה קצתם את קצתם ויש בו אחר מה שמרגישים בו מן הצער בטול הענין שכוון בו החכם ומכרית אותם ההרג מאשר בראם לו והטריחם בו * ומן החכמה. לאסור הזנות שלא יהיו המדברים כבהמות ולא ירע אחד מהם אביו שיכברהו. גמול שגדלהו ושיורישהו האב טרפו כאשר ירש ממנו המציאה ושירע שאר קרוביו מדוד ואחי אם ויעשה מה שהוא מוצא להם מן ההנינה * : ומן החכמה לאסור הגנבה כי אם תותר יבטחו קצת בני אדם על גניבת ממון קצתם ולא יישבו העולם ולא יקנו ממון אך אם יבטח הכל על זה חבטל הגנבה עור בבטול הקנינין מפני שלא ימצא מה שיגנוב כלל * ומן החכמה אך מראשיתה הבר צרק ועזוב הכוב כי הצדק הוא האמירה על הרבר כאשר הוא ובענינו והכוב הוא האמירה על הדבר לא כאשר הוא ולא בענינו וכאשר יפול החוש עליו וימצאנו בתכונה מהתכונות ‏ ותליץ עליו הנפש בהפך בתכונת זולתה מקבילות שני התכונות בנפש ומתהפכות = ותשער מהמנעם בדבר נכריי ואחר כן אומר שראיתי מבני אדם מי שסובר כי אלה ד' השרשים המוזרים אינם מוזרים אבל המוזר = מאמר שלישי צווי ואזהרה \| 3 אצלו מה שיצערהו ויראיגהו והטיב אצלו מה שיערב לו וורגיעהו* ולי על הדברים האלה תשובה :רחבה במאמר הרד' בשער - הצרק : אך אזכור ממנה הנה קצת ואומר כי מי שחושב זה כבר עוב כל מה שהבאתיו לראיה הנה ומי שעזב זה הוא סכל והסתלק טרחו מעלינו * ועם זה לא אניח עד שארחיבהו ההתהפכות וההמנע * ואומר כי הריגת השונא מה שיערב להורג ויצער ההרוג ולקיחת הממון והנשים הנשואות ממה שיערב ללוקח ויצער ללקוה ממנו * ועל המחשבה הואת יתחייב להיות כל פועל מאלו השנים חכמה וסכלות יחר * חכמה מפני שיערב לגנב ולהורג ולזונה וסכלות מפני שהוא מצער בעל רינו * וכל דעת שמביאה אל ההתהפכות ועל ההמנע הוא שקר אך יתקבץ עליהם ההפך הזה באיש א' ברבש שנפל בו מעט ארס אכלו והוא ערב והורג ומתחייבים שתהיה חכמה וסכלות יחד * אחר כן אומר בחלק הב' אשר הוא מותר בשכל והתורה צותה בקצתו ואסרה קצתו וחניחה השאר מותר כמו שהוא כמו קדוש יום בין ימים כשבתות ומועדים וקדוש איש משאר בני אדם ככהן והנביא * וההמנע מאכול קצת המאכלים ומשכב קצת בני אדם והפרישות תכף לקצת המקרים בעבור הטומאה * ואלה השרשים ומה שיולר מהם ומה שיצטרף אליהם אף על פי שהעלה הגדולה בקיומם מצות אלהינו: והבאתנו אל התועלת אני מוצא לרובם עלות חלקיות מועילות ואני רואה לזכור קצתם ולדבר עליהם וחכמת הבורא למעלה מהכל" ואומר כי מתועלת קדוש קצת הזמן תחלה בעזיבת המעשים בו להגיע א המנוחה מרב היגיעה ולהגיע % קצת החכמה וחלק מן התוספת בתפלה ויפנו בני אדם לפגיעת קצתם את קצתם בהתקבצם וירברו בעניני תורתם ויכריוו בהם וכל הדומה לוה * ומתועלת קדוש איש מיוחד לקבל ממנו החכמה יותר ולפגיע בעדם ולהבב לבני אדם הדרך הישרה כרי שיגיעו אל מעלות: ושישתרל להישיר בני אדם כיון שהוא. ראוי לכך ומה שרומה לזה " ומתועלות אסור אכילת קצת בעלי חיים שלא ידמוהו לבורא כי לא יתכן שיחייב לאכול מה שהוא דומה לו ולא לטמאו ושלא יעבור האדם מאומה מהם כי. לא יתכן לעבור מה שהושם לו למאכל ולא מה שהושם אצלו טמא * ומתועלת הרחקת שכיבת - קצת הנשים אשת איש כאשר הקרמנו אבל האב והאחים הצורך מביא להתיחר עמם ובהתרת נשואיהם היה עולה על לבם לונות 4 מאמר שלישי צווי ואזהרה עמם ושלא יתאוו לצורה היפה מקרוביהם ושלא. ימאסו צורה שאיננה יפה כשיראו קרוביהם אינם חפצים בה . ומתועלות הטומאה והטהרה שיכנע הארם מעצמו ומבשרו ושתיקר בעיניו התפלה אחר שפסק ממנה ימים ושייקר בעיניו הקדש והמקרש אחר שנמנע ממנו ימים ושישיב לבו ליראת שמים ועל. זה הדמיון כאשר יחקרו רוב המצות האלה השמעיות ימצא להם מן סעיפי העלילה ותועלותיה דברים רבים וחכמת הבורא ברעתו למעלה מכל מה שישיגוהו המדברים כמו שאמר (שעיס ג" ט') כי גבחו שמים מארץ כן גבהו ררכי מדרכיכם 1 > וכיוןן שאמרתי זה הכלל בשני חלקי המצות והם השכליות והשמעיות ראוי שאבאר מה היה הצורך לשלוחים ולנביאים * כי שמעתי כי יש אנשים שאומרים כיאיןלבני אדם צורך לנביאים וששכליהם מפפיקים להם להישירם במה: שיש בהם מן הטוב ומן הרע * ושבתי אל מבהן האמת וראיתי בו שאם חיה הדבר כמו שאמרו הבורא יורע בו יותר מהם ולא היה: שולח שלוחים כי איננו פועל מה שאין לו ענין - ואחר כך הסתכלתי בענין ומצאתי' צורך הברואים אל השלוחים צורך גדול. = לא מפני המצוח השמעיות בלבר להוריע אותם אך מפני המצות השכליות כי המעשה בהם לא ישלם כי אם בשלוחים שיעמידו בני אדם עליהם ומוה שהשכל דן בהוראה לאל על טובתו ולא שם גבול להודאה ההיא לא ממאמר ולא מזמן:ותכונה והצטרכו לשלוחים + ושמו לו גבול וקראוהו תפלה * ושמו לו עתים ומאמרים מיוחדים ותכונה מיוחדת ומגמה מיוחדת + ומזה שהשכל הרחיק הנאוף ואין בו גבול מושם איך תהיה האשה נקנית לאיש עד שתשוב כאשת איש ' היהיה זה בדבור בלבר או בממון בלבר או ברצון אביה בלבר או בערות שנים או עשרה או בקבוץ אנשי העיר בזה או בסימן שיסמנו עליה או שירשמוה ברושם * ובאו הנביאים ואמרו במהר ושטר ועדות * ומזה כי השכל מרחיק הגנבה ואין בו איך יהיה הממון ברשות האדם ער שיהיה קונהו מררך. המלאכה או מדרך הסחורה או מדרך הירושה או מדרך - ההפקר כמו ציר הבר והים או בתת חדמים יתקיים המקח או בתפישו המקח או בדבור בלבר ושאר מה שיפול בשער הָוה מן הספקות שהוא ארוך ורחב * ובאו הנביאים בכל שאר מהם ברין פוסק * = ומזה הערכת החבלות כי השכל רואה לשער הנזק ולא מאמר שלישי צווי ואזהרה 8 שם לשעורו גבול אם בתוכחה בלבר או בקללה עמה או בהלקאה גם כן * ואם היה בהלקות כמה שיעורו וכן הקללה והתוכחת או שלא יספיקו ממנו כי אם בהמיתו ואם עונש כל מזיק אחד או קצתם אינו הומה לקצתם * ושמו הנביאים לכל אחר מהם \| תשלום ידוע ושתפו קצתם עם קצהם בענינים ושמו לקצתם חשלום ממון * ובעבור אלה הרברים אשר ספרנו והדומה להם הוצרכנו לשליחות הנביאים כי אם היינו מונחים לעצתנו היינו חולקים ברעותינו ולא היינו מסכימים על רבר ועוד בעבור השמעיות כאשר בארתי * וכיון שבארתי איך הביא הצורך לשליחות הנביאים ראוי שאסמיך לזה איך התקיימהּ להם השליחות אצל בני ארם * ואומר בעבור שהיו בני אדם יורעים בכחש ויכלתם שהם אינם יכולים להכריח הטבעים ולא להפך העצמים אך הם נלאים מעשות זה כי וה מעשה בוראם שהכריח הטבעים הנחלקים ובראם מחוברים ויהיה ענינם לברוח זה מזה ושנה עצמי נפרדיהם עד ששבו מחוברים לא יראה מהם עצם גמור אבל נראה דבר אחר וולת העצמים האלה המתבודרים הוצה לומר אדם או צמח והדומה לזה מהגשמים מתחייב להיות וה אצלם סימן מעשה הבורא" וכל נביא שיבחרהו הבורא יתברך לשליחותו נותן לו אות מאלה האותות אם הכרח טבע כמו מניעת האש משרוף ועצירת הנהר שלא יעבור והעמיר הגלגל מהליכתו והדומה לוה או הפוך = עין כאשר נהפך החי דומם והדומם חי והמים דם והדם מים:' וכאשר ינתן לו אות בזה יתחייב הרואה אותם מבני ארם להקרישו ולהאמין בו במה שיאמר להם כי החכם לא נתן לו אות ער שהיה \| נאמן אצלו* וזה הענין אף על פי שהוא בשכל הוא כחוב בספרים כאשר יחעת מדבר משה רבינו והאותות המלאים אשר נתנו לו מה שאינני צריך לוכרם הנה * וכאשר הם מבוארים בספר ואלה שמות וזולתו ופרושם * וכמו שאמר לעמו (דבריס 1' י"ט) המפות הגדולות אשר ראו עיניך * ומי שהאמין בן מבני אוים הם הצריקים כאשר אמר (טמות ד' ) ויעש האותות לעיני העם ויאמן העם * ומי שלא האמין בו הם התועים * וכאשר נורע מענין מי שנאמר בו כי לא האמינו באלהים ואני צריך לאמר הגה דבר אשמור בו האמתות והוא שהבורא יתברך איננו הופך עין עד אשר יוריע לבני אדם שהוא עתיר להפכם * והעלה בוה להאמין בנבואות אבל מבלי עלה אינו הופך מאומה מן העינים < כי. אם היינו 76 מאמר שלישי צווי ואזהרה חושבים זה היו האמתות נפסרות לנו והיה כל אחד ממנו כאשר ישוב אל ביתו ואל בני ביתו לא יהיה בטוח שלא יהפוף עיניהם הבורא ושיהיו זולת מה שעובו * וכן בשיעור על ארם בעדות או - רן ברין אבל צריך שנאמין כי הנמצאות על תכונתם לא ישנה אותם בוראם כי אם אחר שיעיר עליהם + ואומר עוד שלא יתכן בחכמה שיהיו השלוחים לבני ארם מלאכים מפני שכני ארם - אינם יורעים שיעור כח המלאכים במה שיוכלו ולא במה שילאו ממנו וכאשר יבואו באותות מלאים יש לבני אדם לחשוב שכל = המלאכים כן טבעם ולא יתאמת אצלם שהאות ההוא מאת הבורא אך השלוחים כשיהיו בני אדם כמונו ונמצאת עושים מה שנלאה מעשותו ומה שאיננו כי אם ממעשה הבורא תתאמת להם -- השליחות במאמרו * ואומר עוד כי בעבור העלה הזאת השוה בין הנביאים ובין שאר בני אדם במות שלא יחשבו בני אדם כי כאשר יכולים לחיות לעולם שלא כררכם הם כן יכולים לעשות האותות המלאים שלא כדרכם הם * ועל כן לא הספיק להם מבלערי אכילה ושתיה ולא מנעם מן הוווג כרי שלא יפול הספק באותותם ויסברו בני ארם שהמניעה ההיא מטבעם וכאשר נתקנה לחם נתקנו להם גם כן האותות * ועל כן עור לא הבטיחם בבריאות הגוף התמידה ולא בממון הרבה ולא בבנים ולא ההצלה מחמס חומ בין במכות או בחרפות בין בהריגה כי אם היה עושה זה היה אפשר שייחסו בני ארם הענין ההוא אל טבעם שיצאן בו מגדר שאר בני אדם ויאמרו כאשר יתחייב. יציאתם בענין הזה כן התחייב שיוכלו על מה שנלאה ממנו ‏ ואומר בהכמתו נעלה על כל מאמר כי עובם בכל עניניהם כשאר בני אדם והוציאם מכללם שנתן להם יכולת על מה שנלאים ממנו שאף בני אדם שיאמת אותו ותאמן שליחותו ואומר בעבור זה עוד לא שמם עושים האותות תמיד ולא יודעים העתידות תמיר שלא יחשבו המון העם שיש בהם טבע מיוחד מחייב זה אבל שם אותם עושים וה בעת מן העתים וידעו זה עת מבלעדי עת ויחבאר בזה שהוא בא אליהם מצד הבורא ולא מעצמם ישתבח החכם ויתברך : ואשר הביאני לזכור כל אלה הדברים הנה שראיתי אנשים הפסידו אותם מהשבותם כאשר חשבו ברברים האלה וקצתם .. אמר הרחקתי שימות הנביא כשאר הארם וקצתם שהרחיק שירעב > ויצמא וקצתם הרחיק שישגל ויוליד וקצתם הרחיק שיעבור עליו מאמר שלישי צווי ואזהרה 7 \| החמס והעול וקצתם הרחיק שיעלם ממנו. רבר מן הנמצאות . ומצאתי כל מה שהוכירו און ועול אך התאמת לי שהחכמה במה שעשה הבורא בענין שלוחיו היא רומה לשאר מעשיו כמו שאמר (ססליס ל'ג ד') כי ישר דבר י"י וכל מעשהו באמונה * והמה לא ירעו מחשבות י"י ולא הבינו עצתו * ועמדתי על שהנביאים היה מתאמת אצלם שהדבור שהיו שומעין היה מאת הבורא קודם שייחסהו הבורא אצל עמו והוא שהיה נראה לו אות מתחלת עם התחלת הדבור ותשלם עם השלמתו והיא אם עמור ענן או עמור אש או אור בהיר מבקערי האורים הרגילים וכאשר רואה הנביא זה יתברר לו בלי ספק כי הדבור מאת הבורא * ואפשר שיראוהו נם כן העם כמו שהיו עם משה כשהיה נפרר מהם ללכת אל מקום הנבואה היו עומדים ומביטים באויר והוא צח בלי ענן ועיניהם אל משה וכאשר היה מגיע למקום הנבואה היה יורר הענן בעמוד ויעמור עד אשר ידבר עמו ויעלה וישוב אליהם כמו שאמר (טמות ל'ג ס') והיה בצאת משה אל האהל יקומו כל העם ונצבו איש פתח אהלו * וכאשר ישוב אליהם ויניע שליהחותו היו אומרים אמת אנו ראינו נקיות האויר קודם הגיעך וירידרת עמור הענן" בהגיעך והיה עכובו כשיעור שמעך הדברים אשר אמרת אלינו * ועוד כי מצאתי קצת הנביאים אשר לא פורש בענינו שהיה מדבר אליו בעמור ענן התבאר מענינו בספר אחר שהיתה נמואתו כן * כי שמואל הובא עם משה ואהרן ואמר על הכל (ססל' ל"ט ז') בעמור ענן ירבר אליהם וכאשר מצאתי כוה בשמוא אין ספק כי רבים מהנביאים כמוהו * ואם ישאל שואל איך עמרו החרטומים כנגד משה ואותותיו נאמר כי האותות אשר עשה :' משה עשרה הפיכת המטה והתשעה האחרים לא זכרה התורה שעשו נגרו כי אם השלשה והשלשה גם כן לא זכרה התורה להשוות ‏ בינם ובינו אבל זכרה זה לשנות מעשהו ומעשיהם ' והוא שבארה שמשה עשה רבר נראה כאשר צוה י"י ושאה עשו דבר נפתר ונעלם כאשר חוקרים עליו ‏ ומגלים אותו ותראה התחבולה בו כמו שאמר' בשלשה (סמות ז' י"6) ויעשו החרטומים בלטיהם * וזאת המלה בלשון נופלת על הדבר הנסתר והנעלם כמו-שאמר (ס"0 כ"5 ט') הנה היא לוטה בשמלה אהרי האפור ' וכמו (שע' ל'ס ז) פני הלוט הלוט על כל העמים * (מ"5 יט "ג) וילט פניו באדרתו" (פ"ב י'ט ס') והמלך לאט את פניו * (ט"5 י"ס כ"3) - ה מאמר שלישי צווי ואזהרה דברו אל רורד בלט והדומה להם * וכאשר פרשה התורה באמרה בלהטיהם ‏ או בלטיהם התבאר כי זה לגנות פעלם לא. לאמתו * וזה כאמרך אמר ראובן דברים ישרים ואמר שמעון דברים מעוותים או תאמר עשה לוי מעשה טוב ועשה שמעון מעשה רע כי אינך מכוין כי אם להבדיל בין שני המאמרים ושני המעשים לא להשוות ביניהם " וכיון ששמתי וה השרש איננו צריך בו להראות איך היה אפשר בו שיעשו תחבולה בחלקים מעטים מִן המים ומשנים אותחם בצבעים ואיך היו משליכים בקצת אנמי המים להבריח: מהם הצפררעים אלא שאלו החלקים לא יתכן כמוהם בגרמים הגדולים אבל אשר עשה משה ששנה מי היאור כָלם ושעורו מהלך ארבע מאות פרסה מעלא"ק עד מריו"ט* וכן העלה הצפררעים מכלו מה שאי אפשר בו תחבולה ולא ערמה אבל הוא מעשה העזוו החכם היכול כמו שאמר (ססליס קל"ו ד') לעושה נפלאות גדולות לבדו < ואם ישאל שואל איך נבחר יונה לשליחותו וברח ממנה והחכם איננו בוחר מי שימרהו * אומר כבר הסתכלתי בדבר יונה ולא מצאתי כתוב שאומר כי הוא לא הגיע השליחות הראשונה אף על פי שלא מצאתיו גם כן אומר שהגיע אותה אך חויבתי להאמין בזה כדרך כל הנביאים ' ושההכם לא בחר לשליחותו -מי שלא יגיענה וכבר מצאתי הכתוב אומר . (בכמס מקומות) וידבר י"י אל משה לאמר רבר אל בני ישראל לאמר ואיננו מפורש וירבר משה כן אל בני ישראל כי אם בקצתם * אבל ברה יונה משני דברים שישלחהו פעם שנית בשליחותו כי עלה בלבו כי הראשונה התראה והשנית לאיים ולהפחיר בעונש ופחד יונה שייערם בדבר וישובו ויסתלק הוועד ההוא וייחסו אותו אל הכזב ויצא מן הארץ אשר יעדם הבורא שתהיה בו הנבואה * וזה מפורש באחרית מאמרו (יונס ד' 5') אנא י"י הלא זה דבהי עד היותי על אדמתי על כן קדמתי לברוח חרשישה * ולא היה עליו בזה חטא מפני שלא אמר לו אלהיו הנני שולח אותך שנית אבל היה זה רבר שעל על לבו ודחה מה שאפשר להיות או שלא להיות והשיבו אלהינו % הארץ המיוחדת בהכרח ער שנבא אותו ושלחו ונשלמה חכמתו : 7 ואחר כן אבאר ענין ספרי הקדש ואומר כי הוא קצר לנו ‏ . מכלל מה . שהיה בזמן החולף הגדות נתקן בהם לעבודתו זכר = בספרו וחבר אליהם מצותו וסמך אליהם מה שהוא גומל עליהם מאמר שלישי צווי ואזהרה \| 9" והיה זה תועלת קיימת לעולם * והוא שכל ספרי הגביאים וספרי החכמים מכל עם אף על פי שהם רבים אינם. כוללים כי אם שלשה שרשים " תחלתם בסרור הצווי והאזהרה והם שער אחר" \| והשני. גמול ועונש והם פריהם * והשלישי הגרת מי שהטיב בארצות. והצליח ומי שהפסיד בהם ואבר * כי התקון השלם לא יהוה כי אם בקבוץ אל השלשה * והמשל בזה אומר כמי שנכנס על חולה שיש לו קרחת. והתברר לו כי פבת חליו תגבורת הדם ואם אמר לו אל תאכל בשר ואל תשתה יין כבר חקן מענינו ולא התקון השלם ואם יוסיף ויאמר לו שלא תטרף רעתך כבר הופיף בתקון ואינו עד עחה שלם עד שיאמר לו כאשר קרה לפלוני וכאשר יעשה זה כבר נשלם תקונו ועל כן קבצו הספרים אלה השלשה שרשים ואינני צריך לזכור דבר מהם מפני רובם * ואחר כן אומר שהחכם יתעלה מדעתו שתורותיו ודברי אותותיו צריכים בארך הזמן אל מעתיקים כדי שיתאמתו לאחרונים כמו שהתאמתו לראשונים שם בשכלים מקום לקבול ההגדה הנאמנת ובנפש > מקום להתישב בה כדי שיתאמתו בו ספריו והגדותיו * ואני רואה לזכור חלקים מאמתת ההגרה לולא כי הנפשות מתישבות שיש בעולם הגרה אמתית לא היה אדם מקוה מה שררכו לקוותו ממה שיבושר בו בהצלחה בסחורה והתועלת במלאכה פלונית שכח האדם וצרכו מושמים לקנות ולא היה ג"כ ירא ממה שיראים ממנו מסכנת הדרך הפלוני ומן ההכרזה במניעת המעשה הפלוני אם לא יקוה ויירא יפסדו לו כל עניניו אם לא יחשוב שיש בעולם הגדה אמתית לא יקבלו מצות מלכם ולא הוהרתו כי אם בעת שיראו אותו בעיניהם וישמעו דבריו באזניהם וכשלא יהיה עמם יסתלק קבול מצותו והזהרתו ואלו היה זה כן בטלה ההנהגה ואבדו הרבה מבני אדם * ולולי שיש בעולם הנדה אמתית לא היה מגיע האדם לרעת שזה קנין אביו וזה ירושת זקנו וגם לא היה מגיע לרעת שהוא בן אמו כל שכן שיהיה בן אביו והיו עניני בני ארם בספקות עד שלא יאמינו כי אם במה שיפול עליו בעת נפילתו בלבר + וזה הרעת קרוב מרעת המתעלמים אשר זכרנו במאמר הראשון * כבר אמרו בספרים כי ההגדה הנאמנת אמת נאמנת הדבר המושנ בראות הוא אמרו (ירמיס 3' ") כי עברו איי כתיים וראו וקדר שלחו והתבוננו מאר * : ולמה הוסוף בשער ההגרה והתבוננו מאד אומר כי ההגדה יפול בה ההפסר מה שלא יפול 0 \| מאמר שלישי צווי ואזהרה במוחש משני צרדין < אהר מהם מדרך הסברא והאחר. מררך החורה ועל ‏ כן אמר והתבוננו מאד * וכאשר השתרלנו באלה השני ענינים איך נאמין ההגדה עליהם מצאנו בשכל כי הסברא וההזרה אינם נעלמים אלא מן היחיר אך הקבוץ הרב סברותחם לא יתחלקו אך אם יזירו ויסכימו על בריאת ההגדה לא יעלם זה בין ההמון מהם אך תהיה הגדתם בכל מקום שתצא תצא עמה הגדת הסכמותם * וכאשר תראה הגדת אבותינו בני ישראל על אה השלשה שרשים תמצאה. נצלת מאה הטענות ברורה נאמנת : = = = וביוז שהקרמתי אלה הדברים אני רואה לסמוך לדברים האלה הדבור בבטול התורות כי זה מקומו * ואומר כבר קבלו בני ישראל קבלה גמורה שמצות התורה אמרו להם הנביאים עליהם שלא. יבוטלו ואמרו ששמעו זה במאמר מפורש יפתלק ,ממנו כל מחשב וכל סברא * ואחר כן התבוננתי בספרים ומצאתי מה שיש בהם. מורה על זה תחלה שרוב המצות כתוב בחן להורותיכם * . ועוד מה שאמרה (דבר ל'ג ד') תורה צוה לנו משה מורשה קהלת יעקב * ועור כי אומתנו איננה אומה כי אם בתורותיה וכיון שאמר הבורא שהאומה תעמוד. כל עמירת השמים והארץ מן ההכרה שיעמדו תורותיה כל ימי השמים.והארץ והוא אמרו (ירפיס ל"0) כה אמר י"י נותן שמש לאור יומם חקות ירח וככבים וגומר אם ימושו החקים האלה "מלפני נאם ו"י גם זרע ישראל וגו" * וראותי באחרית הנבואות מזהיר על שמירת תורת משה ער יום דין ושליחות אליהו הנביא קורם * הוא אמרו (מללְכי ג') זכרו תורת משה עברי אשר צויתי אותחו בחורב על כל ישר\ חקים ומשפטים ' (סס ג' ל'ג) הנה אנכי שולה לכם את אליהו לפני בא יום ו"י הנדול והנורא * וראיתי אנשים מאומתינו שמביאים ראיה לרחות בטול התורה מררך הכלל * ואומר לא תמלט התורה כשמצוה בה הבורא מאחר מארבעה ענינים * אם שיפרש בה שהיא עולמית וזה לא יתכן לבטלה < או שישימה בחלק מהזמן כאלו אמר עשו זה מאה שנה ובטולו פחות ממאה שנה לא יתכן ואחר המאה כבר נשלם ולא יפול עליו בטול * או שתהיה נסמך אל מקום כאלו אמר עשו זה במצרים ובמצרים . לא יתכן לבטלו ואם יצוה בזולתו בזולת מצרים אין בטול ' או שיהיה מעולל בעלה כאלו אמר עשו זה בעבור שמימי היאור ננרים וקורם שיעמרו מימי היאור לא יחכן לבטלו ואם יצוה בזולתו אחר מאמר שלישי צזוי ואזהרה 077 > 41 עמירת המים איננו בטול * וכאשר יאמר להם והנה הנה חלק חמישי והוא התורה אשר לא הוגבל לה זמן ולא יסורו בני אדם מעשותה ער אשר יצוו בזולתה אומרים וזה ג"כ אלו היה היה בחלק מהזמן כי המרה תהיה ידועה אם אצל האלהים על אמתתה או אצל בני אדם % עת הצווי השני ועל שני הענינים יחדיו יבטל = הבטול במצרים ויהיה זמן התורה חלקי בשכל מתחלת הצוויבה" = \| וקצתם אומר זה החלק החמישי לא יתכן כי התורה הכלליית והחלקיית לא היו כי אם שלא ישאר דבר סתם * וראיתי למי שהוא מכשיר הבטול בענין הזה שב עה מאמרים וחושב שהם מדרך העיון ושכלם לקיים ואני רואה לזכרם ולוכור מה שיש עליהם מן התשובות * ואומר תחלתם הקשתו על החיים והמות הוא אומר כאשר כשר להחיות בחכמה ולהמית בחכמה כן יתן התורה'בחכמה ויבטלה בתכמה * ויתבאר לי כי יש ביניהם הפרש גדול כי לא החיה כי אם להמית ולא נתן תורה לבטלה כי המות היא דרך הנסיעה אל העולם הבא אשר היא הכונה ולא נתן תורה בעבור לבטלה כי התורה אלו היתה בעבור לבטלה לא היה אפשר לכל תורה מבלי בטול ותבטל הראשונה בשניה והשניה בשלישית ער אין תכלית וזה שקר * ועם זה אלו היה זה כן היה בתורת השנית לעולם הפך וסתירה * ובאור זה שהתורה השנית יהיה בה הכונה זולתה מפני שהיא תורה וזה משפט כל תורה ותהיה היא הכונה מפני שהיא מבטלת הראשונה וכן משפט כל מבטל שיהיה הוא הכונה הראשונה והוא מאמר יש בו דקות * והשני הקשתו על המת המצווים בתורה וסור התורה מהם במות וראיתי שחמות לא היה אפשר שלא יסיר התורה מן המתים כיון שלא יפול עליהם צווי ולא אזהרה ואין הקשה במה שאפשר בלעדיו על מה שא"א בלעדיו ואם לא יהיה אפשר בלעדי הבטול עור ישוב ההפך אשר זכרתיו עם בטול כל תורה * והשלישית הקשתו על מי שעושה ביום וישבות ביום אחר ויצום ביום וָיאכל ביום א' וזה ג"כ מדרך ההכרח כי הארם מפני שלא היה ביכלתו שיצום בכל יום ולא שישבות בכל וום לא היה נכון שיצוהו הבורא בזה והתורה יתכן לאדם שיעשנה בכל דור * והרביעית הקשתו על מה שמעשיר ומוריש מפקח ומעור שעושה כל אחר מהם בעת שהוא טוב שיעשהו בו < והסתכלתי מה שיש בין הרברים האלה כי כל ההצלחות כבר שמם גמול מי שעבר אותו וכל 0% )ול 6 ג/ץ: מאמר שלישי צווי ואזהרה היסורין שמם גמול מי שהמרה אותו אבל התורה לא שמה גמול לא על העבורה ולא. על ההמראה ואלו היה ₪ וה טוען היתה מפסירתו. עליו התורה הראשונה מפני שתבטל שחהיה גמול לרבר שקדם לה כיון שאין תורה לפניה * והחמישי הקשתו על התאדם התמרה אחר שהיא ירוקה והרומה לוה * ואלה כלם התבוננתי בהם והנה הם מחוייבים אם בבניה ובטבע או בהרגל.. והתורה איננה כן כי אם היתה כן היה מתחייב בטול כל תורה * וושוב ההפך * והששי אמר כאשר היתה המלאכה בשבת מוחרת בשכל ובטלה השמע במניעה כן יתכן שישיבנה שמע \| אחר אל התרתה + ואומר בענין זה היחה זאת ההקשה נגמרת אלו היה השכל מתחייב המעשה בשבת ואז היה לומר שהשמע בטל המחוייב ההוא אבל ההתר לא * כי האדם לא סר שיראה בשכלו שהוא מותר לו שיבטל בכל יום שבת וזולתו אם למנוחת גופו אם להנאה שיהנה בה או לשניהם יחריו * וכן באה התורה במה שהיא מותחר בשכל ואמרה לו השבת למנוחת גופך ושתקנה בזה תועלת וגמול ולא בטל לרבר אף על פי ששמו עולמי כי יתכן בשכלו שיצוהו חכם לבטל יום ידוע ויתן לו לכל יום' דינר * והשביעי אמר כאשר היה נכון שתהיה תורת משה בלתי תורת אברהם היה גם כן נכון שתהיה תורה זולת משה בלתי תורתו * וכאשר נעיין בתורת משה נמצאנה חורת אברהם באמת אך הוסיף משה המצות והשבת לחרושים שהתחדשו על עמו כמ שינצל ביום ירוע וידור לצום אותו היום תמיד * וכאשר יישר זה - אצלו מחמת עצמו יישר שיצוהו בו אלהיו ואם תהיה התוספת בטול מי שהוא מתנדב בתפלה או בצום או בצרקה כבר בטל תורתו ואם בעל התורה התיר לו זה כבר התיר שיבטל תורתו ומתחייב. על הקשותיו הראשונות כמו זה * ואלה כלם ירחמך אלהים טרדות לא התקיים מהם עם העיון מאומה : ואחר אלה השבעה אני רואה לזכור דבר שהם אומרים ורחבו בו הדברים * והוא שהם אומרים כמו שהיתה סבת האמין במשה העמירו האותות והמופתים כן חייב שתהיה הסבה להאמין בזולתו האותות והמופתים * ותמהתי בעת שמעי זה תמה גדול הוא שסבת האמיננו במשה לא היתה האותות והמופתים בלבר אבל סבת האמיננו בו ובכל נביא שיקראנו תחלה אל מה שיכשר וכאשר נשמע דברו ונראה אותו שיכשר נבקש ממנו המופתים מאמר שלישי צווי ואזהרה 3 עליו וכאשר יעמירם נאמין בו ואם נשמע טענתו מתחלתה ונראה שלא תפשר לא נבקש ממנו מופתים כי אין מופת על נמנע * והררך באלה השני ענינים כראובן ושמעון עמדו לפני הרין ואם וטעון ראובן מה שאפשר כמוהו כאלו אמר יש לי עליו אלף רינר יבקש ממנו הריין עדים וכאשר יעירו העדים יתחייב לו הממון ואם יטעון עליו מה שאי אפשר כאלו אמר יש לי עליו חרקל חחיה -טענתו מעקרה בטלה שאין חרקל ברשות ארם ולא יתכן שיבקש הריין עדים על וה * כן הדרך עם כל טוען בנבואה אם \| יאמר לנו שאהי מצוה אתכם שתצומו יום כך נבקש ממנו אותות וכאשר. נראה אותם נאמין אותם ונצום * ואם יאמר אלהי יצוה אתכם לנאוף ולגנוב או שהוא מוריעכם שיביא מי המבול או שברא השמים והארץ בשנה בלי מחשבה לא נבקש ממנו אות מפני שקראנו למה שלא יכשירהו השכל או הגדה נאמנת * וכבר הוסיף קצתם על המאמר הזה ואמר אם לא ישגיח אלינו ויראנו האותחות והמופתים ונראה בהכרח מה נאמר בעת ההיא * עניתין כי נאמר בעת ההיא כאשר נאמר במי שיראה לנו אותות ומופתים על עזיבת מה שיש בשכלנו מטוב הצרק וגנות הכזב והדומה לוה* והוצרך לומר. כי גנות הכוב וטוב הצרק אינם מררך השכל אבל הם מררך הצווי והאזהרה וכן מניעת הרציחה והניאוף והגנבה והדומה להם וכיון שיצא אל אלה הרברים הקל טרחו מעלי ולא הוצרכתי להבר עמו * ומהם מה שמביא טענה על בטול התורה: בפסוקים מהמקרא והנני זוכרם וזוכר דבריו: בהם ומהּ שיש תשובה עליו * ותחלתם (דכר' ל'ג 3') ויאמר י"י מסיני בא וזרה משעיר למו הופיע מהר פארן וגו"* ואה השלשה שמות להר סונו : והוא שכל הר יהיה בתחלה כנגד עירות שמותם פוסקים אותו בשמות כמו שנקראת: כל פסקה ממנו בשם העיר שכנגרה כמו שהים אחד והארצות אשר כנגדו מקנות אותו שמות רבים לעמת כל ארץ' כן הר סיני הוא הר נגד סיני ושעיר ופארן נפגשים שניהם הוא אמרו (במדכר " "3) ויסעו בני ישראל .למסעיהם ממדבר פיני. ויחנו במרבר פארן * והראיה על שפארן ושעיר נפגשים אמרו (ברלטית "ד ו') ואת החורי בהררם שעיר ער איל. . פארן * ומצאתי בקצת הספרים ששעיר רומזים בו אל חר. סיני: כמו שאמר (טופטיס ס' ד) י"י בצאתך משעיר * ואחר כך אמר זה סיני * והוסיפו אנשים ואמרו שהוא אחר שאמר הופיע 0 \| 4 = \| מאמר שלישי צוול ואזהרה מהר פארן בלשון החולף אמר אלוה מתימן יבא וקדוש מהר פארן בלשון העתיר * והתבאר לי שהמנין כשיבא יהיו קצת המלות חולפות וקצתם כאלו הם עתירות כאשר מנה חטאות אבותינו במרבר (ססליס ק" וימרו על ים בים סוף מהרו שכחו מעשיו וותאוו תאוה במדבר * וקצתם ספר עליהם בלשון עתיר (ססליס ק"ו י"ט יז יעשו עגל בחורב * תפתה ארץ ותבלע רתן כאלו הם . עתידות. והם חולפות באמת + כי כן דרך המודה שיאמר פלונו. "" ווטיב לי ויועילני * כן דרך המתרעם לומר פלוני יחמפני ויזיקני וועשקני: ‏ = \| וראיחי אנשים שוצים מי הוא זה שאומר עליו (עונליס 66 וצור בנוים שולח קומו ונקומה עליה למלחמה * והורעתים שהוא יחזיאל וזאת המלחמה היתה לארום בימי יהושפט כי עובריה היה בימיו וכאשר באו להלחם עמו בני עמון ומואב בהר שעיר כאשר הוא מפורש ברברי הימים צם יהושפט והתפלל אל אלהיו כאשר הוא כתוב (דס"יב כ') ושלח אלין יחזיאל בעבור הגוים ההם באמרו ויחזיאל בן זכריהו בן בניה בן יעיאל בן מתניה הלוי וגומר ואמר להם התיצבו אתם לצר ואהים יצילכם מארום * הוא אמרו לא לכם להלחם בזאת (דס"יב טס) התיצבו עמרו וראו את ישועת י"י * וענין קומו ברברי עובריהו הוא ענין התיצבו עמרו בדברי יחזיאל וכאשר שמע ממנו התיצבו נועצו \| בזה וחשבו שהוא רצה בעמירה להלל ולהורות הא אמרו (טס טס כ'ס) ויועץ אל העם ויעמד משוררים לי"י < והפיק בזה רצון הבורא והצילם מן האויב כאשר החלו להלל ולהורות לו. כמו שאמר (שס טס 5'5) ובעת החלו ברנה ותהלה וגוטר < והכל בבר חלף : / ומצאתי זולת אלה טוען ברברי ירמיהו (ל"ס ל"5) הנה ימים באים נאם י"י וכרתי את בית ישראל ואת בית והודה ברית חרשה * ואמרתי לו ראה מה שאחריו כי כבר פירש שהברית הואת החדשה היא התורה עצמה באמרו (פס עס "6 כי ואת הברית אשר אכרות את בית ישראל אחרי. הימים ההם נאם י"י נתתי את תורתי בקרבם וגומר * ואיננה שבה שלא כברית הראשונה אלא שלא תופר בפעם הזאת כאשר הופרה בראשונה כאמרו (קס פס ל"5) אשר המה הפרו את בריתי ואנכי בעלתי בם : 7 ₪ 4 מאמר שלישי צווי ואזהרה 58 ואחרי אלה המאמרים מצאתי להם ספקות מן המקרא הם חושבים שיראו מהם בטול צווי והזהרה והם רבים ואשר נלוה %יהם יותר מהם אבל סמכתי מהם על עשר שאלות ומה שיבא מזולתם יתבונן בהם הקורא את ספרי זה כי יגלו לואפני הטעות בהם והסברא אשר סברו בהם * ותחלתה לקיחת בני ארם את אחיותיהם ואומרים זה בטול * ואין זה בטול אבל הוא לצורך : כי אנחנו חושבים שהאחות מנועה קודם משה כמו שמצאנו אברהם אומר לשרה אמרי נא אחותי היא * אבל לקיחת בני. אדם את אחיותיהם היה בעבור ההכרח כי לא היה מן המדכרים וולתם * וכאשר רחב הזרע נפפקה אמתלת ההכרח למי שעשת = וה כמי שיאכל ביום הצום בחליו וכאשר ירפא תפסק אמתלתו וכמי שיאכל המחה במרבר וכאשר ימצא זולתחה תסור האמתלה * והשנית דן על קין בעבור הרגו הבל נר ונע בלבר ודן אחרי כן בהריגת כל רוצח * וזה ג"כ איננוו בטול. כי הק"בה לא צוח להרוג את הרוצ כי אם בריין ועדים וכיון שלא נמצא זה בעת הרוג קין את הבל לא נתחייב ההרג אך ענשו בזולתו הלא תראה שאמר לנח (ברלפית ט' ו') שופך רם הארם באדם רמו ישפף ' והשלישית מה שצוה בקרבן כל אדם אחר כן מנעם כלם חוץ > מאהרן ובניו * וזה ג"כ איננו בטול כי אין הכתוב אומר שכל בנו : אדם העמרו להקריב אבל היה מקריב קורם אהרן מי שהיה מעמר בכמו מקומו אבל זולת המעמר לא היה לו להקריב קורם בחירת אהרן ולא אחר בחירתו * והרביעית הקרבת הקרבן בשבת אחר אסור המעשה בו * וזה גם כן איננו בטול אבל הוא ממה שמאמץ. רחות הבטול כי הקרבן היתה קודרם מצות השבת ולא: יתכן שתמנענה מצות השבת ויהיה זה בטול ואפרה שאר המעשים חוץ מן הקרבן והמילה הקורמים לה * והחמישית מה שאמר הבורא לאברהם על יצחק (ברספ' כ"ב 3') והעלהו שם - לעולה על אהר ההרים וגומר ואחר כן אמר (שס פס "5) אל תשלח ירך אל הנער ואל תעש לו מאומה* וזה גם כן איננו בטול אצלנו ולא אצלם כי מי שמכשיר הבטול לא יכשירהו קורם שיקבל המצוה פעם אחת שלא יהיה שוא אבל צוה לאברהם שיזמן את = בנו לקרבן ופאשר נשלם ממנו הזמון בהראות העצים והאש ולקיחת - הפכין. אמר לו רייך לא רציתי ממך יותר מזה * והששית מה שאמר הבורא לבלעם על שלוחי בלק (במדבר כ" י"ב) לא חלך 6 מאמר שלישי צווי ואזהרה -‏ - עמהם ואחר כן אמר לו לך עם האנשים * וזה גם איננו בטול כי האנשים אשר מנעו ללכת עמם אינם האנשים אשר צוהו ללכת עמם כי אמר (פס טס ט"ו) ויוסף עור בלק שלוה שרים רבים ונכברים מאלה ומנעו ללכת עם הפחותים וצוהו ללכת עם הגדולים להופיף בגדולתו עד שיאמר הציל הבורא בני ישראל מיר פלוני הארם הגרול * והשב יעית פה שאמר הבורא לחזקיהו (ישעיס לס 6) כי מת אתה ולא תחיה אחר כן אמר לו (טס עס ס') חנני. יופיף על ימיך חמש עשרה שנה + וזה גם כן איננו בטול מפני כשהבורא מצוה צווי איום או גערה \ עברו וכאשר ישמעחו העבר ותחת בו הגערה יסור ממנו מה שאיימו בו וכמו שירענו מענין נינוה וכל בעל תשובה ונכנע * והשמינית ענון (כמדבר ס' י'ס) ואקח את הלוים תחת כל בכור בבני ישראל * וזה גם כן איננו בטול כי ממנהגו להגדיל מעלת עברו וכאשר ימרה אותו ישפילנו כמו שהשכין ארם בגן ערן וכאשר חטא גרשו והבא אבותינו לארץ כנען וכאשר חטאו הגלם ופורם וכל מה שהוא על ררך הענש כן * והתשיעית אמרו (יסוסע ו) כי יחושע נלחם בשבת * ואין הדבר כן כי לא וכר בכל יום מלחמה אבל היו: בכל יום נושאים הארון ותוקעים בשופרות ואלו המעשים מותרין בשבת אבל היום הזה שבו היחה המלחמה לא היה שבת * והעשירית אמרו שהכונה בתחלה היחה נגד המשכן ואחר כך העתיקה והפנה אותה אל בית המקרש * וזה גם כן איננו בטול כי הכונה תחלה היתה מצותה תחלתה כנגר הארון ובעור שהיה = הארון במדבר היתה הכונה שם וכאשר נסע אל הגלגל ושילה ונוב וגדעון וב"ה הלכה הכונה אחריו * וזהו מאמר האומר שיל העלול אחר העלה : \| \| ואנשים מהם רקרקו במלת ע ו לם ואמרו ראינוה בלשון עברי מתחלקת לחלקים * ואמרנו כן יש לה שלשה ענינים + אחד מהם חמשים שנה* והשני ימי הנזכר ההוא * והשלישי כל ימי עולם * וכאשר נראה את זה על מצות השבת יבטלו השני ענינים ויתקיים האחרון * כי ראינו את ירמיהו והוא אחר דור משה קרוב לשמונה מאות וחמשים שנה ואחר דורות רבים וכתות רבות מבני ישראל מזהירם על שמירת יום השבת ושלא יעשה בו מלאכה כמו שאמר. (י"ז כ'ב) ולא תוציאו משא מבתיכם ביום השבת + וכל מלאכה לא תעשו וקדשתם את יום השבת כאשר צויתי את אבותיכם מאמר שלישי צווי ואזהרה ) דה \| וכיון ‏ שבטל ומן החמשים וומן האנשים ההם לא .נשאר מן = \| החלקים כי אם ימי העולם + וקצתם שואלים אותנו על מלות הקבלה אשר שמענום בהתמרת מצות התורה כל ימי עולם והוא חושב כי מאמר שנאמר לו יסבור סברא אחרת לשנותו עלינו : ומנהגנן שנאמר לו הימצא בעולם דבר אמתי מבואר תסתלק עמו כל סברא וכל ספק * ואם יאמר לא * יבטל אמחות הדבר וישימהו כלו ספק * ואם יאמר כן* נאמר לו בדבור ההוא האמתי שמענו חצווים לשמור מצות התורה * וראיתי מהם מי שאומר אם יאמרו לכם הברהמי"ם אנחנו קבלנו מארם הראשון שנלבש שעטנז ושנאכל בשר בחלב ושנחרוש בשור ובחמור יחדיו ואין \| לכם לקבל רברי נכיא שיאסרם כי ארם אמר לנו שלא יבטלו : ואלה יושירך האהים טענות אין להם עקר אבל הם טוענים אותם לברהמי"ם אבל טוענים הברהמי"ם שהם מותרים בלבד ואנחנו גם כן מודים שהיו מותחרים בעת שהיו * והקרבת מניעתם בשכל מפני שהיה אפשר לארם להמנע מהם מצר עצמו לתועלת שתניענו = ואלו היח בא ברה"מי לטעון לעתיר מה שטענו להם לא היו שומעין לו כי המקבל איננו אומר בכל יום אא מה שאמר באתמולו * ואיננו כמו החושב הנועץ שאפשר לו לומר נגלה לו היום מה שלא עמרתי עליו אתמל * ועתה ירחמך האל אחר שפרו אלה הבטולים מעלינו ובטלו התמה הגדול עלינו שלא נקיים אלה. המצות אשר יגענו והשתרלנו להעמידם הלא תשום. היגיעה לריק כמי שאמר עליה (ליוב ל"ט ט") תקשיח בניה ללא לה לריק: יגיעה וגומר * ונהיה או כמי שאין לו רעת ולא תבונה = \| כמו שאמר (שס סס י"ז) כי השה אלוה חכמה ולא חלק לה בבינה : = וצריך להשמר מזה : = = ואחרי אשר רברתי בעניני הבטול במה שזכרתיו ווכרתי הערבובים העולים על. הלבבות בעבור. מות הנביאים ואכילתם ושתיתם ומשגלם והחמס העובר עליהם להבר את הלבבות אשר כמעט. שיפסרו בעבורם * וזכרתי. עוד מהספורים הנופלים על הכורא בהרחקת הדמות ושער התכמה והיכולת והתארים אשר אם הייתי סובלם הייתי ירא שיכפרו בני ארם * אני רואה שאחבר אליחם שנים עשר ענינים אני חושב שאם לא ארבר על אי מהם יתבלבלו לבות בנו הארם ותפסר אמונתם + וכאשר נבארם יסור שלטון. ספקותם ויברו הלבבות מהם כאשר התבררו מן 8 מאמר שלישי צווי ואזהרה הראשונים * ואומר אולי קצת בני אדם מקצרים להחויק בספר הזה בעבור שאין פרושי המצות מבוארים בו * ואומר כי אינטו לבדו המשך לתורתינו אך יש לנו וולתו שני משכים אחרים * אחד מהם לפניו והוא מבוע השכל + והשני אחריו מוצא הקבלה. ומה שלא מצאנוהו בהם והשלימו בה המצות בכמותם ואיכותם בוה * והשני אולי אחר מקצר מחחזיק בו בעבור שחושב שיש בו סתירה כאמרו בשמואל (ע'3 כ"ד ט) ויהי ישראל שמונה מאות אלף איש * ובדברי הימים (5 כ" ס) ויהי כל ישראל " אלף אלפים ומאה אלף איש * ואומר כי קרוב לשלש מאות אלף היו כתובים בספר המלך ארבעה ועשרים אלף לכל חדש כמו שאמר (טס כ"ז 5) לכל חרשי השנה המחלוקת האחת ארבעה ועשרים %ף והפילו מן הנבואה האחת הכתובים ונכתבו באחרת* השלישי אולי יביאהו לזה מחשבו שיש בו הגדה שהיא שקר שיחיה הבן גדול מן האב שנתים כי יהורם בן יהושפט מת והיו \| לו ארבעים שנה ועמר אחזיה בנו תחתיו ונכתב במלכים (ב' ם' כ']) שהיו לו שנים ועשרים שנה ובדברי הימים (3' "3 3) שנים וארבעים שנה * ואומר כי מנין שנים ועשרים שנה לחייו ומנין השנים וארבעים שנה לחיי אמו וחיתה העלה כזה כי בעבורה מת * ואם יתבענו תובע איך ייחסו הבן אל. מנין שהיה קורם הויתו * והנה חקרתי על ענין וה ומצאתיו שיחיה אחד מבני ישראל מבקש הבן ונודר נרר קודם שיוחן אותו בשנים וכאשר יוחן אותו יקראהו בן נדרי כמו שאמר (מטני "5 3') מה ברי ומה בר בטני ומה בר נררי * וכן מעמיקים מבקשי האמת על הענינים עד שיתברר להם הררך * והרביעי אולי ימהר ממהר בעבור מצות הקרבנות אם לשחוט הבהמות או להקטרת הרם. = והחלב * ואקרב הענין הזה ואומר כי הבורא גזר על כל בעלי חיים במות ושם לכל ארם ימי חייו ושם מרת חיי הבהמות לעת שחיטתה ושם השחיטה במקום המות * ואם יש בשחיטה צער ווחר על צער המות הוא היודע זה וראוי אז לתת להם שעור תמורת הצער ההוא * ונאמר זה אם תתברר התוספת בשכל לא בנבואה אבל הקטרת הרם וההלב כבר בארה התורה שהושם זה שיתבונן בו כי נפשותינו משכנם הרם כמו שאמר (ויקרס "0 כי נפש כל בשר בדם הוא * וכאשר נראה זה נשוב אל נפשנו לאמר לא נוסיף לחטא שלא ישפכו רמנו וישרפו חלבנו כאשר % . 2 - 4% של ו 7 8 לוי + מאמר שלישי צווי ואזהרה 99 - > אנחנו רואים * והחמישי אולי חושב יחשוב איך השכין הבורא אורו בין בני אדם והניח המלאכים הטרורים * ונאמר ומי הודיעך 7 / 2 4% אשר התחננת לפני * והשביעי שיחשוב בהלקי המצות איך שהניח המלאכים הטהורים בלא אור כי אפשר שכבר השכין הבורא ביניהם מאורו כפלים ממה ששמו בין בני אדם כל שכן שהכתוב אמר (חסל' פ"ע ס') אל נערץ בסור קדושים רבה ונורא על כל סביביו* רוצה לומר מי שהוא סביב האור ההוא * וה ששי = אולי יתמה ממעשה המשכן ויאמר. מה לבורא לאהל ולמסך ולנרות מודלקות ולקול נשמע לנגון וללחם אפוי ולריח טוב ולמנחת סולת ויין ושמן ופירות והדומה לזה * ואומר ובאלהים אעזר כי אה כלם מדרכי העבורה לא מדרך הצורך * כי כבר רן לו השכל שאיננו צריך אל דבר אבל צורך הכל אליו * אך כוון שיעברוהו עבדיו מן הטוב שיש להם והטוב מה שיש להם הבשר והיין והסלת והקטרת והשמן והדברים הערבים ויביאו מהם דבר מועט כפי. יכלתם וינמלם הוא בדבר רב כפי יכלתם כמו שאמר (מסלי ג' ט) כבד את י"י מהונך וגו' וימלאו אסמיך שבע וגומר * ויצילם מרעות שלא יצילם אחר מהם זולתו בעבור העבורות ההם כמו שאמר (ססניס < "6) זבח לאלהים תודה ושלם לעליון נדריך וקראני ביום צרה אחלצך וגו' * ויכברו משכן האור ההוא שנקרא שכינח מממונם בזהב וכסף ובאבנים היקרים ושאר הדברים הנכבדים ויגמלם על זה שיראה להם הנבואה מן המשכן ההוא כמו שאמר על המשכן (סמום כ"ט מ"ג) ונועדתי שמה לבני ישראל ונקדש בכבורי * וכן ישוב מקום לשמוע תפלת האומח וכל צרה. שתמצאם כאשר ספר שלמה בבנותו הבית משערי שמיעת התפלות ואמר לו הבורא (מ"5 ט' ג') שמעתי תפלתך ואת תחנתך יחיה הארם בעוד גופו בבריאתו השלמה איננו תמים וכאשר יכרות ממנו דבר ידוע יהיה תמים רצוני בוה המילה * ואבאר-כי הדבר השלם הוא אשר אין בו לא תוספת ולא חסרון וברא הבורא זה האבר תוספת באיש וכאשר יכרתנו תסור התוספת וישאר שלם . והש מיני שיחשב בענין פרה אדומה איך היחה מצותה שתטהר הטמאים =-ותטמא הטחורים + ונאמר איננו דבר ור שיפעל רבר אחד שני פעלים זה הפך זה בערך על הגוף הפוגע בו כי אנחנו רואים האש מתכת העופרת ומקפיאה החלב ונראה המים מרטיב עץ הארז ומנגב העץ הנקרא א ל גמי"ז ונמצא 020 מאמר שלישי צווי ואזהרה המאכל הטוב מועיל הרעב ומזיק השבע ונמצא הרפואה החשובה תועיל לחולה ותזיק לבריא ואיננו זר שיהיה דבר מטהר הטמא ומטמא הטחור * והתשיעי הקרבן אשר היו מקריבים לעזאול ביום הכיפוורים כי כבר נרמה לבני ארם שהוא שם שר * ואומר : כי עואזל שם הר כמו שאמר במקום אחר (מ":5 "ד 1') הוא הכה את ארום בגיא מלח עשרת אלפים ותפש את הסלע במלחמה ויקרא שמה יקתאל, ער היום * וכן יבנאל וירואל ויהפאל הכל מקומות * והיה אחד משני השעירים מקריבים אותו על הכהנים במקדש כי רוב חטאיהם היה במקדש והאחר מקריבים אותו על ההמון חוץ למקדש על ררך היתרון * אבל ענין הפלת הגורלות אשר הוא יותר זר ממה שיש בענין אבאר כי אין זה לשנוי המוקרב לו אך הם שניהם קרבן לאלוה אחד * אך הפלת הגורלות בעבור שנוי המוקרב בעדם והם כהנים וישראל וראוי שיפילו גורלות חחלה וכאשר יהיה לכל אחד שלו אז יקריב אותו בער נפשו בבירור שהוא קנין לו * והעשירי אומר על עגלה ערופה איך יכופר בה לעם עון שלא עשוהו כי כבר הקדים בתחלת הענין כי יומצא חלל לא נודע מי הכהו + ואומר כמו שראוי ליסר הארדם. על עשותו מה שאין ראוי לעשותו כן ראוי ליסרו על עזבו לעשות מה שראוי לעשותו * ואלה הנזכרים אילו היו מעמידים שומרים \| וסובבים בעיר. היה נודע מי הכהו וכאשר לא עשו כן התחייבו בעונש ולא בשיעור דמי הבהמה החיא בלבר אך במניעותם מן הזריעה בקצת שרותם * והאהר עשר שהוא רואה האומה המחזקת בחורה הזאת רלה ונקלה ונאמר אלו שם לאנשי התורה המלכות התמידה היו אומרים עליהם הכופרים כי אינם עוברים. אהיהם כי עם לשמירת תאותם וכאשר ידעת שאמרו על איןם.: וחיו: עור אומרים על נפשם כי לא עבדו בעבור שהשפילם והזילם ולא נתן להם מלכות והגדיל הבורא אלה ולא האמינו ונתקיימה עליהם הטענה והשפיל אה ולא כפרו בו והתחייב הרין להם וכמו שאמרו (ססל מ" י"ט) ולא נסוג אחור לבנו ותט אשורנו מני ארחך * והשנים עשר כי לא מצא בתורח גמול ולא עונש בעולם הבא אבל מצא בה הגמול העולמי בלבד * ואומר כבר יחדתי לזה הענין מאמר בפני עצמו הוא המאמר התשיעי" אבאך בו כָל מח שצריך אליו בענין הזה בעזרת הבורא ותברף := > מאמר רביעי עבורה ומרי 1 חמאמר חרביעי בעבודה והמרי והצדק וההכרח : אמר יהודה בן שאול * אמר המחבר אני פותח למאמר הזה הקדמה שאומר שאף על פי שראינו הברואים רבים אין ראוי שנחיה נכוכים במכוון מהם רצוני לומר מי הוא * כי הנה שער טבעי יתבאר לנו בו מי הוא המכוון בכל הברואים וכאשר \| נחקור בשער ההוא נמצא המכוון הוא האדם * והוא כי המנהג וחבניה משימים כל רבר נכבד באמצע הדברים אשר אינם נכבדים כמוהו * ונתחיל מהקטן שברברים ונאמר כי הגרגיה ממוצע בתוך כל העלין והוא שהגרגיר יותר נכבר מהם כי צמח = הצמח ותכונתו ממנו * וכן מה שצומחים ממנו האילנות אם יהיה . חוא המאכל יהיה בתוך הפרי כמו השקד ואם יהיה מגרעינו והיה הגרעין ממוצע בתוך הפרי ולא יפנו אל המאכל ויעזבוהו חוצה לשמרו * וכן חלמון הביצה הוא הממוצע בה כי ממנה > יהיה האפרוח * וכן לב הארם הוא ממוצע בתוך חזהו מפני שהוא 2 > משכן הנפש והחום הטבעי * וכן הרוח הרואה באמצע העין מפני שהראות בו וכאשר ראינו הדבר הזה נוהג ברוב הדברים * וראיתי הארץ באמצע השמים והגלגלים סובבים אותה מכל צדדיה = התקיים אצלנו כי המכוון בבריאה הוא בארץ ואח"כ הסתכלנו בכל חלקיה וראינו העפר והמים שניהם דומם ומצאנו הבהמות בלתי מדברים ולא נשאר כי אם האדם * והתברר לנו כי חוא הענין המכוון בלי ספק * ודרשנו הספרים ומצאנו בהם מאמר המורא (יסעיס מ"ס "3) אנכי עשיתי ארץ ואדם עליה בראתי* אבל מתחלת התורה ספר כל הברואים וכאשר השלימם אמר עתה (בהסט' 5' כ'ו) נעשה ארם כמי שבונה ארמון ומציעו ומתקנו ואח"כ מביא אליו בעליו * וכיון שהקדמתי הדברים האלה אתחיל עתה ואומר : = \| הודיענו אלהינו על יד נביאיו שהוא שם לאדם יתרון על כל ברואיו כאמרו (פס פס כ"ס) וירדו ברגת הים וגומר + וכאשר אמר במזמוך (ססליס ס) י"י אדוננו מה אריר שמך בכל הארץ מתחלתו ועד סופור ושהוא נתן לו יכולת לעבדו ושם אותה לפניו והשליטו עליה ושם הבחירה ברשותו וצוהו שיבחר בטוב כאשר 2,\| מאמר. רביעי עבודה ומרי אמר (דבריס ל' י"ט) ראה נתתי לפניך היום את החיים וגומר" ואמר אחרי כן (קס סס) ובחרת בחיים וגוטר והעמידו לנו על המאמר חזה האותו' והמופתים וקבלנוהו* ואחר כן עייננו במלאכת העיון במה נתן לנו יתרון ומצאנו יתרונו בחכמה אשר נתנה לו ולמדו אותה כאשר אמר (ססל' 75 ") המלמר אדם דעת * והוא בה שומר כל דבר שחלף מהפעלים * וכה רואה רוב הנולרות אשר תבאנה * ובה הגיע להעביר הבהמות לעבור לו הארץ ויביאו לו חבואתה * ובה הגיע להוציא המים ממעמקי הארץ עד שיהיו = הולכים עד פניה * ועור עשה לו הגלגלים השואבים ממנה מעצמם + ובה הגיע לבנות הבתים הנכבדים וללבוש הבגדים החמודות ולתקן המטעמים הערבים * ובה הגיע לנהוג החיילים והמחנות להנהגת המלכות והשלטון עד שנתקנו בני אדם * ובה הגיע אל ידיעת תכונת הגלגל והליכת הכוכבים ושיעור גרמיהם ומרחקיהם ושאר עניניהם * ואם יחשוב חושב כי אשר נתן לו היתרון הוא דבר זולת הארם יראנו אלה המעלות או קצתם לוולתן" - וזה מה שלא ימצאהו * ובדין אם כן שיהיה המצווה המוזהה. הגמול הענוש כי הוא קטב העולם ומכונתו כמו שאמר (ט"ס 3" ס) כי לו"י מצוקי ארץ וישת עליהם תבל * ואמר (מעלי ' כ'ס) וצריק יסור עולם * וכאשר התבוננתי אלה השרשים ומה \| שמסתעף מהם ירעתי כי מותר האדם איננו טעות שנופלת - בלבנו עליו ולא נטות אל הותירנו ולא שהביאתנו גאוה ולא עזות" שנטעון אותו לנפשנו כי אם אמת ברורה וצרק מבואר ולא הותירו החכם אלה הרברים כי אם בעבור ששמו מקום למצותו והזהרתו כאשר אמר (ליוכ כ"ס כ"ס) ויאמר לארם הן יראת י"י היא חכמה וסור מרע בינה * וצריך שאזכור מה שרקדקתיו בשער הוה ממה שהוצרך אליו : \| \| ואומר שחשבתי ואמרתי איך תהיה הכונה מכל אשר בעולם על האדם והנה .אנחנו רואים גופו קטן ונבזה * והתישבתי בזה ומצאתי שאף על פי שגופו קטן: נפשו רחבה מהשמים והארץ כי מרעו כולל כל אשר בם ער שהגיע לרעת מה שיש למעלה מהם אשר בו היא עמירתם רוצה לומר הבורא יתברך וכמו. שאמר (ססל' קל"ט י"ל) נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאר * וחשבתי" בענין ימי חייו ואמרתי למה לא החיה תמיד * והתבאר לי שהבורא לא נתן לו החיים האלה הקצרים בעולם הוה אשר חוא > מאמר רביעי עבודה ומרי 98 עולם הטרח אך כאשר יפייעוהו יהיו לו החיים התמידים כאשר אמר הכתוב (סס כ"6 ס') חיים שאל ממך נתת לו וגומר* וכאשר \| אבאר במאמר התשועי * והשבתי איך היה עם מותר האדם בנין גופו חלוש מורכב מהרם והליחה ושתי המררות ולמה לא היו חלקיו זכות מתמידות * והשיבותי המחשבה הזאת ואמרתי אם נרצה זה אנו רוצים שיברא כוכב או מלאך כי גוף האדם הוא זה הנברא מאלה התערובות והוא יותחר זך מכל הדברים האלה הארציים ומה שהוא יותר זך ממנו הוא אחר מהשנים אם מלאך או כוכב * ומי שיחפץ לשום גוף הארם מחלקים אינם חלקיו הוא רוצה לבטלו כמי שרצה שלא יהיו שמים כי אם מעפר = ושלא תהיה ארץ כי אם מאש שרצונו הבל ומה שאיננו חכמה ' וכבר אמר (סס ק"ד כ"ד) מה רבו מעשיך י"י כלם בחכמה עשית וגומר * וחשבתי עוד בחליים -הבאים עליו ואמרתי הלואי נצל \| מהם או נרחו מעליו * ומצאתים טובים לו בעבור שישוב מחטאיו ויכנע ‏ לאלהיו. ויתקנו עניניו כמו שאמר (טיוב ל'ג י"ט) והוכח במכאוב על משכבו * וחשבתי עור במשול החום והקור והרגשתו בארס זוחלי העפר והחיות המזיקות * וירעתי כי הרגשתו בזה מתקנתו כי אם לא היה מרגיש בצער לא היה מפחר מעונש צהיו כי כאשר אמר אליו אני אצערך לא היה יודע מה הוא הצער ושמהו מרגיש בצערים האלה לבעבור יכירם ויהיו לו לדמיון כמו שאמר בחום הגרול (מלסכי ג' י"ט) כי הנה יום בא בוער כתנור * ואמר בדמות העונש בארס (דבריס 3:5 2"ג) חמת תנונים יינם * וחשבתי באלה הצרכים המורכבים בו והתאוות אשר הרבה מהם לרע לו * והתבאר לי כי החכם לא הרכיבם בו כי אם לשום כל אחת מהנה במקומה בשכל אשר חננו האלהים * תאות המזון להעמיד הצורה ותאות המשגל להעמיר תמורתו * ויתעסק בכל כפי שבאר לו והתירו = ואם הוא מתעסק בו מצר ההתר יהיה משובח ומתעסק בו מן האיסור יהיה מגונה כמו שאמר (מטלי י"ס כ'ג) חאות צדיקים אך טוב ותקות רשעים עברה ואמר (ססל ' ג') כי הלל רשע על תאות נפשו * וחשבתי איך יעותר לו הצער המכאיב וההתמרה באש * וראיתי כי לעמת זה הנעמות התמידית וההתמדה בגמול ואם לא יהיו שניהם כן לא יקוה תקוה גמורה ולא יורא יראה גמורה וכמו שאמר (לילל "ב ב') אה לחיו העולם > ואלה לחרפות לדראון עולם * והשבתי שהוא קורם זה צוה עליו 4 מאמר רביעי עבודה ומרי > בעולם הזה להמית אותו באפני ארבעה מיתות * והתבאר לו כי זה לתקנתו ואיננה יוצאה חוץ לשכל כי השכל כשחהוא רואה כי אדם האחר כשיפפר אחד מנתהיו בחלי או בארס שכריתתו תקנה בעבור הצלת שאר גופו כן רואה מן המדברים כי המית מי שנשחת מהם והשחית בארץ תקנה בעבור שינצל שאר המין כמו שאמר (דבר' י"ט כ) והנשארים ישמעו וייראו * ואחר אשר ספרתי אלה השבעה שערים משער הצדק בצווי האדם הוה אומר וכן כל מה שנדמה למאמין ממה שרומה להם ראוי שיחשוב בו הטוב כי בלי ספק ימצא לו פנים מן החכמה כמו שאמר (תסל' ל'ס ") כל ארחות.י"י חסר ואמת וגו' * ואחר שבארתי איך תהיה העמירה על השערים האלה מאופני הצרק אומר וממה שהוא נאות לצרק הבורא וחמלתו על האדם הזה שנתן לו כז ויכולת לעשות מה שצוהו בו ולהמנע ממה שהזהירו ממנו ".וזה מבואר בשכל ובכתוב * בשכל שהחכם לא צוה אדם מה שאין ביכלתו ולא מה שילאה מעשותו * ובכתוב כמו שאמר (מיכס 1 ג'6 עמי מה עשיתי לך ומה הלאיתיך ענה בי + ועור אמר (יקעי' מ ל"5) וקויי י"י יחליפו כח * (פס מ"לל') החרישו אי איים ולאמים יחליפו. כח * ואמר עור (פיכס 3' 6') באור הבקר ועשוה כי יש לאל ידם * וראיתי כי היכולת ראויה שתהיה קורם הפעל ער שיחן לארם הפעל והעויבה על התמורה * כי אם היחה שות עם = הפעל היה כל אחר מהם סבה לאחר או לא יהיה אחר מהם סבה לאחר * ואלו היתה אחר הפעל היה ארם יכול להשיב מה שעשה קודם וזה הבל ואשר לפניו הבל וכבר התחייב שתהיה יכלת האדם קורם פעלו כרי שישלם לו בה להגיע אל מצות אלהיו * ואראה לבאר כי כאשר עשות האדם את הדבר הוא פועל כן עויבתו אותו חוא פועל גם כן * כי לא עזב אותו כי אם לעשות הפכו ואיננה כעזיבת הבורא יתברך לברא הרברים אשר בארנו שאיננה פעל * כי הבורא כשעזב לברא הגשמים ומה שיש בהם לא היה הפך לגשמים ההם * אבל הארם כיון שפעלו המקרים הוא עווב רבר שיבחר לפעול הפכו ואם לא יאהב ישנא ואם לא ורצה יכעם ולא תמצא לו מעלה ביניהם ‏ וכן הכתום. - אומר (ויקרל יס ל') ושמרתם את משמרתי לבלתי עשות מחקות התועבות אשר נעשו לפניכם + ואמר עור (תסל' פי"ט ג') אף לא. . = פעלו עולה בדרכיו הלכו וצריך שאבאר. שהארם לא יעשה " + . ו 2% ו ו מ וש . מאמר רביעי עבודה ומרי \| 95 רבר ער שיהיה בוחר לעשותו כי לא יתכן לעשות מה שאין לו בחירה ולא מי שאיננו בוחר * וזה שאנחנו רואים התורה שאיננה מחייבת בענש מי שחטא בשנגה לא בעבור שאיננו בוחר אבל בעבור שלא ירע העלה והסבה בזה כאמרנו בהורג נפש בשגנה = שהוא מזיד בכרות העץ ובוחר אבל שנג להשמר * ובמחלל שבת שהוא מזיד לקושש עצים אבל שכח שהוא יום שבת : ואומר אחרי הרברים האלה כי הבורא אין לו שום הנהגה במעשי בני ארם ואיננו מכריחם לעבורה ולא למרי * ויש לי על זה ראיות מדרך. המוחש ומררך השכל וממה שבכתוב ושבקבלה ' מררך המוחש שמצאתי האדם שוער בנפשו - שיוכל לרבר ויוכל לשתוק ויוכל לתפוש ויוכל להניח ואיננו שוער בכח אחר שימנעהו מחפצו כלל * אין הרבר כי אם שהוא מנחיג טבעו בשכלו ואם יעשה כן יהיה משכיל ואם לא יהיה סכל * ומן המושכל כי הראיות כבר תתקיימנה במה שקדם על הפסר היות פעל אחד משני פועלים * ומי שחשב שהבורא מכריח את עברו על דבר כבר שם הפעל האחר לשניהם יחר * ועור שאם היה מכריחו לא היה ענין לצוויו והזהרתו אותו * ועור אם יהיה . מכרוחו על פעל לא היה נכון לענשו עליו + ועור שאם היו בני ארם מוכרחים היה הגמול ראוי למאמין ולכופר יחד מפני שכל אחד מהם עשה מה שצוה לו לעשותו * כמו שאם היה חכם משים אחר משני אומנין לבנות והשני להרוס חייב לתת שכר שניחם + ועור שאם היה האדם מוכרח היתה לו טענה כי ירע כי האדם לא יוכל לנצח יכלת בוראו וכאשר יתנצל לפניו הכופר = שאיננו יכול להאמין בו מן הרין שיהיה צריק במאמרו והתנצלותו - מקובלת * ומן הכתוב כמו שהקדמנו תחלה ובחרת בחיים (דבר' ל' "ט) . ומה שבא בחוטאים (מללכי 6' ט'). מידכם היתה זאת הישא מכם פנים וגומר* ומה שבאר שהוא נקי מחטאיהם באמרן . (שעיס ל' 6) הוי בנים סוררים נאם י"י לעשות עצה ולא מני * = ומה שבאר מהנקותו ממעשה הכוזבים באמרו (ירפ' כ"ג כ"5) לא שלחתי את הנביאים והם רצו וגומר * וממה שיש בקבלה בדברי רבותינו הכל בירי שמים חוץ מיראת שמים שנאמר (דבר' ‏ י"כ) ועחה ישראל מה י"י אלהיך שואל. מעמך כי אם ליראה וגומר ' ואף על פי שלא נשאר אחר אה הבאורים דבר שיבוקש הכחיש הבורא ההכרח בשלשה שרשים: הראשון בתמה ששם בני ארם %6 מאמר רביעי עבודח ומרי לחמוה על הענין הזה באמרן (יסוק' יס כ"ג) החפץ אחפוץ במות הרשע נאם ו"י אלחים הלא וגומר * והשני בקיימו שזה הדבר לא יהיה באמרו (טס סס ל"3) כי לא אחפוץ במות המת נאם ו"ו אלהים וגומר * והשלישי שנשבע על זה באמרו (פס ל'ג "65 אמור אליהם הי אני נאם י"י אלהים אם אחפוץ במות הרשע וגו' וסבב הענין מכל צר וזרו עליו : ואחר הביאור הזה אביא אחריו שלש שאלות ואומר אולי יאמר אומר כשהבורא נקי מרצותו בחטא החוטא איך יתכן להיות בעולמו מה שאינו רוצה בו * והתשובה בזה קרובה והוא שהמורחק אצלנו שיניח החכם ברשותו רבר שלא ירצהו הוא באדם .= כי האדם הוא. מואס הרבר אשר יזיקהו ואלהינו יתברך לא מאס הרברים האה בעבור עצמו כי לא יתכן שישינהו מקרה מהמקרים אבל מאסם בעבורנו מפני שהם מויקים אותנו < כ"א נהטא בו ולא נודרה במה שאנו חייבים לו נסכל ואם נחטא קצתנו על קצתנו נאביד נפשותינו והוננו * וכיון שהדבר גלוי כן איננו רחוק שיהיה בעולמו מה שנמאפהו אנחנו ומה שבאר לנו שהוא נמאס אצלן = לנו על דררך החמלה * וכבר באר זה בכתוב באמרו (ירמ' ז' י'ט) האותי הם מכעיסים נאם י"י הלא אותם וגומר * ואולי יאמר עור כשהוא יודע מה שיהיה קודם היותו כבר ירע שהארם עתיר למרותו ואי אפשר שלא ימרהו האדם כרי שתשלם יריעתו * ונלות הספק הזה יותר מבואר מן הראשון והוא שאומרו אין לו ראיה שידיעת הבורא את הדברים הם סבת היותם אבל זה מאמר שסבר אותו או הזיד בו * ובאור הפסר זה שאם היתה יריעת הבורא את הדבר סבה להיותו היו הדברים קרמונים מפני שודיעתו אותם קדמונית לא סרו מפני שלא סר יודע אותם * > אבל נחשוב שהוא יודע הדברים על אמתת הויתם ומה שיש = מהם ממה שיחדשהו הוא כבר ירע שיחרשהו ומה שיש מהם \| מה שיבחרהו הארם כבר ירע שהאדם יבחרהו * ואם יאמר וכאשר ידע הבורא שהארם עתיר לרבר היתכן שיחריש או שישתוק * נאמר בלשון צח כי האדם אלו היה שישתוק תמורה שידבר היינו משימים בעקר המאמר כי הבורא ידע שהארם עתיד לשתוק ולא > היה נכון שנשים שהוא ירע שהארם עתיר לדבר כי הוא ירע העולח. מפעל האדם הנופל אחר כל מחשבה והקרמה ואיחול = . מאמר רביעי עבודה ומרי 97 והוא בעצמו אשר ידעו וכמו שאמר (ססליס 5ד) יו' יורע מחשבות ארם * (דבריס ל'6) כי ירעתי את יצרו. ומצאתי בני אדם שואלים בשער הזח, מה אפני החכמה שיצוה ויזהיר הצריק אשר ירע ממנו כי לא יסור מעבורתו? ומצאתי לזה ארבע' פנים . מהם \| לחודיעו מה שהוא חפץ ממנו, ומהם לשלם לו הגמול, כי אם יעבור אותו והוא בלתי מצווה, לא יהיה לו גמול, ומהם שאם ונמלהו על מה שלא צוהו בו או יענישהו על מה שלא הזהירו יהוה ‏ זה = עול, \| ומהם שישנה עליו הצווי עם הנביא עם הצווי אשר בשכל, בעבור שישמר זיזהר כמ"ש (יסוקסל ג') ואתה כי הזהרתו צריק לבלתי הטא צריק והוא לא חטא חיו וחיה כי נזהר. : ושואלים עוד ומה אפני החכמה בשליחות אל הכופרים אשר ורע מהם כי לא יאמינו? והושבים זה לשוא. ומצאתי להם ששה -פנים, מהם שאם לא היה שולח אל הכופר שיאמין, הית' לו אמתלא לאמר, אלו היה שולח אלי הייתי מאמין,: ומהם שמה שיש ביריע' אלו לא היה יוצא אל הפעל, היח הגמו' והעונש כפי יריעתו לא כפי מעשה הברואים. ומהם שראיותיו החושיום והשכליום, כאשר העמידם בעולם למאמינים ולכופרים, כן ראוי שיהיו ראיותיו הנבואיות כוללות המאמינים והכופרים: ומהם כי כמו שנתברר לנו כי מי שמצוה ברע למי: שלא יעשהו מריע לו ונקרא סכל, ‏ כן מי שמצוה בטוב למי שלא יפעלהו מטיב לו ויקרא חכם. ומהם שהמצוה בטום, = כאשר יעזוב המצווה לקבל מצותו, = תשוב מצותו סכלות, בעבור שלא קבלה, יהיה גם כן מי שמצוה ברע תשיב מצותו הכמה, כאשר יקבלנה המצווה בה, ותתהפכנ' אמתות הטוב והרע ותהיינה כפי הקבול וזה הבלי ומהם כי כאשר השוה ביניהם בשכל והכח והיכולת, = כן ראוי שישו' ביניהם בצווי ובשליחות: ‏ ואחר כן אומר, כי העושה לשוא, הוא עושה דבר שאין לו תועלת לאחר מהברואים , אבל שליחות הבורא יתברך אל הכופרים אעפ"י שהם בחרו שהם לא יעשו אותה, ולא יועילו בה ולא יוסרו, המאמינים ושאר בני ארם כבר נוסרו והתבוננו, וכאשר אתה רואה כי בני אדם עד עתה ועד עולם הם מספרים ענין המבול ואנשי סדום ופרעה והדומה לחם * ושואלים עור כשתהיה מסירת הארם להרג, אחד \| ממעשה הבורא אם לעונש על חטא או לנסיון, כאשר יהרגהו 1 -ט-)0הוטו 8 מאמר רביעי עבורח ומרי עול, כאיזבל לקצת הנביאים' מה נאמר בזה המעשה? ולמי ניחס אותו? נאמר כי המות מעשה אלהים, וההרג מעש' העול, ואם החכמה חייבה המות, אלו לא היה העול, היה מת בסבה אחרת: וכן השאלה על הגנב כשהוא אבירת ממון בני אדם. נזירת הבורא, אם לענוש או לנסיון, איך נאמר בגנבה ההיא ממעשה הבורא? והתשובה בזה, שהאבור מעשה הבורא, והגניבה מעשה האדם, וכאשר חייבה החכמה איבוד הרבר ההוא, אלו לא היה גונבו הגנב היה אבר בפנים אחרים, וכן ענו שמעיה ואחיה לקצת מלכי אדום ואמרו, וָאם אנו מחוייבי מיתה לשמים אם אין אתה הורגנו הרבה מזיקים יש לו לפגוע בנו' ושואלים עוד ואיך נענש דוד על העבירה, בהביא אבשלום לעשות כמוה ? וווחר גדולה ממנה, באמרו (סמוסל 3' "ב) כי אתה עשית בסתר ואנכי אעשה את הרבר הזה נגד כל ישרא ונוי נאמר כי אלה הרברים אשר ספר נתן הנביא על שני חלקים, אחר מהם מעשה הבורא והוא הגברת אבשלום והשליטו על כל אשר לרוד* ועל זה. אומר (סס) הנני מקים עליך רעה מביתך ולקחתי את נשיך לעיניך ונתתי לרעיך* והשני מעשה. אבשלום: בבהירתו, ‏ והוא מה שאומר ושכב את נשיך לעיני השמש הזאת (טס) ורצה בהקרמתו להוריע לדור בחירת אבשלום, להכאות את לבו בזה * ושואלים על ענין סנחריב . ונבוכדנצר ומה שעשו בעולם מן ההרג והחרבן, ושאר עניני החמס, ואיך אמר על האחר שהוא מטהו כשאמר (יסעי" ") הוי אשור שבט אפי וגו' ועל השני שהוא חרבו, כשאמר, (יסוקפל 65 והזקתי את ורועות מלך בבל ונתתי את חרבי בידו" ונאמר כי מקום פעל הבורא לשניהם וזולתם, הוא נתינת. היכולת והאמץ כאשר נמשלו בחרב ובמטה, ועם כל זה כל אשר עשו הם וחילם היה בבחירה שחייבים עליה הענש , ועל כן אמר (ישעי' ") אפקר על פרי גדל לבב מלך אשור וגו, ואמר (ירפיס נ"ס) ושלמתי לבבל ולכל. יושבי כשרים * ושואלים עוד כיון שכל המקרים מתחדשים במצותו, כשהוא מסבב למאמין שיכזב בעבור דבר שמצריכו אל רכזב , הוא אם כן הביאו אל הכזב? יש בוה שתי חשובות, אחת מהנה , כי המעיין כשיעיין היטב באיך יצטרך הארם לכזב, ימצא לו סבה מחטא האדם בהנרנתו, וישיב הדבר על בוראו כמ"ש (מפלי "ט) אולת אדם תסלף ררכו מאמר רביעי עבורה ומרי 99\| ועל יי'יועפ לבו* והאחרת שעם השכל אשר הרכיבו בו, איננו צריך אל הכזב לעולם , כי כאשר יאמר מאמר שאפשר שמכירים אותו על אמתת ההגדה על ררך העברת חלשון, הוא אומר אמת, ואין עליו מסברת העול בדבריו. וזה כמו שאמר אברהם \| על שרה אחותי היא, והיא רוצה קרובתי, כאשר מצאנו לוט שנקרא אח מררך הלשון. והם סברו שהיא אחותו באמת, ולא היה חטא עליו בוה, אבל החטא עליהם, כי הם עוולו, כי ררך בני אדם לשאול הגר על עניניו ועל תועלותיו, ‏ ועל מה שהוא טוב לו, ועל מה שצריך לו, ואין ררך לשאול אותו על מי שוש עמו ומה הוא ממנו, וכל שכן שכבר נסה בזולתו , כמש (ברלטית כ') כי אמרתי רק אין יראת אלהים במקום הזה והרגוני < וכיון שרברתי בשאלות האלה במה שיש בו די, מתהיוב המעיין בספר להשיב בתשובותם ככל מה שימצאהו דומה להם * ואחר כן אחבר אל הדברים האלה כל הפסוקים אשר יש בהם ספקות ושבושים בענין ההכרח, ומפני רובם בעבור רוחב הלשון כאשר זכרתי במאמר היחוד, כי הלשון אם לא תרחב, לא ימצא בה כי אם הדבר בלבר, ראיתי לוכור מיני הוצאתם עד שיהיו נאותים למה שיש בשכל, וכאשר אספור כמה מינים היא, וזכרתי מכל מין מהם קצת, ‏ והמעיין בספר הזה יחבר כל מין וכל איש אל מינהו בשכלו ובתבונתו : ואומר שהם שמנה מינים, הראשון מהם שער חהזהרה, נרמה לבני אדם המניעה באזהרה כמניעת המעשה, ווש ביניהם הפרש גדול, וזה כאמרו לאבימלך. (פס) ואחשך גם אנכי אותך מוחטא לי, סברו שהוא מעשת ולא מנעו כי אם בהזהרה ובהודעה שהיא אשת איש ובהפחדה, כמו שאמר לו (פס) הנך מת על האשה אשר לקהת, והיא בעולת בעל , ואמר לו עור (שס) ואם אינך משיב דע כי מות תמות . ומניעת אבימלך מהאשה ההיא שלא וניע אליה, היא כמניעת המגרש שלא ישא גרושתו אהר שנשאת לאחר, כמ"ש (דבריס. כ"ד) לא יוכל. בעלה הראשון אשר שלחה לשוב לקחתה וגו', והוא יכול בבחירה ואיננו יכול במצוה. וכאמרו (פס י"ו) לא תוכל לובה את הפסה באהר שעריך והדומה לזה: והשני המניעה מתקנות העולם וטובותיו וחשבו זה הכרח והוא כאמרו (יסעי" ו) השמן לב העם. הוה ואזניו הכבד ועינוו השע וגו', הכתוב רוצה שיתחדש עליהם - 10 מאמר רביעי עבודה ומרי סב שלא יסתכלו בעבורה בעניני עולמם ממה שמחרש להם ממלחמה או רעה והדומה להם , ויהיו נבוכים בתקון המעשה ההוא כמ"ש (דכבריס כ'כ) והיית ממשש בצהרים כאשר ומשש העור באפלה, וכמ"ש (ליוב ה') לוכר חכמים בערמם \גו', יומם יפנשו חשך וגו'* ואמר (טס 3) מסיר לב ראשי עם הארץ וגו'" ימששו חשך ולא אור וגו" ואלה סברו שהוא בענין התורה, ויהיה ענין ושב ורפא לו ישובו מהלהם באויבם וינוחו ממנו, כאש' אמ' במלחמה, (סוסע ס') והו' לא יוכל לרפא לכם ולא יגהה מכם מוור * והשלישי בחזוק הנפש, בבא פגע מרעה ומשמועה שלא יאבד מהם, שמעוה בספרים וסברו שהוא חזוק הלב שלא יקבל חעבורה, וכ"ש שיהסו הכתוב אל הלב בעבור שהנפש בו, והוא אמרו (טמות ז') ואני אקשה את לב פרעה, וחזקתי אח לב פרעה (טס י"ד) כי אני הכבדתי את לבו, (פס ") ואמר על סיהון כי הקשה יי אלהיך את רוחו ואמץ את לבבו (ד3ריס כ'). ונצטרך פרעה לחזוק נפשו שלא יאבר במכות ההם ער שישלמו לו שאר המכות, וכבר באר לו זה באמרו (סמוס ט') כי עחה שלחתי את ידי ואך אותך וגו', ואולם בעבור זאת העמרתיך (פס ט') וגו' אבל' סיחון נצטרך להזוק לבו שלא ואבר מפחר שמע בני ישראל, כממש (דבריס י"ד) אשר ושמעון שמעך ורגזו וחלו מפניך, וכן אנשי ארץ כנען הצטרכו לחזוק שלא ימיתם פחר השמועות, כמ"ש (יספע :3') ונשמע וימס לבבנו וגו", ועל כן אמר כי מאתיי' היתח לחזק את לבם לקראת המלחמה את ישראל (שס י"6)* והרביעי השמת מעלה ומדרגה, ראו בני ארם זכרון הענין הזה במקרא, וסברו כי חוא הפעלה והשמה. והוא שהמהיר במלאכה מאמת האמח ממנה ומבטל השקר, כאשר נאמר כי השופט הצריק את ראובן והכזיב את שמעון, ושהוא הצריק לוי והרשיע יהוד', ולא נרצ'בוה שהוא שם אח' מהם לעשות דבר ולא צוהו בו, אב' רצוני שבאר עליו וגלה לו ושמהו במעלתו, וכמו שאמ' התורה והצריקו את הצדיק והרשיעו את הרשע (דבריס כ"ס)* וכן אומר כבר אמת השופט שטר פלני וזייף שטר פלני, לא זייפו בפעל אבל הוא בבאור. והגיעני שאומרים על שני רינרי הזהב, ‏ כי המרצה היטב זה, ופתה זה ואינם רוצים שפתחו בידו אבל רוצים שהגיר שהוא מפותה , וכאשר יחמידו המחשבות בהעברה הואת ויחישבו בה, יהיה על הדר' מאמר רביעי עבודה ומרי 11 הזח מה שאמרו הספרים מפעל הבורא (מטלי ג') אם ללצים הוא יליץ ולענוים יתן חן * ואמ'עוד (יסוקלל י"ד) והנביא כי יפותה ודבר רבר אני יי" פתיתי את הנביא ההוא , ר'ל' בארתי עליו שהוא מפותה * = וכן אמרו (ירפי") השא השאת לעם הוה ולירושלים לאמר שלום יהיה לכם * בטל רברי המתנבאי' להם בנלותו להם * וכן שאלתם (יסעי' ס"ג) למה תתענו יו' מררכיך, אל תשימנו תועים, שתרון עלינו שאנחנו תועי', אבל כפר לנו ורחם עלינו * ומי שלא יבין ענין אלה והרומה להם ישימם הכרח* והחמישי שער הכפרה, רואים אנו שהארם אומר הטני אליך ואל תטני מעליך כמ"ש (ססליס קי"ט) הט לבי אל עדותיך ואל אל בצע, אל חט לבי לרבר רע (שס קמ"5), ויחשוב שרצה בשתי החטאות ענין ההכרח ולא רצה כי אם הכפרה: רוצה לומר כשתכפר לי כבר הטיתני שלא אשוב לחטא לך, ואם לא תכפר לי כבר הפלת בנפשי היאוש, ותביאני הכפר' לנטות לעבורתך, כמ"ש (שס "5) אלמר' פושעי' ררכיך ונוי והששי ספור פועל הוא כבניה השרשיה, חושבים בו שהוא השמה ולמור , כמ"ש (מטני י"ו) לאדם מערכי לב ומיי' מענה לשון, רוצה בו הבריאה השרשיה, כמ"ש (טס ך') אזן שומעת ועין רואה וגו'* והשביעי הפלנה במאמר, יסבר השומע כי הוא דבר מיוחר, כאמרו (סס כ"6) פלגי מים לב מלך ביר יו וגו" סובר שיש למלכים דבר מיוחדר שיפיל בלבם מה שיחפוץ, אבל זה הפלגה הוא אומר, אפילו המָלך בעבודת הבורא, כמו + חמים ביר עצמו, כאשר יחפץ המלך יטנו וישתמש בו: והשמיני חרוש, פבה תהיה עם חרושה בחירת הארם במעשה מן המעשים, ווה בא על שלשה ענינים, אחד מהם ההצלה מן האויבים, ער שיפנה האדם בעבור זה למעשה מן" המעשים, ויאמרו כי המציל אותו מאויביו גרם לו זה על דרך העברה, כאשר אמר (מ: י"ט) ויער יי' אלהי ישראל את רוח פול מלך אשור * ועוד (ד"ס 3' ל"ו) העיר יי' את רוח כורש מלך פרס * ועור (פס כ"6) ויער יי" על יהורם . ועור (עורס \) כי שמחם יי" והסב לב מלך אשור - ועור (ד"ס ‏ 3') ולא שמע אמציה כי מהאלהים היא * ועור ולא שמע המלך אל העם כי היתה סבה מעם יי" (מ"6 י"3) * כל זה בהצלה מן האויב ומן הנזק ‏ והשני וכות ההבנה וברור העצה בשוות המזג, עד שיבי וו , מאמר ה' זכיות וחובות הארם שערי הרת והחכמה , ושומע זה יחשוב כי הוא הכרח, והוא מ"ש (ססליס כ'ס) הרכיך יי" הודיעני אורחותיך למהני ' ועור (שס כ'ז): הורני יי רררך ונחני בררך מישור ועור (טס קי"ט) העבר :עיני מראות שוא ‏ ועור (ד'ס 3'ל ) גם ביהודה היחה יר האלהים והשלישי. אות מלאה יחרשנה הבורא, \| ותהיה סבה להאמין עם רב:, וישמענה השומע ויחשוב כי פעל העם הכרח, כאשר אמר אליהו ענני יי' ענני וידעו העם הוה, (מלכיס 6' י"ס) ר"ל כי האש כשתרר ותשרוף העולה, תסב בה את לב העם אשר הוא אחרנית + ואין במאמר הסתר זולת ההא שנאמר האחרנית' וכן בעת הישועה אשר אמר (יפוקפל ל"ו) ואת רוחי אתן בקרבכם ועשיתי את אשר בחקי תלכו, איננו רוצה בוה דבר כי אם הראות האותו' והמופתים. ואחר אלה השמנה שרשים לא גשאר כי אם מה \| שהטעות בו מפני סרור הפסוק, ‏ באמרו (תסליס "65 לך לברך חטאתי והרע בעיניך עשיתי וגו' * חשב השומע כי זה השב אומר כי הוא בעבור שיתקיים עליו מה שגזר בו אלהיו, ואיננו שב אמרו למען חצרק על חטאתו , אך הוא שב על אמרו, ומחטאתי טהרני * הוא אמרו כפר לעוני ער שיתקיים מאמרך אשר אמרת וגזרת ,‏ כי מי שישוב אליך תכפר לו, ‏ וזה ממה שנוהג בלשון רומה, כאמרו (טס ל"ד) צעקו ויי' שמע. אשר איננו שב על פני יו' בעושי רע , אבל הוא שב על עיני יו' אל צריקים : ועם אלה הבאורים יסתלקו כל הספקות אשר הם מדמים ההכרה, וטענת בוראנו שלמה על ברואיו בעבודתו והמרותו אין להם טענה עליו * = וכמו שאמר הכתוב (פיוּב. ד') האנוש מאלה יצרק אם מעושהו יטהר גבר ‏ וכאשר התקיימו האותות המלאות ושליחות הנביאים נשלם המאמר ‏ הרביעי מן הספר: חמאמר חהחמישי בזכיות ובחובות : אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר, הודיענו אהינו יחברך, כי עבורות האדם אותו כשהם רבים נקראו זכיות, ‏ ושהמרותיו מאמר ה" זכיות והובות 1\38 כשירבו נקראו חובות וכי הכל שמור אצלו על כל עבריו, כמ"ש (ירמי ל"ב) נדול העצה ורב העליליה אשר עיניך פקוחות על ררכי בני ארם * ונאמר עוד (ליוב ל"ד) כיעיניו על ררכי איש וגו'. וכי הם פעלים יפעלו בנפשות וישימום זכות או מטונפות, כאשר הוא אומר בעונות, ונשא עונו ונשא חטאו, ואל עונם ישאו נפשם, (סוסע ג') הנפש ההיא עונה בה (במדבר ט"ו) * ואם יעלם זה מבני ארם ולא התברר אצלם, הוא גלוי אצלו יתברך, כמו. שאמר (ירמי" "ז) אני יי" הוקר לב בוחן כליות וגו' * והביא על כל הענינים האלה האותות והמופתים וקבלנום + וכאשר התקיים לנו וה, התעסקתי בעיון בענין הזה כאשר קרמתי, וראיתי בנמצאות מלאכות דקות נעלמות מרבים מבני ארם , וירמו טוביהם לרעיחם ער שיגיעו אל החכם מהם, ויכיר מה שיש בינוחם, ומהם מלאכת הרצוי, תראה הפתי אשר איננו בקי בה, מדמה הרינר הטוב לרע, ער שיבדילם המרצה ‏ ומהם מלאכת הרפואות, תראה הפתאים מבקשים רפיקת הגידים, ולא ירעו מהפשטם והקבצם, מה האיכות הגוברת על הגוף, וודעם הרופא הבקיא. ומזה חכמת הקיאפה, אשר הם מביטים בקוי הפנים והרגלים, ומברילים בין איש לאיש, במה שהוא נעלם מזולת', ממי שאין זאת מלאכתו וכן במלאכת הפנינים מאורם ומפטדה וברלח וזולתם, לא יכירם כי אם הבקיי והכלל כל מלאכה רקה הרבה ממומיה, יעלמו מן הפתאים ווראו לחכמים, וכאשר מצאתי אלה הדברים המלכאותיים כאשר ספרתי, הוספתי להחזיק במומי הנפשות העונות והאשמים, אף על פי שאינם נראים לבני ארם, מפני שאין חושם משער בם, והם נגלים לעושיהם, כי הוא בראם, והחל אותם, והוא שהנפש עצם שכלי זך יותר זך מעצם הכוכבי' והגלגלים, ואנחנו אין אנו רואים אותה בחושנו, ואיך יתבאר לנו מה שפועל בעצמה ומעביר אותו? אך הוא מבואר לבוראה ובורא הגלגל, ועל כן ישים השמים והכוכבים רומים לה בענין הזה, כשהוא אומר (פיוב כ'ס) וכוכבים לא זכו בעיניו, ושמים לא זכו בעיניו (סס עז) < ואומר כי היא לו כאור הנר אשר וחופש בו כל המחבואים והחדרים ויראה כל מה שהוא נסתר בם, כמ"ש (מסליכ') נר יינשמת אדם חופש כל חדרי בטן ואמר עור כי הוא חם כאש אשר תתיך הזהב והכסף בכור ותזקק 14 \| מאמר ה' זכיות וחובות אותם, כמ"ש (פס "!) מצרף לכסף וכור לזהב ובוחן לבות וי ואמרתי מה נפלא הדבר הזה, כי הארם הוא אוכל שתי אכילות מותחר ואסור, ורואה אותם שונין אותו, ובועל שתי בעילות מותר ואפור , וימצאם ערבים, וחושב אותם על דרך אהת, והמרצה הוא מרצה מה שפועלים ברוח כאשר בארנו, וכמ"ש (סס כ"5) כל דרך איש ישר בעיניו * \| ואחר כן התבאר לי כי . הזכיות כשירבו לנפש , חזך ותאיר, כמ"ש (טיוב ל"ג) וחיתו באור חראה , לאור באור החיים (טס) * \| וכאשר ירבו עליה. העונות תעכר וההשך * וכאשר אמר במי שהם כן, (תסליס מ"ט) עד נצה לא יראו אור * ואחר כן הודיענו כי הוא שומר כל אלה הזכיות והחובות על כל בני אדרם, והמה אצלו ככתובים אצלנו, כמ"ש על הצריקים (מללכי ג') ויכתב ספר זכרון לפניו ליראי וו' ולהושבי שמו * ואמר על הרשעים , (יסעי' ס"ס) הנה כתובה לפני לא אחשה כי אם שלמתי + וכאשר השתכלתי בזה המשל מדברי החכם , מצאתי בתכלית התקון והנכונה, והוא שאנחנו המון הברואים, מפני שמצאנו ביכלתחנו אשר שמה החכם בנו שנבין האותות אשר נדבר בם, ונוליר לכל אות סימן מהמכתם, \| ער שנשמר בזה חשבוננו, וכל ההרושים אשר נצטרך לדעתם, כל שכן שיהיה בחכמתו הוא ‏ מה שישמור עלינו הכל בבל כתב. ולא ספר * = ודמה לנו. זה בכתב, / בעבוה: שהרנקנום ההשבון, לקרב אל הבנתנו כאשר בארתי ‏ והודיענו עור, כי בעור שאנחנו עומרים בעולם המעשה, הוא שומר על כל אחר מעשהו, וכבר זמן גבולו עליו לעולם האחר אשר הוא עולם הגמול, והעולם ההוא יבראהו כשישלים כל מספר המדבהים אשר חייבה חכמתו שיבראם, שם יגמל הכל כפי מעשיהם, כמ"ש החכם (קסלת ג') ואמרתי אני בלבי את הפדיק ואת > הרשע ישפוט האלהים , ואמר עור (טס) כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט \וגו' ואני עתיד לבאר רעת הגמול במאמר התשיעי מהספר הזה במה שיכשר . ועם זה לא הניח עבדיו בעולם ‏ הזה מבלתי גמול על הטוב, ועונש על האשם, מה שיהיה. לאות ולפימן לכל המונח לעת הקבץ מעשה הברואים * ועל כן אנחנו רואים שהוא זוכר בתורה הברכות אשר בפרשת אם בחקותי, ואומר בכמוהם (ססליס ס"ו) עשה עמי אות לטובה .‏ וזוכר הקללות אשר בוהיה אם לא תשמע, = מאמר ה" זכיות וחובות \| 1%5 ואומר עליהם (דבריט כ'ס) והיו בך לאות ולמופת ומענינם בעולם > הזה, וכל הזכיות שמורות לצריקים וחתומות כמ"ש (טס 5"5) הלא הוא כמוס עמרי חתום באוצרותי* וביון שהקדמתי אלה הדברים, אני רואה לספר מררגות הברואים באפני וכיוחם וחובותם כמה הם, ממה שירענו מן הכתו' ומן המקובל, ואשים כל אחד מהם במקומו כאשר יעדתיו, \| לבעבור יתישרו בו רבים מבניי ארם * ואומר שמררגות בני אדם בשער הוכיות והחובות עשרה מעלות ; צריק ורשע, ועובר וממרה, ושלם ומקצר, וחוטא ומזיר, ושב וכופר. ויש הנה השוה מופרש לבר, כרי שארבר על ענינו* וראוי שאבאר כל שער מהם ומה שיש בו ואומר נקרא צדיק מי שרוב מעשיו זכיות, ורשע מי שרוב מעשיו חובות * והענין הזה דומה. . לדברים הטבעיים * והוא שהחכמי' קורין לדבר חם, כאשר והיה החום בו יוחר מן הקור, וקורין לדבר קר, כאשר יהיה הקור יוחר מן החום * = וקורין לגוף בריא כשהבריאות בו יותר, וחולה, ‏ כשהחולי בו יותר . = ועל הררך הזה באו השמות הנבואיים, שקורין הארם צריק כשיהיו רוב מעשיו צרק,: כאשר קראו יהושפט וחזקיהו צריקים, אע"פ שהיה במקצת מעשיהם חטא, כאשר נאמרי ליהושפט (ד"ס ב' י"ט) הלרשע לעזור ולשונאי יי" חאהב ובזאת עליך קצף . ונאמ' לחזקי' ולא כגמול עליו השיב חזקיהו (פס "3) וכמו שקראו יהוא רשע, וחוא בטל את הבעל, וקראו צרקיהו רשע, וכבר הציל ירמיהו * וממה שזכר אותו החכם בשער הזה, - לגמול בעולם חזה עבדיו על המעט ממעשיהם , ער שישאר להם הרוב לעולם האחר , כי לא יתכן להעחיקם בעולם ההוא ממררגה אל מררגה, כי כל אהד מהגמולים עומד תמיר במה שהוא בו, כאשר אמר (ניסל י"3) לחיי עולם ולדראון עולם ‏ ושם הגמול על המעט בעולי הזה, כאשר בכלל הזכיות שהם לומן הרחוק, ‏ והמעט מן הזכיות לעולם הזה, ‏ כאשר אמ' (דבריס ') וירעת כי יי' אלהיך הוא האלהים שומר הברית והחסר וגו' ומשלם לשונאיו אל פניו להאבידו ‏ ומחלק הענין הוה, כי משה ואהרן חטאו חטא אחד, וענש אותם עליו בעולם הזה, כמ"ש (במדבר כ') יען לא האמנתם בי להקדישני וגו' לכן לא תביאו וגו' . = ושאביה בן יהבעם עשה טובה אחת, ונמל אותו עליה בעולם הזה כמ'ש 106 מאמר ה' זכיות וחובות (מלכיס 6' י"ד) כי זה לברו יבא לירבעם אל קבר יען נמצ' בו דבר טוב" ועל השרש הוה אפשר שיהיה לצריק הטאים רבים, חוייב שיהיה בעבורם כל ימי חייו נגש ונענה, ואפשר שיהיה לחוט' זכיות רבות, ראוי שיהיה בעבורם רוב ימיו בטוב * ובזה אמרו רבותי' ז'ל קרושין ר"ע כל שזכיותיו מרובין. לו מעינותיו 'מריעין לו ודומה כמי ששרף את התורה כלה, וכל שעונותיו מרובין מזכיותיו מטיבין לו ורומה כמי שקיים את התורה כלה * ווה המאמר במי שעושה זכיות וחובו', ובעת שעושה הוכות לא התחרט על החובה * ובעת שעושה החובה לא התחרט על הזכות * \| אבל מי שעושה זכיות רבות והתחרט עליהם, כבר אברם כלם בחרטתו, ובו נאמר (יסוקסל ""ק) ובשוב צריק \| מצרקתו ועשה עול וגו' ‏ ומי שעשה חובות רבות והתחרט עליחם וקיים חקי התשובה, כבר הסירם מעל עצמו, ובו אומר (פס י"ק) ובשוב רשע מרשעתו וגומר ואחר כן אמר (פס י"ס) כל פשעיו אשר עשה לא יזכרו לו (ולח"ל) + = בביאור זה בתוהה על הראשונות * ועל השרש הזה גם כן, אפשר שיהיה איש צריק, וכיותיו מוכנות לו לעולם הבא, ויתחרט עליהם , ויפלו מההכנה לעולם הבא, ויגמלהו הבורא עליהם בעולם הזה על קצתם , ויראוהו בני ארם כאשר החל לכפור , החלו טובותיו, וימלאם לבם לחטא, והטובה ההיא אינם בעבור מה שהחל בו מן הכפירה, אבל היא טובת מה שהיה מוכן לו, והכו בו על פניו * ואפשר שיהיה ארדם רשע מוכנות חובותיו לעולם הבא, ויתחרט עליהם וישוב, ‏ ויפלו מענוש אותו עליהם בעולם הבא, ויפרעו ממנו בעולם הזה, במה שאי אפשר בלעריו מעונש עולמי , כאשר אני עתיר לבאר * ויראו אותו בני ארם, כאשר החל לשוב מחטאתיו, או באו עליו הרעות, ויתמהו ולא ירעו כי זה שמצאו איננו בעבור מה שההל בו אך משארית מה שסר ממנו, וכאשר יתבוננו בני ארם במינים האלה , יגלו מעליהם הספקות, ויחזקו לבותם לעבודה, כמ"ש (5ִיו3 י"3) ויאחו צריק דרכו וטהר ידים יופיף אמץ * ואם יאמר אומר, שחובה אחת תפסיר וכיות רבות , איננה עושה זה, אלא שיש עמה חרטה, בעבור עלת ההרטה לא בעבור עצמה * ושזכות אחת תתקן חובות רבות , איננה עושה זה כי אם עם התשובה, בעבור התשובה לא בעבור עצמה : והוצרכתי לביאור. הזה מפני מאמר ה" זכיות וחובות 107 שראיתי אנשים מזייפים הדברים , ואומרים אם יש בשיעור כפירה אחת , לאבד הרבה מן האמונה, לא יתכן להיות בשיעור אמונה אחת, מה שיאבד הרבה כפירות, ואם יש בכח אמונה = אחת, מה שיסיר הרבה כפירות, לא יתכן להיות כפירה אחת, מה שיסיר הרבה מן האמונה, ויהיו המאמינים נבוכים בדברים האלה * ואחר כן אומר, כיאני מוצא יסורי הצדיקים בעולם הזה על שנידרכים, אחד מהם על חטאים מעטים, כאשר הקרמתי לבאר. והשני התחלת רעה יביאה הבורא עליהם, כשידע מהם שהם סובלי' אותחה, ואהחר כן יגמלם עליה טובה, כמ"ש (ססגיס י"6) יי" צדיק יבחן * ולא נהג לעשות כן עם מי שאינו סובל, מפני שאין בו תועלת * אבל התועלת בסבול הצריקים, כרי שירעו בני האדם, כי לא בחרם האלהים לחנם * וכאשר ידעת מענין איוב. וסבלו * אלא אם יהיה האדם נענש ביסוריו, וישאל מאלהיו להוריעו על מה הביאם עליו? נהג להוריעו, כאשר אמר (ירמ" ס') והיה כי חאמרו תחת מח עשה יי" אלהינו לנו את כל אלה וגו' * ובזה חקון מפני שמביאו לסור מחטאתיו . וכאשר יהיה הארם נבחן ביסוריו, וישאל מאלהיו להודיעו למה הביאם עליו? נהג שלא להודיעו + כאשר אמר משה רבינו (במדבר י"6) למה הרעות לעברך? ולא באר לו + ואמר איוב, (סיוב ") הודיעני על מה תריבני? ולא באר לו * ובזה עור חקון כדי שלא יהיה סבל הצריק נקל אצל בני ארם, ויאמר לא סבל כי אם בעבור שירע כי גמולו יהיה גדול * \| ואומר עור כי אפילו השלם יתכן שמריעין לו לגמול אותו, \| כי אני מוצא העוללים מריעים. להם, ‏ ואין ספק אצלי בגמולם + ויהיו היסורין שמביא עליהם הבורא לטוב להם, כמו מוסר אביהם להם להכותם ולאסרם,' כדי למנוע מהם ההזק, וכאש' ישקם הרפואות המרות הנמאסות להסיר מחלותם .\| וכמו שאמר (דבריס 0') כי כאשר ייסר איש את בנו יי' אלהיך מיסרך : ואמ" עוד בכמו זה, (מסלי ג') כי את אשר יאהב יי יוכיח ונו' * ואם יאמר אומר הוא יכול להיטיב להם בשעור הגמול הזה מבלתי יסורין * \| נשיבהו בתשובתינו הראשונה אשר אמרנו, כי נטח בנו: אל החלק הנדול ‏ כי ההטבה על ררך הגמול יוחר גדולה ממה שעל ררך ההסר' 18 מאמר ה" זכיות וחובות ואחר כן אומר, כי טובת הכופרים בעולם הזה והארכתם, היא על שבעה ררכים. יש מהם מי שירע הבורא ממנו שעתיד לשוב, והוא מאריך לו כדי שתשלם תשובתו , כאשר מצאנוהו שהאריך למנשה כ"ב שנה ער שחזר בתשובה ל"ג שנה אעפ"י שתשובתו, לא נשלמה לו. ומהם מי שהאריך לו כרי שיצא ממנו בן צריק, כאשר האריך לאחז ויצא ממנו הזקיהו, וכאשר האריך לאמון ויצא ממנו יאשיהו. ומהם מי שמאריך לולהנקם בו מאנשים רשעים ממנו, כאשר אמר על אשור (יעעי ו') בגוי חנף אשלחנו וגו ומהם מי שמאריך בעבור בקשת צריק, על דבר שיהיה בו תקנתו כמו שאמר ללוט (ברסטים י"ט) הנה נשאתי פניך גם לדרבר הזה לבלתי הפכי וגו'* ומהם מי שמאריך לו להכביר עליו העונש, כאשר הציל פרעה מעשר המכות ער שהטביעו בים , כאשר אמר (ססניס קל'ג) ונער פרעה וחילו בים סוף' ועל הענינים האלה שאל ירמיהו אלהיו על האנשים הרשעים , להודיעו על איוה ררך הוא מאריך להם, לא שהיה הדבר רע בעיניו כשאמר (ירפ" "כ) מדוע ררך רשעים צלחה וגו ' והוריעו כי הוא על הפנים האחרוני', כרי לענשם ענש חזק, כאשר אמר בפרשה שאחריה (טס יג) עד מתי תאבל הארץ וגו' * וכיון שבארתי מה שצריך אליו בשער הצדיק והרשע, אחבר אליו שאומר, הנה אנהנו רואים הכתוב אומר , (קסגם ט') וחוטא אחר יאבר טובה הרבה ודמהו כובוב נופל בשמן רוקח, כמו שאמר אחריו (סס) זבובי מותחיבאיש יביע שמן רוקח . אין זה כי אם על קריאת השם בלבר, כאלו היו לו לארם מאתים ואחד מעשים , מהם מאה זכיות ומאה חובות, יהיה ענינו שוה * ואם יהיה המעשה האהר טוב , נקרא בו צריק ואם יהיה רע, נקרא בו רשע : אך העובר , הוא אשר יחר לו מצוה אחת, לא יעברנה כל ימי חייו, שאם יסכים בזולתה או וחלק בה לא יקצר בואת כלל, כאלו שם לעצמו שלא יאבר תפלה בזמנה, או שלא יקנה ממון מצר אסורא בשום פנים, או שלא יבעל בעילת אסורא מעולם, והחומה לזה * וכמו שאמרו רבותינו כל העושה מצוה אחת מטיבין לו ומאריכין לו את ימיו ונוחל את הארץ, ובאר זה כגון שיחד לו מצוה אחת לעשותה כגון כבור אב ואם * אבל מי שלא הניח מצוה שלא עבר עליה פעם אחת אינו נקרא עובר * אבל הממרה הוא מי מאמר ה" זכיות וחובות 199 ששם לעצמו חק לחלוק על מצוה אחת תמיד, וקדמוננו קוראים אותו משומד * והרמיון בוה כאלו יש בבני ארם מי שרואה כי מצוה מהמצות קצר בה, והוא משתרל לשמרה כאלו היה קשה לו, מצות הרבית או מצות המאכל, והוא מתנהג באחת מהם כפי מה שיזרמן לו. ועל כן יש לכל אדם מצוה כפי התחלקות דעחם * אבל השלם מי שהתישר לו לקיים כל המצות וההזהרו' ולא קצר במאומה מהם, והוא שיקרא צריק גמור * אעפ"י שבני ארם חושבים כי מציאת אדם שהוא כן, רחוק שינצלו לו כל ררכיו, ואני רואה שיתישר זה, כי אם לא יהיה לא היה החכם מצוה בו * ואם יאמר אומר, מפני שמצאנו בתורה (במדבר כ"ס) ושעיר חטאת אחר לכפר עליכ', ירענו כי. או אפשר בלתי חטא, נאמר כי זה נכחב על האפשר, ואם יחטא יכפר לו בו, ואם לא יהיה לנו עליו הגמול ‏ ואם יאמר, איך אמר, (קסלת ז') כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב ולא יחטא, נאמר לא אמר זה כי אם על היכלת, כי אין אחד מן הצריקים וכול לעשוח טוב אלא הוא יכול לעשות רע, אבל הוא בורר בטוב . ומגבירו על הרע אבל המקצר הוא המיקל במצות עשה, והוא שנאמר עליו עובר על מצות עשה, והוא המקל בתפילין ובצצית ובסכה ולולב ושופר והדומה לזה, והוא במעלה הואת מן החטא. אך החוטא הוא העובר על מצות לא תעשה, אבל לא על החמורו', ובאי זה צר נדע שאינם חמורו', מפני שלא הגדילו ענשם בעול' הזה, והוא נקר' עובר על מצות לֶא חעשה, והוא כמי שמקל בנבלה וטרפה ושעטנו ובעוננות ובכחש, והרומח לזה, שענינו במעלה הואת מן החטא * אבל המזיר ‏ הוא שעובר על החמורות, והם שיש בו כרת בירי שמים, ומיחה בידי שמים, וארבע מיתות בית דין, ובזה נרע כי הם חמורות, כמו העריות וחלול שבת והאכילה ביום הכפורו' וחמץ בפסח, והדומ' לזה, הוא במעלי הואת מן החטא * אבל הכופר הוא העוזב העקר, ר"ל בורא הכל יתברך וית', ועזבו אותו על שלשה דרכיםם, אם שיהיה עובר זולתו מרמיון עשוי, או אדם או שמש או ירח, וכמו שיש בלא יהיה. לך אלה" אחרים, או שלא עבר זולתו ולא עבדו, והוא איננו עובד הבר, לא אמת ולא שקר, וכמו שיש בפרשת (ליוב כ'ס) האומרים לאל סור ממנו ורעת ררכיך לא הפצנו * או שיהיה בספק 110 מאמר ה ויזה וחובות באמונתו, והוא נקרא בשם מאמין, ואפשר שיתפלל ויתחנן ואין לבו שלם ומאמין, והוא מפחה במאמרו ובאמונתו, וכאשר אמ' (ססליס ע"ק) ויפתוהו בפיהם ובלשונם יכזבו לו ולבם לא נכון עמו * והוא נקרא מי שנתחלל בו שם שמים, והוא במעלה הזאת מן החטא * ואלה כלם כאשר ישובו, יכופר להם בעולם הזה, חוץ ממה שכתב בו הבורא לא ינקה, כי אי אפשר שלא תבא עליו רעה עולמית . \| והעשירי הוא השב, חמקים עניני התשובה * ועניני התשוב' ארבעה, העזיבה, וחחרטה, ובקשת הכפרה, ושיקבל על עצמו שלא ישנה < וארבעתם מקובצים במקרא במקום התשובה, באמרו (סופע "ד: שובה ישראל עד יו" אלהיך כי כשלת בעונך קהחו עמכם רברים ושובו אל יי' ואמרו אליו כל תשא עון וקה טוב ונשלמה פרים שפתינו אשור לא יושיענו על סוס לא נרכב ולא נאמ' עור אלהינו למעשה ירינו " ואמרו שובה, שוב ממה שהיית בו, והוא שעי עויבת החטאים. ואמרו כי כשלת, רוצה בו החרטה, רוצה לומ' כי ההטאים ההם רעים ומכשולים '‏ ואמרו קהו עמכם, רוצה בו בקשת הכפרה .4 ויש הנה מלה נכרית, כל תשא עון וקח טוב, כנגר מה שתכפר ‏ לנו, נודה לך ונאמר טוב וישר יי', וכמו המלה הואת (יפעי ) כל הוביש על עם לא יועילו למו ועקר גזרתו מן כל. קבל אשר בלשון התרגום, וכבר התחבר עם העברי באמרו (קסלת ס') כל עמת שבא כן ילך * = ובו עור, ונשלמה פרים שפתינו, יתכן להיות וכפרים, ויתכן שיש בו הסתר, ונשלמה פרים אשר פצו שפתינו ‏ ואמרו אשור לא יושיענו, ועל סוס לא נרכב, ולא נאמר עור אלהינו למעשה ידינו < \| שער עזיכת ההשנות וספר הנה אלה הג' רברים, על אשור וסוס וע"ו, מפני שהם הנראים יותר במיני ההטאים שחטאו, כאשר הוא כתוב בתחלת הספר, (סופע ס') כי המה עלו אשור פרא בורד לוי ועור (פס) כי הרבה אפרים מזבחות לחטא ' וכן אם היו הנגלים שבחטאי העם גנוב ורצוח ונאוף, היה אומר דם נקי לא נשפוך, נאוף לא ננאף, וגנבה לא נגנוב * וכאשר ישלמו אלה הארבעה הם גררי התשובה, ואינני ירא על רב עמינו שיפילו מגדרי התשובה כי אם זה השער הרביעי , רוצה לומר ההשנות, כי אני בוטח כי בשעת הצום והתפלה, יעזבו ויתהרטו ויבקשו הכפרה, אך אני חושב שהם מסכימים לשנות, ואחר כן אומר מאמר ה" זכיות וחובות 11 מה תהיה התחבולה להפיר המחשבה לשנות מהלבבות, אומר לחבר דברים בפרישות מן העולם, ויזכור האדם ענין חלישותו ועניו ויניעתו ומותו והפרר חלקיו, והתולעה והרמה, והחשבון = והיסורין, והדומה לוה, ומה שהוא מתחבר למה שיש בוה, ער שימאס בעולם הזה; וכאשר ומאס אותו כלו יכנסו חטאיו בכלל המאוסים, וייטיב את רעתו לעזבם ‏ ואומר כי על כן מצאתי החכמים הראשונים, נהגו לומר ביום הכפור כמו אלה החבורים אחה מבין שרעפי לבי, ואל תחבא עמנו בתוכחות, ארון כל פעל והרומה להם ולאלה הארבעה סמוכים שלשה, והם התוספת בתפלה ובצרק, ולהשיב בני אדם למוטב, אמר (מטלי "!) בתפלה וצרקה בחסר ואמת יכופר עון וביראת יי' סור מרע . ובהשיב בני ארם למוטב (ססליס :"6) אלמרה פושעים ררכיך ונ" * ואבאר עוד כי הארם כאשר יסכים בעת תשובתו בלב שלם שלא ישנה, תהיה תשובתו מקובלת * ואם תשיאהו התאוה אחר כן לשנות, אין תשובתו נפסרת, אך ימחלו לו העונות ‏ שהיו קודם התשובה , ויכחב עליו מה שיהיה לאחריה * וכן אם ינהג המנהג הזוה פעמים רבות, שישיב ואחר כן ישנה לחטא , אין כותבין עליו כי אם מה שאחר התשובה, כשתהיה בכל פעם רעתו שלמה ולבו טוב שלא ישנה * וזה אשר אתה מוצא הכתוב אומר (עמוס 6') על שלשה פשעי ישראל ועל ארבעה לא אשיבנו, איננו בקבול התשובה, אבל הוא ברחות הענש מהם אחר השליחו, כאלו היה שולח אל עם שישובו, = ואם לא ישובו, אביא עליהם החרב והרעב , ואם ישובו אחר השליחות הראשונה או השנית או השלישית, לא יביא עליהם מה שאמר להביא, ואם לא, ינזור עליהם מה שאמר , אפילו אם ישובו אחר כן לא יועיל להם תשובתם ברביעית, לדחות מהם הענש ההוא בעולם הזה, אבל היא מועיל' להם להנצל בעולם הבא * = \|כיון שבארתי המאמר הוה, אהבר אליו שאר הדברים אשר לא תקובל עמהם התפלה, ואומר כי הם שבעה * תחלתם , כשיתפלל אדם אחר שנגזר דין עליו ברבר, כאשר ירעת מענין משה רבינו * ע"ה, (דבריס ו') ואתחנן אל יי', וענה אותו רבלך = אל תוסף דבר אלי עוד ברבר הזה * והשני התפלה. מבלי כוונת הלב, וכמו שאמר (ססליס ע"ס) ויזכרו כי אלהים צודם שנ מאמר ה' זכיות וחובות וגו' וופתוהו בפיהם וגו' ולבם לא נכון עמו וגו' * והשלישי מי שאינו רוצה לשמוע דברי תורה, כמו שאמר (מפכי כ"ס) אוטם אזנו משמוע תורה גם תפלתו חועבה * = והרביעי מי שמתעלם מזעקת העני, כמו שאמר (פס כ"5) מסיר אזנו מועקת דל גם הוא יקרא ולא יענה . והחמישי מי שמתיר לעצמו ממון שאסור לו, כמו שאמר (מיכס ג') ואשר אכלו שאר עמי ועורם מעליהם הפשיטו וגו' אז יצעקו אל יי' ולא יענה אותם * והששי כשהוא מתפלל בלא טהרה, כמו שאמר (ישעי' 6') גם כי חרבו חפלה אינני שומע ידיכם דמים מלאו רחצו הזכו וגו * = והשביעי מי שרבו עונותיו ואיננו מתפלל בתשובה, כמו שאמר (כרי" 61 קראתי ולא שמעו כן יקראו ולא אשמע * וצריך שאבאר במקום = הזה , שכל העונות ימחלו עם התשובה , חוץ משלשה, המתעה,, עם ברעת רע שמראה להם, או בהוראה רעה שמורה להם, כי לא יתכן לו להשיב את מה שעשה, ובו אמר (מפלי כ"ס) משגה ישרים בררך רע בשחותו הוא יפול ותמימים ינחלו טוב + ומי שהוציא שם רע על חבירו, כי אי אפשר לו להשיבו, = ובו אומר, פן יחסרך שומע ורבתך לא תשוב (טס כ"ס) + = ומי שיש בירו גזלה ואיננו משיבה אל בעלה, ‏ כמ"ש. (ויקר6 ס) והיה כי יחטא ואשם והשיב את הגזלה אשר גזל* ואמר (יסוקסל ל"ג) הבול ישיב רשע גזלה ישלם בחקות החיים הלך* ואם ימות הנגזל ישיב ליורשיו, כמ'ש (סס ויקר6) לאשר הוא לו יתננו ביום אשמתו * ואם לא ירענו, יפקירנה ותהיח הפקר ' ואבאר עור מה שיעדתי לבאר מן העונות, אשר אי אפשר שלא יענש עליהם בעולם הוה, אעפ"י שעשה תשובה, ואומר שהם ארבעה * תהלתם שבועת שוא, אמר בה (פמות כ') כי לא ינקה יי' את אשר ישא שמו לשוא ". והשני שפיכות דם נקי , אמר בו (עובדי' 5') ונקיתי רמם לא נקיתי ' והשלישי הבא על אשת איש, אמר בו (מעליו') כן הבא אל אשת רעהו לא ינה כל הנוגע בה * והרביעית עדות שקר, אמר בח (פס י"ט) עד שקרים לא ינקה ויפיח כזבים לא ימלט * ויתחבר אליהם מה שנהתם עליו גזר דין כמו, :רב לך, (דבריס ') כאשר בארנו" והתשובה עם אלה החמשה מקובלת , אלא שאיננו נמלט מרעה שתבא עליו בעולם הזה עליהם * ומי שהרע להברו שלא בממון, אבל בגדוף או בהכאה, הרבר תלוי במחילתו + ואם ימחל לו, מאמר ה' זכיות וחובוה 13 יסור ענשו, כמו שאמר (ברלטית 5) כה תאמרו ליוסף אנא שא נא פשע אחיך וגו'. \| וצריך שישאל ג' פעמי', כמו שאמ' (סס) אנא שא נא ועחה שא נא - ואם ימוחת המגודף. או המוכה ,. יאמר במעמר עשרה אנשים, חטאתי לפלני ג' פעמיי, כי אם היה חי וישאל ממנו כן, ולא היה עונהו היה נמחל לו . ואבאר עוד הזכיות אשר אי אפשר שלא יבא עליהם גמול בעולם הזה, אפילו אם יכפור ארם . ואומר שהם שלשה, כבור אב :ואם, כמו שאמר (פמוס כ') כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימיך . \| והרחמים על בעלי חיים, כמו שאמר (דכריס כ"3) שלח תשלח את האם ואת הבנים חקח לך למען ייטב לך והארכת ימים .‏ ושיהיה משאו ומתנו באמונה, כמו שאמר (פס כ"ס) אבן שלמה וצרק יהיה לך . ויחחבר אל זה היעידה בטובה כשתהיה בגזר' רין, כמו שאמר ליהוא (מ"3 ט"ו) בני רבעים ישבו לך על כסא ישראל בגזר דין .‏ וחטא הוא ובניו, ולא היה אפשר שלא להשלומם מה שיעדו בו .\| ואל יחשוב חושב שאמרו והיה בך חטא בקצת העונות, שאי אפשר מבלי ענש בעולם הזה, כי המאמר הזה איננו כי אם בשלשה דברים, באחור הנדרים והם לאלהים, יתכן למחול התאחרם , ובהמנע מהלוות לעני, והוא נמחל עם התשובה, והארכת שכר שכיר והוא נכנס בשער הגזלות . ואבאר עור שיש לתשובה חמש מעלות כל מעלה קודרמת מהם נדולה מהמתאחרת . הראשונה שישוב הארם בשנים אשר חטא בהם, ובעיר ההיא אשר חטא בה, ושיהיו עניני חטאיו מצויים לו, ובוה הוא אומר (יפוקסל י"ס)השליכו מעליכם את כל פשעיכם אשר פשעתם בם ועשו לכם לב החדש ורוה חרשה .‏ והשנית שיעברו השנים ההם ויצא מן העור ההיא = ווסורו ממנו עניני חטאיו, ובו אומר (יסעי' כ"ס) שובו לאשר העמיקו סרה בני ישראל. והשלישית שלא ישוב עד שיפחירוהו ברעה שתבא עליו, ‏ כמו שאמר לאנשי ננוה (ינס. ג'): עוד ארבעים יום וננוה נהפכת . והרביעית מי שלא שב עד שבאה עליו קצת הרעה אשר הפחידוהו בה, כמו שאמר (ד"ס :5' 5') בני ישראל שובו אל יי' אלהי אברהם יצחק וישראל וישב אל הפלטה .. והחמישית אם ישוב שעת צאת נפשו, הוא גם כן נקרא. שב, כאשר אמר (פיוב 5"ג) ותקרב לשהת נפשו והיתו 8 0-5 גת 114 מאמר ה זכיות וחובות לממיחים, יעתחר אל אלוה וירצהו וירא פניו בתרועה .\| ועל כן מנהגנו לאמר לחולה קרוב לפני מותו, אמור, חטאתי ועויתי ופשעתי, תהא מיתתי כפרה לכל עונותי . \| וביון ‏ שהשלמתי ביאורי העשרה ההם אשר הקדמתי שמותם , אומר עתה בארם השוה . \| והוא אשר שעור עונותיו כשעור זכיותיו, האדם הזה אם ימצא מרוחם, ונחשב עם הצריקים. והוא שהרחמים הנזכרים לבורא יתברך ויתעלה , מפני שאי אפשר שיחולו עליו ויבואו בו, מפני שאין בו מקרה כאשר הקדמנו, ראוי שיהיה מושב אל הנבראי', ויהיו משמות הפעל . וועלה בידינו מהם שלשה ענינים האחד קבול התשובה, כאשר אמר (יסע" "ס) וישב אל יי' וירחמהו. ושמוע תפלת מי שהוא בצרה, כמו שאמר (סנקוק 3) ברנז רחם תזכור. והשגת השוה בצריקים, כמו שאמר (ססכיס ק"י) חנון יי וצדיק ואלהינו מרחם. ואמרו רבותינו ורב חפר מטה כלפי חפר, שאם היתה שקולה מכרעת, ועל כן לא יהיו בני אדם בעת הנמול כי אם שתי כתות, אין בהם שלישית אלא צדיקים ורשעים בלבר כאשר אמר (מללכי ג') ושבתם וראיתם בין צריק לרשע . ואני רואה לשום במאמר הזה הדברים האלה , ואומר כי העבורה מן החשובים יותר חשובה כמו שאמר (ססליס 5") רננו צדיקים ביי". והחטא מהם יותר נדול, כמו שאמר (ירמי' כ'ג) כי נם ‏ נביא נם כהן חנפו .\| והעבודה במקום הנבחר המיוחד, יותר חשובה, כאשר אמר (יסוקלל '1) כי בהר קרשי בחר מרום ישראל שם יעברוני כל בית ישראל. והחטא במקום הנבחר יותר גרול, כמו שאמר (ירתי' מ"ג) גס בביתי מצאתי רעתם נאם יי'. והפרישות בבחרות וותר חשובה, כמו שאמר (עתוס 3') ואקים מבניכם לנביאים ומבחוריכם לנזירים .= וההפקר בזקן יותחר מגונה, כמו שאמר (סוסע ז') נם שיבה זרקה בו והוא לא ירע. וההאמנ' ברש יותר גרולה, כמו שאמר (מפני "ט) טוב רש הולך בתומו מעקש דרכים. והעשק מן העשיר יוחר גדול, כמ"ש (ספולל, 3' "5) ויקח את כבשת האיש הרש ושאר הענין . ועוור האויב יותר גרול, כמ"ש (סמולל 6' כ"ד) וכי ימצא איש את אויבו ושלחו בדרך טובה. וההזקה לאוהב יותר = . קשה, כמ"ש (חסליס 5"'ס) שלח יריו בשלומיו חלל בריתו . . מאמר ה' זכיות וחובות 15 והענוה מהגדול יותחר גדולה, כמ"ש (במדבר "3) והאיש משה ענו מאר מכל האדם. והגאוה מן השפל יותר קשה, כמ"ש (תסגיס י"3) כרום זלות לבני אדם . \| וחמוס העני יוחר קשה, כמ"ש (מטני ל') לאכול עניים מארץ ואביונים מכני אדם . והזקת \| החכם ומי שמועיל לבני אדם יותחר קשה, כמ"ש (עמוס ס') כי ידעתי רבים פשעיכם ועצומים חטאתיכם צוררי צדיק לוקחי כפר. ורוב העשוקים יותר קשה, כי עושק אלף איש באלף זוז יוחר קשה משיעשק בהם חמש מאות איש, כמ"ש (6יו3 כ"ס) מרוב עשוקים יועיקו ישועו מזרוע רבים. וההטא ביום הנכבד יוחר קשה, כמ"ש (שעי" :"ד) הן ביום צמכם חמצאו חפץ. והצרקה מן העני יוחר חשובה, כמ"ש (מפני ט"ו) טוב מעט ביראת יי'. והצום מן המעונג יוחר חשוב, כמ"ש יוסל כ') יצא חתן מהדרו וכלה מחופתה. כאשר צונו להקריש הבכורים והבכורים, וכהתפלל בבקר כזרוח השמש, כי אלה דברים יקרים אצלנו, כמ"ש (דכריס י"5) וכל מבחר נדריכם אשר תדרו ליו'. \| וכיון שוכרתי הענינים האלה, אני צריך לדבר בשער המחשכות, ואומר כי המחשבות שיעלו על לב בני אדם וידחו ואותם , יש להם עלזה גמולרב , כמ"ש (יסעיס נ"ס) יעזב רשע ררכו איש און מחשבותיו . ומי שיטה אליהם, ואחר כן יחשב במעשה ולא יעשהו, יש עליו אשמת ההסכמה, לא אשמת המעשה, כמ"ש (מסטי ט"ו) תועבת יי' מחשבות רע. ואין בכל הדברים מה שיענש האדם עליו ועל מחשבתו ועל מצפונו, חוץ מהכפירה בבורא, כי חוא רבר לא יניע ארם אליו כי אם במחשבה בלבר, ובו נאמר (יפוקסל י"ד) למען תפוש את בית ישראל בלבם אשר נזורו מעלי בנלוליהם כלם . ואומר בסוברים הפוברים בפסוקים על ארבעה דרכים, מי שסובר להפיק בין פסוק ובין מה שיש בנראה, או בשכל, או מה שיש בכתוב אחר, או מה שיש בקבלה, וישלם לו זה יהיו לו עליו גמול, ובו אומר. (מפלי ג') אם תבקשנה ככסף וכמטמונים תחפשנה או חבין יראת יי ונו' .\| ואם לא ישלם לו זה, אין לו נמול כי אם ענש . וחסובר במצות והוליר ספק, הוא משיג את נביאי השקר, אשר נאמ' בהם (יסוקסל י'ג) אשר הולכי' אחר רוחם , ולבלתי ראו . והסובר בעניני הבורא וחדש, הוא משיג את הכופרים , 8% 16 מאפר ה" זכיות וחובות כאשר סוברים בפר' נעשה אדם בצלמנו, וחשבו כי מלאך ברא ארם וכל העולם .‏ ובהם אמ' ( פסליס קל"ט ) אשר יומרוך למזימה נשוא לשוא עריך. ואומר, והדיין אשר מיסר = ועונש מעצמו, אם כונתו שמירת התורה ותקנחה, יש לו גמול, וכמו שאמרו רבותינו ז'ל, בית רין מכין ועונשין שלא מן התורה, ולא לעבור על רברי תורה, אלא כרי לעשות סייג לתורה. ואם מכוין בזה לנטות או לבצוע, הוא מאבר את עצמו, כמ"ש (מטלי י") גם ענוש לצריק לא טוב . ואומר בעמי הארץ רוצה לומר אשר לא למדו, והם שואלים החכם אשר באנשי דורם והטוב שבם, ועושים על פיהו , תורתם שלמה כמ ש (טס י") שפתיצריק ירעו רבים וגו". ואם לא יעשו כן אין להם אמתלא, ובהם הוא אומר (פס ט") לא יאהב לץ הוכח לו אל חכמים לא ילך . ואומר בעניים אשר ישיגם הקצור בתפלתם ועבודחם, כל מי שמקצר מהם בעבור המוון יש להם אמתלא . ומהם שיש למעלה ממנו הם נתבעים, כמ"ש (סיוב ל"!) יחלץ עני בעניו ויגל בלחץ אזנם. ואומר בחולים שאין להם אמתלא במה שמעוולים בו את הרין בחלים, כט"ש (סוטע 01 ולא זעקו אלי בלבם. כו יולילו על משכבותם . ואומר בשכורים שאין להם אמתלא על מה שחוטאים בעת שכרותם, כי הרין, שכור מקחו מקח וממכרו ממכר, עבר עבירה שיש בה מיתה, ממיחין אותו, מלקות, מלקין אותו . = ואומר בנגושים מישראל בירי גוים שאין להם אמתלא על קוצם, אבל יסבלו כמ"ש (סיכס) יתן למכהו. לחי ישבע בחרפה . ואומר בשונים בעבירות, כי תשובתם יותר קשה, כמ ש (מסני כ'ו) בכלב שב על קיאו כסיל שונה באולתו . ואמרו רבותינו האומר אחטא ואשוב אין מספיקין בידו לעשות חשובה . ואומר בסומכים על כפרת יום כפור, שלא עול להם בלי תשובה, וכמו שאמרו רבותינו זכרם לברכה יכול: לכפר על השבים ועל שאינן שבים, חלמור לומר אך בעשור, הא אינו מכפר אלא על השבים בלבר . ואומר במפסירי בני ארם, שתשובתם לא תשלם בהרגל, וכמו שאמר (ירפ" 3) מה תיטיבי ררכך לבקש אחבה לכן גם את הרעות למדת את דרכיך. ואומר במצריקי בני אדם, כי חטאיהם לא ישלמו בהרגל, כמ"ש (יוּב כ'ג) באשורו אחזה רגלי דרכו שמרתי ולא אט מצות שפתיו ולא אמיש מחקי צפנתי אמרי פיו . = ואני: יודע מאמר ו' מהות הנפש הג כי אלו קבצתי הענינים הרבים, לא הייתי משלים מה שצריך אליו מהערת בני ארם על תורתם, אך אלה הכללים קרובים יהיו מועילים להם בעזר הבורא . נשלם המאמר החמישי מן הספר . המאמר הששי בעצם הנפש ובמוה וכטה שסמוך לו : אמר יהודה בן שאול. אמר המחבר, חוריענו אלהינו יחברך ויתעלה, כי התחלת נפש האדם בלבו, עם שלמות צורת גופו, כאמרו (וכריס "3) משא רבר יו' על ישראל נאם יי' נוטה שמים ויופר ארץ ויוצר רוה אדם בקרבו . ושהוא שם חלקים לעמידתה מקובצים. וכאשר ישלם יפריר ביניהם, ער שיתום מספר הנפשו' אשר חייבה הכמתו לברוא איתם, וכאשר יתום אותם, יחבר בינם ובין נופותם וחלקיהם , והעמידו לנו נביאיו האותות והמופתים על זה, וקבלנום מהרה . ואחר כן התעסקנו להתקיים לנו זה בררך העיון, על הררך אשר הלכנו בה בשאר המאמרים הקורמים . ותחלת מה שראוי לחקור עליו עצם הנפש ומה הוא ? והוא שמצאתי בני ארם חולקים בעצמה, מחלוקות נפלאות מטרירות הלבבות, אני רואה לעזוב זכרון רובם, ואביא מהם שבעה רעות, וולת הארבעה הראשונים אשר קדם זכרם, ויהיו - אהד עשר. כי הארבעה ההם, כבר בחנתים ורקדקתים ונפסרו, ארבעתם ובטלו . \| והם הרוחניים, ורעת שהרברים מעצם הבורא, ודעת שהם ממנו ומרבר אחר ורעת בעלי השניים. וכיון\| שהנפש אחד מהרברים הידועים, כאשר הכניפוה בכלל הדברים ההם, כבר נכנסה גם כן בכלל התשובה על המאמרים וחם, ואין אנו צריכים לשנותם, אבל אוכור אלה השבעה, ואומר תהלה, מצאתי אנשים חושבים, כי הנפש מקרה מהמקרי', וכמדומה לי כי אשר הביאם אל המאמד הזה, בעבור שלא ראו אותחה, אבל ראו פעלה, וחשבו בעבור דקותחה מהרגיש אותה בחוש, שהיא מקרה מפני דקות המקרים, ועם זה נחלקו חמש מחלקות, קצתם חשבוה מקרה מניע עצמו, וקצתם חשביה 8 טאמי "7 מהות הנפש שלמות לנשם טבעי, וקצתחם חשבוה חבור הארבעה טבעים, וקצחם חשבוה התקשר החושים, וקצחם סברו שהיא מקרה נולר מן הרם . וכאשר התישבתי. להתבונן במאמרים האלה, אשר מקבץ אותחם כלם המאמר שהיא מקרה, שהמקרה והשלמות והחבור וההתקשרות וההתילרות מקרים , \| מצאתים כלם שקר מכמה צררים . אחד מהם, כי הרבר המקרי לא תבא ממנו החכמה הגדולה הזאת , ואלה: התבונו' הנכברות אשר בם חקון העולם, כאשר וכרתי במאמר הקורם לוה . - ועוד כי המקרה לא יהיה נקרה במקרה אחר, בעבור מה שיש בוה מן ההפסר . והנה אנחנו מוצאים הנפש נקרית במקרים רבים, תאמר נפש חכמה, ונפש סכלה, ותאמר נפש וכה, ונפש רעה, ותאמר שיש לה אהבה ושנאה ורצון וקצף, ושאר המרות הנודעות, ‏ ולא יתכן עם הענינים האלה שתהיה מקרה, אבל נראה אותה בענין הזה מקבולה ההפכים ,‏ יותר ראויה שתהיה עצם . \| והשני ראיתי אנשים חשבוה רוח . \| והשלישי אנשים חשבוה אש, ומצאתי אלה השני מאמרים עור נפסרים, מפני שאם היתה רוח, היה טבעה חם ולח, ואלו היחה אש, היה טבעה חם יבש, ‏ ואין אנו מוצאים אותחה כן . והרביעו מי שאמר שהיא שני חלקים , החלק האתך שכלי ‏ רברי, ‏ ואיננו . כלה. והוא שוכן, בלב. והשני חיוני, והוא מחפשט בשאר הנוף והוא כלה . והתאמת לי עור כי זה טעות, \| כי החלק הרברי, אלו היה זולת החלק המתפש' בגוף, לא היה אפש' שימזגו, ‏ מפני שזה קדמון וזה חדש, \| וה כלה וזה איננו כלה .\| ועור אלו היה החלק הדברי זולת חלק המתפשט בנוף לא ישמע ולא יראה ולא יחוש שאר החושים . ואין בתשובה הואת אשר השיבותי, כי . החושים. יהיו. קצתם לקצתם, וורבר הרבור.. על א פלם/) כאשר פרשתי במאמר הראשון; אבל אומר כי הנראה מן המאמר הוח הוא, שהנה שתי נפשות מפני שכל חלק לבד . והחמישי מי שאמר שהיא שני אוירים, האחד מהם בפנים, והשני בחוץ .‏ והצריכו למאמר הזה, שמצאה לא תתקיים כי אם במשיכת האויר מחוץ, וסבר שזה בחציה , ואיננו כי אם להרויח לחום הטבעי אשר הנפש שוכנת בו בלב . \| כאשר מנופפים על האש להרחיק העשן הרע ממנה רוצה לומר מאמר 5 מהות הנפש 119 מהאש. והששי מי שחשב שהיא רם גמור והוא ענין לבדו , כאשר כתב בספרו. \| והטעהו בוה מאמר התורה (דכריס 'כ) כי הדם הואהנפש . ולא זכר מה שאמרה קודם (ויקרס י"ו! כי נפש הבשר א -.. אבל.--זה-. נראה. כי -הרם. הוא.- משפנ:ר ומרכזה, ובכחו יראה לנו כחה, ובחלשתו יראה לנו חלשתה, וכשהיא שמחה ותראה שמחתה ברבר אשר תשמח בו, תראה הדרם עמה, וכאשר תנום מיראת דבר שתירא ממנו, תקחהו עמה לפנים .‏ ומה שאמרה התורה כי הרם הוא הנפש, ‏ הוא על מנהג הלשון , שחיא קוראה.הרבר בשם משכנו, כאשר קוראה החכמה לב, באמרה (מעלי 1') נער חסר לב . = מפני שחלב משכנה , וקוראה הלשון שפה, באמרה (ברלטית "6) ויהי כל הארץ שפה אחת . \| כי בשפה תהיה : והדעת השביעי הוא הרעת האמת, ואני אבאר אותו = בעזרת האל והקדמתי לפניו אלה הששה רעות הנוכרי", = כדי הוא מחקר ברבר עמוק ורק, כמו שספרתי על מחקר אמת בר לא מדבר, "* ובענין בורא הנמצאות, ‏ כן היא זאת נם כן בענינה מן הרקות, ‏ מה שיהיו בו נבוכים הרבה מבני אדם . ואומר ובעבור וה תמצא החכם מוקיר , מי שיעמוד על אמתת ענין חנפש הדברית אשר בארם, באמרו (קסלס ג') מי יורע רוח בני הארם העול' היא למעל' וגו' . = וראוי שאבאר,. כי אמרו מי. יודע. ‏ אינו ספק כי קצת הנפשות עליונות. נכברו", וקצחם שפלות נמבוות, אך היא קיום לנפשות שהן כך, אבל אמרו מי. יודע, \| הוא להוקיר מי שירענה כן, ואומר לשומע וה , כאמרך, מי. יורע. ראובן החכם ,‏ ומי יורע \| שמעון העובר? כי באמרך זה,: התקיים החכמה לראובן, = והעבורה לשמעון בלי ספק, ואין שאלתך על מי שירע, כי אם לחוקיר אותם ולכברם והדומה לזה . = כן אומר החכם, מי יורע הנפש הנכבדת העולה ,‏ והנפש הפחותה הוורדת, \| הוא אמת לשתי הנפשות שהן כן בלי ספק, ‏ ומקום אמרו מי יורע, ‏ רוצה בו כי מי שיעמר על וה כבר הגיע וינצל. . ואומר עור, כי מאמרו זה,: רוצה לומר מי יודע, \| הוא להפלא ולחוקיר על התחבר שתי הנפשות אל עניני השני נופים, והוא אומר, ‏ כי עניני שני הגופים, כבר מצאנום שוים בחוש גשמים ומקרים, = ואין 1% מאמר ו' מהות הנפש ספק אצלנו כי יש בין שתי הרוחות הפרש, ומי ירעהו ויעמור עליו,* הוא אמרו קודם זה, (פס) כי מקרה בני האדם ומקרה הבהמה מקרה אחר להם כמות זה כן מות זה ורוח. אחד לכל. ואחר כן אמר, (שס) מי יורע רוח בני האדם . ומחזק המאמר הזה שהוא כאשר אמרנו, הוספתו בו, (פס) ומותר הארם מן הבהמה אין כי הכל הבל . ולא יתכן שרצה החכם באה שאין מוחר לנפש האדם על נפש הבהמות, כי אין חכם אומר זה, כי היה מבטל החכמה, ועוד כי עם הארץ שיש לו מעט רעת לא יאמר זה, והוא רואה עצמו נכבר מן הבהמות, בענינים אשר יארך באורם, מהעבידו אותם ורכבו. עליהם , והשתמשו בהם כאשר ירצה, אבל רצה בזה המאמר, .כי נוף הארם אין לו יתרון על גוף הבהמות במאומה, כי הוא מורכב מארבע יסודות כהם, וכאשר אמר אחריו (עס) הכל הולך אל מקום אחד הכל היה מן העפר והכל שב אל העפר. אבל היתרון מי / יורע רוח כני הארם .‏ ווה עד 5 האומר , \| כי הארם והאבן החלמיש, שוים בענין ההתאבנות,. אין ביניהם הפרש, כי זה אבן וזה אבן, ומי יורע האור המזהיר אשר באודם והגבה אשר בצור החלמיש כבר הגיע. ווכשר שיהיה ענין מי יודרע קיום, כאמרו (יולל 3) מי יודע = ישוב ונחם .‏ אשר ירע שהוא חוטא ישוב, כן אומר הנה אשר ירע יבין שזאת עולה וזאת יורדת : וכיון שהקדמתי אלה המאמרים, ראוי שאביא המאמר השביעי, ואומר, כי אשר התאמת כי הנפש ברואה, בעבור מה שקרמתי מחחוש כל נמצא, = והפסר שיהיה דבר קרמון וולתי הבורא , ומאמר הבורא (זכרי' י"3) יוצר רוח אדם בקרבו . אבל הבוו"' בורא אותה עם שלמות צורת הארם כאמרו בקרבו. וכאשר. לא סרו אבותינו נשבעים חי י" אשר עשה לנו את הנפש הואת (ירמי ל"ח). \| ושעצמה עצם נקי כנקיות הגלנלים . ושהיא מקבלת האור כאשר יקבל הגלגל ותהיה בו מאירה, אבל עצמה יותר רק מן הגלגלים, ועל כן היתה מדברת, ועמרתי על זה משני חשרשים הגדולים . אחד מהם המושכל, והוא כאשר ראיתי מעשה הכמתה והנהגחה מבלתי הגוף, וראיתי הגוף ערום מכל זה בהפררה ממנו, ‏ ואלו היחה כמו החלקים הארציים, ‏ לא היה לה דבור כאשר אין למאומה מן שיו ו מאמר ' מהות הנפש \| 11 הגלנל ,‏ ויתחייב שתהיה עצם דק יותר זך ונקי ופשוט מעצם הנלגלים . והשני מדברי הספרים, כי הנפשות הזכות תאורנה כהאור הגלגלים מהכבים, והוא אמרו (דניפל י"3) והמשכילים יזהירו כזוהר הרקיע . והנפשות הרעות לא תאורנה אך הן יותר פחותות מענין הנלנל הסתם , כמ"ש (פיוכ ע"ו). הן בקרושיו לא יאמין ושמים לא זכו בעיניו אף כי נתעב ונאלח איש שותה כמים עולה . = וירעתי כי הספרים לא רמו אלא בנלנלים המזהירים, ואלה בפחות מהגלגלי' סתם, אלא שהיא מכמו זה העצם . ואלה שני הרמיונים מחזקים מה \| שאמר החכם, העולה היא למעלה היורדת היא למטה . אהר כן: אומר על דרך רקדוק החקירה, כי מאמר ההכם באהרית ספרו (קסלת '3) והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה . קיום ואמות מורה על אמיחת הפירוש אשר פרשתי בו, ‏ מי יורע רוח בני האדם . ואם יתעקש מתעקש שהוא ספק מן החכם כפי מאמרו עור, \| כבר שב החכם מספקו בראשונה לאמתו באחרונה , ואמר והרוח תשוב אל האלהים אשר נתנה, ודבריו ברוח הארם, כאמרו בפרשה ורע כי על כל אלה יביאך האלהים במשפט . ואחר כן התבאר לי כי הנפש הזאת חכמה לעצמה מכמה פנים . \| אחר מהם כי לא יתכן שקנתה החכמה מן הגוף, כי אין וה מענינו . = ועור בעבור מה שהתאמת, = כי הפומא רואה בחלומו כאלו הוא רואה, ‏ וכיון שלא השיג וה מחמת גופו, \| לא השיגו כי אם מחמת נפשו . ובזה טעה עור מי שחשבה התקשר החושים והסתבכם והפנשם, והוא שהיא היא הנותנת לכלים החוש, ואיך יתנו לה הם העצם, אך אומר זה הפך הגזרות והפך האמתות . \| ואחר כן התבאר לי שהיא לא תפעל אלא בנוף, ‏ כי פעל כל נברא צריך אל כלי מהכלים וכאשר תתחבר לגוף יראו לה ג' כחות, כח ההכרח, = וכח הכעס,; וכח התאוה, ועל כן קראה אותה לשוננו בשלשה שמות, נפש, ורוח, ונשמה . ורמזה באמרה. נפש אל שיש לה כח מתאוה, כאמרך (דבריס י"5) כי תאוה נפשך (6יו3). ונפשו מאכל תאוה . ורמזה בשם רוח אל שיש לה כח כועס, כאמרך (קסלתז') אל תבהל ברוחך לכעום . (מפלי) כל רוחו יוציא כסיל. ורמוה בשם נשמהה. אל שיש לה כח מדעי ,\| כאמרך (פיוב "5) ונשמת שרי תבינם . ונשמת מי 19 מאמר \|" מהות הנפש יצאה ממך (שס). ובענין אלה הכחות טעה מי ששמה שני חלקים, אחר מהם בלב, והאחר בשאר הנוף, אך השלשה לנפש אחת , וחברה הלשון לזה שני שמות אחרים , חיה, ויחירה, וקראה אותה. חיה , \| בעבור שהיא עומרת בהעמרת בוראה לה , \| אבל יחירה , \| מפני שאין לה רומה באהץ . . ואחה.פן התבאר לי כי משכנה בלב מבני ארם , וכאשר הוא גלוי..כי הגירים אשר נותנים לגוף החוש והתנועה , = צמיחתם כלם מן הלב . ועם שאני מוצא הפעיפים הגרולים אין מוצאם מן הלב, אך צמיחתם. מן המוח . = וידעתי כי הסעיפים ההם אינם לנפש , אבל המה מיתרים לגוף וקשרים . = ולזה מחבר הכתוב. תמיה .הלב והנפש , ..כאטרו (דכהיס .גב מכל. .ה ₪ ובכל נפשכם . בכל לבבך ובכל נפשך (סס). והחוטה לזה . וכיון שהקדמתי אלה המאמרים, אומר כי מצאתי קצת בני ארם אומרים, מה אפני החכמה ששם הבורא יתברך זאת הנפש הנכברת , אשר היא יותר וכה מן הגלנל , בנוף הפחות הזה ? ואמרו בלבם , כי הרע אלי. והתחייבתי שאתעכב במקום הזה , ואבארהו באר היטב . ואקדם בתחלת מאמרי, כי הבורא יחבר' אשר ספרנו ענינו במה שקרם , מתכלית השקר שיאמר עליו שהוא מריע על נברא או שיעול עליו ,\| מפני \| שכל המקרים \| מפתלקים מעליו . = ועוד ‏ כִי פעליו \ כלם ישרים וטובים , ועור כי לא ברא הבריאות כי אם להועילם , לא להזיקם . \| אלה המאמרים מכלל שסכומו ספור , ואחר כן אחבר אליהם מן המאמרים החלקיים הפרטיים ,‏ ואומר כי חעוול אין לו כי אם שלש סבות אין להם רביעית, ושלשתם מרוחקות מן הבורא יחברך .\| ותחלתם שיעול המעול מיראתו ממי שיעול עליו, \| והשנית חמרתו רבר שיגיעהו ממנו , \| והשלישים מסכלותו בענין האמת . \| והבורא אשר לא יאמר עליו שיירא, ‏ ולא שיחמורד, ולא שיסכל מאומה מן המרעים, כבר הפתלקו מעליו הסבות כלם . = ואהר כן הסתכלתי בספרים ומצאתים טוענין לצרקו באלה השלש , והוא מה שאמר החסיר (פיוכ ל"ד) אשר לא. נשא פני שרים ולא נכר שוע לפני רל כי מעשה יריו כלם . אשר לא נשא פני שרים, רומו בו אל שער היראה , ולא נכר שוע. לפני . דל ,‏ רמו בו אל שער החמרה .\| ואמרו כי מעשה יריו כלם, מאמר ' מהות ינפש 13 רמז.בו אל שער המרע . \| מפני שהוא יורע את ברואיו, = וכל שכן שירע מעשיהם ומה שיתחייב להם ועליהם, וכיוו ששמתי הצרק הוה שרש לו, \| כל שאלה שישאלו בה בני אדם בענין הנפש , ראוי שאשיבנ' אל זה השרש ואשיאנה עליו . . ואומר בעבו' שהית' בלתי פועלת לבדה בבנינ', \| התחייב חבורה אל רבר תגיע בו אל הפועלי', ותגיע אל הנעם המתמיר, ואל ההצלח' הנמורה. כאשר בארנו במאמ' החמישי. כי העכודות ווסיפו בעצמה אור , והעונות מקדירים עצמה ומשחירים אות' . = כאשר מספרים הספרים (ססליס ל"ס) אור זרוע לצריק = ולישרי לב שמחה . ועור אור צריקים ישמח (מפלי "ג) . והבוחן זה הוא צור העולמי', ‏ והוא שהוא יורע כל מעשים , ודמו וה הספרים לצריפת האש הוהב והכסף , ויתבאר בה אמתת עצמם , והזהב והכסף השרשיים יעמדו , והנתלה בהם משאר המתכות , קצהם ישרף וקצתם יעוף , כמ"ש (מסלי י"ו) מצרף לכסף וכור לוהב ואיש לפי. מהללו . = ועור (זכרי" ג) וצרפתים כצרוף את הכסף ובחנתים כבחון ‏ את הזחב . \| והנפשות. הזכות ‏ המזוקקות ‏ אשר נצלו ,\| תוקרנה ותכוברנה , \| כמ"ש (פיוב כ"ג) כי ירע ררך עמרי בהנני כזהב אצא. והדומות לסינים ולזיופים, מהם תרדנה ותפהתנה , כמו שנאמר (ירמיס ו') לשוא צרף צרוף ורעים לא נתקו כסף נמאס קראו: להם .‏ ועם זה אומר כי המגואלו' מהם בעודם בגוף, אפשר להם תשובנה ותוכנה ותנקינ''ועל כן. התשובה מקובלת בעור הארם חי , וכאשר תצא ממנו לא יתכן לח להנקות ממה שנתערב בה,. ולא תקוה לה מאומה מזה . \| כאשר אמר (מסלי "0) במות אדם רשע תאבר חקוה . = ומי שיאמר כי הטוב לה היה אלו הניחה נפרדת ותנוח מן. האשמות. והגאולים והיסורים , אני אבאר לו ואנלה לו כי הפרידה אלו היתה טובה לא היה עושה זה לה בוראה, ואחר כן ממה שירענוהו, כי אלו חיה מניחה נפררת , לא היתה מגעת אל נעם ולא אל הצלחה ולא אל חיים מתמירים , כי הגעתה אל כל אלה אוננה כו אם בעבודת בוראה, ואי אפשר לה על חק הבניה אל העבודה כי אם בנוף , מפני שעמו פועלת כל פעל , כמו שהאש אי אפשר לה להראות כי אם בהתלותה בדבר , ודברים אחרים מן החלקיים לא יחום פעל אחר מהם כי אם 14 \| מאמר ו' מהות הנפש על האחר , ואלו נשארח הנפש לברה , לא היתה פועלת רבר כל שכן שרגוף לא היה פועל רבר .‏ ואם יהיו שניהם ערומים מן המעשי" ,‏ לא היה לבריאתם ענין ,‏ ואם לא יחיה לבריאתם. ענין , \| יבטל עם בטולו בריאת השמים והארץ ומה שיש ביניהם, כי הכל לא נברא כי אם בעבור הארם, כאשר אמרנו בתחלת המאמר הג' באשר קרם הנה, נוטה שמים ויוצר אחץ; בעבור ויוצר רוח אדם בקרפו. ( וכרי "3 . = ופוטר יר ו במעשה בראשית ,‏ כי הכל בעבור נעשה ארם. ואם יאמר וניחנה על ענינה נפררת, ויתן לה כח לעשות ער שתניע בו אל מה שרצה לה,+נאמר כי השתרלותו בוה כהשתרלו' הראשונה אשר זכרנוה בגשם האדם , שיהיה כמו עצם הככבים והמלאכים , ונשיב כי הוא השתרל שתהיה הנפש לא נפש , והארם לא אדם , מפני שהנפש המשכלת אשר לא תפעל כי אם עם. נשם האדם , אם תהיה פועלת לא בנשם הארם , היא כוכב. או נלנל או מלאך , ועל אי וה דבר שיהיה כבר, בטלה אמתתה , והוא אם כן בקש לבטלה בלשון בלחי לשון הבטול, והוא כמו שבקש שתהיה האש יוררת למטה ,‏ והמים עולים למעלה בטבע , אשר זה בטול ענינם , או בקש שתהיה האש מקררת, והשלג מחמם, אשר הוא בטול עצמיהם . \| ומבקש וה , חומס החכמה , כי החכמה היות הרברים על אמתותם הירועות ,‏ ואין החכמה שיהיו הרדברי' כאשר יחמור החומר ויחאוה המתאוה .\| וכאשר אמר הכתוב (יסעיס מ"ס) הוי רב את יוצרו וגו" . היאמר. חמר ליוצרו מה תעשה וגו" . אבל הדבק העונות בה אשר הרחיק , וה יהיה ברוע בחירתה כשהיא ממרה מה שכיון בה בוראה , וכאשר אמר (קסלק ') לבר ראה וה מצאתי אשר עשה האלהים את האדם ישר והמה בקשו חשבונות רבים .‏ ומה שהרהיקו מן הגאולים והטומא', נאמר כי כלל גוף האדם אין בו רבר טמא אך הוא טהור ,‏ כי הטומאה איננה רבר מוחש ולא מה שיחייבהו השכל , \| אבל התחייב בתור' , והתור' לא טמאה קצת לחות בני ארם , כי אם אחרי הפרר' מהם לא טמאתם והם בחם. אלא אם ישיב לנו אומ' הרבר הזה תורות נכריו' מעצמו , ויחייבנו בהם ואנחנו לא נקבלם ממנו. ‏ והיסורים אשר זכרם , אינם נמלטים מאחת משתי מעלות , שיהיו היסורין קנתה מאמר '" מהות הנפש ּ/ 25] אוחם , היא בצאתה בעת החשך ובעת החום ובעת הקור , החטא לה , לא לאלהים כי הוא כבר נתן בה שכל , שמצוה אוחה להשמר מאלו המקרים והמרתו ,\| כאשר אמר (מפלי כ'"ז) ערום ראה רעה ונסתר ופתאי' עברו ונענשו . ואם היסורי" חדשם. עליה אלהים , הוא לצרקו ולרחמיו , לא הביאם עליה אלא על ררך מוסר , לגמלה תמורתם טובה , כאשר אמר (דבריס ס') ולמען נסותך להטיבך באחריתך . ואמר עור אשרי הגבר אשר תיסרנו יה וגו' להשקיט לו מימי רע וגו' (ססליס 5ד) : ואחר כן אבאר, כי הנפש והגוף יחריו פעל א', כאשר קדם בתחלת היצירה , (כרלפי 5') וייצר. יי" אלהים את הארם עפר מן הארמה ויפח באפיו נשמת חיים .‏ וכן המה שניהם גמול אחר ועונש א', וזה אשר תמצא רוב בני ארם נבוכים בשער הזה , קצתם חושב כי הגמול והענש הם לנפש בלבר, וקצחם חושב שהם על הגוף בלבר, וקצתם סברם על העצמות בלבד , והוא בנימן . והטעה את כלם מעוט יריעת' בלשון, = והוא כי מי שימצא מהם הלשון אומרת (ויקרס ד') נפש כי תחטא , נפש כי תמעל מעל . הנפש החוטאת היא תחמות (יסזקסל "ס)/. \| חשב כי הפעלים לנפש בלבד , ולא התבונן שהיא אומרת ונפש כי תגע בכל רבר טמא , והנפש אשר חאכל בשר (ויקרלי ז') . \| ואיננו כי אם הנוף . ואחר ראה הלשון אומרת, והיה מדי חרש בחרשו וגו יבא כל בשר להשחחוות לפני (יפעיס ס'"ו) . ויברך כל בשר שם קרשו (תסליס. קת"ס) .\| והדומה לזה ,\| וחשב: כי המעשים לגוף , ולא התבונן מה שיש עמם , כי הדבור והמליצה הם לנפש , ובנימן מצא , ותהי עונותם על עצמותם (יסוקסל "3). ועור כל עצמותי תאמרנה וגו' (חסליס כ"ס) . וחשב כי הסמיכה על העצמות . ואני אומר שבספר ההחתוך , כי גוית הארם הם העצמות והבשר והגידין והמיתרים ,\| משמשים ושומרים . אלא שאני יודע , כי הוא לא אמר זה על הדרך הואת בעבור \| מעוט וריעתו., \| כי למלאכה כונה , \| ודרך זולת דרך מלאכה אחרת ואין מלאכתח התורה ממלאכת. ההתוך בשום פנים , אבל לא התבונן , כו מאמר יי מי כמוך , לא יהיה בעצמות . = ולא 1% מאמר ו" מהות הנפש די לו זה , ער שחבר אליו כי גופת שאול ובניו שרפום אנשי יבש גלעד , כמו שאמר (ע"5 ל"5) ויבאו יבשה וישרפו אוחם שם . ושעצמותם לבדם נקברו , כמו שאמר (שס) ויקחו את עצמותיהם ויקברו אותם תחת האשל ביבשה . = והנה אתה רואה כשאמר (סמות י'ג) ויקח משה את עצמות יוסף. מי שרף גויתו? ועור מי שרף גוית איש האלהים אשר בא מיהורה ? כשהוא אומר אצל עצמותיו הניחו את עצמותי (מ"ס ""ג). = אך אמרו וישרפו אותם שם כמו וישרפו עליהם , כאשר אמר לשם (ירמי' ל"ד) ובמשרפות אבותיך המלכים הראשונים ישרפו לך .‏ וכלשון ויבך אותו אביו (ברלפים ל"ז) , במקום ויבך עליו. והכלל שלא ירע מי שיחס המעשים אל הנפש לבדה ,‏ ומי שיחסם אל הגוף לבדו ,‏ ומי שיחסם אל העצמות לברם . חק הלשון ומנהנה , והוא כי מנהגה, כשיהיה פעל מיוחם אל שלשה רברים או ארבעה או החמשה , תיחס אותו פעם אל הראשון לבדו, ‏ כאשר אנחנו יורעים כי הדבור חושב חמשה כלים , פה ושפה ולשון וחיך וגרון , והלשון אומרת פי יספר צרקתך (ססליס ע"5). \| ולשוני תהנה צרקך (טס ג"ס). \| שפתי ישבחונך (טס ס"ג) .\| אל חכך שופר (סוסע ס') . קרא בגרון (ישע" ;"ס) . ואי זה מן החמשה וכרה הארבעה האחרום מו, כן הנה יש פעמים שתזכור הנפש לברה או הנוף או העצמות או העור והיא רוצה הכל, ואפשר שתיחס פעל מן הפעלים , לא יהיה כי אם לגוף ולנפש אל אבר אחד, כאמרה (תסלי +') בביתה לא ישכנו רגליה . ותעש בחפץ כפיה (שס ל"ס) ובהמרותם תלן עיני (סיוכ "0 .\| אם הכי לא יבין הוות (פס ו"). והרומה לזה.. וכבר בארנן מצר השכל ומצד הכתו שהם פעל אחר , ונהבר אל זה מצר הקבלה מה שאמרו רבותינו , אם בא ארם לומר יכולין גוף ונשמה לפטור עצמם מן הדין , משל למה הדבר דומה , למלך שהיה לו פררס , והושיב בו שני שומרים , אחד הגר ואחד סומה . ושאר הענין: ואחר כן אדבר בענין קץ ימי החיים , ואומר כי בוראם - שם להתהברות' מרת ימים מנויים , כמו את מספר ימיך אמלא (סתוס כ"נ) .\| ואמר לקצת הנביאים (דבריס "6) הן קרבו ימיך למות . \| ולקצתם אמר (טמוללב'ז') והיה. כי ימלאו מאמר %" מהות הנפש 17 ימיך והדומה לזה . \| ואחר כן אומר כי יש פעמים שמוסיף במדה ההיא ברעתו, כי הנפש תשאר בנוף .‏ כי ידיעתו אינה שונה אמתת הדבר, אבל המרה ההיא אצלי , אשר תסבול התוספת והחסרון, מרת הכה אשר נתן לנוף. ‏ והוא שמתחלת שבראו אין ספק כי בנה אותו על כח מן הכחות אם רב אם מעט, ומדת עמידת הכח ההוא היא הנקראת קץ, והוא יכול להוסיף בו ולאמצו , ותעמר עם השבעים שלשה אחרים , = ויכול להחלישו ולהמס אותו וימס בארבעים. ועל הבאור הזה יסבור התוספת בקץ הימים , והחסרון אשר יהיה מן החיים לארם אחר התוספת וההסרון הוא אשר ידעו בוראו שיעמידם על האמת .\| ובאור וה שהוא יודע ששרש כה הגוף היה על שבעים, והוא מוסיף בו שלשים או מחסר שלשים . ומאי זה מקום התחייבה החסרון? מאמרו (מטלי ") יראת יי' חוסיף ימים . ואמר בקצת הצריקים ,‏ (מ"3 כ') והוספתי על ימיך חמש עשרה שנה . ואמר ברוב הגמולים למען יאריכון ימיך (דבריס כ"ס) והדומה לו, ‏ ואמר ברשעים וי" הכה כל בכור בארץ מצרים (טמוס י"5) . ויהיו המתים במגפה (במדבר כ"ס) והדומה לו ואלו היו מתים כפי כה קצם , לא היתה מנפה בעבור חטאתם , ולא היה רבר נעצר בעבור מעשה פנחס . וככר שם הנביא המגפה זולת קץ הימים , באמרו (ס"5 כ" כי אם יי" ינפנו או יומו יבא ומת . ואינני אומר שכל צריק מוסיפין לו, \| ולא כל רשע מחסרין לו, אך כפי בחיר' הבורא וכפי הטוב , ומי שלא הוסיפו לו מן הצריקים , גמול העולם הבא לפניו, ומי שלא קצרו ימיו מן הרשעים ענש העולם. הבא לפניו, כמ שנאמר (קסלס ג') ועת לכל חפץ : וכיון שבארתי אלה הענינים , צריך שאבאר איך יהיה ענין הנפש בעת הפרדה מן הנוף? ואומ' כי רבותינו הודיעונו, שהמלאך אשר ישלחנו הבורא להפרי' ביניהם , יתראה לארם כצורת אש ירקרקת מלאה עינים מאש כעין חשמל, ובידו חרב שלופה , מכוין אליו בה , וכאשר יראהו , יחרר למראה, וחתפרר נפשו מגופו .\| וכאשר הסתכלתי בכתוב , מצאתי הענין בו כמו שהודיעונו , באמרו בעת המגפה (ד"ס 5' כ"ס) וישא דור את עיניו וירא את מלאך י" עומד בין הארץ ובין השמים וחרבו שלופה בירו . וכאשר החפלל והקריב, אמר 1% מאמר ו' מהות הנפש אחר כן , (פס) וואמר יי' למלאך וישב חרבו אל. נרנה . ולמדתי שגוף המלאך מאש ירקרקת , מאמרו (יסוקסל ס'). ורמות החיות מראיהן כגחלי אש . וכלו מלא עינים , באמרו (פס ו"6) וכל בשרם וגפיהם ויריהם וכנפיהם והאופנים מלאים עינים סביב . ושאש העינים כעין חשמל , כי אם היתה =" ירקרקח כמו הנוף , \| לא היו נכרים שהם עינים , אבל הם נכרים בהשתנות מראיהן ,‏ והוא עין החשמל הנזכר . \| וכבר ורעת כי ראות האש הגרולה, כמעט שלא מתו אבותינו ממנה. כמו שנאמר (דבריס ס') ועתה למה נמות כי תאכלנו האש הגדול' הזאת . וכל שכן כשמכונין אל הארם בה עם. חרב שלופה . וכבר ידעת עור שרוד מפני שראה את המלאך אעפ"י שלא כוון אליו בשום הזק ,‏ איך הבהילו והרעירו כמו שאמר (ד"ס 5' כ"ס) כי נבעת מפני חרב מלאך יי" . = ולא סר מן היום ההו' מרעיר בלתי מתחמם ער יום מותו, כאשר אמר . ויכסוהו בבנדי" ולא יחם לו . \| כל שכן מי שמכוונין אליו בה.. ואם יאמר אומר , למה לא נראה חנפש כשהיא. יוצאה מן הגוף? בעבור זכותה והרמותה לאויר בזכותו, כאשר לא נראה הגלנלים בעבור נקיות גרמיהם וזכותם , וכאשר מנהגי להמשיל, כי אם היה לוקח אדם עשרה עששיות זכוכית זך ,‏ ושם כל אחת מהן בתוך חברתה, ‏ ושם בתוכם נר רולק, ‏ לא היה מי שרואהו מרחוק שהוא תוך עשר עששיות , בעבור עבור האש בגרמיהם , ועבור הראות באור, וזה רבר נלוי . אחר כן מה והיה מענינה אחר יצואתחה מן הגוף + ואשיב במה שקרמתי זכרו, שהוא תהיה שמורה אל עת הגמול, כאשר אמר. (מפני כ"ד) ונוצר נפשך הוא ירע . = ויהיה הוך ממנה מקום שמירתו למעלח , והעכור למטה , כאשר הקרמתי מאמרו, כזהר הרקיע (דמיסל י'ב) . \| ומאמרו העולה היא למעלה (קספת ס) . וכמו שאמרו רבותינו ז"ל , נשמתן של צריקים גנוזה חחת כסא הכבור , ושל רשעים משוטטת בעולם ואין לה מנוחה ,‏ וזה והדופה לו ההפרש שביניהם . ובתחלת זמן הפרוד, תעמוד הנפש זמן מבלי מנוחה, עד שיכלה הגוף . = וענין זה שיתפרקו - חלקיו, ויקשה עליה בזמן ההוא , מה שתדעהו ממה שיעבור על הגון מן התולעת והרמה והדומה להם, כאשר יקשה לארם כשהוא ואה ביתו אשר היה שוכן בו , חרב ועולה בו שמיר \| מאמר הששי מהות הגפש 1% ושית . והקושי הוה יש שיהיה לנפש מעט ורב, ויקשה עליה כפי שהוא ראוי לה, כמו שמעלתה בירידה תהיה במעט ורב * ובזה אמרו רו"ל, קשה רמה למת, כמחט לבשר החי, וסומכין זה אל מאמר הכתוב אך בשרו עליו יכאב. ונפשו עליו חאבל (פוו3. "5) . ווהו שקוראים אותו דין הקבר או חבוט הקבר . ואחר כן אומר שומן עמירתם נפררים יהיה , ער שיתקבצו שאר הנפשות אשר חייבה חכמת הבורא בריאתם , והוא אחרית עמידת העולם , וכאשר ישלם מספרם ויתקבצו , תחוברנה הנפשות עם גופיהם , כאשר אבאר במאמר הסמוך לוה ויגמול אותם במה שראוי להם . וזה עם מה שבארנוהו במה שקדם מן המאמר < יתבאר עור ממה שאמר ההכם , כי אחר שאמר (קסלם "3) והרוח תשוב אל האלהים אשר נחנה. . \| הודיענו שסוף ענינם.אל הגמול באמרו אחר כן, (טס) סוף רבר הכל נשמע כי את כל מעשה האלהים יביא במשפט. ואמרו את כל מעשה , רוצה בו הגוף והנפש יחדיו .\| ואמרו על כל נעלם, רוצה בו מה שהוא נעלם ממנו מענין הנפש הוא נלוי אצל הבורא , ואו יביא אותה מן השמים ויביא הנוף " הארץ ויגמלם , כמו שאמר (ססליס ג') יקרא אל השמים מע ואל הארץ לרין עמו .\| ישתבה החכם ויחברך !‏ ונשאל ממנו שירריכנו בררך הטובה , אך מה שיהיה מן הגמול וחענש ! אני עתחיר לבארו במאמר התשיעי בעורת האל : ואני מסכים לסמוך לדברים האלו זכר מה שנחלקו בו החולקים בעצם הנפש מה הוא : ואמרו , יותר ראוי שתושם נשם, ומצאתי אשר אמרו שהיא מקרה, הכל חושבים שהיא חמס ותפסרד ותמק .\| אבל אשר אמרו שהיא מן הרוחניים , ומן בוראה לבדו, וממנו ורבר אחר, ומן שני שרשים קדמונים, הם חושבים כלם שתשוב אל מוצאה אשר ממנה נחצבה , וכבר בארתי הפסר כל אלה המאמרים ובטולם . אבל אומר שאנשים ממי שנקראים יהודים , מצאתים אומרים בהשנות , וקוראים אותו ההעתקה , וענינו אצלם שרוה ראובן תשוב אל שמעון , ואחר כן בלוי , ואחר כן ביהורה .‏ ויש מהם רבים שאומרים ,‏ יש פעמים שתהיה רוח האדם בבהמה , = ורוח הבהמה בארם, ודברים רבים מזה השגעון והערבוב. והסתכלתי במה שחושבים שהביאם אל המאמר הזה , ומצאתים ארבעה 1-ו 9 100 מאמר חששי מהוה הנפש שבושים .‏ ואנו רואה לזכרם , ולהשיב עליהם.. ותחלת זה שהוא מחזיק: ברעת הרוחניים, והשלשה רעות האחרים , ומי שאינו יורע כי אנשי רעת ההשנות, לקחוהו מדעת חשניים והרוהניים. וכבר גליחי מה שיש על כלם מן התשובות וזכרתי אותו . \| והשני , שראו מדות רבים מבני אדם , ומצאום דומות למדות הבהמות . \| כמי שרואים אותו ענו כמדות הצאן ,‏ ורע פמרות החיות , ורעבתן ככלב , וקל כעוף , והדומה לוה : והסכימו בעבור אלה הענינים , שאלה המרות לא היו בבני אדם, ער שהיה בהם 'מרוחות הבהמות . = וזה ירחמך האלהים מורה על רוב סכלותם , כי הם חושבים שנוף האדם מהפך הנפש מעצמותה , ער שישימנה נפש ארם אחר שהיתה נפש בהמה . \| ועור שהיא מהפכת אותו מעצמותו , עד שתשים מהותיו כבהמות , אף על פי שצורתו כבני ארם . \| ולא רי להם.. ששמו עצם הנפש מתהפף, ולא קיימו לה עצם אמתי, עד שסתרו רבריהם ושמוה מהפכת .הגוף ומשנה אותו , והגוף מהפך אותה ומשנה אותה, וזאת היא היציאה מן המושכל .- וחשלישי שמביאים רבריהם על ררך הטענה, ואומרים כיון שהבורא שופט צרק , לא היה מביא יסורין על העולליםם, כי אם על חטא שהטאו נפשותם, בעת שהיו בגוף אשר קורם נופם, ויש על זה תשובות רבות . תחלתם שהם שכחו שער הגמול אשר זכרנו . ועור כי אנחנו נשאל אוחם על ענין הראשון , רוצה לומר תחלת בריאת הנפש , אם צוה אוחה בוראה בעבורה מן העבורות , אם לא? ואם יאמרו לא צוה אוחה, בטלו הענשים כלם , מפני שלא היחה מצווה מתחלה. ואם יודו במצוה, הנפש בעת ההיא לא קבלה ולא מרתה , וכבר הודו שהארם יצווה לעתיד לא לחולף בלב , וישובו אל מאמרינו בתמורה ויעזבו הסכמתם , על שאין יסורין אלא על מה שחלף. ‏ והרביעי שהם נתלים בספקות מן המקרא, ראיתי לוכור מהם קצתם , -ואומר שמהם רברי משה (דבריס כ"ט) כי את אשר ישנו פה עמנו עומד היום . \| ואמרו זה מורה על שרוחות האחרונים הם רוחות הראשונים , ועל כן הם הנמצאים והם שאינם נמצאים . ופשט הפסוק מבטל מה שפברוהו, כי הוא אומר שהנמצא זולת שאיננו נמצא , ופרושו איננו כי אם שחייב. מי שיגיעו: אליו דברי משה , שיקבלם כקבול / מאמר הששי מהות הנפש 41 הנמצאים אתו . \| ומהם-(ססליס 5') אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים . ואמרו כי מפני שאמר לא הלך ולא אמר לא ילך, למדנו שהענש על דבר שעשתה נפשו בגוף הראשון . וזה מהם תכלית הטעות, כי הכתוב לא חייב לנזכר אשרי כי אם אחרי שלא הלך, ולא חייבו לו קודם שלא הלך. :. והנראה מהכתוב תשובה עליהם, ואלו היה כמו שאמרו היה הגמול על הזכיות הבאות, לא על החולפות, מפני אמרו אחריו ובתורתו יהנה, ולא אמר הגה, כאשר חייבו הענש על העונות החולפות ולא על הבאות ,: מאמרו לא הלך ולא אמר לא, ילך . \| ומהם אמרו. (5יו3 כ"ס) תתהפך: כחמר. הוחם ויחיצבו. כמו לבוש . וסברו: כי אמרו תתהפך על הנפש, ואמרו זה מורה <-שהיא מתהפכת באדם ובבהמה חמיד ,‏ ולא הבינו הפתאים שהוא לא אמר כי אם על חארץ, מפני שהקדים לפניו לאחוו בכנפו' הארץ, : ועליה. אמר שהיא מתהפכת ברשעים כחמר. חותם, והם שוקדים כאלו היא לבושם, לא יוכלו להעתיק ממנה ער שתשלם גורת האל בחם .\| ומהם דברי הנביא. (ססליס כ"נ) נפשי ישובב . וחשבו זאת השבה מגוף אל גוף, ולא הבינו הפתאים כי היא מנוחה ומרגוע והשקט מצער שהיחה בו, ואיננה השבה אחרי. יציאה, = וזה בלשון אבותינו . מבואר גלוי , שאמרו על שמשון בעת שצמא והשקהו בוראו מים, ותשב רוחו ויחי (טופטיס ט"ו) ולא יצאה כבר . ואמרו על המצרי כאשר. רעב והאכולו. דוד', וחשב רוחו (טפולל 5 <') . = ואמרו על. הציר נאמן ציר נאמן לשולחיו, ונפש ארוניו ישיב (מסלי כ"ס) : ואמרו בהכמה, תורת יי' חמימ' משיבת נפש (ססכיס "ע) . = ואני מנשא דברי מקלות רעתם , וארוממם מפחיתותם, לולי: יראתי מן ההשאה . ובסוף. דבריהם אומרים, מארבע רוחות באי הרוח ופחי בהרוגים האלה ויחיו (יסזקסל 5" . = ואומר ואי זי דבר נכרי יש בזה, כי לא אמר זה כי אם מפני שהרוחות להם שקט למעלה ולמטה, ובאי זה מקום שתהיה משני הצררין ומארבע רוחותם תבא , שבוראה קורא לה, כמו שאמר חחסיר (סיוב "3), תקרא ואנכי אענך : נשלם המאמר הששי מן הספר. >פ 192 מאמר השביעי תהיית המתים המאמר חשביעי בתחיית המתים והוא הנכבד שבמועדי בני ישראל אשר יעדם הכורא בם בעת הישועה: אמר יהודה בן שאול, אמר המחבר. יתברך ויתעלה האל אלהי ישראל . \| המאמת דבריו , הצדיק במועדו . = ואחרי כן אומר שמצאתי המון בני ישראל מאמינים , כי הבורא יתברך : וותעלה , יחיה מתיהם בעת הנאולה, ומצאתים שמפרשים כל פרשה שיש בספרים, שנראה ממנה תחיית המתים בעת הישועה כפשוטה, ועוורים זה בדברים מקובלים כוללים פרושי המין ההוא, ומצאתי אנשים מעטים מן האומה, שאינם מודים שוה יהיה בעת הנאולה, ואומרים שזה יהיה בעת היציאה אל העולם הבא, וסומכים בוה על שבוש חלש, קצתו שמעתין . מהם, קצתו ראיתיו להם באפשר . ומפני שהיה חובה לכל צדיק שיעלה בקבו תחלה הרבר הנרצה, וירחה מעליו הדברים ההפוכים , כאשר אמר הכתוב (מפני ") שפתי צריק ירעון רצון. ועליו עור להודיע לאומה ולהקריבו להבנתם, ושישיבנה מדברו הפתאים, כמו שאמר עוד, (סס) שפתי צדיק ירעו רבים ואוילים בהסר לב ימותו . \| היה ראוי בעבור בקשתי הצרק, אעפ"י שלא הגעתי אליו, שאשגיח על הספר הזה ורקרוקו השגהה רבה, ער שיעלה לי תחלה הדבר המבואר בתכלית מה שאפשר . ואחר כן אכתבהו לאומתינו להיות לה מישיר תעור בו על עבודת אלהינו, ועל סבל מה שהוא בו מן הגלות, ונהגתי בו הררך אשר צוה בו הבורא לצוות בסבל, באמרו (שעי" ל"ס) חזקו ידים רפות וברכים כושלות ‏ אמצו אמרו לנמהרי לב חזקו אל תיראו הנה אלהיכם וגו" .= וכאשר הסתכלתי בזה, כדי שיחבאר ליהיש על מה שספוברים ההמון מתחיית המתים בעת הגאולה טענה, ועיינתי בענין ומצאתי , שהמוצאים אשר יעלו תחלה בראשונה אשר יצאו מהם משכי הטענה על זה, ארבעה אין להם. חמישי . וראיתי. כל שבוש ששמעתי או חשבתי בו שיהיה טענה על האמונה ' הזאת, ועמרתי על שבר הכלובי טולו והפסרו, ואז התקימה האמונה הואת בראיות, מן השלשה ענינים אשר מהם ימשכו המאמינים ראיותם .‏ והמוצאים הארבעה אשר חקרתי עליהם לראות מאמר השביעי תחייה המהים 83 \| היש על האמונה הזאת בהם תשובה, הם מוצא הטבע והשכל והכתוב והקבלי.. \| והחלותי מן הטבע, מפני שקדימתו קרימה עצמית . ואמרתי אולי יתהייב המנע ההודאה בתחיית המתים מפני המנע הטבע לעשות זה, מפני שאין כמו שגדלים בעלי חיים בטבע, ושבים קצתם בטבע, ומתים בטבע, יחיו גם כן אחרי המות בטבע, וכאשר התבוננתי במהשבה הזאת הנחשבת, מצאתיה שאין נתלים בה כי אם האומרים בקדמות או בשניים , מפני שלא יתכן אצלם שיהיו הדברים אלא על דרך המנהגים הנהוגים הנודעים, אבל המיהרים שמאמינים שהבורא משנה מנהגי הטבע, וישימם בכל עת שירצה כאשר ירצה, אי אפשר להם להמנע מהודות בתחיית המתים מצר הטבע, שכלם מודים ששלח אליהם נביאיו ובידם אותות מלאות, וגדול מזה בראתו היסורות הראשונן' לא מדבר, ויהיה באור המאמר הזח, . שמיי שמרחיק תחיית המתים בעת הישועה מפני שהטבע לא יעשה. זה, יתחיב להרחיק לעמתו הפוך חמטה תנין, וחמים דם, ועמוד מי הים והקפאם, ועכוב התנועה הגדולה המזרחיי עד שארך בה עמידת השמש על הארץ, ושאר האותות הבחירות אשר זכרו הספרים שהבורא עשאם על ידי נביאיו, ער שיכחש האומר זה בכל הנסים , ויתחייב עור להרחיק בריאת רבר לא מדבר, ער שיכפור בבורא ויצא מכלל המאמיני'. ותחיית המתים אצל העיון השלם , יוחר קל ויוחר קרוב מבריאת דבר לא מרבר. \ וכבר התבאר כי מי שיודה שהבורא התחיל הנמצאות לא מדבר, ואמץ נביאיו באותות מלאות, לא יוכל להרחיק תהיית המתים, ולא להתלות לטעון בטבע, כל שכן עם הוראתו שהאשה השונמית החיה הבורא בנה בעולם הזה, כמו שאין ספק בזה אצל עמנו. ועור שניתי החקירה הזאת ואמרתי, אולי. יהיה השער הזה אשר אנחנו מדברים בו מן הרברים ההבליי', אשר לא יכשר להאמי' שתפול היכולת -עליהם, כמו השבת אתמול ושום החמש יותר מן העשרה, והיה אפני העברת = וה על לבי שאמרתי כשהנוף החי אחר מותו כבר נמקו החלקים אשר היו בו מן היסורות הארבעה אשר הגיע כל חלק מהם ליסורו השרשי ונמזג בו, ואחר כן התחברו חלקים מן היסודות החם והתרכב מהם נוף שני, ואחר כן נמקו במותו ושבו אל מוצאיהם , ואחר כן התחברו פעם שלישית והתרכב מהם גוף 14 מאמר השביעי תחיית. המתים אחר, ואחר. כן נמקו במותו איך יהיה הראשון על שלמותו, והשני על שלמותו , והשלישי על שלמותו, וחלקי כל אחר מהם ככר נכנסו באחר בעת שהתרכב , וכאשר זקקתי חרעיון והעליתי מיץ ההכרה, מצאתי ואת הסברא המתעה שאיננה. אמת. והוא שיסורות הגוף כאשר נמקו, והגיע כל אחר מהם אל מיצאו מחם וקר ולח ויבש . אלו לא היה במוצא השרשי מה שיתרכב ממנו גוף שני כי אם מה שנתק מן הגוף הראשון, לא היה אפשר שיברא שני אלא על אחר משני. פנים .\| אם שוהיו חלקיו חלקי הראשון, או שיברא בריאה * ועל שני הפנים וחדיו, יבטל שנות הגופים אחר שנמקו .= אך מפני שהיו המוצאים יותר גדולים מחלקי כל המורכבים כפלים רבים אשר לא יספרו מרוב , כי החכמים יורעים שהאויר אשר בין הארץ ובין חחלת חלק מן השמים, כמו כל הארץ כלה ועפרה והריה. וימיה וצמחיה ובעלי חייום שבה, אלף פעם ותשעה. ושמונים פעם, מפני שהוא מוכה שלשה ושלשים בשלשה ושלשים . וכיון שהרבר כן,. על הרחב הזה יכול בורא הגוף השני לשום הלקיו חלקים מן היסורות אשר לא שמש בם בגוף הראשון, וכן ירכיב השלישי מחלקים לא היו נמזנים בשני, וכן יחביר הרביעי ‏ מחלקים לא התערבו בשלישי, מפני רחב עולמי היסודות ומוצאיהם, ויעזוב נמקי הגוף הראשון והשני והשלישי, ומה שאהריהם בעצמם, לא ישמש בהם בחבורים העתידים , עד שיהיו מוכנים לחבר מהם חלקי כל נוף וישיבהו. בעת שירצה . ומח שמקל את זה עור ומקרב, כי המחויים בחמשת אלפים שנה, אינם על ררך הקירוב: כי אם חמשים כת מכני ארם, ואין שיעורם כלם חלק אחד מחלקי הארץ . ואם ישאל שואל על מי שאכלוהו החיות.איך יחוייה והוא כבר נשתנה אל גופות אחרים . נשיב כי האומר המאמר הזה אומר, כי הגופים הנאכלים הם כלים ומשתנים אל הגופים אשר נכנסו עליהם. וראוי שנשיבהו אל שני הרברים יחר, בשרש אשר אנחנו קהל המיחדים מאמינים בו ונרעהו, כי אין לגוף מן הברואים לכלות נוס אחר בשום ענין, אפילו אם ישרפהו באש לא יוכל לכלותו לעולם, כי לא יוכל לכלות הרברים ער שישובו לא דבר, כי אם מי שבראם לא מרבר, ושמם נמצאים ; אבל כל הברואים אינם יכולים כי אם להפריר חלקי הגוף בלבר, ער שהאש מאמר השביעי תחיית המתום 1395 כשהיא בוערת בגוף מן הגופים אין ררכה כי אם להפריר אבריו, וישוב החום אשר בו אל מוצא האש, והלחות והקור אל מוצאיהם , ותשאר העפרורית אפר, מבלתי שיכלה מחלקי היסודות . \| וכאשר תעשה האש הנראית לעין, כן תעשה האש = אשר בבעלי חיים ברבר הנאכל . וכאשר יאכל החי תפוח על \| דרך הדמיון יפרדו חלקיו, וינגב האויר מחלקיו מה. שררכו לנגב מחלקי התפוח תמיר . ומה שאלו לא מצא לנגב מחלקי התפוח, היה מנגב כמוהו מגוף-החי ההוא תמיד, ער שלא ישאר בו כי אם העפרורית בלבר . \| וכמו שהמאמר בתפוח הנאכל, כן המאמר בארם הנאכל, כי האויר מנגב החלקים אשר משלשה היסודות מגוף החי אשר אכלו, וישאר החלק העפריויורד למטה, ואין הפרש ביניהם, אלא שההלקים אשר שבו אל האויר מן התפוח הנאכלים כבר, התערבו ביסורות השרשיים, והחלקים אשר עלו אל האויר מגוף הארם הנאכל, הם שמורים בלתי \| מתערבים ביסורות השרשיים להיותם מוכנים לעת הפקירה כאשר הקרמנו .‏ וכאשר העברתי הדברים האלה על לבי, סרו מעלי הספקות ההם, והתאמצה אמונתי ברעת הזה והחזקתי בו , ואמרתי ישתבח היכול על כל רבר : ואחר כן חקרתי במוצא השני אשר זוא המחשב בשכל, וררשתיאם אמצא לאמונה הזאת מה שיבטל אותה, ולא מצאתי מה שמספק בהביאם שלשה ררכים .\| האהת מהם שתהיה היכולת על תחיית המתים מן השקר, וכבר עמרתי על שאיננה כן כאשר בארתי. ‏ והשנית שיהיה היכול על זה לא הבטיהם בו, ומצאתיו שהבטיח בו במקומות רבים מן המקרא, אעפ"י שיתכן. לסבור בהם סברות רבות ער שיעתקו מענין תחיית המתים .אל ענינים אחרים, לא ראיתי העיון מחייב רחות הנאה מרם, בעבור שיתכן שתסבלהו הסברא, והוא שאנחנו כל בניי ישראל מאמינים, כי כל אשר בספרי הנביאים, הוא כאשר נראה ממשמעו והידוע. ממלותיו, ‏ אלא מה שהנראה והיחוע. ממנו, מביא אל אחר מארבעה רברים, אם להכחיש מוחש כמו שנאמר על חוה, (ברספיס ג') כי היא היתה אם כל חי. ‏ או להשוב מה שיש בשכל, כמו שאמר (דבריס ד') כי יו' אלהיך אש אוכלה . או לסתור רבר אחר כתוב, כמו שנאמר (מלסכי ג') ובחנוני נא . אחר שאמר (לבריס ו') לא תנסו את 1>6 מאמר השביעי תחיית המתים יוי אלהיכם . \| או להכחיש מה שקבלוהו קדמוננו, כמו שאמר (פס כ"ס) ארבעים יכנו לא יוסיף . \| ואמרו רבותינו שהם שלשים ותשע מכה . והררך בכל אלה שיבוקש להם שער עובר בלשון, ממה שמנהג הלשון לשמש במלות ההם בו, עד שיסכים לענין ההוא ולא יחלוק עליו, כי זה ימצא בלי ספק, כמצאנו למאמרו, אם כל חי. מרבר מבני אלם, וכמצאנו לאמרו, כי יי" אלהיך אש אוכלה . \| על דרך הרמיון והקירוב אומר, כי ענשו כאש אוכלה שהיא שורפת מהרה, כמו שאמר כי אש קרחה באפי וגו'". וכמצאנו לאמרו, ובחנוני נא בזאת . אחר אמרו לא תנסו את יי'. , הפרש, והוא שהבחינה על שני פנים, אחד מהם יכולת הבורא היוכל על הרבר אם לא, וזה הוא הסור כאשר אמר (ססניס ע"ק) וינסו אל בלבבם וגו" היוכל אל לערך שלהן במדבר. והשני בהינת הארם ענינו אצל \ הבורא , היש לו אצלו מעלה יחירה אם לא , אחר שהוא מורה שהוא יכול על המעשה ההוא, וזה מותר כאשר אמר בגדעון (סופטיס ו') ויאמר נדעון אל האלהים אם ישך מושיע את ישראל בירי אנסה נא רק הפעם בגזה וגו' . \| והוא כמו שאמרו בחטני נא בזאת . ומצאנו לאמרו ארבעים יכנו הוא שוה למה שהעתיקו רבותינו ו"ל שהוא ל"ט והוא שנאמר שהשלים הל"ט ושמם ארבעים כמו שהשלים הל"ט שנה שהלכו במרבר ושמם ארבעים, כמו שאמר (3מדבר י"ד) במספר הימים אשר תרתם את הארץ ארבעים יום יום לשנה תשאו את עוניתחיכם ארבעים שנה . והשנה הראשונה כבר עברה בלא הענש ההוא . ואלה התוצאות אנו נוהגים בהם, וכל המעינים כאשר יכריהנו רבר מאחת מאלה הארבעה אשר זכרנו, אבל כשאין צרך רוחק כל דבר כתוב ומקובל, ונשמע מכל אחד מאלה השערים הארבעה אשר זכרנום, לא יתכן לבקש תוצאות והעברות, אשר בהם מועד תחיית המתים, עד שנוציאם מפשוטם . אך ראוי שנניחם כאשר הם, כי האומר אותם, הוא יכול ויועד יחד . והשלישי, שיהיו סעיפים מסתעפים מהשרש הזה מפסירים אותו, כשיעלם ארם על לבו, וכאשר אי אפשר לשרש בלתי הסעיפים ההם, ואי אפשר להם, יתהייב בהכרח השרש המביא אליהם והמצריך להם . והקרתי ולא מצאתי סעיף אחר המאמרים האלה , \| ואבאר איך הלוכם ויושר אפניהם בעזרת האל ; מאמר השביעי החיית המתים 137 ואחר כן חקרתי במוצא השלישי, והוא הכתוב במקרא . והסתכלתי אולי יש בה מח שמונע תחיית המתים בעולם הזה, ומצאתי ספקות שאפשר שנתלים בה המרחיקים את זה, וראיתי לוכרם הנה ולבטלם . מהם ויזכור כי בשר המה רוח חולך ולא ישוב (חסליס ע"ס) .\| ואמר עוד, אנוש כחציר ימיו ונו' (סיו3 "ד) כציץ יצא וימל ונו".. \| כי רוח עברה בו ואיננו וגו' . ואמר עור (סס) כלה. ענן וילך וגו' לא ישוב עוד לביתו וגו" ואמר עור ואיש שכב ולא יקום (פס). ומה שרומה לזה. והתבוננתי כל זה היטב ולא מצאתי אחד מהם שהחפץ בו שהבורא אמר שלא יחיה את המתים אבל כל זה ספור שאין אדם יכול לקום מן הקבר אחר רדתו אליו, ושאינו יכול להנער מן העפר ולשוב אל ביתו .‏ ומה שיהיה מהמאמרים האלה דברי בני אדם הוא, שמחחננים בו לפני בוראם ושואלים ממנו לרחם עליהם מפני שהם בענין הזה, ומה שיש רברי הבורא הוא ספור אחת מן החובות אשד בה ירחם עליהם ויחנם, והוא שהם בענין החלוש הזה ממעוט היכולת . וכל אשר יוסיפו הספרים לוכור שהמת לא יוכל להחיות. את עצמו ולא / ממשכבו, חוסיף יכולת הבורא אצלנו נדולה, כי הוא יכול לפקוד את בני האדם ולהחיותם . ותהיה ואת הפליאה הגרולה, כמו שאמר על מעמר הר סיני (דבריס ד'), כי שאל נא לומים ראשונים אשר היו לפניך וגו" הנהיה כדבר הגרול הזה או הנשמע כמהו. וכן שאר האותות והמופתחים אשר חם נפלאים בעיני בני ארם איך היו .‏ וכן האותות העתידים נפלאים בעיניהם איך יהיו, \| כמו שאמר מי שמע כואת מי ראה כאלה, ומהם מה שאמר הכתוב, (קסלת ע') כי מי אשר יחובר אל כל החיים יש בטחון וגו' כי החיים יודעים שימותו והמתים אינם יודעים מאומה וגו נם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אבדה וגו . = ועינתי בפרוש הפסוקים האלה, והם כאשר אני מספר כי מי שיחובר אל החיים יש לו בטחון, ולכלב החי טוב מן האריה המת, והוא שהחיים יודעים שימותו, והמתים אינם יודעים מאומה, ולא נשאר להם שכר כי נשכח זכרם, ער שאהבתם ושנאתם וקנאתחם כבר אבדו כלם, וחלק אין להם עוד לעולם בדבר שיעשה תחת הגלנל . \| ואמרתי שזאת הספיקה חזקה , אפשר שנתלים בה עור מחזיקי הדעת הזה, והסתכלתי במה שיש. לפני 1% מאמר השכיעי תחייה חמתים וה, ומצאתי החכם שהקרים שהמאמרים האלה אינם רבריו על עצמו, אבל חם ספור דברי הכפילים ומה שעולה בלבם, כאשר אמר לפניו מאמר מפורש , (סס) וגם לב בני חארם מלא רע והוללות בלבבם בחייהם ,‏ ואחריו אל המתים. . ופהושו שלבות בני האדם מלאים רע והרחורים , ואמר (פס) מי אשר יבחר, כי החיים יורעים שימותו, גם אהבתם גם שנאתם גם קנאתם כבר אברה. וזה כמו שאמרה התורה (טמוס ס) ויאמר פרעה מי יי" אשר אשמע בקולו . = והוא רברי הבורא ספור מה שאמר פרעה, כן אלח המאמרים רכרו החכם ספור דברי הכסילים . ואחר שקרא החכם המאמרים האלה רע והוללות, יהיה ענין מי שהחזיק בם ראוי שלא יקביל פני שכינת בוראו, כי כבר באר כי אנשי רע והוללות לא יחיצבו לנגרו ולא. יגורו אצלו, כמו שאמר (תסליס ס') לא יגורך רע לא יחיצבו הוללים לנגד עיניך. ‏ ויחיה ענינו ענין הנכרת כפרעה אשר אמר בו , ויאמר פרעה מי יי" ושאר הפסוק . המקום יצילנו. מכל אולת. ואחר כן מצאתי הכתוםּ מפוהש במה. שוערנו בוראנ;- אבומ כאשר בני ישראל אומרים יבשו עצמותינו אבדה תקותנו , אמר להם הנביא ,כה אמר יי" אני פותח את קברותיכם והעליתי אתכם מקברותיכם עמי והבאתי אתכם אל אדמת ישראל, ונחתי רוחי בכם וגו' וירעת' .בי אני. יי (יסוקסל ל'ז). . ר"ל יערחו. אתפם, והקימוחי מה שיערתי אתכם והוא אמרו (פס) ויאמר אלי בן ארם העצמות האלה כל בית ישראל המה הנה אומרי יבשו עצמותינו וגו" לכן הנבא ואמרת אליהם הנה אני פותח את קברותיכם וגו'. ותהיה הקדמתו הנה אומרים יבשו עצמותינו, ‏ על מה שירע. שיעלה בלבנו ונחשוב בו ונאמר , איך יחיה העצמות אחר יבשם, וושיב הלחות אחר פורם ויחבר ביניהם ובין הנפש אחר הפררה . ויהיה אמרו והעליתי אתכם מקברותכם , מבאר שוזה. מוער לבני ישראל לבדם ; ויהיה: אמרו והבאתי אתכם .אל אדמת ישראל, לאמת אצלנו שוה המוער בעולם הזה, שלא נחשוב שהוא בעולם הבא . ויהיה אמרו וידעתם. כי אנ וי" בפתחי את קברותיכם ובהעלותי אתכם מקברותיכם עמי, אשר הוא כמו שנוי, שכל אחר מהם כשיחיה יתברר לו כי. הוא אשר היה חי, והוא אשר מת, והוא בעצמו אשר חיה . ויהיה : אמרו ונתתי רוחי בכם וחייתם וגו' .‏ וירעתם כי אני יי" רברתי מאמר השביעי החיית המתים 139 ועשיתי נאם יי .\| להתברר אצלנו שימי הישועה יהיה. להם אריכות בעולם הזה . ומצאתי עור ישעיהו אומר, יחיו מתיך נבלתי יקומון וגו' (ישעי' כ'ו) מסכים לזה ונאות לו, והוא שפרושו יחיו מתיך ויקומו. גויותינו, ‏ כשתאמר הקיצו ורננו שוכני. עפר, כי טל אורות טלך , ואל הארץ תפיל המתים .‏ ויחיו מתיך הוא רומה לאמרו, הנני פותח את קברותיכם, אך נבלתי יקומון הוא דומה למה' שאמר שם והעליתי אתכם מקברותיכם .‏ ומה שאמר הקיצו ורננו שוכני עפר .‏ הוא רומה לאמרו וידעתם כי אני יי' בפתחי את קברותכם .‏ כי המקיץ מספר בהקיצו מה שראה בחלומו וירע כי הוא הוא אשר היה ישן והוא אשר נעור. ואמרו כי טל אורות טלך, דומה לאמרו שם, יבשו עצמותינו אברה תקותינו נגזרנו לנו .‏ וזה הרטבה להם וחדוש לחות, אבל אורות רומז בו אל הנפש, ושם אוחה אורות רבות. ולא אמר אור אחד, בעבור הכחות הרבים אשר לה, והם ששה עשר כחות, כאשר בארתי במעשה בראשית .‏ והוא דומה למה שאמר אבדה תקותינו .‏ ומצאתי עור מאמר רניאל ורבים מישיני עפר יקיצו וגו" ( דמסל "3) .‏ וזה המאמר מחמלאך לדניאל הוא בעולם חזה בלי ספק, והוא שכל העתידות אשר הודיעו הם שבעה וארבעים פסוק. חפסוק הראשון מהם במלכות פרס, והוא אמרו (פס י"5) ועתה אמת אגיר לך הנה עור שלשה מלכים . והספיק לו פסוק אהד מפני שהיתה סוף מלכותם .. ואחר כן שלשה עשר פסוק במלכות יון, והוא מאמרו (טס). ועמר מלך גבור ער ויעש הבא אליו כרצונו . = ואחר כן עשרים ‏ פסוק במלכות רומי . \| והם מאמרו (פס) ויעש. הבא אליו ער ועשה כרצונו המלך . ואחר כן עשרה פסוקים במלכות הערב,. והם מן ועשה כרצונו המלך,. עד ובעת. ההיא יעמוד מיכאל (סס "5) .‏ ואחר כן שלשה פסוקים בישועה, ובעת ההיא יעמוד מיכאל ורבים מישיני אדמת עפר יקיצו. והמשכילים יזהירו (שס). וקצר עניניהם דניאל, מפני שכבר השלים באורם. בספר ישעיה וירמיהו ויחזקאל . ואלה השבעה וארבעים פסוק נאמרו יחד מאורע אחר מאורע על הסדר. ‏ וכמו שמלכי פרס ויון והרומיי' והערב בעולם הוה לא בבא , גם כן ורבים מישיני ארמת עפר יקיצו, בעולם הזה לא בבא . ואמרו ורבים, רוצה בו: רבּים' מרבִּים מהם . והוא כן בעבור שאמר מישוני ארמת 140 מאמר השכיעי תחיית המתים עפר, ווה כולל כל בני אדם, על כן יחד באמויו ורפים , ליחר בו בני ישראל בלבר . ומסכים לאמרו מקברותיכם עמי, ואמרו יחיו מתיך. ואמרו עפר, עד שידמה ליבשו עצמותינו, ייהיה כנגר כי טל אורות טלך. = יאמרו יקיצו לדמות להקיצו ורננו, ולהדמות אל וירעתם כי אני ייי בפתחי. את קברותיכם . \| אבל אמרו אלה לחיי עולם ואלה להרפות, אינו רוצה החלק המחויים עד שיהיה מהם עם בגן עדן ועם בגיהנם, אבל רצה החלק העם אשר בקברות . והרבים ההם אשר יקיצו, הם לחיי עולם , והאחרים אשר לא יקיצו, הם לרראון עולם .\| וכאשר מצאתי הפסוקים האלה והדומים להם, חשבתים היטב אחר כן ואמרתי, אולי יתכן לסבור בפסוקים האלה סברות אחרות, עד שישוב = ענין תחיית המתים אל ענין החיות המלכים והעמדת המלכות , וצריך להנהינם המנהג הזה, והוא שהרמת השפל מענין השפקות אל ענין הגדולה והרוממות, ידומה להרמה מן העפר. כמו שאמר (תסיס קי"נ) מקימי מעטר דל. ואמר יע אשר הרימותיך מן העפר (מ"6 י"ד) . = ורמה מי שהוא בצוק ובצרה למחים, כמו שאמר (ססליס פ"ס) במתים חפשי כמו חללים שוכני קבר ונו' ואמר עור נשכהתי כמת מלב וגו' (פס 6"5). וידמו תשועתו מהענין ההוא לתחייה, כמו שאמר אשר הראיתנו צרות רבות ורעות חשוב תחיינו וגו" (טס ע"6). ואמר עור הלא אתה תשוב חהיינו וגו' (שס פ"ס) . \| והתבוננתי עם העיון והחיוב, כי אם יתחחייב או יכשר שנסבור פרשיות האלה אשר יש בהם תחיית המתים על הררכים האלה, ער שנעתקו מפשוטם מבלי רוחק, שיביא אל זה, יתחייב. ויכשר על הררך הזה, לסבור במצות השמעיות , וההגדות הקדמוניות, ‏ והאותות הנזכרות, סברות אחרות, ער שלא ישאר מהם דבר כפשוטו, אך יעתקו אל ענינים אחרים . \| ואדמה מהם קצת מן המצות השמעיות ולא יאכל חמץ, אפשר שיסברו בו ולא יהיה ביניכם זנות מפני שרמה אותו בלחם אשר הוא חמץ שאי אפשר שלא לרבקו כאמרם (סופע 1) כלם מנאפים כמו תנור וגו" מלוש בצק עד חמצתו . ואמרו לא תבערו אש וגו' אפשר שיסברו בו אל תצאו למלחמה מפני שכבר דרמה אותה לאש, באמרו (במדכר כ"6) כי אש וצאה מהשבון להבה מקרית סיחון. ואמרו (דבריס כ"ב) לא תקח האם על הבנים. יתכן לסבור בו, כשתכבשו את מאמר השביעי תחיית המתים 11 אויביכם , לא תהרגו חזקנים עם: הבחורים . כמו שאמר (סוקע ") כשור שלמן ביח ארבאל ביום מלחמה אם עלבנים רוטשה. ער שלא תשאר מצוה שמעית. ומההנדות הקדמוניות דברי הבריאה, אמרו בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ . יחכן תקון ענין אומה מן האומות, כאשר אמר בהפסר ענין אומתינו , ראיתי את הארץ והנה חהו ובהו ואל השמים ואיןאורם (ירמי' ד') ואמר בהשבת תקונה, כי חנני בורא שמים חדשים וארץ הדשה (יסעי ס"ס). וכן יסברו בתרשא הארץ רשא עשב, שלום הגופות, כמו שאמר (סס ס"ו) ועצמותיכם כדשא תפרחנה. וכן בפרי עושה פרי, המלך חגדול, כמו שאמר (יסוקסל י"ז) בהר מרום ישראל אשתלנו ונשא ענף ועשה פרי וגו" .‏ וכן יהי מאורות . \| תורה ונביאים וחכמה, כמו שאמר (מעלי ') כי נר מצוה וחורה אור . נר לרגלי דבריך ואור לנתיבתי (תסליס קי"ט) . ער שלא תשאר בריאה ממעשה בראשית , שלא תצא מפשוטו של ענין אשר הוא הבריאה והיצירה .‏ ובספור האותות = והמופתים, יסברו-גם כן, ויבאו בני ישראל בתוך הים ביבשה, והמים להם חומה מימינם ומשמאלם , שבאו בתוך חיל פרעה , והם עומרים מימין ומשמאל יבשים . כי החיל ידומה למים, כמ שאמר בסנחריב (יסעי' י"ס) ולכן הנה יו' מעלה עליהם את מי הנהר העצומים והרבים את מלך אשור. אף בפרעה עצמו אמר, בטרם יכה פרעה את עזה, כה אמר יי" הנה מים עולים מצפון והיו לנחל שוטף (ירמי" מ" . = ויסברו בוירום השמש וירח עמר, בהראות המלכות ורוממותה, כאשר רמה הפרתה וחלשתה בבא השמש, באמרו (מיכס ג') ובאה השמש על הנביאי" וקדר עלוהם היום . \| ואמר עוד (ירפי' ט"ו) , באה שמשה בעור יומם . ואמר בתקון זה והיה אור הלבנה כאור החמה וגו" (יסעי' כ"ט). ער שלא ישאר מופת ולא אות שלא יצא מפשוטו ויבוטלו.. ‏ ועתע מי שמחייב או מכשיר לסבור בספור תחיית המתים שהם משלים, מפני שיתכן שיסברו בם ררך אחרת, שמתחייב לחייב ולהכשיר לסבור בספור מעשה בראשית ובכל האותות והמופתים וכל המצות השמעיות ער שישימם כלם משלים, כי אפשר שיסברו בם סברות, ואם יקבל זה על עצמו, יצא מכלל חורת ישראל, ואם ימאן לעשות כן, יבטל מה = שהקשה עלינו בכמוהו בתחיית המתים : 1% מאמר השביעי תחיית המתים ואחר כן התבוננתי בתורה בשירה אשר שמה לער לו על בני ישראל, כאשר אמר (דבריס ל"3) למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל .\| ומצאתי בה זכרון תחיית המחים בעת הישועה, והוא מביאה על סרר. ‏ ספר תחלה הסדו על. עצמו , באמרו (טס) הלא הוא אביך קנך הוא עשך ויכוננך , עד ודם ענב תשתה חמר . ואחר כן ספר בעטם וכחשם, וישמן ישורון ויכעט, ער מכעס בניו ובנותיו ‏ (פס) = \|אהר.ם פפה קצפו עליהם וענשו להם, באמרו (סס) ויאמר אסתירה פני מהם אשביתה מאנוש זכרם . \| ואחר כן ספר חמלתו עלוהם. בנבור האויב עליהם והתרומתו, באמרו (סס) לולא כעם אויב אגור. \| ומה שעחר לאויב מן הנקמה והשלום, באמרו (פס) הלא הוא כמום עמרי .‏ ומרחמיו: על עמו בעת רוב חולשתו ומיעוט יכלתו, באמרו (פס) כי ידין יי' עמו, ער יהי עליכם סתרה . \| ואחר כן יעד בהגלותו להצילו ולנאול אותו, באמרו (סס) ראו עחה כי אני אני הוא . \| והשיב בזה על ארבעת מיני המכחישים . הראשונים מהם מי שאמר כי אין בורא . השיב עליהם באמרו, ראו עתה כי אני אני הוא . \| ומהם מי שאמר שהוא בורא אך שתף עמו . \| השיב עליו. ואין אלהים עמרי . והשלישי מי שהכחיש תחיית המתים . השיב עליהס באמרו, אני אמית ואחיה . ובעבור שירע שיהיה מי שיאמר, כי רוצה באמרו אני אמיח ואחיה שהוא ממית דור ומחיה. דור אהר אחריו, חבר אליו מחצתי ואני ארפא, לברר אצלנו כי כאשר הנרפא הוא אשר מחץ כן המחויה הוא אשר המית . והרביעי מי שהכחיש החשבון והענש . \| השיב עליו באמרו, ואין מידי מציל . \| ואחר כן סרר שאר עניני הישועה, באמרו אם שנותי ברק הרבי .‏ אשכיר חצי טרם. \ הרנינו גיים עמ ופפ) בעולם הזה, כאשר פרשתי ובארתי : ואחר כן לא נמנעתי מחקור במוצא הר', אשר הוא העחקת הנביאים וקבלת החכמים . אמרתי אולי אמצא בו תשובה על תחיית המתים, כי רבריהם' ו"ל מלאים מזכרה וספורה, וראיתי לוכור מהם רברים מעטים, תהיה כמוכרת לוה בעבור מה שרבו, ומשאלות המלכים להם על הענין הזה, והשיב כל אחר מהם כפי רעתו מה ששאלו אותם עמי ארץ שבעמנו, והשיבו אוחם על ררכים רבים .‏ אבל אומר, מפני מאמר השביעי תהיית המתים 143 שאמר הכתוב (מלטכי ג') חנה אני שולח לכם את אליה הנביא. ואמר עוד (מיכס ס') והקימונו עליו שבעה רועים ושמנה נסיכי ארם . שאלו על אלה הז' רועים מי הם? ואמרו קבלנו, רוד באמצע, שת ומתושלח מימינו, אברהם ויצחק ויעקב ומשה משמאלו .‏ ושאלו אותם עור על ח' נסיכים מי הם? ואמר קבלנו, "ישי שאול ושמואל עמוס צפניה חזקיה אליהו ומשיח . > והנה: אמרו. בפי" שהמתים יעמרו בעת הישועה, זאמרו עור קבלנו, כי מי שימות בז' שני גוג לא יעמוד בתחיית המתים, כי היא נוהגת אצלם מנהג הקריאה הקורמת לחתונה, שמי שאוכל בה אוכל בחתונה , ומי שאינו אוכל בה אינו אוכל בחחונה, וכן אמרו אמר ר' יונה המת בז' שני גוג לא יזכה לימות המשיח, ' וסימניך ‏ רעביר פרטגמיא אכיל משתיתא .‏ ואמרו עוד. מי שכפר בתחיית המתים לא יחיה לימות המשיח, אעפ"י ששאר מעשיו טובים, מפני שהוא מרה כנג' מדה, מי שכופר בדבר מונעין אותו ממנו, כמו שהיה מענין השליש של יהורם בן אחאב, מפני שהכחיש רבר אלישע ומה שבשרם בו מהשובע אחר הרעב הודיעו שלא יהנה ממנו, אבל וראה אותו בעיניו ומשם לא יאכל, כמו שאמר הוא כפר בתחיית המתים לפיכך לא יהיה לו חלק בתחיית המתים, שכל מרותיו של הקב'ה מדה כננר מדה, שנאמר (מלכיס 3' ז') ויען השליש אשר למלך נשען על ירו את איש האלהים וגו' וואמר הנך רואה בעיניך ונו'. ואמרו עוד כי המתים יעמדו בתכריכיהם , ואמרו עתידים הצדיקים לעמוד בלבושיהם, ואין השבת בגריהם יותר קשה ' אצל השכל מהשבת גופותיהם ורוחותם. וכאשר פשט באומה הפליגו בתכריכיהם, ער שהביא זה הרבר לירי רעה גדולה , שכל מי שלא היתה ידו משגת הניח מחו וברח, עד שתקן רבן נמליאל וצוה שילבישוהו שני בגרי פשתן מגוהצין, ונהגו כל העם אחרין : = ואחר שרקדקתי אלו הרקדוקים, התעסקתי לחקור על סעיפי האמונה הזאת ופארותיה, וראיתי לכחוב ממה שנזרמן לי מהם י' שאלות, ואשיב עליה מהכתוב והשכל והקבל'. השאלה הראשונה, אם ישאל שואל מי ומי יחיו מן האומה בעת הישועה? אשיב.ואומר כל צריק ובעל תשובה. כי מי שימות מבלי תשובה \| !₪= הוא מהענושים, וכן ראוי בשכל. כי כבר הבטיח הבורא את 14 מאמר השביעי החיית המתים השב שיקבלהו, בכתובים רבים . וכבר. החחייבו כל. אלה המוערים לכל שב מרברי רו"ל, אחר שמנו מיני החטא ושמום ד' מעלו', עבר ארם על מצות עשה, ואחר כן עבר על מצות לא תעשה , ואחר כן כריתות ומיחות ב"ר, ואח"כ מי שנתחלל בו שם שמים . ואמרו אח"כ או יכול שכפרה לו מיתתו, ת"ל הנה אני פותה את קברותיכם . והנה נתחייבה. תחיית המתים לכל שב , ואני אומר כי מעט הם מבני עמנו שמתים מבלי תשובה .\| והב' הימותו אחר כן? ואשים כי לא ימותו, אבל מעתיקים אוחם מימות המשיח אל נעימות העולם הבא . ובזה ארו"ל מתים שהקב"ה עתיר קהחיותם, שוב אינן חוזרים לעפרן . והג' התכיל אוחם הארץ? ואומר שמעת שיצאה אומתינו לבני העולם אלפים ומאחים שנה, ועור יהיו כמו שנים ושלשים רור, כלרור ק"ב רבבה אנשים ונשים על דרך הקירוב . ואם נאמר אם כלם שוים וכלם יחיו, אין ממלאים מן הארץ כי אם חלק ממאה וחמשים הלק , על שנשים לכל אחר יותר מרד' אמה למקומו ולזריעתו ולדרכיו ולבהמותיו. ‏ וזולת זה כי כל אנשי הרורות יחיו מאה ועשרים רבבה בשנים ושלשים על הקירוב , יהיה הכל שלשת אלפי רבבה ושמנה מאות וארבעים. רבבה, וכאשר נגוור להם מן הארץ מאתים פרסה על מאתים, אשר הם חלק ממאה וחמשים מן הארץ, ונמדור אותם אמות בכל פרסה שלשה מילים, וכל מיל ר' אלפים אמה, וכל אמה אשר היא אמחים וחצי ושליש, יהיח לכל ארם רחב במקומו רפה אמות, ואי וה דבר יש בוה שיתבלבלו בו ההכמים . והד' אם. יכירום אנשי ביתם וקרוביהם מן החיים* . או ה הנביאים והרועים והנסיכים כשמתחייב שיכירום בני הארם, יתחייב לעמת זה שיכירו קצתחם את קצתם ושיחובר כל ארם אל שבטו, כאשר הוא. מבואר בסדור השבטים בספר יחוקאל וזולתו . \| והה' מי שימות מהם והוא סומא או מבוטל מאבריו או בשאר הפגעים והמומין מה יהיה מענינו? ואומר, שיחיה תחלה במום ההוא ער שיכירוהו בני אדם שהוא הוא, ואחר כן ירפאהו הבורה ותהיה אות גמורה.. כמ"ש רו"ל עומרין במומן ואחר כן מתרפאין, אמרו ועל כן הקדים אני אמית ואחיה מחצתי ואני ארפא .\| וכבר אמרו או תפקחנה עיני עורים ואזני חרשים תפתחנה אז ירלג כאיל פסה ותרון לשוןאלם (ישעי" ג ס) מאמר השביעי תחיית המתים 165 והששית אם יאכלון וישתון וישאו נשים? ואומר כן, כמו שבן הצרפית אשר החיהו הבורא על ירי אליהו, ובן השונמית על ידי אלישע, אכלו ושתו, ויתכן שנשאו נשים . והשביעית איך יעתקו אל העול' הבא אשר אין בו אכילה ולא בעילה וכבר נהגו בם בעולם הזה ויחיו? ואומר, כמו שנהג משה רבינו עליו השלום האכילה והשתיה והבעילה, ועמד בלעדיהם \| ארבעים : יום בהר פיני שלשה פעמים וחיה, כמו שכתוב בחורה . והשמינית כיון שהמחויים בימי הישועה הם מונחים לבחירתם בעבורה שמא יבחרו במרי ולא יחיו בעולם הגמול? אשיב בזה, שמשיבים כל עמנו המון המאמינים בענין הצריקים בעולם הבא, כיון שהם בוחרים בעבודה ולא במרי שמא יבחרו במרי? ואומר, כי היודע מה שיהיה קודם שיהיה, לא הבטיח הצריקים שבעולם הבא בגמול המתמיד אלא לרעתו, שהם בוחרים בעבורה ולא במרי, כן אומר אחר שהוא יודרע מה שיהיה, לא הבטיח תחיית המתים לצריקי ישראל, ער שירע כי בימות המשיח יבחרו בעבורה לא במרי. והתשיעית, אם וש להם על העבודה ההיא אשר בימות המשיה גמול? ואומר כן, כאשר יש לצריקים בעולם הזה גמול עבורתם, כן יהיה לאנשי ימות המשיח גמול על עבורחם, שלא יתכן שתהיה עבורה שאין עמה גמול . וכאשר יש שם לצריקים תוספת על מה שראוי לוכיותם הקודמים, כן מה שיעשו בימות המשיח תוספת על מה שראוי לוכיותם הקודמות. והשאלה העשירית על העם אשר בהם הישועה בחייהם, \| מה יהיה מענינם ? וכן הילודים בזמן הישועה? ואשיב, בעבור שהכתוב לא דבר בזה ולא רבותינו לא קבלו בוה קבלה, נחלקו בוה על שלשה דרכים. יש מי שאומר שאין מתים כלל, ונתלה באמרו . בלע המות לנצח . \| ויש מי שאומר ימותו ויחיו כרי להשתוות עם המחויים ההם. ויש מי שאומר יחיו שנים רבות וימותו ולא יחיו עד העולם הבא . ולבי (סלכסיס ייסירך) נוטה אל זה המאמר השלישי, מפני שלא מצאתי תחיית המתים הובטהה בימי הישועה, אלא למי שהיה בגלות. ולא ראיתי להוסיף על זה רבר מלבי, כל שכן שהעלה בתחיית המתים אשר מתו בנלות, היא שלא תמנע מהם זאת הישועה הגרולה , אבל מי שראה אותה מן החיים והישרים, כבר הגיע לחפצו. אך ימיהם 0-0 ות 150 146 מאמך השביעי תחיית המתים יהיו ארוכים, כגון ארבע מאות שנה וחמש מאות שנה, עד שיהיה המת בן מאתים בדור ההוא, כמ שמת בדור הזה בן עשרים, כמו שאמר (שעי' ס"ס) כי הנער בן מאה שנה ימות והחוטא בן מאה שנה יקולל . \ ומי שחטא על בני אדם והוא בן מאה שנה יקולל, ויהיו הימים. כימי הבנינים והנטעים הגדולים, כמו שאמר (שס) לא יבנו ואחר ישב לא יטעו ואחר ואכל בי כימי העץ ימי עמי וגו" . \| וכאשר עמדתי על הרברים האלה , רציתים בלבי לאמונה, וכתבתים על ספר להיות לבני ישראל לבטחון, והוא. שראיתי שהאומה תחישב בהם בעבור שבעה דברים .\| מפני שתהיית המתים אות גדולה מאותות הבורא הנגלות , ובבטחון בהיותחה תוספת בהאמין ביכלתו,. וכי כל הנביאים מתקבצים בה . והנה אנחנו היום מתאוים לראות אחר מהם, כל שכן כלם, וכל המלכים הצדיקים והחכמים הגדולים מתקבצים בה, עוד אשר אנחנו נכספים לראות אחד . מהם, ושקרובי כל אחד מהם אשר התאבל עליהם ודאג להם, יחברם ויראה הבן אביו, והאח אחיו, והאוהב אוהבו, והחכם תלמידו. ושאר חקרובים . והרבה לדברי הנפש אשר הנפשות חלויות בהם, יגלו לנו כשיחיו . ויספרו לנו מה שעבר ומה שהיה, מאיכות ענין מוחם ושכרם וקומִם .‏ ושכל דורות בָנִי ישראל אשר הם הרבבות אשר הקדמתי וכרם, ובאו יהר ויהיה לקבוצם ההוד וההרר הגדול . ושהוא. סבה מחיבת להאמיו בעולם הבא יותר, שנאמר כמו שיתקיים זה המוער, יחקימו כל מועדי העולם הבא, ונקוה אוחם על דרך הבחינה . כמו שאמר (סס כ"ס) ביום ההוא הנה אלהינו זה קוינו. לו ויושיענו . . ומה נכבר מועד, יתקבצו בו כל. אלה הטובות הגדולות . = ואלה הטובות חייבו אותי לקיים אמתתו, ולהועיל לאומה ולהישירה בו ובקשתי שאזכה להיו מן הרואים בחיות או בהחיות גמול על הישירי ויחברך האל הנאמן במועריו וישתבח : נשלם המאמר הָּשביעי מן הספר: / * / מאמר השמינגי גאולה אחרונה 117 המאמר השמיני בגאלה האחרונה : אמר יהודהח בן שאול, אמר המהבר, הודיענו אלהינו על פי נביאיו שינאלנו קהל בני ישראל מן העוני אשר אנחנובו, \| ויקבץ נפוצותינו ממזרח וממערב מצפון וים, ויביאנו אל עיר קדשנו וישכיננו , ונהיה סגולתו. ונהלתו . \| כאמרו. (וכרי" ק') חנני מושיע את עמי מארץ מזרח ומארץ מבוא השמש והבאתי אותם ושכנו בתוך ירושלים . והרחיבו נביאיו בענין הוה, ער שכתבו בו ספרים רבים . ולא הגיעתנו הידיעה הזאת מהנביאים האחרונים בלבר, אבל מהנביא הראשון מרע"ה , עמרנו על המועד חזה, שאמר בתורה (דבריס ל'), ושב יי' אלהיך את שבותך ורחמך . ושאר מה שכתוב בפרשה עד סופה. והעמיהו האותות והמופתים על זה וקבלנוהו . \| והסתכלתי בענין הזה בדרך העיון, ולא היה בו דבר שצריך לרקרק ולחלק, כי אם ענין אחד אזכור אותו באמצע המאמר הזה. אבל שרש הגאולה הוא חייב מפנים רבים, מהם קיום אותות משה אשר החל ובשר בהם . והאותות אשר יתקיימו לישעיה, ‏ וזולתו מחנביאים אשר בשרו בהם, ושהשולח אותם משלימם כלי ספק. כמו שאמר (יסעי' מד) מקים דבר עבדו ועצת מלאכיו ישלים . ומהם שהוא צדיק לא יעול. וכבר הביא על האומה הגולה \| הגדולה הזאת אצלנו הארוכה, ובלי ספק כי קצתה לענש , וקצתה לנסיון, ולכל אחר משני הענינים מדה בתכלי', ולא יתכן שיהיה באין חכלית .‏ וכאשר תכלה, יתחייב שירפו מאלה, ושישלם גמול אלה . \| כמו שאמר (סס 5) כי נרצה עונה כי לקהה מיד יו' כפלים בכל חטאתיה. ומהם שחו' נאמן בכל מועדיו, יקים דברו ויעמיר מצותו, כמו שאמר (שס) יבש חציר נבל ציץ ודבר אלהינו יקום לעולם . \| ומהם שנקיש המועדים האלה למוער הראשון שיעדנו בהיותנו במצרים, שיערדנו שירין את לוחצינו ומעבידינו ושיתן לנו רכוש גדול בלב'. והוא אמרו (ברסעית ט"ו) וגם את הגוי אשר יעבודודן אנכי ואחרי כן יצאו ברכוש גרול . וכבר ראו עינינו מה שעשה לנו מקריעת ים סוף והמן והשלו, ומעמד הר סיני ועמידת השמש והדומה לזה. ‏ כל שכן שיעהנו 10* 148 מאמר השמיני גאולה אחרונה ברברים הגרולים העצומים מהטובה וההצלחה והגדולה והנצח והכבוד, אשר שמם כפל מה שהגיענו מן העוני והשפלות. כאמרו (ישעי ס"ל) תחת בשתכם משנה וכלמה ירונו חלקם לכן בארצם משנה יירשו. ורמה מה שעבר עלינו לרגע קטון, ומה שיגמלנו עליו רחמיו הגדולים .‏ כמ"ש (פס ;"ד) ברגע קטון עזבתיך וברחמים גדולים אקבצך. ועל הנפיון והבחינה במה שעבר , הוא עתיד לעשות לנו כפלים על מה שיערנו , מה שלא יוכל לספרו מהרה . כמו שאמר (דבריס ל') והטיבך והרבך מאבותיך. ובעבו' זה שונה לנו זכר יציאת מצרים במקומות רבים מהחורה, ומזכירנו מה שראינוהו . ואם נשאר דבר ממה שעשה לנו בגלות מצרים שלא הזכירו בפי' בגאולה הזאת, הוא נכנם תחת מאמרו (מיכס 1') כימי צאחך מארץ מצרים אראנו נפלאות . ועל כן אנחנו סובלים ומיחלים מה שיערנו, לא נקוץ ולא נקצוף, אך נוסיף חוזק ואומץ, כמו שאמר (ססליס לו חזקו ויאמץ לבבכם כל המיחלים לי" . \| ומי שרואה אותנו בענין הוה הוא תמה עלינו, או חושב אותנו לכסילים, מפני שלא נסה כאשר נסינו ולא האמין כאשר האמננו, והוא כמי שלא ראה זריעת חחטה, וכשהוא רואה מי שמשליך אוחה בבקעת האדמה \| לצמוח , יחזיקנו לכסיל .‏ ואיננו מכיר כי הוא הכסיל, אלא בעת הקציר כשתשוב המרה עשרים או שלשים . וכן רמה הכחוב ואמר (שס קל"ו) הזורעים ברמעה ברנה יקצורו . וכמו מי שלא ראה מעולם גדול בנים, והוא לועג למי שהוא רואה שמנדל בן וסובל כל טרחיו, ואומר אי זה דבר יקוה מזה? וכאשר יגרל וילמד החכמות ויהיה מלך וינהיג החילים, ‏ ירע הארם ההוא, כי לנפשו לעג . וברמות הענין; אשר נקוה לבן זכר, הוא מה שאמר (יסעיי ס"ו) בטרם יבא חבל לה והמליטה זכר . ואחר כן אומר ומי ששעור השמים אצלו כשיעור זרת ואל דרך הקירוב, איך יקשה לשלוח הנבואה אלינו מחם ? ומי שמרת המים אצלו כפרישת כף, איך יקשה עליו לקבץ פזורנו מתוכם? ומי שעפר הארץ אצלו כרבר מרור, איך לא יהיה נקל אצלו לקבץ נרחנו מאפסיה ? ומי שההרים אצלו כדבר השקול, איך לא יהיה קרוב אצלו לבנות הר קרשנו? ועל כן קדם בתחלת הנחמות מי מדר בשעלו מים וגו' (פס מ) .‏ ומי שכל הגוים . אצלו נטפי מים מהרלי, וכאבק המאזנים, איך לא ישפילם מאמר השמיני גאולה אחרונה 149 לפנינו? כמו שאמר (שס) הן גוים כמר מדלי וכשחק מאזנים נחשבו . = ומי שנעירתם מן הארץ אצלו כאשר נקבץ כנפות האמתחת וננער אותה, כמו שאמר (שיוכ ‏ 5"ס) לאחוו בכנפו' האר' וינערו רשעים ממנה . ואלו הייתי אומר מי שברא דבר לא מדבר היה מספיק לי בזה, אך הצעתי אלה העניני' מפני שהציעם הוא ית', ולא יתכן שנעלה על לבנו שאיננו יָורע מה \| שאנחנו בו, ולא שאינו נפרע לנו, ולא שאיננו מרחם . = וכמו שהוכיחנו ואמר, (שעי' פס) למה תאמר יעקב ותדבר. ישראל נסתרה דרכי מיי" ונו' . = ולא שאיננו יכול להושיענו ולשמוע תפלתנו, כמו שאמר (טס כט) הן לא קצרה יד יי' מהושיע ונו' . ולא שמאפנו ועזבנו , אך כמו שאמר (דבריס ד') כי אל רחום יי" אלהיך לא ירפך ולא יעובך : אבל (ירחמך. האל) הדבר אשר נאמין, שהוא שם לשעבורנו ב' זמנים, אחר מהם זמן התשובה , והב' זמן הקץ . ואי זה מהם שיקרים תתחייב בו הגאולה , ואם תשלם תשובתנו אין מביטין אל חקץ, אבל יהיה כמו שאמר הכתוב בתורה (סס) וחיה כי יבאו אליך כל הרברים האלה הברכה והקללה ושבת. עד י" אלהיך ושמעת בקולו ושב יי אלהיך ונו' . \| ושאר היי פסוקים . ואם תקצר תשובתנו, נעמור עד השלמת הקץ , ויהיה קצחנו ענושי* וקצתנו מנוסי', כאשר הוא ידוע בכל רעה שתבא בכלל בכל חלקי הזמן:, ברעב והחרב והרבר , שיהיו קצת בני אדם ענושים בהם, וקצתם מנוסים, ער שהמבול לא נמלט שלא היה בו עוללים וטף מנוסים ונשכרים . וכמו שאין אצלי ספק שאבותינו במצרים היו בהם צדיקים רבים ועמדו בנסיון עד שנשלם הקץ ההוא . על כן אל יאמר לנו אומר אלו היו בכם צריקים היחה באה לכם הגאולה, כי הנה משה ואהרן ומרים , עמדו בשעבור יותר משמנים שנה עד שנשלם הקץ, וכמוהם מהצריקים . וצריך שאזכור מדת הקץ ואומר, שאלהינו יתברך הראה לנביאו דניאל שלשה מלאכים, האחד מהם עומר ממעל למי הרקל, והשנים האחרים עומדים על שתי השפתות, ושואלים את העומר למעלה מהמים, מתי תהיה הגאולה? והוא אמרו (דניסל "5) ראיתי אני דניאל והנה שנים אחרים עומדים, אחד הנה לשפת היאור ואחד הנה לשפת היאור. והחל המלאך העומר ממעל למימי היאור, ונשבע על קץ שקבעו, אעפ"י שלא 0 מאמר השמיני גאולה אחרונה שלא שאל ממנו להשבע , ואמ'רניאל (סס), ואשמע את האיש לבוש הבדים אשר ממעל למימי היאור, וירם ימינו ושמאלו אל השמים" וישבע בחי העולם כי למוער מוערים וחצי . = ושני המלאכים שמעו ממנו מוער מוערי", והספיק להם בזה וכאלו ירעו פירושו, אבל רניאל לא ירע מה פירוש מוער מוערים וחצי, ושאל הוא את המלאך העומד ממעל למימי היאור על זה . כמו שאמר (סס) ואני שמעתי ולא אבין ואומרה ארני מה אחרית אלה ? והחל המלאך עור והקדים לו העלה אשר בעבורה סתם הדבר קורם שיפרש לו המענה, ואמר לו סתמתי הרבר כדי שלא יעמדו עליו הפתאים והכסילים ויקוצו, כי אינם מתאוים ויראים. מה שהחכמים מתאוים ויראים, והוא גמול העולם הבאה, חיים המתמירים . אבל הם מתאוים מהרה מלכות העולם וכבודו . אבל החכמים יעמרו עליו, כמו שאמר (שס) לך רניאל כי סתומים והתומי' הרברים ונו' .‏ יתבררו ויתלבנו ויצרפו רבים ונו'. ואחר כן פירש אותו לו שהם אלף ושלש מאות ושלשוי וחמש שנה . כאמרו (פס) אשרי המחכה ויגיע לימים אלף שלש מאו' ושלשים וחמשה . ומלת ימים, תקופת שנה . כמו שאמרה התורה, (ויקהס כ"ס) ימים תחיה גאולתו . \| וסמך לו, ואם לא יגאל ער מלאת לו שנה חמימה . ומצאנו כל קץ ששם 9 אותו \| למלחמה מן הממלכות, הם שנים לא ימים .‏ ויש שיוכרם השנים, והיה מקץ שבעים שנה יפקור יי" את צור (ירמי' כ"ד) . ואמר עוד, מקץ ארבעים שנה אקבץ את מצרים (יסזקסל כ"ט) . ויש שיוכרם בלשון ימים והם שנים כמו שאמר ליחזקאל ואני נחתי לך את עונם למספר ימים שלש מאות וחשעים יום (סס ד') . וקבץ לשון שנים ולשון יום, הראה בזה כי ימים הם שנים, וכן במקום הזה .‏ ורניאל הבין איך היה פירוש מוער מועדים וחצי אלף ושלש מאות ושלשים וחמשושנה, ולא הוסיף לשאול ואנחנו (ייפירך 560) צריכים לחשתדל ולחקור על פירוש מוער מוערים וחצי, עד שיהיו כמו אלף ושלש מאות ושלשים וחמש שנה . = כי אמרו למועד איננו כי אם לשמוש הדברים, כאמרך (טמוס כ"נ) למועד חרש האביב .‏ והעקר מועדים וחצי . \| והקרתי ומצאתי זה מסכים שנאמין, שהוא רוצה במאמר מוערים, שני מלכות ישראל, ויהיה הקץ כשני מלכותם והצים בלי ספק . והוא. שכל עתי המלכות שמנה מאמר חשמיני גאולה אחרונה 1 מאות ותשעים שנה, ת"פ קודם בנין הבית, ות"י בבית, וחצים חמ"ה , יהיה הכל אלף ושלש מאות ושלשים וחמש בלי תוספת ובלי חסרון . = ויהיה אמרו, (דניסל "3) ומעת הוסר התמיד ולתת שקוץ שומם ימים אלף מאתים ותשעים :\| מעת מאורע שאירע בבית שני בתחלת בנינו, תהיה אחר העת אשר אמר בו \| המאמר. הזה לרניאל, חמש וארבעים שנה . ויהיה אמרו (פס ס') עד ערב בקר אלפים ושלש מאות ונצרק קדש . צריך שיקח ממנה החצי, מפני שהציע הימים ושמם לילה ויום, ויהיה ההצי אלף וק"ן .‏ ויהיה זה מאחר העת אשר נאמר בו לרניאל המאמר הזה קפ"ה, יגיע סוף הג' זמנים אל שנה א' בעצמה". ‏ ואחר כן אומר, ובעבור הדמות הספק בשלשה הזמנים בקץ הזה המושם לשעבודנו זה, שם אלהינו בשני קצי השני שעבודים הראשונים הדמות הספק גם כן, שלא נחשו' שהספק אירע בקץ הזה לברו, מפני שאינו אמת. וכאשר נראה שני הקצים הקודמים אשר כבר ירענו אמתם, נמצא בהם כמו זה, יסור הספק מלבותינו .‏ ואבאר זה ואומר, שהספק בשעבוד מצרים הוא, שפעם הוא ארבע מאות שנה , גרות זרע אברהם ועברדותם וענוים, כמו שאמר (ברפפים כ"ו) כי גר יהיה : זרעך בארץ לא להם ועברום וענו אותם ארבע מאזת שנה . וזה מעת שנולר יצחק . זפעם הוא ארבע מאות ושלשים שנה, יכנסו בהם שני גרות אברהם, כי יציאת אברהם מחרן אל ארץ כנען מפורשת, ויציאתו אל חרן איננה מפורשת, ותהיה גרות אברהם שלשים שנה .\| כמו שאמר, (סמוס י"ב) ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה . אבל איך נקרא אברהם בני ישראל ? ואיך נקראו חרן וארץ כנען מצרים? יש להם פירושים אין זה מקומו . ועם זה כל מה שישבו במצרים ר"י שנה, ולא יוכל אדרם לאמר שישבו שם ארבע מאות שנה, בעבור שימי קהת ועמרם ומשה מונעים, ‏ ואין זה מקום באורו . וכבר שבו שלשה זמנים, ארבע מאות, וארבע מאות ושלשים, ומאחים ועשר שנים . אבל שעבוד בבל יש לו שני זמנים . האחר נ"ב שנה, והוא אמרו (ירפי' כ"ט) לפי מלאת לבבל שבעים שנה אפקוד אתכם . והשני שבעים שנה, והוא אמרו (בדניסל ט') למלאת לחרבות ירושלים שבעים שנה, והיה בין מלכות בבל וחרבן ירושלים ל \| מאמר השמיני גאולה. אחרונה' שמנה עשר שנה . כמו שנאמר, (מ"3 כ"ס) ובחדש החמישי . בעשור לחדש היא שנת תשע עשרה שנה למלך נבוכדנצר . והוא כמו שנים וחמשים ער מלכות כורש, ונתן להם רשות לבנות, ובנו בשנה ההיא . ושבתה מלאכת הכבנין י"ז שנה, ער השלמת השבעים . כמו שאמר, (עורס ד') בטילת עבירת בית אלהא די בירושלם והות בטלא עד שנת תרתין למלכות דריוש.. וכאשר לא הויק בקץ הראשון השתנות שלשה זמנים, ארבע מאות, ואהבע מאות ושלשים,. ורי, ולא הזיק בקץ השני השתנות שני זמנים, נ"ב, וע', כן לא יויק בקץ השלישי השתנות שלשה זמנים, אלף ומאה וחמשים , ואלף ור"צ, ואלף ושלש מאות ול"ה . \| בעבור שחנן אלהים את עמו מהחכמה. מה שופטרו, בח הכה \| וכיון שפרשתי הקצים האלו ובארתים, אומר עחה, כבר ידענו' שאם לא תשלם תשובתנו נעמוד ער השלמת הקץ, ואם ישלם הקץ קודם שנשוב לא יתכן שתהיה הישועה ואנחנו חוטאים, שהוא הגלנו מפני חטאינו, וכאשר ארך גלותינו ולא שבנו, ישיבנו קורם שנתקן ? יהיה זה בשוא . אבל קדמוננו ז"ל קבלו, שתקראנה אותנו צרות רבות ורעות, שנבחר בעבורם התשובה, ונהיה ראויים להגאל . והוא מה שאמרו, אם ישראל עושין תשובה נגאלין, ואם לאו, הקדוש ברוך הוא מעמיר עליהם מלך , שגזרותיו קשות כהמן, והם עושין תשובה ונגאלין . ואמרו שסבת זה, עמירת איש מבני יוסף בהר הגליל, ויתקבצו אלין אנשים מבני עמנו, וילך אל בית המקדש אחר שיהיה ברשות ארום , ויעמור שם עמם זמן , ואחר כן יעלה עליהם מלך ששמו ארמילום, וילחם בה וילכוד העיר ויהרג וישבה ויענה, ויהיה. האיש אשר משבט יוסף, בכלל ההרוגים, ויהיו עמנו בצרות גרולות, והקשה שבצרות הפסר ענינם עם כל המלכיות והתבאשם בם, ער שיגרשום אל המדברות, ער אשר ירעבו ויצמאו. ומחוזק הצרות המוצאות , יצאו רבים מהם מתורת', וישארו הנשארים המתבררים המזוקקים, ואז יראה להם אליהו וחבא הגאולה : \| ואחךר ששמעתי אלה הצרות , התבוננתי בכתוב , ומצאתי בו מקום לכל.דבר מהם . ותחלתם שארום יכבשו בית המקרש בעת הגאול', . יאמר בו. (עונלי' 6'): ועלו מושיעים. בהר. ציון מאמר השמיני גאולה אחרונה 13 לשפוט את הר עשו . ושילחם בם אחד מבני רחל, אמר בזה, (ירמי' מ"ט) לכן שמעו עצת יי' אשר יעץ על אדום ומחשבותיו אשר חשב על יושבי. תיטן אם לא יפחבום צעירי הצאן . ושאנשים מעטים מן האומה יתקבצו אליו לא רבים, אמר בו , (שס ג') ולקחתי אתפכם אחר מעיר ושנים ממשפחה * ושהעולה עליהם יחפשם וישבם ויהרגם, אמר בו (וכר* י"ד) הנה יום = בא ליו' וחולק שללך בקרבך ואספתי את כל הגוים אל ירושלים למלחמה ונלכרה. העיר ונשסו הבתים . ושהאיש אשר מלך \| יהיה מן הנהרגים ויבכו לו ויספדוהו, אמר בו (טס י"3) והביטו אלי את אשר רקרו וספרו עליו כמספר על היחיר . ושאר הענין ושצרה גדולה תמצא האומה בעת ההיא, אמר בו (דני5ל י"ב) והיתה עת צרה אשר לא נהיתה מהיות גוי עד היום ההוא . וששנאה גדולה תתחדש בין רבים מהם \בין האומות, עד שיגרשום אל המדברות הרבים . אמור בו (יסוקסל ל) והבאתי אתכם אל מדבר העמים ונשפטתי אתכם שם . ושירעבו ושיצמאו ויתענו כאשר אירע לאבותיהם, אמר אחריו (טס) ונשפטתי אתכם שם פנים אל פנים כאשר נשפטתי את אבותיכם .‏ ושיחבררו שם ויבחנו איך סבלם וחוזק אמונתם . אמר אחריו (קס) והעברתי אתכם תחת השבט והבאתי אתכם במסורת הברית . ושאלה הדברים גורמים למי שאמונתו חלושה לצאת מדחו, שיאמר, זה הוא אשר היינו מקוים? וזה הוא אשר הגיע אלינו ממנו + אמר בו אהריו (סס) וברותי מכם המורדים והפושעים בי . ושהנשאר יראה להם אליהו וישיב את לבבם , אמר בו (מלסכי ג') הנה אנכי שולח לכם את אליה הנביא והשיב לב אבות על בנים .‏ והנה עניני הדברים האלה מפורשים במקרא. והוסיפו לנו הקדמונים שסררום דבר אחרי רבר כאשר נכתבו . וישתחבח מי שהגביר חסרו עלינו! בהקדמת זכרון הצרות האלה, שלא תפגענה אותנו פתאום ותיאשנה אותנו, ובהתהדשם אמר עור (יסעי' כ"ד) מכנף הארץ זמירות שמענו. עד סוף הפרשה . ואומר אחרי זה, כי על שני הענינים יחר, ר"ל אם לא נחזור בתשובה ויהיו המאורעים של בן יוסף, ואם נחזור בתשובה ולא יהיו, יראה לנו משיה ּ דור פתאום. ואם. יהיה משיח בן יוסף קודם לו, יהיה כשליח לו וכמתקן האומה וכמסקל הררך, כמ"ש (מללכי ג') ‏ הנני שולח. מלאכי 14 מאמר השמיני גאולה אחרונה ופנה ררך לפני . \| וכמצרף באש לבעלי החטאים הגדולים , וכמכבס בבורית לבעלי החטאים הקלים, כמו שאמר אחריו (סס) ומי מכלכל את יום בואו ומי העומר בהראותו כי הוא כאש מצרף וכבורית מכבסים . \| ואם לא יבא, ויבא בן דוד פת אום, כמ"ש (פס) ופתאום יבא אל היכלו האדון אשר אתם מבקשים . ויביא עמועם ער אשר יגיע אל ירושלים . ואם תחיה ביר \ ארמילום ,‏ יהרוג אותו ויתפשנה . והוא מה שאמר (יסזקלל כ"ס) ונתתי נקמתי בארום. ביר עמי ישראל . ואם חהיה ביר זולתו, יהיה גם כן מאדום . וכיון שלא בא בן יוסף, יפגעו מבן דוד מה שיאמץ לבם וירפא שכרם ויגביה נפשם, כמ"ש (יסעי" ס"6) רוה יי' אלהים עלי יען משח יי אותי לבשר ענוים שלחני לחבוש לנשברי לב לקרא לשבוים דרור וגו' לקרא שנת רצון ליי .\| ופירש הנה מיני הגמול מהגדולה והכבור וחתפארת, באמרו אחריו (טס) לשום לאבילי ציון לתת להם פאר תחת אפר . ויושיבו הארץ וישכנו בה, כמו שאמר אחריו (פס) ובנו ממך חרבות עולם . \| או ישמעו אנשי גוג את שמע בן דוד ועמו, וטוב ארצם ורוב הונם , ושהם יושבים לבטח בלו מבצר ובלי. חומה והדומה לזה, יעלה בלבבם לתפשה כמו שאמר בגוג (יסוקלל כ"ס) ואמרת אעלה על ארץ פרזות אבא השוקטים יושבי לבטח כלם יושבים באין חומה ובריה ורלתים אין להם . ויקבוץ אליו עם רב מאומות רבות , ויעבור בארצות רבות ער שיגיע אליהם, כמו שאמר (פס ) ובאת. ממקומך מירכתי צפון אתה ועמים רבים אתך . = ויהיו הנקבצים אליו שני מינים, האחד מהם רשעים גדולים מתמכרים למות, והשני עם מתקנים להכנס בתורת ישראל . והמומתים הם אשר אמר בם (יוטל ד') וקבצתי את כל הגוים והורדתים אל עמק יהושפט . ואמר עוד (פס) קראו זאת בגוים קדשו מלחמה .: כותו אתיכם להרבות . עושו ובואו כל הגוים. יעורו ויעלו הגוים. שלחו מגל כי בשל קציר. המונים חמונים בעמק החרוץ . והמתקנים הם אשר אמר בהם (פניס ג') כי או אהפוך אל עמים שפה ברורה לקרא. כלם בשם יו וגו" .‏ ויבאו על הרשעים ביום ההוא, ארבעה מינים מן המנפות . קצתם ימותו במה שימטר עליהם אש וגפרית ואבנים, כמו שאמר (יסוק6ל כ"ס) ונשם שוטף ואבני אלגביש אש וגפרית וגו' .‏ וקצתם ימותו בחרב איש ברעהו, מאמר השמיני גאולה אחרונה ּ( 15 כמו שאמר (טס) וקראתי עליו לכל הרי חרב נאם יי' אלהים ונו' . = וקצחם ימותו שימק בשרו ויתפרדו אבריו, כמו שאמר = \| (כרי' י"ד) וזאת תהיה המגפה אשר יגוף יי וגו" המק בשרו והוא עומד על רגליו .‏ עד שאם יבא אהד מהם להחזיק ידו ביד רעהו תעלה בידו, כמו שאמר (פס) וההזיקו איש יר רעהו ועלתה ידו על יר רעהו, והשאר יהיה בהם סימני מכות שתבאנה עליהם .‏ כנקירת עין, ונדיעת אף, וכריתת אצבע . ויצאו אל קצוי הארצות, ויספרו מה שראו . כמו שאמר (פס) ושמתי בהם אות ושלחתי מהם פלטים אל הגוים . \| והמתקנים גם כן על ארבעה מינים, מהם מי שיעבור את בני ישראל בבתיהם, והם הגרולים . \| כמו שאמר (שע" מ"ט) והיו מלכים אומניך ושרותיהם מניקותיך . ומהם מי שיעבוד אוחם בעבודת המרינות והכפרים, כמו שאמר (שס מ"ד) בית ישראל על אדמת ה' - לעבדים ולשפחות * ומהם מי שיעבדום בשדות ובמרברות, כמו שאמר (טס ס"5) ועמרו זרים ורעו צאנכם ובני נכר אכריכם וכורמיכם .‏ והשאר ישובו אל ארמתם, והם תחת יר ישראל, וינזור עליהם בן רוד לבא בכל שנה לחוג את חג הסכות . כמו שאמר (וכרי י"ד) והיה כל הנותר מכל הגוים הבאים על ירושלים ועלו מרי שנה בשנה להשתחות למלך יי' צבאות וגו' . = וכל אומה שלא תחוג בו לא ירד עליהם מטר, כמו שאמר (פס) ' והיה אשר לא יעלה מכל משפחות הארץ אל ירושלים וגו' . ואם יאמרו המצרים אנחנו אין אנחנו צריכים למטר, כי יאורנו משקה את ארצנו, לא יעלה יאורם, כמו שאמר (שס) ואם משפחת מצרים לא תעלה ולא באה ונו' .‏ ואז יראו האומות כי הדבר הגדול שיוכלו להתקרב אל בן דור, הוא שישאו אליו מי שהוא מעמו למנחה. כמו שאמר (יטעי' י"ד) ולקחום עמים והביאום אל מקומם . \| וכל אומה תעשה בזה כפי יכלתה, כי עשיריהם ישאו בני ישראל על הסוסים ובפרדים ובצבים ובכירכרות דרך גרולה וכבור, כמ"ש (פס ס"ו) והביאו את כל אחיכם מכל הגוים מנחה ליי וגו'. והעניים שבהם ישאו על כתפיהם, ובניהם בחצנם כמו שאמר (שס מ ע) והביאו בניך בחצן וגו" . = ומי שיהיה מהם ביניהם באיי הים, ישאו אותם בספינות עם כסף ווהב, כמו שאמר (טס ס) כי לי איים יקוו ואניוח תרשיש וגו' . ומי שיהיה מהם בארץ כוש, ישאו אותם 156 מאמר השמיני גאולה אחרונח בארבו' של גומא ער שיניעו למצרים, כי במקו' הגבוה הר יוצא במים לא יוכלו. הדוגיות לעבור בו שלא ישברו, אך ארבות הגומא העשוים בשעוה, אם יגעו בהר תכפף ולא תשבר. כמו שאמר (סס י"ס) הוי ארץ צלצל כנפי* אשר מעבר לנהרי כוש: וענין צלצל כנפים שארצותם מסככים ונסתרים מהרבה בני אדם . ואמר (פס) השולח בים צירים ובכלי נמא. ואמר בסוף הפרשה, בעת. ההיא יובל שי לה' צבאות וגו' .‏ ואמר. (פפניס ג'). מעבר לנהרי כוש עתרי בת פוצי יובילון מנחתי . ומי שנשאר במדברות מישראל או במקן' שאין שם מי שישאנו מן האומות, ‏ יביאהו אלהינו במהרה, כאלו העבים נושאים אותו. כמו שאמר (יסעי' ס') מי אלה כעב תעופנה .‏ או כאלו הוא עוף, כמו שאמר (טס) וכיונים אל ארובותיהם . \| או כאלו הרוחות נושאות אותו, כמו שאמר (סס מ"ג) אומר לצפון תני ולתימן אל תכלאי וגו' . וכאשר יתקבצו החיים מישראל המאמינים כאשר זכרתי, תהיה אז תחית המתים, כאשר בארתי במאמר הקודם לוה .‏ ויחיה בן יוסף בראשם, כי הוא . איש צריק ומנוסה, ויגמלהו הבורא בטוב .‏ או יחדש הבורא בנין מקדשו, כמו שאמר (ססליס כ"כ) כי בנה יי ציון נראה בכבורו . והגזרות וההיכלות כאשר פרש יחזקאל בויהי בעשרים וחמש שנה לגלותנו, עב אהרית הפרשה. ובאבנים היקרות כמו שבאר ישעיהו, ( שעי" ג"ס) ושמתי כרכר שמשותיך ושעריך לאבני אקדח .\| ותתישב כל הארץ ער שלא ישאר בה מקום חרב . כמו שאמר (שס ל"ס) והיה השרב לאגם וצמאון למבועי מים . אז יראה אור השכינה זורח על בית המקדש, ער שיהיו. המאורים ננדו כהים, כי כבר פרשתי במאמר השני שהוא מאיר יותחר מכל אור, כמו שאמר (פס ס') קומי אוריי כי בא אורך וגו' . \| ער שיהיה מי שאיננו יודע דרך בית. המקרש ילך דרך האור ההוא, כי הוא מן השמים ער הארץ, כמו שאמר (סס) והלכו גוים לאורך ונו' .‏ או תחול הנבואה בתוך עמנו עד שבנינו ועברינו יתנבאו, כמו שאמר ( יפל ג') והיה אחרי כן אשפוך את רוחי על כל בשר ונבאו בניכם ובנותיכם .‏ וגם על העברים והשפחות, ער שאם ילך אחד מבני ישראל אל אחת. הארצות ויאמר כי אני מישראל, יאמרו לו אמור לנו מה יהיה למחר? או מה היה אתמל? ממה שהיה סוד אצלם, וכאשר מאמר השמיני גאולה אחרונה 117 יאמר להם, יחברר להם שהוא מישראל. כמו שאמר (יסעי"ס"ס) ונודע בגוים זרעם וצאצאיהם בעמים .‏ ויעמרו על הענין הוה כל ומי העולם, לא ישתנ' ענינם . כמו שאמר (טס מ"ס) ישראל נושע ביי' תשועת עולמים : \| ועלה בלבי, כי לא אמר המלה הזאת שהיא ער עולמי ער במקום הזה כשאר המקומות, כ"א לאמת אצלנו חוזק הישועה בחזק שמצא בלשון, ולרחות דברי מי שאומר שיש לה קץ ותכלית . = והודיענו כי העם יבחרו < בעבודה ולא במרי . כאשר הוא מפורש בפרשת ומל יי' אלהיך את לבבך, ( דכריס 5 ) ובפרשת (יסוקסל י"ס) ונתתי. לכם לב חרש, עד סופה . ובוחרים בזה בכמה פנים, האחר מפני שהם רואים אור השכינה וחול הנבואה עליהם, ושהם במלכותם בטוב ובנעימים, ואין מי שיכריחם, ואינם חסרים דבר. וכל עניניהם בהצלחה .‏ והודיענו שכל רבר וכל נגף וכל מחלה יסורו כלם מקרבנו, וכן כל אבל וכל יגון וכל שנאה. אבל יהיה להם עולם שכלו שמחה וששון, ער כאלו שמיהם וארצם התחדשו להם. כמו שבאר בפרשת (יסע" סס) כי הנני בורא שמים חדשים וארץ הדשה כי אם שישו וגילו עדי עד, וגלתי בירושלים .‏ ומה נכבר עולם כלו שמחה וששון, כלו עבורת האל ויראתו, כלו גמול ושכר טוב . ובזה אומר (ססליס קמ"ד) אשר בנינו כנטיעים מזוינו מלאים אלופינו מסובלים : ואחר הפרושים האלה ארבר על מי שהגיעני, כי ישאנשים . שנקראים יהודים , חושבים כי אלה המועדים כלם ואלה הנחמות היו כלם בבית שני ועברו, ולא נשאר מהם דבר. והוא ששמו שרשי" מופסרי' ובנו עליהם רבריהם, והם שאמרו שזאת ההפלגה שאנחנו רואים לישוע', כמו לא יבא עור שמשך וירחך לא יאסף (ושעי" ס') ואמר לא ינתש ולא יהרס לעולס, הכל הוא בתנאו אם תשלם עבורת העם . אמרו, זה רומה למה שאמר משה לישראל, (דבריס י"5) למען ירבו ימיכם וימי בניכם ונו'. וכאשר חטאן נגמרו ימיהם וסרה מלכותם . כן היו קצת המועדים האלה בבית שני וסרו, וקצתם לא היו, בעבור שחטאו. ולקחתי (ייסירך סטלסיס) מכונת רברי האנשים האלה אשר היא התנאי, והבאתיה במלאכת הרקרוק, ומצאתיה מופסרת בטלה מכמה צדרין . אחר מהם שמוערי משה פרש בם שהם על תנאי, שהוא אומר (שס) כי אם שמור תשמרון את כל המצוה 1% מאמר השמיני גאולה אחרונה הואת והוריש יי' את כל הגוים האלה . ואמר (סמוס כ'ג) והיה אם שמוע תשמעו בקולי ואיבתי את אויביך . והיה עקב תשמעון. (דבריס ג'). והדומה לזה . ואלה הנחמות אין בהם מהתנאי הזה מאומה, אבל הם מועדים פשוטים . ועוד כי משה לא די לו שהתנה על עמו באם שמור ואם שמוע, ושישיבם בהפך זה אל שכלם, ושאם לא יקיימו לא יקים להם, ער שהפך להם הענין ובארו להם שאם לא יקיימו לא יקים להם , ויהפך עליהם: הענין . כמו שאמר (טס ס') והיה אם שכת תשכח את יו' אלהיך כגוים אשר יי מאביר מפניכם כן תאברון. ואמר עור (פס ד') כי תוליר בנים העידותי בכם היום..- -ובאלה. הנחמות. לא-.התנה ברבר כל.שכן שיהפכם . ומהם ששם אלה המועדים, כמו מבול נח . ואמר כמו שאם יחטאו הברואים לא אביא עליהם עור המבול, בעבור שנשבעתי עליו שלא יהיה עור, אבל הייתי עונש אותו בזולתו, כן אתם. לא אסיר מלכותכם ,‏ בעבור שנשבעתי על זה. והוא אמרו (יסעי ל'ד) כי מי נח זאת לי אשר נשבעתי מעבור מי. נח עור .‏ ואלו היו חוטאים היה עונש אותם במה שירצה, לא בהסרת מלכותם . ומהם שכבר הוריע כי העם יבחרו בעבורחו לא בהמרותו, כאשר. פרשנו... והוא יורע כל מה שיהיה כאשר הקדמנו, ובטל שיהיה שם חטא או עון שלא ירעהו . וכאשר לא יהיה חטא אפילו אם היה תנאי לא היה מזיק להם, כל שכן שאין שם תנאי. .‏ ועור שבתורה שמהו כמו מחדשות אשר גור בהם, כאשר בארנו במאמר הששי. באשר נשבע וגזר ואמר; (דבריס ל'ג) כי אשא אל שמים ירי אם שנותי ברק חרבי אשכיר חצי מרם . הרנינו גוים עמו. ועם כל אלה הבאורים, יבוטל מה שנרמה להם ומה. שהבהילו בו משער התנאי : וביון שעקרתי יסור בנינם, אשיב עליהם אה"כ. בחמשה עשר שער . חמשה מהם בראיה מן הכתוב, וחמשה מן ההגדה , וחמשה ממה שיושג בראות . והחמשה אשר מן הכתוב, תהלתם בנהמות האלה, שישראל יקובצו כלם אל בית המקרש, ולא ישאר מהם אהר בגרות . כמ"ש (יסוקלל "ד) וקבצתים מן הארצות והביאותים אל אדמתם . ולא שב מהם בבית שני כי אם שנים וארבעים אלף ושלש מאות וששים, כמו שאמר (נסמיס ') כל הקהל כאחד ארבע רבוא אלפים שלש מאות \| מאמר השמיני גאולה אחרונה 1\|9 וששים . והשני שיקובצו מאיי הים, כמו שאמר (שע" י"ס) מחמת ומאיי הים . ולא הלכו בגלות הראשונה אל מקום מן האיים, כל שכן שישובו מהם . והשלישי שהעמים יבנו חומות בית המקדש, כמו שאמר (סס ס"5) ובנו בני נכר הומותיך:. ולא רי שלא בנו לנו מאומה בבית שני, אלא. שמנעו אותנו לבנות והיינו במלחמה תרירא בבנין, כמ"ש (נסמיס ד') הבונים בחומה באחת ירו עושה במלאכה ואחת מחזקת השלח .. = והרביעי ששערי המרינה יהיו פתוחים לילה ויומם מהבטחת חנכֶנסים והיוצאים כמ"ש (שעי' ס') ופתחו שעריך תמיד יומם ולילה לא יסגרו . ומצאתים בבית שני סוגרים אותם קודם בא השמש, ולא היו פותחים אותחם עד חצי היום כמ"ש (נסמי 61 ואומר להם לא יפתחו שערי ירושלים וגו" . והחמשי שלא תשאר אומה שלא יהיו תחת עבודתם, כאמרו (שע" ס') כי הנוו והממלכה אשר לא יעברוך יאברו .‏ ומה שאין בו ספק שהם ושדותיהם היו משועברים למלכים בבית שני כמ"ש (נסמי' ט') הנה אנחנו היום עבּרים והארץ אשר נתת לאבותינו .\| ואלה החמשה באורים אשר מן הכתוב, והחמשה אשר מצר ההגדה, תהלתם שהעם יבערו אש מן העצים אשר יהיו בכלי מלחמת נוג שבע שנים כממ'ש (יסוקסל ל"ט), ויצאו יושבי ערי. ישראל בערו והשיקו בנשק בקשת וחצים ובמקל יר וברמח ובערו בהם אש שבע שנים . והשני שיאור מצרים יחרב במקום אחר, ונהר פרת בשבעה מקומות . כמ"ש (יסעי' י"ס) וההרים יי את לשון ים מצרים וגו" . והשלישי שהר הזתים יבקע מחציו מזרחה וומה עד שיחלק, ויהיה חציו אל הצפון וחציו אל הנגב , ווהיה ביניהם גיא גרולה .\| כמ"ש (וכרי' "ד) ונבקע הר הוזתים וגו . והרביעי בנון בית המקדש, ככתוב בצורת הבית מתחלתה וער סופה .‏ והחמישי שיצא מעין מבית המקרש , ואחר כן ירחב עד שיהיה נהר גרול שלא יוכל ארם לעבור בו.. \| כמוּ שאמר (יסוקסל מ"ו) והנה מִים מתהת מפתן הכית עד סוף חפרשה. ועל שתי שפתות הנהר, כל עץ מאכל שפריו מתמיר. ועלהו קים, ממנו מזון וממנו רפואה . \| כמ"ש (טס) ועל הנחל יעלה על שפתו מזה ומזה וגן' . \| ולא הגד לנו שהיה מאומה מאלה החמשה, אבל ההגרה מחיבת שלא היה מהם דבר בשום פנים. והחמשה האחרים אשך ישיגם הראות , תחהלתם שהברואים 100 מאמר השמיני גאולה אהרונה כלם יאמינו ויודו כי הבורא אחר .\| כמ"ש (זכר" י"ד7) ביום ההוא. יהיה. יי אהד . והנה אנחנו רואים אותם בתעותם וכפירתם .‏ והשני שמירת בני ישראל שלא יתנו עור מס ולא נושאים ממון ולא תבואה לזולתם, כמ"ש (יסעי' ס"3) נשבע וו בימינו ובורוע עזו אם אחן את רגנך עור מאכל לאויביך ונ" . = ואנחנו רואים כל אומה נותנת מס ועוברת ושומעת לאומה אשר. היא חהת ידה . והשלישי תסתלקנה המלחמות ער שלא ישא ארם כלי מלחמה, כמ"ש (סס 3') וכתתו חרבותם לאחים לא ישא גוי אל גוי חרב . ואשר אנחנו רואין הפך זה . והרביעו שבעלי חיים ישלימו קצחם את קצתם, ער שירעה הואב והכבשו, ויאכל האריה התבן, וישחק היונק בפחן ובאפעה . כמ"ש (שס י"5) וגר זאב עם כבש וגו' .‏ ואנחנו רואין אוחן שהם על טבעם ורעתם, לא נשתנה מהם דבר . ואם יסבור עור סובר ויאמר איננו רוצה אלא שישלימו האנשים הרעים עם הטובים ולא יויקום, אין הדבר כי אם בהפך, והם היום יותר ממה שהיו מקדם מן החמס והעול מהחזק להלש .\| והחמישי ישוב סרום לקרמותה, כמ"ש (יסוקסל י') ושבתי את שבותיהן וגו' . ואחותיך סדו' ובנותיה תשבן לקרמחן . וכבר ספרה התורה שימה של סדום היחה מתוקה והיו משקין ממנה ברגל, כאמרו (ברססית י"ב) וישא לוט את עיניו וירא את כל ככר היררן כי כלה משקה . ואמר (פס) כגן יי" כארץ מצרים. כמ"ש (פס- 3') ונהר יוצא מעדן להשקות את הנגן . ואמרה כארץ מצרים כמ"ש (דבריס י"5) אשר תזרע את ורעך והשקית ברגלך כגן הירק . והיא היום חרבה מוצא מלח, וימה מלוח כאשר היא . ואלה הענינים כלם מורים ראיה גמורה, על שהנחמות האלה לא חיו עדין . וכל אשר השיבונו בו על אלה, היא תשובה על הנוצרים, חוץ ממה שוכרנו מבנין בית שני, כי הם אינם אומרים שהמועדים החלו מן העת ההיא, אבל ישימום קורם חרבן בית שני קל'ה שנה, ויתיחדו הנוצרים האלה בתשובה אהרת, והיא מה שוכר הנביא בפרשת שבועים שבעים, והוא שפרושה אצלנו שהם ארבע מאות ותשעים שנה מעת שגלו העם ער שהחלו בבנין הבית השני, כמ"ש (דניסל ט') ותרע ותשכיל מן מוצא דבר . ומהם ארבע מאות ול"רד שנה זמן בנין הבית, יהיה בקצת בטול והפסק ועכוב הבנין, כמ"ש (עס) ושבועים מאמר השמיני גאולה אחרונה 11 ששים ושנים תשוב ונבנתה רחוב וחרוץ ובצוק העתים . והוא מה שזפרנו בפרשת (עור6 ד') באדין בטלת עבירת בית אלהא. והשבוע האחרון קצתו שלום: בין האומה ובין קצת המלכים, וקצתו מלחמה עמם והפרת ברית . \| כמ"ש (דנילל ט') והגביר ברית לרבים שבוע אחד . ותשם הארץ ויאברו רבים מאנשיה, כמ"ש (שס) ועל כנף שקוצים משומם ועד כלה ונחרצה . ווה הכלל הוא שבועים , שבעים מקבצים טובה, והטבת ענין הסרת המלכות והכהונה והנביאים : כי אמר בתחלתם לכלא הפשע ולהתם הטאות ולכפר עון וגו" ‏ וזה כמאמר האומר עמדתי בחופה ובחולי ובסחורה נ' יום מקבצים טוב ורע, ואח"כ יפרוט אותם . והגיר שבסופם יכרת כל כהן משיח ולא ימצא . כמ"ש (קס) ואחרי השבועים ששים ושנים יכרת משיח . ואיננו רוצה במאמר הזה איש אחר בעצמו, אבל הוא רוצה כל כהן משיח, כמש בתורה, (ויקר6 3') אם הכהן המשיח, והביא הכהן המשיח . והדומה לזה .‏ ונכרת מן העם כהן גדול אחר הומן הזה , כמו שהודיענו .‏ וחשבו העם הזה שאמרו יכרת משיח, הוא רוצה איש אחד ידוע, ווה מופסר מכמה פנים, מהם שמלת משיח אין. מתיחר בה איש ירוע, אבל היא נופלת על כל כהן ומלך, ועור שמלת יכרת כשהיא הריגה איננה נאמרת כי אם על, מו שיהרג ברין, כמ"ש (פס ") כל אכליו יכרת . ועור כי זה המאורע, עם הרבן הבית;. כאשר סמך אליו (דניסלט') והעיר והקדש ישחית עם נגיר הבא . ויותר מבואר מוה כלו, שמעת שנאמר זה לרניאל, ער העת אשר אמרו, איננו כי אם רמ"ה שנה, והכלל הוא ארבע מאות שנה, מהם ע' קורם בית שני, ומהם ארבע מאות ועשרים ישובו . ומצאתי העם הזה לא היתה להם תחבולה, אלא שטענו תוספת במספר, ואמרו שמלכות פרס משכה על ישראל קורם יון כשלש מאות שנה, ושמספר מלכיהם בימים האלה היו שבעה עשר-מלך, והשבותי עליהם מהכתוב בספר רניאל, שלא יתכן שיהיה בין מלכות בבל ומלכות יו ממלכי פרס בארץ ישראל יותר מארבעה, מפני. שאמר המלאך לרניאל, ואני בשנת אחת לדריוש המדי עמרי למחזיק ולמעוז לו. ועתה אמת אגיר לך חנה עוד שלשה מלכים עומדים לפרס (פס "5) . = אלה התשובות עליהם, מלבר מה שיש עליהם בבטול התורה, ומלבר מה שיש עליהם בשער .-0- עו-0 11 11 17% מאמר התשיעי גמול ועונש היחוד, חוץ מהרברים האחרים אשר לא היו ראוים להביאם בספר הזה : נשלם המאמר השמיני מן הספר: המאמר התשיעי בגמול ועונש : אמר יהודה בן שאול , אמר המחכר, הודיענו אלהינו יחברך ויחעלה, כי כבר קבע זמן לגמול הצריקים, ובו יבריל ביניהם ובין הכופרים , כממש (מללכי ג') והיו לי אמר יי' צבאות ליום אשר אני עושה סגלה וגו' .\| ושבתם וראיתם בין צריק לרשע בין עובד אלהים וגו' (פס) . והעמירו לנו הנביאים האותות והמופתים וקבלנוהו . וצריך שנקרים שנוכור מחובות הומן הזה הנקרא. העולם הבא ,‏ מן הראיות המושכלות ,‏ והכתובות, והמקובלות . ואומר תחלה, כי כאשר התאמת במאמר השלישי והרביעי והששי, כיי השמים והארץ ומה שיש ביניהם, לא נבראו כלם כי אם בעבור הארם, ועל כן שמהו באמצע וכל הדברים מקיפים, ועל כן נתן לנפש יתרון מעלה בשכל ובחכמה , ועל כן חייבה במצות ובאזהרות, הכינה בם לחיים התמירים, ושהחיים האלה כאשר ישלמו אישי המדברים אשר חייכה הכמתו לברו' אותם, וישכיננה עולם אחר וינמלנה בו . והבאתי על הענינים האלה, מן הראיות המושכלות, והכתובות והמקובלות שם, מה שהוא הקרמה והצעה למאמר הזה מה שיש בו די . וראיתי לחבר אליו מה שיעזרהו ויוסיף לו באור מהג' משכים הנזכרים : ואומר ממה שמחייב אותו השכל עור, שהבורא ית' כפי מה שנראה לנו מחכמתו ויכלתו והטבתו אל ברואיו, לא יתכן להיות שיעור הטובה אשף כיון בה לנפש הזאת, הוא מה שהיא מוצאה בעולם הזה מטובותיו והנאותיו . שכל טובה שיש בעולם יש עמה רעה, ועם כל הצלחה עמל, ועם כל הנאה צער, ועם מאמר התשיעי גמול ועונש 18 כל שמחה אבל. וכל חלקיו שוים, וההכרעה לענינים המעציבים על המשמחים .‏ וכיון שוה מבואר ואין בו ספק, מן השוא שיהיה החכם משים תכלית תועלת הנפש הזאת, הענינים האלה הנהפכים . \| אבל ראוי שיהיה מזמן לה מדור שיש בו החיים הגמורים וההצלחה המיוחדת ימציאוה. אותה . \| ועור כי אני מוצא כל הנפשות אשר ירדעתים, אינן נחות בעולם הזה ולא בוטחות , אפי' אם הגיעו אל הגדול שבמלכיות, ואל העליונת שבמעלותם .‏ ואין זה בטבעה, כי אם בעבור ידיעתח, כי יש מדור יותר נכבר מכל טובות המדור, והיא נכספת לו ועיניה צופיות אליו .‏ ולולי זה היחה נחה ושוקטת . ומוה שהוא גנה לשכל האדם דברים שטבעו מתאוה להם, מהזנות. והגנבה, והעוות והנקמה, והדומה לזה . וכאשר ישמר מזה, ימצאנו עצב וצער ודאגה, ויצטער ויכאב לבו, ולא היה עושה בו כל זה, לולי שהוא. גומל אותו עליו טובה .‏ וכן שייפה לשכלו הצרק והיושר, ולצוות בטוב ולהוהר מן הרע, וקיים את כל אלה, ותשיגהו שנאת בני ארם כשיפרע לקצתם מקצתם, וכאשר יצוום ויזהירם להבדיל בינם ובין חאותם, ואפשר שיגדפוהו ויכוהו, ואפשר שימיתוהן .‏ ולא היה מביא אותו אל כל אלה במה שייפח לשכלו, לולא שהוא עתיר לגמלו עליו גמול גרול . ומזה עור מה שאנו רואים מחמוס. קצת בני ארם את קצתם, ויהיה \| החומס והחמוס בטוב או ברע, ואחר כן ימותו, וכיון שהוא ית' שמו שופט צרק, מן הרין שיהיה מכין להם מרור שני, ירין בו בין שניהם בצרק. וישיב לזה גמולו כפי מה שהגיע אלין מצער החומס, ויביא על זה מן הענש, כפי מה שמצא מן הערבות בחמסו ועשקו .‏ ומזה עור, כי אנחנו רואים כופרים בנעימים בעולם הזה, ומאמינים בצער בו, ואי אפשר שאין לאלו.. ולאלו עולם אחר, שגומלים אותן בו הצרק והמשפט . ומזה. עוד, ש :נחנו מוצאים מי שהרג נפש אהת, ומי שהרג עשרה נפשות יומת,. וכן מי שנאף פעם אחת, ומי שנאף עשרים פעם יומת, וכן כל מי שנוהג המנהג הזה . ואם יאמר אומר והלא היה טוב שיברא הבורא את האדם. הזה בעולם האחר: מתחלה , ויסיר מעליו כל אלה הצערים? נשיב אותו בכמו מה שהקרמנו ביאורו במאמר השלישי .‏ ואזכור. מקום הכתובים במקום הזה י'ג ענין, תחלתם ענין יצחק, ראית אותו \| +11 14 מאמר התשיעי גמול וענש שמסר עצמו לשחיטה ולקרבן לעשות מצות בוראו, ואלו היה אצלו שהגמול איננו כי אם בעולם הזה בלבר , איזה רבר היה מקוה שיחיה גמולו אחרי מותו? גם הבורא עור לא היה מצוהו בזה, כיון שלא יהיה לו עליו גמול . ומצאתי עור, חנניה מישאל ועזרי' מסרו נפשותם לאש שלא יעברו הצלם , ואלו היו יורעין שהגמול איננו כי אם בעולם הזה אי זה רבר היה נשאר להם אחך שתשרפם האש שיקוו אותו? ומצאתי בדניאל שמסר עצמו-לאריות, בעבור התפלה שהיה מתפלל לבוראו, ואם היה וורע שהגמול איננו כא בעולם הוה מה היה נשאר לו לקוות אחר שיאכלוהו האריות? אלה הדברים (ירסמך ססלסיס) מורים, כי הנבראים מסכימים, כי הגמול איננו בעולם הזה . ואם יאמר אומר, הן לא נמצא מה שנזכר בתורה מן הגמול, כי אם בעולם הזה בלבר? והוא מה שכתוב בפרשת אם בהקותי, > ובפרשת והיה אם שמוע חשמעו . נאמר כי הבורא לא עוכם מבלתי גמול העולם הבא, כאשר אנו עתידים לבאר, ולא היה המפורש בה בהצלחת העולם הזה ורעתו, כי אם לשתי סבות. אחת מהנה, שגמול העולם הבא מפני שאין עומרין עליו כי אם בשכל כאשר בארנו, לא זכרתהו התורה כי אם בקצרה, כאשר עשתה בויצו יי' אלהים על האדם לאמר . ולא אמרה, אנכי יי' אלהיך לא תרצח לא תנאף לא תגנוב, כי השכל מורה על כל אלה ; אבל הראתה ומעץ הרעת טוב ורע לא תאכל , מפני שאין השכל מורה עליו . וכן לא הוכירה הגמול האתר, בעבור שסמכה על השכל שיורה עליו .\| והשנית כי הנבואה ממנהגה להרחיב בדברים שהצורך מביא אליהם בקרוב, ותקצר בדברים הרחוקים, וכאשר היה צורך העם בעת שנתנה להם'" התורה, ליריעת ענין ארץ כנען אשר הם באים אליה, הרחיבה להֶם בפרושו ובמה שיש בו מפרי עבורתם והמרותם .‏ ועל כן התחילה במטר ובמה שבפרשת כי הארץ אשר אתה בא שמה לרשתה לא כארץ מצרים חיא, ער פופה (דבריס 1") . ורמזה אל הרחוק במאמר קצר, לא בפרוש רחב . = והטענה הגרולה בזה, מצאנו משה רבינו הגדול שבצריקים ובעובדים , לא היה לו מעניני גמול העולם הזה דבר, כמו ונתתי גשמיכם בעתם, והשיג לכם דיש, ונתתי שלום, ופניתי אליכם, ואכלתחם ישן, מפני שלא בא אל ארץ כנען . ואלו לא היה לצריקים כי מאמר התשיעי גמול וענש 19 אם מה שיש באם בחקותי, היה מתחייב שיהיה רובו למשה ואין עור, זה מורה שרוב הגמול בעולם הבא . \| אך הדברים האלה כפי האותות והמופתים, כאשר בארתי קודם זה . ומזה מה שחוגד לנו, כי אליהו היה מתפלל שיברך הבורא בקמה ובשמן לזולתו בתפלתו, והוא מבקש חלת לחם ולא יגיע אליה . ושאלישע והוא מת החיה הבורא בעבורו הארם אשר השליכו - אל קברו . ואלו היה הגמול העולם הזה בלבר , לא היה יכול מי שאינו ראוי להגיע אליו, להגיע זולתו אל מאומה ממנו . ומזה מה שספר לנו על אנשי סרום, שמעת שהגדילו ברעה ובחטא, הפך הבורא את ארצם, והמטיר עליה אש וגפרית .‏ ואלו לא היה עונש כי אם בעולם הוה, היה יורד על מי שהגדיל להרע אשונפרית בין רב למעט , הכל לפי חטאתו , ואין אנחנו רואים כן . ומזה שבני ישראל כשעברו זולתו, השליט עליהם זולתם מן האומות, ושבו אותם והגלום .\| והנה אנחנו רואים עמים רבים עוברים זולתו ואינם נשבים ולא גולים, ואלו היה העונש בעולם הזה היה מגיע אליהם כמחו . ומזה עור שהוא צריק כאשר צוה בהרוג טף מרין, והמית טף המבול, והנה אנחני רואים שהוא מצער בטף וממיתם , מתהייב שיהיה אחר המות ענין, שיגיעו בו אל תמורת מה שנצטערו בו, כאשר בארנו : וביון שוכרתי אלה הששה ענינים, צריך שאסמוך להם השבעה האחרים אשר מן הכתוב . ואומר כי הם שבעה ענינים, לכל ענין. רמז מן החורה וראיה, ובשאר ספרי הנביאים פירוש וביאוך השרש הראשון, קריאת מה שמקנה אותו החכמה והתורה חיים .\| כאמרו (יסוקסל כ') אשר יעשה אוחם האדם וחי בהם . וקריאת מה שמגיעים אליו הכפילים, ממה שמקנה אוחם פכלותחם מות . כאמרו (פס:"םס) הנפש החוטאת היא תמות .‏ ועוד (מסלי ס') כי מוצאי מצא חיים וחוטאי: חומס נפשו ,\| כל משנאי אהבו מות .‏ ועור ( שס ט"ו) ארח חיים למעלה למשכיל למען סור משאול מטה . ועור (פס ) ררכי שאול ביתה.. ועור (ססליס כ"ז) לולא האמנתי לראות בטוב יו בארץ חיים . ועוד (פס י"ו) כי לא תעזוב נפשי לשאול, תודיעני אורח חיים . וכיון שלא היה אפשר לרמוז בחיים האלה אל חיי העולם הזה, מפני שהצדיק והרשע שוים בו, התהייב לרמוו בהם אל חיי העולם הבא, ותחת כל פסוק רברים ארוכים. 16 מאמר התשיעי גמול וענש והשרש השני ההוראה כי טובה צפונה קיימת לפני האלהים לצריקים,,. ורעה. צפונה לרשעים .\| אמר בזה (מפלי ") זכר צריק לברכה ושם רשעים ירקב . ואמר נחמיה, זכרה לי אלהי לטובה (נסמי' ס") . וברשעים אמר, (שס \') זכרה אלהי לטוביה ולסנבלט כמעשיהם אלה . וזה אחר מה שאמר בתורה, (דבריס ') וצדקה תהיה לנו . ולך תהיה צדקה לפני יי אלהיך (שס כ"ד) . = ועור (יסעי 'ם) והלך לפניך צרקך . ותהת כל פסוק פרושים ‏ רבים. \| והשרש השלישי. הודעה שלאלהים ספרים שמורים יש בהם מעשי הצריקים והרשעים, כמו שאמר משה (סתוס כ"ב), מחני נא מספרך אשר כתבת .‏ ואמר (חסליס ס"ט) ימחו מספר חיים . ועור (מלסכי ג') ויכחב ספר זכרון לפניו ליראי יו' ולחישבי שמו . \| ואמר (יסעי' ס'ס) הנה כתובה לפני . וכל מאמר כולל. פרושים רבים . והשרש הרביעי ההתראה שיש לבורא מעמר , יגמול בו על כל מעשה אם טוב ואם רע,: כאמרו (כרססיס ד') הלא אם חיטיב שאת ואם לא חיטיב לפתה הטאת רובץ . \| ועור כי עת לכל חפץ ועל. כל המעשה שם (קסלת ג') . ועור שם פחדו פהד (ססכיס י"ל) . ועור שם נפלו פועלי און (סס ל"ו). ועור שם יצעקו ולא יענה (סיוב ל"ס). וכולל כל מאמר מזה פרושים רבים . והשרש החמישי עוד הרחכת הספרים שרבורא שופט צרק ישלם לכל איש כמעשהו, והוא אמרו (דבריס ל"ג) הצור חמים פעלו כי כל ררכיו משפט אל אמונח ואין עול וגו' . ועוד (חסליס קמ ס) צריק יי' בכל דרכין . ועור (פס ט') וי" לעולם ישב כונן למשפט כסאו, והוא ישפוט - חבל בצרק . למשפטיך עמרו היום (פס ק"ט) . ועוד. יתן לו לבט וישען ועינהו על ררכיהם (סיוב כ"ד) כיעיניו על ררכי איש (שס ל"ד) כי נכח עיני יי' ררכי איש (מסלי ס') . כי את כל מעשה האלהים ‏ יביא במשפט (קסכת י"ב) . = וכל פסוק כולל פירוש נדול . והשרש הששי וכרון שיש לבורא יום מוכן לגמול, אמר בו (5פניס 6') כי קרוב יום יי' הגדול קרוב ומהר מאר, יום עברה היום ההוא, והצרותי לארם והלכו כעורו', גם כספם גם זהבם. התקוששו וקושו בטרם לרת חק (פס3'). ולכל פסוק מאלה פירושי אינני זוכרם הנה שלא יארך הספור . והשרש השביעי קריאת הגמול טוב, ושמונעים אותו מן הרשעים . כאמרו (דבריס סַ') למען ייטב להם ולבניהם לעולם .‏ ועור (ססליס "6) מה רב מאמר התשיעי גמול וענש - 107 טובך אשר צפנת ליריאיך .‏ ועוד (קסלת סי) כי גם יודע אני אשר יהוה טוב ליראי האלהים. וטוב לא יהיה לרשע . = ולכל פסוק מאלה פרושים . ואם יסבור סובר שאלרפסוקים פובלים \| סברות אחרות מפסידים הטענה. בהם לעולם הבא . נבאר שהרבר איננו כמו שסבר, כי השכל חייב הגמול בעולם אחר, וכל פרוש מסכים למה שיש בשכל הוא האמת, וכל מה שמביא אל מה שהוא חולק בשכל, הוא הבטל . ואלה ראיות מן הכתוב בדרכים קצרים , אבל הקבלה הדברים בה יותר רחבים משיוכל. ארם לכחבם כלם. אך אוכור ממה שבאו בה ראשי דברים , ואומר, קבלו קרמוננו מן הנביאים, כי העולם הזה דומה לפני העולם הבא כפרוזרור לפני ארמון המלכים, אשר צריך שיתקן אדם עצמו בו, במה שהוא ראוי להתקן קודרם שיכנס אל הארמון לפני המלך . וזה מבואר ברבריהם, העולם הזה דומה לפרזרור לפני העולם הבא, התקן עצמך בפרזרור כרי שתכנס לטרקלין .. ואמרו עור ששעה בתשובה בעולם הזה יותר מועילה \| מכל חיי העולם הבא . שאין בו תחשובה, כאשר בארנו שמה, שנכתב על הנפש בעולם הזה מקדרות ושהרות אי אפשר להנקות . = וששעה מנוחה: בעולם הבא, טיב מכל חיי העולם הזה .\| כי הנפשות אליו לא סרו נשקפות עדיו ומצפות אליו, \| כאשר בארנו . והוא אמרם, יפה שעה אהת בחשובה ומעשים טובים בעולם הזה, מכל חיי העולם הבא . ויפה שעה אחת של קורת' רוח בעולם הבָּא, מכל חיי העולם הזה . = וקבלו עוד שהעולם הבא החיום בו כאור, ואין שם מאכל ולא משתה ולא פריה ורביה ולא מקח ולא ממכר ולא דבר מרברי העולם הזה . אבל גמול הצריקים מכבוד הבורא . הוא אמרם, העולם הבא און בו לא אכילה ולא שתיה ולא פריה ורביה ולא משא ומתן, אלא צריקים יושבים ועטרותיהם בראשיהם, והם נהנים מזיו השכינה . ואני עתיר לשוב לבאר איכות גמול הצריקים בפרוש ובבאור * ומרב החזיקם בענין הזה הנכבר, קבלו שכל מי שאינו מאמין בנמול העולם הבא, ובמתן תורה, ואיננו מאמין בקבלה, אין לו חלק לעולם הבא, ואפילו אם מעשיו טובים . והוא אמרו, אלו שאין להם חלק לעולם הבא, האומר אין תחית המתים , ואין תורה מן השמים, ואפיקורום . \| ומנו שבעה שהתקים אצלם שאין להם חלק לעולם הבא, מפני שהחטיאו 16%8 מאמר התשיעי גמול וענש בה בני אדם , והוציאום מעבודת הבורא, ולא יכלו לתקן מח. שהפסידו .‏ והוא אמרם, שלשה מלכים וארבעה הריוטות, אין להם חלק \לעולם הבא .\| שלשה מלכים, ירבעם אחאב ומנשה . וארבעה.- הדיוטות, בלעם רואג ואתיתופל וגיחזי . ועור כשתרגמו לנו התורה משם הנביאים זכרו בתרגומה תחית משה רבינו עליו השלום . כשתרגמו וירא ראשית לו (דבריס ל"1), ויתקבל בקדמיתא ריליה ארי חמן באחפנתיה וגו" . . וזכרו. עור חיי העולם בתרגום יחי ראובן ואל ימות (סס) . אמרו יחי ראובן חיי עלמא ומותא חנינא לא ימות. ובתרנום נביאים יש מה שלא ווכל אדם לספו' גמול מפרושי העול' הבא . ואחר שפרשתי מה שנזכר בשלשה המשכים , המושכל והכתוב והמקובל , מהגמול והענש בעולם הבא; אומר שעמנו מסכימים כלם עליו מחכמה מקובלת , מהם בדברים מבוארים שלא יסבלו סברא ולא שנוי, מפורשים היטב כאשר אמרתי בבטול התורה . \| וכיו\| שבארתי השרשים האלה היטב ותקנתים, אומר אחר כן, כּי כבר בארתי ופרשתי שהגמול והענש לגוף ולנפש יחר, מפני שהם פעל אחד .‏ וכן איך יהיה הבורא המתים, ויחבר הנפש עם גופה, בארתיו ופרשתיו . \| והשיבותי על השאלות התלויות בענין , וגליחי הספקות אשר אולי יפלו בה והסירותים. וצריך שנדבר עתה הנה בפירוש מהות הגמול, ומהות הענש . ובספור המקום אשר יהיה או, ובספור הומן אשר יהיה להם, שמחייב החמרה נצחית לגמולים ולענושים . ואם גמולם וענשם שוים בענין, ואם יש ביניהם הפרש ובין הראוי התמירית, ואם יתקבצו הגמולים והענושים זה עם זה, ואם יש עליהם עבורה לבורא:, ואם יתכן שיבחרו בהמרותו, ואם יעבדוהו מה יהיה גמולם .\| וכאשר אפרש אלה העשרה ענינים, ישלם כל מה שצריך אליו במאמר הזה : ואחל בתחלה הודעת מהות הגמול והענש, וכבר זכרתי לפנים מהם קצת, אך אוסיף בהם חנה באור, ואומר שהגמול / והענש שני ענינים דקים , יבראם אלהינו בעת השלום , ויניע מהם אל כל אדם כפי הראוי לו, והם שניהם מעצם אחר , רומה לכחז האש שורפת מאירה, והיא מאירה לצריקים ולא לרשעים , ושורפת הרשעים ולא הצריקים . ובזה אמר הכתוב (מלסכי ג') כי הנה יום בא בוער בתנור וזרחה לכם יראי שמי שמש צרקה י מאמר התשיעי גמול וענש 1399 ומרפא בכנפיה -‏ ומה טוב דמותו אוחם בשני מעשי השמש, אשר בח יהיה חום היום, ובה יחיה האור הבהיר . = ואמרו היום בוער ושמש צרקה הוא מדבר אחד, הלא חראה כי הלשון רומזת אל השמש במלת יום, באמרה (טופטיס ""ט) והיום רדר מאד . ואמרה עור (פס) הנה נא רפה היום לערוב .\| ושרש ואת אשר יחרשנה הבורא מדומה לשמש , אלא שיש בינה ובין השמש הפרש; כי השמש חומה ואורה מתערבים ומשתתפים, לא ינבר אחד מהם מן האחר ; והעצם הוה ביכולת הבורא, וחקבץ אורה לצדיקים, ויתקבץ חומה לרשעים. אם בכח שמיהר אוחה בו, אם במקרה, שישמור בו אלה מן החום, ויסתיר בו האור מאלה . והסברא השנית יותר קרובה, וכבר ראינו שעשה כן במצרים שקבץ האור לישראל, והחשך למצרים במקרה כמצותו . = וכיון; ששמתי זה השרש, אומר עתה כי בעבור זה קוראים הספרים כל גמול הצריקים אור, וכל ענש הרשעים אש . כמו שהם אומרים בגמול (תסגיס 05 כי עמך מקור חיים באוחך נראה אור . ועוד אור זרוע לצדיק (סס 5"ק) . אור צריקים ישמח (מעלי יג). להשיב נפשו מני שחת. לאור באור החיים (6יו3 לג)- וכמו שאומרים בנפש הרשע, (יסעי* 6'), והיה החסון לנעורת ופועלו לניצוץ ובערו שניהם וגו". ועור (סס ל') כי ערוך מאתמול תפתה . ועור (שיוב ט"ו) כו עדת חנף גלמור ואש אכלה אהלי שחר . ועור (טס כ"כ) אם לא נכחד קימנו ויחרם אכלה אש . ועור (שס כ') כל חשך טמון לצפוניו תאכלהו אש לא נפח . ועור תחהרו חשש תלרו קש רוחכם אש תאכלכם (יסעי' ל"ג) . = ועור (פס כ"ו) אף אש צריך תאכלם . ועור ימטר על רשעים פחים אש וגפרית (ססליס י"5) ימוטו עליהם נחלים באש יפילם (פס ק"מ). והדומה לוה . ואם יחרוש דורש לחמשיל לו איך יחיה גוף בלי מאכל ובלי משתה תמיד? נמשיל לו במשה רבינו עליו השלום, אשר החיהו הבורא ארבעים יום שלש פעמים בלא מאכל ובלא משתה . כמ"ש (סמות "ד) ויהי שם עם יי" ארבעים יום וגו" . \| אך חיה באור אשר בראו לו ונתנו על פניו, כמ"ש (פס) ומשה לא ירע כי קרן אור פניו . שם זה אות והקרבה אל שכלנו, שנעמור על חיות הצדיקים באור לא במזון, וכן אמר לו (סס) נגד כל עמך אעשה נפלאות וגו .‏ וזה כאמרו לצריקים, ‏ ומעולם לא שמעו 10 מאמר ההשיעי גמול וענש ולא האזינו. עין לא ראתה אלהים זולתך יעשה למחכה לו (ישעי' ס"ד) . אבל איך יחיה הבורא הענוש תמיד העומר נצח באש? לא מצאנו במה שקדם מי שאירע לו כזה שנמשיל בו, וכאשר לא נמצא זכרו הכתוב בפירוש ואמר (שעיי ס'ו), כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה . וזה המאמר מחייב שיהיו נפשותם שמורות בגופם בענין דק הוץ מן החום המכאיב, ער שיהיה החום המכאיב ענש להם ויסבלוהו .‏ ויישר עור שישמור נפשות חצריקים בענין, ער שתהיה האורה המנעת אליהם מערבות מתמדת, חוץ מהענין אשר בו יעמרו . = אלא שהצרך להאמין בזה הענין הדק השומר, הוא בשער הענושים יוחר צריך, ממה שצריך בשער הנמולים . הלא תראה שהמלכים כשהם רוצים לענוש 'הארם זמן ארוך נותנים לו לאכול ולשתות קודם שישלם בו חפצם מן הענש, כי הם עושים וה מתהת הטבע . אבל הבורא עושה ממעל לטבע, יעמיר וישמור בלא מאכל .. ונקרא הגמול גן ערן, בעבור שלא נמצא בעולם יותר נכבר מן הגן והוא אשר השכין בו הארט . ונקרא הענש גיהנם, מפני שהכתוב קראו תפתה . \| והוא שם מקום קרוב לבית המקרש . יאמר עור התפת וגיא בן הנם (ירפ" ז').. ונאמר לו בספר יהושע ניא הנם (יסוסע ט"ו) . ועל גן ששכן בו ארם נושאים המשל הנכבר, באמהו כגן עדן הארץ לפניו (יוסל 3') . \| ועל מקום התפת נושאים המשל הפחות, כמ"ש (ירמי" י"ט) והיו בתי ירושלים ובתי מלכי יהודרה כמקום התפת הטמאים : וכיון\| שבארתי שתי המרות האלה צריך (להשיב) על השאלה השלישית .\| והוא המאמר במקום אלה הגמולים והענושים, כיון שהם אדם גופים ונפשות, ואי אפשר להם בלו מקום ינוחו בו, ומקיף שיקיפם, יכרא להם הבורא וישכנם בם. והמאמר הזה מביא אליו צרך הנבראים , ועם זה שספרי חקדש זכרו אותה, אך קראוהו שמים וארץ להקריב אל הבנתו, מפני שאין אנו רואים כי אם שמים וארץ . והוא אמרו (יסעי ס"ס) כי כאשר השמים החרשים והארץ החדשה אשר אני עושה * ואומר בשער זכרון המקום, מה אפני החכמה בשמים חדשים וארץ חרשה, ולמה לא נמלם במקום הוה הירוע . ואבאר ואומר , מפני שהארץ לא הוכנה כי אם לצרכו 1 . מאמר התשיעי גמול וענש 171 לצרכי המוון, ועל כן יש בה שרות לזרוע וגנות, ונהרים ואפיקים להשקות . האולנות והבהמות , והים והנחלים. למטר ולשטף, ומדברות למרעה החיות, וררכים להולכים . והצרכנו למרור הזה לכל אלה המותרים כלם,. בעבור צרכנו למזון ולקנין, אבל מרור העוח"ב אין בו לא מזון ולא קנין, ואין צרך לשרות ולא לצמה , ולא לנהרות ולא להרום ולא לנחלים , ולא לכל מה שרדומה לוה, ואין צריך לבני אדם בעת: ההיא, כי אם מתקע ומקיף בלבר, יכראהו להם כפי אשר ירצה, והוא המושב והמקיף אותו . ואון רומה פרוש. כי כאשר השמים (יפעי' ס"ס) ופרוש אמרו (סס סו) כי חנני בורא שמים חדשים וארץ חדשה .‏ כל הפסיק ההוא בעת הישועה, וכאלו חרש להם העולם על ררך המשל, כל שכן שאמר אחריו (סס) כי הנני בורא את ירושלים גילח ועמה משוש . ואיננו רוצה שיחדש בריאת ירושלים , אבל יחרש לה השמחה, כי השלמתו גילה ועמה משוש, וכאלו בראם בשמחה. כִי כאשר השמים החרשים כיון שהוא בעולם הבא, הוא מקום ומקיף באמת , יבראם לבני אדם, וימחה המתקע הזה והמקיף הזה, וישימם לאין. כאשר פירש שם (ססליס ק"3). לפנים הארץ יסדת ומעשה יריך שמים המה יאברו ואתה תעמור ואתה הוא ושנותיך לא יתמו בני עבריך ישכונו . ואמרו ישכונו , אחרי המחות השמים והארץ, מחייב בריאת מקום אהר ישכנו בו . ועור בעבור האויר אשר בין שתי קצוות האלה, כבר התברר לנו שהוא. מושך גופותינו מה שהצריכנו אל תמורה תחתיו מהמזון, ‏ ומפני שהיו בני אדם בעולם הבא אינם צריכים מזון, התחייב שיהיה האויר להם שלא כטבע האויר הזה, ער שלא יצטרכו אל המזון . \| וכאשר יהיו שתי הקצוות בטבע האלה כזה, שראויר הממוצע ביניהם איננו זה האויר ולא בטבעו : אך איך יהיה הזמן אשר הוא תשובת השאלה הרביעית ? אומר כי זמן כלו אור בלי השך, ר"ל שלא יהיו שתי משמרות זו אחר זו לילה ויום , כי הלילה והיום אפני החכמה כשהשכינו בני ארם בארץ, במקום שיהיו במסע השמש ותנועחה, להיות היום להתעסק בו במחיתם וררכיהם , והלילה למנוחה ולהשקט ולמשגל ולהתבודר בעצות והדומה לוה .‏ אבל העולם הבא, אין בו מכל זה מאומה, ואיננו צריך אליהם בלי ספק ללילה ויום, וכן למנות החרשים והשנים, כי וה איננו בעולם כי אם 15 מאמר התשיעי גמול וענש לחשבון ולשכירות ולצמח הארץ והדומה לזה, אלא שחלק מה מהזמן יהיה לו אות, יהיה\עליהם בו עבורה כאשר אני עתיר לבאך * \| אבל השתי שאלות החמישית והששית, אשר המה הרבות - זכר גמול הצדיקים וענש הרשעים , ארבר בזה מררך המושכל. ואומר כי כאשר חייב הבורא את האדם בעבודתו, היה ראוי לעורר חפצו עליה בגדול שבדברים המעוררים את החפץ, כי אם היה מושך חפצו בדברים מעטים , ולא היה עובר אותו, היה יכול האומר לומר , אולי אם היה מיחלו ביותר שיחל, היה עובדו. ‏ וכאשר יחל אותו בכל, לא תשאר לו טענה . \| ובאור זח, אם הושם זמן גמול הצריקים אלף שנה, היה אפשר לומר, כי לא חפצו בה קצת בני אדם, בעבור מעוט השנים . וכן שני אלפים ושלשת אלפים, וכל מה שהוא קצוב, .ימצא בשכל שיעור אחר למעלה ממנו. וכאשר ישים גמולם בלי תכלית ובלי הפסק, וטובותם לא תמוטנה, לא נשאר מקום לטוען לטעון . ואולי יאמר אומר כי הענין הזה בגמול יוחר נכון, כי היא טובה והצלהה וחסד ; אבל ביסורים וההתמרה באש, רואה אני שזה עזיבת הרחמים ואכוריות, ‏ ומה שאיננו דומה למדותיו יתברך. ואומר בזה עור רבר מגיע, כי כאשר התחייב ליחל אותם יחול שאין גדול ממנו, כן התחייב להפחידם הפחר שאין נרול ממנו. כי אם היה מפחירם ביסורי אלף שנה, היה יכול האומר לומר, אלו היה משים אותם אלפים היו מפחדים יותר, ואם היה משים אותם אלפים , היה יכול לומר, אלו היה משים אותם רבבה , היו מפחרים יותר, על כן שם היסורין באין תכלית , שיהיה מפהיר בגדול שבהפחר, שלא תשאר עמו תואנה לשום אדם. וכאשר ייראם ביראה הגמורה ולא ישמעו, לא היה נכון להמיר מה שהפחידם ויכויב מאמרו, אך בעבור הצריק מאמרוורברו, ראוי שיתמיר עליהם היסורין, וחמפם על נפשם, כי מרו וכחשו. ולו החסר בשהגריל עליהם בפחר היפורין לתקנם לעבודה .‏ וזה הענין רומה לשאר הדברים אשר בראם הוא בחכמה, והם שבים לשער בחטא הארם, כמי שיצא בלילה וירד לבור, ויאכל המאכל בלא עתו, ושיתרפא במה שמזיק והדומה לזה . \| ואה"כ אוטר בשער מן הכחוב שהוא מתמיר לעַד. תחלה אלה לחיי עולם ואלה לחרפות לרראון עולם מאמר התשיעי גמול וענש 133 (דניסל "5) . \| ואומר עוד (ססליס ט"ו) נעימות בימינך נצה . ואמר עור (פס מ"ט) עד נצח לא יראו אור . וכאשר אמר (סס ק"3) ואתה הוא ושנותיך לא יתמו . אמר אחריו בני עבריך ישכונו וזרעם לפניך יכון .‏ וחייב במאמר הזה, שכמו שהוא יח' קיים לער לבלי הפסק, כן עמידת הצריקים מתמרת בלו הפסק . ואם יטעון טוען ויאמר, כאשר הכשרת עמירת הברואים עמו באחרית הזמן באין תכלית, יכשר גם כן שיהיו הברואים עמו בתחלת הזמן באין תכלית? אני מבאר ההפרש אשר יש בין שני הדברים . ואומר, כי היא מן השוא שיהיה חנברא לא סר עם בוראו בלא תכלית . כי כל עושה, בהכרח הרברים קודם למעשהו . \| אבל כשהוא מקרים ועושה אותו בכל. יום שאנחנו רואים אותו בשכלנו יכול לקיימו בו, נראה אותו גם כן יכול לקימו יום אחר, וכאשר יבטיחהו שיעשה לו כן הוא. מגיע לו כל יום ביום וכל עת בעת, לא ירחיק השכל מזה מאומה אבל מכשיר אותו . ואם יאמר מה יתרון בעת ההיא לבורא על הנברא+ נאמר, זה המאמר אין צריך חשובה .‏ ואיך ירמה הגוף והרוח הצריך אל זמן ואל מקוםם, הנהנה המצווה והמוזהר הצריך אל עמידה שיעמירהו, למי שהתעלה מכל הענינים האלה והדומח להם . אבל הוא לפניו כמי שעיניו ונפשו תלויות למה שיחרשהו לו, כמו שנאמר (טס) וזרעם לפניך יכון : אבל תשובת השאלה, אם גמולם וענשם שוים בענין ? או כמו שלא יכלה גמול אלף זכות, כן לא יכלה גמול זכוח אחת ? וכמו שאלף חובה לא יכלה ענשה, כן חובה אחת לא יכלה ענשה ? אלא שהגמול והענש אעפ"י שהם לנצח למעשה אהר ולאלף מעשה , ענין כל אחד יהיה כפי מעשהו . ומי שעושה זכות אחת או עשר או מאה או אלף, יהיה ענינו בגמול כפי מה שעשה , אלא שהוא לנצח, כאשר אנו רואים בעולם הוה אנשים, תכלית טובתם המנוחה. בלבר, ‏ ואנשים שהם. עם המנוהה אוכלים ושותים , ואנשים אחרים, שהם עם כל וה לובשים הבגרים ההמוחות, ואחרים עם כל זה יש להם מעלות גדולות, ‏ כן בעולם הבא אנשים, נאמר בהצלחתם אף בשרי ישכון לבט (ססגיס "ו) ואחרים, בצל כנפיך יחפיון (סס 5" . ואחרים , ירויון מדשן ביתך (טס) .‏ ואחרים, והלבש אותך מחלצות (כר" ג') .‏ ואחרים, ונתתי לך מהלכיס בין העומדים 174 מאמר התשיעי גמול וענש האלה (סס) . רמו בו אל המלאכים אשר. נאמר (יסעי" ו') שרפים עומרים ממעל לו . = וכן מי שעובר עבירה אחת או עשרה או מאה או אלף, יהיה ענינו בענש כפי מה שעשה, אלא שהוא מותמר לנצח, כאשר אנחנו רואים בעולם הוה אנשים שענשם שיושמו במשמר, ואחרים שגוררים עם זה בחבלים , ואחרים עם כל זה קשורים וכפותים, ו<חרים עם כל זה אסורים בזיקים וכבלים , ואחרים עם כל זה מכים אוחם במה שמכאיבם . כן בעולם הבא, אנשים שנאמר ביפוריהם, ואספו אספה אסיר על בור וסגרו על מסנר ‏ (שעי ‏ כ"ד)'. ואחרים, עונותיו \| ילכדונו את הרשע ובחבלי. הטאתו יתמך (מסני ס') ואחרים , ואם אסורים בזיקים (6יו3 לו . ואחרים , ופער מתגורר על ראש רשעים יחול (ירמי' 5 : אבל השאלה השמינית היש בענין הצדיקים יתרון זה על וה? וכן בענין הרשעים, כבר נכנס שרש תשובתה במאמר הזה הקודם . \| אבל רואה אני להשריש משרש אשר להם יתרון שבעה סעיפים . ואומר, כי ממה שמורה שיש לצריקים מעלות בגמולם, שכל אחת יתרה על חברתה .\| תחלה מה שמחייב אותו השכל , ואחר כן שמצאנו בספרים שבע מעלות וו למעלה מזו . הראשונה שקצתם יהיה לו אור כזריתת אור השמש, אמר בו (מללכי ג'! וורחה לכם יראי שמי שמש צרקה . וקצתם והיה לו עם ערבות בניצוציה . כטו שאמר, (פס) ומרפא בכנפיה. וקצת' יתקיים לו האור כרבר הנטוע, כמ"ש (ססליס 05 אור זרוע לצדיק . וקצתם יוסיף לו האור, כמ"ש (מפלי יג) אור צריקים ישמח . וקצחם יהיה אורו כאור הגלגל .\| אמר בו, (דניפל י"3) והמשכילים יוהירו כוהר הרקיע . וקצתם יהיה אורו כאור הכוכבים, חוץ מן השמש . אמר בם (פס) ומצריקי הרבים ככוכבים לעולם וער . וקצתם היה אורו לו כאור עצם השמש. ובם אמר (פופטיס 60 , ואהביו כצאת השמש בגבורתו .= וכמו שירענו שמרע"ה היו פניו מלאים הור, ופני יהושע פחות ממנו, מפני שאמר בי (במדבר כ" ונתת מהורך עליו * ולא אמר כל הורך, ופני שבעים וקנים פחות מהם, בעבור שאמר (פס) ויאצל מן הרוח אשר עליו ויחן על שבעים איש הזקנים . וכאשר תהיה עלת. מהורך עליו, למען ישמעו כל עדת בני. ישראל הוקנים בכלל העם . ומה שיורה על כי הענושים גם כן יש / מאמר התשיעי גמול וענש 75 להם מעלות זה על זה, מצאנו בספרים להם וכרון שבע מעלות בלהב האש. מהם מי שהאש מלהבת פניו עד שיארימו, ובכמוהם אמר (יסעי" י"ג) פני להבים פניהם. ומהם מי שישחירו פניו כשחרות הקדרה . \| ובכמוהם אמר, (יולל 3') כל. פנים קבצו פארור . = ומהם מי שיגיעהו ממנה כמו צליה ובשול . ובחם הוא אומר , (מלסכי ג') הנה יום בא בוער כתנור . ומהם מי שיגיעהו כמי שתאכלהו האש . ובהם הוא אומר (טיוב כ , חאכלהו אש לא נפח. . ומהם מי שיגיעהו כאש אוכלת בעצים .‏ ובהם הוא אומר (יסעי' 5), מרורתחה אש ועצים . ומהם מי שיגיעהו כאש אוכלת העפר והאבנים , = ובכמוהם הוא אומר, (טס) ותאכל ארץ ויבולה . ומהם מי שיניעהו כאש אוכלת ער מעמקי ארץ, כמו שעושים הוועות . \| ובהם הוא אומר , (סיוב ל"6) כי אש היא ער אבדון תאכל . כאשר ירענו כי מכת מצרים היחה כוללת ומגיע לכל אחר כפי מרתו, כמו שאמר (ססליס ע"ס). יפלס נתיב לאפו . = ופרוש יפלס ישקלהו במשקל, כמו שאמר (מסני "ו) פלס ומאוני משפט ליי . אבל תשובת השאלה התשיעית מי אשר הם ראויים ליסורים האלה? נאמר, הכופרים והמשתפים ובעלי העברות החמורות אשך לא עשו תשובה . אך הכופרים והמשתפים הוא אשר אמר בהם (ישע" ס"ן) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי . = ובעלי העברות החמורות, הם אשר נכתב בהם כרת או מיתות בית דין .\| יכרתו מהעולם הזה, יוציאו' אל הכרת בעולם הבא מבין הצריקים גם כן, מפני שלא עשו תשובה .‏ ואם לא יכריתנו , אבל השלים ימיו כדי שיאריך לו, ועם כל זה לא עשה חשובה ; יחיה ענשו יוחר קשה, והכרתו מבין הצריקים יותר ראוי, מפני שהאריך לו ולא שב . ואם לא יהיה מכל אשר ספרנו מאומה, מה שהוא זולתם הם קלות ויכופרו לו : ואם יאמר אומר באי וה דבר יכופרו לו מבלי תשובה? נאמר, הלא הקדמנו המאמר שאי להם כי אם קלות, ואמרנו שזה מחייב שכבר נוהרו מן החמורות, ולא נזהרו מהם ער שקיימו שכנגדם ולא כפרו, אבל האמינו ולא שתפו אבל יחדו, ולא רצחו ולא ננבו ולא נאפו, אבל עשו בצרק ובמשפט . ומי שהוא על הדרך רוב מעשיו זכיות, ‏ והעבירות המעטות ההם 1756 מאמר התשיעי גמול וענש כנגר אלה, ישלמו לו עליהם בעולם הזה ויצא נקי, כאשר בארתי במאמר החמשי . אבל השאלה (העשירית) היא היתקבץ קצתם על קצתם ? אומר, כפי אשר הסתכלתי ומצאתי, כי הצריקים והרשעים רואים קצתם את קצתם בראות בלבר, כמו שאמר בצריקים (סס) ווצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי. וכל אשר יחברר להם יסורם, יאמרו ישתבח מי שהצילנו מן היסורין האלה, ‏ וישמחו. ויגילו בענינם . \| וכמו שאמר על הרשעים (פס ג"1) פחדו בציון הטאים אחזה רעדה חנפים .‏ יתמהו על הצריקים איך יעברו על האש היוקדת ולא תזיקם, ויאנחו על מה שאבר מהם מהגמול. וכאשר רמה אותחם שמה כאנשים, נקראו לאכול לסעורה, ואחרים שומנו ליסורים, והם רואים אותם ונאנחים . הוא אמרו (פס ס'ס) לכן כה אמר יי" הנה עברי יאכלו ואתם תרעבו וגו" . אבל הצריקים קצתם עם קצתם , מי שמעלתו. מהם קרובה למעלת אחר יפגענו, ואם תהיה רחוקה לא יפגענו . \| ועלה ברעתי, הענושים כל שנים מהם שתהיה מעלותם קרובות זו לזו אינם נפגשים , מפני שהיפורים פוסקין ביניהם וטרדתם בהם : אבל השאלה חיש לאלהים עליהם עבורה ? אומר כן, שלא יתכן שיעשה ברבר הזה שיעזוב שכל שלם בלי צוי והזהרה, ואלו היה נכון לעשותו בעולם הבא חיה עושהו בעולם הזה , אך יש לו בו הבה עליהם שיאמינו באלהותו , ושלא יקללוהו, ולא יספרו עליו המדות המגונות, ומה שדומח לזה . אלו מדרך השכליות הגמורים, ווה רבר שאי אפשר זולתה . וזכרו הספרים עבורה אהרת שמעית, והוא שיכוין להם מקום מארצם, יחייבם בו שיבואו אליו בכל.פעם, הוא להם כיום השבת וראש חדש אצלנו עחה, ויעברוהו שם במה שיצוה אותם , עד שלא ועובם בלי עבורה . = כמ"ש (ישעי ס'ו): והיה מרי:<חרש בחרשו ומרי שבת בשבתו יבא כל בשר להשתחות לפני אמר יי . וכאשר ישלימו , יצאו ויראו הענושים . כמ"ש (סס) ויצאו וראו בפגרי האנשים . \| מפני שאמר יבא כל בשר. ואמרו קרמוננו. שהצריקים אין עומדים בלי עבורה בעולם הבא, כאשר הם"" בעולם. הזה ,‏ אמרו, תלמידי חכמים אין להם מטחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא . \| אבל הענושים לא יתכן שיצוו מאמר התשיעי גמול וענש 17 בעבורה, בעבור היסורין ובעבור שהיתה מעתיקה אותם מענינם המתמיר כאשר הקדמנו . אבל תשובת השתי שאלות האחרונות, אשר אחת מהנה, .אם יעברו מה יהיה גמולם ? והאחרת, אם הם לא יעברו; מה יהיה מענינם? כבר השיבותי עליהם בסוף המאמר השמיני, ואמרתי שלא ערב להם הגמול הנצחי, כי אם בעבור שירע שהם יבחרו בעבודתו ולא בהמרותו . וכי כאשר יבחרו בה, יוסיף לה ביתרון הטובה כאשר בארנו. וכיון שיצאו שתי אלה עם הראשונה אשר קרם באורה, נשארו עשף' בלב : וראוי שאחבר אל המאמר הזה מה שאומר . \| אבל ענין הגמול על כל מצוה ודת והשתדלות מה הוא? וכן ענין הענש על כל מצוה ורת והשתרלות, כי לא עבר זה בעולם הזה, לכמה פנים מן החכמה . \| אחר מהם כי שרש העון אשר בו הגמול והענש לא ראינוהו, אבל הגיענו בררך הקירוב וההבנה, ואיך נעמור על סעיפיהם אשר. הם יותר דקים + ועור שלא יארכו הרברים וירחבו המאמרים וירבה הטרח . ועור שלא נבחר מה \| שנרצה מן העבודות, כשנרע גמול כל אחר מהם . ועוד כי הטרדה הגרולה שבלבותינו, ‏ הוא הדבר הקרוב אלינו בצווי לאמר ענין הישועה, ועל כן הרחיבו בו הספרים ובארו . אבל אני מקוח שיפורשו לנו מיום הגמול לכל עבודה . ומדיני ררכי הענש על כל. עבירה בזמן הישועה כשיגלה הענין הזה, ויפנו הלבבות לבקש החכמה, ויודככו הטבעים לקבל התבונה, כי קרובה היא ומזומנת לצאת אל העולם הבא . ואומר שעל כן אמר שהנבואה תהיה כוללת הכל, באמרו (יו6ל 3') והיה אחרי כן אשפוך רוחי על כל בשר . כי לא יתנבאו כי אם במה שהוא , ואשר יהיה עחיר בעת ההיא, הוא גמול העולם הבא וענשו. וכאשר יוריעם זה, יתן להם עליו אותות ומופתים . כמ"ש אחריו (סס ג') ונתתי מופתים בשמים ובארץ. ואחר כן אמר \| אחריו, כי הדברים האלה יהיו קורם תחיית המתים, כשאמר השמש יהפך להשך והירח לרם ומי שהשכיל לנפשו יהיח מן המשכילים ומי שמתקן בני אדם לעבודת אלהים וילמדם מה שיניעו בו אליה , יהיה ממצריקי הרבים . \| כמ"ש (דניסל י"5) והמשכילים יזהירו כזהר הרקיע ומצדיקי הרבים ככוכבים לעולם - ?חתות \| 192 178 מאמר העשירי הנהגת. האדם וער . ובעבור' זה וצוה: כל" חכם על ההשגחה ובלמוף ב אדם והישירם : ה במח הטוב לאדם לעשותו בעולם הזה : אמר יחורה בן שאול, אמר המחבר, הקדמת המאמר הוה אשר דבהו בו אנשים רבים, ומעט מי שהגיע בו אל העצה המשובחת, אומר בפתח רברי כי בורא הכל ית', מפני שהיה אמת בעצמו , התחייב שיהיו הברואי' רבים כאשר בארתי . ואומר הנה כי האחר הנראה, אי וה אחר שיהיה, איננו אחר כי אם בררך המספר . אבל כאשר יבחנהו הבוחן על ררך הרקדוק, ימצאנו ענינים רבים . = ויותר פשוט מהכלל הזה, שהנמצאות כלן כשיבחן כל גוף מהם, ‏ ימצא בו חום וקור ולחות ויובש, וכאשר יבחן גוף האילן, ימצא בו עם זה סעיפים ועלים ופרי. ומה שנלוה אל זה . \| וכאשר יבהן גוף הארם, ימצא בו עמהם בשר ועצמו' וגירים ועורקים ומיתרים ומה שנלו' אל זה .‏ וזה מה שאין ספק ביריעתו, ולא נרחה במציאתו ; אבל אם היה בחקי הבריא' כי הבורא אחר ומעשיו רבים, וכמו שאמרו הספרים מה רבו מעשוך יי' כלם בחכמה עשית וגו' (תסליס ק"ד) .‏ אפ" השמים יש בהם מן החלקים השונים זה מזה, והשיעורים והצורות. והמראים והתנועות מה שלא נוכל לספור .‏ וכן הם כמו שאמר (סיו3 ט') עושה עש כסיל וכימה וחדרי תימן : וכאשר הקרמתי המאמר הזה, אומר עתה, כי כן באהבות אהבה לרברים, ושנאה לרברים . כמו שאמר (מפלי י"ט) רבות מחשבות בלב איש ועצת יי' היא תקום . וכאשר הגופים אינם קיימים ביסוד אחר ‏ לבד מד' היפורות, וגוף האילנות אינו קיים בחלק אחד ממה שזכרנו, והאדם אינו חי בבשר או בעצמוח בלבר, 'גם השמים אינם מאירים בכוכב אחד; כן האדם לא יתנהג כל ימיו במרה א' .‏ אבל מהתקבצות מה שזכרנו בכל שער על רוב מדבר אחד ומעט מאחר, ישלם כל הנזכר כן מאמר העשירי הנהגת האדם \| 159 מהתקבצות מדות האדם באהבה ובשנאה על רב ומעט, ישלם לו תקון עניניו, ויהיה כאלו הביאם לפני הריין ודן עליהם . כמ"ש (ססליס קי"ב) טוב איש חונן ומלוה יכלכל וגן' . או כאלו שקלם במשקלו וחלק אותם חלקים; וכמו שאמר (מפלי ד') פלס מעגל רגלך .‏ וכאשר יעשה כן יהיו כל עניניו שוים ומתוקנים . ואשר חייב שאשים השער הזה התחלת המאמר הזה, הוא שראיתי אנשים חושבים ומאמיני', כי חובה שיתנהג האדם במדה אחת כל ימיו, יגביר אהבת רבר על שאר האהובים, ושנאת דבר על שאר השנואים, והסתכלתי בעצה הזאת, והנה היא מתכלית הטעות מכמה פנים . אחד מהם כי שנאת דבר אחד והגברתו אלו היה יותחר תקון, לא היה נוטע הבורא במדות האדם אהבת שאר רברים, ואלו היה הרבר כן, היה אפשר לבראו מיסור אחר, ושיבראנו גזרה אחת, יהיה בורא כן שאר כל הנמצאות ויהיו על הענין הזה . הלא תראה שחלקי הפעלים לא יכשר בהם השחמש דבר אהר לברו, כל שכו כלליהם . ומזה אלו בנה בונה בית מאבנים בלבר או מעצים בלבר או ממחצלאות בלבר או ממסמרים בלבר, ‏ לא יהיה תקון כמו שיהיה, אם היה בונה מאלה מקובצים .‏ ורומה לזה יאמר בחבשיל ובמאכל ובמשתה ובמלבוש ובשמוש ושאר החפצים . ואיך לא יפתח האדם עיניו כשהוא רואה כל אלה החלקים אינם הווים מדבר אחר, והם הוכנו לו לשמשו ולתקנתו, כל שכן עניני נפשו ומדותיה : וצריך שאבאר כי חדושי הבחירה הזאת אין רעתה מעטה , אך היא גרולה . \| כמו שאני מרמה ואומר, מהם מי שבחר לשוט בהרים, והוציאו זה השגעון, ומהם מי שבחר הרבות האכילה , והוציאתו אל הטחורים .‏ ומהם מי שבחר הנקמה , ונקם מעצמו .‏ ומה שרומה לענינים האלה, ממה שאני עתיר לבארו באמצע המאמר הזה בעזרת האל : אבל אקדם הנה ואומר, כי על כןצריכים לחכמה בהנהגת הארם .ומהלכיו תמיר, כמו שאמר ( מטלי %') בהתהלכך תנחה אותך . והשרש בשער הזה, שיהיה הארם מושל במרותיו, ושולט במה שיאהבהו וישנאהו .\| כי לכל אחר ממה שהוא אוהב ושונא, מקום ראוי שישתמש בו . וכאשר יראה המקום אשר ראוי להשתמש בו במרה ההי' ישלחנה בשיעור ער שישלי" 1% 190 מאמר העשירי הנהגת האדם המעשה ההוא, וכאשר יראה המקום אשר ראוי לעצור המדה ההיא יעצרנה ער שיעבור מעליו הרוח ההיא . וכל זה בישוב ויכולת לפשוט בעת שירצה. ולתפוש בעת שירצה, וכמ"ש (שס "!) טוב ארך. אפים מגבור ומושל ‏ ברוחו מלוכד עיר . וכבר הקרמתי קורם זה כי לנפש שלשה כחות, התאוה והכעס וההכרה . וכח התאו הוא אשר יביא האדם לכסוף למאכל ולמשתה ולמשגל, ושייטבו בעיניו המראים הנאים, והריח הטוב , והמשושים הרכים . וכח הכעם, הוא אשר יביא הארם אל התגברות והשררה , והעזר לאחרים, והנקמה והגאוה והעזות , והרומה לזה .\| אבל כח ההכרה הוא אשר ידין. על הכחות > האחרים . ואי זה מהם ידמה הארם או ענף מענפיהם או ותעסק בכח ההכרה להתבונן בהם ולבחנם, ואם יראה אחריתו וסופו נצולי' מפגע, אז ייעץ בו, כ"ש שתהיה אחריתו משובחת . ואם יראה בצר מצדריו פגע מן הפנעים, ייעץ בעזיבתו . = וכל ארם שיקים השער הזה, וימשיל הכרתו על תאותו וכעסו, יהיה במוסר. התכטום ... כמ"ש. (פס. ט"ו) .יראת .יי' מוסר,-חכטה, וכל ארם שימשיל חאותו וכעסו בהכרתו, לא יהיה איש מוסר. ואם יקרא ענינו וה מופר שלא כרין, הוא. מופר אוילים . כאשר אמר (טס 5') ומוסר אוילים בזו . ואמר עור וכעכס אל מוסר.- אויל (סס 61 : וביון שהקרמתי המאמר הזה, שהצורך מביא אל חכם,. שיסרר לנו האהבות והשנאות איך נתנהג: בענינם ;‏ אומר, \| שמצאתי החכם שלמה בן דור שהתעסק בזה, להוריענו מה : הוא. הטוב ואמר, (קסלת 6') ראיתי את כל המעשים אשר נעשו. תחת השמש והנה הכל. הבל. ורעות רוח .‏ אינו רוצה באמרו הכל הבל ורעות רוח, קבוץ המעשים והתהברותם/. כי הבורא המציאם. ואין חכם אומר כזה על מה שהמציאו בוראו הכל הבל; אבל רצה בזה, כי כל מעשה שיקחוהו בני אדם לברו, כלומר כי כל אחד מן מעשי הארם כאשר יעשהו נפרר, יהיה הבל ורעות רוח. ובהפרר אמר עור (פס) מעוות לא יוכל לתקון . וכל אחד מעוות מהחקן מקצר מהשלם, אבל בהתהברותם לא יהיה הסרון כי אם שלמות ותמימות . \| ומחזק הפרוש הוה שהוא כן, שהראה שלשה שערים מאהבות העולם , וגזר על כל אחר שהוא הבל, ופירושו השאה; כאמרו (ירמיל כ" שובכל << 5 מאמר העשירי הנהגת האדם 1 מהבילים המה אתכם . \| משיאים אתכם, ואמרו (ססליס ס'5) יבנול אל תהבלו: ותחלתם שיתיחר בחכמה לבדה ויעזוב שאר האהבות, אמר בזה (קסלת 6') ואתנה לבי לרעת חכמה . וזכר העלה בו, כי כל אדם כפי שתרבה חכמתו ירבה מכאובו, כאשר יגלו לו ממומי הרברים מה שהיה במנוחה קודם הגלותם לו; והוא מה שאומר (טס) ויוסיף דעת יוסיף מכאוב . ואחר כן שנה בשמחה ובשחוק בלבר, ואמר אם ישים הארם דעתו לפנות אליה ולהשניח עליה, יהיה לו זה נם כן הבל, כמ"ש (סס 3') אמרתי אני בלבי לכה נא אנסכה בשמחה וראה בטוםב . וזוכר העלה בו מה היא , כי האדם בעת ההיא מרגיש מעצמו בעת ‏ השחוק והשמחה פחיתות וגנות, וכבר נכנס במדות הבהמות ; והוא אמרו (פס) לשחוק אמרתי מהולל ולשמחה . ואחר כן שלש בישוב העולם, והוריע כי העסק בו גם כן הבל, כאמרו (טס) הגרלתי מעשי בניתי לי בחים נטעתי לי כרמים עשיתי לי גנות ופררסים .‏ ושאר מה שספר ממעשיו ער סוף הפרשה, וזכר העלה בשנאתו את כל זה ; שיניחנו לאדם שיהיה אחריו, ותהיה יגיעתו לריק . כמ"ש (פס) ושנאתי אני את כל עמלי שאני עמל תחת השמש שאניחנו לאדם שיהיה אחרי . וכאשר ספר אלה השלשה שערים, פסק לזכור שאר אהבות העולם שלא ימנעהו זה ממה שהוא צריך לרבר ולצוות, אך רמז בתוך השערים האלה, להשוות בין אלה השלשה; והוא שנתעסק במעט מן החכמה ומן התענוג, ולא יניח לעיין במה שהוא הטוב, כמו שאמר (שס) תרתי אני בלבי למשוך ביין את בשרי : >= = ועלה ברעתי (יישירך האלהים ) לקבץ משרשי אלה האהבות שלשה עשר, ואזכור מה שירעתי ממה שהביא כל עם לבחור העסק בכל אחד מהם לברה כל ימיהם , ואחר כן אבאר \| אי זה דבר הניחו ועובו מהענין ההוא. ואזכור בכל אחד מהם המקום אשר ראוי להשחמש בה אשר לו נברא והושם, ואקבץ כלל ממה שאניה כל חפץ בכל שער, יהיה הקבוץ ספר פרישות שלם, (אספרם מתחלה ואומר, כי משרשי האהבות שלשה עשר; הפרישות, והאכילה, והמשגל, והחשק, והבנים, והיישוב , והחיים , והממון , והשררה, והנקמה, והעבורה, > 1 והחכמה, והמנוחה . ואחר כן אראה לשכל אחד אחר, ואזכיר 19 מאטר העשירי הנהגת האדם לו אפני החפץ בו, ואכתוב מה שראוי מו הפרישות בו, ואיה מקומו הראוי לו . \| ואומר בראשון :0 = שער רמריעיות , ראו אנשים כי אשר ראוי להתנהג בו האדם בעולם הזה, הפרישות וההליכה. על ההרים ולבכות ולספור ולהתאבל על העולם הזה . \| ואמרו חויבנו. זה מפני שהוא עולם כליה מתהפכת באנשיה איננה קיימת. בעור שיהיה הארם שמח בו שמחה בהשקט ובשלוה תתהפך עליו. ותהיה שמחתו אבל, וגדולתו שפלותו, והצלחתו עמל. כמ"ש (סיוב כ עשיר ישכב ולא יאסף עיניו פקח ואיננו. תשיגהו כמים בלהות. ישאהו קדים וילך . ואלו היה הארם משתרל בכל כחו להתחכם תנצחהו אולתו, או להנקות ינצחהו טנופו, או להיות בריא יחלהו מזגו, או להלבב יכשילהו לשונו. ‏ כמ"ש (טס ט') אם אצרק פי ירשיעני תם אני ויעקשני .\| ואין בן אדם שירע מה שיתחרש עליו מחולי ופגע ושכול וראגנה וחסרון ושאר הפגעים ,‏ וכמ"ש (מסלי כ]) אל תתהלל ביום מחר כי לא תרע מה ילר יום . וכל אשר יוסיף ממנו רויה ינדל צמאו, וכל אשר יוסיף להחזיק בו ינחק מבטחו. כמ"ש (טיוב ס') אשר יקוט כסלו ובית. עכביש מבטחו ישען על ביתו ולא יעמור יחזיק בו ולא יקום .‏ ואין ענינו בו כי אם בזיוף ושקר וכזב כל ימיו; וכמ"ש (ססליס 5) ורהבם עמל ואון . \| וכמה גבורים השח השפיל, וכמו שאמך (סס עו) אשתוללו אבירי לב . וכמה גדולים הכניע וחלל, כמ"ש (ישעי" כ"ג) לחלל נאון כל צבי להקל כל נכברי ארץ . וכמה. מיחל טובו המירה לו ברע, ופתח עניו לראות באורה והחשיכה בפניו כמ"ש (פיוב ") כי טוב קויתי ויבא רע . ונשען בראנותיו ‏ על הארם הזה, והשליך עלין חולשתו, \| וכמ"ש (תסליס. פ"ס) עלי סמכה המתך . ואנה העונות והחטאים והחשבון והיסורין וההברל בינו ובין אלהיו ? ער שישוב לו כטורף באפו, וכאכזרי אחרי הרחמים, כמ"ש (פיוב ") כשחל תצורני וחשוב תתפלא בי . ואמר עור (יסע" י"ג) הנה יום יו' בא אכזרי ועברה וחרון אף .‏ ואמרו צריך למאוס בעולם הזה ולא יבנה בית ולא יטע, ולא יקח אשה ולא יוליד., ואל ישכון עם מי שבוחר במעשים האלה, שלא ירגילו אותו ותדבק בו ממרותם; אבל 6 בהרים, ויאכל מה שימצא מהצמה, ער שימות בדאנה ובאבל : ו מאמר העשייי הנהגת האדם 138 והסתכלתי במה שאמרו העם הזה ומצאתיו רובו אמת, אך טעו בעזיבת הישוב ובני אדם .‏ כי עזבו זכרון מה שלא ווכל ארם לעמוד בלעריו מן המזון והכסות והמחסה , וגם הניחו וכרון נפשם כי עובו לישא נשים, וכרות הזרע אלו היה טוב היו מתנהגים. בו בני אדם כלם ובטל מין המדברים , וכבטולו חבטל החכמה והתורה ויום הדין והשמים והארץ; ותהיינה הנפשות בסכנה בין החיות והאריות והנחשים והחום והקור והפנעים. ואיה עבי הטבע והשגעון וטרוף הדעת בהעדר המאכל הטוב והמים הקרים והפסד הדם והמית המרה השחורה ער שיצטרכו אל אנשי הישוב לרפוא אותם שיועיל להם, ואפשר שלא יועיל. והיו משתוממים האנשים מבני אדם עד שיחשבו שיהרגו אותם . ויש שישנאום על היותם מוחזקים אצלם לרעים וחטאים עד שיתירו לעצמ' שפיכות דמם. ויש שישובו כמרות הבהמות ויצאו מן האנושות , כמ"ש (פיכס ד') בת עמי לאכזר כיענים במרבר. ואמר (שיו3 ל') בערוץ נחקים לשכון חורי עפר וכפים בין שיחים ינהקו.. ויפסירו נפשם לגמרי, אבל הפרישות טובה לאדם כשיתנהג בה במקומה , והוא כשיורמן לו המאכל והמשתה האסור והמשגל האפור והממון האסור, ישלח המרה הזאת. ער שתרחיקהו מכל זה , \| כמו שאמר (קסלת 6') כי מה הווה לארם בכל עמלו כי כל ימיו מכאובים וכעם עניניו : השני שער האכילה והשתיה . \| ראו קצת בני ארם כי הראוי שיתנהג בו הארם שער האכילה. והשתיה . = ואמרו כי המזון בו קיימת הנופים והנפשות, ועם זה יש בו ערבות גרולה והוא: סבת גירול הנופים ורבוים והעמרת הזרע . והנה אתה רואה האדם יצום יום אחד יחלש אור עיניו: ושמעו ומחשבתו וזכרונו ורעיונו, וכאשר יאכל ישובו כל כחותיו: כבתחלה, ויעי עת. שירעב ויכפור באלהיו, ולא יבין מה שיתפלל אליו . והנה אתה רואה ישוב הארץ כלו איננו מושם כי אם במקום הנהרות בעבור הזרע ושתות המים, וכן מס המלכים וכן מתנות החילים. ואליהם יניע המשל באמור כל אדם זה לחמי . וחראה מבטיחים הפפרים בהם הצריקים כאמרם (טמות כג) ועברתם את יי אלהיכם וברך את לחמך ואת מימיך . וכן (ויקר6 כ"ס) ועשתה הארץ פריה ואכלתם לשבע . והרומ' לוה הרבה, ושכל אירוסין וחתונ' ולידה ומילה וברית ומועד וחנוך לא ישלם דבר מהם כי אם 4 מאמר העשירי הנהגת האדם בו, וכן החברה והרעות בין: האוהבים . \| ואמרו היין מראהו נחמד וָריחו טוב וטעמו ערב, ישי' הרואג שמח , והכילינדיב , ורך הלבב גבור. וכבר קבצם הפסוק בשבח, באמרו (ססליס ק'ד) וייו ישמח לבב אנוש להצהיל פנים משמן וגו" . והתבוננתי במאמרם זה ומצאתי רובו טעות, ועוד כי הם הביטו אל טובותיו ולא הביטו אל רעותיו . והוא שרוב המאכל גורם הקבפה ומככיר האיברים, וממלא הראש והעינים , ומכיא לידי נוועה בהרבותו. וישיב הלב נמהר וישנה מרות האדם ויטה אל תאות המאכל ולהרבות הממון עד שלא יזכור השבע, וידמה למדות הבהמות והכלבים .‏ וכמ"ש (יסעי" נ'ו) והכלבים עזי נפש לא ורעו שבעה . גם ישוב כמו האש אשר מה שיובא אליה תאכלנו מבלי הרנש כמו שאמר (שס טי) ויהי העם כמאכולת אש. נם ישוב כמות אשר יאסוף אליו כל הבריות ולא יאמר הי. כמו שאמר (סבקוק 3') אשר הרחיב כשאול נפשו והוא כמות ולא ישבע. גם ישוב כארבע סבות ההסרון והם האש והמים והמות והעקר , כמו שאמר (מטני כ') לעלוקה שתי בנות הב הב שאול ועוצר רחם ארץ לא שבעה מים ואש לא אמרה הון. עד שתהיה עינו רעה במי שיאכל ממנו חלת לחם אפילו אם יהיה עשיר. ואם יראה לו זה יהיה בלי לב וכמו שאמר (מטלי כג) כי כמו שער בנפשו כן הוא אכול ושתה יאמר לך ולבו בל עמך.. וכאשר יראה זה ממדותיו ימאסוהו המלכים וגדולי בני אדם ומשכילהם ולא ישבו עטו. כי כאשר יאכל ימהר, ואם יראה התיכה טובה יקפוץ עליה, והוא ראשית מי שישלה ידו לאכול ואחרית ‏ מי שישאנה , ועינו אל מה שיבא מן המאכל מאשר לבו אליו. וכמושאמר (טס) כי חשב ללהום אה מושל בין חבין את אשר לפניך ושמת שכין בלועוך. ועוד כי יכוי להפנות עד שיוכל לאכול שנית מהתאוותו לו, וכאלו הוא משפך שופך מלמעלה ויורד מלמטה וכמ"ש (שע" כס) כיי כל שולחנות. מלאו קיא . צואה בלי מקום. ועור כי בא להקיא מרוב. המאכל כאשר :> לא תכילנו האצטומכא כמ"ש (מסלי כ"ג) אכלת חקיאנה. ואיה עבי הלב ער שיעזוב תורתו וישכח אלהיו, כמושאמר (סוטע "ג) כמרעית' וישבעו שבעו וירם לבם על כן שכחוני. ושכחו ממעשה היין נגוב המוח אם ישתהו חי, יהרטבתו אם ישתהו מזוג . ואוה התגברותו על השכל והפסרו את החכמה, וכמו שאמר (מטי 65 : מאמר העשירי הנהגת האדם 139 לץ. היין הומה שכר כל שוגה בי לא יחכם. ואיה הרפותו את הגידים והרעישה והמית הדם וקרחת הדם והמורסות והסמטות, וכהות שטהו האצטומכא והכשת הכבד וגריד' שריקת המעים והמכאובים הגדולים .‏ וכמו שאמר (סס לג) למי אוי למי אבוי למאחרים על היין. ואיה העברות והתועבות ליפות כל גנות והתר כל אוסור, והוא מתהלך בנוף הארם מעט מעט, וכמו שאמר (פס) ואחריתו כנחש ישך וכצפעוני יפריש עיניך יראו זרות. ואיה הרינת הנפש והמכות והמאסר והכבל והענש הלא בו. ואיה כל דרכי האונאה והתחבולות והאבדן כי אם בו, ומי שהרגיל את עצמו לסמוך על המאכל והמשתה מהתירם ולא וניע אליהם יקחם מאשר ימצא . כמו שאמר (סס ד') כי לחמו לחם רשע ויין חמסים ישתו. אבל הם טובים לארם לקחת מהם מעט כפי מה שיעמיד גופו . כמ"ש (מטלי "ג) צריק אוכל לשובע נפשו . וכאשר יראה בשכלו מקום לוה ישלח תאות המאכל והמשתה, וכאשר יהיה לו מזונו יעצרנה : השלישי שער המשגל . ראו אנשים כי המשנל ראוי שיהיה נבחר על כל אהבות העולם, וכי יש לו ערבות יותר גדול מכל ערבות שבעולם; כי לכל יש רבר שיעמוד-במקומו, וזה אין דבר שיעמור במקומו. והוא מוסיף בשמחת הנפש ויחזקנה, ומקל מלאות כל שכן מן הראש ומן המוח, והוא מניח כעם האדם ומעביר מעליו הדאגות, ומועיל מחלי המרה השחורה הנקרא מלאנכוליא . והגדול שברברים שהוא סבת היות האדם המדבר החכם, ואין סבת התחברות בני האדם ורעותם כי אם בו; ואלו היה דבר מנונה היה הבורא מונע ממנו נביאיו ושלוחיו. \| הלא תראה כי קצחם אמר הבה את אשתי (כרלעים כ"ט) מאין בשת, ואחר אמר ואקרב אל הנביאה (ישע" ס') מאין הכלם . וחקרתי רברי אלה ומצאתי בהם טעות,. ועוד כי הניחי נזקיו וננוחו מהם; כי הוא מזיק לעינים ומסיר חאות המאכל והמשתה, \| ומפיל הכח . והרבה פעמים מביא השחפת וכאב החלצים וחלל הבטן, והורס הנוף. ומכלהו מהרה וימהר הזקנה . = ובו \| נאמר (מטני ') אל תחן לנשים חליך . ואיה טררת הלב ובלבול הדעת. ועמימות העינים והמית הנפש כי אם עמו . וכמ"ש (סופע ד') זנות יין ותירוש יקח לב .‏ ומי שלבו עליו לא ינוח להב אשו כי אם בעת הנעתו אל חפצו בלבד, וכאשר יעשה הפצו 156 מאמר העשיוי הנהגת האדם חבער אשו כבתחלה . \| כמ"ש (שס) כלם מנאפים כמו חנור בוערה מאופה . = ואיה הטנוף והלכלוך, עד אם ירגיש ויהיה לו מעט רעת, יהיו שלמותיו מתעבים אותו , אפילו אם התרחץ כל ימיו . כמו שאמר (סיוב ט') אם התרהצתי במי שלג וגו' או בשחת תטבלני ותעבוני שלמותי . \| ואיה החרפה והבוז. והנגע, ומה שישאר זכרו עד אחרית הימים וסוף הומנים . וכמו שאמר (מטלי ') נואף אשה חסר לב וגו' נגע וקלון ימצא וחרפתו לא תמחה . ואיה שיחשוב כל בני אדם עורים וחרשים עד שיחשוב כל גנות בגלות , ויחשוב שאינם יורעים . וכמו שאמר (ירמי "נ) נאופיך ומצהלותיך זמת זנותך . \| ואיה שישים ביתו מעון לכל לץ ולכל נואף ולכל לסטם ומשחית ואיננו שוער . וכמו שאמר (סס ס') ואשביע אותם וינאפו ובית זונה יתגוררו . וגורם לעצמו ולבניו שלא יהיה לו בן כשר, כמו שגרם הוא לזולתו מעצמו כזה, שהוא מרה כנגד מדה . \| וכמו שאמר (מיו3 6"5) אם נפתה לבי על אשה, תטחן לאחר אשתי ועליה יכרעון אחרין . ואין התאוה הזאת טובה לארם כי אם להקים בה זרע . = וְכמו שאמר (סש ע') ואתם פרו ורבו. וישלחנה בדעת בעת שהיא ראויה, ויעצרנה מהרבות : , הרביעי שער החשק . השער הזה ואם הוא גנאי לזכור איננו יותר מגונה מדעות הכופרים, אעפי"כ זכרנום להשיב עליהם, ויפור הספק מן הלב, כן נזכור את זה נם כן להשיב עליו, ויסור ספק מן הלב . = יש אנשים שרואים שהחשק טוב מכל מה שיתנהג בו האדם, וחושבים כי הוא מוכך הרוח והמזג, עד שתשוב הנפש וכה צפה על הגוף מוכותה, ושהוא ענין רק ער מאר, ומשיבים אותו לפעולת הטבע, .ואומרים כי הוא משך נצוק אל הלב, תחלתו ההבטה, ואחר כן תוחלת, ואחר כן קביעות, ואחר כן יעזרוהו משכים אחרים ויתקיים . ועלו מזה למעלה , ער שהשיבו אותו לפעולת הכוכבים . ואמרו כשיהיו מזלות בני ארם שוים, מביאים זה אל וה משליש או משתות, וימשול על שני חלקי אהבותם כוכב אחד מחייב ביניהם האהבה והחברה . גם עלו מוה ער שאמרו שהוא פעל הבורא יתברך . = וטענו שהוא ברא רוחות הנבראים ככדורים עגולים, וחלק אותם לשנים, ומשים כל חלק בארם אחה, " ובעבור זה כשימצא כל חלק את חלקו הוא נתלה בו.. גם עלו מאמר העשירי הנהגת האדם : 17 מזה ער ששמוהו כמו חובה, ואמרו כי נסו בני ארם בשער הוה, כדי שירעו כניעת האהבה ויכנעו לו ויעברוהו . העם הזה בכל מה שוכרו, פתאים אין בהם דעת . וראיתי להשיב עליהם בשער הזה בתחלה חשובה נראית במה שכזבו, ואחר כן אראה להם הפך מה שנתלו בו . \| ואומר כי מה שאמרו על הבורא, לא יתכן שינסה הארם במה שהוהיר ממנו . וכמ"ש (סיוב כ"ל) ואלוה לא ישים תפלה . ועור כי לא אל החפץ רשע אתה ( ססליס. ס') אבל ענין חלוק הכרורים אשר נתלו בו, כיון שהשיבונו על מי שאמר בקרמית הרוחניים, ובארנו כי נפש כל אדם היא נבראת עם השלמת צורתו, בטל השער הוה ושבור .‏ ומה שטענו מצר הכוכבים מהפקת שני המולות ושני החלקים , אלו היה כמו שאמרו לא היה נמצא ראובן שאוהב את שמעון שלא יהיה שמעון אוהב אותו מפני שהם שוים, ואין אנחנו מוצאים הרבר כן . ומה שזכרוהו כי ההתחלה הבטה ואחריה נפילת התיחלת בלב, אומר כי על כן צונו בוראנו שנשיב לעבורתו העין והלב יחד . וכמו שאמר (מפלי כ"ג) תנה בני לבך לי ועיניך ררכי חצורנה . והזהירני מהשיבם להמרותו, באמרו (במדבר ט'ו) ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם . ואין זה כי אם ער שיקבע הענין הזה בלב ויחפשהו וימשול בו, ומקצר -האדם ההוא ממאכלו וממשתהו ומכל תקנותיו, ער שימק בשרו וירל גופו וישלטו בו החליים החדים . ואיה הלהב והנויעה ‏ והיגון ‏ וההמיה, ונדנוד ‏ הלב וההתעלפות והקיצה והאסטנינות, וכמ"ש (סוטע ד') כי קרבו כתנור לבם בארבם . ויש שיעלה זה אל המוח ומחליש הראות והמחשבה והזכרון . ויש שמבטל ההרגשה והתנועה, ואפשר שיראה חשוקו פתאום ויגוע וחתעלם רוחו בגופו ארבעה ועשרים שעות, ושמא יחשבוהו למת ויקברוהו .‏ ואפשר שיבינו אליו או שישמעו זכרו ויתאנח אנחה שימות בה באמת . ויהיה המשל אמת, כמ"ש (מטלידי) \|כי רבים. חללים הפילה ועצומים כל הרוגיה רגליה יורדות מות. ואיך יהיה הארם אסיר הוא ודעתו, ער שלא ירע לעצמו אלוה ולא ענין ולא עולם זה ולא עולם בא זולתו. וכמ"ש (סיו ל'ו) וחנפי לב ישימו אף . ואיה הכניעח והעבורה לו ולכל הנלוים אליו, והישיבה על הפתחים והשקירה על כל נוה, וכמו שאמר (ירמ" ג') שאי עיניך על שפיים וראי איפה לא שכבת על דרכים 158 מאמר העשירי הנהגת האדם ישבת להם. ואיה ההליכה בלילה והעמידה בשחרית, וההסתרות מכל חי, פן יפגעהו וימות מיתות רבות בכל כלימה וכלימה; וכמו שאמר (ליוב כ"ד) ועין נואף שמרה נשף לאמר לא תשורני עין . = ואיה הרינת החושק או החשוק או אחת מן הכתות הנלוות אליהם, או אותם ואת הנלוים אליהם, ושמא הבים מבני אדם עמם . וכמו שאמר המשל, (יסוקסל כ"ג) כי נואפות הנה ודם בידיהם . ואם יגיע יום מן הימים אל מה שבקש, ויניע לתולדת ‏ מה שבעבורו חייבה נפשו כל הצער ההוא, תשוב מתחרטת מתעבת מואסת למי שהיתה אוהבת יותר מאהבתה אותו. וכמו שאמר (פ"3 "ג) וישנאה אמנון שנאה גרולה מאד. ווכיר הארם כי מכר נפשו ותורתו וכל הרנשותיו ושכלו אחר נפול החץ אשר אין לו השבון. כמו שאמר (מטלי "0 הולך אחריה פתאום וגו' עד יפלח חץ כבדו . א ואין הענין הזה טוב כי אם באשתו של אדם שיאהבה ותאהבהו ליישוצ העולם, כמו שאמר (פס ס') אילת אחבים ויעלת חן דדיה ירווך בכל עת באהבתה תשגה תמיר . ווראהו הארם לאשתו בשכל ובכשרות, כפי אשר תנעם חברתם בה, ויעצרנה מוולת וה בגבורה ויכולת : \| החמישי. שער. קבוץ הממון . ראו אנשיםש -כי הטוב שיתנהג בו הארם בעולם הזה , הטורח בקבוץ הממון, והשלמת הדבחים .\| מהם מה שאמרו כי המאכל והמשתה והמשנל אשר בהם תקנת הגוף לא יושגו כי אם בו, וכן בו יהיה המקח והממכר והנישואין. וכל עסק שיהיה בין בני ארם בו יהיה, ער שהמלכים ‏ לא ימליכום כי אם בו, ואין מקבצים החילים וכובשים המבצרים כי אם בעבורו, ולא יחפרו. המוצאים המטמונים, כי אם להוציא אותו מהם, ואין ההליכה אל בתי העשירים וחלות פניהם כי אם בעבורו, ואין הנרבות והכבור והצדקה וההורות כי אם להם; וכמ'ש (מפלי י"ט) רבים יחלו פני נריב. ומשלת בגוים רבים (דבריס ט"ו) . וזאת הממשלה בממון; וכמו שנאמר (מפלי כ"כ) עשיר ברשים ימשול .\| והפתכלתי בדבריהם (ראיתי, שהטוב ממנו הוא מה שיבא לארם מכלי טרח ועמל, אבל מי שישתרל לררשו, הוא ביגיעה ובמחשבה ובקוצר הרוח ובנדורים בלילה והוגיעה ביום , עד שאם יניע למה שירצה ממנו, לא תחישב שנתו לעתים רבות; וכמו שאמר מאמר העשירי הנהגת האדם 19 (קסלת ס') מחוקה שנת העובר אם מעט ואם הרבה יאכל והשבע לעשיר איננו מניח לו לישון. וכאשר ישימהו האדם כונתו ימשול בו ויתאוהו, כאשר זכרתי בשער האכילה והשתיה, - שיהיה כאש וכמות וכעוצר רחם גם יותר מהם; כמו שאמר בזה (מטלי -ל') שאול ואברון לא תשבענה ועיני הארם לא תשבענה .‏ ואיה המריבה והתגרה והשנאה והמלחמה, כאשר יעשו הואבים והכפירים ער שיטרפו טרף; וכמ"ש (נסוס 3') אריה טורף בדי גרותיו ומחנק ללבאתיו וגו'. ואיה סבל צעקת היתומים והאלמנות. והעניים ‏ ושאר העשוקים, ואיננו פונה אליהם, כי אם מי שיאהב קבוץ הממון- וכמ"ש (קסלס ז') והנה רמעת העשוקים ואין להם מנהם .‏ ואיה לקיחת הממון והפסר הכבור ואבור האמונה. וגלות כל מסתור; ובו אמר (סופע ז') ונגלה עון אפרים ורעות שומרון כי פעלו שקר וגנב יבא פשט גדור בחוץ . ואיה העברת. המועדים ושבועות השקר ער שיעדר הצרק לגמרי; כמו שאמר (ירפ" 1') אברה האמונה ונכרתה מפיהם . וכאשר יבא לו הממון כחפצו, בוטח בו ושוכח אלהיו וכופר במי שחננו הממון ; כמו שאמר (דבריס ס') וכסף וזהב ירבה לך וגו" ורם לבבך ושכחת את יי אלהיך . ויש פעמים רבות שיהיה הממון סבת הריגתו ואברו, אם בלסטים או בשלטון והרומה לזה, וישאר הוא ובניו חסרי כל; וכמו שאמר (קסלח ס') עושר שמור לבעליו לרעתו כאשר יצא מבטן אמו גם זו רעה חולה . \| ואם ישאר בידו עד עת מותו, ישא האב עון הממון עמו אל הקבר, ויסבול אשמתו; כמ"ש (יסוקסל י'ס).כי עשק עושק וגו" . ויניח לבן פחות אשר לא יהיה לו ברכח; כמ"ש (מפני כ') נחלה מבוהלת בראשונה ואחריתה לא חבורך . אבל הושם האדם לאהוב הממוז לשמור מה שחגנו הבורא ולא יאבדהו לזולתו; כמו שאמר (פס ") ברכת יו' היא תעשיר ולא יוסיף עצב עמה : \| חששי. שער הכנים . ראו: אנשים אחרים שישתדלו בבקשת הבנים, ואמרו שיש בזה שמחה לנפש ומחמר. לעין וששון וגילה , ולולי הבנים לא היו בני ארם ולא יתקים חעולם. והם הפגלה לארם לעת הזקנה, והזוכרים אותו בטוב אחר מותו . . ושהחנינה והרחמים אינם כי אם להם, והכבור והיקר להם . ודי כי כל נכבר מן הנביאים שואל אותם, כאשר מ 0% 100 מאמר העשירי הנהגת האדם תמצא אברהם אומר (כרלפי ט"ו) הן לי לא נתת זרע . ואמרה התורה ויעתר יצחק ליי' לנוכח אשתו כי עקרה היא (פס פ'ס) . ואמרה רחל הבה לי בנים ואם אין מתה אנכי (עס ל) . ופעמים מלמדו האב תורת האלהים יתברך ויתעלה וחקיו ומצותיו, יקנה בם שכר; כאשר אמר (יקע" ל"ס) אב לבנים יודיע אל אמתך. והשתכלתי במח שאמרו וראיתיו נכון בבנים שיחנם הבורא לעברו כרצונו, ומקום טעות אלה שמחויבים כונת זה השער לברןו מבלי שאר הרברים . ואומר מה תועלת יש בהם אם לא יהיה להם מזון וכסות ומחסה, ומה טוב יש בגדולם אם לא והיה להם חכמה ומרע? ומה היא חנינתם והחמלה עם הערר אלה הרברים? רק תוספת בצער האבות .‏ והנה הוא יקרם וכבורם שיקוה מהם רבר כשלא יהיה להם הקדמות . = ואיה צער ההריון וחבלי הלירה ומה שישיה מן חליה ; וכמוּ שאמר (ברסטים ג') בעצב תקלרי בנים . ושמא חמות בעת לרתה ותשוב השמחה לאבל; כמו שאמר (פס ל"ס) ויהי בצאה נפשה כי מתה . ואיה יגיעת האב ועמלו והכנסתו בכל סכנה כי אם על מזון בניו; כמו שאמר (סיו3 ל"ט) ואפרוחיו יעלעו דם .‏ ואיה צער הגדול והנהגת החלי ותקון הרפואות ושמירת מי השעורים והכנת המשקים , כי אם עמהם ברוב. כל שכן שאחרית הענין למות ולשכול, והוא האוי והאבוי; כמו שאמר (סופע ט') כי אם ונדלו את בניהם ושכלתים מארם . ואם יחיו, הפחר ממה שיהרשוחו הזכרים מהם איננו מניח לו לישון; וכמ"ש (מפני י"ט) משדר אב יבריח אם בן מביש ומחפיר . ופחר ממה שיתחרש על הנקבות מהם הוא כלימת עולם וחרפת פנים; כמו שאמרו בותינו מפחרה לא יישן בלילה .‏ והכלל אם יהיו ממרים האבר התוחלת, כל שכן אם יהיו מרעים . ועליהם אמר (פס 6 רור אבין יקלל ואת אמו לא יברך. אבל שם האב לאהוב את הבנים להחזיק במה שחננו בוראו בהם ולא יקוץ בהם; כמו שאמר (ססליס קכ"ז) הנה נחלת יי" בנים שכר פרי הבטן : השביעי שער ישוב העולם . ראו אנשים אחרים כי ישוב טוב בכל מה שיתעסק בו האדם, ואמרו כי ישוב הבית הוא רבר שצריך, כי לולא הוא לא היה לארם מקום יהיה לו מהסה מן החום והקור, ויתקבצו אליו כל הנלוים אליו .\| אך ישוב השרות צרכם למזון, ‏ שאי אפשר לעמור - בלעריו . = וכלם .--- מאמר העשירי הנהגת האדם 11 מחרשים לאדם השמחה, ורחב הלב והחריצות והגילה; וכמו שאמר (קסלת ס') ויתרון ארץ בכל הוא מלך לשרה נעבר . ובישוב ובנינים מתפארים המלכים והשרים: כמו שאמר (ליו3 ג') עם מלכים ויועצי ארץ הבונים חרבות למו. ובכמו זה יעד המאמינים, כמו שאמר (דבריס \|') ובתים מלאים כל טוב אשר לא מלאת . והתבוננתי בעצתם ומצאתים שטעו, כאשר חייבו עזיבת כל הרברים והתעסק בשער הזה, ואיך יוכל אדם לישב מאומה מכל וה, כי אם בחכמה ועצה וביריעת המרות והשערים. ואם לא יהיה באמצע מרע רחב לא יגיע רבר מהמבוקש הזה, ואם יטריח אדם עצמו בשער היישוב, יפול ביגיעה ‏ ובעמל והראגה והתוגה והוצאת הממון משלו ומשל אחרים, מתאותו להשלים מה שהחל ממנו ; וכמ"ש (ירפי' כ'ב) הוי בונה ביתו בלא צרק ועליותיו בלא משפט ברעהו יעבוד חנם . ואם ישלום מה שהחל, ויראה בו דבר שלא יישר בעינין, לא ישוה כל מה שטרח בעיניו מאומה, ויהיה. עמלו ויגיעתו לריק ; וכמ"ש (מלכיס 6' ט') ויצא הירם מצור לראות את הערים אשר נתן לו שלמה ולא ישרו בעיניו .‏ ואיה היגון המחמיר וקוצר רוח כי אם עמו .‏ ואיה קנאת בני אדם וכעס המלכים והבאת הפגעים כי אם עמו, וכמ"ש (עמוס ס') בתי גזית בניחם ולא חשבו בם . ואם יהיה הישוב שרות, לא יצמחו נטעיהם כרצון הארם; אך הם צומחים כרצון בוראם והראגה על זה מתמדת .‏ ואם יעקרם ויעמיד אחרים תחתם תכפל ראגתו והתוגה על העצר המטר יותר גרולה וכן בצמאון ובקוצים ובירקון והארבה והשטף; וכמ"ש (מ"5 פ') רעב כי יהיה בארץ דבר כי יהיה שרפון ירקון ארבה . ועול המלכים וחמס עבדיהם ער שיחיה מה שיעשו השרות להם ולא יגיע מהם ליר בעליהם מאומה, וכמ'ש (קסלת ס') ברבות הטובה רבו אוכליה ואין יתרון לבעליה כי אם ראות עיניו. ואם יגדל מה שורע ויאסוף \| את תבואתו, תהיה כונתו וחפצו ביוקר השערים וצוק העתים , עד שיקה מה שיש ביר העניים והדלים .\| כמ"ש (עמוס 0) לקנות בכסף דלים ואביון בעבור נעלים ומפל בר נשביר . ולא נתנה אהבת היישוב בלב הארם כי אם לתקן בו צרכו בלבר; כמו שאמר (ססליס ק"ו) ויושב שם רעבים ויכונננו עיר מושב ויזרעו שדות ויטעו כרמים ויעשו פרי תבואה : 19 מאמר העשירי הנהגת האדם השמיני שער החיים. ראו אחרים כי הטוב שיררוש האדם בעולם הזה, ההשגה על אריכות ימי חייו . . ואמרו כי ארף החיים, בו יגיע הארם אל כל אשר יחפוץ, מעניני התורה ועניני העולם . ואם לא ישתדל האדם על וה אי זה הכר ישמור . ובה יעדו הספרים באמרם למען יאריכון ימיך (סמות כ'). למען תחיו ימים רבים (ירמי ל'ס) . וסבות החיים אצל אלה החטרת האכילה והשתיה, ושלא ירבה במשגל, ושישחרל לשמח את נפשו, ושימנע מהכנס בסכנות ובפחרים, כל עניני התורה וענינו העולם .‏ ואמת הוא כי הענינים האלה מתקנים הגוף, אבל אינם סבות החיים; כי אנחנו מוצאים הרבה מבני ארם הם על הענין הזה, והם קצרי חיים . \| ואחרים בהפך הענין הזה , וחייהם ארוכים . ותחראה גופים שבנינם הזק , יהרסו מהרה . ואחרים בנינם חלוש , יעמדוימים רבים. ואם היה העניןכאשר אמרו, היו המלכים מאריכים ימים יותר מכל ארם, בעבור שהם יכלתם על המזונות והתענוג . ועוד אוכור כל מה שהניחו בשער הזה, כי הארם כל אשר יאריכו ימיו, ירבו יגוניו-ודאנותיו וצרותיו . וכמו שאמר (ססליס כס) צרות לבבי הרחיבו . וִירבו עליו העונות וההטאים, ויאריך חשבונם ומנינם, וכאלו הם מתחרשים בכל יום ; כמ"ש (פפני' ג') אכן השכימו השחיתו כל עלילותם . ובעור שהוא בענין הילדות הוא סכל לא ירע מאומה, כמו שאמר (מסלי כ"כ) אולת קשורה בלב. נער . = וכאשר יגיע אל ימי הנערות יעחק אל ההפסר ואל ההפקר; כמו שאמר (סס כ"ט) נער משולח מביש אמו . \| וכאשר יגיע אל הבחרות,. וְכנס. בעמל. וביניעה , -וכמ"ש.. (שס. "0 נפש.עטל-עטלה.<ו.ב? אכף עליו פיהו . וכאשר יגיע אל הזקנה יסור כל מה שהתאוה ויהיו חייו עליו לטרח. כמו שאמר (קסלק "5) ער אשך לא יבאו ימי הרעה והגיעו ימים אשר תאמר אין לי בהם ‏ חפץ. נוחסר זיוו ולחו והרגשתו, וכהותיו, וישוב כעב אשר נמס ממנו המשר, ונשאר עשנו היבש אשר אין בו חועלת . כמ"ש אהריו (סס) ער אשר לא תהשך השמש והאור. והירהח והכוכבים ושבו העבים אהרי הגשם . ושאר הפרשה ער סופה . והארם הצריק לא יאהב חיי העולם הזה, כי אם בעבור שהיא מררגח . וניע בה ויעלה ממנה אל העולם הבא, לא בעבור עצמה. ולא נתנה אהבתה בלב האדם כי אם שלא ימית את עצמו כשחכא מאמר העשירי הנהגת האדם 18 עליו צרה, כמ"ש (ברלטית: ט') אך את רמכם לנפשותיכם אדרוש : \| / התשיעי באהבת השררה :> ראו אחרים הגדול שבמה שמתעסק בו הארם בעולם הזה, הגאוה והגדולה והשררה . ואמרו שהנפש תטה אהרי הגדולה, ותראה שקשה עליה \ השפלות אל ארם אחר ולהתודות לו, ותמצא השררה מחזקת אותה ומרוממתה ותוסיף. לה חריצות והתפשטות . = וכן הצווי והאזהרה יערבו לה .‏ ולולא השררה לא היה העולם מסורדר, - ולא נשלמו תקנותיו . \| המלכים מנהיגים המלחמות והשמירה, והשופטים ישפטו בין הצנועים מבני אדם , והשוטרים מתקנים העזים שבהם.. \| ובה ברך קצת הצריקים את קצתם כמ"ש (בהססית. לט יעברוך עמים. אבל מה שוכרוהו מסרור העולם בשמירה ובמשפט ובמנוי איננו נדחה, אבל הוא מאמרנו וכונחנו . אך הם שאלוה שאלה נעזרו בו על רעתם, כי סרור העולם לא יהיה כו אם בחכמה, והם הפילו מעלת החכמה ושמוה לשררה לעצמה . וצריך שאזכור מה ששכחו אותו מנזקי הגאוה והשררה, מהם כי הארם כשיתגאה ותגדל נפשו בעיניו, יצא משטתו, ויתנאה על הקרובים והרחוקים, ויראה עצמו כאלו הוא. וחיד בדורו, ויבוז לעצת כל ארם , ויתעקש וירחה כל מאמר \: וכמ"ש (מפני י"ס) לתאוה יבקש נפרר בכל תושיה יתנלע . וחולק על הזקנים בטה שנסוהו בארך. ימיהם, והכינו אותו ברנילוחם ולא ישמע לעצתם ולמצותם ; וכמ"ש (פס ""3) דרך אויל ישר בעיניו .‏ ויפסדו לו עניני עולמו, ומה שיתקנו לו-מחם, ייחפם אל כחו ויכלתו והנהגתו והכרתו; וכמו שאמר (ישעי' ") אפקור על פרי גורל לבב מלך אשור ועל תפארת רום עינין: כי אמר בכח ידי עשיתי ונר -‏ ועולה מזה לחלוק עם האומנים באומנותם, ויחשבו אותו לפתי וילעגו לו, ולחלוק על \| החכמים במלאכותם המדעיות,. ישתרל לשבור אותם . והכסיל השותק יש לו תקוח ממנו, וכמ"ש (מפלי כ"ו) ראית איש חכם בעיניו תקוה לכסיל ממנו - = וובא מזה לרבר במלכים ובשרים ולא תכשר בעיניו עצתם, ולא תישר אצלו הנהגתם - = ובו נאמר (פס) חכם עצל בעיניו משבעה משיבי טעם.. ויפליג בזה עד שידכר בחכמות הבורא יתב' ויריעתו, וירחיק הרוב \| בהם ויגנהו ; וכמו שאמר (תסליס ע ג) ואמרו איכה ירע אל ויש 0-0 ותו 13 14 מאמר העשירי הנהגת האדם דעה בעליון . ויביאהו זח לבא בכל עמל וסכנה ופחר , מבטחונו כי עצתו תצילהו, והיא הכשילתהו; וכמו שאמר (פיוב %) מפר מחשבות ערומים ולא תעשינה יריהם תושיה. ואם לא תשלם לו השררה והמלכות, או יראו מקנאיו ויצמחו משנאיו, אעפ"י שלא ירע להם כי אם התחלה; כמו שאמר (ססליס נ"ט) בלו עון ירוצון וגו' .\| אבל בתחלת ראותם שמולך עליהם , חפצים להרנו. וכמו שאמר (ברלפית 5]) ועתה. לפו. ונהרנהו ו חמיר לא יאכל כי אם חתום, ולא ישתה כי אם שמור, וכאלו יושב תחת חורו של חרב, וכאלו חייו חלוים בשערה; כמ"ש (ס"ס 5) כי כפשע ביני ובין המות . \| ויבדילו אנשין בינו ופין הדין באמת, ויביאוהו אל החשרים ואל הספקות, ויהזקו עליו דברי בני ארם, ותקשה עליו חביעת הבורא אותו; כמו שאמר (סוסע ס') ובית המלך האזינו כי לכם המשפט . ולא נטע הבורא יח' בנפש האדם אהבת השררה והגאוה , כי אם בעבור שתכסף בהם לגמול העולם הבא; כמו שאמר (6יוכ ל"ו) לא יגרע מצריק עינו ואת מלכים לכסא. ויושיבם לנצח ויגבהו : העשירי שער הנקמה. ראו אחרים כי הטוב במה שמכוין הארם בעולם הזח , שינקם מאויביו . ואמרו שהנקמה מסירה הראגה מהנפש, ויסתלק מעליה היגון אשר היתה בו, וחמצא ערבות במה שהיא רואה באויבה, ותניח מן הכעס ותסיר המחשבה הרבה, ותמנע אויב אחר מעשות מה שעשה הראשון. הלא תראה כי הטוב מה שנאמר למאמינים (שעי' מ'6) הן ובושו ויכלמו כל הנחרים בך תכקשם ולא תמצאם אנשי מצותך. והתבוננתי כל מה שזכר והנה הם בו טהבילים, "כי כל ו זכרו לא עשה בנפש המעשה הזה, אלא בעבור שבא לה מאליו, לא עשתה היא בו כלום; אבל כשהיא נופלת בעצה ומחשבה : על האוים, היא נופלת בים השחור , ובכל. יום תתחרש לה עצה אחרי עצה; וכמו שאמר (ססליס ק"מ) אשך חשבו רעות בלב, וומלא האדם לבו שלא יפנע ארם ולא יחמול ולא יחון ולא יקבל תהנה; וכמו שאמר (מעלי כ6) נפש רשע אוחה רע לא יוחן בעיניו רעהו . \| ועל הוצאת כל ממונו וכל הוני בנקמה ההוא, וכמ"ש (יסע" "'ג) הנני מעיר עליהם את מרי אשר כסף לא יחשובו וזהב לא יחפצו בו .‏ ואעפ'י שלא יניע להרונ האויב ההוא כי אם בהרוג אלף אוהב או בהרוג עצמו, לא ורגיש לזה; מאמר הטשירי הנחגת האדם 105 וכמו שאמר (פולטיס יו) תמות נפשי עם פלשתים . ואעפ"י שלא יניע אל זה כי אם בעזיבת אלהיו ועבודתו, לא יחשוב בזה; וכמ"ש (ססניס פ"ו) ועדת עריצים בקשו נפשי ולא שמוך לננדם . \| וכאשר יסבול כל אלה. הענינים, אפשר שלא יגיע עמם אל מה שהוא מבקש ; וכמו שאמר (מ"3 ג') להבקיע אל מלך אדום ולא יכולו . ואפשר שיהפך עליו חענין ויאבר הוא, וכמ"ש (מטלי כ"ו) כורה שחת בה יפול וגו' . ואם ינצל וישלם לו מה שבקש , כבר הפיל נפשו בענש החזק מאת הבורא, אשר לא יצילנו ארם ממנו אלא במחילה מי שהרע אליו; וכמו שאמר (סס כ"ק) אדם עשוק ברם נפש עד בור ינוס אל יתמכו בו ואיה התקוה לעמור כנגד הזמן על רעת אנשיו, והתקוה לעמור כנגד המזלות כרברי בעליהם, והתוחלת הנכזבה לעמור כנגר בורא השמים והארץ כדברינו אנחנו אנשי האמת? והם חושבים כי הם חוץ להנהגתו; וכמו שאמר (ססליס ס"ס) יחזקו למו דבר רע . ואיה שנאת בני אדם ואיבת הברואים ,. ושיפקי- בלב מה שיקנאו בו על הטובה וישמחו לאירו; וכמו שאמר (סס) ויכשילוהו עלימו לשונם. ולא ימצא.רואג לראגתו ולא כואב למפלתו אלא הכל שמחים לשברו; כמו שאמר (סוס ג') אין כהה לשברך נחלה מכתך כל שומעי שמעך ונו' .\| ואפשר שיהיה שרש השנאה הזאת מחמפ זה ממתנקם באחרונה ; כמו שאמר (ססליס כ"ס) ושנאת חמס שנאוני אל תחון כל בוגדי און פלה.. אבל נטעה בנפש אהבת הנקמה, לקהת רין הבורא מן המשחיתים בארצות כךְי שיתקנו בני אדם; כמו שנאמר (טס ק"6) לבקרים אצמית כל רשעי ארץ להכרית מעיר יי' כל פועלי און : חאחד עשר שער ההכמה. מתלמידי החכמים מי שאמר, כי אין ראוי לאדם להתעסק בעולם הזה ברבר חוץ מן בקשת החכמה; ואמרו כי בה יגיע אל ידיעת מה שיש בארץ מהטבעים והמזנים, ואל יריעת הבורא ממה שבשמים מהכוכבים והגלגלים, = ויש לה ערבות ותענוג לנפש; כמו שאמר (מפלי 3') ודעת לנפשך ינעם .‏ ורפואה שתרפא אוחה מהסכלות; כמו שאמר (סס) רפאות תהי לשרך . וכאלו היא הנאתו כמזון ; כמו שאמר (טס) ושקוי לעצמותיך .‏ ועינו בה כברולח וכפנינים על המלכים; כמ"ש (מסני ס') כי לוית חן הם לראשך וענקים לגרגרוחיך . 19* 16 - מאמר העשירי הנהגת האדם ‏ - 7% ומי שאיננו מכוין אליה ולא מבינה, כאלו איננו מבנו: אדם; וכמו שאמר (ססליס כ'ס) כי לא יבינו אל פעלות יו' ואל מעשה ידיו .\| ומצאתי כל מה שאמרו אמת, אבל מקום הטעות בו הוא מה שאמרו שלא יתעסקו ברבר וולחה , ואם לא יתעסקו עמה במוון ובמחסה ובמסתור תבטל, כי אין עמירה וולתם . ואם ישליך את עצמו בצרכיו אלה על אנשים אהרים, יהיה נבזה. ואין סומכין עליו ולא מקבלים דבריו; וכמ"ש (קסלס ט') וחכמת המסכן בזויה, ורבריו אינם נשמעים .‏ ואם יספיק לו המוון העבה היבש , וינהיג עצמו בו וועבה טבעו ויכער, חבטל וכות החכמה ורקוחח; וכמ ש (מפלי כס) תפוחי והב במשכיות כסף רבר רבור על אפניו .\| הלא תראה בני ישראל במרבר , זנ הבורא במזון רק רוצה לומר המן כרי .שילמרו החכמה; כמו שאמר (סתות ט") ויצא העם ולקטו רבר יום ביומו למען אנסנו הילך בתורתי אם לא . \| וראה עוד בני לוי שהיה חלקם אחר משלש עשרה מן התבואה, מפני שהם שבט משלש עשר שבטים, ושם להם המעשר, כרי שישימו מזונם דק . ואלו היו מסכימים בני ארם על מה שאומרים אלה, בטלה חכמת היצירה בהכרת הזרע ובעזיבת הנשואין .‏ ואלו היו מתעפקין בחכמת היצירה לברה, בטלה הכמת התורה ; ולא נטע בלבם אהבת העולם אלא להיות עזר לזאת וינעמו יחד; וכמו שאמר (מטלי כ"ב) לחוריעך קשט אמרי: אמת להשיב אמרים אמת לשולהך : השנים עשר שער העבורה . ימצאו אנשים " רכים שאומרים כי הטוב במה שיתעסק בו הארם בעולם הזה, עבורת אלהוו בלבד . והוא שיצום ביום, ויקום בלילה לשבח ולהודות , ווניח כל עסקי העולם כלם, כי אלהיו ימלא לו ספוקו ממזו ורפואה ושאר צרכיו . והנה אנחנו מוצאים בעבורה תענוג גדול; כמו שאמר (ססליס קמ'ס) כי נעים נאוה תהלה . וששון ושמחה, כמו שאמר (סס ק') עברו את יו' בשמחה . = ומצפון אצל הבורא לעת הגמול, כמו שאמר (מלסכי ג') והמלתי עליהם כאשר יחמול איש על בנו העובר אותו. אלה (ירחמך האלהים). כל מה שספרו בעבודת בוראנו אמת וברור, וכל המרות לא \| ינועוהו, ‏ כמ"ש. (ססליס \קמ"ס) גרול יי' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר . אך מקום טעותם הוא ההתבודרות בה לברה, \| מאמר העשירי הנהגת האדם 17 ואמרם כי לא יתעסק האדם בזולתה . \| ואם לא יתעסק במזון לא יתקיים הגוף, ואם לא יתעסק בפריה, לא תהיה העבורה כלעיקר . כיי אם היו מסכימים על זה אנשי דור מן הדורות כלם, וימותו אחר כן, היתה העבודה +מתה עמהם ; אבל העבורה לאבות ולבנים ולבני בנים, ‏ כמ"ש (דבריס %) למען תירא את יו אלהיך לשמור את כל חקותיו אתה ובנך ובן בנך כל ימי חייך . ואחר כן נגלה להם מה שנעלם מהם , כי העבודה היא בכל המצות השכליות והשמעיות; כמ"ש (פס ") ועתה ישראל מה יי* אלהיך שואל מעמך כי אם ליראה את יי' אלהו לשמור את מצות יי', \| ואי וה רבר יקיים המתבורר ממצות המדות וה שקלי' ? כמ"ש (ויקרס י"ט) מאזני צרק אבני צדק וגו'. ואי זה דבר יקיים ממצות הדינין באמת ובמשפט? כאמרו לא תטה משפט לא תכיר פנים (דבריס ע?) . \ ואי וה רבר יקיים באסור והתר כאכילת הבשר והדומה לזה ? כאמרו (ויקרס י"6) זאת החיה אשר תאכלו . ואי זה דבר יקיים ממצות טומאה וטהרה? כאמרו (פס) להבדיל בין הטמא ובין הטהור .‏ ועוד להורות ביום הטמא וביום הטהור (פס י"ד) . וכן בענין הוריעה והמעשר והצרקות והדומה להם . ואם תאמר ילמר כל זה ויורה בו לאנשים אחרים ויעשוהו, אם כן הם הם העוברים לא הוא; כי בהם נשלמה עבורת הבורא לא בו . אבל מה שזכרו מהבטחון על הבורא בתקון הגוף ותקון המזון, הוא כמו שאמרו, אך נשאר להם דבר; והוא ששמו ית' שם לכל רבר סבה ומנהג צריך שיבוקש מהפנים ההם . ואם הם אומרים אמת שהבטחון כולל ‏ ובטחו. עליו בשער העבודה גם כן שיניעם אל גמולו בלא עבודה, ואם לא יכשר זה מפני ששם העבודה. סבה לגמול לא יהיה אפשר מכלי הקנין והנשואין וההשגחות אשר שמם סבה לתקון בני ארם; אלא שפעמים עושה הבורא קצת מאלה על ררך האות והמופת בלא עסק ארם, אבל ישימהו מנהג שישנה הטבע אשר הטביע : השלשה עשר שער המנוחה : אמרו אנשים, כי המנוחה טוב מכל מה שיתנהג בו הארם בעולם הזה ; כיהיא סבת לרפואת הנפש, להעביר ולערן נופה ולשמור חושיה,. וכל אשר ייגע האדם עיניו חלוית אל המנוחה, והיא מבוקשו .\| הלא תראה שהמלפים הם במנוחה יותר מכל אדם, ולולי שהענין הזה הוא 108 מאמר העשירי הנהגת האדם טוב לא היו בוחרים בו . ואיה נוח הנוף ועויבת הקיצה והמהירות והיגון והדאגה, ער שתורת האמת כשבוחרים בה מרמים אותה בה ; כאמרו (ירעי? ') ומצאו מרגוע לנפשכם . וצוה במנוהה בשבתות ובמועדים . והשקפתי על עצת אלה, ומצאתים -סכלים מכל ארם, ואמרו מה שלא ירעו . כי המנוחה לא תשלם לארם אלא אחר ההשגחה הגדולה ותקון. צרכיו והכנת כל אודותיו , ואח'כ ינוח וישקוט . כמ"ש (מפלי כ"ל) הכן בחוּץ מלאכתך ועתדה בשרה לך אחר ובנית ביתך . אבל המנוחה לברה מְמָלַתי רבר מאלה, איננה כי אם מנוחה בשם, והעולה מענינה הוא העצלה . ואל תשאל על העצלה מה היא? כי האדם כשיתעלה ויתעצל יבואהו הריש ויחסר-כל טוב. כמ"ש (סס %) מעט שנות מעט תנומות מעט הבוק ידים לשכב ובא כמהלך רישך ומחסורך כאיש מגן. וכאשר יתעצל ולא יכין לו מזון ולא כסות ולא מחסה, יהיה ביגון כל ימיו, ער שימיתוהו תאוותיו ומשאלות לבו . \| כמו שאמר (סס כ"ש) תאות עצל תמיתנו כי מאנו יריו לעשות . \| ער שהוא מניח התפלה והצום והעמירה והתנועה במצות ובכל תועלת . ועל כן הפך העניןבצרק, כי ענין העצלות עור נופל על הרשעוח, ואמר (סס) כל היום התאוה חאוה וצדיק יתן ולא יחשוך .‏ ואיה הרפיון והכובר, והנפחז וההלישות והשרפון, וכאב התהתית והפודגרא וגיר הנשה, והכליות, וחלי הפיל, והרבה מן הנגעים כי אם על הבטלה . ואפילו מי שספקו טל אחרים אין ראוי לו להתבטל, וכמ"ש (פס ל"ס) צופיה הליכות ביתה ולחם עצלות לא תאכל . אבל אנחנו מוצאים הנפש נוטה אל המנוחה, ושבוראה שמה לה הנהגה בהשקט ובבטחה אשר בעולם הבא והנחילה בה . כמו שאמר (יסעי" ל"3) והיה מעשה הצרקה שלום ועבורת הצרקה השקט ובטח עד עולם וישב עמי בנוה"שלום . \| וכבר התבאר ממה שהצעתיו ובארתיו למי שקורא הספר, שכל מי שרוצה להתנהג בענין מן השלשה עשר ענינים האלה, תהיה בטלה עצתו ולא נכונה ; מפני שהוא מחייב להתנהג בו לבדו, והניח לשתף עמו זולתו ,‏ והתעות לו מחפצו, וקצר להגיע אל מה שאהב . \| כאשר הקדמתי ממאמר שלמה, כי כל רבר מעוות וחסרון, אבל כשיקובצו הענינים האלה כלם הוא הנכון הגמור: ' ואין ראוי גם כן שיוקח מכל אחר מהם חלק משלשה עשר מאמר העשירי הנהגת הארם 1.9 בשוה, אך יקח מכל מין מהם השיעור אשר הוא ראוי לקחת כפי מה שתחייבהו החכמה והתורה . וכאשר יקובצו פזורי אלה השלשה עשר ענין, תחהיה חמאת המיץ שיניע האדם מן המאכל והמשתה והמשגל מה שיעמיד בו גופו וזרעו, וכאשר ימצא זה מהתרו, ישלח בו תאוחו עד שתקח ממנו בהתר, ואם תרהצה להרבות או לקחת מזולת התירו, יחסמנה וימנענה, ואם לא חרצה להמנע כהפצו, ישלח בח מדות הפרישות, עד שתמאס בכל ענין . וישמור מה שחננו הבורא מממון ובנים כפי אהבתו בהם, ויעבור הארמ' כפי צרכיו, ואם תמשול בו התאוה שתביאהו באיפור ישלח בה הפרישות ער שימנע מזה . ויאחב חיו העולם הזה, בעבור העולם האחר, כי הוא הטרקלין שלו, לא בעבור עצמו . ואל יחפוץ במאומה מן השררה והנקמת , ואם יבא לו זה מאליו, יקבלנו לקיים בו משפטי החורה, ויישיר בני אדם. ולא יחנהג במאומה מן העצלה כלל, ומה שישארו לו מעתותיו אחר זמון מזונותיו, ישיב השגחתו בם אל העבודה והחכמה. וכאשר יקבץ אל אלה המעשים כאשר זכרנו, יהיה משובח בשני העולמים .‏ וכמו שאמר (מטלי ד') מכל משמר נצור לבך כי ממנו תוצאות חיים .‏ וישובו המעשים דומים לנופים המורכבים מארבעה טבעים, ולכל גוף שהוא שרשים מחוברים. וכרפואות אשר המנהג בהם שיקח מאחר מהם משקל שלשה ווזים, ויהיה בו משקל זוז מדבר אחר, ומדבר אחר ד' נרות, ומאחר חצי זוז, ומאחר ב' גרות, ומאחר גרה וחצי , ומאחר איסר, ולא יתכן שיקחו אוחם חלקים שוים; כן + הענין באלה המדות אשר זכרתי : \| וראיתי להתנדב בסוף המאמר הזה בזכר מזגי המוחשים קצחם עם קצתם, להיותו תוספת בסרר ובבחינה למה שהקרמנו ממזג המדות, ואומר: הירוע כי המוחשים חמשה, נטעמים, ונראים ונשמעים, ומורחים, וממוששים. ואניח השנים מהם, והם הממוששים ; כי אינם מביאים לידי ערבות כי אם בררך אחר והוא הרך, ואחר כן הטעמים כי הרכבתם ירועה, כמו ההרובה הפאלודג מהנשא והסוכר והכרכום וזולתם, וכן כל המטעמים מן המזונות והתבשילים. ואכוין בדברי אל שלשת המוחשים האחרים, ואומר: כי המראה הנפרר מלובן או אודם או ירוק או שחור, מנהגו להחליש החוש כשיביט אליו, כאשר יכהה 200 י מאמר העשירי הנהגת האדם הראות מן ההבטה אל השלג, וכאשר יזיק האודם לעין, ויחלש כח הראות מן השחרות , והדומה לוה . והוא עם זה אינם מביאים לירי ערבות ושמחה רבה; אבל כשימזגו קצתם עם קצתם, יתחדש מהם אפני הערבות ותנועה רבה לכחות הנפש. ואומר: כי האודם המתערב עם הירוק, יניע המרה הארומה ומדותיה , ויראה מהנפש חוזק העווז . \| והירוק המתערב עם השחור, יניע כח הלחה הלבנה, ותראה הנפש כח השפלות . אך אם יתקבץ השחרות והלובן והירוק והאורם, יניעו כח הדם, ווראה מן הנפש כח המלכות והממשלה .‏ וכאשר יתחבר הירוק עם הירקרק, יניעו כח המרה השחורה, ויראה מן הנפש כח המורך והאבל . וכן אם יוסיף או יחפר בח מוג המראים, יחחרש לנפש מכחותס כפיחם . וכן הקול הנפרר והנעימה הנפררת והנגינה, לא יניעו ממרות הנפש כי אם דבךר אחר בלבר, ופעמים יזיקוה, אבל המזגם ישוה מח שיראה ממרותיה וכחותיה , וראוי לך לרעת מעשיחם נפרדים ער שיהיה כפיהם. ונאמר: כי הנגינות שמנה, לכל אחת מחם שיעור מהנעימות, הראשון מחם שעור השלש נעימות, שתים סמוכות, ואחת נעה .\| והשניה שלש נעימות, אחת נחהה ואהת נעה , ואלה השתי נגינות, ‏ מניעים כח הארם וכח המלכות והממשלה.. והשלישית שעורה שתי נעימות סמוכות אין ביניהם זמן נעימה, ואחת נחה , ובין כל השפל והגבה והשפל זמן נעימה , וואתלברה מעירה המרה הארומה והגבורה וחוזק הלב וטה שרומה להם. והרביעית שעורה שלשה נעימות סמוכות, לא יהיה ביניהם זמן נעימה, וכן כל שלש ושלש זמן נעימה, וזאת לבדה. מניעה : הלחה הלבנה, ותראה מהנפש כח השפלות והכניעה והמורך והדומה. לוזה. והחמישית שעורה נעיטה נפררת , ושתים שונות זו מזו אין בוניהם זמן נעימה, ובין הגבה והשפל זמן נעימה . = והששית שעורה שלש נעימות מתנועעות . והשביעית שעורה שתי נעימות סמוכות, אין ביניהם זמן נעימה, ובין כל שתים ושתים זמן נעימה .‏ והשמינית שעורה: שתי נעימות סמוכות, אין ביניהם זמן נעימה, ובין כל שתים ושתים זמן שתי נעימות . ואלה הארבע כלם, מניעים המרה השחורה , ומראות מן הנפש מרות 2 5 פעם אל השמחה, ופעם אל הראנה. וממנהג המלכים, למזוג קצחם עם קצתם, ער שתשתוונה . ל"א ה מאמר העשירי הנהגת האדם 201 ווהיה מה שתניענה ממדות בשמעה אותם, כפי מה שייטיב נפשותם להנהגת המלכות ; ולא יוציאם אל הרבוי ברחמים או באכזריות, * ולא בגבורה ולא במרך, ולא בתוספת ובחפרון בשמחה. ועל זה יָהיה ענין הריח הנפרר, לכל מריח מהם כח, וכאשר ימזגו קצתם בקצתם, יקנה ענין כפי רוב המזג ומעוטו. ומזה שהמר דרור חם יבש, והכפור קר דק, והועפרן חם יבש, והאהלות קרים. ולחים, ‏ והענבר חם ממוצע, ומימי. הוררים קרים ודקים .‏ וכאשר יעורב כל א' מהם באחר, ימזגו כחותיו = ויתקנו לתועלות בני אדם . וכיון שההשויה בכל המוחשים יותר \ \| מועילה לארם, כ'ש השוית מרותיו ואהבותיו שתהיה מועילה לו ותר. ‏ והעולה מן הכלל הזה, שיהיה האדם קונה בעולם הזה כפי תקונו, ויאכל וישתה בהתר כפי צרכו, ויציב השגחתו על ההכמה והעבורה והשם הטוב, ויקח. מכל אחד מהאהבות הנזכרות כפי מה שסרהנו, כל רבר בעתו . וואת היא הבחירה המשובחת, והיא המאת מה שוכרו שלמה בספרו בג' מקומות , אחד מהם (קס(ת ג') אין טוב באדם שיאכל ושתה והראה את נפשו טוב בעמלו וגם זה ראיתי. אני כי מיד האלהים היא. ואמרו שיאכל ושתה , שער המזון, ואמרו בעמלו, שער הקנין, ואמרו מיד האלהים, רוצה בו מהתרו ממה שחננו בוראו, לא ממה שהוא חומס וגוול . \| ואמרו והראה את נפשו טוב, הם שבעה ענינים מספר עליהם בספרו שהם טוב . והשני (פס ג') ונם כל האהם' שיאכל וישתה וראה טוב בכל עמלו מתת אלהים הוא-. ‏ וזה- עור כולל ארבעה ענינים, המזון, מאמרו שיאכל ושתה, ‏ וחקנין, ‏ מאמרו בכל עמלו, ומן ההתר, באמרו מתת אלהים. הוא ; = ורומז אל השבעה ענינים, באמרו וראה טוב . והשלישי (פס ס') הנה אשר ראיתי אני טוב אשר יפה לאכול ולשתות. ‏ יש בו הארבעה ענינים אשר זכרנו , והוסיף עליהם אשר יפה, ורומז בוה שתהיה כל אהת מהמרות. והאהבות בעת הראויה. לה לא בזולתה ;: כמו שאמר מפורש בספר הוה (טס ג') , את הכל עשה יפה בעתו. וענין טובה הזכורה בפסוק הזח יש בו שלשה פנים מן החכמה, כאשר פרושם בספר הזה. ואמר טובה חכמה מכלי קרב, טובה חכמה מגבורה (סס כ'). טובה חכמה עם נחלה (שסז'). ולכל פסוק מהם מרה מיוחדת; אך טובה חכמה עם נחלה, הוא מיוחד בחכמת הטבעים ויצירת 2-09 מאמר העשירי הנהגת האדם = העולם . \| מפני שסופו ויוחר לרואי השמש (סס). ואמרו טובה חכמה מגבורה, הוא מיוחד בהנהגת המלכות ; כי הגדתה ובא אליה מלך גדול וסבב אותה . ואמרו טובה חכמה מכלי קרב, הוא מיוחר: בעבורה וביראה, מפני שסופו וחוטא אחר יאבר טובה הרבה . \| אבל פרושי השבע עניני טוב אשר זכרנו שהם = מן הספר, מהם השם הטוב והוכר חטוב . אמר בו (פס) טום . שם משמן טוב . ומהם זכרון המות בעת המקרים ולא ישכחז, אמר בו (פס) טוב ללכת אל בית אבל מלכת אל בית משחה . ומהם הכעס לכבור הבורא, אמר בו (פס) טוב כעס משחוק . > ומהם ראות אחרית הדברים, אמר בו (עס) טוב אחרית רבר מראשיתו .\| ומהם הסבל והמתון, אמר בו (פס) טוב ארך אפים מגבה רוח . ומהם חברת החכמים והצריקים, אמר בו (סס) טוב לשמוע גערת חכם .‏ ומהם שיאמין הארם שאיננו נמלט מחטא, כרי שיכנע בעבור זה לפני אלהיו, אמר בו (טס) טוב אשר תאחוז בוה וגם מזה אל תנח ירך . \| וכבר התבאר כי החכם בעת שחקר עניני העולם רמז אל אלה הי"א רברים, שבעה קראם טוב, ושלשה קראם טובה, והאחד קראו יפה . והוא עשות כל רבר אהוב ונמאם בעתו . ואלה האחר עשר אמנם יעשו אחר לקיחת המזון מהקנין המותר, ובמקום אשר נברא לו כאשר בארנו . ואחרי שקרבתי השער הזה ככל מה שיכולתי ,מדרכי הקירוב, אומר : כי כל הספר איננו מועיל כי: אם לוכות הלפי וכונת חקונו . כמו שאמר (פיו3 "6) אם אחה הכינות לבך .\| ואמר החכם: בכל לבי ררשתיך בלבי צפנתי אמרתך (ססליס. קי"ט) . = וראוי שיוככו הלבבות ויכנעו לשם. אלהינו יחברך, וכמו שאמר (מ":3 כ"ב) יען רך לבבך ותכנע מפני וו' בשמעך אשר הברתי על המקום הזה וגו' . \| הלא תראה כי. הנאכל והנשתה והנראה והנשמע עושים עם כונת הלב יותר- ממה שעושים בלעדיה : 8 ואשאל מהאל יתברך ישימנו מן המאמינים, ולא מן = = התועים. וישים בלבנו: אהבתו ויראחו, כרי שנזכה לחיי העולם הזה ולחיי העולם הבא : \| חם ונשלם ספר האמונות, ת"ל מגלה צפונות+ .6 פס צדו [ ענדך עס צ\ מז מצזיד עס צידן5 תאז אאז 60 נזדתסא ( 7 %60ם656?ק אגאצצעת .א אזאאג ספ 0 ו 3 % ל
67] एा॥1,ा१॥ (((का7ाा॥ (07011 11. 000४ 1.1 11) (९11 ट्पटड[लो [ट्मालो्ाोहलाो तटाः अणाहा (वहा [लाला - 5९1९) 111 तटा §लुणालौ+ला्टलो टपा.ऽलाशातऽ , 1, [. 747 पात्‌ 7) लाल ऽ भावावलाऽ जशो हिढवेलाणात्‌, कक्लागदुतवण)+लव, }). 647) \#110॥ 11168 €ला०)0तागत = [17070. पा)€वल वाटा 213 14611156] 1111. ७6010. 10€ा119110 फाला. $लाद्लाो. 21104९5) पात [लन्टा€ + तला)&€ा1555 (.116110])0वा 319 इलाता111. [0755८] ८ दि८ञपाो(त. लोला शणाः 111 भ €ााकुपाष्वु5 ^ हलपश्रहूटा) दता ऽलााला(लााा्दजताात€ ०, \+0 [, ]). 220 (८ $9€]€ उना त्रञाि]ाटो) [ला वातल, %#०1वटा) 151. ४ ९111 वापा कला वलो ला 4५४९६] }ट्जला॥+ १2७५5 [189]. (नाा- {२२ 1411111. पटल्वला{ल€( ला [पालो 0€5ल[ा लोपाद्‌ १16 [ला ०])0- (11418 11. 1 €ढलालौ1€\| + 50 15† ५३5ऽ ४ लदाोत्चा(155 1716]1॥ ११५३९} € ॥\१ंऽलृालो (.16110])0त1918 14101. पात्‌ कटवा फ. ४. 8 ला दत लाल) 21106) {"1.&€171158 [179ला{€]1 तला [(196€}ऽदाला (1100 वा99 213 11९ ४०ा्लाधाौला (प्रकाल) प्रात्‌ 6 ली दातचण))€ 21 लाला »6111 5611९161 + &€411&॥ 1171; 50 ऽलोलाो॥ € 7 111लौ तापा कालो पफल 011531६; ऽ0ावटान) 110 षूलातेहु + 11012 भालः पलाल) [111€दाऽ्लाप्ाद्वल) , €111€ ोला€ जश्ाोट्टुटाः. {016 1.1111161536116€ ९8नी16]}पाद्ु 11 वला त्ता आाल्ट८० 1त. ५. \|). 55 1255 (8}€} 215 ला{ऽलालवटात्‌ }€14८})€6 #लतवेला चात्‌ तय 1116111 ] तटाः € दताः [तात्‌ 191. + 50 5ला11€10€ 12) 516 [लाः ४ठवाोलो 9); (८/1९1101 0५4१५८८ 3९611९011113 + 2115 2111615 (€5{१८८}§ ; 05८15 (पऽ 2115615 [7111610 [1000016 अुलाऽतृतट 111८० ऽपर {0564. {१८5८7 ^18€ शा])€10165 [भा०-षौला{€5 + 2४१९, 11111तवाडटपाय९ + [235९115 111] &113615 ; व्याव [89 त्‌ 1925111. ऽध्द्प्राव० 0410 08 ++ एप्रि+ 6860987१ (0784070 01474 = [न्िन्ि, 95 76108 + वाद्वाऽ॥ ; {लर 11915 1८101; 18101; 0176 पात्रा (;) [पाप [11८्वा15 १५ तद्लो २३१९ ऽप])€ा10115 111411८व113. 126 111- 110165 10४९5९611168 : 5114} २९ ऽप{5 ॥11 70६त्‌10 पा1€0 11410 1019136 : (वृणा) [70ोताो ता) 9८ 9110 [13९0वृ्ट \वान०८, 1113द11117त0 1116010ला15 : 11 215 ऽप्लाला[षपड प्रलाः 8ि8लापऽ ता95 [0516110165 पाला) दा; ]व75 [08116 वत्ता ऽलो) वाोपोष्छाण त 1१४९8८८5. = शताऽ वाालाऽ [९लवा१॥४5 ९५५९ ला 1. 1€ाहू)8)). [1 पा८्ञ्ला ९९५१६ पाछातेलात्रालाला 06८5ला1लपाोद्वु.+ ५16 +€ पए ४५.९€ा€ा) 2ए्ञताा))८01968{ला॥ उपञऽ€]11 + 19 वोता [01316 €ो16 1&216 हताः 116 115 ९९ &८पऽञ।, त16 शछा तला ॥0ली5[ल€ा) भला ह्ला प्रात वाला 01४9८्दु एत ला ूप्ाालया 151. 1५3 आत ताल #ला{€: [ल्वणाो [० [91126 2100 {03द्छवृ्ट ४वा११6 + त. ॥. 4८८ (475९? (प्राते 9@]11लाला} ८1४ ९7 (074८7८74 6717677 57८८८745 ८१८ ॥१५९५११ (८114. {99 }€ कअलाऽप्ावात १८ ला6 ९1714701 ॥८८॥ (८/177/7/€)} ऽत्‌ , 50 @€11१† ५918 प्ऽ घणा \णतलावृट्ट्ालो) [1८५ (55 161150८१८2.2८ २८7 1.17 101८/!¢ (८101८470 $€4) ८17८८ + घात ११5ऽ 11ल€ा{38€[116 ल्ली1 31. लाद्वा111) 5 ५190८ पालाः त८ व्रा पलालो [शिकला न लाला ग्लहः दा लादप्रिाला, वहा वा लालय +#&ा४८्लाजच्ाद् तलः ॥6८[0{€ाा ला वाध 011, तटाः [ज7ा19€ोऽलाला 1 ऽलाालयो [पाद 191. फला) 1911 पा अला लाला 51, 0855 (€ (/€) 00०८८८८८ (9. ?€८॥1 (९/1८1(९1८ (८१/८(0१८॥९८ ९८१८ {0८755 (८/1८८/८ 1147562 (01 &लालााला)) ८१ ९0 1070८ (पात का(ल-) (काला ॥८८; 50 एणा वाता 1161 214©161&# ऽन) + 416 प्राहटाो ए 0116 तला ॥८ञलाकलपह पो (प्ल - 197€ वलः @&1610004)9{9 7. 2 श्लाहुललाला, ४४ ०1६5९ 0८ पाौटाणिादटलो श्टाद्वालाली(+ भात्‌ ८।लौाला. (5६ 51€ बतपा€[19प्5 11161115 #10€1517८]लाव९€ऽ ला भा{ला). ४४ ला71दपाद् 5१९६ ए\य1+ ता ०1१८ ताा©0९ (८५{८८८ वलयः 1191050 258€ाो प्राः वर्णा कलाञतात्रात ; लाः पलाल 9ल€ा &व11४; त१55 ;) 5९11151 ५) 4163865 16] [10116 ऽ वताालाोपतााौ ऽल]दलालाो [ताकला[टञाफोोता- € 215 ४४2} 20600 राला = +#€ा तटा) 5०0111८, त1€ [लाली -- \\1€ 80 0. -- 1८1] उ। (धािोद्र वला [९ऽलु्लषााह का वला भ 0ा( ८८९८९ (€) (@01111(817 ॥1। तटाः [21381056 : [43९८11९5 + 11 (ला ॥१८- 5८1161८ ३५४१८ 1) लारलिहू।. = (लाता [लुवफु{ल्‌, ला + [नाा16€ 5०४८ \ ॐ0ावला 00761 ५#€15€ ६514 १९८16 (116८5 [0४१८ ८अृला{ , (0४ 11१६८ [ले (1८ 10041918 ५लाा तपट्ला. 0). {1६६ ा+1,4दप॥ 6170774 00011414 [.दिप्रि. 215वानलवाल) , वलयः पप्तू ल) 10 तला टलना ऽ 01€]) श०नोोतेलया , सप्रालात्‌ ला 6 (ालानन्वाोगवे ¶ा. चत्लौी वप्रा वल [7€ाऽल८ ८ श्णााभातेला 151, [लं कलाञावाग8 ११६६९६८ लि]. कशो) 11055 (८5[लालया + [निपा (16 [८88६ इलव + १95 ऽपर 1 वला 01261086 कटदुएणोयऽञटा (16 ल €8§ व तटाः ॥€ऽलालाताद -९दइला०8- 5९11 1191) \४९्‌] तेता द्िला09ात्‌ ला) 27" [177वतलोला) 16116. 8 € 2॥€ा निः प्र 9त्‌ ९5 [72प्ञलाल)ल€1 + 50 +#16 11197 59द्ुला 16586 ला [18८ छत्वेढा ला) {भा पा)1 [1177पद्र्लिड, एण्ली १85 (लोला 9र्पा ता [11561४९ 11&€1त\/0 श प्ऽतापलचाली ॥79एद्टलाला. 0955 लाता 16 83८9 {ला{19 {016 ८१८4९८८८ 109) [71658 [धपाठला 9€ऽलाला- 01056156 कर्णा (लान्ता भणो€ ^+0जलातताद् 0061 , जात्‌ ४४ ला1दोपा पालो लाला [€8्लाला, शला ल पद्व, ५955 ९5 516} 11]1॥ लौ पा) पला 8118 + ऽता 11085 प्रा] (€110100त1912 वरा. 1814९]. 488 ९8 516) अलः प्रलयो पा लाऽ{ला€ [्ातला , 0€जलाऽ€ + 81556 त€ा' ०€1 216€&कलाला) ला{ऽलौोलवलातला 408870€ प्र€' ५1९ {11556 ; 1. [)1€ ०19€ ऽपला0€§ [८४५८ ; 3016116 18 (लानत ग. 1) %. {1€ [415 [0051168 तपरा शालालाप्ाी = 21700014८८0046क = (10४65- ९175 ; 4168€ [६ ([लानृलवीर्ये ¶ा, + सत्री लात्‌ अ तलाः नलाऽप्ा ३1० , ५0 वला पयलाातात्‌ एलावेप्ाद्ला, 151 पणते &८त (ल्‌) १९ 16 §द्णृणो लाः [ा{ला [तपाल 1.4116551116116]लालो 16512 , दुताग्ालो ०7&९- 5[010ल€ा) ला वल्य) 1110585. 5. [01€ ३)€ 17061016 1८८८5८८74९5 ; व6€5€ 18॥ (]€ा1०]0०419॥१ (11. 50 51 , ५1९ 51९ तला #ल€्ाऽपताव118 291273]1€८}0€0 57. 4. 16 52८५८५८ (८८ अ0]{प्§ 11 बल्तवा0 [पाला 1110 11019186 ; 1165९ शपा 09६ (लधानक्ताम(४ (आ. धर्षा शटा 4 गदहा) नो त€्फप्राला; [ला ्लाोऽप्राता लाहा त16€ वारलाीच्हूल नापरा इषा लालो षार (वट ला) 50 प्रााााला्ा€)€5 वषापति€ऽ §प्नलोदालाल , (95 11116 € 716]{ &€ला€ा 0वटा पैण्लो 1160{ लत [16. ' [लौ एण)] काली पट्टा, ११६8 पव1८ 8186 पाप्रवाप्ऽलपाय् शलं 5076 , 000शोदला € 16९ 6ाञपातान8 28 [ल्लो लिक्षा ॥80८ा. 0९050 ९० [त (काल गुन्वा ४ 11. ल111६ 28618 [ाण8 8 एषञा , १. 1. लो पणा{6्6 +गदद्वूधिव्‌ ; एल ‰2 एधा ])187८ प€ा 7168प्- 18118 , 416 16॥॥ श्लाहलत)९, लत ९७, (दा 19 णाः तपाल दल पणा छल 8 इलाया) 1:04€ वदत्त. 16} 1061९16 41658९8 ध0फालाो६ , फला] 30५0}] ¶ल(ऽलुा]६€ ६ 511९] ला प्पवटा€७ ऋ एकदलद्ित्‌ शाला 2. ‡ 1 पर0ा वषााालाप्ला तकं 1६ 1६ शणदोष्छत्‌ अल्ला$ ४९ छोपल वक्षा १९ होगात्‌तृला 1061 (लाला). 117 01.४1. एद्र+ (7079077114 (६३011474 1. [न ९);) 1) [.101८ ऽ जतो €९।५।1( [६९॥॥) [लाजाः ऽलातला' (1€ा10])6- (11219 (@11८)८९ > + ]. {77 {1116 @01119(प). [3])€ा' 111014९1 + तृपऽऽ लाः 11) 5८111८[८ा 75 छदाााा्राोद् ला क11{ 1.17176८5 (&ला1€' 11911056111111॥ ॥९दलला८ा८उ = (्लाुषाः वलः कलाञ्च छा , (5 711 191 44; ६. 6 उला1८ऽ भै लाव८ऽ लाता ऽा0{€ + इल्ला }1916. ७0 111{€13521)1 (113९3 {5[)€175८11€ ८ल€ाा्11155 134, 30 @1015८11६1व८॥ © लावाः 1116115. वध [८ &9॥ 111616८ [धफल णा, (॥1त 5९116 8८८ पला) ४ 0116 &5ऽ &ला)&८ा1त णतलावट्टूलय). फला वावा 2150 वलाः [त111615लौलाो [९ऽल्ल्षोह 41८ इलाठनद९ 11९06]1{एा1् ऽलालापता + 50 जात्‌ वोधा गलाद + 283 11161156111८ ववत्‌ आतल 11८76 ता{लाटा 516 प) 1१८८4 अर्णा वलया अता1116ा &९- (1८४{€{ 141 + वला 2५1 (ला०[न्वापाफरयेा{ला 1९), +ल) वलाला ऽलो १।८ [्ण< तटाः कलाोञ्रातात अल्ला पाला पत्ता. १८ © 20९91€ा 151; पव855 (16160०8 "1. भा [11116 2९४९1111] 1€56]111९]€ा1 = फपात्‌९, १०5 दकल कषा (वऽ (नास्त) ऽतडवा 11 ०९ [€ ला१५९६।त९ा) = ^\114210€ : 14८द्ल्वा॥ [१०० 10, ९५11त 56]1\४+€ा" ]€11)213 1€716व7द्लात लाता छलावटा). फला ला व्ल १0104. (11614९६ (एघटा३॥ ०13 01107. 11611111 + त01) 15 01110. 1९61269} पात्‌ 11600. 0प्लाापेऽ (४(९€ा31॥ 91७ १0९( ]9110611195 + तैवा --- \+*01€। 2116 वदाः ¶. [लाता 56111 [पित्‌ ण) अटा 111८! - 215 0९. 10द] ४) + 1९१८ ए५५९1॥118॥ ॥९€लाला॥ 50 [०८ त।९३९ €इलुााला1 8९1 (१०९८॥ 111) 50 पााा{{लाणा र्णा लो70911तला ५1८ त वल" @1€- 10])041218 116 = (0011121. = [६५५२५ 111ला)ऽला]1ल]८ऽ 15 1}11) ट 1९८19113 1९९116८! = 345 र्लाणः (@वलाः 416 लापा + एला) लः 123 तालौ्ला८€ 191९) ऽलाला (1€ा०)०4।15 क)प5 उल" लह वप उछाल इताह पात्‌ ॐ तञ उल्ला दलाालाचााद &८्ञलोरणातलो ऽया). ५।ला तला किघााालया, वला त9ऽ ्ला८ वलया भाला ल्ट (01111218 9 +; 11155 तैला (ध ४लालौलो + 08 [जाा८ व€ [तष])€ 3€11)5॥ [ला1८ा। लाला [लो ४१5 छलाह छता उ्लुलटा7ाला 15॥ 00€ाः 112 € 51€\| ॥€ वला [तिता वऽ >11€ा1§ 1126] ^+ 1[01115 4 1])1[(10111ला1 1९116 117. दुलाहृला + ५1८, +€ भै लाोलापाद्वु, 11116 1ला( १5 वला {ला 11115 ९1८९) 1153९11 ‰+0[\|ला + ला वलया [€ तया तताालादुलापाद् 11८}11 101161८&911ला। ++ लातला तका, [तला ॥८ा (ाला^्ट [ष (1€- 10201४9 (1. तला तिणााला (८4११८८८४ ५9111 + तछा 516 ।लीतद्वाहला 11964. जला) 5८ तुदा = लाार्टाजतातला जात्‌, वदऽ ततााताात्‌ १३ 211} {17 7५1, प्त4+ ना0 षि (प्दिप070701414 (प्रप्त. ऽ९6]€॥ €11९8 चत€ा5 &€1€ा) [वा , 9॥1 वला ला 116 @€त्तला 191. कला) भ 1४६ 50 लाद वला णजा वो 97077 व< (ला 12- {ला1156[€ चि भाला) &द्टुलाल€ा +€ [६636] पात भातहा८ तदुलाद्टाो 111- (लला + 416 (षलला८€ राला उतऽलााल)६. 0वीटा इशत्‌ कोत्र) चपलो वला १0116 लाता € 06 कट्टा +लाकुला$ लौलो , 07081ललो (16166 (>, }. 487) &€[105॥: 167507८0 (८ @८& 56[771९101; प९इदः पिवा116 151 €ाऽ॥ 196] वलो [िऽलौलााला तला 0८ @ल्ल€ा'ऽलौालाो दाग 70 लाला एलादललााऽ§ [लप्ााा{ इलाावला॥ लाता).
"Survivor," Destiny's Child's signature song, is an R&B song written by American singer-songwriter Beyoncé Knowles, Anthony Dent, and Mathew Knowles for Destiny's Child's third studio album Survivor (2001). It was produced by Beyoncé and Dent, and was released as the album's first single in early 2001. The song reached number one in Ireland, Norway, and the United Kingdom, and entered the top 10 of the majority of the charts it appeared on, making it one of Destiny's Child most successful single releases. The song also won a Grammy Award for Best R&B Performance by a Duo or Group with Vocals. Destiny's Child songs Grammy Award winning songs 2001 songs
Sir Christopher Wren (20 October 1632 – 25 February 1723) was a 17th century English architect, designer, astronomer and geometer. He designed 51 churches in London after the Great Fire of London, including St. Paul's Cathedral. Wren was born on 20 October 1632 in East Knoyle, Wiltshire, England. He was educated at Westminster School and Oxford University. He showed an early talent for mathematics. He invented an instrument for writing in the dark and a pneumatic machine. In 1657, Wren was appointed professor of astronomy at Gresham College in London. Four years later, he was appointed professor of astronomy at Oxford. In 1662, he was one of the founding members of the Royal Society. Wren developed an interest in architecture following his studies of physics and engineering. In 1664 and 1665, Wren designed the Sheldonian Theatre in Oxford and a chapel for Pembroke College, Cambridge. Thereafter, architecture became his main focus. In 1665, Wren visited Paris. He studied French and Italian baroque styles. In 1666, the Great Fire of London destroyed much of the medieval city. Wren produced ambitious plans for rebuilding the whole area. His plans were rejected, partly because property owners insisted on keeping the sites of their destroyed buildings. Wren did design 51 new city churches, including a new St Paul's Cathedral. In 1669, he was appointed surveyor of the royal works. This gave him control of all government building in the country. He was knighted in 1673. In 1675, Wren was commissioned to design the Royal Observatory at Greenwich. In 1682, he designed a hospital in Chelsea, London for retired soldiers, and in 1696 a hospital for sailors in Greenwich. Other buildings include Trinity College Library in Cambridge (1677 - 1692), and the facade of Hampton Court Palace (1689 - 1694). Wren often worked with the same team of craftsmen, including master plasterer John Groves and wood carver Grinling Gibbons. Wren died on 25 February 1723. He was buried in St. Paul's Cathedral. His gravestone features a Latin inscription which translates as: 'If you seek his memorial, look about you.' Gallery of architectural work References 1632 births 1723 deaths English architects English astronomers English mathematicians Fellows of the Royal Society People from Wiltshire Presidents of the Royal Society
Tamura (Japanese: 田村) is a common Japanese surname. It means "rice field village". Notable people with this name are listed. Footballers Megumu Tamura Naohiro Tamura Yuzo Tamura Naoya Tamura Masataka Tamura Yuki Tamura Japanese-language surnames
Cardiodon was a genus of sauropod dinosaur. It was likely a four-legged herbivore. Sauropods
Steinach is a municipality in Rorschach in the canton of St. Gallen in Switzerland. It is on Lake Constance. References Other websites Official website Municipalities of St. Gallen
The London Borough of Islington is a London Borough. It is north of Central London. Places Islington
<p>When I try to add a host server to a scvmm server i got this message</p> <p>Access has been denied while contacting the server .</p> <ol> <li>Verify that the specified user account has administrative privileges on .</li> <li>Verify that DCOM access, launch, and activation permissions are enabled on for the Administrators group. Use dcomcnfg.exe to modify permissions, and then try the operation again.</li> </ol> <p>ID: 406</p> <p>The user account has administrative privileges on both servers. Any suggestions?</p>
■VVi ■fc^ «5; MEMOIRES [>r, LA SOCIETE ACADEMIQUE DE MAINE ET LOIRE TROISIEME ET QUATRIEiUE VOLL'ME!^ ANGERS IMPRIMERIE UE COSNIER ET LACHESE ('.hanssw-Saint-Pioiic , 13 1858 MEMOERES UE L\ SOClfiTfi ACADEMIQUE DE MAINE ET LOIRE $f.g/:?.3.3. MfiMOIRES DK LA SOCIETE ACADEMIQl E DE MAINE ET LOIRE TROISI^NE VOLliItlE "a* OB i;^ •^y ,£i. ^s ss ssja^ysasai ANGERS IMPRIMERIE DE COSNIER ET LACHESE 1858 NOTICE SUR L'EXPOSITION PISCICULTURALE, organisfie PAR LA SOCIETE ACADEMIQUE DE MAINE ET LOIRE. Le pavilion de Pisciculture est installt^ paries soins de la section d'agricultiire, zoolechnie ct acclimala- lion de la Society academique d' Angers. Cetle section, s" occupant, depuis Irois mois seule- nient, de I'^tude du systeme, n'a pas eu la pretention d'exposer des produits obtenus par elle. Son but a eU'' de presenter au public les divers appa- reils, a I'aide desquels cette science procede, ct de les expliquer par des notices simples, mais compldtes, mises a la disposition de ceux qui s'y inldressenf. EUes soul dues aux soins et a Texp^rience de M. Millet, ingpecteur des caux et forets, qui vent bien palroner ces (Etudes, ainsi qu'a la redaction de M. Beraud, se- crdlaire-gc^'neral de la Societe. 1 La commission a pense qu'clledevail anssi preson- ler les produitsquiluionlelecnvoyes, avec empresse- ment, pour I'exposilion. Ainsi elle a mis en dvidence, dans des bocaux eldes tubes oil ils sonl conserves dans resprit-de-vin : 1" La s(3rie des ceufs et des cmbryons des poissons migraleurs donnes par la Soci(5l(^ d'acclimalalion, et deux beaux spt^cimens d'ombre-chevalier acclimatd daiisles deparlemenls de TAisue et des Ardennes a I'aide d'oeufs fecondds arlifieiellement. 2° La collection des crustaces du pilote de Concar- neau, M. Guillou, d(5cor6 de laLegion-d'Honneur, ob- servateur et pralicien d'un nK^rile (Eminent. On pent les suivre depuis I'dclosion, jusqu'a I'age d'un an en passant par toutes les mues. M. Guillou a joint a son envoi un groupe d'huitres artiflciellement obtenuos, d'une belle forme et d'une qualile exquise. La temperature (34 degr(5s a I'ombre) ne lui a pas pormis d'envoyer les autres poissons de sa culture. Cependant, pendant 48 heures, les amateurs ont pu voirvivanis, dansl'eaude mer, en bocaux, les langous- tes et homards, depuis I'age d'un an, el nienie des dclosions du 29 mai, oiferts par M. Guillou. M. Caillaud, de la Rochelle, a envoye a I'exposilion un groupe de ses bancs d'huitres artiflciels , d'un goftl Ires flu, ainsi que des buccins. La commission a cru devoir offrir aux yeuxdu pu- blic la collection des poissons des fleuves et rivieres de lacirconscriplion de I'exposilion, dans huit bassins emprunl(5s aux angles du grand bassin de la fonlaine, et peuplds par lessoins des freres Bureau, pecheurs 3 . de RecuU'e, qui oiil fu a lullcr conire line Icmpera- liire d'unc (3l(5vation excessive. L'aquarium du pavilion a rciuni loutes ces> especes, dans ses cloisons vilrc^es, qui permellent d'etudier les formes, les habitudes, les inouvemenls el les ins- tincts de cespoissons. Des coupes en vcrre, de 50 cenlimetres en largeur, contiennent les alvins el fiais, qu'on peul saisir avec des pipettes en vcrre. L'ornemeiilation du pavilion est due a MM. Huard freres eta M. Veller, direcleur des eaux de la ville. La toilure, chef d'oeuvre de couvreur, est due a I'ha- bilelt5 et a la patience de mailre Massard. La belle table d'ardoise, les aquarium en schiste el les ardoises de la toilure ont ^te fournis gratuitcmenl par radministralion des Aidoisieres N. Plainchrnault, Clicvalier de \a Logion-d'Honncur, direcleur de la Societe Acadeniique CONSIDERATIONS THEORIQUES ET Notions pratiques sur la Pisciculture. Parrni les animaux vert^br(5s les poissons, placos au plus bas degr6 dc rc^chelle do rorganisalion, onl e[6, ol parcelameme peut-etrc(l),les elres auxqiiolsla na- ture;, dans celte division sup(5rieure du regno animal, a le plus lib(jralemonl prodigu(i les germes reproduc- leurs. Les naluralisles en et'lel onl reconnu rexislenco de 28,230 oeufs dans une perche do moycnne laille, 137,000 dans une br6mc, 272,000 dans un brochel, 342,000 dans une carpe de 3ki'og., 383,000 dans une lanche, etc. Co qui n'csl rien encore coniparative- menl aux nombres donnes par les especes marines, puisque M. VaUsnciennes dans un md'nioire do 1856, annonce qu'il a constaU'; qu'il existail dans un lur- bot de 50 centimetres 9,000,000 d'ceufs et dans un mugea grosses levresjnsqu'a 13,000,000 ! Mais rimmensit6 m6me de lels pr(5paralifs et de (1) A niesure en effet que Ton descend les dogres de Tanima- lit^ en prenant pour point culminant les quadrumanes, Ton voit se multiplier dans les vertebres les moyens de reproduction. 5 lelles rcssources pour assurer la perpeluild dc Tes- pece, annonce assoz la coexislenco de causes deslruc- livcs sponlanees cl aussi niullipliecs qu'energiqucs, di'Slinees a rauiener Tequilibre enlre le nonibre de ces animaux el les moyens d'alimenlalion n(5ces- sairement bornds du milieu ou ils sont condamn^s a vivre, de meme aussi qu'a maintenir le rapport nu- nic^rique qu'ils doivent conserver dans Tensemble gi^- neral dc la vie animale telle que Dleu Ta dislribu(5e cnlreses creatures. Toutefois si leur propagation nY'lail arrelde que par les causes nalurelles, tout a 6[6 si admirablement pr^vu dans les conseilsde rc^lernelle Sagesse que Ton doit croire que la production ichlyologiquc, n'ayant alors d'auire liniite que cellc des moyens de subsislan- Cb, atteindrait une proportion de beaucoup sup^rieu- re a celle que nous lui voyons, et que s'il en est aulre- meul dans les cours d'eau qui arrosent des pays populeux commeles notres, c'est seulement parceque racliou supreme de I'bomme est venue ajouler a celles preexistautes d'autres causes de destruction, d'autant plus puissanles qu'elles n'ont pour bornes, que celles de sa volonte et de scs caprices. L'c^quili- bre ainsi rompu par lui ne pourra done desormais se r(!^tablir qu'aulant que, mieux eclair(5 sur ses pro- presinlerets et sur les suites calamileuses do, son incurie, il sanra conlrebalancer ce que son interven- tion d^r(^gl(5e pent avoir de funeste el de devaslateur par une intervenlion d'une loute autre nature proprc a augmenter leschanccs de mulliplicalion et a neulra- liser en meme temps en paitio les causes primitives ou accidentelles de destruclion. 6 Tt'l osl le bill qu'a du se proposer cl que s'osl pro- pose en offet la piscicullure dans les proc(!'des nou- veaux aiixquelselloa recours pour oporer le repeu pleinent des eaux donees, en cherchant parliculiere- nienl les moyens de soustraire I'alevin (le frai selon {'expression consacree au pays d'Anjou) aux dangers auxquels il est expose. Pour pouvoir mieux apprecier si elle alteindra les rdsullals qu'elle poursuit, il n'esi pas inutile peut-6tre de se bien fixer d'abord sur les conditions nalurelles dans lesquelles a lieu I'eclosion lorsqu'elle est aban- donn(?e a elle-naeme. Nos poissons d'eau douce, c'esl-a-dire, ceux qui fraienl dans les eaux douces (1), sont ovipares, et la Kcondalion, dans ceite classe d'animaux, au lieu de s'operer par un rapprochement des sexes, a lieu par le depot de la laitance du male sur les ceufs que la femelle a pondus a Tavance dans le liquide auibiant. Selon les especes ces oeufs sont ddpos(!'S sur un fond va- seux, graveleux, sablonneux ou herbeux;lesuns res- tent libres sur ce fond, d'autres sont enduits d'une maliere gelalineuse ou mucilagineuse qui les fixe ct les fait adherer aux corps etrangcrs, herbes, brindilles etc. Tels sont ceux des carpes et de quelques autres especes de cyprins. Pour que lafecondation s'accomplisse il faut dans la plupart des cas que Timprdgnation de I'ceufpar (1) Ce qui comprend les especes marines, qui prcnant leur d^- veloppemoiit normal dans la men, ne peuvent n^aiimoins proceder a la ponte que dans les fleuves a lits sableux, tels que saumons, aloses, mulets, lamproies, etc. la lailance soil presque imm(5diale, car s'il est dcs especcs on les animalcules (spernialozoaires) vivenl jusqu'aJOou 12 minutes apres remission et le dd- layement de la lailance dans I'eau, il en est d'autres au conlraire, tels que Ic barbeau, la perche, lacarpe etc., ouilsmeurent au bout de 3 minutes au plus. II est en outre des especcs, la carpo, par exemple, oil I'enve- loppe mucilagineuse de Toeuf se gonfle rapidement et rend alors en augmcntant d'epaisseur et de densite rimpregnation on la p6nelration par I'animalcule, impossible, meme apres un court sejour de I'oeuf dans I'eau. On congoil done aisdment comment il doilarri- ver frequemmenl que les ceufs, s'ils sont ddposds par la femelle en Tabsence du male, peuvent resler infd- conds et que de celle incommensurable quanlild de germes qu'avait prepares la nature, il ne resulte ce- pcndant qu'un nombre relalivement Ires bornd d'animaux, Une autre cause qui restreint considdrablement aussi le nombre des ceufs fecondds provienl de ce que plusieurs especes de poissons et d'oiseaux de rivie- res, palmipL^des et ecbassiers, les recherchent avide- menl pour en faire leur pature et s'altaquent de pre- fdrence aux ceufs ft^condes que leur volume sigualc mieux a leur voracite. De plus la ponlodans nos rivieres se fait au prinlemps dans des parlies peuprofondeset souvenlainsi au mo- ment des d^bordemenls, si hien que les eaux en se relirant dans leur lit, laissenl a nu de grandes quanli- tdsd'oeufs fecondt^s qui ne tardeul pus a perir. Les vaguesque les bydrauliciens nomment vagues 8 solitaires cl qui siiivoiit les baleanx a vapenr, rejetk-ul aiissi souvenl surle rivago el Icsoeiifs el ralcviu eacorc Irop faible pour regagner la riviere. En flu Ton doit ajouler a loutes ces causes de des- Iruclion, que le jeune poisson dans Ics deux ou Irois promioros scmaines de son 6closion, porle une poche ou membrane ombilicale qui gene scs mouvemenls ot le livre alors comme une proie facile aux especes piscivores. Ainsi doncmalgrd cetteinnombrabloquanlildd'ceufs qui chaqueannee est d(5pos(ic dans nos cauv douces, la produclion du poisson se trouve nalurellemenl res- serree dans des limiles assez ^Iroiles et il est indubita- ble que, si Taction de Thomme vienls'ajouler aces causes premieres de destruction, sans qu'il fasse rien pour en att^nuer Tinfluence facheuse, comme le nombre des vieux poissons qui seuls fournissent les reproducleurs puissants doit lendre de plus en plus a diminuer, le depeuplemenl des cours d'eau ne peut qu'augmenter ind^finiment. Pour appri^cier a quelle penurie peut etre abaiss^e la produclion ichlyologique en certains cas ilsuffll de comparer le chiffre des affermements des rivieres navigables dans leurs hearts extremes. L'adminislra- liondes forels afferme 7570 kil. de cours d'eau en mo- yenne a 69 fr. le kil. Dans ce nombre, la Maine par kilometre est, exceplionnellement ilesl vrai, affermee 1378 fr., la Seine 498 fr., la Maycnne 339 fr., la Loire dans le Loiret 309 fr. el en Maine el Loire 1297 fr. ; ce sont les maxima. Mais nous trouvons en regard, la Dordogne dans la Correze^ affermee 10 fr.. I'Ain dans le Jura 14, I'lsdre 8 fr., la Drome 4, la Durance 2. Enfiii 'J19 kil. sonl a ce point deiKuiplcs quilsn'oiil pu Iroii- ver (le preiicurs a auciui i)riv ! En voulanl ramener le peuplemenl a un (5lat normal le piscicuUeiir s' aidant des ddcouverles de la science, a di:i s'altacher a combaltre le mal dans son origine on chercliant les moycns les plus propres a assurer la fecondation, Teclosionel Telovage du jeune poisson, de maniere a ce qu'il ne fiU abandonn6 a lui-memc que lorsqu'il pourrait ddja Miapper aux nombreux dangers qui rallendent. Pour cela faire la pisciculture a commence par eludier les moyens memos employes par la nature, en prenant pour point de depart de ses observations la fecoudalion. Bien que par suite d'une predisposition de noire amour-propre national Irop facile a comprendre, Ton reporte encore g^neralemenl Thonneur de la decoii- verle du procede de V,\ fecondation arapcielle a deux pau- vres pecheurs de la Bresse : Joseph Remy el Antoini; Genin^ que le premier s'adjoignit [)lus tard, toutefois il est constats aujourd'hui que colte m^thode avail etc des longtemps avant eux signalee au double point de vue scientifique el pratique. Sans vouloir recher- (;her ici si la fecondation artificielle fut connue ct pra- liquee par les Chinois el les Uomains comme lacom- prend la pisciculture moderne, ou si plulot, conime nous le pensons, ces peuples ne se bornaienl pas a preparer seulement des frayeresnaturellcs, il noussuf- Jira de rappeler (jue lorsqu'en 1773, Dubamel-Diunon- ceaux piiblia son Trailr (ji'iimil des pcrlu'S. il y domia la traduclion d'un travail de Jacobi rrdigepar Uolsleiii 10 sur la f«5condalion arliflcielleau sujel duqnel ce nieme Jacobi avail adress6 des 1758 uiie lellrc a noire ini- inortel Buffon. Les essais do Jacobi avaienl e[6 couronnes de siic- ces el suivis d'applicalions praliques dans qiielqucs parlies de TAlleinagne ainsi qne I'a conslale Harlig cile par M. Haime (1). La science de son c6l(5 s'c^ail empart^e du procedd : Spallanzani an dernier siecle, Prevost de Geneve el Dumas dans le noire, s'en servi- renl frdqueinnienl dans leurs travaux embryogdni- qnes. Tonlefois son emploi dans la pisciculUut; n'a- vail encore aucunemenl pen(5lre en France, puisque aucnne rdclamalion d'anleriorite ne ful dlev(5e, lors- qu'en 1844 Remy el Gthiin en firenl I'applicalion a la propagalion des Irniles, dont ils penplerenl plusieurs conrs d'eau de la Bresse. Les soci(ilds savanles el la presse donnerenl des lors une rapide publicile a ces essais ; les encouragemenls deloules sorles arriverent aussi de loules parls el la France, gr^ce a I'initialive de deux simples pecheurs, se Irouva ainsi dolde pres- que inopinc^nienl d'une induslrie nouvelle appelt5e a devenir des plus fecondes. Gel expose hislorique, si concis qu'il soil, pou- vanl sufflre au but qne nous nous proposonsici, nous allons immedialemenl passer a Texamen des procedc^s qui nous onl paru mdriler la preference com me 6lanl a la fois les plus simples, les plus faciles el les plus cerlains. De lous les inslrumenls proposes ou mis en usage (1) Voyez le remarquaWe memoire de ce savant, Revue des Deiix-Mondes, 1854. 11 (inns lo Iripio bill (Voblonir h\ f(^f;ondu!ion, I'dclosion (•l Tolevagc, ccliii qui parail salisfaire le mioiix a Ion- ics Ics condilions el qui esl en memo leinps d'uuc fabricalion parloul facile el pcu coilleuso (I), a 6\6 expose par M. Millel de Paris, inspocteur h la Direc- tion generale des caux el forels el menibre de la So- ciele imperiale d'acclimalalion. II consisle dans une boile circulaire, donl le ponr- lonr est en ferblanc ou m6me en bois , large de 30 a 40 cent, sur 12 ii 15 de hauteur, s'ouvranl en deux parlies qui s'emboilent , donl la sup^rieure forme couverclc, el ayanl ainsi deux fondsgarnis de canevas de fll ou mieux de toile melallique galvanisee. A ce double lamis ou incubatcur sonl fixd-es quatre ficelles allacht^es a autanl de bouees en li6ge, afin que, plac(5 dans I'eau, it puisse elre maiulenu a telle profondeur et a lelle dislance du fond du cours d'eau qu'on le d(^sire, el rester ainsi parfaitcment isole pour assurer le renouvellcmenl du liquide. Dans eel appareil unique s'accomplissent successi- vemenl I'incubalion, reclosion el I'^levage; si les jeunes poissons s'y Irouvaienl trop a I'etroil, it suffi- rait d'en exlraire le trop plein el de le reparlir dans d'autres boiles semblables. Lorsque Ton veul proceder a la fecondalion arlifi- cielle, on enleve le couvercle, et on place le fond du lamis dans un baquel d'eau de riviere la plus fraiche possible. (1) Lps tamis a doiilile fond en toile metalliqiie on incubatcurs sent 6tablis par M. Potrais, butle du Pelican , a Angers , an prix de 4 fr. 12 L'openiteur pieiid alors dans line main un poi8son femclle el dans Tanlie un poisson male, el en los oourbanl legereinenl, il sollicile la sortie des ceufs el de la laile qui lombenl ensemble dans le lamis an- quel il imi)rimc un Idgcr moiivemenl pour facililer le melange. Si le poisson est d'un certain volume, Toperalour n'en prend qu'un a la fois en commengant par nne femelle, et aussilot qu'ellea pondu, il se hale de saisir le male pour provoquer remission de la lailance. Toulefois, si ce mode d'opcirer est facile pour cer- taines especes dont Ton pent se procurer simullanc^- menl des individus males el femelles an moment prdcis du frai, il est diiricilemenl praticable pour les poissons voyageurs que Ton pecbe isoli^menl el qui frequentcnl les eaux les plus vivos. A eel effel on a imagine un appareil dans lequel on pent renl'ermer, pendant aulant de temps qu'il est ni^cessaire, le male el nne on deux femelles. Get appareil consiste en une boile longue et etroilo, ouverle par le dcssus qui est convert d'un Ireillis, el fcrmee aux deux bouts par une loile mdlallique. Le fond est garni de barreaux en bois carres el Iransver- saux sur lesquels le venire de la femelle rencontre les in{''galil6s que ces especes recherchenl, dans les fonds rocailleux des eaux courantcs, et au dessous de ce fond en est un second , mais mobile , et consis- tanl en un chassis de loile miitallique, sur lequel lombenl les ceufs qui soul recueillis au fur et mesure en relirant ce chassis. Celle boile est placec dans uno eau couranle, el les poissons s'y Irouvenl dans les meilleures conditions, colics qui leur soul nalurelUss. 13 On nommc cello holic frayere avlifidelle. Toiijours cst-il quo los oeufs Wcondes , obloniis par I'un ou rauire proc(!'do, sonl ronform(!'S dans !e laniis a double fond servani d'incubalonr, el immerge dans Teau d'une fontaine ou dans tout autre donl la lem- pdrature est peu (51evoo et autant que possible pou variable. La temperature qui , d'apri'S les recherches do MM. Coslo, Quatrefagos, etc , enlretient lo plus long- lemps la vitality des animalcules focondalcurs, est pour lo poisson d'hiver, comme la truile, do 4 a 7 de- gr«5s centigrades; pour ccux d(; premier printomps, do 8 a 10; pour ceux do second printomps, comme porche et carpe, do 14 a 16; enfln pour les especes d'ete, de 20 a 25"; lorsque la lemporalure d(ipasse ces limilos, I'c^ncrgie de la vilalile coniponso sa brievelt^. Les sujets clioisis pour reproductcurs ue donnanl gu6re dans une soulc fois les ceufs ou la lailanco, il convient, apros une operation, de les metlre en reserve dans uno piece d'eau quelconque pour les soumettre a un ou deux jours d'intervalle a uno autre c^preuve, on continuant ainsi jusqu'a complet dpuisoment des produits. M. Millet so contcnto, pour les consorvor en (5lat, de lour passer une ficelle sous I'opercule d'une des ou'ies et de les laissor nager en libortd. Pour les reprendre, il sufTit alors de rotirer la flcolio , et on no craint pas ainsi de les fatiguer inulilement. Apr6s une incubation plus ou moins prolong(5e, solon les especes et la temp(!'rature des eaux , et sans qu'il soit besoin d'aucune autre precaution, Teclosion a liou. Cost alors qu'il convient autant que possible u de porlcr I'appareil dans les oaiix ni6mes que I'alevin est destine a repeupler, afin que des les premiers nio- menls de son existence, il s'habilue au milieu dans lequel il doil vivre d(5sormais. On laisso ainsi I'alevin grossir pendant quelqnes semaines, un mois au plus, et des que la rt^sorplion de la vessie abdominale s'est op^ree, on lui donne la liberie. II a acquis alors I'agilile el la force nocessaires pour fuir le danger, el son instinct est assez dt5velopp6 pour qu'il sache s'y soustraire. Telles sont les condilions excessivement simples , comme on le voit, dans lesquelles se praliquent la fecondalion arlificielle el Televage do I'alevin. Une question a ^le fort controversee enlre les pisci- culleurs, celle de savoir s'il y avail avanlage a nourrir I'alevin pendant un temps plus ou moins long avant de lui donncr la liberie. M. Poucbet est pour raffirmalive; mais M. Millet, de Paris, dans son Mdmoire sur I'bygiene du joune poisson, est d'un avis conirairc. Non seulement, selon lui, il n'y a pas n(^cessil(5, mais il serait meme dan- gereux de recourir a ralimenlalion arlificielle avant la dissemination des jeunes poissons. Leur existence, leur conservation est d'aulant plus assuree, pense-t-il, qu'ils soul plus aples a echapper a leurs ennemis et a chercher sponlanement la nourrilure qui leur con- vient. Or, ces conditions sonl surlout developpdes dans les poissons qui n'ont pas regu une nourrilure pr^par^e d'avance et abondanle. et qui, moins replels et pins alerles, sont nalurellemenl portt^s a chercher de lous c6l(?s les aliments qui leur conviennent. Si, au conlraire, avant de les repandre dans les eaux, on 15 a prolong(i Icur captivile pour los nounir do viando hachc^e el de ptU^e comine on le conseille, on leur enl6ve ainsi une grandc parlic de cello vivacile el de eel inslincl si preci(!ux pour assurer lour conserva- lion, el lorsqu'oa les abandonne a cux-niemes ils onl deja atleinl des dimensions el des habiludes qui ne leur permellent plus d'(5chapper aussi facilemenl a leurs ennemis. Ces molifs, donn(5s par un habile pralicien, nous paraissent p(!^remploires, el ainsi se trouve d'aulanf simplifiee el abregde la lache de Fiileveur, puisque quelques semaines a peine apres I'^closion, il pourra repandre Talevin dans les eaux. qu'il doil peupler. Mais si M. Millet pense qu'il faut inlerdire I'lisagc des viandes ou de loul auire mels prt'pares par la main de rbomme pour la nourrilure des Jeunes poissons, il rccommande aussi, lorsque les eauv ne leur offrenl pas une alimenlalion nalurelics suffisanle, d'y provo- quer par lous les moyens possibles la mulliplicalion des niollusques aqualiques, insecles, pclils cruslaces, peliles especes de poissons memo, lels que loUe, v(^roii, chabols, elc, qui peuvenl leur fournir des aliments. Pour doimer un exemple des avantages de ce der- nier mode d'alimenlalion, le savant inspecteur des eaux el forels rapporte que plusieurs miiliers de Irui- los provenant de la fecondalion arlificielle, dlevees dans des bassins el ruisselels oil Ton avail iutroduil des cliabols, creveltes d'cau douce (gammarue pulex) des lymn^es el aulres coquillages, onl eprouve pen de perles par la morlalild, el out acquis au bout de 15 il 18 niois un poids de 120 a 125 grammes; el que 16 des truitcs, qui a ce mfimo Age avaienl ^US placdes dans les m6mcs conditions, avaient ensaile augnienld annuellement de 1 kil. a 1 kil. i/'I. M. Cosle n'a pas oblenu des r(5sultats nnoins con- cluants en favour de I'^levage arlificiel. Au mois de mars dernier, il a en effet pr(5sent6 a rAcad(5mie des sciences des Iruites vivantes ndes dans ses aquarium du College de France qui avaient (i[6 plac^es dans le petit lac do Villeneuve-l'Etang, pres Saint-Cloud, dont on avail pr^alablemont enlevd tons les autres poissons. Ainsi abandonn(;es a elles-memes, et sans autre nour- riture que les vers, insectes et t^tards de balraciens qui s'y multiplient nalurelleraent, les truites d'un an pesaient deja de 65 a 90 grammes, et celles de 33 mois, qui mesuraient 45 a 50 centimetres de longueur, pe- saient de 675 gr. a 1,170 grammes, el valaient sur le marche de Paris de 3 a 6 francs pitce. II n'avait jamais exists de Iruites dans ces eaux. T.-C. Beraud, Chevalier fie la L^gion-d'Honneiir, Seerttaire- geiiernl de la Soci^td acad^mique. PISCICULTURE. NOTICES SUR LES DIVERS APPAREILS DESTINES A LA FECONDATION ARTIFICIELLE , A l'iNCUBATION ET A l'eLEVAGE. Les poissons qui penplent les eaux de la France sonl ovipares; la fecondalion de leurs ceufs a lieu ex- terieuremenl, c'esl-a-direquele malefdconde les ceufs apres la ponle. La fcmelle pond les ceufs el le niMe les arrose ensuile avec sa nialiere f(5condanle qu'on nomme laile OH laitance. Celle maliere qui, en bon elal de rnaluril^, ressemble au lail ordinaire ou a une crfinie liquide, a la propri(^t(5, quand elle est niise convena- blemenl en contaet avec les ceufs, de les afifecler de iTiani6re a en dcivelopper les germes. Pour faire des fecondalions arlificielles , il est indis- pensable que les ceufs cl la lailance soient arrivi^'s a un elat convenable denialurile el soienl parfailenienl sains. Le meilleur nioyen d'avoir des poissons reu- nissant ces condilions essenlielles, c'est de les p6cber sur les frayeres m6mes ou a proximile de ces fra- y6res, quand ils commcncenl a enlrer en fraie, ou quand ils onl connnence a frayer. 2 18 Void la mani6re d'operer pour oblenir des oeufs bien f^condds. Afin de rendre I'cxplicalion tres claire, il faul d'a- bord elablir une distinction enlre les especes de pois- sons qui donnent , les lines (saumon, Iriiite) des ceufs libres el non adh(5rents , cl les aulres (carpe , lanclio, gardon, etc.), des ceufs qui se collent ou s'al- lacbent immt^dialemenl apres la ponte, contre les objets environnanls. I. Mode d'op^ration avec les oeufs libres. Apr6s avoir ouvert un tamis floltant (voir le mo- dele n"....), on place dans I'eau la portion munie de flolteurs (I'on operc soil dans les eaux nalurelles, soil dans un baquet). On lire la femelle de I'eau et on la tient de maniere a rapprocher I'anus aussi pres que possible de la sur- face de I'eau du tamis, de maniere a ne pas laisser les oeufs en contact avec fair exlc^rieur; si les oeufs ne s'ecoulcnt pas naturellement, on en facilite la sor- tie en pressanl k^gerement le ventre , do la tete vers la queue , ou bien en arquanl faiblement le corps du poisson ; au fur ct a mesure de leur ecoulemenl, les ceufs tombenl sur le tamis. On prend imuKidialemenl le male, on lui prcsse 1(5- geroment le ventre, el on arrose les ceufs avec quel- ques jets ou goulles de lailance , de maniere a blan- chir Idgerenient I'eau ou a lui donner une leinle opa- line. On agile alors douccment le tamis , afin que lous les ceufs soienl mis en contact avec les parti cules fd- condantes, el que les particules devenues inulilesau 19 bout do qnelques secondes puissent passer ii Iravers les mailles dii laniis et no pas resler en contact avec les oenfs. II. Mode (I'opSration avec les oeufs adherents, Quand on veut f(^conder des CEufs qui adherent, il faiil prealablemenl inlroduire dans lo tamis soil des planles on herbes aqnaliquos, soil des rameaux on brindilles do v(5gelaux; en lonibant sur ces objels, los ceufs s'y collenl et y adherent fortement, mais il faul avoir le soin d'agiler le tamis et de disseminer les ceufs an fnret a niesure de leur ^coulement, afln de ne pas former d'agg]om(!'rats qui, pour certainesespeces, nuiraienl au ddveloppemenl de Fembryon. Si Ton opere sur des perches , on se borne a recevoir sur le laniis les rubans d'ojufs et a les arroser ensuile avec la lailancc. INCUBATION DES OEUFS. Des que les ceufs sont ft^condds, on ferme le lamis; il se mainlient enlre deux eaux par ses flotleurs, et on le lient a la rive par une ficelle ou un cordeau fixd a un piquet ; ou bien, on le place entre trois piquets, non loin de la rive. Pour les ceufs de snumon et de truite, il est indis- pensable de niellre Tapparoil h I'abri des rayons, so- laires qui tuent les ceufs dans la premiere p(!'riodo d'incubation. TRANSPORT DES OEUFS. Dans un assez grand nonibrede circonslances, Tin- cubalion n'a pas lieu sur place; il devienl alors ne- cessaire de transporter les ceufs. 20 Pour les (xufs libres, on les dispose soil dans les la- mis, soil dans des boiles cnire des lils de mousse hu- mido ; chaque lil pcnl eire soparii par un morceau de lingo (loile on calicol) hnmide , plid en deux el ser- vant ainsi d'enveloppe a chaque couche d'oeufs. Pour los oeufs adherenls , on enveloppe les objels qui les supporlenl avec des linges huniides, ou bien on les place enlre des herbes fraiches el humides. DES FRAYfeRES NATDRELLES ET ARTIFICIELLES. I. Saumon et truite. Le saumon et la Iruile recherchent, pour frayer, une eau claire dont la temperature se mainlient enlre 3 el 10 degres cenligrades ; mais il leur faul en meme temps un fond garni de gravier ou de cailloux pour y d(5poser leurs ceufs. Cespoissons font, au moment de la ponte, un veri- table hid; a eel effet, iis choisissenl un lit ou un amas degraviers, pierres ou cailloux, les remuent el les bouleversent pour les nelloyer a I'aide du courant qui enlraine touies los inaliores lenues ou 6lrang6r(;s depos^es par I'eau ; quand ces maleriaux sont con- venablemcnl approprids, ilsy creusenl des Irons, des sillons dans Icsquels la femelle fail dcouler ses oeufs en se frollant le venire conlre les pierres et les cail- loux. Le male f(5conde les oeufs par des jels de lailance dont il facilile recoulenienl en se frollant le venire. Ces poissons recouvrent ensuile leurs oeufs avec une parlie des mal(5riaux qu'ils ont displaces et netloy^s. Ces frayeres nalurelles sont une bonne el sftre in- dicalion pour les moyens ariificicls a employer dans le but d'aider ou de favoriser la reproduclion des sau- 21 mons el dcs Iruites. On clioisil ties pieces d'eau ou inemc des fosses aliinenles par des sources ou des fonlaines, soil des bas de riviere ou des ruisseaux dans lesquels Teau ne gele pas, resle claire, vive ou fou- ranle, el se mainlienl en hiver cnlre i2 el 10" cenligr. environ. On fornne des monlicules avec du gravier ou des caillonx el pierres ayanl la grosseur d'une iioix jnsqii'a celle d'un ceiif de poule. Les nialc^'rianx ne doivent renfermer ni inaliferes terreuses, ni debris or- ganiques , el avant la ponle il faul avoir le soin de les remuer a la surface avec un raleau de fer, pour les nelloyer completemenl quand Teau a pu y laisser quelques dt^pols nuisibles. Ces nioyens offrent enlrc aulres avanlages, celui de fixer les saumons et les truiles dans les eaux ou a proximile des eaux que Ton veut repeupler, el aussi d'assurer la production nalurelle dans des eaux oil la fraie 6lait impossible. II. Barbeau , goiijon, vandoise , etc. Pour la reproduclion du barbeau, du meunier onche- venne, du goujon, de la vandoise, elc, on cboisil les endroils oil I'eau esl couranle; on y organise des graves en penle douce, des las ou monlicules de cail- loux ou de gravier qui deviennenl ainsi des frayeres arlificielles. III. Carpe, tanclie, lireme, etc. La carpe, la tanche, la bremc, \egardon, elc, ne sont poinl des poissons migraleurs ; mais vers Tepoque de la fraie, ils quillenl les eaux couranles, nolammcnl les eaux vives cl froides , el gagnent des endroils relir(5s, 22 « des gares, des dlangs el des marais oil Teaa Iraiiquille el douce peut alleindre , nolaminent pour la carpe , une leniperalure li6de (20 a 30°) sous rinfluence des rayons solaires. La carpe affccUonne parliculiereuieul les mares donl Teau esl coinplelement slagnanle. Pour favoriser la fraie de ces poissons, on organise des bassins ou pieces d'eau en cuvelle ; les bords en penle Ires douce doivenl 6lre garnisde vegl3laux aqua- tiques, el surloul d'herbes fines et r(isistanles, avec des gazons ou des tertres presenlanl des racines di- liees el dures. On peul aussi leur ofFrir des frayeres mobiles for- mt^es de clayonnages^ de fascines, de bolles de jonc, de balais de bouleau, de bruyere, elc. que Ton pose sur les bords en plans pen inclines. Les oeufs de ces especes, au fur el a mesure qu'ils sontdiss^mines dans I'eau, adherenl aux corps environnarits; on peul aussi rdcoller une grande quan(il(^ d'oeufs fecondes, soil pour les mellre a Tabri des animaux ou des influences uuisibles, soil pour les transporter d'un lieu dans un aulre. L'on se serl aussi avec avantage, pour la hremc, le (jardon, elc, d'une cage ou caisse a claire-voie dans iaquelle on renferine les poissons males el femelles avanl la ponte, apr6s y avoir plac(5 dis ramiiles. MODELE DB FRAYERES ARTIFICfELLES. (N° 1 des appareils exposes.) Le modele envoy6 a Angers esl une caisse longue garnie de toile melallique. Elle presenle un fond fixe a claire-voie sous lequei 23 glisse un liroir on chassis destine a rcccvoir Ics a?ufs el a les rdcoller. On place cellc caisse dans un ruisseau ; Tean cou- ranle la traverse, de part en part, par les grilles de loile met;illique. Sur les barreaux qui forment le fond fixe, on peul placer des cailloux. Le poisson qui pond des oeufs libres (saumon, trnile, onibrc, etc.). se I'rotle le venire centre ces asperiles pour facililer la sortie des oeufs ; le male lache imm6- dialeineut des goulles de lailance, el la fecondaliou a lieu dans la frayere. On enleve les poissons quand la ponle est ler- niin(5e. II est bon d'avoir, aux deux exlremites, des porles s'ouvranl a volonle; on les ouvre pour laisser sorlir le poisson. NoTA. — Au moment de la fraie, la tniite notatn- menl cherche a gagner les sources on les luisseaux d'eaii vive el couranle, il suffit alors d'ouvrir la porle tournde du c6l6de la remonle du poisson, pour rece- voir, dans la frayere arlificielle, un grand nombre de Iruilcs qui y pondenl el s'en relournent ensuile. BOITE DE REMY, PfeCHEUR DES VOSGES. (N" 2 des appareils exposes.) La boile envoytie a Angers a 0™ 20 de diametrc; elle est en zinc perforce de pelils Irous. Celle boile a eld imaginee par Remy pour faire eclore les anil's de IruiU;. On met, au fond, une couche de gros graviers bien lav(5s, on seme dessus les oeufs f^condt^s el on recou- vre ces oeufs avec du gros gravier. On depose ensuile la boile an fond de Tean, apies Tavoir fermde. Voici les inconvi^nients de eel appareil : 1° Quand les eaiix ne sonl pas paii'ailemenl limpi- des (c'esl le cas le plus general), quand elles cliarienl quelques malieres vaseuses, les malieres s'inlrodui- scnl dans la boile, el fonl perir les ceufs ou les jeunes poissons nouveliemenl eclos. 2° 11 devienl impossible de visiter les oeufs, de sorle que quand une conlagion se produil, quand les byssus les allaquent, lout le conlenu esl bienlol envabi el esl oomplelemenl perdu. 3" Un grand nombre de peliles larves et de pelils insecles, de peliles crevelles de ruisseau s'inlroduisenl dans les boiles, pt^nelrenl enlre les cailloux, el luenl les oeufs ou les jeunes poissons. APPAREILS FLOTTANTS. Les appareils envoyds a Angers sonl une serie de tamis en loile melallique galvanis(5e ou en canevas prdpard. Les lamis servenl pour la fecondation, Y incubation, Yeclosion, la conservation, le transport. 1° Un lamis double en loile melallique galvanisee, garni de qualre ViC'gcs servanl de floUeurs, de 0™ 30 de diamelre ; en le lournanl sur une face ou sur une au- tre, il enfonce plus ou moins dans Teau. C'esl I'appa- reil dans toule sa simplicite, c'est le plus gdnerale- ment employ^ paries praliciens. (Modele n° 3). 2° Un grand lamis double en loile melallique gal- 25 vanis(5(! de 0™ 45 de diain^lre; rune des faces esl ^ mailles fines, raiilre est a grandes mailles. On depose les ceufs sur la loile a mailles fines ; la grande niaille n'a d'aiilre bnl que d'empecher les allaques dcs ani- maux nuisibles. (Voir modele n" 4). 3° Un grand laniis a double fond, dc 0™ 35 de dia- metre; on dispose les ceufs sur le fond du milieu, de maniere a les mellre completemcnt a I'abri de I'alla- que des peliles larves, el parliculieremenl des peliles creveltes qui inlroduisenl leurs organesperforanls ou dcslrucleurs a havers les mailles du fond exli^riour. Quand on op6re dans des eaux oil pullulent de peliles crevelles d'eau douce (fonlaines, sources, ruisseaux), 11 esl cssenliel de faire le fond exlerieur avec une toile tres fine, avec une toile de cuivre par exemple. (Voir modele n° 5). 4° Un tamis double en canevas prdpard de 0"" 30 de diamelre, appareil Ires ledger et tres commode pour la f^condalion. Mais il faut autanl que possible I'tHablir en canevas solide el rdsistant. {Voir modele n" 6). 5° Un tamis m(5lallique avec couvercle, de 0"" 28 de diamelre; cet appareil est destind a mellre les ceufs a I'abri des rayons solaires qui luent dans le premier age les ceufs de saumonel de Iruite. (Fojr modele n° 7). 6° Un tamis double, de 0™ 30 de diamelre, porlant ratlestation des auloril(5s locales, experiences failes a Cboisy-lc-Roi; c'est une des meilieures preuves a donner du bon emploi decel appareil. (Vo/rmofWciC 8). RIGOLES EN ETAGERES. (Modele no 9). L'appareil envoys a Angers se compose: i° d'lm 2tj monlanl on bois dc cheiie, qui pent eire appIiquL^ conlic un mur, ou bieii flxe sur un Uiblc a I'aidi! de grosses vis ; ce monlanl esl muni do 6 crochets de for, dcsUnes a reccvoir les rigoles; 2° de Irois rigoles de zinc peinlcs el vcrnies : chaque rigole offre, sur I'nne dcs faces de cole, deux, bouls de luyau ; le su- perieur serl a recoulemenl de I'eau, I'inferieur, ordi- nairemenl bouche, sert a nelloyer la rigole. Ciiaque ri- gole a un chassis en loile mdlallique galvanisee, el un couvercieprt^scnlanluneouverlurecirculairedeslinde a reccvoir I'eau lombant du luyau d'ecoulemenl (on prolonge le luyau d'ecoulemenl a I'aided'un petil lu- yau de caoulchouc;. On mel les couvercles pour emp6cher les ordures flotlanlesdansrair de venir lomber dans les rigoles, el aussi pour preserver cerlains ceufs (saumons , Iniites, clc.,) dans leur premier fige , de I'aclion nuisible des rayons solaires, el plus lard pour em- pecher les jeunes poissons de sautcr par-dessus les rigoles ; mais on les enleve de lemps a aulre, pour changer I'air ei pour faire parliciper les jeunes pois- sons aux influences de la lumiere. Le chassis est deslin^ a supporter les ceufs el en- suile les jeunes poissons ; les ordures, les malieres elrangeres suspendues dans I'eau passenl a Iravers la loile md'lallique el lombent an fond; les ceufs el les poissons ne reslent done pas en conlacl avec ces ma- lieres qui lendenl loujours a galer les ceufs, ou a faire perir les poissons nouvellemenl^clos. Dans eel appareil, on garde les jeunes poissons jus- qu'au momenloti ilssonldebarrass^s de leur vesicule ou poche ombilicale; — on peul meme les y Clever 27 [)endaiit qiiolqiie lomi)S, en lour donnanl un peu de sang caille, ou dc la viaiidc fluemenl hachde et ni6me piI6e. Mais Cii ne sonl la que des essais ou i^tudos de labo- raloire ou de cabinel, ou des ^levages a la poilec dc quelques pro\|)n(5laires qui veulenl peupler des eaux pcu (5lendues. RIGOLE^ EN FONTEEMAILLBE. (Modele n" 10.) Oet appareil a I'avanlage de presenter, a Tinl^rieur, une surface complelement inallt^rable et uue maliere qui ne communique aucune odeur a I'cau. On pout, au moyen d'un siphon ou d'une dponge, le lenir loujours parfailemcnt propre. Chaque rigolc presente deux Irons, Tun supdrieur servant a recouienienl de I'eau, el I'aulre inferieur ser- vant a la vidange; on adapte, a chaque Iron, un petil luyau do plume ou de gulla-percha ; I'infi^rieur esl bouche par une petite cheville de bois. Pour faire eclore les ojufs ou pour y lenir de jeunos poissons, on procede de deux maniores : 1° On remplit la cavile du fond avoc des cailioux bien laves ; "2° ou bien on place un chassis conime pour la rigole ela- g6re. SANGSnES. (Modele n" 11.) Lc chassis envoyd a Angers a 0"" 50 dc hauteur ; il esl conslruil en til de for galvanise. 28 On lo place habiluellcnienl dans un pot tie lorre ou de gres , dil fonlaitie ou pol a henrre , le fond est garni d'une couche d'argile peliieayanl qiielques cenlime- Ires d'epaissenr ; on fait affleurcr cetle couche au ni- veau du robinet. Le chassis est supports par une picrre ou un petit pot de flours, de maniere a pouvoir I'enlever a volon- l<5 ; on le reinplit d'une tourbe Idgerement huniide, on pent le mainlenir, au besoin, al'aide de ti tampons ou bouchons de liege fixes a la parlie supc^rieure. On remplit d'eau au 1/3 environ ou au 1/4. Les sangsues placdes dans eel appareil y trouvent 1° dela glaise ou de I'argile humide, 2° de Teau, 3» de la lourbe a divers degres d'huniidile, et 4° de I'air hu- mide. Ce sont les meilleures conditions pour la con- servation et, au besoin, pour le degorgement. On place I'appareil dans un endroit froid ou frais, autant que possible. Quand les chaleurs donnent ou qu'il se presenle de frequenles morlalitds,on renouvellereauchaquejour. On ferme I'appareil soit avec un couvercle garni de toile metallique tres fine, soil avec un linge fix6 par une ficelle, ou bien on se borne a garnir I'orifice avec une corde de crin ou une bande heriss6e de peliles jiointes mdlalliques (machines a corder); cesaspc^rites empechent la sangsue de sorlir, Get appareil est d'un tres bon emploi dans les hopi- taux, dans les bureaux de bienfaisance et dans les m(^nages. Quand les sangsues out servi, on les y fail degorger ; elles peuvent alors resservir. En lous cas, en y plagant pendant quelques scmai- 29 nes des sangsiies non parfailement degorg^cs, on les rend Ir6s vives el lr6s avides. Pour visiter I'apparcil, on cnl6ve lo chassis, (ton relire les sangsues niorles. Les sangsues ainsi conservdes el degorgdes sonl d'line exceiienle quality, el nereviennenl pasau con- sommaleur a plus de 5 ceniimes la pi6cc. TRANSPORT 1»D POISSON VIVANT, Le transport du poisson vivant offre un grand in- t(5rel : 1" pour la venle el pour rapprovlsionnemenl des marches, 2° pour rempoissonnenienldes eaux, el 3° dans un grand nombre de cas, pour rapplicalion de la m(^lhode des f(5condations arlificielles. L'air (ou mieux les gaz) tenu en dissolution dans I'eau, serl seul a la respiration des poissons; une eau a(^ree esldonc indispensable pour enlrelenir Icur vie; c'esl un fail acquis depuis longlcmps a la science el a la pratique, ct consigne dans rbistoirt; nalurelle des poissons de MM. Cuvier el Valenciennes , dans la physiologic do Muller, etc... J'ai fail, d'ailleurs, a eel <^gard, des exp(5riences Ir^s concluanles soilsur Tin- cubalion des oeufs, soilsur les exigences de vilalite des diverses especes de poissons. Mais I'air dissous dans Teau n'y existe qu'en tr6s petite quantite ; la proportion ne depasse jamais les 0,0i!7 du volume de I'eau dou<;e (elle est un pou plus forte dans I'eau de mer) ; il en resulle qu'un litre d'eau douce salure d'air, n'en conlienlquc '27 millililresou centimetres cubes. Cetle quantity dair est promplemcnl absorbee par les[iolssons, surloul par les especes donl la respiration 30 est trie's active, tcls que Ics truiles, les ombres, les saiunons, etc., el lespoissons de meron general. Dans lesappareils de transport qui sont iinmerges dans les eaux naturelles, I'eau snfTit en general a la respiration des poissons tenus en captivild , puis- qu'elle sc renouvelle constamment ou a de courts inlervalles. II n'en est pas de memo dans les appareils placds hors de I'eau, et dans ceux qui servent sur terre au transport des poissons vivanls. Pour y tenir les pois- sons en bon (Hat et pour salisfaire aux exigences de leur respiration, on est oblig^ d'agiter I'eau, de la battre ou de la fouetter, aiiisi que le praliquent les marcbands de poissons ou lesconducleurs cbarges de transports, el souvent merne de cbanger ou de renou- veler fr»5quemment I'eau pour certaines especes a respiration Ires active. Ces moyens sont souvent inefiicaces ou impratica- bles pour de tongues distances ; et Ton renonce gent^- ralciuent, soil a cause des difficultes, soil a cause de la depense, a transporter des poissons vivanls. En refl(5cbissanl au mode de respiration des pois- sons elauxconditionsde dissolution de fair dans I'eau, j'ai ^le lout naturellemenl amene a cbercber a remplacer I'air au fur el a mesure quil clail ahsorbe, el a salurer I'eau aulanl que possible. J'ai alors eu Tidee d'injecter ou mieux d'insuffler de I'air dans Veau au moyen d'un soufflel a vent. L'appa- reil reduil a sa plus simple expression consiste en un soufflel ordinaire au boul duqncl on adaple un tube ou unluyau; I'exlremile de cc tuyau plonge au fond du seau, caisse, baquet, cuve ou lonneau servant au 31 transport du poisson ; ou bion lo sonlflot osl mis on rapport avoo I'appareil de transport a I'aido d'un Iron praliqn<'3 a la partic infi^rioure de cot appareil. II snffit alors de fairc monvoir lo sonfflot poor injoclor dans I'oan , selon los besoins des diverses especos, I'air n<^'ccssaire soit pour satm'or celte ean, soit pour salis- faire aux exigences de la respiration. Dans la pratique, pour ne point tourmcnter le pois- son et pour diviser I'air aulant que possible, on adaple a rexlromite du tuyau insufflant, soit un autre luyau roule enspirale el perced'un grand nombre de petits Irons, soit une ospcce de pomme d'arrosoir ou line boile plate criblee de pelits Irons, Si le transport s'effectuo a I'aide do plusieurs cuves ou lonneaux, on (ilablit un tuyau principal qui, par des raccords, dislribue I'air Insuinedanschaquecoin- partinicnt. Pour le transport d'une grande quantity de poissons qui nic^rito I'emploi d'un grand nombre de cuves ou tonneanx, je me suis servi avec succes d'une pompe ([ui prend I'eau dans li; dernier tonneau el la rejelle, par une pommo d'arrosoir, dans le 1" de la serio ; les lonneaux sont iriis en ra[)port outre eux a I'aide de potils tuyaux, ou a I'aide do syphons. Je me suis servi de cos moyens de transport dans un grand nombre de circonstances; et rapplicalioii pratique en a (He faitc sur une Ires grande echollo par plusieurs person nes pour lo transport a de Ires longuos distances soit des poissons d'eau douce, soit des poissons de mer. C'est, du reslc, a I'aide deces moyens que ,j"aipufaire 32 arriver a Paris les poissons vivants de la famille des salmones qui ont flgur^ soil a I'exposilion universolle de rinduslrie de 1855, soilau concours universel agri- cole de 1856. C. Millet Chevalier fie la Li^gion-d'Honueur, inspecteur A la flireclioii geu^idle des eaux et for6ts,meiiibiehonoralre(le laSocic^te' acad^mique. CATALOGUE des objets , oeufs, poissons , etc., exposes. OB.IETS ADRESSES A LA SOCIETE PAR M. MILLET. 1 (Eiifs de saunion du Rhin au moment de I'^closioii. Cli. Millet. 2 Grande truite du Lac de Geneve (20 a 25 liv.) Id. 3 Jeunes ombres -chevaliers (Salmo umbla. Linn). La vesicule ombilicale est en partie resorbee. Id. 4 Saumons de la Loire au moment de lYclosion. Le jeune poisson est alors muni d'une grosse poche ou vessie ombilicale qui sert k sa nourriture pendant environ 2 mois. Id. 5 Jeunes fruites des Vosges. La vesicule est en partie resorbee. Id. 6 Qiufs d'ombre- chevalier du lac du Bourget. On voit Fembryon roule dans I'oeuf. Id. 7 fEufs d'ombre-chevalier du Lac de Geneve , pres du tcrme de Teclosion , et laissant voir deux points noirs qui sont les yeux du jeune poisson. Id. 8 Jeunes carrelels (Pleuronectes Rhombus 2, Lin.) de six mois, obtenus par fecondation artificiclle, et (51ev^s dans un aqua- rium avec can de mer artiiicielle. Id. 9 Jeunes truites de trois semaines, vesicule en partie resorbee. Id. 10 Jeunes mulets (mugil salicns, Lin.) de 3 mois, obtenus par fecondation arlitkielle. Millet et Caillaud. 11 Mulcts noirs (mugil cephalus, Linn.), du bassin d'Arcachon, ages de 3 mois, obtenus par Kcondation artificiclle (Millet). 12 Truite saumonnt^e d'Kcoss(> (.snlnio trutia, Linn.) inlroduilc en 1" ranee par M Charles Millet. 3 34. (Euls au moment de la Kcondalioii : ils soul alors tr^s Iransparents. Ce poisson , doiil la chair est tres excellente, atteint de fortes dimensions. 13 l.a meme, Sgee de '2 mois, obtenue par f^condation arlifi- cielle. Id. 14 Ombre-chevalier, oeufs embryoniies du Lac Paladres (Isere). Id. 15 Jeiine bar (perca lubina, Liiin.j, G mois, obtenu par fecon- dation artificielle (MM. Millet et Caillaud). 16 Perches (perca fluviatilis. Linn.) agees de 15 jours, obtenues par fecondation artiticielle. Millet. 17 Muge (mugis cephalus. I>inn.), viilg. mulet, age de 6 mois, obtenu par fecondation artificielle. Millet. Id. 18 (Eufs de saumon franc conserves a Tetat transparent par melange d'eau salee et alcool. Id. 19 Jeune saumon d'lrlande au moment de I'^closion, la v^sicule ombilicale est tres grosse. Id. '20 Jeunes anguilles dites monregain, bassin d'Arcachon. Id. i] Carpeaux de 2 mois et truites de 10 mois : fecondation artifi- cielle. Id. 22 Ombre-chevalier ag^ de 4 ans. Id. 22 Truites adultcs pechees dans la Mayenne. QBJETS ADRESSES A LA SOCIETE PAR M. GUILLOU, CHEVALIER DE LA LEGION-d'HONNEUR, PILOTE A CONC.ARNEAU. 23 (Eufs de homard. 24 ffiufs de langouste. 25 Homards eclos le 29 mai 1858. 26 Homards apres la l""^ mue. 27 Homards apres la 2<^ mue. 28 Homards a la 7« mue. 29 Homard d'un an. 30 Langouste venant d'eclore. XOIVELLES OONSlDERATlOiXS SUR LE SYSTEOIE DES RESERVES DE LA BOULANGERIE eomme moyen de compenser les iri^galiles de la produclioii ct du prii des cer^ales. Lorsqu'en 1849 el 1850 I'abaissemenl du prix des c^r^alos vini enlrainer coini de loules les aulres va- leurs cotnmerciales, on voiiliil en voir exclusivemenl la cause dans la situation politique qui, prt'oaire, eui- barrassee, grosse d'(5ventualiles redoutables, effrayail loule spdculalion a long lerme et s'opposait ainsi , el senle croyail-on, a ce que roxporlation deversanl au dehors le Irop plein du niarchd national, vinI, par le rcjtablissenienl de Tequilibre normal (Mitre la produc- tion el la consomniation , assurer a ragricullnre une r(''muneralion lolle qu'ellc pCil relever par ses achals les aulres valcurs mobilitires. Aujourd'hiii nous nous retrouvons en prc^sence d'un malaise sernblable , bien que moins aocentue , el qui se complique d'galemenl , ou plutOl qui deprive aussi de!ad(5prt^ciation des ct^reales; elpourlanl a nuUe autre epoque de la periode acluelle, la spc^eulation priv(^c n'a trouvci pour s'exercicr dos conditions do se- curil^ publique niieiix assises, une liberie^ d'aclion plus illimil^e, inie abondance do capilaux plus r^olle, une faciiili^ et une rapidile dans les moyens de n(!'go- cialion el de r(5alisalion plus grandes! Force esl done de reconnailre qu'il survient parfois des circonslances oil le commerce abandon n^ a lui- meme el n'agissanl alors que sous I'uniquc impul- sion de ses donn^es babiluelles, c'esl-a-dire en vue d'un gain serieux realisable dans un brefdelai, ne fail rien pour amiiliorer la situalion du marchd des c6- r^ales , el cela parce que celle silualion c'esl la ne- galion nieme des conditions qui sont essenlielles a sa vie ct a son action. Or, celle absence d'un stimulant suffisanl pour que le commerce puisse so mettre ulilemenl a I'ceuvre , vienl a se reproduire toules les fois qu'il existe sur le marcbd exl^rieur une abondance qui suflit aux be- soins du present sans laisser place aux inqui(5tiides de I'avenir , cas auxquels les prix lendenl ainsi a se ni- veler parlout en Europe, el par suite a Eloigner de plus en plus rintcrvenlion du commerce pour com- baltre sa depreciation. Son action, en efFel, ne pent 6tre efficacement sollicit(ie que lorsqu'il existe entre le prix des marches inlerieur et ext(5rieur des ecarls considerables; aulrement, comme moins I'dcarl esl marqu6 plus il faul engager de capilaux, et remner de masses de ble en vue d'un benefice donn(5; il arrive un moment oil les difficullds financieres et eel les d'ex(?cution mal<^rielle cessent d'etre en proporlion avec le gain probable el conlraignenl ainsi le com- merce a s'abslenir. 37 Aiiisi, bion quo la speciilalioii priveo, qiiand (!llo esl Miise en domeure d'agir par Ics bosoins lies de la diselle, vienno alors relever hiS prix avilis, ce resullat n'esl jamais le but et ue peul elre le bul qu'clle so propose; loin de la, s"il se produit, c'esl occasionnelle- nienl conlre sa volonle el ses inlerels, puisque coux- ci venlcnl qu'elle chorche an conlraire a niaiiileuir sur le niarclic d'exporlation le plus bas prix possible, de memo que le prix le plus (ilevd sur le niarch^ d'im- porlalion. Aussi ne la voil-on jamais apparaiire sur le marclie d(?preci(5 qu'a I'beure pr(5cise oil se manifeslenl ailleurs les besoins extremes , el oil la cerlilude de gros ben(';lices vient Tappeler a les vouloir salis- faire. Hors done de ccs condilions, exceplionnelles lieu- reusemenl, la spdculalion priv^e, si elle esl abandon- nee a son impulsion naturclle, doil rosier inactive el ne poul rien pour combaltre la depr«5cialion. Cost done ailleurs qu'il faul chercher les nioyens propres a raffermir les cours lorsqu'ils viennent a elre doprimds par une abondance trop egalemenl r6- parlie enlre les march(5s de TEurope. La cause premiere du mal ne provenanl que do ce que la produclion excodo momenlanoiiienl la con- sommalioii, il (!sl 6videnl que loulc operation qui doil tendre a relablir enlre elles la balance, r(ilablira d'au- lanl aussi I'tiquilibre des prix , et que Ton alleindra avec cerlilude ce resullat si Ton peul souslraire de la circulation Texcc^danl inulile qui la gene el la paralyse. iMais pour souslraire eel excedanl, il esl c'galemcul •Widenl qu'il faul d'abord lui Irouver une destination. S8 Dans les temps de disette relative, rexporlation lui onvre nalurellemenl un deboiiche sur lo marche oil esl le dt^flcit. Mais dans les temps d'abondauce gdn6- ralft, si on le souslrait ce ne pent plus elre quo pour le couserver indefluiment jusqu'au mouienl oil il se fera dans la production uu vide a remplir; or, comnie celte op(5ration d'achelerpour conserver indefinimenl ne pent etre I'oeuvre du commerce laisse a ses libres el propres inspirations, la apparait la nc^cessite de subs- tituer a son action cello de I'Elal, qui represonle I'en- semble des int(5rels g^neraux des cousoniuialeurs et des producleurs; interets dont I'appreciation se com- plique des difiiculli^s qui naissent de leur anlagonisme perp^tuel el qui ne demandenl a elre maintcnus ou satisfaits que dans certaines limites que le pouvoir pu- blic seul peul sainement et imparlialeinenl apprecier. Aussi celte solulion qui consislo dans des reserves en nature placdes sous la direction supreme du goiiver- nement, a-l-elle 6[6 acceptee dans tons les temps el par les meilleurs esprils; et c'esl en cherchant a en faire I'application pratique que les^conomistes des derniers siecles, par une exageration loutefois du prin- cipe de I'inlervention de I'Etat, se soul trouves con- duits a proposer la cr(5alion des greniers d'aboiidaitce, ulopift seduisante au premier aspect, el qui cbaque fois que la disette s6vira devra Irouver des apologistes passionnt^s , parce que dans ces moments de souf- france on est surtout frappd des avanlages qu'elle offre pour combler les videsde la production et qu'elle se presente en outre comme un instrument puissant d'equilibre, devant agir d'une fagon loule d(5sinle- ress(^eentre les mains habiles du gouvernement. 39 Mais les greniers d'abondance ne sont en rdalitd qu'une dos formes du sysleme des reserves en nature, et s'ils parlicipent ainsi de leur action bienfaisanle , ils sont n^anivioinsla pire forme sous laquelle ce sys- t<3me puisse se Iraduire, car ils sont entoures de diffi- culles el de perils de loutes sorles. En les jngeanl ainsi, nous n'enlendons pas seule- menl parler des capilaux (5normes qu'absorberail leur ^lablissemenl pour leur donner les proportions co- lossales indispensabhis pour rendre leur action utile ; les dispenses de construction et d'enlretien de locaux immenses mises a la charge de I'Etat sans compen- sation financiere aucune ; Torganisalion el les frais d'un personnel nombreux; les difficult(5s de la con- servation indc^'flnie de blc^s destines a reparailre en nature sur le march<i, parce que pour qu'il en fCil au- trement it faudrail les renouveler annuellemenl el que I'Elat se fit constammenl vendeur el acheleur , ce qui est impraticable ; les diflicultes et les perles attach(^es aux achats el reventes dans les temps d'abondance ou de disetle; les fraudes probables el possibles ; la perturbation subite que Tapparilion des reserves en nature apporterail sur le marche el donl la seule menace inqui^terail la spdculallonpriv^e lorsque son concours est le plus n^cessaire, etc. Mais il doit suffire de les envisager au point de vue des dangers poliliques donl ils peuvent 6lre I'occasion , pour reconnaitre que si ce genre de rc^serves pent 6tre confid impunt^menl el exclusivement aux mains de I'autorit^ dans certains pays , il n'en pourrail du moins etre ainsi en France, oil le peuple frondeur, impatient du frein , jaloux de I'aulorite des qu'elle se 40 monlreel quelle que soil son origine, s'est habilu6 a chercher en elle pUilot un ennemi cache qu'un pro- Iccleur avou6 et d6sinldress6 , conlrolant ainsi avec prevention I'esprit el la politic de lous sesaclcs. Qu'on se rappelle , en effel, ce qui se disail en 1847 con! re le gouvernement et les classes aisdes , a ce moment ou la presse jouissant de toule Tindependance de ses inspirations, et plus effrayfe certainement que mal- veillanle, excitait neanmoins loules les mt^flances el semait les inquietudes , a ce moment ou I'Elal payait 400 millions de h\6 a I'^lranger, oil la cliarile publlque etprivc^e s'epuisait en sacrifices de loules series, et que Ton disc s'il serail prudent , possible meme que les greniorsd'abondancefonclionnassent librement el uti- lement, el que le gouvernement fiM ainsi placed oslen- siblemeni a la tele des subsistanccs? Le peuple excite par loules les passions mauvaises , serait infaillible- ment pouss^ a ne voir en lui qu'un accapareur, el de la plus dangereuse espece a raison de ce que ses moyens d'action seraienl plus grands, spdculant sur la misere publique , marchandant a la faim son der- nier morceau de pain , n'achelanl el ne revendant qu'au grcj de ses caprices ou en vue de gains exa- g^res. On verrait alors se concenlrer uniquement sur le gouvernement celte r(5probation inv(^ler(5e et irre- flecbie que le peuple a voiide a tout ce qui porle la main sur les subsislances^ celte baine sourde qui dans la dlsettc devien t une rage aveugle el qui s'affaiblit du moins en s'eparpillant mainlenant indislinclemenl sur lous ceux qui prennenl part au commerce des grains, bien qu'ils nous rendenl le service eminent de niveler les moyens de subsistancc. A chaque fluclua- 41 lion des conrs, oesoraienl des clamours nouvellos el do nouvolU'S calomnies ; lanlol lo roproche de favoriser la hausse pour rc'alisor de hontenx Mnoflccs , latilot oelui de choisir lei monienl plulol que lol aulre pour ^couler los rt^servcs. Qiiand los conrs seraionl avilis, onlui impulerail a grief do Irop halcr scsachalsou de Irop allendre pour les oporer; onfin il sorait sans cesse blam(5 selon que, dans le conflit dolours inl(5rels conlrairos, le producleur dosirerail la hausse on que le consommaleur appollerail la baisse. La cerlitudc do cos rdcriminalions incossanles el qui offriraionl a r^meule , il le fan I bion avouor, non pas seulonienl des excitations loujours ronaissanles , mais encore les prc^lexles les plus spdcieux et les plus facilomonl irrrilanls qui puissenl dgarcr los masses quand olios souffronl , suffil , croyons-nous , pour monlrer combien il serail imprudent do faire in- lorvonir lo gouvernemonl par uno action directe el ostensible dans uno maticre aussi delicate que cello des subsistances, el de le placer ainsi dans un milieu do questions brftlantes comme un point de mire pour les passions populairos. Sorait-ce done a dire copendant quo si Ton no doil ricn allendre do satisfaisant do Taclion intermittento de I'exportalion pour relover les cours , ni do cello de rimporlalion [lour los rabaisser a un niveau conve- nable, el que si en outre nous devons rt^pudier lo se- cours que pourraionl offrir les greniers d'abondanco, il no roslo ricn a faire pour componser les inegalites do la production ot nivolor los prix? Non sans doute , car, commo nous vonons de le dire, lesgronior d'abondance sonl uno forme du sys- 4.2 f6me des reserves, mais ils ne sont pas le sysleme lui- m6me; el celui-ci peut se produire et s'appliquerau- Iremont. Nous croyons en effet , comme deja nous nous somtnes efforce de le demonlrer dans un memoire precddenl (lu le 16 avril 1850 a la Society impdriale d'agricullure d'Angers), nous croyons , disons-nous , qu'il est une solulion plus simple , plus facilemonl realisable, aussi feconde en bons r^sullats et exempte de tous les dangers qui doivent faire proscrire les greniers d'abondance en France. Cost celle qui placerait ailleurs que dans les mains du gouverue- ment les reserves en nature, sans engager aucune- ment les capilaux de I'Etal, tout en mainlenanl a ce- lui-ci les droits d'initiative , de conlrole et d'action qui seuls peuvenl donuer une impulsion d'ensemble utile au systeme , et conduire a un ^quilibre gen(?ral des subsistances et de leurs prix. C'est ce que nous allons essayer d'exposer. El d'abord, si nous refusons a I'Elat I'inlervenlion direcle dans la conslilulion, la propriele el la conser- vation des r(iserves , it nous faul cbercher a quelles autres mains elles doivent elre confides ; el pour y arriver, examiner d'abord comment se reparlil la masse geni^rale des subsistances entre les di verses classes de la population. La masse des consommaleurs , k ce point de vue , nousapparaitra d'abord comuie partagee en deux frac- tions disti notes : Tune puremenl agricole produisant les c(^reales; I'aulre, celle des proprielaires, capitalistes ou induslriels etc., les consommanl sans les produire. La premiere classe prdleve, dans toutes les situations 43 agricoles et quelles que puissent elreles variations de la produelion, le ble n^ccssaire a son alimonlalion; nous n'avons done pas a nous occuper d'ello, carelle ne connait, en ce qui la rogarde, ni abondance, ni diselle, ni d(^pr(5cialion, ni oxagoralion de valour, el par const^quonl ellc n'agit pas par la concurrence sur le hU-marchandise . Resle pour le march(5 la population exclusivemenl consommalrice , et celle-ci se subdivise encore en deux fractions : Tune achetanl le bl(5 ou la farine et fabriqiiant son pain, I'aulre le recevant lout fail des mains du boulanger. La premiere parail seule sur le marche; la deuxieme qui compose une immense ma- joril(5 par rapport a la premiere, y est reprt^senlee par le boulanger. C'est enlre elles deux que quant au bl6 marchandise s'(5lablit la v»5rilable concurrence pour la consommalion locale, en dehors des speculations comnierciales , el c'est surlout de leur action com- binee que naissent la flucluation et les exageralions du cours. Si dans les anndes de diselle , on pouvait eloigner du marche le plus avide et le plus puissant de ces deux ordres d'acheleurs, le r(5sultat ndcessaire serait une baisse ou au moins un temps d'arret dans la haussepuisqu'alors les exislences en ble redcvien- draient immddialemenl sup(5rieures a la demande. Si, au conlraire,dans les moments de pl^lhore, on for- gail la boulangerie a reparaitre sur le marchd plus souvcnt et pour dcs demandes plus consid(5rables, il est (Evident que Ton poiurail rendre les cours moins lourds en provoquant les Iransaclions. Quant a la puissance avec laquelle la boulangerie, dans Tun ou I'aulre cas, pourrait reagir sur le mar- u ch6, elle est n(5cessairement relative aux bouches qu'elle a mission de noiirtir. Or, sans pouvoir en fixer exaclement le chiffre, on doil admoUro qn'il est tres consid(?rabIe, el qu'elle repr(^senle la Ires grande par- lie el presque la tolalile des consonnnateiirs non pro- ducleurs. Si Ton considere, en effet, qu'elle alimenle lo dc^parlement dela Scineenentier, toutesles grandes vilhis, presque loules les populations agglomdrees, el menie une parlie des ouvriers agricoles et des mar- chands des campagnes ; qu'il n'est peul-elre pas de commune ruralequin'ait un boulangcr, on est ament5 a croire que la portion la plus consid(5rable, la pres- que tolalile meme du ble-marchandise passe enlre ses mains pour elrc converlie en pain. Cela est si bien compris d'ailleurs, que dans les ann(ies oil Ton craint la diselle, ce que Ton chorohe avant tout pour en pr(5- venir les suites , ce qui rassure les esprils el all6- nue les effets de la panique g(5nerale, c'est un appro- visionnement tel quel de la boulangerie. C'esl done dans la boulangerie que nous devons chercher et que nous trouverons ce l^vier si puis- sant pour agir sur les cours, cetle aclion qui, aban- donnt^ecommeellerestmaintenanlaelle-m6me,porle la perlurbalion ou augmcnlele ddsordre dans les prix, et qui, r^gulariseeetcontenue dans des limitesralion- nelles , pourrait au coulraire devenir salulaire, soil en errant dans les temps d'abondance des exigences qui enleveraient une parlie notable de I'exc^danl qui fail rencombrement, soil en conservant pour les ann^es mauvaises des ressources toujours preles, assurees.el qui la dispenseraient en outre alors de parailre el de peser sur le marche. ^5 Co que iions vonoiis do dire indiqiie assoz qii'il ne s'agiiail que d'iniposer a loulo la boulangcrie de la France robligalion de [consliluer dans les arinees d'a- bondance et de dd^precialion une reserve de grains suffisanle pour parer aux ^venlnalilesdes mauvaises annd'es. Mais le chifFre de cello reserve, pour etre cfficacc, dovrail elre calcul^ sur plusieurs (Elements : d'une pari, sur la difference de la production enlre les an- nexes d'abondance el les mauvaises , el sur la propor- lion dans laquelle elles se succedent dans un lemps donn6; d'une autre, sur le chiffre des consonimaleurs nourris par la boulangcrie , compare a celui des per- sonnes qui se nourrissent du pain de menage. Ce dernier ordre d'61emcnls pourrait etre facilemenl de- termine par un travail spt^cial confi(5 aux agents des administrations locales. Quanl an premier , sans pouvoir espt^rer une exac- titude aussi grande, I'on pourrait ulilement s'aider des entries constat(?es par les douanes en temps de disci le , et a leur d(5faut il est encore des don- ri^es qui paraisseni sufiisantes , 6tant acceplees par loules les personnes qui prennont part au commerce des grains, lesquelles ont dil par cola memo diudier et verifier, lu^r tons les moyens possibles, retenduedu d(ificit ou de rexcedan! qui pout se produire. Or, par- mi ces nc^gocianls, on admet gen^ralement que la France , dans les annees d'abondance , ne produil gueres en dessus de sa consommation que deux mois de ble-marchandise et dans les annexes de diselle que pen au-dessous de dix mois. En acceplant ces bases comme celles que Texp^- AG rience des homrnes pratiques regarde comnie appro- chant de la verity, une rtiserve de deux tnois ou d'lin sixieme de la parlie de la r(5colle qui entre dans la consommalion par rintermediaire de la boulangerie, pourrail parer au dc^ficit des mauvaises annees. Tou- tefois nous pensorions qu'il serait mieux d't^ever ce chifFre, car bien que deux annees mauvaises se suc- c^denl rarement imm(?dialemenl, on doit en prdvoir la possibilite; et en outre , entre deux anndes mau- vaises, ilpeut se renconlrer des anndes seulement suf- fisantes ou la reconslilution des reserves ne pourrait s'operer intdgralemenl sans peser fa«;heusement sur le marchd. L'on doit encore considdrer qu'au mo- ment oil le prix du ble vienl a s'dlever naissenl des inquietudes el que des lors beaucoup de ceux qui avaienl la provision de leur menage , la conservent pour achcter du pain. La boulangerie a done a faire face a ces pratiques improvisdes, el alors il serait sans doute sage d'exiger une reserve de Irois mois. Toute- fois, au moins au debut, il faudrait peul-6lre adopter le cliifFre de deux mois seulement , sauf a exiger que le I'ond de ronlement ful porte a une quantile de fa- rine dquivalcnle a Irois semaincsde ddbit. Ainsi en cherchant les moyens d'attdnuer les effels de la disetie el de I'abondance , nous nous Irouvons conduits a demander seulement Textension a la bou- langerie de loule la France de reserves analogues a celles imposdes a la boulangerie de Paris; c'esi une forte prdsomption que nous n'avons pas fail fausse route. Ainsi done encore nous avions raison de dire que le moyen, qui apparaissail comme le plus efficace, 47 ^lail aussi le plus facile quanl a rap[)Iicalion,puisque sa mise en pratique n'a jamais soufferl de difficull^s pour salisfaire aux exigences d'une population d'un million d'ames , el que pour lui faire produire sur I'cnsemble des marches do la France des cffels gent^- raux, qu'ainsi rt'Slreinle a un seul point elle ne peul avoir, il ne s'agirait que de donner a celle mesure des proportions a peine vingl Ibis plus fortes, en met- tant d'ailleurs a profit tout ce que I'expt^rience faite avec la boulangerie parisienne a pu apprendre pour en perfection ner I'execution. Nul doute d'ailleurs que le systeme des ri^serves ainsi g(5neralis6 ne di\t , par suite de son action sur les extremes des oscillations dans le prix des c6r(^'ales, rendre plus tot ou plus tard inutile Tinslitulion de credit de la caisse de la boulangerie parisienne. Celte caisse, en effef, qui pourrait peul-etre par la suite de- venir un embarras financier , n'aurail plus alors de raison d'etre, puisque Taction des rf^serves aurait pour consequence ni^cessaire, en diminuanl les dcarls du prix du bl6, de ramener pour toute la France a une moyenne reelle la taxe du pain. Ce resullat acquis alors pour Paris comme pour le reste de la France , serait d'ailleurs de beaucoup prt^ferable a la moyenne actuelle toute arbilraire et factice du prix du pain, qui ne s'obtient qu'en faveur de Paris et au moyen de la caisse de credit , par la compensation et I'attt^- nuation r(5ciproquedes perles et profits de sa boulan- gerie. Nous Savons d^ja tout ce que le gouvernemenl au- rait h gagner en ne se compromettanl pas par une action palente el personnelle, si Ton pent ainsi s'expri- 48 mer, dans le maniement des siibsislances ; mais Ton doil encore ajouler que rinlervenlion de la boulan- gcrie aurail eel autre avanlage qu'elle ne se poserait jamais de meme que le feraient les greniers d'abon- dance, comnie un obstacle inenaganl pour la specu- lation privee, quand elle s'efforcerail de r(^parlir plus egalement et en proportion des besoins locaux essen- tiellement variables, les approvisionnemenls en ble. Avec les greniers d'abondance , le commerce est tou- jours menace de voir les prix qui onl servi de point de depart a ses operations ^prouver subitement, par I'apparition inopinee des reserves en nature, une di- minution dont it ne pent apprcicier d'avance la port^e. Lorsque Fadministralion se bornerait a permettre aux boulangers d'entauier leurs reserves, cette mcsure ne jelterait pas de nouvelle marchandise a un prix arbi- trairemcnt fixe par lEtat sur le marchii, mais enipe- cherait seulement , ce qui est bien different , la bou- langerie dycontinuer une concurrence qui enipirerait indt^finiment la situation, f^'usage de cette faculte ne j)0urrail provoqner jamais ces brusques secousscs , ces relours subits qui dejouent loutes les combinai- sons etles esperances, base et mobile de la specula- lion. Quant a la creation des reserves, elle n'excede- rait certaiuement pas les ressources p^cuniaires des boulangers. Dans la ville d'Augers, par exemple, les fours les niieux achalandes ne consommcnt pas au- dela de 100 heel, par mois, ce qui donnerail pour leur reserve 200 hect. valant , dans les anndes d'a- bondance, de 14 a 16 fr., soil 2,800 a 3,200 fr. On n'aurait done pas a craindre d'imposer aux boulau- 49 gers une charge qui dtipassat leurs moycns; charge qui,d'ailleurs, par relablissement de plusieurs classes de boulangers, serail loujours flxee dans une propor- tion relative a r(^tendue de leurs affaires annuelles. Faisons au rcsle remarquer qu'en donnant a celle obligation le nom de charge, ce ternie ne rend qu'im- parfailoment noire pensee, car celle obligation ne se- rail qu'un avantage, une occasion de profits certains. Comment, on effet , agirait la police vis-a-vis de la boulangerie? Elle lui dirait a im moment donn(j •• le h\6 ne vaut que tant, elablissez voire rc^serve de deux mois; les Irois ou quatre anndes suivanles les prix oscillanl autour de la moyenne normale, conservez intact le chiffre de voire reserve, toutelbis en rempla- ^^ant annucllemenl le h\6 vieux par le h\6 nouveau ; mais que la rC'Colle vienne a faillir, aussilot vous en- tamerez voire reserve dans les proportions que nous indiquerons , et comme ce moment sera celui ou les prix auronl alteinl le chiffre le plus 6\ev6, vous b6n6- flcierez immedialement de la difference , puisque voire pain sera taxe , non d'apres le prix d'achat ori- ginaire, mais d'apres la mercuriale acluelle du grain sur le marche. Cclte substitution annuelle du bl(5 nouveau au ble vieux est encore un des avanlages qu'offrent les re- serves de la boulangerie sur celles du grenier d'abon- dance, car avec elle disparaissent loules les difflcul- l(5s et los d(''ponses attachees a la conservation ind6- ftnie des grains et les pertes sur les quanliles qui en sont la cause. Que si d'ailleurs on pouvait craindre que quelques boulangers ^prouvassent des difficulh^s financieres 4 50 pour (^lablir leurs reserves, ne se renconlrerail-il pas des liers qui pourraienl les fournir en nature on en avancer le prix moyennanl un privilege sur leur va- leur de beaucoup augmenlt^e au moment oil la police viendrait permettre aux boulangers de les faire entrer dans la consommation ? Rien ne paraitrait plus facile que de reglementer , pour les sauvegarder convena- blement, les droits afferents aux tiers qui inlervien- draient dans la constitution des reserves. Quant au mode a suivre pour constater leur ^lat , il ne presenlerail aucune difflculte serieuse , cc nous semble. D'abord pour les grandes villes, on utiliserail la oil il en exisle , les greniers ou autres locaux pu- blics, et pour les centres moins imporlants de meme que pour les campagnes, les boulangers fourniraient des lieux dc depot ; et dans tons les cas, le service d'inspection serait confiti aux agents des contributions indirectes. Pen ptniible , il rentrerait d'aillcurs natu- rellement dans les habitudes d'ordre el de v^ritication de celte administration. Repetons-le done une derniere fois : d'une part, le systeme des reserves de la boulangerie est essentiel- lement simple , pratique , executable dans les plus grandes proportions, et demeure subordonne a I'im- pulsion propre et unique du gouvernement sans dan- gers aucuns pour le tresor et pour I'ordre public. D'aulre part , sa double action peut seule, dans les anuses d'abondance , relever les cours aviiis et pre- parer, pour les anndes de disette, des moyens imm6- dialemcnl disponibles de combler le deficit el de mo- d6rer les prix. Nous croyons devoir faire observer en lerminant 51 qu'aujourd'liui, de m6me quo dans noire mc^nnoire prdcc^dent cilo plus haul, nous n'avons nullemont eu la prelenlion de rien indiquer de nonveau quant an mode de corisliluUon dcs reserves de la boulangerie , mais que nous avons seulement vouki monlrer la possibililti el la n(!^cossit(5 devcnue en ce moment plus evidente encore, do donner a celte mesure, cir- conscrite niainlonant a quelqucs villos ot restroinle dans ses proportions , la plus grande extension pos- sible paree que celte extension seule pout lui faire produire des efl'ets salutaires et certains pour atl^nuer les t^carts les plus funosles de la production et des prix des c(!'r6alos. Celte g(^n6ralisation a toule la France du systemc des reserves de la boulangerie somble du restc 6tre entree dans les previsions de remporeur Napoleon I". L'on voit en effet des 1812 ce systeme apparailro pour quelques grandes villos, Amsterdau), Lyon, Marseille, Bordeaux, el d'avril 1813 au 12 fdvrier 1814, s'etendre rapidemont a Besangon, SIrasbourg, Lille, Nantes, Per- pignan. Tours, Rochcfort, Aries, Grasse, etc. Onexige de la boulangerie divisde en trois classes un approvi- sionnement qui pour la premiere classe varie de 3,000 kilog. a 9,000 pour Lille , et 11,250 pour Nantes. Et quand on romarque que dans ces temps de disolte ou I'etrangor avail deja mis le pied sur le sol frangais , eel approvisionncment devail 6lre realised dans le niois a parlir des decrels, on pout croire que 1(> cbiffre ii\6 n'etait quo provisoire, el que s'il n'dlail pas plus (!>lev6 c'^tait seulement parce que les circonstances se fussenl oppos6es a sa realisation. Du reste, au prix de la fa- rine a celte 6poque, les approvisionnomenls ainsi im- 5^2 provis(5s s'^levaient encore de 2,000a5,000 fr., somme qui employee a la consliUition des reserves en lemps ordinaire, eiit donne un chiffre do blt^ a pen pr6s 6gal a celui que nous avons cru pouvoir indiqner. Tout concourt done a demonlrer que la solution d'un des plus grands problemes economiques qui puissent inlt^resser I'humanile el I'ordre public dans les socieles modernos, doil se Irouver dans one orga- nisation ralionnelle des reserves de la boulangerie, el qu'elle avail deja ^16 enlrevuepar le g^nie du premier Napol(^on. Puisse done celui qui le continue dans tout cc qui louche au bonheur ou a la gloire de la France, completer uneoeuvre donl lesevenements po- litiques d'avril 1814 vinrent dvidenuiienl seuls em- p6cher raccomplissement. T.-C. Beradd, Conseiller A la coiir imperiale d'Angers, chevalier dc I'ordie de la Legion-dHon- neur, secretaire general de la Soci6le acadeinique. Lu ;i la stance de la Soci^t^ acad^mique de Maina et Loire du 5 avril 1858. A A SA CONUUITE ET A SES ECRITS OU TEMPS DE LA LIGUE (1). On salt que les cxces de la Liguo furenl parloiil provoques par reloquence incendiaiie de predicalours apparlenanl quelques-uns au c\org6 seculior el le plus grand nombre aux ordres rcligieux. M. Labitle, donl le monde savant pleure encore la mort pr^malur(5e, a publie sous le tilre de La democratie chez les predica- teurs de la Ligue, riiistoire curiense des 6nergumenes parisiens. En ni'occupanl de recherclies du rnerne genre relatives a I'Anjou , je fus surpris de rencontrer parmi les plus fougueux oraleurs de Saint-Maurillo et de Saint-Julien , I'auteur du Traile de la sagcsse, le c^lebre Pierre Charron. Que le disciple de Montaigne, le hardi ponscur qui ayant depasse le doule du mailre, renjplaya le vague que sais-je ? par la negative absolue (1) Je fais pr^ceder la note de M. Poirson d'lin expose de la question , tel i'l pen pres que r.elui que j'avais adresse au savant historien et sur lei\|uel 11 a bien voulu ni'envoyer les recherclies que je suis autorise a communiquer a la Societe acadeniiquo 54 /e /«e sais,- que le philosophe avenlureux qui rejelait toulesles religions positives pour s'altacher a un dd- isme indefini; qu'en un mot , I'ecrivain sceplique etit die engagd dans les rangs des fauleurs de ['intolerance, il y avait la assurdmeul une contradiction etrange dont il dtait permis de s'dtonner un peu. J'en cherchai I'ex- plicalion dans la biograpliie de I'auteur. Nd a Paris en 1541 d'un pere libraire, Pierre Charron avait grandi au milieu des livres et en avait pris le gout. Apres avoir passe par les divers degrds de I'en- seignement universilaire de I'epoque, il so fit recevoir avocalet frdquenta le palais; puis, changeantbrusque- raent de voie , il renonga au monde et enlra dans les ordres. II rdussit beaucoup dans la chaire et les curds de Paris Temployerent tour a tour dans leurs paroisses. Sa reputation d'orateur diait faile , lorsqu'il quitta la capitate pour parcourir la province. II resla absent du- rant dix-sept anndes , attachd a divers dioceses a litre de thdologal et de prddicateur, rechercbd par les dvdques , populaire dans les grandes villes , dtendant chaque jour sa cdldbrite. En 1588, il reparut a Paris, non pour remonter dans ces chaires qui con- servaient Fecho de sa voix eloquimte, mais dans le dessein d'ensevelir pour jamais sa gloire et sans doute le trouble secret de son ame dans le silence d'un cou- vent. Les supdrieurs des Gdlestins et des Chartreux, auxquels il s'adressa, refuserent de Tadmetlre en rai- son de son age quilerendait incapable de supporter les ausldrilds du cloilre. II avait alors quarante-sept ans. Forcd de rester dans le siecle, il retourna en province, precba le careme de 1589 a Angers et alia enfln se fi- xer a Bordeaux. C'est alors qu'il rencontra Montaigne. 5r) Vivant d^sormais dans Ic commerco intime de I'au- leur des Essais, il en adopla los iddes philosophiquos , il s'avoua haulement de son (ecole ot s'assimila si completonnenl ses id(5es que I'illuslre nioralisle recon- naissant en lui son herilier nalnrel lui Idgua, par une sorle d'allt^gorie Iransparenlc, le droit de porter ses armoiries. Ainsi, comnie son temps, comme le xvp si6cle, donl il nous offre a beaucoup d'c^gards Timage changeanle,Gharron avail passd par la foi, parlessym- boles, inflexibles par I'inlolerance, pour aboulir, autant par reflexion que par lassitude, ausceplicismephiloso- l>hique. Ligueur avant sa liaison avec Montaigne, dou- leur apres, ce dernier caractere a fait oublier le pre- mier daulant plus facilement qu'il est le seul qui se niontre dans son ouvrage le plus celebre, le Traile de la sagesse, le seul qu'on lise encore un peu. Tout en m'expliquant la diffidence du langage tenu par Charron dans les deux grandes pt^riodes de sa vie, je n'en estimai pas nioins curieux de noter son s6- jour a Angers, Je donnai done dans mon essai sur la Reforme el la Ligue en Anjou, les deux passages oil le sergenl Louvet signale la presence et les discours [)assionnds du predicaleur. II est question de lui pour la premiere fois en octobre 1588. A la suite de proces- sions qui avaient lieu a Toccasion de I'ouverture des fameux ^lals de Blois, « il auroit 6[6 fait, dit le journal de Louvet, un sermon a Saint-Pierre par i\I. Charron, prelre sdculier, docteur en theologie, venu de la ville de Bordeaux, lequel auroit fuict ses sermons pleins de grant doctrine, et auroit continue a faireses sermons Inndy , mardy el mercredy dans Teglise de St-Jullien, auxquels le peuple alloit en grant nombre a cause de 56 sa grant doctrine et duquel les docles disoienl ledit sieur Charron eslre le plus grand pr^dicateur de France. » Louvet nc parte plus de lui jusqu'au mois d'aoAl 1589. II le nomme a celte dale parmi les pr^di- cateurs qui rcQurent defense « sous peine de punition corporelle » de continuer leurs sermons sddilieux. Le mol sedilieux n'est pas du sergent royal ; it n'aurait eu garde de I'appliquer aux oratcurs de la Ligue. A parlir du mois d'aoilt, nous ne Irouvons plus un mot sur Charron; mais a cette date elait-il encore a An- gers? C'est ici que s'^leve la question qui fail I'objet parliculier de celte note. Un passage du benddiclin Roger m'avait donn^ 1'^- veil. Get liistorien, apres avoir raconl(51e meurlre des Guise et la revolte d'Angers qui , a la suite du crime , s'elait prononc6 centre leroi, nous montre le marechal d'Aumont reprenant la ville au nom de Henri III, le 2 avril (1), chatiant les principaux coupables, et faisanl rechercher avec soin les prt^dicateurs dont les discours avaient pousse le peuple a I'insurreclion. It ajoute « M. Gharron, celui qui a fait le livre de La sagcsse, avail aussi pr6che le car6me de cette ann6e-la, pour la Ligue conlre le roi, dans I'l^glise deSt-Maurillc. 11 se relracta le jour de Paques en I'dgiise de St-Maurice, oil il precha devanl le mart^clial et ses principaux of- ficiers. » Ge passage semble dt'cisif. Mais couiment le concilier avec celui de Louvet oil il est dit qu'au mois d'aoiit 1589, Gharron lultait encore dans les rangs de la Ligue ? Pourquoi Louvet ne dit-il rien de la retrac- tation ? Get infatigable envieux , a I'affiit des plus (i) 1589. 57 minces nouvelles, a-l-il pii ignorer reckUanle defec- lion de son oraleur favori ? ou bien par une sorte de pudeur politique, pent-etre pour donncr le change , dissimulanl de parli pris ce qu'il devail considerer comme un acle de faiblesse el meme de Irahison , FjOLivel a-t-il volontairemonl pass61e fait sous silence? Dans ce cas, pourqnoi fail-il reparaitre Ic nom de Charron au mois d'aoftt ? Si Torateur avail passe a I'ennemi, nevalail-il pas rnienx lelaisser dans I'onbli ? Faudra-t-il admellre que Charron, apres avoir c6d6 a Tinlimidation el abjurd publiquemenl les passions de la Ligue, sera rentr6, apres le depart du niardchal d'Aumonl, dans les rangs de ses anciens amis? Je fus oblige^ faute de documents, commo il arrive sou- vcnl en province, de laisser sans solution les questions que provoquaienl les lextes inconciliables de Louvet el de Roger. II y a quelques mois, M. Poirson publiait, — avec quel dclal, vous le savez! — son Hisloire du vegne de Henri /V, v(!'rilable monument qui a renouvel6 el con- solidt5 pour jamais la gioire ellapopularitf^d'un grand roi. Pea de temps apres, M. Henri Martin donnait le X^ vol.de lanouvelleedition de son Hisloire de France. Lesdeuxsavantshistorienss'occupaienlnaturellftment de Charron. Jc romarquai dans une note de M. Poirson , t. Ill, p. 470, quelques lignes exlrailes d'un discours Chretien adress(^ par le theqiogal a un doclcur de Sor- bonne. Les ligueurs y sonl vivemenl altaquds el le droit de la royaule atfirme el d(5fendu 6nergiquemenl. Or, eel C'cril porle la date de Bordeaux, mois d'avril 1589. Si a cette dale Charron ecrivait de pareilies rhoses.il avail done quilte Augers el n'tMail plus 58 ligiieur. Lonvet avail donccomniis uneerroiir sinmi- liere ou avail voulu nous Iromper, en avanganl que , Charron 6lail encore a Angers et tonjourscompromis dans les exces de la Ligue au mois d'aoftl 1589. L'op- posiliondesdeux levies n'availpas echappea M. Henri Marlin qui la signalait dans une note p. 461, en ren- voyant au passage de Louvel cite par moi. Mon atlenlion ful ainsi ramenee sur B. Roger que j'avais cru devoir sacrifier a Louvel, par la raison qu'il n'avait dcril qu'en 1684, a une assez grande dislance des fails donl le sergont avail t^le le ItMiioin oculairc. Apres toul Roger n'avail aucun inler^l a imaginer la retraclalion de Charron; il avail du sans doule la trouver menlionnde dans un r6cil du temps. Ce prd- cieux document (5tail-il perdu? Des recherches que M. A. Lemarchand a dirigdes avec sa sagacil^ el son obligeance ordinaires, nous ont remis sous lesyeux le texle primitif. II est dans Bruneau de Tarlifume, avocal au presidial, qui ^crivail en 16!26 el qui (5lail le con- lemporain de Louvet. Ce passage que je ue Iranscris pasici, parce qu'il a dl(i employe par M. Poirson, donne a Topinion de Roger, reproduite plus lard par Grandel et Rangeard, une autorildqui me parail irrecusable. Je ne doute plus que Louvel n'ail commis une omis- sion volonlaire en passant sous silence la retractation de Charron, el une erreur difficile a expliquer, il est vrai, en le rangeant encore.au mois d'aout 1589 sous les drapeaux de la Ligue. Pour avoir une solution plus complete du probleme, je me suis adresse a M. Poirson. Je sais de longue date que reminont historien apparlient a cequ'on peul ap- peler I'^cole exacte. II serait contus, pour me servir du 50 mol de M. Thiers, s'il laissail c^cliappor, faiile tie con- Inile, line seuleerreur. II ne soiiffreaucnne obscuril(i sur son passaged ne refuse a auciin detail la lumiere donl il a iiiond(5 les grands fails du xvi"^ si6cle. Celte exaclilnde rigoureiise lui coule sans doule des recher- ches infinies, mais die expliqne la stiret6 de son coiij) d'ceil, la juslesse irreprochable de ses appreciations. M. Poirson, avec iine obligeance qui egale son im- mense erudilion, a bien voulu s'occiiper de la question que je lui avals soumise; il a delach^ des nombreux materiaux qu'il reunit en ce moment pour un travail d'ensemble sur Charron, la note suivanle que je suis heureux de pouvoir communiquer a la SociiJlti. Ernest Mouriin, NOTE DE M. POIHSON. J'ai compare les divers temoignages de Louvel sur Charron, tels que vous les donnez dans voire ouvrage pages 218, texle el note, et 262, texte el note. 1° AvecFEIo(jeverilable on sommaire discoitrsde lavie de Pierre Charron, parisien, vhianl docleur es-droicts , par G. M. D. R. (Gabriel-Michel d(i Rochemaillet) notice biographique r(5dig(^e par un inlime ami de Charron , rempliedes diHailslcs pluspr^ciset les plus circoiistaii- ci<^s, el la seule, a cause de son exactitude, que Ton puisse consuller dans une question d'erudilion. 2" Avec le discours chr^lien compose par Charron 60 en avril 1589, el fonnaul Tcxlrail d'une leltn; alors ecrile par lui a un docleur de Sorbonne. 3" Avec le manuscrit de Bruneau de Tartifume que vous m'avez cnvoy^. De celle comparaison, il rt^sulle pour moi la convic- tion que Lonvel est volonlairenienl ou involontaire- ment mal inslruil sur ce qui concerne Charron , en \|)lusieurs points, cl que cons^qiiemnienlil est impos- sible de d(^cider sur son seul l(^nioignage delaconduite tenue par Charron enlre le li avril el le 26 aoul 1581). D abord Louvet dit de Charron, page 218 de voire ouvrage, note: « M. Charron, preslre s^cuWer , docleur en iheologie. » Charron elail docteur es-droicts, cornme le tdmoigne Rochemaillel en lelo du discours sur sa vie, el il n'a jamais 6le docleur en Iheologie, conmie Tauleur I'tHablil dans le corps meme de la biographic de Charron. En second lieu, conlrairemenla ce que dil Louvel, ou a ce qu'il senible dire, comnie I'enlend M. Henri Martin, Charron n'esl pas resl«5, n'a pas sejourn6 a Angers du rnois d'oclobre 1588 au mois d'aoul 1589. Voici le l(^moignage de Rochemaillel. « De faict, sur la fin de I'an 1588, il partit de Bor- » deaux el passu par Nantes el par Angers oil il feil » quelques docles predications, el s'en vinl a cesle villo I) (Paris) lorsquelesElatsiHoii'nlassenibl(^saBlois. Use » pr^senta au prieur de la Chartreuse, qui est lez-Paris, » nomme Jean Michel, etc. » Rochemaillel raconle ici comment Charron, pour s'acquiller d'un vceufailpnic^demment, tenia succcs- sivement d'enlrer dans Tordre des Charlreux, puis dans celui des Celeslins, el comment ayanl «^choue, il 61 ronsLilla Irois Ihcologiens. L'anleiir continue (Mistiile on ces Icrmes : « Par eux il feiil asseure qu'eii conscience il esloil » quilte d'un lel voeu, que librenienl il pouvoit de- » nieurer au monde connnic st^culier, el qu'il n'estoit » oblige d'enlrer en aucun ordre de religion. » Tellenienl qu'en I'annee 1589, il repassa a Angers, » oil il prescha enlicremenl le carcsme, avcc fres grande » adniiraLion el (idilicalion dupcuple, el de la il ue- » TOURNA. A Bordeaux, oii il pril cognoissancc el vescul » forlfamili6remcnl avecmessire Michel de Montaigne, » cbevalier de I'ordre du roy, auteur du livre intitule » les Essais. » Dp ce passage si clair el si bien circonstancie de Rochemaillet, il ri^sulte 1" que Charron ne sejourna pas du tout a Angers d'octobre 1588 en aoul 158y, mais qu'il y fll un court s^jour a la fin de 1588, et qu'il revinl y precher le careme en 1589; 2° qu'im- m(5diatenient apres le careme pr6ch6, il quitla Angers pour relourner a Bordeaux. Le discours chrelion ou extrail d'une Icltre a un docleur de Sorbonne, compose? par Charron el le te- moignage de Bruneau de Tarlifume viennent tons deux a I'appui de I'expose de Rochemaillet. Le discours chrelien de Charron se trouve compris page 234, dans un volume intitule : Toules les ceuvres (le Pierre Charron, par isien, docteur vs-droicls , Paris, Jacque Villory, 1635, in-4'', Le litre de ce discours est singulierement significalif ; le voici : Discours chrcslien qu'il n'esl permis h un subjel POUR QUELQUE CAUSE ET RAISON QUE CE SOIT de Se i.fcuER, bander el rebellercontre son roy,extrait d'uno 6-2 lellre escrile a un doclonr en Surbonnecn avril 1589, par Pierre Charron, parisien, chanlre el chanoine Iheologal en Teglise de Condom. Charron y confesse ses senlimenls de la maniere la plus explicite a celle epoque du niois d'avril 1589. II dil: « Un temps a esl6 que je marchandois d'eslre de la ») Ligue, elyay mis un pied dedans. Car en verit^ » je n'en fus jamais du lout ny resolument ; voire leurs » actions m'onl oulremenl offense. Ce qui m'y avoil » pouss6 csloil principalemenl le faicl de Blois, qui » m'a fort af!lig(^, non pour autre raison que pour le )) defaul que je Irouvois en la mani6re el procedure de » Tex^cution. Ce grand bouillon de colore el indigna- » lion estanl aucunemont refroidy el la dessus ayanl » oui parlcr des gens de toules sortes, consultant a » pari moi souvent de ce qu'en conscience il faul en » lenir el en croire, enfln je me suis APPERgu bien » CHANGE. Car j'ay trouvepremieremontdouleux, puis » mauvais, puis fiinalemeint horrible, ce qui me scm- » bloitnon seulement lol(5rable, mais bonel expedient, » el suis venu a avoir grande honte de moy mesme, )) pitie el compassion des autres que je voyois Irem- )) per EN MON ERREUR. « Et apres celle protestation siformelle, faite en avril 1589, Charron consacre lout un Iraile a prouver par les raisons de la Ih^ologie el de I'hisloiro de la primi- tive Eglise, que pour cause de religion, les sujels en aucuncasne peuventserc^volterconlreleursouverain' et que cenx qui se revoUenl seront damn(5s. A I'appui de la declaration de Charron vicnt le te- moignage de son conlemporain, el ducontemporain et compalriolodo Louvcl, Bnineaii de Tarlifumo, con^n en CCS lornios : » AuparavanI, en 1589, avoit preschd le caresme en » I'eglise de Sl-Maurille d'Angiers. II esloil de la » Liguo. iL SE DESDiT a Saint-Maurice, le jonrdePA- » ques de ladite annde (2 avril 1589) en la presence dc; » M. d'Aumont, marechal de France. II commenga » sa predication par ces niols : « Je vous I'avois bien » diet, messieurs d'Angiers. » Enfin comme indication de la condnile conforme a la rclractalion parl^e el a la rd'traclalion (^crile de Charron.. comme lemoignage de ce qu'il fll, des lieux oil il ''>(5journa depuis le 2 avril 1589, son biographe Rocbomaillelnous apprond qu'aussitdl apr^s le car6me, il qnilla Angeis pour relourner a Bordeaux. « En I'annec 1589, il repassa par Angers ouiipresoha » enlierement le caresme... el dela il relourna a Bor- » deaux. » Tontcelase lie, se lienl, est consequent. Vienl Louvel, lequel pr(^tend que Charron est a Angers jus- qu'au 26 aoCil 1589, el qu'a celle dernicre dale, il ^lail encore ligueur el prechail pour la Ligue. C'est un t^moignage conlre Irois el un lemoignage lr6s suspect. En effel, conlrairemenl a ce qu'a Ocril Charron, a ce qu'a declard Bruneau de Tarlifume, comme Idmoin oculaire, Louvet ne dit pas un mol de la relraclalion publique faile par Charron le 2 avril 1589, dans I'eglise Sainl- Maurice. S'il a ignore on cached a dcsscin ce fait, pourquoi ne se Iromperail-il pas, ou ne chercherail-il pas a nous Iromper sur I'aulre fail de la prolongation du sejour 64 (ie Cliarrou a Augers el de la prolongation do son en- gagement dans le parti de la Ligue? .rajoute que la persistance de Charrondansla Ligue ou sa rechute dans le parti de la revolte, et particuli6- ronient de la rdvolte contre Henri IV, ne sont nulle- inent probables. 1° Charron dit dans son discours Chretien, que losancienschreliensdevaientob(3issance aux empereurs payens el persecuttiurs : a plus forte raison, les Frangais devaient obeissance a un prince qui n'elait que schismaliquo, elquidesson avc^nement au trone avail proniis dese faireinstruire. 2° Charron devail elre pcrsonnellement Ires favorable a Henri IV, d'apr^s les details que son biographe Rocheniaillel nous fournit. « L'h(}royne Marguerite , duchesse de Valois, retint » M. Charron pour son pr<5dicateur ordinaire; elle el » le roy a pr(;'sent regnant (Henri IV), qnoiqu'il ful » de la religion pretenduc relbrmee , s'est ddlectd » et a pris plaisir exlresnie d'ouyr ses predications et » I'a plusieurs fois honord de sa presence. » II serailbien extraordinaire que Charron, apr6s avoir solennellernent quitl^ la Ligue au 2 avril 1589, y fut rentre pour cornballre un prince auquel ii cHait lid par les bienfaits el par les distinctions accordees a son talent. Le temoignage unique et suspect do Louvel no sufflt pas pour dtablir ce fait. II y a quelque chose comme deux niilie errcurs dans Saint-Simon. II y en a de conlinuellesdansrEstoile; seulemenirEstoile redresse plus lard les fails faux ou inexacts qu'il a d'abord mis en avant. Croirons-nous au journal de Lou vet comme on croit a I'tivangile? 65 Je no coriclus pas a dire rcsolumtMit ot absoliimenl que Chairon n'esl pas relombe dans la Ligue el n'y esl pas resle jiisqu'au '26 aoul 1589 ; mais je dis qu'on lie peut C'lablir ce fail siir I'liniquo tdinoigriage de Louvel, el, que toules les pr(5somplioiis sonl que le fail coulraire a eu lieu. A. PoirxSON. DES BIZARRERIES, SIN6ULARITES £T MANIES DE L'ESPRIT HUMAIN AU POINT DE VUE DE LA MEDECINE LEGALE. , H(e nuf/re seria diiceiit In mala. Horace. Epist. Bagatelles ! dira-t-on ; mais ces bagatelles peuvcnt avoir de s^- rieuses consequences. Singularite, bizarrerie, lie, manie, soiit des mols rcgardc'scomme synonymes dans le langage vulgaire el ne difft^rant cnlre eux que dii plus au moins. Cepondant le mot lie a plus de rapport avee uu rnouvoment musculaire cxldrieur; nianie se dild'iino cerlaine dtrangele dans les idt5es, les aetes ou les sen- timents. Quoiqu'il en soil , j'entends par ces mots : toule disposition individuelle native on acquise, en verlu de laquelle lui homme pense, sent ou agil plus ou moins 67 en dehors des pensdes, defe senlimenls ou des actions des aiilrcs homnics. Espoce d'anoinalic de conduilc en regard de Tunilormilii dans laquelle se meut le genre huniain. II ne faut pas toutofois confondre dans celte d(';fini- lion les usages bizarres, singuliers on absurdes de cer- laines nations. Ces coulumes, soiivenl extravaganles aux youx dos Strangers, n'onl rien que de nalurcl et de raisonnable pour des gens qui les onl, en quelque sorle, suc6es avec le lail malernel. Emellre, en effet, des id(5es ridicules, outrdes et m6me absurdes ; lirer de cerlaines premisses des con- clusions erronees ou (^'tranges, ne conslilue pas tou- jours ce que nous cnlendons par bizarrerie, ce n'esl souvent qu'unc suspension momentan(5e, une dclipsc pour ainsi dire de jugement due a des prejuges de pays, de naissancc ou de religion. Que Newton, le grand Newlon, croie voir clairement dans I'Apocalypse, que le pape est Tantechrist, que I'Eglise romaine est la grande prostitu(5e de Babylone, cela est, sans doute, bien (Strange sous la plume de cet (ilonnant niatb(5maticien, nous ne dirions cependant pas pour cela que Newton ffil un esprit bizarre et quelque peu fou. Non, celte singuliereanomalie provient simplemont de la pression puissante des theories religieuses qu'il Irouva partoul autour de lui et dont son cerveau des I'age le plus tendre ful impr(!^gn6. Qu'un homme ordinairemenl sens(5, sortc un matin d(! chcz lui, nu-picds, la tcMe tondue, convert d'un habit de bure ol ceiut d'une laniere de cuir; on dira que c'est un fou el Ton aura raison. 68 Quo, dans V\A6c de plairo a Dieii et d'honorer leur fondalcur, deshotnmos sonses, inslriiils meme, s'asso- ciont et reveloiit ce costume (libre a chacun, sans doul(j, d'apprdcior, a son point de vue, quel degre de merile Dieu peut Irouvcr dans ce Iraveslissement), mais, a coup silr, personne n'a le droit de dire : Ces gens la sont bizarres, ils touchont de pres a la folie. Pendant un voyage en Ecosse, enveloppe dans le wagon d'un large burnous noiratre, la t6le couverte d'un capuchon qui ne laissait guere paraitre que les yeux, je voyais des enfants me montrer du doigt et se dire enlr'eux, avec des Eclats de rire que leurs meres comprimaient a peine: a monck , a monck (un moine, un moine). J'elais en effet pour eux une de ces cari- catures de moines qui amusenttant les Ecossais. Enfin, si nous voyions devant une cour d'assises, un jeunc avocat de vingt ans plaider, affubl6 d'une immense perriique, certes juges et audileiirs s'ecrie- raient : M'= un lei est devenu fou, et ilsauraientraison. Neanmoins c'est ce qui se voit, chaque jour, en An- glelerre, et personne n'y prend garde. Un gout vif el prononcti pour une profession qui non seulomenl n'a rien d'allrayant, mais ofFre au cceur et a Toeil je no sais quoi de repoussant et do cruel, r^lal de bouclier, pent quelquefois , sans ante- cedents de famille, sans frequentalion des hommes qui I'exercent, se montrer chez des jeunes gens que tout semblait en eloigner. Je connais un jeune homme de vingt ans, pelit-fils d'un soldat de la r^publique qui, plus tard, mourul cuitivaleur, fils d'un blanchisseur de loile, lequel, des son enfance, se senlil passionne pour I'etat de boii- 69 clier. A onze on donzo aiis, il se ix'iiduil a I'aballoir par passo-lomps. Sa rt'crealioii etail de voir assoiumer Ic'sbcBufs oiK^gorger los moulons, puisqu'il n'avait pas le bonheur de le faire kii-meme. Ce jeiine homnie ndanmoiiis, d'un excollent carac- tere cl de inoeurs douces, joint rhuineur la plus inof- fensive a la timidild d'une jeiuie fiile , el I'amour ires developp6 du travail a une grande pi^te filialo. Ce n'est pas la une bizarrerie, une singuiarite do Tespece do cellos qui vontnous oc(;uper. Ce n'est qu'un instinct professionnel energiquement prononcd. En offet, il a fallu toute la force de raison de ce jeune liomnie pour no pas ctkler au pencliant quirenlraino, et pour se soumettre, par ndcessitd, a la profession de son [)bre. Dislinguons done bion de la vraie bizarrerie cet onlraineinenl inexplicable vers certaines professions, cos idees, cos coulumes, cos singularilds d'usage el de niflcurs que rbabilude rend familidres ot donl les aspdriles sonl tellemenl emoussdos par un frollemenl conlinu et presque nalif, qu'elles no blessent plus Tespril qiielque inslrait, quelque logique qu'il soil d'ailleurs. La ligno qui sdparo la folie dn bon sens est plus dit- ficile a tracer qu'on no le croit gendralement. Sans douto, les extremes frappenl tons les yeux par I'dcial do Idvidence, niais les points inierniediairos caches dans une espece do penombre no se rdvelont souveni qu'a la vue sagace de robservateur. « Qu'ost-ceque eel homnio, disont MM. Hanli el Be- » hier (Patliologie gdueralo), donirespril cboisil lou- » jours les c6l6s specioux d'uno question, qui, sans 70 » cesse, ernbrasse le paradoxe comme r^gle iiilellec- » tuelle? N'est-il pas bien pr6s de ces ali6n6sergoleurs » et tracassiers? Get autre qui passe sa vie a rt^noller » des livres qu'il ne lit pas; cet aulre qui sacrifie sa » fortune a des fantaisies (5tranges, comme celle d'en- >» trelenir et de maintenir vivants, en France, ainsi » que nous I'avons vu, des oiseaux-mouclies; qui agit » en millionnaire quand sa fortune bien suffisanle a » une existence plus qu'honorable, est aneanlie par » ce goM bizarre et fantasque. » Entre ces hommes et ces monomanesqui poursui- vent une idde ridicule et reconnue folle, y a-l-il done une distance bien facilement appreciable ? 11 n'est point d'effet sans cause. Quand on voit un homme au mdpris de ses inlorets, en depit de la rc'pro- bation publique qu'il affronleet qu'il brave, sansaucun mobile appreciable, faire plus d'efTorls pour elre on paraitre mat, qu'il ne lui en coulerait pour elre ou parailre bien aux yeux du monde, certes un pareil probleme si pen naturel m^rite que Ton en cbercbe la solution. Et ce n'est pas la moindre des dnigmesque renferme le cceur humain. On dit : c'est un esprit bizarre, singulier, vanileux, ne pouvant etre mieux ou aussi bien que les autres il veut au moins en etre diff('?rent . Condamnd a roster dans une sphere obscure et ddsireux de I'eclat ext^rieur, il preftjre se montrer sous un jour defavorablo plutot que de passer inapergu et do se perdre dans la foule. C'est vrai ; voila bien la marcbe que suivent certains liommes qui s'ingdnient a denaturer les quelques dons qu'ils out regus de Dieu et a remplacer par une exis- tence faclice la vie simple qui leur acleprimilivemenl 71 (l^parlio. On aime a voir la un calcul de ramour-pro- pre on de la vanilt^. Cela peiil olre qiielquofois; nuiis outre que ee raisonnement n'expiiquorail lout au plus qu'une espece de bizarrerie, dans combien de circons- lances ne nous esl-fl pas totalement impossible d'en rapporter I'origine a un propos deliber^ ? D'ailleurs ce n'esl pas la une solution. Reste loujours la question : Pourquoi vouloir agir ainsi a son propre detriment ? Une pelite satisfaction d'amour- propre ou tout autre motif aussi futile explique-t-illes peineset lessoucis qu'un pareil genre de vie produit et entrelient loujours ? Eh ! puis, combien d'hommes parmi les plus excen- triques ne se doutent pas meme de ce que leur con- duite a d'extraordinaire ! L'esprit, dit-on, court les rues en France, .le n'en sais rien ; mais a coup sCir, ce n'esl pas l'esprit philo- sophique. L'application de la physiologic a la science morale de rhomme, confondue avec les abstractions mdlaphy- siques si souvent oiseuses, effarouche certains csprils sagaces d'ailleurs , mais Idgers el superflciels a qui il en coiMerait trop d'aller au fond des choses et qui pr6- ferenl s'en lenir a la surface. Cependant il faut voir plus loin que la lettre, ou plulot peut-elre il faut mieux comprendre la lettre elle-meme. Quelle que soil la sagesse ou I'^quitd d'un code , il ne pourra jamais entrer dans tous les details. II po- sera des regies plus ou moins generates qui s'adapte- ront a merveille au plus grand nombre des hommes ; mais qui excederont la mesure de certains individus ou resteront en deya. 72 Sans doule, Ic Idgislaleur a du faire sa r6gle inflexi- ble; il elail impossible de la plier a tons les cas. Ainsi en est-il de toutes les inslilulions humaines. De 1^, cet adage si vrai : Summum jus , summa injuria. ParlanldeceUeinflexibilil6delaloi,deshommesho- norables disent : « 11 est vrai, la loi est quelquofois in- » juste a force d'etre g(5n^rale. Mais qu'y faire? C'est » un sacrifice que chaque citoyen doit 6lre pret a s'im- » poser en vue du bien general. » D'accord, mais s'il 6tail possible de diminner le nombre el la rigiieur de ces sacrifices; si, bien convaincu que rhomme ne doit rdpondre devanl Dieu et devant la justice, qu'en rai- son du degre de sa liberie morale, on pouvait par line analyse severe et prudente determiner, jusqu'a un certain point, la mesure de celle liberie, faudrai!-il ndgliger ce moyen d'investigalion , ces rechen^hes pbysiologiques, ces rapprochements intellecliiels et moraux qui menent a la solution d'un probleme si imporiant? Assur^ment non, et celui-la serait bien coupable , selon nous, qui, charge par dial d'appr(5cier la mora- \\16 des actes humains, ne chercherait pas a decouvrir soil par lui-meme, soil a I'aide des hommes de I'art , ces nuances si diverses, si mobiles de la liberty hu- maine , lesquejles nous monlrenl quelquefois dans deuxacles en apparence identiques, la une main ferme, libre et parlant coupable , ici une main afFaiblie , presque forc{5e et par la meme a pen pres innocente. Disons le bien haul , une des plus graves erreurs et des plus falales a rhumanite, c'est de croirc que tons les hommes qui ne font exldrieurement aucun acle de folic, qui menent a peu pres la vie commune 73 sonl (loii(!'s du meme sens moral, joiiissenl du rueirie degre do liberie el par consequent sont passibles du in6me degr(5 de \|)eine. Non, a cet egard, il y a qiu^l- quefois une distance (inorme d'lionime a lioinme el si cela est vrai pour les individus, en general, a com- bien plus forle raison doit-il en §lre ainsi pour ces etres bizarres, excentriques, qui font le sujel de ce travail. On a beau confronter, sous ietirs yeux, leurs acles inexplicablesavecles acles de tons les aulres hoinmes, faire jaillir do ce conlraste le ridicule, I'absurde^ le criniinel meme de leur fanlaisie, ils paraissent quel- quefois vous comprendre , abondent m6me dans voire sens, vous les croyez convaiucus, ils le sont peul-6lre a cet instant; mais Tinstanl d'apres lout est oubli(^ , el celte nature que Ton croyail, comnie a dit La Fontaine, chassde par la porle, est lout simplemeut rentree par la fenelre ou plulot n'a jamais cnlieremenl abandonne le logis. On ne choisit done pas, en gdndral, le role d'homme bizarre, on le recoil de la nature, et, comme lout ce qui vient de cetie source priuiilive, il faut le subir, en s'aidanltoulel'ois de la raison, de Teducalion, des priu- cipes religieux pour le combattre ou du moins le mo- difier. Car de Texlirper radicalement, ce n'est pas dans la limite ordinaire de la force humaine. II y a done ici, comme pour les aulres sentiments de rbomme, une disposilion native du cerveau due le plus souvent a des circonslances inappreciables, mais quelquefois evidemmenl transmise par voie d'here- dil6. Ne connait-on pas des families donl la vanite el la 74 jaclance passcnl de g^n^ralion en gc^n^ralion, li'au- Ires donl I'avarice proverbiale remonle a des aieiix recuk% de plusieurs siecles? J'ai vii des enfanls inanifestcr des leur jounc age les symploiries d'line bizarrerie tres ddveloppee chcz leur pere, lesqiiels, apres une vie tristement accidenleepar celte organisalion, inouraienl dans une veritable ali6- nation menlale. Cependant, je ne pretends pas affirmer que la bi- zarrerie soil loujours un d(!^faut inne et que jamais, pendanllavie, uiie sc^rie d'affeclions morales Irisles, des lesions accidenlelles ducerveau, ne puissent, en rnodifianl la puipe cerdbrale, cbanger ou au moins ddnaUirer le caraclere primilif d'un individii. Lesexemples a eel egard sont nombreux et presque journaliers, resullat fatal de chagrins vifs et longs. Qui n'a connu de ces hommes que de cruelles de- ceptions dans la pratique de la vie avaient brisks el rompus pour ainsi dire, devenir sombres, taciturnes, soupgonneux , alliant a une haute intelligence des pe- litesses d'esprit, des craintes pusillanimes et sans 6tre fous, dans Tacception commune du mot, frappant n6an- moins les yeux par je ne sais quelle excentricitequ'ils ^taientlesseuls a ne pas voir ? Posons done en principe que la bizarrerie est a pen pres toujours innde ou acquise, rarement ou presque jamais simulde. D'ailleurs simuler la bizarrerie, n'est- ce pas d^ja etre bizarre ? Get dial du caractere humain n'est pas, sans doute, la folic telle qu'on la reprdsente d'ordinaire et qu'elle est en effel, dans son plein developpement, maisn'en serait-ce pas une nuance? 75 Choz beaucoup d'alit^nes, ki folic a 6X6 le re^sullal de cerlaines siiigulariles dans les idi^es et dans lo carac- lero, singularities pen frappanles el quo le vulgain; (pii ue distingue les choscs que par leurs coles tranches, regardail seulemeiil comme line simple bizarrerio el rien de plus. Rdpelons-le done parcc que la chose nous semble hors de doule : Tout ce qui sort des habitudes ordinaires du commun des hommes; lout ce qui tranche trop fortenient sur la leinlc unifornie de rhunianitt^ de fa^on a choquer la vue ou roreille de quiconque en esl lemoin, sans que eel dtonncment soil parlagci par celui qui le cause, tout cela, disons-nous, louche de bien pres a la folic et n'en est peut-6tre que le germe el commo le point de depart. La simple bizarreric n'est pas ordinairemont du ressorl des tribunaux. Ce qu'un prevenu offrc d'e- Irange ou d'excenlrique pourra peul-6lre egayer Tes- prit du juge ou en derider le front; mais on ne verra dans cette organisation exccplionnelle, rien qui puisse temoigncr en favour de I'accuse et modifier rinflexible rigueur de la toi. Cependant, si cerlaines bizarreries ne sonl, en rda- 1116, qu'une alienation debutante, que I'expression du plus petit degre de la folic, si peu appreciable que soil ce degre, ne faut-il pas en lenir compte ? Le libre arbitre n'est pas delruit encore; c'esl peut- 6tre vrai, niais il est afTa bli. Pared a ricterique sur le fond de I'oeil duquel tons les objels so colorenl en jaune, rhonime bizarre voil tout a I ravers le prisme de ses fantastiques idees. II esl aussi difHcile do dti- monlrer a celui-ei qu'il est Ic jouel d'unc illusion 76 iddale que de prouvpr a Taulre que los objels ifonl pas reellenienl la teinle donl il les voil rev6lus. II faiil done, meme a co preinior degrc'^d'afFaiblisse- menl dc la libeil(i morale, examiner lY'tal menial du delinqiianl et no demander a sa conscience que ce qu'ello peul donner. Toules les maladies ne so transmellenl heureuse- ment pas par vole de g^n^ralion, el parmi celles qui sonl hertklitaires, on en voll un grand nombre s'affiii- blir en passanl du pere aux enfanls. Ainsi esl-il des ali(^nds. Cependant, sMl est vrai qu'ils ne leguent pas toujours le trisle heritage de leur folie a leurs descendants, ceux-ci portent souvent, dans le cerveau, une em- preinle quelque legere qu'elle soil du vice paternel, qui so Iraduit en eux par une humeur capricieuse et fantasque. En cons(iquence, il est essenliollemenl utile de re- monter des tils aux peres, toules les fois que ceux-la pr(5seutent dans leur conduite ou leurs idees quelque chose de louche ou d'anormal. J'ai connu, el toute la ville a connu comme nioi, un homme issu d'une honorable famille de magistrals, inilie a plus d'un genre de connaissances, mais sur- tout nourri el infatue de reveries theosophiques. 11 voyait les espaces a^riens peuplds d'esprits 6chelonnes dans un ordre hierarchique, et, par je ne sais quelle evocation, a I'aide d'une carafe pleine d'eau, il preten- dait se metlre en rapport avec eux et percer, par ce moyen, les plust(3n6breux mysleresde la nature et de I'homme. II avail d'ailleurs longtemps frdquent^ et admird rabb(i Faria. 77 A quelqiies lienos d'Angeis, nn malheureux paysan soup(,^onn6 tr6lrc sorcier ful luc' dans nn gnol-apons. Pen lie temps avanl Tassassinal, noire Iheosoplie, con- SLiU(^ par an honime qui se croyail emorcele, avail fail voir a relni-ci dans la carafe cabalisliqui; I'imago de I'anleur du sorlilege. La morl dn prelendu sorcier suivil de pres, el Ic crime fnl commis avec une lello adresse par plusieurs complices, que lesplus promples, les plus liabiles invesligalions de la juslice ne pureni mellre sur la voie des coupables. Ce falal rapprochemenldulemouvoirlesmagislrals. On inlerrogea M. X"* donl la science occulle avail peut-elre conduil des gens credules jusqu'a I'assas- sinal. II sedefendil avec la conviction d"un apolre el le savoir d'un illumine, paraissanl pret a mourir pour I'appui d(; sa croyance. A\|)res avoir ddsveloppe son syslerac avec eel aplomb et celle confiance que donne une foi profondc, il s'assit calme el assured, peu inquiel des niurmures improbaleurs qui se faisaient entendre aulour de lui,et radieux d'avoir pu defendre la veril6 en face m6me de la justice. Gravemcnl rdprimandi^ par le tribunal qui lui roprd- senta quelle influence terrible de pareilles manoeuvres devaienl necessairement avoir sur I'esprit des gens de la campagne, il parut peu sensible a ces admones- lalions, et, sans doule, s'enveloppanl de son savoir et de sa conscience, il plaignail sinceremenl Taveugle m(}cr«5anc(' des juges el des audileurs. Le public, en parlant de cet illumini^, disail bion : C'esl un fou; mais sans allaclier a ce mot Tidee d'un etre obiiissanl falalemenl a d(!S imi)ressions internes, 78 invinciblement entraine vers des croyances sinon loul a failabsurdes.au moins ne pouvanl soulonir an iiislanl le crilerium do la raison el de I'experience. Le reste de la vie de M. X*** ne ful qu'une snite d'illusions el de bizarrerics jusqu'a ce qu'il niourul dans une espece d'enfance. Pendant raudience donl nous avons parl(^, aucune des persdnnes ne doulail que net homme ne dCil elre responsable de loiis ses acles el quand on le vil sorlir dulribunal sans condamnalion,onaccnsa, sansdoiile, la juslice de parlialile. .le crois, moi, qu'clle ne fat que juste. II ne fallait, en effet , qu'erap^cher ce disciple de Swedenborg dedevenir conciencieusement dangereux en lui otanl les moyens d'appliquer sa Iheosophie aux rechercbes curieuses et imperlineutes d'hommes fai- bles, ignoranls et cr^dules. Le fits de eel adeple des sci 'nces occultes n'h(^rita pas, a la virile, de la tendance cabalislique de son pere, mais, des son enfance, il se fll remarquer par une turbulence extreme^ un flux de paroles inlaris- sable, une excessive mobilite de pensees el d'aclions. Malgr^ une grande p(^neHralion d'espril el des con- naissances acquises assez vari(^es, pas plus que son pere, il ne put s'atlacher a aucun emploi public. Vers Ircnlo ans, a la suite d'une forte saigndo, il perdil soudain ses faoull^s virilos el senlil, disail-il , comme un coup de massue lomber lourdement sur sa tele. Depuis ce moment, son ^lat primitif ne revintplus; il elail ni^annioins tourmenle par de vifs dtisirs, mais sans nul effel, lets a peu pres que Ton ddpeint ceux : 79 Que le fer a prives des sources de la vio. II (jprouvait des halliicinalions siirlout de I'odorat (chose assez rare). L'odeur de son cerveau on putrd- faclion le poursuivail parloiit. Persuade, comnie il me le disait souvcnt, qu'il ne poiivail vivrelongicmps avec une pnipe cerebrate en decomposition pulrid(!, il de- mandait partoul des remedes a la niddecine. II vd'cut ainsi plusieurs annexes et succomba, je crois, a un ra- mollissemenl du cerveau et peul-eire du cervelet. L'exemple de ces deux hommes prouve d'abord que si la folic du pere u'a pas passe, pour ainsi dire, en nature dans I'organisalion du flls, celui-ci n'en a pas moins ^tevici^ dans sesfacult(5s intellecluelles, el que la singularite qu'il monlra des son jeune age, ne fut que le prdlude de la manie qui se d(iclara plus lard et de I'idiotisme qui lermi!;a sa vie. Remarquons ensuile que, longlemps el presque jus- qu'a la fin, ils no furenlregardes que commc des etres bizarres, ridicules, mais non verilableinent fous. Ce- pendant en suivanl la marche progressive de ces bi- zarreries natives, nous les voyons se dessiner bientol en folic ou s'(^leindre dans I'idiolisme on I'enfance. ToUes ne sont pas toujours les cons(5quences ulle- rieures de ces <5lrangeles d'idees ou de senlimenls qui apparaissent dans la conduilede certains individus. Quelquefois la bizarrerie ne semble pas aller en croissant ; elle est stationnairc. C'est a peu pres un cercle uniforme, dans lequel se meul, s'agite si Ton veiil, I'homme que la nature a marquti de ce sceau singulier. Deux annees consecutives, a dilTerenles dpoquos el 80 cela peiiilanl plusieurs inois, j'ai vii a la prison d' An- gers Lin jciuie liomniG de liH ans, niS de parents bon- n^les, ponrvn d'une cerlaine inslrnction, sculpleur de son elal, laborieux el paraissanl se livrer li son Ira- vail avecgout et enlraincrnonl, Cel artiste, car il Vilml bien reellement, tronvait dans son imagination aussi variee que feconde one inepuisable source de sujcts serieux ou plaisants, graves ou coniiqucs qu'il faisait jaiilir de I'argile avec une promptitude et une v^rit6 a defter un Dantan Ini- meme. Get homme n'avait pas I'habitude da vol , ses moeurs n'etaient pas soupgonnees. Sa figure avail quelque chose d'ouvert et de jovial, et bien qu'en prison, il ne semblait pas Irop mal a son aise dans ce S('ijour assez pen attrayant. Quelle cause avail done jel6 au milieu de malfaiteurs un artiste qui paraissait si peu fait pour une pareille compagnie ? On ne le croirait [)as, si I'esprit bumain n'etait pas une dnigine dont il faut toujours cborcher le mot. Eh ! bien, ce sculpleur, cet artiste ne voulait pas se donner la peine de vivre du salaire de ses oeu- vres; il preferail mendier le soir quelques sous et sa- tisfaire ainsi aux premiers besoins de la vie. Emprisonn6 une premiere fois pour infraclion aux lois sur la mendicity, il convenait qu'il avail tori, qu'il «itail ignoble de tendre la main quand on etait jeuno, valide, el surtoul ouvrier intelligent. Ccpendant, a I'expiralion de sa peine, il oublia vile les conseils donnt^s, les resolutions prises, et quelques mois plus lard, pour cause de mendicil(5, il rentrail sous les verroux. 81 En vain, on Tavail recucilli a la sortie de la prison ; en vain on s'dtail ing^nie a lui procurer du travail , a faire vendrc a son profit ses ligurines, si vraies, si drolaliqnes, 11 pariit quelque lenips r^pondre a ces g^nereuses attentions; mais un soir, apresle spectacle, 11 s'adresse a une personne, lui demande raumdne. C'cHait un commissairc de police. Une lutte vive et longue s'engage entre I'agent de la force publique et le niendiant inonomane qui , traduit pour cause de re- bellion et juge en r(5cidive, est envoye a Fontevrault ou peul-elre ach6ve-t-il de subir sa peine. Comment expliquer une pareille bizarrerie?Oncon- nait fort bien la monomanie du vol ; mais qui connait la monomanie de la mendicite pour elle-menie? Sans doule la paresse, I'ignorance d'une profession engagenl un grand nombre dindividus a mendier el cela dans les bas-fonds de la society. Mais Thonune donl 11 s'agit aime le travail, il travaillait assidCimenl a la prison et meme en ville. II n'esl pas insensible a la gloire que lui procurent ses oeuvres. Seulement il ne saurait se dc^cider a en tirer un juste et honorable salaire. 11 faut qu'il demande au public I'obole qui doit le nourrir. Que faudrail-il done a cet artiste qui, au sortir de la maisou centrale, recommencera presque infailljble- meul a soUiciler la generosile publique? Ce qu'il lui faudrait ? Un asile peul-elre oil, sans souci de sa nour- rilure qiiolidienne, il pCil vivre, se logerel Iravailhsr a loisir. Si cette ressource lui fait ddfaut, il est bien a craindre que, de recidive en recidlve, ce vrai talent ftnisse pars'ensevelir el se perdre dans I'ombre d'une prison. 6 82 Evidemmenl eel homnie ne s'est pas dit un beau mat in : 11 faiil que je mendie; c'esl un caprice que je veux me passer. Je peux vivre, il esl vrai , ais(5ment , sans lomber dans I'abjeclion de ces gens vils el igno- bles qui prdlevenl leur exislence sur la compassion publique; oui, je peux me sufflre par mon Iravail et mon talent; mais n'imporle, je lendrai la main, je descendrai au dernier degr6 de I'f^chelle sociale el cela pour me singulariser. Non, il nes'esl jamais dil cela; il n'y a point la d'id(5e prdcouQue. Qu'a-l-il done fait ? Eh ! mon Dicu ! il s'est loutbonnement laisse aller a la pente de sa nature. Quelquefois la paresse el I'indolence amenent chez certains individus de singuliers rdsullals. J'ai vu, pendant plusieursannees, a la prison d'An- gers, un homme parli tambour avec les premiers ba- taillons de Maine et Loire, el qui, pendant lesguerres de la Revolution el del'Empire, avail promen(5sacaisse de Quiberon aux Pyramides el de Lisbonne a Moscou. II n'^tait, disait-il, tomb(^ qu'avec le grand homme. Jamais, sans doule, ce vieux troupier n'avail eu un amour bien vif pour le travail, et la vie des camps n'a- vail point en cela modifi^ sesdisposilions nalurclles. Rendu a la vie civile, il Iravaillait peu el buvait beau- coup. D(^ja avanc6 en age, il ful, je ne sais pour quel su- jel, condamn^ a quelques mois de prison. Cello existence nouvelle lui pint assez. Je le voyais toujours gai, content de son sort et se prelant, avec plaisir, aux corv^es de la maison. Sorli une premiere fois de prison, il se hAla d'y ren- trer apr6s quelques semaines de s^jour en ville. 83 Ce n'dlait point un voleur de profession. Qiiand ii 6lail las de sa liberie^, ce qui arrivail promplemeni, il volailquolqncsobjels de pen de valeur, oslensiblemenl sous les yeux d'un agent do police, el, sur le coup, il se voyail r<5intdgre sous les verroux. Jesuisloge, nourri , blanchi, me disait-il; c'est comme en garni, ma foi, je m'y abonnerais bien. II y <5tait en effel abonn6, car je ne sache pasqu'il soil de- raeur6 de suite plus d'un mois hors de sa prison. Chez certains bommes, aune intelligence largement d(5velopp6e s'unil quelquefois la vanite la plus in- domplable, Tamour-proprc le plus Iranscendant, si je puis employer ce mot. Get orgueilleux instinct nait, croit et s'agrandit ddmcsuremcnt avec eux. Toujours nieconlenls de leur position sociale parce qu'ils la croient au-dessous de leur merile, regardant toujours au-dessus d'eux , ja- mais plus bas, jamais a c6ld, se dessechanl a la vue du succes des aulres, comme si c'elait leur propre bien qu'on eiit d^rob^, lis voient leurs jours s'^couler dans Tamerlume et le d^sespoir, jusqu'a ce que, ayant fouleaux pieds les precieuses ressources dont ils n'ont pas su user, ils meurent dans la misere, maudissanl le sort qui pourtant les avail ricbemenl dol(5s. De pareils hommes sont bien a plaindre; car, apres lout, ils ne se sont pas donne ces sentiments dont I'in- fluence sera si fatale a leur avenir. Jeunes ils n'ont pas su qu'il fallail lesderaciner; vieux, ils n'ont plus eula force, ni peut-etre la volonld de les coniballre. II y a par le monde, un hommesingulier el bizarre. Issu d'un pere connu dans la science, pcu favorisii des dons do la fortune, il out le bonheur d'Olro plac6 84 dans une ^cole dc I'Elal ou, grAce a son intelligence et a ses succ6s , il devinl professeur. Ne artiste, il cullive la musique, ex(^cule des mor- ceaux de sa fa^on, lesquels obliennent I'approbalion des compositeurs. On le recberclie, on le fete dans les salons. Les Elements dn calcul suffisaient pour le cours qu'il professait, il so lance dans les malhematiques transcendanles. II ose aborder les problemes de la m6- canique celeste, refait les calculsdc Laplace el ce tra- vail lui vaul un mot d'encouragement de Lacroix. Mais la aussi le mal longlemps assez peu dissimule se ddvoile; le cerveau s'exalte. Get homme elouffe dans la sphere obscure oil le sort I'a jet6. Nonveau Th(5mis- tocle, la gloire des Lagrange el des Biol I'empeche de dormir. 11 reve d'lnslitul ; c'est un fauteuil qu'il lui faul la. D6s lors il n'a plus qu'un sentiment outr(^ de lui-meme; qu'une idee, savoir qu'il est une intelli- gence meconnue, jetde hors de sa sphere, a laquelle on a coupe les ailes el ddsormais condamn^e a ram- per dans la foule des simples ujortels. Voila le caprice, la bizarrerie, la manie plutot de cetle ame malado. Quelles en seront les consequences ? Le moral fortement froisse par les chocs que, chaque jour, regoit cet amour-propre si chalouilleux, si ir- ritable, r^agit d'abord sur les organes digestifs dont la secr(5lion exciteeeldevic^e donne a la figure amaigrie de cet homme une teinle safrande et blafarde qui de- sormais ne s'effacera pas. II parlera de lui, loujours de lui, (^ternellement de lui. Les ann^es, les conseils de ses parents el de ses amis n'y pourronl rien. 11 rejettera les plus belles 85 propositions d'avanccmenl, dos rep(''lilions richemenl i(^lribut^es. Uvivraen misanthrope, nogligerasa tenue au point d'cxciter lerire dos elrangers et la compassion de ceux qui le connaissent. II envoie sa demission au Ministre el quoiqii'il n'ait pas I'age pour la relraile, on kii allouo b(5nuvoloment une modesle pension, seul subside de ses vieux jours. Aujourd'hui il bal les pav^s d'une grande villc, vil on ue sail comment (d'une mani^re honorable toute- fois el loujours en honnete homme), fuit ses amis quand le hasard les offre a sa vue, accuse, sansdoute, comme toujours le monde entier qui ne sail pas I'ap- prdcier. Deplorable condition d'une belle intelligence d(5voyee de son vrai chemin. II y aura tantol un demi-siecle que ce type incarnd de ramour-propre vil en se rongoant les enlrailles. Pour braver ce qiTuiie pareille existence a de rude et de precaire, il sefait un manteau de sa vanity, jus- qu'a ce que mine lui-m6me dans sa derniere fibre, ce v6tenienl de toule sa vie devienne le linceul qui I'en- sevelira dans un repos qu'il connailra alors pour la premiere fois. Toutes les personnes qui connaissent ce moderne Timon disent de lui ; C'est un homme bizarre, excen- trique, fantasque, mais aucun ne va jusqu'a dire c'est un fou. Pourquoi ? parce que rinlelligence de ce pro- fesseur n'est nullement les<5e, parce qu'il raisonneavec une s^verite de logique a surprendre ses amis, parce que n'ayanl regu qu'une instrucliou primaire, il est parvenu a rendre ses idees dans un style pur, elt^ganl ct concis; en un mot, parce que en dehors de son fou- gueux amour-propre, il surpasse par I'esprit, le rai- 86 sonnemenl et lesconnaissances,lenive£i^aducommun des homines. El pourtant il est bien fou ! mais sa folie est une folie de senlimcnl. Le cerveau, en effet, n'est pas moins la cause occasionnelle de nos affeclions morales que de nos faculties intellecluelles. Ces dernieres sonl-elles It^s^es , I'homme ddraisonne, c'est-a-dire ne lie plus ses iddes avec renchainemenl logiquc qui conslilue la raison. De meme un vice congenial ou accidenlel poul affaiblir ou exalter un ou plusieurs de nos senlimrnls. Supposons que ce soil I'orgueil. Celle passion, noble en elle-nieme, vienl-elle a s'affaiblir dans Thomme, il lombe alors dans la bassesscel la servilil(i. S'exalle-t-elle an conlraire, nous la voyons alors d6- g^n^rer en sol amour-propre, vanit(5 puerile ou jac- tance ridicule. Concluons done, qu'assnjelli par ordre de Dieu au jou des organcs, I'homme peul quelquefois etre aussi bienmailris^el subjugu(5 dans ses senlimenls que dans son intelligence. Celui qui est ne pusillamine pcul, quoique raremcnt, vaincre sa limidile el donner une preuve de bravoure ; mais la pluparl du lemps I'homme craintif conserve cetle disposition dans tons les actes de sa vie. Si, dans certains cas, le respect humain ou quelquc autre mobile le force de paraitre hardi et intrepide, il y a la un violcMil combat enlrc la nature qui vous a fail timide el Topinion publique qui r^- prouve la couardise. Aussi il arrive alors ce qui arrive toujours dans une lutte inegale, la nature reprend le dessus ct Thersile pour avoir une fois agi en Achille, n'en est pas moins toujours un Thersile. Get honmie, je le r^pele, est bien malheureux ! S'il 87 est vrai qu'il etilpus'opargiieninparoilsiippliceelqiie lie gaielo de coeur il s'y Ml condanuie volonlairernonl, il fautavouer quo jamais lyraii n'clait capable de Uii imposer ime torture 6ga\e a cello qu'il so plait a nour- rir dans son propre cceur. Ce serait peut-etro le lieu de parler de Teducalion comme moyen de comballre el de vaincre autant qu'il est possible la premiere apparition de ces bizarreries d'oii va ddcouler pour le jeune homme touto une s^rie de deceptions, de chagrins ou de malhcurs. Mais un sujot si vaste ne pent elre Irail^ en passant. Remar- quons seulemenl, qu'en g(^n^ral, c'est presque tou- jours au detriment del'dducalion proprement dite, que I'inslruclion de I'enfance s'acquiert el se developpe. Cependant je suis convaincu que tons les etablisse- monts qui placent I'education en premiere ligne, for- mont seuls des hommes complels. Car le cceur bicn dirigiS sera toujours un puissant auxiliaire pour I'in- telligence et pour I'espril. Le ch6no majeslueux qui couvre de son ombre un espace immense, etait, il y a cent ans, en germe dans le gland, qui fut alors confii^ a la terre. Ainsi I'homme est dansl'enfanl. Lorsque Caslaing, d'borrible m(jmoire, eut hypocri- tement empoisonne ses deux amis, nous, ses anciens condisciples, nous nous rappelions qii'un de ses ca- maradeslui avail dit au [-ycee d'Angers : « Caslaing, tu esun miserable, tu le feras pendre. » Prt'diclion falale, mais fondee sur un germe de sceleralesse qui se lais- sait enlrevoir dans I'adolescent, et dont le doveloppe- menl uU6rieur devail conduirc rhommc milr k I'infa- mie de I'echafaud. 88 Co ii'esl point eel inslinot du crime s'annongantdes les premien^s aiin^os par des acles cruels ou immo- raux, que je veux examinerici, mais bien une espece de caractere n'offrant rien d'offensif, rien de mechant, line cerlaine inclination a Tisolement et a la solilude , un (51oignement sans motif appreciable, pour les jeiix des enfants de son age, une vie, en quelque sorle, tout inldrieure, et se manifestant a peine au dehors. D'ordinaire, les enfants de eetle humeur sonl la- quines par leurs ^gaux, harceles par des plaisanleries qui les choquent vivemeni, bien qu'ils gardent con- centre en eux memes le dc^pil qu'ils ressentent. Sont- ils pouss(^s a bout? pareils au volcan qui lance une lave longlemps bouillonnaule dans ses flancs , ils ^clalent el Ton est stupiifail de I'energie qu'ils dcH'e- loppcnt dans cetle soudaine el premiere explosion. II en rdsulle quelquefois un mouslrueux allenlal, qu'il ne faul pourtanl pas confondre avec de pareils acles sanguinaires commis dans des circonslances tout a fait differenles. Le crime, si crime il y a, a eu la rapidilc; de I'^clair ; I'acle a suivi I'idee, commo la d^lonation de I'arme a feu suit reiincelle qui lombe sur la poudre. Mais aussi, avec la meme promptilude, I'homme que la passion vient d'exallerjusqu'au crime, se rt^veille comme en sursaut, relombe, pour ainsi dire, sur lui-meme , livresse momentan^e s'est dissip(5e. 11 voit toute I'hor- reur de son acle fatal , ne cherche jjas de subter- fuges pour la dissimuler ou I'amoindrir ; il sent , on le voil, qu'il n'a c(^de qu'u un cnlrainemenl invo- lontaire. JeanGingue,cultivateur, est age de 33ans.Les trails 89 de sa figure sont srossiers, presqtie sliipides ; son abord exprime rombarras, rh(''silalion; sos yenx baissds, sa parole vive, enibrouillee, saccadee, ddnoteiil dans le caracl6re qnelque chose de crainlif et de contrainl. Tel nous le trouvames a la prison d'Angers, le doc- leur Grille et moi, quand en novembre 1839, nous ftimes charg(^ d'examiner V6\a[ menial de eel individu. Get hoinnic, d'une intelligence bornee, morose el lacilurne, naturellement dc^fianl, avail peu de relalions avec ses voisins ; personne d'ailleurs n'accusait sa pro- bil6 ou sa ddlicatesse. On savait ses bizarreries; mais comme il elait inoffensif, on ne lui en voulait pas. Ainsi que beaueoup de gens de la campagne, il croyail aux sorciers, aux funesles secrets que, selon lui, renfermaient certains mauvais livres. II avail alleinl sa 33' anni^'e, sans que rien fit soupgonner qu'il fiil ou ptil devenir fou. Appeld conmie l^moin dans une contestation entre deux de ses parents, il se prononga pour ce qu'il crul la vt5ril(^, et atlira sur lui et sa vieille mere la colore et les menaces du cousin-germain conlre Icquel il avail tdmoignt^. Dela un acharnement implacable dece dernier contre Gingue et contre sa mere. Getle pauvre femme pour- suivie, harcelde sans cesse, devint folle, se crul el se dil ensorcelde par son neveu. L'idee de voir sa mere sous la falale influence d'un sortilege, la persuasion ou il (itait lui meme de la rda- lild du mal^fice, les nulls qu'il lui fallut passer pr6s de cello maUieureuse, qu'une craiute chimerique agilait conslammenl, loutes ces circonstances ebranlercnl la faiblc cervclle de Gingue. 90 Pendant trois nulls conseculives, il veille an chevel de sa mere qui, dans son dclire, lesnpplie loujoms de la dcHivror de Tennemi qui la poursuit el la menace sans cesse. Un malin, avant le lever du soleil, 11 va chez celnl en favenr duquel 11 avail d6pos6 devanl la justice, le conjure de se rendre pres des freres Tharreau (ce- lebres charlatans du i)ays), pour les consuller. Celul- ci sy refuse. Glugue rentre pies de sa mere qui, lout enllere a ses folles Idees, Texcile sans relache a la dd- llvrer de son enneml. Poussd par I'amour filial, ou plulot halluclnd par les crls de sa mere, 11 sort avec son fusil. Ses yeux ha- zards et farouches epouvantent ceux qui le volent. Deux hommes seprc^clpilenlpourledesarmer. Gingue croit qu'on veul TallaquiM', lulte avec cnergle el de- charge son arme sur son cousin qui tombe frappd a niort. L'assassin full d'abord et jette son fusil. Mais blen- lot 11 se rend lul-meme, avoue tout, rcconnail Thor- reur de son action el repele : Je ne sals ce que j'ai fail, je n'6tais pas mailre de moi-meme. Uue malheureuse circonslance venait encore, dans ce drame lugubre,coinpliquerraffaire et embarrasser davantage les hommes de I'art el les magistrals. Gingue se trouvail I'ht^rilier de sa victime el la voix si souvcntprdvenue, si souvent Infidele du public, criait parlout a nosorelUes, comme le poete • Ah ! doit-on h^riter de ceux qu'on assasine? Anldrieurement a rhomlcide, Gingue n'dtait pas fou; quand nous rinterrogeames, 11 ne lY'tait pas davan- 91 lage. Mais son esprit faiblo, bizarre el born6, son ca- raclere morose domind par des idees snperslitieuses, I'avaient singulieremenl prcdisposd a un derangement intellectuel. Excit(5e par le spectacle incessant d'une mere en pleurs et en ddlire, cette predisposition atteintbientot le degre derhallucinalion. Soiisle coiipd'impressions si vives, Gingue vit des cnnemis partout, sorlit avec son arme, pour en ddlivrer sa ni6re et, dans la liitte oil il frappa morlellemenl son cousin, il est excessi- vement probable qu'il ne le reconnut pas. Au reste, tellesfurent nos conclusions, el la Chambre d'accusalion les accepta. Gingue ne fut pas mis en ju- gement. Nous avions demand^ sa sdqucslralion pen- dant quelque temps dans une maison de sanld. II y resta pen. Bientot vingt ans se sont ecoules dcpuis ce tragique ev6nenient et cet homme vit paisiblcment dans sa commune sans qu'aucune plainte se soil elevde, sans qu'on ait eu de nouveaux malheurs a de- plorer. N'est-ce pas la cette explosion soudaine qui (iclato comme un coup de tonnerre, sans que rien dans les ant(5c(5denls de I'individu ait pula faire soupQonner el pressentir m6me de ceux qui vivent avec lui ? Mais pour Tceil du mddecin pliysiologiste, Gingue porlait en lui-meme, un clement on quelque sorte fcr- menlatif. Sous cette ccMidre Irouipeuse , couvait un feu que le moindre souffle pouvait faire (^clater et qui, en effel, Aetata sous la pression d'iddes superslilieuses unies a rexaltation de la piete filiale. Quand un tt^moin indiscret s'inlcrpose dans quel- que scene conjugate un pen violciite, il nest pas rare de voir des femmes encore toutes boulevers6es dos coups qu'elles viennenl de recevoir, dire l\ rimporlun prolccleur : «Sorlez d'ici, que vous imporlesije veux moi, quo mon mari me balle? » Quelqne singuliere quo soil celte disposition d'es- pril, ce n'esl ni une bizarrerio, ni unemanie, ce n'esl que Texplosion naive de ramour-propre blesse et de ce scnliment nalurel qui veul, suivanl ['expression con- sacr(3e, que Ton lave son linge sale en famille. Mais on a roticonlre dos bornmes qui, a prix d'ar- genl, achelaienl d'un individu ignoble et ciipide, le droil, si droil il y a, de le frapper el le conlusionner a merci. L'honime, sans doute, n'est pas libre de vcndre la liberie de son corps, de se faire la chose d'un autre. F^a loi s'y oppose fonnellemenl. Mais peut-il etre pormis a quclqu'un d'acheter I'alroce privik^ge de batlre un malheuroux assez stupidemenl ddgrad^pour conclure une pareilie convenlion? Si le code n'a pas pr(5vu ce cas, toutes les lois mo- rales r^prouvent ces violences a froid, celte inhuma- nile qui Irouve un plaisir feroce a torturer son som- blablc. Celte cruellc bizarrerie qui si^rait assez bien a un tigre, jel'ai connue dans un Amciricain, jeune homme riche el lachequi, dans un college, offrait a des dco- liers pauvres une pi6ce d'argent pour acqu(5rir le droil de les baltre impunemenl. On ni'a cite a la prison d'Angersplusieursindividus alleinls de celle fanlaisie sauvage. Si, dans celte gymnaslique barbare, il arrivait que le patient regiM une blessure grave qui le mutilEit ou 93 compromit sa vie, serait-il admis a r^clamer devant les Iribunaiix juslice ct indomnile? L"aiileur des coups poarrail-il alU'guor, pour sa dt5- fonse, le droil achel(5 a beaux deniers complauls el qu'ou lui a bien librenienl vendu? Le code a laniaiu, le juge pourrail hesilcr peul-etro, mais la conscience publique couvrirail de honle ces passe-lemps cruels que la brute elle-meme se refuse- rail a prendre avec ccux de son esp6ce. Qnand un honime apparlonanl a une famille hono- rable, ayanl d'ailleurs re^u I'dducalion quer(5clamesa naissance, porle habiluellenienl le cynisme jusqu'a braver lontes les convenances sociales, no rougit pas do provoquer publiquemenl a des acles licencieux, se livre sans uul souci aux sarcasmes el a la risde pu- blique, ne craignez pas de raffirmer, oui, eel elre bi- zarre el degrade ne jouil pas de ses facull(is inlellec- tuelles el morales. Vous auriez pu, il y a a peine quelques ann^es, ren- conlrer dans la rue el suivi de son domeslique, un homme rapporlanl lui-meme de chez le Iraileur les quelques bribes d'alimenls qui devaient composer son repas. Les diverses pieces de raccoutremont de ce singu- lier personnage dtaienl sales, usees, dechirees menie et ne se raccordaienl enire elles qu'a I'aide de vieux cordons on de boulons depareilles : verilable pendant decet ami du grand homme, de ce Chodruc Ducos que Ton voyail, il y a quelque Irente ans, se pnMasser en haillons sous la galerie du Palais-Royal. La vie de eel homme devail elre aussi 61 range que son ddishabille. Marie a une jeune femme donl il III le 94 d^sespoir, il habila d'abord une pelile ville de province, oil il elail sigiiald pour ses excenlriciUis souvenl cy- niqiies. En plein jour, il provoquait iinpiKleniment les fommos ol ronlrait cliez lui conspue el lionni par tons les enfanls du quarlier qui le poursuivaient de leurs hudes el do leurs sarcasmes. Avec I'age grandirenl ces habitudes 6honloes. On I'accusa d'un vice enorme; je le vis a la prison sous le poids dc ces accusations. 11 avail cousu dans la cein- lure d'un panlalon impossible, pour 1,000 a 1,500 fr. de pieces d'or (c'^lait, dit-on, son habilude). Je ne sais quel ful le resullat de celle arrestalion el je n'eus I'occasion de revoir ce pr(5venu que longlemps apr^s. .renlendais parler de sa maison comme d'un repaire inipur oil le desordre moral le dispulait a la malpro- prel6. Ces actes immoraux ont-ils ^td inventus ou exag(5res par la malignile publique, je n'en sais rien, mais je peux parler, pour I'avoir vu, de I'interieur du domi- cile. Qu'on se figure une habilalion vieillie, noire, dela- brc^e, avec un mobilier analogue, ferm^e depuis vingl ans el qu'on ouvrirail pour la premiere fois. Telle el pire encore elail la chambre oil je fus inlro- duil. Quoique appele, je n'y fus pas admis le premier jour. Soil caprice du mailre, soil loul aulre niolif, je dus me relircr. Guidd par la curiosil6, je passai sur ce sans-gfine el je revins, appel(5 encore quelques jours apres. Je traversal une all6e a demi pavde el par un esca- lier humide, lorluoux el peudclaird, j'arrivai dans une 95 polite chambre flont los crois(5es avaient depuis long- letnps perdu rhabilude do s'oiivrir. Dans uii coin, sur uiio coiiclieUo onlr'ouvorle, el que Ton ne relournail jamais, j'aper^us des drajjS donl la couleur n'elait pas Equivoque. C't'lail, a la letlre, un pointille graisseux el noir qui l^moignail haulemenl de la mullilude d'in- sectes qui y pullulaienl. Sur une mauvaise pelile table gisaicnl confusdmeul uue foule d'objels poudreux, lous disparates el fort etonnes de se Irouver r(junis. Parmi tout cela, el sous une coucbe epaisse de poussiere, des pieces d'or, des monlres du m6me mdtal, el quelques autres bijoux sans grande valeur peut-etre. Les parois de ce bouge , nues , noircs el fendill(5es Qa el la, ne d(5paraient pas rameublement; le sol donl Ic carrelage nY'tait plus que les mille niorceaux de carreaux brisc^s el soulevds , etait jonche de vieilles chaussureset de haillonsdont il ^tait difficile de dis- Unguer la forme et Tusage primitif ; quelques chaises sales compkHaient le mobilier Au milieu de cotte indescriplible salet6, un homme plus sale encore que tout ce qui I'entourait, me re(;ul gracieusement, m'offrit un sit^ge que je me gardai d'acceptcr. D'un coup d'oeil rapide, je cherchai oil pla- cer mon chapeau, mais je ne Irouvai rien. Cependanl le maitre de c^ans semblail a son also comme dans un salon, parlail avec esprit el distinc- tion, tandis que nies yeux stupefails se fixaient sur sa chemise de la plus repoussante malproprele et qu'il ne quittait que quand elle lombail en loques. Les 6paules, la partie poslerieure du cou ainsi que le dos de ce malheurcux dtaienl excori6s elrongt^s: parloul, a Tentour, un peuple de vermine se promenail en se 96 repaissant, avec I'aisance el la S(5curii^ d'h6tes d^j^ anciens el loul-a-fail familiers. Dans une aulre visile, il me demanda si je pouvais liii assurer encore deux ans d'exislence. Oui, lui dis-je, pourvu que vous observiez mienx les pr(5ceptes de I'hygiene el que, de voire vivanl, vous ne vous condamniez pas aux beles. — C'esl bien, c'esl bien, reprit-il, ne parlons plus de eel a. Hull ou dix jours apr^s, j'appris que son cadavre avail ele retire d'un puils. Elail-ce suicide? elail-ce accident? Je Tignore; mais je ne serais pas 6Ioign6 de croire qu'un bomme si excenlrique, si bizarre, je devraisdire si monomane.ail fini par loniber dans une vraie folie qui I'aura conduil a la deslruclion de lui- meme. Parlerai-je de celte singuli^re bizarrerie, de cells manie du vol, disposition innde el invincible chez cer- laines personnes probes d'ailleurs el quelquefois Ires inlelligenles? SeniblablesJicerlainsanimaux, qu'un secrel instinct porte a derober el a soustraire a la vue les objets qu'ils renconlrenl, el cela sans bul d'ulilil6 apparenle, quel- ques bommes, par un inexplicable entrainenienl a s'emparer du bien d'autrui, volenl sans qu'auciin mo- tif de besoin, de vanile, d'inleret quelconque puisse expliquer ces incoucevables larcins. Les exemples de cc bizarre instinct sonl sans nonibre; je n'en cilerai que deux donl j'ai ele Idmoin. Une dame, d'age moyen, spiriluelle, dans un (Mai de fortune au-dessus de I'aisance, frequentait une maison oiije la renconlrais souvenl. 97 Prevenu de son amour passionne pour la propriule d'aulrui, je voulus un jonr la suivre dc pr6s, conlro- Iw lous ses luouveinonls, epier lous ses geslos ol mellre au moins une fois on defaut, son goul el son adresse pour le vol. Mon inlenlion inquisiloriale n'Miappa point a la sa- gacity de cetlo dame. Ello etait ^videmmenl mal a raise, depensa plus d'esprit que jamais, prolongea sa visile, enfin se leva pour prendre conge de ses h6tes. J'dtais adosse a la chemin^e ; elle s'approche du feu, se chauffe les mains, prend ses ganls el sorl. Je dis a la mailresse de maison : J'ai mis cette fois M«"^ X... a la torture; elle est parlie les mains vides. — C'est bien ^tonnant, me rt^pondit-on. Le lendemain la domestique de M-"" X. rapporla un briquet et un morceau d'amadou soustrails la veille sous mes yeux et sans que j'en eusse le moiiidre soupgon. En s'approchant du feu, sous pr^texte de se chauf- fer les mains, elle avail deposd son mouchoir de po- che sur la cheminte et I'avait repris Ires adroilement avec le briquet et I'amadou qu'il recouvrait. J'ai sous les yeux une femme de quaranle ans, veuve d'un ouvrier des mines, m6re de trois enfants, el longlcmps r^putde d'une probity inl^gre. Du vivanl de son mari, bien que dans une misere profonde eL malgre le dentiment de ses enfants, elle vecut long- temps des ressources de la mendicitc^, sans que jamais cette detresse de chaque jour ne rexcilAl au vol. Devenue veuve, elle obtient, par sa conduilo, la confiance de quclques maisons riches ; on la charge 7 98 du soin de blanchir le lingo et a chaque lessive elle d<5robe un objel d'une valour plus ou moius consido- rable. Ces larcins se mulliplient, elle les enlasse dans une armoire ou ils reslent sans usage. A peine en de- lourne-l-elle une chemise pour en velir un de sos enfanls. Ceux-ci d'ailleurs, comnie elle Tavoue elle-meme, sont nourris, veins et inslruils, grace a la bienveil- lance publiquc, mieux qu'ils ne I'onl jamais el6, el cependanl elle vole do nombreux objels, sans inlen- lion de s'en servir ou de les vendre, sans motif d'in- t(^ret apparent ; cerles il y a la quelque chose d'inex- plicable. Cost a Irente-huit ans que celle fomme est saisie de celle espece de monomanie du vol, a I'epo- que jusle ou la pauvrele, celle mauvaise conseillere, se fait le moins senlir chez elle. Je serais porl6 a croire que le tribunal a vu dans ce cas des circonstances alldnuantes, car. dans cclte grave affaire, oil les vols s'elevaienl a 600 fr. compli- quds d'abus de confiance et presque de domesticity, la peine n'a dt6 que de six mois de prison. Au reste, cotte femme qui d(5plore vivement aujour- d'hui sa Irisle position, a offert de r(5elles hallucina- tions et quelque aberration passagere dans ses faculties inlellecluelles depuis sa condamnalion. La bizarrerie qui, dans ce cas, accompagne le lar- cin, peut, dans des circonstances differentes, s'atta- cher a d'aulres sentiments soil moraux, soil affec- tueux, etcomme loujours elle implique un afTaiblis- sement de la liberie morale el merile , a ce litre, Tat- tcntion du physiologisle el du legislateur. La perversite rdflechie el doliberee n'exisle doja que '.19 Irop parmi les honimes, sans qiTil soil besoiii dallcr la cbcrcher la oil elle ne se renconire pas. Une s^rie d'acles ridicules, conpables, monslrneiix memo donl le point de depart date des premieres an- nees de Tindividu, sans aiiciin mauvais exeinple pr6- alable, en depit d'nne education morale precoce el bien entendue, devra toujours faire soupc^onner une lesion native dans Torgane occasionnel de la pens^e et de la volont6. Quand un due de Charolais manifeste d6s son en- fance des gouts sanguinaires; quand plus lard il prend pour point de mire de son arnie afeu des mallieureux ouvriers travaillant sur les toils ; ah ! pour I'honneur de rhumanit^, croyons qu'il y a la un ddsordre de nais- sance ; aimons a penser que, par une erreur de la nature, rinstinct du tigre a ete place dans un crane huniain,et qu'un vice primilif d'organisation a plus de part dans ces monstruosites qu'une deliberation froide et atrocement barbare. Je connais et j'ai cite ailleurs un homm(j qui, dans sa jeunesse, plumait de pelits oiseaux, les clouait vi- vanls a une porle et se repaissait, avec des t'clats de rire, des tortures el des cris de ces malheureux ani- niaux. Aujourd'hui moralement morl, eel homme traine une vieillesse prematurde, en altendant qu'il suc- combe, ce qui est inevitable, dans I'idiolisme le plus complet. Gardons-nous done bien de ne voir dans ces bizar- rcries, dans ces excentricilds ridicules ou eriiclles qu'unjeiide limagination, qu'une fanlaisiecapricieuse el monientanee; c'esl souvent, au contraire, le resul- 100 tat d'line empreinte primilivc el profonde, tracee d6s la naissance dans Torganisme cerebral, el donl I'Ame sera involontairemenl Tesclave lant qu'elle sera li6e a un corps ainsi constilu(5. Les corollaires qui decoulenl de loutes ces premis- ses sonl nombreux et divers. II serail Irop long de les (5numerer ici. Disons seulement pour finir : que le moralisle doit en tenir sdrieusement comple, s'il veul appr^cier avecjuslesse et certitude la valeur morale d'un individu. Bien convaincu de ces id^es, le juge n'oubliera ja- mais que I'homme ne doit elre responsable que dans les limiles de sa liberie morale; enfin le It^gislateur apprendra que faire des lois sans s'appuyer sur la physiologic, c'esl s'exposer a promulguer un code pour des 6lres iniaginaires, el qui ne touchcnt qu in- diroclemenl a la nature humaine telle que Dieu, dans sa sagesse, a jug(^ qu'elle diit elre , telle en effet qu'il I'a formee. Ddmont. fiTUDE SUR LA POESIE FRANCAISE AU XIV« SIECLE. Eustache Deschamps, Olivier Basselin, Charles d'Orleans. Ni k'S lamentations do Christine de Pisan , ni les plaintos appretdes d' Alain Chartier n'avaienl opuis(i ce douloureux sujet, les maux de la France! Les dan- gers restaienl aussi grands pourlo pays, les Anglais faisaienl chaquejour des progr^s nouveaux el leur roi devail bientoi s'appeler orgueilleusemenl le roi de France; la misere elait a son comble, les peuples affa- m^s ne Irouvalenl plus rien ni dans les champs ni dans les villes , parlout les angoisses de la d(5faillance el comme le dernier temps d'une nation aux abois. Tons les Frangais que n'avaienl pas corrompus el I'es- prit de parti el rambition ; tons ceux qui ne lrouvai(;nl 402 pas dans les scenes dcs armi'ics mali6re a des recils pilloresques romnio le chroniqncur Froissarl; lous ceux qui reslaionl encore fideles au noni de Frangals el aux souvenirs de leur nalionallli?, n'eprouvaienlque lourmenls et cuisanles douleurs. Au nombre de ces lionimes foncieremenl amis du roiel de la France, i! faul placer Eustaclie Deschamps. Homme de guerre et magistral , il avail pu voir de pres toules les tor- tures du peuple ; il etail a Crt5cy, il 6lail a Poitiers , il delesla I'Anglelerre. Non seulement il souhaite que la patrie soil purgee de la presence des (Strangers; inais porlant plus loin ses d^sirs, il demande au ciel que s'accomplisse un jour I'anlique prophtilie qui an- nonce ladeslruclion de TAngleterre. I^ors passeront Gaulois le bras marin Le povre Anglais iletruiront si par guerre , Qu'a done diront tons passant ce chemin I) Au temps jadis etait cy Angleterre. » Avec quelle douleur n'aurail-il pas vu son espoir ajourn^, s'il avail assisli^ a la balaille d'Aziocourl! Dt^ja il semblail avoir le pressenlimenl de ces nou- veaux malheurs , quand la morl enleva aux Frangais Berlrand Duguesclin, le plus terrible adversaire des Anglais; ce cceur de lion, celle fleur de la France, celle flour dechevalerie, commeil rappelle. Euslache n'a pas la science d'Alaia Charlier , il n'a pas la ten- dressc de Christine de Pisan. C'esl un soldal : tout chez lui rappelle le rude metier des armes , el Ton sent en parcourant ses oeuvres, ce que I'expression a gagn6 en force , en energie, a ce mdtier qu'a fail si longlemps le poele. Son vers plus male, sa pa- 403 role plus vigoureuse, sou hannonie plus rauque, lout rappelle le bruit des camps , I'oxallaliou chevale- fesqueel la fiTuiet^ de I'ame. Ses vers daus les bous cndroits marchenl comnie ceux de Corneillo, c'est la nieme allure nerveuse plulot que souple; c'esl la meme contexture de la phrase rcufermaut dans les bornes de la mesure deux id(5es qui se fortiflent et se d^veloppenl Tune I'aulre. Euslache Deschamps eleve deja la ballade aux accents plus libres et plus brillants de I'ode. Les mignardises des Irouveres, les b(^'gaiemenls de leurs chansons faciles, foul place chez lui a une diction plus fermo , a une pensee plus s(^rieuse. Voici le premier couplet d'unc ballade consacr(5e a pleurer la inort de Duguesclin : Estoc d'oneur et arbre de vaillance , Cuer de lyon , esprit de hardement , La flour des preux et la gloire do France , Victorieux et hardi combattant, Sage en vos faicts et bien entreprenant, Souverain homme de guerre , Vainqueur de gens et conqu(5rant do lerre , Le plus vaillant qui oncques I'ut en vie, Chacun pour vous doit noir vestir et querre Plourez , plourez , flour de chevalerie ! Que Ton serappelle encore la langue mal assureedc Colin Muset, de Guillaumo de Lords el m§me celle de Jean de Meung, et Ton pourra sentir tout le progres qu'a fail noire idiomo vers la fin du xiV^ siecle. 11 n'y a rien a pen pres dans ce couplet que noire langue plus moilerne pCit rejeter; est-ce que la construction n'esl pas d(^ja celle que le xvi'' el le xvii' siecle donneronl a nos phrases? el puis, ne senl-on pas daus cos vers 10-4 le souffle d'une po<5sie do plus longue haleiiie, la chaleur d'un senlimenl veritable , le palhdlique d'uu coeur vraimenl sensible a la perto qu'il deplore. « Plourez , plourez , flour de chevalerie ! » Comme ce refrain augmenle a la fin de chaque couplet la douleur du poete et celle du lecteur. J'ai rapprocht5 Corneille d'Euslachc Deschamps, je tiens a juslifler mon propos.Voussavez en quels beaux vers Corneille fait un tableau de la puissance el de la grandeur de Dieu dans Polyeucte : Le Dieu de Polyeucte et celui tie N^arque De la terre et du ciel est I'absolu monarque , Seul etre independant, seul maitre du destin , Seul principe eternel et souveraine fin. C'est ce Dieu des Chretiens qu'il taut qu'on remercie Des victoires qu'il donne a I'empereur Decie , Lui seul tient en sa main le succes des combats , II le veut eleven il le pent mettre a has. Ecoutez ceux d'Enslache Deschamps , il veut ratla- cher loule autorit^ a la supreme puissance « qui regne dans les cieux et de qui rclevent les empires : » 11 n'est kun roi qui ait titre certain , El tous pouvoirs precedent de ce roy: C'est un seul Dieu qui est seul souverain : Qui tout crea et qui tout a en soy. De lui vient tout : les autres par ma foy , Pent deposer des regnes de la terre , S'ils sont pervers et ne gardent sa loy. Sans doule un pareil langage palit a cotd de celui de Corneille, il n'y a la ni la conlinuile de I'harmo- nie, ni la beaule de I'expression, ni la lumiere qui 105 I'cnvironne; mais que Ton songe a la difference des lenips, que Ton songe a rimpcrfoction de I'idiome que manie Eustache Deschamps, el Ton verra bien que pour donner a sa pensde un lei caraclere d'(51(5va- lion el de gravild, il fallait etre, par la force des senli- inents, bien au-dessus de son (5poque. Noire soldal remplil aussi les fonclions de bailli. Ne vous en dlonnez pas. Au xiv, au xv' siecle m6me , les fonclions de juge ne somblaienl pas incompaliblos avec le melier d'homme d'armcs. Tel magistral qui, en hiver, jugeail les difft^rends des ciloyens, dlail conslilud le gardion de leiirs droits respeclifs, aliait en ete, dans la campagne ennemie, buliner, ravager, incendier. En hiver, il lenail suspendu le glaive de la justice sur la tele de Taccuse; en eld, il prenail sa plus longue dp(5e, cl s'cn aliait s'escrimer a tori el a travers sur les champs de balaille. Tous ces juges a rhumeur balailleuse, n'elaienl pas loujours scrupu- leux observateurs des formes legates et judiciaires; ils rapporlaienl de la guerre un grand mdpris pour les lenteurs salulaires de la justice; leur procedure etail souvent brulale elsommaire, ils s'enlendaienl mieux a depecher un ennemi dans la m61de qu'a debrouiller avec patience les ambages du droit. Parfois aussi , ils vendaienl leurs jugements ; la cause la plus riche triomphail ; la plus pauvre, malgre son bon droit, avail le dessous ; el la justice dans ces lemps- la, ressemblait , nous dit Eustache Deschamps, a cetle loile d'araignde dont parle le philosophe, qui arrele les moucherons et que traverse les grosses mouches. Tellis nesont pas, vouspouvez bien le de- viner , les moeurs el les habitudes de noire poete. TanI d'iniquites soulevenl son indignation. Sa conscience 106 honnelo lui fait blamer la s(W(5rit6 cruelle donl on pu- n'dtes pclitcs (jens qui emblent par force de ragCj un pain, un pot ou an fromage , ou vivres, pour la [aim qu'ils onl , tandis qii'on laisse echapper les gros cou- pables, si bien que^ws^/ce n'e&l qu'une ombre. Les oppressions donl le faible est la viclime, les oxaclions des princes, des homnies d'armes donl le petil ponple gemit, excilent en hii la compassion el sou- levenl la colore. A la vigueur de I'expression se joint alors la malice dela satire. Juges el preials, niililaircs el courlisans regoivenlde lui desalleinles. Grace a celle disposition de son esprit, Eustache Deschamps, si iongleinps avanl LaFontaine avail (roiive la forme ra- pide el vive de Tapologue; voici comment, en etTet, il pcinl les souffrances du peuple et Timpitoyable avidile des gens de la cour : En une grant fourest et Ide N'a gaires queje cherainoye Oiij'ai mainte beste trouvee; Mais en un grant pare regardoye , Ours , lyons et liepars veoye , Loups et renards qui vont disant Au pauvre bestail qui s'efTroye : Sa, de I'argent, sa, de I'argent. La brebis s'est agenouillee , Qui a r^pondu corame Coye : J'ai ete quatre fois plumde C'est an-si point n'ai de monnoye. Le buef et la vaclie se ploye , La se complaignait la junient ; Mais on leur respont toutc voye : S&, de I'argent, sH , de I'argent. Ou flit tel paroule trouvee D'bestes trop me mervelloye , La chievre dist lors : ceste annee 107 Nous fera moult petit de joye; La ujoisson oii je m'alleudoye Si destruit par je ne scay quel gont; Merci , pour Dieu , et va ta voye Sa , de I'argeut , sa de I'argent. La truie qui fut d^sespdrfe , Dist : il faut que Iruande soye Et nics cochoiis ; je n'ai dcrrec Pour faire argcut. — Veil do ta soye, Dist le loup; car oii que je soye Le bestail fault cstre indigtMit; Jamais pitie de toi n'aroye-. St, de I'argent, sa , do I'argent. Quand cette raison fut finee , Dont formeuf esbaliis estoye Vint a nioi une blanche fee Qui au droit chemin me ravoyc En disant: Se Dieu me doint joye , Ces bastes vont a court souvent S'ontce mot retenu sans joye: sa , de I'argent, sa, de I'argent. Ne voila-t-il pas un apologue bien condiiil, nn snjcl Iraile avec bien do I'adresse et de la force? II y a deja toiile la finesse el robscrvation donl La Fontaine rem- plira plus tard ses petits chefs-d'oeuvre. Les loups e les renars comniencent cette vie de pillage et de rapine qn'ils continueronl dans noire fabiiliste. Cliaquc; animal est peint avec son hiuueur el son caractere , la brcbis, patiens injuriarum , comnie dil Pliedre, s'age- nouille devanl les ravisseurs, el tout liumblerneiit rapf)elle qu'elle a c(e ceste annee qualre fois plumee; le bocuf garde un silence plein de noblesse el de calnie, la cliievrc se lanieiile. Mais a cluicmi de ces aiiimaii.v es lerribles deniandeurs repetenl celle allreuse pa- 108 role, sa, de I' argent, sa, del'argent. Ce refrain est effrayant. Quelle ^nergie dans ces mols: Veil de ta soya Dist le loup ; car ou que je soya Le bastail faut etra indigent. II y avail la bien de la hardiesse , do ropportuiiil6 cl de reloquence. Ainsi d(ja a partir d'Eustache Deschamps , la bal- lade esl trouv^e, a vec son refrain, ses couplets sur Irois rimes; ainsi chaque jour la langue devenail plus souple et les poeles, plus maitres de leurs pensdes, sa- vaient les exprirner avec plus d'aisance et plus d'd- nergie. lis se crdent des difficultds nouvelles , ils va- rient les rbylhines anciens, chcrchent des enlre- lacemenls nouveaux des rimes , el s'assouplissenl chaque jour davanlage dans cesexercices podliques. Mais laissons Euslacbe Deschamps el la ballade , laissons les amies el la juslice el les larmes qu'elles font couler. Au milieu de cetle grande doulour qui fail gemir loule creature en ce temps , il exisle un petit pays oil la joie senible s'elre retiree. C'esl chez le propridlaire d'un moulin a fouler les draps que la gait6 exilde de la France semble avoir chercho nn refuge. Le moulin n'esl pas grand, mais il rapporte assez a son mailre pour le faire vivre dans I'aisance; par malheur celui-(u aime Irop le re- pos et les plaisirs de la table. II amasserait davan- lage s'il Iravaillait plus souvent dans la semaine, qu'imporle? II ne dormira pas sous de riches lambris, mais voil-on que le somme en perde de son prix , en esl- il mains profond et moins plein de delices ? Ce sera 109 quolqunjour la morale de La Fontaine, c'esl dejacelle de maitro Olivier Bassolin , foulon de draps an Val-de- Vire, sous Ic c6leau dcs Cordeliers. Chanler, boire el dormir, voila loute sa philosophie; boire d'aulanl, voila sa devise. 11 n'esl point ambilieux, sur la mer il ne veul mie, nietlre en danger sa vie pour aiujmenler ses vwijens, pourvu qu'dmon gre ,je boive J dil-il , el que mon pen je conserve. Cy-bas , je ne veuil plus rien. II fail fi de rambilion et dcs Ames ambitieuses, I'usurier kii semble un grand fou qui nieurt de soif vilainement pour amasser de V argent. A quoi bon penser Irop au menage el compter sa depense? semblable oalcul emp6cbe d'avoir I'esprit en repos. La goutle n'est pas faite pour les buveurs , mais les avares en sont saizis , qui ont les escus moisis. Les siens ne moi- sissenl gu6re pourvu qu'il trouve a boire, qu'imporle le bien? no sait-il pas qu'apres le Iri^pas , plus ne servent les ducats. II fail dans sa fanlaisie de buveur des chateaux en Espagne el des reves de bonheur: Si , dit-il , j'estoye un jour en France Quelqu'officier de finance , Verres , bouteilles , tonneaux Seraient nies meubles les plus beaux. Flacons de Malvoisie Seraient ma tapisserie Un logis n'est bien parS , Oii Ton demeure alt6r6. Ce n'esl point un grand clerc, el il ne s'esl point embarrass(5 le cerveau d'une loiu'de science, il cite cu et la quclques paroles latines , on voit bien qu'il a fail ses etudes cl qu'il s'en souvienl encore , mais il don- nerait volontiers tous les livres pour luie pipe de vin, 110 l)our Liii lomipau de boii silclre pomme . II a voyag(i au temps de sa jeunessfi, il a porie les amies, mais co harnais de guerre ne convcnail pas a son insouciance, a son dc^sir de vivre. Sans souci ni peine , a Vamour ne suis adonne cifaime encore moins les armes. II laisse a d'autres la folle passion des combats , qu'ils s'eni- vrent des fanfares et du bruit des canons, il ne s'y oppose point, mais pour lui il n'aime qu'un bruit, cest le lintamare plaizanl : Et doucement rezonnant Des tonneaux que Ton relie ! Signe qu'on boira d'aultaiit ! Celu me fait resjouir. 0 belle armonie ! Sans toy je m'alloy mourir De nierencolie. II n'a qu'un seul ennemi, c'est la soif. II lui livre de rudes batailles , c'est un terrible jouteur en ces sorles de combats oil Ton n'eniend que le cliquelis des bouteilles, oil pour cornettes et guidons Ton suit Les branches d'hlerre oud'if, qui montrentou Ton boil. Entendez-le sur ce point : Hardy comme un C^sar je suis k cette guerre Oil Ton combat arme d'un grand pot et d'un verre. Pluttlt un coup de vin me perce el m'enlre au corps , Qu'un boulet qui cruel rend les gens si tost morts ! Le cliquelis que j'ame est celui des bouteilles Les pippes, les bereaux plcins de liqueurs vermeilles, Ce sont mes gros canons , qui ballent , sans faillir, La soit qui est le fort que je veuil assaillir. ' ill Jc troiive quant u inoi , ([iio les gens sont hiou bcslos , Qui no s(! font plustost an viii ronijiro Ics testes , Oiraiix coups du coiitelas on cliercliant du rcnom : Que leur cliault , etant morts , se I'on en parlo on non. Quand il se perce un lonneau dt; vin on dc siUlre cliez le voisin, il s'en rc^jouil , car il sail bien qu'il en aura sa pari. Sa bell(! humeiir le fait partoul inviter. Conlcur infaligable, il sail lous les rornans nouveaux, lous les beaux conies ; il en invente de nouveaux cbaque jour , el I'hole salisfait ne regardc pas an vin qu'il verse, les verres se videnl el s'emplissenl el mailre Olivier ne se lasse pas jusqu'au soir. II se fail fori de tenir un an son audileur a enlendre les recils qu'il lui fait du grand Kan ou du Soudan , ou de quclque aulre fable qu'il croil verilable , ou bien du Presle Jean. Lui et moi, dit-il, c'csl en yver , Nous nous mettons pres le fouijer A devizier Du lemps de son feu grant pere , Sans cesser de boire. . . D'oii lui vient lanl d'6loquence el de beau savoir , lui-meme il nous indique la source ; demandez a sa mere, pourquoi , soil au soir, soil au malin , alors qu'on I'a fail bien boyre, s'il no parle pas bon lalin , elle dira par sain I Cbopin : Que je suys un habile homrae. Qui me fait scavant? c'est le vin Et ce bon jus de pomnie. Ne lui parlez pas d'amour , il faul soupirer el vcrser deslarnies; il faul elre sur ses gardes, avoir loujonrs 112 la raison bien nelle el I'lialeine bien fraiche, il ainie mifux boire d'aulant; il se soucie , coinme do I'eau, des rigueurs d'une cruelle. Que saiirail-il dire en fai- sanl I'arnour , il ne saurait ricui chanter que les chan- sons a boire, el ce u'est pasce qui louche une amanle. Mais a boire ainsi, le nez , dil-on, s'enrichil de cou- leurs rouges elvioletles, il ne crainl pas ce malheur, il s'en glorifie meme el dans une de ses chansons les plus originales, il c<51ebre celle Equivoque beaul6 du nez d'un ivrogne : Beau nez! dont les rubis ont coust^ maiiite pipe De vin blanc et clairet Et duquel la couleur ricliement participe Du rouge et. du violet; Gros nez ! qui te regarde a travers un grand verre Te juge encore plus beau Tu ne ressembles point au nez de quelque here Qui ne boit que de I'eau. Un coq d'Inde sa gorge a toi semblable porte. Corabien de riches gens N'ont pas si riche nez ! pour te peindre en la sorte 11 faut beaucoup de temps. Le verre est le pinceau duquel on t'enlumine ; Le vin est la couleur Dont on t'a peinct ainsi plus rouge qu'une guisne, En beuvant du meilleur. On dit qu'il nuit aux yeux! mais seront-ils les maitres? Le vin est guerison De mes maux; j'aime niieux perdre les deux fenetres Que toute la maison. N'y a-t-il pas la une bien grande vivacildd'imagina- lion, un dclal bien vifde couleur, un choix heureux d'images , un tour rapide , un air enjou(5 qui nieltenl 413 dans loul leur jour I'huineur agriiable d'Olivier Basselin , el la nature de son talent. Toutes ces chan- sons, appel^cs vaux-de-Vire, du pays oil elles fiirent composees, (^laienl chantdes a table et rdcompenst^'es par de nouvelles rasades; I'auteur ne se lassait pas de les produire , et sur le meme sujel , il a toujours le bonheur d'6lre int(^ressanl et nouveau. L'harmonie de ces petits couplets est facile a saisir; le rliythme varie sur lequel ils sotit composes Icur donne une originalite piquante. Olivier Basselin, en se jouanl, a trouv6 le moule oil des poetes d'une autre ^poqiie jette- ront de plus solides pens^es. C'est la qu'il est vraiment crdateur. EM-il reussi dans un genre plus 6Iev^? Question inutile ! se bien connaitre c'est le premier preceple que donne Boileau an poete. II n'a point eu d'ambition , et bien lui en a pris; s'il n'a pas voulu changer son flageolet centre une lyre, ce fut une preuve de sagesse, et la reputation Ten a recompense, car c'est a lui qu'il faul rapporler I'origine du vaude- ville. Le Frangais ne malin forma le vaudeville, a dit Boileau; ce Frangais , ce fut mailre Olivier Basselin, foulon de drap, qui vivait vers I'an 1450 au village de Val-de-Vire en Normandie. Je ne sais pas si le due Charles d'0rl(5ans aimait le vin, ses poesies n'en disent rien, et feraient m6me croire qu'il ne buvait que de I'eau. Tout y est un pen a la glace. Son langage soign^ , poll , manque de force et de vigueur. C'est un filet de voix assrz agrt^able, niais sans variety et sans 6clal ; il devient monotone et fatigue bientot. Ah ! nous sommes bien loin de celt(J grosse el bruyante gaite d'Olivier Basselin ! Nous ne soumies plus au village ou Ton ril a son aise , en dd- 8 4U bilanl sur des bancs de bois dans une lavcrno des couplels improvisd'S. Le vin allume la gaile, le vers s'elance hardi el lapageur enlre deux rasades; adieu les pipes et les tonneaux , el les bereauoc loul pleins de liqueurs vermeilles , adieu les branches d'hierre el d'ifqui monlrenl oil Ton boil ! Adieu tons ces vaux-de- villes aises et coulanls, au chateau des grands r6gne la dc^cence, et le froid mainlien , el I'^liquetle glac^e , et la science penible , el surlout alors I'insipide allego- rie. Avec le due d'Orleans nous retrouvons le roinan de la Rose, el toul sonaltirail de personnages plus in- genieux que poeliques. Sa condition de prince a valu bien des malheurs et des ennuis au paiivre Charles d'Orleans; je mellrai surlout, en premiere ligne, celui d'avoir ^[6 si bien elevd. H y a des temps ou I'inslruclion est si peu sage ou les legons des mailres si peu profilablcs qu'il vaudrait mieux comme maitre Basselin , ou n'avoir jamais rien appris , ou s'6lre em- press6 de toul oublier. Le due d'Orleans a beaucoup appris, el il n'a rien oubli^. Fils d'un poele et d'une mere ilalienne, il vil briller sur lui des le bcrceau comme un reflet de la civilisa- tion florentine, et il en resta p(5n(ilre jusqu'a sa morl. II ne se d^fil jamais de celte grace appret^e , un pcu molle, de cetle 61oculion subtile et pleine de mievre- ries qui d(5ja, des Pc^lrarque, ri^gnait au-dela des Alpes. II recherche avant toul le rare et le precieux , et il ne dit rien d'une fagon nalurelle el simple. Nature le mil en la gouvernance d'une dame qu'on appelait Enfance , et quand il s'esl enforcy , un messagier qui Age s'appela bailie en leltre de cr^ance a Enfance, de la part de dame Nature, pour qu'elle remetle le jeune 115 due aux mains de Jeunesse. Jeunesse vieul un jour ile Sainl-Valenlin lo reveiller en son lil.ollui rcpro- chanl rinsensibilil^ de son ftme, elle le conduit au palais d'Amour. Plus inslruil qu'un mailre de cdr6- monies de toule la hi^rarchie des cours, le poele compose a ce dieu d'Amour, une cour loute au com- plet. Bel-accueil el Plaisatice qui veillent h loute chose dans le palais I'inlroduisenl aupres de Cupido ; Plaisanle-Beaule s'insinue dans son ^me, elle le sou- met au dieu; 11 s'engage a le servir, et Bonyie foy, se- cretaire d'Amour , dresse la leltre de retenue el Loyaule lascelledu sceau de 1' Amour. Ce petit (5chan- tillon peut vous faire comprendre loute la poesie de Charles d'Orldans. Courroux, Deuil , Tristesse , Doux- plaisir , Desespoir, Doux-regard, Nonchaloir, el les fourriers d'Amour, vont remplir tons ses vers, car 11 reslera dans la prison de Desplaisance, jusqu'a ce que TAmour lui rende son coeur avec le droit d'en faire d(?sormais ce qu'il en voudra. Vraimenl ne se croirait- on pas chez les prcjcieuses , Mascarille el Trissotin parlenl-ils d autre niani^re, et cejeune due d'Orleans u'avait-il done rien de mieux a faire que d'assembler ainsi dans ses vers de p&les images, el d'ennuyeuses allegories? Apres des ann(5es de bonheur, Charles d'Orldans avail vu la fortune tourner eonlre sa famille et conlre lui; le due de Bourgogne avail fait luer son pere, it perdil sa premiere femme, puis une seeonde , el enfin a la bataille d'Azincourt il avail perdu sa libertd. II avail d«5ploye dans ce Iriste combat une bravoure digne dY'loges; blcssd grievement, il avail 6[6 relev6 parmi les morls. Ne vous semble-l-il pas qu il y cut 116 la de quoi tremper une Sme, inspirer de viriles peri- shes? Quand le prisonnier de Windsor, sans esp6- rance de liberie, songeail aux nialheurs de sa race, aux nialheurs de la France, n'aurail-il pas dCi chanter d'une voix plus forte sa tristesse? Eh bien ! repassant en son esprit les jours de sa felicity, 11 ne sait que s'entretenir de sa dame , 11 la supplie d'aniour, il la querelle d'un ton soumis , 11 se repent , il pleure, il blSme ses yeux, il fait la guerre a son cceur, il im- plore merci. Au Iresor de sa pens^e, il a un miroir, il s'enferme au coffre de souvenance , c'est Amour qui le lui a vendu; dans ce miroir, il voil la beautt^ qu'il aime, la plus belle de France, et grand bien lui fail de s'y mireren attendant bonne esp^rance. Admire qui voudra ce langage affects, pour moi je ne saurais y voir rien autre chose qu'une passion lan- guissanle que des efforts d'esprit ne sauraient rdchauf- fer. J'y trouve trop peu d'inspiration originate, j'y sens rimitalion de Petrarque a chaque pas, je pour- rais vous citer tel sonnet qui d'un bout a I'aulre est Iraduit par le prisonnier, et j'y cherche en vain ces 61ans de veritable sensibility, ces beaut6s d'un langage harmonieux et nuance des plus riches couleurs, qui font passer chez le poete italien surjbien des de- fauts. En toule chose, je tiens pour le nalurel et la v^rit^, et j'ainie, comme Alceste, que si Ton parle de sa passion, la passion parle toute pure. Apres avoir regrette que le due d'Orl^ans n'ait pas ete saisi par les entrailles, qu'il n'ait pas did ravi par le souffle puissant qui anime les grandes ames, il faut reconnaitre ses qualitds. II en a de nombreuses et de recommandables en son temps ; ses ddfauts memes 117 ont lourn(^ au profit de son lalenl. S'il n'a pas le feu lie rimaginatinn, il en a le rianl et le gracieux. Son vers n'est jamais fori, il n'esl Jamais brusque cl dur. II y a dans tout ce qu'il t^crit de la mignardise ; mais parl'ois aussi, il rencontre la grace veritable. Le len- dre et le fleuri se jouent en plus d'une strophe. Son harmonic est surtout sensible; il y a telle ballade dont rien n'interrompt la marche moellcuse. II a le pins souvent Ics mouvements doux, rhythmes et mesures par une cadence vraimeni melodieuse. II sail surtout ramener avec esprit le refrain de la ballade qui point sa pens^e ou rend plus vif lo sentiment\|qu'il exprlme. C'est un homme d'esprit qui se tire a nierveille des petiles difTicultes poi^tiques qu'il s'impose; rien n'esl plus digne d'altention que Ics pieces dans Icsquelles il imite le style des chancelleries et I'applique aux sentiments de son coeur. 11 n'a d'egal en ce genre , que Voltaire dans ses petiles pieces badines. Mais qui ne conviendra que ce sont la des miseres? Qui no connail ces gracieux rondeaux dans lesquels il salue le beau temps et les doux loisirs •■ Les 'fourriers d'et^ sont veuus Pour appamller son Ingis; Et ont fait tendre son tapis De fleurs et verdure tissus. Cueurs d'ennuy pieca morfondus , Dieu mercy, sont sains et jolis; Allez-vous , en prenez pays , Yver , vous ne demourez plus , Les fourriers d'(5le sont veuus. Le temps a laissio son manteau De vent , de froidure et de pluye , 118 Et s'est vetu de broderye , Desoleil raiant, cler etbeau. II n'y a beste ne oiseau , Qui en son jargon ne chante ou ciye; Le temps a laissie son nianteau De vent, de froidure et de pluye. Riviere, fontaine et ruisseau Portent beau en livree jolie Gouttes d'argent d'orfaverie Chascun s'habille de nouveau , Le temps a laissi^ son manteau. Parfois rennui de la caplivile lui arrache de tou- chanles paroles : En regardant vers le pays de France , Ung jour m'avint , a Dovre sur la mer , Qu'il me souvint de la doulce puissance Que souloye au dit pays trouver. Si commenpay de cueur a soupirer , Combien certes que grand bien me faisoit De veoir France , que mon cueur amer doit. Mors chargeais in la nef d'esperance Tons mei souhaitz en les priant d'aller Oultre la mer , sans faire demeurance, Et a France de me recomraander. Trop rarement il songe aux malheurs de son pays . il eilt (516 niieux inspire cependant d'y chercher le SLijel de ses vers. Pense-t-il a la jeunesse qui s'est en- fuie, a la vieillesse, a ses souffrances, a ses incom- modil^s. il dil avec plus d'espril que de V(iritable in^lancolie : 119 Par les foncstres do mes yeux , Oil temps passe , qiiand reifardoye Avis m'cstoit , aiiisi m'aid'Dieux! Que de trop plus belles v^oye Qu'a present ne fais ; mais j'estoye Ravy en plaisir et lycsse Es mains de madame Jeunesse. Aprds 25 ann^es d'exil il revil enfin ce doux pays de France. Retire dans son chateau de Blois , poursiiivi par les soupQons de Louis XI , il y passa le restc de ses jours, an milieu des dludes qui lui avaieul lou- jours plu. Les molles valk^es de la Loire, voila bien la v(5ritable palrie de cello podsie ingdnieuse, mais souvenl un pen fade; n'y relrouve-t-on pas I'ennui qu'inspire celle belle vallee , si fertile el si abondanle en toules choses; n'y desirerait-on pas ga el la qnelques monlagnes escarp^es, quelques rochers noirs et pelds? Le contraste en plairail davantage a I'ceil. Le due d'0rl(5ans, protecleur lib(5ral, allirail tous les poeles a sa cour el tons les arlisles qu'il pou- vail. Villon viul chez lui. II y til deux ballades et pensa sygater, mais il se sauva bien vile de celle cour galanle el tout ilalienne. Sa v(jrilable palrie cUail Paris, son veritable Parnasse la montagne Sainle- Genevieve, el son Hippocrene la fontaine de la place Maubert. Ch. Gidel, I'rofesseur de logiqiip nii hyc.te de Naiitps, inpiiihre litul.iirc (le In Soi'ie(<5 iiLMileinique de Maine et Lulre. I>u a la seance de la Societe acad^mique du i aout 1858. DISCOl'RS PRONOIVCE PAR M BERAl'D, Ccinseiller a la Coiir lmp(;riale d'Angers secrelaire-gdneral de la Soci^te Hcad^mlque et raemhre de la Commission municipale des beaux-arts. IE 11 AOUT 1858, A LA DISTRIBUTION DES PRIX DE L'ECOLE MUNICIPALE Messieurs Pour qui se plait a observer par quelles Evolu- tions le g^nie de I'homme est en toules choses con- damnii a passer pour s'approcher de la perfection vers laquelle , si obscurdment que parfois il I'enlrevoie , il est dans son essence de tendre toujours , le spectacle auquel chaque ann(5e nous sommes ici convi^s ne pent jamais 6tre ni sans intt5ret , ni sans ensei- gnements. Et tout d'abord , si nous portons nos regards aulour de cetle enceinte sur les nombreux dessins qui la d(5corenl , nous reslerons dlonnc^s d'une telle 121 continuity d'efforts, d'une si grande abondanco de travaux, et nous y verrons d'irrdcusables tdmoi- gnages de Tespril d'emulalion, de progres, de persd- v(5rancequi anime la jeunessequi lafrcjquenle. Aussi, messieurs, la commission, qui sail parfois pressentir I'avenir en jugeanl le present, n'a-t-elle pas hdsite a rendre a cette exhibition un Ic^gilime hommage, sans vouloir dire cependant que si Ton ne pr^lendait s'arrfiter qu'au mdrite purementartislique des ouvrages, clle put 6galer celles qui Tout le plus imm^diatemenl \n'ec6- d^e : la commission n'a pas dft 6tre aussi absolue dans le jugement favorable qu'elle en a port6 , el si elle I'a accueillie comme Tune des plus salisfaisantes , c"est qu'independamment de quelques ouvrages remar- quables comme oeuvres d'arl , mais Irop pen nom- breux , elle les a voulu interroger tous, et qu'ils ont 616 pour elle une alleslation unanime et des plus heureuses de I'excellenle direction imprimde aux (Etudes ainsi que de la maniere intelligenle donl les 616ves y out constamment repondu. Dans eel cxamen , messieurs , nous ne pouvious oublier d'ailleurs les circonslancesdans lesquelles se presentait cette annde le personnel des Aleves qui , dans nos ecoles plus encore que dans les autres , est si mobile et variable dans sa composition et ses apti- tudes; nous ne pouvions oublier que I'^ducation ar- tistique s'y accomplissant le plus ordinairement en Irois ou quatre anndes , le personnel se renouvelle a peu pres intt^gralemenl a des (5poques pc^^iodi ues, si bien que, lorsque I'inslruction est arrivc'c pour le plus grand nombre a la limite extreme de son mou- vement ascensionnel, elle redescend fatalcmenl et 1-22 subilement aux etudes premieres. Or , eel apogee , noire 6cole I'avait cerlainemenl alleinl ces deux der- nieres ann^es pour la peinture el la sculpture , el nous n'avions done pas a nous (5lonner de ce que, sauf des exceptions qui decelaient des eludes plus an- ciennes el deja avancees, Tonsemble des ouvrages avail change de nature, de caractere, de valour rela- tive, el rt^clamait par cons^quenld'aulres conditions d'apprt^ciation. Ce qu'en effet nous avions des-lors a leur deman- der, ce nYHait plus une perfection absolue , une va- leur artislique devenues impossibles, mais bien des preuves d'une comprehension plus ou moins netle el avanc(5e du but de I'arl el de Temploi de ses moyens maldriels, oblenue par le concours du raisonnoment el de la pratique, el se devoloppant graduellemeut avec le moins d'inlermittences el le plus de surety possible. C'elaient enfin des connaissances dlemen- taires bien apprises , des exercices bien compris el bien executes , propres a preparer une base solide , el surtoul qui Ml acquise irrevocablement a Veleve , pour qu'il pftl y asseoir des dtudes subsequentes d'un ordre plus 61eve. Or, voila ce que prt'cisement la commission a reconnu par un examen allenlif el s6- rieux -des Iravaux , en les consid(5ranl a la fois dans leur ensemble el dans les series propres a chaque eieve. Elle a pu en outre conslaler , pour certains de ces dl^ves plus anciens el plus exerces, des commen- cements au moins ^gaux en valeur inlrinseque comme en promesses a ceux qui signalerenl les pre- mieres ann^es de ces jeunes gens qui sonl sortis de 123 noire (5cole pour aller se faire disUnguer par la soli- dite et la port^e de leurs (Eludes a I'dcole des beaux- arts et dans les aleliers des mailres de la capilale el qui, de plein saut, des les premiers concours, y onl conquis les premieres places pour ne les plus quiller ei]suile , recueillanl chaque annde des ri^compenses el des encouragemenls sous toutes les formes. Les nomsdeBrunclair,Guichard,Hublin,Leroux,Livachc el Palix que nous inscrivions sur les lislos des prix de 1854-57, onl encore des echos dans celle enccinle, et ces hrillanls Aleves juslifleronl, Ton n'en pent douler, le vif inlerel qu'ils inspiraienl des lors aux amis des arls. Que si aujourd'hui nous rappelons ces souvenirs, c'esl surloul pour rappeler aussi com- menl avec une volonl(5 bien arrelc^e d'alleindre ie but , une assiduile pers(5v6rante au travail , une ddfd- rence constante aux conseils du maitre, ces jeunes gens, qui n'ont pas eu un autre point de d(5parl que ceux qui entrenl aujourd'hui dans la carriere, soul parvenus cependanl a une position d^ja enviable el qui est le presage d'un bel avenir d'arliste. Mais si nous n'avons pu r(5sisler au desir de ciler de lels exemples parce qu'ils porlaienl en eux de lels enseignenienls , nous devons nous hater d'ajouter que ce serait bien a tort que Ton se croirail en droit d'en conclure que dans la direction imprimee aux Eludes on se prdoccupftt exclusivcment de diriger vers les haules regions de I'art les aspirations encore confuses ou h«5silanles des jeunes intelligences qui viennenl demander I'instruclion k noire ecolc Les <!'Coles municipales de beaux-arts, a la difl'ci- rence des ecoles speciak's de la capilale , onl en eft'ct 124 dans nos departcmenls une doublo t^che a remplir : renseignement de I'arl consider^ en lui-m6rne el a son point de vue esth(5lique; et celni de I'arl en vue de ses applicalions directcs aux choses malerielles de la vie; et, si elles doivent s'efforcer de concilier ces deux missions si distincles dans leur direction et leurs rdsultats, elles n'en onl pas moins un but principal a alleindre et que sans faillir, elles ne peuvenl jamais perdre de vue. Ce bul , eel objet principal , c'est de preparer pour loutes les industries qui peuvenl dc- mander aux arts du dessin des inspirations ou des moyens d'ext^cution, un personnel de chefs d'aleliers el d'ouvriers inlelligenls chez qui se soil forme le gout du beau et de T^lc^gance de la forme, car ce n'est qu'a la vulgarisation incessante de ces notions que I'induslrie frangaise devra de pouvoir se mainte- nir au rang (Eminent qu'elleaconquisparmilesaulres industries du monde. Et nous ne pouvons nous emp6cher a cet egard de manifester notre dtonnement de ce que , quand dans toules les solennil(5s artisliques et induslrielles, on se plait incessamment el avCc une certaine com- plaisance qui ne prend d'ailleurs sa source que dans de nobles sentiments , a rappeler la place occupee en matiere de gotil par notre Industrie nalionale, peu soucieux d'en scruter les causes , aucun de ces ora- teurs ne vienne jamais Clever la voix pour proclamer celte \6nl6 -. que c'est particulierement a I'influence des ecoles municipales des beaux-arts des grandes villes de province que la France est redevable des progres que le beau, la distinction et I'el^gance onl fails dans la pluparl des industries depuis trente an- 125 u6es seulenient , c'est-a-dire depuis pr^cis(5menl que les ecoles niunicipales se sonl niullipli^es et ont agrandi , 61ev6 el perfectiound leur moyens d'(5ludes. Celle influence , si cerlaine qu'elle soil , n'esl pas, a laverile, de celles qui agissenlinstantand- menl el r^velenl imm(5dialement a tous leur action sur les masses. C"esl une pdn^lralion progressive el lalenle qui se fail des hommes el des choses par I'in- lerniediaire des Educations artisliques qui s'elaborenl et se succ^denl dans nos Ecoles , et qui se compk>lent par les notions el les examples puis(5s dans la contem- plation des modeles offerls par les niusdes; c'est une initiation lente, mais profonde du gout public, cha- que jour plus Epur(5e, plus large, plus feconde; c'est une (Emanation de ce qui conslilue au plus haul degrii la distinction el Tt^l^gance , donl tout ce qui se meul dans la sphere industrielle subit, sans meme s'en rendre compto , ratlraclion el la puissance, el donl il rdsulte , pour qui y est soumis, comme une perception nouvelle , comme un sentiment plus ex- quis el plus stir du beau dans les objets materiels, si bien que , si ce milieu vivifianl venail a faire defaul a Tartiste, s'il ne se renouvelail el ne s'entretenait par Taction simullanee des Ecoles de beaux-arts el des niusees, avec sa disparilion s'abaisserail ini'ailli- blemenl.non pas seulenient le niveau de Fart lui- m6me , mais encore celui de toules les industries qui en reinvent plus ou moins direclemenl. El voici peul-6tre comment se peut expiiquer I'espece de phdnomene induslriel donl noire (!'poque a die le t<^moin ! 126 I^orsqii'on 1848 nos induslrics de luxe fermerenl leurs ateliers sous les ^Ireintes de la mis6re publique, nos riches voisins d'oulre-Manche voulurent profiler de nos inalheurs pour transplanter chezeux cerlaines de ces industries toutes de gotil et d'art, que pour cela meme I'Europe salue du uonn de frangaises. L'ar- gent , on pent le croire , ne ful pas dpargne ; nos ou- vriers les plus habiles de Paris et de Lyon furent en- roles dans cette croisade nouvelle contre I'une de nos gloires nalionales; les matieres les plus prdcieuses, les machines les plus parfailes leur furent prodi- gu6es.... et cependaut que recueillit-on de telles avances?... des deceptions ! C'est que la source des inspirations etail larie ! c'est que I'imaginalion s'dtait affaisst^e sous la pression d'un milieu nouveau , Irop different decelui du sol natal! Ce souffle f^condateur de la po(5sie des arts qui naguere circulait sans cesse autour d'elles et dont ces sorles d'induslries rece- vaient comme une impregnation conlinuelle, s'dlait evanoui, semblable a ces parfums penetrants, mais d'aulant plus legers qu'ils sonl plus suaves, qui s'exhalent sous la tiede lialeine du printemps , pour se dissiper sans relour au contact d'un vent glace. Cette almosphere toule de goAt et d'elegance qui regne sur une parlie de noire France , n'avait pu franchir le detroit avec ceux qui, a leur insu, ne vivaient que de son air, et, par un jusle chaliuient, le genie de ces transfuges , enfanls ingrals de I'indus- Irie nalionale, devait expirer comme etouffe dans une sorle d'asphyxie morale. Et pour donner a nos paroles une aulorite qu'elles ne peuvent porter en elles-memes , il suffira d'ajou- 127 ler (jiie, de[)uis celle epoquo de tcnlatives iiifriic- luouscs, les economisles les plus dislingu(?s de la GraudeBrelagne n'onl cessd, au sein des deux Chambres, d'accuser comme un obstacle au progres de rinduslrie anglaise, dans le domaine du gotit , Tabsence d'ecoles pour renseignement thd^orique des beaux-arls el de musf'^es publics fond(^^s et ouverls graluilement parlElalaupeupledesaleliers... Soyons done fiers et beureux , Frangais que nous sonimes , de posseder les nolres ! Mais , messieurs , lout a c6t(5 de celle mission loute d'utilit^ pratique que nous venous de signalt>r comme elant d'abord iuipos^e a nos Ecoles , il en est une autre qui se confond parfois avec elle dans ren- seignement, plus elevd^e sans doule , mais aussi plus delicate, plus difficile. C'est celle qui consisle a pro- voquer lar(5v61ation, a preparer I'inilialion de ces na- tures d'elite, rares et exccptionnelles manifestations des forces cr^atrices de Tame humaine, des que ces natures privilegi^es viennent a apparaitre, s'ignoranl parfois elles-memes, dans les rangsde ceux qui sont plus parliculierement appel^s a prendre place sur ces niodestes bancs. Celle tache, messieurs, doit parailre d'autant plus belle et plus obligaloire pour qui a Tbonneur de dirigcr nos Ecoles que, si Ton veut parcourir la longue lisle 'des illustrations artistiques que les siecles passes onl , de mfiuie que le notre , legut'cs a I'admi- ration de la posl(5rile, Ton y pent voir que , sauf de rares exce])lions, les noms les plus fameux sont pre- cis^menl ceux qui onl surgi de celle classe interes- saule de ciloyens qui vienl presque seule reclamer ici 128 pour ses enfanis les bienfails de Tenseignemenl gratuit desbeaux-arls. Et , a celle occasion , nous ne pouvons r^sisler au besoin de faire remarquer, pour ceux qui aimeraienl a rechercher quelle influence peuvent exercer les arts sur les facull(5s de Tesprii, que, quelque obscure et illettree que pftletre I'origine de ces artistes, par un exercice constant de leur art se sont d^velopp^es en eux , a un degr«5 parfois sup(^rieur , les plus hautes qualites de rintelligence. Aucune branche des beaux- arts n'a cerlainemenl produit , et cela , on pent le dire, par sa force propre , spontan^e, intime, aulant de pontes, litterateurs, hointnes poliliquos, etc. , que la pcinlure. C'est aussi que, bien que cet art ne puisse se nianifester au dehors qu'a I'aide de moyens purement niat(5riels , it exige toulefois un travail con- tinu de la pens^e et I'emploi constant des faculties d'observation, de comparaison el de jugcment, d'a- nalyse et de synthese , qui rectiflent Taction el 6ten- dent sans cesse la puissance de rintelligence. C'est encore peut-etre que, si ses ceuvres ne peuvent se Iraduire et se faire senlir aux autres que par Tinter- mediaire du sens de la vue , cet art est celui de tons qui , pour les produire ou pour les faire goAtcr , s'i- sole le plus completement de rititervention et des sensations plus ou moins physiques des autres sens; c'est qu'il est ainsi en reality le plus intellectuel de tous les beaux-arts! Bien que nous ne voulions pas nous arrfiter a rappeler tout ce qui a 6[6 fail ici pour conciiier les deux missions devolues aux Ecoles des beaux-arts , ce que nous avons fail dans un de nos discours pre- 129 cedents, nous en signalerons du nioins un r(5sullat important. Cost que, tout en prdparaiit Tavenir dcs jeunes artistes que nous vous avons nommds, TEcoIe a encore recrule nos ateliers locaux de peinture et de sculpture ornementales ainsi que diverses aulres industries, de praticiens habiles, dont le nombre en moins de dix anndes a certainement d^passc^ 300; et c'esl surloul leur action , qui se faisant sentir chaque jour davantageaulour de nous, vient agrandirle champ trop restreint que les habitudes architecturales du commencement de ce siecle avaienl It^gud pour la dd- coration des Edifices a un art qui, gr^ce a eux. est maintenant en voie de recouvrer une preponderance qu'il semblait ddsormais avoir perdue. Et pourrions-nous omettre de dire que par une consequence ndcessaire, les el6ves de I'Ecole sonl re- cherchds par tons les chefs les plus dislingues des ateliers de la ville ; que ceux-ci attachent un si grand prix aux connaissances quits acquierent ici, que g6- ndralement ils leur accordent, et cela avec une gendro- site qui fait autant dhonneur a leur cceur qu'a I'in- telligence dlevde qu'ils ont des besoins de leurs indus- tries , la jouissance gratuile des deux heures consa- crdes a la classe de dessin , les dispensant des travaux de la campagne et elevant mfimeleursalaire en raison du degrd d'instruction qu'ils puisent ici et qui toujours mesure , notez bien ceci , Messieurs , celui de leur capacile el de leur bonne conduile comme ouvriers ! De tels fails, Messieurs, dont on sent assez que nous sommes forcd de negliger les details, parlent plus haul que nous ne le pourrions faire en faveur de 9 130 Tulilile pratique de I'Ecole et de son influence sur le perfeclionnement des industries locales, et appellent aussi bien plus dloquemment que nos paroles, une proleclion spdciale de cet enscignemenl qui sera toujours accueilli a I'^gal d'un bienfait par cette par- tie aussi ^clair^e que nombreuse de nos conciloyens qui est voudeaux labeurs industriels. Toulefois , Messieurs , avant de terminer , nous devons insisler sur celte consid(5ration capitale, au point de vue de I'enseignenient de Tart du dessin , c'est que la conciliation enlre les deux tendances n'a ^16 atleinte avec certitude dans celte Ecole que depuis que Ton a donn^ des le d6but une preference eccclusive a I'etude de la tele et de I'academie d'apres la bossc . dtude qui ofFre en effet dans le module a traduire au moyen du crayon , le plus de vari6t6 et de complica- tion dans les lignes el les reliefs comme dans les ac- cidenls de perspective, si bien que, apres avoir abor- d^ de telles ditricult^s, r^solu de lels problemes, rendus d'ailleurs accessibles pour tons par la m^tbode analylique, base de cet enseignement, I'application de ce qui a ^Id ainsi appris , et cela ^videmment sans routine possible, quand elle vient a fitre faite a Tar- cbileclure et a I'ornement par celui qui veul devenir industriel, n'est plus pour lui qu'un travail aise et aussi rapidement execute que facilement congu. Apres lout re que nous venons de vous dire , Messieurs, vous ne pouvez elre surpris de ce que, en flnissant, nous nous croyions obliges d'adresser d'une part des felicitations a I'Administration munici- pale pour la protection ^clairee autant qu'efTicace dont elle se plait a entourer dans notre ville I'ensei- 131 gnemenl des beaux-arts et les musses qui seuls le peuvent completer ; Et d'autre part, des remerciements aux profes- seurs , MM. Dauban , direcleur de TEcole , et Bibard , professeur d'architecture et d'epure , qui consacrent avec une v(5rilable abnt^gation a raccomplissement parfois penible et loujours exigeant des devoirs du professorat, un temps qui leur est pr^cieux a plus d'un litre et qui resle perdu pour des travaux person- nels plus sericux, plus Aleves, par lesquels seuls se fondent les reputations solides et durables dans loutes les carrieres. T.-C. Beraud. LES CHERCHEURS D'OR. Voyez I'enfant dormir dans sa couche tremblanle , Sa mere estau chevet qui le berce el qui chanle Les plus joyeux refrains : el son ceil vigilant Va de I'enfanl au ciel et du del a I'enfanl . El pendant que la mere ainsi travaille et prie, L'enfant s'cndorl insoucieux; II se rappelle encore la cc^lesle palrie, Et pendant son sommcil , son ftme monle aux cieux. Que d'aulres enivr(5s des plaisirs de lalerre, Voient sans cesse germer el croilre leurs di^sirs: Lui, conflant el pur, ne connait que sa mere , Aux souris malernels il borne ses plaisirs. Atlendez, rien ne trouble I'onde De celle ame, lac pur encor, Voici bienl6l la voix du monde Qui va lui dire : Cherche Tor! Altendez, car le temps qui passe Charge de regrets superflus , Ajoute une ride a la face; Au coeur, une douleur de plus. 133 Vienl enfin le momenl oil Tenfanl devient homme ; L'illusion s'efface, el la rcalilti Lui dil : « II faut courir, !a vie est rhippodrome, » Et Ion char est la volonl6. » II marche, et devant lui va s'ouvrir la barri6re. II esl la, Her lutleur, toulpret a s'(51ancer.. . Mais il doute, et son ceil mesure la carrifere ; Comment faire, dil-il, et par oiicommencer? Une femme belle et par^e Surgil a ses yeux (iblouis; Sa robe 6tincelle, doree De diamanls et de rubis. « As-tu du coeur, dit-elle, et sens-tu dans ton ftmo » BrCiler secretemenl une vivanle flamme » Prete a tout embraser? » Vois tous tes compagnons dont le regard te brave. » Veux-tu vaincre, et des lors, libre de toute entrave, » D'un pied puissant les dcraser? » L'or est la, sur ton front qui mellra la couronne ; » Mais la terre envieuse en son sein I'a cache; » Car la terre est jalouse et le pen qu'elle donne, » Avec effort lui doit elre arrachd ! «—Pourquoi done lantchercher la gloireet la puissance? » Reprit une autre voix. — A quoi sert de souffrir? » N'est-cerien que de vivre, heureux d'insouciance, » Et de couler ses jours dansun joyeux loisir? » Le but est le repos, et c'est la qu'est la vie , » El si Ton doit chercher et travailler longtemps, » C'est pour faire la route et facile et fleurie , » Et pour mieux oublier les outrages du temps. » Oui, cherche l'or, enfant, telle est la deslint'e » Que tu ne peux jamais obteuir autremeni. 134 » La molle oisivel6 de langiieur couronnee, » Et I'indolence heureuse, au gesle nonchalant. » Elle dit : et bientot une autre Ini succ6de, Au regard sombre et fier, qui vous cherche et vous full. C'esl la haine alliere et la morl qui precede, Brandil sa faulx sanglanle, el le remord la suit. « L'or, dil-elle, est la force, et toujours noire mondc » Aime celui qui fait tout trembler devant soi. » Abals lout sur tes pas; lorsque la foudre gronde, » Qui pourra rdsister? la lerreur te fail roi. » Immole sans pili6 les autresa ta rage, » Ce n'est qu'alors, vois-tu, que tons tes ennemis » Trembleront devant toi, comme devant I'orage, » Dans les champs devasl^s, les sillons blonds d'(5pis. » — L'homme h^sile. — A ses yeux une autre se pr^senle, Aux cheveux d^nou(5s, aux caressants regards, Laissanl apercevoir sous sa robe trainante Un pied voluptueux qui se cache avec art : « Enfant, lu viens de nailre, et la belle jeunesse » Prele a ton front si pur un allrait sdducleur, » Toule femme te plail, toute femme est la sceur, » Mais ton cceur va bientot rever une autre ivresse. » Ces femmes que lu vois, fibres de leur beault^, » Humbles devant toi seul, mendieront les caresses. » La volupt^ parlout sourira, les ivresses » D6couleront a flols de son fillre enchants, » La richesse el I'amour s'uniront pour te plaire. « Quand la pauvrele parle, on ne r^siste pas. » El ce grand corrupleur qu'on nomme la misere, » Pour un peu d'or, enfant, les mellra dans tes bras. » L'amour est un parfum qu'ici-bas tout respire, » El les oiseaux, el Ihomme, el la terre, et lafleur, 135 » Du prinlemps ^ternel I'amour est le sourire , » Et tes jours ne seronlqii'un long jour debonheur. » L'homme alors ful seduit, et I'dlrange cort(^ge Lui monlrant un vaisseau sur Tocdan lointain : — « C'est la qu'il faul aller, le deslin le protege; » Tu reviendras bientot, ton sort est dans ta main. » V' ois, le Z(5phir s'l^levc et caresse la voile ; » La richesse est la-bas, peux-lu tarder encor ? » N'as-lu pas pour garants la force et londloile? » Va chercher Tor, va cbercher Tor ! ! » II allail s'embarquer, une voix plus S(5vere S'(51eve tout a coup el le fait tressaillir. Qui done, s'(5cria-t-il, vient encore m'assaillir ? II se detourne et voil un vicillard ccntenaire : « Enfant, dit ie vieillard, arrete et ne va pas » Si loin risquer ton innocence , » L'or ne noussuffit pas, Irouveras-tu la-bas » La pais du cceur et I'esperaace? » C. DUMONT. PROCES-VERBAUX DES SEANCES DE LA SOCIETY ACADEMIQUE DE MAINE ET LOIRE SEANCE DU 3 MARS 1858. Presidence de M. Planchenault. Apr^s qu'il a 6te donn6 lecture du proces-verbal de la derniere stance et que les ouvrages adress^s a la Soci6t6 out 6t(i prdsent^s par rArchiviste, le Secr6- taire-g6n^ral fait connailre les noms des membres 61us par la section d'agriculture pour composer son bureau. Ce soul MM. Victor Chatel, prc^sident; Ouvrard de Beauvau, vice-president; Berger-Lointier, secre- taire, et Charles Drouard, vice-secrdlaire. Le bureau, au nom du comitc!* d'administration, propose de d^cerner le litre de Pr(5sident honoraire a M. Bourlon de Rouvre , pr^fet de Maine-et- Loire , pro- -position a laquelle la Soci^td donne unanimement son adhesion. 137 M. Adolphe Audusson-Hiron, popinierisle-horliciil- leur, est presents el admis a faire parlie de la Socidle en quality de membre tilulaire fondateur. M. Victor Chaiel donne lecture d'une note relative a I'extension dont est susceptible I'enseignement 616mentaire de I'agricullure et de rhorticulture do- mestique. II apporte a I'appui de ses id^es, des docu- ments puis(5s a diffdrenles sources, mais qui ten- dent tous a d^montrer que les mesnres qu'il signaie et dont il a eu I'initiative dans le Calvados , ont et6 parlout adoptees avec le meme succes et notamment tout pres de nous, dans le d^partement de la Loire- InKrieure. Cette proposition dont le President fait ressorlir la port^e et les avantages pour preparer et assurer dans nos campagnes I'adoption des m^lhodes d'agriculture les plus rationnelles ainsi que la dissemination des meilleures especes des plantes utiles , est renvoyde a I'examen du conseil d'adminislration qui avisera aux moyens d'applicalion et aux d(5marches qui pour- raientetre failes ull^rieurement pour arriver a en as- surer le succes. Lecture est donnee par le Secretaire-general d'un memoire de M. Alfred Riche, docteur es-sciences , preparateur du coursde chimie au College de France et membre titulaire de la Socidle, sur un moyen prompt et facile de preparer I'eau oxygenec (bi-oxyde d'hydrogene.) Bien que la ddcouverle par Thdnard de ce corps doue de propridtds sp(5ciales et dont les curieuses re- actions pouvaient offrir a la science de nouveanx ho- rizons, remontat a plus de 40 anndes, la ditticuUe 138 extreme! de sa preparation I'avait fail bientot oublier, etil e^lait resld a pou presaussi inutile pour la science que pour les arts. M. Riche retrace la longue serie d'operations d^licates quelechimiste (Hait condamne a accomplir et qui deniandaienl de 15 jours a Irois se- maines,pourparvenira oblenir I'eau oxyge^nee.etala suite desqueliesparfois on n'arrivaitqu'avoirs'evanouir subilement dans une derniere operation , tous les rd- sultats si p^niblement cherches; tandis que , avec le nouveau procedd qui lui appartient et qui n'exige I'emploi que de deux substances qui se trouvent faci- lement dans le commerce, il produit Teauoxyg^nee en quelques heures seulement et par des manipulations a la port6e de tous les praticiens. M. Riche signale parnii les propri^t^s de ce corps dt5ja cons[at(^es quant a son application aux arts, celles de faire disparailre les taches produiles par les substances vegetates et de r(5vivifler le carbonate de plomb lorsqu'il est passe a I'c^tat de sulfure par Tac- tion de rhydrogene sulfure. II cite un tableau de Raphael ,!enlierement pass6 au noir, qui recouvra ainsi instantan^ment sa fraicheur et ses couleurs pri- mitives. Ce m^moire , eerit avec la clart6 particuliere au vrai savant , ; parce qu"il n'y a pas de science vraie sans logique et qu'avec celle-ci la science peut pres- que toujours au besoin se d^pouiller du luxe des for- mules pour se rendre plusaccessibleaux intelligences auxquelles elles' ne sont pas familieres , a 6te 6cou[.6 avec le plus vif int^ret. Le President n'a done 616 que I'inlerprete du sentiment g6n6ral en annongant quedes remerciments a I'auteur seraient consign6s au prt^sent 139 proc6s-verbaI , el que son m^moire 6la\[ renvoy6 au comity de redaction. M. Provost jenne , membre tilulaire, fait hommage d'lin tableau geologique dans lequel il a dessin(5 et re- presented par des coupes fictives lous les dtages geolo- giques de I'Anjou dans leur ordre naturel de superpo- sition , de meme que leurs affleurements dans les di- verses localitds et tels qu'ils ont 616 produils par le redressement des couches lorsqu'elles furent soule- vdcs par I'apparition des roches plutoniques. II in- dique en consequence les divers systemes de souleve- ments qui ont 616 reconnus dans I'ouest de la France el specialement dans noire departement. Ce travail important, surtoul au point de vue de la vulgarisation des notions de geologic locale, el qui peul d'ailleurs etre facilemenl control^ a I'aide des fails constates par Elie de Beaumont, LechMcllier, Cacarie etc. sera soumis a Texamen de M. Meniere qui est invite a en rendre comple prochainemenl. Un membre du bureau donne lecture d'une etude sur Racine el M""' de Maintenon , Esther et Athalie... adresseeala Societe academique par M. Gidel, pro- fesseur de logique au lycee de Nantes , membre tilu- laire non residanl. L'auleur s'est efTorce de porter la lumiere sur une periode de la vie du grand tragiquejusqu'ici a peu pres resiee dans I'ombre , oil le poele sembla s'etre a jamais eteinl pour ne laisser plus voir que I'homme devol el le courtisan devoue. Nature essenliellemenl douce, limide, impressionnable, Racine ne pouvait manquer de subir plus qu'aucun I'influence du mi- lieu nouveau qui se faisait a la cour aux approches de 140 la vieillesse dii maitre, a ce moment oil les revers inaltendus, les deceptions ameres, les tristesses et les douleurs de toutes sortes venaient assombrir de leurs (5pais nuages cetle splendide royautd, qui, commo loules choses, s'en allait elle aussi vers son declin. Racine en 6taitarriv6 a ce point de defaillance qu'il s'imputait a crime tons ces chefs-d'oeuvre , im- mortels enfants de I'esprit et du sentiment , dans les- quels il se reprochait d'avoir souvent rendu aimables ou au moins intdressants , les faiblesses, les vices , les passions de toutes sortes, lorsque, en les peignant, il n'avait guere voulu faire autre chose que de laisser percer au travers de leurs ^garements, quelqu'un des reflets 6ph6meres qui , m6me dans les degradations les plus profondes de Tame humaine, viennent par fois encore I'illuminer de clarld soudaine , comme pour attestor une derniere fois son origine divine! Sa gloire pass^e lui devinf meme a ce point importune que pour ^chapper a tout ce qui eilt pu lui en rappeler le souvenir, il ne songea a rien moins d'abord qu'a se faire chartreux; puis, abandonnant ce dessein, ce qu'il jugeade mieux a faire ce ful alors de choisir pour compagne de la prosa'ique existence dans la- quelle il prdtendait expier ses anciens triomphes, une m(5nagere pieuse et attentive sans doute , mais bien aussi la plus simple et la plus ignorante des choses de I'esprit qu'il put trouver. II s'(5tail d'ailleurs sevr^ completement de toute lecture profane pour se mieux nourrir de celle de la Bible. Or, ce fut apres dix tongues annees de cette vie d'abstinence intellectuelle, de cette abdication obsti- u6e d'une royaut6 de poete qui paraissait ainsi a ja- 141 mais consomm6e par le cours qii'avaient pris ses id^es , se d^fianl de celui oil s'^tail egar6 selon lui son passe , que madame de Maintenon vint iriopin(5menl lui demander une Iragedie pour ses nobles pension- naires. Le Chretien rigide et timor6 dut se defendre, soutenu qu'll (^tail d'ailleurs dans sa resistance par son ami Boileau, mais heureusemenl pour la posldri- te, le courlisan a surtout dH faiblir el le poele se ri- veilla comme en sursaut , a racial des pures claries d'un ciel nouveau , plus calme , plus serein , plus ma- gnifique encore que celui ou avail plan6 jadis son g^nie. Le cygne se senlil revivre : il etendit ses ailes que le repos navail rendues que plus puissantes, el chantant lui aussi son hymne supreme, il s'elanga d'un vol rapide et silr, des beautds douces et p^n^- Irantesd'Eslherversles sublimes hauteurs d'A</ia/ie.... La renaissance de celte &me de poele apres s'6lre dpuree aux flammes d'une ardenle pidl6, ne rappelle- l-elle pas ce mylhe antique du pht!'nix, ne traversant I'epreuve du feu que pour y puiser des forces nouvelles el une jeunesse dlernelle ! Ce morceau, abondanl en details int^ressants et en apergus ingt^nieux, el qui doit se completer par une t^lude spdciale d'AthaUe, esl renvoy^ an comil6 de rt^daction. L'ordre du jour 6lanl epuisd , la stance est lev6e. Le Secretaire-general , T.-C. Beradd. U2 SEANCE DU 7 AVRIL 1858. Presidence de M. Planchenault. Lecture est faite des proces-verbaux de la stance g^- n^rale el de celle du conseil d'adminislralion du mois de mars : ils sonl adopt^s. Le Conseil d'adrninislration a cru devoir appeler rallention de la Soci6l6 sur plusieurs questions dont la plus importante est relative a la pr^f^rence que doit accorder le viticulteur dans les diff'^rents vignobles de I'Anjou aux c6pages rouges ou blancs, soil sous le rap- port du revenu, soil sous celui de la production de vins de quality relalivement sup^rieure. L'archiviste depose sur le bureau les publications regues pendant le mois qui vient de s'^couler. II si- gnale spt^cialemenl un m^moire sur lepilepsie et son traitement par le valerianate d'alropine, du docteur Mich(5a; el deux poemes hisloriques, donl I'un en 12 chants, intitule : les Bretons, dont il est fail hommage par Tauleur, M. Duseigneur, de Brest. La Soci6t6 dil que ces publications prendronl place dans sa bibliotheque, et accorde a MM. le docteur Mi- cht^a, de Paris, el Duseigneur, de Brest, le litre de cor- respondanls. Le Secretaire-general lit une letlre de M. le comte Jauberl, qui remercie la Society de lui avoir decern^ le litre de membre honoraire, a la suite de Ihonimage qu'il lui avail fail de quelques-uns de ses Iravaux im- primis. M. le President de la section des sciences physiques 143 el nalurelles, communique une leltre de son savanl ami, le docleur Leveili^, de Paris, qui annonce ren- voi prochain d'un travail important sur les champi- gnons d'une conlrde du bassin mediterranean encore pen etudi^esous ce rapport, el propose en consequence de rallacher le cdlebre mycologue a noire Socieie par le tilre de correspondant. Celle communication est suivie de celle d'une leltre du docleur Nylander, qui manifeste dgalement son dc'sir de prendre part aux travaux de la Society acad^- mique, el annonce qu'il va lui faire hommage d'un travail monographique inedit, sur une famille impor- tanle de la classe des lichens. La Sociele ddcerne a ces deux savants botanistes le litre de membres correspondants. Le Secretaire donne lecture d'une leltre de M. le docleur Riche, de Paris, qui remercie la Socieie de I'ac- cueil fail a son travail sur Teauoxygenee el lui adresse un memoire par lui public sur I'actiou du couranl elec- Irique, sur les solutions aqueuses d'iode, etc., extrail des comptes-rendus de rinslilut. II promet I'envoi pro- chain d'un autre memoire plus important el inedil. M. Riche termine sa leltre en meltanl entieremenl h la disposilion de la Socieie, pour loute esp^ce de Ira- vail qui demanderait le concours d'un chimiste, ses connaissances, le nombreux personnel qu'il dirige el le riche laboraloiredont ilpeut disposer a la Sorbonne. Des remercienients son I votes a M. le docleur Riche. M. Meniere lit une notice sur I'anlmoim sulfure fer- rifere, donl un gile nouveau vienl d'etre lout recem- nient decouvert dans le banc de calcaire devonien des fours a chaux, pres d'Angers. C'est depuis Irente u ans seulement que celle carri^re a fourni de lemps a autre quelques i^chanlillons de ce mdlal, mais jus- qu'ici toujours peu volumineux et sous forme amorphe . Celle fois il s'eu est pr6senl6 une masse indgalement reparlie dans le calcaire, dvalu6e a 80 kilog. environ. Plusieurs echanlillons sont exposes sur le bureau, don I deux par les soins de M. le president Planche- naull. Dans ceux-ci, Tanlimoine formanl des rubans longs de 40 a 50 centimetres, sur 1 a 2 cenlim61res de largeur et briilant du plus vif (5clat melalllque, a pour gangue un spatli calcaire lamellaire d'une extreme blancheur. Ces magnifiques dchantillons en forme de prisme ou de pyramide, n'ont pas moins de 50 cent, de long sur 25 de largeur a la base. Dans d'autres ^chantillons, I'antimoine, sans melange de calcaire, affecte des formes madr«^^poriques et est entierement couvert, par ^pig^nie, de substances plus ou moins pulverulentes, blanchatres, ou jaune-cilron, ou bru- naires : ce sont ses oxides. L'une de ces combinaisons oiile soulre est en exces, en a pris la trompeuse appa- rence ; une autre pr^sente I'acide antimonieux ou ker- nies natif, sous divers etats ou degres de coloration. L(; travail de M. M(5niere, tres interessant sous le triple rapport de la g(^ologie, de la mineralogie et de la cbimie, est renvoy6 au comity de redaction. M. le docleur Dumont lit son mi^moire sur les bi~ zarreries el les singulariles de Vesprit humain au poin^ de vue de la medecine legale. II constate logiquement et pathologiquement les caracl6res propresa certains ^tats, a cerlaines dispo- sitions de I'esprit, ou la raison, dans les operations de la pens^e, ne parait pas sensiblement all^r^^e, mais oil 145 cependanl il exisle soil unc sorlo doblil^ralion , soil un exces de preponderance de corlains ordres d'idet'S qui, sanselre ni la folic, nila nionomanie dans le sens habiluel dc ces expressions, poussent n(5anmoins ceux qui subissent celle predisposition anormale, a des acles que dans cerlains moments leur raison m6mc repousse el qu'on ne peul considerer comma emanant enlierement du libre arbilre. Les auleurs de lels acles doivenl-ils en elre responsables uioralemenl ou socia- lemenl au m6me degre que de lels aulres qui sonl ^vi demmenl les r^sullals d'une volonlci qui agil dans une tout autre inddpendance intellecluelle? Tel esl le probl6me redoulable dont M. le docteur Dumont cherche a rassembler les lermes pour en preparer la solution. Familiaris<^ des longtemps avec les questions ardues de la haute philosophic, observateur perspicace el vi- gilant, physiologisle inslruil, m^decin habile el d'une grande experience, M. le docteur Dumonl, qui depuis longues ann(5es a le trisle avanlage de voir passer sous ses yeux rinlerminable defile de celle portion d(?chue de la population qui se succede incessammentdans les prisons, el qui peut en outre confronler aux observa- tions de celle clinique speciale celles que lui four- nissent abondamment les aulres classes sociales, a recueilli ainsi une t'oulo de fails curieux, dont les plus propres k contribuer a Ttilucidalion des questions psychologiques onl irouve place dans ce memoire. Bien que sa lecture ail dure pres d'une heure, elle n'en a pas luoins <^te ecoulde avec une attention sou- tenue parlesnombreuxaudileurs quiassistaient acelle seance; aussi lorsque le president a inis I'impression aux 10 146 voix, a-l-il cm devoir faire observer que s'il rempli>sail celle formality en presence d'un assenlimonl general si manifesle, c'^lait uniquement pour salisfaire aux exigences du reglement. Les lectures pour lesquelles MM. Dulos et Thouve- nel flguraient a I'ordre du jour, sout, a raison de I'heure avanc6e, report<5es a la prochaine stance. Le Secretaire-general , T.-C. Beraud. SEANCE DU 5 MAI 1858. Presidence deM. Planchenadlt. La stance est ouverte sous la prdsidence de M. Plan- chenault; lecture est donn^e du proces-verbal de la stance generale d'avril qui est adopts sans reclama- tion. Les ouvrages adress^s a la Soci(5t6 sont pr^sentes par I'archiviste. Le Pn'isident appelle ensuite I'attention dela Soci6t6 sur rutilit(5 d'une exposition pisciculturaledans lebut de populariser en Anjou les nouveaux proc^d^s de pis- ciculture, surtout en ce qui regardelafdcondation ar- tiflcielle, I'incubation et I'^closion des ceufs. D'apr^s les intentions manifestoes par le conseil d'adminis- tration, M. Planchenault, dans un recent voyage a Pa- ris, s'est assur6 du concours de M. Millet, inspecteur des eaux et forfits, faisant a la foisde la pisciculture IhOorique et pratique; M. Millet doit arriver incessam- nient a Angers et la SociOte sera informde des rOsultats 147 de son voyage. M. Planchenault pense qu'il y a lieu d'ouvrir des ce moment un premier credit pour I'expo- sition pisciculturale et propose 100 fr., sauf ^ ajouter a une prochaine stance une deuxieme somme de 50 f. L'ordre du jour n'ayanl annonc6 le vote d'aucune somme pour cet objet, on est conlrainl par les disposi- tions du reglement, de ne pas d(5passer dans une de- mande non portee a l'ordre du jour, ce chiffre de iOO fr. L'assemblde est consull6e et vole cette somme. Sur la proposition du bureau, I'assemblde nomme une commission pour organiser I'exposilion piscicul- turale. MM. Planchenault, B(^raud et Velter, ingenieur des eaux de la ville, sont design^s pour en faire partie. Plusieurs membres demandent alors la parole el proposent de voter des remerciemenis au bureau pour riniliative qu'il a prise dans la question de la piscicul- ture. L'assembl^e s'associe chaleureusement a celle manifestation. L'assembl^ereQoitensuilecomme membres lilulaires MM. Guiboul, professeur d'hisloire au lyc^e el a I'ecole sup^rieure, agrege de TUniversit^ , ancien dleve de r^cole normale; 2° Eugene Bellin, professeur de belles- lettres aux memos lycee et (icole; 3" Lemesle, impri- meur a Angers; 4" el M. Pasdoit, ingenieur^ Saumur. lesquels ont 6[6 provisoiremenl admis et sont pre- senters par le conseil d'administration. M. le Secr«riaire priisenle a la Soci6t6 le travail du docteur Nylander, sur une Iribu de la classe des li- chens, \ospyrenocarpees. Ce travail 6crit en latin et en- ti^remenl technique n'est susceptible ni de lecture, ni d'analyse, el il sutfil a la Socic^te du noni de I'aulenr 148 de I'absenoe d'aucun autre Iravail special et monogra- phiqiie siir celle Iribu imporlatite, du jiigement favo- rable qu'en a porte le savant botaniste qui preside la section d'hisloire nalurelle de la Soci(:'te, pour que celle-ci s'empressc d'ordonner le renvoi au comil6 de rddaclion et d'impression. M. Beraud lit un memoire ayant pour litre : « Nou- » velles considerations sur le systenne des reserves de « la boulangorie, la nc^cessitd de leur extension et » leur applicabilite comme nioyens de compenser les » effets materiels de rin(!'galit6 de la production des » c6r6ales et los ecarts extremes des prix qui en sonl » la consequence. » Ce memoire dtant ^galement renvoy(5 devant le co- niite d'impression, Ton croit devoir se dispenser d'en rendre comple dans ce proces-verbal. M. Meniere lit ensuite un rapport sur le tableau g^o- gnosliqne de I'Anjou, de M. Prevost. Ce rapport tr^s- delaille et qui resume Y6[a[ actuel des connaissances sur la geologic du d^partement, pent 6tre consid(^r6 comme le complthnent de la carle de M. Prevost. La Sociele en vole le renvoi au comite de redaction, le- quel devra aviser aux moyens de pouvoir faire entrer egalemi'nt le tableau geognpslique dans le recueil des memoires. L'heure avanc(5e oblige de reporter a une prochaine sdance les autres lectures qui 6taient indiquees dans I'ordre du jour. Le Secretaire-general, T.-C. Beraud. 149 SEANCE DU2JUIN 1858. Presidence de M. Planch enadlt. M. le directeur Planchenault occupe le fauteuil. Lecliire est donn6e par le Secretaire-general du pro- ces-verbal de la S(5ance de mai qui est adople. L'archivisle depose sur le bureau les publicalions adressees a la Soci6te el en annonce les litres. Le bureau pr(5sente au litre de correspoiidanls MM. Gassies, de Bordeaux, Henri Lecoq et Ducros de Saint-Germain, de Clermont-Ferrand, tons trois na- luralistes , auteurs de divers ouvrages et membres d'aulres soci(5l6s savanles. Le President, apres avoir consulld rassemblt^e par la voix du scrutin, proclame ces trois messieurs membres correspondanls de la Society et dit qu'il leur sera delivrt^ un diplome, M. le president Planchenault donne des explications detailicessur I'exposilion piscicullurale qui se prepare par les soins des membi'es delt^gues par la Society a sa derniere stance. II rend compte des resultals du voyage qu'a fait an cours de ce mois, dans noire ville, M. Mil- let, iuspocteur des eaux el forels, afin dedonnera noire Societes les instruclions n^cessaires pour que celte exposition remplit convenablement le but pour lequcl elle dlait enlreprise, celui de rendre intelligibles pour tons et de i)0[)ulariser le plus possible les mdlhodes pisciculturales qui torment maintenant Tensembie d'une science nouvelle. M. le Pr(^sident fait observer que la Sociele, a raison 150 de romission qui avail dl6 failc d'inserer one dc- inande de credit dans Tordre du jour n'avait pu a la derniere seance voter pour subveniraux frais indis- pensables de cette exhibition qu'une somme de 100 fr. qui n'f^lait consid(5r6e que comme un a-comple sur celle de 150 fr. a laquelle on (5valuail les dispenses. II demandc done aujourd'hui que la Socic^t^, qui se Irouve rc^gulleremenl convoqu6e pour s'occuper de ce cr6- dil , le regularise et le porte a ladite somme de 150 fr. dans laquelle se confondront les 100 fr. pr6- c^demment vot6s. La Society, apres deliberation, vote ladite somme de 150 fr. pour etre employee aux ddpenses de I'exposi- tion piscicullurale. Le Secretaire -general lit un expose sur la Piscicul- ture, destine a servir en quelque sorte d'introduclion au recueil de notices que M. Millet a redigees pour la Societe academique, afin d'expliquer les procedes de piscicullureetrusagedesinstrumentseluslensilesdont la Societe a fait Tacquisition , el donl elle vafaire une exhibition a I'exposition quinquennale qui s'ouvre ce mois-ci dans notre ville. L'assemblee donne son ap- probation a ce travail qui sera imprime en tele du recueil de ces nolices. M. Bouche, membre tilulaire el professeur de ma- thematiques au Lycee et a I'Ecole superieure, lit un memoire dans lequel ildeveloppe une theorie nouvelle des paralleles.il accompagne cette lecture de demons- trations. M. Dulos, professeur de mecanique a I'Ecole des arts et a I'Ecole superieure, prend la parole pour fe- liciter son confrere a raison de la voie entierement 151 nouvelle oil il vienl de faire onlrer celle parlie de la geoni{5tiie. Elle ne peul seloii lui qu'cxercor la plus heiireusc influence sur renseigneinenl surloullorsque celiii-ci csl conlrainl de procdder vis-a-vis d'cileves qui ne sont pas encore inilit^s au calcul inlc^gral et differenliel. II appuie done vivemenl le renvoi de cc travail important au comit(5 de redaction. Ce renvoi est vol^. Un ^vdnemenl de familleempechant M. Guitlet d'as- sister a la stance, la lecture de son m^moire port6 k I'ordre du jour, est renvoy^e a la prochaine seance. M. Victor Chatel prend alors la parole pour signaler I'ulilile qu'il y aurail a ouvrir dans le deparlcmenl au nioyen d'un questionnaire adress«i aux maires. cu- res, insliluteurs, medecins, v6lerinaires, etc., des communes rurales, une sorle d'enquele permanente afin de recueillir toutes les observations auqnelles pourraient donner lieu les cas de rage qui viendcaient a se d^velopper chez I'homme ou les animaux. L'assenibleeaccueille celte idee et nomme une com- mission pour arreter definitivement la redaction d'un questionnaire donl M. Victor Chatel prdsenle le projet. Celte Commission est compost^e de M. le docteur Da- viers et M. Guiltet, artiste -v6t6rinaire de I'ecole d'Al- forl. L'ordre du jour 6lant 6puise, la seance est lev6e. Le secretaire-general , T.-C. Beraud. 152 SEANCE DU 14 JUILLET. Presidence de M. Pl^nchenault. Le proces-verbal de la derniere s(5aace est lu el adople. L'Archiviste prdsente les publications de diverses natures qui ont 61(5 adress^es a la Sociele depuis la derniere reunion. On rcmarque parliciilierement dans le nombre Irois volumes de la Soci^ld Havraise. M. Guillet fait parvenir a la Soci6t6 Texpression de ses regrets de ne pouvoir cette fois encore se prt^senter devant elle pour lire son m^moire sur la morve du cheval et sur sa transmission a riiomme, dans lequel it indique un mode de trailement tent6 sur lui-meme avec succes pour combatlre une maladie que tous les auteurs s'tUaient g(3neralement accordt^s a considerer comme morlelle par suite de son inoculation. II adresse a la Societ(5 dans I'intenlion d'(^pargner a un do ses coUegues la fatigue d'une longne lecture , une rapide analyse de son m^moire dont il est immddiale- ment donnd lecture par le Secr(5laire-g(5n(3ral. M. le docteur Dumonl prend alors la parole pour t'aire observer comblen le travail de M. Guittet lui pa- rail renfermer d'observalions importanles an point de vue medical et physiologique, d'autant que au lieu d'etre seulement des ri^pc^tilions de fails dt^ja consignes dans les livres, elles ont gc^neralement le mdrile d'a- volr ete recueillies directernent dans la pratique de I'auteur. II insiste done pour que dans un int(5r6t hu- inanitaire et scienlifique ce travail soil soumis a une 153 commission qui apporle une attention toule ciale k son examen. Le bureau adoplant eel avis renvoie k eel effet le m^moire de M. GuiUel devant une commission qui en rendra compte a la prochaine seance. Elle est compos(5e de MM. les docleurs Dumonl, Laroche pere et Mirault. Le Secr6taire-g(5n^ral pr^sente une lisle de lepidop- t^res nocturnes observes aux environs et dans I'en- eeinle m6me de la ville par M. Meniere (Alfred). Toules ces especcs, sauf Aglia Tan, qui avail e\.6 si- gnal6 dans les bois de pins de Tarrondissement de Baug6 , ont e[6 pour la premiere fois observees dans le d^parlemenl; leur bonne delenninalion n'esl d'ail- leurs susceptible d'aucun doule, puisqu'ellca 6[i v(5- rifi^e par le savanl lepidoplerologisle , docteur Bois- duval. Le bureau remercie M. Alfred Meniere de cetle communication, et la Society ordonne le renvoi de sa notice au comite de r(^daclion. U engage ce jeune enlomologiste a conlinuer avec la m6me ardeur des etudes qui s'annoncent sous de si heureux auspices, etapr6s avoir consults Tassemblee , lui donne le litre de membre adjoint de la section des sciences pbysiques et nalurelles. Le Secr(5laire-g(5n^ral lit ensuile une notice des- criptive surle quarlz acicalaire radic; blanc laiteux d'Anjou. Un enorme bloc de cclte belle et rare vari(!'l('; pour laquelle les trailes de niin(5ralogie n'indi(\|uent pas d'aul re locality certaine que TAnjou, vienl sur la demande du bureau de la Soci6t6 d'etre donnd a tiotre must^e d'histoire naturelle par les heritiers de 454 M. Gautier. Ce bloc , qui provient des environs de Martigne-Briant , prdsenle une masse d'un melio de longueur sur 90 centimetres d'^paisseur et de hau- teur, entierement formee de globules de quartz radi(^, lesquels a raison de leur section transversale offrent sans discontinuity un ensemble de rosettes de cristaux bacillaires dont le diametre atleint eu moyenne 12 centimetres. Celle vari(5te ne pent au- cunement etreconfondue avec le quartz radiede petite dimension eta cristaux jaun^treset opaques de Saint- Clement , pres d'Angers. Le Secreiaire-g6n(5ral fait prdc^der ces observations de considerations generates sur retat des etudes el des collections mineralogiques a Angers , au moment oil la Societe academique s'est fondde ; c'est a fim- pulsion qu'elles en ont regue que sont dus d'interes- sanls travaux qui onl trouv6 place dans le recueil de ses memoires. II rappelle que ce fut surtoul dans le but d'attirer Tallenlion sur cette science si impor- tanle.que laSocidte voulut presenter, lors de I'exposi- tion quinquennale , I'histoire a peu pres complete de nos calcaires de toutes les formations employes soil comme pierre a balir , soil comme pierre a chaux , collection qui, par les efforts reunis de MM. Orlowski el Meniere, put s'eiever en moins d'un mois a 150 echanlillons environ. Celte collection unique , la premiere de son espece qui exislal dans nos contrees, va prendre place dans la salle de nos seances. Le bureau a en outre pense qu'elle devail former le noyau d'une collection mineralogique departe- mentale, el ce projet se pourra bienlol realiser, grace a de uombreuxechantillons deja reunis el pre- 155 pards paries soins desdeux menibresqueron vieut de nommer. Le rapport de M. Bdraud est rcnvoy^ a la commis- sion de redaction. L'ordre dii jour appelait encore la lecture d'un tra- vail de M. Gidel sur la po(5sie frangaise au xix-^ siecle , mais I'heure avancde oblige de la renvoyer a la pro chaine rt^union. En consequence, le President annonce que la stance est levde. Le Secretaire-general, T. C. Beraud. LISTE DES MEMBRES FONDATEURS dont les noms doivent elre ajoutes a la premiere lisle publiee en decembre 18b7. Messieurs, Appert flis, peinlre d'hisloire. AuDDSSON-HmoN (Adolphe), horliculUmr-p^pinie- risle. Batereau, ing6nieur des ponts-et-chaussees. Bellin , professeur de belles-leltres au Lycde el a I'Ecole superieure. Blouin (Anlonio), banquier. BODOLER, conseiller a la Cour imp^riale. BoDTROS, proprielaire. Carriol pere , rnanufacturier. Carriol fils , mannfaclurier. Chatel (Victor), propri6laire-agricuUeur. Chenuau, juge au Tribunal de premiere instance d'Angers. Clement, directeur de rEnregistrement et des Do- maines. Cokdeau pere, proprietaire. CoRDEAu fils, proprietaire. 157 Messieurs , Drouard , iK'gocianl. Ddlavoubr, docleur-niedecin. DuMONT tils, avocat , docleur en droit. Fleurt, horloger-m^canicien. (jAzeau, docleur-medecin. (iiRAKD, conducleiir des ponls-el-chausst5es. Gderin pere , nolaire. Gdercn flls, avocal. GuiBODT, professeur d'histoire au Lyc^e el a I'Ecole superieure. GuiTTET , v^terinaire de I'Ecole d'AIforl. Hanrt , n<5gociant. Hardodin, archilecle. I.ABODLAis , ing(5nieur-m6canicien. J.aroche pere , docteur-m(^deciu. I.AROCHE, n^gocianl. Lemesle, imprimeur. LoRroL , avocat. Martin 0. «, chef d'escadron d'arlillerie en relraile. Menik;re, pharmacien. MoNOURY, conducleiir des ponls-et-chanss(^es. ()RiOi,LE p^ro, negociant, inembre du conseil muni- cipal d'Angers. lASDOiT, ing(5nieur. PiQUELiN, avocat. QuRis, avocal. ToDTAiN , propri^taire. Velter, ingenieur des eaux de la ville. 158 PRESIDENTS HONORAIRES. Messieurs , Valleton C. , 1" president de la Conr imp^riale. BoDRLON DE RouvRE 0. f; , pi'c^fel de Maine el Loire. AiMGEBAULT, ^veque d'Angers. MouRiER C. , recleur de I'Academie de Rennes. DuBOYS 0. , maire d'Angers , depute. MEMBRES HONORAIRES. Jaobert (le comte), a Paris. Leveille , docteur-medecin , a Paris. MEMBRES CORRESPONDANTS. Revbliere, a Saumur , bolaniste. Nylainder, a Paris, docleur en rn^decine, bolaniste el enlomologiste. Pallut, professeur de langiies anciennes au lycde de Versailles. Landais , chimiste, a Paris. GuEPiN, docteur-medecin el chimisle, a Nantes. Sayot, docteur-medecin de la marine, a Cayenne. GiLLES, chimisle, a Paris. MiCHEA , docleur en nn^decine, a Paris. DusEiGiNEUR, a Brest, lltleraleur. Gassies, n Bordeaux , conchyliologisle. Lecoq (Henri), professeur d'histoire naturelle a Cler- mont-Ferrand. 159 Messieurs , DocROS DE Saiint-Germaiin, naluralisle, a Clermont- Ferrand. RoLLANi) , [irofesseiir a I'dcole desarts de Chalons. Blanc, minislre du temple cWangt'lique , a Mar.'^cillo. Ledantec , direcleur de I'ecole superieure du Palais , a Bulle-Ile. MoNTLEziN (L(5on), ing^nieur civil au minislere de la guerre. Chantoiseau, employ^ des domaines, a Bourgueil. Arthus , maire-adjoinl du 10« arrondisseuienl , a Paris. Rendu (Alfred), professeur, a Paris. -MussiLLA, mc^deein , a Paris. Copard, medecin a Paris. RoRiE, chef de division au ministere de rinstruclion publique. Lecerf, fondeur en caracteres, a Paris. TABLE DD 3' VOLUME. Nolicf! sur TExposition pisciculturale, par M. Planche- NAULT 1 Considerations Iheoriques et pratiques sur la pisciculture, par M. Beraud 4 Pisciculture : Notices par M. Millet 16 Catalogue des objets exposes par la Societe 33 Nouvelles considerations sur les reserves de la boulangerie, par M . Beraud 35 Note relative a Charron, a sa conduitc et ses ecrits au temps de la Ligue, par M. PoiRSON, precedee d'un expose, par M. MouRiN 53 Des bizarreries, singulariti's et manies de I'csprit humain, par M. le docteur DuMONT 66 Etudes sur !a poesie franfaise au xivc siecle, parM. GiDEL. 101 Discours prononce a la distribution des prix de rEcole municipale des beaux-arts d'Angers, aout 1858, par M. Beraud 120 Les Ghercheurs d'nr, poi'sie, par M. DuMONT fds 132 11 162 Pages. Proces-verbaux reiliges par le st^crclaire-genf'ral : Seance du 3 mars 1858 13G — du 7 avril ^42 — du 5 mai 1 'i^i — (Iu2juin IW ~ du1/.juillet 15^^ v\\-= sv^ Aiigpis, Imp. Cusiiier el Lacliese.
1919 was a common year starting on Wednesday in the Gregorian calendar. Events January 15 – Great Molasses Flood in Boston kills 21 people. January 16 – Prohibition begins in the United States. June 28 – The Treaty of Versailles is signed, ending World War I. Charles Strite invents the toaster. Jules Bordet, Belgian doctor, won the 1919 Nobel Prize in Physiology or Medicine Births January 27 - Ross Bagdasarian, Sr., creator of Alvin and the Chipmunks (d. 1972) May 3 - Pete Seeger, American folk musician (d. 2014) May 7 – Eva Perón, former First Lady of Argentina (d. 1952) July 20 – Edmund Hillary, New Zealand mountaineer and explorer (d. 2008) September 26 - Matilde Camus, Spanish poet (d. 2012) October 3 - James M. Buchanan, American Nobel Prize winning Economist (d. 2013) October 18 – Pierre Trudeau, Prime Minister of Canada (d. 2000) October 26 - Edward Brooke, American politician (d. 2015) Deaths Alexis Mérodack-Jeanneau – French painter January 6 – Theodore Roosevelt, 26th President of the United States April 10 – Emiliano Zapata May 6 – L. Frank Baum, American writer August 11 – Andrew Carnegie, Scottish businessman October 7 – Alfred Deakin, second Prime Minister of Australia October 13 – Karl Adolph Gjellerup, Danish writer, Nobel Prize winner
Montauroux is a commune of 6,479 people (2018). It is in Provence-Alpes-Côte d'Azur in the Var department in southeast France. Communes in Var
The second season from the anime series Naruto is directed by Hayato Date, and produced by Studio pierrot and TV Tokyo. Based on Masashi Kishimoto's manga series, the season follows Naruto Uzumaki succeeding the Chūnin Exams only to discover invasion of the Leaf Village. The second season aired from November 12,2003 to September Episode list <onlyinclude> Naruto
Ross is a small incorporated town in Marin County, California, United States, just north of San Francisco. It is about west-southwest of San Rafael. The population was 2,415 at the 2010 census. The town is bordered by Kentfield and Greenbrae to the east, Larkspur to the south and San Anselmo to the north. Ross is named in honor of James Ross, who bought Rancho Punta de Quentin in 1859. References Other websites Town of Ross 1908 establishments in California Towns in California Settlements in Marin County, California Cities in the San Francisco Bay Area
<p>I am on Debian 8 (Jessie), 64 Bit. I installed <code>libxml2-dev</code>, which now sits in <code>/usr/include/libxml2/libxml</code>.</p> <p>But when I do (just like <code>libxml</code> docs say)</p> <pre><code>#include <libxml/parser.h> </code></pre> <p>I only get when compiling (with <code>gcc</code>)</p> <pre><code>fatal error: libxml/parser.h: no such file or directory </code></pre> <p>Notes: On another machine, with an old 64 Bit Suse, where <code>libxml2-dev</code> sits in the exact same path and no other environment vars are set compared to the new Debian, it works perfectly fine. Problem occured while migrating from one to another computer using the exact same makefiles. <strong>All</strong> other <code>-dev</code> libs that I need just worked (with their documented <code>#include <path></code>) after the migration (they were all installed with <code>apt-get</code>), only <code>libxml2-dev</code> is not found on compilation.</p> <p>Do I need to do anything else to make <code>libxml2-dev</code> visible?</p>
Pauline Morrow Austin (b. 1916 d. 2011) was an American meteorologist. Austin got a BA from Wilson College in 1938, an MA from Smith College in 1939, and a PhD in Physics from MIT in 1942. Austin worked as a meteorologist during World War II. She was one of nine women recognized for wartime scientific and technical contributions. Next she worked at MIT as the Director of the weather radar, and as part of the research staff in the Radiation Laboratory. She also was associate writer for the Journal of Applied Meteorology. Personal life Austin was married for 59 years to Dr. James Murdoch Austin. Their two daughters are Doris A. Price of Annapolis, Maryland and Carol T. West of Gainesville, Florida. In later years she volunteered at the Florida Museum of Natural History. References 2011 deaths 1916 births American meteorologists Scientists from Florida
Vauvenargues is a commune of 896 people (2006). It is found in the region Provence-Alpes-Côte d'Azur in the Bouches-du-Rhône department in the south of France. Communes in Bouches-du-Rhône
Alan Stuart "Al" Franken (born May 21, 1951) is a former United States Senator from Minnesota. He is a member of the Minnesota Democratic–Farmer–Labor Party, which affiliates with the national Democratic Party. Before he was a Senator, Franken was a writer and actor on Saturday Night Live. Franken was also a left-wing pundit and has written several books on politics. His second cousin was actor Steven Franken. On December 7, 2017, Franken announced in an address before the Senate that he would be resigning from his office following sexual harassment claims. References Other websites Office of Senator Al Franken Official campaign website Campaign contributions at OpenSecrets.org Al Franken topic page at The New York Times in 2002 in 2003 in 2004 Al Franken profile in Moment Magazine in 2005 Comedians from New York City American movie actors American screenwriters American television actors US Democratic Party politicians Emmy Award winners Grammy Award winners Harvard University alumni Actors from Minnesota United States senators from Minnesota Politicians from New York City Politicians from Minneapolis, Minnesota Actors from New York City Writers from New York City Writers from Minneapolis, Minnesota 1951 births Living people Comedians from Minneapolis, Minnesota
18 77 .] THE SECRETARY ON ADDITIONS TO THE MENAGERIE. 6/9 Fig. 3 a. Head and antennas of the same, dorsal view. 3 b. Tail -segments of the same, dorsal view, both further magnified. 4. Porcellio flcivo-vittata , p. 669, dorsal view, magnified twice the natural size. 4 a . Head and antennae of the same, inferior view. 4 b. Segments of the tail, dorsal view, both further magnified. 5. Porcellio hispida , p. 676, dorsal view, magnified twice the natural sizo. 5 a . Tail-segments of the same, further magnified. 6. Anilocra lcevis } p. 672, natural size. 6 a. Front and antennae, magnified. 6 b. One of the legs of the last pair. 6 c. Uropoda, further magnified. Plate LXIX. Fig. 1 . Acanthonyx elongatu$ } p. 673, natural size. 2. Tylos gramdatus , p. 674, lateral view, natural size. 2tf. Head and antennae, dorsal view. 2 6. Segments of the tail, dorsal view, both further magnified. 3. Philougria nitida , p. 670, dorsal view, magnified twice the natural size. 3 a . Head and antennae, dorsal view. 3 b. Tail-segments, dorsal view, both further magnified. 4. Lironeca dcmrica , p. 676, dorsal view, natural size. 4 a. Head and antennae, dorsal view. 4 6. One of the legs of the first pair. 4 c . Uropod : all further magnified. 5. Lironeca laticauda , p. 677, dorsal view, natural size. 5 Head and antennae, inferior view. 5 b. One of the legs of the first pair. 5 c. Uropod : all further magnified. 6. Anilocra trichiura , p. 677, dorsal view, natural size. 6 a. One of the legs of the first pair, magnified. November Gth, 1877. Arthur Grote, Esq., V.P., in the Chair. The Secretary read the following reports on the additions to the Society’s Menagerie during the months of June, July, August, and September 1877: — The total number of registered additions to the Society’s Mena- gerie during the month of June was 16G, of which 87 were by birth, 35 by presentation, 25 by purchase, 1 by exchange, and 18 were re- ceived on deposit. The total number of departures during the same period by death and removals was 92. The most noticeable additions during the month of June were as follows : — 1. A White* cheeked Gibbon ( Hylobates leucogenys ), presented by W. H. Newman, Esq., H.B.M. Consul, Siam, Bangkok, June 2nd, and kindly brought to this country under the care of Mr. A. R. Houghton 'in the steamship ‘Agamemnon.’ The White-cheeked Gibbon was described many years ago in the Society’s ‘Proceedings’ (P. Z. S. 1840, p. 20) by the late Mr. Ogilby, upon an animal which had been living in the Society’s Menagerie, and of which the exact habitat was unknown. The typical specimen is now in the British 680 THE SECRETARY ON ADDITIONS TO THE MENAGERIE [Nov. 6, Museum. So far as I know, no second individual of this well- marked species of Hylobates has since occurred ; it is therefore of the greatest interest to have obtained a specimen from a distinct locality 1 . Our present individual, which is a young male, seems to agree in every respect with Mr. Martin’s description and figure (Nat. Hist, of Man and Monk. p. 445). Mr. Smit’s figure (Plate LXX.) will, I trust, serve to make this interesting species better known. 2. A Tibetan Partridge ( Perdix hodgsonice , Gould) 2 , presented by Monsieur J. M. Comely, of Tours, C.M.Z.S., on the 16th June, being, so far as I am aware, the first example of this fine represen- tative of this well-known species that has been received by the Society. A second specimen of the same bird has since been pur- chased from Mr. W. Jamrach, from whom, I believe, M. Comely obtained his specimen. 3. A young male Hippopotamus, received June 20th, having been purchased of the Royal Zoological Society of Amsterdam for the sum of ,£800. The original pair of Hippopotamuses, obtained from the Viceroy of Egypt (the male in 1851, and the female in 1854), being both now well advanced in years and having ceased to breed, the Council thought that it would not be right to miss an opportunity of ob- taining a mate for the Society’s young female of this species, bom in the Gardens on the 5th November, 18/2. The Council accordingly entered into an agreement with the sister Society at Amsterdam for the acquisition of the young male Hippopo- tamus, which was born in their gardens on the 3rd of August, 1876, and which arrived safely in this country under the care of Mr. Hegt, the subdirector of their Gardens, on the 20tli June last. The young animal, which now measures about 2 feet 6 inches in height, has hitherto been fed nearly exclusively on Goat’s milk, but is now beginning to take more substantial diet, and appears to be in every way thriving. 4. A fine example of the black variety of the common Leopard ( Felis pardus) y from Lahore, Malay peninsula, presented by Sir Harry St. George Ord, C.B., F.Z.S. 5. Twenty Common Boas ( Boa constrictor), produced alive by one of the Boas in the Society’s Gardens on the 30th June. This is the first occasion in which this Serpent has bred in the Society’s Gardens ; and, so far as I am aw r are, the fact of the Boa producing living ones was not certainly known. The young Boas are about 15 inches in length, and are lively and active, threatening to bite if touched. They are already beginning to feed; and we have good hopes that some of them, at least, may be reared 3 . 1 The notice given by Mr. Blytk (P. Z. S. 1841, p. 63) of the supposed occur- rence of this species on the Ghauts of Malabar is, no doubt, founded on some error. 2 See Gould’s 1 Birds of Asia/ pt. ix.May 1, 1857, for a figure of this species. 3 P.S. (November 6th). — All of these Boas, except one, are still alive aud in good condition. HYLOBATES LEUCOGENYS . " /'D >) 2 / /j Ral / & P. Z.S.18 77.P1.LXXI J 3mi i lith. PARADOXURUS PRE HENSILIS. 1877.] THE SECRETARY ON ADDITIONS TO THE MENAGERIE. 681 The total number of registered additions to the Society’s Mena- gerie during the month of July was 145 ; of these, 54 were acquired by presentation, 48 by purchase, 5 by exchange, 22 by birth, and 16 were received on deposit. The total number of departures during the same period, by death and removal, was 102. The most noticeable additions during the month were : — 1. A Prehensile Paradoxure ( Paradoxurus prehensilisf, from Assoun, on the Hounderaw river, about 90 miles from Moulmein, Burmah, presented July 13tli, by W. H. Pattison, Esq. This Paradoxure (Plate LXXI.) is of a well-marked and peculiar species, quite new to us, and appears to be little known except from the figure in Hardwicke and Gray’s ‘Indian Zoology’ (ii. pi. 9), taken from a drawing of Buchanan -Hamilton. Its tail is very long and slender, and appears to be slightly prehensile. 2. A Urumutum Cnrassow ( Notliocrax urumutum), from the Upper Amazons, purchased July 16th. When I communicated to the Society my memoir on the Curassows in 1873 (see Trans. Zool. Soc. ix. p. 273) I was unable to figure this rare species from a living example. As will be seen by the coloured sketch now exhibited, the bare skin over the eye was, in consequence, coloured wrongly, the upper portion over the eye being bright yellow instead of blue. 3. A Crane, obtained from .Chantung, in Northern China, and kindly transmitted to the Society by Mr. Theodore Hance, of Ching- kiang. It appears to belong to the eastern form of the Common Crane, called Grus longirostris in the * Fauna Japonica.’ Comparing this bird (of which I exhibit a sketch by Mr. Smit) with the Common Crane of Europe, Grus cinerea, it seems to differ in its lighter colour, and in the uropygial plumes being cinereous with black terminations, instead of being altogether black as in the common species ; but I doubt its being specifically different. The total number of registered additions to the Society’s Mena- . gerie during the month of August were 1 16 in number ; of these, 67 were acquired by presentation, 19 by purchase, 4 by birth, 8 by exchange, and 18 received on deposit. The total number of de- partures during the same period by death and removals were 110. The most noticeable additions during the month were : — 1. A Cape Hedgehog ( Erinaceus frontalis ), purchased August 13tb, being the first example of this southern representative of our familiar British species that has reached us. 2. A young example of the American Tantalus ( Tantalus locu- lator ), purchased August 30th. 3. A Brazilian Motmot ( Momotus brasiliensis), purchased on the same day. Both these birds belong to species hitherto unrepresented in the Society’s Aviaries. I may take this opportunity of pointing out that, as suggested to me by Prof. Garrod, the male Deer, which we have had for some i Viverra prekensilis, Desm. See Horsf. Oat. Mamm. E.I. C. p. 63. 682 THE SECRETARY ON ADDITIONS TO THE MENAGERIE. [NoV. 6, years in the Gardens under the name of Cervus duvaucelli \ appears to belong to the allied species Cervus schomburgki of Siam. The animal in question was received in exchange from the Zoolo- gical Gardens of Hamburg on the 1st of November, 1873. On in- Head of Cervus schomburgki . quirv, Dr. Bolau, the Secretary of the Zoological Society of Ham- burg, has kindly informed me that it was born in the Gardens on July 15th of the same year, having been bred between a male, said to have come from Bangkok in 1862, and a female received from Berlin, which is also believed to have come from Siam. The total number of registered additions to the Society’s Mena- gerie during the month of September was 81 ; of these, 31 were acquired by presentation, 25 by purchase, 7 by birth, and 18 were received on deposit. The total number of departures during the same period by death and removals was 101. 1 See ‘ List of Vert.’ (sixth edition) p. 134. sp. 484/. 1877.] LETTERS FROM MR. R. TRIMEN AND A. O. HUME. 683 The most noticeable additions during the month were as follows : — 1. Two Guilding’s Amazons ( Chrysotis gnildingi) y from St. Vin- cent’s, West Indies, purchased September 15th. These fine Parrots are now said to be very scarce in their native Island of St. Vincent, to which they are peculiar. 2. Two Slaty Coots ( Fulica ardesiaca ) from Western Peru, pur- chased September 18th, being the first examples of this interesting representative of our Common Coot that have reached us. The Secretary read the following extract from a letter addressed to him by Mr. R. Trimen, C.M.Z.S., dated South-African Museum, Cape Town, July 27th, 1877 : — “With reference to your note on the species of Sarcidior?iis (P. Z. S. 1876, pp. 694, 695), I think it may be useful to offer a few remarks on two specimens of the African form contained in the col- lection of this Museum, one of which was received from the Zambesi, and the other obtained in exchange from the late Mr. C. J. Andersson, who brought it from Damara Land. “I have no Indian specimens with which to compare these African birds; but, taking Mr. Smit’s figure (P..Z. S. 1876, pi. lxvii.) as an ac- curate representation of S. melanonota , the two birds to which I refer differ in the following particulars from the Indian form, viz. : — “ (1) The white of the neck encroaches considerably on the back between the shoulders. “(2) The curved black streak from the shoulder downward is much more attenuated. €i (3) The under tail-coverts are pure white, without the slightest trace of the bright yellow shown in the figure. (Is it possible that the yellow may have been present in the living specimens, but have faded out in course of time, like that of Chalcites smaragdineu&l') ** (4) The secondaries and greater coverts are not of the coppery- brown hue depicted in the plate, but mixed metallic-green and bronze with violet reflexions. “ (5) The caruncle on the bill is higher in proportion to its base ; it is more vertically elevated anteriorly, and more rounded and sloping posteriorly than is shown in the figure. (This difference may, however, be the effect of shrinking or some defect in mounting our specimens.) “ I should also mention that the lower part of the back is dirty whitish-grey, shading into the metallic-glossed black of the rump. “You will be better able than myself to judge whether the dif- • ferences mentioned are of specific value ; my own impression is that they are.” A letter was read from Mr. A. 0. Hume, C.B., containing some criticisms on Mr. Howard Saunders’s review of the Sterninse, pub- lished in the Society’s ‘ Proceedings’ for 1876 (p. 638). Mr. Hume was of opinion that the bird figured (plate lxi. fig. 2) as Anous melanogenys , was not that species, but A . leucocapillus. 684 PROF. FLOWER ON ZIPHIOID WHALES. [Nov. 6, The Secretary exhibited, on the part of Mr. Gr. Dawson Rowley, F.Z.S., an egg of Pauxis galeata , and read the following note by Mr. Rowley on the subject: — “This egg of Pauxis galeata was laid June 30, 1877, by a black female, exactly like the male, except that in size she is a trifle smaller. The two birds have been kept by themselves for several years in a large aviary. The brown form of female 1 is also here in a different cage; and no communication has been allowed. The black female lays eggs ere ry year ; but they have been previously always broken. All the birds have been in my possession about eight or nine years. Prof. Flower, F.R.S., V.P.f read “ A -further Contribution to our.Knowledge of the existing Ziphioid Whales, of the Genus Mesop - lodonP This communication contained a description of two skeletons and several skulls of Cetaceans of the genus Mesoplodon from New Zea- land, sent to England by Dr. Hector and Dr. J. v. Haast, preceded by a review of the species of the genus at present ascertained to exist. These appeared to be the following : — 1. M. bidens (Sowerby) = sowerbiensis of Blainville and most other authors. Hab. European Seas. 2. M. europceus , Gervais. Hab . North coast of France. One example only known. 3. M. densirostris (Blainville) = M . seychellensis (Gray). Hab . Indian Ocean, Australia. 4. M. layardi (Gray) = M. longirostris , Krefft = M. floweri , Haast = Callidon guentheri y Gray =Dolichodon traversii, Gray. Hab . Indian Ocean, Australia, New Zealand. 5. M. hectori (Gray)-= ill. knoxi , Hector. Hab. New Zealand. Known only by a single individual, of which the skull, now in the British Museum, is described in the present communication. 6. M. grayi , Haast = Oulodon grayi , Haast. Hab . New Zealand. A complete skeleton, in the Museum of the Royal College of Sur- geons, is described in the present memoir. 7. M. haasti , n. sp., = M. hectori (Oray), Hector, Trans. N.Z. Inst. vol. vi. p. 86, and vol. vii. p. 362. Hab . New Zealand. A complete skeleton, now in the British Museum, described in the present memoir. This memoir will be published entire in the Society’s ‘Transac- tions/ 1 Cf Sclater, Trans. Zool. Soc. vol. ix. p. 285, pl.liii. et. P. Z. S. 1870, p. 669. 1877.] LIEUT. -COL. BEDDOME ON REPTILES FROM MADRAS. 685 The following papers were read : — 1. Descriptions of new Reptiles from the Madras Presidency, By Lieut. -Colonel R. H. Beddome, C.M.Z.S. [Received June 25, 1877.] Oligodon travancoricum, n. sp. Belly with quadrangular black spots. Scales in seventeen rows ; labials seven (the sixth does not enter the labial margin), one loreal, one anteocular, two postoculars; temporals 1+2. Head with sym- metrical black markings ; a black band over thfc postfrontals mid vertical, descending through the eye ; and another black band de- scends to corner of rnouth. Body brown, with about twenty-nine nearly regular cross bars of black edged with white, each being the breadth of two scales. Hab . South-Travancore mountains, 3000 feet elevation. A single specimen only was found ; the position of the sixth labial away from the labial margin is probably not constant. Dr. Gunther states that it occurs in Simotes venustus ; but in two specimens of that Snake now in my collection it is excluded in one but not in the other. Gymnodactylus jeyporensis, n. sp. Of stout form. Body covered with large hexagonal or nearly square scales in only about eighteen rows across, a few about the vertical line being a little reduced in size ; scales of the belly smaller and rounded behind, in about thirty series across. Head covered with small, bead-like, rounded scales ; upper labials ten, the last two very small ; lower labials seven, the last minute ; median lower labial large, pointed behind, with a large pair of chin-shields behind it ; subcaudals larger than the scales of the "belly. Tail with two tubercles on each side close to the vent ; pupil elliptic ; opeuing of the ear subhorizontal. Colour of a light grey, irregularly blotched with dark brown ; head with small blotches ; nape with two large lunate blotches, one behind the other; body with three 8-shaped blotches, which, however, do not meet, and smaller intermediate markings ; tail irregularly blotched. Length 3\| inches ; no femoral nor praeanal pores. Hab . Jeypore hills. A single example was captured in a wood on the top of the Patinghe hill, 4200 feet elevation. In coloration somewhat like G . collegalensis (mihi) ; but that species has fine granular scales, in about fifty series across the back. This is a larger and stouter species, with more the facies of a Eublepharis , but without eyelids. Bufo TRAVANCORICUS, II. sp. Crown flat, without any bony enlargement ; snout triangular, pro- jecting ; canthus rostralis not very distinct ; first, second, and third Proc. Zool. Soc. — 1877, No. XLV. 45 686 THE MARQUIS OF TWEEDDALE ON [Nov. 6, fingers of about equal length ; third nearly double as long ; carpus with a very large smooth tubercle ; toes webbed ; metatarsus with two small tubercles; no fold on the tarsus; tympanum very small; parotoid elongate, rather indistinct, four times as long as broad. Body and belly covered with warty tubercles; the arms and legs quite spiny. Colour blackish ^ brown ; tbe thighs, arms, and legs beautifully marbled with carmine ; the tubercles of the body often tipped with the same colour ; those of the belly often whitish. Length of body inches, hind legs 2 inches. Hab . Travancore. A single specimen was captured, under an old rotten log, in dense moist forests, above the Ayen-Coil pass (Travancore), at about 2500 feet elevation ; its nearest ally is the B. kelaartii , a Ceylonese species. In the same forest was captured a fine large species of I)e?idropJiis 9 with almost exactly the coloration of Ptyas mucosa, and no trace of a yellowish lateral band ; the scales in fifteen rows, the vertical row very much enlarged and hexagonal, and the two next rows rather enlarged ; but as the plates of the head are in every way quite similar to those of Dendrophis pictas, and it does not seem to differ from that species in any thing but coloration ; I do not like to con- sider it a new species ; it is, however, a new variety, I think. 2. Contributions to the Ornithology of the Philippines. — No. I. On the Collection made by Mr. A. H. Everett in the Island of Luzon. By Arthur, Marquis of Tweeddale, F.R.S., President of the Society. [Received July 16, 1877.] (Plates LXXII. and LXXIII.) Mr. Everett, so favourably known as an able, energetic and zealous field-naturalist, and as one of the foremost explorers of the fauna of Borneo, arrived in the Island of Luzon in the beginning of this year, and, after overcoming the official difficulties which sometimes obstruct scientific investigations in the Philippine Islands, commenced collect- ing zoological specimens at Monte Alban and San Mateo, stations not far from Manilla. Among other objects Mr. Everett secured some 361 specimens of birds in part of the month of January, in February, and in the beginning of March, 1877. These he has kindly consigned to me ; and I propose to give an account of them, adding in each instance the original notes on the labels made by Mr. Everett. Eighty-five species are represented in tbe collection ; and although the neighbourhood of Manilla might with justice be considered as having been exhausted by former collectors, Mr. Everett has discovered three undescribed species, besides adding many more to the already known Luzon, and a few to the Philippine avifauna. In my memoir on the Birds inhabiting the Philippine Archi- . fi ME GAL UK US RUFICEP P Z.S 18 77. Pi L'AKILl it .ilJh. 1 DIAEEM XAIJTHGPYG1UM. 2 OXYCERCA EVERETTI. 1877.] THE ORNITHOLOGY OF THE PHILIPPINES. 687 pelago 1 I enumerated 218 species. This number must be diminished by one, Circus ccruginosus , Mr. H. Cuming’s Philippine specimen, catalogued under that title by Mr. Sharpe (Cat. Accipitres B. Mus. p. 71), my only authority, being now considered by Mr. Sharpe to be C. spilonotus , jr. (see Ibis, 1876, p. 31). Further, I have reason to doubt the Philippine habitat of so-called Crateropus caudatus (no. 97). To the net total of 216 species Mr. Sharpe has been able to add some 66 species, for the most part obtained by Dr. Steere 2 . This total is partly arrived at by including 23 species from the island of Palawan, 4 from that of Balabac, and 4 from the Sooloo Islands. In a footnote ( t . c. p. 126) I excluded the Sooloo archipelago from the Philippine area ; and as we have only the evidence of four known Sooloo species of birds to guide us, I am disinclined as yet to concur in Mr. Sharpe’s opinion that these islands ought to be included. Nor am I quite certain that Palawan and still more Balabac should not be excluded. That Palawan certainly is a border region, inter- vening between Borneo and the Philippine Islands, is made evident by Dr. Steere’s remarkable discoveries; but the Malayan character of its ornis overpowers the Philippine element; and until its fauna and that of the Sooloo Islands shall have been more completely inves- tigated, I purpose to exclude them from what I consider to be the strictly Philippine area. Deducting, therefore, the 23 Palawan, the 4 Balabac, and the 4 Sooloo species (not known in the Philippine archipelago as restricted by me) from Mr. Sharpe’s list ( t . c. p. 350), in all we have a total of 35 purely Philippine birds added by Dr. Steere to my amended number of 216, making 251 in all. The naturalists of the f Challenger’ Expedition added 11 more (see my paper above, p. 537), making an amended total of 262 Philippine species ; and to this number Mr. Everett has enabled me to add 6 from Luzon, namely three new species, Megulurus ruficeps , Oxycerca everetti } Dicccum xanthopygium , two not hitherto recorded, Motacilla ocularis , Anthas macidatus, and one previously supposed to be a Malayan species, Turnix fasciatus. So 268 species of birds may at this date be considered the total number known to occur in the Philippine Islands, exclusive of Pala- wan, Balabac, and the Sooloos. 1 Trans. Zool. Soc. 1875, ix. pp. 125-252. 2 Sharpe, Trans. Linn. Soc. ser. 2, Zool. i. p. 307. This number is less by two than Mr. Sharpe’s estimate (t. c . p. 30S), in consequence of my not being able to recognize Chysocalaptes maculiceps , Sharpe, as being distinct from C . lucidus (Scop.), and Hirundo rustica of the Islands as differing from H. gutturalis . Brachyumts propinqims , Sharpe, ex Mindanao, does not appear to be distinct from Erythropitta erythrogastra, ex Luzon, though the Balabac type may be different. Perhaps the Zebu Cy ornis, C. banyumias of my list (no. 84), may have to be added as constituting a distinct species ; for it appears to differ spe- cifically from C. philippensis , Sharpe, ex Luzon and Panay. 45 GS8 THE MARQUIS OF TWEEDDALE ON [Nov. 6, In the Table showing the geographical distribution of the Philip- pine birds ( t . c. pp. 249, 252) I enumerated 57 the exact habitat of which had not been established. From this, one species (the so-called Crater opus caudatus) must be deducted. Mr. Sharpe has been able most satisfactorily to reduce the number by 8 ( t . c. p. 308) ; and Mr. Everett’s discoveries enable me to still further diminish the number by 9 . Philippine species of which the exact habitat has been determined by Mr. Everett : — Caprimulgus griseatus. Calliope camtschatkensis . Phylloscopus borealis (olim . magnirostris ). Orthotomus dei'bianus. Parus elegans. Geopelia striata . Titmice ocellata. Hypotcenidia philippensis. Ardetta cinnamomea. So the precise habitats of only 39 species now remain undetermined. The total number of species known to be resident in the island of Luzon I estimated (f. c.) at 1 33 1 ; but Mr. Sharpe has cor- rectly pointed out that Cataguan, which I had treated as a separate island, forms, in reality, part of the island of Luzon. Pnffimis leucomelaSy which I recorded from there, must be added to the number of Luzon birds ; and to this Mr. Sharpe adds Zeoce- pkits rafus and Penelopides panini 2 y obtained by Mr. Cuming at Cataguan, and Erythropitta erythrogastra, on the faith of a Manilla example so labelled in Mr. Gould’s collection. To this amended total of 137 Luzon species Mr. Everett has enabled me to add the 9 species already removed above from the general Philippine list, the 3 undescribed species and the 3 other species new to the fauna above mentioned, besides the following 8 residents of other Philippine islands : — Fjudynamis mindanensis. Lanius nasutus . Lalage dominica . Hirundo gutturalis . Copsychus mindanensis. Corydalla lugubris . Arachnechthra jugularis. Rhynchcea capensis. The exact total of known Luzon residents will therefore now amount to 160. 1. Prioniturus discurus (2) 3 . [Monte Alban, a , : iris brown ; bill lead-grey ; feet bluish grey; nails dark grey, b , <d : iris chocolate-brown ; bill lead-grey ; feet bluish grey ; claws dark grey.] A series of seven examples, S and shot in February, is sent by Mr. Everett, all being in bright green plumage without a trace of blue on the head. The elongated naked shafts of the middle pair of rectrices greatly vary in length, some being only half an inch, others two inches in length. In two examples these feathers are pro- longed for about half an inch, but the shafts are webbed. 1 Conf. Sharpe, t. c. p. 309. 2 Is it not P. manilla? 3 The numbers following the titles are the same as those of my memoir ( t. . c.). 1877.] THE ORNITHOLOGY OF THE PHILIPPINES. t>89 2. Cyclopsitta lunulata (4). [San Mateo. <$ : iris dark brown ; bill black, base pale lead- grey ; feet greenish grey ; nails dark grey.] The male example is in full dress and in P.-loxia plumage. The female has a lew verditer-blue chin-, chest-, and throat-plumes, and some of the rump-feathers obscurely lunated — seemingly an imma- ture specimen. 3. Microhierax erythrogenys. Hierax erythrogenys (10). [Monte Alban. 5 : iris brown ; bill black ; feet dull bluish ; claws black.] Obtained in February. In black and white dress ; and as Mr. Everett has ascertained the sex to be female, it would seem that the erythrogenys plumage is significant of nonage and not of sex. 4 . Spilornis holospilxjs (16). [Monte Alban, a, 3' iris golden-yellow ; bill dark grey ; orbital skin and lores bright yellow-green ; cere ditto; claws black ; legs yellow. San Mateo, b, $ : iris golden-yellow; bill dark plumbeous ; orbital skin and lores bright greenish-yellow ; cere ditto, but greener ; legs light chrome-yellow ; claws black.] 5. HaLIASTUR INTERMED1US (17). [San Mateo. 3 juv . ; iris warm brown ; bill greenish-lead, cere darker ; feet greenish yellow, almost white.] 6. Butastur indicus (20). [San Mateo, a, <3 : iris golden yellow ; bill chrome-yellow at the base, rest black ; cere chrome ; legs dull chrome-yellow ; claws black, by (3 : iris bright yellow ; cere chrome-yellow ; bill black legs dull chrome; claws black.] 7. Thriponax javensis (28). [Monte Alban. 3 : bill black ; feet and claws lead-grey.] 8. Chrysocolaptes hjematribon (30). [San Mateo, a, 3 : iris Indian red ; bill greenish black ; feet pale dull greenish ; claws very dark grey. Monte Alban, b, 3 : iris deep crimson ; bill greenish black ; feet greenish grey.] 9. Yungipicus maculatus (33). [Monte Alban, a, 3 : iris brown ; bill black ; legs greenish. by $ : iris light brown ; bill lead-grey ; legs greenish lead-grey.] Sonnerat’s type was obtained in Panay ; but these Luzon individuals agree well with his description. He mentions that his example “ n’a point de rouge,” but that perhaps he had only seen a female. The male sent by Mr. Everett possesses a crimson tuft springing from behind the eye. The species is nearly allied to Y. fusco - 690 THE MARQUIS OF TVVEEDDALE ON [Nov. 6, albidus, Salvad., ex Java, Sumatra, and Malacca, but is larger, has a more powerful bill, has the white markings on the tertiaries trans- versely linear rather than rounded, and has the white gular feathers terminated by brown spots. 10. Merops PHTLIPPINUS (35). [San Mateo. a, d ; iris blood-red ; bill black ; feet purple- brown. b, d : iris crimson ; bill black ; feet light greenish, c, 2 : iris blood-red ; bill black ; legs purple-brown ; claws black, d, 2 : iris blood-red ; bill black ; feet sooty brown ; claws black. Monte Alban, e, 2 : iris crimson ; bill black ; nails ditto ; legs greenish.] A series of seven examples, all obtained in the month of February. 11. Merops bicolor (36). [Monte Alban. d'- bill black ; legs purplish-brown.] 12. Eurystomus orientalis (37). [San Mateo. d : iris brown ; bill orange-red ; feet coral-red ; claws black.] 13. Alcedo bengalensis (33). [Monte Alban, a, d- iris brown; feet scarlet; claws sienna- brown ; bill black.] Identical with Bengal examples. 14. Entomobia gularis (44). [San Mateo, c, d- iris dark brown; bill and legs coral-red; claws sepia-brown, b , d' iris dark brown ; bill and legs coral-red ; claws dark brown, c : a frog in the gizzard, d, d ■ iris chocolate ; bill and feet coral-red. Monte Alban, e, d- iris dark brown ; bill bright red ; feet coral- red : nails very dark brown. f,d> iris dark brown; bill bright red ; feet coral-red.] The plumage of the two sexes does not differ. 15. Sauropatis chloris (47). [Monte Alban. 2 : iris and feet dark brown ; bill black, lower half whitish.] 16. Actenoides lindsayi (49). [Monte Alban, a , d‘ iris brown ; bill black, the mandible and culmen yellow ; legs light green, b, 2 : iris brown ; upper half of beak black, culmen and lower half chrome-yellow ; feet light green, claws horn-yellow.] 1 7. Xanthol^ema h^emacephala (50). [Monte Alban. d : iris dark hazel-brown ; orbital skin crimson ; bill black ; legs and feet coral-red ; nails greyish black.] 18. Caprimulgus griseatus (56). [San Mateo, a, d : iris dark brown ; tip of bill ditto ; legs light 1877.] THE ORNITHOLOGY OF THE PHILIPPINES. 691 purple-brown; nails black, b, <5: iris dark chocolate ; feet purple- grey] . . . . , „ Seen from above, this Nightjar is difficult to distinguish from five examples of <7. affinis, ex Lombock. Underneath it con- spicuously differs in having the ventral plumage and the thigh- coverts transversely banded with narrow brown lines, instead of being uniform pale rufo- fulvous. The two outer pairs of rectrices in (7. affinis are throughout pure white ; in these examples of C. griseatus the inner webs of the basal third are pale ferruginous bauded with brown. 6 • Wing 637 inches, tail 40, middle toe 075. 19. Cacomantis merulinus (57). [San Mateo, a , c? * iris yellow ? ; beak very dark brown ; feet dirty ochreous ; claws black, b , c S' iris pale reddish; legs light chrome-yellow ; claws black, c, <5 : iris pale reddish ; bill black ; legs ochreous yellow ; nails black ; interior of gape red.] 20. Eudynamis mindanensis (Gl). [Monte Alban. iris crimson; bill greyish -green ; legs dark lead-grey ; nails black.] 21. Dasylophus superciliosus (62). [Monte Alban, a , <5 : iris pure chrome-yellow ; orbital skin and base of beak fiery orange; bill pale green; legs greenish chrome ; claws dark grey. b, : iris chrome-yellow ; orbital skin orange ; bill pale green, deep orange at base ; legs yellow, tinged green on tarsus ; nails grey.] Sexes alike. 22. Lepidogrammus cumingi (63). [Monte Alban, a , <5: iris crimson; orbital patch ditto; bill horn-yellow; legs grey, b , <5: iris and orbital skin crimson ; bill horn-yellow: legs and feet light grey, c, <J: iris and orbital skin crimson ; bill horn-yellow ; legs dark lead-grey. d, $ : iris and orbital skin crimson ; bill horn-yellow ; legs and feet grey.] Sexes alike. 23. Centrococcyx viridis (64). [Monte Alban, a , : iris crimson; bill black ; legs dark lead- grey. by cJ juv . : iris crimson ; bill and claws black ; legs darkest shade of lead-grey. San Mateo, c, 5 • iris bright crimson ; bill black ; legs lead- grey ; claws grey-brown, d, 5 juv . : iris brown ; legs dark-grey ; beak lead-colour.] Mr. Everett sends a series of seven individuals, four in adult and three in immature plumage. The dimensions of the male and female are alike ; and this is the case in a larger series obtained by Dr. B. Meyer (/. e.). Count Salvadori (Ucc. Borneo, p. 70) has united the larger C. affinis (Horsf.) with the smaller C. javanensis (Dumont), on the ground that they respectively represent the two sexes of the 692 THE MARQUIS OF TWEEDDALE ON [Nov. 6, same species. If this is correct, C. affinis is an exception to the rule of equality in size which prevails among all the other known Asiatic species of this genus. Moreover Bernstein has shown that the two Javan birds differ in their anatomical structure (cow/. Walden, Trans. Zool. Soc. viii. pp. 56, 60). 24. Buceros hydrocorax (66). [Monte Alban. d : iris red ; bill red ; nails dull black : orbital skin yellow ; feet brownish red.] The whole of the back and shoulders of the two examples obtained by Mr. Everett are smeared with an olive-yellow powder, seemingly taken from the oil-glands at the root of the tail. Mr. Elliot (Monogr. Bucerotidae, pt. ii.) countenances the erroneous statement of the older authors that this Hornbill also inhabits the Moluccas. 25. Penelopides Manilla (69). [Monte Alban, d . iris crimson ; orbital skin and base of mandible white ; bill dark brown ; the casque transparent horn-brown ; the oblique bars on the maxilla ochre-yellow ; feet and nails dull black; fruit in the gizzard.] Mr. Sharpe ( t . c. p. 309) identifies a Cataguan example of this genus in the British Museum with P. panini. If the identification and locality are correct, both species inhabit the island of Luzon. 26. Lanius nasutus (70). [San Mateo, a, d • iris orange-brown ; bill, legs, and nails black. b, d i iris pale orange-brown ; bill, legs, claws black, c, 2 : iris warm brown ; bill and legs black.] The four examples sent by Mr. Everett are in mature plumage. They are difficult to separate from the grey-backed form of India, L. nigriceps. The only apparent difference is, that in the Luzon bird the rufous of the uropygium and upper-tail coverts is not so bright, and that the grey on the back extends lower down. Dimeusious about equal. 27. Lanius lucionensis (72). [San Mateo, a, d ’ iris dark-brown ; bill purplish leaden ; legs dark bluish grey ; claws black, b, d "• iris dark brown ; bill pur- plish leaden ; legs bluish ; claws dark brown, c, $ : iris dark brown ; legs dark lead ; claws black ; hill purplish brown.] The two examples marked $ have the cheek-stripe brown, not black ; and the pectoral feathers and upper tail-coverts are edged with brown. 28. Artamus leucorhynus (73). [San Mateo, a, d ■ iris dark brown ; bill whitish blue, tipped black; legs darkest lead-grey. b, d ■ iris chocolate; bill pale bluish; feet and claws black, c, d : iris dark brown; bill pale- bluish-grey, tipped black ; legs darkest lead-grey ; claws black, d, 2 : iris dark brown; bill pale whitish blue, tip black; legs dark leaden.] 18770 THE °«NlTHOLOGY of THE PHILIPP, NES. 693 29. Gkaucalus STR1ATUS (74). blick ° Ute AIban ' ** d : ins pale lem °n-yellow ; bill, legs, and claws black D ] Mate0 ‘ b> ms pure Iem °n-yellow ; bill, legs, and claws Two examples in uniform plumbeous plumage. 30. VOLVOCIVORA? CjERULESCENS (75). iffulljftSck plumag d e ark br ° Wn ; M1, legS> and cIaws jet-black.] 31. Lalage dominica (76). biwn" WUndM bLt'VtTbla rl ^ ' : Ws brown; legs plumbTus ] g black, sh.grey. c, ?; iris dark 32. Dicrurus balicassius (80). black. 33. Philentoma cyaniceps (82). purpksh^brown 0 b* x ’ • ^ r - ch dark browu 5 bil1 black; legs brown!] ' 65 mS Cnmson 5 biI1 ««; legs and feet 34. Leucocerca nigritorquis (83). [San Mateo. d : iris very dark brown ; legs black ; claws black.] 35. Cyornis philippinensis. Cyornis philippinensis, Sharpe, t. c. p. 325. Cyornis banyumas (84 partim). light I brown A ] l>l> “' 1 ™ d,rk chocolate-brown ; bill black; legs Alban 6 ty 1?' Wfl" obtained at Monte difcfrom 'the Lnzo^in" befng’ of ' /j if B h “ i^inr a “ a — ? no, separable from ^tbe Tv Pe of J The L ”»n examples are Museum. yP ot C ‘ P Ml PP™ensis in the British 36. Hypothymis azurea (85). dak : h riS l darl l br ° Wn; bl ’ acki sh Mue* ; legs S-^ue dark chocolate- brown ; bill and nails blackf legs dark grey.] ? ‘ 694 THE MARQUIS OF TWEEDDALE ON [Nov. 6, 37. Butalis manillensis (86)? [Monte Alban. S : iris dark brown ; legs and claws black ; bill dark Vandyke brown, nearly black.] A single example of a species of grey Flycatcher is sent by Mr. Everett, which, while resembling B . griseosticta , Swinh., still can- not be said to belong to that species. It is a larger bird with a wing measuring 3‘56. The bill is narrower and longer, more like that of B. grisola. Above the plumage is of a paler purer grey and not grey-brown. The wing-lining and axillaries are grey rather than pale rufous. With doubt I refer this bird to B . manillensis , Bp. ; for he states that the Manilla race is smaller than B. grisola y while this Luzon bird exceeds the European species in its dimensions. Mr. Sharpe (t. e. p. 326) identifies an example obtained in Panay by Dr. Steere with B . griseosticta h 38. Hirundo gutturalis (88). [San Mateo, a, 6 : iris and feet dark brown. 6, $ : iris brown ; bill, feet and nails black.] 39. Broderipus acrorhynchus (90). [San Mateo, a , ' iris pale purplish-brown ; bill dull pale crimson; legs dark lead-grey ; claws black. b y <$: iris white ; bill dull pale crimson ; feet bluish-lead ; claws black, c, iris yellow ; bill pale dull crimson ; feet dark grey. d 9 S : iris purple-grey, outer ring white ; bill pale crimson ; legs lead-grey, e, $ : iris purple grey ; bill pale dull crimson ; legs lead-grey. Monte Alban. /, <J: iris purple-grey ; bill white, tinged crimson; legs lead-grey ; claws blackish.] Ten adult examples were obtained by Mr. Everett, seven males and three females. All the males have the middle pairs of rectrices jet-black, tipped with yellow. The same feathers in the females are washed with yellow ; and the body plumage is not of so golden a tint. 40. Megalurus paeustris (96). [San Mateo. <$\ iris orange-brown ; bill black; mandible lead- grey ; legs horn-brown ; claws dark ditto.] Identical with individuals from Burma, Assam, Sylhet, Munipur &c. ; but I have not been able to compare it with typical examples. The Bengal (Philippine?) example, described by Pucheran (Archives du Mus. vii. p. 342) as being one of the types of Gracula candata , Cuvier, must belong to this bird and not to the Timalia chatarcea, Frankl., of India; and, judging from Pucheran’s remarks, the Javan bird y Malurus marginalis, Reinw. ( = Megalurus jialustris, Horsf.), although very close, appears to differ from the Indian bird. There is good reason to doubt the occurrence of Timalia chatarceay Frankl. 1 Since these remarks were in print, I have had the advantage of perusing M. Oustalefc’s observations on the type specimen of B. manillensis, Bp., in the Paris Museum (Ois. de la Chine, p. 123), whereby it appears that that gentleman is also of opinion that B. manillensis is distinct from B. griseosticta. 1877.] THE ORNITHOLOGY OF THE PHILIPPINES. 695 (= Gracula caudata , Cuv., apud Blyth), in the Philippines. Both Jerdon and Blyth appear to have been misled into identifying Franklin’s bird with the Cuvieran type by some remarks of Lafres- naye’s (Mag. Zool. 1st series., Timalia). Lafresnaye gave Franklin’s diagnosis (P. Z. S. 1830-31, p. 118) and wrote that T. chatarcea “nous a paru etrele meme oiseau que celui intitule an Musee, Gracula cau- data (Cuvier).” Lafresnaye described a bird in his collection and identified it with the type in the Paris Museum (said to have been obtained in Bengal by Bussumrer in October 1820, but having, when Pucheran examined it, “Manilla” written on its label). And Lafresnaye’ s description (L c.), and certainly Pucheran’s of the type (already alluded to), will not apply to Franklin’s bird. Blyth (Ibis, 1867, p. 6), in the belief that 1\ chatarcea , Franklin = G. caudata, Cuvier, mentioned, on Pucheran’s authority, that it was found in the Philippines ; and I inadvertently gave Franklin’s species a place in my list of Philippine birds (£. c. no. 97) although I stated that Indian authors seemed to have been somewhat hasty in identifying T. chatarcea with G . caudata , Cuvier. T. chatarcea may, for the present, be safely eliminated from our lists of the Philippine fauna. 41. Megalurus ruficeps. (Plate LXXII.) Megalurits ruficeps , Tweeddale, Ann. & Mag. N. H. ser. iv. vol. xx. p. 94 (1877). $ . Lower surface white, faintly tinged with cream-colour on the breast. Flanks pale earthy brown. Under tail-coverts pale dingy isabelline rufous ; thigh-coverts of a more decided rufous. Space before the eye and supercilium, passing well behind the eye, greyish white. Forehead, head, and nape, pure bright uniform rufous. Back olive-grey, each feather broadly centred by a longitudinal stripe of brown. Uropygium and upper tail-coverts uniform olive-grey. The base of the long and lax uropygial feathers pure dark grey, the tips only being olive-grey. Rectrices above dull ruddy brown, ob- soletely barred with narrow brown lines. Quills brown, externally margined with ferruginous olive. Lesser wing-coverts olive-grey ; greater tinged with ferruginous. Wing 2 75 inches, tail 525, tarsus 10, culmen 056. [Monte Alban. $ : light clay-brown ; bill brown, lower half grey; legs and feet whitish.] 42. Ixus GOIAVIER (99). Monte Alban. a } <$: iris bright brown ; bill black; legs dark brown. 5, <$ : bill, legs, aud nails black, c, $ : bill and legs black ; iris brown. San Mateo, d , $: iris dark brown; bill black; legs dark grey, almost black.] All Mr. Everett’s specimens (a series of eight) of this species have the ear-coverts dark brown, the only character apparently which separates it from 7. analis . The plumage of the two sexes does not differ. 696 THE MARQU IS OF TWEEDDALE ON [Nov. 6, 43. Hysipetes phieippinensis (102). [San Mateo, a , 3 • iris burnt-sienna brown ; bill black ; legs dark sepia-brown, b , $ : iris burnt-sienna brown ; bill black ; legs dark plumbeous. Monte Alban, c, 3 : iris burnt-sienna brown ; bill black ; legs and nails blackish grey.] 44. Monticola solitarius (103). [Monte Alban, a , 3 : iris chocolate ; bill, legs, and claws black ; b, 3 : iris dark brown ; bill and nails black ; legs blackish brown.] Lower breast and abdomen almost pure dark rufous, a few of the blue and rufous feathers with albescent tips. Above with albescent tips and subterminal black marks. 45. Pratincola caprata (104). [Monte Alban. 2 • iris dark brown; bill, legs, and claws black.] 46. Copsychus mindanensis (106). [San Mateo, a, 3: iris chocolate; bill, legs, and claws black. b, 3 : iris dark brown ; bill black ; legs and claws very dark brown. Monte Alban, d, $ : iris chocolate-brown.] The adult female is dark glossy bluish-grey above. The chin, cheeks, throat, and breast a purer dead grey. The white of the abdomen somewhat sullied with rufescent. 47. Corydalla lugubris (1 17). [San Mateo, a, iris dark chocolate-brown; bill Vandyke brown, lower half yellowish ; legs ochreous yellow ; claws pale grey brown, b, $ : ? iris dark chocolate ; bill sepia-brown ; mandible yellow-brown ; legs and feet brownish ochre-yellow ; claws pale brown.] 48. Anthus maculatus. Anthus arboreus, var . japonicus, Schlegel, Faun. Jap. pp. 58, 139, t. xxiii., “ Japan” (1842). Anthus maculatus, Hodgs. Gray’s Zool. Misc. p. 83 (1844); Blyth, J. A. S. B. 1847, p. 433 : conf. Brooks, Str. F. 1876, p. 278. Dendromanthus maculatus (Hodgs.), Blyth, Cat. Calc. Mus. p. 135. no. 753. Pipastes agilis (Sykes), Gould, B. of As. pt. xvii. t. — (April 1, 1865). Pipastes maculatus (Hodgs.), Blyth, B. Burm. no. 224. [Monte Alban. 3, shot on the ground in the forest.] 49. Parus elegans. Machlolophus elegans (118). [Monte Alban. 3- iris dark brown ; bill black ; legs grey.] This is a true Parus and not a Machlolophus as was suggested by Mr. Blyth. 1877.] THE ORNITHOLOGY OF THE PHILIPPINES. 697 50. Calliope camtschatkensis (107). [Monte Alban. . <$: iris dark brown; bill black, grey at base; legs and feet purplish grey.] 51. Phylloscopus borealis. Phyilopneuste borealis, Blasius, Naumannia, 1S58, p. 313. Phylloscopus magnirostris, Blyth, apud Blvth, Ibis, 1870, p. 168 • Walden, t. c. no. 109. [Monte Alban, a, S : iris brown; maxilla dark brown; mandible yellow ; legs and claws pale clear brown. San Mateo, b, S : iris dark brown ; legs raw- sienna brown ; maxilla dark horn-brown ; mandible horn yellow, c, $ : iris brown ; legs yellow-brown ; bill brown ; lower half yellow.] As I anticipated ( t . c.), the Phylloscopus from the Philippines, identified by Mr. Blyth with P. magnirostris, proves to belong to P. borealis. Four examples were obtained by Mr. Everett, in the month of February. The first alar bar is almost obsolete ; but Mr. Dresser has no doubt that they belong to P. borealis, and they agree well with my own series of that species. 52. Orthotomus derbianus (1 12). [Monte Alban, a, S’ iris bright clay-brown; bill sepia; the mandible pale grey; legs and nails pale clear brown, b, S’, iris bright clay-brown ; bill dark brown ; mandible grey ; legs very pale transparent brown.] Moore accurately described this species of Orthotomus ; but in the figure the wings are coloured of too vivid a green. The wings are yellow-green. 53. Budytes viridis (1 14). [Monte Alban in February.] 54. Calobates melanope (1 15). [Monte Alban, a, S ’ iris brown ; bill light Vandyke brown ; legs and feet pale transparent brown ; nails Vandyke brown, b, $ : iris brown ; bill dark lead-grey ; legs pale transparent brownish grey, c, $ : iris brown ; bill dark brownish grey ; legs very pale clear brown ; claws vandyke.] Average length of rectrices in five examples, 3'87. 55. Motacilla ocularis. Motacilla ocularis, Swinhoe, Ibis, I860, p. 55; P. Z. S. 1870, pp. 129, 130, woodcuts. [Monte Alban. <j>, March : iris, bill, and legs dark brown.] A single example with a grey back, a few dark feathers on the vertex, and a black pectoral plastron ; forehead and a broad space over the eye white ; a line passing from base of bill through the eye black. 698 THE MARQUIS OF TWEEDDALE ON [Nov. 6, 56. Dicaeum rubriventer. Pipra papuensis, Gm. S. N. i. p. 1004. no. 21 (1/88). Dicceum rubriventer , Lesson, Tr. p. 303 (1831). Dicceum retrocinctum , Gould, B. As. xxvii. t. — , inf. ; Walden, t . c. no. 120. partim ; conf. Salvadori, Ann. Mus. Civ. Genoa, viii. p. 509. [Monte Alban. S'- iris bright brown; bill glossy black; legs and nails dark brown.] Not to be distinguished from Zebu examples. 57. Dictum xanthopygium. (Plate LXXIII, fig. 1.) Dicceum xanthopygium , Tweeddale, Ann. & M. N. H. ser. iv. vol. xx. p. 96 (1877). S - Above, cheeks and wing-coverts dark bluish slate-grey. An isolated dorsal patch crimson. Uropygium yellow. Chin, throat, and upper part of breast yellow. Remainder of breast, abdomen, and flanks orange. Ventral region, thigh -coverts, and under tail- coverts yellow tinged with green. Rectrices and quills dark brown ; the primaries narrowly margined with white, ,the secondaries with olive-green. Wing L96 inch, tail 106, tarsus 050, culmen 0‘38. [Monte Alban, S- iris dark brown ; legs dark greyish-brown; bill black.] This is a second Philippine representative form of D. trig ono stigma , and, as an example of progress in the variation of a species, is interest- ing. It, together with D. dorsale, Sharpe, and the Malayan species form a small subgroup, the Luzon bird being hardly distinguishable from D. trigono$tigma> as seen from above, and from the Panay species when seen from below. Is the Negros habitat of O. trigonostigma of Mr. Sharpe’s list (t. c. p. 352. no. 171) reliable? 58. MyZANTHE PYGMiEA (121). [Monte Alban, a , d : iris dark brown ; bill and legs black. 6, d: testes greatly enlarged.] 59. Arachnechthra jugularis (123). [Monte Alban, d : iris light brown ; bill, legs, and nails jet-black.] 60. Corvus PHILIPPINES (125). [San Mateo, a, S' iris dark brown ; bill and legs black. 5, iris pale wood-brown ; bill, legs, and claws black.] Three of the four examples sent by Mr. Everett have the wing an inch and a quarter to a half shorter than that of the fourth individual. This last is in full glossy purple-black plumage, while the three with short wings are in a state of transition from brownish unglossed black to purple-black. They belong to C . brevipennis , Schlegel. 61. Acridotheres cristatellus (126). [Monte Alban, a , d : iris yellow ; bill pale yellowish ; legs dark brownish ochre-yellow ; nails black. San Mateo. b y S- iris golden yellow; bill yellow-white; legs 1877.] THE ORNITHOLOGY OF THE PHILIPPINES. 699 chrome ; claws horn-brown, c y $ : Indian yellow ; bill light greenish-yellow; legs dull orange; claws brown.] 62. Sarcops calvus (1 29). [Monte Alban, a, <3 : iris bright brown; bill and legs black; bare skin white tinged with pink. San Mateo, b y iris rich chocolate-brown ; bill, legs, and claws black, c, 5 : iris rich warm brown ; bill black ; feet and claws sooty brown ; bare skin white tinged dull crimson.] 63. Munia jagori (132). [San Mateo. $: iris red-brown; bill pale bluish-grey; legs darker grey.] 64. OXYCERCA JAGORI (134). [San Mateo. ?, iris Indian red ; bill dull blue; legs blue- grey.] 65. Oxycerca everetti. (Plate LXXIII. fig. 2.) Oxycerca everetti y Tweeddale, Ann. & Mag. N. H. ser. iv. vol. xx. p. 96 (1877). S and 2 • Chin and throat dark brown ; breast, flanks, and thigh- coverts warm nutmeg-brown. Abdomen and vent pure white, some of the lower breast-feathers being marked with brown, and some of the flank-feathers being white on their inner webs, brown on their outer, and with white shafts. Under tail-coverts very dark brown or black. Above, wings and coverts brown, each feather, except the frontal and upper tail-coverts, having a conspicuous pure white central line along the shaft, very prominent on the wing-coverts ; some of the upper tail-coverts tipped with ochre. Rectrices brown, the middle pair broadly margined, the laterals less so, with yellow and greyish yellow. Inner edges of the quills pale rufous seen from underneath. Wing 187 inch, tail 175, tarsus 056, culmen 038. [Monte Alban, a y <? : iris Indian red ; bill black ; mandible lead- grey ; legs dark grey. b y $ : iris Indian red ; bill black ; mandible and legs grey.] This is a representative form of Munia leucogastra, Blyth, but quite distinct, being of a warm nutmeg-brow T n colour, and not dark sooty- brown, and having the white striae of the upper plumage much more boldly defined. 66. Osmotreron axillaris (136). [Monte Alban. a, <$: iris bluish green; feet greyish green; nails grey ; bill light green, base dark red. 6, $ : iris pale sea- green ; billgreeu; base of maxilla red; feet whitish green ; nails grey. c y 2 : iris light bluish-green ; bill green ; base of maxilla red ; feet greyish green ; nails grey.] 67. Phabotreron leucotis (140). [San Mateo. a y 2 : ins grey ; bill black ; feet dull crimson ; 700 THE MARQUIS OF TWEEDDALE ON [Nov. 6, claws brown, b , 5 : iris purplish-grey ; bill black ; orbital skin dull bluish; feet dull crimson. c, £ • ins purplish grey ; bill black; feet crimson ; nails horn-grev. Monte Alban. d y <3: iris purple-grey; bill black; feet bright carmine ; claws brown. e> <S : iris brown ; bill black ; feet carmine.] 68. Turtur dusstjmieri (147). [Monte Alban, a , <S juv. : iris dark ochre-yellow ; bill greyish black; feet dull crimson. 6, 6 juv.: iris dark ochre-yellow; bill greyish-black ; legs purple-brown . c, <S , pairing : iris ochreous orange ; bill greyish-black ; feet dull crimson, d , 5 : iris brownish orange ; bill black ; nails brown ; feet carmine ; paddy and maize in the crop.] The example marked a £ differs from the males, and agrees with the description given (/. c.) of a female ex Luzon obtained by Dr. B. Meyer. Two of the males are immature, the nuchal band not being completed, and all traces of the vinous colouring of the nape being wanting. 69. Phlogcenas luzonica (149). [Monte Alban. a y cJ: iris greyish violet; bill black; legs dull crimson ; nails grey. 6, 5 : iris light greenish-brown ; bill black ; legs carmine, c, £ : iris pale greyish- violet ; bill greyish black ; feet dull crimson ; nails dark grey.] The female is slightly smaller; and the pinkish-red colouring of the abdomen is much deeper in the male. 70. Chalcophaps indica (150). [San Mateo. a 9 : iris dark brown ; legs dull crimson ; bill orange-red. Monte Alban. b y £ : iris dark brown ; bill orange-red ; feet dull crimson, c, iris chocolate-brown ; bill orange-red, base crimson ; feet dull crimson.] 71. Geopelia striata (152). [San Mateo, a , c 5 : iris white ; bill dull bluish ; orbital skin white tinged blue ; legs dull crimson. 6, $ : iris white ; legs dull purple ; bill dull blue ; orbital skin ultramarine, c, $ : iris whitish- yellow ; bill blue, almost black ; legs dull crimson ; orbital skin pale ultramarine.] These examples in no respect differ from Malaccan and Javan individuals and others from the island of Madura. Neither by their dimensions nor colouring can the sexes be distinguished. 72. Turnix ocellata(156). [Monte Alban, a, <5 : iris yellowish white ; bill greenish ; legs greenish-yellow ; nails grey. 6, £ : iris pale yellow ; bill light greenish-yellow ; legs the same, c, £ : iris white ; bill grey tinged greenish ; legs light yellow ; nails grey.] A very fine species. The female is fairly depicted by Meyen ; the I877 * J ™ E ORNITHOLOGY OF THE PHILIPPINES. “() J si Wing. <S 3-87 ? 4-2.5 Tarsus. 1-00 1-06 Oulmen. 0-75 0-81 73. Turnix fasciata. 'Hemipodiusfasciatus, Temm., Pig. & Gallin iii nn fi-Lt 7^7 Philippines (1815); Walden/ 1 . 1 p. 225 PP ’ 34 ’ 75 7 ’ S T S L: r, e ’ thC C i Ulmen Cl0llded ’ ^ greenish Zo ^ * ’ a-ree wen w h T. Se S1 ^ s P ecim . ens °f a species of 7W* which description. They are at once distin- Lu ! n T -P u 9 n ax ex Java, by the uniform broad light rufous nearly aUieJ 6 "iThe ahd ? ch smaller > othSJi* Z tra Jthey differ ,?a‘ m“?" ‘ n h While ' From T • ™- Wing, cf 3-00 $ 3-25 Tarsus. 0-87 0-93 Culmen. 050 0-60 74. Charadrius fulvus (159). [San Mateo, a, ; iris chocolate-brown ; bill black- • W» „ Q i lead-grey, b, $ : iris brown ; legs light lead-grey.] ’ S Pale 75. ^Egialitis dubia (162). [Monte Alban, a, < 3 : iris warm chocolate-brown • orbital rin pure orange; bill black, base orange; les erev • ’ nail« 1 1 8 b % rf: iris brown- bill ki Q „u ^ & , ie&s J nails black. ,d. ins Drown, bill black; legs ochreous yellow; nails black c, 2 : ins dark brown; bill black, base yellowish; egs purplish sasiSte.] iris dark Europe and Asia (con/. .Walden, Tr. Z. S. viii. p. 89), leaves me no other conclusion than that they all belong to one species In d? — considerably; but° intermediate links occur' in^rtf tbe - S r?!! er r!/ 1 the arger races - In markings and colour n there is little difference, and the proportionate length of the tertianes to the first primary is very variable in birds even from the same locahty. The species described by Mr. Blyth ''Ibis 1867 p . 4, ncx 849) as jE. philippensis, vera, is M. peroniiC Tern.) ’ Proc. Zool. Soc.— 1877, No. XL VI. 46 ' 702 THE MARQUIS OF TWEEDDALE ON [Nov. 6 Dimensions. Wing. Tarsus. Bill. in. in. in. 1. Luzon. Fob. d .. - 4-37 095 075 Full dress; tertiaries shorter than 1st primary. o ,, yt 437 0-95 075 Not quite full dress: ter- tiaries equal to 1st primary. 3. i, >» )» 450 OSS 068 Immature: tertiaries nearly equal to 1st primary. 4. „ 437 0 93 0-75 Immature : tertiaries equal to 1 st primary. •5. „ 425 0-95 075 Full dress: identical with No. 1 ; tertiaries worn, nearly equal to 1st pri- mary. “Breeding.” 6. ,, „ n ••• 425 0-95 0-S2 Ditto. 7, „ „ „ 4-25 0-82 075 Immature: tertiaries equal to 1st primary. 76. Gallinijla chloropus (IG9). [Monte Alban. d : iris bright blood-red; bill bright greenish- yellow ; legs and feet grass-green.] 77. Amaurornis olivacea (17G). [Monte Alban, a, <5 : iris bright blood-red ; bill dark green ; feet and legs yellow-brown, b , 5 : iris bright blood-red ; bill light green ; legs and feet light brown.] 78. Hypot.enidia torquata (177). [Monte Alban, a, 6: iris bright blood-red ; bill black ; feet and legs brown, b, § : iris bright Indian-red ; bill black; legs sepia- brown. c, $ : iris bright red ; bill black ; legs very dark lead- grey.] The sexes do not differ in their dimensions or plumage. The pec- toral band appears when the bird is reaching maturity. The black- barred pectoral feathers become first suffused with olive-green or with rufous, the black and white bands showing through. These bars then become obliterated and the feathers become uniform olive- green, dashed with dark rufous. Ultimately the pectoral band becomes uniform chocolate-brown. 79. Hypot^enidia philippensis (1 78). [Monte Alban. iris Indian red ; bill warm brown ; legs, feet, claws, light greyish-brown. February.] The specimens sent by Mr. Everett, three males, are typical. In all, the black bands of the breast and abdomen are not very decidedly pronounced, though well marked on the flanks. In two the pectoral band is just indicated by the tips of some of the feathers being tinged with pale rusty-fulvous. In the third the white bands are coloured with rusty fulvous, but the black bands show through. In the ex- 1877.] THE ORNITHOLOGY OF THE PHILIPPINES. 703 ample which has the pectoral band least developed the nape is most rufous, and this is the case in a Celebean individual without a trace of a pectoral band, the nape being pure bright rufous, and in others from Queensland. The dimensions of birds from all three localities hardly vary. 80. Rhyacophilus glareola (182). Shot in February and March. 81. Tringoides hypoleucus (183). [Monte Alban, a,d' iris brown ; bill dark Vandyke brown; legs greenish grey ; nails black. 6, d' iris brown ; bill and nails black ; legs greenish lead-grey.] Shot in February and March. 82. Gallinago scolopacina (187). [Monte Alban, a , d> February: iris brown ; legs greenish grey; nails black.] 83. RHYNCHiEA capensis( 18!)). [Monte Alban. d> February.] 84. Ardetta cinnamomea(192). [San Mateo. a, d (adult) : iris bright yellow ; legs and feet bright olive-green; bill yellow shaded with olive-brown on the culmen ; February. b 9 d (not mature) : iris bright yellow ; bill greenish yellow, culmen to apex darkened with greenish brown ; legs yellow- green ; soles of feet yellow ; claws light brown, c, $ (immature) ; iris golden yellow ; legs and feet bright olive-green ; bill greenish- yellow at base ; culmen dark olive-brown ; February.] 85. Herodias garzetta (195). [Monte Alban. 2 > March : iris bright yellow ; bill black, base yellow ; legs black ; feet greenish-yellow dotted with black ; claws dark brown.] Two examples are sent by Mr. Everett shot in March, and both marked 5 . One is in full breeding-plumage with two long occipital plumes, a fully developed pectoral tuft, and a long dorsal train. In the other these appendages are absent, the bill being black in both. In dimensions they agree ; and they belong strictly to the race named Ardea nigripes by Temminek. Wing 1025 inches, tarsus 350, culmen 30. 86. Butorides javanica(197). [Monte Alban. $ : iris golden ; bill black ; lower half, cere, and orbital skin light yellow ; legs green ; soles orange ; nails brown. March.] Immature. 46 704 MR. D. G. EL.LIOT ON FELIS TIGRINA, [Nov. 6, 3. Remarks on Felis tigrina , Erxl v and its Synonymy. By D. Gr. Elliot, F.R.S.E. &c. [Received June 28, 1877.] Erxleben, in his‘Systema Regni Animalis/ published in 1777, described a Cat from Guiana, Cayenne, &c. as Felts tigrina , charac- terized as having a long tail, fulvous fur on the body spotted and striped with black, beneath white. This animal is much smaller than F. pardalis> and differs also in style of its marking, rather difficult to explain in words ; but generally the black is more inclined to take the form of spots than lines or stripes. There is no doubt whatever that the two belong to very different and distinct species. In 1820, in the ‘Histoire Naturelle des Mammiferes/ MM. Cuvier and Geoffroy St. -Hilaire described another Cat of this form as Felis mitis, from Brazil, characterized by having a tail about half the length of the body and head, with a general buff colour, and spotted irregularly with black, the centres of the spots of light buff. In 1826 Prince Maximilian of Neu-Wied, in his ‘Beitrage zur Naturgeschichte von Brasilien/ also described a species of Felis , distinguished by having the tail as long as the body. In other respects, such as the general colour of the fur, together with the shape, disposition, and hue of the spots, it does not vary more from the two animals mentioned above than do individuals of any species of Spotted Cats from each other. With the exception of Erxleben, who gives a general habitat for his animal, such as “ America Aus- tralis,” citing the Cayenne Cat of Pennant, and the Tiger Cat of Guiana, Bauer, as synonymous, the authors mentioned ascribe Brazil as the habitat of their respective species. For a long time the animals called by these different names, bestowed upon them by their describers, gave me a great deal of trouble, as I strove to find recognizable and permanent differences by which the species, if they really were snch, could be discriminated. The late Dr. J.E. Gray, in his papers on the Felidae, especially in his ‘Catalogue of the Carnivorous, Pachydermatous, and Edentate Mam- malia/ although he states that the three species vary greatly in the size, form, and disposition of the spots (to which he might have added colour), endeavoured to keep the three apart by the “kind” and colour of the fur and the colour and length of the tail. Thus F. macroara and F. mitis have soft bright fulvous fur and tail distinctly ringed ; and F. tigrina has a harsher grizzled far, aud the tail marked with a series of dark spots, not forming distinct rings. In regard to the distinction given to the fur as it feels to the touch, I may not have the sensitiveness necessary to enable me to appreciate the character ; but the fur of all the animals belonging to this par- ticular type of Felis appears to me to have a similar texture, and I hardly consider that the softness or harshness of the hair will be sufficient to render the animals speciBcally distinct or to enable them to be recognized by that character. 1877.] MR. D. G. ELLIOT ON FEL1S TIGRINA. 705 F. macroura , as its name implies, has for the most part relied upon the length of its tail to establish its claim to a distinctive rank ; and so far as I can discover, leaving aside some slight differences of colour, F. mitis must be recognized by having a tail inter- mediate in length between F. macroura and F. tigrina . Although I have carefully examined and compared specimens of the alleged species in most of the large collections in Europe and also in that of the Smithsonian Institution at Washington, I had been utterly unable to find any reliable character to distinguish them from each other. On. a recent visit to London (one of the chief objects of making which was to further investigate this subject) in company with my friend Mr. E. R. Alston, who was occupied with the Felidae in- habiting Central America, I examined anew the entire collection of these so-called three species, consisting of skins, mounted specimens, and skulls, contained in the British Museum. These are, in all, nineteen specimens, coming from various localities between Honduras on the north, and Paraguay on the south. As the length of tail was a principal character, especially for F. macroura, this member was our first consideration ; and it very soon proved to be, as I had always found was the case, thoroughly unreliable ; for the tails were of all possible lengths, irrespective of locality, and if arranged in a series would exhibit a gradual progres- sion from the shortest to the longest and most pretentious. The next step was the arrangement of the spots or rings, mindful of Dr. Gray’s descriptions of rings distinct and rings indistinct. Both kinds were found ; in fact a third style was discovered ; for, while some had tails incompletely ringed, and others tails with some perfect rings, others, again, had spotted tails without any tendency at all to form any kind of ring. No two were exactly alike, even from the same place, while others from far distant localities bore a more general resemblance to each other than some that had the same habitat. As to colour, one had but to choose the shades of buff or grey that pleased him best ; for apparently all were represented, and it was difficult to find the same hue on two individuals. The tails proving to be miserable failures in every way for specific distinction, we next turned our attention to the bodies and heads, and were at once met with the same difficulties ; for the animals had as great a disregard for uniformity in the colour of their fur and in the patterns of the markings on their bodies as they evidently had for that on their tails. All hues of grey and buff were exhibited, every shape and size of spots were there, some solidly black, others with light centres and black edges, scattered about separately or coalescing and forming stripes, but without regularity of pattern, and no two examples exactly alike from any or all localities. It was very evident that if there really did exist three species there must be some other means to distinguish them ; for of all the characters that had been given of the colour and style of markings, it was very evident that none were of any value whatever ; and as a last resort we turned to the skulls. Here, also, our efforts met with no better success ; for variations 700 MR. D. G. ELLIOT ON FELIS TIGRINA. [Nov. 6, also existed in these, mainly, however, in size : no two were precisely alike from any locality ; and there did not exist any single reliable character that conld be given by which more than one species could be established and recognized. I therefore feel no hesitation in stating that there exists bnt one species of Spotted Cat, commonly known as the Margay, belonging to the New World, and that the animals generally known as F. macroura , Pr. Max., and F. mitts , Cuv., are identical with it, aud that these names must become synonyms of Felis tigrina. I have always found it unsafe to decide upon any species of Spotted Cat from a single specimen, unless accompanied by some trenchant character exhibited in the skull which would permit it readily to be distinguished ; and this, I may remark, is very rarely to be found among the Felidte. All the species of Felis from both the Old and New Worlds vary so greatly in different examples that one is often tempted to believe a distinct species, perhaps a new one, is before him ; and it is only in a series of examples that it can be seen how the so-called species run into each other, and that what may have appeared a strong specific character becomes of no real value whatever. The same species frequently ranges over many degrees of latitude ; and the indi- viduals of northern regions are observed to be clothed with long thick fur as a protection against the severity of the climate, and, although presenting outwardly a very different appearance from their smooth short-coated brethren of the tropics, should not, on that account, be elevated into distinct species. The following synonymy shows the more prominent names that should be placed under the head of F. tigrina. Felis tigrina , Erxl. Syst. Regn. Anim. (1777) p. 51 7, sp. 11 ; Gmel. Syst. Nat. (1788) vol. i. pt. 1, p. 80, sp. 13 ; F. Cuv. Hist. Nat. Mamin. (182G) vol. ii. pi. 144 ; Temm. Mon. Mamm. (1827) vol. i. p. 153; Fisch. Syn. Mamm. (1829) p. 204, sp. 16 ; J. E. Gray, Proc. Zool. Soc. (1S67) pp. 271, 404 ; id. Cat. Cam. Mamm. (1869) p. 22. Cayenne Cat, Penn. Hist. Quad. (1781) p. 271, sp. 163. Guigna Cat, id. ibid. (1793) p. 299, sp. 198. Felis guigna, Molina, Sagg. Stor. Nat. Chili, (1810) p. 244, sp. 6 ; Desm. Diet. TIist. Nat. (1816) p. 114; Philippi, Wiegm. Arch. (1873) ]). 8, tab. ii. & iii. figs. 2 & 3. Felis margay, Azara, Nat. Hist. Quad. Parag. (1838) p. 237. Felis ( Noctifelis ) guigna, Severtz. Rev. & Mag. Zool. (1858) p. 386. Felis mitis, F. Cuv. Nat. Hist. Mamm. (1820) vol. ii. pi. 137; Azara, Nat. Hist. Parag. (1838) p. 226 ; Bnrm. Syst. Uebers. Thier. (1854) p. 86; J. E. Gray, Proc. Zool. Soc. (1867) pp. 271, 404; id. Cat. Carn. Mamm. (1869) p. 22. Felis chati, Griff. Anim. King. (1827) vol. ii. p. 479, pi. Felis smithii, Swains. Anim. in Menag. (1838) p. 120. Leopardus mitis, J. E. Grav. List Mamm. Brit. Mus. (1843) ]>. 12 . Felis macroura, Pr. Max. Beitr. z. Naturg. Bras. Band ii. 1877.] VISCERAL ANATOMY OF RHINOCEROS SONDAICUS. 707 (1826) p. 371; Fisch. Syn. Mamm. (1829) p. 203 sn 12- r P « ossa) 7’2£ roc ' oo1 ' Soc - (l867) 271 < id - c »‘- 139^** ^ rasiliensis > Cuv. Hist. Nat. Mamm. (1828) vol. ii, pi. Felis elegans, Less. Cent. Zool. p. 69, p] 21 L ™P ardus tigrinoides, J. E. Gray, List Mamm. Brit. Mus. (1843) lix. P p W 236^ brasiUensis > Fitz - Sitzungsb. Akad. Wiss. Wien, (1869) Panthera macrura, id. ibid, p. 242. Panthera vennsta, id. ibid. p. 244. Hab. Central America southwards to Paraguay. 1. On some Points in the Visceral Anatomy of the Rhi- noceros of the S underbunds ( Rhinoceros sondaicus). By A. H. Garrod, M.A, F.R.S., Prosector to the Society. [Received October 1, 1877.] Our present knowledge of the visceral anatomy of the Rln'nocero- ! S c ,°. nfined t0 that of the two species Rhinoceros unicornis and Ceratorhnns sumo rensis. Professor Owen has given us, in the ac^ouuTofThe °f ^ (voL . iv * ^ 31 et se< l‘) an exhaustive 0873 mf 09 former °P th fe animals; and in the ‘ Proceedings ’ 1 1 ’. 92 . e t sec l‘^ bas heen my endeavour to indicate most of £ ’P OTt f features in the latter, which, as Prof. Flower has th f* pi?? inte< ! •° U , t ™ me » " ere bnefl . v described by Sir E. Home in the Philosophical Transactions ’ (1821, p. 271). On the present occasion I bring before the Society my notes on a you no- female of le Sondaic Rhinoceros ( Rhinoceros sondaicus), which died in the menagerie of Mr. C. Jamracli, after having been in this country for a little more than half a year. It was only° the skinned trunk which ofThe sllT 7 r! SeSS T , Tt is the nature of the mucous membrane of the small intestine which was certain to be of greatest interest; and this I am able to describe iu detail. ’ Tlie individual under consideration measures, stuffed, six feet two inches from the tip of the nose to the base of the tail. The tail tselt is a foot long, whilst the height of the animal at the shoulder .s three feet. From the middle of the occipital crest, along the cuive of the superior surface of the skull, to the tips of the nasal bones is thirteen and a half inches, the same measurement in adult animals being twenty-two inches. lhe single milk-mcisor on each side of each jaw is still in place as are all the milk-molars. The first true molar has not cit the gum ; but its cap is seen within the bony alveolus. No traces of the other molars are visible. 708 MR. A. H. GARROD ON THE VISCERAL ANATOMY [NOV. 6, Mr. E. Gerrard has kindly lent me the skull for examination. In its base it exhibits the characteristic peculiarities of the species so clearly enunciated by Prof. Flower 1 , the vomer being free behind and developed into a tongue-shaped process ; the mesoptcrygoid fossa being expanded, and the free ends of the pterygoids everted at the same time that they are broad. No second combing-plate is present on the uncut first upper molar tooth. The animal is too young to be contrasted advantageously with Prof. Peters’s drawing 2 of Rhinoceros inermis, Lesson. I have, how- ever, taken the opportunity of comparing that figure with the skulls of R. sondaicus in the College-of-Surgeons’ Museum, and fail to see Fig. 1. Mucous surface of duodenum of Rhinoceros sondaicus. that there are sufficient differences to justify specific differentiation. Prof. Flower had previously done the same, and had arrived at a similar conclusion, as he found that even greater differences than those pointed out by Prof. Peters are to be detected in individuals which are all undoubtedly of Indo-Malay origin. 1 P. Z. S. 187G, p. 447. 2 Monatsb. (ler fednigl. Akad. zu Berlin, 1877, p. >S, pi. ii. 1877.} OF RHINOCEROS SONDA1CUS. 709 In skin-folding and surface- texture the Sunderbund and Javan specimens agree exactly ; the young Sunderbund ani a most striking uniformity in the size of the epidermic tuberculatioif except m the gluteal region, where the boiler-bolt-shaped tubercles are somewhat larger than elsewhere. Along the back the scattered su?ftL h :Sat“were^l„ f ™ n d. ‘" e Jie,di " 8 U " e ” r -tertubercmar Mucous surface of ileum of Rhinoceros sondaicus. The following are the lengths of the alimentary viscera Small intestine, 26 feet 2 inches. Large intestine, 9 feet 10 inches. Caecum, 1 foot 3 inches. The stomach, in shape, is very much like that of R. unicornis as figured by Prof. Owen. Its cardiac surface is lined with the smooth white squamous epithelium found in all the Perissodaclvla. This occupied about one third of the total gastric area, extending aloim most of the lesser curvature, the rest being covered with a smooth 710 VISCERAL ANATOMY OF RHINOCEROS SONDA1CUS. [NoV. 0, and thick digestive coat. There is no trace of any oesophageal valve like that found in the Horse. The small intestine is somewhat larger in the duodenal region than elsewhere. Its first three inches are destitute of the flattened papillae found elsewhere ; but here, as all along the small intestines, minute villi are present everywhere. Three inches from the pylorus the papillae commence, and resemble those similarly situated in Rhino- ceros unicornis , exeept that they are not quite so long. They are re- Fig. 3. Liver of Rhinoceros sonclaicus. Visceral surface. L.L. Left lateral. L.C. Left central. B.C. Eight central. R.L. Eight lateral. C. Caudate. Spigelian lobe. presented iu fig. 1 (p. 708), where they are seen to consist of flattened, round-tipped processes of the mucous membrane, several of which are blended at their bases, in transverse lines. None are more than 3 of an inch in length, and most about 6 inch broad where they first become free. They give the impression of being incomplete valvulae conniventes which have been cut and deeply jagged at their free edges. The opening of the bile-duct is 7 inches from the pylorus, being a nipple-like tubular projection nearly an inch long, among the papillm. From the spot where they commence, all the way to the ileo-csecal valve, these papillae are found — those near the last-named situation differing from those in the duodenum in being more scattered and freer from one another, many in the ileum springing independently from the mucous membrane. Nowhere, 1 Vide Prof. Owen's figure, Trans. Zool. Soc. vol. iv. pi. xii. fig. 1. 1877 ] AN ANATOMICAL PECULIARITY IN CERTAIN STORKS. 711 however, are they otherwise than flattened, broad, and blunt-tipped, none anywhere being circular and slender like those in the ileum of R. unicornis \ the existence of which I have had the opportunity of verifying. They never exceed -3 of an inch in length. Numerous Peyer’s patches exist in the ileum, as may be inferred from fig. 2 (p. 709) which is a representation of a portion of the inner surface of the small intestine quite close to the ileo-cmcal valve. Such being the case, R. sondaicus differs from R. indicus in that the papillae of the ileum are short, flat, and broad, instead of long, cylindrical and narrow, “like tags of worsted” (Owen). The caecum coli is a short blunt cone, with the diameter of its base as great as its length (1 foot 3 inches) ; and comparing the dispo- sition of the colic flexures and proportionate diameter, 1 found them identical with those of the Sumatran species as I have figured them 2 . The liver wauts the gall-bladder, and differs but little from that of the Sumatran species. Fig. 3 (p. 710) is an outline-sketch of its abdominal surface, which, when compared with that of Geratorhinus sumatrensis (P. Z. S. 1873, p. 102), shows that the right central lobe is larger than the right lateral, instead of smaller. The spigelian lobe is equally long and slender. The pancreas is of good size and fairly concentrated. The uterus is bicorn, each cornu measuring 8 inches, at the same time that the corpus uteri is 3 inches long. Each ovary is situated in a pocket of the peritoneum. 5. Note on an Anatomical Peculiarity in certain Storks. By A, H. Garrod, M.A., F.R.S., Prosector to the Society. [Received October 1, 1877.] The Ciconiidae, whilst presenting great uniformity in their myology, differ among themselves in one feature which seems to me to be of sufficient interest to deserve special record, as it may aid those who study their external characters to arrive at a more satisfactory deter- mination of their affinities among themselves. The following are the species I have had the opportunity of dis- secting : — Ciconia nigra. alba. boyciana. mayuari, Abdimia sphenorhyncha. Xenorliynchus australis. senegalensis. Lept optilus crumeniferus . argala. Tantalus ibis. In all these birds, with the exception of Abdimia sphenorhyncha and Xenorhynchus senegalensis, I have found the ambiens muscle, which courses obliquely through the front of the capsule of the knee, 1 Trans. Zool. Soo. vol. iv. pi, xii. fig. 3. 2 P.Z.S. 1873, pp. 90, 100. 712 MR. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NYASSA. [NOV. present, although never large ; whilst in the two last-named birds, both from Africa, it is absent on both sides of the body. Such being the case, it seems to me highly probable that the relationship between Abdimia sphenorhyncha and Xenorhynchus senegalensis is more intimate than that between X . senegalensis and X . australis ; and this view is favoured by their geographical distribution. The tendency of the ambiens muscle to vanish in certain of the birds so closely allied as the Storks under consideration, in certain Psittaci, as well as in some of the Columbte, is one which our know- ledge of their habits does not enable us to explain. It can have no relation to the habits or bulk of the species ; for this muscle is present in the Ostrich as well as in the smallest Cuckoo, whilst it is absent in the Cassowaries aud the Passeres. The faet that it is not found in certain Storks makes its total loss in the Ardeidte less surprising than it would otherwise be. 6. On the Shells of Lake Nyassa, and on a few Marine Species from Mozambique. By Edgar A. Smith. [Received September 29, 1877.] (Plates LXXIV. & LXXY.) The British Museum has recently acquired a small series of shells collected by Mr. F. A. Simons at Lake Nyassa, and a few obtained by him at the mouth of the Macusi river, near Quilimane, on the east coast of Africa. Among the former are several very interesting though small species, which, as far as I have been able to ascertain, are unde- scribed. As complete lists of species from restricted localities are very useful, I have brought together all those which are known inhabi- tants of the lake. Fourteen, collected by Dr. Kirk, are all that have as yet been recorded; and now I am enabled to add eleven others to that number. Of these the Melania polymorpha is very remarkable, as showing the great variation to which some Melanice are subject; and, indeed, I do not feel at all certain that the two forms, 31. pnpiformis and 31. turritospira are not very abnormal growths of tbe same shell. I. Lake-Shells. L Melania tuberculata, Muller. Hob. Lake Nyassa (Simons and Dr. Kirk). Four specimens of this variable species from the lake differ from the normal and usual form in having the whorls less convex. There is a narrow white zone at the top of the whorls next the suture ; and beneath a pale-olive epidermis the shell is semitransparent, whitish, and ornamented with scries of minute red dots. The longitudinal ribs p. Z. 3. 187 7 PI. L XXIV GSowerby hth, Hanliart imp. tlEW SHELL S from LAKE N YASS A & MOZAMBIQUE <c P. Z.S.18 77.P1.LXXV i GSowerby Tith Hanliart imp. NEW SHELLS from LAKE NYASSA & MOZAMBIQUE . 1877. J MR. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NYASSA. 713 are fine, and about eighteen on a whorl, those on the penultimate volution bearing about eight nodules. 2. Melania turritispira. (Plate LXXV. figs* 14, 15.) Shell small, turreted, ovately fusiform, pale olive ; whorls seven or eight, flat, with a raised infrasutural belt, furnished with coarse ribs, and sculptured with a few spiral striae, nearly obsolete on the upper whorls, except the one which marks off the raised band at the suture ; on the bodv-whorl the ribs become obsolete at the middle, where it is angulated, and the transverse striae are about eight in number ; the three or four upper ones crossing the costae give them a somewhat nodose appearance ; aperture small, subovate, acuminate above. Length 8 millims., diam. 3\|. Aperture 3 long. This curiously short stunted-looking species is remarkable for its peculiar form, the turreted spire, and the strongly developed nodu- lous upper extremities of the longitudinal ribs forming an infra- sutural belt. Certain varieties of /!/. polymorpha approach the present species in the style of sculpture ; but the very different form of the latter and the absence of spotting easily distinguish it. The specimens now described may not be full-grown ; but it is to be presumed that larger examples would still exhibit the same short " stunted form. 3. Melania pupiformis. (Plate LXXY. fig. 13.) Shell cylindrical, subpupiform, covered by a greyish epidermis ; whorls nine, flattish, constricted just beneath a raised belt at the su- ture, somewhat turreted, separated by a deep suture, furnished with coarse flexuous ribs, which are nodulous at the upper extremities through being crossed or intersected by a spiral furrow a little beneath the suture ; below this there are faint indications of one or two other transverse striae, giving the ribs a subnodose appearance. On the body-volution the ribs are almost obsolete ; but around the middle two or three spiral sulci are more distinct than those on the upper portion of it. Aperture small, acutely ovate, occupying less than one third of the whole length of the shell. Length 11 millims., diam. 3 Aperture 3% long. The cylindrical pupoid form of this little species is very remark- able. The last three whorls are of about the same diameter ; and above these the spire rapidly diminishes, forming a short cone at the apex. The ribbing is very strong for so small a shell. Only two examples of this species have come under ray observa- tion ; but Mr. Simons informs me that he has seen several others, and among them some which were larger than that now described. 4. Melania simonsi. (Plate LXXV. fig. 3.) Shell acutely pyramidal, thinnish, whitish spotted with red ; whorls 9-10, divided by a deep, slightly oblique suture, but little convex, furnished with obliquely arcuate granulous ribs, which uum- 714 MR. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NYASSA. [Nov. 6, ber about sixteen in the last whorl ; the granules are produced by transverse sulci, which cut the ribs at right angles ; they are squarish and four or five in number on the ribs of the upper whorls, and the same on the body-whorl, where they terminate about its middle, beneath which the spiral ridges between the sulci are simple, and rather finer than those at the upper part of the volution ; aperture acuminately ovate, occupying rather more than one third of the en- tire length of the shell. Length 18 millims., diam. 6g. This species must not be confounded with M. nodicincta , Dohrn, also found at Lake Nyassa. Although in sculpture there is certainly much resemblance, the very different form and proportion of the whorls indicate the specific distinctness of this pretty shell. The spire is produced to quite an acute apex ; and its outlines are recti- linear. The nodules on the ribs are large for the size of the species, squarish, and in oblique curves. The red dots are for the most part situated in the interstices between the ribs, at the base of each nodule, thus forming both longitudinal and transverse series. 5. Melania polymorpha. (Plate LXXV. figs. 4-10.) Shell elongate, pyramidal, thin, under a pale-olive epidermis, whitish, spotted with reddish brown ; whorls 8-9, almost flat, some- times somewhat convex, margined above at the suture, which is deep and subcanaliculate, either with or without longitudinal plicae, nodu- lous through being intersected by a few transverse striae ; the plicae are usually only on the upper whorls, but in some specimens there are traces of them on the last, or they are well developed ; the body- whorl is generally sculptured with 3-4 spiral sulci at the periphery, and by other less distinct striae above and below it ; aperture ovate- acuminate above, varying in length, occupying either a little more or less than half the entire shell, pale horn-colour, spotted with reddish brown. Length 16 millims., diam. 5\|. Another specimen 14 millims. long, and 4£ wide. The form of this species is subject to great variation ; and the ex- tremes, taken apart from intermediate varieties, have decidedly the aspect of distinct species. The sculpture is also very different in certain specimens, some being almost smooth, with the exception of the spiral sulci on the body-whorl, and a few less distinct strife on this and the upper volutions. Others are distinctly ribbed, the ribs being cut across by two spiral striae in the upper whorls, thus pro- ducing three granules on each rib, the uppermost situated at the suture on the thickened margin. This incrassation is constant in all specimens ; and so is the deep suture, which gives the spire a tur- reted aspect. Six small examples have the thickened margin very strongly developed, the longitudinal ribs particularly granulous, and present on the body-whorl, terminating at the periphery, where they are limited by a few distinct spiral sulci. The disposition of the reddish-brown spotting and markings is not constantly the same. Generally a series of dots, short, rounded, 1877.] MR. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NYASSA. 715 or elongate, becoming a short line, is situated on the raised iufra- sutural thickening, and beneath this two transverse series, sometimes coalescing and forming a short line. On the body-whori there are fora short tael Whi ° h a ' S ° in S ° me sM,s “» ite “ d 6. Melania nyassana. (Plate LXXV. figs. 1, 2.) shS. “iS dark madder-brown, ’ thin, somewhat f'v ' ft ’ , ! "™ e » margined beneath the suture by a distinct feJL.lv and 'I” 1S l T rked ° ff V 3 S P iraI striation > convex infe- with tbim d ? m r W1 , a . l canstncted a bove ; the few upper whorls .W f { . lgI , t “ dlnal n bhing, the rest smooth, with a few distant unpressed spiral lines, only faintly visible on most of the whorls but wel defined around the base of the last ; aperture rathersmall endreTen^th of Lr * ? C1 {, mina { e ab ? ve > occupying about one third the bv ! 5 i •, she]1 5 c ?. h,mella arcuate, joined to the outer lip by a thin callosity overspreading the body-whorl. P Length 14 millims. , diam. 4^. Slie t n n ar rower, more cylindrical and elongated, the mouth ES 1 °si\Tg. 2> th “ f " ,e e " tire lei, S ,h - Le "S 11 ' > ”il- This species is very distinct, on account of its dark madder- St T hlC • 18 alm0 n uni , form ’ exce P fc that the raised band beneath the suture is generally paler brown. The spiral stride are iusTbel l' ° n - th i e u PP er whorIs . especially near the middle ; but the baS60f the Ultimate w borl, they is I h l Variety , iS re P r ? sen , ted b J a single shell, and in all probability Sai abnormal growth ; for in all respects, with the exception of its greatei length and more cylindrical form, it is identical. 7. Melania nodicincta, Dohrn. (Plate LXXV. figs. 11, J 2.) Melania noclicincta, Dohrn, P. Z. S. 1865, p. 234. Hab. Lake Nyassa (Dr. Kirk). 8. Lanistes ovum, Peters. BclT nsT^Z“ m 9,^“ Pv7™ SC H Wie * man "’ 3 AlcMv, Jahrg. ,i. f 2 J - 4 ?K P ' Vr 5 1 Phlh PP 1 ’ ln duster’s Con. Cat. p. 22, p] 6 by 2 me)’ ' A ' 7 ' Martens ’ 111 Pfeiffer’s Novitates Concho], (noUeen Hab. Mozambique (Peters), Lake Nyassa (Kirk), teste Dohrn. 9. Lanistes nyassanus, Dohrn. (Plate LXXIV. figs. 8, 9 ) Lanistes nyassanus, Dohrn, P. Z. S. 1865, p. 233. Two young shells, one about an inch in length, and the other half hat size, were he only ones collected by Mr. Simons. Both hit the spire completely flattened, and a distinct though rather narrow caVo^; duIe sta,e - becomes c,osed bj th 716 MU. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NYASSA. [NOV. 6, 10. Lanistes solidus, sp. ov . (Plate LXXIV. figs. 10, II.) Shell thick, solid, imperforate when adult, globosely ovate, yel- lowish olive, with the faintest indication of spiral linear bands, smooth with the exception of roughish lines of growth and most minute (almost obsolete) spiral striae not visible to the naked eye ; whorls 4£, with a broad shallow depression or excavation above, then very convex ; last whorl large, ventricose, rapidly enlarging towards the aperture, the latter pyriformly ovate, purplish, or golden and iridescent within, golden towards the lip and on the columella, which is thickened and reflexed over the umbilical fissure ; operculum horn-colour, concave exteriorly, with the internal scar roughly corrugated. Length 42 millims. ; diam. of last whorl, above the aperture, 30. Length of aperture 30, diam. 20. Another specimen is 39 millims. long, 28 wide, and its aperture 30 in length and 18\| in width. L. nyassamis of Dohrn is very like the present species in some respects. In solidity, in the absence of an open umbilicus, and in texture it is similar. But the vast difference of form is of itself quite sufficient to separate the two varieties. Neither can L . solida be the young state of Dohrn’s shell, because the specimens before me have all the appearance of being mature, being solid aud very heavy for their size ; and on comparison with young examples of that species also obtained by Mr. Simons, the specific distinctness is at once ob- servable. 11. Lanistes affinis, sp. nov. (Plate LXXIV. fig. 7.) Shell ovate, thin, widely umhilicated, greenish olive, with a narrow yellow line winding around the top of the whorls at the suture, smooth, shining, sculptured with oblique lines of increase and most minute spiral striae, which are only visible under a lens ; whorls five, convex ; aperture ovately pyriform, purplish, and iridescent within, becoming yellow at the lips and columella, which is very slightly re- flexed. Length 38 millims., diam. 2 7\|. Length of aperture 26, width 164 . This species may be known from L. solida by its more prolonged spire, which consists of half a whorl more than in that species, and by its open umbilicus, which gives the last whorl a very different form. L. ovum , Peters, is another closely allied form, and at first sight might easily be confused with this species. The latter has a shorter and less conical spire, consists of half a whorl less, and its body- whorl and aperture are longer. 12. Paludina jeffreysi, Frauenfeld. (Plate LXXIV. figs. 1 , 2 .) Vivipara jeffreysii, Frfld. P. Z. S. 1865, p. 659. This species was first found at Lake Nyassa by Dr. Kirk. The specimens collected by Mr. Simons do not quite accord with Frauen- feld’s diagnosis. This author has omitted to mention that the en- 717 1877.] MR. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NYASSA. tire surface is covered with faint spiral striae, which are distinctly visible to the naked eye. The very shallow depression around the middle of the body-whorl in the type specimen I am inclined to re- gard as an individual pecularity, and not a specific character ; for there is no trace of such a furrow in any of the shells just received. These, for the most part, have the spire rather more elongated than the type, and the umbilicus a trifle narrower. 13. Paludina capillata, Frauenfeld. (Plate LXXIV. figs. 3, 4.) Vivipara capillata , Frfld. P. Z. S. 1865, p. 659. Hab . Lake Nyassa (Dr. Kirk). 14. Paludina robertsoni, Frauenfeld. (Plate LXXIY. figs. 5,6.) Vivipara capillata , Frfld. 1. c . Hab. Same as preceding species. 15. Paludina polita, Frauenfeld. Paludina polita , Frfld. ; Reeve, Conch. Icon. xiv. sp. 73, fig. 73 ; Dohrn, P. Z. S. 1865, p. 233. Hab. South Africa (?). Lake Nyassa (Dr. Kirk). 16. Bythinia stanleyi, sp. nov. (Plate LXXY. figs. 21, 22.) Shell small, ovate, rather solid, subrimate, dirty w T hite or yellow- ish, obliquely striated by the lines of growth ; whorls four, slowly increasing, very convex ; suture simple, rather deep ; mouth sub- circular, occupying about half the whole length of the shell ; peri- stome stout, thickened. Length 5 millims., diam. 3^-. Hab . Lake Nyassa. The solidity, very convex whorls, and subcircular aperture, are the chief distinguishing characteristics of this little shell. The operculum, of course, takes the form of the mouth, and has the lines of increment rather coarse near the margins. I dedicate this little shell to Mr. Henry M. Stanley, as a mark of admiration of his undaunted perseverance and achievements in African exploration. 17. Physa nyassana, sp. nov. (Plate LXXV. figs. 16, 17.) Shell solid, pale olive-brown, narrowly perforate, somewhat trian- gular, roundly angulated above, and with a very short depressed spire ; whorls five, convex, separated by a deep channelled suture, and sculptured by fine lines of growth ; last whorl very large, occu- pying almost the entire length of the shell, since the spire is very shortly conical and only slightly elevated ; aperture large, only a trifle shorter than the whorl, subauriform ; columella thickened and a little reflexed, subtortuous, and connected with the upper ex- tremity of the outer lip by a thin callous deposit upon the whorl. Proc. Zool. Soc. — 1877, No. XLVII. 47 718 MR. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NY ASS A. [NoV. 6, Length 10 millims. ; diam., with aperture, 8^; length of aper- ture 9, diam. 4. Hab. Lake Nyassa. This species is remarkable ou account of its solidity, the short subtriangular form, and the small spire, which rises but very little above the rounded angle or shoulder of the last whorl. The columella is nearly perpendicular, with a slight sinuosity inferiorly. 18. Physa succinoides, sp. nov. (Plate LXXV. figs. 19, 20.) Shell small, ovate, moderately solid, imperforate, pale greyish brown ; whorls three, convex ; suture deep ; spire very small, scarcely exserted above the body-whorl ; the latter very large, rather strongly striated by the oblique lines of growth ; aperture ovately auriform, occupying about of the entire length of the shell ; columella oblique, sinuated in the middle. Length 5\| millims. ; diam., with aperture, 4. Hab. Lake Nyassa. This little species is peculiar in its form, which reminds one of a small sinistral Succinea. The shortness of the spire, and the few- ness of the volutious are the most prominent features. 1 9. Physopsis africana, Krauss. Physopsis africaua , Krauss, Sudafrik. Moll. p. 85, pi. v. f. 14 ; Kiistcr, Conch. Cab. p. 72, pi. 12. f. 29,30; Adams, Gen. Rec. Moll. iii. pi. S3, f. 10. Physa africana , Krauss, Sowerby, Con. Icon. xix. pi. 1. f. 2 a-b. Hab. Port Natal (Krauss)* Lake Nyassa (Kirk), teste Dohrn, P. Z.S. 1865, p. 233. 20. Lhvinlea natalensis, Krauss. Limncea natalensis, Krauss, Siidafrik. Moll. p. 85, pi. v. f. 15 ; Kuster’s Con. Cat., No. 42, pi. 6, f. 1, 2, 3 ; Sowerby, Conch. Icon, xv iii. pi. 7, f. 4 6a-b. Ilab . Natal (Krauss). Lake Nyassa (Kirk). Dohrn, l. c . 21. Cyrena astartina, Martens. Cyrena astartina , Martens, Malak. Blatt. vi. (1859) p. 219, pi. 3. f. 6, 7 ; Prime, Cat. Corbiculidse, American Journ. Conchol. v. no. 7 (Corbicula) ; Dohrn, P. Z. S. 1865, p. 234. Hab. Tette, Zambezi River (Martens) ; Lake Nyassa (Dohrn and Prime). 22. Cyrena (Corbicula) radiata, Parreyss. Cyrena radiata , Parr. Philippi, Abbild. ii. p. 4, pi. i. f. 8. C. africana , Krauss, part, Sudafrik. Moll. p. 8. Three specimens of this Nilotic species were obtained by Mr. Simons in the Lake. One of them is rather more inequilateral than normal examples, having the posterior end somewhat the longer. The concentric sulcation, too, in all three shells, is a little finer, and the violet rays somewhat obscure. 18/7.] MR. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NYASSA. 719 23. Unio nyassaensis, Lea. Unto nyassaensis , Lea, Proc. Acad. Nat. Sci. Philad. 1864, p. 108 ; Journ. Acad. Nat. Sci. Philad. (I860), vol. vi. p. 33, pi. 12. f. 32. U. nyassa;, Sowerby, Conch. Icon. sp. 224, f. 224, a, b. U. nyassensis, Lea, Sowerb. op. cit. Errata and Index. Var.= t7. Icirlcii, Lea, l. c. p. 108 ; Journal, p. 32, pi. 12. f. 30. Var. = t7. aferula, Lea, l. c. p. 109 ; Journal, p. 34, pi. 13. f. 34. Hab. Lake Nyassa (Dr. Kirk). This species, like many others of this genus, is subject to con- siderable variation in form and sculpture. The three forms de- scribed by Lea are evidently nothing more than mere varieties of one aud the same shell. 24. Spatha alata, Lea. Spatha alata, Lea, Proc. Acad. Nat. Sci. Philad. 1864, p. 109 ; Journ. Acad. Nat. Sci. (1866) vol. vi. p. 35, pi. 12. f. 31. Hab. Lake Nyassa (Dr. Kirk). 25. Spatha nyassaensis, Lea. Spatha nyassaensis, Lea, l. c. p. 109 ; Journal Acad. Nat. Sci. Philad. p. 36, pi. 13. f. 33. Hab. Same as the preceding. II. Marine Species. 1. Bullia mozambicensis, sp. nov. (Plate LXXV. fig. 18.) Shell elongate, acuminately spired, more or less livid in colour ; whorls nine, the two apical ones smooth and shining, the rest but slightly convex, separated by an oblique suture, sculptured with oblique, somewhat flexuous, fine and close-set plicae, which extend from suture to suture in the upper whorls, and gradually become obsolete about the middle of the last volution ; these riblets or plications, which are about equal in thickness to the spaces between them, give the upper margins of the whorls a finely crenu- Iated appearance, and are subgranulous, through being intersected by spiral striae, which gradually become wider apart as the shell increases ; they are about nine in number on the penultimate whorl ; the last is encircled by about 1 3 ; and the keel which winds around its base is of a brown colour, and the portion of the whorl below it whitish ; mouth ovate-acuminate above, occupying a little more than § of the entire length of the shell, olive-brown or purplish-brown margined with white within the labrum and at the base ; labrum thickened, acute at the edge, and inconspicuously sinuated above ; columella arcuate in the middle, thinly coated with a white enamel, which, extending above the lip and winding along the suture, gradually vanishes as it proceeds up the spire. Length 32 millims. ; diam. of last whorl 1 1 ; length of mouth 12 j, width nearly 6. Operculum unguiculate, concentrically and transversely striated. Hab. Mouth of the Macusi River, Quilimane, E. Africa. 47* 720 MR. E. A.. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NY ASS A. [NoV. 6, This species is remarkable for the subgranose plications on the whorls, and the brown carina of the body-whorl. It is difficult to describe in a few words the colour of this interesting form. The general appearance is livid, inclining to yellow or very pale olive ; one shell is livid, with the upper margin of the whorls reddish. The callous band is quite conspicuous only about halfway around the body-whorl, and then gradually fades away, and is only noticeable further up the spire by slightly obliterating the lower extremities of the longitudinal ribs. Two not quite adult specimens were collected by Dr. Kirk at the delta of the Zambesi River, and were placed in the British Museum by Earl Russell. 2. Natica antoni, Philippi. Natica antoni , Philippi, Zeitschrift fiir Malakozool. 1851, p. 48; Kuster’s Conch. Cab. p. 144, pi. 19. f. 18. Hab . Mouth of the Macusi River, near Quilimane, E. Africa. Nothing can be added to Philippi’s excellent description of this interesting species ; but I may mention that a young specimen has a distinct pale zone around the middle of the last whorl, between the two series of brown spots, which are more or less obsolete in the adult shell, and that its umbilicus is quite filled up with the cal- losity, even in the immature condition. The operculum is shelly, white exteriorly, except near the nucleus, where there is a small pale brownish callous deposit. The surface is smooth and shining, sculp- tured with the lines of growth, and a single distinct striation parallel with the outer edge, thus marking off a separate margin, From the nucleus a short ridge or rib extends itself towards the centre. The inner or under surface is clothed with a thin, pale yellow epidermis. 3. Tellina opalina, Chemnitz. Tellina opalina, Chemnitz, Kuster’s Conch. Cab. p. 172, pi. 35. f. 8. Tellinides rosea , Sowerby, Gen. Rec. and Foss. Shells, f. 1. Tellina planisshna , Anton ; Philippi, Abbild. i. pi. 2. f. 2 ; The- saurus Conch, f. 197 ; Conchol. Icon. pi. 13. f. 58 a, 6. (Non T . opalina , Sowerby, Conch. Icon. sp. 258, f. 258 a, b.) Bab . Mouth of the Macusi River, near Quilimane, E. Africa. Only a single specimen, which apparently belongs to this species, was collected. It differs from the normal form in being rather more equilateral. It is pale rose-colour, almost white at the umbones, and at the ligamental area ; and the internal raised radiating ribs are well defined. The name opalina , proposed by Sowerby for a species in the collection of Mr. Hanley, must be changed should it prove to be a well-defined species. 4. Tivela dolabella, Sowerby. Cythercea dolabella , Sowerby, Thesaurus Conch, iii. p. 619, pi. 127. f. 15 ; Reeve, Conch. Icon. xiv. sp. 2. Hab . Mouth of the Macusi River, Quilimane, East Africa. This species was originally described from a specimen in Cum- 1877.J AIK. E. A. SMITH ON SHELLS FROM LAKE NY ASS A. 721 ing’s collection, said to have been from the Red Sea. The shell from Mozambique agrees perfectly with the type, except that the poste- rior end is rather less produced. I should add that the figure in the Conch. Icon.’ considerably exaggerates the beaked appearance of ns portion of the type shell. The lunule is elongate, narrow, and defined by a simple striation on each valve. 5. Donax madagascariensis, Wood. Donax madagascariensis , Wood, Index Testaceolog. Suppl. p. 5 pi. 2. f. 3 ; Sowerby, Thesaurus, iii. pi. 280. f. 1C; Reeve, Conch. Icon. vm. sp. 50. D. Keyii, A. Adams, P. Z. S. 185-1, p. 87. Hab. Macusi River, near Quilimane, East Africa. I lie radiating striae and the ridges between them are much more strongly developed on the posterior cordiform area than on the an- terior surface. On the other hand the oblique ridges on the latter portion of the shell are much stronger than on the former, where they become thin lamellae. The lines of growth are curiously pre- sent on the oblique costae, near the anterior ventral margin of the valves, but not visible in the interstices between them. • 6. Donax asmulus. (Plate LXXV. figs. 23-25.) Shell small, triangular, somewhat elongate, very inequilateral, produced anteriorly, compressed and narrowly rounded, posterior area cordiform, not very acute at the margins, slightly sinuated at the middle ; radiately striate, except for a narrow space at the ante- rior dorsal slope ; the striae are very fine, equidistant, those on the posterior area deeper and wider, with distinct intermediate lirulae which are decussated by still more prominent obliquely ascending ones, which do not pass beyond the rounded carina; umbones acute, but little incurved; interior dorsal slope rectilinearly sloping- posterior very suddenly inclined; ventral margin straightish ; lunule linear ; ligament small, prominent. Colour yellow, purplish, or cinereous, generally varied with darker concentric bands and purplish radiating rays, most distinct within the valves, which are more or less purple, generally white at the crenulated margins. Length 9\| millims., height (i, thickness 4. Hab. Mouth of the Macusi River, near Quilimane. This pretty species reminds one very much of the West-Africau D. elongatus. However, it is a trifle shorter, has not the ru°- 0 se hue on the posterior area, nor the flatness in the centre of that part. EXPLANATION OF PLATES LXXIV. & LXXV. Plate LXXIV. Fig. 1, 2. Paludina jeffreysi, p. 716. 6, 4. c(q)illata, p. 717. 5, 6. rvhcrtsoiri, p. 717. Fig. 7. Lanistcs a fin is, p. 716. S, 0. nyassanus , p. 71 A, 10, 11. solidus, p. 710, 722 DR. O. FINSCH ON A NEW PETREL. [Nov. 6, Plate LXXV. Figs. 1, 2. Melania nyassana , p. 715. 3. simonsi , p. 713. 4-10. polymorpka , p. 714. 11, 12. nodicincta , p. 715. 13. pvpiformis , p. 713. 14, 15. turritispira, p. 713. Fig. 16, 17. Physa nyassana y p. 717. 18. Bullia mozambicensis , p. 710. 10, 20. Physa succmoides, p. 718. 21, 22. Bythinia stanleyi , p. 717. 23-25. Donax cenmlus , p. 721. 7. On a new Species of Petrel from tlie Feejee Islands. By Dr. Otto Finsch, C.M.Z.S., Director of the Bremen Museum. [Received July 2, 1877.] PrOCELLARIA ALB1GULAR1S, Sp. nOV. Head, quills, and tail sooty black ; back, shoulders, and wing- coverts lighter, more of a sooty brown ; the largest row of the upper wing-coverts at the tips washed with light brown, forming an ill- defined narrow cross band ; the black of the head covers the sides and the chin-margin ; below the latter is a semilunar white space, ex- tending laterally to below the ear-region and bounded below by a very broad sooty black cross band, which commences at the junction of the wing; below this the remaining undersurface is white, as is the hind portion of the rump and upper tail-coverts ; the longest under tail-coverts are sooty blaek, as are the under wing-coverts along the carpal and hind margins ; the middle row of under wing- coverts white, as the axillaries ; the greater under wing-coverts ashy, with white tips ; the feathers of the sides of the vent and flanks with black shafts, forming very narrow dark striae ; tail-feathers on base of inner web white, passing into brown. Bill and feet black. Tail forked, its feathers very broad and truncated at the apex ; the wings reach a little beyond the tail. rectr. rectr. Long tot. al. intern. extern. culm. tars. tib. dig. med. qh 3 " 3"] ]'" jit* 21 "' i 2 '" i4'" Ilab. Feejee Islands, South Pacific. The above description is taken from a female specimen from Kan- davu, Feejee Islands, taken on the nest on the 10th of September, 1870, and sent over by Hr. Theodor Kleinschmidt to the Museum Godeffroy. The large size, the deeply forked tail, and the singular coloration distinguish this species at once from any other member of this group. 1877.J ON THE BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. 723 8. Reports on the Collection of Birds made during the Voyage of H.M.S. ‘ Challenger/ No. IV. On the Birds of Tongatabu, the Fiji Islands, Api (New Hebrides), and Tahiti. By Dr. O. Finsch, C.M.Z.S. [Received October 3, 1877.] A. Birds of Tongatabu, Friendly Group. n , num . ber - They were collected on July 20, 21, and 2-, Io/4. Only nine species ave represented in the series. 1. Collocalia spodiopygia, Peale. Collocalia spodiopygia , F. & II. Ornith. Central-Polvn. p. 48 • Heft xdU 876 S p 1 %t' P ' 501 (Tonga); Fiusch > Journ - Mus - Godeffr! Ton °J^ calia ’ S P* ? F * & Journ. f. Orn. 1870, p. 125 (nest, No. 11. Tongatabu. nart offhV!!li!^ W f 110 L V - S r ere S6en flying about in numbers 011 every pan ot the island at which we were. Shot July 20/’ J M * hr l)r °f th ® 1 difference in the structure of the nests obtained f b Lt‘, G p r f e h ' 0m o Pongatabu V- ■ c -) and tIl0se from the Fijis (Orn. of CollocalJ n ’’^ 1 h' • . ex P ec,; ed to find a different species o Collocalia nhabiting the Friendly group ; but on examining the specimens before me, I find then/ elactly like those from he Svid a « n allv^ a 7rf°V- ■ ! Th r e St, ' UCtUre ° f th " > )eStS — t0 indmdually. (Cf. Finsch, Journ. f. Ornith. 1872, p. 35, Upolu.) * Long. in. hn. 3 7 a he. rectr. intern. rectr. ext. in. lin. lin. lin. 4 1 18 21 4 2 15-18 19-20 4 1-4 5 18-20 21-23 Tongatabu Fiji (6 specimens). Navigators’ (3 specimens). Tnnn-n L n{ ard enumerates also C. vamcorensis among the birds of Ton^a, although it was not detected by him. On this latter species compare Finsch, Jonrn. Mus. Godeff. Heft xii. 1876 p 93 ? j ts occurrence in the Fijis, which has been alleged by us (Orn. Central- fl / yn ', P ‘ 4/ ) u P on thf faith of a specimen sent us by Dr. Griiffe the only one we saw said to be from thence, is very doubtful. 2. Halcyon sacra (Gm.). Halcyon sacra F. & H. Ornith. Central-Polyn. ,60. n. ius /t n. T f. Orn. 1870, p. 1869, p. 545 (Tonga); Journ. Fayard, P. Z. S. 1876, p. 501. No. 2. Tongatabu. Male. >} Male. 4- ,, Female. » Female. P* 32; P. Z.S. 1241 (Tonga) ; 0 ' 0. . 724 DK. O. FINSCH ON THE [Nov. 6, “ Shot July 20 ; eyes black. These birds were iu considerable numbers near the houses of the natives.” — J. M. No. 23. Tongatabu. Female. 24. „ Male. 27. ,, Female. 28. „ Male. “ Shot July 21.” No. 27 (female) has a pure white superciliary stripe ; in the other specimens this is washed more or less with cinnamon-rusty, very strongly and broadly in No. 4 (female). Nos. 2, 3, and 4 show narrow rusty margins to the upper wing-coverts, which seem not peculiar to the young birds. That both sexes are precisely alike, I can state from dissection of specimens in alcohol. Generally Tonga specimens show a more greenish tinge on the back ; but in some specimens (as 5, male, 23, female, and 24, male) the blue is as dark and pronounced as in Fiji specimens, and in some of the latter (as 95, male and 61, male) as greenish as in Tonga specimens. The under wing-coverts and sides in the Tonga bird are mostly pure white ; but Nos. 3 and 4 show a rusty tinge. 3. Ptilotis carunculata (Gm.). Ptilotis carunculata, F. & H. Ornith. Central-Polyn. p. 58 ; P. Z. S. 1869, p. 545 (Tonga); Journ. f. Orn. 1870, p. 125 (Tonga); Grtiffe, ib. p. 404 (habits); Layard, P. Z. S. 1876, p. 501 (Tonga). No. 12. Tongatabu. Male. 13. „ Male. 14. „ Female. 15. „ Female. “Shot July 20. These are the most abundant birds on the island. They have a very clear bell-like note. Eyes black ; wattle yellow.”—/. M. 4. Lalage maculosa (Peale). Colluricincla maculosa, Peale, U.S. Expl. Exped. 1st edit. (1848), p. 81, pi. 23. f. 10. Lalage terat, Cass, (nec Bodd.), ibid. 2nd edit. (1858), p. 143; F. & H. Ornith. Central-Polyn. p. 80; P. Z. S. 1869, p. 546 (Tonga) ; Journ. f. Orn. 1870, p. 149 (Tonga); Finsch, ibid. 1872, p. 41 (Samoa) ; Layard, P. Z. S. 1875, p. 433 (Fiji), 1876, p. 494 (Navi- gators’) and p. 502 (Tonga). Campephaga maculosa, Gray, Hand-1, i. p. 339. no. 5124. No. 16. Tongatabu. Male. 17. „ Male. “ Eyes white. Common on the island ; shot July 20.” No. 29. Tongatabu. Female. “ Shot July 21.” 32. „ Male. >5 18 / 7 .] BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. 725 Long. rostr. latit. ala. caud . a front. rostr. tars. in. Lin. in. lin. in. lin. in. lin. lin. lin. lin. lin. lin. No. 16. 3 6 2 4 6 4 n 17. 3 7 2 4 5 3^ n* 29. 3 6 2 4 6 H ii 32. 3 8 2 5 5} 3i ii 49. 3 6 2 4 6 3i ii 50. 3 H 2 6 c. 6 3 10 113. 3 3 2 2 5J 3 10 3 1-3 5 2 0-2 2 5^-6 — 9-10 3 2-3 7 2 0-2 6 6 10 -11J 3 6-3 9 2 3-2 5 6 -G! — 10 -12 3 4 2 5 — 9 Among the specimens before me Nos. 17, 32, and 49 (Fiji) are adult and fully coloured, which are very rare in collections, and give me a good opportunity of making a close comparison of them with Javan specimens of the true Lalage terat (Bodd.), with which the Central-Polynesian bird has hitherto been confounded. I have myself stated (J. f. Orn. 1872, p. 130) their undoubted identity ; but having then seen only young and a few old specimens in bad condi- tion, I was misled. The series before me seems to confirm the views of Mr. G. R. Gray, who keeps the Polynesian bird separate. The latter may be distinguished from L. terat by the grey or brownish-grey rump and upper tail-coverts being always barred by irregular but distinct cross lines, the rump being of a uniform grey with faint darker traces in L. terat — by the black shaft-stripe on the white middle row of the upper wing-coverts, which is wanting in L . terat — and by the narrow brownish external margin of the pri- maries and first secondaries, which in the old L. terat are white. The latter besides shows a distinct greyish tinge on the breast and sides, whereas in L. maculosa the whole undersurface is pure white. The young bird, although much more like L. terat, may be distinguished by the much broader cross bands on the sides of the under-surface and on the rump. The distribution of L. maculosa seems confined to the Central- Polynesian Islands, Fiji, Tonga, and the Navigators’. 5. Apjlonis tabuensis (Gm.). A. marginata , Gould, P. Z. S. 1836, p. 73. No. 8. Tongatabu. Male. 9. ,, Female. 25. „ Male. “ Shot July 20 and 21. Eyes dark red.” — J. M. 6. Ptili nopus porphyraceus (Forst.). Ptilinopus porphyraceus, F. & H. Orn. Central- Polyn. p. 119; P. Z. S. 1869, p. 547 (Tonga) ; Journ. f. Orn. 1870, p. 131 (Tonga) ; Layard, P. Z. S. 1876, p. 502 (Tonga). No. 6. Tongatabu. Male. “ Eyes yellow.” 7. „ Male. 726 DR. O. F1NSCH ON THE [Nov. 6, “Shot July 21 and 22. These birds were very shy ; though we heard them frequently, it was very difficult to get a shot at them.” — J. M. Of this species, which is peculiar to the Friendly group, a full description and characters of distinction from the Fijian and Navi- gators’ Pt. fasciatus are given as cited above. 7. Carpophaga pacifica (6m.). Carpophaga pacifica , F. & H. Orn. Central-Polyn. p. 142 ; Journ. f. Ornith. 1870, p. 134 (Tonga); Layard, P. Z. S. 1875, p. 503 (Tonga). — . No. 18. Tongatabu. Male. Shot July 21. “This large pigeon ‘coos’ very like our pigeon at home. It appears to be common but shy. Eyes red.” — J . M. No. 26. Tongatabu. Male. “Eyes red.” 31. ,, Female. 79. Samoa. Female. “ Eyes and legs red. Presented alive by the Rev. George Brown.” The sexes are alike in plumage; but the female is without the knob on the base of the bill, and exactly agrees with specimens from the Navigators’ and the Fijis ; the vinaceous tinge in the male birds seems to be more strongly developed during time of incubation. In our ‘Ornithology of Central Polynesia,’ Dr. Hartlanb and I erroneously united C. oceanica y Less., with this species; but since then we have shown (P. Z. S. 1872, p. 101, and Journ. Mus. Godeffr. Heft viii. 1875, p. 26) that the latter is a distinct species, occurring in the islands of the Western Pacific. <7. pacifica is confined to the Central-Polynesian Islands. 8. Ardea sacra, Gm. Ardca sacra , F. & H. Ornith. Central-Polyn. p. 201, Journ. f. Orn. 1870, p. 136 (Tonga) ; Layard, P. Z. S. 1875, p. 503 (Tonga). No. 19. Tongatabu. Female. “ Eyes yellow.” 20. „ Female, youug. “ Common on the reefs at low water; also met with in the woods through the island. Shot July 21.” — J . M. No. 22. Tongatabu. Male. Shot July 22. No. 19 is white, assuming the slate-coloured dress from below and on the back ; slate-blue appanage in full development. No. 20. Slate-blue, with white chin-stripe; the scapular appanage in beginning of development. No. 22. White, sprinkled ou the neck, back, and below with single slate-blue feathers ; no development of scapular appanage visible. On several occasions I have shown that the white dress in this Heron is not dependent upon age or sex, and that at present we are not able to explain the causes of these interesting differences in coloration satisfactorily. 9. Porphyrio samoensis, Peale. P. samoensis et P. viiiensis , Peale. 1877 .] BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. 727 P. vitiensis, F. & H. Ornitb. Ceutral-Polyn. p. 172, t. xii. f. 3. P. indicus, Cass. (nec. Hors., nec F. & H.). P. vitiensis, F. & H., Journ. f. Orn. 1870, p. 135 (Tonga) ; H. & F., P. Z. S. 1871, p. 27 (Savai). P. samoetisis, F., Journ. f. Orn. 1872, p. 55. P. vitiensis, Layard, P. Z. S. 1875, p. 439 (Fiji); ibid. 1876, p. 497 (Navigators’), and 1876, p. 503 (Tonga). P. indicus, Whitmee (nec Horsf.), Ibis 1875, p. 446 (Samoa). No. 21. Tongatabu. Female. “Eyes red; the only specimen seen ; shot July 22.” — J. M. Long. rostr. a rostr. latit. long. dig. alre. caud. rict. scut, inch scut. tars. tib. med. in. lin. in. lin. in. lin. lin. in. lin. lin. in. lin, 8 6 3 m 2 3 9 2 10 15 2 9 I have already explained (P. Z. S. 1871, p. 27) that P. indicus, Iiorsf., does not occur in Polynesia, as has been stated by Mr. Cassin, but that the Central-Polynesian Islands (Fiji, Navigators’ and Friendly group) possess only one species ; P. samoensis, Peale. The descrip- tion in the ‘Ornithology of Central Polynesia’ (p. 170) taken from a Javan specimen of the true P. indicus, Horsf., must therefore be cancelled altogether. Specimens from the Fijis and Tonga group look apparently some- what larger than those from the Navigators’ ; but on comparing the series of measurements given, it will be easy to see that in respect to size no specific distinction can be made out. In coloration there is also no difference. B. Birds of the Fiji Islands. These birds were shot on the island of Matuka on July 24, 1874, on the island of Kandavu on July 25 and from August 3 to 6, 1874, and on the island of Levuka from July 28 to August 1, 1874. They are 82 in number and represent 25 species. 1. Astur RUFiTORauES, Peale. Nisus cruentus, Schleg. (nec Gould), Mus. P.-B. Astnres, p. 40. Astur cruentus, F. & H. (nec Gould), Ornith. Central- Polyn. pp. 3 and 273 ; Layard, P. Z. S. 1875, p. 424. A. rufitorques, Sharpe, Cat. Brit. Mus. i. p. 121. Nisus vufitorques, Schleg. Mus. P.-B. Accip., Revue, p. 80 (1 873). No. 34. Matuka. Female. “Eyes brown; several of these were seen, only two shot.” No. 35. Matuka. Female. 36. „ Male. “ Eyes yellow.” 62. Kandavu. Female. “Eyes yellow; shot July 27.” 80. „ Female. “ Eyes yellow, cere yellow, legs yellow ; the stomach contained a portion of a lizard. Shot Aug. 5.” 728 DR. O. F1NSCH ON T1IE [Nov. 6, Long. rostr. dig. aloe. caud. a cer. tars. med. in. lin. in. lin. lin. in. lin. lin. No. 34. 8 9 6 0 8 2 3 17 35. 8 6 6 2 8 2 3 17 36. 7 3 5 2 7 1 11 13 62. 8 10 6 4 8 h 2 1 16 80. 8 9 5 10 9 2 1 16 8 9 6 2 # # 2 1 16 $ j un. Ovalau. 7 3 5 0 7 2 0 13£ d Viti Levu. 8 2 6 0 8 2 1 15 6 Tern ate. 10 2 8 0 . • • . . . . . 2 >> 8 6 6 9 00 2 3 16 jun. Halinahera. In our ‘Ornithology of Central Polynesia’ we followed Professor Schlegel in uniting the Hawk of the Pijis with Astur emeritus of Australia ; but, as on some other occasions, we depended too much on Prof. Schlegel’ s authority, and Prof. Schlegel has since declared himself to have been iu error. Not having access to specimens, I cannot myself judge of the correctness of Prof. Schlegel’s new view; but the fine series now before me inclines me to believe that A . rujitorques is most probably peculiar to the Fiji group, and not the same species as is distributed widely in the Malay archipelago and usually known as A . griseigularis and A . henicogrammus , Gray ( = A . cequatorialis, Wall.). In coloration the Fiji specimens are pretty constant, all showing above a beautiful ashy-blue, beneath a fine vinaceous rufous, which latter forms also a broad neck-collar. This is less developed in No. 35, and looks rather imperfect. The under-surface in No. G2 shows a nearly obsolete undulation of narrow darker lines on the ventral region ; the under wing-coverts in all the specimens before me are not <c uniform white” as noted in his specific diagnosis by Mr. Sharpe (7. c. p. 95) ; but the white is washed with delicate pale viuaceous, which shows in Nos. 34 and 80 faint darker undulations. An old specimen of A, griseigularis is generally conspicuously darker, slaty-brownish on the back, wings, and tail, the underparts also dark vinaceous-ruf'ous with perceptible narrow light cross bauds (agreeing exactly with figs. 3, 4, taf. 14, in Schleg. * Yog. van Nederl. Indie’). A young bird of A . griseigularis hardly shows any difference from our young male (No. 36), except that the lores, cheeks, and a median stripe on the chin are decidedly ashy. 2. Platycercus splendens, Peale. Platycercus splendens , Finsch, Mon. Papag. ii. p. 237 ; Layard, P. Z. S. 1875, p. 425 ; Ibis, 1876, p. 143 (first race only). No. 52. Kandavu. Male. “ Eyes red.” v 53. ,, ,, 63. ,, ,, >, 1 12. „ „ “ Eyes orange, feet and bill black.” 64. „ Female. “ Eyes yellow.” All the specimens agree among themselves; all show a blue neck- collar, but which differs in extent, in one (No. 1 12) being interrupted 729 1877.] BIRDS OF TOXGATAUU, FIJI, ETC. by grmi ; none of them have red spots on the rump, such as are ThS Si “ "■ ■ V deaH difftrent'rl^s p 76, f 141 ).points out the characters of four tterent races of this Parrot occurring in the Fiiis MW t 6 cr ' mS0D 'bellied race, with broad blue collar from T, d bei ”S ths due Platycercm XZ Peal collar ; he Math “ ala race > “ mar °on-bellied,” with broad blue’ nuchal blif collar K ,Td ra0e ' m “ r00 "‘ bel ' iet ' With trace of the aoec ea“.r e b ? * '»rge series of d.U" ? J in^ tliink this ' K ' ( a0 lar is also sometimes almost wanting I think this cannot form a specific character, even less than th* purplish-red spots on the rump, which vary individSv If tf smaller sue should turn out to be constant, fhU d.A form ou^,t to be separated from the nearest-allied A. tabuenm under the name of A. anna, Bourj. (P. taviunensis, Layard). ° f 3. Platycercus personatus, G. B. Gray P.zfl F, '” !ch ' Mo “- V- «• P- 239, Layard, bill and’hcs^bkwif 1 TIoT h7 l ^ es ? rEin o e ’ w ltlr streaks of red; anu ie b s black. This bird was purchased alive.” 4. Domicella solitaria (Gm.). Domicella solitaria, Finsch, Mon. Papag. ii. p 760 P zfsASzfrS '• 4 H - 0ra - C «dal-Po P lyn. p. 23; Layard, No. 37. Matuka. Female. 38. „ Female. 39 „ Female. 40. „ Male. " T1,es t l,irds w V e “ ol common, although when they were seen a good number were company. Eyes red and yellow.” No. 89. Kandavu. Male. “Eves rerl • kill 1 n stomach contained fruit.” 7 d ’ b d legS y ellow 5 No. 99. Kandavu. Female. “ Shot August 6.” J 00. „ Male > 99 5. Cuculus simus, Peale. P.&r P “42 F 6 ’. &H ’ 0mith ' Centra l'P°lju. p. 28; Layard, No. 90. Kandavu. “ Upper mandible and margin of lower black. 730 DR. O. FINSCH ON THE [Nov. G, base of the under flesh-colour or reddish ; eyes dull orange ; feet yellow ; stomach contained parts of beetles and caterpillars. Shot August 6.” — J. M. Long- rectr. rectr. rostr. la tit. alce. intern. ext. a front. rostr. tars. in. lin. in. lin. in. lin. lin. lin. lin. 4 7 4 6 3 0 7 4 8\| No. 90. 4 8 4 G 2 9 8 H — d, Taviuni. 4 7 4 10 2 4 n 4 8 Fiji. 5 2 4 11 3 10 3 (C. bronzinus ). As this Cuckoo is only a migratory visitor to the Fiji group, it would be of interest to ascertain whither it resorts after leaving the islands, which at present are the only locality known for the species. Prof. Schlegel seems wrong in uniting it with the Australian C.fia- belliformis , Lath., which seems to be a rather larger bird, as is also C. bronzinus, Gray, of New Caledonia, which otherwise agrees nearly in coloration. Mr. Gould has since described a Cuckoo ( Caco - mantis castaneiventris, B. of Austr. Suppl. Part iv. 1867) from Queensland, which, judging from the plate (apparently a little exag- gerated in colour), comes very near to C. simus, but is smaller (wings 4" 2"'). Our C. infuscatus (Orn. Central-Polyn. p. 31, t. v. f. 1), corre- sponding in size exactly with C. simus, will probably turn out to be a melanistic phase of the latter. 6. Hirundo TAHITI ca, Gm. Hirundo tahitica, F. & H. Ornith. Central-Polyn. p. 51 ; Layard, P.Z.S. 1875, p. 430. II. subfusca, Gould. No. 45. Matuka. Female. 46'. ,, Female. “ Eyes black.” No. 104. Kandavu. Female. “Eyes, bill, and legs black; stomach contained insects.” — J. M. This short-tailed Swallow comes nearest to H.javanica, Sparrm. (H. domicola, Jerd.), but has a rather broader bill ; the underparts below the ferruginous throat-portion are darker brownish ; and the tail-feathers want the white spot on the inner web. I must mention, however, that in No. 45 the second right-hand tail-feather shows a very small pale spot on the inner web. The sexes are alike. 7. Collocalia spodiopygia, Peale. Collocalia spodiopygia, Layard, P.Z.S. 1875, p. 428 (Fiji; habits). No. 93. Kandavu. Female. 94. ,, Male. “ Eyes, feet, and bill black ; stomach contained parts of insects. Shot August 6.” 1877.] BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. 731 The Fiji specimens look a little lighter from below than those from Tonga aud the Navigators’. 8. Halcyon sacra (Gm.). Todirhamphus vitiensis, Cass. Halcyon cassini, F. & H. Orn. Central-Polyn. p. 40. II. sacra and H. cassini, Layard, P. Z. S. 1875, p. 427- No. 61. Kandavu. Male. “Eyes and bill black.” 95. „ Male. “ Eyes black, feet greyish ; upper mandible black and margin of the under, rest of lower mandible pale red. Stomach contained a wasp and parts of other insects. Shot August G.” — J. M. - No. 109. Kandavu. Male. 110. ,, Male. The Fiji specimens are generally darker and of a more brilliant blue, the neck-collar is washed with rufous, as are the sides of the vent and flanks, which in the Tonga birds are, like the neck-collar, almost pure white. But these differences are in certain speci- mens so indistinct that thereupon no specific characters can be based. H. cassini, Finsch & Hartl., with an ill-defined superciliary stripe, rests on individual differences which are of no specific value. But I may remark that among a very large number of specimens examined by me from the Friendly and Fiji Islands, I never met with one having a white head showing only a blue vertical spot, as is represented in the right-hand figure of Sharpe’s plate of H. sacra, which I think must still be kept separate as H.peali, F. & H., from the Navi- gators’. In size the Fiji specimens are exactly the same as those from Tonga, and have not a longer bill, as has been stated by Mr. Layard (P. Z. S. 1876, p. 501). 9. Myzomela jugularis, Peale. Myzomela jugularis, F. & H. Orn. Central-Polyn. p. 54, t. vii. f. 1, 2; Lajard, P. Z. S. 1875, p. 431. No. 43. Matuka. Male. 44. ,, Female. “ Eyes black. These little birds were flying in considerable numbers about a large tree covered with red blossom ; only a few, however, were brought on board.” — J. M. No. 59. Kandavu. Male. “ Eyes and legs black.” 60. ,, Female. 85. ,, Male. 86. „ Female. “ Eyes and bill black ; legs a bluish tinge with soles yellow. Stomach contained portions of insects. Shot August 5.” No. 70. Kandavu. Male. In the female (No. 60) the red on the vertex or chin is more re- stricted ; on the rump it is wanting in all ; in No. 60 also on the vertex. No. 86 shows some red feathers on the rump but none on the vertex. 732 DR. O. FINSCH ON THE [Nov. 6, 10. Ptilotis carunculata (Gm.). Ptilotis carunculata , Layard, P. Z. S. 1875, p. 432. No. 47. Matuka. Male. 48. „ Female. “These birds (the same as Nos. 12, 13, 14 and 15 from Tonga- tabu) did not appear so common as in Tongatabu, and seem to be rather smaller.” — /. M. rostr. a alre. caud. front. in. lin. iu. lin. lin. 3 3 2 8 6 No. 47. 3 3 2 5 i 2 48. On comparing the measurements above given with tliose of the Tongatabu specimens, Mr. Murray’s opinion as to the smaller size of the Fiji birds seems to be confirmed ; but a reference to the table of measurements published by me (Journ. f. Orn. 1870, p. 126), taken from 29 specimens from the Navigators’ and Tonga groups (those of the latter series having been sent over in spirits and mostly dissected by myself), will show all gradations of size, 'and the impos- sibility of separating the Fiji bird on account of its smaller size. In coloration specimens from the Fijis, Tonga, and Navigators’ are precisely alike. The occurrence of the true Pt. carunculata on the Fijis (doubted by me, Journ. f. Orn. 1872, p. 36) has been already established by Mr. Layard. According to this gentleman the species is confined to the island of Loma Loma. He endeavours also to introduce a new species ( Pt . similis), said to be peculiar to the island of Vanua Levu ; but the short diagnosis (Ibis, 1876, p. 148), “ having pale yellowish grey ear-tufts instead of bright golden yellow,” seems to me insuffi- cient to distinguish it. Perhaps it will turn out to be P. procerior. Mr. Layard also remarks that in our ‘Ornithology of Central Polynesia 5 we wrongly describe the iris to be white, as it is in fact brown or ashy-brown. As we never had an opportuity of seeing the bird alive, we could follow only the notice of Dr. Graffe, who gave the iris as “ white but we also noticed “brown” (Peale), ashy- grey” (Latham), and “blue-black” (Forster). 11. Ptilotis procerior, F. & H. Ptilotis procerior , Orn. Central-Polyn. p, 62, t. v. f. 3 ; Layard, P. Z. S. 1875, p. 431. Nos. 73 and 74. Male. Levuka. This species is well distinguished from the former (P. carun- culata) by having no true wattle, but a naked space below the ear- region, surrounded by a blackish line, and by the absence of the yellow moustache, which is always visible in P. carunculata . Through the Museum Godeffroy I have received many specimens for inspection from the following localities : — Ovalau, Yatu Lele, Vanua Levu, and Lavu-savu. Young birds are of a sombre olive, without the yellowish tinge on BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. 1877.] 783 the throat and breast. The size is also very variable, as is shown by the following table of measurements : — eaud. rostr. a front, in. lin. lin. 3 0 10J Long. al. m. lin. 3 3 9 10 2 11 9i No. 74. 3 5 2 8 10 6 73. 3 6 2 11 9 6 3 10 — 10 6 3 4 2 7 6 3 8 2 11 8\| 6 3 3 2 7 84 3 1 2 6 7f 5 Ovalau. Type of P. procerior. „ (Levuka). ‘ Challenger,’ Mus. GodefFr. a }9 >9 >> 5 J >> species as observed by Journ. Mus. Godeffr. Vatu Lele. 2 10 2 11 c. 8 8 Vanua Levu. Viti. Vanua Levu. Savu-savu. Viti. Valuable notices on the habits of this Mr. Th. Kleinschmidt, are published in the Heft xii. 18/6, p. 13. 12. Ptilotis proyocator, Layard. Ptilotis provocator, Layard, P. Z. S. 1875, p. 28. P. xauthophrys , Finsch, Journ. Mus. Godeffr. Heft xii. 1876, p. 5. No. 65. Kandavu. Male. “ Eyes brown.” July 25. 66. „ Female. 67. „ Male. 68. „ Male. 83. „ Male. 84. „ Female. “ Eyes brown ; legs a greenish tinge ; bill black. Stomach con- tained ants, spiders, grasshoppers.” No. 106. Kandavu. Female. Shot August 6. 111. „ Male. “ Eyes brown ; bill black ; legs a greenish tinge.” The specimen I described as P. xauthophrys was labelled “ Navi- gators’;” but this was a mistake, as this bird, which must bear Mr. Layard’s previous name, is confined to the Fijis. This is a well-marked, excellent species, always characterized by the yellow patch surrounding the eye, extending to the ear-region. Even the young bird (No. 84) shows this character, but differs otherwise in being underneath strongly tinged with olive-yellow, showing no whitish shafts, which form such conspicuous stride even on the back of the old birds. The sexes are alike. The size, as usual in this genus, varies considerably individually. 13. Zosterops flaviceps, Peale. Zosterops flaviceps , F. & H. Orn. CentrabPolvn. p. 52, t. vi. ; Layard, P. Z. S. 1875, p. 430. No. 7L Levuka. Female. 72. ,, Male. “ Eyes black.” Proc. Zool. Soc. — 1877, No. XLVIII. 48 734 DR. O. FINSCH ON THE [Nov. 6, In coloration this species is so like Z. westernensis (Quoy & Gaim.) of Australia, that Dr. Hartlaub and Mr. Gould could find only in the somewhat stronger bill a ground of distinction ; but as the speci- mens now before me show only a difference of half a millimetre, this character can no longer stand. However, I now observe that the Fiji bird has the under tail-coverts of a deeper yellowish ; so that I think Z. flaviceps may be kept separate until more specimens show this difference also to be of no constant value. 14. Zosterops explorator, Layard. Zosterops explorator , Layard, P. Z. S. 1875, p. 431. No. 57. Kandavu. Female. 58. „ „ “ Eyes black.” The discovery of this species is due to Mr. John Murray, of the ‘Challenger’ Expedition. As Mr. Layard has published only a short diagnosis, I think a full description will he necessary — the more so as the specimens now before me are the types. Upper surface yellow olive-green, more yellow on the top and sides of the head and neck, changing into pure citron-yellow on the lores; chin, throat, and breast the same as the under tail-coverts; lower part of breast and remaining under surface yellowish white ; flanks distinctly washed with pale brownish grey; under wing-coverts white ; wing- and tail-feathers brown-black, narrowly margined externally with olive-green ; remiges margined on their inner webs with white ; there seems to be a narrow white eye-ring, surrounded by a narrower blackish one ; bill blackish, lower mandible pale at base ; legs plumbeous. Long. tot. al. caud. rostr. tars, in. in. lin. lin. lin. lin. C. 4 2 2\| 1C 5 7} Both specimens are precisely alike. This species comes nearest to Z. xanthochroa, Gray, from New Caledonia ; but the olive-green of the upper parts inclines decidedly to yellow, and the yellow on the throat and breast is purer and brighter. 15. Monarcha lessoni (Quoy & Gaim.). Monarcha lessoni , F. &H. Orn. Central-Polyn. p. 88, t. vii. f. 5; Layard, P. Z. S. 1875, p. 434. No. 87. Ivaudavu. Male. “ Bill light blue, darker at the base ; legs bluish ; eyes black. Stomach was crammed with broken parts of insects.” — J. M. No. 103. Kandavu. Male. Shot August 6. 116. 16. Myiagra castaneiventris (J. Verr.) Myiagra castaneiventris, F. & H. Orn. Central-Polyn. p. 95, taf. ix. f. 2, 3; Layard, P. Z. S. 1875, p. 435. No. 51. Matuka. Male. “Eyes black. Frequents chiefly the mangrove trees.” 1877.] BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. 735 Male. Female. yy Male. Shot Angust 6. No. 75. Levuka. Male. “ Eyes black/’ Shot July 30. 76 101. Kandavu. 102 . „ 114. 115. I am surprised to find the specimen No. 101 marked “ male;” for it agrees with No. 114, marked “female,” whereas the female, No. 102, shows the very different plumage of the black-throated males. If these statements are based on dissection, they would tend to prove a uniformity of both sexes — a fact very strange, and opposite to all we know at present of the members of this genus. This species is confined to the Fijis, and does not occur on the Navigators’, as stated wrongly in our * Polynesian Ornithology/ The specimens described by us from Samoa were wrongly labelled. The representative species in the latter islands is M. albiventris , Peale (= M . rufiventris , Elliot, Ibis, 1859, p. 393). 17. Pachycephala vitiensis, Gray. Pachycephala vitiensis , Layard, P. Z. S. 1875, p. 433, et Ibis, 1876, p. 154. No. 69. Kandavu. Female. “ Eyes red.” July 24. 82. ,, „ “ Eyes hazel ; legs a bluish tinge ; bill brown. Shot August 5.” Without having male specimens also on hand it is not possible to determine these specimens satisfactorily, as there has arisen a great confusion since Mr. Layard pointed out the existence of 5 or G species in the Fijis. As the specimens are collected in Kandavu they ought to be “ P. vitie?isis ,” which, according to Mr. Layard, is confined to this island ; and, judging from Mr. Gray’s short descrip- tion, they would belong to this species. But I may mention that the female specimen described and figured by us s. n. P. vitiensis (Orn. Central-Polyn. p. 73, t. viii. f. 3), apparently belongs to the species described since as P. torquata , Layard (P. Z. S. 1875, p. 433). 18. Lalage maculosa (Peale). No. 49. Matuka. Female. 50. „ 113. Kandavu. Male. “Eyes hazel; bill blackish; legs a greenish tinge.” On this species see above, p. 724. 19. Aplonis vitiensis, Layard. Aplonis vitiensis , Layard, P. Z. S. 1876. p. 502. A . tabuensis, F. & Hartl. (nec Gm.), Ornithol. Central-Polyn. p, 103, t. x. f. 2. No. 41. Matuka. Male. 42. ,, Female. “ Eyes dark red or brown. This is the same bird as Nos. 8, 9, 48* 736 DR. O. FlNSCH ON THE [Nov. 6 25 (i. e. A . tabuensis ), from Tongatabu, aud appeared to be not at all common: only two specimens were obtained. These seem smaller, and altogether a variety when compared with those from Ton- gatabu . — J . ibf. ( The distinctive characters of this species (which, following Peale, we formerly erroneously described as the true A. tabuensis) I have explained iu iny paper ou the birds of Eua (see below). Long. al. caud. rost. a front, in, lin. in. lin. lin. No. 41. 3 8 42. 3 5 8. 4 0 25. 4 3 9. 4 1 2 1 7 A. vitiensis . 2 0 6i 2 3 8 A. tabuensis . 2 6 7 2 5 7\ The comparison of the dimensions between the Fiji and Tonga specimens, given above, will show a considerable difference : but I must remark that they cannot stand as of specific value ; for I have measured specimens from Tonga as small as those from Fiji, and also large specimens from Fiji. 20. Chryscena victor, Gould. Chryscena victory Finsch, P. Z. S. 1873* p. 733, et 1875, 557 ; id. Journ. Museum Godeffroy, Heft xii. (1876) p. 10; Layard, P. Z. S. 1875, p. 437. An old specimen in full plumage from Taviuni. 21. Chryscena viridjs, Layard. Chryscena viridis, P. Z. S. 1875, pp. 151 et 437. No. 55. Kandavu. “ Sex not certain. Eyes yellow; legs violet; bill green.” No. 56. Kandavu. No. 81 . Kandavu. “ Male. Bill green ; legs violet ; eyes white. Stomach contained green fruit with stones.” No. 91. Kandavu. “ Male. Eyes white; bill green; legs violet.” No. 92. Kandavu. “ Male. Stomach contained a fruit about the size of a cherry, with a large hard stone. Shot August 6.” — J . M. This well-marked species, distinguished by the yellow head aud under tail-coverts, is not the young of C. luteovirens , as erroneously supposed by me (Journ. Mus. Godeffr. Ileft xii. p. 10). It seems to be confined to the island of Kandavu, aud was first discovered, as Mr. Layard notices, by the ‘Challenger’ Expedition. 22. Columba vitiensis, Quoy & Gaimard. • Columba vitiensis , F. & II. Ornith. Central-Polyn. p. 137, t. xi. f. 2; Layard, P. Z. S. 1875, p. 437, et 1876, p. 496. No. 54. Male. Kandavu. “ Eyes yellow ; legs and upper part reddish, and beak, except tip, red.” No. 97. Male. Kandavu. ef Legs and eyes red, eyelid red ; bill, base red, tip green. The stomach contained the seeds of the 1377.] BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. 737 little red pepper so common on shore (chili). The gizzard was cpiite ordinary, and contained nothing of the nature of that in Nos. 88, 96 ( Carpophaga latrans). The first specimen we have taken of this pigeon. Shot August 6.” No. 107. Male. Kandavu. This pigeon seems also peculiar to the Viti group, although as- signed in our book and by Mr. Layard also to the Navigators’ Islands. On the specific distinctness of the representative form in the latter group ( C . castaneiceps , Peale), conf. Finsch, Journ. f. Ornith. 1872, p. 47. 23. Carpophaga latrans, Peale. Carpophaga latrans, F. & H. Ornith. Central-Polyn. p. 140 ; Layard, P.Z. S. 1875, p. 438. No. 88. Kandavu. Female. “ Cere and eyes red ; legs red or purplish; bill black. The stomach contained the fruit of some tree unknown to me 1 . The coat of the stomach had hard pupilla-like ossifications of a circular form, in two or three rows. These indura- tions are composed of a horny substance. Shot August 5.” No. 96. Kandavu. Female. “ Eyes red ; bill black ; cere red ; legs purple. Stomach contained a large green fruit. Same as No. 88. Shot August 6 ”—J. M. These examples agree with specimens from Viti-Levu. The species is peculiar to the Fiji group, and, according to Mr. Layard, is found on nearly all of the islands. 24. Ardea sacra, Gm. Ardea sacra , Layard, P. Z. S. 1875, p. 440 (Fiji). No. 33. Matuka. Female. July 24. A uniform slate-coloured specimen, with white chin-stripe. 25. Anas superciliosa, Gm. Anas superciliosa , F. & H. Orn. Central-Polyn. p. 213 ; Layard, P. Z.S. 1875, p. 440. A.pelewensis, H. &F. Journ. Mus. Godeffr. Heft viii. 1875, p. 40. No. 98. Kandavu. Male. “ Eyes dull pink; bill black; legs flesh-colour with a salmon tinge. Stomach contained worms and mud. Shot August 6.” — J. AL. No. 108. Kandavu. Male. No. 108. Fiji 98. Fiji Tonga Navigators’ . . Pelew 7 New Zealand 9 rostr. Allit. Latit. Long. dig. Long. al. caud. a front. rostr. rostr. tarsi. med, in, . lin. in. iin. lin. lin. lin. lin. lin. 8 10 2 7 19* 74 84 17 20 8 6 — 19 8 84 17 21 8 9 — 19 9 9 17 21 8 3 2 7 23 — — 18 21 8-8 6 2 6-3 0 17—19J C>i-7 8-84 14-17 18-20 (7 spec.) 0-9 6 3 1-3 4 204-22 8 -84 9-94 17-18 21-23 (4 spec.) I have already repeatedly noticed the smaller size of Central- 1 Oncocarpus vitiensis. See Prof. Garrod’s paper in P. Z. S. 1878 (Jan. loth).— Ed. ;3w DR. O. FINSCH ON THE [Nov. 6, Polynesian specimens in comparison with examples of the true A. supei'ciliosa from New Zealand. The Fiji specimens before me confirm my statement ; but going again close into the matter, I feel rather doubtful with respect to our A. pelewensis. I formerly thought it possible to separate this form specifically by the buff coloration of the sides of head, chin, and throat, and by the imperfect dark moustache-stripe always so conspicuous in New- Zealand specimens ; but the Fiji specimens prove these characters not to be constant, as No. 108 agrees perfectly with the Pelew bird, whereas No. 98 shows the dark moustache. The rusty-brown longitudinal band on the outer web of the last secondaries also, as I have noticed since, is not a constant character for A . pelewensis . Therefore only the smaller size remains noticeable ; but in com- paring the table of measurements given above it seems rather difficult to found upon this an available specific character ; and I think A . pelewensis cannot be allowed to be more than a scarcely smaller race. C. Birds of Api, New Hebrides. " Our parties were landed for about three hours on Api, with orders not to wander far from the beach. During this time six specimens of birds were obtained, belonging to five species/’ — J. M. 1. Hirundo TAHIT1CA, Gm. Now 120. Api. Female* “Eyes, legs, and bill black. Stomach contained insects.” — J.M . This example agrees exactly with specimens from Fiji. 2. Collocalia eropygialis, G. R. Gray. Collocalia uropygialis , G. R. Gray, Ann. & Mag. Nat. Hist. ser. 3, vol. xvii. p. 123 (New Hebrides.) No. 121. Api. Male. 122. „ ,, . “ Legs, eyes, and bill black. Stomach contained insects.” — Murray . This is a very remarkable species, of which I subjoin a description. Upper parts black, with a very distinct dark steel-green stripe on the head, back, and shoulders, which, under certain lights, changes into steel hlue-blaek on the wings and tail ; on the rump a broad band of pure silky white ; second and third tail-feathers with a lon- gitudinal median patch on the basal part of the inner web ; chin, throat, and sides of breast and vent dull black, remaining under- parts white ; under wing- and tail-coverts black with steel blue-black gloss ; the anterior portion of under tail-coverts black with white apical margins; bill black ; feet brownish. Male (121) exactly like, but the white spots on the second aud third tail-feathers more restricted. Long. tot. al. caud. in. in. lin. lin. c. 3 3 C 18 tars. dig. med. lin. lin. 3± 2^ No. 121. 122 . 1877 .] BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. 739 The tips of the wings extend beyond the end of the tail about 14 lines ; the tail is entire. The New-Caledonian bird ((7. leucopyyia, "Wall. P. Z. S. 1863, p. 384) seems to differ, as we learn from M. Verreaux’s original description ( C . linchi, Yerr. & Des Murs, Rev. et Mag. Zool, 1862, p. 129), specifically in the rhachis of the rump-feathers being black, and in the want of the white spot on the inuer web of the second and third tail-feathers. 3. Halcyon jull?e (Heine). Halcyon jvlice, Sharpe, Mon. Kingf. p. 227, tab. 86 ; Tristram, Ibis, 1876, p. 260. Dacclo grayi, Schleg. Mus. P. B. Alced. (1863), p. 37. H. sacra , F. & H.Orn. Central-Polyn. p. 32 (spec, ex New Hebrides and New Ireland? p. 34). No. 117 . Api. Female. “Eyes black; upper mandible black, lower flesh-colour ; legs greyish ; the stomach contained insects, and a small molluscous shell ” — J. M, When placed among an extensive series of H . sacra, this specimen seemed to be nothing more than a dull-coloured specimen of that species, having the greenish shine of the back exactly the same as in No. 7 (from Tongatabu) ; but the same dull green also prevails on the head ; and this would form the only mark of distinction. The rufous baud’ round the head is not so developed as in Sharpe’s plate ; there is only a buff supercilium ; and the head-band is only indicated by some buff feathers ; the neck-collar is white, not buff ; the black band which runs from beneath the eyes round the hind neck is very narrow. A specimen in the Bremen Museum, said to be from New Ireland (procured from Mr. Frank), and described by us (7. c.) as H. sacra, agrees perfectly with Sharpe’s plate, and may be considered to be also H.julice . 4. Artamus melaleucus, Forst. Loxia melaleuca , Forst., Licht. Descr. Anim. 1844, p. 272 . No. 119. Api. Male. “ Bill light blue, the tip black; eyes hazel ; legs black ; the stomach contained insects, chiefly beetles.” — J. M. Exactly like specimens from New Caledonia ; the wing a trifle Latit. rostr. a rostr. Long. Long. al. caud. front. a basi. tars. in. lin. in. lin. in. in. in. 4 9 2 3 7i 41. 7 New Hebrides. 4 11-5 2 2 5 H 41 8 New Caledonia. The New Hebrides seems to be a new locality for this species. On its differences from the nearly allied A. pelewensis, Finsch, cf. Jonrn. Mus. Godeffr. Heft xii. 1876, p. 4 1 . 740 DR. O. FINSCH ON THE [Nov. 0, 5. Carpophaga PACIFICA (Gill.) No. 118. Api. “Male, young. This bird was in poor condition, and had nothing in the stomach. Bill blackish-blue ; legs dull red eyes brown.” — J. 31. This is a young bird, with not full-grown wings and tail-feathers (wings only 6" IT", tail 4 ,f ), but in coloration exactly like older ones from the Tongas. Some of the tail-feathers and secondaries show the singular hairy filaments which denote a young bird still unable to fly. D. Birds of Tahiti, Society Group. The ‘Challenger * remained at Tahiti from the 18th of September till the 2nd of October, 1875. Sixteen specimens of birds were col- lected, which I refer to four species. 1. Callocalia fuciphaga (Thunb.). Callocalia cinerea , Finscli, Journ. Mus. Godeffr. Heft xii. 187G, p. 25. G. fuciphaga, Wall. P. Z. S. 18(53, p. 384; Sclat. P. Z. S. 1865, p. 61G. No. 559. Tahiti. Male. Eyes black. rectr. extern, lin. 26 No. 559. Tahiti. 26 560. 26 561. 27 teste Pelzeln. 23 fuciphaga , Java. 2^ } van * corem * s > P° na pc (8 ex.). 21 francica , Bourbon. Having now, for the first time, the opportunity, of examining specimens of the Collocalia of Tahiti, I find no specific distinctions from the well-known 0. fuciphaga , so widely distributed in the Indian and Malay archipelagos. The specimens before me are not of so light a greyish-brown as one would expect from the descriptions sent me by Herr von Pelzeln ; on the contrary, the whole under- surface is a little darker than in Javan specimens ; but the difference is so slight that no character can be based on it. C. vanicorensis corresponds in coloration exactly, but may perhaps be kept separate on account of the smaller size. From the latter, O. francica , Gm. (from Bourbon and Madagascar), seems scarcely sepa- rable ; only the under tail-coverts show a more intense green gloss. Mr. Wallace (/. c.) is perhaps right in uniting also these two latte** species under 0. fuciphaga. No. 560. No. 561. Long. al. in. lin. 4 7 4 6 i 4 7 4 9 4 5 3 11 4 2 4 0 Female. rectr. in term, lin. 21 22 22 25 19 18 20 19 1877 .] BIRDS OF TONGATABU, FIJI, FTC. 74 1 2. Halcyon veneratus, Gm. Halcyon veneratus , Sharpe, Mon. Kingf. p. 245, t. No. 548. Tahiti. 549 . 550 . 551 . 552 . 553 . 554 . 555 . 55 55 55 55 55 Male. 55 55 55 55 Female. 55 55 The excellent series before me does not confirm the view that either the dark band across the breast, or the more bluish green, or the duller brown coloration of the upper parts is peculiar to a certain state of age or sex. All are apparently old specimens, and show every gradation in these characters. The dull brownish tone passing into verdigris prevails in most of the specimens ; only No. 5, 548 (male), and 554 (female), are more of a greenish-blue, especially on the head and wings ; these spe- cimens have no dark breast-baud, this being only faintly shown by rusty tips of the feathers. No. 551 (male) has scarcely any indi- cation of a breast-band (resembling, therefore, the right-hand figure on Sharpe’s plate). In No. 5, 550 (male) and 552 (male) the breast-baud is on a rusty ground-colour, speckled with blackish, in the remaining specimens more or less of a brownish black. The length of “ wings/’ varies from 3 " 3"' to 3 n 7 fn . Mr. Layard enumerates H . veneratus , from Tonga (P. Z. S. 1876, p. 501), but probably obtained the specimen here. 3. Ptilonopus purpuratus (Gm.) Ptilonopus pur pur atus> F. &. H. Orn. Central-Polyn. p. 122. No. 557. Tahiti. Male, 558. „ Female. “Feet violet; eyes orange; bill green at the base, tip yellow.’ 1 —J. M. I am pleased to have an opportunity of examining the Ptilonopus of the Tahiti group, which is so rare in collections; and as the description given in the ‘ Ornithology of Central Polynesia 5 (being copied from Peale) turns out to be incorrect iu some points, I think it necessary to give a new one. Male . Front and vertex delicate purplish-lilac, forming a pale and, not as usual in the members of this genus, circumscript head- cap ; remainder of head, neck, and under surface ashy-grey with only a very faint greenish tinge, more visible on the middle of the breast and vent ; throat-feathers bifurcate in the centre tinged with pale dull yellow-greenish ; lower vent whitish, under tail-feathers citron- yellow ; tarsal feathers ashy-grey ; back, wings, and tail bright grass-green ; on the mantle and shoulders with a bronzy shine under certain lights ; rcmiges slaty black on the outer webs, tips dark 742 ON THE BIRDS OF TONGATABU, FIJI, ETC. [Nov. 6, green ; secondaries margined externally very narrowly with yellow ; under wing-coverts ashy grey, the under-surface of wings darker ; tail-feathers with a grey cross band above the ends, scarcely visible on the outer web ; tail from below ashy grey, with an ill-defined white cross band above the end. Female like the male. Long. tot. al. caud. rostr. a front. tars. dig. med. lin. in. lin. in. lin. in. lin. lin. c. 8 5 5 2 9 5 12 9a 5 7 2 9 AX. ^2 12 Peale’s figure is somewhat incorrect ; the head appears too blue, and has no purplish-red margin ; the remiges are not coloured blue. The very interesting fact of the very localized distribution of the numerous species of the genus Ptilonopus in the Pacific archipelago is most strongly exemplified by this species, peculiar to the Tahiti group. The pale purplish-lilac cap and the want of the usual dark vent-spot, distinguish this species at once as regards coloration. But, besides, it is very well characterized by the form of the first primary, which is shown in figure A, whereas in the other Polynesian species before me ( Pt.fasciatus , porphyraceus . j oelewensis, ponapensis, perousei, and \dnpetit-thouarsi) this feather is much attenuated in the apical half (see fig. B.). 4. Ardea sacra, Gm. No. 562. Tahiti. Female. 563. „ „ Young. “Eyes orange; feet and legs greenish in the adult.” — J.M, No. 5G2 is white, strongly developing slate-blue feathers ; No. 563 is slate-coloured, with a broad white chin-stripe.
<p>We are having trouble compiling a project using CMake (v2.8.12) under Windows 7 64Bit using Visual Studio 2012. CMake gives us the following errors. We already tried starting Cmake from the Visual Studio Command Line using admin rights. There seems to have been a similar bug in CMake 2.8.11: <a href="http://www.cmake.org/Bug/view.php?id=14440" rel="noreferrer">http://www.cmake.org/Bug/view.php?id=14440</a></p> <pre><code>CMake Error at C:/Program Files (x86)/CMake 2.8/share/cmake-2.8/Modules/CMakeDetermineCompilerId.cmake:446 (execute_process): execute_process given COMMAND argument with no value. Call Stack (most recent call first): C:/Program Files (x86)/CMake 2.8/share/cmake-2.8/Modules/CMakeDetermineCompilerId.cmake:48 (CMAKE_DETERMINE_COMPILER_ID_VENDOR) C:/Program Files (x86)/CMake 2.8/share/cmake-2.8/Modules/CMakeDetermineCCompiler.cmake:131 (CMAKE_DETERMINE_COMPILER_ID) CMakeLists.txt:2 (project) The C compiler identification is unknown CMake Error at C:/Program Files (x86)/CMake 2.8/share/cmake-2.8/Modules/CMakeDetermineCompilerId.cmake:446 (execute_process): execute_process given COMMAND argument with no value. Call Stack (most recent call first): C:/Program Files (x86)/CMake 2.8/share/cmake-2.8/Modules/CMakeDetermineCompilerId.cmake:48 (CMAKE_DETERMINE_COMPILER_ID_VENDOR) C:/Program Files (x86)/CMake 2.8/share/cmake-2.8/Modules/CMakeDetermineCXXCompiler.cmake:127 (CMAKE_DETERMINE_COMPILER_ID) CMakeLists.txt:2 (project) The CXX compiler identification is unknown Could NOT find SWIG (missing: SWIG_EXECUTABLE SWIG_DIR) CMake Warning at src/CMakeLists.txt:44 (message): SWIG was not found. You will not be able to compile for C#. Configuring incomplete, errors occurred! See also "C:/Users/hci/laser_control/CMakeFiles/CMakeOutput.log". See also "C:/Users/hci/laser_control/CMakeFiles/CMakeError.log". </code></pre>
Winterlude is a winter festival held in Ottawa, Canada since 1979. References Ottawa Festivals in Canada 1979 establishments in Canada
■ % A . WEfr* /. < W £5 i%? ; • fc* &v _ j u. 'HJJ D E S C I N Q_ PROPOSITIONS V ' • D E J A N SEN IUS- TOME It A LIEGE, •Chez DANIEL MOUMAL , Marctian<t Libraire , proche I’Eglife de S. Lambert. ~M. DCC APEC APPROBATIONS.. .< r .. N Q_ , PROPOSITIONS D E :i JANSENIUS' Wfr ' ■ * i LI VRE QUATRIE’ME. Endant que les Janlcniftes di putoienc ainfi entre eux Sc avec les Evelques fur la fignature du Formulaire de l’Affemblee , il arriva un incident dont ils one . } tire grand avantage dans la fui- te. Un Jefuite etranger , ecolier de Theolo-* gie au College des Jcfuites de Paris , foutint . une Thefe Je 11. de Decembre 1661. ou i! \ avoic mis cette propofition. fefus-Chrift a accorde a faint Pierre & d fes Succejfeurs tontes les foit quits parleroient de leur Chai - re , ex Cathedra, la tnefme infaillibi lit* yi.il wait luy-mefme, D’ou 1 ’Au.teuc A x • . • : ", ■ ; 1 46i m . t Pag. 4. Pag. jr. 1 4 Ha/?. Propofitions. conclude enfuite , qu’i/ v a» dans VFglife Ro- ' maine un juge infatllible des controverfes, mefis me hors It Goncile general , t ant dans les que - ftions de Droit , que dans celles de Fair, & que flipuis les Conflitutions d‘ Innocent X. & d‘A -• lexandre VII. on peutcroire de Foy divine, que le Livre qui a pour titre , /’Augustin db- Jansbnius eft heretique , que les cinq Propofitions tirees de ce Livre font de fanfe-- nius , & ccndamnees au fens de fanfenius. y- Des lc i. de Janvier 1662. il parut un Ecrit de Mrs. de Port-Royal , intitule. La nouvelle herefie des fefuites , foutenue publiquement , &c. denoncee a tous les Fvefqu^s de France . Non feulement ils y condamnent d’h6r6fie cet--- te derniere proportion de la Thefe j mais ils difent que e’efi une fource d’erreuri, &une> herefie generale , qui renverfe toute la Reli- gion.,... que e’efi une horrible impiete & une ejpece d'idolatrie. II parut encore divers Ecrits* contre cette mefme propofition,. Le Th6ologien Jcfuite donna une E xpofi- tion de fa Thefe , ou il declare. 1. Qifon ne doit pas juger par les paroles dont il s’y eft fervi j qu’il reconnoifle dans le Pape la mefme infaillibilite- perfonnelle 3 qu’en Jefus-Chrift;. piiifqu’il y dit que Jefus-Chrift l’a accordee au Pape , & cela feulement pour les d&cifions g£nerales de la Foy ou des mccurs qui regar- dent toute I’Eglife : que cela ne veut dire au- tre chofe finon que Jefus-Chrift par fon infail— Jibilitc afliftoit le Pape,en influant dans les definitions de foy qu’il faffoit , en les dirigeant & les loutenant de telle forte que le Pape ne s’y trompaft point , & n’y. trompaft point. l’E- » llVRB QjUATAIb’MS. } glifc. II appuye (a maniere de parler de quel- ques t£moignages des Peres , qu’il foutient y cftre conformes; z. Sur ce qu’il avoir etendu cette infaillibi- lite du Pape aux queftions de Fait , il fe jufti- fie en difant qu’il n’a parle que des fairs joints aux queftions de Foy,tel quell celuy de Jan- ftnius : Qtfil s’ell fond6 for ce qui a ellc fait & eerie tant par le Clerge que par plulieurs Doc- teurs Catholiques contre le Livre & la do&ri- ne de Janfenius : Que dans cette liaifon du Fait & du Droit , le motif qui porte a croire le Droit peut porter mediatement & indirec- ' tement a croire le Fait : Ec qu’enfin il y a p!u- fieurs Theologiens qui enfeignent qu’on peut croire de Foy divine aes fairs aufli particulars Sc aufli r&cens que celuy de Janfonius v pas .. exemple que le Concile de Trente ell un vray Concile oecumkiique ; que le Pape d’aujour- dhuy efl un Pape legitime ; que St, Charles Borroftiee & St. Francois de Sales font verita- blement Saints : non que ces fortes de faits foient dire&eroent par eux-mefmes l’objet de la revelation divine & de nolire Foy ; maig-, parce que c’ell une verite rev£!ee que l’Eglile r qui nous obliged les croire , puilqu’elle obli- ge louvent a !es ligner , ne peut point fe trom- perny nous tromper en des ohofes de cette na- ture , d’oii depend la certitude de la Foy ou de la conduire des Fidelles. Les Janlenilles firent unnouvel 6crit centre VExpojttion de Ja Thefe , intitule leslllufionr des fefuites dans leur Exposition , &c. Mais apres tout , cette difpute n’eut point de foites Sc tomba d’elle mefrne, Les Jefoites ne s’atta? 4 i it 61 ‘ / 6 Hifi. des cinq Proportions. 6 1 c ^ erenc point au fentiment dc Ieur jeune • Theologien- : les Dofteurs de la Faculty de Paris ne l’approuvercnt pas non plus j mais aufli ils n’y trouvcrent ni herefie , ni impiete, ni idolatrie. Enfin nul Evefque ne penfa k- propofor le fait de Janfenius comme devant eftre creu de Foy divine ; quoyqae Mrs. de P. - R. ayent fuppofe le contraire dans tous leurs Ecrits jufqu’eh 1664. que pa^ut le Mande-- . ment de Mr. de Percfixe. Archevefque de Pa- ris , ou il declara que ce n’eftoit point cette forte de Foy qu’on exigeoit d’eux au regard du Fait. Nous en parlerons en fon temps. Mais comme il y eut icy furf 6 ance <l’un An ou da- vantage a la fignature du Formulaire de I’Af- • fcmblee , il en faut expliquer 1 ’oceafion. Gilbert de Choifeul E vefque de Cominges , qui Fa eft£ depuis de- Tournay, homme de qualite , d’efprit & de merite,f\tt appelle,- par le Roy fur la fin de cette ann£e , i66z. pour negocier I’acoommodement de Mrs. de Port-Royal j II eft important de raeonter avec foin ce qu’il y a d’elfentiel dans Fhiftoire . de cette n£gociation : parce que chacun dcs partis en a cru tirer de grands avantages pour . l'intereft de fa caufe. Les Janfeniftes preten- dent qu’ils y ont eu le bonheur de faire approu- yer leur dodtrine par Alexandre VII. qui avoit fait une Bulle contre eux : & leur per- fuafion paroift fi forte la-deftus qu’ils n’ont de- jniis cefle de le dire dans la plulpart de leurs Ecrits. Ceux qui leur font oppofez foutien- rient au contraire , qu’Alexandre VII. n’ap- jyouva en nulle maniere leur dodtrine , 1 Sfcque mefmeii dfcclaita ouveitement ne L 4 ' It' EiYi'e QjJatrib’mh. f' bir eftrfc content d’eux , qu’ils ne condam- . -> naflent celle- du Livre de Janfefiius. On ju~ * gera de cfe qu’il en faut croire lors qu’on pall- ia comment la chofe ; s’eft paflee :& il £aut „ ^ pour cel* reprendre la-narration d’unpeu plus J taut. Mr. TEvclque de Cominges fe trouvant * rers le milieu de la mefme annee a Touloufe > • oil demeuroit le P. Ferrier , alors Profefleur de Thcologie au College des Jeiuites de cette Ville , & qui eftoit de fes amis ; il vint en penfte h. Mr. de Miramont Prefident au Parle- mept de Touloufe , Ieur ami commun , de les exciter a chercher quelque moyen pour ap- paifer les cohteftatiens prefentes , fans exiger la fignature du Formulaire de l’Affembiee j •> perfuade qu’il eftoit que , s’ils agiflbient de concert, ils pOurroient yreiiflif. ' Ce fut-la l’origine des Conferences entre les Janfeniftes & le P. Ferrier, qui eurent le fort de toutes celles ou l’on ne convient pas d’a-- bbrd de niettre par 6crit fur le champ & d’une ' maniere authentique tout ce qui fe dit de part. 8 i d’autre. Je venx dire qu’apres ces fortes de Conferences , chacun des deux partis , fui-- vant fes preventions ou fes interefts , en fait des Relations fi differentes & fi oppofees , que ce qui auroit deii mettre fin aux difputes ne fert qu’a en faire naiftre de nouvelles , & qu’i' bfoiiillcr de plus en plus ce qu’on s’eftoit pro- poft d’eclaircir. C’eft ce qui eft arrive dans Toccafion dont nous parlons. Gar les Conferences du P. Fer— • rier avee les Janfeniftes, cngageesparMr.de Co^aingcs f s’eftaqt roropues fans qu’il euft / t Hift. des cinq Propojrtions. l66l. eft£ poffible de conclure aucun accord j quel- que parole qu’on fe fuft donn£e de ne publier dc part ny d’autrc rien de ce qul s’eftoit fait y on vit bien-toft paroiftre de Ja part des Janft- niftes une Relation abregee dc ce tee affaire , puis deux autres Ecrics plus amples fous le nom, 1’unde Conferencefentre Mrs. de Laid - ne & Girard & U P. Perrier &c., l’autre de Dejfeins des jefuites repreftntes a Mejfeigneurs v les Prelats , &c. Et ce Pcre ayant donn6 luy- mefrne l’annee fuivante fa Relation , quil ap- pelle fidelle & veritable , & qu’il affure avoir eftc examinee & approuvee par les Prelats M6- diateurs ; elle fiit bien-toft fuivie d’un long Ecrit intitule Refutation de la fateffe Relation du P. Perrier. Le nombre des farts contrai- ' res allegucz de cfhaque coft£ , auffi-bien que des reponfes & des repliques eft fi grand , que pour eclaircir ce feul point d’hiftoire, il fau- droit un Volume confidcrable : & ce feroit troj s’ecarter de noftre fujet que d’entrer dans uiie difeu flion ft longue Sc ft difficile. Ainfi j’ay creu devoir me contenter de marquer ce qui eft certain & non conteftb entre les parties ? d’autant plus que e’eft tout ce qui fuffit abfolu-- menr par rapport h la queftion de fait dont nous failons principalenv nt l’hiftoire. Le Pr6fident de Miramont ayant done fait a Mr. l’Evcfque de Cominges & au P. Ferrier la propofition que yay dit, & eux eftant en- trez dans fes veues ; ils convinrent avec luy qu’ils s’affembleroient tous trois h. Miramont fa maifon de campagne pour fe communique* les penfees qui leur feroient venues la-deffus. Pans cctte Conference qui dura queLques- t 1 V R E QVa T R I E* M E. 9 jburs ils convinrent d’un projct d’accommo- j £ dement , qiii eftoit que Ton commenceroit par examiner avec les Janfeniftes , dans des Conferences particulieres & fecfettes , le vrai fens de Janfenius , qu’apres qu’on en feroic convenu de bonne foy , s’ils doutoient que ce faft ie fens her£tique condamne par les Confti- ' tutions, alors on s’adrefl'eroit au Pape pour fpavoir fi'c’eftoit ou fi ce n’eftoit pas le fens que' luy & fon Pred£cefTeur avoient pretendu con- damner foils le nom de fens ae Janfenius & que Ton s’en tiendroit au itigement de Sa Saintete i-enfin que fi , faute de pouvoir s’ac- - corder fur le fens de Janfenius , c£t expe- 1 " dicnt ne reiiffifToit pas ,on en chercheroif qiielque autre. Auffi-toft Mr. 1’Evefque de Cominges & le ' P. Perrier , -^crivirent chacun de leur coft6 j le premier a un amy dcs Janfeniftes, pour leur propofer ces conditions ,& avoir leur confen-' tcment , le fecond au P. Annat ConfefTeur du Roy pour fijavoir fur cela les intentions de Sa Majeftc- Le Roy fit expedier fes ordres k x quelque temps de!a , premierement pour ap- pellcr l’Evefque & le Jefuitc a Paris j & quand ils y furent , il permit k Mrs. Arnauld de Lalane , Girard , Tagnier , & Barcos Abbe de St. Cyran r d’y venir & d’y demeu- 1 rer durant un temps que la Iettre de S. M. mar- quoit , & qui fut prolonge depuis. Ces M^ffieurs deputerent deux d'cntre eux , Mrs. de Lalane & Mr. Girard , pour traiter aunomde tous les autrcs avec le P. Ferrier. On afTembla cinq fois feulement , toujourft ohcz Mr. l’Evefqtie de Cominges Sc en fa pre-' , s Hi ft- dt* cinq f ropojitionf. 1 6 6f, fence > fens t£moins , fans 6crire ce qui fe di— foit de part ny d’autre, & avec promefle r6cw proquc qu’en cas que ces Conferences n’euf- lent pas le fucces qu’on s’en- promettoit , les. Parties ne tireroient jamais avantage Pune con- tre 1 autre de ce qu’on y auroit fair, Le P. Ferrier fuppofant que felon le projet marque cy - defius Ton commenceroit , par examiner quel eftoit le lens de Janf6nius , fit d’abord communiquer Sfces Meffieurs par Mr.' 1 Evelque de Comifiges deux Ecrits Latins fuf ce , fujet. Mais ils dcclarerent nettement at* Prelat, quails ne pouvoient pas accepter c£t ex- ' pedient : & alors il en propofa un autre de leur part au P. Ferrier , qui eftoit de donner par ecrit en cinq Articles leurs fentimens fur la. m a tie re des cinq Propofitions , afin que lon ^ift s’ils eftoient ou n’eftoient pas orthoclo- xes. Ce fut le fujet des deux premieres Con- ferences , qui font du i j. & du z 6. de Jan- vier i66y. Dans la fuivante qui fut le t. de Fevrier, on- difputa iur le fens de Janienius touchant la troifieme des cinq Propofitions , fans en pou-» voir convenir. Et ne paroiftant pas qu’il y euft: lieu d’eiperer quon s’accordaft fur les V autres pJns que fur celle-l , on fongea feule- ment dans la fiiite a la maniere.dont les Tanfe— niftes deVoient marquer au Pape leur loumif. fion a fa Bulle. Dans la 4. Conference qui eft du j. de Fevrier le P. Ferrier s’tffor^a de leur perlua- dcrqu’ils ne pouvoient rendre au Pape l’obeif- fance qui luy eftoit due en cette occafion , a moitjs que dc declarer qu’ils condamnoient les r l-IVRE Q^atrie’me. ii finq Propofitions prifcs dans lc fens de Janfe - 1 nius. Comrae ils perfifterent toujours a dire qu’ils ne pouvoient pas £aire une telle declara- tion ^il fuft .queftion de voir en quelle au- tre maniere ils pourroient done tfcmoigner au Pape qu’ils obeifToient a fa Gonftitution. Dans le temps qui secoula depuis la quatri£- me Conference jufqu’a la cinquieme , ils mf- rent entre les mains de Mr. l’Evefque de Co- minges un modele de Declaration que le P. Ferrier n’approuva pas : & eux reciproque- ment ne purents’accomrooder de celuy qu’il a vo it drefle. On s’alTembla done pour la cinquieme & derniere fois le 18., de Eevrier , afin d’en dreffer un autre , mais avee aufli peu de fuc- cez qu’auparavant ; & ainfi l’on fe lepara fans avoir rien conclu. Depuis les Conferences ainfi romputfs , Mr. l’Evelque de Cominges fit tant qu’il perfuada aux Do&eurs Janleniftes de s’en rapporter au jugement de trois Prelacs , dont il fut l’un : les deux autres eftoient Mr. de Perefixe , de- puis Archevefque de Paris j & Mr. l’Evefque .de Laon , aujourd’huy Cardinal d’Eftrees. Ces Prelats , apres avoir entendu le? deux par- ties , conviurent de propofer a figner aux Jan- f£niftes cinq Articles differens des leurs oppofez aux cinq Propofitions condamnees , avic la Declaration que voicy. ^Au regard des cinq Propofitions contraires acette doctrine de la Poy Catholique & ortodo- xp, pour la condamnatton defqueUes ily a deux Conftitutions des Papes ; nous les condarrtnons , nous les rejettons , & nous deteftons vce let <m, 'Hift. des cinq Propofltion. 166}. erreurs & les fens qui y font condamnefZneus • les fleflriffonsdes mejmes cenfures dont les Par- pes ont juge apropos d* les fleftrin & nous re >-. ’ cevans a vec toute la foumijflon pojftble , fince- rement &■ de bon . coeur , tout ce quen ont deci- de & juge dans lefdites Conflitutions Innocent JC. & Alexandre VII. E t comme ce dernier A expreffement dit & declare que ces cinq Propo- rtions eftoientcontenues dans le Livre de fan - ^ fenius , & condamnees dans le fens meftne de cet Auteur , nous nous foumettons fincerement eft - . cela mefme a ce qu en a decide Sa Saintete. Dans le premier projet de cette Declaration .drcfle par ces Prelats, au lieu de la derniere ,claufe ,Nous nous S. o« mh tx o n s &c. , il y avoir , Nw Soombttant fincerement en cela mefme d ce qu en a decide Sa SaintetS , nows promettons de ne rien dire & de ne rienfai - re qui foit contraire auxmefmcs, Constitutions : .tnais que nows etudiant a entreteftir Vunite d'ef- pritpar le lien de lapaix, tant en ce qui regarde le dogme.qu en ce qui-regarde la difcipline.nous aurons toujour s pour ces Conflitutions toute la , veneration , toute la foumijflon & tout le refleEb que demande la Mdjefli du St. Siege Apoflolir que, & fft Supreme autorite fur tout lesPideles. K ^Mais le P. Annat fit remarquer que par ces rparoleS; Nows foumettant notes promettons de ne rien dire &c. , toute la foumiffion que les Janfeniftes promettoient , fembloit fe reauire a ne point parlcr pofitivement contre la dfecifion du Fait , & non pas a reconnoiftre que cette de- «ifion fuft legitime j & qu’au moins ils pour- iroient dire qu’ils l’avoient entendude la forte, qu’ils n’avoient pretendu.s’obliger qu’a cela. Ea & rfFe7i«t r ‘; s % A a ' R "* H % ' i 2»biguit6 » laquelie ils ™«“' bt «« m, L Va . ve6 ' dicM s„ W£'X a « w/ abor<l par «^“ 35 ^?£ 2 £; cecha “ ; s y oppofanc forcexncnr. Arnauld » L Evcfque de Cominges ne defefnera pour cela de Jes amener a aue/que accomnfo S dement II leurpropofa d’ccrire au Pap- U ne lettre pleinc de foumiflion dans JanueMe 2 protcftant qu’ils condadnoicnt fince^eS p, “« s ’ ‘ : . s fl - flo,CDt P rcfts * i«r oWjr C Q^ci! ills euflent auparavant reiettc cerre V'ils euflent auparavant reject 6 ccn' ^ tion lorf^c k p P fcSS moms us.y confemircnt alors • & a»r« oTh eurent donne a cet Evefque une n r P 1 nom C & P a r M ‘ S ‘ j C La,ane & Girard^nTeur Wur £,J A Tc tOU ® IC$ autr " Si i! 6cri ™ pour cux ^a Saintete une lettre qu’il Jem J 14, Hijl. des cinq Proportions. l 66 1 communiqua , & qu’il cnvoya lc 19 . de Juhk' ' Voicy leur A&c de procuration. } Nous foufligncz , Supplions avec un pro— fond refpett Monfeigneur I’Uluftriflime & 3> Rfevferendiflime Evefque de Cominges tanc 9 , en noftre nom , qu’au nom de ceux qui font 5 , dans la mefmc caufe que nous , de nous accor- 3 , der cette grace , que , comme il a eu la bontfe 3 , de s’appliquer depuis quelqucs mois par l’or- 3f dre du Roy a accommoder lcs differends qui ,, s’eftoient felevez entre lcs Thfeologiens a l’oc- 3 , cafion du Livre de Janfisnius cy-devant Evef- „ que d’lpre , & a procurer la paix de 1'Eglife ; 3 ,il luy plaife de faire ce qui fe pourra pour met- ,, trc la dcrniere main a un ouvrage fi faint. Ge 3> que nous efperons qu’il achevera fans beau- „ coup de peine j fi , aprfes que nQUS avons jufti- 5> fife noftre foy cn fa prefence , & que nous 1 l’avons purgfee de tout foupcon d’erreur en ex- „ poiant finceremcnt noftre doftrine fur la ma- „ tiere dcs cinq Propofitions , 11 veut nous faire ?i l’honncur de s’employer auprfes de N. S. Perc ,, le Pape , pour l’afleurer du refpeft que nous „ avons pour Sa Saintetfe , & pour les Conftitu- ,, tions qu’il a faites touchant la condamnation ,, de ces mefmes Propofitions. C’eft pourquoy „nous fupplions trfes- humblemcnt & trfes-ini „ ftamment ce trfes -illuftrc Prfelat d'fecrire au fi nom de nous tous a N- S. Pere le Pape Alc- „ xandre VII. & de luy envoyer nos Articles ,, fur la matierc des cinq Propofitions 5 en luy ,, tfemoignant que nous (oumettons trfes - fincc- „ rement ces Articles a fon jugement : Que ,, dans ces difputes facheufes & importunes done „ nous avons veu avec douleur la paix de l’JEglile 4fr . f I. 1 1 V R E QjJ A TRIe’MH. If ttoublee durant tant d’annees , & que nous fouhaictons de tout noftre coeur eftre enfeve- ” ® 3 • lies dans un 6temel fileace , nous n’avons ja- cc mais eu intention de blefler en quoy que cere . foit Tautoritc du S. Siege , pour lequel nous <« dvons toujours eu & aurons , par la mifcricor- cc de Dieu , toute noftre vie une tres-religieufe <c foumiflion ; ny de nous oppofer en aucune ma- cc niere & l’exccution de fes Conftitutions : <c Q^fau contraire nous fonunes prefts dc rendrecc a ces mefmes Conftitutions tout lc refpeft & <« toute la reverence que la majefte dii S. Siege <« Apoftolique , & Ton aittorite fupremc exigecc dcs Fiddles. Qjre fi N. S. Pcre la Pape exi-«c N g e encore de nous que! que chofe pour luyte-<c moigner la fincerit£ avec laquelle nous adhe- cc rons aux decisions de Foy qu’il a faites dans fes cc Conftitutions Apoftoliques , & la refolution cc ou nous fommes de ne point violer & de ne tc point blefler ces mefmes Conftitutions , nous <c promettons de Paccomplir fidellcmcnt. Et cc # afin que Monleigneur l’llluftriflime Evefque cc de Cominges puifle rendre ce temoignage acc N. S. Pcre lc Pape Alexandre VII. en noftre « nom 8 c au nom de ceux qui font unis avec cc nous , nous luy avons mis entre les mains ce cc prefent Afte fign£ de noftre main. Fait a Pa- cc xis , le 7. de Juin 166}. cc Les Articles fuivans dont fl eft fait mention dans cfcr A<fte furent aufli envoyez au Pape. I. La grace efficace qui , fans necefliter la vo - <c lont6 , la determine infailliblement par la <e vertu dc la motion divine , eft ant nfeceflaire ,c ..pour routes les actions de la pietc Chreftiennc B 3 . 1 16 Hift. des cinq Proportions, jfg* klon ladoftrine de S. Auguftin foutcnue pat * ' i’Ecole de S. Thomas j il n’arrive jamais ny „ que nous priyons comme il faut, que lorsque ^l’efprit dc Dieu nous fait prier en nousinfpi- j,rant Je mouvement de gemir & de prier j ny 5 , que nous marchions dans la voix des Conr- „ mandcmens de Dieu , que Iors qu'il nous y fait marcher en conduifant nos pas ; ny que nous „ furmontions les tentations de noflre ennemy , t „ que Iors que Dieu nous en donne la vi&oire. >} Et ccpcndant , puis que les Juftes feccombent ,,que!quefois aux tentations, & fe laiflent ai- rier a divers pechezjlors mefme qu’ils veu- „Ient & qu'ils s’cfforcent foiblement & impar- „faitement de Ics eviter ; il eft manifefte que ,, ces Juftes qui , dans l’etat de cette volonte ,, foible & imparfaice violent les commande- y, mens , quoy que par leur faute , n’ont pas eu ,, cette grace cfficace & vi&orieufe , avec la- ,, quelle on n’eft jamais furmonte. „ On peut done dire dc ces Juftes, qui n’ont ,, pas eu cette grande grace , quoy qu’ils en ,, ayent eu une petite & moins parfaite, quails „ont pu cn un fens obferver les Comman- „ demens de Dieu, & refifter a la tentation, & yy qu’en un autre fens ils ne font pas pu. Car ils ,y font pu , parce qu’ils ont eu non-feulemcnt le „libre arbitre & la grace habituelle , mais aufli „ une grace a&uelle ; qu’on peut appcller fuffi- „ fante , au fens que les Thomiftes prennent ce „ mot , qui fuppofe la n£celfir£ de la grace effi- yy cace par elle-melme. „ Mais, parce qu’il n’arrive jamais que celuy „ qui n’a pas la grace efficace furmonte la tenta- „tion comme il faut , & que e’eft une maxima K ■ Litre Qjjatrib’ mb. 17 fconftante parmi lcs Difciples He S. Thomas 1 6 6 que la grace fuffifante eftant fcpar£e de J’ef- nca.ce ne comprend pas tout ce cjui eft neceflai- <c tc pour bien agir i on peut dire , felon le Ian- c< gage de l’Ecriture & des Peres , reconnu & <e luivi par tousles Theologiens de l‘Eco!e de St. «« Thomas, que ces Juftes, avec ces fortes de« graces fuffifantes , n’ont pu refifter a la ten- « tation a laquelle ils ont fuccomb6 : parce que jfayant pas eu la grace ( fficace qui leur eftoit « n£ceflaire pour agir , il eft clair qu’ils n’ont pas « un pouvoir qui renfermaft tout ce qui eftoic « neceflaire pour agir, « C’eft pourquoi lors que nous dilons que, s « nous ne pouvons faire le bien fans la grace eiH- te cace par elle-mcfme nous vouloos feulement cc dire , que celuy qui n’a pas cette grace effica- te ce par elle-mefme , n’a pas tout ce qui eft ne- c * ceifaire pour faire a&uellemcnt le bien. «« 1 I. II y a deux fortes de graces intcrieures : 1* u - <c ne efficace , qui produit toujours l’effet auquel fc elle porte la vo!onr£ : l’autre inefficace , qui ‘ excite la vo!ont£ a des a«ftions qu’elle n’ac- f CC CC cc complit pas. L’une eft celle que le s Thomi- ftes appcllent (Implement , proprement , & abfolument efficace j i laquelle on peut tou- fc jours refifter r comae ils I’enfeigncut , quoy e< qu’on n’y refifte jamais en la privant de e'e t ef - <e fee auquel elle porte la volonte : cc qu’ils ex— * c priment encore en ces termes de l’Ecole , di~ <c . £mt , qu’on y peut refifter dans le fens divife , <c & non pas dans le fens compole. L’ autre eft u . celle que lcs mefmes Thomiftes appcllent ex-“ jsiitante , ou fuffifante, ou inefficace , qui forn^i JB 3 ..S' V u^t 1 8 'Hift. des cinq Propoji turns. . des mots qui ne llgnifient tous que la mefme chofe. Et la volont£ rfcfifte proprement a cet- te grace en la privant de 1 ’effet auquel cllc ex- pi cite la .volonte , & pour lequcl cllc donne an pouvoir qui eft fuffifant au lens des Thomiftcs ajcxpliquc cy-deflus : dc forte que la volonte 9> peut y confentir , quoy qu’elle ny confentc 91 jamais , lors qu’elle n’a pas la grace efficace $ 91 non par le defaut de la puifTance qu’on appclle m antfccedente , mais parce qu’clle le determine a> librcment a un autre objet. a> Mais quoy que cette grace confider£e en el- yi le-melme foit privee de, 1 ’efFct auquel elle ♦j tend , auquel elle porte la volontfe , & auquel 9 elle eft deftinee par la volontfc ant£c£dente de yj Dieu j & qu’ainfi il foit faux en ce fens que oi toute grace dc Jcfus-Chrfft ait toujours l’effec que Dieu veut qu’clle ait : fi neanmeins on 3 > la regarde dans le raport qu’elle a a la volon- »> t 6 abfolue de Dieu , on peut dire en ce fens 91 qu’elle eft efficace, parce qu’elle produit tou- 3> jours dans le cceur de l’homme ce que Dieu »> veut y operer par fa volonte abfoluH : felon 91 cette maxime conftante de I’Ecole de S- Tho- 9> mas, que la grace, qui n’eft que fuffifanteau xc- 91 gard d’un effet, eft efficace au regard d’un autre 91 effet , S la production duquel elle ell deftinfce 3>parle dccret abfolu de la volonte divine. Defor- 91 te que felon ces Theologicns toute grace eft ef- 91 ficace a 1 ’egard de quelque effetjfipvoir de celuf auquel elle eft immediatement deftinee , & que Dieu veut qu’elle ait par fa volontfc abfoluihfoi- vant ce qu’ihdit lui-m$mc dans ifare : La parole 91 qui fort de ma bouche ne retourne point d moy 9* Jans effet ynuia elle fern toHtce qnej’ti ardonnt^ Litre Q^atrib’ji!. 15 III. \66u Poor mcriter & d 6 m£rirer dans l’etat dc la nature corroropug , il ne fuffit pas d’eftre (c exempt de contrainte , mais il faut aufiv eft re (C exempt de neceffitfe. Car encore que la gra- ** ce efficace par elle-mefme nous determine in - <c failliblement & invinciblement 4 agir , 3c * 5 qu alnfi jamais la volont 6 ne la rejette aftuel- tc lemenc : neanmoins elle n’impofe point de tc neccflitfe , parce qu'elleJaiffe a la volonte Ie te pouvoir de ne pas comentir. De forte que f< l'indifference que les Thomiftes appellent ac- £C ttve , eft toujours dans l’homme corrompu par te le pech£ , & on la peut mefine appeller pro ~ te chaine : pourveu qu’on n’entende point par 14 <c unc indifference par laquelle la volonte eftant <c meue de la grace efficace 7 refifte quelquefois <c effe&ivement 4 cette grace , & y confentc 1 quelquefois : e’eft-a-dire que la r£fiftance ac- tuelle ou le confentement aftuel de la volonte <c * fe rencontre quelquefois avec cette grace , & quelquefois ne s’y rencontre pas. I V • Il eft fi peu vray que les Semipelagiens ayent u eftfc heretiques pour avoir dit que nous pou- t€ ^rons confontir & refiftcr 4 la grace , qu’au <c eontraire il eft cenain & indubitable qu’on cc r ut refiftcr 4 toute forte de grace , & mefme <s l’efficacc : e’eft-a-dire que quelque grace " qu’on re$oivc , la volonte a toujours une puif- lance active & prochaine de luy r 6 fifter : quoy qu’on ne r^fifte jamais 4 la grace efficacc,com- jnc il a cftc die cy-devant. * V. < doctrine 4 c la pr44c^Un\|tion gratuice cftj< tc tc (C tc tc tc tc <r to Hi ft. des cinq Tropojit'tollf. t avec grande railbn cxtr6mement a'pprouvec dans toutes Ies Ecoles Cathoh’ques. Or cette „do<ftrine, par 1’avcu de tous ceux qui la fou- ,,tiennent , confifte en ce que confidfcrant t non ,, la volontb aateccdinte de Dicu , mais J’abfo- „ lue & l’efficace , il a deftin6 aux feuls Elcus, ,, par un Decret abfoJu y Ie faint cternel , avec „ la fuite de toutes les graces & de toutes les fa- „ veufs qul fauvent infailliblement tous ceux yy qui doivent eftre fauyez : entre Iefquelles la „ principale eft Ie doi#* de perfevc ranee , qu’on „ ne peut nier eftre propre aux Prcdcftinez. ,, D’ouil s’enfuitque Jefiis»-Chnft * dont la vo- ,, Iont£ abfolue a toujours eft£ conforme a celle ,, de fon Pere , n’a point voulu {Implement & yy abfolument changer ce deccrt 5 & qu’ainfi il „ n’a voulu abfolument & efficacement Inferiter „ pa* fes priercs & par fa mort le falut kernel 8 c ,, Ie don de perfcv£rance qua ceux dont il eft die y, dans l’Evangile que fon Pere les luy donne , 8 t t y que perfonne nc les luy ravixa d’entre les „ mains. ,, Tous les defenfeurs de la predeftinatfon yy gratuite conviennent de cette doftrinc , felon „ laquelle on ne nie que Jefus-Chrift foit mort „ gcneralement pour tousles hommes , qu’au yy lens de ceux qui difent que Dieu donne a tous „ les hommes des graces tellement fuffifantes , yy qu’ils n’ayenc point befofn de graces eificaces yy pour vouloir ou faire le bien/ Mais pourv^u yy que Ton excluB cette opinion , on peut dire „ fans erreur , & dans la y6rit£ , que Jefus- ^y Chrift eft mort , Sc a r£pan Ju fon feng pour . y } tous les hommes : tant parce qu’il a voulu le de t,ous y par une yolonte an^ccdeqte j 1 1 V ft S QUA T R I B* M B, IX que parce qu* il a offcrt pour tous un prix fuffi- >> lane. Mais il eft faux & herfetique que Jefus- * Chrift ne foie mort que pour le falut des prede- ftinez : puilqu’il a merits ^ plufieurs reprou- <e vez 3 & a plus force raifon a ccux d’entre eux u qui ont eft& juftifiez , des graces foffifantes , ( prenant ce mot au fens des Thomiftes ) qui, les ^uroient pfi conduire au falut : quoyqu’il ( foie vray que nul n’en ufe bien , & ne perleve- u re dans la juftice qu’il a receue , s’il n’eft aide (t par des graces plus grandes & plus fortes , qui , font les efticaces. ( Les declarations fuivantes font au has de fc <es Articles dans V original figne , qui a efie ( mis entre les mains de Mr. de Cominges. 4 Nous declarons for ces Articles ce qui, fuit. * i. Quails contiennent toute noftre do&rine, fur la matiere des cinq Propofoions. x. Que nous foutenons qu’ils font orthodo-,” X«s , exempts de tout foup^on d’erreur. <c 3. Que ny les Papes Innocent X. & Ale- <c xandre VII. ny les tres-Illuftres Evefques de <c France n’ont entendu aucun de ces Articles par <c les mots du fens de fanfenim : & que ny les Conftitutions des Papes , ny Ids Decrets des tc Evefques contre Janfenius , n’ont donne au- ff cune atteinte a la dottrine de ces Arti- cl es. , . tc Il eft done bien raifonnable que ceux a qui <£ noftre foy pourroit eftre fofpe&e , declarent le fentiment qu’ils ont de ces Articles. Car s’ils reconnoiflent qu’ils ne contiennent aucu- ne erreur , il faut aufli qu’ils confeflcnt que ceux. qui les foutiennent n’ont aucune herefie ' >«. cc 1 tc tc ft ft ife ft ‘fC cc CC tc It Rift, des cinq Vropofitions. \6y fur le fujet des cinq Proportions. Que s’ils croyent qu’il y ait queique ambiguite , & „ qu’ ils n’expriment pas aflcz clairement nos 9i fcnrimcns , qu’ils nous marqucnt les fujets de lcurs douces , & nousy’ rcpondrons nettcmcnt. p, Enfin s’ils y trouvcnt queique crrcur ou quel- 9y que herefic , qu’ils nous marquent diftin&c- „mentenquoy ils pretendenc qu’elle conftfte, & nous tafeherons de fatisfaire a routes lcurs ,, difficultcz. / 9 , Cette queftion qui eft ia principale ( puis „ qu’clle regarde la Foy ) eftant 6 claircie, il nous 9i lera facile de nous juftificr des autres foup^ons p } qu’on pourroit encore avoir coatre nous. A pp Paris ,cc ij. Tanvicr 166). Mr. Arnauldqui s’ eftoit retire aufli-toft apr 6 s la cinquieme Conference , ayant out parler du nouveau projet de Declaration pour fe fou- xnettre au Pape , fccrivic a Mr. de Coraiqges <ju’il le prioit de ne le point mefler dans cecte couvclle propofidon qu’on avoit faite ; & •qu’il n’y vouloit prendre nullc part. Cepen- v aanr , loit qu’on ne ff uft pas cela dans le mon- de , foit qu on cruft avoir queique preuve que M. Arnauld avoit depuis change de fentiment , Ja-deftusj le bruit fe r£pandit, apres que laLefc- tre de M. l’Evclque de Cominges fut partie pour Rome , que ce Dofteur eftoit de ceux qui avoient approuve l’Atfte ; & qu’il eftoit conv- pris dans cette claufe gencrale de la fin , en nofire nom , & au nom de ceux qui font unis vec nous. Le P. Ferrier dans fa Relation affu- xe qu’en effet, queique temps apres fa lettre k l’Evefque de Cominges de laquelle je viens dc parler, M. Arnauld avoit ccrit a M. Singliq , Lx VICE C^O ATRIe’m f. I'ande eeuxde P. R. qui eftoienta Paris pour. , la negociation , qu’il eftoit fafche d’avoir 1 6 '' efte mal informe de l’affaire dont il s’agifloit 5 raais qu’en eftant mieux inftruit il.approu- voic ce que Mrs. De Lalane& Girard avoienc promis au nom de cous s & qu’il le prioit de fairc f^avoir ce changemenc a Mr. de Comin- gs Quoyqu’il en foit du fondcment qu’on pou- voit avoir de croire ccla de M. Arnauld , le bruit s’en eftoit rcpandu ; 8 c il dura jufqu’a ce qu’on vie paroiftre une Lettre fous fon nom , par laquellc il protefte du contraire. Cette nou- velle lettre eft dattfee du i. d’Aouft: mais elle ne parut effe&ivement que fur la fin du mois, plufieurs jours apr£s que le Bref du Pape du- quel nous allons parler , fut arrivfc, & qu’on euc - 4u ce qu’il contenoit. Surquoy il fe fit alors di- verges reflexions. > Ce n’eft-la qu’utie petite partic de ce qui fe pafla dans cette negociation de Mr. l’Evefquc de Cominges pour l’accommodement dcs Janfeniftcsjmais e’eft tout ce qu’il eft ablblu- ment neceffaire d’en dire icy par rapport a no- tre hiftoire. Car de fijavoir par exemple , s’il eft vray , comme die le P. Ferrier, que les Janftniftcs s’eftoient accordez d’abord , & tnefmc julqu’au temps des Conferences ', de commencer par l’examen du fens de Janfcnius pout en convcnir , & qu’ik fe d£dirent lors qu’il fut queftion de conferer ou s’il eft vray , comme ils l’aflurent ,qu’avant quede propo- fer cette conference le P. Ferrier eftoit de- mcur£ d’accord avee Mr. l’Evefque de Co? minges , qu’on ne feroit point dependre leu* i4 Hi ft. des cinq Tropofit'tdns. accommodement dc Ja Queftion dc Fa itf * qu’on nc parJeroit ny dc Formulaire , ny dc fignature , ny de crcance du Fait , ny de fens dc Janftnius : S’il eft vray que le P. Ferricr avoir approuvc lc projet qu’ils rapportent , on tout ceia eft exprime , & qu’ils proteftent leur avoir eftE envoyE par 1’Evelque dc Cominges i ou fi cc Pere n’en avoir cu nulle connciflance , coniine il l’a dit cn Ecrivant depuis la-dcflus : s’il rcconnut leurs cinq Articles pour ortho- doxes , ou s’il les defapprouva tofijours pofiti- vement comme ambigus & Equivoques : s’il avoiia qu’ils n’eftoient point obligez k la crcance du Fait dEcidE par la Conftitution d’Alexandre VII. ou s’il leur foutint tou- jours le contraire r S’ils avoient promis fans r Efe rye a Mr. de Cominges de s’en rapportcr au jugement des trois PrElats MEdiateurs, pour la maniere dont ils marqueroient au Pape leur Ibumiflion a fa Bulle } ou s’ils ne s’E- toient engager quavec reftridion : Si Mr. Arnauld , aprEs avoir dEclarE qu’il ne vouloit point avoir de part a leur accord , Ecrivita M. Singlin qu’il avoit changE davis , & fi cette lettre fut donnEe a l’Evefque de Cominges par M. Girard ; ou fi tout cela n’eft qu’une pure fauflerE de l’invention du P. Ferrier : Si la lettre ou M. Arnauld defavoue ce ebange- ment eft en effet du premier jour d’Aouft, comme porte I’imprimE s ou fi elle n’a cftE Ecrite qu’apres coup a la fin du mois , lors qu'elle parut : Enfin s’il eft vray que la Rela-~ tion du P. Ferrier ait eftE examinEe par Mr. l’Evelque de Cominges, & qu’elle loit con- forme a fes fentimens en ce qui regaide l’hi- ftoire Livre Qoatrib’ Mb. if ftoire de ccttc ncgociation ; ou ft c' eft-la un ■ nouveau menfongc de ce Jefuite-. Dc ffavoir , dis-je , en tout cela , & en quantite d’autres fairs femblables , de quel cofte eft la ycritfe ; ce fontdes queftions inci- dences done la di feu Hi on n’eft nullement ne- ceffaire par rapport a noftre fujet. Elle feroic neceflaire s’il s'agiffoit de decider a qui Ton doit croire ,ou du P. Ferrier , lorlqu’il accule les Janfeniftes devoir manque de parole , & de n’avoir rien tenu de ce qu’ils avoient promis k luy , a Mr. de Cominges , & aux deux au- tres Prelatsj ou des Janfeniftes , lors qu’ils -ftraciennenc au contraire que e’eft luy qui par unt perfide negotiation avoic entrepris de trom- per & fes parties & 1’Evefque Mediateur. Mats quelque jugement qu’on puft former la- deflus , au defa vantage du P. Ferrier , il n’y auroic apres tout que la reputation qui y full interefl^e. II pourroit eftre convaincu dcs fourberies que luy reprochent les Janfeniftes , fans qu'ils en puftent tirer aucun avanrage con- tte lc Fortpulaire du Clergc. Car les Evefques de France n’auroicnt eu qua defavoiier ce Je- fuitc , qui n’avoit agi que comme firaple parti- culicr , fans commiftioo , non feulement d’eux, mais mcfme de fa Gompagnie ; ainfi qu’il le declaraexpreffcmcnt aux Janfeniftes dcs la pre- miere Conferences Ceft pourquoy , laiflant-!^ lc detail de toutes qes particularitez qui font le fujet dela conteftation entre eux Sc le P. Fer- rier, nons nous contenterons de rapporter icy quelques pieces authentiques , capables de fer- vir a ceux qui entreprendrout d eclaircir c«C endroit'de l’hiftoire. Tome II, C 1 6 Hift. des cinq Vropofitiorts. La premiere eft une Icttre de Mr. l'Evefqutf d’Alet a M- l’Evefque de Cominges , au fuiet de ces difputes entre le P. Ferrier & les Janfe- niftes , touchant leurs Relations oppofees. Elle ne demeura pas ft fecrettejque d£s-lors diverfes perfonnes n’en tiraffent dcs copies fur l’original mefmc , e’eft-a-dire fur le duplica- ta que Mr. d’Alet en avoit envoyfc a Port- Royal. Nous la mettrons icy toute en- tiere. * monseigneur, L A confiance que j’ay en l’honneur de vo- ftre amitic , me fait prendre cellc de vous ccnre touchant le mecontentement que vous sj avez t6moign6 des difciples de S. Auguftin : & dont Mr. N. vous a die qu’on m’avoit £crit diverfes Iettres pour me folliciter a m’em- ^ployer vers vous , pour vous fuplier de ne rien faire paroiftre par aucun Ecrit public fur le fu- }J jet que vous avc z de vous plaindre de leur con- duite a voftre egard • a caufe du grand preju- dice que ccla leur feroitdans l’etat d’accablc- sj ment ou ils font. Ledit Sr. N. me rapporta que vous avez cu la bont6 de luy dire que vous n’ecririez rien conxre eux j & que vous efticz mefme encore dans le doute ft vous feriez re- 3} ponfe au P. Ferrier , qui vous avoit ecrit di- >} verfes lettres fur ce fujet ; & que , quand bien vous vous determineriez a luy 6crire,vous le ' f feriez en forte qu’on ne pourroit pas fe feryir de voftre lettre contre ces Mrs. Sur ce rapport, sJ Monfeigneur , j’ay fait r£ponfe aux perfonnes if de consideration qui m’en avoi ent 6crit j les Livke Qj^atrie’me. 17 a/Tarant que ces Mrs. pouvojent demeurer cn 1 6 6 j . repos, & que vous n^cririez rien qui leur puft falrc prejudice. Cependant , Monfeigneur de K Pamicrs m’ayant fait l’honneur de fnc ve- cc nir vi liter , m’a die que vous vous eftiez detet- tc mine d’ecrire au P. Perrier :& quifavoit ob- c ferve dans la communication de voftre lettre, tc que vous luy mandicz que ces Melfienrs“ avoient manque a V execution du projet dont on cc eft ait convenu dans les Conferences , d' tx ami- cc net le Livre de fanfenius pour convenir de fa do - lt Brine & de fon fens fur les cinq Propofitions . tc Vous fjavez , Monfeigneur , combien il impor- tc tc a ces Melfieurs pour l’intereft de la verite & c * tie la Saine do&rine qu’ils foutiennent , de ne tc donner pas atteinte a la lincerite avec laquelle tc les perlonnes defintereftees ont cru jufqu’icy cc qu’ils agiftoient : & que e’eft ce qui a donne * one partie de la creancc qu’on a en leurs <c Ecrits. Et ainfi , Monfeign. ur , je vous fup- 1 plie de peler devant Dieu , fi que vous 6cri- w vcz a ce Pere eft d’une telle ncccflr.c , que 06 vous ayiez obligation de le faire , nonobftant cc tous les faleheux effets qui en reiifliroient : tant par favantage qu’il en pourroit tirer , luy ** de la conduite duquel l’on dit que vous n’avcz cc pas fujet d’eftre fatisfait j que pour le prejudi- cc ce qu’en recevoient ces Meffieurs , & tous “ ceux qui avec eux deffendent les veritez de la tc dilcipline & de la Morale Chreftienne. II me ce femble aufti que l'amitie que vous leur avez tc toujours tfcmoignce , peut entrer cn quelque cc confideration , pour vous porter A leur pardon- cc nerce en quay ilspeuvent vous avoir denne fu - cc jit de tnecontentemcnt , fan? en avoir eu defleip. cc ;c x ? UCi 18 Hi/. des rinq Trofojitions. l'attends cettc grace pour eux de voftre bonti, liquelle je vous demande avec toute l’inftance S r> poflible, & cclle de me croirc trcs-cordiale- > meat , &c. • 1. Seftembre t66^. as P. S. Ayant fait voir la prefentc a M. de Pa- 95 micrsjfl m’a die fe fouvenir feulement due 9J vous trouviez & redire qu’ils euflent refuft le- 9J xamen des cinq Propofitions dans. la Confe- n rence , quoy qu’autrcfois ils l’eufl'ent tnftam- 95 menr demand^, commc un moyen de terminer 3 les differ ends. Entre ces lettres du P. Ferrier h Mr. de Co- minges , dont Mr. d’Alet fait mention , la p’us remarquable eft celleduitf. Juillet de la mefme ann£e : & e’eft la feconde des pieces - dont j’ay parI 6 . Mais parcc qu’ellc eft trop longue pour la mcctre icy toute entierc , ye n’en rapporteray . que quclques endroits qui „ font p’us a r.oftrc fujet, & qui n’ont pas be- fo’n d’autre difcufCon. En voicy lc commen- cement. monseigneur, 3 ,t A liberty que les Janfeniftes fe donnenc 35 ILd’employer vos lettres & voftre nom , 95 .pour appuyer les faufletez dont ils ont remply 3’ leurs derniers Ecrits , m’oblige d’interrom- 35 pre voftre repos , pour vous fupplier tres— hum- 93 blement d’a^reer que je me ferve du mefme nom pour defendre la veritt. •5 II eft vray , Monfeigneur , que pour d£— » truire une bonne partie dcs faufletez que cni. % Livrb Qjovr'k'i e* m fi. 19 Meffieurs 'ont aVaticees , il me (uffirpic de 16 6 fa prOduire trois ‘piefces qui femblent manquer \ ma Relation f^avoir le Projet d' accommode- cc ment , done ie vous fis ka propofition dans la cc conference de Miramone j le jugement avan- cc tiigeux que vous fiftes alors de ce Projet , & cc que vous avez confirme depuis par le Memoir e <c que vous euftes la bont& de m’envoyer apres tc avoir lu ma Relation ; '&/* Attention que j’ay te demandee a Mr- le Prefideot de Miramont , tc qni marque f>reci(ement le temps & le 'lieu cc ou ce Projet tut propofe & appr©uv&. c * - Mais Ic refpeft que j’ay pour vous n* me c * permettant pas de me fervir de ce Memoire , ny de la lettre que vous avez 6crice depuis a te Mr. de Mramon: j fans f^avoir auparavant fi te vous 1’auriez agr&able : & ayant remarque ce que les Ecrits des Janleniftes coatiennent p!u- fieurs chefs qui auroient befoin d’un plus tc grand 6clairciflem.nt ; j’ay cru , l^onfei- “ gnear , qu’il eftoit de la bienftance & de la 19 raifon de vous envoyer tous res Chefs , & de “ vous conjurer en mefme temps de les cclaircir “ par voftre reponle : afin que jepaifl’e me fitrvir de voftre autoric* pour faire connoiftre au* Janfeniftes que lx veritt peut bien demeurer cxr A u g- * thee “pendant quelque temps ; mats quelle ne peut eftre vaincue par le menfonge. tc Apres cc debut le P. Terrier marque tieuf faufletez qVil pretend avoir efte avanc.eeS eontre Iuy dans les lep: premiers chapitres de la Refutation de fa Relation , & furquoy (1 en appdle a la memoire St A la conscience de Mr. WEvclque de Cominsjes. . * X.a premiere faujTcte , qui n’eftoit pas tant C \| jo Hi/?. Trofojitldns-i »$* 3 . un point particular , qu’un reprochc general' contre ce Jefuite r eft que lc Projet d’accom— / modement concert^ en Languedoc , n’avoit^ efte de fa part q \£nne perfide negotiation , inns la fuite de laquelle il avoit trompe /’ entremet- tetir & fes parties , avoir Mr. de Cominges & ' ks Janfeniftes. Surquoy ildit a ce Prelat : as Vous fjpivez , Monfeigneur , ft je vous ay m tron - pe 3 & sil a tenu a moy ou aux Jankni- :» ftes qu’on n’ait execute dans Paris le projet 3> d’accommodement , dopt nous eftions de— 33 meurez d'accord dans la Province. Dans as (Conference que nous eufmes a Miramopr lc 33 23. Scptcmbre de fan 1 66z. nous fuftnes os d’avis que r puifque vous ne vous fentiez pa 33 aflez fort pour porter les Janfeniftes k ftgner 1 © 33 Formulaire ( du Clerge J il falloit voir ft l’oty 33 pouvoic trouver un autre expedient , qui puft 33 eftre approuve par Ie Pape & par les Evefques^ s, & qui ne puft eftre rejette.par les Jankniftcs T a, s’ils avoient deftein de faire une bonne paix. a, Ec apres avoir examihfe divers projets , nous v, demeuraracs d’accord que , puifque lc^ vray - 33 erat dc la conteftation prefente confiftoit a fga- „ voir li l’on doit condamner compie heretique 35 la do&rine de Janfenius fur les cinq Propolis » tions, il faloit conPerer avec les Janfirniftes M 33 pour convenir avec eux de la Queftion de Fait, , 33 e’eft-a-dire du fens ou de la do&rinc de ce 33 Prelat fur les Proportions 3 & pour fyavoir 33 enfuite ft cette do&rine a' efte condamnee pas . 33 le St. Siege. • ' 33 Si apres que nous avons eft£ de ect avis lor* 33 que nous eftions en Languedoc ,j’ay changfc. 1 33 de kwinaenc fiteu ay piis qn. autre daas Eas^. tlVRE Q^ATRIe'wEB. ft jc con ft ns qu’on croye les Janfeniftes , Id r» 66 a qu lis pubhent que je vow ay trompe , & que jt me fuis joiie de V entremetteur ($* de mes parties cC par une perfide negotiation. Mais fi j’ay tou- c « jours perfift£ dans cc mefme fentiment , & s’il ec n’y a que les Janfeniftcs qui ont refufe d’acce- c« peer un expedient que vous avicz trouve fi rai- « form able peuvent-ils bien foutenir avec quel- <« que apparence de raifon , que tout ce projet d’ dccommodement n a efie de ma part qu une « perfide negotiation r dans la fuite de laquelle N j' ay tramp e l' entremetteur & mes parties ? C’cft « & vous , Monfeigneur, de faire connoiftre la ve- cc rit6 touchant ce point , & de ne pas fouffrir que « i ’innocence foit attaquee pax une fi noire ca- « lomnie. cc L’ Auteur de la Refutation de ma Relation cc ayant emrepris de faire voir cette pretendue cc perfidie dont il me veut rendre coupablc , fou- cc tient que dans toute cette negociation f ay fi t c p lien cache le dejfein que fi avals dans mon coeur t c a ® > *" de faire condamner la doctrine de fanfenius fur cc les cinq Propofitions , & que je l' ay deguife de cc telle forte par des paroles trornpeufes , que ceux « avec qui je traittois ne s' en font pas appereeus , « (jt ontpris une idee toute contra ire- II eft vray ,c ' ou’eftant perfuade , comme ie lc fuj$ , que la tC dofUine que Janftnius expole dans fpn Augur- tc ~ fiin fur lc fuiet des cinq Propofitions , a efte (e condamnee d’fl£r£fie par le S. Si6ge •, j’ay tou- fe jours cru que les Janfeniftcs nc feroient jamais ‘ c ‘ d’accord avec l’Eglife , s’ils ne condamnoient ,f finccrement cette do&rine. Mais, Monfeigneur, c vous fifavez ljien que je ne vous ay jamais ca-<«- «bc cc fcntuncat. Vous f$ayez que fi dans la^ ft 1 Itfi. ties cinq Proportion! . conference de Mlramont je n’ap^rotivay pa * fexp6dient qurfuc propoft ,que les Janfeniftei fe rfeduiroicnt a fuivre les fentimens des Thor v miftesdans la matierede la Grace ; ce fut pat-. ce que dans cet expedient on ne parloit paint ” dc condamner la do&rinc de Janlenius fut les cinq Proportions : & vous fjavez encore que , ** (i je m’arreftay a 1’ expedient de convenir du fens ou dc la do&rine de ce Prelat fur les mef- ,, mes Proportions, ce fut parce qu'il eftoit in- „ dubitable que , r nous en demeunons d’accord* ,, les Janfcniftes feroient obligez ou de la con- „ damner comme herfetique ; ou de confulter le „ Pape , pour ffavoir s’il avoit eu intention de la ,, condamner; avee promelTe de fcfo,umettre ab- „ fblument a fa dcciron. y, Cependant ^ Monfeigneut , cet inconnu „ s’inferit cn faux contre tout ce que je viens de „ rapporter ; Sc bien quil Fuft a deux cents 5> licues denousquand nous dreftbns le projet ,, de 1’accommodement , il ne craint pis nean- moins de pub'.ier que j'ay r bien cach6 le def- fein que j’avois de faire condamner la do&rinc ,, de Janlenius fur les cinq Proportions , que ,, non feulement vous ne vous en eftes pas ap- „ pe;ceu , rtais , ce qui eft encore plus furpjre- „nant,que vous avez pris une id6e toute con- a, traire ; Vous eftant perfuade qu’il ne fe parl«- ,, rolt point ny d’examiner ny de condamner a, fcette do<ftrinc , & qu’on fe contenteroit d’un filence refpe&ueux. Je vous fupplie done, a, Monfeigneur , de declarer la verite , & dc „ faire connoiftre a cet Auteur , que , s'il n’a pas eu deflein de tromp r ceux qui liront fon ouvrage, II -a'efte tiompe Kiy-mefme par le f f. Xl V,HB QjATMsmI; faux rapport qu’on luy a fait de ce qui s’eftoit \| £ pafle dans nos Conferences. • Le mefme Auteur , dtt le P. terrier ( & « c’cft le 3. Chef de fauflet£ ) pour mieux faire fc connoiftre la perfidie & le manquement de * parole dont 11 jn’accufe , continue! de foutenir f< cc que luy- mefme , ou pluftoft ce que fes amis u avoicnt avancfc dans divers Ecrits> que dans* 4 ' cctte Conference que j’eus avec vous quclques u ' jours avant le 1/. Septcnfbre de l’an itftfz. jcftois demcur£ d’accord , quW ri entreroit “ Kefut.' point dans la que fi ion du fait de fanfenius “ f, e u <rc fur les cinq Proportions. “ Relat. Mais le pro jet d’accoromod£ment, dont nous “ p l6 ‘ demcurames d’accord dans cette mefme Con- “ fcrence , fait voir clairement la fauffetfc de <c cette fuopofition : & il eft manifefte qu’ayant tc arrefle dans cctte Conference , quon commen - “ ceroit par l ex amen du fens de fanfenius , u quon en conviendroit , & quapres quon en te feroit convenu , on examineroit s’tl avoit efie “ condamne ou non par le Saint Si£ge j il n’eft pas " pofliblc qu’en mefme temps nous foyons de-, meurez d’accord de faire une chofe toute con- traire. J’ajoufte feulement qu’il eft bien 6tran- ** ge de voir que cet Auteur aitl’audace de pu- “ blier , qu'avant que vous rn’etifTiez demands le “ fens de Janftnius , on vous avoit fait voir com- “ Pt bien la propofition de convtnir de cc fens eftoit " dtraifonnable. Car comment me feriez-vous “ venu dire que j’eufle a marquer le fens de Jan - ee fcnius fur chaque propofition, s’ils vous avoient <e , fait voir que cet expedient eftoit defraifonna- te tie i Comment auricz-vous ccrft dcpuis , que te vous eftiez bien fafchc qu’ils euffent refufe de ct w % /: i? up. det cinq Proportions. prendre cet expedient , fi Von vous avoit fait. / * voir combien il efloit deraifonnable t La huitieme faufletfc dont fe plaint le P. Per* tier eft cellc-cy. ,, Comme 1’ Auteur de la R6- > ** futation de ma Relation , dit-il , eft refolu dc • 33 ne dire jamais la vfcrit£ , &de nier hardiment 33 les chofes les plus certaincs , il foutient dans M la page 9 . que cette Lettre de M. Arnauld a • v M. Singlin , dont je parle dans ma Relation, 33 ne ft quune ckimere ; & que Af. Arnauld n a 33 jamais ter it ny parle a qui quecefoit touchant ■ 33 cette affaire, quen la manure qu il vous en 33 avoit ter it la premiere foie. 3> Mais, Monfeigneur, vous ffavezbien que ° 3 j’ay dit finceremcnt la vkritk. Vous Travel 3> que M. Girard vous porta la Lettre de M. Ar- 33 nauld a M. Singlin , & qu’il s’offrit de vous la 93 laifter , afin que, fi vous le trouviez bon , on 93 la donnaft am Public. Et fi M. Girard n’a pas ’ luy-mefine compofe cette lettre ( ce que je ne 73 puis croire , patce qu’il m^a paru toujours agir ** de bonne foy ) il n’eft point raux,comme dit cet 33 inconnu , qu’on vous avoit fait voir une Lettre 33 de M • Arnauld a M . Singlin , par laquelle il 33 approuve ce que vous avie £ negocie ; & qu' on 33 vous avoit mis cette Lettre entre les mains, pour 33 ladonner au Public, fi vous lejugiez. apropos. 33 Aprfcs le dernier article de fau(Tet£ le P. Ferrier , pour finir par ou il avoit commence. ■ Voila , dit-il , Monfeigneur , ce que j’ay re r marque dans les fept premiers Chapitres de 3} PEcrit intitule , Refutation de lafauffe Relation du P. Terrier fefuite. Et parce que vous f$a- vez la verite de tout ce qui s’eft paffe dans cette t) negotiation , & que jc iuis perfuade que vous IlVE Q_0 ATRl E MB. he f$auriez fouffrir quelle full offenlee par Ic . menfonge j j’efpere que yous aurez la bontfe de me repondre , & de me falre connoillre Ci je me f< -Utis trompe en aucun de ces neuf chefs , que je “ vous envoye : afin qu’apres avoir rcccu voftre tc reponfe , je me contente de m’en fervir en cctte et occafion , fans m’arreftcr davantage h combat - <c tie les faufletez de ces inconnus. <« Quant a l’Ecrit intitule , Projet d'accommo - fC dement entre ceux qn on appelle les f/tnfenifies, « & ceux qui font nommez. Mo Unifies , concerto « entre I'E-vefque de Cominges & le P. Ferrier fC fefuite i comme cct Ecrit ne m’a jamais eftc cc communique ,& que dans vos Reflexions fur Cf ma Relation vpus ne m’aviez point temoigne cc que vous le leur culliez envoye ; j’ay cru pou- <c voir dire ayec juftice qu’il eftoit faux & lup- pole- Tour cecy elide la Lettre du P. Ferrier ce a M. de Cominges. «e La troilieme des. pieces dont j’ay parI6 ell le Memoire contenant ces Reflexions du Prelat fur la Relation du P. Ferrier , & qu’il dit a 1’cn- tree de fa Lettre luy avoir cite envoye par ce Prelat mefme. J’ay eu la curiolitc d’en voir 1’original. il contient en vingt-quatre pages de grand papier des remarques fur toute Ja Rela- ■ non du P. Ferrier ; fuivant lefquelleson recon- coift qu’il y changca ou fupprima tous les en- droits dcquelque confluence, qucrEvefque luy avoir contellez ; (c plufieurs melme qu’il ne conteftoit pas ablb!ument , mais dont il remoi- gnoit ne le point fouvenir, ou qu’il louhaittoit qui fulTent retranchez. De tout le Memoire je n’en mettray qu’un feul Article pour.abrcggr. C-eft fur la page jfc Hijt. des cinq Vropojitions. ,1 C6$ % S9- de la Relation , oii eft racontc cequeneui avonsdit d une lettre de M. Arnauld ecrite a „M. de Singlin. „ Je voudrois bien , dit li-deflus M. de Co- j,minges , qu’il pluft au P. Ferrier dc fupprimer ,, cette hiftoiredc la Lettre de'M. Arnauld a M. ,,de Singlin f parce que M. Arnauld voudra ,, fans doute fe juftificr 14-deiTus j & peut-eftre ’ ,/ceIa m’engageraa un combat que je veux 6vi- ,, ter , ayant dc meilleures chofes a faire pour le ,, fervicc dc 1‘Eglife & de mon Dioccfe. Je de- „ mande au P. Ferrier cette marque de Ton ami- ,, ti£ ; & d’autant plus que e’eft un incident qui „ n’influe ricn dans lc fond. » Quelques lignes apres : II me fait dire que ,, M. d’Andilly m’avoit dit que fon frerc ( M. Arnauld ) approuvoit cette n£gociation. J’af- „(urc devant Dieu que jc me fouviens bien d’a- j, voir dit que M. d’Andilly eftoit fort affligf de j, cette contradi&ion de M. Arnauld : mais je f » ne crois pas avoir dit qu’il m’euft afleur6 qu’il approuvoit cette n£gociatiop. Ce font le s wtermes de M. de Cominges. Les obfervations qu’on peut faire fur ces pifcces font trop confi- derables , &onttrop de rapport ^ noftre fujec, pour n’en pas toucher icy quelques-unes. i. Des follicitations aufli oppofces que Pc- toient celle des Janfeniftes 8c celles du P. Ferrier auprfcs de M. de Cominges , ne pou- voient venir que de principes tout oppofez. Pendant que ce Perd le conjuroit par des in- ftances reiterees de dire la ycrite de ce qu’il fjavoit , ne luy demandant autre chofe pour . toute grace j les Janfeniftes de leur coft6 em- ployoitnt la mediation des plus puiftaas de leurs XlVrR'E C^U AT. 1 E M B. fj tours amis pour Pempefcher de s’expHquer c j parce , dit Mr.d’Alet , qu’en le faifant il .au- roit donne attcirue a la reputation de fincerite ou ils avoient eft£ jufques-Ia. Ce n’eftoit pas qu’ils cruflent Mr! de Cominges capab'e de mentira leur prejudice:; eux qui l’avoient pris pour Mcdiatcur , :& qui Font toujours regarde ^bmnie. un de leurs meilleurs amis. Tout ce qu’on peut done ,concIure de-la, e’eft qu’ils craignoient la veritb ; & qu’aucant que le P. Terrier avoit d’intereft qii’on la feuft.,' autant en ayoxt-ils quon ne la l^uft pas. i. Une autre obfervacion eft qifon trouve dans ces mefmes pieces la folurion d’un pro- blcme-qui aparu iu#plicable; & qui le feroic pn effe,t ft Ton n ’avoir que ce qui a elle impri- rae dcs deux coftez fur cedujet. On voit d’u- se pare le P. Ferrier.qui prend„a t^moin 'JMr. de Cominges des fairs cnoncez dans fa Rela- tion. D’autre-part celuyqui la refute foutient que ce font autant de fauffetez , dont Mr. de Cominges n’a jatnais entendu -parler , & done il ffait tout Ife contraire. A n’en juger que -par ces Ecrirs il faudroit dire que l’un ou 1’autre de ces deux .Auteurs , fpchant bicn qu’il difoit faux., s’expofoit & eftre publiquement convain- pu de menfonge par Mr. de Cominges : Sc e’eft cc que Ton ne xomprend pas ; du moins a l’egard du P. Ferrier , qui metroit fon nom k latcftc^de fon Li vie, & a qui fa reputation ne devoir pas eftre fi indifferente. 3. JLe filcnce du Prelat dans une occafion fi importante , ou les deux partis en appelloient a fa confcience ; ou il f^avoit bien ,& f^avoit fcul , de quel cofte eftoit le menfonge ; 'en fin jomc 0. D }S Hift • des cinq Propofitions. 9 ou il ffcyoit que la reputation dc l'innocent , quel qu'il full, cftoit fort intereflcc : foo fi- lcnce , dis-jc , dans routes -ccs circonftanccs a eftfc un nouveau lujet d’etonnement pour ccux qui n’en fjavoient pas Ies raifons : & cha- cun en a imagine felon fes preiugex. Mais on ies voit maintenant ces raifons dans lc Memoi- jte du Prelat : & e’eft ce que j’appcllc la folu* tion du problcmc. ft i voudrots bien , dit-il a l’cndroit qu’on vient de rapportcr, qu'il flufi au P. Terrier de fief primer cette bijtoire de la Lettre de Af . Ar- nauld d M- de Stngltn : farce que Si. Amauld voudra fans doute fejuftifier l d- defies 1 & fetet- eftre cela m engager a a uWKombat que je veux Suiter. On pent jemarquer en paftant que Mr. deCominges ncnic point qu’fl ait racontfc le fait au P. Ferxier,rcl que ccluy-cy le irapporte; mais qu’il le pric feulcmcnt de n’en point par- ler.Or il l’auroit nie fans doute , s‘il l’avoit pu ; {bit parcc qu’autremcnt il fe fuft rendu com- plice dame calomnic contrc M- Arnauld ; foie parce qu’il apprehendoit , comrilfe il dit , de Favoir fur les bras. A moins done de fuppo- jfer , ce qui paroift incroyable , que Mr. de Cominges ait feint luy-mcfmc ce qu’il avoit raconte de cette lettre j il faut dire ou que M. Arnauld l’avoit Retire cftbftivement , ou que M. Girard l’avoit fabriqufce luy-mefine fousjc nom de Mr. Arnauld , pour la montres a Mr. de Cominges. Quoyqu’il en (bit , ce qu’on doit conclure de-la, e’eft que la crainre de le voir engage d un combat avec JV1. Arnauld faifoit fouhaittera Mr. dc Cominges qu’on fupprimaft cct en- # , “ - . , V - J f 1 * 1 . fft 1 C a Ration, qu’il avoiioit d ail] curs t £ lemK\| V W^* °° com P rend aiicmcnc qu’unc ' iernblablc raifon aura deul’empefcher des’ex- m^toP^F ” a ?- CrCS Hi?” COntcftcz » coni- me Ic P. Ferner I cn preffoit qu’ainfi , ou- dt Mr 1>Ev <% c d’Alct , i avoir £gard a Ton propre intereft , tors qu’il J“y pronut de necrirerien qui ne tuft fairs prejudice a ces Meftieurs. F”J l J atr * 4.Cc fiIai cc dc Mr. IEvcfque de Comin- ges eftune des chofes qui peut autant fervir pour difccrner dc quel coft eftoit cn ccttc o* cafion la vent* & la bonne foy. Dune part, ec qui toy ferma la bouchc fur fe chapitre dcs Janiemftes , ne fut point le danger de parler C °"f CicnCC I , ‘ mais Ies inter ceffions puifl antes qu ils emptoyerenc , la parole qu’il kur avoir donnee, & fur tout la crainte de Ies btow/nr 1 ? b " r L D ’ aUt / C part > ricn dc fem* liable ne 1 cmpefchoit dc rendre r&noignaee U faVCUr COntrC ic P - Fcrrier - Celuy-cy Jc foUiatoit &cc empreflement de dire cc Tj S a 7°“ f ™ contcftei : ij ne toy acmandoit la-deflus nul management , & n V Ainfilc Prt„c eftoil — ™l««we ne s en plaindre. II n’v avrac done point dt ccmU, i craindre pom p p J vefquedececofte-11 :&.l'on ne IjauJoit fouL "» d antre raifon qui l'ait empeW de dire 3“ let narrations dn P. Fcrrier eftoient &nfc "? , finon qu ,1 n auroit pfi le dire avee verirl Mais vo,c r dans Ies mefmes piices one W 4?hofc plus que dcs prfyugcz. ^ ^ ll€ a D a I * • '46 Jitjl. des cinq Proportion/. •j. Parmi Jcs fairs contcftez entrc les par^» cics^ il y cn a rrois plus importans , & par 01 J Fon peut ai foment juger de tout 1c rcfte. i. Si la propofition dc convenir du fens dc Janfonius avoit eftc acceptee ou non par lcs Janfoniftes. x. Si le P. Ferricr avoit approuv 6 le Projet d’ac- commodement , ou 1 ’on- ne devoit exiger d’eux que 1c filence au regard de ce lens. 3 . Si M» Arnauld avoit ecrit la lettre a Mr. de Singlin,- 3c laquellc on a parle." Or cefont trois points dont ndus vcnons de > voir la d£cifion. II n’y a plus rien a dire fair le demicr. La vericfe dufecond ( point qui regarde le Projet dcs Janfoniftes ) paroift non-feulemcnt par la Lettre du P‘. Ferrier , mais par le Me- moir emeftne de Mr. de. Cominges. Carce Pere ayant nic expreflement dans fa Relation pag. U x. qu’il euft ni veuaii approuve le Projet d'ac^- commodement cite dans les' Dejfeins des fefuitcs pag. iq. conune une chofe conccrfoe entre lE-» •vefquc de Cominges & luy r ain& que portqit le' titre mefme de la piece j ce Prelat , qui critique d’un bout a i’autre toute la Relation ,< a pafle cert • endroit fi remarquable , fans le cobtefter cn au- cune forte :preuve evidente quc jamais il n’avoit eommuniqub le pietendu Projet au P. Ferrier. A l’egard du Projet cpfavoit propofo le P. Ferrier lay-mefme , qu’il foit vray , comme il l’a die dans fa Relation , que les Janfoniftes ^ n’avoient refufe de l’embi after qu’apres l’a- voir accepfo d’abord, on le voit non-feltlement par fa lettre a Mr. dc Cominges , qui feroic / ' ' deja une preuve , mais par celle de Mr. l’E-- ycfque d’Alet. Car celuy-cy marque expref- fement que Mr. de Cominges en avoit montre -V. ^ - - Iff 6 I * . Lit A i t A i V m .' fi a M- de Pamiez unc toute ccrite pour le P. Fcrricr , dans laquellc il fe plaignoit de cc que ces Mejjieurs avoient manque a 1‘ execution du Projet , done on eftoit convenu dans les Confe- rences ( de Languedoc )]d‘ examiner le Livre de fanfenius , four convenir de fa do£frine'& do fon fens fur les cinq Propefttions- D’ailleurs Mr. d’Alec , qui f^avoit trfcs-bien qu’ils nioient for- cemenc ce fait-] a dans leurs Relations & dans leurs autrcs Ecrits , 1c fuppofe vrai neanxnoins : - & il fiipplie Mr. de Cominges de pefer dev ant Diets , non pas fi la chofe eft vraye •& s’il sen fouvienc aflez ; mais,/i ce que vous ecrivex. a ce fere , lny dit-i l 3 efi d’une telle necejftte que vous ayiex. obligation de lefaire. Enfin la raifcn qu'il apporte’pbur l’cndfetourner n’eft pas qu’cn ccri- rant cela il diroit une fauflcte , ma is feulemcnt que le P. Ferricr en pourroit tirer avantage , & • que cc feroit donner atteinte d la fincerite avec laquelle les perfonnes definterejjees ont cru , dit-il j jufqu’icy quits agijfeient. Au refte il faut qu’il y ait du ma!-ent(ndu dans ce que dit l’apoftille de cette Lettre , que le fujet du mecontenrement d«; Mr. de Co- minges eftoit quits euffent refufe V ex amen des cinf Propofitions . Il faut , dis-je , qu’il y aic 1A du ma!-entendu , foit de la part de Mr. de Pamiers , foit de la de Mr. d’Alet j s’il a voulu parler d’un autre refus que de celuy dp- xaminer ces Propofitions dans le Livre de Jan- fenius , e’eft-i-'dire d’examiner quelle eftoit fa do&rine fur ce fujet. Car il eft conftant par les Relations des deux parties , que jamais on i ' . dc propofa cornmc une condition d’accom- modement > qii’on examineToit fi les cinq Pro* k . - D f ( ' ' \i • Htft. des cinq Proportions. J661. potions eftoicnthcrfetiques cn elles'-mefmes >. ' ny quel en eftoit le vray fens. D’ailleurs , bien loin qu'on euft a reprocher aux Janfeniftes qu’ils avoient refute' d’examiner le fens des cinq Proportions , le P. Ferrier affure luy- mefme a Tentree de la 3. Conference que pour 6viter d’entrer avcc luy en difculfion du jo f ens de Jantenius j comme il le pretendoit, ils f attachereht d foutenir qu il falloit premier e- v went -voir le fens propre & naturel des cinq Propofitions. De force qu’il n’y eut point d’aji- tre examen des cinq Proportions demande par le P. Ferrier & refufe par les Janfeniftes , que celuy qui conrftoit a les comparer avec Tame- nius , & a voir ce qu’il enfeignoit la-deflus. Ec par confequent c’eft tout Pexamen dans lequel Mr. de Cominges r aufli-bien que le P. Ferrier, fe plaignoit qu’ils avoient refufe d’entrer ,quoy qti autrefois ils I’euffent inflamment demande comme un moyen de terminer les 1 differ ends , ainft que le rapportc M.d’Alet. A ces obferva- tions il en faut ajoufter une aurre des Anti-Jan- feniftes , qui n’eft pas de moindre confequence pour noftre jiiftoire. C’eft qu’il importe afTez peu d’examiner Ci Meffieurs de P; R. avoient rejett£ des le mois d’Octobre \-66z. la propor- tion de convenir du fens de Janfenius , ou fi apres I’avoir alors acc«pt6e ils ne la rejetterent que dans le mois de Janvier i66j..8c qu’il fuf- fit , pour les: condamner par emc-mefmes , de voir qu’au moins alors ils l’ont rejettec. Voicy ledifcours d’un de leurs adverfaires fur cefu-r jet. y, Chacun ftjait combiende fois jufques-li ces Meflicius avoient Tlemand6 qu’on en. vinft a i Livre Qj^a trij’m'e. Cet examen,& dans combien d’Ecrits ils s’ toient plaints qu’on vouloit les obliger- a con- da mner le fens de Janfcnius, fans leur mar- «* quer ce qu’j'Is devoient entendre par la : qiie c ' jamais ni a Rome ni a Paris , diloient-ils , le « Livre de cet Auteur n’avoit cfte examine cano- £< niqucment , c’eft-a-dire, dans unc Conference c « xeglee enrre les parties, pour, con venir quel eq cc cftoit le fens fur le fujec des cinq Proportions : cc que dans les Aflcmbfees de Sorbonne fur l’af- fairc de Mr. Arnauld , les Do&eurs de fon par- tc ti ayant requis que fon cominenfaft par la , cc pour qu r iis puffent juger fi la Proportion tou- <* chant le Faic eftoit temeraire ounon , l’on a- c * voit paflc outre fans les ec outer. Surquoy ils cc avertifloient que, rant qu’on en uferoit de la cc forte , il ne faloit pus efperer de voir les trou- tc ble$ de l’Eglife appaifez. C’e'ft ainfi qu’ils s’e- cc toient expliquez en divers Ecrits ;entre autres dans les Reflexions fur f Avis de Mr. l’Evefque « cP S d’Alet & dans deux autres ouvrages fairs cx- tc pr&s fur ce fujec en 1661. dont fuu eft intitule, <■ Lettre (£ un T heologten a un Evefque &c. fur c l» njoye qu il fzudroit prendre pour etoujfer c entierement les cfnteflations prefentes ; & fau- “ tre. Me moire touchant les moyens d’appatfer cc les diflutes prefentes. tc En efFet il eft manifefte que , fuiv^nt les c * principesdcs Janfeniftes , e’eftok la le feulex- cc pedient capable de mettre la paix dans l’Egli- te le. Car toute la divifton dont elle fe voyoit cc agitfee venoitdc cecte qucftion , ft la do&rine cc condamnee des cinq Proportions eft cel le du « Livre de Janfenius. Pour terminer cette dif- pucc il falloit ou qu’on rcduifift les Janfeniftes cc < ^ -V 44 Jef cinq fropoft tttn$. 1 6 6 3 . * nc pouvoir raifonnablemcnt dourer du Fait ,• auqucl cas ils faifoient profeffion d’etre prets y a fe figncr j ou qu’eux ils reduififlent le Pape & y les Evelques a reconnoitre qu’ils avoient droit » de ]e contefter , & qu’ainfi l’on ne pouvoit pas ss cxiger qu’ils le fignaflent. • _ • y Or il n’y avoir quedeux voyes pour en ve- > nir- 14 : cclle de pffre aurorir£ , fie cclJe d’6clair- •> eiflement. La premiere ctoit inutile par rap- 99 port aux Janlcnites : parce qu’ils nc reconnoil- y foientpoint dans 1‘ Eg life d’autoritc a Jaquclle as iisfuflent obligez de Ibumettrc leur Jugemcnt as en cette occafion. Reftoit done la leulevoye 95 d’cclairciiTenienc : laqM v lie ne pouvoit r6utir, •s felon eiix , que dans une Conference entre quel- 95 ques Tbeologiens des deux partis , ou 1 ’on exa- ss minaft paifiblcmenf & de bonne foy le Livre de » Janftnius.y pour en determiner le fens : afin de 99 juger ou de fairc juger enfuitc par 1 ’Eglife ,'s’il » ctoit ortodoxe 00 heretique conforme ou 95 non conforme a la do&rine condamnce dans les cinq Propofitions. s» Non feulemcnt ils avoient eux-mc fines pro- sk poft ce moyen comme l’unique dont on put fe as fervir j mais ils avoient public que leurs ad- a* verlaires le fuyoient expres } de peur qu’on ne » vit par la finir des eonteftations qu’ils avoient » intcreft d’entretenir. Car e’eft ce qu’on aflfu- 95 roit' pofitivement & d’unc maniere tres-odieufe \|.»» dans I'Avis a Mejfteurs les Evefques de F run- » ce. , &c. s» Le P. Ferricr s’attaeha done a cet expedient, ss f c promettant de pouvoir convaincre les Jan- »» feniftes fur le fens de Janfenius: (bit que ce Je- •» fiiitc prefumaft wop deli capacite , comme ils V trrjtE Q^oatiueme. hj fe luy one reproche j foitj comme il le dit de i £ £ ■ fon coft£ , parce qu’il comptoit trop Cur leu r ' bonne foy. Qiioy qu’i.1 en ioit j il propofa la cC chofe a l’Evefque de Cominges j qui 1 ’ayant cc * x, approuvee , ainfi qu’il It reconnoift dans fon C c Memoire , la propofa luy-mefmeaux Janfeni- c « ftes.Mais euxyfi on les en croit, la rejetterent ee des la premiere ouverture qu’il leur en fit -5 & ce cela comme une Propofition tout-h-fa.it derat-. fonnable , & comme un expedient que la rat- c* d “ 1. ’ fon faifoit voir tjui ne pouvoit pas reujfir. Ge c«f C p ,e r r font leurs propres. paroles: , w p. 4 i. r ‘ A voir un tel changement de langagc & de t c conduice dans ces Meftieurs , n’ar-t-on pas fu- « jet de dire que Iors qu’ils parloient tant d’une <« conference contradi&oire pour examiner le«r fens de Janfenius , ce n’eftoit pas qu’ils la lou- cc haittaflfent en efFetj mais que e’eftoit pour avoir « nnjprecexte de fe plaindre ,& de rendre odieux cc 1 c Pape & les Evefques , qu’ils fuppoloient ne cc devoir jamais coofentir a cet expedient : qu’ils cc imitoicnt en cela les Lutfieriens , qui clurant plus cc de vingt ans ne ceflerent de demander un Con- « cile general ^-tant qu’ils crurent qUelc Pape & c « Tes Cathoi.’ques n’en vouloient point > & quite Cherchcrent enfuite des excufes pour n’y pas cc tenir, des qu’ils le virent aflemble. c « Rienn eft plus propre^ confirmer ces penfees cc djoufte lemefinc ThcoIogien r que les reponfes c« qu’ont apporte ces Meflkurs pour fe juftifier cc fur cette variation. •« . Vs opt repoudu en premier lieu ,quequand cc ils avoic nt demandc qu’on expliquaftlc fens de c Janfenius } ce n eftoit point pour convtnit que ce le fens on auroit marq/ee fujl en ejfetU ve- cc %t Uijt. ies cinq Prepop cions rirnhle fens de fnnfejuus ; mass pour monirif one le condamnant , fott qn’il fnft on quil ni 4. •• ft ft pas de id r- stTpres , on condamnoit en » effet lemefme fens qtse le Pape ($• lesKvef- 3 ques nvoient condmmnt ; quay quori ne F at- » tribuafl pus tomme enx a ce Prelxt. ; ' ; • Mais ccttc rcponfc ne fatisfait point & ce • » qn il y de principal dans l’obje&ion. Car not* feulement - ccs Mcflieurs ayoient demanded » ail* on expliquaft ce qu’on appelloic le fens de r> Janfenius ; mais de plus ils ayoient demande / w comme une condition fans quoy Ton ne pou- as yoit pas les obliger a figner , qu’il fc fit une •» conference entre les parties , ou l’on exami- •> nail contradi&oirement le fens de e'er Auteur »> dans fon Livre mefine. Or il eft certain qu’u- 3 ne conference & un examcn dc Cette forte’ « n’eftoient neceftaires que pour convenir quel' » eft en cfJet le fens de Janfenius , Sc non pas' •» pour fpavoir quel lens les Evefqucsluy atrri-' buoient. Jjs s’en eftoient a (Tea exp’iquex en «• difant q[ue fon fens eftoit le mefine qqi avoif »• efte condamne dans les cinq Proportions y » fi^avoir leur fens propre & naturcl , que les r> Thcologiens de P‘. R. ertendoient fort bien y » eux qui faifoient profeffion dc le c'roire hereti- • que. Ainfi il n’eftoit pl.us befoin de confcrciP vs cejpour leur apprertdre quel fens on attribuoit -> a Janfenius : & en tout cas les Evefqites pou- « yoient le declarer tout de nouveau, s’lls vou- 9» loient , Ians en avoir confere avee les Janfcni-" n lies. JD’ou il rcfultc que fi la conference taof demandee par ceux-cy eftoit fouhaittablc Sc » n^ceflairc , comme ils Ic publioient alois , ce » tie pouvoit eftre que pour examiner dc con- X i v r s T» oi si iu i. 47 Cert s’i 1 eftoit vray ou non que lc fens du Livrc x dc Janfcnius fut ce fens propre & nature! dcs ' C inq Propolitions duquel on convenoit. Tout cela eft au Theologien Anti-Janfcniftc dont nous avons ihfcrc quelquc chofc dans le pre- jnierXivre. * . •L’autre reponfe des.janftniftcs eft que rec expedient eftoit inutile & ne pouvoit rciifllr : on comine ils s’expliquent dans ia fuite , quit ibid mvoit deux conditions routes ofpofees a un ex- V* fedient de paix : qui eft d’une part de neftro feint nefejfaire four pacifier les troubles de I'E - glife ; & d" eftre tel de l' autre que nul homme de bon fens ne devoit juger qu’il pu ft reufftr. C’cft, Ia conclusion duy. chapitre de la Rcfu- • fatten , dans lequel 1 ’ Auteur prouve fepare- ment ces deux defauts de l’expcdient propolc. Pour Jc premier , (jjavoir qu’il n eftoit nul- lement neceflaire de convertir du fens de Jan- fenius, nous avons dej a rapportp ce qui s’eft dit fur ce fujet. Au regard de' lecond defaut , 3 ui eft lc peu d’cfpcrance qu’il y avo^ qu’on euft reuflir par la yoye dcs conferences , M. p a g. Arnauld prouve par plufieurs railons que e’e- ftoit une chole moraleraent impo/Kblc qu’on puft jamais y convenir du fens de Janfenius c Ces railons font : qu’il y avoir deja dix ans qu’on diiputoit la-acflus , lc$ mefines paroles de cet Auteur eftant prifes par les uq§ en des fens hcretiques , & par les autres en des fens reconnus pour catholiques par toutc Eglife : Qu’on avoir fait des volumes entiers pour ju- ftificr ces .fens catholiques, & pour montrer que tous les Thcologiens qui ont autrement explique Mr. d’Jpre 1'ont mal entendu ; Que v ' i \ 48 llift. des ctnej Propa/tti&n-f. <573»P our saccor ^ er C u r le fens dc cct Auteur , it ‘ faudroit ou que Jeurs advcrfaires convinfl'ent que Denis Raymond , par cxemplc , 1’avoit • bicn exp!iqu£c , ou qu’cux ils reconnufl'ent Ic contraire :„QujlS n’avoient garde d’cn vcnir- * , la , aprcs que les plus habiles Theologiens dc „ H Erancc avoienc juse invincible ce Livre de Dq?- % nis .Raymond ijQu’il ny avoir point d’apparen j ce qu’on.puft delormais allcguer de nouveaux J -paflages de janfcnius , ou de.plus formels que ceux qu’on avoir dc-ja allegucz en tant d’E- ' crits pour le convaincre d’hcrefie ,& qui n’a- voient pu ncanmoins faire changer d’avis a (es ejefenfeurs ,.parce qu’ils y trouvoient un fens • tres-orthodoxe : Qjie fi Ton pr6tendoit fur cc la les traicter d’opiniaftrcs , ils auroient droit < d’en dire autant de leur cofte contre fes accu» (ateurs, &c. Voila en fubftance les rarfons de v cet Ecrivain , & fa concluflon eft qu'il n’y avoir nulle appparence qifen conferanr de vive • yoix , non plus qu’en difputant par des Ecrits pubiics^u particulars , on puft jamais s’accor- der toffhant le .fens dc Janfenius. .»* On convient fans. peine decette conc-lufion , 33 reprend la-ddTus le mefme Anti-]anfenifte-: ^ ' >" mais e’eft fur quoi il y a deux reflexions a faire. a- La premiere que par ce raifonnement les Jan- 33 fen iftes condamnoicnr leur propre conduit?, ' 3’ d’avoir ^eprefentc dans leurs Ecrits des an- »' n£es preccndentes , comme un njoyen aufli pra- 33 tiquable que needfaire , celuy qne nnl homme 33 de bon fens , felon eux , nedevoitj uger qui puft ” yeujfir j d’avoir tant reproche au Pape & aux. 3 ’ gvcfques qu’ils n’avoient pas embrafle ce V »3 jpaoyen ■, & encore plus , de les avoir accufex 9 ['■' " tax V K. ' ' • ■ - a , Coi - ■ li^RE Qoatrie’me. 4, »OX & les Jefuites , de ne leviccr qu’^ deffein rfe faire durer une diviflon qu’ils eftoient bien aifes d entrecenir : Que Jes Janleniftes jufti- ff noient aulfi par-la. & les Papes & les Affem- b!6cs du Clerge., de n’avoir point pris la voy^“- d’line Conference avec eux fur le lens de Jan- tc fenius , puis que , felon ces Th’eologiens la fC jraifon faifoic .voir , want meme quon eufi (C tente cet expedient 3 qu il ne pouvoit pas" <c rfciifllr. r tc / La feconde reflexion eft que les Ecrits pre- f< c6dens de ces MdGeurs ne laiffoient pas d’ail- ff leurs de juftificr le deffein & Ja conduite du p. <c Ferrier liir cequil s’etoit promis que dans la ec Conference on pourroit convenir du fens de fc Janfenius. Ils avoienc toujours demandc a fc conferer, comme dans la veiie de convenir du fe fens dc cet Auteur i Mr. deCominges repon- <c doit de leur bonne foy & de leur inclination a fc la paix : & ce Preiat convaincu luy-melme “ du vray fens de. Janfenius, pouvoit contribute <c beaucoup a les en faire convenir. .Que pouvoit <c done faire de mieux le P. Ferrier , quede ten- Cc ter cette voye, la feule a laquclle ils avoient fc . julques-lik temoigne vouloir entendre , & hors <c dc laquelle il ne paroifloit aucune elperance , <c •veu la difpofition ou ils eftoient , qu’on puft <c les engager a fe foumettre volontairement aux <c Conftitutions par rapport a Janfenius , d’oii^ dependoit la paix de l’Eglife. fc Pour reprendre maintenant le fil dc noftre hiftoire , voicy queUcs furent les fuites de ces Conferences avec le P. Ferrier. Le Pape Alexandre VII. ayant receu l’A<fte & les cinq Articles des Janfeniftes avec la Lettre de Mr, Jpmc JJ. 5 jo Hi ft- ties cinq Tropofitions. . dc Comingcs , ii fit premicrcment examine* \ , c£t A&c & ces Articles par Ics Theologiens Qualificateurs du St. Office : & lors qu’ils cu- xent donne leurs avis , $■ 5. fit tenir une Con- gregation extraordinaire le 11 . de Juillet dans le Palais du Cardinal Ginetti , ou fc trouve- rent avec luy les Cardinaux Corrado , Boro- meo , Albezzi , Rofpiglicfi , Bagci j & Mon- feigneur Varefe AflcCTcur du St. Office. \ L’avisde toute la Congregation fut i. Qujl jic Falloit rien repordre fur les cinq Articles dcs Janfeoiftcs , parcc qu’ils eftoient conceus d’unc manicre ambigiie ; que cc qu’ils fem- bloient accorder cn un endroit , ils le contre- difoient dans l’autrc , & qu’ii paroifloit que leur deflein avoit efte de rirer quclque reponCc, dont ils puflent prendre avantage comre les Conftitutions. C’eft le jugement qu’en avoient J>ort6 les Qualificateurs : & 1’on a fujet dc croire que lc Pape & les Cardinaux furent confirmed dans cctte penfee pax les Lettres dc Henri de la Motte Hodcncourt , aloxs Evef- que dc Rennes , depuis Archevefque d’Aufch', -1 icrites du it. Juillet au Cardinal Rofpiglioft. Car il l’avertiffoit qu’aflurement les Janftni- ftes cherchoient i tromper* qu’ils vouloietlt exciter de nouvelles difputes , 6c qu’ii falloit fe defier d’eux. C’eft d V. E. , luy dit-il , d •voir ft leurs articles & leurs explications s' a c- tordent avec ce qui eft decide. Ils s at ten dent - peut-eftre a unfecond jugement , pour Iviter les tjfets du premier , & pour detourner le coup ]ont ilsfe voyentmenacez par la juftice du Roi. La decifion eft publiee, la caufe eft ft nie : mats let rufes & les artifices du parti , nefont pas au fr . I . > ' ' ' ■ > , L I V RE bdut- Lex promulgatt OATRIEME. Jf, can fa finita : fed non i$(jjf 0 finita arte s doliqne partium - Ce font fes termcs. II nefaut pasdouter qu’a Rome, ou Ton fe fioic i ce Pr61at,& od il eftoit connu pour tres-ha- bile , on n’ait eu beaucoiipd’egard i l’avis qu’il donnoit. Oh refolut en fecond lieu dans la mefme Congregation > qire $a Saintet6 ccri- roit un Bref aux Archevefques & Evelques de France , pour Ies loiicr de Ieur zele a faire obfefver les Conftitutions Apoftoliques , & jtour les port: r a continuer. A 1’cgard de Mr. de Cominges , parcc qu’on n’eftoit pas fatis-* fait a Rome de la manierc dont il en avoit ufe au fojct de la Bulle d’Innocent X. on iugea • qu’il fuffifoit quc ]c Cardinal Rofpiglioll , comme Secretaire d’Eftat , Iuy ecrivift unc lettre de civilitc , en mefme temps qu’il en efcriroit une autre a Mr. 1’Evelque de Laon. Gc Bref avec ces Lettres furent apportezi Pa- ris le io. d’Aouft. Voicy la tradudlion du Bref qui eft imprimc en Latin dans les Me- moires du-Clerge. ALEXANDRE PAPE VII. V Enerables Freres , Salut & B6n£di<ftion <e Apoftolique. Comme vous f^avez tous te avec quelle application Innocent X. d’heu-‘ c reufe memoire , noftre Predecefleut , s’eft cfforcc d'extirper rh6rcfie Janfenienne •, 8c <c avec quel foin nous avons travaille inceflam - ct ment nous-mefmes a ce deflein : aufli n’igno - tc rons nous pas que la plufpart d’entre vous fe ce font portez avec un extreme zfele 4 faire exe- cuter les Conftitutions Apoftoliques qui re-‘S E a \ /A- Wift. des cinq Proportion?. l6£j. gardent la caufc dc Janfcnius. Les derriiereif lettres de France nous ont donne bien de la ,, joye , cn nous apprenant que Ion voit croiftre- > „tous les jours le nombrc ae ccux quiprcnnent „ des fentimetfs ortodoxcs , cn fc foumettant de „ bon coeur aux Conftitutions fofdites : qu’au ,, contraire on voiy diminuer le nombre de ceux „ qui ferment 1’oreille a la verite , & qui rdi-« „ ftent aux decrets Apoftoliqucs abufcz par di- „ verfes raifons appuyecs fur des interpretations „ fri voles. Cell par un effet des foins de la plus ,, grande & de la pftis confiderable partie de vo- „ ftre corps , que p’ufieurs , & les plus principaux d’entre cux , agilfant au nom de tous les autres* ,, portez par voftre exemple , par voftre confeil ,, „ & par vos foins a embrafLr unc dodrine plus' „ fainc , ont temoign£ , & cela , comme nous „ croyons , .avec la foumiffion d’efprit conve- } , nable * qu’ils feront tres-difpofez a faire tout „ ce qui leur fera preferit par le faint Siege. Ain- „ fi. nous avons maintenant fujet d’efperer ^qu’ayant commence lieureufemenr cet ouvra^ , ge , vous j’achevcrez bientoft encore plus beu- } , reufement : fur tout li vous appliquant tout de }) bon a faire executer ce qui a efte ordonne par res Conftitutions , vous pouvez enfin obtenir J} de tous qu’ils marchcnt dans la voye du Sei- „ gneur avec la mefme foy , & la melme chari- „ te : implorant pour cela, s’il eft neccflaire , „ lefecours du Roy tres-Chretien, dont le errand „ zcle a eclate particulierement en cette affaire : }} ce que nous regardons comme digne d’unc „ tres-grande loiiange , & que nousjugeons luy „ devoir eftre trcs-glorieux , & d’un tres-grand ,, merite devaot Dieu. Livke Q£atrie’mj. jj Continuez done , venerables Frcres : met- ^ tez la derniere main a cet Ouvrage , & faites 1 tous vos efforts pour engager tout le mdhde & to fe foumettre de la maniere ‘qu’on le doit , aux «c Conftitutions Apoftoliques j h rejetter & a <c condamner fincercraent le s cinq Propofitions tc extraites du L'vre de Cornelius Janfcnius , inti- <e rule Auguftinus , dans le propre fensdu mefme tc Auteur j comme le faint Siege les a condam- c< nez par fes Conftitutions. Pour cet effet vous « pourrez employer tous les remedes qui vous tc icmbleronc les plus propres & les plus effica- tc ces pour l’execution defdites Conftitutions. tc Au refte , Iors que nous penfons a la piete in- tc figne de noftre trcs-cher fils le Roy tres-Chrc- tt tien , laquelle nous avons loiie plufieurs fols <c apres en avoir eprouve les effets , nous nous en « promettons beaucoup : & nous ne doutons tc point qu’il n’emp'oye fon autoritc Royale, s’il tc eft befom , pour vaincre I’opiniaftrete des re- <c belles, s’il en reftoit encore quelques-uns. En- tc fin nous fuy donnons , & a vous , nos ven£ra- a bles Freres , la, Bened ; d’on Apoftolique avec «c une tendreffe paternelle. Donne a Rome a tc Sainte Marie Mtjeurc fous l’anneau du Pef- « cheur ,Je 19. de Juillet 1 66}. la ncuvieme an- tc nee de noftre Pontifical. tc Les Janfl’niftes ayant fju cc que contenoit le Bref aufli-toft qu’il fut arrive^ on vie paroiftre pen de jours apres , e’eft-^-dire avant la fin du mois d’Aonft, cette Lettrc de Af. Arnauld d> un de fes amis , de laquelle nous avons parl 6 . Il <c y marque qr/il eft fort e:onn 6 de ce qu’on !uy mande de Paris , que Je bruit court qu’il n’im- fc prouve point l’Afte qui a eftc envoye a Ro- S 4 Htft. des cinq Propojstienf. . me cju’il veut bien qu’on ffache que nfitf feulement il n’a point pris de part a ce qui s’eft- »> fait, mais qu’il n’a pas jugc y en pouvoir pren— drc en confcience •: commc il l’a marque > j> dit-il , dans unc Lettre 6crite a Mr. de Co— » minges , laquelle contier.t fes veritables fenti- . » mens , fans qu’il en ait change ,ny qu’il ait » eu occafion d’cn changer : n’ayant rien f$u de » ccttc affaire qu’il ne fi^uft avant que de 1’avoir « 6critc : qu’il defire la paix , mais qu’il ne la » peut dcfirer qu’honnefte y & par des moyens » tout-a-fait honneftes. Comnje il importe af— fez peu dans le fond de fcavoir fi M. Arnauld avoir pris part ou non a cette affaire, nous n’a- joufterons rien icy a ce qui a eftedit ailleurs touehant ce fait. Mais il importe de remarqucr la raifon pourquoy il ne voulut point pren- dre part a cer A<fte. Le Roy informe de ce qui eftoit contenu- dans le Bref , manda Mr. l’Evefque de Comin— gesj & temoignant luy fif avoir bon grb du foin qu’il avoit pris dc cette affaire,Sa M. ajou— fta qu’il falloit qu’il y mift la derniere main,. & qu’il portaft les Janfeniftes a executcr 1 * promcfle qu’il avoit fait au Papede leur part ,. & a accomplir de bonne foy ce qui leur eftoit prefcrit par le Bref- L’Evefque de ComingeS; y ayant travaille pendant trois jours , tira d’eux une Declaration fignfce des^ Srs. Lalane & Girard , tanc en leur nom qu ! au nom des autres , a la r6fervc de Mr. Arnauld ; laquelle il prefenta h Sa Majefte le 14. de Septembre. La voicy telle que les Janfeniftes l’ont fait ira- primer. Mr. l’Evefquc de Cominges employe i« . cc cc cc ({ CC (* cc cc .Litre Quatrie'me. jj Roy pour era vaillcr a procurer la paix de I’E- ,/r p- e , Sc a accommoder les differens qui s’y font elevcz enmrles Theologiens en ces der- mers temps , ayanr eu la bonte de nous faire lcavoir que Sa Mnjefte defroit avoir de nous des preuves efFctfives de la fid6Iit6 avec laquel- fc le nous voulions accomplir les promefles que fe nous, avions. fakes dans no're A&e du 7 . Juin fe dernier ( c eft la procuration qu on a rapportee cy-dejfus ) dedonner a N. S. P. le Pape routes les aflurances qu’il pourroit fouhaicter de la fin- crncc avec Iaquelle nous adherons aux deci- iSr Cons de Foy qu’il a faites dans fes Conllitutions fe Apouoliques , & de la relolution ou nous fc lommes.de ne blefler & de nc violer en aucu- <c ne maniere ces melmes Conftitutions. Nous lupp.’ons trcs-humblement ce Prelat , canc en , nocre nom qu’au nom de ceuxpour Iefquclles nous ag: lions dans cettc affaire , de vouloir <c s ’employer aupres de Sa Majefte pour 1’aflurer aue nous demeurons toujours dans la mefme fc dilpoCcion , &que pour le temoigner nous de- clarons. I. Que nous condamnons & rejettons Cn- <e cerement les Proportions condamn£es par <e nos SS. PP. les Papes Innocent X & Alexan- te dre VII. <e z- Que nous ne voulons jamais fourenir ces fc mefmes Proportions , fous precexte de quel- <c que lens & de quelque interpretation que ce tc foie. > ce j. Que nous n’avons point d’autres fenti- “ mens fur la matiere des cinq Proportions que ceux qui font contenus dans les articles qui ont cite, envoyex au Pape de n6:re part, & q Ue .“ C« cc $6 Hilt, its cinq Trfyofitisnf '. \66l nous avons touniis i (on jugcment , & dclquels ' il paroift par quelqucs termes da dernier Brcf ,quc Sa Siintcte a efte fatisfaire. 4 . A i’cgard dcs decifions dc fait, qui (one ^contenues dans la Confticution de N. S . P. 1c ,Pape Alexandre V 1 1. & par Icfquoilcs ii eft jdetini que les cinq Propoficions ontefte extrai- ,,tcs du D’vrc de Janlenius , & condamnees ,dacs Ic lens de cec^Autcur : Nous dcclarons ns & auroHS toujours pour ces de- le refpeft , route la deference & .route la foumllfion que l’Eglifc exige dcs Ei- .deles en de parcilles occafions & dans des ma- tieres de cccte nature ; rcconnoiiranc qu’il „ n’appartient pas a dcs Thcologicns particu- „liers de s’elever contre les decifions du S. Sic— s , ge , de les combattre & d’y rcfiftcr. „ f • Que nous fommes dans une ferme r£fo- „Iution de ne contribuer jamais a renouveller „ ces fortes de conteftations , dont nous avons it eu beaucoup de doulcur de voir la paix „ dc l’Eglile troublee durant rant d’annees. j, Comme nous elperons que Sa Majcfte fera latisfaite de noftre foumilhon , & quelle re- connoiftra qu’on ne peu: rien defirer de nous apres ce temoignage d’obeiffance aux Confti- 3i tutions du S. Siege , nous efperons aulli qu’el- v Ie aura agrcable que Mr. FEvefque de Co- 3 j minge Tallure de noftre a:;achemcnt inviola- ,, b!e a fon fenvice & a fes interefts , & de la par- jj-faitc obeifl'ance que nous luy rendrons toute w noftre vie cn qualite dc fes tres-bumbles , tres i3 foumis & tres fideles fujecs &ferviteurs. „ Et afin que Mr. l’Evelque de Cominge ^puifle faire ces declarations en not re nom « » „que nous avons & auroHS 1 „ nnitions tout )) W v. ■9 it ive Q^atrie’me. Su. nom de ccux pour leiquels nous agiffons i6£i. dans cette affaire , nous avons figne le prefent Eerie. Fait a Paris Ie 2:4. de Septembre tc 166 j. figne De Lal a N e Dotteur eu Theo - ct logic , Abbe de Valeroijfant : & Girard' 1 Licentie en T heologie de lx Paculte de Paris. <c Le Roy ayarit recefi cette Declaration la fit examiner par Ton Confeil de confidence , dont la reponfe fut qu’elle n’eftoit conformc ni a la promeffe que les Junfeniftes avoient faite au Pape dans leur Procuration ,ni a ce que por- toic lc Bref de Sa Saintetfe-j & qu’ainfi elle n’eftoic pas fuffifante. Ce que le Roy ayant fait entendre a Mr. FEvefique de Cominges y cet Evefque prit conge de Sa Majeft£ , & par- tic pout recourner dans Ton Diocbfe. Bientoft apres le Roy donna ordre auX Agents du Clerge d’avertir les Prelats qui eftoienr a Paris , de s’affembler au plutoft pour recevoir Ie Bref du Pape , & pour examiner la Declaration que M. de Cominges Iuy avoir prtfent6e de la part des Janfeniftes. Cette Affemblee fe tint aux Auguftins le a. jour d’O&obrc. Monfieur le' Cardinal Antoine Barberin Grand Aufmonier de France , Sc < nomiri Archevelqne de Rheims , y prefida. II eftoit neveu d’Uibain VIII. qui avdit le premier condamne le Livre de Janfcnius , & n’ignoroit ricn de tout ce qui s’eftoit Fait a Ro- me dans cette caufe fous Urbain VIII. Inno- cent X. & Alexandre VII. II y ayoit avec Iuy quatorze atitres Archevefques ou Eveff- ques de France. Voicy ce c]ue porte le Pro- ccs Verbal de cette Affemblee extraordi-' / jjaire tenuU a Paris par ordre de Sa Maje- f jU Hi ft. des cinq fropofitiorts. fte , a Foceafion du Bref que nous avons rap-^ porte. ,, L’Aflcmbl£e, aprcs avoir leu & receu Ie- ,, dit Bref avec la reverence & le relpetftqui Jyy eft deu, a ordonne qu’a !a diligence des Sieurs ,, Agents du Clerge il fera envoye dans tous les ,, D'.ocefes , avec une fcettre circulaire a tous „ Mefleigncurs les Archevefques & Evefques „ du Royaume , pour eftre ce Bref execute fe- ,, Ion la forme & tencur ; & que Sa Majefte fera „ trcs-hurrblement fuppliee de vouloir fairc ex- „ pedier les Ecttres Patentes neceflaires a cet „ effet. A juge aulfi que la Declaration du 14* „ Septerrbre dernier des fentimens & de la lou- „ million des S'eurs de lialane & Girard aufujet „ dudit Bref , prefentee a Sa Majefte, eft cap- ,ytieufe & concede en termes pleins d artifice , t) cachant fous l’apparcncc d’unc obciflance en „ parole's 1’ Kerefie du Janfenifme, & tendant a ,, la ruine tant du dernier Bref que des autres „ Conftitutions du S. Siege , piutoft qu’a l’ex£- ,, cutiondc ccs Conftitutions : en ce que laditc „ Declaration n’eft drefl'ee que pour eviter de re- ,, jetter & condamner finceren.ent les cinq Pro- ,, pofitions extraites du L'vre de Janfenius , dans ,, le fensde cet Auteur j ainfi qu’il eft condam-* „ ne dans les Conftitutions d’Innocent X. & „ d’ Alexandre Vfl; par Ic S. Siege Apoftolique > „& qu’il leur eft fingulierement prcXcric par le ,, dernier Bref. ,, Et attendu que Sa Saintet£ exhortc tous les ^ Prelats du Royaume de meftre la dernierc ,, main a cette affaire , & d’err.ployer les ,, moyeris les plus propres S£ les plus efficaces „ pour faire ex£cuter lefdites Conftitutions * XlV.RB ; QjJ>TRrIEMB. J9 1 ’A flembfce , aprfcs en ayoir delibcrfe mure- 1 £ ment Sc avec grande application , juge qu'il n’y cn a point de plus piropre & de plus efficace « 3 ue la Formule de Foy 4c les articles refolus < ans les Affeinblfces de i 6 j 6 . Sc de 1661. Et ff fans entres en de nduvelles deliberations , “ ni remettre en queftion des matieres quiont“ efte fi cl.airement dccidees Sc determinces par “ 1 ’autorite duS. Si6ge Sc du Cjergc de France , <c clle s’y attache inviolablement. - ft i’Aflemblee ordonne cn mefine temps “ qu’il fera 6crit a Sa 6aintetfc , pour Iuy faire “ i^avoir ce qui s’eft paffe dans la reception de ff Ton Bref , & l’informer des Declarations par “ fccrit de jSrs. de Lalane & Girard fur ce Bref , cc ^our la remercier tres-humblement des elo- “ ges & de l’approbation qu’elle donne a la con- duite & aux moyens qu’ont tenu les Evefques f< de France jufqu’icy pour l’extin&ion de cette f * herefie , Sc pour la liipplier d’appuyer de fon fc autoritfe fcxecution des fufdites Dclibera- <c tions. <c Comrae aufli elle a refolu qu’on donneroit . avis au Roy de Ja prefente Deliberation i &, <c que par une nombreufe deputation , doiit on a fupplie Mr. le Cardinal Barberin d’eftre “ .a la teftc , 5 a Majeftc feroit congratulee du“ zelc & de la ferveur qu'elle fait paroiftre en c< toute rencontre pour l’extirpation du Janfe- ff nifine ; Sc fuppli£e tres-humblement d’em- “ p’oycr fa puiflance Rovale pemr f^R ^p rnre- cc ^der incelTammcnt , & dans deux nwsau plus/' tard , a la notification de cette nouvelle Deli- <c i>6ration , a la foufeription de ladite Formule f dc Joy , & l 1 ’ execution dcs Deliberations “ , liijt. des cinq fropcfitions. , des pr£cedentes Afi'cmblees & de celle-ey \ qui eftime qu’un des moyens les plus alfurcz p } pour voir bientoft finir cette herefie eft de pror „ cedcra i’application dcs peines port£es par les Conftitutions contre les refra&aires ; & qu’il „ plaifc pour cct cfFer a Sa Majefle de convertir py les Arrefts de Ton Confeil , & fpfcialement n ce-uy du 13. Avril 1661. en unc Declaration 9i qui fera envoyee au Grand-Confc;! pour y M) eftre enrcgiftree ; avec une attribution entiere 0i de jurifdidion , afin d etablir 1’uniformite des jugemens qui feront rendus fur cette matiere,. 3i Et° mondit Seigneur le Cardinal a efte prie g, d’envoyer a Sa Saintete , avec la lettrc qui luy „ (era ecrite , un Extrait en forme de ladite De- 93 claration qui a efte faite par lefdits Sieurs de •> Lalanc & Girard , avec la copie collationn6e 91 de la prefente Deliberation. En confluence de cette Deliberation les Evefques ecrivirent au Pape , & firent une Letrre Circulaire a tous les Archevcfques & Evefques du Royaume ces deux Lettres dans le mefme fens & dans le mefmc efprit; de !a Deliberation. Le Roy informe de tout par les Dcputez de i’Afl'emblce , fit expediey fes Lettres Patentes le 10. d’Odobre pour l’c? jc6cntion du dernier Bref. Mclfieurs de P. R. fe croyant extr^mement bleflez par cette Deliberation du Clerge firent divers Ecrits pour la combatre,ouils ne mena- gent nd 2 pnent 4 es Evefques qui en font les Aur teurs , 8^icore moins les Jefuites , a qui ils at— tribuent tout le mal qu’ellc leur fait. Un de ces Merits eftoit intitule, Memeire pourjuftifier la pndtiite des Theplopens qui refnfent .de cow- dnmncf jt.x ▼ & s kie’me. 6t damner les cinq Proportions au fens de fanfe- 1 (j C J « niuA , fans explication. Ils donner,ent poui titrc .& un autre, Les Deffeins des fefuites reprefen- tex. aux Prelats affemblez. le a. OBobre 1 66}. Dans le dernier ils expliquent au long deux def- feins des Jefuites , qii’ils regardent comme les vcritables Auteurs des Deliberations prifes dans cette derniere Aflemblee du Clerg6. Le pre- mier deflein eft de fe v anger de ceux qutls haif- fent irreconciliablement : le fecond , de miner tout ce que le Parlement & la Sorbonne ont fait contre les injufles pretentions de la Cour de Ro- me. Entre leurs autres Ecrits qui coururent .alors , les principaux font Les Reflexions fur la Deliberation des Prelats du %. OBobre •• Les jufies plaintes des T he ologiens contre la Deli- beration, &c. L' Lx amen de la Lettre Circu- Izire de 1‘AJfemblee du a- OBobre : Sentiment d'un T heologien fur la Deliberation de quel- ques Prelats , &c. Les Defenfeurs du Formulaire ont fait re- niarquer d’abord combien de chofes outra- geufes Mrs. de P. R. avoient avancees contre le Pape & les Evelques dans ces Ecrits, cux DinsI qui s’appelloient autrefois les Defenfeurs in- Defenfc* trepides de V autorite dinjine des. Eve femes j & des Prc» K j J . r lats Ap- qiu peu de mois auparavant promettoient lo- lemnellemcnt d 'avoir toujours le refpcB, la <ve- h Fr c<l* neration & la deference que la majefte du St. Siege Apoflolique & fa fouveraine autorite fur tous lest idelles,demandent des The ologiens Ca - tfjoliques fuivant la difeipline de VEglife. On dit alors !a-deflus, qu’ils ne marquoient pas af- fez ce refpe<ft en difant , par exemple , que les Dcfleins imufles pretentions de la Cour de Rome (•e’eft- i cs 2 } <: f' Tome Jl £ * <? a Jfifi. des cinq Propofitions. * ififiz. a-dire des Papes ) font la pierre d’ achoppement * qui retient dans l’ here fie la plufpart de cetix quiy font engage* le fujet de la deplorable feparation de tant de peuples,& les plus grandfi obftaclesd leur reunion : (en accufant les Papes) _ d’avoir mine pen d pen les moyens dont eux-? a ®’ meftnes s'efioient Jervis pour etablir laPoy & la Jdifcipline dans 1‘Eglife, fcavoir les Conciles & les faints Canons : en aUurant qtrlnnocent X. dans la condamnation des cinq Proportions , a ett deffem de mettre le Pape en pofjejfion d'une ?ag- 3 • nouvelle efpece d'lnfaillibilite, r.on-feulement fans Concile general ; fans Concilc d’Evefques t fans le College des Cardinaux confnltez ou fimplement ecoutez ; mats auffi fans necejfite de iinfiruire autremetitque par V infpiration du St. Efprit .... erreur qui approche , conime dit Mr. Duval , qu’ils citent , de Iherjfie de VEfprit - particulier , laquelle ouvre la porte a toute9 fortes d’erreurs. Voila que'ques exemples dc ce qui regarde le Pape. En voicy qui. con- cement les Evefques. V Us accufent les Prelats qui le fonttrouvez a cette Aflemblee d’avoir prononce fur une De- claration en matierc de Foy , fanspouvoir, fans fufuDc- examen ,fans deliberation, & fans connoiffan- lifcerar. cc dc canfe. Ilsdifent que les Evefques qui ont f ** ordonn& , qu’on fignera le Forfnulairc fans di- ftindlion , ont chotji tin moyen pour L execution des Confutations qui etablit une here fie. Or tout Ic Clerge, h 'a referve de quatre Evefques, & enfuite le Pape mtfme a choifi ce moyen; Voila done, a-t’on dit , l’Eelife de France, i * • qui felon les Janfcniftes travaille avec le Pape a ctafclir une herefie. Ils ajouilent , qu’/ y a, 1-lV'RB.^ Q«,Af RI e' fi. 6$ atuSi chofes notoifes or route la "France : Vune , j </ que de centEvefques qui ont recett let Conflitu- * tions il ny en a pas bait qtii ayent examine le Li- me!"-' fait de farifenius avec un fain raifonnable : & V autre 5 que de ceux qui l’ ont examihe ily en a pour le moiris Id mot tie qui n en croyent rien, * Qu'entre les Evefqncs de cette derniere Affem- blee il y en a p'lujieurs qui laijfint paffer les dcs icf. chofes contre leur inclination & leur lumiere.... pa8 ‘ 3 * pour ne pas ojfenfer ceux dont ils redoutent le credit. On voit a pea pres Jes rnefmes chofes dans la i. partie du Traitc de la Foy humaine qui panic l’annee fuivance. Mai’s vcnons k ce. qu’oh a die pour & contre les Articles de la Deliberation des Prfclats. i. Les Janfeniftes ont objr&e a cette Af- femblee en premier lieu , qu’elle avoir agy fans qualite & fans pouvoir : que les quatorze Archevefques & Evelques qui la compo- foient , n’avoienc point de comnfflion des cent autres qu’il y a en France , pour rccevoir un Bref qui leur eftoit addrefle k tous. On a r£pondu que l’autorit6 de cette Af- fembiee eftoit aufli grande que celle de la pre- miere Aflemb’ce qui receut la Conftitution d’lnnocent X- & de l’Aflemblee qui fut tenuii enluite pour la reception d’un Bref du mefme Pape du 19. Seprembre t6f 4. Que le Roy ayant ordoune l’execution des Deliberations precedences, du Cierge pour la lignature d’un Formulaire , & voulant eftre eclairci fur la Declaration que les Janfeniftes luy prefen- toientjil avoit eu droit de faire aftembler les Evelques qui fe trouvoient a Paris , & de les confulter fur une affaire Ecclefiaftique , qui ' F 1 I 64 Rift, des cinq Pro^ojitidns. i avoit deja fait Ie fiifet de plufieurs Affem- blees : Que cela avoit efte toujours ainfi pra- ■' - tique non-feulcment dans l’Eglifc Gallicanc, mais auffi dans lcs autres . Eglifes ^ & qu’on avoir mefme donnfe le nom de Concile a des Aflembiees de cette forte : Qifil y en avoit plufieurs qui avoient receft ce nom x fp6cialc- . ftient celle d’Orange ; quoy qu’elle ne fuft quc de douze Eve(ques,& qu’ils ne fe trouvaflent enfemblc que pour la Dedicace d’une Eglife. z. Les Janleniftes difoicnt en fecond lieu que 1 Ie jugement de cette Aflembl6e avoit efte rendu fans ex amen , fans connoiff.znce de caufe & fans deliberation : Qif il s’agiftoit de f^avoir fi une Declaration autenrique prefentee au Roi par un Pr£lat tres-celebre , pour donner la paix a 1 ’E- glife, enfuite d’une longue negociation , eftoit fuififante j en forte qu’on n’euft p'us rien a defi- rer des J anfeni lies : Que cela eftoit aflez im- portant pour demander une meure diiciiflion y & qu’ils font decide en une feale (eanceiQifain- , fi il eft certain qu’il n’y a eu ny examen, ny con- noiflancede caufe , ou au moins qu’une deli- beration precipicee , & faite avec prevention. La reponfe a efte qu’il np's’agifloit que dc trois chofes dans cette Aflembl£e. La pre- miere eftoit de lire & de recevoir le Bref que Ie Pape avoit adrefle au Clcrge , i l’occafion d’une Lettre de Mr. l’Evefque de Cominges N „ pour l’accommodement des Janleniftes : la Ie&ure du Bref fuffifoit pour cela. Lafeconde chofe eftoit de juger fi la Decla- ration prefent6e au Roy de la part des Janfeni- ftes par Mr. 1 ’Evefque dc Cominges fatisfai- foit ace quc ce Pape demandoit dans le Bref. Iivrb Qjjatrib’mi. €f - Et on a foutenu qu’apres la Ie&ure du Bref & de ccttc Declaration , il ne falloit qu’une fim- pie comparaifon de l’un & de l’autre pour eftre aufli-toft convaincu que les Janftniftes nc fatisfaifoient nullement aux intentions du Pa- pe par leur Declaration puis qu’ elle ne dit point quits rejettent & quits condamnent les cinq Fropofitions extremes du Livre de fanfenitu , (^r an fens que cet Auteur les a prijes , comme ie Bref ordonne expreff£ment qu’ils le faflent. II ne s’agifloit plus apres cela que d’examiner quels moyens eftoient les plus propres pour fai- re executer ces Conftitucions , comme le Bref y exhorcoit les Evelques. L’Affembl^e iugea quit ny en avoit point de phis propres & deplus ejficaces que la Forniulcde Toy & les articles tefolws dans les Affemblees generates de l6f6. d* de i66l~ quelle devoit done s'y attacber t fans entrer en de nouvelle* deliberations ,ni re~ mettre en queflion des matieres qui ont efie ft clair ement decide es & determineespar I’autori- t'e du St . Siege d* du Clerve de France. Et com- Bne ce partife prefenta aifement a Pefprit de tous ceux qui compofoient l’Aflemb.'ee, n'y en ayant point d’autre a prendre, ce ne pouvoit pas eftre la , dit-on , le fujet d’un long examen. $. Sur laplaintequ’ont fait ces Theologiens, ■ Re fl cx 2 qu’on les avoft condamnez fans les entendre ny les appeller, bien qu' ils fuflent dans Paris , & qu’ils ne fouhaitaffent rien tant que d’ eftre ap- pellez & d’eftre oiiis pour rendre raifon de ieur conduite& juftifier leur Declaration 5 les defen- feurs du Clerge ont fait remarquer que les Jan- feniftes najouftoient point qu’ils fuftent dans la voloute de fp foumettre au jugementde l’Aflem-. I 3 Uifi. des cinq Tropofitions. if $2, bl6e da Clerge , ny dc donner une autre Decla- ration, fi l’Affemblce, apr£s les avoir odis , ju-* geoit que cellc qu’ils avoicnt prefentte n’eftoit pas fuffifante : Que c’eftoitune illufion de de- ni ander qu’on les appellat & qu’on les entendit, puilqu’ils ne reconnoilfoient perfonne pour juge en cette matiere, pretcndant que leur jugement feul devoir eftre la regie de leur conduite , pre- - ferablementa i’aurorite mefmedetoute l'Eglifc aflcmblee dans un Concile General : QVils avoient encore fait pis, lors qu’apres avoir iou- mis au Pape la Declaration quails luy avoient envoyee par M. de Cominges , & apres avoir promts d’executer fidellement cc qu’il exige- roit deux de fur pi us , ils refufoient de faire la feule chofe qu’il leur demandoit. 4. Les Janfeniftes fe font encore plaints qu’on ne fe contcntoit pas de ne les vouloir point entendre pour recevoir d’eiix les eclair- eiflemens ncceflaires ; mais qu’on ne vouloit pas non plus les ectaircir & les inftruire , & qu on ne pouvoit comprendre , quit y eufi plus \ ' de dix ans qtton crie d V here fie , fans qu’on ait encore marque en quoy elle con fi fie. Od leur a r^plique qu’i’s n’ignoroient nulle— ment en quoy onia mettoit , & qui plus eft, qu’ils avoient eux-mefmes donn6 l’eclaircifle- ment qu’ils feignoient de demander la-deffus r Quails avoient cite les endroits du Livre de Janfenius , ou cet Auteur enfeignoit les cinq ' Proportions j & qu’ils en avoient marqufe clairement & diftinftement le fens , qui eftoic le mefmc que tous les Catholiques y don- noient ; far quoy l’on peut voir ce qui fera lapporte dans le I. 1 ’EclairciiTement. Quails Iivre Q^etrie’mi. <• f^avoient tr£s-bien j & l’avoient toujours I <><$• f$u } que ny le Pape ny les Evefques de France n’ont jamais attribne a Janfenius d’ autre fens que Je fens condamne dans lesr cinq Propofitions , fjavoir le fens propre & naturel de chacune : Que les Janfeniftes eux- mcfmes failbient profellion de condamner ce fens-la depuis la Conf\itution d’Innocent X. La-deflus on leur a propofe cette disjonfti- cc ye. Ou vous ffavez quel eft le fens propre & cc naturel des cinq Propofitions , que vous t€ avoiicz^eftre heretiques , ou vous ne lc f$avcz ce pas. Si vous fjavcz ce que c’eft, vous ne pouvez ce done pas ignorer cc qu’on veut dire par le fens u de Janfenius ; eftant trkr-bien informez qu’on (t n’a jamais entendu par li que le fenscondam- ct ne des cinq Proportions. Si vous dites que (C vous ne f^avez pas quel eft ce fens propofe , « vous qui faires n 6 anmoins profefEon de le te- {C nir pour heretique 5 pourquoy n’en pouvez- tc vous pas faire autant 4 fegard du fens de Jan- ff ' fenius quand vous ne f^auriez pas non plus tc determinement ce que l’Eglife entend par ^ la? Ainfl prefToit-on les Janfeniftes , en prenant droit fur leur propre conduite, Car encore que / le Formulaire , foie de l’AfTembfee , foit dti Pape , ne marque ny le fens ny mefme les tcr- mes des cinq Propofitions ; on ne voyoit per- fonne dentre eux , f^avant ou ignorant , qui ne confentift a en figner la concMtaination , fans demander qu’on luy en marquaft le fens here- tique : quoy qu’ils eufTent autanc de droit de le demander pour le fens des propofitions que pourreluy dejanfenius. , «Jr 1663. Y- Wtmci - re tou- chjnt, les mo- ycur. &c,pag. 69 Hift. des cm Ip Proportions. Et de la les defenfeurs du Formulaire cdn- cluoicnt que cfedoit chercher k crolbper lc monde , que de publicr qu’on accufoic les Thcologiens de Port-Royal d’une herelie »■ fans vouioir leur dire en quoy elle confide ; & de demander qu’on leur expliqtiad ce qu’on entendoic, par le fens de fanfenius , comme s’ils eufl'ent ede en peine de le f^avoir : Que c’edoit deformafs la chofe du monde la plus inutile de travailler a le leur expliquer & k les en convafncre , depuis qu’ils avoicnt tant de' fois declare non feulcment qu’ils croyoient le" fens de J an fen i us trcs-catholique ; mais qu’il n’y avoit nulle auto/itc fur la terre qui pud les 1 obliger en confcience & changer de fentiment fur ce fujet : Que quelque fens qu’on pud leur propofer , ils ne conviendroient jamais que ce full celuy de Janfenius , jufqu’a ce qu’on en propofaft un que 1’on avouad edre orthodoxe , c’ed-a-dire , jufqu’ii ce que I’Eglife fe retrac- tad pour leur donner gain de caufc. Sur cela on a fait okferver que dans le temps' mefrne qu’ils predoient le plus qu’on leur ex- pliquad le fens de janfenius , ils declaroient d’un autre code qu 'ils efioient perfuadez qu on ne ffauroit determiner cefens , fanstomber dans' Vun de ces deux inconvenient. L’uneft de pren- dre pour un fens condamne quelque doctrine mil - lement cond'amncibleic ed-a-dire celle dcs Tho- mides- L' autre d‘ attribuer d Janfenius quelque fensvnitablermnt condamnable, (c’ed a avoir la doctrine exprimce dans leur premiere colon- ne ) mats manifest erne ut contr air e d la doftrine de Con Livre. Patap ils faifoient adez entendre > difoit-on , qu’aprcs qu’on leur auroit encore- tltftE C^OATR 1BM 1 £$ fttarque celuy. qu'ils s’artcndoient bien qu on leur marqueroit , & qui eft different effentiel- lement de ces deuxla , il falloit fe refoudre dc rccommcncer a difputer avec cux tout de nou* veau , commc Ton faifoit depuis dix ans : S u’ainfi ce qu’ils pr&cndoient , en demandant es explications du fensde janfenius, n’eftoit que d’avoir un pr£texte pour refufer de figner * en niant toujour s que le fens qu’on marqueroit fuft fon vray Orns. y. Les plus fortes plaintes des Janftnifte* ont eft£ contre les qualifications dont on anot6 Jeur Declaration. Stir ce que l’Aflcmblfee l’a- Voit jugee captieufe & concede en termes pleins d' artifice ; ils ont die que Ces Evefqucs devoient au moins les appeller , pour leur demandcr I’^claircifTement de ce qui leur paroifToit ob- feur. A quoy Ton- repondoit qu’ils f^avoient bien que fur cette matierc on n’avoit point d’autre 6clairciflement a leur demander , fi- non qu’i's ajoutaflent aux termes de foumiffton & de refpect j dont ils s’eftoient fervis, que con- formement aux Constitutions ils con damn oient la do&rine de fanftnius contenue aux cinq Pro- portions : 8c qu’il eftoit fort inutile d’appeller pour celades gens qui avoient declare parun {» grand nombre d’Ecrits qu'ils eftoient refolus .de ne Je faire jamais. ' Sur ce que la mefme Aflemblee accufoit la Declaration des Janf&niftes de cacber V bereft e du fanfenifme fous V apparence d'une obeiffance en paroles ; ils ont dit qu’il eftoit difficile de con- cevoir comment leur D6c!aration cache une herefie , apres qu’ils ont fi clairement juftifife leur foy par les Articles envoy ez a Rome , aux- 16 Reflex. J.p.6.7« i6<?3* 70 H/’tf. des cinq Proportions qiiels leur Declaration eft relative j & apr&f quits s’eftoient offerts de changer ou declaim cir tout ce qu’on trouveroit en avoir befbin j Qifavant que d’en porter ce jugement , l’AC femblce dcvroit avoir leu ces Articles pour voir ce qu’iis contentoientjrtiais que bien loin de cela , on n’y en avoir pas mefme parle , & qu’i peine des quatorze Prfclats y en avoit-il deuxl- qui les cuflent lens. Les Defenfeurs de la Deliberation du Cler-» ge ont repond’u aux Janfeniftes , fuivant ce qui a efte deja remarque j 1. Que tant qu’iis per-f fiftoicnt a ne vouloir point condamner avec* toute l’Eglife le Livre de Janftnius , quelquer declaration de leursfentimens qu’iis aonnafc fent d’ailleurs , l’Affemblee ne pouvoit la re-< carder que comme fufpe&e parcc qu’on avoit lieu de douter qu’iis puflent tenir finc6remen* les cinq Propofitions pour herfetiques. z. Qjf Aleiardre VII. dans fa Conftitution ayant appell eenfans d'iniquite ecu xqtii ontl‘ affuran-* ce de foutenir y au grand fcandale des Tideles • que ces Propofitions ne font pas heretiques ate fens de fanfinius , ces Meftieurs n’avoient pas fujet de fe plaindre des termes dont l’Aflem- blee s’etoit fervie , qui font beaucoup moins forts. 3. Que le Pape n’avoit eu nul 6gard aux cinq Articles des Janftniftes pour juger de leur foy j & qu’afin d’en avoir des preu- ves certaines il demandoit non - qu’iis les r£formafTent , mais qu’iis condamnaflent fin- cerement les cinq Propofitions dans le fens de Janfenius : qu’ainfi FAflembl6e , qui ne pretendoit autre chofe que de faire-executer les ordres du Souverain Pontife , auxquels ils llVRE 0£ATR I E* M E. 7« avoient eux-mefmcs .promts dc fe foumettre , n’avoit que faire d’examiner cts Articles done il n’efloit point queftion , ni de leur en deman- <ler le fens. Tandis que les 5 an leniftes fe p’aignoient ainfi dc l’Affemblee du Cterge , on leur fai ? foie d’un autre cofte un reproche confiderable a 1’occafion de cet endroit de leur Adx* envoye a Rome : Que ft N . S- P. le Pape deftre ENr core <^Ei.<ipE c h 05 e de nous ( outre leur profcllion de Foi expofee dans les cinq Ar r tides ) pour luy temoigner la fncerite avec la- quelle nous adherons aux decifions de Foy qu'il a fait es dans fes Conftitutions Apofioliques , 0? la refolution ou nous fo/nmes de ne point bleffer ces Tnefmes Conjlitutions : nous promettoris de l’aCCOMPLIR FIDEtLEMENT. Voi'a , : difoit-on , une parole bien pofidve que ces Mef- fieurs n’ont nullement tertuef. Car le Pape , pour avoir une preuve afluree de leur lin- cerit6 , ordonne exprtflement par fon Brcf , qu’on les oblige a condamner dans le propre fens de V Auteur les cinq Propofitions extraites du Livre de fanfinius , il ne leur demande que cela : & e’eft juftement ce qu’ils refu- fent. Pour fe defendre de ce reproche les Theolo- giens de P. R. ontrepondu que par la promef- fe contenue dans leur Ade , i!s n’avoienr nul- lement pretendu s’engager a reconnoiftre le Fait de Janfcnius 3 8c que cela n’eftoit point compris dans !e fens de leur promefle. Q_ajJ$ ne 1’euflent point pretendu , ils en donnoienc pour garant M. I’Evefque de Cominges , au- «juel nous qous eu fowmes dedarez, difolent* Jt Hift. des cinq Proportions. ils ,& qui l’a temoigne luy-mefme au Roy £c a diverfes perfonnes de condition. .Que les pa- xoles de leur A<fte n’emportaffent point cet en- gagement , ils le pouvoient par ces reflex Xions. i. Que dans tout i’A&e il n’eft pas die un mot du Fait de Janfcnius que ce filence fur une affaire fi conteftee deVoit paffer pour . une marque qu’iJs ne vouloient rien promettre a cet 6gard. %. Que le P. Annat & le P. Fer- rier ayant confentfTcettc fiippreflion , c\ftoi& reconnoifire tacitement qu’il n’y avoir pas lieu d’inquieter davantage ces Thcologiens fur 1c Fait de Janfenius. 3. Q,ue n’ayant fait nulle ■mention de Janfcnius , leur promeffe ne peut regarder que les cinq Articles qu’ils ont iou- mis au jugement du Pape t & que Texccution de cette promeffe ne peut cordifter qu’a chan- ger ou ^eclaircir dans ces Articles tout ce qu’il jugeroit y devoir eftre eclairci ou changfc. 4. Qffils n’ontpromis au Pape que ce qui pou- voit fervir a prouver leur fbumiflion pour les decifions de Foy port£es par les Conftiiutlons & que l’aveu au fait de Janfcnius ne pouvoit pas eftre une preuve de cette fbumiflion. /. Qffils ont promis de ne point violer ces Con- ftitutions , mais que cela ne les engage qu a ne les point contredire au regard du Fait : parce que l’Eglife ne peut pas exiger autre chofe fur ce fujet qu’un filence refpe&ueux. 6. Que la promeffe de fiaire tout ce qu’un Supcrieur or- donnera , fuppofe toujotfts qu’il n’ordonne rien qui foit contre le droit & !a raifon j com- me feroit , difenr-ils , de condamner le feffS de Janfenius fans f^avoir ce que e’eft , & fans qu’on youlpft le leur expliquer : parce qu’a- !L i-TR e Q^atrie'mi. ■:lors its fe fuffent„ engagez ou a condamner un j Xens orcodoxe , fuppofe que cclai qu’on attri- bueroit.a Janfenius fut tel 4 on k iui attribuer fauffemenc un fens heretiquc , fuppofe que le Tape luy-mefme fe trompaft en le luy attri- .buant. D’oii ifs concluent que leurpromelfejen .quelques termes qu’elle fuc conifue, ne pouvoit pas les obliger d’obei'r a un commandement cel que celuWa. Ce font en fubftance les raifons cxpofces par ces Meflieurs dansle t. point de leur ecrit intitule : Memoire pour juftifier la conduite des Theologies qui ne fe croyent pas oblige z. a condamner les cinq Proportions at t fens de fan[tnius fans explication. Les Anti-Janfcniftes rcpondent a tout cela que cette promelfe efloit abfolue& fans reforve. Si N.S. V.le Pape defire encore quelque chofe de nous pour luy temoigner la fincerite , &c. nous prommettons de V accomplir fidellement : Que ni le Pape ni perfonne 3 a moins que d’cn dtre aver- ti., ne pouvoit pas foup$onner qu’il y euft la aucune exception oureftri&ion fous-entendue , ni manquer par confcquent <fy &re trompe Quil n eft done pas queftion de f^avoir fi les Tbeologiens de P. R. avoient pretendu ou jfavoient pas pretendu excepter dans leur pro- melfe l’aveu du Fait de Janicnius ; ni s’ils s’en eftoient declarez a Mr. 1’Evefque de Comiu- ges , & s’il 1’avoit dit au Roy ou ad’autres en Trance •: mais de fjavoir ft les termes de leur promelTe marquoient d’eux-mefmes cette ex- ception ,oufi Mr. de Cominges ayoit averri le Pape de leurs intentions : Que le P. Ferrier nioit pofoivemen. qu’il euft ed aucune part a leur A&e luy ou le P. Annat ; niais que quand Jomc JI. C 74 H</f. ci»f Proportions. ces deux J6fuites y auroienc confenti , cela tie changeoit rien a leur promefle , & n’empef- choir point qu’ellc ne duft tromper le Pape : Qu^afin dc luy perfuader que leur foumiiTion s’£tendoit jufques lur le Fair de Janftnius , & non fimplemcnt fur leurs cinq Articles , il n'eftoit pas n6ceflaire qu’ils l-’euffcnt dit ex r preffement } mats que e’eftoit afiei que leur promejTe fuft generale , & que le Fait n’y full pas form, llement exceptc : Que pour dire qu’il l’eftoit tacitemenc , il faudroit que la foufeription pure &fimpleeuft efte de foy una chofe illicite , qu’il ne fuft permis ni au Papa d’exiger ni a ces MeflKurs de promettre , on du moins qu’elle euft efte inutile pour lui mar- quer la linccrite de leur foumiflion au regard des Conftitutions : Qu^on ne pouvoic dire n i 1’un ni 1’ autre fans cQncfamner non feulemenc le Pape , qui demandoit cettc preuve de leur bonne foy , mais 1’Eglife de tous les fi6cles $ laquelle pour s’aflurer qu’on reccvoit fincere— ment fes decifions de Foy , a tres-fouvent obli- ge de fouferire la condamnation des Livres contenant l’herefie , & meme de leurs Au- teurs : Que ft ces Meftieurs jugeoient la fou- feription pure & fimple , ou inutile ou illicite , ils f^avoient bien que le Pape jugeoit tout la contraire , luy qui avoit ft hautement condam- n£ le Mandement des Grands Vicaires de Pa- ris qui ne l’avoient pas exigee telle j & qu’ain- fi , a moins que de luy declarer expreffemenc qu’ils ne figneroient point dela forte j ils ne pouvoient pas douter qu’il ne l’txigeaft d’eux , & qu’i'ne promefle aulfi abfolue & fans refer- ye qu'eftoit '^leur ,.ne luyfiftjuger ( comme T / LlV RE Cl^AT &I e’mi, H jugea cn effet ) qu’ils y eftoient difpofcz aa ifigt. cas qu’il le vouluft : Q\i$ fi avcc tout ce’a en fi- * gnant leur A&e ils n’avoient pas cu deflein de Iuy obeir cn ce point , ils vouloient done le '* iromper 3 & leui: promefle contenoit une ref* tri&ion mental© de mauvaife foy. Nous avons d£ja ditce qu’onleurrbpondoit fur cette j>!ainte , que les Evefques ne marquoient point quel efloit le fens de Janfenius. Les reflexions qu on a fajtes fur le 4. point de leur Declaration du 14, de Septembre , ne leur font pas moins defavantageufes. A Vegard dcs decifions tfe fait qui font contenues dans la Conflitution de N .S. P.le Pape Alexandre VII. . s pous declarons , difem-ils dans ce 4. point , que nous avons & que nous auroxs tou jours pour cet definitions tout le refpeti , toute la deference , & toute la foumijfi on qucl'Eglife exige des Fu delies en de pareilles occafions , dans desma » tieres de cette nature 3 reconnoiffant qu tl nap - partien't fas d des Theologiens particulars de delever contre les decifions du S. Siege , de les ' eombattre ou d'y refit fier. Quoy qu en parlant ainfi les Theolotriens de 1 * v ne prominent & l'Eglilb au regard du Fait que ce filence refpectueux rejette depuis iong-tempy par le Pape & paroles Evefques cpmmc infufhlanc , ils ne laiflent pas , dit-on , * d’avoir prononce par cet aveu larrcft de leur propre condamnation. Car depuis tant d’an- v'ecs , ils ne cefToicnt point , & il s n’ont pas melme ctfle uepius ce temps-la , de refifter a la dec?fion du Fait de Janfenius , non feule- toent en refufanr de la fouferire , non (eule- • ment en loiuenant qu’ils n’cftoient pas obli- G 4 t£ 6 $ . t)enis Bay- mond, Bel at ion des Con- fer. Re- fur. 'du Livre du P. Annat. 2. Rep. au Pere Perrier. Fclaircif- fcm. fur le F^it. Co.ifor- mite dc lanferiu* a^ec Ie> Thomi- - ftes. Fxplic. de la Qneft dc Fait. Rep a la d- monftra tion pre- tendue , See. De- fen fe de la foi des ReWg. dc V. R. p. i. C.3.& c, 2 . Let de Mr. Arnauld p 3 g. ijo Cas rr°- pofe pag io. &c* 76 - Htfi. des cinq TropofitloAt. f ez d’en croire le Sr. S:6gc , mais cn la attant publiquemene par aes Ouvrages expr£s/ comme des gens qui feroient perliiadez que: l’Eglifcne pout pas mefme exigerle filence. En efFet , ces parallelles qu’ils faifoient en toute rencontre, du Fait dc Janlenius avec ceux d’Origene , de Marcel d’Ancyre , de Theodo- ret, du Pape Honorius, de l’Abbc Joachim, 8fc. ces parallelles, dis-je, & l’cxemple de quelques Do&eurs Catholiques qui ont contrcdit de nos jours ces fortes de faits j ou ne prouvent rien * ou prouvent qu’il devoir eftre perrnis d’en faire autant aPcgard du Fait de Janfenius ; & que ft les Jinfcniftes gardoienc le filence, ce leroir parce qu’ils le voudroient , 6c non pas qu’ilff y fuflent obligez. II y a plus. C’eft que fi dans que!ques-un» de leurs Ecrits , comme dans la Declaration dont il s’agit , ils ont fait profeflion de recon* noiftre cette obligation au filence touchant les faits d6cidez , en mefine temps ils declaroient dans d’autres Ecrits qu’il ne leur eftoit pas per- mis dc" fe taire fur le fait de Janfenius •, que de fonffrir qu’on acculaft fon Livre de contenir les herefies condamnces, e’eftoit une prevarication conrre la Foy :que e’eftoit confentir qu’on fift pafler pour ij^cretique , * fous le non de Janffe- nius , la do&rine celefte de S. Auguftin que PE- glife a toujours regardee comme fon propre heritage. Ce font les railbns de ces Meffieurs. A ne regarder que leurs paro!es,il feroit rnal- aife de juger ce qu’ils pcnloient effe&ivement touchant 1’obiigarion d’obferver le filence ref- pechieux.Car on voit fi e’eftoit qu’il y euft obli- gation , ou qu’il n’y en euft pas , d’obferverla Livre r rie’mi. 77 jGIence refpeclueux : qu’ils le puflent faire en[££, confidence , ou qu’ils ne le puflent pas. Car on * voit qu’ils onr die la-deflus le pour & le contre felon les occurences. Mais a en juger par leur • pratique , qui eft le meilleur interprete des fen- timens,il fautdireque'bien loin de fecroireobli- , gez a ne point nier le fait de Janftnius , ils cro- yoient&re obligez a le contredire autant de fois qu’on entreprendroic de le faire pafler pour vrai. Et e’eft ce qui a fait dire a leurs adverfaires que c’eftoit-Ja une conduice fort fingulierea ces Meflieurs, de promettre un filence refpe&ueux, * tandis que d’un autre cote ils fe faifoient un rae- rite devant Dieu & un devoir de confcience de fj ne le pas garderrqu’il fal f oit que dans cette pro- mefle,il y euft une reftri&ion fous-entendue, f^avoir qu’ils ne contefteroient point le Fa it de Janfenius , pourvu que perfonne n’en parlaft: qu’ainfi ce n’eft pas tant l’Eglife qui leur impofoit filence , que e’eft eux qui pretendoient l’impofer i l’Eglife ; en la r£duifant a fe taire fur le chapitre de Janfenius , e’eft-a-dire fur la verite de fes propres decifions, fi elle ne vou- loit pas fe voir expofee a leur contradiction. De tous les points conteftez en cette occa- fion il n’y en a point qui l’ait tant efte que ce- luy de [’approbation donnee par le Pape ^ leurs cinq Articles. C’eft dans la queftion de Fait comme une autre queftion de fait jnciden- te , ou chacun des deux partis a creu trouver dequoy d6cider en fa faveur la controverfe principale. Les Janfcniftes ont avance en p!u- R e q tie ft c fieurs Ecrits , comme une chofe indubitable, •"> K«y que ces Articles avoient efte reconnus ortho- coxes par Alexandre VII. & ont con :lu de-& , % “ y « .,1 I t I 1 66y Noiucllc De'cnfc Tom v f.jpJ. &c. Kcfut; dc la ” Hcbt . 33 du Perc Fcrricr/’ Fg 49 >> 33 33 33 3 > 33 Tts.ji, P. 78 Uifi. des cinq Propofitions. 1'. Q.J 25 pour eux on ne devoit plus delormars Ics foup^'onncr d’herc/ic. 1. Qifon ne pouvoic pas mefme en accufer Janlenius , qui felon eux n’a jamais cnfeigne fur l«a maciere des cinq Pro- pofitions que ce qui eft renferme dans ieurs cinq Artic'es. Lcurs adverfaires d’un autre coft& non-feu- iemenc ont nie le fait de l’approbation , avec routes Jes confequences qu’on en tiroit j mais ils ajouftcnt que quand elle feroit indubitable, Ies Janfeniftes fe font mis eux-mefmes hors d’6tar de pouvoir s’en prevaloir. Ce qui s’eft dit la-dilfus de part & d’autre merite bien d’eftre rapporte avec foin. Lors que Ies Janfeniftes ont mis dans leur Declaration qu’on vicnt de voir , que le Pape avoit efte content de Ieurs cinq Articles , ils fe font fondez fur cer endroit du Bref.- Plufieurs , Ics prinapattx d'entre eux eft ant excitez. par voflre exemple , par vos confeils, & par vos foins a embrajfer une doctrine plus faine , &c^ AD S A NT O R E M DOCTR1N A.M LND-W CT I. Cela n’cft pas formel en faveur des cinq Arti- cles : mais ccs Meflicurs pour en trouver l’ap- probation dans ces paroles , ont eu recours au xaifonnement que voicy. Tous les Evefques , a qui on les a communiquez ( les cinq Articles ). en ont fait un jugement tres-avantageux ; &il eft clair qu’il faut que lc Pape en ait juge de la mcme forte:puifquc s’il y avoir trouve quelque erreur, il n’auroit point parle dans fon Bref dc ceux qui les Juy ont envoycz , comme de perfonnes qui ont une faine do<ftrine : ad fa» niorem docirinam induct i. M. Arnauld , dans la Refutation de la-Lettrt LivRe Q£atrie ME. 79 a un Seigneur de la Cour , donne encore plus j £ de force & plus d’etendue a ce melme argu- ment. Car j 'A uteur de cette Lettre ayant die en- tre autres.chofes , que les paroles du Bref con-* tenoient , non un Jugement pofitif que fit le Pape luy-mefine yinais feulement lenonce de ce qui luy avoit etc mandfc de Paris* le Dofteur replique en ces termes. e< On ne peut donner un fens plus injurieux au.Pape que celuy-'a j fc puifque c ’eft luy attribuer ou unc negligence fc incroyable, fi i’on fnppofe qu’il n’ait pas lit cinq <6 Articles qui luy furent envoycz par un Evefque ec enfuite d'une ncgociation celebre ,.bu il s’agif- ,e foie de la paix de 1’Eglife * ou une imprudence extreme, fi en fuppolant qu’il les a lus, on veut <c qu’il n’ait pas juge de la foi de ces Theologiens par Ieur Declaration mefme r mais par un ra- tc port confus qui luy eft fait par un Evefque. ccr II y a mefine , ajoufte-i’il , une contradi- <c &ion vifible dans cette derniere fuppofition . tc Car fi le Pape , apres avoir lu ces Articles , y Cc avoit trouve dcs erreurs , il eft clair que ce le- : roit la chofedu monde la plus etrange qu’il euft <c dit fur le rapport de qui que ce foit qu’ils avoient ernbrafle unc doctrine plus faine : puis <e qu’il auroit efte afl'ure du contraire par luy- <c mefme , & par dcs preuves par ecrit. Ec fc par confequent il faut qu’il n’ait trouve aucu- ‘ c ne erreur dims ces Articles , qui conuennent <c neanmoins toute leur do&rine; & par conic- fC quent qu’il i’aic approuvee. “ Il eft done vray , conclut M. Arnauld , que < c le Pape en difant , comme il a fait par fon Bref,.« c que ces Theologiens avoient embrafie unc do- < e itrine plus faine , marque egalement & que leux <5 t o ' Hifi. ties cinq Profofi tions. 1 66 ). do&rine prcfcnte , contenue dans les Articles qu’il avoit veus , eftoit faine & que ceUc 9J qu’ils tcnoicnt auparavanf n’ eftoit pas fame. Mais il en parle , en ce qu’il die de la do&rine „ prefente de ces Theologiens , fur fa propre Iu- 9J miere & lur I’inftru&ion pleine & entiere qu’il 3) en avoit par les Articles qu’il en ayoit veus : 9i & il a parle de leur do&rine pa(T6e fans in- 9> formation , fans preuves , & fur de fimples 9 , bruits. De forte qu’eftant conftant que jamais ces Theologiens n’ont eu d’autre dodlrine que cclle qui eft contenue dans ces Articles , ce que le Pape dit de leur dodlrine paflec ne leur peut nuirc ; & ce qu’il dit de leur dodlrine prefente les juftifie entierement. Les Adverfaires des Janleniftes ont repondu en premier lieu que e’eftoit une chofe inutile a M. Arnauld de vouloir combattre par des rai- fonnemens un flit conftant & pofttif : qu’il pouvoit aifement eftre in form & de ce qui a eftfc dit cy-deffus , que dans la Congregation tenue a Rome fur ce fuj-ct, il fut r61olu qu’on ne s’ex- pliqueroit nullement touchant les cinq Arti- cles i & que le Bref avoit efte* drelfe dans cette veue. Ils ont rdpondu en. fecond lieu qu’il ne falloit que le Bref mefme pour refu- tcr rinterpreration que Mr. Arnauld y donnoit. Ils ont done fait remarquer. i. Q\ie le Pa- pe , fans faire aucune mention de l’Adle ny des Articles envoyez de Paris , ne rapporte la caufe de la joye qua quelques Lettres venues de France , litteris ex Gallix recent xllatis. z. Que l’opinion qu’il avoit concede du retour fine ere des Theologiens de P. R. n’eftoit pas une perfiiafton pleine & entiere , mais une efpe- % llVRB QjjAT'Rl e’mh. til ranee feulement probable : Eft ant excites, par j •vos foins , dit-il , a embraffer une doctrine plus faine , ils ont temoigne , & cela r comme nous Is eroyons , u t credim vs, avecla foumiftion d’efprit coryv enable , quits feront tres-difpofeU a exe cuter tout ce qui leur / era ordonne par It Saint Siege, j, Que le Bref fe termine pai exiger de tous Ies Janfeniftes x fans exception, qu’ils rejettent & qu’ils condamnent fincere - ment les cinq Proportions extraites da Livre de Cornelius fanfen'tus intitule Auguftinus, dan's le propre fens du mefme Auteur. De-la les Anti -Janfeniftes ont infere que ce n’eftoit nullement Jes cinq Articles en que- ftion,qui avoient cauft la joye que t6moigne Alexandre VII. dans ce Bref , & qu’il n’y avoft pas trouv£ de preuve aflur£e de leur creance. Car , difent-ils , s’il y en aV'oic trouve , & qu’il n’y euft apperceu ny erreur , ny ambiguity ; iv II ne rapporteroic pas la caufe de fa joye auic feulcs Lettres qu’on Iuy avoit ecrites en leur faveur , mais plutoft a ces Articles mefme > qui devoient en ce cas-la lui dire un gage bien plus certain de leurs bons fentimens , que tous les temoignages Strangers, x. 11 n’en parle- roit pas en ces termes qui marque une efpece de doute, comme nous crayon S': il diroit au con— traire, comme nous en fommes affurez par leur frofeftion de Eoy fignee d’eux , & qui eft tres - ortbodoxe. 5. Enfin , s’il eufl efte pleinemenc convaincu de leur Foy & de leur foumiffion , il ne leur eufi pas demande des aifurances de l’une & de l’autre , en leur ordonnant tout dc nou- yeau , & comme a des gens qui n’en avoiene encore doanc aucune preuye luf&fante , de fr- f prepare dc ccs Thcologicns , for fa propre !u- * nacre & for Mrud-on pieinc & endere qu il cb avoir par les Articles qu'il ei) ^vcmc vcus : a a pule Ac Icur dodrine paflee fans in- formation , fins preurcs , & fur dc fimplcs bnr?a. Dr forte qu’diant conftanr que jamais P ets Tbeologicns nont eu d’aatre dodrine que ct!k «tc eft contenucdans ccs Articles , cc que JcPape dir dc Icur dodrine paflee nc leur pent ce qu’il dit dc Icur dodrine prefente v Ies ru&fie etmeremenr- , , Lei Adrerfiircs dcs Janfcmftes ont repondu a premier lien que cVftoit unc chofe monk a M. Anuuld * rottloit combattrc w to »' farmer* on fi* «n(ta« & pofof • 1“ poorofc afeoot efoe S"*® * “ 3“ jhe^ktm , <?' toe Congregation wrai i RoraclUr ce^ee, 3 fttrHblo qo’on »« * ph'qocrorc milkmcnt toochani la ^? i/«2 . * out fc Beef «o:r e#e-d«« <“• cm Jdt ft « rH“ « qu’il ne falloir que le Br^ ter rinterprera:K’ r I!s ont dor ««« £s£3i ^baiia. ' •^WacoJ^^ • ** Digitized by Google Jr iri T R E Q^A trie’ M I. it , j ranee feu 1 emen: probable : Ejiant excitez. par j vw /w»f , dit-il , <* embrajfer une doclnne plus faint , ils ont temoigne , , comme nous fit creyons , 01 credimus, avecla foumtjjim efiefprit convenable , quils fertnt tris-difpofe* a cxtCHter tout ce qui leur f era ordonne par It Saint Siege, j. Qne Ie Bref fe termine pax exiger de tous Ies Janfeniftes x fans exception, qu’ils rejettent & qu’ils condamnent fsneere - ment les cinq Proportions extraites du Livre de- Cornelius fattfenius intitule Auguftinus, dans le propre fens du mefme Auteur. De-la les Ami-Janfeniftes ont infere que cfe n’eftoit nullement les cinq Articles en que- stion, qoi avoient caulfc la joye que tfemoigne Alexandre VII. dans ce Bref, & qu’il n’y avoir pas trouvfc de preuve artur£c de leur creance. Car , difenc-ils , s’il y en avoir trouve, & qu’il n y euft apperceu ny erreur , ny ambiguke » t, II ne rapporteroit pas la caufe de la joye aux feulcs Lcttrcs qu’on luy avoir ecrires en leoc faveur > mais plutoft a ces Articles mefroc , qui devoient en ce cas-la lui cfltrcun gage biea plus certain de leurs bons lenrimens , que tom les t£moign.i ~ --angers. i. II n’en parle- t£moign.i roit pas c de doatc trmre, c frofejjio M"/ t angers’, i. II nen parle- iai marque unc clpdefc r jens : il diroic an carr- Kmesaffiret pur Jmt % ux , ** ■ — ’ ' ii ii -kin. des cinq Proportions. \6G)i gner la condamnation des cinq Proportions St du Livre de Janfcnius. C’eft ce qu’ont die les Anti -Janfeniftcs tduchant l’approbation des cinq Articles attribiiee au Pape far Mr. Ar* nauld & par fes amis. Ce fait dc l’approbation des cinq Articles jnis a part , les Janfieniftes foutiennent que la do&rine qu’ils y ont expofee eft en effet une dottrine faine , qui n’a rien de commun avec l’hcrefie dcs cir.q Propoiicions ,• rien qui nc foit enfeignfc dans l’Ecole de S. Thomas.^ Sur quoy ils citent quelques Auteurs qui ont inter- prete ces Articles dans le fens des Thomiftes ; & quelques Eyefques de France qu’ils aflurent en avoir jug£ delamefine forte, avec Mr. de Comiuges. Les Anti-Janieniftcs de leur Cofte * s’attacnanr au jugerrent des Qualificaterirs ► • * Romains , repordent que ce font ocs Articles a double fens > conceits avec bcaucoup d’arti* fice , four deguifer Ja do&rine de Janfcnius (bus des expreflions des Thomiftes : qu’il ne faut done pas s'etonner fi quelques-uns de I , ’ ' Ceux-cy , qui fur la foy des Janfeniftcs les one cru approuVez par Alexandre VII. s’y font laifte tromper , cn les prenant dans un bon fens : mais que les Janieniftes eux -mefmes, par la maniere dont ils s’expliquent tous les jours dans leurs autres Ecrits , determ inent ces Articles ambigus au fens hcrerique , e’eft- ^i-dire au fens piopredes c’nq Propofitions ; & par la fe rendent inutile le temoignage de ces Thomiftes qu’ils alleguent. Mats c’eft icy un - fait i examiner dans un Eclaucilfement expres fur les variations attribuiiees aux Janfeniftcs. F in du Quatrieme Livre . V i-I VR£ CINQUIE’ME, i'Annce 1664. commen^a d'uneiG 6 ' manierc a faire jager aux Jai.fc- niftts , cji/clle leur feroit p. u fa- vorable , comme ils Pepiouve- rent tffe&ivcment dans lafuitfc.- Dcs Je 4 de Janvier le Confeil d’Etat , Sa Majeftc prefente , rendit un Arrcft au fujer de deux de Jeurs ouvrages : dont 1’un avoit pour titre , Manuale C atholicQrum 3 8( F’autre eftoit le fameux journal du Dodteur de S int- Amour , conremnt Ips Memoires de tout ce qu’ils avoienr fat a Rome & en France dig- ram leproc6s furies ciuq Propolicions j avcc uq %% & VH i-i V6 ^ ‘3 $3 « HS & y+\ /MS /m\ ^ AlN ^ /V% Av 'mN* ‘ ’ TT TO T OI R >4 Hiji- det unq Proportions. 166 A, rccu ^ diverfes pieces , partie en faveur des Janfcniftes , partie contre les Jefuites. Les termes dc 1’arreft nc pouvoient eftre p]us forts qu'ijj font. II porre , ff Qu^au prejudice des 9 , Conftitutions des Papes Innocent X. & Ale- 3, xandre VII. qui condamnent Ja dodrine de „ janfenius Evefque d’lpre contenue dans le £i- 9 , vre intitule Auguflinus , quclqucs perfonnes j, nial affedionuces a la Religion & a i’Eftat, fai- foient paroiftre de nouveauX Imprimez ten- 3, dans a loutenir Iadite Dodrine fi authentique- y, ment condamn&e l’un ddquels Imprimez eft 93 intitule , journal d;t Siettr de Saint-Amour a, Docteur de Sorbonne ,£c l’autre, Manuale Ca~ s) tholtcgrum, anthore Alethophilo Charitopolita- 3J no : Que Sa Majeftc , poitr prevenir les dange- reufes luites que la Iedure de ces Imprimez 3, pourroit caufer dans les efprits foibles , avoir 3 , ordonn6 que lefdits Imprimez feroient veus & 3 ,cxamincz parplufieurs des plus notables Pre r 3 , 4 ats & Dod.urs,de la Faculte de Paris, pour 3 >en donner leurs avis , dont ils drefleroient un 3 proces verbal : Qu]ayant eft£ rapporte , & pjiceluy veu & trouve contenir entre autres cho- 3 >fes , que I’herefie de Janfenius eft ouvertement 3, foutenue & rtnouvell£e dans lefdits impri- 3, mez j que les Auteurs & defenfeurs de tfette 3, fede , quoy que condamnez , y font extraor ; 3,dinairemcnt loiiez , & les Dadeurs Catholi- 3,ques qui ont eerie contre, chargez d’injuresj „ que les. Deems du S. Siege prononcez en,cet- 3,te matiere , les Papes mefmes , les Cardi- 3,naux , les Evefques , les Dodeurs , & les Re-* ,,ligieux y font traitez av.ee un mepris & une im- ^pudence infuppprtable i & qu’en un mot PaiL. to rite V 1 * • # Livre CinqOie'me. If totith de l'Eglife y eft tellement bleflee, cjue i <j (? ^y Icftiits Li v res font dignes de la peine que les Loix decement contre les Livres heretiques j S a Majefte en fon Confeil a ordonne & ordon- ne , que lefdits deux Livres ou Imprimez , in- titulez , le fournal de Saint- Amour , & M«- nuale Catholic or urn feront brulez en place pu- blique par l’Executeur de la haute Juftice ; que les prclTes de leur impreftion feront rom- pues , tous les exemplaires dechirez , & les .Auteurs & l’lipprimeur d’iccux pris au corps , £ apprehendez peuvent eftre j ft non afligncz a trois briefs jours , leurs biens faifis & annotez. Mais ce ne fut La , pour ainfi dire, que le pre- lude de ce qui devoit arriver dans la mefine an- nce. Le Pape , comme on l’a veu , avoit autori- fe les Evelques de Prance par fon dernier Bref , a employer tous les remedes qu’ils connoi- troient les plus efficaces , pour faire ex6cuter leurs Conftitutions j julqu’a employer mef- ine , s’il en eftoit befoin , faftiftance du Roy trcs-Chrctien. I!s creurent qu’il en eftoit en- -core befoin ; parce qu’il y avoit toujours quel- ques Evefques. qui n avoient point voulu or- aonner la fignature que l’Affemblee jugcoit abfolument neceflaire 5 & par ce que p'ufieurs des Janfeniftes appellant comme d’abus de l’ordre qu’on leur fignifioit de foufcrire, & les Parlemens rccevant ces appellations , cela cntretenoit leur refiftance. C’eft pourquoy cctte Aflemblee de 1663. ayant eftime qu’un des moyens les plus propres pour faire rendre obciflance au Pape, c’eftoit de procedet a /’ ap- plication des peines porte es par l.S Conflitutions Tome II. El i %.$■ Hi/?, des cinq Proportions, l66 A contre ^ e * r‘fi&Aires $ ellc avoit arrefte que S 3 * MajefU feroit tr£s - humblement fupplice de convertir les Arrefts de fon Confeil, & fpeciale- ment celuy du jyAvril 1661 • en une Declara- tion. Le Roy qui fouhaitoit de voir au plufi. toft la fin de cette affaire , accorda volontiers ce que l’Aflemblee luy demandoic. La De~ _ claration ne fut neanmoins publke que le 19, du Cicr- d’Avril 1664. qu’il alia en perfonne au Par* lement la faire enregiftrer, Elle porte que Edit, de comme l es tneindres etincelies excites par le fouf* 178. fie de l' ambition & des intereffs particuliers oa~ ckez. du 'voile de la picte & des apparences de feverite & de reformation, caufent fouvent de grands embrafemens ft on ne les etoujfe dans leur naijfance.... Sa Majeftc , pour faire cefter les divifionsqui partagentfes Sujets, ordonne que le Formulaire de Foy drefle par FAflemblce du Clergfc fera figne par tous les Ecclefiaftiqucs , Seculiers ou Reguliers , nonobftant toures ap- , pellations fimples ou comme d’abus : C^ue leS Ben6fices de ccux qui dans un mois apres qu’il aura eft£ public auront manque de le figner ? demeureront vacaus & impetrables de plein droit : Q^aucun ne pourra eftre a Tavenir pourveu de quelquc Benefice que ce foit , ni admis aux degrez dans les Univerfitez ou aux Charges , Principaurez ou Regences qui en / dependent , non plus qu’a faire Profcffion danS aucun Monaftere , ou cn exercer les Charges & Offices} qu’il n’ait auparavant foufetit le- dit Formulaire : avec une prohibition gene- rale de tous les Livies faits & a faire contre les Bulks d’Innoccnt X. & Alexandre VII. contre le$ Pelibcrations des Evcfques & les V/ cc cc cc Livrb Cinqjiie’mi. 87 Ceniures de la Faculte de Theologie dc Paris , t 6 a., & principalcment contre le Forrnulaire drcfle r pour etablir la paix dans 1’Eglife & J’unifor- mite dans les fentimens. Les motifs de cette Declaration font entrc p -»g- autres chofes : Que les Sedfcateurs de la dodftri- “ ne de Janfenius le font efforcez par divers tc Ecrits de perfuader que les Propositions con- cc damnees n'ont point efte enfeignees par Janfe- nius , & qu’elles ne ferrouvent point dans Ion Livre $ & quoy que d’abord ils les ayent de- fenduifs avec chaleur , qu’ils ayent entrepris de les faire pafler pour des veritez Orthodoxes, ce & pour les maximes les plus conftantes de la cc dodirine de S. Auguftin^ ils les ont ndan- ce moins depuis defavoiiees comme des propo- cc fitions fafrriquees a plaiftr , & comme des chi- cc meres que Ton auroit fuppofees pour les com- cc battre avec avantage : Que par ce procedc li cc P-U lincere & ft contrairea laveritdj ils ont cc fait aflez voir quel eft i’efprit & le cara&ere de tc ceux qui pour le rendre chefs de parti , & par IC > des motifs de cabale & de jaloulie ont refolu cc dc 11 lignaicr^n debitant des opinions nouvel- ** les.... Que le concours des Puillances Eccle- ttPj S* liaftique & fcculiere , n’a pas efte fwffifant pour “' s4 * reduire les d.’lciples de Janlenius a rctra&er de bonne foy des erreurs que l'Eglilc a reprou- vees par un conlentemcnt unanime : Que bien loin de deferer au jugement de leurs lupe- rieurs , il a afllz paru que les declarations 3 u’ils ont faites d’accepter les Conftitutions & e s’y foumettre , n’ont ricn eu de fincere , & qu’ellcs ont 6te en effet delavoftces & par leurs tc diicours & par leurs dcricsqu’ilsont inceflam- cc - H 1 CC cc cc cc cc cc f$ Hijf. des cinq Propofttions. 4 (6 4. rnent publiez , dans lelquels ecrits ils fe font cfForccz dc pcrfuadcr , tantoft que lcur dodlri- » ne eftoit celle de St. Auguftin , tantoft quc s» leurs fcntimens eftoient enticrement confoir- y> mcs a ccux de St. Thomas : Que fuivant les 9i traces des hcr6fiarques des fiecles paflez , ils 9i ont continue d’infinuer & d’enfeigner en fe- ai crct leur do&rine, & ils ont qualifiede violen- 9i cc & de perfection les procedures Icgicimes & r6gulieres qui ont eft£ tenues pour , s’il eut oi eft£ poflible , les reduirc dans le devoir.... 91 Que cette defobeiflance fi formelle & fi opi- 91 niatre aux ordres des Puiflances legitimes , •i telle qu’elle paroit par les ecrits qui fe debitent 99 tous les jours , eft une hardiefle infupportable , • a, & une rebellion Manifefte , qui doit tltre pu- ' 9i nie fuivant les Canons dans le for exterieur 9i avec route la feverite que les loix civiles & 90 Canoniques prononcent contre les fauteurs 91 d’herctiques , & contre les perturbateurs du n repos public. A la faveurde cette Declaration du Roy , Mr. dc Pcrcfixc , qui depuis peu avoir pris , pofleflion de l’Archevechc de Paris , fit fon Mandcment du 7. de Ju r n fuivant , par 1 c- quel il ordonne la fignatuxe du Formulaire. Dans ce Mandement if declare qua moins que d'etre malicieux on ignorant , on ne peut pren r dre fujetdes Conftitutions des Papes & du For - midair e , de dtre.quils deft rent une foumtjjion de Foy divine pour ce qui regarde le fait ; exi- geant feulement pour ce regard une foy H 0- Maine & Eccle^siastiqjje, qui oblige afoumettre avec fmcerite fon jugement d celuy des fuperieurs legitimes. Livre Cinqjjie’mb, %9 Cc qui porca Mr. de l’Archevcque dc Paris k 1664.' s’expliquer ainft & a faire cette Declaration dans fon Mandement , fat que les Janfeniftes publioient par une infinite d’Ecrits en Jangue vulgaire qu’on etablifloit une hcrefie , en vou- Jant les obliger a croire de Foy divine un fair ' du 17. Siecle. Nous avons dit au commence- • ment du 4. Livre fur quoy ils fondoient cettc plainte. Mr. l’Archevdquc.' , pour faire voir que c’etoirune faufle fuppofition , voulut ex«- » pliquer de quelle maniere on devoit cioire 1c fak pour le figner , quand on le regardoic comme diftingue du Droit. Mais cet 6clair- cifTement , bien loin de fatisfaire les Theolo- giens de P. R. ne fervit qu’^ les revolrer da- .vantage. Ce ne furent que nouveaux Ecrits contre les Papes & les Evcques , qui avoient decide la queftion de fait , & en parciculier contre Mr- de Perefixe. Les principaux de ccs Ecrits,outre la Refutation de la Relation du P. Terrier ; font le Traite de la Foy humaine cn deux parties : les Letrres de M. Nicole intitu- lees de Vherefie imzginaire , qui venoient de commencer , & qui ont ete continuees jufqu’au nombre dedixhuit : enfuite YApologie des Reli- gieufes de P. R. ouvrage du mdme Auteur St de M Arnauld , lequel renferme prefque tout ce qui s’cft dit de confiderable fur cette maticre. Ceque les Janfeniftes ont voulu establir dans tons ces ouvrages , fe reduit a deux points. L’un eft ce qu’ils foutenoient depuis pres de dix ans , que l’Eglife n’exige jamais , & qu’el- lc n’a pas meme droit d’exiger , la foumiflion de jugement ou la perfualion interieure an re- gard des Faits tels qu’eft ccluy du Livre dc • o Hijb- des cinq Proportions. , , g , Janftnius , mais fculemcnt une foam.ff.on «- 1 6 ^ 4 ’ terieure qui confide dans le ftlence ' & ccla parce que l’Eolifc n'btant pas mfa.llible dans ladccifion qu'elle en peat fa, re , on n eft pas oblige ni mcfmc on nc pourroit pas Ians imprudence 8t fans timfiritb enure ces fortes de fairs fur fon tcmoignage feul . E autre P°' n , eft que quand PEgUfe auro.t droit d obligee i u cre'ancc du FaU de Janftnius , & i la fon- feription pure & (imple qu. en eft la marque , cettc exaftion de filatures , bien lorn detre , . propre a mettre la paix dans fEgl'k . propre qua y mettre ladivifion , & y cauLec ^ A?6gard dTpremier de ces deux points, le Formulairc du Papequi vintTannee ^V^te ,- nous fournira une occafion pius namrelle de rapporter ce que I’on dit fur ce fujet de part & d’autre A I'tgard du Tecond point , voicy com- ment ces Mis.' s’en expliquoient. Cequt ‘n're - t tenth trouble duns / Ejrl./i , dit M Atnauld Aefut. dans fa Refutation du P. Ferr.er , n efl S. tibmfion q»U n} »it de notivenm a» ;>: Li corrempent U Fay pur Users errenrs. L m- T?crr - '■ l^t-nnre eft done de [f avoir s ily en a, ou s tiny IZV ZTo‘lor.1 n' t ft nullement necejlbire d, conJnir du fens de fanfentt pour [f avoir fi fes defenfeurs font Catboliques ou herettques* d uitenHnyUJerontcert,.- dement C atholiques , s tls n ont que des fenti m ns Ortodoxesfur lefujet des cinqPropofittons. ■Et pur eonfequentles Difctples de S. ; Auguflin aJoient raifon.de foutemr que ceftoit %Uoit uniquement examiner \ & non pas perdre i temps, a voir fi Von conwndmt du fens. d 3 Livre Cinq^ie'mi. $x fanfenius. Ec la rarfon de M. Arnaald c’eft que \ ^ la ftgnature pour Iaquelle il{audroit en con- venir,n’eft millement neceflaire,parce qu’elle ne fjauroit l’dftre qua Fegard de ceuxquinieroient le Fait de mauvaife foy , ou qui fcroient lcgiti- memenc fufpe&s de ne pas croire le Droit : mais que pour eux on ne pouvoic point dire qu’ils fuffent dans ce cas-la , ayant cxpreflement de- clare qu’ils condamnoient les cinq Propor- tions , & qu’ils foumettoient leurs cinq Arti- cles au jugement du Pape. A cela les defen feurs du Formulaire repon- dent cn premier lieu , que c’eft a l’Eglife a ju- ger ce qu’il luy importe de decider ; quels moyens font les plus convenables pour termi- ner les conteftations ; & quand elle doit ou ne doit pas exiger ces fortes de {ignatutes : Qtfil n’apparcient point aux inferieurs , fur tout aux parties intereflees dg luy rien prefcrire la-def- fus : Que bien des chofcs qu’elle n’a pas juge i propos de decider ou d’ordonner en un temps, clle les a ordonnces & decidees en un autre, felon que les conjon&ures luy ont paru le de- mander : Que c’eft ainft ( pour ne parler que des faits , femblables a celuy dont il s’agit ) qu’elle a condamnc comme neretique dans le V. Concile , la Lettre d’lbas avec les Ouvra- ges de Theodoret contre St. Cyrille , quoy qu’auparavont elle n’eut pas cru le devoir fai- ie : Que les Papes, qni par des raifons de pru- dence s’etoient defendus jufques-la de proce- der i cette condamnation , obligerent enfuite les Fiddles fous peine d’Anath£me a y. fouferire, regardant alors comme des fchifmatiques ceux #pu refufoient d’obcir : Qvfau refte,dans cc§ 9t Hift. des cinq Proportions. iCC 4* fortes de Decrets , I’Eglile n’a jamais except^ ' ceux qui en cpndamnanc les erreurs , au- roient bien voulu , comme les Janfcniftcs , ^pargner les Ecrics,ou les Auteurs: Qifellc n’a point diftingu£ non plus entre ceux qui fe- roient perfuadez dufait & ceux qui cn doute- roient j entre ceux qui contefteroient de bon- ne foy , & ceux qui le contefteroient de mau- . vaife foy : parce qu’elle fuppofoit qu’afin de n’en pas douter , il leur devoit fuffire de fja- voir ce qui avoir refte prononefe fur ces livres ; fans qu’elle fut obligee de leur prouver par rai- for. la juftice de fa conduire ,ny d’examiner fi e’etoit de bonne foy qu’ils refufoient de luy obeir :ou plutoft qu’elle n’ avoir jamais regar- ds ce refus comme fcrant de bonne foy ; parce 3 u’il eftoit contre la foumiftion qui luy eft eue. Les Anti-Janfcniftes ont. repondu en fccond lieu , que l’Eglife fc trouvoit alors dans une occafion route parcille ^ celle ou elle s’eft cru obligee d’en ufer deja forte. Car ces occafions ont 6t6 Iorfque des livres qu’elle jugeoit de mauvaife dodrine , caufoient une divifion & un fcandale , a quoy elle ne pouvoir remedier feurement , qu’en obligeant tous fes enfans d’en parler & d’en juger comme elle : mais encore plus , lorfquelle a veu qu’autrement il eftoit a craindre que des herdiques d6clarez ou couverts n’euflent la liberty de faire valoir la dodrine de ces livres comme Orthodoxe, fous pretexce qu’il feroit permis de les tenir pour non-condamnez , ou pour mal condam- nez. Et ce font-la juftement , difoient les de- fenfeurs du Eormulaire , les circonftances qui v L I V R B C I S QJJ I e’ M E. 5TJ fe rencontrent dans l’affaire du Livre de Jan- i fen ius. Les Janfeniftes ont repliqu6 a tout cela d’ li- ne maniere fort plaufible : Que pour faire cefler la divifion & lc fcandaJe , il n’y avoir qu’a en ofter la caufe , qui etoit cette exa- ftion de fignatures : Qif >1 n’y avoir rien de plus inutile & de plus frivole que la difpure tou- chant le Fait de Janfenius j puis qu’on pouvoit le nier fans avoir aucuneerreur contre la Foy, & qu’on le pouvoit avouer fans condamner pour cela I’h6r6fie : Qu’on voyoit dans l'E- glue tant dabus a corriger qui meritoient bien mieux le z£le & l’applicacion du Pape & des Eveques : Que quand ceux qui defen- doient Janfenius fc tromperoient certaine- ment , en Iuy donnant un fens , trop favora- ble pour le rendre Catholique , cc n’etoit point la une erreur qui puft porter aucun prejudice a la Foy .• Que fi on ne les jugcoit pas fincercs dans la declaration qu’ils faifoient de leur creance , 1’on ne pourroir s’aflurer qu’ils le fuf- fent davantage dans la foufcrip;ion d’un For- mulaire exigee par force : Que le refus mefms de s’y foumettre etoit une marque de leur bon- ne foy ; puis que leur difficulte ne pouvoit ve- nir que de la crainte qu’ils avoient de blefler la verite , en alfurant par leur (ignature , une chofe qui leur fcmbloit faufTe ou douteufe: Que hors delik il leur feroit aife de faire comme tant d’autres , qui ont figne , difoiejit ces Mefc* fleurs , par la crainte des peines , fans eftre pour cela plus perfuadez du Fait qu’aupara- vanr : Qifon le voyoit par l’cxemple de certai- nes Communautez qu’ils nommoient , & par 54 . W- des cinq Proportions. 1664 . ^ cs Merits dc plufieurs dti parti de JanftniuS, qui 6toient ravis qu’on pouvoit figner le.Fait fans lc croire : Que e’eftoir-ia ll quoy aboutif- foient toutes ces fouferiprions forcees ■, h faire faire beaucoup dc parjures fins charger per- fonne dans le fond : &rout cela pour fatisfai- xe les Jefuiccs , qui eftoient les Aureurs de tous ces mouvemens , & qui par un faux point d’honneur, afin dc fc vanger de Janfcnius 8 C de fes amis , ne vouloicnt point de paix qu’il ne fuft fletri. Ces raifons qui ont cftc dtbirtes dans divers Ecrits avec eloquence , & qui ont fait im- preffion fur l’efpric de b’en des gens ne font pas demeurees fans repartie du cofte de ceux qui tenoient pour la foufeription pure 6c fimple. , En premier lieu ils ont fait remarquer que , les Janfeniftes avoient tou jours aftVdte d’impu— ter aux Jefuites tout ce qui a efte faic conrre Janfcnius , comme s’ils eftoient fes feu’s adver- laires , ou qu’il fuft queftion de leur inrereft particulier : Qjie cep.ndanc , de l’aveu mefme t des Janfcniftes , les Dodteurs de Sorbonnc avoient et6 les premiers en France a Le de- clarer dans leurs fermons & dans leurs lecons pub’iques contre le L’vrc de Janfcnius: Qje e’eftoit eux qui avo : ententrepris de cenfurer fa doctrine dans les cinq Propofitions : Que les plus celebres Thomiites de ce Corps s’eltoient fignalez a faire voir qu’en cette matiere il eft auffi eloigne de la dodtrine de leurs Ecoles, que l’eft Calvin : Que e’eft a la follicitation dc ces mefrnes Dodteurs que les 88. Evefques de Erance ecrivirent au Pape pour l’engaget f Livrb' C i n qjc/ i e* m e. £ prononcer fur les cincj Proportions : Que cc fat ties Do&eurs de Sorbonne qui en pour- fuivircnc la condamnation a Rome : Qfc pour la conteftation touchant le Fait fi le P. Annat ou quelque autre Jefuite a foute .11 ^obligation de croire ce que l’Eglife decide fi- lemnellement touchant le fens des livres , on a veu d’autres Ecrivains de toutes fortes d’e- tats & de profefliorrs , Evefques , Do<fteur$ , dc Ro- Percs de 1 ’Oratoire , Dominiquains , Fran- More?”* cifcains , Feiiillans faire la meHne chofe j tousles deux en declarant que c’efloippour defendre lacaufe de l’Eglife : Que de dire commc ont fait les Grandin, Janfcniftes, que la Sorbonne & les Evefques * 3 e 'l n \ 6toient remiiez par' les Jefuites & entroient Des-Mcs, dans leurs pafftons** e’eft une chole qui n’a pas \|? s ar pp' * la moindre vray-femblance 5 puis qu’on voit Amelote, que ces, mefmes Evelques & ces mefmes Do- Qeurs n ont nullement epatgne la fociete dans iofeph ,* les occafions 06 quelqu’un de fes Auteurs avoir B ,°f? » donne pnlc : ce qui parut avee eciar lur tout Guyarc , dans les cenfurcs qui furent faites de 1 ’ApoIo- &c * gie des Cafuiftes par plufieurs Evefques de France & par la Faculte de Th6oIogie de Pa- ris : & cela dans le mefme temps qu’ils agif- foient tous de concert contre Janfenius. Tanc il eft faux que ce fut a deffein de plaire aux Jefuites qu’ils le faifoient. Pour repondre aux raifons des Janfcni* ftes contre 1’utilitc & la neccffire de la fi- gnature du Fait , on a die : Que par de iemblables confederations Ton auroit jufti- fic dans les fiecles palTez tous ceux qui rer fufant de condamner les Ecrits ou la per* fonne d ? pn Arius , d’un Neftorius , d’un Pela* Hi(t. lies cinq Proportions. Af, gc , d’un Theodore de Mopfuefie , d’un Ori- gene proteAoient d’en rejetter les erreurs ; -& qu’ainfi la conduice de l’Eglile auroit 6te in- juAe & violente , de ne s’efire pas contcnt£e d’une telle protefiation : Que la quefiion du fens de ces Auteurs & celle du fens de Janfe- nius cAoient egalcmcnt fri voles , ou egale- ment importantes : Qtfen ces temps-1^, com- me de nos jours , on auroit pu reprocher aux Papes & aux Evefques , qu’il y avoit , & dans le pcuple & dans le Cierge , d’autres abus contre lefquels ils ne temoignoient pas tant de zele qu’ils en avoient pour faire figner ; mais que c’eAoit-te un reproche maL-entendu : Que • le plus grand mal qui puiAe arrlver a l’Eglile , ; - c’eA que fon Autorite (bit meprifee ; parce que c’eA commc un delbrdre general , qui la mec liors d’eAat de remedier a aucun delbrdre par- ticulier , & qu’ainfi il ne faut pas tant avoir &gard cn quoy on Iuy de fobe 'it , qua la defo- bciffance ineme : Que 1’Eglile peut toujours , & que fouvent m£me elle <5oit par prudence & par charite, tolerer d’autres abus , mais non pas celuy-la, qui fappe le fondement de toUtc la difciplmc : Qjf en ces occafions fa feverite eA jnAifiee par l’exemple de Dieu mefme, qui chafiia plus vigoureul'ement Saul pour avoir defobei a Samuel , que pour tant d’autres cri- mes contre fa Loy , qui lembloitnt plus griefs de leur nature : Que les JanfeniAcs ne difent rien pour excufcr leur refifiance , ny pour prouver leur bonne fov,que ne d;Aent & re pufient dire tous ces fchifmatiques des ficc.is paAcz : Que parmy ceus-cy aurant que parmi euxjil pouyoit y en avoir plufieurs qui con- , damnoieut .*v ^ ' ~«T* IlVRE CiN^Ib’ME. Yf damnoient finccrement la mauvaife do&rine .& qui ne fe defendoient de figner la condam- 1 nation des Auteurs ou desLivres que par fcru- pule } des Thcologiens intereffez a les trora- per , lcur rcpxefentant le fait comme faux ou incertain : mais que tous ceux qui refuloienc .de figner n’eftant pasde ce cara£tere,.& PE- glife ne poqvant point difcerner ceux qui agif- loient en cela dc bonne ou de mauvaife foy # elle avoit railon de faire une regie gen£rale: ,-Que de pretendre s’en difpenfer en offrant unc nouvellc Profeflion de Foy , e’eftoit cherchcr a donner le change : Qtul s’agifloit dc donner une preuve dc leur creance & de leur foumif- iion,non telle qu’il leur fembloit bon, mais telle que 1’Eglife 1’exigeoit d’eux comme dc tous les Fidelles : Que qua. id la foy de tout ,cc parti ne feroit nullement fufpedte d’ail- leurs , l’Eglife avoit toujours droit de les obli* ger a figner : Qif elle ne pouvoit pas mefme en ufer autrement dans les circonftances pre- ^cnteS', & que e’eftoit eux qui l’avoient redui- te comme a la neceflite dc faire ce qu’elle fai- -foit : Qua la verite elle pouvoit quelqucfois rclafcher de fon droit , ainfi quelle l’a fa it en ccrtaines occafions 5 lors que par une condui- tc pleinc de fagefle , elle a bien voulu ne pas faire executer fes ordresa la rigueur au regard de certaines perfonnes : mais que cette con- defeendance ne devoit point avoir lieu pour le* Janfeniftcsp parce qu’ils s’en eftoient rendus indignes en conteftant a l’Eglife le droit que jamais nul Catholique ne luy avoit difputc* d’obliger a la foufcr'ption pure & fimple dc iemblables decifions : Qucdc ccder a leur re** Jomc l 9& Hift. dc cinq Proportions. iCC ^ . fiftancc dans line conjondure conune cellc— HI f c’eftoit donncr occafon a un fcandalc bcau- <ond plus grand quc celuy qu’elle pourroit evi- tpr en lcs mcfnagcant : Que ce feroit autorifer une defobeiflance £ormclle,& fc condamner clle-mefme , comme ii cllc s’cftoit attribiic ijn pouvoir qu’clle auroic cnfin rcconnu nc luy appartcnir pas : Qujen luy oftaut ce pouvoir de juger fouverainement du fens des Livrcs dc Religion , on luy oftoit celuy de juger des tra^ dudions de l’Ecriture j dc decider des contro- verfes de la Foy par le fens des Ecrits des Pe- res , dans lequcl confiftc la Tradition 5 de fairc Un difcernement ajatentique des Livres dange- reux & des Livrcs falutaircs ; d’arrefter le pro-? gres d’aucune hercfic, & d’cn garanftr Ies Fi- ddles par fon autorite ; puis qu’on ne pourroit plus cftrc allure fur fon temoignage , quc la Yulgatc , par exemplp , fuft une ttadudion fidellc , quc tel Livre full .conforme a la do- drine dc la Foy, ou quc tel autre y fuft contrai- rc : Qtfau rcfte l’on n’eftoit pas oblige dc croi- re les Janfcniftcs fur ce qu’ils publioient quc rant de gens avoient figne'de mauvaife foy : Qdcux-mefni^s ils avoient intereft qu’on n’cuft pas une fi mechautc opinion de ccs Communautez qu’ils mettoicnt au nombrc dcs Difciples dc faint Auguftin , & dont ils avoient ft fouvent rcleve la piete :mais qu’a- * p;cs tout , quand la chofe feroit vrayc , l’E- glile n’eft nullcment rcfponfable de ces Taux ierrnens , non plus que de ceux des h£rcciques null convertis en maciere de dogme : Que c’eft a cllc & employer lcs moyens legitimes n^ceflaires pour saflcyrer de la foy & 4e ■f , ^ ItVRB CiKqj&i H i(tl. $$ jToumi/fion de fes enfans 3 & que s’ il y cn SL cFaf- j £ ^ 4 # fez malheureux pour prendre dela occaflon de fe parjurer en voulant la tromper , on ne doic en imputer la faute qua eux'-mefmes , & nul- lement aux Pafteurs, qui ont ufe de leur droit* & qui n’onc Fait -que leur devoir. A l’egard dcs preuves que les Janfcniftci pr£tendoient avoir donnees de Ja purete de Jeur foy , par leurs cinq Articles , & par la profc/fion publique qu’ils faifoicnt de condam- ner les cinq Proportions 3 on r£pondoit que' le Pape n’ayant pas trouve dans ces Articles dc«* quoy s’aflurer de leur cr£ance 3 il avoit de- mands , pour en avoir une preuve certaine aufli-bien que de la finccrite de leur foumifi-' /ion , qu’ils fouferiviflent le Fait de Janlcnius, & que e’eftoit ce qu’ils perfiftoient a refufer: Q^ue par ce refus & par d’autres marques en- core, ils rendoient doutcufe & fufpe&c la proteftation qu’ils faifoient de rejetter finc6- rement toutes les erreurs condamnecs par les Conftiturions : Que ce qu’ils difoient 1 ^-def- fus ne s’accordoit nullemcnt avee 1* extreme, mepris qu’ils temoignoient & pour la perfon- ne d’ Innocent X. & pour fa Conftitution , foit dans leur Journal de Saint-Amour qu’iis vc- noient d’imprimer , foit dans d’autres ouvra- ges du mefine temps , ( nous en avoids veu quclques extraits a la fin du premier Livre de ccttc hiftoire ) Que d’un autr# cofte le refus 3 u’ils faifoient depuis dix ans d’abandonner la efenfe du Livre de Janfcnius fi folcmnelle- ^ ment condamne par l’Eglife , donnoit un ju- /lc fujet de dourer qu’ils rejettaffent fincere- raenr la doctrine qi’cllc y condamnoit : Que • t i S'- ■ r Id® Hijf. des cinq Tropojitions. P a P c & ^ cs Evcjqucs , qui connoi^fo’efle , ' ^ tr£s-flairement qu’elle eftoit contcnue dans ce Livre , re pouvoient pas comprcndrequ’a- prfcs l’avoir examini , des Theologiens habi- !es , commc il y en avoir a Port-Royal , pufo fent difconvcnir du Fait : QtfaufE en eftoient- ils convenus cqx-mefmes durant piufieurs an— ' nees , & qu’on ne f^avoit a quoy attribuer leur changement force point-la r finon i la honte J \|u’i!s avoient de fe dcdire , ou a quelque def- cin fccrct de fauver Fous le nom dc Janffcttius. ce qu'ils faifoient profe/Con en public d’aban- donner fous le nom des cinq Propofitions f Qifon f^avoit par lTiiftoire dcs fi£cles paflez , que l’artificc ordinaire des h6rctiqucs , pom Fauver lcur do<ftrine , a eft6 de defendre la per- fonne ou lcs Livres de leurs Chefs , en fc re— tranchant a nier le fait & a dire qu’on les avoit mal-cntendus : Que c eft en ces occafions-l£ ou l’Eglife a perlifte dune manicre inflexible a exiger des Auteurs condamncz ou dc leurs fe&ateurs , la rcconnoi fiance du fait : Que. voyant ce qu’on vient de dire de la conduite des Janfoniftes elle avoit grande raifon dc foup^onner qu’au moins plufieurs , & les prin- cipaux d’enrre cux, parloient de mauvaife foy r lors qu’ils nioient le Fait , & mefrre lors qu’ils t6moignoient acquiefcer fur le Droit : Que fi. en cedant a leur rcfiftance , elle les dJfptnfoic de condamner nomm6ment le Livre dc Jan- lenius , e’eftoit leur laifier une ouverturc pour renouveller quelque jour, en changeant feule- ment les terines , toute la do&rine des cinq Propofitions ; fous precexte , qu’ils ne di- roient rien que cc qu’a clit cct Auteur duquel 4 , Iivrs Cinc^cie’me. W on ne pourroit pas les obliger a reconnoiftre la j doftrine pour heretique : Que le feul moyen qu’euft TEgii/e de fe prccaucionner contre cec inconvenient, & de s’aflurer de leur foy , c’e- toit d’exiger d’eux , comme du refte des Fi- ddles, la condamnacion de ce L’vre : Qu^el- le ne pouvoic done pas fe difpenlcr de leur de- mander ccrre marque de leur fincerfte , ni eux la luy refuler fans fe rendre fufpedts d’attache- ment a l’erreur : D’atirant plus que Jcurs propres principes , condamner les cinq Proportions en ellcs-mefmes , & condamner cclles du L'- vre de Janfimius, e’eftoit deformais deux cho- fes infeparables, en forte que conrefter la de- cifion de l’Eglife fur Tune , e’eftoit la rendre douteufe fur 1’autre. Mais e’eft icy le point capital de la concroverfe , dont il nous fauc maintenant faire l’hiftoire a l’occalion du nouveau Formulaire. Le Pape Alexandre V I I. en recomman- dant aux Evelqucs de France , a Texemple de fon Predeccfleur , l’execution des Bu'.lcs con- tre Janfenius , les avoit exprelTemcnt autori- fez, comme oh l’a dir, a choilir les moyens qui leur paroiftroient les plus convenables pour cet effet : il avoit loiie dans tons les B r fs la conduite qu’ils avoient tenue en cette affaue > & par la il fembloit avoir aflez approuve 1« Formu'aire qu’il fgavoit eftre employe par eux comme le moyen le plus feur & le p uS ptopre pour faire rendre aux Conftiturions i’o- beilTance qui leur eftoit deuc. Cependant , comme dans aucun de fes Brefs , pas mefme dans !e dernier ,on ne voyoit point qu’il eut fait mention exprefle de cc For- 1 3 Senti- ment d un Theo- Ior. fur hDc- lib- &'c- « «“ Rift, des cinq Propoft fioni. l66y, itiulaire , les Janfcniftes avoient pris de-li occafion de publier nOD feulcmcnt qu’ii nc l’approuvoit pas , mais qu’ii I’improuvoit po- fitivement & par ce filence & par fa conduite : qu’ii avoic apprehendc de faire mention du Formulaire dans fes Brefs , ne l’ayant pasfeule- mcnt youIu nommer , que tout ce qu’ii avoic pu accorder au credit & aux follicitations de ceux qui le lui avoient recrommandc , 5 ’avoit eftc de ne lc condamner pas en termes expres , mais feulement par ce filence : qu’ii l’avoit . encore improuve par fon exemple ; ny ayyint point d' apparence , difoient-ils , qu il •ueiiille quonfajfe en France, pour executer fes Confti- tutions , ce quit ne fait pas Itiy-mefme d Rome , oi* ilne propofe aiicun Formulaire ni n oblige perfonne a figner. Ainfi raifonnoient ces Mef- fieurs : & de tc!s raifonnemens fervoient en- core a fortifier la r 6 fiftance de ceux d’entre les Evefques qu’on a dit qui s'excufoient de Faire figner le Formulaire , par la raifon , oil fous pr 6 texte que 1’AfTemblee du Clcrge n a— voit pas droit de leur ricn preferite ^ cet fegard. ; _ , Sur cela il fut refolu dans le Confeil du- Roy que pour ofter aux Janfeniftes , & a ces Evefqucs qui les favorifoient , tout fujet de re- fufer la fionature , il eftoit a propos de prier Sa Saintet 6 cl’envoyer elle-mefme un Formulaire avec un commandement expres aux Evefques de le publier , & de le faire figner a tous * comme il avoir eftc ordonne pour celuy du . Clergfe. Alexandre VII. s’accordant volon- tiers a ce qu’on fouhaittoit de luy , envoya Conftitution. fuivance du iy, de Eevxicx I tlVRE ClNQjH e’m'e. tc rj 1 avec un Formulaire dans lc fens de celuy j g £ i de i’Aflembl£e. ALEXANDRE EvESQUE,. J Serviteur des Serviteurs de Diet* ; pour perpi-- , tuelle memoir. L E devoir du Gouveencment Apoftolique y ta qu’il a plu a la divine Providence de nous c « «onfier par fa pure grace & fans aucun merite cc de noftre paTt nous oblige de veiller avec {C tout Ie foin & toute ^application poflible a fC . tout ce qu’on juge pouvoir contribuer a la con- « fervacion & a l’augmentation de la Religion n Catholique , au (alut des ames , & au repos des Fiddles. C’eft dans cette veue qUe nous ta- <c chames des la leconde annee de notre Ponti- « ficat d’achever de detruire par une Conftitu- tion exprefie que nous publiamcs a cc deflein 3 < c l’herefie de Cornelius Janfcnius'qui fe gliiToit cc principalemcnt en France ,-&qui apres avoir « efte prefque opprimee par Innocent X. noftre (C Pr6decefleur d’heureufe memoire , ne laifloit <e pas , commc un ferpent dont on a ecrafe la te- tc lie , de faire encore d_ nouveaux efforts, & ec - dc paroiftre fe vouloir fauver par fes detours fC ©rdinaires. Mais comme l’ennemi du genre fC buraain a une infinite d’artifices pour empef- cC cher le fucces des bons defleins j Ies noftres , (C . dont l’unique but eftoit d’obliger tous ceux qui Ce s’eftoient egarez , k rentrer dans lechcmin du <c ialut , n’ont pu encore reuflit commc nous le « defirons : quoy qu’en cela nos fouhaics & nos ee loins ay enc efte.tr£s bien fecondez par Iaj peine « r I ‘s , its cinq frtfsfttioru. > '<% laafciiics avolent pris de-H dr pebccr non fculcracnt qu’il nc p , mats quil 1’improuvoic po- : 5; par ce £cncc & par la conduite : ' appcrhaadc de fairc mention da Brefs , nc l’ajrant pasfeulc- er , one tout cc qu’il avoir credit & ainc lollicitations de __ jz hi are e t recomraande , j’avoic r k jc caniir-Ta pas cn termes expres , icaoat par ce Irene c : qu’il l’avoit c par ion cxcmplc s n'y nyflnt Isiirrmct , diibecnt-i’s , qnilveiii&e i fsje cm frzmce, fznr exi enter fes C onftt- , st fd nt fait fit Iny-mefmc a Rome , m dnt fnpo r turn FermmUire ni ri oblige jt—’me i ffi/r. Aiati railbano:enr ces Mcf- £-~rs : & 3c td? raifbnnemens lervoient en- code a forrifier la refinance de ceox d’entre Jo Ercfipes <poa a dit qui saccnfoient dc fairc bsncrlc Foramlaire , par la raifon, ou foes pretcscc que I’Aflemblcc da Clcrgcn’a- rvez pas droit de lair w^ntc h cec IgarA "Sar ceb il c Roj que v f Erclquc? _ filler la - Sa SOxe >rmu‘aire ’ies a«fc dr * Hi 104 Ht/?. des cinq Proportions. * - 8c l’induftrie avcc Irquel’e nos venerabies Fre- J ' res les Archcvcfques & Evefques du Royaumc „ dc France fe font appliquez de rout leur pou- 3} voir a faire 6 xecu:er ces mermes Conftitutious „ ApoHoliques j 8C par la piet£ finguliere de no- 3,-ftrc tres-chcr Fils en noftre Seigneur ie Roy 3,trcs-Chr£ticn , qui nous a prefte pour cela le 3,fecours dc fa main, avec une vigueur & uiie j,conftance extraordinaire. Or le mefme Roy ? ,tres-Chretien ayant eftc porre par le mefme „ zelc qu’il a pour la Religion a nous faire re- 3,-montrcr par fon Ambalfadeur aupr£s de nous , }J que le meilleur moyen qu'on puft employer 3 ,pour extirper les reftes de cettc maladie con- 3, tagieufe , eftoit de faire figner a tout le monde 3,un mefine Formulaire apptlyfc de noftre auto- 3, rit£ , dans lequel chacun condamnaft fincere- mentles cinq Propofitions tirees du L : vre de „ Corn. Janf£nius intitule Auguftintes. Et nous 3 , ayant fair faire inftance d’exp&dier au phitoft 3,ce Formulaite , pour ofter tous les fubcerfu- ,, ges & les pretextes de defobeiflance , nous 3, avons juge devoir tout accorder a des prieres fi 3, pleines de piete. C’eft poutquoy nous enjoi- ,,gnons expreflement a nos Frcres les Archevef- 3, ques & Evefques , comme aulfi a tous amres 3,EccIefiaR;qucs tanc Seculiers que Reguliers , 3, mefme aux Rcligieufes, aux Do&eurs & Li- 3, centiez,& a tousautres, Principaux de Col- „ leges , Maiftres & Regents , de fouferire la „ Formule icy inleree ; voulant qu’ils Ie faflent „ tous dans l’efpace de trois mois aptes la pub'.i- „ cation & fignificarion des prt femes i a fame ,, de quoy nous voulons qu’on proccde itremifC- blcment fuivant les Conftkutions canouiques i I V R E Cl iV M £. ibjr £ Ies Decrers des Concilcs , contre ccux qvii. I n’auront pas obci. Formulaire que tous doivent fou- fcrire. Je N. fenfftgne me foumets U la Confiitution <e Apoftolique d' Innocent X. Souverain Pontife U da j i .jour de Slay 16 f}- & d celled’ Alexandre U Vll. Jen Succeffcnr du\6> Qilobreitfd. & re- u , jette & con damn t finchement Us cinq Prop oft- u . tior.s extracts du Livre de Corn, fanfenitu in - u . tituli A v g u 9 T i no s , dans lo propre fens du <e me fine Auteur , comme le Sifge Apoftolique les a condamnees paries mefmes Confittutions. fe *, lejure ainfi. Ainfi Dieu me foie en aide & les ' faints Evangiles. y Nous ordonnons en outre que Ies prefentes fbient valables 4 perp6tuit£ , &c. C’eft pour- (e quoi nous mandons & ordonnons a nos Vcn6- rabies Freres Ies Archevdlques&lcs Evefques (t & aux autres Ordinaires des lieux d’cx6cuter & de faire executer par tout , chacun dans Ton Dioccfe& dans les lieux foumis a fajurifdic- tion , les prclentcs Lettres & tout ce qui y eft contenu : & de contraindre ceux qui refufe- ({ ront d’ob6‘ir , par fenrences , cenfures , per- nes , & par tous les autres remedes de Diofc & de Fait j fans avoir egard a aucun' appel j . implorant mefme pour cela , s’ll en eft befoin , le lecours du bras {eculier , &c. Donne a Ro- {£ me le iy. Fevrier i66y. de noftre Pontificac leio. Le Roy donna fa Declaration fur la bullc- ro< Hijt. des cinq Propdfitioris. ap mois d’Avril fuivant , & alia lay niSmt au Parlcment lc i?. dc ce’ mois pour y faire enregiftrer cette Declaration. Elle contient duCler-’ <pc quoyque Dieu ait beni par un heureufc ge.p. i> iucces les foins qu’il a apportez pour detrui— Edli. 99 rc a nouvelle &&= qui s’eft &levee a l’occa-' 1#; 8 . i» (ion de la do&rine de Janfcnius , & qu’il ait ,» tellement arr &6 le cours de cette b 6 refie naiC- 3, fame qu’il n’y ait plus prefentement qu’un j, bien petit riombre d’c gens qui , par un aVeu-- „ gfcment affe&c & par dcs fubtiJircz 6 tu- di 6 es , r 6 fiftent aux definitions receutfs par „ le confentement unanime de l’Eglife : n 6 an- s, moins comme les principaux Chefs de cet- 3xtc Cabale contintient les efforts qu’ils ont j, toujours fails pour Sluder la condemnation « de leurs crreurs , 8 c m 6 prifhnt lesdecifions 3 , du S. Siege , le jugement des Evcqiies , Sis srl’avis de Ja Faculty de Theologe de Pa'ris , j> refufent de figner le Formulaire , drefle pair x>les Pr 61 ats de fon Royaumc... Sa Majefte a ircru que le meilleur mcryen de di flii're ces 33 faufles iubtilitez , & d’oter tout pretexte , 35 meme aux EVeques qui ont fait refus dc fi-* 3>gner Sc de faire figner- dans leurs Dioc 6 fes le 35 Formulaire -du Clerge etoit de confultcr 33 encore une fois le Chef de 1 ’Eglife : afin que 33 joignant fon autorite a celle des Archeveques 33 8c dcs Eveques de France , ce conccurs de 33'Puiflances les dbligeat a fc foumettre Sc k 33 fouferire ce qui avoir - 6 te fi folemnellcment • 33 decide. Que pour cette fin il avoit fait de_ 33 mander h fa Saintcte qu’il luy pluc- ordon 33 ncr la fignaturc d’un Formulaire 5 ce qu’el - » le avoir- fait par fa Ccnflitution ^ par. la" •Livre Ci NCLJfi e’me. 107 quelle elle auroit otdonne la fignature d’un Formulaire infere dans ladite Conftitution : •Que pour concourir par Ton autorite a fai- c * ' re cefier les divifionS qui ju(qu a prefent ont <c partag6 fes fujets fur ces maticrcs , S. M. or- <c donne la reception de cettc Confticution , ** enjoint aux Archeveques & aux Eveques dc cc figner & de faire figter inceffamment ledit u Formulaire , purement & (implement , fans c * ufer d’aucunc diftin&ion , intcrpr6tatiqn ou fC reftridion , qui deroge di redement ou indi-# reftement auxdites Conftitutions des Papes Innocent, X. & Alexandre VII. Et au cas qu’aucun Archcv^que ou Evequc refufe de <c figaer ledit formulaire , & n’en ordonne pas <e la fignature purement & (implement dans le <c temps de rrois mois , le Roy veut qu’il y foit“ contraint par faifie de fon revenu temporel , - & qu’il foit procede contre luy par les voyes ■ Canoniques , fuivant cc qui eft port£ par cet- tc Conftitution. A quoy la Declaration ajou- <c te les m£mes defenfes & les memes pcines cou- tre ceux qui refulcront de figper puremc nt & fimplcment ce Formulaire , qu’on a veu qui font portees par la Declaration du ir.eme ttiois & du memc jour de l’annec precedence 1664. Des le 13. de May fuivant Mr. de Pere- cc fixe Archcvcque dc Paris (it fon Ordonnance <f pour la fignature du Formulaire du Pape , <c dans laquclle il dit qu’il eft perfuade que les <c Fidelles ne manqueront pas dc donner par <e leur foufeription un temoignage public & per- oiancnt de la deference que l’Eglife a deman- <e .dee ca de femblablcs occafions , e’eft-a-dire ^ I «Xo8 Hift. des cinq Propofithms. l 66 J* une foumiflion dc Foy divine pour les “Dog- mes , & quant au Fait non revcl& unc vhi- ?> table founijflion par Jaquelle ils acquicfccnt tt fincerement Sc dc bonne foy a la condamna- j» tion dc Ja doftrinc dc 3 an fcnius contcnuii ?» dans les cinq Proportions : 6tant Evident que m fans cela Ja fignarure feroit une pure ijlufion a aux Ordonnances du S. Si6ge 8c des Eve* i» ques. • Ccs paroles firent voir que M. de Per^fixc n’avoit point change commc les Janfcniftes 1c pretendoient , 8c qu’il perfiftoit dans le fen- timent expritne par fon ^Ordonnance pour la .(ignature du Formulaire du Clergc : qui eft que quand 1 ’Eglife prononcc authentique»* 4«ent lur lc fens d’un livre de religion , & qu’elle fait foufcrire fa decifion , Ton eft * oblige de croirc ce qu’on fgne : non par une - creance dc Foy divine , comjtne les faits ib? vcicz qui lone contcnus dans l’Ecriturc ou dans Ja -Tradition } mais n6anmoins par une vraye pcrfua/Ion f qui s’appellc Foy humetine JLccUfiaftique , parce qu’elle eft direftement •fondec fur Tautorite ac 1 ’EgHfc , Sc que l’E- .glife l’a toujours exig6c. Tous Jcs autres Archev£qucs Sc Evequcs .firent auflj leurs Mandemens fans millc di- ftiuftion du Fait Sc du Droit , a la referve de 4, Evcques qui fe font rendus cclcbres par la manicre done ils s’expliquercnt dans les leurs. Mr. Pavilion JEvcquc d’Alct fut ccluy cjui donna Tcxeirplc anx autres , Sc qui s’expli- ’ qua avec plus d’etendufc’ dans fon Mande- ment du j, dc Jtiin 1 66 y ll y dit „ que la foumiftiqn qu’on rend, aux decifions dc l’E- • S If & Livre Cinqjie’mi. xo$ glife fc renferme dans Jcs vcritcz reveI6es , j Sc que c’cft a cellcs-li feulcment qu’elle aflu- jettit entierement la raifon : Que les autrcs cc virirez n’eftant point abfolumcnt ncccflaires j cc Dieu nc nous a point laifle d’autorifo infailli- “ b!e pour Ics connoiftre ; Que quand 1'Eglife te ■ jugc fi dcs Propositions ou des fens h£r6ti- tc ques font contenus dans un livre. Sc fi un “ Auteur a eu un tel ou un tel fens , clle n‘a- ce git que par unc Iuroiere humaine, en quoy. tc rous les Tbeolo^iens convicnncnt qu’elle cc peut eftre furprife ; & que parcant fa fcule “ /aucorici ne peut capiivcr noftre entendement: ce quoy quil foit vray qu’il n’eft pas pertnis de ce s£lever temcraircmcnt contre fes jugemens, “ vers lefqucls on doit temoigner fon relped cn « demeurant dans le filence. '« La lcttre du Nonce du Pape Scrite a Sa Saintetc touchant l'Evctquc dAlet & fon Mandement , merite d’eftre icy rapporfoc. Elle eft du 18. Juillct i66j ■ cn ces termes. L’Evcfque d’Alct a envoy£ \ Paris fon Offi- cc cial qui me vint voir hier pour m’afliuer dcs cc refpccts , dc la foumiflion & de robciflancc cc de cct Evefque b l’£gard de Sa Saintcte. II cc m'a dit force raifons pour la defenfc de fon cc Mandement : que quelques Evefques par ja- cc loulie vouloient luy oftcr fa reputation j qu’il « \ouloit obci'r cn tout b S. S. & il me deman- « da confcil dc ce qu’il devoit faire. Je luy cc rfcpondis qu’il devoit faire , comme les au- tc tres Evefques , un Mandement tout Ample , cc qui ordonnaft robciflancc au S. Siege: que cc par lb il oteroit toute occasion de difpute , & cc a fes eonemis tout pr&tcxtc de faire dcs plain « Tome U. K' • / XI o Hi ft. des cinq Propofitions. lG$e, tcs dc lny au Roy. II me rcpliqua que tout . cc qu’il avoic faic , n’eftoit que pour con- ferver fa reputation : qu’il auroit volontiers 99 obci &-Sa Saintcte,mais qu’il avoit cru cftre 99 obligfc de ne point changer fa conduite pour 99 qui que ce foit du Royaumc : que c’eftoit une piece que luy avoit fait l’Aflembl&e du Cler- „ ge. See. T r Mr. TEvefque de Beauvais fit fon Mande- jnent 1c ij. de Juin fuivant , ou iJ copie mot a mot ce!uy de Mr. d’Alet j & Mr. d An- gers dans le fien qu’il fit peu de temps apres , cn prit tout le fens, Ce qui fut fuivi depuis par Mr. Caulet Evefque de Pamiers. Mr. fE- vefquc de Noyon s’eftoic auffi explique pat fon Mandement au 18. de May dans des termes qui avoient paru favorifer cette diftir.ftion-en- tre le Droit & le Fait. Mais il dfcclara par une lettre 6crite en Cour qu’en bornant la fou- miffion au regard des faics.a une deference refpedlueufe ,il avoit pr6tendu feulement ex- clure lafoumiffion de foy divine, & non pas route foumiffion interieure de jugement a la d&cifion deces fairs. Cell pourquoy il ne fut parl£ dans la fuite que de quatre Evefques oppofex a la foufeription pure & fimple du Formulaire. Le Roy par un Arreft rendu en fon Confeil d’Etat le io. de Juillct fuivant, caffa ces Mandemens , comme contraires a fa Declaration & aux intentions de Sa Sain- tete : & ils furent depuis mis par ordre du - , pape au rang des livres defendus. Pendant qii’on attendoit encore le Formu- laire d’Alexandre VII. les Janfeniftts pr6yo- ^ant que fur leur refus de figner on .th yteu- • 1 1 V R E C 1 Sr Qj I E M E. Ill droit a les excommunier ; 1’ Auteur des Let- tres de Vherefte imaginaire avoic commence des fa cinquieme Lettre , intitulce de \ excom- munication fs preparer fes amis contre ce coup, en leur aprenant qu’ils n'cftoient point obli- gez en cette occalion d’obfci'r au commanded ment du Pape : qu’au contraire ils eftoient obligez dc ti’y pas ob6ir , & qu’ainfi lex- communication dont on les meua^oic , fe- roit injufte : que bien loin de leur nuirc elle les uniroit plus fortement a Dieu : qu’elle ne feroit tort qu’^ ccux qui l’auroient fulml- nee ; & qu’ils f? retrancheroient par-la eux-* melmes du Corps de Jefus-Chrift , lorfqu’ils pretendroient en retrancher leurs inferienrs* C’eft la fubftance de^cette Lettre. * ^ — Le Formula! re eftant done venu de Rome & propofe a figner , ce mefme Auteur tra- vaille dans les Lcttres fuivantfcs , jufqu’a la onzi£me , a detruire tout ce qu’on avoit die pour obliger d’ob6ir. II examine dans la fixieme Lettre le Mandement de Mr. de P6- ' refixe Archevefque de Paris fur ce fujet :& il ** taxe ouvertement le Prelat d'injuflice , d’ ar- tifice, de manquemznt de fincerite. Mais fes plus grands efforts font contre ce fentiment , qu’on foir oblige h la crcance du Fait de Janfcnius. Il afl urc que c eft :tne erreur contraire aux fen- Lettre a timens de tout les Tbeologiens , anx principes de la Voy , a la doctrine de 1‘Ezlife Gallic ttne , a la f arete de I'Et.tt : Qye c’ejl une opinion qui nc fe peut foutenir fans honte & fans infamie : Qui ceux qui font favorab’es a cette opinion Letrre font des gens qui nont ny honnenr ny confcien- pj S- 7* •- on qui ont L’ejprit nnturellcment ft etroit K a 166$» r lit Hifi. des cinq Proportions. . 16 6 y. qulls croyent tout cc qui eft favorable au Papej. gens qui mettent leur piete d etre deraifonna bits , d j ttger fans connoiffance , d calomnie r Pag. io. f ans fcrupule , d blafpbemer ce quits ignorent : Que ce fentiment ne fera embraffc que par les ferfonnes bajfement interejfees par Its zelez, ignorans , & par Us dupes qui fe croyent Fins : Et que V opinion contraire ( qui eft cellede Mrs. de P. R • )e(t& fera toujour s embraffie par tout les gens Whonneur , d’ efprit & de confcience. Dans la huiiicme Leccre , voulant fe iufti- fier du reproche qu on luy fait qu’il bleffe la # charitfc > il fe fait objefter que fes Ecrits font beaux , mais fans charite. Il avoiie que la plainte qu’on fait de Ja force dont il a rfraltrai- te l’Arcneveque eft une marque quit ny a pas mal reufft : & il j&roit s’en fjavoir bon grfc. Mais il temoigne £:re fenfible au repro- • - che d’avoir manque de charit6 , & il entre- prend de montrer que e’eft la feulc chari- 1 1 qui fa fait parler : Que finjuftice eft da c6t£ de Mr. l’Archev&jue : & la iuftice de fon cot6 : qu’il travaille a emp^cner que Mr. l’Archev&]ue & Mr. Chamiilard ne foient abomfnables devant Dicu par l’Approbation de l’injuft?ce,& par la condamnation de l’in- • nocence : Que ne pas juger comme luy fur tout cela , c’elt ne pas connoitre les maximes de l’Evangile. Que le plus grand nombre s’edifie de fa maniere d’ecrire & que la po- fterit6, qui en jugera, trouvera fes Letcres en- core trop foibles. Sa neuvidme Lettre va principalement 4 prouver que de toutes les Queftions dont on a difputfc dans l’Eglife s il n’y en eut jamais dc ■v • 1 r 4 Livre Cinqj/ie’me. ii$ plus inutile & de plus frivole que ceJIe du Fait 1 % de Janfenius. II y repete ce qui avoit £t£ die dans beaucoup d’autres Ecrits du Parti , quV» fignant le Formulaire on fait tin ferment temeraire } injurieux a Dieu , contraire a la cha - rite du prochain : & il avertit ferieuTement les Religicufes qui obeiflent en fignant, qu’elles ne font pas en feurete de confidence > au lieu aue celles de Port-Royal fe fandifient en re- fufantde figner, parce qu’elles ne le font que par le zele de la vericc. Quoyque puflent dire les defenfeurs de Jan- fenius , on avoit toujours cette objedion plau- fible a leur faire : qu’ils avoient contre eux l’autorite de toute 1’Eglife ; refufant de Ibuf- crire la decifion du Pape lur le Fait de Jan- fenius , pendant que tous les Eveques , a la referve de quatre , la Sorbonne & tomes les Univerfitez Catholiques faifoient profeffiionde l’approuver & de s’y fbumetttc. Pour ddruire ou pour affoiblir ce prejuge , que l’Auteur des imaginaires avo'uc £zxcebloiitffant , & former une tentationtres fubtile , d’obcTr j il allure que e’eft une erreur d’attribuer a l’Eglife le deflein d’exiger aucune crcance du Fait de Janfenius : Que ce n’eftpointelle qui le pretend , mais 1c • P. Annat , auquel il impute tout ce que fait FArchev£que : cette pretention eft fi nou- , vclle , qu’avant les dix dernicres annees il n’e- toit pas feulement venu dans l’efiprit d’aucun Theologien qu’oti futoblig£ decroire les Fairs decidez par les Papes & par les Conciles j 8t qu’elleeftfi particuliereaMr.de Per6fixe , qu’il eft le fcul de tous les Eveques qui fe foit declare pour ccfcntiment. ; Kj i66j% 4. Parr. p. It. 12. Part. 4. Pref.p. 1 4* Pair* g. . Vein, ru lc Mand 4c M. 4'Alct. 11 + Hift. des cinq Pfopofitions. Dans 1’ApoIogiedcs Religicu.cs de P. R. le mcme auteur & M. Arnauld ne parlent pas avec moins de vehemence concre cette opinion , Pap- pellant deraifonnable & contraire vifi blement au fens cotnmmun . On l’ a regarde e , dilent-ils , comme une extravagance de I’efprit humain , quin ay ant ete produite que par une paffion de— raifonnable, ne peutfubfefter qu autantque cet- te paffion fubfifiera- C’ eft une fumee noire que le vent emportcra dans peu detemps , & qtti ne laijfera , lorfqu elle feradiftipee , qu un etonne- ment extraordinaire des etranges fantaifies dont les hommes font capables. Us ajoutent que le caprice fans raifon de trots ou quatre Ecrivains,qui ont eft la hardicjfe de- pute dix ans de nous produire leurs reveries tou- ■thantune nouvelle efpece d’Infaitiibilite Eccle- fiaftique dans let faits doctrinaux , nempeebe pas quit nefoit conftant , que 1‘Eglife fe pent tromper dans le jugement des faits :quel'exemple d' un feulfait , comme celuy d’Honorius , ruine entierement cette opinion . Et dans un autre lieu* en ch^riffanc fur tout ce qu’ils avoient die , ces Mrs. en font nettement une her&fie. L’opinian die I'Infaillibilite de I’Eglife dans les Faits > r difent- ils > eft nouvelle , temeraire, fcandaleufe , faujfe, erronee & heretique-& ceux qui V intro- duifent meritent, felon la doctrine de I’Eglife des Papes, d'etre trait ex. en Novateurs , & en perturbateurs de I'Eglife- Comme e’eft en ce temps , qu’a Poccafion du Pormulaire d’ Alexandre VII. on vie s’cchauf- fer plus que jamais la conteftation touchanr Pautoritfe de I’Eglife au regard des Faits j jious avons cru que c etoit icy proprement le / Livm Cinqj/is’ me. nj lieu die fai're l’hiftoire de cetce difpute depuis dix ans qu’on difputoit fur le Fait de Janfc- nius, ii avoir paru un tres-grand nombre d'E- crits oii J’on combattoit cetce obligation de figner &de croire ce Fait : & il en parut en- core beaucoup d’autres fur le m£me fujer juf- . x qu£ ce quommpofa filence aux deux partis vers la fin de l’annee 1668 . JLes principaux, ou- tre ceux dont nous avons deja parl6, font les dc^x Reponfes au P. Perrier fur fori idee dt* fanfentfmc: La fimple verite oppofee d la faujfe idee dti janfenifme : Refutation du Livredu P. Annat contenant des Reflexions fur la Lettre de fanfenius au Pape , & fur le Mandement de Mr. 1‘Evequc d’Alet.Dix Memoir es fur la cam - f t des Eve que s qui ont diflingue le fait du Droit : Lettre d un Dofteur fur le ferment contenu dans le F ormulaire du Pape : Lettre au P ere Ann at fur fes remedes contre les fcrupules. 11 n’y a rien pour le fond de la matiere dans tout le refte des ouvrages .de P. R. qui ne fe trouve dans ceux la & dans les autres qu’on a nom- mez cy-dcfTus : ainfi il n’cft pas n£cefTaire de fairc mention du refte en particular. On peut r£duire tout le fujet de la difpute a ces deux points de fait avancez par M. Ni- cole. 1 . Que e’etoit une opinion nouvelle > inventfce feulement depuis dix ans , qu’on fut obligfc de foumettre fon jugement , a ce- luy de l’Eglife au regard- du fens des livres y lors qu’il eft contefte , comme 1’eft celuy du Livre de Janftnius. i. Que Mr. J’Archev£- que de Paris fctoit le fcul des Prelats du Royau- me qui fe fut declare pour ce fentiment. Le premier de ces deux points eft. une que- r jT % / 166 f . I IT 6 Hi ft. des cinq Prop'ofi tions. \66 j . ^ ur laquelle il leroit aufli impoffible cfe ramafler tout ce qu’on a die de part & d’au- tre , qu’il eft eflcnticl a notre hiftoirc d’en rcprcfcutcr au moms quelque partie. II fail- droit un volume expres , fculement pour marquer les endroirs de l’hiftoire Ecclefia- ftique qui ont 6 t 6 aI16guex pour ou contre , avee les raifbnncraens par lefquels ou a refu- te ou appuye les preuves que chacune des parties en pretendoit tirer a Ton avantfge. C’cft pourquoy , afin de fe renfermer dans les homes qu’on s eft preferit , on fe contcntera de toucher icy en peu de mots les argumens que fournit 1’hiftoire mcme du Janfenifme : je veux dire ceux que chaque parti a cru trou- ver dans Ie$ principes ou dans la conduitc du parti contraire. Les Janfcniftes en ont oppofe de cette for- te ii tons ceux qu’ils avoient pour adverfaires dans la difpute fur 1 c Fait ; aux Jefuites , a la Sorbonne ; aux Aflemb! 6 es du Clerge > aux Papes mcme. Car on peut dire que e’eft proprem^Tit aux Papes qu’ils obie&ent. i. le jugement de la Congregation du St. Office dans un Decrct de 1664 . par leqtfel il paroit qu’on n’y trouva point i redire que Grcgoi- rc de Laude , eut entrepris de juftifiec 1’ Ab- be Joachim condamnc au Conciie de La- tran fous Innocent III. comrne ayant enlci- gne dans fon livre une opinion herctique & condamnee. z. L’exemple des Carainaux Bellarmin & Baronius , de Richelieu , Pa!- - . lavicin , & de Lauria, qui avouent que les Conciles , m£me generaux , peuvent fe trom<- per dans le jugement des Fairs. k - \ ‘ W - ( ' w > 1 1 V R E C 1 N Oj/ Ib'mi. 117 Aux Ev< 2 qucs cfe France, ces Mrs. objec- 166 f, tent 1 ‘exemple de Mr. Coeffctcau , Ev£que de Dardanie , nomm6 a l’Evcch6 de Mar- feille , & de Mr. dc Marca Archevdque dc Touloufe , qui en one die aueanc 4 propor- tion. A la Sorbonnc rls one obje&6 une Thefe ou fon avoic loucenu publiquemenc dans fes Ecolcs , fous l’Approbacion du Syndic dc la Facult£ , qu’i! n’y a ricn de Terreur de Ne- ftorius dans les Ecrits dc Thfcodoret dont nous venons dc parlcr: Ie t^rooignage de M. du Val oui nie exprefffcment l’infailfibilitfc de l’Eglife dans les Fairs : & celuy dc cinq au- txes Do&eurs de Sorbonne Approbaceurs du Livre oil Ie Caedinal de Richelieu rcconnoit la verire de ce mdme fcncirncnt. Aux J6fuiees ils one obje< 36 que le P. Hal- loix de leur Compagnie a 6cric pour la d6- fenfe d’Origenc , quoyque conaamnc com- me hcr6rique par les Papes & par toute I’E- glife : que les PP. Sirmond Sc Petau jufti- fient Thcodoree , malgrc la decifion du V. Conciie general contre fes Ecrits : que le mcme P. P6tau reconnoit Marcel d’Ancyre pour un veritable herefiarque, juftement con- damne par Ie Pape Libere Sc par toute l’E- glife ; nonohftant qu’il euft ere abfous luy St fon Livre , tanr par Ic Pape Jules que par le Conciie general dc Sardiqne : Enfin que tou- te iafociete ne laifle pas de tenir pour Or- . thodoxe & Molina & fon L'vrc , en faifant profeflion dc rejettcr je Scmipelagianifine qui . luy eft aetribuc par la Congregation de Auxi - Uu & par deux Papes , mais en foutenant que ns Hift. des cinq Proportions. iCSf. ce ^ * tort < l u ’ on l c luy attribuH. A quoy * ' fAutcur des Imaginaires ajoute Tannerus 8C Elizade Jefuites ,qui avoucnt cn termes for- mels que l’Eglife eft faillible a regard des Faits qui n’appartiennent poiac a 1 a Foy commune de l’Eglife. Et dc tout cela les defenfeurs de Jan&nius concluent que nul de ces Auteurs n’ayant 6te repris de perfonne la-delfus , c’eft une marque qu’ils n’ont xicn dit que felon la doctrine de l’Egli- fc. On verra dans la fuite ce que repondent d Ces exemples les defenfeurs du Formulaire j apr£s que nous aurons rapporte ceux qu’ils alleguent de leur cot6 , tirez de la ptopre conduite & des principcs des Janfeniftes. AuVeHus ^ Nous mettron? pour premier exemple ces ro. i.p. paroles du fameux Abbe de S. Cytan , que 176 , edit. Mrs# d c p R> ont tou j ours regard^ comme tin oracle. » Apprenez , dit— ll a fon Adver- faire , que toute proportion errouee n’eft pas contrairc a la parole de Dieu : parce que tout 93 conlentement de l’Eglife n’eft pas toujours 95 foutenu expreflement dans la parole de Dieu , 93 ny dans l’Ecriture Sainte , ou n’emporte pas 35 une Foy tout a fait Catholique : quoy qu il 33 ait une certitude , qui furpafle toute cercitu- 33 de humaine , & que ce (bit tomber dans fer- 33 reur que d’y contredire. Que la Sainte Vier-' 33 ge foit montee dans le Ciel en corps & en ame , 33 c’eft une dodhine indubitable , appuyee du 03 confentement de 1’Eglife : laquelle dodtrine 33 n6anmoins n’eft pas une verice de Foy tout 4 33 fait Catholique : de forte que celuy qui la nie- 33 roit ne feroit pas hdretique ,ny oppoiei la pa- LiTRB ClNQJfiE* ME. JI* iX>Ic de Dieu qui n’cn die rien i mais il feroit i66f, coupablc d’erreur. Voila , felon l’Abbfc de S. Cyran , unliait qut n’efl point contenu dans la parole de Dieu , & qu’il taut n&anmoins croire lur l’autoritfc dc l’fglifc avec une certitude qui furpajfe touts cer- titude humaine. Au refte il n’eft pas queftion de fjavoir ft cet excmple , qu’apporte l’Abbe de S. Cyran , eft bien^ou trial choifi \ il fuflit de voir qu’il fctablit cette maxime gen 6 ra!e , qu’il y a des fairs qu’on eft oblige de croire fur l’au- toHtc de l’Eglife , quoyqu’ils ne foient point contenus dans la fftrole de Dieu , e’eft-a-dire dans l’Ecriture , ay dans la Tradition divine ; au lieu que route la dcfenfe.des Janfeniftes rou- 1 c fur la maxime contraire , f^avoir que tput ce r. P. de qui efi hors de la parole de Dieu 3 netant point comprts dans l infzillibilite de 1‘Eglife , demeure 2 . p. ir. dans la faillibilite humaine . Surquoyl’on fait remarquer. i. Quequand Nicole a die que perfonne ayantdix ans n’a- yoitofe produire le fenciment qu'il combat. il y avoir deja 31 . ans que 1’Abbe de 5. Cyran lent Maitrc l’avoit pofe comme un principe indubitable. 1 . Qifaprcs le temoignage que ces M#. one rendu de la grande capacite de cet^ Abbe , il y a dc l’excfes & de l’imprudcn- cc a dire comme fait l’Auteur des Imaginai- rcs , que la pajjion la plus animee & la plus de- raifonnable ne $ itoit pas encore portee jnfqu a cetexees , de foutenir qu on etoit oblige de croire . des fasts non reveleziou comme dit M. Arnaud Phjnr«- dans unde fes derniers byres, que cefentimenp nefe pent foutenir fans un renverfement d'efprit n, e p^. qui approche de lafolie t on fans me ignormi prpdigteufe. Ufi llj). etn<j p * ic lu v l S’fitrer r -^Slc cfl f c JiSlCoius • atao; cik « d unc r icJoa _ ttl : C I N 00 X fi* M B. . de S. Auguftin, Iaquclle il \ tk -iw l’un de fondemens au Chri- cs !ivres;& a la condamner fans • .ic railon qu’une autoritc fujette m a fait ccs deux r6ftexions qui .vent inculquces aux Janf£niftes , niet fe fervit contre euxen r£- . as propofe par M- Arnauld. i. . . nc le croyoit done pas fi affurc • :s la penlee de 5. Auguftin , fid >. la vraye do&rine de 1’Eglife $ -ft a changer de leutimcnt fur ce , (uppofe que TEglife vine a de- ic cile a fait , qu’il sy eftoit hie 1'Eglife feroit en paix fi leg ’ at en cela imite.la conduire dc que e’eft une chofe Hen fiipre- •nt pretendu eftre plus certains v r!c la conformity avec S. Auguf- publie que jamais perfonnen’a»« xtre que luy le fensde ce Pere. cxemple eft ce qu on lit dans Lettres rappor^§ par M. de au fujet ae nr ore cjuelque uy ecrit , ce / l vine deS. A, i Grace & del ‘ Eglife...,. f ! , de demand i drinedans le e la rapporter Angttjlinmati iio Hift. des cinq Proportions. 1 1. Le fecond exemple , a peu pr£s aufl? ancicn que le premier , eft celuy de Janfenius mtme , dont on a dcja die quelque chofc. Chacun Cfait que c£t Evdquc ; quelque temps avant fa mort , 6crivit une Lettre pour le Pa- pe Urbain VIII- par laquelle il luy adrefle Ion Auguftin , & failure qu’il n’a rien penfe , rien dit , ny rien ecrit dans ce labyrinte emba- rajfe de difputes , quit ne mette aux pieds de [a S aintete pret d‘ approuver ou decondamner, de foutenirou de retr after totitce que Sa S. decla - rera digne d’ approbation ot^flecondamnation. f,e point dont il sagiflbit , & ftir lequel il demandoit le jugementdu S. Siege , e’etoit de fjavoir , s’il avoit rencontre le vray fens de 5. Auguftin , qu’il tenoit fans aucun'doutc pour la dodtrine de fEglife. Or fuppofer que le Pape eft capable de decider cette queftion , en forte qu’on puifle & qu’on doive s’arrccer a ce 3 u’il jugera , e’eft fuppofer qu’il peut , fans anger de s’y tromper , entendre le fens , -non feulcment des livres de S. Auguftin , mais de celuy de Janfenius : puifqu’il s’agitde jugcr ft e’eft le meme fens ou non. Il eft done evident , difent la-deftus les defenfeurs du For^ulaire , que Janfenius proteftanc ainfi d’acquiefcer a ce qui feroit decide touchant cette conformi- t6 , il ne doutoit point que l'Eglife tie put cOur noitre avec certitude le fens de fon Livre aulli- bien que de ceux du Saint Dodteur. Autre- ment il n’auroit eu garde de s’ofFrir a con- damner fon propre ouvrage fur la fimple rd- ponfe du Pape , fans autre preuve j & il n’au- roirpas mcme pu en confcience faire urie telle proUflfte. Car e’ejit ktb $’expofer a condam- 1 . 1 V B. E ClN<OXSMB. il aer une do&rine de S. Auguftin, Iaquelle il ti rcgardoit comme fun de fondemens au Chri- ftianifme dans les livresi& a la condamner fans ' en avoir d’ autre raifon qvr’une autoritc fujettc a erreur. Sur quoi Ton a fait ces deux r6flexions qui ont efte ft fouvent inculquces aux Janftniftes , £c dont M. d'Alec fe fervit contre eux en r£- pondant au Cos propofe par M- Arnauld. i. Que Janfenius ne fe croyoic done pas ft affurfc d’avoir bien pris la penfee de 5 . Auguftin , & d’ayoir cxpole la vraye do&rinc de l’Eglife,; qu’il ne fuft preft a changer de feutiment fur ce , Fair-la mefme , fuppofe que l'Eglife vine a de- clarer , comme elle a fait , qu’il s'y eftoir trompe. i. Que TEglife feroit en paix ft les Janfcniftes euflent en cela invite. la conduite do Janfenius: & que e’eft une chofe bien fupre- nante qu i!s ayent pretendu eftre plus certains r que Iuy-me£mede la conformite avec S. Auguf- tin,eux qui ont publie que jamais perfonnen’a voit mieux pen6trc que luy le fensde ce Pere. III. Un 3, exemple eft ce qu on lit dans une de leurs Lettres rapport£s par M. de Saint-Amour au fujet de ce meline JLivre. S' il y avoit encore quelque chofe d defirer.dk le p. Pofteur qui luy eerie , ce feroit de faire decla - co Mi »? rer que la doctrine de S. Auguftin touchant les matter es de la Grace & de la Predestination eft la doctrine de l’Eglife..... f ajouterois bien enco- re , pourfuit-il , de demander l’ approbation de tette me fme doctrine dans le Livre de M. d? I pre % qui ne fait que la rapporter comme elle eft dans le Livre de S. Auguftin -.mats je penfe que ce der y nier fera plus contefte & plus difficile a obtentt jome ll. fc * ?lT tlift. des cinq Vropofttions. que le premier , qui eft tres-aife ,fileS • S'tegft a qu/lque bonne volonte pour ce grand Saint. On voic par cc difcours que , felon P Auteur de la Lettre, ce font ft deux fairs qu’il eftoip fegalemerit au pouvoir du Pape de decider , 8c -fur lefquels on feroit 6galement oblige de fo foumettre & fa decifion : Gjavoir .que la doctri- ne contenue dans Ies Livres de S. Auguftin eft celle de l’Eglife , 8c que cette doCtrine eft auffi celle du Livre de Janfenius. A la verit6 il luy paroift plus difficile d’obtenir une fcm- blable declaration , parce que ce livre avoit cite condaront par Urbain VIII. Mais ce la nempcfche pas qu’il ne (uppofe qu’elle der pend d’Innocent X. 8c qifclle n’obhgeroit pa* moins que celle qui feroir ai’honneur de faint Auguftin ■, a laquelle nul des Janfeniftes n’a dout6 qu’on ne puft &qu J on ne duft un aquiefr cement intcrieur. « C’eft pourqnoy , difent ft-deftus Ies Anti-* Janffcniftes , fi ce Pape ou fes Succefleurs euf- fent fait en faveur du Livre-de Janfenius ce qu’ils ont fait centre ; s'ils avoi.ent declare que cc Livre contient la pure dodtrine de la Foy fur Ie fujet des cinq Proportions , & ordonnfe fous peine de defobci'flance , de figner un For- mulaire ou ce Fait fuft clairement exprimfe j on peut aflurer fans crainte defe tromper , que ni M. Arnauld, pi aucun des Defenfeurs de Janfenius n’auroit cru qu’en cela les Souve- rains Pqntifes euflent pafte leur pouvoir , ou • qne.ee. fuft nn peche de les en croire 5 8c qu’au contraireils auroient employe, pour foutenfr fobligation d’y Ibufcrire , Ies mefmes plu- ses cju’ils employent \ la fombattre : % fa tivRE C r n Qjtj ie'me. I 2 > faoin cc qu’ils ont dit plufieurs fois en faveur de jjareillcs d6cifions : lors qu’ils ont .cru y trou- ver lcur avantage. En efFct ,• ajouftent lcurs adverfaires r qu’au-* . M roicnt gagnc les difciples dc Janfenius , fi le Pape , felon leurs fouhaits , avoit dfeclar6 que XAuguftinus de <;et Evefque contenoit la vrayc 4 * do&rine de St. Auguftin ? Qu]auroient-iIs ga- gne , fiippofe qu’aprcs tout cela il fuft librc a chacun , comme ils le veulent prefcntement , d’en croire ce qu’jl luy plaiioit , & de tenir Jan- fibnius pour un difciple , non dc Saint Augu* ftin , mais de Calvin ? II eft done vray que fi le Pape avoit prononeb en faveur de Janfb- nius ils n’euflcnt pas fouffert qu’on euft revot» que en doute fa decilion. Mais quoy , dit-on , PEglife ne devoit-elle eftre infaillible au rc» sard des faits , qu’au cas qu’elle les dccidaft lelon leur fentiment ? • I V. (Jn quatrieme exemple eft celuy dc M. Nicole , & il eft pris de fes Lettres Imagi* naires compofces expr£s , contre ceux qui vou- loient que Ton puft eftre oblige de croire le Fait de Janftnius. Car dans la dixi£me de ces Eettres , au melme lieu ou il foutient forte- nient que toute l’autorite de l’Eglife n’eft pas fuffifante pour y obliger , il etablit fans y penfer cette mefme autorit6 , lors qu’il efpe- re s’en prevaloir contre fes Adverfaires. Voicy fon railonnement. Rome seft enfin declarbe , premierement t( Paf en general contre I’ApoIogic dcs Cafuiftes , qui « contenoit l’abrcgb de leurs erreurs , & enfuite tt contre un grand nombre de leurs corruptions : « fit le Pape t6moignc dans fon Decret qu’il en ^ f L 2 . V » » 9 > » 14 Hi ft. des cinq Tropojitions. eft fcnfiKIement touche 11 y a apparencC' ? * qu’il eraployera utilement Ton autoritc Apo- 3J ftolique contre routes ces maximes monftrueu- fes , & contrc tous les Auteurs qui les enfei- ^gnent : puifque c’eft particulieremet dans ces 1 rencontres quit eft necessaire de jotndre 3> kla condemnation des opinionsdecondamnation des Livres ou elles font notoirement contenttcs eftanc aflez peu utile fans cela de les d£fendre , pendant que des Livres , qui font entre les mains de tout lc mondc , les itabliflent & les infpirent a toutes les perfonnes fimples , qiu 9J ne font pas affez eclairecs pour en reconnoiftre 73 le venin. > • Les Anti-Janffcniftes avoiient que ce dif- eours eft folide & plein de bon fens : mais ils ajouftent qu’il feroit entierement fllufoire , po- ft le principe qui detruit ^obligation de croicc l’Eglife fur le fens des Livres. Car ou 1’Au- teur fuppofe qu’aprcs que lc Pape aura ainfi ufc de fon pouvoir , chacun fera oblige de foumet- tre fon jugement , ou il foppofe que non. ST 1 , veut qu’on n’y foit pas oblige , & qu’il foie permis , malgr6 la declaration dtt Pape / de croire que ces Livres ne conti ennent point la morale corrompue qu’il a condamn£e s il fera encore permis de tenir pour injitfte & pour nulle la cenfure fondee fur cette declaration , & de lire ces Cafuiftes en-fon particular , comme s’ils n’eftoient pas cenforez. De forte que la condamnation exprcfteTte leurs Livres , que 1’ Auteur des Imaginaires tient fi necejfeire pour arrefter le cours des me- chantes opinions de Morale , fe trouveroit en- -gerement inutile par rapport a cet efFet j fug- V % ^ llVR B ClNQJlll’ME. Itf \|roft qu’on fuft perfuade qu'elle n’impofe nul- le obligation de foumettre fon jugement a la decifion. II fauc done qu’il aic pretendu qu’en Ce cas-Ia on y feroic oblige. Et e’eft ce qui fait bien voir , difent les defenfeurs du For-.- mulaire , que l’on en revient la naturellement ,, quand on ne fait'que fuivre les principes com- muns a tous les Catholiques touchant le pou- voir de l’Eglife ; & qu’on ne s’en feroit point &carte , fi Ton n’avoit pas entrepris de foutc- nir contre elle le Livre de Janfenius. Au refte , ajouftent - ils , il ne ferviroic k rien de dire icy que l’Auteur des Imaginair^s parle des Livres ou ces erreurs des Cafuiftes iontnototrement contenu'es:ma\s que ce qu’il die ne tire point a confequence pour celuy de Jan- ftnius , ou les erreurs des cinq Proportions ne font pas contenues de cette maniere , puif- que fes defenfeurs contcftent le Fait. Cette reponfe, difent fes adverfaires, ne feroit qu’ ti- ne frivole d£faite. Car , ou la notoriety } dont parle M. Nicole , doit eftre telle qu’il ne fe trouve ni fcavant ni ignorant qui puifle dou- ter du fait de ces Cafuiftes j ou il fumt que l’E- glife le juge notoire. S’il l’entend d’une no- toriet6 a l’egard de tout le monde , e’eft une grande illufion de vouloir qu’il foit nece(Taire r apres avoir condamn6 ces Propofitions , de condamner encore nommement les Livres ou elles peuvent eftre j comme s’il eftoit a crain- d re fans cela que les Fidelles ne s’y trompaf- fent , faute d’en reconnoiftte le venin puis S u’il lc fuppofe fi peu cache que perfonne ne ,:auroit manquer de l’y appercevoir. S’il fvoue qu’il fumt que l’Eglife juge le Fait nq- , Li 166} >. ?V. '- v • ,• - Hifi. des cinq Proportions. 1 66 ;- toirc, quoy qu’il ne le foit peut-eftte pas a de gens ignorans ou int£reffez , qui s’aveuglent eux-mefmcs ; c’eft juftement cc qu’on pretend qui fu/fit au regard du Fait de Janfenius. Ec ainfi de quelque cofte qu’on prenne ce raifon- nement de 1’ Auteur dcs Imaginaires , il feta- blit necefTairement l’autoritc de l’Eglife tou- chant le fens des Livres. Ces quatre exem- ples ne font chacun que d’un Auteur particu- lar : ceux que nous allons voir font de tous les dcfenfcurs tie Janfenius. V. Le cinquieme cxemple ell pris de ce que les Janfeniftes ont dit touchant leurs cinty' Articles. On a Veu de quelle forte ils en one parl6 au Pape , proteftant qu’ils f oumettoient tres-fincerement ces Articles d [on jugement. Ec la foumiflion qulls promettoient a cet £gard „ ils ont efte perfuadez que perfonne ne pouvoit la refufer. Car Alexandre VII. ayant recon- cu , comme ils 1c difent , leurs cinq Articles pour une [nine doftrine y ils ont conclu , ainfi. que nous I’avons rapport6 , qu’il n’eftoit plus •v permis de les foup^onner d’erreur fur la Grace.. C’eft fuppofer clairement qu’apres l’approba- tion du Pape il n’ y avoir pas lieu dc dourer. que ces Articles ne fnflent exemps d’erreur. • D’un autre coft6 il n’eft pas moins evident , difent les Anti-Janfoniftes , que pouvoir juger du fons de ces Articles, & pouvoir juger da lens des endroits de Janfenius qui ont rapport aux cinq Propofitions , c’eft fi abfolument 1st mcfnrve chofe , que l’autorice , par Iaquellc «n a droit de d6cider Pun fuffit pour decider Tautre. Et ainfi , par une efp£ce dc paradoxe ^affi veritable qu’il eft fingulier , cetce. ohli^ « LlVRB ClNQjflEMI. 1X7 gation de croire les Fairs , que les Janfeniftes ont tant combattue , afin d’ofter le Livre de Janfcnius du rang des Livres heretiques , de- , vienc l’unique preuve quails ayent pour fe pur- ger eux-mefmes du reproche d’herefie : puis qu’ils font dans la neceflire de le reconnoiftre pour bien condamne , avant que de pouvoir eftre reconnus innocens j & qu’ayant toujours fait leur propre caufe de celle de Janlenius , i!s fe trouvent obligez malgrc qu’ils en ayent , d’a- bandonner la fienne pour pouvoir defendre la leur, parce qu’ils ne f^auroient defendre la leur que par cc principe mefme qui ruine la fienne : Marque 6vidente , difent leurs Adverlaires > que e’eft un principe dont les Catholiques ne peuvent fe paifer , & fans lequel tout jugement de 1’Eglife , foit qu’elle condamne , foit qu’el- le approuve , deviendroit inutile. • VI. L’avantage que les Janfeniftes ont cru, tirer de la condamnation du Livre de Molina fournit a leurs adverfaires un nouvel argument contre eux. Vous fuppofez , leur difent ceux- cy , que fuivant le jugement de la Congrega- tion de Aux'tli'ti Clement VIII. & Paul V- ont condamne la do&rine de ce Livre , comme tine do&rine S6mi-pelagienne : Sc la-deflus yous ne faites pas de difficulte d’en Aomrner 1' Auteur j un Patriarche des Semi-pelagiens $ Dc de dire que luy & ceux qui le fuivent font con- Grace vain cut de Pelagianifme & de Semi-pelagia- p r 'ff°p a -; nifme j qu’il faut eftre aufli opiniaftre & aufll i. rebelle a la verite que le font les Jcfuites pout xefiftcr au jugement & a l’autorite du S. Siege cn loutenant c£t Auteur. On convient qu’ils ont \|Qit a & que cc foac-U de juftes reprocbes/upolq IiS Hi/?. des cinq Proportions: lC6 J. ce que vous avancez de la condamnation de Molina. Ma : s vous ne pouvez pas difconve-- fiir dc voftre coftc , que Ie Livre & Ja do&rinc de Janfcnius n’ayent efte condamnez bien plus authentiquement que vous ne Je pouvez dire du lfivrc 8c dc la do&rine de Molina : puis qu’apr6s tout ny la Bulle de Clement VIII. ny - celle de Paul V. que vous aflurez qui eftoient , faites, n’ont jamais efte p.ibliqu6es •, & que PE- clife fouffre au moins qu’on enfeigne- cette «o<ftrine. Que ft nonobftant tout cela - , vous ne croyez pas qu’ilfoi : permis en confcience aux Jefuites de juftifier Molina des erreurs que TEgliTe a condamnces dans les Scmi-Pcla- * giens j comment vous croyez-vous* permis dc foutenir , malgrc les Corrftitutions d’Urbain VIII. dTnnocent X. & d’Alexandre VII. pu- bliees folemnellement & receues par toute I’Eglife , qu’il n’y a dans le Livre de Jan- fenius aucune des erreurs condamnees par Id Coricile de Trente , par Pie V. & par ces deux derniers Papes ? Blafmez done les Jefuites , s’ils font cc que^vous leur imputez : mais fon- gez en mefmc temps que vous ne leur avez ainfi fait ny pu faire leur procez, qu’en verm de ce prjpcipe , qu’on eft oblige d’acquiefcer au jugement rendu par 1‘Eglife touchant le fens d’un Livre. V I I. De tous les argumens ad- hominem - qu’on a faits la-deffus aux Janfeniftes , il n’y en a point qui ait efte plus fouventincuique que celuy qui fe prend de la comparaifon entre Fapprobation de la do&rine de St. Auguftin par 1’Eglife , & la condamnation quelle 9 take dc celle de Janfcnius,. t. I V R E ; C I N QJ! i E* M E. ixf Nous avons veu commc un des leurs auroit 1 6 6 j m fouhaicc qu’on priaft lc Pape , de declarer que la doBrine deS • Auguflin touchant les matter es d/s^nt- de la Grace & de la Predeflination eft la do- Amours Brine de I'Eglife. Pour fcavoir nontenant £ quoi ces Meflieurs pretendo; entqu’obligeroic une ftmblable declaration , il ne- taut que lire ce que difent dans Ie Journal de Saint-Amour leurs Dcputez a Rome , parlant au nom de tout leur patti : “ Quails ne doutent nulle- ment que la plenitudelde la puiflance du Pape, te & la follicitude generale qu’il doit avoir desec Eglifes ne luy donnaft droit de pourvoir defon cc propre mouvement a une hferefie , ou qui ne <e j. feroit que naiftre , ou qui auroit deja pris ac- «<coi, • croiflement dans quelque endroit du monde ,« que ce puft eftre j non-fculement fans enten- cc are de parties cn jugemeut contradi&oirc , <c inais aulfi dans les Congregations fecrettcs qui tc qnt efte faites jufqu'a prefent. <c IIs apportent pour exemple la Lettre du Pa- pe Celeftin I. cn faveur des Ecrits de faint Auguftin , contre ceux qui l’acculbient d’a- voir cxcede ; & ils ajouftent : Si un Pape en cc ufoit ainfl en toute autre rencontre , & s’il tc faifoit une bonne Conftitution pour reprimer <c l’audace de quiconque altereroit les Maximes <c de la Foy & celles des bonnes mccurs : cette<c Conftitution feroit ties-legitime & tres-vala- < e ble ; & tous les Fideles feroient obligcz de la « revfcrer & d’y obeir felon les Loix & les cou- fC tumes de I’Eglife. Or. ces Meflieurs font per- tc fuadez , qu’obeir de la forte a cette Conftitu- tion de faint Celeftin , ceft convenir du Fait qu’elle contient , fjavoir qu’il n’y a point d'er- -'’guftin dont il pane ; & qu’ils contiennent laf pure do&rinc de l'tglifc. Mais ils ont pafle encore plus avant. Cat dans leurs Con ft derations fur I’entreprife de M. Cornet, l’un de leurs premiers ouvrages & dei- plus autorifez dans le parti , ils en font venuS julqu’a traitter d’her^tiques ceux qui preten-- aroient trouver quelquc erreup dans les Livres du S- Do&eurdc Ja Grace contre les Pelagiens: Vj Apr6s une telle approbation , difent-ils , on ne Con- „ peut croire aujourd’huy sans her esie * %,& fans s’oppofer formelleriaent aux definitions „dcs Papes & des Conciles^ , & au confente J ,ment de 1’Eglife univerfelle ,• qti’il peut J „ avoir dans les Livres de S. Auguftin des erreurs ,, & des propofitions qui m6ricent d’eftre cenfu-* s ,rees...„ Auparavant que de cenfurer la do- 3 , flirine de St. Auguftin, pourfiiit 1’ Auteur , ils ,doivent confidercr en quelle maniere ils fc „pourront defendre d’eftre tombez dans l’he- „ k e s r e , par la feule penfee qu’ils ont formed „ dc condamner une do&rine fi approuvee & fi 3 ,autorifte par tout ce qu’il y a de plus faint & de plus venerable fur la terre. On voit les met mes chofes dans l’Ecrit Latin qui parut l’an- nee d’apres fous ce titre , Qua fits. AugUfimi aucloritas , Sec. Aufli eft-ce le fondemettt de tout leur fyfteme , que la doftrine des Livres de S. Auguftin ayant efte une fois approuvee de l’Eelife , il n’eft plus permis de croire qu’il ^ puiffe y avoir des erreurs dans ces Livres. Voi'a , difent les defenfeurs du Formu?ai- re y tout ce que nienc aujourd’huy les Janfcni- ftes^etabli autrefois tres-clairement par cuj& Iivrk C inqois'hs. i yi fliefmes, lors qu’ils ne s’attendoient pis d’a- ^roir un jour a dcfendre le Livre de Janfenius contre les Conftituuons d’Innocent X. $c * d’Alexandre VII. I!s foutiennent prefente- ment que l’Eglife ne petit obliger par autoritA & croire ce qu’elle decide totTcnant le fens des Livres : ils opponent pour raifon qu’elle n’eft ~Z as infaillible k cet £gard 3 & ils appellent une erefie le fentiment contraire : eux qui ont ft Eautement Ibutenu que tous eftoient obligez de fuivre fon jugement fur le^fens des Livies de S. Auguftin j qt? ellc n’avoit pu s’y tromper* &. que £ eftoit une here fie dc la contredire en ce point. De tous ces exemplcs jencn trouve que -deux fur quoy les Janfcniftes fe dtfendent ex- prcflemcnt ; celuy de Janfenius , & celuy qui regarde S. Auguftin. Iis rcpondent done en premier lieutouchant Texemple de Janfenius , que M. d’lpre n’eft^"^^ point la regie de l’Eglife , & qu’ils ne font pin- point profeflion d’approuver generalement !,at toutes les opinions decet Auteur eatoute forte P “‘ i * de maricres. Ceftr-a-dire qu’ils ne fe croyent pas obligez de le fuivre dans le point dont il s’agit icy. Jis rcpondent en fecond lieu que fa Lettre a Uxbain VIII. eft une Epitre dedicatoire , & que c eft un certain genre d’ecrire oil par une mauvaife c out time on croit que les hyperboles?^ ^ font permifes, & que V on pent purler avec moins £ exactitude : qu’ainfi la lonmifljon que Janf6-r nius y promet , nc pent pafler au plus que pour un compliment un pettexcejfif , qui nedoit f ervir de principe de condttite eectefi afiiyuel fjt Hijl- des cinq Vropofitiont. I Is rcpondcnt cn troifiemc lieu que <ett# Lcttrc ayanc etc trouvee parmi fes papiers Xbi4.« apres fa mort , & luy n’en ayant point parle .dans (on teftament ou il avoit ordonn£ de tout fe refte, ily a apparent e quil avoit change de dejfein ; & qu’aihfi elle ne peut paffer que pour un projet informe, que Von ne fpaitfi Mr . ftlprc a approuve ou n a pas approuve. On a remarque fur la premiere de ces repon* fes que fi l’autoritc de Janfenius ne prouve au- tre chofe , elle prouve du moins que cc n6toic pas une opinion inventce depute dix ans , com- jne lc foutenoient M. Nicole & M. Arnauld , qu’on foit oblige defoumettre Ton jugement a Celuy dc PEglife touchant le fens d un livre dc Theologie : & e’eft tout ce qu’on avoit befoin d’en conclurc. On aremarqu6 fur la feconde & fur la troi- fieme , qu’il ne ferviroit de rien aux Janfeni?- ftes d’avoir fait paffer la Lettre dc Janfenius au J?ape pour un projet informe ou pour un/imple compliment : puifque , de leur propre aveu , elle ne ait rien par rapport & fa foumiffion , qu’on ne voye & dans le Teftament qu’il fit i 1’article de la mort , & dans 1’Epilogue de fon Livre : lefquels ne peuvent-£cre regardez ny comme de fimples projets ,ny comme de purs compliments. Voicy ce qu’on lit dans cet Epi- logue. Apres avoir reprefente cOmbien il eft ma^ laifc de ne fc pas tromper dans l’intelligencc du fens de S. Auguftin : « Je n’ofe pas me flat- s’ ter , die Janfenius ,de ne metre jamais 6car- 95 tede fa penfee... ,Que fi l’obfcuritfe de fes ®» £cric$ m’a trompe , je tiendray a grande fa- ■liras CitjQjtfi em. »eur^ & cc fera m’6pargner un gran<T travail , fifon fait voir par ces melmes Ecrits le contrai- * re de ce que j’ay die. C’eft A quoy jc me tiens; <« preft cn route humilite, & ce que je fouhaitte «* mefme. Cepcndant tour ce que j’ay avaneb te fur un fi grand nombre de queftions li difficiles, cc non comme mes propres fentimens., mais comme eftant ceux du Saint Dodleurjje le fou- “ mets au jugement & a la dccilion du S. Siege cc & de l£glife Romaine qui eft ma Mere : en- « forte que des-a-prefent je Ie tiens oujele r£- cc tra<fte , Je condamne Sc l’anathematile , felon ec quelle jugera qu’on le doit tenir , on le retra-, e0 fler , le condamner & l’anathematifer. “ Jamais on ne parle de la forte quand or. parle avqp lincerit£ , qu’on ne fe defie de fon jugement , & qu’on ne foit refolu de s’en tenir a celuy de l’Eglile. Deforte que , li Jan fenius avoir eu d’autres fentimens , ce ne le* oit pas un compliment un peu excejfif, ce fe roit un menfonge formel , non dans une Epi- tre dedicatoire , mais dans un A&e autenti* que, tel qu’eftoit cette proteftation qui eft une efpfcce de Profelfion de Foy. Mais il pa- roift que fes dfcfenfeurs , comptent moins fur ccs premieres reponfes , & cn voicy deux au- tres a quoy Us s’arr&ent , comme les jugeanc plus folides. la 4, eft done que la foumilfion promife par o e j a Foy Janfcnius au Pape, regardoit une queftion dc^um. 1/ Droit :Que , fi elle euft regardcle Fait, il fau- f 8 'p droit que le fens de cette promelfe fuft celuy- 1». S3. ss. Cy :fc futs prefi de reconnoitre quen ecrivant f ay eu dans I'cjprit tel fens , que Vofire Saintete croira que /’ ay eu , quand cc feroitunfens an- Tome II. M Pt- S7' X54 Uifl. des cinq Proportions. j/ j . quel je n’aurois. jamais pcnfe : Que mil bom* me, sil n’eft un menteur&un hypocrite, ne peut faire au Pape une femblable foumiflion ; P>S4 ne pouvantpas, comme dir 5. Auguftin, defa- vouBr la connoiflonce qu’il a de foy^mefme & dc ce qui fc pa(Te dans Ton efprit : Que quand oh fuppoferoit Janfenius aflez mechant pour avoir voulu promettre un te! acquiefcement d’eft. prit , depeur d’tftrc condamn 6 , il ne s’enfiii- vroit pas que lui ou qui que ce loir puft l’avoir, bien loin qu’il y fuft oblige ; parcc que cela eft manifeftement contre la nature de 1 ’ efprit hu~ main : Que la feumiffion a quoi Janfbnius s’eft engagt , regardoit efFe&ivement non Une que> ftion de Fait, mais une queftion de Droit : Que la doftrine de Saint Auguftin eftant devenuB inseparable de celle de i’Eglifc , depuis que les Aefutat. Papes ont attache l’une a 1’autre 5 demander fi du p, tvre l a do<ftrine d ? un livrc eft de S. Auguftin. , & Annat demander fi clle eft vraye, ce n’eft plus quti-f 7 * ne mefine queftion : Quainfi il ne faut pas sc- tonner que Janfenius , en fefoujpettant au Pape pour la decision des dogmes , s’y foitfoumis aujfi pour I intelligence du fens qu il anjoit donne a faint Auguftin. Les defenfeurs du Formula! re font remar quer qu’en repondant de la forte , le^ Janfenir ftes donnent le change , mais qu'ils ne laif- fbient pourtant pas ae fe condainner eux-met mes : Qifa !a verite Janfenius ne pouvoit pas fans hypocrifie ou fans extravagance , promet? tre de croire qu’il ayoit en dans l'efprit ce qu’il eftoit allure de n’y avoir pas en effe&ivemeht * ma»s auflj que ce n’eft nullement la ’ le fens qu’on domie a fa promefle ; Qjue tout ce qu’oa. . >■ il<E ClNQjpV'Ml. 13 S fuppofe qu’il a.promis, c’eft dc croire qu’il 1 66 n avoir pas reprefence dans Ton Livre Ic vray fens de S. Auguftin , fuppofe que l’Eglife cn ju- geaft dc la force 2 Que ft ee n’eft pas fur ccla qu’il protefte vouloir s’cn tenir au jugemenc du k S. Siege , fa proteftawon eft illufoirc & pleine de cOntradi&ion : Qjfen faifant cette prote-r ftation ,& en la renouvellant melmc au lie dc la more par fon teftament j il fcavoit aflez que pour prononcer la deftlis il falloit entendre le lens de Ion Livre aufli - bien que Jc fens des Ecrics du Sc. Do&eur , afin de juger de la difr ference ou dc la conformite , qui s’y crouve- roit : 1 . Que Janfenius fuppofoit done que L’Eglife comprendroic l’un aufli-bien que l’au trejfans qu’elle euft befoin de le confulcer fur le fens de (on Livre , non plus que Sc. Auguftin fur le fens de les Ouvrages; e’eft-i-dire qu’il la croyoic egalement incapable de s’y mepren- dre : Q^tfamfijs’il euft vecu jufqu’au terns oft le* Papes ont prononcc fur le fait de fon Livre , il aurolt eu la mefme ibumiftion d’efprit pour ce jugement , que pour c$luy par lequcl ils ont prononce fur le fait desLivres de Sc. Auguftin : e’eft-ft-dire qu’en conlcquence de leur d6ci- fion il auroit reconnu la do.ftrine de fon Livre comme inalliablc avec celle dc l’Eglifc , luy qui en vertu dune femblable decifton croyoic la doiftrine des livres de Saint Auguftin inlcpa- rable de celle de la Foy Catholique. C’cft contre de femblablcs inftances que les Janfeniftes one employe leur cinqui&me re* ponfe. Elle confifte a dire qu’il ne fauc pas ■ ~ croire que cette foumiftion promife par Janie* aius fuft abfolue & fans referve , comme il le M a Hift. des cinq Tropofitions. x femble d’abord a n’en rcgarderque les terrnes i Qujcn foumcttanc un livre au Pape t on ne l’y* Kefut. du fbumet que felon 1c degred’autorite qui luy ap- Livre du panient 16gitimement , & fuppofc qu’il en uftr f j!$! dans les regies de l’Eglife : Que ces fortes dq foumiftions renferment toujours une reftri- &ion tacice , qui confcrvc a celuy qui les rend lc droit qu’ont tons les autres Fideles : Qifils ne font obligez de fe foumettre au jugement du S. Si6ge , que quand il eft joint & tout Ic Corps dc l’Eglife , & encore a l’egard des dogmes de • Joy feulement : Que , quant au fait propre des Auteurs qui fe foumettent , jamais ils ne pro- mettent & ne peuvent prometcre par ’leur foti- million , qu’ils reconnoiftront d’avoir- enfei-* gn6 ce qu’ils n’ont pas enfcign6 effe&ivement 5 Que ft Janfcnius , s’eft foumis au Pape pour 1’intelligence du fens de S. Auguftin , ce qui eft une queftion de Fait ; on ne peut point ti- ler del4 aucune confluence pour le Fait dd Janfcnius > parce que e’eft un fait qui n’apas, • comme celuy de Sc. Auguftin , une liaifon n6- celTaire avec le dogme. . * Voiey les reflexions qu on a faices fur cette r£ponfe. La premiere eft qu’elle rend la pro- teftation de Janfenius trompeufe Sc ridicule. Trompeufe , parce que les termes dont il fe fert marquent la plus grande & la plus abfoIuH foumiffion d’efprit qu’on puifle avoir; & qae cependant celle qu’il promettoit fe rfeduiroit k rien , ne l’engageanc a deferer au jugement du Pape , qu’en cas que luy Janfenius lr trouvaft conforme aux regies de 1‘Eglife : par ou il de- meureroit juge en dernier reflbrt de fa propre caufe. Ridicule , parce qu’il n’euft prorais 1 Livre CiNqj>ie’mb. 1J7 au Pape que ce qu’il pouvoic promettre au der- nier des Evdques , & mefme des Fidcles , fja- voir de dcftrer a fon jugement , pourveu qu’il fad joint a tout le Corps de I'Eglife. La deuxifcmc reflexion eft que les Janf6- niftes font changer de nature a la queftion, ou plutoft qu’ils changent de langage , fuivant Jeurs divers mt£rcfts. D’un cofte , afin do n’eftre pas obligez d’avouer que Janfenius ait xeconnu lc Pape pour juge dun point de Fait , en fc foumettant h luypour cette queftion, fi In doBrine de fon Livre eft la doBrine de S. Auguftin, lls difent que ce n’eft point-la une fimple queftion de Fait , mais une queftion de Droit :& de l’autre , pour ne pas avoufc'r non plus qu’il ait voulu ou qu’il ait deu foumettre fon jugement a c£t 6gard , ils difent que c’eft un Fait fur Jequel I’Eglife ne peut exiger des Eideles aucune creance. Deforre que la inef- me queftion eft felon eux une queftion dc Droit , afin que Janfenius ait pu promettre fur cela une foumiflion fans referve : & d’un autre cofte , afin qu’on puifle dire qu’il n’a pas efte oblig£ d’avoir cette foumiffion , ce n’eft plus qu’une queftion dc Fait. La troifieme reflexion eft que de quelque nom qu’ils la puifient appeller , ils ne f$au- roient nier que ces deux queftions , fi la do - Brine de S. Auguftin eft cclle de I'Eglife >&,fi la doBrine de fanfenitts eft celle de S. Auguftin , ne foient parfaitement femb!ablcs:que, pour de- cider la feconde avec certitude, il ne faille f$a- voir qifel eft le fens du Livre de Janfenius, & que Janfenius n’ait eu recours la-deffus a I’Eglife , comme'au Juge legitime & fouverain de cette contzoverfc. M 3 iC6f. ijfc Hi ft. des cinq Propojstions^ 'l 6 6 $ . D’ou refultent toujours ces deux conclufionS- tant de foi's inculqules par les defenfeurs dii Formulaire rl'une que Jantenius, qui devoit entendre mieux que perfonne le fens de Ton Li vre > ne fe tenoit pourtant pas tellement aflu- r6 d’y avoir exprimfc le vray fens de S. Augu- ftin , quxl ne s’eftimaft obligfc en confcience de confulter for ccla lc Saint Stege r Tau- cre , qu’il ne doutoit point que , mefine luy mort , rEglifc ne deuft entendre lc fens de fon •s Livrc aufll-bien que de ceux de faint Auguftin e’eft-a-dire qu’elle ne full auflx hors de danger d’errej fur l’un que fur l’autre. Mais eccy re- garde la comparaifon entre le Fait de Jan- fenius & celuy de faint Auguftin , forquoy il faut venir maintenant aux reponfes deft Janteniftes. Je prends pour la premiere ce quils avouent> a. Hep au quit fe pourroit faireyqnoyque ce foit la plus ri - P . Ferrier dicute de toutes les pretentions , que quelquun a6 ‘ 3 ' attribuaft a S. Auguftin des maximes erronees. fur la Grace, fans avoir toutefois auettne errewt en la Toy fur la Grace , & en confeffant tons let dogmes quon doit tenir fur cette matter e. Ces . dogmes font , felon euX , que la Grace efficace par elle-mcfme, qui fait toujours faiie le bien, eft neceflaire a 'route bonne adion » 8e que Dieu donne ou refute cette Grace comme il Ini plaift. I!s difent done que pourveu qu’un Je- foite^par exemple, fafte de cela les Articles de fa cr6ance,ils ne l’accuteront point d’h£- i6fie y quoyquil nie que ce foit la dodrine de S. Auguftin j parce qu’ils le jugeront fur ces Articles : qu’ainfi , Jes Janteniftes ayant ex- pofe leur dodrine dans les cihq Articles q.u’on Livri Citfqjfxz’Mi. Ijjpi a rapportez cy-deffus ,c'eft par la uniquemenf 16(7 qu’il faut jugcr d’eux : i. que li elle eft Ortho- doxe , ils ne peuvenc pas etre accufez d’here- fie j quand m£me ils fe tromproient en attri- buant a Janfcnius une do&rine Cacholique- qu’il n’enfeigneroit pas , au lieu d’une doctrine herfetique qu’il enfeigneroit en efFet. ; A cela on a repiique en premier lieu que les Auceurs de cette reponfe prenoient le change, ou vouloient le faire prendre aux autres , qu’il ne s’agit pas de f^avoir li c’eft une herblie de nicr le Fait foit de St. Auguftin , foit do Janlcnius : que comrae Ies Janfimiftes accord - dent aujourd’hui qu’on n’cft pas heretique pr£- cilement pour nier le premier , on lcur accor- de la meme chole au regard du lecond ; & que e’eft a ejix une pure afFe&anon de fuppofer pat tout , qu on fait de cela une her6fie : Ma is . qu’il eft 'queftion de f^avoir li un homme qui feroit profeflion de croire toutes lcs yeritez que ' 1 ’Eglife a decidees touchant la Grace ou la Pr6- deftination , & qui nieroit en mefine temps , que ces veritez loient bien expliquees dans les Ecrits de St. Auguftin , pr£tcndant qu’il y a mefl6 des erreurs concre le L’brc Arbitrc : fi , T dis-je, celuy qui parlcroit de la force ,& fur ce pretexte refuleroit de ligner & de croire ce 3 ue l’Eglife auroit declare touchant les Livres e S- Auguftin , feroit en bonne confcience g & s’il ne devroic pas eftre traittfc comme un re- belle &ain fchifmatique. Or les Janlcniftes , ajoufte-t-on , ne voudroient ny ne pourroient pas , fans detruire leurs proptes pxincipes , s’empefeher de condamner cet homme-la. U e^donc yray qu’ils fe font eux-melmes coo-** - damuez par ayance. A I4<> Hi ft. des cinq fropofitions. 1 66 y - On a rcplique en i. lieu qu’il eft permis aux Janfcniftes de retrader cette propofition , qu on ne peut fans here fie dire qtiily ait des er- rears dans S. Auguftin fur les matter es de lx Grace & du libre Arbitre i mais qu’il ne leur eft pas permis de la delavouer , apres qu’ils i’ont avancfce dans leurs premiers ouvrages , & en { >articulier dans les deux done nous avons cit6 es paroles : puifque la ils en font un principe pour prouver qu’on ne peut fans herfcfie con- aamner la premiere des cinq Propofitions comine herctique. Car yoicy leur Argu- m ment : « La dodrine de cette premiere Pro- 93 pofition eft claircment de S. Auguftin. Or » apres Ic temoignage que 1’Eglife a rendu des as Livres de ce Pere , on ne peut dire fans herefie 93 qu’ils renferment rien d’hcrctique touchant la 93 Grace. Done ce feroit une hcrefie de condam- 9* ner la premiere Proportion comme heretique- 93 De forte qu’ils ne peuvent point fe defendre 33 d’avoir autrefois condamnc comme urie here- 9» lie ce qu’ils foutiennent aujourd’huy comme un- 93 principe de foy. Une autre de leurs reponfes eft que ce n’eft a. Hep. Jjk qu’une comppraifon , & que les comparai- Vcrr. p. f ons ne f ont P M proprementdes preuveSjVtais pln- a. toft des eclairciffemens. Sur quoy Ton a repli- que qu’il n’y a point de mePdeurs argumens que les comparaifons , lorfque ceux h. qui on les oppofe ne pmvent y montrer de dcfauc qui ' les rende vitieufes ou inutiles : qu’il faudroit done en moncrer queiqu’un de cette forte dans cellcdont il eft queftion : e'eft-a-dire qu’il faudcoic faire voir que ce raifonnement peche ou dans le principe qui en fait I’aatecedent L i vn b 14# #u dans la confcquence. L’antecedent eft que itfSjr. I'Egltfe n a pas moins d autorite pour condamner les Livres qui contiennent une mauvaife dottri- ne,que pour appr owner ceux cjui rien contiennent qu une bonne .& falutaire. La confluence da raifonneraent de comparaifon eft celle-cy , J ly a done autant d‘ obligation de croire VEglife fur le Fait du Livre de fanfenitt ,que fur le Fait des Livres de S. Auguftin- Or les Janfcniftes , difent leurs adverfaires ,ucf^auroient ni refu- ter cet antecedent , ni montrer que la confe- 1 quence n’en foie pas legitime ; & ainfi l’argu- meat de comparaifon eft demonftratif contre eux. ’ La troi/i£me reponfe des Janftniftes eft qu’il y a entre le Fait de S. Auguftin & celuy de Janfenius une difference effentielle , qui fait que l’Eglife a pu fe tromper au regard da fecond , quoy qu’elle ne fe foit point trompfee au regard du premier. Et voicy quel eft leur railbnnenient la-deflus. II eft certain en general , difent-ils , que cc FEglife n’eft pas infailliblc dans l’intelfigence' c« du fens de St. Auguftin ; & qu’ainfi le Pape ccRcfut. Innocent I. & les autres qui ont approuve la. [,' r * do&rine , ont pu par.eux-mefmes fe tromper , ccAntut. & n’entendre pas les vcritables fdBSmens.’ cc 4 ?' 6, Mais , comme il n’eft pas n£ceflaire que qui- c« conque fe peut tromper fe trompe en effer , & qu'il arrive fouvent qu’il eft certain par d’au- «« tres fignes de certitude qu’ils ne fe font pas «; trompez : on a droit de fuppofer comme con- cc ftant & indubitable que l’Eglife en approu- cc / vant la do&rine de S. Auguftin ne s’eft pas cc tiompcc daps /’intelligence de fon fens 7 Rift, iti cinq Trofojitidris. l66 J. Qi£ 6 1’on demandc iur quoy les.Janfcnfft^ ont droit de fuppoler ccla comme conftant in - la P.Fer- iubit * ble > & rcpondent que ceft parce qu’ori rier^p.y. eft toujours convenu dans Jes liices precidens Suiime. dc cc q u ’on doit entendre par la do&rine de S. Mim. Auguftin : Qdil n’eft jamais venu dans 1’efo JM5* P ri , c dc ^ ui cc r ° ic * S - Auguftin juf- la ffmple qu’au temps prefent , de dire que les Papes qui" Xt'pf * ont. approuve fa do&rinc ne 1’onr pas bten en- f • tendue , & de les accufer en ccla d’erreur de' fait : Que fur la do&rine de S. Auguftin tou- chant ja Grace , fes adverfaires & fcs defen- icurs ednvenoient enfcmble de fes principes s qui font//* neceftite de la Grace efpcace par elle* mefme four toutes let aft ions de la piece chre - t ftienne,& la Vridcftination grati<ite:Qnj:n ce- la on n’oblige pas de cider i la leule autorite f « fcit dcs Papes , foit de 1‘Egife univerfelle * quoy qu'eUefuffife feule fur ce fujet , mais enco- re au corifentement giniral de tous pendant la vie de S. Auguftin & apris la inort , enfin art' timoignage de doirze Hides : Qif au contrai— re les Thcologiens ne fo font jamais accorde* fur ce qu’il falloit entendre par la do&rine de • , Janfinius : Qu’ainli le Fait de Janfinius n’eflr nullement femblable a celuy de S. Auguftin a & que^fcraifon qu’on a de croire TEglife for le premier ne s’ itend pas au fecond, Cette reponfe des Janfoniftes, fur laqucller ils comptent le plus , & a laquelle ils fe font enfin arreftez , eft regardee par Ieurs adver- faires comrpe la pire de toutes ; & moins com- me une cjitenfe , que comme un aveu force , par lequel ils trahilfent eux-melmes Ieur pro— .. pre caufc. Nous mettrons icy les paroles d’u- tlVRB CiNQJ/Ie’mE. . X4 Kc differ tatjon compare fur ce fujet par ie ikfi 4 mefrne Theologien done nousavons deja rap- ^ porte quelques extraits fur d'autres maticres. Les Janlenifte6 , dic-il perdent manife- c * itement leur caufc, a moins qu’ils ne puiffent , c ptablir la verite de deux proportions d’ 01 } cllc cc depend abfolument : l'une , que les Papes* ont bien entendn le fens des ouvrages de $. Au- « guftin fur la Grace ; l’autre , qu’ils ont mal t c pntendu le fens du Livre de Janfenius fiir lc cc fnefme fujet. Sans la premiere les Janfeniftes « fie /jauroient prouver que leur- do&rine lbit cc * orthodox e : Sans la feconde ils ne fjauroient cc pier que ctL'e du Livre de Janfenius ne {bit he- cc retique. Or ils ruinent dans les deux parties cc de leur reponfe le fondejnent dp ces deux pro- c « portions , par la contradi&ion manifefte oft t c ils tombent avec eux-mefmcs. « c II faijt remarquer d’abovd , pourfuit ce cc Th^ologien ? que le /ait duquel il s’agit icy c« ocft pa? {implement que 5. Auguftin ait tenu cc \|inp grace efficace par elle - meftne , & unc cc predeftination ( e’eft a-dire une preparation C c des moyens qui conduifent au falut ) indepen- cc dantp de nos ./nerites. S’il n’eftoit queftion S ue de cela , les Janfeniftes auroient radon de ire .qu’iln’y cut jamais dedouteque ccne fuft u lc fens de S. Auguftin c & ils pouroient ad- « joufter qu’ii faudroit ne l’avoir pas leu ou * d entendre pas les rermes pour en douter. Car « c » c eit aufll certaihement la do<ftrine de ce Pere , tc que Je contraire eft cercainement celle des P6- te lagiens & des Sem;-Pelagiens. tt Mais ccs motsde grace efficace far eUe-meftrie ,« & & frpdejiinatfpn grataite pouyant eftre pris.* k44 Bijt. des cinq Proportions. • Z 66 f • cn plufieurs fens rrcs-differcns , on di Ipute qddl eft celuy de S- Auguftin : fi c’cft le fens de Lii* » thcr .& de Calvin ou de Janfenius i fi c’cft ce«? n iuy des Thomiftes ou celuy des Moliniftes. 3 Car chacun de ces partis , pr6tendant avoir 3) feul le vray fens de S. Auguftin , accufe tons »3 les aucres de l'entendre mal , 6 c dele faire ou 3> Predcftinatien ou Scmip 61 agicn. Et fans cxa- 33 miner fi Janfenius retombe dans le fens de 33 Calvin , comme le pretendent fes adverfaires > 3> ou s’il retornbent dans celuy des Thomiftes , 33 comme le veulent fes defenfcurs , malgre ce 33 qu’il en adit exprcflement Iuy^mefme 5 tou- « jours eft-il certain que I e fens qu’il attribue £ »3 Sc. Auguftin luy 6 c les Janftniftes , c’eft ce 33 corps ou fyfteme de doftrine qu’il propofe & 33 qu’il expliquc dans fon Auguftin , fur l’e/Gcacc 33 de la Grace , fur la nature du libre arbitre , fur 33 la polTibilitfedesCommandemens, fur lamort »3 de J. C. pour tous , & fur les autres points qui 33 font Her avec quelqu’unc des cinq Propofi- 33 tions. Ceia pofc , voicy deuxqueftions aquoy 33 il faut queles Janftniftes repondent. ai I. Eft-ce une chofe qu’on puifie dire decla- „ ree ou reconnuii par l’Eglife ,■& qui n’ait point #>cfte contefte depuis izoo. ans , que Sc. Au- 9 > guftin non feulement ait tenu une grace effica- 9 >ce par elle^mefmc j & une predomination des 9 ) Elus fans 6gard aux roerites, mais qu’il ait te- .33 nu l’une & 1’ autre telles qu’on les voit expli- $jqu6es dans le Eivre de Janfenius & dans ceux j»des Janftniftes ? Si ces Meflieurs n’olent pas >loutenir que cela foit vray, des la ilsavoiient >lc foible de leur Theologie. Car elle depend jjabfolument de.ee fait ; que lcvu ^oftrine eft la Lives Cinqj;ie 4 mz. 14$- foy de toute l’Eglife. Or de Jeur propre aveu, ^ cela nc pcut eftre ni vrai ni certain qu’autant qu’il l.’eft que 1’EgliIe a reconnu cette dodtrine <c four la do&rine de S. Auguftin. Aufli eft-cc fe a cc point de fait qu’aboutiften t touces leurs <c preuves & par conlequent s’ii eft faux ou <c doutcux c’eft une neceflitc que tout ieur fy- fC fteme tombe par terre, (C z. Si les Janfeniftcs difent que ce fait eft cc vray , qu’eflfc&ivement l'Eglifc dc puis douze ec fiecles a toujours tenu ce fens-ia pour Ie fens cc Je S- Auguftin j ceft ce qu’on n'a garde de Jeur <c accorder. Mais cn fuppofant cela pour cer- fC tain , voicy la feconde queftion : Cc fcns-!a fC eft-il clair pax Juy-meftne dans les ouvrages fC de S- Auguftin , qu'il fuftife , du moins aux ce Thdologiens , de les lire , pour eftre convain- <c cus du fait ; ou n’eft-il pas ft clair qu'il ne puif . Ct fe eftre conteftc de bonne foypar que'ques-uns tc de ceux mefme qui ne font pas entierement tC ignorans i Que les Janfcniftes choififlent fur cc cela telle r£ponle qu’il leur plaira : ils n’en f< fpuroient donner aucune qui ne foit leur con - cc damnation. ce Car ils avoiient que 1c lens de St. Augjiftin cc eft aflez obfeur cn cette matiere pour pouvoir fC eftre contcfte de bonne foy , comme il l’eft fC fur tant d’aucres points de Religion j & ft no- tC nobftant cela i I eft vrai, comme onveut bien fC Ie ftippofer avec eux , que nul Catholique du- fC rant douze cens ans depuis le temps de ce Pere, <c nes’eft avife dc revoquer le fait en doute apres fC la dccifion de l’Eglifc j il eft manifeftc que fa cc decifton ne pourroit avoir eftc fuivic d’un con- fC fentement ft univerfel duranc tantde fttc cs,£ ( “ Jome II. N 14 fi Hift. des cinq Proportions. tous ^ cs fiddles nfeuffent eftc fortcment per-* fuadez que fon aucorite fuffit feule pour nous aftiirer de ccs fortes de fai.s i c’eft-4-dirc du fens des Auteurs } & qu’il . neft pas perrois de » » V. 186. _ lc rfevoqucr en douce lors qu’elle s’en eft expli- ~ qu£e folemnellement. Que fi cette pcrfuaflon eft une errcur, ainfi que 'Its Janfeniftcs Je pr6r tcndcnt , dcquoy kur ferviroit-il qu'on ac- cordaft que 1‘ Eg life a tenu pour le vray fens de S. Auguftin tout ce qu’ils luy artribuent j puis 3 ue fans fe mettre cn peine ae les refurer !a- cifus, on n’auroit qu’i leur repondre qu’clle a pu fe tromper dans Fintelligpnce de ce Pere,com- mc eux ils veulent qu’elle fe foit trompee dans l’intclligence du JL’-vre de Janftnius i II eft done ' vray qu’en fupolant avec eux cct acquiefcement f de tous les Fidelles a la determination faite par les Papes du fens de 5. Auguftin, il ne faudroic pas d’autre preuve pour d6truire la Thefe mefme cn faveur de laquellc ils font imaging. II fcmbleque Mr, Arnauld cuft preveu cet- te obje&ion , lorfquc dans fa fameufe Lettre * tin Due & Pair, il a mis un article expres con- tre ceux qui pretendoient qu ii y avoir des ob- 'f feuritez dans S. Auguftin fur les matiercs mef- me de la Grace ; voicy fon raifonnement. Si Von ne pent pas douter , Monfeigneur , c}ie ce grand Saint n ait eu deffein d’obfer- •ver la regie quit a eta bite , & de sefludiet j particulierement a ne point donner lien dans Jr fes difcouYs d des ambiguitez. qui leipourroient J} rendre fufceptibles de divers fens & de di-» fy verfes interpretations ; qui f era celny qui of era ft luy fair e ce tort que de croire que ri ay ant tra~ vaille qua fe faire entendre tres-ciafrement > >> ft t> tt a a it it it V a it it it it \ \ 4 •> V au moindre petit Theologien 3 qui eft d'expri - ^ mtr intelligiblement fes opinions &fes penfees , « 41 /' manque d I'un des plus grands, des plus elo- «, qtiens , des plus fagesefprits de /’ anti quite : « principalement toucfrant la Grace, pour l' eclair- 1 * eijfement de laqttelle toute VEglife a juge que< * Dieu l' a fait naitre pour la defenfe de laquelle il « a combatu durant io annees;& dans la vibtoi- « de laquelle il a triomphe depute douze Jiecles? tc 11 eft aflez clair <]ue fans fuppofer l’Eglife f * infaillible h l’egard du fens des Livres , les cc Javans du moins auroimt pu s’afl’urer qu’elle u avoit bicn juge du faft de $. Auguftin , & qu’ils « o’auroient pis mefme pu le conrrcdirc de bon- u lie foy j fuppoft: que les Ecrus de cc Pere ne t€ fudcnc jamais ni obfcurs ni fujets adiverfes in- <e terpretadons. Mais e’eft- a un nouveau parx- « doxe des Janfeniftes , plus infoutenabie en - (( core dans leurs principes rncfme ,que le pre- xnier : puis quc,fans avoir 6gard au con fen- < c temeni du refte des Theologien s ou plutoft de f« tous les hommes , il ne faut qu’en appeller au'te temoignage & de Janfenius & des Janfeniftes. « Celuy de Janffcnius ne i^auroit eftre ny moins (e /hfpe& , ny plus formel qu’il eft. Il recon- “ rtoift expreflement que la do&rinc de S. Augu- «Epitogi* ft in fur la Grace eft meflee de bien des chofcs di/Sciles, qui jetccnc l’efprit dans la perp!exi-« r* f t antis perplexitatibue impeditam > & qu’a ie moins d’une application forte & conftante , il « eft-impoflible d’entrer dans la penfte de ce Do- « •fteur tres-profond :Sine qua animi obftrmztio- << ne & conftantia non poffe profundiffimi Docto - « rk hujtts doftrinam fenfufque penetrari. D’ou « N x 148 Hijt des cinq VropofitioAs. vient » c l uc ma ^R r c touce la peine qu’il s’efls donnfee pour la dccouvrir , il n’ofe pas fe flat— uter d’y avoir rfeiifli. „ C’cft ainfi qu’il s’en explique a la flu de for* „ Ouvrage , aprfcs un travail infatigable de vingt ,i & deux ans , qu’il afluroit avoir employes k „ lire tous les ouvrages de S. Auguftin plus de dix ii fois , & ceux contre les P 6 Iagiens jufqu’^ ii trenre fois, pour en pfen 6 trer le fens'& en fcclair- Xettre,, cir la do&rine. L’on voir mefmepar (es Let— mV/ &» trcs * lAbbfe de S. Cyran , qu’apres plufieurs ia 4- nannies d r une fetude fi opiniaftre, il ne ffavoit 5<5 m! » encore a quoy s’en tenir : & enfuite , croyant du 7. „ avoir trouve la clef des ouvrages de ce Pere, i 6 xdu»»‘l communique afon ami l’inquifetude ou il eft vi.&x 8 .,ide fe voir feul de fon avis , & de fonger que s’il du V ?‘ « vicnt un-jour a produire cc qu’il penfe y avoir . Dec.' ,,decouvert , il rfevoltera contre luy Rome & ftc ii tous les Th&o!ogiens Catholiques. „ Eft— il poffible^ qu’il euft fallu tant d’ann$C 9 . „ & tant de travail a Janfirnius pour expliquer un ' 3i fens qui feroit fi clair & fi connu de tous ceux „ qui lifent S. Auguftin , que jamais il n’euft eftc „ mis en queftion depuis le temps que fes Livres „ont paru ? Que fi, apres tant cf&clairciflfc- „ mens donnez par Janftnius lur les Ecrits de St. „ Auguftin , & enfuite par M. Arnauld & par • „ tant d’autres fur le L ; vre de Janftnius, le fens „ de ce Pere eft demeur 6 fi obfeur dans Janft- „ nius mcfme , que tout le monde , Papes , Evef- „ ques , Dofteurs , ne l’y ayent pas apper^u, & „ qu’ils ayent cru y en voir un autre tout diffe- ■/ „ rent ; comment veut-on qu’il foit fi manifefte „ dans faint Auguftin , qu’il ne puiffe y avoir & „ qu’il n’y ait jamais eu de conreftation la-def- Livrb Cinqoib’mb. jo fus ! Enfin ft PEgUfe encierc a pu fetromper, & s’eft trompee efFcftivement dans l’inrelli- gencc d'un Livre icrit de nos jours , dont la <c di&ion & lc ftile Tone certainement beaucoup ft plus conformes a l’ufage d’aujourd’huy j qui <c pourra nous aflurer qu’elle ne fe trompe pas ec dans l’intelligcnce de tant d’Ouvrages de St. <c Auguftin qui font d‘uo foie & d’iine di&ion e * fans comparaifon plus eloignez de l’ufage <e prefent. tc Enfoite de ce difeours le roefme TH60I0- fc gien fait une obfervation qui luy paroift des fe plus fortes contre les Janfeniftes. Peut-pn icy te ne pas admirer , dit-il , l’inconftance de ces fC gens-la , de foutenir ainli alternativement le te pour & le contre , felon leurs differens inti- <c lefts ? D’abord , pour donner une haute idee <c -dn Livre de Janlenius , ils ont fait valoir en cc toutes rencontres fon application infatigable ,c de 11. ans h lire & a relire les ouvrages de St , tc Auguftin fur la Grace , a les mediter , a dive- te lopper & a digerer fes penfees , decouvrir les u igaremens des Scholafoqucs qui depuis cin^j “ cens ans , comme il 1’aflure , ont aerribui a “ ce Pete des dogmes tout opofez aux liens dans ee des points meftne capitaux. Parler de la forte “ e’eftoit foppofer qu’il n’eft pas toujours facile <c d’entendre le vray fens de St. Auguflin. ( ar te feroit - il poftible que tant d’habiles gens s’y fe fuflent trompez , & qu’il euft fallu a Janfi- “ nius tant d’annees , tant de pinitration , & “ tant d’itudes pour l’entendre & ne s’y pas <c tromper ; s’il n’eftoit vray qu’il s’y rencontre « c dcs paftages ambigus ou difficiles h concilier “ vcc d\|iUHCf l <c ty© Hifi. de cinq Propojitions. \66$. Mais eft-on vcnu ki prendre droit (Ur cettei obfcurit£ & cette difficult^ avoiiee par Janft- ,, nius mefme , & a conclude contre (cs Difci— ,, pies qu’il ne falloic done pas toujour s entendre a , St. Auguftin au pied dc la lettre j que dans les „ matieres de la Grace il avoit befoin quelque- 3 , fois duplication , pour lever la contradi— „ £ion apparente qui fe trouvoit entre quelques uns de les principes j & que e’eftoit k I’Eglifc a , qu’il appartenoit d’en determiner le vray. fens* 3 > comme on reconnoift que e’eft a elle , en cas 3> de conteftatiou , a determiner celuy de l’E- ,, criture > Alors ces Meftieurs ont commence ,, k fe r£crier Ja-deflus comme contre un para- 3 t doxe injurieux a S. Auguftin , & une_ defaite 3 > inventic a defl’ein de rui'ner Ton autorite : Sti malgr£ l’aveu de }anf£nius , malgre leur pro- pre aveu , ou plutoft malgrfe l’aveu de tous les fteclcs , ils ont foutenu hautement qu’on nc 3 , pouvoit dire , fans d£mentir l’Eglife & toutc * 3 , l'antiquit6 , que dans les Merits de faint Augil— ' 3> ftin, fur tout dans ceux de Ja Grace ,il y euft ,, des endroits obfeurs & fufceptibles d’interpre- 3 j tations difFerentes. C(5mme (i les choles-chan- ' e;eoient de nature au gre des Janfeniftes , 6^ jj ielon que leurs interefts le demandent. j Autre variation toute contrairc , & non \ moins fuprenante au fujet du Livre de Janlfc- , nius. Quand il a eft£ queftion de le vanter ^ comme un Cbef-d oeuvre & une merveille de j nos jours , rien n’eftoic plus clair que ce Li— ' vre. Et il devoir i’eftre fans dome dans leur 5 , fuppofition. Car faint Auguftin eftant deja £ , clair par Iuy-mefme felon eux , & Janlenius Homme d’un efprit Eminent d’un pro£ou4 Live Cihqjjie’mb. iji f$avoir ( c’eft l’id&e qu’ils nous cn donnent ) \(>C e % ayant mis tant d’annces a l’eclaircir encore &. a le rendre plus intelligible > que s’enluivoit- cc il de la finon que fon ouvrage devoit eftre la « clart£ mefme ? Aufli eft-ce le temoignage ce qu’ils luy rendent dans ces magnifiqucs appro- cc bations qu’on voit a la tefte de YAugttttin d’l- <c pres. Mais pat malheur , l’Eglile eft venue a tc condamner ce L : vre : & leYeul moyen de le <c dcfendre eftoic de dire , quelle ne l’avoit pas (C bien entendu. Ils font die Ians hefiter. On les a veus aufli eloquens aexagerer l’obfcurite <c de Janfenius , qu’ils l’avoient efte a exag£rer ^a clartc de S. Auguftin^de forte que ce fa- <e t>um. meux Llvre jufques-la fl plein de lumiere fe crouva tout a coup rempli d’epaifles tenebres. <f '. 4 * Et certes il falloit bien qu’il le fuft , puifque “pEgh* felon eux les Papes & les Cardinaux avec tous ff contre leurs Theologiens , les Evefques de France <{ ^kec. les plus f^avans , avec la Sorbonne & toutes fc pag. les Univerfitez , au lieu du vray & legitime fens ont cru y en voir un tout contraire } <c & que dans cctte perfuaflon ils font condam- <c ne. <« En efFet ce que ces Meflieurs avoient dit <c ' > d’abord descinq Propofitions, qu’elles eftoient tc obfeuret , ambigues , equivoques » ils ont tra- <c vaillfe en pratique a le prouver au regard de tc tous les paflages du Livre de Janfenius qui s’y tc rapportent leur dopnant autantde fens diffe- tC lens qu’ils en out donne a ces Propofitions . te Ainfi par une revolution bien furprenaire , <e * Saint Auguftin & Janfenius ont paflb tour' a tc tour , celuy-la de l’obfcurit6 a la clart6 ■ ■ 1ft Hi ft. des cinq Propositions. l6€ r.& celuy-cy de la clarte a Poblcurit6 , fans aucun changeracnt dc leur pare & fans au- „trc raifon , que parce que Ja defenfe de Jan- ,, (bains a demande tantoft Tun & tantoft Pau- trc. „ Par le mefme intfcreft its ont fait PEglife y, faillible ou infaillible fur le fait de Saint Au- „ guftin , felon qu’ils avoient befoin de Tun ou dc „ P autre pour fe tircr d’embartas. D’une part yo dire que l’autoritb de l’Eglife ne luffit pas „ feule pour obliger a croire ce fait , c’eft fap- „ per leur fyfteme par le fond : nous en ayons ,, dit la raifon. . Elle fuffira done cette au- }i torit6 ,& elle (ativk* feule fur ce fujet fans autre preuve. C’eft leur decifion en propres ter- ferritr.» » ,, Mais d’aurre part voicy l’obje<ftion qui fc „ prefentoit auffi-tot : Une autoritb qui furat feu- „ le pour oblieer a croire un tel fait, doit eftre in- „ faillible £ cet 6gard, fans cela il y auroit de la „ contradi&ion ^ dire qu’elle fuffit feule , puis „ qu’il faudroit quelque autre preuve pour obli- ,, gcr ^ le croire vray. Que fiTEglife eftinfail- „ jfble fur le fens de St. Auguftin , comment ne „ Je icra-t’elle pas fur celuy de Janfenius qui 3 , n’eft , dites-vous , qu’un tiff j des textes ou aes a, penfees de St. Ausuftin ? L’argument eft fans s, replique , rant qu’on avoiiera que V autorite de yyl'E'ilife fuffit feule. .11 a done fallu le nier 3 s> aulTi I'a-t-on fait en termes formels. Ec ce qui 3 > eft remarquable , c’eft le raefme Auteur , Tun j, des plus fameux champions du parti dans la i 3 , difpure fur le Fait , qui a ainfi pifle de I’afHr— »> manon’i la negation , felon que la neceflite dc fe tirer d un mauvais pas qu’il voyoit , Pa en- IlVRE CltfQj?lEfoE. if) gagn£ dans un autre qu’il ne voyoit pas. Tel 1 6 6 f eft le fort de tous ceux qui ayant eu le malheur de s’attacher a une manvaife caufe , n’ont pas f ’ aflez d’humilite 8c de bonne foy pour l’avoiier tC & pour le dedire, tc C’eft a peu pres la mefme chofe qui eft ar - tC riv6e aux Proteftans. Pour fe delivrer de l’o - fC bligation d’ecouter lEglile 8c pourinfpirer a fi Ieurs Sedateurslc m6pris de fes decifions ,ils cc ont commence par leur perfuader que la voye ec d’autori:6 , quand il s'agit du fens de l’Ecritu- cc re , eftoit une voye d’crreur , parceque l’E- u glife pouvoit s’y tromper :que la voyed’exa- fC men eftoit la feule par laquelle on puft former <c fon jugemenf , 8c fe determiner fur chaque <6 point de controvcrfe. Par la ils fe font fait fui- fC vre d’un parti de rebellcs , dont chacun s’eft ce erig£ un Tribunal au-deflus de l’Eo;life, fe ren- <c dant juge des jugemens de l’Eglife mef-/ c me. u - Mais ccs gens ainfi inftruits am6prifer 1’au- ft torite de l’Eglifc dont ils eftoient fortis , pou- tc voient bien venir enfuite a meprifer celle de Ja <e Rcforme 8c de fes fynedes comme il eft arri- ec ve en effet que plufieurs font meprilee , ufant <c du droit d’examen qu’on leur avoit appris qui cc leur appartenoit : comment done empefeher cc qu’ils ne fiflent a l r cgard du parti reform^ ce U que fes fondateurs avoient fait h l’cgard de l’E- ce glife , 8c qu’il ne perift ainfi par la maxime ce mefme qui luy avoit donne la naiffauce ? I’uni- ‘ que reftource eftoit d’interdire la voye d’exa - <e men , 8c de s’afliijettir a l’autorite. Et c’eft a cc quoy Ton voit au/fi qu’en font bientoft venus Ies <c Synodes 8c les Miniftres ; reconnoiflant par & if 4 Rift- des cinq Proportions'. l 66 f. ma ^g r c tux dans touce vraye Egiife ce pouvoir melrne qu’ils n’avoient difpute £ 1 ’Eglife Ro- to maine , que pour lay ofter le nom & Ja qualitfc to dc vrayc Eglife. Image nd'tufelle de la con** to duite acs Janfeniftes , qui ont fait & I’egard du ,, fens cfcs auteurs Ecclefiaftiques ce qu’ont fait to lcs Proreftans a I’egard du fens des Auteurs fa-* to crez. Car tiotu fe difoenfer d’6coutcr 1 ’Eglife . to ^ ur l c &i c du ^ ens de Janfonius , ils ont foutenu „ quelle ne pouvoit pas les y obliger par fa „feule autorit6 , & puis , afin d’dmpac'her lcurs : „ adverfaires d r en dire aiitanc a I’egard du fait „ de St. Auguftin tout pafeil j ils ont avan<6 to qu’il ne falloic que cette fcule autqrit^ pour” 7J obliger a en convenir. „ Mais , ils ont beau faire : en youlant ainfr fe to fauver d\in coft£ lorfqu’on les prefte de I’ autre , to ils n’6cliappent«pas pbur cela. Quelque parti to qu’ils puiflent prendre , on les defie de fe per-* „ fuader ferieufefoent a eux mefmcs que St. Au- to guftin foit plus clair que Jan (cuius , ou Janft- ,, nius plus obfcur que Sr. Auguftfn. Et d6s la „ ils ne fcauroient empefcher les moins clair-' voyans ne concluteque li tousdeux font cgalc- ,, ment obfcurs , 1 ’Eglife a pu le tromper dans to l’intelligence de l’un autant que de l’autre : que 3 , s’ils font egalement clairs , elle ne f^auroit s’e- 3y ftre tromp£e fur le fens de Janfeniusnon pJu* to que de St. Auguftin : que li fon auto lire fiifiTc 3, route feule pour determiner le fens du fecond * „ comme ils l’aflurent expreffement , elle fuffit ,, pour determiner le fens du premier : & que 3 3 fi elle ne fuffifoit point au regatd de Janfo- „ nius, elle ne fujfiroit \|>as non plus au regard „dc Saint Auguftin, Tour cecy eft du Tneo— ^ I-IVRB C^NQOie'mE ice fogicn Anti-Janfenifte dont nous avons pa rr ^ eS , d f fenfcurs du Formulaire croyent avoir trouvc dans ces exemples , fur tout dans celu r ufaic dc S A^uftm , une rcponfe generated routes Ies ob;e<fbons de s Janfenirtes ; a celles me me qui fe tirenc du temoignage des Cardi- fliaux * des aytres Th6o!ogiens dont nou? avons fait le denombremem. Ils pretendent .a Ja verite quon peut Ies expliquer tons, en forte quails ne fc trouvent point contraires $ lobhgation de croire Jes Fairs par I’Aurorite de iEglile ; q Ue ceux d’entre eux qui defen- . dent Ongene pu Molina ne le font qu’en fou- tenantjbi en oumal, quils ntent pas eft con- damnez qu a la reterve de cette Thefe de Sor- bonne, qui ne prouve rien finon la temerit* d un Bachelier & l’madvertence d’un Syndic ; ceux qut defendent Theodoret ne parlcnt que de la perfonne , & non dc fes Ecrits : que 1’er- Teur de fait du Pape Ju; a & du-Concile de Sardique fur le chapitrcde Marcel d'Ancyre . teconnQe pa* le P. Petau , regardoit un fai? - purement perfonnel , f^avoir que cet Evefque p avoir pretendu dire dans fon Livre que cc flu il leur difoit dc vive voix ; en quoy il y avoic tfe Ja trompene, comme on le reconnut de- DI1IC h n fin nim * _ / VII 1W II f"aVc“,T citc commc ty™ . .. 7 r * raus , ne le font& n'ont beloui de Iefaire, que par rap- port aux feuls Fairs perfonnels : quests vou- loicnc dire davanrage , a'ors ils fe rrouve- ro^nt contraires a eux-mefmes, & ainfi leur juftrage q aurojt quite force ny pour ny coq- • « ij4 Hift. des cinq Prcpojitions . s r . VoilA , dis-je , cequ’ontallegu& les defen- feurs du Fonnulairc , pour expliquer ce qu on rapporte de ces Ecrivains. Mats ils ajouftent que , quand les paflages qu’on en cite , nefonf- friroient nulle explication , les Janfoniftcs fe font mis hors d’etat d’en tirer avantage , s’e- ftant xeduits A la ndceffite de les refuter cux- jndmcs , fans pouvoir obligcr les d-efcnfeurs du Formulaire d’y ayoir egard. En effet, di- fent ceux- cy , rien nc nous empefche d’aban- donncr ces Auteurs quels qu’ils foicnt , & d’avoiier qu’ils fe font trompez j fi Fon proii- yoit manifeftement qu’ils fuflent contraires A l’opinion dont il s’agit. Mais , pour les Jan- feuiftes , il ne leur eft pas libre de condam- iter leur propre exemple , & de dire qu’ils n’y penfoient pas , lorfqu’en pari ant de Saint Auguftin & de Molina „ des cinq Propofi- tions & de leurs cinq Articles &c. , ils ont recormu Je droit & l’autorite Souveraine de 1’Eglife pour la decifioq des Fai.s dogmati- qucs. Et la raifon pourquoy il ne leur eft pas libre de- s’cn dedire 3 c’eft que s’ils le faifoient/ il ne leur feroit plus pofEble ny d’attaquer leurs adverCaires furle fond de lado&rine , ny de fe purger eux-mefmes du fouppon d’her£- iie. D’attaquer leurs Adverfaircs : parce qtliJs ne le font & ne le peuvent faire , qu’en vertu de jce principe , que la dodlrine des Livres de Saint Auguftin eft celle de la Foy , & que la dodlrine du Livre de Molina eft Ferreur Semipclagienne : deux points qu’ils s’effbr— tent en vain de prouyer par l’autorice de fEglife a Livre CinqJie’me. fff TEglife , s’ils accordent une fois qu’elle a pu fe troropef fur le fens de lun ou de Pau- tre. s De fe 'purger du foup^on d’hercfie : parce que coute leur defenfe confifte a perliiader qu’iJs foumettent fincerement Jeur elprit ail ju-s gement du Pape corn re Ies cinq Proportions , & que leui ^s cinq Articles n’en renfcrment nulle- /nent Je fens heretique. Or dcs-la qu’ils .conteftenr J’autorit6 de J'Eglife dans les Faits dotlrinaux , ils ne peuvent pas prou- ver qu’il y ait obligation dela croire fur ce- luy de leurs cinq Articles , quand mefme da avoir, roit qu’elle cti a decide ce qu’ils prcten- dent. Tellementque pourTintereft deleur propre caufe ils font obligez ncccffairement ^ defa- voiier tout auteurs qui fe trouvera avoir contre- dit ce principe , d’ou.elle depend abfolument ; & qu’il leur eft impoffible de fe fauver eux- meliucs , & moins que d’abandonner le Livre de Janftnius. Apr6s cela les defenfeurs du Formulaire croyent n’avoir pas befoin de r6pondre en de- tail ny aux exemples alleguez par les Janftni- ftes contre l’Obligation de croire les Faits do- ftrinaux , ny aux raifons par lefquelles ils lone combattue : f^avoir qu’on ne peut dire de quelle nature feroic cettc efpece de creance : qu’on ne f^auroit 1’appeller ny foy divine, par- ce qu’clle ne feroit point fondee fur la revela- tion dc Dieu ; ny foy humaine , parce que cel- le-cy eft eflentiellement faiilible : que l’infail- libilite eft le cara&ere propre de la foy divine : Tome II. O 1666 jt 1/8 Wjt. ties cinq Proportions. que CC privilege , n’a cft6 dpnne a l’Eglife ' qu’au regard des veritez revelees dans TEcri- ture , ou dans la Tradition : qu’un fait du 17. Siccle ne peat point eftre mis au rang des Faits Tevelez $ &quc e’eft l’y mettre que de vouloir qa’on foit oblige ^ le croire fur la feuie autori- de I’Eglife, de m:fme que les chofes reve- lies. Car ce font en abrege toutes leurs preuves. J>s Ami-Janfeniftes preterident , dis-rje , n’avoir befoin contre de femblables objer ftions , que d’une feuie reponfe ; f^avoir que la creance qu’on demande aux Janfeniftes tou jehant le faic de Janlcnius eft de la mefme natu- re & a le mefme fondement , que celle qu’il$ font profeflion d’avoir & qu’ils veulent qu'on ait touchant le fait de S:. Auguftin , de Moli- na , & de leurs cinq Articles j que tout ce qu’ils diront contre la premiere efpice de foy , ©n le dira contre la feconde j & que tout ce qu’ils. accordcront a l’une , on l’appliquera a l’autre. En un mot, que fi l’au'.oriti de l’E- glife nc fuffit pas pour les convaincre de !a vc- ritfc du fait de Janfinius , on ne peut croirc qu’elle les convainque de tous ceux qu'oq vient de dire , ny qu’ils pretendent ferieufe- ment qu’elle doive en convaincre perfon-r ne. Voila ce que la brievete de cette hiftoire nous a pu permettre de dire fur le premier des deux points avancez par M. Nicole , que e’er froit line op ; nion nouvelle & inventie feule- ment depuis dix ans , qu’on puft eftre oblige par 1 ’ autorite de I’Eglife , fans autre preuye , iivfta CiN<lt»iE 4 toi. if? 3 crbire ce qu’elle decide touchant le fens desl 666* livres Eccl6fiaftiques , lors qu’il eft conteftt. Pour l’autre point , f$ avoir que tous ies Iiveft* ques de France , hors M. f Archevtfque de Paris , eftoient du fentimenr contraire , ainfi que M. Nicole a entrepris de le montrer daris le Trainee de la Foy humaine & dans la 10 . deS I marina ires ; les Anti- Janfeniftes difent deux chofes la deflus , la premiere qu’il ferviroit af* ( fez peu aux Janfeniftes d’avoir prouve ce faic , . tant qu’il fera vray que ce fentiment attribufe par M- Nicole aux Evefques de France, eft - - d£truic jufques dans les fondemens par les Jan- ftniftes mefmes. La feconde , qu'eux mef- mes encore i Is avoient refute par avance dans des ouvrages avoiiez de tout P. R. & ce uou- veau fait & toutes les preuves dont M. Nicole a voulu l’appuyer : de force que la conteftation- 3 cet 6gard n'eft plus entre luy & les adverfai- res de Janfenius , mais entre les Thcologiens de P. R. & luy. C eft un point des plus curieux dans cette hi- ftoireque de f^avoir qui avoir railon d'eux oil - de M. Nicole. Mais parce que la difeuflion n’en eft pas neceffaire , en cet endroit , 8C qu’elle y feroit une difgreffion un peu trop lon- gue , on fera peut eftre plus aife de la voir fc- parement a la fin de 1’ouvrage. II ne nous rc- fte , pour le finir , qu’a rapportcr fur quoy eft fonde ce qui fait aujourd’nuy la principale de- fenfedes Janfeniftes contre les argumens qu’on vient d’expofer. Elle confifte a dire quemal- grfc tout ccla l’Eglife a enfin reconnu la juftice de leur caufe : que le Pape Clement IX. fuc- O x iSo Hifk. des einij Proportions. 1 666 . cefleur d’Alexandre VII. Jes a receus a fignet avcc diftin&ion du Droit & du Fait , fans exi- gcr d’eux pour lc Fait qu un filence rcfpec- cueux. Mais pour entendre ce qu'ils difent fur ce fujct , & pour en juger , il faut reprendre la fuitc dc noftre hiftoire done cet fcvencmcnt va • faire ia dcrnicre partie. ; \ . ■ * ' * % „ r Tin du Cinquie'mc Livre* X t LlVRB SlXIE MI. 1 61 HIS TO I R E D E S CIN(L A PROPOSITIONS D E J A N S E N I U s- LIVRE SIXIE'ME. L arrive fouvent dans les dcmfi- I(j C 7 * icz de Religion ce qu’on voit arriver quelqucfois dans la guerre des Princes temporefs , qu’apr6s UQe adion importan- re qu’on auroir cru devoir cftrc dccifive, les vaincus f^avent (i bien diljimuler leur perte & tourner les chofes a leur avanrage , qu’au moins les eftrangers font long-temps Tans f^avoir de quel coftc eft la vidoire. C’eft ce nu’on a remarque plus d’une fois dans i’afFaire u Janftn'fme. Avant qu’Innocent X. euft prononce , tout O 3 a ltl Rift, des cinq Propojitions. I667.IC monde fuppofoit , que files cinq Propofi- tions eftoient condamnees , les Advcrfaires dc Janfenius auroienc gain dc caufe. Cette condemnation vint en efjfet : mais en mefine temps qu'ils la regardoient comme un Arreft definitif en leur £aveur , les Janfeniftespu- blioient non feulemenc qu’elle ne tomboit point fur la doftrine dc Janfenius , aprfes ce que le Pape leur avoit dit de vive voix s mais qu’i confiderer routes les circonftances de cej- te affaire, c’eftoic effedlivement 1’ opinion des feuls Moliniftes qu’il avoit condamn6 par fit Conftiturion. Le Bref d’ Alexandre VII. aux Evefques de France en 1665. a eu des fuites aflez fembla- bles. Les Janfeniftcs ont cru y trouvcr une approbation formelle de leur do&rine renfer- mfce dans leurs cinq Articles : & leurs Adver- faires ont pretendu y voir des preuves manifc- fles du contraire ,& une confirmation de'touc ce qui avoit efte fait jufques-la contre Janftnius. Apr6s qu’on a ainfi di/pute du fait d’Inno- cent X. & d'Alexandre VII. de Tun par rap- port au Livre de Janfenius , de 1 ’ autre par rapport aux articles des Janfeniftes , il n’eft pas furprenant qu’on difpute auffi du fait de Cle- ment IX. par rapport aux quatre Evefques 5 c’eft-^-dire des conditions aufquelles il leur aceorda la paix : nouvelle queftion de fait, plus obfcure en quelque fa^on que la premiere, par Textreme foin qu’eurent ces Prelats d’em- pdcher dans le temps , qu’on ne ffuft le fecret de cette negociation , & par la libert6 oil ils fe font trouvez enfuite eux & leurs amis* de ft’en publier que ce qu’ils ont voulu. LivXe Sixij’mi. i£$ Cc neft pas qu il ne fe trouvc des Memoircs fontenant plufieurs particularitez que quel- qucs-uns des principaux A&eurs communi- S uerenc a leurs amis. Mais fans nous arrefter \ c femblables relations qui pourroient ne pas fairc foy a regard dc tout lc monde,nous avons cru ne pouvoir prendre un guide plus afTarfe que I’Ecrit du Cardinal Rofpigliofi intitule, Relation de ce qui s'ett pajfe dans 1‘ affaire dt fanfenius. Ce Cardinal eftoit neveu du Pape Clement IX. il fat participant de tous fes fecrets dans la conduite de cette affaire : il n’en a eerie que fur les Lettres du Nonce , & fur les autres Ac- tes dc Ja Secretairerie du Confeil d’Ecat de Sa Sain:et£. Et ainfi ny run ny f autre parti ne peut raifonnablement le recufer en ce qui re- garde les fcntimens du Pape ; fur tout les Jan- lcnifles qui out deja ckc la rncfine Relation comme une piece tr6s-digne de foy. Nous la (uivrons done pied & pied > & nous en ferons comme le fond de cette dernietc partie de noftre hiftoire , en y inferant feule- ment les Aftes dont le Cardinal fait mention, & en tachant d’fcclaircir par d’autres pieces on publiques ou particulieres , mais d’une veritfe conftante , ce qu’il n’a fouvent touchfe que fort fuccin&emenr. Voicy comme il entame 'lamatiere a Particle 145-. de fa Relation. Le Roy yoyant Pobftination des quatre** Lirrt Evefques defobeiflans , pria le Pape de vou- loir bien deleguer , pour connoiftre dc leur f <tion* , • contumace , clouze Prclats de France. Le ^ ^ Pape fit difficuite fur le nombre de douze, c « pour nc pas autoiifer ia pretention des Evcf- <§h 1^4 JJift. des cinq Propofltidns. J 6 <? 7 . S ucs de cc Royaume , qu’aucun deux tie peuc cftre jug£ par moins de douze. II fe trouve er* 3 > effet d’anciens Canons qui font determine ; 8 c cel a a lieu quand l’Evefque eft accufe par de- . j> vant fon Metropolitan ; mais non pas quand jj c'eft devant le Pape , lcqucl ne peut point cftre 3 »aftujetti a une femblable loy. j, Cependant le Pape voulant contenter le ,, Roy , confentit a donner pour Juges aux qua** j>tre Evefques rebelles neuf Prelars du Royau- » uies (avec pouvoir d‘en fubfi fluey d'autyes en lit j» place de ceux d'entre eux qui pourroient avoir quelque obflacle on s’excufer de la commiflion- ) , } Mais tandis qu’on negocioit ainfi fur le plus on 3 , fur le moins de Juges , & qu’on deliberoit fur , „le choix des perfonnes , parce que plufieurs 3} Evefques eftoient ftifpedts de Tanfenifme , ou ,,attachez aux Janfeniftes ; ces longueurs & ces j,difficultez ddnnerentdieu aux quatre Evefques 33 de fortifier leur parti. „ Dans ces cntrefaites le Pape Alexandre 33 VII. d’heurcufe memo.' re , eftant venu i mou- «rir , l’affaire de la delegation demeura fufpen- ,, due pour un temps, jufqua ce que le Cardinal „ Rofpigiiofi , qui luy fucceda fous le nom de 33 Clement IX. au commencement de Juillet 33 fuivant , confitma la commiflion donnee par „fon PredccefTeur contre Jes quatre Evefques . 3 ,defobeiflans , & envoya pour Nonce en Fran- ! 33 ce Monfeigneur Bargellini Archevefque de „ Thebes; lequel fit paroiftre beaucoup de zcle 3 , pour prefier la fbufeription du FormuJaire,& ,, obtinc de la piete.du Roy certains ordres pofi- „ tifs , qui tendoient en apparence a la pwii- 3 ,tion de ces quatre Evefques, mais eq effet a - Livre S ixib’^s. 16/ Ics intimider , pour les faire refoudre d’obeir 1667 , aux commandemens du Pape, Tandis que le Nonce tachoit ainfi A 6bran- lcr ces Prelats paf la crainte des peines , on travailloit a l’ebranler luy-mefme , & Rome * avec luy , par la veue du danger qu’il y auroic a les pouffer,&de l’impoflibilitc d’y reiiflir i Voicy cc qu’en die la Relacion fur le temoi- gnage de Ces Lettres. La raifon qu’on avoit de n’en pas venir a la “lettres condamnation de ces Prelats 6toit pour ne pas tc c £ ju' 1 " exciter des troubles dans le Royaume. On cc rMay» f$avoit mefme a Rome combiqp il eftoit im- “nov** poflible d’en venir a 1‘execution , parce que le “autre* party de ces quatre rebelies eftoit devenu ex- tr£mement puiflant. Car ils avoient gagne la cc faveur des Miniftres d’Erac , & la protedion te Re g-; de quelqucs Princeffes du Sang : ils avoient at- “Arc fur tire dans leurs fentimens la plus grande partie # des Dodeurs de Sot bonne , dcs Parlemens du «p. 681. Royaume , & des Reguliers melme. “ Ce font les mefmes chofes qu’on avoit auffi fait entendre au Cardinal Julien Rofpiglioli lors qu’au retour dcs Pays-bas il pafla par la prance pour fe rendre a Rome. Mais il faut remarquer qu’il y avoit de lexageration , du itioins en ce qui regardoit les Dodeurs de Sorbonne. Il y parut bien a quelques mois de la , lors qu’apres I’accommodement des qua- tres Evefques cd Mr. Arnauld entra , les amis dc ce Dodeur ayant fait des proportions &> pris des mefures pour le faire retablir dans la Iacult6 de Xbcologie , luy & les autres qui cn avoient eftc retranchez ^ fon occalion , ils fe virent contraints d’abandonner leur deflein , l66 Uifi. des cinq PropojitiOM. , wns oftr mefme faire propofer ia chofe en Fa** cu \|f c * commc iis I’avoient rbfblu , parce qu ils pfefleritirent que Ia plurality des fuffra- f esne feroit pas pour eux:& ils attendirent t Aflemblee du Clcrg£ de 1670. pour faire tmd '*' nouvelle tentative , qui ne leur r£iiffit pas dieux. Ccft Ie fujec des plaintes qu’ils font de la Facultfc dans 1‘Hifioire abregee de It Paix. sj Enfin , eontinufc’ la Relation , les quatre n Evefques eftoient venus a bout d’ engager dix- w neuf de leurs Collcgues qui eftoient appayeg j> fous main de vingt autres , a berire au Papti » Clement IX. une lettre qui commence : Pe»- n dant que tout le tnonde : & k declarer en ter- * mes precis : qu’ils eftoient tous dans les mef- » mes fentimens qtie les quatre. Ite f entire , ft 3 » criminofum txifiimetur , non hoc proprium ipfo -» jj rum , fed omnium noftrum , imo & tot ins Ecclt J •» ft * crimen fuerit. Cette Lettre qui eft: la premiere demarche pour aratfter la procedure contre les quatre * Evefques , fut fignfie par Mr de Godrin Ar- chevefque de Sens , & par dix-huit Evefques, fc avoir de Chalons fur Marne, de Boulogne* de Mcanx , d’Angouleftrie , de la Rochelle , de Cominges , de Conferans, de St. Pons , de Lodeve , de Vence , de Mirepoix, d’A- gen , de Xaintes , de Rennes , de So’flons , d’ Amiens , de Tulles & de Troyes. Elle fut berite en Latin & dattee du 1. de Decem- bre 1667. Envoicy la tradu&ion commc elle parut d£s-lors imprimbe par les Janfcniftes* TRES-SAINT PERE. • Pendant que tout fe monde fe prefle de ren- <* dre k voftre Saintete des t£moignages de la « joye que l’Eglife a recede de fon exaltation , -« & de luy fouhaiter un heureux Pontificar, nous s* n’avons pas cru que nous deuflions nous cori- cc tenter de ces devoirs communs, en lay donnant cc {implement des marques de noftre rcfpc<ft , & :« de noftre veneration. Mais l^achant qu’clle «= fait plus confifter l’cminence & la grandeur de ;c .fa dignite dans lcs moyens qu’elle luy donne de * s’apliquer a des foins & k des travaux falutai- & res a toute l'Eglifo , que dans les honneurs hu-r «. mains Sc paflagers qui y font artachez j nous -? avons jugc que nous ne pouvions la congratu- -e lcr d’ une maniere plus digne d’eHe^qu’en luy cC prefentant d’abord l’occafion d’acquerir une cc gloire immortelle devant les hommes , & un « cres - grand merite devant Dieu. Vous la «• trouverez , tres-Saint Pere 5 dans les diffe- sc rends qui font arrivez enfuite des cfelcbres Conftitutions de vos Pred-rcefleurs touchant <- les cinq Proportions. Elies ont eft6 recedes cc & publiees avec un mefme refpedfc par tons les =«= Evefques de France , qui feront tod jours gloi- cc re d’avoir autant de foumiftion que perlonne cc pour le Siege Apoftoliquc, & d’eftre aufli re- cc ligieux obforvaceurs de fes Decrets, Que fi cc quelques- uns de nos Confreres ont eft6 accufcz « dc n'avoir pas cfi aff.z de reverence pour ces cc Conftitutions , Voftre Saintcfo rcconnoiftra cc fans peine que c’eft injuftement qu’on les cn« accufe. L emincnte vertu de ces EvelqucS cc 16$ Hifi. des cinq Proportion s. 1667 . oblige leurs ennemis mefine de reconnoiftre qu’ils font un des plus grands ornemens de no- ,, tre ordre, & qu’il n’y en a point qui 6difient „ davantage 1 ' Eglife 5 qui veillent avec plus de ,, foin au Kalurcfcs ames qui leur font commifos; „ qui s’acquitent plus parfaitement de tous Ies ,, devoirs de fa charge Epifcopale. Mais ce que ,, nous pouvons affurer de plus, eft qu’iis met- „ tent une grande partie de kur piete a avoir p> pour le fiege Apoftolique les fentimens.de ref- PJ peift & de deference auxquels ils font obligcZj ,» & a rev6rer trcs-fincerement 1 a fupreme digni- p, t6 du Yicaire de Jefus-Chrift. Et e’eft en ,, vain , tres-Saint Pere , qu’on les accufo d’y ,, avoir manque dans les Mandcmens qu’ils ,, ont fairs pour la fignature du Formulaire. p, I! n’y a rien de plus injufte & de plus mal „ fondc que ce rcproche. Car qu’y a - til ,, dans ces Mandemens qui s’eloigne tant foit ,, peu oude la regie de Ja dodlrine Catholique, 5, ou de la reverence qui eft deue a la Chairede „ St. Pierre ?* II s’eftoit trouve des gens parmy a, nous qui avoient eu la hardiefle de pubiicr ce ,, dogme nouveau & inoiii , que les Decrets que 5,1’Eglife fait pour decider les Fairs qui arrivent „ de jour en jour & que D:eu 11’a point revelez, „ eftoient certains & infaillibles ; & qu’ainfi ,, 1’on devoit avoir la foy de ces faits aufli-bicn 3 ,que des Dogmes revelez de Dieu dans l’E- ,,criturc & dans la Tradition. Et les mefmes ,, perfonnes qui avoient introduit ce dognoe , ,, qui eft egalc-ment cor damne par tous les Thcologiens ancitns &„nouveaux , avoient ,, !a tcmerit6 de I’ctablir par la Conftitution de voftre Predeceflcur. Ces Eyefques dont il s’a- L I \| Litre Sixie’mb. " git ,.vouIant s’oppofer ace mal , & remedier j CCY ' aufllaux fcrupules de quelques-uns , ont crii ' * devoir etablir dans leur$ Mandemens, la doc- « trine tres-commune & tres-certaine qui eft « oppofce a une erreur ft manifefte 5 fjavoir , cc que l’Eglife ne definit point avec une certitu- « de enticre & infaiJlible ces fairs humains que tc Dieu n’a point rcv 61 ez j Sc qu’ainli tout ce cc cju’clle cxige des fiddles en ces rencontres , eft « cju’ils ayeut pour fes Dec rets Ie refpcd q u’i Is « - doivent. Quj a-t-il , Tres-Saint-Pere , dans «* cette dodrine , qui foit injurieux au Sr. Siege , ee Sc qui ne foit plutoft tres-conforme a la reli- « gion & a !a piete : pui'fque non fculement Ie s fC plus grands venerate.urs du fiege Apoftolique , « les Cardinaux Baronius , Bellarmin , PaJav/- ec * cin font foutenuii & enfcignee ■, ma is que la <c taifon principal qui les a portez a fetablir , eft « qu’ils 1 ont juge neccflaire pour maintenir 1’au- « toritc qu’a l’Eglife de definir les dogmes de la <c Toy , & pour repoufler les obiedions que font fC les heretiques contre fon infaillibiJitf ? Ainfi « T. S. P* fi c’eftoit un crime d’eftre dans ce ec fentimenc , ce ne feroit pas leur erreur particu - tc Jier , mais ce feroit celuy de nous tous , ou “ plutoft celuy de toute l’Eglife. Et c’eft pour- fc quoy il y a eu plufieurs Evefques& des plus ce- <c lebrcs d'entre nous , qui ont fait la mefme cho- fc fe qu’eux , ou par des Mandemens publics , <c quoyque non imprimez ou , ce qui n’a pas <c moius de poids , dans des proces verbaux qui te demeurent dans leurs Greffes , & dans kf- cc quels i Is ont expliqu6 fort au long cette doc T trine. D’autres fefont rendus faciles aux Ec- <C clefiaftiques qui ont voulu faire quelque addi- c S Tome II. P l j 7-0 Hifl. des cinq Tropofitiont. ■ , tion a Ieur fignature.* pourveu qu’elle ne. con.* tinft ricn que d’Ortodoxc- Nous n’avons don<c „ pas fujet dc croire que Voftre Saintete puiffe „ avoir aucun reflfcntiment contre dcs Evelques ti dune foy li pure , & d’une verti li recoanue : „ & nous ne voulons point ajouter foy a ceux qui „ font imprudemment courir le bruit quelle ,, agira d’uue maniere nouvelle Sc contraire a „ nos ufages. Ce loup^on nc peut entrer dans „ 1’cfprit des Evelques de France , qui ont ac* „ coutumfe de n’eftrc juge? que felon Ies Canons , ,, & d’eftre toujours favorablement traicez par „ les Souverains Pontifes. Nous ne doutons ,, point aulfi que nos autres Confreres u’euflent ,, demande la mefme chofe a voftre Saintetp „ avec toute forte de refped & de confiance , ,, s’ils n’avoient attendu de la fage conduite que ,, tout le Monde admire en elle , qu’elle s’y por.~ ,, teroit d’EUe mtlme. C’eft , tres-Saint-Pe?» ,,re , ce que l’Eglifc Gallicane efpere , que „ Dieu a refervfc a votre Pontifical. Tous les ,, Fidellcs foupirent apres cctte parfaiie paix, „commc devant eftre le fruit de voftre fagelFe. ,, Cette paix fe fera d'ellc mefme , pourveu „qu’on ne la trouble point. Ces conteftations „ cefleront fans prine , Sc fans que perfonne ait ,,fujet de fe plaindre. Tout le monde rendra „aux Conftitutions 1’honneur qui leur eft du ; 8c ,, pendant que voftre Saintete gouvernera le „troupeau de Jefus-Chrift en qualite de fon fu-» ,,preme Paftc-ur , elle aura la joye de voir que „ tous les membres de 1’Eglife auront les mef- ,,mes fentimens , & parleront le mefineilanga- a ,ge. Comme il n’y a rien aui puifle eftre plus „v.ti le a l’Eglife & plus g'orieux a Voftre Sai^ IlVRB SlXlB’Wrf. iji tttk , nous ne ceflerons de l’attendre de fa pru- dence , & de demander h Dieu par de conti- cc nuelles prieres , qu’il lui donne une longue ce vjoiiiflance du Souverain Pontificat , pour a c- ce complirun fi grand ouvrage J & qu’il la con- cc lerve long-temps pour le bicn de fon Eglife. u De Voftre Saintete Tris-Saint Vert , Les tr 6 s-humbles , & tr£s- obeiflans fils , Loii is -H enry db Gondrin , dreh. de Sens ,&c. p , La lettredes T9. Evefqucs au Pape fut fui- vie d’une autre des mefines au Roy , dans la~ quelle , apres avoir rendu un femblable te- N moignage de la conduce des quaere Evefques , cn ce qui regardoit la fignature , ils I’afltirent qvie de les juger felon 1 c nouveau Bref , ce ne fieroit pas feulcment renverferlcs Canons , mats renoncer aux premiers principes del' equite nxtu- rette , reconnue par les Payens mefme. C’eft le fu- jet principal de leur lettre. Une telle Conduite deplut auRoy: & fon 1660 Procureur general au Parlement de Paris , cut ordre de faire entendre ^ la Cour de Parlcmenc que le Roy efioit in forme des Cab ales , & a ffe ta- ble es illicites qui fe faifoient dans fon Royaume , pour faire figner a des Evefques en cette Ville une pretendue lettre a lui adrejfee ydans laquel - le ily avoit des maximes & des proportions ca - fables de troubler lapaix de I’Eglife , d’affoiblir V aiitorite des Declarations & des Bulles regi - firees dans le Parlement touchant les opinions de ' P t 7 Hi &■ des cinq Proportions. <668. laDoftrine de fanfeniui. Ce que Ie Procurduf general ayant reprefcnte , la Cour par un arreft du i<>. de Mars 1668. ordonna qu’il feroit in- , forme defdites crbales & aflfembleesillicites ; cependant defcnfcs faites a tous Imprimcurs, Colporteurs 3 & autres perfonnes , d’imprimer , faire imprimer , vendre , ou debiter ladite lct- tre , ny autres Ecrits fcmblables. Deux mois apres , e’eft-a-dire Ie 14. de May , 1 ’Evefque de Chalons fur Marne > comme le plus ancien des dix neuf qui avoient figne cette lcttre , en ecrivi: uiie it Mr. le Pro- cureur general , pour juft'fi .r fa Conduitc , & celle des autres Pre!a:s qui eftoient dans la m£- me caufe. Apres avoir dir que le Bref de Rome contenoit des Claufes extraordinaire s , pour faire le proces a 1 ‘egard des Evefques, non feu - lement contre les loix canoniques } mats au pre- « jtidice meftne de fE quite naturelle : il declare queluy & fes Collegues , fe feroient cru indi- > gnes du Cara&ere qu’ils tenoien: de Jefus- » Chrift , s’ils ne fe fuflent oppofez a!’ execution 9 > de ce Bref. que ce feroit les tranter indignement, s> de croirc que leurs fignatures euflent efte men~ 03 dices : que cette Cabale imxginaire dont il eft parie dans l’arreft , n’avoit eu nulle part a leur os Iettre : qu’il n’y eftoit entre qu’un feul Ec- . elefiaftique de fon Dioccfe,de qui ces Evef- 03 ques s’efloicnt fervis pour faciliter queiquefois 03 entre eux la communication mutuelle de leurs 03 penfees qu’ils avoient fur ce deflein , & des 03 mc / ' blioient pas eux mefmes. Nonobftant la ma- aiere done Ie Roy avoit re$eu la lectre des 1?,. IlV R E.S I XI s’ ME. X7J Prelats , ils en firent courir une en lcur pro- pre nom , datt6e da ij. d’Avril 1668. & ad^ dreflec a tous lcs Evefques de France j pour les engager k prendre leur defenfe, corome dans une Caufe qui leur eftoit Commune \ tous :puis quit ne sy a git pas feulement de notre oprejfionparticuliere } d\fmt-ils,mais du renver- fement de s Saints Canons, du violement des pre- miers principes de I'Equite naturelle , (£* du der- nier aviliffement de nofire dignite.C' eft ce qu’ils affurent eftre renferme dansle Bref , lequel ils fuppofent avoir efte obrenu du Pape par leurs parties fecrettes ( c’tft a dire par les jefuites ) qui en avoient arrache un fcmblable dufeu Pa- pe tout mour ant : qui n eftoit pas capable depre- voir les fuitcs pernicienfes d' un procede (i ille- gitime. Toute la fuite de la lettre confide a mon- trer finjuftice de ce procede de Rome , par une induction de preuves tirces de l’hiftoire ancienne & moderne j a faire remarquer lcs demarches & les ve’ues ambitieufes de la Cour de Rome , & le mepris avec lequel ils croyent que le Pape les a traictez en plufieurs occafions. Du refte ils ne difent rien de particulier qui re- garde noftre fujet,finon que dans 1’afFaire qu’on leur fait il ne s'agit point de lafoy , ni de rien quifoit d‘ aucune'importance pour la Religion..- qu on leur doit faire un Commandement au- qtiel on ffait ' bien quits rdobeiront point [ c’e- floitd’ordonner une. foufcripcion pure& lira- pie du Formulaire. ) parte qu on n ignore pai qu ils font per fuadez. quits ne lepourroient faire fans blejfer la verite. Ec a la fin, entrc les points fm lefquels ils demandant aux Evefques leur$. i£ 6S 174 Hi/?. dcs cinq Proportions. 1 6C%, avis, Ie troifieme eft, s’il y a rtcn qui fttfi plus capable d‘ uutorifer i erreur, le relafchement, & le defordre dansl’Eglife que d'y laifferun exem~ pie aujfi pernicieux que feroit celuyde fixoufept Commiffaires qui auroient ett la hardieffe de- fair e un Crime a dcs Evefqu.es d'tme conduite approuvee publiqucment par pirn dc vingt au— tres ; fans qu'tl s'enfoit trouve auciin qui l' ait ofe improuver onvertcment. Cette conduite- eftoit d'avoir rejette la foufcripcion pure & fimple du Formulaire. La Cour trouva mauvais I’cntreprife des quatre Evefques , & par un arreft du ConfeiL d’Eftat rendu Je 4. JuilJet 1668. le Roy pre- lent , il fuc ordonni que Ja lettre circulaire feroit ftipprimee , avec defenfe a tous Archc- vclques & Eve fq ues d'y avoir egard. II parut aufli en ce temps la divers Merits pour refuter cette lettre ; & pour prouver que.. j’affaire dont il s^asiftbit eftoit une de ces. 1 caufes njajeures done le Pape a droit de juger. en premiere inftance , par luy mefine ou par des Commiffaires nommez , fur Jeslieux. A. quoy les Janfcniftes oppoferent aufli de leur. eofte plufieurs Merits contre le Bref du Pape- & Ie jugement qu’il ordonnoic des quaere. Evefques. Mais pendant qu’ils travailloient ainfi' h fe former un parti dans Ie Royaume 3 . leurs amis travailloient encore plus efficacement pour eux & la Cour , par un projet d’acommode— ment qui reufllt quelques mois apres. L’Htfioire abregee de la paix de VEglife que* les Janfeniftes ont mife au jour en J’ann^e 1668.. flous apprend que Mr. ^ Gondin Archev. dc * 1 I T R e Sixie’mi. 1-7/ Sens eft celuy qui fit les premieres demar- i £68 ches : qu’eftant perfuade qu’il n’y avoir rien a efperer du cofte de la Cour dc France pour Ja paix des quatre Evefqucs , que le Pape ner fuft content, il comment par reprefnter au Nonce combien il feroit glorieux a Clement I-X- de pacifier I’Eglile de France, & qu’il n’y auroit nulle difficulte , pourveu qu’on ne de- mandaft rien a ces Prelats qui puft blefter leur conscience ou l’honneur ae leur cara&ere. ; Que le Nonce ayant promis d’en 6crire a K.omc pour f^avoir les intentions de fa Sain- tetc , Mr. de Sens & Mr.dc Chalons fur Marne fe mirent a conferer des moyens d’accommo- dement. Qujapres bien des recherches & des reflexions , l’expedicnc auquel ils s’arrefte- rent , fut que les quatre Evefques , fans r6vo- quer leurs mandemens ny retradler ce qu’ils y avoient avancc, fiflent faire une nouvelle loufeription du Formulaire , non par d’au- tres Mandemens publics j mais par des Pro- cez verbaux qui demeureroient dans leurs Greffcs , par lefqueJs ils dcclareroient i leurs Ecclefiaftiques , qu’au regard du fait, l’Eglife n’oblige qu’a une foumiflion de refpeft , & de fiience r & leur feroient figner le Formu- laire au pied de cetce declaration , qu’enfuite ils ecriroient tous quatre au Pape une let- * tre pleine de refpeft , pour luy rendre compttf de leur nouvelle fignature : Que Mr. de Cha- lons 6crivjt a Mr. de Choifeul Evefque de Comingcs > & le pria d’allcr trouver Mrs. 7 d’Alet & de Pamiers pour les engager a en— tier dans cct expedient Qifapres en avoir long-temps confer^ ayec ces Prelats a ils teraoi- 11 6 Hifi. des cinq "Prop options , 1 6 6 8 . g ncrent y vouloir bicn conientir , mais £ ccr« taines conditions , dont l'une cftoit qu’on Pag. ip. leur Iaifleroit la liberty de drefler leurs Pro- ccs verbaux , & leur lettre au Pape comme ils le jugeoienti propos, & qu on ne pourroitles obliger d’y mettre aucun terme obfcur , umbigu ou equivoque. Que Mrs. de Beauvais & d’An- , gers fe trouvant aefli dans les mefmes difpo— ■ 3 ° fitions , Mrs. de Sens & de Chalons prierent M. de Lionne alors Secretaire d’Etat,-pour les affaires etrangeres , d’agir aupres du Non- ce : Qujl s’y employa efficacement , luy re— prefentant d’une maniere tres-vive , les rai- fons qui devoient engager fa Safntete & un accommodement , & fur tout le peril qu’il y J avoir de commettre l’autoritc du Sc. Siege , non-feulement avec les dix-neuf Eve-fqjes qui par leur lettre au Pape avoicnt fait de la cau- fe des quatre accufez leur propre catife , mais encore avec un plus grand nombre d’autres qui eftoient pres £ fe declarer tout de mefine: Que le Nonce touche de ces raifons temoi- gna approuver les conditions que propofoit , 36. M. de Lionne , d’une nouvelle fignature } & d’une lettre au Pape pleine de fbumiflion ; & qu’il en 6 crivit £ Rome. C’eft a quoy fe ra- portent ces paroles qui fuivent dans la rela- tion. let. du j} Le Nonce confideranr toutes ces difficu!— du"? j) tez * & voyant d’autre part la Icnreur des Join ^Commiffaires , & le peu d’tnvic qu’ils a- U6 ' 5j vo en,: d’agir , il donna avis de tout a Rome ?j au Confeil d’Etat j ajoutant que fi au lieu d’une ^retractation exprefle de ces Mandemens on ^vouloit fe contenter que les quatre Evefr LivRi SixiiMfi. 177 t\|iies foufcriviflent fincerement lc Formulai- i669.' re ordonn£ par Alexandre VII. Mr. dc Lion- ne faifoic Cfperer qu’on pourroit obtenir ce- «e la d’eux. «< Outre cet article qu’il n’y auroit point de revocation des Mandemens , on trouve dans un Memoirc de Mr. d’Arcons Avocat de Bourdeaux , lequel Memoire contient le recic des entretiens qu’il euft durant lc cours de cette affaire avcc Mr. le Nonce Bargelliniqui avoic confiance en luy : dans ce Memoire , dis-je , aflez conformed la Relation du Cardinal Rof- pigliofi pour le fond des chofes , on trouve qu’il y eut encore trois autres conditions accord£es : fjavoir que les quatre Evefques nc fubiroient point de peines Canoniques pour lcur refiftance paflfce j que les J&fuices ne fgau- roient rien de ce qu'on traittoit 5 & qu’enfia les conditions de l’accommodemcnt nd fe- ioient point mifes par 6crit. En effet , dans l’Arreft du Confeil d’Etat de Sa Majefte du... May 1676. au fujet d’une Or- donnance de l’Evelque d’Angers contre la foufcription pure& fimple , il eft die exprefle- menr que fi en 1668. I’on fe relacha en quel- que cnofe a cet 6gard , e’eftoit en faveur de quelques particulars feulement ( f^avoir des quatre Evefques ) d* pour les mettre d con- vert de leurs fcrupules , d- des peines por - tees par les Constitutions. D’un autre cofte les Janfeniftes eux-mefmes Def- dt dans une hiftoire Latine qu’ils ont publice de- puis deux ans fous ce titre , Narratio Sancits. contre a pacts ftib Clemente PP.IX. avoiient que ^ cs p^g Prelats Mediateurs convinrcat ayec le Nonce r I tins .. re au confef- fetir duRoy a ceux de [on party , c’cft-a-' dire principalement a Mr. de Per6fixe A£-‘ chevefque de Paris : parce que , corarae l’a die fouvent M. l’Eveique d’Anger $ r il n auroit p& s* empefeher de le dire au Pere Annat, qui atf- roit tout gafie.' Enfin que Ton fuft encore convenu de ne point mettre par fccrit les articles de cectc nfcgociation, Sc mefme de n’en point public! Je iecrct , au moins de long-temps , on Pa veu par les effets ■> & la fuite ac cetce hiftoire cq : dicouvrira les raifohs. Mais parmy ccs conventions dont il n’y a pas lieu de donter , il y a un article , & 1c plus important de tous , duquel on difpute : e’eft l^avoir ft le Nonce & le Pape confcn- toient , ainfi que l’aflurent les Janftniftes , que les Procez verbaux,au pied dcfquels les quatre Evcfques (ignerent , Sc firent Egner continflent encore la diftin&ion du Droit & du Fait pour laquelle leurs Mandemens avoienc efte condamnez. Mais c’eft-Itl un point dc fait dont la decifion depend de ce qui nous refte a raconter. Pag }f » Pendant que les d£pefches de M. le Nonce „alIoient & Rome , dit l’ biffoire abregee de lx typaix , M. M. dc Sens & de Chalons travaille- >, rent aupres des Miniftres de France ( I'on doit ^entendre par la M. M • le Tellier & Colbert , yypuifque Mr. de Lionne eftoit deja gagne ) pour 3 >!eur faire agr&er les proportions qui avoienc » efte faices pour Pacommodement. Ils leur mon- j, trerent m£me un projet de la lettre que les qua- tre Evelques devoicnc enyoyer au Papejqu’ils V 8 1 •ft Rift, des cinq Propofit 16 6 o, quon cacheroit abfolument Vaffai Il'VRB SIXIe’mB. 179 approuverent apres y avoir change quelque x(J(JS. chofe de peu d’importance. Mr- de Lianne la montra mcfme au Roy , & temoigna que u 5 a Majeftc l'avoit agr£e. <e On ne peut pas dire Si e’eft en cette oc- casion que MonSieur de Lionne dccouvrit au Roy pour la premiere fois le deSTein d’un ac- commodemenc j ou s’il luy en avoir fair l’ou- verture auparavant j eornme quelques-uns font cru. Quoy qu’il en foit , on a f^u d’ail- leurs , & la conduite de ce Grand Prince en eft une preuve manifefte, qu’il ne l’approuva ' >qu'a cetce condition expreSTe que l’on eonten- teroic le Pape. Pour reponfe , die la Relation , le Nonce «4» euft ordre du Pape de ne plus parler de retrar- « Elation ( des Mandemens ) & de faire tous fes u efforts pour obtenir l’autre point , f^avoir une tc fbuferip tion Sincere. « JJhtftoire abregee , qui marque que ce fut P- J 7 .J. vers le commencement du mois d’^ouft J662. ajoufte que le Nonce eut en mefine temps pouvoir de conycnir d’une lettre pour Sa Saintete avec Mrs. de Sens , de Chalons , & de Laon , avec lefquels il avoir mnnde qu’il, oegocioit cer accommodement : .Qujl tint neanmoins ces ordres fort Secrets ■, pane quil P * ge falloit quil continttaft toit jours de parler contre les quatre Evefques , pour cacher fa conduite aux perfonnes mal-affecitonnees d la paix: Q u e cependant, aprcs en avoir donne avis au Roygc . aux Miniftres , il s’appliqua avec Mr. de Sens a ' lire & a examiner la letrre que les quatre Evef- .quesdevoientenvoyer a Sa SaintetcQue M. le >lonce y changea quelque chofe a apr6s^quoy ils lit Hift.detctnqPropoJitiMt . U&6 8. s’cngagerent reciprvqucmcnc , 1 ’ArcIicveIqtttf a la faire figner par lcs quatre Evtfques , & lc Page 40. Nonce a ia faire figner au Pape : Que la minute, corrig£e comme elle eftoit , fut pa- raph6c de Tun & de 1’ autre pour fervir d’o- riginal j& qi;e Mr. de Sens nc aufli-roft par- tir un courrier pour la porter a 1 ‘Evcfque d’ A- let j celuy des quatre qui efioitle plus fc!oign6 : Que comme la reponfe tardoit beaucoup, cct- te longueur { qui fut de cinq a fix femaines ) donrtoit bien de I’impatience a Mr. le Nonce , & d’ extremes inquietudes a Mr. de Sens 8 c ^ aux autres , dans la crainre ou ils eftoient que «»fi« 4‘ le fecret ne s’evant.zft , ou que Mrs. d' Alet & de Pamiers ne fe rend'tjfent point aux pro- portions qnon avoit faites. On trouva efFedivement beaucoup de r6- fi fiance du cofte de Mr- d’Alet. Car vo ; ci cc qu’on en lit dans un Memoire prefente au Pa- pe Innocent XI. en 1681. par Mr. Jc Cardinal d’Efirccs,qui avoir efte 1 ’un destrois Media- tcurs , n’efiant encore qu’Evefquc de Laon. L Evefque d’A!et en 1660. condamnoit de 9} r 1 > Ion propre mouvement trous ceux qu: ne con* formoient pas leur Creancc interieure a celle > du Pape Alexandre VII. touchant la condam- nation du Livrc de Janfenius , & cependant , quelque temps apres , s’eftant range du coftfe de ceux qui l’impugnoient publiquement , 8C qui vouloicnt fortifier leur party par le nom 4 & le credit de ce Prelat, il s’oppofa aux Con- fiitutions des Papes , & aux Deliberations \ 3> du Clerge de France enT affaire de Janfenius: „ & P ar & longue rfcfiftance obligea Clement JX; a noraiper des Commiflaires pour le con- praindje ~V 1 - fe 1 '. : L i v * e Sixie’me. x2i traindrepar voyc de juftice a foufcrire le For- I mulaire , ou pOur luy fairc Ton proems. Lcs tneilleurs amis de ce Prclat, & ceux qui l’efti- «c iroient d’avantage , ont fouvent condamni** fa refiftance : 8 c Iors qu’il fe traita de le reduire <c aquelquc a<ftc de foumiflior. enversleSc. Sic- <c ge , ceux-la mefme par le moyen defquels il <c avoit efte preoccupe fc plaignoient dc cc <€ qu’ils ne le pouvoicnr pas reduire. II a fait <e voir le inefmc efprit d’obftination dans J’afFai- <€ rede fon Rituel apres la Cenfurc qu’en avoit tC fait le St. Siege ; ne ceflant pas , nonobftant <e cela, dc le mettre en pratique dans fon Dio- tc cefe j & il a perfevcrc jufqu’a la fin dans ce <e fenriment. La letrre mefme qu'il ecrivit <c au Pape touchant ce Rituei eftanr prefque cC fur le point de mourir, dans laquelleil fern- ,c tie fe foumettre , eft conceue de telle manie - te re qu’elle doit pafter plutoft pour une Apo- tc logie , que pour une fbumiflion. <c Une autre preuve bien Autentique de la , refiftance dont nous parlons icy , e’eft la let- tre de Mr. l’Evefque d’Alet Juv mefme a £crite de Matemale en Capfy ( c eft un en- droit de fon Diocefe ) le 17.de Septembre i6<>8. a Mr. de Sr. Laurens , qui avoir eftc deputfc vers ce Prclat par les Miniftres& par les Me- diatcurs pour tafeher de le perfuadcr , commc il fit. Voicy la lettre cnticre. MONSIEUR. Je me perfiiade aflez la joye que vous a » donn£ le retour du dernier Courrier : parce n que je fp ay le zele que vous avez temoign* » Tome II. x Q, ^ i r. ** ; UfffT; mg ■ rjf«£ ■ . tit Uift' des cinq Proportions. i££% t P our ^ P a ‘ x PEg^^f* Je vous fupplie dp croirc qucy e nay eu aucune peine de tout ce qua 9t vous me dites pour me porter a faire la chofe.ysi 9> rcconnu au contrairc quc vous n’agilfiez que , par le dcfir de voir la fin des affaires ae l’Eglife, , & par la craincc que vous aviez que le rc- ? tardement n’y apportaft de grands obftaclcs. r Mais , Monfieur , nous avons fujet de benir 5 Dieu de ce qu’il a fait reuflir toutes chofps 3> heurcufement. Confervtfz moy toujours l’hon- 5 } neur de votre amirie } & croyez que j’ay ’ pour voftre cbere perfonne route l’eftime poffi- 3 ble , & qui je fiiis au meilleur de mon coeur &c, NiQOLAS Evefque d'Alet , On a raifonne diverfement fur la caufc d’une fi longue refiftancede M. d’Alet. Quel-* 3 ucs uns ont cru quc e’eft qu’on luy deman— oit , a luy & a fes Collegues, outre la fignaturc qu’ils devoient faire publiquement dans leur$ Synodes , avec diftin&ion du Fait , & du Droit , qu’ils cn fiffent une autre pure & ^m-* pic pour eftre envoyfcc a Rome , & qui nc fc-» roit veue que du Pape. D’autres ont cru avec plus d'apparencc , que les difficultez de Mr. d’Alet eftoient au fujet dp leur Lettrc pour Sa Saintete , & deleurs Procfes verbaux.il n’avoit confenti a i’accommodement propofe par M de $ens,qu’a cette condition ex- . prefle , qu on laifftroit la libertc aux 4 . Evef- ^:i.ipaix, ques de faire eux-memes lours Proces verbqux K* 2 9- comme its voudroient : quils feroient aujft mat* tres de lit Lettrc qu ils ecriroient au Pape,& qu on ne pottrroit les obliger d’ y mettre aucun Ur me obfeur , ambigu , ou equivoque. Cep cm* Litre S i x ie’ M i. 18$ dant on vient devoir que la Lettre au Pape leur fut envoyee de Paris toute faite , fans qu’ils euflent efte confultez fur le projet , & Ians qu’il Jeur fuft libred’y rien changer , apreS que Ton en eftoit convenu avec le Nonce. Nous verrons dans la fuite qu’on en ufa de mcxne h pen pres pour ces Proces verbaux. D’aiileurs rien n’eft plus contraire , dit-on , a ces conditions demandees par M. d’Alct , que la maniere dont cette Lettre au Pape eft con^ue. II vouloit qu’ellc ne contint aucun terme obfeur ambigu on equivoque , & il fe trouve , difent Jes Anti- Janfeniftes , qu’elle eft pleine d’obfcuritez & d’ambiguicez , qui font concevoir toute autre chofe que ce qu’il a voulu dire, fuppoft qu’il ait voulu dire la vc-» rite. D’ou ils conje&urent que e'eft la ce qul luy faifoit tant de peine j foie par un principc de fincerit£ , foit pour ne pas donner lieu ac croire qu’il fefuft relafche plus qu’il n’avoit fait effedivement. Quoy qu’il en foit , 1’Evelque d’Alct feren* dit enfin aux inftances de fes amis , & figna la Lettre aufli bien que 1’Evefquc de Pamicrs , qui le fuivoit en tout. Un courier fut auifi-toft acpeche pour la reporcer a Paris , & il y arri« va le 14. de Scptembre. Mr. FArchcvefquc de Sens couriit fur l’heure en donner avis a Mr. p a£ le Nonce , dit 1'Hiftoire nbregee, pour le foula- ger de la peine ou l’avoit mis ce retardement : & lc foir il y rctourna accompagne de Mr. de Chalons pour remettre la Lettre mefme entre les mains du Nonce. Cette Hiftoire ajoufte que des le 1 6. ce Mi- piftre eut audience du Roy apres Meflieurs dc I ?4 Hifl. dt! cinq Proportions, i 661- Sens & de Chalons , qui Tavoient pr qu’il declara i Sa Majefte que le Pape effort iatisfait , & que l’aifaire eftoit finie }de quoy Sa Majefte fit paroiftre beaucoup de joye : qu’il fupplia ncanmoius le Roy de trouver bot> que tout demeuraft en fufpens jufqu’a ce que le Pape euft re^u la Lettre des quatre Evefques , & que le Courier qu’il feroit partir inceflam- ment fuft de re our : que de plus il fuggera au Roy ( par M. de Lione ) de renvoyer les neuf Commilfaires nommez pour le jugement des quatre Evefques : ce qui fut fait. C’eft fur les Lettres du Nonce, qui parti- xent le lendemain 17. de Sep;erobre r que la Relation pourfuit ainfi. w Le Nonce procura la foufeription fincere 93 des quatre Evefques , par 1 ’entremife de Mon- • Nonce ’ ^ e ‘g neur l’Evefque de Laon , aujourd’huy Car- ju 17, 55 -dinal d'Eftr£es : Icquel n’eftant pas en com m merceavec ces Prelats, fe fervit pour cela dc 16 9J TEvefque de Chalons. C’cft par les foins de 93 ces deux-cy que les quatre fignerent le Formu- 93 laire , & le firent figner aux Ecclcfiaftiques de 93 leurs Diocefes : enfuite de quoy , par une Let- os tre le 16. de Seprembre tres-pleine de foumif- os flon , ils donnerent avis a Sa Saintetfc de l’o- * „ beiflance qu’ils luy avoient rendue. C’eft a Mr. l’Evefque de Laon que le Pape donna dire&ement par un Bref la commi/fion C pour traiter avec les quatre Evefques : mais e’eftoit avec pouvoir de s’en aftbeier d’autres , s’il le jugeoic a propos. Et quoy que la Rela- tion ne nomme icy que Mr. de Chalons , il eft certain nbanmolns que Mr. de Sens fut auflj sdopt£ & reconnu pour Mcdiateur. Mais ve- Livse Sixie’me. i Sf nons a la Lcctrc des quatre Evefques , ^ ont x(j^8« voicy la tradu&ion prife fur le Latin tel qu’on Pa eu dc chez 1c Nonce mefme j a la rcferve de la datte qu’on y mettra comme elle fe trouve dans Ies imprimcz des Janfeniftcs. LETTRE Des quatreEvefe/Hes au Pape touchant leurnou velle foufcription. TRES-SAINT PERE. C Omme il -n’eft pas moins du devoir des <c Evefques de conferver l’union de la cha- ,c rite , que la verit6 de la foy , c’eft ce que nous a nous fommes toujours propofe pour regie de tc noftre conduite $ ainfi que le f^avent aftl-z tous tc ceu x qui nous connoifl’ent plus particuliere- <c mcnt j & qui ont eu plus de commerce avec tc nous. Mais la principale raifon que nous tc avons eue de vouloir donner & toute l’Eglile tc dans 1’afFaire des foufcriptions une preuvj ecla- <c tante de cette difpofition ou nous fommes j « c’cft que nous avons cru qu’il eftoit de l’bon- ,c neur du Sr. Si£ge & du relpedl qui luy eft du , r< que nous en ulaflions de la forte. Car les Evcf- « ques de France qui nous font d’ailleurs tres- <c nnis pour ce qui eft des fentimens , ayant pris t * une autre voye pour faire ftgner le Formtilaire , t de votre Predecefl'eur , laquelle nous avons r < fceu eftre plus agr cable a Votre Saintere t . Nous nous fommes refolus de les imiter. Cft pourquoy ayant aflemb'6 , comme eux , les ,< S ynodes de nos Diocefcs , & ordonne une 5 1 l8(> Hi ft. des cinq Propofitions. t 66 8 . noUvelle foufcrip:ion , nous avons foulcrir nous-mefmes : ce qu’ils ont cxplique a lours « Ecclefiaftiques , nous Pavons explique aux »9 noftres : l’obei'flance qu’ils ont exigee des leurs 9? pour les Conftitutions Apoftoliqucs', nousl’a-v 9? vons exigee ,des noftres : & commc nous 09 cftions de tout temps unis avec eux pour 1 c ,, dogme , nous nous y fommes encore unis pour os ce point de difcipline. Nous nc diffimulons o, point , tres-Saint Pere , pourfuivent-ils , quc • 09 la chofe nous a eftc tres-cli fficile & tres-peni- 05 ble , lachant atTez combien de railleries ce . 05 changement de difciplmc nous attireroit de la 09 part tie nos ennemfs. Mais quelques-uns dc os nos Collegues nous ayant reprelentfc , que os c’eftoit un moyen propre pour rendre la paix a 05 1 ’Eglifc , qiul feroit honorable a Voftre 09 Saintete , & luy feroit plus de plaifir : que 05 n v auroient - ils point obtenu de nous par dc 05 femblablcs motifs , pour lefquels nous fe- 09 rions prefts d'e donner volontiers tout ce que os nous avons au monde , & la vie melrne ? 09 En effet , tres-Saxnt Pere , quelques* brutes ^ qu’ayent fait courir de nous ceux qui nous font „ oppofez , nous pouvons protefter 4 Voftre ,, Saintet 6 devant Dieu & fur le temoignage dc noftre confcience, d’avoir tou jours eu pour PE- 33 glife Romaine les mefmes fentimens que les „ Evelques de France ont fait paroiftre pour elle en tout temps depuis les premiers fiecles,.& yy quelle a toujours le plus approuvez. Audi 33 nlgnorons-nous pas que comme la foy fans la 9 , charite eft trompeufe , de mefme ce feroit une 3, faufle charite , que celle qui ne voudroit pas j^aYoir cgard aux difterens degrez d’honneijtr §£ Livrb Sixie t mb, I?7 de dignice etablis dans l’Eglife ; qui nc recon- i£6%, t noiftroit pas dans les Succeffeurs de Sc. Pierre la primaute qui luy a efte donnee de Dieu dans «« l’Egli/e j & qui n’avoueroit pas qne e’eft une C c neceflite pour routes les Eglifcs dc I’Univers t c de demeurer infeparablement attachez a celle ce de Rome , comme a la fonree de l’unit6. Voi- tc la , tres-Saint Pere , lafoy avec laquelle nous cc paroiftrons devant le Tribunal mefme de Jefus- « Chrift & done nous ferons toate r.oftre vie pro- cc fefllon devant les hommes : fans manquer ja- tc mais a aucun des devoirs que peut exiger de cc nous un tel engagement. Cette foumiflion tc religieufe imprimee dans nos occurs , ties- « Saint Pere, regarde tous les fouverains Pon- cc tifes en general : mais pour Voftre Saintete qui fe rend ft recommandable par fon zele pour tc la paix entre les Princes & pour celle de l’E- c glife , nous nous reconnoilTons obligez d’a- cc ▼o'irpour fa perfonne un attachcmcnt & un c6 xefpedl rout particular, Et comme nous le- cc xons fiddles a nous acquirer de cette obliga- ce tion , nous efperons aufli de la part de Voftre {C Saintete , que Jes nuages des foup^ons eftant t# diffipez, ellefera luirefur nous les rayons de cc fa charitfe Apoftolique. Par ce moycn , ayant tc itoufFc avec une extreme gloire routes les fe- £C mences de difeordes qui pourroient troubler tc » la tranquillity , foit dc lEtat , foie de l’Eglife , tc Voftre Saintete pourra appliquer fes foins a {C xemedier aux autres maux de l’Eglife que Dieu tc Juy a donn6 4 conduire. Pour nous , afin w , . i qu’elk puifle s’en acquitter & plus long-temps ec & avec plus de fruit, nous ne ceflerons de de- ce Hinder a. Dieu pour die par uos pxicres &par ^ f 1668 TTift. Ba- rege c de la paix , Page .-i9‘ 188 Hift. des cinq Vropofitions. •nos facrificcs un Pontificat de longue durce, avee l’abondancc des graces divines. Tres-S aint Fere, de Vojlre Saintete , Lestrts-humbles & tr£s- obeiflans fils , N I e o l A s Evefque A’Alet. Francois E vefque de Farmers. Henry Evefque d' Angers . N icoias Evefque de Beauvais. Le 1 . de Septembre 1 668. Cette Lettre eft trop importante pour ne meriter pas qu’on y fafle quelques obfervacions qui en regardent l’liiftoire. 1 . On en trouve jufqu’a trois dattes difFe- rentes , du j. de Septembre , du if. & du x6. fans qu’il y ait en ccla ni erreur ni contradic- tion. Ellc eft dattec du premier dans les co- pies que Jcs Janfeniftes en ont fait imprimer : parce que e’eftoit en efFet Ja datte de la copie qui fut envoyee au Pape avec le feing des 4 . Evefques. Dans la copie que le Nonce en fit icrire par ion Auditeur fur fon Rcgiftre , die eft datteedu if. decimo feptimoKalendas Ofto- hris : fans doute parce que e’eft de ce jour- 1 ^ feulement que cette copic futfaite. Enfin par une femblable raifon il eft dit dans la Relation , comme on vient de voir , que la Lettre eft du r6. de Septembre ( car il eft cer- tain que e’eft de celle-& qu’il s’agit ) parce que e’eft de ce jour-la feulement qu’elle fut prefent 6 e au Pape, ou inferite dans les Regi- es de la Secretaiierie , le Courier n’eftaa$ Livre Sixie'me. iSj ijEive a Rome que le ij. & apparcmmcnt l £ J # trop tard pour que la Lettre peuft cftrc rendue par l’Ambafladeur le iticme jour. i. H paroift plus difficile de concilier la vraye datte , qui eft celle du premier de Sep- tcmbre , avec le contenu de la Lettre rncfme. Car il y eft parlc de la fouicripuon des quatre Evefques dans leurs Svnodes , cofnme d’une chofe deja faite. Nous avons ajfemble nos Sy~ nodes , difent-ils au Pipe , nous avons ordonne tine nouvelle foufeription , & nous V avons faite nous-memes - Congregata Dicecefana Sy- nodo, & imperata nova fubferiptione, nos etiam fubfcripfimtto. Et cependant il eft notoire d’aillcurs que le premier de ces Synodesn’eft que du 14. de S ptembre , le fecond que du 15. & les deux autres que du 18. On deman- de done comment cela peut s’accorder , que les 4. Evefques par une lettre du premier de ce m£me mois ay^nt dit au Pape, Nous avons fait , ce qu’ils n’avoicnt pas fait , & qu’ils ne prfctendoient faire que tant de temps apres. La folution qu’apportent les fanfeniftes 4 Recueil cette difficultc , eft que les 4. Evefques cn dat- ccs. ? &c. tant leur Lettre du 1. de Septcmbrc eurent page. it. egard au temps quelle feroit recite a Rome : juTanY. C’eft-a-.dire qu’ils fuppofoient qu’elle n’y fe- p«ge.4» roit receiie qu’aprcs que leurs Synodes au-Form^ roient efte tenus effaftivement , & qu'ainfi page.iotf 4 elle ne diroit rien qui ne fuft vray en ce temps- 14 . Nous verrons ail leurs les reflexions qui ont efte faites fur cette explication. 5. Il n’eft pas aife d’imaginer quand nf comment cette Lettre commune a pu eftre foufcrice par Mrs. d’Ar.gers & de Beauvais. Hi ft. des cinq Propofttions. 1 6 62. Nous avons veu qu’aufli-toft apres eti aivoir corrig£ & figne la minute avec le Nonce, Mr. de Sens fit partir un Courrier pour la porter & Alct. Elle n’ep revint que 1c 14. de Scptem— bre. Des le m£me jour , ou au plus card 16 lendcmain , clle fut mife entre Ies mains du Nonce , qui la fit partir deux jours apr6s pour Rome. Tout cela eft conftant par l’hiftoire des Janfeniftes rr£me. Quand eft-ce done que Mrs. d’ Angers &de Beauvais auront fign6 cettc mcme copie individuelle fignfce de Mrs. d’Alet & de Pamiers ? Car il n’y en eut qu’une feule portee a Rome , avec le leing de tous les quatre. Eft-ce avant qu’elle fuft envoy£e a Mr. d’Alet ? Mais on la luy envoya d&s qu’cl- le eut eft6 approuvee par le Nonce. Eft - ce depuis qu’ellc fut revenue de-!a ? Mais on n’en eut pas le temps. Il ne paroift done pas comment la fignature de Mrs. d’Angers & de Beauvais au pied dc cette Lettre pent avoir efte de leur propre main j fi ce n’eft qu’on fuppofe qu’il y avoit a Paris des blancs-fignez de l’un & de l’autre , conjointement que l’un de ces blancs fignezfut remply de la Lettre, Iors qu’elle eut efte ap- prouvee & paraphee du Nonce:qu’on y laifta de 1’efpace pour la (oufeription de Mcifieurs de Pamiers & d’Alet, cn forte qu’ils puffent figner a la premiere place comme on voit qu’ils le fi- rent. 4. C’eft encore une chofe qui regarde l’hi- ftoire de cette Lettre , que l’inqui etude oa l’on eftoic , mefme apres qu’elle fut fouferi- te , touchant le fucces qu elle auroit. Voi- ty ce qu’eo eccivoit l’Evefque de Comin-; Livre Sixie’me. gespeu de jours apres a Mr. de St. Laurens. A (j(jg Pourquoy n'ay-je point eu de vos Iettrcs par le dernier courier , non plus que par le <c courier extraordinaire que j’ay men£ a Alet ; f * Mon gmicic ne s’accommode pas de cette “ negligence. Je compce tous les momens de- “ puis le depart du courier que nous avons de- “ pefche d’Alet : Sc il fayt que l’affaire de TE- fC glile ait maintenant eclatte , & que tout foit <c „ conclu. L<s Synodes d’Alet & de Pamier 6 fe cC tiendront demain , Sc la fignature fe fera en <f l a manicre convenuii. Ainfi de de^a tout eft c fait , Sc s’il y manquoit par malheur quelque f< ~ chofe ce ne fera pas Iafaute des Montagnols. cC J! eft vray que j’ay trouve qu’on a trop toft <e divu'gue l’affaire a Alet. Car la lettre ne fut c< pas fitoft /ignee de M. M. d’Alet & de Pa- ec micrs , qu’elle devint publique ■» & je nef^aurois “ vous dire comment cela s’eft fait. Pour moy , <e nonobftant cette publicite , je ne f^aurois <c ni empefeher d’avoir toujours de la referve <c pour ceux qui m’en parlent. Car julqu’a ce que fC je f^ache que la Declaration foit porteeau Par - <c lement , je tremble: & confiderant tous les <e differens interefts qui remueront tantde gens, cc j ay une extreme apprehension qu’une affaire <c avantageufe a l’Eglife & a 1’Etat ne foit tra- f< verfee. Au nom de Dieu , mandez moy tout <c Je derail , & ne vous remettez fur perfonne . <e Ecrivez moy jufqu’aux moindres circonftan- tc ces. A cette heure qug l’affaire eft faite , je iC n’artens plus de lettre de M. de Sens , & je“ n’ay d’elperance qu’en vous. Je fuis tout a c * vous , mon tres cher M°nfieur. tc pe£t. (Jaudens , le 7 . Septcmbrc A lit Hift. des cinq Proportions. \ 66 %. U faut que cc cjii’on avoit rapportfe ^M- dc Cominges touchant ia divulgation de cetta lettre nc fuft pas vray , ou quc Mr. d\Alet nc f$uft pas luy incline ce qui le pafloit chez luy. Car voicy comme il en eerie au raefine Mr* de Si. Laurens. MONSIEUR. ; . * • Je ne doute pas que vous n’ayez eu de la ' • •> peine des bruits qu’on a fait courir , que nous ■> avions rendu public ce qui avoit eftc fait dans > noftre Synode. Mais iln'eft pasdifficile de’ les »’ difliper : puis que je puis vous afiiirer premie- 09 rement que nous n’avons rien fait ny dit dans 9 le Synode que ce qui avoit efte concertc j £c en fecond lieu que nous n'avons donne a per- fonne copie de la lettre au Pape , ny du Pro- - »’ jets verbal , que je garde moy feul dans mon ” cabinet. Nous ne pouvons quafi douter quc ce ne foit un artifice de nos adverfaircs , qui 99 voudroient rrouver quelque pretexte de trou- 99 bier la paix dc FEglife. Mais sdl plaift a jiDieu,nous tafeherons de ne Ieur donner au- „ cune prife fur nous , & nous les laiflerons f 9 > parler fans nous en mettre en peine. Je me .» donne l’honneur d’6crire la mefme chofc a »j M. M. de Sens & de Chalons. Confervez „ moy toujours la part que vous rn’avez promi- „ fe en voftre bicn veillance , & croyez moy „ fans fa^on tout a vous du meilleur dc mqa „coeur, ,, Nicolas Evefqne d'Altt . »» A Aletcei4.Q6tobre668. u Livre Sixxbme. * La precaution des trois autres Evefques ne 166$* fut pas moindrc fur tour au regard de leurs Procfcs Verbaux. Ec quoy qu’en 1675. eux ou leurs amis ayent fait imprimer un. Recueil ' des pieces qui jujlifient la vente de ce qui s’ eft paffe & c. neanmoins ce Recueil mclme & les pieces qu’il contienr ont efte encore plufieurs annfres depuis fi inconnues a tous ceux qui * . n’cftoicnt pas de leur confidence particulie- ic , que le Proces Verbal de M. d’Angers na efte veil dans le Diocefe que plus de douze ans apres la foufeription faite a Saumur. Encore ' cft-ce par un pur hazard qu’on le trouva 6cric ail dos. d’un Augustin de Janfcnius , par un Cure de ce meine Diocefe nomm6 le Royer , autrefois Aumonier du Prelat & fon intime ami i qui avoir trouv£ le moyen,p^r adreffc ou autrement , de le tranlcrire tel que nous alfons le rapporter , a ce titre pres qu’i! y avoit mis du fien , & dont la derniere partie eft contrairc a la verity , comme la fuite le fera voir: Proces Verbal fur le quel ontfigne Mejfeigneurs d'Alet, de Beauvais , d' Angers & de Pamiers, avec leurs Curez dans leurs Sy- nodesiporte d Rome, re feu & approuve pdrnotre S. P- le Pape Clement IX • d’heureufe Memoire. Les quatre Evefques aflemblexfent done ex- traordinairement chacun fon Synode : ccluy de Beauvais a Brefle fa maifon ae plaifance le 14. de Septembre : Celuy d’Angers a Saumur le lendemain dans l’Eglife'ae N. D. des Ardilliers des P. P. de 1 ’Oratoirc : ceux d’Alec & de Pa- miers chacun dans, leur Villc Epifcopale , le j8. du m£me mois. De ces quatre Proces yerbaux il fuffira de mettxe icy ceux d’Angers • Tome II. R 3'4 H//L tos cinq Proportions, fat & d’Alet iceluydc Beauvais eftanttout eon- forme au premier , & celuy de Pamiers au fccond hors une cJaufe que J’Evcfque d’Alet ajoufta de plus dans lc lien , od ellc fera enfer> ,mce entre aeux crochets. » PROCE’Z VERBAL , • • •• • J •> ^ \ ^ De Mr. I’Evefque d,' Angers. A Ujourd huy quinzieme jour de Septem** .. n bre 1668. Nous Henry pur la mifericorde de Dieu & par la grace du 5 c. Siege Apofto- lique Evefquc d’Angers eftant en la Ville de ’ Saumur , cn laquelle nous avons extraordi-* nairement convoqu6 noftre. Synode j apres la J} Melfe du $t. Efpric que nous avons celebr6e tJ fur les huit heures du matin dans FEgliie de >} N. D. des Ardilliers, a cequ’il p^ife a Dieu de nous infpirer les fencimens plus conform mes a fa See. volonte •, Nous ferions montez dans la Salle des Preftres de I’Oraroire de la ditte Ville de Saumur , ou nous aurions par- le aux Curez prefencs en la forme fui van* ” Ce - ’ , Mes chers Freres : Comme nous avons eu toujours une intention finccre de contri- bucr k la paix de l’Eglife 5 Nous avons cherr* 9> cht: toiites fortes de rnoyens de le faire , 8c nous avons pour cela ofFert inccflamment nos prieresa Dieu. I! fcmb!e enfin que. la providence nous ait ouverc ia voye par les confeils que nous en ont donne p ufieurs Prelats tres celebres en feien- ?} ce en piete. [Is nous ont reprefence qnc ft if if tt if if J) 5 ) LiVre Sixji’me. 18/ nous faifions faire une nouvelle fignature,en 1 6 you# donnant Jes monies inftrudfcions qu ils ont faitdans leurs Synodes , ils efperoicnt que “ fa Saintetfe l’auroit aercable , & qu’ainfi les <c troubles de I’Eglife ieroient entierement ap- paifez. C’eft pourquoy nous vous avons icy aflera- <c blez : Et afin que vous Foyez bien informez u des obligations que l’Eglife a deflein d’impo- <c fer par cecte fignaiurc , qui a efte prefcrice c par la conftitution de N. S. P. le Pape Alexan- “ dre VII. d’heureufc memoire , du quinze Fe- <f yrier 166 f. contenant un Formulairej Nous u yousdeclarons: I. Que par cette fignature vous devtz vous obliger a condainner fincerement , plaine- ment , & fans aucune referve »y exception , ee tous les fens que l’Eglife , & 1c Pape ont con- tc damn£ & condamnent dans les cinq Propofi- tions : enforte que vous profeffiez que vous n’avez point de dodtrine fur ce fujet que celle de l’Eglife Catholique , Apoftolique & Ro- maine. II. Nous vous declarons en fecond lieu que c * ce feroit faire injure a 1’Eglife que de com- ‘ prendre entre ces fens condamnez dans ces <c Propofirions , Ja dodhine de St. Auguftin & eC de St. Thomas touchant la Grace efficace par te elle mefmc neceflaire i toutes les adfcions dc ce la piete Chreftienue , & Ja Predeftination ce gratuite des Eleus •, a laquclle toute l’Eglifc te convient que Jes Papes n’ont donne aucune <e atteinte : comme ils font, fouvent eux mef- <e mes declare : Et fpecialement le .Pape Alexan- fC dre VII. p ar fon Bref aux Docfeurs de Lou- <f R 1 <c it tc te tc tc te tt tc 1 16 Uijt. des cinq Proportions. iCCZ. vaindu7. Aoufti66o. parlequel il lesexhorttf de foutenir ton jours les dogmes fncbranl ablffc de' „ St. Auguftin & dc Sc. Thomas. De reliquonor, % „ dubitamus quin vos profingulari fcientia pt eta- ,3 tifque fiudio fan am & incorruptam, qualem tot declarations s Apoftolica Sedis , & Santtorum 3, P. P. traditiones requirunt , doitrinam femper 9 , amplexuri , & adverfus orthodoxy religionts 9> hofies defenfuri fitis ; ncc non pr&clarijftmorum a, Ecclefice DoBorum Augufiini & 7 boms. Aqui- 3, natis in con cuff a tutijftmaque dogmata fcqtti 3> femper , ut afferitis , & impenfe revereri velitis . 33 Quorum profeBo S anBiffi morrtm 'virorum penes a Catholrcos univcrfos ingentia & omnem laudem 33 fupergreffa nominz novi proeconij commenda* 33 tione plane non egent. 3 > .HI- Nous vous dcclarons en j. lieu qu'ii 33 1‘egard du fait contenu dans le dernier For^ >3 mulaire , vous eftes feulement obligcz par 33 cette fignarure k une foumiffion de refpe£i & 33 de difcipline qui confide ane vous point ble- >3 ver contre la decifion qui en a efte faite , & 33 a demeurer dans le filence ; pour conferver 33 1’ordre qui doit regler en cette maticre la con-* 33 duice des infcrieurs a l’egard des fuperieurs 33 Ecclefiaftiques. 33 Que fi quelqu’un manquoit a ces devoirs , 33 ce que nous elperons qui n’arrivera pas apres . s> les inftru&ions que nous vous avons donnees , •3 nous dcclarons que nous procederons contre » luy felon les voyes de droit , ainfi qu’il eft or- 33 donne par les Conftitutions de nos Sts. Peres >3 Innocent X. & Alexandre VII. 3 * Ce faic , ntJftre Premo.teur nous a requis p>que des demiercs inftru&ions & declarations V L Liyre Sixib’me. 187 II foit fait proccs Verbal , & qu au bas dice- ig { Juy le Formulaire foit tranferit , & que les * Curez prefents ayent a le figner , prefente- (( ment , & confortnement aux inftru&ions & declarations cy defTus ; & les autres Eccle- fiaftiques du Diocefe , feculiers & reguliers , exempts & non exempts , dans deu^mois. Sur quoy ayant egard a ladite remondfiBce , & y faifant droit , Non s ordonnonf^ue le dit Formulaire foit tranferit cy - apres , & figne prefenteme’nt par les Curez cy-prefens j & par les abfens & autres Ecclefiaftiques du Diocefe , tant feculiers que Reguliers , exempts & non exemps , dans deux mois au Secretariat de noftre Evcfche. ' Ego N. Confiitutioni Apofloltcs Innocentii X . data, die trigefima. prim* Majii6fy & Confti- tutioniAlexandri yil-datA if Fcbruarii i6j6- Sumimrnm Fontificum, me fubjicio , & quinque (( propojttiones ex Cornelii fanfenti Ijbro , cut no- men Augustinus, excerptas & infen fu ab eodem antore intejito , prout Mas perdittas Con- ftitutiones Sedes Apoftolica damnavit fincero ammo rejicio & damno 1 & it a ]U.ro. Stc me Deus adjuvet , & h&c Sstncla Dei Evangelix- <e Donne en noftre Synode tenu en ladite Ville de Saumur le dit jour if. Septembre 1668. Signfc Henry Evefque d’ Angers _ Brechso , Promoteur dudit Diocele y (( &c. cc cc tc cc cc cc cc cc cc cc cc cc. cc cc cc cc cc cc cc <c cc cc cc tS8 Hijl. des cinq Proportions. • DI SCOURS De Monfeigneur I’Eveque d'Alet,rapporte duns fonProcez, Verbal du 18. de $epte?nbre 16 6 8. X yfE s tres-chers Freres : 11 y a tr£s Jong- >1 I- ▼ Ateins que nous gemiffons ae voir la paix, # It de rSfififc troublee par les conteftations qui Ic font £f?vees au fujct dcs Conftitutions que le$ fouverains Pontifes Innocent X. & Alexandre > VII. d’heureufe mernoire out Honn6es a l’oc- 3 cafion du Livre de Corn. Janfenius intitule 9J Auguftinus. Et corame nous avons eu une in- tendon pardculierc de contribuer* autant qu il nous feroit polfible , a la paix de 1 Eglife , nous avions publie noftre Mandement le pre- 3) mier jour de Juinde l’annee 1665. par lequei * ’ nous vous fai (ions connoiftre l’obligation que i3 vous aviez de detefter de bouche & douceur 3> toutes les erreurs des cinq Propontjons , « 3} que ces deux Papes ont condamnees & qui avoient deja eft£ condamnees il y a fi long - ,temps par toute 1’I^gHfe , en ciuoy 3 confifte le droit des Conftitutions de ces deux ” Papes. Et a l’egard de l’attribution de ces 3> cinq Proportions, a Janfenius , en quoy con- >} fifte le fait ( lequei fait feulement a donne lieu a tous les troubles de TEglife ) nous vous 3J avions declare , que vous n’eftiez obligez de vous y foumettre que d’une foumilfion de ref— 3) pe<q & de difcip!ine,qui confifte a ne vous point ,, clever contre , mais a vous tenir dans le filen- „ ce , quelque convi<ft:on que vous ayez du con- traire : eftant important de donner en toutes p, rencontres des preuves du refpe<ft que tous ks LlVRE SiXIe’ME. t1%9 CatholiquesdoivCnt avoir pOur le St. Si6ge. Et 166$* parce que noftre Mandement n’a pas produit tous les fruits que nous en devions juftement <c attendre , quoy qu’il ne contint que les ve- cc ritables fentixnens de l’Eglife 3 Nous avons <c cru que nous devions aiouter a ce moyen , que cc ^ nous 9 vions eftime tres efficace 0 celuy d’une cc nouvelle fignature , telle que plufieurs de nos c illuftres Confreres 1 ’ont ordonnee dans leurs Cc Synodes , & qui a efte fort approuvfce. Nous <c nous fommes portez d’autant plus volontiers a fuif re cet exeir.ple , que les Prclats qui ont <c fait figner en plein Synode , y ont donne les jncfme inftruftions a leur Clerge que celles qui font contenues dans noftre Mandement , & les ont inferees dans leurs Proces Verbaux. <c C’eft pourquoy nous vous avons aflemblez pour vous ordonner cette forme de fignature,** a laquelle vous vous devez porter avec joye : puilque nous avons efte aflurez par des Pre- lats d’ui# tres grande authorice & d’une me-* rite fingulier , aufli bien qqg par d’autres per- fonnes d’unc vertu etnineittc , qu’elle (eroit f v tres agreable^ noftre Sc. P. le Pape , & qu’el- <c le doit rendre a 1 ’Eglife cette paix tant defir£e f< des gens de bien , & pour laquelle les Evef- ques ne doivent rien negliger. Et afin que ' vous foyez bien informez des obligations que f I’Eglife a deflcin d'impofer par cette figna-* turc , qui a eft6 prefcrite par la Conftitution “ d’Alexandre VII. cTheureufe memoire du <c 1 f. Fevrier. 1 66 f. contcnanc un Formulaire* 1 . pour la condamnacion des /. Propofitions : Nous vous declarons derechef, comme ont * faits ces mcmes Prelats daus leurs Synodes. i$o Hi ft. ties cinq Proportions. 1668 . I Que par cette fignamre vous dcVcz vous oETigcr a coudamncr fincercment , „pleinement , & fans aucunc referve ny ex- ception , tous les mauvais fens , cjue les Pa- pes & l’Eglife ont condamne & condamnenc 33 dans les cinq Proportions ; enforce que vous ,, profcffiez que vous n’avez point d'auti^ Do- dlrine fur cc fujet que celle de I’Eglife Ca- cholique, Apoftoiique & Romaine. II. Nous vous dcclarons que ce feroit faire injure a 1’Eglife, que de comprendre entre ces 33 fens condamnez dans ces Proportions l^Do- 3J dtrine de St' Auguftin & de St. Thomas , fur M la Grace c/ficace par eJle-mcfme ndceffaire a- >3 toutes les aftions de la piece Chreftienne j a laquelle il n’y a perfbnne qui ne convienne }3 que les Papes n’ont donn£ aucune atteinte ; comme ils font fouvent eux-mefmes declare : 33 33 3) 1 33 93 33 93 & fpecialement le Pape Alexandre VII. par >3 fon Bref aux Dodteurs de Louvain du 7 . , Aouft 1660 . par lequel il les dftiorte 4 foutcnir tofijour%les Dogmes inebranlables 3) & tres-furs de Sajnt Auguftin & de Saint Thomas. De reliquo non dubitamus , quin }> pro fingulari fcientid pietatifque ftudio fanam }) & incorruptam , qualem tot Apoftolics Sedis 33 declarationes & Sandorum Patrum tradttiones requirunt 3 Dodrinam amplexuri , & adverfus orthodoxs. Reltgionis hojics dcfcnfuri fitis ; nec non prsclarijfnnorum Ecclefcs Catholics Do - ttorum Atigufiini & Thoms AquinatU incon- J3 cuff a tutijfimaque Dogmata fequi femper 3 ut ajferitts , & impenfe revereri velitis. Quorum , prof e do Sandifftmorum Virorum penes Catho- i3 licos univerfos ingentia & otnnem lattdem fit- 33 33 33 33 31 3 V IlVRK SlXIE MI. l$t ptrgrejfa nomina noni pr&conii commend atione 16 6 %, plane non egent. Nous vous dfeclarons cn troificme lieu t qua « l’6gard du fait contenu dans ledit^FormuIaire , (C Commc dit eft , vous eftes feulcment oblige! a « une foumiflion de relped & de discipline } qui “ conllfte a ne vous point 61ever contre la de- “ cifion qui cn a eftb faice , & a dcmeurer dans « ft le ftlence , pour coaferver l’ordre qui doit re- <c gler en ces fortes de matieres la conduite des ce Inferieurs a l’egard des Supcrieurs Ecclefia- (C ftiques : f parce que l’Eglife n’eftant point in- <e faillible dans ces fortes de faits, qui regar- te dent les fentiniens des Autheurs ou de leurs « 9 Livres elle ne pretend point obljger par 'la 4 feule autorite de fa decifion fes enfons a les croire. ) Que fi quelqu’un manquoit a ces devoirs ft 3 ue nous vous marquons., rant h ce qui regar- ,r e les points de droit que ceux de fait ( ce que * nous efperons qui n’arrivera pas , apres les <e inftru&ions que nous vous avons donnfces , ) t€ .Nous vous declarons que nous procederons “ contrc luy par les voyes de droit , & felon la “ rigueur des Conftitutions de nos S. S. P. P. In- ** nocent X. Alexandre VII. “ II y a encore icy quclque circonftances h rcmarquer fur le fait de ces Proc£s Ver- baux. i. Le Difcours que les quatre Evefques de- vojent faire chacun dans Ton Synode , leur fut envoys de Paris, comme l’avoit efte leur lettre { lour le Pape, & les Certificats dont nous par- erons bien-toft. Dans Ic Procez Verbal d’An- gers ce difcours eft tel mot pour mot , que • & ^ T9 x Rijl. des cine} Proportions. t 6 6 8 . I’Evefque l’avoit refeu, ainfi qu’il l’a depuis moignfc cn diverfes occafions devant les prin— cipaux dc Ton CIerg6 & des Laiques aufquels il cn a fait la lecture. Car pout fermcr la bou- che a ceux d’entre eux qui y trouvoient quel-* que chofe a redire , il leur repondoit que cela avoir efte concerte par les mcilleures teftes du Royaume , & qu’il n’avoit fait qu’y mettre < (on nom , fans y changer une Syllabe. Mr. de Beauvais de (on cofte en u(a dc mef- . me i quelqucs mots pres qui ne changeoienc ricn au fens. M. M. d’Alet & de Pamicrs , de concert a vec fEvefquc de Cominges , ju-» ' gerent ^ propos d’etendre un peu plus Pexor- * de du dilcours : & apres que les deux der- 1 niers fe/urent retirez dans leurs Diocfcfes , la veille du jour que fe devoient tenir les Syno- des , Mr. d’Alet ajoufta luy feul cettc Claufc tirce de fon mandemcnt;Ptf rre que I’Eglife rie- # tant point infatllible dans ces fortes defaits qui regardent les fentimens des Auteurs ou de leurs Livres , elle ne pretend point obliger par la feule autorite de fa decifion fes enfans a les croire. i. On ne fjaic pas a quel deffeiu Mr. d’ An- gers fit figner chacun dc ceux qui fe trouvoient a fon Synode, fur deux copies du Procez Ver- bal , ny fi elks eftojent entierement con- formes. Mais le fait doit pafler pour conftant , puis que non-feulemenr quelques-uns de ceux qui avoient figne , mais Juy-mcfine aufli I’a racontc plus d’une fois a des Ecclefiaftiques & a d’autres perlonnes dignes de foy qui s’en louviernent encore. 3 • Q^lpy qu’il foit die expreflemenr dans fon Proces Verbal & dans cclay de Beau- • IiyRE S IX I E* MS. 19 } yais, que tout le refte des Ecclefiaftiques du j<£ <? $ Diocefe , tanc feculiers que Reguliers , le figneroient dans deux mois pour routes pr/- fixions & delaU j & que fi quelquesr-uns refu7 foient d’obeir , il feroic procedc contrc eux. felon les voye$ de droit j il eft certain ncan* jmoins , que cela ne s’executa point dans la fuite. Car durant huit ann£es etuieres l’E- velque d’Angers n’avoit plus parle a perfonne dc fignatiireA lors qu’en Fannee 1676. fon Univerfitc entreprit , malgrc fa deffenfe } de faire fignpr lc Formulairc ians diftin&ion , comme nous dirons ailleurs, Et pour Beau- vais , il eft vray que dans le Synode ordinai- re de 1’annee fuivante 1 669. tenu apres l’o&a- ve de St. Pierre au mois de Juillet , l’Evclque declara & les Curcz que n’ayant pas pu les ap-» peller tous au Synode du mois de Septembre dernier ( le proces Verbal porte qu’il y avoit feulemen tqtulques Curcz. & Vicaires)onaUoit Jeur en rcprelenter le Proces Verbal , afin .que ceux qui ne l’avoient pas figne pour lors le puflent faire. Mais il y en eut plufieurs qui negligercnt ou refuferent de figner , fans que depuis on leur lift aucunc peine a cette occafion. I! femble que ccs Synodes du mois de Sep- tembre n’cftoient que pour la forme afin de pouvoir mander ^ Rome qu’on avoit ordon- ne une nouvdle fignature. Et comme ils furent convoqncz excraordinairement , il pa- ^roift qu’on n’y appclla que ceux qui devoienc jicceflairement s’y trouvtr , ou dont on fe te-r noit allure. Audi cftoit-ce un bruit aftez pu- blic a Bcauyais 4^5 lc Synode fuivanc dc X 1^4 "Rift, des cinq "Proportions. 1&68 16&9- ccluy du mois de Septembre pr&- cedent on avoic recommande ayec des inftan- ces extraordinaires ^ ceux qui y eftoient pre- fens , le filence & la retenue. Et il n’eft pas difficile de le croire, apres tout ce qu’on a veu des precautions qui ont eft6 apportfces pour . tenir fecret , autant qu’il fe pouvoit , tout cc qui s’ eft paffe dans cette affaire. Ce fut par une precaution oopofee a celle la que plufieurs Cnanoines ddRa Cathedralc de Pamiers , qui avoient cft£ au Synode , fe crurent obiigez de faire quelques jours apris ia proceftation fuivante. ACTE T>esChanoines de Pamiers touchantl fignatti* re duFormulaire en 1668. le zz- Septembre . „ T ’An mil fix cents foixante-huit , & le vingt „ L deuxi£me jour du mois de Septembre , „dans la Vilie & cite de Pamiers , regnant c ,,Trfes-Chreftien Prince Louis par la grace „de Dieu Roy de France & de Navarre , par- „devant nous Jean Francois de Mafcaron , ,,grand Archidiacre au Cnapitre Cathedral de „ladite Vilie , Official & Vicaire general nfe „du Diocefe de Pamiers ; ont perfonellement ,,comparu les Sieurs Jean de Rudelle Chanoi- „ne prieur Clauftral , & Aumonier j Ray- mond Martin prieur de Riveros 5 Francois 3 ,d’Ouvrier Chanoine & prieur d’Arvigna.i „Louis de Calvet Chanoine & Theologal ; a-Jean Pierre Durieu Chanoine & Syndic dudit , »>Chapitre Cathedral de Pamiers } Gabriel . Martin Livre S ixib’he. Ip/ Martin Syndic des Prebandiers j Jean Duros I 66 $ aufli Prebandier ? Guillaume Ferries Preban- dier daps le merae Chapitre. Lcfquels ont declare qu’en noftre abfence de Ja prefente Ville de Pamiers , & le 18. jour du courant eftant appellez au Synode convo- ,e <jue en 1 'Eglife Cathedralle par ordre de c ® Monfeigneur 1’Iiluftriflime & Reverendifli- me^Fran^ois Eifienne de Caulet Evefque du- dit Pam.’ers , pour la nouvelle fignature du fC Formulaire , & s’y eftant rendus iis auroienc ,c oui dire audit Seigneur Evelque dans un pe - ,e tic difcours qu’il "fit a 1’afltmblee , & qu’il fC - cominen^apar cesparolles de S:. Jean Ch. 14 . ,e Ron turbctur cor veflrum ncqtte formidet &>c • <jue le Mandement qu’il avoir par cy~devant e fair pour la fignature du Formulaire , & qu’on ,e difoit avoir cftb condamne a Rome par fa <c Saintetb , n’avoit point efte trouve mauvais ,c aprcs qu’on l’eut bien examine i & qu’il te n’avoit re$u nulle atteinte , loir par le nou- tc yeau Bref de fa Saintere , ou par i’Arreft de <e Sa Mijefte : mais qu’aprefenc plus de 40. <c Evefqucs & les meilleurts tcftes du Royau-'* me 1’avoient reduic en une autre forme qu’ils * e avoicnt mis en fa^on de Procez Verbal , dont te ils luv avoicnt envoye la minute qu’il alloit ** faire lire & figner a l’Aflemblbe de ces Ec- <C clefiaftiques- “ De plus declarent eftrc vericable que dans « e la ledure qu’en fit le Secretaire dudit Sei- * « gneur Evefque , ils oiiirent & remarqucrent fort bien 1. Que dans ledit Procez Verbal et cftoic faite grande difference entre la qucfrion ie de droit & la queflion du fait : en ce qu’il di- i Tome II. - St » % \}6 Hift. des cinq fropojithns. i 6 8 . ^ olt l uc P our cc t I u T je ^ on il falloit croire d’une foy intericure la deci~ ^ Con qu’avoit fait lc Pape des cinq Propofi-* tions } mais que pcur la queftion du fait , fuffi- foit une foumiflioo cxtericure & un filence , rcfpe&ucux. z. Qne les cinq Propofitions con- a , damnees eftoient bicp heretiques & qu’il les a , condamnoit comme telles , excepte au fens qii’cllcs ont a raifon de la grace efficace par elle mane cnfeign6e par Sr. Auguftin & St. t Thomas. j Declarent anffi avoir bien oiii comme ledic ? Seigneur Evefque ayant efte requis par deux diverfes fois par Ie Sieur de Rudelle , parlant a? pour tons fes Confreres Me(fieurs les Chanoi- a? nes ancicps du Chapiire CachcdraL de Pa- J? miers , de luy donner ou faire expedier par 3? fon Secretaire copie du Proccz Verbal qu’il ? venoit de lire , ledit Seigneur Evcfque auroit ^ repondufroidement , on verra fi cel a eftxecef- ^ faire. Comme aufti avoir remarqu£ que dans ladite aflembiee , il n’y avoir aucun Religieux ^ ny de la Ville de Pamiers ny du Diocefc ( de-? j quoy ils auroient efte fort furpris ) a la refer ve toutefois du Pere Haute- Feiiillc Religieux de S:e. Genevieve , & Chanoine en l’Eglife 9 ? Abbatiale de Foix , qui fe prefenta pour tout 9 ? le Corps , a’ifant qu’il condamnoit en gene?* 9 ? ral tout ce qu’il y a d’heretique dans les cinq 9 Propofitions. Declarent en outre que Ie Procez Verbal ** mentionne eftoit couche en des feuilles vo- lantes , aux pieds defquelles eftoit le Formu- laire , ou il reftoit de la place pour Ie Seing * dudit Seigneur Evefque , du Sieur Amilia pf % ^ xV. I I • ' LivfcB S ix ie* Kit. dn Sicur Carrcre Chanoines pretendus Refor-i<?6§4 mez : apres quoy on auroic fait ligner les Dc* pofants , St les autres Beneficiers , avec les cc Ecclefiaftiqucs du Dioccfe en d’autres feuilles ca dcrachees , qui pcuvent eftre appliqueesa tel tc autre* Formulalre ou a tel autre ufage qu’il c « plaira audit Seigneur. Ce que voyant lefdits cc Depofans n’auroient figik qu’avec peine & de- te p’ailir : & ce d’autant p!usque ledit Seigneur c « 4 eur auroic rcfuie copie dudit Verbal : ap- cc prehendant qu’on ne fe fervift dc leur feing cc contre 'leur intention , & autreinent que la cc Sainted & Sa Majefte ne font prefcrics, te Finalement declarent avoir oiii dire a\idit‘ e Seigneur Evefque , que pourvu que les qua-‘ c trc Evefques fisnaflent & fifl'ent ligner en ‘ f p.cin Synode /edit Verbal avec le Formulai-‘ e xe , le Pape & Je Roy reftoient fort contents <c & latisfaics de leur conduite : ce qui avoit cC oblig£ lefdits depofans de ligner le Formu- <c laire, appofe an pied dudit Verbal. Mais ,e depuis lefdits Sieurs ayant recornu qu’ils'* avoient elk furpris pour avoir elk obligez de <c lignex avec les reftr:\ftions appofces audit Ver - et bal , ce qui eft contraire au commandexnent <c de fa Saintete & aux ordres de Sa Majefte : & tant pour la decharge de leur confcience , que pour prevenir les luices facheules qu’ils 1 en pourroicnt juftemcnc craindre , ils fe font rendus dcvant nous aulfi-toft apres noftre re- “ tour & la prefente Ville , pour nous fairela prelente Declaration ; de laquelle ils auroient requis qu’il nous piult leur retenir Atfte pour f * y ayoir rccours , quand & ainfi qu’il appar- * c tiendra. Ce que nous leur avons accordc , y tS S x it it it l If iff. des cinq Proportions. 45(58. ayant appofi* le feau du Chapitre avcc noftre Icing & ccluy de noftre Secretaire. FSit au- » die Pamicrs Ic fufdit jour vingt deuxieme de - Septembrc mil fix cens (oixante huit. Sign6 R odell e. R. Margin, Doovribr,Calvet,T heolo - gal ,Du RieOjMartin Sin- die ,Do Ros.Ferrie’ s, Cap- b e R. Et au dtflous ,De M a s c a- ron Official & Vicaire general . Et un plus bas eft 6crit du Commandemtni de MonditSieur Archidiacre , Combes Secretaire. . Aufli-toft apr£s Ieurs Synodes chacun deg quatre Evefques ecrivic a Mr. le Nonce des lettres de remerciment pour ce qui les regar- doic en parciculier , & cn mefme temps de congratulation pour le fervice qu’ii avoirrenda a l’Eglife en menageanc leur paix, & pour la gloire qui luy en reviendroit a jamais. Les Evefques d’Alet & de Pamiers firent une let- tre commune qui eft datt£e du zo. Seprem- bre h Alet. Celle de l’Evefque d’Angers eft en Italien , & elle eft 6crite du jour mcme de Ion Synode a Saumur. Celle de l’Evcfque de Beauvais eft dattee de Brefle , mais la place pour marquer le jour y a efte IailT& en blanc. Comme cette lettre eft la plus ample de toutes , & qu’elle contient ce que difent les • deux autres , on fc contente de la mettre icy feu le. tlVRfi SlXlB’ME. 1 99 . 1 66 $ L E T T R E l)e Mr. I’Evefque de BeauvaU an Nonce de fa, Saintete furle fujet de la notwelle Jignature.- ' MONSEIGNEUR , ’ • E Ncore que je n’aye point Ie bonheur ,c d’eftre conn i de vous , je me -voy pour- fc tanc oblige de vous temoigner avec liberte ,c Sc avec refpett la joye que je reflens de la paix <c que vous avez procure a l’Egiife par votre glorieufe & gcnCreufe entreprife j & vous ,c v en rpndre^mes tr£s humbles actions de Gra- “ ces. J’ay tou jours confidcrC cet Ouvrage <e comme le plus important de noftre fiecle , & u j’ aurois de bon cceur abandonnb tout ce j’ay u dans le monde , fi j’avois eu l’occaflon d’y ,c contribucr de tout mon pouvoir. C’eft ce que fC je penfe, avoir fait dans celle quis’eft prefen- ec tee i ayant tenu un Synod e tout expres , ou ec . j’ay figne ie Formulaire , & ou je l’ay fait ,e figner aufli par les Ecclefiafciques de mon f< Diocefe , conformement a ce que j’en ecris <c a N.'St, P. le-Pape. j’en loiie Dieu , puifque ,c i’afFairc eft termiuee , SC les troubles de <c PEglife appaifez : Et je croy mon Seigneur ,c que voiJs le devez loiier aufli de ce qu’il a vou- Ju fe fervir de vous pour 'ce grand ouvrage , Payant referve a vos foins. C’eft fans doute nne marque qu’il vous defiine a de grandes ** chdfes, vous faifant trouver tant de facilitfc a •* ^ donner la perfection Sc i’accompliflement ,e ju celjes qui paroiflept les plus difficilcs. 100 Hijt. des cinq Prepojitiens. t aufli cc qui me donne le plus de fujet de fou— baiter de pouvoir dans la fuite du tefhps ac- querir quclque crcance dans 'voftre efpric , & meriter queique part a l’honneur de voftre ,.bienvcillance. Je vous la demande , mon Sei- gneur , avec efperance de l’obtenir : avcd proteftation aufli d’employer mes foins pour en cultiver la pofl’cflion par toutes fortes de devoits. Ec allurement vous ne me fericz pas , juftice , fl. vous n’efticz perluade que j’ay tou- , te la veneration poflibie pour la quali.6 que ,vous pofledez cle Miniftre du Chef de l’Egli- fe , une parfaite eftime pour voftre perlonne flluftre ; & pour voftre rare fnerite $ & que ,1’on ne fijauroit 6 re avec plus de finccrite & de ,defference que je veux eftre toutema vie , MONSEJGNEUR, Voftre tres- humble & trfcs- , obeiflant ferviteur, Nicolas Evefque de Beauvais* De Brefle le.... Septembre 1668. • * Mr. dArcons rapporre que le Nbnce voyant ■"Cette lettrc fans datte , comme elle lVft icy, cela luy fit foup^onner qu’ellc pouvoit biea avoir efte faite a Paris mcme-, fur up blanc- figne , & qu a deflein ou autrement on avoit oublie d’y marque r le jour. Quoy qu’il ea foit, ildut eftre fuipris aune let re fort fenr- blable que Monfugneur d’ Angers luy avoit 6critc d’Angers mefme du 11. cle Septembre : il dut , dis-je, eftre furpris, lors qu!! vit par c elle de Saumur du xy. que la nouve'Ie loufi- fciiption n’ayoic eft£ faite que c e jour la ,, quo j. LlVRE SlXltMl. 101 qnedans cette autre lettre du doazieme 1’Eve- que en park comme d’unc chofe deja faite , luy difant : Votts pouvez jttger par Id , Monfei - gneur , avec combien de jo/e j' ay embrajfe le moyen qui m a efte prefente p ir mes confreres de concert avec V. S. lUiiflriJfime , en ftgnant . fjp faifant figner conformement a ce que votes avet ecrit a fa Snintete. Il faut dire encore icy que M d’Angers avoit eu egard au temps qu^ cette lettre feroit rendue , & que cene de- voir pas eftre avanc le ij. • Lorlquc le courier du Nonce partit pour l’ltalie le 17 . Mr. l’Evefque deLaon , le pre- mier des trois Mediateurs n’eftanr point a Pa- ris pour pouvoir ccrire a Rome par cetce voye , il ne le fit que queiques jours apres y fijavoir le zz. de Sepcembre. Sis lettres atr Pape & au Cardinal Patron meritent d’eftre xapport£es.- lettre "De Mr. I'Evefque Due de Laon an Pape , tou - chant la foufeription des 4 .Evefques. TRES-S AINT PERE: V Ostre Saintete qui a fccouru Candie rc de Troupes & d’argent , qui a procure “ la paix de l’Europe , & qui a donne ou du <e moins qui eft fur le pome de donner des Evef- ce ques au Portugal ; ne pouvoit ajoufter a tout <e cela rien de plus grand & de p’us giorieux fe que de pacifier PEglife de France. C’eft ce (t quayoient toujours & tres ardeinment foit- ii 1C1 Hift. des cinq Proportion!. "l66S haite tous les gens de bien. Non content rfe * le dcfirer , j'avois rach6 plus d’une fois , fe-* a Ion mon pouvoir , dc le fairc reuflir ; mais }i ii.utilement , parce que le temps n’cn eftoit ,pas encore vcnu. Ce.n’eftoit que fous le regne , y de Voftre $ainret£ qu’un tel ouvrage devoit ,, s’accomp ir. Vous veuez enfin de l’achever „ cct ouvrage , tres St. Pcre. Les Uluftriflimes „ Evefques d’Alet , de Farmers , d’Angers 86 „ de Beauvais , par une nouvelle 8c fincere „ fouferip ion f? lone conformcz au refte des „ Evefques , de qui ils s’eftoient diftinguez en „quelque forte par leur maniere de faire fignef ,,le Formulairc de foy. Ils endonnencles aflii- ,, ranees en termes expres , non feulement dans „leur lettre commune qu’ils ont envoy6e X ,, V. S. mais dans celles' que c ha cun deux a ,,ecrit a M^nfeigncur PEvefque de Chalons, 3) Ils promettent avec cela de s’apliquer a reh- ,,dre& £ faire rendre aux Confti:ut;oas Apof- . „ toliques , robei'fTance qui leur eft deue , &- jjd’ufer conrre les Ecclefiaftiqu.s qui leur font ,,foum:s s de routes les peines Canoniques f ?i s’il s’en trouve aucun qui 3 (bus quelque pretexte , 3 que ce foit , a I’occafion du livre de Janfenius 7 ,ou de fa Dotftrfne , vvienne a bfefler le moins ,jdu monde l’autorite de ces Conftitutions. Au J5 refte nous fommes perfuadez que i’honneur 5 ,d’un ft heureux fuccez eft du non .pas tant \ j,lapiete& ala foumiflion-de ces 4. Prelats , ;)Oiu ce que Mr. l’Evefque de Chalons & moy 3 , avons pu y cont'ribuer par nos foins , qua laf ,j grande fagefle , & a la bonte (ingulieredc n V. S. On ne pouvoit fe promettre ricn dfi jjfemblable fous un autr? Pontif^cac. Mais lcs Livre Sixie’me. 10J vertus qui rendent voftre perfonne 6ga!ement L £ £ 8 Illuftre & aimable , charment tellemcnt les Ctturs de tout le monde , que rien ne paroift <e facheux ni difficile quand on ffait qu’il doit * eftre agreable a V. S. Monfeigncur le Nonce * itierice encore une loiiange & une eftiine ton- <r te particuliere , pour fes manicres engagean- “ tcs fa penetration & fon habilet£ a gagncr fi “ heureuicmcnt les F/prits des Puiffances 4 qui il a affaire , que cc que d’autres ne pourroicnt f ‘ obtenir par toute leur authorite , il en peut ** aifcment venir a bout par fa douceur. Apres “ cela nous ne doutons nullement, tres St. Pere , “ que l’Eglile Univerfellc fous voftre conduite , * c par vos Coins , & pour ainfi dire fous un aftrc * n lumineux , n’acquiere de jour en jour une cc nouvelle fplendeur & une nouvelle beaute. £C C’eft par cette raifon que nous ne ceffons de te demander & Dieu par les vccux les plus ardens ce & avec toute l’affedlion dont nous fommes cc capables , qu’il luy plaifc donner a un Pere fi ce plein de bontc & de Clcmence une longue & tc heureufe vie. c6 DeV.S. ' Le tr£s-obeiffant , tr£s-devoii6 & tres-humble ferviteur , C/tsA rd d’Etre’ es ,Evefque Due de Laon , Pair de France. De Paris ce ti. de Septembre 1668. Cette lettre fut fecrite en' Latin : celle qui £iic eftoit en Francois. 1 9 4 Hifi. des cinq Tropdfi tioris. 8 . , ' L E T T R E. ^ - . Du me me a Mr. le Cardinal Patron fur le mi* ' me fujet. MON SEIGNEUR. > 33 33 33 33 33 3 3 » 33 33 33 33 33 3 33 33 »3 33 33 33 33 S3 33 s; 33 93 33 33 VTE m’eftant point trouve a Parts lor/^uO lV Mr. Ic Nonce a fait partir le courier ex- traordinaire qu’il depecha a fa Sainret£ fur la nouvelle foufeription que M. M. les EvefqueS d’Alec , de Pamiers , d’Angcrs , & dc Beau- vais ont fait & fait faire dans leurs Diocefes j Je n’av pu Monfeigneur , me donner l’hor> neur d’ecrire k fa Saintetfc Sc a voftre Emi- nence par cette voye , comme plufieurs rai- fons m’y cbligeoicnr. Je m’acauitc prefente- ment de ce devoir, & jc prends la liberty de luy tdmoigner l’cxtrcme joye que j’ay de voir une affaire fi irrportante h TEglife , Sc d’un tres grand interefl pour 1’autorKc du St. Siege & pour la gloire de fa Saintete fi heureufemertt termin6e. J’ayveu parda communication que Monfeigneur de Chalons m’a donn6 de'fc lettres qu’il a receues de ces Meffieurs , qu’ils Ont fouferit de bon cceur & fait fouferire avee' beaucoup de fincerftc , & un tr6s grand defir de donner des marques efFedives de leur fou- miffion au St. Siege , & une grande paflion de contribuer k la p.iix St a )’Uni/ormit6 entie- re de i’Eglife de France. Monfeigneur l’Evef- que de Cha’ons avee & par le moyen duquel j’ay continuellcmenc agi , Sc qui a travaili* plus cfficaccmcnt que perfonne a difpofer ces Livke Sixie’ M l. JVlelheurs , m’cn donne de fi fortes & de fi .exprefles affurances , que comme je n’ay au- cun lieu d’en douter , j’ofe dire aulli a voftre <f ’.Eminence qn'ellc en peut eftre pieincment <f perfuadee. Et pour luy marquer d’avantage <£ avec quelle intention ces ^Idlieurs fe fpnt fC fconduits , il m’a affure de plus , & leurs let- <e Ifrcs le portent, que popr procurer plus exa&e- fe 'ment la fignature des Bulles & Conftitutions , f .* Ms ont ordonne toutes les peines Canoniques fC • contre ccux qui de quelqucmaniere que ce put (C eftre & fous pretexte ou en parlant du livre de tC ijanfenius , y voudroient donner la moindre at- <e teinte. Je ne doute pas par mes connoiflances , eC j&'fur tout par celles de ce Prelat , dont le tC xneritc & la probite font eftimez de tout If <c jnonde , que 1’effet ne confirme pieincment cC at que je viens de dire , & que fa Saintetb ne tC trouye autant d’obeiflance pour les Conftitu-r et tions dans les Diocefes de ces Prelats , de qui cC la vie d’ailleurs & la vertu font tres exemplai- cC - . res , que dans les autres de ce Royaume. M. <c Je Nonce n’aura pas manque aufli d’informer tC yoftre Eminence de toutes les chofes . qu’il <c a bien voulu encore apprendre par ma bou- f * che : & V on ne peut aflez eftimer 1 habiletc , cC la fagefte & la nettete- avec laquelle il s’eft con- ‘ c duit en cette affaire. Je loiie Dieu cependant cC de ce que par fa mifericorde il a voulu pro- <c duire un ft grand bien , & faire cefler toutes <£ les craintes que toutes ces conteftations faf- ee cheufes nous faifoient conccvoir , & quil a fe ' relervcun fi grand honneur a ce Pontificat de - iC /a ftgnale par de fi grandes benedi&ions , & e f <jue dans tip inter eft "fi confiderablc , il ait £? ✓ / to 6 Utji- des cinq Trcpofnicns. 1668. b^ tn pcrmis que j’aye fait paroiftre a fa Safn* tete les prcfonds'lcntimens que j’ay de ztlc „ & de Veneration pour le Sr. Siege , & pour ,, fa perfbnne facree , aufli bien que le refpedfc ,, fennble & tout particulier avec lequel je fe- „ ray route' ma vie , Monfeigneur , De Voflre 'Eminence > * Le tr£s-humb!e & tr£s- obei'flant ferviteur , L'Evefque Due de Lnon. Dc Paris ce n. Septembre 1668. -• Pendant que ces chofes fe pafloient en pran- ce , le Courier qui portoic au Pape la Lcttrc ' des 4. Evcfques avec celles du Roy , du Non- ce , & de Mr. de,Lionne , & comme on le croit aufli , de Meflicurs de Sens & de Cha- rsg«cde Ions > eftoit en chemin pour Rome , ou il n ar- lapaix riva que le 2j. de Septembre. Le 18. qui eftoit un Vendrtdy , le Pape tint une Congre- gation de Cardinaux pour deliberer de la re- ponie qu’il devoir faire a fa Majefte : & des le jour memc il fit expedier Je Bref fuivant , re- mettant a une autre fois a repondre aux 4. Ev6- <jues. nostre tres-cher pils EN J. C. Sctlut & bene di ft ion jipojlolique. _ .. A XJrant que nous avons a caeur , ainfi qu’il s> Jl\ eft de noftre devoir , d’enrrerenir avec sj tout le ftvn & toute l’application poflible la ” paix & i’ union dans toute i’Eglife j autant avows I I V R E S I X I e’ M E. v JLOf avons nous eu de joye d’apprendre que les 4. Eveques dont il s’agiffoit , fe font founds a la SOUSC.RIPTION PORE ET SIMPLE du* c Formulaire : foumiftion par laquelJe nous” 1 fomraes beaucoup plus aifes de nous voir exci- eC ; tez a ufer de clemence , que d’eftre contraints <tf .par leur defobeifTance a ufer de rigueur. C’eft ec pourquoy nous avons veu avec une confolation f * indicible , & une cgale reconnoiflance , Ie ** \ foin & lemprcflemeht qu’a eu Voftre Majefte cq pour nqjis en dcnner aulfi-toft la nouvelle avec <e des marques eclattantes de la joye qu’elle en te rcften:oit. Nous avons encore eu bien du plai- <c fir d’apprer.dre paries lettres de V. M. & par <c Ie rapport de noftre cher Maicre Mr. de Bourle-^ mont , que noftre venerable Frere l’Arche - cC * vcfque de Thebes Nonce Apoftoifque , eftant <c invite de prendre part a cetce affaire , il y ait cC travailfo en execution de nos ordres. Mais fur <c tout & avant Routes chofes , nous reconnoif- <c Tons en cetie occafion autant ou plus qu’en au- e * cune autre , & nous regardons avec une affec- eC tion finguliere le zele admirable de Voftre fC Majefte , & fon ardent amour pour noftre fC fainte Religion. Apr6s quoy confiderant tC J’importance de la chofe , & ce qu’exige de fC nous le devoir de noftre Charge , nous conju- ee rons V. M. par ce mefme zele , s’il refte encore <c quelque chofe a achever , d'employer fon au- fC torite Royale pour faire qu’OT mette la der- nicre main & un fi grand ouvrage , qui ne re- <e ’• garde pas moins l’intereft de l’Eftat , que la <f leuret& de la Religion , & d’employer en me- fc me temps fon bras aufli pieux que puiflant** pour procurer d’ailleurs en toutc maniere le§ ^Fome JI. T iof Hi ft. des cinq Proportions. Catholw « V V x» W » « JJ #£ 68. ayantagcs & la propagation de la foy uatlioiw que. Sur quoy noftre die Nonce s’expliquera plus au long de vive voix a V. Majeft6. Du refte , en vous dormant avee une afFec«? tion & nne tendrefl'e toutc paternelle noftre Benedi&ion Apoftolique , nous lupplions Ie divin remunerateur de couronncr vos grandes & religicufes entreprifes , d’un glorieux fiiCr ces , & de vous accorder un accroiflement continuel de tourcs fortes de profperitez. Don- ne a Rome dans l’Eglife de See. Marie Majeu- re fous 1 'anneau du Pefcheur, Ie 18. de Sep- tembre 1668. la z. annee de noftre Pontificat. Ce Bref rapporte par Je meme Courrier , ar- rival Paris le S. d’Oftobre, & fut^aufli-toft rendu par le Nonce aM.de Lionne, qui 1 ’cn- voya A Chamborc cii eftoir ie Roi ; & deux jours apres la cliofe fut rendue publique dans Paris. C’cft ce qu’on trouve expreffement dans un billet d’une perfonne d^grande quali r te ccrit le 10. d’O&obre au loir a l’Abbc de St. Laurent , 011 il luy die la paix des 4. E vcf-? ques eft tout-a-fait confommee , & elle f ‘era de - rnainpubliee par tout le monde. C’eft a la faveur de cette paix que Mr. Ar- nauld conduit par Mrs. de Sens & de Chalpns, eut audience de Mr. le Nonce , duquel il fut fort bien receu. Entre autres chofes qui fu- . rent dites dan^cette premiere entreveiie , od remarqua la pfoteftacion que fit Mr. Arnauld ’ d’avoir figne le Formulaire felon fa confcienr ce. Sur quoy M. d’Arcons rapporte les refle- xions quril fit faire a Mr. le Nonce qui luy ra- contoit ce qu’on avpit die dc part & d’autxf jws cet fntreden. Ltf rb Si xt e’jtb. <6n apprend par !a que d£s lors Mr. Arnauld 1 66 $ Avoir fignc le Formulaire : & cn effct dans le Proems Verbal de Saumur , tranferit fur l’O- Jrigiffhl avec les loufcripcions par ce Cure: d’Anjou duquel nous avons parlc, ontrouVc fignez : Henry , Eve fqtte d’Angers. Srech , Promote ay Audit Dioctfe. . De SaNois, ^ ire hi prefer c de Bourgueil. Le MbRcieR, Archiprcftre de Saumur. Antoine Arnauld, Docteur de Sor - bonne , Chape lain de la Garenne de I’Eglife de fumelle. ' Charpy, Curt de Saumur , d’ quay ante cinq autre s Curez , Do ft curs & Ecdefiaftiques. A quoy Ic Cure ajoufte i & y efioti prefent 6* ayfigne, • L e Royer. On voit aflez que la ft>ufcrip:ion dc Mr. Arnauld avec la quaiic6 de Chapelain de la Go* renne dans 1‘Eglife de fumelle , n'eft point unc chofc qu’on puilTe foupconner qui ait eft£ fein* te , & ajouftee a plaifir par ce Cure intime amy & confident de Mt. d’Angers. Car \ quel deflein une femb.'able fidlion ? Mais il peut naiftre la-deflus deux doutes , que nous n’entreprendrons pas de r6foudre. L’un eft fur cette quality mdmede Chapelain de la Garenne. Car s’il y a eu autrefois une Cbapelle de ce nom dans la Paroifle de Ju- mellc au Diocefe d’Angers , il eft certain qu’il n’en refte depufs long-temps aucun vefti- ge, ni aucunc memoire. Et ainfi il faudroic que ce fuft un titre fans benefice , qu’on euft 6rigc ou reflufeite eu faveur dc Mr. Arnauld. T x no Hi/?, dec cinq Vropofitions. m «« 8. Maisaquoy bon ccla ; Si ce n’eft peut-eftre pour lui acqucrir par la domicile au Diocefc d’Angers : afin qu’rl puft fe dilpenler de figner ]e Formulairc ailleurs que dans ce Diocere, ou il eftoit allure de nc figner que de la maniere qu’il voudroir. L’autre difficult6 eft qu’au remps du Synode- , dont il s’agit , ce Dc&cur n’efto'it ni a Sau- mur ni dans la Province.. La chofe eftoit uo- toirc , & le mcme Mr. d’Arcons rapporte fur . - . cela une particularise qui merite d’eftre re- marquee. C’eft que feu Mr. Denyau Dodleur de Sorbonne & Doyen de la Cathedrale d’An- ■ t , gets, c l tl ’ avoir f$u ce qu’on diloitdela fou- licription de M. ArnauM : ce Do&eur , dis-je^ connojflant Faeces que Mr. d’ATcons avoir chez le Nonce , il le chargead’ofFrir de fa part h ce Miniftre de luy mettre en main quatre preuves litterales , qui juftifioient que Mr. Arnauld eftoit a Paris le jour qu’on fuppoit qu’il avoit fignc le Formulaire a Saumur. Mais , ajoufte-r-il , Mr. le Nonce nc voulut point enrrer dans cet 6claircilTemenr. On Iaiffe a ceux qui ont dcs connoiflances plus particulieres de ce qui fe palToit alors , a expliquer comment le nom de Mr. Arnauld fc trouve parmy ceux qui foufcrivirent le Proems Verbal de Saumur , ou il n’eftoit pas. Si c’eft , par exemple , comme quelques-uns • p l’ont conje&ure , que dansl’une de ccs deux copies oul’onaveuque Mr. d’Angers fit fi- gner chacun de ceux qui foufcrivoient , on euft Iaifte la place pour la foufcripcion de Mr. Arnauld dans le rang ou il le trouve qu’en- iliite on luy euft fait tenir cette copie pour la 1 1 V R K S I X I B* M H. in Egner. Maisil fuffit de fcavoir Ie fait, quoy qu’on ne puifle pas en expiiquer la maniere. Lc Roy eftant retourne a St. Germain cPO&obr'e , des le lrndemain Mr. le Nbi&e eut audience dc Sa Majcfte , & luy temoigna " de nouveau que le Pape eftoit content des 4. Evefques. C’eft pourquoy le ij. du m£me mois elle fit rendre FArreft fuivant , pomjar- refter les pourfuites contre ces Prelats , S^Ret- tre fin aux conteftations. E X T R A* I T i. * Des Regtftres du Confetl d’Etat. ■ r * r - 4 I E Roy ayant eftc inform^ par le Brefque CQ . N. S. P. le Pape aecrita Sa Majefte du cc 18 . du mois de Septembre dernier , & par la cc vive voixdu Sieur Archevefque de Thebes fon tc Nonce ordinaire aupres d’elle - 3 que Sa Sainre- cc t 6 eft demeurce p’einement fatisfaite de l’o- fc ”be'iffance que les Sieurs Evefques d’Aiec, de. " £ Pamitrs , d’Angers , 8c de Beauvais one ren- <c due aux Conftitutions des Papes Innocent X. “ & Alexandre VII. des jx. du mois de May ££ ifjj. & 1 6. d’Oftobre 16/6. tant par la fi- <£ gature fincere qu’eux-m&nes ont fait , & fC qu’ils ont ordonne dans la convocation de f£ leurs Synodes , a tous les Ecclefiaft'.ques de sc leurs Diocefes du Formulaire de Foy , inferfe c£ dans la Conftitution du meme Pape Alexan- cc re VII* du if. Fevrier 1 66f. que par les let- ,f tres que lefdits Sieurs Evelques ont ecrit au <£ meme mois de Septembre dernier a Sa Sainte- ,£ t^pour I’aflurer de leur foumiflion aux dites‘l ~ - ‘ T 5 in. Hi ft. des cinq Tropofittons. j66$. Conftitutions , & qui ont porte Sa Saintete a vouloir bien oublier tout cequi s’eft pafle juf- ,, qu»kjcy pendant les dernieres conteftations : ,, cofmie aufli ledit Sieur Nonce ayant temoi- „ gnc a Sa Majefte que noftre d(p St. Pere defi- „ roic inftamment de fa piete & de fon zele ac- „ couftumc pour le bien de la Religion , la paix „ de Oiglife , & le maintien de l’union entre „ toarres Fidelles , que fadite Majeftb euft agrba- , „ ble d’employer fortement fon aurorite Roya- ,, le pour empefcher que ces memes contefta- „ tions qui one agitb 1’Eglife de France depuis ,, quelques annees a l’occafion de la condamna- „ tion du Livre de ftanfenim intitule Auguftintt « , „ ne puiflent fe renouveller en quelque manieic ,, que ce foit : Sa Majefte voulant y pourvoir, ,, & feconder les faintes & picufcs intentions de s , N. S Pere , & donner moyen a l’Eglife de ,, profiler ayantageufement de la paix que Sa „ Saintete a eu la bonte d’y retablir : Le Roy ,, eftant cn fon Confeil a ordonne & ordonne quo ,, leldites Eulles & Conftitutions cy - •defTus^ 3 , enoncees , continueront d’eftre inviolable- J} ment obfervecs , & cxccutbes en toute I’ 6 ten- ,, due de fon Royaume , Pays , Terres , & Sei— gneuries de fon obci'flance : Exborte & nean- ,, moins enjoint a tons les Archevefques & Evef- ,, ques de fondir Royaume , d’y veiiler & tenir - 5 , loigncufement la main : Ordonne que les ,, contraventions & inexccutions faices aux dites 5 , Conftitutions , & a la Declaration du mois 3 , d’Avril 1 66 f. demeureront comme non ave- 3 , nues , fans qu’elles puiffent eftre jamais re- 3, nouvell 6 es par qui que ce foit , & fous quelque sj pr£texte que ce puifle eftre 5 A fait , Sc-fuic Livke Sixie’me v 113 Inhibitions & deffenfes & tons fes Sujets de I'^S, s’attaquer ni provoc\|uer les uns les autres , fous couieur de ce qui s eft pafle , ufant des termcs <e .* d'heretiquts , -znfemftes, & Semipelagtens , ou te de quelqu’autre nom de parti j ni meme d’e- crire ou publier des libelles fur les dictes Ma- <c tieres comeftees , ni de blefler par des termes mjurieuxla repution de ceux qui auronr fouf- <c cric le dit Formulaire de Foy par ies ordres de tc * leurs Archevelques & Evefques ; a peine de lc punition excmplaire. Et lera le prelent Ar- “ ‘ < reft execute nonobftant oppoficions ou appel- <c lations quelconques 5 dont , fi aucunes inter- <e viennent , fa Majeft6 s’eft referve la connoif- eC fance , & a fon Confeil , & a icelle interdite tc a routes fes Cours & Juges. Fait au Confeil rc d’Etat du Roy , Sa Majefte y eftant , tenu a cC St. Germain cn Laye,le 23. d’Ocftobre r 668 . e * LigneDE ,L ionne.“ Quelques jours apres , Sa Majefte fie expc- dier la lettre liiivante pour les 4. Evefques. -\ L E T T T E D# Roy auxquittre Evefques. M Essieurs les Evefques. .. . Pour re- <t pondre a !a lettre que vous m’avez ecrite <e lionzieme du pafle , je vous diray que j’cus des « lors extremement agreables les aflurances que vous me donnicz d’avoir deja fait ce qui pou- « voit dependre de vous pour l’^tabliflement de g la paix de l’Eglife ; mais que ma joye ii-dcfliis a eftc complette quaud j’ay appris depuis par un Brcf que m’a eerie N. S.-P. le Pape , & dc <« > 114 Hift. des cinq PropoJJ tions. l66 y‘ ve vo,x de f° n Nonce 3 que Sa Saintett eftoit plcinement fatisfaite de vous fur le fujec 3J de la fignature du Formulaire, & qu’ainfi tou- i> tes !cs divifions qui avoient depuis quelques a ann£es agitc l’Eglife de France ont efte termi- yj nees. Je m’appliqueray maintenant de tout j> won pouvoir , ftu'xant la requifition tres-in- «ftanteque m’en fait Sa Saintete , a empefcher * ?> que ces divifions ne puiflent renaiftrc par de « rouvelles conteftations fur les memes matie- 33 res. A quoy je me ptomecs que vous con- 33 courrez volontiers & puifiamment de voftre 'yy part , & par Je motif de voftre ze!e pour la 33 paix , & par celuy de l’affe&ion que je fcay que » vous avez toujours cue pour tout ce qui me 33 peut p!aire. Cependant vous pouvez eftre af- 33 furez que j’y corefponds de ma part avec tou- 33 te la bonne volonre pour vos perfonnes , que 33 vous-m£mes pouvez 1'ouhaitter , & ave e beau- 33 coup d’eftime pour voftre vertu , & pour vo- 33 ftre merice. Sur ce je prie Ditu qu’il vous ait x 33 Mefticurs les Evefqucs. . . . en la fainte garde. 33 Ecrit a Sr. Germain le 17. O&obici668. St- 33 gne L OU I S. 33 Et plus bas , D e Fiohne. A „ % w Fapettf. L’hiftoire des Janfeniftes fur la palx , fait entendre que ce fut 1c jour mefme de l’audien- ce donnee ag Nonce par le Roy , e’eft-a-dir* un jour avanr 1 ’Arreft , que M. Arnauld pre- fente par M. de Pompone fon neveu eut Phon- neur de voir Sa Majeftc , a laquelle il fit um m compliment , dont voicy la copie telle qu’oa : la fit courir en ce temps-la. ■ * x 1 1 V R E $ I X I e’ U 1. SIRE, 136 8 » Je regarde commie le plus g\|\|nd bonheur <e qui me (bit jamais arriv6 , l’honneur que Vo- 4t ere Majefte me fait de me fouffrir devant elle. “ Et allurement , Sire , il falloit une aulfi gran - <f dc bont£ que la voftre pour avoir bicn voulu “ oublier les medians offices , qu’on m’a voulu cc rendre aupres de Voftre Majcft6 , pour la- “ quelle je n’ay jamais eu que des fentim^ns de ec refped , de veneration , & ^’admiration 5 “ ayant appris dans ma folitude les grandes cho- rt les qu’eilc, a faites. Comme celle qui m’en a <e fait fortir eft le comble de fa gloire , parce “ qu’il n’y a rien de plus grand , que la protec- “ : tion que Voftre Majefte donne a l’Eglife en “ cette occafion , il n’y a rien aufli , que je ne “ fbispreft de faire pour luy facrifier la liberte , “ qu’elle me rend aujourd’huy. <f La ioye eftoit univerfelle , dit icy le Phan- <fPa Pc tome da fanfenifmc , tant on trouvoit d’avan- “ tage , & pour PEglife & pour l’Erat , dans “ cette beureufc paix. Mais quelques perfon- * c nes , qui n’en eftoient pas contentes , la vou- <e lurent traverfer. I!s pretendoient que le Pa- <e pe n’avoit pas efte bien informe de ce que les <c 4. Evelques'avoient faic dans leurs Synodes , & (C de ce qui eftoit contenu dans leurs Proces ver- tc baux. Ils en 6crivirent a Rome , & iis firent <c courir le bruit , que ccs Prelars n’avoient point <c fouferit lincerement. a la condamnaiion des (e j. Propoluions. Mais ecoutons le Cardinal (C Rofpigliofi. A peine le Formulaite avoit-il efte figne par fC Vz’tf Hi ft. At! cinq Tropofithns. l 66 l. Ics quatre Evefqucs , & la Lertre d'avis voyce a Rome pour Sa Saintet£ qu’il courut Nonet 11 s * un k ru ’ c cn France que leur procedfc n’avoit «iu 9. ’»> pas eft£ fiM\|re. Le Pape informe par fon Nonce de cu’on difoit r vdulut avoir , & eut j. OA . 01 effe&ivement de chacun des 4. Prelats, une 166S. 3 atteftation fignte de leur propre main , lcelI6c ' Lettre 99 dii feeau delcur$ armes , & autorifec par un 95 Nocaire public j dans lequc! A&c ils cerrifient jct. 99 d’avoir figne & fait figner fincercment Jc For- 99 mulaife fuivant les Conftitutions d’Inncccnt 99 & d’Alexandre. Ccs quatre Certificate font abfolumcnt fem- blab'es , fans aurre diverfit£ que cellc dc la per- fonne, du jour, & du lieu j ae forte que e’eft Jcs voir tous que d’en voir un fcul. Voicy I« premier , qui eft celuy Beauvais. (f > \ 7 0 0 s Nicolas Evclque de Beauvais* Yi- 99 l\ dame de Gcrberoy , Pair de France V 99 certifions a tous ceux qu’il apparticr.dra , 99 qu’ayant affemblfc noftre Synode clans l’Eglife « ae noftre Bourg & Chateau dc Brtfle , aujour- 99 d’huy Vendrcdy quatorzifme Seprembre mii , 99 fix cents foixanre huit ; Nous y avons fignf fin- s’ cerement , & fait figner par Ics Ecckfiafti- 99 ques que nous y avons convoquez , le Formu^ 99 laire de Foy contenu dans la Confti r ution de * N. S. P. le Pape Alexandre VII. d’heureufe 99 memoire , conformement i la lettre que nous 99 nous (bmmes donne l’honncur d’en ecrire a 99 Noftre Saint Pere le Pape. En foy de quoy 99 nous avons figne le prelent Certificat , & fait * contrefigner par noftre Secretaire t & a icc«* Et a Livre Sixie’mb. 117 hiy-app°ft le fceau de nos armes , ledit jour & i CS 8 . an. Nicolas Evefyue & Comte de Bauvais. iTau deffous eft eerie , Par Monfeigneur , G o N T I e R. Ce que di la Relation fur le temoignage du Nonce , que les quaere Cercificacs eftoient au- torifez par’un Notaire public , fait voir qu’il y fur trompe , ayan: pris les Seings des Secre- taires de ccs Prela-s , pour des Seings de No- taires. Mais ce qm fuic eft de plus * grande confequence par rapport a Phiftoire. II eft manifefte que les Lettres du Nonce qui porterent le Pape a demander des Cercificats pour s’aiTurcr de la veritc & de la fincerite des fouljrrip-ions'des quaere Evcfques j ces lettres, dis-je, n’ eftoient pas encore arrivees a Rome , Iors qu’on en depefeha le Courier , qui ap- porta le Brcf ou Sa Saimere aftjjre le Roi qu’elr le eft pleinement fatisfaiie de ces mefmes foufc rip* ions. La premiere de ces lettres dU Nonce eftoit du 19. de Scptembre , coirmc on le voit dans la Relation : & ainfi il paroift quelle n’alla que par le courier ordinaire , qui ne put eftre a Rome avant Jc depart de J’ex-i- traordinaire marque par les Janfeniftcs au 19. de Scptembre. - D’ailleurs li l’ordre envoye au Nonce de de- mander ces Certificats, luy fuft venu avant le n. d’Odobre , jour auquel il eut cettc au- dience du Roy a Sr. Germain dont on a parle, il eft incroyable qu^l euft voulu ou qu’il euft bfc afTurer pofitivement Sa Majefte , com me il £t, que le Pape ellojt plpinenient fatisfait , iit tiijl. des cinq Proportions. 166% & nc demandoit plus ricn des 4. Evefques paf rapport a la fignature. Ainfi il faut dire que . 1 l’ordre qu’il receut de Rome fur les j^rtifi— , » cats , ne f^auroit eftre arrive a Pari^_& de avoir efte portc jufques a Alet & a Tamiers que vers la fin d’O&obre. ^ c« qui rclulte de la c’eft que dans tous les quaere Certificats il y a antidate de plus d’un ir.ois- Car celuy de Beauvais eft datte x Bref- le du 14. de Seutembre , comme on vient de ie voir : celuy d’ Angers l’eft du 1 y. a Saumur : ceux d’Alet & de Pamiers du 18. C’eft-a-dirc qn’ils font tous du jour & du lieu mefme de la teuue des quaere Synodcs. De dire mainre- nant quelle railon l’on peut avoir eu d’en ufer de la forte , & d’ou vient que de tant d’hiftoi- rcs publices par les Janfeniftcs touchant c«te paix , il n’y en a aucune 011 il loit parle de ces Certificats •, c’eft ce qu’il n’eft pas befoin d’e- xamintr icy. Revenons a la Relation qui continue ainfi. N. „ Depuis ce nouvel a&e de foumiflion , on ne 1Jv * a; laifl'a pas encore de dire , que dans le Procfis ,, verbal qu’ils avoient drefte chacun enfon Sy- „ node ou Afl'emblee des Ecclefiaftiques . du 33 Diocefe , ils avoient infer6 quelque protefta- ! s, tion contraire it la fincerite dont le Pape pre- 33 tendoit qu’ils euflent agi : ce qui regardoit eQ J 33 particulier la Bulle d’Alexandre VII. a la- 33 quelle ils s’eftoient toujours oppofez avec une ■>&': 35 extreme obftination. Les quatre Evefques , comme on a dit , n’a-^ •voienr donae a perfonne des copies de leuxs Proces verbaux. Il ne les avoient pas mefme iaifTe lire a ceux qui fignoient , s’eftant conr- • vemez 1 1 V R E S I X I e’ M I 11$ fcentez d’en faire faire Ja le&ure en prefence du Synode. Mai's , quoy que -par cette precau- tion ils euffent empefchfe qu’on ne puft fjavoir precifcment tout le contenu de ces Proc&s ver- • baux , il eftoit impoflible , qu’on ne Iceuft en general , par plufieurs de ceux qui avoient eft6 preleus , qu’il y eftoit fait une diftindtion ex- prefle entrc le Fait & le Droit ; avec declara- tion qu’on exigeoit la cr6ance interieure du Droit , mais qti’au regard du Fait on n’obli- geoit qu’a un {ilence refpe<5tueux : comme la- voient rapport^ entre autres les CKanoines de Pamiers. Le Pape -qui fuppofoit ce .qu’il dit dans fon Bref au Roy , que les quatre Evefques avoient fign6 purement /implement , simplici ac PURA SUBSCRIPTION E FoRMU- X A r i t , ne pouvoit regarder que comme une proteftation contre cette fignature , ce qu’on difoit avoir eft6 declare par ces Prelats tou- chant le Fait : parce que la foufeription pure ,& fimple emportant , felon les Janfeniftes meGne , un aveu expr6s du Fait , e’eft prote- fter cffe&ivement contre cette foufeription que de declarer qu’on s’oblige , non pas a Je croire vray , mais feulement a s’en taire par refpedt. C’eft pour ce.fujet que le Pape , avanc • que d’6crire aux quatre Evefques , voulut fe faire £claircir de ce qu’on luy rapportoit la- deflus. Le bruit courut done ( dit le Cardinal Rof- •pigliofi apres une digreflion alTez longue fur le fond de la queftion de Fait ) lc bruit courut en « France , & puis dans Rome , a l’occafion d^‘* jdivers Memoires qu’on y receut , que les qua--* Tome II. y. %C(> 8 . ( • It j tiift. des cinq Tropofiti&ns. j t tre Evefques avoient declare "dans leurs fuf* dits Procfcs verbaux qu’il n’eftoit pas au pou^ voir du Souverain Pontife dc decider que les y cinq Propoficions fuflent heretiques au fens de y Janfenius. \|J.i<o y Cela fut caufe que le Pape Clement IX. >> fufpendit la refolution qu’il avoic prife de faire j> r£ponfe h. ces Evefques pour les reconnoiftre 5 > obciffans : & qu’il donna ordre au Nonce dc y s’informer adroitement de ce qui en eftoit. 5 > Car il confideroit d’une part que de ne fe pas y contenter ^e la foufcription du Forjpulaire , y qu’ils pretendoient avoir efte faite avec toute y forte de fincerite , ce feroit peut-eftre hazar- y der beaucoup l’autoritfi du St. Si6ge , donner „ y lieu ade grands em bar ras , & expofer la Foy y mefme a de grands dangers. D’autre part y aufli , le bruit qui les taxoit comme n’ayant y pas foufcrit fincerement , eftant fi public , Sa y Saintet6 crut devoir en approfondir la verit£. y C’eft pourquoy elle fit ecrire au Nonce par Con Icttrc y Confcil d’Etat de n’epargner aucun foin pour gn6.dr,, la decouvrir , & de luy donner avis de tout dans le plus grand detail qu’il pourroit , fans y qu’on s’apper^euft neanmoins,ni qu’ilfift ces y recherches , ni qu’il en donnaft avis. 'y Ce que le Pape fouhaittoit en fubftance , ?• 16 tm ,, c eftoit de fipvoir , ce que contenoient les De- y clarations qu’avoient fait les quatre Evefc ques dans leurs Proccs verbaux. Car fuppof6 „ qu’il y fuft dit '{implement que le Pape peut y eftre trompe dans des Queftions de fait de la. ,, rnaniere que nous l’avons explique cy^deflus y N- rj3. ( fjavoir lors qu’il s’agit dun fait pu? renjent perfojinel ) Sa Saintete youlojt biei) Nov. 1668. >' \ V- IltRE SiXIEm£ iti ■ , !e diffimuler , & ne pas faire femblant d’y 1 660$ prendre garde. Mais en cas qu’ils euffent ef- fedivement declare ne von loir pas tenir pour c« herctiques les cinq Propofitions dans le fens dc c« Janfenius ( c eft-d-dire,de fon Livre ) felon qtre « le St. Siege 'les y avoir condamnees ; jamais « clle nel’auroit fouffert en quelqite maniere que « ce fuft , & elle eftoic refolue de ne rien diffi- « muler,ni rien menager .a cet£gard. « Ces ordres furent ponduellcmcnt executes cc N par Monlcigpeuf Bargellini , & il tifa de l’E- ce vefque de Chalons une Declaration du contc- cc nu des Proccs verbaux. „ cc Avant que de rapporter cet Ade , nous fe- fons remarquer ce qui paroift clairement par toute cette narration , que le Pape n’avoit #ien feeu jufques-la de ce que portoient ces Proces verbaux ; puifquc pour en eftre infor- / me, il fut oblige d’en £crire en France. On fijait mefme que ces pieces n’ont jamais depuis 6 te veues a Rome , jufqu’au temps que les Janfeniftes onf'juge a propos de les imprimer : & M. Bargellini , de la Secretairerie duquel on a eu tous les autres Ades qu’on produit icy, n’avoit aucune copie de ces Proces verbaux. On verra dans la fuite les reflexions qui fe font faites la-deflus. L’ordrc envoye au Nonce d’informer de ce qu’ils portoient , arriva par l' Ordinaire a Farit . le z. de Decembre , dit M. Arnauld. Le Roy l’ayant fccu donna ordre de foa cote a M. de p , lanr< Harlay pour lors Archevefque de Roiien , dai an V. d’aller trouver M. l’E vefque de Chalons ,■ le P- a H» fcul des trois Mediaceurs qui fuft a Paris , afin qu’il donnaft au plutoft l’ 6 clairci dement que, ' V i ili Hift. des cinq Tropoji clone. 66S. demandoit le Pape. Cec Archevefque y all# le 3. deDecembre, menant avec luy M- Ar- nauld , fans lequel on ne pouvoic rien termi- ner : & la fat drcfffce fur le champ la Declara- tion fuivante , que nous mettrons avec le mc- me titre qui s’eft trouv£ en Italien dans la Go- pie de M. le Nonce. Du 5. de Decembre 1668. DECLARATION 1 4 . De VEvefque de Chalons & de Mr. Arnttulck touchant les Procex. Verbtiux des quatreEvi- ques. « T Es quatre Evefques & les autres Eccle- sj JL<fiaftiques ont agi de la meilleure foy da as monde , & n’ont a(Tur6ment que des penffecs 33 d’un tres grand zele pour conlerver la foy de 3> 1 ’Eglife , & d’une profonde foumiffion pour 33 le St. Si6ge. 33 Us ont condamn£ & fait condamner les >3 cinq Proportions avec touce forte de finceritc 33 fans exception ny reftri&ion quelconque , dans. 33 tous les fens que l’Eglife les a condamnees.. 33 Us font tr£s- 61 oignez de cacher dans leur coeur •saucun deffein de renouveller ces erreurs fous 33 quelque pretexte que ce foit , ni de fouffrir que 33 perfonne les renouvelle , ni donner aucune 33 atteinre a la condamnation qu’en a fait l’Egli- 33 fc : n’y ayaut point d’Ecclefiaftiqucs dans tout 33 le Royaume qui foient plus invrolablement ssatcachez a fa Dodlrine fur ce point, & fuc as tous les autres. J llVRE SlXIBME. tlj Ec quant a 1 ’attribution de ces Proportions Io o q« au Livre de Janlcnius , ils ont encore rendu & fait rendre au St. Siege toute la deference & * v obei'flance qui lay eft <^cue : comme tons les Th^ologiens conviennent qu’il la faur rendre au regard de tous les livres condamnez , fe- “ Ion la Dodhine Catholique foutenue dans <c tous les fiecles par tous les Dadteurs > & t mefme en ces dernicrs temps par les plus “ ^ grands Defenfeurs de 1 ’ Autorite du St. Si6ge : e . tel s qu’ont efte les Cardinaux Baronius , Bel- Jarmin , de Richelieu , Pallavicin ; & les ,e Peres Sirmond & Petau : & mehpe confor- tc mement a 1 ’efprit dcs Bulles Apoftoliques , “ qui eft de ne dire , ni ecrire, ni enfeigner ricn de conrraire a ce qui a efte decide par les Pa- - pes fur ce fujet. A quoy ces quatre Evefques ont encore ajoufte qu’ils procedcroient par les c * . voyes Canoniques dans leurs Diocefes , con- tre ceux qui manqueroicnt a 1’un ou a i’autre ff de ces devoirs. l^lous declarons & certifions qu’ayant eu “ communication & connoiftance particulicre des fentimcns des quatre Evefques , & de ce ,c qui eft contenu dans leurs Proces Verbaux 3 la Dodtrine qui eft contenue dans cet ecrir , . “ eft entierement conforme a celle defdits Pro- ces Verbaux , & qu’ils ne contiennent ricn de Ct ■ contraire a cette Dodhine. C’eft aufti ma te creance , & celle des dix-neuf Evefques qui " ont 6crit a la Saintet6. Fait a Paris ce 3. de " D^cembre 1668. Sign* , F 1 l i x Evefque O' “ / ' Comte de C bdlons , Pair dtf F ranee • J’attefte aufti la mefme chofe , quoy qufn- digne de meccre mon nom ayec celuy de ces » , ' V .3 114 Hifi.des cinq Propofitions. I <> 58 . muftis Prelats ; & que je n’y point moy- mefme d’atltre creance. Signe , Antoine 95 Arnauld , Prefire , Docieur de Sorbon - 95 ne. Des le lendemain cct a&e fut mis cntre Ies mains du Nance : & c’eft peut-eftre pour ccla que dans ie Phantofme & dans les autres ecritS aes Janfcniftes il eft appellc , I’-affe du 4. de Decembre , encore qu T il foit eerie & datt 6 dir ^ }• Quoy qtl’il en foie, Mr. le Nonce l envoy* nujfi-tofi d Rome par un Courier qu il depefeha extraordinairement , dit encore M. Arnauld » l ay., uonc , continue 1 c Cardinal 33 Rofpigiiofi , voyant qu'enfin les quatre Evef- 35 ques , avoienc fbuferit fincerement 'le For- 35 mulaire , & condamnc fans aucune forte dc 33 reftriftion les Propofitions dans tous les fens 35 dans lefquels elles eftoient condamnees par 33 l’Eglife , il crut devoir diftimuler l’autre 35 point , qui eftoit quencore qu’ils ne vouluflent 33 pas reconnoiftre pour Article dc foy la deci- 33 fion du Pape fur le fait y ils s’engageoient n£an- moins a la reverer par un filence refpedueux y ,, & faire a cet 6 gard ce qu'enfeignent les „ Cardinaux Baronius , Bellarmin , de Riche— ,, lieu & Palavicini , avec les Peres Sirmond & sjPctaujdans les Merits defquels on ne trouve „ rien fur cette matiere , qui foit prejudjciablc. 3) au Sr. Siege. », C’eft pourquoy fa Saintete fit ecrire an y 3 Nonce par le Confeil d’Etat , une lettre en 3, datte du 10. de Janvier, qui porte quclaDe- duration dc Moaftigqeur de Chalons , fouf- it eftre mieux informe que per- t?s IivUe Sixie’m. • it/ trite aufli par Mr. Arnauld , & depuis eonfir- mee par l’Archevefque de Sens ; les Cerufi- cats Autentiques envoyez au mefme Nonce <c par les quaeres Evefques d’avoir foufcric fince- <c iement & fait loufcrire le Formulaire ; & les “ aflfurances que M. de Lionne avoit donnees , fC outre le temoignage que rArchevelque de u Rouen & d’autres perfonnes en one rendu , <e avoient paru telles a fa Saintete quelles fai- c * foient une preuve Ifui , par toutes fortes de rai- te • fons , 1’emportoit de beaucoup fur tout cc‘ e qui avoit efte avance au contraire dans un cer- “ tain Memoire & avis particulier touchant le <c contenu de^Proces Verbaux. Enfuite de quoy (t fa Saintete faifant fond fur la Parolle du Roy tC & fur les divers temoignages d’un fi grand <6 poids , qui viennent d’eftre marquez , crut “ devoir demeurer perfoadee que les quatre Eye- <fr ques avoient rendu une obei'flance entiere , & <c fouferie le Formulaire avec toute fincerite. <c C’eft pourquoy fo tenant fatisfaite , elle rc- tC folut de leur rendre fes bonnes graces , & de <c les •honorer d r un Bref qui eft conceu en ces itf termes. * CLEMENT PAPE IX. V Enerables Frcres , Salut & Benedi&ion ^ Apoftolique. Noftre venerable frere <c rArchevefque de Thebes noftre Nonce a la fC Cour de France , nons a envoye ces jours tc paflez la lettre de vos Fraternitez , par laquel- <c le vous nous failiez connoiftre avec de gran- “ dcs marques de la foumiflion que vous devez “ a. noftre perfonne & au St. Siege, que confor-*- I > ki r. P I %• . Hi/?. des cinq Tropofitidnf. niemcnt s a ce qui eft prefcric par Ies letjfref Apoftoliques emar^es dc nos Predeceffeurs 5 , d’heureule memoire Innocent X. & Alexan- „ dre VII. vous aviez fouferit finceremcnt & „ fait fouferire le Formula] rc contenu dans les ,, iettres du mefnje Pape Alexandre VII. Ec „ quoy qu’a 1 ’occafion dc certains bruits qui „ avoient couru , nous ayons erfi devoir aller „ plus Jentemcnt en cette affaire ( car nous „ n’aurions jamais admis a cm. egard ni excep- ,, tion ni reftrin&ion quelconque , etant tres for- 3, tement attic hez aux Conftitutions de noflits „ Predcceffeurs ) prefentemenc touiefois apres ,, les affurances nouvelles & confiderables qui ,3 nous font venues de France , de la vraye & 5 , parfaite obciffance avec laquelle vous avez- finceremenr fouferit le Formulaire j outre j^qu’ayant condamnc fans aticune exception , t) ou reftridtion les cinq Proportions felon tous » les fens dans lefquels elles ont efte condam- 3i nees par le Siege Apoftolique, vous eftes in- . 31 finiment eloignez de ne youloir renouveller en 33 cela les erreurs que ce mefirie Siege y a con-r a»damnees i Nous avofts bien voulu vous donner 33 icy une marque de noftre bienveillancc pater- 33 nellc ; nous affurant par la confiance que nous . „ 33 avons en la grace de Dieu , & dans voftre ver- ss-tu & voftre piete , que vous n’oublierez rien’ 3 >a 1 ’averir pour nous donner de jour en jour 33 de nouveHes preuves de la fincere obei'ffance 3 3 & foumiftion que vous nous avez rendiie en 33 cette occafon. Vous ne manquerez pas non 33 plus fans doute d’empl&yer voftre Dodtrine 33 Sc voftre piete principalement a accompagner ^l’obei'flance que vous deyez a noftre perforate V L i v re S i x i s' mi, %rf & an St Sieg6,de la fermete adefendre la A verit£ Catholique , en cooperant avec foin au zele & aux travaux des Papes pour arracher « dc J'Eglifcde Dieu toutes nouveautez & tout cr ce qui peut troubler Jes amcs des Fidellcs. « Nous vous donnons , venerables Freres , avec ce beaucoup d’ affection la Benediftion Apoftoli- que. Donn6 k Rome a Ste. Marie Majeurc «« fous l’Anneau du Pefcheur , le 19. de Jan- <« vier 1669. Tan 1. dcnoftrc Pontificat. Signt, «< FloRINTIK. ce La fufcrtption eftoit ainfi : A nos venerables Freres Henri Ardauld * Ev. d’Angers } Nicolas Choart, E v. de Beauvais ; Francois Estienne Caole? Ev. de Pamiers j&N icolas Pav illon /Evelque d’Alet. En mermc temps fa Saintetc ecrivit aux trois Prelats Mediateurs le Bief fuivant. A nos venerables Freres V Arcbevefque de Sens t & les Evefques de Chalons & de Laon y Clement Pape IX . -* • _ •< V Enerables Freres : Nous avons veu avec joye par vos nouvelles Jetties , ce que u vous nous aviez deja mande fort amplement , tc & qui nous a efte depuis confirme par des aflu- cc ranees reiterees & confiderables , touchant tc 1’entiere & parfaite obciflance ■> qu’ont ren- tc du a nous & au S r . Siege les Evefques d’An - ee . gers, de Beauvais, de Pamiers & d’Alet , fouf- “ crivant le Formulaire fincerement& de la ma- <e niere qu’i] eft preferit par les lettres Apoftoli- <c ques. Et comme l’ardeur de la charice Apofto- “ 'll 8 Hifi. des cinq Vropofitidhs. 1 6 6$, lique fait que nous aimons mieux avoir ikuPeif de Cldnence envers ties perfonnes fbumife 3 qu’a punir avec rigueur des rebelles, nous avons » bien voulu leur donner cks marques dune bienveillance paternelle. Nous le faifons enco>* * « re , mals avec une affe&ion toute particuliere , to a vous nos venerables Freres , dans l’efperance' i, que voftre pietc & la droiture de vos intent ,,tions , par lefquelles vous Venez de rendre un ,, grand fervice a route I’Egllfe , en'-tra vail fane obtenir d’eux la foumiflion qu’ils devoienc j, & qu’ils ont rendue au Vicaire de Jelus-Chrift ,3 en terre & aH Chef vifible de de l’Eglife , avec „une pleine & entiere execution des Bulks ,3 Apoftoliques ; que ces vertus , dis-je , vous j, feront encore agir dans la fuite avec la mc/me 3 i ferveur & Ie mefrne zde pour tout ce qur jjpourra fervir a arracher du Champ du' Sei- i »>gncur la Zizame de quelque nouveaute que. ee D ioit, qui pourroit nuire a 1 ’unite de lEglifeStf i3 a la parfaite union des Fiddles. Nous prions 13 Dieu qu’il vous fafle la grace d’ avoir ainfi tou-< 13 jours un coeur vrayment attach^ a la Reli-* 35 gion , d’en donner mefrne de jour en jour dcs marques plus cclatantes , Sur quoy nous vouS . « accordons noftre Benedidion Apoftolique. Donne h Rome Ie 19. de Janvier 1669. la x. 95 annee de noftre Pontificat. • Ces Brefs , qui furent apportez par un Cou- rier extraordinaire y & prelcnrez par le Npn- . . ce a Sa Majcftc le jour de la Purification . 1669. mirent comme le fijeau a l’accomode-- ment des quatre Evelques,qui aefte nomme paries Janlcniftcs Id Paix de I’Eglife. Mais il v arriya dans ce tcmps-la une chofe qui fit con^ ✓ Ltvre S ixib’me; ii$ Jse&urer qu’ils pourroient bien n’en pas cirer t dans la fuite tout Favantage qu’ils s’en eftoient promis. Le Roy alloit faire travailler aux baftimens du Louvre. Quelques amis de Mrs. de P. R. profitant de l’occafion , & fe fervant du ere-* dit qu’ils avoient aupres des Miniftres , trou- verenr moyen de leur perfiiader que , pour eternifer la Memoire d’une paix fi glorieufe a Sa Majeftc , on devoir faire frapper une rae- daille fur ce fujec , qui feroit mife dans les' fondemens de ce Royal edifice. Ils fournirenc en mefme temps le deflein de la medaille , qui fut execute par Varin Maitre de .la Moh- noye , & le plus habile ouvrier qui fut alors * en ce genre. Cette medaille plus grande & plus pefante que n’eft un de nos &cus d’argent , avoit d’un cote la figure & le nom du Roy : de I’autre on y voyoit fur un Autel un Jivre ouverc , & fur le Jivre les Clefs de St. Pierre , avec le fceptre& la main de Juftice du Roy , paflez en fautoir : audefTus de tout cela un St. Efpric xayonnant , avec ces mots a l’entour , Gratia & Pax a Deo ; & ceux-cy fur le de«ant de J’Autel , Ob reflitutamEcclefi& concord/am. Le Nonce averti qu’on diftribuoit dans Pa- pis cette medaiiJe , en fit acheter deux , dont , i4 envoya l’une a Rome , & avec Fautre il alia trouver le Roy , qu’il fupplia de voir un Me- moire contenant des reflexions fur ce revers fie medaille. Sa Majefte les ayant leiies mena le Nonce dans la Chambre du ConfgiJ , ou les Miniftres etoient alors afTembIcs,& leur de-* wanda €n fa preftnee ? qui d’entre- eux avoir ajo Hift. des cinq Propojitfans. l6 6 $ .^ a,c f fa PP e r la medaille. Quand ils eurent vefi ce que c’fctoit , ils declarcrent tous qu’ils n’y avoient point dc part ; & qu’ils eftimoient que c’etoit une. contravention a la parole qu’ayoient donne les Janfeniftes , de nc faire aucun 6 clat fur cet accommodement. La deflus . 1c Roy fit donner ordre an Sr. Varin dc rompe le coin , afin qu’il ne fufl plus tire aucune de ces medailies. C’eft peut-etre a cette occafion que Ie Nonce ou la Cour laifla paroiftre quelque co- pie du Bref de fa Saintete aux quatre EveC- <jues , qui l’avoient tenu fort fecrct , & a qui 1 on f^avoit bien qu’il avoit fait de Ja peine. Xeurs amis fe plaignerent qu’en laiflant voir ce Bref on manquoit a une des conditions de Taccord , laquelle eftoit de ne point publier ce qui s’y feroit p?ffe, A quoy il leur fut re- pondu , qu’ils devoient s’en prendre a 1 ’in— , diferetion des gens de leur parti qui leur avoient attire cette mortification , en fe van- tant publiquement qu’enfin on leur avoit fait juftice , & que le Pape avoit approuve leur diftinftion entre le fait & le droit. Car les Anti-janfeniftes pretendirent trouver dans ce Bref mefrae & dans celuy qu’avoit rcceu le Roy , une preuve manifefte que les 4 . Evef- ques n’avoient obtenu grace de fa Saintete, que fous la condition d’avoir figne le Formu- laire , fans leurs exceptions ou diftin&ions accouuim 6 es. Mais c’eft le fujet d’une ample diflertation , que de f^avoir ce qui cn eft dans le fond. Nous examinerons ce fait important par un eclair- eiflement expres , dont lc ftile ne convien- T ▼ It E^ S IX I E m’b. . Sroit pasal’hiftdire , mais qui ne fe pent point j 664* feparer de celle-ci : parce que c'eft un fait d’-oii depend en partie la decifion de ce qui cn * a eftc le point principal f^avoir quelle eft l’autorite de f Eg] ife dans la determination du fiyis des livresde Religion. Je n’ay deflein pour finir -cette hiftoire que d’ajoufter en peu de mots ce qui regarde le retablifTement des Religieufes de P. R. Ce fut une-luite de l’accomodement des quatre Evefques ; & les Janfeniftes fbuhaitoient avec paffion qu'elles y ardent part. Sur le refus qu’elles avoient fait de figneF purement & {implement le Formulaire d’A- lexandre VII. en x66f. Mr. de Perefixe Ar- chevefque de Paris leuravoit interdit Fufage dcs Sacremens & 1’office duChceur. II avoir tire de Jeur Monaftere de Paris douze de celles * qn’il croyoit les plus coupables , & les avoir d i/jp er fees en diverfes maifons de Filles. En- fin 3 apres quelques mois , il avoir confenti que celles qui perlif^oient dans leur refus , rquittant-aux autres le Monaftere de Paris, fe letiraflent a P. R. des Champs , ou depuis ce > temps-la elles avoient toujours vefcudans leur Jnterdir. •On voit dans Vhifioire abregee des Janfeniftes Pag. ifi} fax la, Paix , que la premiere fois , qu'on parla a M. d’Alet d’un accommodement , il avoir efte d’avis que les Religieufes yfuflent com- prifes. Mais fes amis furent d’un autre fcnti- ment auquel il fe rendic. Ils luy firent con- cevoir qu’en voulant joindre 1’ affaire des Fil- les de P. R. avec celle des quatre Evefques , £>a s’erpofoic & Jfaire echoiier I J une.& l’autre t TomcIJ. ' X Uift.des cinq Proportions. „ y 9 UC k P^pe ne voudroic point lever linrerdit : • dc ces Religieufes. fans la participation dc 1 ’Archevefque de Paris leur fuperieur inunc* diat : ou’ il faudtoitdonc que cc Prelat euft * jconnoifiance de ce qu’on negocioic : que par- la il feroit en etat de s’y oppofer : qu’enfin , coniine l’a die fouvent M. l’Evefque d’ Angers, il ne pourroit s'empefeher de le dire au P. Annas qui gajleroit tout : qu’aprcs l’accommodement - • des 4. Evefques I’on viendxoit a ccluy des Fil— les de P. R. & que cc ne feroit plus une affai- re. En effet, auffi-tofl que i’on crut celle des quatre Evefques terminee , e’eft a dire d£s que. leur Iettre pour le Pape eut efte accept£e Page 44> par le Nonce , M. M. de Sens & de Chalons al- lerent trouver le jour mefme l’Archevefque de Paris , & le conjurerent d’affermir la paix • generale en la donnanr aux Religieufes de P. R. Ce Prelat , qui craignoit appare’mment quelque furprife , fe contenta de repondre qile , comme il n’avoit fait que fuivre le Pape .daHS la conduite qu’il avoit tenuealeur £gard , il n’auroit pas de peine a le fuivre dans leur accammodement , quaud il au- ^ roit.reconnu les vericabies intentions de fa - ' Saintete. . ' ~ Il y a de 1’apparence que e’eft la mcGncrk. ponfe qu’il fit depuis au Roy qui luy en parla a .Saint Germain en Laye le zz. d’Oftobre dans 1 ’ Audience qu’il eut de Sa Majefte apres celle du Nonce. Car comme le Bref du Pape aux quatre Evefques , par Iequel on devoit juger quelle feroit la derpiere refolution dc fa - £aintctc , n’arriva qu’au commencement de f eyricr 166?. M. l’Archevefque dc Parig Sr £ • f • .y , tlVRl Six it' Ml. fri ti avoir voulu ricn changer jufques-la a l’fi- * r r ~ gard des Rdigi eufes de p" R . 1 6 6 <\| • Mais alors y ayant droit dc luppofor que Ie Pape eftoic bien informe.de ce qu’avoient fair les quaere Evefques , St voyaac que fur la Declaration faite eh leur nom par M de Cha- • Ions, fa Saintetc leur avoit accordc la Faixy. il crut pouvoir a fon cxemple en faire autanc Pour ces Kfcligieufes. Elies Iuy pielcnterenc done leur Requefte ,• qui n’eftoit quune Co^ « Pf ®. e c , cct ? roefme declaration , ou l’on aVoic - iubltitue Ie noin des Religi eufes au lieu dc cc-* r Iuy des quatre Evcfques y & fur ceJa M. l k Ar' ~ che vcfque fit cn leur faveur I’Ordonnance fui-» . .▼ante , done les Janfeniftes parlent fouvent ans leur hiftoire raais qu’ils n’ont jamait mifeaujour. ’ •O R D b N N A N C E J(je M f. de Perefixe Archive fque departs enfa. vtm des Rehgicufes de P. R. des Champs. ' . H Ar D q,o tN de Perefixe par la grate. ** de Dieu & du Sr. Siege Apoftoliquc ■> f< Arcbevefque dc Paris , Salut. Veu la Re- " • qui no.us til prefentee paries Religicu -. ee les de p. R.,des Champs , par laquelle il nous c ‘ paroift , que les Suppliantes , conformcment fC aux Bullcs & Conftitucions des Papes InnQ* fC cent X. St Alexandre VII. condamnent les tC cinq Propofitions avec route forte de finceri- fe te , fans exception m reftrindlion quelconque , <c dans tous les fens que l’Eglife les a-condam- fC fiees y & qu elles font tres~6Ioig;nces de ca— K X 2r ■ 2^4 Hi ft. des citiq Proportions. ICC}. cher dans Icur cceur aucun dclfein de retioci^ vclier ces erreurs fous quelque preccxte qifc 33 ce foit , ni de fouffrir qu’aucune d’entre elles 33 les renouvclle , & donne attcinte a la con- 33 demnation qu’en a fait 1 ’Eglifc ; n’y ay ant • ' jj perfbnne qui foie plus inviolablement attache p qu’elles a fa dodrine fur cc point & fur tous a> les autres : & que pour ce qui regarde l’attrt- ■>t bution de ces Propofitions au lifre de Janfb- 33 nius , elles rendent encore au Sr. Siege toute la deference & l’obeiflance qui luy eft deiie , ■» comme tous les Theologiens conviennenc a qu’il lafaut rendre au regard de tous les livres 3> condamnez , & mefme conform£meut a l’ef- 33 prit des Bulles Apoftoliques , qui defendent ex- 33 preftement de dire ni fccrire ni enfeigner rien 33 de contraire a ce qui a efte decide par les Pa- 33 pes fur ce fujet : Nous ne pouvons recevoir 33 qu’avec une extreme joye cet ade noaveau & 33 autentique de leur veritable & enticre obeif- 33 fance. ( Car defirant nous attacher inviola— 3> blement aux Conftitutions des fufdits Papes 33 Innocent X. & Alexandre VII. nous n’euf- 33 lions jamais voulu admettre aucune excep- 33 tion ni reftrindion a cet egard. ) Mais nous 33 paroiflant par Jedit ade qu’ elles condam- 33 nent les cinq Propofitions avec toute (br- 33 te de fincerit£ , fans exception ni reftridion 33 quelconque , dans tous les fens que le St. Si&- ,3ge les a condamnecs ; & qu’etant endere- >3 xnent loumifes aux Conftitutions des fufdits 33 Papes Innocent X. & Alexandre VII. elles 33 font tres-eloignees de renouveller fur ce fujet 33 les erreurs condamuees pair Ie St. Siege. A 3? ces caufcs , & apr6s qu’il nous eft apparu par. • ie IiVKB Six IE* MB. tjf u Communication que nous avons enef dc declaration qui a efte envoyce a "N. S. Pere le. Pape , & du Bref par lequel fa Saintete a tc- moign 6 en eftre fatisfaite , que la Declara- tion des Suppliantcs eft en effet la mefme que celle qui a- efte receue & approuv 6 c dc fa Saintete : Nous fufdit Archevefque rece- vons & approuvons , en fuivant l’exemple de N. S. Pere , leur ditc Declaration & Requefte : & y ayant 6 gard , nous les reftituons a la par- ticipation des Sacremens , dont nous leur avions iqterdit lufage par noftrc Ordonnance .du£. de Septembre i66f. les abfolvant pour cet effet de toutesles Cenfures , qu’elles pour- roient avoir endourues par .la contravention a nos Ordonnances precedentcs. Comme auffi ce nous levons la defenfe , que nous leur avions ee faite par la mefme Ordonnance , de chanter “ leur office dans le Chceur ; & les dcclarons “ capables , tant de former un Corps de Com- munaute, que de joiiir du droit de voix afti- ve & paffive quana bcfoin fera ;• nous con- fiant, qu’elles feront tous Ieurs efforts & l’a- <e venir pour nous donner de plus en plus des <c preuves de la fincerite de leur obci'flance , & de la foumiflion qu’elles nous ont renducs par ec ce dernier a<fte-. Fait & Paris dans noftre Pa- “ lats Archiepifcopal ce.... Fcvrier 1669. On Iaiffe au le&eur a juger ce qu’il petit y avoir dans cette ordonnance', qui ait empef- ch£ les Janfeniftes de la rendre publique , comme le refte des pieces , qu’ils ont cru leur eftre favorables. On remarquera feulemenc fflu’au lieu de ces paroles de la D 6 claration (les Evefques, conformement d> Vefptit des Bttl ^ X} cc ce ce ce ce ce ce ce ce ce ce ce ce ce ce ce 4. 3 6 Hift. des cfriq Vropofitions. 1669 les Apoftoliques , qui eft de ne rien dire ni e[cri~ re &c , Mr. de Perefixe amis , quidefendent de dire &c. changement qu’il paroift n’avoir pas fait fans reflexion & fans deflein. Ainfi fe termina pour lors en France la guerre ouvcrte qui duroic depuis plus de vingc cinq ans fur les cinq Propofitions. Elle n’a pas laifle de fe continuer ou de fe reveiller quel- que temps aprcs dans les Pays flas : & elle s’y eft mefme allumee plus que jamais dans ces dernieres ann£es : fans que les nouveaux Brefs & Decrets du Pape d’aujourd’huy ayent pu encore faire cefler un feu , qui pa- ioiff s’entretenir & s’accroiftre par les chofts ■.1 «nefxue qu’on croyoit le devoir cteiudrc. t ' f 'i r j n, ■■i.v -m«' •. i:'r ' , o:fcHn«i i ■ ■ . ..o: jl V / , WH ' 7 - >(»'' ^ip'tiOrJlirrt- * - ‘ • , •> , • . ^ « _ 1 ^ j > 1 ; ' ; ,-q V; ; 'i ■ . ';•> N.q'.olV :r£f[X • ? -riV’ i £ hO' o •S'.}"* i tir. ' rV\’s* ' • .sf i^i difr* ’ . , ■ ■ . rrcto : if- -'.v .7 y.O ” tldr^oViii Jif'b i .< . !<•; » tVnplf>V3f 't‘33 L # '• ECLAIRCISSEMENT Sur Vopinion des Evefques de Fran* ce toucbdnt la creance dn Fait de fanfenius* Omme Ics Janfeniftes ont tofr- jours foutenu que I’Eglife n’a- voit aucun droit d’obliger par fo feule autorite la croire les faits femblables a ccluy de Janft- nius-i ilfomblc qu’ils pouvoient fans confluence accorder quelle avoit enrre- ; pris de les y obliger ; mais qu’en cela elle paf- Ibit fonpouvoir. II paroift n6anmoins qu’ils ©nt'6vitc de s’exprimer de la forte. Us ont ; inieux aim£ dire que ce n’eftoit nullement I’E 1 - 5 ;life , mais que c’eftdit Mr, de Paris fcul avec c es Jefoites , qui exigeoient la creance de ces Caits. JGt e’eft ce que M. Nicole .a entrepris de xnontrex , for tout dan9 la dixieme de fes Let- tres 3 de Vherefie Imxginaire , ou ii donne plus d’£cendu£ Sc de force a ce qu’il en avoit dit dans Je Tr^ite de la toy humaine , i. pal- . tie , chap. /. ■.'[ f; ► , II eft certain d’une .part, que Mr. de PercfixC jfcft le feul, qui ait ^xpreffeiuctu marque dao4> • y * - 13U Eclaircijfement fes Mandemens pour la fignature du Forrmr- lairc , que l’Eglife exigeoit un acquiefcement d’cfprit pour le fait decide. II eft certain d’qu- tre part , qu’il n’y a que les' Evefques y d’Alet , d’Ansers ,de Beauvais & de Pamier£,qui dans leurs Mandemens publics ayentditouvertemenc le contrairc, f^avoir qu’on n’eftoit oblige qu’au ftlenc'e. Refte done a fpavoir , ft tous les aucres \ qui dans leurs Mandemens nfont. point parie de 1 -la diftin&ion entre le Fait fie le Droit , by decide qu’on fuft ou ne fuft pas oblige a ; quel- que creance du Faitj ft ceux-la, dis-je , ecoient pour le premier ou pour le fecond'dc jees fen- timens. Surquoy la conteftacion n’eft plus fim- -flcment entre les Janf&niftes & leurs Adverfai- res , mais entre les Janfcniftcs mefmes , opp o- -fez les uns aux autres: U faut les entendre fe- parement la-deflus. 3Pag. u.„ Qufon confidere ,■ die M. Nicole , dans fa di- a , xieme Lettre , quels font les Evefques de Fran-’ , M -cc les moins fofpefts de palfion 8e d’imfereft dans les affaires prefentes, les plus ex^mplaires dans leurs moeurs , & les plus dignes d’eftre de- ,3-fenfeurs de la dodrine de l’Eglife , & que Ton 33 -pcut prendre le plus juftement pour les organes > du Saint Efprir ;>& l’on les verra tous unis dans 3,-ec fentiment ,qa’il eft injufte d’cxiger'la drean- 33'Ce du Fait. L’on verra cfu’ils ne fe -contedtent 3,-pas d’en eftre perfuad^z dans’telir caeur' , nYafe 3, qu’ils le publient fit de vive voix & par f ecrit . s, pvr leurs Mandemens, par leurs Ptocez Ver- 3,-Kaux,rpar leurs Lettres , pat leurs TnftrU&ionS a, Paftoralcs. • -1 < :lJ Aprffcs xela entrant dans le detail , ‘outre le? ayikrc qu’on- vient dc noramtr > ^Auteur et fur top. des Evefq. de France , Sharquii fix, comme ayant atteftfe la mefnhe chofe par leurs Mandemens .-quaere , qui fans Texprimer ouvertement , l’avoient fait par dcs termes / quits ont cru , dit-il , affe £ inttlligibles 4 ® e ® aux per fort nes habiles i quinze qu'il nommt , lefquels s’en font expliquez de vi ve voix : d’aU- -tres qu’il ne noinime pas qui ont fait regidef far ecrit dans leurs Procez. Verbaux la decifiori quits eri ont fait* enpre fence de leurs Eglifes : Deux ou trois autres ,< qui avoient declare quits n exigeoient la fignature qtie pour efire Pa S e x 4f un temoignage public qu on condamnoit les cinq < Propofitions, farts parler du fait ; Et cela, pour- r fuit-il , afin'de n engager per fonne dle croire rty a figner qu on [e croit. Bien plus , il affeure que MV. I’Evefque de Confer ans y qui avoit etc Pa S* *** Agent du Clerge dans V Affemblee mefrne ott le premier Formulaire avoit efte fait , s'ejl erfo oblige de temoigner que c eftoit le fentiment - de cette Affemblee ; & quelle n a jamais crU qu on puft exiger la creance du fait de /an- feniue. Enfin les Janfcniftes pafTent jufqu’i foutemr- • que e’eftoit cn effet Popinior. de Mr. de Perenxe mefme , que dans fa lettre a Mr. l’Evelque d’ Angers , & dans une de fes xbpoofes aux Re- iigieufes de P. R. il parle comme un homme - qui fentoit bien qu’on ne pouvoit exiger aucu- : ne crfcance du fait } & qui par cette raifon, . n’ofoit dire qu’il l’^xigeaft , quoy qu’on 1 ’euft fouvent prerte de s’en declarer : mais que de peur d’offenfer le P. Annat il n’ofoit pas non plus dire qu’il ne l’exigeoit point 5 & qu’il agif- foit toujours comme s ’il euft cru Ja pouvoir . exiger. C’eft ce qu’ils avoieut dit autrefois 4c 546 V. Eclairctjfewerit tous les Evefques dans 1 ’Ecrit de la (ignatuiri' du Formula ire. De tout cdla IWr. Nicole in- ferc qu il a pour luy Ie fuffrage non-feulement de 1 Eglife de France, mais de toute l’Eglife. « v oicy comme il s’y p'tend pour tirer cette confequence. Les Evefques d’Alet , & dc’Beauvais , d’An— ” g er s 3 Sc de Panders , ne rendent pas feulement Jaggs’” Jf mo, p na gc cn Icur nom a cette do&rine ( que j» Ion deft oblige qu’au filence fur le Fait , V' »mais au nom del’Eglifc Univerfclle. Que s’ils 3) avoient impofe oui l’Eglife de France, ou:&- ■ >» 1 Univerfelle y il n’y a pas un Evefque , qui nc full oblige cn confciencd de les contre— 33 dire , & de rendre a l’Eglife un t 6 moignagc con- 33 traire : puis quri n’elt point pcrmis a aucun >> Evefque dc fouffrir qiie non-feulement on avan- ce des.etreurs dans l’Eglife, mais qu’on les luy »> attribue , & qu’on l’en rcnde parti cipante , en 33 les autorifant dc fon nom. Ilfaut done conclu~ J 3 -re , pourfuit Mr. Nicole , que ces Evefques n ont pas cru pouvoir exiger cette ere ante ( des 'faits ) & qu lls approuvent la doctrine de ceujc fit ont declare que l' Eglife ne V exige jamais par autorite. Mr. Nicole fe fait enfuice cette obje&ion que le filence de ces Evefques pouvoit venir d’au-* tres caufes ; comme de n 6 gligcnce , d’fnaplica- tion , de foiblefle , de ce qu’ils n’ofoient pas fe ii otef c j >mrnct: m cre - Mais routes ces raifons, dic-il , Ac. n’ont point lieu dans cette rencontre. On ne fe „Commettoit point en declarant exprefT 6 ment 33 qu’on eftoit oblige k /a creance du fair. Oh ,>s’en faifoit plutoft un merite & en France & k ^Rome , ou l’onaerefufe gueres les nouveau^ \ L t Sur Vof. des'Evefq, deTrance^ &c. z0 .privileges quelque extraordinaircs qu’iJs cc foient. D’ailleurs la.queftion avoit fait cant de c« bruit , quc l'ignorance , l’aubli , 1^ negligence , « 1’ inapli cation , n’y pouvoient avoir de lieu. Qua cc a done empefche Mrs. les Evefques d’imicer « -Mr. de Paris , de favorifer le P. Annat , & de « flater la Cour de Rome en declarant dogmati.- cc f quement .qu’on eftoit oblige a la cr6ance du cc paicj.finon 1’ evidence mefmede la veritfc , qui « lent fait craindre de fe deshonorer euxr cc meftnes devant fEglife ? s’ils fe dqelarpient c« . ,$ontre elle. cc - Aprcs plufieurs autres raifonnqmens fur le cc mcfme fujet 3 Mr. Nicole conclut en ccs ter- cc mes. Si e’eft done un forupule jufte que de‘. tt craindre den’eftre pas foumis a l’Eglife,ce fcru- .‘. e pHle nc regarde que ceux qui favorifent en to quelque maniere que ce foit 1’exatlion de cette cc crfeance fi c>ntraire a fonffprit. Ce font eux ee p , qui doivent craindre de tomber dans un orgueil cc infuportable , en preferant leur fentiment par- « — treulier au fentiment univerfel de l’Epoufe dc cc Jefus-Chrift. Ce font eux qui fe conduifent cc par leur propre efprit , & par des imaginations cc fans fondement. Mais pour ceux qui n’ont pa? « cette cr£ancc , & qui foutiennent qu’iJs n’y font cc point obliger , ils demeurent dans la foumiflion cc qu’ils doivent a 1’Eglife, ils reverent fes fenti- ce mens , ils fe conduifent par fes lumieres , &c. cc On ne peut ( dir Mr. Arnauld apres avoir ■ rapportc prelque tout fendroit de cette io. ianienif- j Lettre de M. N'cole,d’ou eft pris ce qn’on » P a P yient dc voir ) raifmnablement revoquer en 17 ' * 7 ' doute , que tons les f, 'nits dont il efi parlc dans f itte Letfre , ne foient. veritable ^ Le P. Annap 44 ■ "V. 'Edairciffement xi auroit pas manque de tirer des defavetts dei Evefques a qui on auroit impofe ? Et il fa roist trap de fageffe dans ces Lettr.es , four . s' im agin er que celuy qui .en eft l’ Auteur eufi ■Mjoulu s’expofer d tin tel affront. C'eft ainfi que Mr. Arnauld prend dr-oit fqr le filence du P- Annat :& ce qu’il en die rc- garde par la mefme raifon Mr. de Pcrefixp. Ilya, comnie on voic , deux panics a exa-- -fniner dans le raifonnement de Mr. Nicole , l’antecedcnt , fijavoir que tous les Eveiques dc Prance convenoient qu’on ne peut .pas exiger la creance du fair de Janftnius : & la come** quence , que e’eftoit done le fentiment de i’E- , j glife univerfelle. Ceux qui defendent Mr. de •Percfixc foutiennent. i. Que quand M. Nicole auroit bien prouve cet antecedent , la conffc- quence qu’il en tire ne Jaifleroit pas d’eftre fauflfe dans les propr^s principes des Jaufeniftes, i., Que l’antc cedent u’eft qu’une imagination de Mr. Nicole expreflement refutfce par les ecrits de P. R. les plus autorifez , & qui Ic ^refute par Mr. Nicole mefme. ; En premier lieu , difent-ils > quelque fentb- . ment qu’on veiiille attribuer la - deiTus auX Evcfques de France , les Janf6niftes nepeuvent pas en faire le fentiment de I’Eglife univerfelle, fans tomber en contradiction ; eux qui ont re- connu en tant d’occafions l’obligatipn decroi** re i’Eglife touch ant le lens des Lvres. C’eft ce qu’on a vu par tous les exempies tirez d’eux> & rapportez dans le y. Livre. En lecond lieu les defenfeursdu Mandemcnt de Mr. de Pcrefixe font obferver , qu’afin de ^pouvok appeller une opinion de I’Eglife uni* . vfrfeUe , -n.il Sur Vop. des Evefq. de France , &c. 14$ •verfelle , l’opinionde ces Evefques de France , ] jquand elle leur feroit commune 4 tous , il - ! iaudroit qu’on puft dire du reftedes Evefques CachoJiques , qu’ils 1 ’avoient adoptee, du moins racitcment j mais que c’eftoit tout le contrai- - re : Qujon nc pouvoit pas douter des intentions du Pape , & qu’en efFct Ies Janfeniftes n’en doutoient pas , eux qui Taccufoient de s’cftre trompe dans la decifton du fait de Janfenius, & en exigeant une fpufcription pure & fim- - pie de ce fait , laquelic eft infcparable de la crfeance : Que les deux Conftitutions d’ Alexan- dre VII.- fur le Fait n’avoient pas moins eft6 receues dans toute 1 ’Eglife que celle d’lnno- cent X- fur le point de droit : Qifa la verite » les Evefques des aucrcs pai's nc s’eftoient point expliquez fur le fait de Janfenius, & n’obli- geoient perfonne a le figner j mais qu’ils ne ; faifoient pas non plus figner le point de Droir: * Que l’affairc du Janfenifmc n'ayant fait naitre . * dans leurs Dioc6fes aucune contefla ion , Ton * n’y avoit pas eu befoin de remede, pour un mal - dont ils eftoient exempts ; mais que cela n’em- pefehoit pas qu’en reccvant les Conftitutions d’Alexandre VII- & en s’y foumettant fans re-* lervc comme avoient fait tous ces Prelats auffi- bien qu’en France , ils ne fe fuflent declarez pour la decifion du Fait de Janfenius qu’elles c'ontiennent : que moins ils eftoient informez par cux-mefmes de la verite de ce fait , plus on voir qu’ils formoient leur jugement fur ce- luy du Pape, & qu’ils s’appuyoient fur fon au- torite pour croire le fait auffi -bien que le droit. Q^e'cela venoit uniquementde la per- iuafion ou ils eftoitnt & que l’Eglife ayoit droic Tome II. Y ^ r it44 v ' E clair ciffement dc fe faire croire la-deflus , & que c’eftoit elle qui s’expliquok par la bouche du Souverain Pontife : Qu[autrcmenr , s’ils eufl'ent doute ou quelle euft ce droit ou que ce fuft elle qui leur parlaft , il feroit arrive a ces deux Conftitutions ce qui arriva aux Decrees du V. Concile gene- ral dans im e occafion toute ftmblable. Ceux qui n’approuvoicnt pa6 ce qu’il avoir decide rouchant les fens de certains Ecrits , ayant re- fufc de le recevoir : Que de mefme les EveG- ques dcs pa’is ctrangers qui n’avoienc point exa- mine le Fait de Janfenius, auroient hefite a re- cevoir les Conftitutions qui le decidcnt , s’ils ■cuffent revoque en doute 1’autorite de la d£ci— iion : Que les Janfeniftes qui tienrent le Pape faillible mefme fur le droic , n’auroient pas cru eftre obligez en vertu de fa Bulle a condamner les cinq Propofitions , s’ils n’en avoient re- garde la Cenlure comme receiie de toute FE- . glife : Que cependant on ne pouvoic pas dire quelle euft efte receiie dans les pa'is ctrangers, finon entant que les Evefques ayant veu la Bulle , ne I’avoient nullement contredice: Que puifqu’ils n’avoienr pas plus contredit les Con T ftitutions d’Alexandre VII. fur le Fait que fur le Droit , leur filence devoir pafler pour un aquiefeeraent a l’un aufli-blen qu’a l’aurrf •• Qu^ai nfi puifque la feule autorite de l’Eglifl? les avoit perfuadez de la verity du Fait , ils fuppofbient qu-’elle a droit d’en ex r ger la creanr ce $ & par conlcquent que fopuiion contraire fuft-clle de tous les Eveiques dc Mr. Nicole , ne devoir point pafler pour le lentiment dc FEgiife univerfellc. En troilieme lieu on dit pour M. de Pcrefixe, Sur V op. des Evefq. de 'Ey ante , qtrt 1c fufFrage de tous ces Pr61ats , quand il euft efte indubitable, ne pouvoit fervir de rien aux Janftniftes , parce qu’ils l’avoieut cux- mcfmes refute par une raifon trfs-folide qui ne fouffrc point de replique. La voicy. II y avoir trois opinions contraires touchanc la foufcription du Fait : La premiere que FE- glife obligeoit a le croire & 4 Je figner : L* feconde qu’elle ne pouvoit obliger ny a ie croire ny a le figner ; La troificme , qu’elle' obligeoit & pouvoit obliger a le figner , mais non pas a le croire , opinion qui eftoit de plu- fieurs des Janfeniftes comme on l’a veu ail—: leurs. Car les Auteurs de ce dernier fentiment dit I’Ecrit , de la fignature du Formulaire, po- foient pour un principe indubitable , que la ft - gnature d' un fait joint an droit , eft deter - minee par la nature meftne des f aits a ne ft - gnifier que la creancc du Droit , & la defter rence fur le fait •, fans quil foit befoin d’y ap- portcr aucune explication , ny reftriclion j par- ce qu'elle y eft toujours fous-ent endue. II faut tieceflairement que de ces trois opi- nions, la dcrniere fuft celle de ces Prfelats que Mr. Nicole met dans le parti desquat re Ev2- ques. Car felon luy ils eftoient perfuadez d’u- ne part que '•i’Eglile ne pouvoit pas exiger la creance du fait de Janfenius j & de l’autrc neanmoins ils obligeoient tout le monde a fi- { rnej’fans explication ny diftinftion le Formu- aire, dans lequel , de l’aveu de M. Arnauld , ce fait eft clairement enonce. II falloit done 3 u’ils eftimaflent, que fans croire ces fortes e Faits , on pouvoit les figner qu’on y eftoit mefme oblige quand 1’Egfife i’ordonne , & que Y z * 4 $ V- Eclaircijfement dans Ic eas prefent cllc trouvoit bon qu’en fi— gnant avec ferment, fe croy les ctnq Propofi- . tions extraites du Livre de-fanfenius con- damnees dans le fens de cet Auteur , on nc laiflac pas de regarder ce fait commc faux, ou inccrtain. Mais cette maxime eft juftement celle con— tre laquelle les Th£ologicns de P. R. fc font fi fortement recritz , & avec raifon , dans leur Traite de la ftgnaturc du F ormulaire , dans I'Apologie pour les Religieufes de P. R. part. 4. p. z. & dans tous leurs autres Ecrits ; IIs lc- font , dis-je , recriez comme contre une tres- dangereufe illufion , qui autoriferoit lc men- fonge jufqucs dans les Profeflions de foy. Preface Dans FApologie, non con tens d’ avoir dit que part, i 4 j« e’eftoit une opinion tres-eloignee des regies de &»• * I’Eglife , ils ajouftent ; „ Le viable tache d’e- ,, tablir en divers lieux cette maxime , qu’il eft „ permis de fouferire 011 de prononcer des pro— „ feffions de poy fans croire cc qu’elles contien— ,, nent : ce qui nous doit faire craindre quil n’aic, „ quelque grand ddfein dans l’etabliffement de i, cette maxime , & qu’il ne s’en veuille fervir * ,, non-fculement pour ternir l’honneur de 1 ’Egli- „ fe , mais aufli pour alterer la parete de la > „ ?> Foy..... On a done cru devoir montrer par 3, ua Traite expres , que cette nouvelle do&rine , ' qu on peut figner les faits fans les croire , eft ,, une nouvelle erreur & une nouvelle illufion: „ que tous les Faits de l’hiftoirc de l’Eglile , 39 qu’on allegue pour l’autorifer , font mal pris •» & mal entendus. Ils avoient prouve la mefme chofe des Pan- ' c£e 1661. dans l’Ecrit de la fignature du For * .4 Sur lop. des Fajefq. de France, &c. 1,47 tnulaire : & cn 16 6). apr6s les Conferences rompues avec le P. Ferrier, quelques-uns , pour leur faire accepter Je p'rojet de Decla- ration done nous avons parle > avoient voulu leur perfuader qu’cncore qu’ils' ne creuflent pas le fair, ils pouvoienc figner ces paroles r de la Declaration , Nous notes foumettons fin- gc c c cerement d ce qu en decide Sa Saintete : parce, dilbit-on . que la foumiflion qui eft deiie aux Dfccifions de fait femanees des fuperieurs , n’ en- gage qu’au filence, & qu’a ne point contredire. Voila l’opinion dontil s’agit. Mais les Janlc- niftes de P. R; ne parent accepter ce projet : & la railon qui les en empecha , dit leur Relation Abregee , fut qu\w ne puft apporter aucun exemple de V anti quite pour antorifer cette pretention, qu’il fuft permis de figner le Fait purement & (implement fans le cioire vray. Enfin • l’Auteur mefme des Imaginaires , quelque intfereft qui! euft d’ailleurs & perfua- der que e’eftoit un fenriment fort commun dans l’Eglife que celuy-l;k, n’a pas laifle par tin autre intereft de lc combafrre plus for- tement que perfonne dans fa y. Lcttre , parce 3 u’il ne uy reftoit a’ors que ce feul moyen lempefeher quon ne fignaft ; de le combat- tre , dis-jc , en a(furan r que le contfaire n’eft point une opinion douteufe , mais con ft ant e& p age ^ > indubitable a V egard de la plus grande partie de I'Eglife , & quo la chofe eft nototre. Comment Mr. Nicole veur-il done qu’on lentende , difent 'a-deflus les Anti- Jan r eniftes ? S’il eftvrayque tous ces Evefques qu’il met dans le parti des quatre , tenoient p6ur eux dontre ^obligation de- croire les fairs dont U . V y t.48 V. Eclairciffement s’agit , il eft vray aufti qu’cn mcfme temps , il$ tenoient contre eux & contre luy pour 1’obiiga- tion de les figner , quoy qu’on ne Its croye pas. Ce dernier fentiment , felon les Tneolo- giens de P.'R. non-feulemcnt nc fc peut ap- puyer d 'aucun exemple de V antiqu\te ; mais il combat une opinion cons? ante & indubitable . C’eft une maxime trc s -cloignee des regies de I'Eglife , & telle qu’on doit craindre que It "Diable n ait quelque grand dejfein dans l e- tabli(fcmc.nt de cette maxime , pour alurer la pureti de la F oy. Ce font leurs propres termes. Si M. Nicole veut que tous ces Evcfque$ fuflent prevents d’nne opinion comme cclle- Ja j qu’ils fuflenr aflez peu inftruits des fenti- mens de l’Eglife pour 1’attribuer a 1’EgIile mefme ; qu’ils euflfenc lemalheur dc travajller avec le Diable a 6tab!ir une maxime fi eon- traire anx principes du Chriftianifine ; de quel poids peut-eftre apres cela leur autorit£ en cette matiere ? Sont-ce-la ccux que M- Ni» cole veut qu’on regarde comme les plus di- gnes d‘ eflre les difenfeurs de ia doctrine de VEglife , & , comme les organes du Saint Efprit ? S’ils fe lont trompez jufqu’a s’ima-, giner avoir appris de l’un , & dc 1 autre qu'on eft oblige de figner des fairs fans les croirc , qui pourra nous affeurer qu’ils ne fc trompoient point en nous donnant pour u& dogmc de l’Eglife , qu’elle n’a pas droit d’o- bliger a croire ce qu’elle oblige de figner 5 Eftoient-ils plus dignes de foy fur le dernier de ces deux points , que fur le premier. S ils eftoient organes au Demon pour l’un 4 # Sur Vop. ties EvcCq. de France , &c. 14^ peut-on s’afleurer qu’ils fuflent les organes dt SaintEfprit pour l’autre ? Quel avantagc fc- roit-ce done pour les Janfeniftes , quand'ljs au- roient bien prouve que Mr. de Perefixe eftoic le feul des Evefques de France ,qui tint l’obli- gation de croire le Fait &nonce dans le For- mulaire ? Mais, ajouftent les Anri-Janfeniftes, ce n’eft- iaq u’un paradoxe de Mr. Nicole refutd long- temps auparavant par les Ecrivains mcfme cle P. R. En effet , poift ne rien dire de leurs au- tres ouvrages fur ce fujet , voicy ce qu’on trouve dans celuy qui eft intitule de la figna- ture du Formulaire. Le troifieme Article de la 1. Partie a pour titre : Que toutes les Declarations des Evef- ques qui ont dreffe le E ormulaire , marquent ' quits exigent la creance du Fait : & dans le corps de 1 ’ Article ces Melfi.urs s’expliquenc ainfi. « Pour f^avoir a quoy on s’oblige en fi- gnant le Formulaire de rAflemblee fans ex- te plication, ny reftridtion , iJ ne faut que confi- « derer les Declarations publiques , par lelquelles ce ceux qui font drefle ont fait connoiftre a quoy cc ils pretendoieut obiiger. Or qu’on life ce qui e« eft porte dans tons les P.occs Verbaux des cc \ Aflemb!6es du Clerg6 , & dans les Lettres & « Declarations des Evefques qui ont drefle ce cc Formulaire & ordonne qu’il feroit ftgne j 8 c „ on verra qu’ils demandent comme une mar- cc que de Foy , qu’on reconnoifle , que Janie-. te nius a enleigne les fens hcr£tiques des cinq ce Propofitions. cc Aprds avoir prouve cela par plufieurs tfmoi- gnages des Aflemblees precedences. “ Qujan p 4gc ^ ay© V. E cl aircijfe merit »» life dc mefme , ajouftent-ils , toutes Ies Deli- as berations de l’Aflcmblce de cette annee ( \66\ ) 9- & l’on avouera qu’elles nc tendenc principale- 95 ment qua faire , que celuy qui figne , recon- 95 noifl'e par fa fignature que le fens herei;ique 9»des Propofirions a efte enfeignfc par Janfe- i nius. Enfiu on ne peuc nier -qu’on n’obli°e au 95 moins de reconnoirtre ce faic comme verita- 95 ble & par foy humaine, en la njefme maniere 95 qu’on reconnoiftroit comme veritable qu’A- »i xius , Ncftorius, Luther S^Calvin ont enfeignfe >des herefies dans leurs Livres- Voila , difent les Defcnfeurs de Mr. de Per6-* fixe , le delfein d’exiger la foy humaine dcs faitSj forme de l’aveudes Janfeniftes mefines , par l’AlTemblce du Clergfe en Corps, fept ou liuic ans avant que c£t Archevefque en parlaft dans fon Mmdement :& ainfi e’eftoit fe con-- tredire groflicrement , que de le faire pafler pour Aureur de cette penfee. Mais ecoutons encore les Theologiens de P. R. D5 C c a efte , difent-ils au mefme endroic , as fondement de toutes les Deliberations du Cler- 95 ge , qu’ii fallo't pour rejettcr fincerement 95 ies herefies des cinq Propofitions , les rejet-' „ ter comme contenues dans ce Livre ( de Janf 6 -» „ nius ) & reconnoiftre que fa dextrine eftoit he- „ retique. Ec e’eft ce qui paroift ft evident par ce „ qui a efte reprefente par quelques Prelats , „ qu’ii faut ignorer encierement le fujet de 1 ^ ,, conteftation pour le revoquer en doute. Car ,, Ton fcait que piufieurs Evefques de TAfTem- ^b’ce (buiinrcnt dans leurs avis qu’on devoir di- ,»ftine.ner le Droit d’avec le Fait declarer - ?5 qg’on ne- demandoit la crcancc que fur 1’un cc cc cc cc Stir I'op- desEvefq. de Trance , &c. . ift Si que Ton le contentoit fur 1* autre du refped & de Ja deference ; parce qu’on ne pouvoit pas obliger fur aucune peine a croire & confefler un point, de fait nonrevele, & que fi cela n’e- toit marqu6 par Ie Formulaire il falloit au moins qu’il le fuft , par quelqu’article ou par lc Mandemcnt , pour faire f^avoir qu’on ne demandoic rien autre choie que cela par la fignature de ce Formulaire. Ccc avis , quoy que tr£s-raifonnab!e , fut reiette par cette feu- lc raifon que cc feroit renarc inutile tout ce qu’on avoir fait jufqu’icy contre les Janfeni- ^ lies pretendus.... Ainfi on ne.peut pas « DIRE A V E C LA MOINDRE C O U L E U R, c . que l’Aflembl^c n’ait pas exige la .creance interieure & la confeflion 'exterieure. de ce Fair. _L II eft vray , dilent encore ces Melfieurs if l’entr£e de l’article-4. qu’en pretendant obliger a la lignature du Formulaire , on a voulu ob!i- ger ^ la creance du Fair , que fans cela on ne ie feroit jamais avife de faire lc Formulaire. On a done voulu les engager ( les fanfenifies J a la creance interieure des Fairs d6cidez , & a ne condamner pas feulement de coenr & de bouche les Proportions & tous les fens con- damnez , mais a reconnoiftre que Janfenius les a v£ritablement enfeignez. Quelques-uns publioienr d£s-!ors , comme a fait depuis Mr. Nicole , que plufieurs Evef- ques avoient temoigne de vive voix en par- ticulier n’ertre pas perfuadez qu’on puft obli— ger a la creance des faits : d’ou ces gens-la concluoient qu’a regarder l’inrention de ceux- mefincs qui exigeoient la fouferipuon du For** CC CC CC V. Eclairciftement mulairc , I’on pouvoit figner fans croire Ie FaC dc Jantenius. A cela les Thfcologiens de P. R< repondent ainfi, Pag.j1.j5 II faut autre cliofe que des opinions fecrettes >? ou des declarations particulieres ( des Evef-J ques ) pour faire changer de nature a un A&e public ( au Formulaire ) & accoinpagne de sjtant dc declarations publiques , qui font voir si manifeftement que ceux qui ont.ordonn£ qu’orr 95 exigeaft ces fignatures , ont voulu quVllc9 95 fuflent un t£moignage de ce que 1'on crow en „ confcience tant fur le Fait que fur lc Droit? „& non pas feulement du relpeft qu’on doit ^ ,, Ieurs ordonnances & aux Conftitutions dc$ „ Papes. Page 4J- E . c en . core dans Ja f ’ uIte Ces Declarations „ particulieres & fee rettes, quoy que tr6s-v£xi- „ tables^font detruites par dcs Declarations pu- „ bliques , autentiques & foleninelles : puis qu'C j> c . es I ^ e ^ llies Evefqnes qui temoignent en par- ^ticulier nc demander point la creance inte- ^rieure , t6moigncnt au contraire , non-feule- 5j ment par les ternies du Formulaire , mais „ par les Deliberations publiques de leurs Aflfcm- „bl6cs , qu’ils demandentla creance interieure. Toutes ces raifons tendent a prouver ce quf avoit efte dit dans l’Article 3. en ces termes : "Page XI. un ‘I 1 ! ordonne la fignature du. Eormulaire ne fait paroiftre par quel ques paro- les expreffes de fon Mandement ou par quel- qu autre temoignage public & ecrit 3 que par cette fignature ilnexige la. creance que pour le Droit & non pas pour le Fait; il eft prefumi Vexiger comme V AJfemblee.... & cela eft d' au- fant plus manifefte que cet Evefque ne petti X ■i I Shy V op. des Tvefq. de Trance , &c. tf\ avoir autune ratfon de ne point- expliquer [on intention par f on Mandement , & de refufer les refiriftions de ceux dont il exige la fi- • gnatttre , que parce quil vent fe conformer d ce qu a fait-le Clerge , & n apporter ny ne fouffrir aucun changement hy aucnne modifi- cation d ce qu'il a refolu & declare. On voit par^la , difent les Defenfeurs dc >1. de Perefixe, non-fculement que M. Nicole avance un fait done les Theologiend dq P. R. avoient pofitivement foutenu It contraire } jnais qu’il n’aporce aucune preuve de ce fait, _qui ne fe trouve refutee par avance dans leur JEcric. Ces preuves font : Que nul des Evef* tpies , hois M. de Perefixe , navoit declarfe qu’on fuft oblige a la creanc£ du Fait , & qu’il jn y avoit que l’6videncede la verkc qui puft Jesen avoir empefehez- Que les quatre Evefc- jjucs , qui dans leurs Mandemens rejettoient poficiyement & expreflement cette obligation, avoient parle comme au nom de l’Eglife uni-" verfelle , fans qu’aucun des autres les euft con- tredits la-deflus $ quoy que chaque Evefque y .euft eftc oblige en conference , s’il avoit cru , qu’ils impofafTent a l’Egiife : Que ceux qu’4 ijomxu.ez M. Nicole avoient declare , les uns de vive voix, & les autres par cent, la mcfme chofe que ces quatre Pr61ats. A tout cela , difent les Defenfeurs de M. de Per6fixe , cet Archeveique n’avoir qu’ik repon- dre fuivant les principes des Theo og'ens dc P. R. que pour eftre cenfe exiger la creance du Fait, & pour declarer qu’on Pejcigeoit, il n’e- j:oic pas befoin qu’un Eveiqifc- d-ft expreflr-rnent ,• que $efuft fon intention : des " la qu’lj ij4 F 'E-clairciffement propofoit lc Formulaire a figner tel qu’il eft, fans temoigner par aucun a<fte public & au~ tentique , quil n’exigeoit aucune creance ail regard du Fait, & fans fouffrif qu’en fignant on ufaft d' aucune diftin&ion j e’eftoit obli- ger effe&ivement a la creance du Fait : Qjfil' eft plus clair que le jour , qu’on n’a fait le Formulaire que pour eftre un temoignage de cettc creance, &• qu’elle eft nettement expn- mee paroles termes mefmes dans lefquels il eft conceu #»Qujapres cela il ne falloit point demander par quel motif les Ev^fques ne fe metcoieqt pas en peine de declarer expreflc- ment qu’ils obiigeoient a croire le Fait : Qujls n’avoient befein d’autre motif , finon que cet- te declaration n’eftoit nullement neceflaire » leur intention eftant fi manifefte par lc For- mulaire mefme & par les Declarations pu- bliques du Clergc , 'qu’on ne pouvoit en dou- ter avec la moindre couleur : Que e’eftoic done une faufle fuppofition de M. Nicole , de dire qu’aucun des autres Prelats ne s’cftoit declare pour le fentiment de M- l’Archevef- que , ny contre celuy des quatre Evelques : Qujls avoient en effet contre eux , & qu’il avoit pour luy , tous ceux qui propofbient le Formulaire ^ figner fans diftinftion ny re- ftri&ion , e’eft-a-dire tout le refte des Evefi* ques: Qujl eftoit plus clair que le jour , qu’en le recevant de la forte on cxigeoit une crean- ce au regard du Fait,& on la declaroit ne- ceflaire : Que les quatre Evefques l’avoicnt fi bien compris , que pour cela mefme ils s’£- tpient cru obligez cn confcience a dedaret cxjpreflc-* ' Sur Top. des Evefq. de Trance , &c. ^ - expreflement ]e contraire dans leurs Mande- • 1 . mens } perfuadez qu’ii moins de cela ils feta- ’ blifloient la creance du Fait : ■'Qu^ainfi le fi- lence des autres Evefques de 'France fur l’obli- gation de.croirc les fairs, bien loin de prouver <qu’i!s la rejettaflent, prouvoit plutoft le con- traire , fuivanc le raifonnement de M. Nicolet -puifque de l’aveu dcs Theologiens de P. R. le • feul moyen d’exemprer de cerre obligation :ux qui fignoient , eftoit de l’exclure for- mellement par un a&e public & autentiquez ce que nul Evefque, hors les quatres , n’a- ^voit fair. Les Defenleurs de M. de Per6fixc ne fe con- tractor pas d’avoir ainfi refute M. Nicole par ’ le temoignage des Theologiens de P. R. & par fon propre raifonnement tournc conrre luy- mefme : mais entrant dans le detail des exem- -pies qu’il allegue , ils pretendent qu’il n’y en a auenn , qui ne foit faux ou douteux Sc donr il ptfille rien conclure. Premierement , difent-ils , le plus grand nombre de ces Evefques qu’il cite , eft de ceux ,qpil aflure avoir temoigne de vive voix qu’ils ne demandoient nulle creance pour le Fair. Or il fe trouve que tous^ ^ la r6ferve de M. dc Glandcve , avoient efte de ces mefmes A(~ femblces oft le Formulaire fut drefle, exami- ne , approuv£ ; & qu’ils en avoient figi?6 Ja de- liberation. Et ainfi , quand il feroit conftant .qu’ils auroient tous dit enfuite ce que leur fait dire Mr. Nicole., on auroit toujours a lui xepondre , ce qu’avoient deja repondu les Dc ^ ^ Theologiens de P. R. qu’il faudroit«rre chofe gnature aue des opinions fecrettes & des Declarations orn tf Jo me If. Z ' ,-is e * 0 'x$.6 • ' P* ’Eclaircijfewent pstrticulieres , pour fa.tr e changer tie nature dt tm acte public ( tel qu’cft 1c Formulaire ) & a tant de declarations publtques , qui font yoir roanifeftement l’intention dexiger une crcancc de Fait : Que ces ades fubfiftant tou- iours , c’eftoit ce .qu’on devoit prendre pour „ la voix & lc fentiment de ceux qui obligeoient de Signer : Que c* eft par ces ades , ou ils one parle & prfctendu parler- comme Pafteurs , qu’on doit juger des fentimens de 1’Eglife ; & non par des difeours particulars , qui pour- ro’ent eftre contraires a leur temoignage pu- blic & juridique : Qifautremcnt , pour s’aftii- ycr qu’une dfecifion d’un Concile oecumenique ~ contient le vray fentiment de l’Eglife, il fau- droit eftre allure que les Evefques qui l’ont fouferire , eftoient perfuadez interieurement de Ja veritc de cette dccifion : mais qu’il fiiffit de f^avoir qu’ils l’ont foufprite j parce que l’a- ■yant fait comme Dodeurs ctablis pOur parler au nom de l’Eglife , leur fuffrage public Sc uni forme eft le Yien , fuflent-ils d’ailleurs per- fuadez du contraire en leur particutier. Secondemcjit , difent les Adverfaires de Mr. 'Nicole , quand on fuppoferoic & que ces EveC- ques , dont il par’- , s’eftoient expliquez fur ce fujet , & que leurs paroles n’avoient point eftfe alterces , comme il arrive tres-fouvent par l’i- gnoranjc ou par la prevention de ceux qui les avoient entendut's 5 on peyt fort bien les accor- der avec eux-mefmes & avee M. 1’Archevef- que de Paris , en difant que s’ils ont declar 6 qu’on n’exjgeoit point la foy ou la creanec au jregard du Fait , ils pretendoient par-la- ex- clure , nop pa$ sencralentent toute forte dc Surl’op. desEvcfq. de Trurite , i$j creance ou de perfiiafion , mais uniqilemcnf Celle qu’on nomine de Foy divine , & qu’on en- tend toujours en Theologie quand on fe fert' abfolument 8£ (implement du liom de F oy fans y rien ajoufter. En effct , il y avoic toujours des perfonnes qui fe lailloient toucher par cette pl&inte des Janftniftes , qu’en les obligcant de figner & de croire le Fait dejanfenius , on faifoit un nou- vel article de Foy d’un fait du 17. fiecle , d’un frit non revele. Plufieurs Evcfques, pour leur ofter ce pretexte ou cette raifon de ne point figner > fe crurent obligez de declarer , les uns par leurs Mande'mens , les aurres de-vive voix dans leurs Synodes,qiie c’eftoit unc chofe , 2k laquelle on n’avoit jamais penl£. Ec alors les Janfeniftes cxpliquant ces declarations felon leur prejugc , interpretoient a leur avantagc ce qu’on leur difoit , comme fi Ton euft avoiie qu’en faifant figner le Form ul air e , l’Eglife n’e- xigeoit nulle perfuafion interieure du Fait. Yoicy deux exemples pfis de Mr. Nicole mefme,qui peuvent prouver ce qu’on vicnt ' de dire. . , - . Entre les Evefques a qui il attribuif d’avoir exclu dans leurs Mandemens ou dans leur* Proces Verbaux robligation de croire le Fait j il met au premier rang Mrs. de Noyon , de Cominges > de Rieux, de Xaintes , d’Agde , & de. Couferans. Mais , outre qu’il nc devoir plus comprer Mr. de Noyon , depuis que ce Prclat' s’eftoit declare par un afle public contre Iz penfee qu’il luy attribuif, les Dcfenfeurs de Mr., de Perefixefont remarqucrquc dans les paro- les du Mandement de M. de. Rieux rappor* Z % ay 9 P. Fclairciffement • tecs par Mr. Nicole , il n’y a pas un mot qui nc fc puifle accorder avec l’Ordonnance de Paris. Ce Mandement porte, felon Mr.. Nicole- Sag. C \| l 2 . rC ^ u 'apres eclairctffemens , quont donne tant d'illuftres Prelats fur la dijferente maniere de foumijfton detie au Droit frau Fait content dans le Formulaire , on ne peut plus oppofer qu on vetiillt obliger par eette ftgnature a nnt creance interieure , telle que nous la de-r i oons feulement aux vcritez revelees qne ye- r ■ fus-Chrift nous a laiffees , dins V ordre def- quelles on n a jamais mis le Fait de fanfe- nius. Mais il n’y a rien la, dit-on , qui ne fe trouve en termes cquivatens dans FOrdonnance de M. de Paris. Car Mir. de Rieux ne parlc pas abfoiument & fans refervc de toute forte . de crcance : il nc parle que de celle , que nous devons feulement aux veritez revelees par fe fus-Chrift , & il declare qu’il eft faux qu’orr veiiille obliger a unc femblable crcance au re-~ gard du Fait. Ox c’eft-la prfccifemcnt ce qu’a^ voic dit Mr. de Paris en d’autres termes , qu’on ne pr£tendoit pas que le Fait deuft eftre cru de foy divine. Car il eft evident que ces mots de M. de Rieux , une creance telle que nous la devons feulement aux veritez revelees de fe—~ fus-Chrift , ne font que fexplication de ceux- c y f°y divine : que e’eft d’un cofte la defini- tion , & de i’autre la chofe definie. Deforte' qua s’en tenir aux termes dont cet Evefque s’eft fervi , on ne f^auroit prouver qu’il rejet- tc rien que ce qu’avoit rejettc Mr. de Paris. Ec neanmoinsce Mandement de M. de Rieux , ft celuy qu’a choifi M. Nicole, comme le- Sur Vop. des F-Vefq. de France , &c. t jp Jlus manifeftement contraire , apres ceux des quatre Evelques , a 1’Ordon.nance de Paris , & a 1’ obligation de cjoi re Jes fairs. Par ou Ton peur voir., difent les Anri-Janleniftes , quelle creance merite cet Ecrivain , a J’egard des autres Mandemens done il ne cite rien , puif- qu’il paroift ft ouvertement qu’il a interpret^ ce!uy-cy a Ton gre , felon fes prejugez & fes interefts. Une nouvelle marque de cette prevention , ajouftent-ils , eft ce qu’il dit de M. Vialar Evefque de Chalons fur Marne. Ce Prelat, fe- lon M. N’cole , a exprime dans fon Ordonnam ce le mcfme fentiment que les quatre Evcf- qu cs, par des termes qu il a cm ajfcz intelligi- bles aux perfonnes habiles : fjavoir y qu’ tl ne demande fur le Fait que la foumiffi '071 que V E- glife peut demander : fuppofant qu il efioit clair qtielle ne ponvoit dejnander la creance du, Fait: Mais c’eft-la , dit-on , une glofe a quoy les ter- mes dc l’Ordonnance ne donnent point de lieu. Voicy l’endroic tout entier. Maintenant, dit M. de Chalons , que N. S. P. ct le Pape Alexandre VII. a approuve dune ma-< c niere plus exprefie ce qui avoir efte fait ( par te les Affemblees du Clerge ) & qu’il a envoy c un < c Formulaire tres-rapportant au premier ( du < t Clerge ) la. mefme conftderation nous oblige ( e encore plus etroitement a demander a tous les « Ecclefiaftiques Seculiers & Rcguliers dc noftre< f Diocefe un nouveau temoignage de la fou-<« million qui eft deiie au Saint Siege , & que<c l’Eglife dans tous les liecles a deface de fes<c Enfans en pareilles occaftons. Si c'eft.-1'a fHppofer , coranie le pretend Mr. Z3 tC iffo V. Ectaircijfement Nicole , que 1‘Eglife ne pent exiger la creance des F aits , on pourroic .en dire autant dc M-. I’Archevefque de* Paris luy-melme. Car il eft bien certain que ce Prelat , non pius cjue Mr., dc Chalons , ne prfctendoit demander . autre chofe finon lx foum^jfion que iEglife dans tout les fiecles a decree de fes Enfant eh pa- reilles occafions. C’eftoit un langagc commun a ceux qui exigeoient la creance au Fait , ceux qui ne vouloient pas qu’on 1’exigeaft. Chacun fuppofoit que la foumiflion done il parloit , eftoit celle que 1’Eglife pouvoit de- mander , & rien plus. C’eft done par une interpretation purement Arbitraire , difent les Defenfeurs de M. de Pe- refixe , que M. N : coIe determine les paroles de M. de Chalons a fignifier cequ’eiles ne fi- gnifient point d’elles-mefmes ;& qui plus eft a fignifier le contraire du fens , qu’elles de- voient avoir dans la bouche dc cet Evelque. Car il avoit efte des Afiemblees ou le For— mulaire du Clerge fut dre-fle : il l’avoit fait figner fans ibuffrir nulle diftin&ion du Fait Sc du Droit : & par conftquent, a moins qu’on ne le fiippofe fi -aveugle que de (ne pas voir les chofes les plus claires > il faut dire qu’il avoit toujours pretendu obliger a la creance du Fait : les Theologiens de P. R. ayant efte les premiers a prouver qu’on ne pouvo't douter avec la tnpindre coulenr que ce ne fuft la l’in- tention des Evefques de l’Affemblfee; qu’il faloit ignorer entieretnent le fnjet de la contejlation pour revoqner cel a en doute. A l’egard dc M. l’Archevefque de Paris,, lbriqne les Janidai lies ont die qu’U avoir change Stir V op. des Evefaj. de Trance , die fentiment fur ce fujet , & qu’il ne cro- yoit plus qu’on puft exiger la foy humainc du Faic , ils ont trois pr eaves de ce chan- gemenr. La premiere eft le t£mbignage da P. Efpric 1 Preftre de i’Oratoire , qui alia plufieurs fois par ordre de ce Pfelat voir !es Religieufes de P. R. pour Jes -■xhorcer a !a fouferiptiou I' pure & fimp'e du ForVnu’aire. La r£pngnan- ce qu’-elles y avoient , venoir de ce que Mr. l’Archevefque dxigeoit la Foy humaine , 8C qu’elles ne vouloient nuJIement s’y engager. Pour lever cette difficulte le P. Efprit , die Ieur Apologifte , declara a ces Filles dc la part du Prelat & comme le tenant de luy , qu’il prdtendoit feulement, qu’en fignant le For- mulaire , on cruft d’une foy- hamaine hifto- rique, non pas que 1 ’hercfie des cinq Propofi- tions eft dans le Livre de Janlenius, ( ce qui s’appeUele Fait ) mais que le Pape & les Evef- ques l’avoient ainfi declare , ce qui ne dit point qu’ils en ayent bien jugc , ny que ce Faic foit veritable. La feconde preuve dcs Janfeniftes eft fon- dee fur le filence de Mr. 1 ’Archevefque de Paris- dans des cOnjon&ures ou il n’auroit pu, felon eux , fe difpenfer de dire nettemenc qu’il exigeoft la creance du Fait , s’il euft encore efte dans ce fentiment. Car Mr. I’E- velque d’Angers qai concluoit de quelques endroits d’une Lettre de ce Prelat du j. de Novembre 1664. qu’il ne tenoit plus qu’on fuft oblige a cette creance , J’avoit conjure dans fa Reponfe d’expliquer par un A£te pu- blic cc qui en eftoic , & dc le decromper. V. 'Eclairciffemcnf fuppoft qu’il euft mal pris le fens' de ceS' endroits. Ec quelque temps auparavant Jes Rebgieufes de P. R. dans lenrs Requeftes a- M. I Archevefque du 6 . & du 30. de Decern— - bre 1664. temoignanr dourer de foil inten- . tion la-ddlus,& Ie conjurant avec de gran- ges inftances de leur declarer s’il leur dfcman— - doit toujours une perfuafion interieure du fait , ce Prclac leur repondic par une lettre - du 31. de Decembrc ,que fes occupations nc luy permenoient pas pour lors de mettre par ceric ce qu’il avoit a leur dire fur ce fujety mais qu’il Je feroit dans quelque temps. Ce- pendant^ ny elles ny Mr. fEvefque d’Angers,* n one eu aepuis aucune reponfe de luy fur leur demande , ce qui fait voir clairement >• difent Jes Janfeniftes , que l’Archevefque de Paris ne prcrendoic plus obliger a la foy hu-' rnaine : pu lque s’il 1’euft encore pretendu , il n avoit qu’a le dire en un mot , & a de— - clarer qu’on prenoit mal le fens de fa lettre a I’Evclque d’Angers. La reponfe a la premiere de ces deux preu- Ves , fe trouve dans une lettre de M. de Pe- xffixe aux Religieufes de P. R. du 14. de De- cembre 1664. Le P. Efprit leur die— il , ne tombe pas d’ accord de ce que votes dites de luy dans voftre Requefle ( e’eftoit ce que nous err avons rapporte : ) & s'il eftoit vray quit m euft explique de la maniere que votes V af~ furez , il n'auroit pas efie un fidellc interpret to de mes penfees. A la x. preuve tiree du fiience de ce Prelat, • fes Defenfeurs repondent qu’on a tort de dire il ne s’eft point explique fur la Requcfte des* Stir Vop. ties Fvefq. cte France , &c. Religieufes ae P. R. & fur la demande de 1’E- vefque d’ Angers : Que l’Archevefque de Paris I’a fait, non dans une lettre particuliere qu’il lcur ait 6crite , mais dans un A£le public ,• ainfi qu’ils temoignoient le fouhaiter , f^avoir dans la nouvellt# Otdonnance du’ i$. de May 1 66 s. P our fignature du Formulaire cn- voyc de 'Rome peu de temps aprfcs par Ale- 1 - Xandre VII : Qujl s’expliqua tcllement dans cette Ordonnance , que depuis ce temps-la les Janfeniftes ne doutercnt plus qu’il ne perfiftac dgns fon premier fentiment d’exiger la crean-» ce du Fait : Que M. Nicole l’a mefme prou- ve dans fa fixieme lettre ,de Yherefie im %- ginaire , & que toutc la dixieme roule fur cette fuppofition : QVa'prbs eel a il eft afle* inutile ae rechercher la caufe du filence que garda l’Archevefque durant les qitatre mois prbcedens r mais qu’on trouve neanmoins dans les circonftances du temps une railon qjii devoir I’empefcher de fe declarer plu-' toft qu’il ne fit : Qde fort peu apres la Re- quefte des Filles de Port-Royal & la lettre de l’Evefque d’Angers , Veft-a'dire d6s le mois de Janvier r 66$. il eut des avis cer- tains de la nouvelle Confticution & du For- mulaire cjui alloicnt venir de Rome : Que dans cette conjon&ure il jugea , qu’il e- toit inutile de s’expliquer davantage tou- chant ce qu’il demandoit , ou ne deman- doit 'pas pour la foufeription du Formu- laire dc l’Aftemblee , duqltel il ne devoir plus eftre queftion : Qu^aulfi-toft apres la" publication de ce nouveau Formulaire du Pape, Mr. de P6rcfixe fit fon Ordonnance, d 1^4 V. "Eclairciffemetit 3 ui ofta tout lieu dc penler qu’il euft ehang& e fentiment. Nous n’avons parle jufqu’icy que dcs preu- ves alleguecs par M. Nicole du fentiment dcs Evefques de France : il en refte une autre tir6e de la letcre des dix - ncuf Evefques k Clement IX. Mais comme die regarde ce qui s’cft paffe fous ce Pape dans Paccom— modement des quatre Evefques , nous Ja remettrons k f Eclairciflemcnt fuivant qui eft for ce fujet. V Sur les conditions , &c. Sur les conditions &c. VI. ECLAIRCISSEMENT, Stir les conditions de la paix accor - dte aax cjaatre Evtfques par Clement I X. D Ans le temps qui a precede Paccornmor* dement des quaere Evelques,Ia difpute fur la queftion de Fait, e’eftoit terminee a une .queftion de Droit : depuis FaccomVnodemenc il femble que cette queftion de Droit foie re- duite a une autre quefticn de fait. Enftme de la Bulle d’ Innocent X. jufqu’en 1677. la contcftation ne fut proprement que fur lc fair particular de Janfenius. Apres la 2. Lettre de Mr. Arnauld cenfurce par la Sor- •bonne, & fur tout apres la conftitution d’Alc- xandre VIJ. en 1 6/6. ou il decide expred'e- ment ce fait controverfe , perfonne ne pou- vant p'us dourer que l'intention des Papes n’euft efte de condamner lefensde Janfenius dans les cinq Propofitions , la queftion fut s’ils s’eftoient tromprz ou non dans leur jugement. De-ia on vint a cette Tlvefe gtnerale , ft dans ces fortes de jugenrens fur le fens des Livres , lors qu’il eft conteftc , l’Eglife pouvoit nous obliger par fa feule autorice a croire ce qn’ellc en a decide. C'eft principalement fur ect article dans lequel il sagit non d’un ftm- ple fait , roa's d’un droit , que la difpute a roule durant plus de dix ans , jufqu ! a l‘ac- commodemerr qui la fit cefter. Pepuis ce temps-la on peut dire que eet$e %66 VI. Eclairciffement qucftion de droit aboutic a une autre queftio de fait, qui eft celuy de Clement IX. par ra- port aux quarre Evelques : e’eft a fjavoir ft, iors qu’il leur accorda la paix, ce fut en Cc relafcnant des pretentions & des lentimens d’A- lexandre VII. qui avoir toujoors exige d’eux une foumflion de jugement pour le Fait de Janftnius , declarant par-.'a que l’Eglife a droic de l’exiger. Comme ce fait de Clement IX. l’un des plus importans, & qui femblc renfermer la dccifion du tout, paroift encore aujourd’huy litigieux, e’eft une neCeflite dc l’cclaircir :& on ne le peut mieux fairc que par les mefmes pieces fill leiqueiles nous avons eftrir 1’hiftoire de l’ac- commodement. Il eft done queftion de fcavoir , ft les qua- tre Evelques , pour obtenir la paix de Cle- ment IX. promirent de figner le Formulaire puremert & {implement - } s’il ne leur pardon- r.a qu’en lupolanr qu’ils l’avoient fait : ou s’il avoir confenti qu’ils fignaflent de la manierc qu’on a vu qu’ils le firent efFe&ivement dans Fleurs Procez Verbaux •, e’eft-a-dire apres avoir diftingue entre le Droit & le Fait , en s’obli- geant a la creance pour J’un , & au feiil fi- lence pour 1’autre. Les Janleniftes dans routes leurs hiftoires pu- blicnt comme un fait certain & inconteftable , que ce qu’ont fait les quarre Evefques dans leurs Procez , e’eft ce qu’ils avoient promis, & tout ce que Clement IX. avoir fouhaittfe d’eux: qu’il reconnut que Ion Predcci (Teur seftoit trop avance en voulant obliger a la creance pour le Fit,& que cc fut fur ce fondement op Stir les conditions , &c - ' 167 'jqifon fit la paix. C’eft ce que M. Arnauld ( pretend prouver dans deux Chapitres entiers CJj s de fon Pbantofme du fcmfenifme j & ce qui i 9 . a efte depuis repet£ dans Yhiftoire du For- mulaire : ou l’Auteur apres avoir copie une partie de la Narration de ce Do&eur , il faut done reconnoitre , conclut-il , que le premier pus vers la paix de I’Eglife , a efte la Declara- tion [olemnelle faite par tant d’Evefques ( au Pape )'& approuvee tacitement par les autres , que I’Eglife n eftant point infaillible dans In decision des Faits , on n a point droit d’en exi- ger la creance interieure , mats qu on fe doit contender d’un filence refpettueux . A quoy le p a{ ,_ Ifl ^ niefmeAuteur ajoufte que le Nonce du Pape approuva rexpedient’propofe par M- de Sens, fijavoir qiie les quarre Evefques miflent cette mefme Declaration dans leurs Procez Ver- baux. Enfin 1 ’ Auteur de Yhiftoire abregee de la Pa». 77 j paix de I’Eglife , ne fe contente pas d’aflurer le j u fqm mefme fait-.il apporte neuf preuves pour le t2 ° juftifier , comme le point capital ou fe rap- pprte toijfe la Narration. >’ Les Defcnfeurs de la foufcr’ption pure & fimple , remarquent avant toutes chofes , que - quand ce fcroit-!a un fair aufli heritable qu’il eft evidemment faux , felon eux, les Janffc- niftes n’en tireroient nul avantage , qu’on au- roit du moins aurant de droit de leur dire que ■Clement IX. s’eft trompc en croyant que 1 ’E- glife n’a pas I’autoritd d exiger laxreance des Faits, qu’ils en ont de dire que e’eft Alexan- dre VII. qui eftoit dans l’erreur en pr6ten- dant le contrairc. Car quelle obligation y auroi:-il de croire^’un de ces Papes plutoit Tome II. A a t63 VT. "Bclairciffement > que Pautre js’il fe trouvoit qu’ils fuflfent op- pofez fur ce point appartenant au Dogme. Mais , ajouftent les Anti-Janfcniftes , il n’y a nulle raifqn de commettre ainfi Clement IX- avec Alexandre VII. Ils font parfaitcment d’a- cord : & le temoignage de Clement fuifiroic feul pour convaincre de fauftete toutes les Narrations des Janfeniftes fur ce fujet. Les preuves de cette propofttion fe reduifent a deux Chefs. I. Que Clement IX. a exige des quatre Evefqucs une foufeription pure & Am- ple. du Formulaire •, & qu’il ne leur a accor- de la paix qu’en fuppofant qu’ils avoient Agn& effe&ivement fans diftinttion de Fait ; & de Droit. II. Que ces Pr61ats ont dit tout ce qu’il falloit au Pape pouf luy perfuader qu’ils avoient Agne de cette forte : & qu’ils ont ufe de toutes les precautions poflibles pour em- pefeher qu’il ne connuft , avant la confom-r iriation de l’affaire , la verite de ce qui s’cftoic paffe. . I. Sur le premier de ces deux points , qui eft que Clement IX- a exige des qu^fre Evef- ques une foufeription pure & Ample du For- mulaire , les Anti-Janfcniftes allcguentle Bref de ce Pape »au Roy , les Brefs aux quatre Evcfques & aux Mediateurs 5 & la Relation du Cardinal Rofpiglioft fon neveu. Le Bref au Roy commence par temoigner a Sa Majefte 1’ extreme joye qu’a eu le Pape d’apprendre que les quatre Evefques fe font foumis a la foufeription pure & fiwple du formulaire ; tanta fane cum l&titia cogno - yitnu* in Simpuc'I a c poj A s ti Br EPJUPTIONE FpR^t ARII quattior Stir let conditions, &c. iG$ tU.OYU.rn Epifcoporum obcdicn.tia.rn, Cela eft for- p a g e mel : & on ne comprend pas que l’Auteuf de Yhifioire abregetr ait ole avancgr , que jamais ny le Nonce ny le Pape nont dit ny ecrit que les quatre Evefques avoient figne t u- R i m jn t e -t ^implement da ferns re - ftrittion. II eft vray que ces derniers mors/ fans reftrittion , ne fe trouvent pas dans le Bref du Pape : mais outre qu’ils font dans le Bref aux quatre Evefques , c’eft qu’ils n’a- jouftent rien a ces ter’mes, purement & /imple- ment. Car on n’a jamais dit que perfonne euft fign6 le Formulai re purement & J implement qui ne l’euft figne fans refirittion. II. Nan-feulement le Pape eftoit petfuade que les quatre Evefques avoient figne de la forte ; mais il ne leur pardonna leur r6liftan- ce paflee que fur cetce perfuafion. C’cft lui-* mefme qui nous en allure dans le Bref, par lequel* 41 leur accorda la paix. A I’occafion de certains bruits qui avoient ce. couru , dit Clement IX. a ces Prclats , nous tc ayons cru devoir aller plus lentemcnt en C e cette affaire. • Car^ nous n’aurions jamais ce admis h l’egard du Formulaire ny exception C e ny reftri&ion quelconque , eftant tres-forte^ c * jpent attachez aux Conftitutions de nos fuf- c « dits Predecefleurs Innocent X. & Alexan- te dre VII. , ' ec .Ne recevoir dans la fignature du Formu- laire ny exception ny refirittion , comme dit ce- Bref ; ne recevoir qu 'une f oufeription pure & fimple , comme dit le Bref au Royj ne vouloir fauffrir en quelque maniere que ce foit que les Eyefques declarent ne pas reconnoiftre pour he- A a a. 17® f'/* Fclairciffement . retiques les cinq Proportions dans le fens cC& fanfenius , comme nous Fallons voir dans la' Relation du Cardinal Rofpigliofi ; ce font tou— tes expreflions 6quivalentes , & manifeftemenc oppofees a ce qui eft declare dans les Procer Verbaux de quatre Evefques. Car c’eft ufer d’exccption & de reftri&ion quede dire, com- meils font,qu’on croit ce qui eftcontenu dang- le Formulaire touchanc le Droit j mais que l’on fe contente du filepce a l’egard du Fait de Jan— fenius: par ou ils laiftentla liberte d’en croira ce qu’on’veut. III. Ce que le Pape repete par deux fois dans le mefme Bref, qu’ils ont foufcrit fince— rement le Formulaire , ne (ignifie non plus au- tre chofe qu’unc foufcription pure & fimple. C’eft luy-melme qui nous l’apprend. Il leuc mande , qu’apres avoir re$eu la Lettre par la- quelle ils l’aflurent qu'ils avoient figne & fait figner fir.cerement le Formulaire , il luy eftoit. venu certains avis du contraire , qiji l’avoient obligfe de s’eclaircir de la verite avant que de leur faire reponfe; parce qu’cftant forte- ment attaclfo comme tl left / aux Conftitu- tions defies Predecefleurs, il n’auroit jamais fouffert ny exception ny rc fir id ton an regard du Formulaire. m Ce raifonnemcnt du Pape cxplique ce que c’eftoit dans fa penfee que foufcription fincere. Vous nous avez mande , leur dit-il , par vp- ftre lettre commune , que vous aviez figne & fait figner fincerement le Formulaire d’A- lexandre VII. noftre Predeceffeur , d’autres ont voulu nous perfuader que ce n’efloit pas finceurement. Or nous eftions ablolument refio» SUr Us conditions , &c. ijj las dc ne fouffrir ny exception ny reflriffion in cc qui regarde le contenu de ce Formu- laire , nullum circa illud exceptionem (tut reftriftionem ‘(idmiffuft unquam ftttffe- mus. G’eft pour cela r qu’avant que de vous £crie , pour vous donner des marques de no- ftre bienveillance parernellc , nous avons voil- lu nous aflurer de ce qui en eftoit : qu&dam de hue re [ecus circumlata occafionem nobis pr&buerunt in tarn gram negotio ferius pro- cedenti. Qui^ne voit dans ce difeours du Pape qu’il prenoit pour une mefme chofe ftgner ft nee- rement , & figner fans exception ny reftriclion : & qu’il n’avoic pas cru pouvoir s’affu'rer de la finceritfc d’unc fignature , qu’apres s’eftte convaincu quelle eftoit fans exception ny re- ilri&iqn en ce qui regardoit le Formula) re , circa tllud t IV. C’eft ce qu’il a encore exprime d’une autre maniere par le mot , d’obeiflance verita- ble & entiere. Vera ac totalis , dont il fe fere dans le mefme Bref d’obeftTancc parfafte & entiere, qu’il employe dans le Bref aux Modia- tents iperfetta ( ac Integra obedientia . JufqueF-1^ le Pape n’avoit pas eft 6 content de ces Evef- ques , & il eftoit relolu de les depofer , parce •qu’ils n’avoient obei qu ? a demy: Des deux points qui eftoient decidez par les Conftitu- tions & exprimez dans le Formulaire , celuy de Droit & celuy de Fait , ils ne s’eftoient vouln foumettre qu’au premier. Clement IX. fortement attache a faire obferver les De- crets de fes Pr 6 decefleursj ne le pouYoij; " . 7 A a 3 ijT, VI . Eclair ciffetnent . foufFrir,& vouloic une obeiftance entiere. IT n’eftima que la leur eftoit telle dans leur nour- velle foufeription , qu’apres qu’il crut avoir de bonnes preuves , que ces Evelques non-feule— ment avoient condanyie les cinq Proportions fans exception d’aucun des fens condamnez y • mais qu’ils avoient encore fouferit Ie Forma- . laire jinctrement , e’eft-a-dire comme il s’ex- plique Iuy-mefme fans aucune exception ny reftri&ion a 1 ’egard de ce qu’il contient. A moins de ce!a il n’auroit paS juge de leur fi- gnaturc (inccre , ny leur loumiflion entiere. Quelque fenfible que foit la verit& de ces preuves tirbesdes Brefs de Clement IX. le te- moignage de fon neveu , y ajoufte un nou- .veau degre de certicude. <c Suppole y die ce atelat. ,, Cardinal , que les quatre Evefques eufient a, 16 1. efFe&ivement declare ne uouloir pas t recon~ M noiftre pour herettques les Fropofitions dims M le fens de fanfenius felon que le Saint Sie- „ ge les a condamn&es , jamais Sa Saintctfc ne l’auroit foufFerc en quelque maniere que ce a, fuft , & elle eftoit refolue de ne rien diflimu- ^ ^ ler ny menager a cet egard. Rien n’eft plus expres que ce temoignage. Diftinguer encre le Droit & le Fait , en de- clarant , qua l' egard du Fait content dans le F ormulatre 3 on eft oblige feulement d une fou— Wijfton de refpett & de difeipline , qtii confifte d demeurer dans le filence ; que iEglife n est point infaillible dans ces fortes de faits qui vegardent les fentimens des Auteurs ou de leurs Livres , & qu elk ne pretend point obli~ per par la fade aAterite de fa Dicifion, d ies* Stir les conditions , croire. Declarer cela,dis-je , commefont ces Evefques dans^ leurs Procez Verbaux c eftoit declarer aufli pofitivement qu’on le puiflefaire qu’ils ne vouloient pas reconnoiftre four heretiques leg cinq Proportions dans le fens de fanfenius. IIs ne s'en eftoient pas ex- pliquez d’une maniere plus forte dans les Mandemens pour lefquels on leur avoit voulu faire leur Procez. Or Clement IX. dit fon Neveu , eftoit relolu a ne pas diftimuler , fuppofe quits eujfent ef- fe&ivement declare ne vouloir point recon- noitre pour heretiques les Proportions dans le fens de fanfenius. Et la Relation ajoufte, com- pile on I’a dit , qu’il ne fe refolut de leur don- ner par fon Brefdes marques de reconciliation, que quand il crut- eftre pleinement alfujrfe du conrraire. II eft done manifeftement faux , que ce foie avec la participation & l’agre- nienc de ce Pape qu’ils diftinguerent ainfi dans leurs Procez Verbaux entre le Fait 8c lc Droit, au lieu de figner purement & {im- plement.. VI. Ce qu’on apprend de la mefme Re- nn lation , que 'leurs Procez Verbaux ne furent ! "point communiquez au Pape non plus qu’au Public , nous rournit un? nouvelle preuve que e’eftoit a I’infceu de Sa Saintet6 & con- trelfes intentions qu’ils avoienc ainfi confer- ve leur ancienne diftindion dans la nouvelle 4 v . -fignature. C^rtainerrtent , fuppofe qu’ils i’euflerit fait de concert avec le P^ipe & le Roy , comme le di- lcnt les Janfenrftes , on ne comprend pas quells pouYoit eftre la radon des precautions ex* »74 W. "Echtirciffement tremes qu’ils prirenc tous quatre pour 6vitcr qu’il ne paruft aucune copic de leurs Procez Verbaux. Car cnfin que pouvoit-on y trouver a redire hors cette diftindlion du Fait & du. Droit , laquelle avoit fait condamner leurs Mandemens ? Et qu’avoient-ils delbrmais a craindre de ce cofte-la , s’il eftoit vray que ccs deux Puiflances l’eufl'ent approuvee ? Mais quand il y auroit cu quelque chofe qui duft les empefeher de communiquer au refte du monde ces Proccz Verbaux , pourquoy ne les pas envoyer au Pape , ou d’abord qu’ils furent fairs , oti du moifis lorfque pour s’af- litrer de la verite & de la fincerite de leurs fouferiptions , il voulut f^avoir ce qi.i’ils con- tenoient ? N’eftoit-ce pas le plus court & le plus naturel de luy envoyer ces pieces mef- mes , qu’une attestation qui n’en exprime le contenu , que d’une maniere vague & du moms ambigue , comme on le verra dans la fuite ? ' On fjait ce qu’a fouvent dit feu M. l’E- vefque d’Angers a ceux qui temoignoient eftre furpris du foin avec lequel il avoit tenu fon Procez Verbal fi cache, C’eft , difoit-il , qu’il .falloit menager 1’honneur du Pape , qui avoit reconnu que luy & fon Predccefleur s’eftoient trop avancez en nous defendant de diftinguer •entre le Droit & le Fait , mais qui ne vou- loit pas qu’on f^uft qu’il avoit ainfi chang£ d’avis. A quoy il faut rapporter ce qu’on lit dans Ichifi'oire abregee de la paix , que les quatre Evefques croyoient s eftre rabaijfez. fufqu au dernier degre m de condefeendance { pour le Pape ) d’ avoir change des Mande* $ur les conditions 3 &c. mens publics O'.imprimez en des Procez Ver- btiux , qpi demeureroient cachez dans leurs Greffes ; & d’ avoir donne en cette occafion de trzs—gYiDides preuves de l extrefnte veneration quils avoient pour le Saint Siege & Ues . Papes. Cela fignifie qu’ils eroyoient avoir beaucoup accorde au Pape en conlentant de nV pas montrer leurs Procez Verbaux , qui au- roienc mk en Evidence la viftoire qu’ils au- roienc remportee fur luy : qu’ainfi , a le bien prendre , e’eftoit eux & non pas Clement IX. qui avoient fait les conditions de la paix , & qu’ils .luy faifoient grace en nc les pu- bhant pas. A ce compte-14 ce feroit quel- que chofe d'aflez furprenant que le perfon- nage quils font^de part & d’autre, le* qua- tre Evefques dans leur lettre & Clement IX. dans fes Brefs : eux de gens loumis & de fupplians , qui demandent a rentrer dans fes bonnes graces : luy de fuperieur & de pere qui pardonne a des inferieurs & a des enfans defobeiffans , apres qu’ils font rentrez dans leur devoir j Au lieu que felon leur fuppofi- tion e’eftoit eux reeliement q U i donnoient la loy , & luy qui la recevoit. t Mais enfin,^our revenir a la preuve dont il s’agit icy , s’il eftoit vray que Clemrat IX. euft donne les mains, coniine ils le difenr, a leur diftin&ion j & qu’il n’y euft que la crainte de luy fairc tort devant le monde , qui les empcicliaft de produire leurs Proces Verbaux : ce ne pouvoic pas eftre affurement une. raifon de les luy cacher a luy-mefme ; puifqu’il au- roit eu plus d’intcreft que perfonne a ne les pas rendre publics. Encore une fois done ^ if 6 VI. Eclaircifferrfent pourquoy ne les Iuy pas avoir envoyei , fut tout lorlqu’il defira eftre 6clairci de ce qu’ils portoient ; finon parce qu’en effet ils fija- voient; bien qu’il n’approuveroit jamais la re- ftriiftion qu’il y verroit ? Quand on cn demeureroit-Ia on adroit eta— bli ce quil y a d’eflentiel dans cette difpure. Car ce qui cn fait le point decifif , c’eft de f^avoir que Clement IX. ne confentit point a d' autre foufcription qu’a celle qui leroit pure & fimple 5 & que jamais il n’euft admis celle des quatre Evefques , s’il ne l’avoit fuppofb telle. Qrfil ait eu ou qu’il n’ait pas eu de fondement de le fuppofer , cela ne change rien au fond de 1’ affaire. Il fuffit qu’on f^ache qu'il ^ eftc perfuad£ de ce /ait , quoy-qu’il cn foit des motifs qui l’ont perfuade. Mais c’eft une juftice qu’on doit a la me- moire de ce Pape , & ce fera un 6clairciffe- ment utile .a l’hiftoire , de montrer que ce qu’il fuppofa de la foufcription pure & Am- ple des quatre Evefques , il ne le fuppofa pas legerement , & qu’il ne le crut que fur la paro- le pofitive de ces PreJats.mefme , e’eft-^-di- rc de gens qu’il n’eftimoit pas capables de Ic vouloir tromper. II. Ce qui perfuada Clement lx. que la nou- velle fignat-ure des quatre Evefques avoir efte pure & fimple , fans reftri&ion ny diftin£tion , ce fut la lettre que luy en 6crivit Sa Majefte, celles qu’il receuc d’eux-mefmes & de leurs Mediateurs ; & enfin leurs Certificats , avec la D6claration faite en leur nom par T Eve G- que 'de Chalons , & confirmee par l’Arche- ^Vefque de Sens, 1 A Sur les conditions , &c. t y f r. Que le Roy euft aflurc ce Pape de leur. foufcription pare & fimple comme d’une cho- fe deja faite , on le voic dans Le Bref de Sa Saintete a ce Monarque. Car apres lui avoir marque bien de Ja joye de ce que les qua-, tre Evefques s’eftoient founds a la foufcri ption pure & fimple du Formuiaire j Nous anions veu , ajoufte aufli-toft le Pape , nous unions veu avec une confolation indicible & une egale reconnoiffance le foin & I'empref- fement qu d eu Vojlre Majcfie de nous en donner la nouvelle . * II n'eft pas befoin de prouver que 1 c Roy rr’avoit mandc cela au Pape que fur la foy des quatre Evefques mefme. 11 s luy avoient 6crit leur lettre commune du n. de Se- ptembre , cofhme on voic dans celle de 5a Majffie du 17. d’O&obre dont voicylester- , mes : Pour repondre d la lettre que n/ous m ri- ven eerire du onzieme du pajfe } je vous diray quej'eus des-lors extrejnement agreables les ajfurances que vous me donnfZ d" avoir deja fait ce qui pouvoit dependre de vous pour I’e - r tabliffement de la paix de I'Eglife. C’eft de leur nouvelle foufcription que parloit le Roy, comme Ja fuire le fait voir ( car encore que la foufcription ne fe dull faire que dans quel- ques jours , ils luy en avoient eerie , ainfi qu’au Pape , par anticipation de la manicre quon I’a exp!iqu£ •• ) & puifque Sa Majeft6 l’aflura que ceftoit une foufcription pure & fimple , il eft hors de doute , que e’eft ce qu’ils luy avoient marque par leur Lettre , ou ce qui luy avoir efte dit de leur part. x. Mais quand il n’y auroit que la lettre des &7'8 TV. ’Ecla.irctjfement quatrelivcfques au Pape, des-la qu’il n’y foup- ,£onnoit point d’equivoque ny d’artifice> elle iuffifoit feule pour luy perfuader ce qu’il marque dans fon Bref au Roy. Voicy com- ment ils parent dans cetce lettre. Aprcs avoir proteftc que s’eftant refolus ^ une nouvelle ft- gna.ture iis veulent donner a toutc l’Eglife par Teur Joumifllon une marque cclatante de l’a- mour qu’ils ont toujours cu pour l’unitfe , & de l'honneur qu’ils defirent rend-re au fiege - Apoftolique, ils pourfuivept ainfi. as Les Evcfques de France qui nous font d’ail- 55 leurs tr£s-unis pour ce qui eft des fentimens, 55 ayant pris une autre voye pour faire figner 55 le Formulaire de noftre Prcdecefleur , laquelle 55 nous avons fceu eftre plus agrcafcle a Vo- 55 tre Saintete... Nous nous fommes refolus de 55 ks imiter. C’eft pourquoy ayant aflemblfe 55 com me eux les Synodes de nos Dioccfes, & ,, ordor.ne une nouvelle fonfcription , nous avons }? foufcrit nous-mefmcs.: ce qu’ils ont explique ,,a leurs Ecclefi^ftiques , nous i’avons expliqu& ,, aux noftres : l’obeifiance qu’ils ont exigee ,, des leurs pour les Conftitucions Apoftoliques, ,, nous 1 ’avons exigee des noftres comme ,, nous eftions de tout temps unis avec eux ,,pour le dogme,nbus nous y fommes encore ,, unis en- ce point de difeipline. ,, Nous ne diftimulons point , tres- Saint Pere, ,, conrinucnt - ils , que la chose n'oos a „ este’ tre’s - difficile et tre’s-pe- 55 n i b l e , ffachanc afTcz combicn de raille- 55 ries ce changement de difeipline nous atti- 55 reroit dc la part de nos ennemis. Mais quel- s:ques-uns de nos Collogues nous ayant repre- fentc. Sw les conditions , ^c. zj? fent£ , que c’eftoit un moyen propre pour cc rendre la paix a 1’Eglife , qu’il leroit hono- « rable a Voftre Saintcte , & luy feroit plus de cc -plaifir j que n’auroienr-iis point obtenu de nous cc par de femblables motifs , pour lefquels nous cc ierions prefts de donner volontiers tout ce que cc nous avons au mpnde ^ & la vie mefme. cc Voila trois circonfrances , & comme trois ■carafteres de la nouve-lle foufcription des qua- tre Evefques. i. Que par cettc foufcription iis fe font conformcz aux autres Evelques , de qui iis s’eftoient eloigncz dans leurs Mande- tnens- z. Que cette demarche doit eftre fort . honorable' pour le Saint Siege , mais qu’clle leur a fait beaucoup de peine, j. Qjfelleles cxpofe aux railleries de leurs ennemis. Or je dis que Clement IX. eftant informe, comme tout le monde , de ce qui s’cftoit pafle jufques-la , & ne fe defiant point de la finceritfc «cs quatre Evefques ;il ne pouvoit pas juger a ces cara<5teres qu’ils parlafltnt d’une figna- rurefaite avec reftri&ion , mais d’unc fouf- cripiion pure & fimple , conformement a la Eettrc du Roy 5 & que s’il en avoir juge autre- ment, if auroit du prendre ce dilcours pour iine raillerie. En effet , que pouvoit-il penfer qui leur euft: paruy£ difficile & ft penible dans la nouvelle foufcription , Arduum ac perdiffi- ,cile ? II devoir bien prefumer , Sc. il le prefumoit fans doute , qu’aprcs avoir declare par des Mandemens publics qu’on ne pou- voit obliger perfonne a figner fans diftinflion ; apr£s avoir protefte que e’eftoit par un prin- cipe de confidence qu’ils le refufoient j apres ' -Jo.me ll .; JB jk> %Mc VI. 'Ednircijfement avoir refift£ la-defliis aux ordrcs , des Pui£- fanccs Souvcraines de 1’EgJife & de l’Ecat. du- ranr plufieurs annees i Qu^apres tout cela , dis— je , ils n’cn feroient pas venus fans beau- coup de peine a changer de langage & de conduite , en fc foumettant a Signer pure- ment & (implement 1 Mais qu ils euffent eu befoin de fe faire violence pour executer uni- quement dans leurs Synodes ce qu’ils avoient ordonne dans leurs Mandemens , c eft <c que lc Pape ny perfonne n’avoit garde d’imagir ner qu’on puft dire ferieufement. Car enfin qu’eft-ce qu’ils firent en prefence de ccs Synodes dans leurs Procez Verbaux , finon de confirmer ce qu’ils avoient dit dans leurs Mandemens touchanr la diftin&ion du proit & du Fait ; de declarer que e’eftoit la do&rine de I’Eglift: , a laquelle on n’avoit rien trouve a redire : en un mo: d’autoriler par ua nouvel a£le public & juridique cette mefme diftin&ion <? Devoit-il venir en l’efprit a qui que ce foit qu’ils puftent avoir eu une ^ran^- de repugnance a repeter de vive voix devant un affez petit nombre d’Ecclcfiaftiques , ce qu’ils avoient public dans tout le Royaumc par leurs Mandemens imprimez ? Qjie ce qu’ils difoient leur avoir efte que'que chofc de fort rude , ne fuft que ce qu’ils avoient toujours offert jufques - la i bien plus , cc quils fe plaignoient qu’on leur euft defendu, jgc ce qui faifoit depnis tant d’ann£cs l’objet de leurs defirs j jc veux dire la fignature avec diftinftion i ' E’on voit qu’ils n’ont cefle depuis d’en par- let t eux $c leurs amis , commc d’unc viftoir* a • / ■ r • * •> — Ibr / i ■. 6ur les conditions &e. i$f fomplette , & comme d’un monument eter- i nel cie la juftice de leur caufe : & ils auroienc iaifon , fuppofc que le ^ipe euft con lend & l Ce qu’ils one fait en cettc rencontre. On nc ; peut pas douter qu’ils n’en jugeaffent dc . xnefmc avant que la cliofe fuft fait? : cat . c’eft pour cela qu’ils n’6pargcrenr rien afia d’en venir a bout. Encore une fois done, pouvoit-il venir dans 1'c/prie & Clement IX. ou a perfonne que ce qu’ils difoient leur avoir tant cOufte, fuft une telle fouferiprion , & non pas celle dont-ilr . s’eftoient fortement defer.dus jufqu’alors ? Pou- voic-on fe figurer que ce qu’ils appelloient une preuve eclat Ante , illostrh argo- men tom, de leur attachement au Chef dc l’Eglife , une rcfoluuon fort honorable au Sr. Si&ge , Cum ApofiolicA fedis honore conjon — “Butn , ce fuft une fignature qu’il n’auroit pft 4pprouver fans, paroiftre convaincu d’erreur ^ npn-feulcment fur 1c fait particulier de Jan- fenius , mafs fur un point de Droit ? Car il eft notoire que Clement IX. avoit eftc jufque$-]& • perfuade.aufti-bicn qu’Alexandrc Vll.que f au- torite dcl’Eglife s’eftendoit a exiger la creance des faits qui regardenc le fens des Livies. Ces reflexions marquent evidemment qu’il eftoit naturel au Pape de croire que cette r£- folution par Iaquelle ils fe faifoient honneut de luy avoir facrifie toutes leurs repugnances, fctoit celle d’une fouferiprion pure. & .ftmple, dont-ils avoienr efftiftivement temoigne juf-* qu’alors un extreme eloignement; ta raifon mefme qu’ils alleguent de ces re-* pygnances n’eftoic propre qu a perfuader au> Eb % \%% VI. Eclaircijfefnent Pape qu’elles avoicnt pour objec cette in a- nierc de figner le Formulaire. C'eft que nous ffavions , difent - ils & combien de railleries ce changement de dtfcipline nous pourroit attirer de la part de nos ennemis. Or il eft vifible que ft Ies quatrc Evefques avoient \ craindre des railleries de ce coftfe-lh , ee n’eftoit qu’au cas qu’ils euiTcnt efte reduits , pour conferver lears Evefchez , a figner fans diftin&ion, aprcs aroir fi long-temps louteavr qu’ils ne le pou- voient faire fans intereffer leur honneur & leur confcience. Car la fignature avec diftinttion , foppofe qu’on l’euft recede , bien loin de ley expofer aux railleries de leurs Adverfai— res , les mettoit cn eftat de leur infulter a eux-mefme , comme on voit efFetftivcracnc quils Tone toujours fait depuis. Et par con- - fequent il n’y avoit encore rien-la que ne duft perfuader au Pape , que la foufeription , ^ laquelle ils s’eftoient afTujettis malgr6 cette crainte , eftoit la foufeription pure & firople.. Il ne faut pas diffimuler ce que peut icy repondre l’Auteur de I'fnftoire abregee de la Paix de I'Eglife : C’cft , comme on l r a deja rapporte , que tes quatre Evefques croyoient s’ e fire rabaijfez jufquau dernier degre de con - defcendance , d’avoir change des Mjtndemens publics & imprime ^ en des Proce ^ Verbaux qui demeureroient cache^dans leurs Greff es $ & d’a'voir donne en cette occafion de tres- grandes preuves de f extreme •veneration qu ils avoient pour le Saint Siege. Voila > dira cet Auteur , ce qui leur parur difficile & fafeheux , arduum ac per difficile , tfeftre obligez a tenir fecrets leurs Procez Stir les conditions , &c. 183 ' tycrbaux , 5 ^ a ne les montrer qac dans leurs i Synodes , au lieu dc les imprimer comme - leurs Mandemens. C’eftoit fe rabaijfer juf- \| qu au dernier degre de condefcendxnce , & ils ne pouvoient pas le faire fans beaucoup de peine. Mais aulfi c’eftoit donner de tres - grandes preuves de l' extreme veneration quils avoient pour le Saint Siege : & .c’eft ce qui lui eftoit tout-a-fait glorieux , que dc teis Evefques luy donnaffcnt une telle marque de leur veneration. Il y auroit bien des reflexions a faire fur r ' le difeours de cec Auteur , outre celles qu’on. y a dejafaites : mais je m'arrcftc a une feule qui regarde noftre fujet , e’eft-a-dire la Let- tre au Pape dont-il s’agit. Cc que les quaere Evefques y t6moignent leur avoir tant coufte, c‘eftoit une action par laquelle ils s’eftoienc conformed , difoient-ils , au refte des Evef* ques , & expofez aux railleries de leurs en- nemis. C’eft done de leur nouveile fignarure qu r ils Tentendoient : Ck l’on ne f^auroit penfer fans abfurdfte que ce facrifice dont ils fe fai&ient un merite aupres du Pape , cet abaif- fement jufqu a u dernier degre , fuft d'avoir change leur s' M andemens en des Proces Vcr - kxux qui demeureroient caches, dans leurs Greffes. Cela ne rtierite pas d’eftre refute. Mais tolit abfurde qu’eft fur cela le difeours der cet Auteur, Il ne laifle pas de nous dccou- vrir la verite de leurs fentimens & des fiens. Cat' puis qu’ils comptoient pour un grand iujet d’humih'ation,ou du moins poor un grand .) a<fte d’humilit6 , de ne point laifler paroiftret fours Procez Verbaux, e’eft-a-dire de ne poiaft 3 b 3 j •• ' ~ i?4 VI. TZclairciffement faire eclater l’avantage qu’ils avoient rem^ porte par la fignature faite avec reftridtion;: il eft done vray qu ils la regardoient com- me glorieule pour eux , & qu’il falloit qu’ils - ' enteridifltnt d’une autre figna«.ure , ce qu’ils di- foient au Pape leur avoir efte trcs-di/Bcile.. Enfin , i moins que d'eftre averci du contrai- re,ny Clement IX. ny perlonne nc pouvoit pas foup^onner qu’ils parlaffent d’une autre fbufcripiion , que de la fouferi prion pure & fimple , lors qu’ils di foient iLes Evefques de Trance ay ant fry une autre voye ( que nous). pour faire figner; laquelle nous avons feeu efire pltu agreable a Vo fire Saintete... nous nous fommes refolus de les imiter. A quelle autre maniere de figner Clement I:X. pouvoic-il rap- porter ces paroles , finon a celle du reftc des Evefques de France ; dont-il n’avoit paru au- cun Mandement qui permift de figner avec reftri&ion ? Le Pape n’avoic done garde dc s’irriaginer que ce fuft de cette derniere forte ^ • de fignature que les Evefques luy parloient r puifqu’alors ils auroient du dire non pas qu’ils avoient imire,mais qu’ils avoient condamnfe 1 par-la l’exemple des autres Evefques de Fran- ce : non pas que cette maniere de foulcrire - avoit efte plus agreable au Pape , mais qu’if l’avoit toujours reprouv£e tr£s - pofidve— ment. . ■ /- , Et ce qui fait bien voir que le Pape ne de- voit pas entendre autrement leur lettre j e’eft" Cardinal °l ue M. l’Evefque de Laon , le premier des* 4 £ftrccs. trofs Mcdiateurs , l’entendoit ainfi luy-mefme dans celle qu’il ecrivoit a Sa Saintet6 fur le fujet.de leur fignature. Les quutre Evefques^ Shy les conditions &c. li'f toy dit-il , •viennent de fe c on former par une * nouvelle & fincere foufeription an re fie des Evefques , de qui ils s’ eftoient diSlingtiez. en quelqae forte par lent maniere de faire figner le Formulaire de Toy, Ils Font ajfure enter-* mes expres non - feulement dans leur Lettrt commune a, Voftre Saint ete , Sic. Illod iN communi ad Beatitudinem veflram Epifiola difertis •verbis profejfi funt. Mr. de Laon avoiit compris par leur Lettre au Pape qu’iis ve- noienc dc figner comme avoic fait. le rcftc des Evefques de France , c’eft-^-dire fans di- ftin&ion de Droit & de Fait. Comment done le Pape n’auroit-il pas compris la mefrne ' chofe? Ainfi pour reprendre en deux mots ce que 1 ' Fon vient'd’expofer, la Lettre des quatre Evef- • 3 ues a Clement IX. marque ces trois qualitcZ e leur nouvelle foufeription ; qu’elle eft con- forme a la maniere dont les Evefques de Fran- ce ont fait figner le Formuiaire ; que e’eft nn atte de foumiflion qui doit eftre tout-a- fait glorfeux au Saint Sierge ; mais qui leur coufte beaucoup a eux , parce qu’il les ex- ^ -pole aux railleries de leurs ennemis. Or, a ccs marques le Pape ne pouvoit pas croire; qu’iis parlaflent d’une fignature avec reftri- ftion telle qu’iis l’avoient propose dans leurs Mandemens condamnez pour ce fujet ; & il devoir eftre perfuadc qu’iis parloient de la foufeription pure & fimple , a laquelle ils a- voient jufqucs-la fortement refiftc. 3. Le Pape duft eftre confirm^ dans ce fen-* timent par la maniere dont ils s’expliquerent cofitite dans leurs quaere certificate Us f it 4 Pi. 'Eclairciffement protcftent qu’iJs ont foufcrit & fait foufcrirtf Jincerement lc Formulaire. Us faifoienf don-* • ncr cn mefme temps a Sa Saincete par les Me-* dia:eurs des aflurances reicerces que leur fouG- cript on dloit tres-fincere C’cft liir de fern— blables tcmoignages que dans les Brefs quil leur ecrivit aux uns 8c aux autres il apppllc leur loufcripcion fincere 8c leur obeifl'ance entiere. On fifait deja , 8c les Janfcniftcs ne l’igno— foient pas , que dans l’idee de Clement IX. foufcription fincere , 8c loufcription pure ($»\ fi/nple n’eftoit qUe la mefme chafe. Les Cer- tificats qu’il voulut avoir des quatre Evefques • /ont une nouveile preuve 8c que c’eftoic fa : penfee , 8: qu’eux-mefmes ils le fuppofoienc ainfi. Car ils y afTurerit le Pape de la Gnceri- te de leur propre fignature 8c encore de celles qu’ils avoicnt fait faire dans lcurs Synodes j 8c il tfcmoigna en eftre perfuad£. Or dequoy pouvoit-il fiippofer qu’ils fe rendoient garents par rapport aux foufcriptions de leurs Eccl£- liaftiques ? Ce n’eft pas qu’aueun de ceux-, cy n’avoit agy contre fes fentimens cn fignant. Ee Pape croyoit ces Evefques trop fenfez pour repondre ainfi k l’^glife d’une chole qu’elle ne demandoft pas, 8c dont il n’y avoit que Dieu fcul qui puft avoir connoiffance. Le Pape ne pouvoit done comprendre qu’ils luy r£pondiflent d’ autre cbofe finou dun fait notoire 8c qui fuft fenfible a leur egard , ffa- Voir que ces Ecclefiaftiqucs avoient figne Itf Formulaire , 8c que dans les Procez Verbaux 3 - ou ils l’avoient fignb , il n’y avoit nulle ambi- guite qui leur pufTdonntt licudciendxe mutilq r * Shy les conditions , &c. ±%~f fritr fignature , nulle rcftridliori qui full con- traire a la creance du Fait & da Droit expri- itice claircmcnt dans les termes du Formu- Jaire. Par la mefme raifon , Tors que lc Pape douta dela finceritc de la fignature des quatrc Evcf- ques , & qu’il en attendicde nouvelles preuves * il s’agiflbi^uniquement de l’affurer qu’ils n’a- voient point fait de declaration qui continft .quelque reftri<ftion au Formulaire , c’eft-a-- dire, felon la Relation du Cardinal Rofpigliofi, qu> tendift a ne pas reconnoifire les cinq Pro- portions condamnees dans le fens de f unfe- rtile : & c’eft - la ce qu’il cruft eftre biea prouve. Au refte ce n’eft pas une id6e particuliere, qu’on attribue icy a Clement IX* de dire qu’il entcndoit fous Ie nom de foufcription fincere, ce qu’on vient de marquer, C’eftoitla notion' commune , que tout le monde & les Janfcni- ftes eux-mefines en avoient eu jufqu’alors. Depuis tant d’annees , qu’on difputoit fur lc fujet des foufcriptions , on ne les prcfloit de figner purement & {implement , que parce qu’on ne croyoit pas que dans les conjon- ftures aucune autre foufcription d&ft paflejr pour fincere : 8 c ils ne refuloient la foufcri- ption pure & fimple , que parce qu’ils ne vou- Ioient pas qubn puft dire qu’ifs avoient fouf- erit fincerement le Fait de Janfcnius expri- me dans lc Formulaire. Temoin ce qu’on a veu qu’L^firewt en 1663. au fujet de la D6- p ag> zx6t daration^Irefl'ee pour eux par M. de Pierefixe, & par Mrs. les Evefques de Laon & Comin- ges. Car encore qu’ils eufient pris ces trois Vi. Eclaircijfement , Prelats pour Mediateurs dc I’accomniddeinent' qui fe traittoit alors , cependant ils rcjetterent conftamment Cette Declaration par la feule raifon qu'il y eftoit die qu’ils fe foumettoient fincerement a ce qui eftoit decide dans la pre- miere eonftitution d’Alexandre Vfl. toucnanC 1c fens du livre de Janf6riius. II eft vray qu’aujourd’huy les Janf6niftcs donnenu aux termes de foufcriptiortfincere un tout autre fens fourenant que celle des qua- tre Evefques n’a pas laiflife de I’eftre 3 quoy qu’ils ne cruflent point le Fait exprim6 dan- le Formulaire , qui a mefme efte arefle prin- cipalement pour faire reconnoiftre ce Fair. Mais le moins qu’on puifle dire , e’eft que co n’ avoir point efte )ufque"s-!a le fens auquel on prenoit ces paroles , & que .Clement IX. nc pouvoit pas deviner que les quatre Evefques appellaflent , figner fincerement le Formulaire^ le figner fans croire un Fait qui y eft expref- lement enonc6 , & qui faifoit le fuj'et ae la conteftation. Par figner fincerement le Fori jiHilaire t il n’entendoit avec tout le mondc y que le figner fans' exception ny refiriftion ,lc figner fans diftiruftion du Droit & du Eaic fans aucune adition equivoque , qui donnail lieu d’en d£tourner le fens 5 en un mot le figner en forte qu’on reconnuft les cinq Pro - pofitions heretiques dans le fens de yanfe? nius. A moins de cela , dit la Relation du ; Cardinal Neveu , le Pape eftoit refolu de re- jfctter la fignature des quatre Evefimes j & il nc la crut fincere , qu’avec les conditions- que nous venons de marquer. yajoufte que ce qui achevoit de Ten perfu^ Sur le^onditions , &c. itf <Jer , c eftoit la uMpiration faite'en Ieiyr nom par l’Evefque deXhalons ; cec aftc mefme par lequel on veiit que le Pape ,aic efte in- forme du -contraire. On y proteftoit que le* quaere Evefques avoient condamne & fait condamrter les cinq Vropofitions ayec touts forte de fincerite , fans exception ny rcftriEtion quel- yonque , dans to us les sens que /’ E- glife les a condamnees. Ce Pape ne foup^on- nant ny menfonge ny deguiferaent dans ces paroles, \|>ouvoit-il juger autre chofe finon que par-la ils condamnoient iinccrement les cinq Proportions dans le fens de fatifeniui ; & devoit-il s’imaginer , qu’en mefme temps qu iiS faifoient profeffion de nc vouloir ex- cepter aucun des fens condamnez par I’Egli- le j Jls exceptaflent neanmoins celuy de Janr- fenms 3 ,qui eft mefme le feul qifelle a de- clare exprefftment eftre condamne dans ce? Proportion's ? II eft done vray que la lettre du Roy & cclles des Mcdiateurs , la lettre des quatre Evefques avec leurs certificats , & fade don- ne par I’Evefque de Chalons j que tour cela concouroit a perfuader Clement IX. qu’il n’y avoir nulle exception , nnlle reftriftion, jointe £ cette fienature du Forrnulairc. 11 fenrble qu’apres ce qu’on vient de dire touchant le fait de Clement IX. ce foit un travail fiiperflu de refutcr en dcpail les preu- #es qu apportent les Janfeniftes pour perfua- der le contraire de ce qifon a demontre. De* Fairs aufli pofitifs , & aufli clairement etablis que celuy-la, ne fe derruifent point par de fim? • pies raifonnemens. U fajjdroit d’autres fait* , K* X i99 VI. ■ Eclair ciffem ent p’eft-i-dire des temoigi^l® expr£s qul Ifafiaflent clairement qu^TCPapc eftoit d’ac- cord avec les quaere Evelques fur la manierc .dont ils figncjrent , ou qu’il 1‘ a depuis aprou- vee avec connoiflance de caufe. Mais en ce cas-!a que pourroit-on conclure , finon que par fes Brefs il auroit rendu t-&moignage d’uq laic qu’il f^avoic eftre tres-faux. Car c’eft la prevarication que les Janfcniftes luy at- tribuent , en voulant faire croire qu’il coi>- vinft fecretement dc le contenter de cette forte de fignatifre faite avec dijftin&ion & reftriftlon. Or dans cettc faufle fuppojfttion , ils ne peu- \ent fe difpcnfer d’ayouer l’unc de ces deux chofes , j. ou que Clement IX. eftoit pcrfua- dc qu’il n’y avoit qu’une foufcription pure & fimple par laquelle on puft fatisfaire aux Con- futations , & s’acquiter de ce qu’on devoit a l’Eglife :& que pour n’ eftre pas convaincu d’y avoir d£rog6,il vouloit qu’on cruft qu’il Pa- yoit cxigee & obtenue dcs quatre Evefques, quoy qu’il fceuft bien que cela n’eftoit pas vray dans le fond. z. Ou qu’eftant perfuade du contraire en Ion pajticulier , il ne laifloit pas , entant que Pape,- cTagir & de parler en public contre fa propre perfuafion , comme s’il n’avoit pas permis a ces Evelques de faire ce qu’ils avoient fait. Mais quelque parti que puifle prendre lar- dcffus les panfcniftes , voicy deux conclufions dont-ils ne pourxont jamais fe defendre , 1’une ,eft que , felon eux , Clement IX. aura fait a la face de route 1’Eglife un menfonge des plus honteux t en aflurant des quatrc"Eve£- gnej Sur Us conditions , &c. ^ rj* ftiles dans fes Brefs une chofe.dont il connoif- loic la faufletc j & eh difant .de foy-mefine qu’il n’cuft jamais fouffert une conduite qu’il avoit neanmoins pofitivement approuyee. L’autre conclufion eft que de ces deux marines d’agir & de parler toutes contraires dont-il au- roit ufc , condamnant publiquement une fouC- cription , qu’il auroit agree en fecret ; ce fe- roit fa voix publique , & fa Declaration au- tentique qui devroic eftre regardcc comme la voix de l’JEglife : puifque c’eft par celle-Ia feu* le qu’il s’eft expliquc comme Pafteur des Fi- ddles. Car c’eft icy qu’on devroit app'.iquer cette maxime tres-v£ritable & approuvee des Janfeniftes mefme , que c’eft par les a&es pu- blics des Pafteurs Sc non par les declarations particufieres & fecrettrs qu’ils pourroient faire, qu’on doit juger de ce qu’ils regardent comme ja do&rine cle l’Eglifc. Mais 4 encore qu’il nc foit pas neccflaire , , cl’ examiner les-preuves fur quoy les Jan/cniftes fe fondent pour mectre Clement IX. de lcur Cot& , nous nc laifferons pas d’en rapporter ce qui eft de plus fpccieux : parce que la repon- fe que nous y ferons, fervira d’un nouvel eclair- . ciftement a la veiitc que nous avons etablie , & juftifiera de plus en plus la conduite de Cle- ment IX. I. Preuve des Jauf&niftes. •a ; \| fjt jt * . •' .* * * *■ • - - 1 Les quaere Evefques parlant au Pape de Ieur -nouvelle foufeription , luv en 6crivent en ces termes : ce Plufieurs Evelques de France, qui tjous font d’ailleurs tres-unis pour ce qui eft des Jome U. Cc * / jjLj, VI. Eclairciffement fentimens , ayant pris une autre voye pour faire 35 iigner le Formulaire , laquelle nous avons ftjeu. 35 eftre plus agreable a voftre Saintete j comme 33 nous n’avons rien plus a coeur que la paix & Fu- 33 nit£ de FEglifc , & de temoigner noftre rcfpedfc 33 envers le Siege Apoftolique , nous avons refolu p3 de les imiter. Et ainfi chacun At nous ayant , 33 comme eux , aflemble notre Sinode , nous 33 avons donneles mefmes inftru&ionsa nos Ee- 33 clefiaftiques qu’ils avoient donn£es aux leurs s 33 nous Jcur avons recommande la-meGne forte i 33 de foumiffion , qu’ils leur avoient rccomman^ 35 dee j & nous nous fommes unis avec eux en cet- 33 re forme de difciplinc , comme nous i’eftions 93 pour ce qui eft de la dodtrine. Par cettc lettre, difent fos Janfeniftes > on v.oit aflez que la maniere de fouferire, dour parlcnt les quatre Eveques, n’cft pas celle qua- voient ordonn£ la plufpart des Eveques du Ro- yaume dans leurs Mar.demcns publics •, maig .qu’ils’agitd’unc autre forte de fignature, qu’a- voicut fait faire quelques Prelats dans leurs Si- nodes. Ces Prelats , ajoutenc-ils , 6 toienc Mrs. JeSens,de Lufon& quelques autres,c\u\ avoient fait iigner au bas d’un Proces Verbal , on i/s dift'uguoient entre le Droit & le Fait , exigeant la creance pour le premier & le (fence fcule- ment pour le fecond. C’eft eux qui font deft- gnez par ces mots de la Lettre , Plufieurs Eve- ques de France : & cette maniere de faire lighter . . lc Formulaire eft celle en quoy les Evefoues te«- abrcg.cc jnoignent s etre enhn relolus a les innter. ■ ' *26 u Et ce P rou y e > ajoutent-ils, que e’etoit- Zif' ,1& le fens de la Lettre des quatre Evclques , c’eft ^u’elje eft manifeftemenf relative a cet endioij; ik, V les conditions , &C; Celle des dix-nenf ecrlte l’annfee d’aupara- vant au mefine Pape : « II y'a plufieurs Evcfi-u cjues des plus Celebris d’entre nous , qui ont fait cc Ja-nxmc chofe qu’eu>{ ( les quatre Evefques ) cc ou par des Mandemens publics , qijpy que non cc imprimez j ou , ce qui n’eft pas d’un moindre ce poids , dans des Proces Vcrbaux qui demeu-cc rent dans leurs Greffes , dans lefquels ils ont cc explique fort au long cctte m?fme do&rine. cc Apr^s ccla les quatre Evefques declarant a ec Clement IX. qu’iis venoient de faire figner dc Ja maniere que l’avoient fait plufieurs Evefques de France , Mo l t i Gallicani Epifcopi, il doit Favoir entendu , conune les quatre Evefques y <fe ceux-’a mefines dont il eftoit parl£ dans la Lettre des dix-neuf , & non pas des Evefques dc France en general. Gar pouvoit-il nc pas voir' Te rapport qui eft entre ces deux Lcttrcs , & cqmihe la feconde faifoit allufion a la prea miere. R E’ P O N S i Si pour defendre Clement IX. du rcprocli d'avoir parlc contre la-veritc connuc il eftoic necefiaire d’avouer qu’il fut trompe , faute d'en- trer dans la penfee des quatre Evefques , ou dc fonger a ce queluy avoient ecrit les dix ncuf autres pres d’une annee auparavant : il n’y au- 1 roit pas un fort grand inconvenient a ccc aveu. Ce ne ferok qu’une de ces erieurs de fait, done les plus habiles & les plus fages ne peuvent pas toujours fe garantir. Mais , dilent las Anti-Janfeniftes, onn’a pa& kefoin de cette repoufe ; par ce que toute U \ Cc x _ 194 VI. T.claircijfement preuve des Janftniftes roule fur la faufle flip® poficion que dans la lettre des quatre Evefques il n’y avoit pas abfolument & fans limitation , Gallicani Epifcopi , les Evefques de France ; mais qu’on y lifoit , M o t r i Gallicani Epifco - fi. } PLtisi eors Evefques de France. II eft vray que ce mot de multi , pluficurs , avoit eft£ dans leur premier projet de la Lettre , & qu’ils 1’ont mis dans toutes les editions qu’ils en one fait jufqu’icy j mais c’ eft une erreur, ouune falfification dans leur copie ; & ce mot n’eftoic point dans l’original qui fut envoyfe avec le feing des quatre Evefques , le Nonce l’ayanc fait oftcr ma!gr£ la rcfiftance de quelques-uns des Mediateurs. Quoy qu il en (bit des raifons qu’ils eurent , luy de vouloir qu’on retranchaft ce mot,8C cux de fouhaittcr qu r il demeuraft * ce qu’on rient de dire eft un fait dont on a pour garant & Ie Noncemefme qui Fa raconte en toutes oo» cafions , & fbn Regiftre qui fubfifte encore ; dans lequel il fit tranferire par fon Auditeur la Lettre des quatre Evefques , telle que Y Arche- vefque de Sens Be FEvefque de Chalons la Iuy remirent, & telle qu’il 1’envoya des le lende- main a Rome. Ce qui eft fi conftant , que lea copies qu’il en laifla prendre des lors , qui fe gardent dans des Communautez celebres de Pa- ris , & qui ont efte communiques a toutes for- tes de perfonnes j que ces copies , dis-je , n’ont jamais eu le mot , plufieurs 3 qu’on voit dans celles des Janfeniftes. Enfin l’on ajoufte que qoand le Pape auroic veu ce mot dans la Lettre des quatre Evefques y cela ne deyoit pas luy faire comprendre ce que Sur les conditions 3 &c. ljrj iftfentles Janfeniftes. A la verite depuis qu’on f^aic que ces Evefques ont figne Uvec diftinc- tion 3 on a bientoft remarque que ce mot jp/«- Jieurs, rend ambigu cet endroic de leur Lettre & donne un pretexte de Interpreter a la ma- niere des Janfeniftes , non des Evefques de Prance en general , mais de ceux qu’ils nom- ment aujourd’huy ; & Ton s’apper^oit aile- ment , que c’eft la raifton pourquoy iis ont re- mis ce mot , comme il avoit efteinfer£ d’abord dans le projet. Mais dans l’etat ou eftoient les chofcs , le Pape prevenu par la lettre dn Roy , & par toute la fuite de la leur , que les quatre Evefques avoient ftgue , comme le refte des Evefques , il ne pouvoit penfer autre chofe fi- non que multi les fignifioit la tous j & il n’avoit garde de foup^onner qu’on y parlaft' feu- lement de quelques-uns 3 c’eft-a-dire de trois ou quatre qui fe fuflenr diftinguez dc tous les autres. ' On la deja remarqu6 , la lettre de l’Evef* que de Laon , que le Pape receut dans la mef- me temps ,fuffifoit feule pour perfuader le con- traire a fa Saintete. Car il failure poficivement que les quatre Evefques venoient de fe confor - mer par une nouvelle foufcription au refte des Evefques , de qui ils s' eftoient auparavant dif- tinguez en quelque chofe par leur maniere de foufcrire le Eormulaire:& il confirme ccla par le t&moignage de leur propr'e Lettre. C’t/J,ajoute- t-il 3 ce quils ont protefte en termes expres dans la Lettre commune qu’ils ont envoyee a -voire Saintete , I l l v d in communi ad Beatitudi - nem veftram Epiftola difertis verbis teftate funt » Pourquoy voudroit-on que cette Lettre C c j 9.9& VI. "Eclaircijfement curt perfuade an Pape le contraire de £e qucf«» 1c avoir perfuade a ce Prelat ? Certaincmenr quar J il (eroit vray qu’entre les Evelques de France il y cn avoir alors quel— ques-ons qui dans des Proces Verbaux avoient iepare le droit & le Fait , corame les quatre JBvclques le firent dans leurs Mandemcns ; ce n’eftoit pas a ceux-1^ que M. de Laon entendoir que les quatre Evelques venoient de le reiinir par leur nouvelle (ignature apres s’en eftre eloi- gnez par celle d’auparavant;. Car eftoit-ce s’en eftre cloignez , que d’etablir par des Man- demens publics la mefmc do&rine precifement 3 u’on pretend que ces autres-1^ etabliflbicnt ans leurs Proces Verbaux ? Parler de la Torre feroit une abfurdite qui ne peut tomber dans Felprit de perlonne. C’eft done maintenant aux Janfeniftes a s’ex- pliquer fur le dilemme que voicy. Ou le mot y multi ,PLosiEuits, eftoit dans la Lettre de» 3 uatre Evefques , lorfqu’elle fur montree ^ M» e Laon , ou i I n’ y eftoit pas. Si Ton dit qu’il n’y eftoit pas , i Is ne Tauroient y marquer un feuf mot , qui ait pu faire douter Clement IX- qu’ils n’euflent figne purement & (implement , on plutoft qui n’ait du Iuy perfuader , qu’ils Pa- voient fait. Si Pon dit que ce mot eftoit encore dans leur lettre , que s’enluit-il de la finon qu’il ne devoit pas empecher ce Pape de croire qu’ils s’eftoient conformez au refte de leurs Colle- ges rpuifque bien loin d’en empecher PEveque de Laon , e’eft par ces mefmes parolles qu’il en fut perfuade , & qu’il enafliira fa Saintete. Shy tes conditions , i II. PREUVE. I -♦ • i y'-j. • ■ - • ‘ 7* • Quand la Letcre des quatre Evelques nau- roic pas fait comprendre a Clement IX. qu’ils avoient diftingue ie droit & le Fait , il nen pou- voit plus douter depuis la Declaration de l’E— -•vefque de Chalons : dan$ laquelle expofant au Pape le contenu de leurs Proems Verbaux , il leur attribue expreflement cette diftindion. Car .apr£s avoir dit qu’ils condamnent les cinq Pro- pofitions dans tons les Sens que I’Pglife les a condamnees , il ajoufta : E t quant d l’ attribu- tion' de ces Propofitio.ns au livre de fanfenius JEvefque d'lpres , ils ont encore rendu & fait rendre au S. Siege toute la deference & Vo- beiffance qui luy eft deue... eonformement d Vef- pritdes Bulles Apoftoliques , qui eft de ne dire , ny ecrire , ny enfeigner rien de contraire d ce qui a efte decide par les Papes fur ce fujet. Voi- Ja le Fait clairement diftingue du Droit j la creance pour le Droit , & le filence pour le fait. RFPONSE. y Declarer qu’on ne s’oblige qu’au filence fix le Fait , e’eft declarer qu’on ne pretend point reconnoiftre que les cinq Propofitions foient he- retiques dans le Sens de fanfenius , que la doc- trine de Ion livre foie heretique & condamn&e paries Bulles. Or il eft conftant par le tfcmoi- gnage expres du Cardinal Rolpigliofi 3 que Clement IX. n’auroit jamais accorde la paix N ‘ aux quatre Evelques > fuppofe quits euffent «ij VI. T.tldirct[femint declare ne vouloir pas reconnoitre pour bereft* qu.es les cinq Propofitions dans le Sens de fan - nius. Ce font les propres termes de ce Cardi- nal. II eft done 6videmment faux que ce Pape ait cru qu’ils n’euflent promis a cet 6gard , quo leur [ilence refpeBueux. Mais a 1’egard dequoy Clement. IX- a-t-il done conceu qu’ils ne promettoient rien davatf- tage que ce filence JC’eft-ceque nous allons 6claircir par Ie moyen de la mefine Relacion „ apres que nous aurons fait quelques obferva- tions pour mjeux entendre ce que nous en de- vons rapporter. x. Corarae nous avons die ailleurs que Tots peut confiderer dans chacunedes cinq Propofi- tions ou les termes , ou le Sens , e’eft- a-di'rele dogme qu’elle renferme - y on peut aufli les attri- buer a un livre , ou quant au Sens feulement ou quant au Sens & quant aux termes : & ce font-la deux chofestres-differentes. Dire qu’u- ne Propofition y eft quant aux termes, e’eft dire qu’elle s’y trouve toutc entiere en propres termes , ou du moins en des equivalens , e’eft- ar dire qui ont la meme fignification grammati- cale. Dire feulement qu’elle y eft quant air Sens , e’eft dire qu’il s’y trouve une ou plufieurs autres Propofitions qui contiennent le mefinc dogme , quoy qu’elles ne foyent concedes ny dans les mefmes termes que celle la , ni mefmes cn termes equivalents felon la fignification grammatftle. Cecy fe comprendra mieux dans un exemple. Que l’on compare enfemble ces deux Pro- pofitions : On ne refifie jamais a la grace de fcftu-Chrift f & toutc grace de fefta- Ckrifiefe x • it - ~~ Stir les conditions , &c. efiieace & victoricufc. On die qu’eMes font Equivalences quant au Sens , ou que Ie Sdn$ de l’une eft Equivalent a cel uy de l’autre ; parce que Ie dogme exprim6 dans la premiere eft fi manifeftement rcnferm£ dans la feconde , & la liaifon entre dies eft fi 6vidente , que ce n’eft raoralement qu’unc meftnc verite ou une raef- »ie erreur ; quoyque ce ne foie ny les mefmes termes , ny des termes -6quiva]ens felon la grammaire. . Qu’on prenne maintenant cctte mefme pro- pofition, Von ns reft (le jamais din grace de feftts-Chrijl , &qu’on la compare avec celle- cy > jamais on n empefche i r ejfet de la grace de fefus-Chrift. Je d is que la leconde eft equi- valence a la piemiere non feulement pour le Sens , mais aufli pour les termes : parce que, refifier a la grace & en empefeher I'efei, font deux expreflions Synonimes qui n’excitenc quo la rncfme idee dans 1’efpiit. x. De ces deux manieres d’attribuer au Li- ▼re de Janfenius les cinq Propofiiions hereti- ques , il n r y en a qu’une fur quoy l’Eglife ait prononce , fijavoir qu’elles y font quant at t Sens. Ce n’eft pas qu’il ne foit vray que la pre- miere des cinq s'y trouve en propres termes , & les quaere dernieres en termes iqtuvalens? mais ce n’eft pas-la le Fait decide par les Cons- titutions. Ce qu’elles decident uniquement , & ee qu’il fuffir de reconnoitre pour y obei'r par rapport au Fait , e’eft qu’elles font heretiques dans le Sens de ce Llvrerque le Sens, ou le dog- me heretique de ces Propofidons eft le dogme expliqu6, ptouve , propofe dans le Livre : qu’il sn fait , comme difenc les Afiemblees du Cler- I VI. HcUirtiffement gc , le corps & le tiffu de la doctrine. C’eft V. ce que ftgnifie qu’elles font condurnnees dans It Sens de fanftnius. Suppofons maintenant qtlc dans la Declara- tion de i’Evefque de Chalons ccs mots s L'attri - button des cinq Vropofi tions an Livre de fctn- finius 3 ne fignifiaflenc autre chofc finon qu'el- fes y font en termes forrnels , ou en termes equi- valens : II n’eft pas beloiri de prourer qu’en ce cas-la , fans donner atteinte aux Conftitutions * ny au Formulaire par rapport au Fait decide , les quatre Evefques pouvoient refufer dc fouf- crire a cette attribution , & n’offrir a cet £gard que le lilence refpe&ueux : & que par confe- quent le Pape pouvoit aufli s’en contenrer. II eft done queftion de l^avoir , ft e’eft ainfi qu’it entendit effe<ftivement leur Declaration. Et e’eft fur quoy je dis que la Relation de Ion Ne~ yeu nous eclaircit parfaftement. En voicy le* Parolles. K. Ce que le Pape louhantoft en fubftande c'i- toit de ftjavoir cc que contiennent les Declara-* 33 tions qu’avoient faites les quatre Evefques dans ^ leurs Proccs Verbaux. Car fuppofe qu’il y fuft dir {implement que le Pape peut eftre trompe dans les queftions de fair de la maniere que 33 nous Favons exp!iqu£ cy defiusn. 1/3. Sa Sain- tetc eftoit refolue de diffimuler , & ne pas faire ^ femblant d’y prendre garde. Mais fuppofe qu’ils euflent effcdlivement declare ne vouloir pas re- 33 connoiftre les cinq Propofitions pour hereti- ques dans le Sens de Janfenius •, felon que le Sc. 35 Siege les y avoir condamnces , jamais elle nc 1’a iroit fouffert, See. 53 * Exiger qu’ils reconnoiftent pofttwment le§ I Sur les conditions , &c. jof tSnq Proportions : comme heretiques dans le 5ens de Janfenius , c’eftoicexiger raven du Fait mefme qui eft enoncc dans les Bulles & dans le Formulaire : c’eftoir vouloir qu’iJs les atcri- buaflent au Li vie de Janfenius quant au Sens , comme a voient fait les Papes ; & ne fe pas con- tenter du filence fur cett^ attribution. Voicy felon ce mefme Cardinal , au lieu ou il nous renvoyc , f autre fair & l’autre maniere d’attri- Lution , fur .quoy ii allure que fa Saintete vou- loit bien fouffrir qu’ils cruflent les Papes capa- •bles d'errer & qu’ils n’offriflentque le iilence. On pouvoi: rairc trots queftions touchant Je £ens de Janfeniusqur rapport aux cinq Popofi- tions. La premiere de l^avoir ce qu’il avoir cc dans 1’efprit , & en quels termes precis & indi- cc yidueis il a exprime la do&rine des cinq. Pro- C e poficions. ( C y eft- d -dire s'il Va ex prime dans cc les mefmes termes ou en termes equtvalens. ) Sur cette queftion , pourfu-:t fAutcur 3 les Janfeniftes' difoienw^qpl^jlcs ne font pas en anefines termes traw rtfjysgtiftin que dans la Sulle ; excepte la premiere dcs cinq , laquellc ils avoiioienc qu’on pouvoit dire en quelque maniere eftre dans ce Livre en propres termes j * au lie u que pour les quatre autres el les n’y javoient jamais eftc dela forte. C’eft ainfi qu’ils ,en parloient dans leur Manifefte , & cn p!u- iieurs autres petics Merits. Ce n’eft pas qn’ils niaftent qu’elles ne fuflent dans le: Livre en " rermesequivaiens :& ils reconnoiflbientmcmc expreftement qu’elles y eftoient felon le Sensle plus vray qui leur convienne. Ces dernieres parolles du Cardinal Rofpigliofi. rre fe doivenc entendre que par rapport au temjft N. ryt; IJj. cc cc cc cc cc cc 4C cc cc cc J ine VJ. TLclairciffcment cjui a precede la Conftitution dHnnocent X. Car il eft vray comrae on l’a veu dans le premier &. dans le fecond Eclairciflement que julques-la felon les Janleniftes les Propofttions eftoient dans Janfenius, ou quant mix termes , on. quant a la force dcs termes j & que le Sens legitime de ces Propofttions eftoit celuy qu’ils foutenoienc avec Janfenius. Depuis cc temps i Is ont tou« iours nic qu’on puft trouver dans Janfenius n j les cinq Propofttions ny d’autres equivalents foit pour les termes foit pour le fens. N.i La queftion qu’on vient de marquer , conti- ’ nue le Cardinal , ( fipvoir touchant la penfec 9 \de Jatifenius.& les termes des cinq Propofttions ) 95 n’eft qu’une pure queftion de Fait. C’eft pour 95 quoy les plus habiles conviennent > qu’elle ne. 9 ’ lijauroit eft re matiere d’une decifion de foy. 93 Mais ce nkft-Ia nullement de quoy il s’agit. 90 Car pour ce qui eft de Janfenius , jamais fa 93 perfonne n’a efte condamn6e , ny on nes’eft ja- 9 -> mais mis en peine d^reoligrcher ce a eu M ou n’a pas eu dansl l’efprir , & au regard 'des cinq Propofttions peti importe en quels termes elles foient wprimees : & ce ne peut pas eftre a, la le point de la queftion : parce que c’eft une 9, chofe dont les fens font juges. Ce .n’eft pas les 93 parolles ou les phrafes que Ton a condamnfc ,3 dans Janknius J mais bien le fens qu’elles y font. 93 C’eft nniquement ce qu’a examine le.St. Siege furquoy tombe fa decifton. Voiia juftement ce que nous avons die qu’en attribuant les cinq Propofttions au Livre dc Janfenius PEglUe n’a eu egard qu’au fens > ou au fond de la do&rine ; & que fa decifion ne s’ccend point jufqu’a dire qn elles y font en ter. pics Stir les condition » &c. 303 £nes ■formels ■, ou en termes equfvalens. La fcconde queftion qii’.on pourroit faire y cc a-joufte le Cardinal , ce feroit.quel eft effe&ive- « ment le vray fens exprime par Janfenius dans cc ion Auguftin ( ft t'efl le S ens heretique des cinq «* Propofttions ) ce qui eft une queftion non pas de cc lait 3 mais de Droit , & que j 4 £?lifc a pouvoir te de definir. Mais xe n’ejft pas de <elle-lii qu’il « «agit maintenant. . “ II ne ferviroit de rien aux Janfeniftes de dire que le Cardinal Rofpigliofi fe trompoit mettant hors de la queftion , ce qui faifoit ve~ •xitablement toute la queftion { fcavoir ft la doftrine des cinq Propofitions conaamnees eft dans le Livre de janfenius ^ & 1’appellant une queftion de Droir. Car il ne s’agit pas icy d’examiner , ft -ce Cardinal a bien mis la quef- tion , ou eiie eftoit , mais en quoyil l’a mife cffe&ivement ; & ce qu’il a regarde , ou n’a pas xegarde comme uiv point de . fait. Lorfqu’il ap- pell e la queftion touchant le Sens duXivre de janfenius nne queftion de Droit & non pas de fait il en parle fuivant la notion qu’dn avoit eue jufqu’a nos jours des queftions de fait , ainfi qu’ilaefte explique dans le premier Li- vre. Et Jors qu’il die que les deux parties eftoient d’accord fur I'autre queftion , il a eu f gard au temps , ou i’on difputoit uniquement du point de Droit. Mais encore une fois , qu’il ait parle jufte , ou non ; qu’iLait bien , ou mal compris ce qui faifoit lepoint de la difpute en France , il fuffit que ce qu’il cn a penfe , & qu’il a donne com- me la penfee de (on Oncle , e’eft que de deux manieres d’attribuer les cinq Propofitions as Jomc JI. D d r 5I04 VT. E clair ciffement Livre de Janfenius , l’unc quant au Sens , l'au«. tie quant aux termes , Ja premiere eft un point de Droit lur lequel l’Eglife ne fe peut trqm-r per , & fur lequel Clement IX. demandoit un acquiefcement d’elprit , & non pas fimplemenc qu’on demeuraft dans le filence : & que la for conde eftoit la fcule fur Iaquelle il s'en conten- teroit i parcc qu’il la rcgardoic comme un pur fait dont les fens peuvcnt juger , un fait peu im? portant dont le St. Siege n’avoit rien decide , & en quoy il ne pretendoit pas eftre infaillible.’ Car ce font-!a les qualitez du fait , ou de iVf- tribution , fur quoy fa Saintete au rapport, dir Cardinal Rofpigliofi ne fe mettoit pas en pei- ne que les quatre Evefques euffent foumis leur jugement en fignant le Formulaire ; perfuada d’ailleurs pa 7 r la Declaration de l’Evefquc de Chalons qifils avoient certe loumiflion pour lc Fait decide. Nous verrons dans la fuite ft le* •Janfeniftes peuvcnt xecufer lc temoignage do ice Cardinal. I 11, E T IV. PREU Y ES. : Les dix-neuf Evefques dans leur Lcttre k Clement IX. avoient donne une approbation lor lemnelle a la doctrine contenuc dans les Man- demens dcs quatre Evefques touchantle Fait ; declarant mefmequequelques-uns & des priny cipaux d’entre eux 1 ’ avoient auffi propofee dans> des Mandemens non imprimez , ou dans de Proces -Verbaux. Ce Pape ne pouvoit trouver » redire aux Proces Verbaux des quatre Evefr /ques j qu ; il ne condamnaft leurs Mandemens ; ic il ne pouvoit fans injuftice les condaraner 4 Stifles Conditions j &c. J<j/ ififil n v en fit autant a Pcgard de la Lettre des dix* neuf Evefques qui avoit efte rendue publique. •- Or il eft notoirc qifil ne donna aucune mar- que qu’ellc luy euft deplu ; qu’il ne Ja cenfura point > & • n’en exigea point de retra&ation $ qu’il ne traita point d’hcrcciqucs ces Evef-* qiles } qu’il ne les fepira point de fa Commu- nion : en un mot qu’il ne fit rien contre eux * Ians doute parce qu’il ne crut pas le pouvoir faire avec juftice. Comment dont pcut-il eftrc ▼ray qu’il n’auroit jamais foufFert dans, lea Procea Verbaux des quarre Evelques la diftin- ftion du Droit & du Fait , l’ayant bien louf- ’ Ferte dans la Lettre des dix-neuf Evefqucs , ou elle eft fi ouvertement autoriftc ? Qui Vobligeoit d’ avoir une autre balance four deUPi les quatre Evefques , que pour les dix-neuf* ^ * On peut faire un raifonnement tout parcil furlefujet de M. Arnauld. Dans fa Requefte de MM. de P. R. an Roy en 166 8. contrc Mv • I’A rchevelque d’Ambrun , ce Do&eur ctablif. foit la diftinttion du Droit & du Fait, aulfi-biea que les quatre Evelques dans leurs Mandemcns* & les dix-neuf dans leur lettre : ce qui n« 1 ’empefcha point dteftre receu a la Paix de l’Eglife Ians autre fignature que celle des qua- tre Evefques , & fans qu’on l'obligeaft a rieft retra&er de ce qu’il avoit &cric la-deflus. L« Pape ne croyoit pas tju’il y euft aucune erreutf dans cette diftindtion du Droit & du Fait; (». iV ♦ X 7 RE’PONSE. I. Cet argument des Janfeniftes fe tourne fputre et»x-mefmes. Clement IX. difent-ils * • Hi * o 6 Vi. Eclaircijfertent n’a pas condamn£ dans la Lettre dcs dix-neuf Evefques, ny dans la Requefte de 3VL Arnauld la diftin&ion du Droit & du Fait : Dont il ncr 1’aura pas non pins condamnce dans les Pro— cez Verbaux des quatre Evefques. Clemenc IX. difent les Anti- Janfcniites cn raifonnanc de la meftne forte , a condamn6 la diftincfiom du Droit & du Fait dans les Procez Verbaux des quatre Evefques en leur declarant par fort Brer que jamais il n’euft admis leur loufcri-- ption , ft elle n’avoit eft£ pure & Ample , fans exception ny reftridtion quelconque au regard du Eormulaire, Done il a condamne cette mcfme diftindlion dans la Eettre des dix-neuf Evefques , fuppofe qu’elle y fuft autorifle. Eft- il befoin pour condamner une dodtrine , otr une pratique de condamner nommement tous les livres & ecrits ou elle fc ttouve ftablie Ne fuffit-il pas pour la tenir condamnee par tout, quelle Fait efte dans un feul ? z. On pourroft, s’il en eftoit befoin , appli— quer icy ce qui a efte dit fur la feconde preu- ve , qu’il feroit plus jufte de dire que Clement IX- n’avoit pas fait toutes les reflexions pofli— Bles for la Requefte de ft R. ny fur la lettro . des dix-neuf Evefques * que de luy imputer , comme font les janleniftes dans leur fauflV fuppofition , un menfonge public & fcanda-r leux. Mais cette lolution n’eft pas neceflairc,. & Ton repond. 5. Que Clement IX- avoir des raifons ini- portantes de croi’re que ces dix-neuf Prelars aufli-bien que M. Arnauld , eftoient revenus au fentiment d’Alexandre VII. & du refte des Evefques > que mefine les. dix-neuf nlen 4 * Sur les conditions ; &c. ^iSient jamais eu d' autre dans le fond : & qua fi dans leur Lettre ils s’eftoient d&larez pour les Mnndemens des quaere Evefques , d’eftoic que faute de les entendre aflez 3 ils donnoienr le fens qu’eux-mefmes avoient dans l’efpric & qui ne contredifoit nullement le Fait decide. * Tout ce qu’il y a dans cette Lettre par ra- p'ort aux qUeftions de Fait , eft conceu d’une maniere ambigu'e : & Clement IX. n’y vovoit ficn qui lc decerminaft a croire que de deux fens don’t elle eft fufceptible , ils cuflent ef- fe<ftivement en veiie celuy qui eftoit conform me aux cjfuatre M-undemens ; e’eft-a-dire qu’ils pretendiflent combattre la certitude du Fait decide par les" Bulles , ou 1 obligation de le figner & de le croire. z. Au contraire ce ?ape avoit tout fujet d’eftre perfuadc , qu’ils tenoient cette doiftrine. 3 . Suppofe qu’ils euf-- fent efk d’un fentiment oppofe en fouferivant fa lettre qui portoit leur nom , Clement IX. - avoir dtfts la Declaration de l’Evefque de Chalons un temoignage autentique qu’ils n’y eftoient plus. Expliquons ces trois points. Je dis done en premier lieu qu’a s’en tenir aux termes , tout ce qui fe trduve dans 1 a Lettre des dix-neuf Evefques touchant la do- <ftrine des qUeftions de Fait , eft ambigu j 8c que des deux fens qU’on y peut donner il y en a un qui ne contredit ny la certitude des Faits decidez, ny le droit d’en exiger la cr 6 an- ce. Ecoutons la lettre. Il s’eftoit trouve des gens parmi nous qui c « avoient eu la hardiefle de publier ce dbgme tc eouveau & inoiii , que les Decrets qUe 1’E- « Dd y 50 8' . VI. 'Edairciffement 33 glife fait pour decider les Faits qui driven# 33 de jour enjour , quotidian a facta , & que 33 Dicu n’a point reveiez , eftoieDt certains 8c 33 infaillibles ; & qu'ainfi on devoir avoir la foy. si de ces Faits , aufli-bien que des dogmes re- si velez de Dieu dans I’Ecriture & dans la Tradi- 3i tion les mefmes perfonnes qui avoient in- 3i troduit ce dogme , qui eft 6galement con- si damne par tous les Theologiens anciens & si nouveaux y avoient la temeritfe de Te- 3 i tablir par la Conftitution de voftre Prede- oi cefleur. Ces Evefques dont il s’agit voulant 3i s’oppofer a ce mal , ont cru devoir ctablir si dans leurs Mandemens la dodrine tres-com- 3 i mune & tres-certaine qui eft oppofee a unc erreur ft manifefte : f^avoir que l’Egiile ne yi definit point 'avee line certitude -entiere &. . 3> infaillible ces faits huraains que Dieu n a „ point reveiez ; & qu’ainfi tout ce qu’elle cxige • y) des Fiddles en ces rencontres , eft qu’ils ayent: y) pour fes Decrets Je refped qu’ils doivent. Tout ce difeours eft viftblement equivoque ^ foie qu’on i’euft fait tel expres , foit que cela. fuft arrive fans deflein. On y parle contre. ceux qui veulent que les Faits qui arrivenc de jour en jour puiflent eftre decidez avec. une certitada infaillible , comme de foy di- vine. Mais on peut entendre; par 1 & deux chofes infiniment differentes ,.dont I’une eftoit en queftion , & 1 ’ autre hors de queftion dans I’affaire du Formulaire. La premiere eft que l’Eglife peut decider avec certitude les que— ftions touchant le fens deslivres qui regardent les matieres de la Religion , ce qu’on ap— jeRe. des Faits docirinaux ou dogmatizes.. L f • , Shy les conditions , &c- if&f Xa i. qu r ellc peut decider avcc une pareMle autorite toures fortes, de Faits , mefme ceux qui font purement perfonnels , & dont le ju- gement depend du teiM>ignage des hommefc La dernierede ces creux Thefes eftoit hors de queftion comme il a eft6 marque des lc pre- mier livre & comme on vient encore de ]e voir dans Ja Relation du Cardinal Rofplgliofi : & on- pouvoit refuter cette Thefe fans foutenrr en- effet les quatre Mandemens ny contredire- ^obligation de croire le Fair decide. On dif— putoit uniquement de la premiere qui regarde' Ic fens des livres : & ce n’eftoit qu’en la rejet— tant que les dix-neuf Evelques pouvoient fe joindre a ces quatre.. Or il ne paroift rien dans la Lettre des dix- neuf qui oblige a croire que ce fuft cette pre—' miere opinion qu’ils pretendoient combattre,- & Ton y voit au contraire bien des chofes qui devoient perfuader Clement IX. que c’eftoit- la feconde feulement qu’ils combattoient , f^a- voir que l’Eglife fuft infaillible generalemenc a l’egard de toutes fortes de Fairs. Car voicy' Tes cva<fteres qu’ils donnent a l’opinion contre laquelle ils fedeclarent. C’eft, felon eux,um dogme nouveau & modi julqu’alors : un' dogme egalement condxmne par tons les Tbeo~ logiens anciens & nouveaux : une erreur tres- mxnifefie , oppofee a la doctrine tres-com-~ mune & tres-certaine : & cette erreur con- ftftoit a dire , que la decifion dec f aits qui ar- riv.ent de jour en jour , eftoit certaine &- in - faillible ; & qu'ainfi Von devoit avoir la foy de ces 'Baits aujft bien que des Dogmes reve~ IfiZ. de Dies* dans I'Ecriture & la Tradition.. ffo Vi- £ (fnirriffemeh t 1! eft manifefte qpe tout cela s’applique fort naturellemen: a I’opinioo qui etend rinraillibi- lite de TEcjlife fans diftin&ion far route forte dc Pairs opinion que Cjjpenr FX. (uivant la Re- lation du Cardinal fteveu , eftiraoit avoir efte fbutenue avec plus dc ze!e que de lumiere. II eft vifible d’ailleurs que ce Pape trouvoic dans ia Lettre meftne de quoy jugffr que cela fle regardoit point 1’aUtre opinion. Les dix-r 'rieuf Evelques ne pouvoient ignorer , que $’a- voit efte jufques^Ia celle de fa Sainrete , aufE-^ bien que de (on Predecefleur , des Cardinaux dcs Tneologiens qui compofoient les Congre- gations de Rome. Dcvoi:-on croire que ces Evelques euflent ole en parler au Pape mef-r me , comme d’unc err ear tres-mxnifefte , d’un- dogme irioiii dans PEglife , & rejette par tons' Us T heologiens nnciens & nouv&aux ? Je dis en feecndlieu qlie les preuves auten-- tiques qu’avoient donne les mefmes Prelats en- faveur ae cette opinion dans les Aflemblees du Clerge & dans leurs Lettres a Innocent X- 8? a Alexandre VIL que ces preuves , dis-je determinoient Clement tX. a juger , qu’eh ef-- fet l’opinion dont ils parloient ft mal dans leur Pettre n’eftoit pas celle qui rcconnoift la cer-* dtude du Fait decide- Je m’explique. Les dix-neuf Evefques ne marquent point dans cette Lettre que ce qu’ils difent foit un fentiment qu’i’s ayent pris de nouveau contre Jeur premier fentiment : au contraire ils temoi- . gnent., qu’ils ne difent-!^ que ce qu’ils on: tou- jours penfe touchant les queftions de Fait. Or Je Pape fjavoic les marques publiques qu’ils ^yoient donnecs jufques-la de leur perluafiqn Sur lei tOnditiotts , Jitf taint kl’egard du fait decide , que du pouvoir de f’Eglileaen exiger lfcreance. Ils avoient eftfc' ( tous ou prefqiic tous de ces Aflerdblces , dans lefquelles fat drefle le Formulaire da Clerge : ils avoient p'refquf tous fait leurs Mandemens pour en ordonnef la foafcription pure* & fim«* pe : enfln de leurs nouveaux Mandemens pout faire figner le Formulaire du Pape il n’en avoic paru aucune oft ils euflent permis de rqftri&ion. Or commander la fignature fans permettre de rcftri&ion, c’eftoit felon les Janfeniftes, obliger ft la creance du fait exprime dans le Fotmulairc.- C’efi »ne chofe , difoient-ils , plus claire que le jour : on ne pent le nier avec la moindre couleur f & il faut ignorer entieremcnt le fujet de la contejlation pour le fevoquer en doute. rt- Pour juger done que ces Prelats avoient formal. t adopi6 la doftrine contraire , £tablie dans les part. r. \ Mandemens des quatre Evefques , il auroit fal- aCt J * * lu , que le Pape les euft regardez , ou comme des gens fans lumiere ,- qui ne f^avoient pas eux-mefmes ce qu’ils penfoient. y ou comme des gens fans probite qui parloient contre leur penfee ,• difant le pour & le contre felon leurtf interets. Si cela eftvray par rapport aux dix-neuf Evefques en general, combien l’eft-il encore plus par rapport a l’Archevefque de Sens, ce- luy de tous que 1’on pourroit p^utoft croire qui eftoit dans les fentimens des quatre Evefques puifqu’il eftoit a la tefte des dix-neuf , & qu’il avoir plus de part que perfonne a la Let’ re , s’il n’en eftoit pas feul Auteur. Car quelle idee fal- laft-il concevoir de lui pour s’imaginer qu’il VI. 'Eclaircijfemetit nc convint pas , & du Fait decid6,& de 1 ofc/fr gation de s’en raporter a l’Eglifc : qu’il nor convint pas , dis-qe , aprcs ce qu’on f£ avoit a Home , qu’il avoit ccrit & figne ? On fe fouvient de la decimation qu’il donna fiir ce fuj-et dans l’Aflembide da Clerge de 1656. Protcftant qa'il fe croyoit obligd encon- fctence de le foumettrc a la Conftitution d’lq-' noccnt X. felon fon veritable fens cxblique par I'Affemblec du 18. de Mars 16/4- O' eonfirme par le Brcf du Pape dti i$. de S tptembre fiii- vant : c’cft-a-dire qu’il condamnoit dans let ' cinq Propofitions la doclrine de fanfenius con tenue dans fon livre intitule Augustin. On fe ibuvient aufti dc ce qui a cfte rapportfr enfiiite , qu’en 1661. il declara non-feulemenc dans une letcre 6crite au Nonce , mais cncorcr dans fon Mandement pour la fignature du For-* fnulaire de l’Aflemblee , que les cinq Propofi- tions cftoicnt heretiques & condamnies dans le fens de Janfenius : & qui plus eft , qu’il figna luy-mefine ce Formulairc , dans lequel on re-* connoift 1’ obligation dc fotimettre fon jugc-* ment a cette decifion. Clement IX. n’ignoroit rien de tout cela / f car il avoit efte des Congregations & du Con-* feil du Pape dans I^err.ps que ceS chofes fe pa£ foient ) & il faut-bien dire qu’il ne prenoit pas pour une pure hypocrifie cette conduite & ce* fignatures de rArchevcfque de Sens : autre- ment 1 ’auroit il aeceptc pour Mediateur dans J’accommodement des quatre Evcfqucs , & s’cn fuft il rapporte a fon temoignage pour s’af- furer dc leur finceritc ? Que s’il comptoit fans aucun doute fur la bonne foy de set Arcke- Sur Us conditions , &e. 31$ ifcfque ,il eft inconceyable qu’il ait pa !e foup- jfonner de penfer roue le contraire de ce qu’il avoic reconnu par tant d’a&cs & de fignatures j e’eft-a-dire d approuver dans le fond les Man- .demens des quaere Eveiques. Mais apies tout , dira-t’on.Ja Lettre des. dix-neuf Pre’ats porte que fur la queftion dc Fait jls n’ont point tous d'autre fentiment que eeluy des quatre Evelques. Le moyen done que le Pape, ne fe rendit pas a un temoignage fi expr6s ? . .Celt aux Janfeniftes % refoudre cux-mef- pies cette difficult^, Sc a nous expliquer com-f ipent ils veulent que M- de Sens , par exem- ple 3 apres avoir figne avec ferment ce qu’on vient de voir , ait pu alfurer dans cette Lettre, qu’il eftolt du fentiment oppofe. Ce qu’il leur plaira de dire pour le defendre d’un menfonge Sc d’une contradivftion (I vifible & fi infame , -lervira en rue fine temps pour fgire Voir com- ment le Pape pouvoit ne pas croire que ce Prelat & Its dix-lmit autres fufl’ent en effet du fentiment dc la tcftri&ion. II leroit aife de montrer par leur Leftre mefme qu’ils n’avoient pas pris effeiftivement Jc fens des quatre Alandemens : Sc que fautc dc cela ils croyoient n’y voir etabli ou refute, que ce qu'ns ctabllftent ou refutent dans leur Lettre. Mais quelquc probable que puifte eftre, ce qu’on diroic ia-deffus , on ne pretend point faire dependre d’un femblable eclairciflemenc la verite de ce qu’on foutient icy , que Cle T ment IX. n’a jamais pretendu approuver , ou tolerer dans la Lettre des dix r neuf Prelats , que ce qu’il a, tplffg pu ajpj>rpyy£ dans I « $\4c VI. "Echtirciffement Proces Verbaux des^quatre Evefques. En volc^ une nouvelle preuvc. Je dis done en 5 . lieu., qu’apr£j la Declara- tion, dc 1’Evefque de Chalons, le Pape ne de- voit plus douter , que les dix-neuf .Evelques nc fuflent revenus a leur .premier fentimenr, fup- pof 6 qu'ils s’er, fuflent ecartez. L’Archevcfque de .Sens & fEvefquc de Chaions eftoient com- me les Chefs des dix-neuf qui avoient ccrit au Pape. C’eftoit eux -qui avoient folicitc les fouferiptions de^la Lectrc , & appareroment ,qui l’avoient compofee. D’oti vient que ce fuc 1’Evcfque de Chalons ,-qui prit la plume pout }a deferdre au nom de tous. Perfonne ne potl- voit done mieux repondre que ces deux— la du fentiment dcs dix-neuf lur la matiere dp .cette Xettre. Orl’Evrfque de Chalons en fignant la De* .claration done il s’aglt , & l’Arehevelque de Sens en l’spprouvant depuis , afluroient le Pape pour cux & pour le refte des dix-neuf, xju’iis n’ avoient point d’autres fentimens fujr la^ueftion de fait que ceux qui y font ex- primez. Car apres avoir expole la creancc des quatre Evelques , il finit par ces mots : C'eft aujji no fire creance& celle des dix- neuf qui ont ecrit d Sa Saintete. On a -montre clairement que de la maniere .qu’eft conceue la Declaration , elle ne peE- mectoit pas a Clement IX.de douter que 'les Evefques ne reconnuflent les cmep Proportions dans le fens de jan fen isos . Ne devoit-il done pas croire aujfi par la mefine raifon , quoy- jqu’il en fut du pafTe , qu’au moins alors e’e- ftoit-la le fentiment des dix-neuf Evefques * H Stir les conditions , &c. jjy 11 en faut dire autant h proportion de Mr. Xr-» nauld , qui foufcrivit au bas de la mefme De- claration er> ces termes’.- f'attcfte ttufli la me- mo chofe , & que je n ai point moy mefme rl’au-* trc creance. Antoine A snacild Prd-» tre & Dodleur de Sorbonne. II ne reftc plus en finiffant cet 6cIaircilTe- •ment, qu a faire relTouvcnir de deux chofes , qu on ne doit jamais oublier. La premiere eft que li Clement IX. fe trompa cn expliquant la Lettre dcs quatre Evelques , Sc leur Decla- ration du 4. de Dccembrc , dans lefensd’une lo ascription pure & fimple & fans reftriftion , ils avoient moins de, droit que perfonne de luy cn ff avoir maavais grc. II voyoit dans les Let- tres du Roy & de Jeurs Mediaccurs , dcfquelles ils eftoient eux-mefmes garants i il voyoit juf- que dans leur propre Lettre dcs aflfurances pofi- tives qu’ils avoient foufcrit de cetre maniere. Tout ce qu’on y voit d’aillenrs qui peut faire p:nfer a une autre forte de foufcripcion , eft ambigu , & peut fe reduire au fens de la pre-* miere. Si dans ces circonftances il cxpliqua ce qui avoit quelque obfcurite , par ce qui eftoit clair & intelligible, qu’a-t-il fait quine fuft conforme au bon fens & a l’equicc ? Et s’il en ufa de la forte , n’eft-ce pas parce qu’il fup- pofoit ces Evefques incapables de vouloir nier par un difcours equivoque Sc enveloppe , ce qu’ils luy avoient allure Sc fait aflurer en ter- mes nets & precis ? La fecondc chole qu’on doit ton jours avoir devant les yeux , e’eft qu’il if eft pas queftion li Clement IX. a eu de bonnes rai fons oun’en a pas eu , de croire qu’ils avoient flgnb fans Tome JJ. E"e <$i€ VI. 'Eclairc'tJJement xeftri&ion. II fuffit dc fjavoir qu’il 1’a cm qu’il l’a die , & qu'il a declare que fans ccla il n’y auroit point eu de paix a elperer pour eux. Que gagneroient les Janfeniftes apres cela en prouvant qu-’il eftoit ncanmoins bien informe du contraire , finon de tourner eux-mefmes en xediculc les eloges qu’ils ont faics de fa perfon- ne , & de ruiner leur propre caufe en ruinanr Jfa reputation Jf Je ne vois qu’une feule chofe que puiffen? dire ces Meffieurs : f^avoir que le Cardinal Rofpig liofi donne fes propres feutimens , pour ceux ae fon Oncle., Que e’eft un denoiienync invente apres coup , pour n’eftre pas contraint d’avouer que ce Pape a reconnu 1’erreur & Pinjufticc de fes Predecdfeurs , & qu’il a con r damne en fectet ce qu’il paroilloiu foutenir en public. Mais s’tl prenoit envie aux Janfeniftes d’a- T voir recours a une telle reponfe , il feroit aife ^e leur fermex la bouche par une feule de ce?/ trois repliques- i. Ce n’eft point lc Cardinal Rofpigliofi , e’eft Clement IX. qui a dit luy-mefme dans fon Brcf au Roy , que les quaere Evefques aroient fait une fbufeription pure & fimplc du pormulaire : & dans fon Bref ecrit a eux- mefmes , que jamais il n’euft fouffert h. cet , igard ny exception ny reftri&jon dans Jeur fignature. Le Neveu n’a done fait que rap- porter & expliquer les propres fentimens dc fon Oncle. z. .Quand il n’y auroit point d’ autre temoi- gnage que celuy du Cardinal ,'il n’eft plus librp pux Janfeniftes d? le rccufer , apres i’ayoir ghfr x Sur les conditions , &c. fif . v les premiers comme un t£moin irrefprochabltf de ce qui fe pafla dans le Confeil de Clement IX. en cette occafion. Car c’eft Tut quoy il* one produit dans leirr Defenfe contrc Lcyd- deker le dernier article de la Relation de ce Cardinal , comme line preuve incOnteftable det vciies dans lefquelles ce Pape donna la paix aiuf quaere Evefques. 3. Enfin fi !es Janfeniftes vouloient aujour-* d’huy faire revoqiier en douce la bonne foy da Cardinal Rofpigliofi , l’argument pris de fV Relation n’en fubfifterodc pas moins. C’eft ce; qu’il importe de bien comprendre. La conduire des quaere Evefques dans leuif nouvelle foufciipdon , ayant efte decouverttf apres 1’afFaire confbmmcc , il cournt des bruitff defavancageux a la memoire de Clement IX.' Que^ques-mns l’accufoient de s’eftre laifle fur** prendre par les quaere Evefques : d’autres , pre* Venus par les difcour&des Janfeniftes ,s’eftoienf Iaiff6 perfuader qu’il avoit confenti a des condi* tions peu honorables au Saint Siege. Son Ne-' veu entreprend.de le juftifier la-dcfTus dans fij Relation. Suppofons* maintenant , fi Ton veut , que Clement IX. n’ait point agi fur les principes ny par les veiies que marque fon Neveu. it eft au moins Certain que felon l'idee de ce Cardinal , c’eft ainfi qu’il devoir fe conduire pour ne rien faire qui fut indigne du Vicaire de Jefus-Chrift & pour ne pas aonner atteintfi aux COnftitutions de fes PrcdecefTeurs. Le Ne- veu fans doute ne fe fuft jamais avife d’attri- bucr fauflement h fon O icle de tels fentimen* J jc park dans la fuppofition des Janfeniftes ) Sea' , VI. Eclairciffement s’il n’euft bien f^eu que c’eftoit des fentimetiS dignes du Pape j & qua moins que de les avoir (iiivis en pratique , Clement IX. auroit man- que a Ton honneur & a ce qu’il devoir au St. Siege. Je ne f$ay s’il eft befoin apres cela de d£- fcndre queiques Theologiens des Pays-bas contre lc reproche que leur fait M. Arnauld dans Ton Phantofme du fanfenifme. I!s avoienc couclu de la le&urc du Bref de Clement IX. aux quatre Evefques , que ces Pielats , oh avoient change de fentiment fur la queftion de Fait, ou avoient trompe le Pape. C'eft tres— f- 3 ga 62 . tnal raifonner , die la-deflus M. Arnauld, & ne pas [f avoir feulement ce que fignifie le mot de fincere. Car aj oute-t-il , figner fince- rctnent e’efi temoigner en fignant tout ce qn on \ & dans le cceur : & il allure que ces Evefques • Pont fait. Mais e’eft M. ArnauIdJuy-mefme , qui rai— fonne icy fort mal , & qui donne le change y ne fe fouvenant plus de la maxime de St. AU- guftin qu’il avoir autrefois fi bicn fait valoir ■Ecclairc- au fujet de la Cenfiire faite contre luy par la cushion ^ or ^ onne * Cette maxime eft que figner fin- morale cerement un a<fte , tel qu’eft le Formulaire , fo.' pjgC c c ^ % oer non P as felon quelque fens par- ticular qu’on pourroit avoir dans 1’efprit , en changeanr , ou en reftraignant la fignification ordinaire des termes j mais felon l’ intention publique & connue de ceux qui le font figner r que e’eft cette intention publique & connue qui doit regler la conscience de ceux qui fi- gnent. Or les quatre Evefques ont-ils finie felon le SuY les conditions , &s. 31$ fens & I'infiruciion publtque & connue de Cle- ment IX ? ont-ils pr6tendu reeonnoiftre par cette lignature ce cju’il prctendoit qu’ils recon- nuflent ? Son intention eftoit qu’ils reconnuk- lent non feulcment le point de Droit , mais en- core Jc point de Fait exprime clairement dans le Formulaire. II a fuppofe qu’ils l’avoienc Fait : & il leur declare dans Ton Bref , qu’il n’auroit pas fouffert qu’ils en euffent ufc autre- ment. II f^avoient bien de Jeur cofte que c’6- • toit la Ton intention. C’eft pourquoy ils eurent foinde luy faire entendre par eux-mefmes , par leurs Mediatcurs , & qui plus eft par S a Majefte , qu’ils avoient fign6 felon les inten-- tions , que leur foufcription avoir c{icpure& fimple , fans exception ny refirtclion quel-con - que , See. Cependant tout le monde f^ait , aujour- d’huy , & M. Arnauld le publie , que. les qua- tre Evefques , dans leurs Proces Verbaux ny plus ny moins que dans leprs Mandemeris condamnez ^ Rome , ont ufe d’exeeption St de reftri&ion fur le point de Fait , s’eftant bornez au filence a cet 6gard. Il eft done vray qu’ils n’ont point change de fentiment : & il n’cft pas moins conftant d’ailleurs par tout ce qui a eft£ dit , que c’eft eux-mcmes qui per- fuaderent a Clement IX. qu’ils en avoient change. Ou eft done l’erreur & le faux raifonncmenc <fe ces Th^ologiens Flamands , d’avoir dit que les quatre Evefques avoient tromp6 le Pape , fuppofe qu’ils n’euflent pas change de fenti- ment touchant le Fait de Janfcnius ? Car per- iuader kune perfonpe avec qui Ton traitte 9 * a ,® F7. 'Eclairciffement quon a fait ce qu’iJ exigeoit de nous poiuf nous accorder ce qu’il D e nous accorderoic pas fans cela ; luy perfuader, dis-je , qu’on i a taic , lors qu on a fait le contraire , c’eft cn trance comme aux Pays-bas lc tromper. .encore fi Clement IX. avoir veu Ies Rroc6s Viirbaux de ces Prelats , ou iis ufoient de ref- tndton dans la fignaturc du formulaire , &: qu aprcs cela il euft temoigne en eftre con— .tent , on pourroit dire quelle auroit eftc con- rormc a les intentions , & qu’en ce fens elle ieroic fincere. Mais on fpic depuis Iong- temps , qu’iJ ne vit jamais ces Proces Ver- baux ^ & qu’iJs empdeherent* avec grand foin qu d n’en eull connoiflance : tant iis eftoient perluadez qu’il n’auroit pas trouve leue fouf- crjption telle qu’il 1’avoit attenduc. Quefert- tri done a M Arnauld de dire qu’ils avoienc mia dans.Jeurs Proces Verbaux , tout ce qu'ils avoicnt dans le cceur , flee qu’ils avoientdans Ie cceur & qu’ils ont mis dans leurs Proc6s Verbaux . ds font cache au Pape , & l’onr ajlure datlleurs qu’ils avoient fait tout It: eontraue ?. I X- Ni V >i4- R ECUEIL DE QJJELQJCJES PIECES L£TINE$ TRADUITES DANS GET OUVRAGE. T Andem Sua Sanctitas , longd & maturd Ad p a g ; pr&miffd cum D. D. Cardinalibus Suers. 64. Congregations difeufftone , Conftitutio-\ nem edidit, in qua fingulas has Propofitiones •variis affect as cenfuris condemnat: cujti* in — faidibili determination! , tanquam ex in fptr ac- tion e Spiritus SanEti procedenti , in omnibus C per omnia parendum eft. ' §)uod ft aliquis ante hanc definitionem aliter' fenferit , quibufennque rationibus , vel quo- rumcumque DoEtorum autoritati innixus , nunc captivare debet intellc&um in obfequium fidei , ft cut fuadet Apoftolus. id ipfum ego toto torde me facere profiteor , omnefque illas Pro - pofitiones fupradiEtas , in omnibus & fingulis fenfibus quibus eas condemnatas voluit San- Etijfimus Innocentius X. condemno & anathe - matizo , quantumvis ante hanc definitionem ' in aliquibus fenfibus eas fuftineri poffe judi- caverim , ft cue in ftspradiElis meis votis expli- cavi. D6fenfe de 1 ’EgI. Rom. contxe Leyd- deker , pag. 418. % _ _ DigiiimMly GpOfl $ Reeueil de quelques pieces Latines pag. Os infrafcripti Regis decreto feleSti ad fe- ' rendum judicium de libro cat titalus eft, Ludovici Montalrii Litterae Provinciates See , pr&m’/fo ejufdem Itbri diligenti examine , tefta -■ mur fanfenianas h&refcs ab Ecclefia damnatat in eo propugnari atque defends , turn in dibits Zitteris Ludovici Msontaltii , turn in Notis Vvil- lelmi Vvendrokii , turn in adjunctis Difquifi- tionibus Pauir Irenaci : atque id ejfe ita manife - ttumut , ft qua neget , necejfe fit ,vel non le- gijfe librtwr hunc , veL non intellexijfe ; vei eerte , quod pejus eft , non putare id h&rcti- turn ejfe, quod a Summis Pontificibus , & ab Eccleji a Gallicana, a Sacra Facultate Theo - • iogia Parifienfis damnatur ut hsreticum ■ T eftamur infuper tnaledicentiam & petulan • tiam tribus illis author ibus adeo ejfe familia - > rem , ut nulli hominum conditions par cant , ex- eeptis fanfeniftis ; non Sitmmo Pontifici , non Epifcopis , non Regi , non pr&cipuis Regni Ad - miniftris , non Sacra Facultati Parifienfi , non Religiofts Familtis : ideoque It brum ejfe dignum poena libellis famofis&> h&reticis d jure confti- tutd. Actum Pariftis die 7. Septembris 'anno Dorn- 1660. Henricos de la MotHe E. Khe - donenfts. H a Rdoinus E. Ruthenen - fis. PHanciscus E. Ambianenfis. - V Carolus E. Suejftonenfis. Cha- pel as Cur. S - facobi. C. MoRil< L. Bail. Fr. Jo. Nicolai Pr&- dicator. M. Grandin SaossoV, P. Math^us deGangy C arme- hta . Chamiilard, G. de i!Estqcq^ traduifef dans cet Oiivrage. jif D lleBi Vilii , Salutem & Apofiolicam be- Ad nediBionem. Non fine magna profeBo ad“ 18 $ miration e r & jttfio animi dolor e y quo paterna vifcera commovcantur ypublicatum vesiro no - mine die j. funii anni hujus , ediBum perlegi- mtos. In quo fane in primis non minus temera- ria y qttam mendac't narratione profertur tem- pore felicts recordat. Innocentii X. non aliud a Bum fuijfe » qudm inqmfitum an Propofitio - nes ills, quinque de gratia vers & Catholics r an potius falfs & hsretics cenfends forent. Cum eo plane tempore nedum de Propofitionibus tpfis cognitio habita fuerit , verum quod £ fanfenii Libro Auguftinus nuncupato extraBs. ejfent , & if a in fenfti ab eodem fanfenio in~ felleBo , damnats tut nos ipfi Conflitutione noftra 17. Kal. Nov. i6j6r. luculenter & c£- prefie declaravimus. Quod citm adeo falfum patenfque msndacium in re tali ajferere mi— nime veriti fitis , ubique malorum zizanio- nim in agro Dominica feminatores , E cclefie Catholics perturb atores ; & quod in vobis efi, _ auBorcs turpijjimi fchifmatis ejfe dcprehendi- mini- Porro. autem » & fi protervia in vobis dignofcitur jCaviUationibut fubdolis , & circui - - tibus obviam eundi Vcclefis definitionibus , qttibus etiam totitcs Francis Epifcopornm Prslatorum obfequium & zelus , & Chrifiia- nijfimi Regis pietas tarn anxie prsfio efi Nos tamen Pontificis charitatis manfuetndine , nondum fsvd via procedere , fed paternd elementid potius uti volumus : [per antes nimirum fore , ut univerfalis Pafioris vocem audit art [altem fitis , o> fiuis litteris acceptu , ji4 Recuetl de quelques pieces Lathes Edittum flatim abrogattiri , ne S. hujtts Sedis indignationem & auBorttat'is vim experiatni - n 't j memores verbprum Dei : CJmnis qui cecidc- rit fiipra ilium lapidem conquaflabicur : fupra quern vero ceciderit , comminuet ilium. Ca- terum vobis , ut bene agere velitis , tntelledum & refipifcentiA fpiritum a Domino precamur . Datum Roma a pud S. Mariam Majorem fub annulo Pifcator'u , i. Aug. i6tfi. Pontificate nofiri anno 7. ALEXANDER P. P. Vll. < pag. 2J4. V E N E R A B H E S pRAtRES} Salutetftp & Apoflolicam bene did: ionem. %Jt null i vesfrum incompertum efi , quanta foltcit udine Innocentim X.foelicis recordationis Pr&decef- for nofler, fanfenianam h&refim radicitus eve l* lere conatus fuerit ; quanta nos ipfi- eurd,&* infiantid idem propofi turn indefinentcr profequi non defhitertmus : it a nobis probe compertum efi atque p erf pedum qitctm indefeffo fiudio pleri- que vefirum Confiitutiones Apoftolicas in fan* fenii caufa editas execufioni mandari procu- vaverint. lllud autemnon mediocn gaudio ani- mum noftrum perfudit , quod Litteru ex Galliai recens a Hat is , accepimus illorum in dies crefcCYo nurnerum , qui reila fapiunt , pr a fat's Con fit— ttitionibus fefe ultro [ubjicientes ; illorum vero • decrefcere , qui a veritate auditum avertunt % & varies in- tntltm interpret ationum argumen- ts dccepti, Decretis Apofl olicis refragantur. Is fuit egregits fane laborum vefirorum frublus, major 's fcilicet& potioris partis , ut multi , ttque cAterorutp nomine Primarii exemplo ve~ .1 iraduites dans cit Ouyrage. 5/ flro , con fill 0 (fi opera ad faniorem dottrinam indutti , ed , qua per eft , tit credtmus , animi demijjione fefe parati/fimos exhibuerint ad ill amnia pr&fianda qua ip fits a Sede Apofiolica pr&fcribentur . 'Unde jam merit'd fperare pojfu-r tnsts fju'uante Domino , brevi fore ut f&liciter coeptum , opus felictus perficiafis ; przfertim fi t ut per dittos Confiitutiones mandatur , in di- ctum fxecutionem ferio incumlentes , tandem obtineatis ut omnes eadem fide (fi char it at Concordes in via Domini ambulent ; implorato etiam , fi opus futrrit , Refits Chrifiianijfimi fubfidio , cujus in ha.c pr&fertim caufa ma- ximum %elus mirum in modum enitnit : quod- re verd , ut fumma laude dignum reputamus, it a eidem maxima gloria (fi fingulari apud Detim merito yerfum iri judicamus. Pergite igitur , Venexabiles Pratres , operi tiltimam olacriter manum admovete , (fi procurate im- . penfe , ut omnes pr&fatis Confiitutionibas Apor fiohcis fe, ut par eft , Cubjiciant ; (fi quinque Propofitiones ex fanfenti Libro , cui nomen AogusIinds, excerpt as , (fi infenfu ah eo* dem Autore intento r prout illas per dittos Confiitutiones Sedes Apofiolica damnavit f fincero animo rejiciant (fi damnent. Ad quod ilia omnia remedia qua vobis pro executiont carumdem Conftiiutionum ejficaciora , ma~ gifque opportuna videkuntuf , adhibere pote r ritis. C&terum eximiam charijfimi filii nofiri Regis Chrifiianijfimi pietatem d nobis f&pius probat am (fi laudatam animo recolentes , plti- rimum de ilia nobis pollicemur : nec dubitamus, potijfimum ubi opus erit , quin is ad frangen* dam mnnitllorum ,fi qut remanferint f contur 37 icq & $z 6 Recueil de quelques pieces Latines • madam , xobis anxiliares mantis porrigere , C 5 brachtum Regium prafiare dignetur. llle dent-- que ac Eraternitatibus •vefhis Benedictioncm Apofiolicam paterno animo impartimur. Da- tum Roma apud Santlam Mariam Major cm fub Annulo Pifcatoris dte zp. fulii i66y x Pontificatus nofiri anno nono. Ad a T) ® rr0 Chriflianijfimtts Rex quatuor Epif- p - s ’ 1 coporum obfiinatione animadverfa"fuppli- cibtts litteris a Pontifice pctiit ,-ut eorum con - titmaciA caufam delebtu duodecim Gallia Epifcopis committeret . In hac pctitionc nihil r.cn probatttr Pontifici prater duodenartiim numerum. Bo nempe decreto videbatur pri-ii- legium fanciri , quod illitts Regni Antifiites •vendirabant , ne qmfqucm eorum apud mmo- rcm. fiedicum numerum caufam dicere coga- tur. Quod tamefji voter urn quormndam Ca- nonum auttoritate nitatur , ita tamen virn cbtinet , ft Epifcopus ad Metropolifanum defies ratnr , non autcm fi apud Pontificem nullis hujufmodi legibus fubditum accufetur. Ne ta- men nihil Regi videretur conccdere , ncvetn Regni Epifccpd propofu cauf& cognitionem li - benter fe permiffurum refpondit. Sed dum dif- ficnltates rntione numeri exortR expediuntur , dumque Jtidicum delectus habetur { multi- quippe in ftlfptcicnem fixe fanfenianorum , five fanfenianis fiaxentium xocabantur ) has inter dilationes & moras , qua perpetuitm triennium tenuernnt , nafti funt quatuor Epifcopi com- moditatem O' locum fuas partes firman di. Interim vita funtdo Alexandra VII . inter - pellata efi delegatio , donee [affect us inD. Petri * ' Sfdpm U.6, \ 1 trainites dans eft Ouvrage. jit dfieitm Clemens IX. nomine Cardmalu Rofpt- gliofius earn confirmavit , Nunciumque defii - navtt in Galliam lUuftriJJimum D. Bargelli - num Thebarum Archiepifcopum , qui egregie gnavum & firenuum in Formula fubferiptione fromovenda fe prabuif, nec non a Chriftianif- fimo Rege certa quadam impetravit deer eta 0 qua fpeciem quidem fra fe ferrent irr ogata Epifcopis contumacibut poena 4 revera tamen e» ttnie'e tender ent , ut falubri tidem terrore ad debit am Pont{fici obedientiam prafiandam adi* gerentur . Ratio autam fuperfedendi Epifcoporum dam - nationi ea erat , ne turba inde majores exi - fterent • Neque Roma non cognitum efi , quot quamque perplexa & meluftabiles difficulta - tes ei confilio fe opponerent : cum contuma- ciam faclio maxima auSta & fubnixa viri- bus ejfet , Regiorum Minifir orum favor e , & Principum ex Regnatrice Domo faeminarum patrocinio fibi conciliato , adduttifque in fuas partes plerifque Sorbona Do&oribus , Regni Curia , nec non etiam Religiofis hominibus * adeo ut illius fuafu impulfuque unde viginti Epifcopi tacit a cum alia viginti confpiratione inita , ad Clementem IX. Epiflolam dederint qua incipit : Cum exordio Pontificatus veftri* quatuor Epifcoporum fententia fe adbarere his verba profejft font: ita fencire, fi criminofum cxiftimetur , non hoc proprium ipforum , fe<f omnium noftrum , imo totius Ecclefia: cri- men fuerit. Perfpeft'u hi fee difficultatibus Nuncios , sbfervataque praterea minus prompta Dele ga- tor urn voluntate atque opera , de omnibus Rq^ Temc Ji. If 14 id. / • - - VV, R ecueil de quelques pieces Latinos mam ad fecretioris Concilii Senatum litter a* dedit i innucns iifdem , ft remijfa fipifcop# klandator um qua olim edirferant exprcjfa re- tract atione , ad fubfcribendum folummodo For-r mult, ab Alexandro VI 1. propofitt, adigerentur k Domino Ly one o Jpem oftendi rei e fententia * cpmponendt. /njfws propterea pofthabito retra - BationU confilio , in banc cur am duntaxat ( . nervos omnes ingenii induftri&que contendere , rem quo decebat ftudio esl aggrejfus ^ Lau~ ' dunenftsEpifcopi , nunc Cardinalis Eftr&i ope- ra adhibita ; qui quod nihil commercii pum cony- .< titmacibus babutffet 3 Catalaunenfi Epifcopo '■ fuM partes commendavit. Necdiu morati funt eontumxces mantes dare concepto ex Formula furejurando , adniftque ut a Dioeceftum fua - rum EccleftafticU conciperetur : cujus fubmif- fionti fu& tefies ad Pontificcm litter us dederunt vj. Cal. Ott. x66$. Vixdumhac k quatuor Epifcopis ftgnificatio - ne exhibits } fuere in Gallia qui earn non bona fide finceroqtie animo editam arguerent. Quo rumore promotus Pontifipx , pefiit cxprefjitque ab iifdem novam teflificationem eprum auto - grapbo , fignoque firmatam , & public i prtte- rea Libellionis feripto mqnitam , qua fidetn fa * cerent ftneerefe prorftu & adfenfum tnCon- ftitutionibus lnnocentii X. & Alexandri VII. exprejfum , Formula fubfcripfijfc , ut eidem fubferiberetur 3 curajfe. Sed ab hac eti.im nova ftneeri obfequii de? claratione rumor ferebat verbaltbus Dicecefx? fcmprt-° Synodi Actis nonnulltvs ab iifdem fenten - flat! per- tins tnfertas fuijfe cum finceritate prs. ditto, 9 •w. iCllfu prorfus pugnantes } £?» Cpnftit;itioni nomin#* traduites dafis cet Ottvrage. - jij* ijm Alex an dr i VII • contrariat , cut ipfi nun - quam reclamari deftitijfent. Gallium prim'd , turn Rotnam quoqne perva sil fit opinio varies fcriptU vulgata , quatuor Epif- topos in verbalibus Svnodi ABis ajferuijfe a Summo Pontifice h&refis not am inuri non pojfe quinque Propofitionibtts in fenfu fanfenii. Accepto hujufmodi rumore retardntus eft 16 » Ponttfex , ne ftatim quatuor Epifcopis refer i - Beret , deque eorum fibi obfequio conftare pro - fiteretur fed Nuncium interim jujjit in rei veritatem non acriter magis qttkm dijfimnlan- fer inquirere. Occurrebant htnc fiquidem gra- viffima difcrimina , qua turn S edit Apoflolict Auttoritati , turn Ecclefts. quieti & fidei unitct- ti impen derent , nifi juramento ab Epifcopis in TormuU verba ( optima ut ipfi predicabant r fide ) concepto acquiefceret ; ex alia verb parr ft , cum jaBatam ab eis in hnc parte finterita- ' fern tarn publica & confians faipa oppugnAr ret , exploranda certius veritas videbatur. Gjuocirca arcani Confilii fui literU admoneri Nuntium curavit ; ut tanquam aliud agens omnibus rem vefligiis ind.zgaret : queque vera comperiffet , dtftinBam eorum , accnratamque notitiam pari di/jfimulatione tranfmitteret. Cure, erat in fumma Pontifici rite cognofce- 1 (fi- re , quid tandem continerent Declarations die A Bis verbalibui addite. Si enim nihil ibi Affirmatum fuijfet preterquam pojfe Pontificem • fdlli in §JueJlionibits de faBo , prout fupra n. ijrj. explicavimus- prudentt retrr diflimulatione fupprimendam exijlimzbat ; fin vero afferuif- fent Epifcopi nolle- fe pro h&reticis agnofcere qttmque Propofitiones in fenfu fanfenii , que~ 5$ c Reeueil de quelqttes pieces La tines madmodum ab Apofiolica Sede fuerant darftr \ nut a ; id fane null at onus ferre., neque in re tanti momenti quidquam connivere , quinine- mo acerritne obvtam ire fiatuerat Hac mandata Pontificis , pro eo ac pur erat* accurate & fi deliter exequenda Nuncius fufce- pit-; quidquc A His illis verbalibus continere — tur , ex Epifcopi Catalaunenfis relatu cogno- vit. Summa porro teflificationis illitis hac erat •* Quod ad Pontificiam de F dclo fententiam per- tineret , videri earn Epifcopis cum reverentia excipiendam , fed intra eos fines , quos in ejuf~ modi caufis Cardinales Baronius B ell ar mi- nus, Richelius, Palavicinus, & P. P. Sirmun — dus Petavius determinant i ntmirum no quid pronuncietur , fcribatur » doceaturve ipfi contrarium. De formula verb cofdem profiteri * finceritate & fide qua ejje maxima poffet, er fe fubfcrtpfijfe ; & qtunque Propofitiones turn damnavijfe tum damnandas cur affe fine ulla> exceptione aut limit atione , in quolibet fenfu in- quo ab Ecclefta damnata fuijfent.. His igitur qua de Formula , deque Propofitionibus Epif- copi tefiabantur permotits Pontifex alliamfibi partem dijjimulandam putavit ; in qua ta-~ metfi Pontificias de facto fententias pro fidei divine articulis reciper e abnucrent , obfequium iis tamen , venerationemque deferebant ex for-: ma dfex fupranominatis Doctor thus prefcripta qua nihil de Apoflolica Sedis aultoritate de - cerperet. fujfit itaque SanHtffimus Pater a Secre- tions Con ft lii tui Curia ad Nuncium litter as darixiij. Cal.Ecb. 1669. in hanc fententiam- concept as : Videri Pontifici , ex Declaration \ traduites dans eft Ouvragt. jps E pifcopi Catalaunenfis , diiti etiam ArnaVdi nomine adfcripto , necnon Senonenfis Archie- pifcopi author it ate firmata , ex legitima fide quam quatuor Epifcopi fecerant Nuncio , fme in fancienda adj^tiis nominibus formula fin - ceritatis ; eque luculentis D. Lionteji , Archie- pifcopi Rothomagenfis , aliorumque teftimoniis argumentum conflari longeufquequaque vali- dins contrario quovis rumor e, quern dc Aclis ver- balibus incerti Libelli & private difjipaverant litters- Quapropter turn Regia vocis pondere fubnixum , turn pradi Ehorum Autorum per- quam gravibus & repetrtis tcftificntionibus in- dutium non potuiffe jam dint ins ambigere de plena Epifcoporum obedienpa & fincero in admittenda Formula animo , eofque ideo in fuam gratiam pefiituendos duxijfe , & fequtnti ample cl endos diplomat e. ZJm non minus ad officium Epifcoporum pertinent charitatis unitatem fervare , qadm ip ft us fidei tcnere veritatem , id nobis in injlituendd via fequi femper propofitum fuijfe norunt omnes quibus interims familia - riufqtte noti fumus. Sed ut illius propofiti in hoc fubfcriptionum negotio illufire toti Ecclefi « d nr emus argumentum , eo precipiie fumus ad- duct i , quod confilium in hoc, nofir um cum Apofiolicx Sedis honor e & reventid c on j un- it um effe putavimus- Nam cum in exequenda Decefforis veflri de fubfcribenda fidei Formu- la Cenfiitutione , Gallic ani Epifcopi nob if cum Venerabilibus Fratribus &c. ut infra. EEATI SSIME PATER. jjt Becueit de quelqtferpifces Latins s l enfibus conjunttijfimis earn difciplin a formant amplexi fint , qnam SanBitati Veftra acceptio - . rem fuijfe intelleximus ; Nos , quibus nihil eft. antiquius, qudm pad & unitati confulere , (5* nofir am erga Sedem Apofiolicam reverentiam tefiificari , non piguit corum inftitutttm imi ta- rt- Gfuamobremcongregata , ficut illi , Dioece - fand Synodo, & imperata nova fujcriptione ,, nos etiam fubfcripfimus : qua fuis ipfi C Uri- els tradidernnt , nojlris tradidimus ; quod in Apofiolicas Confiitutiones obfequium injunxe— runt , injunximus •, prorfufque nos ipfes , ut pridem doBrind , it a nunc in hac difciplin a forma conjunximus. Arduum id nobis ac per— difficile fuijfe non diffitemur , non ignaris quot malevolorum vocal as excire poffet hac difei- plin a mutatio.- Sed cum Collega- quidam na* firi Ecclefiafiica concordia ftudioftffimi hoc & ad Ecclefta pacern opportunum , in San- Bitatem Vefircm honorificum atque ipfi gra- tius fore fignificaffent „ quid non illi a nobis his rationum momentis impetrajfent , quibus < humana omnia & ipfam vitam libenter tmpendere parati fumus f Enimvero , BB. Pa- ter, quofcumque demum de nobis rumor es amu- li fparferint , illud tamen confctentid ac Deo- tefie confirmare poffumus , earn nobis femper in Bom an am Ecclefiam mentem fuijfe , quam- a primis temporibus Galliarum Epifcopi fem- per profeffi funt , quaque femper Apofiolica Se- di acceptatijfima fiut. Novimus enim ut flu- xam fine charitate fidem , fic van am effe cha- ritatem , qua conftitutos in Ecclefia honor um gradus fervare renuat : qua collatum divini— ms B, Petro Ecclefia Pnmatum in ej/ts Stucefc traduites dans tit Gtwrage. fft foribus'non agruofcatinec hoc fateattiY univer- fis per orbcm Ecclefiis necejfarium , tit cum Ro~ ! mono tanquam cum unitatis fonte , indivulfo vinculo coh&reant- Hancfidem , B. Rater , ad; I ipfum Chrifti tribunal per fer emus : hanc dum in vivis agemus ,palam femper apud homines profitebimur } nec ullis unquam deerimus of- ficiis , quad CatholicisEpifcopis hoc profejjio poft'tt exigere- Atque hdc > Beatifiime Pater , in omnes Apo~ ftolica Sedis fummos Profules in ipfa fide fun- data Religio noftris penittis animis imprejfa eft.- VeftrA autem privatim Santiitati quam tern-- poralis & Ecclefi afticA pacts fingulare ftudium' tott Ecclefi# procipue commend at, fingitlarem quemdam ac procipuum amorem & obfequium' hoc nomine debere nos f at emur, debit ttmque pro* ftabimu 6 : ac vicijftm quoque fore fteramus ,■ at difcujfis fufpicionum nebulis Apoftolica in- nos char it as veftra.novd quadam luce refplen — deat. Ita compofitis undique cum furnma ipfius- laude diffenfionum feminAus ,qu# vel Regnorutn vel Ecclefi# tranquilitatem follicitare pojfent licebit Sanclitati Veftr# ad alia commijfa ftbf totius Ecclefi a vainer a euros fuas , labor ef quo conferre. Quod at diutius pojjit fruBuofiufqtie pro ft are , lottgam ip ft Summi Pontificatus uft~- ram & divinorum donorum abundantiam pre~ cibus ac facrificiis noftris affidue fiagitabimus BE AT I S S I MJZ PATER, San&itatis Veftrae hpmillimi & obfequentiflimi filii. ^icol, Ep - Alettcnfrs. Franc Ep. ; Apamienfis. H s n Ricrtf s Ep- Ande- gavwfis, Hi co t. Ep- Bellovacenfis- 314 • Recueil de quelques pieces Latine 9 « \ \ , ' j \ BE ATI S SI M E PATER. • . . T^Irmatd art?? is opibufque Candid , pacatA JL Europd , rtftitutis apud Lrfitanos Epifco -> • pis , aut propemodum rcftituendis , ‘nihil uf- quam majus adfici potcrat, aut fplendtdius , quam Ecclefa Galilean ^ tranquilitas . Hoc fem- per in bonorum omnium Doris fnmmop ere fuit : ■ & pro viribus non expect atum modb , fed d de- • cem antiis tentatum a me non femel fnerat r fed fruftra at que immature , quod folum im- pair ante Beatitudine Veftra perficiendum fuit Abfoluis tandem magnum illud opns,Beatiffime Eater : nova nec non fincera fubferiptions aliis Epifcopis confentiunt IlluftriJJimi Aleftenfis , . Apamienfis , Andegavenfis , & Bellovacenfis r- * quibus in fubferibenda fidei Formula ali — * quatenus rccefferant. Illud in eommuni non- folum ad BeatitUdinem V eft ram Epiftola , fed- in privatis ad Illuftrijfitmm Felicem Epifco- fum C atalaunenfem Litter is , difertis verbis - profefti funt : adeoque in prxftanda & exigenda- Conftitiitionibus Apoftolicis debita obfervantia diligentem operam navaturos fe pollicentur „ ut fubditos fibi Clericos omnibus poenis cano- nicis mulftandos effe ertdiderint , qui quolibet mo do -vel obtentu , feu doctrime librive fanfe- nii occafione quavis , vel minimum Conftitutio- num aulioritati detraxiffe videbuntur. Verum de eventji tarn faufto atque felici gratulatio- nem, non tarn illorum quatuor Epifcoporum pie - tati atque obfequio , aut laboribus ut cun que no ft r is j quibus negotium illud adjuvimus , II- kiftrijpmus Epifcopus C atstlaunenfts Ego t . tr a duties dans t£t Outrage. fffi qtidm Reatudinis Veftra fumm# prudentu at que eximix benignitxti , deberi exiftimavhnus. Sed animos omnium fpeciatiffims. atque fua* •vijjima virtutes tus. ita devinciunt , tit du- rum ac difficile nihil appareat , quod Beatitudi ■» tii Veftr# gratum acceptumque futurum eft. Laudanda etiam atque prucipne #ftimanda> llluftriffimi tui N uncii gratia ,fagacitas atque dexter itas > qua in Dons: norum amicitiam adea tommode fefe infinuat , ut quod auttoritatt alii nequeant , ipfe fmgulari humanitate poffit facili negocio confequi . Quod.reliquum eft , Beatiffime Pater, uni-- •verfalem Ecclefiamtuis aufpiciis, tuts curis,fulr tuo , ut ita dicam , fplendidiffimo fidere clarion rem in dies ornatioremque fore confidimus. Quo magis Parent ’: optimo & clcmentiffimo falutem optimum atque diuturnam ardentiffimis •votis , tmnique quo pojfumus ftudio , affidue precamur. * BEATITVDINIS VESTRJE Obfequeutiffimus , addi&Ifli* mas & humillimusfervusr Qm sar d’ Estri’bs Epifcopus Dux Laudunenfis , Par Erancia^ Cariffimo in Chrifto Eilio noftro Ludovica Regi Chriftianiffimo . Ciriifime fn Chrifto fill nofter , Salutcm & Apoftolicam Benedi&ionem. O Z/dm infix a eft aque cordi ac officio de- bitoque noftro , de confers an da Catholic# Eeligionis per univerfam Ecclefiam unitate , ifnpenfa cur a & folluitttdo •> tanta fane cunt 1 Retueil de quelqites pieces La fine S Itetitia cognovtmm in sim puci a c r"xfr A subscript I onb Form-ularit qUatuor tllorum Epifcoporum obedtentiam & obfequium : d quoprofeclo mag is nosjuvat ad elementiam invitari qnhm ad feveritxtem ri W goris d contnmacia compelli. QUare Majeflatit tux in ea re fiatim nuncianda , (£» infigni gratulatidne profequenda , J Indium & amorem incomparxbili cum gaudio animique graft mu- tun refponfione pervidimUs , Libenter quoqtte ex ejufdem Majefiatis tux liiteris , & expofttione dilecli Eilii Magifiri de Bourlemont , intellexi - thus Venerabilem Eratrem Archiepifcopurv Thebanum Nuncium Apoftolicum , in exeeu- t'ionem mandatorum nofirorum accerfitum , ope* ram impendijfe. Sed inprimis & ante omnia admirabilem zeli tui pr&ftantinm & fanttx Religion is ardorem inprxfenti quoqtts negotia vel maxime cognofcimus & unice ample £1 imur. Turn ab co , etfi minimi par effe vidimus r ta- rn en pro 'rei gravitate & muneris noftri parti- bus exigentibus , fummopere petimus , tit nu- ll orit ate Regia ejjici velit , ut rei font a , & non minus ad publicas Regni rationes qudm ad ip- fius Religionis incolumitatem attinenti , Jl quid remaneat , fuprema manus imponatur ; • & omnibus fan£l ( e‘fidei rationibus extendendis quoque ac propagandis ,pio ac potenti Maje- fiatis tux braebio confulatur , utiplenius idem N unciut coram edijferet. Ctterum confiliis in- clitis ac religiofis tuts prxclaras & ajfiduas no- va gloria accejjiones & onmis felicitatis jugia incrementa d Retributorc Divtno precamur > Apofiolica BencdiStione ex omni animo paterne nmantijfime impertitd. Datum Roma apud iraduiUs dans cet-Ouvrage. 37 . ’ Sancfsttn Mariam Majorem fr.b Annul 0 Fife - torts die 1.8 • S eptembrts 1 66$- P ontific- noftri anno fecundo. * ^yenerabilibus Fra&ribus H^nr. Arnaldo An^ degav. 'Nicol, Choart Belvac , Franc. Sceph. Apamienfi & T^ico!. Payil- lon Ale&enfi Epifcopis. ! . CLEft?EN$ PAPA, IX. V Enerabiles JFratres Salutem. VtnerabilisM pa 5; Prater Archiepifcopus Thebarum Nun tins ifttc nofter mtftt ? ad nos elapfts diebus Tra- tjirnitatum veftrarum Epiftolam in qua cum ingenti obfequii nobis & huic S aped a Sedi per •vos debiti teflatione fignifierbatis vgs juxta prater ip turn Litter arum Apoftollcarum a feli- (Js recordationis Prtsdeccftoribus noftris Inno-r ccntio X, & Alexandra VIL emanatarum , ftneere fubferipfifte & fnbfcribi fecifte Tormu~ lario in ejtifdem Alexandri VII. Litteris edito • •Etfi autem quxdam de hac re f ecus circum' ata joccafioncm nobis prxbuerant in tarn gravi ne- fotio ferius procedendi ( nam diftorum Prxde~ soft or um noftrorum Conftitutionibiis firmtftimt inh&rentcs nullam circa illud exceptionem aur reftri&ionem adiiufluri unquam fiiiffemus ) i? prafens tamen cum nova & gravia iftinc ac~ toper imus -document a verx & totalis obedient 4 veftr.e ,jqua & F ormulario fincere fubfcripftftis , & damnatis abfque ulla exceptione aut reftri T ftionc quinque Propofitionibus in omnibus ferfir pus , in quibus a fede Apoftolica damnatx fttcy Xunt , alieni prorfiif, eftis a renovftndis in l?ac / & 'Rccueil da quelques pieces Zatines re erroribus illis , qui ab eadem damnati [uni , tribitere vobis voluimus hoc patern ce benevo- lentil no ft r a: argumentum • fi dentes plane di- •Vince gratis p ac virtuti & pietati veftra , quod bmni conatu fafturi fitis inpoflerum 3 ut fincerct obedient t a ac fubnnjjionis a vobis in hoc a fit* nobis prcftiu , plenitudo femper magis appa- rent 3 dottrinam & probitatem veftram in id potifiimum adhibentes , ut una cum obfequio nobis & huic Sunlit fedi per vos debito Cathc <- Hearn veritatem firmiter tueumini . Zelo curt - que Pontificis fedulo cooper antes in extirpando ab Ecclcfia Dei novi fates omnes cu pertubafto- nes fidclium ct mm arum, Vobis Ven. Fratr. / / 'poftolicam benediciionem peramante/ imper- tirnur. Datum Rom* &c. Die 19 fan. Pontif, • gt. anno ■%. jTenerabilibus Fratribus ,Arch. Senonenfi , & ppifeopis C atalaunenfi & Laudunenft. CjLEMENS PAPA IX. 1 . * ' . ^ener. Fratrcs Salutem # Ap. Bcncdift. A( j p,g, V "TO» fine Utiti* fienfu pervidimuf etiam ex X\ Litter is F rat emit atum vettrarum id quod a vobis prihs ample fignificatum , ac deinde iter- rat is aegravibus document is confirmatum fuit , tie per fell a ac Integra obedientia Nobis 3 (jt» ApoHoliu Sedi pr&ftita per Fpifcopos Andega- ven fern , Bellovacenfem , Apt amen fem & Ale tenfem , fubferiptione Formularii fincero ant - mo & junta pr cefer iptum Litter arum ApoftolL ytrurn nf> eisfalia. ffitqns charitatis Apofto - > lit* tr adult es dans cet Ouvrage' 33J VtCi 1 fervore fuccenfi potius erga obedientes Clementid , quam juft it id in contumaces uti gaudemus.-, voluimus iis paterna benevolently N nofir a argument a pr&bere : Qua profefto fpe - Jkiali mentis ajfeclic cumulata vobis , venera- biles Fratres , benevolentijfime tribuimus : Spe- r antes uti que fore ut dotlrina & probit as ve- il r a qua nunc op time merit a eft de E deleft a itniverfa , cooper ando huic debit a fubmijftoni ab illis Vicario in Terris fefu Chrifii ac ejuf - dem vifibili Capiti redditA , cum plepa & fin- cciaexecutione Confiitntionum Ap oft olic arum, etiam in pofierum ettmdem prompti fitldii ze - lum adhibit nr a ufque fit , in ejficiendo quid- quid quavis ratione confer at ad extirpandas ab agro Domino ^ izanias omnium novitatum , veritati OatholicA & per feft a Fidelinm unioni tontrarium. Tales antmi ver'e pit ac Religiofi in vobis Laudes , perpetUA ac in dies etiam clariores eniteant ex animo precamur, Fraterni - tatibus veflris Apoflolicam Bencdiciionem im- pertientes. Datum Roma apud Sanftam Ma- riam Majorem fnb Annulo Pifcatoris die 19. fanvarii 1669. Pontificatus noftri anno fe^ xundo. fires omnino Quaeftiones de Janfenii in quincjiie Propoficionibus feniu in- • x • cidere porerant. P R'ima , qusnam illius occulta mens & co- gitatio fuijfet , quibufque fignaie verbis quinque Propofitiones tile exprejftffet. Hie verb Janfeniani contendebant , hand illas in Augu- ilino apparere iifdeni omnino vocibus expref- Tome II. G g Recuetl de quclques piSces Latin et , &c. fas , quibtts in Bulla Innojcentii recitarentur » primd dumtaxat exccptd , qua. ad verburn ri- ders poffet defer ipta ; idque plur tbits opufculis profeffi publice funt : quamvis non infictaren- tur verba qua in fanfenii libro legebantur , idem valere ac alia in Fontificia Conftitutiont fuppofita : Imo diferte faterentur Fropofition'es ab eadem Conflitutione damn at as in proprio fuo & maxime legitimo fenfu apud autorem , cut tribuebantur , ex tare. Hac quAflio intrafacli fe limites tenet ; quam doEiiores propterea negant definitionibus fidei dtvinA fubjeEtam. Sed ea nihil ad rem : cum nun quam vel per f on a ip fa fanfenirdamnata ; vel quid in illius ConfcientiA mentifque recejft- bus delitefccret , fuerit quafitum • Neque ma- jus ullum in voetbus , quibtts Fropojitiones con - ceptA expreJ?Aque , potefl efie momentum. On is enim de re fenfibus obvia difputationern inftituendam putaverit ? Non voces , aut for- muU , fed earum fignificatio ad judicii truti- nam revocata efl : deque hoc tantum Apofioli- ta Sedes tulit fententiam. . Secunda qu&fiio ejle pof?et quid tandem ex nativa ftta vi & proprietate fignificarent ver- ba fanfenii in fuo Auguftino. Qua licet ex in- fra d'tcendis , neque ipfa ad nostrum infiitui- turn pertinent , continct tamen Controverfi am non mere defaEto , at de fure f Subje&amquc ideo Eccleji& judicio. TIN. ’ ~ T t • / T A B L E PRINCIPALES- , 0" • L Ettrc de Mr. d’Afet a Mr. de Cominges, en faveur des Janfeniftes. z 6 Conduite de Mr. d’Alet fur la Cenfure de Ton £inq Articles expliquant les rentimens des Jan- feniftes fur Ja Grace , &c. 15 Mr. Arnauld approuve & n’approuve pas ces cinq Articles. 2 i See. Les cinq Articles examinez & Rome. jo _Rome ne repond rien far les cinq Articles, parce qu’on les trouve trop ambigus. ibid. Mr. de la Motte-Hodencourt avertit Rome que les Janfeniftes veulent tromper par ces Si le Pape a approuve les cinq Articles. 76 Mr. Arnauld eftant a Paris figne le Formu- lairc a Angers felon fa confcience- 210 Compliment de Mr. Arnauld au Roy apres fa fignature du Formulaire. 21/ La Do&iine de faint Auguftin fur la Grace, eft un fait non revele & a croirc. 128 &c. Djx-neuf Evefques de France ccrivent a Ale- - xandre YII. Idr fon JBref pour la fignatur^ DES CHOSES Rittiel. 181 Articles. ibid. TABLE. da Formulaire. 16 ? 11 s ecriyent aufli au Roy pour la define cho- fe. 171 Plaintes du Roy au Parlement fur ce qu’on cabale pour faire ligner cettc Lettre a tous les Evefques. ' - ibid . Le Parlement defend ces cabales , & aux Li- braires d’imprimer cette Letcre contre le Bref. 18 Clement IX. fe contcme croyant les quatre Evefques dans le mefine fentiment flir le Fait que Bellarmin, See. 114 Bref de Clement IX. aux quatre Evejiques. 11/ Bref de Clement IX. aux trois Prelats Me- diateurs. 117 Declaration des Janfcniftes pour Ieur foumil- fion aux Conftitutions. y4 Aflemb!6e extraordinaire du Clergc pour re- cevoir le Bref d’Alexandre VII. & fon For- mulaire. iy^r Xa Declaration des Janleniftes eft rejett£c par le Confeil du Roy & par l’AlTemblec du Clerg6. •" jfc Ecrits des Janleniftes contre la Deliberation de rAflembl£e de 166$. 60 On fait croire au Nonce & a Rome , que quautice de perlonnes pui(Tantes favoriloiei^t les quatre Evefques. - 16 f Les quatre Evefques publient une Lettre Cir- culaire pour fe juftifier. 173 La Lettre des quatre Evefques eft fupprimee par Arreft. 174 Lettre des quatre Evefques au Pape fur U ur foufeription. • Comment les quatre Eyefqucs ont pu fouferir^ table . Cette Lettre. 19 • Bref du Pape au Roy fur la fignature des qua- tre Evefques. zo6 Le Roy ue veut point d’accommodement avec Jes quatre Evefques , que le Pape ne foie content. 179 Le Pape -n’admet point de foufeription du Formulaire , qu’eile nc foit fimple & fin- cere. 207 See. La fignature des quatre Evefques diftingue le Droit & le Fait. 186 Les quatre Evefques envoyent a Rome un Certificat qu’ils ont figne fincerement le For- mulaire. 116 Ce Certificat des quatre Evefques eft anti- date. 117 Lettre du Roy aux quatre Evefques apres leur figuature. zij Si les quatre Evefques ont trompe Clement IX. 318 Les Janfeniftes meprifent TExcommunication dont ils font mcnaccz pour leur defobeif- fance. hi On n’a point exige qu’on cruft de foy divine le Fait de Janfenius. 6 Contradi&ion des Janfcniftes fur le Fait de Janfenius. * 7 / Ecrits des Janf6niftes centre 1 ’ obligation de croire les Faits. ny Qujon eft oblige de croire une Queftion de Fait. 11 8 Janffnius a cru que le Pape pouvoit juger des Faits uon-revelez. ilo Ce n’eft point les fentimens de l’Eglife qn’on nc 4 piyc point exiger l,a $ieaoce d’un Fait. 24a, £g } T A B . L £• DifFerentes opinions fur ce qu on doit a une "Qucftion de Fair. i4y Declaration du Roy pour la fignature du For- mulaire. 86 Mandement de Mr.de Paris pour la fignature du Formulaire. ' 88 Si on doit obliger de figner un Formulaire. 9 a Le Confeil du Roy demande un Formulaire H Alexandre VII. 102, Conft'tution & Formulaire d’Alexandre VII. 103 Formulaire & Conftitution re^us en Parle- ment, & publiez par les Evefipies. 106 Declamations des Janfeniftes contre la figna- ture du Formulaire. in Froteftation des Chanoines de Pamiers fur la fignature du Formulaire que fait leur Eve!** que. 194 Les Janfeniftes refufent de figner une Decla- ration propofee par trois Evefques. n Reprochc fait aux Janfeniftes de manquer & leur promefle j & reponfe. 71 Thefe d’un Jcfuice fur l’infaillibilit6 du Pape. 3 Conference fur le Janfenifme entre Mr- de Co- minges , Mr. de Miramont , & le P. Fer- rier. 8 Conference entre Mr. Girard , Mr. de la Lane , & Ic P. Ferrier , fur le mefme fujet. <> Les Janfeniftes & le P. Ferrier ne conviennent de rieri. * xi Les Janfeniftes craignent que Mr. dc Comin- ges ne parle fur cette Conference. 3.6 Le'filence de Mr. de Cominges defavanta- geux aux Janfeniftes. 37 Journal de Saint-Amour & autres pieces dfQ * T A B I E. Janfcniftes , condamnces au feu. 8/ Le Pape refufe de nommer douze Evefqucs •pour juger les quatre Evefques dcfobcii- fans. 5 ‘ Paroles des Janf£niftes injurieufes au Pape & aux Evefques. 61 Lettre de Mr. de Laoti au Pape fur la fouf- crlpicion des quatre Evefques. 2 - 0 I Lettre de Mr. de Laon au Cardinal Rofpi- gliofi. ► Lettre de Mr. cfe Beauvais au Nonce pout -- le remercler. 99 Mr. Nicole avance un fait refute par les Jan- feniftes. . - 5 S Le Nonce Bargelllni veut Intimider , & eft intimide. &$ Ecrits des Janfeniftes centre le Mandement de Mis de Perefixe. 89 Mandement de Mr. de Paris pour la fignature du Formulaire. ibid. Mandement des quatre Evefques defe&ueux. 09 Mandement des quatre Evefques calTe pat Arreft,& mis au nombre des Livres defen- dus. . no Medaille des Janfeniftes fitr la paix de l’E- glife. 119 Les mots de multi Eptfcopi , etoient dans 1 ’ori- ginal de la Lettre des quatre Evefques au Pape. 186 Le Nonce fait effacer multi , qui fe trouve enepr dans Jes copies. ibid. Mr. de Noyon contente la Cour expliquant fon Mandement. no Mr. de Lionne perfuade au Nonce de tra- . 4 •i I , t - . #ir., • ’ , '•* . , . _ • * / , T A B L t vailler a la pabc des quatre Evefques. ij 6 Conditions de la paix des quatre Evefques. ibid. Plaintes des Janleniftes contre I’Affembl^e 4 c i 66 y 8 c rcponfe a Ieurs plaintes. 6 j Procez Verbal dc Mr. d’Angers pour la fbuf* T cription du Formulaire. 184 Mr. de Perefixe n’a point chang£ de fentiment fur la creance des Fairs. z 6 i Mr. l’Archevefque de Paris interdic les Reli- gieufes de Port-Roval. 131 Ordonnance de Mr. de Paris en faveur des Religieufes de Port-Royal. 133 Refiftance de Mr. d’Alet a figner la Lcttre de foumiflion au Pape. 1 80 Relation du Cardinal Rofpiglioli furleJanfeA nifme. 31 6 Cette Relation ne peut eftre fufpe&e. 16$ Sujets que Clement IX. a eu de croire que la lignaturc des quatre Evefques eftoit pure & fimplc- 279 Ce que c’efl: que figner fincerement felon Mr. Arnauld. 318 Difcours de Mr. d’Alet pour la foufeription. i8« Clement IX. a toujours demande une fouf- cription pnre & fimple du Fait de Janfe- nius. 169 Cc qu’on entendoit par les mots de fouferiptioa fincere dcs quatre Evefques. 186 - ' 1 i \ ^ J •# Fi» de l ft Table dti Second Tome * M : - > v ■ /M\ /MS /M'S /MS - MNolo' 'M'S /MX /MS /MS /MX /MS /MX /MX /MX /MS /M's APPROBATION Do# Nicolas Bottxhon , </ff Saint Jacques a Liege , de I'Ordre ds S^int Benoit , Examinatettr Synodal . J Ai lu THiftoire des cinq Proportions de Janfenius , &c- comprenantune parfaite dedu&ion de tout ce qui s’eft paffe tant & Rome qu’en France pendant grand nom- brc d’ann^es touchant ces difficultez ; 8c je n’y.ai trouve aucune chofe cqntraire £ la Foi , ni aux bonnes moeurs, comme je de- clare en date du 4 . d'Aouft 1 6 9 9 . • Dom Nicolas BoOxhoNj Abbe d& Saint f deques a Liege , de l Or dire do Saint Benoit , TLxaminatenr Synodal . APPROBATION ' / T)e Louis de Sabran Examinatettr Sy~ nodal , & President dtt Stminaire Epis- copal* L Es differents que les cinq Propofitions de Janfenius Eveque d’Ypres ont fait naitre dans I’Eglife depuis pres de foixante ans , font ft conuus par leurs facheufes fuit- tes , qifon ne peut fans etre trop indifle- j- " rend fur la Religion, & crop pea interefle pour la Paix de 1 Eglile ,'ne pas fouhaiter de les voir alToupis. L'un des deux partis eft dans l’erreur. Lc tneilleurmoyen d’en d£- gagcrceux qui y font fans Ie connoicre , eft deleleur reprefencer. L’Auteurde ce Livre l’entreprcnd , 5c pour y reiiflir il §’eft pro- pofe de donnerfhiftoire fidele 5c exa&ede tout ce qui s’eft pafle , & de tout ce qui s’eft eerie d’important au fujet de cette af- faire, une hiftoire qui ne renferme aucun fait contre lequel fun ou f autre parti puc - s’infcrire en faux » qui ne diflimule ni af- foiblit rien de ce que les principaux Ecri- vains d.e fun 5c de fautre one avance , qui tit cite aucuiie Piece qui ne foit incontefta- ble , qui n’i mele aucun fait etranger au fu- jet , ni aucune reflexion peu charitable en- versles perfonnes intereflees', rien enfin qui ait fair de partialite, ou qui marque la pre- vention. Apr^s f avoir lu avec toute f at- tention requifo , convaincu qu’il s’en eft tres fidelcment 5c entierement bicn acquit- te j je crois que fOuvrage eft d’une utilite qui Ie rend digne de paroitre en Public , 5c d’en avoir foil approbation. Donn6 k Liege ce j. d’Aout I Louis de SabRan , TLxamlnntettr Synodal t & Xrifi'dcnt da Swinntre 2 ijtifeofaU A\|P PROBATION Le Wattthier de Loncin Dottettr en Tloeo~ logic , Ex provincial , & Pere Prejident des F . F. Aiineurs Conventaels, 3 ’Attefte que j’ai lu cette Hiftoire » 8c . qu’elle m’a para etre ecrite avec beau- coup de fincerite & de modeftie , que je n’y ai rien vu qui puiftc bleffer la Foi or- tbodoxe , ou la purete dcs mceurs ; c eft pourquoi j’aijuge qu’ellc pouvoit etre ren- • due publique. A Li^gc le 1$. Juillet 16pp. Vvaothier de Loncin, T>ott. cn TheoL Fxpra - •vincial & P> Prejident des F, F. Min • Qonv, — ■ ■ ■" ' ' ~ # La ptrmijfion de V Ordinaire > Imprimatur, hac. 7. Augufti Goil. Bernardos de Hinnisdael , Coadmi - nijlrator & Vicar ins Generali s Leodenfis . A PPROBAT ION Le Herman Damen , Vo Bear en 7heol» Profejfear ordinaire & Regent, Archip* da Lift rift de Louvain, Cenf des Livr. C Ette hiftoire Ecrice avec indifference 8c avec pas moins d’^vidence 8c de folidite , reprcfente clairement l’oi die & la * fuite tant des chofcs 8c faits , que de la maniere veritable de laquelle la Doctrine des cinq Propofitions fomeufes de Corne- lius JanfEnius , contenuej en fonLivre, qui a pour titre_vi (vguftinus, a EtEcondam- nEc par les Souverains Pontifes j 8c elle dE- couvre pareillemcnt Torigine de ce grand mal , qui tourmcnte l’Eglife Catholiquc depuis long-temps. De maniere qu’elle rae- jite d’etre imprimee 9 8c fa IcEture ne fcau- roit etre qu’agreable a toute perfonne Equi- table, qui chepche la verite 8c la paix. Pour les SeEtaires & ccux qui font attachez au parti , jamais on ne les contentera. Fait 1ft 7. Aout 1 < 599 * ^ Louvain. • Herman Da men , Doff ear en T heologie , Pro* fejfeur ordinaire & Regent , ,Archipretre die Diftriff de Louvain , Ccnfeur des Livres, " APPROBATION De Tranpois Martin , Doffeur en Theoiogie , Pro - fejfeur Royal de la Sainte Eeriture & de la Langue Grecque en I'Univerfite de Louvaini J ’Ay lu avec empre'flement cette Hiftoire des cinq Propofitions de Janfenius parragee en fix Livres, & accompagnee d’aucant de Remarques , & dans la penfee qu’elle ne pourra deplaire , ny eftre ennuyeufe aux perfonnes de bon fens , je lay juge tres-digne d’eftre imprimee , & vraye- ment on y fait voir & on y refute avec beaucoup de fincerite& unc force invincible la finefler & Fopiniar tsetc des Janfeniftcs- A Louvain lc 7. d’Aouft 1699. f ran^ois Martin, Doffeur en Theoiogie, Pro - fejfeur Royal de la Sainte Eeriture , & de la Langue Grecque en I'Univerfite de Louvain, * • '1 < * Krv- F v ■ ■ ' . - ; v’- • 3 . - - • •» . 5- &&,?.> .: :.:■• r • P i as; . f- • % .V •> A : ■ . '■■■'.* ■ , ;• ' _ . -Jf . ...v-r.i.w I.* v- W 4 »" • ‘4 - 1 v" < ■» •T’ _.T ■ V* • • ' ' -T •: . < s '^ -VK „ M fc? v ' V -K •• • . ■ --•■.;••? i - .. * . - * u . - ■ • 3 i • W'.pjif '.yffLM 4 '. V* ■. r 4>f: rM • - Js ■ ,. - '. - ,••* •WJW&,', f? f .? 7 , •• • , 5 ■'• -- ; " . • .■■•. i • > . r . i i r t.j „ * -t. -• r «K ’ * V ■J J'-JjKJ* ■ i * i; • ,v» mkH V, a •*■ - J - ■ V-' Digitized by Google
<p>I have a dataset that has two categorical variables, viz., <code>Year</code> and <code>Category</code> and two continuous variables <code>TotalSales</code> and <code>AverageCount</code>. </p> <pre><code> Year Category TotalSales AverageCount 1 2013 Beverages 102074.29 22190.06 2 2013 Condiments 55277.56 14173.73 3 2013 Confections 36415.75 12138.58 4 2013 Dairy Products 30337.39 24400.00 5 2013 Seafood 53019.98 27905.25 6 2014 Beverages 81338.06 35400.00 7 2014 Condiments 55948.82 19981.72 8 2014 Confections 44478.36 24710.00 9 2014 Dairy Products 84412.36 32466.00 10 2014 Seafood 65544.19 14565.37 </code></pre> <p>In MS Excel, we can happily get a pivot-plot for the same table, with Year and Category as AXIS, TotalSales and AverageCount as sigma values.</p> <p><strong>Using R, how do I draw such a graph as shown in the image, <em>where the categorical variables are shown as multiple layers</em> in the same graph?</strong></p> <p><img src="https://i.stack.imgur.com/pIPP2.png" alt="enter image description here"></p> <p>P.S. One option that I could see is, by splitting the data frame into two separate dataframes (One for year 2013 and another for year 2014 in our case) and draw two graphs on one single plot, arranged in multiple rows to get the same effect. But is there any way to draw it as shown above?</p> <hr> <p>Sample data used above </p> <pre><code>dat <- structure(list(Year = c(2013L, 2013L, 2013L, 2013L, 2013L, 2014L, 2014L, 2014L, 2014L, 2014L), Category = structure(c(1L, 2L, 3L, 4L, 5L, 1L, 2L, 3L, 4L, 5L), .Label = c("Beverages", "Condiments", "Confections", "Dairy Products", "Seafood"), class = "factor"), TotalSales = c(102074.29, 55277.56, 36415.75, 30337.39, 53019.98, 81338.06, 55948.82, 44478.36, 84412.36, 65544.19), AverageCount = c(22190.06, 14173.73, 12138.58, 24400, 27905.25, 35400, 19981.72, 24710, 32466, 14565.37)), .Names = c("Year", "Category", "TotalSales", "AverageCount"), class = "data.frame", row.names = c(NA, -10L ) </code></pre>
Kingston is a town in Rockingham County, New Hampshire, United States. As of the 2010 census, 6,025 people lived there. Other websites New Hampshire Economic and Labor Market Information Bureau Profile Towns in New Hampshire
For another species commonly known as the Puebla treefrog, see Sarcohyla charadricola The Puebla tree frog (Exerodonta xera) is a frog that lives in Mexico. Scientists have seen it between 1371 and 1500 meters above sea level. It lives where the mountains are very dry. References Frogs Animals of North America
Annie Payson Call (1853-1940) was an American writer. She wrote a few books and published articles in The Ladies' Home Journal. She liked to write about mental health issues. Books written Source: New General Catalog of Old Books and Authors Regeneration Of The Body (1888) As A Matter Of Course (1894) The Freedom Of Life (1905) Man Of The World (1905) Every Day Living (1906) How To Live Quietly (1914) Power Through Repose (1891) Nerves And Common Sense (1909) Brain Power For Business Men (1911) Nerves And The War (1918) Other websites More information about some works at Spiritual Freedom Library 1853 births 1940 deaths Writers from Massachusetts
The Great Seal of the State of Alabama is the state seal of the U.S. state of Alabama. It was designed in 1817 by William Wyatt Bibb, the governor of the "Alabama Territory" and the subsequent first governor of the state. When Alabama became a state in 1819, the state got the design as the official state seal. The seal has a map showing one of the state's most valuable resources—its major rivers. Bibb's design served as the official seal until 1868, when it was replaced by a design having on it an eagle holding in its beak a banner that read "Here We Rest." The legislature and Governor Frank M. Dixon restored Bibb's original design in 1939, and it has remained unchanged since. Alabama Alabama
Jared Borgetti (born 14 August 1973) is a Mexican football player. He has played for Mexico national team. He is the 2nd top scorer for the Mexican National Team on 46 goals, behind Javier "Chicharito" Hernández. He is known for his great header goals, especially the one that he scored in the 2002 FIFA World Cup, against Italy. Club career statistics \|- \|1993/94\|\|rowspan="3"\|Atlas\|\|rowspan="3"\|Primera División\|\|2\|\|0 \|- \|1994/95\|\|28\|\|13 \|- \|1995/96\|\|31\|\|8 \|- \|1996/97\|\|rowspan="8"\|Santos Laguna\|\|rowspan="8"\|Primera División\|\|33\|\|14 \|- \|1997/98\|\|27\|\|13 \|- \|1998/99\|\|32\|\|15 \|- \|1999/00\|\|33\|\|19 \|- \|2000/01\|\|33\|\|31 \|- \|2001/02\|\|29\|\|22 \|- \|2002/03\|\|36\|\|24 \|- \|2003/04\|\|33\|\|21 \|- \|2004/05\|\|Dorados Sinaloa\|\|Primera División\|\|14\|\|8 \|- \|2004/05\|\|Pachuca\|\|Primera División\|\|15\|\|8 \|- \|2005/06\|\|Bolton Wanderers\|\|Premier League\|\|19\|\|2 \|- \|2006/07\|\|Al-Ittihad Jeddah\|\|Professional League\|\|15\|\|10 \|- \|2006/07\|\|rowspan="2"\|Cruz Azul\|\|rowspan="2"\|Primera División\|\|14\|\|4 \|- \|2007/08\|\|5\|\|0 \|- \|2007/08\|\|rowspan="2"\|Monterrey\|\|rowspan="2"\|Primera División\|\|12\|\|4 \|- \|2008/09\|\|11\|\|2 \|- \|2008/09\|\|Guadalajara\|\|Primera División\|\|7\|\|0 \|- \|2009/10\|\|Puebla\|\|Primera División\|\|13\|\|4 \|- \|2009/10\|\|Monarcas Morelia\|\|Primera División\|\|\|\| 408\|\|210 19\|\|2 15\|\|10 442\|\|222 \|} International career statistics \|- \|1997\|\|1\|\|1 \|- \|1998\|\|0\|\|0 \|- \|1999\|\|0\|\|0 \|- \|2000\|\|6\|\|4 \|- \|2001\|\|18\|\|6 \|- \|2002\|\|9\|\|4 \|- \|2003\|\|11\|\|3 \|- \|2004\|\|11\|\|10 \|- \|2005\|\|16\|\|9 \|- \|2006\|\|5\|\|1 \|- \|2007\|\|9\|\|5 \|- \|2008\|\|3\|\|3 \|- !Total\|\|89\|\|46 \|} References 1973 births Living people Mexican footballers People from Sinaloa
In mathematics and logic, the universal quantifier is a quantifier used to state that a proposition applies to all elements in the universe of discourse. An example that uses this quantifier would be the proposition "All men are mortal". Usually, a turned A (∀) is used to denote the universal quantifier, "for all x" is written as either "∀x", "∀(x)". Predicate logic and syllogisms look at the properties of universal quantification. Propositions can be falsified. To falsify a proposition which contains a universal quantifier, it is sufficient to find one element of the universe of discourse where the proposition is false. This element is known as a counterexample. Related pages Existence quantifier References Logic
The Ekushey Padak in Arts winners are listed here. List of winners 1970s 1980s 1990s 2000s 2010s References Other websites Award winners Lists of award winners Arts
NCAA Basketball 10 is a college basketball video game that was published by EA Sports. The video game was released for the PlayStation 3 and Xbox 360 systems on November 18, 2009. The athlete on the cover of the game is Blake Griffin when he played for the Oklahoma Sooners. The video game received a 7.0 for both the PS3 and Xbox 360 from GameSpot and also received a 7.8 for both the Xbox 360 and the PS3 from IGN. The game was the last installment in the NCAA Basketball video game series. Other websites Official NCAA Basketball 10 website Sports video games 2009 video games PlayStation 3 games Xbox 360 games National Collegiate Athletic Association
<p>This question follows directly <a href="https://stackoverflow.com/q/12299731/1527084">from my previous question here in SO</a> . I think the answer to my second question is no . So I would like understand why there is no ConcurrentLinkedHashMap in java.util.concurrent package ? I mean there is a ConcurrentHashMap but no ConcurrentLinkedHashMap . Does it not make any sense at all to have such a class in Concurrent environments ? I mean what is the main technical reason here for its non availabalility ? Is there something similar in Guava/ Apache Commons ? </p>
Orem is a city in Utah County in the state of Utah, United States. As of the year 2000, about 84,300 people live in Orem. References Cities in Utah
<p>I used:</p> <pre><code>php_value auto_prepend_file "file.php" </code></pre> <p>in my <code>.htaccess</code> that is in <code>public_html</code> folder.</p> <p>Now when I run <code>public_html/sub/index.php</code> i get this error : </p> <pre><code>Fatal error: Unknown: Failed opening required 'file.php' </code></pre> <p>How to use <code>auto_prepend_file</code> flag to include a file relative to <code>.htaccess</code> file ?</p>
אצת 62 ארג צם -תח 5% 221 דד גא 51%פזת ספ5גת5 00011 0 1% 7 1/0 ]\| מדסון6 ד ווק 471 ור ווק ה - זיק 7600016 6, 0/1010 .כב 710007 147 5 בשורת מתי ער היוב₪ הוה כמוסר-; עבש הוהודוכ ונהבאד-ז במערותם ועתה באחרונה מתוך הרריהב-ם ומחושך מוצאת לאור שנת הנך הרה ויולרת בן לפק מנאולתנו פה בפארוס האם בצרפת : - 1 תתפת אטזתת6אגזצם 100201 6 6665 ,1/1300201 במנוס. -10001 נמנס , נמנטנונס 607411015טסק ]טע 20 , 2ת1.30 6מ00צק 3060 וו סק 861 046 - 156100זטזת2 67% .- ת 2 06 כל 10 ומ גא 470067 ד 606 0 2 .ם .א :1 >פטזתזע .10 -1סועק 1.0604%1070 106.0 .5.2 .4710 64700041 ו ב -1,נמ1]13 מו 16005 א : 23\| 58 260 1505 גת 67 7-7 13101 גטו0 106, 110205 -16 81ט11601216 במטו\|06 תג תסם זץ בת60106 6סטף :צזסק 8ף 12160660ם:200 בת1זוה -66 110101005 בנתו] 1116 103 -6 6 10 , 116,660 16 1 8 ₪ם1ם10] גתטזססוהטת -50:ק14/31 6 טסוק -זק 806 סת ותו בנתנו ג 311066 בק[ ,1637106 -מטותק 00106 63גםנסטג 3 נמטנת 31 -סצ 6 סמו 64006601 ,32606 בחו בת 4ף עטק 3010015זס סק > גג 0601303 15סק ג]וטות . 1000163 66 ,6% 60 25 31100 נחומס 6 -6 56705 תט1/ פס ₪00 6 בתט31 310 6טףתטת ,6% 6105/ז1ם 1106 . זו נוזס שק 6006 במגטףיסזסוק מו 5וז]טנת 1160191635 5נפסת -3ז3618.1) 1106101076 10615 -3) 11007370 0 600 סטף 6 ג נח6טף, 016 ב30 גת 63 1265 1096ב בת -6116ק , 601383 ב2008ז13601 6660 במטטתסט זט ,167305 ע660101201600 6ב101101011512 106 10 - 1014 במ3072) סע 14860 \| -60 66 00600102 1676671 פנת -1801016, 05 102ק 6 סח 116 06 8 ,זו6סעק 36 סטף 5 פוש , 1160731615 18 וסנת 6גמוזקס , 6/5 געל סה 6 113 1% .105ץ בתנ 3זסקס -604נתנמ60 בט) בגש 8118" ג 1007[ 16/5216גג 85 06 סק ספנון 60 002601 נמנוסן!טטוק סל סטף1פץ סטף , 65 008 בג טג[ חבט שגות 96פ1סבסטה נסט)ק1 -תגז עטק 100 > . פטס קס -6 0113 1361 11105 67פם1 1₪ 05 ומוק 105 ו 5 ₪60 208זק 8 -0ק [6ץ הטפןם 2 60הג 15 ונחב 6 וזו בת סק 6000 15ז -004 0167 607 זי ,6ת סכ 6 10 לט 8 , 6ח01ש0 טמוק בו -0ג 4טף]טנט6 6400076וק/טב -6ת 676עגק 2 500 וחבט 6חורת 00 066/61 גנ ,10 וט נוף בתסקו6תוזק 126110 6 ה3911163> 0468 בתסנו 86 ,6865 10088 -6ת 11106 ₪6 קת 60 5 5 261115 40 00115 43 ס4נו!קתג פטטוטף בג 4 660/10110 ;10 3קוס רוק פסחםג זסטףו[8 -6 גםטז611 11 07זו16110, ]6 -60111 , 0מ0ו0ו[10 73263טג -ם -66 פט0נטף,6115טך)0 מס \|זחנו) 05031 ל 1ח ות 616/10 בתטתסוזנץ בטף 6% : 6גזקסצס -מסטף 5 1 , 103 > -בא6ץ 0610גוג 1264 060 616 -61/08ק 16800320 418 נמ עט גת .4ג1/.קס 12605 .13060 בנ 5 מק םג אט)1זת סק ,16 וט 1014ב גת וסנת 40" -נט) 606 ת1,זגוסטסצק סק 68 ומםטסטפעגץ גתגו11 גוג ,6135ק] 60 40 נמשטף .071 6 1.7115 010) 530 ,טס 1 (1₪ב הולרות זשו בן דור בן אברהב-ז אברחם הולור אך-] יצחק יצחק הוליר את יעקב יעקב הולור את הודה ואחיו:יהורה הוליד את פרץ וורח מתמר פרץ הוליראת חצרון חצרוןחוליראת רסורם הוליר את עמינדב עמיגדב הוליד את נחשון נחשון חוליר אך-ז שלמון שלמון הוליר את בועו מרחם בועו הוליר את עוברמרות ועוברהוליראר-1 ושי ושי הוליראת דורהפלך ורור הוליראת שלטר-ז טאשת אוריה ושלמה בטורת טתו ב = ושלמה הולוראת רתבעם רהבעם = הוליר את אבים ואבים הוליר את = אסא ואסא הוליר אךדז והושפט = והושפט הוליר את יהורם יהזרם = הולור את עויהו עויהו הוליר את וותם תס הוליר אד אתו אתו חוליראדד חוקיהו חוקיהו הוליר את מנשה טנשח הוליר את אמון אמון הוליר ארד1 !אשיהויאשוהו הוליראת יכניה ואחיו בנלוח בפל = וכנוד-ק הוליר את שאלתיאר- = שאלתיטל- הוליראך-7 ורובבל זרובבל הוליר את אכיהור אביהור הוליר את אבגר אבנר הוליד את אליקים אליקים הולור ארד] עוור עוור הולור את צדוק צרוק הוליר = את אמון וצמון הוליר את אליהור אליהור חוליר את אלעור אלעור הוליר את טתן מתן הוליר אר-ז עקב 1 בשורת יעקב ועקב הולור אר-] ווספאוט מרום שממנה נולר ושוע שנקרא משותוכל הדורות מאברה ער דויר דורות ארבעה עשרומן גלות בבל ער המשוח דורות ארבער-ה עשר זתולדת ישו המשוח כן היה מאחר שאמו מרים אורשה לווספ בטרם הוא בא אליהח נמצאה הרה מרות הקדש ויוסף אישה היה איש צריק ולא אבה למפור אותה למותר-ז ולא לגלותה אך היה בלובו לעוום אותדדק בסתר ובהיותו חושב בוה המלאך נראה אלו בחלום לאמור זוספבן ווראל תירא לקחת מרים אשתך כימדדז שוולרממנה מרות הקרשהוא כו טרוח הקורש הופרפ הרה והנדד; היא תלד בן ותקרא את שמו ישוע כו הואששיע את עמו בככל חטאתם וכל וה למלאות מה . מתנ ר מהטנאמר מאת 1 על ירוהנכוא ושעיה לאמר הגה העלמה הרד-ק ווולדת בן וקראת שמו עמנואל-. ויקץ ווספ משנתו ויעש כאשר צות אותו טלאך י'י ולקח אותה לאשה \| 1ל5-ס !רע אותה עד ולדה בגד-ק הבכורויקרא את שמוושוע: . שנולדיטוע בביר-1 ואחרי לחב-ש בעיר יהורה בימי הורורוסהמלך הגה מכשפים \| באוממורח ירושלם לאטר אור-ק מו שנולר מלך על היהודום כו ראונו כוכבו במורת ובאגו ל דדלהשתחור-ז לו וכאשר שמע הולודוס נתמלא חמה הוא וככ-. זרושלם עפו ויאסוף אך-] כל שרי הכהניסוטת סופרו העב- ויררוט מהטבאיוה מקום המשיח זולרוהם ומר לו בביר=] לחם והורה כי כן נטטר - 3 3 3 ה בטורת נאמר מפי הנכיא ואתה בות לחם אפרתה ל5 צעור להוותבאלפו יהודה מפך לי יצא להיות מושל בעמיישראל:או הורודוס קרא את המכשפיםכסתרותקר מהס היטם את עת הכוכב אשרנראהלהם : וושלחאותם לבית לחם ויאמר לכו "ודרשו הטב על הנערוכשתמצאוהו הניר לי למעןאב>ת נסאנו להשתחווד לו ובאשר הם שמעו אתהמלך הלכו והנההכוכב אשר רא במורתהלך לעניהם עד אשר בא ויעטד ממעל פנגדאשר שב הנער וכאשר רצו אר-] הכוכב שמחו שמחה גדולה עד סאד ויבאו לבות וומצאו את הנער ואיתו מרים אמוויפלו על-ל הארץוושתחוו לןּ ויפחחו את אוצרותב-ם ווקריבו לו מתגות את והב ואת לבונדייק ומור זוהו מתי ו ווהי הב= אחוזום בשנה והנד-ת הטלאך נראד-; אליהם לאטר- השמרו משוב ורושלם אל הורורוס והם הלכוושבו לארצם על-* ררְךּ אחרת:וטאחר שהלכווהנהמלאךף נראדדק לוסף בתלוב-ם לאטר כום קח את הנער ואת אמו וברת לך למצריםזהיה שם וטם תעמור \| עד שובי אלוך כיהורורוס מבקט להמית את הנערויקץויעט כאשר אמר לו המלאך ויטא אד-ז הנער ואת אמו בלולה וילך מצרים ויה! שםערמות הורורוס להמלא מר-ז - שגאם טיהוה על יריהגמיאשאמר ממצחים קראתי לבני אז הורודוס רואה כי הותל מהמכשפים קצף ערמאדוושלח וומיר-] אתכ הנערים אשר בכית לחם ובכר-* \| בלה טן שנתים ולמטה כאשר-- שמע . בטורת שמע הומןמחמכשפים :אונתקיים מה שנאטר מאת ורטוהו הנבשרע עליו השלוב-ם האוטרקול ברמה נשם נהובכי חמרורים רחל מבכה על בניה מאגה להנחם על בניה כו אוננו:ואחרי שמת הורורוס הנה טלאך 'י נראד-; בחלום לנוספ במצרים לאמר קוסוטא את הנער ואת אמו ולך אל ארץ ושראל כו מתו המבקשוב- את נפש הילר זוקס ויקח אד-] הולר ואת אמו ויבא אל ארץ ישראל- וכשטמע כו מלך ארקולאוס ביהורה תחת חורודוס אביו ירא ללכת לשכ ויוהר בשנה הלך אל ארץ הנליל ויבא וישב בעיר נצרת למלא מה שנאמר על פי הנביא כינצרר-+ יקרא : \| בימים מתו \| ה ל ההס קרא לשחגן 3 מ ם חמטבול ווקרנרל במרבריהורה לאמר עו תטובה בחוום כו קרובה מלכות שמוב-ם לבא ווה הונ-פ אשר אמר וטעוהו > לאמר קול קורא בטרבר פגו ררף זו ישרו בערבה מסילה לאלהינו והיה לבוטו של יוחנן משערור-1 \| נמלים ואוול עור על מתניו ואכלו היה טרבד-ק ורבש היער או וצאו שלוו מורוטלם ומיהודה וכל מחוו הוררן ויטבלו מעליו ביררן ‏ ו ומתודים את הטאתם וכאשר ראה רבוב מן פרושום ומן צדוקיב-ם שבאו לטבילתו אמראליהם רור האפעים מי הוריעכם לברוח מן החרון הבא לכן עשו הפרו הראוו לתשובה ואל תאמרו בקרבכם כו אברהם הוא אביגו כי אנואופר לכם 5 בטורת לכם טוט וכולד- בירי האלהום להקיכם בניאכרהם מהאבניכ-ת האלהוכברהגרון הושס על שורש העצוםוכל עץשאונו עוטר-: פרו מוב וכרת ואל אש וטלח: רק אנו מטבל אתכם במום לתטובה ומו שובש-ק אחרי הוא חוק מטנ ואנ! אונו ראוולשאת את נעלו והופרפ ומבכ- אתכם באש רות הקדש וכודוּ מורה ויטהר את גרנו ואסף חמוו אל אסכ ומוץ ישרף באש שלא תיכבה:או בא ושו מן הגלו אל ווחנן כרי שימב ו לו 4 לאמר--אנו צריך להטבל על ידך ואתה בא אליווען ישו ויאמר אליו הרף נא - בואת וצות עלינו לטלא כ צרקה הניהו וטבלו ואחר שנטב ל מז המיב= והנה נפתהו ועלה וטוועלה מן הכ מתו . השמים עליו והנה רוח אלהיכ-ם שררךדד מן השמים כרמות וגרד ובאה עלוווהנה מן השמים קו אומרזהבניאהובי אשרבו רצתה גפש \| 1 אז הובא וטו במרבר והודה על ר יר הוח לטעז ינסה מהשטן וכאָשר צם ארבעים יום וערבעים \| לולה אחרי כן גרער ויבא חמנסה ויאמר לואם בן אלהים אתה אמור שהאבנים אלה יעשו לחפויען וכו וואמר נכתב כו ל על הלחם לבדו יחיה האדם כי על כל מוצא פ יו והיה הארב- או העלהו > השמן לעור חקורט ויעמירהו על פנת ההכל-- ויאמר לו אכ בן אלהיםאתה התנפל למטה שהרו בחוב כו מלצכיו וצוה לך לשמרף בכל ררכוך על כפוב= ישאוך פן - - תגוף א בשו רת תנוף באבן רגלך וועו ר-ן וו וואמרגם כתום לא תנסה את ו אלוהיך ועוד העלהו השטן על הף גבוה מאד ויראהו כל ממלכוך-1 העולפ וכבורן ויאָמר לו כל אלה אתן לך אם חפול ותשתחוה ליאו אמר לו ישו לך השטן כיכתוב את ז"י אלהיך תשתחוה ואוהו לברו העבור או הניחו השמן והגריק מלאכים קרבו ושרתו אותו ואחרי ששמע ישו כו אסור ווחנן הלףּ לגליל ויעווב את נצרת ווסע וושם בכפר גחום וחיא עיר על היבש " בגבול ובולון ונפתלי להתקים מה שנאם על פוושעיח הנביא האומר ארצה ובלון וארצה נפתלי דרךּ הים עכר היררן גליל הגוום העם ההולכים בחושך ראו אור גרול-ל . וושביבארץ צלמורז אור נגדי עלוהם > . מתו - עלוחם ואו החל ישו לקרא לאמר שובו שובו בתשובה כי קרברדק מלכות שמים * וילך ושו עליהם מחגליל וירא שנום אחים אר-+ שמעון שנקרא כיפא ואת אנדריאה שחיו השולחיב₪ את הרשת בים כי הם דוגום ויאטר אליהם לכו אחרו ואעשה אתכם רוגי האנשים וחם מיר עובו הרשתורדץ וולכו אחרי ויל משם וירא שנים אחים = אחרים אדדע ועקב בן זברי ויוחנן > אחוו בספינה עס וברי אביהכש = התופרים את רשתותם ווקר:-ס = אותם והם מיר עובו את הספונה ואת אביהם וילבו אחריו: וולך שוע סביבבכל גלולוולמד בבת! בנסיותם ויבשראתממלכתוורפא את כל חולי ומכאוב בעם ותצא שמועתו אל כל העס ויביאו אול יו . ל כל ונ במורת כל אשר להס רעה בנופסושנפלוּ בחלים רבום ובמכות ואטר היו בעלי שרום את חנופלים ואר נשולי אברים וירפא אותם: ויבאן אחרוו כותוךד:: רבות מן הגלול ומן עשר ערום ומן ורושלס ומן יהודה ומעבר הורדן: וטו אר- 2 'ובשראה הכותוך 4 עלהעל חר ואחרי כן ישב ויגשו אליו תלמודיו ויפתח אדד פיתו וולמר אותכ= לאמור אשרי עניו אבלוםכי הם !נוחמו אשרי ענוים כו הם ונחלו ארץ אשרו שרעבים וצמאים את צרק כו הם ושבעו אשרי רחמנים כו להם ירוחכ-ם הרוח כי להם מלכות שמום אשרי: ו אשרו ברי לבב כו הם יראו את = 1 [ אלהים אשרי משלממוב- כנַ בנל - / האלהים- מתו וףִ \| האלחום וקראו אשרו שנררפום \| משביל הצרקה בי להם טלכות ' שמים אשרי אתם בקלל אתכם האגשים וכשוררפוכס ויעמרו את כל רעה עליכם כחשום למעני = שמחו וגילו כו שכרכם הו:-ק רם בשמום כי כ רַרפו את הנבואום ר היו לפנוכם: אתם הפ טלת וָאם המלת ותנפל במר-ק ומלח לאפס יועולד עור כו אם שושלך לתוץוירטס מהאדס אתם \| הםאורהעולם לא תוכל להיסתף \| עור שהושבד-? על ההר ללס -- נר לשומה תחת סאה כו על המגורה לחציר לכל שהם בות כן ואיר אורכב-ש לפני בני דם למען יראו מעשוכם \| ה הטובים לכבר את אביכם שהוא 1 בשטום' אל תתשבו שבאתי לבטל את מו בשורת את התורה או את הגבואום לפרע באתו לבמל אלא לטלא: אמן אני אומר לכ ער שועברו שמובם ארץ לא תעבור זור אחת או עוקץ אחר מאד17 התורה עד שומלאו כולם וכל המצטל אחר-ת. מן המצוות האלה קטנות וולמר כן . אךדז בנ ארם קטון הוא וקרתרפ במלמזת שמוב= ואני אוטר לכם לולי תותר צדקתכם מן צדקת הפרושים והסופרום לא תבואו במלכות שמום שפעתם מרדק שנאטר לקרמנים לא תרצח ומ שורצת הוא חוים ל משפט אךְאנו אומר לכסכו כר- מי שורגו על אהו החומ ח!ום למשפט: וכל האומר לאחוו רעה חווב הופדק לעצת הכנסת: ומי שואטר לו גבל הוא חיום לאש גיהנם: ואם תקרוב מתו 1 תקריב קרבנף אל. המובח ושם תוכור כו וש לאחיך מאומר-ק עלוך הניחה. שב קן-בנך לפנו המוכח ולך תהילה לכפר את פנו אחיך ואו תכא ותתן קרבנן: וצור-] לך ולשטנך בפהרר-ת כשתהיה איתו בדרד פן ימסרף שמן בור השופט והשופט ימסרף לשוטרותשלח אל הכלא: אמן שני צוטר לך לא תצא משם ער שתשלם רבוע אחרון: שמעתם כונצטר לקחמונים לא תגאפאך אני אוטר לכם כי כל מו שראח אשר-ז והתאוךד-ז בד-: כבר נאף אותד-; בלבו ואם עינך הומנות תכשילך נקור אותר-: ותטלוך מעלוך בו טוב לף \| ש שואבר אהד מן אבריך מחשלת כל נופך אל ניהינם ואב-ם זר . : הי הימנית עּ בשורת הומגור-] תכשילך קצץ אותרדק וחשלך מעליך כיטובלך שואבף אחד מאברוך מהשלך כל גופך לניהונםגם נאמר על אשר ישלת אתאשתו שוכתוב לה ספר כריתות ונתן לה וטלחה מביתו אך אני אומרלכם שכל מי שושטלח אר-1 אשתו כיאם על-- רבר זנות הוא מנאפונד וכל מו שקה אר-1 הגרושההוא מגטף: עורשטעתם שנטמר-ד- לקדטונום ל5-ש תשבע לשקר כיאם תשלכם ליי גררף אך אני אומר לכס ל5-ש תשבעוּ בשוכ= דבר לא בשמים כי כסא אלהים המה ולא בארץ כ הדוכ-ם רגליו הם ולא בירושלם כו היא עיר- המלך הגדרול ול תשבע בראשך יען שאון בירך כחלהלבין שעראהר או להחזורו שתור אלא והיה מתוּ וה יה'ה רבורכם כן כן אין און ומדק שהוא וותר מאלה הדברום מאת הרע הוא:שמעתם טרדק שנאמר עוןתחך-] עין טן תחת שן אָאנ! אומר לכם שלא לעמור נגד הרע אלטאבם יהיה שיכך על-- הלהי הימנית תטה אליו האחרת וכל מו .שרוצדדק. להרוב. עמך במטפט ורוצח לקחת מעליך כתנתך הנה לו נםהאדרתואשר ונוש אותך על םיל אחר לך עמו גם שנוב=ש ומו שושאלך תן לו זאת לוה ממך לא תשובב שמעתם כו נאמר תאהם לרעך וחשנא אך-] אוובך אך אנו אזמרד לכם אחבו את אוומוכבים והטיבו לאלה אשר. שנאו אתכם והתפללו בעד רורפוככ ובער עוטקכם למען תהיו בני אביכב-ם = שבשמים שמורות את שמטו על הטובים - וט בשורת המובום ועל הרעים ומטטור על הצרוקום ועל הרטעיסואסתאהבוּ רק אותם אשר אוהבים אתכם מה שכר והוד-ז לכם חל:-פ גם בעל! עברה עושים ואת :ואב חשאלו בשלום אחיכם לבר מה תעטו על היתר הלא גם הגויס עושום ואר על כן תהוו תמומוב= כמו אבוכם שבשמים - תמום : שלא תתנו צרקתכב-ם ראו לפנו 0 לפו שיראואתכם כו או לא יהיה לכם שכראצל אביבם טבשמיםוכאשה חתן את הצרקה לא תתקעבשופר לפנוך כפו שעושיב-ם התנפיכ-ם בכנסיות ובחוצות בעבור שוכבהו אותם האגשום אמן אנ אומר לכם שכברדד קבלו שכרב ואתדיק כשתעשה הצדקה לא תרע ורף הטפאלות מתו כ השטאלות מה שעושה ירך היטנית ותהיד"; צרקתך בסתר-- ואבו שרואהבסתר הוא ושלם לךבגלו ולאתהוה כמו החנפים כשתתפלל כי חפצב. לעמור במקהלור-+ ובפונור-] החוצות להתפלל כדי שוראו אותם האנשום : אמן אנו אומרלכם כו ככר קבלו שכרככש = ועתה כשתתפלל באאל- חררך וסגר דלתך והתפלל- אל אביך שחוש בסתרושביךף שרועה בסתר ושלם לךבנלוטטוטתם כשתתפללו אל תרבו בדברים כמו שהנוובם עושים שחושביב= שברוב רברים = ישמעו אך אתם לא חחיו רומים להכם כי וורע אבוכם פה שצריף לכם טוים שתשצלו ממנו: ואתם כןתתפללוצבינוטבטמים ותקרט שמך תבוט טלכותך ועשה רצונך כבשמוט כ בשורת כבשמיםובארץ את לחמנו תמורו תן לגו הווםוסלח לנו צח חובותינן. כאשר >-פנחנו מוחלוב- לבעלו = חובותינווצר-ל תביאנו לורי נסיון.. אלנ- חצולנו מכלד רע כו לך הטלוכה והגבורה וככור לעולם זלעולמי עולמים שמן:ושס תסלחו לצנשים הטצוחהם גס יפלח לכם אבוככ-ם שבשמים חטצותכסואם לא הסלחו לאנטום נם הוא לכש יסלה לכב הטאותכם ואהב-ם כאשר תצוטו לא תתיו ככו החנפים. שקוררוב- וטכהים את פנוהב-ס להראות בעונוהצרס שהם צמים אמן אנו אומר לכם גי כבר קבלו שכרטואתה כשתצום תסוךאר- ראשך ותרחץ את פניך כדי שלא תרשה לאנשום שאתה צם כי אם לאביך שהוא בסתר שרוא ושלם > לך ימתו 5 ו לךבנלויאל תקכצו לכםאוצרות > ער- הארץאשר שב הפול ועט ושכל וגנבים והתרושם ויגנכו אלא קבצו לכם אוצרות. במים אשר שםחסול ועש לא ישחוךע ואשר שם הגנבין לא וגנכו כו אפו אוּצְרְךּ שם תהיה גם לכבך נל גופך הם עונך זאָם עונך תהונה תמימור-+ היהכל נופך באור גרול ואם עונך תהינה רעות כל גופך יהיה אפל ואב אור שהוא בך חשך הופרפ החשך כמה גדול הוא:. לא עכל הארם לעבוד שנים ארונים כיאם ישנאהאחד ואהב האחראו אככם \| ועהב האחר ושנא את האחר לא חוכלו לעבור את האלהים ואר הממון ועל כן אגיאומר לכם :רס השתדלו לנפטכב= במה תאכלו ובמד"; שתשתו ולנופכב= בטה שתלבשו בג בטורת שתלבשו הלא חנפש הונ ותל מאוכל והגוף הוא יותר טבגד ראו את עופות השמוםכי לא וורעו ולא - קצרו 1ל2-ט יאספו לאסמיהב-ם ואבוכם טבשמיב- ואכולם הלא אתבם ווחרים מהם ומיביניכבם יחשובאיך יוכל להוסיפ על קומתו. > גם עמח אחת ועל טלבוט למר-ק תשתרלו הביטו את טושני השרה היאך !צטהו ולא ועמולו ולנרט זמוו: \| אמנסאניאומרלכם שלא שלמהבכל כבורו כן הורדז לבוש כמו אחר מהם: ואםאר-? עטב השרה שוש היובש וטחר ושלח בתנור אלהיכ כן לובש כל שכן אתככ קמני אמנה על כן אר-* תשתדלו לאמר מדד; נצכל ומה נשתה או בטדדץ נכסה כיכל אלה גווב יררוטו ואביכם טבשמיב- וורע מת! 3 לרע לואתם צריכים לכל אלה לכן בתחולרי"ק בקטו את ממלכר"1 האלהים ואת כל צרקהווכל אלה > זאספו לכם וער תשתרלו למהר 3 יוב המחרת ושתרל-- בעצמו תשפוק ליום רעתו : - הל 7 ל / א ל תחשפמו יש \| תחוומו זל 5 תחוובו ביבאוזה \| משפט תשפטו תטפטו ובאיור-ק מרהתמודו ימד לכם: ואיך תרעה = פס בעוןאחיך וקורה שבעינך לא תראהואיךתאמרלאחיךאהיהרף = (ם-פואטול את קוסב-ם מבון עונוך והנההקורר"; בעונך חנף טור בתחילה חקורה מעל-* עינוך ואז = חוכל לראות להטול את הקיסב-ם = מבין עוני אחיך לא תתגו דברקדט = לכלבוב ול4ת תשליכו אר-1 המרגלוות = במורת הטרגליות לפני החוורים פן ורמכי אותם ברגליהם וישובו הכלבוב-ש ווסחכום שאלו ויתן לככ-ם בקשו ותמצאו רפקוויפתת לכם כוכר-+ שושאל יקחואשר ובקש ומצא ומ שורפק ופתח ומי בונוכם שושאל ממ בנואת הלחם וומסר לואביוּ את האבן או שישאל-- מסנו בנו הרדג ואכיו יתן בודו הנחש ואבש אתכם הרעים תרעו לכם לבקט לתת מתנות טובות לבנוכםכר-+ שכןאבוכם שבשמים שותן מתנות מובות לכל-* רורשיו ושואליו לכן כרדל אשר תרצו לעשות לכב-ם האנשים גםאתםעשו להםכוואת התורה וחנכואים בואו בער שעה צרהי רחב שער ורחבר-7 הררףּ שתדרוך אל האבדון ורבים הכ-ק אשרולכו עלוה מדדז צר השער וצרת מתו כן וצרה הררך שתרריך אל החיום ומעטים הם שימצאו אותה הוהרו מנביאי השקר שבאים אליכב-ם בלבושי הצאן והם תוךּ לבושט מרמה מלאים כואבים הטורפים : [מפרותיהב- תכורוב= הולקמו מחקוצים ענכום ומן הררדריכ-ם ₪ כן כל עץ מוב ועטר-ק ת וכל עץ רע יעסה פרור-1 רעות לא יוכל עץ מוב= לעשות פרות רעות ולא עץ רע לעשות פורות טובות אבל כל עץ שלא יעשר-; פירי טוב וכרת זאל האש ישלח ואתם מפרותהם תדעו אותם לא כל האוטר אלו אדונ ארוני יבוצאל מלכות שמים כו אב אותו שיעשרדק רצון אבו שבשמים הוא ובא עמי במלכות שפים: רבום ואמרו ליביום ההוא . 6 אדנז --₪-- א ארגל אדני הל5 בשמך נבאגו ובשמך הוצאנו שויכ ובשמך. . עשונוכחות רבות ואו אורה להם שלא ורעתי אותם סורו ממני כל פועלי און כל השומע את רברו אלה וועשה אותם ודמה לאוש חלם שבנה את בותו-על. הסלע וורד מטר ויכואו נהרוך-7 וישבו: רוחות וופגעו באותו הבות ל5-פ ופול בי מיוסרת הוא על. הסלע ובל שושמע את רברי אלה ולא ועשה אותם הוא ורמר-7 לאוש אוול אשר בנה את ביתו על החול. וורר מטר ויבאו נהרות וישבו בו רוחות וופגעו בבות ופול וחהיה מפלחו נדולהווהו בכלות ישו את הדברים האלה ויתמהו הכיתות על תלמורו כ הור מלמר ככו מ שבירו חיכולת ולא מפיסופריכם ופרושום : ובררת . תו כח - מ הלמיאחר: = רב והנח:מצורע בא וישתחוה לו לאמר אדני אב- תחפוץ תוכל-+ לטהרנז וושלח שו ירו ווגע בו זואמר אחפוץ הטחר ומיר נטהר מצרעתו וואמר לו ישו ראה אל תאמר לארם'אלא לך והראה אל הכהן והבא אלו קרבנך כאשר צוח משה להכ= לערות וכאָשר בא ישו אל כפר נחום קרב אליו שר מאה ויתחנן לו לאמר ארני בני שוכב בבות והוא נשול אברום ומאד ועונה ויעמר אלוו ושו אנ אבא וארפא אוחו ויעו שר מאת וואמר ארנו אנ לא נכון-שתבוא תחך77 נגי רק אמור רבר ונרפא בני כי גב אנ הושמתי תחר ממשלת ארם אחר ותחתו אנשו 63 חיל כמ בשורת חולואב= אוטר לודדה לך וולך ולאחר בוא ויכא ולעברי עשר-; זאד ויעשה וכששמט ישו תמה וואמר להולכים אחריו אמן אנו אומר לכם לא מצאתי כוה אמונה בושראל ואנז אומר לכם שרבים ובאו ממורח ומטערב וירבצו עס אברהם וצחק ויעקב במלכור-+ שמוב- ובני המלכות ישלחו אל חושך החיצון ושם יהוה בכיוחיהוק שניכם ויאמר ושו לשר טאה לך וכמו שהאטנת וח לך ':. וורפנרס הנער בשעה ההיא ויבא וטו אל : בות כופא וורב- ‏ חמותו. שוכבת בקרחד-+ תמודו ווגע את ורד-ץ וועוכה הקדחת והיה סמה ותשרת אותם וכאשר היד-ק ערב הגישו אלו את הרבים בעלי השריבבש > והות ברובורו לבר הוצוא להם הרוחות / מתו ל הווחות וירפא אותם שהיו ברע להתקייבש מה שנאמר על-= ףו ושעוה הנכוא האמר חליונו הוא ושא ומכצובונו סבלכ= ויורא ושו כותות רבות סביבו ויצוח ארד1 הלמידיו להלוך לעבר הים וונש אחר מספרום וואמר לו רבי אבא אחריך אנא תלך אתה ויאמר לו ישו טועלים יש להם חפירור-+ ולעופ השמיכם קינוס ולכן אדם און לחם קרקע ששם ושום את > רא שוואחרטתלמוריו טמר לוהנח ליערטאקבוראת אביויעןלוושו בוא אחרי והנח המתים לקבור את טתיו וועל בספינה וובאו: אחרון תלמוריו והנדד; סער גרול בכיכש והספונה מכוסה טהגלים והו2ס חודיק ישן ויקרבו תלמוריו אלו זיעוררהו לאטר ארני הושיענו פן - 6 נאברד י לא בשורת .‏ --] נאבר ויאמר להם ישו למה אתם 'ראום קטנו אמנה אז קם ויצו את הרוחות ואת הים והיתה שתוקה - גרולה ויתמהו האנשוכ= וואמרו מו הוא ודד שההוחוך-7 והיכ-ם שומעום לו ואחרי כןבא ישו לעבר ליםבארץ גרנשיים ויבאו לקראתו - שניב= בעלי השרוכם ווצאו מן" הקכרוכ והכ= אכורוכ-ם טאד ובעבורם לא וכל אדב₪ לעבור בררך ההוט- והנה קראו לאטר מה לנו ולך ישו בן אלהים למת . באת הלום קורם חומן לענור-1 אותנווקרוב לשם חיה ערר חזורום רבים רועים ושרים התחננו אליו לאטר אב חוצואנו טוה שלחנו בערר חחוורום והנה הלך כל-* הערר בסער ובסעף גרול ויתנפלו אל הים וימותו ורועום גפסו "-. א : מתו לב של העור וינירו כל אלה הדכרום וגם על אלרדה אשר היו בהכ=ם השרים: והנה כל העור וצאר-ק לקראדד] ישווכאשר-- ראואותו התחננו אֶליו שיעכור בנכולם: : ויעלה ושו אל הספינה וילך עבר לים ויבא לעירו והנה הגישו אלו את אוש נשול אברום השוכב במיטת וכאשר ראה ישו אמונתכ-ם אמל לנשוד-- האבריב₪ בטח בנו כו נסלחו לך חמאותיך והנח אמרוּ הסופרים בקרבס הנה זה מגרף וזרא ישו מחשבותם ויאמר למה אתם חושבים רעות בלבותיכב-ם אוו היא וותר קלה לאטר נסלחו לך חטאתיך או לאטר קום ולך \| ובעבור-- תרעו כו יש בן אדכ-ם שמושל בארץ לסלוח חטאור-ץ ₪ ₪ או לג במות - 7- אואטרלנשול אכרים קוסוטא את סטתך ולך אל בותך ויקפ וילך. אל ביתו וכאשר ראו כן הכהות וראו ווככרו האלהים אשר נתן הכת הוה לבן האדם וכשהלך ישו משם ראד-ה צוש צחר הגושב בביר-1 דדקמכם ושמו מתו ויאטרד. לו לך בפחרו ווהי כאטר-- ושבו לאנול-- בבית והגה רבים בעל!ו עברה וחטאוב- באו ויאבלו עם ישו ועכ-₪ תלמוריו והפרושיב-ם רואים ואמרו לתלמוריו למד-ק טלטרכם אוכל עם בעלי. עכרה ַעִם החטאוםוושטע ישו ווען לאטר און צריך רופא לרפות הבריאים אלא לרפות אותם שהב- בחולוּ לכן לכו ולמרו מה שכתוב תסר חפצתו ולבק ובת כו לבק באת! לקרא לצריקום כ אם לחטאים או \| מת!ו לר או ננשו אליו תלמירו שחנן לאמר למה והפרושיב-ש צמים הרבד-ק [תלמורוך אונם: צמיכ וואמר אליהב- ושו. היוכלו בני החתן לבכות בעור שיש עמהס החתן אך זבאו ימים אשר ונשא מהם החתן ואו יצומו ולא'והירדה מי שושלח חתיכת בגרהפסול על טטלר-ק ושנה כ ישא טלואה משמלר-? ווהורדק ברקו רע שתר-7 מקורם ולא ושלחו יין חדש בנאדור-ע בלים כיאו ישברו הנארות וישפך היין והנארוד-/ 'אברו כו אם יין \| חרש ושלחו בנאדוךד-] חרשיכ-ש ץשנוחם ושמרו וכאשר הוא דיבר צלה הדכרים אליהם הנה קרב שר אחרוישתחוהו לאמר-- אדנו בתיכבר מתה רקבוא אתה ושים ורך עליה והחיה ויקס ישו וילך : אחרוו לה בשורת אחריו עַם תלמודיו והנה אשר-; אשר דרמה וב.טפנה שתים עשרת שנה גנשה לאחריו ונגעה צך-1 שפת כנדו כו אמרה בקרבה אם אנע בגדו לבר אושע וישב ישו ויראה אותה ויאמר בטחי בתוכו אמונחך הושועך ותושע האשר-; באותה השעה וכשנכנס ושו אל: ביתהשר וירא את שרוהחלילים והמית העס אפר סורו כו לפא מתה הנערה כו הוא ושנה והם לענו לו וכשהשלך ההמון נכנס הוא ויחוק בודה ויאמרקומי קומ! ותקם הנערה ותצג-פ השמועה הועת בכל הארץ ההיא וועבוב משם ושו וילכו אחריו שני עורים קוראום ואומריב חננו בן דור ובבצו אל הבית קרבו אליו עורים וואמר-- אליהב-ם ועו התאמינו שאוכל מתו לו שאוכל. לעשות ואת לכם וואמרו אליו כן אמנם אדנואו ננעבעיניהם לאטר כאמונתכם ועשה לכב-ת ותפתחגה ע'ניהםווועם עליהם ושו לאמר ראו שאיט לא ורע והוהם ווצאים והשמועו את שמועתו בכל הארץ ההיא וכשיצאו הם הגר-; המשו אליו צדם אלם ובעל השר וכאשר השלך השר מעליו רבר ולא היה עוראלם ויתמהו הכתות לאמר ל5-ע נראה כן בושראל-+ ופרושוב- אמרו בשר השרוב-ש מוציא השרים ויתהלך ושו בכל הערום וילמר בכנסיותב וזגר בשורת המלכות וירפא כל חולי וכל מכאוב בעסוירא את הכתות ויחנן להב- כו הם מרוחיב-ם - ושכבים כצאן אשר-- אין להם רוער- : או אמר לתלמיריו וש קציר לו בשורת קציר רב ופעלים טעטיס ועל כן התתננן אל ארון הקציר כרו שהוא ושלח את הפעלים לקצור קצירו+ ויו ק שנים עשר תלטוריו ויתן להם ממשלה על רוחות טמאות להוצוא אתהן . ולרפא את כל הלי ומכאוב ושמות השניס עשר שליחים אלה הכש הראשון שטעון שנקרצ כופא ואנדריאר- אחין פולופוס - ו וברטולוטיצו ועקב זבדי ויוחג אחיו תומאסו ופטיאו שהיה בע עבירה וועסכ אלפ ותריאו שסעון הכנעני ויהורה איסכריאוטו אשר מסר אותו למיתה וישלת ושו את אלה השנם עשר ויצו אותם לצמר אל דרך הנוים לא תלכו וצל ערו השמרוניס לא תכואו כז צם לכו אל הצאן האוברות בבית ושראל לכו מתו לח לכו וקראו לאמרד- טובוטובו כו קרובה טלכות שמים לבא רפאן את התולים הקומו את המתיב-ם מהרו את המצורעים והוצואו את השרים חיגם לקתתם וחנם תתנ אל תקנו את הוהבואת הכסףואל המעות בחגורותכם אר-* תלקטו בררך ואלדל שתו כתנות ואל-\ מנעוליכ= ואל מטר-/ כי ראוו הפועל לאוכלו ובאיוו עור אוּ טורה. תבואו שאלו מי נככר. וש ברק ושבכ תשבו ער שתצאוּ = משם וכשתכנסו בביר-? שאלוהו בשלומו לאטר שלום לוה הבית ואם זהוה הבית הוה נכבר ושוב אליכם שלומכב= ואישאשרלא \| זקח אתכבכם ולא ושמע. לקול= הבריכםצאו לחוץ מן הבית או טן העור והשלוכו נםהעפר מרגליכם אטן למ בשרת אמן אניצומר לכם קל יהיה לארץ סדוס ועמורה ביום הרין יותר מן העיר ההוא הנני שולח אתכבכם כצאן בחוך הוצבום ועל כן תה = ערומים כמו הנהשים ותמום כמו חיונום השמרו לכם מן האנשים פן ימסרואתכם לערות ובמקהלות ויסרו אחכם בשוטים ואל שוטרים ואל מלכים וולוכו אתכם למענו לערוך-ז להם ולגוים וכשימסרו אתכם אל-> תחשבו הוך ומר-ק הדברוכיונתן לכס בפוכם בשעה ההוא מח שתענו כו לא תרברו אתם אלא רוחצביכם הוא תרבר אתכ ם'וומסור אח את אח למות ואב אד- בן ווקומו בנום ע אבותם להמיתם וישנאו אתככ-ם כל האנשיב בעבור שמי ואשר יעמור ער סוף הוא וושע וכאשר יררפו מתוּ 5 וררפו אתכב-₪ בעור אחת תנוסו אל עחרת אמן אני אומר לכם לא תכלו את ערי ישראל ער שובא בן הארכ= לא יש תלמיר על-* המלמר ואין עבר על ארוגו אלא די לתלמור להיור-] כרבוולעבר כארונו אם קראו את בעל הבית בעל ובוב אף כואת בנוהביר 1 לכן אל תוראו מהם כי און רבר מכסה של5- וגלה וגסתר שלא זורע מה שאני מרבר אלוככ-ם בחשך אטרו אותו באור-- ואשר תשמעובאון קראו אותו על הגנות ולא תיראו אותם שוהרנו אר-1 הגופ ואת הנפש לא ווכלו להרוג אלא תיראו אותו שיוכל אר-1 הנפש ואת הגוף לאבר לגיהגב-₪ הל שני צפרום גמכרו תחת טבע קטון ואחר סהם לא כ ע מא בטורת על הארץ בלי אביכםושערור-1 ראשכם כלן נפסרו ועל כן ל45פ תוראו כו אתם \|מובים מרביב-ש צפרוםוכל מישותורה אותו לפני האנשים נסאני אתודהאותו לפנ אבי שבשמים ואשר וכתש אות!י לפנוהאנשים גם אנואבחשנולפני אבו שבשמים אל תחשבו שבאתו ' לשלוח שלום על הארץ לא באתו לשלוח את השלום כי אם אר-+ החרב כו באתי להברול את אוש מאביו ועתהבת מאימה ואת כלה מן חמותה ואובי אישאנשי בותו ומי שואהב את אבו ואך-] אמו ווחרדד ממנו אוננו ראוי לי ומו שוצהב את הבן או את הבת וותר ממניאוננו ראול היות עמיבמלכות שמים ומוי שלא ישא את צליבחו וילך אחרי הוא אינו ראוי לי מו שומצא מתו מב = שימצצ את נפשו יאבר אותה ואשר \| ואבר את נפשו למעני ומצאנח מ! שוקח אתכם הוא יקח אותי ואשר קת אותי הוא יקת אותו ששלח = אות! מושוקח הנכוא בשם הנבוא. חוא יקח שכר הגבוא ומי טיקת = את הצריק בשם צריק הוא וקת = שכר הצריק ואשר יתן לשתור-+ לאחר מאלה הקטנים אפילו כוס אחר טמים קרם בשם התלטיד אמן אני אומל לכם שלא יאבר את שכרו : ויהי כאשר כלה זשו לצוות וא את שנים עשר תלמודיו עבר משם ללמר ולהכרוו בעריהם וווחנן בששמע בבית הסוהר את = מעשר-ק המשית שלח שניבש מתלמודיו וואמר לו אם אתך- \| הוא אשר עתוד לבא או אם נוחל לאחר מג \| בשורת לאחר ווען ישו ויאמר אלוהם לכו ותגודו ליותנן את אשר שמעתם וראותם עורים ולאו פסחום ולכו. = מצורעים יטהרו חרשום ושמעו ומתים יקומו עניום ואשרו ואשרי חוא שלא יכשל בו ואחרו שאלה הלכו החל ישו לדבר אל הפותות על עחנן למה יצאתם אל המדבר לראות האם קנה נדף מרות ולמה יצאתם לראות האם אדם לבוש . בחלקור-1 חנה אשר-ד נלבשו . בחלקות הם בבתי המלכים רק > למה וצאתם לראות הנבוא נכ-ם אומר לכם הוא ותר טנב!מרפ כו הור מי אשר עלוו נכתם הננ = שולח מלאכיופנה ררך לפנ אמן - אנואומרצין קס מבין ילדוהנשים שהוא וותר נדול מיוחנן הטובל ומ שהוא קטון במלכות השמים.. הוא טתו מד. הוא נרול- מטנו צך מימי יוחנן המבל ער עתה מלכות שמוככם בצונס היא ומכריתין נוולין אותה כו כל הנכיצים והתורה ער יוחנן \| נבאו ואם רצוננם לקחת הוא יש \| אלוהו אשר ובא טי שלו אוניכם לשמוע הוא וישמע. למו אסמול את הרור הוה נמשל בנעריכ-ם חאשבים בשוק שקוראים לרופיו ואוטרום נגננו לכס ולא דלנתם . שרנו קונח ולא קוננתם כו בלרס ווחנן ולא אכל ולא שתה וואטרו בעל הש הואובן הארם בא אוכק ומותדיק וואטרוחנה הארםזולל וסובא וון ורע בעלי העברר-ת והחטאום וצרקה חכטה טאת בנוה אוחחל לחרף ערים אשרכהכ- = נעשו כחותוו רבות כו 57 שבו מעשות רע אי לך כורוין אי לך 4 4% בית מה בשורת בית צודה כי אם בצור ובצורון נעשו כחות אשר נעשו בכן בימוּ קדם בשק ואפר שבו מרע: אף אומר לכםכזותר קל יחיה לצור ולצרון ביום המשפט מכם ואתה כפר נחום הלא עד השמים תרומי עד גיהינס תרדי כי אם בסרוכ-ם געטו הכחות אשר געטו בך צולי ישבו עד הווסהזה אטנם אגואומר לכם כיוותר קל יהיה לארץ סרום ביום הדין טס בעת ההיא ענה וטו וואמר אורך אבי ארון הטמים והארץ שהסתרת האלה מההכמים ומנבונים ותגל. אותם לצעירים. כן אבי כוכן רצוילפניך כל נתמולו מאבי ולא איש שירע בן כו אם אב ולא וש שורע את האב בלתו בן ולמי שירצה כן לגלות לכו אלי כל היעפים ואשר עלוכבם מטא מתוּ מו משא ושני ששביעכם שאו שת עול עליכם ולמרו ממני כי נער אנ עשפלד- רות ותמצאו מרגוע. ‏ ל "לנפשותוכם כו עולי מתוק הומרט ומשאי קל: / ההיא הלך ושועל ל = , בטה ִּ ורע בשבת ותלטוריו הוו רעבים ויחלו לקטף שבלים מן הקמוך-? ולאכול והפרושום = הרואיב-ם אטרו חגד-ק תלמיריך עושים מה שאונו ראו! לעשור-+ בטבר-] והוא אמר אלהם הלא קראתם מה שעשד- רור כאטר הוה רעכ הוא ואשר עמו כו בא בבות האלהים ולחם הפנים אכל שלא הוה טותר לו לאכול אותם ולא לאשר עמו כו אם לכהנזב-ם לברכ-ם הלא קראתם בתורר-ת שהכהנים מחללים השבת בהוכל . 48 ואינס מו בשורת. ‏ > ואונם נאשמיב-= ואנו אומר לכט כו פה גדול מההכל הוא ואככם תרעו מה הוא חסר חפצתו ולא ובח לא תתייבו את הנקיים כו ארני הואבן האדםוגם השבת וכשעבר משם בא בבית כננסיותם והגה אדם שובשה ורו וושאלולו לאטר- אםמותובשבת לרפא לחוליכם וכל וה כרי להלשינו לבית רין והו. אמר להם מיבכם אדם שוש לו צאן אחת. שתפול בבור בשבת הלא יחווקה וועלנה והלא ארם הוא וותר טוב טן הצאן לכן מותר, להטים בשבת או אמר לאדכם נטה את ירך וום ותשב לרפאות כמו השנוך-7 והפרושוב- יצאו וועדו עלווכרי שואברו אוחו ויטר וורע ויסרמשם וולכו אחריו רבוס . והוא רפא את כולם ויצום שלא " ופרסמוהו מתוּ מת ופלסמוהו בעבור שותקיום מר-ז שנאטר על רו ושעוהו הנבופרפ האומר הן עברי אתמך בו בחורו רצתדדק נפשו גתתי רותי עליו משפט לנוום יוצוא לא יצעק ולא שא ולא ישמיע בחוץ קולו קנה רצוץ לא ושבור ופשתה כהר-; לא וככנה לאמת ץצוא משפט לא וכהה ולא ירוץ ער ישובם בארץ משפטולתורתו אוים יוחלו או חגש אלו בעל- הטר עור וחרש וורפל-ס אותו. כרו שוכו לדבר ולראותוותמהוכל הכוחות וואמרו הל זה הו בן דור ושומעים הפרושים ואטרו וה לא הוצוא את הטרים כו א בבעל שבוכ שר השדיבם וושו וורע מחשבותוה ואמרלהםכל מלכו שנתלקה בעצמה תשמם וכ : 410 עיר מט בטורת. = = עור או בות הנחלק בעצמו למיס ועמר ואם שמן ישלח השטן הוא נחלק בעצטוואיך תעטר מלכותו: ואם אנובבעל ובוב אוציא השרים בנוכם במו ווצוצו על כן הם יהיו שופטוכם וכי אני כרוח האלהים מוציא את חשדום אם כן בארדק אליכם מלכות האלהים והוך יוכל אוש לבא כבות הגיבור לבוו את כליו אם לא ואפור קורם אר-1 הגבור ואו יבוו את ביתו מו שלא וש עמי הוא וש כנגרו ומי סלא יאסוף עמי הוא ופור ועל כן אנו אומר לכם כל חטאה וגדופר-; תסלח לאדם וגירוף שעל הרוה לא וסלח וכל אוט שיאמר דבר על בן ארם וסלח לו ואטר יאטר דבר על רוח הקדש לא יפלח לו לאבעולם הוה ולא בעולם הבע: ו עטו טת! . ב עשו עץ מובופריו מוב או עטו עץ רע ופרוו רעכי מןהפרי יודע העץ דור האפעיב= היך הוכלו רבף מובות בהיותכם רעים בי משפ הלב ורבר הפה ארם המוב ווצוא מובות מאוצר טובואדם רע יוציא רעות סאוצר רץ: ואניאומרלכפם כיכל הבר בימול שודברו האנשום "ושובו עליו מעם ביום המטפט כי מעל דברוך תצרק ומעל רבריך תתחיוםב או ענו לו מפופרום ומן הפרושובכם לאטר רבינו רצונו לראות ממך אות ווען ויעמר להם דור רע ונואף מבקש אות ואות לאינתן לוכו אסאות וונה הנכיא כו כמו שהיה וונה במָעי הדגך-ה שלשה ומויב ושלשה לולות כן והוהבן האדם בלב הארץ שלשה ומים ושלשה לולות ואַנטי נינוה וקוסו נא בשורת יקומ במשפט עם הרול הודיק וורשועוהוכי עשו תשובה לק ריאת זונה והנה וזתר מזנה פה : מלכת הדרום תקום במשפט עם וה הוור וורשועוהו כי כאה סקצוה חארץ לשמוץ את הכמת שלמה והגד-ת שחר משלמה פד-7 כשיצא רות הטמאה מארם תלך על מקומות ובשום ותבקש טנות ולא תמצא : או תאטר אשוב אלה ביתי אשר וצאתי משם ותבא ותמצא אותו רקומטוהר בועים ומפואראו תלך ותקח את שבע רוחות אחרוך 1 רעור-? מאותה ותכאנה וישבנה שם ותהונה אחריות האדם ההוא רעות טן הראשיות כןיחיה לדור הרע הוה וכאשר הוא עור ידבר של הכותות חנה אפו ואחיו עמרו בתוץ ויבקשו לדבר אליו וואסר לו מת! גב לו אחר חנה אמך ואחיך עוטדים \| בחוץ ומכקשים אותך והוא ענה לאומר לו ויאסר איוו צמי ומיאח! וט ור על תלמדיו ויעטר הנה אמו ואתחו כל איש אשר ועשה רצון אבו שבשמיב- הם אתי אחיות!י ואמו : == ההוא וצפכט ושו ט ביום הביתוישב על 5 הים ויקבצו אליו כיתות רבור- והוא עלה בספונהוישב וכל העם. עטר על שפת הים וירבר אליהס הרבה במשליבם= ויאמר הנה יצא הוורע לורוע זרעו. וכשורע נפלו קצרץ מהם אל הררך ויבאו עופות השמיבםם וואכלו אותכ-ש ואחריס נפלו על הסלע אשר אין שם ארץ רבה ומיר צמחו כי אין להם עומק בארץ ואחר שורחה הסמש וג גג בשורת השמש חרבו ואטר אין להם שרש זבשו:ואחרים נפלו לחוך הקוצום ונדלו הקוציכ ויחנקו אותכ-ם ואחרים נפלו בארץ טובה וותנו פרי אחד מאהופחר ששים ואחר שלושים מי שלו אונים לשמוע ושמע ויקרבו. אלוו ד-למיריו וואמרו לו אדני למר-ק תרבר עמנו במשלים ויעןויאמר אלוהם כו נתן לכם לחבון סורות מלכות שמים ולאלה לא נתן כו מו שוש לו ינתן לו וישפע ומי שאון לו גם מה שוש לו וקח מטנו ועל כןאנ! מבר לכם במשלים כו הם רואים ולא וראו ושמעיטולא ישפעו ולא זבונו להתקייט בהם גבואת ישעות שאמר שמצו שמוע ואר תבונו וראו ראו ואל תדעו השמן לם העסחוה ואומזו הכבר ועוניו השע פן ל פן וראדדק בעוניו ובאוניו ושמע ולבמו יבון וטב ורפ5-ש לו ואשר!י עונוכם כו תראנה ואוניכב- כו תשמענה: אמן אני אומר לכם כו רביב נביאום וצדוקוכבש חפצו לראות אשר אתם רואיסולא ראו ולשמוע אשר אתם שוטעים ולא שמעו לכן שמעו אתם משל-+ הוור כל שטומע רבר טלבות ולא יבון יבא הרע ויטרוף מרדז שורוע בלבוווהו שגורע על הררף ואשר נורע על'הסלע והו שטומע דבר ופתאום בשמחה ושא אותו ורומה לורע שאון לה טורש כו לא ועמד אלא לשעה וכשוקובם צרה צו רירוף מור וכשל : ואשר גורע בקוצים וה חוא שטומע רבר האלהוב= וראגת העולם הורד; [תאות שקר הממון יתנק את הדבר ויהיה נה בטורת ווחיה בלו פרי אך אטר נורע על ארץ מובה וההוא ששוטע אר-1 חרבר ומפון ומבופרת פרי ואחר עושה סאה ופחד ששיב ואחר שלושים עור שם לפנוהם משל אחר למור רומה מלכות שמים לארב שורע ורע מוב בשרהו וכאשר ושנו אנשיב בא אוובו ויורע חרול בתוך החטים וילך לו וכשגרל העשב ועשה הפרי או גראו שם נם החררולים ויקרבו עברו בעל הבית ויאמרו אלואדני חלא ורעטוב ורעת בשרך וסאין באו בו החרולום: ויאמר אליתם > ארס אויב עשה ואת ועכדים אמרו לו אם תרצה נלך ונאסוף אותם ויאמר לא פן תאספו חררוליכ₪ ותיתשו יחר אתב גס החטים הנותו שנוהב- כרו שיגרלו ער הקציר רצות גי הקציר ובעד- חקציר אומר-= לקוצרוכ מ-פיספו בתחולר-ז התרדולום וקשרואותס לצרורות לשרוף וחמים אספו לגרגו: עוף שם לפניהם משל אחר לאמר נדמתה מלכות. השטים לגרעון חררל שוקח אותו אדב= ווורעו בשרהו זהוא קמוּן מכל ורעיב-ם = וכשוגרל יהיה נדול העשביםויהיה עץשגם עופות השמים יבאו וקננו בסעפותיו:עודדבראלוהםבמשל אחר נדמתה מלכות שמים לחמץ שתוקח אשד-ז וטמנד-ה אותו בשלשה סאין של סלת ער שוחמץ בולו: כל אלח רברוושו במשלים אל הכותות ומבלי משלוב-ש הוא לא היה מדבר עמהכ- כדו למל:-ס מאמר חנביא האומר-- אפתתה בפשל פי אביעה חורות מנ!ו ו מ ו מנו קףם: או עוב הכיתות וובאו בבות ונשו אליו תלמיריו לאמר פתרלגו את משל חרדוליהשרה: זוע וואמר מו שוורע ורע טוב הוא בן חאדם והשרת העולככם וורע חמוב הכ בנו מלכור + והחרולים הם בנ בלועל ואויב אשר ורע אותכ- הומ-פ השטן וקציר הי תכלות העולכם ומוצרים הם המלאכיב-) וכאשר נאספו חרולים ונשרפו באש כן והיה בתכלות העולם כו ישלת בן האדב את מלאכיו ויאספו טבין מלכותו ככ מכשוליכם ואותם טעטו פשע וושלחום אל תגור האש שם והיה בכי וחרוק שנים אז צדיקים ווהירו כשמש במלכות אביהם טי שלו אונים לשמוע ושמע נרמתח מלכור-+ שסים . > ימימת גח שמום לאוצר הנסתר בטרת אטר אם ומצא אדם וסתיר ומן שמחתו לף וומכור כל- אשר לו ויקנה = השרה הוה עור נדטתה טלכות שמים לאדכ- הסוחר חטבקש מרנלוות טובות וכשמצא מרגלא אחת וקרה הלך ומכר כל אשר \| לו וקנדדק אותה: עור נרמתר-ת מלכות שטוּס למכמורת השלותה = בום והיא אוספה טכל מינו רנים \| ומוציאיכ אותה כשהיא מלאה ועל שפת הים וושבים ובוחריכ-ם את המובום ושמים אותם לכלום והרעים ישלחום לחוץ כן יהיר-ק בתכלית העולם כו יצאו מלאכים ויברלו את הרעים מתוך הצדיקים = וושלחו צותם אל תנור האש שם והות בכז וחרוק שנים הבינותם > כל אלה ויטמרו אלוו כן: ויאמר : : אליהם נט בטורת - אלוהכ= לכן ככ סופל מלומף במלכות שמים הוא דומה לאדב-ם בעל הבוךד-? שמוצוא מן אוצרו חרשים וושנים ווהי ככלור-] ישו לדבר מטלוב= אלה עבר משס ויבא אל ארץ מולדתו וולמדכ-ם בבתו כנסיותם ויתטהו לאטרטאון לוה החכמה הזאת זהגבורה הלא זה בן נפחא הל>5 אמו נאמרת מרים ואחיו ועקוב וווסף ושטעוו ווהודה וחלא אחיותיו כלן עמנו חכשומאין לוה כל אלה ויכטלו בו : וואמר אליהם וטו און נביא בלא כבוראלא במקוב-= מולרתו ובביתו ולא עשא שם גבורות רבות בעבור סררותם:. , 3 ור ₪- ההיא שמע הורורוס . ב ה :שחר מארבעד-; נשואוב- שמעו טר= וטו ויאמר לנעריו מתו סט = לנעריו וח הוא. וותנן המובל חוא \| קם ממתים ועל כן הכחות ופעלו בוג והורודוס התנק ביוחנן ויאפור אותו ונתנו בבית האסורים מפני = חורודוסית אשת אחיו כי אמרה = אליו ווחנן אונו ראוי שיהיה עסךּ > וורצדי; להרוג אותו וירארית \| את העם והיה בעיניהם כנביא : ובוום מולרת חורודוס רולגה בתה של הורודוסית בתוך והיא ישרה \| בעונ הורודוסוישבע לה בשבועה לתת לה כל מה שתשאל מטנו וחיא נוהרה מאמה ותאמר תן ל! פה בקערר-; ראשו של-* ווחנן הטובל : וותעצב למלך אלנרס בעבור השבוער-? ובעבור אותם אשרדד ובטו. עמו יחרוו בטלחן צוודדק להנתן לה וישלח ויקצץ ראשו של יוחגן אשר כבית הסוהר (63 וסינטא סא ברה \|--==] ושונטא לאשו בקערה ויתנו אותו לנערד-; ויעטו כן וינתן לנערה והיא נשאו לאמה ויגשו תלמוריו ויסורו אד גופו ווקברוהו ויבאו ווגורו תלמודיו לישו וכשמעו סר משם בספונה למקוב= המובר לברו : ותשמענה הכתות ותלכגה ברגלוהם אחרוו מערוהם 5411רע וורא את עם רב וירחמם וירפא. את חוליהב-= ואחרי שהיה ערב קרבו אליו תלמידיו לאמור שמם המקום והשעה כבר עברה ועל כן הנח הכותות כרו טתלכנה אל כפרים ותקנונה להם אוכל ויאמר אליהם ושו לא וצטרכו ללכךר-ז אתם תגו להם לאכל ויענו לו און לנו פה כו אם חמשה לחם ושני דגים ויעמר להם השיאום הלום אלי נוצו את העס לשבת ":] ע מתו סב על החציר בשרה והו-פ לקה + החמשה לחם והשני רגום וושא עוג אל השמיב- ויברך וושבר וותן הלתפ לתלמיריו ותלמיריו חנו לכיתות וואכלו כלם וושבעו ונשארו להם שנום עשר סלוב-ם = מלאזם מפתומספר הצוכלים היה חמשת אלפי איש בלתי הגשים והטף ומיר פצרדד ישויבתלמידיו לעלותם בספינה וללכתם לפניו עבר הוב= ער שונוח הכותוך-? וכשהנוח את העם עלה לברו על ההר להתפלל ויהי ערם והונרס לברו היה שב והספינה נרפה בתוך הים מן הגלים כי הרוח היה להב= להפך ווהי ברבועור-] באשמורת הלילה ויבא אלוהס וולך על הים ורואיםאותו מתהלך על היכְ-ם ונכהלו וואמרו כי מווק 6 ₪ הוא סנ -בטורת. ‏ -. הוא ויצעקו מיראה ופתאום רבר ומו אליהם לאמור בטחו כו אני הוא אל תוראו: ויען כיפהויאטר ארנו אם אתה הוא צוה ואבונק אלוך על הטום והו5- אמר בוא וורר כיפה מן הספונה וול על הטום לבא אל יטו וכשראה רות חוקה ורא מאר פן ומבוע וצעק לאמר אדני הושוענו ומיד נטד-: ישו את ודו ויאחוו בו וועמר אלו קטון אתר-ק באמוגר-ק למר-ז הסתפקתה וכשעלה אל הספונה מירגשתתק הרות וכשהיו בספונה באווישתחוו לו לאמור באמר-] בן האלהוב₪ אתה והם הלכו מעבר לוכ וובאו בארץ גינוסר זשנשי חמקום ההוא כשודען אותו שלחו אל כל הארץ הואת וונושו לו כלב-₪ אשר היו ברע וותחמו: אליו מתוּ סר אלוו כףושוגעו בשפת בנדו וכלם אשר נגעו נושעו +> 2 קרבו אלוו מורוטלכם או סופרים ופרושים לאטר למח תלמיריך יעכרו את נוורות הוקנוכ= כי הם לא וככסו אד וריהב= כאשר יאכלו את הלחם והוא ענח אֶלוּהם וואמר ולמריק אתם עוברים את מצות האלהים בשבול נורתכב= הלא כתובם בתורתכם מפי האלהים כבר את אביך ואת אטך וכתוב ומקל אבו ואמו מות יומת ואתם אומרים בל מושוּאמר לאב ולאם כל מתן שהו5 ממני הוא תועלתך ולא = וכבר את אבווואך-/ אמו ותפירו מצות האל הים בעבור נוירותוכם : אתם החנפים הרבה הטיב ישעוהוּ לחנבא עליכם לאמר העם הוה 6 בפיו מו ₪ \| -בשצת -- בפוו ובספתיו כברוני ולבו רחק ממנו ותהי יראתם אותי מצור-1 אנשוכ טלומדה ויועק לעצמו הכותות ויאמר אליהב שמעו ודעו מה שיבאלפה לא יטסאאת הארם אבל מה שוצא מן חפרדת הואישמאאת הארם אוננשו אלוו תלמודיו וואמרו רע כייהפרושים אשר שמעו הרבר הודד; נכעסו ויען ישו וואמר כל ממע אטר לא נטע אבי שבשמיבש ינתט הנותו אותם כי עורים הם וגוהנו העורים ואם עור ונהנ עור אחר שניחם ופלו לבור :. ויען כופה ויאמר אלוו פרש לנוו המשל-> הוה וואמרדה וטו גם אתם ל2-ס התכוננתם ערעתה לא התבוננתם כל מה שובאלפה חוא ובא לבמן ויטלה באהור ואשר-- וצצו טן הפה ג סו הפה הםיצצו מלבב והפ הםאשבר יטמאו את האדב= כו מן הלבב יצאו מחשבות ‏ רעות רצהובשם -נואופים זנונים גניבות ערות שקר וגדופיס הם הם אשר יטטאו אך-1 האדב- אבל כשואכל אוש ולא לרחץ ורוו וה לא יטמא את הארם ווצא משם ושו וומא אל חלקי צור וצורון והנה אשה כנענית יצאה מן הגבולים ההם ותצעק ותאטר אליו חנני ארני בן דוד כי בתו גענת מאר מאת השד 2 לפס ענה לה כלוכם) ווקרבו תלמורוו וותחננו אילוו לאמר שלח אותח כי הוא צועקת. אחרנו והוא ענה וואמר לא נשלחתי כו אם אל-\ הצאן שנאברו בכית ישראל והיא באה ותשתהו לו ארצה ותאמר" אדני הושיעני ווען ישו וועמר לא מוב סו בשורת מוב לקחת לחם הבנים ולת אותו לכלבום וענתה היא ואמרה אמת כן ארגו אבל הכלבים גם כן הם ואכלו טן הפתותום הנופלים תחת שלחן אדוניהם או ענה ושו ויאמר לה האשה כמה גוולה אמונתף וח לךכאטרבלבבך ותרפאבתה באותה השעהיוועבר משם ושוויבא על יסהנליל ויעל להר וישב שם ותקרבנה אלין כיתות רבות ויהיו אתםחרשוםעורים פסחוט חלשים ואחרים רבים וישימו אותם לפני רגליו והוארפא אותם וותמהו העם כשרצו אך-7 החרשים מרבריב-ם ופסחים מהלכיכ= ועורים רואים ווגרלו את אלהי ישראל ויועק יטו שת תלמידיו ויאטר אליהם מרחם אני על העם בער שלשת ומיכש ישבו אתי במדבר ואו להס טה שואכלן = מת! ספת שואכלו ואיני מנוה אותם צמים פן ותעלפו בדרך:- ויאמרו אליו הלמודיו טאון לנו בטרבר לחם בדו טנשביע את העם הוהוושמר להם וטו כסה ככרילחם ושלכם וענו וואמרו שבעה וטעט דניב-ם קטנים ויצו את העט לשבת על הארץ ווקה שבעה ככרי הלחם והרגים ויאמר. חודה וישבר ויתן לתלמודיו וחב נתנו לעם וכלם אכלו ויטבעו ומטד-ז שנותר מן , הכותות נשאושבעה סלום טלאים ויהיו אלה שאפלו ארבעה אלפ! אוש בלתי המף והנשום וינוח אה הכותות ויעלו אל הספונה ויבואו גבול מגדלה: 1 6 אליו פרושיםוצדוקים מ שו טנסים ושואלים אותו שיראם אצות אחר מן השמוםוהוא ענה שי סט בשות ענה אותםוואמר אליהם כטוהוה ערב תאטרו ווהר עתוד להוור-+ מן השסיב= כו השמים ויתאדמוּ ובאור הוובש תהיה סערר-ק כי חשמים הקודרים ?תאדמו: והנה את פני השמום ידעחב₪ לשנוט ואותות העתיםלאיכולתס לדעת יחוס רע ווימה מכקשת אותואות לאתנתן לה כיאם אות ונה הנבוא: וועווב אותםוילך וכשבאו תלמיריו בעבר הים שכחו לקחת הלהכ-ש וחו2- אמר להכ= ראו והשמרו ממחמצת פרושים וצרוקים והם תשבובוניהם לאטר כי לא לקחנו לחס וורע ישו ויאמר מה אתכ-ם הושביב- קטנו אמונה כו לפרפ לקחתם לחם העוד לא תתבוננו ולא תוכרו חמשה להם לחמשת אלפי איט וכטה פליכ-ם נשאתס ואין זרם לא נגלה זה כיאם לך שננלת -.==%התו 9 ואון השבעה לחם לארבעת אלפי אושוכטה סליםנשאתם ולמה לא תתבוננו כי לא על הלחם אמרתי לכם השמרו מטחמצת הפרושים והצרוקים או שמעו ובננו כי לא אמר להשמר ממחמצת לחם 5+ אםמתלטוד הפרושום וחצרוקים וב ושו בגבולי צוסרואר-; פילופוס וישאל- לכל לאחר מתלמודיו לאמר את טו!אמרו בנו האדס חיות בן הארסויאטרו קצת את ווחנן הטובלוקצת את אלוה זאחרים אד-7 ירמוהואו אחר מן הנבואיס:ויאמראלוהם וטו ואתם אותי מו תאמרו הוות: ויען שמעון כופח לאמור אתה הוא משוח בן אלהובם חו ויען ישו וועמר לו אשריך טסעון בן יונה כו לבשר לך \| 2 עא -- בשרת לך מאבי שהואבשמיםואניאוטר לך כי אתה כיפה ועל הכיפר-; הועתאבנה אד מקהלי ושער! תחתיות לא יגברי עליך ולך אתן מפתתו מלכות שמום וכל מר-ז שתאסורבארץ 'הוה אפור בטמים וכל מה שתתיר כארץ יהיה מותר בשמים: או צוה לתלמיריו שלא ואמרו לשוכ ארם שהו>רפ זשו המטיח ואו התתיל- ישו להורוע לתלמיריו כיהיה צרוך ללכר-+ לירושלב= ולסבול שם ופורים רבוב ונירופים רכים מהוקנים וחסופרים ומאת שרי הכהניכבם וליהרג טם ולקום ביום הטליטו ויקחהו כיפה ויחל להוכיח אותו לאמר חלילה לך אדני לא יהית לד כל וה וישב הוא ויאטר אל ביפה לך אחרי שטן אתה ". 0 -=אסתי עב לי מכשול כי לא רטעכ צותם אשר הם לאלהים אלא אותב-ם אשר הב לאנשוב או אמר ושו לתלמוריו מי טירצה ללכת אחרי ימאָס את עצמו וושאאר-ץ צליבווולף אחר!: כו מי שוחפוץ להושועאת נפשו הוא יאבר אותה ומי שיאבר את נפשו למעניהוא ומצאנה כי מה וועויל לארם אם יקנה את כל העולם ובנפשו נוק ושא או איוו תמורה ותן הצרם תחר-] נפשו כו בן הארב-) ובא בכבור אביו עם מלאכיו ואו ושלם לבל אוש איט כפו מעטיו אמן אני אומר לכם וש מן העומרים פה שלא יטעמו מות ער טוראן בן הארם הבאח מלכותו: ואחרו ענ בטורת 6 ₪ -אף. שטת מים לקח. ואחרי + את בירל ואת וע ב ואד ווחנן אחיו וועל אותם על הרנבוה לבדסווצטויורו פניו לפניחםוינהו פניו כמו סמט ובנדו היו לבנים כמו שלג והנת נראו אלוהחב משדדק ואליהו המדברים אתו ויען כיפה ויאמר אל וטו אדנו טוב הונ לנו להויותנו פה אם תרצה נעשה פה שלשה אהליב= לך אחר למשה אחר ולאליהו אחר עורם מדברים והנה ענן מוהיר סכך עליהם : והנה קול מהענן אטר הוה הוא בניאהובי אשר רציתו אותו שמעו וושמעו התלמידים וופלו על פניהב-₪ וייראו סאר ווגש ישו וונעבהםויאמר אליהם קומו ואל תיראו וושאו ארי עוניחם מתו ער עניהם ולא ראן כי אם ישו לברו: וכשירדו מן ההר צודדק אותם ישו לאמר לא תאמרו לשום אדם את הטראה אשר ראיתם ער טיקוס בן הארב מן המתים: וושאלו לו התלמיריב-ם לאטר ומח ואמרו הפזפרים כו הצטרך אליהו לבא בתחילה והוא ענה ויאמר להב-ם אכן אלוהו ובמכס וישיב הכל ואנו אומר לכם כי אליחו ככר בא ולא ורעוהו אבל עשו ממנו כל אשר בחרו וכן בן האדם וקבל וו6:ת וסוריכ-ם טהב או שמעו וובוננו - התלמידים כי היח טרבר למען המוכל וחנן רבר עמחים וכטבא אל הכיתה קרב אליו אדם אחר ווכרע לפניו על ברכיו לאמרארני רחם על בנו כי נופל הוא ומאותו החולי הוא מענה מאד כי פעמים \ 3 הרבה עה בטורת הרבה נופל באש ופעמים הרבה נופל במיכ= ואגוש אוחו אל-= הלמיריךולא יכלו לרפא אותוויען וטו ויאטר הדור סורר ועקש ער מתו אהיה עטכם וער מתי אסבול אתכם הביאו אותו אלי וונער בו ישו ויצא ממנו השר ונרפה הנער באותד-ז השעה: או קרבו אליו התלמידים כסתר וושאלו לו למת לא וכלנו אנחנו להוציא אותוווען להם ויאטר בעבור שאון אתב-ם טאמונום אמן אני אומר לכם אם תהיה לכם אמוגה כטו גרעין חררל ותאמרו להר הוה עבור מוה ומיר עבור ולא זטנע אוחו הרבר מכם וה מין לא יטלך כו אםבתפילה =" נבצום וכשהלכו אל הגליל דבר אליהם ושוויאמרבן הארס ומסר לודוהאדםווהרגהווביום השליטו זקום = מתו עו וקום והם התעצבו מאר וכטבאו אל כפר נחוכ= קרבו אשר לקחו דרכמון אל כופה ו'אמרו לומלטרפ השלם ררכמון ויאטר גם וכשבא בבות קירם אותו יפו לאטר סה = נראדד; אלך טמעון מלכי הארץ ממי יקחז מס ותרומח מבניהס או מן הנכרים והוא אמר מן הנכרים ויאמר אליו ישו אם כן חפשיס הם הבנוסובעבור לא נכעיסם לךאל הים ושלח את המצודה וקח הרג אשר בראטון יעלה ותפתת פיהו ותמצא לטר אותו תקהותתן להם בעבורי ובעבורך: ההוש קרבו בש טֶה התלמירים אל וטו לאמר מי והיה גדול בטלכות = שטוב= ויקר>-> יפו לנער אחר !ועטורו בתוכבכם ויאמר אמן אנ! ב אומר ₪2 עו בטורת אומר לככ אם לא תעובו ותהוג כמו נעריס לא תבואו אל טלכות שמים וכל.מו שישתפל כמו נער זה הוא יהוה גדול במלכות שמים ומי שוקח נעראחר כוה בשטי הוא יקח צותי ומו שוכשיר-- אחרפן הצעירים האלה שיאמונו בי טוב לו שותלר-ק בצוארו רכב החמר להשליכו בסצודת הים או לעולם ממכשולים צרוך הוצ- שובוצו מכשולוס אך אוי לו לארם טמטנו יבא מכשול.: ואב- ירך או רגלךף תכשולך.קצץ אוחה והשלך ממךּ כי טוב לך לבוט אל החיום חלש צו פסת מהשלח עם ירוט ורגלים אל אשעולמיתואם עיגד תכשולך נקראותהוהשלך ממך כוטוב לך לבואבעון אחת אל החווםמהשלת בעינים אל אש של גוהנכ ראו טלא מתי עת של:- חבוו אחד מן הצעורוכ-=. האלר-ק כו אנו אומרד לכב-ם שמלאכיהם בשמוב-ם תמיר וראו את פנו אבו שבשמום כיבן הארם > להושיע מה טאבר מה נראה לכם \| אם יהיו לאיש מאה ונאכרה אחת מהן הלא 'עווב אוש תשעירבם ותשע הצאן במרבר וול לבקש אותר-קאשר נאכדה: -וּאם יהית שימצא אותה אם) אני אומר לכם בי וטמח עליה יותר מהתשעיב-ם ותשע האחרים אשר לו תעו כן און רצון לפני אבוכב-ז שבשמום שאבר אַחר מן הצעירים האלה ואם יתמא בך אחיך לך וְהוּכִית ותו בינוך ובניהו. לבדו וצב וטמעך. תרויח את אחיך ואם לא ושמעך קת לך ער אתר או שנים ברו שעל פי שנים או שלטר-ה - ַעת ערום 4-ו עט בטורת 5 ערים וקום כל רברואם לא וטמע אותם בקחל אמור לוואכם ומאן לשמוע בקהל- יהי לך כמו נוו ובעל העכרה אטן אניאומר לכם כל מה אשר תאסרו על-* הארץ הם וחיו אסורים גם בשמים וכל מה שתתירו על הארץ הם וחיו מותרים גם בשמים עוראטר לכם אם שנוב מכם ובואו אחת על הארץ מכל-* הרבר אשר יטאלו היה להם סאבי אשר הוא בטמים כי בכל מקום טשם וקחלו שנים או שלטח בשמי שם אנו בתוכם : או קרא כופה אוליו ויאמר אדנו כמה פעמים וחטא בי אחי ואסלת לו ער שבע פּעמים ויאמר אליו וטו לא צומרלך ער טבע פעסים כי אם עד שבעים שבע פעמים: ועל כן נרמתה מלכות שמובם לאדם טתוּ פּ לארכ= מלך אשה רצה לעשות חטבון עם עכריו וכשהחל לעשות החשבון הוגש אליו אחר אשרחים לתת לן רבוא טנים וכשלא הית לו מצון יטלם צוה אדניו למכוה > אוחו ואשתו וכנים וכל אשר לו ער שיהיה לו כל התשלום שחיבם לו ויכרע העבר ההוא וותחנן אליו לאמר המתין לו ואנ אשלם לך הכל ויחנן הארון לעכרו ויניחו ווסלח את חובו: ויצא העבר הוה וומצא אחד טאלה שחין עבריכ-ם כמוהו ווה היה חוב לתת לו מאה מעות וואחוז אותוזיתוק בו לאמף שלב טה שאתה חיב לתת לו ווכרע העבד ההוס-ש וותחגן לו לאמר המתן לי ואני אשלם לך הכל והוא טאן ויל וישלח אותו בבית האסורים ערשיטלםאתבל ' עָע - תובן פא \| בשרת חובו ויראו עכריב= אחרים מרדק שעשהויתעצבו מאר ויבאו ווספרו לארונס. את כל אשר היה : = או קרא לו ארוניו ויאמר אלוו עבר בליעל הנה סלחתי לך כל החוב כי התחננת אלו והלא גם אתרק הצטרכת לחנן לעבר הרומה לך כמו אני שחננתי עליך ויהר אף אדוניו וימסר אחובבית האסורום ער שישלכ כל הובו כן אבו שבשמוב ועשה לכם אם לט תסלחו אוש לאחיו טן לבותיכם אשמתס :> > ווהי אחרי אשר כלה וטו : לרבר את הדברוב-ם האלה חלך טן הגליל ויבא אל גבולי והורה בעבר היררן וילכו אחריו כותות רבות וורפאם שב-ם ויגשו אל הפרושים וינסוהו לאמר אם 0 מתו פב אם מותר לארם לשלח את אשתו בעמור כל רבר והוא ענה ויאטר אלוהם הלא קראחם כי מי שעשה את הארם מראשות וכר ונקכה עשה אותב= ויאטר על כזועווב אוש אך-ז אבוו ואת אמו ורבק באשתו והוו לבשראחר ועתה אין הם שניכ= אלא בשר אחר לבר לכ את מה שחבר האלהים האדם לאווכל להפרירוהסאמרו ולטפה = צווה משה לתת ספר כריהור-1 ולשלח אותה אב לא ושררדה בעוניו ווען להם ויאמר כו משה בשבול-* קושו לבבככ הנית לשלתכם נשוכס אבל מראשות לא חיה כן וני אומר לכם כיכל: אוש ששלח או שיטלח את אשחו מ אם על דכך וגות ויקח אחרת ניאף ומושוקחאת הטגורשת הוא גפ פג בטורת 4 ' : 1 ניאף ויאמרו לו תלמודיו עספן יש דבר הארם באישה שלא מום להתחחן והוא אמר אלוהם לב-פ. הכל ותפש הרבר הוה כו אם הם לאשר נחון כו וש סריסים אשף הכ= מבטן אטב כן נולרו ויש סרוסים אשר נעשו מן האדם ויש סרוסום אשר עצמם סרסו בעבור טלפות השמים מו שיוכל לתפוט ותפוש או הוגשו אליו נערום כרו שושים וריב= עליהם ויתפלל-= ותלמידיו הוכיחו צותם וישו אמר אלוהם הניחו נערים וצל תטנעו צותס לבו צלו כי לאלה וש מלבות שטיסוכטהשים עלוהב-ש הורים הלך משם וחנה קרב אחף וואמר לו רבי טוב ומד-7 טובה אעשה כרי שאכנה חיו העולככם הבא ויאמר לו פה תשאל לי על \| המובה מת! פר המובה און טוב אלא אחר!שטום והוא האל ואם תחפוץ לבא אל חוו העולם הבא שמור מצוות האל ו'טמרו לו ומה ויען ישו וואסר לא תרצח לא תנאף לא הננב לגרס תענד-; ברעך ער שקר ככר את אביך ואת אמך ואהבד- לרעף כסוך ווּאטר לו הבחור כָּל אלה שמרתי מנעורי ומח יחסר עור ל! ויאטר אליו ישו אם תרצה להיות שלם לך ומכור את כל אשר לך ותן לענייב) ויהוה. לך אוצר-- בשמום וב5-ש ולך אחרו וישטע הבחור את ההּבר וילך בעצבון כו הוה לו ירושה רבה וושו אטר אל תלמידיו אמן אנו עוטר לכם כי העטור בקוטי ובא אל מלכות שמים ועור אגיאוטר לכםקל הוא לעבו הגטל בערחורהמהטוותר טלבא ו ו 0 ו \| פה בשורת מלבא העשיר אל מלכות שמים וכששמעו התלמורום את הדברוּם האלה תמהן מצף לאמר ומוווכל להושע ויבט אליהכ ישו ויאמר אצל האנטום אי אפשר ואת אָבל לאלהיםכל הם אפשרים: או ענה כופה ויאמר לו הגנו עזבנו אר-1 חפל ונלך אחריך וטה יהיה לנו ויאמר אליהם ושו אמן אָנו אומר, לכם שאתס אשר הלכתם אחרו בתולרה השנות פשישב בן הארם על כסא כבורו תשבו נס אתם על כסאות שתום עשרה ותשפטן את שנום עשר שבמי ושראל וכל מו שועוום את הבית צן אחיב או אחוות אן חאב או האם או האשת או הבגים או השדוד-? בטבור שמי הונרם. סאד וקת ואר החייב- הנצתייב-= וירש ורבים פן הראשונים מת! פו הראשוניםיהיו אחרונים והאחרוגים יהיו רפשונים +" מל ום נרמתה 5 הבית אשר יצא בתחילה בבוקר לטכור פועלים לעבור את כרמו והתנה עמם בער ווו כל היוכש וישלח צותם לכרמו ויצא בסעת השלושות וירא אחרים העומדים בטוק בטלים ויאמר אליהס לכו גם אתם לכרטי ומה שהוא ישר אתן לכם והם הלכו עור וצ בטעה ששיר-ז ותשעיר-] וועש במו כן ובטעת עשתו עשרה יצא וומצא אחרים עוטרים ויאמר להם למה אתם עומרום פה בטלום כל היום והם אטרו אליו און אדכ-ם שוכר אותנו וייאמר אליהם לכו גפ אתם לכרטי: וכשהיה ערב אמר ארון הכרם פוּ בסורת - - הכרם למפרנסו קרא לפועלים והשיב= להב= שכר-- והח מהראשונים עד האחרונים וכשבאו אלה אשר באו בשער-] עשתו עשרה לקחו אוש אוש זוו: ויבאו הראשונים ויחשבו כו וקהו יותר מאלה ווקחו גב הם איש אוש וו וכשלקחו לנו על בעל הבית לאסר אלה האחווניכ פעלו בשעה אחת והשוה אותכ לנו שנטאנו משא היוס וחום והומרס ענה לאחר מהם ויאמר אחי אינו עוטרדק לך חמס: הלא על וו התנית עטי קח שלך ולך ורצונו לתת גם ל אחרון הוה כמו לך הלא מותר לי לעשור-? בעניגי סר-ת שארצה או אם רעה עינך כי אנו טוב כן יהיו אחרונים ראשוניכ-ז וראשוניםאחרונים כי רביםנקראו ומעטים - מתו פ ומעטוכ= נבחרו וועל ישו אַר- רושלכב= ויקח את שנים עשר תלמיריו בסתר ויאמר אליהכ-] הנה אנחנו עוליכש אל ורושלם ובן הארם ימסר ליר שרו הכהנזם זהסופרוכ₪ ויחיבוהו ‏ לטור-1 זומסרוהו לגוים להתלוצץ ולהוסר ולהצלב ובוום השלושי וקום או קרבה אליו אמם של בני וברי עם בניה ותשתחו ותשאל ממנן צהוא אמר אליהטה תרציותאמר לו אמור שושבו אלו שני בנ אחר לומינך ואחר לשמאלך ב בטלכותך ווען ישו וואטר לס ידעתכ₪ מה שתשאלו התוכלו לשהות הכוס אשר אשתה אני ולהמבל בטבילה שאטבל בה אני אמרו אלו נוכל : והוא אמר להם אכן את כוסיתשתו ותטבלו בטבילה פס בשורת במבילה שבד-? אני אמבל אךף לשפת לומינו או לשטאלו אונו הוא לילתת לכם אלא שלהם נכון מן אבי וישמעו עטרר-ק ויכעסו על שנו האחים וישו קרא אותם לעצמו ל אמור התרעו כו שרי הנוים ימשלובהם והגדולים ושלמו בוניהבם לא כן והיד-ק בונוכם אל כל מו שורצר-ז ביניכב היות גוול הופ-ק יהיה משרתכב= ואשר ורצה בונוכם הוות ראשון הו5- והיה עברכם כמובן האדם לא בא להשרר-1 אלא לשרת ולתת אר-] נפטו פריון לרבים וכשיצאו הם מן ירחו הלכה אחריו כותה רבה והנה שני עוריםיצאוויטבו על הררך וישמעו שיעבורישו ויצעקולאטר פדני חננו בן רוד והכיחר-ז הוכיחם ימתו צ הוכותט זואמרו להם החריטו והם וותר צעקו לאטר ארני חננו כן = הור:ויעטרישוווקרט להם לאטר מה תרצו ואעשה לכב ויאמרו = אלוו אדני שתפקחנה עונינו ויחון אותם ישו ויגע בעוניהם ומיר רצו וילכו אחרוו : \. לורושל 279%( = הבאואל בירית = פאגי אל הר הותים א שלח ישו = שנו תלמורים וואמר אלוהם לכו אל הטירח שהיא לפנובם ופתאום תמצאו שם אחון אסורד-ז ועור אצלה התירווהגושו אליואס איש = מה יאמר אלוכם אטרו כי אדגי הצטרך בסומוריגיתאותם והואת > היתה שותקוים מה שגאטר על-+ = ורי חנכוא האומר אמרו לבת ציון > חנה טלכך זבופרפ לך ענו ורוכב 8 על כא צא בשורת = > על חמורועל עירב)אתונות וולכו התלסירים ויעשו כמו שצוה אותם ושו ויגישו את האתון ואת העיר וושימו עליהם בנריהכ= וירכיבו צוהו ממעל- ורב הכיתה פשמו בגריהס בררך ואחרים כרתו ענפ! עצים ויציעו בררך והכותות אשר הלכו לפנו ואחריו קראו לאטר הושענה לבן דור ברוך אטר בא בשם ו'יהושענהבעליונות וכטבא אלירושלם רעשהכל העירלאמר מי הוא זה ועמום אמרו הוא יטו הנבוא מן נצרת טהגלול ויבא יפו אל הוכל האלהים וישליך לחוץ כל מוכרום וקונים בהיכל ואר טלחנור-? השלתנייב- ומושבו המוכרים את היוניכ הוא הפךף וואמר אליהם כתוב כי ביתי בות תפילה יקרא ואתם עשותס אותוּ \| מערת 5 ספתו צב טערר"] הלסטסין ויקרבו אליו = עורים ופסחים בהכל וירפאב= " זוראו שרי הכהנים והכופרום את הפלאות שעשה ואת הנעריכ-ם קורצים בהיכל ואומרים הושענא לבן דור ווכעסו. ויאטרו. 5קליו התשמע מה ואמרו אלה וושו אפר > אליהם לא קדאתסכי מפו עוללים וונקים יסדת עווויעוובאותכוולך חוץ לעור אל בות עניה וישב שם ווטוב בבוקראל העיר וירעב וירא את עץ תאונה על הררך וובת אליו ולא מצא בה כו אס העלום לברם : ויאטר לה לצ וצא ממך פרי לעולם ופתצום ובשה התאנה זיראו התלמידיב ויחפהו לאמר אוך פתאוכ בשר-- ויעץ ישו > וואמר אליהם אמן אנואומרלכם אםתחיה לכם אמונה ולא תסתפכו 3 לא \| עשותו מה שעשיתי טבולת ווחגן צנ בטורת לא לברבתאנה תעשו אלא אב = תאטהו להר הוה הנשא והטתלך לים ווהיח ואת כל אשר תשאלו בתפילה ובאמונה תקחו וכשבא . אל ההכל ננשו אלו כאשר היה מלמד שרי הכהנום ווקני העבת לאמר במדדק יכולת אתה עושה אלה ומינחז לך היכולת הוהווען ועו ויאטר להם אשאלכם גם אנ דבר אחר ואב אתם תאטרו לו אותו גםאני אומרלכס במה יכולת : מתו צף וואטר נם הוא אלוהם ונס אני לא \| אומר לכפיבמה וכולת עשיתי את אלח ומה נראה לכבש היה ארם "אחד ולו היו שני בניכש וינש אל > הראשון ויאמר בנו לכה היום אל כרמי לפעול והוא ענה וואמר לא שעשת ושב אחרי כן וולך ויגש אל השני ויטמר גם כן וחוא ענה \| וואמר אלך אדנו ולא הלך + . מו מאלה השנים עטה רצון האב ענו לו ראשון ויאטר אליהם ושו אמן אני אוטר לכם כו בעלי עבירר-; ווגוד= ולכו לפניככב= במלכות האלהים כי באאליכם יוחנןבררףי צרקה ולא האמנחם לו אלמ \| בעלי עבורה וונור=ז האמונו לו ואתם ראותםולא עשיתם תטובת חר כן להאמין לו שמעו טשל שחר היה ארם בעל חכות והוטרק 1 58 נטע מאון הוא אב מן הטמים או מן האנשום והפחשבו ביניהם וואטרו אם נעמר מן השמים ואמר הוא לנו דוע לא האמנתם בו: ‏ ואם. גאמר מן האנשים נורא מן הכותה . כי בעוני הכל היה שחנן כמו נכוא וועגו וואמרו אר-- ישו לא ודענו וואמף צחה בטורת נטע כרםואת משכה הקיף לו ויכף בו יקב ויבן מגדר- וימסר אותו לכורמוב לפועלו וילך לגור-- וכשקרב עת הפרוך-] שלח את עבריו אל הכורמים לקחר-+ הפירנת והכורמים אחוו את עבריו זיכו האחד והצחר הרגו והאחר סקלו:. עוד שלח עברום אחרום רביס מהראשונים והם עו להם נם כן ובאחרות שלח אלירב-ם את בגו לאסר אולו זראו את בנו והכורמים כשראו את הבן אמרו בקרבכם וה הוא היורש הבנרט נהרגהו ולנו יהיה ירושתו ויאחוו = נרפותן ויוצ'צוהו מחוץ לכרב- ויהרגוהו חשבו בלבבכם כשובוא . בעל הכרם מה ועשה לאלר-ז הכורמיב-ש ווענו לו וואמרו את הכורמים הרעים ואבד ברעתם ואת. מתו צו ואת כרמו יתן לאחר תחת השכר שושובו לופרי לעתותוהם ויאמר אליהם ושו לא קראתם בתהלים אבן מאכו הבונים היתה לראש פנה מאת וו היחה ואת הרט נפלאת בעינינו ועל כן אני אומר לכב= כו תוסר ממכב₪ מלכות האלהים ותנתן לגוים העושיב-ש פרותיה וםי שיפול על האבן הואת = ישבר ועל מי תפול תשבר אוהו וכששמעו שרי הכחנים ופרושים את משליו ירעו שירבר עליהם \| ויבקשו לאחוז אותו זייראו אר-1 הכוחות כי נכיא היה בעיניהם : 1 וי וטו ויאטר עור אליהם טז במשלים לאטר נדטתה מלכות השמים לאדם טלך שעשה חתונה לבנו וישלת עבריו לקרא קרואוכ אל חתונה ל5-פ אבו ₪ לבא צו בשורת לבא : עור שלח עבדים אחרום. לאמר אמרו לקרואים הנה בריתי. == הכינותשוריוברבור! נטבחו וכלם הם נכונים באו אל החתוגה ואלה התרשלו וילכו אחר אל כפרו ואחר אל סחורתו ושארום אחו. > עבהיו ובעושק דהזרנו וכששטע המלך חרה אפו וושלח צכאותיו וואבר הרוצחים האלה ועורם שרפ באש ואז אמראל עברו אךְחתונה נכונה והקרואים לא חיו ראויום ואתם לכו אל תוצאות הדרפיכ-ם וכלכ-ם אשר תמצאו קראו אל-= החתונה ווצאו עבדוו על הדרכום ויאספו כל אשר מצאו את רעום. - ואת טוכים ותמלטחתונת הווטבום =" במפיבה ווב5-ש המלך לראוך-] הוטבוככם ורא שםאד-] האדם לא היה לבוסבשטלת ההתונד-; \| וואמר > מתו צת זוטמראליו רע הוך באת הלוכ ואון לך שמלת ההתונה והות נאלם: \| אואטרהמלך לעכרן אסרו לריו ורגליו ושלחוהו לחש החוצון ששב והוה בכי וחירוק שנים כו רבים נקראו וטעטוב-ם נכחרו או הלכו הפרושוב ווועצו ללכו על וה הרבר וישלהו אליו תלמירוהב- עַם עכרי הורודוס לאמר רבי ורענו כו אוש אמונים אתה ורְרך האלחים באמת תלמף ואון עלוך עניון כל ארם כו לס חביט פני האדם ועל כן אמור לנו מה נראה לך המותר לתרדז מס לקיסר או לא וירע ושו רוע לבבס וועמר לחס החנפים למה תנסונו הראוני את מטבע המסוהם הנושו לו ווו שחר ויאמר אלוהב- למי הצלם הוה והכתיבה הואת וענו לו צם בטורת לו וואטרו לקיסר או אמרצלוחם לכן תנו לקיסר את אשר לקיסר ולאלהוב-= אשר הס לאלהיכ-ם וכששמעו תמהווועובו אוהוויפורו: בוום ההוא קרבו אליו הצרוקים אשר הם אוטריכ= שלא תהיה תקומה וישאלו לו לאמר רבו אטר משה אם'מות אישוב) אין לו יקח אחיו את אשת המת לו לאשה כר! לקיים לאחיו ורע ויעוובב את אשתו לאתיו כן שנויוטלושי ער הטביעי ואחר מתה נם האשה בתקומר-ז למו תחיה ואת האשה וען כו כל השבעח היו בעליה ויעןישו ויאטר אליהם אתם חועים ולא יודעיב-ם ת הכתובים ולא את כח האלחים בי בתקומר-ק לא יתחתנו ולמס תאורשנה כו אב= יהיו כמלאכו האלהים בשמים ועל תקכומר-+ הסתים מתו סּ המתים לא קראתם מה שנאמר מאת האלהים האוטר אליכס אנ! אלהי אכרהכ-ם אני אלהי יצחק אני אלהו ועקב ול הוא אלהו הטתוב₪ כי אם אלהי החייכם וכששטעו הכתות תמהו על תלמורו ופרושיב- כאשר שמעו כי הוא חתשת לצרוקיםנוסרו יתרוושאל לו אחר מהם והוא טלמד החורה וינסהו ויאמר לו רבי איוו טצות נדולה בתורה ויען לו ישו וואמר תאחב את + אלהיך בכל לבכך ובכל נפשד וככל מארך וו היא חמצוה הגדולה שבכל התורר-; וו הוא ראשוגה אכל השנוה שהוא דומה לה הואועחבת לרעך כטוך באלה השתי מצות תלווה ככ-% התור! 7 והגביאיב וכשנקבצו הפרושים שאל אלוהסיטו לאמר מח בג ימתו = 5 ופחובו את טוטפותוהכת וינרולו כנפוד-?. כסווותוהב-ם וש>סהבו ראשונות מוסבות במשתי הערם ואת ראשונור-1 מושבות בכתוּ כנסיות ואת פרסות בשוק ולהקרא מאנשים רביואתם לא תקראו רבו ביאחר הוא רבוכב והוא המשית וכלכם אחים גם לא תקראו לכם אב על הארץ כו אחד הוא אבזכם שבשמים ולא תקראו מלטריסכו אחרהוא מלטרכסוהוא המשיח מו שהואגדול מכם הוא יהומשרתכם: ומ שותרום ישפל ומישישפל ירום הוולכם סופרום ופרושיב- חנפים שתסנרו את המלכות שמי לפנובני האדם כי אתם לא תבאו ולא תגוחו: אתחרוצים לבא הוי לכם סופרים ופרושים חנפים שתאכלו את בתי האלמנות כדי להתפלל תפילות ארוכות קָא במורת מה נראדדק לכם על המשוח למ! הוא בן ויטמרו לו כן דוד הואוהוא אמר אלוהםוהיך דודברוה קדטו קורא לואדונילאטרנאם י'ילארני שב לימיני עה אשית אויביך הדום רנליך ואם רור קרצו ארני הוך הוא בנו ולא יכלו להשוכו דבר ולא רצה עור שום איש לישאל-+ ממנו עור פן היוס ההוא : אז דבר ושו אל הכוחות ואל תלמיריו לאמורעל מושם משה ישבו סופרים ופחושים וכל אשר יאמרן לכם שטרו ועשו אבל כמעשיהם לא תעשו כי הם ואטרו אבל לא ועשו והם יקשרו סשאות כברות ובלתוימתנשאוך-] וושימו על שכם האנשוב= ובעצמן לא ונועו אותן וגם כל מעשיהט הּם עושום כרו שוראו מבנו אום כו ירחובו - 5 בטורת ארוכות ועל כן תקחו את משפט ארוך הוי לכם סופרים ופרושים חנפיב-ש שתלכו סביבות היב-ש והובשה כדי שתעשו את גר אחר וכשהוא נעשה אתם עושיס אוהו בן גהינסבמשנה מכם הוילככ-ם מנהיגים עוריב-ם אשר תאמרן כל מ שושבע בהיכל לא הוא סאומה ואשר ישבע בוהב ההכל הוא חוב כסילים ועורים אווה הוא גדול אם הוהב או ההכל שוקרש הוהבוכל אשר ישבע בטובת אונו מצומר-ק ואשר ושבע במתנדד- שעליו הוא חיוב העורים איוה הוא גדול אם מתנה אז הטובח אשר וקרש את המתנד-ק הנשבע במובת ישבע באותווככל אשר הם עליו ואטר ושבע בהיכל ושבע באותו ועל הוה שוושב בו והנשבע בשמים וטבע מתו קר יסבע בכסא האלהיב ובאותו שיושב עליו + הוי לכם סופרים ופרזשים חנפיב-ם שתעשירו את מנתא ופיגם וכפון ועוכתם אותם שהם דוטרים בתורה את משפט חסר ואטונה : אלד-ק הצמרכו להעשוד-/ ואלה 27 להונת מנהונים עוריב- שתוקקו אר-1 ותוש ותבלעו את הגטל הוו לכם סופריב ופרושוכש החנפיב-ם שתטהרו מה שמחוץ הכום - ו והקערה ובתוכם הס טלאיסגולת וטסאה חפרו2 עורטהרבתהילה פה שהוא בתוך הכוס וחקערה כרי שיהיה טהור גם אשר טחוץ. הוי לכם סופרים ופרוטים חנפוּם כו רומים אחם לקברים מולבנים אשר מחוץ נראיב לבנו הארם ופום ובתוכם מלאובש עצמות המתום קה בשורת המתים וכל טמאה וכן גם אתם " נראים מבחוץ צריקים לבני האדם ובתוככב= אתם מלאים עול וחמס הו לכם סופרים ופרושים חנפיב= אשר תבנו אך-7 קברוּ הנכואוב ותופו אךד-/ קברי הצהוקיב= ותאמרו אב= היונ = בומי אבותינו לא חברוהם היונו בּרם הנכיאים ואכן עדים אתכ-ם לעצמכב= כואתם באים מאותם שהרגו את הנביאים ובניהם אתם ואתם מלאו את מדת אבותיכפם נחשוב= ורורוד-] האפעים איף תברחו ממשפטו של נחינם: לכן אנ אומרלכם הגנו טולח אלוכם את הנכואים ואת ההכמום ואת הפופרים ומהב= תהרגו ותצלבו ומהּב= תכו בשומום בבתו \| 5 . בנסוותיכב ותררפו מעורלעיר ; כרי מתו קו ברו שובא עליכם כל דכ צדוק -אשר נשפך על הארץ מן הבל הצריק עד וכריה בן ברכיה אשר \| הרגתם בין ההיכל ובין המובת: אַמזָאני אוטר לכב= כי כל אלה \| ובאו על וה הרור:!רושלם ירושלם אשר תחרגי את הנביאים ותסקלי אותכ שנשלתו אליך כמר-; . פעטים רציתי לסבוץ את בניך כמו התרנגולך-] המקבצת \| א \| אפרוחיר-; תחת הכגפים ואר" \| מאנד-ת. הנה ועוב לכם ביתכם , שומס ואני אומר לכס בילא חראוני = מעתה ער אשר תאטרו ברוך אשר \| בא כשם 'ו: : . \| 4% א = ישו וילך מן ההכ ו צא ויקרבו תלטורוו ב . בעבור שוראו אותו בגיני ההיכל \| והוא ענדדק להם לאמור התראו 4 . את כר -+<2++>---- .בשות 2 . את כל אלה אמן אומר לכם לא תעוב פה אבן על אבן אשר לא תשבר וכשהו יטב על הר הותים נגשו לו תלמידוו בסתר לאמר-- אמור לגו טתי יהיו אלה ומה אות יהיה בביאתך ותכלוד- העולס: ווען יטו ויאמר להס שלא יהית = אוזה אדס אשר וטואכם כי רבים \| ובאו בשמו לאטר-- אני משיח ולרביכ- ישואו :\| כי תשמעו מלחמות ושמועות הטלתמוך-+ ראו של תבהלו צרוך הונרל. שיעטינה האלה ועור אין קץ כנ וכוכ= נוי על גוו ומלכות ער מלכות ויהור-ק רבר ורעב ורעט. הארץ בכולם המקומות ואלד-ז. הם ראשית המכצובים או יתנוכם. \| אל הצרה ווהרגו אחכם וישנטו: אתכם כל הגוום בעבור שמי ואו- וכטלו ָ מת!י קה וכשלו רבום ו'מסרו אוש את רעהו !וטגא איש את אחון ויקומו רבים טנביאי השקר וותעו את הרבים: זכי ורבה פשע תקרר האהבר-:ז = מהרבים ומי שיעטר ער הקץ הוא שושע וואת תקרא בטורת המלכות צכל העולם לעמות לכל הגווכ-ם \| ואו תבא התכלות וכשתראו את > שקוץ משומם הגאמר מאת רגואל הנביא שאטר שהוא עומר בטקום הקרש מי שקורא יבין אואשר והיו > בוהורה. ינוסו אל ההרים ואשר והיה על הגג לא ירר לקחת מאומה מן בותו ואשר בשרה לא וכובו > לקחת את לבוטו ואוו להרור-1 וליולרות ולמניקות בימים ההם \| ואתם התפללו שלא יהיה מנוסכם בחורף או בשבת כיאו תהיה צרה גרולה אשר כמוה לא נהיחר-ת 2% מראשות קט בטורת : מראשות העולם ער עתח [לנרת יהיה אחריכןואם לא קצרו הומום ההם לא וושעכל בטר רקבעבור הבחיריםקצרוהימוםההם אואם אוש יעמר לפם הנה פה חמשית או בוה אל תאטיגו בעבור שוקוטו משיחי השקר ונכואי השקר ויתנו צוחותגרולות ומופתום שנם זבואו לירי טעות אם וכל להיותבבחירים ההם הנה אמרת' לכם לכן אם יאטרו לכם הנה במדבר הוא אל תצאו הנה בחררים אל תאמינוכו הברק וצ ממורת ונראה ער מערב כן תהוה ביאת בן הארם בכל מקום שתהיה נבלה שב-₪ יאספו חנשרים ומיד אחר צרך- הימים ההם והשך השמש והלבנה לא תתן אורה וכוכבים ופלו מן השמיםוגבורות השמים ומוטו ואו תראה מתו קי תראה אות בן הארם בטמיםואו וספרו כל שבטי הארץ ויראו את בןהארםהבאבענגוהשמיסבתיל דב ובככבור וושלח אר-1 מלאכו בשופרובקול גרול שיאפפו בחוריו \| מצרבע רוחות מטרומו השטיבס ער קצותכב₪ בעץ התאנה למרו חמשל כשיהיה ענפו רך ווצטחו העלוםירעתם כיבקרוב יהיה הקץ > כןכטאתם תראואת כל אלה דעו כוקרום הו :> בדלתיכ= אמן אנז אומר לכם כו לא יעבור הדור הוה ער שועשו הכל שמיסוארץ יעברו ורברי לא !עברו ער היום ההוא > על השעה ההיא לא יהיה אוש שרע לא מלאכום בשמום כו אב אב! לברו וכאשר חיה בימי נחכן תהיה ביצת בן הארב= כו כאשר היו בימוב= ההם שהיו לפני הטבול ב אוכלים טתו קוב אמן אני צומר לכם כי באמת על כל רכושו ושיב אותן ואם יאמר העבר הוה רע בלבו יאחר ארונו לבו א וותל להכות את העבריב-ם אשר עמו והוא יאכל וישתה עס השכורום ויבא אדון העבר ההוא ביום שלא התיחל ובשעה טלא > ירע ויבקע אותו ואת חלקו ישים עם חנפום שכ-= יהיה בכי וחירוק שנום : אז הרמה מלכות טמים לעש כה בתולור-1 שלקחו אר-1 לפידיהן ותצאנה לקראת החתן חמש מהן היו כסילות וחמש מהן > היו משכילות החמש הכסילור-+ כשלקחו את הלפירים לא לקחו שמן אתןוהמשכילות לקחו אר-1 השמן בכליהן עב הלפוריכ-ת ובשהתתן הודדק מאחר נמו וושנו םת כלן קיא בטורת אוכליםוטותים ומתחתניםונותנים לחתונה ער זוב שבו בא גח אל התכה ולא !ירעו ער שבא המבול וושא את הכל כן והיה בואת בן האדם : או יהיו שנים בטדה אחד ולקח ואחד ועוב שתים מוחגור-1 ברחים שחר תלקה ואחד תעוב : שתוםבערשאחר לקה ואחר יעוב ולכן שקרו כי לא ידעתב-: באיוו שעה ובא אדוניכם ודעו ואת אם : ורע בעל הבית בצעו שעה הגנם ובא באמת הוא ושקור ולא וניח לחתור את ביתו על כן גם אתם תהיו נכונים כו לא ורעתם באווו שעה יבא בן הארם ומ הוא עכר גאמן ומשכול שאותו השום ארון על בני בוחושותן להם מוון בעת אשרי העבר החוא שאותו בבנק ארוניו אל ביתו וומצאהו כן עושה אמן קינ בטולת ‏ . כלן ובחצות הלילה היתה צעקת והגה החתז בא ותצאנה לקראהןּ או קמו כל הבהולות האלר-; ותכוננה אד7/ לפיריהן וכפילות אטרו אל המשכילוך-] תננה לנו משמנכן כי לפורינו נכבו ותעננה המשכילות ותאמרנה להסלא נתן לכם פן ופסיק לנו ולכם לכן לכנה אל המוכרוך-1 וקנגה בערככים ובלכתן לקנות בא החתן אשר. היו מוכנות באו עמו אל החתונה ונסגר הפתח ואחר כן באו שאר הבתולוך-1 לאמר ד אדנו אדנו פתח לנו והוא ענה לאמר אמן אנ אומר לכם שלא ירעתי אתכן ועל כן אתם שקרו כי לא ורעתם את הוום ואת השעה אשר בה 22 בן האדם כו כמו הארם כשהלך לגור במרונךדץ הום והוא קר2רט לעברוו. > מתו קיר לעבריו ויתן להם את רכשו לאחר נתן חמש ככרים ולאחרד שתוככם ולאחר אחר לכל איש נתן ככתו ויסע מירומיטלקח החמשה ככרים הלך ויסחר באותן ויקנד-ק חמש אחרות וכן מי שלקח שתים קנה עודשתיס אחרות וטו שלקח האחת הלך וחפר בארץ ווטמן אותר-ק בארץ ויהי אחר ומן רב שב אותו הארון ויעש איתם השבוןויקרב מי שלקח החמשה בכרים ו'קרב עור חמש ככריב= אחרים לאמר ארני גתת לי חמש ככרים והגה הוספתו עליהן עור חמש אחרות : ויאמר אלו ארוגיו האח יען אשר היות עבר טוב ונאמן על. המעט בנע ואפקירך על הרבים לך בוא אל שסתת אדוניך:ויקרב נסמי שלקח השנים כבריםוואמר ארג נתת ל! השנים קטו בטורת השנום ככרים והנה עור שחיב-ם אלה קגיתיןיאמר אלו אדוניו האת וע אשר היית עבר מוב וגאמן על המעט ב5-> נא ואפקורך ע הרבים לך בא אל שמחת אדוגוך: ויקרב גסמישלקח את הככראחת ויאמר ארניידעתי כיאתה ארכ-ם קשה ותקצור אשר שם לא ורעת ותאסוף אך-7 אשר שס לא פורת ווראתי והלכתי וממנתי את ככרך בארץ הנה לך מהאשר לך :ויעז ארוניו ויאמר אליו עבר רע ועצל ורעת כו אקצור אשר שב לא זרעתיואאסוף אד אשר שפ לא פורתי צריך אתה לתת את כספ!ו לשלהחגויב-ש ואכן אנו היותי בא ולוקח את אשר לי בתרבות לכן סחו נאטמנגו את הככרותנו לאותו אשר לו העשר הככרום כי לכל מו מתו קיו מו שיש לו ינתן לווישפע ומושאין לו גב טה שנראה היות לו יוקה ממנו ואת העבר הבטל השלינמו אותו אל החושך. התיצון אטר שב= והיה בכי וחרוק שנום : וכאשר וב בן האדם בכבורו וכרד מלאכיו צפוחו או ושבם על כסל כבודו ויקה לן. לפנו כל גוּם וופריר אותם אלה מאלה כמו הרועח שופריד את הפבשים מעל הגדיום ויצג את הכבשיכם אל הומין ואת הגדיוםאל השמאל: ואו יאמר המלך לאלה אשריהיו אל ומינו לכו ברוכיאבי ורשו את הממלכה המוכנת לכם מראשות העולפאני רעבתיותתנולוילאכול צמאתו ותתנו לו לשתות :גרהית!י ותאספוני ערום היותי ותכסו אותו חולה היתי ותפקדו אותו בכיר-1 האסורים קוו בטורת. האסור!ים חיתי ותכאו אלו + = או ענו הצריקים לו לאמר ארנימתו ראונוך. רעב ונאכולך או צמשרפ ונשקך ומת! ראונוך גר ונעסיפך או ערום ונכסך. או מתו ראינוף חולה או בכית האפוריב-ש ונבא אלוך ויענח המלך ויאמר אלוהם אמן אני אומר לככ-ם כשעשיתם לאחד מאלה אשר הם לוכאחים קטנים כאילו עשותם לו : ואו ואמר המלך לאלדדק אשר זחיו משפאלו פורו ממני ארורים לכו אל אשו של עולב= צשר הופנה לשמן ולמלאכיו: כי רעבתוולא נתתם לו לאכול צמאתי ואתכ-ם לא השקותכ= אותי גר הות! ולא האספתב- אותי ערום היתו ולא כסותם אותי הולה היתו ובבור-+ האסורים ולא פקרתב- אותי או הם מתי ליח הב= וענו לו לאמר ארנו פרק ראונוך רעב או צמנ- או גר אןּ ערום או חולה או בכית האסורים ולא שרתנוך : או יענה להכ-ש לאמור אמן אניאומר לכם כשלא עשיתם לאחר מהקטנים האלר-7 לא עשותם לוואלה ילכו אל עונש העולם והצריקים לחיי העולם : ווהי ככלות ושו את הרכרום 1 האלרהז כלבם אמר לתלמודיו הירעתם כי אחר זומום יהיה הפפהובן הארםימסרויאסר כרילהצלבאותאונקהלו הכהנים ווקני העם אל חצר שר הכהנים אשר נקרא קאיפה ויועצו לתפוש ושו במרמהולהרגו: וואמרו לק נעשה ודד ביום החג פן ההיר-ק מהומה רבה בעםוכאשרהיהיטו בבות עניה אחת בכור" סומון המצורע בו קט בטורת המצורע נגשה לו אשה אשרבירת פך שמזיקרוהיאשפכה על ראשו והוא היה וושב ויראו התלטירום ווכעסו ויאמרו על-* מה ואר-1 האבירר- כי וכול השמן הור-? להמכר בממון רב ולחנתן לעניים וורע וש וואמר להם למה אתם מאלצום את האשה הואר-? כו היא פעלה בי מעשה טובואתכם תטיר !היו עמים ואני לא אהיה הטיר אתכם : והיא שלחה את השמן הוהעל גופלקברניעשתה אמן אנו אומר לכם בכל מקום אש שםתקרא הבטורה המובה הואתבכל העולםמכל מה טהיא עשתה יאמרעל שמה ולוכרונה או הלך אחר מהשנים עטר תלמוריו והוא אשר נקרא יהורה איטכריוט! וול אל ראשי הכהנוכם ויאמר אליהם . מתו "סב אליהם מה תרצו לתדדק לי ואנו אמפראותו לכםוהסנקבו לושלש: כספים ומאו הואבקש העת הנכון למסור אוהו וביום הראשון מחג המצות קרבו התלמודים אל ופו לאמר איפה תרצה לאכול אר-7 הפסת ויאמר ושו לכואל העיראל אחר ואמרו לו המלטר אומר עתו קדובה היא ועמך אעשה הפסה עם תלמירי ויעטו התלמידיכ-ש כאשר צוה אותם ושוויכינו הפסה וכטהיה ערב ישב על השלחן'עם + שנים עשר תלמידיווכאשר הווהם צוכלים אמר הונ-ל אטן אניאומר לכם כו אחר מכם ימסר אותו ויחר \| אפם מצד וכל אחר החל לאמר \| האס אנוהוא אדנווועןהוא וואסר מי שיטבול אתי ור בקערה הוא ומסרני : = ואכן בן הארב= ילך : כמו ככא בשורת \| כמו שנכחב על אבל באמת אוו לאותוהארם אשרעל ירוימסר בן הארס מוב היח לושלא היה נולר הארס ההוא וועז ירורה אשר מסר אותו ויאמר האב אני הוא רבו ויאמר לו אתה אמרת ויהי כאשר ושבו לאכל לקח יטו את הלחם ווברד ויבצעויתן לתלמיריו לאמור קחו ואכלו וה שהוא גופו ואחר כך לקח את הכוס ויברך ויתן להם לאמר שתו מסנו כלכם כי והוא רמו טל ברית החרשה אשר ישפך בעבור רבים לכפור החטאיס ואנו אוטר לכם מעתה לא אשתה מן פרי הנפ עד אותו היוב=) אשר-- אשתרו עמכם חרשבמלכות אבי אשר בשמים הוא וכשאטרו את התהילה יצאו אל הר הויתום או אמר להם ושו כלכם תכשלו בו בלולה מתו קכם בלילה חוה: נכתב הך את הרועה ותפצנה הצאן ואחרו שאקום אלך אל הנלול לפנוכם ווען כופמרס זועמר לו אם כלם וכשלו אני לא אכשל בך וואמר לו ישו אמן אנו אומר לך כי בלולה הוצת בטרם ושור התרנגול שלשה פעמיב-ם הפתשנו וישטר לו כופא גב-₪ אם אצטרך למות אתך לא אכחטך וכן גם כן אמרו כל התלטידום או בא ישו אחבש לכפר ששמו נוי שמנום ויאמר אל -תלמודיו שבו בוה ער שאלך לשם ואתפלל-+ והוליך אתו כיפא ושנים בני וברי זהחחיל להתעצב ולהתררואואמר אלוהם עצובת נפשי עד מות פה תמתינו ליושקדו עמי ויעבר מעט וופול על פנץ וותפלל לאמר אבי אם אפשר שועבור הכוס הוה ממנו . עשה ג בטורת עשה אבל ל4ת יהי כרצוני אלא כרצונך עשה ויבא אר-* תלמיריוּ וומצאם 'שנום ויעמר אל כיפא אם לאזכולתם טעה אחת לשקור עטי שקרו והתפללו שלא תבאוואולם חרוח היא שוקרת אבל הבשר הוא חלש עור הלך שנית ויתפלל-> לאמר אבי אם לא ווכל לעבור . הכוסהוה טמנואלאצריך טאשת אותויהי כרצוגך ויבא עורוימצאם ושניב= כי עיניהם היו כברור-+ ויעווב אותבם וילך עור וותפלכ-+ שלוטור-] ויאמר אותה התפלה שכבר אמר אז ב אל תלמוריו וואמר אלוהם טנו עתה ונוחו הנה: קרבה השעה שבן האדם ונתןביר החטאים קומו ונלכה הנה יקרם שימסור אותי עוד הווא היה מדבר והנה יהורה אחד מן השנים עטר תלמודי ו 4 -מתו קכר תלמורין ב5-ק ועתו-המון רם עם: חרבות והמחים והם. היו טלוהים מראשי הכהניבם ומוקני העכ-ם זוהודה אשר מסראוחו נתן לאותו העם הבא עמו אות לאמרמואשר אשק חוא הואוצותוחפשו וונשמיר אל ישו ויאמר שלום רבי וישק לו נואמר אליו שו אהובי למה באת או קדבו וישלחו ור על-+טו ואחוו \| אותו והנה אחר מאלה-אשר.:הוו: עם ישו שלח ורוירק את חרכוזוף: את עבר ראש הכהנים ווכרת את אונו או אמרלוושו השב את חרב אל 'מקומה כו כל אשר. וקחו את > החרב !אברו על החל הלא תחשום כו לא'אוכל לושאל מעב- אבי שושלח בעבורי עתה וותר משנים עשר לניוגז מלאכים:ואוך יתקומו המכתבים הכתובים כי צרוכת היא ג להעטות קכה בטור להעשות כן באותה שעה אמר ושן. אל הכיתות כמואל לוסמס יצאתם לקראתובהרבות ורמחים לתפוש אותי בכל: וום זשבתו אצלכב-ש ואלמר אתכם בהוכל ולא אחותם אותי וכל וח הודדק כרי שותקימו מכתבי הנכיציב או התלמירום כלם עוזבו אותו וונוכו וה אחוואת: ישו ויוליכו אותו אל קאופה רשש הכהנים אשר שם סופרים נוקנום נאספו וכיפה בא אחריו מרחוק ער חצר ראש הכהניסוובאו אל הבית וושב עם המשרתים לראות מה יהיה הפץ : = וראשי הכהנים וכל בנסת בקשו ער שקר עלד* ושו למסור אותו למות:. ולמכס מצאו בשקרבו רביבכש ערי. שקריולסוף באו שנים ערו שקר ויצמרו וה אמר אני צוכל-* לחרוס חוכל האל- ובעבור מתי קכו ובעורשלשה יפוםאוכל לבנותו: ויקס ראש הכהנים ויאמר לו לא תענח כלום על אלה אשר יעירו עליך וושו לא ענה כלום והחרוש: וראש הכהנים אמר אלוו עשבועך באלהים חוים שתאמר לנו אבי צתה משיח בן הצלהום ויען וו ויאמר לו אתה אטרת : וטכןצני אופר לכם מעתה תראו אד בן הארם הוושב מומון כח האלהים הבלכ בעבו השמיב או ראש הכהניס קרע את בגדוולאמר גדף: על מה נצטרך עור לעדים הנה שמעתם עתה שהוא נדף מה גראה לכם והם ענו לאמר חייב ספותה הוא זה או הקואו על פנו ויכוהו באנרופ ואחרים שלחו את הירים אל פניו לאמר הגבא לנו משוחמוּ הוא עשר הנה אוהך וכיפה ישם (: בחוץ קכו בשורת בחוץויבחצר ותגש אלוו שפחר-ז לאטר ואתחהיית עס ושו הגלולו: והוא כחש לעיני הכל לאטר לא = ודעתו מה את אומרת וכשהוא וצא לרלת ראתה אותו שפחה אחרת ותאמר לאותם אשר היו שם גם זה היר-ז את ושו הנצרי + = ועור בשבועה כחש ואמר אני לא ירעתו אותז ולאחר מעט קרבו מו שעטרו שסויאטרו לכיפה באמת גם אתה הוא מהב₪ כי לשונך וגלך או התחול לאלות ולהשבע שלנרס ודע אותו האדם ומור שרהתרננול וווכור כופה את דברו וטו אשר אמרד בטרכם ושור התרגגול-* תכחשנו שלשה פעמים ומיר יצא לחוץ וובכה במרורות : ווהי > טתו בת ווהי בבקר:ונוסרו וחד כל. כו ראשי הכהממכ ווקטו העב= על יטו כרי לחוובו לטות ויאסרוהו ויוליכהו וימסרו אותו אל פונקווט פולטוש הפקיר או ראה !הודח אשר מסר אותו כי נתהייב הוא: למות וונחכב וישוב אר7? השלשיב כסף אשר נתנו לו ויתנס לראשי הכהנום ולוקניכ-ם לאמרחמאתיוען אשר מסרתי את רם הצריק וחם אמרו מרדק עלינו אתה תראה והוא השליך אר-1 = השלשים כסף אל ההכל ויתתל בפח וראשי הכהנים לקחו אר- הכסף וואטרו ל5- הותר לשלות אותם לקרבן כי שכר הדם הכ ומוּעצו עצהווקנו מאלהאת חלקת שדה חיוצ לקבורת הגרים ועל כן נקרא החלקה חקל רטה ער ₪ חיום ככט בטורת היום הוח או נתמלא מה שנצטר על ירי ירמה הגכיא האומר ויקחו את שלשיב- הכסף ארר הוקר היקוראשרדד הוקורו מאר-7 בני ושראל וותנו אותם לחלקת היוצר כאשר העורבי ו'י וושו עמר לפנו הפקירוישאל אוהו הפקור לאטור האתה מלך היהורים ויען לו וטו ויאמר הרדק אוטר וכטהלשונו אוהו ראשי הפהנים והוקנים הוא לא עגה אותט סאומה או אמר לן = פילטוש לא שמעת העדות אטר העידו עליך והוא לא ענה לוכלום אפולו רבר אחר ויתטר"ז הפקור מארוביום החנ היונוהגים טהפקיר היה מוצוא לעםאפור אחר ארדץ אשר ירצו ואו הורזז אצלו אסור אחד פרוץ ונקרא שמו בר רבה ובשנאספו הפה אמָר אלוהב-= פילטוס מתי קל \| פולמוס את טי תרצוואשלת אתכם אסבר רבה או ושו טנאמר משות כיהואודע שהםבשנא מסרו אותו ובשבתו על כיטה שלחה לו אשתו לאמרלאיהיה לך עסקאת הצרי ההוא כי טכלתו את רבות היום בעבורו וראשי הכהנום והוקנוב-ם פתו את העם לושאל "בר רבה -ולאבר את יפו ויען הפקור וואמר -אליהם למו תרצו שושלח לכם מן השנים והם אמרו,את בר :רבה וואמראליחם פולמוש ומהאעשה מושו שנקרא משות וינו פלבים זואמרו וצלב וואמר להם הפקור ומח הרעה עשר עשה והם חורו +וקראו יצלב וירא פולטוש כי הוא ל חצליח כי מהומה גדולה תכוס לכן לקח את המוב- ויכבס ודוו לפנו העם לאמר נקי אני פדב-ז הצריק קלא י.בשורת הצרוקהוהאתס תראוווען כל העט זיאמר רמו עליגו ועל בנינו אוטלה להסבר רבה ואת ישו מסר להם ליסרו בשוטוכ= ולהצלב: ואו סטרטיוטין מהפקיר לקחו את יפו ומסר להם בבות דין ויקהילו אליו את כל הכיתדדק ויפשיטו אותו ווסובבהו טעול שני וסככו ארה] ראשו סורים לעטרה וותנו קנה בימונו ויכרעו ברכים לפנו וולוצו לו לאמר שלום לך מלך יהורים ויקישו כו ויקחו את הקנה ווכו את ראטוואחרי שהלעיגו לוהפטיטוהו את המעיל וולבושוהובנדיוויולופו אותו להצלב והםיצאוומצאו ארם קזרניוטמוסימוןואותו גנשו לשאת ארד צלובו זיבואו אל המקוכש שנאמרגלגלתאויתגו לוזו טהול " באש וכשטעס ווטאן לשחות : ואחרו מתו קלב ועחרי שצלבו אותו. חלקו. בנריו ויפלו הגורל למלאת טח שנאטר על 5 חנכיא האוטר יחלקו בנדו להסועל לבושי יפילו גורל וישבו וישמרוהו וישימו את רונו על ראשו וכן היה כתוב וה ישו מלך היהורים או נצלבו אתו שנים לסמסין אחד מומון ואחד משמאל וכל העוברים היו מנרפים אותו ומנועין את ראשן לאמר האח שתשבור את חוככ-+ האלהוב- ובשלשת יטים תבנהו חושיעך אם בן האלהים אתה רר מן הצליב וגם כן ראשו הכהנום ולעוגו עב הספרום ועם הוקנים לאמר האחרים הושוע ואת עצמו לא וכל לחושוע אב הוא מלך וסראל ורר עתה מן הצלים הוה ואנו נאמון בו בטח באלהיפיצילהו עתה אם הפץ כי אטר בן אלחים אני \ קלנ בטורת אניוכן נםכן חרפוהו לסטסין אשף נצלבו אתו ופשעה הששית היה הושך על כל הארץ ער שער-ז תשיעיתובשעה תשועית קרא ישו . בקול גרול וואטר אלי אלי לטה שכחתנווקצ אנש אמרו כשטמעו אמרו לאליה וה קורא ופתאוס רץ אחר מהכם ויקה את הספונוימלא אותו חומץ וישים על הקנה ויתן לו לשתות וטחרום אמרוהרף ונראה אם יבא אלוהו להציל אותו וושו קרא עורבקול נוולוישב את רוהו והנה פרוכת ההיכל נקרעה לשני = חלקים טמעל ער לממה והארץ רעשה ופלעים נקרעו וקכרוב:ם נפתהוזרבות גופות הקדושיםאטר שכבו קמו ווצאו מן הקברום אחר תקומהו ובאואל עיר הקרשונרצו לרבים ושרי המאה אשר היו את לשבור , + -%6 = קלר לטמוריטו בשראו את רעש חארץ זאוחכ-ם שנהיו זראו מאר ויאטרו באמת בן האלהים היה ודה וה שם נשיםרבות טרחוק רוצות אטר בצו אחרי וטו מהגליל המשרתות = לו ובינוהם היחה מרום מגדלנית וטרום יעקב ואם זוסף ואם: וברו וכשהוה ערב בא אוש אחר עשיר = מן הרטתים ושמו יוסף וגם הוא תלמיר ישו והוא נגש אל פילמוס: וישאל את נופוטו או פילטוט צוה לתת אצת גוף ושוויקה וסף אתנוף ומו וועטוף אותו בסרין טהורויטים אותו בקברו חרט אשר חצב בסלע ונל אך-ז האבן גרולה על פתת הקברוילךוהיו שם מרים טגרלנית ואחרות מרום וושבות למול הקבר זבוום אחר אשר הוא אחר ברוקת חמץ נאספו ראשי הכחנים שי א כת קלחה = כשורת ּ אל פולמוש לאטר ארני וכרנן כו זה המתעה אמר כו בעור שלטת ימים אחרי מותי אקום על כן צוה להשמר הקבר עד זום השליטו פן יבואו תלמיריוווגנבוהו ויאמרו לעם כומן המתום חוא קם ויהוה: התעתוע האחרון רע מן הראשוןג וואמר אלוחב-ם פולטוש הנה וש: לכב משטרת לכו ושמרו כאשר ירעתם והם. הלכו ויבצרו אר-1 הקבר בשומרים זוחתמו האבן + 6 5 0 9 ל חטבת שיאיר 1 ערב בטחר חשבת באה טרים מגדלנות וטריםאחרת. לראות את הקבר והנה היח רעש גדול כימלאך ז'י ורר מן חשמים וונשווגל את האב מן הפתח וישם עליה ווהירדק מראחו כמו ברק זבגריו כטו שלג וטן יראתו נבהלו השוטרום : מתוּ סלו השוטרים ויהיו כמו: מתוכם ווען המלאך ויאם לנשים אל תיראונה אתן ידעתי כי אך- ושו אתבס מבקשות אונינופה כי הוא קב כמו:שאטרבאנה וראנח המקום צשר בו השכב אדני ופתאוב-= לכנה ואמרנה לתלמיריו כי קם ממתום והנח ולך לפנוכם בגלול ושם תראונה אותו והנה אמרת! לככ ובמחרה 'צאו טן הקבר ביראה. ובשמחה גרולת וירוצו להגור לתלטיריו וכשהלכו לגיר לתלמיריו הנה ישו בא לקראתן לאמור שלוב= לכן והנה נגשו ותפשו את רגלוו ותשתחוינה לו או אמר להן וטו אל תוראונה לכנדד-ז והגדגר"ז ל אחו שולכו לגלול כו שב זראוני וכאשר הלכו והגה קצת מהשוטהוסבאו לעור ה ו \| ירי קלו בשורת לעיל וונירו לראשי הכהנים את כל אשר היה ויאספו הוקניבם דוועצו וותנו כסף רב לסטרטיוטין לאמר- אמרו כו תלמידיו באו בלילה ווננכהו בשכבנו ואם ואת השמע מאת הפקיר אנחנו נפתה אותוונכטית אתכסוהם לקחו את הכסף והם עשו כאטרהם לומרו זהרבר פורסס בין היהודי ער הוום הזה ואחר עשרתלמירוו הלכואל הגליל על הר אשר שם העיר בהם ושו ווראו אותו וישתחוו זקצרד? הסתפקו וינש ושווירבר אלוהב= לאטר נתונה לו כל-+ ממשלת בשמוטובארץ לכן אתם לכו ולמרו כל הנויסוטבלו אותם בשם האכוהבןורוח הקדש ולמרו אותם לשטור כל אשר צויתוּ אתכם והנגי עמכם כל הומים ער תכליתה עולם: \| חוק: :1080 פנסהנוטף 7 ₪ 1300260( ם: 01663 נחנות .085%ד16 פ\ -116 (0011 603 621602 6 11615 הסה 20 1310 -גו 40400120068 16ןג 5 לפלמרל כרת! תבט ,630113 05 31:20 הסת ₪5נחז0ב+ -נם 0עס)גגת נתגנוף ומב 65 3סו1ס) סש סק 2015 306 -0ע 4 1ם011 1004 בת00בל601 סנוף6101 ונוה נתטעס6 163 , 3ב016מ1ק פוססוקד ו 6מגזק סט , 69ת0סגק):סק 0610]6)בג 26120676 05 נמגתסז20) . 010128 וסנ 26116)ז6ק 0םג11ע > ונותוס ב שמוחור לנו התורח שלא לרמותו לבן הארם כמו שכחוכ לא אוש אל ווכוב ובן ארב וותנחם ועור אמר הור אל תבמחו בנדובום בבן אדם וכו ועור כתוב ארור הגבר אשר יבטת בארם וכל אולו הרברים חוו ביטו שנקראבן ארם: 'שאל כתוב ל בשר- ד החוירהשקץ והעכבר וחריו. יסופו: גאוב- ז'ו משטע שבשר החויראזנה מותרת לעולם : 2 שאל. למהמתענין ביוכ-ם ששי טבו נתלה לפי דבריככ שתלוותו ובוסורון שלו אתם נצלתסם מנהונכש היה לכם 59 לעשות שאל היאך אתם אומרום שוטו בא לטר בנו האדם טן הפשעיטוכרדי להוציאם מן הניהנם והנה הונ בהרינתו הוסיפהחטא על היחורים טתלאוהו של נמצא. חטא נדול מתלות האלוח: ל כתוב בספר מתו לא שא < באתי לחסור וכו וכתיב בתורת משה וביום השמונו ימוק בשר ערלתו וכתיב כר-+ המצוה אטר אנכ מצוך היוכם תשמרון לעשות לא חוסוף על ולא תגרע ממנו אם כן נמצ:-ק שחוא הפר תורת משה : שאל אםאלהיםהוא לטה קרא עצמו בן אדם והל:רס מצונו בכסה מקומור-1 שמוהור לעטות באותו היום חג ומסתה זשמחח.: % 7 1 = ּ ל מה עשה ישו יותר שא מכל שאר האנשום הקדוטיס שהרי הנוך ואליה עלוּ למרום ומשה הפך את המים לרם חמתיק מי המרים הולוך ישראל לתוך הים אלושע עשח מכרשמן אחר כמה כלים טלאיסאסףנעטן מצרעתו והחיה שנו מתום ועב-ם כל וה און אנו מאמיגיב-ם שהם אלוהות אלא אנשים צדיקים: בן אלהיב הרו טצוגו בכטרה; מקומות שוטראל קרוים בנוכ-ם למקום שגאמרבניפ/אתם ליו אם כן לרברוכם שאתב-ם - אומרום שהוא היה > וטו תנר וטאו לא נשקט העולם: ממלחמות וכתיב לטרבה המשרה: /שאל מז אונו לומל שחוא אלוה שאם כל וטראל יהיו אלוהות : . הוך. הוה טשוחכם טר שלוםשהיה כל ולטלום און קץָוישו אמר לא באת!ו לשום שלוסבארץ כיאם חרב אם כן הבריו סותרום לנבואום : כסר-ז את עצמו בבשר ומפניטה לא בא בפרהסוא לחרש תורתו בגלו! כד! של5רס ימעו אנשי אוחו הרור גדולר-ק האבורד-? שאבר בכסוי וה *תר מזהפריון שהרי בצותו כסוינחלקו עלוו מהאמון בו : % \| + שאל אם הוא אלוה לפמה 0 שאל כתוב כטו שחיה יונה בטעי הרג שלטר-- ומום ושלשה לללות כן והיה ישו בארץשלושהיטיסוטל טה לולות זה אינו אמת שהרי הוא לא חוח לרבריכם בארץ אלא של שה'מים. ושני לילות + // שאל כתום כו לא וראני האדטוחיוהואך אם. ישו היה אלוה למה רצו צוחוכל בנו העולם ולא מת אפולו אחד- > מכל אותם שראוהו : 2/ שאל כתוב טכל מושמאטון , ביטו 5>ספולו כנרעון- של חררל יוכל ברבורו לחמוט חר טמקומו ואנו ואוב אפילו היותר קדושום שחוו בהם ל5ש : 5-ל ובלו לעטור-1 רבר אחר קל כל. שכן כל שאר העמים אס כן לא היה בידב= שולטנות ויכולר-+ לעשוד-1 שום דבר-- אף אכ בו !אמונו : : / ל אם טטוחכס אלהים לשא למהרכם על הבהמת מאה והלא כחוב בתורה גב-ז 0 והבקר אל-= ירעו אל. מול ההר ההו5-ק ומה אפולו בחטה טחורה גור של :רפ ירעו כל שכן. בהמה טמאדדז וכאן הוא רכ בעצמו על הבהמה טמאה : 1 / למה נרעב. יטו אם שאל תאטר.למעןהבשר. והלא ראזנו במטה עליו הִשלום שהיה גב= הוא בשר ודם וצב-ם : + ארבעים ג 777 7 % ארבעוכ-ם זם וארבעים לולר-; כשקרב עצטו אל השכונש ולא גרעב ווה שהיה חוא עצטו אלוה למהּ גרעב בשרן : ג/ שאל אם שה טר פס ן רמו על ישו אם כן משמעץ שישוום חרכה עחורוב-= להולד ולתלות מאחר טלא ציוה לבני ישראל לקחת שה אחר אלא הרכה פסחים לקחו : ,. - 21 שאל כתיב קחו וח הלחם \| חום גופו ווה חיין הוא רמו בערות החרשה או הוה זה חתך חתוכת בטרו ונתן להם או גופו היריז מלחכ- ווון וטן השיורים נתן לחכ ווהו. הגוף שאכלו ושתו : טאל - 7 = כ 0 ל למה היתה עצובו. שא נפשו על המות אם תאמר שהו2- מדבר על הבטר שהוא מפחול \|הלב- הוא אומר עצובת נפשו ולמס עצובת בשרי וגם כל העולם יורעים שהבטר אונו מדבר-- ואוגו וורע כלוב-ם אל הוא כאבן כו אש מכח הרוח + \| אל אם הוא בן האלוה. "שא -- ו מן החיוב שוהוה גם הרצון אחד והוא כטהיה סתפלל לפני אביו אמר אבו אב אפשר ‏ לס אשתה וה הכוס עשה ואם לאו עשה כמוב בעונוך לא והיר-ז = כרצוני אלאכרצונך אם כן לא היו הרצונות שוות : טעל פ \| שאל למה כשהתפלר-+ אמר לאביו שועשח רצונו נראה מכאן שלא היה בירו כח לעטות כלום אלא ברצון שביו ואם כלום עשרי; ברצון אבוו עשח ול:-ס מיכולתו : : 3 ל למהאמרנתונח היא שא לי כל ממשלת טמים זארץ ומי נתן לו אס הוא בן אלחים ואלוה כמו שאתב-= אוטרום און צרוךטתנה וחלא כל העולם כולוּ שלו הוא : כשכש שהבשר-- לאל ארכ כך כדברוכם אלהוך-] זארם כאחר הם המשוח אם כן מטנהרג אם הוא היה אלות" כטנהרנ הארס נהרג האלהות ושו היה לפ דברוכב-. אלוה ואדטם ונהרג אם כן נהרג אלחותו אכ-₪ נחרג אלהוחו הזא לא היה אלוה כו האלוה לא והרג : : ל אם הוא ב בארץ שא למסורעצמו ליסורום ולמותר-ק בערכם למה אמר- טיהורה אסקריוטי ססרו הרו לכף בא להיות נשפט וגרון : לאותם שאומריב-ם שאל שבעון הדוגת וטו אנו בגלות זדדה אונו אמת הלת קודם מותתו אנו בגלות ואף אם והיר-; כן כבר כתב טבטער-+ מותתו בקש טאבוו ואטר-- אבו מחול לחם מה שהם עושום כו אונס אּנם יורעים טה שעושוכם ואם. - חאם וחבן דבר אחר ורצון אחף' - \| והוה באטר-1 נמחל אותף ="
سم امات ا دنال صا با دم المررائيل ريع العا والصاوة ع يسيرال \|\| ' و 2 وعارواصر ناريعا اع درطل رار 506 مزطلاب' العرق ران سي لالضصلوك وس شان وات ومالعره والنركروئ 0 راضلا دراي وضت لاي لمرو لإ وجل ررت» واضطبث ناعم لور ارا رايت رتوت مرواس) تند ئاول/ واررعاء الدعاء ومس اراغبين تب امخاصون از والفو صو الى نعرياا ستو را ضبا لعل والاخار ا 0 العوواي لضي كر والواظرة والمع ولخت سيق والرصه و شل1 ل السب وقدره» وتسم 5 كالورع ذ عاد يد يكل بالرزى ومائيع ومايزير ؤإلهم و انض ومان فنالا العا نوكت ا / 0 لسو رصان عر وسمؤه و طل ب لعوة راض ع 5 فرعتي 7 ا 70 و عرض عر اقع مارته» دميو رج اص ويب عر بايودى ءالو لاايتوسرج الإقاالفي و عنس ء وايتوس ل قا دالوا بر نوا صاء ولركلتث الصو ر والر انك ولوق ان وضب عل دوللات الببوع! 70 مر ل _رجمااشألآ كنا وعد القت كا ا والبوءع لاحن 7 رع هرات واكرو بات التو رات ف ونلاث فسا العا ملات وليب ' وك مغرب وي جز يهامف اللاد \| 3 ركتبي اراب 0 ساي والانار والحسي يم رض باد ولق تيع الاوال دشر نالعولا يج عزواعل زب وام سرإلا بانلا بيع سسب هاج ب ا مشا ادم لراسلاء' عاللاكنه واميم) 74 لموانا ِف لع كلوز وسمرًا إل والهوى الزى سخ و إلراس ع اندها ى والسعاة ال كافيري ركس انرا عزنا امو ري را ب» وفضي ل وان مالحا كتفي كريدم داليم دارع وجورالفوائ م يف نالفقانضل ابا الم والنقوئ: واعر /اسده #والباد اومن نالبرئ بواش ربج م نكسي ع الشدايده فا رما واحداملا شرع شيط رومرلات تاوالع وسيل اميعز الث بووالتواشع والعفرة والايات العو رباء ولت سا ررالاخنزان ووو والجار وا ع الوه اتاكلر والاسراتث» و١‏ ربجي نجام ولا 1 \| حرعنياءالانجدرا وعررايتاد نيعون يلاما ءالاد ا ' 0 كنا ااعلان ونا تيجب عمس حفظرا واناحقط نايفع إلاحاي نض سراف 0 . اأواجيه لام وجب عا الى 6 رلك وجرا رام النلرة درن عررارقع عورم ؤببيع الاحوازم نالطع ملا" ارزاني ست داعني مَل الروازيك) ‏ وعالبد واج ضالارنات يعم جوزل وراد اذاي القع ١‏ وايي ع رضنا اترتعا ىوقدره تانينق الرسر يتغل نع وفاندركرائ ع والرماء الع ووز ان والصرقات قت المرنها وإلعضو والعان والرنا ولت لصوة اترنها ]لل و والائات ثان سرك الما ري ممالامابافا نان البلا 7 الصيرية دعام الز مالا انسور زجوم \| فزريابوك بالقين واوثا ت الصررة ٠‏ تووزفلك: وانازهالط سب جوزا لاذه سسب منالاسباب تجو كاي رالاساب وقرئها وتويك دااسلامه وبر لشائق ناته ءال )صيعلا رجل اقم لراوية وعإالطيب للابران وباورا ولك لك اس انلصوت وصف دبا لمن مت حبيدب الا وياسجو د الفقدموة لغ تا والع تعمج نال وميد الاللم ب وال هبي نر العام ل للاعاع ل لان انان (العفْ رع رفس وبايقويا دمانض را وإولصا وآتزباء ومسب بانضوم) + 2 ضر اكباو عفرو عرجذ عدر كوا د عقوي ثعوز التدمس خط وعقاب» وثرورد سا 5 لحر ووضائرا ات ؤقاد وتسور زكر جتخ رار إكبر بولا ضرا زو رغ وار لاحوا ل والاعا يات حدي يع عن البوع اسلام سيكو رو ةل الرماء واص كبس الل سر ابعال إلاضرة وم دكسزيمرتصورصورةالوة وررجمل اناما لزان برلا طلطلاة رضا انها ى والرارالاؤةءوا 2700 وشا يرال واحيادالدين والقادال كان بادالا سام الع ولا الجر ولع حالم والشلؤه ذء الي الاءا مالا الاسناا بن نإ ن لين صما حب لرمليم رجمم افر 0 بابز حأ با سنك »هافش لدع دب عظيا دعا سكسك ءوبوى الك رع العقل وك البدن :و لاينوىباتبال/ن سن عررحطا مالريا 00 اير يسن رصا لوكان اانا 12771012 الايز صا بر يعبر تعب صقار . الانضا رك لكماشرة' لادلا وجطرطة رجا من طلب الع ولع دعا نعنضبللعثا ا دار لط اراي سمس العا ده لهسرالاازاطرر_احاءللامالووت وانوي ]لكر ونتطيزايق واغراز ارين » 00 مداه يجو كلك بقدر بيهر لارالووت”» وبع لم روش ع اطالب »يرف كات م نيعل يريد ُ ا إن ادا بلان2 دعاغقها ذرسع الاليوت حر وو وتو رون لا دلب شولا ءالع مار للع 2 7 3 ا ب لم 4 انا الوا لمعا ىرن ومرلك زب يجب منءا” عاد اولسرا ماش ولي ميغد اوروع وم الموتوسض ل ملق و اليإ را صف لتخصوص دبرا وانو كالم وضطه رات علهلا بتاعا يا ووستعوااك واماذا لكت لثرآ بس إلعر وايروشى لل العو كضرا باو ارك الوظيفه رات علولا ولرمت برأخالاي.! عالرقوع الا برك رسلاب وتوقا سنا ذنا سس هين ب بان اينار رامد روت الؤرا مر هبناتمض الرتوع * ا روكت ولاب هر للضي معاعة” الئ هنما واد التو ق :ضور ؤإصبار ا والاستاز والشركت والّات شوو لطالب عا يتاي يرعلا صذددا كنا ج الب مدي ؤلله لعرجناع الب ؤانا ني وات لاع ال و 1 وارنانت واألث و ريمزا المالالذ معدا نظاضالبكارمر انا فان بيج دير فق وليتيع العروبور ث الوص والوراوة وبوس] 1 طال) عد وا تفاع ١‏ «الفقسكلزورو واكرث ويا الاسناذ ْو ييا رالاعرء والاورع وا هاخا ر و ضيف جاز سر حسؤمان مات بحدالنا ماكر اال وجرنسشجي) وو حلا سبوراء وق رشنت عدا لجاز فلت وفال معت باسكا رسفن خا رات (مما مر بل الص سا ورم ل طلب لع ر وكان عنم عوالذبا سسا يخا رو/طبالعهة دبا شؤا رمث وره فإ مرئا ا سنوال ١‏ مرسو لعزا لام با مشاورة وإلامورء ورا عدا نر مله ومح 22/1 عابشا وكاررلث ورمع اتواب وميع الامورمق» “ل البيت «مال تسوك على رلكا عن * يرك اب 12 وبنا و أواضت دجء تا رَاصائرة ول ناشين ور اوَلِنْ وره ولاد 1 ولامر لأ راكد ولايث ور ]ء و الصاو رض اسه ع دلسفيا نئلثورى .ا شاور وول ث ليمتو ناندتها ل فلاب الصبوسن )علا لاوا سعوها الها وده اموا وجب اذا حب جارك لات رالاخل طالالاء اشر ونام رويجتارا استا اء* اناا بتالغال وبليع سين ره و لالت درس فر وترصت االؤنلاتبلات الوقن واضها رالاسناذ ونا ورع ابناج 7 وفيت بزو يت ماركا وذ تفع بكترا وا اعل بإ صر 57 ا 7 لم الساط 67 تنو 1 ) كم صمرسا ده وسولاات وتصبرعط سنا وغوقاب حلا يك ابره 0 وذ ملا ستغ يرق قبل بن ة,الاول 7 5 وبىرا ؤس رودة ذل تابغر نالاموروسخراقب 0 وثات و#ثوالم وشق التلصمع بر براض وهوا ه الداع" انا مو ىمو االسوان عرصم ومري ع كل صروبرع جوارن واصبرع لح البايات" جَرواإ لقتو قاط الح والشت ويل إذلعّن زبطاتن نانب سر الع الآبئنا بلك م يجوعها بان كاء وومرع واضطبا زولا وارغ واس وطول زمارع»واا اغبا رال ببق انا والورع دصا 6 سيم والمضسر: القت نف شا عرع نال لاسا ل والص يفريه ا ررالفينبالقارك شرىء خا نكا و راثي سرعم وا نكان كوّذا تاكاقالتهر ري د27 وَاصنْق رب سويب والسئدت وها لإلاوعا لاح لسرن وعالاتة م ساي /ضادء 1 و لفسلةعر و البديرالوقلير زع بورع ؤالرت ويجموفا الوم الوا مكزرولور بولر مإنطرة اللمسل الانقاة \| وإمان وبا ن ا حريثء وبقال ا بألئارسمة + ربريد م رما روسل 1 ارات م ىالى را وامإكأوا ست عا ني العروايل. اع إن طالبالعام لاا عر ولاتصع ب ١‏ الابخل د عد ' دابل ول العاف من وصزالا الحرثر ونا سقط مريفط - الاو الي 00 اسه ف دم نظ الى تل العام ف تو دضوالت كزان عبرم كل نا قضة عر ما اسل داع وايْءاعئع ١‏ م الا بلطيل و 00 ' 7 رد م نوا و و رحطغل اراس 0 ل 7 الف ركز ذا نر عي تن وام مكاج ازاك مخوابولك الدين وا اراسي الادا مسدب برالزيرى لثما تاه بول فإينائ ماس سئرار اسكونا نيم اا نيا ولف وإ مز لإنؤراء مهم رم وترم ييا 277 ابسعا ى يلو روعافررعااءوم العا ان لا بشي امام ولاحجاسر كاه ولابيل كا دمالا له ولاب ألا معنت و لاي لهسا لال وررا عع الوتتء ولا يقالا ب علهم ا 00 0 ولعصيدالا "دمن و ريت ولا ده ورج كا در يكب درغ كا وم خلال احيانا. وسأكرا عله ةوقال طنابن سناد يلعب الصبيان إل وا ميان ا ى اسامي اذا رأبت امور لظي لاستاؤقا والق ضالاءاسكالررعالارسا يئر ىئكان سالاب برو ' وهر سد رماي الاخترام وكا ناو لكا ومرت ببزالب بدت الاسست وها ون تاطدماستازي » انقاض إلاام! باز رالريوري ولنتاطدمه والؤلطما سر و لاآكؤم نيع واشي ‏ الامام لامرك إلا لا دقان تدكان» بْروس هاري وبيس حجنا لتر بارامار وتو حل وثرزا ريل منت لشي الا عام الفاض م سإايذا ى/الزيى فقالرصي ائيه ل ام ند نه كت ولاخ تالالد قرز ىالعرولاز رده قالرس وان أ فاذكارييكن وال وتات از * سر الررس كنز تاذ ىماسا زوجم عقر بامعوشور ان العزوالطر بكلام لان اذه مكرما فامبراوائسان جفوتطديز. وات غك انجنوتة عق ل وفال ا بعك المي ث لتعايد ولوق طلا وال مره اص بلا« بإمدى بريه مس91 أبعت ومرلةظم الع تنظيو اتاب الابما روصو عرالسشيغ لاا بحس لاب الحلوان دم استرائ فا لإغانفت بها التعط يها ف »ا غد تالكا ب والكامر لابطارةء الي مالا امس الاي اين انسطرنا وليوك زر لبر نوضاء» دما عسي من ا لمشا ران دهيرباار. وبع لجح م عواككئ ره فا لباوك نات نا ال لاما م الام لد يري مدرو ث اومان كاش وولان/ م دنذلث الاسئئى نفلا أس تأت و الاو وا بكر عن وم العلل النيكه وك ب لكب ولانؤط ورلا ماشية الاعنرالضرورة هورأىابوطيف رما سكا ىا مط الك سفن را سنت ندم وارومت شويع ذا تمع اسك ددرت بو مز اسشي لاما م جدالدي سوال فل ما مطنا كينا وما خسنا ترنا ومالاتقابل نا وبنؤ نكو تيج الكئاب ميان رع اليف لايق وبوايس الى لرئع والوع وال دشؤانلالون والكار ئش سافان صبنع ال سف : لاصن ع اسلف م نش ايخ//! امسسته يركب الاعرو مخ الى تظيم» \| الركادء و مر بعس والقدق نموم الاؤاب الصر ان شا نب ناسنا زه اشر ع رو لا الت : و ول :يقلي الإ دوان بزع لل داصدة ادك واصرةالفررة تررم ا رفظي الف مر تظليريعرالت لظيس ؤاورسرة ليس] للم شاط بلعلا 3 ابأ السو ريف وض مما لاسا ذفان الاسم ز وحص رالقه/ رف ذل كتكرت اشؤلما عرويا بر ساسج لامام الام لا سخا ؤب بإ لدي دض ارول ن طالبالعو لزيا نالاو لبو ضاره ل نوستاد لاسرال قصوزم ا وديم سن لصا لفق وك انرز ! عب لج ىدى درا فق[ د كان را ل الصدواة ميري سي ل الرد فوا لامر اذبك» ولغر عافن ارا ناو لسار الب لبعد داب عر لبرت دا مقر عر بيع الم اث وبين لطاب الصاران دربا م نالا سس زعل لباقمو شار مكو ن بن وبي نالاسسنا ذ فز رسع ”- ا والاخلا الزمي بعرت وه الاملا زالان بزالا جم ريا /هاحضوطًا عرا ومع اليه العف السو ب لهنوا حك سبي لب مكار العا فض ور والمالليه وام رسام والوالت لازن لطالبا والرالاشارةٌ الوأ فا راشم نغا م والن بذ ١ن‏ زم سبلولتي لبس لي دمن ا جوع وف بطدرا” / 1 لمن تن اع انعم راضئ دوملا ل 0 5-8 و1 0 بعغي فلات بوب ينانا ليل عالشنار روعا لوس اللي وطبب عد الام دامر تلضجرو لتخي ترا ماقرا لخي رما انون شور ولس ااا با لالدو حاف الى كي بورغ فالا بوالطيب سسعم وماد وشو بالنا سيا انتم لقا ورررئة\|//6 ولمبس لاع عدي ]ع بان اعزىالوص دعام ابسن رالا لله سطد داكت ربالعال دس يلب العا جرالليا له ترو مال كاي بخوما بجر طب الى وني راهب ما غدك امه مزع دا كينو ىا لدجلا » فلي لطاعلا فلرعان تو ات إصاععرا ن تلخ أكارء يرس مواضفد الشف قد ولارلط ‏ لسار عرس والتلرا رو اللي وافؤمفاّابين العا لين ووئسا سدس ميا للشاربن باطالب السو باشرالورعاء وجا بالنوم ورك الشبى ورا وم عؤالدرسرلاتعاي/ 8 لعي بالريت ام واراتنىا نوف وا ما حا وشعرا راشي مستت اررق فى كت والرنق! سأي 20 الاميفه "توس ودعب رسخ الاان لاسن فا لواف رزيل ولاسعغضكق عاد ادها ى لتكلا رضاقطع ولا / / قّ ون مول معدم وس 2 سا ليت ادف ,ماهو لايرلل لبالعر ملم الع الي لصي فلمل لط رتس الم رباص ونا لا بوالطيب رام ع ابل العرر نز لايك ونا قعؤفررالرو الود 2 / عبن الصغرسغار باد وغ عبر لعل اللا دارلن وال بصي رالاسشه واوا نانم لصي ررم وائررك- ارالود الك ب حيطي د أكث رم اواضؤمانً] أن ل ممه اولمكي / جا وكار 7 انلجس الس لاني » 7 ثْ الايا مالاص ل/لاسستاد رصوالدسن الث بور كاك كاب مكار الاغطاق» ان ذ ىلق نين 7 لاارارا راب ف اليس وى \| الري ا رع فلب بام لولم فلا حلام ازاك يسرك بت الدنا. والاؤة فال براضم السو الإتعراة عرصم ا نالب مص الاموز و لزه سا ماه نفل ارك وامشيررة فس ؤعسال نهم ويل غالرحئ لوست رمدت بي اناك ال وم م دأ واللسزن تنوم وآفعل قال استجواةم يد رعوالاشارى 72 اير فض فرلا رو عرالهار لجرو العر/و/ة مكل مه عد ذئكل قن ذالعو عاتن وغاتق قل مدال شع دن فض الك اع انا 1 والا لذ رك لاض سد ىن وجنالانايه سور ا سمل 7 دنر ورسلا لسن ه مسرم نوناقب 6 لم اللؤشب نا لسر ب ١‏ انك دضوانت ع سعرء رصنا أي رين لاطو ابفلابامسس بن ودورت ْ ينا اها لوث ومو والىالور “ناوا احا / دثل دولوم رض الوت نولا بي مروت رتش ون اسزر نول موت وا وصاريجتالزاب دده والشد واس لانام بب نارين رام رازاع 4 دي ؤالات ومن د وني رصقالا 2 ددو لصوي يمسن عفاه دراج بجرالوت قت ارت أ ثررمات لارحو فز ءمن]رنق» وه لكات وا لقاب شع رساغء 4 بجعؤيا فير معواء ينع ر انان #والو ركو ريد عي ودوا او لدور/ بالف اس“ بوالزرةةالن// مب ء ]لها راث والواببه بي والندس ومسلاتمز أ من راح عاصياه' وكا لوا اليه . ف رامارام ار بك وس قار قن كن الطالبه ببوالشبا ]سما داز" 57 نبز ث الناصيغ فا ن الث الريا ونا نزوت بالص وض الوامبة الاسم شر موزخم انا لاا لمحي و اسه تك افذاف مانت ذا 21000 سافن ببدانفكك ءا عت بسلةة ولاعم انب لزه “وين لنت ا باع لدع وه ونبو كسمن لبط را مسبت سدم هانمتن سا 7 والمبؤس ةيا 0 ايابس انيلع الب ولراك اكزابرب* ارين «لابدذ لصنلا جنع اونربا د مو اياوز واسوا كب اللو ويزب كول والضضا عدفاضةة سس ءا ب الصلوء وؤراءة لوؤار ولرالؤاكو ابم وارطوات «وطي كفي اكش نونع تل الاكن و ببوالتيز والعفة والاثار ودي عرفا رار عار سا مر م / مهار و عر ال مسد ' / ومقراوازيلة مات رمه الولو يرال اتدل« النامرؤمطازة 34 كزيل بوإلا ماص وكلا ناليع وقي الملت بل الفلثاه و كوم ن البو اذ كالالرة هك روطي راسمكك فرك ة اله رئونيد اما ثالدالءالأكريزواسشو در رحن \| بالعقاب ب و ولاك عيض فوالغدوب وطن نير كان كاي تاوالت والاع مولا كلمعا الجبىا نالا ازاكان عرص ا جع زا اكز ىواسي والصاوة «الاعال اش لاف كك تسل فيا وتزره و نكا ناش نمسي الامار ميان الاين انط حون بل الست نؤبو لابه وان يروك اسك ريا والسسند لب ولول: فلب صم الله موسر مامر يهم ندل زالايوا” الا وم و 17 ىم شع لوحف دلم وو ى برا اراس دعاسي الإبا الا دام الاين / 010 127 22 رسخ / ب العطر ف لك ن ولف 7 اكير ع بوم وجرالا لدم الارنىاء بوم خلوا شه وزالزر دبوير مرغ وض نكن يلون سان لبوسين واما مرا السب ل الانيرا دكار ناوص ذرقاشيى عز مشي القائقالامام رين وراك ادال ل مساب رترع ران بق كبو فز راسم ويل دراك رسطه ]لاع وز مركن بدك مكض 5 أوط ل ولنركي يشل إلاعادة مرت نإلرنن وال داناازاى سين الاب ريع ا والعاوة عذررأة هنو لان ريصا يلو كاكلا 0 رلك #لنالها د الابومرر وس ل السم' والثرار الى “وشا نيدا' رك دان الس الانام الاسس د ثري نالدينالعقيت 2 و سوا ب عندى بنرا ماف رشا فانمكانذا بحا دو للب دى را تالسوط لا زاورب الانفع را ءواسس دل إلررز وألثزويعما رك ونوا نهل كسب عالط ط والاعادة : نواد راكب التترسشة لايم باذييدث لال ْ الع وززيبا مسرو وري تواست ويامب الغر” وكثة الكرار ناداذا سين نادو هبرك وافؤسبل حول/ لطر رباع 1 و ين د ضر مرنجفظ ا لطر وا 00 و يونا دكات فلاوما ا با نلابتا/ة الم بركجزيد وبيعواائرتكتاهوتض ع اليد حب من دعا ولابئيب م ري وا نك راسي الانام الا ثرا م الدي مار برجا معي لصفا رق \|\| الانشارى ىازا ولدقعن يبنا مرالشيى ور اعز مالف وطدت/ مْميده ووم ررس بيده وا ثرا حفظلت مش اعد ره ماد اتكثرء م لخودالوا وس مؤالنيه ا 7 ا منت مرو )»لالد ب لور وش صد يده رما اغُرّ رسن وائئْ ولك بزاللرزر» انا سا لعلوم لقوء لمكن ساو لال يجيده وا ركفت العد رايت الا طبر بر ليده اليرت ( ابر 10 لاسي ينات وى المرأكرة دالكطرة والطارط رالث ور ةبس ليد \|أكل مهام ولاق زان بتي خفتدهالنسن ف روا رم وا لال وروا والث ورء أفالون لاست اصوامب و كسك لجس اننال الخ 0 «المغنب ف نكيت راان مني لاككلن أأك اغبا زات ا رالاا زا كان لسر سنا ا هرف كريس رما ازا نوم عر اراي و عش اران سْمَولاالرس لازا وال ناظروط كل وبزعروثائرةالطالة والملر ءاعو ى من فائرة جر واكرل, دلاو كارا وزادة ووس رصت ع خيس رارج وأ نا زأكا نت النض ت اسه الطيع واك «الزأكرةمع سنوت ميرف لطع فا اللبيعة مر الات سمي واماورة موف ول لمعي مه 1 أس نوب إل مريت[ لكام نكر معي ودس اص ول اقم ويذاامص]كييردبموان كيو نلا \| انظ اانا ريب اس العم نر كلام ا درفن بكرا وسيت إبظلم اا ارت الوم لشن نمطيعا«لاتغظ ربب موقت والكيسنو كار نيعاء وبرج ١‏ يع الاعوال والاوئؤثت ومرجبي عالاخص دفاوتي او الكلتفانالؤ سانا وعدا / خزرادسب رطا صفا عالرر ومعتان السشيئوالاا م لاسسخاد الي نكمت فل لاله لتول/انت جا ري ا ووست! انعجر ماشه فار رظي نووست ولف فقات لاا كا نكر ونيو لمم الرورس ا فبا صخر مما وك سا كاب نامل متكزيق رن رتغ اسنتك لعزا الب رتخا نالاستقارة ا ملس يوار و/سزا ال وستف راس" حبس ب «ستالصع ولع استتائ تبر الاستن فا واب حت الانا وذ ضبرلاب يهاس ماعل دالت سو ةيو يانه تر حه ا سر واف تفضا بو ف كرا الل رص والزالري وا نزحي نكانزانًا وس د ايت العم والف كبقع م عاسب وكانا وف ارك انتره مُس لياط بالصا رس بانققعبا دور ب ونلر ومسل س2 عع لبر شر تال زائققيو زه لامو را فر من وإودث دكا اولبين امت انق م ذل نكنل 020 1 لكان منت باحللص اوضر سب ا إقامم دغر وف داعت واس إ انب لزيا ولاصر زا قفرت كار دوين وامشكرا وكيا وض ووتقت اعوط و6 عبد نظلت مدتاغز دعو مزال ياسع بد اه ادي ةا 5 با سول وفلرعقول راض طالب اماف 0 0 كنات “ا لرماء والشضرعالبا واد ته ىاو 2 من سو بلئن ومع ملسن الح فطلو امنا تدش الموالبير ع اماد له بواملم؛ لومي برغو نير و بوالعق يار عقا ريع الأسنها 77 يع الامشما رو وا ور وا وها قال دسو ]لير عر لز يم الناخلن ولو رم بالعضر \| 0 نوت واد صواته ووسو تنه معر كلل رايت ميرت زر اسك ءولا عفر مف د بل بعظد سكعو تريس لدبا مدو بعاد سب وبعدر ملم و مركا ن الث بس سود جوز ادم ف انول يسوم داوس لجل دكن لسشي الام لاسرالا ل دك نجل اغبا انلخاد وبل دعا لابق روه واعتقاوه شف وفرع الع ااال يشش ء اله ل كلك /بتكساين عو ماس واللقق هو ف ركان" مسد ررس رك ارا الم كان نمث ال سرع الوك ون وبادة فوكر ولعب ]لفق ورين لو 0 ٠‏ اودعت سبلن وا رسلار ا أ إلا ف زيم داهن «ولع ام رهما اكد بو \| مر سه دا رأى ذلك لانم انلام بسر لاسن رضم وما سئي رالا سلا الارسا سد بود لب راللقات سكن ]ناكام ذأت لف عار فت بلك مولا ب فاح زد دعوة ورا 5 ب فزقر رلا كزان ؤلطااباسا ادك ذابمز مالا يم اموال ناس [إنوئ لام كك راللى خا فعاض رو لاجئ اده مهال خضو رولب وغ لامالا لفان زه لين لجرا سمل لعلف لإا ة الإر )سخ بان س افقو« ىع اناارانا ب العب ولا برا ل امن و مْا معو ز صاب يع انين عيمسلا من يؤل عوز بلسي أ ىلع وشو موس ازيبا بروالامن برت لياف الامنه وطز \| من ينا تن البو ن فت دغ نغ إل ته هادا ذلك ججاورة حد اومن لون وراد يبلش تراط 01 ؤغائب ارما ,وش ؤ/ط لب العلا نار وله زر لكا ره لان لوي كن الب ونيو ان رسي لاسرع ث وس ليو م للد ى سسب لاسرا رع [سشزا الى تربرن والزىضسبر اين والذوسر راع مسذاادع و ىا حطظهوالكرار وغ ان لادينا ال كراد لا نالدرس واكرا رسيا ن لبون لدوم ونلا الامرراوسطر) ونا الت دل كن بار ملف لو ولط وك بره رميس ار لهل انااعل ا جاع بسانم ومع ساني موفوة والثط وشا زلامبو رياط ابالس/ؤرة لانن امالك صب وكا نا مسن السْيٍْ الاسلام بين لدي وان بلكل بان / بسك الفعرة وت وكا نيك نسي امور عوالا كص انام وفع ا يكصر عْؤْفرَة امإ سس ألا ب الم “مع سود د يرك التاطرة وكا نا با زإنارك ل ور الإوسية ناز اؤمشرسدة ان س9 للث نير وكا ريسن فيا وكا سسنازنا سج الاا مألا سس ناوخا ف بتو ؤب و لفقا رفظ سخ واعرة سريب الفقرر اياي دولك حفظ نا سه سن لفق صلا سب التق لم لايد ابا سو تر طباسر “ولام الامالرزن ولا مسح بل ترك كرو ىا وصورفة عر تمر اتد رمس جود الى رلك هما حب امول ا سو دعر مسو س فط زميناتدكطاتها - يع وررظ سر تت لا بسك بع فلن قار الات 1 َ سيارلا اا واكعر ايض الاق رامرالرني لان 200 : ب ا الافزة لاقع دان فعرالاام !تم لذ سل" اكيز ام لعسشه ادس ةا الالمه دلاخ ر "١\|‏ امير عط رالخيسخ الصوة فا اكسالهز رمام المضدسس ل( ولب لسع مري لان لوم مداو داذاه لعي لابرط لبالصا مرج لضب الشف 2 موا 14 لوب وسملواجٌ معلل سن الست اود عل على ور م إلا سسفا رلئ لعا مريؤنا الها امبعاضتان مر /لترا دعنك العلء والاجر ثرا والضسب ان سبك كسك وصدة تن سا ازا ست واسذ كان دوعر ازا جرالتية. وا ملت /الشكه سنا لص لايراناء للد مين به لزت وني متخ لني الؤولا ومني نالف ة ,ةينانا ذه مزالر سد لالض داد ان لكان بيلاسا رخ رفيا د واي افرع عر ووست دماسةار لل راك انصَلَ بعر طاو نادم يدفم اريت راس لاد لاز راك انض ام راجبرة ماما ب نكم وبا و الشميا تتفل كج ادفاتيخجدلز ولي وول وتي ل دى رقا للم عدون رينانتلا الل قات نا ئس رسال امب راس زوع ده و دشرا ا لال عم علوت و اسل عر إلاستورا رأمذا الوم وافائ ل لك ؤافف ض ريت ! تحص رصب روم الع] ساسالا ىر دظل سنن درك وقد وموابن )انرهس مس 2 وراب بإرني رس اف يراك ابعبريب: :واعض ا وفائ سالاب ولشاطر واوا لحت ديرش السو سبع اوقا مانا مني هجام دكار إن اناعم الامو ككل لول بانوودرارءا سُواء و6 ن ئ, بسن اسل وكانا كنع الرنا تر وكان' ذا ؤس نظ ون ار وكان بوي كنع ادر وبر سب وكا نول نالور ارال ةيوغل لانا يوان كلميو ذا 0 ونه لو اسعال وا رع بلحس تر الاصلل) ادن د حجرء ددن كاسني لا شالصزر الشرريرم ان والسحي ئرعالدين دم الت / ومنت صر اك نججيع الاسسيان فكان بتولان ١‏ ا أبعت ايركزو كس اوت فقا لبها اا د و اولاذ اككراء بأو سر مكار الارض ثلايدٌ من إن انم سسبا ةماقا ناه موأؤفاء ابزالادصض ؤذكثالزنان لفق وشا نلاينازع اعراو لايخ صمدلاء بويع اوت ترسب الج انا ومسي ول شغد ناسين الاام الزاغعر اعدف دكن الدين إلا سسلام جرب ا رالووث م ا بر \| ده لز ين ارا سه رار بوسن١‏ اراق ركذ مث ربوع المرء لامكزء عوسو/ دعل د فو مو عامجا بوانت عروة ناعم واسدت سر زا املق عراك داعا ونع وترقه ا روما ا امسرسهة زا شح مص ا م دك شرك تلد وابأكلث والمىا والث ف بْنمصئك تنيع ' تت عت العي ل سهامرامسزها و سي بن ري علبالسام اضناواسروئة واهدة بز والنثرت شو تالناس زا سردن وما ررق 0 وف لدم ر الطب ا سذر وذا"واصو ب مريها راث الرم دوت رادة ' سشه از تامس /سوال وايكك وال الوم بوءٌ ست العلاوة ولابجق دك سطه تت رعو اس مظنا اللو را نايك « ميث الر ومو سرك فالرارل”تب راذا انيه عد 0 مدنا عاره م ناولا 0 00 حنم عناوم حصنا ترشكورقنت وي ذاكار لمر نوك ا دو امم لاب لالس لإ + ولي الادفات' وصانا » مدو ووو لون الل ور تت 0 تعر ميب ابل نابل مريفظ قوسب وروي الع ناوظ منافاء الرحا بات كر ن امسو ' الام الاد سيب الا سنا ركر الا سسلا ءال بإلاهيب لحن ررئى/ بعول ثال لالب را سشيا مر /لسر وار قات ب دسواارااا ٍّ مافلت م فم يلام لى ردجي رة قن اسوكبرة فا را مسلاء ب بلا زلائفا رق حبرة امالزينا بسر 000 لتب ايع »دروو الع انرق ان ابيع الاوفات' “وادا عات ا إلى ارات بكر يبرن رضحا الرلديا 7 انزف بات “و الزرارسص كلا يلور الث وشا لم لشيوح وتسم ويرك بانات يدرل ف [إسناذنا المي الا سح دما يسش بتي سي برزامر والنش ل رلك واكستيزيد مت وا قو عو ذا !لفوت من بلابي ور ل ف نودم فرعن ازألرت) امك ييا ولوب لاع من عن عل نوسح دا وضالا واسسلز ال دم ليا وإمادا 'ولابرلطاات \| اعمج اسشذة وال ول اس «انمنسزسوم الا وطلاب لسع اذ لايد مر لثلنلاسسساز/والشركاء وغ يونا ملسب لف تلاز لنب ولابرك زازبو اهل دافا وات افست الالو مونذاضا ون 2772\| دو تست معي ىإد الباب عن رسو لال \|" مس لعو و سه اكالم نل يع ويا ا هب او ونىه وار سانو بياي هيودالا بيع كان طالب امم اوكا ئلا بقع و نمالا سيرو ايع ريرك الورع وسار انج ذم الشيع كليم لالم هالا 7 وان رز أكزطىم السو وى ان طن لارملعام السو اوزب ا الئسث والين نوا جرم ول سك ادبا ىلغم رولا نابسا دالفقا/ عرولا شرو نعلا شاد نا دون لمك فرت ب ركد و موا نالسشجن الام الجليل حدس الفط ل كان وبل لا كرام السو وكار اده بدن ا لرسست ولق مسال تتبن والغطير: اناما ورةٌ مونب لا ىال دا نكاس مصلا بو يسع سس ل اطلام تدعو ةا باروتجززعن رعو ةامطلودين ران دطيرييؤجا ولأ عه لني وكانا ' كب زا بسني نا ى ريبادت رتفاصراها يفط الل قا هاه لرةة ادتبا سبوا فاضيروا ا علو لمق عا رمستقنب العروالاكرنمسئر رار « مالي الع رناط الله والفترا دالو لوف كةاستقا ازاز باس اانا الا الضرورة وبرلا رعارا سن انلعل ع رالعبا دوا بلإ رفاك يران عيرامرز//ض درعاً ل بالشزيبوا نامي ن لاساون » 0 سئطون إلانا 3 وم سين وم ناور ا لس عم ارال سا ون الوالض/ ملام ابطر الوا ببزاعدت سول محمد . وا وراصدرء وا ]سر ة الخا ين فن ذألك عونل عز حصي وا ]انه تت احيوالابام «الجليرارا دارأو جر دكن 93 ا نشول ن لاوا روائئرا بوه ذمل» لس مواطبارحاذلً/و/ طل بعلو راشع وا بعد ل” والطررات نُصَرنْضَ حاذقل وا[ [إلل منتاض كات راغيا وض رف نتخرعائًا ون لوا لبعوا ار وصروا و كلواوا' الم حون ولا كع وا ءا رالوزوليراء م اللي ل اجون دنب !سبحب دفزا عكرت سطالى رمن » الرقر َي تلز فقا نإون لازي مي ومسو الوب لبان باع در تذكرنا عدت لال ازي نب دكا سافنا \| هاو بور ث لذ ونها بور ثالشينا داف سس باو ار والواطك ولشيار» \|الغرا؛ وصلراةٌ السب وفرا؛ و التران ميل 7 المظام ليش ازبراخطظاموة/ 7 الو نظا والذاءة الوأ ننه انض اقول ععر توا متسر المت ذاه ةالقإن 0 تالومع ض ا عن ىلن دناه / 1 الهر 0 ولاالا وان ليرلا - وال راصعا عطي رص وي نا نا رصنا حوبا بدلايدى ودعرالناي بزل كينت بدلا علاط ليت دعره لا ركيت ل وافزت باسواء كار عر اليو عل راسلا 0 ف نرم للع بب رتس هر نر تال وليع سووحضلم فا وضا ال م و 0 دارو مشري: م كراد بوم عواريا كل" مل اوطروت ٍ 0 به وا مفط وأ ابي ليور ث السبان وناب اضيا نف لحاسو ولزن الزؤب والإمر 0 يؤل ملام لرثالانا لمزم لايخ دلعرم الي جونز و 1 10 اسره والصدرة دام رانوس ردم ال ةج لعل والاسشتع ل ىالضلوة 2 مكصير/حدومنق الم ولزن نل مشج ١‏ الامام لصرين مسر مرا واصييرة لور \| اسع نري حسوع فك عرزن : ألكالد ‏ الجز دباسواء ناطل الوم « لسن الام الاعلم الدر يدينك ا ركان كل زام ول ريسلا ووس وان 0 ساوقا ميت الاديام و وسوها تقلت 0 قرب و نان كغنت يسبل العو ا مرولا بالغص ,الا واتؤفق م نكها «الغانيات وغرها وا اسدا بسي 9 1 اح لد الول و انوع لماع وانطرا ورا ة ارام ري م ارا رعلا لادمن وال عظر» افق الم ترا أ نع وز ثالسن كلها ضإ نا كلب لرزى وما يع ار مار لوو بل بلط بسكن وموترا بريد ىالوروالص ئلع ولد راع وؤك ل الست صن واطا نوردت اعضهابنا ع الا شنصا طري, فال رسورات ص لدرعليه مه لابر و اله رالا الرعاء وبازيرئالزرء الالرفا الرم لم الررن بالزب سبيت بمذا حرس ث اناق ارك بالركسب ان لزن حضوصاكدزب فايورثالفقد انام لعي ل والوتفي ا لنوم عر/را حرا دالوا عرانا والرضا والاكا سكا عإصب «الزراون ْ بسانطاناية وو قز النو موس ابي تبالزي] ‏ ولس الديت واللماء ورلا / لقا بيت وا لش ئدام الم بيخ ولداء الال ا ولراك وا جلوسيع علا لور والالكا ءغ ]عرد رو الباب والتوضق مجر وفيا مل الوب تإبرذ وحص تالوص الث بو قرا 34 ع واشاون,الصدرة واراع زد من ا مورب رصارة الفيروالا بك ا الذبابا لأا «الابطاء والرتوع سل وسثرا/ اكسرات لز فوا السؤال دوعا دا عورال رركن داطفا لع الف ريلك رمش الف عت ذلت الانار لزكث لق تاقره العمود والامدظ دوز عسور ورك الرعاء ار دار روا ير والارراات والح \| والنوان و اليا ورغ بالامور (لبسارورثالغتر وكا سوأ تَرص] ال 020 علروسع اسسش لوال ررىبالصردة والبلورميار يد بيع التوحضوصا ولرزن ومسو نط مارح الرزن ولسط الوط وطب ب اكلام لذن دعس ب بي انوعد سس القن ء و عي الانا دنج لدغناوا وىالاسيب لالد للرز ناكا الصارءٌ بالسعظليئؤوا شنوع و الا ركان ومسا واضا با وسسْراوا وابسا) وصلوة التو لت موز وزاة 0 حمُوص اللب\|دنتالوم وزاءة 5006 لمزم واللسسبا) وا اتات وتعنود اليرمراناذا والارظ عإإلطرما رفوا وكيلة ارد الو يتا مان لايك كلام رياطلا لايل المسيا د الاغن را حا وان لفوت ا جر قال راذا رابتالرع لير تتا العف لق لكا م6 لنت ركةواتقق لا ون المعو راذا ععلره تلاس والقرمن المرءاذ كان" ما و مسد و الرز ىا نعول بوماعرا ساق الرا وود تالصلوة » : انالف العليرسج نال ء رمع استعيرائترو انو باليم ال مرة وانلعول ال الاش اكات لبيك لوم صيام) ْ سا سوال يعو لح رصلوة وكام مسرت مجع لاد ااات واغك لز اين رطأ 0 0 ا مستغناة/ حي نالور ف بالقرد ورس لال ال ورا سم ليما سورلا اللسم ان الت عن #ايحث والفز/غ طن ساك ولجر لكب الناك ليم وليزاات داور ليا متا نت اكلا ث الفروس راي الله باكر اسار هال وإ زوالا تاترءلن ف وال ادن تاسرالى الوب ولا دة » نابت عا لسر حراس تالتراكلب المتعالغ نت اند خال نك لمشتس دالب مجدداكل بجي ست انتد وال لو مالدين لل انه لاالالا١ستالبراتراقة‏ لامر الات لاصرا تتم رم ليرول لره لط نل لعو 6 الت اله لاا لالا! ست الريك نالرصايم » شان لاال انراسث الل كالفروس السام الوسن لوي نالفاي رالكائرء لال اناا ست الهاكال نالبا را مصوراء الاسسما اف سج عل ا و وانوي بايد لوإطاالرريك الادئ و و و" سشيوع و صزائر دان لعز لخي يع ومس ىكل لوم لسث مرا و' 0 سجن انل ملاو ا مجن سني الس رريخ الرضا د وز نالع مزع و اتلدلا ءالؤان و ىعسم و ميلخالرضًا ورد الو ف لاال الآانس علاء امئان وسنت يلصاو لخ الرضّ ون الورش واستاكم رطا والمئران منتيا تاو ميلع الرضار ور الوسر \| دا يزع تطع الاسسيي رالرظينّ الا م الضْرِورءَ و سسجإخالوضرء و الصلونٌ التعظليم دذاءة الوأ نوالطران مس لوا وحفظ الب و لاتدمن ]نخست \| 22 5 ع وسرت با لان رالوارة الل بالرق \| بسن تراه تتيوصرى له راويا بانكاسيس درن .ميان لاقي رع تمر سيتام عا سع سس لاما رمح رما زويت ظروالللاظي ورا / 00 امسق يوسش روا نسعادت من سيت باوجب" 77 صُلانتن رامن » مب لد عار ولد » احا نعل علو فل ةدا رابا جدا يرب ١‏ ابسثازا :كلصوت أوحفظ ام الى تلص ارده ويه ايروار وأ رالا بس سب حص حصت مس جات تس .بحسب سس أت تس تس سس تت ةا ا اس سي سس سس سس ست طم رظان" 22 0 7 01 2 7 يذ 70 ةلخن ار !دم ولسّب في محضلتا را عرد لو بارا 1 امسر واذاير زان دنا سسا كمه 21 ات محا نطلل ١: 0\|‏ 71 شان رايتة \| فت نمتيلديه نبي د مويو وى \| البترضاتياتم 0 0 اشمالنام ليصف ١‏ 5 0 4 ادازان دورسْرءٌ ديار ناوا ران دو رسره در دن 0 اناما سهد حئد ولكارناديم , ؤي مارك مدابري رول برجم 0 و سس لداساء 0 5 لسادرييلتا المنفلتررقان راسيو ولننا بير ا 3 د مد لران ل ل كرش ل را 5 كرد وك د يدسردل ا بإسشريلن فورظ \| اه م تي 0 صادوعاوء د 0 ولول 1 ستو سانا الانسةسووويتة 0 روزا سسبو \| للمواا حل يدها الوتوه 0 :. ر م رو رصا 1 / 0 ديد ايت دوسا لمله ووسس برا رايد اناق دو وتان \| إن نكابسلالت وام ص يرمع ريميمانس\| 2 \| اوتوسش اولوت سوا مسو سس رورارم/لا 000 عسل وسشروبده دزاد ب دوكيب ورا كراد 0 5 افليس زاب السيسس رونت راتوالكرىنا بم .ال اتواللرو ل لوسربيتك 7 00 000 لوست اط أل .رست صرف ارت ١‏ حص حرم سرد لولم دربمة يهم كا راحتنا 2 نتلي باينا مسنرت انين ونان مع اندرا 701 و مدع لاما والمسسلوةٌ والسلام 7 دادم سبعون اليج الاو لالاثرات )10 كما الاق ماي يد الاح والإيان ينض لذىنات رمز دامس لشائ 01 ذال سج الامام الاصل لدبا رابيد العام العا علالد نال سنا ره لدت باع ممع عدر اكه من انوت ,اموي اصن ب انث انمكح ين ود واد )مر \| 1 أذ راسي ليان سُ 0 ا 0 قا علطا بررنا ارا يتب لع اق اي 7 كدر كس أكا نلدام رجا سهاع و اكرإموالإلينا ااام وال الكر يكم علدا فد راك" ومسي رق انين را ري والاما له / وذ بدالرو راث اريم فوا امقر رات عر امنأك ران و لمكب عسوا 525 وري ار انظ عتء فلا يرىا لاس ثبرااا لؤورام نالسمروالا نموا 59 رك بن اق ةس واد ارا 0 7 و ارده واو الك ١‏ اومزية سا ها مار \| 0 سراد راضم نولازي والرئيستم العلا ورج ازااثا, صر ومررئصب ريل» اوالاىبالر ولاب ط الصراع فالالا اوالر اق الث مه و لملو متو مسالا اوس لخي تامام واه رجا رابا مت تدس لارلا وا نز مكيل م ادم دزريت الوا 00 1 1 م ما ا ام يري لمان \| . يوالزوي \| ومن مرس حو ا د طوز ارما رلابى ال يه لذاالزو ررض اراب لاض سوواضان حب ينان م رجا ار وامز رت نه او راخائر مم امره موت ووب «افنشيا مازجز ولس إنانا مم مناهموم ارا مقر ذه ادا الجا بل ١‏ ام الزؤبءاسووالسكا عزنت ماوصرتة ساررا\|.. !دالزئضاه ركم 0 . 0 اعلوى الفام سحي .أ خطابالتالذلز دمر من لبقو اذ 1 ول سبق رضواذ مار الث لشب نا شالذات والاثها برا وسو حت باوص الال ببوا م امقر خلال انبر يضزنا ولاغر سواه ذا اففصال ديات مصوناالزوال وزاتاع ربا سالتعا دافا مكلوقا فخ و الك يرل وبا 4 و والانبان لوطع وامزا روازيايي ل واولا دأ سأ ورعال رد د والجزا ل واللقا 1 ركو له ل وللكنا راوراك الع ال «لارأك وفبمريال وباضران لاب رالاممرال عزالسادولضترؤوتتا واكام النرا ل باعتا لادان ل ولفاروق رجا نيمل ود انورين تاك ره وللكرا رضم بعر سنا والص رن الريجان تامع 5 واب ن اقل وار بالق ذوتال كناش ذلى صا أن كع الاضقيا بلغال لدماليا م واركال فيضن جارعرا ل نراع ارا رركا نضا عر نَالاساثر والاعال وها رم ؤضاب دلا تمك دارئدا و وافظ الك وم ربل را واد وميه ادثراجر هر ولاج 74 ها سك «الوروم ميا مشلا مرا راون لاسب وق الاعراث عن وصء «للكفار الف جنا «ا حت رز وسْط\| صاب نواعتن منجعلالكرببساويى دم وز ن اال «#ى مر سشها عد ا لمر ناكما ياس \| أبقبول فلاس ملعا تاطروطلا كك بطوع ررد صر در نذا 0 كا إصزى و مون را ال عرلا ؤي الال 2 ا رولا وَل سيبويكخض ,لل عزاس ال رجووالفطا درفنا وني نا ل فكونوابالفزرعن وا وعضا جروالا ل ا ممت الراطبلاي؛ لانى بلكب ائجال متيام باهرا أو ديا فر «ارزال عالكورتار الال \| ٠‏ عرم سراعوارقز ان ولا ابا ابه .ل سايم لذ سر كدض سيندت 0 لمعيه روسل مضدة محارت نس له سس لانن وي امو و صل ؤلاىن واها سشالرع ء وشو انان مر ررق ورهن إن ووو عزالاعطء ولام سجن مك ريما حب وس للكالرت سطع تبره و ريمت ووالر/ ملدلا لالض كانت اصدرة طلافونع © ره لاي مره ووو سج د انا و را ابعر ور وفرا زع الصا رع الف تال عانق نيوز الصو معنن درلل الصترائحت ري كا راوطادالد لوه . 220-70 روني رض سرة رتور ريه لاسن لصلرة ود املد يون مل اراسي ررب ا ا لسع مس رعو ميمت ملستو ولزن لل افصاو را غافإ ولتي شرلاب صسر لكت عا رم مانم 00 سكسل فومطوة مرو ولغ متسس روسل لم حل كن رت بانلا دروم العا م علو رذ راوع ولالسخى ب رع وم وتاك ماف كت امإ لوس كت نا دراوم نوفا اباس 00 إل رو ]الور و اناهن دده تروب ع0 امنا وض !فراع وض مو اضرلاو الى 17 اركاش ا رد ريده 0# 1 ايب و فسنت ف ور الرم أ ث الى ر و'وراععالاتجار عيلا تك با افده لت تا 50600 لض واكم سوط مبرورة ون لمعل مم لضم فكانا اسان : )نا مزاح ار ليت د اكلم كوعدا ئدالائج ارد مش لسر ارا سرون رونا نا وت لأ ومع لله ابح شع اعضو الغيات وعدا لداره كم مل ثم اعنم سوم ايوم مروت ارمسلا 00 سنن قا لاله ا مس لعا دخاتو ام او هاعم 17 ا ا -- ار وراق ندا رشاعت رنالال س1 7 ا / نكتلف داكا بور ل مس وا الات 0 واف دربي كي الف َالؤللف م م فسن ةنا نا 1 ما 1 دل ناوشر اناد تعره ا" كر انات ان ساد ادعام انر سانا نارة ادو سوعط و رانو مسي ” 1101110101011 - ناح اولس 0 اث .أ نات وض رصنو ااعشائ كات ها مم عار 00 سق ع لت نئل 7000 كارف لذب «الطره لبر ار ريامع لوال ست ات جر له كريب ذا يع لذو ضورع يان ردس شعة انين را و 2 2 2 ال لس سس اطي كرغن انمي للكت لني دايا نسيل )اذ ابعر لويد رين روطانلا وا ديت مسرم الولو عا جم عومد يراهن وام لفقل ملتسم ببام اجا سم 1 ولاعذأب 6 ل نمي ال عر الف لعن »وك يبنل لاضع 01 نامزو \| عرس م ولواوا فو ضعب اكور ملعا هوم 0 / 0 710 مرغل عات وأدء امع ل برع #الرن وس مع النوء دا وم / ْ رار انا ا يح ةا ءاود قد ا د متناف 76 يي ل 01 0 6 0 فطق زوالا لعي مر 11 .جالبنازيصت ضرا مخ حرا ' نمه 6 3:١‏ تافر يغرادئق تاشرف , و 3 لجاب توت نتوات: / إشعارفاسى» وو ا ل ْ ! ْ 1 ' مورون داعرايت» ررضت سب ائينه ا ا ا ْ تسل . 0 ميري صابم اود بقينائة برااي نتطصال يدر د ان رادر ركيت 00 ع ١‏ 5 لاخو ور بابر 1 3 1 ا ار 7 0 رون اربوا فعولرتؤوان انه موده امياد زهي ات 24 9 لان سيكرس مو ل ارول ول ون تلت وؤشان/ . اءاوس لق 7م ١‏ يم 001 1 بزو اردب تمي‎ ١ ع2 خا 7 حوزن ليت ورمنة يدراه يق زلا ايتسار]يا بتار نوت لاسا لإماوويط مه داب اتنا اي \| ا مريت ظ ابصر رالفؤتالنه ا افاج وصوا دا ا 2 1 ورسخاد دمخي" 06 إن ١ \|‏ فوشْنهان مي نيرون 1 لت رايت ربوا مسرا ٠‏ \| \| ب نم2 اتسنا 6 كاس" صر 77 ير 0 4 إيت دوا رصان أ ناما تاوصا ادم دخ لذ \| و مده بك ل ل ولتعقام وا 208 وشا ر / كار مسبت وموت ولت ءوزانا شاش وان ووامنسداءاود ظ بسي دري سورصسير زان ينو ث ولسرولؤويت وو ونا ئَ ا يولع لابتمناتاي تإسائإن ويب وشيب دارتيت ,لاف ويب دوب تبات 4 ليان إوكور وس إرن ناباب را : بو عاشي روا مستا نان ابتار ارافان جرانشراار تتبن 00 م 000 : سما بد ردول 7 ووسَراب شت ف ١‏ . ص ١ه‏ رئضابكتاد 2-8 بسع سوا ملب 000 ا مباروعت بوطرن سس ي عرز لفك بردب 0 ترك تدس 21 عر 0 سانوبا ١‏ 00 ع ارا ,1 0 ساد لسر اي ساائئاب 0 يوقا نيع 00 31 اللستررران 0 ا الى ملل رارز تيان لنت 1 مرخ 4 ُ 7 ا رايا داس م ورم سرك 0 اشير ست عر ةوسا را ب 2 معرايت سمل رما سيسمر د عا رو رت”7 أ / مويه ابن كر امو 5 ل 8 ا ْ 0 شاور عا سسا ز ره وتس وي رما مما لالس يت 0 م 2 5 5 اليه ليده وص مسحي سو رضن يا \| جا ب تابد بووسهرك 0 دريو 2000ظ حي اع وتنب جا شنال سبئ وو تاسيب بار لب 1 2 من سبع رسي برست ات رت سا4 ا سن ناه وال سريت ناوا لسع 57 عار وابوه وو نار > را ولس وارصيي كن _ 0 2 مط مينا 2 ب : سو ا لوول ار ار اي جار يشوف بسابوباء 1 عب عد مايستمسو رغلا ناير" وا لبج ناب تعبت \| 0 27 ل 0 بور ريام و ابد 7 2 مقت وزبر تورشل ءام باو 9 ورك والروا سابتب/ 5 الع ما \| ملب مسرأ 590 لاط سكع لمج سج + 57 كب ربا ٍ 7 برع سوا ورم 0 رسا بس و 7 رن قروو ستيه عبنم لتر ور بع ددرا سملا بترن ع ومسطر سلكت ا إن مارك يواه عاستا راس ا سوارستٌ 1 بي ان 2 "سب عتطايل. رع له 20 بيوبت نادم اخريبل” - تا لا رواابيت وله دار افرنتهرا ]\| 7 يشير ةم \| سما 6 اال يت 7 يان رواشت ,را , وخالم ويدار رودو 0 7 6 تك 0 وتلق ار 0 ا سيت وقسب بت حدادقي] 0 5 قينا لما زوين جار \| 52 3 و بتاورو رضه وود دنسب 00 م9 و الس سناع سببز واج 2 .م _امفنؤيوزدهبستاءفليك و 2 00 و ا ع اننا ئستخبرررابا. .* رع 0 جخقإداكتة ناز روسب اموه اوترون وماق 006 27 ابكرم ...ل \| القطوةالاطر لالت 20 تبون واي ضيبتو كيس لازاء بترت كاي بسن ماوت جم ) 1-0 101 57 را ربت دار 5 غات 2 4 السعق اك 4 7م 20 اماك 7 #6 م توه 700 0 24 الغا رسي ا اذ اوقب ولا بطر رامين وؤيكا 0 ُ وومةه 2 7 مب 0 0 اد ا 11 3 1 3 ا شب ! دزواسة يف1 و اراس روا ندفر واو وو سات 2 سف تاو وا 2 وت شنار 0 سإ \| ونا ترايت دك 94 سه 533 ات 2 خم لمت ل ا و4 رُوِرْيْعرُت ا 4 اى انه إن 00070 عإواور ار للا ١‏ 0 سيام ييا م 1 قيرع ضعبب رص 3 جز وسوترو وباك 5 بل انمز 3 ممنْرابسا 20 ظ نان كني 0 0 اناما ا : 7 03 0 ورج مره . لا ب لهم 0( ملت ل2 اا ب وو رقي 7 3 0 وا م قاب جارجينًا 1 ا 0 0 ا 0 وروا تت ت رامت ابا ولت أ 7 رادقا شرره 0 ادا 1 ظ بالك اراك اصزا عرو ع مغ اناما 4 إدبت وب مد عغ )انا و ْ 7 0000 يي ايبارا ' شه ابت رالا ارا 1 2 :ولا تسيا 4 3 ناعا ريا بنياء 7 0 اتواتد واد 0200 زيانا ورت إبناً سان وكا سبج ازا مفدعن دن إنذياق ع 7 565 17 مط براي ور وها وسابنا لأج زان وا 2 ا ١‏ 61 بي سع نابت روا اولضت عه عبت بورالا 2 حتتفا وراب ت روي 0 فل رلوم راس ت كرض زان الل يه العام قردلا لوبت تر يرابت رارم ةك بان 7 سدور ا 0 0 يبسابنهاا اكغاز 0 ليح دان يلزن فب 5 لوق رن د 00 والسزوزونإن يذ 1 1 له 00000 وال اوت دداسدصض ام سويد 1 ترز انوا م ممبدو عزني اين ع مستويوابيت نسم #قلاماب بون متاض 22 7 لانت 37 با 011 0 ! انل بترو ماد مبتب ل برقي ْ وو باغلا تدان 0 ؤ 1 ١ مه‎ ١ لا ا 37 و 01 قد 1 00 ماسرو 7 نرس عزا كا خنطا باك يك لوت" يروفُوره وصراي تت سير \| «س /و : رتبار وا وده 1 ا ع ادر \| للق ع سرد نك ذ لفك ربط سدسم ل مسا ست سَصرسُم 8 ١ 0‏ : 5 ل 5 1 7 101 أ / ًّ 1 الوحت جد ترما حار 1 \| عَمسَاتت 2 يمس 0 ا 00 7 ك0 رسكيه بماتها وري وخ كس لسر 0 9 \| 201 دوك 2 0 بغرن نول : ابه 7 ردبلا 7 1 مُرَينوِنا و 0 لاسراب ن عرد مت 0 4 0 رم ابإاشيكم 20 م كنيل مز بسسابا اكه زعت بي بويد دل 1 0 تال سي لاا 3 0 رع 09 ب 1 ا ار ل سسا اوعراس ٠‏ بثك نيا وخا الء 2 ازناربسا ل انان دان اانا ونرترير نروب يمي \| 200000 0 ل 05-7 مفا ميل يفا عير جخاعبز ايان م2 إررواود ى زيما 5 ع دما و رد 00 لري رتطوراباد 0 اق سسؤت . 77 واوا سبو بعرنزيام اباط > مدا سا 00 ا سيا سن نبت فسن ا يط 2 واد باكسواري ابن سنب شطوى وو عنصا يانه مانم يادي ات 3 الفدتصلنا سا( لال فا! و ب شر يساور 0 سلم ام تود 9 وزدن 0 0 21 0 الطبزيو رو و ارون 17 حار وم 0 مر وك 5 7 7 71 ستكلا افع ا سي نا 2 3 زه 5-2 ع م ٍِ افت سناو لا . الأ 1 ناا سباراس اي ا 2 ب وفْرضددو 1 به سر سطابنت ,الا إ تزنمموثقافات 0 > وروا 0 الوب 24 00 , ودوره زه رت رو ا الول \| اور وكاو 0 0 وريس 7 9 سملو لو يَف معان ا 0 سيا ملسلا سعبراي 39 #مربيب ع رط 3 0 ور 7 بابر 0 00 اناد 1 سس يفل تيت 0 إن 0 سك لاما اك بدن روسن سو ريا جللابت 1 بل يك' 3-2 ديت ار الورك لاؤس بوكسة و لم 20 227 2 لاد زات/ مساب ارات ارات مر اي 5 قات مدني 1 سبال 0 \| 1 ضلا حال 57 عاو تكشنى ت سان تل 5 كت 2 و0 \| 00 3 1 0 1 5-0 ستول سوست مالف ذان 0 الف الاتزى زم لخاك مكإباروان ونا جرت 2 وماهاناء عمششركت تال كرف فلرت صنل ا لأ 1 سسا ري د ير اسيك رز م م 0-7 4 م2 بت 8 5 هط 16 يسبل ودر ركز 7 عفار 2 اعاستا ا بايد ِِ ترب 82- رخ الال تالش ضع اسكانت تن اي .6 توف يروي دئ رفنتست 5 يا سيان وني ايدايق ار \|/ روط فين م رارج شب صل بت عصويرة ” 57 3 لت 7 القلي الاو و لض 11 ا بعري 253 عات ورسضة عاد 2 مه اانا رسك إل 0" تبن جنات دراك / جر ره / فطلا وإنت مسلا ل 702 بور اسو واو نجه 4 1 ا غطابوس 0 ورا ا باخ وت وعيلية 0 ا جلي لبها لبت وسيل / دي زوع ل 4 7 م2 را ا ١‏ الا مضنت بلا ب بات صر ب 0 12 000 ب ذا لقعت الامؤصذي انزع ايه 00 00 0 اين بطل ببسام ف 6 2 ارط 0 322 الي 7 ضر استخا ياعا ادل لسرن 3 57 00 3 ابا اود انها جروضاعزن لاني مم مموَدْجن) ل رع وعررضيراه رايت مضل َس ص صوار 7 وردتيوت ا 25 0-0-6 ويي واد بم نداميب يت امزار 200 / غلم ؤي ارال سبع مو مرب إوج أي بتر وت 00 0 يك الور 4 زرو 2 راسف تر ضرك 9 م عر نيار يساس سل بتي 5 و العبراب توق ورا و لومت بزلل بلانلسجر راوز رماب تكغا يرد 1 دراطت الإسهي بالج ران سكي شرت 49 4 0 4 14 0 عزانابلان انر 67 الفط و الام ك1 4 0 جل سكو دمو و رطست مل 7 داو زا امور ره : رساك توبات عدم سهد ككل له ليسا رض ف وير > برق وتيخ + ب 0 ا الياغ جاى وى كس عابم ضفرل ر ِ ابورا امرروط ا 2 عض برعاو 5 32 218 اكوذيبيا ب لايل ا 4 رو ا نهر ع وك / 1 ير َ 3 القلت لاز فر : وجزكم روم 17 به . بيصا تلعز 0 عله كنزو توما 7 القعلا لاو درا لايان انا وان )زرا أود 12710 4 0 إوالتاسس كبا لبت ا قرخ ا ريني رستم, 57 إزؤات! الك ١‏ ة و تافر ارصرء ارعرقل لوا 4 روزم كي بت لجرا بآ .م الورا الات جا زالاء© ل 0 افت اب رجت وترم اشاصان) 1271 يفيل درهازاوؤار : وعانتناظلت ون فادرا رظان موزا نلعن 7 1 وببزدداحا نوها ذربت نا ال طح / 0920 صفا ميو ا راو 57 له حات وقررت و امت بأرمولصر وورووحرت وف امش رإقا وام 2 8 يي انامو زات اندر سئوموان 5-7 باكرا مسا ليكوو 7 : أرقا ساووضادوطا وار متدعلة اورت دروام تسنانةصر ‏ بسشيارم وَل كد ور ستسعلى اضر رسيا ارس وقر نيا دارزال كاين رالا نتروا اي زر رفظ سغرارييالهت دارجار اه تدا لت استيتالمم ١‏ للق مسرم و ملا امرواو ؤب بإسئد 32 6 ازا ناطلب دربا رجي زووكلان وللدفلترورائ اذ ب وت وسرع فير سيور مز الن المي ابا سا رئون لز 0 بس نمازتي اعزاد ردي بدا لل 1 الاين اشر رالا 0 0 إلبةالمن و 5 وسار أ عل ود و 7 تون اشاتان" كشو نالسرا ز عفان انقوس مارج سبالمو امي راش كاسدان امن وض اشاقن رواب ' ومن زان اراح 5 2 ا ل ا 5 ١‏ فالقرتالت 0 ترعاد دسو با لكالصياع ارح انقفويو ىعر الخون قديتوق بزعا روسو واو تلتق الان الى 2 0 ام الوضم ا \| احج الخبارداد نمه 195 رياس تراشا يريت ما ممشدوثالوسطمفازنار 97 ماذل والناروالاء اانا ميان مز كارع لس .. »مواقت برط رفالعايا رمو والعلارنع' تروعصدا 5 عو يه سس وان الائازئان لزلز انال سوظة ردير سه سيدا . لمر 1 م ش و مسرت العا ات ة لارام / ضر ا مازقا قلات والجاعر ل نمم \| ل تاوف ونام \|\| 0 اليم 7 زارفا ونام ور اروم ز( أوراه فلاح تك عز طن اكاب ن / اووأ يست وين الارالاب 5 أعلازعالعلام ( والارسنا واد ابن افوا يناوالل بار أ 11( / ا وا 0 ةو سين لاه الا حادعاذ “جمتعشورة رايات و باصطط ل ا 1 نت مره الاطلوازن لا بسع دض 2 لورائ ادنت ونع ارفك ص نوه ما الجا 00 ديا سا م لمإطسو» لظام 0 كسراال ا لوزيو كاسع ربط الوك عالق وار 0 2 ادم ال أ صبااق بوث فالدموى امار بافوع المبصبافالزى بالثاثار . ساد ورور ايساق ثاللار وامطفوا سار مط اس رواوالها . مار لائعا نايحا لا ماوا سام دع نوسن لاء العيرع الاجوارعوار لاكموا ءا سشتوا (إإنا را احص ري . : وغلو نا رالزنرذىا الازاد مار لا لو سس العبراونارنتك” احتباراذ اريا تالاو رطاد ثرالا ال اماانفؤرلصازالفاظاط ران 227 0 ب ركسائفا باب ول سنالك 07 - ل مقت اضا لو ركبا كك هشر ة الررنا بإب \| يوار زْظِيًا رارم 0 \| زات مد فاع الرئ للا يراب واب اكنزوا لض سهاو ف ام رعو حوّنَا سوا عإإلاحا اب وورع الصا يت مزتضاراة ان لسو عدوي طالكبان إن سئي موا الراو وا ١‏ ش لاف راد من بذاا اط مو 1 1 1111'أإ100خغ2 / مسرا ال حبر ىبن فانم برران لبسرلاناء شن للا إدياء 000000 سنا ءا ركان ف#ررالصا دو لان نك دسا جوكالاحتارثار ١‏ عد ازمر ره / اغاسهالاورا كت ذا د دم راق سم دابا عاد رار ان بم لوقا والعْئ لان وان ان صم والقاب كران لان الاضبر وات رناس سواملاب يعارذ ارا ساس ماسو اسوك مارو ان 1ن اران ص روم رعالاعرا م ارا رادل يض لبا رءس مسرا و 77 امن ني سات ملآع تياس مني ني سرك افد رم كسياخلم مور سم الى اب الباسابر ليس ؤالي) الوزادا نكن وغ كان . مااع ٠.‏ / و 0 فر انادف بزا وس زاطادما بايا مالصبا شم ٍأززات لات أتايامالصيا والقاب والؤاتءات اماعررالضا الع رت رة الروكرا مو عت وائاثلات باك ياوا عراس يع يرك مر إتزيزاءافشرمربات أنه ١‏ لو \| فاذت الرنالمو تال استرعيت ٌْ كزبائركان ديت من لادقات نات ابا ويه رسن رابا ثِمُوٍمئل ذا الابات ات ل مرْكريي م إعضزه :وللانيا نان بزيشي داتس والري) وو الونا نثان ا أدب فاط وال وسيينا بال 1 دل ع ؤيرا لخن والاموازوا لل سم ابيا رمولانامل بزاوّك اسن لاسوا رارزا ل الآما رمال ألش سلس إصال ؤ تيف الك ميرو انيور ذأك يناي كاتأ ى نامل الت وكيز غرف انقارفال ان ذاامَامامٌ ذاانبا لال ستادا لال ليقي عاقا بان االرنيا الام لازا تدان شان رأنرو ررم زا الث رياه غاعرى انط لدان والايز راع ليست شع ور سيف الى الراخ راح رأس نا لش بواليوم لسر : مدنف لت بن تسا جا خط روني ف يشت الع لبع بن والفريلأمافم؟ ان شمر وام رك الل ددع تيا با رشي وجاريا مها فزر/ شرع ئكلة :إلا اع كله 6 ١ نالاص ل القي سلذالب اولان مصادالا ذعال الث ثية ١‏ عرو رمف نو لين كا لمنصدره وزن ذش بكو داعيراد» بالرمتن). ل ادنار من لا بالاذل تفنص فوررة د مرانتا بالنا ورج ا جد ربو نا د مرالياسالنا لث قط لها خصن م تعلوتً, م كا لودع رمد دين اشع رمترع ليربا دنه عؤدزن تعبط رايا رالفم روزم * م دطج ط]ءهة كاك فلع لعي نكان مص در معلوازك فعا القع اع قمر الم م رزلا 00 ظافْظائَ س مول ع هذا ببوالقا سرف الكل !نا المصارياة فل بق لضيطها اا ساعٌ والحفظ ال ملسالا لضا سالا عنرعدم لاع مريكنا لواح 1 ألم 2 حمس المصر الفيلهنا الس اسع ومالف لسر مشر اللي عر اواك 3 + ا 0 الاز ل تع عثروزنا عو قيل وكعرٍ وطلي تن و نا ا
Anno Domini (Medieval Latin : "in the year of the Lord"), shortened as AD or A.D., is used to refer to the years after the birth of Jesus. AD is also a shortening for Christian Era. Similarly, Before Christ, shortened as BC or B.C., is used in the English language to refer to all years before the start of the time period Anno Domini. In past centuries, AD came before the year but comes after a century or millennium. For example, a person would write AD 2014 but 21st century AD or 3rd millennium AD. There is no zero year in this system. This means that the year A.D. 1 follows the year 1 B.C. Some people mistakenly interpret “A.D.” as standing for “after death.” The abbreviation “A.D.” was originally placed before the year number (e.g. A.D. 145); then “B.C.” often placed after the year number (e.g. 145 B.C.). Nowadays it is more usual to put both abbreviations after the numbers (e.g. 145 AD; e.g. 145 BC). This dating system was meant to signal the year of Christ's birth, but modern scholars have decided Jesus was actually born a few years earlier. Pre History term The system for working out the years was invented by Dionysius Exiguus in about AD 525. He fixed the point Anno Domini, which is used to number the years of both the Gregorian calendar and the Julian calendar. He used it to identify the several Easters in his Easter table. He did not use it to date any historical event. When he devised his table, Julian calendar years were identified by naming the consuls who held office that year — he himself stated that the "present year" was "the consulship of Probus Junior [Flavius Probus]", which he also stated was 525 years "since the incarnation [conception] of our Lord Jesus Christ". How he arrived at that number is unknown. He invented a new system of numbering years to replace the Diocletian years that had been used in an old Easter table because he did not wish to continue the memory of a tyrant who persecuted Christians. The Anno Domini calendar era became dominant in Western Europe only after it was used by the Venerable Bede to date the events in his Ecclesiastical History of the English People, completed in 731. The French emperor Charlemagne made it popular in mainland Europe. Some parts of Europe did not use the Anno Domini system until the 15th century. For example, Portugal used a different system called the Spanish era until 1422. References Time Chronology
<p>This is the GHC manual documentation for <a href="https://downloads.haskell.org/%7Eghc/latest/docs/html/users_guide/ghci.html#ghci-cmd-:add" rel="nofollow noreferrer"><code>:add</code></a>:</p> <blockquote> <h3><code>:add[] ⟨module⟩</code></h3> <p>Add ⟨module⟩(s) to the current target set, and perform a reload. Normally pre-compiled code for the module will be loaded if available, or otherwise the module will be compiled to byte-code. Using the prefix forces the module to be loaded as byte-code.</p> </blockquote> <p>I can tell from experimentation that <code>⟨module⟩</code> doesn't actually have to be the name of a module; it can also be a file path. And if it is not an absolute path, it seems to be resolved relative to the current directory from which the REPL was launched.</p> <p>Is it possible to refer <code>:add</code> a path that is relative to one's home directory?</p> <p>For example, I'd like to include <code>$HOME/.ghci/imports.hs</code> from my global GHCI config. (For the motivation behind this, see <a href="https://stackoverflow.com/a/42310341/402884"><em>Can a GHCI config file use CPP macros?</em></a>)</p> <p>I've tried the obvious</p> <pre><code>:add $HOME/.ghc/imports.hs </code></pre> <p>but it doesn't work:</p> <pre><code><no location info>: error: can't find file: $HOME/.ghc/imports.hs Failed, modules loaded: none. </code></pre>
<p>I currently have a basic page which loads, and I need some way of obtaining the width and height of the window, preferably in the constructor. The problem is, in the constructor, or before the page is completely loaded, I can't seem to get hold of the width and height. After it is loaded I can just use:</p> <pre><code>this.ActualWidth; this.ActualHeight; </code></pre> <p>Is there any window load complete event I can use or any way to obtain the width and height during the loading?</p>
Copepods (meaning "oar feet") are small, shrimp-like crustaceans that swim in seas, lakes, and ponds. Copepods are very important in the food web, and many animals eat them. There are 10 orders of copepods and over 4500 species; a few orders are free-swimming, but many are parasites (of fish). The free-swimming copepods move through the water in jerky motions by moving their swimming legs. Crustaceans
20 ANONACEAE ARCHIPELAGI INDICI. oblongam tendentia. Pedunculi subuulli vel brevissimi, inferne subfasciculati, іп superiore ramulorum parte etiam solitarii. Petala intus glabra, exteriora dorso subcarinata. — 8 lanceolata, foliis omnibus lanceolatis acu- minatis, v. c. 18 poll. longis, habitu valde recedens. — Таға, Sumatra. — E Borneo suppetit specimen sterile folis obovato-oblongis abrupte acuminatis multo crassioribus diversum, nisi conspecificum, certe valde affine, POPOWIA ENDL. Genus praesertim petalis interioribus basi lata sessilibus, aes/ivatione apicibus inflexis valvatis, navicularibus, carpellisque ni fallor omnium specierum basi uniovulatis distinctum, s/zminwm numero diminuto etiam insignitum, organis sterilibus in flore unius speciei a me observatis Anaxogoreae accedit. 1. Porowra AFFINIS MIQ. 7. sp. Ramuli petioli folia supra in costa, subtus iu hac costulisque dense adpresse ferrugineo-hirsutula; folia brevissime petiolata, e basi inaequialta subemarginata ellip- tico-oblonga acuminata vel apiculata, supra sparse secus marginem densius adpressiuscule pubescentia, subtus costulis utrinque 8—6 patule erectis prominentibus aveniis pertensa; pedunculi plerumque oppositifolii breves simplices vel vulgo e basi paucibracteata ramulosi cum sepalis extus dense rufo- hirsuti; sepala lato-ovata acuta; petala exteriora iis paullo longiora subconformia sed obtusa ferrugineo- albida, interiora dense albo-villosa; stamina 18--20?; сатреПа pauca niveo-hirsuta. P. pisocarpae foliis accedit, sed huius indumentum magis griseum, folia tenuiora, magis ovato-oblonga, basi adhuc minus emarginella, petala interiora griseo-Villosa. P. rufu/ae etiam similis, sed folia in nostra angustiora, mi- mora, basi inaequalia, flores quidpiam maiores nec in iis reperi corpora illa sterilia, stamina vero numerosiora. Innovationes dense rufo-hirsuto-tomentosae. Petioli 1- vix 1 lin. longi. Folia exsiccata supra nigrescenti-fusca ipsa demum glaberrima, nervis leviter sulcata; subtus costulis perspicue adscendentibus utplurimum. utrinque circiter senis in margine delitescentibus pertensa, їп parenchymate nune fuscescente vel subgriseo opaco avenia glaberrima, pleraque elliptico-oblonga, alia elliptica vel obovalia, nunc acumine perspieuo acutoque nunc abbre- viato obsoleto terminata, passim acuta, 5—42—14 poll. longa, 2—13—1, vulgo 1j lata. Pedunculi circiter іп medio фғасіеойа parva rufo-villosa ovata muniti, 2—1 lin. longi, basi paucis Jraefeis instructi e quibus serius et pedunculi evolvuntur, uniflori, hinc etiam gemini et terni, rarius e pedunculo communi pedicelli pauci uni- flori exoriuntur. Fores ut im omnibus subglobosi, grano piperis albi minores. Sepala lato-ovata acutiuscula post anthesin autem obtusiora, extus dense rufo-villosa, diutius persistentia. Petala exteriora convexo-concava lato-ovata, extus albido- deorsum magis ferrugineo-villosa, in alabastris acutiuseula atque indumento rufes- centia. Jmferiora lato-ovalia, sub basi vix perspicue angustiora, naviculari-concava cum арісшо inflexo (breviore quam in P. rufula), extus apice intusque praeter basin marginibusque albo-hirsutissima, anthesi peracta paullo diutius persistentia, navicularia, basique baud dubie in unguem brevem lato-planiuseulum coarctata, caeterum elliptica concava, apiculo inflexo nunc evanido. Stamina circiter 18—20? brevissime subfilamentata, am4Aeris lato-cuneatis compressiusenlis, connectivi vertice transverse angusto concaviusculo. Carpe//a 5, anguste ovoidea, albo-hirsutula. — Sumatra occidentalis: KORTHALS. 8. Porowra RUFULA MIQ. #. sp. Ramuli novelli cum petiolis foliisque subtus in costis rufo- tomentelli; folia brevi-petiolata, e basi inaequialta subemarginella obovata vel oblongiora (haud raro subabrupte) obtuso-acuminata vel apiculata, adultiora supra praeter costam glabra, subtus costulis utrinque 6—7 erectiusculis vel subpatulis aveniis; flores brevi-pedunculati; sepala -lato-ovata acuta extus rufo-hirsutula, intus glabra; petala exteriora sepalis minora ovalia villosula, interiora crassa ovalia apice inflexa, extus dense albo-hirsuto-villosa; stamina 12; carpella fertilia 6 oblongo-ovoidea, tomentella; сагреПа? sterilia 10 vel 12 teretia fertilibus circumposita. ; Species antecedente habitu consimilis, sed organis im flore sterilibus, iis in Anazagorea observatis quodammodo aequiparandis singularis. Fruzez 20-pedalis. Jumovationes rufo-hirsutae. Ramuli tenues patentim tomentelli. Pe- tioli 1-13 lin. longi. Folia iuniora supra etiam satis pubescentia, praeter costam glabrata, е basi vix omnino aequali obverse elliptica vel subobovata, 5—3— 1! poll. longa, 23- vulgo 11— 3 lata, Pedunculi axillares et laterales, vel suboppositifolii, 2 lin. circiter longi, uni- vel apice pauciflori. Florum exilium examen dificile. Petala interiora sub anthesi erecto-patula, crassa, lata basi inserta, naviculari-concava, extus tota intusque ad apicem inflexum et margines subinflexos albo-hirsutissima, extus ex externis rufule pilosis impressione notata, . intus deorsum glabra, aestivatione valvata, apicibus acutis inflexis. Stamina brevia cuneiformia, connectivi vertice rhombeo-truncato, dorso bilocellata, ni fallor 19 numeravi, Carpella? sterilia tori pilosi basi inserta teretia, wno latere albido-pilosula, caeterum glabra, in sicco nigra, cava sed exovulata, genuino gynoeceo circumposita. Carpella genuina arcte couniventia, stylis fere in comniunem prominentem compictis, 6? vel pauciora, uniovulata, Тай! UVARIA FLAVA TSM. & BK.
Janez Bernik (6 September 1933 – 15 July 2016) was a Slovenian painter and academic. He was born in Gunclje, now part of Ljubljana. His works include painting, sculpture, graphic design, illustration, tapestry, book design, and poetry. He won the Prešeren Fund Award in 1963. Bernik died on 15 July 2016 in the Municipality of Prebold, Slovenia, aged 82. References 1933 births 2016 deaths Slovenian poets Painters Educators
B1BL NAZiONALB CENTHALE-FIBENZH 827 37 Digitized by Google Digitized by Google Digitized by Google Digitized by Google m 3Y Anna Golombani, nata in Forli a’ 13 di Setteiubre 1 79(1 , fu terzogenita del Conte Antonio Colombani , uomo assai sagace , c nei pubblici negozii dalla patria molto adoperato ; e della Marchesa Maria Monsignani , anch’ essa forlive.se , donna pia, grave, e di eostumi santissimi. Fin da piccola dicde di se presagio di un’ottima riu. seita , si per la sua pronta e tenace inemoria , si per 1’ in- gegno, che sorti assai sottile. Passata in easa la puerizia fra gli abbraceiari e le ca- rezze de’ parenti , di cui era delizia , fu posta da questi ad essere edueata, insieme colic sorellc, nel Conservatorio di S. Agata in Firenze, dove in breve tempo e senza molta fatica, ebbe apprese tutte quelle discipline, e quei donne- sehi lavori , che si addicono ad una nobile fanciulla. Ainorcvole per indole , pia , modesta e amabilmentc con- tegnosa, si portd in modo verso le maestre e le compagne , che non ando guari di tempo , che si ebbe cattivata la stima e la benevolenza di ciascuna. Con le sorelle poi Livia, Vit. toria e Rosa, fu per affetto un cuor medesimo. Era tuttavia nel Conservatorio quando nell’ anno 1812, con immenso suo dolore, ebbe la disavventura di perdere la madre , di cui conservd in tutta la vita grata ed ossequiosa inemoria. Digitized by Google _ 4 _ Toriuita a easa , rivolse tutto l'amor suo al genitore, pel quale ebbe in ogni tempo tal riverenza ed ossequio da non potersi dire in parole. Correva l’anno 1817, suo ventunesimo, allora che per volere di lui , si congiunse in matrimonio col Conte Cosimo Bertozzi di Fano , giovane di una medesima eta , e di un’ indole affettuosa e gentile , al quale in breve tempo par- tori due figliuoli, Maddalena e Lodovico, della cui educa- zione in una col marito si prese grandissimo pensiero, po- nendo la prima , a eta convenient^ , in quel medesimo Con- servatorio , dov' ella avea passati i piu begli anni della sua adolescenza : ed il secondo nel Collegio de’ Nobili in Ra- venna , ove di que’ di fiorivano i buoni studii, gia venuti a mano d' uomini probi , valenti , e di bellissima fama. Erano appena trascorsi 6 mesi dal di delle sue nozze, quando fuori d’ogni aspettazione , e con pubblico lutto, venne a morte il Conte suo padre. Non e a domandare se ella ne prendesse dolore. Basti il dire che duro lungamente a piangerlo con mesto desiderio ; ne cesso mai in tutta la vita di onorarne la cara memoria, menzionandone cogli amici quando le virtu domestiche, quando le pubbliche. Essendo il patrimonio Bertozzi , per varie e diverse ca- gioni , venuto al basso ; ed avutane essa in una col marito la libera ainministrazione , si mise con 1' animo e col corpo per rimetterlo in istato, e vi riusci a ineraviglia. Cotalche all’ anno 1838 pote assegnare alia figliuola (che per bene ac- casarla erasi data grandi sollecitudini) una conveniente dote , sposandola al Cav. Giovan Francesco Guerrieri di Rimini', uomo col to, sagaee, e di specchiata probita. Essendole morto, all’uscita del 1836, il marito amatis- simo, col quale gareggiando del pari d'amore e di fede, era vissuta pressoche 20 anni senza un disgusto al mondo, ne fu trafitta di acerbissima piaga. A 16 anni d’eta levato di Collegio il iigliuolo, lo ebbe presso di se quasi un anno, e da se medesima lo tenne Digitized by Google esercitato con ogni diligenza negli stiulii gin fatti , e in mode speciale nella lettura accurnta de' nostri dassici , ne’quali ella sentiva molto innanzi. • Quindi inviatolo a Firenze con rac- comandazione al Prof. Bufalini (che per un anno lo tenne in sua casa) , lo fece dar opera agli studii di chimica, per la quale aveva dimostrato una peculiare inclinazione. Di la passb a Pavia , affine di proseguire gl’ incominciati studii , raccomandato dal Bufalini all’amico suo Sig. Prof. Barto- lomeo Panizza , che nel seguente anno lo indirizzava a Milano al celebre Prof, di ehimica Sig. Kramer, nella cui officina, per tre anni, attese assiduamente ad esercitarsi sotto la guida di cosi esimio maestro ; col quale poi viaggib tutta Europa, visitando le piu rinomate officine di chimica, affine di vie meglio prender cognizione di questa scienza e in se medesima, e nei servigi ch’essa presta alle arti ed ai me- stieri : e tutto questo sempre a spese del particolar patrimo. nio della vedova madre. Finalmente ricondottosi egli in patria, non solo la madre l’ebbe lasciato libero nell’ amministrazione del risto- rato patrimonio, ma anche del suo capital dotale , i cui frutti egli godette fino all’ ultimo giorno , che quest' ottima madre stette in vita. Nell’ottobre del 1840 ella si rimaritb al Prof. Maurizio Bufalini , vedovo aneh' esso , uomo rarissimo d’ ingegno , e nell’ arte medica di nominanza europea , col quale visse corpo ed anima 28 anni e 6 mesi. Questi, conscio della molta abilita e destrezza di lei nel guidare e reggere le cose do. mestiche, le diede spontaneamente tutto il governo della casa , ch’ ella seppe condurre sempre mai con esemplar dili- genza e fedelta. Ne contento a questo, ebbe in piacere al- tresi che intendesse a molti de' suoi particolari interessi : tanta era la fiducia da lui riposta nell’ accorgimento e nella somma probita di cosi eccellente madre di famiglia ; la quale amantissima del decoro e della masserizia , seppe sempre evi- tare egualmente il fasto e la grettezza. Digitized by Google c _ Aliena <la ogni leggerezza femminile, da passn tempi , da spettacoli , e da oziose conversazioni , le furono sempre in delizia le cure domestiche, e la lettura delle opere piu lodate dei nostri classici serittori, si di prosa, si di versi ; e quella soprattutto dell’ Alighieri , che spcsso aveva tra mano, e sapevalo per poco a memoria, allegandolo talora a tempo e luogo anche nei discorsi familiari. Nella storia , e in ispe. zialita nella geogratia , era mirabilmente instrutta ; e della Vita degli uomini illustri conosceva molte particolarita , e molto si piaceva di leggere e di udire le avventure di coloro, lecui opere aveva in istima ed ammirazione. Ignara del Greco, e tuttavia desiderosa di conoscere e gustare il hello , il sem- plice, e 1’afFettuoso di quella lingua, lesse di quegli serittori i piu lodati volgarizzamenti. E comeche avesse in costume di leggere corrcntemente, e senza inai meditare, o prender nota, pure (mirabile a dirsi !), merce della sua grande memoria, si rieordava egregiarnente per filo e per segno di tutto quello che aveva letto. D’animo alto, nobile e generoso, fu sempre mai inna- morata del hello, del buono e del vero. Sicche soleva dire, che fino dalla sua prima giovinezza ella sentivasi rapire da tutto eio che le arti belle avevano prodotto di meraviglioso, sia nella pittura, sia nella scultura, sia nell’ architettura ; nel giudicar delle quali aveva un occhio cos! perfetto, ed un gusto cosi squisito da poter contendere per poco co'pifl valenti ed esperti maestri. Fu modello di cortesia e di gentilezza , e d’ ogni officio di urbanita scrupolosa osservatrice ; e dove talora la sua mal ferma salute gliel vietassc, non era senza suo rincrescimento. A’ poveri ebbe ognora cordial compassione , e soprattutto ai vergognosi , a’ quali non venne mai meno ne di aiuto , ne di consiglio. Agli amici osservd in ogni tempo esemplar fede, ne mai ebbe a riamiearsi con esso loro. Da buona madre di famiglia veglio con ogni diligenza stii doveri della servith , che col nobile contegno tirava alia stima e riverenza di se. Digitized by Google _ 7 _ Non contenta d’averla benefieata nel testamento, voile al- tresi raceomandarla alia benevolenza del consorte, e della figliuola erede, da cui fu assistita esemplarmente infino all’ ultimo respiro. A’ figliuoli di qucsta portd quel medesimo amore che ebbe pe’ suoi , dandosi molte cure della loro edu- cazione ; e della morte del maggiore le dolse oltre ogni credere. Amo i proprii figliuoli di vero amore, e li ebbe cari come la pupilla dell’ occhio suo ; e del non aver potuto disavventurosamente , prima di chiudere gli occhi , riab. bracciare e benedire il suo Lodovico, n’ebbe grandissimo dolore. Di Dio e delle cose appartenenti a religione sentiva altissimamente , e parlavane con somma riverenza , ne lascid mai di dare sulla voce a chi, presente lei, avesse osato fa- vellarne con poco rispetto. Ai santissimi Sacramenti acco- stavasi con fervorosa devozione : e quanto fosse sollecita della salvazione dell' aniina sua, non solo provollo in vita a’ suoi piu intimi , ma dimostrollo eziandio nel suo testamento , ordinando che dentro a otto giorni dal di del suo passag- gio, fossero celebrate, senza alcuna pompa funebre, non mono di 300 Messe in suffrngio dell’anima sua. Pervenuta all’ eta di 73 anni 7 mesi e 7 giorni, dopo un 10 mesi di penosa malattia di cuore, ed essersi cibata piii volte del pane eucaristico , usci tranquillamente di vita il giorno del 20 Aprile 1809 a ore 6. Nella sera appresso, accompagnata dal clero della parroechia, e da molti amici, fu portata solennemente alia chiesa ; e di la nella notte del seguente di, giusta il volere del marito, condotta religiosa- mente per la strada ferrata alia stazione di Cesena, donde ricevuta dal clero di qtiella cattedrale , e da varii amici , fu accompagnata con molta copia di lumi al Camposanto. Quivi, rinnovate l’esequie, fu collocata nella tomba preparata a se, ed a’ suoi dal marito amantissimo. La mattina del 24 in S. Michele Visdomini ebbe splendido funerale (a) ; e nel di 27 di Maggio , solennita del Corpusdomini , nella Basilica Digitized by Google — 8 — della SS. Annunziata, all’ altar maggiore, una solenne Espo. sizione del SS. Sacramento (b). Fu Anna Colombani (chi bramasse saperlo) di statura alta anzi che no , snella della persona , con portamento assai nobile e dignitoso : di camagione bianchissima , con volto vermiglio : ben proporzionata di fattezze, con occhi vivissimi e di grande e patetica espressione. Un amico di casa, Giuseppe Manuzzi, affinche non man- easse la ricordanza di una cosi cara e pia gentildonna , com- pile questa memoria, desideroso oltre ogni dire di provarsi amico sincero della defunta , e di mitigare , se fosse possi- ble , il dolore non consolabile del marito , ottuagenario da due anni, suo celebratissimo concittadino e benevolo. Digitized by Google ISCRIZIONI — 10 — CORPVS • CONDITVM ANNAE • ANT • COM - F • COLOMBANIAE PATRIC • FOROLIVIEN • NOB ■ HAEC • NATVRAE • DONO • INDOLEM • NACTA • EGREGIAM 1NGENI0 • PARI • INTER • EA • STVDIA • QVIBVS ; FEMINAR • PVERITIA • INSTITVITVR • VERSATA • EST • CVM • LAYDE PRAESTANTIAE • EADEM • ANNIS • VENIENTIBVS • SENSV • RECTI PVLCRI • QVE • SAGAX ■ IN ■ ARTES • QVASCVMQ ■ OPTIMAS ARDORE • DOCTRINAE • IMPENSA • COGNITIONIBVS • RERVM ITEM'GNARA’FAMILIARl VM • OFFICIORVM • NVP TIIS • CONCILIATE COMMISSA * FVIT • COSIMO ■ BERTOZZIO • COM • LIBERIS • DVOBVS LVDOVICOETMAGDALENA-SVSCEPTISQVORVM-PATRIMONIVM INCYRIA • PROLAPSVM • DISSOLVTO • AERE • ALIEN O • QVA POTV1T • DILIGENTIA . RESTITVIT OPTATA • ITERVM • AD • NVPTIAS • CONIVGIVM ■ INIVIT M AVRITII-BVFALINIP MED •CONSOCIATA'VIDVITATE - CONCORDIA PERPETVA • COMMVNIONE • VIRTVTVM • SINGVLARIVM • CYRA PRAECIPVA • REI • DOMESTICAE • AD • PROLEM • SVPERIORIS THALAMIINSTERILITATEALTERIVSPROPAGATAINTERVERSIS ETIAM • NEGOTIIS • MATERNA • SOLLICITVDINE • INCOMPARABIL1S QVARE • CARDIACA ■ DIVTVRNIS • CVRIS • MORBO • VIX TOLERABILI • DECESSIT • Xll • KAL • MAIAS • A • MDCCCLXVIIII • NATA • A ■ LXXIII • DESOLATVM ■ IN • SENIO • ANNOR • LXXXII • CONIVGEM • AMANTISS • RELINQVENS ■ ANXIETATEM ■ EXITVS DIFFICILIS • ELYCTATA • CONSCIENTIA • VITAE • VTILIS • ET PIAE • FIDE • QVE • AD • EXTREMVM • IMMOBILI • BEATAE IMMORTALIT ATIS Alois. Chrysoatomua Ferrucdua. Digitized by Google — 11 — QUI E CIIIUSO IL CORPO Dl ANNA DEL CONTE ANTONIO COLOMBANI PATRIZIO FORLIVESE D' INDOLE EGREOIA E DI PARI 1NGEONO RIPORT0 LODE GRANDISSIMA IN QUEGLI STUDI ALLA ISTRUZIONE DELLE FANCIULLE ORDINATI GLI ANNI CHE IN LEI ACCREBBERO IL SENTIMENTO DEL BUON0 E DEL BELLO LA FECERO D’ OGNI OTTIMA ARTE GIUDICATRICE SAGACE Per avidita d - imparare fu piena di cognizioni utili NON IGNORANDO IL GOVERNO DELLA FAMIGLIA SpOSATA AL CONTE COSIMO BERTOZZI GLI DIEDE DUE FIGLIUOLI LODOVICO E MADDALENA IL CUI PATRIMONIO PER INCURIA MAL ANDATO FECE QUANTO POTE PER RISTORARE TOGLIENDO I DEBITI Per la morte del marito desiderata novamente SPOSA S' UNI CON MAURIZIO BUFALINI VEDOVO ANCH’ESSO VISSERO IN PERPETUA CONCORDIA ACCOMUNANDO LE VIRTC SINGOLARI D' OGNUNO Non avendo figliuoli del secondo letto attese MAGGIORMENTE A CURARE LE SOSTANZE DEI NATI DAL PRIMO LE QUALI ANDANDO AL PEGGIO Si NE FU TRAVAOLIATA CHE IL MAL DI CUORE RESO APPENA TOLLERABILE FRA CURE CONTINUE A Dl 20 D’ APRILE 1869 LA SPENSE D’ ANNI 73. LASCIO INCONSOLABILE NELL’ETA DI 82 ANNI IL CONSORTE AMANTISSIMO SOSTENNE L' AGONIA COLLA COSCIENZA 1)1 ESSERE VISSUTA UTILE E PIA E COLLA FEDE FINO ALL’ ULTIMO INCROLLABILE DELLA BEATA IMMORTALITA 1 Traduzione del Prof. Ferdinando Ranalli. Digitized by Google 12 — fa) Sulla porta della Chiesa leggeeasi : ESEQUIE DELLA CONTESSA ANNA COLOMBAN1 DI FORLi VED. DEL CONTE COSIMO BERTOZZI FANESE MOGLIE IN SECONDE NOZZE DEL PROF. MAURIZIO BUFALIN1 CESENATE COL QUALE VISSE CONCORDEMENTE IN UN SOL VOLERE XXVIII ANNI E VI MESI DONNA D’ALTI SENSI DI ELEVATO INGEGNO E MIRABILMENTE ERUDITA CHE DOPO LUNOA E PENOSA MALATTIA SOFFERTA IN PACE MORi DI LXXIII A. VII M. E VII G. IL XX CORRENTE TU CHE PASSI ENTRA PIETOSO IL TEMPIO E CON PREGHIERE E VOTI AFFRETTA ALLA MADRF, OTTIMA ALLA PROVVIDA CONSORTE LA GLORIA DEL PARADISO Di Giuseppe Manuzzi. Digitized by Google 13 — (b) Sulla porta maggiore della Chiesa lugger mi: DIO P1ET0S0 CONSOLATORE DEGLI AFFL1TT1 PREMIATOKE DE'BUONI PEI- MERITI DEL TUO DIVINO FIGLIUOLO A QUESTO FINE ESPOSTO IN 8 ACKAMEN TO DONA LA REQUIE DE’SANTI A QUE'TRAPASSATI CHE TUTTAVIA NEL FUOCO PENACE DEL PURGATORIO ANELANO AMOROSAMENTE AL TUO REGNO E SOPRA TUTTO ALL' ANIMA PIISSIMA DELLA CONTESSA ANNA COLOMBANI VED. BERTOZZI DONNA SAVIA E MOLTO AVVEDUTA GRAVE DI COSTUMI NOBILE D' INTELLETTO ESEMPLARE DI FEDE STATA IN VITA POCO PIU DI 73 ANNI E MEZZO FINO A' 20 DEL PASSATO APR1LE TE NE SCONGIURANO UMILI E DEV0T1 IL SECONDO MARITO MAURIZIO BUFALINI MEDICO E I F1GLIUOLI DEL PRIMO LODOVICO E MADDALENA NE’GUERRIERI DOLENTISS1M! DI TANTA PERDITA. • Del medesimo. Digitized by Google Digitized by Google life: is * • ■ ** * ■# - — ■ » - - i .1 v. .. -• « — ~ • «— . •v&r-r - ?T-^ •• „>^-T.w-4vr. v- ‘•JUT.;' ... I' .v^r' ttyirrr • ->r ?■■•" ••-• -* 1 -- : .-• • ;r' • •• * * 4 , i -v'-'-**
Michelle Rodriguez (born July 12, 1978 near San Antonio, Texas) is an American movie and television actress who has starred in numerous television programs and movies. She began with Girlfight in 2000 and continued with other notable movies, such as Avatar and Machete. Personal life Rodriguez is bisexual. American movie actors Actors from San Antonio, Texas 1978 births Bisexual people Living people American television actors American voice actors LGBT actors LGBT people from Texas
Irán Eory (born Elvira Teresa Eory Sidi, 21 October 1937 in Tehran - died 11 March 2002 in Mexico City) was a prominent Iranian-Mexican actress. Filmography El Diablo toca la flauta (1954) Telenovelas El amor tiene cara de mujer (1971) - Vicky Gallardo y Pimentel María la del Barrio (1995) - Victoria Montenegro de De la Vega Esmeralda (1997) - Sor Piedad Sin ti (1997) - Mercedes Gotita de Amor (1998) - Madre Superiora Aventuras en el tiempo (2001) - Violeta Sources Info on alma-latina.net Iranian actors 1937 births People from Tehran Spanish television actors Spanish movie actors Mexican movie actors Mexican television actors 2002 deaths
<p>If I create a <code>TimeSeriesChart</code>, when I set the first Y <code>NumberAxis</code> value to <code>2147483647</code>, it cannot be shown in the chart. But when I set the first value to <code>2</code> for example, and then set the second value to <code>2147483647</code>, it <em>can</em> be shown in the chart. Why this happend, and how to resolve it? Is this about the max value of Y?</p>
Florina is a city in Greece in the region of Macedonia. It is the capital of the Florina prefecture. Its population is 15,265 inhabitants. Florina is build at the foot of Varnus mountain. It is built at an altitude of 600 meter approximately. Around Florina there are many forests. Cities in Greece
Tuzi (, or Tuzi) is a town in Montenegro. It is on the border with Albania. In 2011, 4,748 people lived there. Cities in Montenegro Municipalities of Montenegro
Huhn Carter Brown Lihraru Brumm Unipersitu a eee e eee N RI ORSTERT : %..7 3 Tr u r enen \ Kontsreice Ouettinala . Neu * \| „ Kık bon ele Don Antonio del Ro 0 705 1 55 \| und als eine 5 \| we al De Cananäifge und Cartbagiſche Dana. \| & REN a de A 2% . 4 8 een r Dr. Paul Felix cabrers „ e in Neu⸗ Guatimala. . 1 sn bern großen Zeichnungen in Sund, dee dat Biguen, Gruppen an: Hirafapen we et en aus a, . 1 7 0 . Am e rika's u r 3 „ 4 10 CC enthaltend. . 1 RG e 5 „ ue dem nee des H. Bergen tLLlͤceondon 1822. 53; J. an 4 21 N * \ AR 1 — \ i * in #- \ N „ 7 a" \| 1 f * Weiningen, 1823. 4 \| 2 1 An, na bey Philipp Hartmann. > SL. 5 1. 1 ‚Eommiffien Bey: dem Hofbuchhän ändler Keyßner⸗ 7 & — 259 8 Nice N \ h 6 „ “ g 17 8 u AR Bi 1 W . N 5 3 oa a / x 63 si I N N 4 N 5 1 1 1 5 al 5 1 — 1 1 5 12 u 1 5 1 * f hr NR 25 . 5 26 ör 27 7 0 ruf 2) U N * 7 ; 7 3 A 5 a u W 8 RER — "WR - h 1 } eitlt n ( 1 Sid ey 2 — ug 3 1 . 2 N 4 2 — . 9 12 7 1 f > 2 . 5 N 1 * 1 EN 1 x . 9585 f . 1 P f \ . 1, 3 N 15 a = 0 8 1 * * 1 Fr 2 Ab: e * 3 . . 1 8 179 5 - 3 \ Ad: 4 1 . 18 l * * l \ Ka Y F % N 1 RN 8 „ 5 - \ 1 1 5 . > a 5 0 1 Yas borlegende, böchſt auffallende War, es w fürn zu ‚sonden unter folgendem Titel: \| n 0 „Description N 191 a N 5 k ehe Ruins of an ancient City, discovered ı near \| Falenque, in the Kingdom of Guatimala, Sch Spanish America: translated From the Origi- nal Manuscript Report of Captain Don \| Antonio del Rio: followed by Teatro e Free Americano; or, a Critical in- \| vestigation and research into the N i of the Americans by Doctor Paul 1 95 Felix Cabrera, of the city of new ee e \| sa} London: : published by Henry Ber- a \| 1 No. 65, Regent's Quadrant, Piccadilly; \| * suttaby, Evange and Fox, Stationer’s Court. 822. gr. 4. 8. 128, mit 17 upegrandi © N 3 ‚fon Beihnungen, „ Io „ at. Dieſem Titel folgte, wutieffar v vor dem Vor 1 worte des engliſchen Herausgebers, folgende beglaubi . gende Zuſchrift, die ie hier r im Euglſche „ mitthellen wollen. un 4 Dedicated by permission 5 — . ˖ m - — — — 5 1 to 1 f 2 * the right honourable Lord Holland My Fo 9 Having been honoured with your Permis * — * —— — — — — — 2 sion to dedicate the present volume to vom I © Lordehip, I now avail myself of the Patronage kn . so kindly accorded; and in the hope that che ensuing pages may be found sufficiently i interres- ting to ensure N crop I beg to ‚sub „„ scribe myself, e 1 Br 3 . My. Lord, BEN 5 . N 2 U 4 Tour Lordship’ 8 most obedient \| 2 \| 0 5 18 \| and obliged humble Servant, „ e \| 5 THE PUBLISHER. \| MR 3 \ urn a. MN PA 6 \| 1104 Rz 105 * mie n eu entdeckten Stadt — EZ ung in de N abe von Palenka in Mexico. \ \ \ g N hr \ N . ö * e 5 Rd , 1 aan 9097 ane 1787 lc ee e mem e ö 0 EM up 55 7 1 . * * n \ 10 We. N 10 } } 118 1 G fi h N 6. rk 85 ee ee en, Achte . r 0 W 35 . 7 4 2 155 ＋ A RR N 19 BR. AR a Be a ' N . 1 , f — 0 \| \| 1 P 1 f \ N ' 1 1 4 1 1 5 ash # 144 14 Nee anni W571 —ů y31 A 7 \| SEE Po U’, Vak 5 1 { , 7 1 1 ur rk Ä 7 00 1005 A W REEL \| > n 164 N a x * e x „ den * vs e 12 0 5 17 e 4 1 Fein iv 50 . 683 N . des ; 8 12 1 . 5. \| * 5 ts resten, 0 Hit n Kur \ x er N 0 5 5 g A “fr 1 8058 a ** 0 i TE RE A 15 N RAN“ ra Ar 1 5 7 0 ae N ) ; WS 4 \ 14 er 1 7 N N Ki RM 5 95 7 4 x 1 1 70 4 . 2 D. ö ſowehl durch Ache als nt durch Lare Darſtellungen, von Entdeckungen die nie dane wurden, und durch Beſchreibungen vonder uchkelten, die nur in dem Kopfe ihrer Verfaſſer vor banden waren, bisher nur zu haͤufig die Welt zu bintergehen ſuchte; ſo ſt eht der Herausgeber dieſer a Schrift ſich um ſo mehr aufgefordert, uͤber die Art und Weiſe, wie die in ihre enthaltenen ſchriftlichen \| Bacimie,. nebſt den ſie begleitenden bildlichen Dar⸗ - ſtellungen, in ſeine Haͤnde ee ind, eine wor \| a lau ige Erklaͤrung abzugeben. dan 1 u. pe Die Originalhandſchrift von dem Baie des 15 5 Capitain del Rio befand ſich, nebſt der gelehrten DBorſchung des Doctor Paul Felix Cabrera, 8 9 vel he die Entdeckung dieſes Offtziers bervorgerufen 5 ea in den Archiven der Stadt Neu⸗Guatima - 9 0 eee ein Mann von Bedeutung. a 0 e ee \| A a \| En der 8 — . . ra ann 1 — — . — — bf — „ I. 4 N. 5 — — ——— — —„— — = 1 —— — 4 — 7 .r der mehrere Jabre W Hefe Stadt * 9 und gegenwärtig ſtehen fie dem Publikum bey Ser 4 Berthoud, der dieſe Schrift bekannt . zur öffentlichen Einſicht offen. 22 1 Die dem Spaniſchen — 5 * ER > 8 — x vr. en ii, u x u. 3 S 1 S 8 — u © — 4 1 - 5 WIE 1 7 N 1 - 7 ® . 1 A > . — — * ’ * - 1 A f 1 * N Indolenz, inſofern als dieſe die Nachforſchungen nach 5 Ueberbleibſeln des Alterthums i im Allgemeinen b betrifft, mag wahrſcheinlich eine von den Ursachen geweſen ſeyn, welche die Bekanntmachung der vorliegenden außerordentlich merkwürdig gen Documen⸗ te den Blicken der Forſcher feit dem Jahre 1787, a wo der Capitain Rio ſeine Entdeckungen machte, und ſeit dem Jahre 1793 entzogen, wo der Doktor Ca- 6 brera ſeine gelehrte und ſehr anziehende Denkſchrift 190 uͤber die aͤlteſte Bevoͤlkerung von Amerika zum Vor⸗ ſchein brachte. Eine zweyte Urſache, welche die Ber Spaniſchen Regierung, in Hlnſicht auf hre Beſſhun⸗ gen in Mexico, zu ſuchen ſeyn, die eine lange Zelt hindurch eifrig beſorgt war, alles zu unterdruͤcken, was die Wißbegierde des Auslandes nur irgend anzu kanntmachung dieſer Papiere bisher verhindert hat, \| duͤrfte aber auch in der ſtets wachſamen Eiferſucht — 1 ziehen vermoͤgend geweſen waͤre. Aus dleſem Grunde ; ward das Geheimniß in Betreff dieſer Sache ſogar ſo weit getrieben, und iſt es vielleicht auch noch jetzt, daß ſelbſt in den beyden Städten Merico und Neu Guatimala das 2 des übrigens ſuhr be? 5 \| dene A 1 * 8 \ 4 «+ an em “ - Mir 7 8 Lien 4 man Altar —— Kal daß die Ausbeute von genauern Nachforſchungen daſelbſt, B h 2 Aegppälſchen unter Tage an Dauer und Beba — eit nur et Den gekommen wären, den lter ums eine unerſchöͤpfliche ch. et bee aach 12 Me . 10 20 ver 0 14 1 19 1 Ent er 1. 2 5255 5 —— en neuern 1 auf a 1 eg N aben been eren nicht u Ar um ' a r. —— . ei sfenticen Gifte . \| 5 se a ausgedehntere Wirkſamkeit verliehen, dieſe ſich in glace Zeit auch auf die Beamten der neuen Mes gierung ver breitet und dieſe genoͤthigt hätte, über —.— Gegenſtaͤnde die alten Archive und Staats⸗ 105 geheimniſſe kundbarer zu machen. Dieſem Umſtande den 2 enk chrift u nd auf die Exiſtenz der Palenel⸗ chen St de dene city) erlaubt ſich der are Ver⸗ 155 bat man es aber vorzuͤglich zu verdanken, daß die Ori inalſchriften, deren Ueberſetzung wir in dieſen \| 4 Bogen liefern, der Vergeſſenheit entriſſen wude N derer ſie ſch Wan übergeben worden waren. In Hinſicht auf die Authentieltät der nachſtehen⸗ € 7 1 W Verfaſſer dieſes Vorberichts die Bemerkung, daß dis Entfernung von Palenque in dem Diſtrikt von Carmen (carmen), in der Provinz Chaps (Chyapa), bis zu den Ruinen der Paleneiſchen Stadt nicht mehr als funfzehn Meilen beträgt, — \| man aber nach näheren Beweiſen, fo wird man, in y > \| \| \| ’ hr dem man fich auf des Herrn von Humboldt Reiſe nach Amerika bezieht, darin finden, daß n Truͤmmern liegende Stadt dieſem wiſſenſchaftlichen Reiſenden ebenfalls bekannt war. Derſelbe ſpricht nicht allein von dem wirklichen Vorhandenſeyn der⸗ ſelben, ſondern hat ſogar eine von den Zeichnungen ſchon bekannt gemacht, die die vorliegende Schrift enthaͤlt. Dieſe iſt die, welche die knieende Figur, in bittender Stellung, wie es ſcheint, darſtellt. In⸗ deſſen duͤrfte Herr von Humboldt ſich in deren Er⸗ klaͤrung geirrt haben, in fo fern als man die von dem D. Cabrera mitgetheilte Forſchung uͤber denſelben Gegenſtand für treffend und zulaͤſſig erklart. Herr von Humboldt fand ſich zur Bekanntmachung der angefuͤhrten Zeichnung veranlaßt, weil er die ſo hoͤchſt auffallenden, darin dargeſtellten Phyſiognomieen jeiz gen wollte, die von denen fo fehr abweichen, welche theils jedes andere noch vorhandene Volk, theils alle \| bisher aufgefundene Zeichnungen und Portraits von alten Voͤlkern, von der Kunſt des Meifels berborge⸗ er uns * een 2 Waͤre dieſer sollen: \ „ } } N Ir Bat e ſch feinem Sc 5 ee Verdlenſt an, daß er die Ueberſetzungen ligt der en bier 00 bey, daß er les, * U 7 \ 1 7 N h * > \ haftliche R ende von — le den e wo die 2 tuinen ſich befinden, nicht zu weit entfernt ae gebleben A1 ſo würde er dieſe hoͤchſt ſchuͤtzba⸗ obnfehlbar beſucht haben, in welchem harfſinn fuͤr die Wiſſenſchaft for als auch fuͤr die Wahrheit ſelbſt hoͤchſt vor⸗ kN 1 thelbaſte Forſchungen dargeboten haben würden. 8 i Der Herausgeber rechnet es ſich zwar zu keinem — 75 der vorliegenden Spaniſchen Denkſchriften bekannt gemacht; indeſſen zählt er es zu ſeinen gluͤcklicheren 13 8 Erelgniſſen, daß ihm dieſes Loos geworden, indem N fie in vielfacher Hinſicht die Aufmerkſamkeit des Pu⸗ ö ie blikums feſſeln werden. Die Ueberſetzung ſowohl \ von del Nio's, als auch von D. Cabrera's oo Denkſchrift iſt mit der größten Treue gemacht, wie a jedermann ſich davon uͤberzeugen kann, der dieſelbe g mit der, in den Händen, des, fie bekannt machenden, N 1 Verlegers (H. Bertpoud) befindlichen Originalhand: 5 iR 0 ſchrift vergleichen will. In dieſer Hinſicht wird man un jedoch bemerken, daß der C. del Rio in ſeinem Be⸗ Bu richte fi ich auf einige Zeichnungen bezogen hat, die e dem glücklichen Beſitzer der Denkſchrift nicht in die eh Hände kamen, während andere darin beſchrieben find, ee die mit den, dem Werke hier mitgegebenen Tafeln u. nicht vollig übereinzuftimmen feinen. Deshalb a Bo \| ER nie en: N en glaubte, indem er überzeugt, iſt, daß dem⸗ \| > der Geiſt der Forſchung bierdurch mächtig angeregt und für Geſchichte und Wiſſenſchaſt um Gan⸗ zen von dem bedeutendſten Gewinn ſeyn durfte. Ri: Gegenwärtig muͤſſen wir es demnach nur den \ Forffungen der Alterthumskenner uͤberlaſſen, die bieroglyphiſchen Bilder, die uͤberall in der, in Truͤm⸗ mern liegenden Stadt verbreitet find, und die man ſonſt noch an vielen Orten! von Mer leo findet, zu deu⸗ \| = ten, oder zu erfläten, Vergleicht man ſie aber mit den wichtigen Entdeckungen, die ſeit einigen Jahren 8 in Afrika, Aegypten ꝛc. gemacht wurden, ſo duͤrfte es ſich vielleicht außer allen Zweifel ſezen laſſen, daß zwiſchen ihnen und den vorliegenden eine ſo große 5 Aehnlichkeit ſtatt finde, um annehmen zu duͤrfen es muͤſſe ehemals zwiſchen dieſen Voͤlkern ſelbſt. ein ſehr naher Zuſammen hang be⸗ fianden- baben, der nur durch Revolutionen, von 7 ; denen keine Nachricht bis zu uns gelangte, und durch den furchtbaren, alles erstand Fe der Seit unterbrochen ward. 1 \| Bey der Betrachtung a is Taſen mit den Zeichnungen wird man finden, wie ſowohl der vom Bauche bis zur Haͤlfte der Dickbeine berab⸗ laufende Schurz, als auch die rings um die nich ei der, re: oder bie Handgelenke f x N befe: 1 17 Rx EEE und den Be er zier un gen der \| alten Aegyptie; v vollkon mi 54 a N * N os \ ME * . &r 5 12 N e a 0 BTL Pair er 1191 5 ee Jn der Schriſt des D. Kebtern heben n eit an. die catholiſche Reli a gion und einen ſtarken Glauben an die Moſaiſche 15 he fe nge Anhaͤnglicht ucberlieferungen wahrnehmen. Hleruͤber enthaͤlt ſich en ahnlich ſind; auß 5 die außerordentlich ch auffallende DR iognomie \| her d een 105 e mat und der. uc, X 9 Wen Rage ae aneift, als die N weißen Aegyptier unſerer Tage den ziegelrohfarbigen 1 bildungen der uralten Ke th Banz bee \| N ) 5 ind — ſehr viel ebe kwudiges Par. Im ” Dar der Herausgeber jeder Bemerkung; ; auch wagt er es nicht, ſich über: die von Herrn Dupuls, Mitglied des . Nationalinſtituts und von vielen andern Gelehrten und Aſtronomen, in Folge der Unterſuchungen uͤber Den jetzt zu Paris befindlichen Zodiakus von Denderah 2 und uͤber die, auf Aegyptens klaſſiſchem Boden neuer⸗ dings entdeckten Denkmale aufgeſtellte, und allgemein A angenommene-Snpothef, die Dauer unfrer Erde berreffend, zu äußern. Im Gegentheil vielmehr hat dn D. Sabrerg; 8 80 siung dan in deſſen eigenen ie . e 8 rl x us a 7 7 1 80 \ x. Worten, 1 igend 15. Ames ER 82 dem er auf dieſe Weiſe der weitern Unterſuchung des gelehrten Alterthumskenners und des Publikum übe e Annehmbarkeit feiner Beweiſe einen vollig freyen Spielraum ließ. Nur auf einen einzigen Punkt ſey es ihm vergoͤnnt, die Aufmerkſamkeit zu lenken. Die⸗ fer betrifft die Vorſtellung eines griechiſchen Kreuzes auf der groͤßten der bier mitgetheilten Tafeln, woraus man bey fluͤchtiger Anſicht vielleicht 4 ſchließen moͤchte, daß die Paleneiſche Stadt in einer Preeriode gebluͤht haben duͤrfe, die nach Chriſti Ge burt zu ſetzen ſey. Wogegen es allen, die mit der Mythologie der Alten wohl bekannt ſind, einleuchten wird, daß das Creuz uͤberall bey ihnen ein Hauptſymbolihres Religionsdienſtes aus⸗ gemacht hat. So hatte z. B. der Augurſtab oder die Augurruthe der roͤmiſchen Auguren die größte \| Aehnlichkeit mit einem Creuz; dieſes ganze Collegium N trug es als ein Zeichen ſeiner Wuͤrde, die von der Art war, daß niemand, der dazu gehoͤrte, von ſeinen Amt abgeſetzt werden konnte, wenn er ſich auch der größten Verbrechen ſchuldig gemacht haͤtte. Desi gleichen war auch der Staab des Bootes oder Oſtris bey den Aegyptiern dem Creuzſtabe 0 Crosier) der catholiſchen Biſchoͤfe völlig ähnlich, der an ſeiner Spitze ein Kreuz zeigte. Dazu koͤnnte man aber noch viele andere 80 fügen, wenn man es für noͤthig le \| u 1 ' 10 n. bs o Kine rt 117 5 eee. Fanatis n us der erſten Eroberer von Neuſpanien ſie n i te, ale geſchichtliche Erinnerungen, die > fir nig e das große Reina er 15 ene der Mexicaner zu loͤſen, deſſen Entwides 5 lung jetzt gegeben zu werden ſcheint. Sollten indeſſen, 1 nachdem man die vorliegende Schrift geleſen, noch dg Zweifel übrig bleiben, fo ift es doch mehr als . wahrscheinlich, daß die zerſtoͤrende Wirkungen der 1335 Bigoterie und Barbaren endlich von Geduld und Ber EN barrlichkeit befi iegt werden dürften, und daß die Pas % Während der kei unt der BEER ird man ſich bauftg ſehr unange- ehm beräbet finden; “went man bemerkt, wie der ö 1 n den alte en Merleanern forgfäftig erhalten worden \ By nen zu vernichten; woben fie, durch Selbe von bochverehrten Sagen des heid⸗ 3 \| en Alterthums und der Verehrung ihrer heldiſchen zr der riſtlichen Religion einen großen Dienſt N eweiſen glaubten. \| Indeß gelangten fi ſie hiermit 9 weniger zum Zweck, als fie vielmehr die geſchichtliche 1 * Han Br in ein 5 ene ee * \| — — eerneiſche alte Stadt in ihren Truͤmmern noch hinrei⸗ A, \| 52 Bi darbieten . um die Grundlage von — — ann — — . ͤ K = — — U Ne 53 Er ” f 7 5 2 4 5 J x dr. vr 4 " y } Hi * Mi = f f x $ \ Y \| * m h * } # “ NA — h N 17 5 5 — = * 7 i — / — 1 BD) geſck hichtlichen K . ee beſtimmt waren, von Spaniſchem eu \| Vondaliſcher -Unwiffenheit: fess? unter 6 Schloß und 1 \| 25 Siegel gebalten zu werden. Aber, ſolten wir auch annehmen wollen, daß des D. Cabrer as Bm \| ſchung gänzlich unzulaſſig ſey und doch oͤchte es nichts leichtes ſeyn, alle von ihm m vorgebrachten X . 4 weiſe zu widerlegen =; fo wird doch nicht geläugnes werden konnen, daß diefe fo. außerſt wichtige Entdek ⸗ kung der geſchichtlichen Speculation ein neues geld N eröffnet, wo enn ve Erfolg, „ h eh: an. fe u: 1 } = Ku 90 N mir ae inen \| wir hier eine unbeſtreitbare Thatſache zu ne en g Annahmen gegeben ſehen, während die älteren los von leeren Voransfsgungen ausgegangen find, L nicht einmal nur Me: hate eint = s fuͤr 35 ſich Bae 0% 0 0 85 \ eh ae N 4 00 = g 1 ® \| a 1 eh N ! 1 all Ri * 0 bi N fi j 0 0 I; 4 \| N M Ä N 2 AR) SER r n war * F 4 NE . N „ j ne 2 5 9 \| ei; EN a I 4 1 T u N A 54 ı Ay Fr u \| 4 0 1 1 * * ae We * BR A . * * 7 N 1 . 127 6 Bu 4 BAUEN air 1 u s 10 1 IB AED IN TR BY FE AR. 2 44 FN 0 74 N 1 2 2334 75 n % e . * . VI 5 7% y K N N MIR GN RE RE ES snd und a Ma. >. f N 1 \ 2 N - “N x \| N IR 3 ö en“ I) er L N „„ nnn 7 U - . IS \ ud 1 W. ' ' n 3 1 5 . r 7 1 1 a: \| \| ! \ 4 \ 4 U — g 5 g 0 Ä 4 1 6 * \| ) M 1556. " N 8 “RN N. — * 4 Nl Net got N 4 Ey % ER 8 e N Fand “ 24% » 9 x A 4 Ba le 0 e . . r . gang n 9 Fr ee 15 N bon \| F een 5 vd 1 N 5 F 0 n el 10 net , A SIR u ne e A EN pr l R 1 N 15 2520 45 ee 1 10 R 8.0 145 5 2 9 N 0 g an 5 x a 44%, Ya ’ “N 60 \ 6 55 \ I we = 1 e ess Eſtacheria, 2 Brig dier, Geuserngur u und Senerafssiimanbanten. des m 8 e e male ig dan hi 798 ln e 2 1 2 gr 711 1 I 1720 . rn Be b 1 = wi Au - 0 e 5“ anal 5 . ; AR sis ot ! 17% Ü 1114. ar 5 * an N 8 N 5 4 ER 4 1 = . 4 Leet, in i a eine Se he der in der Nachbarſchaft von Palenque, in der Pro © \- ringe ziudad Neal de Chiapa von Neuſpanien ent⸗ \| deckten Rui inen 1 gefiel: es Ihnen, mein Herr, mir den re 3552 zu ertheilen, daß ich mich an Ort und Stelle 9 * begehen, die unte ichungen, nach den W benanntem ö 1 Befehle vorgeſchriebenen Winken, erneuern und allen Eifer na 47 und jedes mir zu Gebot ſtehende Mittel zur deen a des e aufgegebenen Zweckes aufbi ieten ſollte. ahnen, i Be, Mit großem Vergnügen übernahm ich dieſen Auf- 8 be da er mich von dem ehrenvollen Vertrauen über ar, bes Ste n — — 2 7 Hinſicht auf deſſen Ausführung 1 1 1 en und dem gemäß Bro keine Zeit, um R tendiie m erjefne Fewos ich Ain lenk T mms — ra ee ann N ERREGT id Ma ̃ TERL rd & — — mu # * 1 k 10 — 14 . —— — Nr nnn — . — N N 4 May 1787 ankam, und von wo aus 10 mich zu “Er zer⸗ R fiörten Stadt am sten d. M. begab, die jetzt daſelbſt 1 Caſas de Piedra (die Erin Hauer) a wird. Als ich den erſten Verſuc 1 area machte, zeigten ſich mir mehrere, bey dergleichen Unternehmungen gewoͤhnlich vorkommende Schwierigkeiten; denn ich ver⸗ mochte es nicht, die Richtung zu entdecken, in der ich A vorwärts arbeiten laſſen ſollte. Dieß kam von ein em ſo \| dichten Gehölze, daß es verhinderte, einen Gegenſtand nur auf fünf Schritte Weite zu entdecken, wodurch das Hauptgebäude, das außerdem von Buſchwerk und maͤch⸗ tig großen, dichtbelaubten und in ihren Zweigen dicht in einander verſchlungenen Baͤumen umgeben war, en, Blicken gaͤnzlich entzogen wurde. Dieſes erſte Hinderniß peer aha zu darauf zu dem benachbarten Dorfe zurückzukehren, um mit Don Joſeph Alonzo de Calderon, Diſtrikts⸗ deputirten, die erforderlichen Mittel zu verabreden, und ſo viel Indianer und andere, der Spaniſchen Sprache kundige Perſonen zu vereinigen, als nur baue 5 waͤren, damit das Holzwerk und das Geſtraͤuch an dem Ort der Aceh ding nene werden . Hare 1170 Adee a ra Lambuls ein Beſehl etafen, worin 200 . mit Aexten und Hauen verſehen, aufgeboten waren. Eu Von diefen kam jedoch keiner vor dem 17ten d. M. an, und dann beſtand die Anzahl der Angekommenen, nur aus 79 Perſonen, die nur 28 Aexte mit ſich führten, zu denen man nur noch 20 andere in RR Dorfe auftrieb. 0 SER, Mit i * „ v7 x 5 5 * x 5 > 8 2 \ 1 * ö { ' i 5 „ . 9 91 - 1 } x \| A f \| ö . 0 5 Kr h MR 10 2 a ' } a 5 1 A * . 1 l 4 \ 15 Au * ‘ Pe 2 4 it ende ‚Mitteln Bid ich mich am 18 ten dW. wies d eee e lee Oanlenn . \| EL folgte, das allgemeine Verbrennen des ge⸗ 130 iN Bi N faͤllten Holzes was uns bald eine reinere und geſundere Atmoſphäre verſchaffte! und unſre Wack mit gro⸗ ßerer Bequemlichkeit fortſetzen ließ \| vage Um mir von den erſten er und von den, 1 mit ihrer Anſiedelung zuſammenhaͤngenden Alterthuͤmern eine Idee z zu verſchaffen, war ich uͤberzeugt, daß es un⸗ umgaͤngüch nothwendig ſeyn wuͤrde, die Ausgrabungen an vers chiedenen Orten vornehmen zu laſſen. Hier⸗ auf richtete ich demnach hauptſaͤchlich meine Aufmerkſam⸗ keit: denn 68 ließ ſich vermuthen, daß ich dann vielleicht Muͤnzen und Innſchriften, oder ſonſt andere Monumente finden wuͤrde, die uber dieſe Nachforſchungen einiges Licht verbreiten koͤnnten. Sonach begann ich dieſe Arbeit ohne allen Verzug z. w wiewohl die dazu noͤthigen Inſtrumente mir gar au: ſehr abgiengen, indem die Zahl der eiſernen R Brecheiſen im Verlauf der Zeit des Nachgrabens bis auf 7, und die der Pichen bis auf 3 zurückgebracht waren, womit ich allerdings gegen dieſe, nach allen Richtungen binwaͤrts weithin verbreiteten ungeheuren Steinmaſſen nur ſehr wenig ausrichten zu koͤnnen hoffen durfte. In⸗ deſſen habe ich es doch durch unabläffige Anſtrengung ſo weit gebracht, daß alles geſchah, was noͤthig war, ſo 1 daß zuletzt kein Fenſter und kein Thor uͤbrig blieb, das man nicht aufgegraben; 3 keine Scheidemauer, die man nit durchbrochen, „kein Zimmer, Gang, Hof, Thurm oder unterirdiſches Gemach, in dem nicht Ausgrabungen 3 \| von 2 bis 3 aaa Be aa ‚art: worden waͤ⸗ W rt ren: * N — — era. — N * — * — — . ˙ . . 7 7 = SE ö — K — — * * Br TTT Ser ‚ * — — * u ren: Aut ſo — mir 1 gen Aare n benen Auftrage meiner Sendung; und benennt de, 5 Arbeiten war, wie folgt: ei ae i ng 5 50 800 1 5 8 e sich r Ye. 1 6 u 3 N 1 31 N. t; 721 . a 15 N 5 74 9 2 ri 2 5 5 11119 der 7 „ e e besen „e, a 75 80 (Casas de Piedras). 2 af ds Wenn man von Palenque, der nörduchſten Stabt in der Provinz von Ciudad Real de Chia pa, aus- geht, eine ſuͤdweſtliche Richtung nimmt und das Plateau x beſteigt, welches das Koͤnigreich Guatemala von Pu bas \| tan, oder Campeachy, trennt, ſo gelangt man, nach einer Entfernung von zwey Stunden, an den kleinen Strom Micol, deſſen Gewaͤſſer, vom Weſten her . \ mend, ſich mit dem großen Srom Tulija verbindet, der ſeinen Lauf gegen die Probinz von Tabasco hinwaͤrts nimmt. Iſt man uͤber den Micol, fo beginnt eine An⸗ hoͤhe und nach einer halben Stunde kommt dann der 19 Wanderer uͤber den Bach Otolum, der ſein Waſſer in den Micol ergießt. Von dieſem Punkte aus bemerkt man ſchon mehrere Haufen von Truͤmmern, die eine babe b Stunde weiter den Weg ſehr beſchwerlich machen, rea man auf: der Hohe anlangt, auf welcher die nn Gebaͤude ſtehen. Deren ſind es vierzehn, von denen eini⸗ ge mehr verfallen ſind, als die andern, obwohl auch ae eh manche leicht zu unterſcheidende Gemaͤcher zeigen. Ein rechtwinkeliger Grundplatz (Area), 300 Nards breit und 450 Yards lang, zeigt an dem Fuß des hoͤch⸗ ſten Berges in dem Bergruͤcken, eine Flache, in deren Mittelpunkte das groͤßte der bis jetzt entdeckten Gebaͤude aber * nen auf einem 20 Vards hohen Boll⸗ . \| 8 N werke Ki 1 = x N N \| \| . 5 . 4 e e Grundmaner, und wird von den übrigen \| \| Gebäuden umgeben: von 5 gegen Norden, 4 gegen Ste > . den, 1 gegen S Süͤdweſten und 3 gegen Oſten. uebrigens beo man die Ruinen anderer verfallener Gebaͤude nach allen Richtungen hin, dem: Gebirge entlang, das 3 bis Ar Stunden a lden oo vun und We ” 0 aus- 3 3 dene eden seren and eight * den Strom Micol hin ſich endigen, der rings um den Fuß des Gebirgs fi windet, kaum mehr als eine halbe Stunde Wegs (half a League) beträgt. Von dem Ge⸗ die herab ergießt ſich eine Menge von kleinen Baͤchen, wache die Grundmauern der Ruinen an ihren Ufern be⸗ ſpuͤlen, ſo daß ſie dem Auge den reizenden Anblick von bea vielen ſchlaͤngelnden Gewaͤſſern bieten wurden, da⸗ fern das Schattendach der vielen wenden 12 5280 ih Rand Blicken entzoͤge. K Man folte faſt vermuthen daß die Erbauer diefe N aun mit den Römern in er einem eee aus Stein erbauten Waſſerleitung von ße Gebau ude hinweggeht. MA er möchte zwar keinesweges bie Bebenptenz wa⸗ 3 on, Dreier Walteroberer in der That in dieſem ihnen . : B ſo Leagues) angenommen werden muß. Indeſſen iſt 5 deren Breite keinesweges mit ihrer Laͤnge zu vergleichen, 5 do dieß an dem Punkte beſonders, wo die Ruinen gegen 1 Feſtigkeit und Dauer, die unter dem größten ** 3 * me \| 8 3 ae 05 auch 8 wegen einer unteritbif ati en, \| n x — 7 . 1 = — ... ER Du Fi Eee P * — Der ” ſo fernen Banker gelandet hätten; allein aller Lenin . ger Grund iſt zu der Annahme ſicher vorhanden, daß n e . * 0 — — 2 In. einige Individuen dieſes hochausgebildeten Volks dieſe Gegenden beſucht haben muͤſſen, und daß die Landesein⸗ \| gebornen in freundſchaftlichem umgang mit ihnen, waͤh⸗ \| rend des Aufenthalts derſelben unter ihnen, einen Be griff von ihren Kuͤnſten, als eine Belohnung ihrer gaſt⸗ freundſchaftlichen Aufnahme, erhalten haben duͤrften. ar Zu der ſchoͤnen und reizenden Lage rechne man fer⸗ ner noch die Fruchtbarkeit des Bodens, nebſt einem hoͤchſt 5 angenehmen Clima, worin, ohne allen Zweifel, Ales, was zu einem beſonders bequemen und erfreuenden Leben nothwendig war, in groͤßtem Ueberfluſſe gedieh. Augen⸗ ſcheinlich ergiebt ſich dieß aus ſolchen Arten wilder Fruͤchte, dergleichen die Sapotes, Acquacates, Camotes, Yucca \| oder Caſſava X. find, die man jet noch in großer Fülle findet und welche deutlich beweiſen, wie trefflich und in \| welchem Ueberfluß ſie einſt hier gediehen ſeyn moͤgen, 8 als ihnen noch Pflege und Cultur zu Theil ward. Die Stroͤme und Baͤche haben einen Ueberfluß an Fiſchen, als z. B. an der Moharra, dem Bobo, der Schildkroͤte, ü waͤhrend die kleineren Baͤche Krebſe und kleinere Fiſch⸗ arten enthalten. Dieſe Umftände, nebſt der ſorgfaͤltigen Arbeit an ihren Gebäuden, die nirgends eine Spur zei⸗ gen, daß Eiſen oder andere Metalle zu ihrer Ver⸗ bindung gebraucht worden, womit ſie gaͤnzlich unbe⸗ kannt geweſen zu ſeyn ſcheinen, rechtfertigen den Glau⸗ ben, daß ſie im Beſitze eines ungleich wahrhaftern und dauernden Lebensgluͤcks ſich befanden, als alle Staͤdte der Gegenwart, die durch ihren Luxus und ihr Ueber⸗ 5 mgaß an Berfeinerung, am meheſten bekannt ſind. „ Gleiche 1 N 78 3 4 * „ * \ ’ ö 1 \ N 14 m 1 0 * 7 \| 19 1 A ‘ N a Gleiche Wunchele beſaßen ſie ebenfalls zum Handel d zu Verbindungen mit ihren Nachbarn, ohne durch koſtbare, lange und ermuͤdende Reiſen zu Lande hierin beſchwert zu werden: denn die gegen Oſten, Norden und Weſten strömenden Fluͤſſe gewaͤhrten ihnen die Wohltha⸗ ten der Schifffahrt. Der a Tulija öffnete ihnen 5 den Handel in der Provinz Tabasco; die Seekuͤſte von Cataſaja, nebſt dem Fluſſe Chacamal, der in den großen uf umaf inta ſich ergießt, gab ihnen einen kurzen und bequemen Weg in das Koͤnigreich Yucatan, h mit dem fie ohne allen Zweifel einen ſehr bedeutenden Handel trieben. Dieß laͤßt ſich beſonders aus Monu⸗ menten und andern Spuren ſchließen, die klar erweiſen, 1 dieſe beyde Nationen in einem ſehr geringen Grade \| von einander verſchieden waren, man mag ſowohl ihre Sitten, ihre Religion, oder ihre Kenntniſſe betrachten. Dieſe feſten Banden bruͤderlicher Verbindungen und ſiche⸗ rer Freundſchaft, zu denen man noch die Aehnlichkeit ſhrer Gebaͤude fuͤgen kann, ſind, wie ich glaube, Beweiſe genug, um die hier gemachte mien noch weiter ee 5 ia zu Ane 8 N 2 f - ) 94 1 N e Der endete Pater Thomas de Soza, im er " Sramstaner vom Klofter zu Merida, der mehrere Jahre lang fuͤr das heilige Haus von Jeruſalem Almoſenſamm⸗ ler war und in Folge der, ihm von ſeiner Beſtallung aufgelegten Pflichten die Provinz oͤfters durchreiſt hatte, traf mich glücklicher Weiſe zu Palenque und beſchenkte mich mit einer ſehr umſtaͤndlichen Nachricht über dieſes Land, die ic 55 mit ann FR Worten wieder geben will. € Bun Ki RN REN ale 2 8 „Gegen * * N 4 \ x y N x 4 3 j rn — 7 a A 4 } x . 7 a \| 7 f - \ . x x u \| Nocacab, befinden: ſic t 1 te Wet — nen Gebaͤude. Eines der groͤßten darunter hat den Ein⸗ wirkungen der Zeit am beſten widerſtanden und iſt noch jetzt gut erhalten. Die Eingebornen nennen es Oxmu⸗ tal. Es ſteht auf einer zwanzig Yards hohen Anhöhe und haͤlt auf ran Facade hundert Yards Laͤnge. Die Gemaͤcher, der aͤußere Corridor, die Saͤulen mit halb⸗ \| 10 erhobenen Figuren und mit Schlangen, Eidechſen ꝛc. in Stucco, und dazu noch mit Menſchenſiguren, die Pal⸗ men in ihren Händen tragen, ober bie Trommel ſchlagen und tanzen, „ſind denen in jeder Hinſicht ſehr ahnlich, die man an den Gebaͤuden zu Palenque bemerkt. Acht Wegſtunden weiter nordwaͤrts von derſelben Stadt ſtehen noch die verfallenen Mauern von einigen andern Gebaͤu⸗ den, deren Zahl. zunimmt, je weiter man von hier aus oͤſtlich geht. In der Naͤhe des Fluſſes Lagartos in der Stadt Mani, die ſich unter der wirklichen Gerichts⸗ barkeit der Franziskaner befindet, ſteht in der Mitte des \| Hauptplatzes ein Pfeiler von coniſcher Form, aus Stein erbaut, und ſuͤdlich davon erhebt ſich ein uralter Palaſt, dem zu Palenque aͤhnlich, den, der Sage zufolge, bey / der Ankunft der Spaniſchen Eroberer ein kleiner indiani⸗ ſcher Fuͤrſt, Namens Htulrio bewohnte, welcher ihn den Franziskanern ſo lange zur Wohnung anwieß, bis ihr Kloſter erbaut und fertig war, worauf er viele Jahre lang zum oͤffentlichen Hospital diente. Die Erbauung dieſes Palaſts fiel lange Zeit vor Htulrio, der auf alle von den Franziskanern daruͤber an ihn gerichtete Fragen erwiederte, 1 er in i Hinſicht auf deſſen Ent⸗ ‚Rehung > \ 4 TORE durchaus nichts 3 wiſſe, er daß 1 ihm blos bekannt ſey, daß er von ſeinen Vorfahren im⸗ N mer bewohnt worden waͤre. Hieraus mag man nun auch auf das hohe Alterthum der Gebaͤude bey Palenque ſchließen, die fo viele Jahrhunderte hindurch in m ut wanne Baar verſteckt lagen en der neuen Welt unbekannt der find, 0 dem fie berſelben BR die „mindefte wie it. Geng, ſowohl nördlich ale ſüdlich, mie * ere Gebaͤude, deren genauere Beſchreibung ich hier, als unnöthig, unterlaſſe, da die Identitaͤt der alten Weber von Yucatan und von Palenque, nach gi einer Meynung, durch die große Aehnlichkeit ihrer Sit⸗ ben, Gebäude A Bekanntſchaft mit den ane fon \| 5 hin änglich erwieſen it.“ i Fr . BR Indem ich mich hier keſtrebe, eine Schilderung von 5 dieſem Lande zu geben, habe ich mich zwar von den in 5 weiner Commiſſion enthaltenen Auftraͤgen etwas entfernt, an die ich mich genau zu halten hatte: da jedoch der eee den ich denſelben zu leiſten verbunden war, nur zu dem Zweck ein wenig aus den Augen geſetzt f ward, um einige wenige Bemerkungen einzuſchalten, die DEE nicht aller Authenticitaͤt und Merkwürdigkeit entbehren; un ſo moͤgen ſie, wegen ihres Zuſammenhangs mit dem vorliegenden Gegenſtande, Ihre Kenntniſſ e des ehrwuͤrdigen 92 Alterthums vielleicht bereichern und in einigen Hinſichten \| 5 zugleich als Belege der Wichtigkeit dieſer Ruinen dienen. 8 5 Diooch ich kehre nunmehr zu der Hauptſache zuruͤck, 5 wei dug iſt, ap: audi Beſchreibung der Lage (N * { ! \ N 1 7 — N 9 2 1 4 9 . 1 \ 4 1 1 * * . x 8 \ er \ N % \ * \ 7 . * * 0 [2 * 1 17 . 4 N u Pi U 0 3 a 0 . 7 * * N — . / 3 8 * U J der Ruinen bey Kt eine genauerk — deſſen folgen 8 was fe der A NE uw n Ein- zelnen bieten. * 7 u \ u, u - . = — „ Das Innere des großen Gebäudes ift in einem ‚oh 1 der Baukunſt, der dem Gothiſchen hoͤchſt aͤhnlich iſt und durch ſeine maſſenartige etwas rohe Conſtruktion eine hohe Dauerhaftigkeit verſpricht. Der Eingang iſt auf der Oſtſeite und führt durch einen Portikus oder Corridor von ſechs und dreyßig Vara's oder Yards Laͤnge, bey drey Yards Breite. Es wird derſelbe von platten rechtwinkligen Pfeilern, ohne Baſen oder Piedeſtals ge⸗ tragen, auf denen vierekt gehauene Steine von einem Fuß Dicke liegen, welche die Architraven bilden; waͤh⸗ rend ſich gewiſſe Arten von Schilden in Stucco auf der Außenſeite befinden, deren Zeichnungen, die dieſem Be⸗ ; richte beygelegt find, die Nummern 1, 2, 3 tragen, in⸗ dem uͤber dieſen Steinen noch ein anderer glatter recht⸗ winkliger Steinblog, fünf Fuß lang und ſechs Fuß breit, nen Zeichnungen aus demſelben Materigl, 5 erſcheinen als von dem einen Pfeiler zu dem andern ſich zieht. Me⸗ 0 daillons oder Compartimente in Stucco, mit verſchiede⸗ Ausſchmuck der Gemaͤcher. S. Fig. 3. Den Ueberbleib: ſeln von Köpfen zufolge, die man noch erkennen kann, mögen fie Bilder der Könige oder Fuͤrſten vorgeſtellt ha⸗ ben, denen die Eingebornen einſt unterworfen waren. Zwiſchen den Medaillons zieht ſich eine Reihe von Fenſtern hin, wie Niſchen, die von dem einen Ende der Mauer zum andern geht. Von dieſen ſind einige viereckt, andere in der Form eines griechiſchen Creuzes und * wieder andere, welche das Creuz ausfüllen, find vier: eckt, gegen zwey Fuß hoch und acht Zoll tief, wie in 1989 \| \| den 98 . W 4, 8 und 6 zu ſchen iſt. Jenſeits dieſes Corridors befindet fi ein viereckter Hof, zu dem man N auf einer Treppe von ſieben Stufen gelangt. Von ihm liegt die Nordſeite ganz in Ruinen, allein noch ſind Spuren genug vorhanden, welche zeigen, daß er ehemals \| mach nebſt einem Corridor hatte, der dem auf der und Seiten hin verbreitete. Die Suͤdſeite hat vier kleine Gemächer, mit keinen andern Zierrathen, als einem oder zwey kleinen, den obigen aͤhnlichen Fenſtern. Die Weſt⸗ ſeite entſpricht in allem der entgegenſtehenden; allein in 8 die andern, und koͤnnen nur der hoͤchſt ungebildeten Faͤ⸗ bigkeit eines Indianers beygelegt werden. Die Figuren ſind eine Art von grotesker Maske, mit einer Krone und N einem langen, ziegenaͤhnlichen Bart, unter der zw ey Fe che Creuze ſtehen, von denen das eine in Mund andere gefuͤgt iſt, wie man in Fig. 7. erblickt. Es ſcheint keinesweges unwahrſcheinlich zu ſeyn, daß bu fantaſtiſche Geſtalten, nebſt den andern gleich laͤcher- lichen Zeichnungen, die Bilder einiger von ihren Gott⸗ heiten vorſtellten, denen fie ihre abgoͤttiſche Verehrung Wee die mit ihrem falſchen Glauben und ihren bar⸗ . aten, Sitten zuſammenhing. 5 \| Wir wiſſen, daß die Roͤmer ihren Jupiter mit einem Lorbeerkranz vorſtellten, deſſen Geſicht aͤltlich, von duͤ⸗ ſterm Ausſeyn und mit einem langen Bart verſehen war. Die Aehnlichkeit der Formen in dieſen vorliegenden Zeich⸗ nungen damit duͤrfte nun leicht auf die Aehnlichkeit der ee und Re. führen, da ddie einzelnen Haupt⸗ 8 u ge Ä ER { Oſtſeite ahnlich: war und ſich rings umher an allen Ecken x inſicht auf die in Stucco gearbeiteten Figuren ſind hier noch ungleich rohere und laͤcherlichere Geſtaltungen, als ar i züge bier in den eee Köpfen. Biftbn fi, mo Ss . den Indianern nur diejenigen Vortheile abgiengen, welche 1 die Kunſt der Sculptur einer roͤmiſchen Buͤſte gab; in⸗ dem jene die Grundſaͤtze und die Ausuͤbung dieſer Kunſt von dieſen Erobern, oder einigen Zwiſchenvoͤlkern nur unvollkommen, nur in einigen Hauptzuͤgen erhalten ha⸗ ben duͤrften; wie dieß in allen Zeitaltern bey e Voͤlkern flott zu finden pflegt. ! 42 135 1 * 1 2 Weiter vorwaͤrts in daten Richtung befindet 7 En zweyter, dem letztgenannten ahnlicher Hof, jedoch / nicht ſo breit als derſelbe, mit einem rings umher lau: Ä fenden Gang, der mit der gegen uͤber ſtehenden Seite zuſammenhaͤngt. In dieſem Gange ſind zwey, den oben⸗ x genannten ähnliche Gemaͤcher angebracht, und zugleich auch eine innere Galerie, die auf der einen Seite den Blick in den Hofraum, auf der andern aber auf das offene Feld gewährte. In dieſem Theile des Gebäudes ſieht man die Reliefs, welche in den Fig. 8, 9, 10 u. ‚m 4 vorgeſtellt ſind. Wahrſcheinlich beziehen ſie ſich auf irgend eine traurige Handlung, ohnfehlbar auf das Menſchen⸗ opfer eines ungluͤcklichen Indianers, zufolge der Ge⸗ Marche einer Religion, die blutige Opfer verlangt. N Um einen genuͤgenden Begriff von dem Stucco zu geben, deſſen man ſich bey der Ausfuͤhrung ſowohl dieſer, als auch anderer halberhobener Arbeiten bediente, und \ hierdurch uͤber die Geſchicklichkeit, welche die alten Be⸗ ö wohner dieſes Gebaͤudes in dieſer Kunſt der Sculptur beſaßen, eine klare Anſicht zu verſchaffen, habe ich aus dieſem Gemach den Kopf des Dulders oder des Geopfer⸗ ten, Fig. 8. nebſt dem Fuß und dem Bein des Opfern⸗ 5 den oder des Schlaͤchters, sis: 11. mitgenommen, welche Stücke v 25 \| PPRFRFREN die Nr. 15 bd 58. bezeichnet, find, um ſie W von einander gut unterſcheiden zu konnen. \| 7 a" 0 Kuhn, man zur Süͤdſeite zurück, ſo zeigt ſich dem 6 \| Beobachter der Thurm, deſſen Zeichnung Fig. 12. ent⸗ halt. Oeſſen Hoͤhe betraͤgt ſechzehn Yards, und wahr⸗ ſcheinlich befand ſich auf dem letzten der noch vorhan⸗ 1 RER vier Auffäße des Gebäudes, noch ein fünften. Dbfchon dieſe Aufſatze nach oben hin an Hoͤhe und Um⸗ ing abnehmen und ohne Verzierungen find, wie man aus der Zeichnung erſehen wird, fo iſt doch die Con? ſtruktion derſelben hoͤchſt auffallend und zeigt von fer vielem Geiſt. Es beſitzt dieſer Thurm einen ſehr gut eee kunſtvollen Eingang, wie dieß ſich dadurch bewieß, 5 als ich eine horizontale Ausgrabung von mehr + a drey Yards Länge zu machen befahl, die durch das ganze Gebaͤude quer hindurch gefuͤhrt werden ſollte, wo⸗ R von ich aber abſtehen mußte, da Steine und Erde durch den Druck des feſten Körpers A. R. C., der den Mittel⸗ punkt dieſes Gebaͤudes einnimmt, in großer Menge her⸗ abſtuͤrzten. Dieſer feſte Körper im Mittelpunkte zeigte ich mir als ein innerer vollkommen glatter (ger rade emporſteigender) Thurm, mit Fenſtern verſehen, welche auf die Fenſter des äußeren Thurms paſſen und \| den Treppen Licht geben, ; auf denen man bis zu ſeiner Spit emporſteigt; woraus erhellt, daß der Eingang zu ihm auf der Nordſeite geweſen ſeyn muß, obwohl ich \| nicht ſo weit nachgraben ließ, um hierüber zur noͤthigen 5 Secwißheit zu gelangen, indem ich nicht gern durch die Entfernung der hohen Schutthaufen und der kleinen N. Steine, die den Fuß des Gebaͤudes umgeben und ihn . verſtecken, zu arkanen verlieren wollte. Hinter den vier, 1 e r Sg bereit \| * . 8 vi bereits hne Gamern, befinden ſch noch z zwey andere größere, im rohen indianiſchen Styl ſehr verziert, g die zu Oratorien (7) gedient zu haben ſcheinen. Un⸗ ter dieſen Verzierungen ſind mehrere bunte oder be⸗ malte Stucco's (S. Fig. 13 u. 14). Die griechiſchen N Koͤpfe ſtellen heilige Gegenſtaͤnde vor, denen ſie ihre An⸗ dacht erwieſen und ihre Opfer darbrachten, die wahr⸗ ' \ ſcheinlich in Juwelenſchnuren beſtanden, wie die Stellun⸗ . gen der zur Seite ſtehenden Statuen beweiſen. Ueber dieſe Oratorien weiter hinaus und von Norden nach Suͤden zu, ſtehen zwey Gemaͤcher, von denen ein jedes \| fieben und zwanzig Vards lang iſt und wenig mehr als drey Fuß Breite hat. Sie enthalten nichts, was beſon⸗ ders bemerkenswerth waͤre, ausgenommen einen Stein von elliptiſcher Form, der eine Yard hoch uͤber dem Fuß: 85 boden in die Mauer eingefuͤgt und eine Yard breit iſt. $ 3 7 a) — Fig. 15 zeigt eine Geſtalt, die einen ihrer \| ‚Götter vorgeſtellt haben mag. Wie man in der Zeich⸗ \| nung bemerkt, fißt fie auf einem Thiere. Nach der Art zu urtheilen, wodurch die Alten aͤhnliche Gegenſtaͤnde vorgeſtellt, koͤnnte man hier die wen einer ER. Gottheit vermuthen. N Der Pater Jacito Garrido, ein Dhnsirikiaher- mönd aus Hueſta in Spanien, der diefe Provinz im Jahre 1638 beſuchte, wo er als Lehrer der Theologie angeſtellt ward; ein im Hebraͤiſchen, Griechiſchen, Latei⸗ niſchen und drey verſchiedenen Dialekten der Eingebornen ſehr wohl bewanderter, wie auch in der Mathematik, Geographie und Muſik ſehr erfahrener Mann, hat eine lateiniſche Handſchrift hinterlaſſen, worin er es als ſeine Meinung aufſtellt, hie die noͤrdlichen Theile von Ame⸗ rika \ u‘ 3 * 1 N 5 N x x 1 . * - ) . N U OR se N ö - 105 * 8 N N { i K A \| 5 \ Ata durch Griechen, Gugeünber und andere Na: 0 tionen entdeckt worden waͤren. Dieſe Annahme unter⸗ fügt er durch die Verſchiedenheit der Sprachen ſowohl, als auch durch einige Denkmaͤler in dem Dorfe O co⸗ jiugo, vier und zwanzig Wegſtunden von Palen que 5 dene Allein da ſein Bericht von dieſen Ruinen weis nich 3 3 beſonders Merkwürdiges angegeben hat, ſo er thalte ich mich aller Auszüge daraus. Haͤtte der ach⸗ ene deſſelben, anſtatt bloße Hypotheſen In wagen, ſich darauf beſchraͤnkt, die Zeitpunkte naͤher anzugeben, wenn die von ihm angefuͤhrten Fremden an⸗ gekommen, wie lange ihr Aufenthalt gedauert und wenn ſie endlich in die ſfüdlicheren Gegenden abgezogen wären, ix 5 moͤchten wir vielleicht durch die naͤhere Kenntniß ihrer Sitten und ihrer Religion im Beſitz eines Leitfadens ge⸗ g bangt ſeyn, wodurch die Löͤſung 55 RN bewerk⸗ a werden dürfte. b) — Doch, um meine en Bericht Glen aufzuneh⸗ \ men, gehe ich weiter: Unter dem ober bemerkten ellipti⸗ ſchen Steinblocke befindet ſich ein ebener rechtwinkliger Steinblock, der laͤnger als zwey Yards, eine Yard vier Zoll breit, und ſieben Zoll dick iſt, auf vier Fuͤßen in Form eines Tiſches ruht und mit einem Basrelief in der eee eines Trägers verſehen iſt. Fig. 16. ſtellt den einen von dieſen Füßen vor, und Nr. 6. iſt das Origi⸗ nal „welches ich hier mitſende, theils damit das Bas⸗ ef um ſo beſſer verſtanden werben koͤnne, theils N ’ damit man auch von dieſem Zweige der Sculptur bey den Eingebornen, der auf allen Steinen ſo haͤufig iſt, en er weder in Hinſicht auf die behandelten Gegen⸗ 4 ee noch au in Betreff des Styls und der Aus: e „ fuͤh⸗ 7 N f ' führung eine e bebentenbe Bersntat ai enen e. weiß erhalte. a e Sollte die Regierung ee ae es 55 gut hal⸗ ten, einige von dieſen Sculpturen in das Eönigliche Cas binet gebracht und daſelbſt aufbewahrt zu ſehen, ſo wuͤrde deren Abfuͤhrung mit nicht mehr Aufwand verknuͤpft ſeyn, - als der Transport derſelben von Cadix nach Madrid bes tragen duͤrfte, weil die Indianer das Einſchiffen derſelden bis auf die koͤniglichen Transportſchiffe auf den Straßen von Catajaſa, das nur ſechs Wegſtunden von Pa⸗ lenque entfernt iſt, unternehmen koͤnnten, von wo aus alles uͤber den See Jerminos, oder durch den Diſtrikt Carmen nach Vera Crux, oder Campechy beſorgt und von hier aus an Bord des erſten koͤniglichen Schif⸗ fes, das von einem dieſer Haͤfen 1 2 segel f geſendet werden duͤrfte. FR Der wohlbekannte Schutz, den unſer er un 1 hochgeliebter Monarch allem angedeihen laßt, was ſich auf die Kuͤnſte und die Geſchichte des Alterthums bezieht, —bieſtaͤtigt mich in der Hoffnung, daß dieſer Transport ohnfehlbar erfolgen möchte, wenn nur irgend ein Großer unſres Reichs, von aͤhnlichen Geſinnungen beſeelt, durch den ſo thaͤtigen und erleuchteten Miniſter von Indien ſeiner Majeſtaͤt vorzuſtellen geruhen moͤchte, wie ſehr die Ehre der Spaniſchen Waffen erhoͤht und welcher Ruhm unſerer Nationalbildung zuwachſen wuͤrde, die doch der Bildung der Indier ſo ſehr uͤberlegen iſt, wenn man ſich in Spanien in den Beſitz dieſer ſo außerordentlich merk⸗ wuͤrdigen und ſchaͤtzenswerthen Ueberreſte des fernſten Al⸗ \ terthums geſetzt dee e c .be d Fig. ſo wie auch dem Stein Nr. 6, nur bie Hälfte ſeiner Große gelaſſen worden, und eine Copie davon enthaͤlt * (= \ welche die © 1 0 e 4 * 80. 7 4 A ENTE — N? 1 7 ‘ der- Ureinwohner müͤſſen dieſe eine beſtimmte B tung gehabt haben, da Stuccb's gefunden werden, und Bedeutung voͤllig unbekannt . e An den äußerten Ende des zuletzt ae breit breit ir * und * — 7 u * man eine Oeffnung, gleich einem Gang durch ein re, die zwey Yards lang und etwas über eine Yard iſt, und zu einem unterirbiſchen Gange auf eine 29 igt mehrere Charaktere oder Symbole, eiten des Tiſches verzieren. In der Sprache edeu⸗ da ſie oft auf Steinen und auf obſchon ihr Gebrauch, Werth 6 erwaͤhnten Ge⸗ in gleicher Hoͤhe mit dem Fußboden, bemerkt e Fall⸗ Reihe von Stufen führt, die, in regelmaͤßigen Entfer⸗ nungen, Flaͤchen oder Treppenaustritte, jedesmal mit einem Thor darüber verſehen, haben und in ihrer Fronte jedesmal fo verziert find, wie Fig. 18 es zeigt. 1 Fig 10. zeigt einen andern Eingang in einen urdiſchen Gang auf einem Wege, der von dem erſtern verſchieden iſt, und dazu kann man einen dritten in den⸗ ſelben Gang fügen, der unter einem großen Schutthau⸗ 4 fen verſteckt liegt. In einer der vielen Oeffnungen, die zu dieſem unterirdiſchen Gange führen, wurden meine Blicke von einem Stein angezogen, Nr. 7, den ich von der erſten Treppe links abbrechen ließ. Dieſen habe ich mit weggefuͤhrt, um die vielerley Zeichnungen, die deſſen Basreliefs enthalten, genauer unterſuchen zu laſſen. um indeſſen den Transport deſſelben zu erleichtern, ſo iſt ihm, ampenlich 5 55 dieſe dunkl e Halle zu bewirken, das auf einem ſa unter⸗ Fig. 20. Als man zum zweyten Thor gelangte, mußte t gebraucht werden, um das Herabſteigen in nft ab⸗ ſchuͤßi⸗ 1 8 1 h \ a „ N . * 8 1 7 2 N. ſchuͤßigen Terrain hinabführte. Man wendet fig hier um rechtwinklige Ecken, und da zeigt ſich dann, am Ende der Seitenpaſſage ein anderes Thor, das in ein Gemach i von vier und ſechzig Vards Länge, bey ähnlicher Breite Führt, welche die oben angegebenen Gemaͤcher Win Ueber dieſes Gemach hinaus findet ſich ein anderes, das demſelben in jeder Hinſicht gleich iſt, und das ſein Licht 3 durch einige Fenſter eines ſuͤdlich liegenden Corridors bes kommt, von dem aus dem Gebaͤude in das Freye tritt. 15 An dieſen Orten ſind weder Basreliefs noch andere Ver⸗ 5 zierungen gefunden worden; auch traf man hier auf ſonſt nichts, das merkwuͤrdig geſchienen haͤtte; dafern man nicht einige platte Steine, zwey und eine halbe Yard lang, eine und eine halbe Yard breit, dafuͤr annehmen will, die horizontal auf vier viereckten gemauerten Pfoſten ruhen, welche gegen eine halbe Yard uber dem Fußboden erhoben ſind. Ich glaube, daß dieſe Einrichtungen 15 Schlafſtaͤtten oder zu Nachtſtaͤtten 20 gedient haben moͤgen; und in dieſer Annahme finde ich mich durch den Umſtand bewogen, daß die breiten Steine in der Form von Alkoven vertheilt ſtehen. Hier endigten ſich alle Thuͤren und Unterſchiede, und da man nunmehr weiter nichts als Steine und Erde während des Nach- grabens entdeckte, ſo beſchloß ich, zu einem der Gebaͤude, 8 die gegen Suͤden auf einer gegen vierzig Yards hohen Anhoͤhe ſtehen, mich mit meinen Arbeitern zu verfuͤgen. Dieſes Gebaͤude, das ein Parallelogramm bildet, war in Hinſicht auf ſeinen Bauſtyl dem erſtern ſehr aͤhn⸗ lich. Es hat viereckte Pfeiler, eine aͤußere Galerie, und — einen großen Saal, der zwanzig Yards lang, drey und eine halbe Yard breit iſt. Sein Vordertheil oder Fronti⸗ pie \ ie; womit es beſhnüet x . 95 Weibergeſtalten \| mit Kindern auf den Armen, alle in natuͤrlicher Größe, als Basreliefs in Stucco ausgefuͤhrt. Dieſen allen Fehlen die Koͤpfe, wie man in den Zeichnungen Fig. 21 und 22 bemerken kann. Mehrere lächerliche Zeichnuns \| gen, bie an den Ecken des Haufes zu Verzierungen dien⸗ ten, habe ich mit weggefü chrt. Sie ſind durch Nr. 8, 9 was uns hier auf die Spur leiten koͤnnte, wie die ehe⸗ maligen Bewohner des Gebaͤudes ſich dieſer Zeichen zur ene von Gedanken bedient haben duͤrften. In der innern Mauer der Galerie, und auf jeglicher N Seite der zum Salon fuͤhrenden Thuͤre ſind drey Steine \| befindlich, die drey Vards hoch, gegen eine Yard breit K und alle mit Hieroglyphen, in Basrelief gearbeitet, wie e oben erſt angegeben, bedeckt ſind, waͤhrend auch der ganze Saal nebſt der ganzen Galerie einen ſteinernen \| Fußboden hat. Nachdem man dieſes Gemach verlaſſen N und durch die Trümmer noch einiger anderer gewandelt 5 itt, die vielleicht auch blos anſtoßende Gebäude geweſen ſeyn moͤgen, fuͤhrt ein Abhang zu einem kleinen Thale = hinab, oder zu einem offenen Raum, wodurch man einen N Zugang zu einem andern Gebaͤude in dieſer Richtung erhält. In dieſes tritt man durch einen Aufgang eben⸗ e in eine Galerie und Saal, die den ſo eben beſchrie⸗ \| benen aͤhnlich ſind, und an der Thuͤre des Salons zeugt ein Zierrath in Stucco, Fig. 23, durch ſeine ee 0 ber den Aberglauben der Erbauer. Oeſtlich von dieſem Gebäude erheben ſich Be Heine ange, die ein Aurel den, af deren jeder ein 0 0 vier⸗ x ; 1 98 \ 6 7 40 Ex FB} ) 7 er en 7 7 ” 1 SH 5 A 9 - x N . g 10 bezeichnet; allein zu ihrer Deutung geht uns alles 'erſt indniß ab, da fich gar nichts von dem erhalten hat, \ —— er 1 e 1 r vierecktes Gebäude von achtzehn Yards Länge und eilf Vards Breite, in demſelben Bauſtyl, wie die vorherge⸗ henden, ſteht. Sie ſind mit duͤnnen Decken verſehen und mit mehreren Aufſaͤtzen von drey Yards Hoͤhe „ die kleinen Thuͤrmen aͤhnlich und mit Zierrathen und Figuren in Stucco über und uͤber bedeckt ſind. In dem Innern des erſten von dieſen drey Gebaͤuden, ſtößt an das Ende einer ſchon faſt ganz. verfallenen Galerie ein Saal mit einem kleinen Gemach an jedem Ende, waͤhrend in deffen Mittelpunkte ein Oratorium oder eine Art Rednerbüͤhne von etwas uͤber drey Yards Länge und Breite ſteht, die % auf jeder Seite des Eingangs einen perpendicular aufge⸗ ſtellten Stein zeigt, auf welchem das Bild eines Man⸗ nes in Basrelief, Fig. 24 und 25 zu ſehen iſt. Als ich die Sache naͤher unterſuchte, fand ich die ganze Fronte des Oratoriums von drey mit einander genau verbunde⸗ nen Steinen gebildet, auf denen die dig. 26 angegebe⸗ \| nen allegoriſchen Gegenſtaͤnde vorgeſtellt find. Die aͤußere Verzierung beſteht in einer Art von Vertiefung, durch kleine Stuͤckchen Stucco bewirkt, auf denen ſich die Bas⸗ relief? Nr. 11 „und 12, die ich als Proben der Vorſtel⸗ lungen davon mitgenommen, befinden. Der Fußboden des Oratorium iſt voͤllig glatt und eben, und war acht Zoll dick. Er ward von mir zum Behuf einer Nachgra⸗ bung durchbrochen, bey der ich, nachdem ich gegen eine halbe Yard tief eingedrungen BR ein kleines rundes irdenes Gefaͤß fand „das einen Fuß im Durchmeſſer hatte und horizontal mit einem andern von gleicher Beſchaffen⸗ heit und Groͤße durch Kitt in Verbindung geſetzt war. Wir brachten dieſe Gefaͤße bey Seite und ſetzten das f EIER und Graben fort, worauf wir, nach einer Viertel- \| Dierttyird ofen bab din kreisartigen Stein antraſen, der von bedeutend größerem Umfange, als die erſtge⸗ nannten Gegenſtaͤnde war. Nachdem wir dieſen aus ſei⸗ \| ner Lage gebracht, zeigte ſich eine cylinderartige Höhlung, gegen einen Fuß weit und vier Zoll tief, worin ſich eine \| Lanzenſpitze von Kieſelſtein, zwey kleine rund abgeſtumpfte Pyramiden, mit der Figur eines Herzens in dunklem yſt artigen Stein, fanden, der in dieſem Koͤnigreiche ſich ſehr haͤ zufig findet und unter dem Namen Challa bekannt ef. Auch befanden fi ſich ebendaſelbſt zwey kleine irdene Klappern oder Art von Gefaͤßen mit Deckeln voll kleiner Steine und einer rothen Zinnoberkugel, welche Gegenſtände alle ich unter den Nrs. 13, 14, 15, 16 hier⸗ bey überliefere. Die Lage dieſes unterirdiſchen Behälters \| trifft in den Mittelpunct des Oratorium, und in einem jeden der innern Winkel, nah am Eingange, befindet ſich eine Hoͤhlung, gleich der einen vorher angezeigten, wo auch die kleinen eee unter Nr. 7 und 18 ver⸗ . gaben lagen. ee \| \| Es würde überftißig a wenn ih wich aber bie, ar. den drey Steinen vorgeſtellten Gegenſtaͤnde, oder uͤber die Lage der an dieſem Orte gefundenen Sachen weitlaͤuftiger verbreiten wollte. Sie erregen die Vermu⸗ thung, daß an dieſem Orte die ueberreſte ihrer verehrte⸗ ſten Heroen, gleich geheiligten Gegenſtaͤnden, verehrt 5 wurden, denen die Eingebornen zum Andenken an ihre, dem Lande geleiſteten Dienſte und an ihre, uͤber ihre . Feinde erfochtenen Siege, Trophaͤen errichteten, waͤhrend die auf den Steintafeln befindliche Zeichen ihre Namen verewigen ſollten; denn nur dafuͤr werden dieſe Zeichen und die fie umgebenden Basreliefs angenommen werden konnen. n \| \| 30 Die t 2 — 10 U 7 7 EA ˙—— N Pe ru ae —— 81 en f 2 — Die zwey anderen Gebaͤude jd von ähnlicher Aci. tektur und im Innern auf biefelbe Weiſe abgetheilt, wie das eine ſo eben beſchriebene. Nur in Hinſi icht auf die allegoriſchen Figuren in den Basreliefs er den Steinen wien fie von einander ov. eg Als man zu dem zweyten Oratorium gelangte, aue man an deſſen Eingange die zwey Zeichnungen, Fig. 27 und 28, welche Maͤnner vorſtellen, waͤhrend die Vorder⸗ ſeite die drey, Fig. 20, abgebildeten Steine zeigt. Nach dem ich auch hier eine Nachgrabung veranftaltet, ent⸗ deckte man daſelbſt eine Lanze von Kieſelſtein, zwey coni⸗ ſche Pyramiden „die Figur eines Herzens und zwey irde⸗ ne Klappern, welche mit den 1 90 197 905 21 8 22 en wurden. . Fig. 30, die letzte in der Sammlung, zeigt die in⸗ nere Anſicht des dritten Oratorium, das gleich den an⸗ deren zwey aus drey Steinen von gleicher Form und Groͤße gebildet war. Bey einer genauern untersuchung der daran befindlichen Basreliefs wird man aber leicht zu dem Schluß gelangen, daß die alten Bewohner und Erbauer dieſer Gebaͤude in großer Finſterniß gelebt haben muͤſſen, denn es ſcheint, als ob in dieſen Geſtalten ihres fabelhaften Glaubens der Goͤtzendienſt der Phönicier, der Griechen, der Roͤmer und anderer alten Voͤl⸗ ker ſich deutlich vor unſern Blicken zeige. In dieſer Hinſicht duͤrfte es ſich vernuͤnftiger Weiſe wohl annehmen laſſen, daß irgend eines von dieſen Voͤlkern irgend einmal ſeine Eroberungen bis in dieſe fernen. Gegenden verbreitet habe, wo es ſich wahrſcheinlich lange genug aufgehalten, um die Staͤmme mehrerer indiſchen Voͤlkerſchaften in den Stand zu n ihre Ideen aufzunehmen und nachzu⸗ — ahmen, . Rene 23 io an Benfönigen Begriffen von künſt⸗ licher Ausführung, welche jene Eroberer 89 5 mitzuthei⸗ \| Ay: für gut befunden hatten. BR \| . Die Beſchreibung der nordwaͤrts liegenden Gebäude \| "ag ich aber unterlaſſen, theils deshalb, weil ſie jetzt faſt ganz verfallen ‚find, theils auch, weil ſie ſonſt weder 55 \| Reliefs noch Ornamente dargeboten, und blos in Hinſicht auf die Bauart, worin ſie uͤbrigens den. ſüdlich liegenden 1 ſehr ahnlich ſind, einige geringe Abweichungen zeigten. \| Mir bleibt daher nur noch die Erwähnung der wenigen ER N Gegenſtaͤnde uͤbrig, die bey dem Aufgraben des Grundes \| 5 ſowohl an verſchiedenen Orten in dieſer Gegend, als 8 0 \| ; 1050 ae Gebaͤude weſtſuͤdlich aufgefunden worden ſind. “ Dieſes Gebaͤude unterſcheidet ſich in Hinficht N n 19 Bauart nicht von den andern: ſeine Abtheilungen \| beſtehen in einem Corridor und einem Saal, der mit Basreliefs ausgeſchmückt iſt. Hier ward bey dem Nach⸗ graben ein irdenes Gefoͤß gefunden, das aber in Stücken derbrochen war und einige kleine Stucke Challa, in der Form von Lanzetten, oder duͤnnen Scheermeſſerklingen f enthielt, br deren ſich jenes ungebildete Volk wahrſcheinlich zu aͤhnlichen Zwecken, wie die Europaͤer, „„ Ihrer Unterſuchung unterwerfe ich dieſe, mit den Nrs. = und 24 bezeichneten Bruchſtuͤcke und Steine. 5 u Nr. 25 iſt ein irdener Topf, der eine Anzahl von Krochen, „Backen ⸗ und andern Zähnen enthalt, welche . . Nachgrabung geliefert hat. \| M. 26 und die folgenden Nummern bezeichnen die a Arten von Kitt, oder Kalk, Moͤrtel und gebrannten Backſteinen, deren die alten Bewohner ſich bedienten. Man konnte hierbey freylich bemerken, . Wee die letztern eben nicht in großer Anzahl vorhanden wären. Allein dieſe i auch in der That die einzigen, \| RT... EN 8 eo re \| \| . Mi l die 901 den Ruinen IRRE worden ſind und die ich . zum Behuf einer genauen Unterſuchung mit weggenom⸗ * . men habe. Sie werden jedoch hoffentlich mit dazu die⸗ N nen, die in dem letzten Koͤniglichen Befehl enthaltenen . Hauptpunkte völlig zu erledigen: und. zu erlaͤutern, wo⸗ \| durch die wiederholte Unterſuchung dieſer in Truͤmmern liegenden Stadt veranlaßt worden iſt. Wenigſtens habe F ich waͤhrend dieſer letztern keinen nur irgend bemerkens⸗ werthen Umſtand übergangen, noch habe ich es an den u 5 noͤthigen Verſuchen, oder an dem erforderlichen Eifer, 19 ſowohl in meinen Nachforſchungen „als auch in einem. f . hiermit beendigten Berichte fehlen laſſen. e N \| Ich geſtehe, mein Herr, daß außerdem Ihres rer \| den bekannter Eifer für den Dienſt Sr. Majeſtaͤt, den Koͤnig, Ihre Thaͤtigkeit und Gewiſſenhaftigkeit bey Aus⸗ 1 fuͤhrung der Koͤniglichen Befehle, Ihre tiefe Ein ſicht und guter Geſchmack in Betreff der Gegenſtaͤnde, welche die⸗ ſer Auftrag umfaßte und deren Beſorgung Ew. Excellenz die Guͤte hatten, mir zu uͤberlaſſen, fuͤr mich die maͤch⸗ tigſten Reizmittel waren um mich zu. meinem Unterneh⸗ men mit dem groͤßten Eifer zu erfüllen; daß dieſe mich angetrieben, dieſe Arbeiten, ohne Ruͤckſicht auf Muͤhe und Ermuͤdung, mit ſtetem Fleiß und Ausdauer zu verrichten. Mein Hauptbeſtreben war, den mir zugekommenen Ber fehlen auf das gewiſſenhafteſte nachzukommen, als deſſen einzige Belohnung ich nichts weiter erwarte, als Ihre Zufriedenheit und ihren Beyfall darüber, daß ich den Befehlen des Koͤnigs und ſeines ehe . eig obgelegen habe. \| Palenque, Junius 24, 1787. 165 ’ 79 7 0 Antonio del Rio. ir ah x 7 } I x NEE 0 7 arne enrico 1 red e, / keitiſche Unterſuchungen und Forſchungen 1 er: ; 7 N über \| 8 9 . \| die Geſchichte der Amerikaner; Er > 2 * 4 * — 7 — . 7% — u * S 74 WWW \| / von Capt. del Rio entdeckten Denkmäler unterſucht und 5 mit denen der Aegyptier und anderer Voͤlker verglichen, woraus hervorgeht, daß zwiſchen dieſen und den Ame⸗ rikanern eine Verbindung ſtattgefunden habe, und wodurch das große geſchichtliche Problem von eu und wer die erſten Be⸗ wohner an den Ufern des Golfes von Merico geweſen, geloͤßt wird; — über die Periode der erſten Ankunft derſelben; die Entdeckung des Koͤnigreichs Am a- guemecan und deſſen Hauptſtadt Huehuetlapallan; deren Gründung, Dauer und Urſache ihres Verfalls; —-— über Huitzilopochtli oder Mexitli, den Mars oder Haupfbeſchuͤtzer der Mexicaner; deſſen Weſen und Be⸗ hi ſtimmung; über die Tulteka's; wer fie eigentlich ges 5 weſen? — über die Periode ihrer Wanderungen; \| die Gründung ihres Reichs ꝛc. ne VVV DPD. Paul Felix Cabrera. A £ * 13 ER, 5 N 5 ; i 4 3 — & { x * * 6 0 * N x \ 10 8 3 * 8 * y 3 \ 3 \ 42 A * N z . * 7 „ \ ‘ SS } ö 4 — > \| - 1 en \ 1 1 g . \ de f N WR — — N 7 x 1 x Pr = { A A x f 8 Pe 8 ; 55 1 1 \| N 1 * NS Y% „ ir N \ x ei 8 ö 7 — . 0 U \| 4 } PETE IA 5 N 4 N 0 - N . 1 REM" q 4 IT } Ki, te bite nis en beetle sh Amerika 3 e, „ u Berzeffend. Dis underftänbige und gänzliche Vernichten der ihr bücher und geſchichtlichen Denkmaͤler der Voͤlker Ameri⸗ als iſt nicht allein der Geſchichte, ſondern auch der Res 5 ligion ſelbſt ſehr nachtheilig geweſen, deren Fortgang \| man aber Meier hierdurch am beſten zu befördern vers \| meinte. Indeſſen zeigen ſich freylich dergleichen nicht er⸗ wartete Erfolge gar manchml da, N wo der Verſtand zu der Politik des Menſchen in einem ſehr beſchraͤnkten Ver⸗ beuniſe ſteht: und wie oft irrt nicht der Menſch, ſelbſt 90 in ſeinen beſten Abſichten, a ſowohl in deren Bedeutung, \| als Reſultaten; um wie viel mehr aber nicht dann, wenn Wee und Unwiſſenheit ihn geleitet? Me Die Religion, die bey gebildeten Voͤlkern immer einen Hauptgegenſtand ihrer Aufmerkſamkeit ausmacht, iſt unzertrennlich mit deren Geſchichte verbunden; nie wird die eine ermangeln der andern das noͤthige Licht „a Meer Verdiente es nun die Geschichte a Volks, aus 5 — 55 1 . k ... + 1 5 17 { ‚ 1 7 7 1 N 4 N f je 7 RE \| t 40 8 \ Y y Wi = - * * 5 m au werden, und zwar blos deshalb, weil fie nichts als ein Denkmal des Aberglaubens, des Goͤtzendienſtes und anderer Irrthuͤmer waͤre, welche dem Geiſt der wahren Religion widerſtreben, ſo wuͤrden dann auch die heiligen Schriften ſelbſt, welche die Grundlage unſres heiligen cas tholiſchen Glaubens ausmachen, nicht von dem Mißgeſchick frey ſeyn, wodurch die Vernichtung der hiſtoriſchen Denk⸗ maͤler Amerika's bewirkt worden iſt. 7 RR, Die Hebraͤer, dieſes unter allen Völkern von Gott auserwaͤhlte Volk, um ſeiner wahrhaftigen Religion und ſeiner Verehrung Bewahrer zu ſeyn . waren wohl nicht weniger zum Goͤtzendienſt geneigt, als die Nationen Ame⸗ rika's es je geweſen ſind. Die heilige Schrift ſpricht Allmaͤchtige fie gezuͤchtigt, um ſie auf den Pfad der Wahrheit wieder zuruͤckzufuͤhren, und dabey verhehlt ſie 1 r uns keinesweges die Irrthuͤmer des Goͤtzendienſtes, in die ſie gefallen waren. \| ee e ii a Indeſſen leſen wir nirgends, auch iſt es von den Apoſteln, die mit begeiſtertem Munde die Myſterien der katholiſchen Religion durch die ganze Welt verbreiteten aus dem Andenken der Menſchen vertilgt und ausgerottet 1 1 \ ** von ihrem häufigen Abfall von den göttlichen Verordnun⸗ a gen und von den mancherley Strafen, mit denen der — vr und die fich ſtets beſtrebten, den Goͤtzendienſt auszurotten, rer ſcheuten ſich nicht, ſich auf dieſe Geſchichten in ihren Erklaͤrungen der heiligen Schriften zu beziehen; noch ward es von den allgemeinen Kirchenverſammlungen vernachläfz. die dieß ſogar mit Gefahr ihres Lebens thaten, daß ſie auch die Geſchichten der heidniſchen Voͤlker vernichtet hätten, deren Herzen fie mit dem wahren Glauben: erfuͤl⸗ ten. Ja ſogar die heiligen Kirchenvater und Kirchenleh⸗ fit, dieſe Geſchi er den Scene des wacher BERN, ley Aberglaubens zu ſammeln, in dem ſie befangen waren. 8 ee Das Ge chick, das die Geſchichten der Voͤlker Ame⸗ rika's erfahren hatten, ſetzte jedoch bald die Federn nicht \| wenig gelehrter Maͤnner, unter den Eingebornen ſowohl!l als unter den Spaniern, in Bewegung; ſie weckte die Aufmerksamkeit Philipps II. und der erſten Vicekönige ven Merjco, um, ſo viel als moͤglich, den erlittenen 1 1 Verluſt fi zu erſetzen. (S. Anmerk. 1.) Da aber die von \| ihne n bekannt gemachten Geſchichten nur weniges aus den letztern Zeiten umfaßten, da ſie ferner alle zur Ent⸗ deckung des Urſprungs der Amerikaner ſich in keine tie⸗ fern Nachforſchungen eingelaſſen haben; ſo ſcheinen auch die Werke jener Männer keine beſonderen Dienſte leiſten zu konnen. Zwar unternahmen in den darauf folgenden 1 Zeiten manche Maͤnner von hoͤherem Geiſte uͤber denſel⸗ V ben Gegenstand zu ſchreiben. (S. Anmerk. 2.) Allein N we \| was war der Erfolg ihres Beſtrebens? Ohnerachtet ihres \| \| Eifers und ihrer Mühe, und nach allerhand von ihnen eingeſchlagenen Wegen, auf denen ſie zu erforſchen ſuch- \| ten, von wo her die erſten Bewohner Amerika’ 8 gekom⸗ = 8 men waͤren, gelang es ihnen dennoch nicht, irgend eine Vermuthung aufzuſtelen, die ſo wahrſcheinlich geſchienen haͤtte, um auf ihr fuͤr den, der ſorgſam wandelt und pruͤft, ein Weg zur Erreichung der Wahrheit zu ſeyn. Dieſes Urtheil faͤllte unter andern auch der berühmte. \| Benedicktiner, Fray Benito Geronymo Feyjoo W der XXIIten Abhandlung des V. Bandes des Teatro \| Critico, wo er ſagt: „Nachdem ich fo vielen veſchie⸗ EN ö „denartigen Meynungen ein langes Studium und eine genaue unterſuchung ae Bio ich dennoch nicht N A . ER 1 „eine ( J — — Nu. en 4 J 2 eine einzige darunte, die ſelböſt! nut den aithiger Schein . „der Wahrheit beſitze, ja ſogar mehrere, die nicht, einmal „ ſelbſt das Verdienſt der Wahrſcheinlichkeit haben.“ daher auch den beruͤhmten Advocaten Giuſeppe An⸗ tonio Conſtantini zu der Erklärung, daß alles, was den ſey, nicht uͤber die Grenzen der bloßen Vermuthung Sagen beſaͤßen. Von dieſen, ſagte er, ſey der groͤßere Theil „als er entdeckt wurde, roh und ungebildet gewe⸗ ſen, und die von verſchiedenen Schriftſtellern darüber Schwierigkeiten. (S. Anmerk. 4.) J Francisco Xavier Clavigero, ein neuerer ame⸗ \| „ften oder urſprünglichen Bevölkerung von Anahuac „nicht allein ein ſehr ſchwieriges Problem zum Loͤßen dar⸗ Das Dunkel, das dieſe hiſtoriſche Frage umgab, oͤffnete den Angriffen auf den geheiligten Felſen unſrer Religion eine breite Straße. Gegen die Mitte des letz⸗ von den Praͤadamiten zum Vorſchein, das er auf die Süͤͤndfluth errichtete, welche Thomas Burnet in feiner W Eine mit fo vielem Dunkel umhuͤllte Forſchung führte i auch bisher uͤber dieſen Gegenſtand bekannt gemacht wor⸗ führe, indem wir. weder altamericanifche Geſchichten noch mitgetheilte Vermuthungen unterlaͤgen unzurchdringlihen 5 rikaniſcher Schriftſteller, ſagte: „die Geſchichte der fruͤhe ni fo dunkel und ſo ſehr von Fabeln umgeben, daß fie 5 bietet, ſondern daß es vielmehr ganz unmoͤglich ſcheint, „durch ſie zur Wahrheit zu gelangen. „(S. Anmerk. 4.) > ten Jahrhunderts brachte Iſaak Peyrere fein Syſtem Theorie der Erde aufgeſtellt hatte. (S. Anmerk. 5. RR: Peyrere behauptete, (S. Anmerk. 6.) nachdem erſt zuerſt gegen die klaren Ausdrucke der heiligen Schrift und den mehr philoſophiſche als hiſtoriſche Hypotheſe uͤber die \| C hs 1 een Glauben der Kirche bie Allgemeinheit der Sündfluth gelaͤugnet hatte, ebenfalls im Widerſpruch mit den bibliſchen Urkunden, daß nicht alle Menſchen von Adam und Eva abſtammen und laͤugnete demnach auch die Erbſünde nebſt den Hauptgrundſätzen unſrer beigen katholiſchen Religion. Als eine Hauptſtuͤtze ſeiner Hypotheſe führte er die Bevoͤlkerung von Amerika nebſt Un bekanntſchaft ı mit dem eigentlichen urſprung der⸗ } en tn. Er ſtuͤtzte ſich darauf, daß, da zwiſchen den beyden Continenten keine Verbindung eriſtirt und man nicht nach Amerika kommen koͤnne, ohne weite Meere zu durchſegeln, kein Menſch vor der Erfindung des Com⸗ paſſes weder aus Europa, noch aus Aſien, noch aus Afrika dahin habe gelangen können. Weil es nun hier⸗ durch klar ſey, daß Amerika vor dieſer Erfindung ſchon 5 bevoͤlkert geweſen, ſo zieht er hieraus den Schluß, daß deſſen Ureinwohner nicht von den Bewohnern des alten 5 \| Continents oder der alten Welt abſtammen koͤnnten; „ ihr urſprung nicht von Adam und Eva, ſondern von einem andern Menſchenpaar, Mann und Weib, abzuleiten 75 ſey, das Gott in einer weit früheren Periode sl): e Regionen erſchaffen habe. 1 8 Die Religion vertraͤgt aber keine e Dr in 156 e ſie die einzige, heilige und ewige iſt, ſo iſt ſie und Mn wird fi ie, wie ſie dieß auch bis jetzt geweſen, bis an das \ Ende der Zeit unveraͤnderlich ſeyn. Neue Syſteme moͤ⸗ 1 gen wohl nur in der Philoſophie zulaͤſſig ſeyn; aber auch dieſe ſind für die Religion durch den Einfluß, den ſie erlangen N oft von ſehr gefährlichen oder doch ſchaͤdlichen \| Folgen. So zeigten ſich, um ein Beyfpiel anzuführen, ie a Renewnngen von Descartes und ande⸗ N \| ren N e 155 ren neuern Philoſophen im Anfang zwar weder moraliſch ; gut noch poffitio ſchlecht, indeſſen fuͤhrten ſie im Verfolg der Zeit dahin, daß ſie nicht allein die Geiſtigkeit und Immaterialitaͤt der Seele laͤugneten, daß ſie dieſelbe für etwas Materielles und Zerſtoͤrbares erklärten; ſondern daß ſie die Religion überhaupt gaͤnzlich umſtuͤrzten und in die noch groͤßere Gottloſigkeit des Atheismus verfielen. Aus dem Syſtem von Burnet entſproß die ketzeriſche Anz nahme der Praͤadamiten: und noch giebt es viele andere Syſteme von aͤhnlichem Gehalt, die in dieſem unſerm unbeſtaͤndigen Jahrhundert in Menge aufgetreten ſind, wo man nur kühne Hypotheſen aufzustellen, dieſe aber zugleich für die erleuchtetſten und richtigſten e gewohnt iſt. 5 925 Obwohl der Allmachtige die Natür gewiſſen Gefegen unterworfen hat, ſo behielt er ſich dennoch die Oberherr⸗ \| ſchaft uͤber dieſelbe fortwährend vor, und es gefiel ihm, \| von Zeit zu Zeit die deutlichſten Beweiſe ſeines allmaͤch⸗ tigen Arms zu geben, der an und fuͤr ſich ſchon erſtau⸗ nens wuͤrdig, jenen Naturgeſetzen aber beſonders uͤberlegen 5 iſt. In ſolchen Faͤllen iſt es weit beſſer an die Wunder zu glauben, als unſre Talente durch Verſuche, ſie mit Huͤlfe von neuen Syſtemen ganz natürlich erklären zu wollen, zur Schau zu ſtellen. (S. Anmerk. 7.) In dieſer Hinſicht wird Burnet wegen feines fo ſonderbaren Syſtems getadelt werden muͤſſen, desgleichen auch ſo manche unſrer neueſten Philoſophen; allein um ſo ver⸗ dammenswerther wird das von Peyrere, ob ſeiner ketze⸗ riſchen Grundſaͤtze, immer erſcheinen. Desgleichen bleiben auch Feyjoo, Pater Garcia, und ſein Erklaͤrer, Cla-⸗ vigero, den Conſtantini angeführt, nebſt allen, die ö KEN, vom Fe, hear Se: dar Tadel ee unter⸗ worfen, daß ſie ſich als ſorgloſe Forſcher gezeigt, indem . fie beſonders die fo gruͤndlichen Abhandlungen uͤber die M erſten Vewohner von Amerika, die den Biſchof von Chia⸗ 5 ei 1 1 Nune d de 1 SSR: in 8 90 10 2 0 gbr wurden, A gegen Unter mehreren kleineren hiſtoriſchen Denkſchriften, ae altem hochberuͤhmten Praͤlaten in die Haͤnde fielen, der nicht weniger für Gottes Ehre eiferte, als er fi 1 2 et BE x 0 nicht irrte, wenn er ſie alle fuͤr Erzeugniſſe des Aber⸗ glaubens erklaͤrt, befand ſich eine, die von Votan ſelbſt gſchriben war, von dem erz wie hier folgt, in Nr. 34, Sekt. Kid in der Vorrede bu feinen wanne e, alſo bree . l . „Votan ist t bet dritte Heide, vet ſich im \| 1 „Calender befindet; er ſchrieb in Indianiſcher \| 13 eine hiſtoriſche Abhandlung, in der er namentlich das Volk, bey welchem er war, Fan. die Plaͤtze, wo er ſich aufgehalten, an ge⸗ Negrben hat. Bis zu dieſer Zeit herab hatte 3 ‚meine Familie der Votan in Teopizka noch be⸗ „der Herr von Tapanahuaſek ſey, (s. Anmerk. 8)3 e er das große Haus (unter dem er den auf „feines Großvaters Noah Befehl erbauten Thurm zu Babylon verſteht), das von der Erde bis in die elten reichte, geſehen; daß er der erſte „Mann geweſen, den Gott hierher geſendet, h „um dieſe Indiſchen Länder zu vertheilen; we . 75 ö 1 bear 9 Bean: Daſelbſt berichtet er auch, daß er — \| \| 8 * \ zer . u 7 > I . - a 1 * A 10 4 * X * ’ I * 730 „und daß an bc wo er das große De „geſehen, einem jeden Volke eine andere „Sprache ertheilt ward.“ K Dieſer hochwürdige Praͤlat wuͤrde uns über den Votan und viele der urſpruͤnglichen oder der erſten Lan- \| desbewohner, deren geſchichtliche Ueberlieferungen, wie er 2 ſelbſt ſagte, ſich in ſeinen Haͤnden befanden, noch un- gleich mehr haben mittheilen können; allein davon N. ten ihn leider gewiſſe Bedenklichkeiten in Hinſicht auf den ſchlechten Gebrauch ab, den die Indianer von ihren i alten: Geſchichten in ihrem Aberglauben des 5 Rogualiomus — dee (vergl. Anmerk. 9). Man muß es ſehr beklagen, daß der Ort nicht lehr f unn iſt, wo jene ſchaͤtzbaren Documente aufbewahrt worden ſind. Indeſſen iſt es vielleicht noch mehr zu be⸗ 1 dauern, daß der große Schatz ſelbſt ſeiner Vernichtung nicht entging. Dieſer Schatz war, der Indianiſchen Sag zufolge, von Votan ſelbſt, als ein Beweiß ſeiner Ab⸗ 19 kunft und als ein Denkmal fuͤr kommende Jahrhunderte, in der Caſa Lobrega (d. i. dem Hauſe der Dunkel⸗ heit) niedergelegt worden, das er in einem Athem, d. h. in ſehr kurzer Zeit erbaut hatte. Dieſes Schatzes Be⸗ \| wahrung uͤbergab er einer ſehr ausgezeichneten Frau und einer beſtimmten Anzahl von Indianern aus dem niedern Volke, welche jaͤhrlich als Wache deſſelben ausgewaͤhlt Ben in Deiie genommen und zerſtoͤrt N iſt. wurden. Sein Befehl ward auch viele Jahrhunderte hiedurch von dem Volke von Tacoaloya, in der Pros vinz Soconusco, mit der größten Puͤnktlichkeit befolgt, \| und der große Schatz heilig bewahrt, bis er von dem obgenannten Praͤlaten Don Franz. Nunez de la Vega Gier gef ſi I, eine‘ eigenen Worte au Nr. 34, Se as ' der Vorrede daruber. : N b Be ! kalt „Dieſer Schatz keftand: Nu 5 gro⸗ 2 „ßen irdenen Gefäßen von einem Stuck, 3 \| 70 großen Dedeln von demſelben Material \| \| „verſchloſſen waren. Auf dieſen befanden fir die Figuren der alten Indianiſchen Gottheis „ten, deren Namen in dem Calender ſtehen, \| „eb einigen Chalchihuites, welche feſte harte s von BEN ee anderen 05 a „aus der Hoͤhle genommen, wobey ſie die Ta⸗ \| 1 „pianes, ihre Wache, unterſtützten, und über: „liefert; worauf ſie auf dem großen Markt⸗ oplatze zu Hueguetan bey unferer Anweſen⸗ . „heit in dieſer Provinz im J. 1691 Steen Fr worden ſin dene ee 1 \| Es iſt moͤglich, daß Botan’ 8 geschichtliche Ueber⸗ legen auf welche Nunez de la Vega anſpielt, oder ſonſt eine ähnliche Geſchichte, die einzige dieſer Art, fih gegenwaͤrtig im Beſitze des Don Ramon de Dido: 0 nez y Aguier, Einwohner von Cuidad Real, befinde. \| 1 Dieſer ſehr geiſtvolle Mann iſt gegenwaͤrtig mit einem Werke beſchaͤftigt, das den Titel führen fol: Histo- \| ria del Cielo y de La Tierra, und ſich nicht \| allein uͤber die urſpruͤngliche Bevoͤlkerung von Amerika betreten, ſondern auch den Ausgang dieſer Bevoͤlke— 15 ung aus Chaldaa, unmittelbar nach der Verwirrung der Sprachen, deren myſtiſche und moraliſche Theologie, My: eee und andere e eee darſtellen 3 Rn . „ „ 8 1 wird. DOREEN "> E 0 Br * * 24 e ee e a: EZ ar J . Gt, K Y * I mr 71 1 N und. Seine iterkifgen Hülfsmittel, ſeine ſeit 7 1 Jahren dazu gemachten Vorarbeiten, ſein ernſtliches Stu⸗ \| dium Diefes Gegenſtandes, ſeine Kenntniſſe der Tzen⸗ 5 1 dal⸗ Sprache, worin die oben angefuͤhrte Ueberliefe⸗ 2 rung des Votan abgefaßt iſt, ſeine treffliche Bekannt⸗ ſſchaft mit den claſſiſchen Schriftſtellern der Vorwelt, wird N uns demnach ein Werk erwarten laſſen, das eine dagen meine Aufmerkſamkeit erregen durfte. ER Den von Nunez de la Vega gegebenen ie Mittheilungen will ich hier nur noch einige andere bemer⸗ kenswerthe Nachrichten beyfuͤgen, die mir von Don Ka mon Ordonez y Aguiar mitgetheilt worden ſind. Die in ſeinem Beſitz befindliche Abhandlung beſteht aus fünf bis ſechs Bogen in gewoͤhnlichem Quart, in den gemeinen Charaktern der Tzendalſprache geſchrieben, woas ein augenſcheinlicher Beweis iſt, daß ſie kurz nach der Eroberung von Mexico nach dem in Hieroglyphen geſchriebenen Original copirt worden ind. An der Spitze oder am Anfange des erſten Blattes 2 10 befinden ſich die zwey Continente als zwey, mit verſchie⸗ denen Farben ausgemahlte kleine Vierecke, die einander Ai parallel laufen. Von dieſen ift das eine, welches Eu⸗ ropa, Aſia und Africa vorſtellt, mit zwey großen SS. bes zeichnet, welche auf den oberen Armen von zwey Linien 0 ſtehen, die aus den entgegenſtehenden Winkeln des Vier⸗ ecks gezogen ſind und im Centrum zuſammentreffen. Das a Viereck, welches Amerika bezeichnet, hat zwey 88, die horizontal auf den Linien ſtehen, doch weiß ich mich nicht genau zu beſinnen, ob dieſes auf der obern oder untern Linie iſt; indeſſen glaube ich, daß es auf der letztern iſt. Wenn Boten von den Orten ſpricht, die er auf dem ze K alten * _ - en 4 . st En tr sn eo u FERN nent ei fo bene er mi am Rande 7 einks jeden Capitels mit einem aufge erichteten 8, die von AR Amerika hingegen zeigt er mit einem horizontal liegen⸗ den 0 an. Zwiſchen diefen Vierecken ſteht der Titel Ä \| feiner Geschichte. „Ein Beweiß, daß ich ein Cu⸗ „ „lebra bin“ (eine Schlange), welchen Titel er in ſei⸗ ner Schrift damit beweißt, daß er ſagt: er ſey ein \| Culebra, weil er ein Chivim waͤre. Er giebt fer ner an, daß er ſieben Familien aus Valum Votan in dieſen Continent geführt und ihnen daſelbſt Land 2. gewieſen habe; daß er der dritte der Votan's fen; DM daß er, nachdem er ſich entſchloſſen fo weit und ſo lange zu reiſen, bis er an die Wurzel oder den Fuß des Him mels gelange, um ſeine Verwandten, die Culebra's Fe zu entdecken und ſich ihnen bekannt zu machen, er vier Reiſen nach Chivim unternommen habe; was e durch ausgedrückt hat, daß er viermal von Valum tl Votan nach Valum Chivim, und von Valum Chivim nach Valum Votan wiederholte; daß er nach Spanien und von da nach Rom gekommen fen; daß er den Bau des großen Hauſes von Gott 5 geſehen; daß er die Straße genommen, welche feine Bruder, die Cul ebra's gemacht; daß er fie bezeichnet und vor den Häuſern von den brehzehn Eulebra's 1 vorbeygekommen ſey. e * Er berichtet, daß er, bey det Kiens von einer n feiner Reifen, ſieben andere Familien von dem Tze⸗ quilvolke vorgefunden, die ſich mit den früheren Bes x wohnern verbunden und in denſelben eine gleiche Abkunft \| mit ihnen ſelbſt, d. l. mit den Culebra's erkannt. Er ; w von ben BR wo fie ihre erſte Stadt erbauten, D die, 7 * * Re die, nach 05 1 rte Ziegail DR wardß et behauptet, daß ſie von dieſen in Hinſicht auf den Ge⸗ brauch der Tiſche, der Tiſchtuͤcher, Schuͤſſeln, Becken und anderer Geraͤthſchaften mit beſſeren Gebraͤuchen verſehen worden waͤren, wofuͤr dieſe ſie Religion und die Vereh⸗ rung eines Gottes gelehrt haͤtten, worauf er von ien, allen zum Oberhaupt erwaͤhlt worden waͤre. l Nichts duͤrfte leicht wichtiger ſeyn, als dieſe Schrift in einem laconiſchen und ſiguͤrlichen Styl abgefaßt ward, wuͤrden ſich dann auch noch viele andere Perfonen. finden, \| in einer freuen Ueberſetzung zu beſitzen; denn obſchon ſie g ſo würde ſie doch ſicher von bedeutendem geſchichtlichen Werth in jeder Hinſicht ſeyn. Eine ſolche Ueberſetzung . wuͤrde theils dem Publicum ſehr erwuͤnſcht kommen, theils die durch ihre Bemerkungen zu ihrer Aufklärung mehr R beyzutragen vermoͤchten, als eine Perſon allein zu leiſten vermoͤgend iſt. Indeſſen muͤſſen wir, den Worten ihres Beſitzers gegen mich zufolge, ſchon ſelbſt mit dem We⸗ nigen zufrieden ſeyn, was bis hierher geleiſtet werden konnte; indem die Schwierigkeiten, die in ihr angebenen Orte und Ausdrucke gehörig zu erklaͤren, hoͤchſt bedeutend - find, und dieſe gerade gewiſſe geſchichtliche Gegenſtaͤnde x betreffen, mit deren Aufklaͤrung man bis jetzt ohne en \| 3 beſchaͤftigt geweſen iſt. RUN Be N Nunmehr folgen wir dieſem berühmten Oberhaupte 105 erſten Bewohner von Amerika's Continent: wir wol⸗ len ſeinen Bericht genau unterſuchen und ſehen, in wie⸗ fern er mit den Geſchichten und den fruͤheren Berichten der Schriftſteller in den beyden Halbkugeln übereinſtimmt. Darauf wollen wir ihn mit einigen von der kleinen An⸗ \| wi der Denkmals und Documente zuſammen ſtellen, die 7 1 Ans Finn er del Rio uns geteert hat, un vn Artille⸗ capitain, in Folge eines Befehls ſeiner Koͤnigl. Majeſtaͤt Carl III. vom 15. Maͤrz 1786, durch S. Excellenz Don Jo ſeph Eſtacheria, Generalcapitain von Guatimala, eee Be um eine ſehr 5 und ſehr alte Stadt 5 anzlich unbekanntem Namen zu unterſuchen „die in Ne en Batengir) im Diſtrikt Carmen zur ni rovinz Chia pa gehoͤrig, entdeckt worden war, und wo 0 eſer Off, izier prächtige Gebäude, Tempel, Thürme, Waſ⸗ A ſerleitungen, Statuen, Hieroglyphen und andere unbe⸗ kant te Charaktere fand, die der Zerſtoͤrung der Zeit und . uͤbrigens a NER und 5 e hat. 16605 a: 05 En ! 7 u unter den Buren, die dieser Offizier copiete, bes 98 ſinden ſich zwey, welche den Votan in beyden Conti⸗ g nenten vorſtellen, und eine geſchichtliche Begebenheit, die m Fam gern der Nachwelt uͤberliefern wollte. Die erſte Figur ſtellt den Votan vor, der mit allers en Hieroglyphen geſchmuͤckt iſt, deren Bedeutung ich aufzufinden mich beſtreben werde, wenn ich ſchon meinen 2 Fahigkeiten darin nicht voͤllig trauen moͤchte. k 10 Dit Held haͤlt um ſeinen rechten Arm eine ſymbo⸗ liche Figur gewunden, wodurch ſeine Reiſen nach dem Laufe der Jahrhunderte widerſtanden; wovon er alten Continent angedeutet werden. Das Viereck mit dem darin befindlichen Vogel zeigt das Valum Votan 5 an „ von wo aus er feine Reifen begann; und biefer Ort beze ichnet eine Inſel, da es unter den Alterthumskennern ausgemacht iſt, daß der Vogel ein Symbol der Schiff⸗ 95 ohn ſey: denn nur mit Huͤlfe der Schifffahrt konnten 5 Reiſe unternommen werden. Der übrige Theil der 8 5 biene Figur zeigt den ee eue Lauf e, ef ben men ö * Valum Chivim gelangen konnte. 779 9 Die Figur mit dem Vogel in der Mitte iſt derjenk⸗ we aͤhnlich, die ich als eine Bezeichnung ſeiner Seereiſe nach dem andern alten Continent ſchon angefuͤhrt habe; aber der in einer umgekehrten Richtung dargeſtellte Vo⸗ gel bezeichnet Votan's Rückkehr nach Valum Boten. Hier haͤlt er in ſeiner Linken ein Scepter, aus hen Spitze das Symbol des Windes ſich emporhebt, wie Clavigero in feinem: zweyten Theile deſſen Vorſtellung bey den Amerikanern angegeben hat. Von feiner Rech- 5 ten haͤngt eine Doppelbinde herab, uͤber deren Bedeutung ſich jedoch hier noch ſchweigen will, bis ich die zweyte Figur und die zu ſeinen Fuͤßen befindliche Gottheit erklaͤrt haben werde, die ſich in dieſer Stellung eines Bittenden befindet, um von ihm nach Amerika geführt, daſelbſt be⸗ kannt gemacht und angebetet zu werden. Die zweyte Figur zeigt den Votan, wie er nach Amerika zuruͤckgekehrt iſt. Dieſelbe Gottheit, die man \| früher zu ſeinen Fuͤßen knieen ſah, ruht hier auf einem mit Hieroglyphen bedeckten Sitze. Votan uͤbergiebt ihr mit ſeiner Rechten ein Scepter, das zu ſeiner Waffe ein \| Meſſer hat, aus dem Ysli Stein verfertigt, das hier f unter dem Namen Chay bekannt iſt. Es iſt dieſes eine Art von ſchwarzem Quarz, der jedoch auch manch⸗ mal mit andern Farben vorkommt, glasartig, halbdurch⸗ ſichtig und ſchmelzbar iſt. Die Eingebornen bewaffneten mit ihm ihre Lanzen und Pfeile, anſtatt des Eiſens, das ihnen unbekannt war. Mitunter verfertigten ſie auch ihre Schwerter daraus, indem ſie ihn in eine lange Spalte eines ſcharf zugehauenen Stuͤcks von hartem Holze leg⸗ N, 8 0 \| en, \| 1 N v 1 1 ken. . je ge deſelben Atmen Opfers meſſei „und Votan zeigt hierdurch an, daß dieſe Gott⸗ beit eine bebe Guptgottbeiten ſey, welcher Opfer darge⸗ 5 ee Votan traͤgt in ſeinem Turban Emblem der Luft und ein Vogel befindet ſich mit em Schnabel in einer, ſeinem Geſichte gerade entge⸗ gt. aer arte indem er e anzeigt, ie . * 3 — ach als sul ‚Die: untere Binde bedeutet ſeine Abſtammung in dem alten Conti⸗ nent, „die obere hingegen ſtellt feine Amerikaniſchen Vor⸗ ältern dar. Die drey Mens chenherzen darauf zeigen an / daß er, der dieſe Binde haͤlt, der Boten und zwar der dritte ſeines Geſchlechtes iſt, wie er ſelbſt in ſeinet a ueberlieferung dieſes angegeben hat. um dieſes jedoch ; beſſer zu verſtehen, muß man wiſſen, daß das Wort Votan in der Tzend alſp rache, ein Herz bedeutet. 5 Und ſo ſagt auch Nunez della Vega, als er von die- \“ ſem Heros des Alterthums ſpricht, Nr. 34% Sekt. 30: \| 5 „ Dieſer Vo tan wird von allen Indianern hoch verehrt, n cer! ihrer ana test fie ass is en RR . Be Volkes mann ur. 1 fand‘ feiner-Reifen nach dem alten Continent und ſeiner \| ii kehr von da, ſeine Angabe daſelbſt, daß er der A dritte ſeines Stammes ſey, mit den beyden ihn dar ſtellenden Bildern vergleichen, die der Cap. del Rio auf den Steinen eines der Tempel in einer ganzlich un⸗ 0 0 ae Stadt eingehauen fand die wir her nur mit N eee r dem Benn wir nun Votan⸗ 8 Bericht Aber; den Gehen. Er dem Namen der Paleneiſchen bezeichnen wollen; ſo wer⸗ den wir darin einen unwiderlegbaren ‚Beweis der Wahr⸗ heit finden; und dieſer wird noch von ſo manchen andern unterſtützt werden, daß wir bekennen muͤſſen, daß dieſe geſchichtlichen Data vom urſprunge der Amerikaner jene der Griechen und Roͤmer an Sicherheit wohl weit uͤber⸗ \| treffen, ja daß ſie ſogar mit anus der en ſelbſt zuſammengeſtellt zu werden verdienen. 15 M Wenn wir dieſe ehrwuͤrdige Kunde des Altertums noch weiter begleiten wollen, ſo ſtehe ich keinen Augen⸗ blick an zu behaupten, daß ſie in Hinſicht auf den ſo aͤußerſt wichtigen Punkt, der Amerika's Bevölkerung be⸗ trifft und von welcher Gegend her dieſelbe ausgegangen \| ſey, durch ihre Wahrheitsliebe uns vollkommen Genuͤge leiſten wird. Hierdurch duͤrfte auch den aus der Luft gegriffenen Vermuthungen der neuern Schriftſteller end⸗ lich einmal ein Ende gemacht werden, da jene Kunde durch Thatſachen unterſtützt wird und, durch Entdeckun⸗ gen, in unſern Tagen gemacht, bewaͤhrt, die Annahme alter, obwohl vornehm verachteter gewichtiger Zeugen \| \| bewirken duͤrfte, um diejenigen Schwierigkeiten zu ebnen, die bisher von der Leichtfertigkeit ſolcher Schriftſteller erregt wurden, welche dadurch, daß ſie glaͤnzende Ver⸗ 5 muthungen an der Stelle von Belegen mit Thatſachen an den Tag brachten, den wirklichen Schwierigkeiten, die dieſer Gegenſtand mit ſich fuͤhrt, zu entgehen hofften. Ehe wir aber weiter gehen, wird es noͤthig feon, Biejenige Gottheit, ‚bie, wie ſchon angefuͤhrt worden, an der einen Stelle in einer bittenden Stellung ſich befindet, mit der Figur, welche auf dem Thron eines Altars ſitzt, und von Alden Hand, die le früher um ihre Gunſt / ange: ZEN, one 25 we 05 05 . us DIE . 1. Gt a 17 en oder die bende mit den teh ol Ihe: diefes. Idol in der ein en wie der an een auf Me 800 Riß, e 1 0 weben füt, ebe dem Diodorus Stculus mit dem Mis raim oder Menes, Sohn des \| 1 und Erbe des Königreichs von Aegypten, einer . derſelbe i iſt. Bekannt war dieſer den Griechen wie den Römern und von ihnen als Dionyſos oder als eee verehrt. Auch hatten ihn andere Voͤlker unter verſchiedenen Namen angenommen, beſonders die Phoͤni⸗ Scher, die alle feſt an ihm hingen t und glaubten, daß, 3 welchen Namen er auch trage, durch ihn nichts anders, a die thaͤtige Naturkraft, d. i. der gute Geiſt, das . Gluck, der Verleiher jeder Tugend, alles Wohlergehns F und aller Freude dargeſtellt werde⸗ Im Gegenſatz von nd eee der Typhoon fuͤr das böfe Princip, fur die eee e Urſache von Unglück und Laſter gehalten, den, dem Plutarch zufolge, weder Geſetz noch Vernunft, we⸗ der Gefuͤhl noch zarte Bande, weder Licht noch Kraft 5 in ſeine Schranken fe fef ſſeln konnten; weshalb dann auch jede. ‚Störung und Entftelung der Natur, ja jede Son: nen ⸗ oder e erniß ſogar, ihm ai Laſt great s a e Oſiris geber Erſndungsgeiſ, der fi h in allen den d Künſten bewaͤhrte, die zu dem geſellſchaftlichen Leben ban 0 werf 510 e e in 5 155 heit bey der Ueberlaſſung feines. niit feine Kinder; endlich feine Kraft und ſein Muth, den er bey der Vernichtung wilder Thiere bewieſen, erwarben ihm die Liebe ſeiner Unterthanen oder vielmehr ſeiner Angehoͤrigen, da es wahrſcheinlich iſt, daß alle Aegypter entweder ſeine Bruͤder oder doch ſeine Vettern waren, Aber die er kein anderes Recht. als das beſaß, welches ihm fein Erſtgeburtsrecht verlieh. Dieſes Volk bewahrte 8 auch nachgehends immerfort den feſten Glauben, daß ihm \| die Kunſt des Ackerbaues, des Getraidemahlens, des Brodbackens, des Wein⸗ Flachs⸗ und Hanfbaues nebſt der Cultur aller, Aegypten eigenthümlichen Specereyen, wie auch der Zubereitung der Wolle zur eee n kleidung verdankt werden müſſe. . ee \| 1 * Die Dankbarkeit, die man ihm für, ſo jablreige — ſo nützliche Entdeckungen ſchuldig war, ward von der Liebe ſeines Volks begleitet; allein nicht zufrieden damit, blos ſie ie allein gluͤcklich zu machen, ſtrebte er auch danach, ſeine Wohlthaͤtigkeit auf entfernte Nationen zu verbreiten, die, wilden Thieren gleich, in Wildniſſen lebten und mit den Vortheilen und Beten 0 abelschen 3 Lebens unbekannt waren. Freue md In biefer Abſicht überließ er die Führung. = Re⸗ gierung in ſeinem Koͤnigreiche der Iſis, ſeiner gleich⸗ falls menſchlichen und tugendhaften Schweſter und Ge⸗ mahlin. Er ſammelte ein großes Heer um ſich, in dem fich feine unbetraͤchtliche Anzahl von Muſike rn und Tant zern befand, und er begann feinen Zug in ferne Lande. Dieſen unternahm er aber keinesweges zu dem Zweck, um Königreiche zu erobern, ſondern blos von dem Wun⸗ ſche geleitet, die Herzen der Menſchen durch den unter⸗ „ richt nn — dosen Abet zu gewinnen, daß es weit rühmlicher ſeyn werde, durch die Hlüfen tel milder Ueberredung die Menſchen von einer r ding berumfiweifenden Lebe it ſich vertraͤgt. 1 71 71855 1 * e Sen unermüdlicher Eifer, wee mit genes ge fen Liebe zum Menſchengeſchlechte, ſein großmuͤthiger \| ; awd, ‚alle Menſchen zu begluͤcken, ohne den Gedanken dabey zu hegen, daß er ſie in ihrer Freyheit dabey be⸗ A ſchraͤnken wolle, erwarb ihm eine ſo unbegraͤnzte Vereh⸗ kung, daß dieſe ſchnell in eine goͤttliche Anbetung feiner 1 ſelbſt uͤberging, der doch nichts anderes geſucht hatte, als wie er dem Urheber der Natur in vaͤterlicher 19800 1 moͤgichſt ähnlich werden koͤnne. Eine Regierung dieſer Art, von een Wohl 0 fahrt, verdiente wohl unſter lich. zu ſeyn: leider aber 5 ward ſie durch einen Feind unterbrochen und abgekürzt, 15 der um fo gefährlicher. und ſchrecklicher war, je naͤher die dee des Bluts ihn mit Oſiris verbanden, und je fein. eigener Bruder, ein Elender, den der Neid geweckt, konnte, verderbliche Anſchlaͤge gegen ihn naͤhrte. Er be⸗ ſchloß ‚feines Bruders Tod, und vollbrachte, unterſtuͤtzt en einigen Verwandten ſeines Gelichters, Cains ſchreck⸗ Ache That. Den Plan der Verſchwoͤrung machte er waͤh⸗ * i Bhneftnpeii: als dieſer aber zuruͤckge⸗ fi 8 N kehrt 3 W2e 1 a 5 ; x / . 3 E N N die er be \| eigenen Unterthanen gelehrt hatte; denn er hielt dafür, rohen 7 sart abzulenken, der ſie ſich bis hierher ergeben, als durch Gewalt; und ſie ſo mit Hülfe jener ſanften Führung zur Annahme von milden 6 Sim. leiten. was allein mit dem een ame . unerwarteter ſein Angriff kam. Dieſer Feind war Tpphon, \| N 2 deshalb, weil er jenem an Trefflichkeit nicht gleichen 1 1 x eu wer, nnn . n zwanzig Verraͤthern unterſtützt. Eine ſo blutig ſchreclche That \| „ konnte e von ber Nachricht nicht unterdrückt werden, die man überall zu verbreiten geſucht härte daß der König $ von einem Crocodill verſchlungen worden ſey. Bold“ er⸗ fuhr man mit Gewißheit; fein Leichnam ſey in ſo viele Stücken zerſchnitten worden, als es Verſchwoͤrer hab. Wppben glaubte naͤmlich dieſe Vertheilung deshalb vor⸗ nehmen zu muͤſſen, damit er die Verſchwornen theils . immer fortwährender Wuth gegen das Andenken des N Koͤnigs entzünden, 0 theils ſie ſi ich naͤher verbinden konne, um FR a mn Im un ze 85 bald als Sts die Stutifet’tee ge ver⸗ nc raͤchte fie; mit Huͤlfe ihres älteften Sohns, des Horus, der den Griechen unter dem Namen des Apold bekannt ward, ihren getoͤdeten Gemahl. Begleitet von einem maͤchtigen Heere treuer Unterthanen, die nicht weniger begierig waren, ihres Gebieters grauſamen Tod zu raͤchen, verfolgte ſie ſeinen Räder, gewann eine ſieg⸗ reiche Schlacht, nahm ihn gefangen und 8558 ihn, n on vornehmſten Gehüͤlfen hinrichten. len Nicht äber damit zufrieden, den e Weiter 401 ſolche Weiſe beſtraft zu haben, beſchloß Iſis ihre Liebe und ihre Anhaͤnglichkeit an ihren Gemahl noch mehr zu beurkunden. Sie ſammelte die zerſtreuten Theile I feines verſtuͤmmelten Körpers, um fie durch ein, eines 1.22 guten Königs würdiges Leichenbegaͤngniß zu ehren. Nur 4 \| 77 fehlte von ſeinem Koͤrper ein einziges Stuͤck noch, das IM die Verſchwoͤrer in den Nil geworfen, da ſie es nicht \| \| * 435 ee, mit fortbringen koͤnnen. — ER verlornen Theil \| e 7 von 0 em Körper ihres Gi 2 tief, aun be ben le, e dente ae am ehe ab fie vor; daß ie 1 wieder e gefunden had e ash alle Weiber ren Wild en ren bal. in unfet usch 5 gehalten wird, ſtand bey den Alte ad gen in großem Anſehn ja von eini⸗ gen Völkern der Vorwelt, wie ſelbſt der wi ard ihm ſogar ‚göttliche Verehrung zu Theil. Die Br minen in Indien fuͤhren daſſelbe mit feyerlichem fig, h Kuſſe dar, welches glaubt, daß es hierdurch den Urheber der Natur verehre, indem es dem Symbol der Frucht⸗ barkeit ſeine Hochachtung bezeigt, was die Griechen Spaltes und Aan Im e. een n innten, an EIN 2% n 1 Et ak Da Oſiris ble Menſchen Fra Acderbau gelchre batte, 10 ſo wählten die Prieſter einen Stier, als ein Symbol des \|‘ Ackerbaues, um ihren vergoͤtterten Fuͤrſten hierdurch an⸗ 31 deuten; 110 die Kuh ward zu einem Typus der Iſis nach ihrem Tode beſtimmt; und dieſen ſymboliſirten Stier nebſt der Kuh nannten ſie Apis. Daher kommt es nun, daß Dfiris mit einer Mitra vorgeftellt wird, uͤber die ſich zwey Ochſenhoörner, gerade \| wie in der fo eben beſchriebenen Figur, . ben. Manchmal wird ihm ein gewundener oder krummer Stab in die Linke und eine Art von Binde oder Band mit drey Enden in die Rechte gegeben. Auch dieſe Binde wird man vor den eee 9 Figur N mit der Verſchie⸗ BERN \| den⸗ ee bey gewiſſen Feſten umher, reichen es dem Volke zum * — 8 — 2 zweyten bemerken Di.iodorus von Sicilien hat uns in dem erſten Buche 60 \| g 1 \| \| 5 Ser 5 \ 19 denheit der been Enden ober gipfel in 5 Et eee Wal 84 feiner Geſchichte eine: Beſchreibung des Oſiris hinterlaſſen, die ſich auf alte Denkmahle ſtuͤtzt und welche zeigt, was das Volk, das ſeine Verehrung huldigte, von ihm glaube „juͤngſte unter allen Goͤttern, war mein Vater; ich bin „der König Oſiris, der, in Begleitung eines maͤchtigen „Heeres, die ganze Erde von den dürren Sandwuͤſten * 5 \| * te. — „ Saturnus ( Kronos)“ ſagt er hier ſelbſt, „der „Indiens bis zu dem Eis des großen Baͤren durchzogen „hat, und der von den Quellen des Iſters bis zu den Ufern des Oceanus gelangte, ſo daß meine Wohltha⸗ „ten n ber alle Welten en ö e di 8 A 11 9 9 9 2 94 Der Aberglaube der Alten blieb aber nicht bh dem Forterhalten des Ruhms und des Andenkens der Iſis und des Oſiris ſtehen; auch den verruchten Typhon mußte er mit umfaſſen, der in der Mpthenwelt unter dem Nar men des Python bekannt iſt; ein Name, der nur durch die Verſetzung der Buchſtaben in demſelben entſtand. Wie ſie den beyden erſteren für erzeigte Wohlthaten Dank⸗ opfer darbrachten, alſo en ee dem letztern, um ra Verfolgung zu entgehen. 1 1 837475 t Gegenwaͤrtig wird Oſiris von dem Volke in der a Tartarey und in China als der Gott des Him⸗ mels und als der Geber des Guten angeſehen; Typhon hingegen als der Gott der Erde, der Urheber des Uebels. Man verehrt ihn unter der Geſtalt eines mit Fellen be⸗ kleideten Idols, das Natigai genannt wird. Dieſet Glauben an wohlthaͤtige und uͤbelbereitende Gottheiten hatten f 61 baten v kiel 1 Sötensihfs mit ihnen gemein. Noch jetzt fürchten ſie in dem Typhon den Teufel; doch beſitzt dieſer gegenwartig nicht mehr 0 die Kraft, die zu ergreifen, die Uebles von ihm geſpro⸗ chen. In der Mythologie, die ſich groͤßtentheils auf Aegypt 16 geſchi ichtliche Ereigniſſe gründet, iſt des Apollo eee, daß der letztere, vor Wuth und Er NN" vor Be Eroberer dee 8 . nee 11 13 n 5 b e Aegerter an gehen Win innern nn ine 0 undes einen ſo großen Widerwillen, daß, weil Typhon ein rothes Haar gehabt, ſie nicht zugeben wollten, daß irgend ein Geſchoͤpf mit rothen Haaren bey ihnen noch bees babe, Cin‘ungtdicer Frarsing, ber dee proſeribirte Haar trug, kam kurz nach dem Tode des h Oſiris nach Neghpten und erfuhr hier die ganze Volks⸗ wuth, „indem das Volk ihn ſogleich zu dem Grabmahle des 5 809 und Hi ge demſelben 2 Manen f RR 4 5 sun. 1ER 5 ur ene „Typhon hinreichend bekannt: hier wird die * e Die fetgenbeigeignung m nach einer Figur genbm⸗ 8 deten, die der Ca p. del Rib in dem oben genannten Tempel aufgefunden hat und ſie ſtellt daſſelbe Ereig⸗ niß dar, wie dieſes auch einige Bacchiſche Figuren thun, die auf den Mauern eingehauen ſind, was ebenfalls in demſalben Berichte beſchrieben worden iſt. Die ſe e Zeich⸗ bung ſtellt einen Prieſter vor, der die initit⸗ \ rende Reinigung des Schlacht * Opfers por. nimmt, da s auf dem Gr abma ” des Oſiris N 6 di, x Nr . ſich en ſich befindet, am mit nice zufemmen verbundenen Phallis ausgeſchmückt ſteht. In demſelben Tempel fand auch derſelbe Offizier die Bis gur der Iſis, die feiner Denkſchrift beygelegt iſt. Sie traͤgt auf ihrem Haupte eine Haube, die der des Oſiris völlig ähnlich iſt, und haͤlt mit beyden Haͤnden einen mit Blumen verzierten gewundenen Staab, der an dem einen Ende einen Menſchenkopf hat, als das Symbol der Be niglichen Wuͤrde bey der Handhabung der Gerechtigkeit und der Fürſtenpflichten, die ſich ſowohl auf das Aeußere als auf das Innere erſtreckt, indem ſie dadurch, daß ſie die Religion, Kuͤnſte und Wiſſenſchaften begünſtigt, ihren Unterthanen alles mögliche Wohlſeyn gewaͤhrt. Die maͤnn⸗ liche Figur, mit einem Scepter in der Hand, iſt Thoth, den Oſiris als erſten Rath und Miniſter bey der Iſis zuruͤckließ, waͤhrend er auf ſeinem Zuge durch die Welt begriffen war. Die alten Celten nannten ihn Theutat; die Griechen Hermes, „und die Roͤmer Mercur. Er gründete die Stadt, nebſt dem Koͤnigreich Theben in demjenigen Theile von Aegypten, der ihm bey der Thei⸗ 5 lung mit ſeinen Bruͤdern nach ſeines Vaters Tode zufiel. Thoth oder Mercur war der Erfinder der Kunſt in Hie⸗ roglyphen zu ſchreiben, welche Kenntniß die Prieſterſchaft 5 allein beſaß; auch erfand er die gemeine Schrift zum Gebrauche fuͤr das Volk. Diodorus Siculus hat in dem oben angefuhrten Buche n Inſchrift auf den Oſiris nebſt einer zweyten auf die Iſis aufbewahrt, welche letz tere folgendermaßen lautet: „Ich bin Iſis, Koͤnigin „dieſes Landes und habe den Thoth zu meinen Haupt⸗ vertrauten. Niemand vermag es meinen Geboten zu 4 EN Ich bin die alteſte Tochter des Kronos, — . / det düngfen . Schweſer und Weib des \| „ Oſiris, des Königs, und Mutter des Koͤnigs Horus.“ 89 „Der Abbẽ de Ca ſtres ſpricht in dem vierten Ban⸗ i Pie feines mythologiſchen Woͤrterbuchs z. ꝛc. von einer großen Kupferplatte, die Iſiſ che Tafel (Tabula Isiaca oder Bembina) genannt, welche im Jahre 1525 zu Rom ge⸗ funden ſeyn fol und mancherley Vorſtellungen aͤgypti⸗ der Götter, beſonders viele Iſis bilder mit allerhand € jmbolen enthält. Sie ward von dem Kardinal Bembo e kauft eund kam nachher in den Beſitz des Herzogs von Mantua, nach deſſen Tode ſie in ihrer ganzen Größe von Aeneas Vico di Parma geſtochen ward. Dieſe Ta⸗ fel iſt i in drey horizontale Banden eingetheilt, welche von aͤgyptiſchen Gottheiten eingenommen werden, dergleichen Pignorius in ſeiner Menſa Iſiaca und Pater Kircher in ſeinem Oedipus Aegyptiacus erklaͤrt haben; ich zweifle nicht daran, daß ihre Erkaͤrungen mit dazu dienen duͤrf; ken die Aegyptiſchen Figuren von den Gottheiten in der Paleneiſchen Stadt, vor allen aber die damit verbunde⸗ ae Hieroglyphen zu erklaͤren. \| Obwohl nun unter dieſen Ane e die a des en: ſich nicht befindet, ſo wird die hier ausfuhrlich vorgetragene Geſchichte des Oſiris und der Iſis (ohne noch die zahlreichen anderen, jenſeits des Meeres her Tai menden. Gegenſtaͤnde zu beachten, welche Don Rio fand und welche Beweiſe anderer Art liefern) ein ſehr be⸗ deutendes Zeugniß gewaͤhren, wodurch das Vorhanden⸗ ſeyn einer Verbindung der beyden Continente durch die Seefahrt erwieſen werden kann. Denn da wir die zwey Figuren des Votan in den von mir beſchriebenen Stel⸗ lu igen beſten. ſo finden mig indem wir damit die In⸗ 5 AN EN US i 1 0 diſche \ 1 A Mn diſche Ucberlieſerung walten von der Nunez de la Vioeg«a fich ſelbſt durch die Entdeckung in der Caſa Lo⸗ brega uͤberzeugte, und damit zugleich dasjenige, was dieſer Praͤlat uns daruͤber berichtet, wozu man noch die kleine Mittheilung des Presbyter Ordonez rechnen kann, daß alles dieſes fuͤr Votan, fuͤr die Wahrheit ſeiner Reiſen nach dem alten Continent und ſeine Angabe, da er der erſte Wen der neuen Welt geweſen, böchſt N sin ſpricht u . Ich wteheihöte es nochmals, aß wir dieſer walten aner Kunde durchaus folgen und unterſuchen muͤſſen, was er unter Culebra verſtehe, und welche Beweiſe er dafuͤr liefert, daß er ein Culebra ſey. Seine Worte ind % Ich bin ein Culebra, weil ich ein Chivim bin. * Dieſe Art von Beweißfuͤhrung erſcheint ſehr kurz und unzureichend, indeſſen erlaubt ſie bey nur einigem BE denken doch eine klare und uͤberzeugende Erklaͤrung. Unter den wenigen Schriftſtellern, die ich, um diefen \| Wisi von Votan zu verſtehen, befragte, hat der Benedictiner Calmet allein in ſeiner Auslegung des \| Alten Teſtaments mir in etwas den Weg gebahnt, da Ba mir durch die reiche Sammlung aller ſolcher Materia⸗ lien aus den alten Schriftſtellern, die zu meinem Zweck N dienen koͤnnten, viele Muͤhe und Arbeit erſparte. Wir nehmen demnach mit Calmet und denjenigen Schriftſtellern, die er angezogen hat, an, daß einige Hiviten oder Chiviten, Abkoͤmmlinge von Heth, Sohn von Canaan, an den Ufern des Mittellaͤndiſchen Meeres hin ſaßen, und ſeit den entſernteſten Zeiten un⸗ ter dem Namen der Hivim oder Chivim nach dem Lande e wurden, aus dem ſie vertrieben worden 0 \| waren. N bee Dieb gef auge N vor dem 2 der Hebraͤer aus Aegypten, durch die Kaphtorim oder Philiſtim, die, einigen Schriftſtellern zufolge, fruher Cap⸗ padocien, nach andern Cyprus, wahrſcheinlicher aber, nach einer dritten Meynung, Kreta bewohnten. Dieſe 8 Chivim bauten nun, um ſich gegen alle Angriffe zu ſichern und ihr Geburtsland Aegypten zu ſchuͤtzen ‚fünf (vier) feſte Staͤdte, als Accaron, Azotus, Ascalon und Gaza, von denen aus ſie auf die Cananitiſchen Staͤdte und alle ihre Nachbarn rings umher, die Aegypter allein ausgenommen, die ſie immer ſchonten, haͤufige Ausfälle machten und gegen die Hebraͤer in den ſpatern 13 . iten allerhand Kriege führten. (Anmerk. 11.) Die heilige Schrift ertheilt uns Deuteronom. K. 2, © nebft dem B. Joſua K. 13, V. 4 die Nachricht von der Vertreibung der Chivim durch die Kaph as Er woraus erhellt, daß die letztern die erſtern aus dem gan⸗ I zen zwiſchen Azzah bis Gaza gelegenen Lande getrieben haben. Viele. andere von ihnen ſaßen in der Nachbar⸗ ſchaft der Gebirge von Eval und Azzah, zu denen die Sichemiten und Gabeoniten gehörten... Von dieſen mach⸗ ten die letztern at Politik ein Buͤndniß mit Joſua oder ſie unterwarfen ſich ihm. Die uͤbrigen Chivim endlich batten ihre Sitze um den Fuß des Gebirgs Hermon, jenſeits dem Jordan und öſtlich von Cannan. Vergl. Joſua Bi 11, V. 3. Zu dieſen gehoͤrten Kadmus und Hermione oder Hermonia, ſeine Gattin, die beyde ſowohl in der heiligen als weltlichen Geſchichte ihre Rolle ſpielen, da ihre Unternehmungen ihnen den Sitz unter 5 den Goͤttern verſchafften, während in Hinfiht auf ihre, von Doibius Ah, B. 3 erzählte Verwandlung in Schlan⸗ gen Ba ae, gen (Gutebra's) ihr Name Gbivim oder e less \| Veranlaſſung gegeben haben mag, indem dieſer Name im Phoͤniziſchen das Wort Schlange bedeutet, mit welcher dieſes Volk von den alten Hebraͤern deshalb be⸗ zeichnet ward, weil es gewohnt war, gleich en in Hoͤhlen unter der Erde zu leben. (Anmerk. 12.) Nach Suidas war Kadmus der Sohn des leer oder Ogyges, welcher, Calmet zufolge, der Rieſe Og, Koͤnig von Baſan iſt, das an dem Fuße des Bergs Her⸗ mon lag. Er fiel nebſt feinem ganzen Heere unter Mo⸗ ſes ſiegreichem Schwerte, als dieſer in das verheißene Land im J. d. W. 2253 einzog, was mit dem J. 1447 vor Chr. Geb. zuſammentrifft. Seine ungeheure Groͤße wird Deuteron. K. 3, V. 11 durch die furchtbare Lange feiner eiſernen Bettſtaͤtte, die 9 Ellen, bey 4 Ellen Breite \| betragen haben ſoll, hinlaͤnglich bezeichnet. Waͤhrend daß Moſes durch die Wuͤſte zog, verließ Kadmus, von ſeiner Schweſter Cilix, ſeiner Mutter Telepheſſa und einem Zahlreichen Gefolge von Freunden begleitet, ſeinen Vater, um ſeine Schweſter Europa zu ſuchen und Rache an Jiaupiter zu nehmen, der ſich in einen weißen Stier ver⸗ wandelt und ſie entführt hatte. Indeſſen nehmen einige Mythenerklaͤrer an, daß das Schiff, welches fie aufge⸗ nommen, die Figur eines weißen Stiers an ſeinem Vor⸗ \| dertheile gehabt habe und daß hierin der Entſtehungs⸗ grund der Fabel liege. Doch iſt die Vermuthung un⸗ gleich wahrſcheinlicher, daß Kadmus ſein Vaterland haupt⸗ ſaͤchlich deshalb derließ, weil er von der Drohung des Allmaͤchtigen erſchreckt war, welche die Vernichtung aller He, Kinder Canaans verkuͤndigte, wozu die Hebräer als Werk⸗ \| beg dienen ſollten; und dieſe Furcht konnte wohl durch die — von Sidon (gegruͤndet von Sidon, alteſtem 2 —.— Canan) und die Gründung a des Königreichs” Tyrus in demjenigen Theile des Landes, der weſtlich an das mittelldneifche und oͤſtlich an das rothe Meer grenztz eine Lage e, die zur Ausbreitung des großen Handels ſehr geſchickt war, der dieſes Volk in der Geſchichte, in der heiligen wie in der profanen, fi ehr berühmt gemacht hat; Die Errichtung dieſes Königreichs wird von Calmet in das J. d. W. 2840 oder 1435 vor Chr. Geb. geſetzt, welches Jahr dem Jahre 37 während Moſes Zug durch die Wüſte entſpricht. um dieſelbe Zeit gruͤndete Ciliß das Königreich Cilicien an der Grenze von e und . derſelben Kuͤſte des mittellaͤndiſchen Meeres. Ae Kadmus blieb bey dieſer Eroberung nicht e een da er ſich an den gluͤcklichen Erfolg von Cecrops erinnerte, der, als ein aͤgyptiſcher Prinz, acht Jahre fruͤ er denjenigen Theil von Griechenland untetjocht hatte, wo er das Königreich Athen gründete, und da er Gries chenland, bey deſſen trefflichen Bevölkerung fuͤr einen Gegenſtand nahm, der einer großen Unternehmung völlig wuͤr ig. ſey; fo richtete er feine Blicke gegen Boͤotien hin, ohne ſich im geringſten von dem Umſtande abſchrecken zu laſſen, daß dieſes Land damals von dem wackern Draco, Sohn oder Abkoͤmmling des Mars, beherrſcht war. „Der Anfang dieſer Unternehmung entſprach völlig ſei⸗ Wuͤnſchen; ſeine Fortſchritte waren glaͤnzend, allein „ * traurig; wie dieß überall in kleinen \| et der Be if wenn bie Oberhaͤupter berfels \| Say € vn ER \| Die erſte 8 des 9 benaf die En \| . — es ev be e — nichten ſuchen und endlich das Opfer e ee „werden.“ Vergl. Calmet B. 1, K. 8% N „ Kadmus ‚gründete die Stadt Theben, in beste 8 des Bergs Parnaſſus, die Hauptſtadt ſeines Reichs, und \| Be), mit einer Eitadeue befeſttzt, nee den N \| erhielt. . Ln ne uns en nt bs. son Die Epoche von FERN Wind wird — Pariſchen Marmortafeln (gegenwärtig. die Arundeliſche Marmorchronik) beſtaͤtigt und in dem 46ſten Jahre der Attiſchen Aera angegeben, das unfehlbar mit dem Jahr 3196 der Julianiſchen und 189 r vor der Chriſtlichen Aera zuſammentrifft, in welcher Zeit Moſes bey ſeinem Schwie⸗ men Jethro in Midian ſich aufhielt. (Anmerk. 14.) Griechenland verdankte Kadmus die Schrift oder die unf zu ſchreiben, den Weinbau, die geweihten Götter bilder, die Einführung des Tempelrechts, das von Rei Alterthum ſo heilig bewahrt ward, nebſt dem Gebrauche ſowohl der Waffen zum Angriff, als auch zur Verthei⸗ am digung. Er war der erſte Krieger, der ſeine Kaͤmpfer N ww ehernen Helmen bewaffnete und der ſie gelehrt, das 0 \| Etz zu ſuchen und von dem Mineral zu ſcheiden, das bis auf den heutigen Tag den Namen Kadmia getragen hat. Sein ungluͤckliches Ende verhinderte die Men⸗ ſchen jener Zeiten nicht, ſeinen Werth, ſeine Talente in. dadurch hoch zu preißen, daß fie ihn unter die Halb⸗ 1 ö . goͤtter verſetzten. (Anmerkung 15. hr Die Fabel berich⸗ . = det, daß, nachdem feine Soldaten von einer Schlange bey einer Quelle getoͤdtet wurden, aus der ſie Waſſer ſchöpfen wollten (wodurch auf die von ihm Sen un Koͤnig Drako ron. Schlacht angefpielt wird), er 5 Bit, * PA, pen ar . — ler = —̃ͤ̃— — ——— “u — me. = mn Riesa 8 8 Em, 7 der oben er: e ſaat von ſo muthigem Charakter bekam, daß dieſe ſich ſelbſt unter einander angriffen und bis auf fuͤnf todte⸗ . ten, von denen nachmals dieſer et von a Gegen . evoͤlke worden iſt. (Anmerk. 16.) 2 FA I ra si hier. nicht der Ort, ſich ber die Beben tung diefe Fabel naͤher einzulaſſen: Gelehrſamkeit an unrech⸗ 5 ter Stelle angebracht, verfehlt ſelten, den Leſer zu lang⸗ ; weilen a ſein Augenmerk von dem Hauptgegenſtande abzuleiten. Indeſſen laͤßt ſich nicht laͤugnen, daß dieſe Fabel einer der Haupttraͤger der Geſchichte iſt. Auch bedarf es weiter keiner Bemerkung, daß die Namen Kad⸗ mus und Hermione dieſen Perſonen nicht eigenthüͤmlich, { oder überhaupt keine Eig gennamen geweſen find. Herz \| mio neſerhielt denſelben, weil fie‘ cine geborne Chivi⸗ 105 tin von dem Stamme war, der nah am Berge Here mon ſaß; waͤhrend Kadmus den Mann aus dem ‚Ofen bedeutet, der aus dem Morgenlande kam. Doch ward dieſe Benennung nicht allen Morgenländern: ohne unterſchied ertheilt, wie Calmet, 1 nebſt den übrigen von ihm angeführten Schriftſtellern glaubt; er war vielmehr nur den Chiviten nah am Berg 2 eigen, die als Kadmoniten oder Kedmoniten bekannt wa⸗ ü ren, von dem hebraͤiſchen Worte Kedem, was, der Er⸗ klärung des Rabbi Jonathan zu Geneſis K. 15, V. 19 zufolge, den Oſten bedeutet und weshalb auch Calmet ühnen hier ihren Platz anweißt. Der Paraphraſtes von 8 FJeruſalem hat ſich da, wo er das Wort Chibi Cap. „ . 1 ber eee wachen meiner Meynung, weit \| ‚andren er ie richtiger en .% vr. An 3 2 0 a . I“ 2 ’ g 0 4 \| * . = > — 1 8 75 * — 7 f i 8 X 70 1 * f N \| ich iger gerd ed er es Wee giebt, wodurch nicht ſowohl das Tripolis in Afrika, wie Calmet angegeben, ſondern das Tripolis in Sys rien, eine Stadt im Königreiche Tyrus, das ehemals Chivim hieß, verſtanden ſeyn oll. Nach dieſer Annahme zeigt nun Votan, wenn er ſagt, er ſey ein Culebra, weil er ein Chivim waͤre, daß er ein aus Tripolis in. Syrien abſtammender Chivite iſt; und dieſes Chivim oder Tripolis nennt er Valum Chivim, wo er bey ſeinen Reiſen nach 1 alten Continent gelandet hat. 1 Yen. Hierdurch wird nun ee 40 Ungebe; „ich bin n ein Culebra, weil ich ein Chivim bin“ gleich evident erwieſen, als ob er geſagt haͤtte: „ich bin ein Chivite, * gebuͤrtig aus Tripoliis in Syrien, welches das Va⸗ „lum Chivim iſt, der Landungsplatz bey meinen Rei⸗ „fen und einem Volke zugehoͤrend, das durch einen Hel⸗ „den wie Kadmus hochberuͤhmt ward, welcher durch „feine Kraft: und Heldenthaten verdiente in einen Cu⸗ „lebra (Schlange) verwandelt und unter die Goͤtter u verſetzt zu werden. Deſſen Religion lehre ich nun, zur „Verherrlichung meines Volkes und meines Stammes den ſieben, Familien der Tzequilen, die ich bey der „Ruͤckkehr von einer meiner Reiſen mit den fieben Fa⸗ u milien, den Bewohnern des Continents von Amerika, „vereinigt fand, die ich von Valum Votan ausgeführt „und denen ich das Land zugetheilt hatte.!“ long: Sollte irgend jemand hierbey zum Zweifel geneigt und von dieſer Erklärung nicht überzeugt ſeyn, ſo wird n eee, von der bis jetzt zwey Eremplate e en ie taschen, find; PER von denen das eine ſich gen genwärtig im Beſitze des Don Ramon Ordonez, das andere, das mir angehörte, in den Haͤnden des Kos nigs befindet, dem ich es mit zwey Exemplaren dieſer Abhandlung dem aten Jun. des J. 1794 durch den Praͤ⸗ e erreichen ließ, in Hinſicht auf dieſen Punkt 0 Zweifel entfernen. Dieſe Muͤnze, von der die vor⸗ 8 iegen Zeichnung! eine zwar ſehr getreue, jedoch betraͤcht⸗ g lich v Mise Abbüdung gewährt, wird völlig beſtati⸗ Jane Herkunft und ſeine Vertreibung aus dem Königreiche Amaguemekan, welches das erſte von ihm auf dem a 3 erlittene Mißgeſcie war, fi) 5 Air beit \| RITA Hi dülfe ka er Erläuterungen aus dem Berihte des ep. del Rio über einige hiſtoriſche Fragmente, die von Schrftſeelern von dem größten Anſehn angeführt, allein von einigen neuern Schriftſtellern immer für apocryphiſch erklart Buben, vieles 115 Me verbreiten im Stande \| > N a an en 9 tuthält dieſe Münze bie kurze Geſchichte der erſten Bevoͤlkerung von dieſem Tbeil von Nord⸗ Amerika, und der Vertreibung der Chichemeca' s aus "Amar gu emecan, welches Landes Hauptſtadt ohnfehlbar die Palenciſche Stadt war, die bisher ſowohl im Norden von Mexico, als auch im Norden von Aſien vergeblich geſucht worden iſt. Dieſe kurze Geſchichte iſt das beſte Lob, das dem großen Geiſte der erſten Entdecker von a zur ER 9 8 8 228 „ bob. 1 0 Ameritanifhe üeberlieferung in Hinfigt auf ’ * erika ertheilt werden kann n. beo deren Nachkommen, 8 ER \| „ zur Zeit der Eroberung, es abe REN te Ber: nunft, oder nicht befäßen. nr Ss ii aaa‘ Auf der einen Seite der Münze erblickt man die ſieben Familien, unter welche Votan das Land vertheilt durch ſieben Baͤume ſymboliſirt. Von dieſen iſt der eine verdorrt, wodurch offenbar das Verlöſchen der einen x 7 « : “ 9 — n 5 At / 1 u - . — — L — . Be ——7§—1¶ʃ4ẽ a x . u \ - \| 2 a Familie angedeutet wird, die er vorgeſtellt hatte; ; an ſei⸗ \| 2 ner Wurzel nur bemerkt man einen Strauch von verſchie⸗ Bi / denem Gewaͤchs, wodurch eine an die Stelle der erſteren \| \| getretene neue Familie dargeſtellt werden ſoll. e er 1 Deer größte dieſer Bäume ift ein Gieba oder mil: Ai: der Baumwollenbaum; er ſteht in der Mitte“ der I ubrigen, die er mit feinen Zweigen uͤberſchattet; um i . windet ſich eine Culebra oder Schlange, welche den 5 Chiviten oder Hiviten, als den Stammvater aller ſieben Familien darſtellt, zu denen die Nachkommenſchaft 0 des Cadmus, als eine derſelben, gehört. Hierdurch wird 1 der von Nunez de la Vega begangene Mipverftand ent: \| 5 \| \| fernt, der den Cieba auf Ninus bezieht (Anmerk. 17.) \| Mi und hierdurch wird die Abſtammung des Votan neb 5 100 der Abkunft der ſieben Famlien, die er hierher geführt, x von den Culebra's buͤndiger, als ſonſt etwas, erwie⸗ . \| fen. Was aber der verdorrte Baum, das Strauchge⸗ J N \| waͤchs an ſeiner Wurzel und der Vogel auf des Baumes ”= \| Spitze bedeute, ſoll von mir dann erklärt werden, wenn \| 1 ich von dem Idol Huitzitopochtli ſpreche. — un . 2 1 Auf der andern Seite der Münze zeigen * . 5 andere Baume, nebſt einem knieenden Indianer, mit n dergeſchlagener Miene und, herabgeſenktem Blicke, we er in feiner Noth die göttliche Huͤlfe anrufe: ſeine Noth wird \ 1 VEN £ 2 0 1 7 in 2 15 7 u 1 Se \ N 5 5 A i 10 / 1 N 0 A . 73 & a 5 7 \ 1 - f PRESSEN 8 and bunter . we Srovo bill ausgedrückt. eee ee W en 1 1 8 72 HEN ZEN Diefe lezten Vorſtelungen bezeichnen u unſehber die 8 Aha Familien der Tzequiles, die Votan nach ſeiner Ausſage vorfand, als er von i Balım 17 5 zue 5 N u: V 5 W enn es nun zwar eben nicht leich vo dürfte, \| ven jedem Baume den Grund anzugeben, weshalb dieſe 1 r jene Familſe durch denſelben vorgeftelt ward, ſo iſt N wie feine eigene, anerkannt hat und bewährt die Mexi⸗ kauſſche See, daß jene aus enen vertrieben weden ſind. 55 Bu Clavi gero “fr ncht in feiner Alten Geſchigte Meri. ws Vol. 1, B. 2 von dieſem Koͤnigreich und der An⸗ kunt der Chichemeca) sin der oben erwähnten Stadt, die 22 das Land An ahuac nennt und deren Namen er durch „ den Waſſerplatz u erklärt. Er ſagt; ihr Geburts⸗ land nebſt ihrer Hauptſtadt ſey Amaguemecan ge nannt worden, durch welches Wort daſſelbe bezeichnet ede, wie durch Anahuac, wo, ihren eigenen Berich⸗ ten zufolge, viele von ihren Koͤnigen regiert hatten. Torguemacs, erzaͤhlt, n er in den ee wie —— \| muͤnd⸗ es dennach undefteitker. mo 5 das Volk, en "pergeftzlten, Bäume) zu 3 beſondern gi bol hatte; weshalb die übrigen Staͤmmen angehört haben 4 mögen, die uns gegenwaͤrtig unbekannt ſind. Ein Adler, . mit einer Schlange in ſeinem Schnabel und ſeinen Klauen 0 dem Nopal, bezeichnet wohl ebenfalls, daß Votan 0 in d den Dzeguiles dieſelbe Abſtammung von den Culebra's, mündlichen Nachrichten der Mericaner gefunden, daß bas ſelbſt drey Koͤnige von Amaguemecan reſidirt haͤtten. + * Die Ueberlieferungen, auf die Torquemada ſich bee zicht ’ erhalten aus Gap. del Rio's Bericht einige Be⸗ 8 ſtaͤtigung, indem darin angegeben wird, daß er in dem Corridor des Gebaͤudes, welches er das große Haus (Casa Grande) in der Palenciſchen Stadt nennt, i in Stein gehauene, gekrönte Menſchenköpfe ſah. Dieſes Gebaͤude ſtand mit einem andern im Rücken in Verbindung, wo er in derſelben Linie auf mehrere Figu⸗ \| ren anderer Art traf. — Auf dieſe Weiſe pflegten die N Alten ihre Könige und, „in noch entferntern Zeiten, ihre Gottheiten vorzuſtellen. — Es iſt übrigens uͤber allen Widerspruch erhoben und genugſam bekannt, wie in den b frühern Zeiten des Heidenthums die Idole blos durch \| Symbole oder ſymboliſche Figuren vorgeſtellt wurden, bis daß im Verlauf der Jahrhunderte, die Menſchenge⸗ r ſtalt in die Malerey und Sculptur eingeführt und A mals durch Daͤdalus aus Creta ausgebildet ward. Auf dieſe Weiſe war früherhin ein Dreyzack Wirk \| mit Neptun, bis daß endlich die ausgebildete Zeichen kunſt einen Menſchenkopf davor ſtellte. Ein Schild oder x eine Keule bezeichnete den Hercules; ein Schwert oder ein Schild den Mars: fo daß demnach jede Gottheit oder jeder Halbgott durch ſein ihm eue . erkannt ward. \| ® Die Mexicaner befolgten diese Methode, tr Nane ihrer Koͤnige auszudruͤcken und dieſe der Nachwelt zur Erinnerung zu uͤberliefern. In dem fie alſo verfuhren, behielten ſie nur die Anweiſungen bey, die ſie von ihren eh aus dem alten Continent erhalten hatten. Cla- 1 vigere — ein Mond an, welche dan ron. beſeſſen. Der Der erſte davon war Adamapitzin. durd in Haupt mit einer Krone vorge⸗ ren in 00 ern Seite, durch eine Linie mit ihm . di die Zeichnung einer Hand angebracht ih 5 Eee late ns der en 1 ei \ Der wache König hieß Hrteili⸗ huit „ der zu ſeinem Symbol (Hieroglyphe) den klei⸗ nen Vogel hatte, Chupaflores, oder Chupamiel ben mende Vogel) Bann ‚mit einer feiner \| Federn in dem Schnabel; wodurch der Name oder des Wort Huitzilihuith, die Bedeutung „eine Chu⸗ npaflores Feder“ bekam. Der dritte Koͤnig hieß 0 himalpopoca und trug ein rauchendes oder 0 durch ſein Name geſchrieben ward, der „ein rauchen⸗ \| undes Schild“ bedeutet. Der vierte König hieß S coate, und ihn bezeichnete eine mit kleinen. Pfei⸗ len vom Itzli⸗ Stein bewaffnete Schlangez denn ‚fein. Name bedeutet „eine mit dem Itzli be⸗ „waffnete Schlange“ — und ſo wurden die Namen der übrigen Koͤnige auf gleiche Weiſe geſchrieben. Ein anderes wichtiges Denkmal, wodurch die Mexi⸗ 00 caniſche Ueberlieferung und Torquemada's Geſchichte der > Könige von Amaguemecan noch mehr Licht erhaͤlt, iſt der eee el Rio in dem Vorhofe des großen Tempels „ deckte Th m. Dieſer beſteht aus drey Stockwerken oder und war ohne Zweifel einſt ein Grabmahl \| r fand den Eingang zu dem Thurm f „As a ipfendes Schild als Symbol (Hieroglyphe), W = 1 15 # völlig verſchloſen und — bee ebe FR Befohlen, durchzubrechen, war er erftaunt darüber, hier alles mit lockerm Sandboden angefuͤllt zu treffen. Wo⸗ 1 * her dieſe Anfüllung gekommen, wußte er aus Unbekannt⸗ ſchaft mit den Amerikaniſchen Gebraͤuchen ſich nicht zu Nö ‚erklären; noch höher flieg aber feine: Verwunderung, als er eine innere Mauer meu die mit der nn vr 1 Hen N e eee nne ua Hierbey laͤßt ſich nun, als die wahrſcheinuchere Ver; Be see nichts anders aufſtellen, als daß die Baumei⸗ ſter, wie ſie zum Grabmahle des dritten und letzten Koͤ⸗ nigs den dritten Auffatz aufzuſetzen hatten, es für nöthig hielten, dem Gebaͤude noch eine aͤußere Mauer zu geben, um damit das Gebaͤude zu ſichern; da ſie uͤbrigens noch die Abſicht hatten, mehrere andere Grabmahle für die Enz tigen Könige darüber fo weit anzubringen, bis das Ganze \| zu einer beträchtlichen Höhe emporgefuͤhrt ſeyn wuͤrde. Ign den kleinen Thuͤrmen auf der Spitze des großen Thurms fand del Rio zwey in die Mauern eingefügte 5 Steine. Auf dieſen ſah man zwey weibliche Figuren mit ausgeſtreckten Armen eingehauen, in denen eine jede ein Kind trug. Dieſer Fund ſcheint anzudeuten, daß das Begraͤbniß von zwey Koͤniginnen oder jungen Prinzeſſin⸗ nen ſich hier befunden habe. Er nahm von dieſen Figu⸗ ren einige Zeichnungen, die aber ſehr unvollkommen aus⸗ \| fallen mußten, da die Zerſtoͤrung der Zeit die Geſichts⸗ zuͤge ſehr verwiſcht hat. me n ee Vergleichen wir nun die Ueberlieferungen der Mexi⸗ caner, wie ſie von allen Schriftſtellern uͤber ihre Geſchichte vorgetragen worden find, in Hinſicht auf ihr Koͤnigreich von Amaguemecanz in Hinſicht auf die drey Könige 420 \| von bung n da, M e ane ehe: und dur ur ‚Wird Bericht üͤber die drey gekrönten Haͤupter eſtaͤtigt w den, die mit ganz ahnlichen Symbolen be⸗ ick d. mit denen die Mericaner ihre Könige dar⸗ zuſtellen eee auf den Thurm mit drey fſaͤtzen, RER von eu Ane Bi inen ed er ur gar a fen: an ſehr in Inthum v waren. — a Wahrſcheinlich verleitete ſie aber dazu die Entdeckung, tie 0 ſſe in einigen Erzaͤhlungen gemacht, daß die Chiche⸗ meka's und andere Stämme: von Norden her kamen, / f ich Aber Köntgräche der Tulteca's feſtzuſetzen, welche 55 i ine Peſt faſt gaͤnzlich aufgerieben hatte. Demnach ſchei⸗ nen ſie die Nachricht uͤberſehen zu haben, die ſie ſich doch leicht haͤtten verſchaffen koͤnnen, daß die frühesten 5 085 vohner von? Amerika aus dem Oſten oder von Oſten 10 5. gekommen; daß dieſelben von Oſten aus gegen Norden hin zogen, und daß ſie von da erſt wieder her 4b geſtiegen ſind. Vielleicht aber entſtand jener Irr⸗ 2 thum n ur aus Sorgloſigkeit im Forſchen, als aus einem N ni aͤn zlichen Mangel an Nachrichten darüber, die, mochten ſie auch beſchaffen ſeyn wie ſie wollten, ihre Neugierde 8 auf jeden Wa 0 weiterem Walen treiben mußte 6 enen, 8 e m img e wi NN EM ek SEN n ueber \| Pr 7 mann Cortez von dem ae Mentepane gas unmittelbar nach ſeiner Ankunft eine Auskunft. Dieſe Auskunft ward auf die feyerlichſte Weiſe beſtaͤtigt, als Montezuma und die Großen des Reichs verſammelt waren, um dem Koͤnig von Spanien, Karl V., den Huldigungseid zu leiſten. Da aber Cortez glaubte, daß \| Montezuma ſich irre, ſo legte er auf ſeine Nachricht kein Gewicht. Er befand ſich jedoch ſelbſt im Irrthum und darinn beharrend iſt er die Urſache, daß die ſpaͤtern Schriftſteller ihn immer forterhalten haben, wenn mir erlaubt iſt, ſo beſtimmt ſprechen au‘ duͤrfen. — um jedoch 5 die Aufmerkſamkeit des Leſers auf die bisher von mir vorgetragenen Behauptungen zu richten, ſo will ich, Wort fuͤr Wort, die zwey Reden des Montezuma hier einſchal⸗ ten, wie Cortes fie S. M. Karl, V. in feinem: erſtern Schreiben vom 30. Oktbr. 1520 uͤberſendet hat. Dieſes Schreiben it mit mehreren andern Briefen und Docs menten im J. 1770 auf Befehl des Don Francisco An⸗ tonio ere damals Erzbiſchof von Mexico, darauf Erzbiſchof von Toledo, endlich aber Cardinal, iu ene wieder gedruckt und bekannt gemacht worden. er „Es ift, ſagte Montezuma zu Cortez, jebe ſhen „lange her, ſeit unſre Geſchichtskundigen uns gelehrt, 6 n daß weder meine Vorfahren, noch ich, noch irgend einer von dem Volke, das dieſes Land jetzt bewohnt, ur⸗ „ ſpruͤnglich aus demſelben ſtammen. Wir ſind Fremde „und kamen aus verſchiedenen Gegenden hierher. Sie „ berichten ferner, daß ein Herr, deſſen Vaſallen wir n alle waren, uns hierher gebracht habe und darauf „ in 0 Vaterland zuruͤckgekehrt ſey; daß lange nachher „eben 5 ben derselbe nn AR wo er bann gefun⸗ „ den, daß ſich die, ſo er zurücgelaſſen, mit den Weibern des Landes verheyrath et, zahlreiche Familien geſtiftet und „Staͤdte erbaut haͤtten, worinnen ſie wohnten. Er wollte fie, nun wieder mit ſich nehmen ; allein fie wollten ibn „weder begleiten noch erlauben, daß er als ihr Ober⸗ „haupt ben inen bliebe; deshalb begab er ſich wieder von ihnen hinweg. Immer hat man uns verſichert, in Nachkommen wuͤrden endlich doch einmal zuruͤck⸗ „kehren in unſer Land und uns ihrer- Oberherrſchaft un⸗ Tu fen. Ihr fagt: daß ihr vom Aufgang der „Sonne her zu uns kommt; wir halten demnach fuͤr „ wahr und glauben das, was ihr von dem Herrn oder „Könige ſagt, der euch hierher geſendet hat; daß er un⸗ et rechtm aͤßiger Herr iſt, beſonders weil ihr be⸗ „ hauptet, daß ſchon ſeit langen Zeiten er von uns f „weiß. Seyd demnach überzeugt, daß wir euch gehorchen „und euch als Stellvertreter des guten Herrn annehmen wollen, von dem ihr ſprecht. Hierin ſoll weder Fehler \| noch Betrug ftatt finden und befehlt demnach, wie ihr \| „ wollt, in allen Laͤndern, die uns unterworfen ſind; euer Wille ſoll geehrt und befolgt werden; alles was wir haben, fol euren Befehlen gehorchen. Ihr befin⸗ „det euch alſo in eurem eigenen Lande, in eurem eigenen 5 eee erfreut und erholt euch von den Muͤhſeligkeiten u der Reiſe und der Kriege, in die ihr bisher verwickelt eee Das Uebrige ſeiner Rede e 0 . zur Sache nicht gehoͤrig. Nn 8 8 einer zweyten Rede ſprach Waben un den Oberhaͤuptern und Caziquen, die er vor Cortez ver⸗ ri parte un ‚Meine Brüder und une, ihr wißt W EN SR SL PRO N N. ee fon, daß eke, Großvater eure Vater und ihr ux ſelbſt die Vaſallen meiner Vorfahren und von mir ſelbſt „ geweſen; ſowohl von ihnen als von mir ſeyd ihr immer „gut behandelt worden; ihr habt auch immer und ein⸗ „ ſtimmig gethan, was guten und loyalen Unterthanen hu „zukommt, fuͤr ihre rechtmaͤßige Herren zu thun. Dem⸗ „nach glaube ich, daß auch ihr von euern Voreltern ver⸗ Sinnen haben werdet, daß wir aus dieſem Lande „nicht abſtammen; daß unſre Voreltern aus einem „fernen Lande kamen, von woher ſie von einem Herrn 7 geführt: wurden, dem fie alle unterworfen waren, und „der ſie hier gelaſſen hat. Lange Zeit darauf kam dieſer „Herr wieder hierher zuruͤck und fand, daß unſere Groß⸗ „vaͤter ſich mit den Weibern des Landes vermaͤhlt, dar⸗ „aus eine große Nachkommenſchaft, die das Land bevoͤl⸗ „kerte, gewonnen hatten, und daß ſie ihn weder in ſein „Land zurüd begleiten, noch ihn in ihrem Lande aufs „nehmen wollten. Er zog darauf fort, ſagte aber, daß „er wieder kommen oder doch eine ſolche Macht ſenden „wollte, die hinreichend waͤre, ſie ſeinen Befehlen zu „unterwerfen. Ihr wißt ferner wohl, wie wir ihn immer „erwartet haben; allem dem zu Folge, was nun der „Capitain von dem Könige geſagt hat, der ihn geſendet v bat, und von dem Lande, aus dem er kommt, u ſo halte ich es für gewiß, und ihr müßt alle derſelben „ Meynung ſeyn, daß dieſer König derſelbe Herr iſt, den „wir bisher erwartet, beſonders da er. erklaͤrt, daß fie \| „alle von uns Nachricht hatten. Weil aber unſre Vor⸗ „fahren nicht gethan, was ſie ihrem Oberhaupte zu er⸗ „weiſen ſchuldig waren; ſo laßt uns nunmehr dieſes „eben; laßt uns den Göttern RR danken, daß in unſrer n geit beſorders dieses pode erh eingetroffen a iſt⸗ was 10° lange ſchon erwartet ward. Da ferner die⸗ 5 „ſes alles euch hinlaͤnglich bekannt iſt, fo fordere ich \| „euch um deſto mehr auf, dieſem großen Koͤnige hinfort „ eben ſowohl zu gehorchen, als ihr bisher mich ſelbſt, „als euern rechtmaͤßigen Oberherrn, geehrt habt; denn „e euer rechtmaͤßiger Oberherr und an ſeiner Stelle 0 itte ich euch, dieſem großen Capitain zu gehorchen.“ Ai Be! weiters von RR Sen eben” Tore, geleitet, künftig dem Feldherrn Selten der den großen ‚König, ihren Herrn, vorſtelle, entrichtet werden muͤßten; indem er hinzufuͤgte, daß er ihm ſelbſt Abgaben entrich⸗ ten und alle ſeine Befehle befolgen wuͤrde. Die verſammelten Oberhaͤupter beftätigten die alte N Webentfetung und erwiederten: „daß fie. ihn immer als ö „ihren Herrn angeſehen und verpflichtet waͤren, alle ſeine „ „Befehle zu befolgen, und aus dieſem Grunde ſowohl, „als aus jedem andern, den er bisher angeführt, waͤren ste zufrieden, zu thun, wie er geboten habe. “ (Diefer Ausdruck: „daß fie" zufrieden waͤren“ ift hier wohl zu bemerken). Alles dieſes, ſagt Cortez, ward vor einem Notar verhandelt, der- hierüber ein öffentliches Aktenſtuͤck ausfertigte, und ich befahl, daß daſſelbe in Gegenwart wier Spanier unterzeichnet ward. \| Da Cortez den Montezuma in dem Irrthum, in a er glaubte, daß er gefallen ſey, zu erhalten wuͤnſchte, ſo ſagte er in ſeinem erſtern Schreiben: „Ich erwiederte „auf alles, was er mir geſagt, auf diejenige Weiſe, die „ich fuͤr die vortheilhafteſte fuͤr mich hielt, vorzüglich, vum ann dem Glauben du en, daß Ew. Maje⸗ \| 82 RN „Tat in der That der Herr ſey, 125 ſie bon feit langen „Zeiten erwartet hatten.“ 4 e Es iſt in der That zu en daß die unver- aͤnderlich behauptete Ueberlieferung, die erſten Bewohner von Amerika waͤren von Oſten her gekommen, von Cor⸗ tez nicht mehr beachtet und unterſucht worden iſt; und daß ſpaͤtere Schriftfteller eben fo wenig darauf geachtet haben, iſt aus der Beyfuͤgung der folgenden Anmerkun⸗ gen zu des Montezuma Reden nicht weniger auffallend, als dieſe letztern wieder bekannt gemacht wurden. „Die „Mexicaner kamen, der Ueberlieferung zufolge, aus den " ‚nördlichen Theilen der Provinz Quivira und ihre be⸗ " fondern Wohnplaͤtze daſelbſt ſind mit Gewißheit bekannt. 5 „Dieſes liefert einen entſcheidenden Beweis, daß das Reich „von Mexico durch die Tulteca's, oder das Volk, „ deſſen Hauptſtadt Tula hieß, vollkommen erobert ward. 5 Ein irriger Glaube war es, der unter den India⸗ v nern herrſchte; weil fie von Norden her kamen. Aber „waͤren ſie von der Halbinſel Yucatan gekommen, ſo „wuͤrde man mit Recht ſagen können, daß fie in Hin⸗ „ ſicht auf Mexico aus Oſten herangezogen waͤren. Von „ dieſer ganzen Rede ſuchte Cortez, wie man ſieht, wie von dem Irrthum der Indianer gelegentlich en 1 zu ziehen. * \ a Nicht aber die Sie die Indianer, W im Irrthum, ſondern nur Cortez war es, der ihre Ueber lieferungen geringſchaͤtzte, die er doch wenigſtens haͤtte ſammeln ſollen, und die, wenn er ſie mit nur einiger Sorgfalt unterſtuͤtz haben wuͤrde, ihn ohne allen Zwei⸗ fel vollkommen haͤtten befriedigen muͤſſen. Allein, da es von Na andern Seite bekannt war, daß die Mexicaner ö 1 a nebſt 8 N“, "N; 8 N * A ! 1 ER y N 5 : : y „ 1 e n ; i NER N ; N g ST 1 75 e . ; 3 \ MR. \ & > a ’ 1 7 ERS 4 Ba 1 8 2 7 * nf 85 0 ; 1 webt alben viren, die das derwüſtete Königreich von Tulteca in Beſitz genommen, von Norden her gekommen Bon ſo gab er ſich keine Muͤhe weiter, um nachzu⸗ ſehen . „von e . Orte 5 . wie Ai dahin ge⸗ ragen. . Dieſe Nachlfſgkeit bey ate Ar zu er Irrthü⸗ 4 Veranlaſſung, in welche die Schriftſteller gefallen res daraus, daß man auf die wenigen, noch vorhan⸗ taneſes, ſo wie auch auf die geſchichtlichen Bruchſtücke, die ſich bey den Schriftſtellern von hoͤchſtem Anſehn auf dem alten Contment finden, die aber von den bekannte⸗ ſten neuerern Schri ftſtellern auf gleiche Weiſe verachtet ori keine Ruͤckſicht genommen hatte. e Die Indianer bewahrten ſorgfaͤltig das Andenken Bi 2 ihren Urſprung, wie an ihrer Voreltern frühe Aus. wanderung aus Palaͤſtina bey dem Einzuge der Hebraͤer: u allein dieſe Kunde iſt, nach meiner Meynung, von ver⸗ ſchiedenen Schriftſtelern ſehr gemißdeutet worden. Es er mir erlaubt, hier dasjenige einzuſchalten, was der Advocat Joſeph Antonio Be wer den⸗ e Gegenſtand vorgetragen hat. ea dem zweyten Theile ſeiner er itiſchen Briefe, und 05 ) afeisft in dem, der den Zitel führt: über den Urſprung e Amerikaner, fagt er folgendes: „Wir verdanken — ; Be. emelli eine wichtige Nachricht, die er waͤhrend feines 12 Aufenthalts in Mexico von Don Carlos de Siguen⸗ „e Gonzora erhielt, in deſſ. en Beſitz ſie gelangte, 1 da er der teſtamentariſche Executor des Don Juan de a Alban war, der in gerader Linie von dem König Tez⸗ eee g N N 8 F 2 e eee e 4 ſind = Sir nach ihm geſchrieben haben; ſie entſtanden vor⸗ nen Zeugniſſe der Tulteca's, Chiapaneca's und Yucaz_ * 1 65 * \| \| a) 7 za —— . Mi * \ Di. 2 1 0 14 * 1 - \| f N 1 . — 1 1 > 1 . 1 1 1 Bil, - — - 4. \| g - 1 — ö 11 5 N, 4 \| . \| * * x \| a ) 4 7 ö 1 \ N» \| \| 12 1 1 = I Mil ] \| \| \| 7 \| P 1 i N 1 ö * . h 110, ä 44 — . 4 \| ‘ 0 8 ” 1 4 9 N 1 ze 1 N \| \ . \| * N — . 1 \| - \ 1 1 — 8 N 1 ö N u j . . ' * 1 N N 1 B N 5 ö } 4 Hal iX Pi 1190 "} \| ö all N - * 1 ä \| U * N \| N. \| I 3 \| v IF \| 1 ‚ 14 u (ok g. El \| r 17 ö IH 0 Na 3 + 11 # x \| mu \| e, \| in, — an . 1 10 a al . 0 N 1 1 z ” 5 N . 8 N v — FF 84 or neuto absent Welcher fie von 10 e „empfing. Dieſes von Gemelli zu Tag ‚geförderte, Do „eument ift demnach durchaus authentiſch und er hat es „ durch eine Kupferplatte in dem ſechſten Theile ſeines \| „Werks bekannt gemacht. Es ſtellt daſſelbe eine Tabelle „oder ein Itinerarium vor, auf dem die Reiſen ſeiner } „ Voreltern, die Mexico bevoͤlkerten, angegeben wurden, „und es beſteht aus mehreren Kreiſen, in 104 Zeichen \| „abgetheilt, die 104 Jahre bedeuten, wodurch die Zeit „angedeutet ward, die ſeine Voreltern in ihren verſchie⸗ \ „denen Wohnſitzen zubrachten, ehe ſie den See von „Mexico erreichten. Man erblickt darauf ſehr viele ab⸗ A wechfelnde Vorſtellungen von Gebirgen, Bäumen, Plans „zen, Menſchenköͤpfen, Thieren, Voͤgeln, Federn, Blaͤt⸗ „tern, Steinen und andern Gegenſtaͤnden, die zur naͤhern A „Bezeichnung ihrer mancherley Wohnplaͤtze gehören, und „zugleich auch die Ereigniſſe angeben, die ihnen auß f fliegen, von denen aber eine genaue Erklarung jetzt r „nicht mehr gegeben werden kann., N Dieſes Itinerarium habe ich zwar nie gesehen, 0 ſehr ich dieſes auch bisher gewünſcht; eben ſo wenig konnte ich zur Anſicht des Buches gelangen, das, wie Botturini ſagt, von dem berühmten Mexicaniſchen Aſtro⸗ nomen Huematzin geſchrieben und von ihm Teomortli d. i. das goͤttliche Buch genannt ward. Darin zeigte er, mit Huͤlfe gewiſſer Charaktere oder Figuren, den Ur⸗ ſprung der Indianer; ihre Zerſtreuung nach der Tren⸗ nung der Voͤlker, welche auf die Verwirrung der Spra⸗ } chen. folgte; ihre Wanderungen; ihre erſte Anſi iedlung in Amerika nebſt der Gruͤndung des Königreichs Tula, welches, wie ich aus dem Mibverſtand der Schriftſteller ſchließen N au n glaube; Mi Amaguemesan nicht baffetbe iſt; endlich ihren weitern Zug bis auf die gegenwärtige Zeit. Dieſ e Punkte ſcheinen alle mit denen zuſammen zu treffen, die ſi ich bey den Cananiten ereigneten; beſonders aber pa en fie auf die Hiviten laͤngſt der ganzen Kuſte v on Afrika, bis ſie von da nach Amerika uͤber⸗ gingen und an dem See von Mexico ankamen. Die 10% Zahre ihrer veraͤnderten Wohnſt itze, von denen er ſpricht, „beziehen ſich auf Afrika, und umfaſſen nicht ein⸗ zelne Ja re, ſondern mehrere zuſammen genommen, die mit den umſtaͤnden und den Fortſchritten der Bevoͤlke⸗ rung in Verhaͤltniß ſtanden. Denn es liegt am Tage, . daß die Vertreibung des Menſchengeſchlechts, nach der 5 eee Trennung deſſelben nur langſam vor ſich ging, da die Anſiedelungen nur mit Ueberwindung be⸗ date Schwierigkeiten ſtatt finden konnten. \| Auch Calmet ſtimmt in ſeinen Behauptungen bier en mir überein, was in der Abhandlung Uber Land ges 5 ſchieht, wohin die Cananiten ſich zurückgezogen, als Jo⸗ \| er fie zur Auswanderung gensthigt. x 935 Dieſer umſichtige Schriſtſteller ſagt j nachdem er bahn Meinungen geprüft, die er fuͤr ſchlecht begruͤn⸗ bet hält, daß es nur eine gebe, die am allgemeinſten 5 een und mit der Wahrheit am mehrſten uͤber⸗ einſtimmend ſey, auch mit der Gemarra von Jeruſalem 0 I Abereintreſe, nach welcher die Cananiten nach Afrika zogen. Er fuͤgt hinzu, Procopius berichte im zweyten B. K. 10 des Vandaliſchen Kriegs, ſie waͤren zuerſt nach negvpten geflohen, von wo aus, nachdem ihre Volks⸗ It menge betraͤchtlich zugenommen, ſie ihren weitern Zug in die een Gegenden von Afrika ſortgeſetzt, + * a ER \| i Fre oe Le . baſeliſt viele Städte. ei, fr aber Bu — 5 barlaͤnder verbreitet, faſt die ganze Landſtrecke bis zu den Saͤulen des Hercules eingenommen J und ihre alte Sprache, obgleich in etwas verändertem Zuſtande, noch beybehalten haͤtten. Um dieſe Meinung — noch mehr zu befeſtigen, führte er auch ein von dieſem A Volke errichtetes Monument an, das in der Stadt Wr ger gefunden ward, aus zwey Saͤulen von weißem Mar⸗ mor beſtand und folgende Inſchrift in Phoͤniciſcher Schr ug 11 Wir ſind die Kinder derer, die vor dem Raͤuber Jeſus, Sohn des Nave, flohen und 1215 einen Achern \| Aufenthalt fanden.“ (Anmerk. 18. 9˙ £ 1 Dieſe Saͤulen moͤgen vielleicht dieselben Grengfeine 5 ſeyn, welche Votan nach ſeiner Angabe auf der Straße 4 hinter ſich ließ, die feine Vorfahren gebrochen oder an⸗ gelegt hatten. Feyjoo wollte zwar dieſelbe Inſchrift für verfaͤlſcht erklaͤren, weil darin gefagt iſt, Jeſus oder Joſua ſey des Nave Sohn, waͤhrend in der Schriſt angegeben werde, daß Joſua der Sohn des Nun ge⸗ weſen waͤre: allein es ſcheint Feyjoo's Bemerkung ent⸗ gangen zu ſeyn, daß Joſua ſelbſt in verſchiedenen Stel⸗ len der Heil. Schrift bald Sohn des Nave, bald 2 Nun genannt worden iſt. Obwohl wir nun unmoͤglich für. die Anfiedlung der \| Gaugſiten an den Kuͤſten von Afrika irgend eine beſtimmte Epoche angeben koͤnnen, indem dieſelbe nicht zu einer und derſelben Zeit, ſondern nur nach und nach ſtatt fand, je nachdem ſie in den Kriegen mit den Hebraͤern den Kürzern zogen, und da auch ſchon vor Joſua's Eins dringen in Paldftina viele Hiviten oder Chiviten ihre Went daſelbſt verlaſſen (Anmerk. 905 ſo dürfte den⸗ 5 noch * 5 * — "Ynfiedlungen v vor. dem e e Kriege Wah wur⸗ e weil die Griechen bey ihrer Ruͤckkehr von dieſer er fanden, daß alle Theile an der Kuͤſte von Afrika, 60 10 gelandet, ſchon von Phoͤniciern bevölkert waren. \| Hinſicht auf dieſen Punkt ſtimmen die Schriftſtellen 0 ie en und Lateiner, nach dem Zeugniß des Bo? \ t, iin feinem a bee BR von as über beit — 3 Sins angefühe, alle mit einander üben. f 5 N 5 Der Zeitpunkt des Kriegs vor Troja wird gegen b Bas Jahre nach Joſua's Tod angeſetzt. Nimmt man dieſe Beſtimmung an, und vergleicht man die Epoche, wo die obbenannten Colonieen in Afrika ſich feſtſetzten, . mit derjenigen, von der ich ſogleich zeigen will, daß fie \| fi ich auf die Gründung der erſten Anſiedlung in Amerika 1005 durch Botan’ 8 Großvater beziehe, ſo wird es ſich deut⸗ Re ich zeigen, daß ein jedes der von Gemelli angegebenen 1 Kae, in dem ſchon erwaͤhnten Itinerarium nicht ein Bale, ſondern mehrere Jahre bedeuten muͤſſe. 5 Dieſes Itinerarium, das von vielen Schriftſtelern \| ds Aten, oder den noͤrdlichen Theilen von Amerika e i \| lich zugehörig angenommen wird, hat bisher die geſchicht⸗ \| lichen Schwierigkeiten vielmehr erhöht, und zwar in dem Grade, daß wir nichts als Verwirrung, Zweifel und Wi⸗ eee erblicken. Man wird dieſes ſehr gut bemerken, wenn man die Werke von Clavigero, Torquemada und aller abe liest, die denſelben Gegenſtand behandelt haben. Es beſtaͤtigt hiugegen um ſo feſter Votan' 8 a Dach, und a en die Vermuthungen, die ich a aufzu⸗ x = . 1 1 3 N > - > un 4 * A / F 0 . PB N . 1 8 y 8 r- 7 7 ur 4 7 ＋ * 14 * 0 1 - N N * 88 4 5 x — aufzuſtellen verſuchte, \| wie a 10 in de Bi ae ben wird. ah Ne pt 2 Bis: Es it bereits e daß Sal Chivim, wo Votan in feinen vier Reiſen gelandet, die er zu dem alten Eontinent gemacht, das bekannte Tripolis in \| Syrien, war. Nunmehr bleibt noch zu unterſuchen übrig, \| ö wo das Val um Votan lag, von dem er abgeſegelt iſt. um dieſe ſo wichtige Frage zu behandeln, deren Er⸗ folg darin beſtehen duͤrfte, daß hierdurch gewiſſe alte hiſtoriſche Thatſachen, die in uralten Ueberlieferungen noch uͤbrig geblieben, aus dem tiefen Dunkel der Vergeſſt enheit, in welche der Verlauf der Zeiten nebſt mancherley Revolutionen auf dem alten Continent ſie geſtuͤrzt, wieder hervor gezogen werden, wollen wir die oben erwaͤhnten Abhandlungen von Calmet zu Rathe ziehen, was beſonders das Land anbetrifft, in das die Cananiten, als ſie von Joſua und den Richtern vertrie⸗ ben wurden, ſich gerettet hatten; wodurch zugleich die Trefflichkeit der ee Geſchichte erwieſen werden möchte. BEN \| Dieſer umſichtige Schriſtſteler führt die Meinungen der vorzuͤglich claſſiſchen Schriftſteller in Betreff der Ent⸗ deckung von Amerika, und des Urſprungs von deſſen Einwohnern au, mit denen er jedoch nicht immer zuſam⸗ menſtimmt; unter dieſen tragt er auch die von Hornius vor, der, von der Autoritaͤt des Strabo unterſtuͤtzt, für gewiß annimmt, daß Reiſen von Afrika und Spanien N in das Atlantiſche Meer eben fo häufig als bekannt ger weſen waͤren. Er fuͤhrt, unter andern, aus Strabo an, daß Eudoxus, als er aus dem Arabiſchen Meerbuſen nach Aethichien und Indien geſegelt, das Hintertheil eines 1 — 4 BR 7 18 N * 4 7 i K 1 52 * 1 — 7 x 7 > x 1 5 0 * 7 24 1 7 * — * — % ‘ N * a ; RR 7 1% 1 , A EM 8 9 . 5 N 4 . 55 J 14 „ \| eher J eines treten Schiffes eule babe das er dar⸗ aus, daß es einen Pferdekopf in Schnitzwerk enthalten, N für ein Phoͤniciſches Schiff erkannte, was auch von eini⸗ gen Gaditaniſchen Kaufleuten für. ein Fiſcherſchiff erklrt ward. Ding: von Laerte erzaͤhlt dieſelbe Geſchichte. — Hornius ſagt, daß AR den fruͤheſten Zeiten drey Reiſen Ye 100 ate ant wurden. Von dieſen waͤre die erſte die Reise der Atlanten, oder der Nachkommen des Atl 3. geweſen die; dem Ocean und den Atlantiſchen J In⸗ ie Ei eee des Alterthums, f erhalten zu haben. Die zweyte Reiſe, deren Hornius gedenkt, wird auf \| \| 58 Anſehen des Diodorus von Sicilien B. 5, K. 19 geſtützt, wo man lieſ't: Nachdem die Phoͤnicier uͤber die Saͤulen des Hercules hinaus waren, ergriff ſie ein gewaltiger Sturm, der ſie nach mancherley Muͤhſeligkei⸗ ten auf eine Inſel in dem Atlantiſchen Ocean warf, die viele Tagereiſen weit von der Kuͤſte von Libyen weſtlich lag, und bey einem ſehr fruchtbaren Boden ſchiffbare \| Dr mit ſehr großen Gebaͤuden hatte. Die Nachricht von dieſer Entdeckung verbreitete ſich bald unter den Car⸗ chaginienſen und Römern. Die erſtern, die um jene get mit den letztern und dem Volke von Mauritanien N a Kriege lagen, ſendeten nun insgeheim eine Colonie in dieſe Inſel, damit ſie in, dem Falle, wo fie ihren Feinden unterliegen ſollten, einen schem Abe be⸗ e, (Anmerk. %% nicier, als fie. vom ber Juſel wieder enen wären, a 8 5 a 55 ee deren ſeln ſeinen Namen gegeben. Plato ſcheint dieſe Nach⸗ Nr licht von den Aegyptiſchen Prieſtern, den allgemeinen 8 An einer andern Stelle fuhrt Calmet den Bericht N des Diodorus ausführlicher an und erzaͤhlt, daß die Phoͤ⸗ ß 2 90 wa 1 OL TUR 8 deren Schönheit und FR fo febe Aube ban daß den Roͤmern ſelbſt die Luſt angekommen ſey, ſich derſelben zu bemaͤchtigen und eine Anſiedlung daſelbſt zu f gruͤnden. Dieſes erfüllte bie Carthaginienſer mit Furcht, die zu beſorgen anfingen, daß ihre Landsleute ihr Vater⸗ land verlaſſen und ſich auf ihr feſtſetzen moͤchten. Uebri⸗ gens betrachteten ſie dieſelbe zugleich auf der andern Seite als einen ſichern Zufluchtsort bey irgend einem unvorhergeſehenen Ungluͤck, wohin fie, wenn ihre Re⸗ publik in Afrika unterliegen ſollte, als Herren der See ſich mit ihren Familien zuruͤckziehen koͤnnten, da dieſe Gegend beſonders andern Nationen voͤllig unbekannt ſey. (Anmerk. 21.) Ariſtoteles, faͤhrt Calmet fort, er: zaͤhlt in ſeiner Schrift de Incredibilibus, da, wo er von dieſer Inſel ſpricht, der Magiſtrat von Carthago, als er bemerkt, daß viele von den Bürgern von Cartha⸗ go, die den Weg dahin gemacht, nicht wieder zuruͤckge⸗ kehrt waͤren, habe verboten, und zwar bey Todesſtrafe, daß man fernerhin dahin auswandern ſolle; er habe zugleich verordnet, daß alle die, welche ſich daſelbſt ſchn niedergelaſſen, in ihr Vaterland zuruͤckzukehren hätten, weil er beſorgt, daß, ſobald als dieſe Sache bekannt ſeyn wuͤrde, andere Nationen ſich bemuͤhen dürften, ebendas ſelbſt einen friedlichen Handel zu gruͤnden. (Anmerk. 22.) Die dritte Reiſe in den Atlantiſchen Ocean, von welcher Calmet geſprochen, war fruͤher, als die ſo eben angefuͤhrten; ſie wird dem Hercules beygelegt, welchen man für den Urheber der Säulen von Cadix oder Gades hielt und den Galleo zu einem Zeitgenoſſen von Moſes oder zu das Oberhaupt der Cananiten macht, die Palaͤ⸗ e bey dem Angriff v von Joſua verließen. Dieſer Heros trug 91 trug den Zunamen Magura anus, von dem Ghaldäiſchen Worte Gouz, welches Reiben und metaphorisch Ge⸗ ben bedeutet, von welcher Wurzel die Schiffe und Bars ken auf den Strömen im Chaldaͤiſchen Magizze ge⸗ nannt werden. Von deſſen Seereiſen befand ſich in der Stadt Berlcappel auf der Inſel Walcheren eine Spur. dieſe beſtand in der Zeichnung eines Schiffes nebſt deſſen zb) er . vorgerücktem Alter, mit kahlem Vorder⸗ N ; aupte. Er ward wie ein Gott in einem Tempel in de erſelben Stadt verehrt, ſcen Gebrauch Opfer dargebracht. (Anmerk. 23.) Noch gab es aber andere Heroen dieſes Namens; es hat aber ſchi fung des Atlantiſchen Oceans dem, Maguf anus, oder einem feiner Nachkommen, oder einem unter dem⸗ ſelben Namen ausgezeichneten Phoͤnicier zuzuſchreiben h. aben. Indeſſen iſt ſo viel gewiß, daß Diodorus von Sicilien von einem Hercules geſprochen hat, der rund um die Welt ſegelte und Lecta in Septimania gründete, deren Lage aber een nicht ae a wor⸗ den iſt. (Anmerk. 24. \| 505 or Das Bufoürmenfeeffen oder die Uebereinftimmung der Angaben in den Schrif ten: des Alten Te ſta⸗ ments, die ich angeführt habe, mit der in Monte⸗ zuma's Reden aufgeſtellten Sege, daß die Mexicaner n ed von Oſten her gekommen: mit der Angabe des Votan; mit den auf der Muͤnze befindlichen Ge⸗ genſtänden; mit dem Bericht des Capt. del Rio und . mit den, uͤber das Meer her gekommenen Goͤt tterſiguren Ben: und der Iſis, die er in dem Tempel der Haleneiſchen 588 ai Falle Ten, alles dieſes bildet eine 2 r - \ 3 \ — und ihm wurden nach phoͤnici⸗ 0 en ‚Scriftfieller bis jetzt entſchieden, ob wir die Be⸗ U ya 5 \ 8 1 en * ve 92 \| n poche Maſſe von ate, 5257 es nagt ug: wen N \| ſeyn durfte, ſie alle für verwerſlich zu erklaͤren. * \| Umwaͤlzung der, Jahrhunderte iſt ein Vater des ers thums für die neuern Schriftſteller geworden und hat a ſogar das Wahre ſelbſt in den claſſiſchen Schriftſtellern ER el; der Alten problematiſch gemacht, eben weil dieſe von — 8 ey denen, die auf ſie folgten, nicht mit der noͤthigen Um⸗ ſſicht ſtudirt worden ſind. Allein die Zeit kommt gegen⸗ Bi. waͤrtig heran, die jenen wieder ihren Glauben verſchaffen IN \| e, 5 MON und fie kommt als ein unwiderleglicher Zeuge der \| \| 5 \| Wahrheit, die jene Bryan und ae verworfenen Er⸗ 1 zahlungen erfullt. ERBE vum die mannigfaltigen Beweſe näher zu verbinden 1 5 die ich bis jetzt angeführt habe, wird es nunmehr noͤthig 10 2 ſeyn, nach den Zeitpunkten zu forſchen in welche die \| ' erzählten Thatſachen fallen, und diejenige Reiſe auszu⸗ \| mitteln; mit welcher die Bevölkerung von Amerika ihren \| „ Anfang genommen hat; ferner, in welchem Theile und \| zu welcher Zeit die Vorfahren des Votan ſich in ihm \| Aahngeſiedelt haben, und wer dieſe Vorfahren geweſen ſind. I Sr n Keife war die des Atlas. Atlas war der \| 1 Sohn des Japetus, Bruder des Kronos und Vetter des Zeus, der waͤhrend des Kampfes, den der letztere gegen ſeinen Vater und die Titanen fuͤhrte, ſich zum Beherr⸗ ſcher der aͤußerſten Grenzen von Afrika machte. Dem⸗ nach waren Zeus und Atlas Zeitgenoſſen. Die Regie⸗ rung des erſtern wird aber von vielen alten ‚Siftäritenh mit der des Belus, Königs von Aſſprien, für gleichzeitig ausgegeben. Allein dieſe Vermuthung gewaͤhrt keine Ge⸗ wißheit, weil der beſtimmte Anfang des Aſſyriſchen Reichs nicht ſicher genug angegeben werden kann. Der Abbee Re 55 „ e eee kan. 8 1 N * e eee ae: FR deshelb gemack ten For⸗ ſchungen, daß dieſer Anfang in das Jahr 1800 vor der chriſtlichen Sele mi ng 50 Vergl. We RE . 10 . K. r 0 \| Es wird mit zu en Unterfugung au von 0 zenealogie des Zeus einen kurzen Abriß aus dem \| angezeigten Werke hier einzuführen. 5 e aeknen des Magog, des zweyten Sohns 1 des wetus bildeten in den fruͤheſten Zeiten die Daci⸗ \| f ben und Seythi ſchen Volker, und darauf . Tartaren und Mongolen. Nur eine kleine Zeit hielten ö \| fie‘ ſich in dem Lande auf, „das ſie nach der Zerſtreuung eingenommen hatten, aber indem ſie Amerika? (Aſien) durchzogen, nahmen ſie die fruchtreichſten Gegenden des Landes i in Beſitz, wie Strabo B. 2. berichtet: Sacae optimam Armeniae partem occuparunt. Mit dieſem trefflichen Beſitzthum nicht zufrieden, da ihr tuchlofee Geiſt und ihre Liebe zum Kriege ſie nirgends feſſeln \| konnte, verbreiteten ſie ſich uͤber die weſtlichen Theile von 55 1 Aſien, damals Kleinaſien genannt, und jetzt Anatolien, 2 1 nahmen daſelbſt Cappadocien ein und bauten, indem ſie ihren Zug an den Ufern des Pontus Euxinus, ee wäaͤrtig das ſchwarze Meer, fortſetzten, die Stadt Amos nia, die in dieſer Gegend von den Stroͤmen Thermodon und Iris begrenzt wird; darauf erbauten ſie eine zweyte Acmonia in Phrygien, nach dem Namen des Acmon, Sohnes von Menes, den Stephanus von Byz. bey feiner Erklarung des Namens Acmonia für ihren Führer \| bey ihrem erſten Zuge angiebt. Acmon kam auf der Jagd um, ward aber unter die Goͤtter verſetzt, damit he e, Wannen, und krigeriſhen Eigenſchaf⸗ W \| \| a ten N % N ’ Ka LEN 1 daß Uranus, mahl der Titeca war, von welcher die durch ihre außer⸗ ordentliche Stärfe und Kuͤhnheit fo berühmten Titanen \| geboren wurden. (Anmerk. 25.) Uranus folgte auf ſei⸗ nen Vater in der Herrſchaft, die er ſehr erweiterte und uͤbertraf ihn ſogar noch an großen Eigenſchaften und Hyperion, Japetus oder Japhetus, 1 an ewigen Andenken nähe würden. er ward 00 ein Weſen höherer Art, unter dem Titel des Alter: hoͤchſten verehrt. Ihm waren die Wälder geheiligt und Opfer zu ſeiner Verehrung dargebracht, wie wir von Sanchuniathon bey Euſebius in der Schrift de Praepa- ratione Evangelic etc. erfahren, wo angegeben wird, ſein aͤlteſter Sohn, der Bruder und Ge⸗ Tapferkeit. Seine Liebe zur Sternkunde und ſeine ſtete Beſchaͤftigung mit den Bewegungen, den Ummälzungen und dem Einfluffe der Himmelskoͤrper brachten ihm den Namen Coelus, während .” teca den Namen Erde erhielt. Ihre Nachkommen zogen von dieſen Namen ihren Vor⸗ theil, N Sterblichen gemein hatten, und brachten es hierdurch verbargen ihren Urſprung, den ſie doch mit allen dahin, daß das Volk ſie anerkannte und verehrte, da es fie unter dem hoͤchſttoͤnenden Titel der Söhne des Sim: meld und der Erde fuͤrchtete. 2 Die Söhne des Uranus waren Titanus, Bae Vater des Atlas, \| und Kronos oder Saturnus, welcher unter allen der jüngfte war. Als Uranus bemerkte, daß ſeine Soͤhne gegen ihn rebelliren wollten, ſo ließ er ſie, bis auf den Oceanus, der fi mit feinen Brüdern gegen ihn zir ver: binden geweigert hatte, alle ergreifen. Allein Saturnus defreyte ſie, mit Huͤlfe ſeiner Mutter Titeca, und dieſe ſetzten ihn auf den Thron, von dem fie ihren Vater ge⸗ os Ya Ropen, 12 6 AM Ar und o Song ona, wenige Sabre darauf farb. n d 2 ti Dem boden von Sicllen 8. 3 zuſllge ver⸗ ai das Saturnus ſich mit ſeiner Schweſter Rhea; aber da er die von ſeinem Vater auf ihn geſchleuderten Flüche te, und damit zugleich die Weiſſagung, daß er von es feiner ; Kinder eben fo behandelt werden wuͤrde, 91 wie er mit ſeinem Vater verfahren war, ſo ließ er alle ſen doch ihrem Range gemaͤß erziehen. Dieß war die 1 Beranlaffung zu der Fabel, daß er ſie verſchlungen habe. \| 25 Rhea, über ihres Gemahls Grauſamkeit erbittert, a war klug genug, ihren jüngften Sohn, den Jupiter, zu rett tten und ließ ihn von den Cureten auf der Inſel Creta erziehen. Die Cureten kamen von einem Bruder des Uranus, dem er die Regierung von Creta uͤbergeben 7 hatte, die gerade von ihm in Unterwüͤrſigkeit verſetzt worden war. Dieſer Regent hinterließ bey ſeinem Tode zehn Sohne die alle Cureten genannt wurden und durch den viele Jahr hunderte hindurch auf dem Gebirge Ida beſtehenden und von ihnen gerichteten ne ſich ausgezeichnet hatten. EN \| Die Titanen, darüber erzuͤrnt, daß Saturnus allein 1 bench wolle, rebellirten mehrmals und waren endlich EN auch ſo gluͤcklich, ihn nebſt der Rhea in ihre Gewalt zu bekommen. Allein, ſo wie Jupiter die Gefangenſchaft feiner Eltern erfuhr, ruͤſtete er ſchnell ein großes Heer aus und kam von Creta zu ihrem Beyſtand heran. Er gewann über die Rebellen einen vollſtaͤndigen Sieg, be⸗ freyte ſeine Eltern, ſetzte ſie wieder in den 0 und en mr nach Wee u 8 x \| e : Der Kinder ſogleich nach ihrer Geburt einkerkern, indeſ⸗ 0 R Der Verdacht mehrte fi in en je älter 4 r ward, jo daß er jeden Tag die Erfüllung von feines, Vaters Drohung befuͤrchtete, und da das Orakel ihm rieth, beſonders auf ſeinen jüngſten Sohn ein wachſames Auge zu haben, ſo ſann er auf Verderben gegen des Jupiter Leben, der aber, mehr mit Liſt als mit Gewalt, alle Fallen, wodurch ſeine Exiſtenz bedroht ward, zu vernichten ſuchte und immer fortfuhr ſeinen Vater mit 5 kindlicher Ehrfurcht zu behandeln, bis er endlich durch⸗ aus genoͤthigt war, es mit ihm bis zu einem öffentlichen Bruch kommen zu laſſen. Nach einer blutigen Schlacht noͤthigte er ihn nebſt allen den Titanen, welche vom Kampfe noch uͤbrig geblieben waren, ſich nach Italien zurückzuziehen. Saturnus fand bey dem König Janus von Latien einen Zufluchtsort. Da er aber glaubte, daß ; Jupiter nicht nachlaſſen wuͤrde, ihn zu verfolgen, ſo dehnte er feine Eroberungen noch bis über Spanien aus, ging darauf nach Sicilien und ſtarb daſelbſt in tiefem Elend wie in hohem Alter. Die Geſchichte ſagt, daß der Ort, wo er begraben lag, lange Zeit in dem An⸗ denken der Menſchen ſich forterhalten habe und daß er viele Jahrhunderte hindurch von ſeinen unterthanen ver⸗ ehrt worden N 1 AN Jupiter brachte ſein Leben auf hundert und zwanzig Jahre; nach der Niederlage der Titanen regierte er noch zwey und ſechzig Jahre mit großem Ruhm. Er ſtarb in Creta, wo ſein Grabmal Jahrhunderte lang in der Naͤhe von Gnoſſus zu ſehen war und hochgeehrt wurde. Sein Heroismus ſtellte ihn auf die hoͤchſte Stufe der Bewunderung der Nachwelt. Er wurde nicht allein über alle andere Menſchen hoch erhoben, ſondern ihm ward N N auch „ be Eine; zu u hel; man ſah 0 für einen Gott an, der alle anderen früheren Götter: bey weitem überteffe; und pe. war er als Vater und 8 Bar. N BSR. 1 uz, ee TR 5 5 RR. deſſe en lebe konnte Voten fein ade ER Den 995 5 das Heablaht des Votan unter einigen von den ausgezeichnetſten Seefahrern, oder den Heroen zur wu) aus den nachfolgenden Jahrhunderten geſucht werden. Dieß kann jedoch nicht von irgend einem der Phönicier der zweyten Reiſe abgeleitet werden, da N Geile: dieſe ja auf der Inſel, wo ſie angelandet, große Haͤuſer, d 0 ſie folglich ſchon früher und lange vor ihrer Ankunft Be u.‘ ſchon angebaut fanden. Und unterſuchen wir genau die 5 Zeit, in welcher dieſe Reiſe gemacht ſeyn konnte, ſo wird es ſich ergeben, daß ſie lange vor der Periode fällt, von, welcher Votan in feinen Angaben ſpricht. Zu der Zeit, deren Diodorus gedenkt, befand ſich der Staat e e gate Zenith feines, Glanzes, denn er vermochte es damals, die von den Roͤmern gegen die Inſel geſendete Unterneh⸗ 1 zung aufzufangen, mit der Abſicht, ſeine eigene Herrſchaft über ſie darauf zu gruͤnden. Dieſe Epoche muß etwas vor dem erſtern Puniſchen Kriege fallen. Der Xnfüng - des Koͤnigreichs Amaguemacan ‚fallt aber in eine Periode, die ſich ſchon innerhalb des Fortgangs von dieſem Kampfe befindet: . Dieſes Koͤnigreich war indeſſen nicht von großer IR Dauer und A untergang gab dem zu Tula ſeine Ent? — ae — e ee N fung an 27 —ůj——— — ne - ——— en \ — 1 98 2 tern ſuchen nach neu \| 256 Jahre vor Chr. Geb. und dauerte 23 Jah Die auf Carthago richteten, welche Macht ſie in ihren großen — — — — = —— — — — —— —— — — ee u > — — — 2 — — — = — ze —— — = — — * r — — . 3 - = na — — = T — 2 » 2 - \ I — “ „ S , N \ 3 * — 1 — > 2 ” — ſtehung. ö Diet m. wen wir anne h. 0 er 3 ! Sil ebe Keane mit RER Gasthoginienfem: dr e 9 fr zerſtoͤrende Kämpfe zu beſtehen. Der erſte begann Geſchichtſchreiber haben die Gründe nicht ht welche die unterbrechung der Freundschaft 19 8 „5 von dieſen beyden mächtigen Kepüblken wechfelfe 9365 oft erklärt worden war. Allein es iſt fi her, 5 95 en 30 Jahre vor Chr. Geb. unter dem Conſulat b Be tus NER 05 1 res die Römer Bündniß einließenz dieß falt, auch Barro's . mit dem 448 Jahre nach Roms Erbauung zuſammen \| Einige Geſchichtſchreiber legen in der That den Bruch zwiſchen dieſen beyden nebenbuhleriſchen Republiken der Politik bey. Sie ſagen, daß, als der Krieg zwiſchen 4 J ö Pyrrhus und den Roͤmern beendigt war, der erſtere aus feinem ‚Königreich, Macedonien von Brennus, Koͤnig der \| Gallier, (andere nennen ihn nur einen Anführer der 5 Gallier unter einem König) vertrieben wurde und ſich nach den Laͤndern von Italien zurückzog, wo er, um ſich 1 für den eben erlittenen Verluſt zu entſchaͤdigen, den Roͤ mern noch einmal den Krieg erklaͤrte; daß aber die re tern, nachdem fie ihn. beſiegt und ſich zu Herren von 1 ganz Italien gemacht, bald ihre ganze Aufmerkſamkeit unternehmungen wohl aufhalten konnte. (A b ü Der Krieg der Roͤmer gegen den K. Pyrthus ward } im Jahre 473 nach Erb. d. St. oder 282 vor Chr. Geb. unter dem n des Lucius Aemilius Barbulus und EINER Maneius pus er. ine dauerte Pe Jahre, denn enen ward unter dem Conſolat 5 des a r Lentulüs e be hes 1 und eerdthg Italien en f inen Etoberern zu uͤberlaſſen. (Anmerk. 27.) eſc 3 mn: eee on es or Abe 1 ge ben, um ihre verderblichen Abſichten etwas zu ver⸗ ben Ak es 3 Ser zu Hauben daß die u den Krieg ee hen eine Angabe eines engine oder wahren Beweggrundes erklaͤrt haben dürfte, nach⸗ \| dem ſie früher mit ihnen in freundlichen Verhaͤltniſſen geſtanden? Vielmehr muͤſſen wir annehmen, daß die i Hinde derniſſe, welche die Carthaginienſer der Seeerpeditin f legten, 1 welche die Römer, nach Diod. von Sicilien Be⸗ Kit, auf die erſt vor Kurzem entdeckte Inſel ſendeten, 0 für eine hinreichende Veranlaſſung zu ihren 11 5 1 \| . gen gegen Carthago gegolten haben möge. a ‚3a Der zweyte Puniſche Krieg begann im Jahre 278 g vor Chr. Geb. und dauerte volle 17 Jahre. Du Ernſt. und die Strenge, mit welcher die Roͤmer ſich in ihrem Ftiedenstraktat gegen Carthago benommen, trieb dort alles zur Rache und Vergeltung. Die Roͤmer verloren vier Schlachten, die jede andere Macht verni ichtet haben \| würden; allein Italien verſah ſie, während ihres größten unglücks, mit gutem Rath, N da es fie mit den Waffen nicht unterſtützen konnte, um ſich vor dem S Sturz in 2 1d au retten. Die Römer, kaum en fi "use ie 9 5 \| 8 5 vor n, e Aa nur gengfühige Gründe an⸗ \ N * * * PFF vor r ihren eigenen Mauern zu ann verſetzten 1 ſchnell den Krieg vor die Thore von Carthago. ene x \| ward nach Spanien geſendet, das er unterwarf, Be zwar mehr durch den klugen Rath des Laelius, als ers kriegeriſche Maaßregeln 8 und da er ſogleich darauf nach t Afrika uͤberſetzte, erhob er den Ruhm der Republik bis 4 zu ſolch einer hohen Stufe, daß er ſich die Bewunde⸗ 1 rung der Welt erwarb, indem er ſeinem beſiegten und machtlos gewordenen Nebenbuhler den . gewährte, 4 e e 1 AFFE Ss 56 Der dritte Puniſche Krieg engt im Jahr 147 or 4 Chr. Geb. und endigte ſich mit dem ER Carthage 4 ſehs Jahre darauf ꝛc. (Anmerk. 29.) „ 4 Aus den verſchiedenen Epochen der Yuniföen Kriege f laßt ſich bemerken, daß ſie uͤber die Zeit hinaus liegen, 4 wo Votan, wie er ſagt, ſeine Reifen. nach dem alten Continent machte, und daß ſie junger als die Periode ſind, wo der ‚Großvater des Votan die erſte An⸗ ſiedlung in Amerika gruͤndete, ſo wie ſie auch nur erſt ö um mehrere Zeitalter nach der Gründung des Reichs \| von Amaguemecan angeſetzt werden müſfen, welches, wie ich ſchon bemerkt, die Hauptpunkte Andy; die wir jetzt ins Auge faffen muͤſſen. ee on 5 an 7 Wir wollen daher zuerſt mit * nssfuchung e Frage beginnen, wer Votan's Großvater geweſen ſey? Salluſtius, den Calmet anführt, ſagt in ſeinem Com⸗ mentar uͤber den 8 Jugurthiniſchen Krieg, daß er in der, in Puniſcher Sprache geſchriebenen Geſchichte von Nu⸗ midien, welche er in einer afrikaniſchen Ueberſetzung ge⸗ leſen, eine Afrikaniſche Sage von der Ankunft des Her⸗ es Tyrius oder Libycus mit einem Heer von 4 e 1 1 4 4 3 3 IRRE 8 dern, ebe und nenien ger nden habe; daß. zeiber geheyrathet hätten und daß a Krieger Libysche A, ih. re Spi ur ache nach nde nach ihre urſprüngliche Reinheit Fi erloren habe; daß ſie im Verlaufe der Zeit den Namen der Meder und Armenier verloren, endlich aber durch ne fe Verſtümmelung der Worte Maurucii oder Mohren genannt worden waͤren. e 90 e fest in weitet Commentar über Kite 5 ane bebälgen 5 Worte Messer, ae ie 85 eee Ne 0 125 Doch Sales“ Bu von der Geſchichte der Canani⸗ lane nicht viel wiſſen mochte, dürfte. wahrſcheinlich die een der Araber, Syrer oder Amoriten, die Hercules =. 0 \| efätete, verwechſelt haben, ſo daß bey ihm die Armenier die Amoriten (die Maurucier), die Midianiten bie, Be, und die Pherkſianer die Perſer geweſen ſind. — 8 Die Meynung, ſagt Calmet, ſolcher Schefckele, welche annehmen, daß der größte Theil der Cananiten, = wachen dieſe aus Paläſtina vertrieben worden, die Kuͤſte von Afrika in Beſitz genommen, i iſt weder neu noch ſehr 8 bezweifeln. Sie wird von ſolchen Namen, wie Ar⸗ danes, Pon a Leptis, Utica, Tanger und andern hinlaͤnglich beſtaͤtigt, die alle phoͤniſchen Urſprungs ſind, und zur Zeit des H. Auguſtinus hatte dieſes Volk noch einige Kunde davon uͤbrig, daß es urſpruͤnglich zum Stamme der Cananiten gehoͤrt habe: denn dieſer ſagt in 55 ſeiner Erklärung des Briefs von S. Paulus an die Roͤ⸗ mer daß das Landvolk, als er dasselbe in Betreff ſeiner N Sen Fam 1 SR ven \| daS RD: * # — — -¼— — — - — — = - — — » fi — u - — = — EEE mn me Tr nm 2 — - —— — — = = — - = — = — — — er — — = — — — — —ͤ ——— — 7 — a ee — us m oo 3 —————— — - —— = — - — 4 — = „... —... . — x — N * - . — 8 8 > — — — — - 2 a — — — — u 2 . — . 3 — 7 > — —— — = — — . - I ; E * Pa re = > — g — — = — = 8 m. u h - * * 5 8 — 88 — 8 — \ . ER - 8 * ‘ 1 — Pr — . - . R 1 1 A I — ö — v® \| ı * » - 3 1 \ ö > N a 0 SM f — \| * . \ — * 5 * “ 1 * — * * * — 1 wanbſchaft zwiſchen dem Puni kann ge e ken Gerte federt „hätten: ſie wären Cananiten. (. Anm b. 80.) Dem läßt fich nun beyfuͤge daß die neuern Etitker eine Ver⸗ niſchen und ‚Sananitifchen + \| anerkennen; ; daß die erwahnten Orte Phoͤnieiſche Ne Y 7 tragen; daß der Name Carthago phoͤniciſch iſt, deegle⸗ chen auch der Name der Canariſchen Inſeln, weil: ihre erſten ‚Bewohner, Canancer oder Cananiten geweſen (An⸗ me: 3 ire ee von A einer dier tan 9 Bet dieſes 2 Volk aus einem 1 — 2 Geſchlechte nah verwandten Stamme abgeleitet hat, d. j. von den Culebra's, folglich von den Hiviten. Dieſe Inſeln find. dreyzehn an der Zahl, und kaum Ri duͤrfte ein gegründeter Zweifel dagegen. erho⸗ 3 ben werden, daß fie die dreyzehn Wohnungen der Culebra's waren, die er, nach ſeiner Aus- i ſage, auf feinen Reiſen beſuchte. Demnach wird a es, wohl nur wenig beſtritten werden koͤnnen, daß went, 4 auf den Inſeln als auf der Küfte der Stamm. aus Ca⸗ naan mit dem der Hiviten vermiſcht ‚gefunden worden . K 104 Der in dem . von Gemell . Bo: gel zeigt die Kuͤſte, welche die Hiviten auf ihrem Wege nach dieſen Inſeln nahmen; aber der von Torquemada in allen Vorſtellungen deſſelben Documents bemerkte Meeresarm iſt nicht und kann auch der Rio Colo⸗ rada (rothe Strom) nicht ſeyn, wie Clavigero und \| andere Schriftſteller gemeint haben, deſſen Gewäſſer 1 die Bai von Californien ellen, und cher unter allen, ö u g 38 N „ F , } S 4 + bi 3 77 u f \| \ \ { a“ J ? h 7 4% N N 13 1 1 * # J 187 * en 1 7 Mr / Ä 5 . b ben Merico eo beten, ber Feventendfl if, or die erſten Volker die den Continent bevölkert, ommen ſeyn ſollen, wie man behauptet. Es ſtellt dieſer Mreresarm ganz beſtimmt nur den, Wie en den Can ariſchen Inſeln, und Amerika b eindlich en T. heil des Atlantiſchen Meer es een netgl. Zorquemada t und ae in dem fes alles, was bis jetzt REN ee, ib. . Maguf anus eine ganz verſchiedene Perſon ir id in ſpaͤ ätern Zeiten auf dieſen folgte. Der letz⸗ t ber 0 pol, wie Lenglet annimmt, Ethens, ein Beitgenoffe, von Moſes, der erſtgenannte aber ein Hivite geweſen ent: weil er ein Tyrier war. Es iſt gle ichfalls erwieſen worden, daß die Hiviten das Koͤnigreich Tyrus gegrun⸗ 9 80 Ae 4 det haben, und was Salluſtius berichtet, gewaͤhrt die ueberzeugung, daß der Einfall dieſes Hercules mehrere Jahre nach derjenigen ſtatt gefunden haben mag, die der Hercules Maguſanus unternahm. De Votan giebt ſich ſelbſt für den dritten der Bon er aus; Salluſtius bemerkt, daß die Soldaten des Tyriſchen Hercules und deren Weiber die Africaniſche Sprache geſprochen, die aber von ihrer urſprünglichen alten Reinheit allmählig abgewichen ſey. Diodorus von Sieilien berichtet, ein Hercules habe den Kreis um die ganze Erde gemacht und die Stadt Leck ta oder Alecta eptimania erbauet. Dieſe Angaben, in Verbin⸗ 1 bung mit dem was ich bereits angegeben habe, fuhren ich zu der Permnthung daß aller Wahrſchein⸗ tigkeit aa een Aae ein Vorfahr N 0 0 \| \| 05 x des \ 79 7 Theile ihrer „%% ũ \| ji beweiſen, daß der Hercules Tyrius von dem \| ERBEN N N EN \| ee 0 des 1 555 ah 09 87 Ab e I und von der aus ere nach den Ländern 1 8 N n vet 5 5 ee, 70 7 5 3 * „ . 286005 alen in . auf iu Fe 3 Seife bet, I tigt, wodurch fie alle die übrigen uͤbertrifft, ſondern auch durch ihre Fruchtbarkeit und ihre zahlreichen ſchiff⸗ ö baren Stroͤme; vorzuͤglich aber dadurch, daß ſie die von den Olmeca⸗ Voͤlkern bewohnte Inſel geweſen Ben In der Mexicaniſchen ueberlieſerung, die von meh⸗ reren ausgezeichneten Schriftſtellern, von Siguenza und Boturint unter andern, angenommen ward, gilt es für x gewiß, daß die Olmeca's von Oſten her auf dieſe Inſel kamen und daß fie: von ihr auf den Continent von Amerika übergegangen find Boturini behauptet zwar, die Olmeca's waͤren, ; N nachdem ſie aus ihrem Lande vertrieben worden, auf die \| Antilliſchen Inſeln gegangen und hätten: ſich von da 0 den ſuͤdlichen Theil von Amerika begeben; und dieß mag b Vi auch mit einem Theile der Nation in der That der Fal! ii 100 ſeyn, als das Koͤnigreich Amaguemecan zerſtoͤrt ward. Indeſſen widerſtreitet dieſes der Annahme nicht, daß der Stamm deſſelben Volks, der auf der Tierra Firma zu ruückblieb, weiter in den Continent vordrang und an dem e Balg mit Theil n das die anderen aus denen h 3 Köni pace vereichenen Balke betroffen d. 0 ver⸗ weife hier den Leſer auf das, was der Pater Jumilla in ſeinem „Orinoco“ 1c. in Hinſicht auf die Nationen ſagt, welche die Weberlieferung noch erhalten hatten, daß ſie einſt von Hispaniola gekommen: wären um dieſe en „ N in Beſitz zu nehmen. nee ill man das von mir bisher angeführte mit den 5 ükten der Geſchichte der von mir angezogenen es nun nicht ſchwer ſeyn, die Zeit, in welche der Ty⸗ riſche Hercules faͤllt und die erſte Stadt in Amerika gründete, zu beſtimmen; die Zeit, in welcher Votans Enkel lebte; die Zeit, in welcher deſſen Reiſen nach dem alten Continent unternommen wurden, in welcher er da⸗ ſelbſt von Amerika aus ankam; die Zeit, wo das Phoͤ⸗ niciſche Schiff durch einen Sturm an das ufer getrieben ward; die Zeit der Abſendung einer Carthaginienſiſchen Auſiedlung nach Amerika; die Zeit des Verbots des Se⸗ — Schriftstellern in beyden Erdhaͤlften vergleichen, ſo dürfte 5 nats von Carthago, das alle Unterthanen deſſelben mit \| dem Tode bedrohte, die hierher gehen wuͤrden und das alle dahin Ausgewanderten wieder zuruͤck rief; die Pe⸗ rioden der Gruͤndung und der Vernichtung von Ama: { guemecan; die Ereignif fe, die dieſes veranlaßt und, \| als damit in e rd der ua des Koͤ⸗ eee der Tulteca's. Nimmt man alſo a an, daß Votan der dritte a 2 Stammes war und dazu ferner, daß 30 Jahre zu jeder Generation gehören, ſo wird es ſich ergeben, daß der Tyriſche Hercules go Jahre vor Votan gelebt habe. Dieſe Periode laßt ſich nicht fo ganz genau bes flimmen, und eine ee wu 90. 45 Jahren, N Fr, 8 hi RER, RR \| mehr — * N nabe e (der en wi 1 enommei werden \| I muſſen. — Nach dieſer Annahme wird ble Pete N dem 38 rſten Jahre, oder etwas mehr und weniger, vo 0 Chr. Geb. entſprechen. (Anmerk. 320% 947 Nee 10 N sr Die Epoche von Votan's Reiſen auf den alten Continent, läßt ſich mit Sicherheit beſtimmen; denn er ſagt, daß er in Rom geweſen ſey und dafelbſt . den Bau des Wee, e deteben bebe n 950 77 * 1 a 11 I Ade 2. I EA wan bürbey⸗ die e Annalen ver: Römifchen Re ei publik zu Rathe, ſo wird man finden, daß im Jahre 446: nach Erb. d. St. und im Jahre 201 vor Chr. Geb. den Samniten nach einem ſehr blutigen Kampfe von acht \| Jahren der Friede zugeſtanden und zwiſchen beyden Nas u tionen ein Bündniß geſchloſſen war. Zum Andenken an \| diefes Ereigniß befahl der damalige Conſul, Publius Cor⸗ in nel. Rufinus, daß zur Ehre des Romulus und Remus, der Gruͤnder der Stadt, auf derjenigen Seite der Curia, wo der erſte von dieſen beyden Bruͤdern ſeine Reſidenz gehabt, ein praͤchtiger Tempel erbaut werden ſollte, an „ demſelben Platze, wo, nach des Romulus Tod, der Se⸗ ngat ſich gewoͤhnlich zu verſammeln pflegte, um über ee Angelegenheiten zu entſcheiden. (Anmerk. 33. Bi Um dieſelbe Zeit beſtand zwiſchen Rom und Cartha⸗ \| go des zweyte Buͤndniß und der Krieg zwiſchen ihnen brach 42 Jahre nach dieſem Buͤndniſſe und 26 Jahre nach Votan! s Ankunft aus. Demnach iſt dieſes zweyte Büͤndniß in das Jahr 448 nach Erb. d. St., welche Zeit dem J. 307 vor Chr. Geb. entſpricht, zu ſetzen, und der erſte Puniſche Krieg begann im 419 Jahre nach Erb. d. St., oder im Jahre 256 vor Chr. Geb. „Wenig N \| Ä dauͤrfte 90 Den: = 1 3 De 3 N . 107 ; de a 30 ifet 8 Römer, wie die — 25 Madhicht:ode Kenntriß von 5 8 rika durch Votan ſelbſt erhalten, obwohl, wie auch nt u glauben iſt, feine Nachricht durch die auf dem Schiffe, — — on Aminen von Sicilien ſpricht, befindlichen See- eute bald darauf f beſtätigt ward; wie auch, daß die fies: 1 en Sicht, don denen Votan ſagt, daß er ſie bey 19 r ſe a Rückreiſen gefunden, von demf ſelben Volke 1 ndlich ı oͤchte auch das noch keinem Zweifel 0 ie lit er 2 die exe, von den Carthaginienſern nach 1 merika "gefahr Colonie vor dem erſten duftet Arles . e ihre Sendung erhalten „„ Gait \| \| 00 'S iefe Colonie, mit den Tzequilen verbunden und . 1 urch die Seefahrer von Carthago verſtaͤrkt, die dem un⸗ lück entgingen, das der Krieg mit ſich führte, blieben n Amerika zuruck und machten ſich bald zu Herren des * . \| N landes, indem ſie die erſten Einwohner unterjochten; ui \| interbeachen hierdurch die bisherige, von den Eingebor : en befolgte Ordnung der Dinge, der gemaͤß fie von e wey Anfuͤhrern beherrſcht wurden, welche die Prieſter „ heils aus der Familie des Votan, theils aus den Tze puilen wählten, wie von Clavigero B. 1. angegeben u In 9 1 n zwiſchen ihnen die Einigkeit zu erhalten, ward das Rönigreich Amaguemecan gegründet, und die auffallenden Auswanderungen der Carthaginienſer aus ihrem Vater⸗ ande veranlaßten den Senats beſchluß, der ihnen eee eue Br wie Wee don Si 0 nen Re 001 vor Gong bestätigt ae 8. a k 1 Es iſt ſehr glaublich, ö daß der Ungchenfae gegen dieſen Beſchluß, die Weigerung " ihm zu unterwerfen, I ee, Kl IE UN Ä \| die 4 5 5 \| SE Kr \| % 5 Sl / , 4 N e 17 3 hs der ae, burg wage d ei e dg b. kannt gemacht ward, namlich, daß ſie entweder mit ihm zuruͤckkehren ſollten, oder daß eine hinreichende Macht ge ſendet werden ſollte, wodurch ſie mit Gewalt zur Unter⸗ werfung genoͤthigt werden wuͤrden, und die in ihren Ge⸗ müthern durch dieſe Drohung erregte Beſtürzung \| . (denn dieſe Beſtürzung finden wir noch in der Me 5 ricaniſchen Ueberlieferung erhalten, und ſie ward von Montezuma vor Cortez mit den Worten ausgedruͤckt: „daß die, welche von ihm abſtammten, wieder zuruͤckkeh. „ren, das Land erobern und ſie alle ſich unterwuͤrfig „machen würden“) den Untergang von Amaguemecan veranlaßt haben dürfte: denn die früheren urſpruͤnglichen Einwohner, die von dem paniſchen Schrecken Vortheil zogen, der wahrſcheinlich durch den Tod des Hamas catzin, ihres letzten Königs, und die Uneinigkeiten noch vergroͤßert ward, die ſich zwiſchen ſeinen beyden Soͤhnen, 8 Acheauhtzin und Xololotl in Hinſicht auf die Erb⸗ folge erhoben, dachten ernſtlich daran, ihr Joch abzuſchüt⸗ teln. Zu dieſem Ende hielten ſie geheime Zuſammen⸗ kuͤnfte, begannen die Rebellion auf allen Seiten und vertrieben ihre Tyrannen. Torquemada, Clavigero und andere geben dieſe Nachrichten ſehr unzuſammenhaͤngend, allein ihnen fehlte auch noch der Zugang zu ſolch en Erlaͤuterungen, die wir jetzt beſitzen. Es wird nämlich diefer Vorgang, den die Ueberlieferungen der Mexicaner und Tulteca's uͤber Amaguemecan erzaͤhlen, durch die knieende und bittende Stellung des Indianers zwiſchen den zwey Crocodillen auf der Minze beſtaͤtigt, die an und fuͤr 19 hinreicht / eine ſo große Begebenheit zu ver⸗ ewigen ⸗ n t cht eng n urch . 128 W e ee e. — "m — n RR 0 N Mine bi ut mehr als 500 5 aint von f Amaguemecan. Vergl. Torquemada Th. 2. Sie waren Yeoantzin,: Moceloquihstt und Amacalzin. eyten geben die Schriftſteller von Amerika eine igsde auer von 156 Jahren und dem dritten von 133 ren; alen wie lange der erſte regiert, das laſſen a be ruͤhrt. . Dieſe Epochen liegen ee alles ge⸗ „ \| ſchi . e NN wir faber ' \| . ie im man nun 1 Biefe Brabant 1 9 8 1 an, ſo wird ſich zeigen, daß die Dynaſtie aufhoͤrte, i \| i kurz z nachdem der Senatsbeſchluß von Carthago, der dieſe „% Revolution veranlaßt hatte, bekannt gemacht worden f war. Wenn wir die Zeit genau beſtimmt haben, . \| \ velcher Votan ſich in Nom befand, fo können wir bafe OT ſelbe auch in Hinſicht auf andere Perioden thun, die ſich nn jetzt uns darbieten, und es iſt wohl ſicher, daß von ein⸗ mal angenommenen Principien el gewiſe Folgen ab⸗ e ae werden dürfen se Ik um dieſes aber vollendend zu bewirken, müſſen wir 4 uch, zur Mexicaniſchen Zeitrechnung unſfre \| 45 ut ucht nehmen, dieſe mit der unſrigen vergleichen und \| fie mit den Perioden gewiſſer Ereigniſſe in der Amerikas Hi Ä niſ ben Geſchichte und mit den Epochen vergleichen, „ ihnen in ihren Annalen beſtimmt ſind. Der Abt Cla- 1 vigero handelt im ſechſten Buche des zweyten Theiles 8 ’ ſeines Werks mit großer Gelehrſamkeit von der Zeitrech? RE nung der Amerikaner, wie dieſe bey der Beſtimmung von . Jahren und Sahefunderten verfahren > rs r \| Ä „In ER h * N; * Zeitraum verband. Die Jahre hatten 4 Namen, als Kieſelſteine, drey Häufer, vier Caninchen und ſchloß mit dem dreyzehnten Schilfrohr. Die drit mit dem dreyzehnten Kieſelſtein. 110 nag In der Berchhunge aha BERN PN und Monate, ſagt dieſer Geſchichtsforſcher, bedienten die Mee ricaner ſich derſelben Methode, wie die alten Tüte, Ihr Jahrhundert oder ihre Centurie beſtand aus 52 Jah ren, die in vier Theile, ein jeder zu 13 Jahren, einge coil ward. Zwey Jahrhunderte machten einen Zeitraum von 104 Jahren, den ſie Huehiretiliztli nannten, ein Wort, das „das goldene Al ter“ bedeutet. Dem Ende des Jahrhunderts gaben ſie den Namen Toxi⸗ hiemolpia, worunter fie die „Verbindung unferes Jahre“ verſtanden, da es zwey Centurien zu einem Tochtli „Caninchen / Acatl⸗ „Schilfrohre, Teo⸗ patl, „Kieſelſtein“, Calli „Haus“, welche, mit verſchiedenen Zahlen verbunden, das Jahrhundert bildes ten. Das erſte Jahr eines Jahrhunderts war demnach ein Caninchen, das zweyte war zwey Schilf⸗ rohrſtengel, das dritte war drey Kieſelſteine, das vierte war vier Haͤuſer; das fuͤnfte war fünf Caninchen und ſo ging es fort bis n dreyzehnten ö Jahre, welches dreyzehn Caninchen war, womit ſich die erſte Periode ſchloß. Die zweyte Periode begann \| mit einem Schilfrohr, und ſetzte ſich fort zu zwey ö 1 80 te Periode begann mit einem Kieſelſtein und ſchloß Die vierte Periode hob an mit einem Hauſe und ſchloß das Jahr⸗ hundert mit dem dreyzehnten Hauſe; daß demge⸗ maͤß, da es vier Namen und dreyzehn een; 1 kein Jahr mit dem n W werden konnte. 116 \| a . a a1 Beer « auth eee e eden \| \| zu 20 Te gen; woraus 3 360 Tage bey der Zuſammenrech⸗ A nin 9 entfanden. ain rechneten ſie noch 175 Tage, die fie dem letzten Monat beyfügten, und Ne mo ntemd, * Rus ee ſie an dieſen \| N 5 aten, als Beſuche anzunehmen 1 11 . mit einem Can inchen be⸗ m den ab. Februar; aber i in jedem vierten Jahre N rückte es mit einem Schalttage an unſer Schaltjahr In dem lezten Jahre des Jahrhunderts begann das Jahr mit dem 14. Februar, wegen der 13 Tage, die in dm Bertaufe von 52 Jahren eingeſchaltet worden waren. i 1 Allein war das Jahrhundert beendigb, ſo begannen e 1 an, neue abermals mit dem 2b. Februar. 1 I Dierſelbe Schriftſteller ſagt, daß er in alten Schrift: 4 18 0 nd U berlieferungen gefunden habe daß die Tul⸗ 2 f te ca’ , nachdem ſie aus Amaguemecan und deſſen Haupt⸗ en \| ft: dt Huehicetlapalla, oder Huehuetlapalan vertrieben Bi \| worden, ihren Auszug oder ihre Wanderung in dem e \| Jahre ein Kieſ elſtein begonnen, und daß ihre Nieder: kaſſung bey der Gründung ihres Reichs im Jahre acht Schilfrohrſtäbe erfolgt ſey; obwohl er nun ange ben hatte, daß dieſe beyden Ereigniſſe um die Jahre 596 und 672 der d chriſtlichen Zeitrechnung ſtatt gefunden haben f zöchten, ſo erklart er doch in einer Anmerkung, DB e dieſe Angaben N gewiß, 1 nur e ee \| \ \| waren. Al, ni a 185 * 51235 1 5 35 \ 95 r Es dbenaſcht mit. ſchr, wenn man RR Eben 5 der kiruuch ar en Women er. daß A / Ay 2 * 155 u el wert. 7 9 A . RG \| ken, 112 . NE ut „„ Si ten, 905 1040 den Annalen der Tulteca's ihre Wande⸗ rung acht Jahre dauerte, naͤmlich von dem erſten Kieſel⸗ ſtein bis zum achten Schilfrohr, dieſes dennoch mit den 104 Jahren oder Zeichen des Itinerarium von Gemelli, welches — wie wir ſchon geſehen — ſich auf Afrika be⸗ zieht, verwechſeln konnten. Eben ſo wenig faͤllt es nun⸗ mehr auf, daß ſie mit ſo ungewiſſem Schritt gegangen und ſich in ſo viele unſichere Meynungen eingelaſſen ha⸗ ben, ohne im Stande zu ſeyn, den wahren Urfprung j r Tulteca's und Cchichimeca's zu entdecken. 5 Vorzuͤgliche Beachtung aber verdienen, beſonders in Hinſicht auf die hierdurch erwieſene Zuverlaͤſſigkeit von Votan's Angabe von ſieben Familien, die von den eben erwaͤhnten Schriftſtellern namentlich angefuͤhrte fie, a ben Anfuͤhrer oder Oberhaͤupter des Volkes waͤhrend ihrer Wanderung, und deren Namen folgende ſind :: Zacatlehalcatzin, Cvecatzin, Couatzin, Tzihualcoatl, Metzotz in und Tlapalmetzotzin ꝛc. welche, nur mit geringen Abweichungen von Torquemada gegeben wurden, der in der Mexicaniſchen Ueberlieferung daß ſie urſpruͤnglich von den ſieben Höhlen. gekommen waͤren“ große Schwierigkeiten fand, ſo daß er bekennt: „ich fuͤhlte ein großes Mißtrauen in mir, als ich mich zum Ausgleichen einer Schwierigkeit geführt ſah, deren Loͤſung ſchon ſo Manche verſucht aber verfehlt hatten“; indeſſen werden dieſe Schwierigkeiten { alle verſchwinden, wenn man Höhle durch Haus, und Haus durch Familie erklaͤrt. Das Syſtem des Mexi⸗ eaniſchen Jahrhunderts in feine vier Namen und drey⸗ zehn Zahlen eingetheilt, erlaubt nicht, daß irgend ein 0 Jahr unter demſelben Namen und Zahl waͤhrend We a 171 Jahr⸗ 5 — — - = - 5 . == i — - — == — — ͤ — — — —— — 3 93 — — S m = - E 2 . u = = — — N — a u ————— m ee — Zee = 5 > - - 5 — — — — — — — — 2 —.— SE — — ä— — — — — — — ä —— — — — Ben — — — — — 5 1 8 5 - N 8 . — ä ————— 2 P Zabıhnbers- wiederholt chte indeſſen kommt a Wiederholung in verſchiedenen Jahrhunderten vor, wie in der Ta belle zu ſehen ſeyn wird, die dem Schluſſe des Werks beygefügt worden. iſt. Dieſe Wiederholung wird vielleicht in Hinſicht auf das Jahrhundert, in dem dieſes oder jenes beſondere Ereigniß vorfiel, beſonders bey ſehr entfernten Zeiten, zu Zweifeln Veranlaſſung eben: demnach kann nur die Verbindung und die Ver⸗ leich ige Methode ſeyn, wodurch die Schwierigkeit in Hinſicht uf die Beſtimmung des I Jahrhunderts, in welches Agen, . ne Begebenheit faͤllt, beſiegt werden ſoll. . Wie vermögen wir es nun die Zuverlaͤſſigkeit der e Epochen zu beftimmen? nämlich: - Votan's Inkunft in Kom bey einer ſeiner Reiſen, im Jahre 201 or Chr. Geb.; die Puniſchen Kriege waͤhrend der Jahre 35 219 und 150 vor Chr. Geb., und die Zerſtoͤrung on Carthago im J. 147 vor Chr. Geb. Dafür muͤſſen vir das Jahrhundert der Mexicaner angeben, in welchem ie Auswanderung der Tulteca's ſich ereignete, und dem emaͤß die Zerſtoͤrung oder den Verfall von Amaguemes an oder andere ‚ähnliche Ereigniſſe. Nimmt man nun ieſe Ereigniſſe als feſte Data an und vergleicht dann ie Mexitaniſche Zeitrechnung mit der unſrigen, ſo wird as Jahr ein Kieſelſtein, als dasjenige, in wü ie Tulteca's von Huehuetlapalan, die Hauptſtadt von (maguenecan, vertrieben wurden und ihre Auswanderung egannen, als demjenigen Jahrhundert ihrer Zeitrechnung ugehörig, erſcheinen, das zwiſchen Botan’ 8 Ankunft in tom und Carthago's Zerſtoͤrung verfloſſen iſt: denn waͤh⸗ ie dieſes Swiſchenraums 7 0 daſſelbe liegen; in dem ö ing der einen Begebenheit mit der andern die ein⸗ 5 \| ge \| RR D \| \| einen L U * * 1“ einen Jahrhundert muß dieſes She Aifanimentph u dem Jahre 258, in dem andern mit dem Jahre 233, und in dem dritten mit dem Jahre 181 v. Ch. Geb. 15 93 Nunmehr iſt es unſer Geſchaͤfte, zu erforſchen, mit welchem von dieſen Jahren jenes in der That zuſammen⸗ trifft; hat man dieſes gefunden und dazu acht Jahre gerechnet, ſo wird man hierdurch die beſtimmte Periode der Gründung; des Reichs von Tulteca, das aus den Trümmern von Amoguemetan * Ynapunc bewog, erhalten. 1 . l Dieſes kann nun 2 nicht in 1 terte der angege⸗ benen Perioden fallen; denn dann wuͤrde es mit dem ſechſten Jahre nach Votan's Ankunft in Rom zuſam⸗ mentreffen; und eben fo wenig in die zweyte; denn wenn 90 Jahre, die Dauer des Reichs von Amaguemecan, zu 283 gerechnet werden, auf welches Jahr das Jahr ein Kieſelſtein kommt, ſo wuͤrden beyde Zahlen zuſammen 323 Jahre. machen, uud da Votan fich im Jahre 297 zu Rom befand, ſo muͤßte die Anſiedlung zu 32 Jahren vor ſeiner Ankunft in eben erwaͤhnter Stadt angenom⸗ men Lene was aber Ru zu ER Gründen nicht me iſt. eee An So. 18 Demnach läst ſich nur Anne daß bie wehte poche vom Verfall von Amaguemecan und die darauf erfolgte Wanderung der Tulteca's oder Chichimeca's die⸗ jenige iſt, wo das Mexicaniſche Jahr ein Kiefeifein dem Jahre 181 vor Chr. Geb. entſpricht, weil, wenn die 90 Jahre der Dauer des Reichs von Amaguemecan dazu gerechnet worden ſind, wir dann das Jahr 27 vor Chr. Geb. erhalten. Daraus geht dann als Reſultat RR daß das Datum der Colonie uf A 0 Sehe 2 Botan’ 2 3 Ankunft, ober ſechs Fehse vor dem erſten Puniſchen Krieg faͤllt. Es wird ſich daraus ergeben, 1 daß das Decret der Zurückberufung der Carthaginienſer “gg Jahre vor dem Anfang des zweyten Puniſchen Kriegs, 31 (91) Jahre vor dem Ausbruch des dritten und 34 \| (94) Jahre vor der e von TEN: befannt sen worden iſt. a u Die ſteten Kriege, in die Garbage when dieses gung zu raͤchen, daß ihr Beſchluß verworfen worden Socher mit den Roͤmern und den Numidiern ver⸗ { vickelt war, beraubten es der Möglichkeit, die Beleidi⸗ 5 war, und ins Amientanifge Viterthanen deshalb zu ö en je 215 Botturini ſtimmt unt dieser Epoche Abet en. Er war mit den Figuren, Symbolen, Charakteren, Geſaͤn⸗ gen und Handſchriften der Indiſchen Schriftſteller ſehr wohl bekannt, und er fand in der Tultekif iſchen Geſchichte, daß ſie uͤber hundert Jahre vor Chr. Geb. in ihrem alten Lande Huehuetlapalan den Ueberſchuß von faſt 6 Stun⸗ den des Sonnenjahres uͤber das bürgerliche Jahr bemerkt, was ſie dadurch in Ordnung gebracht, daß ſie einen See. jedem vierten Jahre beygefügt hätten. Clavigero ſagt, indem er von dem Idol Quetzal⸗ 5 toatl (welcher Name eine gefiederte Schlange be⸗ deutet) redet, der den Gott der Luft vorſtelle, daß die Mexicaner glaubten, dieſe Gottheit habe den Ober- prieſter von Tula, Hauptſtadt von Tulteca, vorge⸗ ſtellt, daß er von. weiß er Farbe, hoch und ſtark, mit breiter Stirne, großen Augen, langem ſchwarzem Haar und dichtem Bart geweſen ſey; ein Mann von ernſtem und exemplariſchem Lebenswandel, a „„ u 3 um N 1 3 99 . \| u ER * f 3 Fe Nin 8 um der Beſcheidenheit willen lange Kleider tragend; ſanft und mild, wie es ſich in ſeinen „ zum Beſten des Vl.oolks gegebenen Geſetzen zeige; uͤbrigens ſehr erfahren in den Kuͤnſten die Metalle zu ſchmelzen und f die Edelſteine zu poliren oder zu ſchleifen, hi 1 worin er die Tulteca's unterrichtet. Rn mn. Cescatlipoca, der Gott der Vorſehung, oder, m; urm beſtimmter zu reden, die Fürſehung Gottes, der gern Qustscoatl von Kula zu ziehen wünschte, erſchen im Aunrter der Geſtalt eines alten Mannes, und ſagte ihm: \| es ſey der Wille der Götter, daß er in das Königreich 1 5 \| Tlapalla gehen ſolle, um dort die Unſterblichkeit zu erhal⸗ ten. Er gab ihm darauf einen gewiſſen Trank, auf den f \| \| er ſogleich ein fo heftiges Verlangen hierher zu kommen ' fühlte, daß er ſich in Begleitung vieler feiner Untertha⸗ nen flugs auf die Reiſe begab. Bey ſeinem Zug durch Cholula ward er von den Einwohnern zuruͤckgehalten, die ihm die Regierung uͤbertrugen, die er auch zwanzig Jahre lang führte. - Da er aber dennoch feſt entſchloſſen \| war, nach Tlapalla zu gehen, was Clavigero für einen eerdichteten Ort haͤlt, und ſchon bis zur Provinz Coatza⸗ coalco gekommen war, ſendete er vier edle Juͤnglinge aus ſeiner Begleitung zu den Cholulteca's, mit den Wor⸗ . ten: daß er wieder zuruͤckkehren und ſie gluͤcklich machen \| \| werde. g 1 8 11500 N EN 3 3 Dieſen Quetzalcoatl hält D. Liguenza für den 1 Apoſtel St. Thomas, der den Amerikanern das Evans gelium verkuͤndigt habe und er fuͤhrt dieſe Behauptung mit großer Gelehrſamkeit in einem Werke aus, deſſen Betancourt gedenkt. Eine aͤhnliche Vermuthung hat au 0 der D. Eguiara in der Bibliotheca Mexicana unter an⸗ ER Be 7 — 17 * 7 — Kl NN ln . 0 1 151 Ka a 1 0 * 7 1 7 \ £ . . I Ä / 1 \| \| 117 I 8 N. * N h r ; Y 4 1 I 355 . * derm voizetkagen. unglilcer Weiſe ging dieſes Werk durch die Nachläſſigkeit ſeiner Erben verloren: er hatte darin die Namen mit einander verglichen und erklaͤrt; \| namlich da Didymus, ein Name den der Apoſtel trug, einen Zwilling bedeutet, ſo hielt er ihn mit de coatl zuſammen, der einen edlen Zwilling bezeich⸗ net; indem Quetzalli einen eee Coatl 5 einen Zwillin g ausdruͤckt. \| \| Dieß ſtimmt mit der in Botturini's Enäblung an⸗ gegebenen Zeit in Hinſicht auf die Berichtigung des Ca⸗ N BT RI * 1 nders auffallend zuſammen, die zu Huehuetlapallan . guemecan ſtatt fand. Will man dieſe Epoche annehmen, ſo zeigt ſich hier Zeit genug für das Reich von Tulteca, um hi in dem Jahre acht Rohrſtengel nach ſeiner Gruͤndung als blühend zu erſcheinen, welche letztere mit dem Jahre 174 vor Chr. Geb. zuſammentrifft; ſo daß dieſes Reich 5 undert Jahre nach der Zerſtoͤrung des Reichs von Ama⸗ 5 bereits uͤber 200 Jahre vor der Verkuͤndigung des Evan⸗ deen durch den h. Ap. Thomas beſtanden hätte a Das Königreich Tlapalla war nicht erdichtet, wie ' lenigen vermuthet, und der von Quetzalcoatl von Cho⸗ lula nach Coatzacoalco eingeſchlagene Weg iſt wenigſtens, bey dem Mangel anderer Beweiſe, hinreichend genug, 15 um zu zeigen, daß jenes nicht noͤrdlich von Mentee eee an der Suͤdkuͤſte gelegen habe. \| Huehuetlapallan iſt ein aus zwey Woͤrtern zu⸗ belitengeſetter Name, aus Huehue, alt, und Tla⸗ pallan, und es ſcheint, daß die Tulteca's dieſes Bey⸗ wort demſelben deshalb vorgeſetzt, um den damit bezeich⸗ g neten Hauptort von drey andern zu unterſcheiden; „die 10 n in A 55 neuen Pairäte gegründet Re damit * ’ N Ri" * * * v 4 8 1 hp * 0 \ 1 — 14 „ — — fe hierdurch ihre Anbendüchket an be altes wan und ihre Betruͤbniß, aus ihm vertrieben worden zu ſeyn, 21 verewigten. Daher kam es nun, daß derſelbe Ort, deſſen fruͤherer Name blos Tlap Allan. war, nachmals Hue⸗ buetlapallanı genannt ea ee hg Tor⸗ quemada alſo. %%, lt. 5 Ce'ebenſo verhielt es ſich 4005 ne Zweiſel mit RR alten Namen der Palenciſchen Stadt; und dieſe Vermu⸗ thung wird durch eine Nachricht beſtaͤtigt, welche Clavi⸗ 4 gero und andere Schriftſteller angeführt haben, daß nam⸗ 5 lich die Mexicaner eben ſo aus ihrer Stadt Axtlan ver⸗ trieben worden waͤren, wie die Acolhuoms von Teoato⸗ 4 Wacan: denn dieſes Volk lebte in mehreren Staͤdten, von 73 denen eine jede durch ihren eigenen Caziken regiert ward, : obgleich ſie alle dem Oberhaupte zu Amaguemecan unter⸗ — worfen und gleich dieſem aus ae ee vertrie⸗ 99 ben worden waren. Däierr bis jetzt unbekannte ee der Nation FAR Tulteca iſt ſonach jetzt erwieſen; fie waren Chichi⸗ meca's oder Naguatlaca' 8, gleich den übrigen, allein von ihnen an Körpergröße ſehr verſchieden, da meh⸗ rere gigantiſche Geſtalten ſich unter ihnen befanden. Sie bekamen ihren Namen Tulteca von ihrer ausgezeich⸗ 5 neten Geſchicklichkeit in den Manufakturen und Künften, befonders in Gold- und Silberar- beiten. Torquemada fagt: Tulteca bedeutet einen trefflichen Kuͤnſtler. Ihre Sprache und ihre Me thode, die Zeit zu . war derienigen der BIN caner ſehr aͤhnlich. — 5 Nicht weniger gewiß iſt sg ne 50 N der Gruͤnder des Keichs von Tulteca der Ach⸗ kauchtzin, — 4 = B e ca aug in, Alter Sohn des 5 am mach) des lezten Königs von Amaguemecan war, von dem deſſen Bruder XI oth, Oberhaupt des Ueberreſtes der Chichemeca's, Hip trennte. Aber Achcauchtzin muß waͤhrend der acht Jahre des Wanderzuges geſtorben ſeyn, da Torquemada behauptet, Chalchuhtlanerbin, der wahrſcheinlich des etzte n Sohn war, ſey der erſte BR betannte Fönig von Tula geweſen. isnt ve Nunmehr ſind die Schwierigkeiten bie von era en a hriftſtelern in Hinſicht auf den urſprung dieſer Voͤlker Zeit ihrer Wanderung erregt worden find, beſiegt; nun⸗ mehr find ferner die Widerſprüche entfernt, die ſich wie eine Mauer dem Anfang ihrer Geſchichte widerſetzten, 5 den Ort, woher fie gekommen, wie auch uͤber die ; PA und mit ihnen ſind zugleich die Anachrontemen erklart 1 * und b bauchige, die ſie veranlaßt haben. 5 Kehren wir nun zu der Geſchichte von Votan und der eben Familien der T zequilen zuruck, die er mit den ſieben andern Familien vermiſcht antraf, welche er aus Hispaniola gebracht, und in denen er den Urſprung von den Culebra' 3 erkannte, ſo bleibt uns zur Beſtaͤtigung deſſe en wenig mehr zu ſagen uͤbrig, was wir ſtreng erwie⸗ fen, nämlich , daß fie Carthager waren. Der berühmte Huet, Biſchof von Avranches, Hi lexis Venagos ““) und mehrere andere Schriftſteller ſtimmen, nach ſorgfaͤl⸗ digſter Prüfung damit überein, daß die letztern eine Co⸗ lonie von Tyrus, folglich Hiviten geweſen ſind; daher bleibt die Wahrheit von den Angaben des Votan unh. ſo 1 ed N Fink ee N 1 eee Nen N 199 . Ri * ee 1 4 75 R . Ale 10 4 » Brangelical Demostrations, AN“ nn V 1 0 Nolte. \| Ba \ 120 \| e vs Nachdem ich das Wort Tzequil in Sur anf deſſen Sinn einer Unterſuchung unterworſen, kann ich, vorzuͤglich auf die Kenntniß des fruͤher erwaͤhnten De n Ramon Ordonez vertrauend, hier angeben, daß dieſes Wort Tzequil in der Zendalſprache einen obern Kurzrock (Enagua, Nasquina) bedeute, und daß daſ⸗ ſelbe Wort im Mexicaniſchen durch Nahuatlacas aus⸗ gedruͤckt werde; gegenwaͤrtig nennen die Eingebornen von Chiapa die Mexicaner Tzequiles. Don Ramon behauptet, daß die Stadt von Tzequil, von den ſieben Familien erbaut, von welchen Votan ſpricht, die Vorſtadt ſey, welche die Mexicaniſche heiße, und die mit der Stadt Ciudad in Verbindung ſtehe; er behauptet ferner, daß ſie Tzequiles oder Nahuatlacas genannt worden waͤren, nicht allein deshalb, weil ſie den Gebrauch jener kurzen Leibroͤcke zu Behuf einer anſtaͤndigern Bekleidung der Weiber eingeführt hatten, ſondern weil ſie die Sekte und den Aberglauben des Nagualismus beguͤnſtigt. Hier⸗ auf bezieht ſich Votan, wenn er ſagt, daß die Tze⸗ 0 quilen ihm die erſten Begriffe von Gott und von weiten I IR Verehrung mitgetheilt haͤtten. \| \| I IM Um dieſe Unterſuchung auf dem von mir ewe a Wege zu beendigen, bleibt mir nun noch uͤbrig, nach dem Urſprung des Huitzilo pochtli, der furchtbaren Gottheit der Mexicaner zu forſchen, die, wie man ſagt, viele hundert tauſende von Menſchenopfern während feiner Herrſchaft uͤber ſie verſchlungen haben ſoll, ſo daß die Mexicaner zu deren Angabe um Zahlen verlegen waren. 1 Um dieſes geſchichtliche Problem beſſer zu loͤſen, will ich die Schilderung dieſes Weſens aus W Vol. II, 6, hier folgen laſſen. „Huli N j 1609 uititepoc tit if * aus doeh Mkr zu⸗ bene e Name; aus Huitzilin, den ſchoͤnen „Vogel, den wir Chupalflores⸗ (den Summvogel) „nennen, und aus Spochtli, zur Linken. Dieſen „Namen bekam das Idol, weil es an ſeinem lin? — Federn von dieſem Vogel: trug. 1 „ Botturi der von dem Mexicaniſchen Dialekt nicht Bi 0 % viel Taten, leitet ſeinen Namen von Huitziton, \| „den Sberhaupte der Mericaner während ihres Wan⸗ u ugs ab, und vermuthet, daß das Idol dieſen⸗Anfuͤh⸗ y rer vorſtelle. Dieſe Etymologie iſt ſehr gezwungen, und die vermuthete Identitaͤt iſt den Mexicanern völlig, uns „bekannt; denn ſie verehrten dieſen Kriegsgott ſeit uns { „ denklichen Zeiten, lange vorher, ehe ſie unter der An⸗ \| führung des Huitziton ihre Zuge begannen. Einige bee i „ haupten, dieſe Gottheit ſey nichts als ein Geiſt; an⸗ 5 n dere ſagen, er ſey von einem Weibe ohne maͤnn⸗ r \| „lichen Beyſchlaf erzeugt und geboren worden; wor . „uber fi e folgendes anführen. — Es lebte, ſagen ſie, } n zu Coatepec, einem nicht weit von der alten Stadt 10 \| 70 „Tula entfernten Orte, ein Weib, Namens Coatlicue, \| „ Mutter des Centzonthuiznahui, die der Verehrung 3 In Götter ſehr. ergeben war. Als ſie eines Tages, Lehrer Gewohnheit gemaͤß, mit dem Fegen eines Tem: „ pels befchäftigt war, ſah fie eine Kugel von allerhand ene, Federn aus der Luft auf die Erde fallen. ae‘ „nahm ſie auf und ſteckte ſie in ihren Buſen, in der . e den Altar des Tempels damit zu ſchmuͤcken; 1 allein als ſie nach verrichteter Arbeit wieder danach ſah, „konnte ſie dieſelbe nicht mehr finden. Dieß ſetzte fie ein aden „ und fe war daruͤber noch wehe beſtürzt, e en \| ! \| „da \| — > — rk u ſich erſcheinen ließ und einem feiner Soldaten, Namens 122 „ da fi e ſich von dieſem Augenblick an ſchwanger füllte „Dieß bemerkten zu gehoͤriger Zeit auch ihre Soͤhne, die N \| „obwohl fie ihrer Mutter Tugend nicht in Verdacht hat⸗ „ten, dennoch befürchteten, daß dieſe Niederkunft auch a „über: fie Schande bringen moͤchte, und ‚fie, deshalb zu „ toͤdten beſchloſſen. Dieſen Entſchluß hatten ſie aber nicht heimlich genug vor ihrer Mutter gehalten, die n tief erſchuͤttert daruber war, daß fie von der Hand „ihrer Kinder ſterben ſollte. Ploͤtzlich vernahm ſie da „eine Stimme, die ihr zurief: Sey getroſt, meine Mut⸗ „ter, denn ich werde deine und meine Ehre retten! In⸗ { „deſſen wurden ihre Söhne immerfort von deren Schwe⸗ „ſter, ihrer Tochter Cotolzauchi, zur That gedraͤngt, „die mit nicht geringerer Blutgier nach dieſem Mutter⸗ a „mord ſtrebte, als jene bereit, ihn zu vollbringen, wa⸗ 1 Huitzilopochtli kam endlich zur Welt, mit 1 „einem Schild am linken Arme, einem Dolch in der 4 „Rechten und einem gruͤnen Federbuſch auf ſeinem Kopfe. „Seine Farbe war ein glänzendes Blau, und fein linkes „Bein, ſeine Lenden und Arme waren mit Federn be⸗ „deckt. Der erſte Augenblick nach ſeiner Geburt ward „dadurch ausgezeichnet, daß er eine Fichtenſchlange vor ge a . 1 Tochnacolgui, befahl, die Cotolzauchi damit zu toͤdten, „weil ſie die Schuldigſte geweſen ſey. Mittlerweile griff „er aber deren Bruͤder mit ſolchem Ungeſtüm und ſolcher „Wuth an, daß er ohngeachtet ihrer Staͤrke, ihrer Waffen 5 „und ihrer Bitten, ſie erſchlug, ihre Haͤuſer auspluͤn⸗ e „derte und feiner Mutter die Beute daraus uͤbergab. N „Dieſes Ereigniß brachte einen ſolchen Schrecken unter 7 „das Volk, daß ſie ihn ee (Schrecken) \| 4 \ { 15 > 15 Hi \| 12 ‘ \ ; 2 Nee 155 : . IN ar — 9 Y 2 Ware U 9 KN Ma 18 Rei RUE \ Un 9 . } 7 N 0 5 / * V 1 . — f 1 / ER 123 1 sn 17 ui; bergie, wen forecligen Gott, nannten. u BR a A san 45 E 9 so, 7 A Ng ede Biere Gott fi zum Beſchüter der Mexi⸗ 1 \| caner erklaͤrt hatte, führte er ſie, nach ihren eigenen \| Erzählungen, während vieler Jahre auf ihrem Wander ⸗ zuge und ließ ſie endlich an dem Orte verbleiben, wo . die große Stadt Mexico erbauten. Auf deinen enen Vogel gleich; um ſeinen Nacken ein Halsband, r .rünk 13 . 5 \| . Die Schilderung 5 Art 0 Beil), wie * RNeritaner den Huitzilopochtli darſtellten; die Men⸗ henherzen um ſeinen Hals; die Bedeutung ſeines aus wey Wörtern: beſtehenden Namens; die Geſtalt des Vo⸗ 8 els auf ſeinem Kopfe; die Federn an ſeinen Lenden und einem linken Bein, nebſt der Fabel von ſeiner Geburt — enn man dieſes alles mit der Muͤnze vergleicht, welche ' ie fieben erſten Familien vorſtellt, ferner mit dem ver⸗ befand ſich ein koͤſtliches Gefieder, an Geſtalt as aus zehn Menſchenherzen beſtand; in ſeiner Rech⸗ b ten hielt er einen Stab, in Geſtalt einer Schlange, il 195 hs Unten einen, de Wa dem en den \| orten Baum und dem Vogel der auf dem aus deſſen Burzel entſprungenen Gebuͤſch ſitzt; endlich mit der zigur des Votan, der drey Menſchenherzen auf der Binde ſeiner Hand hat: ſo wird ſich leicht ergeben, daß ie durch den ausg gegangenen, oder abgeſtorbenen Baum gezeigte Familie die des Votan iſt; daß die Mutter ; es Huitzilopochtli— die Wittwe dieſes erſten Bevoͤlke⸗ — ers von Amerika iſt, und daß Huitzilopochtli, der legitime Sproͤßling der hypocritiſchen Wittwe, ohnfehl⸗ dar * die . des anne: ‚Dutekin zu ſeinem \| Be OR er Sa \| > 7 ** N \ AN ge are r 7 ! \ 5 * 5 > . i 4 0 x 124 ' Symbol, ſich gern der Familie des Votan beyzuzählen wuͤnſchte, obſchon er in der That die letzten Glieder der⸗ ſelben vernichtet hattez daß er wuͤnſchte ſeine ausgezeich⸗ nete Beynamen vielmehr von dem Symbol 15 Voten (der feiner Mutter Mann geweſen war) d. i. von de Herzen zu nehmen, als von ſeinem Vater, der ihn es zeugt hatte; obwohl er einen göttlichen Urſprung vorgab. Man muß uͤbrigens doch bemerken, daß Huitzilo⸗ — * 6 148 h K \| pochtli von allen Chichemecan's, Nahuatlacang 8 und ſelbſt den Tulteca's mit denſelben blutigen Ger 5 braͤuchen, wie von den Mexicanern, nur unter verfchie: h \| denen Namen und Geſtalten, ihren beſondern Dialekt zufolge, verehrt ward. So ward er z. B. von de Tulteca's verehrt unter dem Namen des Tlalocz von den Tlascalteta's oder Teochichemeca's als Gamartle; von den Chiapaneca's und Mirteca’d als das Herz des Volks. Die beyden letztern Vils ker ſtellten ihn als ein kleines Symbol von Smaragd, gegen vier Finger lang und zwey Finger breit, vor, auf dem die Figur eines Vogels, von einer en Wlan umgeben, vorgeſtellt war. 50 Diefes Idol ward vom Pater Berito Fernandez einem eifrigen Dominicaner und Miſſionaͤr von Mixteca, auf dem hohen Gebirge von Achiauchtla vorgefunden, wo die Eingebornen es verehrten. Er ſchlug drey tauſend Dollars dafuͤr aus, die ihm von einigen Spaniern, die es bey ihm ſahen, angeboten wurden, indem er es für das geiſtliche Wohl ſeiner Neubekehrten fuͤr beſſer hielt, U wenn er es in Staub verwandelte; was denn auch vor \| dem ganzen verfammelten Volke mit großer Feyerlichkei q vollbracht ward. Vergl. Clavigero V. II feiner as eg \| 4550 0 ) N N 1 X i 0 5 0 j ‚ Sr 1 \ y u ö Nen Kal * \ ' I N, 1 * x 1 \ " Y x \ Ri RR 1 \| 1 A N > ! 105 A - 25 As ede, von den Zultern’ 3 hegt, sagt 1 daß, 5 obwohl fie Götzendiener geweſen, er doch nicht rfahren, daß ſie Menſchenopfer dargebracht ‚hätten. lber Torquemada, der die allegoriſche Geſchichte ihrer \| Vernichtung vortraͤgt, berichtet: es habe ſich einſt eine \| ungeheuere Anzahl von Tulteca's zu einem großen Feſte berſammelt, um den Zorn ihrer Goͤtter zu beſaͤnftigen, als e le Hungersnoth mit einer Peſt ihr Land verwuͤſtet; \| bir wären nun alle, nachdem ein Rieſenbild mit ihnen getanzt, am folgenden Morgen tod, mit aus den Koͤr⸗ iber Beweis, daß ſie den Gebraͤuchen ihres Landes ge maͤ aͤß geopfert worden waren. 10 Ich habe nunmehr die Abkunft, w wo ae: aller; Ame⸗ rikaner, doch wenigſtens aller derer mit Sicherheit be⸗ finmt, welche die Laͤnder an dem Golf von Mexico und die benachbarten Inſeln bewohnten, und dabey habe ich noch uͤber einige andere Punkte, die ich mir vorgenom⸗ men zu unterſuchen, Aufklaͤrungen gegeben. Uebrigens iſt wahrſcheinlich, daß, ſeitdem die Kunſt der Schifffahrt auf einen hoͤhern Punkt gebracht ward, mehrere an⸗ dere Familien, außer den fruͤher genannten, durch allerhand Ereigniſſe und auf allerhand Wegen nach \| Amerika eingewandert ſeyn und daſelbſt Anſiedelungen 0 \| gegründet haben moͤgen. Die zahllo en Sprachen von Amerika, die vielerley Religionen und Religions⸗ \| gebräuche, welche einen auslaͤndiſchen Urſprung verra⸗ then und die von ihnen mit großer Betriebſamkeit ver⸗ h breitet wurden, koͤnnten für eine Vermuthung dieſer Art Bee ha rg Get werden aber die vorliegenden 0 on ae Völkern regelmäßig und \ allge⸗ bern genommenen Herzen gefunden worden : ein deut⸗ — — noͤrdlichſten Laͤnder dieſer Straßen bis zur Hudſons und \ ſitzen, abſtammen moͤgen. — 5 9 f BEN. 1 Bie ) 5 3 ” / 1 = 7. J & _ * — 0 126 N x L ’ A . . — allgemein erhaltene Ueberlieferungen in Hinſicht auf die Suͤndfluth, die Verwirrung der Sprachen un die darauf folgende Zerſtreuung der Voͤlk hinreichend genuͤgende Beweiſe bieten, ſelbſt wenn keine anderen vorhanden waͤren, um die gottloſe Lehre der Praͤadamiten als ketzeriſch und als durch kein einziges Faktum begruͤndet zu verwerfen. e 1 Die groͤßte unter allen Schwierigkeiten beſtand \| bis⸗ her darin, wie man ſich den Uebergang der Thiere, vor allen aber der fleiſchfreſſenden und in ſteter Feindſchaft mit den Menſchen lebenden Thiere nach Amerika erklaͤren ſollte. Allein dieſe wird durch die Entdeckung der Anion⸗ oder Behringsſtraße voͤllig beſeitigt, deren Breite von dem einen Ufer zum andern nicht uͤber dreyzehn Stun⸗ den (Leagues) betragen fol, und wo, vermittelſt des Eiſes, die beyden Continente von Amerika und Aſien % de N mit einander verbunden werden. Dieſe konnte dann eine ſehr gute Bruͤcke, nicht blos für die Thiere, ſondern auch fuͤr die Menſchen geweſen ſeyn, von welchen letztern ſich 1 leicht annehmen laͤßt, daß alle diejenigen, welche die * u — bis Californien, Neumexico und Canada ſuͤdlich f Baffinsbai bewohnen, und alle, die von dem Eismeer * U Heieruͤber wird man mit Vortheil den dritten und ö vierten Theil der Reiſen des engliſchen Seefahrers Capt. James Cook und Don Antonio Herrera's Decas den ꝛc. vergleichen koͤnnen, die von den Voͤlkern gehan⸗ delt, welche die Gegend von Californien an bis zur an⸗ dern Seite von Neumerico bewohnen. Desgleichen mi gen wir dann alle Berichte der Spaniſchen neuern Ent⸗ deckungen 3 5286 0 N 4 IN ö * N 1 — f ESTER der e Nördlichen Küſten von Amerika im ſtillen Ocean wohl beruͤckſichttgen, und dann die Spra⸗ chen, Sitten, Gebraͤuche und Religionen derſelben mit denen der Volker von Kamſchatka, Tſchutski, Tunguſi, Sibirien und anderer angrenzender Landſtriche vergleichen. \| Damit mögen wir ferner die vierfüßigen Thiere in den beyden Erdtheilen zuſammenſtellen und uns zugleich an jene auffallenden Jagden erinnern, wo von den Aſiaten, vo allen Dingen von den Tartaren im großen Reiche des 5 gengiskhan während des eilften Jahrhunderts unſrer 3 itrecht nung, alle wilden Thiere von aller Gattung in wilder Zerſtreuung durch einander zuſammengetrieben wur⸗ 1 den. Gehen wir in eine Betrachtung dieſer Art ein, ſo wird es uns allerdings möglich erſcheinen müffen, daß, als die Bewohner der Waͤlder die ſtete und raſtloſe, durch Gehe gebotene Verfolgung flohen, mehrere von ihnen \| über RR eiſigen Iſthmus nach Amerika uͤbergingen und ſich daſelbſt über: alle diejenigen Gegenden verbreiteten, \ bie e er Elia a Natur am e . 1 1 5 A . NS . us * Als einen Wh zu diger k Heinen Schrift, wil dc ! meine Meynung noch uͤber das von den Amerikanern angenommene Syſtem der Zeitrechnung beyfügen; jedoch unter der Verwahrung, daß nicht der Geiſt des Wider⸗ ſpruchs mich geleitet habe, wenn mehreres in meinen Be⸗ hauptungen enen ſo mancher früherer, geſchaͤtzter Schrift ſteller entgegenſtehen ſollte. Nur die neueſten, ſo hoͤchſt x wichtigen Entdeckungen, „nur der Wunſch, die Wahrheit an ihren rechten Ort zu ſtellen, damit die Geſchichte hee Baſis bekomme, deren ſie fo lange ee aß er mich. 5 dazu wamigen knen. a b e \| “ki ie ER Mr RN Die 9 ai eg — 128 \| Die von den Yarerilanieen feit ſehr — Sa angenommene und von der Art und Weiſe aller uns ba kannten cultivirten Voͤlker des alten Continents ſo feh: i 1 verſchiedene Methode, ihre Monate zu 20 Tagen, ihr Jahr in 18 Monaten, ihr Jahrhundert zu 52 Jahren zu beſtimmen, und aus der Verdoppelung ihres Jahr hunderts 104 Jahre zu bilden, desgleichen auch ihre he kluge Stellung der Schaltjahre hat alle Schriftfteller bis⸗ her ſehr in Verwunderung geſetzt. Da man dieſer Me⸗ thode bisher nichts aͤhnliches entgegenſtellen konnte, ſo \| waren fie endlich zu dem Geſtaͤndniß genöthigt, daß die⸗ \| ſes ſo ganz abweichende und auffallende Syſtem, weit Hl entfernt ſchlechter zu ſeyn, jedes andere der gebüdetſten IH) Volker der Erde bey weitem uͤbertrifft. Da ſie jedoch 4 \| \| den alten Amerikanern Feinesweges fo viel Talent und \| Ueberlegung gern zugeſtehen mochten, ſo pflegten ſie gewoͤhnlich auf Aegypten, die Wiege der Wiſſenſchaf; ten, und auf Aſien, woher die Tulteca's, die vorgebliche Erfinder dieſes Syſtems, gekommen ſeyn ſollten, zuruͤck⸗ zugehen. Indeſſen beſteht alles, was fie entdecken konn⸗ ten, darin, daß die Mexicaniſche Centurie mit dem 26. Februar beginne, was ſeit der Zeit des Nabonaſſar, 747 vor Chr. Geburt, ſtatt gefunden habe, weil die Aegyptiſchen Prieſter, zu Folge ihrer aſtronomi⸗ ſchen Beobachtungen, den Anfang ihres Monats Thoth und den Anfang ihres Jahres am Mittage dieſes Tages angenommen haͤtten; was durch den, drey Jahrhunderte nach dieſer Epoche zu Alexandrien errichten Meridian bewahrheitet worden ſey. u Hieraus hat man geſchloſſen, daß die Uebereinſtim⸗ 5 mung des Mexicaniſchen Calenders mit dem Aegyptiſchen } ‚uninöge 5 male de zweit es dne denn obwohl die letz tern dem Jahre 12 Monate, jeden zu 30 Tagen, gege⸗ ben und dazu noch 5 Tage gerechnet, damit der Kreis von 365 Tagen immer von demſelben Punkte beginne, fo behauptete man dennoch, daß, ohnerachtet einer Abs weichung von der Methode des Aegyptiſchen Calenders, rethode des Merxicaniſchen in Hinſicht auf die 1 8 fuͤgung der Tage mit ihm ganz genau zuſammentreffe; nur mit dem einzigen Unterſchied, daß die Amerikaner an denſelben kein Gefchäfte verrichteten, und ſie deze fi ür Nemontemi oder nutzloſe Tage erklärten, wogegen die Aegypter zu derselben Zeit, oder an dieſen 5 den g die Geburtsfeſte ihrer Goͤtter feyerten, wie von Plut⸗ archus in ſeiner Schrift de Iside et Osiride hinlänglich bezeugt wird. Auf der andern Seite wird ferner ‚bez Be hauptet, daß „obgleich die Mexicaner von den Negyptern a durch die Eintheilung ihres Jahres in 18 Monate fich unterſchieden, ſie doch dadurch, daß ſie den Monat Mextli Mond genannt, fruͤher die Methode der Mond⸗ jahre angenommen haben müßten, ganz nach der Aegyp⸗ tiſchen Methode, nach welcher das Jahr in 12 Monate von 30 Tagen eingetheilt wird. Um aber dieſe Behaup⸗ tung zu begründen, „hat man bisher keinen Verſuch ge⸗ bey Seite fest wd. \| 13 Mericaniſchen und Aegyptiſchen Calender unläugbar ſey. Außer demjenigen, was ich bis hierher 1 angeführt habe, wird daſſelbe in vielen andern Werken 0 noch erwieſen, die ich aber, zur Vermeidung einer zu großen eee hier übergebe. Hier mag es hin⸗ Nbg 9 RN. ; * i J ; I reichen macht, die Urſache e 2 die Methode 95 u \ Auf dieſe Weiſe nimmt man an, „ deß die rage gie . 7 ee, reichend ſeyn, . nur das zu N was man in Boturini, in der Idea del Universo vom Abt Don Lorenzo de Ofrvas, die im Italieniſchen bekannt : gemacht ward, in Clavigero's Abhandlungen und in \| einem Briefe, den Hervas an dieſen gerichtet hat und der am Schluſſe des zweyten Buches ſteht, finden kann. 1 Der Grund, der, nach meinem geringen Urtheil, di Mexicaner bewog, von der Methode der Aegypter abzr⸗ gehen und ein eigenes Syſtem zu bilden, duͤrfte nicht leicht ein anderer, als der folgende geweſen ſeyn: naͤm⸗ lich, da ſie den Entſchluß gefaßt hatten, ein beſonderes i 5 9 und von den Nationen des alten Continents abgefonder tes Volk zu bilden, ſo befchlofi ſen ſie den Aegyptiſchen Styl, der ebenfalls bey den Karihaginienſern (von denen ſie abſtammten und deren Joch ſie abgeworfen), ſo wie auch bey andern Voͤlkern der alten Hemiſphaͤre in Ge⸗ brauch war, bey Seite zu ſetzen. Sie behielten nur die urſpruͤngliche, oder die Hauptgrundlage deſſelben bey von der ſie in der That auch nicht leicht abgehen Eon: ten, um ein neues Syſtem aufzuſtellen, das ihrem Ur: ſprung und dem Wanderleben ihrer Voreltern wahrend der 104 Jahre oder Wohnorte, ehe ſie auf den Grund und Boden von Mexico ankamen und lehr Beſitz nahmen, gehoͤrig entſprach. 1 Re. Nachdem ich nun mein geringes Talent in dieser Ele nen Schrift nach Kraͤften angeſtrengt habe, befuͤrchte id gar ſehr, daß noch mehrere ſehr bedeutende Schwierig: keiten zu befiegen übrig bleiben duͤrften; allein wenn auch die dargebotenen Beweiſe eben nicht in ſtreng uͤber⸗ zzeugender Form erſcheinen ſollten, ſo wird es doch woh nicht geläugnet werden koͤnnen, daß ſie wenigſtens eine ( a \| EN: große 10 u, u’; 5 i E e 3 — ur nn gern Bent, met Hip auf 7 5 1 vermeine id \| 2 doch eine Bahn eingeſchlagen zu haben, auf welcher I endlich zur Wahrheit gelangen koͤnne. Nach meiner Ueber⸗ zeugung iſt dieſe die einzige, und, wo nicht voͤllig neu, doch eine ſolche, die von andern Schriftſtellern bis jetzt weni g betreten worden iſt. Ohne Zweifel wird nochmals * 1 N Bi % eine gen aue Nachforſ chung nach den alten Denk⸗ nal 555 der een Stadt, in weren, = en 2 oo 2 7 Bei > — on 2. = & > I: 8 = 45 — 8 S PR = u ED Br 8 . . 2 ker, wider 1 Orten im vine Quafimala ee N \| m Verlauf der Zeit den Grad von Sicherheit gewähren wird, der gegenwaͤrtig noch fehlt, und den nicht genug zu beklagenden Verluſt der ſo aͤußerſt ſchaͤtbaren eigenen . Geschichten des Volks von Amerika wieder erſetzen duͤrf⸗ ten; einen Verluſt, der, wie ich früher ſchon bemerkte, durch einen nicht wohl. überlegten Eifer veranlaßt, den Biffenfehaften, nicht weniger, als dem guten Fortgang der wahren Religion ſelbſt hoͤchſt ſchaͤlich geweſen iſt. Indeſſen iſt noch ein anderer Umſtand vorhanden, ” für die bereits. beſchriebenen Denkmale gleichfalls „ N ſehr wichtig und zur Beförderung des fo eben angegeber 25 nen, hoͤchſt wünſchenswerthen Zweckes aͤußerſt noͤthig iſt, \| ind. den 1 5 in dem e ke behandeln ie \| — — ka fehr gerügt z. zu werden. e l unſrem größten Leidweſen haben wir oben 0 0 geſehen, wie Nun ez de la Vega mit denen verfuhr, die er in der Caſa Lobrega zu Tlatoaloya erhielt. Alein wir brauchen nicht einmal ſo weit zurück zu gehen, oder der Verluſte zu erwähnen, für die kein Erſatz jetzt mehr N moͤglich iſt; ich will mich hier nur auf einige neuere Ent⸗ deckungen beſchraͤnken, die erinnert zu werden verdienen, damit die Aufmerkſamkeit der bach Autoritäten darauf ' del werde. f x 4 Da ich mir ſehr 55 Mühe 4 1 Zeit ah den Ort zu entdecken, wo die oben beſchriebenen zwey 1 zen auſgefunden wurden, ſo erfuhr ich endlich von Nicholas Ortiz de Letona, der in der Stadt Nen Quatimala wohnt, daß im Jahr 1787 Don Joſe An⸗ tonio Calomo, Pfarrer in der Stadt Dftunucalco, in dem Gerichtsſprengel von Queſtabtenango, i ihm die Nachricht gegeben habe, daß, nachdem ein Befehl ertheilt worden waͤre, einen gewiſſen Platz in ſeiner Pfar⸗ rey aufzugraben, wo er ſchon fruͤher vermuthet, daß etwas verſteckt liege, er in einer Tiefe von zwölf Fuß unter der Oberflache, einen kleinen Krug von gutem Thon geſunden habe; dieſer ſey von einer Scherbe aus demſel⸗ ben Material bedeckt geweſen, habe zwey hundert hi \| kupfer 25 1 eh N J 1 „8. e N er) B: 15 7 v y 9 . „ N N 7 7 * 4 ) f 5 1 1 x \| 1 N 5 * 7 1 1 . x + N X \ P, ı \ RR \ 0 5 N u 2 0 r 7 \| ö 199% N — 16 — 4 1 * 1 7 1 1 1 0 j . N . y In N . fi — 4 W g guy fe rm u n 3 e n enthalten, Au Ante r biefen RR \| er ſich eine bemerkt zu haben, die der in . Werk when voͤllig ahnlich ſey. 5 Don Ramon Ordonez und der Presbyter Din 0 Oabriel Chacon Godoy erzaͤhlten mir, daß vor einigen Jahren der Presbyter Don Patricio Chia⸗ chilla, ein Indier von Geburt dem Vicar von St. Bar⸗ tholomeus de los Clanos im Bisthum Chiapa HR n heit, oder 50 Schale, gleich einer N e Pyramide geſtaltet geweſen ſey. Da man ihn mit meh⸗ reren andern Gefaͤßen ähnlicher Art verglichen hat, die man in der Kirche aufbewahrt, ſo ſcheint es wahrſchein⸗ lich, ihn den Zeiten der Apoſtel beyzulegen. Leider ſtarb der Indianer bald nachher und der Ueberreſt dieſes Schaz⸗ zes iſt bis jetzt noch nicht entdeckt worden. Der befagte Kelch ward, wie ich erfahren habe, von dem Pfarrer für 55 die Oratorio (Capelle) die ihm ſelbſt gehörte und Ro: ; bes hieß, beſtimmt. Dieſe Entdeckung iſt von großer , Wichtigkeit; denn ſie beftätigt bie oben angeführte Meris eaniſche ueberlieferung, daß das Evangelium in dieſen Gegenden ſchon von dem Apoſtel St. Thomas ge⸗ predigt worden ſey, der unter der Geſtalt des Mie een, verehrt ward. Der Licentiat Don Francisco Ortiz hat mir die Nach⸗ . Mane, mr ſich in dem e des gegenwaͤr⸗ x RR NR \| 1 5 05 tigen 0 Nachricht erhielt, daß er in einer Höhle viele heilige 0 äße und anderes Silbergeräthe entdeckt und ihn im⸗ mer angetrieben habe, ſich dahin zu begeben und davon — iu en 8 er aber bemerkt, daß der Di . davon zu erhalten, wurden ſowohl an dieſe Perſon a als von daher nie eine Antwort zuruͤckkam, ſo muß man anneh⸗ f men, daß dieſe Briefe nicht lichtig an ihre Beſtimmung eingelaufen ſind. . „e RAR - 2 1 len rohen Statuen von Stein. — ben letztgenannten, die Don Paul Tauriginii eine dritte kann man in der Ecke eines Hofs in der Stadt Ciudad Vieja de Guatimala ſe⸗ S tigen Pfarrers von St. Catharina von u Natabugs can eine kleine Schrift von einer Hebraͤiſch s Indie ſchen Nation (of an Hebrew Indian nation) befinde, welche wahrſcheinlich die von Been ſeyn mag, die Nu⸗ nez de la Vega angefuͤhrt hat (2). Um eine Abſchrif 0 an den Pfarrer von St. Bartholomaͤus geſendet, um die Geſchichte mit dem Kelch zu bewahrheiten; allein — da \| In den dun en dieſer Stadt, auf FR sone, und an der Straße, die zur Stadt Mirco führt, beſin⸗ den ſich völlig deutliche Spuren von. den Grundlagen eines ſehr großen Ortes. Sie beſtehen in einer großen Anzahl von Bruchſtuͤcken irdener Gefäße, nach allen Rich⸗ tungen hin verbreitet, ferner in zahlloſen mae liſchen Mauerwerken, die offenbar die Begraͤbniſſe ausgezeichneter Perſonen aus gemacht haben, und in vie⸗ Eine von in dieſe Stadt brachte, ſteht jetzt an der Ecke feines Hauſes. Eine zweyte ward nah an dem J Brunnen, Namens el Ojo del Agua auf dem Gehoͤfte, Namens Incienſo— aufgeſtelltz und hen. Auch beſindet ſich in dem innern Hof eines Haus ſes auf dem Gehoͤft Incienſo eine ſteinerne Tafel, von Füßen aetragen, die Hieroglyphen an ihren vier Ecken e g 5 * N. 24 7 * N 7 f 594 k y 2 7 * 1 1 4 1 $ 0 4 va 1 1 — 155 0 5 g I 7 0 N > 0 Sn 82 5 1 f 8 5 N IN 4 . 8 n N 4 1 N IN a 0 ’ 1 J l wre 5 77 ’ . ” — N „ — . 15 EN He be. m — 870 a 0 0 * * N cn rs von ibren Kanten boten; v Tafel nu 3 gebräuchlich geweſen ſeyn. ien n In derſelben Ebene grub ein gewiſſer deli C ons wegra aus dieſer Stadt ‚einen runden platten . Stein auf, der eine Yard: im Durchmeſſer und eine e rtelyard in der Dicke hielt, auf deſſen einen Flaͤche 8 e delt unter der Figur eines ſitzenden Mannes keit. Dieſe Figur zeigt mit dem Vorderfinger iner rechten Hand empor, und mit dem Vorderfinger einer Linken, die ſie ruͤckwaͤrts haͤlt, herabwaͤrts; vor hr iſt ein Vogel mit einem Kamm, wie ein Hahn nebſt mehreren Hieroglyphen und unbekannten Charak⸗ tern. Dieſer Stein lag unter einem andern, der größer 2. war und ein Parallelogramm vorſtellte, was auf e einen . Dyſertiſch binweißt. Cr . \| ds Calmet erzählt. daß die Guteanen (Chuchter), ein ” 10 ; \ aus Samaria ausgewandertes Volk, die Goͤtzen Ner⸗ . 1 gel unter der Figur eines Hahn's verehrten, und der Pater Pezronio behauptet in ſeinem chronologiſchen Ca- non, daß dieſe Auswanderung von Perſten ausging, und x von Aſarrhadon, Koͤnig von Aſſyrien und Babylon, im Jahre a2 der Regierung des Manaſſes, oder 626 Sabre \| her r Chr. Geb. angeführt ward. Don Juan de Letona, Gaupteufſeher des Kö⸗ 5 enen Schatzes und Don Pedro Garziaguirre, Koͤniglicher Mimzgraveur, find im Beſige von vielen ges Se inne, Münzen, 1 N Br Es bleibt keinem Zweifel RER daß Pr lie ſehr viele hoͤchſt ſchätzbare Ueberbleibſel in der Par leneiſchen Stadt, in Mayapam und an anderen Orten deſſelben ehe finden winde, wenn man daſelbſt ae ee „ mit 186 mit Vorſicht NEE wollte; denn diefe Gegend wei \| \| auf dem Continent die erſte, wo die vorher angegeben n N gebildeten Völker ſich zuerſt anſiedelten. In den Archi⸗ \| ven verſchiedener Bisthuͤmer und in den Bibliotheken en Kloͤſter dürften viele ſchaͤtzbare Documente gefunden wer: 5 den koͤnnen. Wirklich befindet ſich in dem Dominicaner⸗ kloſter dieſer Stadt ein ſehr gelehrtes handſchriftliches Werk von 6 Foliobaͤnden, das den Pater Francisco Timenes zum Verfaſſer hat und fi ich auf die Erobe⸗ rung dieſer Provinz, die Fortſchritte der chriſtlichen Re⸗ ligion und auf die apoſtoliſchen Vaͤter bezieht, welche die Religion hier verkuͤndigten. In dem erſten Theile oder Bande hat er eine Erſchaffungsgeſchichte der Welt nach der Vorſtellung und dem Glauben der Indianer von Chiapa gegeben, die von ihnen zu erlangen, ihm ſehr \| große Mühe machte, wie er fich ſelbſt ausdrückt. Dieſes ! Document wird in dem oben angezeigten Werke, das Don Ramon Ordonez (del Cielo y de la Tierra), der es darin aufgenommen hat, wie ich hoͤre, eine große Rolle ſpielen. Auch giebt es noch viele anderen geſchicht⸗ 1 lichen Documente, die ſich in den Haͤnden von Pfarrern 11 1 \| und Privatperſonen befinden, die dieſelben nicht ſchaͤten ; 6] weshalb ſie verloren gehen werden, wenn ſie nicht in die Haͤnde ſolcher Perſonen fallen, welche die Schaͤtze, die ſie enthalten, zu wuͤrdigen wiſſen. Duͤrften nicht die geſchichtlichen Werke eines Dominicanermoͤnchs der vor Don Nunez de la Vega Erhebung zum Biſchof von i Chiapa lebte, von denen Nunez de la Vega ſprach, daß daß er ſie beſeſſen, noch in dem Kloſter der Dominicaner 1 zu Ciudad Real oder in den Archiven des Bisthums an⸗ ' zutreffen ſeyn? Das wäre doch moͤglich! — * Indeſſen ! x 0 5 v \# ebe t des e Kine ne 5 08. die e inge Für⸗ or einen guten Erfolg, ſo ſollten wohl einige Drigi⸗ nalhandſchriften in das ‚Königliche Cabinet niedergelegt und treue Copien derſelben, ſo wie der Hieroglyphen und Schriftzüge, die man dabey entdeckte, durch einen 15 Bu documentit, it dann . die Uni⸗ dem Studium der Alterthümer beſchaftigen, treffliche Mittel ‚gewähren konnten, deren Werth zu beſtimmen; ö was alles zur Erhebung der Ehre Sr. Majeftät und zum 1 Nutzen des Publikums viel beytragen muͤßte. Obſchon Calmet behauptet, daß die wenigen Denk⸗ mahle, ſowohl Hieroglyphen als Schriftzuͤge, die unbe⸗ ſchaͤdigt bis auf unſre Zeiten gekommen ſind, weder ge leſen noch verſtanden werden koͤnnen, weil die Griechiſche Sprache, die unter der Oberherrſchaft der Ptolemaͤer ein⸗ geführt wurde, Veranlaſſung gab, daß das Aegyptiſche (das dem Puniſchen und Phoͤniciſchen ſehr ahnlich war) vergeſſen ward: ſo bin ich doch uͤberzeugt, daß die Zen⸗ dal⸗ die Mericanifehe und andere Americaniſche Mutter⸗ ſprachen mit dem Aegyptiſchen eine große Aehnlichkeit haben muͤſſen; und da es unläugbar ift, daß die Spra⸗ N chen dieſer Voͤlker ſich erhalten haben, ſo moͤgen ſie dann leicht zur Erklärung der Hieroglyphen und der Schrift⸗ 0 zuͤge ſelbſt einen Beyſtand leiſten, beſonders da die Aehn⸗ lichkeit zwiſchen dem Aegyptiſchen und dem vn \| a 1 19 hinreichend bekannt iſt. \ 1 A \ N in au a 3 müßten i in den 1 Helen und Galerien der niverſitaͤt aufgeſtellt werden, wo ſie denen, die ſich mit geh 0 — —ñ— — an auch an, sh die Befiichen Bernd den Aereſgen und den gunſcen fe ſeht bedeutend waͤre, ſo ſcheint es dennoch wahrſcheinlich, di r die Methode in Hieroglyphen und andern Zeichen zu ſchreiben, bey beyden Voͤlkern entweder dieſelbe oder = eine ſehr analoge geweſen ſey. So meint in der wo der Pater Kircher, welcher glaubt, wie auch Calmet a genommen hat, daß die Aegyptiſchen Hieroglyphen un Schriftzeichen dieſelben wären, deren ſich die Pöönicker * oder Cadmaer bedient, die von Cadmus nach Böotien ubergebracht worden 1 mit keinem andern Unterſchied, als den, welchen ich ſelbſt zwiſchen dem heiligen und vulgaͤ⸗ 5 ren Alphabet angenommen habe. Lucanus ſchreibt die Erfindung der Letztern den DI 5 — * B. Ba 3‘ bie folgenden Berſe;;ñ lat le Phoenicii primi, famae si creditur, ausi 5 Mensuram rudibus vocem signare Aguris. 5590 5 Nondum flumineas, Memphis, contexere Biblos j Noverat et saxis tantum, volucresque , feraeque n servabant, ia AN ing en, > 1 4 "a Nee 70 N 1 . N rt N 1 vo er RR REN ALL = af 9 * 171 1 Nericanie _ Sabre vor Merten che Jahre Chr. Geb. ſche Jahre 8 Tochtli (Kaninchen) 291] 5 Calli N be) 290] 6 Tochtli 2 RR 777 10 Tecpatl (Kieſelſtein) \| 289\| 7 Acatl 12 Calli (Haus) 12 Tochtli 13 Atatl 28610. Bezemall . 228511 Acatl 284 ich! 28313 Calli T doch 270 5 „J) \| 5 Tochtli Karzerdätt Nun 27 0 10. Cal 275 Bao, ° \| 1 Acatl 13 Tecpatl 1 Calli 2 Tochtli i Tecdall 287 9 Calli 286 — 2074 9 Tochtli 227310 Acatl eee Tecpatt 271012 Galli b h 270 it A ’ 20601 . N 288 8 Tecpatl 10 Tochtlli * 1 3 9 Kir — „ * 0 5 7 ar EN W \ i 5 { 3 x f * ; 0 x 4 W. * 1 0 Pr 1 — le ur 7 5 e e . Tu \ x m W DL 4 1 a . 1 N 00 au wel — N a b)" * * * n, 9 E { ‘ i 1 ar 5 i \ . den ga e ee C N . * PR J 4 Y Jahre vor hr. Geb. entdeckt und Clavigero beſtaͤtigt hat, als er die Zeit Vertreibung der Chichimeca's aus Amague⸗ can, und den Anfang ihrer Wanderung im erſten patl (Kieſelſtein) nebſt der Gründung des eichs von Tulteca im achten Acatl (Rohrſtaͤbe) und ſonſt noch andere wichtige Perioden beſtimmte. — einer Er ereignete und von den Evangeliſten bes a — 15 25 I . 1 e 1 10 . i 1 — Ne 18 a. 2 0 * ne f \ 7 A. 140 Mexicani- \| The Jah Jahre 73 Tochtli 1 Acatl 2 Tecpatl Calli 4 Tochtli 3 Acatl a Calli Tochtli 9 Acatl 10 Zecpatl 13 Acatl 1 Tecpatl 2 Calli 3 Tochtli 4 Acatl 5 Tecpatl Jahre vor ae Chr. Geb. ſche Jahre 12 Tecpatl 247 24613 Calli 245 244 243 242 4 241 240 239 238 237 236 235 234 233 232 231 230 229 ——— —— 7 6 Calli 7 Tochtli 8 Atatl 9 Tecpatl 10 Calli 11 Tochtli 12 Acatl 13 Tecpatl I Calli 11 Acatl 228 227 226 225 224 223 222 221 220 219 218 217 216 215 214 213 212 211 210 1 Tochtli 2 Acatl 3 Tecpatl Calli Tochtli > Acatl 7 Tecpatl 8 Calli 9 Tochtli 5 Kcal II Tecpatl 12 Calli 13 Tochtli 1 Acatl 2 Tecpatl 3 Calli 4 Tochtli 5 Tcatl 6 Tecpatl 7 Calli 8 Tochtli 9 Acatl 10 Tecpatl 11 Calli 12 Tochtli 13 Acatl I Tecpatl 2 Calli 3 Tochtli 4 Acatl 5 Tecpatl 6 Calli 7 Tochtli 8 Acatl 9 Tecpatl 10 Calli 19 u vor Tg ns. Wi Jahre vor Chr. Geb. (he Jahre \| ar, 45 7 cel Se 8 N 13 . 1 1 8 1 12 1 re . 19 Mall, 1; 1000 1 Tecpatl L eee ee Ballen ee % Docht 87. 4 Acatl ee nee el, s „% 2 och,, 123 55 \| 8 Acatl ee ee ihm er’ 8110 Calli . 7011 Tochtli r „„ ͤ;ͤ ß ee. 118 2 „ eat 154 1 Calli 5 416 . 2 Tochtli nn 3 a ls 15 99 2 114 . Teip alt Pe „ FF us \| G zone: nun Bar 7 Tecpatl 8 Calli 9 Tochtli 10 Acatl 1. Tecpatl 2 Calli 13 Tochtli 1 Acatl iR Be N 3 Calli 1 l, . 8 Tecpatil 109 0 9 Calli V F II Acatl 0 106 12 Tecpatl \| 105 \| 5 1 Sr, a 7; Tocht 1 3 7 Tecpatl! 97 ER iↄI \ \ * 1 N \ . — Mexicani: Jahre vor Mexicani⸗ ſche Jahre Chr. Geb. ſſche Jahre — innen 9 Tochtli! 9 8 Tecpatl 10 Acatl 94 9 Calli 11 Tecpatl 9310 Tochtli 12 Calli ö 9211 Acatl 13 Tochtl N 9112 Tecpatl ee 9013 Calli 2 Tecpatl 89 1 Tochtli 3 Calli 4 J Tochtli 95 Acatl 6 Zecpatl 7 Calli 8 Tochtli 9 Acatl 10 Tecpatl ** II Calli een 80 Arat 12 Tochtli Nag, 79 II Tecpatl - 3 Atat! in 72 Calli . T 2 Calli ie org Calli RE 4 Acatl „ MN 7a \| 8 Tecpatl \| x 6 Calli 7 Tochtli 9 Tecpatl 10 Calli II Tochtli 12 Acatl 13 Tecpatl 1 Calli 2 Tochtli 3 Acatl 4 Tecpatl \| 5 Galli Tochtli 7 Acatl \| Galli 12 Calli r \| he Sahre — 8 Calli 1 pen h 5 Tochti . 2 2 Tecpatl- n — I Calli . * 8 % a e - , * * ver * — n ; 85 Use RM Br 4 ei RL \| a 5 75 1 0 Ber — N 4 1 3 45 \| EN N “+ 1 7 \| 0 1. es ww 3 \ . 1 0 55 f 5 12 * 5 8 En ** 45 OR De BE 95 6 a Ki 11 2 5 1 a 2 8 \| NL \ J \ Kur 1 4 1 ES u 10 170 A U N GR a 4 us 9 f 1 . 20 Ar was ET fe: dam! ur 6 e 1 ) 1 BEN Mich 5 } RR 1 b ö „ „ & N ni a . 1 — 5 ir 0 Si. TR ine 9 5 1 5 5 Re . { Ta 2 ” Jahre vor] 5 A BEE 5 18 17 15 14 12 24 n 0 5 11 0 10110 9011 Tecpatl ——— — 13 en. 1 Acatl "AD. m DET Ä J r Tochſlt 2 Acatl 3 Tecpatl 4 Calli rt % — — 1 K f ö f 2 TE . \ 2 f 50 15 x VAL 4 hy { W 4 na ! [4 2 T ohrenad Chr. Geb. 7 N gh t r a . en . — — - . 1 . 10 bie vorliegende Schrift beendigt hatte, fan 5 ich bey dem Leſen der Einleitung vor dem erſten Theile der dritten Reiſe des Capt. Cook mehrere Bemerkungen, die mit meinen eigenen Vermuthungen über die Bevoͤlke⸗ rung von Amerika fo. ‚gut. zuſammentreffen, daß ich mich nicht enthalten kann, ſie hier anzufuͤhren. So lieſ't man S. 59 der Pariſer Ausg. von 1785: „Die Lage von „ Aſien und von Amerika zu einander, die Cook darge⸗ „ſtellt und ſeine Anſicht, die er uns von der ſchmalen „Straße gegeben hat, welche den alten Continent von dem neuen trennt, hat ein großes Licht über dieſen fo“ wichtigen Theil der Erdkunde verbreitet und das ſchwie⸗ „rige Problem von Amerika's Bevoͤlkerung durch kleine „ Voͤlkerſchaften, die zu langdauernden Reiſen nicht die „noͤthigen Mittel hatten, ſehr gut gelöf’ u 80 lieſ't man: „Seine dritte Reiſe hat noch uͤber andere wich⸗ „tige Punkte entſchieden. Er hat entdeckt, oder we⸗ „nigſtens es der Entſcheidung ſehr nah gebracht, daß die „ beyden Continente von Aſien und von Amerika einan⸗ \| „ der ſehr nahe liegen. e iſt durch unſte neue⸗ fe " fen Heſenden der Region e ein febr 850 Dienſt er⸗ \ wieſen worden, indem hierdurch ein von den Zweiflern erhabener Widerſpruch beſeitigt ward, den man gegen b die Moſaiſche Erzählung von der Verbreitung der allge⸗ LM meinen n Bevoͤlkerung der Erde erhoben hatte ꝛc.“ Dar⸗ uf in einer Anmerkung: „Die Zweifler haben eine Menge von Widerſprüchen vorgebracht, die eine große Unwiſſenheit verrathen; ſo druͤckt ſich unter andern der Berfaffer der Recherches Philosophiques sur les Ame- ricains uͤber dieſen Gegenſtand folgendermaaßen aus: Dieſe Entfernung, die Herr Antermonio fuͤr ſo unbe⸗ deutend halt, beträgt faſt 80 franzöſiſche Lieues über einen ſehr gefährlichen. Ocean, der von fo elenden und ſo zerbrechlichen Booten unmoglich durchſchifft werden konnte, wie Ysbrand die Boote der En bes et „Theil 1. 1 # - Wäre es dieſem Schritſteler mn gewefen, daß Kin: ie beyden Continente nicht über 30 franzoͤſiſche Lieus, nflatt 80, von einander 805 5 und daß zwiſchen bey⸗ en in dieſem kurzen Raume eine ſehr große Anzahl von inſeln verbreitet ſind, ſo wuͤrde er es ſicher nicht gewagt aben, mit ſeinen Entwürfen gegen Herrn Bell's Syſtem ber den Weg, den die erſten Bevoͤlkerer von Amerika enommen, hervorzutreten. In einem gelehrten Werke on, Don Francis Joſe Granados y Galvez, Biſchof von Sonara, das den Titel fuͤhrt: Tardes Americanas Americaniſche Abende) und in Mexico 1778 gedruckt 5 fr fand ich, nachdem es mir in die Haͤnde gefallen war, ls ich ſchon meine Schrift beendigt, folgende Bemer⸗ \ ung. „Außer den ſieben Hoͤhlen, aus denen die Chiche⸗ ‚mens hervorgingen, um den Norden, oder das Land 1 r 6 K g bag . N ö ar nV — t nn . 1 7 7 — — — — — — ˙ — — — — nn nn 146 \ N e ) I) Br dee zu bevölkert giebt es einige Ir fi 1 die ſie in ihren Charten gegen Oſten ſetzen, inden „ dieſelben irrig für die der Tulteca's annehmen, welche „ weſtwaͤrts liegen, indeſſen ſtellen die Charten der letz tern nicht Länder, ſondern Familien dar.“ Dieſe ſehr ſchaͤtzbare Bemerkung, die ich jedoch erſt am Schluſf meiner Unterſuchungen erhielt, veranlaßt mich, den Tite \| von dieſem Verſuch umzuaͤndern, den ich früher in der That nur als einen Verſuch, das große hiſtoriſche Pros blem von Amerika's Bevoͤlkerung zu löſen, bekannt ma⸗ chen wollte. Wenn ich aber dieſen nunmehr eine Löͤſung des großen Problems ſelbſt genannt habe, ſo hoffe ich, daß der Leſer dieſes nicht einer Ueberfehägung meine 4 alen 1 werde. \ a merk. 145 Den Antonio de Mendozano, der erſte BVicekönig von Mexico, ließ eine Anzahl von Ges maden ſammeln, die ſich bis auf 63 belief, die von eden Gelehrten unter den Eingebornen erklärt, ” dann für den K. Carl V. in das Spaniſche, a un feinen Befehl, überſetzt werden mußten. Das Bar in dem fie abgeſendet wurden, ward von einem flranzöſiſchen Caper genommen, worauf ſie in die 15 Haͤnde von Fevet, Geographen des Koͤnigs von Frankreich kamen. Von deſſen Erben erkaufte ſie Hakluit, Kaplan des Engliſchen Geſandten in e 4 Frankreich und Verfaſſer der bekannten 2 Reiſen, der en nach England brachte. Die Spaniſche Erklärung 1 ward von einem gewiſſen Lock, auf Befehl des Sir Walter Ralaigh, ins Engliſche uͤberſetzt und von 2 2 lender We boch war er fehlerhaft, da er ſich in 8 V \| ben — Samuel Purchas im dritten Theile feiner, Dam \| dungen oͤffentlich bekannt gemacht. Ein Abdruck 0 davon erſchien zu Paris, nebſt einer Erklaͤrung von Thevenot im zweyten Theile ſeines Berichts auffal⸗ - * * — m >. — — ' — — — nigs von Tezeuco, und des Don Antonio de alles niederzuſchreiben, was ihre Voͤlker und deren 4 ‚und fehr geſchaͤtzte Werke, da er mit den-Alterthis mern feiner Nation ſehr genau bekannt war; naͤn⸗ kurze Geſchichte des Koͤnigreichs Tezeuco. \| der Figuren der Jahre bey den wo FOR Ge. 5 maͤlde Nr. 11 und 12, ferner 21 und 22 geirrt hatte; dazu kommt noch, daß die Figuren der zins⸗ baren Staͤdte ebenfalls groͤßtentheils irrig ſind. Kircher ließ die Ausgabe von Purchas in ſeinem \| Oedipus Aegyptiacus wieder abdrucken, wel⸗ cher Abdruck denen, die ſich mit dieſem Gegenſtand beſchaͤftigen wollen, gute Dienſte leiſten wird. Der Vicekoͤnig Don Luis Velasco, Graf von Be⸗ nevento, bediente ſich des Don Pimentel Yrtz \| lilxochitl, Sohn von Co anacotzin, letzten Kos \| To var Cano Montezuma Yrtlilxochitl, Ab⸗ koͤmmling der Koͤniglichen Familie von Mexico, um Geſchichte betreffe. Der Erfolg davon war, daß einige Schriften uͤber die Genealogie der Könige von Acolhuacan oder Tezeuco, fo wie über andere 4 sefbihiiiche Punkte dieſes Königreichs zum Vor⸗ ſchein kamen, die man in dem Jeſuitencollegium von St. Peter und Paul zu Mexico aufbewahrt hat. \| Don Fernando de Alba Yrtlilxochitl ſchrieb, von demſelben Goͤnner ermuntert, mehrere gelehrte 1 lich: 1) die Geſchichte von Neuſpanien. 2) Die Geſchichte von Chihemeca 3) Eine 4) Mehrere geſchichtliche Abhandlungen über die Tulteca's und andere Völker von Anahuac. Dieſe Werke befinden ſich alle in den Biblio- 60 5 nn ** 4 0 1 5 7 } ! 7 0 k A 149 . i ö \ 2 4 . Bböblothet des en genannten Colegun. Es iſt ö rendoeuuc, daß dieſe letztern Schriften von der Ankunft aus dem alten Continent in den neuen han⸗ deln; von der Tulteca 8 Vertreibung aus ihrer erſten Anſiedlung in der Stadt bey Palenque im Koͤnigreiche 1 Amaguemecan und von der Veranlaſſung dazu. 5 Fey, ee: Schriftſteller ging bey allem, was er ſchrieb, mit ſolcher Vorſicht zu Werke, daß er, um jeden Bedacht von Erdichtung zu vermeiden, in legaler Form durch einen gerichtlichen Akt bezeugen ließ, daß “feine Erzählung mit den gerichtlichen 1 0 den völlig übereinſtimme. 5 Don Alfon ſo Zurita, ein berühmter Rechtsge⸗ 5 DR 4 lehrter und Corregidore von Mexico, ſchrieb, nad: dem er auf Befehl Philipp’ 3 II. viele Nachforſchun⸗ gen gemacht hatte, die ſich auf der alten Mexicaner eee bezogen, eine ausfuhrliche Geſchichte der Oberhaͤupter von Mexico, worin ihre T Titel, nebſt den Geſetzen, Sitten und Gewohnheiten der Mexi-⸗ caner ausfuhrlich behandelt worden waren, zugleich ni einer Angabe der ihnen entrichteten Steuern. Die Originalhandſchrift dieſes Werks ward ebenfalls in die Bibliothek der Jeſuiten niedergelegt. In der⸗ \| ſelben Sammlung befanden ſich ferner e a N g würdige Handſchriften. \| \| 1 1 al, Annalen oder Jahrbuͤcher des Kbülzteiche Az⸗ _ sapugalc oder Colhuacan, das man aber mit Acol⸗ dae oder Tezuco nicht verwechſeln darf. \ 0 Vier Werke in Mexicaniſcher Sprache von 1 4 Domingo Sant' Antonio Munnon nen „ Shimalpain 1 0 eigen Metcaniſhen Vornehmen, RER Ba: ER. \| W als: 7 wi z \| 5 eh ri nn als: eine Mexicaniſche Chronik aller Begebenheite n ſeit dem Jahre 1068 — 1598. Die Geſchichte der Eroberung von Mexico und der uͤbrigen Provinze 5 3. Hiſtoriſche Commentarien von dem Jahre 1064 \| bis 1521, nebſt einer Mericanifäpen hronik in Spar — niſcher Sprache, im Jahre 1598 von Don Fer⸗ nando de Alvarado Tezozomoc verfaßt. 4. In dem Jeſuitercollegium von Tepozotlan befindet J ſich ein Reiſebericht der Azteca's zum Lande Ana⸗ huac, verfaßt von Don Eriſtoval de Caſtillis, einem edlen Meſtizanmexicaner. Der Titel dieſes 4 letztern Manuſcripts zeugt für feine Wichtigkeit, da es wahrſcheinlich einen Reiſebericht der Mexicaner 4 enthält, die Azteca's und Abkoͤmmlinge der Urfamilien der Schlangen oder Culebra's 4 ſind, wie ich gezeigt habe. eee \| Anmerk. 2. Der Pater Gregorio Garcia war der erſte, welcher das beruͤhmte Werk „Ueber den Ur⸗ ſprung der Amerikaner“ zu Palencia 1600 durch den Druck bekannt machte. Daſſelbe Werk ward zu Madrid im Jahre 1729 von einem unbe⸗ kannten Schriftſteller mit gelehrten Anmerkungen 7 22 bereichert und berichtigt herausgegeben. „ Don Criſtoval Chaves C aſtellejo ſchrieb im Jahre 1632 ein Werk unter dem Titel: „Der Ur ſprung der Indianer und ihre erſten Co⸗ lonieen im Königreiche Anahu ac.“ Don Carlos de Siguenza y Gonzora, 4 Profeſſor der Mathematik an der Univerſitaͤt zu Me⸗ rico (feiner Vaterſtadt) ſchrieb mehrere ſehr gelehrte \| Werke, unter denen ſich auch eine Geſchichte von \| Chiche⸗ N \| - — — ä = 2 — — 5 — — . * —— U N N 1 ö = u N 14 ’ 171 g N U 1 5 Cbichemecn betend, won er alles aufgenommen batte, was er nur von Handſchriften und Male⸗ 3 in Hinſicht auf die erſten, nach Amerika ver⸗ N pflanzten Colonieen aufzutreiben vermoͤgend geweſen war. Dazu gehörte als Beylage eine Abhandlung über die Verkündigung des Evangelium vr son Kreuzen Ahtündet die 5 in n Ai: # an waren. Leider gingen aber alle dieſe ee AK v N 1 ) Kur) 2 ‘ I 1 * t 0 a — N 0 es \| I ? 1 N 7 5 6 W fees 1 NUR; N N T ö 5 N 7 * 2 . 0 * hi / v N K U 5 151 durch den H. Apo ſtel Thomas, auf In diſche erlieferungen und auf eine unzaͤhlige Menge ſchriften durch die Nachlaͤſſigkeit ſeiner Erben verlo⸗ 0 e und jetzt ſind nur Bruchſtuͤcke daraus in den 5 Werken von Betancourt und Vittoria, feinen Zeit- erat. ſo wie in denen ſeines Freundes Gemelli i 12525 %% Alndänkıne Birk Lorenzo Botturini Dem 0% ein Edel⸗ mann aus Genua, ließ die Ankuͤndigung und das Irhaltsverzeichniß eines großen Werks uͤber Mexico i drucken, nachdem er ſich mit unſaͤglicher Mühe und Koſtenaufwand Copieen von den beſten Handſchrif⸗ ten zu verſchaffen geſucht hatte. Sie erſchien im 5 1746 zu Madrid; leider aber unterbrach ſein 25 2 Tod die Erſcheinung des Werks ſelbſt. Alle in die⸗ 05 r und der vorhergehenden Anmerkung angeführte Schriftſteller ſind von Clavigero in ſeinem Ders deichniſſe der Schriftſteller uͤber Amerika bemerkt, das dem erſten Theile ſeiner Alten Geſchichte von Mexico, 2 1780. in e Sprahe, Berne: Re W \| EEE SR \ 88 RR . An⸗ \ 152 Anmerk. 3. Cartas Criticas, Tom. Ike: in 2 Anmerk. 4. Tomo I. L. 2. — „Listoria della \| 5 mitiva popolazione di Anahuac, è per tal ma- „ niera oscurata e da tante Favole ivilgppaff N „che, non che malgradevole, e anche affacke Y. „„ impossibile il trovar il vero.“ 8 \ 4 Anmerk. 5. Der Abt Lenglet bezieht ſich in feinem Werke „über die wahre Methode die Gefchichte zu ſtudiren“ Vol. I, Cap. 9. auf dieſes Syſtem. i Anmerk. 6. Praeadamitarum systema, Lib. 4, c. 7 8, g; angef. von Lenglet, Tom. I, . 8. Ferie am fruͤher angef. Orte. 485 Anmerk. 7. „Credendum potius ene interces- sisse 3520 5 necessaria fuerunt, quam scripturae sacrae historiae etc. Natal. Alex. in Histor. Vet. Test. etc. Dissert. 10. Art. 4. Xnmet 8. Der Tapanahuaſee iſt ein bohiet cylinder deer einer großen Trommel gleicht und ganz von Holz iſt, ohne Felle an den beyden Enden. Er wird auf ſeiner laͤnglichten Oberflaͤche geſchlagen. Die Indianer bedienten ſich dieſes Inſtruments zur \| Muſik bey ihren heiligen Taͤnzen. Noch gegenwaͤr⸗ tig wird bey Luſtbarkeiten der Tepanahuaſta, oder, wie die Mexicaner ſagen, der Tanz des 9 9 0 danach getanzt. Anmerk. 9. Vergl. denſelben Nunez de ia Vega an mehreren Stellen ſeiner Conſtituzionen; beſonders in ſeinem neunten Hirtenbriefe; wo es heißt: „Di Nagualiſten bedienen ſich beſonderer aberglaͤubiſche Calender, in denen die Eigennamen aller Naguals Sterne, Elemente, Voͤgel, vierf. Thiere, Fiſche un 0 / 1 , 4 N e — > ar T N * 7 1 r x . 4 K 7 0 58 0 % 7 br , 4 i 40 N — CA ji ) 1 J ) ö i — \ 17 N N N 0 — 1 0 N „ 8 r BU ede Thiere & snfggeihme ehe u denen die Kinder an dem Tage geboren, auf den eines dier A Zeichen faͤlt, gewidmet werden e. 5 i merk. 10ũ.̃. Dio d. Siculus Bibl. L. 1 einmal 5 tur er apud Acgypuios. Osiris — Dei hujus Phalli- 1 5 nomine honorant. Ptolemaeus L. II. »„ Te- \| trabiblos de Ossyriis — qui seminales sunt.“ \| 5 ‚Schelius de Dis Germanis, p. 77. bens⸗ 5 wer, 185 2, c. 10. - \| 15 1 merk. 11. Vergl. Calmet, in Genen. C. 10. v. 17. Lengler, Tom. I et II. ne N ji ar imerk. 12. Vergl. Galmet, in Genes. a: a. O. N 17 en im . 13. Vergl. Exod. 23, 28, 29. Deuteron. 9. * 32, 22. u. Sap. 12, 8.5 \| mer. 14: dan Len glet, vol. 1. 0. 8 er Calmet. 15 us met 15. Vergl. Calmer, : a. a. ol u. Lengler N Sa II, c. 11. N u. 3 164% Vergl. he Metamorph L 3. amerk. 17. An dem Anfang dieſes Calenders, oder an deſſen Spitze, befindet ſich der Name des Ni⸗ 5 nus in lateiniſcher Sprache. In neuern Calendern ö iſt ſein Name in Himos entſtellt, und noch ſpaͤter . er Mor; allein immer nimmt er die erſte Stelle ein. Dieſe Verehrung des Ninus bezieht ſich 05 auf den Ceiba, einen Baum, den ſie auf den gro- , ßen Plaͤtzen aller ihrer Städte haben, dem Gabildos Hauſe gegenuber, unter dem ſie ſich bey der Wahl ihrer Alcaden verſammeln. Sie halten es für uns bee d ihr Stammregiſter von den Wen Nei. . 0 ‚No, 35. Sect. 29. 7 — 64 154 2 Anmerk. 18. „Nos sumus, qui Praedonem Jes filium nave fugientes, in tutum recepti sumus, Proc ibid. A \| Anmerk. „ Non ejiciam eas a lacie tus etc. N 24 B 1 5 25. v. 29, 30. ER 4 Anmerk. 20. Vergl. Dio dor. Sic. L. 5. bey Hor- ies L. Mir, ten. 94 Anmerk. 21. Vergl. die Aigen Worte des Diodor 8 von Sicilien. \| # Anmerk. 22. Vergl. binder a. a. O. „De ite regionibus — atque commercium everterent. Anmerk. 23. Vergl. Calmet, a. a. O. „Exta inscriptio Herculis Magusani in urbe West- — Br. * — X cappel — nomen Magusanus derivatum e Chaldaeo Gouz sonat abscindere, et pet Metamorphosin transire, et sic navis et rad: fkfluminum Chaldaei vocant Megisse etc. Anmerk. 24. Vergl. Calmet a. a. O. „Non es locus ambigendi, Herculem: Gaditanum — Ale. ctam Septimaniae urbem conditam tribuit. „% Anmerk. 25. Judith cap. 16. v. 6, 5. \| \| Anmerk. 26. Vergl. Lenglet, T. I, c. 5. Anmerk. 27. Vergl. Len Eur T. VI. lin den Zeit, tabellen. ‚4 Urmerk. 28. Vergl. Calmet, a. a. O. 7 Anmerk. 29. Vergl. Lenglet, a. a. O. e Anmerk. 30. „Sententia Cananaeds Africa pulsos di cens, non est nova, nec incerta, vetera nomin: sunt Phoenicia Ardanis, Hippona, Leptis, Uttica, Tingis etc.“ Calmet, a. a. O. 03 * „Recentiores critici agnoscunt veteris A na SR Punicae et Cananeae consensum. 115 Cal- \| or. metz a, 4. 0. \| nmerk. 32. Dion ys ius ic 46. Antiq. Rom. IR 18 * 1 2 Lib. VII. Vergl. Len glet, f F. 1. c. 4. mmer 38. Vergl. Pietro Rosini nebjt den Zeit⸗ N Naeh 1 tab. don e 5 ne eee UN Id \| \| \| \| 7, MM 65 , 0 ＋.— =. WII SS, I IN Il DD) m III Ss IS it LUD LIU \| * m e ,, DA ag ccc j Wu e ee m N IN \ ll) Ge. vor A Ca don: E E ö \ i 7 z * 3 ar Im lin \| — ! Il Sa 3 Ao 2 S I EZ SF SS 0 0000 8 ED N ) 2 oO er AD RR ze W 1 DL \| Se © Y ( S NS DP 9 2 5 ö i a 0 r TE Te > nn \| \| — ——— m nu unge 83 nr 8 ag 1 x 89 Ne ge mar 9 * — 2 a u FR — — Fa * K x * nr N — .. — rr S - ur 3 — > x — 2 7 8 Pi 5 8 ’ r 8 In Tal V. u 2 8 Ns z 80 \| \| . S 0 —_ \| \ dh 25 10 2 — wen, — — 5 r S , % \S ( (am 3 6 nn — — Ta, xl. 77 8 80 ff e dan 2 € N \|. ; REN = 65 Y f \ N) ne 8 \ Br en 2 G 0 , ) > Or \| \| I u) a f BEE 22 — /c e ETY Nez a 5 ii EI Ves 5 1% . zu Zr x — P BET TEEN TED TREE * _ BO * x — — — 8 in 8 . ö 2 Fi 2 R N Kr 93 Br . — RT en — hr TA re P ³· a ² ERZIELEN di 1 . * — — 4 — a euch P * R P r TEE —— — rn 1 Y S A S 5 i 5 \| — — nn mn nn — — U „%. — — ——— ́— - +. .. gır! . j e . A, n u 4 1 7 7 U [2 > en RE en ee lan U U Di ae
<p>i'm trying to check if all images are loaded within a container using the below code</p> <pre><code>$(document).ready(function () { $(".slide img").each(function (index) { var fakeSrc = $(this).attr('src'); $("<img/>").attr("src", fakeSrc).css('display', 'none').load(function () { alert('loaded'); }). error(function () { load_img_Single(fakeSrc); }); }); function load_img_Single(img) { alert(img); var ruth; $("<img/>").attr("src", img).css('display', 'none').load(function () { ruth = 'yeap'; }).error(function () { ruth = 'nope'; }); alert(ruth); } }); </code></pre> <p>now as u can see im using a fake container to load the image and check if it has been loaded or not .</p> <p>im using the .error in the first check of image to see if it was loaded properly or not , if not it executes the function load_img_Single(image) function of mine to load it again.</p> <p>now in that function again im checking if it was loaded or not . but the problem is the variable 'ruth' is not getting set to anything within that function. its been declared outside but still its coming as 'undefined'.</p> <p>any insight would be appreciated guys. </p>
Miscellaneous, 465 modifications he gave several instances both in vertebrated and arti- culated animals ; and in particular directed attention to such Longi- corn Coleoptera as Ericlisoniay Thaumasiis (regarded by Olivier as a species of Ips)^ TorneuteSy CantharocnemlSy Sipylus, Anoploderma of Guerin, and a pentamerous Australian genus {Dorx pentamera), known to him only by Mr. Newman’s description. Mr. White next proceeded to exhibit a small but valuable collec- tion of Thibetan Coleopterous Insects, made by Dr. T. Thomson, F.L.S., which he proposes hereafter to make the subject of a paper. He remarked on the Mediterranean character of these denizens of an Alpine plateau, such as exists at Iskardo, where they were col- lected ; and in reference to the destruction of species, drew attention to the remarkable genus DeucalioUy a Longicorn insect discovered on barren rocks near Madeira by Mr. Wollaston, F.L.S., which will shortly be published in Mr. Wollaston’s work on the Coleoptera of Madeira. MISCELLANEOUS. ALPHEUS AFFINIS. To the Editors of the Annals of Natural History, Elmore Court, Nov. 10, 1854. Gentlemen, — On reading over my paper upon the new Alpheus in the October Number of the ‘Annals and Magazine of Natural History,’ I find that I have by some strange inadvertence overlooked an incorrectness, which has the effect of exactly neutralizing a point upon which I especially desire to insist. At page 277, commencing at the ninth line from the bottom, are these words — “ Differs in not having the moveable finger longer than the immoveable one,” which is exactly the reverse of the fact; it should liave run thus — “ Differs in not having the moveable finger SHORTER than the immoveable one,” — which constitutes one of the main points of difference between my ‘Vi. affinis'' and the ruber ” of Mihie-Edwards. In the description of Alpheus affinis^^ in the following page (278) the characteri^ics are correctly given. Begging you kindly to give insertion to this communication in your next Number, I remain. Gentlemen, yours sincerely obliged, W. V. Guise. On a new species of Rock Kangaroo. By Dr. J. E. Gray. Yellow-legged Rock Kangaroo, Petrogale xanthopus. Pale brown, minutely grisled ; chin and beneath white ; streak on side from the back of shoulder, and along the side of the face under Ann. ^ Mag. N. Hist, Ser. 2. Vol, xiv. 30
<p>I have to perform a <em>LOT</em> of lookups, while parsing xmlStream if i need some tag or not.</p> <p>I can do it with array.indexOf method (i have about ~15 items in array) or using object[key] lookup.</p> <p>Second solution seems more efficient in theory for me, but does not look line nice in my code. But if it is really more efficient, i would leave it as it is.</p> <p>E.g.:</p> <pre><code>var tags = [ 'tag1', 'tag2', 'tag3', ... ]; var tags2 = { 'tag1' : null, 'tag2' : null, 'tag3' : null, } tags.indexOf(value) // exists? tags2[value] // exists? </code></pre>
In Norse mythology, Sleipnir (Old Norse: "slippy" or "the slipper") is the eight-legged horse who serves as Odin's trusted steed. He is the son of Svaðilfari and the god/jötunn Loki, the latter of whom is actually his mother, having given birth to Sleipnir in the form of a mare. Sleipnir is described as the best and fastest of all horses. Norse mythology
Michael Joseph Porcaro (May 29, 1955 – March 15, 2015) was an American bass player known for his work with Toto. He retired from touring in 2007 because he was diagnosed with amyotrophic lateral sclerosis (ALS), also known as Lou Gehrig’s disease. He was the middle son of Joe Porcaro. His elder brother was Jeff Porcaro. His younger brother is Steve Porcaro. Porcaro died from complications of ALS in his sleep at his home in Los Angeles, California, aged 59. References 1955 births 2015 deaths American bass guitarists American rock musicians Deaths from motor neurone disease Disease-related deaths in Los Angeles Musicians from Connecticut
La Grand-Croix is a town in France. It is near Lorette and Saint-Paul-en-Jarez. Communes in Loire
Google This is a digital copy of a book that was prcscrvod for generations on library shelves before it was carefully scanned by Google as part of a project to make the world's books discoverablc online. It has survived long enough for the copyright to expire and the book to enter the public domain. A public domain book is one that was never subject to copyright or whose legal copyright term has expired. Whether a book is in the public domain may vary country to country. Public domain books are our gateways to the past, representing a wealth of history, cultuie and knowledge that's often difficult to discover. Marks, notations and other maiginalia present in the original volume will appear in this file - a reminder of this book's long journey from the publisher to a library and fmally to you. Usage guidelines Google is proud to partner with libraries to digitize public domain materials and make them widely accessible. Public domain books belong to the public and we are merely their custodians. Nevertheless, this work is expensive, so in order to keep providing tliis resource, we liave taken steps to prevent abuse by commercial parties, including placing lechnical restrictions on automated querying. We also ask that you: + Make non-commercial use of the files We designed Google Book Search for use by individuals, and we request that you use these files for person al, non-commercial purposes. + Refrainfivm automated querying Do nol send automated queries of any sort to Google's system: If you are conducting research on machine translation, Optical character recognition or other areas where access to a laige amount of text is helpful, please contact us. We encourage the use of public domain materials for these purposes and may be able to help. + Maintain attributionTht GoogX'S "watermark" you see on each file is essential for informingpeopleabout this project and helping them find additional materials through Google Book Search. Please do not remove it. + Keep it legal Whatever your use, remember that you are lesponsible for ensuring that what you are doing is legal. Do not assume that just because we believe a book is in the public domain for users in the United States, that the work is also in the public domain for users in other countiies. Whether a book is still in copyright varies from country to country, and we can'l offer guidance on whether any specific use of any specific book is allowed. Please do not assume that a book's appearance in Google Book Search means it can be used in any manner anywhere in the world. Copyright infringement liabili^ can be quite severe. About Google Book Search Google's mission is to organize the world's information and to make it universally accessible and useful. Google Book Search helps rcaders discover the world's books while helping authors and publishers reach new audiences. You can search through the full icxi of ihis book on the web at \|http: //books. google .com/l (, Google (, Google i/?/^ (, Google (, Google (, Google f v/^ytrf^ ^y^^J'- ENGELSK LÆSEBOG. FØRSTE AFDELING. »IBNDE OPLAG. KJØBENHAYN. OTTO SCHWARTZ'S FORLAG. 1874. (, Google (, Google A. mnie, laden witb aall, and an ass, laden with woo), CTossed a rirer together. By chance, the pack which the mnIe carried became wetled, the salt melted, and the bnrden became lesa heavy. After they had passed, Ifae mnle told his good fortnne to the aas who, thinkiDg to speed &b well, wetted his pack at « brook that was near; bat the wool oniy became heavier, and tbe ass fell under his load. 2. A wolf and a lamb were quenching tbeir thirst together at tbe aame rivnlet. Tbe wolf, resolved to have a quarrel, saya to tbe lamb: „How dåre you diatnrb tbe water whicb I am driokiDg?" Tbe poor little animai, all trembling, replies: „How canthatbe, since the cnrrent flows from yon to me?" Diacon- certed by Ibis tnitb, tbe wolf changes the accnaation. „Six months ^o," says he, „yon spoke ill of me." — „Impossible," anawers the lamb, „for I waa not then horn." — „No matter, it was yonr father then, or some one of yonr famlly;" and he immediately tore the innocent animai to pieees. 3. A dog, croBBiog a river with a plece of fieshtn his month, saw its reflectioa In the stream, aad fancied he had discovered another and richer booty. Accordiaglf, droppiog the meat iato the water, which was iaaCantly hnrried avray by the cnrrent be saaUhed at tbe8hadow;but bon great was hia vexation to find that it bad disappeared. „Unbappy creataie that I aml" crled he; „id grasping at a ehadow, I have lost the substance." 4. A shepherd-boy, for want of better employment, Dsed to amase faiiuself by raisiog a false alarm and eryiog: „the nolf!'' „tbewolf!" and wheo bis neighbonrs, belleving he was ia earneat, ran to bis assifttance, instead of thanking theni foi their kindness, he Ungbed at them. This tilck he repeated a great number of times; but at length the wolf leally came, and began tearing and mangling his sbeep. The boy now cried and bellowed with all his might for belp; but the neigbhonrs, taoght by esperience, and sopposing him still in jest, paid do regard to him. Thus the wolf had time and opportunity to worry the whole flock. 5. In one of Queen Elisabeth'a joorneys tbroogh England, the mayor of CJoventry, on her approach to that city, went out to meet her, attended by a numerons cavalcsde. Passing through a brook in their return, the mayor's horse attempted several tiisee to drink, fant was prereDted by bis rider. The qaeen obserTing tliia, said to bitn: „Pray, Mr. Mayor, permit yonr horse to drink.'' — The mayor, bowiog Teryhnmbly, replied: „Hadain, it wouldbetbeheightof presamption for him to driok before yonr majesty'a royal steed bas aatisfled his tbirat" In tbe battle of Febrbellio between the Swedes aad Frederick William, Eiector of BrandeDbnrg, nhose BOD afterwards became king of Pruaiia, an officer of the Btaff, ohserying tbat tbe prince rode a white horse, and that it rendered him couBpicuouB to tbe enemy, requeated him to cbange horse »ilb bitn. Frederick refased at first, saying he feared qo danger; bat the officer insisting tbat he ought to preserve bis life, ae tbe fate of tbe battle, and perbaps tliat of tbe whole army, depentled on bia presence, he at lengtb eonsented, and tbe officer bad scarcely mounted the wbite charger when a cannon ball kliled bim on the spot. Thos tbe life of the prince was sared by the loyal attachmeat of bia orøcer, who preser^'ed it at tbe ezpence of bla own. A gentleman aald, tbat he had travelled over the foar qnarterfi of the worid, and among the cnrioBities he had remarked, there was one of wbich no antbor bad laken uotlce. Tbia wonder, he aaid, nas a cabb^e, 80 large and so tall, tbat under each of Ils ieavei fifty aræed horsemen conld pst tfaemBelves into battle uray, and perform the manual exorcige, wlthout hin- dering one anoUier. Somebody, that list&ned to hiiu, did not pretend to diacredit the stoiy, but very aeri- ODSly said that he had alBo travelled, and had beeo »b far as Japan, wheie he was amazed to see more tban three hnndred workmen employed In making a copper: a hundred and fifty beiog busy in polishing the inaide. „Of what uae conid be this enormous vesael?" said the traveller. „No donbt," said he, „it was to boil the cabbage yoo have just spoken of." A gentleman waited upon Sir laaac Newton a little before dioner-time; but Sir leaac had given ordera not to he called down to any body, till his dinner was upon the table. At length a boiled cbickeo was brought iu, and the gentleman who waB an intimate friend of Sir Isaac's, waited till it waa nearly cold, when, being very hungry, he eat it up, and oidered another to be dreased for Sii laaac, who came down before the second was ready, and aeeing the dleh and cover of the firat, which had oot been removed, he lifted up the latter, and, tnrning to his friend, said: „What atrange folk we studious people are; I really foi^ot that I had dined." One eveniug in winter, Sir Isaac, feeling it es- tremely cold, instinctively drew his ch^r very cloae to the grate, in which a fire had beea recently h'ghted. By degrees, the fire being completoly kindled, Sir laaac felt the heat iotolerably InteDse, and mng hil bell with annsnal violence. John nae not at band; heat last made hia appearance, by the time Sfr Isaac was almoBt literally roaated. „Remove tbe grate, yon lasy rascal;" exclaimed Sir Isaac, in a tone of irritation, \ery uacommon with that amiable and placld phllo- eopber; „remove the giate, ere I am barned to deadi!" — „Please jonr hononr, might yon not ratber draw back yonrcbaii?"3aid John, a little waggishly. „Upon roy word!" said Sir Isaac, smiling, „I never thonght of that." 10. Duiing tbe last nar with France, Lord Uowe waa Buddenly awakened from his eleep by an officer, wbo in baste told bim, tbe abip was on fire cloBe to the powder-room. His Lordship cooUy replied: „If it be BO, Sir, we shall aoon know it." Some minntes after- wards the lieutenant retnrned aiid told hiB Lordship be had no occasion to be afraid, for the fire was extinfpilsbed. „Afraid!" replied Lord Howe hastily, „what do yon mean bythat, Sir? I never was, afraid in my life." Jl. When Bonaparte waa beaieging Tonion, he was one day directing the constrnction of a battery, and tbe eoemy perceiving it, commenced awarm fire upon it. Bonaparte, wanting to aend off a deSpatch, aaked for a sergeant wbo conid wrile. k se^eant imme- diately came out of the ranks and wrote a letter 8 under bla dlctatlon. It was searcelf finiahed wben a cannon ball fell cIom betweeD Bonaparte and htm, and covered them with dnBt;the latter, looUngtowarda the English Itnes, aald: „Gentlemen, I thank yoa, I did not think you Trere so polite. I wanted a little sand for my letter." — The eipresBion and ttift calmneas of tbe sergeant struck Napoleon ; he did not forget Jt; the aergeant was soon promoted, and finally became marsbal of Fiance — it was the brave Jnnot. 12. An English drummer, havlng wandered from bis camp and getting too near the Frendi linee^ vva3 atized and brought before the French conimaoder under easpicion of being a spy, diaguised In a druoinier'a uniform. Od being aaked who he was, he anawered thatfae wasadmmmerin tbe English service. This not galning credit, a drum waa sent for, and he was desireil lo beat a couple of marcbeB, which accordingly he did, and removed the Frenchman's suspicion. Honever, he desired the drummer lo beat a retreat. „A retreat, Sir?" replied the Briton, „1 don't know what it is ; nor is it known in the English service." This answer so pleased the French officer, fhat he dismissed the drummer and wrote to his general, commending his spirited behavioiir. 13. The fox in\ited the stork to dine witb him;but when dinner came upon the table, tbe stork found, that it coDslsted entirely of soups, served in dlshes that were so shallow, that she could only dip in the end of her bill, but could not aatisfy her hnnger. The fox lapped the sonp gaily, and proteeted ihat ha was soTTf to aee the stork eal 80 litUe. The latter, however, pretended to like every dish extremely, and ' preBsed the foz ao earneatly to retarn the visft, tbat he conlil not in civility refase. The day arrived and Ihfl fos was pnnctual; but be saw wjth regrel, whea dinner appeared, that it was composed of minced meat, served np in glaBsea. eo long and so narrow that )t voB imposaible for him to' taste iu The stork thnist Ir her long bitl and eat very coplonsly; then tumiog to the foz, who was licking the ontside of a jar where some sauce had been spiDed, ahe said: „I am very glad, that you aeem to have an excellent appetite. I hope that yoa will make as good a dinner wUh me to-day, as 1 did the olher day wilh you." 14. Wben the amiable Duchess of Northamberland was on the contJnent some years ago, sbe stopped at sn inn ifl French Flanders called the Golden Goose; bul uTiving late and being somewhat fatjgned wiih lier jonrney, she ordered but a slight repast for herseif and ber snlte, wbich conalsted only of five aervants. In the morning wben tbe landlord preaented his bill, her secretary was mnch surprised to find: „espences for the ntght fourteen louis d'ors." In vain did he remonstrate; the artful Fleming knew the generous character ofthe duchess and was positive. The mouey waa accordingly paid. Wben she was preparing to depart, the landlord aa naual, attended her to the 10 <;arriage; ftnd after making many congees, and ex- pressiog maay thanks, hoped he shoultl have the honour of her Grace's company on her return, — ■ „Why, I don't know but you niay," said the duchesa, „but it most.be on conditioD, that you rlo not mfatake nie for your aign." 15. Ooce upoD a time, a giant and a dwarf were friends, and kept together. Tbey made a bargain that Ihey would never forsake eacb otber, but go seek adventures. The first battle they fongbc waa vfilh two Sacacena; and the dwarf, who waa very courageous, dealt one of the champions a most angry blow. It did the Saracen but very little injury, nho, Itfting op hia sword, fairly struck off the poor dwarfa arm. He was non inawofulplight; buttbegiantcoming to his assistance, in a abort time left the two Saracens dead on tbe plain, and the dwarf cut oS the dead man's head out of spite. They then travelled on to another adventure. Tbis wns ^ainat tbree bloody- minded satyrs, who were carrying away a damsei. The dwarf was not qnite so fierce now as berore; but for all that struck the first blow, wbich was re- tumed by another that knocked out bis eys; bat the giant waa soon up witb them, and, had they not fled, would certainly bave killed them eveiy one. They vere all very joyfal for tbis victory, and tbe damsei who was ralieved, fell in love with (he giant, and married Mm. They now travelled far, and farther than I can teU, till tbey met wlth a company of 11 robbeis. Tbe giant, for the first time, waa foremost Dov; bnt tbe dwarf nas not far behiod. Tbe battle waa fitoat and long. Wherever tbe giant catne, all fell before hlm; bat tbe dnarf bad like to have been killed more tban once. At laet the victory declared for die tno adventareiB; bnt the dwarf lost his leg. The dwarf bad now lost au aim, a leg, and an eye, wbile the giant was nithaut s single wonod. Upon whlch he cried ont to his little companion: „Mylittle hero, tbis is glorious sport; let ns get oneTictory more, and tben we aball have honour for eyer." — „No", eries tbe dwarf, wbo by this time was grown wiser, „no; I declare off; l'll fi^t no more: for I find in every battle, thaf yon get all the honour and rewards, but all the blows fall upon me." Maay years ago some persons were travelling in a stage-coach towards London, and at tbe approach of night they began to express their fears of being attacked by bighwaymen. One gentleman said, he bad ten gnlneas about blm and did not know where to hide them for safety. A lady wbo sat nest to him In tbe coach advised hlm to conceal them in his boot, which he immedlately did. Soon nfter a highwayman came np and demanded their pnrses; the lady told bim that she had no money, bnt that if he would searcfa that gentleman 's boots he would find len guineas. The astonished traveller wae obliged to submit and lost his money; but aa soon as the robber waa gone, he loaded the lady with abnse, declaring she was a 12 confederate of Ihe thief. She acknowledged Ihat sppeai- ances were agaiost her, but added ihat if the tra- vellers would all do her the honoar to dine with faer on the followiog day, she virald expUIn, to tbeir satiafactloD, her conduct, which appeared so mysterions. They consented, and after partaking of a magoificent dioner, the lady conducted thetn to the diawing room, nhere, abowing a pocket-book, ahe aaid: „There is an apology for niy condact of last night; it contains bank'Dotes for several hundred pounds." Then ad- dressing herself to the gentieman: nSir," said she, »if I had not directed the bighwayman's allention to youi ten guiaeas I ehonld have loat my banknotes. I therefore beg that, to make you amends for yonr loS3 and yesation, you nill accept one of a hundred pounds. No excuaes, sir, for I conatder ntyself fortunate in aaving the others at that price." — The travellers were highly pleased with the lady's generoBity and couiplimented her on her preaence of mind. 17. King Robert Bruce, the restorer of the Scottish monarchy, having been out one day teconnoitrlng the enemy, lay at night in a barn belonging to a loyal cotlager. In die morning, still reelining his head on the pillow of atran, he beheld a spider climbing up a beam of the loof. The insect fell to the gronnd, but Immediately made a second essay to aacend. Tbis attracted the notice of the hero, who, with regret, aaw the spider fall a second time fiom the same It made s thlrd nnsoccessful attempt Not 13 withoDt a milt ure of concern and curiosity, the moDarch tnelve times beheld the Insect baflSed in ita aim ; bnt tbe thirteenth eaaay wa« crowoed with aaceeaa ; it gaiaed tbe sammit of the barn, when the klog, start- ing from fala uonch, exclalmed : „This weak insect bas taught me persererajicel I wilt follow ita example; bave I DOt been twelre times defeated by the enemy'» Buperior force? On one fight more bangs the indepen- deace of my country." In a few days his anticipations were fully realized by the glorioaa result of the battle of Baanockbarn. 18. Frederick tbe Great paid so mudi attention to bis regiments of gnarde, that be knew personally every one of the soldiers. Wbenever be saw a fresb one, fae used to put tbe three following questions to himi „Uow old are yon? How long have you been in my service? Are you satisGed with yonr pay and treat- ment?" It happened that a young Freuchman who did not anderstand three words of German, entisted into tbe Prussian service, and Frederick, on seeing him, put tbe uaual questions. The soldler bad learned (he answers, bnt In the same order as the king generally interrogsted. Unfortunately on this occasion Frederick began by tbe second quesUon: „How long hare yon been in my eervice!" „Twenty-one years," replied tbe Frencbman. „Whatl"; said tbe king, „hoiT old are yon thenj" — „One year," was the reply. — „Upon my word," sald Frederick, „yoo or I miut be mad." — „Botb," replied the aoldier. 14 accordfng to what he had been taught — „Well," said the astoaiBhed monarcb, „this Is tbe flrat time I was ever called a mad-man by one of my gnards; what do you mBED by it, sir?" — The poor fellow, seeing Ihe klng enraged, told him in French, that be did Dot Qnderstand a word of Gennan. — „01 is ft ao?" aaid Frederick; „well, learn it as soon as posstble, and I have no doubt yon will make a very good soldier." 19. A person had 8 poodle tlog so intelligent tbat be was fieqnently serit on errandaj Ibey used to write on a piece of paper what was wanled, and giving him a basket in his montb, he wonld go and pnnctually execute his commission. Ose day the servaats wisbed to have some sport nith him, and writing an order for three pounds of live eels, sent poor FidMe to fetch Ihem, one or the servante following at some distance. Tbe eels were put into tlie baaket, and the poor dog trotted off witb them, but he had not gone far, when be eaw some of them slipping over the edge; he set the basket down, and tapping them with his paw, made them go io, tben took up his load and set off towarda home. In a few moments several of the eels were on ihe pavement, and poor Fidele, beginning to be enraged, took tbem up in his mouth, shook them well and put them again into the baaket, which was scarcely done^ wben olhers had crawled out. At length, quite out of patience, be put down the basket, and taUng the eels «ne by one betweea his teetb, bit them till diey nere incapableofcrawling out, after whlcb he took them home, but from that day would nerer more go to market. 20. The delightTul game of chess vrae inveoted, it is BaLd, by a Bramin, tutmed Sissa, in order to amufie a very tyrannical piince, and by giviog him sometbing (o, occupy faia miod prevent him from exercisiog sa mach crnelty among hie snbjects, eboniDg him also Ibat the king, Ibougb the moat impoTtant piece io Ihe game, caonot attack, or even defend himeelf, without the aissistaDce of his pawns (people). The monarch W8S encbanted with the game, and aeked tbe Bramin nbat he ehould give him as a recompense for having taoght him to play it Tbe laUei profited by tbe opportnnily to gire him another lesson: „My prince," Sfud he, „tf yoa coodI, von will God that there are 34 sqoaies on the chesa-board; all the revard I aak is that yoa will give a grain of wheat for tbe first sqnare, two for tbe second, and continue doubling the Dumber np lo tbe last" — ,)0b," said tbe prince, „If your demand is so moderate, it will be easily aatisfied; make the calculation, and biing it me to- morrow morning." Tbe Bramin did so, and Ihe prince was greatly aslonished to find that he had promisad more than he was able to perform, and that all the granariea in bis kingdom woald not contain asuflGcient qoantity of wheat to pay the debt he bad iccautlously coDtracted. [;..i,tc c, Google 16 21. The Maiquia de U Scala, aa Italian noblemaD, had iavited some peiaone o( distinction to a spleodid banqnet where al) tbe delicacies of the season wera provided. Some of tbe corapany arrived at an earlj bour, Ihat tbey migbt have an oppoTtuoily of con- veising vrlth their boat. Wbile tbey weie thna eogaged, the steward puddenly entered tbe room, and told tbe Matquls, Ibat there was a fisherman below who bad brought one of tbe finest fiah in all Italy, for whicb, however, be demanded a most extravagant price. — „Naver mind," aaid tbe Marquis, „pa; him tbe money direetly." — „But be refuaee to take money." — „Wbat will the fellow have thon?" — „A bundred tashes, witb a wbip on bis naked sbouldeis, and b« Bays be will not bate a single blow." Tbe whole Company ran down stairs to Bee bo singalar a man. — The fisherman persisted in bis demand. „If yoar Lordsbip wishes to have the fisfa," aaid be, you mnst order me a bundred laalies on my naked back ; otberwiee I eball apply elaewbeTe." — CuriouB to know how this wonld end, tbe Marquis consented to the terms: „Here," cried be to one of blB grooms, „give tbia man what be demands, but yon need not strike him too hard." The whole company were astonisbed at the fortitude wilh which the man bore his flagellation, till be bad received Uie fiflieth lasb ; when, addressing himaeif to the aerrant be cried : „Hold, my frienda, I have a partner (o wbom my bonoar is pledged tbat be sball have the fnll half of whatevei I receive for Ibe fiah; and his Lordsbip, I daie say, will own it i7 vioalil be n pity to i]«rrauil htm of a gjngle atroke." „Aod pray, my hoiiest friend," daid the MarqDts, ,,who ia (hatV —„The porter »ho keeps the outer gate," replied the lisheriaan, „aad nho refuaed to admEt me uiileaa I would protniae hiui balf of whateveT I migfat obuio Torthetiah." — „Then, by my faith," exclaimed tbe Marquis, laughing heartily, „he ahall have his demand." „Tbe porter vraa accordiiigly aent lbr;atid, faeiDg stripped id the akiu, two grooaia were directe! tu Uy on ffith all their might till be hail Tairly received what bi waaao wellentitled lo. The Marquia Iheii ordeied Ida ateward to pay the dehennaD a faandaome euiu of iHoney, in acknowledgment of tbe fiiendly aervice he had reudered htm. 22. A. S^auiah cavalier, in a auilden quarrel, alevr a Mooriah geutteman and ded. Uis puiauera aoon lost sigbC of biiu, for be bad uopergeived ihrowa himaeir over a. garden waU. The owner, a Moor, happeued tu be in the garden ; ttie Spaniard l'ell od bia kneea, acquainted hiiu with hia caae and iiuplored conceoliuent. „Eat thia", aaid the Moor, giviug him balf a peacb; „you kuow, that you niay now conbde jn my pro- tecliott." Ue then locked him up in a garden apartuieut, lelUag him, tbat, ae aoon aa it waa night, he woiftd provide meana for his eacape to a place of greaier safety. The Moor tben nent inio hia houae, where he had acarcely seated bimaelf, wben a gieat crowd, With loud lamenutiona, came to hia gate, bringiug tbe corpse of bia aon, who had just been killed by 16 « Spaniard. Wfaen the firet shock of aurpiiee vraa a little over, he learned from the descriptlon given, tbat tbe fatal deed had been committed by the ver; person then in bia power. He mentioned this lo qo ooe; but as soon as it waa dark, he retJred to bia garden as if to grieve alone, giving ordera that none should follow him. Then, accosting the Spaniard, he aaid: „Christian, the person, you bave killed is myaon;hiB body ia now in my houae; yon ongbi tosaffer deatb, bnt yon have ealen witb me, and I have given yoa my faith, which must nol be broken." He then led tbe astoniabed Spaniard to bia atablea, and raounled him on one of his fleeteat horaes, saylng: „Fly far, while the night can cover you: you will be aafe in the morning. You are indeed guilty of roy aon's blood; bnt God ia just and good, and I thank him I am innocent of yours." . 23. There naa once upon a time a poor mason, or bricklayer, in Granada, who kept all tbe Sainta' daya snd Saint Monday. into tbe bargiun, and yet, with all bis devotion, he grew poorer and poorer, and conid Bcaicely eam bread for his nnmerons family. One night he was roused from bie Grst eleep by a knocking at his door. He opened it and bebeld before him a talj, meagre, cadaverona-looking prieat. „Hark ye, booest friend!" eaid the stranger; „I have obaerved that yon are a good Ghriatlan, and one to be tnisted ; will you undertake a job this very night?" „With all my heart, Scnor Padre, on condition that 1 am paid 19 accoidlngiy." .,That jou aha]] bo ; but yon nrast saffer yourself to be blindfolded." To tbifl tbe maaon made no objection; so being boodvriDked, be waa led by the priest througb variooB roagh lånes and Winding pasBKgeB, antil they stopped before tbe portal of a bonse. The priest tben applied a key, toTDod a creakiug lock, and opened wbat Bonnded llke & ponderous door. Tbey enteied, tbe door waa closed and bolted, and tbe mason was conilncted tbrongb an echoing corridor, and a spacions hall, to an interior part orthebuilding. Here the bandage waa ramoved from his eyea, and he foond blmsslf in a conrt, dimly lighted by a single lamp. In the centre was the dry baain of an old Mooiisb fonntain, nnder which the priest requeateil htm to form a small v&nlt, bricks and moitarbeing at band for the puipoae. He accoidingly woiked all night bnt without finiahing Ibe job. Just before day-break, tbe priest pnt a piece of gold into his hånd, and having again blindfolded him, couducted him baok to his dwelling. „Are yon willing," aaid he, „lo letam and eomplete your work?" „Senoi Padre, provided 1 am so well paid." „Well tben, to-morrow at midnight I will call again." He did so, and tbe vault waa completed. „Now", said the priest, „you most belp me to bring forth the bodies tbat are to be boried in thia vaiilt." The poor mason'a bair rose on bis head at these words; he followed tbe pijest, wilh trembling steps, into a letiied chamber of the mansion, expecling to behold some ghastly epectacle of death, bat waa lelieved on perceiving thr«e ot foDi poitlyjais ataading in one corner. Tbey 2' 20 were evidearly futl of inoney, itiid it wad with g^eat tabouT thai he and the priest cairied tbem foTth an<l coaaigned them to tbeir tomb. Tbe vault was tbeu doaed, the pavement replaced, und all traces of tii« work obliterated. Tbe moaun was again hoodwiiiked and led forlh hy a roate differeot from tbat by whlch he had come. After they bad waodered for ;i long lime through a perplexed maze of lånes and atleya, they halted. The priest then put two piecea of goiii into his haad : „Wait bure", aaid be, ,,UDttl you liear the cathedra! heil toU for inatinH. If you prefluine to uncover your eyes before tbat lime, evil will befail you;'' so «aying he departed, The iiiasoii waited fiuthfully, aniuBiDg himaelf by weigbing the gold pieceg in hU band, uod ciinkiD^; them against each oClttT, The moment the cathedral bell rang itu matin peal. he uncovered bis eyes, aud t'ourid himaelf oa the batiks of tbe XeBil, from nrberice be made tiie best of bis way home, and revelled with his family for u. whole fortnight on the proiits of his two nighta' work, after which he was as poor as ever. He continued to work a little and pray a good deal and keep iSuints' days, aud bolidays, from year lo year, wbile hid family grew up as gauiil and ragged as a crew of gipsie^. As he waa seated oue eveiiiog at tbe <loor of his hovel, be waa accosted by a rich old currimdgenn. whu was noted for owaing maoy houses, and being a gripiiig landlord. The man of money eyed him u moment from beneath a pair of anxious sbag^eil eyebioue. „I am told, friend, tbat you are very poor/' „There is uo deoyiiig tbe fuct, Seoor — it speaks fi>r itseir." „i presume, tben, that yon wilt be glad of a job, »nd wll] work cheap." ,As cheap, my master, . ns any mason in Granada." „Thai'g what I want. I have an old house fallen into deeay, thatcosts me more money than U is worth to keep it in repajr, for nobody wll] live In it: eo t mnst contrive to patch it up and keep it together at as small expenae as possible." The mason was accordlngly condncted to a large deaerted house that seemed going to ruin. Paaeing through several empty halls and chambers, be ent«red an inner court, where his eye was caught by an old Moorlsh fonniain. Hepaused for a moment, for a dreanilng Tecotlection of the plaoe oAine over Mm. „Pray", aald he. „who occupied thJa house for- merly?" „A pest upon him!" cried the landlord, „it vas an old miserly prieet, who cared for nobody but himseir. He was itaid to be immenuely rich, and having no relations, it was tbonght he would leave all his treasures to the Church. He died finddenly, and the priesl-s and friars ihronged to take possessEon of his weaith; but no^ing conld they find but a few (Incatt in a leathern purse. The worsl Inck has fallen on me, for, since his denth, the old fellow continues to ocrupy my house without paying rent, and there is no takine the law of a deatl man. The. people pretend to hear the clinking gold all night in the chamber where the old priest slept, as if he were counting over his money, and someiinies a groanin^ and u>oaning about the courl. Whether true or false, these Btories have brought s bad natne on my house, and not a tenant will remain in IL" „Enongh", aaid tlie mason itardlly, „let me lir« in joni honse rent-free antll aome better tenant present hlDiBeir, and I wiU engage to pat it fn repair, and to qnlet the troubled spirit that dlslurbs it. I am a good ChrietiaD and a poor man, and am not to be daanted b7 tbe devW himaelf, even thongh be ehould come la tbe abape of a big bag oT nioneyl Tbe offer of tbe honeat mason waa gladlj aceepted; be moved witb his iamWy fnto the honee and folfilled all hia en- gi^ementB. By little and Itttle be restored it to Ita former state ; the clinking of gold waa do more beard at night in the chamber of tbe defunct prieat, bnt began to be beard by day in tbe pocket of tbe livlng niaaon. In a word, be incieased rapidly In wealth, to tbe admiration of '&II bie neighbours, and became one of the richeat men in Granada; be gave large snms to the cborch, by way, no doobl, of satisfying bia consciencø, and never rerealed the secret of the TBult nntil on bis deathbed, to his son and beir. 24. Jane 13tb 18 . . My dear Jane! Yeaterday the weather being very fine, we bired a boat, and went down tbe river to Oreenwicb, to visit, before qaltting London, the juatly celebrated hospital for aged and disabled sailors. This beautlCal bnllding, in point of architectural elegance one of tbe first in England, is qnite a palace, snd waa io faet formerly one, and a favourite residence of Qaeen Ell/abeth'a. It stands on the r^bt bank of theTtaamM, 23 at the extremlty of a beaadful park, dlTerslBed widi raany nndnlations and riiing groundB, from whfch tbere ar« aome extenslve and inagni6cent viens over tbe Metropolis and anrroandlng country. It is no«r god- verted into an aaylnm nhich wlll ever do hononr to the Engllsh nation, and contalns aereral bandred iailors who are vtX\ lodged, clothed, and fed, at the public »pense. Eac^ baa a neat little room nicely fitted ap for bfmaelf, besidea whlcb there is a public library containing books appropriated lo thelr situation in life, a pcbllc eating-room and acbapel. The Eating-room la a sort of large hall, with amall tablea in rowa oo each side. We happened lo be there juat as they were aitting down to tea, which ie aerred out in tin cans holding about a pint and a balf each, with a good allowaoce of bread and butter, and placed on tbe different tables, ao that there waa not tbe sl^htest «onfaeion. Morning and evening, aeveu or eightpounds of tea are boiied np in a large copper, and portioned out to ihe different tables. At dinner the; have a «ertain quantity of meat and pea-aoup, whlcb is likewise dressed in tbe large coppera. Everytbing is condncted in the most liberal manaer, and tbe greateat order and propriety prevail througbout the eatabliBbment In addition to theae advantages, they bave also a few pence allowed them weekiy, to purchase tobacco, and all appear perfectly happy and contented. The chapel is exb^mely beautiful; there is also afioe hall, called Tb« Pabited Hall, decoraled with paintinga representing the principal naval hattlee of England, and with the portraits of many of our most renowned admirals. 24 Bat nhat parlleularl}' aliracle«] niy attention, nas tlie fimeral car, whicli carried the remalne n( the gallant liOrt] Nelson lo Si. PaiiVs. and the flag wliieh his eliip. theVictory, bore in Ihebatlle of TrafBls;aT. After liaving seen all the curiosities, we Htrolled abont the ' park and retiirned home late in the ev^ning by land. mnch pleased and gralilied, wiDi the occorrences of the riay. In a few ilaya we shall returp (o Winchegfer, and hope to find von all well. Yoor einc«re friend Margaret P, 25. h vas a detightrnl evening abont the end of Angu«t. The sun eetling in a pure sky, illnminated the laps or the western hills. and tipped the opposite trees wiih a yellov luslre. A traveller witli snn-bnrnt cheeks and dasty feet. atrong and active. having a knapsack on his back, )iad gained the sunimit of a steep ascent and eiood gazlng on the plain below him. This was n wide tract of champalgn ronntry, chequeredwithvillages, whose towers and spires peeped above Ihelrees. In which they were emboaomed. The Space between them was chielly arable land, from which the tast products of harvest were bnsily carrying away. A nvnlel wound through the plain; itsconrse marked with grey willows. On its banks were verdant meadows. covered with lowing herds, moving stowly to the milkmaids. who came tripping along with paits on their heads. A thick wood clothed the side «f a gentle eminence rising from the water. crowned wllh 25 ihc rnins o( an anciont oistle. Edward (Ihat wasthe Iravellcr's name) Hropped on one knee, and clBBping his liands, enclaimerl : „Welconie, welcomc, my rlear natlve landl Mnny a aweot apol have 1 seen eince I lefi ihee, liut none bd sweet as Ihou! Never lialli lliy flear rmage beeii out of my memory; and now, witli what transport ilo I reirane all ihy charms. Oh, receir« me again, never more lo quit Ihee I" So saying; he threw himeeir nn the tarf, and having ttiseed it, rose and procefided nn his journey. As he detu^nded itiM ihfl plain, lie overlook a little group of chiMren, merrily walking along the pa(b, and stopping now and then to gather berrles In the bedges. „Where are yon golng, my deareV" aaSA Edward. ,,We are goinR home," they all replied. „And where in thai?" „Why, to SiimmertflT), ihal Iown tliere nmong the Ireca, jnst before nu. Don't yon see it?" „I see il well," answered Edward, the lears Blanding in his eyes. „And what is your name — and yonrs — andyoars?'' The little innocenis told their names. Edward's heari leaped at the well-known eonnds. „And what isyonr name, my dear?'' said he lo a pretly girl, soinewhal older tban the rest, who hnng back shyly, and held ihe bands of a rnddy wbile-headed boy, just breecbed. „It is Rose Walslngbam, und ibis is my yonngest brotber, Roger." „Walsingbaml" Edward clasped the girl ronnd the neek, and aurprised her wilh two or three very close kisses. He then liDed np lirtle Roger, and almost devoiired him. Roger eeemed as \( he wanled to get down again, bul t^ward told him lie wonid earry him home. „And can you abow me Ihc 26 bonae you live at, Rose ?" said Edvrard. „Yes — it li -jDHt tbere, beslde the pond, wlth the great bam before ft, and the orchard behlDd." „And will you lake me home wlth yoo, Rose?" „If you pleaae," answered Rose, heaitatingly. They walked on. Edward aaid but little, for his beart waa full; but he fre- qnently kisaed littte Roger. Comlng at length to a stile, from whicb a path led acrosa a little cloae, ,.Tbis ia tbe way to oar honae," said Rose. The other children patted: Edward set down Roger, and got over the stile. He still, however, kept bold of tbe boy's band, but trembled. When they approached ihe house, an old mastlff came running to meet the children. He looked up to Edward ratber aourly and gave a little growl; when all at once bis counlenance ehanged; he leaped upon him, licked his band, wagged hia tail, mnrmured in a soft voice, and aeemed qoile overcome with joy. £dward stooped down, patted his head, and cried: „Poor Captain, what, are yo» alive yet?" Rose was surprised tbat the stranger and their dog sbould know one anotber. They all entered the house together. A good-lookiog middleaged woman waa basied in preparing articles of cookery, assisted by her grown-np daughter, 8he spoke to the children as they came in, and casting a look ofsome surpriae on Edward asked bim what hia bnsineaa was. Edward waa aome time sllent; at length in a faltering voice he cried: „Have you forgotten me, mother V" Edward, my aon Edward?" exdalmed the good woman. And they were Instantly locked in each other'a arms. „My brotber Edward I" aaid Molly, and took her tårn for ' 27 an embraee as soon u her mother gave her room. „Are ;oa m; brotber?" sald Rose. „That I am," replied Edward w!th another klas. LIttle Roger looked hard at htm, bnt aaid nothing. The newa of Edward's arrival aoon Hew acroBB the yard, and In caroe from the barn his father, bla neit brother Thomas, ahd Ae tbird William. Tbe father fell on bis nock, and sobbed ont his welcome and blesBlng. Edward had not haoda enongh for them all to shake. An aged whtte-headed labonrer came in, and held ottt his ahrivelled band. Edward gave II a hearty aqaeeze. „God blese yon," said old Isaac; „this is the best day I have aeen thls many a year." „And wbere bave yon been thia long while?" cried tbe father. „Efght years and more," added the mother. His eldest brotber took off bis knapsack, and Molly drew him a cbair. Ednard seated himself, and they all gathered roand him. The old dog got within tbe circle, and lay down at h)s feet. „Oh, bow glad I am to aee yoa all again!" weie Edward's Grst words. „Ho^ "«I1 yen look, motherl bnt father's grown thinner. As for tfae rest, I shonld hare known none of you, nnlesa it were Thomas and old laaac." „What a ann-bnmt face you have got! — bnt yon Inok brave and hearty," cried bis mother. „Ay, mother« I have heen enongh in the snn, I aasnre yoo. From seventeen to five and twanty I have been a wanderer npon tbe faee of die earth, and I have seen more in that time tban most men in the conrse of their lives. Onr yoang landlord, yon know, took 8uch a liktng to me at school, that he wonld havs me go along with liim on bis travels. We weot 28 ■■ lliTongh rooHt of the conntries of Europe, and at last to NapleB, where my ponr maater took a Tever and died. ] never knew what grief wttB till then; and I belleve tlie thougbtg of leaving me in a Btrange country went as ranch to his lieart as his illnefis. An intimate acqnaintance of hiB, a rich yoHnf; West Indian, Beeing my Hielress, engaged me to go willi him nn a oyage lie wan abont to make to Jamaica. We were Ico shorl a time in England before we satled, Tor me ne and see you firet, bal I wrote yoa a letter rom the Downi." „We never received il," gald the ather. „That was a pity," returned Edward, „for OU must have eoncluded J was either dead, or had "orgotten you. Well — we arrlved safe in the Wesf indies, and lliere I stayed till I had borled that master 00 : for young men die fast in that country. T wax ery well treated, but I could never like the place, amt yet Jamaica is a very fine island, and haBmany good people in it. But for me, used to xee free men work cheerfnlly along with Iheir magters — to behold nothing but drovee of black flavea in the Helds, toillng in the bnrnin^ Biin under the constant dread of the lash of hard-hearted tusk -m asters ; that was what I coiild nol bring myaelf lo bear; and though I might liave been made an overseer of a plantatjon, I chose rather to live in a town, and follow some domesljc occupalion. I could soon have got rieh here; but I fell into a bad atate ofheaith, and people weredying all round me of the ycHow fever; so I coflected my litlle property, and though a war had broken oul, I ▼enhired lo einbark with it for England. The ahip tran taken and carrieil (iitfi tbe Havanuu, and [ lost uiy al) aitd nty Uberty besldea. However I had ttie goo<i TurUiD« to ingratiatu myaelf with u Hpuuiali merchant, nlium 1 hild kuowii at .laniaica, and he touk me witli fiiiii to tbe conlioent of Uouth America. I viaited a g;reat \|iart of thU country, once possettfled by lluuriabing and indepeiident nations, but now groaning under tbe acrere yukeof tbeirhauglity coii<iuerorii. I saw tliodu famouri gold and eilver minea, wbere tbe puor iiativeit work naked, Tor ever sbut <iul from Iht) ll^ht uf day, in order that Ihe vreaJth of their unhappy iaud niay go to ipread liixury and corruptiou throughout tbe remoteat regioiia of Europe. laccumpaiiiediay niaater acroBS tlie great Southern Oceati, a voyage of aonie iiionthd, \vilhout tlie aight of anytliiii^ but water and aky, We canie lo tlie rich city ofManilta, the capital of the 8paniab setllMneuta in Iboee parts. There I li ud 01 y liberty res to red, alung with a liandtiome reward for iny durvicoH. I gat from ibence to Obiiia, and from Oliina to llie Knglisb setileuienis in tlie Eust Iiulies, where llie BJgiit of iny couniryiiien, and Ilje sounds of niy native tungue, made ino faiiey niyaelf aluiuat ut boine agaiii, though Blill <ieparaied by balf the globe, ilcru 1 saw a delightful country, iiwunnin;; witli induBtrions inliabilanlH, sonie cultivating t}ie land, othera employed in iDanul'aclurea, but of au gealle itud effeminafe a disposition, that Ihey havu uiwnys fallen under the yoke of their iuvuderit. Here, liuw wad I forced to blusb for niy couulryineu, nvhosa avarice aiid rapacity hd often liave laiii waate ihi» fair land uod brought uu it all Ibe borrura uf faiuiue 30 and dMolatioo! I have seen fauman creatureS) qQarrelling like dogs for bare bones thrown upon a danghill. I have seen fathera selling tbeir famities for a little rice. And motherB entreating atrangers lo take their children for Blaves that they might not die of hnnger. In the mi^et of such scénéa, I saw porop and luxnry of nhich our eountry afforda no ezamplea. Having reuained here a conaiderable time, I gladty at length set tny face bomewarda, and joined a company, who undeitook the long and perilous jonrney to Enrope over laoil. We croaaed vast tracts botb desert and uncnlti- Tated; sandy piaina parcbed with heat and dronf^t, and infeated with bands offerociona pluodereis. I ' have seen a well of niuddy water more valned tban ren camel-loada of treaeure; and a few balf naked horsemen strike more tenor than a king with all his gnaida. At length, after numbeileaa hardahipa and •iangera, we arrived in civilized Enrope, and forgot all we bad suffered. Ah I came nearér my native land, I grew more and more impalient to reach it; and when I had aet foot on it, I was atill more reatless till I conld aee again my beloved home. Here I ani at last — happy in bringing back d aound conatilation and clear conacience. I have aiao brought enongb of the relica of my honeat gaina to farniab a little farm lo the neighbourbood, where I mean to ait down, and spend my daya in the midat ol those wbom 1 love better than all the worid besidea." When Edward had finbhed, kiasea and kind shakea of Uie band nere again repeated, and bis molher brongbt ont a large bUcb of faarveat eake with a bottle of her niceat currant 31 wine, to refresh him after bis day'e walb. „Tou are come," said hiB father, „al a lucky time, for this is oar harvest supper. We shall have some of our ' neigbbours to make merry witb ns, who will be almost ag glad to Bee you as we are — for you were always a fsTOnrite among them." tt waa not long before tbe visitora aTrived. The yoang folks ran to ineet thetti cryiug: »Onr £dward'ø come bæk — oar Edward's come homel — bere he is — tbis is be," and so withont ceremony they introduced bim. „Welcome! — nel- comel — God bleas yonl" aoDnded on ali aldes. Edward kcew all the elder ooea at firstsighl, bntthe foung peeple pnzzted him for a while. At leogth be recollected tbis to have beoD bis scbool-feliow, aad that his companlon in driviag tbe piougb; and he waa not long in finding ont his fSTOurite and play- fellon Sall; of tbe next farm-honse, nbooi be left a Tompiog girt of bfteen, and now saw a blooming wel!- formed yoang woman of three and twenty. He con- trived in tbe eveniog to gel next her ; and tbougb sh« nas aomewhat reser^ed at fiist,.tbey bad pretty well reneived their intimacy before the conipany broke np. „Healtb to Edward, and a bappy settlement among us,".was tbe parling toast Wbeo oli were retired, the Retuined Wanderer went to rest in the very room in whlch be was born, having firat paid fervent thanka to Heaven fur preaerving him to enjoy a blessing, tbe deatest to bia heart (, Google 26. Louduii Decbr. 2lst l8 . . Dear Heruiau. Yeiteiåaj evealug Bbuut seven u' clock, I had just seatetl luyseir wltli tbe hileiition of writiDg to you, wken (he sprioglng uf ratiJes, irauip of horaes, and a Htiaiige rumbliug of wbeeU, unlike the nolse uf any uf tbe uaual csrriages uf iliie city, iaduced nie to luu II) the window. To my great surpiiae, I found the aiuiudpbtire on« lurid glare or tire, tlie lerriflc efTect ol' which wan uiuch heightened by ihe mhigled auiuke uud fog alwayd prevaleiit at this seaeoii of the year, uod three or four lire-euginee, on whIch alood aeveral firemeu bearing torches, wliilo otbera ran by (he side, vttia goiug at full ^allop dowri the aireet, t'ollowed by H orowd of men and boyg, who could scareely keep up With their rapid pace. The noise tmd conludioii Ihat prerailetl, and the audible workingof the eiigino- putupa auvn told me, tfaat the lire waa not f»f dMtant, und »eizing my hat, I liurried after tbe ciowd, but had not gone far dowu the direel, ere I found my prugrees iiopeded by the torreuu of waier, wbicfi Usued rrom tlie water-pluga and deluged ihe whole aireet. My euriosiiy, however, was not to be daiuped by a little vater, and aphishiug ihrough It, [ hastened towanid the apot. At the bottoni of tbe etreet in uhidi we live, u lire had broken out in an oil ware- house, and wae raging wJth the utiuoal rapidity, while twenty eiiginea, worked by the popnlace, were spouting fuitli coluiaus of water ugainst Hifl walla and fronl of the bailding, wilhont produciDg any leneible effecL The flamee, fed bj tiie oU, bnrst forth lirom the vhidows wHh redonbled (aiy, and extendiDf acTOse the narrow Street, selzed the opposite honse which also became a prey, while fiakes of fire, canied by the wind to a distance, threatened destractfon to the whole neigh- boDrhood. All hopea of oaTlng the two haildiogs being now at an end, the exeTtjone of the firemen were directed to pieaerve the adjoining houses; but as the wlnd nas strong, 'tbelr efTorts were unavgillag, aod five houaee were hlazing at oae time; at length, by a copiouB aupply of water, and the breaking down of some old bnildings, they Snally aucceeded about 2 o'clock in the morning, in getting the flames under. Through the kindneas of a neigbbour, whose house, tbough out of danger, entirely overlooked the fire, I had a full rlew of the conflagration, and was nuucb pleased wEth the activity and boldnesa, displayed by the firemen in venturing into the midat of the flames, to cut away beams which might as^st the progresa, aaå the skill and jndgement with which they directed the cohimna of water witb tbe greatest effecL — Not the least atlraclive part of the sight, wsa the appear- aoce produced by the glare of light on the sarroanding steeples, which atood out in beBnlifn] relief against the dark aky, and as the chorcbeB in this part of Iho eity are Tery numeroua, and near each othei, (he bean^ of the scene waa much increased. I am happy to say, that although property to an immense amount hai been deatroyed, the loaa to tbe ownera of the hoQsea wlll be very small) as they were iosnred to Edi. Lsiab. 1. ^ 34 nesrly the foll rslae. I cannot prMse too highly tbe laodable costom of inaoriog whicfa seerne generally folloned; talking with a gentlemaQ on the sabject, he said: ,^e shonld Dot feel the sligbteet onea^esB, if news waa Bnddenly brought him diat hie house was on fiie." It Beldom happens that- the payment of any loae, or damage, by fire, is resisted by the Assnriuice- Companiea, nnlesa they are well coDrinced, that it is not acciilentaL If fiaudnlent means bave been nsecl, a prosecution Ib immediately commenced. Yon will be BurpriHad to hear that thioughout Ae whote of this immense city, the goveniment, or the police have nothing to do ytitb tfae arrangements for extin- gniebiag fires; all is left to the legulationa of the firemen, who are paid and emptoyed by tbe respective AssnraBce-CompanicB, and to etimnlate these men to a watclifal, and speedy discharge of their duty, a considerable renard ia paid for the first engine wfaich is biought to the spot. The whole syatem indeed is one, whicli, as it Btimnlates exertions on the one band and rewarda them on the other, haa nearly reacbed the point of peifeclion. I conid add mucb more on tbe delaits of these admirable institntions, bnt tbe serrant is waitlng to talte this letter to tbe post; therefore I mnst wish yon good bye. Yonr frlend Harry M. deaires to be kbdly re- membered to yon, and with affectionate love to all yonr bmily I remain Tonra Iraly William. (, Google 27. „Louisa, my love," sald Mrs. CSrawford, „I don't at all like this method of joara, or rather vant of inethod. It sbows a sad fiekle dlspoeition never to finish what you havB began, bnt EnTariaUy to leare it for aonietbing new. Wbere are the slippers yon wflre worfcing for papa, and whicb yon were ao anilons to finiBb by ChriBtmaB-Eve ?" „In the cbiffoniéie, mamma. Tbere is plenty of time. I have only the gronnding to eomplete." „Then Aose wann vinter mittB yon began for Aunt Townsend. Sbewonld be veiy glad of Ihem thie froaty veather. Ton have bad Uiein in hånd, I think, for more tban a month." Loniaa looked annoyed. „I me&n to finish tbem, mamma; bnt I am qnite øred of hearing of them. I thhik yon need not be ao very particnlar. I only JDst wani to do thia new pattern of a coavrette before Emily Lawaon leavea ns." „I ehould not mind aboat it, Loniaa, if this were a aolitary Instance. But I aee tbe dispoaition perpetually manifeated. If you suffer it to grow upon yon, my dear, you will never do anytbing welL Then look at tbe waste of materiall Thore are ihree or four nnfiniahed pieces of mgwork of yours at tbis moment, thrust into dlfferent comers out of tbe way, faded and dirty fiom baving lain aboat on chairs and aofaa, and whicb I do not betlere yon wil! ever fiolsb." Lonisa, whose temper was by no neans perfect, made a aomewhat abrupt reply; and hei mother, aeeing that no futther good conid then be done with her, ceaaed to speak, and soon afler left the room. The convrette np took mnch more 36 time tban the little g^I bad calcDlated npon — so iDQCh, Qat Emily Lawmn was obUged to retom home before she bad seen her papil aafe through the iDtricacies of the pattera. But abe left bebind what ehe consideied plaia diiecUouB for its coatiDoaDce and completton; whicb, howerer, proved so little intelli- gible withont the personal aupeiintendence of the in- fitnictor, that Louisa, after mtoij fmitless triale, gave up the attempt in døapair, and tbe unforttinate crotchet- work waa consigned like many of its predeceaaota, to the obUvion of aome worktable or cbiffoni^e. It was now the Tbnreday before Cbriatmaa-Eve, whicb feU on a Monday. Lonisa's brottierB and sistera had all naarly prepared their litlla presents for eacb other and for papa and mamma, which were to be huiig, labelled witb the names of the persona for wfaom they were intended to the grand Cbiistmas Tree that waa then to be exbibited. Louisa, leas fortunate tban they, was working in desperation at the only present she was at all likely to complete — the pair of slippers foi papa. „Louisa", her mamma called from faer littie bedroom, „come here before yon do any more work, and arrange your drawers. I cannot allow you to leave them in ancb diaorder." Lonlaa mattered an impatient »clamation and obeyed ; bnt in bo hasty and paeslonate a manner, that her mamma remarked it, and desited her to be more gentle in her movemeata. „There is no occasion to hnrry, Louisa. Yon know that I do not like yon to fuss i^out, aa if yon bad all the business of the house npon yoor sbooldere. ^ut I ahall never have finiabed my alippera, mamma." „Tb$t 37 18 joat OWD Eanlt, my love. I told yon wfaatwonld be tbe coDseqnence of yonr persiating in working st that couvrette." Loaiaa went diacontentedly back again to her slippers, muttering to herself as sbe did so: „I wisb mamma would not be so neat She mlght let me alene just tilt I had &nished my present. How I do hate neatness and order." Tbe Monday morning arrived, ajoyfnltiroe to tbe llttle Crawfords, for erery other occDpatioi) waa laid aside that tbey migbt deck tbe Christmas Tiee. A yoong fir-tree had been cnt down for tbe pnrpose, and placed in a gaity-painted tab balf filled with eartb. Among tbe branches wer« nmnerous tiny tapera, fastened there ready for ligbHog at tbe time of ezhibition. The cbildren now, nnder tiie direction of their mamma, proceeded to bimg oranges and apples by stiings to some of tbe boughs, and to fasten among them bon-bons, gllded crackers, figs, bnnches of ralains and other snch tridea. Then came tbe disposition of presents, chiedy tbeir own handinork, in conaplcnous parts of the tree; and at tbis perlod of tbe pioceedings mamma was reqnested to retire. „yfhere is Lonisaf" aoid little Emmeline. „We want her to be present to bang ap." „I nill go and look for her," aaid James. „I am afroid sbe Is in trouble. She was cryingthis morning; andwbeni asbed her what was the matter, sbe wonid not speak tome." Poor Louisa was altting In acoraer of the library, labourlng at the groonding of the nnfortnnate slippers, the canvas on wbich she was working being so fioe, that sbe conid not, by the utmost exertion, advance more than one square in an hour. The tears 38 were nuuting down hei face, dropping on the gay colonra of ibe Berlin wool, and obstnicHng ber gaze, so that ahe conld icarcely aee the ititcbes abe wiahed to form. ,^ear Loo I" ezclaimed her brother, ranuing op to her, and throwing his arms ronnd her neck, „what le (he matter? Are you ill? Is any one angry With you?" Looisa nept more bitterly than before, and torned away from her woald-be coneoler. But James took her face gently betweeo both his hånds, and made her tnm it towards him i^ain, and drop the co?ering pocket bandkerchlef." „Come, dear Lonisa, tell me, and I sball perhapa be able to help yon." „No, my dear James," aobbed tho distressed child, „you cannot help me. It is quito hopeleas. I wisb — I wieb 1 bad attended to vvhat mamma aaid." „Wbat is it, dear? Is it thie work? Yod hsTO only a little hil of thia toe to nnisb." „That Iltde bit, dear James, will take — Oh, so longl I ehall not be in time witb it, if I work every minnte of the day. Tbere will be no preaont of mine on the Cbriatmas Tree." Is that all, Louisa? We will soon maoage that," sald James cheerfally. „Say notblng abont it Wait nntil I come back, and I wlll eoon aapply you witb a present or two for the Christmaa Tree." He was haatening away, but Loniaa atopped hlm. i,No, brother," she said flrmly; „I will not be so mean aa to taketb'e credit of any present that Is not really my own. It is my own fault delaying so long, and I will patienlly bear the mortiGcation I deserrfll" James remonstrated, but It was of no nee. Loaisa drled her tears. „Come," sald she, „the rest wlll ha 39 'waltitig fot UB.« They were all veiy aorry irken tb^ beaid the state of die caM, and wonld have given op anytbing to console tbeir siater. The ChristmaH Tiee was at leugth complete, aod tbe scboolroom in whicb it vaa ploced was locked op DDtil the evenlng. „Nov, dear papa," safd Harriet, who was a yesi older tbao Louisa, after a great maof Dode and signa had been exchaitged betveen the children after tea, and James and Emmellne had been in and oot of the Toom eeveral timea -~- „now, papa, come, if 70a please." Mr. Crawford gaod-hnmouredly allowed him- self to be half dn^ged, half poshed by the einldng children into the scboolroom. There, witb its dozens of tapere blazing merrily, giving the apiked branehes that pecoliar tint which they aesume by an artificial light, etood the Cbriatmas Tree. The kind fathet of conree made believe that he waa mneh snrprised, thongfa the same thiog had occuired to him for the last thne yeats; and the yonnger children danced abont aad clapped their bands nith delight, as he advanced towarda the tiee, and examined ita decorationa. „For dear papa," he read on the label of aneat llttle box that was anepended from one of the principal hougfas. James blushed. He had a mechanical genius, and hia fatfaer liavlng on the last Chrlstmaa-Ere placed a small tarning latbe and a neat aaaoTtnieat of tools beneath the shadaw of the Christmas Tree, the boy bad shice made good nae of them. His piesent to hia father was a neat tittle box, to plac« on Mr. Crawford'a writing desk, for the purpoae «f holding aleel pens, odd bits of seallng-wax, and so fortli. Tbe cUldnn 40 now began lo look a little doser, for wbilfl their father pretended to be merely ezftmining tbe tree, he was in reality feeling in his poekete for various triSes theiein deposited, which he quietly ploced on tbe earth inside tbe tnb, as a kiod of ornamental bairier roand tbe tree. „Stand offt yon yonng logueg," be playfully sbouted, making a great demonstration of fista and aqnared elbows ; „stand off until I have taken poaeesBion of my share of tbe good tbings." „Oh, papal papa Is eating all the figs," cried one, „Tbeie goes my gieat bnnch ofiaiaios" sbouted anotber. „Mesome!" begged little Willie, the youDgest. „Meaome, papal' „Look bere, Emmeline," said Mr. Crawford to his wife, nho atood by enjoyiog the seene. „Some fairy has procnred you tbe very tbing you wanted — a new abeatb for your spectaclea ; and here ia a pin- cnsbion and tbere a bag — all for you." „Come away, papa — naughtypapa,"criedthecbildTen,nho weretired of lemaining inactiTB spectatora. ,\|Papa ia doing every- thing." Papa waa ousted from bis promicent poeition, and tben commenced a general diatribntion of.tbe presents. Even tittla Willie bad been able to contri- bnte. With hig store of saved-up peonies he bad walked with Harriet lo tbe town on the previons Satnrday, and there bought some pretty trifles for dear papa and mamma. „Now let ns look under the treO)" aaid mamma, when notbing remained on the brancfaes but the tapers, and a few apples and oranges. „Lonlsa, my lore, the firat preaeat I meet witb is labelled with yonr name." nOb, wbat a pretty boil" aaid tbe obildien. „Wbat is inside? Let me look." 41 ^Aiid me." „Stop, my dears, „eaiå their msmnia; „Lonisa must open It berself." Bat Louisa did not eeem in any hmry to move, „Why don't you come forward to recelre your present, my love?" inqnired her father. „It is a erotchet and knitting-box, or wbaterer you call that work yoa are so fond of. I tboDgbt you voold Ijke sometbiDg of the kind." Louisa blnshed and the tears stood in her eyes. „TeUthetn, JameB," ahe whispered, „tfaqt I can't take it — I have g^ven no present to anybody." When Mr. Crawford knew how it was, he was very sorryj bnt he did not repTOve Louisa jnst tben, foi her own senae of wrong was pnnisbment enongh, and he conld not bear to see her yonng aorrowfnl face on that festire evening. All the children weie made happy — each in his or her ovn way; and then they lefl the Chiistmaa Tree in its native simplicity, nith the remains of oae or two dying tapers flickerlng among its branches. The Doxt morning nas Chiistmas-Day, and no work was thotight of; bal the morning after — the children faaring no leasons that week — Lonisa set berself witb Bteady parpoae to an nndertakiDg she had planned in her own mind. Her modier coming into the school- room, fonnd ber in tiie midat of pieces of discarded mg and crotchet-work, and skeins of knitting and crotcbet cotton, which she nas sorting and folding up with the Tarions pieces ef work they were tnlended to complete. „Mamma," she said, ridng and thiowing her artns ronnd her mother'a neck. „if I bnish these, oae t>y oae, will you have hope of my amendment!" ^ eball lodeed, my darling. By the Urne the last is 42 completed, I ttuat yon will bave fonned a habit of perMTeianee whioh will stand you in good stead all yonr Ilte long." •få. In ttiese dsya of locomotive enginea it has become Bometbing lare to travel by a atage coach; yet in a few remote diatricta of England tfaeae old-fashioned Tehiclea may still be seen, pending the completion of an arterial system of railways. The fossil remalns of boUi carriagea and horsea may possibly amoae and hicite to antiqnarian research, oar deaceodants in Uie fourth or fiftfa generation, who will ncarcely believe that theii cinmsy foiefatbers were content to trarel at the late of poor eight miles per bonr. I happened latelytopaas through an agrienttural districtof England in one of theaeantiqaated macbines, and as we stopped to chai^e horaea in a small country iown, a pret^, losy, well-(kes8ed young noman came out of the inn and aaked the coacbman if tbere was a seat „AU fnil ontside, miasas, bnt there's one inside place." And opening the door, onr fotnre feUow-pasaengei atepped lightly in. Our party befo7e conaiated, besides myaelf, of an old gentleman and -his wife, a qniel benevolent-looklng p^r, who, aa they told m^ had left their ahop in Manchester nnder their son's caie, in oider to take a, month'a boliday, and riait tbebr married daaghter in the country, whose three yonnger ehildien tbey had nerer yet seen. Jad^g from the hoge, ligbt-looku^ parcel caiefnlly placed l>etween them, and &om whose scanly papet coTering peeped ont the Airry mane of a wooden horae, the bright 43 yeDow leathera vm of a wax-doll, a pordon ot a palated veWet ball, aDd sundry gear of a like nature, to Bay nothing of a ronnd lolid pack^e on the old Udy8 lap, labelled „From T. Richards, Conrecdoner to bet H^røty" — argnlng I say, from theee phe- Qomena, there seemed little donbt tfaat the arrival of grandpapa and grandmamma would he joyfoliy bailed by their javenile descendanta. Having accepted a pinch of anaff from the old gentleman'a sflrer box, and ezchanged witfa both my compaDlona a few of those original meteorologlcal obaervaliona wbich foim the introdaetion to erery Engliafa conveisation, we became qaite good frienda, and bad just entered deeply into a discnaaion on the com-lawa, when tariffs, and fized doties, were buiiahed from oar thoDghta by the entrance of the fonrtb traveller. A joyons-lookingGreatnre abe was : twealy-three years old, &Te yeara married, and the mother of thiee children, as, in reply to the Und matronly inqulries of the old lady, abe aoon informed ng. The elderly pair began after a time to converae wilh her aa freely aa if ahe were their owa Margaret, and her little onea the three nnknown giandchildren, for whoaa benafit the toy-and- cake tradea in Mancheater had receired anch decided enconragement. Not aeeing, I enppoae, anything very awfdl in my gray hair, wrinkled cheeks, and spectaclea, onr yoong compaoion chatted away gaily, and told aa how ansions ahe was to reach her home which ahe had left for a day or two in order to make aome neceesary parchaaaa in the town. nl'm afraid the dalry ia going oa badly," she aaid, „and Iben my 44 hnsband mnat be lonely; and the poor little thiDga, I daié say, are calliDg oot for mamma. Now," she GODtlnaed ae we paesed a mileBtone, „in half an hour ve aball reach tbe croas-roads, wbere Bobeit said he wonld meet me with the children; and old Neptnné, the vatcbdog, and poor Bab, I'U answer for It, vill be tbere too." ,(And nbo is Bab?" I asked wlth a anile. „Mi sir, if yon only saw berl — the mOBt beaotlfnl mare yon ever bebqld. Her akin is bo eleek, her eyes are so bright, and she is as intelligent aa any of us here." Seeing ae smile, our yonng friend blnahed and continued — ,,Well, witbout comparing bntea with human belnge, I may say that I love Bab, becanae I bronght her up and fed her with my ovn band, ever since she was foaled, I was almost a cbild theiii and she naed to follow me about mother's houae jast like a dog. When I ma^ied, fsthermade her a present to me, and I nsed to ride her to charch and market. I m^ht do anything I pleaaed with her; a word from me was auffident to guide her vithont naing either whip or bridle; but toevery one else abe waa as tricky as a kitten, and as ricions aa a mule. My husband waa qutte afraid of her, and to aay the truth, abe did not show him the slighteat consideTBtioD. Id process of time it pleaaed ProTidence to send us a little boy, and almost before he coald walk, Bab became bis constant playfellow. Tbe little monkey nsed to tease her in erery way — pult lier fetlocks, and strike her widi his little whip ; a thing she wonld not endaie even from me. When he waa creeping between her hoofa, or rolling with faer on the lUter, 45 flhfl nsed to treat hlm as gCDtly, and take as mach care not to hurt hlm, as I coold posslbly do in3rBefr. He lued to go wllh her iato the fields, climb on her back, and. play with her the livelong day; in sbort, there never waa a looie attached pair of friends. It has been just the aame with the two liltle girU who came aftei our boy;" and then with a smiie whlch showed hoT pearly teeth, she said, addreesing the old lady — „Wonld you like, ma'am, to hear about Bab and her colt? „So, thCD, Bab in a mother?" „Oh yea: she has the funoiest, nieest little foal ttiat can be; the children call him Biily. Every day legniaily at diDoer-time he and his mother make their appear- ance at Ihe window, aod wait there with their noe- triis toDching the glasB, and their bright eyes fixed on us, antil we give them their dessert of potåtoes and bread. One day, abont a fortnight since, they did not come as usnal. I wae just remaiking their ab- sence to niy hnsband, when we were startled by a sound of farions galloping, and the next moment in boanded the mare through the open doori Ber coat wae all rough, and her eyes wild, her body was covered with sweat, and her month with foam, wbile her slendei limbs trembled convulsiTely. She came up close to me, and uttered a most piteons neigh. „Ah, Robert 1" cried I, „something must have happened Bill I" „Perhaps ao," sald he: „I'll go and ask the men if any of them linow where he is." Poor Bab gave anotber neigh, and walked towards the door,- still keeping her head lomed towards me. Seeing that I did not foUow her, she came hack, seized the skirt 46 of my drCBB with her teeth, and drew me on. I immo- diately folloned her, and she went on rapidly across the fieids, loobing back now and then to ascertain tbat I was following. My fausbaud and one of the labonreiB came after ns; and aftei walking abont half a mila, we came to a deep pond, snrroDnded hy a elippeiy aloping bank. Down tbls poor Btlly bad f^len, and now lay senseless in (he water. The soft bank w&b quite cnt np by the hoofe of the mare while making vain efforts to save hei foal. It was when she foo&d thiB impracticable that poor Bab had recomse to ns; and now we all set to work lo rescue Billy. It was DO easy matter lo draw ont his body ; but my husband knowing — kind sonll how mach I loved ihe two animala, used erery possihle ezerUon, and at length bronght the nnlacky foal to laod. But there he lay wiUiont breath or motion, and we thooght him dead. However Robert and three men who came to his aaaistance raised Billy between them, and carried bim home. Bab follow.ed them closely with her head down, Bnuf^Dg at tbe foal erery moment, pnshioghim gently wilh her nose, and moaniog so piteously, that I could not help weeping myself. As soon as we reached the kttchen I waehed Billy in warm water, wrapped bim np in blanketa, and cansed him to be rubbed all over; while my husband gently ponred some warm wine down his throat Suddenly the animal gave a alight start, opened his eyes, and breathed; his mother darled to him, bo as almoat to npeet my husband, and laid her head caiessingly on his neck, With jnst sucb a look of joy aa a human bdng would 47 give. She tiien diew back, as thongh satisGed to leave faim lo ODr care. Bat it waa when he Blood up, and walked towarda her, tbat it was wo&deiful to see poor Bab. She legnlarly wept! I assore you, I aaw teais fallfng from her eyes — real lears aa lai^e as tbat I" said Ibe little woman, holding np the rosy lip of her forefinger. Just tben wa came to a place v?bere fonr roads met; the coach diew up, and om fellow-tTaveller ex- claimed: „Tbere's Robert and the childrenl" In an hiatant she was on the road, embracing her bnahand, a fine bandeome yonng faraier, and filling sis Utlle ontBtretehed bands, aa rosy and cbnbby as her own, with toys, cakes and comfits. A fine old dog stood by, welcotning his mletreas after the faabion of ble fcind, and wiuting patlently nntil it sbonld come to hla torn to be noticed. As the laet parcel was taken from the boot, a nolBe of galloping waa heard; and vhile the coach was rapidly drivlng off, the old gentle- man and lady and myeelf aaw a mare and a foal rusbing with all poaslble demonstration of joy lowordS our pretty fellow-traTeller. 29. Tbere was once a child, and he strolled aboot a good deal, and thought of a number of thinga. He had a Bister, who was a child too, and hiB constant GompaDioD, These two used to wonder all daylong. They wondered at the beauty of the flowers;lhey wondered at the height and bluenesa of the sky; tbey wondeied at thedepth of the brigbt watei; tbey wondeied at the goodnesB and the ponei of Ood who mado tbe lovely world. They naed to say to one another, some- timea: Supposiog all the cbildreo upon earth were to die, would the flowers, and the water, and the sky, be sorry? Iliey believed tbey would fae sorry. For, said they, tbe buda are the children of the flowers, and tbe llttle playfnl streamB that gambol down the hiU-Bidea are the chUdren of the watei;Bnd tbe smalleat brighl specka, playing at bide and seek in tbe aky all night, mnat snrely be tbe children of the stars: and tbey would all be grieved to eee theii playmates, the children of men, no more. Tbere waa one clear shining star tbat uaed to come out in the sky before tbe rest, near the chnrch spire, above th^ graves. It waa larger and more beantifnl, tbeytbought, tbaa all the otheis, and every night they watched for it, atanding band in band at a window. Whoever aaw it fiiBt, crled out, „I Bee the atar!" And often tbey cried out both together, luiowing so well when il would rise, and where. So Aey grew to be anch fiienda witb it, that, before lying down in their beda they alwsya looked out once again to bid it gotid night ; and when they were tuming round to aleep, they naed to aay: „God blesathestai!" But while she waa rery young, oh very yonng, the aiater drooped, and came to be ao weak tbat she conld no longer atand in the window at night; and then the cbtld looked sadly out by himaelf, and when be aaw tbe atar, tuiiied round and aaid to the' patient pale face on the bed : „I eee the starl" And then a amile would come upon the face, and a Ultle weak voice used to aay : „God bleaa my btother Bod th« itarl" And so Ae time eune, all too Mon; wben the ohlld looked out alone, ud when Iben was do face on the bed; and wben fliere wae a liUle grave among the gtsvet, not there bofoie ; and when the star mode longrays down towardshim, as he aaw it thiough biB teaia. Now, thesa rayg were BO bri^t, and they uemed to mske sach a shlning way from earth to Hearen, that when the child went to hia solitary bed, he dieamed that, lying vbere he waa, he aaw a train of people taken ap that sparkling load by ai^s. And the etare, openingi showed him a great world of light, whera many more snch angels wi^ted to leceive thero. All these angela, who were waiting, tm-ned thelr beaming eyes npon the people who weie carrled np into the star; and some came out from the long rows in which they atood, and fell upon the people'B necks, and Idased them tenderly, and went away witli them down avennea of light, and were so happy in their company, that lying in his bed be wept for joy. But, there were many angela who did not go witfa tbem, and among them ose be knew. The patient face that once bad lain npon the bed waa glorified and radiant, bnt his beart foand ont hia aieter among all the host. His eiater's angel lingered neai tbe enirance of the star, and a^d to tbe leader amoDg thoee who had bronght the people thithei: „Is my bTother come?" And he aald: „No." 8he waa tnmlng bopafally away, when the child stretcbed ont bia arms, and cried : „O, aister, I am herel Take mel" and then abe tnined her beaming eyea npon him, and it was night; and tbe star was shining into Hncl. Loiib. I. 4 50 tfae rootn, maklng loog rays dovn towardi him as he saw It throDgh his tears. From tbat honr foith, tfae ehlld looked ont apon the atar as. on the home be waa to go to, when bla time should come; and he tbought that he did not belong lo the earth alone, bnt to the star too, becanse his Bister'B angel had gone I>efore. There waa a bahy bom to he a hiother to Ae ehlld; and while he was so little ihat he never yet bad epoken a word, he stretched hie tiny form out on his bed, and died. Ågafn the child dreamed of the opened atar, and of the company of angele, and the train of people, and the rows of angels with their beaming eyea all tnined npon those peopie'a faces. Then sidd his sister's angel to the leader ; „Ib If roy brothet come?" And he said: „Not that one, bnt anolher." Ab the child beheld his brother'B angel ia her anns, he ciied; „O aister, I am herel takemel" And she tnrned and smiled upon him, and the star waa ehining. He grew to he a yonng man, and was busy at his bookB, when an old serrant came to him, and said: „Thy mother is no more. I hring her blesBJng on her darling son I" Again at nigbt be saw the star, and all tbat former company. Thm eiddfaia sister's angel to the leader: „Is my brotiier come?" And fae said: „Thy mother 1" A mighly ery of joy went foith throngh all the star, becanse the mother waa re-onited to ber two children. Ånd he stretched ont bis aims and cried : „O, motiier. Bister and brother, I am berel Take me!" And tbey answered bim: „Not yet," and the star was shining. He grew to be a mas, whose hair was tnming grey, and he waa aitting 51 in his cbair by the fireslde, heavy wlth grief, and nith his facB badewed nith team, wben the star opened once again. Then eaid bis aieter's angel to the leader: „Is my brother come?" And he sald: „Nay, but bie maiden danghter." And the man who had been the child saw his danghter, aewly lost to him, a celeatlal creatare amoDg those three, and he aaid: „My danghter's head is on my sietei's boaom, and ber arm is ronnd my motber's Deck, and at her feet there is the baby of old time, and I can bear the partlng from hdr, God be poiisedl" And the star waa Bhining. Thas the child eame to be an old mao, and hia onee smooth face was nrinkled, and his back was bent. And one night as he lay upon bis ned, his children Blanding ronnd, he ccied as he had ciied so long ago: „1 sea the star I" They whispered to one another: „He Is dyiog." And he said: „I am. Hy age ia falUng from me llkfl a garment, and I move towards the star as a chiid. And o, my Father, nov I thank thee Ihat it has bo often opened, to receive those dear ones who avait mel" And the star was sbiDing; and It abhies npon bis grave. „Google MdU, Huldjrr. U Ude, t belwis. •tit, Sdt. u«, ÆmI. wAl, Did. cliuiu, Tilfalds. br Ataee, lllfaldl^rli. Puk, P«kke, Spil Sort. to malt, at smelta. bar'dau, BjTde, fai'taae, S^æbua, Fonnoa. gdbd fortone, Lykke, to ipsed, it hm Held. brMk, Bak, Aa. load. Byrde. Lamb (b ttamt). Lam. to qnanch, at alnkke. ttint, Tmi riVolet, Bak. rwolTed', opiat pai. to dåre, at nude. to dlttoib', at pltmra. to trem'blB, at ikjalve. to nply', at irue. , sIum, liden, da. enf rent, Strøm. To flov (w at.), at flyde, to dlBConcsTt', at gjsra torlegen . tnith (tiooth), Sandhed, to ehings, at forandia. acc5(a'tion, Bukyldniag. toapeaklllof, at tale ondtom. impDi'aibla, nmnllg. no mat'tar, ilgei Intet. In'nocont, nakyldig. (e pis'cet, latykkei. Fleeb, BJød. monlh, Mund. lefloc'tlsii, Cyoiakla. ■Ineia, 8bm, Flod. To fao'cy, at indbilde sig. boo'ty, Bytte. acoor'dingly, fel^lif. to drap, at lade faldo. 53 meat, EJ«d. to diMppatr', it totivinAt. in'sUntlf, øjeblikkelig. cre&'tnra, SUbniog. to 1iiit'i7, at riie. to crsita (cTe-«to'), >t ikaba. to snaCch it, it mippB efter. to grup at, at gilbe aftet. Blud'ov (w at), Skygge. to loae (looz), at gu glip af. Texa'tioD, Ærgrelie. snb'itanea, Ting. Shep'lieid, Faaiehyide. tot irint Of, af Mangel paa. employ'ment, BMlQieftlgelsa. to an, »t pleje, brage, to iklie • ftlae alarm', at gjoie bKsd Alanu. I un in &rn'e3t, det ei mit Alvor. at komme En til H]»lp. 4ind'uB>«, Qodbed. to langh at (iif), at te ad. trick, Enab, Natreetng. to repeat', at gjentag«, at leDgtk = at lut. Be'aUr, virkelig, to mac'gle, at Modenlfde. to bel'low (w at.), at brale. vlth all one'a mlgbt, at alle SxmIUi. to er; foi help, at taabe om BJ«lp. eipe'rieiica, Eifutng. lun, Sp»g. to pB7 regaid' to, at brrde rtgom. thvjt, aaaledw. opporta'ntty, LeJUghad. to woT'ry, at MndaniTO. flock, Plok, Qaeao, DionniDg. msy'or. Borgmester. to dttand', al ledaige. aa'meioae, talrig. caTalcadfl', Brtteiakara, aav'era], adakilllge. to pnrent', at forhindre, ri'dor. Bytter. to olwerve', atbemarka, li^e Hsrba tU, To pray, at bøde. to bow, at bukke. homilie, ydmyg. bOgtit (hita), Hajde. prenimp'tion(pat), Driatlgbed. m^'Jeaty, H^eetat. roy'al, kongelig. itaed, Ganger. to lat'ltff, at tlUMartllU. Th« Swedu, SveDikenie. elsc'toi, Kniiyrste. FniiVU, FreuiBSD, aUff, Stab. tu ran'dsT, U gjne. cDDspfcDooi, f«]nar>ld«nde. to raqoMt', at lude om. at fliBt, 1 BBgrndeltsn. to iniiit', it piutu, Btupuk to prejsrre', stbavua, ikune, fat«, Skjsbne. Parhapa', maaake. to dep«Dd' on, at afbange af, beio paa, to conaent', at aamirkke. chai'gei, Oangar. loyal, tro. attach'maDt, HengiTBDbed. axpsnie', Bakortning, Op- Qotrtar, fijardade], Dal. among' (o = a), IbUndlt imaUem. curios'lly, IbBTkrotdigbad, to ramaik', at bemsrkB, iagt- taga. au'thor, Forfatt«!. to Uke no'tice at, at læggB HsrkB til. won'der (mm), TtdoQdat. cab'bagB, Kaalplanta. to arm, at bavabDa. horsemali, RftteT. bat'tla anar, SlagoideD. ma^'nal ai'arciis, Haand- to liateo to (lis'aaa), at bøn To pr«t«Dd', at lada som. to dlacrcd'il, at batrlvle. se'ifaui, alToilIg. ag far aa, »u, ridt Bom, til. to amaia', at forbavta. wmk'mao, Arbajdei. cop'p«!, Kobbai, EJedel. to be buBf (biz'zy] In, at ' baakjæftlgst mad. to pol'iab, at polan. la'aTd«, indre Sfda. to ba of DM to, at tsi« NyUa for. vm'bbI, Kai, Fattaj. DO doubt (b Bt.), uden T^ to boil, at koge. To wtlt npon, at g\|na OpTartnlng boi. Oi'der, BofaUng. cMck'ao, Kylling. iu'timat«, rortroli«. to lift, >t Ufta. to iitu, >t tiU«T«. itiiDga, bNTndarllg. rftd'y, fudig. IBlk (1 et), Folk, låMnnnUt. dtsh, F>d, B«t atn'dloTU, flittig, Urd. eoV« (o=n). Lm,. Te-d, rirkalig. tor«nioT«(TeinooT'\|,»tbOitti«a. To hBl (ba) cold, 4t Irjtt. 9. Bf tba tfme, d«. lit'ar.1, bogitatalig. iiuUDc'tiTe, DTJlkuiIJg. to iDut, it itsge. »hilr, Stol. fM'M], SlfDgeL e)Me, Uet. te axcUlm', »t udbryde. tone, Tone. ro'wait, nyUg. irrlU'tiou, Tiada. to light (11t») 1 ■aie,g]n«lld anoom'mon, nisidTsDllg. to Un'dle, ( pu, mtnnda. ■'misble, slakBllg. bul, Hods. pU-oId, Mgtmodig, blid. JntolV.r«l>l«, ntulBllg. pbUoi'aphar, Filoiof, Tanker. iDtoiH«', Btmk, heftig. eia (ili), tø. to ring flie btll, »t ilngB paa to bum, it brande. Klokken. bon'onr (h it), Æra. onn'jiul, (uadvanllg. yoor hoiioiir, Darat H«jTel- vi'olenw, H«ftlgh«d. butanhad. to b« tt hud, >t nm Ted buk, tUbtga. Huiden. »»g'giib, ikjalmek, aktlktgtig. to mUa ona'i tppeu'uice, tt to tmila, tt amUe. komme. 10. Frtnce, Fnnkrig. Cool, koldblodig. to iwt'kta, tt Takke. tha aUp U od flia, dat <i Dd tantnt. i Bklbat.' to bete M occa'fton, »t behare. te be »ttiiå', t Tæia btnga. to extln'gnUh(tgw], »talnkke. t bal«jra. To bslleg«', U> dlisef , U CDiutme'tloD, Opf«i«Iia. Ut't«Ty, Batteri. to commsncs', at bagjndB, dMpatch', DapeiAa, Ilbud. lergøuit (aar'jaut), Sargatnl. laak, Gslsd. dieU'tlOD, Dlctat. to dic'tats, at dicters. Dnat, Støv. line, LlDls, Foiakaudaniiif. poUts', høflig, aand. Sand. exprta'aloD, Udtijk. e&lm'naaa (1 it.), KoUghsd. to promota', tt toifitnaat, fl'mlly, andeli«. mar'ihil, Marcbtl. Dnun'nar, Tiommnlafei. to vin'dar, at Taodie. camp, L^ji, conunaiid'ei, Fellhans, Anfam. suspi^cion, Miatanke. Bp7, Spton, Sp^dei. Q'nifoim, Unifonn- to galncifld'lt, at vinde Tiltro. to sand foi, at asndeBud sfter. to deain', at boda, amnodB, Cou'ple (o at.), Par. mttck, Harche. howsT'«, Imidlertid, dog. a baat & rtreat', i : alM Ketraitan. Brit'oD, Britta, Englaodtr. to commend', at rosa, BDiie&le. apli'ltcd, modig. behavionr, Opfsrael, Adf«rd. Stork, Stork. to eoDsiit' of, at battaa tt. ontiie'lf, ganeka, alaoa. aoDp (lOop), Snppa. to aervB, at aorette, laTrero. fbal'low (w Et.), graod, l4T. ODd, Bndo, Sptda. to dip, at dyppe. BlU, Nfeb. hoD'ger (g = g), Salt to lab, at labs. to piot«st', at forajkis. to prets, at nøde. to letora', at gjengjnida. otTil'lIr, HsOigbod. pnnct'nal, ponktltg. \. ■o^il- 57 ■epet', Sorg. ]t, LnkniU«. lobseompoied'of, atbMtHaT. sn«e, Saucs. :a mlnM, U hiUa hdmI: to aplU, »t ipilde. au'ww (w åt.), inaTir, natL ax'osUsnt, fortinffalig. D tlita, >t imtgB. »p'pefiu, App«tlt lo'pioiu, rigtllg. til« øUn å$j, /od«deQ Di(. .0 Uck, tt illkk«. Dach'MS, HsrtDglnde. coa'tfniDt, FutUnd. U> atop at ID tnn, it tags tnd 1 m Kni. Plan'dw, Flandani. gSld, Oold. aomawhat, noget. fa(!gnad' nith, tT»t af. alfght (lUts), Tinga, let. npaif , HailUd. snit« (awets), Fslg«. landloid, Ycrt. to piBMDt', al praaentna, komma mad. bU], Begnln«. aec'ieUty, SaknliBi. axpeoaa', Udgift, OmkoatalD;, lovii d'or (looldSr'}, ^anak Oaldtaanl. in lala, forgjftvaa. to lamon'itrala, at gjaraHod- foieatllliDgar. art'fOl, UaUg. Flam'ing, Flamltender. gan'aront, adelmodlg, »dal. oha'ractw (cli^k), Kanktar. poa'itlTa, beaiamt, psaitaaellg. to piepata', at bacada atg til. con'gs«, Buk, Compllment. to azprei', at adtiykks, ytra. thank«, Tak, Takilgelaa. her giac«, handea Haada. i>li;, ai, «I, ih, ]a. on conditIon, paa dan Ba- to mjttak«', at taga f«]l, foi- aign (itna), Tagn, Skilt, Ql'ant, Kæmpa, to maka a bar'galn, at alatta an Handal, OTeTBaakonut. to flght(l]ta) abattla, atlavara et Slag. Sit''ntøB, 8aia««nar. eoara'gaoni (eiu), modig, to deal, at glis, tlldala. cham'piOD, Stridamand, Balt, Ridder. mSat, h^it, iMdelM. Uow (V Bt), Slig. lo do In'Jnrf, at gjn« fiktde. wo'ffll, largdlg. p11«ht (plitB), TiltUnd. pldn, SletlB, Eunpplidi. iplte, Had, Nhf, Trodi. blood (blud), Blod. bloDd'y-iaIiid'»d, biodtmtig. BatVi Satji. dun'fBl, FlgB, Jomftn. Abicb (fBSTCBj, vild, frygtdJg. for lU tbat, mad dt del, dM- tugtet. B (I), I I, up wlck, at ind- cK'UIalr, iM«lIg, sikkgrt Joy-ni, Ø4d. to rsliBve', at beftl, to /Hl in lovB (Iut) wltA, at fatt« EJorllghad tU. to mar'iy, at ogta, gifta tig (mad). fOM'mSBt, fOITMt. itont, haaidnakkaL wbenr'ei, bTorsomhslBt. I bad lika to bavs, Jog var DBT vad at h'ava. to dadan', at aiUata (sig), leg. Ban. lin gie, enaita. apou whldi, bvorpaa. compan'lOQ, Kanunant. glo'rioDi, piogtjg. ■pDrt, L^et. b; tbl« tlmo, no. to daolaia' ofF, at batakka «ig. Stige-coaoh, Fottkarat, DiU- for faat o/, af Frygt foT. highVaymin (gb «t.)> lUvat. goln'M, Onlnea: 31 •UlUngi. I hav« DO moneT aboat me, Jog har lugen Fenge faoi mig, aafo'ty, SIkkeAad. to demand', at fordre, forlange, pane. Fnug. ta lArch, at lage, rauage. to aiton'lib, at forbavs«, to aobmlt', at Und« lig L to load, at lade, l»ite, OTetsia, aboie', Sl^Bldaord.Forbainalia. Confad'entte, Hedskyldig, Hadforbondaa. to acknowredga (w at.), at eikjande. appaar'aneea, Skinnet. to add, at tllf^te, con'dnet, Opferael. to condncl', at føre. myata'rloDi, giadefOld. to GOnaent', at samtykke, Ind- vUUge. to paitaba' of, at tige Del 1. drawlng-toam. Sal. apol'og;, Uodekyldning. to eontsln', st indebolda. bank-note, Buknott, to dliMtt', at hinlsde, ntt«. atlan'tlaii (to), OpmarktomlMd to mak« uDHidt' fOT, li mtatt«. lou. Tab. Toit'tloii, Dto, ÆtgrtUe. to eonald'ar, at anie tot, batragia. to plewe, at b«ha(B, mora, lo bs plauad iriM, at ymte tatttit mod. gansrot'itjr, Ædelmod, HoJ- modighed. to con'pUmeQt, at Ifkonika. ptef'suce of mtaå, Aandt- B«ato'r«r mon'wchr (eh=k), Honarkl. to nconnoi'ti'a, at tage i ØJs- lyn, leeognoacen. cot'tager. Hasmand. to redlne', at hTllB, pitlow (w at.), Pade. a^w, Stna, Halm. apl'deT, Edderkop, to climb {b et.), at klaira. bMUD, BJslke, Stiaale. xoof, Tag. In'aact, IniekL gTOnQd, Jord, OdIt. eg'aar, FoTsag. to eu7', at fortag«, to attrået', at tlltnAke (elg), no'tice, Opmarkfomhed. em'inenca, Hejde. unnuceaa'fCll, uheldig, fmgtM- Ulitora, Blanaog. coDcern', Uro, Bekjrmiiag. to baffla, at akoffe. alm, Haal, Sigte, Benalgt to galD, at DU, opoaa. aiim'mil, Top. to start, at fara op. coach, La]i. weak, (Tag. peneTa'rance, UdholdaDhod, Staodhaftlghad. exam'ple, Eiempel. aBpe'itOT, OTerlagen. fDTce, Hagl, Strrks. to haog an, at aThsnga af. antfcipi'dcn, Analae, Fonid- felelie. /fll'ly, fUditnndlg. to is'aHn, at Tirkallggjera. retnlt'. Udfald, Felge, Basnltat. . To pay atten'tloii to, al glTe Onaid, LlTTagt, Gttd«. per'ional, pattonllc- t.HVSlc wbtner'H, DttwHiibsItt, mu. fraih, frlak, ay. to pfit > qaaiflOD to ane, it gjar« En «t SporgamMl, tb« fol'IOwInK, flg«Dda. pijr, Betaling, Lau, Sold. UHt'insnt, Bohuidlfng, Be- to cnllit', U tii»T», Uda alg oi'dn, Orden, gflD'enlly, 1 AlmlndeU^ed. to Intar'togat«, it tpeige. npon my ward, pu mit Ord, wbit do yoo main b; th«t, brad menei Du mad det? to anrage', al forbitre, opbringe. to mika, kt blive. Poo'dle, Pndai. Intd'Ugiut, forataodlg, klO\|. fre'qaant, bypplg. toiendon uiet'rand, •(lenda i et Æilude, aende 1 Byan. to n'ecut«, at ndfira. commle'aion, Kommlaaion, lin, lavende, ael, Aal. > fatch, I :e, 1 nogan Afituid. To (lip, atilippe, »mutte, glide, edga, Kant. to tap, at give et lille Bap. p«w, Pota. to make one do a tUng, at fu En til at gjeie NogeC pava'ment, Stenbro. out of pa'tience, utialmodlg. Inca'pable, uda il Stand t\|]. to take, at bringe. te go to mar'kat, at gaa paa Toivet, Delight'ffil (Ilte), yndig, præg- tig, game of oheie. Skakspil. to tnvant', at epflnde, ndtanka. Bram'ln, Bramin, Indlak Fi- in oi'dar to, i den Heailgt at, for at Tfrao'nieal, tyranniik. to oc'cQpF, at beskjæftige, ayiieleKtte. miDd, Sind, Tanker. import'ant, vigtig, plece, Stykke, Brik. pawn. Bonde (i Skakepil). to eneiint', it hennfeka. rtte'ampensa, Balannlng. to profit ^j, >t dnge Fordal af. to eoont, >t talla. ■qiura, Firkant. board, Br«t, Bord. grain, Eom. whaat, Hnde. to doii'%1« {o It), t fordobla. mod'arata, maad^oldan, tlmallg. au'y, 1«. calcOIa'tloi), BMognbi;. gran'ar;, Konuntgaalii. qoan'tity (a^o), Hangde. dabt (b at), (IJald. to contract', at paadraga »Ig. Hu'qnlf, HaiqnU. It'aljr, ItaUao. lul'iu, Italianik. no'blaman, Adeiamand. diatlne'tioD, Udnunkalas, h^ Rang. paraon of diatinctioD, Bangi- paiion, foraam Hånd. apian'did, pngtfald, gUmraDde. ban'gDBt, OUda. del'IcadaJ, lokkra Sågar. ■aa'fOD, JUratid. to pTOTlde', at foraTna, anakaffa. to conTwaa', at aamtala; hSat, Tnrt. to enfag«', at aTai«la«tte, ba- aklkfUge. ataw'aid, Hnthovmealer. balow' (w et), DDdar, oadaa- to boitow' (w it.), at B^Biika. BitraT'igant, urimaUg. to m!Dd, at bryda atg om. aarai mind, gjwt Intet tU Stgan, tiger Intat. diraet'ly, atrax. taah, Slag. wUp, Pidak. na'kad, nigan, blottet, bar. afao'uUer, Skulder. to bala, at slaa af. dovn itdin, nad ad Trappen, aln'gUar, baayndaiUg. to paralBt' io, at blira Ted med, ataa /Mt ved. back, Bjrg. elaawhere, audatatada, andte Stader, term, Batingelaa. gioom, TJaner, Staldkarl. to naad, at babave. foi'tttnda, Standhaftigbed. flagelU'tton (g=^), Pid^knlng, Pldgka«!ag. part'nei, Delttgat, Compagnoo. to pladge, at avtta 1 Pant (pat), to own (oan), at tllataa. plt>, Uadtidenbad. it ia • pltr, det er Skada, Sfnd. to dafraud' of, at badiage for. itioke, Sttf. p9it'«r, PoitDer, Dtg«r. ^ to kssp, ■( holda, sJbuudi, biTOgU. t oat'ar, jån. etu, Foit. to admlt', U IndUda. aoIeM', medmlndi«, undUgan. by mir fidtli. pw min Tid. bMit'r (e et.), bJ«itBllg. to (trip, it BftlKd«, blOtt«. ■Ua, fikind, Hud. to direct', at bafkla, to U; on, at Blu tU. 1 to ba antl'tled to, >t vaia b»- lelHget lU (fortjen), fn Mknowredgameat of (w sL), «om en EtkJendtUehed for. to len'def ■ ter'vlee, at fjare en TjB&ait«. Spaln, Spanien. Span'iih, ipanik. Span'iud, Spuiler. eaTklier', Bidder. Hoor'fah, mauriik. to loae light of, at Bwn'er (w st.), f^jer, knaa (k it.), Kote. caie, Tilfalde, ateregen StIlliDg. to implore', tt anraabe, ben- falde om. peacb, Fnraken. to conflda' in, at stola pa«. piotec'tion, Beskyttalia. to lock np, at indalnkke. apait'aeDt, Varalia. crowd, Hob, Folkaakaia. lamanta'tlos, EUfe, BeklagaUe. corpae, dødt Lagerne, Lig. sbock, Stod, Anfald. deacrlp'tlon, BeakilveUe. fa'lal, aargallg, nljkaalls. The Try perion, den fotr- poVai, Magt. to retlie', at tiKkka alg tUbaga, Qame ilg. as If to, lom for at. to giteTe, at lerge. lo give oi'daif, at gire Befaling, to aecoat', at tr«de han til, tUtale. chrUt'ian (th^k). Kriston. to snrrai dAth, at Uda Døden. lU'ble, Stald. to monnt, at basttga, lade atfge op. flået, hurtig, lat. skjula. r(o= n), a lafe, fikkar, 1 god Bahold. toba gnilt'jof, at naie ikjldigl. jut, retlkrdlg. to ba In'noeent of, at rare Qskjldlg 1. brick'layer, Eaint, Helgsn. Saint Høn'day, Frlmuidag, Untei. into tha bu'gain, OTan 1 KJsbet. dsTo'tloD, Andiigt, Gndtftrgt, mea'gTB, miger. cadiVaroas-looklng, at le ud tom Bt Lig. prleat, PiBit. baik, bar.r to tnul, at atole pu. to imderltkB', at paataga tig. Jol), Stykk« Albfdde. tbi< varr Diglit, aDdDn I Kat. OQ coiiill''tion, paa den Be- tfngelee. ftceoid'lDglf, OTBiaDaatsni- mendB daimed. to blfDd'nid.l I at binde for to b<>U'wiDk, \ Øjnene, to makB objec'tlon to, at gjøre IndTBndinger, bava imod. Ts'rioiu, ronkjBlIig. rongb (niff), ujara, luie, Strade. to wTnd, at alynga alg. pBi'sage, QtDg, G)ennenigtDg. pSrtal, HoTeddør, Portal, to apply', at anbringe, anrande. to craak, at tniika, plba, bvlna. lock, Laai. to aoond, at lyda. Pon'daiont, tnng, nta. to eloae, al Inkka. tobSit, atBlaa81a«foi,it»nge. to ech'o, (chEE=k), at gire Q] an I yd. corrldSi', Korridor, Gang. spa'doni, rammelig. blu, Hal, roiaal. Inta'rior, indre, pin, Dal. baod'ige, Btnd. cSort (u Bt.), Oaaid. dim, dnokal. can'tre, Hidte. dry, ter, Qdlørret. ba'ilD, Skaal, Baain. foDDt'ain, Sprlngrand. to (onn, al danne. Tanlt, HitelTlng. blick, HoratBn. moi'tar, Ealk. day-break (braka), Daggry, dvel'ling. Bolig. mid'ntgbt. Hidnat. te cUl, at komma. to biuy (bar'iy), at begnra. h&å, HoTad. Btsp, Skridt. ratirad', Qamtllggende, aTBldel. cbim'bar, Eammar, Taielsa. man'iloQ, BoBg, Herreaade. gbatt'ly (h II.), tkrakkalig, gytelig. tpec'tacle, Syn, Skna. to rellBTe', at UtI«, lindr. ', It O' pSrt'Iri uimU(, atu- Jai, Leiknikke. cot'iiw, Eiog, Bj«nii tVldent, ■Janiynllg. to condgo' (ilna) SiT« to. tomb (toom), Out. to replaca', »t Imgga, Matte tHrstts lg]«D. tr««, Spor. to ollit'fliita, tt udilatte. lovt« (root), Te]. perplexed', iDdiiklat. miM, LtbfTliit. ■I'ley. Qjåt. AUw. to bllt, t ituidM. CBtha'dnl, KMbedral, Dom- Uifce. t>dl, Klokke, to tSll, it klsmte, lyde. Dut'ini, Hoigenmeiae, Fio pmdlken. to piemme', at foidrfet« lig, o'ill, Ondt, Onde. to boTlU', et tlUUde. rdth't&lly, troligt, nrllgt. to nejgh (■), at r^s. to cllnk, U klings, kline. pe1, Skrald, Biugen. bank, Biad. wbance, irottit. to naka Ihe beit of one'e way, at ikfnde elg im megot lom muligt. to rer'sl, t gjare elg tUgode, frir. fort'nTgtit (fatuteoi nlgkta), JJertau Dag«, profit, Indtægt, gatint (gSnt), ndtsret, mager. rag'ged, pjaltet, latet. ctew, Skare, Bob, Trop. gip'iy, ZlgeniiM, Xatar. boval, Hytte, B«d. ennnnd'geon, gjerrig Knark, Gnier. .- to be no'ted for, at vaie be- kjeodt for. to grlpe, at ikrabe til lig, gnie. to eye (1), at betragte. banealh', nnder. anx'lone, nngitelig, oroUg, Im- gjMlig. ehag'ged, tanghaatet, bnaket. I am tGld, Jeg harer, to deny', at nægte. faet, KJeDdBg]emiDg (Ting), to pierame', at formod«, cheap, billig, to All (go) (in) to decay', at forfalde, to keep in lepair', at ledllgs- bolde. to MntrlTe', at mage det laa, e Ul at. to patch op, at lappe. eipeiu«'. Bekostning, — at — to gB to ru'ln, at vare nai ved at atyrte earnmen. hit aye waa cangbt by, huit Øje faldt paa. , Google to oc'cOp;, kl b«bo. a pat apvn Um, gid haa il •n Utykk. mi'tsrl;, karrig gnik. to laav«, it eflerUde «l\| trA'nin, Skat. m'ti, Hunk. to throDg, at tiMDge, flokke lig. dac'at, Dokat lék'thar, Lad«r. pone, Poug. ihe wor»t lack ha« ftUen on me, Jog er rani faren, reol, Afgift, Hnalejs. In'teiwt, Rente, to Uke tha taw of, at faaSet to prelend', it puttaa. to groan, at itsnne. to moan, at klage. to brlDg a bad name OD, at briDge i Vanrrgte. ted'ant, Fwter, Lttfer. etnr'dy, drlilJg, ^mn. to pMieat' (one'a ulf), at fHmetUIe, melde elg. CO wigaga', at forpligte algtU. to pfti ia rapalt', at tntte t Stand, to qni'M, at berolige. tTon"bied (o et.), niollg, pint. ipil'it, Aand, Spsgelae. to dauQt (dint), at foifcrde, Sjsn bange. dBT'il, DJ«i»el. even ttaough=even If. ibape, Skikkelse, Fonn. bag, Foae, Sak. to move (moOT), .t fljtte, engige'ment, Forpligtelae. bj littlo e>nd llttla •= by defnnet', afdød. in a woiå, med eet Oid, to inctetae', at tiltage, rap'ld, bnrtlg. admlii'tiaD, Beandrlng. by mj af, tn at. cou'idence, SamTlttighed. to reTsal', at afUere, r«be. M'cret, Bemmelighed. beli (h at.). Årring. To blie, at leje. jnatlr, mad Batte. cerebiatad, berant. hoa'pltai, Hoapltal. a'gad, gammol. diaa'bled, ntf onatdTgtlg, Maiat. Sall'ot, Hattoa, Sømand. Id point of, med Heniyn tU. arcbitec'Oral (eb =» k), arki- tektonisk, el'eganee, S^ønbad, Finbad. pTnt, halv Pot (JV, P«gle). f»'vouril8, Yndling(>-). ■Uov uce, Tilstaaelae, Portion lei'Idgnr«, Opholdsitad, Bolig. buttei, Snur. to aUDd, at sUt, -ligga. alight, ringe. to the right, tilbejre, lujra om. confu'rion, Forråring. to pOr'aoa ont, at oddele. tbe Thames (temz), Themian. pea,Ært. exfrem'ity, ydersts Ende, Ydsr- like-ijo, ligeledeB. feant to dtets, at tHlava. pwk, Pirk, LysWkOT. lo condocl', al lede, beatyre, to diver'wty, at Rj.re af- forvalte. teslwid«. Ub'eral, gavmild, mndelig. In a nwn'ner, paa en Maad«. Sankning. proprl'ety, SBmmellgbed. 10 pievail', at herska. eitan'slve, udstrakt, Tid. ViBW, Udsigt. enhver Del af. metrop'Dlie, HoTsdit«d. eetab'lisbmeul, Stiftelse. to coDTert' iato, M omdMine, in addi"tion lo, i Tilaalnlng forvtndle t». til, foruden. advan'tage, Fordel, m'aoD, N»Uon, Folkeslag. tobic'co, Tobak. na'tioDtl, nittonal. to appear', at synes. to contaln", »t Indeholde, cotiten'ted, tilfreds. ramm«. todec'orate, at pryde, smykke. to ba lodgad, »t^htve Bolig. to r«pre«nt', at foresttlie. neat, net. prin'cipal, fornemst, vigtigst. nico, nydelig. na'Tsl bat'lle. Søslag. to atup, itindiette, oppadse. pHr'lrait, Portrait. li'brary, Blbliothak. renownad', beraml. to aypro'priate to, at arpasse ad'miral, Admiral. efter. chap'ii, Kapel. to altract', at tillrnkke (sig). »w (ir st), Bakke. i^l'aeial car, Ligvogn. Hn, Ttn. ear. Triumfvogn, Karre. can, Kande. remain.'. Levninger. to beld, at ramme. gal'lant, Uppei. ■X, ritg. a »trSll, >t drlra om, fia og to flM'iff, at tUf^dlttUle. oceni'iBDce, Hnadeljo. ■Incsrs', oprigtig. Eod, Ende, StQtning. ■nn'iei, Solnedguig. san'rfi«, Solapguig. poifl, r«n. sky, Himmai. cload. Sky. to llla'miDtt«, I top = tnminlt. -weat'aifl, t«stlig. to tip, at badekka (with, at meddel a). yenow (w itl, pU. iDt'lT«, Oland«, Skjsr. cheek, Kind. doat'y, st«vct. sc'Htb, raak, hiardfsr. knap'Mck (k tt.) Randæl, Toralater. to gain, at naa. aaEont', OptigeD, Hajde. to giM, at itlrre, bBtngta mad BsDDdrtng. wida, Tid, TidUtiakt, stor. ttact, Streknlng. chkmpaign (abampaoe'), flad, to cfaaqnar (chack'«:), ngjøie lirDgBt, tsmet, baitie. tow'ar, Taani. 8plt#, aplr. to p««p, at kige. t» ba embo'iomed in (bo ^^' bdt), at vcra Tønlfgt om- glTBn af. apaca, Run. cUarij, boiadaagflligen, for at« rats Dalan. u'lb]^pl8Jalig,dr^k•Ilg,Fle}«•. piod'ad^ FrambrlDgelsa, PiodacL hatVaat, H»it, cSnrta, Lab. to mark, at uuarke, batagne. gray, giaa. Tril'low (w 8U), Pil. Tar'daot, grøn, frJak. inAd'ow (w gt), Eog. to Jow {w at), at bwla, betd, mord, Hyrde. tn trip, at trippe, pail, Spand. to clothe (Ih blødt), at baklnde. gtntle, J»vn. em'ioence. Højde, Skraantng. iin'cfent, gimme]. to drop, at falde, lada falde. to clatp,atfolda,omraTi]e(tage}. Bweat, a>d, yndig, ak]«). thoQ, du. IkM, di«. thf. lUue, I Im'iCB, Billede. maiii'ory, Eriodtlnt. trani'pCrt, Heurykk«lM. te letnce', &t gjeHie. clium. Trylleri, Yndighed. tnrf, T«iT, OiaiMvar. to Uh, it kjuo. to pioctsd', at gM videre. to oTertike', at indheote, oai. gronp (gioop), Ornppe. pitb, SU. bsr'ry, Btei. hedge, Hnkke. to lasp, U eprlnga, hoppe, lo hang back, at holda sig tJIbega. ihy, eky, nndiellg. rud'dy, »dmniiet. whlteliAd'ed, hvldhaust. to be bTeecbsd, at faa Bnzar paa. Bogar (Eod'gei). nack, Sall. eloea, lokket, tat, tiofwt. to deTDQT', at alnge, fortnre, to get(g=g),»t slippe, komme. pond, Dam, KJac. Oi'cbaid, Fragthave. to h«>'itate, at vare trivl- faadig, nle. itlle, Stente (nogle Iiln, dat fne orai et Oimråt). to keap hSId of, at vadbUva at bolde. ma'<(tlfl, Bolbidar. eonr, nu, vredladen, giowl, Knnrren. alJ at OQce, lige med et. GOim'teiunce, Aisth, Mtne. to Uck, et alikka. to veg, at logre (med). tall, HaU. to mnr'mai, at kaurre. in a Boft voice, med eagta Stemme, aagta. to ba oTaicoma' wllA, at neie overvældet, batigat af. to pet, at klappe. good-lookfng, net, kl'n. mid'dle-tged, midaldrende. to prepare', at tillavo, ar'tide of cdbk'ary. Noget til growD up, Toian. l(R>k, Blik. what il yonr bæinaM (bii'ti- neie), hvad Godt, hvad vil De. il'lent, tavl. to fU'ter, at ryale, etamme, ekjælve. to lock, at laaee, lodeelatte. thay weia locked in eacb Dthei'e aimi, de laa i hin- tnm, Tor. to look hard at, at le ativt paa. nest, nnitnldat. to fSU on one't oeck, at falde to tob, i bulke, blm'ing, Velign«Ie. to ibake bandt, itglT« HuDdin. to ihriv'el, tt indkrTDipes, ■kninipa ind. ■qnnza, Tryk. KhUe ^ tune. to >dd, at tilMJa. dt'cle, Kredi. w for, u io, hTsd >ti\|ur. ftce, OvBrtidB. landlord, Qodaejai. to tak« ■ li'klng to, at fatta Godhad for. N'pl«a, Neapal. to taka a fa'Tar, at fu Febet. grlef, Sorg. dlitnti', Nad, Kmnmar, Sorg. to angaga', at hTaTve, antags. To/agc, Rtjte (tfl Sg). Jama'ica, Jjunaici. e (il, I I, faai Tala. Dovni, Dynsr, Suidbankar ; en Bhad Tod Eyaten af Kent. to Mincliida', at alntta. to treat, at behandle, l'aland {a at.), 0, in an liland, paa pd 0. for me = >a Tor m«, ekear'rfti, mnntar. drote, Drtn, FJok. to toU, at aibtjda haardt, alide og aUib«. con'atant, baatandlg. diAd, Frygt. laab, 8abe. taak-maatai. Foged. OTsras'ar, OpafDamaud. plaaU'tion, PlaDtQing,PlaDtag«. to fol'low a domea'tlc ociÆpa'- tion, at tjene foi sit Bwd. BtatB, TUitand. bAltb, Snndbed, BelbTod. piop'etty, syendom, SJendele. to Ten'tojB, al Toie, drlata Big a\. to embaik' tot, at iodakibe aig tU. llb'aity. Frihed, batidet' = iDto the bai'gaiu. to ingra'titte one'a aelf with, ■t g]»te aig yndet af. con'tlnent, Faatland. BOQth, 8fd, to floDi'lah (o at.), at blomitie. to poaaeia (pozzeaa'), at ba- sldda, eja. Joka =- Jaal. bangh'ty (gb at), hoimodig. to conqnsi (cDng'kei), at conqueroi (congteroi), Et- cOTiqnest (coug'kveil), Er- fa'motu, beiamt. na'tlve, Indfedt. na'ked, nagin. lnx'ary, Tppigbed, Ovardu- dlgbed. comip'tion, Foidarrala«. C..«vslc r«mote', Qen, krsondret. tt'flon, Land, Egn, aoath'sm (th bladt) , sydlig. (I digllg T)« ndtol«8 det ■nth'era [th bladt]). o'ceui, Tatdsiuhav, Ocsini but, aden, in ddt end. cap'lttl =^ metiopolla. aet'tlement, Koloni, Nybygd, BOBnlt«lie. Chl'nJ Chin. esal, ØaL uortli, Nord. north'am (th. bl.), QOTdlig. lU'tiTs tongn8(tung),Hadaia- lo tm'cy, at indbtld« (t^ tro. to 8«p'uat«, il akilK, Alihllla. glDbe,Eng1e. Jordklode, Globiu. to awtnu with, at vrimla af, Indaa'triODB, flitt!g,ilndBUbelig. fn'dnatry, Flid,TJadBkibeliehed. nuuiiifac'tiire , VarefibTShadon. effem'inate, kTindagtlg, bl»d- diipoiftlon , Sindaitemnlng, Kuiktei. to Inrade', at £aie Indfald i, iT'arice, Gljærrighad, Viodaeyge. iapa''citr, BOTgjsnighed. to liy wute, at adelagge, lagge ade. flir, »i]m. to briDg on, at bringe over. bor'roi, Bjgdiel. fam'lD«, Bangennad. daaola'tIoD, ØdeUeggelts. ha'man, metniBBkallg. hamme', mennsakakjsilig. ban, bar, blot, afgniTel. bone, Ben. leg, Ben. dnnglilll, Madding. rlce, Ris, RiEengTyn. to entreit = beseech ^s im- pomp. Pomp, Pragt to affOld', it afgive, yde. ezun'ple, Elempel. to join, at aammenfaje, stede limmen med, slutte aig Hl. to undeHika', at foretage, gjare. pet'lloua ■^ diDgerooa. Tast, TJdtndatraht, stoi, nhyie. det'ert, vild, ade, ubeboet. sind. Sand. to pirch, at foilarre, afevide. dtonght (diowt), Tarka. infeat'ed vith, plaget, hfom- bind = gang. fero'ciouB = fierce. plnn'derai. Raver. mnd'dy, mnddret to vel'Se, at skitte, etette Pris pu. cam'el, Kamel, to etiike ter'roT, at indjage Skræk, hatd'ehip, H^aommalighed. to dvillze, at dune, forOna. imp4ti«nt, utuUnodlg. lutlesi, iMti«s, niollc. Mund = li«tllh)(. cooBtlni'tlou, Legtmibakiffen- had, Nitat. Tsl'lc, L«niliig, BMt, BslikTl«. to m«ui 1= to inlend. to lapMt', M gjenttgfl. sUee, SUie, Stykke. ok«, Kig«. cnT'nnt, Bib. >tdiiti<tht, TadfmtflØJekMt. lo ptu'zl«, it fotviiie, sætts 1 ForIeg«iitied. plough Iplow), Plov, romp'lQg, oieigiTBn, vild, kikd. Uoom'iDg ^ floariBhiug. leMTvad', tilbiig«lloldeD, blf. In'timacy, Fortrolighed. bAIth to Edwud, EdT.« Skaal. put'iDg, Aiiked. tout = health. to p>y thank«, «t opseiid« Tak. far'raDt, iad«rlig, Tarm. lo enjoy', al nyde, glsde aig vad. To Bpring a lat'tl«, atekialde med en Skrald«. to mm'bla, at ininl«. irheel, BJnl. to iadace',at bevcga, biiug« til. at'masphare (phs^f), Atmo- ■phsi«, Dmitkiads. In'rid, Bortgul. gUr«, Olandi, S^oi. tstrific, frygtalig, skrokkellg. ettect', Virkning. to heightea (bl'too), at for- ege, at foriUna. to min'gle, at blande (rig). smoke, Bag. fog, Taage. I pTav'alent, ftemhaiakonde. Sre-en'giDe, Sprejte. fln'men. Brandfolk. Torch, Fakkel. at rQU gariop, i fold Galop, Fiaprlng. to keep ap itlth, at hold« Skridt med. rap'id, hurtig, TOldaom. pace, Gang, Skridt (Fart), to prevril' ^ to b« praTaleol. an'dlble, herlig, lydelig'. pump, Pompe, lo hui'rj = to huten. to impade', athindta, hamme. toi'rent, Slrsm. to ie'sQ«, at ndgaa, lab«, flyde nå. wlter'plng, Hana paa ea Tandbeholder. to del'Oge, M satle oodar Tand, oTaiaTrauna. to dtinip, it d&mp«, irakk«, nedsUi. to aplwh, it pjuke, om- bot'lom, Bund, End«, Fod. oil, OUe. wushoate, Pakhag, M«g>zfn, Ligsr. nt'mSat, ydsnt. T&pld'tty, Haitighed, Hefti^ed. to nork, al antte igang, be^sna. pop'Olic«, Folk (den atore Hob, Hangden). to spoat fSith, at Qdapiajte, col'iunii (Q al.), Ssjle, Spalte (i en Bog). ftont (o=ii\|, Pande, Ansigt, Foiaide, aan'sible, falellg, mmikelig. to feed, at nære. fn'ry, BaaeiJ. nai'row (v at.), amal, antcTei. prey. Bytte, flake. Flage, Fankc. to thrAfeo, at true. deatrac'tiOD, Ødalæggelie, Undergang. «t an end, til Ende, forbi, to direct', at rette. to adjoin', at eCsde til, grændifl til. vnaTell'iDg, unyttig, forgfCTea. to blaie, at blnase, etaalLue. co'ploQB, JXJd, rigelig, aapply', Forsyning. to get on'der, at bliv* Htan entiie'ly ^ qDlte. couSagra'tion, Brand. to display', at adTolde, lægge for Dagen. skin. Stegt, Dygtigbed. judge'ment, Dømmskraft, Klog- skab, Foretaod. attiac'Uie, tiltrækkende, ben- glare, Skin. atee'ple ^ aplre. relief, FiembsTning, ophøjet Arttjde, Relief, it Btood out in beautifal relief agaioit, det stod t amok HodMetaing til. immenae', uhyre. Stor. amonnt', Beleb. loBi, Tab. to Inanra', at brand forsikre, Tal'a«, Værdi, not too highly, ikke noksom. land'able, priselig, rosTwrdig. ens 'tom, Stedraae, Skik, Bmg. nDea'alDeas, Uro, Ængstelae. payment, Betaling (of, for). dsm'age, Skade, Tab. to letist', at modentte tig, nagle, to csnilDce', at OTerbeviae. acclden'lal, tiifsldlg. fraa'dOlent, svigagtig, bedn- prosecn'Uon, Søgsmul, Anklag«. police', Politi. to BxtUieuiili (ckstiDg'gwlsh), t ndilnkke, ilakke. ■y''BtBiD, SjMtsin, Indiatnliif. huid, Hund, Side. diUlli', flolt«IU, Djerm«« Om- tmoå\(htåer. regOli'tion, Ocdning, R«gn- ioBtlla'tloD, ladratoing, Stif- to amploy', al insstte. VMpec'tiT«, reipMtiT, Tsdkom- mende, bm ler lig. - to itlm'faU, ■( iDipora, tfl- wttch'fQl, Tsctaom, MTTUfeD, opmmkaom. spaed'r, lUéidig, bnrtlc. dlacharge', Opf^ldette. to take to tha pBaC, >t tiinge pu pMtkiuet good ife, Uml. (Foikort- Dtng >f God ba With ye). T«mam'bai me to bim, b\U ham fii mlf . to giva ona'f lovs (reapacti') to, >t bado at bllie. Loniaa (Loolu). my lOTB, min KJcre. not at all, aldalaa Ikk«. matb'od, Hude, Framganf«- for wint of, af Har'ggl pia. sad, daarilg, alem, ynkelig, flc'kle, ubBat«ndIg,Tan kel modig. diipD<l''tion, Tænkemwde, Karakter. lnia'ritble,Dn)randaTl<g, sUdlg. slip'pai. Taffel. anz^oiu, foTbippat paa. CbTlit'mu (t et.). Jul. Etb, Halligarten, Aften, plen'tj, hldt op tf. grouDd'iug, Band. to complate', at fyide. mltla, Moffedieer, Ftaet'y, iakotd, kold. to biTo in band, et bare 1 Arbajda. anaoyed', mopaet, gnaies. tTred A, ijoi tt; — wiM, tnot ar. ^KrticlUar, naj etego ende. pat' lam, Hjtnater. coQvrett* (ft.), OTeitiKk. to mind, at bryde sig om. sol'ittry, aneataaande, enkelt, in'atanca ^ extmple. peTpet'Dal,nopb«rUg,beitaDdig. to mao'ireat, at lagge for Da- to iofret, at taale, tilllde. to gro« (w at.) upon, at fia Hegt 'bnr. wittr, Bortmftlen. nutls'rUl, Slof, HtMriiU. TUgwark, C»nn«ruwbqjde. cor'net, Kiog, HJbids. oHt Df ths way, boiM fn Haindau, idapradt. to fads, at falme. chiOt, Slol. tem'par = dtapotitlaii. by DO meaDf , pak ing«D Maada. pu'fsct, faldtommea. abnipt', »rbTOdt, kort. mply' = »mirer. to cAl'cilUte upon, atbnagiia. pa'pil, Elai. aifs, sikker, i god Bshold. tQ'titcacf, ForrfUing- tO CODBld'fll, at MIM fot, bt- tragte icm. plaln, tydelig, tlmpeL dlrec'tion, ADvitning. conttn'uance, Fortiattall«. comple'tloD, FoldaodalM. to proT« (prooT), at t]u alg at Tære. Intel 'Ugtble, fontoMlig. pet'eoD«!, p«TonUg. aOpeiinten'dence, Ovoropii^ inatrac'lor, Larer. frnit'le«« (ftvot), fragteilae. tri']. Forgag. dsipalr', FortTivlalu. crefohetwoik, H«kleub4jde. to coiulgn' (aine), at oval- glT«. predaceiW, Forgcrigar. obllr'lOD, Foiglammelae. worklabU, Sybord. btothera sod aUter, S«akend« to piapaie', at fOTbareda. piet'ent, Foner] og, Ot,n. to U'bel, at foiayne med en Saddel, to intend', at beitamme. graudt stor, atorartet, prngUg. toeihib'il, at udstille, opatille, daapera'tlon ^= deapali. ■t all, overhovedet, i det Bels taget. be is like'lr to, dat ar rime- ligt, at hm. påir, P«. bedTOon, Sorekammer. teurlnge', at ordne, rydde op. dtair'er, Skaffe. to allow', at tillade. dieoi'det, Uorden, ForTiiring. to mnt'ter, at momla. impa'tiant, utaalmodEg. eidama'tion, Udnab. pea'rionate, lldenakaballg. in 1 ma&'uer, pas an Hatde. to remark', at bemmke. moTo'ment, (mooT), Ber^alaa. to hnr'ry = lo hasten. to foiB about, at limee omkring. fanlt, Fqjl, Skyld. cou'aequanee, Følge- to perdet' In, at ledfalif a med, fremture i. ditcontent'ed, ntUfrode, mit- fora ejet. neal, nat, alrlig, pertentlig. ' to let alone, at lade tåre 1 Fred. to hal«, M hul«. joy'ffil, glad, foiuejslif. occ&pa'tioD, BBikjaftigalM. uide', ttlifds, iftldci. to deck, at døkt«, klted«, pjot«. flr-tcM, Fynetns. for tbJs pni'poi« (pu), 1 dauns Hensigt. to place = to pot- tab, Kar, BilliB. Arth, Jord. ti'ny, lille, spad, bitte, ta'per, Toxiya. tofuten (fas'an), »tgjørefut. 10 buten (ha'«n), st ifcynde itg. TAi'y, ferdJg, rade. exhibi'tlon, UditiUfng, to procaed', M gu oTer til, or'uigs, Appeltin. atrfng, StrsDg, Snor, Baaud. bongh (bow), Gren. crack'ør, Koaldert. tg, Figen. boneh, BuDdt, Klyuge, Elua. rai'rin, BoaiD. Hi'fla, Ubatydaligtaad, Bagatel. dijpoJl''tion, ADordDiag, Op- hBDgnlog. uhiaf'Iy, hoTsdaigalig, foi BtøTBta Dalen, hand'lwotk, Haaudaib^jde, AJb^da. conapPcdont, foJoafaldaDda. part. Dal. pe'riod, Tldamm fStandpnnkt), piOceed'lDga, Fotelkavenda. lo leqseat', at anmode, foidr«. (o nint, at villa gjeme. tolAbkfot, ataa efter, opa«ga. to be in troa''ble (o at.), at isia badreiel. »hat la tha mat'tar, hvad er dei ivqan. lilnary, Blbliothek. can'vaa, Cuinevai. at'mCat, yderat. eiai'tloD, AnitiBDgelM. aqoaie, Fiikant, leai, Taats. to drop, at falde, lade falde. eol'onr (cal'lur), Farve. Bailin wdtl, Zephjrgarn. to obitract', at foiitc^ipa, blndie. gaie, Stinen, Blik. atltah, Sting. conao'lar, TrMtar. ttea, Anafgt. to maha ona do a thing, at f»» Ed til at gjere Noget, diatresiad', bakymiat. to attend' to, at give Agt paa, ■t hara eftai. bit. Bid, HUe Stykke, toe, Taa. to mau'aga, athaaDdtere,betty(e, □vaikomma, komma ad af. cheei'fQl, monter. to nipply' vKh, at ikaffa. flrm, fut, baatamt. mean, lav, nedrig. cre'dlt. Boa. to delay', at ap»«tta, naU. G,„,glc ) ØvrigB, to bett (twe), M bcM, tul«, lide. mortidci'tion, Ydmygtlu. to dwet'e', M /orflane. to remoa'gtrit«, «tg]øiaHod- rorwtillinger. ttia rut, BvBtan, de Audre. BUte, StIlliDg, TiliUnd. uee. Tiltolde, 8>g. the stala or Ibs cil«, hioi- ledes Sagen stod, lo loch Dp, M aflaus. nod, Nikken, to exchlngv', at Taxte, udTeile. gDod-ha'inoDT«d (b st.), op- lemt, gDdmoaig, f«]llg. to allow' =^ to anffer. to drag, Bl trække, alæbe. to p&ah, at Bt«d«, aknbbe. to exnlt', at Jobla. dozen (dnz'zn). Dusin. to blaze, at blnaae, akinne. »pikad, ap1di. peen'llar, sæte^eo, ejendom- tint ^ coloar. to agsome', at antage. artifl"cia1, konaCig. ol cfiarse, nataiMgrl«. to make bslieve ^^ lo pretood. lo occar, at riemkomma, hen- des, bide Ind. to clap one'a band«, at klappe i BaDderne. dellgbf (llie) = Joy. dBeora'lion,For»itJng,Pi7d«l«e, laltel. Seddel. to be aaapend'ad, at knnge ned- piin'clpal, fornenift, vigtigst, tnechan'iul{chE=k), mekanisk. ge'niiu, Oenl, AqI^, Fteidig' hed. Inm'ing lilAe, Drqjelad, DieJ- erbnnk. aaaort'mant. Ordning, Sone- ring, Samling, tool, TterkUJ, Bedekab. b«neafh', under. to make good nae ol, atgjsie god Bmg af, benytte godt. band'y, bekvem, nem. desk, Pnlt. to hStd, at holde, indeholde, aleel, Staal. Odd, nlige, enkelt, lldl mere end; l^erllg. aeal'ing wai, Lak. and «o fUrtb, og eaa videre. ctOBe, neje, opmBrkaom. mere'ly, blot. to exanilne, al nnderiege. real'lly, Tirkellghed. ya'ilous, forakjellig. therein', deri. to depot'il, at nedlsgge, gjemme. qDi'et, rolig, qnite, ganske, aldeles. ONumen'ul, prydeode, til Pryd. bat'rier. Skranke, Bom. W »tind oft, It fA HllM8r auiåe. rSga«, Skjelm, 81;iig«l. plar'rca, ipagende, lyfUg. to shoDt, at lubt. to nukB ■ Jemonttn'tlon ef, Sat, knyttet Nnve. to aqaire orbow* (w it), (t ■stte Hendflnie i SidBD. shara, Andel. toeoJor'iMnyda.glKdaBigOTer. ■cans, Scene, Optrin. fsi'ry, Fe. to proeore', tt fonklffa. tbe Ter; thlng, uetop det. iheatb, Skeda, Foataril. ipec'tule, Skoe, Syo, SksupU. » plir of (pec'Uolet, at Pu Briller. piD-cd'ahlon, Nwlepade. ba«, Poee, Pong, Tuk«. nailgb'ty{gh at), alem, nutig. inao'tliB, aviikaem. ipects'tor, TUeknar. to onat, at kaita nd, fordriT«. prom'inent, ttmattmiåe, nd- poi''tioD, StiltiDg. distriba'tlon, Uddeling, Pot- to dUttlb'ote, at nddele, fai- to c«atrib'nte, at bidrage, to attrib'ate,at tU ikrire.tUl vgge. atore. Fomad. to iBvs np, at opepare, lam- meaapare. pre'Tioaa, foiegaaend«. to ba in a hnr'ry, at skynde Big, at have Haatvjerk. to movo (moov), at flytte, be- TSge (aig), ttte aig. (O inqntre' ^ to aak. to kDit(k at.}, at knytte, atrikke. to ba fond of, at holde af. to wUa'pei, at hiiaka. to reproTe' (o = ao), at be- brejde, dadle. «anae, Sans, Foiatand,FBlalae. wrong (w at.), Uret, Fajl. Bor'rowfSl, bedrevet, aarg- modig. feet'lve, faitllg, glid. na'tive, medfadt, natarlig, op- rindelig. (impli''Gily, Simpelhed. to flick'er, it flagre, vifte. Btjkd'y, Btadlg, vedholdau de,rut. UQderta'klng, Foralaganda. to plan, at Isgge Plan til, adtanke. Id the midt of, midt i, paa, iblandt, itnellem. to diacard', atkute(iKortaptt), haokute, vrage. skain, Dakka. cot'ton, Bomnid. to aort, at aortera, ordne. to fSld (np), at fold«, lagg« one bf ane, een tor Mn, den Nie eftei deo andeo. ■mBDdment, FoTb«driDg. dailing, Yndling, Kjælediefge. by th« time, nur, da. to tnwt, Il tro, Ilde p»a, foilada alg pu- liab'it, Tue. peTseve^rance, Udholdenhed« SUndhsflighed. to etaild In gdbd atéU, ai komme til(ode. LotomoUTe, stedfotandiende, (Damp-), ea'gtne, Uaikina. remote', Qem, aMdeslIggende. dis'trict, Distrikt, Egn. old-fa'ahloned, gammel daga, vehtcle, EjareCBj. peod'lng, afVanUnde. arte'rial, til Pnlaaaterne hen- hørende. arte'rial 8y''atem of railirT», Jernbanenet. foi'ell, foiitaaet. to incite', it opmantre,aaspor«. antlqa»'riin, »ntikswlsk. lesArcIi', UnderaaEeUe. deacand'ant, Ertarkommer, Arkom. generation, Slsgt, Led. dom' ar, klodaet. to be content' to, at tara til- bede, lada sig nøje med. at tha rata or, efter Haale- (tokkan. igricnl'tanl, agerdyrkande. An'tiqnatad = old-hahloned. michtna' (ch = Bli}, Haektne, Postkaret, ro'ij, roaenrad, redinn»et. coach 'man, Kaak. saat, Plada. ra'tnie, fremtidig. f el'lo«-paa'eanger,HadrmMii d«. to atep, at trine, Iratde, stige. baaides', forndan. bane^'olant, velvillig. caie, Omaorg, Taretagt to Jndge, at dømme, ilntte. bnga E^ vaat ^ Immmse'. par'cei, Pakke. cara'ffil, omhyggelig, acan'ty, knap, aparaom. to peep, al klga. ftii'ry, af PoaTTMtk, lodden. mase. Hanke. wdbd'an. Træ-, brigilt (brtts), blank, klar, lya. yel'low (w at), gul. m''th»m, Lmå«t~. doll, Dokke. t.HVSlc PQt'Uod, Dfll. TBl'TBt, Fimsl, Flajel- lan'diy ^ leTtnd. geu {g = g), T«] (ethtBrt SUgB Bedibab). roDDd, rand. eot'ld, BOtId, mMBlT. pact'age ^^ parcel. lap, Skjød. conrec'tioDBr, Konditor. to Bi'gOa == to JudgB. phenom'auoD, PhcnoniBn, S^. doDbt (b tt.), TviTl. grandfatbBi, BsdstBfkdar. to hail, it hilBB. ja'TanilB =• young. pinch or innfT, Prii Tobak. or!''giDai,. oprindelig, ejen- dommelig. me'teor'olo''glcat, mBtecralO- gtlt, V»jr-. obMiTa'tion ^ rBmark. introdnc'tioD, IndlBdnlng. converaa'tioD, Samtal«. diBcos'lloo, UndanagBlaa. corn-Uw, Kornlor. »"riff, ToldrvU«. lo flx, at faalutt«, bettemmi. dnty, Pligt, Afi^lfl, Told, to ban'lah, atbaQlTS«, forjag. en'tranea, IndtradBlia. In nftf to, wm Siai paa. ma'trontr, modBrHg.ttrbar.Mt. to JDform', at iind«mtU- il'dBrlf, aldrBDde, aldre. bfn'alll, T«lg}«nlDg, FnM, for whotB bsn'ellt, Tot hWl Skyld- toy, LegBtej. tråde, Handel (IlaindTBik), ded'ded, afgjort, bBBtsme. •Dcaa"ragsmsnt (o at.), Op- nuntiing. aVrQl, Æiafrygt Trkkand«, højtid« lig. to wiio'klB (w Bt.], at rynk«. cbeak, Kind. to cbal, at iladdre, snakk«, piitiTe. anx'loai to, begjxrlig aftw, forliippet paa. Ba'cnanj, nodTsndig. par'chaaa, Indkjøb. dal'ry, HatlkeBtnr, M^eri. lone'ly, onllg, •bmiu. thiDg. Vzaeo, Tfngatt lo clll out for, at raab« p««. milaalone, Hilapd. cioaa-TOad, KenvfJ. vltcbdog, Lcnkabmid, Qtni- amil«, Smil. mara, Soppe. (ktn, Skind, Hud. (leak, glat, gllndwDdc. Intelligent, fantandig, kl««. 10 conipai«', brnt«, Dyt. u bttag nf, at •fån§t. O«* •Ig ar. foal, Fl. , Google mu'ket, Toiv. siiffl''(!ieDt, tilstrakkalig. to guide, at lsd«, ityre. »hip, Pidsk. bri'dle, BidBal, Tørame, Tøjle. triok'f, skathagtie, Biin, tag. bit'ten, Killing. Ti^dDoB, luUfnld, ondiksbs- fDid, stadig. tiatb (trootli), Sandhad. considøTs'tioD, Agtalia , Er- kjBDdUigbed. pro" CMS, Fremgang, Ouig, (Ub). ProT'idenc«, Forsynet, con'stant, beatandig, stadig, tni. mon'key, Alie, Abekat. to teaie, at tirre, drille, plage, to pAU, at trskka, rykka (i)- fet'lock, Hovskjag. > thiDg, noget, to endnre' = to beu. hoof, Hov, KlDT. to rSll, at tulle. Ilt'ier, Stcøalie. to climb (clime), at klavU. limb (lim), Lem. tbe l!Te'long d«r, (aalangaom in ghort, kort sagt. attachad' (to), hsngirsn. Just tbe aame, lige saadan. pttrl'r, perleklar. Ferle-, to addrMB', at lUUIe. wosjd yon Uke, knode Da hiT« Lyst til. cSIt, Hlngalf«!, Plag. fun'ny, moraom, komisk. nice, nydelig. regulaily, regetmæaslg. to make one'i appear'anee, «t komma. . no''atrll, Njesebor. to touch (o «t.), at beiBTa. deijert', Dessert, to deiert', at forlade, des'ert, ade. Ørken, to remark', at gj»re opiu«rksom pa, to star'tle, al gyse, forskrakke, skræmma. sonud. Lyd. 1^'rioai, rasende, heftig. gal'lDping, Oalopperen. U> bODod, at apringe, fare. coat = ikin. rough (ratt), raa, m, ujavn. wlld, vild. S<r«t, Sved. mouth. Hund. foam. Skum, Fraade. Blen'd«r, alsnk, smakker. to trem'ble, at skjalie, ryst«. coDTQl'sive, krampagtig. close, tat. tout'ter, at ytre, (gire fra lig). pit'aoua, medlidende, ynkelig. neigh (gb s c). Vrinsken. sklrt, Bkjert, »ederdel, Skjad. dreH, Eladning, Dragt, Kjole. on, Tidere, fremad. rap'id, hartig. to aacarttiD', Rt rorriiae ilg oi dMp, djb. pond, Puk, Dun, Kjar. paA, PtA, LyittkoT. ■Up'ptrr, tUbtig, gUt. ■lo'plng, btldBDde, ibu. bank, Bnå. * ■ems'lMl, btTtdtOM, UtIot. lOft, blød. Taln, foig]aM. Brroit, BsiDabelgg. flffecf , TtADinc. tmpne'tlctbl«, oijrdlg. (o faaB T««gniM' t«, at tic« ■In TlinD«t til. to Ht to, at ttg< fat paa, ba- g;nde paa. to Nt'dlc^ at belH, radd«. oa'fT, let nat'tei, 8i«. ■Bul, BJnI. Kcsr'tlou = effort biAth, Aaudedrst tobrutha(thbUdt), at aande, tnsUw Vtilnt emo'^Dn, BeTogalM. to nlta, at nlas, hÉTS, Uft« 1 TJr«t. le iQuff, at iniua tIL to pdih, at stode, slnibbe, no>B, Nmb, Bands. to holp wMp'lng, at ladiTKe at grad«, klt'ch«!, Køkksn. tawrapnpiatindhyllB^ndrTøb«. blan'k«t, nld«nt Sangatsppe. coun'totpane, SangMnpp« (Hl at bTBdfl oToi SBUgan). qnll^ atnkk« SuigrtBppe. to omM to ba doDO, at lado s)««- to rab, at gnid«. to pSni, at •«■, ■kjBOke, hnldo. tbioat, Strab«, S^mlg, Hala. to glTB I itait, at gJaiB ni plndMllg Bbt^sUb. to dan, at fu«. to npMt', at ««lto, kaata om- knld. to cuwb', at IJalB foT, klappe, kJmtegDB. aa thOQCh =i= M If . won'dBrf&l (won), Ttdaodtrllg. reg'Blaily, regelmawlg, ordent- lig, Uggfteia. to aunie', it fonlkn. Ts'al, TlTkell«. tip, np, spid«. fore-fln'gei (g=«), Pegeflnger. to diavnp(to), at kl«N <>«■» (fot). iii'gtaal SS moment, to embraca', at omfavne, to Btretch, at lUakke, i«kke. cinb'by, buttet com'flt, Sonfeet, Snkkeigodl. to nel'coii]e,atb]rdeielkommen. /a'^hlen = my = manner. tam, Thi. to no'tlM, at laggetberke dl. boot, BnmelleiMtgMin (onder KaabeiBdet). to nuh = dart = boand. demonitn'tlon, Tegn. (, Google To BtrBll sboQt, stitN^am- kring, ipusre. good dul, en b«l D«t. DDmlMi, Tal, Antal, NmBmei, M»agdfl. to wan'dM', at nadns, forandre aig (at, over), bmmdM. UBe'oeaa, Blaahed, Blaa, blaa FarTB. •kT, Hlmmal. el ond, Sky. depth, DybdB. gAd'uMs, Qodhsd. pow'er, Uagt to make c= crtati', tnppo'dng, UBt at. iHid, Knop. plaf'f&l, apegsoda, muiter. lo gam'bol, at hoppa, apriDga, boltn Big. ■p«ck. Stænk, Pl«t to pUf at Ud* and imH, tX lega Skjsl. mrdy, ilkkert. ■tai, Stjerns. to gilc're, at volds Sorg, aorga. clear = bright. in tha eky, paa Himlan. ipira ^ atee'plo. giaia >= lorab, lo vicch far = wdt far. onc« agaiti =• once mon, tngang endnn. to blesB, at lalaigna^ todroop, at fftldehan, heDtBtaa. Veak, ang. aad'ly, søigmoÆg. by oim'i lalf, alana. pale, bleg. * iiriea, Stamme. nolia, Lum. to make, (it skyde, kMta), rsy, Straale. hAi'eD, H^■ll#n. tha (ky, Hlmlao. aol'ltary, enaom. train, Kakke, Felge, Sult«, HuDgde. to tak«, at bilDge. to Bpar'kle, al ftinkle, gltmra. an'gel. Engel. an'gle, Vinkel, HJmb^ Kiog. an'cle, Ankel, to beam, at itiade. TOT fw at), Bskke. ten 'der, øm. aTenSe, ^ee, Qang, Ti^. to veep for Joy, at gnade af Olsde. glo'rified, fortleret. la'diant = eparkllng. heort (e st.), Edette. hSit, E«i, H»Tskare,iatDT Skare, to lin'ger (g = g), at naie, tave, dvKle. antrance, Indgang, lead'er, Anterer, Fører. hope'fUly, haabefiildti mad f^^dlglHuIi. , Google bft'bT, ipwlt Ban, Qlnt. d'ny, lille, iptsd. 10 be boiy (bli'zr) at, >tBi« mttig ted. bleas'ing, TetslgnalM. dai'llng, kjMT, elsket, thon, do. tAee, dig. th;, dit, din, dine. IMni, din, dit, dlui. mSgh'ty (gh at), msgtlg. to ro-^Qnlte'^ Kt gjenfonne. gTsy, giax Dresid«, Arne, Araeited. hdiivYtaug; wltb, nadtrykt af. giief, Emuiaei, BedrBrdae. to bedsw, at Iwdagg«. mald'en, Flge, Jomftu, Hø; nglft. new'ljr, nylig. calest'ial, hlmmdak. ciea'tnie = b«ing. boiom (bdAx'um), Bann,BTyat, HJaite. part'lDg, Skllamiaie. to pralfe, at rosa, priae, loTa. Ihai, aaaledea. ■iDOoth, glat. back, Byg. age, Aldet, Alderdom. gai'ment, KlaednlDg, Diagt, Slndebon. (, Google ovGooi^lt: (, Google (, Google (, Google (, Google ,>■, . ,0 r. rj4y I \|HIW (, Google (, Google (, Google
Vira Silenti (Elvira Giovene; 16 April 1931 - 1 November 2014) was an Italian actress. She was known for her roles in I Vitelloni, The Story of Joseph and his Brethren, and in Atlas Against the Cyclops. Silenti was born in Naples, Italy. Silenti was hit by a car on 31 October 2014 in Rome, Italy. She died the next day from her injuries at the age of 83. References Other websites 1931 births 2014 deaths Actors from Campania Italian movie actors People from Naples Road accident deaths
<p>I am attempting to do some processing in the pixel shader on a texture. The data for the texture is coming from a memory chunk of 8 bit data. The problem I am facing is how to read the data in the shader.</p> <p>Code to create the texture and ressource view:</p> <p>In OnD3D11CreateDevice:</p> <pre><code>D3D11_TEXTURE2D_DESC tDesc; tDesc.Height = 480; tDesc.Width = 640; tDesc.Usage = D3D11_USAGE_DYNAMIC; tDesc.MipLevels = 1; tDesc.ArraySize = 1; tDesc.SampleDesc.Count = 1; tDesc.SampleDesc.Quality = 0; tDesc.Format = DXGI_FORMAT_R8_UINT; tDesc.CPUAccessFlags = D3D11_CPU_ACCESS_WRITE; tDesc.BindFlags = D3D11_BIND_SHADER_RESOURCE; tDesc.MiscFlags = 0; V_RETURN(pd3dDevice->CreateTexture2D(&tDesc, NULL, &g_pCurrentImage)); D3D11_SHADER_RESOURCE_VIEW_DESC rvDesc; g_pCurrentImage->GetDesc(&tDesc); rvDesc.Format = DXGI_FORMAT_R8_UINT; rvDesc.Texture2D.MipLevels = tDesc.MipLevels; rvDesc.Texture2D.MostDetailedMip = tDesc.MipLevels - 1; rvDesc.ViewDimension = D3D_SRV_DIMENSION_TEXTURE2D; V_RETURN(pd3dDevice->CreateShaderResourceView(g_pCurrentImage, &rvDesc, &g_pImageRV)); </code> </code></pre> <p>in OnD3D11FrameRender:</p> <pre><code>HRESULT okay; if( !g_updateDone ) { D3D11_MAPPED_SUBRESOURCE resource; resource.pData = mImage.GetData(); resource.RowPitch = 640; resource.DepthPitch = 1; okay = pd3dImmediateContext->Map(g_pCurrentImage, 0, D3D11_MAP_WRITE_DISCARD, 0, &resource); g_updateDone = true; } pd3dImmediateContext->PSSetShaderResources(0, 1, &g_pImageRV); </code></pre> <p>This returns no errors so far, everything seems to work.</p> <p>The HLSL Shader:</p> <pre><code>//----- // Textures and Samplers //----- Texture2D <int> g_txDiffuse : register( t0 ); SamplerState g_samLinear : register( s0 ); //----- // shader input/output structure //----- struct VS_INPUT { float4 Position : POSITION; // vertex position float2 TextureUV : TEXCOORD0;// vertex texture coords }; struct VS_OUTPUT { float4 Position : SV_POSITION; // vertex position float2 TextureUV : TEXCOORD0; // vertex texture coords }; //----- // Vertex shader //----- VS_OUTPUT RenderSceneVS( VS_INPUT input ) { VS_OUTPUT Output; Output.Position = input.Position; Output.TextureUV = input.TextureUV; return Output; } //----- // Pixel Shader //----- float4 RenderScenePS( VS_OUTPUT In ) : SV_TARGET { int3 loc; loc.x = 0; loc.y = 0; loc.z = 1; int r = g_txDiffuse.Load(loc); //float fTest = (float) r; return float4( In.TextureUV.x, In.TextureUV.y, In.TextureUV.x + In.TextureUV.y, 1); } </code></pre> <p>The thing is, I can't even debug it in PIX to see what r results in, because even with Shader optimization disabled, the line int r = ... is never reached</p> <p>I tested </p> <pre><code>float fTest = (float) r; return float4( In.TextureUV.x, In.TextureUV.y, In.TextureUV.x + In.TextureUV.y, fTest); </code></pre> <p>but this would result in "cannot map expression to pixel shader instruction set", even though it's a float.</p> <p>So how do I read and use 8bit integers from a texture, and if possible, with no sampling at all.</p> <p>Thanks for any feedback.</p>
<p>I am developing an app that initially displays a table. You tap a cell in the table and the cell expands, showing a table view inside the cell. To do this I implemented the UITableView delegate inside the custom UITableViewCell. I would like to now have a selection on a cell in the second table view to expand the cell and show another table (two levels drop). Is this possible? Would I just create a table on selection (didSelectRowAtIndexPath in the custom cell class)? Where would I put the table methods for it?</p> <p><img src="https://i.stack.imgur.com/xC4Mc.png" alt="enter image description here"></p>

Subsets and Splits

No saved queries yet

Save your SQL queries to embed, download, and access them later. Queries will appear here once saved.